‫בראשית פרק יב‬

‫בתחילת פרק יב אנו דנים בשאלה למה ה' בחר באברהם? בנוסף‪ ,‬למה התורה לא כותבת לנו למה‬
‫ה' בחר באברהם?‬
‫הרמבן מסביר שמה שהיה מיוחד באברהם זה שכשאנשי אור כשדים היו מלכלכים ומדברים רע על ה'‬
‫אברהם היה מתעמת ובנוסף מתרחק מהם‪ .‬ולמה התורה לא מספרת לנו את זה? כי התורה לא‬
‫רצתה להאריך בדברי עבודה זרה‪ .‬התורה לא רצתה להתחיל להסביר ולספר על עבודה זרה‬
‫והאנשים שעובדים בה אלא רק לדבר על אמונה בה'‪ ,‬אז לא סיפרה סיפור זה‪.‬‬
‫ַוֹּיאֶמ ר ה' ֶא ל‪ַ-‬אְבָר ם ֶל ְך‪ְ-‬ל ָך ֵמ ַאְר ְצָך ּוִמ ּמֹוַל ְד ְּת ָך ּוִמ ֵּב ית ָאִב יָך ֶא ל‪ָ-‬ה ָאֶר ץ ֲא ֶׁש ר ַאְר ֶא ָּך‪:‬‬ ‫(א)‬
‫(ב) ְוֶא ֶע ְׂש ָך ְל גֹוי ָּגדֹול ַוֲא ָבֶר ְכָך ַוֲא ַגְּד ָל ה ְׁש ֶמ ָך ֶוְה ֵיה ְּבָר ָכה‪:‬‬
‫(ג) ַוֲא ָבְר ָכה ְמ ָבֲר ֶכיָך ּוְמ ַק ֶּל ְל ָך ָאֹאר ְוִנְבְר כּו ְבָך ֹּכל ִמ ְׁש ְּפ ֹחת ָה ֲא ָד ָמ ה‬
‫לפי הרמבם בפסוקים אלו מופיע הניסיון הראשון של אברהם‪ ,‬והוא שאברהם צריך לקום‪ ,‬לעזוב את‬
‫כל מה שהוא מכיר‪ ,‬ללכת למקום לא ידוע ולהאמין להבטחה כי ה' אמר לו‪ .‬אברהם עומד בניסיון הזה‪.‬‬
‫רשי מפרש את המילים "לך לך" בפסוק א‪ .‬הוא אומר שהפירוש שלהם הוא "להנאתך ולטובתך"‪.‬‬
‫בנוסף רשי אומר שבציווי הזה ה' בתכלס אומר לו שהוא יהיה לגוי גדול ושהוא יזכה לבנים‪.‬‬
‫הרמבן מדבר על המילים "ארצך ומלודתך ובית אביך"‪ .‬הוא אומר שהם מוזכרים בסדר זה כי זה לפי‬
‫קושי‪ ,‬מהקטן לגדול‪ .‬זה קשה לעזוב את ארצך‪ ,‬זה עוד יותר קשה לעזוב את המולדת שלך וזה עוד‬
‫יותר קשה לעזוב את בית אביך‪.‬‬
‫הפירוט הזה מלמד על גדול הניסיון שאברהם עובר‪ .‬הוא צריך לאהוב את ה' כל כך ולהאמין לו בצורה‬
‫כל כך גדולה עד לעזוב את כל מה שהוא מכיר בלי להטיל ספק‪.‬‬
‫"ַוִּיַּק ח ַאְבָר ם ֶא ת ָׂש ַר י ִא ְׁש ּתֹו ְוֶא ת לֹוט ֶּב ן ָאִח יו ְוֶא ת ָּכל ְר כּוָׁש ם ֲא ֶׁש ר ָר ָכׁשּו ְוֶא ת ַה ֶּנֶפ ׁש ֲא ֶׁש ר ָע ׂשּו‬
‫ְבָח ָר ן ַוֵּיְצאּו ָל ֶל ֶכת ַאְר ָצה ְּכַנַע ן ַוָּיֹבאּו ַאְר ָצה ְּכָנַע ן"‬
‫אברהם הולך למסע שה' ציווה עליו עם שרי אישתו ולוט אחיינו‪ .‬הם לוקחים איתם את כל רכושם ואת‬
‫"כל הנפש שעשו בחרן"‬
‫רשי רואה במילים "כל הנפש אשר עשו בחרן" רמז למה שעשו אברהם ושרה בחרן‪ ,‬שהיו מגיירים‬
‫אנשים‪ .‬בנוסף הוא גם מביא עוד פירוש שהכוונה לעבדים ולשפחות שהיו להם‪.‬‬
‫הפירושים האלו שרשי מביא זה בעצם גם דרש וגם פשט‪ ,‬למה? רשי מביא לנו את הפשט בכדי‬
‫להיצמד למילים של הפסוק ואת הדרש בכדי להראות לנו תמונה יותר רחבה של הסיטואציה‪.‬‬
‫(ז) ַוֵּיָר א ה' ֶא ל ַאְבָר ם ַוֹּיאֶמ ר ְל ַזְר ֲע ָך ֶא ֵּת ן ֶא ת ָה ָאֶר ץ ַה ֹּזאת ַוִּיֶב ן ָׁש ם ִמ ְזֵּב ַח ַל ה' ַה ִּנְר ֶא ה ֵא ָל יו‪:‬‬
‫(ח) ַוַּיְע ֵּת ק ִמ ָּׁש ם ָה ָה ָר ה ִמ ֶּק ֶד ם ְל ֵב ית ֵא ל ַוֵּיט ָאֳה ֹלה ֵּב ית ֵא ל ִמ ָּים ְוָה ַע י ִמ ֶּק ֶד ם ַוִּיֶב ן ָׁש ם ִמ ְזֵּב ַח ַל ה'‬
‫ַוִּיְק ָר א ְּבֵׁש ם ה'‪:‬‬
‫בפסוקים אלו אברהם אומר תודה‬
‫רשי מפרש את התודה שלו כתודה על הבשורה שה' הביא לו שאומרת שזרעו יהיה לגוי גדול בארץ‬
‫ישראל‬
‫הרמבן מפרש את התודה שלו כתודה על זה שהקב"ה נראה אליו‪ ,‬כי עד עכשיו הנבואות שלו הגיעו‬
‫אליו רק בחלום או ברוח הקודש‪.‬‬
‫בפסוק ח נאמר "ויקרא בשם ה'"‬
‫כלומר מעשיו של אברהם בארץ ממשיכים את דרכו שעשה כבר בארצו הקודמת‪ .‬הכוונה היא לזה‬
‫שאברהם ושרה היו מגיירים אנשים בכנען‪ ,‬אחת השיטות לפירוש פסוק ה‪ ,‬והם ממשיכים לעשות זאת‬
‫והפעם בארץ ישראל‪ .‬אברהם מפיץ את שם ה'‪.‬‬
 ‫הרמבן דן על פסוק ו‪ .‬הוא מסביר למה מרבה הכתוב בפרטים המתארים את מעשיו‪ .‬הרמבן אומר‬
‫שזה בגלל הכלל "מה שאירע לאבות סימן לבנים"‪ ,‬כלומר כל מה שקרה לאבות האומה‪ ,‬קרה ויקרה‬
‫גם לבניהם‪ .‬התורה מפרטת את מעשיו של אברהם כי אותם דברים יקראו גם לבנים שלו‪.‬‬
‫הרמבן גם ממש מפרט מה קרה לאברהם שיקרה גם לבניו‪ .‬אברהם ירד למצרים בגלל רעב ובצורת‬
‫ובניו עשו אותו דבר בדיוק‪ .‬המצרים לקחו לאברהם את אשתו כמו שהם לקחו לבניו את נשיהם‪.‬‬
‫המצרים קיבלו עונש והוא נגעים גדולים ואותו עונש קיבלו המצרים גם בתקופת בניו של אברהם‪-‬‬
‫עשרת המכות‪ .‬אברהם יצא עם הרבה מתנות‪ ,‬מקנה כסף וזהב‪ ,‬כך גם בניו‪ .‬היה בזמן אברהם שילוח‬
‫נחרץ שציווה פרעה אנשים לשלחם וכך עם בניו שיצאו ממצרים‪.‬‬

