‫מבחן בתנ"ך‪ :‬סיפורי האבות‬

‫‪21.10.2021‬‬

‫מבנה המבחן‪:‬‬
‫חלק א – יש לענות על שלוש מתוך ארבע שאלות‪ .‬בכל שאלה יש לענות על כל סעיפי השאלה‪.‬‬
‫(‪ 10‬נק' לסעיף – בסה"כ ‪ 90‬נק')‬

‫חלק ב – קטע להבנה וניתוח ("אנסין")‪.‬‬

‫סעיף א' חובה ובחירת עוד שאלה מתוך הסעיפים ב' – ד' (‪ 5‬נק' לשאלה – בסה"כ ‪ 10‬נק')‬

‫משך המבחן‪ 90 :‬דקות‬

‫החומר למבחן‪:‬‬
‫פרק יב‪" :‬לך לך" – אברהם עולה לארץ ישראל‬ ‫‪.1‬‬
‫פרק טו‪ :‬ברית בין הבתרים‬ ‫‪.2‬‬
‫פרק טז‪ :‬הולדת ישמעאל בן אברהם והגר‬ ‫‪.3‬‬
‫פרק יח‪ :‬ביקור שלושת המלאכים‬ ‫‪.4‬‬
‫פרק כא‪ :‬הולדת יצחק‬ ‫‪.5‬‬
‫פרק כב פס' א – יט‪ :‬עקדת יצחק‬ ‫‪.6‬‬
‫פרק כד‪ :‬אירוסי רבקה ויצחק‬ ‫‪.7‬‬
‫פרק כז‪ :‬גניבת הבכורה‬ ‫‪.8‬‬
‫פרק כח‪ :‬חלום יעקב‬ ‫‪.9‬‬
‫פרק כט‪ :‬יעקב ורחל‬ ‫‪.10‬‬
 ‫בראשית י"ב‬

‫פסוקים ‪ :1-9‬הצו האלוהי לאברהם ללכת לכנען ולהשתקע בה‬

‫"‪...‬לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (פסוק ‪ :)1‬הצו האלוהי בנוי במבנה‬ ‫‪‬‬
‫הדרגתי עולה ‪ ,‬מהקל לקשה‪ ,‬שאינו מדגיש את הניתוק הפיסי אלא את הניתוק הנפשי הנדרש מאברהם‪.‬‬
‫אברהם נדרש בהתחלה להתנתק מארצו (הקל ביותר) ולבסוף להתנתק ממשפחתו (הקשה ביותר)‪.‬‬
‫החזרה על המילה "לך" בתחילת הפסוק מטרתה להדגיש את הניתוק המוחלט הנדרש מאברהם‪ .‬הביטוי‬ ‫‪‬‬
‫"לך לך" הוא ביטוי מנחה בסיפורי אברהם ועוד נפגוש אותו בהמשך המסופר (כמו בעקידת יצחק)‪.‬‬
‫אברהם ממלא אחר הצו האלוהי וזוכה לגמול‪ 7 :‬ברכות (מס' טיפולוגי)‪ ,‬כאשר השורש ב‪.‬ר‪.‬ך הוא שורש‬ ‫‪‬‬
‫מנחה‬

‫"ואעשך לגוי גדול‬

‫ואברכך‬

‫ואגדלה שמך‬

‫והיה ברכה‬

‫ואברכה מברכיך‬

‫ומקלליך אאר (אקלל)‬

‫ונברכו בך כל משפחות האדמה"‬

‫הביטוי‬ ‫אברהם לוקח אתו את כל משפחתו ואת לוט (בן אחיו) ואת "כל הנפש אשר עשו"‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫א‪ .‬המילה‬ ‫"כל הנפש אשר עשו" מתפרש בשתי הדרכים הבאות ‪:‬‬
‫ב‪" .‬עשו"‬ ‫"נפש" כוללת גם את כל העבדים השפחות ורכושו של אברהם‪.‬‬
‫במשמעות של חינכו ולימדו‪ .‬הכוונה היא לתלמידי אברהם שלמדו את האמונה המונותיאיסטית באל‪.‬‬
‫אברהם נכנס אל כנען דרך הגבול הצפוני‪ ,‬חונה בשכם‪ ,‬ליד העיר אלון מורה (עיר קדומה‪ ,‬תחת האלון היו‬ ‫‪‬‬
‫מקיימים פולחן זר‪ ,‬מורה מלשון הוראה והכוונה היא להגדת עתידות שהייתה אסורה עפ"י חוקי התורה)‪.‬‬
‫אברהם בונה מזבח לאות תודה לאל שהובילו אל כנען וקיים את הבטחתו (חלקית‪ ,‬כיוון שמסופר‬ ‫‪‬‬
‫בפסוקים ‪ 6-7‬ש"הכנעני אז בארץ" והארץ עוד לא ניתנה לאברהם כפי שהבטיח האל)‪ .‬בניית המזבח‬
‫תחזור מספר פעמים בסיפורי האבות ומטרתה להודות לאל ולהפיץ את האמונה המונותיאיסטית בקרב‬
‫תושבי כנען‪.‬‬
 ‫פסוקים ‪ :10-20‬ירידת אברהם מצרימה‬

‫הרעב "כבד" (קשה) בכנען ואברהם נאלץ לרדת למצרים "לגור שם" = אין הכוונה להשתקעות ולמגורי קבע‬
‫אלא לתקופה זמנית עד אשר יחלוף משבר הרעב‪.‬‬

‫אשתו של אברהם‪ ,‬שרי‪ ,‬אישה יפה ואברהם חושש שהמצרים ירצו בה ואותו יהרגו‪ .‬לכן הוא מבקש ממנה‬
‫"אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך"‪ .‬נשאלת השאלות האם מעשהו של אברהם‬
‫היה נהוג באותה התקופה והאם מעשהו מוסרי?‬

‫בקרב עמים מסוימים היה נהוג שכאשר גבר ואשתו היו נקלעים לעיר זרה‪ ,‬הגבר היה מכריז על‬ ‫‪.1‬‬
‫האישה כאחותו כדי להרחיק גברים אחרים ממנה‪ .‬בהמשך יתברר לאברהם שמנהג זה לא רווח‬
‫במצרים‪.‬‬
‫משמעות הביטוי "יטב לי בעבורך"‪ :‬אברהם ציפה לקבל מתנות תמורת נתינת שרי‪ ,‬כפי שנכתב בפסוק‬ ‫‪.2‬‬
‫‪" 16‬הטיב בעבורו" – אברם קיבל בעלי חיים תמורת שרי‪ .‬לפי פירוש זה התנהגותו של אברם אינה‬
‫מוסרית כי הוא שיקר ונתן את אשתו למען מתנות‪.‬‬
‫אברהם לא שיקר כאשר אמר כי שרי אחותו הי‪ ?:‬שרי הייתה אותו מצד אביו (בראשית כ' ‪ )12‬כאשר‬ ‫‪.3‬‬
‫נישואי אח ואחות היו מקובלים באותה התקופה‪.‬‬

‫האם אברם נקי ממעשה חטא?‬

‫אברהם אינו נקי מחטא כיוון שהיה צריך לבטוח בהגנת האל בשעת צרה‪ .‬מעשהו מעיד על חוסר‬ ‫א‪.‬‬
‫אמונה באל‪.‬‬
‫אברהם משקר למצרים ולכן הם חשבו ששרי מותרת לו‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫המצרים מגלים כי שרי אשת אברהם וכאן האל מצילו מידי המצרים ומחזיר אליו את שרי ע"י הבאת מחלות‬
‫רבות "נגעים גדולים" על בית פרעה‪ .‬האל מעניש את המצרים כיוון שלא דאגו לבדוק לעומק למי שייכת שרי‪.‬‬
‫פרעה מבין כי המחלות הן בעקבות לקיחת שרי‪ ,‬שואל את אברהם לפשר המקרה אך אברהם בוחר לשתוק‬
‫וכנראה שהשתיקה היא כהודאה במעשה והסכמה‪ .‬פרעה מגרש את אברהם ושרי ודואג ללוותם עד לגבולות‬
‫מצרים כדי שלא יפגעו בהם‪.‬‬

‫סיפור זה הוא רמז ליציאת מצרים ול"מעשה אבות סימן לבנים"‪( :‬לדעת חז"ל '''מעשה אבות סימן לבנים'''‬
‫הוא ביטוי ביהדות שמשמעותו‪ :‬האבות מלמדים אותנו כיצד להתנהג במצבים מסוימים‪ ,‬מתוקף היותם אבות‬
‫האומה‪ .‬ה' קובע את עתיד הבנים על פי מה שקרה לאבות‪ .‬מעשיהם של האבות יוצרים את עתידם של בניהם)‪:‬‬
 ‫אברהם יורד מצרימה כדי לשבור את הרעב וגם יעקב ובניו יורדים מצרימה בעקבות הרעב אך‬ ‫‪.1‬‬
‫משתקעים שם‪.‬‬
‫אברהם חושש שיהרגו אותו בגלל יופייה של שרי‪ .‬גם פרעה‪ ,‬בספר שמות‪ ,‬רוצה להרוג את בני ישראל‬ ‫‪.2‬‬
‫וגוזר מוות על הבנים הנולדים‪.‬‬
‫האל מביא מחלות על בית פרעה בעקבות לקיחת שרי‪ .‬גם בספר שמות האל מעניש את מצרים ב ‪10‬‬ ‫‪.3‬‬
‫מכות בעקבות העבדות הקשה של בני ישראל‪.‬‬
‫פרעה מגרש את אברם ושרי במילים "קח ולך" וכך גם בספר שמו פרעה מגרש את בני ישראל באוצרו‬ ‫‪.4‬‬
‫"קחו‪...‬ולכו"‪.‬‬

‫המסר של הסיפור ‪ :‬אברהם אבינו‪ ,‬אבי האומה הישראלית‪ ,‬הוא בשר ודם‪ ,‬דמות אנושית שנבחרה ע"י האל‬
‫וככל אדם הוא טועה ולומד לקח ממעשיו‪ ,‬תוך הבנה שרק דרך הישר ואמונה באל תובל אותו אל דרך‬
‫מבטחים היא ארץ ישראל‪.‬‬
 ‫בראשית ט"ו‬

‫פסוקים ‪ :1-6‬הבטחת האל לאברם על ריבוי זרעו‬

‫האל מתגלה אל אברם ב"מחזה" = חלום‪ ,‬חזון נבואי‪ ,‬מכאן עולה שאברם היה נביא‪.‬‬

‫האל אומר אל אברם‪" :‬אל תירא" (פסוק ‪ )1‬כדי להרגיע את אברם‪ .‬ממה ירא (פוחד) אברהם?‬

‫א‪" .‬אנוכי מגן לך" (פסוק ‪ – )1‬אברהם ניצח את ‪ 4‬המלכים הגדולים (עפ"י המסופר בבראשית י"ד) וכעת‬
‫אברהם חשש שמלכים אלה ינסו לנקום בו‪.‬‬

‫ב‪" .‬או יומו יבוא למוות בלי זרע" – אברהם חשש שימות חשוך בנים והאל רומז לו שיהיו לו בנים וירבה את‬
‫זרעו באומרו "שכרך הרבה מאוד"‪.‬‬

‫אברהם עונה לאל על הבטחתו שהוא חשוך בנים ו"בן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" = מי שיירש אותו הוא‬
‫עבדו אליעזר‪ .‬בקרב העמים המסופוטמיים היה נהוג שאדם חשוך בנים מוריש את רכושו לעבדו‪ .‬זאת בתנאי‬
‫שהעבד דואג לצרכי אדונו עד יום מותו כולל קבורה נאותה‪ .‬דבריו של אברהם אל האל בטלים ברגע שנולד‬
‫לאברהם בנו בכורו יצחק ואליעזר לא יורש את רכושו‪.‬‬

‫האל ממשיך להרגיע את אברהם ומבקש ממנו "הבט נא השמימה וספור הכוכבים‪...‬כה יהיה זרעך" (פסוק ‪)5‬‬
‫– זרעו של אברהם יהיה כה רב‪ ,‬כמספר הכוכבים בשמיים‪ ,‬עד אשר לא ניתן יהיה לספור אותו‪ .‬הכוכבים‬
‫מייצגים את עוצמת האל ואת בריאת העולם המיוחסת רק לישות האלוהית‪ .‬כשם שהאל ברא את הכוכבים‪,‬‬
‫כך האל יקיים את הבטחתו ויקים לאברהם זרע רב‪.‬‬

‫"וחשבה לו לצדקה" – ‪ 2‬פרשנויות‪:‬‬

‫א‪ .‬אברהם האמין להבטחת האל ורואה בהבטחתו מעשה צדקה (מעשה חסד)‪.‬‬

‫ב‪ .‬האל ראה באמונת אברהם בו כמעשה צדקה (מעשה טוב‪ ,‬לזכות)‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :7-21‬הבטחת הארץ וברית בין הביתרים‬

