‫תעלומה פרק ‪ -1‬לילה לבן‪.

‬‬
‫יוצרים‪ ,‬במאים‪ :‬אבישי לוי‪ ,‬איתמר רון‪ ,‬רותם כהן‪ ,‬רועי אמר‪.‬‬
‫תסריט‪ :‬אבישי לוי‪ ,‬איתמר רון‪ ,‬רותם כהן‪ ,‬רועי אמר‪.‬‬
‫(יולי ‪)2023‬‬

‫תפקידים‪:‬‬
‫רון לוי‪ -‬בן ‪ -12‬אבישי לוי‪.‬‬
‫עילאי רון‪ -‬בן ‪ -12‬איתמר רון‪.‬‬
‫ליאור פורת‪ -‬בת ‪ -12‬רותם כהן‪.‬‬
‫דניאל רון(האח של עילאי)‪ -‬בן ‪ -13‬רועי אמר‪.‬‬
‫יעל רון(אחות של דניאל ועילאי)‪ -‬בת ‪-15.5‬‬
‫מיכל פורת (האחות הקטנה של ליאור)‪ -‬בת ‪-11‬‬
‫רחל רון(האימא של עילאי‪ ,‬דניאל ויעל)‪ -‬בת ‪– 45‬‬
‫מורה‪ -‬בת ‪– 40‬‬
‫יהונתן שמעון‪ -‬בן ‪-12‬‬
‫רועי יהודה‪ -‬בן ‪-11.9‬‬
‫אדם מסתורי‪ -‬בן ‪– 40‬‬
 ‫סצנה ‪1‬‬
‫פנים‪ -‬בית‪ -‬לילה‪.‬‬
‫(שקט‪ ,‬חושך‪ ,‬רון‪ ,‬עילאי‪ ,‬ליאור‪ ,‬דניאל ומיכל חבורת הבלשים בלילה‬
‫לבן חדר של רון)‪.‬‬
‫רון‪ :‬אז תודה רבה לכולכם שהגעתם ללילה הלבן הראשון שלנו‪ ,‬אז‬
‫אנחנו נוכל פופקורן‪ ,‬נספר צ'יזבטים‪ ,‬והכנתי לכם חידות סופר קשות‪,‬‬
‫מוכנים?‬
‫כולם‪ :‬כן‪.‬‬
‫כולם‪ :‬מת‪ -‬חי‪ -‬לים‪ ,‬וואו!‬
‫(מונטאז' של הלילה הלבן עד לרגע של החידות והצ'יזבטים)‬
‫עילאי‪ :‬חידה מספר ‪ ,4‬יש שבעה חברים שהולכים למסעדה‪ .‬חבר‬
‫אחד הולך למסעדה כל יום‪ ,‬החבר השני הולך כל יומיים‪ ,‬שלישי כל‬
‫שלוש‪ ,‬ככה עד לשביעי שהולך כל שבעה ימים‪ .‬יום אחד נפגשו כל‬
‫החברים במסעדה‪ .‬תוך כמה ימים יפגשו כולם שוב?‬
‫ליאור‪( :‬לעצמה) אחד הולך לזה‪ ..‬שביעי כל‪ ...‬ימים‪.‬‬
‫עילאי‪ :‬כן‪ .‬אז מהי התשובה?‬
‫ליאור‪ :‬אה קל‪ 420 ,‬ימים‪.‬‬
‫עילאי‪ :‬נכון כל הכבוד ליאור‪.‬‬
‫(מעבר זמן)‬
‫ליאור‪ :‬חידה מספר ‪ ,17‬כדי לבדוק אם מספר מתחלק ב‪ 11-‬מבצעים‬
‫את הפעולות הבאות‪ :‬מסכמים את הספרות במקומות הזוגיים וכך גם‬
‫לגבי הספרות במקומות האי‪-‬זוגיים וכך גם לגבי הספרות במקומות‬
‫האי‪-‬זוגיים‪ ,‬מחסרים את שני הסכומים זה מזה‪ .‬אם ההפרש הוא ‪ 0‬או‬