‫י ַוְיִה י ָר ָע ב‪ָּ ,‬ב ָאֶר ץ; ַוֵּיֶר ד ַאְבָר ם ִמ ְצַר ְיָמ ה ָל גּור ָׁש ם‪ִּ ,‬כי‪ָ-‬כֵבד ָה ָר ָע ב ָּב ָאֶר ץ‪.‬‬
‫בפסוק זה יש עוד ניסיון לאברהם‪.‬‬
‫רשי אומר שהניסיון היה לראות האם אברהם יפקפק או יתלונן על זה שהקב"ה הביא אותו לארץ‬
‫כביכול רעה‪ .‬לפי פירוש זה אברהם עמד בניסיון‪ ,‬כי הוא לא התלונן על הקב"ה אלא פשוט פעל‬
‫לפתרון הבעיה‪.‬‬
‫הרמבן אומר שהניסיון הוא לראות האם אברהם יפר את ציווי ה' ללכת לארץ ישראל בגלל הרעב או‬
‫יאמין בקב"ה שיציל אותו‪ .‬לפי פירוש זה אברהם אינו עמד בניסיון‪.‬‬
‫הרמבן מוסיף ואומר שאברהם חטא בשגגה שהביא את אישתו שרי למצרים כי פחד שיהרגו אותו‪,‬‬
‫והוא היה צריך לבטוח בה' שיציל אותם‪ .‬ובגלל אלו בעתיד בניו יוגלו למצרים‪.‬‬
‫הרדק אומר שאברהם לא חטא בזה שירד למצרים‪ .‬הוא אומר שאברהם פחד שיחטא ובזה הוא לא‬
‫סמך מספיק על ה' שבחר בו ובזה היה החטא‪.‬‬

‫יב ְוָה ָיה‪ִּ ,‬כי‪ִ-‬יְר אּו ֹאָת ְך ַה ִּמ ְצִר ים‪ְ ,‬וָאְמ רּו‪ִ ,‬א ְׁש ּתֹו ֹזאת; ְוָה ְר גּו ֹאִת י‪ְ ,‬וֹאָת ְך ְיַח ּיּו‪.‬‬
‫יש לנו כאן קושי מאוד גדול‪ ,‬איך יכול להיות שאברהם מסכים למכור את שרי בשביל להציל את‬
‫עצמו?? כי אברהם ידע שאם יגידו שהיא אישתו‪ ,‬יהרגו אותו וייקחו אותה‪ .‬אבל אם תגיד שהיא‬
‫אחותו‪ ,‬ייקחו אותה מבלי להרוג אותו‪.‬‬
‫לפי הספורנו לאברהם הייתה תוכנית‪ .‬הוא תכנן להגיד שהיא אחותו‪ .‬וכיוון שהיא לא נשואה אז לא‬
‫יהרגו את הבעל‪ ,‬אלא ינסו לעשות משא ומתן עם המשפחה שלה‪ .‬אברהם לא תכנן להיות הרבה זמן‬
‫במצרים ורצה למשוך אותם במשא ומתן שהם כביכול עושים עם אח של האישה עד שילכו משם‪ .‬אבל‬
‫קרה משהו בלתי צפוי‪ ,‬בגלל יופייה המיוחד של שרה מלך מצרים רצה להתחתן איתה‪ .‬אז לקח אותה‬
‫לביתו מבלי שום משא ומתן‪ ,‬כי הוא המלך‪.‬‬
‫הרדק מסביר שפשוט אברהם היה במצב של פיקוח נפש שיש סיכון למוות שלו‪ ,‬אז לא הייתה לו‬
‫ברירה‪.‬‬

‫פרק טו‬
‫א ַאַח ר ַה ְּד ָב ִר ים ָה ֵא ֶּל ה‪ָ ,‬ה ָיה ְד ַב ר‪ְ-‬יהָוה ֶא ל‪ַ-‬אְבָר ם‪ַּ ,‬ב ַּמ ֲח ֶזה‪ֵ ,‬ל אֹמר‪ַ :‬אל‪ִּ-‬ת יָר א ַאְבָר ם‪ָ ,‬אֹנִכי ָמ ֵגן ָל ְך‪--‬‬
‫ְׂש ָכְר ָך‪ַ ,‬ה ְר ֵּב ה ְמ ֹאד‪.‬‬
‫"אחר הדברים האלה" לפי רשי הכתוב מסמיך את דברי ה' למלחמת ארבעת המלכים‪.‬‬
‫רשי אומר גם שאברהם פחד שיקבל עונש כי הוא הרג במלחמה‪ ,‬וה' מבטיח לו ‪ 2‬דברים‪.‬‬
‫‪ .1‬שלא יעניש אותו בגלל הנפשות שהוא הרג‪ .2 .‬למרות ההרג הוא יקבל את השכר שמגיע לו‪.‬‬
‫השכר שיקבל הוא הבטחות ה' לאברהם והן הבטחת הזרע‪ -‬צאצאים רבים והבטחת הארץ‪ -‬שיקבל‬
‫את ארץ ישראל‪ .‬רשי לפי פסוק ו אומר שאברהם מאמין להבטחת הזרע אבל לא ככ מאמין להבטחת‬
‫הארץ ומבקש מה' סימן שזה יקרה‪.‬‬
 ‫ב ַוֹּיאֶמ ר ַאְבָר ם‪ֲ ,‬א ֹדָני ְיהִוה ַמ ה‪ִּ-‬ת ֶּת ן‪ִ-‬ל י‪ְ ,‬וָאֹנִכי‪ ,‬הֹוֵל ְך ֲע ִר יִר י; ּוֶב ן‪ֶ-‬מ ֶׁש ק ֵּב יִת י‪ ,‬הּוא ַּד ֶּמ ֶׂש ק ֱא ִל יֶע ֶזר‪.‬‬
‫ג ַוֹּיאֶמ ר ַאְבָר ם‪ֵ--‬ה ן ִל י‪ֹ ,‬לא ָנַת ָּת ה ָזַר ע; ְוִה ֵּנה ֶב ן‪ֵּ-‬ב יִת י‪ ,‬יֹוֵר ׁש ֹאִת י‪.‬‬
‫הרמבן מעלה קושי על זה שאיך יכול להיות שאברהם מתלונן שאין לו זרע הרי הקב"ה כבר הבטיח לו‬
‫שיהיה לו‪ .‬יכול להיות שאברהם מפקפק בה'?‬
‫הרמבן גם עונה על קושייה זו ומסביר שיש כלל אצל הצדיקים שהם לא מאמינים בעצמם והם‬
‫חוששים שיחטאו בשגגה כל הזמן וההבטחות שהבטיחו להם לא יתקיימו‪ .‬אברהם בעצם חושב שאולי‬
‫הוא חטא ובגלל זה אין לו ילדים כמו שה' הבטיח לו‪.‬‬

‫ו ְוֶה ֱא ִמ ן‪ַּ ,‬ב יהָוה; ַוַּיְח ְׁש ֶב ָה ּלֹו‪ְ ,‬צָד ָק ה‪.‬‬

‫רשי אומר שהיה לכתוב חשוב להראות שאברהם מאמין לה'‪ ,‬כלומר מאמין להבטחת הזרע ולא‬
‫מבקש סימן‪.‬‬
‫רשי אומר שהקב"ה חשב לאברהם צדקה (חשב חסד) מכיוון שהאמין בו באמונה שלמה‪.‬‬
‫ר' יוסף בכור שור אומר שדווקא אברהם חשב צדקה (חסד) לקב"ה‪ .‬מדובר על זה שמישהו מבניו‬
‫יירש את הארץ בעתיד‪.‬‬

‫ז ַוֹּיאֶמ ר‪ֵ ,‬א ָל יו‪ֲ :‬א ִני ְיהָוה‪ֲ ,‬א ֶׁש ר הֹוֵצאִת יָך ֵמ אּור ַּכְׂש ִּד ים‪ָ--‬ל ֶת ת ְל ָך ֶא ת‪ָ-‬ה ָאֶר ץ ַה ֹּזאת‪ְ ,‬ל ִר ְׁש ָּת ּה‪.‬‬
‫ח ַוֹּיאַמ ר‪ֲ :‬א ֹדָני ְיהִוה‪ַּ ,‬ב ָּמ ה ֵא ַד ע ִּכי ִא יָר ֶׁש ָּנה‪.‬‬
‫בנדרים לב‪ ,‬ע"א אומר רבי אבהו שאמר רבי אליעזר‪ :‬מה אברהם עשה שנענש ובגלל זה בניו‬
‫השתעבדו למצרים? כשקיבל את הבטחת הארץ לא כל כך האמין לה'‪ .‬אבל החוסר אמונה הזה הוא‬
‫יותר גדול ממה שנדמה לנו‪ ,‬כי בעצם הוא סוג של הקטין את יכולותיו של ה' בכך שלא האמין למה‬
‫שאמר שיעשה‪ .‬רשי אומר את זה גם לפי "במה אדע כי אירשנה" שבעצם הוא הגדיל לשאול על‬
‫מידותיו של הקב"ה‪.‬‬
‫בראשית רבה מיישב את זה ומסביר שהשאלה במה אדע היא באיזו זכות? כלומר‪ ,‬אברהם שואל‬
‫באיזו זכות בניו יקבלו את הארץ והקבה עונה לו בזכות הקורבנות‪.‬‬

