‫שנה‬ ‫גליון‬ ‫לע"נ ר' שמעון יהודה בן הגה"צ ר' אברהם יעקב )זיידל( עפשטיין זצוקלה"ה‬

‫רביעית‬ ‫ק"ד‬ ‫פרשת ויצא ‪ -‬תש"ע‬

‫בגדי פאר לבשתי בחול‪,‬‬ ‫”‪ÈÎ‡ ¯˘‡ ‰Ê‰ ͯ„· È¯Ó˘Â È„ÓÚ ÌȘχ ‰È‰È ̇ ¯Ó‡Ï ¯„ ·˜ÚÈ ¯„ÈÂ‬‬
‫ומדברי נוהגים בשבת הכל‪.‬‬ ‫‪ ."˘·ÏÏ „‚·Â ÏÎ‡Ï ÌÁÏ ÈÏ Ô˙ Íω‬בראשית כ״ח כ׳‪.‬‬
‫‪ ˙ÂˢÙ‬הדברים‪ ,‬שתפילתו של יעקב היתה על דברים גשמיים‪ ,‬שה׳ יתן לו‬
‫לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬ולפי״ז נתקשו המפרשים‪ ,‬מדוע היה לו ליעקב לפרט‬
‫שה׳לחם׳ יהיה ’לאכול׳ וה׳בגד׳ ’ללבוש׳‪ .‬ויעויין בספר ’שערי אהרן׳ שהביא‬
‫בנותי לכל הפחות כבני‪,‬‬ ‫את דברי המפרשים שכתבו בשם הש״ך‪ ,‬שבדבריו אלו רמז יעקב בתפילתו‬
‫וכולם מתו על פני‪.‬‬ ‫ובקשתו שיהיה לו בריאות הגוף‪ ,‬שבאופן זה הלחם יהיה לו לאכילה והבגד‬
‫ללבישה‪ ,‬משא״כ החולה‪ ,‬אינו מתאווה לאכילה‪ ,‬ובגדיו אינם ללבישה‪.‬‬
‫¯·‪ Â‬יהונתן אייבשיץ זצוק״ל בספרו ’תפארת יהונתן׳ ביאר‪ ,‬שעיקר תפילתו‬
‫של יעקב לא היתה כלל על ענינים גשמיים של אכילה ולבוש‪ ,‬אלא בתפילתו‬
‫מעשים טובים עשיתי‪,‬‬ ‫זו ביקש מה׳ שימציא לו אשה כשרה ובנים מהוגנים‪ ,‬שה׳לחם לאכול׳ זו‬
‫’אשה כשרה׳‪ ,‬וה׳בגד ללבוש׳ הם ’בנים מהוגנים׳‪ ,‬וכפי שראינו שיעקב זכה‬
‫וזקן נפקד מתפילתי‪.‬‬ ‫ותפילתו נתקבלה ונשא את האימהות הצדקניות והעמיד י״ב שבטי קה‪.‬‬
‫‪ ,¯‡È·Â‬שמצאנו במקומות רבים בחז״ל שדרשו לשון התורה ’לחם׳ שהוא‬
‫רומז על ’אשה׳‪ ,‬וכגון )שם ל״ט ו׳(‪” ,‬כי אם הלחם אשר הוא אוכל״‪ ,‬גבי מה‬
‫שפוטיפר השליט את יוסף על ביתו‪ ,‬שדרשו חז״ל )ב״ר פ״ו ו׳( שהכוונה על‬
‫רמז‪ :‬דמות הקשורה לפרשה‬ ‫אשת פוטיפר‪ ,‬וכן )שמות ב׳ כ׳(‪” ,‬קראן לו ויאכל לחם״‪ ,‬גבי יתרו שאמר‬
‫לבנותיו שיקראו ליעקב‪ ,‬שדרשו חז״ל )שמו״ר א׳ ל״ב(‪ ,‬שהכוונה‪ ,‬שמא ישא‬
‫אחת מהן‪ ,‬וכהנה רבות‪.‬‬
‫תזכורת‪ :‬הקשר בין הדמות לפרשה הוא בהזכרתה או ברמיזתה בפרשה או בפרש"י‬ ‫‪ ÛÈÒ‰Â‬וביאר‪ ,‬שמצאנו גם בחז״ל שדרשו לשון הכתובים ’בגד׳‪ ,‬שהוא רומז‬
‫על ’בנים׳‪ ,‬כבמעשה ד׳אחאב בן קוליה׳ ו׳צדקיהו בן מעשיה׳‪ ,‬בסנהדרין צ״ג‬
‫א׳‪ ,‬תנחומא ויקרא א׳‪ ,‬פסיקתא דר׳ כהנא כ״ה קס״ה ועוד‪ ,‬הובא גם בילקוט‬
‫ירמיה ש״ט‪ ,‬ע״פ ירמיה כ״ט כ״א – כ״ג ]וע״ע בפרדר״א ל״ג שהובא באופן‬
‫אחר[‪.‬‬
‫„‡‪ ‡˙È‬שם‪ ,‬שאחאב וצדקיהו היו נביאי שקר ובעלי עבירה‪ ,‬והיו מסרסין זה‬
‫את זה בעבירה‪ ,‬אחאב היה נכנס אצל גדולי מלכות רומי‪ ,‬ואומר שה׳ שלחו‬

‫© כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים – מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‬
‫לומר נבואה לאשתו‪ ,‬והיה נכנס עם האשה לסתר‪ ,‬ואומר לה‪ ,‬שנאמר לו‬
‫בנבואה שה׳ רוצה שתלד נביאים ע״י שתחטא עם צדקיהו‪ ,‬והיתה שומעת לו‬
‫בע"ז )כ"ב א'( איתא‪" ,‬ולא‬ ‫ועושה כן‪ ,‬וכך היה עושה גם צדקיהו עבור אחאב‪.‬‬
‫יתייחד אדם עמהם ]עם‬ ‫·‡‪ „Á‬הפעמים באו אחאב וצדקיה ואמרו כל אחד כן לבתו של נבוכדנצאר‬
‫בימי החנוכה‪ ,‬נתברך ביתו של‬ ‫]וי״א שאמרו כן לאשתו של נבוכנצאר‪ ,‬ששמה היה ’שמירה׳ לר׳ הונא‬
‫העכו"ם[ מפני שחשודים על‬ ‫ראובן בהולדת הבן למז"ט‪ ,‬ושמו‬ ‫ו׳שמירמות׳ לר׳ אבין ו׳שמירעם׳ לרבנן[‪” ,‬אחאב אמר לה‪ ,‬כה אמר ה׳ השמיעי‬
‫שפיכות דמים"‪.‬‬ ‫נקרא בישראל 'מתתיהו'‪.‬‬ ‫אל צדקיה‪ ,‬וצדקיה אמר‪ ,‬כה אמר ה׳ השמיעי אל אחאב״‪ ,‬וכשסיפרה הדברים‬
‫לאביה‪ ,‬אמר לה‪ ,‬שאלוקיהם של אלו שונא זימה‪ ,‬ולא יתכן שאמר להם כך‪,‬‬
‫לפי"ז יש צורך ליישב עובדא‬ ‫כשגדל הילד ויהי לאיש‪ ,‬לא נמנעו‬ ‫ולכן‪ ,‬כשיבואו שוב אליה שתשלח אותם אליו‪.‬‬
‫באדם גדול מסוים‪.‬‬ ‫‪ ‡·˘Î‬לפני נבוכדנצאר שאל אותם‪ ,‬מי אמר לכם כן‪ ,‬וכשהשיבוהו שהקב״ה‬
‫רבים מלקוראו 'מתתיה' )ללא ה‪-‬ו'‬ ‫אמר להם כן‪ ,‬אמר להם נבוכדנצאר שהוא שאל את חנניה מישאל ועזריה‪,‬‬
‫שבסוף התיבה(‪.‬‬ ‫והם אמרו לו שאסור לעשות כך‪ .‬אמרו לו אחאב וצדקיה‪ ,‬שהם גם נביאים‬
‫‪? ‰ÈÓ Ú„˙‰‬‬ ‫נסתפקו בני בית המדרש‪ ,‬האם דבר‬ ‫כחמ״ו‪ ,‬ולהם ה׳ אמר כן בנבואה‪ ,‬למרות שלחמ״ו לא נאמרה נבואה זו‪ .‬אמר‬
‫להם נבוכדנצאר‪ ,‬שהוא יבדקם בכבשן האש כפי שבדק את חמ״ו‪ .‬השיבו לו‪,‬‬
‫כזה נקרא 'כינוי שם' או לאו‪ ,‬היו‬ ‫שחמ״ו היו שלשה ולכך הם ניצלו‪ ,‬ואילו הם רק שנים‪ ,‬ולכך אין זכותם רבה‬
‫כל כך שינצלו‪ .‬אמר להם נבוכדנצאר‪ ,‬שיבחרו לעצמם שלישי שיושלך יחד‬
‫]ואם תדע מי לא יכלו הליסטים להחזיק‬ ‫שטענו שהיות ושמו 'מתתיהו' ולא‬ ‫עמם לכבשן‪ ,‬ובזאת יבחנו‪.‬‬
‫בבהמתו‪ ,‬תגלה מיהו[‪.‬‬ ‫'מתתיה'‪ ,‬ממילא קיצור השם הוא‬ ‫‡‪ ·‡Á‬וצדקיה שידעו את האמת בדבר ’נביאותם׳‪ ,‬חששו להבדק בכבשן‪,‬‬
‫ולכך חשבו שאם ’יהושע הכהן הגדול׳ שזכויותיו גדולות יכנס עמם‪ ,‬הם‬
‫כינוי‪ ,‬ויש לדון אותו כבכל כינוי‬ ‫ינצלו מהאש בזכותו‪ ,‬ולכך ביקשו שיצטרפוהו כשלישי עמם‪ .‬ואכן כך היה‪,‬‬
‫השם‪.‬‬ ‫הכניסום יחד עם יהושע הכה״ג לכבשן‪ ,‬והכנסתו של יהושע עמם לא הועילה‬
‫בעדם‪ ,‬אלא הם נשרפו כקליות‪ ,‬ויהושע אכן עמדה לו זכותו וניצל‪ ,‬אך בגדיו‬
‫לעומת זאת אחרים טענו‪ ,‬שכיון‬ ‫נחרכו‪.‬‬
‫שידוע שנקרא כן ע"ש 'מתתיהו'‬ ‫‪ ‡ˆÈ˘Î‬יהושע הכה״ג מהאש‪ ,‬אמר לו נבוכדנצאר‪ ,‬ידעתי בך שאתה צדיק‪,‬‬
‫שהרי האש לא שלטה בך כלל‪ ,‬אבל מדוע היא שלטה בבגדיך שנחרכו‪ ,‬ואילו‬
‫מהחשמונאים‪ ,‬שיש מקומות בחז"ל‬ ‫אצל חמ״ו לא אירע אף לבגדיהם מאומה‪ .‬השיב לו יהושע הכה״ג‪ ,‬שחמ״ו היו‬
‫שנזכר בשם 'מתתיהו' ויש מקומות‬ ‫שלשה צדיקים בכבשן‪ ,‬ואילו הוא היה בו ביחידות‪ ,‬ולכך זכותו לא הועילה‬
‫דיו‪ .‬אמר לו נבוכדנצאר‪ ,‬גם אברהם אבינו היה בכבשן לבד‪ ,‬ובכל זאת ניצל‬
‫‪ ,ÂÈˆÓ ÔÎȉ‬שאדם צריך‬ ‫שנזכר בשם 'מתתיה'‪ ,‬וא"כ בעיקרו‬ ‫ולא נחרכו בגדיו‪ .‬השיבו יהושע הכה״ג‪ ,‬אצל אברהם הוא היה לבד בכבשן‪,‬‬
‫להציל ממון אחרים על‬ ‫שם אחד הוא‪ ,‬ועכ"פ אין זה כ'מכנה‬ ‫בלא שהיו רשעים עמו‪ ,‬ולכך האש לא שלטה אף בבגדיו‪ ,‬שלא ניתן לה‬
‫רשות לשלוט כלל‪ ,‬אבל אצלו‪ ,‬היו עמו רשעים שניתנה לאש רשות לשלוט‪,‬‬
‫שם'‪.‬‬
‫חשבון הפסד ממונו‬ ‫ולכך חרכה האש את בגדיו‪ ,‬וכמאמר העולם‪ ,‬שאם מכניסים לאש שני אודים‬
‫יבשים וביניהם אוד רטוב‪ ,‬מחמת האדים היבשים‪ ,‬האש תוכל לשלוט באוד‬
‫שלו‪ ,‬למרות שלא ישלמו‬ ‫הרטוב‪.‬‬
‫‪ ,‡È‰ ‰Ï‡˘‰‬הצדק עם מי ?‬ ‫‪ ÌÈ˘˜Ó‬חז״ל‪ ,‬אליבא דהאמת‪ ,‬מדוע אכן נענש יהושע הכה״ג שבגדיו נחרכו‪,‬‬
‫לו על הפסד ממונו‪.‬‬ ‫”אמר רב פפא‪ ,‬שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה‪ ,‬ולא מיחה‬
‫בהן‪ ,‬שנאמר )זכריה ג׳ ג׳(‪ ,‬ויהושע היה ָלבֻשׁ בגדים צואים‪ ,‬וכי דרכו של‬
‫יהושע ללבוש בגדים צואים‪ ,‬אלא מלמד שהיו בניו נושאים נשים שאינן‬
‫הגונות לכהונה ולא מיחה בהן״‪.‬‬
‫‪ ÌÈÈÒÓ‬רבנו יהונתן‪ ,‬מבואר כאן בדברי חז״ל אלו‪ ,‬שהבגדים רומזים על בנים‪,‬‬
‫וזו היתה תפילתו של יעקב‪ ,‬שהקב״ה יזמן לו אשה הגונה ובנים הגונים‪ ,‬וה׳‬
‫קיבל את תפילתו ובקשתו‪ ,‬וזימן לו נשים צדקניות ובנים מהוגנים‪.‬‬
‫בשבועות )ל"ט ב'( ילפינן מדכתיב )שמות כ"ב י'( "שבעת ה' תהיה בין שניהם"‪ ,‬שאם לא‬
‫קיים ה'נשבע' את שבועתו‪ ,‬אף זה שהשביעו נענש עמו‪.‬‬
‫‪È˙˘¯ÙÓ ÔÎ ÁÈÎÂ‰Ï Ô˙È ÔÎȉ‬ו‪.‬‬
‫לע״נ מרנן ורבנן‬
‫רבינו שמואל אליעזר ב״ר יהודה הלוי איידלס זצוק״ל‪ ,‬ב׳ ’חידושי המהרש״א׳‪.‬‬
‫רבנו ברוך בער ב״ר שמואל דוד ליבוביץ זצוק״ל‪ ,‬ב׳ ’ברכת שמואל׳‪.‬‬
‫רבנו איסר זלמן ב״ר ברוך פרץ מלצר זצוק״ל‪ ,‬ב׳ ’אבן האזל׳‪.‬‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪ .‬נלב״ע י״ד מרחשון תש״ע‬
 ‫'˘‪.'˙È· ÌÂÏ‬‬
‫בירושלמי‪ 9‬פ"ט דכתובות ה"ד "מ"ט דרבנין ]שפוטרים אשה‬
‫חנונית מלהשבע לבעלה‪ ,‬שלא עיכבה משלו כלום[ אם אומר‬
‫את כן‪ ,‬אין שלום בתוך ביתו לעולם"‪ ,‬מבאר ה'פני משה'‬
‫"דמריבה היא תמיד עמו ע"י שמקפיד עלי' כל כך"‪.‬‬
‫ובהמשך בירושלמי שם "שיברה ]האשה ששיברה כלי הבית‪,‬‬
‫מה דינה ‪ -‬פני משה[ מה את עבד לה‪ ,‬כשומרת חנם או כש"ש‪...‬‬
‫אמרין‪ ,‬אפי' כשומרת חנם אינה‪ ,‬אם אומר את כן‪ ,‬אין שלום‬
‫בתוך ביתו לעולם"‪ .‬מבאר ה'פני משה' "אם אומר את כן‬
‫דבשברה בפשיעה חייבת לשלם‪ ,‬אין שלום בתוך הבית לעולם‪,‬‬
‫שיאמר הבעל שתשלם דבפשיעה שברה"‪.‬‬
‫וברמב"ם פכ"א מאישות ה"ט "האשה ששברה כלים בעת‬
‫שעושה מלאכותי' בתוך ביתה פטורה‪ ,‬ואין זה מן הדין אלא‬
‫תקנה‪ ,‬שאם אין אתה אומר כן‪ ,‬אין שלום בתוך הבית לעולם‪,‬‬
‫אלא נמצאת נזהרת ונמנעת מרוב המלאכות‪ ,‬ונמצאת קטטה‬
‫ביניהם"‪ .‬ולפי"ז יוצא לכאו' לדינא‪ ,‬שאסור לבעל שיהי' לו‬
