‫בראשית י"ב‪ -‬לך לך‬

‫תקציר‪:‬‬
‫במרכז הפרק עומדים שני מסעות פיזיים שאברם בוחר לעשות‪ :‬האחד מארץ מולדתו אל‬
‫כנען‪ ,‬במצוות ה' (פס' א'‪-‬ט')‪ ,‬והשני למצרים בגלל הרעב הכבד בארץ כנען (פס' י'‪-‬כ')‪.‬‬
‫בשני המסעות נדרש אברם להתמודד עם תלאות ומכשולים‪ ,‬בטח על רקע גילו ואחריותו‬
‫לאשתו שרי‪ ,‬לאחיינו לוט‪ ,‬לעבדיו ולרכושו‪ .‬בה בעת מסעותיו אלה הם גם רוחניים ונפשיים‪,‬‬
‫שבהם באה לידי ביטוי שאלת האמונה והדבקות המוחלטת בה'‪ ,‬שמעורבותו ברורה בשני‬
‫המסעות גם יחד‪ .‬בסיפור זה מכוננת ברית בין ה' לאברם‪ ,‬שבה נאמנות אברם לה' והליכה‬
‫בחוקותיו תביא עליו ברכה והגנה‪ .‬הגנתו זו של ה'‪ ,‬כהבטחה לאברם‪ ,‬מתקיימת כבר בעת‬
‫הגעתו של אברם למצרים (פס' ט"ז)‪.‬‬

‫בפסוקים א'‪-‬ט' מסופר על התגלות אלוהים לאברם‪ .‬בהתגלות זו אלוהים מצווה עליו‬
‫לעזוב את ארצו‪ ,‬את מולדתו ואת ביתו‪ ,‬וללכת אל ארץ חדשה‪ ,‬שאת מיקומה הוא אינו‬
‫מגלה לו בשלב זה‪ .‬לצד הציווי יש הבטחה‪ :‬אלוהים ייתן לאברם צאצאים וירבה אותם‬
‫מאוד‪ ,‬ואף יעשה את שמו מכובד וידוע‪ ,‬ויברך את כל האנושות בזכותו‪ .‬ההבטחות‬
‫מכוונות לעתיד רחוק מאוד‪ ,‬ובזה מודגשת צדיקותו של אברם‪ ,‬שעושה מעשה של‬
‫אמונה אף על פי שהתגמול עליו יינתן בעתיד הרחוק‪ .‬אברם מגיב במילוי מידי של הצו‪,‬‬
‫לוקח עמו את אשתו ואת אחיינו ויוצא במסעו אל ארץ כנען‪ .‬בהגיעו ארצה‪ ,‬מתגלה‬
‫אליו אלוהים בשנית ומבטיח לו שהארץ תינתן לזרעו‪ .‬אברם ממשיך במסעו ברחבי‬
‫הארץ‪ ,‬מסע המסמל את בעלותם העתידית של צאצאיו על הארץ‪ .‬סיפור זה מציג את‬
‫הצד הנעלה והנשגב בדמותו של אברם‪ :‬אמונתו השלמה‪ ,‬ציותו המידי לצו ה'‪ ,‬הברכות‬
‫שהוא זוכה להן מה' ועוד‪.‬‬

‫פס' א'‪-‬ט'‪-‬חושפים את הקשר הראשוני שבין ה' לאברם‪ ,‬כאשר פנה אליו בציווי "לך לך"‪,‬‬
‫ומבקש ממנו להתנתק מכל המוכר לו‪ :‬ארצו (מרחב גיאוגרפי)‪ ,‬מולדתו (מחוז מגורים) ובית‬
‫אביו (משפחה מורחבת)‪ .‬סדר הניתוקים של אברם מסודרים מן הקל אל הכבד כדי ליצור‬
‫הדרגה בבקשה והיענות לה‪ .‬הוא אמור להתנתק מכל עברו‪ ,‬מעולמו הישן ולצאת ליעד‬
‫לא ידוע‪.‬‬
‫לך ָ‪ .‬שתי המילים הראשונות שאומר האל לאברם הן צו שבצדו ברכה‪ ,‬ייעוד והבטחה‪:‬‬ ‫לך ְ‪ְ -‬‬
‫ֶ‬
‫הצו – לעזוב את המולדת וללכת אל ארץ לא נודעת‪.‬‬
‫הייעוד – אברם יהיה לעם שיביא ברכה לאנושות‪.‬‬
‫הברכה – המילה 'ברכה' חוזרת חמש פעמים בשני פסוקים (פסוקים ב‪-‬ג) אז היא מובטחת‬
‫לאברם‪.‬‬

‫מך ָ‪ ,‬שמך יתפרסם‪ ,‬וֶהְי ֵה בְּרָ כ ָה‪ ,‬תשמש דגם‬

‫עשְׂך ָ לְגוי ֹ ג ָּדוֹל‪ .‬וַאֲבָרֶ כְך ָ‪ ,‬וַאֲג ַ ְּדלָה שְׁ ֶ‬
‫א ֶ‬
‫(ב) ו ְ ֶ‬
‫לברכותיהם של בני אדם‪ .‬כשהם יברכו זה את זה‪ ,‬הם ישתמשו בשמך‪' :‬שתזכה להיות‬
 ‫לך ָ אָא ֹר‪ ,‬ואקלל את מי‬ ‫ל ְ‬ ‫מבָרְ כ ֶיך ָ‪ ,‬אברך את המברכים אותך ‪,‬וּמְ ַ‬
‫ק ֶּ‬ ‫כאברהם'‪( .‬ג) וַאֲבָרֲ כ ָה ְ‬
‫האֲדָ מָה‪.‬‬ ‫שיקלל אותך‪ .‬וְנִבְרְ כו ּבְך ָ לא רק משפחות צאצאיך או שכניך‪ ,‬אלא כֹּל מִשְׁ ּ‬
‫פְח ֹת ָ‬
‫אברם לא יהיה אדם פרטי החי לעצמו; הוא יהפוך סמל ומופת לכול‪.‬‬

‫ההבטחות והברכות ‪ :‬ה' יעניק שכר טוב לאברהם‪ ,‬אם יעמוד בצו‪ .‬השורש המנחה ב‪.‬ר‪.‬כ‪.‬‬
‫מדגיש כי הופעת אברהם בארץ היא סימן לברכות‪ :‬ברכות אישיות לאברהם וברכה לכל‬
‫האנושות בזכות אברם‪:‬‬
‫עשְׂך ָ‪ ,‬לְגוי ֹ ג ָּדוֹל" –(הבטחה משפחיתת) ברכת פריון (גוי= עם)‪.‬‬ ‫א ֶ‬ ‫‪" -‬ו ְ ֶ‬
‫יש כאן קושי‪ :‬שרי עקרה‪.‬‬
‫פתרון‪ :‬עקרותה של שרי היא חלק ממבחנו של אברהם שצריך להאמין להבטחת ה'‪.‬‬
‫מך ָ; וֶהְי ֵה‪ ,‬בְּרָ כ ָה" – האל יפרסם אותו ויעניק לו כבוד‪.‬‬ ‫‪" -‬וַאֲג ַ ְּדלָה שְׁ ֶ‬
‫האֲדָ מָה" – כל מי שיברך את‬ ‫לך ָ‪ ,‬אָא ֹר; וְנִבְרְ כו ּבְך ָ‪ ,‬כֹּל מִשְׁ ּ‬
‫פ ְח ֹת ָ‬ ‫לּ ְ‬ ‫‪" -‬וַאֲבָרְ כ ָה‪ ,‬מְבָרְ כ ֶיך ָ‪ ,‬וּמְ ַ‬
‫ק ֶ‬
‫אברהם‪ ,‬יזכה בברכת ה' ומי שיקלל את אברהם – ייענש בקללה מאת ה' (הבטחה‬
‫אישית)‪ .‬כמו כן‪ ,‬כל האנושות תתברך בזכות אברהם (הבטחה אוניברסלית)‪.‬‬

‫המספר המקראי רוצה לצייר את דמות אברם כנאמנה ודבקה בה'‪ ,‬ועל כן הוא משתמש‬
‫בשורש הל"כ גם בתיאור הביצוע של אברם‪" :‬וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'" (פס' ד')‪.‬‬
‫אברם‪ ,‬כשהוא בן ‪ ,75‬ללא היסוס או התלבטות עוזב את אזור מגוריו אל "הארץ אשר‬
‫אראך" = מקום לא נודע‪ ,‬מבחינתו‪ .‬הוא לוקח עמו את אשתו שרי ‪ ,‬את לוט אחיינו‪ ,‬ואת כל‬
‫רכושו הפיזי והאנושי ('הנפש אשר עשו בחרן' = עבדים ושפחות שקנו‪/‬נולדו להם)‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫משלחת גדולה של אנשים וחיות משק אשר מעתיקה את מגוריה לכנען בעקבות הברית‬
‫של אברם וה'‪ .‬תכיפות הביצוע של הצו‪ ,‬מיד לאחר קבלתו‪ ,‬ללא הרהור או ערעור‪ ,‬מעידה‬
‫על גדלות אמונתו של אברהם ב‪-‬ה'‪.‬‬
‫כאשר אברם מגיע לכנען‪ ,‬הוא נודד בתוכה ועובר ממקום למקום‪ ,‬ובל מקום הוא זובח לה'‬
‫במזבח שמקים וקורא בשם ה'‪" .‬והכנעני אז בארץ" (פסוק ו') היא הערה מטרימה‬
‫שמצביעה על כך שאברם הגיע למקום המיושב בידי אחרים‪ ,‬והיא רומזת להמשך‪ ,‬שבו‬
‫עתידים אברם וזרעו לרשת ארץ שיש בה תושבי קבע‪.‬‬
‫האָרֶ ץ הַזֹּאת‪ .‬קודם לכן‪ ,‬כשאברם‬ ‫(ז) וַיּ ֵרָ א ה' אֶל אַבְרָ ם בכנען וַיֹּאמֶר ‪:‬לְז ַרְ עֲך ָ א ּ‬
‫ֶתֵן אֶת ָ‬
‫הצטווה לנסוע‪ ,‬הוא קיבל ברכה כללית‪ .‬עתה הובטחה לו מתנה מסוימת — זרעו יקבל את‬
‫ח לַה' הַנ ִּרְ אֶה אֵלָיו‪ .‬אברם בנה את המזבח הראשון לה' בעקבות‬ ‫ארץ כנען‪ .‬וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵ ּ ַ‬
‫התגלותו‪ ,‬והמזבח ישמש לזיכרון שבמקום זה התגלה אליו ה'‪ .‬המזבחות שמקים אברם‬
‫מסמלים את הקשר המשולש‪ :‬ה'‪ ,‬אברהם‪ ,‬והארץ המובטחת‪ .‬גם בפסוק ח' כתוב ‪:‬וַיִּבֶן גם‬
‫ח לַה'‪ ,‬וַיִּקְרָ א בְ ּשֵׁם ה'‪ .‬ביטוי זה מופיע כמה פעמים‪ ,‬ומשמעו הודעה פומבית‪ .‬אברם‬ ‫שָׁם מִזְבֵ ּ ַ‬
‫נדד ממקום למקום בגלל צאנו‪ ,‬אך ידע שעליו לנדוד כדי לפרסם ולהודיע בעולם את שם‬
‫ה'‪.‬‬
‫סַע אַבְרָ ם הָלוֹך ְ וְנ ָסוֹעַ הַנ ֶ ּגְבָּה‪ .‬כיוון שלא נאמר לו היכן עליו לחנות‪ ,‬וכיוון שעדיין לא‬ ‫(ט) וַיּ ִ ּ‬
‫מצא מקום שבו הרגיש נוח מספיק‪ ,‬הוא יצא מבית אל והדרים‪ .‬אברם במצרים למרות‬
 ‫הברכה שניתנה לאברם בצאתו מחרן‪ ,‬בהווה הוא נתקל בקשיים ובניסיונות‪ :‬הובטחה לו‬
‫ארץ כנען‪ ,‬אך הוא אינו יכול להמשיך לגור בה בשל הרעב; הובטח לו שיתברכו בו כל גויי‬
‫הארץ‪ ,‬והוא נאלץ להתמודד עם לקיחת אשתו בעל כורחה לביתו של מלך מצרים‪.‬‬

‫בחלקו השני של הפרק (פסוקים י'‪-‬כ') מתגלה אברם במלוא אנושיותו‪ .‬חולשותיו נחשפות‪:‬‬
‫הוא מפחד למות ברעב בארץ או למות מידי המצרים‪ ,‬ואינו שם מבטחו באלוהים שיציל‬
‫אותו מכל רע; הוא משקר ואף מוכן להקריב את כבוד אשתו כדי להציל את עצמו‪ .‬גם‬
‫כשמתברר לו שאינו עומד בסכנת מוות‪ ,‬הוא אינו מנסה לתקן את המצב שנוצר‪ .‬כאשר‬
‫מוכיחים אותו על התנהגותו‪ ,‬הוא שותק כאשם‪.‬‬
‫בפסוקים אלו מעמיד ה' את אברהם בניסיון נוסף (בנוסף לניסיון "לך לך" ציות לצו‬
‫האלוהי)‪-‬‬
‫רעב בארץ היעוד‪ .‬אחרי ההבטחה "לזרעך אתן את הארץ הזאת"‪ -‬וכבר אברהם יורד‬
‫מצריימה‪.‬‬
‫הסכנה הנשקפת‪ :‬יופייה הבלתי רגיל של שרה אשתו‪.‬‬