‫יב ַוְיִה י ַה ֶּׁש ֶמ ׁש ָל בֹוא‪ְ ,‬וַת ְר ֵּד ָמ ה ָנְפ ָל ה ַע ל‪ַ-‬אְבָר ם; ְוִה ֵּנה ֵא יָמ ה ֲח ֵׁש ָכה ְג ֹדָל ה‪ֹ ,‬נֶפ ֶל ת ָע ָל יו‪.‬‬
‫רשי ורמבן מפרשים את החשיכה הגדולה הזאת שאברהם רואה כהגלויות והדברים הרעים שעם‬
‫ישראל יעבור בהמשך ההיסטוריה‬
‫הרמבן מוסיף ומסביר שיש ממש בכתוב רמזים לגלויות‪ .‬ארבעת המילים‪ :‬אימה‪ ,‬חשכה‪ ,‬גדולה‪,‬‬
‫נופלת‪ .‬כל מילה כנגד גלות אחרת‪.‬‬
‫מתוך העובדה ששעבוד המלכויות הזוכרו בתוך הברית על ארץ ישראל אנחנו מקבלים איזושהי‬
‫אזהרה שנדע לשמור על דרך ה' בשביל לקבל את ארץ ישראל ולא לצאת לגלות‪.‬‬

‫יג ַוֹּיאֶמ ר ְל ַאְבָר ם‪ָ ,‬יֹדַע ֵּת ַד ע ִּכי‪ֵ-‬גר ִיְה ֶיה ַזְר ֲע ָך ְּבֶא ֶר ץ ֹלא ָל ֶה ם‪ַ ,‬וֲע ָבדּום‪ְ ,‬וִע ּנּו ֹאָת ם‪ַ--‬אְר ַּב ע ֵמ אֹות‪,‬‬
‫ָׁש ָנה‪.‬‬
‫לרשי היה קשה בפסוק זה למה כתוב שהייתה עבדות ועינוי במשך ‪ 400‬שנה? הרי לא עברו בכלל‬
‫‪ 400‬שנים מהרגע שבנו של לוי ירד למצרים עד הרגע שמשה יצא ממנה‪ .‬כלומר‪ ,‬הגלות של בני‬
‫ישראל במצרים לא הייתה ‪ 400‬שנה!‬
 ‫התשובה היא שה‪ 400-‬שנה האלו מדוברות על הגרות והספירה מתחילה מלידתו של יצחק ועד‬
‫יציאת מצרים‪ .‬שהרי מהרגע לידתו של יצחק זרעו נהיו גרים "בארץ לא להם"‪.‬‬
‫הרמבן אומר שהפסוק הזה הוא פסוק מסורס‪ ,‬כלומר פסוק לא מסודר‪ .‬זה עוזר לרשי ונותן לו תמיכה‬
‫בפירוש שה‪ 400‬שנים לא מתייחסות לשיעבוד במצרים אלא לגרות‪.‬‬
‫יד ְוַגם ֶא ת‪ַ-‬ה ּגֹוי ֲא ֶׁש ר ַיֲע ֹבדּו‪ָּ ,‬ד ן ָאֹנִכי; ְוַאֲח ֵר י‪ֵ-‬כן ֵיְצאּו‪ִּ ,‬ב ְר ֻכׁש ָּגדֹול‪.‬‬
‫הרמבן לא מבין לא בעצם מגיע למצרים להיענש?? הרי הם רק עשו את רצון ה' כששיעבדו את עם‬
‫ישראל‪.‬‬
‫הרמבן עונה על כך שה' גזר על המצרים לעשות לישראל עבדות וגינוי אבל לא יותר מזה‪ ,‬הם עשו‬
‫הרבה יותר מזה והוסיפו רע‪.‬‬
‫הוא מוסיף ומצטט גם את הרמבם שאומר שה' לא גזר על מישהו ספציפי לשעבד את עם ישראל‪,‬‬
‫המצרים לקחו את זה על עצמם למרות שלא היו חייבים‪ .‬הם בעצם גם רצו לעשות את זה‪.‬‬

‫יח ַּב ּיֹום ַה הּוא‪ָּ ,‬כַר ת ְיהָוה ֶא ת‪ַ-‬אְבָר ם‪ְּ--‬בִר ית ֵל אֹמר‪ְ :‬ל ַזְר ֲע ָך‪ָ ,‬נַת ִּת י ֶא ת‪ָ-‬ה ָאֶר ץ ַה ֹּזאת‪ִ ,‬מ ְּנַה ר ִמ ְצַר ִים‪,‬‬
‫ַע ד‪ַ-‬ה ָּנָה ר ַה ָּגֹדל ְנַה ר‪ְּ-‬פ ָר ת‪.‬‬
‫יט ֶא ת‪ַ-‬ה ֵּק יִני‪ְ ,‬וֶא ת‪ַ-‬ה ְּק ִנִּזי‪ְ ,‬וֵא ת‪ַ ,‬ה ַּק ְד ֹמִני‪.‬‬
‫כ ְוֶא ת‪ַ-‬ה ִח ִּת י ְוֶא ת‪ַ-‬ה ְּפ ִר ִּזי‪ְ ,‬וֶא ת‪ָ-‬ה ְר ָפ ִא ים‪.‬‬
‫כא ְוֶא ת‪ָ-‬ה ֱא ֹמִר י‪ְ ,‬וֶא ת‪ַ-‬ה ְּכַנֲע ִני‪ְ ,‬וֶא ת‪ַ-‬ה ִּגְר ָּגִׁש י‪ְ ,‬וֶא ת‪ַ-‬ה ְיבּוִס י‪.‬‬
‫בפסוקים אלו כורת ה' ברית עם אברהם על הבטחת הארץ לו ולזרעו‪ .‬למה ההבטחה הזאת כל כך‬
‫חשובה שתהיה כאן? כי דווקא עכשיו‪ ,‬כשאברהם מקבל את הבשורה הקשה על הגלות של עם‬
‫ישראל‪ ,‬הקב"ה נותן לו את ההבטחה שלמרות הכל עמ"י ישב בארצו‪ .‬לא משנה מה יקרה עם ישראל‬
‫תמיד יחזור לארץ ישראל‪.‬‬
‫במהלך פרקים יב‪-‬טו הקב"ה מבטיח את הארץ לאברהם ‪ 3‬פעמים‪ .‬אך מפעם לפעם הן קצת שונות‪.‬‬
‫בפרק יג הוא הוסיף "את כל הארץ" ובפרק טו הוסיף גם "זרעך עד עולם" ואת הגבולות הספציפיים‬
‫של הארץ כולל העמים אותם יהיה צריך לכבוש‪.‬‬

