‫בס"ד‬

‫מקדש מלך‪ :‬על הממשק בין המלך לבין המקדש‬

‫גיא‪-‬שלום אמיר‬
‫נושא המקדש היהודי שבירושלים מקבל מקום נרחב בספרי התנ"ך השונים‪ ,‬הן מבחינת תאולוגית‬
‫(מלכים א‪ ,‬ח‪-‬יא; תהלים פח‪ ,‬א‪-‬ד)‪ ,‬הן מבחינה פולחנית (ישעיהו נו‪ ,‬ז)‪ ,‬הן מבחינה‬
‫חברתית‪-‬ציבורית (דברים טז‪ ,‬טז) והן כגורם פוליטי‪-‬מדיני (דברי הימים ב כט ג‪-‬ז) הנועד לאחד‬
‫את יושבי הארץ‪ . 1‬ואכן‪ ,‬את נושא המקדש וההקשרים השונים שלו ניתן 'לתקוף' מהיבטים שונים‬
‫– מקומו של האל במקדש‪ ,‬סוג הפולחן ואופיו או מבנה המקדש במרוצת הדורות‪ .‬בעבודה זו‬
‫בחרתי להתמקד בתחום הכללי של 'בעלי התפקידים במקדש'‪ ,‬כשעבודה זו תעסוק באופן ספציפי‬
‫בממשק הקיים בין המלך לבין המקדש תוך התייחסות להיבטים שונים‪.‬‬

‫כהערה מתודולוגית אקדים ואומר‪ ,‬שכדי למקד את הדברים תחום העבודה יעסוק בזמן מוגדר‬
‫שעיקרו בבית המקדש הראשון‪ ,‬החל מתקופת שלמה עד חורבנו‪ ,‬תוך התייחסות מסוימת לבית‬
‫שני אך לא מתוך מגמה לסקור את כל תקופה זו‪ .‬מהסיבה הזו דוד המלך‪ ,‬ה'אדריכל' של בית‬
‫ראשון במובן מסוים‪ ,‬והורדוס – המשקם של בית שני‪ ,‬לא יזכו להתייחסות משמעותית (אם בכלל)‬
‫במהלך דברים‪.‬‬

‫א‪ .‬זכויות המלך בתחומי הקודש והמקדש‬

‫המקדש במהותו מבטא עבודה שפונה לצורך גבוה‪ ,‬לאל או לאלים‪ .‬המקדש היהודי‪ ,‬לפחות על פי‬
‫המקרא‪ ,‬הוא מקדש שמגדיר היטב את הפולחן הראוי ומיהם האנשים שיכולים לבצע אותו‬
‫ובאיזה מרחב‪ .‬בנקודה הזו עלינו לברר‪ ,‬האם סמכותו של המלך בהיבט האזרחי‪-‬מדיני מעניקה לו‬
‫סמכויות יתר בתחום המקדש?‬

‫בספר מלכים מובא ששלמה המלך הקריב קורבנות והקטיר לפני ה' בעת חנוכת המקדש‬
‫וכשהתחילו לעבוד בו את העבודה (מל"א ח ‪ ,‬סד; שם ט‪ ,‬כה ועוד)‪:‬‬

‫לִפנֵי בֵית ה' ּכִי ָע ָׂשה ָׁשם ֶאת ָהעֹלָה ְו ֶאת‬

‫ַּבּיוֹם ַההּוא ִק ַּדׁש ַה ֶּמלְֶך ֶאת ּתוְֹך ֶה ָחצֵ ר אֲ ֶׁשר ְ‬
‫לִפנֵי ה' ָקטֹן ֵמ ָהכִיל ֶאת ָהעֹלָה ְו ֶאת‬
‫ּנְחֹׁשת אֲ ֶׁשר ְ‬
‫לָמים ּכִי ִמ ַזְּבח ַה ֶ‬ ‫נְחה ְו ֵאת ֶחלְבֵי ַה ְּׁש ִ‬
‫ַה ִּמ ָ‬
‫לָמים‪.‬‬
‫נְחה ְו ֵאת ֶחלְבֵי ַה ְּׁש ִ‬
‫ַה ִּמ ָ‬

