‫‪1‬‬

‫ספר בראשית – סיפורי האבות (שנה תש"ף)‬

‫מבוא לסיפורי האבות ותולדות אברהם‬

‫‪ ‬סיפורי האבות מציגים את סיפורם של שלושת האבות‪ :‬אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב (אב בנו ונכדו)‬
‫אשר נבחרו ע"י האל להיות אבות האומה‪.‬‬
‫‪ ‬קיים קשר משפחתי וסיפורי הדוק בין כל אחד מסיפורי האבות‪ ,‬כאשר כל אב ממשיך את‬
‫הקודם לו‪ ,‬לכל אב יש משפחה ענפה וסיפור חשוב וכך נוצרת לה האומה הישראלית‪.‬‬
‫‪ ‬האבות‪ ,‬יחד עם משפחתם‪ ,‬לא ישבו ישיבת קבע‪ ,‬אלא נדדו בכנען ולכל מקום אליו הגיעו כרתו‬
‫ברית עם יושבי המקום‪ ,‬תוך אמונה שהאל מלווה אותם והם האמינו בדבקות באל‪.‬‬
‫‪ ‬עשרה דורות עברו מאז מדורו של נוח ועד לדורו של אברהם אבינו‪.‬‬
‫‪ ‬ספר בראשית מקדיש לתולדות אברהם ולסיפורים עליו כ ‪ 13‬פרקים‪ ,‬יותר מכל הדמויות‬
‫והסיפורים הקודמים בספר בראשית‪ .‬דבר זה מצביע על חשיבותו של אברהם כאבי האומה הנבחר‬
‫ע"י האל‪.‬‬
‫‪ ‬המחבר אינו מוסר פרטים על אברהם כמו עברו‪ ,‬תולדותיו ומדוע נבחר ע"י האל‪.‬‬
‫‪ ‬מדוע אברהם נבחר ע"י האל להיות אבי האומה ?‬
‫מדרשים ואגדות על אברהם סיפרו שאברהם היה עובד אלילים ובחר להמיר את דתו לאמונה באל‬
‫אחד‪ .‬בראשית אינו מספר על פרט זה אבל ניתן למצוא בספר יהושוע כ"ד ‪ 2‬רמז לכך‪ :‬בעבר‬
‫הנהר ישבו אבותיכם‪...‬תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלוהים אחרים"‪ .‬אברהם היה הראשון‬
‫שהאמין באל אחד ולכן הוא נחשב לאבי המונותיאיזם‪.‬‬
‫‪ ‬הסיפורים על אברהם מציגים דמות אידיאלית מבחינה מוסרית ואנושית‪ ,‬שעמד בניסיונות רבים‬
‫והוכיח את בחירתו להיות אבי האומה‪.‬‬
‫‪ ‬המסופר בפרק י"א פסוקים ‪ 26-32‬משמש כהקדמה חשובה לסיפורי אברהם‪ :‬אביו של אברהם‪,‬‬
‫תרח‪ ,‬עוזב את אור כשדים (דרום בבל) כדי להשתקע בכנען‪ .‬תרח מת בחרן‪ ,‬חלק ממשפחתו‬
‫נשארת שם ואילו אברהם‪ ,‬אשתו שרי ובן אחיו לוט נודדים לכנען‪ .‬אברהם לוקח חסות על לוט‪,‬‬
‫לאחר שאביו הרן מת באור כשדים‪ .‬שרי עקרה ובהמשך יודגש גודל הנס שהיא מצליחה להוליד בן‬
‫בגיל ‪ 90‬כאשר אברהם כבר בן ‪.100‬‬

‫בראשית י"ב‬

‫פסוקים ‪ :1-9‬הצו האלוהי לאברם ללכת לכנען ולהשתקע בה‬

‫‪..." ‬לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (פסוק ‪ :)1‬הצו האלוהי בנוי במבנה‬
‫הדרגתי עולה‪ ,‬מהקל לקשה‪ ,‬שאינו מדגיש את הניתוק הפיסי אלא את הניתוק הנפשי הנדרש‬
‫מאברם‪ .‬אברם נדרש בהתחלה להתנתק מארצו (הקל ביותר) ולבסוף להתנתק ממשפחתו (הקשה‬
‫ביותר)‪.‬‬
 ‫‪2‬‬

‫‪ ‬החזרה על המילה "לך" בתחילת הפסוק מטרתה להדגיש את הניתוק המוחלט הנדרש מאברם‪.‬‬
‫הביטוי "לך לך" הוא ביטוי מנחה בסיפורי אברם ועוד נפגוש אותו בהמשך המסופר (כמו בעקידת‬
‫יצחק)‪.‬‬
‫‪ ‬אבם ממלא אחר הצו האלוהי וזוכה לגמול‪ 7 :‬ברכות (מס' טיפולוגי)‪ ,‬כאשר השורש ב‪.‬ר‪.‬ך הוא‬
‫שורש מנחה‬

‫"ואעשך לגוי גדול‬

‫ואברכך‬

‫ואגדלה שמך‬

‫והיה ברכה‬

‫ואברכה מברכיך‬

‫ומקלליך אאר (אקלל)‬

‫ונברכו בך כל משפחות האדמה"‬

‫הביטוי "כל‬ ‫‪ ‬אברם לוקח אתו את כל משפחתו ואת לוט (בן אחיו) ואת "כל הנפש אשר עשו"‪.‬‬
‫א‪ .‬המילה "נפש" כוללת גם את כל העבדים‬ ‫הנפש אשר עשו" מתפרש בשתי הדרכים הבאות‪:‬‬
‫ב‪" .‬עשו" במשמעות של חינכו ולימדו‪ .‬הכוונה היא לתלמידי אברם‬ ‫השפחות ורכושו של אברהם‪.‬‬
‫שלמדו את האמונה המונותיאיסטית באל‪.‬‬
‫‪ ‬אברם נכנס אל כנען דרך הגבול הצפוני‪ ,‬חונה בשכם‪ ,‬ליד העיר אלון מורה (עיר קדומה‪ ,‬תחת האלון‬
‫היו מקיימים פולחן זר‪ ,‬מורה מלשון הוראה והכוונה היא להגדת עתידות שהייתה אסורה עפ"י חוקי‬
‫התורה)‪.‬‬
‫‪ ‬אברם בונה מזבח לאות תודה לאל שהובילו אל כנען וקיים את הבטחתו (חלקית‪ ,‬כיוון שמסופר בפסוקים ‪6-7‬‬
‫ש"הכנעני אז בארץ" והארץ עוד לא ניתנה לאברם כפי שהבטיח האל)‪ .‬בניית המזבח תחזור מספר פעמים‬
‫בסיפורי האבות ומטרתה להודות לאל ולהפיץ את האמונה המונותיאיסטית בקרב תושבי כנען‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :10-20‬ירידת אברם מצרימה‬

‫הרעב "כבד" (קשה) בכנען ואברהם נאלץ לרדת למצרים "לגור שם" = אין הכוונה להשתקעות ולמגורי‬
‫קבע אלא לתקופה זמנית עד אשר יחלוף משבר הרעב‪.‬‬

‫אשתו של אברם‪ ,‬שרי‪ ,‬אישה יפה ואברם חושש שהמצרים ירצו בה ואותו יהרגו‪ .‬לכן הוא מבקש ממנה‬
‫"אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך"‪ .‬נשאלת השאלות האם מעשהו של‬
‫אברם היה נהוג באותה התקופה והאם מעשהו מוסרי?‬
 ‫‪3‬‬

‫‪ .1‬בקרב עמים מסוימים היה נהוג שכאשר גבר ואשתו היו נקלעים לעיר זרה‪ ,‬הגבר היה מכריז על‬
‫האישה כאחותו כדי להרחיק גברים אחרים ממנה‪ .‬בהמשך יתברר לאברהם שמנהג זה לא רווח‬
‫במצרים‪.‬‬
‫‪ .2‬משמעות הביטוי "יטב לי בעבורך"‪ :‬אברם ציפה לקבל מתנות תמורת נתינת שרי‪ ,‬כפי שנכתב‬
‫בפסוק ‪" 16‬הטיב בעבורו" – אברם קיבל בעלי חיים תמורת שרי‪ .‬לפי פירוש זה התנהגותו של‬
‫אברם אינה מוסרית כי הוא שיקר ונתן את אשתו למען מתנות‪.‬‬
‫‪ .3‬אברם לא שיקר כאשר אמר כי שרי אחותו הי‪ ?:‬שרי הייתה אחותו מצד אביו (בראשית כ' ‪ )12‬כאשר נישואי‬
‫אח ואחות היו מקובלים באותה התקופה‪ .‬וגם ‪.‬הם היו בני משפחה כי יש המפרשים ששרי היא יסכה בת‬
‫האח של אברם ולכן אחים = בני משפחה‪.‬‬

‫האם אברם נקי ממעשה חטא?‬

‫א‪ .‬אברם אינו נקי מחטא כיוון שהיה צריך לבטוח בהגנת האל בשעת צרה‪ .‬מעשהו מעיד על חוסר‬
‫אמונה באל‪.‬‬
‫ב‪ .‬אברם משקר למצרים ולכן הם חשבו ששרי מותרת להם‪.‬‬

‫המצרים מגלים כי שרי אשת אברם וכאן האל מצילו מידי המצרים ומחזיר אליו את שרי ע"י הבאת מחלות‬
‫רבות "נגעים גדולים" על בית פרעה‪ .‬האל מעניש את המצרים כיוון שלא דאגו לבדוק לעומק למי שייכת‬
‫שרי‪ .‬פרעה מבין כי המחלות הן בעקבות לקיחת שרי‪ ,‬שואל את אברם לפשר המקרה אך אברהם בוחר‬
‫לשתוק וכנראה שהשתיקה היא כהודאה במעשה והסכמה‪ .‬פרעה מגרש את אברם ושרי ודואג ללוותם עד‬
‫לגבולות מצרים כדי שלא יפגעו בהם‪ .‬המחבר מצמצם בפרטים כדי להתחמק מהשאלה מה קרה בבית‬
‫פרעה בין פרעה לשרי אשת אברם‪.‬‬

‫סיפור זה הוא רמז ליציאת מצרים ול"מעשה אבות סימן לבנים"‪( :‬לדעת חז"ל '''מעשה אבות סימן‬
‫לבנים''' הוא ביטוי ביהדות שמשמעותו‪ :‬האבות מלמדים אותנו כיצד להתנהג במצבים מסוימים‪ ,‬מתוקף‬
‫היותם אבות האומה‪ .‬ה' קובע את עתיד הבנים על פי מה שקרה לאבות‪ .‬מעשיהם של האבות יוצרים את‬
‫עתידם של בניהם)‪:‬‬

‫‪ .1‬אברם יורד מצרימה כדי לשבור את הרעב וגם יעקב ובניו יורדים מצרימה בעקבות הרעב אך‬
‫משתקעים שם‪.‬‬
‫‪ .2‬אברם חושש שיהרגו אותו בגלל יופייה של שרי‪ .‬גם פרעה‪ ,‬בספר שמות‪ ,‬רוצה להרוג את בני‬
‫ישראל וגוזר מוות על הבנים הנולדים‪.‬‬
‫‪ .3‬האל מביא מחלות על בית פרעה בעקבות לקיחת שרי‪ .‬גם בספר שמות האל מעניש את מצרים ב‬
‫‪ 10‬מכות בעקבות העבדות הקשה של בני ישראל‪.‬‬
‫‪ .4‬פרעה מגרש את אברם ושרי במילים "קח ולך" וכך גם בספר שמו פרעה מגרש את בני ישראל‬
‫באומרו "קחו‪...‬ולכו"‪.‬‬
 ‫‪4‬‬

‫המסר של הסיפור ‪ :‬אברהם אבינו‪ ,‬אבי האומה הישראלית‪ ,‬הוא בשר ודם‪ ,‬דמות אנושית שנבחרה ע"י‬
‫האל וככל אדם הוא טועה ולומד לקח ממעשיו‪ ,‬תוך הבנה שרק דרך הישר ואמונה באל תוביל אותו אל‬
‫דרך מבטחים היא ארץ ישראל‪.‬‬

‫בראשית י"ג‬

‫פסוקים ‪ 1-4‬החזרה ממצרים לארץ‬

‫אברם‪ ,‬שרי ולוט שבים ממצרים ברכוש רב (מקנה‪ ,‬כסף וזהב)‪ .‬הם מגיעים לנגב שבדרום ארץ כנען‪ ,‬ומשם‬
‫ממשיכים לבית אל ומתיישבים בין בית אל לבין העי‪ .‬הם שבים באותה הדרך שבה ירדו למצרים‪.‬‬

‫מפת ארץ ישראל בימי האבות‬

‫פסוקים ‪ 5-13‬המריבה בין רועי לוט לרועי אברם‬

‫עד עתה היה לוט נספח לאברם‪ ,‬חלק ממשפחתו‪ .‬כעת הוא מוצג באופן נפרד‪ ,‬כישות עצמאית ‪ ,‬כבעל‬
‫רכוש רב‪ .‬לוט ואברם התברכו מבחינה כלכלית בשפע‪ ,‬לכן שטחי המרעה‪ ,‬המים ותבואת השדה לא‬
‫הספיקו לכלכלת שני הצדדים‪.‬‬

‫הביטוי "ולא‪...‬לשבת יחדיו" בפסוק ‪ 6‬חוזר פעמיים‪ ,‬ומלמד על הסכסוך החריף שהתגלע בין רועי אברם‬
‫לבין רועי לוט‪.‬‬

‫בפסוק ‪ , 7‬המספר על הריב ‪ ,‬משולבת הערה "‪...‬והכנעני והפריזי אז ישב בארץ‪ "...‬מדוע שולבה בפסוק?‬

‫פתרונו אפשריים‪:‬‬

‫‪ .1‬כדי לרמוז שהכנעני והפריזי יכלו לנצל את המריבה לטובתם‪.‬‬

‫‪ .2‬להסביר מדוע לא היה מקום למקנה של אברם ולמקנה של לוט‪.‬‬

 ‫‪5‬‬

‫אברם מצטייר כרודף שלום‪ ,‬כותרן וכמעשי בפתרון הסכסוך‪:‬‬

‫בפס' ‪ 8-9‬הוא מנסה קודם כל להרגיע את האווירה בין הצדדים‪ ,‬לפני אובדן שליטה‪ .‬הוא אומר ללוט‪" :‬אַ ל‪-‬‬
‫נָא ְת ִהי ְמ ִריבָ ה בֵּ ינִ י ּובֵּ ינֶָך‪ּ ,‬ובֵּ ין רֹעַ י‪ּ ,‬ובֵּ ין רֹעֶ יָך‪ :‬כִ י‪-‬אֲ נ ִָשים אַ ִחים‪ ,‬אֲ נ ְָחנּו" – אברם מעדיף לשמור על אחוה‬
‫משפחתית על פני חיפוש רווחה כלכלית‪.‬‬

‫ימנָה‪,‬‬
‫לאחר מכן אברם נוקט צעד מעשי ‪ ,‬ומציע‪" :‬הֲ ל ֹא כָל‪-‬הָ אָ ֶרץ ְלפָ נֶיָך‪ִ ,‬הפָ ֶרד נָא ֵּמעָ לָ י‪ִ :‬אם‪-‬הַ ְשמ ֹאל וְאֵּ ִ‬
‫ו ְִאם‪-‬הַ י ִָמין וְאַ ְש ְמ ִאילָ ה" – עדיף שייפרדו‪ .‬לוט יבחר באזור שבו ירצה להשתקע‪ ,‬ואברם ילך לכיוון הנגדי‪.‬‬

‫בפס' ‪ 10-13‬לוט מסכים מיד להצעה בלא התחשבות באברם‪ ,‬דודו‪.‬‬

‫"וַיִ ָשא‪-‬לֹוט אֶ ת‪-‬עֵּ ינָיו‪ַ ,‬וי ְַרא אֶ ת‪-‬כָל‪-‬כִ כַר הַ י ְַר ֵּדן‪ ,‬כִ י כֻלָ ּה‪ ,‬מַ ְש ֶקה‪ִ --‬ל ְפנֵּי ַש ֵּחת יְהוָה‪ ,‬אֶ ת‪ְ -‬סדֹם וְאֶ ת‪ֲ -‬עמ ָֹרה‪ ,‬כְ גַן‪-‬‬

‫יְהוָה כְ אֶ ֶרץ ִמצְ ַריִם‪ ,‬בֹאֲ כָה צֹעַ ר‪ .‬יא וַיִ ְבחַ ר‪-‬לֹו לֹוט‪ ,‬אֵּ ת כָל‪-‬כִ כַר הַ י ְַר ֵּדן‪ ,‬וַיִ סַ ע לֹוט‪ִ ,‬מ ֶק ֶדם; וַיִ פָ ְרדּו ִאיש ֵּמעַ ל‬

‫אָ ִחיו "‪.‬‬

‫מה חשיבות פרטים אלה לסיפור?‬

‫חזרה על "כל"‪ -‬מעידה על תאוות הרכוש של לוט בשונה מאברם שהסכים לחלק את שטחי המרעה‪.‬‬

‫מבחינה כלכלית – אפשר ללמוד שאזור כיכר הירדן היה פורה ומבורך במים‪.‬‬

‫לוט מצטיר כחמדן – הוא רואה את כיכר הירדן בסדום הפורה במיוחד‪ ,‬ובוחר באזור זה‪ ,‬תוך התעלמות‬
‫מההתנהגות המוסרית (והדתית) של תושבי סדום‪" .‬וְאַ נְ ֵּשי ְסדֹם‪ָ ,‬ר ִעים וְחַ טָ ִאים לַ יהוָה‪ְ ,‬מאֹ ד"‪.‬‬

‫אברם ולוט נפרדים‪ .‬מכאן ואילך קרע עמוק בין אברם ולוט‪ .‬הם אינם מופיעים עוד ביחד‪.‬‬

‫פסוקים ‪ 14-18‬הבטחות וברכות לאברם‬

‫אברם עמד בנסיון נוסף (מבין עשרת הניסיונות)‪ .‬השורש פ‪.‬ר‪.‬ד (להיפרד) מופיע ‪ 3‬פעמים (בפס' ‪,11 ,9‬‬
‫‪ ,)14‬ומלמד שכנראה היה קשה לאברם הערירי להיפרד מבן אחיו‪ ,‬שיכול היה להיחשב כיורשו העתידי‬
‫והרי שרי אשתו עקרה‪ ,‬והוא עצמו זקן‪.‬‬

‫בדברי ה' יש נחמה ופיצוי לאברם‪ ,‬שלכאורה הפסיד שני דברים מהותיים‪:‬‬

‫ויתור על אדמה פורייה למען אחיינו – לכן ה' מבטיח לו את הארץ‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫אברם איבד את לוט כיורשו העתידי – ה' מבטיח לו צאצאים לאינספור‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫"שא נָא עֵּ ינֶיָך ְּוראֵּ ה‪ִ ,‬מן‪-‬הַ מָ קֹום אֲ ֶשר‪-‬אַ ָתה ָשם‪--‬צָ פֹ נָה ָונֶגְ בָ ה‪ ,‬ו ֵָּק ְד ָמה‬
‫הבטחת הארץ‪ :‬ה' מודיע לאברם ָ‬
‫ּולז ְַרעֲָך‪ ,‬עַ ד‪-‬עֹולָ ם"‪ -‬זו הבטחה נצחית‪ .‬גם‬
‫ָוי ָָמה ‪.‬טו כִ י אֶ ת‪-‬כָל‪-‬הָ אָ ֶרץ אֲ ֶשר‪-‬אַ ָתה רֹאֶ ה‪ְ ,‬לָך אֶ ְת ֶננָה‪ְ ,‬‬
‫בבראשית י"ב‪ 7,‬שמענו שההבטחה על ירושת הארץ היא לזרעו=לצאצאיו ולא לו‪ ,‬שהרי האבות עצמם היו‬
‫במעמד של גרים בארץ כנען‪.‬‬
 ‫‪6‬‬

‫ְש ְמ ִתי אֶ ת‪-‬ז ְַרעֲָך‪ַ ,‬כעֲפַ ר הָ אָ ֶרץ‪ :‬אֲ ֶשר ִאם‪-‬יּוכַל ִאיש‪ִ ,‬ל ְמנֹות אֶ ת‪-‬עֲפַ ר הָ אָ ֶרץ‪--‬גַם‪-‬ז ְַרעֲָך‪,‬‬
‫הבטחת הזרע‪" :‬ו ַ‬
‫יִמָ נֶה" – מספר צאצאיו יהיה אינסופי כמו עפר הארץ‪.‬‬

‫ּול ָר ְחבָ ּה‪ :‬כִ י ְלָך‪ ,‬אֶ ְת ֶננָה" – בפסוק זה משתקף‬

‫בפס' ‪ 17‬ה' מצווה על אברם "קּום ִה ְתהַ לֵּ ְך בָ אָ ֶרץ‪ְ ,‬לאָ ְרכָּה ְ‬
‫מנהג משפטי קדום‪ ,‬שלפיו אדם שביקש לקנות חלקת אדמה‪ ,‬היה צריך ללכת לאורכה ולרוחבה ובמעשה‬
‫סמלי זה היה קונה למעשה את הבעלות על האדמה‪.‬‬

‫בפס' ‪ 18‬אברם מתיישב באלוני ממרא אשר בחברון‪ ,‬וכמנהגו בכל מקום אשר התמקם בו‪ ,‬בונה שם מזבח‬
‫לה'‪.‬‬

‫בראשית ט"ו‬

‫פסוקים ‪ :1-6‬הבטחת האל לאברם על ריבוי זרעו‬

‫האל מתגלה אל אברם ב"מחזה" = חלום‪ ,‬חזון נבואי‪ ,‬מכאן עולה שאברם היה נביא‪.‬‬

‫האל אומר אל אברם‪" :‬אל תירא" (פסוק ‪ )1‬כדי להרגיע את אברם‪ .‬ממה ירא (פוחד) אברם?‬

‫א‪" .‬אנוכי מגן לך" (פסוק ‪ – )1‬אברם ניצח את ‪ 4‬המלכים הגדולים (עפ"י המסופר בבראשית י"ד) וכעת‬
‫אברם חשש שמלכים אלה ינסו לנקום בו‪.‬‬

‫ב‪" .‬או יומו יבוא למוות בלי זרע" – אברם חשש שימות חשוך בנים והאל רומז לו שיהיו לו בנים וירבה את‬
‫זרעו באומרו "שכרך הרבה מאוד"‪.‬‬

‫אברם עונה לאל על הבטחתו שהוא חשוך בנים ו"בן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" = מי שיירש אותו‬
‫הוא עבדו אליעזר‪ .‬בקרב העמים המסופוטמיים היה נהוג שאדם חשוך בנים מוריש את רכושו לעבדו‪ .‬זאת‬
‫בתנאי שהעבד דואג לצרכי אדונו עד יום מותו כולל קבורה נאותה‪ .‬דבריו של אברם אל האל בטלים ברגע‬
‫שנולד לאברם בנו בכורו יצחק ואליעזר לא יורש את רכושו‪.‬‬

‫האל ממשיך להרגיע את אברם ומבקש ממנו "הבט נא השמימה וספור הכוכבים‪...‬כה יהיה זרעך" (פסוק‬
‫‪ – )5‬זרעו של אברם יהיה כה רב‪ ,‬כמספר הכוכבים בשמיים‪ ,‬עד אשר לא ניתן יהיה לספור אותו‪ .‬הכוכבים‬
‫מייצגים את עוצמת האל ואת בריאת העולם המיוחסת רק לישות האלוהית‪ .‬כשם שהאל ברא את הכוכבים‪,‬‬
‫כך האל יקיים את הבטחתו ויקים לאברם זרע רב‪.‬‬

‫"ויחשבה לו צדקה" – ‪ 2‬פרשנויות‪:‬‬

‫א‪ .‬אברם האמין להבטחת האל ורואה בהבטחתו מעשה צדקה (מעשה חסד)‪.‬‬

‫ב‪ .‬האל ראה באמונת אברם בו כמעשה צדקה (מעשה טוב‪ ,‬לזכות)‪.‬‬
 ‫‪7‬‬

‫פסוקים ‪ :7-21‬הבטחת הארץ וברית בין הביתרים‬

‫הקדמה‪ :‬בפסוקים אלה האל מבטיח לאברם הבטחה‪ ,‬כמו בפסוקים הקודמים‪ ,‬אך הפעם אברם מראה‬
‫ספק בהתגשמות ההבטחה והאל עונה לאברם על ספקנותו ‪/‬שאלתו‪.‬‬

‫בפסוקים ‪ 7-9‬מתנהל דו שיח בין האל לאברם‪.‬‬

‫האל‪ :‬מציין בפני אברם את הדרך בה הוביל אותו מאור כשדים ועד לכנען‪.‬‬

‫אברם עונה‪..." :‬במה אדע כי ארשנה" = פרשנים רבים פירשו שאברם מבקש סימן או אות כדי לדעת‬
‫מתי יירש את הארץ‪ .‬כלומר איך ידע שהדבר מתקיים‪ .‬יש האומרים שאין כאן ספקנות אלא בקשת סימן‬
‫בלבד‪.‬‬

‫האל מגיב לשאלתו של אברם דרך ברית בין הביתרים‪ ,‬המתבצעת בדרך הבאה‪:‬‬

‫‪ .1‬האל מבקש מאברם לקחת עגלה משולשת‪ ,‬עז משולשת‪ ,‬איל משולש תור וגוזל‪ .‬חמשת בע"ח אלה‬
‫נחשבים לטהורים ומותרים לקורבן‪ .‬המילה "משולשת" או "משולש" משמעה‪ :‬א‪ .‬בע"ח היו בני‬
‫שלושה חודשים ב‪ .‬בני שלוש שנים‪ .‬ג‪ .‬בע"ח בני שלוש שנים נחשבו למובחרים ביותר עבור קורבן‪.‬‬
‫ד‪ .‬שלוש בהמות מכל סוג‪.‬‬
‫‪ .2‬אברם מבתר חלק מהבהמות לשני חצאים ושם את שני החצאים זה מול זה ככתוב "ויתן איש בתרו‬
‫לקראת רעהו" (פס' ‪.)10‬‬
‫‪ .3‬אברם לא מבתר את התור והציפור כי הם היו עופות קטנים וכנראה לא היה נהוג לבתר אותם (ראו‬
‫ויקרא א' ‪.)17‬‬
‫‪ .4‬פסוק ‪ :17‬בין הביתרים יעברו "תנור עשן ולפיד האש" = שליחי האל‪.‬‬

‫משמעות הברית וביתור בע"ח‪:‬‬

‫א‪ .‬אחדות‪ :‬כשם ששני חלקי בע"ח מונחים זה מול זה‪ ,‬כך שני הצדדים מקבלים עליהם את תנאי‬
‫הברית ומתחייבים לעמוד בהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬איום‪ :‬הצד שלא יעמוד בתנאי הברית ויפר אותה דינו יהיה כחיה המבותרת‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬מדוע אברם עצמו לא עובר בין הביתרים?‬

‫תשובה‪ :‬בברית זו אברם אינו מתחייב ורק האל‪ .‬לכן רק נציגי האל עוברים בין הביתרים‪.‬‬

‫בפסוקים ‪ 12-16‬האל מתגלה אל אברם בחלום "‪...‬ותרדמה נפלה על אברם‪ "...‬אבל החלום מלווה‬
‫ב"חשיכה ואימה" = ההתגלות האלוהית מלווה בחוויה מפחידה וגם מרמזת על עתיד עם ישראל אשר‬
‫יהיה זרוע בעונשים וחוויות מטלטלות‪.‬‬

