‫גליון מספר ‪121‬‬ ‫ב"ה‪ ,‬ערב שבת קודש פרשת כי תבוא ה'תשפ"ג‬

‫את ה' האמרת‬

‫'החוזר' הגה"ח הרב‬
‫יואל כהן זצ"ל‬

‫בין 'קליפה'‬
‫לקדושה‬
‫הרב יוסף יצחק‬
‫ג'ייקובסון‬

‫תשובה‬
‫מאהבה‬
‫למעלה‬
‫מטעם ודעת‬
‫אותיות נפלאות‬
‫מ'תורת שלום'‬
‫עבד עברי‬
‫ועבד כנעני‬
‫בעבודת ה'‬
‫ביאורי חסידות‬
‫בסוגיות הדף‬
‫מסכת חייו המרתקת‬ ‫היומי‬
‫והמסעירה של‬
‫החסיד רבי אליעזר‬
‫(לייזר) ננס זצ"ל‪,‬‬
‫שריצה עשרים שנים‬
‫תמימות במחנות עבודה‬
‫בסיביר ובמהלך כל אותן שנים‬
‫מסר נפשו על קדושת השבת‬
‫ומועדי ישראל והקפיד על‬
‫קלה כבחמורה‪ ,‬הקשר המיוחד‬
‫שפעם בינו לבין רבותינו זי"ע‬
‫והמופת השמימי שלו היה ֵעד‬
‫כל מי שזכה להכירו‬ ‫עדכוני חב״ד;‬
‫מעובד וערוך בידי‬
‫כי תבוא‬ ‫הפרשה החסידית‬
‫הרב מנחם פלדמן •‬ ‫מתוך אוצר שיחותיו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע‬
‫שנמסרו ע"י ה'חוזר' הגה"ח רבי יואל כהן זצ"ל‬

‫עצם מציאותו של יהודי‬

‫היא תפארתו של הקב"ה‬

‫ב‬
‫הוא שיש לנו להיות דבקים בו‬ ‫תבוא‬ ‫פרשת‬
‫יתברך‪ ...‬ולעומת זה יש להקב"ה‬ ‫הלוא בפסוקים‬ ‫"את‬ ‫נאמר‪:‬‬
‫דביקות וחטיבה בישראל‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב‪' :‬אני לדודי ודודי לי' (שה"ש‬
‫שבפרשתנו נאמר‬ ‫ֶה ֱא ַמ ְר ָּת‬
‫להיות‬
‫ה'‬
‫היום‬
‫ו‪,‬ג)‪ ...‬ועל כן נקראים התפילין‬
‫'פאר'‪ ,‬והוא שהקב"ה מניח תפילין‬
‫תחלה "את ה'‬ ‫לך לאלוקים‪...‬‬
‫ֶה ֱא ִמ ְיר ָך‬ ‫וה'‬
‫להתדבק ולהתפאר בנחלתו ישראל"‪.‬‬ ‫האמרת"‪ ,‬שישראל‬ ‫היום להיות לו‬
‫לעם סגולה כאשר דיבר לך וגו'"‬
‫הכוח לפעול שבח‬ ‫משבחים את‬ ‫(כו‪ ,‬יז־יח)‪ .‬מה הפירוש 'האמרת'‬
‫ו'האמירך'? רש"י מבאר‪" :‬והוא‬
‫למעלה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ואחר־כך‬ ‫לשון ִּת ְפ ֶא ֶרת"‪ ,‬שישראל מפארים‬
‫הרשב"א בפירושו על גמרא זו‬
‫(מודפס בעין יעקב כאן) כותב‪:‬‬
‫"וה' האמירך"‪ ,‬ואם‬ ‫ומשבחים את הקב"ה שהוא להם‬
‫לאלוקים‪ ,‬והקב"ה מפאר ומשבח‬
‫"שהוא יתברך אחד‪ ,‬ויִ ַח ָדנ ּו לוֹ ‪,‬‬
‫כדכתיב‪' :‬דודי לי ואני לו'" (שה"ש‬
‫כן מתאים יותר‬ ‫את ישראל שהם לו לעם סגולה‪.‬‬
‫הגמרא במסכת ברכות אומרת‪:‬‬
‫ב‪,‬טז)‪ .‬היינו שעל עניין זה‪ ,‬שישראל‬
‫משבחים את הקב"ה והקב"ה משבח‬
‫להביא את הפסוק‬ ‫"מנין שהקב"ה מניח תפילין?‬
‫שנאמר‪ ...‬הני תפילין דמרי עלמא מה‬
‫את ישראל‪ ,‬הוא מביא את הפסוק‬ ‫"אני לדודי ודודי לי"‪,‬‬ ‫כתיב בהו? [= תפילין אלו של אדון‬
‫"דודי לי ואני לו"‪.‬‬
‫בדבריו יש פלא‪ :‬מדוע הוא‬
‫הבנוי בסדר הזה!‬ ‫העולם מה כתוב בהם?] אמר ליה‪:‬‬
‫'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'‬
‫מביא את הפסוק "דודי לי ואני לו"‪,‬‬ ‫(דה"י א יז‪,‬כא)‪ .‬ומי משתבח קודשא‬
‫לכאורה היה מתאים יותר להביא את‬ ‫בריך הוא בשבחייהו דישראל [=‬
‫הפסוק "אני לדודי ודודי לי"? שניהם‬ ‫וכי הקב"ה משתבח בשבחם של‬
‫פסוקים בשיר השירים‪ ,‬וההבדל ביניהם הוא ש"אני לדודי ודודי‬ ‫ישראל?!] אין [= כן]‪ ,‬דכתיב‪' :‬את ה' האמרת היום וה' האמירך‬
‫לי" מתחיל מעבודתם של ישראל‪" ,‬אני לדודי"‪ ,‬וזה מביא את‬ ‫היום'‪ ,‬אמר להם הקב"ה לישראל‪ :‬אתם עשיתוני חטיבה אחת‬
‫הגילוי מלמעלה "ודודי לי"; ואילו הפסוק "דודי לי ואני לו"‬ ‫בעולם‪ ,‬ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם" (ברכות ו‪,‬א)‪.‬‬
‫מתחיל מהגילוי מלמעלה‪" ,‬דודי לי"‪ ,‬וזה מביא את עבודתם של‬ ‫ביאור הדברים‪ :‬התפילין נקראות 'פאר'‪ ,‬כמו שכתוב "פארך‬
‫ישראל‪" ,‬ואני לו"‪.‬‬ ‫חבוש עליך" (יחזקאל כד‪,‬יז)‪ .‬כאשר אומרים שבתפילין של‬
‫הלוא בפסוקים שבפרשתנו נאמר תחלה "את ה' האמרת"‪,‬‬ ‫הקב"ה כתובה מעלת ישראל‪ ,‬שהם "גוי אחד בארץ"‪ ,‬נמצא‬
‫שישראל משבחים את הקב"ה‪ ,‬ואחר־כך "וה' האמירך"‪ ,‬ואם כן‬ ‫שישראל הם פארו של הקב"ה‪ .‬ועל זה הגמרא תמהה‪" :‬ומי‬
‫מתאים יותר להביא את הפסוק "אני לדודי ודודי לי"‪ ,‬הבנוי בסדר‬ ‫משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל"?! הלוא התפילין צריכות‬
‫הזה! ואכן‪ ,‬המהרש"א כאן (הובאו דבריו לעיל) מביא את הפסוק‬ ‫להיות פאר ושבח למי שלובשן‪ ,‬ולפי זה התפילין של הקב"ה‬
‫"אני לדודי ודודי לי"‪ .‬ומדוע הרשב"א מביא את הפסוק "דודי לי‬ ‫אמורות לפאר ולשבח אותו כביכול‪ ,‬ומדוע בתפילין שלו כתוב‬
‫ואני לו" דווקא?‬ ‫שבחם של ישראל? וכי זה שבחו ופארו של הקב"ה?‬
‫אלא שעל־פי דברי הרשב"א יש לפרש את הפסוק ואת דברי‬ ‫משיבה הגמרא שאכן‪ ,‬הקב"ה משתבח ומתפאר בישראל‪.‬‬
‫הגמרא באופן אחר‪" :‬את ה' האמרת" – משמעו לא רק שישראל‬ ‫והיא מביאה על זה את הפסוקים "את ה' האמרת" – שישראל‬
‫משבחים את הקב"ה‪ ,‬אלא יתרה מזו‪ ,‬שישראל על־ידי עבודתם‬ ‫משבחים את הקב"ה‪ ,‬כפירוש רש"י (ברכות כאן)‪" :‬האמרת –‬
‫פועלים כביכול שבח בקב"ה‪ .‬וזו כוונת הגמרא שבתפילין דמארי‬ ‫לשון חשיבות ושבח"‪ ,‬וכן "וה' האמירך" – שהקב"ה משבח את‬
‫עלמא כתיב "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"‪ ,‬והיא מפרשת‬ ‫ישראל‪ .‬וכפי שהגמרא מסיימת‪ ,‬שהקב"ה אומר לישראל‪" :‬אתם‬
‫ש"קודשא בריך הוא משתבח בשבחייהו דישראל"‪ .‬היינו‬ ‫עשיתוני חטיבה אחת בעולם" – "שבח אחד שבח מיוחד‪ ,‬לומר‬
‫שמעלתם של ישראל‪ ,‬בהיותם "גוי אחד בארץ"‪ ,‬נעשית שבחו‬ ‫אין כמוך לכך בחרנוך לאלוק" (רש"י חגיגה ג‪,‬א)‪ ,‬שזה הפירוש‬
‫של הקב"ה‪ ,‬שהוא משתבח על־ידי זה‪.‬‬ ‫של "את ה' האמרת"‪ ,‬וכן "אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם"‬
‫[ועל דרך המבואר בחסידות על דברי המדרש על הפסוק "מגיד‬ ‫– פירוש של "וה' האמירך"‪.‬‬
‫דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל" (תהילים קמז‪,‬יט) – "בשר‬ ‫כך מפרש המהרש"א (חדא"ג כאן) את הסוגיא‪" :‬עניין תפילין‬
‫ודם מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום‪ ,‬והקב"ה אינו‬

‫עריכה‪ :‬בנימין ליפקין | רכז מערכת‪ :‬אהרן לוין | © כל הזכויות שמורות‬

‫להפצה‪ ,‬תגובות ויצירת קשר ‪ | 072-279-2086 -‬כל הגליונות ניתנים להשגה בדוא"ל‪ • kikarov10@gmail.com :‬מו"ל‪:‬‬

‫כי קרוב‬ ‫‪2‬‬

 ‫הקב"ה‪ ,‬כמו אוצר יקר‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬אלא מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמור"‬
‫מיד כשבא ילד יהודי לעולם‪ ,‬עוד בטרם הוא מסוגל לפעול‬ ‫(שמו"ר ל‪,‬ט)‪ .‬ומבואר בחסידות‪" :‬ופירוש 'מה שהוא עושה' – מי‬
‫מאומה בתורה ומצוות‪ ,‬הדבר גורם שמחה ונחת לקב"ה!‬ ‫הוא הגורם שיעשה הקב"ה את המצוות? על־ידי שישראל עושים‬
‫ואין הפירוש שהשמחה היא מכך שאחר־כך‪ ,‬כשיגדל‪ ,‬ילמד‬ ‫המצוות‪ ,‬על־ידי זה גורמים שיעשה הקב"ה את מצוות אלו" (סה"מ‬
‫תורה ויקיים מצוות‪ ,‬אלא השמחה היא מיד בלידתו‪ ,‬בעצם‬ ‫תרנ"ג ע' רעט)‪ .‬הרי שעבודתם של ישראל למטה אכן פועלת‬
‫מציאותו‪ .‬וכמאמר הגמרא "אין בן דוד בא עד שיכלו כל‬ ‫למעלה אצל הקב"ה]‪.‬‬
‫הנשמות שבגוף" (יבמות סב‪,‬א)‪ ,‬כי עצם הלידה של עוד יהודי‪,‬‬ ‫ועל זה מתעוררת השאלה‪ :‬מנין ליהודי הכוח לפעול שבח למעלה?‬
‫עצם המציאות של יהודי נוסף בעולם‪ ,‬יכולה לפעול את ביאת‬ ‫על כך ממשיך הכתוב‪" :‬וה' האמירך" – הקב"ה פועל בישראל שבח‬
‫בן דוד!‬ ‫ומעלה כאלה‪ ,‬שמכוחם יש להם הכוח לפעול שבח למעלה בהקב"ה‪.‬‬
‫לכאורה מהי המעלה שבו ברגע זה? איזו תועלת יכולה לבוא‬ ‫ונמצא שיש כאן שני פירושים‪ ,‬ושניהם אמת‪ :‬הפירוש בפשטות‬
‫ממנו עכשיו? התשובה היא‪ :‬היהודי‬ ‫הוא שיש כאן שני עניינים שונים‪ ,‬תחילה‬
‫עצמו יקר אצל הקב"ה‪ ,‬בבחינת "כלי‬ ‫"את ה' האמרת"‪ ,‬שישראל משבחים‬
‫יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים‬ ‫את הקב"ה‪ ,‬ואחר־כך "וה' האמירך"‪,‬‬
‫אותם"‪ .‬לא מפני תועלת כזאת או אחרת‬ ‫שהקב"ה משבח את ישראל‪ .‬פירוש זה‬
‫המופקת ממנו‪ ,‬אלא עצם מציאותו של‬
‫יהודי היא ה'סגולה' והאוצר החביב‪.‬‬
‫עצם מציאותו של‬ ‫מתאים לדברי המהרש"א‪ ,‬המביא כאן‬
‫את הפסוק "אני לדודי ודודי לי"‪ .‬בנוסף‬
‫זהו שהכתוב אומר כאן‪ :‬מנין ליהודי‬ ‫יהודי יקרה אצל‬ ‫על כך יש כאן עוד פירוש‪ ,‬בהתאם לדברי‬
‫הרשב"א‪" :‬את ה' האמרת"‪ ,‬יהודי פועל‬
‫הכוח לפעול דבר נפלא כזה‪" ,‬את ה'‬
‫האמרת"‪ ,‬לפעול שבח אצל הקב"ה‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שכן יהודי‬ ‫שבח אצל הקב"ה כביכול‪ ,‬ומנין לו הכוח‬
‫על זה? מכיוון שמכבר "וה' האמירך"‪.‬‬
‫"קודשא בריך הוא משתבח בשבחייהו‬
‫דישראל"? – מכיון שעוד קודם‬
‫קשור עם הקב"ה‬ ‫לכן מביא הרשב"א את הפסוק "דודי לי‬
‫עבודתו הרי "וה' האמירך היום להיות‬
‫לו לעם סגולה"; עצם מציאותו של‬
‫בעצם מציאותו‪,‬‬ ‫ואני לו"‪.‬‬

‫יהודי יקרה אצל הקב"ה‪ ,‬שכן יהודי‬
‫קשור עם הקב"ה בעצם מציאותו‪,‬‬
‫"ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד"‪.‬‬
‫ומכיוון שיהודי מאוחד לגמרי עם‬
‫הקב"ה‪ ,‬יש לו הכוח לפעול שיהיה‬
‫חד"‪ ,‬ומכיוון שיהודי‬
‫"את ה' האמרת"‪.‬‬
‫זה מה שכתב הרשב"א "כדכתיב‬
‫דודי לי ואני לו"‪ .‬מכוח ה'דודי לי'‪,‬‬
‫השבח שפעל הקב"ה בישראל‪ ,‬שהם‬
‫חביבים לו בעצם מציאותם‪ ,‬מכוח זה‬
‫לפעול שיהיה "את‬
‫יכול יהודי לפעול 'ואני לו' – לפעול‬
‫שבח אצל הקב"ה‪.‬‬
‫וזה מה שהגמרא מתחילה‪" ,‬תפילין‬
‫דמרי עלמא מה כתיב בהו"‪ ,‬מהו שבחו‬
‫ותפארתו של הקב"ה? "ומי כעמך‬
‫ישראל גוי אחד בארץ"‪ .‬כלומר‪ ,‬לא רק עבודתם של ישראל‪ ,‬אלא‬
‫עצם המציאות של ישראל‪" ,‬גוי אחד בארץ"‪ ,‬יקרה אצל הקב"ה‪.‬‬
‫מובן שהבאת דבר זה‬
‫עצמו לידי גילוי הרי זה‬
‫נ יב‬
‫"ישראל וקודשא‬ ‫סוגים באוצרות מלכים‬
‫בריך הוא כולא‬ ‫ומעתה יש לבאר מהו אותו שבח‬
‫ומעלה שפעל הקב"ה בישראל‪" ,‬וה'‬
‫האמירך וגו'"‪ ,‬שמכוחו יש לישראל הכוח‬
‫שיהיה "את ה' האמרת"‪ ,‬לפעול שבח‬
‫מאוחד לגמרי עם‬ ‫בקב"ה‪ .‬אומר הכתוב‪" :‬וה' האמירך‬
‫היום להיות לו לעם סגולה כאשר דיבר‬
‫הקב"ה‪ ,‬יש לו הכוח‬ ‫לך"‪ .‬רש"י מפרש‪" :‬כאשר דיבר לך –‬
‫והייתם לי סגולה"‪.‬‬
‫על הפסוק (שבפרשת יתרו) "והייתם‬
‫ה' האמרת"‬ ‫לי סגולה מכל העמים וגו'" רש"י מפרש‪:‬‬
‫"סגולה – אוצר חביב‪ ,‬כמו 'וסגולת‬
‫מלכים' (קהלת ב‪,‬ח)‪ְּ ,‬כ ֵלי יְ ָקר ואבנים‬
‫טובות שהמלכים גונזים אותם‪ .‬כך אתם‬
‫תהיו לי סגולה משאר אומות"‪.‬‬
‫באוצרות המלכים יש כמה וכמה סוגים‪:‬‬
‫א) כסף השמור בקופת המלוכה כדי להשתמש בו לצורכי המדינה‬
‫ביום פקודה‪ ,‬כגון אם יארעו רעב או מלחמה וכדומה‪.‬‬
‫ב) אוצרות יקרים יותר‪ ,‬שאינם מיועדים להוצאה ולשימוש‪ ,‬אלא‬

‫על־ידי עבודתו של יהודי‬

‫תי מד‬

‫נ‬
‫ת‬
‫ב יה‬

‫כדי להראות את כבוד ויקר תפארת המלכות‪ .‬כאלה הן האבנים‬

‫מד <<‬
‫י <נ‬
‫הל ת‬
‫שע פ‬

‫בלימוד התורה וקיום‬

‫בר רו‬

‫הטובות שבכתר המלך‪ ,‬המוסיפות ביופי וכבוד המלך‪" ,‬מלך ביופיו‬

‫יב‬

‫המצוות‪ ,‬אבל על־ידי‬ ‫תחזינה עיניך" (ישעיה לג‪,‬יז)‪ .‬הצד השווה שבשני סוגים אלה‪ ,‬שהם‬
‫העבודה מתגלים היוקר‬ ‫מביאים תועלת כלשהי למלוכה‪.‬‬
‫הבסיסיים‪ ,‬ארץ‬ ‫והמעלה‬ ‫ג) אך יש עוד סוג של אוצרות‪ ,‬הנקראים 'סגולת מלכים'‪ ,‬שהם‬
‫הגלומים בעצם מציאותו‬ ‫"כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם"‪ .‬לכאורה מה‬

‫השבתאלפי יעדים‬ ‫ה'תפילין כנסת‬ ‫של היהודי‪ .‬זהו‬ ‫התכלית שבאוצרות אלה‪ ,‬שאינם מביאים שום תועלת? הרי לא‬
‫דמארי עלמא'‪ ,‬שבחו‬ ‫משתמשים בהם‪ ,‬וגם אין הם יכולים להוסיף ביופי וכבוד המלכות‪,‬‬
‫שבוע‬
‫טובהנתיב אחד!‬
‫ותפארתו של הקב"ה‪.‬‬ ‫בהיותם גנוזים ומוסתרים מעין כל רואה! אלא העניין הוא‪ ,‬שאוצרות‬
‫אלה אינם אמצעי להשגת מטרה כלשהי‪ ,‬אלא האוצר עצמו הוא‬
‫(על־פי לקוטי שיחות‪,‬‬
‫דבר יקר וחביב‪.‬‬
‫נתיב פרו ‪ -‬היחיד שמגיע לכל בתי הכנסת בארץ!‬
‫אלפי בתי כנסת נהנים כל שבוע מחלוקת עלוני שבת‬
‫ביותר‬ ‫חלק כד‪ ,‬עמ' ‪– 157‬‬
‫בצורה הטובה והמשתלמת ביותר‪.‬‬ ‫אוצר לקוטי שיחות‪,‬‬
‫שיחה ב לפרשת תבוא‪.‬‬
‫הקב"ה משתבח בתינוק יהודי‬
‫מאמר ד"ה "את‬ ‫וזאת אומר הקב"ה לישראל‪" :‬והייתם לי סגולה" – יש המעלה‬
‫רוצה שהעלון שלך יגיע ליעדו?‬
‫טלפון אחד והוא בנתיב הנכון!‬ ‫ה' האמרת" תש"ל)‬ ‫בישראל מצד ה'תועלת' הבאה מהם‪ ,‬בעסק התורה והמצוות‪,‬‬
‫ככה מצליחים בשטח‬ ‫‪074-703-5009‬‬ ‫אבל גם לפני התועלת‪ ,‬עצם מציאותו של יהודי יקרה מאוד אצל‬