‫פרק יח‬
‫א ַוֵּיָר א ֵא ָל יו ְיהָוה‪ְּ ,‬בֵא ֹלֵני ַמ ְמ ֵר א; ְוהּוא ֹיֵׁש ב ֶּפ ַת ח‪ָ-‬ה ֹאֶה ל‪ְּ ,‬כֹחם ַה ּיֹום‪.‬‬
‫ב ַוִּיָּׂש א ֵע יָניו‪ַ ,‬וַּיְר א‪ְ ,‬וִה ֵּנה ְׁש ֹלָׁש ה ֲא ָנִׁש ים‪ִ ,‬נָּצִב ים ָע ָל יו; ַוַּיְר א‪ַ ,‬וָּיָר ץ ִל ְק ָר אָת ם ִמ ֶּפ ַת ח ָה ֹאֶה ל‪ַ ,‬וִּיְׁש ַּת חּו‪,‬‬
‫ָאְר ָצה‪.‬‬
‫רשי מסביר למה ה' נראה לאברהם הרי לא כתוב שאמר לו משהו‪ ,‬הסיבה היא כי עשה לו ביקור‬
‫חולים (אברהם עבר ברית מילה)‪ .‬רשי מסביר למה הכתוב גם מציין את מיקום ישיבתו של אברהם‬
‫וזה כי רוצים להראות לנו את הרצון של אברהם להכניס אורחים‪ ,‬הוא יושב בחוץ‪ .‬רשי מסביר גם למה‬
‫כתוב לנו את מזג האוויר וזה כדי להראות לנו שהקב"ה עשה שיהיה חם בשביל שאורחים לא יגיעו‬
‫ואברהם לא יטרח‪ .‬לאחר מכן ראה הקב"ה שאברהם מאוד מצטער על כך שאין אורחים ולכן הביא את‬
‫המלאכים‪.‬‬
‫לפי רשי יש קשר בין פסוק א לפסוק ב וזה קשר של סיבה ותוצאה‪ .‬אברהם יושב בפתח האוהל‪ ,‬חם‬
‫ואנשים לא מגיעים‪ ,‬הוא מצטער‪ ,‬ולכן הקב"ה שולח אליו מלאכים‪.‬‬
‫הרשבם מביא קושי על פסוק א‪ ,‬למה כתוב "וירא אליו"? הרי אין בכלל התגלות! (על אותו קושי גם‬
‫רשי ענה)‪.‬‬
‫הפירוש של רשבם שונה בקטע של הקשר‪ .‬לעומת רשי‪ ,‬הוא רואה את פסוק א כותרת ופסוק ב‬
‫כהמשך הסיפור‪ .‬בעצם הפסוק הראשון היה כותרת על כך שה' התגלה לאברהם‪ .‬הפסוק השני‬
‫ממשיך ומפרט על ההתגלות‪ -‬שלושת המלאכים‪.‬‬
 ‫כשהכתוב מתאר את ההכנסת אורחים של אברהם הוא משתמשים בפעלים וירוץ‪ ,‬וימהר‪ ,‬מהרי‪ ,‬רץ‪.‬‬
‫ניתן ללמוד מכך על רצונו העז של אברהם להכניס אורחים וכמה שהוא רוצה לכבד אותם‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ניתן ללמוד על אברהם שהוא בן אדם של מעשים ולא של דיבורים‪ .‬הוא אומר למלאכים‬
‫"ואקחה פת לחם וסעדו"‪ ,‬דבר די מינורי‪ .‬אבל בפועל אפשר לראות בכתוב שאברהם מכין להם הרבה‬
‫יותר דברים מזה‪.‬‬

‫יב ַוִּת ְצַח ק ָׂש ָר ה‪ְּ ,‬בִק ְר ָּב ּה ֵל אֹמר‪ַ :‬אֲח ֵר י ְבֹלִת י ָה ְיָת ה‪ִּ-‬ל י ֶע ְד ָנה‪ַ ,‬ואֹדִני ָזֵק ן‪.‬‬
‫רשי מסביר לנו על צחוקה של שרה‪ .‬בפרק יז הכתוב מספר לנו שאברהם צוחק‪ ,‬רשי מראה לנו הבדל‬
‫בין הצחוק של אברהם לבין הצחוק של שרה‪ .‬אברהם צחק משמחה ושרה צחקה מזלזול‪ ,‬זה נובע‬
‫מכך שאברהם יותר האמין בקב"ה משרה‪.‬‬

‫יג ַוֹּיאֶמ ר ְיהָוה‪ֶ ,‬א ל‪ַ-‬אְבָר ָה ם‪ָ :‬ל ָּמ ה ֶּזה ָצֲח ָק ה ָׂש ָר ה ֵל אֹמר‪ַ ,‬ה ַאף ֻא ְמ ָנם ֵא ֵל ד‪ַ--‬וֲא ִני ָזַק ְנִּת י‪.‬‬
‫הקב"ה מספר לאברהם על תגובתה של שרה אך משנה אותה‪ .‬למה? בשביל שלום בית‪ ,‬הקב"ה לא‬
‫רוצה שאברהם ידע ששרה צחקה ואמרה שהוא זקן‪.‬‬

‫טו ַוְּת ַכֵח ׁש ָׂש ָר ה ֵל אֹמר ֹלא ָצַח ְק ִּת י‪ִּ ,‬כי ָיֵר ָאה; ַוֹּיאֶמ ר ֹלא‪ִּ ,‬כי ָצָח ְק ְּת ‪.‬‬
‫לרמבן קשה על זה ששרה צחקה ולא מאמינה למלאכים‪ .‬איך זה יכול להיות ששרה מזלזלת בדבר‬
‫ה'? והרי היא צדיקה‪.‬‬
‫הרמבן גם מתרץ ואומר ששרה פשוט לא ידעה שאנשים אלו הם מלאכים‪ .‬אברהם בחוכמתו הגדולה‬
‫הבין את זה‪ ,‬אבל היא חשבה שאלו סתם אנשים מהרחוב שאומרים לה שיהיה לה בן‪ .‬הוא מוסיף‬
‫ואומר שאולי שרה אפילו לא ראתה אותם אלא רק שמעה אותם‪.‬‬
‫איך הרמבן מבין שהצחוק של שרה מעיד כי לא מאמינה לדברי המלאכים? כי בפסוק יב כתוב‬
‫"בקרבה"‪ .‬צחוק שהוא לשמחה זה צחוק שהוא מהפה אבל צחוק מהבטן (מקרבה) הוא צחוק מזלזל‪.‬‬
‫הרמבן מבסס את פירוש על המילה "שומעת" מפסוק י'‪ .‬אפשר להבין ממילה זאת ששרה רק שמעה‬
‫את המלאכים ובכלל לא ראתה אותם‪ ,‬אז לא ידעה שהם מלאכים‪.‬‬

‫יז ַויהָוה‪ָ ,‬אָמ ר‪ַ :‬ה ְמ ַכֶּס ה ֲא ִני ֵמ ַאְבָר ָה ם‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ֲא ִני ֹעֶׂש ה‪.‬‬
‫ה' מגלה לאברהם מה הוא עתיד לעשות לסדום‪ .‬רשי אומר שהקב"ה אומר לו בגלל שאברהם שייך‬
‫לסיפור הזה‪ .‬הקב"ה הבטיח לו גם את סדום כך שהוא קשור‪ ,‬בנוסף אברהם הוא אב להמון גויים ולכן‬
‫ה' לא רוצה להרוג את הזרע שלו מבלי להגיד לו‪.‬‬

‫יח ְוַאְבָר ָה ם‪ָ--‬ה יֹו ִיְה ֶיה ְל גֹוי ָּגדֹול‪ְ ,‬וָע צּום; ְוִנְבְר כּו‪-‬בֹו‪ֹּ--‬כל‪ּ ,‬גֹוֵיי ָה ָאֶר ץ‪.‬‬
‫יט ִּכי ְיַד ְע ִּת יו‪ְ ,‬ל ַמ ַע ן ֲא ֶׁש ר ְיַצֶּוה ֶא ת‪ָּ-‬ב ָניו ְוֶא ת‪ֵּ-‬ב יתֹו ַאֲח ָר יו‪ְ ,‬וָׁש ְמ רּו ֶּד ֶר ְך ְיהָוה‪ַ ,‬ל ֲע ׂשֹות ְצָד ָק ה‬
‫ּוִמ ְׁש ָּפ ט‪ְ--‬ל ַמ ַע ן‪ָ ,‬ה ִב יא ְיהָוה ַע ל‪ַ-‬אְבָר ָה ם‪ֵ ,‬א ת ֲא ֶׁש ר‪ִּ-‬ד ֶּב ר‪ָ ,‬ע ָל יו‪.‬‬
‫ניתן ללמוד על עם ישראל מפסוקים אלו שהוא יהיה גוי גדול ועצום (גם מבחינת אנשים וגם מבחינה‬
‫רוחנית)‪ .‬עם ישראל יהיה גם אור לגויים (הם ילמדו ממנו הרבה) ועם ישראל ישמור את דרך ה'‪.‬‬
‫לפי פסוקים אלו אברהם נבחר להיות שליח ה' בגלל היכולת שלו לחנך להיות בדרך ה'‪ .‬הקב"ה יודע‬
‫שההמשך של אברהם ישאר בדרכו‪.‬‬
 ‫כא ֵא ְר ָד ה‪ָּ-‬נא ְוֶא ְר ֶא ה‪ַ ,‬ה ְּכַצֲע ָק ָת ּה ַה ָּב ָאה ֵא ַל י ָע ׂשּו ָּכָל ה; ְוִא ם‪ֹ-‬לא‪ֵ ,‬א ָד ָע ה‪.‬‬
‫רשי מביא לנו פה קושי‪ :‬איך יכול להיות שכתוב שהקב"ה יורד בשביל לראות? הרי הוא נמצא בכל‬
‫מקום ורואה הכל!‬
‫רשי מסביר שה' רצה ללמד כלל לדיינים שלא פוסקים דיני נפשות אלא אם כן רואים בראיה מפורשת‪.‬‬
‫כמו בדור הפלגה שגם אז ירד ה' לשפוט אותם‪.‬‬
‫בפסוקים כג‪-‬כו יש דיון בין הקב"ה לאברהם על הפיכת סדום‪ .‬הרדק מסביר שזה בגלל שאברהם רוצה‬
‫להבין איך לנהל משפט ומדוע ה' רוצה להפוך את סדום‪.‬‬
‫אברהם בעצם מנסה להשיג בדיון הזה שהצדיקים בעיר ינצלו ואז אפילו כל העיר תינצל‪.‬‬