‫אפילו תרעומת מועטת על אשתו‪ ,‬אם שיברה כלי שלו אפי'‬
‫כלי חשוב‪ ,‬כיון שחז"ל תיקנו תקנה לבלתי תהא מריבה ע"י‬
‫דברים אלו‪.‬‬
‫ובבראשית )ל' כ"ג( "ותהר ותלד בן ותאמר אסף א' את‬
‫חרפתי"‪ ,‬פרש"י "ואגדה כל זמן שאין לאשה בן‪ ,‬אין לה במי‬
‫לתלות סרחונה‪ ,‬משיש לה בן תולה בו‪ ,10‬מי שבר כלי זה‪ ,‬בנך‪,‬‬
‫מי אכל תאנים אלו‪ ,‬בנך‪."11‬‬
‫וקצ"ע‪ ,‬הא כיון שתיקנו חז"ל שפטורה משום 'שלום בית'‪,‬‬
‫מה שייך שישאל לה "מי שבר כלי זה"‪ ,‬וכנראה שאה"נ‪ ,‬דגם‬
‫בלא ששואל‪ ,‬יש מציאות שצריך הבעל להיות 'סבר וקיבל' את‬
‫שברון כלים בדומי'‪ ,‬עם שדבר קשה להיות כאבן ואין מרגיש‪,‬‬
‫ולכך כשנולד בן‪ ,‬ויש כבר במי לתלות‪ ,‬שוב אינו מרגיש כ"כ‪,‬‬
‫וכבר אין זה באותו מצב כמובן ופשוט‪.‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬בברכות שם‪ ,‬שכ' בתו"ד וז"ל‪" ,‬ולענ"ד נראה שכיון‬
‫שחייב אדם למסור נפשו על קדושת השם בבא לידו‪ ,‬כאמרם‬
‫תשובה ל"מענינא דסדרא"‬
‫וכו'‪ ,‬לכן כיון שהשינה אחד מס' במיתה כאמרם ז"ל )שם נ"ז ב'(‬
‫·˙˘‪¯‡Â·Ó‰Î ÂÈ˙˘¯ÙÓ ÁÈÎÂ‰Ï Ô˙È ÔÎȉ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬
‫·‚‪È˘· ·¯Ï ¯ÓÂÏ „·Ú‰ ÏÂÎÈ ,¯Ó‡ ‚"·˘¯" ,('‡ ·"È) ÔÈËÈ‬‬
‫·ˆ‪."˙¯ÈÁÏ È‡ÈˆÂ‰ ‡ ,ÈÒ¯Ù ‡ ,˙¯Â‬‬
‫הנה בפרשתינו נאמר )כ"ז ל"ז(‪" ,‬ויען יצחק ויאמר לעשו הן‬
‫גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש‬
‫סמכתיו‪ ,"...‬ופרש"י "‪...‬אמר לו‪ ,‬מה תועלת לך בברכה‪ ,‬אם‬
‫תקנה נכסים שלו הם‪ ,‬שהרי גביר שמתיו לך‪ ,‬ומה שקנה עבד‬
‫קנה רבו"‪ ,‬וע"פ זה יש להבין אריכות הפסוק‪ ,‬מה השייכות בין‬
‫ענין ה'עבדות'‪ ,‬לענין ה'דגן ותירש'‪ ,‬וכיון שהזכיר יצחק שיהיו‬
‫כולם עבדים ליעקב‪ ,‬ו'כל מה שקנה עבד קנה רבו'‪ ,‬א"כ מה‬
‫הוצרך לומר עוד "ודגן ותרש סמכתיו"‪ ,‬הרי הכל כבר נכלל במה‬
‫שהם עבדים‪ ,‬ומה צורך להזכיר כאן לברכת ה'דגן ותירש'‪.‬‬
‫ועוד שהרי גם אם לא היה מברך ליעקב בברכת 'דגן ותירש'‪,‬‬
‫ג"כ לא היה בידי יצחק לברך בזה את עשו‪ ,‬שהרי מאחר שנעשו‬
‫בני עשו עבדים ליעקב‪ ,‬הלא כל מה שיקנו 'דגן ותירש'‪ ,‬הכל של‬
‫יעקב משום 'מה שקנה עבד קנה רבו'‪.‬‬
‫ואכן מובא בשם כמה אחרונים ז"ל ]עי' 'כמוצא שלל רב' בשם‬
‫בעל ה'אמרי אמת'‪ ,‬והובא גם ב'דרך שיחה' בפרשתינו‪ ,‬ועי'‬
‫וי"ל דבפס' )בראשית ל' א'‪-‬ב'( כתוב "ותרא רחל כי לא ילדה‬
‫ליעקב‪ ,‬ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים‪...‬‬
‫ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך‬
‫פרי בטן"‪ .‬ופרש"י שרחל "קנאה במעשי הטובים ]של לאה[‬
‫אמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים"‪ ,‬ואעפי"כ אם לא‬
‫מצד מעשי'‪ ,‬רצתה בכח התפילה‪ ,‬ואם אינה ראוי' שתתקבל‬
‫תפלתה‪ ,‬הרי זה לסיבת היותה בת לבן הארמי‪ ,‬לכן ביקשה‬
‫מיעקב שיתפלל בזכות שהוא צדיק בן צדיק‪ ,‬ויעקב הקפיד‬
‫על שרצתה בניסים‪ ,‬שהרי היתה עקרה‪ ,‬ואע"פ שמסתמא כן‬
‫התפלל‪ ,‬רק שלא נענה עדיין‪ ,‬וכמ"ש האבן עזרא‪ ,‬והיא רצתה‬
‫שיהא נענה כמו שנענה יצחק‪ ,‬וזהו שאמר לה "התחת אלקים‬
‫אני" להחליט מתי יעלה הרצון לפניו ית"ש‪.‬‬
‫ועל ענין זה שבלידת יוסף נסתלקה טענת רחל אשר הביאה‬
‫לענין הקפידא‪ ,‬אומר "יש לה במי לתלות"‪ ,‬היינו דאם עד עתה‬
‫תלתה הצער במיעוט זכויות‪ ,‬וצעקה לאישה שיתפלל בעדה‪,‬‬
‫מעתה תלתה הצער בבן הנולד כמאחז"ל בעירובין ק' ב' עה"פ‬
‫"הרבה ארבה עצבונך"‪" ,‬זה צער גידול בנים"‪.‬‬
‫‪ .12‬ויעוין ב'דרך שיחה' כאן‪ ,‬שאמר ע"ז הגרח"ק שליט"א‪ ,‬דהרי‬
‫פליגי רבנן אדרשב"ג בגיטין שם )ועי' ביו"ד רס"ז ס"ב היאך‬
‫קיי"ל(‪ ,‬אלא די"ל דלרבנן יתפרש הפסוק בענין אחר‪ ,‬והוא‬
‫דאפשר שהיה בזה קצת מילי דנחמתא לעשו‪ ,‬שבהיות וקיבל‬
‫יעקב ברכת 'דגן ותירש'‪ ,‬נמצא דעשו בתורת עבד ג"כ יהנה מזה‪,‬‬
‫שהרי כשיש ביד האדון בהרווחה‪ ,‬ממילא גם העבד נהנה מכך‪.‬‬
‫‪ .13‬ע"פ דברי חז"ל‪ ,‬בברכות ט"ז ב'‪ ,‬שאין קוראים אמהות אלא‬
‫לארבע‪ ,‬שרה רבקה רחל ולאה‪ ,‬וזאת משום ש'עד הכא חשיבי‬
‫טפי לא חשיבי'‪ ,‬ואיתא בב"ר ל"ט י"א‪" ,‬רבי לוי בר חויית ורבי‬
‫אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמרו‪ ,‬שלשה גדולות וארבע‬
‫ברכות כתיב כאן ]בברכתו של ה' לאברהם בריש פ' לך[‪ ,‬בישרו‬
‫שהן שלש אבות וארבע אמהות"‪.‬‬
‫וכן פסקו הרי"ף )י' א'( והרא"ש )פ"ב סו"ס ט"ו(‪ ,‬והאריכו‬
‫בראשונים מה המשמעות ההלכתית של דין זה‪ ,‬וכתב רבינו‬
‫חננאל שם שהוא לגבי ב' דינים‪" ,‬אין אומרים זכור לנו ברית‬
‫אבות אלא לשלשה‪ ,‬אומר זכור לנו זכות אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬
‫מיכן ולמטה אין מזכירין‪ ,‬וכך אין מזכירין זכות אמהות אלא‬
‫לארבע‪ ...‬ד"א‪ ,‬אין משבחים את המת בהספד שהוא בן ראובן‬
‫ולא בן שמעון‪ ,‬אלא שהוא בן אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬והנשים‪,‬‬
‫שהן בנות שרה רבקה רחל ולאה‪."...‬‬
‫וע"ע ברשב"א שם שכתב‪" ,‬פי' הראב"ד ז"ל שאין אומרים מי‬
‫שענה ראובן אבינו או שמעון אבינו‪ ,‬ואם אמר לא הפסיד אלא‬
‫שאין עלינו חובה לכבוד זה אלא לשלשה האבות‪ .‬ואינו מחוור‬
‫בעיני‪ ,‬דאין קורין אמהות אלא לארבעה מאי איכא למימר‪.‬‬
‫בסוף פ"ג דברכות )בהוצאת מכון י‪-‬ם‪ ,‬עמ' מ"ו( "כדבעי מגנא‪,‬‬
‫ואתחיל בק"ש וקריא פסוקא קמא ונאנס בשינה‪ ,‬יצא ידי‬
‫חובתו"‪ ,‬והיינו דמפרש דעובדא דאמוראי בברכות הנ"ל‪ ,‬דציערו‬
‫עצמם בקריאת הפסוק ראשון‪ ,‬הי' בק"ש שעל המיטה‪ ,‬וכן פירשו‬
‫הרבה ראשונים‪.5‬‬
‫וכתב רבינו מנוח )בפירושו לרמב"ם(‪" ,‬ודעת הרב בההיא‪,‬‬
‫דק"ש של חובה קאמר‪ ,‬דאי בק"ש שעל מטתו כסברת הרב בעל‬
‫הלכות‪ ,‬היכי הוה מצער הא ת"ח פטור‪ ,‬דתורתו משמרתו‪ ,‬אלא‬
‫לאו ש"מ דבק"ש של חובה מיירי‪ ,6‬דבעינן כונה בפסוק ראשון"‪.‬‬
‫וצ"ב לפי"ז לדעת בה"ג ודעימי'‪ ,‬הסוברים דעובדא דר"נ הי'‬
‫בק"ש שעל המיטה‪ ,‬הא ר"נ גופי' איהו דאמרינן משמי' בברכות‬
‫ה' א'‪ ,‬במ"ש ריב"ל "אע"פ שקרא אדם ק"ש בביהכ"נ מצוה‬
‫לקרותו על מטתו"‪" ,‬א"ר נחמן אם ת"ח הוא אין צריך"‪.‬‬
‫ואולי י"ל דהם סוברים‪ ,‬שאע"פ שאמר ר"נ "אין צריך"‪ ,‬לאו‬
‫למימרא דאם עושה כן‪ ,‬הוא בכלל הדיוט‪ ,‬שפטור מן הדבר‬
‫ועושהו‪ ,‬אלא כמו שפרש"י שם "ואם ת"ח הוא שרגיל במשנתו‬
‫לחזור על גרסתו תמיד דיו בכך"‪ ,‬דהיינו שבזה שמחזר תמיד על‬
‫גירסתו‪ ,‬תורתו משמרתו‪ ,‬ואי"צ טפי מזה‪.‬‬
‫ומ"מ ענין אחר גדול יש בזה‪ ,‬דהנה רבינו מנוח )פ"ז מתפלה‬
‫ה"ב(‪ ,‬כתב "ומנהג שלא לאכול ולשתות‪ ,‬שלא לדבר אח"כ ]אחרי‬
‫ק"ש[‪ ,‬כדי שיישן מתוך דברי תורה‪ ,‬וסמך לדבר )תהלים ד'( אמרו‬
‫בלבבכם על משכבכם ודומו סלה"‪ ,‬וי"ל דבחר ר"נ לישון מתוך‬
‫קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬באמירת פסוק ראשון דק"ש‪ ,7‬וה"נ‬
‫אשכחן בשבועות ט"ו ב' דריב"ל א"ל לקראי וגאני ]ע"ש ביפה‬
‫עינים‪ ,‬ודו"ק[‪ ,8‬וכן בירושלמי ריש ברכות ודר"ש בר נחמני קרא‬
‫וחזר וקרא עד שחטפתו שינה‪ ,‬וכתב בא"ר סי' רל"ט‪ ,‬דאע"ג‬
‫דריב"ל ור"ז )אב"ל ורשב"נ( ת"ח הוו‪" ,‬אלא ודאי חיובא ליכא על‬
‫ת"ח‪ ,‬אבל מ"מ ראוי לו לקרות קריאת שמע"‪.‬‬
‫שו"ר בס' אגדת אלי' )מבעל 'שבט מוסר'( על אגדות תלמוד‬
‫ז"ל )ברכות פ"ט מ"ה( ואהבת את ד' א' בכל לבבך ובכל נפשך‬
‫הוה מיחד שמו ית' בק"ש‪ ,‬עד דהנה שוקע בשינה שהיא א' מס'‬
‫של מיתה‪ ,‬שיחשב כאילו מוסר נפשו על קדושת השם‪ ,‬וכאילו‬
‫מתאוה כל ימיו מתי יבא לידי ואקיימנה‪ ,‬וכפי דרכי יבא על נכון‬
‫דהוה קרי שיטרד בשינה באיזה דבר של תורה‪ ,‬לומר תהלים או‬
‫ענינים אחרים"‪.‬‬
‫וע"ש עוד אשר בק"ש מצינו שהוא זכות שמירה מיוחד בזה‬
‫ובבא‪ ,‬כדמבואר בברכות ה' א' דהקורא ק"ש על מטתו כאילו‬
‫אוחז חרב פיפיות בידו‪ ,‬ובסוטה מ"ב א' אע"פ שלא הי' בידכם‬
‫זכות כ"א ק"ש שחרית וערבית אינכם נמסרים ביד אחרים‪.‬‬
‫‪ :ÊÓ¯‰Â‬מי שהי' לו עבד חשוב כישן‪ ,‬דדארו עבדי' דר"נ‪ ,‬איתמר‬
‫עלי' בב"מ ס"ד ב'‪ ,‬דהי' מרקיד בי כובי‪ ,‬שהי' בטל בשיעמום‬
‫וליצנות בשוק‪ ,‬כדפרש"י שם ובפסחים מ"ט א' ד"ה מרקיד‪,‬‬
‫והולך בטל כישן דמי‪ ,‬כלשון המג"א באו"ח סי' תקפ"ג סק"ו‪.‬‬
‫תשובה ל"מבין חידות"‬
‫המדובר הוא ברב נחמן‪ ,‬כדאי' בברכות י"ג ב' "א"ל רב נחמן‬
‫·˙˘‪ÌÂ˘Ó '˙ÂÂÓÓ ÈÈ„'· '¯ÂËÙ' ÂÈˆÓ ÔÎȉ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬
‫שנדפסו בסוף המסכת[‪ ,‬וא"כ יוחנן זה לא הי' מזרע חשמונאי‪,‬‬
‫אדרבא שמו הי' ינאי‪ ,‬רק כינה עצמו בתואר יוחנן כתוארו של‬
‫אביו של מתתיהו כה"ג‪.‬‬
‫‪ .3‬ע"ע ב'אשל אברהם' )להגרא"א בורנשטיין זצ"ל(‪ ,‬על 'מגילת‬