‫‪3‬‬ ‫כי קרוב‬

 ‫איש‬
‫מסירות‬
‫הנפש משפיעים לדורות‬
‫בעקבות גדולי משפיעי חב"ד‬

‫‪ 4‬כי קרוב‬
‫‪ 4‬כי קרוב‬
 ‫תוך חדרו של הרבי‪ ,‬ביקש מבחורי הישיבה שנכחו במקום‬
‫להשגיח על בנו‪ .‬ר' לייזר שהיה אז רך בשנים‪ ,‬נרדם מרוב‬
‫תשישות‪ ,‬בעוד אביו שהה בקודש פנימה‪ .‬כשפנה ר' מרדכי‬
‫לצאת סיפר לרבי שהביא עמו את בנו וכי הוא חפץ בברכתו‬
‫של הרבי‪ .‬הרבי הורה להכניס לחדר את לייזר הקטן‪.‬‬
‫ר' מרדכי חש ויצא מהחדר‪ ,‬הקיץ את בנו משנתו והכניסו‬
‫אל תוככי חדרו של הרבי‪ .‬כשנכנס‪ ,‬זכר ר' לייזר לספר את‬
‫החוויה שנותרה עמוק בתודעתו‪ ,‬פנה אליו הרבי בשאלה‬
‫לשמו‪ ,‬והוא ענה‪" :‬אליעזר"‪ .‬הרבי הוסיף והמשיך לשאול‪,‬‬
‫"מאין לקוח שם זה? מה כתוב עליו בתורה?"‪.‬‬
‫על אף גילו הצעיר שלט לייזר הקטן בפרטים ושח לרבי‪:‬‬
‫"אבא סיפר לי שמיד עם הולדתי‪ ,‬שלח מברק לרבי ובו‬
‫ביקש ברכה עבורי ועבור אמא‪ .‬אבא שאל את הרבי איזה‬
‫שם להעניק לי‪ .‬במברק חוזר ענה הרבי לתת לי את השם‬
‫אליעזר ואף נימק‪ :‬השם אליעזר מורכב משתי מילים "א‪-‬‬
‫לי" ו"עזר" ובשם זה קרא משה רבנו לבנו על מנת לזכור‬
‫שהקב"ה הצילו מחרב פרעה"‪.‬‬
‫הרבי סימן לר' לייזר להתקרב אליו ופנה אליו בלחש‪:‬‬
‫"אזוי וועט זיין בא דיר‪ .‬פרעה'ס שווערד וועט אויף דיר קיין‬
‫שליטה ניט האבען" (כן יהיה גם לך עצמך‪ .‬לחרב פרעה לא‬
‫תהיה שליטה עליך)‪.‬‬
‫ר' מרדכי היה כבד שמיעה וכיוון שהרבי דיבר בלחישה‬
‫לא הצליח לשמוע את הדברים שלחש הרבי באוזני בנו‬
‫רה"ח ר' אליעזר (לייזר) ננס זצ"ל נולד‬
‫בערב חג השבועות תרנ"ז למשפחה‬
‫חסידית בחרסון שבאוקראינה‪ .‬אביו‪ ,‬ר'‬
‫מרדכי אריה‪-‬לייב‪ ,‬היה בנו של החסיד‬
‫ר' דוב בער שהיה מה'חוזרים' ועורכי‬
‫ה'תורות' של רבנו ה'צמח צדק' זי"ע‪ .‬את‬
‫פרשיות התפילין של ר' דוב בער כתב ר'‬
‫ראובן הסופר‪ ,‬הלא הוא הסופר שכתב את‬
‫פרשיות התפילין של האדמו"ר הזקן‪.‬‬
‫בצוואתו ביקש ר' דוב בער מבנו ר'‬
‫מרדכי כי את התפילין יעניק בבוא העת‬
‫לאחד מבניו "השייכים לזה"‪ .‬ר' מרדכי‬ ‫ה‬
‫עצמו מעולם לא הניח את התפילין באומרו‪ :‬התפילין‬
‫אינם שייכים אליי אלא לאחד מבניי‪ .‬בהגיע בנו‪ ,‬לייזר‪,‬‬
‫למצוות‪ ,‬העניק לו את התפילין במתנה‪ .‬במשך ‪ 26‬שנים‬
‫תמימות הניח לייזר את התפילין היקרות מדי יום ביומו עד‬
‫אותו היום שבו הושלך למאסר על ידי כוחות האופל של‬
‫הקומוניסטים אשר נודעו בשם הנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‪.‬‬
‫לאחר צאתו לחירות‪ ,‬לא לפני מסכת תלאות שחווה על‬
‫בשרו ואשר אודותיה יתואר בתמצית בשורות הבאות‪ ,‬גילה‬
‫ר' לייזר בצער כי התפילין המיוחסות נעלמו ואינם‪.‬‬

‫הקטן‪ .‬עם צאתו מהיחידות‪ ,‬שאל האב את בנו מה הרבי‬

‫אמר לו בשקט‪ .‬ר' לייזר‪ ,‬שניחן בפקחות נדירה כבר בגיל‬
‫כה רך לימים‪ ,‬השיב על אתר‪ :‬הרבי אמר מה שאמר בלחש‬
‫כיוון שלא רצה שתשמע‪ ,‬ואתה רוצה שאספר לך בניגוד‬
‫לרצון הרבי? אילו היה הרבי רוצה שתדע את הדברים‪ ,‬לא‬
‫היה אומר אותם בלחש והם היו מגיעים לאוזנך‪.‬‬
‫במהלך היחידות התלונן ר' מרדכי על בנו שלמרות‬
‫שאינו מכניס לבית ספרים לא יהודיים או ספרים כלשהם‬
‫בשפה הרוסית‪ ,‬הבחין כי לייזר הקטן יודע לקרוא ברוסית‬
‫וכי הוא חושש מכך‪ .‬ר' מרדכי הכיר בכשרונותיו הברוכים‬
‫של בנו הצעיר‪ ,‬וידע שכל דבר שקורא הוא תופס וקולט‬
‫מיד‪ .‬ואם כבר עתה קורא הוא ברוסית‪ ,‬מה יהיה על עתידו‬
‫הרוחני ברבות הימים‪.‬‬
‫ברכה מהרבי‪:‬‬
‫להינצל מחרב פרעה‬
‫לייזר היה בן הזקונים של אביו‪ ,‬ר' מרדכי‪ .‬כשמלאו לו‬
‫חמש שנים‪ ,‬קם אביו ונסע עמו לליובאוויטש להתראות‬
‫פנים בפנים עם כ"ק אדמו"ר הרש"ב זי"ע ולהתברך מפיו‪.‬‬
‫הנוהג באותם ימים היה שכל אשר הגיע ממקום מרוחק‬
‫יותר‪ ,‬נכנס אל הרבי מוקדם יותר‪ .‬כיוון שר' מרדכי ולייזר‬
‫הקטן עשו את הדרך הארוכה ביותר‪ ,‬על פני יותר מאלף‬
‫קילומטרים‪ ,‬היו הם הראשונים שזכו ונכנסו לקודש פנימה‪.‬‬
‫לימים תיאר ר' לייזר בזכרונותיו כי טרם נכנס אביו אל‬

‫במרכזה של מסכת חייו של הרה"ח ר' אליעזר (לייזר) ננס זצ"ל‪ ,‬היו ‪20‬‬
‫שנים תמימות שבהן שהה בתנאים קשים מנשוא בכלא הסובייטי ובמחנות‬
‫העבודה אליהם הושלך אך ורק בשל עמידתו האיתנה על חיי תורה ומצוות‬
‫מלאים • במשך כל ‪ 20‬השנים הללו‪ ,‬לא הייתה שבת אחת שאותה לא‬
‫שמר‪ ,‬חרף העונשים הבלתי נתפסים שהוטלו עליו כתוצאה מכך • תמצית‬
‫סיפורו מעורר ההשתאות של חסיד אחד שדמות דיוקנו של רבו ניצבה לנגד‬
‫עיניו‪ ,‬גם בהיותו במחיצת אסירי עני וברזל יושבי חושך וצלמוות • היהודי‬
‫שכ"ק אדמו"ר הרש"ב חזה את עתידו כשהורה לאביו עם לידתו להעניק לו‬
‫את השם אליעזר כדי שזה יצילנו מחרב פרעה • והיה כי תבוא אל הארץ‬
‫הרב משה נחמיה לב‬

‫‪5‬‬ ‫כי קרוב‬

 ‫הרבי הרגיע את ר'‬
‫מרדכי באומרו כי כאשר‬
‫‪JEM / 37961‬‬

‫שלח את המברק עם‬

‫ההוראה לשם אליעזר‬
‫לפניו‬ ‫עמדה‬ ‫כבר‬
‫הרשימה הראשונה של‬
‫ה'תמימים'‪ ,‬הלא הם‬
‫התלמידים המיועדים‬
‫להיכנס לישיבת 'תומכי‬
‫הנודעת‬ ‫תמימים'‬
‫שהקים‪ ,‬והרבי הכניס‬
‫כבר אז את שמו בין‬
‫הרבי‬ ‫התלמידים‪.‬‬
‫התבטא באוזני ר'‬
‫מרדכי על לייזר הצעיר‪:‬‬
‫"אליעזר איז דאך‬
‫געבוירן נ"ז (אליעזר‬
‫הרי נולד בשנת תרנ"ז‪,‬‬
‫שבה הקים הרבי את‬
‫הישיבה)‪ ,‬הוא הרי‬
‫'תמים'‪ ,‬הוא יהיה‬
‫בסדר‪ .‬אל תדאג‪ .‬הוא‬
‫עוד ינצל את השפה‬
‫עשרים שנים שלא מן המניין‪ .‬ר' לייזר מקבל את ברכת כ"ק אדמו"ר זי"ע במעמד חלוקת השטרות לצדקה‬
‫הרוסית לקדושה"‪.‬‬
‫הרבי את מבטו הקדוש לתוך עיניו של ר' לייזר ואמר לו כהאי‬ ‫של‬ ‫בהמשכה‬
‫לישנא‪" :‬לייזר! טוב הדבר שיושבים במאסר עבור תורה ומצוות‬ ‫היחידות ביקש ר' מרדכי ברכה עבור בנו ליראת שמים וכן ברכה‬
‫ולא בגלל דברים של מה בכך‪ .‬אתה‪ ,‬לייזר‪ ,‬תהיה זמן רב בידם‪,‬‬ ‫מיוחדת לאריכות ימים‪ .‬לא בכדי ביקש האב ברכה זו‪ .‬היו לו ללייזר‬
‫אך הקב"ה יעזור לך ותחזור משם בשלום‪ .‬אל תתפעל מכל מה‬ ‫מספר אחים שנפטרו ל"ע בצעירותם וכמו לא היה די בכך אף‬
‫שתראה שם‪ ,‬אין לזה שייכות אליך! אתה תהיה שלושה טפחים‬ ‫לייזר עצמו היה חולה בשנותיו הראשונות והגיעו הדברים לידי כך‬
‫גבוה מעל פני הארץ!"‪.‬‬ ‫שהרופאים לא העניקו לו סיכויים להאריך‬
‫את העידוד מאביו קיבל ר' לייזר‬ ‫ימים‪ .‬הרבי בירך אותו על אתר באריכות‬
‫ימים ועל הבקשה שיהיה ירא שמיים נענה‬
‫בחלום מאוחר יותר‪ ,‬בלילה השלישי‬
‫למאסרו השני בידי אנשי הנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‬
‫הוא חש כי גופו נחתך‬ ‫ואמר‪" :‬הוא יהיה כמוך‪ ,‬ועוד יותר!"‪.‬‬
‫הארורים‪ .‬הרעב והכפור היו אז‬ ‫בסכינים‪ .‬כדי להעצים‬
‫נוראיים‪ ,‬גופו היה חלש ודואב‪.‬‬ ‫את העונש לשומרי‬
‫התנאים הקשים הדידו שינה מעיניו‬
‫וכל כולו היה מיוסר וכאוב‪ .‬רק‬ ‫השבת‪ ,‬למען יראו וייראו‪,‬‬ ‫מסר שמימי‪:‬‬
‫בשעות המוקדמות של הבוקר נעצמו‬
‫אשמורות עיניו ותנומה נפלה עליו‪.‬‬
‫תלו על צוואריהם שלט‬ ‫אל תפחד מהם‬
‫או אז הופיע אביו בחלומו ובפיו‬ ‫שמעליו התנוססה‬
‫המילים הבאות‪" :‬אל תפחד מהם"‪.‬‬ ‫במרוצת השנים קנה ר' לייזר את שמו‬
‫וייקץ ותיפעם רוחו‪.‬‬
‫תיבה אחת בשפה‬ ‫כיהודי שלא נכנע‪ .‬במסירות נפש של‬
‫ר' לייזר סיפר כי כוחות חדשים‬ ‫הרוסית‪" :‬סובוטא" (שבת)‬ ‫ממש‪ ,‬גם בתת תנאים וגלות נוראית בכלא‬
‫הסובייטי ובמחנות עבודה נידחים‪ ,‬לא‬
‫ניסכו בו‪ .‬מילותיו הספורות של‬
‫אביו החיו אותו ונתנו לו עידוד שגם‬ ‫התפשר על קוצו של יו"ד ועמד איתן על‬
‫כעת‪ ,‬בתחתית שבתחתית‪ ,‬לא אבדה‬ ‫עקרונותיו‪ .‬במחנות השונים שבהם נסרק‬
‫תקווה‪ .‬מרוב שמחה‪ ,‬תכף לאחר שעמד להתפלל‪ ,‬החל ר' לייזר‬ ‫בשרו היה כינויו אחד ויחיד‪' :‬סובוטניק' – על שם שמירת השבת‬
‫לרקוד‪ .‬השומר ההמום צעק לו מעבר לדלת‪" :‬עדיין אתה חי‬ ‫בה דבק בכל עת ובכל תנאי‪ .‬לילות רבים בילה בצינוק קפוא‪,‬‬
‫ויש לך כוח לרקוד? עוד היום תזכה לריקוד האמיתי"‪ .‬בתגובה‬ ‫ובימים הייתה מנת חלקו לחם במשורה; לא אחת ולא שתיים‬
‫ביקש ממנו ר' לייזר מעט לחם‪ ,‬אך לכך לא שעה השומר האכזר‬ ‫ניצל ברגע האחרון ממוות ודאי‪ ,‬אבל על קדושת ושמירת השבת‬
‫והשתיק אותו באיומיו‪.‬‬ ‫ומועדי ישראל שמר בכל עוז ובכל תוקף‪.‬‬
‫ר' לייזר ע"ה סיפר כי שני דברים עזרו לו לצאת בשלום מגלות‬
‫בלתי אפשרית זו של עשרים שנה ‪ -‬ברכתו של הרבי הריי"צ‬
‫ועידודו של אביו‪ .‬הרבי הריי"צ הגיע אליו בחלומו בלילה של צום‬
‫תענית אסתר‪ .‬הוא היה שרוי אז בבית הסוהר העירוני ברוסטוב‪,‬‬
‫החלטה של אם‪:‬‬ ‫אליו הושלך לנוכח עקשנותו לקיים תורה ומצוות ללא מורא‪.‬‬
‫בידו אפקיד רוחי‬ ‫בחלומו שאל אותו הרבי הריי"צ האם הוא זוכר את הברכות‬
‫שהעניק לו בשנת תרפ"ב ותרפ"ז‪ .‬ר' לייזר השיב בחיוב והרבי‬
‫ממחנה העבודה בו שהה‪ ,‬היה ר' לייזר משגר מכתבים אל‬ ‫הבטיח‪" :‬ואכן כך יהיה"‪ .‬בשנת תרפ"ב‪ ,‬בעיצומה של התוועדות‬
‫זוגתו‪ .‬היות ולא רצה לצער ולהדאיג את אימו‪ ,‬לנוכח התנאים‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬נטל הרבי חתיכת בשר מצלחתו והגיש אותה לעברו‬
‫המסוכנים בהם היה שרוי‪ ,‬אחת הייתה בקשתו מזוגתו‪ ,‬להעלים‬ ‫של ר' לייזר באומרו‪" :‬לייזר‪ ,‬הרחב פיך ואמלאהו! הקב"ה ייתן‬
‫מאמו את המכתבים כדי שלא תתוודע למצבו הנורא‪.‬‬ ‫לך כוחות שתוכל להתגבר על הכל"‪.‬‬
‫יום אחד שהתה רק אמו בבית ובתוך כך נחו ידיה על אחד‬ ‫בשנת תרפ"ז‪ ,‬נכנס ר' לייזר ליחידות אצל הרבי הריי"צ לאחר‬
‫המכתבים ששיגר בנה‪ .‬היא כל כך שמחה לקבלת אות החיים‪,‬‬ ‫שחזר מציונו הקדוש של אביו‪ ,‬כ"ק אדמו"ר הרש"ב זי"ע‪,‬‬
‫פתחה את המכתב והחלה לקרוא בהתרגשות את הנאמר בו‪.‬‬ ‫ברוסטוב‪ .‬כשהיחידות עמדה להסתיים‪ ,‬בטרם פרידה‪ ,‬הישיר‬
‫חשב הבריגדיר‪ .‬ר' לייזר מיהר להבהיר לו שאין זה משנה אם‬ ‫ככלותה לקרוא את התיאור המצמרר שבפי בנה יקירה‪ ,‬הבינה‬
‫תהיה העבודה קלה או קשה יותר; שבת היום והם לא יעבדו בכל‬ ‫אמו הצדקנית כי בנה שרוי בסכנה‪ ,‬כשהוא נתון לחסדיהם של‬
‫מחיר ואף לא בתנאים משופרים‪ .‬כשירד האחראי לסוף דעתם‬ ‫קלגסים ערלים‪ ,‬והסיקה על אתר כי ההשגחה העליונה גלגלה‬
‫הפטיר‪" :‬אם כך‪ ,‬אין לי ברירה ועלי להסגירכם לידי ההנהלה‪.‬‬ ‫לידיה את המכתב הזה כדי שהיא תעתיר עליו רחמים‪ ,‬כמו‬
‫והאמת‪ ,‬אני ממש לא מקנא בכם"‪.‬‬ ‫שרק אם יהודייה מסוגלת לעורר על בן הזקונים שלה‪ .‬במסירות‬
‫במשרדי ההנהלה עברו ר' לייזר‬ ‫עילאית ובגבורה בלתי נתפסת‬
‫ור' שמואל שיחת משמעת רצינית‬ ‫השיגה לעצמה תכריכים והכינה את‬
‫שבסופה הייתה אזהרה‪ :‬היות וזו‬ ‫עצמה באומרה‪ :‬כאן‪ ,‬בעולם הזה‬
‫הפעם הראשונה למעשה האווילי‬ ‫לא אוכל להועיל ולפעול בשבילו‪.‬‬
‫שהחלטתם לנקוט בו‪ ,‬אנו נכונים לתת‬ ‫אני הולכת לעולם הבא‪ ,‬להתפלל‬
‫לכם הזדמנות נוספת ולהחזירכם כעת‬ ‫עליו ולעזור לו משם‪ .‬בתוך כך‬
‫לעבודה אל הבריגדה‪ .‬אך אוי לכם‬ ‫קראה לבתה וביקשה שתתייצב‬
‫אם תהינו לעשות זאת שוב‪.‬‬ ‫לידה‪ .‬לנגד עיניה הקמות של בתה‪,‬‬
‫ר' לייזר הודה לאחראים על טוב‬ ‫קראה קריאת שמע בכוונה עצומה‬
‫ליבם אך במקום חזר שוב על משנתו‬ ‫ובאמונת אומן ולאחר שעות‬
‫הסדורה‪" :‬ההתנגדות שלנו לעבודה‬ ‫ספורות הלכה לעולמה‪.‬‬
‫בשבת לא נגרמת לנכוח התנאים‬ ‫לימים סיפר ר' לייזר כי באותו‬
‫המחפירים‪ ,‬שעות העבודה הארוכות‬ ‫הלילה‪ ,‬כשהוא רחוק מביתו מרחק‬
‫והמתישות וכמויות האוכל הלא‬ ‫עצום ובלתי נתפס‪ ,‬ראה בחלומו את‬
‫מספקות‪ .‬שבת הוא היום הקדוש‬ ‫אמו האומרת לו‪ :‬אני יודעת שאין‬
‫שלנו וביום זה – לא נעבוד ויהי מה"‪.‬‬ ‫לך אפשרות לומר עליי קדיש כי אין‬
‫כעת התמלא הנצ'לניק זעם‪ .‬הוא‬ ‫לך מנין‪ ,‬אבל לפחות תלמד משניות‬
‫קרא לחייל ששהה בסמוך וביקש‬ ‫לעילוי נשמתי‪ .‬כשהתעורר הבין כי‬
‫ממנו לקחת "את שני היהודונים"‬ ‫אמו נפטרה‪ .‬על אתר החליט לשמור‬
‫אל הבריגדה‪ .‬האחראית הראשית‬ ‫במוחו ובתודעתו את התאריך של‬
‫על העבודה הייתה אישה יהודיה‪.‬‬ ‫היום הזה‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬כשהצליח‬
‫היא ניסתה לשדל את השניים לעבוד‬ ‫ליצור קשר עם רעייתו הבין כי אכן‬
‫ולו רק בשתי השבתות הראשונות‪,‬‬ ‫באותו היום‪ ,‬עלתה נשמתו של אמו‬
‫עד שתמצא להם סידור מוצלח יותר‬ ‫כ"ק אדמו"ר הרש"ב זי"ע‬ ‫בסערה השמימה כשהיא נכונה‬
‫לעבודה בה יצליחו להחליק את‬ ‫למסור נפשה על מנת להעתיר‬
‫ההעדרויות בשבת‪ .‬אך גם להצעה‬ ‫רחמים ממרומים עליו ועל גורלו‪.‬‬
‫נדיבה זו סירבו השניים בתוקף‪.‬‬
‫לאחראית לא נותרה ברירה והיא‬ ‫ר' לייזר שלא ידע כלל על‬
‫מסרה את ר' לייזר ור' שמואל לידיהם‬ ‫הסתלקות רבו החוויר באחת‪.‬‬
‫של מפקחי העבודה האכזריים‪.‬‬
‫העונש המחריד שקיבלו השניים‬ ‫לרגע התרוצצה בו המחשבה‬ ‫העונש הנורא‪:‬‬
‫היה לעמוד עד סוף היום כשהם‬ ‫המבעיתה שלפיה אולי אכן‬ ‫בגלל שמירת השבת‬
‫כמעט ללא בגד לגופם על מגדל‬
‫שמירה המותקן על עמודי עץ בגובה‬ ‫תמו כוחותיו וכי נגזר עליו‬
‫במחנה‬ ‫הראשונה‬ ‫בשבת‬
‫שבעה מטרים‪ .‬הקיפאון היה נורא‪.‬‬
‫לימים תיאר ר' לייזר כי הקור היה‬
‫להיכנע בפני כוחות הרשע‪ .‬אך‬ ‫העבודה‪ ,‬היה ר' לייזר יחד עם‬
‫כה חזק עד שהתחושה האישית שלו‬ ‫מיד צייר לפניו מחזה מופלא‬ ‫ידידו‪ ,‬ר' שמואל‪ .‬הם היו שניהם‬
‫הייתה שגופו נחתך בסכינים‪ .‬כדי‬ ‫באותה הבריגדה וניסו לטכס עצה‬
‫להעצים את העונש לשומרי השבת‪,‬‬ ‫איך להעביר את השבת במחנה‬
‫למען יראו וייראו‪ ,‬תלו על צוואריהם‬ ‫מבלי לחללה‪ .‬את ליל השבת‬
‫שלט שמעליו התנוססה תיבה אחת‬ ‫הצליחו להעביר בלי לתפוס‬
‫בשפה הרוסית‪" :‬סובוטא" (שבת)‪.‬‬ ‫תשומת לב מרובה‪ ,‬כיוון שהתמזל מזלם ובאותו הלילה הקבוצה‬
‫לאחר כמה שעות של סבל בלתי אנושי‪ ,‬כשהקור חודר לגופם‬ ‫שלהם הצליחה לעבוד מעל למצופה ולסיים את המכסה‬
‫בכאב מפלח עצמות‪ ,‬עזבה לפתע הקבוצה שלהם את השטח‬ ‫שהייתה באחריותה‪.‬‬
‫בריצה‪ ,‬לא לפני שהבריגדיר הזהירם לבל יזוזו ממקומם‪.‬‬ ‫הבריגדיר – האחראי עליהם – היה כה מאושר מהעבודה‬
‫שעה קלה מאוחר יותר הגיע הקומנדנט היהודי כדי להוריד‬ ‫היעילה שהעלים עין מהיעדרות השניים‪ .‬אך למחרת‪ ,‬כאשר שבו‬
‫אותם מהמגדל‪ ,‬וסיפר להם שנס גדול קרה להם‪ .‬הסכר המקומי‬ ‫להתחבא במיטותיהם‪ ,‬בעוד כל שאר חברי הקבוצה עבדו ללא‬
‫נפרץ וכל אנשי קבוצתם מיהרו לרוץ למקום ולעצור את הזרם‪.‬‬ ‫הפסקה‪ ,‬נכנס האחראי על הצריף ומצא אותם במקום מחבואם‪.‬‬
‫הקומנדנט הרחום מיהר לנצל את הזמן כדי להכניס את השניים‬ ‫הוא התפרץ עליהם בצעקות‪ ,‬קילל וגידף את התנהגותם ואמר‬
‫לחדרו המחומם‪" .‬אם הייתם נשארים תלויים כך עד הערב‪,‬‬ ‫להם בזעם‪" :‬אילו הייתם מודיעים מראש על דבר מחלתכם‪,‬‬
‫כבר לא היה את מי להציל"‪ ,‬אמר ורץ לעזור ליד הסכר באומרו‬ ‫הייתי עושה ככל יכולתי ודואג לכם ליום של חופש מהעבודה‪.‬‬
‫שתכף ישוב ובאין ברירה יתלה אותם בחזרה על המגדל‪ ,‬על מנת‬ ‫אך כעת‪ ,‬לא זו בלבד שאתם תיענשו‪ ,‬אף בי יכולים לפגוע"‪.‬‬
‫שהאחראים לא יבחינו בתרמית‪.‬‬ ‫לאחר ההתפרצות הזו‪ ,‬החל מהרהר בקול מה לעשות בשני‬
‫כשחזר הבריגדיר ומצא אותם תלויים על המגדל פנה אליהם‬ ‫היהודים הללו על מנת שהוא עצמו לא ייתפס בקלקלתו‪ .‬הרעיון‬
‫בתדהמה‪" :‬האם אתם עדיין חיים? אי אפשר להיפטר מכם‪ .‬הייתי‬ ‫שלו היה להעבירם למקום אחר בו העבודה הייתה קלה יותר‪ ,‬וכך‬
‫בטוח שקפאתם למוות‪ .‬ואחר כך אתם טוענים שאתם חלשים‬ ‫ייחשב הדבר שלא נשארו בצריף סתם אלא רק כדי להגיע באופן‬
‫ואין לכם די כוח לעבוד"‪.‬‬ ‫חד פעמי לעבודה אחרת‪ .‬הרעיון נשא חן בעיני הבריגדיר‪ .‬כך‪,‬‬
‫כשהחזירו אותם למחנה יחד עם כל הבריגדה‪ ,‬נשלחו השניים‬ ‫אמר ללייזר ולחברו‪ ,‬אמנע מלמסור אתכם בידיו של הנצ'לניק‪,‬‬
‫כעונש לחמישה ימים לצינוק והביאו להם לאכול מדי יום רק‬ ‫המפקד הבכיר ממנו‪.‬‬
‫מחצית ממנת הלחם הזעומה בלאו הכי‪ .‬שלוש מאות גרם בלבד‪.‬‬ ‫על אפשרות של חוסר הסכמה מצד השניים לעבוד כלל‪ ,‬לא‬
 ‫למרות הסבל הנורא שחווה‪ ,‬לא‬
‫עלה על דעתו של ר' לייזר לסגת‬
‫מההחלטה האיתנה שקיבל‪ ,‬ולו‬
‫משום פיקוח נפש‪ .‬אחת הייתה‬
‫החלטתו‪ :‬להמשיך לשמור את‬
‫השבת עד כדי מסירות נפש‪ .‬את‬
‫ההחלטה הזו יישם מדי שבת‬
‫בשבתו בכל מחנות העבודה בהם‬
‫בילה‪ ,‬ומהם הועבר מדחי אל דחי‪.‬‬

