‫הבגרות בתנ"ך תשפ"א‬

‫‪Its Corona Time‬‬

‫שונית פיין‬
 ‫תוכן עניינים‬

‫סיפורי האבות‪ :‬בראשית (‪ 11‬פרקים)‬

‫סיפורי יוסף‪ :‬בראשית (‪ 8‬פרקים)‬
‫סיפורי התהוות האומה‪ :‬שמות (‪ 8‬פרקים)‬
‫נושא בחירה‪ :‬חוק וחברה (‪ 6‬פרקים)‬
‫נושא בחירה‪ :‬שיבת ציון (‪ 7‬פרקים)‬
‫סה"כ ‪ 40‬פרקים לבגרות‬
‫בהצלחה!‬
 ‫סיפורי האבות (‪ 11‬פרקים)‬

‫שונית פיין‬
‫שושלת היוחסין של משפחת האבות‬
 ‫בראשית י"ב – נדודי אברם לארץ כנען‬
‫הקדמה‪:‬‬
‫‪ -‬ספר בראשית פותח באחד‪-‬עשר פרקים ראשונים העוסקים בסיפורי ראשית העולם‬
‫והתהוות האומה‪ .‬בסיפורים אלה בולט עקרון המונותאיזם = אמונה באל אחד נצחי‬
‫ומופשט‪ ,‬אשר שולט בכל תופעות הטבע ומנהיג את העולם כפי רצונו‪.‬‬
‫‪ -‬סיפורי האבות מתחילים מאברהם אבינו (עשרה דורות מנוח עד אברהם) שלו‬
‫מוקדשים כשלושה‪-‬עשר פרקים – דבר המלמד על חשיבותו של אברהם כאבי‬
‫האומה ומייסדה‪ .‬מהסיפורים עליו ניתן ללמוד על דמותו הנעלה מבחינה מוסרית‬
‫ומבחינה דתית‪.‬‬
‫‪ -‬פרק י"ב מתחלק לשני חלקים‪ :‬א'‪-‬ט' – הניסיון הראשון שבו עומד אברם‪.‬‬
‫י'‪-‬כ' – ירידת אברם עם שרי אשתו למצרים‪.‬‬
 ‫הניסיון הראשון בו עומד אברם (א‪-‬ט')‪:‬‬
‫ּמֹולַד ְתָך (=‬
‫ְ‬ ‫ּומ‬
‫בפסוק א' אברם נדרש להתנתק מארצו ומקרוביו וללכת אל ארץ לא נודעת‪..." :‬לֶ ְך־לְָך מֵ ַא ְרצְ ָך ִ‬
‫ּומבֵ ית ָאבִ יָך ֶאל־הָ ָא ֶרץ אֲ שֶ ר ַא ְר ֶא ָך"‪.‬‬
‫הכוונה לבני המשפחה) ִ‬
‫קשיים העולים מהפסוק‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ .1‬מטבע הדברים סדר העזיבה של אברם היה צריך להיות הפוך‪ :‬קודם יעזוב את בית אביו‪ ,‬אחר כך את‬
‫מולדתו ולבסוף את ארצו‪ .‬מדוע הסדר כך?‬
‫פתרון‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ .1‬על מנת לרכך את בשורת הצו‪ ,‬בהדרגתיות – מהקל אל הכבד – עזיבת הארץ קלה מעזיבת המולדת‪,‬‬
‫ועזיבת המולדת קלה מעזיבת בית אב שלו יש את הקשר הרגשי החזק ביותר‪ .‬בכך ה' מקל על אברם את‬
‫ההתמודדות עם הניתוק המוחלט מעברו‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫קשיים העולים מהפסוק‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ .2‬בביטוי "לְֶך־לְָך "‪ ,‬המילה "לְָך" לכאורה מיותרת‪ .‬אם כך‪ ,‬מדוע היא מוזכרת ומה תפקידה?‬
‫פתרון‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ .2‬על פי רש"י המילה "לְָך" כוונתה היא "להנאתך ולטובתך" – ביצוע הצו וההליכה של אברם יזכו אותו‬
‫בשכר בהמשך‪ .‬על פי קאסוטו כוונת המילה היא "אתה לבדך‪ ,‬או רק עם מי שקשור איתך‪ ,‬לך לך בדרך שהיא‬
‫רק שלך" – כלומר‪ ,‬המילה מתקשרת לדרכו הייחודית של אברם בחייו החדשים‪.‬‬
‫‪ -‬לאחר הצו ה' מברך את אברם בשבע ברכות‪" :‬ואעשך לגוי גדול"‪" ,‬ואברכך"‪" ,‬ואגדלה שמך"‪" ,‬והיה‬
‫ברכה"‪" ,‬ואברכה מברכיך"‪" ,‬ומקללך אאור (= אקלל)"‪" ,‬ונברכו בך כל משפחות האדמה"‪.‬‬
‫‪ 7 -‬הוא מספר טיפולוגי המבטא את שלמות הברכות‪ .‬כמו כן‪ ,‬המילה המנחה בפס' אלה היא "ברכה"‪.‬‬
‫‪ -‬אברם היה זקוק לברכות אלו כפיצוי מה' על כך שנאלץ לעקור מארצו ומשורשיו‪ ,‬ולנדוד בדרך לארץ זרה‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫הברכות של ה' לאברם מחולקות לשלושה תחומים‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ .1‬הבטחה אישית‪" :‬ואגדלה שמך" – שמו יהיה מקור לכבוד‪" .‬ואברכה מברכיך"‪" ,‬ומקללך אאור (=‬
‫אקלל)" – מי שינהג איתו בכבוד יזכה לברכת ה'‪ ,‬ומי שיבזה אותו ייענש ויקולל‪.‬‬
‫‪ .2‬הבטחה שממנו יצמח עם גדול‪" :‬ואעשך לגוי גדול" – ברכה הרומזת על ייעודו הלאומי של אברם שיהיה‬
‫בהמשך אבי האומה‪ ,‬בכך יש רמז להבטחת הזרע‪.‬‬
‫‪ .3‬הבטחה לכלל האנושות‪" :‬ונברכו בך כל משפחות האדמה" – בזכות אברם העמים יבורכו‪ .‬רמז לייעודו‬
‫האוניברסלי של אברם וזרעו‪ ,‬שיפיצו את דרך ה' לכל העמים‪.‬‬

‫**ברכה נוספת מופיעה בפס' ז' – "לזרעך אתן את הארץ הזאת" – בברכה זו יש הבטחה כפולה‪ :‬הבטחת‬
‫הזרע לאברם‪ ,‬והבטחת הארץ לצאצאיו‪.‬‬
‫אברם ממלא מיד את צו ה'‪ ,‬ויוצא מחרן (מקום הולדתו) בגיל ‪ 75‬יחד עם האחיין שלו‪ ,‬לוט ושרי אשתו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫הוא לוקח איתו את כל רכושם ו"את הנפש אשר עשו בחרן" לארץ כנען‪.‬‬
‫"את הנפש אשר עשו בחרן"‪" :‬נפש" הכוונה לעבדים והשפחות‪" .‬עשו" במשמעות רכשו‪ .‬או חז"ל פירשו‬ ‫‪-‬‬
‫את המשפט במשמעות של "לגייר"‪ .‬כלומר‪ ,‬בדרך לארץ כנען אברם ושרי גיירו נפשות למען האמונה בה'‪.‬‬
‫בפסוקים ו'‪-‬ז' ישנן שתי ראיות שהבטחות אברם מיועדות לעתיד הרחוק‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫"הכנעני אז בארץ" (ו') – הכנענים נמצאים בארץ לכן אברם עדיין לא יכול לרשת אותה‪ .‬צאצאיו‬ ‫‪-‬‬
‫יילחמו על כיבוש הארץ ולאחר שהכנענים יגורשו ההבטחה תתקיים‪.‬‬
‫"לזרעך אתן את הארץ הזו" (ז') – לא אברם יירש את הארץ‪ ,‬אלא זרעו‪ .‬כלומר‪ ,‬בעתיד הרחוק‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫מהמילים "והכנעני אז בארץ" ניתן ללמוד שהסיפור נכתב בתקופה מאוחרת‪ .‬מהמילה "אז" ניתן להבין‬ ‫‪-‬‬
‫שבתקופת אברם היו כנענים בארץ‪ ,‬ובזמן כתיבת הסיפור לא היו בארץ – מתאים לתקופת שלמה‪.‬‬
‫לאחר הבטחת ה אברם בונה מזבח לה'‪ .‬בנייה זו מבטאת הכרת תודה לה'‪ .‬אברם מקדש את המקום‬ ‫‪-‬‬
‫ומכריז על אמונתו‪ ,‬בכך הוא מפיץ את אמונתו המונותאיסטית‪.‬‬
 ‫ירידת אברם עם שרי אשתו למצרים (י'‪-‬כ')‪:‬‬
‫אברם נאלץ לרדת למצרים בעקבות הרעב הכבד שהיה בארץ‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫כיוון ששרי אשתו היה "יפת מראה"‪ ,‬הוא ידע שהמצרים עלולים להורגו כדי לזכות באשתו‪ .‬לכן מבקש‬ ‫‪-‬‬
‫ממנה‪" :‬אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך" (י"ג)‪ .‬ואכן במצרים שרי נלקחת‬
‫אל בית פרעה‪.‬‬
‫אברם זכה במתנות רבות מפרעה (כמו מוהר) בשל לקיחת שרי (ט"ז)‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫בעקבות לקיחת שרי ה' מביא לפרעה ובני ביתו נגעים גדולים (= מכות ‪ /‬צרעת)‪ .‬פרעה קורא לאברם ונוזף‬ ‫‪-‬‬
‫בו "מה זאת עשית לי?‪ ...‬למה אמרת אחותי היא?"‪ .‬והא מחזיר את שרי ומגרש אותה ואת אברם‬
‫מארצו‪.‬‬
‫אברם לא מגיב לפרעה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫ישנם פרשנים הטוענים שאברם חטא בהתנהגותו‪ ,‬ויש כאלה המצדיקים אותו‪:‬‬
‫הגנה על אברם‬ ‫ביקורת על אברם‬

‫• אברם ירד למצרים כדי להציל את עצמו ומשפחתו מפני הרעב‪.‬‬ ‫רמב"ן – אברם חטא שירד למצרים‬ ‫אברם יורד‬
‫• "וירד לגור שם" – לגור שם מלשון גרות‪ .‬כלומר‪ ,‬ישיבה זמנית בארץ‬ ‫ולא נשאר בארץ כפי שה' ציווה עליו‪,‬‬ ‫למצרים‬
‫נוכרית עד שיגמר הרעב‪.‬‬ ‫לכן צאצאיו ייענשו בירידה למצרים על‬
‫פי עיקרון "מידה כנגד מידה"‪.‬‬
‫• בבראשית כ'‪ ,12,‬אברם מספר ששרי היא אכן אחותו מצד אביו‪ ,‬לכן‬ ‫רמב"ן – אברם הביא א פרעה לידי‬ ‫אברם משקר‬
‫הוא לא שיקר‪.‬‬ ‫מכשול והפקיר את כבוד אשתו‪.‬‬ ‫לפרעה ששרי‬
‫• כיוון שהיו עלולים להורגו ואברם גם ככה לא יכול היה להגן עליה‪,‬‬ ‫אחותו‬
‫הוא שיקר כדי להרוויח זמן עד שיעזוב את מצרים‪.‬‬
‫ניתן להבין את המשפט כך‪" :‬בעבורך" – בזכות דברך‪ .‬כלומר‪ ,‬אם שרי‬ ‫יכול להשתמע שאברם רודף בצע‬ ‫"למען ייטב לי‬
‫תגיד שהיא אחותו‪ ,‬לא יהרגו אותו‪.‬‬ ‫ומבקש להרוויח מהמצב‪ .‬ניתן לראות‬ ‫בעבורך"‪ :‬האם‬
‫"וחייתה נפשי בגללך" – ייטב לו בכך שהוא יחיה בזכותה ויוכל להגן‬ ‫זאת מפס' ‪ 16‬שם המחבר מציין‬ ‫אברם רוצה‬
‫עליה‪.‬‬ ‫שאברם השיג את מטרתו – מתנות‪.‬‬ ‫מתנות?‬
 ‫בראשית ט"ו – ברית בין הבתרים‬
‫התגלות ה' לאברם והבטחת הזרע (א'‪-‬ו')‪:‬‬
‫‪ -‬בפרק הקודם אברם נלחם במלכי הצפון הגדולים והחזקים על‪-‬מנת להחזיר את לוט‬
‫שנשבה על ידם‪ .‬בניגוד לכל הסיכויים הוא מצליח לנצחם ולהשיב את לוט‪.‬‬
‫‪" -‬אחר הדברים האלה" (א') מתקשר לפרק הקודם‪.‬‬
‫‪ -‬ה' מתגלה לאברם "במחזה" (במראה נבואי) ואומר לו‪" :‬אל תירא אנוכי מגן לך"‪ .‬מלמד‬
‫שאברם כנראה חושש מנקמת המלכים שהכה‪ ,‬וה' מעודד ומרגיע אותו שיגן עליו בכל עת‪.‬‬
‫בהמשך ה' אומר‪" :‬שכרך הרבה מאוד" – יכול ללמד שבזכות מעשהו הטוב של אברם‬
‫(הצלת לוט) הוא מקבל את הבטחת הארץ והזרע‪.‬‬
‫‪ -‬על פי חוקי המזרח הקדום‪ ,‬אדם ערירי ללא ילדים יוריש את רכושו לאחר מותו לעבדו‬
‫שאימץ אותו כבנו והעבד ידאג לו עד יום מותו‪ .‬מכאן אברם חושש שדמשק אליעזר‪ ,‬עבדו‪,‬‬
‫יהיה יורשו (ב'‪-‬ג')‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫ה' אומר לאברם שעבדו לא יירש אותו אלא בנו שייצא מזרעו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫"והאמן בה'‪ ,‬ויחשבה לו צדקה" (ו')‪ .‬לפס' זה יש שני פירושים‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ .1‬אברם מחשיב את הבטחת ה' כצדקה‪ ,‬כחסד של ה' כלפיו‪.‬‬
‫בפירוש זה יש בעיה תיאולוגית‪ :‬מדברים אלו משתמע שאברם כביכול נותן "ציון הערכה" לה'‪ .‬דבר המנמיך‬
‫מכבודו של ה'‪.‬‬
‫‪ .2‬ה' מחשיב את אמונת אברם בו לצדקה‪ ,‬לזכותו של אברם‪.‬‬
‫פירוש זה עדיף כי ה' רואה בעין יפה את אמונת אברם ולכן מיד לאחר מכן מופיעה הבטחתו וכריתת הברית‪.‬‬
 ‫ברית בין הבתרים (ז'‪-‬כ"א)‪:‬‬
‫הבטחת הארץ‪" :‬אני ה' ‪ ...‬לתת את הארץ הזאת לרשתה"‪ :‬משפט זה מלמד על תפיסת אלוהות‬ ‫‪-‬‬
‫אוניברסלית‪ :‬ה' הוציא את אברם מאור כשדים ומתוקף בעלותו על העולם הוא נותן לו את הארץ‪.‬‬
‫"במה אדע כי אירשנה?"‪ ,‬שאלה זו מעוררת קושי בנוגע לאמונתו של אברם בה'‪ ,‬שהרי משתמע שהוא‬ ‫‪-‬‬
‫מפקפק בהבטחת ה' ומבקש הוכחות‪ .‬פתרון לקושי – יש האומרים שבדבריו שאל באיזה זמן זה יקרה‪,‬‬
‫איך וכמה מהארץ ירש‪ .‬או איך אדע שאני וצאצאיי ראויים לרשת את הארץ‪.‬‬
‫בתגובה ה' כורת עם אברם ברית – ברית בין הבתרים‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫אברם נדרש לבתר (=לחתוך) את כל הבהמות (עגלה‪ ,‬עז ואיל) ולא לבתר את הציפורים (תור וגוזל)‬ ‫‪-‬‬
‫משמעות המילה "משולש"‪ :‬בני שלוש (קורבן בן ‪ 3‬נחשב מובחר) או שלושה מכל סוג‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫שלוש הוא מס' טיפולוגי המביע שלמות וחוזק‪ ,‬וכאן זה מסמל את הברית‬
‫היציבה והנצחית עם אברם‪.‬‬
 ‫משמעות החיות המופיעות בברית‪:‬‬
‫פירוש ב'‪:‬‬ ‫פירוש א'‪:‬‬
‫הבהמות הן סמל לאומות העולם עובדי האלילים‬ ‫הבהמות המבותרות הן סמל לשלושת הדורות של‬
‫שאמנם הם חזקים אך בהתאם לרצון ה' הם ייכחדו‬ ‫השעבוד במצרים‪ ,‬והציפור מסמלת את הדרור‬
‫ויבותרו‪ ,‬והציפור מסמלת את עם ישראל הנודד‬ ‫והחופש של הדור הרביעי שיצא ממצרים וישוב‬
‫והחלש שכוחו ברוחו וה' שומר על שלמותו ולא ייכחד‬ ‫לארץ‪.‬‬
‫בפסוק י"א‪ ,‬העיט מסמל את המצרים שיענו את זרע לעולם‪.‬‬
‫בפסוק י"א‪ ,‬העיט מסמל את אויבי ישראל שינסו‬ ‫אברם‪ ,‬אך בזכות אברם וההבטחות שניתנו לו ה'‬
‫לפגוע בישראל בכל דוד ודור אך יגורשו ויובסו בזכות‬ ‫יציל אותם‪.‬‬
‫אברם‪.‬‬
 ‫הבשורה על גורל צאצאי אברם במעמד ברית בין הבתרים‪:‬‬
‫בפסוק י"ב נרמז לאברם שבעתיד תבוא תקופה קשה לזרעו‪ ,‬וזה מעורר פחד בקרב אברם‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ה' מספר לאברם שבעתיד עם ישראל יהיה גר בארץ זרה ושם ישעבדו ויענו אותם (רמז למצרים)‪ .‬אך ה'‬ ‫‪-‬‬
‫מרגיע את אברם ואומר לו שלאחר השעבוד‪ ,‬ה' יעניש את העם המשעבד‪ ,‬את מצרים‪ ,‬ויוציא את ישראל‬
‫משם ברכוש גדול‪.‬‬
‫קושי‪ :‬בפסוק י"ג כתוב שהעם ישועבד ‪ 400‬שנה‪ .‬כיצד ייתכן אם השעבוד במצרים נמשך שלוש דורות?‬ ‫‪-‬‬
‫תשובה‪ 400 :‬שנה לא מתייחס לעבדות אלא לגרות‪ .‬כלומר‪ 400 ,‬שנה הם יהיו גרים בארץ‪ ,‬ומתוכן שלוש‬
‫דורות של שעבוד‪.‬‬
‫קושי‪ :‬בפסוק י"ד נאמר שה' הוא זה שגרם למצרים לשעבד את ישראל‪ ,‬אז מדוע הוא מעניש אותם על‬ ‫‪-‬‬
‫כך? תשובה‪ :‬שהמצרים הגזימו במעשיהם‪ ,‬ועינו את ישראל יתר על המידה‪ ,‬לכן נענשו‪.‬‬
‫ה' מבטיח לאברם שיקבר עם אבותיו בשיבה טובה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫המשך ברית בין הבתרים‪:‬‬
‫פסוק ט"ז מסביר מדוע תקופת השעבוד היא כה ארוכה‪ .‬כיוון שהאמורים (שם כללי לעמי כנען) ישבו‬ ‫‪-‬‬
‫בארץ‪ ,‬וה' לא רצה לגרש אותם בשביל עם ישראל כיוון שהם לא חטאו וזה לא היה מגיע להם‪ .‬הפס'‬
‫אומר שרק לאחר שהאמורים יחטאו מספיק‪ ,‬הם ייענשו בגירוש מהארץ‪ ,‬ואז עם ישראל יוכל לרשת‬
‫אותה‪ .‬מכאן ניתן לראות שה' נוהג בצדק גם עם עמים זרים ולא רק עם ישראל‪.‬‬
‫תנור העשן ולפיד האש מייצגים את ה'‪ ,‬הם עוברים בין החיות המבותרות ובכך הם מתארים את‬ ‫‪-‬‬
‫התחייבותו של ה' לממש את הבטחת נתינת הארץ לאברם ולצאצאיו‪ .‬בנוסף‪ ,‬הם רמז לעמוד הענן ועמוד‬
‫האש שילוו את בני ישראל בצאתם ממצרים והם מסמלים את הגנת ה' עליהם‪.‬‬
‫תיאור גבולות הארץ המובטחת (י"ח)‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ה' מבטיח לאברם שצאצאיו ירשו את העמים השונים שישבו בכנען‪.‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫בראשית ט"ז – הגר והולדת ישמעאל‬
‫שרי נותנת לאברם את שפחתה הגר (א'‪-‬ג')‬
‫‪ -‬פסוקים אלה מהווים אקספוזיציה לסיפור‪ :‬הדמויות‪ :‬שרי‪ ,‬הגר ואברם‪ .‬הכינויים‪ :‬שרי היא‬
‫"אשת אברם" – הגבירה‪ ,‬והגר היא "שפחה מצרית" – נחותה במעמדה ובמוצאה‪ .‬הבעיה‪ :‬שרי‬
‫עקרה‪ .‬הפתרון‪ :‬הגר‪.‬‬
‫‪ -‬בשל עקרותה של שרי היא מבקשת מאברם לבוא אל הגר (לשכב עמה) "ולהיבנות ממנה"‪,‬‬
‫כלומר להביא ממנה בן‪.‬‬
‫‪ -‬ההצעה של שרי מתבססת על פי חוקי המזרח הקדום‪ :‬חוקי נוזי‪ ,‬שם נאמר שאישה עקרה‪ ,‬שלא‬
‫יולדת לבעלה‪ ,‬חייבת לתת לבעלה שפחה מארץ אחרת ולהיבנות באמצעותה‪ ,‬כלומר שילדי‬
‫השפחה יחשבו כילדי הגבירה‪.‬‬
‫‪ -‬אברם צייתן וקשוב (פסיבי) לדברי שרי ואכן הגר נלקחת לו לאישה ונכנסת להריון ממנו‪.‬‬
‫‪ -‬מהמשפט "מקץ עשר שנים‪ "..‬ניתן ללמוד ששרי הייתה עקרה במשך זמן רב (עשר שנים)‪,‬‬
‫ובנוסף היא לא מיהרה לתת לאברם שפחה‪ ,‬אלא חיכתה עשר שנים ורק אז יישמה את החוק‬
‫(מנוזי)‪.‬‬
 ‫הסכסוך בין שרי והגר ובריחת הגר (ד'‪-‬ו')‪:‬‬
‫"ותקל גבירתה בעיניה" – לאחר שהגר הרתה היא מתנשאת מעל שרי וכנראה שמזלזלת בה‪ ,‬מה שמביא‬ ‫‪-‬‬
‫את שרי לכעס גדול ולהטלת האשמה על אברם‪" :‬חמסי עלייך"‪ ,‬כלומר העוול שנגרם לי הוא בגללך‪.‬‬
‫אברם מצידו מתיר לשרי לעשות הטוב בעיניה‪ ,‬שוב אברם פסיבי ומתנער מאחריות לגורל הגר‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫שרי מענה את הגר (לא כתוב כיצד)‪ ,‬והגר בורחת למדבר‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫לעינוי שרי את הגר ישנם דברי ביקורת ודברי הגנה‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫דברי ביקורת‪:‬‬ ‫דברי הגנה‪:‬‬