‫מתחלק ב‪ ,11-‬המספר מתחלק ב‪ .11-‬על סמך כלל זה‪ ,‬מצא מספר‬
‫הגדול ביותר בן ‪ 9‬ספרות שונות המתחלק ב‪.11-‬‬
‫עילאי‪ :‬מחסרים את שני הסכומים‪.....‬ההפרש התחלק ב‪.11‬‬
 ‫רון‪ :‬אה זה ממש קל‪987,652,413 ,‬‬
‫ליאור‪ :‬כל הכבוד‪.‬‬
‫(מעבר)‬
‫רון‪ :‬צ'יזבט ‪ ,5‬לפני כמה שנים גרה משפחה בת אימא‪ ,‬אבא‪ ,‬וארבעה‬
‫ילדים בבית די גדול‪ ,‬אך שפתאום האימא מתה בבית הזה והרוח‬
‫שלה נשארה בבית‪ ,‬המשפחה הייתה מאוד עצובה ופתאום דברים‬
‫התחילו לזוז בבית‪ ,‬והכול קרה מהרוח של האימא ומאז הבית רדוף‬
‫רוחות ואף אחד לא גר שם יותר‪.‬‬
‫עילאי‪ :‬יו‪ ,‬מפחיד‪ ,‬רק חבל שזה לא אמיתי‪.‬‬
‫רון‪ :‬לא‪ ,‬זה כן אמיתי‪.‬‬
‫עילאי‪ :‬באמת?‬
‫רון‪ :‬כן‪.‬‬
‫ליאור‪ :‬יו אנחנו חייבים לחקור את הבית הנטוש הזה‪ ,‬איפה הוא?‬
‫רון‪ :‬בבית ממול‪.‬‬
‫ליאור‪ :‬אתה רוצה להגיד לי שהבית הנטוש נמצא כאן ממול?‬
‫רון‪ :‬כן‪.‬‬
‫עילאי‪ :‬ליד הבית שלנו?‬
‫רון‪ :‬כן‪.‬‬
‫דניאל‪ :‬אתה חושבים על מה שאני חושב?‬
‫כולם חוץ מדניאל‪ :‬אתה חושב על מה שאנחנו חושבים?‬
‫(מסתכלים אחד על השני)‬
‫כולם‪ :‬תעלומת הבית הנטוש‪.‬‬
‫דניאל‪( :‬למצלמה) המבצע הראשון‪.‬‬
‫רון‪( :‬למצלמה) דניאל לאן אתה מסתכל?‪( ,‬לעילאי) אתה בטוח שאח‬
‫שלך בסדר?‬
‫עילאי‪ :‬תלוי בקשר למה?‬
 ‫רון‪ :‬צודק‪.‬‬
‫*פתיח*‬
‫סצנה ‪2‬‬
‫פנים‪ -‬חוץ‪ -‬יום‪.‬‬
‫(בספסל השכונתי יושבים רון וליאור מדברים על הבית הנטוש)‬
‫ליאור‪ :‬אתה באמת חושב שיש בכלל את הבית הנטוש הזה?‬
‫רון‪ :‬בפעם המיליון ליאור‪ ,‬כן יש בית כזה‪.‬‬
‫ליאור‪ :‬כאילו זה ממש מוזר שהבית הנטוש יהיה דווקא ליד הבית‬
‫של‪ .....‬הבית של‪ ....‬איך קוראים לו?‬
‫רון‪ :‬אתם חברים כבר ‪ 3‬שנים ואת לא יודעת איך קוראים לו?‬
‫ליאור‪ :‬ברח לי‪.‬‬
‫רון‪ :‬קוראים לו עילאי‪.‬‬
‫ליאור‪ :‬עילאי?‪ ,‬לעצבני הזה קוראים עילאי?‪ ,‬הייתי בטוחה שקוראים‬
‫לו משה‪.‬‬
‫רון‪ :‬הוא עצבני כי את קראת לו משה‪.‬‬
‫ליאור‪ :‬אה‪ ,‬נכון‪ ,‬טוב אני מקווה שיש בית כזה ואתה לא משקר לי‪,‬‬