‫האל אומר אל אברם‪..." :‬כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (פסוק ‪)13‬‬
‫= האל מספר לאברם על תקופת השעבוד של בני ישראל במצרים‪.‬‬
 ‫‪8‬‬

‫קושי‪ :‬מדוע נכתב ‪ 400‬שנה והרי תקופת השעבוד נמשכה רק ‪ 3‬דורות?‬

‫פתרון‪ 400 :‬שנה הוא הזמן של תקופת הגרות בארץ הזרה‪ ,‬החל מהולדת יצחק ועד ליציאת מצרים‪.‬‬

‫שאלה‪" :‬וגם את הגוי אשר יעבדו אני דן (מעניש)‪( "...‬פס' ‪ – )14‬מדוע האל מעניש את המצרים והרי הם‬
‫נבחרו ע"י האל להעניש את עמו?‬

‫תשובה‪ :‬המצרים אכן נבחרו להיות כלי ענישה בידי האל אך הם השתמשו בכוח שניתן להם יתר על‬
‫המידה ושיעבדו ועינו את בני ישראל מעבר לגבולות המותר‪.‬‬

‫פס' ‪" :16‬ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה"‪ :‬רק הדור הרביעי של אברם יזכה לשוב‬
‫אל כנען ולרשת אותה‪ ,‬כלומר דורו של משה‪ .‬רק לאחר ‪ 400‬שנה התושבים הקדמונים של כנען‪ ,‬הם‬
‫האמורי‪ ,‬ישלמו על כל העון (החטאים) שעשו ואז תהיה הצדקה להשמידם ולרשת את הארץ בה ישבו‪.‬‬

‫בפסוקים ‪ 17-21‬נכרתת ברית בין האל לבין אברם‪ .‬הברית היא חד צדדית‪ ,‬בה האל מתחייב בפני אברם‬
‫"‪...‬לזרעך נתתי את הארץ הזאת‪ "...‬ולכן היא מכונה גם "ברית חסד"‪.‬‬

‫קושי‪ :‬בפסוקים ‪ 19-21‬מציין האל ‪ 10‬עמים זרים השוכנים בארץ אך בספר דברים ובמקומות נוספים‬
‫מסופר על ‪ 7‬עמי כנען‪.‬‬

‫תשובה‪ :‬רשימה זו בבראשית היא רשימה קדומה ובספר דברים היא הרשימה המעודכנת בה גם מסופר‬
‫כי ‪ 3‬עמים‪ ,‬שישבו בנחלת יהודה‪ ,‬נטמעו בה‪ :‬הקינזי‪ ,‬הקיני והקדמוני (המופיעים בתחילת הרשימה‬
‫בבראשית) ‪.‬‬

‫ניתן לראות בברית בין הביתרים אלגוריה (משל מפותח) לקורות עם ישראל בעתיד‪:‬‬

‫‪ ‬הבהמה המשולשת = שלושת הדורות שישבו במצרים עד לשחרורם מהשעבוד‪.‬‬

‫‪ ‬ביתור הבהמות = עונש העבדות במצרים‪.‬‬
‫‪ ‬הציפור שלא בותרה = הדור הרביעי שלא שועבד ויצא לחופשי‪.‬‬
‫‪ ‬העיט היורד על הפגרים = פרעה ששעבד את ישראל או האויבים שניסו למנוע את קיום הברית‪.‬‬
‫‪ ‬גירוש העיט ע"י אברם = בזכות אברם האל יציל את עמו מעבדות ויגרש את אויביהם מעליהם‪.‬‬

‫בראשית ט"ז‬

‫מבוא‬

‫‪ ‬פרק ט"ז שונה משאר הפרקים שלמדנו עד כה כיוון שהפעם אברם אינו הדמות הראשית בסיפור‪.‬‬
‫‪ ‬בפרק ט"ז מתוארים המכשולים העומדים בפני קיום ההבטחה לריבוי הזרע והתיישבות בארץ‬
‫כנען‪ .‬בהמשך סיפורי האבות נראה כי רבים המכשולים כמו העקרות של ‪ 3‬האימהות (שרי‪ ,‬רבקה‬
‫ורחל) וסיפור עקידת יצחק בו אברם עומד בפני ניסיון קשה‪.‬‬
‫‪ ‬גיבורי הסיפור מצליחים להתמודד עם המכשולים בעזרת יכולתם האנושית והמוסרית‪ ,‬אך ברור כי‬
‫יד האל מכוונת את רצף האירועים לקראת מימוש ההבטחה‪.‬‬
 ‫‪9‬‬

‫פסוקים ‪ :1-3‬שרי נותנת לאברם את הגר לאישה‬

‫שרי רואה כי "הנה עצרני האל מלדת" (פסוק ‪ )2‬ולכן מבקשת מאברם לקחת את הגר לאישה כדי ש"אולי‬
‫אבנה ממנה" = תביא לו בן ותמשיך את זרעו‪ .‬חשוב לציין שלמרות שהגר הביאה לאברם בן זכר מעמדה‬
‫לא השתנה והיא עדיין מכונה "שפחה" (עבד ממין נקבה)‪.‬‬

‫"אולי אבנה ממנה"‪ 2 :‬פירושים עיקריים‪:‬‬

‫א‪ .‬הקמת משפחה – בניית משפחה‪.‬‬

‫ב‪" .‬אבנה" מלשון בן = הגר תלד בן‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬מדוע שרי מוכנה כי אברם ייקח את הגר לאישה?‬

‫תשובה‪:‬‬

‫א‪ .‬שרי תראה בבן שיוולד כאילו היה בנה שלה‪.‬‬

‫ב‪ .‬שרי עושה חסד עם אברם כיוון שכך היא מאפשרת לו להמשיך את זרעו ולממש את הבטחת האל‪.‬‬

‫ג‪ .‬שרי נוהגת על פי מנהג קדום לפיו היו לוקחים שפחה כתחליף לאישה עקרה כדי שתביא לו בן להמשך‬
‫זרעו‪.‬‬

‫אברם לוקח את הגר לאישה "ויבא אל הגר" (פס' ‪ )4‬רק אחרי ששרי "ותקח" ו"ותתן" בעצמה את הגר‬
‫לאברם‪ .‬ייתכן כי אברם לא היה שלם עם החלטת שרי מתוך אהבה וכבוד כלפיה ולכן שרי הייתה צריכה‬
‫לעשות בעצמה את הצעדים הראשונים כדי לגרום לאברם לפעול‪ .‬אברם התנהגת בצורה פאסיבית‬
‫לעומת האקטיביות של שרי‪.‬‬

‫"מקץ עשר שנים" = שרי חיכתה עשר שנים עד אשר החליטה להביא את הגר אל אברם‪ .‬המעשה שלה‬
‫הוא על פי מנהג קדום שבהמשך יהפוך לחוק ביהדות‪ :‬מותר לגבר לגרש את אשתו אם לאחר ‪ 10‬שנים לא‬
‫הצליחה להביא ילד‪ ,‬כיוון שאחת ממטרות הנישואין היא הקמת משפחה‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :4-6‬העימות בין שרי להגר‬

‫"ותקל גבירתה בעינה" (פסוק ‪:)4‬‬

‫‪ .1‬אישה שלא ילדה הייתה נתונה לחרפה ולזלזול מצד אימהות ועקרות נחשבה לבושה‪ ,‬כפי שאמרה‬
‫רחל אימנו בבראשית ל' ‪" :23‬ותהר ותלד ותאמר אסף אלוהים את חרפתי" ובשמואל ב' ו' ‪20-22‬‬
‫שם מסופר שלמיכל בת שאול לא "היה ילד עד יום מותה"‪.‬‬
‫‪ .2‬הגר החלה לבוז לשרי על עקרותה‪ .‬לא מסופר על הדרך בה נהגה הגר אך ייתכן כי התנהגותה‬
‫הייתה כה בזויה עד אשר שרי נפגעה מאוד ופנתה אל אברם‪.‬‬
 ‫‪10‬‬

‫‪ .3‬שרי פונה אל אברם ואומרת לו "חמסי עליך" – בדבריה שרי מאשימה את אברם ביחסה של הגר‬
‫אליה‪ .‬ייתכן ששרי מאשימה את אברם באדישות השקפת זלזול – כשם שלא מיהר לקחת את הגר‬
‫לאישה‪ ,‬כך הוא אינו ממהר להתערב בין הנשים‪.‬‬

‫תגובת אברם‪" :‬הנה שפחתך בידך‪ :)6( "...‬אברם מותיר בידי שרי את ההחלטה מה לעשות בהגר‪ .‬כנראה‬
‫ששרי מעט מגזימה בתגובתה כיוון שנכתב "ותענה" = עינתה אותה והמילה עינוי היא בהקשר שלילי‪.‬‬

‫כיצד ניתן להעריך את התנהגותה של שרי?‬

‫תשובה‪:‬‬

‫‪ .1‬מבחינה משפטית‪ :‬עפ"י חוקים קדומים (חוקי חמורבי – מלך בבל שתיקן חוקים חברתיים) שרי‬
‫נהגה על פי החוק כיוון שעל פי החוק אם אישה נתנה את שפחתה לבעלה‪ ,‬אשר הביאה לו ילדים‪,‬‬
‫אך השוותה עצמה לגבירתה‪ ,‬דינה יהיה שתשוב למעמד העבדות‪.‬‬
‫‪ .2‬מבחינה מוסרית‪ :‬כנראה ששרי עינתה מאוד את הגר‪ ,‬עד אשר גרמה לה לברוח אל המדבר‪ .‬ייתכן‬
‫שקיימת כאן ביקורת סמויה כלפי שרי כיוון שמלאך האל פונה אל הגר ואומר אליה‪" :‬כי שמע האל‬
‫את עניך" (‪)11‬‬
‫‪ .3‬פירש רמב"ן‪ :‬לא רק שרי חטאה אלא גם אברם בכך שלא התערב ואפשר לשרי לענות את הגר‪ .‬ייתכן‬
‫שלפנינו סיפור אטיולוגי (סיפור סיבה)‪ :‬זו הסיבה לעימות התמידי בין צאצאי הגר (הישמעאלים) לבין צאצאי‬
‫אברם (עם ישראל ובהמשך העם היהודי)‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :7-16‬בשורת מלאך האל להגר על הולדת בנה ישמעאל‪.‬‬

‫משמעות השם הגר‪ :‬א‪ .‬מלשון גר‪ ,‬גרה (תושבת זמנית) ארץ זרה‪ .‬ב‪ .‬מלשון להגר (לעבור) לארץ אחרת‪.‬‬

‫הגר בורחת למדבר דרך "שור" = הגבול בין מצרים לכנען‪ .‬בדרך זו היו מעיינות מים וייתכן כי הגר רצתה‬
‫לשוב לארץ ממנה הגיעה – למצרים‪.‬‬

‫קושי‪ :‬מדוע המלאך שואל את הגר "אי מזה באת ואנה תלכי"‪ .‬האם הוא אינו יודע מדוע היא בורחת?‬

‫תשובה‪ :‬מטרת המלאך היא לשאול שאלה רטורית כדי לפתוח עמה בשיחה‪.‬‬

‫"הנך הרה וילדת בן" (פס' ‪ – )11‬לפנינו נוסחה ספרותית קבועה המתארת הכרזה אלוהית על לידת‬
‫אישיות חשובה ועל תפקידה העתידי‪ .‬נוסחה זו בנויה מחמישה שלבים‪ .1 :‬פנייה לאישה או לאחרים‬
‫בנוכחות האישה‪ .2 ,‬קביעת מין היילוד‪ .3 ,‬מתן שם סמלי לנולד‪ .4 ,‬הנימוק לשם הניתן ‪ .5‬ומתן תפקיד לרך‬
‫הנולד‪.‬‬

‫נוסחת פתיחה‪ :‬בפסוקים ‪ 9-11‬מופיעה נוסחת הפתיחה "ויאמר לה מלאך האל" ‪ 3‬פעמים‪ .‬בכל פעם‬
‫נוסחה זו פותחת נושא חדש או הבטחה חדשה‪:‬‬

‫‪ .1‬לשוב לבית שרי ולהמשיך להתענות תחת ידיה‪ .‬ייתכן שהמלאך ממליץ להגר לשוב אל שרי במקום‬
‫להיות חשופה לתלאות המדבר‪.‬‬
 ‫‪11‬‬

‫‪ .2‬הבטחה לריבוי זרעה‪ .‬בשורה שתתקיים רק בעתיד הרחוק‪.‬‬

‫‪ .3‬ישועה בעתיד הקרוב‪ ,‬עם לד בנה ישמעאל‪.‬‬

‫בנה של הגר‪ -‬ישמעאל‪:‬‬

‫‪ .1‬מדרש שם‪ :‬משמעות שמו – שמע האל את עוניה (העינוי של שרי) של הגר‪.‬‬
‫‪ .2‬תכונותיו על פי פסוק ‪ :12‬א‪" .‬פרא אדם" – אין הכוונה לתכונה שלילית‪ ,‬אלא לתכונה המייצגת‬
‫חופש כמו חמור בר מדברי‪ .‬ואכן זרעו של ישמעאל היה עם נודד במדבר‪ .‬ב‪" .‬ויד כל בו" –‬
‫ישמעאל ילחם בכל אויביו ויצליח לגבור עליהם "ועל פני כל אחיו ישכון"‪.‬‬

‫הגר מבינה כי מלאך האל מדבר אליה‪ ,‬לפי ידיעתו כי היא בהריון וכי היא נושאת ברחמה בן‪ .‬היא קוראת‬
‫למקום בו נגלה אליה המלאך "באר לחי ראי" (‪ )14‬ואת המלאך היא מכנה "אל ראי" (‪(.)13‬מדרש שם‬
‫) משמעות שני השמות היא‪" :‬אל ראי" = האל ראה אותי‪" .‬באר לחי ראי" = לאל החי הרואה אותי‪ .‬מקום‬
‫זה הופך לקדוש בעקבות התגלות זו ויצחק אבינו יפגוש שם את רבקה ויגור שם עד מות אברם‪.‬‬

‫בראשית י"ח‬

‫הקדמה‪ :‬פרקים י"ח וי"ט הם פרשה אחת‪ ,‬במרכזה עומדים אברהם ולוט הצדיקים (בן אחיו) מול תושבי‬
‫סדום הרשעים‪ .‬צדקתם מתבטאת בהכנסת אורחים נאותה מול רשעותם של תושבי סדום שאינם יודעים‬
‫להכניס אורחים ואף מתנכלים להם‪.‬‬

‫פסוקים ‪ 3 :1-16‬המלאכים מבקרים באוהלו של אברהם‬

‫האל מתגלה אל אברהם בצהרי יום חם‪ .‬אברהם בן ‪ 99‬חלש מאד לאחר שמל את עצמו (עשה ברית מילה‬
‫)‪ .‬לא מפורט בפסוק ‪ 1‬כיצד האל מתגלה ובהמשך יתואר שהתגלות האל נעשה דרך ‪ 3‬מלאכים שהתחזו‬
‫לאנשים עוברי אורח‪.‬‬

‫מיד כאשר אברהם רואה את ‪ 3‬האורחים הוא רץ אליהם‪ ,‬כיאה להכנסת אורחים טובה ופונה אל הבכיר‬
‫ביניהם במילים "אדוני" ו"בעיניך‪...‬תעבר מעל עבדך" (‪ )3‬בלשון יחיד‪.‬‬

‫בפסוק ‪ 4‬אברהם עובר לדבר בלשון רבים כדי להדגיש שהזמנתו אינה מכוונת רק אל הבכיר אלא אל ‪3‬‬
‫המלאכים‪.‬‬

‫תפקידם של ‪ 3‬המלאכים‪ :‬לפי פרשנות המלאך הבכיר נשאר לדבר עם אברהם ולבשר לו על הולד בנו‬
‫והשניים הנותרים הלכו לסדום כדי להשחיתה‪.‬‬

‫מתוך התנהגותו של אברהם עולה נדיבותו ועל הכנסת אורחים נאותה‪:‬‬

‫‪ ‬אברהם מציע למלאכים ארוחה צנועה אך מגיש להם ארוחה מכובדת‪.‬‬

‫‪ ‬אברהם משרת אותם בעצמו "והוא עמד מעליהם" (‪)8‬‬
 ‫‪12‬‬

‫‪ ‬שורשים מנחים ר‪.‬ו‪.‬ץ מ‪.‬ה‪.‬ר המצביעים על רצונו העז של אברהם לקיים את הכנסת האורחים‪.‬‬
‫ריבוי הפעלים מדגיש את תכונותיו של אברהם כאדם שחפץ להגיש עזרה לזולת‪.‬‬

‫הבכיר בין המלאכים מבשר לאברהם כי בעוד שנה ישוב אל אברהם‪ ,‬בדיוק כאשר שרה תלד בן לאברהם‪:‬‬
‫"שוב אשוב אליך כעת חיה‪ – "...‬הביטוי "כעת חיה" משמעותו‪ :‬א‪ .‬בעוד תשעה חודשי לידה‪ ,‬הרגע בו‬
‫העובר מתפתח‪ .‬ב‪ .‬בעוד שנה מהיום‪.‬‬

‫תגובות אברהם ושרי לבשורת המלאך הן תגובות שונות‪:‬‬

‫אברהם – שתיקתו מעידה על אמונתו בדברי המלאך‪.‬‬

‫שרי – צוחקת ומעידה על חוסר אמונה בבשורה האלוהית‪.‬‬

‫שרה חושבת בזמן שהיא צוחקת‪ .‬מחשבתה היא‪" :‬אחרי בלתי הייתה לי עדנה ואדוני זקן"‪:‬‬

‫א‪ .‬עדנה = מחזור חודשי‪ ,‬שרה כבר אינה צעירה והפסיקה לקבל מחזור חודשי‪ .‬לכן כבר אינה יכולה ללדת‪.‬‬
‫ב‪ .‬עדנה = פריון וריבוי‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬מלאך האל מכונה בשני שמות‪ ,‬פעמיים הוא מכונה "איש" (פס' ‪ )2+16‬ופעם אחת הוא מכונה‬
‫"ה'"‪ .‬מדוע‪:‬‬

‫תשובה‪ :‬כאשר מלאך האל מתפקד כאורח של אברהם הוא מכונה ‪,‬איש" אך כאשר הוא מבשר בשורה‬
‫אלוהית הוא מכונה "ה"‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :17-19‬הרהורי האל על אברהם‬

‫האל מחליט לשתף את אברהם בהחלטתו להשמיד את סדום ועמורה‪ .‬אברהם הוא נביא וכיאה לנביא‪,‬‬
‫במקרה של נבואת פורענות‪ ,‬עליו להתפלל למען שלום החוטאים כדי לבטל את הפורענות‪.‬‬

‫האל מסביר מדוע בחר לשתף את אברהם בגורלה של סדום ועמורה‪" :‬כי ידעתיו (בחרתיו) למען אשר‬
‫יצווה את בניו‪...‬ושמרו דרך האל לעשות צדקה ומשפט (משפט צדק)‪ – "...‬האל בחר באברהם כיוון שידע‬
‫שאברהם ימשיך את דרך האל‪ ,‬יחנך את בניו‪ ,‬יקיים משפט צדק וילך בדרכי המוסר‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :20-33‬הדיון בין אברהם לבין האל על גורל סדום ועמורה‬

‫בתחילה האל מציג את אשמת תושבי סדום ועמורה‪" :‬זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד"‬
‫(‪ – )20‬החלשים והעשוקים כה סובלים מידי הרשעים וזעקתם הגדולה נשמעת ע"י האל‪.‬‬

‫האל אומר "ארדה נא ואראה הכעצקתה הבאה אלי עשו כלה (כליה‪ ,‬השמדה) ואם לא אדעה (אדע‬
‫כיצד לנהוג בהם או ארחם עליהם)" (‪ .)21‬קושי‪ :‬מדוע האל צריך לרדת אל סדום כדי לראות את‬
‫חטאיהם?‬
 ‫‪13‬‬

‫פתרון‪ :‬אין האל ממש יורד אל הארץ‪ ,‬אלא נותן כאן דוגמה לשופט אידיאלי – על שופט לרדת אל העם‬
‫ולבדוק מקרוב את הנעשה כדי לקיים משפט צדק‪.‬‬

‫בפסוק ‪ 22‬קיים תיקון סופרים‪ :‬נכתב "ואברהם עודנו עומד לפני האל" ובמקור היה כתוב "וה' עודנו עומד‬
‫לפני אברהם"‪ .‬אין זה מכובד כלפי האל שהוא ממתין לאברהם ולכן שונה הכתוב שאברהם חיכה לאל‪.‬‬

‫האל אינו מגלה לאברהם מהו עונשם של תושבי סדום ועמורה כדי לבחון את אברהם האם ינסה‬
‫להתפלל למען החוטאים‪ .‬אברהם בוחר לסנגר (מלשון סנגור ‪,‬להגן) על תושבי סדום למרות שאינם קרובי‬
‫משפחתו וכך הוא מוכיח את אהבתו לזולת ואת תחושת האחריות הקולקטיבית שלו‪ .‬כך אברהם מקיים‬
‫את ייעודו כאבי האומה‪ ,‬המקיים משפט צדק ואף רודף צדק‪.‬‬

‫הדיון בין אברהם לבין האל בנוי במבנה ספרותי המשרת את תוכן הדברים‪:‬‬

‫‪ .1‬מבנה הדרגתי יורד‪ :‬בקשות אברהם מהאל ותשובות האל אל אברהם‪ ,‬מבחינת אורכן‪ ,‬בנויות‬
‫בסדר הדרגתי יורד‪.‬‬
‫‪ .2‬מבנה הדרגתי עולה‪ :‬בכל פעם שאברהם מבקש בקשה‪ ,‬בקשתו גדולה יותר בעבור מספר קטן‬
‫יותר של צדיקים (תחילה ‪ 50‬צדיקים אחכ ‪ .) 10 ,20 ,30 ,40 , 45‬במקביל עולה רמת הוויתור‬
‫של האל‪ ,‬המוכן עם כל בקשה‪ ,‬להציל את תושבי סדום בעבור פחות צדיקים‪.‬‬
‫‪ .3‬כל בקשות אברהם‪ ,‬למעט הבקשה הראשונה‪ ,‬המוצגת כדרישה בצורת שאלה("האף תספה‬
‫צדיק עם רשע")‪ ,‬בנויות בלשון בקשה ותחינה במטרה לבקש מהאל לקיים משפט צדק ולא‬
‫להעניש את הצדיקים בשל רשעות החוטאים‪" :‬אל נא יחר לאדוני" (פס' ‪ )30‬ו"הנה נא הואלתי"‬
‫(פס' ‪.)27‬‬
‫‪ .4‬בקשתו האחרונה של אברהם נעצרת ב ‪ 10‬צדיקים כיוון שעשרה הם מניין‪ ,‬מס' מינמלי‪.‬‬

‫בראשית פרק י"ט‬

‫הקדמה‬

‫פרק י"ט הוא המשכו הישיר מבחינה סיפורית של פרק י"ח‪ .‬בפרק י"ח ביקרו ‪ 3‬מלאכים באוהלו של‬
‫אברהם ושניים מהם המשיכו אל סדום ועמורה כדי להציל את לוט מפני החורבן הקרב על ערים חוטאות‬
‫אלה‪.‬‬

‫סדום ועמורה – ערים ששכנו בקרבת ים המלח‪ ,‬אזור שנחשב לפורה כיוון ששפע במעיינות מים ובשפכי‬
‫נחלים שנשפכו אל ים המלח‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :9- 1‬התנכלות תושבי סדום לשני המלאכים וללוט‬

‫שני המלאכים מגיעים אל סדום בערב ולוט יושב בשער העיר‪ .‬לוט אינו יודע כי מלאכים הם‪ .‬לשיטת חז"ל‬
‫לכל אחד מהמלאכים היה תפקיד מיוחד‪ :‬על הראשון הוטלה המשימה להשמיד את סדום ועל השני הוטלה‬
‫המשימה להציל את לוט ומשפחתו‪.‬‬
 ‫‪14‬‬

‫לוט מציע לשני המלאכים "לינו ורחצו רגליכם" (‪ – )2‬הוא מציע להם קודם מחסה בביתו כדי להגן עליהם‬
‫מפני רשעותם של תושבי סדום‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬מדוע המלאכים נענים לבקשתו רק אחרי הפצרות רבות?‬

‫תשובה‪:‬‬

‫‪ .1‬השוואה בין התנהגות אברהם לבין התנהגות לוט מראה כי אברהם היה להוט יותר לארח את ‪3‬‬
‫המלאכים‪ .‬על אברהם נ אמר "וירץ לקראתם" ואילו על נוח נאמר "ויקם לקראתם"‪.‬‬
‫‪ .2‬הארוחה שהכין לוט לאורחיו הייתה דלה מהארוחה שהכין אברהם‪.‬‬
‫‪ .3‬אברהם היה בעל מעמד גבוה יותר מאשר לוט ולכן המלאכים לא סירבו להכנסת האורחים של‬
‫אברהם‪.‬‬
‫בפסוק ‪ 4‬הכתוב מפרט את סוגי האנשים שהקיפו את ביתו של לוט‪ .‬המטרה היא להדגיש שכול תושבי‬
‫סדום היה רשעים ולכן האל יעניש את כולם – עונש קולקטיבי‪.‬‬

‫תושבי סדום דורשים מלוט "הוציאם אלינו ונדעה אותם" ‪" -‬ונדעה" = נשכב איתם‪ .‬תושבי סדום מבקשים‬
‫מלוט להוציא אליהם את המלאכים כדי להתעלל בהם מינית‪ .‬תושבי סדום היו ידועים בשחיתות‬
‫המינית והמוסרית שלהם‪.‬‬

‫לוט מסרב לדרישתם בתוקף ואף מציע את שתי בנותיו הבתולות‪ .‬התושבים כועסים מאוד‬
‫ותגובותיהם שונות ורוויות ברוע‪:‬‬

‫‪" ‬גש הלאה" = הסתלק מכאן‪.‬‬

‫‪" ‬האחד בא לגור וישפוט שפוט" – הם מזכירים ללוט שהוא תושב זמני ואין לו זכויות לדון אותם על‬
‫התנהגותם‪.‬‬
‫‪" ‬ועתה נרע לך מהם" – הם מאיימים שיעשו לנוח יותר רע מאשר התכוונו לעשות למלאכים‪.‬‬
‫‪" ‬ויפצרו באיש לוט מאוד" – הם מתחננים אל לוט‪.‬‬
‫‪" ‬ויגשו לשבור את הדלת" = הם מנסים לשבור את דלת הכניסה לביתו של לוט‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :22-10‬הצלת לוט ומשפחתו על ידי שני המלאכים‬

‫המלאכים מוכיחים את כוחם בפעם הראשונה "הכו בעיוורון" – הם מכים את תושבי סדום בעיוורון‪ ,‬כדי‬
‫לחלץ את נוח מהבית עליו התושבים צבאו‪.‬‬

‫המלאכים נכחו לדעת עד כמה התושבים רעים ולכן הם מבקשים מנוח לאסוף את משפחתו ולצאת מהעיר‬
‫כי העיר עומדת להיחרב‪ .‬לוט מאמין לדברי המלאכים‪ ,‬אך חתניו "ויהי כמצחק בעיני חתניו" – חושבים‬
‫שלוט צוחק עמם ואינם מאמינים לדברי לוט שהיו דברי המלאכים‪ .‬הם מבקשים שנשותיהם‪ ,‬בנות לוט‪,‬‬
‫יישארו עמם‪ .‬חתני לוט נמנו עם תושבי סדום ולא התחנכו בבית אברהם ולכן אמונתם הייתה שונה מאמונת‬
‫לוט‪.‬‬