‫הקדמה‪ :‬בפסוקים אלה האל מבטיח לאברם הבטחה‪ ,‬כמו בפסוקים הקודמים‪ ,‬אך הפעם אברם מראה ספק‬
‫בהתגשמות ההבטחה והאל עונה לאברהם על ספקנותו‪.‬‬
 ‫בפסוקים ‪ 7-9‬מתנהל דו שיח בין האל לאברהם‪.‬‬

‫האל‪ :‬מציין בפני אברם את הדרך בה הוביל אותו מאור כשדים ועד לכנען‪.‬‬

‫אברם עונה‪..." :‬במה אדע כי ארשנה" = פרשני רבים פירשו שאברם מבקש סימן או אות כדי לדעת שאכן יירש‬
‫את הארץ‪.‬‬

‫האל מגיב לספקנותו של אברם דרך ברית בין הבתרים‪ ,‬המתבצעת בדרך הבאה‪:‬‬

‫האל מבקש מאברם לקחת עגלה משולשת‪ ,‬עז משולשת‪ ,‬איל משולש תור וגוזל‪ .‬חמשת בע"ח אלה‬ ‫‪.1‬‬
‫נחשבים לטהורים ומותרים לקורבן‪ .‬המילה "משולשת" או "משולש" משמעה‪ :‬א‪ .‬בע"ח היו בני‬
‫שלושה חודשים ב‪ .‬בני שלוש שנים‪ .‬ג‪ .‬בע"ח בני שלוש שנים נחשבו למובחרים ביותר עבור קורבן‪ .‬ד‪.‬‬
‫שלוש בהמות מכל סוג‪.‬‬
‫אברם מבתר חלק מהבהמות לשני חצאים ושם את שני החצאים זה מול זה ככתוב "ויתן איש בתרו‬ ‫‪.2‬‬
‫לקראת רעהו" (פס' ‪.)10‬‬
‫אברם לא מבתר את התור והציפור כי הם היו עופות קטנים וכנראה לא היה נהוג לבתר אותם (ראו‬ ‫‪.3‬‬
‫ויקרא א' ‪.)17‬‬
‫פסוק ‪ :17‬בין הביתרים יעברו "תנור עשן ולפיד האש" = שליחי האל‪.‬‬ ‫‪.4‬‬

‫משמעות הברית וביתור בע"ח‪:‬‬

‫אחדות‪ :‬כשם ששני חלקי בע"ח מונחים זה מול זה‪ ,‬כך שני הצדדים מקבלים עליהם את תנאי הברית‬ ‫א‪.‬‬
‫ומתחייבים לעמוד בהם‪.‬‬
‫איום‪ :‬הצד שלא יעמוד בתנאי הברית ויפר אותה דינו יהיה כחיה המבותרת‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬מדוע אברם עצמו לא עובר בין הביתרים?‬

‫תשובה ‪ :‬בברית זו אברם אינו מתחייב ורק האל‪ .‬לכן רק נציגי האל עוברים בין הביתרים‪.‬‬

‫בפסוקים ‪ 12-16‬האל מתגלה אל אברם בחלום "‪...‬ותרדמה נפלה על אברם‪ "...‬אבל החלום מלווה ב"חשיכה‬
‫ואימה" = ההתגלות האלוהית מלווה בחוויה מפחידה וגם מרמזת על עתיד עם ישראל אשר יהיה זרוע‬
‫בעונשים וחוויות מטלטלות‪.‬‬

‫האל אומר אל אברם‪..." :‬כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (פסוק ‪= )13‬‬
‫האל מספר לאברם על תקופת השעבוד של בני ישראל במצרים‪.‬‬

‫קושי‪ :‬מדוע נכתב ‪ 400‬שנה והרי תקופת השעבוד נמשכה רק ‪ 3‬דורות?‬

‫פתרון‪ 400 :‬שנה הוא הזמן של תקופת הגרות בארץ הזרה‪ ,‬החל מהולדת יצחק ועד ליציאת מצרים‪.‬‬
‫שאלה ‪" :‬וגם את הגוי אשר יעבדו אני דן (מעניש)‪( "...‬פס' ‪ – )14‬מדוע האל מעניש את המצרים והרי הם נבחרו‬
‫ע"י האל להעניש את עמו?‬

‫תשובה ‪ :‬המצרים אכן נבחרו להיות כלי ענישה בידי האל אך הם השתמשו בכוח שניתן להם יתר על המידה‬
‫ושיעבדו ועינו את בני ישראל מעבר לגבולות המותר‪.‬‬

‫פס' ‪" :16‬ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה"‪ :‬רק הדור הרביעי של אברם יזכה לשוב אל‬
‫כנען ולרשת אותה‪ ,‬כלומר דורו של משה‪ .‬רק לאחר ‪ 400‬שנה התושבים הקדמונים של כנען‪ ,‬הם האמורי‪,‬‬
‫ישלמו על כל העון (החטאים) שעשו ואז תהיה הצדקה להשמידם ולרשת את הארץ בה ישבו‪.‬‬

‫בפסוקים ‪ 17-21‬נכרתת ברית בין האל לבין אברם‪ .‬הברית היא חד צדדית‪ ,‬בה האל מתחייב בפני אברם "‪...‬‬
‫לזרעך נתתי את הארץ הזאת‪ "...‬ולכן היא מכונה גם "ברית חסד"‪.‬‬

‫קושי‪ :‬בפסוקים ‪ 19-21‬מציין האל ‪ 10‬עמים זרים השוכנים בארץ אך בספר דברים ובמקומות נוספים מסופר‬
‫על ‪ 7‬עמי כנען‪.‬‬

‫תשובה‪ :‬רשימה זו בבראשית היא רשימה קדומה ובספר דברים היא הרשימה המעודכנת בה גם מסופר כי ‪3‬‬
‫עמים‪ ,‬שישבו בנחלת יהודה‪ ,‬נטמעו בה‪ :‬הקינזי‪ ,‬הקיני והקדמוני (המופיעים בתחילת הרשימה בבראשית) ‪.‬‬

‫ניתן לראות בברית בין הביתרים אלגוריה (משל מפותח) לקורות עם ישראל בעתיד‪:‬‬

‫הבהמה המשולשת = שלושת הדורות שישבו במצרים עד לשחרורם מהשעבוד‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫ביתור הבהמות = עונש העבדות במצרים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הציפור שלא בותרה = הדור הרביעי שלא שועבד ויצא לחופשי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫העיט היורד על הפגרים = פרעה ששעבד את ישראל או האויבים שניסו למנוע את קיום הברית‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫גירוש העיט ע"י אברם = בזכות אברם האל יציל את עמו מעבדות ויגרש את אויביהם מעליהם‪.‬‬ ‫‪‬‬
 ‫בראשית ט"ז‬

‫מבוא‬

‫פרק ט"ז שונה משאר הפרקים שלמדנו עד כה כיוון שהפעם אברם אינו הדמות הראשית בסיפור‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בפרק ט"ז מתוארים המכשולים העומדים בפני קיום ההבטחה לריבוי הזרע והתיישבות בארץ כנען‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בהמשך סיפורי האבות נראה כי רבים המכשולים כמו העקרות של ‪ 3‬האימהות (שרי‪ ,‬רבקה ורחל)‬
‫וסיפור עקידת יצחק בו אברם עומד בפני ניסיון קשה‪.‬‬
‫גיבורי הסיפור מצליחים להתמודד עם המכשולים בעזרת יכולתם האנושית והמוסרית‪ ,‬אך ברור כי יד‬ ‫‪‬‬
‫האל מכוונת את רצף האירועים לקראת מימוש ההבטחה‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :1-3‬שרי נותנת לאברם את הגר לאישה‬

‫שרי רואה כי "הנה עצרני האל מלדת" (פסוק ‪ )2‬ולכן מבקשת מאברם לקחת את הגר לאישה כדי ש"אולי‬
‫אבנה ממנה" = תביא לו בן ותמשיך את זרעו‪ .‬חשוב לציין שלמרות שהגר הביאה לאברם בן זכר מעמדה לא‬
‫השתנה והיא עדיין מכונה "שפחה" (עבד ממין נקבה)‪.‬‬

‫"אולי אבנה ממנה"‪ 2 :‬פירושים עיקריים‪:‬‬

‫א‪ .‬הקמת משפחה – בניית משפחה‪.‬‬

‫ב‪" .‬אבנה" מלשון בן = הגר תלד בן‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬מדוע שרי מוכנה כי אברם ייקח את הגר לאישה?‬

‫תשובה‪:‬‬

‫א‪ .‬שרי תראה בבן שיוולד כאילו היה בנה שלה‪.‬‬

‫ב‪ .‬שרי עושה חסד עם אברם כיוון שכך היא מאפשרת לו להמשיך את זרעו ולממש את הבטחת האל‪.‬‬

‫ג‪ .‬שרי נוהגת על פי מנהג קדום לפיו היו לוקחים שפחה כתחליף לאישה עקרה כדי שתביא לו בן להמשך זרעו‪.‬‬
 ‫אברם לוקח את הגר לאישה "ויבא אל הגר" (פס' ‪ )4‬רק אחרי ששרי "ותקח" ו"ותתן" בעצמה את הגר‬
‫לאברם ‪ .‬ייתכן כי אברם לא היה שלם עם החלטת שרי מתוך אהבה וכבוד כלפיה ולכן שרי הייתה צריכה‬
‫לעשות בעצמה את הצעדים הראשונים כדי לגרום לאברם לפעול‪.‬‬

‫"מקץ עשר שנים" = שרי חיכתה עשר שנים עד אשר החליטה להביא את הגר אל אברם‪ .‬המעשה שלה הוא על‬
‫פי מנהג קדום שבהמשך יהפוך לחוק ביהדות‪ :‬מותר לגבר לגרש את אשתו אם לאחר ‪ 10‬שנים לא הצליחה‬
‫להביא ילד‪ ,‬כיוון שאחת ממטרות הנישואין היא הקמת משפחה‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :4-6‬העימות בין שרי להגר‬

‫"ותקל גבירתה בעינה" (פסוק ‪:)4‬‬

‫אישה שלא ילדה הייתה נתונה לחרפה ולזלזול מצד אימהות ועקרות נחשבה לבושה‪ ,‬כפי שאמרה רחל‬ ‫‪.1‬‬
‫אימנו בבראשית ל' ‪" :23‬ותהר ותלד ותאמר אסף אלוהים את חרפתי" ובשמואל ב' ו' ‪ 20-22‬שם‬
‫מסופר שלמיכל בת שאול לא "היה ילד עד יום מותה"‪.‬‬
‫הגר החלה לבוז לשרי על עקרותה‪ .‬לא מסופר על הדרך בה נהגה הגר אך ייתכן כי התנהגותה הייתה‬ ‫‪.2‬‬
‫כה בזויה עד אשר שרי נפגעה מאוד ופנתה אל אברם‪.‬‬
‫שרי פונה אל אברם ואומרת לו "חמסי עליך" – בדבריה שרי מאשימה את אברם ביחסה של הגר‬ ‫‪.3‬‬
‫אליה‪ .‬ייתכן ששרי מאשימה את אברם באדישות השקפת זלזול – כשם שלא מיהר לקחת את הגר‬
‫לאישה‪ ,‬כך הוא אינו ממהר להתערב בין הנשים‪.‬‬

‫תגובת אברם‪" :‬הנה שפחתך בידך‪ :)6( "...‬אברם מותיר בידי שרי את ההחלטה מה לעשות בהגר‪ .‬כנראה ששרי‬
‫מעט מגזימה בתגובתה כיוון שנכתב "ותענה" = עינתה אותה והמילה עינוי היא בהקשר שלילי‪.‬‬

‫כיצד ניתן להעריך את התנהגותה של שרי?‬

‫תשובה‪:‬‬

‫מבחינה משפטית ‪ :‬עפ"י חוקים קדומים (חוקי חמורבי – מלך בבל שתיקן חוקים חברתיים) שרי נהגה‬ ‫‪.1‬‬
‫על פי החוק כיוון שעל פי החוק אם אישה נתנה את שפחתה לבעלה‪ ,‬אשר הביאה לו ילדים‪ ,‬אך‬
‫השוותה עצמה לגבירתה‪ ,‬דינה יהיה שתשוב למעמד העבדות‪.‬‬
‫מבחינה מוסרית ‪ :‬כנראה ששרי עינתה מאוד את הגר‪ ,‬עד אשר גרמה לה לברוח אל המדבר‪ .‬ייתכן‬ ‫‪.2‬‬
‫שקיימת כאן ביקורת סמויה כלפי שרי כיוון שמלאך האל פונה אל הגר ואומר אליה‪" :‬כי שמע האל‬
‫את עניך" (‪)11‬‬
‫פירש רמב"ן ‪ :‬לא רק שרי חטאה אלא גם אברם בכך שלא התערב ואפשר לשרי לענות את הגר‪ .‬ייתכן‬ ‫‪.3‬‬
‫שלפנינו סיפור אטיולוגי (סיבתי)‪ :‬זו הסיבה לעימות התמידי בין צאצאי הגר (הישמעאלים) לבין‬
‫צאצאי אברם (עם ישראל ובהמשך העם היהודי)‪.‬‬
 ‫פסוקים ‪ :7-16‬בשורת מלאך האל להגר על הולדת בנה ישמעאל‪.‬‬