‫רמב"ן טוען ששרי חטאה שעינתה את הגר ואברם‬ ‫בחוקי המזרח הקדום (חוקי חמורבי) כתוב שאם‬

‫חטא שלא מנע ממנה לעשות זאת‪ .‬לכן ה' מפצה את‬ ‫השפחה ההרה מתנשאת על גבירתה‪ ,‬אסור לגבירה‬

‫הגר על פי עיקרון "מידה כנגד מידה" ונותן לה בן‪,‬‬ ‫למכור אותה אך יכולה לשים אותה לעבדות ולהחזירה‬

‫פרא‪ ,‬שיענה את זרע שרי‪ .‬בנוסף שרי חטאה כיוון‬ ‫למעמדה הקודם – להיות שפחה‪ .‬לפי חוק זה שרי‬

‫שלא פעלה על פי אמות מידה של צדק וחמלה‪.‬‬ ‫פעלה כהלכה מבחינה משפטית‪.‬‬
 ‫המפגש בין הגר למלאך ה' (ז'‪-‬ט"ו)‪:‬‬
‫הגר בורחת למדבר ובשל הריונה היא ודאי במצב פיזי לא קל‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫מלאך ה' פוגש את הגר במדבר ושואל אותה "אי מזה באת ואנה תלכי"‪ .‬יש כאן קושי תיאולוגי (=קושי‬ ‫‪-‬‬
‫דתי)‪ :‬כיצד מלאך ה' לא יודע מאיפה הגר באה ולאן היא הולכת? תשובה‪ :‬כנראה שבדרך זו הוא מנסה‬
‫לפתוח עם הגר בשיחה (ז'‪-‬ח')‪.‬‬
‫בפסוקים אלה חוזרת נוסחת הפתיחה "ויאמר לה מלאך ה'" שלוש פעמים‪ ,‬ללא אמירה מצד הגר‪ .‬ניתן‬ ‫‪-‬‬
‫לומר שהחזרה מיותרת שכן המלאך היה יכול להמשיך ברצף דבריו‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫ניתן ללמוד שכנראה בין כל אמירה המלאך ציפה לתשובה מצד הגר אך היא איננה מגיבה‪ ,‬לכן המלאך‬ ‫‪-‬‬
‫חוזר ופותח דבריו שוב‪:‬‬
‫• בפעם הראשונה (פס' ט') המלאך אומר להגר לשוב לגבירתה ולהמשיך להתענות תחתיה‪ .‬הגר לא‬
‫עונה שהרי היא ברחה משם‪ ,‬ולא רוצה להמשיך להתענות תחתיה‪.‬‬
‫• בפעם השנייה (פס' י') המלאך מנסה לעודד אותה ומבטיח לה ריבוי צאצאים‪ .‬הגר לא עונה שכן היא‬
‫אישה פשוטה וייתכן ונדהמת מהברכה‪.‬‬
‫• בפעם השלישית (פס' י"א) הוא פונה לרגשותיה‪ .‬כעת הגר בטוחה שמדובר במלאך ה' שכן הוא יוגע‬
‫על הריונה ושבבטנה בן‪ ,‬ואף מבקש שתקרא לו בשם ישמעאל‪.‬‬
‫‪ -‬מדרש שם = סיפור המסביר מדוע ניתן לאדם או למקום שם כלשהו‪ :‬ישמעאל – "כי שמע ה' אל עניך"‪,‬‬
‫כלומר כיוון שה' שמע את מצוקתה‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬דמותו של ישמעאל (י"ב)‪:‬‬
‫‪" -‬והוא יהיה פרא אדם" – פרא = בעל אופי של חמור בר מדברי האוהב חופש ושאינו מרוסן‪.‬‬
‫‪" -‬ידו בכל ויד כל בו" – ישלח ידו להילחם בכולם‪ ,‬וכולם יילחמו עמו‪.‬‬
‫‪" -‬ועל פני כל אחיו ישכון" – יתפשט וינסה להשתלט על מקום משכנם של שאר העמים‪ ,‬וישראל‪.‬‬
‫‪ -‬היסוד האטיולוגי בקטע זה‪ :‬הסיפור מסביר את התופעה של היחסים העכורים בין זרע שרי (ישראל) לזרע‬
‫הגר (ישמעאל)‪ ,‬וכן את המלחמה המתמדת ביניהם בדורות הבאים‪.‬‬
‫‪ -‬הגר נותנת למלאך ה' את השם "אל רואי" (מדרש שם)‪ ,‬כי ה' ראה את הקושי שלה‪ ,‬וקוראת למקום בוא‬
‫היא נמצאת "באר לחי רואי" (מדרש שם)‪ ,‬כיוון שראתה בבאר זה באר שהאל החי כרה למענה כי ראה‬
‫את סבלה (י"ג‪-‬י"ד)‪.‬‬
‫‪ -‬הגר יולדת בן וקוראת לו ישמעאל‪ .‬המשפט "ותלד הגר לאברם בן" חוזר פעמיים כדי להדגיש שישמעאל‬
‫הוא זרע אברם (אברם בן ‪ 86‬בלידת ישמעאל)‪.‬‬
 ‫הכינויים בהם מכונה הגר מפי הדמויות השונות‪:‬‬

‫‪ -‬בפי שרי‪ :‬שרי מכנה אותה "שפחתי" (ב'‪ ,‬ה')‪ ,‬כינוי המביע זלזול כלפיה‪ .‬הגר נחותה במעמדה משרי‪.‬‬
‫‪ -‬בפי אברם‪ :‬אברם מכנה אותה "שפחתך" (ו')‪ ,‬כינוי המבטא התנערות מאחריות‪ ,‬הוא מייחס את הגר‬
‫לשרי בלבד‪.‬‬
‫‪ -‬בפי המלאך‪ :‬המלאך מכנה אותה "שפחת שרי" (ח')‪ ,‬כינו הרומז שהיא חייבת לחזור לשרי ולקבל את‬
‫מרותה‪.‬‬
 ‫בראשית י"ח – אברהם והמלאכים‬
‫הופעת אנשים בבית אברהם (א'‪-‬ח')‪:‬‬
‫‪ -‬כבר בפסוקים הראשונים עולה קושי‪ :‬בפס' א' נאמר "וירא אליו ה'"‪ ,‬מכאן שאנו‬
‫מצפים להתגלות ה' לאברהם‪ ,‬אך בפס' ב' יש מעבר לעניין אחר‪ ,‬הגעת שלושת האנשים‪.‬‬
‫מכאן שאין קשר בין שני הפסוקים‪.‬‬
‫‪ -‬תשובה‪ :‬שלושת האנשים הם מלאכים‪ ,‬והתגלות ה' שדובר עליה בפס' א'‪ ,‬נעשית דרכם‬
‫בפס' ב'‪ .‬או שייתכן שיש פה עניין של עריכת פסוקים לא נכונה‪.‬‬
‫‪ -‬כאשר אברהם רואה את שלושת האנשים‪ ,‬המחבר מתאר את הכנסת האורחים שלו‬
‫באמצעות אפיון עקיף‪ ,‬כלומר דרך מעשיו ופעולותיו‪ :‬אברהם רץ לקראתם‪ ,‬משתחווה‬
‫אליהם ומזמין אותם אל אוהלו‪ .‬הוא מכבד אותם בכינוי "אדוני" והוא עצמו מצטנע‬
‫ומכנה את עצמו "עבדך‪ ..‬עבדכם"‪ .‬במהלך שהותם אברהם מעניק להם כבוד מלכים‪.‬‬
 ‫אמצעים אומנותיים שבאמצעותם המחבר מציג את הכנסת האורחים של אברהם‪:‬‬
‫• מילים מנחות‪ :‬ר‪.‬ו‪.‬ץ – "וירץ לקראתם" (ב'); "רץ אברהם" (ז')‪ .‬ו‪ -‬מ‪.‬ה‪.‬ר "וימהר אברהם" (ו'); "וימהר‬
‫לעשות" (ז') – אברהם מזדרז לכבד את אורחיו‪ ,‬ואף מזרז את בני ביתו ונותן להם הוראות כיצד לכבד את‬
‫אורחיו‪" :‬מהרי‪ ..‬לושי" (ו')‪.‬‬
‫• ריבוי פעלים‪ :‬פס' ז'‪-‬ח'‪ :‬רץ‪ ,‬ויקח‪ ,‬ויתן‪ ,‬וימהר‪ ..‬ריבוי הפעלים מדגיש שהוא משרת אותם במסירות רבה‬
‫על אף גילו‪.‬‬
‫• ניגודים‪ .1 :‬בפס' א' אברהם פסיבי‪ ,‬ועם הגעת האורחים (פס' ב') הוא אקטיבי‪.‬‬
‫‪ .2‬אברהם מציע לאורחיו מעט‪" :‬ואקחה פת לחם‪( "..‬פס' ה') ‪ ,‬אך בפועל הוא מגיש להם הרבה ומהמשובח‪:‬‬
‫"בן בקר טוב ורך‪( "..‬פס' ח')‪ ,‬מכאן שאברהם מצטנע‪ .‬הוא מדבר מעט ועושה הרבה‪.‬‬
‫‪ .3‬אורחיו יושבים "והוא עומד עליהם" (ח')‪ ,‬הוא מוכן ומזומן לשרתם‪.‬‬
 ‫הבשורה על הולדת הבן לשרה (ט'‪-‬ט"ז)‪:‬‬
‫‪ -‬אחד משלושת האורחים מודיע לאברהם‪" :‬שוב אשוב אליך כעת חיה (= בעוד שנה בזמן הזה) והנה בן‬
‫לשרה אשתך‪ ."..‬הזמן המדויק שנותן האורח מעניק להבטחה אמינות‪.‬‬
‫‪ -‬בזמן הבשורה שרה נמצאת בפתח האוהל ושומעת את דבריו‪.‬‬
‫‪ -‬המחבר מציין שאברהם ושרה זקנים‪ ,‬וכבר אין לשרה "אורח כנשים"‪ ,‬כלומר מחזור חודשי‪ .‬משפט זה‬
‫בא להדגיש שרק בנס יולידו‪ .‬או‪ ,‬ייתכן שהמחבר מדגיש זאת כדי להסביר את תגובת שרה‪" :‬ותצחק שרה‬
‫בקרבה"‪ .‬שרה צוחקת שהרי היא אינה צעירה‪ ,‬ואין לה "עדנה" = גוף עדין כצעירה או מחזור חודשי‪.‬‬
‫‪ -‬בין דברי שרה (י"ב) לדברי המלאך המצטט את שרה (י"ג) יש שינוי‪ :‬שרי אמרה "אחרי בלותי הייתה לי‬
‫עדנה ואדני זקן"‪ ,‬ואילו המלאך משנה את דבריה ואומר "האף אמנם אלד ואני זקנתי"‪ ,‬כלומר המלאך‬
‫לא מציין ששרה אומרת שאברהם זקן‪ ,‬ואומר שטענה שהיא זקנה‪ .‬מדוע? ייתכן שהמלאך לא רצה לגרום‬
‫לסכסוך בין שרה לאברהם שאמרה עליו שהוא זקן ולכן שינה את דבריה כדי לשמור על שלום בית‪.‬‬
‫‪ -‬שרה ננזפת על צחוקה והיא מכחישה זאת‪.‬‬
 ‫ה' מודיע לאברהם על חורבן סדום ועמורה (י"ז‪-‬כ"ב)‪:‬‬
‫‪ -‬לאחר שהמלאכים עוזבים‪ ,‬ה' מודיע לאברהם על תוכניתו להרוס את סדום ועמורה‪ .‬הסיבות‪:‬‬
‫‪ -‬פס' י"ז‪" :‬המכסה אני מאברהם‪ :"..‬אברהם נחשב כנביא ה'‪ ,‬לכן ה' משתף אותו בתוכניותיו‪.‬‬
‫‪ -‬פס' י"ח‪" :‬ואברהם הוי לגוי גדול‪ :"..‬לאברהם יש יעוד לאומי ואוניברסלי‪ ,‬שיצא ממנו עם גדול‬
‫ובזכותו יתברכו כל הגויים‪ .‬ערבותו לעמים האחרים תיבחן במאבקו על סדום ועמורה‪.‬‬
‫‪ -‬פס' י"ט‪" :‬כי ידעתיו (=בחרתיו) ‪ ...‬לעשות צדקה ומשפט"‪ :‬ה' רוצה ללמד את אברהם שייאבק‬
‫למען הצדק‪ ,‬שכן כאבי האומה עליו לשמש דוגמה וללמוד להילחם למען כך‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬ה' אומר לאברהם שעליו לרדת ממושבו בשמיים כדי לראות ולחקור את מעשי סדום ועמורה‪ ,‬ולעשות‬
‫משפט צדק עימם‪ .‬בפס' זה (כ"א) יש קושי תיאלוגי (=דתי) – מדוע ה' צריך לרדת למטה‪ ,‬הרי הוא יודע‬
‫הכול‪ ,‬ויכול לבדוק את מעשיהם גם מלמעלה‪.‬‬
‫‪ -‬תשובה‪ -‬באמצעות מעשה זה ה' נותן דוגמה אישית בכך שהוא מלמד את השופטים כיצד לנהל משפט‬
‫צדק‪ .‬שכן הדיינים צריכים לרדת לשטח ולבדוק את המקרה לעומק‪ ,‬ולא להסתפק בשמועות‪.‬‬
‫‪ -‬בפסוק כ"ב יש תיקון סופרים‪ .‬לפני התיקון היה צריך להיכתב בפסוק "וה' עודנו עומד לפני אברהם"‪ .‬אך‬
‫כיוון שמשפט זה מנמיך מכבוד ה'‪ ,‬שינו אותו ל‪"-‬ואברהם עודנו עומד לפני ה'"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאברהם ממתין‬
‫לפני ה'‪.‬‬