‫אם נשים לב‪ ,‬על אף הפולחן הנרחב וקידוש העזרה שעשה שלמה‪ ,‬ישנו 'קו‪-‬אדום' ששלמה לא‬
‫עובר – הוא אינו נכנס אל ההיכל‪ ,‬אלא מקום עבודתו הוא בחצר המקדש‪.‬‬

‫כמו כן‪ ,‬על אחז מלך יהודה מסופר שהקריב קורבנות על המזבח אשר עשה‪ ,‬שהיה מחוץ להיכל‬
‫(מל"ב טז‪ ,‬יב ואילך)‪:‬‬

‫וַּיִּתן אֹתוֹ‬
‫וַּיַק ֵרב ֵמ ֵאת ְּפנֵי ַה ַּביִת ִמּבֵין ַה ִּמזְּב ֵַח ִּומּבֵין ּבֵית ה' ֵ‬
‫לִפנֵי ה' ְ‬
‫ּנְחֹׁשת אֲ ֶׁשר ְ‬
‫וְ ֵאת ַה ִּמ ַזְּבח ַה ֶ‬
‫ַעל י ֶֶרְך ַה ִּמזְּב ֵַח ָצפוֹנָה‪.‬‬

‫בחנוכת המקדש מתואר ששלמה המלך מברך את העם בעת חנוכת המקדש (מל"א ח‪ ,‬כד ואילך;‬
‫וכן עשה דוד באוהל בשמ"ב ו‪ ,‬יח)‪ ,‬תפקיד השמור לפי במדבר ו‪ ,‬כב‪-‬כז‪ ,‬לאהרון ולבניו בלבד‪ .‬אלא‬

‫‪ 1‬יחזקאל קויפמן‪ ,‬תולדות האמונה הישראלית‪ :‬מימי קדם עד סוף בית שני‪ ,‬תל אביב‪ :‬מוסד ביאליק‪-‬דביר‪ ,‬תשכ"ד‪,‬‬
‫עמ' ‪ 178‬ואילך‪.‬‬
 ‫בס"ד‬

‫שכנגד מנהגם זה של המלכים להקריב קורבנות‪ ,‬להקטיר קטורת ולברך את העם‪ ,‬לא באה כל‬
‫מחאה לא בספרים ההיסטוריים של המקרא‪ ,‬שמימי הבית הראשון‪ ,‬ולא בדברי הנביאים‪.‬‬

‫יחד עם זאת‪ ,‬מעין מחאה אנו מוצאים רק בדה"ב כו‪ ,‬טז‪-‬כ בסיפור על עוזיהו שהקטיר לפני ה'‬
‫במקדש ונענש בצרעת‪:‬‬

‫לְה ְק ִטיר ַעל ִמ ַזְּבח‬

‫אֱֹלהיו וַּיָבֹא ֶאל ֵהיכַל ה' ַ‬ ‫וַּיִמ ַעל ַּבה' ָ‬
‫לְה ְׁש ִחית ְ‬
‫ּוכְח ָזְקתוֹ ּגָבַ ּה לִּבוֹ ַעד ַ‬
‫(טז) ֶ‬
‫לְה ְק ִטיר לַה'‪ּ ,‬כִי לַּכֹהֲנִים ְּבנֵי ַאהֲרֹן‬
‫וַּיֹאמרּו לוֹ‪ֹ :‬לא לְָך עֻּזִּיָהּו ַ‬
‫וַּיַע ְמדּו ַעל עֻּזִּיָהּו ַה ֶּמלְֶך ְ‬
‫טֹרת‪ַ :‬‬ ‫ַה ְּק ֶ‬
‫לְה ְק ִטיר‪...‬‬
‫ַה ְמ ֻק ָּד ִׁשים ַ‬

‫אם כן‪ ,‬מהמקורות שראינו‪ ,‬מלכי ישראל היו מעורבים מידי פעם בעבודות פולחן בשטח המקדש‪,‬‬
‫אולם עבודות אלו נעשו רק בחצר המקדש ולא בהיכל או במזבח הפנימי – שם עבדו הכוהנים‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬את עיקר העבודה עשו הכוהנים‪ ,‬בעוד הקורבנות היו יותר 'מטעם' המלוכה‪ .‬בפעם היחידה‬
‫שבה הכתוב מעיד על מלך שנענש על מעורבותו במקדש‪ ,‬הייתה מפני שנכנס להיכל ובגין כך‬
‫נצטרע (עוזיהו)‪.‬‬