‫הימים הנוראים‪:‬‬
‫תפילה מהולה‬
‫בפחד מוות‬
‫זמן קצר לפני הפעם הראשונה‬
‫בה העביר ר' לייזר את הימים‬
‫הנוראים במחנה העבודה‪ ,‬העבירו‬
‫אותו לקבוצה אחרת‪ ,‬בריגדה‬
‫מיוחדת שאסיריה זכו לתנאים‬
‫משופרים ומיוחדים באופן יחסי‬
‫לשאר אסירי המחנה‪ .‬טרם הועבר‪,‬‬
‫הסבירו לבריגדיר האחראי מי‬
‫האישיות אותה הוא עומד לקלוט‬
‫ועד כמה יש להעבידו בעבודות‬
‫קשות ומפרכות כדי לשבור את‬
‫גופו החזק ולהתעלל בו‪.‬‬
‫אך התוכניות השטניות של‬
‫הרשעים הארורים לא יצאו אל‬
‫הפועל‪ .‬הללו לא ידעו שהבריגדיר‬
‫גדל במשך עשר שנים אצל‬
‫המים‪ .‬אם יקרה כדבר הזה‪ ,‬הזהיר‪ ,‬לא יהיה מי שיעמוד להציל אותו‬ ‫משפחה יהודית ונותרה בלבו‬
‫בשעות הארוכות עד שתסתיים המשמרת ויחזרו אל הצריף‪.‬‬ ‫חיבה מיוחדת ומקום חם בלב לעם הנרדף‪ .‬כשהבחין הבריגדיר‬
‫ר' לייזר סיפר כי התקדם בזהירות לקורה הצמודה לקיר על מנת‬ ‫באמונתו היוקדת ובעמידתו האיתנה והבלתי מתפשרת של ר' לייזר‪,‬‬
‫שיהיה לו על מה להישען‪ .‬וכך‪ ,‬תוך‬ ‫לא זו בלבד שלא בא עמו חשבון ולא השית עליו עונשים כבדים‬
‫כדי שהוא מתכונן לתפילת 'כל נדרי'‪,‬‬ ‫אלא אף הבטיח לעזור לו ככל יכולתו‪.‬‬
‫בהתאם לזכור לו ממנה על פה‪ ,‬נזכר‬ ‫אכן את ראש השנה עשה ר' לייזר במחסן‬
‫במעשה שקרה בילדותו בעיר הולדתו‬ ‫מרוב שמחה‪ ,‬תכף לאחר‬ ‫מטאטאים כשהסוד נותר צפון בינו לבין‬
‫ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫הבריגדיר ולממונים עליו לא דיווח על אף‬
‫האווירה באותם ימים הייתה של שנאה‬ ‫שעמד להתפלל‪ ,‬החל‬ ‫דבר שאינו כשורה‪ ,‬אך בהגיע יום הכיפורים‬
‫שכח ר' לייזר לעדכן את הבריגדיר מבעוד‬
‫תמידית ליהודים שכונו בפי כול שונאי‬
‫העם‪ .‬לעתים תכופות נערכו פוגרומים‬
‫ר' לייזר לרקוד‪ .‬השומר‬ ‫מועד שימצא עבורו סידור מתאים‪.‬‬
‫והרצח שלט ברחובות‪ .‬לקראת תפילת‬ ‫ההמום צעק לו מעבר‬ ‫בערב היום הקדוש הבחין האחראי בעצמו‬
‫כל נדרי‪ ,‬בפעם הראשונה שבה ביקר ר'‬ ‫בעצבונו ובמחשבות האופפות את ר' לייזר‪,‬‬
‫לייזר בבית הכנסת בעת התפילה‪ ,‬ידעו‬
‫לדלת‪" :‬עדיין אתה חי ויש‬ ‫ושאל אותו אם אירע דבר מה‪ .‬ר' לייזר סיפר‬
‫כולם כי צפוי פוגרום‪ .‬כולם נהרו בזריזות‬ ‫לך כוח לרקוד? עוד היום‬ ‫לו כי היום הקדוש בשנה עומד להיכנס‬
‫ובזהירות‪ ,‬בפחד משתק‪ ,‬לעבר בית‬ ‫וכי אינו יודע את נפשו‪ .‬הבריגדיר התמלא‬
‫הכנסת‪ .‬רגע לפני ששליח הציבור החל‬
‫תזכה לריקוד האמיתי"‬ ‫ֵחמה ור' לייזר נבהל כי חשש שלנוכח כעסו‬
‫את התפילה הפותחת את היום הקדוש‪,‬‬ ‫תכף יפליא בו את מכותיו‪ .‬אך הכעס היה‬
‫קם יהודי בעל הדרת פנים מהקהל‪ ,‬היכה‬ ‫מסיבה שונה בתכלית‪ .‬הבריגדיר התלונן‬
‫על הבימה וביקש לומר כמה מילים‪.‬‬ ‫באוזניו של ר' לייזר שאין לו כל דרך לזכור את כל מועדי ישראל‪,‬‬
‫שקט השתרר והיהודי אמר בעוז‪ :‬יהודים‪ ,‬כולנו בסכנה גדולה‪,‬‬ ‫אך הוא יודע שיום זה הוא היום הקדוש ביותר עבורם וכעת הרי‬
‫הגויים מתארגנים לערוך בנו פוגרום‪ ,‬הפורעים אגרו נשק רב ואנו אין‬ ‫זה מאוחר מדי לנסות להסדיר משהו‪ .‬מחסן המטאטאים בו הסתתר‬
‫לנו במה להתגונן נגדם‪ .‬הנשק היחידי שלנו הוא התפילה‪ .‬הקב"ה‬ ‫ר' לייזר בראש השנה תפוס כעת בידי אורגים‪ ,‬ואין לו עוד רעיון‬
‫הוא המגן שלנו‪ .‬הבה נתפלל בהתלהבות ובתחנונים לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫למקום מחבוא מוצלח‪.‬‬
‫בשוכבו על קורת העץ‪ ,‬שבה אל תודעתו של ר' לייזר אותה‬ ‫באין ברירה לקח אותו הבריגדיר למרתף שהיה אז בעיצומם של‬
‫תחושת פחד נוראית שהשתררה אז‪ ,‬שלושים וארבע שנים קודם לכן‬ ‫שלבי בנייה‪ .‬המרתף היה חשוך ואפל‪ ,‬והיה מלא במים רבים בגובה‬
‫בעודו ילד רך בשנים‪ .‬כמו היהודים אז‪ ,‬שרעדו מאימת מוות תוך כדי‬ ‫מטר מהרצפה‪ .‬בתקרת המרתף שכבו בולי עץ ברוחב מטר בין בול‬
‫תפילתם‪ ,‬כן חש ר' לייזר באותם רגעים‪ .‬הסכנה והחשש היו כפולים‪.‬‬ ‫עץ למשנהו‪ ,‬ומפעם לפעם נפלו אבנים קטנות מהתקרה אל תוך‬
‫גם שלא ייפול ויטבע חלילה במים העמוקים וגם שלא ימצא אותו‬ ‫המים‪ .‬ברירות אחרות לא עמדו בפניו של ר' לייזר‪ ,‬ועל אף הסכנה‬
‫שומר בפטרול‪ ,‬יעמידנו למשפט וישלח אותו לגזר דין מוות‪ .‬תפילת‬ ‫הרבה הכרוכה בדבר עלה על גבי אחת הקורות ושכב שם‪ .‬הבריגדיר‬
‫"כל נדרי" הייתה הנשק היחידי שבידיו באותה השעה‪.‬‬ ‫פנה ללכת והזהיר את ר' לייזר לפני כן שלא לזוז יותר מדי‪ ,‬שכן‬
‫כל תזוזה מיותרת שלו עלולה להפיל אותו ואת הקורות גם יחד אל‬
 ‫שו"ת לב לדעת‬
‫?!‬
‫שאלות שנשאלו רבני התכנית‬
‫במוקד הטלפוני על הפרקים הנלמדים‬
‫בפרק י"ג מבאר רבינו חלק מהדיוקים שהציע בפרק הראשון‬
‫בעניין דמותו של הבינוני‪ ,‬וזאת בהמשך לפרק הקודם בו החל‬
‫לבאר את מדרגת הבינוני שמבחינה מעשית אין בו כל חטא‪,‬‬
‫ובשלושת 'לבושיו' – המחשבה הדיבור והמעשה – הוא שלם‬
‫לחלוטין בעבודת ה'‪ ,‬אך בפנימיותו שוכן עדיין רוע פנימי‬
‫שעלול להפילו בכל עת‪ ,‬ולכן נדרש ממנו משנה זהירות‪.‬‬
‫ובראשית הפרק ביאר רבנו לשון חז"ל "בינונים זה וזה שופטן"‪,‬‬
‫דהיינו היצר הטוב והיצר הרע‪ ,‬ולא אמרו 'מושלן' או 'מנהיגן'‪,‬‬
‫יטה ו ֶּמ ְמ ׁ ָש ָלה ַליֵ ּ ֶצר ָה ַרע ָ ּב ִעיר ְק ַט ָ ּנה ֲא ִפ ּל ּו‬
‫ְל ִפי ׁ ָש ָעה ַק ָ ּלה‪ ,‬נִ ְק ָרא ָר ׁ ָשע ְ ּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה‪ֶ .‬א ָ ּלא ַהיֵ ּ ֶצר ָה ַרע ‪...‬‬
‫מ ַח ְל ַה ְר ֵהר‬ ‫אלי ׁ ֶש ַ ּב ֵ ּלב‪ ,‬ו ֵּמ ַה ֵ ּלב עוֹ ֶלה ַל ּ ֹ‬‫ש ָמ ִ‬
‫מ ַח‬ ‫ּבוֹ ‪ ,‬ו ִּמיָ ּ ד חוֹ ֵלק ָע ָליו ַה ּ ׁשוֹ ֵפט ַה ּ ׁ ֵשנִ י‪ֶ ׁ ,‬שהוּא ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש ָה ֱאל ִֹהית ׁ ֶש ַ ּב ּ ֹ‬
‫ַה ִּמ ְת ּ ַפ ּ ׁ ֵשט ֶ ּב ָח ָלל ַהיְ ּ ָמנִ י ׁ ֶש ַ ּב ֵ ּלב‪ְ ,‬מקוֹ ם ִמ ׁ ְש ַּכן ַהיֵ ּ ֶצר טוֹ ב‪ַ .‬ו ֲה ָל ָכה‬
‫יע‪ ,‬הוּא ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברו ְּך הוּא ָהעוֹ ְזרוֹ ְל ַהיֵ ּ ֶצר טוֹ ב‪,‬‬
‫'א ְל ָמ ֵלא ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברו ְּך הוּא עוֹ ְזרוֹ ֵאין יָ כוֹ ל לוֹ "‪.‬‬
‫ולכאורה יש לשאול‪ :‬למה אמרו שדוקא אצל הבינוני היצר‬
‫הטוב והיצר הרע שופטים אותו‪ ,‬והרי גם אצל הרשע כן הוא‪.‬‬
‫שהרי‪ ,‬אליבא דהתניא‪ ,‬אם נכשל אדם והלך פעם אחת אחר יצרו‬
‫הרע נקרא רשע‪ ,‬אף שבכל שאר הפעמים שמע לדברי היצר‬
‫הטוב‪ .‬ורק רשעים גמורים הם "ברשות לבם" לגמרי‪ ,‬באופן‬
‫שהיצר הטוב אינו מביע דעתו כלל‪ ,‬ואילו שאר הרשעים גם הם‬
‫נאבקים בתוך נפשם‪ ,‬היינו ששתי דעות שונות מתרוצצות בהם‪,‬‬
‫אלא שאצל הבינוני ההכרעה היא תמיד כדברי היצר הטוב‪,‬‬
‫מה שאין כן אצל הרשע‪ .‬ולמה אם כן דוקא על הבינונים אמרו‬
‫תשובה‪:‬‬
‫כאשר היצר הטוב אומר את דעתו בתוקף כשופט היושב על‬
‫כיסא דין‪ ,‬הנה עצם העובדה שחיווה דעתו כבר מביאה להכרעה‬
‫ודאית כשיטתו‪ ,‬שהרי כדברי חז"ל "הקב"ה עוזרו"‪ ,‬והעזר הוא‬
‫"כיתרון האור מן החושך" (כדברי רבנו בפרקנו)‪ .‬אלא שחסרונו‬
‫של הרשע הוא בכך שאינו מניח ליצר הטוב לחוות דעתו כראוי‪,‬‬
‫ובמילים אחרות‪ :‬הוא אינו מפעיל את כוחות הנפש האלוקית לפי‬
‫הדרכת התניא‪ .‬ובמצב זה‪ ,‬אמנם היצר הטוב רוצה ומתחיל לומר‬
‫דברו (בהרהורי תשובה וכיוצא בזה) אבל אינו גוזר אומר ממש‪,‬‬
‫שאז בהכרח ינצח‪ .‬וזה מה שבא רבנו ללמד בספרו זה – איך על‬
‫היצר הטוב לומר דעתו בתוקף‪ ,‬שאז ממילא ינצח תמיד‪.‬‬
‫או יש לומר בדרך אחרת‪ :‬ההבדל בעניין שפיטת השופטים‬
‫בין בינוני לרשע הוא בכך שאצל הרשע אין הכרח שבכל דיון‬
‫המתחולל בנפש האדם נשמעת דעתו של השופט הטוב‪ ,‬ולזה כל‬
‫חידושו של הבינוני הוא בכך ש"לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור‬
‫לעולם"‪ ,‬היינו שבכל עניין המתקיים בנפשו תישמע דעת היצר‬
‫הטוב‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא עומד במצב נפשי כזה שבו מופרך שיתקיים‬
‫דיון בלי שמיעת שני הצדדים‪ .‬וזה גופא שאצל הרשע ייתכנו‬
‫פעמים‪ ,‬אפילו מועטות ביותר‪ ,‬שלא תישמע דעה זו ועד שכן הוא‬
‫בפועל – הרי זו ראיה על מצב נפשו הפגום אף בעתים שדעה זו‬
‫נשמעת‪ ,‬כיון שאין כל הכרח שתישמע‪.‬‬
‫שו"ת עם רבני התכנית בלימוד התניא‬
‫והמאמרים‪( 072-221-9050 :‬שלוחה ‪ :)2‬א־ה‬
‫‪21:30-23:00 | 13:30-15:30‬‬
‫כשכוחותיו כמעט אזלו‪ ,‬שמע את קולו של הבריגדיר‬
‫הקורא לו לצאת החוצה‪ .‬החשכה הייתה מוחלטת והוא‬
‫פחד לזוז מחשש שייפול בין הקורות‪ .‬הבריגדיר הצית שני‬
‫שקי מלט ולאורם של אלו יצא ר' לייזר בשלום מהסכנה‬
‫האיומה‪ .‬הייתה זו מסירות נפש אמיתית ביום הקדוש בשנה‪,‬‬
‫וכשנפגש עם הבריגדיר על קרקע בטוחה הבחין כי בעיניו‬
‫נוצצות דמעות‪ .‬גם הגוי הזה הבין‪ ,‬בזכות מעשהו המיוחד‬
‫והבלתי מובן מאליו כלל של ר' לייזר‪ ,‬כי אכן יש בורא‬
‫לעולם הדואג לילדיו המתמסרים אליו כל כך‪.‬‬
‫קביעת הרבי‪:‬‬
‫עשרים השנים‬
‫לא נחשבות‬
‫"כי ְּכ ׁ ֶשיֵ ּ ׁש ֵאיזוֹ ׁ ְש ִל ָ‬
‫ִּ‬ ‫על הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ זי"ע‪ ,‬בשנת‬
‫תש"י‪ ,‬נודע לר' לייזר באמצעות חוקר אכזר‪ .‬ר' לייזר היה‬
‫מספר כי בכל פעם שהיה תחת חקירה‪ ,‬איומים או עינויים‬
‫אוֹ ֵמר ַ ּד ְע ּתוֹ ֶ ּב ָח ָלל ַה ְּ ׂ‬
‫קשים‪ ,‬היה מצייר מול פניו את דמות דיוקנו של רבו ושואב‬
‫ממנה כוח ועידוד‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬גם החוקרים שמו לב‬
‫לעובדה הזו‪ .‬באחת החקירות פנה החוקר אל ר' לייזר ואמר‪:‬‬
‫ְּכ ִד ְב ֵרי ַה ַּמ ְכ ִר ַ‬ ‫סובוטא! אני יודע מאיפה היה לך את הכוח להיות חזק‬
‫ְּכ ַמ ֲא ַמר ַר ַז"ל ִ‬ ‫ביהדותך כל השנים הללו‪ .‬בגלל שניאורסון‪ .‬אבל עכשיו‪,‬‬
‫שניאורסון כבר לא נמצא!‬
‫ר' לייזר שלא ידע כלל על הסתלקות רבו החוויר באחת‪.‬‬
‫לרגע התרוצצה בו המחשבה המבעיתה שלפיה אולי אכן‬
‫תמו כוחותיו וכי נגזר עליו להיכנע בפני כוחות הרשע‪ .‬אך‬
‫מיד צייר לפניו מחזה מופלא שראה בבית הגה"ק רבי לוי‬
‫יצחק‪ ,‬אביו של כ"ק אדמו"ר זי"ע‪ ,‬עת הצביע לו על בנו‬
‫(לימים חתנו וממלא מקומו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ זי"ע)‬
‫ואמר לו‪ :‬התבונן בו‪ ,‬זה יביא לך תועלת‪ .‬כשנזכר בכך‪,‬‬
‫ניסכה בו רוח חדשה‪ ,‬תכף התעשת ואמר לחוקר בתעוזה‬
‫"זה וזה שופטן"‪.‬‬ ‫נחושה‪" :‬יש לי רבי! ולא אתכופף לפני אף אחד!"‪.‬‬
‫כעבור עשרים שנים של שהייה בחושך וצלמוות‪ ,‬שוחרר‬
‫ר' לייזר ממאסרו הממושך ובהזדמנות הראשונה שהייתה‬
‫בידיו יצא ממסך הברזל ועלה לארץ הקודש‪ .‬כשהגיע בפעם‬
‫הראשונה לחצרו הקדושה של הרבי‪ ,‬ביקש ממנו הרבי‬
‫לבחון את הבחורים בחסידות ולערוך עמם התוועדות‪.‬‬
‫כשהרבי שאל אותו אחר כך אם ביצע זאת השיב ר' לייזר‬
‫בחיוב אך אמר לרבי שהמשימה שהוטלה עליו קשה מדי‪,‬‬
‫שכן אינו צעיר והוא אומר את פרק ע' בתהילים (בהיותו אז‬
‫בן שישים ותשע‪ ,‬בהתאם למנהג לומר מדי יום את הפרק‬
‫של השנה הבאה)‪.‬‬
‫בתגובה ענה לו הרבי‪" :‬ביי מיר איז נישט נחשב די יאהרן‬
‫וואס דו ביסט געזעסן" (השנים שישבת בכלא הסובייטי‬
‫ובמחנות העבודה אינן נחשבות אצלי)‪ .‬בחישוב שלי‪ ,‬אמר‬
‫הרבי‪ ,‬אתה בפרק נ'‪.‬‬
‫בכלל‪ ,‬הוסיף ואמר לו אז הרבי בהתבטאות נדירה מאין‬
‫כמותה‪ ,‬עליך ללמוד איך שנוהגים כאן‪ ,‬באיזו שעה נכבה‬
‫האור כאן בחדר כל לילה‪ .‬ובכלל‪ ,‬לשם מה צריך את הלילה‬
‫אם לא ללימוד תורה?‬
‫ואכן‪ ,‬כל אשר זכה וראה והכיר את ר' לייזר בכל עשרות‬
‫השנים של ערוב ימיו‪ ,‬עת התגורר בשיכון חב"ד בירושלים‪,‬‬
‫לא יכול היה שלא להבחין ולראות במו עיניו בהתגשמות‬
‫קביעתו השמימית של הרבי‪ .‬גם כשמלאו לו תשעים‪ ,‬היה ר'‬
‫לייזר מתהלך בגו זקוף עד כי בעיני הבריות נראה היה כבן‬
‫שבעים ולא כבן תשעים‪.‬‬
‫בי"ג באדר שני תשנ"ז‪ ,‬נתבקש ר' לייזר לישיבה של‬
‫מעלה‪ ,‬כשהוא בן מאה שנים‪ ,‬בהותירו אחריו מסכת של‬
‫מסירות נפש שממנה ישקו העדרים עד עצם היום הזה‪■.‬‬
 ‫א חסידישע פארבריינגען‬
‫עם הגה"ח הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון‬
‫זהירות‪ ,‬קליפה לפניך‬
‫השאלה של הילד הקטן הציתה אש דבקות אצל הרבי > מהו‬
‫האויב הנסתר‪ ,‬ואיזה כלי מלחמה יכול להכריע אותו > התשובה‬
‫של הרבי הריי"צ לחסיד ה'משכיל' אילפה אותו בינה > והכלל‬
‫הגדול‪ :‬לא להתרגל לחושך‬
‫מטעם זה אומרים מיד לאחר "שמע ישראל" ‪" -‬ברוך שם כבוד מלכותו‬
‫לעולם ועד"‪ ,‬בשביל לרדת כביכול מהמדרגה העליונה של ייחוד ה'‬
‫אל המציאות התחתונה של מלכותו השוררת בעולם‪ ,‬שמחמתה יש‬
‫מקום למציאות של נבראים בעלי ישות עצמאית כביכול ובעלי דעת‬
‫ורגש‪ ,‬שיש לאלפם בינה ולכוונם לאהבת ה'‪.‬‬
‫מי היה הילד הזה? הוא הוא שנודע לימים כצדיק הקדוש‬