‫משמעות השם הגר‪ :‬א‪ .‬מלשון גר‪ ,‬גרה (תושבת זמנית) ארץ זרה‪ .‬ב‪ .‬מלשון להגר (לעבור) לארץ אחרת‪.‬‬

‫הגר בורחת למדבר דרך "שור" = הגבול בין מצרים לכנען‪ .‬בדרך זו היו מעיינות מים וייתכן כי הגר רצתה לשוב‬
‫לארץ ממנה הגיעה – למצרים‪.‬‬

‫קושי‪ :‬מדוע המלאך שואל את הגר "אי מזה באת ואנה תלכי"‪ .‬האם הוא אינו יודע מדוע היא בורחת?‬

‫תשובה‪ :‬מטרת המלאך היא לשאול שאלה רטורית כדי לפתוח עמה בשיחה‪.‬‬

‫"הנך הרה וילדת בן" (פס' ‪ – )11‬לפנינו נוסחה ספרותית קבועה המתארת הכרזה אלוהית על לידת אישיות‬
‫חשובה ועל תפקידה העתידי‪ .‬נוסחה זו בנויה מחמישה שלבים‪ .1 :‬פנייה לאישה או לאחרים בנוכחות האישה‪,‬‬
‫‪ .2‬קביעת מין היילוד‪ .3 ,‬מתן שם סמלי לנולד‪ .4 ,‬הנימוק לשם הניתן ‪ .5‬ומתן תפקיד לרך הנולד‪.‬‬

‫נוסחת פתיחה‪ :‬בפסוקים ‪ 9-11‬מופיעה נוסחת הפתיחה "ויאמר לה מלאך האל" ‪ 3‬פעמים‪ .‬בכל פעם נוסחה‬
‫זו פותחת נושא חדש או הבטחה חדשה‪:‬‬

‫לשוב לבית שרי ולהמשיך להתענות תחת ידיה‪ .‬ייתכן שהמלאך ממליץ להגר לשוב אל שרי במקום‬ ‫‪.1‬‬
‫להיות חשופה לתלאות המדבר‪.‬‬
‫הבטחה לריבוי זרעה‪ .‬בשורה שתתקיים רק בעתיד הרחוק‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫ישועה בעתיד הקרוב‪ ,‬עם לד בנה ישמעאל‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫בנה של הגר‪ -‬ישמעאל‪:‬‬

‫מדרש שם ‪ :‬משמעות שמו – שמע האל את עוניה (העינוי של שרי) של הגר‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫תכונותיו על פי פסוק ‪ :12‬א‪" .‬פרא אדם" – אין הכוונה לתכונה שלילית‪ ,‬אלא לתכונה המייצגת חופש‬ ‫‪.2‬‬
‫כמו חמור בר מדברי‪ .‬ואכן זרעו של ישמעאל היה עם נודד במדבר‪ .‬ב‪" .‬ויד כל בו" – ישמעאל ילחם‬
‫בכל אויביו ויצליח לגבור עליהם "ועל פני כל אחיו ישכון"‪.‬‬

‫הגר מבינה כי מלאך האל מדבר אליה‪ ,‬לפי ידיעתו כי היא בהריון וכי היא נושאת ברחמה בן‪ .‬היא קוראת‬
‫למקום בו נגלה אליה המלאך "באר לחי ראי" (‪ )14‬ואת המלאך היא מכנה "אל ראי" (‪ .)13‬משמעות שני‬
‫השמות היא‪" :‬אל ראי" = האל ראה אותי‪" .‬באר לחי ראי" = לאל החי הרואה אותי‪ .‬מקום זה הופך לקדוש‬
‫בעקבות התגלות זו ויצחק אבינו יפגוש שם את רבקה ויגור שם עד מות אברם‪.‬‬
 ‫בראשית י"ח‬

‫הקדמה‪ :‬פרקים י"ח וי"ט הם פרשה אחת‪ ,‬במרכזה עומדים אברהם ולוט הצדיקים (בן אחיו) מול תושבי‬
‫סדום הרשעים‪ .‬צדקתם מתבטאת בהכנסת אורחים נאותה מול רשעותם של תושבי סדום שאינם יודעים‬
‫להכניס אורחים ואף מתנכלים להם‪.‬‬

‫פסוקים ‪ 3 :1-16‬המלאכים מבקרים באוהלו של אברהם‬

‫האל מתגלה אל אברהם בצהרי יום חם‪ .‬לא מפורט בפסוק ‪ 1‬כיצד האל מתגלה ובהמשך יתואר שהתגלות האל‬
‫נעשה דרך ‪ 3‬מלאכים שהתחזו למלאכים‪.‬‬

‫מיד כאשר אברהם רואה את ‪ 3‬המלאכים הוא רץ אליהם‪ ,‬כיאה להכנסת אורחים טובה ופונה אל הבכיר‬
‫ביניהם במילים "אדוני" ו"בעיניך‪...‬תעבר מעל עבדך" (‪ )3‬בלשון יחיד‪.‬‬

‫בפסוק ‪ 4‬אברהם עובר לדבר בלשון רבים כדי להדגיש שהזמנתו אינה מכוונת רק אל הבכיר אלא אל ‪3‬‬
‫המלאכים‪.‬‬

‫תפקידם של ‪ 3‬המלאכים‪ :‬לפי פרשנות המלאך הבכיר נשאר לדבר עם אברהם ולבשר לו על הולד בנו והשניים‬
‫הנותרים הלכו לסדום כדי להשחיתה‪.‬‬

‫מתוך התנהגותו של אברהם עולה נדיבותו ועל הכנסת אורחים נאותה‪:‬‬

‫אברהם מציע למלאכים ארוחה צנועה אך מגיש להם ארוחה מכובדת‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אברהם משרת אותם בעצמו "והוא עמד מעליהם" (‪)8‬‬ ‫‪‬‬
‫שורשים מנחים ר‪.‬ו‪.‬ץ ומ‪.‬ה‪.‬ר המצביעים על רצונו העז של אברהם לקיים את הכנסת האורחים‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫הבכיר בין המלאכים מבשר לאברהם כי בעוד שנה ישוב אל אברהם‪ ,‬בדיוק כאשר שרה תלד בן לאברהם‪:‬‬
‫"שוב אשוב אליך כעת יחיה‪ – "...‬הביטוי "כעת יחיה" משמעותו‪ :‬א‪ .‬בעוד תשעה חודשי לידה‪ ,‬הרגע בו העובר‬
‫מתפתח‪ .‬ב‪ .‬בעוד שנה מהיום‪.‬‬

‫תגובות אברהם ושרי לבשורת המלאך הן תגובות שונות‪:‬‬

 ‫אברהם – שתיקתו מעידה על אמונתו בדברי המלאך‪.‬‬

‫שרי – צוחקת ומעידה על חוסר אמונה בבשורה האלוהית‪.‬‬

‫שרה חושבת בזמן שהיא צוחקת‪ .‬מחשבתה היא‪" :‬אחרי בלתי הייתה לי עדנה ואדוני זקן"‪:‬‬

‫א‪ .‬עדנה = מחזור חודשי‪ ,‬שרה כבר אינה צעירה והפסיקה לקבל מחזור חודשי‪ .‬לכן כבר אינה יכולה ללדת‪ .‬ב‪.‬‬
‫עדנה = פריון וריבוי‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬מלאך האל מכונה בשני שמות‪ ,‬פעמיים הוא מכונה "איש" (פס' ‪ )2+16‬ופעם אחת הוא מכונה "ה'"‪.‬‬
‫מדוע‪:‬‬

‫תשובה ‪ :‬כאשר מלאך האל מתפקד כאורח של אברהם הוא מכונה ‪,‬איש" אך כאשר הוא מבשר בשורה אלוהית‬
‫הוא מכונה "ה"‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :17-19‬הרהורי האל על אברהם‬

‫האל מחליט לשתף את אברהם בהחלטתו להשמיד את סדום ועמורה‪ .‬אברהם הוא נביא וכיאה לנביא‪ ,‬במקרה‬
‫של נבואת פורענות‪ ,‬עליו להתפלל למען שלום החוטאים כדי לבטל את הפורענות‪.‬‬

‫האל מסביר מדוע בחר לשתף את אברהם בגורלה של סדום ועמורה‪" :‬כי ידעתיו (בחרתיו) למען אשר יצווה‬
‫את בניו‪...‬ושמרו דרך האל לעשות צדקה ומשפט (משפט צדק)‪ – "...‬האל בחר באברהם כיוון שידע שאברהם‬
‫ימשיך את דרך האל‪ ,‬הוא ובני ביתו‪ ,‬יקיים משפט צדק וילדך בדרכי המוסר‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :20-33‬הדיון בין אברהם לבין האל על גורל סדום ועמורה‬

‫בתחילה האל מציג את אשמת תושבי סדום ועמורה ‪" :‬זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד" (‬
‫‪ – )20‬החלשים והעשוקים כה סובלים מידי הרשעים וזעקתם הגדולה נשמעת ע"י האל‪.‬‬

‫האל אומר "ארדה נא ואראה הכעצקתה הבאה אלי עשו כלה (כליה‪ ,‬השמדה) ואם לא אדעה (אדע כיצד‬
‫לנהוג בהם או ארחם עליהם)" (‪ .)21‬קושי‪ :‬מדוע האל צריך לרדת אל סדום כדי לראות את חטאיהם?‬

‫פתרון ‪ :‬אין האל ממש יורד אל הארץ‪ ,‬אלא נותן כאן דוגמה לשופט אידיאלי – על שופט לרדת אל העם ולבדוק‬
‫מקרוב את הנעשה כדי לקיים משפט צדק‪.‬‬

‫בפסוק ‪ 22‬קיים תיקון סופרים‪ :‬נכתב "ואברהם עודנו עומד לפני האל" ובמקור היה כתוב "וה' עודנו עומד‬
‫לפני אברהם"‪ .‬אין זה מכובד כלפי האל שהוא ממתין לאברהם ולכן שונה הכתוב שאברהם חיכה לאל‪.‬‬

‫האל אינו מגלה לאברהם מהו עונשם של תושבי סדום ועמורה כדי לבחון את אברהם האם ינסה להתפלל‬
‫למען החוטאים‪ .‬אברהם בוחר לסנגר (להגן) על תושבי סדום למרות שאינם קרובי משפחתו וכך הוא מוכיח‬
‫את אהבתו לזולת ואת תחושת האחריות הקולקטיבית שלו‪ .‬כך אברהם מקיים את ייעודו כאבי האומה‪,‬‬
‫המקיים משפט צדק‪.‬‬

‫הדיון בין אברהם לבין האל בנוי במבנה ספרותי המשרת את תוכן הדברים‪:‬‬
 ‫מבנה הדרגתי יורד‪ :‬בקשות אברהם מהאל ותשובות האל אל אברהם‪ ,‬מבחינת אורכן‪ ,‬בנויות‬ ‫‪.1‬‬
‫בסדר הדרגתי יורד‪.‬‬
‫מבנה הדרגתי עולה‪ :‬בכל פעם שאברהם מבקש בקשה‪ ,‬בקשתו גדולה יותר בעבור מספר קטן יותר‬ ‫‪.2‬‬
‫של צדיקים‪ .‬במקביל עולה רמת הוויתור של האל‪ ,‬המוכן עם כל בקשה‪ ,‬להציל את תושבי סדום‬
‫בעבור פחות צדיקים‪.‬‬
‫כל בקשות אברהם ‪ ,‬למעט הבקשה הראשונה‪ ,‬המוצגת כדרישה בצורת שאלה("האף תספה צדיק‬ ‫‪.3‬‬
‫עם רשע")‪ ,‬בנויות בלשון בקשה ותחינה במטרה לבקש מהאל לקיים משפט צדק ולא להעניש את‬
‫הצדיקים בשל רשעות החוטאים‪" :‬אל נא יחר לאדוני" (פס' ‪ )30‬ו"הנה נא הואלתי" (פס' ‪.)27‬‬
‫בקשתו האחרונה של אברהם נעצרת ב ‪ 10‬צדיקים כיוון שעשרה הם מניין‪ ,‬מס' מינמלי‪.‬‬ ‫‪.4‬‬