‫תיקון סופרים = שינויים שעשו סופרים בטקסט המקראי במילים או‬

‫ביטויים שעלולים לפגוע בכבוד ה'‪.‬‬
 ‫בקשת אברהם מה' שלא ישמיד את סדום ועמורה (כ"ג‪-‬ל"ג)‪:‬‬
‫‪ -‬פסוקים אלה מתארים את הדיון בין אברהם לה'‪ ,‬והניסיון של אברהם למנוע את חורבן סדום ועמורה‪,‬‬
‫כפי שה' ציפה ממנו‪.‬‬
‫‪ -‬בתחילת המיקוח עם ה'‪ ,‬אברהם דורש את שיטת הגמול האישי ומתקומם על חוסר הצדק להשמיד צדיק‬
‫עם רשע‪ ,‬שכן מן הראוי שכל אחד יקבל גמול בהתאם למעשיו (פס' כ"ג)‪.‬‬
‫‪ -‬בהמשך אברהם מתמקח על מס' הצדיקים שבזכותם תינצל העיר‪ ,‬וכאן הוא עובר לשיטת הגמול‬
‫הקולקטיבי‪/‬קיבוצי‪ .‬הוא מבקש הצלה לכל העיר בזכות ‪ 50‬צדיקים שיש בה (פס' כ"ד)‪.‬‬
‫‪ -‬בדברי אברהם יש יחס דו ערכי‪ :‬מצד אחד הוא מביע את ביטחונו בה' כאלוהי הצדק והמשפט ומכנה‬
‫אותו "שופט כל הארץ"‪ .‬ומצד אחר הוא מבקר אותו על כך שיעשה דין אחד לצדיק ורשע‪ ,‬ובאמצעות‬
‫שאלה רטורית הוא מביע את התנגדותו לאי הצדק‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬במהלך המשא ומתן אברהם מתחיל ב‪ 50-‬צדיקים שאם יימצאו‪ ,‬העיר תינצל בזכותם‪ .‬בהמשך הוא מנסה‬
‫להקטין את מספרם וממס' ‪ 50‬עובר ל‪ ,20 ,30 ,40 ,45-‬ולבסוף הוא מפסיק את מאבקו ב‪ 10-‬אנשים‪ ,‬שכן‬
‫עשרה אנשים הם המינימום למניין‪.‬‬
‫‪ -‬בסוף הסיפור‪ ,‬אברהם לא מצליח להציל את העיר כיוון שרק צדיק אחד נמצא שם – לוט‪.‬‬
 ‫אמצעים ספרותיים הבאים לידי ביטוי במשא ומתן בין אברהם לה' ותרומתם למיקוח‪:‬‬
‫‪ -‬הדרגתיות‪ :‬מ‪ 50-‬צדיקים‪ ,‬אברהם יורד בהדרגה למספר עשר‪ .‬אברהם מצטייר כ"סוחר" המתמקח על כל‬
‫נפש‪.‬‬
‫‪ -‬חזרה על ביטויים‪" :‬הנה נא הואלתי לדבר" (כ"ז‪ ,‬ל"א)‪" ,‬אל נא יחר לאדוני ואדברה" (ל'‪ ,‬ל"ב)‪ :‬חזרה על‬
‫הביטויים הללו מלמדים על ניסיונות השכנוע של אברהם ומאבקו הבלתי פוסק להצלת סדום‪.‬‬
‫‪ -‬מילים מנחות‪ :‬השורש ש‪.‬ח‪.‬ת (כ"ח‪ ,‬ל"א‪-‬ל"ב)– מבטא את דרישתו לא להשחית את העם‪ .‬בנוסף ישנם‬
‫חזרה על מילים הלקוחות מתחום הצדק והמשפט‪" ,‬צדיק"‪" ,‬רשע"‪" ,‬שופט"‪" ,‬משפט" – דבר המלמד על‬
‫מאבק אברהם למען עקרון הצדק‪.‬‬
‫‪ -‬שאלות רטוריות‪" :‬האף תספה צדיק עם רשע?" (כ"ג)‪" ,‬השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" (כ"ה) –‬
‫באמצעות שאלות אלו אברהם מביע את תמיהתו על אי יישום הצדק על ידי מי שמייצג אותו – ה'‪.‬‬
 ‫בראשית כ"א – הולדת יצחק‬
‫הולדת יצחק (א'‪-‬ח')‪:‬‬
‫פָקד ֶאת‪-‬שָ ָרה‪ ,‬כַאֲ שֶ ר ָאמָ ר; [‪]...‬‬ ‫‪ -‬הבטחת ה' לשרה ולאברהם התממשה‪" :‬וה' ַ‬
‫ֹלהים"‪.‬‬ ‫ו ַַתהַ ר ו ֵַתלֶד שָ ָרה ל ְַאבְ ָרהָ ם בֵ ן‪ ,‬לִזְ קֻ נָיו‪ ,‬לַּמֹועֵ ד‪ ,‬אֲ שֶ ר‪ִ -‬דבֶ ר אֹתֹו אֱ ִ‬
‫‪ -‬שרה בת ‪ 90‬ואברהם בן ‪ 100‬בהולדת יצחק‪ ,‬והוא מל את יצחק בגיל שמונה ימים‬
‫כנדרש‪.‬‬
‫‪ -‬לאחר שיצחק גדל‪" ,‬ויגמל" (ח') כלומר שרה חדלה להניקו וגמלה אותו‪ ,‬ולכבוד כך‬
‫ערכו משתה גדול‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬השם "יצחק" נקבע‪:‬‬
‫‪ -‬על‪-‬ידי ה' בפרק י"ז‪ ,‬י"ט‪ ,‬בגלל צחוק אברהם בליבו‪.‬‬
‫‪ -‬וכן גם בפרק י"ח‪ ,‬י"ב‪ ,‬שרה צחקה בקרבה על בשורת הולדת יצחק‪ .‬צחוקה הביע‬
‫יאוש ומבוכה מלידה בגילם המופלג‪ .‬השם יצחק מנציח את הולדתו בדרך נסית‪.‬‬
‫ֹלהים‪ :‬כָל‪ַ -‬השֹמֵ עַ ‪,‬‬
‫‪ -‬בנוסף‪ ,‬שרה מעניקה משמעות נוספת לשם בנה‪" :‬צְ חֹק‪ ,‬עָ שָ ה לִי אֱ ִ‬
‫יִצְ חַ ק‪-‬לִי" (ו')‪ .‬כלומר‪ ,‬כל השומע על הולדת בנה בגילה יצחק‪ ,‬ישמח ויתפלא‪ִ " .‬מי‬
‫ִיקה בָ נִים‪ ,‬שָ ָרה‪ :‬כִ י‪ָ -‬יל ְַד ִתי בֵ ן‪ ,‬לִזְ ֻקנָיו" (ז')‪ ,‬שאלה רטורית‪ :‬מי יכול‬
‫ִמלֵל לְ ַאבְ ָרהָ ם‪ ,‬הֵ ינ ָ‬
‫היה לומר שיקרה כזה דבר לאברהם‪ ,‬שאשתו הזקנה תלד ותניק את בנם?‪ .‬שאלה זו‬
‫מביעה פליאה והערכה על מימוש ההבטחה האלוהית‪.‬‬
‫‪ -‬הצחוק של שרה ואברהם בפרקים י"ז‪ ,‬י"ח הביע פקפוק וייאוש‪ ,‬ואילו הצחוק בפרק‬
‫זה מביע שמחה והתפעלות על כוחו של ה'‪.‬‬
 ‫גירוש הגר וישמעאל (ט'‪-‬כ"א)‪:‬‬
‫‪ -‬שרה רואה את ישמעאל "מצחק" (ט')‪ .‬הפועל "ויצחק" בפס' ו' הוא צחוק של אושר ושמחה‪ ,‬ואילו‬
‫הפועל "מצחק" בפס' ט' מבטא צחוק של לעג מצד ישמעאל על כך שאברהם ושרה זקנים בהולדת יצחק‪.‬‬
‫‪ -‬עקב לעגו של ישמעאל היא דורשת מאברהם את גירושו יחד עם אימו הגר‪" :‬ג ֵָרׁש הָ ָאמָ ה הַ ז ֹאת‪ ,‬וְ ֶאת‪-‬‬
‫ִירׁש בֶ ן‪-‬הָ ָאמָ ה הַ ז ֹאת‪ ,‬עִ ם‪-‬בְ נִי עִ ם‪-‬יִצְ חָ ק"‪ ,‬כלומר היא אינה רוצה שישמעאל‬
‫בְ נָּה" (י')‪ ,‬הסיבה‪ " :‬כִ י ל ֹא י ַ‬
‫ייקח חלק בירושת אברהם‪ .‬לדברי שרה יש תוקף בחוקי המזרח הקדום האומר שהאב רשאי לשלול את‬
‫הירושה של בן האמה (כנראה ע"י גירושו)‪ ,‬ואם לא יגורש‪ ,‬בן האמה ייטול חלק בירושת האב‪.‬‬
‫‪ -‬אברהם כועס על דברי שרה‪ ,‬ודרישתה הייתה רעה בעיניו‪ַ " :‬וי ֵַרע הַ דָ בָ ר ְמאֹד‪ ,‬בְ עֵ ינֵי ַאבְ ָרהָ ם‪ ,‬עַ ל‪ ,‬אֹודֹת‬
‫בְ נֹו" (י"א)‪ .‬מהמילה "בנו" אנו מבינים את סיבת כעסו‪ :‬ישמעאל כבר גדול ולאברהם יש קשר רגשי‬
‫ואבהי אליו (זאת לעומת פרק ט"ז‪ ,‬כאשר שרה עינתה את הגר‪ ,‬אברהם היה פסיבי כיוון שהגר הייתה רק‬
‫בהריון ולאברהם לא היה קשר רגשי לעובר)‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬ה' מגיב לדברי שרה ופונה לאברהם‪ַ " :‬אל‪-‬י ֵַרע בְ עֵ ינֶיָך עַ ל‪-‬הַ נַעַ ר וְ עַ ל‪-‬אֲ מָ ֶתָך‪--‬כֹל אֲ ׁשֶ ר ת ֹאמַ ר ֵאלֶ יָך שָ ָרה‪,‬‬
‫ק ָלּה‪ :‬כִ י בְ ִיצְ חָ ק‪ ,‬י ִָק ֵרא לְָך ז ַָרע‪ .‬וְ גַם ֶאת‪-‬בֶ ן‪-‬הָ ָאמָ ה‪ ,‬לְגֹוי אֲ ִשימֶ נּו‪ :‬כִ י ז ְַרעֲָך‪ ,‬הּוא" (י"ב‪-‬י"ג)‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫ְׁשמַ ע בְ ֹ‬
‫ה' מסכים עם דברי שרה ואומר לאברהם לשמוע בקולה‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא מבטיח שידאג לעתיד טוב עבור הגר‬
‫וישמעאל בכך שישמעאל יזכה להיות גוי גדול‪.‬‬
‫‪ -‬שאלה‪ :‬כיצד ה'‪ ,‬המייצג את החמלה והמוסר‪ ,‬מסכים לדרישה הבלתי מוסרית של שרה?‬
‫‪ -‬תשובה‪ :‬דרכי ה' לא תמיד ברורות לאדם‪ ,‬אך ה' מתכנן את האירועים כך שבעתיד ישמעאל ויצחק יהיו‬
‫שני לאומים נפרדים‪ ,‬ויצחק יקבל את ארץ כנען המובטחת‪ .‬לכן‪ ,‬גירושם של הגר וישמעאל אינו חטא שכן‬
‫יש לכך אישור אלוהי‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬אברהם מציית לרצון ה' ומשלח את הגר ובנה למדבר‪ ,‬אך בגלל אהבתו אותם הוא מצייד אותם במזון‬
‫ומים‪ַ " :‬וי ְַשכֵם ַאבְ ָרהָ ם בַ ב ֶֹקר ַויִ ַקח‪-‬לֶחֶ ם וְ חֵ מַ ת מַ יִם ַויִ ֵתן ֶאל‪-‬הָ גָר שָ ם עַ ל‪ִׁ -‬שכְ מָ ּה‪ ,‬וְ ֶאת‪-‬הַ יֶלֶד—וַיְשַ ְלחֶ הָ "‬
‫(י"ד)‪ :‬ריבוי הפעלים מעיד שאברהם מנסה לעזור להגר כמה שהוא יכול ובזריזות‪ .‬ועושה זאת בעצמו‪.‬‬
‫‪ -‬גורל הגר ובנה‪ :‬הגר וישמעאל תועים במדבר באר שבע והגר מיואשת כיוון שנגמרו המים‪ַ " ,‬ויִכְ לּו הַ מַ יִם‪,‬‬
‫ִמן‪-‬הַ חֵ מֶ ת" (יד)‪ .‬לכן היא משליכה את ישמעאל תחת אחד השיחים (ט"ו)‪ ,‬ויושבת ממנו כ"מטוחי קשת"‪,‬‬
‫כלומר במרחק יריית חץ מקשת‪ .‬הסיבה שהיא יושבת רחוק היא שאינה רוצה לראות במות הילד (ט"ז)‪,‬‬
‫שכן חשבה שאין דרך להצילו ממוות בצמא‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬בפס' י"ז נאמר פעמיים‪" :‬וַ ִי ְשמַ ע אֱ ִ‬
‫ֹלהים‪ֶ ,‬את‪-‬קֹול הַ נַעַ ר"‪ ,‬כלומר ה' נענה למצוקת ישמעאל ולא להגר‪.‬‬
‫ייתכן בגלל שלא בטחה בו שיעזור להם‪ ,‬או כיוון שמצוקת הגר היא בגלל בנה‪ ,‬ה' קודם דואג לנער‪ .‬ה'‬
‫פונה אל הגר באמצעות מלאך (הגר לא רואה אותו‪ ,‬רק שומעת אותו) ואומר לה שהוא ידאג לישמעאל‬
‫בהווה ובעתיד‪" :‬כִ י‪-‬לְגֹוי גָדֹול‪ ,‬אֲ ִשימֶ נּו‪( ".‬י"ח)‪ ,‬כלומר יצמח ממנו עם גדול ומבורך‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬ה' פוקח‬
‫את עיניה ומראה לה באר מים (י"ט) שממנה היא משקה את בנה‪.‬‬
‫ֹלהים ֶאת‪-‬הַ נַעַ ר"‪ ,‬ה' משגיח על ישמעאל ודואג לו‪ .‬הוא גדל‪ ,‬התיישב במדבר פארן‬
‫‪ -‬בפס' כ'‪-‬כ"א‪ַ " :‬וי ְִהי אֱ ִ‬
‫ועסק ב"רֹבֶ ה (=ייריה ב) ַקשָ ת"‪ ,‬כלומר היה צייד‪ .‬כמו כן‪ ,‬אימו הגר משיאה אותו לאישה ממצרים (ארץ‬
‫מוצאה) ובכך דואגת להמשכיות הלאומית‪.‬‬
 ‫הכינויים השונים של ישמעאל בבראשית כ"א‪ ,‬ז'‪-‬י"ט והסברם‪:‬‬
‫‪ -‬שרה‪" :‬בן הגר המצרית" (ט')‪" ,‬בן האמה הזאת" (י')‪ .‬הכינויים ממחישים את הזלזול והאיבה כלפי‬
‫ישמעאל‪ .‬הכינוי "זאת" הוא כינוי זלזול גם כלפי הגר‪ .‬שרה מדגישה שהוא בנה של הגר ולא שלה‪ ,‬וכך‬
‫מייצרת ריחוק בינו לבין אברהם‪.‬‬
‫‪ -‬הגר‪" :‬הילד" (ט"ו)‪ .‬אמנם ישמעאל כבר גדול‪ ,‬אבל בעיני הגר הוא עדיין ילד‪ .‬הכינוי מבטא את הדאגה‬
‫והאחריות שחשה כלפיו‪.‬‬
‫‪ -‬אברהם‪" :‬הילד" (י"ד)‪ ,‬כינוי המבטא אחריות וחמלה כלפיו‪ .‬בנוסף ישמעאל מכונה "בנו" (י"א)‪ ,‬מביע‬
‫אהבה וקירבה של אב לבנו‪.‬‬
‫‪ -‬אלוקים‪" :‬הנער" (י"ב‪ ,‬י"ז‪ ,‬כ') ה' לא רואה בישמעאל ילד‪ .‬אלא נער המסוגל לדאוג לעצמו ולשרוד‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הוא מכנה אותו "בן האמה" (י"ג)‪ ,‬כיוון שהוא במעמד של בן אמה‪ .‬אך ה' ידאג לו כיוון שהוא בנו‬
‫של אברהם‪.‬‬
‫ההבדלים בין סיפור בריחת הגר (פרק ט"ז) לבין סיפור גירושה של הגר (בראשית כ"א)‪:‬‬