‫פס' י'‪-‬כ' מתארים את ירידת אברם ושרי למצרים בשל בצורת שפקדה את כנען והביאה‬
‫לרעב קשה‪ .‬מצרים‪ ,‬שנהנתה ממי הנילוס ומחקלאות יציבה‪ ,‬סיפקה לעמי האזור מזון בימי‬
‫הרעב‪.‬‬
‫ְתִי‪ ,‬הרי‬ ‫מצְרָ יְמָה‪ ,‬וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַ י אִשְׁתּ ו ֹ‪ :‬הִנ ֵּה נ ָא י ָדַ ע ּ‬ ‫הקְרִ יב את מחנהו לָבוֹא ִ‬ ‫(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר ִ‬
‫אני יודע כ ִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְ אֶה אָתּ ְ ‪ ,‬ויופייך אינו חיצוני בלבד; את גם בעלת אישיות ומעמד‪.‬‬
‫מִצְרִ ים‪ ,‬כאשר אבוא אתך למצרים‪ ,‬וְאָמְרו ּ‪ :‬אִשְׁתּ ו ֹזֹאת‪ ,‬ואז וְהָרְ גו ּ‬ ‫ה ּ‬ ‫(יב) וְהָי ָה כ ִּי י ִרְ או ּא ֹ ָ‬
‫תך ְ ַ‬
‫חיּו‪ ּ,‬יהרגו אותי מפני שירצו בך‪ .‬אברם חושש שיתנפלו עליו בשל יופיה של‬ ‫תך ְ י ְ ַ‬
‫אֹתִי וְא ֹ ָ‬
‫שרה‪ ,‬בשל אישיותה וכן בשל כספו הרב‪( .‬יג) אִמְרִ י נ ָא בין תושבי מצרים‪ ,‬כי אֲחֹתִי א ּ ְ‬
‫ָת‪,‬‬
‫בעֲבוּרֵ ך ְ‪ ,‬בגללך‪ .‬בתור אחות איש לא יפגע בי‪ .‬כך ייטב לי בזכותך‪ ,‬משום‬ ‫למַעַן יִיטַב לִי ַ‬ ‫ְ‬
‫לך ְ‪.‬‬
‫ל ֵ‬‫שיתייחסו אלי בתור אחיך‪ ,‬וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִ ּג ְ ָ‬
‫בבואם של אברם ושרי למצרים‪ ,‬מבקש אברם משרי להציג עצמה כאחותו בפני רשויות‬
‫השלטון המצרי‪ .‬הוא מבין שיופיה הרב של שרי יגרום לאנשי המלך לקחת אותה אליו‬
‫לאישה‪ .‬לו הציג אברם עצמו כבעלה‪ ,‬היו נאלצים להרוג אותו כדי לקחתה‪.‬‬
‫תוכניתו של אברם התגלתה כמועילה – שרי "אחותו" נלקחת לבית פרעה ולאברם ניתן‬
‫בעבורה רכוש רב‪ .‬הוא לא רק מפקיר את אשתו כדי להציל את חייו אלא גם לזכות‬
‫במתנות‪ .‬המלך פרעה נענש על ידי ה' על לקיחת שרי‪ ,‬וכל גופו מקבל נגעים (מחלות‬
‫עור)‪ .‬זהו ביטוי להשגחה עליונה של ה' על אברם וביתו‪ .‬פרעה ששם לב לסמיכות‬
‫המקרים‪ -‬קשר סיבתי‪ -‬זה שלקח את שרי והנגעים שפגעו בו‪ ,‬קורא במהירות לאברהם‬
‫ושואל אותו לפשר השקר‪ .‬פרעה מאשים את אברהם בשקר ומגרש את אברם ושרי‬
‫מארצו בשל התרמית שעשו‪.‬‬
 ‫סיכום‪:‬‬
‫העמדתם של שני הסיפורים השונים כל כך על אברם זה לצד זה משקפת ניסיון להציג שני‬
‫צדדים בדמותו של אברם‪ ,‬אבי האומה‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬מאמין גדול‪ ,‬נכון לוויתורים ולקרבנות‬
‫אישיים רבים למען אמונתו‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬בן‪-‬אנוש‪ ,‬בעל חולשות ופחדים‪ .‬דרכו להגשמת‬
‫ייעודו הייתה רצופה מכשולים וקשיים‪ ,‬ולא בכולם הוא עמד בהצלחה‪.‬‬

‫מטרות הפרק‬
‫הדגשת גודל האמונה של אברהם באלוהים ‪ -‬אברהם יעבור נסיונות על יד ה' כדי לבחון‬
‫את גודל אמונתו‪ .‬בפרק י"ב מופיע הניסיון הראשון‪ .‬הניסיון הראשון ילמד על אמונתו בה'‬
‫ועל הסיבה לבחירתו כאבי האומה‪ .‬למרות הקושי בעזיבת משפחתו והתנתקות מארצו‬
‫וממולדתו‪ ,‬למרות הקושי בהליכה ליעד לא ידוע ועוד בגיל מבוגר (מסע פיזי ונפשי קשה)‪.‬‬
‫למרות עקרות שרה וההבטחות לירושת הארץ אברהם מציית בלי לשאול שאלות ובלי‬
‫להטיל ספק‪ .‬הצייתנות והנאמנות לאלוהים יאפיינו את אבי האומה החדשה – אדם שמעז‪,‬‬
‫שמנסה‪ ,‬שמוכן לשחות נגד הזרם ועל כך שכרו‪.‬‬

‫אברהם‪ ,‬אבי האומה‪ ,‬הוא רק בשר ודם‪ .‬בן אדם אנושי ובעל חולשות‪ .‬לעיתים הוא נכשל‬
‫מבחינה מוסרית‪ -‬הוא משקר כשהוא מציג את שרי כאחותו‪ ,‬גורם גם לשרי לשקר‪ ,‬ומפקיר‬
‫את שרי לניאוף אצל פרעה מלך מצריים כדי להציל את עורו וגם כדי לקבל הטבות‬
‫חומריות‪.‬‬

‫שרי אישה שמוכנה להקריב את כבודה ואת גופה למען הצלת בעלה‪ -‬מצייתת בשתיקה‬
‫לבקשתו על היותה אחותו‪ .‬פרעה ייקח אותה לאישה ואברהם יינצל ואף יתעשר‪.‬‬
 ‫בראשית ט"ז‪-‬המכשולים בדרך להגשמת הבטחת ה'‪ ,‬הולדת ישמעאל ובריחתה של‬
‫הגר‪.‬‬

‫תקציר‪:‬‬

‫מעשה אמיץ שבו נוקטת שרי מתגלה בהמשך כטעות שפגעה בה‪ .‬ניסיונה לגייס את‬
‫אברם לצידה נכשל‪ ,‬וכשהיא לוקחת את השליטה בחזרה לידיה‪ ,‬היא פוגעת בהגר‬
‫שפחתה‪ ,‬אשר בורחת למדבר מפניה‪ .‬שם פוגשת הגר במלאך ה'‪ ,‬המגלה לה את‬
‫שעתיד לקרות לה ואף דורש ממנה לחזור להתענות תחת ידי גבירתה שרי‪ ,‬כדי שלא‬
‫תישקף סכנת חיים לבן שבבטנה‪.‬‬

‫(ב) וַתּ ֹאמֶר שָׂרַ י אֶל אַבְרָ ם‪ :‬הִנ ֵּה נ ָא עֲצָרַ נִי ה' מִל ֶּדֶ ת‪ ,‬אינני יכולה ללדת‪ ,‬בֹּא נ ָא אֶל‬
‫מֶנ ָּה‪ ,‬אולי יהיו לי בנים ממנה‪ .‬ייתכן ששרי חשה שהגיעה לסוף‬ ‫חתִי‪ ,‬אוּלַי אִבָ ּנ ֶה מִ ּ‬
‫שִׁפְ ָ‬
‫תקופת פריונה‪ ,‬והיא מקווה שמעשה זה יגרום אף לה ללדת‪ .‬וַיִּשְׁמַע אַבְרָ ם לְקוֹל שָׂרָ י‪.‬‬
‫אברם לא יזם את העניין ממניעיו הוא‪ ,‬אלא שיתף פעולה עם שרי וציית לה למענה בלבד‪.‬‬
‫בפרק טז מסופר על הולדת ישמעאל ועל הנסיבות שהביאו ללידתו‪ .‬בראשית הסיפור‪,‬‬
‫אברם ושרי עדיין עריריים‪ ,‬ובמלאת עשר שנים לשבתם בכנען‪ ,‬שרי נוקטת יוזמה‪ :‬היא‬
‫מציעה לאברם לקחת את שפחתה לאישה ולהוליד ממנה בן‪ .‬הבן שייוולד ייחשב יורשו‬
‫של אברם‪ ,‬ושרי תגדלו ותחנכו כבנה‪ " .‬הנה נא עצרני ה' מלדת" האמונה המשתקפת‬
‫כאן היא שהלידה כרוכה ברצונו של ה'‪.‬‬
‫הצעתה של שרי באה לאחר ששניהם עברו מסעות רחוקים יחדיו‪ ,‬וכבר עברו עשר שנים‬
‫לאִשָּׁה‪ .‬נראה‬ ‫לאַבְרָ ם אִישָׁ ּ‬
‫ה לו ֹ ְ‬ ‫ת ּ‬
‫ה ְ‬ ‫ת ּ‬
‫ִתֵן א ֹ ָ‬ ‫מאז הגיעו לכנען‪ ,‬ועדיין לא היה להם פרי בטן‪ .‬ו ַ ּ‬
 ‫שהגר ניתנה כאישה חוקית ולא כשפחה או פילגש בלבד‪ .‬אולם השינוי שחל במעמדה‬
‫הוא שיעורר בעיות בהמשך‪ .‬אברם מציית לשרי וקשוב לבקשתה‪ ,‬ואכן הגר ניתנת לו‬
‫תֵרֶ א כ ִּי הָרָ תָה‬
‫תהַר תוך זמן קצר‪ ,‬ו ַ ּ‬ ‫הג ָר ו ַ ּ ַ‬ ‫לאישה ונכנסת להריון ממנו‪( .‬ד) וַיּ ָבֹא אברם אֶל ָ‬
‫ה בְ ּעֵינ ֶי ָ‬
‫ה‪.‬‬ ‫ת ּ‬‫תקַל ג ְ ּבִרְ ּ ָ‬
‫— ו ַ ֵּ‬
‫הגר פירשה את הריונה כסימן לשינוי במעמדה‪ .‬ניתן להגיד כי הגר פירשה את הריונה‬
‫כאות לעדיפותה המוסרית על פני גברתה‪ .‬לפיכך הריונה של הגר מעצים אותה‪ ,‬וגם אם‬
‫איננה מזלזלת באופן גלוי בגברתה‪ ,‬הרי שדימויה העצמי מתחזק‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬לא‬
‫מתנהגת לפי הוראותיה‪ .‬התנהגות זאת מביאה את שרי לכעס גדול ולהטלת האשמה על‬
‫חמָסִי עָלֶיך ָ‪ .‬גרמת לי עוול‪ .‬חמס‬ ‫שָרַ י אֶל אַבְרָ ם‪ֲ :‬‬ ‫אברם‪ ,‬מחוסר אונים ותסכול‪( .‬ה) וַתּ ֹאמֶר ׂ‬
‫כאן אינו גנ ֵבה או גז ֵלה‪ ,‬אלא מעשה שנעשה שלא כדין ושלא כראוי‪( .‬ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָ ם אֶל‬
‫תך ְ בְּי ָדֵ ך ְ‪ .‬למרות שהיא הרה‪ ,‬לא אגן עליה‪ .‬את יכולה לקבלה חזרה בתור‬ ‫ח ֵ‬‫שָׂרַ י‪ :‬הִנ ֵּה שִׁפְ ָ‬
‫שפחה‪ .‬נראה כי אין לאברם קשר עמוק עם הגר‪ ,‬או שמא התפתח קשר כזה‪ ,‬אך אברם‬
‫ה שָׂרַ י‪ .‬למעשה‪ ,‬דורשת שרי‬ ‫תעַנ ֶ ּ ָ‬ ‫ב ּעֵינָיִך ְ‪ .‬ו ַ ּ ְ‬
‫הטּוֹב ְ‬ ‫ל ּ‬
‫ה ַ‬ ‫נכון לוותר עליו למען שרי — עֲשִׂי ָ‬
‫מאברם שיעמוד לצידה מול הגר‪ .‬אברם מצדו אינו נוקט עמדה פעילה‪ ,‬ובאופן סביל אומר‬
‫לשרי שתטפל בהגר בדרך הנכונה לה‪ ,‬שכן היא שפחתה והיא הממונה עליה‪ .‬שרי‬
‫מחליטה לענות את הגר עד שזאת בורחת למדבר‪. .‬‬
‫אברהם פאסיבי לשני הנשים‪ .‬שרה כנראה‪ ,‬ציפתה שאברהם יתערב לטובתה ויעמיד את‬
‫הגר במקומה‪ ,‬אך הוא לא עשה זאת‪ ,‬ולכן היא פונה לה' שיראה את מצוקתה וישפוט‬
‫לטובתה‪.‬‬

‫דמותה של שרי‪:‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬היא דמות חיובית כי היא עושה מעשה אצילי המלווה בצער‪ ,‬קנאה וסבל‬
‫מצדה‪ ,‬קושי נפשי המתבטא גם במילים שהסופר המקראי בוחר לתאר את הדמויות‬
‫ה של שרי‪.‬‬‫והקשר ביניהן‪ :‬שרה היא אשת אברהם‪ ,‬הגר היא שפחתה ואברהם הוא אִישָׁ ּ‬
‫מצד שני‪ ,‬היא דמות שלילית‪ -‬מצטיירת כאישה רעה ואכזרית על כך שהיא מתעללת‬
‫באישה הרה ושופכת את תסכולה עליה‪.‬‬