‫בראשית כ"א א ‪ -‬כא‬

‫הולדת יצחק וגירוש ישמעאל‬

‫שמו של יצחק ‪ -‬מדרש שם‪ :‬בפרק י"ז פס' ‪ 12‬סופר שאברהם צחק בליבו ובפרק י"ח פס' ‪ 12‬שרה צחקה‬
‫"בקרבה"‪ .‬צחוקו של אברהם הביע תודה לאל על הבשורה וצחוקה של שרה הביע ייאוש ממצבה‪ .‬על צחוקם‬
‫של ואברהם נקרא שמו יצחק ‪ .‬באמצעות שמו בולטת העובדה שיצחק נולד בדרך נס‪.‬‬

‫בפס' ‪ 6‬שרה מוסיפה משמעות נוספת לשמו של יצחק‪" :‬צחוק עדה לי אלוהים כל השומע יצחק לי" – כל מי‬
‫שישמע על הולדת יצחק‪ ,‬כנגד כל הסיכויים‪ ,‬יצחק ויתפלא כפי שנכתב "מי מלל לאברהם‪ – "...‬מי חשב שנס‬
‫כזה יקרה לאברהם? – לפנינו שאלה רטורית המדגישה את ההערכה כלפי הנס האלוהי הגדול‪.‬‬

‫שרה רואה את ישמעאל "מצחק" (פס' ‪ .)9‬המשמעות של "מצחק"‪ :‬א‪ .‬ישמעאל לעג לאברהם ושרה על שילדו‬
‫בגיל מופלג‪ .‬ב‪ .‬ישמעאל צחק על יצחק כיוון שערכו לכבוד הולדתו משתה גדול‪.‬‬

‫שרה מבקשת מאברהם לגרש את ישמעאל והגר ומציגה סיבה‪" :‬כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם‬
‫יצחק" – על פי חוקים קדומים אב המשפחה יכול היה לשלול את זכויות הירושה של בן האמה אם היה‬
‫מגרש אותו‪ .‬מטרתה של שרה היא לשלול את זכויות ישמעאל ‪ .‬בנוסף‪ ,‬בדברי שרה קיים זלזול כלפי הגר‬
‫וישמעאל – "בן האמה הזאת" לעומת "בני עם יצחק"‪.‬‬

‫תגובת אברהם‪" :‬וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו" (פס' ‪ – )11‬בקשתה של שרה רעה בעיני אברהם‬
‫ואברהם כועס על כך‪ .‬בשונה מפרק ט"ז שם אברהם היה פסיבי ונתן לשרה לעשות בהגר כרצונה‪ ,‬בפרק זה‬
‫אברהם נוקט עמדה‪ .‬הסיבה להבדל היא שבפרק ט"ז הגר הייתה עדיין בהיריון ואברהם עוד לא הכיר את בנו‬
‫ישמעאל ואילו בפרק זה ישמעאל כבר נולד ואברהם נקשר אליו רגשית ולכן הוא גם מכנה אותו "בני"‪.‬‬
 ‫תגובת האל ‪ :‬האל פונה אל אברהם ומבקש ממנו ‪,‬אל ירע בעיניך‪...‬כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי‬
‫ביצחק יקרא לך זרע וגם את בן האמה לגוי אשימנו‪( "...‬פס' ‪ – )12‬תגובת האל מעורר פליאה‪ :‬כיצד ייתכן‬
‫שהאל‪ ,‬אל מלא רחמים וחמלה‪ ,‬מסכים עם הדרישה חסרת המוסריות של שרה?‬

‫תשובה ‪ :‬תגובת האל משקפת את תכניות האל לעתיד‪ ,‬גם אם אינן ברורות לאדם‪ .‬רק הפרדה בין ישמעאל לבין‬
‫יצחק תאפשר לאל להפוך את יצחק לגוי גדול‪ ,‬אשר יירש את כנען ולהפריד בין שני לאומים שונים‪ .‬למרות‬
‫בקשת שרה לגרש א הגר וישמעאל חסרי כול‪ ,‬האל מבטיח כי יהפוך את ישמעאל לגוי גדול‪.‬‬

‫אברהם מציית לדברי האל ושולח את הגר וישמעאל‪ ,‬אך מצייד אותם במזון ובמים‪ .‬ריבוי הפעלים במעשי‬
‫אברהם ועצם כך שאברהם עושה בעצמו את הפעולות‪ ,‬מעיד על אהבתו ודאגתו אליהם‪ .‬אין חילופי דברים בין‬
‫אברהם לבין הגר ובנה והשתיקה מעידה על מבוכה ועל סערת רגשות‪ .‬גירוש ישמעאל הוא ניסיון נוסף בו‬
‫עומד אברהם ויש המכנים גירוש זה "עקידת ישמעאל" כיוון שהגירוש מכאיב לאברהם בדיוק כמו כאב של‬
‫עקידה‪.‬‬

‫מעשה אברהם ודרישת האל מנוגדים לחוק ירושת הבן הבכור (דברים כ"א ‪ )15-17‬הקובע שגם אם הבן הבכור‬
‫הוא בנה של האישה השנואה‪ ,‬עליו לקבל פי שניים מהבן הצעיר‪ .‬ישמעאל מקופח והאל דורש כי הבן הצעיר‪,‬‬
‫יצחק‪ ,‬יקבל את זכויות הבכור‪.‬‬

‫הגר וישמעאל מאבדים את דרכם במדבר‪ ,‬המים נגמרים "ויכלו המים" והגר‪ ,‬מייאוש‪ ,‬משליכה את בנה "תחת‬
‫אחד השיחים" (פס' ‪ .) 15‬היא יושבת במרחק "מטוחי הקשת" – במרחק יריית חץ מקשת ואומרת "אל אראה‬
‫במות הילד" – היא לא רוצה לראות כיצד בנה מת‪" .‬מטוחי הקשת" מרמז על עיסוקו בעתיד של ישמעאל‬
‫"רובה קשת" כפי שיסופר בפסוק ‪.20‬‬

‫התנהגותה של הגר אינה משקפת אימהות מסורה ‪ ,‬כיוון שהיא משליכה ("ותשלך") את בנה מתחת לשיחים‬
‫ואינו נותרת לשבת לידו‪ .‬ייתכן שזו הסיבה שנכתב פעמיים בפסוק ‪" :17‬וישמע אלוהים את קול הנער" ולא‬
‫את קולה את הגר כיוון שהאל דואג לנער ולא לאם שהשליכה אותו‪ .‬בנוסף‪ ,‬המילים "וישמע אלוהים"‬
‫מתקשרות למשמעות שמו של ישמעאל‪.‬‬

‫למרות גירושו של ישמעאל‪ ,‬ישמעאל ממשיך לכבד את אביו אברהם והוכחה לכך היא בפרק כ"ה פס' ‪ 9‬שם‬ ‫‪‬‬
‫מסופר שישמעאל ויצחק מלווים יחד את אברהם בדרכו האחרונה‪.‬‬
‫לפנינו סיפור אטיולוגי (סיבתי) המסביר מדוע קיימת איבה עתיקת יומין בין זרע יצחק לבין זרע ישמעאל‬ ‫‪‬‬
‫ומדוע זרעו של ישמעאל הוא שוכן מדבר‪.‬‬
‫השוואה‪ :‬גירוש הגר וישמעאל (פרק כ"א) לבין בריחת הגר מבית שרה ואברהם (פרק ט"ז)‬

‫דומה‪:‬‬

‫רגשות הקנאה והאיבה של שרה מניעים את העלילה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫אברהם נענה לדרישת שרה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫הגר נאלצת לברוח או לעזוב‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫הגר תועה במדבר‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
 ‫מלאך האל פונה אל הגר‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫האל מבטיח להגר עתיד טוב עבור בנה‪.‬‬ ‫‪.6‬‬

‫שונה‪:‬‬

‫בפרק ט"ז הגר התגרתה בשרה ובפרק כ"א הגר לא עשתה דבר ומגורשת ללא סיבה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫בפרק ט"ז אברהם פסיבי ואילו בפרק כ"א אברהם כועס על שרה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫בפרק ט"ז קודם הגר מגלה את באר המים ואז המלאך מתגלה אליה ואילו בפרק כ"א קודם המלאך‬ ‫‪.3‬‬
‫מתגלה ואז הגר מוצאת את באר המים‪.‬‬
‫בסיום הסיפור בפרק ט"ז הגר חוזרת לבית אברהם ושרה ואילו בפרק כ"א הגר עוזבת לתמיד ואינה‬ ‫‪.4‬‬
‫שבה לבית אדוניה‪.‬‬

‫בראשית כ"ב א ‪ -‬יט‪ :‬עקידת יצחק‬

‫אברהם ושרי עברו תקופה קשה‪ ,‬בה התמודדו עם הבאת ילד לעולם כנגד כל הסיכויים‪ ,‬ילד שנבחר להיות‬
‫ממשיכו של אברהם וממנו יצא גוי גדול‪ .‬בפרק כ"ב אברהם עומד בפני הניסיון הגדול ביותר‪ ,‬הדורש ממנו‬
‫כוחות נפשיים עצומים‪ :‬הקרבת בנו היחיד יצחק ‪ .‬ניסיון זה מקבל עוצמה גדולה יותר כאשר הוא מופיע לאחר‬
‫גירוש ישמעאל‪ :‬אברהם נאלץ להיפרד משי בניו‪.‬‬

‫לשיטת חז"ל ניסיון זה מכונה "עקידת יצחק" כיוון שגם יצחק עמד בניסיון כאשר לא ניסה לסרב להיעקד‬
‫ככתוב "וילכו שניהם יחדיו" (פס '‪.)8‬‬

‫פסוקים ‪ :1-14‬סיפור העקידה‬

‫"והאלוהים ניסה את אברהם‪ – )1( "...‬המחבר מדגיש שזהו רק ניסיון כדי להרגיע את הקורא שמטרתו של‬
‫האל היא רק לבחון את אברהם ואין הוא רוצה ביצחק כקורבן‪.‬‬

‫צו האל‪..." :‬קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה" (‪:)2‬‬

‫הביטוי "לך לך" מקשר בין הצו בפרק י"ב לבין הצו בפרק כ"ב‪ .‬ביטוי מנחה זה פותח וסוגר את‬ ‫‪.1‬‬
‫ניסיונות האל את אברהם ומדגיש את צייתנות אברהם לצו האל‪.‬‬
‫דומה‪ :‬בשני הפרקים הצו האלוהי בנוי במבנה הדרגתי עולה‪ ,‬מהקל לכבד‪ ,‬אולי כדי להקל על אברהם‬ ‫‪.2‬‬
‫לעמוד בניסיון‪ .‬אברהם מקיים את הצו ללא עוררין‪.‬‬
‫שונה‪ :‬בעוד שבפרק י"ב אברהם נדרש להתנתק מעברו ‪ ,‬בפרק כ"ב אברהם מתבקש להתנתק מעתידו‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫הניתוק מהעתיד קשה יותר בעיקר לאור הציפייה רבת השנים של אברהם להולדת בנו‪.‬‬
 ‫הר הבית – שמו המקראי הוא הר המוריה ‪ ,‬במזרח העיר העתיקה בירושלים‪ .‬על פי המקרא סיפור‬ ‫‪.4‬‬
‫העקידה התרחש בהר המוריה‪ ,‬כיום הר הבית בו נבנה בית המקדש ע"י שלמה‪.‬‬
‫בפרק כ"ב יש תוספת של "קח נא" כנראה כדי לרכך את הבקשה הקשה ביותר שדרש האל מאברהם‪.‬‬ ‫‪.5‬‬

‫המילה "הנני" היא מילה מנחה החוזרת ‪ 3‬פעמים בסיפור ומטרתה להדגיש את הסיפור הטראגי של אברהם‬
‫ואת צייתנו המוחלטת לצו האלוהי‪:‬‬

‫"הנני" – פס' ‪ :1‬אברהם עונה לפניית האל ובכך הוא מוכיח צייתנות ונאמנות לאל‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫"הנני" – פס' ‪ :7‬אברהם עונה לבנו יצחק וכך מוכיח את אהבתו הגדולה לבנו יחידו‪ .‬הניגוד בין‬ ‫‪.2‬‬
‫פס' ‪ 1‬לבין פסוק ‪ 7‬מדגיש את הקונפליקט הנפשי בו מצוי אברהם‪ :‬בין האל לבין יצחק בנו‪.‬‬
‫"הנני" – פס' ‪ :11‬פתרון לקונפליקט בו מצוי אברהם ‪ :‬אברהם עונה לפניית מלאך האל העוצר את‬ ‫‪.3‬‬
‫אברהם את עקידת בנו‪ .‬פתרון זה מדגיש כי האל אינו זקוק לקורבן אדם ואין ניגוד בין מסירות‬
‫אברהם לאל לבין מסירות אברהם לבנו‪.‬‬