‫כו ַוֹּיאֶמ ר ְיהָוה‪ִ ,‬א ם‪ֶ-‬א ְמ ָצא ִבְס ֹדם ֲח ִמ ִּׁש ים ַצִּד יִק ם ְּבתֹוְך ָה ִע יר‪ְ--‬וָנָׂש אִת י ְל ָכל‪ַ-‬ה ָּמ קֹום‪ַּ ,‬ב ֲע בּוָר ם‪.‬‬
‫הראב"ע שואל למה כתוב חמישים צדיקים בתוך העיר ולא חמישים צדיקים בעיר? הוא עונה על זה‬
‫שכדי שסדום תינצל צריך יותר מסתם חמישים צדיקים בעיר‪ .‬צריך חמישים צדיקים בתוך העיר‪,‬‬
‫כלומר לפחות חמישים צדיקים שיכולים לעבוד את הקב"ה בפומבי ללא בעיות או רדיפות‪ ,‬ואז סדום‬
‫תיחשב לעיר טובה‪.‬‬

‫פרק כב‬
‫בתחילת הפרק אנו דנים בתכלית הניסיון‪ .‬מה בעצם מטרה של ניסיונות?‬
‫הרמבן אומר שבכל ניסיון שניתן לנו אנחנו יכולים לעמוד בו‪ ,‬והקב"ה יודע את זה‪ .‬אז המטרה האמיתי‬
‫בניסיון היא לא בשביל ה'‪ ,‬היא בשבילנו‪ .‬המטרה היא שאנחנו נעלה בדרגה הרוחנית שלנו ונוציא את‬
‫הכוחות שלנו מהכוח אל הפועל‪.‬‬
‫הרמב"ם אומר שתכלית הניסיון היא להוכיח עד כמה האהבה שלנו לה' היא אינסופית‪.‬‬
‫החזקוני אומר שהניסיונות שהיו לאברהם לא היו בכדי לבדוק את אברהם‪ ,‬הרי ה' יודע בדיוק מה‬
‫הוא יעשה‪ .‬המטרה של הניסיונות זה להראות לכל המקטרגים על אברהם שהוא צדיק‪.‬‬
‫מדרש בראשית רבה אומר שהתכלית של ניסיון זה להראות לנו שה' עדיין אוהב אותנו‪ .‬כי כשיש לך‬
‫משהו טוב אתה תנסה אותו עוד ועוד כדי שישתפר גם אבל אם יש לך משהו לא טוב אתה לא תטרח‬
‫אפילו לנסות‪.‬‬

‫ב ַוֹּיאֶמ ר ַק ח‪ָ-‬נא ֶא ת‪ִּ-‬ב ְנָך ֶא ת‪ְ-‬יִח יְד ָך ֲא ֶׁש ר‪ָ-‬אַה ְבָּת ‪ֶ ,‬א ת‪ִ-‬יְצָח ק‪ְ ,‬וֶל ְך‪ְ-‬ל ָך‪ֶ ,‬א ל‪ֶ-‬א ֶר ץ ַה ֹּמִר ָּיה; ְוַה ֲע ֵל הּו ָׁש ם‪,‬‬
‫ְל ֹעָל ה‪ַ ,‬ע ל ַאַח ד ֶה ָה ִר ים‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ֹאַמ ר ֵא ֶל יָך‪.‬‬
‫יש אריכות קצת מוזרה בציווי של ה' לאברהם‪ .‬רשי מסביר את זה בשלוש סיבות‪:‬‬
‫‪ .1‬אם הקב"ה היה מצווה עליו באופן ישיר להקריב את הבן שלו הוא היה נבהל ממש‬
‫‪ . 2‬הקב"ה רוצה לחבב על אברהם את המצווה‪ ,‬אז הוא מביא לו אותה לאט לאט כדי שיחבב אותה‬
‫תוך כדי‬
‫‪ . 3‬הקב"ה רוצה שאברהם יקבל כמה שיותר שכר‪ .‬אז הוא נותן את הציווי בשלבים כדי שאברהם יקבל‬
‫על כל שלב ושלב שכר‪.‬‬

‫הניסיון הראשון והאחרון של אברהם התחיל באותם מילים‪" :‬לך לך"‪ .‬יש דמיון בין שני הציוויים‪:‬‬
‫אברהם מקבל ציווי מן ה' אבל לא מבצע אותו לבד ובשני הציוויים יש אורך למילות הציווי‪.‬‬
 ‫השוני בין הציוויים הוא שבציווי הראשון הקב"ה מבטיח לאברהם המשך בדורות הבאים אבל בציווי‬
‫השני קורה ממש ההפך‪ ,‬הריגת המשכו של אברהם‬
‫ג ַוַּיְׁש ֵּכם ַאְבָר ָה ם ַּב ֹּבֶק ר‪ַ ,‬וַּיֲח ֹבׁש ֶא ת‪ֲ-‬ח ֹמרֹו‪ַ ,‬וִּיַּק ח ֶא ת‪ְׁ-‬ש ֵני ְנָע ָר יו ִא ּתֹו‪ְ ,‬וֵא ת ִיְצָח ק ְּבנֹו; ַוְיַב ַּק ע‪ֲ ,‬ע ֵצי‬
‫ֹעָל ה‪ַ ,‬וָּיָק ם ַוֵּיֶל ְך‪ֶ ,‬א ל‪ַ-‬ה ָּמ קֹום ֲא ֶׁש ר‪ָ-‬אַמ ר‪-‬לֹו ָה ֱא ֹלִה ים‪.‬‬
‫בפסוק זה יש לנו ריבוי של פעלים‪ .‬זה כדי שנוכל לראות שאברהם למרות שהוא זקן הוא פעיל מאוד‬
‫ועדיין עובד את ה'‪.‬‬
‫רשי לומד מפסוק זה את מסירותו הענקית של אברהם‪" .‬וישכם" פירושו ויקום מוקדם בבוקר (בשביל‬
‫המצווה)‪" .‬ויחבוש" פירוש שהכין לבד את החמור ולא נתן לעבדיו לעשות את זה‪ .‬אנחנו רואים כמה‬
‫אברהם רוצה לקיים את ציווי ה'‪.‬‬

‫ד ַּב ּיֹום ַה ְּׁש ִל יִׁש י‪ַ ,‬וִּיָּׂש א ַאְבָר ָה ם ֶא ת‪ֵ-‬ע יָניו ַוַּיְר א ֶא ת‪ַ-‬ה ָּמ קֹום‪ֵ--‬מ ָר ֹחק‪.‬‬
‫כתוב שהלכו שלושה ימים‪ .‬הרמבן שואל מדוע כתבו את זה? הוא עונה שזה מכיוון שאם לא הייתה‬
‫אומרת לנו התורה שלקח זמן לבצע את זה היינו חושבים שאברהם פעל מתוך אימפולסיביות ולא‬
‫מתוך חשיבה והבנה של הסיטואציה‪ .‬עכשיו אנחנו מבינים שלאברהם היה מלא זמן לחשוב על‬
‫המעשה ואנחנו יודעים שהוא עושה את זה בלב שלם‪.‬‬

‫ו ַוִּיַּק ח ַאְבָר ָה ם ֶא ת‪ֲ-‬ע ֵצי ָה ֹעָל ה‪ַ ,‬וָּיֶׂש ם ַע ל‪ִ-‬יְצָח ק ְּבנֹו‪ַ ,‬וִּיַּק ח ְּבָידֹו‪ֶ ,‬א ת‪ָ-‬ה ֵא ׁש ְוֶא ת‪ַ-‬ה ַּמ ֲא ֶכֶל ת; ַוֵּיְל כּו‬
‫ְׁש ֵניֶה ם‪ַ ,‬יְח ָּד ו‪.‬‬
‫רשי מסביר את "וילכו שניהם יחדיו"‪ ,‬כלומר הם הולכים באותו ראש‪ ,‬שניהם הולכים בשמחה למרות‬
‫שאברהם יודע שהוא הולך לשחוט את בנו ויצחק לא יודע מה עומד לקרות‪.‬‬