‫רבי ישראל מרוז'ין‪.‬‬
‫יתם"‪.‬‬‫יתי ְו ַא ֶּתם ְ ּבנֵ י יַ ֲעקֹב לֹא ְכ ִל ֶ‬
‫בפשט‪ ,‬הדברים נאמרים בניחותא‪ ,‬אבל אדמו"ר הזקן מפרש את‬
‫שלא תהיה סתירה‬
‫כך מוסברים בחסידות דברי חז"ל במשנה‪ ,‬ש"אנשי יריחו היו‬
‫כורכין את שמע ולא מיחו בידם"‪ ,‬כלומר שהיו תוכפים את אמירת‬
‫שמע ל"ואהבת" ללא הפסק ביניהם‪ ,‬כי הם רצו לחבר בין אחדות ה'‬
‫האינסופית למציאות האדם‪ ,‬כך שיעמוד בכל עת בתנועה נפשית של‬
‫"יחודא עילאה"‪ ,‬ואז באמת האהבה היא מסוג אחר לגמרי‪ .‬אך מאחר‬
‫שלאו כל מוחא סביל מדרגה עילאית שכזו‪ ,‬לכן אין הלכה כמותם‪.‬‬
‫לפי זה מסביר אדמו"ר האמצעי‪ ,‬במאמרו משנת תקע"ז‪ ,‬מדוע‬
‫בעת שמשה רבנו אמר "שמע ישראל" הוא השמיט "ברוך שם כבוד‬
‫מלכותו לעולם ועד"‪" ,‬מפני שבשכמל"ו הוא בחינת בריאה והוא היה‬
‫למעלה מעולם הבריאה‪ ,‬אבל אנו צריכים לומר בשכמל"ו"‪.‬‬
‫יש לשון נפלא שכותב אדמו"ר ה'צמח צדק' בספרו דרך מצותיך‪:‬‬
‫תיבת "אני" היא אותיות "אין"‪" ,‬וזהו כל ענין החסידות – לעשות‬
‫מאני אין"‪ ,‬ומפרש ביידיש‪" :‬עס איז ניטא קיין איך"‪.‬‬
‫פירושו של דבר‪ :‬אני‪ ,‬המציאות שלי‪ ,‬אמיתית המציאות שלה היא‬
‫"אין"‪ ,‬כלומר שהיא חלק מהאין‪-‬סוף כביכול‪ ,‬ה"אני" של האדם הוא‬
‫זרם והשתקפות של האור האלקי‪ .‬ומדוע הוא נקרא "אין"? מסביר‬
‫אדמו"ר הזקן‪ ,‬כי אין לו מציאות מוגדרת‪ ,‬מוגבלת וסופית שאפשר‬
‫לתפוס‪ ,‬ולכן אנו קוראים לזה "אין"‪.‬‬
‫דבר זה רצה אדמו"ר הזקן להכניס בתוך כל מציאות האדם‪ ,‬בנפשו‪,‬‬
‫בשכלו ובמדותיו‪ .‬כידוע‪ ,‬שיטת חסידות חב"ד שנוסדה על ידי‬
‫אדמו"ר הזקן בשנת תקל"ב‪ ,‬עוד בהיותו בחצר רבו המגיד ממזריטש‪,‬‬
‫היא לכאורה שכלית באופייה‪ ,‬ולכן חבריו של רבינו כינו אותו "דער‬
‫ליטוואק" – הליטאי‪ ,‬הן בשל מוצאו והן בשל שיטתו‪ .‬אפשר לראות‬
‫זאת בשולחן ערוך שלו‪ ,‬וגם בספרי החסידות שלו‪ .‬כל מעיין יזהה על‬
‫נקלה כיצד יצר לו רבנו דרך אחרת‪ .‬הוא נטל את תורת הבעל שם טוב‬
‫ורבו המגיד ובנה מהן מערכת שיטתית‪ ,‬נפשית ורעיונית‪ ,‬ולא אמר די‬
‫בתורות קצרות ואמרים מעוררי לב ברשפי אש קודש‪.‬‬
‫זכורני כי בהיותי תלמיד בישיבה היה הגה"ח רבי יואל כהן זצ"ל‬
‫מתוועד עמנו רבות על נקודה זו‪" .‬אל תחשבו"‪ ,‬היה אומר‪" ,‬שחסידות‬
‫חב"ד עניינה שכל והשכלה"‪ .‬כשלומדים את מאמריו של אדמו"ר‬
‫הזקן ב'לקוטי תורה' ו'תורה אור'‪ ,‬ואף בסדרת הספרים הגדולה‬
‫'מאמרי אדמו"ר הזקן'‪ ,‬מוצאים אנו שההבדל בין רבנו לחבריו תלמידי‬
‫הרב המגיד לא היה הבדל בין שכל לרגש כלל‪ .‬מאמריו נאמרו אמנם‬
‫ב'אותיות' שכליות של הבנה והסברה‪ ,‬אבל האור האלוקי הזורח בהם‪,‬‬
‫והשאיפה והתשוקה שאין לה מילים היוצאת מלבו הטהור של רבנו‪,‬‬
‫מהווים רגש אדיר של כיסופים לה'‪.‬‬
‫מעשה ביהודי שנכנס ל'יחידות' אל כ"ק אדמו"ר זי"ע‪ ,‬ובמהלכה‬
‫התרגש מאוד מגודל המעמד הרוחני לו זכה‪ ,‬והרהיב עוז לשאול את‬
‫הרבי אם יוכל לקבל את תמונתו כדי שימשיך להיות קשור ומאוחד‬
‫עם דמות דיוקנו הקדושה‪.‬‬
‫אמר לו הרבי‪" :‬אני לומד חסידות; למד אף אתה חסידות‬
‫וכך נהיה מאוחדים!"‬
‫מה לומדים בחסידות? בחסידות‪ ,‬למשל‪ ,‬מתחדשת הבנה אחרת‬
‫"כי ֲאנִ י ה' לֹא ׁ ָשנִ ִ‬
‫בפסוק במלאכי‪ִּ ,‬‬
‫הפסוק בלשון תמיהה‪ ,‬כשאלה עצומה‪ :‬הרי הנשמה של כל יהודי‬
‫חשה ומרגישה בתוך תוכה את ייחוד ה'‪ ,‬כיצד הוא ראשון ואחרון‬
‫ומבלעדיו אין אלוקים – "אני ה' לא שניתי"‪ ,‬ואם כן כיצד ייתכן‬
‫ש"אתם בני יעקב לא כליתם"? איך נפשכם טרם כלתה בצימאון‬
‫והשתוקקות לדבקות בה'?‬
‫האמת היא שישנה בעיה כשמדברים על הקב"ה‪ .‬למה כוונתי?‬
‫הבעיה היא שהקב"ה הופך להיות כביכול עוד צד במציאות החיים‬
‫שלנו‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬יש לי בית‪ ,‬עבודה‪ ,‬משפחה‪ ,‬וגם יש הקב"ה‬
‫בתמונה‪ .‬כאילו זהו רק עוד פן בחיים המורכבים שלי‪ ,‬ואני נדרש‬
‫לחבר בין צד זה לצד אחר‪ .‬אבל זהו היפך האמת לגמרי‪ :‬הלא ה'‬
‫הוא הכל‪ .‬הוא מקור החיים‪ ,‬הוא יוצר הכל‪ ,‬הוא עומד מאחורי ובתוך‬
‫כל פרט שאני רואה לנגד עיניי‪ ,‬והוא גם שורה במחשבה זו החולפת‬
‫במוחי ברגע זה ממש!‬
‫אם כן‪ ,‬אין כאן שני צדדים במציאות שעל יהודי מוטל ליצור‬
‫ביניהם קשר‪ ,‬אלא ישנה רק מציאות אחת ויחידה‪ ,‬מציאות האלוקות‪,‬‬
‫ואנחנו רק נדרשים לא לחצוץ ולא להפריע לנוכחותה בכל‪.‬‬
‫כך מפרש רבינו הזקן את ציווי התורה בפרשת אמור "ולא תחללו‬
‫את שם קדשי"‪" :‬תחללו" הוא מלשון חלל ומקום פנוי‪ .‬אומרת לנו‬
‫התורה‪" :‬ולא תחללו"‪ ,‬אל תיצרו חלל בחייכם ובעולמכם‪ ,‬כאילו‬
‫יש מקום פנוי משם ה'‪" .‬לית אתר פנוי מיניה"‪ ,‬נאמר בזוהר הקדוש‪.‬‬
‫והכוונה היא שהקב"ה הוא לא איזו מציאות גדולה וחזקה אלא‬
‫הוא הוא המציאות‪" ,‬וכל הנמצאים בשמים ובארץ ומה שביניהם‬
‫לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו"‪ ,‬כדברי הרמב"ם בתחילת‬
‫הלכות יסודי התורה‪.‬‬
‫מסופר על אישה אלמנה שבאה עם שני בניה לקבל ברכה מאדמו"ר‬
‫הזקן בזמן שביקר בעיר מסוימת באחד ממסעותיו‪ .‬רבינו היה בעגלה‪,‬‬
‫והאישה העלתה את בניה עליה‪ .‬הילד הראשון‪ ,‬אברהם שמו‪ ,‬קיבל‬
‫ברכה מהרבי וירד מהעגלה‪ .‬אך אחיו הצעיר‪ ,‬ישראל‪ ,‬לא הסתפק‬
‫בברכה‪ ,‬וניצל את ההזדמנות לשאול את אדמו"ר הזקן שאלה‬
‫שהציקה לו‪ :‬כיצד זה אחרי שאומרים "שמע ישראל ‪ . .‬ה' אחד"‪ ,‬תכף‬
‫ממשיכים ואומרים "ואהבת את ה' אלוקיך"‪ ,‬והרי "אחד" משמעותו‬
‫שהוא לבדו הוא ואין זולתו‪" ,‬אין עוד מלבדו"‪ ,‬והיינו שאין עוד כל‬
‫מציאות אמיתית בעולם‪ ,‬כיצד זה איפוא מצווים אנו מיד על אהבת ה'‪,‬‬
‫כאילו אנו מציאות בפני עצמנו וצריכים אנו לעורר בנו אהבה כלפי‬
‫הקב"ה שהוא כביכול זולתנו? הרי כדי לאהוב דבר זולתי אני צריך‬
‫להיות מציאות בפני עצמי!‬
‫רבנו נכנס לדביקות עצומה למשך זמן‪ ,‬וכשפקח את עיניו ענה‪:‬‬
‫כי קרוב‬ ‫‪10‬‬
 ‫קרובים ורחוקים‪ ,‬מוכרים ונסתרים‪ .‬באמצעות החרב ביכולתנו‬ ‫שיטתו של אדמו"ר הזקן לא באה לבטל את הרגש ח"ו‪ .‬אדרבה‬
‫להתמודד עם האויב המוכר והמובהק‪ .‬אלו האתגרים הרוחניים‬ ‫ואדרבה! בעל התניא רצה שהרגש יהיה דבר קבוע ופנימי‪ ,‬שיחדור‬
‫העומדים לפתחנו‪ ,‬שאנו מזהים על נקלה שאינם אלא מצד הקליפה‬ ‫בכל כוחות האדם וגם בכוחות נפשו הבהמית והגוף‪ .‬ובגלל‬
‫המאיימת להפילנו‪ ,‬ואנו שולפים את חרבנו להכותה; אך כדי‬ ‫זה רצה להלביש הכל בחכמה‪ ,‬בינה ודעת‪ ,‬כדי שהאדם יוכל‬
‫להתמודד עם אויב בלתי‪-‬נראה‪ ,‬מול הבעיות העמוקות והפנימיות‬ ‫להפנים בצורה פנימית ואותנטית את יסודות תורת הבעל שם טוב‬
‫יותר שלנו‪ ,‬אנו זקוקים לכלי נשק עוצמתי יותר ‪ -‬חץ וקשת‪.‬‬ ‫ש"אין עוד מלבדו"‪.‬‬
‫לתכלית זו באה לעולם תורת החסידות ופנימיות התורה‪ ,‬היא החץ‬ ‫רבנו עמל על כך ששיטת אחדות ה' שייסד הבעל שם טוב‪ ,‬אשר‬
‫וקשת שלנו‪ .‬כשיורים חץ מקשת‪ ,‬משולבים כאן שני הפכים‪ :‬מצד‬ ‫"אני ה' לא שיניתי" ממש‪ ,‬וכמו שהיה קודם הבריאה כך גם לאחר‬
‫אחד מקרבים תחילה את יתר הקשת אל הלב‪ ,‬ומאידך החץ נורה‬ ‫הבריאה ללא כל שינוי‪ ,‬תהפוך להיות מופנמת בתוך שכל האדם‪,‬‬
‫למרחק רב‪ .‬וכך ברוחניות‪ :‬תורת החסידות מצליחה לחדור אל מעמקי‬ ‫שגם הוא יכיל את אמיתת אחדות ה'‪ ,‬כדי שהאדם יוכל 'לחיות' עם‬
‫לבנו‪ ,‬וכוח התנופה המגיעה משם היא מצליחה להגיע למרחק רב‪.‬‬ ‫זה בעובדין דחול של כל יום ויום‪.‬‬
‫לימוד הנגלה ועיון ההלכה‪ ,‬שהוא יסוד היסודות של היהדות‪,‬‬ ‫רבנו רצה שהאור האין סופי שגילה הבעל שם טוב בעולם לא‬
‫נמשל לחרב‪ ,‬כיון שבמקצוע זה למדים אנו להתמודד עם הדברים‬ ‫יישאר בממד רוחני‪ ,‬ויורגש רק אצל הנשמה הקדושה בעת דביקותה‬
‫הצפים על פני השטח כפשוטם – מה מותר ומה אסור‪ ,‬מה עלינו‬ ‫והתגלותה ‪ -‬דבר הסותר כביכול את החלק השכלי והבהמי של‬
‫לקרב ומה לדחות‪ .‬לעומת זאת עם חץ וקשת – בלימוד פנימיות‬ ‫האדם; אלא שחכמת האדם‪ ,‬בינתו ודעתו‪ ,‬יהיו כלי וצינור שעל ידם‬
‫התורה – אנו מתמודדים מול מכשולים עדינים יותר‪ .‬מול המבוכות‬ ‫יוכל להכיר באמת לאמיתה ש"אין עוד מלבדו"‪.‬‬
‫והאתגרים בעמקי נפש האדם‪ ,‬תעלומות המידות והרגשות הפנימיים‬ ‫חבריו של אדמו"ר הזקן היו קדושי עליון‪ ,‬ואמרות החסידות‬
‫של האדם בהכרה וגם בתת‪-‬ההכרה‪ ,‬תהיות האדם המלא שאלות‬ ‫שנבעו מפיהם פילחו את ליבת הנפש האלוקית של שומעיהם כפצצה‬
‫כרימון בעניין תכלית החיים‪ ,‬שאלת הסבל בעולם ומשמעות הבריאה‬ ‫גרעינית‪ .‬אך אדמו"ר הזקן לא הסתפק בכך‪ ,‬כי עבודתו היתה להכליל‬
‫כולה – בתחומים אלה ה'חרב' אינה מטפלת כל כך‪ ,‬לימוד הנגלה‬ ‫גם את דעת האדם וכוחות נפשו הבהמית‪ ,‬שגם הם יהיו חלק ממעגל‬
‫אינו מספיק מענה הולם‪ .‬רק החץ הנורה מלבנו‪ ,‬היא פנימיות התורה‪,‬‬ ‫זה של הכרה באמיתתו יתברך‪.‬‬
‫תורת החסידות היורדת חדרי בטן והחושפת את הרבדים הנסתרים‬ ‫שמעתי מהחסיד ר' ישראל גורדון ז"ל‪ ,‬אשר בתקופת מלחמת‬
‫במציאות‪ ,‬היא היא שמסוגלת להכניע את הלבטים והספקות‪.‬‬ ‫העולם השניה התקיימה פעם אחת התוועדות במחיצת אדמו"ר‬
‫הריי"צ זי"ע‪ ,‬ובה נכח יהודי מסוים שנודע כלמדן ועסקן ציבורי‪,‬‬
‫אך פחות עסק בהפנמת תורת החסידות אל לבו ועבודתו‪ .‬במעמד‬
‫בין קליפה לקדושה‬ ‫זה אמר האיש לרבי אשר אביו‪ ,‬אדמו"ר הרש"ב זי"ע‪ ,‬לא אהב את‬
‫בספרי הקבלה והחסידות יש מילה שמוזכרת לעתים תכופות‪:‬‬ ‫האומה הגרמנית‪ .‬ועוד בימי מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬כשפלשו‬
‫"קליפה"‪ .‬גם בספר התניא מוזכר מושג הקליפה פעמים רבות‪.‬‬ ‫הגרמנים לרוסיה‪ ,‬אמר כי אין הוא רוצה להיות תחת ממשלתו של‬
‫מהי משמעות הדברים?‬ ‫הקיסר וילהלם אף לרגע‪ ,‬ובשל כך ברח מליובאוויטש לרוסטוב ושם‬
‫מנוחתו כבוד‪( .‬יתכן שהלה ביקש בהתוועדות לגרום לכך שהרבי‬
‫קליפה מייצגת דבר‪-‬מה שכל מציאותו מיוסדת על כיסוי‪ ,‬על‬
‫יפעל פעולת קודש רוחנית נגד הגרמנים ימ"ש)‪.‬‬
‫הצגה‪ .‬אם הוא יפסיק לכסות ולהעלים מה שבתוכו‪ ,‬הוא לא קיים‪.‬‬
‫מה אתם חושבים‪ ,‬כיצד הגיב הרבי הריי"צ לאותו אדם?‬
‫אם כן‪ ,‬הדרך להתמודד עם הקליפות היא בכך שמגלים את‬
‫המציאות האמיתית‪.‬‬ ‫הרבי ענה לו חדות‪" :‬מה שאבי לא אהב‪ ,‬זהו 'משכיל' שאינו‬
‫מתפלל ועוסק ב'עבודה'!" זה היה לשון קדשו‪ ,‬ביידיש‪" :‬א משכיל‬
‫למשל‪ :‬בעולם שאנו חיים בו‪ ,‬תעשיית הצרכנות בנויה על פרסום‪.‬‬
‫וואס דאוונט נישט"‪.‬‬
‫ככל שמציגים את המוצר באופן מרשים יותר‪ ,‬כך תגדל כמות‬
‫המכירות‪ .‬מיליארדי דולרים מושקעים על מנת להציג את המוצרים‬ ‫מי שלומד את שיחותיו העמוקות והמרתקות של הרבי הריי"צ‪,‬‬
‫בצורה כה מפתה‪ ,‬עד שכביכול השדר העובר לציבור הרחב הוא כי‬ ‫רואה כיצד הוא מדבר רבות בשלילת מי שלומד ומרבה בחכמת‬
‫אדם שטרם רכש מוצר פלוני – אינו אדם‪ ,‬חייו אינם חיים‪ .‬רק אם‬ ‫החסידות אך אינו מתייגע להביא לכך שהדברים ישפיעו על נפשו‪ ,‬כך‬
‫ירכוש במיטב כספו את המוצר החדשני המדובר‪ ,‬או‪-‬אז יהיו חייו‬ ‫שיהיה 'עובד' ולא 'משכיל' גרידא‪ .‬יהודי יכול ללמוד הרבה חסידות‬
‫מלאי משמעות‪ ,‬אושר ושמחה‪ ...‬זהו הכוח של קליפה חיצונית‪.‬‬ ‫בבית המדרש ולטבול בים החכמה‪ ,‬אבל כשהוא מגיע לביתו ומישהו‬
‫מבני המשפחה מפר את שלוותו‪ ,‬כל החסידות נשכחת ח"ו‪ .‬בשיחות‬
‫מהי הסיבה לכך שפעמים כה רבות אנשים נופלים בפח ומאמינים‬
‫אלו רואים אל נכון כיצד השכל של התורה החב"דית משמש רק כלי‬
‫להבלים הללו? כי אנו הולכים שבי אחרי החיצוניות‪ .‬המעטפת‬
‫וצינור על מנת לפעול על לב האדם‪ ,‬שיכיר ויפנים בכל נימי נפשו את‬
‫המכסה היא בעלת כוח אדיר מאין כמוהו‪ .‬גם במצב שהתוכן – הפרי‬
‫אחדות ה' הפשוטה‪.‬‬
‫– עצמו רקוב‪ ,‬יש בכוח האריזה הנאה‪ ,‬הקליפה‪ ,‬לשכנע את הלקוח‬
‫הפוטנציאלי‪ .‬זה כוחה של הקליפה להעלים את האמת‪.‬‬
‫מה זה אומר לנו?‬ ‫חרב או חץ וקשת‬
‫כשאנו מבינים שכך ברא הקב"ה את עולמו ובזה עיקר ההתמודדות‬
‫שלנו‪ ,‬הרי שביחס לכל מחשבה ורגש‪ ,‬דיבור ומעשה – אנו מסוגלים‬ ‫בין כלי המלחמה שהיו בעבר ישנה החרב‪ ,‬ולעומתה עומדים החץ‬
‫לשאול את עצמנו‪ :‬מאין דבר זה נובע? האם זהו משהו אמיתי‪,‬‬ ‫והקשת‪ .‬החרב נועדה להכות באויב העומד בקרבת מקום‪ ,‬ואילו החץ‬
‫או רק כיסוי מגרה למשהו חלול וחסר משמעות? לאן הדבר הזה‬ ‫הנורה על ידי הקשת מסוגל להגיע גם אל אויב הניצב במרחקים‪.‬‬
‫יוביל אותי? האם הוא יתרום לחיי משמעות? האם הוא יקרב אותי‬ ‫בשיחתו מיום ל"ג בעומר תשי"א הסביר כ"ק אדמו"ר זי"ע‬
‫לרצוני הפנימי? האם צעקת הקליפה היא אותנטית‪ ,‬או שהיא מכסה‬ ‫את הטעם הפנימי למנהג ישראל לצאת בל"ג בעומר ולירות בחץ‬
‫ומעלימה בצעקתה על האמת?‬ ‫וקשת‪ .‬וכה ביאר‪:‬‬
‫ישנם שני סוגי אויבים פנימיים שאנו נאלצים להתמודד עמם‪:‬‬