‫תענית' פ"ז‪.‬‬
‫‪ .4‬ועשו"ת נשמת חיים להגר"ח ברלין זצ"ל‪ ,‬סי' קי"ט‪ ,‬שעורר‬
‫על שמאז נתחדש מלאכת דפוס ספרי קודש‪ ,‬רבתה המכשלה‬
‫עם הספרים אחרי בלותם‪ ,‬וכתב "וכבר חששו לזה בדורות‬
‫שלפנינו והתחכמו בזה שלא להדפיס שמות הקדושים במלואת‬
‫כל אותיותיהם כדין‪ ,‬אלא להדפיס במקום שם קל או אלקים‬
‫להרכיב הא' והל' ביחד‪ ,‬כמבואר בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' ב'‪,‬‬
‫ובפסקי מהרא"י סי' קע"א שהובא בהג' הרמ"א ביו"ד סי' רע"ו‬
‫ס"ו‪ ,‬ובשו"ת הרדב"ז ח"א סי' ר"ו‪.‬‬
‫אמנם ברוב הימים הכל נשכח‪ ,‬וחזרו להדפיס השמות הקדושים‬
‫כהוויתן‪ ,‬ובהרבה מקומות נמצא ש"ש מתחלל‪ ,‬ואין איש שם‬
‫על לב"‪.‬‬
‫‪ .5‬פסקי ריא"ז פ"ב דברכות ה"א‪ .‬והובא גם בשלטי הגבורים‬
‫)ז' ב' מדפי הרי"ף(‪ ,‬וכ"ה בפי' ריבב"ן לברכות פ' הי' קורא )גנזי‬
‫ראשונים‪ ,‬ברכות‪ ,‬עמ' קל"ז‪ ,‬והמגי' שם כותב "וע"ע בס' הנר‬
‫צד ‪ 19‬הערה ‪ ,31‬מש"כ בשם פי' קדמון רבינו אפרים זצ"ל‪ ,‬דמן‬
‫קלעה המעוד‪ ,‬פי' על מטתו"(‪ ,‬וכ"ה בנמוק"י לברכות )הובא‬
‫בנצי"ב במרומי שדה ברכות י"ג ב' בדעת הרמב"ם עפ"י מה שיש‬
‫לדקדק בלשון הרמב"ם פ"ז מתפילה ה"ב‪ ,‬ע"ש(‪.‬‬
‫‪ .6‬ובאשכול כ' טעם אחר לדחות שיטת הבה"ג‪ ,‬וז"ל‪" ,‬מאן‬
‫דמפרש בא בק"ש שעל המטה‪ ,‬טועה‪ ,‬דרשות היא‪ ,‬אלא בק"ש‬
‫דחובה אמרינן"‪ ,‬ולכאו' צע"ק דקורא אותה רשות‪ ,‬הא לפנינו‬
‫במימרא דריב"ל בגמ' איתא "מצוה"‪.‬‬
‫‪ .7‬ע"ע נדרים ח' א' ובר"ן שם ד"ה הא קמ"ל‪ ,‬וע"ע סוטה כ"ב א'‪.‬‬
‫‪ .8‬וע"ע ברכות ח' ב' ופסחים קי"ב ב'‪" ,‬לא תיגנו בלא קריאת‬
‫שמע"‪ .‬אמנם שם אינו מוכרח כלל דמיירי בקר"ש שעל המטה‪,‬‬
‫אלא י"ל דמיירי בקר"ש של ערבית‪ ,‬ועיין ברכות ד' ב'‪.‬‬
‫‪ .9‬הובא גם בתוס' בכתובות פ"ו ב' ד"ה ר"א‪.‬‬
‫‪ .10‬י"ל דממילא כן הוא‪ ,‬דאין החשד נופל דוקא עלי'‪ ,‬וגם אם‬
‫שואל מי עשה‪ ,‬אם לא עשתה‪ ,‬מותר לה שתאמר אני לא עשיתי‬
‫זה )ועי' ח"ח הל' לשה"ר סוף כלל י'(‪.‬‬
‫‪ .11‬ובפי' 'באר בשדה' )למוה"ר מאיר בנימין מנחם דאנון זצ"ל‪,‬‬
‫תלמיד מהר"ד פארדו זצ"ל( על פרש"י שם‪ ,‬כותב "נקט דברים‬
‫אלו לדמיון בעלמא‪ ,‬דהא ודאי לא הי' מקפיד יעקב אע"ה על‬
‫דברים אלו‪ ,‬אלא על דברים אחרים שיש להקפיד עליהם"‪ .‬וצ"ב‪,‬‬
‫על איזה דברים אחרים שיש להקפיד‪ ,‬יכלה לתלות בבנה הנולד‬
‫לה‪.‬‬
‫תשובה ל"מעשה רב"‬
‫‪1‬‬‫·˙˘‪ÛÒÎ È¯Ë˘ ÏÚ '„ Ì˘ ·Â˙ÎÏ ÈÓ„ ¯ÈÙ˘ ̇ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬
‫‪.¯Ï„‰ ÏÚ ÌÈ·˙Â΢ ÂÓÎ‬‬
‫א[ בר"ה י"ח ב' "מותיב רב אחא בר הונא בתלתא בתשרי‬
‫בטילת אדכרתא מן שטריא‪ ,‬שגזרה מלכות יון גזרה שלא‬
‫להזכיר שם שמים על פיהם‪ ,‬וכשגברה מלכות חשמונאי‬
‫ונצחום‪ ,‬התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפי' בשטרות‪,‬‬
‫וכך היו כותבים בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לא‪-‬ל עליון‪,2‬‬
‫וכששמעו חכמים בדבר‪ ,‬אמרו‪ ,‬למחר זה פורע את חובו‪ ,‬ונמצא‬
‫שטר מוטל באשפה‪ ,‬וביטלום‪ ,‬ואותו היום עשאוהו יום טוב"‪.‬‬
‫פרש"י "ביטלו אזכרת שם שמים מן השטרות‪ ,‬ובקושי יכלו‬
‫לבטל‪ ,‬שכבר נהגו העם‪ ,‬וכששמעו חכמים ובטלום‪ ,‬הוכשר‬
‫הדבר בעיניהם‪ ,‬ונחשב להם לנס‪ ,‬ועשאוהו יום טוב"‪ .‬וצ"ב‬
‫מדוע נחשב הדבר לנס כזה‪ ,‬עד שצריך לקבוע עליו יו"ט‪.‬‬
‫ב[ ובעיון יעקב כתב "התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפי'‬
‫בשטרות‪ ,‬אע"ג דאין להזכיר שם שמים לבטלה‪ ,‬אפ"ה התקינו‬
‫כן‪ ,‬כי עת לעשות לה' הפרו תורתך‪ ,‬כדי שיהא שם שמים שגור‬
‫בפיהם‪ ,‬מה ששכחו מכח גזרתם‪."3‬‬
‫ג[ וברמ"א יו"ד סוס"י רע"ו‪" ,‬ואסור לכתוב שם לכתחילה‬
‫שלא בספר‪ ,‬דיוכל לבוא לידי בזיון‪ ,‬ולכן נזהרין שלא לכתוב שם‬
‫באיגרת‪ ,‬ויש נזהרין אפי' במילת שלום שלא לגמור כתיבתו"‪.‬‬
‫ד[ והנה התומים )סי' כ"ז סק"ב( כתב "בעוה"ר רוב המוני‬
‫עם אינם נזהרים‪ ,‬ואומרים בל"א ג‪-‬אט‪ ...‬ובלא"ה בעוה"ר‬
‫אינם נזהרים בכינוי‪ ,‬וחושבים שמה שכותב או מדבר בלשון‬
‫גוים אינו כלום‪ ,‬וטועים הם‪ ,‬וכותבים בלשון לעז‪ ,‬והוא מוטל‬
‫באשפה‪ ,‬וכבר קבעו חז"ל יו"ט שלא יהי' נזכר ש"ש בשטרות‪,‬‬
‫וכעת בעוה"ר למדו ממעשה הגוים‪ ,‬אשר בעוה"ר וידל ישראל‬
‫מאד במקום שש"ש מצויים‪ ,‬ובפרט בבזיון ועל חינם‪ ,‬וצריך‬
‫התחכמות ושקידת חכמי הדור לבטל זה מהמוני עם"‪ .‬וידוע‬
‫מאחז"ל בנדרים ז' ב' ד"כל מקום שהזכרת השם מצוי' שם‬
‫עניות מצויה"‪ ,‬וכמה חומר יש בהוצאת ש"ש לבטלה‪ ,‬וביזוי‬
‫שמות ח"ו הוא חילול ד' אשר עונשו חמור מאוד‪ ,‬רח"ל‪,4‬‬
‫וממילא שנס הצלה יש בזה שהצליחו לבטל דבר אשר יכל‬
‫לגרום ח"ו צרות לכלל ישראל‪.‬‬
‫ה[ ועשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' פ"ז‪ ,‬שעל יסוד הש"ס הנ"ל‪,‬‬
‫אסר לרשום ע"ג 'קופסאות של צדקה' פסוקים עם שמות‬
‫קדושים‪ ,‬ע"ש‪ ,‬וכמו"כ יש לאסור בכל דבר שעלול לבוא לידי‬
‫בזיון‪ ,‬וא"כ פשיטא ופשיטא דלאו שפיר דמי לכתוב ש"ש על‬
‫שטרות אשר מתגלגלים בחוצות‪ ,‬וסופם לאשפתות‪ ,‬ודי בזה‪.‬‬
‫תשובה ל"לחכימא ברמיזא"‬
‫·˙˘‪'È„È„ ‡„·ÂÚ ·˘ÈÈÏ ˘È˘ Ï„‚ Ì„‡‰ ‰ÈÓ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬
‫‪ÏÚ ˘"˜ ˙¯˜Ï ¯ÂÊÁÏ ‰ÂˆÓ˘ Ù"Ú‡˘ '‡ '‰ ˙Âί·· ˘"Ó ÌÚ‬‬
‫‪.Íȯˆ Âȇ Á"˙ ,Â˙ËÓ‬‬
‫לדרו עבדי'‪ ,‬בפסוקא קמא צערן‪ ,‬טפי לא תצערן"‪ ,‬וכתב הבה"ג‬
‫‪ .1‬כיון שבשאלה הוזכר ענין לעשות כן בשטרות השקלים‪ ,‬יש‬
‫בנותן ענין להביא את מש"כ הגאון הגר"ש וואזנר שליט"א‪,‬‬
‫בשבט הלוי ח"ו סי' ח'‪ ,‬אודות שטר כסף שהודפס עליו קטע‬
‫מרמב"ם הל' מלוה ולוה‪ ,‬אם מותר להכניסו לביהכ"ס‪ ,‬וכתב שם‬
‫להיתר מכמה טעמים‪ ,‬אחד מהם הוא משום ד"הכא עוד נעשה‬
‫לשם ענין חילוני מובהק‪ ,‬דודאי אין סרך קדושה בזה"‪ ,‬וע"ע‬
‫שו"ת בצל החכמה ח"ו סי' קכ"ד‪.‬‬
‫‪ .2‬במגלת תענית פ"ז הגיר' "בשנת כך וכך ליוחנן כה"ג שהוא‬
‫משמש לאל עליון"‪ ,‬נראה שנקטו הנוסח כלשון הפס' הכתוב‬
‫אצל שם בן נח‪ ,‬וס"ל דשם נקרא כן להיותו כהן גדול )עי' ב"ר‬
‫מ"ו ג'‪ ,‬שלימד הל' כהונה גדולה לאברהם הואיל והקב"ה העביר‬
‫ממנו הכהונה לאברהם‪ ,‬כמ"ש בנדרים ל"ב ב'( ואולי להכי השוום‬
‫לתואר אחד להיותם משמשים בחדא מחתא במלכות וכהונה‪,‬‬
‫שכן הי' אצל כהני חשמונאי ג"כ )ועי' רמב"ן בפר' ויחי‪ ,‬ודו"ק(‪.‬‬
‫ולהיות שגם העכו"ם להבדיל אא"ה השתמשו בתואר כהנים‪,‬‬
‫וגם למלכים שלהם‪ ,‬ואילו אצל ישראל מאז הי' חלוק הדבר לב'‪,‬‬
‫דמלך משבט יהודה וכהן משבט לוי‪ ,‬לכך הדגישו "והוא כהן לאל‬
‫עליון"‪ ,‬היינו‪ ,‬הגם שהי' באותו זמן מלך‪.‬‬
‫עוד י"ל עפימ"ש בס' רנת יעקב )על זמירות שבת‪ ,‬מהרה"ג‬
‫מוהר"נ איזענשטיין שליט"א‪ ,‬רב דק"ק פארעסט פארק‪ ,‬ליקווד(‪,‬‬
‫עמ' רנ"ו‪ ,‬דשם 'אל עליון' מורה על 'אין עוד מלבדו'‪ ,‬ולכן נקט‬
‫מלכי צדק מקרא זה‪ ,‬אחרי שאברהם ניצח במלחמה את כל‬
‫האומות‪ ,‬והראה שליטתו של הקב"ה ]וכמו"כ במזמור שיר ליום‬
‫השבת‪ ,‬כתוב 'ולזמר לשמך עליון'‪ ,‬שלעת"ל הכל ידעו 'כי אתה‬
‫שמך ד' ‪ ÔÂÈÏÚ‬על כל הארץ'‪ ,‬וכן בשבת שהוא מעין עוה"ב[‪ ,‬וי"ל‬
‫דלכך אחרי נצחון חשמונאים על כל האומות‪ ,‬בחרו במטבע לשון‬
‫זה‪.‬‬
‫והנה אותו יוחנן לא ידענו מנו‪ ,‬דא"א שהוא הנזכר בפי' על‬
‫הניסים שהרי כבר לא הי' חי מסתמא‪ ,‬שהרי בנו מתתיהו כבר‬
‫שימש בכהונה גדולה‪ ,‬כדמשמע בנוסח 'על הניסים' )ועמ"ש‬
‫בשו"ת בית אבי ח"א סי' מ"ה‪ ,‬ואכמ"ל(‪.‬‬
‫שו"ר בח"א מהרש"א שם‪ ,‬שכתב "וזה יוחנן כה"ג הוא ינאי‬
‫המלך‪ ,‬כמפורש בפ' האומר דינאי המלך הי' ג"כ כה"ג‪ ,‬ובהכי‬
‫ניחא דנחשב להם הדבר שבטלו מלכתוב כן לנס‪ ,‬שעשאוהו‬
‫יו"ט‪ ,‬לפי שזה ינאי הרג ת"ח על שא"ל הנח כתר כהונה כו'‬
‫כמפורש שם‪ ,‬והיו יראים גם עתה‪ ,‬שיחשוב המלך שלכך בטלו‬
‫החכמים ד"ז 'כה"ג לאל עליון' מן השטרות‪ ,‬לפי שהוא פסול‬
‫לכהונה לפי דעתן‪ ,‬ונעשה להם נס שלא כעס עליהם בדבר‬
‫זה‪ ,‬ועל כן עשאוהו יו"ט" ]ומבואר מזה שהיו מוכנים להסתכן‬
‫בשביל למנוע ביזוי ש"ש שלא ילך לאשפתות‪ ,‬אפי' שאינו שם‬
‫הויה‪ ,‬עמש"כ בזה בהגהות מבעלי "מפרשי הים" על הלבוש‪,‬‬
‫בעת לידתה‪ ,‬או סמוך לה ממש ]שלא נאמר שמתה כמה ימים‬
‫אח"כ[‪ ,‬שרחל נמנית בין אותם שלשה נשים שמתו בעת לידתן‪,‬‬
‫"שלשה הן שנתקשו בשעת לידתן ומתו כשהן חיות‪ ,‬ואלו הן‪,‬‬
‫רחל‪ ,‬ואשת פינחס ומיכל בת שאול‪."...‬‬
‫ויוסף ותאומתו התייתמו כשהיו כבני שמונה שנה‪ ,‬שהרי‬
‫יוסף ותאומתו נולדו בסוף השנה השביעית לנישואי יעקב‬
‫ורחל‪ ,‬שמיד לאחר לידתו אמר יעקב ללבן שישלחו וילך אל‬
‫מקומו וארצו‪ ,‬כדמפורש בקרא )שם ל' כ"ה(‪" ,‬ויהי כאשר ילדה‬