‫לוט "מתמהמה" וכך מבטא אי אמונה שלמה באל – הוא אינו ממהר לבצע את הוראות המלאכים ו"יחזיקו‬
‫האנשים בידו וביד אשתו" והמלאכים נאלצים להוציא את לוט ואת אשתו בכוח ורק כך הם מצילים את חייו‪.‬‬
 ‫‪15‬‬

‫שאלה‪ :‬מדוע לוט ומשפחתו זוכים להצלה?‬

‫תשובה‪ :‬א‪ .‬בזכות אברהם דודו "ויזכור אלוהים את אברהם‪( "...‬פסוק ‪ .)29‬ב‪" .‬בחמלת האל עליו" (פסוק‬
‫‪ – )16‬האל ריחם על לוט ולא בזכות אמונתו של לוט‪.‬‬

‫המלאכים מצווים על לוט ועל משפחתו "אל תביט אחריך‪...‬המלט פן תספה‪( "...‬פסוק ‪ – )27‬לברוח מסדום‬
‫מבלי להביט אחורנית‪ .‬אם יביטו אחורנית ימותו יחד עם תושבי סדום‪ .‬מדוע?‬

‫תשובה ‪ :‬א‪ .‬אם היו מביטים אחורנית היו מתעכבים בבריחתם ומתים יחד עם התושבים‪.‬‬

‫ב‪ .‬לוט ומשפחתו היו בעלי אמונה קטנה ולכן לא הייתה להם הזכות לצפות בכוחו הגדול של האל המחריב‬
‫שתי ערים חוטאות‪.‬‬

‫לוט חושש שלא יספיק לברוח אל ההרים הרחוקים ולכן מבקש מהמלאכים "הנה‪ ...‬העיר הזאת קרובה לנוס‬
‫שמה והיא מצער אמלטה נא שמה‪( "...‬פסוק ‪ – )20‬לוט מבקש למצוא מקלט בעיר קרובה וקטנה‬
‫("מצְ עָ ר"= קטנה) "צער" ולכן מבקש לא להשמידה – "לבלתי הפכי את העיר"‪ .‬המלאכים נאותים לבקשת‬
‫ִ‬
‫לוט – "לבלתי הפכי את העיר" ומזרזים את לוט להגיע אל העיר הזעירה‪.‬‬

‫לפנינו סיפור המסביר מדוע נקראת העיר "צוער"‪ .‬עיר זו נקראה "צוער" (בראשית י"ד‪,‬ב') יש כאן מדרש‬
‫שם‪ :‬מצער = קטנה‪ ,‬עיר קטנה‪ .‬מצער נמנתה עם חמש ערים ששכנו בקרבת ים המלח‪ ,‬יחד עם ערי סדום‬
‫ועמורה‪ .‬לוט הסביר כנראה שבגלל שהייתה עיר קטנה אין להשמידה ושם ימצא מקלט‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :24-29‬החרבת סדום ועמורה‬

‫האל החריב את סדום ועמורה ע"י "גופרית ואש" והפך אותן = החריב אותן‪.‬‬

‫השורש ה‪.‬פ‪.‬ך הוא שורש מנחה בפסוקים ‪ 25 21‬ו‪ -29‬משמעותו היא חורבן‪ ,‬הריסה ללא יסוד ולא‬
‫ניצולים‪ .‬החרבה ע"י גופרית ואש מטרתה להפוך את האדמה למלוחה וכך לא תניב עוד פירות (ככתוב‬
‫בדברים כ"ט ‪" :22‬גופרית ומלח שרפה כל הארץ לא תזרע ולא תצמיח‪.)"...‬‬

‫אשת לוט לא מקשיבה להוראות המלאכים "ותבט אשתו מאחוריו" (פסוק ‪ – )26‬היא הופכת ל"נציב‬
‫מלח" ומקבלת עונש מוות כיוון שלא הייתה זכאית לחזות בכוחו של האל בשעת החורבן‪.‬‬

‫סה"כ האל החריב ‪ 4‬ערים‪ ,‬ללא מצער (לבקשת לוט)‪ :‬סדום ועמורה ו ‪ 2‬ערי כיכר נוספות ששמן מפורט‬
‫בדברים כ"ט ‪" :22‬אדמה וצבוים"‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :30-38‬סיפור בנות לוט‬

‫לוט מגיע אל המערה יחד עם שתי בנותיו ושם הם מתאכסנים‪.‬‬

‫בנות לוט אומרות "לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו" – הן משכרות את אביהן ושוכבות עמו‪ .‬ההסבר‬
‫שלהן למעשה זה הוא‪" :‬ואין איש בארץ" – הן חששו שלא נותר‪ ,‬לאחר החורבן‪ ,‬גבר עמו יוכלו לשכב‬
 ‫‪16‬‬

‫ולהתרבות וכדי למנוע כליה של המין האנושי הן שכבו עם אביהן‪ .‬מטרתן היא לקיים את מצוות הפרו ורבו‬
‫ולכן המחבר אינו מציג ביקורת על המעשה שלהן‪.‬‬

‫בנות לוט יולדות בנים‪ .‬הבכורה יולדת את מואב (מדרש שם‪ :‬נולד מאבי) והשנייה את בן עמי (מדרש שם‪:‬‬
‫נולד מבן משפחתי)‪ .‬השמות מואב ובן עמי (עמון) ייצגו בהמשך את שמות העמים הזרים עמם ילחם עם‬
‫ישראל בעתיד‪.‬‬

‫לפנינו סיפור אטיולוגי (סיבתי) המסביר את האיבה רבת השנים בין ישראל לבין שני העמים הזרים מואב‬
‫ועמון‪ ,‬כיוון שאלה נולדו מגילוי עריות ומיחסים אסורים‪ .‬יש המתנגדים לכך בטענה שבנות לוט רק רצו‬
‫לקיים את מצוות פרו ורבו ודאגו להמשכיות של משפחתן‪.‬‬

‫בראשית פרק כ"א‬

‫הולדת יצחק וגירוש ישמעאל‬

‫שמו של יצחק ‪ -‬מדרש שם‪ :‬בפרק י"ז פס' ‪ 12‬סופר שאברהם צחק בליבו ובפרק י"ח פס' ‪ 12‬שרה צחקה‬
‫"בקרבה"‪ .‬צחוקו של אברהם הביע תודה לאל על הבשורה וצחוקה של שרה הביע ייאוש ממצבה‪ .‬על‬
‫צחוקם של ואברהם נקרא שמו יצחק‪ .‬באמצעות שמו בולטת העובדה שיצחק נולד בדרך נס‪.‬‬

‫בפס' ‪ 6‬שרה מוסיפה משמעות נוספת לשמו של יצחק‪" :‬צחוק עדה לי אלוהים כל השומע יצחק לי" – כל מי‬
‫שישמע על הולדת יצחק‪ ,‬כנגד כל הסיכויים‪ ,‬יצחק ויתפלא כפי שנכתב "מי מלל לאברהם‪ – "...‬מי חשב‬
‫שנס כזה יקרה לאברהם? – לפנינו שאלה רטורית המדגישה את ההערכה כלפי הנס האלוהי הגדול‪.‬‬

‫שרה רואה את ישמעאל "מצחק" (פס' ‪ .)9‬המשמעות של "מצחק"‪ :‬א‪ .‬ישמעאל לעג לאברהם ושרה על‬
‫שילדו בגיל מופלג‪ .‬ב‪ .‬ישמעאל צחק על יצחק כיוון שערכו לכבוד הולדתו משתה גדול‪.‬‬

‫שרה מבקשת מאברהם לגרש את ישמעאל והגר ומציגה סיבה‪" :‬כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם‬
‫יצחק" – על פי חוקים קדומים אב המשפחה יכול היה לשלול את זכויות הירושה של בן האמה אם היה‬
‫מגרש אותו‪ .‬מטרתה של שרה היא לשלול את זכויות ישמעאל‪ .‬בנוסף‪ ,‬בדברי שרה קיים זלזול כלפי הגר‬
‫וישמעאל – "בן האמה הזאת" לעומת "בני עם יצחק"‪.‬‬

‫תגובת אברהם‪" :‬וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו" (פס' ‪ – )11‬בקשתה של שרה רעה בעיני‬
‫אברהם ואברהם כועס על כך‪ .‬בשונה מפרק ט"ז שם אברהם היה פסיבי ונתן לשרה לעשות בהגר כרצונה‪,‬‬
‫בפרק זה אברהם נוקט עמדה‪ .‬הסיבה להבדל היא שבפרק ט"ז הגר הייתה עדיין בהיריון ואברהם עוד לא‬
‫הכיר את בנו ישמעאל ואילו בפרק זה ישמעאל כבר נולד ואברהם נקשר אליו רגשית ולכן הוא גם מכנה‬
‫אותו "בני"‪.‬‬
 ‫‪17‬‬

‫תגובת האל‪ :‬האל פונה אל אברהם ומבקש ממנו ‪,‬אל ירע בעיניך‪...‬כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה‬
‫כי ביצחק יקרא לך זרע וגם את בן האמה לגוי אשימנו‪( "...‬פס' ‪ – )12‬תגובת האל מעורר פליאה‪ :‬כיצד‬
‫ייתכן שהאל‪ ,‬אל מלא רחמים וחמלה‪ ,‬מסכים עם הדרישה חסרת המוסריות של שרה?‬

‫תשובה‪ :‬תגובת האל משקפת את תכניות האל לעתיד‪ ,‬גם אם אינן ברורות לאדם‪ .‬רק הפרדה בין ישמעאל‬
‫לבין יצחק תאפשר לאל להפוך את יצחק לגוי גדול‪ ,‬אשר יירש את כנען ולהפריד בין שני לאומים שונים‪.‬‬
‫למרות בקשת שרה לגרש א הגר וישמעאל חסרי כול‪ ,‬האל מבטיח כי יהפוך את ישמעאל לגוי גדול‪.‬‬

‫אברהם מציית לדברי האל ושולח את הגר וישמעאל‪ ,‬אך מצייד אותם במזון ובמים‪ .‬ריבוי הפעלים במעשי‬
‫אברהם ועצם כך שאברהם עושה בעצמו את הפעולות‪ ,‬מעיד על אהבתו ודאגתו אליהם‪ .‬אין חילופי דברים‬
‫בין אברהם לבין הגר ובנה והשתיקה מעידה על מבוכה ועל סערת רגשות‪ .‬גירוש ישמעאל הוא ניסיון‬
‫נוסף בו עומד אברהם ויש המכנים גירוש זה "עקידת ישמעאל" כיוון שהגירוש מכאיב לאברהם בדיוק‬
‫כמו כאב של עקידה‪.‬‬

‫מעשה אברהם ודרישת האל מנוגדים לחוק ירושת הבן הבכור (דברים כ"א ‪ )15-17‬הקובע שגם אם הבן‬
‫הבכור הוא בנה של האישה השנואה‪ ,‬עליו לקבל פי שניים מהבן הצעיר‪ .‬ישמעאל מקופח והאל דורש כי‬
‫הבן הצעיר‪ ,‬יצחק‪ ,‬יקבל את זכויות הבכור‪.‬‬

‫הגר וישמעאל מאבדים את דרכם במדבר‪ ,‬המים נגמרים "ויכלו המים" והגר‪ ,‬מייאוש‪ ,‬משליכה את בנה‬
‫"תחת אחד השיחים" (פס' ‪ .)15‬היא יושבת במרחק "מטוחי הקשת" – במרחק יריית חץ מקשת ואומרת‬
‫"אל אראה במות הילד" – היא לא רוצה לראות כיצד בנה מת‪" .‬מטוחי הקשת" מרמז על עיסוקו בעתיד של‬
‫ישמעאל "רובה קשת" כפי שיסופר בפסוק ‪.20‬‬

‫הגר משליכה ("ותשלך") את בנה מתחת לשיחים ואינה נשארת לשבת לידו‪ .‬ייתכן שזו הסיבה שנכתב‬
‫פעמיים בפסוק ‪" :17‬וישמע אלוהים את קול הנער" ולא את קולה את הגר כיוון שהאל דואג לנער כפי‬
‫שהבטיח לאברהם ולא לאם שהשליכה אותו‪ .‬בנוסף‪ ,‬המילים "וישמע אלוהים" מתקשרות למשמעות שמו‬
‫של ישמעאל‪.‬‬

‫‪ ‬למרות גירושו של ישמעאל‪ ,‬ישמעאל ממשיך לכבד את אביו אברהם והוכחה לכך היא בפרק כ"ה פס' ‪9‬‬
‫שם מסופר שישמעאל ויצחק מלווים יחד את אברהם בדרכו האחרונה‪.‬‬
‫‪ ‬לפנינו סיפור אטיולוגי (סיבתי) המסביר מדוע קיימת איבה עתיקת יומין בין זרע יצחק לבין זרע‬
‫ישמעאל ומדוע זרעו של ישמעאל הוא שוכן מדבר‪.‬‬
‫השוואה‪ :‬גירוש הגר וישמעאל (פרק כ"א) לבין בריחת הגר מבית שרה ואברהם (פרק ט"ז)‬

‫דומה‪:‬‬

‫‪ .1‬רגשות הקנאה והאיבה של שרה מניעים את העלילה‪.‬‬

‫‪ .2‬אברהם נענה לדרישת שרה‪.‬‬
‫‪ .3‬הגר נאלצת לברוח או לעזוב‪.‬‬
‫‪ .4‬הגר תועה במדבר‪.‬‬
 ‫‪18‬‬

‫‪ .5‬מלאך האל פונה אל הגר‪.‬‬

‫‪ .6‬האל מבטיח להגר עתיד טוב עבור בנה‪.‬‬
‫שונה‪:‬‬

‫‪ .1‬בפרק ט"ז הגר התגרתה בשרה ובפרק כ"א הגר לא עשתה דבר ומגורשת ללא סיבה‪.‬‬
‫‪ .2‬בפרק ט"ז אברהם פסיבי ואילו בפרק כ"א אברהם כועס על שרה‪.‬‬
‫‪ .3‬בפרק ט"ז קודם הגר מגלה את באר המים ואז המלאך מתגלה אליה ואילו בפרק כ"א קודם המלאך‬
‫מתגלה ואז הגר מוצאת את באר המים‪.‬‬
‫‪ .4‬בסיום הסיפור בפרק ט"ז הגר חוזרת לבית אברהם ושרה ואילו בפרק כ"א הגר עוזבת לתמיד‬
‫ואינה שבה לבית אדוניה‪.‬‬

‫פסוקים ‪ 34-22‬ברית בין אברהם ואבימלך‪.‬‬

‫פסוק כ"ב‪" -‬ויהי בעת ההיא"‪ -‬נוסחת פתיחה המקשרת בין ארועים שונים‪ .‬אולי מתקשר למסופר‬
‫בבראשית כ' ואולי מתקשר לסיפור גמילת יצחק‪ ,‬אבימלך ושר צבאו הגיעו למשתה שערך אברהם‪.‬‬

‫מרכיבי הברית‪:‬‬

‫בהנחה שיש קשר בין הברית והמשתה (פסוק ח')‪-‬מרכיב אחד הוא סעודה‪ .‬מרכיב שני‪ -‬שבועה (פסוקים‬
‫כ"ג‪ ,‬ל"א)‪ .‬מרכיב נוסף‪ -‬שילוב בעלי חיים (פסוקים כ"ז‪ -‬ל')‪ ,‬המרמז לברית בין בתרים (בראשית ט"ו)‪.‬‬

‫אבימלך מבקש שהברית תתקיים לנצח ("ניני‪ ,)"...‬בטענה שהוא עשה חסד לאברהם‪ ,‬בכך שנתן לו‬ ‫‪‬‬
‫לגור בארצו‪.‬‬

‫דברי הנזיפה של אבימלך‪:‬‬

‫אבימלך מבקש שאברהם לא ישקר לו (פסוק כ"ג) ייתכן שיש בכך רמז להסתרת האמת בנוגע לקשר שבין‬
‫אברהם ושרה כפי שמסופר בפרק כ'‪ .‬הצירוף "שקר ל" הוא מונח משפטי לאי הפרת ברית והוא מצוי גם‬
‫במקורות חוץ מקראיים‪.‬‬

‫כנגד הנימה העוקצנית שבדברי אבימלך‪ ,‬מטיח אברהם האשמה נגד אבימלך על גזל בארותיו שגזלו עבדי‬
‫אבימלך‪.‬‬

‫מטרות הסיפור‪:‬‬

‫א להסביר את מוצא השם באר שבע ‪ -‬על שם שבע הכבשים שהציג אברהם לעדות ובשל השבועה‬
‫שאבימלך ואברהם נשבעו שם‪ .‬לפנינו מדרש שם‪.‬‬

‫ב להציג הסבר איטיולוגי‪ -‬להסביר את יסוד הפולחן בעיר באר שבע ‪ .‬אברהם הניח את היסודות לפולחן‬
‫בעיר בכך שקדש את המקום‪ ,‬כשהכריז בו את שם אלוהותו " ה' אל עולם"‪.‬‬

‫ג‪ .‬להדגיש את הבעלות של אברהם על באר שבע ואת הקשר של עם ישראל למקום בעתיד‪.‬‬
 ‫‪19‬‬

‫הסיפור מעורר קושי מבחינה כרונולוגית שכן הפלישתים הגיעו לכנען רק במאה ה‪ 12-‬לפנה"ס‪ ,‬באיחור של‬
‫מאות שנים לתקופת האבות‪ .‬ייתכן שמדובר בגל קטן וקדום של הפלישתים שהגיע לכאן לפני האבות ולפני‬
‫שהגיעו שאר גויי הים‪.‬‬

‫בראשית כ"ב ‪ :1-19‬עקידת יצחק‬

‫אברהם ושרי עברו תקופה קשה‪ ,‬בה התמודדו עם הבאת ילד לעולם כנגד כל הסיכויים‪ ,‬ילד שנבחר להיות‬
‫ממשיכו של אברהם וממנו יצא גוי גדול‪ .‬בפרק כ"ב אברהם עומד בפני הניסיון הגדול ביותר‪ ,‬הדורש‬
‫ממנו כוחות נפשיים עצומים‪ :‬הקרבת בנו היחיד יצחק‪ .‬ניסיון זה מקבל עוצמה גדולה יותר כאשר הוא‬
‫מופיע לאחר גירוש ישמעאל‪ :‬אברהם נאלץ להיפרד משני בניו‪.‬‬

‫לשיטת חז"ל ניסיון זה מכונה "עקידת יצחק" כיוון שגם יצחק עמד בניסיון כאשר לא ניסה לסרב‬
‫להיעקד ככתוב "וילכו שניהם יחדיו" (פסוק ‪.)8‬‬

‫פסוקים ‪ :1-14‬סיפור העקידה‬

‫"והאלוהים ניסה את אברהם‪ – )1( "...‬המחבר מדגיש שזהו רק ניסיון כדי להרגיע את הקורא שמטרתו‬
‫של האל היא רק לבחון את אברהם ואין הוא רוצה ביצחק כקורבן‪.‬‬

‫צו האל‪..." :‬קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה" (‪:)2‬‬

‫‪ .1‬הביטוי "לך לך" מקשר בין הצו בפרק י"ב לבין הצו בפרק כ"ב‪ .‬ביטוי מנחה זה פותח וסוגר את‬
‫ניסיונות האל את אברהם ומדגיש את צייתנות אברהם לצו האל‪.‬‬
‫‪ .2‬דומה‪:‬‬
‫א‪ .‬בשני הפרקים הצו האלוהי בנוי במבנה הדרגתי עולה‪ ,‬מהקל לקשה ‪:‬בנך (יש לו שני בנים)‪,‬‬
‫יחידך(כל בן יחיד לאימו)‪ ,‬אשר אהבת(אוהב את שניהם)‪ ,‬יצחק (הבן שאמור להיות היורש‬
‫שלו)‪ .‬אולי כדי להקל על אברהם לעמוד בניסיון‪ .‬אברהם מקיים את הצו ללא עוררין‪.‬‬
‫ְך־לָך"‪.‬‬
‫ב‪ .‬שמוש בביטוי "לֶ ְ‬
‫ג‪ .‬למקום לא ידוע‪.‬‬
‫ד‪ .‬אברהם מקיים את מצוות האל בנאמנות‪.‬‬

‫שונה‪:‬‬
‫א‪ .‬בעוד שבפרק י"ב אברהם נדרש להתנתק מעברו‪ ,‬בפרק כ"ב אברהם מתבקש להתנתק‬
‫מעתידו‪ .‬הניתוק מהעתיד קשה יותר בעיקר לאור הציפייה רבת השנים של אברהם להולדת‬
‫בנו‪.‬‬
 ‫‪20‬‬

‫ב‪ .‬בנסיון הראשון הובטח לו שכר‪ ,‬בנסיון האחרון אין התייחסות לשכר‪.‬‬
‫"קח־ ָ֠ ָנא‪:‬‬
‫ְך־לָך‪ ,‬בנסיון האחרון יש בקשה ַ‬
‫ג‪ .‬בנסיון הראשון יש צווי לֶ ְ‬
‫ד‪ .‬בנסיון הראשון יש עימו שותפים (שרי‪ ,‬לוט) ‪ ,‬בנסיון האחרון אברהם בודד בנסיון (הנערים‬
‫ויצחק אינם יודעים מהי מטרת ההליכה)‪ ,‬המעמסה הנפשית של אברהם גדולה יותר בפעם‬
‫האחרונה כי אין לו שותפים‪.‬‬
‫ה‪ .‬בפרק כ"ב יש תוספת של "קח נא" כנראה כדי לרכך את הבקשה הקשה ביותר שדרש האל מאברהם‪.‬‬
‫‪ .3‬הר הבית – שמו המקראי הוא הר המוריה‪ ,‬במזרח העיר העתיקה בירושלים‪ .‬על פי המקרא סיפור‬
‫העקידה התרחש בהר המוריה‪ ,‬כיום הר הבית בו נבנה בית המקדש ע"י שלמה‪.‬‬
‫המילה "הנני" היא מילה מנחה החוזרת ‪ 3‬פעמים בסיפור ומטרתה להדגיש את הסיפור הטראגי של‬
‫אברהם ואת צייתנו המוחלטת לצו האלוהי‪:‬‬

‫‪" .1‬הנני" – פסוק ‪ :1‬אברהם עונה לפניית האל ובכך הוא מוכיח צייתנות ונאמנות לאל‪.‬‬
‫‪" .2‬הנני" – פסוק ‪ :7‬אברהם עונה לבנו יצחק וכך מוכיח את אהבתו הגדולה לבנו יחידו‪ .‬הניגוד בין‬
‫פסוק ‪ 1‬לבין פסוק ‪ 7‬מדגיש את הקונפליקט הנפשי בו מצוי אברהם‪ :‬בין האל לבין יצחק‬
‫בנו‪.‬‬
‫‪" .3‬הנני" – פסוק ‪ :11‬פתרון לקונפליקט בו מצוי אברהם‪ :‬אברהם עונה לפניית מלאך האל‬
‫העוצר את אברהם את עקידת בנו‪ .‬פתרון זה מדגיש כי האל אינו זקוק לקורבן אדם ואין‬
‫ניגוד בין מסירות אברהם לאל לבין מסירות אברהם לבנו‪.‬‬
‫סיפור העקידה הוא סיפור טראומתי וטעון רגשות‪ ,‬אך המחבר אינו מתאר את רגשות הנפשות‬
‫הפועלות‪ .‬דרך אמצעים אומנותיים (ריבוי פעלים‪ ,‬מילים מנחות ועוד) ניתן ללמוד על סערת הרגשות‬
‫בה מצוי אברהם‪:‬‬

‫‪ ‬פסוק ‪" :3‬וישכם אברהם בבוקר" – אברהם קם מוקדם עקב סערת רגשות‪ ,‬או נדודי שינה‬
‫ומיהר לבצע את הצו האלוהי‪ .‬ייתכן שאברהם רצה להסתיר את העקידה מפני אשתו שרה כדי‬
‫שלא תשאל אותו על מעשהו‪.‬‬
‫‪ ‬פסוק ‪ :3‬ריבוי פעלים‪" :‬ויחבוש" "ויקח" ויבקע" – אברהם בוחר לעשות את הפעולות בעצמו‬
‫למרות גילו כדי להוכיח את נאמנותו לאל ושאינו מהסס לקיים את הצו האלוהי‪ .‬ייתכן שאברהם‬
‫נוקט בפעולות רכבות כדי להסיח את דעתו ממחשבות רבות ומסערת רגשות שאפפה אותו‪.‬‬
‫אברהם עושה הכל בעצמו‪ ,‬גם זה מעיד על רצונו לדייק בביצוע הצו האלוהי‪ ,‬למלא את המצווה בדחיפות‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫סדר הפעלים בפסוק ‪ 3‬אינו הגיוני‪ .‬היינו מצפים לסדר הבא‪ַ :‬וי ְַש ֵֵּּ֨כם‪ַ ...‬ויְבַ ַקע֙ ‪...,‬וַיִ ַּ֞ ַקח ֵּ ֵ֖את יִצְ ָ ָ֣חק ְב ֑נֹו; ואֶ ת־‬ ‫‪‬‬
‫ְש ֵּנֵ֤י נְ עָ ָריו֙ ִא ּ֔תֹו ‪ ,...‬וַ ַֽיַחֲ בֹש֙ ‪ ...,‬וַיָ ָ֣ ַָֽקם ַו ֵּּ֔ילֶ ְך‪( .‬בפסוק יצחק מוצג כטפל לנערים‪ ,‬עצי העולה מוזכרים בסוף‪,‬‬
‫המאכלת והאש כלל אינם נזכרים )‪.‬ההפוכים משקפים את תודעתו הנרגשת של אברהם שרצה להרחיק‬
‫מתודעתו את אימת המעשה שנדרש לעשותו‪.‬‬

‫"ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק" (פסוק ‪ :)4‬המחבר מציין שאברהם היה‬
‫בדרך ‪ 3‬ימים‪ .‬על כך אמר רש"י‪ :‬העקידה לא הייתה החלטה חפוזה‪ ,‬אלא אברהם היה צריך ללכת במשך‬
‫‪ 3‬ימים‪ ,‬ימים בהם היה נתון במאבק פנימי ובסערת רגשות עצומה‪ ,‬כאשר בנו יחידו לצדו‪.‬‬
 ‫‪21‬‬

‫בפסוק ‪ 5‬מסופר שאברהם מבקש מנעריו לחכות עם החמור ורק הוא ובנו ימשיכו בדרך‪ .‬בקשתו של‬
‫אברהם נובעת מהבנתו שאין הנערים מסוגלים להבין את המעשה שאברהם עומד לעשות ואינם צריכים‬
‫להיות חלק מניסיון זה‪.‬‬

‫" ְונ ָׁ֥שּובָ ה אֲ לֵּ יכֶ ם "‪ -‬ברבים‪ .‬ייתכן שאברהם מנסה להטעותם (כדי שלא ינסו למנוע ממנו את המעשה); וייתכן ששך‬
‫הוא מביע את תקוותו שלא יצטרך להקריב את יצחק (אולי הוא יודע שישובו)‪.‬‬