‫המשך בעמוד ‪13‬‬

‫‪11‬‬ ‫כי קרוב‬
 ‫אותיות מ'תורת שלום'‬
‫מאוצר התוועדויות כ"ק אדמו"ר הרש"ב זי"ע‬
‫קטעים מיוחדים מתוך הספר 'תורת שלום'‪ ,‬המכיל אוצר בלום‬
‫של שיחות ודיבורי קודש מאת כ"ק אדמו"ר הרש"ב זי"ע‪,‬‬
‫במועדים ויומי דפגרא‪ ,‬כפי שתורגמו ועובדו ללשון הקודש‬
‫בידי הגה"ח הרב טוביה בלוי‪ ,‬בהוצאת קה"ת‬

‫קומי אורי כי בא אורך‬

‫דיבורי קודש של כ"ק אדמו"ר הרש"ב זי"ע בעידנא דחדוותא‪ ,‬טרם צאתו להקפות‪ ,‬אודות ממד‬
‫הקשר המיוחד שבינו לבין אביו הגדול כ"ק אדמו"ר מהר"ש זי"ע‪ ,‬ועל עוצם שגב קדושתו‬

‫והשיב‪ :‬הן‪ .‬שאלו‪ :‬האם מקומך היה סמוך לכ"ק אאמו"ר‪ ,‬או‬ ‫א‪ .‬כ"ק אדמו"ר ה"צמח־צדק" הסביר את מהותו של השם 'שמיני‬
‫במקום אחר? השיב‪ :‬תמיד הייתי ליד כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע‪.‬‬ ‫עצרת' בכך ש"שמיני" הוא מלשון שמן‪ ,‬מפני שהוא ה"שומן" של‬
‫אמר כ"ק אדמו"ר נ"ע‪ :‬אם כן‪ ,‬הרי שאכן ראית "עצמי"‪ .‬השיב‬ ‫כל השנה‪[ 1‬כ"ק אדמו"ר נ"ע הרחיב מעט בהסבר מושג זה]‪.‬‬
‫הרש"ג‪ :‬לא כל אחד מסוגל לראות‪ ,‬ואמר לו כ"ק אדמו"ר נ"ע‪:‬‬ ‫[כ"ק אדמו"ר נ"ע סיפר אודות חתונתו‪ ]:2‬כ"ק אאמו"ר‬
‫אתה היית אמור לראות‪.‬‬ ‫(מהר"ש נ"ע) הורה שלאחר החתונה נשוב לליובאוויטש לשבת‬
‫פלוני הזכיר את אמירת הפסוקים שלפני התקיעות‪ ,‬על־ידי‬ ‫קודש‪ ,‬אך כיוון שחותני חפץ היה שנישאר לשהות גם בשבת קודש‬
‫כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע‪ ,‬שבהם היה ניתן להכיר את היותו‬ ‫אצלו‪ ,‬התעכבה קצת החזרה והגענו מספר שעות לאחר הזמן בו‬
‫"עצמי"‪ ,‬והגיב‪]:‬‬ ‫אמורים היינו להגיע‪.‬‬
‫אני אינני מתרגש מה"פסוקים" ומה"תקיעות"‪ .‬מובן שגם זה‬ ‫כשהגענו ראינו שהגיעו לליובאוויטש רבים מאוד מאנ"ש‪ ,‬וכ"ק‬
‫היה קשור בפנימיות נפשו‪ ,‬אך זהו הרי "סדר עבודה"‪ ,‬הפסוקים‬ ‫אאמו"ר שמח מאוד‪ .‬במוצאי שבת קודש רקדו כולם‪ ,‬לבושים‬
‫והתקיעות מהווים סדר עבודה בעבודה פנימית‪ .‬הדבר שממנו אני‬ ‫בטלית קטן בלבד‪ ,‬ללא הבגד העליון‪ .‬ראיתי גם את רבי זלמן‬
‫מתפעל‪ ,‬הוא ה"מפטיר"‪ .‬כאשר הוא החל לומר את ההפטרה‪,‬‬ ‫ניימארק מסטארעדוב לבוש בטלית קטן בלבד‪.‬‬
‫נפרצו מיד‪ ,‬בלי הכנה‪ ,‬כל המחסומים‪ ,‬וזלגו דמעות מהעיניים‬ ‫כאשר נסענו לחתונה‪ ,‬ליווה אותנו כ"ק אאמו"ר עד אחרעמיווע‪.‬‬
‫ומהאף וכו'‪ .‬לא היתה לכך שום סיבה מלבד העניין שכאן יש‬ ‫היה שם רק כסא אחד המיועד למקום מושב אדם אחד‪ ,‬וכ"ק‬
‫לבכות‪ ,‬ולכן בכה מאליו‪ .‬כפי שכתוב במחזורי פראג "בכאן צריך‬ ‫אאמו"ר ישב עליו‪ .‬מפאת כבוד החתן‪ ,‬התכופף אחד האברכים‪,‬‬
‫לבכות"‪ .‬כיוון שכך המצב למעלה בכה בלי הכנות כלל‪.‬‬ ‫וישבתי על גבו‪ .‬כ"ק אאמו"ר אמר דא"ח‪ ,‬ואמר לי‪ :‬עתה (בזמן‬
‫אמרתי לרבי אשר מניקוליוב‪ :‬איך זה שיהודי בראש־השנה אינו‬ ‫הגלות) מתגלית רק בחינת "מוחין דאמא"‪ ,‬לכן רק אמך נוסעת‬
‫בליובאוויטש? כיצד יתכן אחרת?!‬ ‫עמך‪ ,‬ואילו לעתיד לבוא שיהיה גילוי מבחינת "מוחין דאבא"‪ ,‬גם‬
‫אני עצמי אהיה שם‪.3‬‬
‫חסיד בצל אבא‬ ‫בעגלה בה נסענו‪ ,‬היתה מונחת תיבה קטנה‪ ,‬ובה מתנה עבור‬
‫ג‪" .‬מכריז ר' ינאי"‪ :5‬אתם לא ראיתם "עצמי"‪ .‬הביטו עלי‪ ,‬שכן אני‬ ‫הכלה‪ .‬כ"ק אאמו"ר שאל מה יש בתיבה‪ ,‬והשיבו לו שזה כובע‬
‫ראיתי "עצמי"‪ ,‬ויש בי "שורש" של "עצמי"‪ ,‬אם כי "בהתערבות"‬ ‫עבור הכלה‪ .‬הוא ביקש להראות לו את הכובע‪ ,‬וכשהגישו אותו לו‬
‫ו"בהתחברות"‪" ,‬בהשגה" ו"בהתפשטות"‪ ,‬אך כשאתם רואים‬ ‫חתך את ה"פאר" (כנראה הכוונה לנוצה) של הכובע‪.‬‬
‫אותי – הרי אתם רואים "עצמי"‪ .‬אני הרי בן של כ"ק אאמו"ר שהיה‬ ‫[כ"ק אדמו"ר נ"ע דיבר אודות אביו‪ ,‬כ"ק אדמו"ר מהר"ש‬
‫"עצמי"‪ .‬מעלה זו‪ ,‬היותי "בן"‪ ,‬איש לא יוכל לקחת ממני‪.‬‬ ‫נ"ע‪ ]:‬עיני ראו "עצמי"‪ .‬כ"ק אאמו"ר‪ ,‬כשהיה בשברון־לב היה‬
‫[פלוני שאל‪ :‬הרי בהזדמנות אחרת הגדרתם את עצמכם‬ ‫שבור לגמרי‪ ,‬וכשהיה בשמחה היה גם זה בשלמות‪ .‬כך הם פני‬
‫כ"חסיד" של אביכם? והשיב‪ ]:‬ודאי שכך הוא‪ .‬יחסי אל כ"ק‬ ‫הדברים אצל "עצמי"‪ :‬מיד בהגיעו למקום מסוים‪ ,‬הרי שכל־כולו‬
‫אאמו"ר היה כ"חסיד" וכלל לא כ"בן"‪ .‬כל מילה שהייתי שומע‬ ‫שם‪ ,‬בלי כל הכנה‪ .‬דבר אחד לא משמש כ"הכנה" לדבר שני‪.‬‬
‫ממנו היתה "מפלחת" את כולי‪.‬‬ ‫ב‪[ .‬כ"ק אדמו"ר נ"ע שאל את הרש"ג‪ :4‬האם "ראית" "עצמי"?‬
‫וחזר ושאלו‪ :‬האם היית אצל כ"ק אאמו"ר בכל שנה בראש־השנה?‬
‫[פלוני שאל‪ :‬האם הנכם זוכרים אשר פעם‪ ,‬כשנכנסתם‬
‫ל"יחידות"‪ ,‬התבטא אביכם "הביטו כיצד חסיד הולך"? והשיב‬
‫‪ .1‬אור התורה פרשת בלק‪ ,‬ע' תתקכו‪ .‬וראה גם מאמר ד"ה ביום השמיני שלח תשמ"א (תורת מנחם‬
‫בחיוב]‪ .‬אכן‪ ,‬הייתי חסיד של כ"ק אאמו"ר‪ .‬כל "בן" נמצא בסיכון‬
‫– ספר המאמרים מלוקט‪ ,‬חלק א'‪ ,‬ע' רלד)‪.‬‬
‫של "לא יוצלח"‪ .6‬תיתי לי שהייתי "חסיד"‪ .‬כ"ק אאמו"ר אמר פעם‪,‬‬
‫אחרי הסתלקות אביו כ"ק אדמו"ר ה"צמח־צדק"‪ ,‬שלו היה הוא‬
‫‪ .2‬החתונה התקיימה במוצאי שבת קודש י"א אלול תרל"ה‪ ,‬באוורוטש‪ ,‬מקום מגורי רבי יוסף יצחק‬
‫יודע שישנו רבי כמו אביו‪ ,‬היה נוסע אליו אפילו למדינת הים‪ .‬כך‬ ‫(בן כ"ק אדמו"ר ה"צמח־צדק")‪ ,‬חותנו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע (וראה תורת מנחם – רשימת‬
‫גם אני אומר כלפי אבי‪.‬‬ ‫היומן ע' רפח‪ .‬אגרות קודש כ"ק אדמו"ר זי"ע‪ ,‬חלק כב ע' לא)‪.‬‬
‫– אלא שיחד עם זאת‪ ,‬יש לי הרי מעלת היותי "בן"‪ ,‬דבר שלא‬ ‫‪ .3‬ראה מכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ("התמים"‪ ,‬חוברת ב'‪ ,‬ע' מה [ע‪,‬א])‪" :‬מפני סיבות שונות‬
‫והעיקר לסבת חולשת הבריאות לא יכול הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מהר"ש לנסוע על החתונה‬
‫‪ .5‬לשון חז"ל – שבת לא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫לאוורוטש"‪.‬‬
‫‪ .6‬הכוונה‪ ,‬כמובן‪ ,‬ברוחניות‪ – .‬הערת המתרגם‪.‬‬ ‫‪ .4‬המשפיע הרב שמואל גרונם אסתרמן‪.‬‬