‫ואני מקווה שנצליח במשימה שלנו‪.‬‬
‫רון‪ :‬גם אני מקווה שנצליח‪.‬‬
‫ליאור‪ :‬טוב אז‪....‬ביי‬
‫רון‪ :‬ביי‪.‬‬
‫(ליאור ורון עושים את סיסמת הידיים שלהם)‬
‫(יוצאים)‬
‫סצנה ‪3‬‬
‫פנים‪ -‬חוץ‪ -‬יום‬
‫(דניאל ועילאי בחדר שלהם מדברים)‬
‫דניאל‪ :‬אתה חושב שבאמת הבית הזה קיים?‬
 ‫עילאי‪ :‬כן ואני אפילו בטוח‪.‬‬
‫דניאל‪ :‬איך אתה כל כך בטוח?‬
‫עילאי‪ :‬אז ככה‪(.‬רוצה לצאת לפלאשבק)‬
‫דניאל‪ :‬עילאי?‪ ,‬לאן אתה מסתכל?‬
‫עילאי‪ :‬פשוט תבוא‪(.‬יוצאים לפלאשבק)‬
‫מורה‪ :‬אז היום נלמד על נושא קצת מפחיד‪ ,‬בתים נטושים‪ ,‬אז‬
‫מספרים שלפני שנים רבות בעיר הזאת גרה משפחה‪.‬‬
‫רון‪ :‬אל תגידי לי במשפחה הזאת הייתה אבא אימא וארבעה ילדים?‬
‫מורה‪ :‬נכון‪ ,‬מה אתה מכיר את הסיפור הזה?‬
‫רון‪ :‬כן‪.‬‬
‫עילאי‪ ,‬ליאור ומיכל‪ :‬כולנו יודעים‪.‬‬
‫ליאור‪ :‬חלקינו‪.‬‬
‫רון‪ :‬נכון‪.‬‬
‫מורה‪ :‬אז אני רואה שחלקכם כבר יודעים‪ ,‬ואני רוצה להגיד לכם‬
‫משהו‪ ,‬אני יודעת שחלקכם מכם יודעים את זה‪ ,‬אבל יש ילדים שלא‪,‬‬
‫אז מה שאני רוצה להגיד זה שהכתובת של הבית היא‪ :‬עין גדי ‪.48‬‬
‫רון‪( :‬לעילאי) ליד הבית שלך‪(.‬נותן לו כיף)‬
‫מורה‪ :‬מה רון?‬
‫רון‪ :‬אמרתי שהבית הנטוש נמצא ליד הבית של עילאי ודניאל‪.‬‬
‫מורה‪ :‬זה נכון?‬
‫עילאי‪ :‬כן‪ ,‬ואת האמת גיליתי את זה ממש לא מזמן‪.‬‬
‫מורה‪ :‬כל הכבוד עילאי‪ ,‬אתה התלמיד האהוב עליי‪.‬‬
‫עילאי‪ :‬תודה‪.‬‬
‫מורה‪ :‬היי לא אמרתי את זה‪.‬‬
‫עילאי‪ :‬את עוזרת לי להאמין שכן‪.‬‬
‫מורה‪ :‬טוב זה פלאשבק שלך אתה קובע‪.‬‬
 ‫עילאי‪ :‬נכון תודה‪.‬‬
‫(חוזרים לחדר של עילאי ודניאל)‬
‫דניאל‪ :‬עילאי‪ ,‬עילאי‪( ,‬צועק) עילאי‪.‬‬
‫(עילאי יוצא מפלאשבק)‬
‫דניאל‪ :‬סיימת עם הפלאשבק?‬
‫עילאי‪ :‬כן‪.‬‬
‫דניאל‪ :‬אז אני מבין שהבית הזה אמיתי‪.‬‬
‫עילאי‪ :‬יופי‪.‬‬
‫דניאל‪ :‬שיהיה לנו בהצלחה‪.‬‬
‫דניאל ועילאי‪ :‬ב‪-‬ה‪-‬צ‪-‬ל‪-‬חה‪.‬‬