‫ב‪ּ .‬בעלּות המלך על המקדש או על חלקים ממנו‬

‫אנו יודעים כי דוד קונה בכסף מלא את גורן ארונה ועושה הכנות לבניין המקדש (שמ"ב כד‪ ,‬כא‬
‫ואילך; שמ"ב ז‪ ,‬ב‪-‬ג; דה"א פר' כח‪-‬כט)‪ ,‬ושלמה בונה על קניין זה את מקדש ירושלים‪ .‬ירבעם‬
‫בונה את מקדשי בית אל ודן (מל"א יב‪ ,‬כח ואילך)‪ .‬מקדש בית אל מוגדר כ"מקדש מלך" (עמוס ז‪,‬‬
‫יג)‪ .‬ואם כן‪ ,‬יש מימד מסוים שהמקדש נמצא 'בבעלות' המלך‪ ,‬דבר המתבטא במספר מופעים‪.2‬‬

‫בספר מלכים (א‪ ,‬י) מתואר שבית ה' שבירושלים הוא חלק ממערכת המבנים של בית המלך‪:‬‬

‫כְמת ְׁשֹלמֹה וְ ַה ַּביִת אֲ ֶׁשר ָּבנָה‪ְ ...‬ועֹלָתוֹ אֲ ֶׁשר יַעֲלֶה ּבֵית ה' ְוֹלא‬
‫וַּת ֶרא ַמלְּכַת ְׁשבָ א ֵאת ּכָל ָח ַ‬
‫(ד) ֵ‬
‫רּוח‪.‬‬
‫ָהיָה בָ ּה עוֹד ַ‬

‫כמו כן‪ ,‬היה שער אחד או כמה שערים שקשרו את החצר הראשית של בית המלך עם בית המקדש‪,‬‬
‫ונוסף עליהם היה מבוא אחד או יותר (מל"ב טז‪ ,‬יח) בין שטח המגורים של בית המלך לבין בית ה'‬
‫שמשם היה בא המלך‪:‬‬

‫מּוסְך ַה ַּׁש ָּבת אֲ ֶׁשר ָּבנּו בַ ַּביִת וְ ֶאת ְמבוֹא ַה ֶּמלְֶך ַה ִחיצוֹנָה ֵה ֵסב ּבֵית ה' ִמ ְּפנֵי ֶמלְֶך‬
‫(יח) ְו ֶאת ַ‬
‫ַאּׁשּור‪:‬‬

‫וכן בירמיהו לח‪ ,‬יד‪:‬‬

‫לִיׁשי ֲא ֶׁשר ְּבבֵית ה'‪.‬‬

‫וַּיִּקח ֶאת ְיִר ְמיָהּו ַה ִּנָביא ֵאלָיו ֶאל ָמבוֹא ַה ְּׁש ִ‬
‫וַּיִׁשלַח ַה ֶּמלְֶך ִצ ְד ִקּיָהּו ַ‬
‫ְ‬

‫גם יחזקאל בחוקת העתיד שלו‪ ,‬המפריד הפרדה גמורה בין תחום הקודש‪ ,‬הוא המקדש‪ ,‬ובין נחלת‬
‫אחוזתו וביתו של הנשיא‪ ,‬הוא המלך (השווה יחזקאל מג‪ ,‬ז‪-‬ח)‪ ,‬מייעד את שער הכבוד‪ ,‬הוא שער‬
‫המזרח של המקדש‪ ,‬לשימושו של הנשיא (יחזקאל מו‪ ,‬א ואילך)‪ ,‬כלומר המלך‪:‬‬

‫לָמים ָנְדבָ ה לַה' ָּופ ַתח לוֹ ֶאת ַה ַּׁש ַער ַה ֹּפנֶה ָק ִדים‬ ‫ַעֲׂשה ַה ִּנָׂשיא ָנְדבָ ה עוֹלָה אוֹ ְׁש ִ‬
‫(יב) ְוכִי י ֶ‬
‫ַעֲׂשה ְּביוֹם ַה ַּׁש ָּבת וְ י ָָצא ְו ָסגַר ֶאת ַה ַּׁש ַער ַאחֲ ֵרי צֵ אתוֹ‪:‬‬
‫לָמיו ּכַאֲ ֶׁשר י ֶ‬
‫וְ ָע ָׂשה ֶאת עֹלָתוֹ וְ ֶאת ְׁש ָ‬