‫כי קרוב‬ ‫‪12‬‬

 ‫המשך מעמוד ‪11‬‬

‫א חסידישע פארבריינגען‬
‫עם הגה"ח הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון‬

‫ניתן להעברה [כ"ק אדמו"ר נ"ע אמר זאת בחיוך]‪..‬‬

‫ד‪ .‬דרכו של כ"ק אאמו"ר היתה‪ ,‬שלפני שהיה אומר דרוש‬
‫ברור שהתאווה וההתמכרות לא רוצות לתת מקום לחישובים‬
‫חסידות היה לומד עמנו‪ ,‬כך שבאופן כללי כבר ידעתי מה‬
‫אלו‪ .‬כל מטרתן היא 'כאן ועכשיו'‪ .‬אבל למה? למה לא‬
‫יאמר‪ ,‬מלבד העניינים שהתוספו בשעת האמירה‪ .‬בכל מוצאי‬
‫להמתין כמה רגעים? אולי כדאי להתבונן במושא התאווה‪,‬‬
‫שבת קודש הייתי נכנס אליו‪ ,‬לשאול את השאלות שהתעוררו‬
‫אולי להתייעץ עם ידידים מהי הדרך הטובה ביותר לנקוט בה‬
‫אצלי על הדרוש‪.‬‬
‫בעניין זה? לא ולא‪ ,‬היצר הרע לא רוצה את זה‪ .‬ומדוע? כי‬
‫אירע פעם‪ ,‬ששמעתי חידוש מסוים בדרוש‪ ,‬אך אחר־כך נשכח‬
‫הקליפה מהותה ויסודה שקר‪ ,‬וכל כוחה הוא ביצירת האשליה‬
‫ממני החידוש‪ .‬כשנכנסתי במוצאי שבת‪ ,‬כדרכי‪ ,‬אמרתי לכ"ק‬
‫המכסה על האמת‪ .‬היא לא רוצה שהאדם יתיישב מול עצמו‬
‫אאמו"ר שבמקום זה היה חידוש והוא נשכח ממני‪ .‬כ"ק אאמו"ר‬
‫ויחשוב על הדברים‪ .‬היא רק רוצה שהוא יסתנוור מהמעטפת‬
‫השיב שאינו זוכר (בכלל לא נהג לחזור על הדרוש מילה במילה‬
‫החלקלקה והיפהפייה‪.‬‬
‫כפי שאמר קודם ברבים‪ ,‬כי אם רק על תוכן העניינים)‪ ,‬אך אמר‬
‫לעומת הקליפה‪ ,‬מהי קדושה?‬
‫לי‪ :‬אומר לך מה שאפשר לומר בנושא זה‪ .‬הוא אמר לי ענין‬
‫קדושה היא אמת‪" .‬אמת ה' לעולם"‪ .‬מחשבה‪ ,‬דיבור או‬ ‫מסוים‪ ,‬אך לא היה זה החידוש ששמעתי בזמן אמירת הדרוש‪.‬‬
‫מעשה קדושים‪ ,‬אלה דברים מסוג שאנו יכולים להציג לעיני‬ ‫אז אמר ענין נוסף‪ ,‬אך שוב לא היה זה החידוש‪ .‬בפעם השלישית‬
‫כל ולבחון במעבדה‪ ,‬והם עדיין יהיו אמיתיים‪ .‬קדושה היא‬ ‫שאמר לי עוד חידוש – נזכרתי‪ ,‬אכן זה החידוש שנשכח ממני!‬
‫נצחית‪ ,‬והיא עומדת במבחני הזמן והמקום‪ .‬היא אינה משתנה‬
‫ה‪[ .‬הרש"ג שאל מהו "עצמי"‪ ,‬והשיב‪" ]:‬עצמי" זהו‬
‫לפי מצבי רוח ומשאלות לב‪ .‬היא אמיתית בפשטותה‪ ,‬כי היא‬
‫"מוחין"‪ .‬מה שלמעלה מה"מוחין" – הרצון – וכן מה שלמטה‬
‫חלק מהאמת לאמיתה של הקב"ה‪.‬‬
‫מן המוחין – המידות – אין זה "עצמי" ("תענוג" הוא "עצמי")‪.‬‬
‫מעשה קדוש הוא מעשה שאפשר להסיר ממנו את כל‬
‫אך "מוחין" – הוא "עצמי"‪ ..‬בי קיים "עצמי"‪ .‬תיתי לי שכך הם‬
‫הכיסויים והעטיפות‪ ,‬והוא עדיין יהיה מה שהוא‪ .‬בקדושה הכל‬
‫פני הדברים‪ .‬אין אצלי מקום להגבהה והתנשאות (מי שחושד בי‬
‫פתוח‪ ,‬אין מה להסתיר‪ .‬תאווה קדושה לא נעלמת‪ ,‬גם אם יכסו‬
‫כך‪ ,‬מקומו ב"שאול תחתית"‪ ,)...‬אך כך היא המציאות‪.‬‬
‫אותה בעפר ואפר‪ ,‬היא קיימת לעולם‪ .‬ואילו תאווה של קליפה‬
‫באה והולכת‪ ,‬הכל הונאה אחת גדולה‪.‬‬
‫חסידים מספרים שפעם אחת נערכה התוועדות בבית החסיד‬
‫הנודע רבי הלל מפאריטש זצ"ל‪ ,‬ובמהלכה נגמר היין לאמירת‬
‫כך הוא העניין‬
‫'לחיים'‪ .‬רבי הלל ביקש מאחד החסידים שילך למחסן ויביא‬ ‫ו‪ .‬אני אומר את הדברים הבאים לאברכים ש"עוסקים" במשהו‬
‫ממנו יין‪ .‬החסיד פתח את דלת המחסן ופלט‪" :‬כל כך חשוך‬ ‫(= בעבודת ה')‪ .‬אלה שאינם עושים דבר – הרי אין שם דבר;‬
‫כאן‪ ,‬איני רואה דבר"‪" .‬אל תדאג"‪ ,‬אמר לו אחד הנוכחים‪,‬‬ ‫אך אלה ש"עוסקים" במה שצריך‪ ,‬להם אני אומר‪ ,‬שלא יחשבו‬
‫"המתן כמה רגעים ותכף תתרגל לחושך"‪" .‬זה בדיוק מה שאני‬ ‫שהם רשאים להסתפק בכך שהם "מתחממים" מסביב לענייני‬
‫חושש ממנו!"‪ ,‬ענה החסיד הפיקח‪.‬‬ ‫ה"השגה" וה"התפשטות"‪ ,‬עליהם לדעת שיש "עצמי"‪.‬‬
‫בעל ה'תולדות יעקב יוסף' מביא מה ששמע מהבעל שם‬ ‫העניינים שהם מבינים – הרי מוטב‪ ,‬ואילו העניינים שאינם‬
‫טוב בפירוש הפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני"‪ ,‬בלשון כפול‪,‬‬ ‫מבינים – אין הם מעוניינים לקבל אותם כי הרי אין כאן "השגה"‬
‫שההסתר עצמו הוא בהסתר‪ .‬החושך עצמו חשוך‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫(להתבטא בצורה "מגושמת" – אינני רוצה)‪ .‬אכן‪ ,‬ישנם עניינים‬
‫אנשים לא מודעים לכך שהם שרויים באפילה‪ .‬אם אני מכיר‬ ‫שכלל לא ירדו להתלבש ב"השגה"! לא תמיד אני יודע איך‬
‫בכך שהחושך הוא חושך‪ ,‬אני כבר קרוב אל האור‪ .‬וזו הבעיה‬ ‫להתייחס לעניינים אלה‪ ,‬כי לומר אותם כפי שהם – חסר פה‬
‫של הקליפה – כולה "רוח שטות" המכסה על האמת‪.‬‬ ‫משהו‪ ,‬ולהסביר אותם אי־אפשר כי דבר זה אכן לא "התלבש"‬
‫הגה"ח הרב עדין אבן‪-‬ישראל ז"ל כתב פעם שהניגון של‬ ‫בהשגה‪( .‬יתכן שעם הזמן גם עניינים אלו יתלבשו בהשגה‪,‬‬
‫"א ֵכן ַא ָּתה ֵא‪-‬ל ִמ ְס ַּת ֵּתר" יש בו‬
‫אדמו"ר הזקן על המילים ָ‬ ‫כלומר‪ ,‬האלוקות תתעלם יותר וגם זה "ירד" לדרגת "השגה"‪ ,‬אך‬
‫תנועה של שמחה והתרוממות‪ .‬לכאורה זה מוזר‪ ,‬מהי השמחה‬ ‫עדיף שהמשיח כבר יבוא קודם)‪ .‬לעיתים אני נוטה להעדיף לומר‬
‫במשפט זה? אלא עצם הידיעה שאני יודע שהקב"ה מוסתר‬ ‫עניינים אלו כפי שהם‪ ,‬ואילו פעמים אחרות אני חושב שככל‬
‫כאן‪ ,‬גורמת לשמחה פנימית‪.‬‬ ‫שניתן להסבירם ו"להלבישם" בהשגה – עלי לנהוג כך‪.‬‬
‫אדם המתאווה לחתיכת עוגה אף שהוא יודע שהיא תזיק‬ ‫בעבר‪ ,‬לא היה כך‪ .‬היו אומרים את הענין כפי שהוא‪" ,‬כך הוא‬
‫לבריאותו‪ ,‬האם הוא רוצה את זה? כן‪ ,‬הוא רוצה את זה‪ .‬אך‬ ‫העניין‪ ,‬הנה‪ ,‬טול ולך"‪ .‬אני חושב על כך ומסופק אם זה משום‬
‫האם הוא באמת רוצה את זה? אם הקליפה והאשליות היו‬ ‫שאז היה די בכך ולא היו זקוקים ליותר מזה‪ ,‬או משום שכיום‬
‫מסתלקות‪ ,‬אם הוא היה רואה בעליל מה עוגה זו תעשה לגופו‪,‬‬ ‫האלוקות התעלמה יותר‪.‬‬
‫האם הוא ישתוקק אליה? לא ולא‪ .‬הוא יודע בתוך תוכו שהיא‬ ‫ז‪ .‬אני "משתעשע" ב"תמימים"‪ ,‬כמו שילד משתעשע בידיו שלו‪.‬‬
‫תביאנו למצב נפשי וגופני רע‪ .‬אך רובנו לא פועלים בדרך כלל‬ ‫[אחר־כך ערכו את ה"הקפות"‪ ,‬וכ"ק אדמו"ר נ"ע היה‬
‫מתוך האמת הזו‪ ,‬מהרצון האמיתי של האדם‪ .‬ועל כך מלמדת‬ ‫מאוד שמח‪ .‬גם בעת שאמר את הפסוקים "אתה הראת"‬
‫אותנו תורת החסידות שאף אם איננו מתפטרים מהקליפה‬
‫היה שמח מאוד‪ .‬הוא אף פירש את חלק מהפסוקים]‪.‬‬
‫לגמרי‪ ,‬אנו מסוגלים להכיר בה‪ .‬וכשמכירים את האמת‪ ,‬כבר‬
‫לא מתמכרים להקליפה‪.‬‬
‫(שמחת תורה – תרד"ע‪ ,‬במעונו‪ ,‬קודם הקפות)‬
‫לחיים‪ ,‬לחיים ולברכה!‬

‫‪13‬‬ ‫כי קרוב‬

 ËÙ˘Ó ÔÈÚ
‰ÂˆÓ  .ËΘ ˙˘ ˘Ú ‰ÂÓ˘ ˜Ù ÔÈÙÓ Ò"˘‰ ˙ÂÒÓ
    .      .       .       (
   ‚  ‡ ‚Ï   
    
.                    . '  '  '    
   ( 
              .           (   
         
 
    „ „Ï .          .          .       

     ‰ ‰Ï
.        
   (
    
   
        Ôȇ È‡ ‰ÎÈˆ ‰Ó‡ ‡Ï ÔÈ È‡ ‰ÎÈˆ      .
 (   
     ( 
      ÂÏ    ÈΉ È˙Ó È˘‡  ˙˘‰ ˙‡ ‰ÈÏÚ ÔÈÏÏÁÓ      .    
    
 
     Ó‡ ‰„Â‰È  Ó‡ ÈΉ È˙Ó ‡ËÂÊ Ó      .    
 (    
    Ê ÊÏ       ‰Ó‡ ÔÈ ÁÂ˙Ù ˜‰˘ ÔÓÊ ÏÎ ‰ÈÁ χÂÓ˘          (  


          ÔÈÏÏÁÓ È‡ ‰ÎÈˆ Ôȇ ‰Ó‡ ÔÈ È‡ ‰ÎÈˆ     
    
   
  (   (
‰Ó‡ ˜‰ Ì˙Ò ˙˘‰ ˙‡ ‰ÈÏÚ      .  ((
ÌÏ˘‰ ‡ ‰Â˙      ‡Ï ˙˘‰ ˙‡ ‰ÈÏÚ ÔÈÏÏÁÓ È‡ ‰ÎÈˆ  .    (  ()    (  
      1          
      ˙‡ ‰ÈÏÚ ÔÈÏÏÁÓ Ôȇ È‡ ‰ÎÈˆ ‰Ó‡  ()         

  
   
 
.   (   ( 

‫נשמתא דאורייתא‬
 
 
    
   
  
    
           È˙Ó ‡ËÂÊ Ó ÓÈÓÏ ‡È Ï"‡ ˙˘‰    .    
   (  
              ‡˙Îω ‡ÓÂÁÏ È˙Ó È˘‡  ‡ÏÂ˜Ï .  .      
     

   
  
  
    
      ˙¢Ù ˜ÙÒ  ‡ËÂÊ ÓÎ ‰Îω Ï"‡ Ô‡ÓÎ         
    ( 

 
     ÈÈ‡ Ó‡ ˜‰ ˙ÁÈ˙Ù È˙ÓÈ‡Ó Ï˜‰Ï .  . 

‫ כ"ז‬- ‫קידושין יד‬

ËÈ Î ÌÈ„  
     ÏÚ ˘˙˘ ‰Ú˘Ó ‡     
        ‰È ‡‰  ˘Ó‰  „     . Á"‰ ˙‰‚‰
È"˘ ÈÊÚÏ       „ÂÈ ˙˙¢ Ì„‰˘ ‰Ú˘Ó Ó‡ Ú˘Â‰È ‚ ‰Ï ÈӇ  .       È"˘ ()
.¢‡˙ ıÚ .˘"ÈÂ
   ‰˙‡ ˙‡˘Â ‰È˙ÂÁ˘ ‰Ú˘Ó

.[‰"‡ÈÓÈÏÙ] ‡"ÓÈÏÙ    .          
ÈÈ‡ Ó‡ ˜‰ ˙ÁÈ˙Ù È˙Ó „Ú ‰ÈÙ‚‡  
 .(Ì„ ˙ʘ‰Ï) ÏÓÊȇ (    

È"˘ ÛÒÂÓ
 ‰„Â‰È „ ‰ÈÓ˘Ó Ó‡ ‡ ÌÈÓÈ ‰˘Ï˘  .  
‰ÎÈˆ ‰Ó‡ ÔÈ '‚ 'Ï 'Ê '‚ ‰ÈÁ „ ÈÚ„‰ ÈÓ‡ ÌÈ˘Ï˘ ‰Ï ÈÓ‡Â
   
‰Ú˘  .    Ò"˘‰‰Ú˘ÓÔÂÈÏ‚‡Ó‚

‫ביאורים מתורת חב"ד לדף היומי‬  .Ϙ‰Ï ˙¢Ù ˜ÙÒ È‡ ‰ÎÈˆ ‰Ó‡ 'Ê ˙˘‰ ˙‡ ‰ÈÏÚ ÔÈÏÏÁÓ È‡ ‰ÎÈˆ ‡Ï ‰Ó‡ ÔÈ È‡
 ÏÚ ˘˙˘
        .˘Ó‰
'Ï ˙˘‰ ˙‡ ‰ÈÏÚ ÔÈÏÏÁÓ Ôȇ È‡ ‰ÎÈˆ ‡Ï ‰Ó‡ ˙˘‰ ˙‡ ‰ÈÏÚ ÔÈÏÏÁÓ   .  

     
:‫ ב"ק מד‬.‫ )כתובות טו‬

„Ú„ (:‫ )ערובין עט‬ ȇÓ‡ È"Ú

 .‰Â„Ó (.‫סנהדרין עט‬ ÔÈ˘ÂÚ Ï‡ ˙˘‰ ˙‡ ‰ÈÏÚ ÔÈÏÏÁÓ Ôȇ È‡ ‰ÎÈˆ ‰Ó‡ 'ÈÙ‡    .  
(.‫ )חולין קיא‬ .‡˙ÏÈÓ È‡Ó‡ È"Ú ÔÈ˘Ú ‰ÏÂÁ ÈÎˆ ÏÎ Ó‡„ ȇÏÈÚ „ ‰È ‡ÏÂÚ „Î     . 