‫(צליל הודעת וואטסאפ)‬
‫עילאי‪( :‬עילאי מסתכל בטלפון) היי רון שלח הודעה‪.‬‬
‫דניאל‪ :‬מה הוא כתב?‬
‫עילאי‪( :‬מקריא מהטלפון) היי חברים מחר המסע שלנו לבית הנטוש‬
‫שיהיה לנו בהצלחה‪ ,‬אל תשכחו להביא בקבוק מים‪ 2 ,‬סנדוויצ'ים‪,‬‬
‫פנס‪ ,‬טלפון ומצב רוח טוב‪ ,‬אוהב אתכם‪ .‬לב‪ ,‬לב‪ ,‬לב‪ ,‬לב‪ ,‬לב‪.‬‬
‫דניאל‪ :‬כמה ללבות‪.‬‬
‫עילאי‪ :‬כן‪ ,‬כזהו רון‪ ,‬אוהב‪.‬‬
‫סצנה ‪4‬‬
‫פנים‪ -‬חוץ‪ -‬לילה‪.‬‬
‫(כל הילדים מחוץ לבית הנטוש מתכוננים להיכנס)‬
‫עילאי‪ :‬איזה מרגש‪.‬‬
‫מיכל‪ :‬איזה מפחיד‪.‬‬
‫ליאור‪ :‬את מפחדת?‬
‫מיכל‪ :‬כן מאוד‪.‬‬
 ‫ליאור‪ :‬מיכל אין לך ממה לפחד בואי תחזיקי לי את היד‪(.‬מחזיקות‬
‫ידיים)‬
‫רון‪ :‬מוכנים?‬
‫כולם חוץ מרון‪ :‬כן‪.‬‬
‫רון‪ :‬קדימה‪( .‬נכנסים)‬
‫ליאור‪ :‬איזה חושך‪.‬‬
‫רון‪ :‬תדליקו פנסים‪.‬‬
‫(כולם מדליקים פנסים)‬
‫רון‪ :‬אני כבר אומר תמצאו רמזים שקשורים למשפחה הזאת כי כל מי‬
‫שגר כאן נעלם‪.‬‬
‫(רואים את האיש המסתורי מציץ על הילדים והולך)‬
‫(עילאי מוצא תמונה)‬
‫עילאי‪ :‬תראו מה מצאתי‪.‬‬
‫(כל הילדים רואים את התמונה)‬
‫ליאור‪ :‬התמונה של המשפחה‪ ,‬הנה כל המשפחה‪( .‬מצביעה על‬
‫התמונה)‬
‫רון‪ :‬כל הכבוד עילאי‪ ,‬טוב לפי מה שמספרים בחדר הזה מתה‬
‫האימא‪(.‬מצביע על החדר) אז כדאי שנלך לחפש רמזים בחדר‪.‬‬
‫ליאור‪ :‬קדימה בואו‪.‬‬
‫(הולכים לחדר)‬
‫עילאי‪ :‬טוב‪ ,‬קדימה כולם לחפש רמזים דברים שיובילו אותנו למה‬
‫האימא נפטרה‪.‬‬
‫מיכל‪ :‬היי מצאתי‪(.‬מראה לכולם מכתב)‬
‫עילאי‪ :‬מה זה?‬
‫מיכל‪( :‬קוראת מהדף) תכונות רעות של המשפחה‪ ,‬אבא‪ -‬לא יודע‬
‫לשיר ולרקוד‪.‬‬
‫דניאל‪ :‬טוב זאת תכונה שיש לכל האבאים‪.‬‬
‫מיכל‪( :‬קוראת מהדף) אימא‪ -‬פדחנית‪ ,‬טוב ברור‪( ,‬קוראת) וכל האחים‬
‫מחוק פה‪ .‬מוזר‪.‬‬
‫רון‪ :‬זה חייב להיות קשור למשהו‪.‬‬
‫מיכל‪ :‬טוב בואו אני אגיד לכם משהו התכונה שלי היא מכשפה‪.‬‬
‫רון‪ :‬אז בואי אני אגיד לך משהו‪( .‬עושה חיקוי של מכשפה) לכל בן‬