‫מלאך ה'‪ ,‬הנשלח להושיע את הגר במדבר‪ ,‬הוא הוכחה נוספת לכך שה' מחויב לבריתו‬
‫עם אברם‪ ,‬שכן הוא דואג לזרעו שבדרך‪ .‬המלאך פוגש את הגר ליד המעיין במדבר‪,‬‬
‫ובדבריו נמצאים רמזים שעשויים לסייע להגר להבין שהוא מלאך ה'‪ :‬הוא פונה אליה‬
‫בשמה (יודע מי היא‪ ,‬אך היא אינה יודעת מי הוא)‪ ,‬הוא מנבא לה צאצאים רבים שייצאו‬
‫ממנה‪ ,‬מנבא על הבן שייוולד לאברם ולה וכן דורש ממנה לקרוא לו בשם ישמעאל (כי ה'‬
‫שמע את מצוקתה)‪ .‬הגר קוראת לבאר שעל ידה פגשה את המלאך "באר לחי רואי"‪,‬‬
‫כלומר הבאר לה' שראה אותה ואת המשבר שלה‪ ,‬ולאחר מכן חוזרת להתענות תחת‬
‫גבירתה‪ ,‬כמצוות המלאך‪ ,‬ויולדת את ישמעאל לאברם‪ ,‬בהיותו בן ‪ 86‬שנים‪.‬‬
‫לאַך ְ ה'‪ :‬הַרְ בָּה אַרְ בֶּה אֶת ז ַרְ עֵך ְ‪ ,‬הילד שברחמך יגדל ויהיה לעם גדול ‪ ,‬וְל ֹא‬ ‫ל ּ‬
‫ה מַ ְ‬ ‫(י) וַיֹּאמֶר ָ‬
‫סָפֵר מֵרֹב‪ .‬אף בנה של הגר יזכה בהתגשמותה של ברכת הזרע ועצמתו שניתנה‬ ‫יִ ּ‬
‫לאברם‪.‬‬

‫פֶרֶ א אָדָ ם‪ ,‬בין בני האדם הוא יהיה דמות פראית‪ ,‬בלתי ממוסדת ובלתי‬ ‫(יב) ו ְהוּא יִהְי ֶה ּ‬
‫מיושבת‪ .‬י ָדו ֹבַכֹּל וְי ַד כֹּל ב ּו‪ ֹ,‬תמיד יהיה מעורב בתגרות‪ ,‬בקטטות ובמלחמות‪ .‬ייתכן‬
‫שהמלאך רומז בדבריו לנטייתם של ישמעאל וצאצאיו לחיי נוודות‪ ,‬וכדרכם של נוודים‪ ,‬הם‬
‫אחָיו יִשְׁכֹּן‪ .‬הוא יגיע לגדולה בעיני אחיו‬ ‫צפויים לחיי שוד וסכסוכים‪ ,‬ובכל זאת — וְעַל ּ‬
‫פְנֵי כ ָל ֶ‬
‫ובני משפחתו‪.‬‬
‫ניתן לפרש בשורה זו כנבואה חיובית ‪ -‬ישמעאל יחיה חיי חופש‪ ,‬לעולם לא ישועבד לאדם‬
‫אחר‪ ,‬הוא יעסוק בתחומים רבים‪ ,‬יהיה בעל נכסים רבים ומנהיג למשפחתו; או כנבואה‬
‫שלילית ‪ -‬ישמעאל יהיה אדם פראי ואלים‪ ,‬יריב תמיד עם הסובבים אותו וירדֶ ה בבני‬
‫משפחתו‪.‬‬

‫לאַבְרָ ם בֵּן‪ .‬וַיִּקְרָ א אַבְרָ ם שֶׁם בְּנו ֹאֲשֶׁר יָלְדָ ה ָ‬

‫הג ָר‪ ,‬יִשְׁמָעֵאל‪ .‬ייתכן שאף על‬ ‫הג ָר ְ‬ ‫(טו) ו ַ ּ ֵ‬
‫תלֶד ָ‬
‫פי שאברם לא שמע מהגר את השם שעליו המליץ המלאך‪ ,‬הוא בחר בעצמו שם זה‪ ,‬כיוון‬
‫שה' שמע אליו ואל עוניו‪ ,‬כשנתן לו את בנו בכורו‪.‬‬

‫לסיכום‪:‬‬
‫אברם מסכים להצעת שרי‪ .‬ואולם כאשר הגר הרה‪ ,‬היחסים בין בני המשפחה מתערערים‪:‬‬
‫ה‪ ,‬שרי זועמת על יהירותה של הגר ומטילה את כל האשמה על‬‫ת ּ‬
‫הגר מזלזלת בג ְ ּבִרְ ּ ָ‬
‫אברם‪ ,‬אברם מתחמק מאחריות‪ ,‬מפגין אדישות לגורל הגר ומתיר לשרי לעשות בה ככל‬
‫העולה על רוחה‪ .‬שרי מתעללת בהגר עד שזו נאלצת לברוח מפניה אל המדבר‪ .‬במדבר‬
‫מתגלה אליה מלאך ה' ומבטיח לה שתלד בן‪ .‬מלאך ה' מורה להגר לשוב לבית אברם‬
‫ושרי‪ ,‬והיא עושה כדבריו‪ .‬ישמעאל נולד כשאברם היה בן ‪ 86‬שנים‪.‬‬

‫מדרש שם‬
‫לאַך ְ ה'‪ :‬הִנ ָּך ְ הָרָ ה‪ ,‬כפי שאת כבר יודעת‪ ,‬אבל אני מבשר לך —‬ ‫ל ּ‬
‫ה מַ ְ‬ ‫ישמעאל‪( -‬יא) וַיֹּאמֶר ָ‬
‫ת בֵּן‪ ,‬ולא בת‪ .‬ו ְקָרָ את שְׁמו ֹיִשְׁמָעֵאל כ ִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵך ְ‪.‬‬‫וְיֹלַדְ ּ ְ‬
‫באר לחי רואי‪ -‬הגר קוראת לבאר שעל ידה פגשה את המלאך "באר לחי רואי"‪ ,‬כלומר‬
‫הבאר לה' שראה אותה ואת המשבר שלה‪.‬‬
 ‫מטרות הפרק‬
‫אצילות שרי‪ -‬היא עדיין עקרה ונואשת לבן‪ .‬היא מנסה לקדם את העניין בעצמה בלי‬
‫לחכות לאלוהים‪ .‬שרי לוקחת יוזמה ועושה שוב מעשה עבור אברהם הערירי (המעשה‬
‫הראשון היה במצרים מול פרעה בפרק י"ב)‪ .‬היא לא מוכנה שבן משק ביתו יירש אותו‪,‬‬
‫אלא זרעו‪ ,‬ולכן נתנה לאברהם את הגר שפחתה‪ .‬במעשה זה היא מוותרת על כבודה‬
‫למען אברהם‪.‬‬
‫האומנם שרי אצילה? הרי היא ביקשה להיבנות מהגר – רצתה לאמץ את הבן שיוולד‪ .‬היא‬
‫גם ידעה עפ"י חוקי קדם שאישה עקרה חייבת לתת לבעלה את שפחתה‪.‬‬

‫אברהם ‪ -‬פאסיבי וצייתן לשרי‪ .‬או שאולי הוא בעצם בעל מתחשב שיודע כמה אשתו היא‬
‫אומללה ולכן מוכן לשכב עם הגר ובהמשך גם מאפשר לאשתו אפילו לענות את הגר‬
‫השפחה המתנשאת‪.‬‬

‫תכניות של בני האדם וכוונותיהם הטובות לא תמיד עולות בקנה אחד עם תוכניות‬
‫האלוהים – התערבות אנושית יוצרת מתחים ובעיות‪ .‬הפרק מלמד כי האדם צריך לחכות‬
‫בסבלנות ובאמונה עד לקיום ההבטחות האלוהיות‪.‬‬

‫בראשית י"ח‪-‬הבשורה על הולדת יצחק‪ ,‬החרבת סדום ועמורה‪.‬‬

‫תקציר‪:‬‬

‫בפרק יח מובאים שני סיפורים‪ ,‬המדגישים את צדיקותו המוסרית של אברהם‪ .‬הסיפור‬

‫הראשון בפרק מתאר כיצד זוכה אברהם לביקור אלוהי‪ .‬שלושה "אנשים" (מלאכי ה'‪ ,‬או‬
‫ה' עצמו בלוויית שני מלאכים) מופיעים בקרבת אוהלו‪ ,‬ואברהם ממהר לארחם באדיבות‬
‫ובנדיבות‪ .‬האירוח המופתי מאיר את הפן המוסרי בדמותו של אברהם‪ ,‬שרותם את כל בני‬
‫ביתו לארח אנשים זרים כדי להקל עליהם את קשיי הדרך‪ .‬לאחר הארוחה‪ ,‬אורחיו של‬
 ‫אברהם מבשרים לו שבעוד שנה עתיד להיוולד לו בן משרה‪ .‬שרה מתקשה להאמין‬
‫ל ּ‬
‫מָה‬ ‫לבשורה‪ ,‬וצוחקת בלבה‪ .‬צחוקה נתפס כספקנות בכוחו של ה' ועל כן היא ננזפת‪ָ " :‬‬
‫האַף אֻמְנ ָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנ ְּתִי" (פסוק ‪ .)13‬ושוב חוזרת ההבטחה‬ ‫חקָה שָׂרָ ה לֵאמֹר ַ‬ ‫ז ֶּה ָ‬
‫צ ֲ‬
‫חיּ ָה ו ּ ְ‬
‫לשָׂרָ ה בֵן" (פסוק ‪.)14‬‬ ‫למּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיך ָ כָּעֵת ַ‬
‫להולדת בן בעוד שנה‪ַ " :‬‬

‫הסיפור השני בפרק מביא את המשכו של אותו ביקור‪ :‬שיחת ה' ואברהם‪ ,‬המתרחשת‬
‫לאחר יציאת האורחים לדרכם‪ .‬ה' החליט להשמיד את סדום ועמורה עקב חטאי תושביהן‪,‬‬
‫ומגלה את החלטתו לאברהם‪ .‬בכך מבקש ה' ללמד את אברהם כיצד נעשה משפט‬
‫צדק‪ ,‬כדי שאברהם ילמד את בניו ללכת בדרכי ה' ולעשות משפט צדק‪ .‬במקום לקבל‬
‫בהכנעה את גזר הדין האלוהי נגד סדום ועמורה‪ ,‬אברהם מוחה נגדו בתוקף‪ .‬הוא חוזר‬
‫ל ּך ְ" כדי לנסות למנוע את ביצוע גזר הדין; הוא שואל שאלות‬ ‫ללָה ָ‬ ‫ח ִ‬
‫ואומר לאלוהים " ָ‬
‫ס ּ‬
‫פֶה צַ ִּדיק עִם רָ שָׁע" (פסוק ‪,)23‬‬ ‫האַף ּ ִ‬
‫ת ְ‬ ‫רטוריות שמבקרות את החלטת האל‪ ,‬כגון " ַ‬
‫פָט" (פסוק ‪ )25‬ועוד‪ .‬עם זאת‪ ,‬גישתו של אברהם אינה‬ ‫משְׁ ּ‬ ‫השֹׁפֵט כ ָּל ָ‬
‫האָרֶ ץ ל ֹא יַעֲשֶׂה ִ‬ ‫" ֲ‬
‫מבוססת על זלזול באל ועל חוצפה אלא על כבוד לאל ועל ציפייה שהאל‪ ,‬כשופט צדק‪,‬‬
‫יערוך משפט צדק‪ .‬אברהם מבקש מאלוהים להפעיל לא רק את מידת הצדק אלא גם את‬
‫מידת הרחמים‪ ,‬ולהציל את העיר אם יימצאו בה עשרה צדיקים‪ .‬אלוהים מסכים‪ ,‬ואברהם‬
‫שב למקומו‪ .‬סיפור זה מאיר את מוסריותו של אברהם‪ ,‬את דאגתו ואת רגישותו לחיי אדם‬
‫ומלחמתו למשפט צדק‪ ,‬שלו זכאים כל בני האדם מידי אלוהים‪.‬‬

‫אברהם כמכניס אורחים‪ -‬בפסוקים ב'‪-‬ח' אברהם מתגלה כאדם חרוץ‪ ,‬נמרץ ונדיב‪ .‬אפיונו‬
‫של אברהם נעשה באופן עקיף בטקסט‪ ,‬באמצעות ריבוי הפעלים שמתארים את הפעולות‬
‫הרבות שאברהם עושה בעצמו בזמן קצר‪ .‬אברהם מוצג בראשית הפרק כמארח מושלם‪.‬‬
‫השורש המנחה כאן מ‪.‬ה‪.‬ר‪ .‬כדי להראות זאת‪.‬‬
‫הפעולות שעשה שמלמדות על תכונותיו‪:‬‬
‫שימוש בכינויים "אדונים" "ועבדיך"‪.‬‬
‫קַח־נ ָא‬‫אברהם מציע לרחוץ את רגלי האורחים וכן מציע להם לנוח בצל העץ‪( :‬ד ) י ֻ ּ‬
‫העֵץ‪.‬‬ ‫ּתחַת ָ‬‫השָּׁעֲנו ּ ַ‬
‫מְעַט־מַי ִם וְרַ חֲצו ּרַ גְלֵיכ ֶם ו ְ ִ‬
‫אירוח באמצעות סעודה‪ -‬הוא לא נותן לעבד (נער‪/‬שליח‪/‬עוזר) שלו לחפש עגל להאכיל‬
‫את האורחים כי חושש שהעבד יקח את הדבר הראשון שימצא אלא מחפש בעצמו‪( .‬ו)‬
‫קמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת׃‬
‫סאִים ֶ‬
‫מהֲרִ י שְׁלֹשׁ ְ‬‫הלָה אֶל־שָׂרָ ה וַיֹּאמֶר ַ‬ ‫וַיְמַהֵר אַבְרָ הָם הָא ֹ ֱ‬