‫‪ 2‬יגאל אריאל‪ ,‬מקדש מלך‪ :‬עיונים בספר מלכים‪ ,‬חיספין ‪ -‬מדרשת הגולן‪ ,‬עמ' ‪.127‬‬
 ‫בס"ד‬

‫מהמקורות המובאים לעיל עולה תמונה לפיה לא ניתן לנתק בין המלך לבין המקדש‪ ,‬בבחינת‬
‫"מקדש‪-‬מלך"‪ .‬אולם כאן עלינו להבין‪ ,‬לאור זיקה זו שבין המלך למקדש מבחינה קניינית‪ ,‬האם‬
‫‪3‬‬
‫המקרא גם מתיר למלך לבצע שינויים מבניים במקדש כאילו מדובר היה על ביתו האישי?‬

‫בסוף ימיו של דוד המלך‪ ,‬לאחר שהכין את התשתית להקמת בית המקדש‪ ,‬מסר דוד לשלמה‬
‫תוכנית מפורטת לבניין הבית‪ .‬בסיום פירוט התוכנית אמר דוד לשלמה‪" :‬הַ ֹּכל ִּב כְ תָ ב ִמַּיד ה' עָ לַי‬
‫ִהְׂש ִּכ יל ֹּכל מַ לְ אֲ כוֹת הַ ַּת בְ נִית" (דה"א כח‪ ,‬יט)‪ .‬ואם כן‪ ,‬מידות המבנה ותוכנו הינן תוכנית סגורה‬
‫לשינויים‪.‬‬

‫מצד שני‪ ,‬אנו יודעים שנעשו במקדש שינויים שונים‪:‬‬

‫א‪ .‬האולם – מידותיו השתנו בין בית ראשון לשני (השוו דה"ב ג‪-‬ד‪ ,‬מלכים א ו‪ ,‬ג למשנה במסכת‬
‫מידות פ"ד‪ ,‬ו‪-‬ז שתיארוכה לסוף בית שני)‪.‬‬

‫ב‪ .‬תכולת הבית – בבית ראשון יש עשר מנורות ועשרה שולחנות מלבד המנורה שעשה משה (דברי‬
‫הימים ב ד‪ ,‬ז‪-‬ח)‪ ,‬וכן היו מנורות כסף ושולחנות כסף (שם א‪ ,‬כח‪ ,‬טו‪-‬טז) וכלים נוספים‪.‬‬

‫ג‪ .‬המלך אחז עושה שינויים במבנה הבית – "(יז) וַ יְ ַקּצֵ ץ הַ ּמֶ לְֶך ָאחָ ז אֶ ת הַ ִּמ ְסּגְ רוֹת הַ ְּמכֹנוֹת וַ ּיָסַ ר‬
‫מֵ ֲעלֵיהֶ ם ואת אֶ ת הַ ּכִ ּיֹר וְ אֶ ת הַ ּיָם הו ִֹרד‪( ...‬יח) וְ אֶ ת מּוסַ ְך הַ ַּׁשּבָ ת אֲ ֶׁשר ּבָ נּו בַ ּבַ יִ ת וְ אֶ ת ְמבוֹא הַ ּמֶ לְֶך‬
‫הַ ִחיצ ֹונָה הֵ סֵ ב ּבֵ ית ה' ִמּפְ נֵי מֶ לְֶך אַ ּׁשּור"‪.‬‬

‫מהמקורות המובאים לעיל סבורני שניתן להעלות תמונה כזו‪ ,‬לפיה למלך אכן היו סמכויות שונות‬
‫לביצוע שינויים במקדש מתוך שיקול דעת ‪ ,‬בין אם מבחינת מידות המקדש שהשתנו בין בית‬
‫ראשון לשני ובין אם בהגדלת כמות הכלים‪ .‬המשותף לתיאורים אלה הוא בריבוי והגדלה של‬
‫הציווי המקראי‪ ,‬בעוד החסרה של פרטים בסיסיים שהמקרא מציין איננו מוצאים‪.‬‬