‫אנוש יש תכונה רעה אה‪ ,‬אה‪ ,‬אה‪.‬‬
‫מיכל‪( :‬צינית) מצחיק‪( .‬עושה חיקוי של מכשפה) חה‪ ,‬חה‪ ,‬חה‪.‬‬
‫דניאל‪ :‬היי מה זה? (לוקח סכין מלא בדם)‬
‫עילאי‪( :‬מפחד) דדד‪....‬ניאל‪ ,‬דניאל‪ ,‬למה אתה מחזיק סכין מלא‬
‫בדם?‬
‫רון‪( :‬קולט) אתם מבינים מה זה אומר?‪ ,‬זה אומר שמישהו‬
‫מהמשפחה או פורץ רצח את האימא‪.‬‬
‫(האיש המסתורי מסתכל עליהם שוב והולך)‬
‫סצנה ‪5‬‬
‫פנים‪ -‬בית‪ -‬לילה‪.‬‬
‫רחל‪( :‬בטלפון) אתה בטוח שאתה בסדר?‪ ,‬אני יודעת שאני לא צריכה‬
‫לדאוג עילאי‪ ,‬אבל מה עם דניאל? הכול בסדר?‪ ,‬יופי אני שמחה‪ ,‬אבל‬
‫אתה בטוח שאתה בסדר? כי אני יודעת זה בית נטוש‪ ,‬הלו?‪ ,‬הלו?‪,‬‬
‫ניתק‪.‬‬
‫(רחל מתקשרת לרון)‬
‫רחל‪( :‬בטלפון) הלו רון? רון? הכול בסדר?‪ ,‬רון הכול טוב?‪ ,‬טוב ביי‪.‬‬
‫(רחל מתקשרת לאליאנה תדהר)‬
‫רחל‪( :‬בטלפון) אליאנה תדהר?‪ ,‬הכול בסדר?‪( ,‬קולטת) אה את בכלל‬
‫לא קשורה‪ ,‬תודה ביי‪( .‬מנתקת)‬
‫רחל‪( :‬לעצמה) לא‪,‬לא‪ ,‬אני לא מאמינה שנתתי לשני הילדים שלי‬
‫דניאל ועילאי לבית נטוש‪ ,‬בית נטוש‪ ,‬לא אני לא מאמינה‪.‬‬
‫סצנה ‪6‬‬
 ‫פנים‪ -‬בית‪ -‬לילה‪.‬‬
‫(יהונתן ורועי מדברים)‬
‫יהונתן‪ :‬שמעת שרון‪ ,‬ליאור‪ ,‬עילאי‪ ,‬דניאל ומיכל בתוך בית נטוש‬
‫חוקרים דברים‪.‬‬
‫רועי‪ :‬כן איזה כיף להם‪.‬‬
‫יהונתן‪ :‬מה? מה כיף בזה? הם הולכים לבית נטוש‪.‬‬
‫רועי‪ :‬צודק זה לגמרי לא בסדר זה מוזר‪.‬‬
‫יהונתן‪ :‬כאילו למה שמישהו ירצה להיות בבית נטוש?‬
‫רועי‪ :‬אין לי מושג‪ ,‬אבל אתה מכיר אותם חבורה של מוזרים‪.‬‬
‫יהונתן‪ :‬ושמעתי שהם גם יבריזו מבית ספר רק בשביל לחקור את‬
‫הבית הנטוש‪.‬‬
‫רועי‪ :‬איזה חוצפה‪.‬‬
‫יהונתן‪ :‬נכון?!‬
‫רועי‪ :‬והם לא הזמינו אותי איתם?!‪,‬חצופים אני מתקשר אליהם עכשיו!‬
‫(לוקח את הטלפון ויהונתן חוטף לו את הטלפון)‬
‫רועי‪ :‬היי תביא‪.‬‬
‫יהונתן‪( :‬צועק) תירגע!!!‬
‫רועי‪ :‬נרגעתי תודה‪.‬‬
‫יהונתן‪ :‬יופי‪.‬‬