‫מקום ההתרחשות של פרק י"ח הוא אלוני ממרא שליד חברון‪ .‬הזמן הוא שעות הצהריים‬
‫החמות‪ ,‬ולמרות זאת אברהם יושב בפתח האוהל מוכן ומזומן לארח עוברי אורח באוהלו‪.‬‬

‫ריבוי פעלים‪ :‬אברהם עושה את כל הפעולות במהירות – וימהר‪ ,‬ויאמר‪ ,‬וירץ‪ ,‬ויקח‪ ,‬ויתן‬
‫ויעמוד‪ .‬הפעלים מדגישים את העניין שביצע לבדו את הכנסת האורחים ללא עזרה‬
‫ממשרתיו‪.‬‬
 ‫הכנסת האורחים מלמדת על אדם שדואג לזולת‪ ,‬אדם שמכבד ואוהב את הזולת‪ ,‬אדם‬
‫נדיב ואנושי הרגיש לצורכי האחר‪ -‬תכונות אלה ראויות למנהיג של העם‪.‬‬

‫הבשורה על הולדת הבן‪:‬‬

‫חיּ ָה" ‪ -‬בדיוק היום‪ ,‬בעוד שנה‪.‬‬ ‫"כָּעֵת ַ‬
‫לשָׂרָ ה‪ ,‬א ֹרַ ח כ ַּנ ָּשִׁים" ‪ -‬שרה כבר אינה פורייה‪ .‬זאת כדי להעצים את הנס‬‫להְיוֹת ְ‬‫"חָדַ ל ִ‬
‫שבהולדת הבן‪.‬‬
‫שרה לא מאמינה כי תלד בן מבחינה ביולוגית ופיזית כי היא ואברהם מאוד זקנים‪ .‬היא‬
‫טוענת שהיא זקנה ואין תיקווה עוד לפריון ואף צוחקת על אברהם שהוא זקן‪ .‬שרה לא‬
‫מאמינה ביכולת ה' לממש את הנס ואף "צוחקת בקרבה" וצחוק בלב מעיד על לעג וחוסר‬
‫אמונה‪.‬‬

‫ה' כמשכין שלום בין בני זוג‪ -‬למרות ששרה צחקה שהיא תלד‪ ,‬כי גם היא וגם בעלה‬
‫"זקנים" מידי בשביל לעשות ילדים‪ .‬ה' לא אומר לאברהם ששרה צחקה גם בגללו כדי‬
‫לא לצערו‪.‬‬

‫חיּ ָה כעת בעוד שנה‪ ,‬אם נחיה ונזכה בעוד שנה ‪,‬וְהִנ ֵּה בֵן‬ ‫(י) וַיֹּאמֶר ‪ :‬שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיך ָ כָּעֵת ַ‬
‫פֶתַח הָאֹהֶל‪ ,‬נראה שהאוהל לא היה רחוק מן העץ‪ .‬ו ְהוּא‬ ‫שמַעַת ּ‬ ‫ְתך ָ‪.‬וְשָׂרָ ה ֹׁ‬‫לשָׂרָ ה אִשׁ ּ ֶ‬ ‫ְ‬
‫אַחֲרָ יו‪ .‬כנראה‪ ,‬האיש עמד אחרי הפתח‪ ,‬ופנה לכיוון השני‪ ,‬כך שלא הבחין ששרה ראתה‬
‫ושמעה הכול‪( .‬יא) וְאַבְרָ הָם וְשָׂרָ ה זְקֵנִים בָ ּאִים בַּיָּמִים‪ ,‬זקנים מופלגים — אברהם באותה‬
‫לשָׂרָ ה א ֹרַ ח כ ַּנ ָּשִׁים‪ .‬מחזור‬
‫להְיוֹת ְ‬
‫עת בן תשעים ותשע שנה‪ ,‬ושרה בת תשעים‪ .‬חָדַ ל ִ‬
‫הווסת של שרה כבר פסק‪.‬‬
‫ה‪ ,‬שרה‪ ,‬הנמצאת לבדה‪ ,‬צחקה בלא קול‪ .‬לֵאמֹר‪ :‬אַחֲרֵ י בְלֹתִי‬ ‫תצְחַק שָׂרָ ה בְ ּקִרְ בָ ּ ּ‬ ‫(יב) ו ַ ּ ִ‬
‫הָיְתָה לִּי עֶדְ נ ָה? האם אחרי שהזדקנתי ופסק המחזור שלי‪ ,‬ישוב גופי ויתעדן? הרי תהליך‬
 ‫זה אינו הפיך‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬וַאדֹנִי‪ ,‬אברהם זָקֵן‪( .‬יג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָ הָם — כך התגלה כי‬
‫שָרָ ה‬ ‫מָה ז ֶּה צָ ֲ‬
‫חקָה ׂ‬ ‫ל ּ‬
‫האנשים אינם אלא מלאכים‪ ,‬שליחי האל שהתלבשו בדמות אדם‪ָ : .‬‬
‫האַף אֻמְנ ָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנ ְתּ ִי? הצחוק מתפרש כאן כביטוי להטלת ספק בכך‬ ‫לֵאמֹר‪ַ :‬‬
‫פָלֵא מֵה' ָּדבָר‪ ,‬האם קיים דבר הנבצר מיכולתו של‬ ‫שהדבר יכול להתקיים‪( .‬יד) הֲי ִ ּ‬
‫לשָׂרָ ה בֵן‪ .‬הדבר אכן יקרה‪ ,‬ואז שוב אתגלה‬ ‫חיּ ָה‪ ,‬ו ּ ְ‬
‫למּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיך ָ כָּעֵת ַ‬ ‫אלוקים ?! ַ‬
‫חקְתּ ִי‪ .‬נראה כי אברהם‪ ,‬שעמד עד כה סמוך לאוהל‪,‬‬ ‫חשׁ שָׂרָ ה לֵאמֹר‪ :‬ל ֹא צָ ַ‬ ‫תכ ַ ֵ‬‫אליך‪( .‬טו) ו ַ ּ ְ‬
‫נכנס עתה לתוכו כדי לדבר אִתה‪ .‬ייתכן שהוא חש שונה משרה כלפי הבשורה‪ .‬וכיוון שה'‬
‫סיפר לו על צחוקה של שרה‪ ,‬הוא ניגש לשאול אותה לפשרו‪ .‬אלא ששרה‪ ,‬שלא‬
‫השמיעה כל קול‪ ,‬מכחישה את הדבר‪ ,‬כ ּ ִי י ָרֵ אָה — משום שפחדה להודות בצחוקה‪ .‬הדבר‬
‫מחזק את הפירוש שזהו צחוק המבטא חוסר אמונה‪ .‬אילו היה זה ביטוי לשמחה גרידא‪ ,‬לא‬
‫חק ּ ְ‬
‫ְת‪.‬‬ ‫היתה רואה לנכון להכחישו ‪ .‬וַיֹּאמֶר אברהם‪ ,‬או‪ :‬ה' ‪ :‬ל ֹא‪ ,‬כ ִּי ָ‬
‫צ ָ‬

‫ה' כשופט צדק‪ -‬אלוהים מחליט לשתף את אברהם בתוכניתו להשמיד את סדום ועמורה‪.‬‬
‫לפני שה' מכריע בנוגע לגורל סדום ועמורה – הוא מחליט "לרדת" לבדוק מה קורה פה‬
‫למטה‪.‬‬

‫למַעַן אֲשֶׁר‪ ,‬כי יְצַו ֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתו ֹאַחֲרָ יו‪ ,‬וְשָׁמְרו ּ ֶּדרֶ ך ְ ה'‬
‫(יט) כ ִּי י ְדַ עְתּ ִיו‪ ,‬אהבתי אותו‪ְ ,‬‬
‫הבִיא ה' עַל אַבְרָ הָם אֵת אֲשֶׁר ִּדבֶּר עָלָיו‪ .‬וכך יוכל‬ ‫למַעַן‪ ,‬בעבור ָ‬ ‫לעֲשׂוֹת צְדָ קָה וּמִשְׁ ּ‬
‫פ ָט ‪ְ ,‬‬ ‫ַ‬
‫דבר ה' להתממש באברהם‪ .‬ה' בחר באברהם כאב האומה שתנחל ברכות שונות ותירש‬
‫את הארץ‪ .‬כיוון שארץ כנען הובטחה לו‪ ,‬ראוי שידע מה מתכוון הקדוש ברוך הוא לעשות‬
‫בה‪ .‬אברהם נבחר להיות אבי האומה בגלל מה שה' מצפה‪/‬יודע שיעשה לאחר שבחר בו‬
‫– לאחר שיוולדו לו ילדים שימשיכו את דרכו‪.‬‬
‫לאחר שירד כביכול לבדוק האם אנשי סדום ועמורה אכן חוטאים כפי שהצעקות מלמטה‬
‫מגיעות אליו‪ ,‬הוא מודיע לאברהם על כוונתו להשמיד את סדום ועמורה‪" -‬זַעֲקַת סְדוֹם‬
‫טָאתָם כ ִּי כָבְדָ ה מְאוֹד" במילים אלו אלוהים מתאר את המצב בערים‬ ‫ח ּ‬
‫וַעֲמוֹרָ ה כ ִּי רָ בָּה‪ ,‬ו ְ ַ‬
‫סדום ועמורה‪ .‬אלוהים מציין את הערים סדום ועמורה אך כאשר הוא בזעמו משמיד את‬
‫ערי הכיכר‪ ,‬נפגעות גם ערים נוספות‪.‬‬

‫פֶה צַ ִּדיק עִם רָ שָׁע?‬‫ס ּ‬ ‫האַף ּ ִ‬

‫ת ְ‬ ‫(כ"ג) וַיּ ִג ַ ּשׁ אַבְרָ הָם וַיּאמַר‪ַ " :‬‬
‫ללָה‬ ‫צ ִּדיק עִם רָ שָׁע‪ ,‬וְהָי ָה כ ַצ ַּ ִּדיק כ ָּרָ שָׁע‪ָ .‬‬
‫ח ִ‬ ‫המִית ַ‬ ‫ל ּך ָ מֵעֲשׂת כ ַּ ָּדבָר הַז ֶּה‪ְ ,‬‬
‫ל ָ‬ ‫ללָה ְ‬
‫ח ִ‬
‫( כ"ד) ָ‬
‫פָט?"‬‫האָרֶ ץ לא יַעֲשֶׂה מִשְׁ ּ‬ ‫השׁוֹפֵט כ ָּל ָ‬ ‫ל ּך ְ! ֲ‬
‫ָ‬
 ‫המטרה של אברהם היא לא להציל רק את הצדיקים אלא למנוע או לדחות את עונש‬
‫אלוהים על אותם רשעים כדי שיוכלו עוד לחזור בתשובה‪.‬‬

‫‪ 50‬צדיקים יצילו את סדום‪ ,‬מציע האל‪.‬‬

‫אברהם מתרפס‪" :‬ואנוכי עפר ועפר" ‪.45 -‬‬
‫אברהם מנדנד‪" .‬ויוסף לדבר‪.40 – ".‬‬
‫אברהם מתנצל על הנדנוד‪" :‬אל נא ייחר לאדוני" – ‪.30‬‬
‫אברהם מתנצל שהתנצל על הנדנוד‪" :‬הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני" – ‪.20‬‬
‫אברהם מתחיל לחזור על עצמו ומבטיח שזהו‪" :‬אל נא ייחר לאדוני ואדברה אך הפעם"‪.‬‬
‫שני הצדדים מבינים שהגיעו לעמק השווה‪ .‬עשרה צדיקים‪ ,‬מחיר אחרון ופרֵ דה‪.‬‬
‫"וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל אברהם‪".‬‬
‫ולא הביט לאחור‪.‬‬
‫טענתו העיקרית של אברהם היא שבהשמדה טוטלית מקבלים הצדיק והרשע גמול אחד‪.‬‬
‫אברהם אינו מבקש צדק‪ ,‬אלא חסד‪ :‬הוא דורש שבזכות מספר מועט של צדיקים‪ ,‬יסלח ה'‬
‫לכל תושבי העיר סדום הרשעים‪.‬‬
‫דמותו של אברהם בפרק בשני הסיפורים‪:‬‬
‫בחלק הראשון של הפרק מוצג אברהם כמארח אדיב ונדיב‪ .‬הוא נוהג באורחיו כבוד רב‬
‫ומשקיע מאמץ רב באירוחם‪.‬‬
‫בחלק השני של הפרק‪ ,‬אברהם מוצג כמתווך המערב לטובת אנשים זרים תוך כדי הפגנת‬
‫תעוזה כלפי ה'‪.‬‬
‫יש ניגוד בין התנהגותו מלאת הכבוד בחלק הראשון לבין תעוזתו ודיבורו התקיף בחלק‬
‫השני‪.‬‬
‫אולם‪ 2 ,‬הסיפורים מדגישים את רגישותו כלפי אנשים במצוקה הנזקקים לעזרתו‪ :‬האורחים‬
‫הם עוברי אורח במדבר‪ ,‬שיכלו לנוח ולאכול באוהלו‪ .‬אנשי סדום יכלו להינצל בזכות‬
‫התערבותו‬
‫(אילו נמצאו בהם ‪ 10‬צדיקים)‪.‬‬