‫המקרה של אחז שקיצץ את המסגרות יוכיח זאת‪ ,‬שפעולת חיסור זו הייתה בשל צרכים‬
‫צבאיים‪-‬ביטחוניים‪ ,‬ולא מפני שכך רצה לכתחילה‪ .‬ואם כן חוזר הדבר לשיקול דעתו של המלך‪.‬‬
‫במובן מסוים‪ ,‬מכך שאיננו מוצאים גערה של נביא על פעולות אלו של המלכים‪ ,‬ניתן לומר שהיה‬
‫לכך גם 'אישור משמיים'‪.4‬‬

‫ג‪ .‬מעורבות המלך במימון קורבנות הקבע‬

‫מהמשנה בשקלים (א‪ ,‬א)‪ ,‬שתיארוכה לסוף ימי הבית השני‪ ,‬אנו יודעים שקורבנות הציבור היו‬
‫נקנים מכספי הציבור‪ ,‬אך האם התנהלות זו הייתה בבית הראשון ובכל משך ימי הבית השני?‬

‫המצב בבית ראשון – קורבנות הקבע במקדש וצרכי המקדש באים משל המלכות‪ ,‬זוהי מנת המלך‬
‫שהוא נותן מן רכושו (דברי הימים ב פרק לא‪ ,‬ג)‪:‬‬

‫לַּמֹעֲדים‬
‫לַּׁש ָּבתוֹת ְולֶחֳ ָד ִׁשים ְו ִ‬
‫ּבֹקר ְו ָהעֶ ֶרב וְ ָהעֹלוֹת ַ‬
‫(ג) ְּומנָת ַה ֶּמלְֶך ִמן ְרכּוׁשוֹ לָעֹלוֹת לְעֹלוֹת ַה ֶ‬
‫תוֹרת ה'‪:‬‬ ‫ּכַּכָתּוב ְּב ַ‬

‫המצב בבית שני – גם לאחר שבטלה מלכות בית דויד‪ ,‬בימי שלטון פרס‪ ,‬נאמר בצו של דריוש מלך‬
‫פרס‪ ,‬בדבר בניין המקדש‪ ,‬שקרבנות היום ושאר צרכי המקדש יינתנו מנכסי המלך (עזרא ו‪ ,‬ח)‪:‬‬

‫‪ 3‬על נושא זה ראו מאמרו של בנימין לנדאו‪ :‬האם מותר לעשות שינויים במבנה המקדש?‪ ,‬אמונת עתיך ‪ -‬תמוז‪ ,‬תשע"ג‪.‬‬
‫‪ 4‬ראו‪ :‬שמואל אחיטוב ועמיחי מזר‪ ,‬ספר ירושלים – תקופת המקרא‪ ,‬ירושלים‪ ,‬יד יצחק בן‪-‬צבי‪ ,‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.245‬‬
 ‫בס"ד‬

‫ַהֲבא לְ ג ְֻב ַרּיָא ִאּלְֵך ִּדי לָא‬

‫ָאס ַ ְּפרנָא ְנִפ ְק ָתא ֶּתהֱוֵא ִמ ְתי ָ‬ ‫נַהֲרה ְ‬ ‫ּנִכְסי ַמלְּכָא ִּדי ִמ ַּדת עֲבַ ר ָ‬ ‫‪ּ...‬ומ ֵ‬
‫ִ‬
‫ּמרין לַעֲלָוָן לֶאֱלָּה ְׁש ַמּיָא‪...‬‬
‫תוֹרין וְ ִד ִכְרין ְו ִא ְ ִ‬
‫ּומה ַח ְׁש ָחן ְּובנֵי ִ‬
‫לְבַ ָּטלָא‪ָ :‬‬

‫המצב בחזון יחזקאל (בית שלישי?) – אף לפי חוקת העתיד של יחזקאל‪ ,‬שבעניין זה היא ככל‬
‫הנראה מבוססת על המנהג של בית ראשון‪ ,‬קורבנות הקבע שבמקדש באים משל הנשיא (יחזקאל‬
‫מה‪ ,‬טז‪-‬יז)‪:‬‬