‫רועי‪ :‬אבל זה ממש לא בסדר שהם מבריזים ואנחנו לומדים כמו‬
‫חמורים‪.‬‬
‫יהונתן‪ :‬אתה צודק מה נעשה?‬
‫רועי‪ :‬אני יודע את האמת רציתי שתזמין פיצה וסושי ואז אני רוצה‬
‫לזכות בלוטו?‬
‫יהונתן‪ :‬מה זה קשור?‪ ,‬על מה אתה מדבר?‬
‫רועי‪ :‬אה התכוונת בקשר לבית הנטוש‪ ,‬אה‪....‬לא יודע‪.‬‬
 ‫סצנה ‪7‬‬
‫פנים‪ -‬בית נטוש‪ -‬לילה‪.‬‬
‫(כל הילדים בבית הנטוש מחפשים רמזים)‬
‫עילאי‪ :‬נו מצאתם משהו?‬
‫רון‪ :‬לא‬
‫ליאור‪ :‬לא‬
‫דניאל‪ :‬לא‬
‫עילאי‪ :‬ובמילה אחת?‬
‫כל הילדים חוץ מעילאי‪ :‬לא!‬
‫דניאל‪ :‬טוב די אנחנו כבר שעה מחפשים ולא מוצאים כלום‪ ,‬אני רעב‪,‬‬
‫בוא נלך לאכול‪.‬‬
‫כל הילדים‪ :‬טוב‪.‬‬
‫(כל הילדים אוכלים חצי סנדוויץ')‬
‫עילאי‪ :‬אני אומר לכם אין על סנדוויץ' עם שוקולד‪.‬‬
‫רון‪ :‬לא ממש לא הכי טעים זה סנדוויץ' עם גבינה לבנה‪.‬‬
‫מיכל‪ :‬מה פתאום הכי טעים זה סנדוויץ' עם חביתה‪.‬‬
‫ליאור‪ :‬טוב בואו נסכם שכל אחד אוהב את הטעם שלו‪.‬‬
‫כל הילדים‪ :‬תכלס נכון‪.‬‬
‫(כל הילדים ממשיכים לאכול והאיש המסתורי מסתכל עליהם ומדבר‬
‫עם מישהו בטלפון)‬
‫איש מסתורי‪ :‬כן‪ ,‬כן הם בבית הנטוש אל תדאג אני אעשה את כל‬
‫התחבולות‪ ,‬כן הם מצאו את הרמזים‪ ,‬חושבים שהם רמזים אמיתיים‪,‬‬
‫אל תדאג יקרה להם מה שקרה לאימא ולמשפחה כולה‪( .‬הולך)‬
‫סצנה ‪8‬‬
‫פנים‪ -‬לילה‪ -‬בית‪.‬‬
‫(רחל מסתובבת ברחבי החדר ומדברת לעצמה)‬
 ‫רחל‪ :‬לא אני לא מאמינה שהסכמתי לילדים שלי ללכת לבית נטוש!‪,‬‬
‫לבית נטוש!‪ ,‬טוב אני יודעת מה אני אעשה‪.‬‬
‫(רחל מתקשרת לעילאי)‬
‫(מעבר לבית הנטוש)‬
‫(עילאי מסתכל בטלפון)‬
‫עילאי‪ :‬אימא שלי! (עונה לה) הלו אימא!‬
‫(מעבר לבית של עילאי ודניאל)‬
‫רחל‪ :‬היי עילאי‪ ,‬איך אתה?‬
‫(מעבר לבית הנטוש)‬
‫עילאי‪ :‬אני בסדר איך את?‪ ,‬הלו? הלו?‬
‫(מעבר לבית של עילאי ודניאל)‬
‫רחל‪ :‬עילאי? הלו? אתה שומע אותי? הלו?‬
‫(מעבר לבית הנטוש)‬
‫עילאי‪ :‬הלו? (מסתכל על הטלפון) שיט!‬