‫ְ‪...‬ה ַמאֲ כֶ ֑לֶ ת (אולי חשש לתת אותם ליצחק בשל הסכנה הטמונה‬
‫פסוק ‪ :6‬אברהם נושא את סמלי המקריב‪ :‬הָ ֵּ ֵ֖אש ו ַ‬
‫בהם)‪ ,‬יצחק נושא את סמלי הקרבן‪ :‬ע ֲֵּצָ֣י הָ עֹ לָָ֗ ה‪ .‬יש בכך חלוקת תפקידים טרגית‪.‬‬
‫ֵּיהם י ְַח ָדו"‪ -‬הליכה פיזית‪ ,‬תמימה לכאורה‪,‬יצחק עוד לא יודע שהוא עשןי להיות קרבן‪.‬‬
‫" ַוי ְֵּלכׁ֥ ּו ְשנ ֶ ֵ֖‬

‫פסוקים ‪ :7-8‬הדיאלוג בין אברהם ליצחק‪:‬‬

‫‪ ‬הדיאלוג נפתח ע"י יצחק‪ ,‬לאחר שתיקה מעיקה ביניהם‪.‬‬

‫‪ ‬הדיאלוג חושף רגשות מורכבים של אב ובנו הצועדים לקראת העקידה‪.‬‬
‫‪ ‬המילה "ויאמר" היא מילה מנחה‪ ,‬החוזרת ‪ 5‬פעמים‪ ,‬כנראה כדי להדגיש שהשיחה ביניהם לא‬
‫קלחה ולא התנהלה בקלות‪ ,‬היו הפסקות רבות המעידות על קושי בביטוי רגשות בגלל המתח בוו‬
‫שניהם נתונים‪.‬‬
‫‪ ‬הכינויים "אב" ו"בן" חוזרים‪ ,‬לכאורה חזרה מיותרת שכן ברור שמדובר באב ובן‪ ,‬אך מטרתם‬
‫להדגיש את הקשר ההדוק בין האב המבטא אהבה גדולה לבנו אך עומד לעקוד אותו לבין הבן‬
‫המנסה לשאוב ביטחון מאביו‪.‬‬
‫‪ ‬המילה "בן" היא מילה מנחה בפרק זה ‪ -‬חוזרת ‪ 10‬פעמים בצורותיה השונות כדי להדגיש את‬
‫אהבת אברהם לבנו יצחק ואת רגשותיו האבהיים ואת גודל הקורבן הנדרש ממנו‪.‬‬
‫‪ ‬הצירוף "את בנך את יחידך" חוזר שלוש פעמים כדי להדגיש שאברהם עומד בפני ניסיון מאוד‬
‫קשה – הקרבת הבן היחיד לו זכה‪.‬‬
‫יצחק שואל את אברהם "ואיה השה לעולה" – יצחק מבין שהוא הקורבן‪ ,‬כאשר הוא רואה שאין בידי אביו‬
‫ה־לֹו"‪ .‬יראה= יבחר‪" .‬אלוהים יראה לי את השה לעולה בני" –‬ ‫את השה לקורבן‪ .‬אברהם עונה‪" :‬אֱ ַּ֞ ִ‬
‫ֹלהים י ְִראֶ ּ֥‬
‫אברהם יודע שיצחק הוא הקורבן אך עונה תשובה מתחמקת כדי לתמוך בבנו‪ .‬בעקיפין אברהם עונה‬
‫ליצחק שהוא הקורבן‪.‬‬

‫נאמר על אברהם ויצחק פעמיים "וילכו שניהם יחדיו" בפסוק ‪ 6‬ו ‪ .8‬בפסוק ‪ 6‬ההליכה היא פיזית בעוד‬
‫שבפסוק ‪ 8‬ההליכה היא רוחנית כי יצחק מבין שהוא הקורבן ולמרות זאת הוא ממשיך ללכת עם אביו‬
‫ומוכיח אמונה שלמה באל בדיוק כמו אביו‪ ,‬לכן נקרא הסיפור עקידת יצחק (ולא נסיון אברהם)‪.‬‬

‫על כך אמרו חז"ל‪" :‬זה הולך לעקוד וזה להיעקד‪ "...‬השורש י‪.‬ח‪.‬ד כשורש מנחה (מופיע גם בפסוק ‪)19‬‬
‫מראה את הטראומה הטרגית המשותפת לאב ולבנו‪ .‬בפסוק ‪ 19‬כתוב‪ַ " :‬וי ְֵּלכׁ֥ ּו י ְַח ָ ֵ֖דו" מכאן ניתן להגיע למסקנה‬
‫הפוכה‪ -‬יצחק כעס על אביו‪ .‬הוא לא חוזר איתו לאחר העקידה‪...‬‬
 ‫‪22‬‬
‫פסוקים ‪ַ :10-9‬ו ָי ָֹ֗באּו ‪...‬ו ֵּ֨ ִַיבֶ ן ‪ ..‬וַ ַֽ ַי ֲע ֵֹ֖רְך ‪ ...‬וַ ַֽ ַיעֲקֹ ד֙ ‪ ...‬וַיָ ֵֶ֤שם ‪ ...‬וַיִ ְש ַלֵ֤ח ‪ ...‬וַיִ ַ ֵ֖קח ‪( ...‬לִ ְשחֵֹ֖ ט ‪ )...‬ריבוי פעלים‪ ,‬הדבר מעיד‬
‫על חוסר המנוחה של אברהם‪ .‬בפעילותו יש דחיפות‪ .‬יש המפרשים שהפעילות הרבה מעידה על כך שאין מצדו‬
‫היסוס ויש המפרשים הפוך‪ :‬אברהם משהה את הקץ ואלוי מצפה שהפורענות תתבטל‪ .‬עם כל פעולה מתגבר המתח‬
‫ת־ה ַמאֲ כֶ ֑לֶ ת" ‪...‬שיא הסיפור הוא בפסוקים ‪ 10-11‬שם מסופר שאברהם‬
‫והסיפור מגיע לשיא במלים "וַיִ ַ ֵ֖קח אֶ ַ‬
‫ממש שולח את ידו אל המאכלת כדי לעקוד את בנו‪.‬‬
‫מלאך האל קורא פעמיים אל אברהם "אברהם אברהם" כדי להביע חשש שאברהם אכן יעקוד את בנו‬
‫וכדי להפסיק את המעשה‪ .‬מלאך האל אומר אל אברהם "כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה"‪.‬‬
‫המילים המלים "עַ ָ ָּ֣תה י ַַָ֗ד ְע ִתי‪ "...‬יוצרות קושי תיאולוגי (דתי אמוני)‪ :‬מדוע רק עכשיו האל יודע שאברהם‬
‫מאמין בו? האם יש נסתר מהאל? האם הניסיונות הקודמים בהם עמד אברהם לא הוכיחו את נאמנותו?‬
‫פתרונות‪:‬‬

‫‪ ‬מעשהו של אברהם כעת יוכיח מדוע האל בחר בו להיות אבי האומה‪.‬‬
‫‪ ‬ניסיונו של אברהם ישמש דוגמה לאנושות מהי מידת ההקרבה למען האמונה‪.‬‬
‫‪ ‬ייסורי הצדיק‪ ,‬במקרה זה של אברהם‪ ,‬מטרתם להוכיח לצדיק מהן יכולותיו המוסריות ברגעים‬
‫הקשים‪ .‬מטרת האל היא להוכיח לצדיק שהוא מסוגל לעמוד בניסיון ועל כך יקבל שכר‪.‬‬

‫פסוק ‪ ":14‬אַ ַ֕ ַחר"‪ -‬אברהם ראה את האיל ולאחר מכן‪ ,‬האיל נתפס בסבך‪.‬‬

‫יש הקוראים "אַ חֵּ ר"‪ -‬אברהם העלה במקום יצחק 'קרבן אחר'‪.‬‬

‫המקום נקרא "יְהוָ ָ֣ה י ְִר ֶ ֑אה" משום שאלוהים הראה לאברהם איל (שה) במקום יצחק בנו‪ ,‬וכך מילא את משאלתו של‬
‫ה־לֹו‪" ,"...‬יראה" במשמעות של יבחר‪ ,‬יעזור‪ ,‬יושיע‪.‬‬
‫ֹלהים י ְִראֶ ׁ֥‬
‫אברהם בתשובתו ליצחק "אֱ ַּ֞ ִ‬
‫"ב ַ ׁ֥הר יְהוָ ֵ֖ה י ֵָּר ֶאה"‪,‬‬
‫"אֲ ֶשר֙ יֵּאָ ֵּ ָ֣מר הַ יּ֔ ֹום" העורך מציין שבימיו (תקופת בית ראשון) בני‪-‬ישראל נוהגים לומר על מקום זה ְ‬
‫עולים לרגל למקדש כדי להיראות לפני ה'‪ .‬זוהי גלוסה המסבירה את מקור שמו של הר המוריה (מדרש שם) ואת‬
‫מקור קדושתו (הסבר איטיולוגי)‪.‬‬
‫בפסוק זה מופיעות שתיים מהמלים המנחות שבפרק‪" :‬המקום" (‪" ,)14 ,9 ,4 ,3‬ראה" (‪ .)14 ,13 ,8 ,4‬הן מציינות‬
‫את קדושתו העתידה של הר המוריה‪.‬‬
‫מלים מנחות נוספות בסיפור‪:‬‬
‫"בן"‪ -‬מופיעה ‪ 10‬פעמים בסיפור ומדגישה את ההתלבטות של אברהם שאוהב את בנו ואוהב את אלוהים וצריך‬
‫לבחור ביניהם‪.‬‬
‫"ה‪.‬ל‪.‬ך"‪ -‬השרש מופיע ‪ 7‬פעמים בסיפור ומדגיש את הצווי האלוהי ואת פעולותיו של אברהם לצורך מילוי צו זה‪.‬‬
‫"ל‪.‬ק‪.‬ח" – השרש מופיע ‪ 6‬פעמים וגם הוא מדגיש את הצווי האלוהי ואת פעולותיו של אברהם לצורך מילוי צו זה‪.‬‬

‫לסיכום‪ :‬פרשת עקידת יצחק נכללת בתפילת שחרית בכל יום ובראש השנה תוקעים בשופר (מקרנו של‬
‫איל) בצירוף לתפילה‪ .‬השופר העשוי מקרן של איל הוא זכר לאיל שהוקרב במקום יצחק‪ .‬המשמעות‬
‫הסמלית של תקיעת השופר היא לזכור את האמונה הגדולה של האבות אברהם ויצחק‪ .‬בזכות אמונה זו‬
‫נוכל אנו לבקש רחמים מהאל וסליחה על חטאינו‪.‬‬
 ‫‪23‬‬

‫סיפו ר העקידה מלמד על קדושת החיים כערך עליון ועל איסור קורבן אדם בניגוד לקורבנות אדם שהיו‬
‫מקובלים בעבודה הזרה בקרב העמים הזרים‪.‬‬

‫יש הרואים בסיפור העקידה‪ ,‬אשר התרחש בהר המוריה הוא הר הבית‪ ,‬סיפור אטיולוגי (סיבתי)‬
‫המסביר מדוע בהמשך נדרש עם ישראל להקריב קורבנות רק במקום אחד – בבית המקדש בהר הבית‪.‬‬
‫אברהם קורא למקום "ה' יראה" כי "בהר אשר יראה" (פסוק ‪ – )14‬לפנינו מדרש שם‪ :‬שם האל ראה את‬
‫אמונת אברהם ושם האל יראה את אמונת העם בו‪ .‬זה המקום אליו יעלה העם להקריב קורבנות ולהראות‬
‫אמונתו‪.‬‬

‫בפסוקים ‪ 15-19‬מתרחשת ההתגלות השנייה של מלאך האל אל אברהם‪ :‬לאחר שאברהם עמד בניסיון‬
‫הקשה ביותר‪ ,‬הוא זוכה לברכות‪ ,‬כמו בפרק י"ב‪ ,‬אך הפעם נוספת לברכה זו שבועה "בי נשבעתי נאום ה'"‬
‫(‪ )16‬הנותנת תוקף לברכות‪ .‬הפעם נוספת ברכה חדשה‪" :‬וירש זרעך את שער אויביו" הרומזת על ניצחון‬
‫עם ישראל את אויביו בכיבוש הארץ‪.‬‬

‫הסגנון בפסוקים ‪ 19-14‬הוא נאומי‪-‬רטורי והוא שונה מהסגנון הסיפורי‪ -‬דרמטי שבפסוקים ‪ .13-1‬לכן יש‬
‫הטוענים שפסוקים אלו מהווים תוספת מאוחרת שאינה שייכת לסיפור עצמו‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬יש הטוענים שהברכות בפסוקים אלו מהוות גמול לאברהם על כך שעמד בנסיון העקידה‪.‬‬
‫הברכות נמסרות כאן כסכום לברכות שקיבל אברהם בעבר מפני שזו הפעם האחרונה בה מתגלה ה'‬
‫לאברהם (ה' נפרד מאברהם והברכות מהוות את תמצית הברכות הקודמות)‪.‬‬
‫"בי נִ ְש ַ ֵ֖ב ְע ִתי"‪ -‬ה' נשבע בעצמו‪.‬‬
‫החזרה על הברכות מחזקת את תקפותן כמו גם המלים ִ ׁ֥‬

‫פסוק ‪ :19‬סיום הסיפור‪ .‬יצחק אינו מוזכר‪ .‬מדוע? ‪...‬‬

‫ניתן להשוות את הנסיון של אברהם לנסיון שבו הועמד איוב‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בסיפור יש מתח בין שני רעיונות מקראיים‪ :‬האל הכל יודע (יסוד אלוהותו) לעומת חופש הבחירה‬ ‫‪‬‬
‫של האדם (יסוד המוסריות המקראי)‪ .‬אם האל אינו יודע‪ -‬מוטל ספק במוסריות שלו‪ .‬אם הוא כן‬
‫יודע‪ -‬היכן חופש הבחירה של האדם? ; התנגשות בין היבט דתי למוסרי‪.‬‬
‫בסיפור יש התנגשות בין הערכים הבאים‪ :‬מוסר‪ -‬אמונה (האמונה גברה אצל אברהם)‬ ‫‪‬‬
‫מוסר‪ -‬פולחן (הנביאים מעדיפים את המוסר)‬
‫מבחן‪ -‬גמול (בברא' י"ב הגמול צמוד לצווי ובפרק כ"ב הגמול ניתן לאחר העמידה בנסיון)‬

‫בראשית כ"ג – מות שרה וקניית מערת המכפלה‬

‫בפרק ‪ 4‬חלקים ‪:‬‬

‫‪ 2- 1‬מות שרה‪.‬‬
‫‪ 9- 3‬המשא ומתן בין אברהם ובני חת לקניית מערת המכפלה‪.‬‬
‫‪ 13- 10‬המשא ומתן בין אברהם ועפרון‪.‬‬
‫‪ 20- 14‬קניית השדה ומערת המכפלה‪ ,‬וקבורתה של שרה במערת המכפלה‪.‬‬
 ‫‪24‬‬

‫שרה מתה בגיל ‪ 127‬בקרית ארבע היא חברון‪ ,‬כשבנה יצחק בן ‪ 37‬בזמן העקדה‪.‬‬

‫לאחר מות שרה בגיל ‪ 127‬בחברון‪ ,‬חיפש אברהם מקום קבורה בשבילה‪ .‬אברהם לא היה בעל אדמות ולא‬
‫גר במקום קבוע‪ ,‬אלא הסתובב עם הצאן ועם הבקר‪ .‬הוא ביקש מבני חת‪ ,‬שהיו בעלי האדמה בחברון‪,‬‬
‫שטח אדמה ובו מערת המכפלה‪ ,‬כדי להשתמש בשטח זה כמקום קבורה עבור משפחתו‪ .‬עפרון החתי‪,‬‬
‫בעל השטח‪ ,‬רצה לתת לו אותו במתנה אך אברהם לא הסכים‪ ,‬והתעקש לקנות אותו כדי שהוא יהיה‬
‫הבעלים של השטח‪.‬‬
‫מי הם "בני חת" ? – זוהי אוכלוסיה מהעם החיתי שנדדו לישראל והתיישבו בירושלים ובחברון‪ ,‬הם היו‬
‫בעלי הקרקע ולכן היו גוף חוקי למכירת הקרקעות‪.‬‬
‫פס' ‪ – 4‬אברהם פונה לאנשי חברון‪ ,‬בבקשה לקנות מהם אחוזת קבר כדי לקבור את שרה‪ .‬הוא מציין‬
‫שהוא גר‪-‬תושב ‪,‬‬
‫מה משמעות הביטוי "גר ותושב" בדברי אברהם? – גר הוא הנוכרי היושב בתוך עם זר לו‪ ,‬הוא לא‬
‫תושב קבוע של המקום‪ ,‬לא היתה לו זכות של בעלות על האדמה כמו תושבי המקום הקבועים‪ .‬לכן מבקש‬
‫אברהם מבני חת‪ ,‬שהם הגוף החוקי‪ ,‬רשות לקנות "אחוזת קבר" שהיא נחלה שתהיה בבעלותו החוקית‪.‬‬
‫בני העיר‪ ,‬המסרבים כנראה לבקשת אברהם‪ ,‬מכיוון שאינם רוצים לפתוח פתח של אפשרות למכירת קרקע‬
‫לזרים‪ ,‬דוחים בנימוס את טענתו של אברהם שהוא "גר‪ -‬תושב"‪ ,‬מכנים אותו בתואר הכבוד "נשיא אלוהים‬
‫" (הכוונה איש חשוב ומכובד מאד) וטוענים כי הוא אחד מהם‪ ,‬ועל כן אין לו צורך בחלקת קבר מיוחדת‬
‫למשפחתו‪ .‬הם מציעים לו לקבור את שרה במקום מובחר בבית הקברות שלהם‪ ,‬ומדגישים כי איש מהם‬
‫לא ימנע זאת ממנו (פס' ‪ .)6 – 5‬אברהם קם ומשתחווה בפניהם‪ ,‬כאות תודה על דברי השבח‪ ,‬על‬
‫אדיבותם לתת לו במתנה אחוזת קבר‪ ,‬אך הוא מסרב לקבל את המתנה ומבקש לקנות את החלקה בכסף‪.‬‬
‫הוא מבקש כי אם הם באמת רוצים לעזור לו‪ ,‬שיקראו לעפרון החיתי‪ ,‬אשר בקצה חלקתו נמצאת מערה ‪,‬‬
‫"מערת המכפלה " אשר בה הוא רוצה לקבור את שרה‪ ,‬והוא רוצה לקנותה "בכסף מלא "על‪-‬פי מחירה‬
‫בשוק ‪ .‬עם הארץ הם קבוצת אנשים בעלי עמדה ותפקיד משפטי‪( ,‬בניגוד ל"כל באי שער העיר" (פס'‬
‫‪ ) 18,10‬שזהו תיאור של כלל תושבי המקום)‪ .‬עפרון הוא מנכבדי המקום‪ ,‬אולי אפילו נמנה על "עם הארץ‪".‬‬
‫מדוע בני חת לא מרשים לאברהם לקנות אחוזת קבר? – משום שלפי החוק החיתי אסור היה למכור‬
‫קרקעות לזרים‪ ,‬כדי להגן על האוכלוסיה המקומית וכדי שלא תהפוך למיעוט אם יתיישבו זרים שיקנו את‬
‫האדמות שלהם‪.‬‬
‫מדוע אברהם מתעקש לקנות אחוזת קבר בכסף ולא לקבלה במתנה? – משום שקבלת קרקע במתנה‬
‫קניה‬ ‫אין לה תוקף חוקי לבעלות של מקבל המתנה על הקרקע‪ ,‬ואברהם חשש שהם יתחרטו‪.‬‬
‫בכסף מבטיחה לאברהם קיום בעלות חוקית על הקבר‪ .‬וגם – בכך מבטיח אברהם לעצמו זכות של תושב‬
‫קבוע בארץ ישראל כי עד עכשיו מעמדו הוא רק של גר תושב‪.‬‬
‫מדוע מבקש אברהם דווקא את המערה "אשר בקצה שדהו" של עפרון? – כדי שתהיה לו גישה חופשית‬
‫אליה‪ ,‬כדי שלא יצטרך לעבור דרך שדהו של עפרון‪.‬‬
‫עפרון עונה לאברהם‪ ,‬בפני כל ציבור השומעים‪ ,‬כי יעניק את המערה לאברהם במתנה‪ ,‬ולא רק את‬
‫המערה‪ ,‬אלא את כל השדה שלידה‪ .‬עפרון מבין את רצונו של אברהם לזכות בבעלות חוקית על חלקת‬
‫אדמה‪ ,‬ורוצה למנוע זאת‪ .‬הוא יודע שאברהם יסרב לקבל את המתנה‪ .‬אברהם הנחוש בדעתו להשיג את‬
‫מבוקשו‪ ,‬משתחווה שנית‪ .‬הוא משתמש בדיוק באותו הביטוי שהשתמש בו עפרון "לו שמעני "ומודיע לו כי‬
‫בכל מקרה התכוון לשלם עבור המערה‪ ,‬והוא מתעקש על כך‪ .‬אברהם לא קבע מחיר – הוא חיכה להצעת‬
‫המחיר של עפרון‪ .‬עפרון מבין כי לא יוכל להתחמק‪ ,‬ומחליט להקשות על אברהם‪ .‬הוא נוקב לאברהם מחיר‬
‫של ‪ 400‬שקל כסף‪ ,‬שהוא סכום גבוה מאד באותם הימים‪ ,‬הרבה מעבר לערכו האמיתי של השטח‪ .‬עפרון‬
‫מוסיף‪ ,‬אולי בציניות כי בין אנשים עשירים זהו סכום לא גדול "ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך‬
‫מהו "!?הוא מקווה בכל ליבו שבידי אברהם הנווד‪ ,‬אין סכום גדול כל כך במזומן ובהישג יד‪ .‬אברהם‬
‫משלם וקונה את השדה‪.‬‬
‫האם ‪ 400‬שקל היה מחיר סביר לקניית המערה? ‪ -‬ממקורות נוספים במקרא‪ ,‬ניתן ללמוד שמחיר שדה‬
‫רגיל היה ‪ 50‬שקל‪ ,‬ולפי זה עפרון דרש מחיר גבוה מאד‪ .‬כנראה הרגיש שאברהם רצה מאד לקנות את‬
‫השטח‪ ,‬וניצל זאת ‪.‬‬
 ‫‪25‬‬

‫מדוע מציע עפרון לאברהם גם את שדהו? האם גילה בכך נדיבות ? – עפרון כנראה ידע שאברהם יסרב‬
‫להצעה לקבל את השדה והמערה‪ .‬יתכן שרצה גם שעול המיסים על השדה יעבור בשלמותו לאברהם‪.‬‬
‫" ַוי ָָקם הַ ָש ֶדה וְהַ ְמעָ ָרה אֲ ֶשר‪-‬בֹו ְלאַ ְב ָרהָ ם " "‪...‬ויקם" כלומר המכירה התקיימה‪ ,‬היה אישור חוקי לקנייה‪.‬‬
‫כדי למנוע כל ספק בדבר החוקיות של הקנייה הסתיים תיאור המכירה בפירוט מיקומו של השדה שקנה‬
‫אברהם – נוהג שהיה קיים במזרח הקדום בתעודות מכר מתקופת המקרא ‪ .‬לאחר הקנייה החוקית של‬
‫המערה אברהם קבר בה את שרה ‪.‬‬

‫בתיאור קניית השדה והמערה יש חמישה שלבים (כפי שהיה נהוג במזרח הקדום)‬

‫הצעת המחיר‪ 400 ,‬שקל כסף‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫הסכמת הקונה להצעת המחיר‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫שקילת הכסף למוכר‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫הודעה על העברת הבעלות על כל חלקי הנכס (המקום‪ ,‬הרכוש) מהמוכר לקונה (פסוק ‪)17-18‬‬ ‫‪.4‬‬
‫נוכחות של עדים לקנייה‪.‬‬ ‫‪.5‬‬

‫הפועל "נתן" הוא מילה מנחה ‪ :‬בפי עפרון משמעו לתת במתנה‪ ,‬ואין לנתינה תוקף חוקי‪ .‬בפי אברהם‬
‫משמעותו למכור או לקנות בכסף ולכן יש לנתינה תוקף חוקי‪.‬‬
‫השורש "ויקם" הוא גם מילה מנחה‪ .‬הוא מופיע ארבע פעמים במשמעויות שונות ‪:‬‬
‫" ַוי ָָקם אַ ְב ָרהָ ם מֵּ עַ ל ְפנֵּי מֵּ תֹו " – סיים להתאבל‬
‫" ַוי ָָקם אַ ְב ָרהָ ם וַיִ ְש ַתחּו ְלעַ ם‪-‬הָ אָ ֶרץ ִל ְבנֵּי‪-‬חֵּ ת "– השתחווה‬
‫השדה נמכר‪ ,‬העסקה נתבצעה‬ ‫" ַוי ָָקם ְש ֵּדה עֶ ְפרֹון אֲ ֶשר בַ ַמכְ פֵּ לָ ה אֲ ֶשר ִל ְפנֵּי מַ ְמ ֵּרא "‬
‫" ַוי ָָקם הַ ָש ֶדה וְהַ ְמעָ ָרה אֲ ֶשר‪-‬בֹו ְלאַ ְב ָרהָ ם לַ אֲ חֻ זַ ת‪ָ -‬קבֶ ר מֵּ אֵּ ת ְבנֵּי‪-‬חֵּ ת" – הרכוש עבר לבעלות אברהם‬
‫המספר השתמש בפירושים השונים של המילה‪ ,‬כדי לחלק את הסיפור לארבע תחנות בדרך לקבורת שרה‬
‫במערה‪ .‬באמצעות מילה זו הוא הפריד בין התחנות‪ ,‬אשר כל אחת מהן היא שלב חשוב בדרך להשגת‬
‫המטרה‪ .‬המילה "ויקם" יוצרת קשר בין התחנות‪.‬‬

‫מדוע האריכה התורה בתיאור קניית מערת המכפלה? מה ניתן ללמוד מסיפור זה? בדרך כלל‬
‫הסיפורים בתנ"ך מופיעים בקצרה‪ .‬נראה כי בסיפור זה אברהם משיג בפעם הראשונה זכות משפטית על‬
‫חלקת אדמה בארץ כנען‪ ,‬והסיפור משקף את תחילת מימוש ההבטחות של ה' לאברהם כי לו ולזרעו תהיה‬
‫ארץ כנען‪ ,‬וזהו סמל לתחילת ההתיישבות של בני ישראל בארצם‪.‬‬

‫היכן נמצאת מערת המכפלה‪ ,‬ומה פירוש שמה ?‬

‫השם קריית ארבע הוא שם נוסף לחברון‪ .‬יש הסוברים כי השם קריית ארבע הוא השם הקדום של היישוב‪,‬‬
‫שהיה מחולק לארבעה רבעים (רבע = ¼)‪ .‬רק לאחר שהתחברו ארבעת הרבעים הללו נקרא המקום‬
‫חברון‪ ,‬על שם החיבור של רבעים אלה‪ .‬ויש הסוברים כי השם ניתן על שם ארבעת זוגות האבות הקבורים‬
‫בה ‪ -‬אדם וחווה‪ ,‬אברהם ושרה‪ ,‬יצחק ורבקה‪ ,‬יעקב ולאה‪.‬‬