‫לַּנָׂשיא ְּב ְיִׂשָר ֵאל‪( :‬יז) ְו ַעל ַה ִּנָׂשיא ְיִהיֶה ָהעוֹלוֹת‬

‫רּומה ַהּזֹאת ִ‬ ‫ָארץ ְיִהיּו ֶאל ַה ְּת ָ‬ ‫(טז) ּכֹל ָה ָעם ָה ֶ‬
‫ַעֲׂשה ֶאת ַה ַח ָּטאת‬
‫מוֹעֲדי ּבֵית ְיִׂש ָר ֵאל הּוא י ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫ּנֵסְך ַּב ַחּגִים ּובֶחֳ ָד ִׁשים ּובַ ַּׁש ָּבתוֹת ְּבכָל‬
‫נְחה וְ ַה ֶ‬ ‫וְ ַה ִּמ ָ‬
‫לָמים לְכַּפֵר ְּב ַעד ּבֵית ְיִׂשָר ֵאל‪.‬‬ ‫נְחה ְו ֶאת ָהעוֹלָה וְ ֶאת ַה ְּׁש ִ‬ ‫וְ ֶאת ַה ִּמ ָ‬

‫מן המקורות המובאים לעיל ראינו שכספי הציבור היו מובאים מכספו של הנשיא – המלך‪ ,‬ואולי‬
‫אף עתידים להיות מובאים ממנו בבית השלישי‪ .‬נוהג זה היה בו משום סימן לריבונות המלך על‬
‫המקדש‪ .‬רק בהמשך ימי בית שני תיקנו שקורבנות הקבע יבואו משל ציבור‪.5‬‬

‫ד‪ .‬פעילויות חקיקה של מלכים במקדש‬

‫יהואש ציווה‪-‬חוקק‪ ,‬שמימון ההוצאות הכרוכות בבדק הבית יבוא מ"כל כסף הקדשים"‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫מן הכספים הניתנים כמתנות קודש לבית המקדש (מלכים ב יב‪ ,‬ה)‪:‬‬

‫ּכֶסף‬
‫ּכֶסף עוֹבֵר ִאיׁש ֶ‬
‫יּובא בֵית ה' ֶ‬
‫ּכֶסף ַה ֳּק ָד ִׁשים אֲ ֶׁשר ָ‬
‫יְהוֹאׁש ֶאל ַהּכֹהֲנִים ּכֹל ֶ‬
‫ָ‬ ‫וַּיֹאמר‬
‫ֶ‬ ‫(ה)‬
‫לְה ִביא ּבֵית ה'‪.‬‬
‫ּכֶסף אֲ ֶׁשר יַעֲלֶה ַעל לֶב ִאיׁש ָ‬
‫ְנַפׁשוֹת עֶ ְרּכוֹ ּכָל ֶ‬

‫וכן במלכים ב טז‪ ,‬טו‪:‬‬

‫ּבֹקר ְו ֶאת‬
‫אּורּיָה ַהּכֹהֵ ן לֵאמֹר ַעל ַה ִּמזְּב ֵַח ַהּגָדוֹל ַה ְק ֵטר ֶאת עֹלַת ַה ֶ‬
‫ָאחז ֶאת ִ‬ ‫וַיְצּוֶה ַה ֶּמלְֶך ָ‬
‫(טו) ַ‬
‫ּכֵיהם ְוכָל ַּדם‬
‫נִס ֶ‬
‫נְח ָתם ְו ְ‬
‫ָארץ ִּומ ָ‬
‫נְחתוֹ ְו ֵאת עֹלַת ּכָל ַעם ָה ֶ‬ ‫נְחת ָהעֶ ֶרב וְ ֶאת עֹלַת ַה ֶּמלְֶך ְו ֶאת ִמ ָ‬ ‫ִמ ַ‬
‫ּנְחֹׁשת ְיִהיֶה ּלִי לְבַ ֵּקר‪:‬‬
‫עֹלָה ְוכָל ַּדם זֶבַ ח ָעלָיו ִּתזְרֹק ִּומ ַזְּבח ַה ֶ‬