‫ח ַוֹּיאֶמ ר‪ַ ,‬אְבָר ָה ם‪ֱ ,‬א ֹלִה ים ִיְר ֶא ה‪ּ-‬לֹו ַה ֶּׂש ה ְל ֹעָל ה‪ְּ ,‬בִני; ַוֵּיְל כּו ְׁש ֵניֶה ם‪ַ ,‬יְח ָּד ו‪.‬‬
‫רשי מסביר גם פה את "וילכו שניהם יחדיו"‪ ,‬גם פה שניהם שמחים‪ .‬אבל מה השתנה? יצחק יודע מה‬
‫עומד לקרות ועדיין שמח‪.‬‬

‫פס' י"ב‪ַ" :‬וֹּיאֶמ ר ַאל‪ִּ-‬ת ְׁש ַל ח ָיְד ָך ֶא ל‪ַ-‬ה ַּנַע ר ְוַאל‪ַּ-‬ת ַע ׂש לֹו ְמ אּוָמ ה ִּכי ַע ָּת ה ָיַד ְע ִּת י ִּכי‪ְ-‬יֵר א ֱא ֹלקים‬
‫אתה‪"...‬‬
‫איך זה הגיוני שכתוב שרק עכשיו הקב"ה יודע שאברהם ירא אלוקים‪ ,‬הרי הוא יודע הכל וזה כבר‬
‫הנסיון העשירי?‬
‫רשי עונה שכוונת הפסוק היא שעכשיו יש לה' במה להתגאות באברהם ולפרסם אותו בעולם‪.‬‬
‫הרמבן עונה שכוונת הפסוק היא שעד עכשיו יראתו של אברהם הייתה בכח‪ ,‬כלומר פוטנציאלית‪.‬‬
‫ועכשיו יראתו ממש יוצאת אל הפעול‪.‬‬

‫הרמבן מסביר למה הקב"ה בחר דווקא בהר המוריה כמקום העקדה‪ .‬כי שם יבנה בית המקדש ורצה‬
‫הקב"ה שזכות העקדה תהיה מקורבנות העולם בבית המקדש‪.‬‬

‫כעת ה' מברך את אברהם ומבטיח לו עוד פעם זרע גדול ושיהיה איתו ועם בניו‪.‬‬
 ‫הרמב"ן אומר שהבטחה זאת יותר גדולה מקודמותיה מכיוון שבה קיימת שבועה‪ .‬בהבטחה הזאת‬
‫מובטחת הגאולה העתידית של עם ישראל‪ .‬היא יותר גדולה ומיוחדת בגלל העקידה‬

‫פרק כה‬
‫יט ְוֵא ֶּל ה ּתֹוְל ֹדת ִיְצָח ק‪ֶּ ,‬ב ן‪ַ-‬אְבָר ָה ם‪ַ :‬אְבָר ָה ם‪ ,‬הֹוִל יד ֶא ת‪ִ-‬יְצָח ק‪ .‬כ ַוְיִה י ִיְצָח ק‪ֶּ ,‬ב ן‪ַ-‬אְר ָּב ִע ים ָׁש ָנה‪,‬‬
‫ְּבַק ְח ּתֹו ֶא ת‪ִ-‬ר ְבָק ה ַּב ת‪ְּ-‬בתּוֵא ל ָה ֲא ַר ִּמ י‪ִ ,‬מ ַּפ ַּד ן ֲא ָר ם‪ֲ--‬א חֹות ָל ָב ן ָה ֲא ַר ִּמ י‪ ,‬לֹו ְל ִא ָּׁש ה‪ .‬כא ַוֶּיְע ַּת ר ִיְצָח ק‬
‫ַל יהָוה ְל ֹנַכח ִא ְׁש ּתֹו‪ִּ ,‬כי ֲע ָק ָר ה ִה וא; ַוֵּיָע ֶת ר לֹו ְיהָוה‪ַ ,‬וַּת ַה ר ִר ְבָק ה ִא ְׁש ּתֹו‪.‬‬
‫לפי מדרש שכל טוב‪ ,‬בפסוקים אלו יצחק לא מתפלל תפילה כללית עם בקשה לילדים‪ ,‬אלא הוא‬
‫מבקש ספציפית ילדים מרבקה‪.‬‬

‫כב ַוִּיְת ֹרְצצּו ַה ָּב ִנים‪ְּ ,‬בִק ְר ָּב ּה‪ַ ,‬וֹּתאֶמ ר ִא ם‪ֵּ-‬כן‪ָ ,‬ל ָּמ ה ֶּזה ָאֹנִכי; ַוֵּת ֶל ְך‪ִ ,‬ל ְד ֹרׁש ֶא ת‪ְ-‬יהָוה‪ .‬כג ַוֹּיאֶמ ר ְיהָוה‬
‫ָל ּה‪ְׁ ,‬ש ֵני ֹגִיים ְּבִב ְט ֵנְך‪ּ ,‬וְׁש ֵני ְל ֻא ִּמ ים‪ִ ,‬מ ֵּמ ַע ִיְך ִיָּפ ֵר דּו; ּוְל ֹאם ִמ ְל ֹאם ֶיֱא ָמ ץ‪ְ ,‬וַר ב ַיֲע ֹבד ָצִע יר‪.‬‬
‫רשי מסביר שבפסוקים אלו רבקה לא מבינה מה קורה‪ .‬היא מרגישה שהבן שבבטן שלה מתרוץ גם‬
‫ליד מקום של עבודת ה' וגם ליד מקום של עבודה זרה‪ .‬אז רבקה הלכה אל שם שהיה נביא ויגיד לה‬
‫מה קורה כאן‪.‬‬
‫הוא מסביר לה שיש לה ‪ 2‬בנים‪" .‬ממעיך יפרדו"‪ -‬הכוונה לזה שבין ‪ 2‬הבנים יש הפרדה מאוד ברורה‬
‫כבר מהבטן‪ .‬אחד הולך בדרך הרעה והשני בדרך הטובה‪.‬‬
‫רשי רוצה להעביר לנו מסר‪ ,‬שכבר מהבטן‪ ,‬המאבק בין ‪ 2‬האומות האלו (של יעקב ועשיו‪ -‬הטוב‬
‫והרע) התחיל‪ .‬האומות מנוגדות‪ -‬אחת טובה ואחת רעה‪ .‬תמיד יהיה ניגוד במעמד שלהם‪ -‬כשאחד‬
‫קם השני נופל‪ .‬ורב יעבוד צעיר‪ -‬הגדול יעבוד את הקטן‪.‬‬

‫כז ַוִּיְגְּד לּו‪ַ ,‬ה ְּנָע ִר ים‪ַ ,‬וְיִה י ֵע ָׂש ו ִא יׁש ֹיֵד ַע ַצִיד‪ִ ,‬א יׁש ָׂש ֶד ה; ְוַיֲע ֹקב ִא יׁש ָּת ם‪ֹ ,‬יֵׁש ב ֹאָה ִל ים‪.‬‬
‫מפסוק זה הפרשנים מבינים את אופיים של הנערים‪.‬‬
‫רשי‪ :‬יעקב לומד תורה‪" ,‬איש אהלים"‪ ,‬הכוונה לאהלו של שם ואהלו של עבר שהיו בתי מדרש‪ .‬הוא‬
‫גם תם‪ ,‬כלומר אינו רמאי‬
‫עשיו "יודע ציד"‪ ,‬כלומר עיסוקו זה ציד והוא גם מרמה את אביו‪ ,‬הוא שואל את אבא שלו שאלות כאילו‬
‫הוא מתעניין בהלכות ציד כדי שיחשוב שהוא מדקדק במצוות‪" .‬איש שדה" הכוונה לאדם בטל שצד כל‬
‫הזמן‪.‬‬
‫רשבם‪ :‬יעקב "יושב אהלים"‪ ,‬כלומר רועה צאן כמו אביו‪.‬‬
‫אבן עזרא‪ :‬עשיו "יודע ציד"‪ ,‬כלומר איש רמאי שהרי ציד עושים במרמה‪ .‬ויעקב "איש תם"‪ ,‬ההפך‬
‫מעשיו‪ ,‬אינו רמאי‪.‬‬