‫רחל את יוסף יאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי‬
‫ולארצי"‪ ,‬ולאחר מכן עבד יעקב אצל לבן עוד שש שנה בכדי‬
‫שיקבל את שכרו בצאן‪ ,‬כדאיתא בסדע"ר ב' ועוד הרבה‪ ,‬מיד‬
‫בסיומם ציוה ה' את יעקב שישוב לארץ אבותיו‪ ,‬כמפורש‬
‫בקרא )שם ל"א ג'(‪" ,‬ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך‬
‫ולמולדתך ואהיה עמך"‪ ,‬ויעקב יצא לדרכו עם כל משפחתו‬
‫ורכושו ]ובדרך לבן רדף אחריו‪ ,‬ואח"כ נאבק עם שרו של עשו‪,‬‬
‫ושלח דורון לעשו‪ ,‬ונפשג עמו ופייסו[‪ ,‬עד אשר בא לסכת‪,‬‬
‫ושהה שם י"ח חדש‪ ,‬ולאחר מעשה שכם ציווהו ה' שיעלה‬
‫לבית אל ]שם בנה מזבח ומתה דבורה מנקת רבקה‪ ,‬ושמע‬
‫שאמו רבקה גם היא מתה[‪ ,‬ולאחר ששה חדשים שהיה בבית‬
‫אל‪ ,‬בדרך לאפרת רחל הקשתה בלידתה ומתה‪ .‬נמצא שעברו‬
‫עוד שנתיים מאז צאתו מבית לבן‪ ,‬א"כ יוסף ותאומתו כבר היו‬
‫כבני שמונה‪ ,‬ובו בפרק מתה רחל אמם‪ .‬ע"פ מקראות וסדע"ר‬
‫ב'‪.‬‬
‫‪ – È˙Ú‚‰ ˙„ÁÂÈÓ ˙ÂÏ„‚ ˙ÂÏÚÓÏ‬שרחל הגיע למעלות‬
‫גדולות ומיוחדות‪.‬‬
‫שרחל הגיעה למעלות גדולות ומיוחדות‪ ,‬שהיתה צנועה‪,‬‬
‫כדאיתא במגילה י"ג ב'‪" ,‬בשכר צניעות שהיתה בה ברחל‪,‬‬
‫זכתה ויצא ממנה שאול"‪ ,‬וב"ב קכ"ג א'‪..." ,‬ראויה היתה בכורה‬
‫לצאת מרחל‪ ,‬דכתיב )בראשית ל"ז ב'(‪ ,‬אלה תולדות יעקב‬
‫יוסף‪ ,‬אלא שקדמתה לאה ברחמים‪ ,‬ומתוך צניעות שהיתה בה‬
‫ברחל‪ ,‬החזירה הקב"ה לה‪ ,"...‬והצטיינה בצניעותה ובמידותיה‬
‫המיוחדות‪ ,‬שויתרה לאחותה על נישואיה עם יעקב‪ ,‬וכל זה‬
‫בכדי שלא תתבייש ]ובמיוחד שהיא לא ידעה שיעקב יוסיף‬
‫וישא גם אותה[‪ ,‬וויתור זה נקרא בלשון חז"ל 'צניעות'‪ ,‬עיין‬
‫מגילה וב"ב שם כל המעשה‪ ,‬ובאריכות בפתיחתא איכה רבה‬
‫סוף כ"ד‪.‬‬
‫ובנוסף‪ ,‬רחל הגיעה עד לדרגת הנבואה‪ ,‬כדאיתא בירושלמי‬
‫ברכות ט' ג' )ס"ו ב'(‪" ,‬ואמר רב יהודה בן פזי בשם דבית רבי‬
‫ינאי‪ ,‬אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה‪ ,‬אמרה עוד אחר‬
‫יהיה ממני‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪ ,‬יוסף ה' לי בן אחר‪ ,‬בנים אחרים‬
‫לא אמרה‪ ,‬אלא עוד אחר יהיה ממני"‪ ,‬וכעי"ז בב"ר ע"ב ו'‬
‫בשינויים קלים ]ועוד איתא שם ובסי' ס"ז ט'‪ ,‬שכל האמהות‬
‫נביאות היו‪ ,[16‬ובפרש"י בראשית ל' כ"ד‪.‬‬
‫‪ – È˙ÂÓÎ ÂÓ˙È˙‰ ÌÈ·¯‰ È„ÏÈÂ‬שכל חמשת ילדיה של רחל‬
‫‪ – È˙‡˜ ÌÈ·ÂË ÌÈ˘ÚÓ ‰˘ÂÚ·Â‬שלמרות מעלותיה‬
‫הגדולות ומיוחדות של רחל‪ ,‬היא קנאה במעשיה הטובים של‬
‫לאה אחותה‪.‬‬
‫שרחל קנאה במעשיה הטובים של לאה אחותה‪ ,‬שבתורה‬
‫כתוב )בראשית ל' א'(‪" ,‬ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא‬
‫רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה‬
‫אנכי"‪ ,‬ודרשו חז"ל )ב"ר ע"א ו'(‪" ,‬א"ר יצחק‪ ,‬כתיב )משלי כ"ג‬
‫י"ז(‪ ,‬אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום‪ ,‬ואת‬
‫אמרת ותקנה רחל באחותה‪ ,‬אלא מלמד שקינאתה במעשיה‬
‫הטובים‪ ,‬אמרה‪ ,‬אילולי שהיא צדקת‪ ,‬לא היתה יולדת"‪.‬‬
‫ִהוא בית לחם"‪ ,‬וכן להדיא במדרש )ב"ר פ"ב ז'( שרחל מתה‬
‫לבן אביה במיתתה‪ ,‬ובצעירותה התיתמה במיתת אמה‪.‬‬
‫שרחל שכלה את אביה במיתתה‪ ,‬שמתה בחיי לבן אביה‪,‬‬
‫שלמ"ד הוא לבן הוא בעור הוא כושן רשעתיים‪ ,‬כדאיתא‬
‫בסנהדרין ק"ה א'‪ ,‬פשוט הוא שהיה לבן חי בעת מיתת רחל‬
‫בתו‪ ,‬שהרי רק נהרג בידי עתניאל בן קנז‪ ,‬ואף לשיטת התרגום‬
‫יונתן במדבר כ"ב ה' שהוא בלעם‪ ,‬הרי נהרג על ידי פינחס יותר‬
‫ממאתים וחמשים שנה אח"כ‪ ,‬במלחמת מדין בשנה האחרונה‬
‫לפני כניסת ישראל לארץ ישראל‪.‬‬
‫איברא‪ ,‬שלדעת ספר הישר )פרשת וישלח‪ ,‬ע' קמ"ג‪ ,‬ד"ה‬
‫בעת(‪ ,‬מת לבן עוד בחיי רחל‪ ,‬זמן מה קודם מיתתה‪ ,‬כשעוד‬
‫היו בבית אל‪ ,‬שבאותה שעה בגלל שעבר על הברית שכרת עם‬
‫יעקב‪" ,‬ולבן הארמי מת בימים ההם כי נגפו אלקים על אשר‬
‫עבר הברית אשר היה בינו ובין יעקב"‪.‬‬
‫ורחל התיתמה בצעירותה מאמה‪ ,‬כשהיתה פחות מבת חמש‬
‫עשרה שנה‪ ,‬שבשעה שיעקב בא חרנה‪ ,‬כבר היתה יתומה‪ ,‬כפי‬
‫שדרשו חז"ל את דברי הפסוק )שם כ"ט י"ב(‪" ,‬ויגד יעקב לרחל‬
‫כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה"‪ ,‬שצ"ב‬
‫מדוע רחל רצה ואמרה לאביה‪ ,‬כאשר דרך הבנות לומר לאמם‬
‫]כפי שראינו אצל רבקה‪ ,‬כאשר אליעזר בא אליהם ונתן לה את‬
‫ַע ָר ותגד לבית אמה‬
‫הצמידים וכו'‪ ,‬נאמר )כ"ד כ"ח(‪" ,‬ותרץ ַהנּ ֲ‬
‫כדברים האלה"[‪ ,‬אלא דרשו‪ ,‬שבאותה שעה כבר לא היתה לה‬
‫לרחל אם‪ ,‬שהיא כבר מתה‪" ,‬שמתה אמה ולמי היה לה להגיד‪,‬‬
‫לא לאביה"‪ .‬ב"ר ע' י"ג‪ ,‬ועוד מדרשים רבים‪ ,‬וכן פירש"י שם‪,‬‬
‫הובא גם בילקוט חיי שרה ק"ט‪.‬‬
‫ובאותה שעה היתה רחל פחות מבת חמש עשרה שנה‪ ,‬שהרי‬
‫משעה זו שבא יעקב לבית לבן ועד לנישואי יעקב עמה‪ ,‬עברו‬
‫שבע שנים חדש ושבוע ]חודש שהיה אצלו בתחילה‪ ,‬לפני‬
‫שהתחיל לעבוד אצלו בשכר בנותיו‪ ,‬כמפורש בקרא )שם כ"ט‬
‫י"ד(‪" ,‬ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש‬
‫ימים"‪ .‬שבע שנים הראשונות שעבד אצלו עבור ]רחל[ לאה‪,‬‬
‫כמפורש גם זה )שם שם כ'(‪" ,‬ויעבד יעקב ברחל שבע שנים‬
‫ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה"‪ .‬שבוע היה בין‬
‫נישואי לאה לנישואי רחל‪ ,‬כמפורש ג"ז )שם שם כ"ח(‪" ,‬ויעש‬
‫יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן לו את רחל בתו לו לאשה"‬
‫)ולאחר נישואיו עם רחל עבד עבורה עוד שבע שנים‪ ,‬כמפורש‬
‫ג"ז שם כ"ט ל'([‪.‬‬
‫ובשעת נישואי יעקב עם רחל היתה רחל בת כ"ב שנה‬
‫כמפורש בסדע"ר ב'‪ ,‬נמצא שבשעה שבא יעקב חרנה‪ ,‬כשבע‬
‫שנים וחדש קודם לכן‪ ,‬היתה רחל פחות מבת חמש עשרה‬
‫שנה‪.‬‬
‫ולגירסת הגר"א בסדע"ר שם‪ ,‬שבשעת נישואי רחל היא‬
‫היתה בת כ"א שנה‪ ,‬נמצא שרחל היתה יתומה כבר פחותה‬
‫מבת י"ד שנה‪.‬‬
‫התיתמו כמותה בצעירותם‪ ,‬בעת מיתת רחל‪ 15‬אמם‪.‬‬
‫שחמשה ילדים היו לה לרחל‪ ,‬שני בנים ושלש בנות‬
‫וכדלעיל‪.‬‬
‫וכל חמשת ילדיה אלו התיתמו בצעירותם‪ ,‬שבנימין ושתי‬
‫תאומותיו התייתמו שעה קלה לאחר לידתם‪ ,‬שהרי מתה סמוך‬
‫ללידתה‪ ,‬כפשטיה דקרא )בראשית ל"ה ט"ז – י"ח(‪" ,‬ויסעו‬
‫מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש‬
‫בלדתה‪ .‬ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תראי‬
‫כי גם זה לך בן‪ .‬ויהי בצאת נפשה כי מתה תקרא שמו בן‬
‫אוני ואביו קרא לו בנימין‪ .‬ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה‬
‫גם בספר 'ילקוט האורים' בפרשתינו בשם 'מגדל דוד'‪ ,‬וכמו"כ‬
‫הובא בקובץ ישורון )חלק י'‪ ,‬ניסן תשס"ב‪ ,‬מדור 'אור הגנוז'‪,‬‬
‫עמ' קכ"ג(‪ ,‬בשם הגה"ק מהרי"ד מבעלזא זצוק"ל[‪ ,‬שכתבו לישב‬
‫ע"פ המבואר בגיטין שם‪ ,‬דהרי בשנים כתקונם יכול האדון לומר‬
‫לעבד 'עשה עמי ואיני זנך'‪ ,‬אבל בשנת בצורת‪ ,‬לדעת רשב"ג‬
‫הנ"ל‪ ,‬יוכל לבוא עשו וטענתו בפיו "או פרנסני או הוציאני‬
‫לחרות"‪ ,‬לכן הוסיף יצחק ואמר לעשו "ודגן ותירש סמכתיו"‪,‬‬
‫וזאת כדי להוציא מליבו של עשו שסבור שיוכל להשתחרר אז‪,‬‬
‫דמאחר שתמיד לא יחסר ליעקב לזון אותך בדגן ותירש‪ ,‬ממילא‬
‫לא יצטרך להוציאך לחירות‪ ,‬והרי אתה לו עבד עולם‪ ,‬ולכן‬
‫"ולכה אפוא מה אעשה בני"‪.‬‬
‫ונמצא שמדוייק בפסוק כסברת רשב"ג הנ"ל‪ ,‬שלכך הוצרך‬
‫יצחק להזכיר ענין 'דגן ותירש'‪.12‬‬
‫תשובה ל"כתב חידה"‬
‫‪."[13ÂÓ‡] ÏÁ¯" :È‡ ÈÓ‬‬
‫„‪ :‰¯Â˘˜‰ ˙ÂÓ‬רש"י כ"ח ט'‪" ,‬אחות נביות‪... ...‬שהרי לא‬
‫שהה ]יעקב[ בבית לבן לפני לידתו של יוסף אלא ארבע עשרה‬
‫שנה‪ ,‬שנאמר )שם ל"א מ"א( עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי‬
‫בנותיך ושש שנים בצאנך‪ ,‬ושכר הצאן משנולד יוסף היה‪,‬‬
‫שנאמר )שם ל' כ"ה(‪ ,‬ויהי כאשר ילדה ¯‪ ÏÁ‬את יוסף וגו'‪."...‬‬
‫‪ – È˙ÂÈÁ‡Î È˙Â· ¯ÙÒÓ‬שמספר בנות רחל היו שלש‪,‬‬
‫כאחיותיה שאף הן היו שלשה‪.‬‬
‫שלרחל היו שלש בנות‪ ,‬הכי איתא בחז"ל‪ ,‬שבתה הראשונה‬
‫נולדה עם יוסף‪ ,‬כפי שעם כל שבט ושבט נולדה תאומה‪ ,‬ועם‬
‫בנימין נולדה תאומה יתירה‪ ,‬תאומות‪ ,‬נמצא שבנות רחל‬
‫שלשה היו‪ .‬ע"פ ב"ר פ"ב ח'‪ ,‬וכן כתב רש"י בבראשית ל"ה י"ז‪.‬‬
‫ואחיותיה של רחל היו שלש‪ ,‬הגדולה לאה‪ ,‬כמפורש בקרא‬
‫)שם כ"ט ט"ז(‪" ,‬וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה‬
‫רחל"‪ ,‬וכן בלהה וזלפה‪ ,‬שאף הם היו אחיותיה של רחל‪,‬‬
‫שבנותיו של לבן היו מאם אחרת‪ ,‬כדאיתא בב"ר ע"ד י"ג י"ד‪,‬‬
‫ובפרדר"א ל"ו איתא‪ ,‬שהיו בנותיו מפלגשו‪ ,‬וכן פירש"י שם‬
‫ל"א נ'‪.‬‬
‫‪ – È·Î Ù"‰ÎÏ ÈÁ‡Â‬שלרחל היו לכל הפחות שני אחים‪ ,‬בני‬