‫דניאל‪ :‬מה קרה?‬
‫עילאי‪ :‬נגמרה לי הסוללה‪.‬‬
‫(כולם מסתכלים אחד על השני במבט מופתע)‬
‫כל הילדים‪ :‬שיט!‬
‫(מעבר לבית של עילאי ודניאל)‬
‫רחל‪ :‬הלו?‪ ,‬עילאי אתה שומע אותי?(מסתכלת על הטלפון) ניתק‪ ,‬לא‬
‫אני לא מאמינה שהסכמתי להם ללכת לשם‪ ,‬אולי הם רעבים‪ ,‬אולי הם‬
‫צמאים‪ ,‬ידעתי שאסור להביא להם ‪ 2‬בקבוקים של ‪ 2‬ליטר‪ ,‬והוא אומר‬
‫לי שהגזמתי עם המים לי‪.‬‬
‫(מעבר לבית הנטוש)‬
‫עילאי‪ :‬אני צמא‪.‬‬
‫רון‪ :‬אז תשתה‪.‬‬
 ‫(עילאי לוקח את הבקבוק הגדול ושותה)‬
‫רון‪ :‬אני יכול להגיד לך משהו?‬
‫עילאי‪ :‬כן‪.‬‬
‫רון‪ :‬אימא שלך הגזימה עם המים‪.‬‬
‫עילאי‪( :‬ציני) דיי באמת?‬
‫סצנה ‪9‬‬
‫פנים‪ -‬לילה‪ -‬חוץ בית נטוש‪.‬‬
‫(האיש המסתורי מדבר עם מישהו בטלפון)‬
‫איש מסתורי‪ :‬כן‪ ,‬אל תדאג דאגתי להכול‪ ,‬המפתחות?‪ ,‬נכון שכחתי‪,‬‬
‫בטח‪ ,‬בטח בוס אני עכשיו הולך להביא אותם (מתכונן לצאת) כן‬
‫זכרתי לכבות את את הדוד‪ ,‬כן דיברתי עם אימא שלי‪ ,‬אכלתי את‬
‫הקציצות‪ ,‬אכלתי‪ ,‬טוב אני חייב להביא את המפתחות‪( .‬יוצא)‬
‫סצנה ‪10‬‬
‫פנים‪ -‬לילה‪ -‬בית‪.‬‬
‫(יהונתן ורועי מדברים)‬
‫יהונתן‪ :‬תקשיב אתה חושב על מה שאני חושב?‬
‫רועי‪ :‬אתה חושב על מה שאני חושב?‬
‫יהונתן‪ :‬בוא נגיד ביחד‪ ,‬שלוש‪ ,‬ארבע ו‪...‬‬
‫יהונתן‪/‬רועי‪ :‬נלך לבית הנטוש‪/‬מנה של שווארמה‪.‬‬
‫יהונתן‪ :‬מה?‬
‫רועי‪ :‬מנה של שווארמה‪.‬‬
‫יהונתן‪ :‬לא‪ ,‬אני חשבתי שאם הם הולכים לבית הנטוש ומבריזים בוא‬
‫גם אנחנו נלך לבית הנטוש‪.‬‬
‫רועי‪ :‬גאון‪ ,‬מיד אחרי השווארמה‪.‬‬
‫סצנה ‪11‬‬
‫פנים‪ -‬לילה‪ -‬בית נטוש‪.‬‬
 ‫עילאי‪ :‬טוב זהו‪ ,‬סיימנו‪ ,‬מה אתם אומרים? שנחזור הביתה?‬
‫כל הילדים‪ :‬כן‪.‬‬
‫רון‪ :‬יאללה בואו‪(.‬מנסה לפתוח את הדלת אבל הדלת נעולה) היי מה‬
‫זה?‪ ,‬הדלת נעולה‪.‬‬
‫(כולם מנסים לפתוח את הדלת)‬
‫כל הילדים‪ :‬הצילו‪ ,‬הצילו!‬
‫(הקהל רואה את הגב של האדם המסתורי מחוץ לדלת‪).‬‬
‫*סוף פרק*‬