‫בראשית כ"א‬ ‫בראשית ט"ז‬

‫הגר התגרתה בשרה‪ ,‬לכן שרה מענה אותה‪ ,‬והגר ישמעאל "מצחק" על שרה‪ ,‬לכן היא מגרשת אותו‬
‫ואת אימו‬ ‫בורחת‪.‬‬
‫אברהם כועס על דברי שרה‪ ,‬והגירוש רע בעיניו‪.‬‬ ‫אברהם פסיבי ונותן לשרה לעשות כרצונה‪.‬‬
‫הגר נודדת במדבר‪ ,‬מוצאת עין (מעיין) מים‪ ,‬הגר תועה במדבר‪ ,‬מתייסרת‪ .‬קודם נגלה אליה‬
‫המלאך‪ ,‬ורק אח"כ מוצאת באר מים‪.‬‬ ‫ואח"כ מלאך ה' מגלה אליה‪.‬‬
‫הגר לא רואה את המלאך‪ ,‬אלא שומעת את קולו‪.‬‬ ‫הגר רואה את המלאך והוא מנהל עימה דיאלוג‪.‬‬
‫הגר וישמעאל עוזבים את בית אברהם לתמיד‪.‬‬ ‫הגר חוזרת לבית שרה ואברהם‪.‬‬
 ‫הברית בין אברהם לאבימלך (כ"ב‪-‬ל"ג)‪:‬‬
‫ֹלהים עִ ְמָך‪ ,‬בְ כֹל אֲ ׁשֶ ר‪ַ -‬א ָתה עֹשֶ ה" (כ"ב)‪ .‬הוא‬
‫בקשת אבימלך‪ :‬לכרות עם אברהם ברית‪ .‬הסיבה‪" :‬אֱ ִ‬ ‫‪-‬‬
‫אֹלהים הֵ נָה‪ִ ,‬אם‪ִ -‬ת ְׁשקֹר לִ י‪ּ ,‬ולְ נִינִי ּולְ נֶכְ ִדי; ַכחֶ סֶ ד‬
‫מבקש מאברהם להישבע בברית‪" :‬וְ עַ ָתה‪ִ ,‬השָ בְ עָ ה לִי בֵ ִ‬
‫יתי עִ ְמָך‪ַ ,‬תעֲשֶ ה עִ מָ ִדי‪ ."..‬המשמעות של " ִאם‪ִ -‬ת ְׁשקֹר לִי‪ :",‬שלא יפר את הברית‪ .‬או רמז ועקיצה‬
‫אֲ ׁשֶ ר‪-‬עָ ִש ִ‬
‫לאברהם שבעבר שיקר לו ששרה אחותו‪ ,‬ומזכיר לאברהם את החסד שעשה עימו‪.‬‬
‫‪ -‬תשובת אברהם‪ :‬נשבע שיקיים את הברית‪ .‬אך גם מתלונן על כך שעבדי אבימלך לא הרשו לעבדיו‬
‫להשתמש בבאר המים שחפרו‪ .‬אבימלך מתנצל על כך‪ .‬לאחר ההתנצלות מתקיימת הברית בין השניים‪:‬‬
‫אברהם מעניק מתנות לאבימלך לאות ידידות‪ַ " ,‬ויִכְ ְרתּו ְׁשנֵיהֶ ם‪ ,‬בְ ִרית"‪ .‬אברהם נותן לאבימלך שבע‬
‫כבשות תמורת הבאר‪ :‬מעשה המסמל את התוקף החוקי של בעלות אברהם על הבאר‪ .‬שניהם נשבעים‬
‫כדי לתת תוקף לברית ועל כן קרא למקום "באר שבע"‪.‬‬
‫**לפנינו סיפור אטיולוגי המסביר את שם "באר שבע"‪ :‬על שם שבע הכבשות שנתן אברהם לאבימלך‬
‫תמורת הבאר‪ .‬ועל שם השבועה שנשבעו ביניהם‪**.‬‬
 ‫בראשית כ"ב (א'‪-‬י"ט) – הולדת יצחק‬
‫‪ַ " -‬וי ְִהי‪ַ ,‬אחַ ר הַ ְדבָ ִרים הָ ֵאלֶה‪( "..‬פסוק א') – המחבר מקשר את עקדת יצחק לסיפור‬
‫הקודם של גירוש הגר וישמעאל‪ .‬הקשר ביניהם מעצים את ניסיון עקדת יצחק‪ ,‬כיוון‬
‫שאברהם נאלץ להיפרד מבנו ישמעאל‪ ,‬וכעת מתבקש להיפרד באופן טרגי מבנו יצחק‪.‬‬
‫ֹלהים‪ ,‬נִסָ ה ֶאת‪ַ -‬אבְ ָרהָ ם‪ – "...‬המחבר מודיע מראש לקוראים שהצו האלוהי הוא‬
‫"וְ הָ אֱ ִ‬
‫רק ניסיון לאברהם‪ ,‬ומרגיע את הקוראים ושה' לא ייראה כאל אכזר המבקש קורבנות‪.‬‬
‫‪ -‬צו ה'‪ :‬אברהם נדרש לקחת את בנו‪ ,‬יחידו‪ ,‬שאהב‪ ,‬את יצחק (הדרגתיות‪ ,‬מהקל לכבד)‬
‫וללכת ("לך לך") לארץ המוריה‪ ,‬אל אחד ההרים‪ ,‬ושם ההר אינו מוזכר‪ .‬צירוף המילים‬
‫"לך לך" מופיע במקרא פעמיים בלבד‪ ,‬בניסיון הראשון של אברהם (בראשית י"ב)‪,‬‬
‫ובניסיון האחרון‪ :‬ניסיון העקידה (בראשית‪ ,‬כ"ב)‪ .‬ביטוי זה סוגר את מעגל הצו האלוהי‬
‫ואת הניסיונות בהם עמד אברהם‪.‬‬
 ‫השוואה בין הניסיון הראשון (י"ב) לניסיון העקידה (כ"ב)‪:‬‬
‫‪ -‬הדמיון בין שני הניסיונות‪ :‬בשניהם מוצג הצו בהדרגתיות‪ ,‬מהקל אל הכבד‪ :‬בי"ב‪" :‬ארצך‪ ,‬מולדתך‪,‬‬
‫ידָך אֲ ׁשֶ ר‪ָ -‬אהַ בְ ָת‪ֶ ,‬את‪ִ -‬יצְ חָ ק"‪ .‬אולי כדי לרכך את הצו ולהקל עליו‪ .‬ובשני‬
‫בית אביך"‪ .‬ובכ"ב‪" :‬בִ נְָך ֶאת‪ְ -‬י ִח ְ‬
‫הניסיונות אברהם מקיים את הצו האלוהי ללא עוררין‪.‬‬

‫השונה‪:‬‬
‫בפרק י"ב‪ :‬אברהם נאלץ להתנתק מעברו בפרק כ"ב‪ :‬אברהם נאלץ להתנתק מעתידו (יצחק בנו‬
‫שה' הבטיח שיהיה יורשו)‪.‬‬ ‫(ארצו‪ ,‬מולדתו‪ ,‬מבית אביו ומכל שורשיו)‬
‫בפרק י"ב‪ :‬הניתוק מעברו יזכה אותו בעתיד‪ :‬בפרק כ"ב‪ :‬ניסיון העקידה עומד בניגוד להבטחות‬
‫שניתנו לו‪ .‬אברהם נאלץ לוותר על יורשו שהובטח לו‪.‬‬ ‫ה' מבטיח לו הבטחות‪ ,‬ביניהן ריבוי זרעו‪.‬‬
‫בפרק כ"ב‪ :‬יש בקשה‪" :‬קח נא‪ – "..‬כדי לרכך את הצו‪.‬‬ ‫בפרק י"ב‪ :‬יש ציווי‪" :‬לך לך‪"...‬‬
‫וכן שאם אברהם יסרב‪ ,‬הדבר לא ייחשב לו כחטא‪.‬‬
‫מסקנה – מההשוואה ניתן ללמוד שניסיון העקדה הוא הקשה ביותר מכל הניסיונות שהיו לאברהם‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪" -‬וַ י ְַשכֵם ַאבְ ָרהָ ם בַ ב ֶֹקר" (ג')‪ .‬העובדה שאברהם השכים בבוקר עשויה ללמד שכנראה כל הלילה אברהם‬
‫סבל מנדודי שינה בגלל דאגתו לבנו שעומד להיעקד‪ .‬בנוסף‪ ,‬זה מעיד שאברהם הזדרז לקיים את מצוות‬
‫ה'‪ ,‬לכן השכים מוקדם‪ .‬או אולי כך התכוון אברהם להסתיר משרה אשתו את עניין העקדה‪ .‬הוא השכים‬
‫לפני ששרה תקום ותשאל על פשר מעשהו‪.‬‬
‫ַיִקח‪ ..‬וַיְ בַ ַקע‪ַ ..‬וי ָָקם‬
‫‪ -‬בפס' זה מודגש ריבוי הפעולות המובנות מאליהן של אברהם‪ַ " :‬וי ְַׁשכֵם‪ַ ..‬ויַחֲ בֹׁש‪ ..‬ו ַ‬
‫ַו ֵילְֶך‪ – "..‬למרות שאברהם כבר זקן ויש לו עבדים רבים‪ ,‬הוא מזדרז להוציא לפועל בכבודו ובעצמו את‬
‫דבר ה'‪ .‬כמו כן‪ ,‬כיוון שלאברהם קשה המחשבה שהולך להקריב את בנו‪ ,‬הוא נוקט בפעלתנות יתרה כדי‬
‫להסיח את דעתו מהגזרה ומהסערה שבתוכו‪.‬‬
‫‪ -‬סדר הפעלים‪ :‬אברהם קודם חובש את חמורו ורק אח"כ כורת ("ויבקע) את עצי העולה‪ .‬והרי הסדר היה‬
‫צריך להיות הפוך‪ .‬שינוי הסדר מלמד שאברהם נרגש ומבולבל‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬המחבר מציין את העובדה שאברהם היה בדרך שלושה ימים‪ ,‬כדי להדגיש שהעקדה לא הייתה תוצאה‬
‫של החלטה פזיזה‪ ,‬אלא במשך שלושה ימים קשים אברהם חשב ושקל את העניין‪ ,‬וכנראה התחוללו בו‬
‫מאבקים פנימיים רבים וצער גדול‪.‬‬
‫‪ -‬אברהם מגיע אל המקום ואומר לנעריו שיחכו שם עם החמור‪ ,‬ושהוא ויצחק ילכו‪ " :‬וַאֲ נִי וְ הַ נַעַ ר‪ֵ ,‬נ ְלכָה‬
‫עַ ד‪-‬כֹה; וְ נ ְִׁש ַתחֲ וֶה‪ ,‬וְ נָׁשּובָ ה אֲ ֵלי ֶכם"‪ .‬אברהם נוקט בלשון רבים כיוון שכנראה קיווה שיחזרו ביחד‪ ,‬או‬
‫התנבא שיחזרו ביחד‪ .‬בדרכם אל מקום המזבח אברהם נותן ליצחק לשאת את הדברים הכבדים (עצי‬
‫העולה)‪ ,‬ואילו אברהם לוקח את האש והמאכלת (הסכין)‪ .‬הסיבה‪ :‬האש וסכין מסוכנים‪ ,‬ובכל זאת‬
‫אברהם דואג לבנו‪ ,‬לכן נושא אותם פן ייפגע‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬הדיאלוג בין אברהם ליצחק‪ .‬יצחק מתחיל בדיאלוג ושואל את אביו‪ִ " :‬הנֵה הָ ֵאׁש וְ הָ עֵ צִ ים‪ ,‬וְ ַאיֵה הַ שֶ ה‪,‬‬
‫ְל ֹעלָה?"‪ .‬שאלה זו מעידה על החשש שהתעורר בליבו‪ .‬הוא כנראה מבין שהוא עצמו הקורבן‪ .‬אברהם‬
‫ֹלהים י ְִר ֶאה‪-‬לנֹו הַ שֶ ה ְל ֹעלָה‪ ,‬בְ נִי"‪ .‬הוא יודע שבנו הוא הקורבן ‪ ,‬אך נאלץ לתת תשובה‬
‫משיב לו‪" :‬אֱ ִ‬
‫מתחמקת‪ ,‬ובעקיפין רומז ליצחק שהוא הקורבן‪ .‬בדיאלוג ביניהם‪:‬‬
‫• המילה "ויאמר" חוזרת חמש פעמים‪ .‬ניתן לומר שהשיחה מתנהלת כנראה בכבדות ובהפסקות‪.‬‬
‫מלמד על הקושי העצום לנהל את השיחה בגלל המתח בו אברהם ויצחק שרויים בו‪.‬‬
‫• הכינויים אב ובן‪ :‬הכינויים נועדו להבליט את הקשר הנפשי העמוק ביניהם‪ .‬יצחק רוצה ביטחון‬
‫ועידוד מאביו לכן קורא לו "אבי"‪ .‬ואברהם מבטא את כל אהבתו לבנו‪ ,‬על ידי המילה "בני"‪.‬‬
‫• הצירוף "וַ ֵילְכּו ְשנֵיהֶ ם‪ ,‬י ְַחדָ ו" מופיע פעמיים‪ :‬בפס' ו' מדובר על הליכה פיזית‪ ,‬בשלב זה יצחק לא‬
‫יודע שהוא הקורבן‪ .‬ובפס' ח' מדובר על הליכה רוחנית‪ ,‬יצחק נרמז שהוא הקורבן‪ ,‬הוא מקבל את‬
‫הדין בהבנה ומתגלה כמאמין כמו אביו‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬אברהם עומד להקריב את בנו יצחק‪ ,‬ושוב מופיע כאן ריבוי פעלים‪ָ " :‬יבֹאּו‪ַ ..‬ויִבֶ ן‪ַ ..‬ו ַי ֲערְֹך‪ ..‬וַ ַי ֲעקֹד‪..‬‬
‫ַויָשֶ ם‪ ."..‬מלמד על כך שאברהם הזדרז לקיים את הצו‪ ,‬ובדומה לפס' ג'‪ ,‬ברגע דרמטי זה הפעלתנות שלו‬
‫מוכיחה על סערת הרגשות בה הוא נתון‪ַ " .‬ו ַי ֲעקֹד" = קשר את ידיו ורגליו כפי שקושרים שה המיועד‬
‫לשחיטה‪ .‬דבר המעיד שאברהם היה מוכן לבצע את ההקרבה‪.‬‬
‫‪ -‬שיא הסיפור‪ :‬אברהם שולח את ידו ולוקח את המאכלת (=הסכין) לשחוט את בנו‪ ,‬ובכך הוא מוכיח את‬
‫מסירותו לה'‪ .‬מלאך ה' עוצר אותו ברגע הקריטי ואומר פעמיים‪ַ " :‬אבְ ָרהָ ם ַאבְ ָרהָ ם"‪ .‬הקריאה הכפולה‬
‫מביעה את הדחיפות והחשש מצד ה' שאברהם אכן יבצע את הפעולה‪.‬‬
‫ֹלהים ַא ָתה"‪ :‬מדוע רק‬
‫יְרא אֱ ִ‬
‫‪ -‬בפס' י"ב ישנו קושי תיאולוגי (= דתי‪-‬אמוני) בדברי ה'‪" ,‬כִ י עַ ָתה יָדַ עְ ִתי‪ ,‬כִ י‪ֵ -‬‬
‫כעת אלוקים יודע שאברהם ירא אותו? והרי ה' יודע הכל‪ ,‬ואף יכל לדעת זאת קודם בכך שאברהם עמד‬
‫בכל ניסיונותיו‪ .‬תשובה‪ :‬לאדם יש בחירה חופשית‪ ,‬לכן ה' לא ידע מה יבחר אברהם‪ .‬רק לאחר שראה‬
‫בפועל את החלטתו‪ ,‬ידע שאברהם עומד בניסיון‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬לאחר שמלאך ה' עוצר את אברהם‪ ,‬אברהם רואה "איל אחר"‪ ,‬הכוונה לאיל אחד‪ ,‬שנאחז בקרניו בסבך‬
‫הצמחייה‪ .‬אברהם מקריב את האיל במקום בנו – קורבן בהמה בא במקום קורבן אדם‪.‬‬
‫‪ -‬אברהם קורא למקום "ה' יראה"‪ .‬מדרש שם‪ :‬שם ה' יראה את אמונת עמו‪ ,‬כפי שראה את אמונת‬
‫אברהם‪ .‬ובעתיד הר המוריה יהיה משכן ה'‪ ,‬ואליו העם יעלה להיראות לפני ה'‪.‬‬
‫‪ -‬הקריאה השנייה של המלאך והברכות לאברהם – אברהם זוכה להבטחות כפי שניתנו לו בפרק י"ב‪ ,‬אך‬
‫כאן ניתן להם חוזק ותוקף באמצעות שבועת ה'‪" :‬בִ י נ ְִׁשבַ עְ ִתי נְאֻ ם‪-‬ה'" (ט"ז) – אברהם מקבל ברכה‬
‫אישית‪" :‬בָ ֵרְך אֲ בָ ֶרכְ ָך" (י"ז)‪ .‬ברכת ריבוי הזרע‪" :‬וְ הַ ְרבָ ה ַא ְרבֶ ה ֶאת‪-‬זַ ְרעֲָך כְ כֹוכְ בֵ י הַ שָ מַ יִ ם‪( "..‬י"ז)‪ .‬בזכותו‬
‫יִרׁש‬
‫זַרעֲָך‪ ,‬כֹל גֹויֵי הָ ָא ֶרץ" (י"ח)‪ .‬וברכה של ניצחון על יריביו‪" :‬וְ ַ‬
‫יבורכו כל גויי (= עמי) הארץ‪" :‬וְ ִה ְתבָ ְרכּו בְ ְ‬
‫איְבָ יו" (י"ז )‪.‬‬
‫ז ְַרעֲָך‪ֵ ,‬את ׁשַ עַ ר ֹ‬
‫‪ -‬אברהם חוזר אל הנערים שנשארו לרגלי ההר‪ .‬יצחק אינו מוזכר (י"ט)‪ ,‬מה שמעיד על שיתוקו הנפשי‬
‫לאחר העקידה או על כעסו על אביו‪.‬‬
 ‫מילים מנחות בפרק כ"ב‪ ,‬א'‪-‬י"ט‪:‬‬
‫• "הנני" – מופיעה בשלושה מקומות בסיפור ותורמת להבנת מצבו הטרגי של אברהם‪ :‬בפסוק א'‪ :‬אברהם‬
‫עונה לה' "הנני" ובכך מביע את מסירותו ונאמנותו כלפי ה'‪ .‬בפסוק ז'‪ :‬אברהם עונה לבנו "הנני" ובכך‬
‫מוכיח את אהבתו ומסירותו כלפי בנו יחידו‪ .‬בפס' י"א‪ :‬אברהם עונה למלאך "הנני" והוא עוצר את‬
‫העקידה‪ .‬בכך מודגש שה' אינו רוצה בקורבן אדם‪ ,‬ולמעשה פותר את הדילמה של אברהם‪ ,‬להכריע בין‬
‫נאמנותו לה' ונאמנותו לבנו‪ :‬לא צריך להכריע בין השניים‪.‬‬
‫• "בן" – מופיעה בפרק בצירופי שייכות שונים עשר פעמים‪ .‬המילה מדגישה את גודל הקורבן וממחישה את‬
‫הרגשות האבהיים של אברהם כלפי בנו ברגעים קשים אלה‪ ,‬ואת ייסורי הנפש שלו בבואו למלא את צו ה'‪.‬‬
‫• השורש י‪.‬ח‪.‬ד – מופיע שלוש פעמים‪ ,‬ותפקידו להראות את השותפות הטרגית בין האב לבן ואת התהליך‬
‫שעברו יחדיו‪.‬‬
‫• השורש ר‪.‬א‪.‬ה – מתקשר לשם שנתן אברהם למקום‪ ,‬ורומז לקדושת הר המוריה בעתיד‪ .‬בנוסף‪ ,‬מדגיש‬
‫את הראייה החלקית של האדם‪ ,‬לעומת הראייה הכוללת של האלף שרק הוא "הרואה" מי יהיה השה‪.‬‬
 ‫בראשית כ"ג – מות שרה ומערת המכפלה‬
‫מות שרה (א'‪-‬ב')‪:‬‬
‫‪ -‬בפרק הקודם (כ"ב) מסופר על סיפור עקדת יצחק‪ ,‬בו אברהם נדרש לקחת את בנו‪,‬‬
‫אהובו‪ ,‬יחידו‪ ,‬את יצחק‪ ,‬אל הר המוריה ושם לעקוד את בנו‪.‬‬
‫‪ -‬בפרקנו‪ ,‬פסוקים אלה מתארים את מות שרה בגיל ‪ ,127‬בקריית ארבע שהיא חברון‪.‬‬
‫‪ -‬תגובת אברהם למותה‪ַ " :‬ויָב ֹא‪ַ ,‬אבְ ָרהָ ם‪ ,‬ל ְִספֹד לְשָ ָרה‪ ,‬וְ לִבְ כ ָֹתּה"‪.‬‬
‫‪ -‬על פי חז"ל מות שרה מתקשר לסיפור העקידה מהפרק הקודם בהקשר של סיבה‬
‫ותוצאה‪ :‬לאחר שאברהם חזר מהר המוריה‪ ,‬לא נזכרה תגובה מצד שרה לעקדה‪ ,‬לדעת‬
‫חז"ל כאשר היא שמעה על כך (הסיבה) היא מתה מצער (התוצאה)‪.‬‬
‫‪ -‬יש הטוענים ששני אירועים אלה לא קשורים זה בזה‪ .‬ההוכחות‪ :‬יצחק נולד ששרה‬
‫הייתה בת ‪ ,90‬ואם היא נפטרה בגיל ‪ 127‬זה אומר שיצחק בן ‪ .)127-90( 37‬אך בסיפור‬
‫העקידה הוא מכונה "נער" (כבן ‪ .)13‬בנוסף‪ ,‬בסיפור העקדה נאמר שאברהם גר בבאר‪-‬‬
‫שבע‪ ,‬ואילו בפרק זה נאמר שהם גרים בקרית ארבע‪.‬‬
 ‫משא ומתן על קניית מערת המכפלה (ג'‪-‬י"ח)‪:‬‬
‫לאחר מות שרה אברהם רוצה לרכוש חלקת קבר בה יקבור את שרה‪ .‬פסוקים אלה מתארים את המשא‬ ‫‪-‬‬
‫ומתן הארוך והמפורט על קניית מערת המכפלה‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬מדוע התורה מפרטת את הבקשות‪ ,‬המיקוח והמכירה בסיפור קניית המערה? מה המגמה‬ ‫‪-‬‬
‫בסיפור זה? תשובה‪ :‬מגמת סיפור זה היא פולמוסית (= ויכוחים על זכותנו על הארץ) והוא אמור לשמש‬
‫כעדות לפני הגויים על זכותו של ישראל על ארצו‪ .‬אמנם בפרקים הקודמים ה' הבטיח לאברהם את‬
‫הארץ לזרעו‪ ,‬אך אברהם אינו מסתפק בהבטחת ה' ויוצא לממש באופן מעשי הבטחה זו באמצעות‬
‫קניית השדה ואחוזת הקבר במער המכפלה‪ .‬מעשה המבטא את התנחלותו בארץ כנען‪.‬‬
‫פרטי המשא ומתן בין אברהם לבין תושבי חת (אוכלוסייה מהעם החיתי שישבה בחברון) מלמדים‬ ‫‪-‬‬
‫שאברהם שואף לשנות את מעמדו מגר חסר כל‪ ,‬לאזרח בארץ‪ ,‬בעל אדמה וזכויות‪ .‬כמו כן‪ ,‬בהתאם‬
‫לכללי המשפט הנהוגים הוא קונה חלקים מהארץ שיהיו בבעלותו ובבעלות צאצאיו בעתיד כדת וכדין‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫אנשי חת מסרבים למכור לאברהם‪ .‬הסירוב מבוסס על חוקי המזרח הקדום שעל פיהם אסור למכור‬ ‫‪-‬‬
‫קרקעות לנוכרים שמא ישתלטו על הנחלות‪.‬‬
‫אברהם מגדיר את עצמו "גֵר‪-‬וְ תֹושָ ב"‪ ,‬ובכך הוא מציג את מעמדו המשפטי‪ :‬הוא תושב המקום אך הוא‬ ‫‪-‬‬
‫גֵר‪ ,‬זר ונוכרי ביניהם‪ ,‬ללא זכויות של תושבי קבע ולכן איננו רשאי לקנות נחלה בארץ שהיא אינה ארצו‪.‬‬
‫אברהם מבקש את אישורם של בני חת (מכובדי המקום‪ ,‬שבהמשך ישכנעו את עפרון למכור לו) לקנות‬ ‫‪-‬‬
‫באופן חוקי חלקת אדמה שתשמש לו לאחוזת קבר ושתהיה בבעלותו‪.‬‬
‫ֹלהים"‪ ,‬כלומר מכובד ונעלה‪ .‬בניגוד לצניעות שהפגין אברהם‪ ,‬הם‬
‫אנשי חת מכנים את אברהם " ְנ ִשיא אֱ ִ‬ ‫‪-‬‬
‫מפליגים בכבודו‪ ,‬אך רומזים לו שהוא עדיין לא במעמד של אזרח המקום ולכן אינו רשאי לקנות נחלה‪.‬‬
‫בני חת מנסים להתחמק מלמכור לאברהם‪ ,‬ומטעמי נימוס הם מציעים לו לבחור מקום קבורה אחר‬ ‫‪-‬‬
‫באחד מבתי הקברות שלהם‪ ,‬בהבטחה שהם לא ימנעו ממנו לקבור את מתיו‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫אברהם משתחווה לבני חת כתודה על נכונותם לתת לו במתנה אחוזת קבר‪ ,‬אך מדגיש שיסכים לקבל‬ ‫‪-‬‬
‫מהם את מערת המכפלה אך ורק תמורת כסף‪ ,‬ובמחירה המלא ("בְ כֶסֶ ף מָ לֵא")‪.‬‬
‫הוא מבקש מהם שיפצירו בעפרון (בעל השדה) למכור לו את האדמה ולא לתת לו אותה במתנה‪ .‬הסיבה‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫קבלת קבר במתנה לא מעניקה תוקף חוקי לבעלות על המקום (ט')‪.‬‬
‫באמצעות הקנייה אברהם רוצה להבטיח את הבעלות החוקית שלו ושל צאצאיו על המקום‪ .‬בנוסף‪ ,‬כך‬ ‫‪-‬‬
‫אברהם יבסס את מעמדו בארץ כנען כתושב קבע‪ ,‬כאדם שיש לו בעלות על הקרקע בארץ‪.‬‬
‫המחבר מציין ש"וְ עֶ פְ רֹון יֹׁשֵ ב‪ ,‬בְ תֹוְך בְ נֵי‪-‬חֵ ת"‪ ,‬כלומר הוא חשוב ומכובד בקרב בני המקום‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫עפרון פונה אל אברהם‪" :‬ל ֹא‪-‬אֲ ֹדנִי ְׁשמָ עֵ נִי‪--‬הַ שָ דֶ ה נ ַָת ִתי לְָך‪ ,‬וְ הַ ְמעָ ָרה אֲ ׁשֶ ר‪-‬בֹו לְָך נ ְַת ִתיהָ ; לְ עֵ ינֵי בְ נֵי‪-‬עַ ִמי‬ ‫‪-‬‬
‫נ ְַת ִתיהָ לְָך‪ְ ,‬קבֹר מֵ ֶתָך‪( ".‬י"א)‪ .‬עפרון מתייחס לבקשת אברהם למכור לו את מערת המכפלה בכסף והוא‬
‫מסרב לב באומרו "ל ֹא‪-‬אֲ ֹדנִי"‪ .‬והוא חוזר על דברי בני חת ואומר שהוא מוכן לתת לאברהם את המערה‬
‫ואפילו את כל השדה‪ ,‬אך במתנה‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫אברהם שוב משתחווה כאות תודה למחווה של עפרון כלפיו‪ ,‬ואומר לו‪" :‬לּו (= הלוואי) ְׁשמָ עֵ נִי" (‪,)13‬‬ ‫‪-‬‬
‫וחוזר על בקשתו לקבל את המערה תמורת כסף בלבד‪.‬‬
‫עפרון נוקב במחיר השדה‪ ,‬ושואל שאלה רטורית‪" :‬אֲ ֹדנִי ְׁשמָ עֵ נִי‪ֶ :‬א ֶרץ ַא ְרבַ ע מֵ אֹת ׁשֶ ֶקל‪-‬כֶסֶ ף בֵ ינִי ּובֵ ינְָך‬ ‫‪-‬‬
‫מַ ה‪ִ -‬הוא?"‪ ,‬כלומר‪ ,‬אצל אנשים מכובדים ועשירים כמונו‪ ,‬איזה חשיבות יש לסכום כה קטן?‬
‫לכאורה עפרון החיתי מגלה נדיבות בהצעתו‪ ,‬אך למעשה הוא נוקב במחיר גבוה במיוחד עבור הקרקע‬ ‫‪-‬‬
‫וזאת ניתן ללמוד על פי סיפורים אחרים במקרא‪ .‬למשל‪ :‬בויקרא כ"ז‪ ,‬ט"ז‪ ,‬ניתן ללמוד שערכו של שדה‬
‫הוא ‪ 50‬שקלי כסף‪ .‬האינטרס של עפרון היה למנוע את המכירה בכך שאברהם ישמע את המחיר הגבוה‬
‫ויוותר על בקשתו‪.‬‬
‫אברהם בניגוד לציפייה של עפרון מסכים לעסקה‪ַ " :‬ו ִי ְׁשקֹל ַאבְ ָרהָ ם לְעֶ פְ רֹן‪ֶ ,‬את‪-‬הַ כֶסֶ ף אֲ ׁשֶ ר ִדבֶ ר בְ ָאזְ נֵי‬ ‫‪-‬‬
‫בְ נֵי‪-‬חֵ ת‪ַ --‬א ְרבַ ע מֵ אֹות ׁשֶ ֶקל כֶסֶ ף‪ ,‬עֹבֵ ר ַלסֹחֵ ר"‪"( .‬שֶ ֶקל כֶסֶ ף‪ ,‬עֹבֵ ר ַלסֹחֵ ר"‪ :‬בתקופה העתיקה אמצעי‬
‫התשלום בעסקי מסחר היה באמצעות מתכות יקרות שערכן נמדד על פי משקלן)‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬לאחר מתן הכסף העסקה קוימה ואושרה‪ .‬המחבר מפרט את פרטי הנכס ואת העובדה שבני חת היו עדים‬
‫לעסקה‪ .‬לאברהם היה חשוב לבצע את העסקה בפומבי זאת כדי לתת תוקף משפטי מחייב לקניית הנכס‬
‫גם בדורות הבאים‪.‬‬
‫‪ -‬לאחר קניית השדה אברהם קובר את שרה במערת המכפלה‪ ,‬ושוב המחבר מדגיש בפס' כ' את בעלותו של‬
‫אברהם על המקום‪.‬‬