‫סיפור העקידה הוא סיפור טראומתי וטעון רגשות‪ ,‬אך המחבר אינו מתאר את רגשות הנפשות הפועלות‪ .‬דרך‬
‫אמצעים אומנותיים (ריבוי פעלים‪ ,‬מילים מנחות ועוד) ניתן ללמוד על סערת הרגשות בה מצוי אברהם‪:‬‬

‫פסוק ‪" :3‬וישכם אברהם בבוקר" – אברהם קם מוקדם עקב סערת רגשות‪ ,‬או נדודי שינה ומיהר‬ ‫‪‬‬
‫לבצע את הצו האלוהי‪ .‬ייתכן שאברהם רצה להסתיר את העקידה מפני אשתו שרה כדי שלא‬
‫תשאל אותו על מעשהו‪.‬‬
‫פסוק ‪ :3‬ריבוי פעלים‪" :‬ויחבוש" "ויקח" ויבקע" – אברהם בוחר לעשות את הפעולות בעצמו‬ ‫‪‬‬
‫למרות גילו כדי להוכיח את נאמנותו לאל ושאינו מהסס לקיים את הצו האלוהי‪ .‬ייתכן שאברהם‬
‫נוקט בפעולות רכבות כדי להסיח את דעתו ממחשבות רבות ומסערת רגשות שאפפה אותו‪.‬‬

‫"ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק" (פס' ‪ :)4‬המחבר מציין שאברהם היה בדרך‬
‫‪ 3‬ימים‪ .‬על כך אמר רש"י‪ :‬העקידה לא הייתה החלטה חפוזה‪ ,‬אלא אברהם היה צריך ללכת במשך ‪ 3‬ימים‪,‬‬
‫ימים בהם היה נתון במאבק פנימי ובסערת רגשות עצומה‪ ,‬כאשר בנו יחידו לצדו‪.‬‬

‫בפסוק ‪ 5‬מסופר שאברהם מבקש מנעריו לחכות עם החמור ורק הוא ובנו ימשיכו בדרך‪ .‬בקשתו של אברהם‬
‫נובעת מהבנתו שאין הנערים מסוגלים להבין את המעשה שאברהם עומד לעשות ואינם צריכים להיות חלק‬
‫מניסיון זה‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :7-8‬הדיאלוג בין אברהם ליצחק‪:‬‬

‫הדיאלוג נפתח ע"י יצחק‪ ,‬לאחר שתיקה מעיקה ביניהם‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫הדיאלוג חושף רגשות מורכבים של אב ובנו הצועדים לקראת העקידה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫המילה "ויאמר" היא מילה מנחה‪ ,‬החוזרת ‪ 5‬פעמים‪ ,‬כנראה כדי להדגיש שהשיחה ביניהם לא קלחה‬ ‫‪‬‬
‫ולא התנהלה בקלות‪ ,‬היו הפסקות רבות המעידות על קושי בביטוי רגשות בגלל המתח בוו שניהם‬
‫נתונים‪.‬‬
 ‫הכינויים "אב" ו"בן" חוזרים ‪ ,‬לכאורה חזרה מיותרת‪ ,‬אך מטרתם להדגיש את הקשר ההדוק בין‬ ‫‪‬‬
‫האב המבטא אהבה גדולה לבנו אך עומד לעקוד אותו לבין הבן המנסה לשאוב ביטחון מאביו‪.‬‬
‫המילה "בן" היא מילה מנחה בפרק זה ‪ -‬חוזרת ‪ 10‬פעמים בצורותיה השונות כדי להדגיש את אהבת‬ ‫‪‬‬
‫אברהם לבנו יצחק ואת רגשותיו האבהיים ואת גודל הקורבן הנדרש ממנו‪.‬‬
‫הצירוף "את בנך את יחידך" חוזר שלוש פעמים כדי להדגיש שאברהם עומד בפני ניסיון מאוד קשה –‬ ‫‪‬‬
‫הקרבת הבן היחיד לו זכה‪.‬‬

‫יצחק שואל את אברהם "ואיה השה לעולה" – יצחק מבין שהוא הקורבן‪ ,‬כאשר הוא רואה שאין בידי אביו‬
‫את השה לקורבן‪ .‬אברהם עונה ‪" :‬אלוהים יראה לי את השה לעולה בני" – אברהם יודע שיצחק הוא הקורבן‬
‫אך עונה תשובה מתחמקת כדי לתמוך בבנו‪ .‬בעקיפין אברהם עונה ליצחק שהוא הקורבן‪.‬‬

‫נאמר על אברהם ויצחק פעמיים "וילכו שניהם יחדיו" בפסוק ‪ 6‬ו ‪ .8‬הפסוק ‪ 6‬ההליכה היא פיזית בעוד‬
‫שבפסוק ‪ 8‬ההליכה היא רוחנית כי יצחק מבין שהוא הקורבן ולמרות זאת הוא ממשיך ללכת עם אביו ומוכיח‬
‫אמונה שלמה באל בדיוק כמו אביו‪ .‬על כך אמרו חז"ל‪" :‬זה הולך לעקוד וזה להיעקד‪ "...‬השורש י‪.‬ח‪.‬ד כשורש‬
‫מנחה (מופיע גם בפסוק ‪ )19‬מראה את הטראומה הטרגית המשותפת לאב ולבנו‪.‬‬

‫שיא הסיפור הוא בפסוקים ‪ 10-11‬שם מסופר שאברהם ממש שולח את ידו אל המאכלת כדי לעקוד את בנו‪.‬‬
‫מלאך האל קורא פעמיים אל אברהם "אברהם אברהם" כדי להביע חשש שאברהם אכן יעקוד את בנו וכדי‬
‫להפסיק את המעשה‪ .‬מלאך האל אומר את אברהם "כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה"‪.‬‬

‫קושי תיאולוגי (דתי) ‪ :‬מדוע רק עכשיו האל יודע שאברהם מאמין בו? האם יש נסתר מהאל? האם הניסיונות‬
‫הקודמים בהם עמד אברהם לא הוכיחו את נאמנותו? פתרונות‪:‬‬

‫מעשהו של אברהם כעת יוכיח מדוע האל בחר בו להיות אבי האומה‪ ,‬אם יישאל לפשר בחירתו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ניסיונו של אברהם ישמש דוגמה לאנושות מהי מידת ההקרבה למען האמונה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ייסורי הצדיק‪ ,‬במקרה זה של אברהם‪ ,‬מטרתם להוכיח לצדיק מהן יכולותיו המוסריות ברגעים‬ ‫‪‬‬
‫הקשים‪ .‬מטרת האל היא להוכיח לצדיק שהוא מסוגל לעמוד בניסיון ועל כך יקבל שכר‪.‬‬

‫לסיכום‪ :‬פרשת עקידת יצחק נכללת בתפילת שחרית בכל יום ובראש השנה תוקעים בשופר (מקרנו של איל)‬
‫בצירוף לתפילה‪ .‬השופר העשוי מקרן של איל הוא זכר לאיל שהוקרב במקום יצחק‪ .‬המשמעות הסמלית של‬
‫תקיעת השופר היא לזכור את האונה הגדולה של האבות אברהם ויצחק‪ .‬בזכות אמונה זו נוכל אנו לבקש‬
‫רחמים מהאל וסליחה על חטאינו‪.‬‬

‫סיפור העקידה מלמד על קדושת החיים כערך עליון ועל איסור קורבן אדם בניגוד לקורבנות אדם שהיו‬
‫מקובלים בעבודה הזרה בקרב העמים הזרים‪.‬‬

‫יש הרואים הסיפור העקידה‪ ,‬אשר התרחש בהר המוריה הוא הר הבית‪ ,‬סיפור אטילוגי (סיבתי) המסביר‬
‫מדוע בהמשך נדרש עם ישראל להקריב קורבנות רק במקום אחד – בבית המקדש בהר הבית‪ .‬אברהם קורא‬
 ‫למקום "ה' יראה" כי "בהר אשר יראה" (פס' ‪ – )14‬לפנינו מדרש שם‪ :‬שם האל ראה את אמונת אברהם ושם‬
‫האל יראה את אמונת העם בו‪ .‬זה המקום אליו יעלה העם להקריב קורבנות ולהראות אמונתו‪.‬‬

‫בפסוקים ‪ 15-19‬מתרחשת ההתגלות השנייה של מלאך האל אל אברהם‪ :‬לאחר שאברהם עמד בניסיון הקשה‬
‫ביותר‪ ,‬הוא זוכה לברכות‪ ,‬כמו בפרק י"ב‪ ,‬אך הפעם נוספת לברכה זו שבועה "בי נשבעתי נאום ה'" (‪ )16‬הנותנת‬
‫תוקף לברכות‪ .‬הפעם נוספת ברכה חדשה‪" :‬וירש זרעך את שער אויביו" הרומזת על ניצחון עם ישראל את‬
‫אויביו בכיבוש הארץ‪.‬‬

‫בראשית כ"ד – נישואי רבקה ליצחק‬

‫פס' ‪ - 4 – 1‬אברהם שולח את עבדו לארצו כדי לקחת אישה ליצחק‪.‬‬
‫"שים ידך תחת ירכי" – העבד שם ידו תחת ירך אברהם‪ ,‬מעשה סימלי אשר משמעותו היא‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫הירך רומז על מקום ברית המילה‪ ,‬שהיא הברית בין ה' לנשבע (פרק י"ז)‪ .‬הביטוי "יוצאי ירך" =‬
‫צאצאים‪.‬‬
‫יצחק מוצג כפסיבי‪ :‬לא יוזם את הנישואים‪ ,‬לא הולך בעצמו לחפש את הכלה‪ ,‬לא בוחר באשתו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫פס‪ – 27 - 10 .‬המפגש בין העבד לרבקה‬
‫‪ – 11 – 10‬העבד (אליעזר) לוקח עימו מתנות וגמלים והולך לחרן‪ ,‬עירו של נחור אחי אברהם‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫לעת ערב מגיעים לבאר המים‪ ,‬בשעת שאיבת המים של בנות העיר‪ .‬הבאר – מקום התכנסות‬
‫ומפגש‪.‬‬
‫‪ – 14 – 12‬העבד מתפלל לה' שיזמן לפניו את הכלה המיועדת "הקרה נא" – מלשון מקרה‪ .‬הוא‬ ‫‪‬‬
‫קובע אות‪ ,‬סימן שאם הוא יתממש‪ ,‬זה יהיה הסימן לכך שזוהי הנערה המיועדת ליצחק‪.‬‬
‫האות – נערה שהוא יבקש ממנה מים והיא מיוזמתה תציע להשקות אותו וגם את גמליו‪ ,‬היא‬
‫הכלה המיועדת‪ – .‬מבחן הבודק את טוב ליבה‪ ,‬נדיבותה וחריצותה של הכלה המיועדת‪.‬‬
‫‪" - 15-16‬במיקרה" מגיעה רבקה בת בתואל אחי אברהם – מקריות המכוונת על ידי האל‪ .‬איפיון‬ ‫‪‬‬
‫ישיר של רבקה – "טובת מראה מאוד‪ ,‬בתולה ואיש לא ידעה" (פס‪)14 .‬‬
‫‪ – 21 – 17‬רבקה עושה יותר ממה שנדרש ממנה בהתאם לאות שקבע העבד‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ריבוי פעלים (‪ 11‬פעלים) המעידים על החריצות והנמרצות של רבקה‪.‬‬
‫‪ – 22-23‬העבד עדיין לא יודע אם הנערה היא ממשפחת אברהם אבל בכל זאת מעניק לה את‬ ‫‪‬‬
‫המתנות היקרות ורק לאחר מכן שואל בת מי היא‪.‬‬
 ‫‪ – 26 – 24‬רבקה מגלה את זהותה ובנדיבות רבה מציעה את בית אביה כמקום ללון בו וגם תבן‬ ‫‪‬‬
‫ומספוא לגמלעם‪.‬‬
‫‪ - 27‬העבד מודה לה' על החסד שעשה עימו וזימן לו את המפגש עם הנערה‪ ,‬כאשר הנחה אותו‬ ‫‪‬‬
‫להגיע דוקא למשפחת אברהם‪.‬‬
‫פס‪ – 60 – 28 .‬העבד בבית משפחתה של רבקה – משפחת בתואל‬
‫‪ – 33 – 28‬רבקה ממהרת לספר למשפחתה על הגעת האורח‪ .‬מי שמקבל ראשון את הבשורה‬ ‫‪‬‬
‫הוא לבן אחיה של רבקה‪.‬‬
‫* ע"פ המשטר הפטריאכלי (משטר בו מתקיים שלטון אב או חברה גברית)‪,‬האח הוא שאחראי‬
‫לגורל אחותו ודואג לה‪.‬‬
‫בסיפור מודגש שלבן ישר ראה את הנזם והצמידים שהוענקו לרבקה‪.‬‬
‫‪ – 48 – 34‬העבד מספר לבני המשפחה באריכות ובפירוט רב לשם מה הגיע לחרן‪ ,‬מספר על‬ ‫‪‬‬
‫השיחה עם אברהם‪ ,‬על הפגישה עם רבקה ליד הבאר‪ ,‬על התנהגותה של רבקה ועל מתן‬
‫הצמידים‪.‬‬
‫שאלה – מדוע יש פירוט והארכה בסיפור בעוד דרכה של התורה לקצר?‬
‫תשובה – חז"ל‪" :‬העבד החוזר על הסיפור מראה לקורא את חכמתו הרבה‪ ...‬את תכנונו המוקדם‬
‫ואת יעילותו בביצוע משימות שהוטלו עליו‪" .‬יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים"‬
‫ההסבר לשינויים ולהדגשות בדברי העבד‬