‫לבן‪ ,‬כמספרם של בניה‪ ,‬שאף הם היו שנים‪.‬‬
‫שלרחל היו לכה"פ שני אחים‪ ,‬שהם בני לבן‪ ,‬כמפורש בקרא‬
‫שהיו לו ללבן 'בנים'‪ ,‬לשון רבים‪ ,‬כגון )בראשית ל' ל"ה(‪" ,‬ויסר‬
‫ֻאים ואת כל העזים‬ ‫ָשׁים ָה ֲע ֻק ִדּים וְ ַה ְטּל ִ‬
‫ביום ההוא את ַה ְתּי ִ‬
‫הנקדות וְ ַה ְטּ ֻלאֹת כל אשר לבן בו וכל חום בכשבים ויתן ביד‬
‫בניו"‪ ,‬וכן )שם ל"א א'(‪" ,‬וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח‬
‫יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבֹד‬
‫הזה"‪ ,‬ולשון 'רבים' הוא לכל הפחות שנים‪ ,‬ע"פ יומא ס"ב‬
‫ב'‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫]ומצאתי בספר הישר‪ ,‬פרשת ויצא )ע' קי"ח‪ ,‬ד"ה ובשנת(‪,‬‬
‫שהיו לו ללבן שלשה בנים‪" ,‬ובשנת הרביעית לשבת יעקב‬
‫בבית לבן‪ ,‬פקד ה' את לבן ויזכרהו ה' בעבור יעקב‪ ,‬ויולדו לו‬
‫מוֹרש‪.["14‬‬
‫בנים‪ .‬ויהי בכורו ְּבעוֹר ומשנהו ֶא ְליָב והשלישי ָ‬
‫ואף בני רחל שנים היו‪ ,‬יוסף )שם ל' כ"ג – כ"ד( ובנימין‬
‫)שם ל"א א'(‪.‬‬
‫‡˙ ‡·‪ – È˙Ó˙È˙‰ È˙¯ÈÚˆ·Â È˙Ï΢ È‬שרחל שכלה את‬

‫כאלו עומד בבטן שאול‪ ...‬הנה זה היה נס גדול‪,‬‬ ‫בבטן הדג המת ִ‬
‫כי טבע הדג המת לצוף ולשוט על פני המים‪ ,‬והדג הזה שהיה‬
‫יונה במעיו‪ ,‬היה שוקע במצולת הים‪."...‬‬
‫·‪ ,‰ÂÈ ¯ÈÚ‰ Ï˘ ‰ÙÂÒ ÔÈÚ‬עיין בפרדר"א פ' מ"ג‪" ,‬וינחם‬
‫האלקים על הרעה אשר דבר )יונה ג' י'(‪ .‬ארבעים שנה האריך‬
‫להם אפו‪ ,‬כנגד ארבעים יום ששלח את יונה לנינוה‪ ,‬ולאחר‬
‫ארבעים שנה שבו למעשיהם הראשונים הרבה עד מאד‪ ,‬ונבלעו‬
‫כמתים בשאול תחתיות‪ ,‬שנאמר )איוב כ"ד י"ב(‪ֵ ,‬מ ִעיר ְמ ִתים‬
‫יִ ְנאָקוּ"‪ .‬וכעי"ז איתא בילקוט יונה תק"נ ]אות ג'[‪ ,‬אך עם שינוי‪,‬‬
‫"וינחם )ה'(]אלקים[ על הרעה אשר דבר‪ .‬ארבעים יום האריך‬
‫אפו‪ ,‬נגד ארבעים יום ששלח ליונה לנינוה‪ ,‬ולאחר ארבעים‬
‫יום‪ ,‬שבו לדרכיהם הרעים יותר מן הראשונים‪ ,‬ונבלעו המתים‬
‫בשאול תחתית שנאמר מעיר מתים ינאקו"‪ ,‬וכן הוא בילקוט‬
‫שמות קע"ו ]ומה שאיתא בילקוט יונה 'המתים'‪ ,‬לכאו' הוא ט"ס‪,‬‬
‫דהא בילקוט שמות איתא 'כמתים'‪ ,‬כגירסת הפרדר"א[‪ .‬ותשו"ח‬
‫לרבים שציינו לנו למ"מ אלו‪' ,‬וא"א לפורטם כי רבים הם'‪.‬‬
‫וע"ע במנורת המאור פ"ג תשובה )ע' ‪ ,(40‬שהביא הגירסא‬
‫כפרדר"א‪ ,‬שהוא לאחר ארבעים שנה ]וברד"ל על פרדר"א אות‬
‫ע"ה דייק בדברי המנורת המאור‪ ,‬שכתב‪" ,‬כנגד ארבעים יום‬
‫שאמר ליונה"‪ ,‬שכוונתו לאותם ארבעים יום שיונה התנבא להם‬
‫שבעוד ארבעים יום נינוה נהפכת‪ ,‬שכל אותם מ' יום היו שרויין‬
‫בתשובה‪ ,‬כיון שהאמינו בדבר ה'‪ ,‬ולא היו יודעים שנתקבלה‬
‫תשובתם‪ ,‬ובזכות מ' יום הללו‪ ,‬האריך להם ה' ארבעים שנה‪,‬‬
‫יום לשנה[‪.‬‬
‫וע"ע ברד"ל שם שהאריך לבאר היאך היתה הפיכת נינוה‪ ,‬שא"א‬
‫לפרש שהיתה על ידי מלחמה‪ ,‬אלא רק בהפיכה ניסית הנעשית‬
‫ברגע‪ .‬וכן האריך שם באיזו תקופה היה הדבר‪ ,‬ושאח"כ נבנתה‬
‫שוב והחריבה נבוכדנצר במלחמה‪ ,‬ושוב חזרו ובנו אותה‪.‬‬
‫דבר לפותרים‪:‬‬
‫• כל תשובה הנשלחת למערכת‪ ,‬מתקבלת בתשומת לב ובכבוד הראוי‪.‬‬
‫• תשובות הקוראים החשובים שיש בהם הוספות והערות‪ ,‬המגיעות למערכת‬
‫‪ ,˜ÂÈ„· ¯˜Â·· 8.00 ‰Ú˘· È˘ ÌÂÈ „Ú‬המערכת משתדלת לשלבם בתשובות‬
‫המודפסות‪] .‬לאחר הנ"ל‪ ,‬לא תמיד ניתן לשלבם‪ ,‬ואי"ה עוד חזון למועד‪[.‬‬
‫• תשובה שאינה מנומקת וללא מקור‪ ,‬אינה נחשבת‪] .‬כגון‪ ,‬תשובה ל"מעשה רב"‬
‫בסגנון "הצדק עם פלוני"‪ ,‬בלא לנמק מדוע או מבלי לציין מקור‪ ,‬וכן תשובה ל"כתב‬
‫חידה" בסגנון "הדמות היא אלמוני"‪ ,‬בלא לפרט היאך התשובה מתאימה לכל‬
‫את הדג‪" ,‬וימן ה' דג גדול‪ .‬אין הכונה להיותו דג גדול בגופו‪ ,‬כי יש‬
‫ההגדרות )או לכה"פ לארבע מתוך שש הגדרות(‪ ,‬וכן כל כה"ג‪[.‬‬
‫• כל תשובה נכונה משתתפת בהגרלה ]אף אם אינה התשובה המודפסת[‪.‬‬
‫• יש לכתוב בבירור את שם השולח‪ ,‬כתובתו ומס' טלפון במקום בולט‪.‬‬
‫• רצוי להשאיר את שולי הדף ריקים‪ ,‬כשתי ס"מ בכל צד ולמעלה ומטה‪ ,‬שכידוע‬
‫שולי הדף בפקס אינם ברורים‪.‬‬
‫• אין לשלוח אותו דף פעמיים ]ואף לא לשתי מספרי הפקס השונים[‪.‬‬
‫ושבשבילו נברא‪ ,‬מת מיד‪ ...‬ואמר מבטן שאול ‪ ,‬לפי שהיה עומד‬
‫‪ÏÈ„‚‰Ï ÂÈÚÈ„ÂÈ Ì‡ ÂÏ ‰„Â ,ÂÊ ‡È‚ÂÒ· ÌÈ˯Ù Ó"Ó „ÂÚ Ú„ÂȉÂ‬‬
‫˙‪.‰¯È„‡‰Ï ‰¯Â‬‬
‫‪ ,ÏÁ¯ ÈÈÁ ˙Â˘ ÈÓÈ ÔÈÚ·Â‬בסע"ר ב' איתא שהיו ל"ז שנה‪ ,‬וכן‬
‫איתא במדרש תדשא פ"ח‪ ,‬ולגירסת הגר"א בסדע"ר שם‪ ,‬ל"ו‬
‫שנה‪ ,‬ואילו בספר הישר איתא שהיו מ"ה שנה‪ ,‬וכל אחד לשיטתו‬
‫בחשבון השנים‪ ,‬עיי"ש ותרוה נחת‪.‬‬
‫‪ .16‬והא דלא נמנו כל האמהות במנין שבעת הנביאות שנתנבאו‬
‫להם לישראל‪ ,‬שהוזכרו במגילה י"ד א'‪" ,‬שבע נביאות מאן‬
‫נינהו‪ ,‬שרה‪ ,‬מרים‪ ,‬דבורה‪ ,‬חנה‪ ,‬אביגיל‪ ,‬חולדה ואסתר"‪ .‬שמכל‬
‫האמהות רק שרה נמנתה‪.‬‬
‫וכבר נתקשה כן היפ"ת בב"ר ס"ז ט'‪ ,‬לאחר שהמדרש הביא את‬
‫דברי רבי חגי בשם רבי יצחק שכל האמהות היו נביאות‪ ,‬וכתב‪,‬‬
‫שבע"כ שהמדרש חולק על דברי הגמ' שרק שרה מהאמהות‬
‫נמנית במנין הנביאות‪.‬‬
‫עיין במהרצ"ח במגילה שם בגליון‪ ,‬שהביא את דברי היפ"ת‪,‬‬
‫והביא עוד ראיות רבות שמצאנו בדברי חז"ל על האמהות‬
‫שהיתה להם נבואה‪ ,‬וקצת קשה לומר שהג' במגילה חולקקת‬
‫על כל המקומות הללו‪.‬‬
‫ושמה י"ל שכל הנבואות הללו של האמהות‪ ,‬נצרכה רק לאותה‬
‫שעה‪ ,‬משא"כ נבואת שרה על ישמעאל שאברהם יגרשנו‪ ,‬יש‬
‫בו לימוד לדורות‪ ,‬ולכך שפיר חשיב בין הנביאות‪ ,‬משא"כ שאר‬
‫נבואות האמהות‪ ,‬אינו נבואה לדורות‪ ,‬דוגמת מה שכתבה הגמ'‬
‫שם אודות מנין ארבעים ושמונה הנביאים שעמדו להם לישראל‪,‬‬
‫למרות שהיו יותר מכפלים מיוצאי מצרים‪ ,‬שרק נבואה שנצרכה‬
‫לדורות נכתבה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫וע"ע ברש"י שם מ"ח ז'‪ ,‬שכתב כן לפרש לשון הכתוב ]ולא כתב‬
‫‪.‰ÂÈ ¯ÈÚ‰ Ï˘ ‰ÙÂÒ ‚„‰Â ‰ÂÈ ÔÈÚ· ·"˜ ÔÂÈÏ‚Ï ‰ÙÒ‰‬‬
‫·‪ ,‰‚„‰ ÈÚÓÓ Â˙ÏÈÙ˙ ‚„‰ È"Ú ‰ÂÈ ˙ÚÈÏ· Ò ÔÈÚ‬יעויין ב'כד‬
‫הקמח'‪ ,‬אות כ'‪ ,‬כיפורים‪ ,‬הכותב באריכות על כל מעשה יונה‪,‬‬
‫ובענין בליעתו של ידי הדג כתב‪ ,‬שאותו הדג היה מזומן עבורו‬
‫מששת ימי בראשית‪ ,‬דהיינו שהיה דג זקן עד מאד‪ ,‬ולאחר שבלע‬
‫את יונה גמר הדג את תפקידו ומת‪ ,‬ולאחר תפילת יונה החיה ה'‬
‫בים דגים רבים גדולים ממנו‪ .‬אבל הוא גדול בשנים‪ ,‬שהיה ממונה‬
‫לזה מששת ימי בראשית‪ ,‬גדול במעלה‪ ,‬שהיה מזומן להציל נפש‬
‫צדיק כיונה‪ ...‬ואמר ממעי הדגה‪ ,‬כי כשנכנס יונה במעיו היה חי‪,‬‬
‫וכשבא אל מעיו מת מיד‪ ,‬כי לא היה ממונה מששת ימי בראשית‬
‫כי אם להבליעו בתוך מעיו‪ ,‬וכיון שהשלים מנויו שנתמנה עליו‬
‫אלא הפירוש הנכון כמו שפירש ר"ה גאון ז"ל‪ ,‬דלכבוד בעלמא‬
‫קאמר‪ ,‬ולומר שאין חשובין להקרא אבות לכל ישראל ואמהות‬
‫לכל ישראל‪ ,‬אלא שלשה אבות וארבע אמהות"‪ .‬וע"ע בריטב"א‬
‫ביבמות מ"ו א' שכתב שכל דין זה הוא שאין "בתפלה לומר מרים‬
‫אמנו ויוכבד אמנו"‪.‬‬
‫‪ .14‬וע"ע בהמשך דברי הספר הישר‪ ,‬הכותב‪" ,‬ויתן ה' ללבן עושר‬
‫וכבוד ובנים ובנות ויפרוץ האיש מאד מאד בעבור יעקב‪ ...‬ויהי‬
‫ברכת ה' בכל אשר ללבן בבית ובשדה"‪ ,‬ולכאורה משמעות‬
‫הדברים שמלבד בנותיו שנולדו לו לפני שנים רבות‪ ,‬ושלשת‬
‫בניו שנולדו כעת בזכות יעקב‪ ,‬עוד נולדו לו בנים ובנות‪ ,‬וא"כ‬
‫היו לו בנים ובנות רבים‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ ,ÏÁ¯ ‰˙Ó Â· ÔÓʉ ÔÈÚ·Â .15‬הנה בב"ר פ"ב ז' איתא‪" ,‬ויסעו‬
‫מבית אל ויהי עוד כברת ארץ‪ .‬א"ר אליעזר בן יעקב‪ ,‬בשעה‬
‫שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי‪ ,‬רבנן אמרי‪ ,‬כבר הבר מצוי‬
‫ועונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא"‪.‬‬
‫ובפסיקתא רבתי )פיסקא ג' – ויהי ביום השמיני‪ ,‬ד'‪ ,‬ע' ‪(38‬‬
‫איתא‪" ,‬אמר לו ]יוסף ליעקב[‪ ,‬שמה מה שלא הכנסת אותה‬
‫לקבורה‪ ,‬שמא עונת גשמים הייתה‪ ,‬אמר לו לאו‪ ,‬בעוד כברת‬
‫ארץ לבוא אפרתה‪ ,‬בין פסח לעצרת היה‪ ,‬בזמן שהארץ מנופה‬
‫והולכת ובאה ככברה‪ ,‬שיכולים להלוך"‪.‬‬
‫ועיין ברש"י )בראשית ל"ה ט"ז(‪ ,‬שכתב‪ ,‬שבאגדה דרשו את לשון‬
‫הפסוק "ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה‬
‫ותלד רחל ותקש בלדתה"‪ ,‬מהו 'כברת הארץ'‪" ,‬בזמן שהארץ‬
‫חלולה ומנוקבת ככברה‪ ,‬שהניר מצוי‪ ,‬הסתיו עבר והשרב עדיין‬
‫לא בא"‪ ,‬וכותב ע"כ רש"י שם‪" ,‬ואין זה פשוטו של מקרא‪."...‬‬
‫שאינו כפשוטו של מקרא[‪" ,‬כברת ארץ‪ ...‬ולא תאמר שעכבו‬
‫עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון‪ ,‬עת הגריד היה‪ ,‬שהארץ‬