‫בסיפור זה קיימים מרכיבים המוכיחים את הקשר‪ ,‬הזכות והבעלות של אברהם וצאצאיו‪ ,‬על המקום‪:‬‬

‫‪ .1‬שם המוכר‪ :‬עפרון החיתי (י"ז ו‪-‬י"ח)‪.‬‬

‫‪ .2‬סכום הכסף ששולם‪ 400 :‬שקל כסף (ט"ז)‪ ,‬פרט המעניק לסיפור אמינות משפטית‪.‬‬

‫‪ .3‬נוכחות עדים ‪ְ " :‬לעֵ ינֵי בְ נֵי‪-‬חֵ ת‪ ,‬בְ כֹל‪ ,‬בָ ֵאי ׁשַ עַ ר‪-‬עִ ירֹו" (י"ח)‪ ,‬זאת כדי להוכיח שהקנייה נעשתה כחוק‪.‬‬

‫א‪ -‬הקמת מבנה קבוע המעיד על הבעלות (כ')‪ :‬אברהם מקים את חלקת הקבר‪.‬‬
 ‫בראשית כ"ד – אירוסי יצחק לרבקה‬
‫אברהם שולח את עבדו לארצו כדי לקחת משם אישה ליצחק בנו (א'‪-‬ט')‪:‬‬
‫אברהם מביע חשש שיצחק (יצחק בן ‪ )40‬יישא לאישה את אחת מבנות כנען‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫הסיבה לחששו‪ :‬בנות כנען היו ידועות בשחיתות מינית ובמעשים מתועבים‪ ,‬ואברהם‬ ‫‪-‬‬
‫רצה לשמור על טהרת משפחתו ודתו‪ .‬בנוסף‪ ,‬אישה מבנות כנען נמצאת קרוב לבית‬
‫הוריה‪,‬נתונה להשפעתם ועלולה להמשיך בדרכם (עבודת אלילים)‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬אישה מארץ רחוקה תנותק ממשפחתה‪ ,‬תיטמע במשפחת יצחק ותקבל‬ ‫‪-‬‬
‫עליה את האמונה המונותאיסטית והמצוות‪.‬‬
‫בגלל חששו אברהם משביע את אליעזר‪ ,‬עבדו הבכיר‪ ,‬בשם ה' שלא ייקח ליצחק אישה‬ ‫‪-‬‬
‫מבנות כנען‪ ,‬אלא מארץ מולדתו (ארם נהריים שהיא חרן)‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫אברהם מלווה את שבועתו במעשה סמלי‪ִ " :‬שים‪-‬נָא י ְָדָך‪ַ ,‬תחַ ת י ְֵרכִ י"‪ .‬העבד שם ידו תחת ירך אברהם‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫המשמעות של פעולה זו‪ :‬מקום הירך רומז על מקום ברית המילה שהיא אות ברית בין ה' לנשבע‪ .‬משום‬ ‫‪-‬‬
‫כך‪ ,‬שימת היד דווקא תחת הירך בעת השבועה מסמלת את ההתחייבות של הנשבע לצאצאי המשביע‪,‬‬
‫לקיים את השבועה בשם ה'‪.‬‬
‫יצחק מוצג כאדם פסיבי‪ :‬הוא אינו יוזם את רעיון הנישואים‪ ,‬אינו הולך לחפש לעצמו כלה‪ ,‬אינו בוחר‬ ‫‪-‬‬
‫באשתו – אלא אביו ועבדו פועלים למענו‪.‬‬
‫העבד מעלה את האפשרות שאולי האישה לא ת ֹאבֶ ה (= לא תסכים) לבוא לארץ כנען‪ ,‬ושואל את אברהם‬ ‫‪-‬‬
‫אם במצב זה הוא יסכים שיצחק ילך לארצה‪.‬‬
‫אברהם שולל זאת לחלוטין בנימוק שהארץ הובטחה לזרעו והישיבה בכנען היא מתוקף צו ה'‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫אברהם כנראה חושש שבארץ נכר בנו ייטמע בין עובדי אלילים ויאבד את אמונתו המונותאיסטית‪.‬‬
‫העבד נשבע שיעשה כדבר אברהם‪.‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫המפגש בין העבד לבין רבקה (י'‪-‬כ"ז)‪:‬‬
‫העבד לוקח איתו מתנות (" ָכל‪-‬טּוב אֲ ֹדנָיו") ועשרה גמלים והולך אל ארם נהריים‪ ,‬כך הוא רוצה להרשים‬ ‫‪-‬‬
‫את משפחת הכלה בהפגנת מצבו הכלכלי הטוב של אדונו‪.‬‬
‫לעת ערב‪ ,‬העבד וגמליו נעמדים ליד באר המים‪ ,‬שעה שבה נהגו בנות העיר לצאת ולשאוב מים‪ .‬לפני בואן‬ ‫‪-‬‬
‫העבד מתפלל לה' שיזמן לפניו את הכלה המיועדת‪ ,‬וקובע אות (סימן)‪ :‬הנערה ממנה הוא יבקש מים‬
‫ומיוזמתה תציע להשקות אותו וגם את גמליו‪ ,‬זה יהיה סימן שהיא הכלה המיועדת (י"ד)‪ .‬מבחן זה בודק‬
‫את טוב ליבה‪ ,‬נדיבותה וחריצותה של הנערה‪ ,‬שהרי השקיית עשרה גמלים לשלושה ימים זו טרחה רבה‪.‬‬
‫רבקה מגיעה כשהיא יוצאת לשאוב מים‪ .‬מקריות המכוונת על ידי ה'‪ .‬ועליה נאמר באפיון ישיר‪ " :‬טֹבַ ת‬ ‫‪-‬‬
‫מַ ְר ֶאה ְמאֹד‪ ,‬בְ תּו ָלה‪ ,‬וְ ִאיׁש ל ֹא יְדָ עָ ּה" (ט"ז)‪.‬‬
‫העבד רץ לקראתה‪ ,‬ובהתאם לאות שנקבע הוא מבקש ממנה שתשקה אותו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫רבקה מכבדת את העבד ומכנה אותו "אדני"‪ ,‬משקה אותו ולאחר מכן משקה את גמליו‪ .‬בהמשך מתוארת‬ ‫‪-‬‬
‫הפעלתנות הנמרצת של רבקה באמצעות ‪ 11‬פעלים המיוחסים לה‪.‬‬
‫ריבוי הפעלים מעיד על חריצותה ונמרצותה‪" :‬ו ֵַת ֶרד הָ עַ ְינָה" ‪-‬מעיין המים נמצא במקום נמוך דבר‬ ‫‪-‬‬
‫המצריך מאמץ רב‪ ,‬ורבקה פועלת בזריזות‪ " :‬ו ְַתמַ הֵ ר‪ַ ,‬ות ֶֹרד‪ ...‬ו ַָת ָרץ ‪ ...‬ו ִַת ְׁש ַאב‪"..‬‬
‫העבד צופה ברבקה‪ ,‬מתפעל מחריצותה ומבין שהיא המיועדת ליצחק‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫העבד מעניק לרבקה מתנות יקרות‪ ,‬ורק לאחר מכן שואל מאיזו משפחה היא – מעיד על התלהבותו‬ ‫‪-‬‬
‫מתכונותיה היפות‪ .‬הוא מחליט שהיא האישה הראויה ליצחק אפילו לפני שיודע שהיא ממשפחת אברהם‪.‬‬
‫רבקה מספרת שהיא בת בתואל‪ ,‬ובנדיבות רבה מציעה לו את בית אביה כמקום ללון בו‪ ,‬ותבן לגמליו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫העבד מודה לה' שעשה חסד עם אדונו אברהם כאשר זימן לפניו את רבקה והנחה אותו להגיע לבית‬ ‫‪-‬‬
‫משפחת אברהם‪.‬‬
 ‫העבד בבית משפחת בתואל (כ"ח‪-‬ס')‪:‬‬
‫רבקה רצה לבשר למשפחתה על הגעת האיש‪ ,‬ולבן‪ ,‬אחיה‪ ,‬מקבל את פניו ראשון (במשטר הפטריארכלי‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫הנתונה לשלטונו של האבא‪ ,‬לאחים הגדולים היה אחריות לגורל אחיותיהם) ‪.‬‬
‫המחבר מדגיש שהדבר הראשון שצד את עיני לבן הוא התכשיטים שהעבד נתן לרבקה אחותו‪ ,‬ובגלל‬ ‫‪-‬‬
‫התרשמותו הוא מקבל את פני העבד והנלווים אליו בהתלהבות ודואג לכל צרכיהם‪.‬‬
‫לפני שהעבד ואנשיו ניגשים לסעוד‪ ,‬העבד מבקש לספר תחילה את סיפורו‪ ,‬והוא עושה זאת באריכות‬ ‫‪-‬‬
‫ובפירוט רב‪ ,‬תוך השמטה והוספה של פרטים מסוימים‪.‬‬
‫לפנינו אמצעי ספרותי המכונה תופעת החזרה של פרטי הסיפור עם שינויים לצורך מספר מטרות‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫נציג את השינויים וההדגשות בדברי העבד‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫המשך‬
 ‫ההסבר לשינויים וההדגשות‬ ‫סיפור העבד בפני משפחת‬ ‫הסיפור הכתוב‬
‫רבקה‬
‫בפס' א' נאמר בכלליות‪" :‬וה' בפס' לה"‪-‬ל"ו‪ :‬העבד מפרט את אליעזר מפרט ומאריך בעושרו של אברהם‪,‬‬ ‫פירוט העושר‬
‫כדי להרשים את משפחת רבקה שתסכים‬ ‫עושרו הרב של אברהם‪ ,‬ומציין‬ ‫בֵ ַרְך ֶאת‪ַ -‬אבְ ָרהָ ם‪ ,‬בַ כֹל"‪.‬‬
‫לשידוך‪ .‬העבד מדגיש שיצחק הוא הבן‬ ‫שהוא ייתן לבנו הקטן והיחיד‬
‫היחיד שיירש את כל רכוש אביו‪.‬‬ ‫(יצחק) את כל רכושו‪.‬‬
‫כיוון שבני משפחת רבקה הם עובדי אלילים‬ ‫בפס' ל"ז‪ :‬העבד מזכיר את‬ ‫בפס' ג' אברהם השביע אותו‬ ‫טשטוש ניגודי‬
‫שבועת אברהם‪ ,‬אך משמיט את וה' לא ידוע שם‪ ,‬הוא לא רוצה להבליט את‬ ‫ב‪" :‬ה' אֱ ֹלהֵ י הַ שָ מַ יִם"‪.‬‬ ‫האמונה בין אברהם‬
‫הפערים האידאולוגיים בין המשפחות‪.‬‬ ‫שבועתו בה'‪.‬‬ ‫למשפחת רבקה‬
‫העבד רצה לתת כבוד למשפחה‪ ,‬ולתת להם‬ ‫בפס' ל"ח העבד מדגיש‬ ‫בפס' ד' אברהם רצה שכלת‬ ‫הדגשת הקשר‬
‫להרגיש מחוזרים‪.‬‬ ‫שאברהם רצה שידוך רק עם בני‬ ‫בנו תהיה מבנות חרן‪ ,‬ולא‬ ‫המשפחתי‬
‫משפחתו‪.‬‬ ‫דרש שתהיה קרובת משפחתו‪.‬‬
‫אליעזר קודם נתן לרבקה את פס' מ"ז‪ :‬אליעזר מספר שקודם אם היה מספר נתן קודם את המתנות‪ ,‬הוא‬
‫המתנות‪ ,‬ורק לאחר מכן שאל שאל מאיזו משפחה היא‪ ,‬ורק היה סותר את דבריו שאברהם רצה קודם כל‬
‫אישה ממשפחתו‪.‬‬ ‫לאחר מכן נתן לה את המתנות‪.‬‬ ‫מאיזו משפחה היא‪.‬‬