‫כח ַוֶּיֱא ַה ב ִיְצָח ק ֶא ת‪ֵ-‬ע ָׂש ו‪ִּ ,‬כי‪ַ-‬צִיד ְּבִפ יו; ְוִר ְבָק ה‪ֹ ,‬אֶה ֶב ת ֶא ת‪ַ-‬יֲע ֹקב‪.‬‬
‫רשי אומר כמו בפסוק הקודם‪ ,‬עשיו היה מרמה את אביו‪.‬‬
‫הספורנו מפרש בפסוק הזה את המילים "ויאהב יצחק את עשיו"‪ ,‬הוא אומר שהכוונה היא ל‪-‬גם את‬
‫עשיו‪ .‬כלומר‪ ,‬שיצחק אוהב את עשיו למרות שידע ללא ספק שהוא לא צדיק כמו יעקב‪ .‬הספורנו‬
‫ממשיך לפרש את שאר הפסוק ומסביר "רבקה אוהבת את יעקב"‪ ,‬כלומר היא מכירה ברשעו של עשיו‬
‫ואוהבת רק את יעקב‪.‬‬
 ‫יש פה הבדל בין הגישה של הספורנו ליחסו של יצחק לעשיו לבין הגישה של רשי שראינו בפסוק‬
‫הקודם‪ .‬שניהם מסכימים שיצחק אוהב את עשיו‪ ,‬אבל לפי רשי יצחק אוהב את עשיו בגלל שהוא‬
‫מרמה אותו‪ .‬לפי הספורנו יצחק כן יודע מי הוא עשיו באמת ולמרות זאת אוהב אותו‪.‬‬

‫לב ַוֹּיאֶמ ר ֵע ָׂש ו‪ִ ,‬ה ֵּנה ָאֹנִכי הֹוֵל ְך ָל מּות; ְוָל ָּמ ה‪ֶּ-‬זה ִל י‪ְּ ,‬ב ֹכָר ה‪.‬‬
‫אבן עזרא ורשי מסבירים לנו למה עשיו רצה לוותר על הבכורה‪.‬‬
‫אבן עזרא‪ :‬הבכורה מקבלת משמעות מעשית רק כשהאבא מת‪ .‬עשיו‪ ,‬בתור איש ציד‪ ,‬יודע שיש חשש‬
‫אמיתי בכל יום שימות‪ .‬הוא מבין שיכול להיות מאוד שהוא ימות לפני אבא שלו ולא תהיה לו משמעות‬
‫לבכורה‪ .‬אז פשוט לא אכפת לו ממנה‪.‬‬
‫רשי‪ :‬עשיו התעניין בעבודה במקדש (משמעות הבכורה) ויעקב הסביר לו שכל טעות שם יכולה להביא‬
‫למיתה‪ .‬עשיו לא מאמין בעצמו שיוכל לעמוד בזה ולא למות ולכן מעדיף לוותר על הבכורה‪.‬‬
‫יש הבדל עקרוני בין שני הפירושים‪ ,‬לפי רשי עשיו רואה את הבכורה כממש מוות‪ .‬אבל לפי אבן עזרא‬
‫עשיו לא צריך את הבכורה כי הוא ימות ללא קשר‪.‬‬

‫לד ְוַיֲע ֹקב ָנַת ן ְל ֵע ָׂש ו‪ֶ ,‬ל ֶח ם ּוְנִזיד ֲע ָד ִׁש ים‪ַ ,‬וֹּיאַכל ַוֵּיְׁש ְּת ‪ַ ,‬וָּיָק ם ַוֵּיַל ְך; ַוִּיֶב ז ֵע ָׂש ו‪ֶ ,‬א ת‪ַ-‬ה ְּב ֹכָר ה‪.‬‬
‫בפסוקים אנו לא רואים שעשיו אומר מחיר לבכורה וזה נראה כאילו המחיר הוא נזיד העדשים‪.‬‬
‫העבודה שהוא לא נוקב במחיר מראה לנו כמה הבכורה בכלל לא חשובה לו‪.‬‬
‫בפסוק מתואר רצף של פעלים שעשיו עושה‪ ,‬זה כדי לבטא לנו שלעשיו אכפת רק מעצמו ולא‬
‫מהבכורה‪.‬‬
‫הרמבן מפרש את רצף הפעלים ונותן איפיון לעשיו‪ .‬הוא אומר שהוא טיפש בגלל שעשיו רק חושב על‬
‫מה שהוא עושה באותו רגע ואינו חושב על המחר מבחינה כלכלית (הוא מבזבז חופשי על מה שהוא‬
‫רוצה)‪ ,‬תעסוקתית (אין לו תעסוקה אמיתית חוץ מציד) וכו‪ .‬זה ביזוי הבכורה‪ ,‬פשוט לא אכפת לו‬
‫ממנה‪.‬‬
‫הבבדל המהותי בין יעקב לעשיו הוא שיעקב כן חושב על המחר‪ ,‬כלומר אכפת לו ממה שיקרה‪ ,‬אכפת‬
‫לו מהבכורה‪ .‬לעשיו לא אכפת‪ ,‬הוא פשוט ויתר עליה ולא היה לו אכפת מהיתרונות שהיא תביא לו‪.‬‬