‫מה הקשר בין סיפור מערת המכפלה לסיפור העקדה שבפרק הקודם לו?‬
‫חז"ל סוברים שהקשר בין הפרקים הוא קשר של סיבה ותוצאה‪ .‬התוצאה של עקדת יצחק היא מות שרה‪,‬‬
‫מפני שלפי חז"ל שרה מתה מרוב צער כאשר שמעה שמועה על עקדת בנה יצחק ‪ .‬ישנם קשיים בפירוש‬
‫זה‪ ,‬שכן אברהם חזר לבאר שבע לאחר העקדה ולא לקריית ארבע‪ ,‬וכן ‪ -‬יצחק היה נער צעיר בעקדה ולא‬
‫מבוגר‪ ,‬כפי שהוא בפרק זה‪ .‬ולכן יש הסוברים כי הקשר בין הפרקים הוא התגשמות ההבטחה של קבלת‬
‫הארץ‪ .‬בסיפור העקדה הבטיח המלאך לאברהם את ארץ כנען (ארץ ישראל) לצאצאיו‪ ,‬וכאן בפרק כג‬
‫ההבטחה מתחילה להתגשם על ידי קנייה ראשונה של שטח בארץ ישראל‪.‬‬

‫שאלות ‪:‬‬
 ‫‪26‬‬

‫מדוע תיאר המספר את כל המשא ומתן על קניית מערת המכפלה‪ ,‬ולא תיאר את ההתחלה ואת‬ ‫‪.1‬‬
‫הסוף בלבד? הציעו שני הסברים‪.‬‬

‫תשובה ‪ :‬א‪ .‬יש שחושבים שתיאור המשא ומתן חשוב מפני שהוא מספר על הקשר הראשון שנעשה בין עם‬
‫ישראל לארץ ישראל‪ ,‬וקניית מערת המכפלה היא סמל לתחילת ההתיישבות של בני ישראל בארצם על ידי‬
‫קניית אדמה בתוכה‪.‬‬
‫ב‪ .‬חז"ל הציעו שהמשא ומתן הוא ניסיון שניסה ה' את אברהם – שהרי אברהם במצבו נמצא בדיוק הפוך‬
‫ממה שאלהים הבטיח לו – הארץ הובטחה לו‪ ,‬ובמקום להיות אדון הארץ‪ ,‬הוא קטן וחלש‪ ,‬מקום לקבור את‬
‫אשתו אין לו‪ ,‬והוא עומד מול אדוני הארץ השולטים‪ ,‬והם אלה שיקבעו האם והיכן הוא יקבור את‬
‫אשתו! הניסיון בא לבדוק האם אברהם יכעס על האל או לא יאמין להבטחות שאלוהים נתן‪ ,‬או אפילו‬
‫יתמרד באלוהים‪ .‬והנה הפרק מעיד על עמידה בניסיון – למרות המציאות סביבו‪ ,‬הוא לא מאבד אמונה‬
‫ונאמנות לה'‪ .‬ללא פירוט המשא ומתן אי אפשר היה להבין את הקושי שבניסיון‪ .‬וגם ג‪ .‬התורה מקפידה‬
‫לתאר לפרטים את הקנייה כדי לספר שהקניה נעשתה לפי כל כללי המשפט הנהוגים במזרח הקדום‪ ,‬שהרי‬
‫מקום קבורתם של אבות האומה חייב להיות שייך לאומה באופן חוקי לגמרי‪ .‬המשא ומתן על קניית המערה‬
‫בין עפרון לאברהם מוכיח שהיה חשוב מאד לאברהם לקנות את המערה ולא לקבל אותה כמתנה‪ ,‬כדי שלא‬
‫יקרה מצב שמי שנתן את המתנה ירצה לקחת אותה בחזרה בעתיד‪ .‬ההדגשה על קניית המערה בכסף‬
‫מלא מטרתה לבטל כל ספק בשאלה מיהם הבעלים החוקיים של המערה וכך אברהם‪ ,‬שרה וצאצאיהם‬
‫יוכלו לנוח שם לעולם‪ ,‬ללא הפחד שמישהו יצטרך להזיז את העצמות שלהם‪.‬‬

‫‪ .2‬אם המחיר שהציע עפרון עבור מערת המכפלה היה גבוה מאוד‪ ,‬מדוע הסכים אברהם לשלם?‬

‫תשובה ‪ :‬אברהם רצה לקנות מקום שיהיה בבעלותו באופן חוקי‪ ,‬ובו יוכלו להיקבר בני משפחתו מבלי‬
‫לחשוש שבעתיד יעבירו משם את עצמותיהם‪ .‬מאחר שידע שהחוק החיתי אוסר למכור אדמה לאדם שאינו‬
‫אזרח המקום‪ ,‬הוא לא רצה להסתכן בכך שעפרון יתחרט בסוף‪ ,‬ולכן הסכים להצעתו ראשונה‪ .‬או ‪ -‬ייתכן‬
‫שהבין שכל מוכר היה מנצל את רצונו לקנות אדמה‪ ,‬ומאחר שהחוק לא הרשה זאת‪ ,‬לא הייתה לו ברירה‬
‫אלא לשלם מחיר גבוה‪.‬‬

‫‪ .3‬מה ניתן ללמוד מתוך תעודות המכר (מכירה) הבבליות על המשא ומתן שניהל אברהם על קניית‬
‫המערה ?‬

‫תשובה ‪ :‬במשא ומתן שניהל אברהם נמצאים כל הסעיפים המוכרים מתעודות מכר בבליות של טקס קנייה‬
‫‪ /‬מכירה של נכס בתקופת המקרא‪ .‬זה מלמד שהמשא ומתן הארוך שניהל אברהם היה טקס קנייה אשר‬
‫העביר לאברהם את הבעלות החוקית על המערה לנצח‪.‬‬

‫‪ .4‬ציינו מילה מנחה (מובילה) אחת בפרק זה‪ ,‬והסבירו את הרעיון שמעביר המספר באמצעות מילה זו‪.‬‬

‫תשובה ‪ :‬נתן – למילה "נתן" בפרק זה יש שתי משמעויות – לתת מתנה ו ‪ -‬למכור‪ .‬באמצעות המילה נתן‬
‫ניתן לראות את המלחמה הסמויה (הנסתרת) המתנהלת במשא ומתן מאד נימוסי ואדיב‪ .‬עפרון חוזר על‬
‫המילה נתן ‪ 3‬פעמים‪ ,‬כדי להדגיש שהוא רוצה לתת אותו כמתנה ולא למכור אותה‪ ,‬לעומת אברהם‬
‫שמשתמש באותה מילה כדי להדגיש שהוא רוצה בדיוק הפוך ‪ -‬לקנות את המערה באופן חוקי‪ְ .‬באָ זְ נֵּי ְבנֵּי‪-‬‬
‫חֵּ ת – ביטוי זה מדגיש שהמשא ומתן התרחש באופן ציבורי‪ ,‬בנוכחות עדים‪ .‬זה נועד לחזק את האקט של‬
‫הקנייה החוקית‪ ,‬להדגיש שאין כאן עסקה מפוקפקת (לא חוקית)‪ ,‬אלא הכל נעשה "כדת וכדין"‪ ,‬כלומר לפי‬
‫החוק‪ַ .‬וי ָָקם – במהלך הסיפור הפועל ַוי ָָקם מופיע ‪ 4‬פעמים במשמעויות שונות‪ :‬סיים להתאבל‪ ,‬השתחווה ‪,‬‬
‫העסקה קמה ונהייתה (נסגרה)‪ ,‬עבר לבעלות הקונה‪ .‬המספר משתמש בפירושים השונים של המילה ַוי ָָקם‬
‫כדי לחלק את הסיפור ל ‪" 4‬תחנות" מרכזיות בדרך לקבורת שרה במערה‪ .‬באמצעות מילה זו הוא יוצר‬
 ‫‪27‬‬

‫הפרדה בין התחנות‪ ,‬אשר כל אחת כוללת שלב חשוב לעבר השגת המטרה‪ ,‬אך בעזרתה גם יוצר קשר בין‬
‫התחנות‪ ,‬אולי כדי לומר שללא כל התחנות יחד הסיפור אינו שלם והמטרה לא מושגת‪ .‬לכאורה‪ ,‬ניתן היה‬
‫לתאר את התחנה הראשונה והאחרונה‪ ,‬אולם אז הסיפור לא היה מצליח להעביר את מסריו‪.‬‬

‫‪ .5‬הסבר מדוע ניתן לומר כי סיפור זה הוא סיפור אטיולוגי?‬

‫הוא מסביר את מקור קדושתה של מערת המכפלה ליהודים ולמוסלמים‪.‬‬

‫‪ .6‬מהי הסיבה שבני חת רצו לתת לאברהם את המערה במתנה?‬

‫החוק החיתי אסר על מכירת אדמה לאדם שאינו אזרח המקום‪.‬‬

‫‪ .7‬מה רומז השורש כ‪.‬פ‪.‬ל‪ .‬בשם "מערת המכפלה" ?‬

‫א‪ .‬בתוך המערה יש שתי קומות‪.‬‬
‫ב‪ .‬במערה נקברו זוגות‪.‬‬
‫ג‪ .‬הכפילות של השדה והמערה שבתוכו‪.‬‬

‫בראשית כ"ד‪ :‬נישואי רבקה ליצחק‬

‫פס' ‪ :1-9‬אברהם שולח את עבדו לארצו‪ ,‬בכדי לקחת משם אישה ליצחק‬
‫" וְאַ ְב ָר ָהם ז ֵָקן‪ ,‬בָ א בַ י ִָמים; וַיהוָה בֵ ַרְך אֶ ת‪-‬אַ ְב ָר ָהם‪ ,‬בַ כֹּל"‬
‫הפרק פותח בתיאור מצבו של אברהם שכביכול יש לו הכל אבל חושש מכך שלבנו עדיין אין אישה ואולי‬
‫יישא אחת מבנות כנען (יצחק כבר בן ‪.)40‬‬
‫הוא קורא לעבדו (אליעזר??)‪ ,‬ומשביעו שלא ייקח ליצחק אישה מבנות כנען אלא ילך למולדתו‪ ,‬ארם‬
‫נהרים‪ ,‬ויביא לו אישה משם‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬מדוע אינו שולח אתת יצחק עם העבד?‬
‫תשובה‪ :‬הוא מבקש למנוע אפשרות של ירידה מהארץ ורוצה להבטיח שיצחק יירש את הארץ המובטחת‪.‬‬

‫אברהם מלווה את בקשתו בשבועה של העבד‪ ,‬הכוללת את הפעולה‪:‬‬

‫" ִשים‪-‬נָא י ְָדָך‪ַ ,‬תחַ ת י ְֵרכִ י‪".‬‬
‫ירך = המילה משמשת לשון נקייה לציון אברי מין "יוצאי ירך אברהם" – הכוונה לצאצאיו‪ .‬פה הכוונה‬
‫לרמיזה על ברית המילה שהיא אות הברית בין ה' לנשבע‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬מדוע אברהם מסתייג מנישואין לבת כנען? הרי גם בנות חרן עבדו אלילים?‬

‫תשובה‪ :‬בנות כנען היו ידועות בשחיתות מינית ומעשים מתועבים ואברהם רצה לשמור על דתו ומשפחתו‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬אישה הקרובה למשפחתה‪ ,‬עלולה להמשיך את דרכם – בניגוד לאישה המתנתקת מבית הוריה‬
‫ותיטמע במשפחת יצחק‪.‬‬

‫פס' ‪ :5‬העבד מעלה חשש שאולי האישה לא תירצה לעזוב הכל ולבוא לכנען‬

‫ושואל האם במקרה כזה יצחק יכול לבוא אליה?‬

‫" אּולַ י ל ֹּא‪-‬ת ֹּאבֶ ה ָה ִא ָשה‪ ,‬לָ לֶ כֶת אַ חֲ ַרי אֶ ל‪ָ -‬האָ ֶרץ ַהז ֹּאת; הֶ ָה ֵשב אָ ִשיב אֶ ת‪ִ -‬בנְ ָך‪ ,‬אֶ ל‪ָ -‬האָ ֶרץ‬
‫את ִמ ָשם‪".‬‬
‫אֲ ֶשר‪-‬יָצָ ָ‬
‫פס' ‪ :7-9‬אברהם שולל את האפשרות מכל וכל בנימוק‪:‬‬
 ‫‪28‬‬

‫ּומאֶ ֶרץ מֹולַ ְד ִתי‪ ,‬וַאֲ ֶשר ִדבֶ ר‪ִ -‬לי וַאֲ ֶשר נִ ְשבַ ע‪-‬‬ ‫ֹלהי הַ ָש ַמיִם‪ ,‬אֲ ֶשר ְל ָקחַ נִ י ִמבֵ ית אָ ִבי ֵ‬
‫" יְהוָה אֱ ֵ‬
‫ִלי לֵ אמֹּר‪ְ ,‬לז ְַרעֲ ָך אֶ ֵתן אֶ ת‪ָ -‬האָ ֶרץ ַהז ֹּאת‪--‬הּוא‪ ,‬י ְִשלַ ח ַמ ְלאָ כֹו ְלפָ נֶיָך‪ ,‬וְלָ ַק ְח ָת ִא ָשה ִל ְבנִ י‪,‬‬
‫ית‪ִ ,‬מ ְשבֻ עָ ִתי ז ֹּאת; ַרק אֶ ת‪ְ -‬בנִ י‪ ,‬ל ֹּא‬ ‫ִמ ָשם ‪.‬ח ו ְִאם‪-‬ל ֹּא ת ֹּאבֶ ה ָה ִא ָשה‪ ,‬לָ לֶ כֶת אַ חֲ ֶריָך‪--‬וְנִ ִק ָ‬
‫ָת ֵשב ָש ָמה‪".‬‬
‫נימוקים לסירוב‪:‬‬

‫הארץ הובטחה לזרעו‪ ,‬ליצחק‪ ,‬ואברהם אינו מוכן לקחת את הסיכון שיצחק לא ירצה לחזור‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫סיפור העקידה הותיר באב הזקן צלקת ואולי הוא מפחד שוב להיפרד מבנו‪ ,‬יחידו‬ ‫‪‬‬

‫פס' ‪ :10-27‬המפגש בין העבד לרבקה‬

‫העבד לוקח עימו מתנות וגמלים והולך לחרן (ארם נהריים) לעירו של נחור‪ ,‬אחי אברהם‪ .‬הוא מתכנן‬
‫להרשים את משפחת הכלה עם כל המתנות והמקנה‪.‬‬

‫פס' ‪:12-14‬‬
‫ֹלהי אֲ דֹּנִ י אַ ְב ָר ָהם‪ַ ,‬ה ְק ֵרה‪-‬נָא ְלפָ נַי ַהיֹום; וַעֲ ֵשה‪ֶ -‬ח ֶסד‪ִ ,‬עם אֲ דֹּנִ י אַ ְב ָר ָהם ‪.‬יג ִהנֵה‬
‫ֹּאמר‪--‬יְהוָה אֱ ֵ‬
‫"וַי ַ‬
‫ּובנֹות אַ נְ ֵשי ָה ִעיר‪ ,‬יֹּ ְצאֹּ ת ִל ְשאֹּ ב ָמיִם"‬
‫אָ נֹּכִ י נִ צָ ב‪ ,‬עַ ל‪-‬עֵ ין ַה ָמיִם; ְ‬

‫לפני בואו‪ ,‬מתפלל העבד לה' שיזמן לפניו את הכלה המיועדת וקובע לעצמו אות סודית‪ ,‬שאם היא תתקיים‬
‫יה ַה ִטי‪-‬נָא כ ֵַדְך ְואֶ ְש ֶתה‪ְ ,‬ואָ ְמ ָרה ְש ֵתה‪ ,‬וְגַ ם‪-‬‬
‫– הוא ידע שזו הכלה‪ " :‬יד ו ְָהיָה ַהנַעֲ ָר‪ ,‬אֲ ֶשר אֹּ ַמר אֵ לֶ ָ‬
‫ית ֶח ֶסד ִעם‪-‬אֲ דֹּנִ י"‬
‫גְ ַמלֶ יָך אַ ְש ֶקה‪--‬אֹּ ָתּה הֹּ כ ְַח ָת‪ְ ,‬לעַ ְב ְדָך ְלי ְִצ ָחק‪ּ ,‬ובָ ּה אֵ ַדע‪ ,‬כִ י‪-‬עָ ִש ָ‬

‫נערה אשר יבקש ממנה מים ומיוזמתה תציע גם להשקות אותו ואת גמליו – היא המיועדת‪.‬‬
‫מבחן זה בודק את נדיבותה וטוב ליבה של הנערה וגם את חריצותה‪.‬‬

‫פס' ‪:15-16‬‬

‫ובעודו מתכנן לעצמו קודים‪ .....‬רבקה מגיעה אל הבאר‪.‬‬

‫בתיאורה‪ ,‬מקפיד המחבר לפרט שהיא‪ " :‬טֹּ בַ ת ַמ ְראֶ ה ְמאֹּ ד‪ְ --‬בתּולָ ה‪ ,‬ו ְִאיש ל ֹּא י ְָדעָ ּה"‬
‫פס' ‪:17-21‬‬
‫העבד רץ מהר אל רבקה ולפי הקוד שקבע עם עצמו‪ ,‬מבקש ממנה לשתות מים‪:‬‬

‫יאינִ י נָא ְמעַ ט‪ַ -‬מיִם ִמכ ֵַדְך" וכפי שהתפלל‪ ,‬היא משקה אותו מים ואומרת‪:‬‬
‫" ַהגְ ִמ ִ‬
‫ֹּאמר‪ ,‬גַם ִלגְ ַמלֶ יָך אֶ ְשאָ ב‪ ,‬עַ ד ִאם‪-‬כִ לּו‪ִ ,‬ל ְשתֹּת‪".‬‬
‫" וַת ֶ‬

‫פס' ‪:20‬‬

‫" ו ְַת ַמ ֵהר‪ ,‬ו ְַתעַ ר כ ַָדּה אֶ ל‪ַ -‬השֹּ ֶקת‪ ,‬ו ַָת ָרץ עֹוד אֶ ל‪ַ -‬ה ְבאֵ ר‪ִ ,‬ל ְשאֹּ ב; ו ִַת ְשאַ ב‪ְ ,‬לכָל‪-‬גְ ַמלָ יו"‬
‫מתאר את חריצותה של רבקה בריבוי פעלים (‪ )11‬שדרכם ניתן להרגיש את המהירות בה היא עובדת‪.‬‬
‫העבד הצופה בה‪ ,‬עומד ומשתהה‪....‬‬

‫סצנת הדפוס של סיפורי האירוסין ליד הבאר‬

‫מהי "סצנת דפוס"?‬

‫למשל‪ ,‬כאשר אני צופה בסרט שבו הגיבור נילחם עם הרשע‪ -‬די ברור לי שלמרות כל המכות‪ ,‬הטוב יישאר‬
‫בחיים‪ .‬זו דוגמא לסצנת דפוס‪.‬‬
 ‫‪29‬‬

‫במקרא‪ ,‬יש ‪ 3‬סצנות דפוס ליד הבאר‪:‬‬

‫‪ .1‬בראשית פרק כ"ד – יצחק ורבקה (‪)10-53‬‬

‫‪ .2‬בראשית כ"ט – יעקוב ורחל (‪)1-20‬‬
‫‪ .3‬שמות ב' – משה וציפורה (‪)15-22‬‬

‫המשותף לסצנות אילו‪:‬‬

‫החתן המיועד או נציגו‪ ,‬נוסעים לארץ נכר לחפש כלה‬ ‫‪‬‬

‫שם הם פוגשים בה‪ ,‬ליד הבאר‬ ‫‪‬‬
‫האישה מכונה תמיד "נערה" ומגיעה בליווי נערות‬ ‫‪‬‬
‫לאחר המפגש עם החתן או נציגו‪ ,‬רצה הנערה לביתה לבשר על האורח‬ ‫‪‬‬
‫המשפחה מסכימה ויש אירוסין הכוללים החלפת מתנות וסעודה‬ ‫‪‬‬

‫מדוע המפגש הוא סביב הבאר?‬

‫הבאר מייצגת פוריות‪.‬‬
‫המים הם חיים‬
‫שאיבת המים מתוך הבאר מסמלת על הקשר הנרקם בין הזכר והנקבה‪ .‬בין הפוריות והחיים‬

‫מדוע הסצנה הזו חשובה להבנת הדמויות?‬

‫בסצנה זו אנו רואים שהדמות הפסיבית היא יצחק‪ ,‬שנעדר ממנה לחלוטין והכל נקבע עבורו‪ ,‬לעומת רבקה‬
‫האקטיבית‪ ,‬היוזמת שדעתה נחשבת ולא מחליטים עבורה‪ .‬כך גם יהיה בהמשך חייהם של השניים‪:‬‬
‫בנו של יצחק‪ ,‬יעקב ואימו‪ ,‬רבקה – ירמו את יצחק ויגנבו את הברכה וכל זה בעצת רבקה‪.‬‬

‫פס' ‪:22-23‬‬

‫ּושנֵי צְ ִמ ִידים עַ ל‪-‬‬

‫ָהב‪ ,‬בֶ ַקע ִמ ְש ָקלֹו‪ְ --‬‬
‫" ַוי ְִהי‪ ,‬כַאֲ ֶשר כִ לּו ַהגְ ַמ ִלים ִל ְשתֹות‪ ,‬וַיִ ַקח ָה ִאיש ֶנזֶם ז ָ‬
‫ֹּאמר בַ ת‪ִ -‬מי אַ ְת‪ַ ,‬הגִ ִידי נָא ִלי; הֲ יֵש בֵ ית‪-‬אָ ִביְך ָמקֹום לָ נּו‪,‬‬
‫ָהב ִמ ְש ָקלָ ם ‪.‬כג וַי ֶ‬ ‫יה‪ ,‬עֲ ָש ָרה ז ָ‬
‫י ֶָד ָ‬
‫לָ ִלין ‪".‬‬
‫העבד עדיין אינו יודע מי היא הנערה והאם היא שייכת למשפחת אברהם‪ ,‬אך ניכר כי מאוד התלהב ממנה‬
‫ונותן לה את המתנות‪.‬‬

‫פס' ‪:24-26‬‬

‫ֹּאמר אֵ לָ יו‪ ,‬גַם‪ֶ -‬תבֶ ן‬

‫ֹּאמר אֵ לָ יו‪ ,‬בַ ת‪ְ -‬בתּואֵ ל אָ נֹּכִ י‪--‬בֶ ן‪ִ -‬מ ְלכָה‪ ,‬אֲ ֶשר י ְָל ָדה ְלנָחֹור ‪.‬כה וַת ֶ‬
‫" וַת ֶ‬
‫גַם‪ִ -‬מ ְסּפֹוא ַרב ִע ָמנּו‪--‬גַם‪ָ -‬מקֹום‪ ,‬לָ לּון‪".‬‬
‫רבקה מגלה את זהותה ובנדיבות רבה מציעה לעבד לבוא ללון בביתה‪.‬‬

‫פס' ‪ :28-60‬העבד בבית משפחת בתואל‬

‫פס' ‪:28-33‬‬
‫רבקה רצה לבשר למשפחתה על בוא האורח‪ .‬לבן אחיה מקבל ראשון את פני העבד (חשוב לציין שע"פ‬
‫המשטר הפטריאכלי הנהוג באותה תקופה‪ ,‬לאח היתה אחריות על גורל אחותו והוא דאג לנישואין‪ ,‬וכד')‬
 ‫‪30‬‬

‫המחבר מציין שהדבר הראשון שראה לבן זה‪ַ " :‬וי ְִהי כִ ְראֹּ ת אֶ ת‪ַ -‬ה ֶנזֶם‪ ,‬וְאֶ ת‪ַ -‬הצְ ִמ ִדים עַ ל‪-‬י ְֵדי‬
‫אֲ חֹּ תֹו‪ )30("..‬ורק אחר כך שמע את הדברים שסיפרה עליו‪..‬‬
‫ז"א שהכסף פותח את דלתות ביתו לאורח ולא הדברים הטובים שסופרו עליו‪.‬‬

‫פס' ‪ : 34-48‬העבד מספר את סיפורו למשפחה‬

‫הוא מספר בפירוט על שליחותו‪ ,‬שבועתו לאברהם‪ ,‬תפילתו ליד הבאר‪ ,‬פגישתו עם רבקה וכיצד נהגה בו‬
‫ובגמליו בנדיבות‪ .‬על המתנות שנתן לה ‪...‬‬

‫מדוע יש פה אריכות ופירוט רב כל כך? (והרי התורה תמיד חוסכת במילים)‬

‫תשובה‪______________________________________________________________ :‬‬

‫______________________________________________________________________‬

‫_______________________________________________________________________‬

‫העבד בעצם חוזר על הסיפור שקראנו בתחילת הפרק‪ .‬אך יש בו שינויים קלים ורבים‪:‬‬

‫הסבר‬ ‫סיפור העבד‬ ‫סיפור הכתוב‬

‫אליעזר מאריך ומפרט את עושרו של‬ ‫פירוט העושר‪:‬‬
‫אברהם אדונו‪ ,‬כדי להרשים את‬ ‫פס' ‪ " :35-36‬וַיהוָה בֵ ַרְך אֶ ת‪-‬‬ ‫פס' ‪ " :1‬וְאַ ְב ָרהָ ם ז ֵָקן‪ ,‬בָ א בַ י ִָמים;‬
‫משפחת רבקה‪ ,‬שתסכים לשידוך‪.‬‬ ‫אֲ דֹּנִ י‪ְ ,‬מאֹּ ד‪--‬וַיִ גְ ָדל; וַיִ ֶתן‪-‬לֹו צ ֹּאן‬ ‫וַיהוָה בֵ ַרְך אֶ ת‪-‬אַ ְב ָרהָ ם‪ ,‬בַ כֹּל"‬
‫העבד מציין גם שיצחק הוא בן יחיד‪,‬‬ ‫ּובָ ָקר‪ְ ,‬וכֶסֶ ף ְוזָהָ ב‪ ,‬וַעֲ בָ ִדם‬
‫משמע שכל הרכוש הרב הזה – עובר‬ ‫ּושפָ חֹּ ת‪ּ ,‬וגְ ַמ ִלים וַחֲ מ ִֹּרים"‬ ‫ְ‬
‫אליו‪ " :‬ו ֵַתלֶ ד ָש ָרה אֵ ֶשת אֲ דֹּנִ י בֵ ן‪,‬‬
‫ָתּה; וַיִ ֶתן‪-‬לֹו‪ ,‬אֶ ת‪-‬‬ ‫לַ אדֹּנִ י‪ ,‬אַ חֲ ֵרי‪ ,‬זִ ְקנ ָ‬
‫כָל‪-‬אֲ ֶשר‪-‬לֹו ‪".‬‬
‫כיוון שבני משפחתה של רבקה הם גם‬ ‫טשטוש ניגודי האמונה בין אברהם‬
‫עובדי אלילים‬ ‫בפס' ‪ :37‬העבד מזכיר את‬ ‫ומשפחת רבקה‪:‬‬
‫וה' לא היה ידוע עדיין בארם נהריים –‬ ‫שבועת אברהם " ַוי ְַש ִבעֵ נִ י‬ ‫פס' ‪ :3‬אברהם משביע את העבד ב‪:‬‬
‫העבד אינו מעוניין להבליט את‬ ‫אֲ דֹּנִ י‪ ,‬לֵ אמֹּר"‬ ‫" וְאַ ְש ִביעֲָך‪--‬בַ יהוָה אֱ ֹלהֵ י הַ ָש ַמיִם‪,‬‬
‫העובדה שאברהם ומשפחתו מאמינים‬ ‫אך משמיט את שבועתו בה'‬ ‫וֵאֹלהֵ י הָ אָ ֶרץ"‬
‫באל אחד‪.‬‬