‫ההסבר לשינויים וההדגשות‬
‫העבד מקצר בחריצות רבקה מחשש‬
‫שהמשפחה תבקש להעלות את מחיר‬
‫המוהר על ביתם החרוצה‪.‬‬
‫אמנם המשפחה לא מכירה את ה'‪ ,‬אך‬
‫אמונתם האלילית אינה סותרת את‬
‫התפיסה שרצוי שהשידוך יהיה מבורך‬
‫משמים‪ ,‬לכן העבד מציין זאת‪.‬‬
‫המשך‪:‬‬
‫סיפור העבד בפני משפחת רבקה‬ ‫הסיפור הכתוב‬
‫פס' ‪ :46‬העבד משתדל לא‬ ‫פס' ‪ :20-18‬מופיע תיאור‬ ‫השמטת תיאור‬
‫להרחיב בשבחה של רבקה‪.‬‬ ‫נרחב של חריצות רבקה‪.‬‬ ‫חריצותה של‬
‫רבקה‬
‫העבד רומז שהשידוך המוצע הוא‬ ‫העבד מדגיש‬
‫רצון האל‪ .‬האל הדריך אותו‬ ‫ששידוך זה הוא‬
‫וסייע לו במציאת רבקה‪.‬‬ ‫רצון ה'‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫לאחר סיפורו הארוך של העבד הוא מבקש את ידה של רבקה‪" :‬וְ עַ ָתה ִאם‪-‬י ְֶׁשכֶם ע ִֹשים חֶ סֶ ד וֶאֱ מֶ ת‪ֶ ,‬את‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫אֲ ֹדנִי‪--‬הַ גִ ידּו לִי; וְ ִאם‪-‬ל ֹא‪--‬הַ גִ ידּו לִי‪ ,‬וְ ֶאפְ נֶה עַ ל‪-‬י ִָמין אֹו עַ ל‪ְ -‬שמ ֹאל"‪.‬‬
‫משפחת רבקה מסכימה‪ :‬קודם לבן‪ ,‬אח רבקה‪ ,‬מביע את הסכמתו מתוקף היותו אחראי לגורלה‪ ,‬ולאחר‬ ‫‪-‬‬
‫מכן אביה מסכים גם כן‪.‬‬
‫לאחר הסכמתם העבד משתחווה לה' כאות תודה ומעניק מתנות נוספות לרבקה ובני משפחתה‪ ,‬שהם מעין‬ ‫‪-‬‬
‫מוהר (נ"ג)‪ .‬לאחר מכן הם עורכים משתה‪/‬סעודה כחלק מהליך הנישואין‪.‬‬
‫העבד מבקש לקחת את רבקה ולחזור לכנען‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫בני משפחתה מבקשים‪" :‬נ ְִק ָרא ַל ַנע ֲָרה‪ ,‬וְ נ ְִׁשאֲ ָלה‪ֶ ,‬את‪-‬פִ יהָ " (נ"ז)‪ .‬הם קוראים לה ושואלים אותה‪" :‬הֲ ֵתלְכִ י‬ ‫‪-‬‬
‫עִ ם‪-‬הָ ִאיׁש הַ זֶה? וַת ֹאמֶ ר‪ֵ :‬אלְֵך" (נ"ח)‪ :‬עניין זה מלמד על עצמאותה של רבקה‪ ,‬יש חשיבות לדעתה‪ .‬זהו גם‬
‫רמז מטרים לדמותה בהמשך הסיפורים הקשורים אליה‪ :‬רבקה היוזמת והאקטיבית‪ ,‬ואילו יצחק‬
‫לעומתה פסיבי ונפעל‪.‬‬
 ‫המפגש בין יצחק לרבקה בארץ כנען (ס"א‪-‬ס"ז)‪:‬‬
‫רבקה ונערותיה מגיעים לארץ כנען‪ .‬שם רבקה רואה את יצחק שיצא "לשוח" (= לטייל) לעת ערב‪ .‬לאות‬ ‫‪-‬‬
‫כבוד ליצחק "ו ִַתפֹל‪ ,‬מֵ עַ ל הַ גָמָ ל" (ס"ד)‪ ,‬שמא היא תהיה למעלה על הגמל והוא למטה כאשר ייגש אליה‪.‬‬
‫אתנּו?"‪ ,‬והעבד עונה‪:‬‬
‫לִק ָר ֵ‬
‫הלְֵך בַ שָ דֶ ה ְ‬
‫רבקה שואלת את העבד על זהותו של האיש‪ִ " :‬מי‪-‬הָ ִאיׁש הַ ָל ֶזה הַ ֹ‬ ‫‪-‬‬
‫"הּוא אֲ ֹדנִי"‪.‬‬
‫מטעמי צניעות רבקה מתכסה בצעיף‪" :‬ו ִַת ַקח הַ צָ עִ יף‪ ,‬ו ִַת ְתכָס" (ס"ה)‪ .‬במסורת היהודית‪ ,‬בשעת טקס‬ ‫‪-‬‬
‫הכלולות‪ ,‬הכלה מכסה את פניה‪ ,‬והבסיס למנהג זה הוא מעשיה של רבקה‪.‬‬
‫יצחק ורבקה נישאים‪ .‬יצחק אוהב אותה ומוצא בה נחמה על מות אימו שרה‪ ,‬כיוון שהיא ממלאת את‬ ‫‪-‬‬
‫החלל שהשאירה אימו האהובה במותה‪ .‬כך למעשה רבקה תופסת את מקומה של שרה מבחינה פיזית‬
‫(ב"אֹהֱ ָלה" של "שָ ָרה ִאמֹו")‪ ,‬ומבחינה רגשית (" ַויֶאֱ הָ בֶ הָ ; וַ יִ נָחֵ ם ִיצְ חָ ק‪ַ ,‬אחֲ ֵרי ִאמֹו")‪.‬‬
 ‫סצנת הדפוס של סיפורי האירוסין ליד הבאר‪:‬‬
‫בבראשית כ"ד‪ ,‬י'‪-‬נ"ג‪ :‬מופיע אירוסי יצחק ורבקה‪ .‬בבראשית כ"ט‪ ,‬א'‪-‬כ'‪ :‬מופיע אירוסי יעקב ורחל‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ובשמות ב'‪ ,‬ט"ו‪-‬כ"ב‪ :‬מופיע אירוסי משה וציפורה‪.‬‬
‫המרכיבים המשותפים לסיפורים אלו‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪ .1‬נסיעת החתן (או נציגו) לארץ נכר‪ :‬החתן‪ ,‬או נציגו‪ ,‬נוסעים לארץ זרה על‪-‬מנת לחפש כלה‪.‬‬
‫‪ .2‬פגישה עם הנערה ליד הבאר‪ :‬הגבר שואב עבור הנערה מים‪ .‬נזכרים בתוליה וייחוסה של הנערה‪.‬‬
‫‪ .3‬בשורת הנערה‪ :‬הנערה רצה לבני ביתה על בוא האיש הזר‪ ,‬ויש שימוש בפועל ר‪.‬ו‪.‬ץ או מ‪.‬ה‪.‬ר‪.‬‬
‫‪ .4‬סעודה‪ :‬נערכת בבית הכלה לכבוד האיש הזר‪.‬‬
‫‪ .5‬הסכמת המשפחה‪ :‬משפחת הכלה מסכימה לנישואים בין האיש לנערה‪.‬‬
 ‫חשיבות הסצנה הזאת להבנת הדמויות‪:‬‬
‫בסיפור אירוסי רבקה ויצחק יש היפוך בתפקידי‬ ‫‪-‬‬
‫החתן והכלה‪.‬‬
‫יצחק החתן נעדר מסצנת האירוסין הגורלית בחייו‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫ולא הוא שואב את המים למען הכלה‪ .‬אלא רבקה‬
‫הכלה שואבת את המים למען העבד שנשלח ביד‬
‫אבי החתן‪ .‬לעניין זה משמעות סמלית להמשך‬
‫חייהם של רבקה ויצחק‪ :‬יצחק – כפי שהצטייר‬
‫בסצנת האירוסין שלו‪ ,‬כל חייו יהיה דמות פסיבית‪,‬‬
‫אחרים יפעילו אותו‪ .‬ורבקה – כל חייה תהיה דמות‬
‫דומיננטית‪ ,‬פעילה וחזקה‪.‬‬
 ‫בראשית כ"ז – גניבת הברכה‬
‫יצחק מבקש להעניק את ברכת הבכורה לעשיו (א'‪-‬ד')‪:‬‬
‫‪ -‬הפרק מתחיל בתיאור עיניו הכהות של יצחק‪ ,‬החלשות מלראות‪ .‬מידע זה חשוב‬
‫להמשך הסיפור משתי סיבות‪ :‬יעקב מנצל את עיוורון אביו כדי להתחזות לעשיו ולגנוב‬
‫את הברכה‪ .‬וחז"ל טענו שעיוורונו הוא סמלי לחוסר התובנה שלו לגבי הבן הראוי‬
‫לברכות‪.‬‬
‫‪ -‬יצחק קורא לעשיו "בְ נֹו הַ ָגדֹל"‪ .‬בכך המחבר רומז למניע של יצחק לתת לו את הברכה‪:‬‬
‫עשיו הוא הבן הגדול ולכן יש לו עדיפות‪ .‬עם זאת‪ ,‬עשיו אינו מכונה "בכור"‪ ,‬כדי‬
‫להזכיר שעשיו מכר את בכורתו ליעקב‪.‬‬
‫‪ -‬עשיו מיד עונה ליצחק "הנני"‪ ,‬אמירה המביעה את נכונותו ומסירותו לאביו‪.‬‬
‫‪ -‬יצחק דורש מעשיו לצוד לו ציד ולהכין לו מטעמים כדי לברכו לפני שימות‪ .‬בבקשתו‬
‫יאה לִי"‪,‬‬
‫הוא חוזר ומדגיש את המילה "לי" שלוש פעמים‪ " :‬וְ צּודָ ה לִי‪ַ ..‬ועֲשֵ ה‪-‬לִי‪ ..‬וְ הָ בִ ָ‬
‫כדי לבדוק אם עשיו יקיים את בקשתו ויטרח למענו‪.‬‬
 ‫שיתוף הפעולה בין יעקב לרבקה בגניבת הברכה (ה'‪-‬י"ז)‪:‬‬
‫רבקה שומעת את השיחה בין יצחק לעשיו‪ ,‬ורוצה שבנה האהוב‪ ,‬יעקב‪ ,‬יזכה לברכת הבכורה‪ .‬לכן היא‬ ‫‪-‬‬
‫קוראת ליעקב ומצטטת בפניו את דברי יצחק‪ .‬בדבריה היא מוסיפה שהברכה היא "לפני ה'" (ז') כלומר‬
‫בשם ה' ובהסכמתו‪ ,‬פרט שיצחק כלל לא אמר‪ .‬היא אומרת זאת כדי להדגיש את החשיבות הברכה‬
‫ולהאיץ ביעקב לפעול כדי להשיגה‪ .‬רבקה מבקשת מיעקב להביא שני גדיי עזים‪ ,‬מהם היא תעשה‬
‫מטעמים‪ ,‬ויעקב יביאם לאביו שיאכל והוא יברך אותו לפני מותו‪.‬‬
‫יעקב בדבריו מציג את הבעיה בתוכנית שלה‪ :‬ליעקב יש עור חלק‪ ,‬בניגוד לעשיו השעיר‪ ,‬ויצחק יכול למשש‬ ‫‪-‬‬
‫אותו ולהבין שהוא אינו עשיו‪ .‬כמו כן‪ ,‬יעקב חושש שמא יצחק יגלה וייחשב בעיני אביו "כמתעתע" = כמי‬
‫שמטעה אחרים‪ ,‬ואביו במקום לברך אותו‪ ,‬עלול להעניש אותו בקללה‪ .‬מכאן שיעקב לא מוטרד מהמעשה‬
‫שלא מוסרי כלפי אביו ואחיו‪ ,‬אלא חושש רק מהעונש אם ייתפס‪.‬‬
 ‫המשך ‪ -‬שיתוף הפעולה בין יעקב לרבקה בגניבת הברכה (ה'‪-‬י"ז)‪:‬‬
‫ְלָתָך בְ נִי" (י"ג) – כלומר‪ ,‬היא מקבלת עליה את האחריות‬
‫רבקה מרגיעה את יעקב ואומרת לו "עָ לַי ִקל ְ‬ ‫‪-‬‬
‫למעשה‪ ,‬והם ממשיכים על פי התוכנית‪ .‬כיוון שרבקה יודעת שיצחק העיוור ייעזר בחושיו האחרים‪ ,‬היא‬
‫פועלת בהתאם‪ :‬היא מלבישה את יעקב בבגדי עשיו‪ :‬כדי שיצחק יריח את ריח עשיו‪ .‬היא מלבישה על ידיו‬
‫וצווארו את עורות גדיי העיזים‪ :‬כדי שיצחק ימשש את השעירות כשל עשיו‪ .‬והיא שולחת אותו עם‬
‫מטעמים אל אביו‪ ,‬ומכינה אותם כפי שעשיו מכין‪ :‬כדי שיצחק יטעם את מטעמי עשיו‪.‬‬
‫התיאורים בפס' אלה מפחית מעט מאשמת יעקב‪ :‬רבקה היא היוזמת‪ ,‬והיא פועלת במרץ כדי לממש את‬ ‫‪-‬‬
‫תוכניתה הלו מוסרית‪ .‬רבקה היא המתכננת את התוכנית לפרטי פרטים‪ ,‬תוך כיסוי החושים שיצחק עלול‬
‫להשתמש בהם‪ ,‬ומוצאת פתרון לכל בעיה העלולה להיווצר‪ .‬ורבקה היא מקבלת את האשמה והקללה על‬
‫עצמה‪.‬‬
 ‫המשך ‪ -‬שיתוף הפעולה בין יעקב לרבקה בגניבת הברכה (ה'‪-‬י"ז)‪:‬‬