‫חלולה ומנוקבת ככברה"‪.‬‬
‫ודעה זו היא לכאורה כדעת הפסיקתא‪ ,‬שזמן מיתת רחל הוא‬
‫בין פסח לעצרת‪.‬‬
‫איברא‪ ,‬שמצאנו במדרשים וברבותינו הראשונים דעה אחרת‪,‬‬
‫שרחל מתה בי"א במרחשון‪ ,‬שהרי בנימין נולד בעת מיתתה )וכפי‬
‫שהארכנו למעלה(‪ ,‬ואיתא במדרשים )עי' ילקוט שמות קס"ב‬
‫ד"ה ויהי‪ ,‬וע"ע רבינו בחיי שם בשם מדרש תדשא ]ואינו במדרש‬
‫שלפנינו‪ ,‬רק במהדורת אוצה"מ וילקוט מדרשים[ שהביא כן(‪,‬‬
‫שנולד בי"א במרחשון‪" ,‬בנימין נולד בי"א במרחשון ומת בן קט"ו‬
‫שנים" }ומש"כ באחת המהדורות של 'מדרש תדשא'‪" ,‬נולד בי"א‬
‫בשבט"‪ ,‬טס"ה{‪ ,‬וא"כ נמצא שזמן מיתת רחל הוא בתאריך זה‪.‬‬
‫ולמרות האריכות הרבה שיש בענין‪' ,‬הזמן גרמא' שלא יכלנו‬
‫להאריך בסוגיא זו‪.‬‬
 ‫יחד עם זאת‪ ,‬כמו שאמר לו בזמנו אותו 'זקן אשמאי'‪ ,‬שהרגשת ה'שכר‬
‫והעונש' כה טבועות בליבו‪ ,‬ששום כח בעולם לא יוכל למוחקו‪.‬‬
‫‪ ÏÎ‬אותם שנים‪ ,‬הקשר בין אבוש לאביו ולאחיו‪ ,‬הסתכם בשיחת טלפון‬
‫אחת חד שנתית‪ ,‬ב'ערב ראש השנה'‪ ,‬שאז אבוש התקשר אליהם ואיחל‬
‫להם 'שנה טובה'‪ ,‬והם השיבוהו באיחול שיזכה לשנה טובה ומבורכת‪,‬‬
‫והוסיפו‪ ,‬שהשנה המבורכת ביותר תהיה לו כשיזכה לשוב בתשובה שלימה‬
‫בקרוב‪ ,‬ובקצרה סיפרו לו על חדשות אותה השנה‪ ,‬מי נולד‪ ,‬מי הגיע כבר‬
‫לעול מצוות‪ ,‬ומי מילדיהם כבר זכה להקים את ביתו‪.‬‬
‫·‡‪ „Á‬הימים נודע לאבוש שאחת מבנותיו של אחיו הצעיר יעקב‪ ,‬חולה‬
‫ומאושפזת זה זמן בבית החולים‪ ,‬ובני ביתו מפוזרים אצל קרובי המשפחה‪.‬‬
‫באותה שעה נזכר בתקופה הקשה שעברה עליו בילדותו‪ ,‬ולמרות שאחיו‬
‫היה מהמיוחדים שבעמלי התורה במקומו‪ ,‬והוא התנגד עד עתה לתמוך‬
‫בלומדי התורה‪ ,‬חשב והחליט לשלוח לאחיו סכום כסף נכבד שיוכל להיות‬
‫לו לעזר ולאחיסמך בשעה קשה זו‪ ,‬באומרו שלימוד תורה של אחיו לכאורה‬
‫לא יוכל 'להזיקו' שיחזירו למוטב‪ ,‬וזאת משום שתמיכתו בו אינה משום‬
‫ה'לומד תורה' שבו אלא משום ה'חולה' שבביתו‪.‬‬
‫‪ '¯˘Î‬יעקב קיבל את חבילת השטרות המכובדת לביתו‪ ,‬עלה למרן ראש‬
‫הישיבה שליט"א‪ ,‬לשמוע ממנו דעת תורה‪ ,‬האם אכן ראוי שיקח מאחיו‬
‫הגדול את הכסף‪ ,‬או שעדיף לא ליטול ממנו פרוטה‪.‬‬
‫‪ Ô¯Ó‬שליט"א התעניין באח האובד‪ ,‬ובעוד כמה פרטים אישיים‪ ,‬וכאשר‬
‫השיבו ר' יעקב שלמרות שהכסף הרב יוכל להיות לו לעזר וסיוע רב‪ ,‬הוא‬
‫יכול להתקיים בלעדיו‪ ,‬תשובת מרן שליט"א היתה‪ ,‬שעבורו הוא חושב‬
‫שעדיף שלא יקח את הכסף‪ ,‬אלא ישלחו חזרה לאחיו‪.‬‬
‫‪ ˘Â·‡˘Î‬קיבל חזרה את הכסף‪ ,‬התפלא מאוד‪ ,‬והחל לקרוא במכתב‬
‫המצורף‪ ,‬בו יעקב אחיו הצעיר מודה לו על רצונו לתמוך בו‪ ,‬אך הוא דוחה‬
‫את כספו‪ ,‬באומרו שאינו מעוניין בכספו‪ ,‬אלא בו ובנשמתו‪ ,‬לראותו שב‬
‫מדרכו וצועד עמם יחד בדרך החיים‪ ,‬לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים‬
‫הרואה את כל מעשינו‪ ,‬וגם לרוות נחת לאבינו שכל ימיו הם כאב ואנחה‬
‫על מצבו של בנו בכורו‪.‬‬
‫‪ ÌÈÈÒ˘Î‬אבוש לקרוא את המכתב‪ ,‬כעס עד מאוד‪ ,‬אבל בליבו ידע נאמנה‬
‫שהאמת עם אחיו‪ ,‬ולפתע החל עוד יותר להעריך את שומרי התורה‬
‫והמצוות בכלל‪ ,‬המוותרים על כל תענוגי תבל בשביל היותם דבוקים‬
‫בתורה ובמצוות‪ ,‬ואת אחיו הצעיר בפרט‪ ,‬שלמרות קשייו הרבים מבחינה‬
‫כלכלית‪ ,‬הוא מוותר על ההון העתק ששלח לו‪.‬‬
‫‪ ÛÒΉ‬שעמד בביתו שרף את ליבו ועורר את נשמתו למהר לשוב לדרך‬
‫האמת‪ ,‬ומפחדו שמא אכן יעשה צעד זה‪ ,‬שלח מהרה את הכסף ליונתן‬
‫הסיפור לא נכתב הלכה למעשה‪ ,‬ואין להסיק מסקנות הלכתיות או הנהגתיות מסיפור הדברים‪.‬‬
‫ועודד את עצמו ואת בניו להתגבר ולעמוד בנסיונות החיים שהקב"ה החנון‬
‫והרחום‪ ,‬האוהב אותם יותר מכולם‪ ,‬הוא שנתן להם את הנסיונות הללו‬
‫בכדי לחזקם ולאמצם‪.‬‬
‫·‪ ÌÈ˘„Á‬הראשונים לא היה ניכר ההבדל בין הבנים‪ ,‬לכולם היה שבר קשה‪,‬‬
‫וניסו להתחזק ולהתעודד בתורה ויראה‪ ,‬בקיום מצוות ובשליחת מתנות‬
‫לאמם האהובה בשמים‪ ,‬בתפילות וקדישים‪ ,‬במשניות ושאר לימודים‬
‫שלמדו ועשו לעילוי נשמתה הטהורה‪.‬‬
‫‪ ¯Á‡Ï‬כמחצית השנה‪ ,‬יצחק ויעקב הלכו בעקבות אביהם‪ ,‬התמידו יותר‬
‫בלימודיהם‪ ,‬השקיעו את כל כחם בעמל התורה ועבודת התפילה‪ ,‬ואילו‬
‫באברהם‪ ,‬אחיהם הבכור‪ ,‬החלו להראות סדקים ובקיעים בתורתו ותפילתו‪,‬‬
‫תפילתו נעשתה כ'סוחר דולרים' ה'מונה את שטרותיו'‪ ,‬לימודו היה בחוסר‬
‫חשק ורצון‪ ,‬ואט אט מצאוהו אנשי רשע ובני בליעל‪ ,‬שהרחיקוהו מדרך עץ‬
‫החיים‪ ,‬והוליכוהו לדרך חתחתים וחטאים‪ ,‬לנתיבות רשעים כמותם‪ ,‬עד‬
‫שלצערם הרב של כל שומרי התורה והמצוות בכלל‪ ,‬ואביו ואחיו בפרט‪,‬‬
‫פרש אברהם מתורת החיים לחצוב לו בורות נשברים ונאלחים‪ ,‬המכילים‬
‫בקרבם מים סרוחים ומתועבים‪.‬‬
‫‪ „ÂÚ‬בתוך אותה השנה ישבו ירחמיאל ושני בניו בפעם השניה 'שבעה'‪,‬‬
‫הפעם על בנו ואחיהם‪ .‬הצער והיגון היה רב עד למאוד‪ ,‬לעומת הפעם‬
‫הקודמת בהם מצאו מרגוע ומנוחה לנפשם בידיעה שצערה ויסוריה הרב‬
‫של אמם האהובה פסקו וכעת היא זוכה לרשת 'גן עדן'‪ ,‬הרי שב'שבעה' זה‪,‬‬
‫לא היה מרגוע לנפשם‪ ,‬שכך עלתה בידם‪.‬‬
‫‪ ˜ÁˆÈ‬ויעקב הבטיחו לאביהם נאמנה‪ ,‬שהם יעשו ככל שיוכלו שלא לאכזבו‬
‫שוב‪ ,‬הם ימשיכו להשקיע את כל כוחותיהם בתורה ועבודה‪ ,‬ובכל יום‬
‫יקדישו פרק זמן של תפילה ותחנונים לפני שוכן מרומים שיערה על אחיהם‬
‫הגדול רוח טהרה ממרומים‪ ,‬שישוב בתשובה שלימה‪ ,‬ויחזור להיות שומר‬
‫תורה ומצוות‪.‬‬
‫‪ Ì˙ÁË·‰‬של השנים התקיימה במלואה‪ ,‬ירחמיאל אכן ראה רוב נחת‬
‫דקדושה משני בניו אלו‪ ,‬ולאחר שנים‪ ,‬היה לו שמחה וגיל בהכניסם כל‬
‫אחד בעיתו ובזמנו לחופה‪ ,‬בהקמת ביתם לתפארת‪ ,‬והמשך עליתם בתורה‬
‫ועבודה‪ ,‬במשפחות המפוארות שהקימו‪ ,‬זרעא חייא וקיימא דלא יבטול ולא‬
‫יפסוק מפתגמי דאורייתא‪.‬‬
‫‪ ˜ÁˆÈ‬ויעקב שעמלו בתורה הקדושה בכל כחם‪ ,‬גדלו לתלמידי חכמים‬
‫חשובים‪ ,‬ואכן הסבו לאביהם החשוב רוב נחת‪ .‬אך כל הימים‪ ,‬ליבו היה אל‬
‫בנו בכורו שאבד ממנו ומכל שומרי התורה והמצוות‪.‬‬
‫‪ ÏÎ‬אותה תקופה‪ ,‬אברהם‪ ,‬ששינה את שמו לאבוש‪ ,‬הרגיש תמיד רק רע‬
‫וחוסר מנוחה‪ .‬כל אותם אנשי בליעל שמשכוהו אל מצבו זה‪ ,‬לאחר שביצעו‬
‫‪ ȈÓ‬הוא במחוזותינו‪ ,‬שכאשר רואים מאן דהוא המשנה את אורחותיו‬
‫ואוחז רבות באומנות אבותיו‪ ,‬מאריך בתפילותיו‪ ,‬ונוהג בהנהגות טובות‬
‫רבות‪ ,‬מדבר רבות על התחזקות באמונה‪ ,‬חוששים שמא אירע דבר מה‬
‫בביתו‪ ,‬ובצר לו‪ ,‬מתקרב הוא לאבינו מלכנו השומע לקול תחנונינו‪ ,‬מטיב‬
‫את דרכיו ומשקיע בתפילותיו‪ ,‬למען יקרע רוע גזר דינו‪ ,‬וישוב להיות כימים‬
‫ימימה‪.‬‬
‫‪ ˙Ó‡‰‬היא‪ ,‬שכאשר הנהגתו של האדם היא על מי מנוחות‪ ,‬בריאותו‬
‫ובריאות בני ביתו איתנה‪ ,‬פרנסתו מצויה לו בריוח‪ ,‬זהו הזמן בו על האדם‬
‫להכיר את טובת בוראו‪ ,‬להתחזק בתפילתו ובהנהגות טובות‪ ,‬להתחזק‬
‫באמונה ובטחון‪ ,‬ולהתחנן בתפילה ותחנונים שה' לא יסיר את חסדו מעמו‪,‬‬
‫וינחנו במעגלי צדק כל ימי חייו‪.‬‬
‫‪ „ÂÚ‬מימי בחרותו של ירחמיאל ריכטיגטראכטער הנהגתו היתה מיוחדת‬
‫בעמל בעבודה שבלב‪ ,‬מלבד עמלו הרב בתורה הקדושה‪ ,‬הוסיף תמיד לדבר‬
‫ולחזק ולהתחזק בעניני אמונה ובטחון‪ ,‬על החיוב שיש לאדם להודות‬
‫ולהלל על אבריו הפועלים‪ ,‬הלב הפועם והריאות הנושמות‪ ,‬העינים הרואות‬
‫והאזנים השומעות‪ ,‬הרגלים ההולכות והידים הפעילות‪ ,‬ועל כל גופו‪ .‬שום‬
‫דבר לא היה ברור מאליו‪ ,‬ועל הכל צריך להודות שלש פעמים ביום בברכת‬
‫ההודיה‪.‬‬
‫‚‪ Ì‬כשזכה ירחמיאל לחסדי ה' בהקמת ביתו‪ ,‬הודה והילל ושיבח בכל יום‬
‫בתפילות ומחוצה להם‪ ,‬וכשזכה להיות לאב‪ ,‬בהולדת בנו הבכור אברהם‪,‬‬
‫וכן בהולדת שני בניו הנוספים‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬לא פסק פיו בהודיה גדולה‬
‫ועצומה לשוכן מרומים‪ ,‬הנותן חיים לכל חי‪ ,‬שזיכהו בחייו‪ ,‬בחיי ביתו ובחיי‬
‫ילדיו‪ ,‬שבסייעתא דשמיא גדלו בריאים ושלמים בגופם ונפשם‪.‬‬
‫‪ ˜¯Ù‬מיוחד בחינוכו של ירחמיאל לבניו‪ ,‬היה בעניני אמונה ובטחון‪ .‬כשהם‬
‫היו קטנים היה משחק עמם במשחק 'עין רואה'‪ ,‬שהיה צופה עליהם בלא‬
‫שישימו אל ליבם‪ ,‬ולאחר מכן היה אומר להם בדיוק מה עשו‪ ,‬בכדי שיתחזק‬
‫אצלם האמונה הפשוטה ש'עין רואה'‪ ,‬שבכל עת ושעה ה' יודע כל מעשיהם‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬לפרקים‪ ,‬כשבני הבית לא היו מבחינים‪ ,‬היה ירחמיאל מפעיל את‬
‫מכשיר ה'טייפ' בביתם במצב הקלטה‪ ,‬ולאחר זמן מה‪ ,‬השמיע את הקלטת‪,‬‬
‫ולפתע כולם שמעו מה הם אמרו‪ ,‬על איזה שטויות הם בכו או התלוננו‪,‬‬