‫אחז עלה לדמשק לקדם את פניו של ִּת גְ לַת‪ַּ-‬פ לְ אֶ סֶ ר השלישי‪ ,‬שם הוא ראה מזבח‪ .‬הוא שלח את‬
‫תוכנית המזבח אל אוריה הכהן הגדול ופקד עליו לבנות דומה לו בירושלים‪ .‬עם שיבת אחז‬
‫מדמשק הוא הקריב קורבנות על גבי המזבח והורה על שינוי סדרי הפולחן‪ .‬כאן כמובן הדברים‬
‫אינם מכוונים לרצון ה'‪ ,‬שהרי הם מובאים כחלק מרשימת המעשים השליליים שעשה במלכותו‪.‬‬

‫הגבלת החקיקה של המלכים מובאת גם בהקשר של סמכות מינויים (מלכים א יב‪ ,‬כט‪-‬לא)‪ .‬בין‬
‫חטאיו של המלך ירבעם אנו מוצאים את הביקורת על כך שמינה כהנים שאינם משבט לוי‪ ,‬בניגוד‬
‫לציווי בתורה (במדבר יח‪ ,‬ו‪-‬ז)‪:‬‬

‫לְח ָּטאת וַּיֵלְכּו‬

‫וַיְהי ַה ָּד ָבר ַהּזֶה ַ‬
‫נָתן ְּב ָדן‪( :‬ל) ִ‬
‫וַּיָׂשם ֶאת ָה ֶא ָחד ְּבבֵית ֵאל ְו ֶאת ָה ֶא ָחד ַ‬
‫‪(...‬כט) ֶ‬
‫וַּיַעׂש ּכֹהֲנִים ִמ ְקצוֹת ָה ָעם אֲ ֶׁשר ֹלא ָהיּו‬
‫וַּיַעׂש ֶאת ּבֵית ָּבמוֹת ַ‬
‫לִפנֵי ָה ֶא ָחד ַעד ָּדן‪( :‬לא) ַ‬
‫ָה ָעם ְ‬
‫ִמ ְּבנֵי לֵוִ י‪.‬‬

‫מן המקורות הנ"ל אנו למדים שלמלך הייתה סמכות חקיקה ואף יכולת לחדש נהלים הקשורים‬
‫אל הקודש‪ .‬אולם סמכות זו הייתה מוגבלת‪ ,‬היא עסקה רק במעטפת ובמישור הטכני של קיומו‬
‫של המקדש‪ ,‬כמו מימון הוצאות בדק הבית שסידר יהואש‪ .‬כאשר ביקשו המלכים להתערב בסדרי‬

‫‪ 5‬בנימין מזרשם‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ ,‬אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ד‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"ג‪,‬‬
‫ערך 'מלך'‪.‬‬
 ‫בס"ד‬

‫העבודה עצמה‪ ,‬הן מבחינת סדרי פולחן והן מבחינת מינוי בעלי תפקידים בניגוד לציווי המקראי‪,‬‬
‫המקרא דאג להגיב לכך בביקורת‪.‬‬

‫מסקנות והסתייגות‬
‫למרות הסמכויות הרבות שהיו למלך בתחום המקדש‪ ,‬אנו רואים שהמלכים לא פעלו באופן‬ ‫‪.1‬‬
‫חופשי לגמרי (הן בהיבט הפולחן‪ ,‬הן בהיבט החקיקה והן בהיבט השינויים המבניים של‬
‫המקדש)‪ .‬כאשר עברו את הגבול‪ ,‬הכתוב מאותת לכך‪.‬‬

‫בהתאם לאמור‪ ,‬אין להסיק מעדויות אלה שהמלך נחשב ככהן גדול וכראש הכהונה‪ .‬הכהונה‬ ‫‪.2‬‬
‫הייתה נבדלת ומתוחמת מן המלוכה‪.‬‬

‫עיקר העדויות על מעורבות מלכים במקדש מופיעה בבית ראשון‪ ,‬בעוד בבית שני כמעט ואין‬ ‫‪.3‬‬
‫עדויות לכך‪ .‬ייתכן והדבר קשור לכך שבימי בית שני אין 'מלך' בתפקיד רשמי אלא יותר‬
‫כסמכות שלטונית‪ .‬ובאופן עמוק יותר ניתן להסביר‪ ,‬שמכיוון שאין מלך בתפקיד רשמי עבודת‬
‫המקדש הפכה להיות פעולה ציבורית‪-‬עממית בה העם כולו משתתף בעבודה‪.‬‬