‫אברהם רוצה שכלת בנו תהה מחרן‬ ‫הדגשת הזיקה המשפחתית‪:‬‬

‫ולא דרש שתהה דווקא מתוך‬
‫משפחתו‪ .‬העבד שרוצה את רבקה‪,‬‬
‫שם דגש על השידוך בתוך המשפחה‪.‬‬
‫הוא גם רוצה לתת להם תחושה‬
‫שאברהם רוצה בנישואין רק עימם‪.‬‬
‫פס' ‪ִ " :38‬אם‪-‬ל ֹּא אֶ ל‪-‬בֵ ית‪-‬אָ ִבי‬ ‫פס' ‪ " :4‬כִ י אֶ ל‪-‬אַ ְרצִ י וְאֶ ל‪-‬מֹולַ ְד ִתי‪,‬‬
‫ֵתלֵ ְך‪ ,‬וְאֶ ל‪ִ -‬מ ְשּפַ ְח ִתי; וְלָ ַק ְח ָת‬ ‫ֵתלֵ ְך; וְלָ ַק ְח ָת ִא ָשה‪ִ ,‬ל ְבנִ י ְליִצְ חָ ק"‪.‬‬
‫ִא ָשה‪ִ ,‬ל ְבנִ י"‬

‫העבד משתדל לא להרחיב בשבחה‬ ‫השמטת תיאור חריצותה של רבקה‪:‬‬

‫של רבקה כיוון שמפחד שהמשפחה‬ ‫פס' ‪ ..." :34‬וְאָ ְמ ָרה אֵּ לַ י גַם‪-‬‬ ‫פס' ‪" :18-19‬יח ַות ֹאמֶ ר‪ְ ,‬ש ֵּתה אֲ דֹנִ י;‬
‫אַ ָתה ְש ֵּתה‪ְ ,‬וגַם ִלגְ מַ לֶ יָך אֶ ְשאָ ב‪ --‬תנצל את התלהבותו ותעלה את סכום‬ ‫ו ְַתמַ הֵּ ר‪ַ ,‬ות ֶֹרד כ ַָדּה עַ ל‪-‬י ָָדּה‪--‬‬
‫המוהר עבור הכלה‪.‬‬ ‫ִהוא הָ ִא ָשה‪ ,‬אֲ ֶשר‪-‬הֹ כִ יחַ יְהוָה‬ ‫ו ַַת ְש ֵּקהּו ‪.‬יט ו ְַתכַל‪ְ ,‬להַ ְשקֹ תֹו; ַות ֹאמֶ ר‪,‬‬
‫ְלבֶ ן‪-‬אֲ דֹנִ י"‬ ‫גַם ִלגְ מַ לֶ יָך אֶ ְשאָ ב‪ ,‬עַ ד ִאם‪-‬כִ לּו‪,‬‬
‫ִל ְשתֹת ‪.‬כ ו ְַתמַ הֵּ ר‪ ,‬ו ְַתעַ ר כ ַָדּה אֶ ל‪-‬‬
‫הַ ש ֶֹקת‪ ,‬ו ַָת ָרץ עֹוד אֶ ל‪-‬הַ ְבאֵּ ר‪ִ ,‬ל ְשאֹ ב;‬
‫ו ִַת ְשאַ ב‪ְ ,‬לכָל‪-‬גְ מַ לָ יו"‬
 ‫‪31‬‬

‫העבד מדגיש שהשידוך הינו‬

‫רצון ה'‪:‬‬
‫העבד רומז ששידוך זה הוא רצון‬
‫האל‪ .‬הם אמנם לא מכירים בו‪ ,‬אך‬
‫זה נשמע טוב שהשידוך נקבע‬
‫בשמיים ולא רצון אדם‪.‬‬

‫פס' ‪" :49‬וְעַ ָתה ִאם‪-‬י ְֶשכֶם עֹּ ִשים חֶ ֶסד וֶאֱ ֶמת‪ ,‬אֶ ת‪-‬אֲ דֹּנִ י‪ַ --‬הגִ ידּו ִלי; ו ְִאם‪-‬ל ֹּא‪ַ --‬הגִ ידּו ִלי‪,‬‬
‫וְאֶ ְפנֶה עַ ל‪-‬י ִָמין אֹו עַ ל‪ְ -‬שמ ֹּאל ‪".‬‬

‫לאחר הסיפור הארוך‪ ,‬העבד מבקש את ידה של רבקה‪.‬‬

‫המשפחה מסכימה לנישואין‪ ,‬כאשר הראשון שמביע את הסכמתו הוא‪ :‬לבן‪ ,‬אחיה של רבקה‪ַ " :‬ויַעַ ן לָ בָ ן‬
‫ֹּאמרּו‪ֵ ,‬מיְהוָה יָצָ א ַה ָדבָ ר; ל ֹּא נּוכַל ַדבֵ ר אֵ לֶ יָך‪ַ ,‬רע אֹו‪-‬טֹוב ‪.‬נא ִהנֵה‪ִ -‬ר ְב ָקה‬
‫ּובתּואֵ ל וַי ְ‬‫ְ‬
‫שר ִדבֶ ר יְהוָה‪ )50( ".‬ורק אחר כך‪ ,‬אביה מסכים‪.‬‬ ‫ּות ִהי ִא ָשה ְלבֶ ן‪-‬אֲ ֹּדנֶיָך‪ ,‬כַאֲ ֶ‬
‫ְלפָ נֶיָך‪ַ ,‬קח וָלֵ ְך; ְ‬

‫פס' ‪ :52-54‬לאחר ההסכמה העבד מעניק לרבקה ומשפחתה מתנות נוספות שהן מהוות מוהר‪ " :‬וַיֹוצֵ א‬
‫ּול ִא ָמּה" ואז‬
‫יה‪ְ ,‬‬
‫ָתן ְלאָ ִח ָ‬
‫ּומגְ ָדנֹּת‪--‬נ ַ‬
‫גָדים‪ ,‬וַיִ ֵתן‪ְ ,‬ל ִר ְב ָקה; ִ‬
‫ּוב ִ‬
‫ָהעֶ בֶ ד כְ לֵ י‪-‬כ ֶֶסף ּוכְ לֵ י ז ָָהב‪ְ ,‬‬
‫נערכת סעודה חגיגית‪ ,‬כחלק מהליך האירוסין‪.‬‬

‫פס' ‪ :55-60‬כאשר העבד מבקש לקחת את רבקה ולחזור לארץ כנען‪ ,‬המשפחה אינה מחליטה אלה‬
‫יה"‪ .‬עניין זה מלמד על‬ ‫ֹּאמרּו‪ ,‬נִ ְק ָרא לַ נַעֲ ָר‪ ,‬וְנִ ְשאֲ לָ ה‪ ,‬אֶ ת‪ִּ -‬פ ָ‬
‫קוראת לרבקה לשמוע מה רצונה‪" :‬וַי ְ‬
‫ֹּאמר‪ ,‬אֵ לֵ ְך‪".‬‬
‫עצמאותה של רבקה ושיש חשיבות לדעתה‪" :‬הֲ ֵת ְלכִ י ִעם‪ָ -‬ה ִאיש ַהזֶ ה; וַת ֶ‬
‫לאחר הסכמתה‪ ,‬שולחת אותה המשפחה עם המיינקת והמשרתות שלה והם מברכים אןתה לקראת‬
‫נישואיה(‪)60‬‬

‫בין פס' ‪ 60 – 49‬יש פעולות הקשורות בהליך האירוסין‪:‬‬

‫בקשת ידה של רבקה‬ ‫א‪.‬‬

‫הסכמת אחיה ואז אביה‬ ‫ב‪.‬‬
‫מתן מוהר לאם ולכלה‬ ‫ג‪.‬‬
‫חגיגת האירוע בארוחה כמעין נשף‬ ‫ד‪.‬‬

‫(הסכמת הבחורה)‬

‫פס' ‪ – 61-67‬הפגישה בין רבקה ויצחק בכנען‬

‫העבד ורבקה מגיעים לכנען ורבקה רואה את יצחק שיצא לטייל בשדה‪ .‬לאות כבוד‪ " :‬ו ֵַת ֶרא אֶ ת‪-‬יִצְ חָ ק;‬
‫ו ִַתּפֹּ ל‪ֵ ,‬מעַ ל ַהגָ ָמל" – זה שם את שניהם באותו הגובה ולא שהיא למלעה והוא למטה‪ ,‬וכאשר מבינה‬
‫שזהו חתנה המיועד‪ ,‬היא‪:‬‬
‫" ו ִַת ַקח ַהצָ ִעיף‪ ,‬ו ִַת ְתכָס"‪.‬‬

‫במסורת היהודית נהוג שכלה לפני החופה מכסה את פניה‪ .‬הבסיס למנהג זה הוא התנהגותה של רבקה‪.‬‬

‫הפרק מסיים בכך שיצחק מאוד אוהב את רבקה ומוצא בה נחמה על מות אימו‪ " :‬וַיִ נָחֵ ם יִצְ חָ ק‪,‬‬
‫אַ חֲ ֵרי ִאמֹו‪".‬‬
 ‫‪32‬‬

‫בראשית כ"ה ‪ :34 -19‬מכירת הבכורה ליעקב‬

‫בפרק כ"ד סופר שעבדו של אברהם‪ ,‬אליעזר‪ ,‬הולך בשליחות אברהם ומוצא את רבקה אישה מתאימה‬
‫ליצחק‪ .‬רבקה מוכיחה חריצות ונדיבות ואליעזר מבקש את ידה מאחיה לבן ומאביה בתואל‪ .‬לאחר‬
‫הסכמתם אליעזר מביא את רבקה אל יצחק אשר נישא לה‪.‬‬

‫במשך ‪ 20‬שנה רבקה לא הצליחה להביא ילדים לעולם‪ .‬רק לאחר ‪ 20‬שנה היא יולדת תאומים – עשו‬
‫הבכור ויעקב הצעיר‪ .‬מוטיב העקרות שזור בסיפורי האבות ואצל ‪ 3‬האימהות (שרה‪ ,‬רבקה ורחל)‪ .‬מטרתו‬
‫להדגיש שאמהות אלה עמדו בניסיון ובכל המכשולים ודבקו באמנותן באל למרות צערן על עקרותן‪.‬‬

‫"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא" – יצחק מתפלל אל האל למען אשתו העקרה‪" .‬ויעתר לו‬
‫האל" – האל מקשיב לתפילתו "ותהר רבקה אשתו" – ורבקה בהיריון‪.‬‬

‫בזמן ההיריון "ויתרוצצו הבנים בקרבה" (פס' ‪ – )22‬שני פירושים‪:‬‬

‫א‪ .‬זזו הרבה בבטן‪.‬‬

‫ב‪ .‬נאבקו זה בזה – פירוש זה מתאים להמשך הסיפור‪ :‬יעקב ועשו יהיו בעתיד שני לאומים שיאבקו זה‬
‫בזה‪ .‬האל מודיע לרבקה בפסוק ‪" 23‬שני גויים בבטנך‪."...‬‬

‫בעקבות התרוצצות הבנים בבטנה‪ ,‬רבקה שואלת‪" :‬למה זה אנוכי" – למה לי לחיות? דבריה מעידים על‬
‫ייאוש‪ .‬בעקבות מצבה היא הולכת "לדרוש את האל" – לשאול את האל מה עליה לעשות‪.‬‬

‫תשובת האל לרבקה כוללת משמעות היסטורית לעתיד ומדגישה את עיקרון "מעשה אבות סימן‬
‫לבנים"‪:‬‬

‫‪" .1‬שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו‪ - "...‬מעשו ויעקב יקומו שני עמים שונים – אדום מעשו‬
‫וישראל מיעקב‪.‬‬
‫‪" .2‬ולאום מלאום יאמץ" – בין ישראל לבין אדום יהיו מאבקים תמידיים‪ ,‬בהם כל עם יתאמץ לגבור על‬
‫האחר‪.‬‬
‫‪" .3‬ורב יעבוד צעיר" – בניגוד לנורמה הבכור ("רב") יעבוד את הצעיר – ישראל ישלוט על אדום‪ ,‬רמז‬
‫לתקופת דוד ששלט על אדום‪.‬‬

‫פסוקים ‪ 24-28‬הם אקספוזיציה חשובה להבנת המשך העלילה‪ .‬כאן נמסרים פרטים חשובים על שני‬
‫האחים ועל מערכת היחסים המשפחתית‪:‬‬

‫‪ ‬המחבר מפרט את מראהו החיצוני של עשו‪ :‬הראשון שנולד היה עשו "אדמוני" (עורו אדום או‬
‫שערו) ולכן בהמשך שמו יהיה אדום‪ .‬צבעו האדום יתקשר בהמשך לנזיד העדשים האדום שעשו‬
‫יבקש מיעקב‪" .‬כולו כאדרת שער" – כל גופו היה מלא שערות כאילו היה מכוסה באדרת שער‬
‫(לבוש העשוי מעור של כבש)‪ .‬בהמשך יסופר שעשו ישב בארץ שעיר וייתכן שזהו הקשר למראהו‬
 ‫‪33‬‬

‫החיצוני‪ .‬המחבר מפרט על מראהו החיצוני כיוון שבהמשך מראה זה יסייע לרבקה וליעקב‬
‫לרמות את יצחק (רבקה הלבישה את ידי יעקב בלבוש שעיר כדי שיצחק יחשוב שזהו עשו)‪.‬‬
‫‪ ‬הבן השני שיצא היה יעקב‪ .‬הכתוב מדגיש שהוא הצעיר באומרו "ואחרי כן יצא אחיו" כדי להסביר‬
‫בהמשך את גניבת הבכורה‪ .‬בשמו של יעקב יש מדרש שם‪" :‬וידו אוחזת בעקב עשו" – יעקב תפס‬
‫בעקב של עשו כדי לצאת ראשון ולפנינו רמז לכך שבהמשך ינסה לגנוב את הבכורה‪.‬‬
‫‪ ‬הכתוב מדגיש את הניגודים בין האחים‪ :‬על עשו נאמר "איש יודע ציד איש שדה" (‪ )27‬איש חזק‬
‫העוסק בציד ומשוטט הרבה בשדה‪ .‬על יעקב נאמר "איש תם יושב אוהלים" – לא ערמומי‪ ,‬מוסרי‬
‫ורועה צאן‪ .‬בהמשך יתגלה שיעקב בכלל לא תם כאשר הוא מרמה את אביו יצחק למען קבלת‬
‫הבכורה‪.‬‬
‫‪ ‬הכתוב מדגיש את יחסם השונה של רבקה ויצחק אל בניהם‪" :‬ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו"‬
‫– יצחק אהב את עשו כי הביא אל פי ציד‪ .‬אהבתו של יצחק אל עשו הייתה חומרית‪" .‬ורבקה‬
‫אוהבת את יעקב" – רבקה אהבה את יעקב ללא תנאי ומכאן יסופר בהמשך עד כמה היא נחושה‬
‫להשיג את הכורה עבורו‪.‬‬

‫פסוקים ‪ :29-34‬מכירת הבכורה עבור נזיד עדשים‬

‫עשו חוזר מהשדה עייף ומריח את ריח נזיד העדשים שבישל יעקב‪ .‬הוא מבקש מיעקב "הלעיטני(האכילני‪-‬‬
‫ניסוח המתאים לחיות הלועטות אוכל) נא מן האדום האדום הזה" (‪ )30‬ויעקב מסכים בתנאי ש"מכרה לי‬
‫כיום את בכורתך לי" = שעשו ימכור לו את הבכורה‪ .‬נראה כי התמורה שיעקב מבקש בעבור נזיד עדשים‬
‫אינה מתאימה כלל לחשיבותה של הבכורה‪ .‬דרך ניסוח בקשתו של עשו "מן האדום האדום הזה"‬
‫מתקשרת אל שם העם שיצא ממנו בעתיד‪ :‬אדום‪.‬‬

‫עשו מיד מסכים לבקשת יעקב ומסביר את הסכמתו‪" :‬הנה אנוכי הולך למות‪– )32( "...‬‬

‫‪ 2‬פרשנויות עיקריות לדבריו‪:‬‬

‫‪ .1‬עשו תיאר את מצבו עכשיו‪ ,‬ברגע הנתון‪ :‬זוהי לשון הגזמה המתארת שחזר עייף מאוד מן‬
‫העבודה הקשה בשדה‪.‬‬
‫‪ .2‬עשו מתאר את מצבו בעתיד‪ :‬בעקבות עיסוקו בציד‪ ,‬בכל יום שהוא וצא אל השדה‪ ,‬הוא מסכן את‬
‫חייו ועלול למות‪ .‬לכן הוא אינו בטוח שיגיע לרגע בו יזכה בבכורה ומוכן לוותר עליה‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬מדוע יעקב כה רוצה בבכורה? אילו זכויות ומעמד העניקה הבכורה?‬

‫תשובה‪ :‬עפ"י דברים כ"א ‪ 15-17‬הבכורה העניקה זכויות כלכליות‪ :‬הבן הבכור קיבל פי שניים משאר אחיו‬
‫בירושת אביו‪ .‬בנוסף הבכורה העניקה מעמד לבכור וגם ברכה רוחנית של האב לבנו הבכור על פני שאר‬
‫אחיו‪.‬‬

‫ניתן לראות שהמחבר מציג את דמותו של עשו כדמות נלעגת‪ ,‬גסה‪ ,‬המנוהלת מתוך דחפים וללא‬
‫מחשבה‪ :‬עשו אינו מעריך את ערכה של הבכורה‪ ,‬מוכן למכור אותה בעבור נזיד עדשים ונותן הסבר של‬
‫סיפוק צרכים באותו הרגע‪" :‬כי עייף אנוכי"‪ .‬הוא אינו חושב על העתיד וגם בקשתו לאכול מתארת אותו‬
 ‫‪34‬‬

‫כבהמה‪" :‬הלעיטני" = תאביס אותי כשם שמאביסים (מאכילים) בהמות‪ .‬כאשר עשו מסיים לאכול‪ ,‬המחבר‬
‫מתאר רצף פעלים שהוא עושה‪" :‬ויאכל וישת ויקם וילך ויבז‪ – "...‬רצף הפעלים מעיד על עשו כאדם‬
‫אימפולסיבי שאינו עוצר לרגע על המעשה שעשה ועל השלכותיו לעתיד‪ .‬הפועל "ויבז" מראה כי עשו בז‬
‫לחשיבותה של הבכורה ועוד מוסיף לשון שבועה "וישבע לו" וכך נותן תוקף למכירה‪ .‬מטרת המחבר‬
‫להראות שעשו לא ראוי לבכורה וגם להוריד במידת מה את אשמת יעקב בקניית הבכורה מאחיו‬
‫הבכור‪ .‬יעקב לא הכריח את עשו‪ ,‬ניהל אתו משא ומתן ואף כאשר הגיש לו את נזיד העדשים הוסיף לו‬
‫לחם‪ .‬מצד שני יעקב אינו "תם" כפי שהציג המחבר ומצטייר כאדם ממולח וערמומי‪ ,‬המנצל את חולשתו‬
‫הרגעית של אחיו כדי לקדם את האינטרס האישי שלו‪.‬‬

‫בראשית כ"ז –זכיית יעקב בבכורה‬

‫פרק כ"ז נפתח בתיאור מגבלה של יצחק‪" :‬ותכהין עיניו מראות" – יצחק לא ראה טוב‪.‬‬

‫שני פירושים למצבו‪:‬‬

‫א‪ .‬עיוורונו של יצחק אפשר ליעקב להתחזות לעשו מבלי שיצחק יבחין בכך‪.‬‬

‫ב‪ .‬חז"ל פירשו שעיוורון זה הוא חוסר ההבנה של יצחק לגבי למי מגיעה הבכורה ומהי משמעותה‪.‬‬

‫יצחק קורא לעשו "בנו הגדול" ועשו עונה "הנני" – הכינוי "בנו הגדול" מרמז על זכותו של עשו לבכורה‪.‬‬
‫תשובת עשו "הנני" מעידה על מסירותו לאביו יצחק‪.‬‬

‫יצחק מבקש מעשו "צודה לי‪...‬עשה לי‪...‬והביאה לי" (פס' ‪ :)3-4‬המילה "לי" חוזרת כדי להדגיש שיצחק‬
‫בודק האם עשו יכבד את אביו ויתאמץ למענו‪ .‬עשו ממהר לבצע את בקשת אביו ואינו מספר לאביו על‬
‫מכירת הבכורה‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬מדוע יצחק מתעקש לתת את הבכורה לעשו למרות שעשו מתואר כאדם גס‪ ,‬אימפולסיבי ובפרק‬
‫כ"ז סופר שהוא נשא נשים כנעניות (דבר שלא מצא חן בעיני יצחק ורבקה)?‬

‫תשובה‪ . 1 :‬עשו הוא הבכור וכנראה שיצחק לא ידע על מכירת הבכורה‪.‬‬

‫‪ .2‬עיוורונו של יצחק מעיד על חוסר הבנתו את משמעות הבכורה‪.‬‬

‫‪. 3‬יצחק אהב מאוד את עשו כפי שסופר בפרק כ"ה פסוק ‪" :28‬ויאהב יצחק את עשו"‪.‬‬

‫רבקה שומעת על בקשת יצחק מעשו ומחליטה לפעול בעורמה כדי להשיג את הבכורה לבנה הצעיר יעקב‪.‬‬
‫היא מספרת ליעקב שיצחק אמר אל עשו‪" :‬הביאה לי ציד‪...‬ואברכך לפני האל‪ – "...‬היא מוסיפה שיצחק‬
‫אמר "לפני האל"‪ ,‬כלומר שברכת הבכורה היא בהסכמת האל‪ ,‬דבר שיצחק לא אמר‪ ,‬כדי לתת תוקף לדברי‬
‫יצחק וכך לגרום ליעקב לפעול‪.‬‬

‫רבקה מציעה ליעקב תכנית פעולה ויעקב מעלה שתי בעיות בתכנית‪:‬‬
 ‫‪35‬‬

‫‪" .1‬הן עשו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק אולי ימושני אבי‪ :)11( "...‬יצחק עלול למשש את יעקב ולהבחין‬
‫שאינו עשו כאשר ירגיש שאינו שעיר‪.‬‬

‫‪" .2‬והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה‪ :)12( "...‬יעקב חושש שאביו יבין שהוא משקר לו ואז במקום‬
‫לברכו‪ ,‬יקלל אותו כעונש על מעשהו‪.‬‬

‫יעקב לא מעלה את הבעיה המוסרית של השקר לאביו וגניבת הברכה‪.‬‬

‫רבקה מרגיעה את יעקב‪" :‬עלי קללתך בני" (‪ – )13‬היא מוכנה לקחת על עצמה את תוצאות המרמה‬
‫שלהם‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬האם יעקב אשם במעשה המרמה?‬

‫שתי תשובות אפשריות‬

‫‪ .1‬יעקב אינו חושש מהמעשה הלא מוסרי אלא רק חושש שיצחק יגלה ואז ייענש – דבר המציג אותו‬
‫כשותף למרמה‪.‬‬

‫‪ . 2‬רבקה היא היוזמת (ריבוי פעלים המעיד על פעולתה‪" :‬ותעש‪...‬ותיקח‪...‬ותלבש‪ – ...‬פס' ‪ ,)14-17‬היא‬
‫המתכננת את פרטי התוכנית לפרטי פרטים ומוכנה לקחת על עצמה את האחריות במקרה בו יצחק יגלה‬
‫את התרמית‪ .‬יעקב אינו אשם אלא רק פועל לפי הוראות אמו‪.‬‬

‫דמותה של רבקה מצטיירת כך‪ :‬בפרקים קודמים רבקה הוצגה באור חיובי – הכנסת אורחים ונדיבות‬
‫(פרק כ"ד) ואמונה באל כאשר הייתה עקרה (פרק כ"ה)‪ .‬בפרק זה רבקה מצטיירת באור שלילי כאשר‬
‫היא גורמת לבנה לפעול באופן לא מוסרי ולרמות את אביו‪ .‬בהמשך יסופר על עונשה‪ :‬בנה יעקב יברח‬
‫מאחיו עשו אל חרן והיא תיאלץ להיפרד מבנה האהוב מבלי לראותו שוב‪.‬‬

‫רבקה בחרה לפעול כך מהמניעים הבאים‪:‬‬

‫‪ .1‬בנה יעקב היה האהוב עליה כפי שסופר בפרק כ"ה ‪.8‬‬

‫‪ .2‬כאשר רבקה הייתה בהריון‪ ,‬האל הודיע לה ש"רב יעבוד צעיר" (כ"ה ‪ – )23‬הבן הבכור ישתעבד לבן‬
‫הצעיר ולכן רבקה פועלת לפי רצון האל‪.‬‬

‫‪ .3‬רבקה האמינה שליעקב מגיעה הבכורה כי הוא היה "איש תם יושב אוהלים" מאשר אחיו הבכור שהיה‬
‫"איש ציד" (אדם גס) שלקח נשים כנעניות‪.‬‬

‫יעקב פועל כעצת אמו ובפסוקים ‪ 18-27‬הוא נפגש עם אביו‪ .‬כנראה שיצחק חשד כי אין עשו עומד מולו‬
‫ולכן מנהל דיאלוג עם יעקב ושואל שאלות ממוקדות כדי להפעיל את חושיו‪:‬‬

‫‪" .1‬מי אתה בני" – יצחק כנראה חשד בקולו של יעקב ולכן משתמש בחוש השמיעה‪ .‬יעקב משקר ועונה‪:‬‬
‫"אנוכי עשו בכורך עשיתי כאשר דיברת אלי" (‪.)19‬‬
 ‫‪36‬‬

‫‪" .2‬מה זה מיהרת למצוא בני" – יצחק יודע שציד לוקח זמן ואילו יעקב הגיע אליו מהר‪ .‬יעקב עונה‪" :‬כי‬
‫הקרה ה' אלוהיך מלפני" – רש"י פירש‪ :‬יצחק חשב בליבו וחשד שאין דרכו של עשו להזכיר את שם האל‪.‬‬

‫‪" .3‬גשה נא ואמשך" – יצחק משתמש בחוש המישוש‪ :‬יצחק מבקש למשש את יעקב כדי לדעת האם‬
‫שעיר הוא‪.‬‬

‫‪ .4‬לאחר שמישש את יעקב‪ ,‬חשדו של יצחק מתגבר והוא אומר‪" :‬הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" (‪– )22‬‬
‫כך הוא משתמש בשני חושים‪ ,‬השמיעה והמישוש‪ .‬לכן הוא שואל בחשד‪" :‬האתה זה בני עשו" ויעקב‬
‫שוב משקר לו באומרו‪" :‬אני" (‪.)24‬‬

‫‪ .5‬יצחק מבקש לטעום מהמטעמים שהביא יעקב‪ ,‬כיוון שהכיר את טעם האוכל אשר הכין עשו‪ .‬כך הוא‬
‫משתמש בחוש הטעם‪.‬‬

‫‪ .6‬יצחק משתמש בחוש הריח כאשר הוא מבקש מיעקב "גשה נא ושקה לי‪...‬וירח את ריח בגדיו‪ – "...‬לכן‬
‫רבקה הלבישה את יעקב בבגדי עשו כיוון שלבגדי עשו היה ריח של שדה וציד‪.‬‬