‫סיפור העבד למשפחת‬ ‫סיפור הכתוב‬

‫בתואל‬
‫בפס‪ ,36 – 35 .‬העבד מפרט את‬ ‫בפס‪ 1 .‬נאמר בכללית‬ ‫פירוט‬ ‫א‪.‬‬
‫עושרו הרב של אברהם וכן מציין‬ ‫שה' ברך את אברהם‬ ‫העושר‬
‫שהוא ייתן לבן זקוניו היחיד את כל‬ ‫בכל‪...‬‬
‫רכושו‪.‬‬
‫הסבר‪ :‬אליהו מפרט ומרחיב עלמנת להרשים את משפחתה של רבקה שתסכים לשידוך‪.‬‬
‫בפס‪ – 37 .‬העבד מזכיר את שבועת‬ ‫בפס‪ 3 .‬אברהם משביע‬ ‫טשטוש‬ ‫ב‪.‬‬
‫אברהם אך לא מציין שהשבועה היא‬ ‫את העבד ב"ה' אלוהי‬ ‫ניגודי‬
‫בשם ה' ‪ ,‬האל האחד שאברהם‬ ‫האמונה בין השמים והארץ"‬
‫המונותיאיסט מאמין בו‪.‬‬ ‫אברהם‬
‫למשפחת‬
‫רבקה‬
‫הסבר‪ :‬בני משפחתה של רבקה הם עובדי אלילים‪ ,‬בארם נהריים לא מכירים את ה'‬
‫אלוהי ישראל והעבד אינו מעוניין להבליט את הפערים הדתיים בין אברהם לבין משפחת‬
‫רבקה‪.‬‬
‫בפס‪ 38 .‬ו‪ – 40-‬העבד מדגיש‬ ‫בפס‪ 4 .‬אברהם רוצה‬ ‫הדגשת‬ ‫ג‪.‬‬
‫שאברהם רוצה שידוך רק עם בני‬ ‫שכלת בנו תהיה מחרן‬ ‫הזיקה‬
‫המשפחתית ולא דורש שהכלה תהייה משפחתו‪.‬‬
‫מבני משפחתו‪.‬‬
‫הסבר‪ :‬העבד רוצה להעניק כבוד למשפחה ולתת להם את ההרגשה שאברהם רוצה‬
‫בנישואים רק עימם‪)22-23( .‬‬
‫בנוסף‪ :‬בסיפור הכתוב נאמר שאליעזר קודם נתן מתנות ורק לאחר מכן שאל לזהות הבת‬
‫ואילו בדבריו עם המשפחה הוא אומר שקודם שאל לזהותה ורק לאחר מכן‪ ,‬שהבין מי‬
‫היא הוא העניק לה את התכשיטים‪(.‬פס‪)47 .‬‬
 ‫בבית משפחת רבקה העבד לא‬ ‫בפס‪ ,18-21 .‬ישנו תיאור‬ ‫השמטת‬ ‫ד‪.‬‬
‫מרחיב בשבחה של רבקה‬ ‫נרחב של רבקה החרוצה‬ ‫תיאור‬
‫חריצותה של ששואבת מים ומשקה את‬
‫העבד וגמליו‪.‬‬ ‫רבקה‬
‫הסבר‪ :‬העבד מקצר בתיאור חריצותה שלא יעלו את מחיר המוהר על ביתם‪.‬‬

‫פס‪ – 49 .‬לאחר המונולוג הארוך העבד מבקש את ידה של רבקה‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫פס‪ 60 – 50 .‬הסכמת המשפחה לנישואי רבקה עם יצחק ונסיעתה לכנען‬
‫פס‪ - 50 .‬משפחתה של רבקה מסכימה לנישואים‪ ,‬קודם לבן מסכים מתוקף היותו אחראי על‬ ‫‪‬‬
‫גורל האחות ורק לאחר מכן האב‪.‬‬
‫‪ – 60 -55‬העבד מבקש לקחת את רבקה ולחזור לכנען‪ ,‬הם קוראים לרבקה ושואלים לדעתה‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫דבר המעיד על עצמאותה ועל התחשבות בדעתה‪( .‬רמז מטרים להמשך הסיפורים הקשורים‬
‫לרבקה‪ :‬היא היוזמת והאקטיבית‪ .‬כך בהמשך ועל פי התכנון שלה ירמה יעקב בנה את יצחק‬
‫ועשיו יגנוב את הבכורה) יצחק לעומת רבקה פאסיבי ומופעל – הוא אפילו לא מעורב בבחירת‬
‫הכלה עבורו וכך גם יתנהג בהמשך‪.‬‬
‫פס‪ – 67- 61 .‬המפגש בין יצחק לרבקה בארץ כנען‬
‫פס‪ – 65 .‬מטעמי צניעות רבקה מתכסה בצעיף‪ ,‬וזהו הבסיס למנהג במסורת היהודית‪ ,‬בשעת‬ ‫‪‬‬
‫טקס הכלולות‪ ,‬הכלה מכסה את פניה ‪.‬‬
‫פס‪ - 67 .‬יצחק ורבקה נישאים‪ ,‬יצחק אוהב את רבקה ומוצא בה נחמה על מות אמו שרה‪ .‬היא‬ ‫‪‬‬
‫תפסה אצלו את מקומה של שרה גם פיזית "באוהלה של שרה אמו" וגם רגשית " ויאהבה‪ ,‬וינחם‬
‫יצחק אחרי אמו"‬
‫סצנת דפוס (מבנה קבוע‪ ,‬תבנית ספרותית) של סיפורי אירוסין ליד הבאר –החתן או נציגו פוגשים את‬
‫הכלה המיועדת ליד הבאר‪ .‬לכל סיפור דגשים מיוחדים שיהיו בעלי משמעות בהמשך הסיפור‪(.‬ע"פ א‪.‬‬
‫אלטר – אומנות הסיפור במקרא)‬
‫המשותף‬
‫במקרא שלושה סיפורים כאלה‪:‬‬
‫בראשית כ"ד ‪ – 53 – 10‬סיפור אירוסי יצחק ורבקה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בראשית כ"ט – ‪ – 20 -1‬סיפור אירוסי יעקב ורחל‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ ‬שמות ב' ‪ – 20 – 15‬סיפור אירוסי משה וציפורה‪.‬‬
‫המרכיבים המשותפים לסיפורים‪:‬‬
‫נסיעת החתן או נציגו לארץ נכר – בסיפורינו‪ ,‬העבד יוצא לחפש כלה‪ ,‬מלמד על הפאסיביות של‬ ‫‪‬‬
‫יצחק הנעדר מהאירוע החשוב בחייו‪.‬‬
‫פגישה עם הנערה (או הנערות) ליד הבאר כשהגבר שואב מים עבור הנערה (באר כסמל לפריון)‬ ‫‪‬‬
‫בסיטואציה זו מסופר על בתוליה וייחוסה של הנערה כדי להוכיח שהיא ראויה‪ .‬בסיפורינו –‬
‫רבקה היא השואבת מים‪ ,‬מלמד על דמותה הדומיננטית‪.‬‬
‫בשורת הנערה בריצה לבני ביתה על בואו של האיש הזר‪ .‬שימוש בפועל ר‪.‬ו‪.‬ץ (או מ‪.‬ה‪.‬ר‪).‬‬ ‫‪‬‬
‫סעודה הנערכת בבית הכלה לכבוד האיש הזר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הסכמתה משפחת הכלה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫חשיבות סצנת הדפוס להבנת הדמויות‬
 ‫רק בסיפורי אירוסי יצחק ורבקה ‪ ,‬יש סטייה של ממש ושינוי מהותי מהדגם המקובל‪ :‬יש היפוך‬ ‫‪‬‬
‫תפקידי החתן והכלה‪:‬‬
‫יצחק החתן נעדר מסצנת האירוסין‪ ,‬החתן הוא לא זה ששואב מים למען הכלה‪ ,‬אלא רבקה‬ ‫‪-‬‬
‫עצמה היא ששואבת את המיים למען העבד‪ ,‬שליחו של אבי החתן‪.‬‬
‫להיפוך זה יש משמעות סמלית ורמז מטרים להמשך חייהם של רבקה ויצחק‪:‬‬
‫יצחק ‪ -‬דמות פאסיבית לאורך כל חייו‪ ,‬מופעל על ידי אחרים‪.‬‬
‫רבקה – דמות אקטיבית‪ ,‬פעילה וחזקה‪.‬‬

‫ניבים וביטויים‬
‫"זקן בא בימים" (פס‪ – )1 .‬משמעות הביטוי בימינו – אדם זקן‬ ‫‪‬‬
‫מאוד‪.‬‬
‫"נקרה לנערה ונשאלה את פיה" (פס‪ – )57 .‬במשמעותו בפסוק‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫נקרא לנערה ונשאל מהי עמדתה בנוגע להצעת הנישואים‬
‫שקיבלה‪ .‬משמעות הביטוי בימינו – נברר‬

‫בראשית פרק כ"ז – יעקב זוכה בברכת הבכורה במרמה‬

‫‪ – 1-4‬יצחק מבקש להעניק את הבכורה לעשו בנו הבכור‬

‫פס‪ – 1 .‬אקספוזיציה לסיפור – נמסר מידע על עיניו החלשות מלראות של יצחק‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫יעקב מנצל את עיוורונו של אביו כדי להתחזות לאחיו ולגנוב את הבכורה‬ ‫‪-‬‬
‫חז"ל – עיוורון סימלי המעיד על חוסר התובנה של יצחק לגבי הבן הראוי לברכות‬ ‫‪-‬‬

‫יש לשים לב לכינוי –"בנו הגדול" – כך רומז המחבר למניע של יצחק להעניק את הבכורה לעשו‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫עם זאת עשו אינו מכונה "הבכור" כדי להזכיר שעשו כבר מכר את בכורתו ליעקב‪.‬‬
‫עשו נענה מייד לאביו באומרו "הנני" ‪ -‬כינוי המביע נכונות ומסירות מלאה של עשו‪.‬‬
‫‪ – 4 -2‬שלוש פעמים חוזר הכתוב ומדגיש את המילה "לי"‪" :‬צודה לי‪...‬ועשה לי‪ ...‬והביאה לי" –‬ ‫‪‬‬
‫לבדוק אם עשו יקיים את מצוות כיבוד אב ויהיה מוכן לטרוח למענו‪.‬‬
‫‪ – 5-17‬שיתוף הפעולה בין רבקה ויעקב בגנבת הבכורה‬
‫‪ – 5-6‬רבקה שומעת את שיחת יצחק ויעקב ומחליטה לפעול בעורמה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫פס‪ - 7 .‬רבקה כביכול מצטטת את דברי יצחק לעשו מוסיפה היא שהברכה היא "לפני ה'" – בשם‬ ‫‪‬‬
‫ה' ובהסכמתו‪ ,‬פרט שיצחק לא אמר וזאת כדי להדגיש את חשיבות הברכה‪.‬‬
‫‪ – 11-12‬יעקב מציג את הבעיה בתוכניתה של רבקה‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫עשו שעיר וליעקב עור חלק‪ ,‬האב לא רואה אך הוא יכול למשש ולהבין שזהו יעקב ולא‬ ‫‪-‬‬
‫עשו ("אולי ימושני=ימשש אותי)‬
‫יעקב חושש שהוא ייחשב בעיני אביו כ"מתעתע" ‪ -‬מי שמטעה אחרים ואז אביו לא יברכו‬ ‫‪-‬‬
‫אלא יענישו‪.‬‬
 ‫יעקב לא מוטרד מהמעשה הלא מוסרי כלפי אביו ואחיו – אלא חושש רק מהעונש שתתגלה‬ ‫‪‬‬
‫התרמית‪.‬‬
‫‪ – 17– 13‬רבקה מרגיעה את יעקב ומקבלת עליה את האחריות למעשה "עלי קללתך בני"‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫רבקה יודעת שיעקב העיוור ייעזר בחושיו האחרים ופועל בהתאם‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫היא מלבישה את יעקב בבגדי עשו כדי שיצחק יריח את ריח עשו‬ ‫‪-‬‬
‫היא מלבישה על ידיו ועל צווארו את עורות גדיי העיזים להדגשת השעירות – במקרה‬ ‫‪-‬‬
‫שיעקב ימשש אותו‬
‫היא שולחת מטעמים – יצחק אוהב את מטעמי עשו (כה ‪ )18‬ורבקה מכינה כטעמו‬ ‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫ע"פ פסוקים אלה‪ ,‬אשמתו של יקב פחותה‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫רבקה היא היוזמת‪ ,‬האקטיבית ופועלת במרץ עדי לממש את תוכניתה – ריבוי פעלים‬ ‫‪-‬‬
‫המעידים על כך‪" :‬ותעש‪...‬ותיקח‪...‬ותלבש‪...‬הלבישה‪...‬ותתן‪...‬אשר עשתה‪...‬‬
‫רבקה היא זו שמתכננת את תוכניתה לפרטי פרטים – מוצאת פתרון לכל בעייה שעלולה‬ ‫‪-‬‬
‫להיווצר‪.‬‬
‫היא מקבלת את האשמה ואת הקללה על עצמה‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫דמותה של רבקה – בפרק כ"ד הצטיירה כדמות חיובית בעלת תכונות נעלות של חריצות‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫נדיבות והכנסת אורחים‪ .‬בראשית כ"ה בעת הריונה היא גילתה אמונה בה' ואילו בפרק זה‪,‬‬
‫דמותה מצטיירת כשלילית – מניעה את בנה מלחטוא מבחינה‬
‫מוסרית ולרמות את אביו ואחיו‪( .‬על כך היא תיענש בהמשך‪ ,‬כאשר תיאלץ להיפרד מבנה‬ ‫‪-‬‬
‫שיברח לחרן‪)...‬‬