χÁ ÂÈ
.     Ó‡ È˙Ó ‡ËÂÊ Ó
Ó‡  ‰ÎÒ Â Ôȇ˘ „ ‰  ‡ÂÓ‰  Ó‡„ ‡ÂÓ‰ „Π˙˘  
     ‰ÈÁ χÂÓ˘ Ó‡ ‰„‰È
(͢Ӊ) χÁ ÂÈ ‡˙Îω ȇÓÏ ÌÂÈ 'Ï ‰ÈÁÏ Ï‡ÂÓ˘ Ó‡ ‰„Â‰È  Ó‡ ‰˘ÂÚ ÈÎÏ .ÁÂ˙Ù
     ,ÌÁ‰ ˙È ,˜‰ ˘ÂÈÙ
˜‰˘ ÔÓÊ ÏÎ
ȇÓ‡ È"Ú ‰Ï ÔÈ˘ÂÚ ‡Ï‡ Ï‡ ‰ÓÚ ‰ÏÚ Ôȇ˘ ‡Ï‡ ÔÓ‡ ‡Ï ‡ Ó‡ ‰ÏÈËÏ ÈÚ„‰ ÈÓ‡       ÔÈ È‡ ‰ÎÈˆ ‰ÎÈˆ ‰Ó‡ ÔÈ

‰ÏÂÁ ÈÎˆ ÏÎ Ó‡„ ȇÏÈÚ ÔÈ˙Ï˙ ‚ ‰ÏË ‡„ÒÁ „ ‰È˙„
„ ‰È ‡ÏÂÚ „Î
‡‰ ÈÎ ‰ÓÓÁÓ ‰ÏÚ ‰ÓÚ ‰ÏÚ .      ÔÈÏÏÁÓ Ì˙Ò .˙˘‰ ˙‡ ‰ÈÏÚ
Èȇ ‰Ó‡

,˙˘ ȇÓ‡ È"Ú ÔÈ˘Ú ‡˙È„ÓÂÙÏ ‡„ ‰È˙ ‰ÒÚÏ ÈÂËӇ ˙‡Èˈ‡Â ‰ÏÚ ÈÙ ‡Ï˘ ÔÈÓÂÈ       È‡ ‰ÎÈˆ ‰Ó‡ ˜‰
ÈÂ‚Ï Ó‡ ‰ÎÒ Â Ôȇ˘ (ÌÈÓ˘‚‰ ˙ÂÓÈ) ˙˘ ‰ÈÁÏ ‰Â„Ó ÔÈ˘ÂÚ Ï‡ÂÓ˘ Ó‡ ‰„Â‰È  Ó‡
„ Ó‡„ ‡ÂÓ‰ „Π ˙‡ ‰ÈÏÚ ÔÈÏÏÁÓ
    . ,˙˘‰ Ôȇ ‰ÎÈˆ Èȇ ‰Ó‡

‡Ó˘ ÌÂÈ ÌÈ˘Ï˘ ÍÂ˙ ‡Ï ‰ÓÁ‰ ˙ÂÓÈ Ôȇ

ÏÂË˙ ‡Ï ‰ÈÁ .‰˘ÂÚÂ
ÌÈÓ˘‚‰ ˙ÂÓÈ ‡Ï ‰ÏÂÁÏ Ôȇ ‰ÈÁÏ ‰ÈÓ ÂÒ .      .˙˘‰ ˙‡ ‰ÈÏÚ ÔÈÏÏÁÓ
 Ï"‡„
‡Ï ‡ Ó‡ .Ôˈ˙ ‰ÓÁ‰ ˙ÂÓÈ ˘"Ï ÌÈÓ˘‚‰ ˙ÂÓÈ ˘"Ï ‰ÏÂÁ ˘"Ï ‰ÈÁ ˘"Ï ‡È‰ ‡ÏÂ)     ‡˙ÚÓ˘Ï ‰Ï ÔȘÒÓÂ
ÈÎ ‡˙ÎÏȉ ‡ÈÏ ÓÈÓ
(Ó˙‡„Ó .      ˙¢Ù ˜ÙÒ ‡ËÂÊ Ó„ ‡‰
‰ÓÚ] ‰ÏÚ Ï‡ ,‰ÓÚ ÔÈ˘ÂÚ Ôˈ ̄ ÊȘ‰ χÂÓ˘ Ó‡ ÔÈ‡  ‡ÈÈÁ  Ó‡
‰ÏÚ Ôȇ˘ ‡Ï‡ ÔÓ‡ Ê
    ( ˜„˜„Ï ÂÎˆÂ‰Â .Ϙ‰Ï
ÔÈ˘ÂÚ Ï‡ÂÓ˘ Ó‡ ‰„Â‰È  ‡‚‡˘„ ‡˜˙Î˙
 Ó‡ .‰ÓÓÁÓ [‰ÏÚ ‰ÈÏ ÂÁψ χÂÓ˘ ÊÂÓ˙ ˙Ù˜˙ 'ÈÙ‡ ‰Â„Ó ÂÏ     È„Î ˜‰ ˙ÁÈ˙Ù È˙ÓȇÓ

ÂÒ ,˙˘ ‰ÈÁÏ ˙ÂÂ„Ó ÈÈ‡ Ï"‡Â ‡ÙÈ˘˘ ‰ÈÏ ÂÁψ ‰Ï ‰ÂÈ„ ‡Â˙Ù ‰ÈÏ ÂÁψ ‰„‰È
˙‡ ˙Ú‰ Â˙‡ ÏÏÁÏ
.     ,‰ÈÁ‰ ÈÎˆ ˙¢ÚÏ ˙˘‰

[Ôȇ ÌÈÓ˘‚‰ ˙ÂÓÈ] ‡Ï ÛÈ„Ú È‡Ù‚„ ˙ÈÁ˘˙ Ï Ï"‡ ˙ÈÁ˘˙ Ï Ì¢Ó

‰ÏÂÁÏ Ôȇ ‰ÈÁÏ ‰ÈÓ  1 Ó Ú˜ ‡‰Â ‰Ï       ÏÚ‡‰˘˙˘Ó ÈÈ‡ Ó‡Â
 Ӈ ,˘Ó‰
.'ÂΠ‡Ï ‰ÓÁ‰ ˙ÂÓÈ
ÌÈÏÚÓ  Á˜È Â˙È ˙Â˜ Ì„‡ ÂÎÓÈ ÌÏÂÚÏ  Ó‡ ‰„Â‰È  Ó‡ ÈÏ .      ‰Ú˘Ó Ú˘Â‰È „ ‰È

ÔÈ˘ÂÚ Ôˈ ̄ ÊȘ‰ Ô‰Ó ˜ÈÙÒÈ ÂÈÏ‚˘ ÌÈÏÚÓ ÂÎÓÈ ÏÎ‡È ‰Ó ÂÏ Ôȇ ̄ ÊȘ‰ ÂÈÏ‚Ï
χÂÓ˘„ ‡Ó˘Ó ÔȘÒÓÂ
        .'ÂÎ „ÂÈ ˙˙¢ Ì„‰˘
 Ó‡ ‡Ï„Ó ÔȘÈÈ„Â

ÂÏÈÙ‡ ‰ÈÓ ÔÈÚÓ˘ ,ÊÂÓ˙ Ó‡  ÔÈÈ Ó‡ χÂӢ ˘ Ó‡ 
˙Ù˜˙ ÂÏÈه ‰Â„Ó ÂÏ
‰„ÂÚÒ ÈÎˆ È‡Ó ‰„ÂÚÒ ÈÎˆ      
Ì„‰ ÏÈÁ˙È˘ „Ú ‡‰

˙ÂÓÈ ÂÏÈه ‰ÏÂÁÏ (ÒÓ˘ ÔÓÈÒ) :‡˜ÓÂÒ ÛÏÁ ‡˜ÓÂÒ ÔÈÈ Ó‡ χÂӢ ‡˘Ù ÛÏÁ ‡˘Ù ˘    ̄˜ Ó"˘ ˙˙¢ ˙ÂȉÏ
,Ó‡˜ ˘Ó‰ ÏÚ ˘˙˘
.     ÈÏÏÁÓ ‡Ï ÔÈ„Ú ÈÈ‡ÎÂ
,'ÈÙ .‡‚‡˘„ ‡˜˙Î˙ ‰ÈÏ „Ú È˙˘ ÔÁÂÈ ' ÈÏÁË„ ‡ÏÈ˘˙ ‰ÈÏ È„Ú ‡˙ÏÈÓ „Ú„ ‡ÓÂÈ χÂÓ˘
ÂÁψ χÂÓ˘ .‰ÓÁ‰ 
      ‡‰È˘ ˙˙¢ „Ú ‡Ï‡ ‡˙˘
ÈÙ˜„ „Ú È˙˘ ÔÓÁ  ‰ÈÂ‡Ó ‡È‰È˙ ˜ÈÙ„ .       „ÂÈÂ
.‫ להפכם למהות אחר רוחני ודק‬,‫בישול ואפיה‬
˜ÈÏ„‰Ï ÌÈÎÂÓ ÌÈˆÚ ÂÏ ˜ÈÙ„ „Ú È˙˘ ÛÒÂÈ  ‰ÈÏÁË
‰È‰ ‡Ï ̄ ÊȘ‰ χÂÓ˘ Ì„‰ (˙˙¢)

‫שלש דרגות בעבודת השם‬

Ï‡ .˘Ó‰ ÏÚ ˘˙Â
ÂÏ ÂÚ˜ ,Ô‰ ÌÓÁ˙‰Ï  ÔÓÁ  Â‰Ï Ó‡ ÈÙË ‡˙Ï˙  ‡ÓÁ‡ „‰Ó ‡ ‡˙ÏÈÒÂ΄ ‡„ÈÓ       ÌÂ˘Ó ÈÈ‡ Ó‡„ ‡‰

ÚÈ„Â‰Ï ÌÈ˜È ԉ ‡‚‡˘ ÚϘ‡ ÔÓÁ ÂÎÈÈ˙ÈÏ ÂÓ‡ ‰Ê˜‰„ ‡ÓÂÈ ÂÎÈÈÈÓ ‡˙ÂËÓ ÔÏ
ÈˆÚ ‰ÈˆÚ Âȉ˘ ‰„È˘
˜ÁˆÈ   .  ˜‰ ˙ÁÈ˙Ù È˙Ó „Ú ‰„‰È
‰Îω Ôȇ „Ï ÌÈÓÈ '‚

'‚˙ӄΠ,ÔÎ˙ÒÈ ÌÈˆÚ ÂÏ ‡Ï ‡˙ÏÈÓ „ÈÚ„

‡ÈÈ˘ „Ú ‰Ó‰Ó˙È Ì‡˘
Ô‡Ó È˘„ ‰ÓÚ È‡‰Ó  ÈÈÒ‡ ÈÓÂÚ‡ ‰ÏÂΠÔ‚Ï .     Ó‡„ ‡Î ‡Ï ,Â˙ÂÓÎ

Áψ ,‰ÏÂÚ‰ ÈˆÚ Ú˜È ‡˙ÚÈ ÂÚÈ˘ ÌÈÚË„ „Ú ‡˙ÂÁ ˘Ï ÏÈÊÈÏ ‡ÎÓ ‡ÊÂÊ Ï˜˘ÈÏ ‰ÈÏ ˘Ù‡
‰„Â‰È „ ‰ÈÓ˘Ó
     ÈÓ‡„ ÈÚ„‰Î Ï"ÈȘ ‡Ï‡
,‰Ú˘

‫וכמו כן הבאת בירורים דקליפת נוגה שהוא כחות נפש הבהמית‬ È‚È ‰ÈڄȈ ‡Á˘ÈÓ Û¢ÈÏ ‡˙Ó· ÈÓ˙ ˘ ÏÂÎÈÏ ‡Ï ȇÂ
‰„Â‰È  .‡˙ÏÚ„ ÈÚ‡  .ÌÈ˘Ï˘Â ‰Ú˘ ‰˘Ï˘ ‰ÈÁ
'ÈÙ .‡Â˙Ù ‰ÈÏ ‡˘Ó˘ ÂÁψ ‰ÎÈˆ ‰Ó‡ ÔÈ ,‰˘Ï˘
ÒÂÈ ÈˆÚÓ È¢ډ ÔÁÏ¢
‡Â‰ ‰Ê˜‰„ ‡ÓÂÈ Ï"‡ ‡Ë È‰ ÈÓ ‡˘È ȇ„‰Ȅ ‡ÓÈÎÁ Ï"‡ ‡˘Ó˘ È‚„ χÂÓ˘Ï ‰ÈÁ΢‡‡È‰ËÏ‡ ‡ÏÂ
,‰ÎÈˆ Èȇ ‰Ó‡ ÔÈ È‡

‡Ï Ò ÊÂÓ˙  ˙Ù˜˙ ‰È ‰ÏÙ„ ‡ÓÂÈ ‡˙˘ ‰ÈÏÂÎ ‡˘Ó˘ ‰ ÈÏÚÓ„ ‡ÓÂÈ ‡Îȇ ‡Ï‡ Èςȇ
.ÒÂ‡È 'ÈÙ ,ÌÈ˜È ԉ .˙˘‰ ˙‡ ‰ÈÏÚ ÔÈÏÏÁÓ

‫ עבד‬..‫ יתרה עליו אמה העבריה‬... ‫עבד עברי נקנה בכסף ובשטר‬
,‡ÙÈ˘˘ ‰ÈÏ ÂÁψ ‰ È‡ ‰ÎÈˆ ‰Ó‡ ,‰Ú˘
ÔÏÂΠ.‡ÒÎÏ Ì„‰ ‡Â‰Â
˙ʘ‰ ˙„ÂÚÒ ÏȘӉ ÏΠ‰ÈÈÂ˙ ÈÓ‡„ χÂӢ  (ÔÓÈÒ ‰‰˘ ‡ÓÚË ÁÂ ÏȘȉ) :‰ÈÏ Ì„ ,˙˘‰ ˙‡ ‰ÈÏÚ ÔÈÏÏÁÓ

‫ הרי הרוח והגסות דנוגה רחוקה‬,‫כשפועלים פעולה אלוקית בתפלה‬

‡Ï ̇˘ ,„Á‡ ÌÚË Ôȇ ‰ÎÈˆ Èȇ ‰Ó‡
.ÂÎ˙ÒÈ ÌÓÁ˙‰Ï Â‰ÓÈ
ÈÓ‡„ χÂӢ  ÂÈÏÚ ÒÂÁ‡ È‡ ÒÁ ‡Ï ÂÈÈÁ ÏÚ ‡Â‰ ÌÈÓ‡ ÌÈÓ˘‰ ÔÓ ÂÈ˙ÂÂÊÓ ÂÏ ÔÈÏÈ˜Ó ,˙˘‰ ˙‡ ‰ÈÏÚ ÔÈÏÏÁÓ

‡˙ÚÈ‡ ‰ÈÏ ÌȘÂÓ ‡Ó‡ ‰ÈÏ ÈÙ˘ ‡ÓÏÈ„ ‡˜ÈÊ ÍÈ΄ ‡Îȉ È˙ÈÏ ‡Ï ‡˙ÏÈÓ „ÈÚ„ Ô‡Ó È‡‰ ‰ÈÈÂ˙
,ÍÂÚÓ ÊÂÊ ,‡ÎÓ ‡ÊÂÊ 'ÈÙ ‡ËÂÊ ÓÎ ÔÈ„Ú ‡Ó˙Ò
‰ˆ‰ ÚËÓ ÍÚÓ˙˘ ÂÏÈÙ‡ ,ÌÈ˘Ï˘ .‡Ï˜Ï
„ÈÚ„ .ÔÂÓÈ҇Π‰‡Â
ÊÈ˜Ó˘ ÌÂȉ Â˙‡ ,‡˙ÏÈÓ ‡„Á ‡ÓÂÈ ‡ÁÈ‡Â ‡ÈÈÏ ˘„ ‡˙È ‡˙ÏÈÓ „Ú ÏÈ‚ ‰Â‰ χÂÓ˘ ‰ÎÒ È„ÈÏ È˙‡Â ‰ÈÈÓ Ûȇ˘Â ‡˜ÈÊ È˙‡Â
„Ú
Ôȇ ,È‡ ‰ÎÈˆ ‰Ó‡

È„ÈÓ ÌÂÚËÈÏ ‡˙ÏÈÓ „ÈÚ„ Ô‡Ó È‡‰ ‰ÈÈÂ˙ ÈÓ‡„ χÂӢ  ‡ÁÈ‡ „Á ÒÁ ˜„ ‰È˘Ù ˘È‚‡Â„‰Â

)‫ ב‬,‫ כב‬.‫ ב‬,‫ (יד‬...‫כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה‬

,˙˘‰ ˙‡ ‰ÈÏÚ ÔÈÏÏÁÓ
.Ì„

‫ וכשאדם מביא רוח זה שיפעול פעולה‬,‫מאד מהשתלשלות דקדושה‬ ڂ٠ȇ ˙ÈÓ ‡˘Ù Ï˘„ Ô‡Ó ڂ٠ȇ ‰ÈÙ‡ ‡˜È ‡΢ ڂ٠ȇ È„ÈÓ ÌÈÚË ‡Ï ȇ„ ˜ÂÙÈÏ
„

‫ הרי זה‬,‫אלוקית דהיינו האהבה לה' ועדיין לא נהפך כלל ממהותו‬

‫ שיש ג' מדריגות בנפש‬,‫ענינם של ג' סוגי עבדים אלו למעלה הוא‬
‫כמו הבאת העבד התבואה מן השוק והוא אינו ראוי לעלות על‬
,‫ יש נשמות הנמשכים מעולם העשיה הנקראים עבד כנעני‬:‫האלוקית‬
‫ שכמו כן האהבה שלו לא‬,‫ וכן הבשר החי‬,‫שולחן מלכים עדיין‬
‫ ושם מאירים‬,‫ויש הנמשכים מעולם היצירה ונקראים עבד עברי‬
‫ והוא‬,‫ אלא שבאה להיכל המלך‬,‫נשתנה מטבעה כמו שהיא בנוגה‬
‫ ויש הנמשכים מעולם הבריאה והם‬,'‫ששה מדות חסד גבורה וכו‬
.'‫ עתה היא לה‬- ‫להיות האהבה זו שהיתה לעולם הזה‬
.‫ כי בינה שהיא בחינת נוקבא מקננא בבריאה‬,‫בחינת אמה העבריה‬
‫ בחינת בינה‬,‫אמנם האמה הוא בחינת מי שיש לו מוחין דגדלות‬ ‫ שהם נפש בעשיה רוח‬,‫וכן על דרך זה גם בכל נפש יש ג' בחינות אלו‬
‫ ואז נהפכו מדותיו‬,‫ כשהוא נתפס בעמקי הלב‬,‫ליבא ובה הלב מבין‬ .‫ביצירה ונשמה בבריאה‬
‫ שיהיה התשוקה לאלקות בשינוי ממהות תשוקתו לחמדי‬,‫מטבעם‬
‫ למשל אם היה בעל התנשאות יהיה‬,‫ ובהתהפכות המדות‬,‫עולם הזה‬
‫ והרי זה כמו‬,‫ לא מחזיק טיבותא לנפשיה‬,‫עבודתו לאלקות בשפלות‬ ‫עבד כנעני‬
.‫עבודת האמה להפוך התבואה להיות מטעמים ערבים ומתוקים‬ ‫והנה בחינת עבד כנעני הוא מה שאמרו רז"ל עליו "עבדא‬
)‫ מצות יעוד ופדיון אמה העבריה‬,‫(על פי דרך מצוותיך‬ ‫ והעבודה עליו‬,‫ שהנחת שלו הוא בפריקות עול‬,"‫בהפקירא ניחא ליה‬
‫ מחמת‬,‫ אבל אף על פי כן מוכרח לעבוד שלא ברצונו‬,‫משא גדול‬
.‫אימת רבו שלא יכהו בשבט‬
‫בעבודת העבד כנעני לא חלים שינויים‬ ,‫ חלק אלוקה השורה בנפש החיונית דנוגה‬,‫וכמו כן בנשמות‬
‫ אלא שכלו‬,‫כשהשכל ומדות של הנפש אלקית אינם בהתגלות‬
‫ יתרה עליו‬,‫ קונה את עצמו בשנים וביובל וגרעון כסף‬..‫עבד עברי‬ ‫ ואף על פי כן‬,‫ שזהו כל הנחת רוח שלו‬,‫ומדותיו הם בתאוות העולם‬
)‫ ב‬,‫אמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין (יד‬ ‫עובד ה' במעשה בפועל ממש בסור מרע ועשה טוב מאימת רבו יראת‬
‫ שכל נפשו האלוקית‬,‫עונש שלא יכהו בשבט – זהו הנקרא עבד כנעני‬
,‫אבל עבד כנעני אינו יוצא לחירות (כדכתיב לעולם בהם תעבודו‬
. ‫ זולת בחינת עשיה בפועל ממש כנ"ל‬,‫כמעט בגלות בנפש הבהמית‬
.)‫ ב‬,‫וכמבואר בברכות מז‬
,‫ומכלל זה לא יצאו גם הרשעים שעוברים על מצות ה' גם בעשיה‬
‫ובביאור הטעם הפנימי לכך שרק אמה העבריה ועבד עברי יוצאים‬
‫והם כמו עבד כנעני החוטא לרבו שאף על פי כן כאשר אחר כך‬
:‫ יש לומר על פי המבואר לעיל‬,‫לחירות‬
‫ כמו כן אמרו רז"ל‬,‫רבו מכהו בשבט מוכרח לחזור לעבודתו‬
‫אמנם עבודת ה' בדרגה של "עבד כנעני" היא נמוכה יותר מזו‬ ,‫(הובא בראשית חכמה שער היראה פ"ג) רשעים מלאים חרטות‬
‫ שעבודתם את ה' היא בהרגש‬,"‫של "עבד עברי" ו"אמה עבריה‬ ‫ הוא בחינת הארת האלוקות שמאיר על נפשו‬,‫והיינו מחמת השבט‬
‫ אך מכל מקום מעלת ה"ביטול" היא במידה יתרה‬,‫וטעם ודעת‬ ‫ שכשמכהו‬,‫ כמאמר רז"ל כל בי עשרה שכינתא שריא‬,‫בבחינת מקיף‬
."‫דוקא ב"עבד כנעני‬ '‫ אזי הוא שב לה‬,‫בו ומאיר בו איזו גילוי הארה כענין מזליה חזי‬
‫ בעבודת העבד עברי ואמה העבריה מעורב קצת‬:‫והענין בזה‬ ‫ וזהו סיבת ההרהורי תשובה שנופלים פתאום‬,‫ומתחרט על חטאיו‬
‫ שממנו בא הטעם והדעת; מה שאין כן עבד כנעני‬,‫הרגש עצמי‬ .‫לבעל עבירה כידוע‬
‫ הרי כולה מיוסדת אך ורק על קבלת עול‬,‫שאין לו הרגש בעבודתו‬
.‫וביטול לרצון העליון‬
‫ בהתאם‬,‫ עבודה המיוסדת על מציאות האדם היא מוגבלת‬,‫והנה‬ ‫עבד עברי‬
:‫ ויתרה מזו‬.‫ ולכן יש לה סוף‬,‫למידת הבנתו של האדם וההרגש שלו‬ ‫ועבד עברי שמבחינת יצירה היינו שמאיר בחינת מדות של הנפש‬
‫ שמשמעותה – עבודת ה' שעל‬,‫שלמות העבודה היא ביציאה לחירות‬ ,‫ ויש לו אהבה לה' להמשך אחריו‬,‫אלוקית בגילוי בנפש הבהמית‬
‫ כי המדות הן מוגבלות‬,‫פי טעם ודעת שלמעלה מעבודת המדות‬ ‫ אף על פי שכשבאים לו עניני‬,‫ולא ניחא ליה כלל בפריקת עול‬
‫ ואילו ענינו של השכל הוא להבין את הענין כמו שהוא‬,‫בציור שלהן‬ .‫ אבל אין רצונו להמשך בהם לכתחלה‬,‫עולם הזה הוא מתענג מהם‬
.‫לא רק לפי הציור שלו‬ .‫ הוא במרירות על ההתפעלות‬,‫וכשבאים פתאום ונתפעל בהם מאד‬
,‫מה שאין כן עבודת העבד כנעני היא מתוך ביטול מוחלט‬ ‫נמצא שאין עניני עולם הזה עיקר רצונו להמשיך עצמותו אליהם‬
,‫התמסרות מלאה ואיבוד רצונותיו האישיים וגם התענוג וההרגש‬ ‫ והיינו מפני שהנפש‬.‫כמו בעבד כנעני הנ"ל שבהפקירא ניחא ליה‬
‫ היות שעבודה באופן זה היא‬,‫וממילא אין שייך אצלו ענין השחרור‬ ‫ שמתבונן בשכלו‬,‫אלוקית מאירים כחותיה בגילוי בנפש הבהמית‬
‫ שכן עבודה על פי טעם‬,‫ ואין בה נתינת מקום לשחרור‬,‫בלתי מוגבלת‬ ‫בתפלה בגדולת ה' בהתהוות מאין ליש וכדומה עד שיש לו תשוקה‬
.‫ודעת מבלבלת ומפריעה לאופן העבודה דקבלת עול‬ ‫ והגם שמכל מקום לא נהפכו מדותיו עד שלא יהיה לו‬.'‫ממש לה‬
)92 '‫(על פי לקוטי שיחות חכ"ד ע‬ ‫ אבל‬,‫ כי המדות הם עדיין בו כתולדתם‬,‫חמדה לתאות עולם הזה‬
.‫רצונו הוא שלא ימשך אחריהם‬
‫והרי זה כמו העבד המביא כל הצטרכות בני הבית אכילה ושתיה‬
‫העבודה בשש השנים‬ ‫ דהיינו בשר ותבואה שהיו בשוק במקום רחוק מן היכל בני‬,‫מן השוק‬
‫ אמר רב‬.‫ חייב להשלים‬- ‫ חלה כל שש‬..‫ והתניא‬..‫ובשביעית יצא‬ ‫ אבל הדברים שהוא מביא עדיין‬.‫ שזהו עבודתו להביאם משם‬,‫המלך‬
)‫ א‬,‫ בעושה מעשה מחט (יז‬,‫ששת‬ ‫ כמו התבואה ובשר חי‬,‫ ואינן ראוים לאכילה כלל‬,‫הם מגושמים מאד‬
‫ עד שיבשלם באש ויהפכו למהות‬,‫שאינם ראוים להאכל כמו שהם‬
‫עבודת הנשמות הנקראות עבד עברי היא בשית אלפי שנין דהוי‬ .‫ ויתגלה בהם טוב טעם מתוק לחיך‬,‫אחר‬
,‫ היינו בקיום המצוות כפי שירדו והתלבשו תחת גדרי הזמן‬,‫עלמא‬
.‫שעל ידי זה יוכלו להתאחד עם עצמותו יתברך‬
,‫אמנם כיון שהמצוות ירדו למטה הרי הם צריכים ליבון וכיבוס‬ ‫אמה העבריה‬
‫ כמו עורות‬,‫ עבודה זו לשון תיקון‬,‫וזהו פירוש שש שנים יעבוד‬ ‫האמה אינה בבחינת שפלות כל כך לצאת החוצה להביא צרכי‬
‫ כי המצות מעשיות נעשים למטה‬,‫עבודים שהוא להלבין קליפת העור‬ ‫ על ידי‬,‫ לתקן מה שכבר הובא לבית‬,‫ אלא עבודתה בפנים‬.‫הבית‬