‫מטרות הפרק‪:‬‬
‫צדיקותו של אברהם ‪-‬ערך הכנסת אורחים‪ .‬התנהגות אברהם מהווה מודל לאירוח‬
‫למופת‪ :‬מים לרחיצת רגליים‪ ,‬סעודה‪ ,‬המארח משרת בעצמו את אורחיו‪ ,‬המארח מלווה‬
‫את האורחים כשהם עוזבים את ביתו‪.‬‬
‫הבשורה על הולדת בן לשרה ולאברהם תוך שנה‪ -‬לידה פלאית כי ההורים מאוד‬
‫מבוגרים‪.‬‬
‫הבשורה על חורבן סדום ועמורה – מכיוון שיעודו של אברהם הוא לעשות "משפט‬
‫וצדקה"= צדק חברתי‪ ,‬האל מגלה לו את תוכניותיו כדי ללמדו כי מנהיג צריך להגן על בני‬
‫האדם‪.‬‬
‫צדיקותו של אברהם – הוויכוח\ מיקוח של אברהם עם האל להצלת הצדיקים בסדום‬
‫אפילו במחיר הצלת הרשעים‪.‬‬
 ‫בראשית כ"א‬

‫תקציר‪:‬‬
‫בחלק הראשון מסופר בשעה טובה ומוצלחת על לידתו של יצחק בנם של שרה בת ה‪90‬‬
‫ואברהם בן ה‪ .100‬אך בחלק השני‪ ,‬לאחר שיצחק נימול ואף נגמל (מהנקה) ומתחיל‬
‫להשתעשע עם אחיו למחצה ‪ -‬ישמעאל‪ ,‬מתערבב כאב לב גדול בשמחה הגדולה של‬
‫המשפחה‪ .‬שרה דורשת מאברהם לגרש מהבית את ישמעאל בנו בכורו שנולד לו מהגר‪,‬‬
‫אך ה' אומר לו להקשיב לשרה ולא להיות עצוב כי יצחק ולא ישמעאל יהיה הבן הממשיך‬
‫שלו‪ .‬בדומה לפרק ט"ז‪ ,‬שוב הגר נקלעת לצרה‬
‫(מוות בצמא) ושוב מלאך ה' מציל אותה‪ .‬אברהם שוב נקלע לסכסוך על שטחי מרעה‪.‬‬
‫הפעם מול עבדי מלך פלישתים‪ .‬הם נשבעים בבאר שבע לסיים את הסכסוך בדרכי שלום‬
‫ובלי מלחמות וכורתים הסכם שלום‪.‬‬

‫פָקַד‪ ,‬זכר אֶת שָׂרָ ה ואף נתן לה את‬ ‫פרק כ"א מתחיל בסיפור הולדתו של יצחק‪( -‬א) ו ַה ' ּ‬
‫תהַר ו ַ ּ ֵ‬
‫תלֶד‬ ‫לשָׂרָ ה כַּאֲשֶׁר ִּדבֵּר‪( .‬ב) ו ַ ּ ַ‬‫ההיריון‪ ,‬שהתבקש מזכירה זו‪ ,‬כַּאֲשֶׁר אָמָר‪ .‬וַיַּעַשׂ ה' ְ‬
‫למּוֹעֵד אֲשֶׁר ִּדבֶּר א ֹתו ֹאֱלֹהִים‪ ,‬שנה לאחר ביקורם של‬ ‫לאַבְרָ הָם בֵּן לִזְקֻנָיו‪ַ ,‬‬
‫שָׂרָ ה ְ‬
‫המלאכים באוהלו‪.‬‬
‫המילה שרה חוזרת בפסוקים א‪-‬ג ‪ 4‬פעמים מטרת המילה המנחה – להדגיש את הנס ‪/‬‬
‫פלא בהולדת יצחק בגיל כה מופלג של שרה ואברהם‪.‬‬
‫(ג) וַיִּקְרָ א אַבְרָ הָם אֶת שֶׁם בְּנו ֹהַנּוֹלַד לו‪ ֹ,‬אֲשֶׁר יָלְדָ ה ל ּו ֹשָׂרָ ה ‪ ,‬יִצְחָק‪ ,‬כפי שאמר לו הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬שכן נולד בעקבות צחוק — הן צחוקו של אברהם‪ ,‬הן צחוקה של שרה‪.‬‬

‫מוטיב הצחוק‪ -‬לשמע הבשורה על הולדת יצחק ( י"ח) חוזר כאן‪ ,‬אבל בעוד שבפעמים‬
‫הקודמות הצחוק היה הצחוק של חוסר אמון‪ ,‬הצחוק הפעם הוא צחוק של שמחה ואושר‪,‬‬
‫מעורב אולי עם מעט אי‪-‬אמון שהדבר באמת קרה‪.‬‬
‫קורנת מאושר אומרת שרה‪" :‬צחוק עשה לי אלוהים‪ ,‬כל השומע יצחק לי " (פס' ו)‪.‬‬
‫מצד אחד אפשר לפרש זאת כתלונה – שהיא מתלוננת שצוחקים ממנה שבגילה היא‬
‫מניקה‪.‬‬
‫מצד שני ניתן לפרש זאת כהודיה לה' – שגרם לה לשמחה שזכתה להניק למרות גילה‬
‫המופלג‪.‬‬
‫בפסוק ז' נאמר "מי מילל לאברהם הניקה בנים שרה" – מי ציפה בכלל שיהיה בן‬
‫לאברהם ושאני אניק? כלומר‪ :‬לפי פסוק ז' פסוק ו' זה הודיה ולא תלונה‪.‬‬
‫‪ -‬השימוש בשורש ש‪.‬מ‪.‬ע יחד עם השורש צ‪.‬ח‪.‬ק בדבריה של שרה‪ ,‬מרמז גם על‬
‫הקונפליקט שבין יצחק וישמעאל‪ .‬בשימוש בשני הפעלים יש גם אירוניה‪ :‬ישמעאל הוא זה‬
‫שמצחק עם יצחק‪ ,‬ואילו אברהם נאלץ לשמוע בקול שרה‪ ,‬אשתו ולגרש את ישמעאל‪.‬‬
 ‫גירוש ישמעאל והגר‪-‬פסוקים ט‪-‬כא‬
‫בפסוק ט' שוב מוזכר הפועל "צחק" ושוב בהקשר שלילי‪ .‬שרה מגלה שישמעאל "מצחק"‬
‫עם יצחק‪ .‬נראה שאין משמעותו של פועל זה כאן משחק‪ ,‬אלא מדובר במשמעות מינית‬
‫מפורשת או רמוזה‪ -‬שרה ראתה את ישמעאל עושה מעשים מגונים‪ .‬לכן‪ ,‬בפסוק י' שרה‬
‫דורשת מאברהם (הפעם לא רק מבקשת או מתלוננת כפי שהיה בפרק ט"ז)‪ ,‬לגרש את‬
‫הגר כי שרה התנגדה לכך שישמעאל ויצחק יחיו באותו בית‪ ,‬יתיידדו ויראו עצמם כאחים‪,‬‬
‫כמו כן היא אינה מעוניינת שנער כזה יתחלק בירושה עם יצחק בנה‪( .‬י) וַתּ ֹאמֶר ְ‬
‫לאַבְרָ הָם‪:‬‬
‫ה‪ ,‬יש לגרש את ישמעאל‪ ,‬אך מכיוון שהוא צעיר ויזדקק לאמו‪,‬‬ ‫האָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנ ָ ּ‬
‫ג ָּרֵ שׁ ָ‬
‫האָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי‪ ,‬עִם יִצְחָק‪.‬‬
‫יש לגרש גם את הגר‪ ,‬כ ִּי ל ֹא יִירַ שׁ בֶּן ָ‬

‫ה ָּדבָר מְא ֹד בְּעֵינֵי אַבְרָ הָם‪ ,‬עַל אוֹדֹת בְּנו‪ ֹ,‬ולאו דווקא על אודות שפחתו‪ .‬כנראה‬
‫(יא) וַיּ ֵרַ ע ַ‬
‫התקבל על דעתו יותר שאשתו תהיה מסויגת מנוכחותה של שפחתו‪ ,‬אך גירושו של בנו‬
‫הוא שחרה וכאב לו‪.‬‬
‫בפסוק י"א אברהם מביע צער‪ .‬בשונה מהשתיקה שלו בפרק ט"ז (אז הגר היתה בהריון‬
‫וישמעאל עדיין לא נולד) הפעם לאברהם קשה רגשית מנטישת הגר ולמעשה מנטישת‬
‫בנו‪.‬‬

‫תך ָ‪ .‬ה' הדגיש שלא ירע לו‬ ‫(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָ הָם‪ :‬אַל י ֵרַ ע בְ ּעֵינ ֶיך ָ עַל הַנ ַּעַר וְעַל אֲמָ ֶ‬
‫ה‪ ,‬בין שאתה מבין‬ ‫ל ּ‬
‫שְׁמַע בְּק ֹ ָ‬‫גם על ישמעאל וגם על הגר‪ .‬כֹּל אֲשֶׁר תּ ֹאמַר אֵלֶיך ָ שָׂרָ ה —‬
‫ומזדהה עם דבריה‪ ,‬ובין שאינך מבין ומזדהה — שרה מבטאת עכשיו את רצוני‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫לך ָ ז ָרַ ע‪.‬‬ ‫למרות שדרישתה אינה הולמת את דעתך‪ ,‬עליך לציית לקולה‪ ,‬כ ִּי בְיִצְחָק י ִ ּ‬
‫קָרֵ א ְ‬
‫יש לך בן משרה‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬בן זה הוא שיהיה יורשך וממשיכך‪ .‬גם אם ייוולדו לך ילדים‬
‫ביולוגיים אחרים — רק יצחק ייקרא 'זרע אברהם'‪.‬‬
‫בפסוק י"ב ה' מתגלה אליו ואומר לו לשלוט ברגשות ומיידע אותו שהבן הממשיך שלו‬
‫יהיה יצחק ולא ישמעאל‪.‬‬

‫האָמָה לְגוי ֹ אֲשִׂימֶנּו‪ ּ,‬ישמעאל אינו מושלך ככלי אין חפץ בו‪ ,‬כ ִּי ז ַרְ עֲך ָ הוּא‪,‬‬ ‫(יג) וְג ַם אֶת בֶּן ָ‬
‫וזכות אביו אברהם עומדת לו‪ .‬משום כך‪ ,‬גם מחלציו יצא עם גדול‪ ,‬אלא שהוא לא ייקרא‬
‫זרע אברהם המיוחד‪.‬‬
‫חמַת‪ ,‬נוד‬ ‫לחֶם ו ְ ֵ‬ ‫קַח ֶ‬ ‫(יד) וַיַּשְׁכ ֵּם אַבְרָ הָם בַ ּבֹּקֶר‪ ,‬הזדרז לקיים את הצו בהקדם האפשרי‪ .‬וַיּ ִ ּ‬
‫תתַע‬‫לך ְ הגר‪ ,‬ו ַ ּ ֵ‬ ‫ת ֶ‬‫ה‪ .‬ו ַ ּ ֵ‬
‫ח ָ‬‫לּ ֶ‬ ‫היֶּלֶד‪ ,‬וַיְשַׁ ְ‬ ‫הג ָר‪ ,‬שָׂם את אלה עַל שִׁכְמָ ּ‬
‫ה‪ ,‬וְנתן לה אֶת ַ‬ ‫מַי ִם‪ ,‬וַיּ ִּתֵן אֶל ָ‬
‫בְ ּמִדְ בַּר בְּאֵר שָׁבַע‪ .‬לא ברור אם התכוונה להגיע לארץ מצרים‪ ,‬מולדתה‪ .‬על כל פנים‪,‬‬
 ‫במקום להגיע למקום יישוב‪ ,‬היא תעתה במדבר השמם‪ .‬בפסוק י"ד מסופר שאברהם קם‬
‫בבוקר ונותן להגר לחם וכלי למים והיא הולכת ומתבלבלת בדרכה במדבר‪.‬‬
‫בעוד שבפרק ט"ז הוא נותן לשרה חופש פעולה ולא מתערב כלל בנעשה‪ ,‬הרי כאן הוא‬
‫מצייד את הגר בלחם ומים ומשלח אותה מביתו‪ .‬המחבר אינו מתאר ולו במילה את‬
‫רגשותיו של אברהם‪ ,‬אבל מרצף הפעלים אנו לומדים כי הגירוש קשה לו מאוד‪" :‬וישכם…‬
‫וייקח…וייתן…שם…וישלחה" אברהם עושה הכול במו ידיו‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שאת חמת המים‬
‫הכבדה הוא שם בעצמו על שכמה של הגר‪ ,‬וכך גם את ישמעאל‪ .‬הכותב מציין כי הפועל‬
‫המתאר את דרישת שרה הוא ג‪.‬ר‪.‬ש בעוד שהפועל המתאר את מעשהו של אברהם הוא‬
‫ש‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬

‫בפסוקים טו‪-‬טז כאשר אוזלים המים מן הכד‪ ,‬משליכה הגר את ישמעאל תחת שיח‪,‬‬
‫ובניגוד למצופה מאם דאגנית‪ ,‬להיות צמודה לבנה בשעת מצוקה מסופר שהגר לא רוצה‬
‫לראות את בנה גוסס ומת ולא לשמוע את הבכי שלו ולכן היא מניחה אותו במרחק רב‬
‫ממנה "כמטחווי קשת"‬
‫(במרחק של חץ שנורה מקשת)‪.‬‬
‫בפסוק כ' מסופר שישמעאל הפך ל"רובה קשת"‪ .‬דבר זה עשוי להתפרש כמידה כנגד‬
‫מידה על כך שאימו נאלצה להתרחק למרחק של חץ שנורה מקשת‪ .‬כלומר‪ ,‬בגלל שהיא‬
‫נאלצה להתרחק ממנו מרחק זה‪ ,‬הוא הפך לאיש מלחמה שמשתמש דווקא בכלי זה‪.‬‬
‫כמו בפרק ט"ז‪ ,‬גם כאן מתגלה מלאך אלוהים להגר ומבטיח לה כי אלוהים שמע את קולו‬
‫של ישמעאל‪ .‬הוא מבקש ממנה להתאחד איתו מחדש ומבטיח כי ישמעאל יהיה לגוי גדול‪,‬‬
‫ממש כמו ההבטחות לאברהם‪ .‬גם כאן‪ ,‬מגלה הגר מעיין מים‪ ,‬שהימצאותו היא כמובן נס‬
‫אלוהי‪ ,‬משקה את הנער וחיי שניהם ניצלים‪ .‬הסיפור מסתיים בכך שהגר "חוזרת למקורות"‬
‫ומשיאה לישמעאל אישה מצריה‪.‬‬
‫כינוייו של ישמעאל שמהם ניתן ללמוד על יחס הדמויות אליו‪:‬‬
‫‪ .1‬שרה – מדגישה כל הזמן כי ישמעאל הוא רק בנה של שפחה מצרית‪ ,‬כלומר אימו זרה‬
‫ומעמדה נחות וכך גם בנה‪ .‬היא לועגת למעמדו הנחות כדי להבדיל בין מעמדו של יצחק‪,‬‬
‫בנה‪ ,‬למעמדו של ישמעאל כבן של שפחה‪ .‬היא איננה רואה בישמעאל ילד השייך‬
‫למשפחה אלא מחרה לבנה‪.‬‬
‫‪ .2‬אברהם‪ -‬רואה בישמעאל את "בנו" ומשתמש בכינוי המשקף את אהבתו ואת דאגתו‬
‫האבהית‪ .‬בעקיפין אברהם נתייחס לישמעאל גם בתור "ילד" ‪ ,‬דבר המראה על קרבה‬
‫ואהבה‪.‬‬
‫‪ .3‬הגר – מכנה את ישמעאל "הילד" (פס' ‪ )15‬אע"פ שישמעאל כבר בן ‪ , 17-16‬כינוי‬
‫המראה על דאגה אימהית‪.‬‬
‫‪ .4‬ה' – תחילה מכנה אותו "בן האמה" כי זהו מעמדו החברתי‪ .‬ה' מכנה אותו "נער" והכוונה‬
‫היא לבחור שמסוגל לדאוג לעצמו‪.‬‬

‫הברית עם מלך פלשתים מלך פלשתים פסוקים כב‪-‬לד‬

 ‫הפרק מסתיים בכך שאברהם ואבימלך מלך פלשתים ושר צבאו מבקשים לכרות ברית‬
‫שלום עם אברהם‪ .‬הדבר מעיד על התגשמות הנבואה בפרק י"ב על כך שאברהם יהיה‬
‫בעל שם גדול אדם בעל מעמד חשוב‪ .‬אברהם (בשונה מפעמים קודמות) מרגיש ביטחון‬
‫עצמי ובוחר להעיר ולנזוף בעבדי המלך שגנבו את בארותיו (השתלטו עליהם)‪ .‬אולם‬
‫המלך התכחש ואמר שלא ידע על כך‪ .‬כדי לכרות ברית הם אברהם נותן לאבימלך ‪7‬‬
‫כבשים (מספר טיפולוגי) והם נשבעים שהבאר היא של אברהם ושלא יפגעו אחד בשני‪.‬‬
‫אבימלך הבין שהגנת אלוהים מרחפת על אברהם ולכן הדבר הנכון ביותר בעבורו ובעבור‬
‫ממלכתו זה להיות בברית עם אברהם‪.‬‬
‫מהו מדרש השם הכפול של באר שבע?‬
‫כי במקום זה נשבעו אברהם ואבימלך מלך פלישתים‪.‬‬
‫כי כרתו ברית באמצעות ‪ 7‬כבשים‪.‬‬

‫בראשית כ"ב‪ ,‬א'‪-‬י"ט‪ :‬עקידת יצחק‬

‫תקציר‪:‬‬
‫ה' מעמיד את אברהם בניסיון הקשה מכל – מצווה עליו "לעקוד" את בנו ולהקריבו בהר‬
‫המוריה‪ .‬בפרק כ"ב ה' מעמיד במבחן את אמונתו של אברהם על מנת לבדוק עד כמה‬
‫רחוק ילך אברהם למען ה'‪ .‬אברהם מציית לה' אך ברגע האחרון בעודו מניף את הסכין כדי‬
‫לשחוט את יצחק מתגלה אליו מלאך ה' שעוצר אותו ומראה לו איל אותו יש להקריב‬
‫במקום יצחק‪.‬‬

‫סָה אֶת־אַבְרָ הָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָ הָם וַיֹּאמֶר הִנ ֵּנִי׃" ה' פונה לאברהם – קורא לו‬ ‫האֱלֹהִים נ ִ ּ‬
‫"ו ְ ָ‬
‫בשמו אברהם ואברהם מגיב במילה "הנני" (אני כאן) כלומר מוכן לעשות כל מה‬
‫שתדרוש‪.‬‬
‫לך ָ‬
‫לך ְ‪ְ -‬‬ ‫ְת אֶת יִצְחָק ו ְ ֶ‬ ‫הב ּ ָ‬‫אברהם שומע את הצו האלוהי "קַח נ ָא אֶת בִּנְך ָ אֶת יְחִידְ ך ָ אֲשֶׁר אָ ַ‬
‫העֲלֵהו ּשָׁם לְעֹלָה" שומע ופועל בשתיקה גמורה לביצועו‪ .‬משכים בבוקר‬ ‫מֹרִ יּ ָה ו ְ ַ‬‫ה ּ‬‫אֶל‪-‬אֶרֶ ץ ַ‬
‫ולא מתמהמה (לא מושך זמן)‪ ,‬חובש את חמורו‪ ,‬לוקח את שני נעריו ואת יצחק בנו‪ ,‬מבקע‬
‫עצי עולה‪ ,‬והולך‪ .‬בשתיקה‪ .‬שלושה ימים – עד למקום שנאמר לו‪.‬‬
‫ְתחֲו ֶה‬ ‫לכ ָה עַד־כֹּה וְנִשׁ ּ ַ‬ ‫החֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנ ַּעַר נ ֵ ְ‬ ‫פ ֹה עִם־ ַ‬ ‫לכ ֶם ּ‬
‫"וַיֹּאמֶר אַבְרָ הָם אֶל־נְעָרָ יו שְׁבוּ־ ָ‬
‫וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכ ֶם׃" כשיצחק ונעריו (משרתיו) מתקרבים למקום שה' רצה שתבוצע העקדה‬
‫הוא אומר לנערים להישאר והוא ממשיך לבד עם יצחק‪ .‬אברהם אומר לנערים שימתנו עד‬
‫שיצחק והוא ילכו יתפללו ויחזרו‪ .‬אברהם לא רצה לגלות לאיש שהוא בדרכו לשחוט את‬
‫בנו‪ .‬הוא ביקש ליצור בלב הנערים את הרושם שהוא ויצחק יקריבו את קרבנם במקום‬
‫כלשהו‪ ,‬ולאחר מכן ישובו אליהם‪.‬‬
‫העֵצִים וְאַיּ ֵה‬ ‫האֵשׁ ו ְ ָ‬ ‫"וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל־אַבְרָ הָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנ ֶּנ ִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנ ֵּה ָ‬
‫השֶּׂה לְעֹלָה׃" שוב הגיב אברהם‪ ,‬כפי שהגיב לקריאתו של הקדוש ברוך הוא בתחילת‬ ‫ַ‬
‫הפרשה ‪ :‬הִנ ֶּנ ִּי‪ ,‬אני מאזין בדריכות‪ ,‬אני מוכן‪ ,‬בְנִי‪ .‬אברהם לא התנתק מאהבתו כלפי יצחק‪,‬‬
‫ולא ויתר על הקשב כלפיו‪ .‬הוא העלה את בנו לקורבן‪ ,‬בלי שתתערער תחושת האבהות‬
‫החמה המקננת בו‪.‬‬
‫העֵצִים וְאַיּ ֵה‬‫האֵשׁ ו ְ ָ‬ ‫"וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל־אַבְרָ הָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנ ֶּנ ִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנ ֵּה ָ‬
‫השֶּׂה לְעֹלָה׃" בפסוק זה אנו עדים לתהיתות הטבעית של יצחק‪ -‬אם אנחנו הולכים‬ ‫ַ‬
‫להקריב קורבן‪ ,‬איפה הקורבן? וַיֹּאמֶר אַבְרָ הָם משפט טעון ביותר ‪ :‬אֱלֹהִים י ִרְ אֶה ל ּו‪ ֹ,‬ימצא‬
‫השֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי‪ .‬כאן בוודאי התעוררו ביצחק מחשבות נוספות‪ :‬ומה אם לא‬ ‫את מה שיהיה ַ‬
‫השֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי? יצחק ידע בוודאי על קיומם של‬ ‫יימצא השה? מה משמעות צירוף המלים ַ‬
‫פולחני הקרבת ילדים בעולם שסביבו‪ .‬למרות זאת חוזר ומופיע הביטוי המסמל את‬
‫דו‪ .‬אם קודם לכן הלך אברהם לצד יצחק‪ ,‬הבן המטייל‬ ‫ההרמוניה ביניהם — וַיֵּלְכו ּשְׁנֵיהֶם י ַ ְ‬
‫ח ָּ‬
‫בפשטות עם אביו‪ ,‬עתה שמע יצחק מלים מפחידות ביותר‪ ,‬ובכל זאת לא ברח או נעלם‪,‬‬
‫אלא המשיך ללכת לצד אביו‪ ,‬באחדות‪.‬‬
‫העֵצִים‪,‬‬ ‫מִזְבֵּ ַ‬
‫ח‪ ,‬וַיַּעֲרֹך ְ אֶת ָ‬ ‫ה ּ‬
‫האֱלֹהִים‪ .‬וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָ הָם אֶת ַ‬ ‫מָקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לו ֹ ָ‬ ‫ה ּ‬
‫"וַיּ ָבֹאו ּאֶל ַ‬
‫וַיַּעֲק ֹד אֶת יִצְחָק בְּנו ֹ" לאחר הגעתם למקום‪ ,‬אברהם קושר את ידיו ורגליו של יצחק‪ ,‬כדי‬
‫שישאר במקום ולא יזוז ומכין אותו להיות קורבן‪.‬‬
‫תשְׁלַח י ָדְ ך ָ אֶל‬‫ברגע האמת‪ ,‬כשהמאכלת כבר נשלחת אל יצחק‪ ,‬המלאך מתערב "אַל ּ ִ‬
‫הַנ ַ ּעַר"‬
‫(פסוק יב)‪ ,‬והאיל שלתומו נאחז בסבך – מוקרב לקרבן במקום יצחק‪.‬‬

‫חשוב לשים לב‪:‬‬

‫● מהרגע בו חל הצו על אברהם‪ ,‬אין ניסיון אפילו הכי קטן של אברהם לדחות קצת‬
‫את ביצוע המשימה‪ ,‬לנסות להרוויח עוד כמה דקות לפני שחיטת יצחק בנו‪ .‬להפך‪,‬‬
‫הוא מתנהג בפעלתנות רבה בלי תירוצים‪ :‬הוא משכים מוקדם בבוקר‪ ,‬לוקח כל מה‬
‫שדרוש ואפילו כיוון שנאמר לו להעלות את בנו לעולה‪ ,‬והוא לא ידע אם יימצאו לו‬
‫עצים במקום ההקרבה‪ ,‬הוא חטב עצים במקומו‪ .‬ייתכן שהתנהגותו הנמרצת נובעת‬
‫מרצונו לגמור עם הסיוט הזה מוקדם ככל האפשר‪.‬‬

‫ייתכן שאברהם משקר לעבדיו אולי כי זה מה שקיווה שיקרה – שה' יעצור בעדו‬ ‫●‬
‫ברגע האחרון או כי לא רצה לגלות ליצחק לפני כולם אלא כשהם לבד‪.‬‬

‫בפסוק ח' אברהם עונה ליצחק מענה "דו משמעי" – ש"ה' יראה לו השה לעולה‬ ‫●‬
‫בני"‪ .‬פירוש אחד‪ :‬ה' יראה לנו בהמשך – נמצא איזה כבש ונקריב אותו (כפי שקרה‬
‫בפועל) פירוש שני‪ :‬אתה ה"שה" לעולה בני היקר‪ .‬המילים המנחות "אבי" ו"בני"‬
‫חוזרות כמה פעמים כדי להדגיש את הקרבה הרגשית בין השניים‪ .‬למרות החשד‬
‫של יצחק שהוא ה"שה" כי אין "שה" אחר חוץ ממנו – הוא ממשיך ללכת עם‬
 ‫אברהם ולכן יש "חזרה" על המוטיב החוזר "וילכו שניהם יחדיו" כדי להדגיש‬
‫שלמרות החשד הם ממשיכים ללכת כאיש אחד בלב אחד‪.‬‬