‫הכינוי בן בהטיות השונות – מלמד על ההעדפות של יצחק ורבקה ועל המתחים וכן היחסים בתוך‬
‫פס‪– 18 .‬‬
‫‪.‬המשפחה‬
‫‪– 27‬‬
‫יעקב בפני‬ ‫עשו – מכונה "בנו הגדול" של יצחק ויצחק מכנה אותו "בני" (פס‪ ;)1 .‬גם המחבר מייחס את עשו‬
‫יצחק אביו‬ ‫ליעקב ולא לרבקה "ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו"(פס‪)5.‬ורבקה מכנה את עשו בפני יעקב‪:‬‬
‫"עשו אחיך" לא בני(פס‪)6 .‬‬
‫יעקב‬
‫יעקב ‪ -‬מכונה "בנה" של רבקה (‪ ;)6‬היא מכנה אותו "בני" (‪ )8,13‬פותח את‬
‫הדיאלוג‬
‫ותיקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות‪ ,‬אשר איתה בבית‪ ,‬ותלבש את יעקב בנה " במילה‬
‫הקטן"(פס‪" )15 .‬אבי"‬
‫כנראה כדי‬ ‫שימוש אירוני בכינויים – מדגיש את המעשה הלא מוסרי של רבקה – מפלה בין בניה ‪ ,‬קובעת סדר‬
‫‪.‬עדיפויות לא הוגן ומרמה לבדוק אם‬
‫אביו יכירו עלפי הקול‪ .‬מהדיאלוג‪ ,‬ניתן להבין שיצחק חושד לגבי זהותו של הבן העומד לפניו ולכן שואל‬
‫שאלות ממוקדות‪ .‬הוא עיוור ולכן הוא מפעיל את יתר החושים שלו כדי לנסות לזהות מי עומד בפניו‪:‬‬
‫יצחק שואל‪" :‬מי אתה בני" – חוש השמיעה העלה בו חשד שהקול‪ ,‬הוא לא קולו של עשו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫יעקב משקר ועונה שהוא עשו בכורו וכמצוותו הוא מביא לו ציד עלמנת לזכות בברכה (פס‪)19 .‬‬
‫"מה זה מיהרת למצא בני" – יצחק יודע שציד דורש זמן רב והמהירות שבא הוא הגיע גורמת‬ ‫‪-‬‬
‫ליצחק לחשוד‪ .‬יעקב מתרץ ועונה "כי הקרה (זימן) ה' אלוהיך לפני" (פס‪)20 .‬‬
 ‫יצחק מנסה להיעזר גם בחוש המישוש (פס‪ - )21 .‬יצחק מממש את יעקב והחשדות שלו‬
‫גוברים‪" :‬הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" (פס‪ ,)22 .‬לכן הוא ממשיך ושואל בחשדנות ‪" :‬האתה‬
‫זה בני עשו" ויעקב משקר שוב‪ " :‬ויאמר אני" (פס‪)24 .‬‬
‫יצחק מנסה לאמת את זהות הבן גם באמצעות חוש הטעם – מבקש לאכןל מן המטעמים‬ ‫‪-‬‬
‫שהכין לו (פס‪)25 .‬‬
‫יצחק מנה להעזר בסוף גם בחוש הריח (פס‪)26-27 .‬‬ ‫‪-‬‬

‫במהלך הדיאלוג יעקב נמנע מלדבר פן יסגיר עצמו‪ .‬יצחק אומנם ספקן לגבי זהות בנו‪ ,‬אך מכיון‬ ‫‪‬‬
‫שאינו יכול לבסס את חשדותיו‪ ,‬הוא מברך את יעקב כאילו היה עשו‪.‬‬

‫פס‪ – 29 – 28 .‬הברכות שיצחק מברך את יעקב‬

‫ברכות בשלושה תחומים‪:‬‬
‫ברכה בתחום הכלכלי – יעקב וצאצאיו יזכו בברכת הפוריות מהשמיים ומן האדמה – שפע‬ ‫‪‬‬
‫חקלאי‪.‬‬
‫ברכה בתחום המדיני –" יעבדוך עמים" ‪ -‬יזכה בשליטה על עמים (רמז לאימפריה של דוד‬ ‫‪‬‬
‫ושלמה שמ"ב ח' ‪" )14‬הוה גביר (מושל) לאחיך" וישתחוו לך בני אימך" – ברכה התואמת‬
‫לנבואת ה' לרבקה שהבן הצעיר ישלוט בבכור ("ורב יעבוד צעיר" כ"ה ‪.)23‬‬
‫ברכה בתחום האישי – מי שיקלל אותך – יקולל‪ ,‬מי שיברך אותך – יבורך‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫חטאי יעקב‬
‫שיקר לאביו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ניצל אדם עיור‪ ,‬עבר על הצו " ולפני עור לא תיתן מכשול" (ויקרא יט ‪.)4‬‬ ‫‪-‬‬
‫עבר על מצוות כיבוד האב‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫פעל באופן בלתי מוסרי כלפי אחיו עשו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫עונשיו – בהמשך‬
‫עשו מבקש לרצוח אותו והוא יאלץ לחיות בפחד מתמיד‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ייאלץ לחיות בארץ ניכר‪ ,‬מרוחק מבני משפחתו ונתון לחסדי זרים‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫בפרק כ"ט לבן ירמה אותו כפי שהוא רימה את אביו ואחיו‪ :‬ייתן לו את בתו הבכורה לאה במקום‬ ‫‪-‬‬
‫רחל שאותה אהב (מידה כנגד מידה)‬
‫בפרק ל"ז בעת זקנתו בניו ירמו אותו‪ :‬יגידו לו שאת בנו האהוב יוסף אכלה חיה רעה (מידה כנגד‬ ‫‪-‬‬
‫מידה)‬

‫המילה רימה – מילה מנחה המופיעה בפרק כ"ז‪ 35 ,‬ובפרק כ"ט‪ 25 ,‬ומדגישה את העקרון של‬ ‫‪‬‬
‫"מידה כנגד מידה" בעונשיו של יעקב‪.‬‬
 ‫פס‪ – 38 – 30 .‬גילוי התרמית – עשו מגיע לאביו‬
‫מייד לאחר ברכת יעקב נכנס עשו עם המטעמים ויצחק ועשו מגלים את התרמית‬
‫דמיון באופן תיאור מצבם (פס‪)33-34 .‬‬ ‫‪-‬‬
‫דמיון בגינוי המעשה של יעקב – שניהם מדגישים את המרמה במעשה יעקב ‪" :‬הכי קרא שמו‬ ‫‪-‬‬
‫יעקב ויעקבני (רימה אותי) זה פעמיים‪ – "...‬מדרש שמו של יעקב עיקב אותי – רימה אותי ‪.‬‬
‫הדמיון בתגובות מעיד על סערת הרגשות שבה היו שרויים‪ ,‬החזרה על הכינויים "אבי" ו"בני" מעידה על‬
‫הקרבה הנפשית בינהם ברגעים הקשים‪.‬‬

‫פס‪ – 40 – 39 .‬הברכות לעשו‬

‫יצחק לא יכול לברך את עשו בברכות הפוריות והשליטה שניתנו ליעקב ‪ ,‬הוא מברך לאחר בכיו של עשו‬
‫אך לא מזכיר את המילה ברכה בדבריו‪.‬‬
‫ברכה בתחום הכלכלי – פס‪ 39 .‬זהה לברכת יעקב מלבד התוספת "ורוב דגן ותירוש" שניתנה‬ ‫‪‬‬
‫ליעקב‪.‬‬
‫ברכה בתחום המדיני‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫" ועל חרבך תחיה" – הוא וצאצאיו יאלצו להילחם כדי להגן על קיומם‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫"ואת אחיו תעבוד" – יהיה כנוע לאחיו – רמז לשעבוד האדומים לעם ישראל בימי דוד(שמ"ב‪ ,‬ח'‬ ‫‪-‬‬
‫‪)14‬‬
‫"והיה כאשר תריד (תמרוד)‪ ,‬ופרקת עולו מעול צוארך" – רמז לשחרור האדומים מעול השלטון‬ ‫‪-‬‬
‫הישראלי בתקופת המלך יורם מלך יהודה (מל"ב ח‪)20-22 ,‬‬
‫יעקב קיבל את ברכת השליטה באחיו – עשו קיבל את היכולת למרוד – מכאן שיהיה מתח‬ ‫‪‬‬
‫בין האחים ובין שני העמים בעתיד‪.‬‬
‫פס‪ – 46 – 41 .‬עשו זומם להרוג את יעקב‪ ,‬יעקב בורח לחרן‬
‫גם כאן רבקה מתגלה כערמומית ובעלת תושייה‪ :‬היא משכנעת את בנה יעקב לברוח לחרן‬ ‫‪‬‬
‫מטעמי הגנה עצמית‪ ,‬את יצחק היא משכנעת שיעקב צריך לעזוב את כנען שלא יתחתן עם אשה‬
‫נוכריה מבנות כנען‪.‬‬

‫ניבים וביטויים‬
‫"ותכהין עיניו" (פס‪ – )1.‬גם כיום משמש הביטוי לאדם שאינו רואה‬ ‫‪‬‬
‫היטב‪.‬‬
‫"הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" (פס‪ – )22 .‬גם כיום משמש הביטוי‬ ‫‪‬‬
‫כדי לציין מעשה מרמה והטעיה‪.‬‬
‫"מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש" (פס‪ – )28 .‬ביטוי לשפע‬ ‫‪‬‬
‫וכל טוב‪.‬‬
 ‫הנושאים העיקריים בפרקים כ"ה ו‪-‬כ"ז‪ :‬ברכה ובכורה‪ ,‬אלו הם גם המילים המנחות‬ ‫‪‬‬
‫בפרק כ"ה יעקב משיג לעצמו בעורמה את הבכורה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫בפרק כ"ז יעקב זוכה גם בברכה בדרכי מרמה‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫בראשית כ"ח – חלום יעקב‬

‫יצחק מבקש מיעקב "קום לך פדנה ארם‪...‬וקח לך משם אישה מבנות לבן אחי אמך" (‪ – )2‬לברוח מפני עשו‬
‫שרצה להרוג את יעקב בעקבות מקרה הבכורה ושם לקחת אישה מבנות לבן (אחיה)‪ .‬לאור החוק בדברים ז' ‪1-‬‬
‫‪ 4‬חל איסור מוחלט לשאת אישה מבנות כנען ולכן גם יצחק אוסר על בנו יעקב לעשות כן‪ .‬הנימוק לחוק בספר‬
‫דברים הוא ‪,‬כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלוהים אחרים" = הנשים הזרות יסיטו את ליבו אל העבודה‬
‫הזרה‪.‬‬