‫כי קרוב‬ 14
 ‫ולכן המשיכה שייכת רק בקנין הבהמות‪ ,‬דהיינו נפש הבהמית‪,‬‬ ‫בדברים גשמיים בקליפת נגה כמו במצות טלית ותפילין בצמר‬
‫שצריך להמשיכה מטורי דפרודא לרשות היחיד יחידו של עולם‪.‬‬ ‫וקלף גשמי וכך גם כל מצוות עשה‪ .‬ואף על פי שזהו רצון העליון‬
‫(על פי תורת שמואל תרל"ה ח"ב ע' תכא)‬ ‫ממש‪ ,‬עם כל זה כדי שיעלו לה' למעלה להיות בבחינת כלי ממש‬
‫לגילוי אור האלקי עד שיהיו נקראים מצות ה' ממש בבחינת רמ"ח‬
‫אברים דמלכא‪ ,‬צריך תחלה לעבוד ולתקן אותם דהיינו להפשיטם‬
‫בין משיכת נפש הבהמית למסירתה‬ ‫מגשמיות דנוגה מכמו שהן למטה בהתלבשות הגשמיית‪.‬‬
‫(כה‪,‬‬ ‫בהמה גסה נקנית במסירה והדקה חכמים אומרים‪ ..‬במשיכה‬ ‫וזהו ובשביעית יצא לחפשי חנם‪ ,‬היינו באלף הז' שזהו יום‬
‫ב)‬ ‫מנוחה לחיי העולמים‪ ,‬אז יצא גם העבד עברי חפשי חנם ‪ -‬חפשי‬
‫מעבודתו לתקן ע"י מעשה המצות‪ ,‬כי אין צריך שם תיקון זה לעורר‬
‫במסירה‪ ..‬אבל משיכה לא מקניא דאין דרכה בכך להוליכה לפניו (רש"י)‬ ‫למעלה‪ ,‬כי יתגלה בו אור העצמות אין סוף למטה כמו למעלה‪.‬‬
‫לבאר ענין מסירה ומשיכה‪ ,‬דלשיטת רש"י בהמה גסה נקנית רק‬ ‫ובפרטיות יותר‪ ,‬שש שנים הם ששת ימי המעשה שבהם‬
‫במסירה‪ ,‬ובהמה דקה רק במשיכה‪.‬‬ ‫מתקנים את שש המידות (שהן בעיקר בעולם היצירה)‪ ,‬ואם חלה‬
‫הנה משיכה היינו כמו שכתוב משכני אחריך נרוצה‪ ,‬פירוש‬ ‫חייב להשלים‪ ,‬אבל אם הוא עדיין "עושה מעשה מחט" למרות‬
‫שהמשיכה היא בבחינת אחריך‪ ,‬דהיינו חיות וגילוי אלקות שבכל‬ ‫חוליו‪ ,‬הוא יוצא בשביעית‪ ,‬דהיינו שהשלים עבודתו‪ ,‬כי מחט הוא‬
‫העולמות שהוא רק מבחינת מלכותו‪ ,‬שהיא בחינה אחרונה‬ ‫בגימטריא השמות א‪-‬ל הוי'‪ ,‬שהם השמות שמאירים בעולם היצירה‬
‫באלקות‪ ,‬וכמו שכתוב כי עמך מקור חיים‪ ,‬שהמקור חיים הוא‬ ‫שבו היא עיקר עבודת המידות‪ ,‬ואם כן הרי עשה עבודתו‪ ,‬אע"פ‬
‫עמך וטפל ובטל לך‪.‬‬ ‫שעדיין הוא נקרא חולה על שם שבעולם היצירה עבודת המוחין‬
‫נמצא המשיכה וההעלאה ממטה למעלה היא רק בבחינת אחריך‪.‬‬ ‫אינה בשלימות (אלא רק באופן דיניקה‪ ,‬כידוע)‪.‬‬
‫והמשיכה היא כלשון המשנה נמשכין בשיר‪ ,‬וכנודע מענין שיר‬ ‫(על פי תורת חיים משפטים רפה‪ ,‬א ואילך‪ .‬תורת לוי יצחק ע' קכב)‬
‫הלוים שהוא על ידי התבוננות הנ"ל‪ ,‬שמזה נמשך השיר והעלאה‪.‬‬
‫והנה בנפש הבהמית שבאדם יש כמה מדריגות‪ ,‬כמבואר בלקוטי‬
‫תורה פ' ויקרא על הפסוק מן הבקר ומן הצאן תקריבו‪ ,‬ובדרך כלל‬
‫מכירת השכינה וישראל לגלות‬
‫בהמה דקה היינו שאין הבהמות בגסות כל כך‪ ,‬רק תאוות דקות ולא‬ ‫ויצא מעמך הוא ובניו עמו‪ ,‬אמר רבי שמעון אם הוא נמכר בניו‬
‫להתאוות לרע גמור ח"ו‪ ,‬ובהמה גסה היא שהנפש הבהמית היא‬ ‫ובנותיו מי נמכרים‪ ,‬מכאן שרבו חייב במזונות בניו (כב‪ ,‬א)‬
‫חומריות יותר כי שור נגח הוא‪.‬‬
‫לכן בהמה דקה נקנית במשיכה‪ ,‬שיכולה להמשך בקל אחר‬ ‫המכירה לעבדות רומזת על ענין הגלות (ראה אור החיים בהר‬
‫הקדושה על ידי התבוננות הנ"ל‪ ,‬מה שאין כן בבהמה גסה‪ ,‬כדפירש‬ ‫כה‪ ,‬לט)‪ .‬והנה רשב"י אמר (מגילה כט‪ ,‬א) חביבין ישראל לפני‬
‫רש"י דאין דרכה בכך‪ ,‬רצונו לומר שאין דרכה להיות נמשכת בשיר‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שבכל מקום שגלו ‪ -‬שכינה עמהם‪ .‬ונמצא‪ ,‬שכאשר‬
‫כי אחוזה וקשורה מאד בתאות גשמיות‪ ,‬עד שאפילו כשמתבונן איך‬ ‫ישראל שהם בניו של הקב"ה נמצאים בגלות‪ ,‬הרי גם האב –‬
‫כי עמך מקור חיים‪ ,‬עם כל זה אינו נעתק ונמשך ממקומו‪ ,‬התאוות‬ ‫הקב"ה נמצא בגלות‪.‬‬
‫כו'‪ ,‬ואם כן אינו נמשך ממקומו ברשות הרבים לרשות היחיד‪.‬‬ ‫ועל זה שואל רשב"י‪ :‬אם הוא נמכר‪ ,‬בניו מי מכרן? זה שהאב‬
‫אמנם אף על פי כן יש עצה לזה שיוכל להיות קונה במקומו‬ ‫– הקב"ה יורד לגלות‪ ,‬הרי זה שייך‪ ,‬שהרי הוא כל יכול‪ ,‬ובמילא‬
‫ברשות הרבים‪ ,‬והיינו על ידי המסירה‪ ,‬והענין שהמסירה היא‬ ‫ביכלתו יתברך להגלות עצמו כביכול ואף על פי כן לא יחול בו‬
‫מיד ליד ממש‪ ,‬ולהאומרים דאין צריך מיד ליד על כל פנים הקונה‬ ‫יתברך שום שינוי ח"ו‪.‬‬
‫אוחזה בידו (מה שאין כן משיכה דסגי בקורא לה והיא באה כו')‪.‬‬ ‫אך בניו מי מכרן ‪ -‬איך אפשרי שבני ישראל יהיו מכורים‬
‫והענין בזה הוא כי משיכה הנ"ל היא בבחינת ממלא כל עלמין‬ ‫בגלות‪ ,‬הרי אם תהיה לגלות שליטה ובעלות על בני ישראל‪ ,‬יכול‬
‫הנקרא אחרי ה'‪ ,‬ושם שייך התחלקות דרגין‪ ,‬מה שאין כן בחינת‬ ‫להיות שתחול בהם ירידה ושינוי עד שלא יהיה ניכר עליהם ח"ו‬
‫סובב כל עלמין קמיה כחשיכה כאורה‪ ,‬ועל זה אמר את השמים‬ ‫שהם בנים למקום!‬
‫את הארץ אני מלא‪ ,‬היינו אפילו בעשיה הגשמיות בחינת רשות‬ ‫ועל כך מתרץ רשב"י‪ :‬מכאן שרבו חייב במזונות בניו‪ .‬כלומר‬
‫הרבים‪ ,‬וזהו בחינת מסירה ליד הבעלים ממש‪ ,‬דהיינו בחינת סובב‬ ‫– ענין העבדות והשליטה שיש לגלות על ישראל הוא רק בנוגע‬
‫כל עלמין‪ ,‬מה שאין כן משיכה מרחוק‪ ,‬בחינת ממלא כל עלמין‪.‬‬ ‫למזונות וצרכיהם הגשמיים‪ ,‬אך בנוגע לרוחניות – אין לגלות‬
‫(על פי תורת שמואל תרל"ה ח"ב ע' תכא ואילך)‬ ‫שליטה כלל על עם ישראל והיותם בנים למקום!‬
‫וכפתגם הידוע של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע‪ :‬רק גופותינו‬
‫נמסרו בגלות‪ ,‬אבל נשמותינו לא נשלחו לגלות ולא נמסרו‬
‫לתאוות גסות צריך התגברות יתירה‬ ‫לשעבוד מלכיות!‬
‫בהמה דקה הוא ענין תאוות היתר‪ ,‬שהבהמיות היא בדקות עדיין‪.‬‬ ‫(על פי לקוטי שיחות חכ"ב ע' ‪)157-158‬‬
‫רק שיש בזה כמה מדריגות – היתר גמור‪ ,‬ומהיתר יסיתנו לאיסור כו'‪.‬‬
‫ובהמה גסה הוא ענין ובחינת תאות איסור שהוא ענין גסות‪,‬‬ ‫בין קנין הנפש האלוקית לקנין הנפש הבהמית‬
‫ולזה נצרך מסירה דוקא‪ ,‬שצריך התגברות יתירה‪ .‬וענין מסירה הוא‬
‫למסור את כל הכחות ורצונות במסירת נפש ממש בכוח‪.‬‬ ‫(כה‪ ,‬ב)‬ ‫בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה‬
‫ומתחלה למנוע את הכוחות מן ההיפוך‪ ,‬היינו להיות עוצם עיניו‬
‫אחר שפירש במשניות הקודמות אופני הקנינים של אשה ועבדים‪,‬‬
‫מראות ברע‪ ,‬ואוטם אזנו‪ ,‬ולא תתורו אחרי לבבכם כו'‪ ,‬ואחר כך‬
‫פירש כעת קניני בהמה‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דאשה נקנית בכסף היינו הנפש‬
‫להשתמש בהם רק לאלקות‪ ,‬לאסתכלא ביקרא דמלכא כו' ולהתבונן‬
‫האלוקית‪ ,‬ובה אין שייך משיכה מרשות הרבים לרשות היחיד‪,‬‬
‫באלקות על דרך מה שכתוב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה‪.‬‬
‫דהיינו מטורי דפרודא ליחידו של עולם‪ ,‬כי היא מיוחדת עמו‪ ,‬ומצד‬
‫והוא על דרך המבואר בשלחן ערוך לענין מצות תפילין‪,‬‬ ‫עצמה אינה צריכה תקון ובירור‪ ,‬רק שנמשך לה מלמעלה המשכת‬
‫שצריך לשעבד המוח והלב כו'‪ .‬וענין שעבוד הוא על דרך משל‬ ‫בחינת כסף או שטר כמו שנתבאר לעיל בריש מסכתין‪.‬‬
‫כשמבקשים איזה אדם עשה לי דבר פלוני‪ ,‬והוא משיב איני יכול‬
‫ואפילו באמה העבריה ועבד עברי שהן נשמות אלוקיות דבריאה‬
‫שאני משועבד ושכיר יום לפלוני כו'‪ ,‬שהכוונה היא שהוא נשכר‬
‫ויצירה אין שייך משיכה‪ ,‬כי המשיכה היא מטורי דפרודא דהיינו‬
‫ונמסר לפלוני ואינו ברשות עצמו כלל‪ .‬כן על דרך זה צריך למסור‬
‫רשות רבים‪ ,‬לרשות היחיד‪ ,‬או בקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים‪,‬‬
‫את עצמו מכל וכל לאלקות לגמרי ועוד יותר ויותר‪.‬‬
‫או בחצר של שניהם שיש שם תערובות טוב ורע‪ ,‬והיינו כמבואר‬
‫וזהו ענין משיכה ומסירה הנצרך לקניית הנפש הבהמית דוקא‪.‬‬ ‫לעיל שג' בחינות עבדים הן בעולמות עשיה יצירה ובריאה שיש‬
‫(על פי תורת שמואל תרל"ה ח"ב ע' תקל ואילך)‬
‫בהם תערובת טוב ורע‪.‬‬

‫‪15‬‬ ‫כי קרוב‬

 ‫י‬ ‫מ‬ ‫י‬
‫ם‬
‫לרי א‬
‫ו‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫תפארת שמשון‬ ‫ב"ה‬

‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ש‬

‫ם! ם‬

‫דע מה שתשוב‬
‫תכנית לימוד ב'אוצר לקוטי שיחות – תשובה'‬
‫בחודשים אלול־תשרי הבעל"ט תתקיים תכנית לימוד מיוחדת‬
‫בסוגיית התשובה מתוך שיחות כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע‬
‫המחדשות ומאירות את עבודת התשובה של ימים אלו‬

‫מבחן מסכם‬ ‫לימוד עצמי של ‪ 9‬שיחות נבחרות‬ ‫בתוכנית‬

‫מלגות‬ ‫הרשמה‬
‫למצליחים במבחן מציון‪:‬‬ ‫◄ אצל נציגי 'לב לדעת‬
‫‪₪ 250‬‬ ‫‪ 70%‬ומעלה‬ ‫– תפארת שמשון' בישיבות‬
‫◄ עמדות 'נדרים פלוס'‬
‫‪₪ 300‬‬ ‫‪ 85%‬ומעלה‬ ‫◄ בטלפון ‪072-2219050‬‬
‫בימים א‪-‬ה בין השעות ‪13:00-15:30‬‬

‫הרשמה עד יום שני‪ ,‬י"ח אלול‬

‫ניתן להשיג את ספרי הלימוד אצל הנציגים‬
‫וברשת ספרי אור החיים‬
‫המבחן יתקיים ביום חמישי‪ ,‬ו' תשרי בשאלון‬
‫טלפוני במספר ‪ 08-9786892‬ובאתר לב לדעת‬

‫חומר הלימוד מתוך הספר אוצר לקוטי שיחות תשובה‪:‬‬

‫‪ .1‬גדר המצוה שבתשובה ‪ /‬עמ' ‪27‬‬
‫‪ .2‬עיקר התשובה ‪ -‬מכאן ולהבא ‪ /‬עמ' ‪61‬‬
‫‪ .3‬הכרה בעיקר הבחירה כיסוד לתשובה ‪ /‬עמ' ‪99‬‬
‫‪ .4‬עיצומו של יום מכפר ‪ /‬עמ' ‪147‬‬
‫‪ .5‬זדונות נעשו כזכיות "הכשר מצוה" ‪ /‬עמ' ‪173‬‬
‫‪ .6‬צדיקים ובע"ת ‪ -‬דחיית הרע לעומת בירורו ‪ /‬עמ' ‪227‬‬
‫‪ .7‬תשובת הצדיקים ‪ /‬עמ' ‪235‬‬
‫‪ .8‬התשובה באלול ‪ -‬עיר מקלט ‪ /‬עמ' ‪289‬‬
‫‪ .9‬תשובת יום הכיפורים – חובת הכל ‪ /‬עמ' ‪311‬‬