‫ובושתם מעצמם היתה מרובה‪ ,‬ובאותה שעה היה מעוררם על 'אזן שומעת'‪,‬‬
‫שכל דיבורינו‪ ,‬אף הם מוקלטים‪ ,‬ובשעה שיראו וישמיעו בפני האדם את‬
‫מעשיו ודיבוריו‪ ,‬בושה גדולה תאחזו‪ .‬מעשיו אלו חיזקו את בני ביתו ועזרה‬
‫להם לחזק אצל עצמם את האמונה הברורה ש'כל מעשיך בספר נכתבים'‪.‬‬
‫‪ È„ÈÓ‬יום ביומו‪ ,‬בשעות אחר הצהרים‪ ,‬היה ירחמיאל לומד עם כל אחד‬

‫משלשת בניו זמן מה‪ ,‬הקטן לפי קטנותו‪ ,‬והגדול לפי גדלותו‪ ,‬ובשעה זו היה‬
‫קראנקערזון‪ ,‬שהכירו עוד מילדותו כבעל קשיים רבים‪ ,‬שגם הוא התמודד‬ ‫בו את מזימתם‪ ,‬להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך‪ ,‬השאירוהו‬ ‫רווה רוב נחת דקדושה‪ ,‬לראותם לומדים תורת ה' תמימה‪ ,‬והבנתם היתה‬
‫עם חולה בתוך ביתו‪ ,‬ובמיוחד שביונתן הזה לא היה ספק של תמיכה‬ ‫להתבוסס בדמו‪ .‬כל אותם שנים רבות בהם עשה ככל העולה על רוחו‪,‬‬ ‫להם למשיבת נפש‪.‬‬
‫ב'תלמיד חכם'‪ ,‬הוא היה 'עם הארץ' וודאי‪ ,‬ואבוש קיווה ששליחת הכסף‬ ‫מעולם לא היתה לו שום הנאה מ'דבר עבירה'‪ ,‬בכל חילול שבת שהיה‬ ‫‪ ÔÂÈÒ‰‬הגדול שנתנסה בו ירחמיאל‪ ,‬היה בעת שרעיתו נפלה למשכב‪.‬‬
‫אכן תרגיע את מצבו ומצפונו‪.‬‬ ‫מחלל‪ ,‬ר"ל‪ ,‬ליבו היה נוקפו‪ ,‬בכל פעם שאכל דבר מאכל שאינו כשר‪ ,‬ר"ל‪,‬‬ ‫בתחילה חשבו כולם שזו רק 'שפעת חריפה'‪ ,‬אך מאחר והחולי נמשך‪ ,‬עשו‬
‫˘‪ ˙ÁÈÏ‬הכסף לא הרגיעה את מצפונו של אבוש‪ ,‬ולאחר כמה שבועות בהם‬ ‫ובכל עבירה שעשה‪ ,‬ר"ל‪ ,‬ידע נאמנה שנאמן בעל הגמול שיגבה ממנו על‬ ‫לה בדיקות רבות וקשות‪ ,‬בהם התבררה האמת המרה על מחלתה הקשה‪,‬‬
‫לא מצא את מקומו‪ ,‬חשש אולי הכסף לא הגיע ליעדו ולכך מצפונו עדיין‬ ‫כך מחיר יקר עד מאוד‪.‬‬ ‫ועל הטיפולים הנוראים שעליה לעבור‪.‬‬
‫לא נרגע‪ ,‬ועוד באותו ערב התקשר לביתו של יונתן ושאלו האם הכסף אכן‬ ‫‪ ÂÎÂÈÁ‬הטהור והמסור של אביו בהחדרת הידיעה הברורה ש'עין רואה‬ ‫‪ ˙È·Ó‬צוהל ושמח ושוקק חיים‪ ,‬הפך הבית ל'בית חולים'‪ .‬הילדים פוזרו בין‬
‫הגיע ליעדו והועיל לו‪ .‬יונתן הודה לו בכל ליבו‪ ,‬ובירכו בברכות רבים על‬ ‫ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים'‪ ,‬הצליחה להוציא ממנו כל חשק‬ ‫קרובי המשפחה לתקופה הקרובה‪ ,‬וירחמיאל ניסה בכל כחו להמשיך בסדר‬
‫אשר סייע בידו בשעה קשה זו‪ ,‬והוסיף ואמר שבימים האחרונים אכן נהנה‬ ‫מעבירה‪ ,‬למרות שנטמא עד 'למעלה ראש' בכל עוונותיו‪ ,‬עדיין ליבו היה‬ ‫יומו בתורה ועבודה‪ ,‬תוך כדי הטיפולים והעזרה לרעיתו‪ ,‬ושמירת קשר יציב‬
‫מכספו הרב ששלח לו‪ ,‬ומילא את ביתו ב'כל טוב מצרים'‪ ,‬שפע של דברי‬ ‫נוקפו בכל עת‪ ,‬כל 'הנאות העולם הזה' לא נתנו לו קורטוב אחד של הנאה‬ ‫לשלשת בניו‪ ,‬ללמוד עמם את תלמודם מידי יום ביומו‪.‬‬
‫מאכל ומתיקה עבור נפשות ביתו המרובים‪.‬‬ ‫אמיתית‪ ,‬כאותה הנאה שהיתה לו בשעה שהיה מקיים דבר מצוה או לומד‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬כמה חדשים קשים‪ ,‬בהם שהתה האם יותר בבתי החולים מאשר‬
‫‡·‪ ˘Â‬שאלו מדוע רק בימים האחרונים השתמש בכספו ששלח‪ ,‬למרות‬ ‫תורה‪ .‬הנוסטלגיה של ההנאות והסיפוקים הרבים שהיו לו באותם ימים‬ ‫בביתה‪ ,‬חזרה האם לביתה במצב גופני קשה של סיעוד כמעט מלא‪ ,‬כאשר‬
‫שכבר עברו כשלושה שבועות מאז שלחו אליו‪ .‬יונתן הבין שהוא נכשל‬ ‫בהם שמר תורה ומצוות‪ ,‬אף הם לא נתנו לו מנוחה‪ ,‬לילות רבים שנתו‬ ‫היתה זקוקה לעזרה וסיוע ברוב שעות היממה‪ .‬באותה שעה נראתה לרבים‬
‫בלשונו‪ ,‬ופנה אל אבוש ואמר לו‪ ,‬שלא יכעס עליו‪ ,‬אבל לפני שהוא יכל‬ ‫היתה נודדת מעיניו‪ ,‬ופעמים רבות אף היה מתעורר בפחד מחלומו המבעית‬ ‫יופיה ומיוחדותה של הנהגת בני השכונה‪ ,‬אשר קבעו תורנות של נשי ובנות‬
‫להשתמש בכסף‪ ,‬הוא הרגיש צורך לשאול את מרן שליט"א האם מותר‬ ‫אשר ראה‪.‬‬ ‫השכונה‪ ,‬שבאו לשהות על יד מיטתה‪ ,‬לסעדה בכל מה שנצרכה‪.‬‬
‫לו ליקח את הכסף או לאו‪ ,‬ועד שהוא השיג תור וקיבל את תשובת מרן‬ ‫‪ ÏÎÏ‬טובי ה'פסיכולוגים' וה'פסיכיאטרים' שפנה והלך ושפך להם מכספו‪,‬‬ ‫‡‪ Ì‬המשפחה שמצבה הקשה היה ידוע לה היטב‪ ,‬התחזקה כל אותם ימים‬
‫שליט"א‪ ,‬הוא לא השתמש בכסף‪.‬‬ ‫אחד מהם לא הועיל לו לבטל מעליו את ההרגשה שהקב"ה רואה מעשיו‬ ‫באמונה ובטחון בבורא עולם‪ ,‬שעשה עבורה את הטוב ביותר שיכול להיות‪,‬‬
‫‡˙ החרפה הזאת אבוש כבר לא יכל לסבול‪ ,‬אותו יונתן‪ ,‬ה'עם הארץ'‬ ‫בכל עת ומקום‪ .‬עיצותיהם הזדוניות לא הועילו מאומה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬ככל‬ ‫ויתכן‪ ,‬שלא היה לה די זכויות להשאר בעולם‪ ,‬רק ברחמיו המרובים חנן‬
‫הידוע‪ ,‬פתאום נהיה כזה 'פרומער'‪ ,‬הוא אינו משתמש בכספי גם כאשר‬ ‫שעבר הזמן‪ ,‬הוא החל ללקות במחלות עצבים‪ ,‬וזאת מפני חוסר מנוחת‬ ‫אותה ה' במתנת חינם‪ ,‬שתוכל להמשיך לחיות‪ ,‬לגדל את בניה לתורה‬
‫בני ביתו זועקים לעזרה ורעבים ללחם‪ ,‬מהיכן יש לו כוחות כאלו לעמוד‬ ‫נפשו‪ ,‬בזכות החינוך המיוחד שנתחנך בו‪.‬‬ ‫ולמעשים טובים‪ ,‬ואולי אף תזכה להכניסם לחופה בעיתם ובזמנם‪.‬‬
‫בנסיון כה קשה ומר‪ ,‬ועד שהוא לא שאל את הרב‪ ,‬הכסף לא בער בידיו‬ ‫‪ ¯˘‡Î‬נודע לו על 'מרפאה מיוחדת לשיכחה'‪ ,‬המיועדת לאלו שעברו‬ ‫‪ ÌÈÓȉ‬הרבים בהם שהו הילדים בבית קרובי המשפחה‪ ,‬אמנם הועילה‬
‫והוא לא השתמש בו‪.‬‬ ‫'טראומה'‪ ,‬ובטיפולים ממושכים מנסים הרופאים להשכיח מהם את העבר‪.‬‬ ‫להם רבות שהמשיכו במסגרת לימודיהם‪ ,‬דאגו להם לכל צרכיהם הרוחניים‬
‫·‡‪ Â˙Â‬הלילה אבוש כבר לא ישן‪ ,‬הוא ישב בביתו ובכה בכי תמרורים‪ ,‬על‬ ‫ניסה אף הוא את מזלו באותה המרפאה‪ ,‬אך מלבד מה שהצליחו להשכיח‬ ‫והגשמיים‪ ,‬אבל היה חסר להם השהות בבית‪ ,‬ה'אמא' היתה חסרה להם‪.‬‬
‫מעשיו הנוראים והעבירות החמורות שעשה‪ ,‬ועוד באישון לילה ואפילה‪,‬‬ ‫לו דברים טובים וחשובים‪ ,‬את הרגשת ה'עין רואה ואוזן שומעת וכל‬ ‫בהתייעצות עם מורו ורבו השיב ירחמיאל את בניו לביתו‪ ,‬למען יוכלו‬
‫בטרם יתגבר עליו יצרו הרע‪ ,‬החליט לברוח מביתו ומעירו‪ ,‬ליסוע לבית‬ ‫מעשיך בספר נכתבים' לא הצליחו להשכיחו ואף לא לזמן קצר‪.‬‬ ‫לחיות בביתם ככל שמתאפשר‪ ,‬להיות סמוכים לאמם‪ ,‬אשר גם במצבה זה‬
‫אביו ולחזור בתשובה שלימה‪ ,‬והקדים מעשה למעשה‪ ,‬בלקיחת מספרים‬ ‫·‡‪ „Á‬הימים הוא פנה לגדול וזקן הפסיכיאטרים שבארץ הקודש‪ ,‬שנאמר‬ ‫לא הזניחה את עיקר תפקידה בעולם‪ ,‬לעודדם במילים טובות‪ ,‬לראות את‬
‫וגזיזת מחלפות ראשו‪ ,‬ולבישת כיפה על ראשו‪.‬‬ ‫לו שאף הוא‪ ,‬בימי בחרותו‪ ,‬עזב את דרך עץ החיים‪ ,‬והתייסר באותם יסורי‬ ‫העיקר בחיים‪ ,‬שיהודי יוכל לקיים את המצוות ולעסוק בתורה הקדושה‬
‫‡·‪ ˘Â‬יצא בנסיעה מהירה לבית אביו‪ ,‬המקום ממנו נסחב על ידי אנשי‬ ‫מצפון כמותו‪ .‬לתדהמתו הרב השיבו אותו זקן אשמאי‪ ,‬שלמרות שכבר‬ ‫כל ימיו‪.‬‬
‫בליעל לפני קרוב לארבעים שנה‪ ,‬ושעה קלה לאחר עלות השחר כבר עמד‬ ‫עברו קרוב לשבעים שנה‪ ,‬עד היום אף לו יש את אותם הרגשות‪ ,‬ואין דרך‬ ‫˘‪ ÌÈ‬רבות קשות מנשוא עברו על בני המשפחה‪ ,‬בהם התמודדו עם כל‬
‫בשער הבית‪ ,‬ממתין לפתיחתו על ידי אביו הקם כל בוקר לתפילת ותיקין‪,‬‬ ‫להתפטר מהם‪ ,‬ששום מעשה אשר יעשה לא יוכל לגרום לו להנות מעבירה‪.‬‬ ‫הקושי והנסיונות אותם עוברים משפחות במצב קשה זה‪ ,‬פעמים רבות‬
‫וליפול לפני רגליו‪ ,‬לבקש ממנו שימחל לו על כל אשר חטא כנגדו‪ ,‬ולהודיע‬ ‫והוסיף ואמר‪ ,‬שנסיונו הרב מראה לו‪ ,‬שכמעט כל אלו שעזבו את דרך עץ‬ ‫אושפזה האם לתקופות מסוימות‪ ,‬בהם ה'קן' הנעים התפזר לכל עבר‪ ,‬ושוב‬
‫לו שהחליט בדעתו לשוב בתשובה שלימה ולא לשוב לכסלה עוד‪.‬‬ ‫החיים‪ ,‬ביום מן הימים לא עומדים בקשיים של בעלי עבירה‪ ,‬וסופם לחזור‬ ‫נשלחו הילדים לבתי קרובי המשפחה‪ ,‬כל אחד במקום אחר‪ ,‬ורק לעת ערב‬
‫‪ ·‡‰‬הישיש שפתח את דלת ביתו בבוקר השכם‪ ,‬לאחר עוד ליל נדודים‬ ‫לאביהם שבשמים ולדרך אבותם‪.‬‬ ‫נפגשו בלימודם המשותף עם אביהם המסור‪ .‬גם בזמנים בהם היו כולם‬
‫בה בכה את בנו בכורו‪ ,‬ברגע הראשון נבהל בראותו אדם הלבוש צבעונית‬ ‫‪ ˙¯˘Ù‡‰‬היחידה שלך היא‪ ,‬סיכם הפסיכיאטר הזקן‪ ,‬היא לעשות כמעשי‪,‬‬ ‫יחדיו בבית עם האם‪ ,‬החשש מהעתיד היה מנקר רבות בליבם‪ ,‬מוציאם‬
‫ומסופר בצורה מוזרה‪ ,‬נופל לפני רגליו ומבקש מחילה‪ .‬כמה שניות ארוכות‬ ‫שאני תורם צדקה לרוב‪ ,‬ובזה אני משקיט את רוחי ונשמתי הסוערת‪,‬‬ ‫משלוותם‪ ,‬ומקשה עליהם את ההתמודדות‪.‬‬
‫לקחו עד שהוא הבין שמדובר בבנו בכורו‪ ,‬ששב אל ה' בתשובה שלימה‪,‬‬ ‫ביודעי שדבר טוב אחד עשיתי‪ ,‬וכגירסא דינקותא שזכורני מבית אבא‪,‬‬ ‫„·¯‪ ÌÈ‬שפשוטים וברורים לכל אחד‪ ,‬עד שלא רואים כלל סיבה להודות‬