‫‪ -‬הסיבות לפעולותיה של רבקה‪ :‬בפרק הקודם נאמר שיעקב הוא בנה האהוב‪ .‬בנוסף‪ ,‬בתקופת הריונה ה'‬
‫הודיע לה שהאח הגדול ישתעבד לאחיו‪ ,‬לכן רבקה פועלת על פי רצון ה'‪ .‬כמו כן‪ ,‬כנראה היא אכן‬
‫מאמינה שיעקב איש תם‪ ,‬יושב אוהלים‪ ,‬לכן הוא ראוי יותר לברכת הבכורה‪.‬‬

‫‪ -‬הכינוי בן‪ :‬בפס' אלו הכינוי "בן" מלמד על ההעדפות של יצחק ורבקה והמתחים במשפחה‪ :‬עשיו‪:‬‬
‫מכונה "בנו הגדול" של יצחק‪ ,‬ויצחק מכנה אותו "בני"‪ .‬גם המחבר מייחס את עשיו ליצחק שכותב‬
‫"ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשיו בנו" (ה')‪ ,‬ולא "בנה"‪ .‬ורבקה מכנה את עשיו בפני יעקב "עשיו‬
‫אחיך"‪ ,‬ולא "בני" (ו')‪ .‬יעקב‪ :‬מכונה "בנה" של רבקה‪ ,‬והיא מכנה אותו "בני"‪.‬‬
 ‫יעקב עומד בפני יצחק (י"ח‪-‬כ"ז)‬
‫מהדיאלוג בין יצחק ויעקב‪ ,‬ניתן להבין שיצחק חושד לגבי זהות בנו‪ ,‬משום כך שאלותיו ממוקדות‪ .‬יעקב נמנע מלדבר פן יסגיר‬ ‫‪-‬‬
‫את עצמו‪ .‬אמנם יצחק עיוור אך הוא מפעיל את שאר חושיו כדי לזהות מי לפניו‪:‬‬

‫יצחק שואל‪" :‬מי אתה בני?" (י"ח) – חוש השמיעה שלו העלה בו חשד שהקול אינו של עשיו‪ .‬ויעקב משקר‪" :‬אנכי עשיו‬ ‫‪-‬‬
‫בכורך" (י"ט)‪ ,‬כאילו הוא עשיו בכורו‪.‬‬

‫יצחק שואל‪" :‬מה זה מהרת למצוא בני?"‪ ,‬כלומר‪ ,‬יצחק יודע שציד דורש זמן‪ ,‬והמהירות שבה הגיע מחשידה‪ .‬יעקב מתרץ‪ :‬ה'‬ ‫‪-‬‬
‫זימן אותו לפניו‪.‬‬

‫יצחק מבקש מיעקב לגשת אליו למששו – חוש המישוש מגביר את חשדותיו – "הקול קול יעקב‪ ,‬והידיים ידי עשיו" (כ"ב)‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫אמנם ידיו שעירות כעשיו‪ ,‬אך קולו כשל יעקב‪ .‬לכן יצחק שואל שוב "האתה זה בני עשיו?"‪ ,‬ויעקב משקר‪" :‬ויאמר אני" (כ"ד)‪.‬‬

‫יצחק מנסה להיעזר בחוש הטעם‪ ,‬בכך שמבקש לאכול את המטעמים שאותם הוא מכיר ואוהב‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫יצחק מנסה להיעזר בחוש הריח‪ ,‬והוא אומר ליעקב שייגש אליו כדי שיישק לו‪ ,‬וכך הוא יריח את ריח בגדיו‪ .‬כיוון שיעקב היה‬ ‫‪-‬‬
‫לבוש בבגדי עשיו‪ ,‬יצחק משתכנע ומברך את יעקב‪.‬‬

‫‪-‬‬
 ‫הברכות של יצחק ליעקב (כ"ח‪-‬כ"ט)‪:‬‬
‫ּומ ְׁשמַ נֵי הָ ָא ֶרץ (=מטוב הארץ) ְ רֹב דָ גָן‪ ,‬וְ ִתירֹׁש" (כ"ח)‪ :‬יעקב וצאצאיו יזכו‬
‫ֹלהים‪ִ ,‬מטַ ל הַ שָ מַ יִם‪ִ ,‬‬
‫ברכה כלכלית‪" :‬וְ י ִֶתן‪-‬לְָך‪ ,‬הָ אֱ ִ‬ ‫‪-‬‬
‫בברכת הפוריות מהשמיים ומהאדמה‪ ,‬ובשפע חקלאי‪.‬‬

‫ברכה מדינית‪" :‬יַעַ בְ דּוָך עַ ִמים‪ ,‬וְ י ְִׁש ַתחֲ וּו לְָך לְאֻ ִמים"‪ :‬יזכה בשליטה על העמים‪ .‬בנוסף‪" ,‬הֱ וֵה (=תהיה) גְ בִ יר (=אדון‪ ,‬מושל)‬ ‫‪-‬‬
‫ל ְַאחֶ יָך‪ ,‬וְ י ְִׁש ַתחֲ וּו לְָך בְ נֵי ִאמֶ ָך"‪ :‬הבן הצעיר ישלוט בבכור‪ ,‬כפי שהתגלה לרבקה בנבואה‪.‬‬

‫ּומבָ ְרכֶיָך בָ רּוְך"‪ :‬מי שיקללו או יפגע בכבודו יהיה ארור‪ ,‬ומברכו יהיה מבורך‪.‬‬
‫ברכה אישית‪" :‬א ְֹר ֶריָך ָארּור‪ְ ,‬‬ ‫‪-‬‬

‫חטאי יעקב בקטע זה‪ :‬יעקב שיקר לאביו; יעקב ניצל אדם עיוור ורימה‬
‫אותו ובכך עבר על הצו "ולפני עיוור לא תיתן מכשול"; יעקב עבר על‬
‫מצוות כיבוד האב; יעקב פעל באופן בלתי מוסרי כלפי אחיו עשיו‪.‬‬
 ‫גילוי התרמית ותגובת עשיו (ל'‪-‬ל"ח)‪:‬‬
‫‪ -‬לאחר שיצחק מסיים לברך את יעקב ואחרי שיעקב יוצא‪ ,‬עשיו נכנס עם מטעמים בידו והוא ויצחק מבינים שיעקב‬
‫רימה אותם‪ ,‬והם מגיבים באופן דומה‪ :‬יצחק – "וַ יֶחֱ ַרד יִ ְצחָ ק חֲ ָרדָ ה‪ ,‬גְ דֹלָ ה עַ ד‪ְ -‬מאֹד" (ל"ג)‪ ,‬ועשיו – " ַויִ צְ עַ ק ְצעָ ָקה‪,‬‬
‫ּומ ָרה עַ ד‪ְ -‬מאֹד"‪ .‬כמו כן‪ ,‬שניהם מדגישים את המרמה במעשי יעקב‪ :‬יצחק – "בָ א ָא ִחיָך בְ ִמ ְרמָ ה; ַויִ ַקח‪,‬‬
‫גְ ֹדלָה ָ‬
‫כָתָך" (ל"ה)‪ .‬ועשיו – מפרש את שמו של יעקב במשמעות מרמה‪" :‬הֲ כִ י ָק ָרא ְׁשמֹו ַי ֲעקֹב‪ַ ,‬ויַעְ ְקבֵ נִי (=רימה אותי) ֶזה‬
‫בִ ְר ֶ‬
‫ַפעֲמַ ִים"‪ :‬עשיו טוען שיעקב רימה אותו פעמיים‪ .‬פעם אחת –" ֶאת‪-‬בְ כ ָֹר ִתי ָל ָקח"‪ ,‬הוא ניצל אותו ואת רעבו כדי לקחת‬
‫ממנו את הבכורה‪ .‬ופעם שניה ‪" -‬וְ ִהנֵה עַ ָתה ל ַָקח בִ ְרכ ִָתי"‪ ,‬כעת גזל את הברכות המגיעות לו‪.‬‬

‫‪ -‬יצחק לא יכול לבטל את הברכות‪ ,‬כיוון שהם ניתנו כבר לפני ה' למרות מעשהו הלא מוסרי‪ .‬יצחק מספר לעשיו (‪)37‬‬
‫שברכת הפוריות והשליטה כבר ניתנו ליעקב ולא נותרו לו ברכות לעשיו‪ .‬עשיו שואל‪ַ " :‬הבְ ָר ָכה ַאחַ ת ִהוא‪-‬לְָך ָאבִ י?"‪,‬‬
‫ומתחנן שיברך גם אותו‪ .‬עשיו פורץ בבכי‪ ,‬והבכי שלו מרכך את אביו והוא מקבל ברכות‪.‬‬
 ‫הברכות לעשיו (ל"ט‪-‬מ')‪:‬‬
‫ּומטַ ל הַ שָ מַ יִם‪ ,‬מֵ עָ ל" (ל"ט)‪ ,‬ברכת פוריות ושפע‪.‬‬
‫‪ -‬ברכה כלכלית‪ִ " :‬הנֵה ִמ ְׁשמַ נֵי הָ ָא ֶרץ‪ ,‬י ְִהיֶה מֹוׁשָ בֶ ָך‪ִ ,‬‬

‫‪ -‬ברכה מדינית‪ " :‬וְ עַ ל‪ַ -‬ח ְר ְבָך ִת ְחיֶה" – צאצאיו יצטרכו להילחם כדי להגן על קיומם‪" .‬וְ ֶאת‪ָ -‬א ִחיָך ַת ֲעבֹד" – הוא‬
‫ארָך" (מ') – רמז לשחרור האדומים מעול‬
‫יהיה כנוע לאחיו‪" .‬וְ הָ יָה ַכאֲ שֶ ר ָת ִריד (=תמרוד) ּופָ ַר ְק ָת עֻלֹו מֵ עַ ל צַ ָּו ֶ‬
‫השלטון הישראלי‪.‬‬

‫‪ -‬למעשה‪ ,‬יעקב קיבל את ברכת השליטה על אחיו‪ ,‬ועשיו את היכולת למרוד בשלטון אחיו – מכאן שיהיה מתח בין שני‬
‫העמים בעתיד‪ .‬יעקב קיבל גם ברכה אישית‪ ,‬ועשיו לא קיבל‪ .‬והברכה המדינית לעשיו היא לא ממש ברכה‪ ,‬אלא‬
‫ההפך ממה שנתן ליעקב‪.‬‬
 ‫בריחת יעקב לחרן (מ"א‪-‬מ"ו)‪:‬‬
‫‪ַ " -‬ויִ ְשטֹם (=וישנא) עֵ ָשו‪ֶ ,‬את‪ַ -‬י ֲעקֹב‪ ,‬עַ ל‪-‬הַ בְ ָרכָ ה"‪ ,‬עשיו שונא את יעקב שגזל ממנו את הברכה‪ .‬הוא חושב בליבו‬
‫שאחרי מות אביו הוא יהרוג אותו‪ .‬אמנם עשיו חושב זאת בליבו‪ ,‬אך בפס' הבא הדבר נודע לרבקה‪ ,‬הכיצד? על פי‬
‫חז"ל‪ ,‬כנראה ברוח הקודש‪.‬‬

‫‪ -‬רבקה מיד מספרת ליעקב ומייעצת לו לברוח אל לבן אחיה לחרן‪ ,‬הסיבה‪ " :‬לָמָ ה ֶא ְׁש ַכל גַם‪ְׁ -‬שנֵיכֶם‪ ,‬יֹום ֶא ָחד" (מ"ה)‬
‫– היא חוששת להיות אם שכולה‪ ,‬אם ירצח עשיו את יעקב‪ ,‬גואלי הדם עלולים להרוג גם את עשיו‪.‬‬

‫ֹלקחַ ַי ֲעקֹב ִאשָ ה ִמבְ נֹות‪ֵ -‬חת כ ֵָאלֶה‪,‬‬

‫‪ -‬בפס' האחרון נאמר שרבקה אומרת ליצחק‪ַ " :‬קצְ ִתי בְ ַחיַי‪ִ ,‬מפְ נֵי ְבנֹות ֵחת; ִאם‪ֵ -‬‬
‫ִמבְ נֹות הָ ָא ֶרץ‪--‬לָמָ ה לִי‪ַ ,‬ח ִיים?"‪ .‬נראה שרבקה לא רצתה לצער את יצחק ולספר לו שעשיו זומם לרצוח אותו‪ ,‬לכן היא‬
‫אומרת לו שעשיו ציער אותה שנשא אישה מבנות חת‪ ,‬ואם יעקב גם ייקח אישה כנענית היא לא רוצה לחיות‪ .‬בכך‬
‫היא מנסה לשכנע את יצחק שיאשר את בריחת יעקב לחרן‪.‬‬
 ‫בראשית כ"ח – חלום יעקב‬
‫פס' א'‪-‬ה'‪ -‬יצחק שולח את יעקב לחרן‬
‫‪ -‬לפני שיעקב יוצא לחרן‪ ,‬יצחק מברך אותו בברכות שניתנו לו וגם לאברהם‪:‬‬
‫ִית‪ ,‬ל ְִקהַ ל עַ ִמים" (ג')‪.‬‬
‫ברכת הפוריות – " וְ ֵאל ׁשַ דַ י יְבָ ֵרְך א ְֹתָך‪ ,‬וְ יַפְ ְרָך וְ י ְַרבֶ ָך; וְ הָ י ָ‬
‫ברכת ירושת הארץ – " וְ י ִֶתן‪-‬לְָך ֶאת‪-‬בִ ְרכַת ַאבְ ָרהָ ם‪ ,‬לְָך ּו ְלז ְַרעֲָך ִא ָתְך‪--‬ל ְִר ְׁש ְתָך ֶאת‪ֶ -‬א ֶרץ‬
‫ְמג ֶֻריָך" (ד')‪.‬‬
‫יעקב עושה כמצוות אביו והולך אל פדן‪-‬ארם‪ ,‬אל לבן‪ ,‬אחי רבקה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫פס' ו'‪-‬ט'‪-‬עשיו נושא אישה נוספת מבנות ישמעאל‬
‫‪ -‬עשיו שמע שיצחק דרש מיעקב לא לשאת נשים מבנות כנען‪ ,‬וכדי לרצות אותו הוא‬
‫נושא לאישה את בת ישמעאל (ט')‪.‬‬
 ‫חלום יעקב בבית‪-‬אל (י'‪-‬כ"ב)‪:‬‬
‫יעקב נאלץ להתרחק מארצו ומביתו ולנדוד לארץ רחוקה‪ ,‬שמשם יצא סבו אברהם‪ .‬בדרכו לחרן‪ ,‬לעת ערב‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫יעקב מגיע למקום (לא נאמר מהו המקום)‪ ,‬הוא שם מתחת לראשו מאבני המקום ולן שם‪.‬‬
‫החזרה על המילה "מקום" בפס י"א‪ ,‬שלוש פעמים‪ ,‬מדגישה את חשיבות המקום‪ ,‬שם יתגלה ה' ליעקב‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫יעקב ייתן למקום את השם "בית אל"‪ ,‬ובעתיד הוא יהיה אתר פולחני קדוש‪.‬‬
‫החלומות במקרא מופיעים בשתי צורות‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ .1‬חלום בו ה' מתגלה לאדם ומוסר לו את דבריו‪.‬‬
‫‪ .2‬חלום בו מופיעות תמונות סמליות בעלות משמעות לגבי העתיד‪.‬‬
‫ה' מתגלה ליעקב בפעם הראשונה בחלום הלילה‪ .‬בחלום זה נמצא את שתי הצורות של החלומות‪" :‬וַ יַחֲ ֹלם‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫ֹלהים‪ֹ ,‬עלִים וְ י ְֹר ִדים בֹו‪ .‬וְ ִהנֵה ה' נִ צָ ב עָ לָיו‪,‬‬
‫וְ ִהנֵה סֻ לָם מֻ צָ ב ַא ְרצָ ה‪ ,‬וְ ר ֹאׁשֹו‪ ,‬מַ גִ יעַ הַ שָ מָ יְמָ ה; וְ ִהנֵה מַ לְאֲ כֵי אֱ ִ‬
‫וַי ֹאמַ ר‪( "..‬י"ב‪-‬י"ג)‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫המשמעויות הסמליות של החלום‪:‬‬
‫במישור ההיסטורי‪-‬אוניברסלי‪ :‬החלום מסמל את עלייתם וירידתם של עמים ומלכויות‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫הסיבה שהחלום מופיע דווקא בשעה זו שיעקב בורח מפני אחיו היא‪ :‬יעקב הנודד מארצו‪ ,‬הוא סמל‬
‫לעם ישראל בדורות הבאים שיוגלה מארצו בגלל עלייתם וירידתם של עמים וממלכות (מצרים‪ ,‬בבל‪,‬‬
‫בראש הסולם ניצב ה'‪ ,‬הוא אדון ההיסטוריה‪ ,‬והוא אחראי על העלאת והורדת העמים‬ ‫פרס וכו')‪.‬‬
‫שבשלטון‪ .‬הסולם המקשר בין השמים לארץ מסמל את הקשר בין האדם לאל‪.‬‬
‫במישור האישי‪ :‬החלום מסמל את הדרישה מיעקב להתעלות בסולם האמונה והמוסר‪.‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫הברכות שניתנו ליעקב – ה' מברך את יעקב באותן ברכות שהבטיח לאברהם ויצחק‪ :‬ברכת ירושת הארץ‬ ‫‪-‬‬
‫(י"ג)‪ ,‬ברכת ריבוי הזרע (י"ד)‪ ,‬ברכה לכל משפחות האדמה בזכותו (י"ד)‪ .‬בנוסף‪ ,‬יעקב מקבל הבטחה‬
‫אישית‪ :‬שה' ישמור עליו וישיב אותו לארץ (ט"ו)‪.‬‬
‫תגובת יעקב לחלום‪ :‬יעקב קם משנתו‪ .‬החלום והחוויה הרוחנית שחווה מעוררים בו התפעלות גדולה‬ ‫‪-‬‬
‫והוא מבין שבמקום קיימת נוכחות אלוהית‪ .‬בתגובתו עולה קושי‪ :‬בפס' ט"ז יעקב מתפלא על הימצאות‬
‫ה' במקום‪ ,‬הכיצד? הרי לא ידע שה' שוכן בכל העולם? פתרון‪ :‬יעקב יודע שה' נמצא בכל העולם‪ ,‬אך יש‬
‫מקומות בהם ה' מתגלה ברוחו‪ ,‬ויעקב התכוון שהוא לא ידע שזה המקום הנבחר על‪-‬ידי ה'‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫יעקב מבצע שתי פעולות כדי לקדש את המקום (י"ח‪-‬י"ט)‪:‬‬
‫" ַוי ִַקח ֶאת‪-‬הָ ֶאבֶ ן אֲ ׁשֶ ר‪-‬שָ ם ְמ ַראֲ ׁש ָֹתיו‪ַ ,‬ויָשֶ ם א ָֹתּה‪ ,‬מַ צֵ בָ ה; ַו ִיצֹק ׁשֶ מֶ ן‪ ,‬עַ ל‪-‬ר ֹאׁשָ ּה" – יעקב שם את האבן‬ ‫‪-‬‬
‫ששם מתחת לראשו כמצבה‪ ,‬ויוצק על ראשה שמן כדי לקדשה‪ ,‬וכך היא תשמש כעדות לדורות הבאים על‬
‫קדושת המקום‪.‬‬
‫" ַוי ְִק ָרא ֶאת‪ׁ-‬שֵ ם‪-‬הַ מָ קֹום הַ הּוא‪ ,‬בֵ ית‪ֵ -‬אל" – יעקב נותן למקום שם‪" :‬בית אל"‪ .‬זהו מדרש שם – יעקב‬ ‫‪-‬‬
‫ֹלהים"‪ ,‬י"ז)‪.‬‬
‫רואה במקום זה את החיבור בין השמים לארץ (" ֵאין ֶזה‪ ,‬כִ י ִאם‪-‬בֵ ית אֱ ִ‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫יעקב נודר נדר ומציג חמישה תנאים‪ ,‬ושלוש הבטחות המקבילות לתנאים שהציג (כ'‪-‬כ"ב)‪:‬‬