‫קַח אַבְרָ הָם אֶת‪-‬עֲצֵי‬ ‫בפסוק ו' יש פירוט של האביזרים שקשורים להקרבת הקורבן‪ :‬וַיּ ִ ּ‬ ‫●‬
‫מַאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכו ּשְׁנֵיהֶם‪ ,‬י ַ ְ‬
‫ח ָּדו‪.‬‬ ‫ה ּ‬ ‫קַח בְּי ָדו‪ ֹ,‬אֶת‪ָ -‬‬
‫האֵשׁ וְאֶת‪ַ -‬‬ ‫הָעֹלָה‪ ,‬וַיָּשֶׂם עַל י‪ִ-‬צְחָק בְּנו‪ ֹ,‬וַיּ ִ ּ‬
‫אולם‪ ,‬כאשר בפסוק ז' יצחק חוזר על הפריטים‪ ,‬הוא משמיט את אחד מהם‪ .‬הסיבה‬
‫להבדל (להשמטה) כי הוא לא מסוגל לציין את השם של כלי הרצח – הוא לא‬
‫מסוגל לומר את המילה "מאכלת" (סכין שחיטה) כי הוא חושש שהוא ה"כבש"‬
‫לעולה‪.‬‬

‫המילה "הנני" מופיעה בפרק שלוש פעמים‪ ,‬והיא מסמלת את הקונפליקט ואת‬ ‫●‬
‫פתרונו‪ .‬אברהם נדרש להכריע בין אהבתו ונאמנותו ל‪-‬ה'‪ ,‬לבין אהבתו ליצחק‪.‬‬
‫הבעיה כאן היא שאין ביכולתו לקיים את שתי נאמנויותיו בעת ובעונה אחת‪ .‬או‬
‫שיקריב את בנו‪ ,‬למען אלוהים‪ ,‬או שיוותר על אלוהיו‪ ,‬למען בנו‪ .‬בפעם הראשונה‬
‫(בראשית כ"ב פס' ‪ )1‬אומר אברהם "הנני" ל‪-‬ה'‪ .‬זוהי נאמנותו המוחלטת לאל‪.‬‬
‫בפעם השנייה (פס' ‪ )7‬הוא מביע את נאמנותו לבנו‪ ,‬ולבסוף (פס' ‪ ,)11‬נעשית‬
‫ההכרעה‪ :‬אברהם בוחר בנאמנות לאלוהיו‪.‬‬

‫בראשית כ"ג‬

‫מותה של שרה מאלץ את אברהם להתמודד לראשונה עם האחריות לדאוג לקבורת בני‬
‫משפחתו‪ .‬אברהם מסיים את תקופת אבלותו ויוצא לעשות עסקים עם בני חת (העם החתי)‬
‫היושבים באזור מגוריו‪ ,‬כדי לרכוש מהם אחוזת קבר ספציפית עבור שרה אשתו ועבור יתר‬
‫בני המשפחה בהמשך‪ .‬רק אז הוא מביא אותה לקבורה‪.‬‬
‫סיפור זה עוסק במותה של שרה וצמידותו לסיפור העקדה שבפרק כ"ב כמו חושף קשר בין‬
‫אשר קרה ליצחק לבין מות אמו‪ .‬אברהם כואב את מות אשתו ומבין שעליו לדאוג לחלקת‬
‫קבורה עבורה ועבור בני משפחתו בעתיד (וכמובן‪ ,‬גם בעבור עצמו)‪ .‬בעת ההיא הקבורה‬
‫הייתה נהוגה במערות אבן שנחצבו למספר חדרים לכלל בני המשפחה‪ .‬אברהם‪ ,‬כאדם‬
‫עשיר ומכובד‪ ,‬מתעניין בקבר מובחר ('אחוזת קבר')‪ ,‬ולשם כך פונה לאנשי חת‪,‬‬
‫המתגוררים בקרבת מקום (חברון)‪ .‬מן הדיאלוג עם בני חת ניתן ללמוד כי אברהם ערך‬
‫בדיקה מוקדמת ולמד כל פרט עד שהחליט באיזו חלקה לקבור‪ .‬הוא ביקש מהחתים‬
‫למכור לו חלקה ספציפית‪ ,‬הנקראת מערת המכפלה‪.‬‬
 ‫בדיאלוג זה ניכר פער בין גישתו הצנועה של אברהם‪ ,‬המפחית ממעמדו כיורש הארץ‬
‫מאת האלוהים ואף משתחווה להם‪ ,‬לבין גישת בני חת‪ ,‬המאדירים אותו ונענים לכל בקשה‬
‫מצדו (מעיד על הכרה במעמדו של אברהם באזור)‪ .‬אברהם פונה לחתים ומציג עצמו‬
‫כ"גר ותושב"‪ ,‬שהם שני ביטויים סותרים‪ :‬גר הוא אדם החי בתוך עַם שהוא אינו שייך אליו‪,‬‬
‫וזכויותיו מופחתות משל בני העם‪ ,‬ואילו תושב הוא אזרח בן העם ובעל זכויות מלאות‪.‬‬
‫בדבריו אלה מנסה אברהם להשיג קרבה ומציאת חן בעיני החתים וגם לשקף להם את‬
‫האמת‪ :‬מצד אחד‪ ,‬בשונה מהם הוא אינו יליד המקום‪ .‬מצד שני‪ ,‬בדומה להם הוא כבר‬
‫שנים רבות חי פה לצידם ובעל נחלה‪ .‬החתים לעומתו חולקים לו כבוד רב‪ ,‬מכנים אותו‬
‫"נשיא האלוהים" (מלך שנבחר על ידי ה')‪ ,‬רואים בו חלק מהם ואף מציעים לו כל חלקת‬
‫קבר שיבחר בחינם וללא כל תמורה‪.‬‬

‫אברהם מכוון מטרה ומבקש אחוזת קבר ספציפית‪ ,‬השייכת לעפרון החתי‪ .‬כאשר מגיע‬
‫עפרון לשוחח עם אברהם‪ ,‬אף הוא מבקש להעניק לאברהם בחינם את חלקת הקבר‪ ,‬אך‬
‫הוא מעצים את נתינתו ומציע גם את השדה והעצים אשר מסביב למערה‪ .‬אברהם‬
‫מתעקש לשלם בעבורם ולקיים עסקת מכר רשמית‪ :‬קביעת גבולות השטח‪ ,‬שקילת כסף‬
‫והימצאות עדים‪ .‬הוא מנסה למנוע מצב שבעתיד יידרשו את השטח בחזרה‪ ,‬ודואג לעשות‬
‫הכל באופן רשמי וחוקי כדי להבטיח דבר אחד‪ :‬הקרקע בבעלותו‪ .‬עפרון מבקש תמורת‬
‫השדה והמערה ארבע מאות שקל כסף‪ ,‬ואברהם משלם לו והופך להיות בעלי הנחלה‬
‫באופן רשמי בנוכחות עדים‪ .‬לאחר מכן קובר אברהם את שרה במערת המכפלה‪.‬‬

‫שורש מנחה ‪ -‬שמ"ע‪ ,‬קב"ר‪ ,‬מו"ת‪.‬‬

‫בראשית כ"ה‪ -‬התחרות על הבכורה‪.‬‬

‫תקציר‪:‬‬
‫יצחק ורבקה נישאים כשיצחק בן ארבעים‪ ,‬אך הם לא מצליחים להרות כעשרים שנה‬
‫מאחר שרבקה עקרה‪ .‬יצחק פונה לה' בתפילה ובבקשה להרות‪ ,‬בקשתו נענית ורבקה‬
‫יולדת תאומים‪ .‬נבואתו של ה' לרבקה באשר לשונוּת בין הבנים ובאשר לטיב היחסים‬
‫ביניהם‪ ,‬מתבררת כנכונה כבר בצעירותם‪ ,‬כאשר יעקב מבקש מעשו את מעמד הבכורה‬
‫תמורת נזיד עדשים‪.‬‬

‫בפרק כ"ה מובא סיפור לידתם של התאומים‪ ,‬יעקב ועֵשָׂו‪ .‬הם נולדים לאחר עקרות בת ‪20‬‬
‫ל ּ‬
‫ה שְׁנֵי‬ ‫שנה והיריון קשה ומייסר לרבקה‪ .‬רבקה שואלת את ה' לסיבת ייסוריה‪" ,‬וַיֹּאמֶר י ְהו ָה ָ‬
‫צעִיר׃"‪ .‬מתברר‬ ‫מלְא ֹם יֶאֱמָץ וְרַ ב יַעֲבֹד ָ‬ ‫מֵעַיִך ְ י ִ ּ‬
‫פָרֵ דו ּוּלְא ֹם ִ‬ ‫מִים מִ ּ‬
‫לאֻ ּ‬
‫גיים [גוי ֹ ִם] בְ ּבִטְנֵך ְ וּשְׁנֵי ְ‬
‫לה שהעוברים אינם ילדים רגילים אלא אבות לעמים שיצאו מזרעם‪ ,‬ויהפכו בעתיד‬
 ‫לאויבים‪ .‬המריבה ביניהם‪ ,‬שהיא חשה כעת בבטן‪ ,‬תימשך גם הלאה‪ .‬היא תלד "שני‬
‫גויים" = שני עמים שונים‪ ,‬ו"שני לאומים ממעייך ייפרדו" = הם לא יסתדרו זה עם זה (הבנים‬
‫והעמים)‪" ,‬לאום מלאום יאמץ" = הם לא יהיו שווי כוח ומעמד‪ ,‬אחד יגדל מהשני במעמדו‬
‫ו"רב יעבוד צעיר" = הבכור יהיה כפוף לבן הזקונים‪.‬‬
‫תהליך הלידה יוצא הדופן וההבדלים במראה החיצוני של יעקב ועֵשָׂו מחזקים את הניגודים‬
‫ביניהם‪ .‬עֵשָׂו הבכור מתויג כחריג‪ ,‬ואפילו כחיית פרא‪ .‬הרך הנולד שעיר מכף רגלו ועד‬
‫ראשו וזוכה לשם המנציח את שעירותו‪ .‬יעקב יוצא מן הרחם עם ידו המושטת תחילה‪,‬‬
‫בניסיון למנוע מאחיו לצאת לפניו מן הרחם‪ .‬גם אישיותם ועיסוקם של התאומים שונים אלה‬
‫מאלה‪ .‬עֵשָׂו הוא "אִישׁ יֹדֵ עַ צַי ִד אִישׁ שָׂדֶ ה" – אדם שמצוי במרחב הפתוח‪ ,‬ועיסוקו אלים‪.‬‬
‫הלִים" – עיסוקו אינו אלים‪ ,‬והוא נמצא דרך קבע בתחום מגורי‬ ‫יעקב הוא "אִישׁ תּ ָם יֹשֵׁב א ֹ ָ‬
‫המשפחה‪ .‬יעקב מנצל את עיסוקו בתחום הבית כדי לתכנן את המלכודת שבה יפיל את‬
‫עֵשָׂו‪ .‬המפגש בין יעקב המבשל את הנזיד‪ ,‬לעֵשָׂו המשתוקק לנזיד‪ ,‬מדגיש את חסרונותיו‬
‫של יעקב‪ ,‬שנתן בתבשילו לא רק עדשים אלא אף מידה בלתי מבוטלת של זדון‪.‬‬
‫מלכתחילה יחסי הכוחות בסצנה זו אינם שווים‪ :‬יעקב הוא בעל הכוח – הוא רקח את‬
‫תבשילו ואת תכניתו‪ ,‬והוא מפיל את עֵשָׂו ברשתו‪ .‬חולשתו של עֵשָׂו ניכרת מבקשתו‬
‫האָדֹם הַז ֶּה כ ִּי עָי ֵף אָנֹכ ִי"‪ .‬פועל "הלעיטני" (שכנראה מורה על‬ ‫האָדֹם ָ‬ ‫לעִיטֵנִי נ ָא מִן ָ‬ ‫ה ְ‬‫" ַ‬
‫אכילה גסה ורעבתנית)‪ ,‬והחזרה על "האדום האדום" מציגים את עֵשָׂו כיצור נחות‪,‬‬
‫שבשעת רעבונו אינו מסוגל לחשוב ולדבר ברהיטות‪ ,‬אלא מביע את עצמו במילים‬
‫בסיסיות בלבד‪ .‬עייפותו ורעבונו מכשילים אותו‪ ,‬אך מתברר שגם לאחר שהשביע את‬
‫מָה־ז ֶּה לִי‬
‫ל ּ‬
‫לך ְ לָמוּת ו ְ ָ‬
‫רעבונו‪ ,‬עֵשָׂו מפגין בוז כלפי הבכורה‪" .‬וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנ ֵּה אָנֹכ ִי הו ֹ ֵ‬
‫בְּכֹרָ ה׃"‪ -‬גם אם כרוך בבכורה צד כלכלי כלשהו‪ ,‬הוא יתממש רק בעתיד הרחוק‪ ,‬ואילו‬
‫עשו‪ ,‬הצד חיות בשדה אינו אדם מחושב המתכנן תכניות ארוכות טווח‪ .‬עשיו מכר ליעקב‬
‫את הבכורה תמורת תשלום ממשי שניתן מיד או שהובטח באותו מעמד‪.‬‬
‫כגודל ההשתדלות של יעקב להשיג את הבכורה כך גודל האדישות של עשיו לגביה‪.‬‬
‫לחֶם וּנ ְזִיד עֲדָ שִׁים וַיֹּאכ ַל‬
‫לעֵשָׂו ֶ‬ ‫הרגע שאחרי העסקה המפוקפקת מתואר כך‪" :‬וְיַעֲק ֹב נָתַן ְ‬
‫הבְּכֹרָ ה"‪-‬אף על פי שזכר את המכירה‪ ,‬היה המעשה מגוחך‬ ‫וַיֵּשְׁתּ ְ וַיָּקָם וַיּ ֵ ַ‬
‫לך ְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת ַ‬
‫בעיניו‪ ,‬חסר טעם ומשמעות‪.‬‬
‫כך מודגש שמי שאינו יודע להכיר בערכה של הבכורה אינו יכול להיות ראוי לה‪ ,‬וטוב‬
‫שנלקחה מידיו‪ .‬רק מי שרואה את הבכורה כערך ראשון במעלה ‪ -‬זכאי לה‪ ,‬ועל כן טוב‬
‫שהבכורה הועברה ליעקב‪.‬‬