‫‪ ‬במהלך הדיאלוג יעקב אינו מרבה לדבר כדי לא להסגיר את קולו‪ .‬יצחק משתכנע כי עשו הוא ומברך‬
‫את יעקב כאילו היה עשו‪" :‬ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'" (‪.)27‬‬

‫בפסוקים ‪ 28-29‬יעקב מברך את יצחק‪:‬‬

‫‪ .1‬ברכה כלכלית‪" :‬ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש" (‪ :)28‬ברכת שפע מן‬
‫האדמה ומהשמים‪.‬‬

‫‪ .2‬ברכה מדינית‪" :‬יעבדוך עמים וישתחו לך לאומים" – יעקב ישלוט על עמים זרים‪" .‬הווה גביר (מושל)‬
‫לאחיך וישתחוו לך בני אמך" – עשו יהיה עבדו של יעקב בדיוק כפי שנאמר לרבקה כאשר הייתה בהריון‬
‫"ורב יעבוד צעיר"‪.‬‬

‫‪ .3‬ברכה אישית‪ :‬אורריך ארור ומברכיך ברוך" (‪ – )29‬המברכים את יעקב יזכו לברכה והמקללים אותו‬
‫יקוללו‪.‬‬

‫חשיפת התרמית‪ ,‬פסוקים ל'‪ -‬מ'‬

‫כעבור דקות ספורות מגיע עשיו והתרמית מתגלה‪.‬‬

‫עשיו אומר‪ " :‬הכי קרא שמו יעקוב ויעקבני זה פעמיים‪ :‬את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי‪"...‬‬

‫עשיו מבין שיעקוב רימה אותו פעמיים‪ .‬הוא מבין שעשה טעות כשמכר את הבכורה והוא מתחנן לאביו‬
‫שיברכו‪.‬‬

‫"הלא אצלת לי ברכה?" שאלה רטורית האם תוכל להעניק לי ברכה?‬

‫יצחק עונה בשאלה רטורית ‪" :‬הן גביר שמתיו‪...‬ודגן ותירוש סמכתיו‪...‬ולכה מה אעשה בני?"‬
 ‫‪37‬‬

‫כבר בירכתי אותו בכל ולא נותרה לי ברכה עבורך‪ .‬המילה "בני" שוב מציינת את יחסי הקירבה בניהם‪.‬‬

‫לברכה יש תוקף וחשיבות ואי אפשר לבטלה‪ .‬גם אם יצחק יודע שהברכה ניתנה לאדם שלא התכוון אליו‪.‬‬

‫עשיו חוזר ומבקש "הברכה אחת היא לך אבי?! ברכני גם אני אבי"‬

‫הכינוי אבי ממחיש את חוסר האונים של עשיו ואת הקירבה הרבה אליו‪.‬‬

‫"וישא עשיו קולו וייבך"‪ ,‬בייאושו עשיו בוכה ורחמי יצחק מתעוררים והוא מברכו אך בברכה נחותה יותר‪.‬‬

‫יצחק מיד הבין שיעקב התחפש לעשיו ורימה אותו‪ .‬תגובתו היתה סוערת מאד‪:‬‬

‫תגובת יצחק‬ ‫תגובת עשיו‬

‫התגובה‬ ‫ַויֶחֱ ַרד יִצְ חָ ק‬ ‫וַיִ צְ עַ ק‬

‫הרגשית‬ ‫חֲ ָר ָדה גְ דֹּלָ ה עַ ד‪ְ -‬מאֹּ ד‬ ‫צְ עָ ָקה גְ דֹּלָ ה ּומָ ָרהעַ ד‪-‬‬
‫ְמאֹּ ד‬

‫בָ א אָ ִחיָך ְב ִמ ְר ָמה וַיִ ַקח תוכן התגובה‬ ‫הֲ כִ י ָק ָרא ְשמֹו‬
‫ִב ְרכ ֶָתָך‬ ‫ַיעֲקֹ ב ַוי ְַע ְקבֵ נִ י זֶה‬
‫פַ עֲמַ יִם אֶ ת‪ְ -‬בכ ָֹר ִתי‬
‫לָ ָקח ו ְִהנֵּה עַ ָתה לָ ַקח‬
‫ִב ְרכ ִָתי‬

‫התגובה הרגשית‪:‬‬
‫משמעות המילה "חרדה" היא פחד גדול‪ ,‬בהלה‪ .‬אשר יחד איתה יש לפעמים גם תגובות פיזיות‪ .‬במקרא‬
‫מופיעה המילה "חרדה" פעמים רבות‪ ,‬במצבים מיוחדים וברגעים גורליים‪ .‬באמצעות שימוש במילה‬
‫"חרדה"‪ ,‬המספר מעביר את גודל האסון שיצחק הבין שקרה‪ ,‬הוא הבין שברגע זה הגורל (העתיד) של שני‬
‫בניו התהפכו –במקום לתת את השלטון לעשיו‪ ,‬בעתיד הוא יהיה נשלט על ידי אחיו הצעיר‪ .‬הוא עצמו פגע‬
‫בעתידו של בנו האהוב‪ ,‬ולקח ממנו את האפשרות להיות חזק יותר ובכיר יותר מאחיו הצעיר‪.‬‬
‫תגובתו של עשיו מנוסחת בצורה דומה מאד לתגובה של יצחק‪ ,‬וגם כאן ניתן לראות תגובה סוערת מאד‬
‫המראה את גודל הצער בו נמצא עשיו‪ .‬גם הוא הבין את האסון הנורא שקרה לו – הוא מבין שאחיו הרס‬
‫את העתיד שהיה מובטח לו‪ ,‬את השלטון ואת כל הטוב שמגיע לבכור ‪.‬‬

‫תוכן התגובה‪:‬‬
‫שניהם מאשימים את יעקב ברמאות‪ ,‬יצחק אומר זאת באמצעות המילה "מרמה"‪ ,‬ועשיו אומר זאת‬
 ‫‪38‬‬

‫באמצעות המילה "ויעקבני" שפירושו רימה אותי‪ .‬עשיו נותן מדרש שם לשמו של יעקב – קוראים לו כך‬
‫בגלל שהוא רמאי! הוא עקב (רימה) אותי פעמיים ‪ -‬מכירת הבכורה וגניבת הברכה‪.‬‬

‫ההבדלים בין ברכת יצחק ליעקב לבין ברכת יצחק לעשו‪-:‬‬

‫הבדלים‬ ‫לעשו‬ ‫ליעקב‬

‫שם ה' לא נזכר‬ ‫הנה משמני הארץ‬ ‫יתן לך ה' מטל‬ ‫ברכת שפע כלכלי‬
‫לעשיו‪.‬‬ ‫יהיה מושבך‪ ,‬ומטל‬ ‫השמים ומשמני‬
‫הברכה אינה תואמת‬
‫השמים מעל‬ ‫הארץ ורוב דגן‬
‫עשיו תלוי בשפע‬ ‫את עיסוקם‬
‫ותירוש‬
‫מזדמן ולא קבוע‪.‬‬

‫עשיו יצטרך תמיד‬ ‫ועל חרבך תחייה‬ ‫יעבדוך עמים‬ ‫ברכת השלטון‬
‫להאבק על עצמאותו‪.‬‬
‫ואת אחיך תעבוד‬ ‫וישתחוו לך לאומים‬ ‫היחסים עם העמים‬
‫הוא יהיה משועבד‬
‫מסביב‬
‫ליעקב ורק כאשר‬ ‫והיה כאשר תריד‬ ‫הווה גביר לאחיך‬
‫יתחזק וימרוד הוא‬ ‫והיחסים עם צאצאי‬
‫ופרקת עולו מעל‬ ‫וישתחוו לך בני אימך‬
‫ישתחרר‪ .‬סיפור‬ ‫האח‬
‫צוארך‬
‫אטיולוגי של יחסי‬
‫אדום וישראל‬
‫בתקופת דוד ושלמה‬
‫(מל"א יא)‪.‬‬

‫אין התייחסות‬ ‫אורריך ארור‬ ‫השפעת המבורך על‬

‫בברכה לעשיו‬ ‫סביבתו‬
‫ומברכיך ברוך‬

‫הדומה‪:‬‬
‫שניהם זכו לקבל ברכה למצב כלכלי טוב – הרבה מקורות מים ואדמה פורייה שמצמיחה הרבה יבול‪.‬‬
‫השונה‪:‬‬
‫יעקב זכה לברכת שלטון על עמים שונים‪ ,‬לעומת עשיו שיצטרך כל הזמן להלחם עם עמים כדי להמשיך‬
‫להתקיים ‪.‬‬
‫יעקב זכה לברכת שלטון על אחיו ועל העמים שיצמחו ממנו‪ ,‬לעומת עשיו שצאצאיו יהיו תחת שלטון צאצאי‬
‫יעקב‪ ,‬ורק כאשר השלטון של צאצאי יעקב יתחזק מאד הם יצליחו להשתחרר ממנו‪.‬‬
‫יעקב זוכה לברכה נוספת והיא הכוח להשפיע על סביבתו הקרובה ‪ -‬מי שיקלל אותו יהיה מקולל ומי שיברך‬
‫אותו יהיה מבורך‪.‬‬
 ‫‪39‬‬

‫לאור המעשה של יעקב (אשר משמעותו מתגלה בהבדלים בין הברכות)‪ ,‬ניתן להבין מדוע עשיו התחיל‬
‫לשנוא את יעקב ותכנן לרצוח אותו לאחר שאביהם ימות ‪.‬‬

‫בריחת יעקוב‪ ,‬פסוקים מ"א‪ -‬מ"ו‪:‬‬

‫עשיו מחליט להתנקם ביעקב ולרצוח אותו מיד לאחר מות יצחק‪ .‬רבקה מגלה את תוכניותיו (לא מסופר לנו‬
‫איך) והיא מבקשת מיעקב "קום ברח לך אל לבן אחי חרנה וישבת עימו ימים אחדים‪ "...‬לך אל אחי‬
‫בחרן לכמה ימים עד שעשיו יירגע מכעסו ואז תחזור הביתה‪ .‬היא מוסיפה שאלה רטורית "ולמה אשכל גם‬
‫שניכם יום אחד?" עשיו ירצח את יעקוב ואז דינו יהיה מוות כדין רוצח‪ ,‬כך שנוקם דם יוכל להורגו‪.‬‬

‫רבקה אינה מבינה כמה חמורה ההונאה שעשתה וכמה עמוקה הפגיעה בעשיו‪ .‬היא וחושבת שדי בכמה‬
‫ימים כדי שעשיו יירגע מכעסו‪.‬‬

‫כדי לשכנע את יצחק להסכים לתוכניתה היא בוחרת שוב לא לומר את האמת‪" .‬ותאמר רבקה אל יצחק‬
‫קצתי בחיי מפני בנות חת‪ .‬אם לוקח יעקוב אישה מבנות חת‪...‬למה לי חיים?" רבקה מציעה לשלוח‬
‫את יעקב לשאת אישה מבנות חרן‪.‬היא יודעת שאברהם שלח את עבדו מארץ ישראל( כד‪) 4-2:‬אל חרן כדי‬
‫למצוא ליצחק אישה מבנות משפחתו של אברהם‪ ,‬ולכן היא יודעת שיצחק יבין את החשיבות שבשליחת‬
‫יעקב לאותה סיבה‪.‬היא יודעת שיצחק יסכים שיעקב ילך אל משפחתה הרחוקה כי לא ירצה שיעקב יקח‬
‫אשה כנענית‪ ,‬בפרט לאחר שיצחק גילה מורת רוח מנישואי עשיו עם נשים כנעניות‪.‬‬

‫דמותה של רבקה בפרק זה מוצגת באור שלילי‪:‬‬

‫מבחינה מוסרית חוטאת רבקה לערכי המוסר‪ .‬היא מתכננת‪ ,‬משדלת ומסייעת להונות ולרמות את בעלה‬
‫ובנה עשיו‪ .‬כנגד חטא זה היא נענשת בכך שבנה האהוב יעקב בורח למשך עשרים שנה לחרן והיא לא‬
‫תראה אותו שוב‪.‬‬

‫הפרשנות המסורתית מצדדת ברבקה ורואה בה צדקת‪ .‬רבקה פעלה כך משום ההתגלות הנבואית‬
‫שהייתה לה כשהייתה בהריון בה נאמר לה כי האח הצעיר ימשול באח הבכור ולכן כל תחבולותיה מכוונות‬
‫כדי למלא את רצון האל‪ .‬גם כשיעקב חושש לשתף עמה פעולה היא מרגיעה אותו באומרה שהיא תיקח על‬
‫עצמה את קללת יצחק‪.‬‬

‫האמצעים הספרותיים בסיפור‪ ,‬ומה ניתן ללמוד מהם?‬

‫‪.‬‬ ‫מילים מנחות‬

‫‪ .1‬ברכה ‪-‬באמצעות מילה זו‪ ,‬המספר מדגיש את מקומה החשוב של הברכה ואת חשיבותה הרבה‬
‫בעיני בני משפחתו של יצחק‪ .‬בדומה לאנשי התקופה‪ ,‬בני משפחתו של יצחק האמינו בהשפעתה של‬
‫הברכה על עתידם‪ ,‬ולכן סביבה היה מאבק גדול שסופו פירוק משפחתו של יצחק‪.‬‬
 ‫‪40‬‬

‫‪ .2‬בני‪ ,‬אבי ‪-‬באמצעות מילים אלו המספר מעביר את האהבה הרבה בין ההורים לבניהם – בין יצחק‬
‫לבין עשיו‪ ,‬ובין רבקה יעקב‪.‬‬

‫‪2.‬‬ ‫חלוקה לסצנות‬

‫לסיפור זה מבנה ספרותי בולט – חלוקה לסצנות בעלות גבולות ברורים‪ .‬הסיפור מורכב משמונה‬
‫תמונות‪ ,‬שבכל אחת מהן משתתפות או מוזכרות שתי דמויות ‪.‬‬
‫מבנה זה מדגיש את הרעיון כי משפחה זו‪ ,‬אשר בה ארבעה אנשים‪ ,‬אינה מאוחדת בכלל אלא מחולקת‬
‫לשני זוגות‪ :‬יצחק ועשיו‪ ,‬ורבקה ויעקב‪ .‬בין זוגות אלה יש קרבה מאד גדולה‪ ,‬אך בין שני הזוגות יש‬
‫ניגודים רבים‪ .‬באמצעות מבנה זה המספר מצליח לתאר קונפליקט משפחתי בצורה דראמטית מאד‪,‬‬
‫המתחיל בהפרדת המשפחה לשני מחנות "אויבים" ומסתיים בפתרון הקונפליקט‪ ,‬שאמנם לא סוף טוב‪,‬‬
‫אבל גם אי אפשר לומר שזה סוף טראגי ‪.‬‬

‫מדוע סיפור זה נחשב סיפור אטיולוגי?‬

‫סיפור המאבק בין האחים הוא גם סיפור של מאבק בין עמים‪ .‬לכן אפשר לכנות את הסיפור" סיפור‬
‫אטיולוגי ‪".‬בפרק כה‪,25:‬פסוק ישנו תיאור של צבעו האדום של עשיו‪ ,‬ומשום כך הוא נחשב לאבי העם‬
‫האדומי‪ .‬אדום היתה אחת הארצות השכנות לישראל – שישבה בעבר הירדן‪ ,‬מדרום לים המלח‪ .‬החל‬
‫מתקופת משה במדבר ועד לתקופת החשמונאים התנהלו מאבקים ומלחמות בין עם ישראל לאדום‪ ,‬בעיקר‬
‫בגלל המאבק על השלטון בדרכי המסחר‪ ,‬ועל מכרות הנחושת והברזל שבערבה‪.‬במהלך ההיסטוריה של‬
‫עם ישראל‪ ,‬הפכה אדום משם של ארץ שכנה לכינוי לאדם או קבוצה שיש עימם קונפליקט קשה‪ .‬הנצרות‬
‫מכונה במדרשי חז"ל "אדום‪.‬‬

‫בראשית כ"ח‪ -‬חלום יעקב‬

‫פרק כ"ח ‪ : 9 -1‬יעקב בורח אל דודו לבן‬

‫בסוף פרק כ"ז רבקה מצליחה לשכנע את יצחק לשלוח את יעקב אל משפחתה בארם בטענה שאם יעקב‬
‫יינשא לאישה מבנות הארץ‪ ,‬הדבר יביא למותה‪ .‬בנוסף‪ ,‬היא מצליחה להרגיע את כעסו של יצחק על יעקב‪,‬‬
‫ובמקביל לשכנע את יעקב לצאת לארם‪ ,‬פן עשיו אחיו יפגע בו‪.‬‬

‫פס' ‪ – 9 – 1‬יעקב נשלח לארם כדי להינשא‬

‫יצחק קורא ליעקב ושולח אותו לארם‪ ,‬לבית דודו לבן‪ ,‬אחי אימו‪.‬‬

‫מהי ברכתו השנייה של יצחק ליעקב?‬

‫לפני פרידתו של יצחק מיעקב‪ ,‬יצחק מברך אותו בברכה נוספת ‪ :‬פריון ונחלה‪.‬‬
‫ּולז ְַרעֲָך ִא ָתְך‬
‫ִית ִל ְקהַ ל עַ ִמים ‪.‬ד ְוי ִֶתן‪ְ -‬לָך אֶ ת‪ִ -‬ב ְרכַת אַ ְב ָר ָהם ְלָך ְ‬
‫ג וְאֵּ ל ַש ַדי יְבָ ֵּרְך אֹ ְתָך ְוי ְַפ ְרָך ְוי ְַרבֶ ָך וְהָ י ָ‬
‫ֹלהים ְלאַ ְב ָרהָ ם ‪.‬‬
‫ְל ִר ְש ְתָך אֶ ת‪-‬אֶ ֶרץ ְמג ֶֻריָך אֲ ֶשר‪-‬נ ַָתן אֱ ִ‬
‫בברכה זו‪ ,‬ניתן לראות כי יעקב נבחר להיות ממשיכו של אברהם‪ .‬הברכות לאברהם היו‪ :‬הרבה צאצאים‬
‫וקבלת ארץ ישראל‪ .‬ברכות אלו יעברו ליעקב‪ ,‬ממנו יתפתח העם הנבחר‪.‬‬
‫ברכה זו שונה לגמרי מברכת הבכורה שיעקב "גנב" מיצחק‪ ,‬הברכה הראשונה לא היתה קשורה להבטחת‬
 ‫‪41‬‬

‫אברהם וצאצאיו‪ .‬על סמך שוני זה‪ ,‬יש פרשנים הסוברים כי יצחק כל הזמן ידע שיעקב הוא זה שיקבל את‬
‫ברכת אברהם‪ ,‬הוא הבין שעשיו לא ראוי לכך‪ ,‬ולכן הוא רצה לתת לעשיו ברכה שתעזור לו להיות טוב יותר‬
‫וללכת בדרך הישר‪ .‬יש סבורים שמכאן ניתן להבין שיעקב לא היה צריך לגנוב את הברכה בשביל לזכות‬
‫להמשיך את שושלת אברהם – הוא היה מקבל אותה ממילא‪.‬‬

‫עם מי מתחתן עשיו‪ ,‬והאם זאת היתה בחירה טובה?‬

‫לאחר שראה עשיו כי יעקב נשלח לחרן כדי להימנע מחתונה עם בת כנען‪ ,‬משום שזהו חטא בעיני הוריו‪,‬‬
‫גם הוא רוצה לשמח את אביו בבחירת כלה‪ ,‬ובוחר במחלת בת ישמעאל שהיא ממשפחתו של יצחק ‪ -‬בתו‬
‫של ישמעאל (בת דודתו מצד אביו)‪.‬‬
‫ניתן לראות כאן כי למרות שעשיו באמת מנסה לעשות בחירה נכונה‪ ,‬בסופו של דבר מתברר שהוא עושה‬
‫שגיאה חמורה כי ידוע לנו מעברו של יצחק שרק בן אחד זוכה לקבל את ברכת אברהם ולהיות ממשיך דרכו‬
‫של אברהם בדרך לגיבוש העם הנבחר על ידי אלוהים‪ .‬על ידי בחירתו של עשיו בבת ישמעאל‪ ,‬הוא הולך‬
‫בדרכו של ישמעאל‪.‬‬

‫‪ : 22 -10‬חלום יעקב בדרכו לחרן‬

‫יעקב עושה כמצוות הוריו ויוצא לחרן ‪.‬‬
‫"כי בא השמש "הצירוף של השמש ‪ +‬הפועל ב‪.‬ו‪.‬א מורה על שקיעת השמש‪.‬‬
‫יעקב מגיע למקום מסוים‪ ,‬משתמש באבן ככרית‪ ,‬ונרדם‪ .‬בחלומו‪ ,‬הוא רואה מלאכים העולים ויורדים בסולם‬
‫שראשו מגיע לשמים‪ .‬אלוהים ניצב בראש הסולם‪ ,‬ומציג את עצמו בפני יעקב ומבטיח לו את הארץ אשר‬
‫הוא שוכב עליה‪ ,‬צאצאים והגנה‪:‬‬
‫הסבר ההבטחה‬ ‫בירכת אלוהים ליעקב‬

‫היכרות‬ ‫אֲ נִ י יְהוָה אֱ ֹלהֵּ י אַ ְב ָרהָ ם אָ ִביָך וֵּאֹלהֵּ י‬

‫אלוהים הציג את עצמו לפני יעקב בהתחלה‪ :‬אני אלוהי אביך‬ ‫יִצְ חָ ק‬
‫ואלוהי הסבא שלך‪ .‬בכך יש גם רמז למחויבות שלו כלפי אביו‬
‫וכלפי סבו‪ ,‬ובגלל זה הוא גם אלוהי יעקב‪ ,‬וימלא את‬
‫ההבטחה‪.‬‬
‫הבטחת הארץ‬ ‫שכֵּב עָ לֶ יהָ ְלָך‬
‫הָ אָ ֶרץ אֲ ֶשר אַ ָתה ֹ‬
‫הבטחת ירושת הארץ ליעקב ולצאצאיו‪.‬‬ ‫ּולז ְַרעֶ ָך‬
‫אֶ ְת ֶננָה ְ‬

‫הבטחת הזרע‬ ‫וְהָ יָה ז ְַרעֲָך ַכעֲפַ ר הָ אָ ֶרץ ּופָ ַרצְ ָת יָמָ ה‬
‫צאצאיך יהיו רבים מאד‪ ,‬והם יתפשטו לכל הארץ – למערב‪,‬‬ ‫ו ֵָּק ְדמָ ה וְצָ פֹ נָה ָונֶגְ בָ ה‬
‫למזרח‪ ,‬לצפון ולדרום‪.‬‬
‫יחס העמים‬ ‫וְנִ ְב ְרכּו ְבָך כָל‪ִ -‬מ ְש ְפחֹ ת הָ אֲ ָדמָ ה‬
‫העמים מסביב יבורכו בזכות ישראל‪.‬‬ ‫ּובז ְַרעֶ ָך‬
‫ְ‬

‫הבטחה לעזרה ולהגנה‬ ‫ּושמַ ְר ִתיָך ְבכֹל‬ ‫ו ְִהנֵּה אָ נֹכִ י ִעמָ ְך ְ‬

‫אלוהים הבטיח שהוא יהיה עם יעקב תמיד‪ ,‬ישמור עליו בכל‬ ‫אֲ ֶשר‪ֵּ -‬תלֵּ ְך וַהֲ ִשב ִֹתיָך אֶ ל‪-‬הָ אֲ ָדמָ ה‬
‫מקום שילך‪ ,‬יחזיר אותו לארץ‪ ,‬ולא יעזוב אותו עד שיקיים את‬ ‫הַ ז ֹאת כִ י ל ֹא אֶ ֱעז ְָבָך עַ ד אֲ ֶשר ִאם‪-‬‬
‫הבטחתו‪.‬‬ ‫יתי אֵּ ת אֲ ֶשר‪ִ -‬דבַ ְר ִתי לָ ְך‬ ‫עָ ִש ִ‬

‫יעקב‪ ,‬יצא לבדו למסע ארוך‪ ,‬קשה ומסוכן‪ ,‬ללא כל הגנה‪ ,‬רחוק מהוריו ובתחושת פחד גדול מפני נקמתו‬
‫של עשו‪ ,‬הרגיש עזוב (עזבו אותו) ובודד‪ .‬ואז לפתע הוא חלם חלום בו נגלה אליו אלוהים‪ ,‬והבטיח לו‬
‫שישמור עליו בכל דרכיו‪ ,‬ובירך אותו שעתידו יהיה טוב יותר‪ .‬הבטחות אלה עודדו את יעקב‪ ,‬חיזקו והרגיעו‬
‫אותו‪ ,‬והוא היה יכול להמשיך בדרכו אל חרן בביטחון שלא יקרה לו כל רע‪ ,‬וכי הוא עוד ישוב לפגוש את‬
‫משפחתו‪.‬‬

‫הבטחה זו‪ ,‬שקיבל יעקב מאלוהים בחלום‪ ,‬הייתה דומה להבטחות שהבטיח האל לאברהם בצאתו מחרן‬
‫אל ארץ ישראל)בראשית יב ‪ .)7 ,3 -2‬המשותף לשתי הברכות הוא‪:‬‬
 ‫‪42‬‬

‫‪ .1‬הבטחת הארץ‪.‬‬
‫‪ .2‬הבטחת הזרע‪.‬‬
‫‪.3‬ברכת לעמים מסביב לישראל בזכות קרבתם לעם ישראל ‪.‬‬
‫מהדמיון בין הברכות אפשר ללמוד כי אלהים בחר ביעקב לממשיכו של אברהם‪ ,‬ולכן נתן לו את ברכת‬
‫אברהם ‪.‬‬

‫יעקב מתעורר משנתו ומבין מחלומו כי למקום יש קדושה מיוחדת‪ ,‬וזהו כנראה השער לשמים (נקודת‬
‫החיבור בין השמים לארץ)‪(,‬פס' ‪ .)17‬יעקב אמר שהוא לא ידע שאלוהים נמצא כאן‪ ,‬במקום הזה‪ .‬לאחר‬
‫ההתגלות הרגיש יראת כבוד ופחד כלפי אלוהים וכלפי המקום‪.‬‬
‫יעקב לוקח את האבן עליה הניח את ראשו בלילה‪ ,‬משתמש בה כמצבה‪ ,‬כאות לזיכרון‪ ,‬שפך עליה שמן כדי‬
‫לקדש אותה‪ ,‬וקורא למקום "בית אל"‪ .‬זהו מדרש שם על מקור שמה של העיר בית‪-‬אל‪.‬‬
‫לאחר מכן נודר יעקב נדר‪ ,‬ומתחייב בתמורה לשלושה דברים ‪:‬‬
‫‪ .1‬אם אלוהים יהיה איתו‪,‬‬
‫‪ .2‬אם ישמור עליו‪,‬‬
‫‪ .3‬אם אלוהים יספק לו אוכל ובגדים וישיב אותו חזרה לבית אביו‪,‬‬
‫אז‪:‬‬
‫‪ .1‬הוא יאמין בו לעולם‪.‬‬
‫‪ .2‬המקום בו הניח את האבן כמצבה יהפוך למקדש לאלוהים‪,‬‬
‫‪ .3‬הוא יביא לאלוהים מעשר (עשירית) מכל הרכוש אשר יהיה לו (פס' ‪)22 – 20‬‬