‫במקביל עשו שמע את בקשת אביו יעקב מיצחק וכנראה כדי לרצות את אביו יעקב הוא נושא אישה מבנות‬
‫ישמעאל (‪.)9‬‬

‫חלום יעקב ‪ :‬פס' ‪10-22‬‬

‫בדרכו לחרן יעקב מגיע אל "מקום" ולן (ישן) שם‪ .‬יעקב לוקח "מאבני המקום‪...‬וישכב במקום ההוא"‪ .‬המילה‬
‫"מקום" חוזרת שלוש פעמים כדי להדגיש את חשיבות המקום‪ ,‬בו האל יתגלה בהמשך אל יעקב‪ .‬לא נאמר‬
‫מהו המקום אך בהמשך יתברר שמקום זה הוא בית אל – אתר פולחני קדוש‪ .‬לדעת פרשנים מקום זה הוא הר‬
‫הבית בו יבנה בית המקדש בעתיד‪.‬‬

‫יעקב חולם ש"‪...‬הנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו‪ :‬והנה‬
‫ה' ניצב עליו ויאמר‪ :)12-13( "...‬לחלום זה משמעות סמלית מבחינה היסטורית אוניברסלית ומבחינה‬
‫אישית‪:‬‬
 ‫מבחינה היסטורית – אוניברסלית‪ :‬הסולם מקשר בין השמים לבין הארץ‪ ,‬בין האל לבין העם‪ .‬האל‬ ‫א‪.‬‬
‫הניצב על הסולם משגיח על כל הבריאה שברא‪ .‬האל שומר על צאצאי אברהם ויעקב ושומר עליהם‪.‬‬
‫המלאכים העולים ויורדים מסמלים את העמים והמלכויות אותם העלה והוריד האל וסמל לעלייתן‬
‫בעתיד של ממלכות זרות כמו אשור ובבל ונפילתם בידי האל האוניברסלי‪ .‬קושי‪ :‬מדוע נאמר "עולים‬
‫ויורדים" והרי צריך להיכתב "יורדים ועולים"? פתרונות‪ .1 :‬קודם המלאכים ששמרו על יעקב בתוך‬
‫כנען עלו השמימה וכעת המלאכים השומרים עליו מחוץ לכנען‪ ,‬יורדים מהשמיים‪ .2 .‬זו צורת ביטוי‬
‫מקובלת‪ :‬אומרים קודם עולים ואז יורדים‪.‬‬
‫במבחינה אישית‪ :‬עד כה יעקב היה מצוי בתחתית הסולם המוסרי‪ ,‬בעקבות המרמה של הבכורה‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫והחלום דורש ממנו להעלות את רמתו המוסרית ואת אמונתו באל‪ ,‬כאשר האל הניצב מלמעלה משגיח‬
‫עליו ומזהיר אותו פן ייפול במעשיו ובאמונתו‪.‬‬

‫המילה "סולם" היא מילה יחידאית בתנ"ך (מופיעה רק פעם אחת) והכוונה היא לעליית מדרגות‪ .‬עפ"י‬
‫מיתוסים קדומים שליחי האלים היו עולים ויורדים בסולם אשר גישר בין אלי השמיים לבין אלי השאול‪.‬‬

‫האל מברך את יעקב בברכת ירושת הארץ ובברכת ריבוי זרע ובברכה לכל משפחות האדמה בזכות יעקב וגם‬
‫מוסיף ברכה שישמור עליו (כנראה בגלל שיעקב חרד מאחיו עשו) (פס' ‪.)13-14‬‬

‫עולה קושי תיאולוגי (דתי) בתגובת יעקב לחלום‪ :‬מדוע יעקב אומר "ויאמר אכן יש ה' במקום הזה‪ "...‬הרי‬
‫האל נמצא בכל מקום?‬

‫פתרון ‪ :‬האל אכן שוכן בכל מקום אך ישנם מקומות בהם האל בחר לגלות את שכינתו ומקום זה נבחר ע"י‬
‫האל‪.‬‬

‫יעקב מקדש את המקום בו חלם ובו זכה להתגלות האל ע"י שתי פעולות‪:‬‬

‫שם את האבן כמצבה ויוצק שמן על ראשה – האבן תהיה עדות לדורות הבאים על קדושת‬ ‫א‪.‬‬
‫המקום והשמן מקדש את האבן ונותן ברכה‪.‬‬
‫מדרש שם‪ :‬יעקב קורא למקום "בית אל" "כי אם בית בית אלוהים וזה שער השמים" –‬ ‫ב‪.‬‬
‫מקום זה מחבר בין הארץ לבין השמים ובמקום זה האל התגלה‪.‬‬

‫בפסוקים ‪ 20-22‬יעקב נודר נדר‪ ,‬מציג ‪ 5‬תנאים ו ‪ 3‬התחייבויות המקבילות לתנאים‪:‬‬

‫ההתחייבויות‬ ‫התנאים‬
‫"והיה לי לאלוהים"‬ ‫‪" .1‬אם יהיה אלוהים עמדי"‬
‫‪" .2‬ושמרני בדרך הזה‪"...‬‬
‫"וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך" – החלק‬ ‫‪" .3‬ונתן לי לחם"‬
‫העשירי מכל רכושו של יעקב יוקדש לאל‪ .‬רמז‬ ‫‪" .4‬ובגד ללבוש"‬
‫למנהג המעשר שהיה נהוג בקרב בעלי השדה‬
‫כלפי היסוד החלש בחברה‪.‬‬
‫"והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית‬ ‫‪" .5‬ושבתי בשלום אל בית אבי"‪.‬‬
 ‫האלוהים"‬

‫‪ 2‬קשיים עולים מהנדר של יעקב‪:‬‬

‫כיצד אמונתו של יעקב תלויה בדבר ? מדוע יעקב מוכן להתחייב להאמין באל רק בתנאים שהוא מציב‬ ‫א‪.‬‬
‫לאל? פתרון ‪ :‬אם האל לא יעזור ליעקב כיצד יוכל הקים בית לאל‪ .‬רק אם האל ישמור על יעקב ויגן‬
‫עליו אז יוכל להיות מאמין מסור‪.‬‬
‫האל כבר הבטיח ליעקב בחלום "והנה אנוכי עמך ושמרתיך‪...‬והשיבותיך אל האדמה‪ – )15( "...‬מדוע‬ ‫ב‪.‬‬
‫יעקב מציב תנאי בו הוא דורש שהאל ישמור עליו והרי האל כבר הבטיח לו זאת? פתרון‪ :‬יעקב מדגיש‬
‫כי בכל רגע נתון האדם עלול לחטוא ולכן יעקב מדגיש שרק אדם שילך בדרכי האל יהיה זכאי לעבוד‬
‫בבית האל – הוא "בית אל"‪.‬‬

‫בראשית פרק כ"ט‬

‫פסוקים ‪ :14 – 1‬פגישת יעקב עם הרועים ועם רחל ליד הבאר‬
‫יעקב מגיע לחרן‪ ,‬לבאר שהיתה בשדה‪ .‬שם רואה עדרי צאן ורועים‪ .‬המבחר מתאר את התנהלות‬ ‫‪‬‬
‫הרועים‪ .‬היו מחכים לכל הרועים‪ ,‬גוללים יחדיו את האבן מפי הבאר ובסיום השקיית הצאן‬
‫משיבים את האבן למקומה‪.‬‬
‫יעקב אינו מבין מדוע אינם משקים את עדריהם וממשיכים לדרכם‪ .‬הם מסבירים לו שעדיין לא‬ ‫‪‬‬
‫הגיעו מספיק רועים שיוכלו להזיז את האבן הכבדה ממקומה‪.‬‬
‫לבאר מגיעה רחל‪ ,‬בת לבן‪ ,‬אחי אמו רבקה‪ .‬כאשר רואה אותה מתרגש מאוד (הדגשת‬ ‫‪‬‬
‫ההתרגשות על ידי ריבוי פעלים) ובכוחות לא אנושיים מצליח להזיז את האבן ולהשקות צאנה‪.‬‬
‫המפגש בין רחל ליעקב מרגש מאוד ויעקב בוכה בקול‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫רחל רצה לאביה ולבן רץ לקבל את פני יעקב בן אחותו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫משמעויות סמליות בקטע זה‪:‬‬
‫האבן החוסמת את פי הבאר‪:‬‬ ‫‪.1‬‬
‫רמז לחסימת פריונה של רחל‪.‬‬
‫רמז למכשולים בדרכו של יעקב לקבל את רחל‪.‬‬
‫הסרת האבן‪:‬‬ ‫‪.2‬‬
 ‫רמז שעקרותה של רחל תוסר‪.‬‬
‫רמז שיעקב יתגבר על כל המכשולים שיופיעו בדרכו‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :30 – 14‬נישואי יעקב ללאה ולרחל‬

‫לבן‪ ,‬באמירה אירונית‪ ,‬מביע את רצונו בכך שיעקב‪ ,‬שהוא הרי "עצמו ובשרו" יישאר בביתו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בהמשך‪ ,‬הקרבה המשפחתית לא תמנע ממנו לרמותו‪.‬‬
‫לבן מבקש לשלם ליעקב על עבודתו‪ .‬יעקב מבקש לעבוד שבע שנים בעבור נישואין לרחל‪ .‬לבן‬ ‫‪‬‬
‫מסכים להשיא את רחל ליעקב אך אינו חוזר על עניין שבע השנים‪.‬‬
‫הסופר יוצר השוואה בין לאה לרחל‪ .‬מציג הבדל חיצוני‪ .‬עיני לאה "רכות" (יתכן קושי בראייה)‬ ‫‪‬‬
‫ולעומתה זוכה רחל בשני תארי יופי‪.‬‬
‫שבע השנים חולפות עבור יעקב במהרה "ויהיו בעיניו כימים אחדים"‪ .‬יעקב עמד בהתחייבותו‬ ‫‪‬‬
‫ומצפה שלבן יעמוד אף הוא בהתחייבותו‪.‬‬
‫דברי יעקב ולבן לאחר הרמאות (לאחר שנתנה לו לאה במקום רחל) מרמזת על קשר ברור‬ ‫‪‬‬
‫לרמאותו של יעקב את יצחק‪.‬‬
‫"ויזעק זעקה גדולה ומרה" – מזכירה את זעקתו של עשיו כאשר גילה על גנבת הברכה‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫שאלת יעקב "למה רימיתני"? מזכירה את דברי יצחק לעשיו" ‪ :‬בא אחיך ולקח במרמה‪. "...‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫לבן עונה ליעקב‪" :‬לא יעשה כן במקומותינו לתת הצעירה לפני הבכירה" – לבן רומז לגנבת‬ ‫ג‪.‬‬
‫הבכורה מעשיו‪ ,‬וכן הצעיר שקיבל את ברכת הבכור‪.‬‬

‫עונשו של יעקב הוא על פי העיקרון של "מידה כנגד מידה" ‪:‬‬

‫יעקב הצעיר ניצל את עיוורונו של אביו כדי לקחת במרמה את ברכת אחיו הבכור‪.‬‬
‫לבן מנצל את חשכת הלילה כדי לרמות את יעקב‪ ,‬כדי לתת לו את הבכורה במקום הצעירה‪.‬‬

‫בית‪-‬הספר למדעים ולאומנויות‪ ,‬עירוני א' מודיעין‬

‫פסוקים ‪33 – 31‬‬

‫תיאור האחיות על רקע הניגודים ביניהן‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫לאה ‪ -‬השנואה אך פורייה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫רחל – אהובה אך עקרה‪.‬‬
‫לאה – מייחלת לאהבת בעלה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
 ‫רחל – כמהה להיות אמא כמו אחותה‪.‬‬
‫ללאה נולדים ארבעה בנים‪ .‬מדרשי השמות שלהם קשורים במצב אתו מתמודדת‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ראובן – ה' ראה את מצוקתה ונתן לה כפיצוי בן‪ ,‬וכעת אולי יאהב אותה בעלה‪.‬‬
‫שמעון – ה' שמע שהיא שנואה ונתן לה בן נוסף שיפצה על כך שהיא שנואה‪.‬‬
‫לוי – אולי עתה‪ ,‬לאחר הולדת בנה השלישי יתלווה בעלה אליה‪.‬‬
‫יהודה – היא מודה לה' על כל מה שנתן לה‪.‬‬

‫בסיפור זה מופיעה תבנית קבועה המאפיינת מפגש חתן עם הכלה המיועדת ליד באר מים‪.‬‬
‫דפוס זה חוזר מספר פעמים במקרא‪:‬‬
‫החתן נוסע לארץ אחרת שאינה ארצו‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫המפגש עם הכלה המיועדת מתרחש ליד באר‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫הנערה מודיעה למשפחתה על הגעת האיש‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫האורח מוזמן לסעודה‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫הסכמת המשפחה לאירוסים‪.‬‬ ‫‪.5‬‬