‫ההבטחות‬ ‫התנאים‬
‫ֵאֹלהים"‬
‫" וְ הָ יָה ה' לִי‪ ,‬ל ִ‬ ‫ֹלהים עִ מָ ִדי" "‬
‫" ִאם‪ִ -‬י ְהיֶה אֱ ִ‬
‫ּוׁשמָ ַרנִי בַ דֶ ֶרְך הַ ֶזה אֲ ׁשֶ ר ָאנֹכִ י הֹולְֵך"‬
‫" ְ‬
‫" וְ כֹל אֲ ׁשֶ ר ִת ֶתן‪-‬לִי‪ ,‬עַ שֵ ר אֲ עַ ְש ֶרנּו לְָך"‬ ‫" וְ נ ַָתן‪-‬לִי ֶלחֶ ם לֶאֱ כֹל"‬
‫" ּובֶ גֶד לִלְ בֹׁש"‬
‫ֹלהים"‬
‫" וְ הָ ֶאבֶ ן הַ ז ֹאת‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר‪-‬שַ ְמ ִתי מַ צֵ בָ ה‪--‬יִ ְהיֶה‪ ,‬בֵ ית אֱ ִ‬ ‫" וְ ׁשַ בְ ִתי בְ ׁשָ לֹום‪ֶ ,‬אל‪-‬בֵ ית ָאבִ י"‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫מתוך התנאים וההבטחות של יעקב‪ ,‬עולים שני קשיים‪:‬‬
‫קושי‪ :‬נראה שרק לאחר שיעקב יקבל מה שה' יבטיח לו‪ ,‬הוא יהיה לו לאלוהים‪ .‬האם נאמנותו של יעקב לה'‬
‫תלויה בדבר? יש בכך חוסר אמונה‪.‬‬
‫קושי נוסף‪ :‬התנאי הראשון‪ ,‬השני והחמישי דומים להבטחת ה' בחלום‪ .‬אם ה' הבטיח כבר ליעקב הבטחות‬
‫אלה‪ ,‬מדוע יעקב משתמש במילת תנאי? הרי הוא מצטייר כמפקפק במימושן‪.‬‬
‫פתרון הקשיים‪ :‬רק אם ה' יעזור לו והוא יישאר בחיים לאחר נדודיו‪ ,‬רק אז יוכל לדאוג לבית ה'‪ .‬מדברי יעקב‬
‫משתמע שבכל רגע נתון אדם יכול לחטוא ולהישפט‪ ,‬לכן התכוון שרק אם יהיה ראוי להבטחות‪ ,‬והן אכן‬
‫תקיימו‪ ,‬רק אז הוא יוכל לעבוד את ה' בבית שבנה לכבודו‪ ,‬ושם ייתן מעשר לה'‪ .‬מכאן שיעקב אינו מפקפק‬
‫בקיום הבטחות ה' – אלא בעצמו‪.‬‬
 ‫בראשית כ"ט – יעקב בבית לבן‬
‫פגישת יעקב עם הרועים ליד הבאר (א'‪-‬י"ד)‪:‬‬
‫‪ -‬יעקב מגיע לחרן‪ ,‬לבאר שהייתה בשדה‪ ,‬ושם הוא רואה שלושה עדרי צאן סמוך לה‪.‬‬
‫כאשר יעקב רואה את הרועים הוא מנהל עימם שיחה ושואל לשלום לבן בן נחור‬
‫(אח של רבקה)‪.‬‬
‫‪ -‬יעקב אומר לרועים בפליאה‪" :‬הֵ ן עֹוד הַ יֹום גָדֹול‪--‬ל ֹא‪-‬עֵ ת‪ ,‬הֵ ָאסֵ ף הַ ִמ ְקנֶה; הַ ְׁשקּו‬
‫הַ צ ֹאן‪ּ ,‬ולְכּו ְרעּו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬מדוע הם יושבים ליד הבאר ולא משקים את צאנם‪.‬‬
‫הרועים משיבים שבגלל האבן הכבדה המונחת על הבאר (שנועדה לחסום אותה‬
‫ולמנוע מעוברי אורח מזדמנים לשאוב מים יקרים מהבאר)‪ ,‬אין בכוחם לגולל אותה‬
‫עד שיתאספו כל הרועים‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬בזמן השיחה ביניהם‪ ,‬מגיעה רחל עם צאן אביה‪ .‬יעקב מתאהב בה מיד ממבט ראשון‪.‬‬
‫‪ -‬ריבוי הפעלים בפס' י'‪-‬י"א מדגיש את התרגשותו מהמפגש עימה ומניסיונו להרשים אותה‪ :‬יעקב ממהר‬
‫לגולל את האבן מעל פי הבאר – יעקב מצליח להזיז לבדו את האבן‪ ,‬מעשה שרועים רבים לא הצליחו יחדיו‬
‫לעשות‪ .‬בכך ניכר שיעקב מנסה להרשימה בכוחותיו‪ .‬לאחר מכן הוא משקה את צאן לבן – עוד מעשה‬
‫גבורה מצידו‪ .‬לבסוף‪ ,‬הוא נושק לה ובוכה מהתרגשות‪.‬‬
‫‪ -‬יעקב מספר לרחל על הקשר המשפחתי ביניהם‪ ,‬ועל כך שהוא בן רבקה‪ ,‬אחיין של לבן אביה‪ .‬מיד הם‬
‫הולכים לבית לבן‪ ,‬ונראה שלבן שמח על הגעתו‪ :‬הוא רץ לקראתו‪ ,‬מחבק אותו‪ ,‬מנשקו ומביאו לביתו‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬בפס' ב'‪-‬י' יש חזרה על המילה באר (‪ 7‬פעמים)‪ ,‬ועל הביטוי "והאבן‪ ..‬על פי הבאר" (‪ 5‬פעמים)‪ .‬הסיבות‪:‬‬
‫הבאר והמים נקשרים לאישה ולפוריות שלה‪ .‬הבאר החסומה באבן מסמלת לחסימת הפוריות של רחל‬
‫בהמשך‪ .‬כמו כן‪ ,‬האבן היא סמל למכשולים שיעמדו בפני יעקב להשגת רחל‪.‬‬
 ‫נישואי יעקב ללאה ורחל (י"ד‪-‬ל')‪:‬‬
‫‪ -‬יעקב מתחיל לעבוד אצל לבן‪ ,‬וכיוון שהם קרובי משפחה לבן לא רוצה שיעקב יעבוד ללא שכר‪ .‬לכן לבן‬
‫שואל את יעקב מה השכר שהוא מעוניין לקבל תמורת עבודתו‪ .‬לפי תשובתו של יעקב‪ ,‬המחבר מדגיש את‬
‫ההבדלים החיצוניים בין שתי הבנות של לבן‪ :‬לאה הבכורה מתוארת שעיניה רכות‪ ,‬חלשות‪ ,‬חז"ל קישרו‬
‫את רכות עיניה לעצבותה‪ .‬ורחל הקטנה מתוארת כיפת תואר ויפת מראה‪ .‬התיאור הכפול מדגיש את יופייה‬
‫דנטה גבריאל רוזטי ‪-‬‬ ‫יוצא הדופן‪.‬‬
‫חזון דנטה של רחל ולאה‬

‫רחל הצעירה מייצגת את החיים הפעילים‬

‫ואילו לאה‪ ,‬המתבוננת בהשתקפותה‬
‫במים‪ ,‬מייצגת את חיי הבינה‪ ,‬על פי‬
‫התייחסותו של המשורר האיטלקי דנטה‬
‫אליגרי‪ .‬המשורר מופיע בפינה השמאלית‬
‫העליונה‪.‬‬

‫גלריית טייט‪ ,‬לונדון‬

‫תאריך ‪1855 :‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬יעקב המאוהב ברחל מבקש ממנו אותה לאישה‪ ,‬ואף מציע הסכם מפורש ללבן‪ֶ " :‬אעֱבָ ְדָך ׁשֶ בַ ע ׁשָ נִ ים‪ ,‬בְ ָרחֵ ל‬
‫בִ ְתָך‪ ,‬הַ ְקטַ נָה"‪ .‬לבן מסכים לתנאי‪ ,‬אך הוא אינו מביע את הסכמתו באופן מפורש לשבע שנים שהציע יעקב‪,‬‬
‫דבר שיאפשר לו בבוא היום לדרוש מיעקב שבע שנים נוספות עבור רחל‪.‬‬
‫‪ -‬המחבר מציין ששבע השנים היו כימים אחדים בעיני יעקב‪ ,‬כלומר‪ ,‬הזמן היה בעיניו קצר וחסר משמעות‬
‫לעומת השכר הגדול‪ ,‬רחל‪ ,‬שהוא קיווה לה‪.‬‬
‫‪ -‬לאחר שבע שנים של עבודה‪ ,‬יעקב דורש מלבן לקיים את ההסכם ביניהם ולשאת את רחל‪ ,‬ולבן אכן עורך‬
‫לֵאה בִ תֹו‪ַ ,‬ויָבֵ א‬
‫יִקח ֶאת‪ָ -‬‬
‫משתה נישואים‪ .‬בליל הכלולות לבן מפר את ההסכם עם יעקב‪ַ " :‬וי ְִהי בָ עֶ ֶרב‪--‬וַ ַ‬
‫א ָֹתּה ֵא ָליו; ַויָב ֹא‪ֵ ,‬א ֶליהָ "‪.‬‬
‫‪ -‬התרמית מתגלה – יעקב קיבל את לאה במקום את רחל‪ .‬בסיפור זה יש פערים‪ .‬תגובותיהן של רחל ולאה‬
‫לא נמסרות לקורא‪ .‬אביהן אינו מתחשב בדעתן ורגשותיהן‪ ,‬אלא ביצע עסקאות בלי לשאול אותן על כך‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫יתנִי"‪ .‬זעקת יעקב‬
‫ית לִי‪--‬הֲ ל ֹא בְ ָרחֵ ל עָ בַ ְד ִתי עִ מָ ְך‪ ,‬וְ לָמָ ה ִר ִמ ָ‬
‫‪ -‬עם גילוי המרמה יעקב זועק‪" :‬מַ ה‪-‬ז ֹאת עָ ִש ָ‬
‫מזכירה לקורא את זעקת עשיו בעת גניבת הבכורה‪ .‬וכן שאלת יעקב "למה רמיתני?" מזכירה גם היא את‬
‫דברי עשיו‪.‬‬
‫ירה" – היה מנהג המקום להשיא את הבת‬
‫ירה‪ ,‬לִפְ נֵי הַ בְ כִ ָ‬
‫‪ -‬לבן עונה ליעקב‪" :‬ל ֹא‪-‬יֵעָ שֶ ה כֵן בִ ְמקֹומֵ נּו‪-‬ל ֵָתת הַ צְ עִ ָ‬
‫הבכורה לפני הצעירה – אך כיוון שלבן לא היה ישר עם יעקב‪ ,‬לא אמר לו זאת לפני קיום העסקה ביניהם‪.‬‬
‫‪ -‬הכינויים בפי לבן "הצעירה‪ ..‬הבכירה" רומזים ליעקב הצעיר שגנב במרמה את הברכות מאחיו הבכור וכאן‬
‫נסגר מעגל‪ :‬יעקב הצעיר ניצל את עיוורונו של אביו כדי לקחת במרמה את הברכה של אחיו הבכור‪ .‬ולבן‬
‫מנצל את חשיכת הלילה כדי לרמות את יעקב‪ ,‬ולתת לו את ביתו הבכורה – יעקב נענש על פי עיקרון מידה‬
‫כנגד מידה‪.‬‬
‫‪ -‬המילה המנחה ר‪.‬מ‪.‬ה מקשרת בין שני סיפורים אלו‪ :‬יעקב חטא במרמה – ונענש במרמה‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬מנצל את אהבתו של יעקב לרחל ומציע לו לעבוד שבע שנים נוספות עבורה‪.‬‬
‫‪ -‬יעקב נאלץ להסכים לעסקה זו ואכן עובד עוד שבע שנים‪ ,‬ומקבל לאישה גם את רחל‪.‬‬
‫‪ -‬לבן נותן לכל אחת מבנותיו שפחות‪ :‬ללאה את זילפה ולרחל את בלהה‪.‬‬
‫‪ -‬המחבר מציין שיעקב אוהב את רחל יותר מלאה (ל')‪.‬‬
 ‫עקרות רחל ופוריות לאה (ל"א‪-‬ל"ג)‪:‬‬
‫נּואה ל ֵָאה‪ַ ,‬ויִ פְ ַתח ֶאת‪ַ -‬ר ְחמָ ּה; וְ ָרחֵ ל‪ ,‬ע ֲָק ָרה" (ל"א)‪.‬‬
‫" ַוי ְַרא ה' כִ י‪ְ -‬ש ָ‬
‫‪ -‬האחיות מתוארת על דרך הניגוד‪:‬‬
‫‪ -‬לאה ‪ -‬היא האישה השנואה‪ ,‬אך לעומת אחותה היא פורייה‪.‬‬
‫‪ -‬רחל – היא האישה האהובה‪ ,‬אך עקרה‪.‬‬
‫‪ -‬כלומר‪:‬‬
‫‪ -‬לאה מייחלת לאהבת בעלה יעקב‪.‬‬
‫‪ -‬רחל מייחלת להיות אימא‪.‬‬
‫‪ -‬על רקע ההבדלים ביניהן מתחילים‪ ,‬מאבקים‪ ,‬קנאה ותחרות ביניהם‪.‬‬
 ‫המשך‪:‬‬
‫‪ -‬ללאה נולדים ארבעה בנים‪ ,‬וכל מדרש שם של אחד הבנים מלמד על משאלתה לזכות באהבת בעלה‪:‬‬
‫יׁשי" (ל"ב) – ה' ראה את מצוקתה‬
‫‪ .1‬הבכור שמו ראובן‪" :‬כִ י‪ָ -‬ר ָאה ה' בְ עָ ְניִי (= במצוקתי) כִ י עַ ָתה‪ ,‬יֶאֱ הָ בַ נִי ִא ִ‬
‫ונתן לה כפיצוי בן‪ ,‬והיא מייחלת שבזכותו בעלה יאהב אותה‪.‬‬
‫נּואה ָאנֹכִ י‪ַ ,‬וי ִֶתן‪ִ -‬לי גַם‪ֶ -‬את‪ֶ -‬זה" (ל"ג) – ה' שמע את בקשתה‪ ,‬ונתן לה‬
‫‪ .2‬הבן השני שמעון‪" :‬כִ י‪ׁ-‬שָ מַ ע ה' כִ י‪ְ -‬ש ָ‬
‫עוד בן כדי שיפצה על העלבון שהיא מרגישה כאישה השנואה על בעלה‪.‬‬
‫יׁשי ֵאלַי‪ ,‬כִ י‪ָ -‬יל ְַד ִתי לֹו ְׁשֹלׁשָ ה בָ נִים" (ל"ד) – היא מקווה שבזכות הבן‬
‫‪ .3‬הבן השלישי לוי‪" :‬עַ ָתה הַ פַעַ ם ִי ָלוֶה ִא ִ‬
‫השלישי‪ ,‬בעלה יתלווה אליה‪ .‬כלומר‪ ,‬יתקרב אליה‪.‬‬
‫‪ .4‬הבן הרביעי יהודה‪ " :‬הַ פַעַ ם אֹודֶ ה ֶאת‪-‬ה'" (ל"ה) – באמצעות בן זה היא מודה לה' על כל מה שנתן לה‪\.‬‬
‫‪ -‬הבנים הנוספים‪ ,‬אשר יוולדו בהמשך יהיו בעתיד ‪ 12‬השבטים שמהם מורכב עם ישראל‪.‬‬