‫נדרו של יעקב יוצר קושי אמוני (תיאולוגי)‪.‬‬

‫האם יעקב מתעלם מהבטחה מפורשת של אלוהים ליעקב לשמור ולהגן עליו עד שיחזור לארץ‪( .‬פס' ‪– 13‬‬
‫‪ .)15‬הבעיה האמונית (תיאולוגית) היא שיעקב מציב תנאי לאמונתו בה'‪ .‬התנאי הוא מילוי דרישותיו‬
‫מאלוהים‪ :‬אם תדאג לי‪ ...‬אם תהיה איתי‪ ,...‬מה שהופך את אמונתו ל"תלויה בדבר"‪ ,‬מכאן עולה השאלה‪-‬‬
‫האם יעקב הטיל ספק (לא היה בטוח) בהבטחה שנתן לו אלוהים? הפרשנים הציעו שיעקב לא הטיל‬
‫ספק בדברי אלוהים אלא רצה להודות לו‪ ,‬ולכן התחייב בתמורה לעשות כמה דברים‪.‬‬
‫או ‪ -‬הסבר נוסף הוא שפירוש המילה "אם" הוא "כאשר" ולא מילת תנאי‪.‬‬

‫פס' ‪ – 22‬כנראה ניסיון להסביר את מקור קדושתה של בית אל שהחל עוד בימי יעקב‪ .‬או שזהו ניסיון‬
‫להסביר מדוע נבנה בבית אל מקדש לאלוהים בימי מלך ישראל‪ ,‬ירבעם בן נבט‪.‬‬
‫מה משמעות הסיפור ומהי מטרתו?‬
‫אחת המטרות המרכזיות של סיפור זה הייתה לתת לבית אל מעמד של מקום מקודש‪ ,‬ובכך לתת קדושה‬
‫למקדש הקדום הנמצא בו‪ .‬לפני הקמת המקדש בירושלים‪ ,‬היה בית אל מרכז דתי לעם ישראל‪ ,‬ועד סוף‬
‫ימיה של ממלכת ישראל היה בבית אל מקדש חשוב‪ .‬מכאן‪ ,‬שניתן לראות בפרק זה סיפור‬
‫אטיולוגי המסביר את המקור לקדושת בית אל ולמקדש הנמצא בו‪ ,‬וכן מסביר את שם המקום – בית אל –‬
‫ביתו של האל (המקום שבו שוכן האל) ‪.‬‬

‫מהו המקום שבו חלם יעקב‪ ,‬ומדוע חשוב לדעת היכן זה בדיוק?‬
‫חשוב מאד לזהות את המיקום המדויק כי שם התגלה אלוהים ליעקב‪ ,‬ולפי החלום הייתה זאת נקודת‬
‫המפגש בין השמים לארץ ("שער השמים")‪ .‬לכן נחשב המקום לקדוש ‪.‬‬
‫לפי המשך הסיפור –הייתה זו העיר הכנענית לוז (שאחר כך החליף יעקב את שמה ל"בית אל") ‪.‬‬
‫מאחר שאחת ממטרות הסיפור הייתה להסביר את קדושתה של בית –אל‪ ,‬חזר המספר על מילה זו כדי‬
‫להדגיש את חשיבות המקום בסיפור‪ ,‬ואת השינוי שעבר‪.‬‬

‫שאלות ‪:‬‬
 ‫‪43‬‬

‫‪ .1‬ההבטחה שקיבל יעקב מאלוהים בחלום (בראשית כח‪ )13,15:‬הייתה דומה להבטחות שהבטיח האל‬
‫לאברהם ( בראשית יב‪) 7 ,3-2 :‬‬
‫ּומ ַקלֶ ְלָך אָ אֹ ר‬
‫בראשית יב‪ :2-3 ,‬וְאֶ עֶ ְשָך ְלגֹוי גָדֹול וַאֲ בָ ֶרכְ ָך וַאֲ ג ְַדלָ ה ְשמֶ ָך ו ְֶהיֵּה ְב ָרכָה‪ .‬וַאֲ בָ ְרכָה ְמבָ ְרכֶיָך ְ‬
‫וְנִ ְב ְרכּו ְבָך כֹל ִמ ְש ְפחֹ ת הָ אֲ ָדמָ ה‪.‬‬
‫בראשית יב‪ַ :7 ,‬וי ֵָּרא יְהוָה אֶ ל‪-‬אַ ְב ָרם וַי ֹאמֶ ר ְלז ְַרעֲָך אֶ ֵּתן אֶ ת‪-‬הָ אָ ֶרץ הַ ז ֹאת וַיִ בֶ ן ָשם ִמזְ בֵּ חַ לַ יהוָה הַ נִ ְראֶ ה‬
‫אֵּ לָ יו) ‪.‬‬
‫א‪ .‬במה דומה הבטחת אלוהים לאברהם להבטחת אלוהים ליעקב?‬
‫ב‪ .‬מה ניתן ללמוד מהדמיון על מעמדו של יעקב‬
‫א‪ .‬הדמיון בין הברכות הוא בהבטחת הארץ‪ ,‬בהבטחה לזרע רב‪ ,‬וברכה לעמים מסביב לישראל בזכות‬
‫עם ישראל‪.‬‬
‫ב‪ .‬מהדמיון אפשר ללמוד כי אלוהים בחר את יעקב לממשיכו של אברהם‪ ,‬ולכן זכה יעקב לברכת‬
‫אברהם ‪ -‬לירושת הארץ ולריבוי צאצאים‬

‫‪ .2‬יש הרואים בחלום יעקב סיפור אטיולוגי ‪.‬הסבר טענה זו‬

‫החלום מראה שבית אל היא מקום חיבור בין השמים לארץ‪ ,‬ובכך מסביר את מקור השם "בית אל"‬
‫ואת קדושת המקום‪ .‬כמו כן‪ ,‬משום שבמקום זה התגלה אלוהים ליעקב‪ ,‬זהו מקום קדוש ?‪.‬‬

‫‪ .3‬א‪ .‬מה הבטיח אלוהים ליעקב בדרכו לחרן ?‬

‫ב‪ .‬מה נדר יעקב לעשות בתמורה למימוש הבטחות אלו ?‬

‫א‪ .‬הבטחת הארץ ‪ -‬הבטחת הארץ ליעקב ולצאצאיו‪ .‬הבטחת הזרע ‪ -‬צאצאי יעקב יהיו רבים מאד‪ ,‬והם‬
‫יתפשטו על פני כל הארץ – למערב‪ ,‬למזרח‪ ,‬לצפון ולדרום‪ .‬יחס העמים ‪ -‬העמים מסביב יבורכו בזכות‬
‫ישראל‪ .‬או העמים מסביב יבקשו לעצמם להיות מאושרים כמו עם ישראל‪ .‬הבטחה לעזרה ולהגנה ‪-‬‬
‫אלוהים הבטיח ליעקב שיהיה עמו תמיד‪ ,‬ישמור עליו בדרך לחרן ולכל מקום שילך‪ ,‬יחזיר אותו לארץ‪,‬‬
‫ולא יעזוב אותו עד שימלא את הבטחתו‪.‬‬
‫ב‪ .‬יעבוד את אלוהים – הוא יהיה האל היחידי של יעקב‪ .‬האבן שיעקב העמיד כמצבה תהיה אבן יסוד‬
‫במקדש לאלוהים‪ ,‬ויעקב ייתן לאלוהים עשירית (מעשר ‪ )1/10 -‬מכל הרכוש שיצבור בעזרתו של‬
‫אלוהים‬

‫‪ .4‬מה ניתן ללמוד מחזרה על המילה המנחה" מקום?"זיהוי המקום שבו חלם יעקב הוא חשוב‬

‫‪ .5‬מהו הקושי האמוני בנדר של יעקב? יעקב לא היה בטוח שאלוהים באמת יקיים את הבטחתו‪.‬‬

‫‪ .6‬מסקנתו של יעקב בעקבות החלום הייתה ‪ :‬אלוהים נמצא בכל מקום‪ ,‬המקום הזה מקודש‪.‬‬

‫‪ .7‬מדוע העמיד יעקב אבן על האדמה לאחר שהתעורר? כדי לזכור את המקום שבו חלם את החלום‪.‬‬

‫בראשית כ"ט – נישואי יעקב ללאה ולרחל‬

‫הפרק נפתח בתיאור פסטורלי ורומנטי של הדיאלוג בין יעקב לבין הרועים‪ ,‬שבאו להשקות את עדריהם ליד‬
‫הבאר‪ ,‬ושל המפגש בין יעקב לבין רחל‪ ,‬מפגש בו ניצתת האהבה‪ .‬תיאור זה אינו אופייני לסיפורי התנ"ך‬
‫ומטרתו להציג סיפור רגוע אחרי הדרמות הגדולות שהתרחשו עד כה בחיי יעקב (מכירת הבכורה והבריחה‬
‫מעשו) ולפני הדרמה הגדולה שעומדת להתרחש‪ :‬לבן ירמה את יעקב כאשר ייתן לו את לאה במקום רחל‬
‫ויעקב ייאלץ לעבוד כ ‪ 14‬שנה עד אשר יזכה ברחל‪.‬‬
 ‫‪44‬‬

‫בפסוקים ‪ 1-14‬יעקב נפגש עם הרועים ועם רחל ליד הבאר‪ .‬הבאר נחשבה למקום מפגש חברתי וגם‬
‫למקום בו היו נפגשים אוהבים‪ .‬בפסוקים ‪ 2-10‬המילה "באר" חוזרת שבע פעמים והביטוי "והאבן‪...‬על‬
‫פי הבאר" חוזר חמש פעמים‪ .‬מספר משמעויות לחזרות אלה‪:‬‬

‫‪ .1‬האבן החוסמת את הבאר מסמלת את המכשולים שיעמדו בפני יעקב כדי לממש את אהבתו עם רחל‪.‬‬
‫‪ .2‬מים ובאר בסיפורי התנ"ך מתקשרים לפוריות האישה‪ .‬האבן החוסמת מסמלת את הקשיים של רחל‬
‫להיות אם ועל עקרותה‪.‬‬
‫‪ .3‬כשם שיעקב הצליח להסיר את האבן מפי הבאר בכוחות עצמו כך הוא יצליח להסיר את המכשולים‬
‫העומדים בדרכו‪.‬‬
‫‪ .4‬האבן תהיה מוטיב חוזר בסיפורי יעקב‪ :‬בחלומו בפרק כ"ח יעקב הניח אבן מתחת לראשו ולאחר מכן‬
‫שם אותה כמצבה‪ .‬בפרק כ"ט הוא מסיר את אבן הבאר ובפרק ל"א‪ ,‬עם פרידתו מלבן‪ ,‬הוא מקים גל‬
‫אבנים כזכר לבריתם‪.‬‬

‫פי הבאר היה חסום ע"י אבן גדולה‪ ,‬כדי למנוע כניסת מזיקים למים ורק כמה רועים יחד יכלו להזיז אבן זו‪.‬‬
‫יעקב שואל את הרועים‪" :‬הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן לכו ורעו" – הוא שואל‬
‫אותם מדוע הם עדיין לא משקים את העדרים כיוון שכבר הגיע אמצע היום ועליהם עוד להגיע אל המרעה‪.‬‬
‫הרועים עונים לו שהם מחכים לעוד רועים כדי שיוכלו להזיז יחד את האבן בגלל כובדה‪.‬‬

‫מיד כאשר יעקב רואה את רחל‪ ,‬הוא מתאהב בה מבט ראשון ועל כך מעידים הפעלים הרבים בהם יעקב‬
‫נוקט בפסוק ‪" :10‬ויגש‪...‬ויגל‪...‬וישק‪ – "...‬יעקב מזיז את האבן הגדולה לבדו והוא מוכיח יכולות על‬
‫אנושיים‪ .‬הוא נושק לרחל ובוכה ובכיו מעיד על אופיו הרומנטי ואת עוצמת התאהבותו‪ ,‬דבר היקל עליו‬
‫בהמשך להתמודד עם המכשולים שיעמדו בדרך למימוש האהבה‪.‬‬

‫בנוסף‪ ,‬בפסוק ‪ 10‬יש חזרה שלוש פעמים על הביטוי "לבן אחי אמו" כדי להדגיש שיעקב זוכר מדוע‬
‫הגיע לחרן בעקבות מצוות אביו‪" :‬קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אישה מבנות‬
‫לבן אחי אמך"‪.‬‬

‫בפסוקים ‪ 14-30‬מסופר על נישואי יעקב לאה ולרחל‪ .‬לבן פונה אל יעקב בחיבה מעושה ומכנה אותו‬
‫"עצמי ובשרי" (‪ .)14‬בהמשך יסופר שלבן אינו חושש לרמות את "עצמי ובשרי"‪.‬‬

‫רק לאחר חודש של שהות יעקב בבית לבן‪ ,‬אנו שומעים על קיומה של לאה‪ .‬דבר זה מעיד על הדומיננטיות‬
‫של רחל ועל דמותה השולית של לאה‪ .‬על שתי האחיות נאמר‪" :‬ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר‬
‫ויפת מראה" (‪ - )16-17‬הו' המפרידה בי תיאור לאה לבין תיאור רחל היא ו' הניגוד ומטרתה להדגיש את‬
‫ההבדל החיצוני ביניהן‪ :‬לאה הייתה בעלת עיניים רכות = עיניים חלשות (פירשו חז"ל‪ :‬עיניים עצובות)‬
‫ואילו רחל הייתה כה יפה עד אשר בחר הכתוב לתאר את יופייה בכפל לשון "יפת תואר" ויפת מראה"‪.‬‬

‫"ויאהב יעקב את רחל" (‪ – )18‬השורש א‪.‬ה‪.‬ב חוזר שלוש פעמים בפרקנו כדי להדגיש עד כמה אהב‬
‫יעקב את רחל‪ .‬יעקב מבקש מלבן לעבוד אותו במשך ‪ 7‬שנים ושם דגש שהוא רוצה ב"רחל בתך‬
‫הקטנה"‪ .‬יעקב מציע לעבוד כיוון שברח מביתו ללא כל רכוש ואין בידיו לתת מוהר עבור רחל‪ .‬לבן מסכים‬
 ‫‪45‬‬

‫לבקשתו אך בדבריו נראה שהוא מרמה את יעקב כיוון שהוא אינו מציין את ‪ 7‬השנים שהציע יעקב‪ ,‬דבר‬
‫שבהמשך יאפשר לו לבקש שבע שנים נוספות בעבור רחל‪.‬‬

‫אהבתו של יעקב לאחל כה עזה עד אשר שבע השנים עברו "כימים אחדים" – עברו במהירות‪ .‬פירשו‬
‫פרשנים‪ :‬השכר עבור ‪ 7‬השנים היה כה גדול ומשמעותי עבור יעקב והוא רחל ולכן הזמן עבר במהרה‬
‫עבורו‪.‬‬

‫לאחר שבע שנים‪ ,‬יעקב מבקש את רחל‪ ,‬לבן עורך משתה כאילו הוא עומד לקיים את ההסכם ביניהם‪ ,‬אך‬
‫בליל הכלולות "ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו‪ "...‬תגובת רחל ולאה לא מסופרת ותגובת יעקב היא‬
‫תגובה נסערת‪" :‬מה זאת עשית לי‪...‬ולמה רימיתיני" (‪ – )25‬תגובתו מזכירה את עיצבונו של עשו כאשר‬
‫גילה שנגנבה ממנו הבכורה "ויצעק צעקה גדולה‪ "...‬ואת דברי יצחק אל עשו‪" :‬בא אחיך במרמה"‪ .‬השורש‬
‫ר‪.‬מ‪.‬ה מופיע בשני הסיפורים ומרמז על כך שיעקב נענש בעונש של מידה כנגד מידה‪ :‬יעקב גנב‬
‫במרמה את הבכורה ולכן לבן רימה אותו כאשר נתן לו את לאה במקום את רחל‪.‬‬

‫לבן עונה ליעקב בלשון עקיצה‪ ,‬המרמזת על גניבת הבכורה‪" :‬לא יעשה כן‪...‬לתת הצעירה לפני הבכירה"‬
‫(‪ – )26‬לבן אומר שאין נהוג לתת את הבת הצעירה לפני הבת הבכורה‪ ,‬לא כפי שנהג יעקב כאשר לקח‬
‫את בכורת אחיו הגדול ממנו‪ .‬בנוסף‪ ,‬לבן מרמה אותו בחשיכה‪ ,‬כאשר מביא את לאה "בערב" וכך גם‬
‫יעקב ניצל את עיוורון אביו כדי לזכות בבכורה‪.‬‬

‫יעקב אינו מאשים או מגיב למעשה המרמה של לבן כנראה כיוון שהוא מבין שזהו עונשו על גניבת‬
‫הבכורה‪.‬‬

‫בפסוקים ‪ 31-33‬מסופר על עקרותה של רחל ועל לידות לאה‪ .‬בפתיחת פסוקים אלה המחבר מתאר שוב‬
‫את האחיות על דרך הניגוד‪" :‬וירא האל כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה" (‪ - )31‬לאה‬
‫האישה השנואה פורייה ואילו רחל האישה האהובה עקרה‪ .‬לאה משתוקקת לאהבת בעלה יעקב ואילו רחל‬
‫משתוקקת להיות אמא‪ .‬על רקע פערים אלה ביניהן מתעוררים רגשות כמו קנאה ונוצרת ביניהן תחרות‪.‬‬

‫ללאה נולדים ‪ 4‬בנים ושמות הבנים מעידים על רצונה העז לזכות באהבת יעקב‪:‬‬

‫‪ .1‬ראובן – הבן הבכור‪" :‬כי עתה יאהבני אישי" – האל מפצה אותה בבן בכור ובאמצעותו היא תזכה‬
‫באהבת יעקב‪.‬‬
‫‪ .2‬שמעון – "כי שמע האל כי שנואה אנוכי‪ – "...‬האל שמע את מצוקתה ופיצה אותה בבן שני‪.‬‬
‫‪ .3‬לוי – "עתה הפעם ילוה אישי אלי‪ – "...‬הפעם‪ ,‬באמצעות הבן השלישי‪ ,‬בעלה יתלווה אליה = יתחבר‬
‫אליה‪.‬‬
‫‪ .4‬יהודה – "אודה את האל" – באמצעות בנה הרביעי לאה מודה לאל על כל מה שנתן לה‪.‬‬

‫ארבעת בנים אלה ואחרים שייוולדו בהמשך יהיו בעתיד ‪ 12‬שבטי ישראל‪.‬‬

‫בראשית ל"ב – יעקב יוצא מבית לבן ופגישת יעקב עם עשו‬

 ‫‪46‬‬

‫יעקב עוזב את בית לבן לאחר ‪ 20‬שנה ובדרכו בחזרה לכנען הוא מחליט להיפגש עם אחיו עשו ולהתפייס‬
‫עמו‪ .‬יעקב יוזם את הפגישה כיוון שהוא חש רגשות אשם על גניבת הבכורה ומנסה לכפר על חטאו ולנסות‬
‫לתקן את מערכת היחסים העכורה עם אחיו‪ .‬לקראת המפגש ביניהם יעקב עורך את ההכנות הבאות‪:‬‬

‫‪ .1‬יעקב שולח שליחים אל עשו‪ ,‬אשר יושב באדום‪ .‬כנראה שיעקב חושש לחייו ולחיי משפחתו ולכן‬
‫שולח שליחים כדי לבדוק את תגובת עשו – האם פניו לשלום או למלחמה‪.‬‬
‫‪ .2‬יעקב מבקש מהמלאכים (השליחים) לספר לעשו שגר עד כה בבית לבן‪ ,‬הוא מכנה את עצמו‬
‫"עבד" לעשו ואת עשו הוא מכנה "אדוני" ושצבר רכוש רב (פס' ‪ .)4-5‬מס' סיבות לבקשת יעקב‬
‫מהמלאכים‪ :‬א‪ .‬המילה "גרתי" משמעה גר‪ ,‬כלומר יעקב מדגיש שנאלץ לגור בבית לבן ולכן עד כה‬
‫לא פגש באחיו עשו‪ .‬ב‪ .‬הוא מכנה את עצמו "עבד" ואת עשו "אדוני" כדי להתנצל בפני אחיו וגם‬
‫כדי להראות שעם השנים הוא התבגר והבין את הטעות שעשה‪ .‬ג‪ .‬יעקב מוכן לתת מרכושו הרב‬
‫לעשו כמנחת סליחה עבור החטא שחטא כלפיו‪.‬‬
‫‪ .3‬המלאכים שבים אל יעקב ומספרים לו שתגובת עשו הייתה‪..." :‬וגם הולך לקראתך וארבע מאות‬
‫איש איתו" (‪ – )6‬לא ברור בדיוק מה הייתה תגובת עשו ולכך שתי פרשנויות‪ :‬א‪ .‬פני עשו למלחמה‬
‫ולכן אסף ‪ 400‬איש שיסייעו לו להילחם‪ .‬ב‪ .‬פני עשו לשלום ואיסוף ‪ 400‬איש הם לאות שמחה‬
‫וכבוד על המפגש ביניהם‪.‬‬
‫‪ .4‬יעקב מפרש את תגובת עשו כביטוי מלחמה ולכן "ויירא (פחד) מאוד‪ ,)7( "...‬נוקט יוזמה ואינו‬
‫מחכה להצלה אלוהית‪ .‬יעקב נוקט בשלוש פעולות (לדעת חז"ל‪ :‬לדורון (מתנה) לתפילה‬
‫ולמלחמה)‪ :‬א‪ .‬פס' ‪ :7-8‬היערכות למלחמה עם עשו – יעקב חוצה את המקנה (צאן ובקר) ואת‬
‫האנשים שאתו לשני מחנות‪ ,‬כיוון שאם עשו יתקיף מחנה אחד אז "היה המחנה הנשאר לפליטה"‪.‬‬
‫ב‪ .‬פס' ‪ :9-12‬יעקב מתפלל לאל ומבקש את הצלתו והגנתו‪ .‬בתפילתו יעקב מזכיר לאל זכות‬
‫אבות ("אלוהי אברהם ואלוהי אבי יצחק")‪ ,‬את הבטחת האל להגן עליו (‪,‬שוב לארצך ולמולדתך‬
‫ואיטיבה עמך") ומשבח את האל ומקטין את עצמו ("קטנתי מכל החסדים‪...‬אשר עשית את‬
‫עבדך")‪.‬ג‪ .‬פס' ‪ :13-21‬יעקב שולח לעשו מנחה גדולה‪ :‬תיאור המנחה מפורט בהרחבה כדי‬
‫להדגיש את גודלה‪ .‬יעקב מבקש מעבדיו לפתוח מרווח בין עדר לעדר כדי שעשו יקבל את המתנות‬
‫בחלקים ויחשוב שקיבל מתנות רבות‪ .‬כל עבד המנהיג עדר מסוים מתבקש ע"י יעקב להגיד לעשו‬
‫כאשר יפגוש בו שהעדר שייך ליעקב ולציין שיעקב מגיע אחריהם ומטרתו "אכפרה פניו במנחה‪"...‬‬
‫– לכפר על חטאו באמצעות מתנות אלה‪.‬‬

‫המילה "פנים" חוזרת שלוש פעמים בפסוק ‪ 21‬ומשמשת כמילה מנחה בכל הפרק‪ .‬מילה זו מטרתה‬
‫לשקף את השינוי שחל ביחסו של יעקב כלפי אחיו עשו‪ :‬יעקב מבקש לשאת פנים מול עשו = מבקש סליחה‬
‫מעשו‪ .‬עד עכשיו יעקב הסתיר את פניו מעשו והסתתר בבית לבן וכעת יעקב מגלה את פניו ונפגש עם עשו‬
‫בתקווה לכפר על מעשיו‪ .‬בהמשך נראה שיעקב נותן שם למקום‪" :‬פניאל"‪.‬‬

‫בפסוקים ‪ 24-30‬מסופר על מאבקו של יעקב עם מלאך האל‪.‬‬

‫בתחילה המלאך מתואר כ"איש" אך בהמשך הוא מגלה תכונות המאפיינות מלאך‪ .‬במהלך המאבק יעקב‬
‫מוכיח כוח רב כאשר נאמר שהאיש "לא יכול לו" כלומר לא מצליח לנצח את יעקב‪ .‬מצד שני האיש מוכיח‬
 ‫‪47‬‬

‫כוח רב כאשר הוא רק נוגע בירך של יעקב ובעקבות כך יעקב נוקע את "כף הירך"‪ .‬גם לאחר שנקע את כף‬
‫מה מסמלת הירך?‬ ‫ירכו‪ ,‬יעקב ממשיך להיאבק‪.‬‬
‫הירך מסמלת את מקום הלידה והפוריות‪ .‬הצאצאים מכונים "יוצאי ירך"‪ .‬נקיעת הירך של יעקב מרמזת על‬
‫צאצאי יעקב אשר יהיו נתונים במאבק תמידי עם אומות העולם וחשופים לפגיעה מעמים שונים במהלך‬
‫מאבקם‪ .‬נקיעת הירך מסבירה מנהג של בני ישראל בעתיד‪..." :‬לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה‪"...‬‬
‫(‪( -)32‬גיד ארוך ועבה מול עצם הירך)‪.‬‬

‫האיש מבקש מיעקב לשחרר אותו "כי עלה השחר" אך יעקב מוכן לשחררו רק "אם ברכתני" – יעקב מבין‬
‫שהאיש הוא מלאך ולכן מבקש את ברכתו‪.‬‬

‫קושי תאולוגי ( דתי אמוני )‪ :‬מדוע האיש שואל את יעקב "מה שמך" והרי הוא יודע את שמו?‬

‫פתרון‪ :‬מטרת השליחות של המלאך היא להודיע ליעקב על שינוי שמו‪" :‬לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם‬
‫ישראל כי שרית (נאבקת) עם אלוהים‪...‬ותוכל (הצלחת)"‪ -‬מדרש שם‪ .‬השם הקודם של יעקב מעיד על‬
‫התנהגות שלילית‪ :‬יעקב רימה את עשו אחיו כפי שעשו אמר "ויעקבני זה פעמים"‪ .‬כעת לאחר שיעקב‬
‫שילם על מעשיו שמו ישונה לישראל מהשורש י‪.‬ש‪ .‬ר – רוח האל נחה על יעקב והוא בחר בדרך הישרה‬
‫והמוסרית‪.‬‬

‫משמעות המאבק מבחינה פסיכולוגית ומבחינה היסטורית‪ :‬מבחינה פסיכולוגית – המאבק מסמל את‬
‫המאבק המוסרי בו היה מצוי יעקב בעקבות חטאו כלפי אחיו עשו‪ .‬לפי מדרשים האיש עמו נאבק יעקב הוא‬
‫עשו ויעקב נלחם בחלומו בגלל חששו לפני המפגש ביניהם‪ .‬חיזוק למדרשים אלה מצוי בפרק ל"ג שם אומר‬
‫יעקב לעשו‪..." :‬כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים‪ .)10( "...‬המילה "לילה" מציינת את פחדיו של‬
‫יעקב והמילה "עלות השחר" מציינת את התקווה של יעקב להתפייס עם אחיו עשו‪ .‬מבחינה היסטורית –‬
‫עפ"י מדרשים האיש היה נציג של אומות העולם‪ ,‬אשר נאבקו רבות בעם ישראל‪ .‬תקופת המאבקים של עם‬
‫ישראל עם אומות העולם נתפסת כתקופה קשה ("לילה") ותקופת הגאולה נחשבת לתקופה של "עלות‬
‫השחר"‪.‬‬

‫סיכום ועריכה ‪,‬‬

‫צוות תנ"ך אורט קרית ביאליק‬