‫ומבקש אף את מחילתו‪ .‬כשהבין האב שתפילותיו ודמעותיו כל הימים‬ ‫שגדולה זכות הצדקה שמצילה את האדם מכל דבר רע ומכל מיני משחית‬ ‫ולהלל עליהם לה'‪ ,‬לא היו פשוטים וברורים אצלם‪ .‬אצל איזה נער יש‬
‫התקבלו‪ ,‬פנה אל בנו ואמר לו‪ ,‬שדלת ביתו פתוחה לפניו בכל עת‪ ,‬והוא‬ ‫ופודה ומצילה את החוטא מעונשים חמורים‪.‬‬ ‫ספק אם אמו כלל תוכל להשתתף בשמחת ה'בר מצוה' שלו‪ ,‬אם תבוא‬
‫ישמח אם הוא יבוא להתגורר עמו בביתו‪ ,‬לחזור לימים בהם למד עמו‬ ‫‡·‪ ˘Â‬יצא מביתו של אותו פסיכיאטר בהרגשה קשה ונוראה עד מאוד‪.‬‬ ‫לבית הכנסת לשמוע את קולו כש'עולה לתורה' ב'שבת הבר מצוה'‪ .‬אצל‬
‫בכל יום‪.‬‬ ‫אם בתחילה חשב שרק יעברו עוד כמה שנים‪ ,‬וכבר יתחיל להנות מ'חוסר‬ ‫ילדי משפחת ריכטיגטראכטער שום דבר לא היה מובן ופשוט‪ .‬אדרבה‪ ,‬הם‬
‫‪ ¯Á‡Ï‬ששוחחו מעט‪ ,‬פנה ר' ירחמיאל לתפילת שחרית תוך כדי הודיה‬ ‫דרכו'‪ ,‬כעת באה האמת וטפחה לו על פניו טפיחה עזה‪ ,‬שלעולם ועד לא‬ ‫ידעו היטב שאף לא אחד מהם יזכה שאמו תשמע אותו ב'עליתו לתורה'‬
‫ושבח לבורא עולם שזיכהו ליום גדול זה‪ ,‬של 'ושבו בנים'‪ ,‬שבנו בכורו חזר‬ ‫יוכל להנות בהנהגתו זו‪ ,‬והמפחיד ביותר הוא‪ ,‬שאין לו בריחה מה'‪ ,‬ובסופו‬ ‫בשבת ה'בר מצוה'‪ ,‬במצבה הנוכחי לא היה אפשרי להביאה לבית הכנסת‪.‬‬
‫לחיק האמונה הטהורה‪ ,‬לקיום המצוות ולימוד התורה‪.‬‬ ‫של דבר‪ ,‬באחד מן הימים 'יאלץ' לשוב בתשובה‪ ,‬ולעשות תשובה על כל‬ ‫את סעודות ה'בר מצוה' של כל הילדים הם ערכו בביתם‪ ,‬כך שהאם יכלה‬
‫˙˜‪ ‰ÙÂ‬ארוכה עברה על אבוש עד אשר למד חזרה את אורחות התורה‬ ‫פשעיו שעשה ועושה‪.‬‬ ‫להשתתף בה ממיטת חוליה‪ .‬היחיד שזכה שהאמא יכלה להשתתף עמו‬
‫ובסיומה חזר לתלמודו כאשר שמו המלא 'אברהם' שב להיות לו לעטרת‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬כמה ימי דיכאון עמוק‪ ,‬נזכר אבוש מהדברים ששמע אצל הפסיכיאטר‬ ‫ביום ה'בר מצוה' שלו‪ ,‬שבאה אף ל'אולם השמחה' בה נערכה ה'קבלת‬
‫תפארת‪ ,‬ובהתיעצות עם מרן שליט"א החל לנהוג כדרך התשובה הראויה‬ ‫אודות ה'צדקה'‪ ,‬ולכך החליט לעשות כעצתו בכדי שיוכל להמשיך לחיות‬ ‫פנים' לקרובים והידידים‪ ,‬היה אברהם הבכור‪ ,‬ששמחתו הרקיעה שחקים‬
‫לו‪.‬‬ ‫'כסוס כפרד אין הבין'‪.‬‬ ‫על שזכה לזכות מיוחדת זו‪ ,‬בהשתדלותם של אנשי חסד שהביאוה עם‬
‫‪ ,ÌÈÓÈÏ‬שאל אברהם את ר' יעקב אחיו הצעיר‪ ,‬מדוע נמנעת באותם ימים‬ ‫·‡‪ Â˙Â‬הזמן חשב אבוש בליבו‪ ,‬שאם ברצונו לתרום לצדקה שתעמוד‬ ‫ה'כסא גלגלים' למקום השמחה‪ ,‬יצחק ויעקב זכו רק להתברך ממנה לפני‬
‫לקחת את כספי‪ .‬וכשהשיב לו שהדבר היה על פי עצת מרן שליט"א‪ ,‬שעדיף‬ ‫לזכותו‪ ,‬ודאי שאין המקום לתרום לכל אותם אגודות המצערות את הבורא‬ ‫שיצאו אל ה'אולם'‪.‬‬
‫שלא יקחנו‪ ,‬התפלא אברהם עד מאוד‪ ,‬וסיפר לו שהוא שלח את הכסף‬ ‫ועוסקות ב'צער בעלי חיים' או בדומה להם‪ ,‬שאינו מחפש שיעמדו לזכותו‬ ‫‪ ‰ÏÁÓ‰˘Î‬התגברה עליה‪ ,‬והבינו ששעתה קרובה‪ ,‬הזעיקו אל מיטתה את‬
‫ליונתן שכינם מילדות‪ ,‬ואף יונתן שאל את פי מרן שליט"א שהשיב לו‬ ‫אותם חתולים וכלבים‪ ,‬אלא הדבר הטוב ביותר עבורו הוא‪ ,‬לתמוך בלומדי‬ ‫שלשת בניה‪ ,‬שבבכי רב נפרדו ממנה‪ ,‬כאשר היא מבקשת ומתחננת אליהם‬
‫בחיוב‪ ,‬שמותר לו להשתמש בכסף‪.‬‬ ‫התורה ועמליה‪ ,‬כפי שאביו היה נוהג לומר פעמים רבות‪.‬‬ ‫שימשיכו בדרכם‪ ,‬דרך עץ החיים‪ ,‬ויסבו לה רק נחת יהודי בעולם האמת‪,‬‬
‫‡·¯‪ ̉‬התפלא עד מאוד לפשר הפסק השונה שניתן לר' יעקב אחיו וליונתן‬ ‫‡‪ ,Í‬ללומדי התורה‪ ,‬אבוש לא הרשה לעצמו לתרום‪ ,‬הוא חשש שהקשר‬ ‫והיא מצידה‪ ,‬ככל שיתאפשר לה‪ ,‬תתפלל עליהם בשמים לפני אבי היתומים‬
‫שכנם‪ ,‬ולכך‪ ,‬באחד הימים‪ ,‬נסעו השנים למרן שליט"א לשמוע ממנו פשר‬ ‫בינו לבין התורה ולומדיה 'חלילה' תחזירהו למוטב‪ ,‬ולכך החל לתרום עבור‬ ‫שלא יעזבם ויתן להם כח לעמוד בנסיונות החיים‪ ,‬לגדול ולפרוח בתורה‬
‫דבר‪.‬‬ ‫משפחות הנאנקות בחולי וצרות‪ ,‬כך שהמצוה תהיה בידו‪ ,‬ויחד עם זאת לא‬ ‫ועבודה‪ ,‬עד לקץ הימים אשר יפגשו יחד‪ ,‬במהרה בימינו‪.‬‬
‫‪ ÂÏÚ‰˘Î‬את שאלתם לפני מרן שליט"א‪ ,‬השיבם‪ ,‬שאכן כן הוא‪ ,‬היתה לו‬ ‫יהא לו חשש שמא יחזור למוטב‪.‬‬ ‫‪ ˙¯ÓÏ‬השתדלותו הרבה של ירחמיאל למלאות את מקומה של רעיתו ע"ה‪,‬‬
‫סיבה לענות לכל אחד מהשואלים תשובה שונה‪ ,‬ולשאלתם מהי הסיבה‪,‬‬ ‫·‪ ͢Ó‬כמה שנים נהג אבוש כן‪ ,‬את רוב משכורתו מעבודתו חילק לצדקה‪,‬‬ ‫חסרונה של האם לבניה היה רב‪ ,‬מילותיה הנעימות והמעודדות חסרו להם‪,‬‬
‫השיב מרן שליט"א‪ ,‬שכעת 'אין הזמן גרמא' לענות על כך‪ ,‬אך אם נפשם‬ ‫למשפחות שהיו זקוקות לעזר עקב חולי של אחד מבני המשפחה‪ ,‬וכל אותה‬ ‫מה גם שאביהם‪ ,‬בתוכו‪ ,‬ליבו היה שבור ומרוסק לרסיסים‪ ,‬הוא הרגיש‬
‫חשקה בתשובה על שאלתם‪ ,‬הם יוכלו למצוא אותה בפרשתינו עפרש"י‪.‬‬ ‫תקופה אכן הרגיש בליבו מעט מרגוע שעושה דברים טובים ומועילים‪ ,‬אך‬ ‫בעצמו את דברי חז"ל שאין אשה מתה אלא לבעלה‪ ,‬וככל שיכל ניחם‬
‫תודת המערכת נתונה להרב ד‪ .‬א‪ .‬שיחי׳ על‬
‫הסיפור המתפרסם בגליון זה‪.‬‬ ‫השאלה היא‪ :‬מנין בפרשתינו עפרש"י מצאו האחים את סיפוקם בתשובה לשאלתם?‬
‫משבוע שעבר‪:‬‬ ‫תשובה ל"סיפור ושאלה בצידו"‬
‫·˙˘‪ ‰·Â‬לשאלה‪ ,‬מנין בפרשתינו עפרש"י מצא ר' אורי את התשובה לשאלתו‪ ,‬מדוע ברכתו של מרן שליט"א התקיימה במלואה אצל בוריס הרחוק משמירת התורה ומצוותיה‪ ,‬ומעשיו האחרים לא היוו מניעה לקיומה‪ ,‬ואילו אצלו‪ ,‬מעשיו מנעו את קיומה של הברכה‪ ,‬שעדיין‬
‫לא התקיימה‪ .‬ר' אורי מצא תשובה לשאלתו‪ ,‬מדוע אצלו שהוא מקפיד על קלה כחמורה‪ ,‬יש יותר סיבה שמעשיו ימנעו את קיום ברכתו של מרן שליט"א‪ ,‬מאשר בוריס הרחוק משמירת התורה ומצוותיה‪ ,‬וזאת מדברי רש"י כ"ז כ"ח‪ ,‬עה"פ‪" ,‬ויתן לך האלקים מטל השמים‬
‫ומשמני הארץ ורב דגן ותירש"‪ ,‬וביאר רש"י‪" ,‬האלקים‪ .‬מהו האלקים‪ ,‬בדין‪ ,‬אם ראוי לך יתן לך‪ ,‬ואם לאו לא יתן לך‪ ,‬אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך‪ ,‬בין צדיק בין רשע יתן לך‪ .‬וממנו למד שלמה כשעשה הבית סידר תפלתו‪ ,‬ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו‬
‫את הדין‪ ,‬לא יקרא עליך תגר‪ ,‬לפיכך )מ"א ח' ל"ט( ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו‪ ,‬אבל נכרי מחוסר אמנה‪ ,‬לפיכך אמר )שם שם מ"ג( אתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי‪ ,‬בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו‪ ,‬כדי שלא יקרא עליך תגר"‪ .‬מבואר‬
‫בדברי רש"י‪ ,‬שאותם האנשים שאמונתם אינה איתנה‪ ,‬שיש חשש שיקראו תגר אם לא יתקיימו דברי הברכה במילואה‪ ,‬אצלם יש סיבה שלמרות מעשיהם הברכה תתקיים‪ ,‬ואילו אצל יהודי שומר תורה ומצוות‪ ,‬שאין חשש שיקרא תגר‪ ,‬אצלו‪ ,‬אם יש מניעה‪ ,‬היא תמנע או‬
‫תעכב את קיום הברכה‪ ,‬ולכך‪ ,‬לגבי דין זה‪ ,‬אדם הרחוק משמירת תורה ומצוותיה‪ ,‬הוא כמו נכרי‪ ,‬שיש חשש שיקרא תגר‪ ,‬ולכך התקיימה אצלו תפילת הצדיק במלואה‪.‬‬
‫לתקופת נסיון‪ ,‬ניתן לקבל‬ ‫שמות הזוכים לשבוע שעבר‪:‬‬ ‫תשובות לשאלות המתפרסמות בעלון זה‪ ,‬יש לשלוח בכתב ברור וקריא‪ ,‬בצירוף שם וטלפון‬
‫כל שבוע את העלון ·‪Ò˜Ù‬‬ ‫‪Á"‰·‰ \ ÌÈ·¯‰‬‬ ‫‪ „·Ï· 23.00 ‰Ú˘· '‚ ÌÂÈÏ „Ú‬לפקס' ‪ 24)+ 972-8 - 9741115‬שעות(‬
‫או ·‡‪) ÏÈÈÓÈ‬ללא תשלום(‪.‬‬ ‫¯‪ – .Ó ÔÓÎÈÈ‬בני ברק – באר הגולה למהר“ל‪ ,‬ג“כ‪.‬‬ ‫או לפקס ‪ 1-732-3634947‬או למייל ‪ yaepstein@aol.com‬עד יום ב' בערב בלבד‪.‬‬
‫המעונינים לקבלו‪ ,‬ישלחו‬ ‫‡‪ – .È ÔÓÂ‬מודיעין עילית – הלכות גדולות‪.‬‬
‫את שמם וכתובתם בכתב‬ ‫„‪ – .È ¯È‬בני ברק – הלכות גדולות‪.‬‬ ‫הפרסים לשבוע זה‪ :‬ספר ”חומש העמק דבר“‪ ,‬עם ”רנה של תורה“‪ ,‬ו“כ‪.‬‬
‫ברור‪ ,‬בתוספת מס' טלפון‬ ‫·‪ – .È ÌÈÚ Ô‬קרית ספר – הלכות גדולות‪.‬‬
‫·¯‪ – . „ÏÙ‬בני ברק – אתוון דאורייתא‪.‬‬ ‫עוד ארבעה זוכים נוספים‪ ,‬כל אחד בספר ”אוצרות התורה ‪ -‬חנוכה“‪.‬‬
‫לבירורים‪ ,‬לפקס המערכת‬ ‫˘‪ – .¯ ¯Á‬ירושלים – אתוון דאורייתא‪.‬‬ ‫הפרס לשבוע זה על "סיפור ושאלה בצידו"‪ :‬שני זוכים‪ ,‬כל אחד בספר ”מדרש שוחר טוב – שמואל משלי“‬
‫או למייל‪:‬‬
‫‪yaepstein@aol.com‬‬ ‫‪.ÌÈÎÂÊÏ ÁÏ˘˙/‰ÁÏ˘ ‰Ú„‰‬‬
‫להערות‪ ,‬הארות ותגובות וכל עניני העלון‪ ,‬יש לפנות לפקס' הנ"ל ‪.‬‬
‫לתרומות‪ ,‬הנצחות והפצה ניתן לפנות למערכת‬
‫© ‪χ¯˘È ı¯‡ - ˙ÈÏÈÚ ÔÈÚÈ„ÂÓ – ÌÈ·˙ÂΉ ÌÈ·¯Ï "„„ÈÁ· „ÂÁȇ"Ï ˙¯ÂÓ˘ ˙ÂÈÂÎʉ ÏÎ‬‬