‫דגשים‪:‬‬
‫‪ -‬עשיו‪ :‬דמות הרפתקנית‪ ,‬שאינה מסתפקת במלאכתה הקרובה‪ ,‬אלא יוצאת לצוד‬
‫בעלי חיים‪ .‬איש השדה הגדול‪ ,‬איש המרחב‪ .‬יעקב‪ :‬איש תם‪ ,‬אין הוא מעוניין לעסוק‬
‫הלִים‪ ,‬איש בית‪.‬‬
‫בתחבולות ציד‪ ,‬במארבים ובטמינת מלכודות‪ ,‬יֹשֵׁב א ֹ ָ‬
 ‫"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת־עֵשָׂו כ ִּי־צַי ִד בְּפִיו וְרִ בְקָה א ֹ ֶ‬
‫הבֶת אֶת־יַעֲק ֹב׃" יעקב מצוי באופן‬ ‫‪-‬‬
‫תמידי בסביבת הבית (ורבקה) סוג של "ילד של אמא" וייתכן שאהבתה של רבקה‬
‫אליו היא בשל סיבה זו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬יעקב אוהב את עשיו כי הוא מזכיר את‬
‫ישמעאל‪ " ,‬ציד בפיו"‪.‬‬

‫הבטחתו של אלוהים לרבקה שהאח הגדול יעבוד את הצעיר מתחילה מיד‬ ‫‪-‬‬
‫להתממש‪ .‬יעקב מבשל תבשיל‪ .‬עשו החוזר מן השדה כשהוא עייף מאוד ורעב‬
‫מאוד מבקש מיעקב "הלעיטני נא" כלומר לעשיו אין אפילו כוח לאכול‪ ,‬וברוב‬
‫להיטותו הוא מבקש מיעקב כי ישפוך את האוכל ישירות אל גרונו‪ .‬עשו גם לא‬
‫מסוגל להבחין באיזה תבשיל מדובר‪ ,‬ומבעד לעיניו המכוסות זיעה הוא מצליח רק‬
‫לראות את צבעו האדום ‪ .‬יעקב חש בהזדמנות בלתי חוזרת להרוויח בעסקה והוא‬
‫מציע לעשיו כי ימכור לו את הנזיד במחיר הבכורה‪ .‬עשיו מסכים מיד להצעתו של‬
‫יעקב‪ .‬הוא מוסיף כי הוא חש שימות עוד לפני שיחלקו את ירושת אביהם‪ ,‬ואם כך‪,‬‬
‫אין לו כל צורך בבכורה‪ .‬יעקב‪ ,‬שאיננו תמים כלל‪ ,‬חושש כי משישוב עשיו לדעתו‪,‬‬
‫הוא יתחרט על העסקה הגרועה שעשה‪ .‬כדי להבטיח את קיום העסקה הוא דורש‬
‫מעשיו שישבע לו‪ .‬עשיו מסכים גם לכך‪ ,‬נשבע ליעקב‪ ,‬ובכך הוא מוותר באופן‬
‫משפטי על זכויותיו כבכור‪.‬‬

‫הסיפור מסתיים בכך שיעקב מאכיל את עשו בנזיד עדשים ולחם‪ ,‬ורצף הפעלים‬ ‫‪-‬‬
‫בסיומו של הסיפור מבליט עוד יותר את להיטותו של עשו‪ ,‬את גסותו ואת טיפשותו‪:‬‬
‫"ויאכל וישת ויקם וילך ויבז…"‬

‫בראשית כ״ז‪ -‬התרמית שצלחה‪.‬‬

‫תקציר‪:‬‬
 ‫יצחק מתכנן לתת את הברכה לעשיו לפני מותו‪ .‬רבקה שומעת את התכנית ומנסה לסכל‬
‫אותה ולשלוח את יעקב לקבל את הברכה במקום עשיו‪ .‬תכנון מוקפד של התרמית‬
‫מצליח להשיג את התוצאה המיוחלת‪ ,‬אך לכשנחשפת התרמית‪ ,‬נאלצת רבקה להבריח‬
‫את בנה יעקב הרחק מנקמתו של אחיו עשו‪.‬‬
‫הסיפור ממשיך את המתח בין האחים‪ ,‬והפעם גם ההורים מעורבים‪ ,‬בדרך כזו או אחרת‪,‬‬
‫בנעשה‪ .‬יצחק כבר זקן וכבד ראייה (אולי עיוור לגמרי)‪ ,‬ובטרם ימות הוא מזמין אליו את בנו‬
‫הבכור והאהוב עשו כדי לבקש ממנו לצוד עבורו ציד ולבשל מן הציד את המאכלים‬
‫האהובים עליו‪ .‬זוהי בקשת ההיערכות לטקס ברכת האב‪ ,‬שבמהלכו מוריש האב לבן את‬
‫כל אשר לו‪ ,‬מעביר אליו את סמכויות ההנהגה של המשפחה ומברך אותו בשם ה'‬
‫להמשיך את ברית האבות‪ .‬טקס חשוב ומשמעותי! העיוורון של יצחק הוא נקודת מפתח‬
‫בסיפור ומסביר כיצד הצליחו יעקב ורבקה במזימתם‪.‬‬
‫הבִיא׃"‪-‬הביטוי‬ ‫השָּׂדֶ ה לָצוּד צַי ִד ְ‬
‫ל ָ‬ ‫"וְרִ בְקָה שֹׁמַעַת בְּדַ בֵּר יִצְחָק אֶל־עֵשָׂו בְּנו ֹוַיּ ֵ ֶ‬
‫לך ְ עֵשָׂו ַ‬
‫"ורבקה שומעת" מעיד כי רבקה האזינה לכל השיחה בין יצחק ועשו‪ ,‬והמזימה "מתבשלת"‬
‫במוחה‪.‬‬
‫פס' ה'‪-‬י"ז מלמדים כי רבקה היא הדמות המקדמת‪ ,‬המובילה את העלילה ומשפיעה על‬
‫כיווניה‪ .‬רבקה שומעת את בקשת יצחק מעשיו‪ ,‬וכאשר עשו יוצא לציד‪ ,‬היא משתפת את‬
‫יעקב בדבר ורוקמת תרמית מתוחכמת‪ :‬היא דורשת מיעקב לסייע לה להכין מטעמים‪,‬‬
‫להגיש אותם ליצחק ולקבל את ברכת הבכור ממנו במקום שעשו יקבל‪ .‬יעקב חושש לאור‬
‫ההבדלים הפיזיים הקיימים בינו לבין עשו (קול‪ ,‬שיער גוף) שאביו יחשוף את התרמית ויקלל‬
‫אותו במקום לברך‪ .‬פעמיים רבקה אומרת לו‪[" :‬בני] שמע בקולי" (פס' ח' ו‪ -‬י"ג)‪ .‬היא‬
‫משכנעת אותו לשתף איתה פעולה ואף אומרת שאם יקולל‪ ,‬הקללה תבוא עליה (בכך‬
‫משדרת ביטחון בהצלחת המעשה)‪ .‬היא מלבישה אותו בבגדים של עשו ומכסה את‬
‫צווארו וידיו בעורות גדיי עזים‪ .‬כך היא משווה לו מראה שעיר וריח של אחיו‪ .‬רבקה נותנת‬
‫בידו של יעקב את המטעמים ושולחת אותו לאוהל אביו‪ .‬פס' י"ח‪-‬כ"ט מראים איך יצחק‬
‫בזקנתו נופל לתרמית של רבקה ויעקב‪ ,‬המנצלים את חולשותיו לשם השגת הזכות לקבל‬
‫את ברכות הבכור‪ ,‬המיועדות לעשו‪ .‬הגעתו של יעקב ליצחק בפרק זמן קצר מדי מזה‬
‫הנדרש לציד‪ ,‬מעלה את חשדותיו של יצחק‪ ,‬ששואל שאלות רבות הנקשרות לזהותו של‬
‫הבן (פס' י"ח‪ ,‬כ'‪ ,‬כ"ד)‪ .‬על אף שכמעט ונחשף‪ ,‬מצליח יעקב לרמות את אביו הודות‬
‫ללבושו ולריחו‪ .‬יעקב זוכה בברכות הבכור לשפע‪ ,‬לעליונות‪ ,‬להגנה ולכוח‪ ,‬להמשך‬
‫הברית עם ה' והמשך דרכו של האב‪ .‬פס' ל'‪-‬מ'‪ :‬מאמציהם המתוכננים של רבקה ויעקב‬
‫משיגים אמנם את מבוקשם‪ ,‬אך מתגלים עם חזרתו של עשו מן השדה‪ .‬יצחק המופתע לא‬
‫מבין מדוע בנו מציע לו לאכול מטעמים ולברך אותו‪ ,‬שכן עשה זאת לפני רגע‪ ,‬והוא שואל‬
‫לזהותו‪ .‬כאשר מבין יצחק שנפל לתרמית הוא חרד מאוד ומשתף את עשו במה שקרה‪.‬‬
‫עשו צועק בקול ונשבר למשמע הבשורה על נתינת הברכה ליעקב‪ .‬הוא כואב את מעשיו‬
‫של אחיו‪ ,‬שלקח ממנו את הבכורה ואת הברכה‪ ,‬ומבקש מיצחק שיברך גם אותו‪ .‬יצחק‬
‫מסביר לו שלא ניתן לברך פעמיים את ברכת הבכורה‪ ,‬ולכן מברך אותו בברכת ניחומים‬
‫ומבשר לו שאחיו יהיה בעל המעמד והכוח‪ ,‬ממשיך הברית‪.‬‬
 ‫בפס' מ"א‪-‬מ"ו עשו מחליט בלבו להרוג את יעקב לאחר מות אביו‪ .‬רבקה מבינה זאת‪,‬‬
‫מזהירה את יעקב ונאלצת להבריח אותו לתקופה אל אחיה לבן בחרן‪ ,‬ומתפללת בלבה‬
‫שהוא לא ישא אישה מבנות חת ומכנען‪.‬‬
‫דגשים‪:‬‬
‫‪ -‬בכל הסיפור רבקה היא היוזמת ומניעה את העלילה‪ ,‬ואילו יעקב משמש ככלי בידיה‬
‫להשגת מטרותיה‪ .‬היא זו המכינה את הבשר‪ ,‬מלבישה את יעקב (שראוי לציין אינו‬
‫ממש ילד קטן‪,‬כדי שעדיין אמו תלביש אותו)‪ ,‬לוקחת על עצמה את האחריות אם‬
‫משהו ישתבש ואילו יעקב פסיבי בהתנהגותו‪ .‬הוא אמנם מביע חשש מן המעשה‪,‬‬
‫אך לא בגלל העניין המוסרי‪ ,‬השקר שהוא עומד לשקר לאביו‪ ,‬אלא מחמת הפחד‬
‫שהמזימה תתגלה והוא יקולל‪.‬‬

‫חשדנותו של יצחק בולטת לאורך כל הדרך‪ .‬שאלותיו מעידות כי למרות עיוורונו‬ ‫‪-‬‬
‫הוא חש שמשהו אינו כשורה‪ .‬הוא עורך ליעקב שורה של מבחנים‪ .‬יש לשים לב‬
‫שבהיעדר היכולת לראות‪ ,‬חוש המישוש משכנע את יצחק הרבה יותר מחוש‬
‫השמיעה‪ .‬גם לאחר שהוא מבקש מיעקב את בשר הצייד‪ ,‬הוא מבקש שיתקרב על‬
‫מנת לנשקו ולהריח אותו‪ ,‬כדי להיות בטוח שאכן מדובר בעשיו‪ .‬תשובתו הנחרצת‬
‫של יעקב "אני" לשאלת יצחק אם הוא בנו עשיו‪ ,‬משכנעת כנראה סופית את יצחק‬
‫כי אכן עשיו הוא זה העומד בפניו‪.‬‬

‫לאחר שכוונתו של עשו לנקום ביעקב מגיעה לאוזניה של רבקה‪ ,‬היא מגלה שוב‬ ‫‪-‬‬
‫פעלתנות רבה‪ ,‬ומחליטה להציל את יעקב מידיו של אחיו‪.‬היא מציעה לו לברוח אל‬
‫אחיה‪ ,‬לבן‪ ,‬הנמצא בחרן‪ ,‬עד אשר הזמן יעשה את שלו ותאוות הנקם של עשו‬
‫תשכח‪.‬‬

‫פרק כ"ז בבראשית מסתיים בכך שרבקה משכנעת את יצחק לשלוח את יעקב‬ ‫‪-‬‬
‫לקחת לו אישה מחרן‪ .‬היא מנצלת את העובדה כי יצחק גילה מורת רוח רכה‬
‫מנישואי עשו עם נשים כנעניות‪ ,‬וטוענת כי אם יעקב יישא אישה כנענית היא‬
‫מעדיפה למות‪ .‬היא איננה מזכירה כמובן ולו במילה את השנאה שנוצרה בין‬
‫האחים‪ ,‬ואת חששה שעשו יהרוג את יעקב‪ ,‬פן יגלה יצחק שגם היא רימתה אותו‪.‬‬

‫ריבוי פעלים (פס' י"ד) ‪ -‬מלמד על מהירות‪ ,‬לחץ וצייתנות של יעקב‪.‬‬ ‫‪-‬‬