‫פרק כז‬
‫א ַוְיִה י ִּכי‪ָ-‬זֵק ן ִיְצָח ק‪ַ ,‬וִּת ְכֶה יָןֵע יָניו ֵמ ְר ֹאת; ַוִּיְק ָר א ֶא ת‪ֵ-‬ע ָׂש ו ְּבנֹו ַה ָּגֹדל‪ַ ,‬וֹּיאֶמ ר ֵא ָל יו ְּבִני‪ַ ,‬וֹּיאֶמ ר ֵא ָל יו‪,‬‬
‫ִה ֵּנִני‪ .‬ב ַוֹּיאֶמ ר‪ִ ,‬ה ֵּנה‪ָ-‬נא ָזַק ְנִּת י; ֹלא ָיַד ְע ִּת י‪ ,‬יֹום מֹוִת י‪ .‬ג ְוַע ָּת ה ָׂש א‪ָ-‬נא ֵכֶל יָך‪ֶּ ,‬ת ְל ְיָך ְוַק ְׁש ֶּת ָך; ְוֵצא‪,‬‬
‫ַה ָּׂש ֶד ה‪ְ ,‬וצּוָד ה ִּל י‪ ,‬צידה (ָצִיד)‪ .‬ד ַוֲע ֵׂש ה‪ִ-‬ל י ַמ ְט ַע ִּמ ים ַּכֲא ֶׁש ר ָאַה ְבִּת י‪ְ ,‬וָה ִב יָאה ִּל י‪ְ--‬וֹאֵכָל ה‪ַּ :‬ב ֲע בּור‬
‫ְּת ָב ֶר ְכָך ַנְפ ִׁש י‪ְּ ,‬בֶט ֶר ם ָאמּות‪.‬‬
‫יצחק קורא לעשיו בשביל שיביא לו אוכל בתמורה לברכה‪ .‬נשאלת השאלה‪ ,‬למה עכשיו? כיוון שיצחק‬
‫כבר זקן והוא לא יודע מתי הוא ימות אז הבין שהגיע הזמן לעשות את זה‪.‬‬
‫אפשר לשים לב שיצחק קורא לעשיו "בני"‪ ,‬הוא מבקש ממנו להשתמש במלאכתו כדי להביא לו אוכל‪,‬‬
‫כלומר לא מסתייג ממנה ואפשר גם לראות לפי דברי יצחק שעשיו יודע מה המטעמים שיצחק אוהב‪.‬‬
‫אנחנו יכולים ללמוד מזה שכן הייתה איזושהי קרבה מסוימת בין עשיו ליצחק‪.‬‬
‫ה ְוִר ְבָק ה ֹׁשַמ ַע ת‪ְּ--‬בַד ֵּב ר ִיְצָח ק‪ֶ ,‬א ל‪ֵ-‬ע ָׂש ו ְּבנֹו; ַוֵּיֶל ְך ֵע ָׂש ו ַה ָּׂש ֶד ה‪ָ ,‬ל צּוד ַצִיד ְל ָה ִב יא‪ .‬ו ְוִר ְבָק ה‪ָ ,‬אְמ ָר ה‪,‬‬
‫ֶא ל‪ַ-‬יֲע ֹקב ְּבָנּה‪ֵ ,‬ל אֹמר‪ִ :‬ה ֵּנה ָׁש ַמ ְע ִּת י ֶא ת‪ָ-‬אִב יָך‪ְ ,‬מ ַד ֵּב ר ֶא ל‪ֵ-‬ע ָׂש ו ָאִח יָך ֵל אֹמר‪ .‬ז ָה ִב יָאה ִּל י ַצִיד‬
‫ַוֲע ֵׂש ה‪ִ-‬ל י ַמ ְט ַע ִּמ ים‪ְ ,‬וֹאֵכָל ה; ַוֲא ָב ֶר ְכָכה ִל ְפ ֵני ְיהָוה‪ִ ,‬ל ְפ ֵני מֹוִת י‪ .‬ח ְוַע ָּת ה ְבִני‪ְׁ ,‬ש ַמ ע ְּב ֹקִל י‪ַ--‬ל ֲא ֶׁש ר ֲא ִני‪,‬‬
‫ְמ ַצָּוה ֹאָת ְך‪ .‬ט ֶל ְך‪ָ-‬נא‪ֶ ,‬א ל‪ַ-‬ה ֹּצאן‪ְ ,‬וַק ח‪ִ-‬ל י ִמ ָּׁש ם ְׁש ֵני ְּגָד ֵיי ִע ִּזים‪ֹ ,‬טִב ים; ְוֶא ֱע ֶׂש ה ֹאָת ם ַמ ְט ַע ִּמ ים‬
‫ְל ָאִב יָך‪ַּ ,‬כֲא ֶׁש ר ָאֵה ב‪ .‬י ְוֵה ֵב אָת ְל ָאִב יָך‪ְ ,‬וָאָכל‪ַּ ,‬ב ֲע ֻב ר ֲא ֶׁש ר ְיָב ֶר ְכָך‪ִ ,‬ל ְפ ֵני מֹותֹו‪ .‬יא ַוֹּיאֶמ ר ַיֲע ֹקב‪,‬‬
‫ֶא ל‪ִ-‬ר ְבָק ה ִא ּמֹו‪ֵ :‬ה ן ֵע ָׂש ו ָאִח י ִא יׁש ָׂש ִע ר‪ְ ,‬וָאֹנִכי ִא יׁש ָח ָל ק‪ .‬יב אּוַל י ְיֻמ ֵּׁש ִני ָאִב י‪ְ ,‬וָה ִייִת י ְבֵע יָניו‬
‫ִּכְמ ַת ְע ֵּת ַע ; ְוֵה ֵבאִת י ָע ַל י ְק ָל ָל ה‪ְ ,‬וֹלא ְבָר ָכה‪ .‬יג ַוֹּתאֶמ ר לֹו ִא ּמֹו‪ָ ,‬ע ַל י ִק ְל ָל ְת ָך ְּבִני; ַא ְך ְׁש ַמ ע ְּב ֹק י‪ְ ,‬ך‬
‫ְוֵל‬ ‫ִל‬
‫ַק ח‪ִ-‬ל י‪.‬‬
‫פסוקים אלו הם תגובת רבקה לבקשה של יצחק מעשו‪ .‬עשו מכונה "בנו"‪" ,‬אחיך" ו‪"-‬אחי" לעומת‬
‫יעקב שמכונה "בנה"‪ .‬אנחנו יכולים ללמוד מזה שרבקה הרבה יותר קרובה ליעקב משהיא קרובה‬
‫לעשו ושהקרבה שלה לעשו גם לא טובה‪ .‬רבקה בעצם פועלת על פי הנבואה שקיבלה עוד בהריונה‬
‫שהבן הגדול שלה יעבוד את הצעיר‪.‬‬
‫אנחנו לומדים מפסוקים אלו שיעקב חושש שיצחק יגלה את המזימה שלו ויקלל אותו‪ .‬אימו רבקה‬
‫מרגיעה אותו ואומרת לו שאם תהיה קללה עליו היא תיקח אותה על עצמה‪.‬‬

‫יד ַוֵּיֶל ְך‪ַ ,‬וִּיַּק ח‪ַ ,‬וָּיֵב א‪ְ ,‬ל ִא ּמֹו; ַוַּת ַע ׂש ִא ּמֹו ַמ ְט ַע ִּמ ים‪ַּ ,‬כֲא ֶׁש ר ָאֵה ב ָאִב יו‪.‬‬
‫מדרש רבה מלמד אותנו שיעקב הוא בן אדם ישר והוא מתייחס לתוכנית של אמא שלו בצרוה‬
‫שלילית‪.‬‬
‫מהפסוקים שלאחר מכן אנחנו לומדים שיעקב לא עושה כלום ורבקה עושה הכל‪.‬‬

‫יש פער עצום בין רבקה אימנו ליצחק‪ ,‬שהרי היא פועלת ממש נגד התוכנית שלו‪ .‬הרשב"ם אומר על‬
‫זה שבעצם כל מה שרבקה עושה מבוסס על הנבואה שקיבלה כשהייתה בהריון‪ ,‬שהגדול יעבוד את‬
‫הצעיר‪ ,‬עשו את יעקב‪.‬‬
‫עכשיו אנחנו רוצים להבין מה בכלל הייתה הכוונה של יצחק אבינו‪ ,‬האם הוא באמת ראה את עשו‬
‫כיורשו ובאמת התכוון לברך אותו בברכת הארץ והזרע?‬
‫‪ . 1‬לפי הרד"ק יצחק התכוון לברך את עשו בגלל שידע שהוא לא איש הגון וטוב ולכן צריך את הברכה‪.‬‬
‫אבל יעקב צדיק וברכת אברהם תהיה לי בין אם יברך אותו ובין אם לא‪.‬‬
‫‪ . 2‬לפי הרמב"ן יצחק כן רצה לברך את עשו כיוון שבסופו של דבר הוא הבכור והוא אמור להיות‬
‫היורש‪ .‬ובנוסף הרמבן טוען שיצחק בכלל לא ידע שעשו רשע‪.‬‬
‫‪ . 3‬לפי הרשר הירש‪ :‬יצחק רצה לחלק את הברכה‪ ,‬לברך את עשו בברכות החומריות ואת יעקב‬
‫בברכות הרוחניות‪ .‬וכך יקיימו ביחד את ‪ 2‬היסודות האלו‪.‬‬
‫הרמב"ן אומר שרבקה לא שיתפה את יצחק בנבואתה כי יצחק לא היה עובר על מה שה' אומר‬
‫ובאמת מברך את יעקב ואולי זה היה גורם לנבואה לא להתגשם‪.‬‬
‫הרמבן מסביר אז למה מהתחלה היא לא סיפרה לו וזה בגלל צניעות‪ .‬כי או לא רצתה להגיד לו‬
‫שהלכה לקבל נבואה מבלי לעדכן אותו או שאמרה שהיא לא צריכה להגיד נבואה לנביא שעוד יותר‬
‫גדול ממי שאמר לה‪.‬‬
‫ועכשיו לא רצתה לומר לו כי רצתה שיברך אותו בפה שלם‪ ,‬ולא להשאיר את זה בידי שמים‪.‬‬

‫אנחנו יכולים להבין מהכתוב שיצחק באמת חושד שמדובר ביעקב‪ ,‬כי הוא שואל‪ :‬מי אתה? איך הגעת‬
‫כל כך מהר מן הציד? הוא גם ממשש את ידי יעקב ושואל אותו "אם זה אתה בני עשו?‬
‫הסיבה העיקרית לחשד היא הקול של יעקב ושאיך יכול להיות שחזר ככ מהר מן הציד‪.‬‬
 ‫כא ַוֹּיאֶמ ר ִיְצָח ק ֶא ל‪ַ-‬יֲע ֹקב‪ְּ ,‬גָׁש ה‪ָּ-‬נא ַוֲא ֻמ ְׁש ָך ְּבִני‪ַ :‬ה ַא ָּת ה ֶזה ְּבִני ֵע ָׂש ו‪ִ ,‬א ם‪ֹ-‬לא‪ .‬כב ַוִּיַּגׁש ַיֲע ֹקב‬
‫ֶא ל‪ִ-‬יְצָח ק ָאִב יו‪ַ ,‬וְיֻמ ֵּׁש הּו; ַוֹּיאֶמ ר‪ַ ,‬ה ֹּקל קֹול ַיֲע ֹקב‪ְ ,‬וַה ָּיַד ִים‪ְ ,‬יֵד י ֵע ָׂש ו‪.‬‬
‫רשי מביא ‪ 2‬סיבות מפסוקים אלו למה יצחק חשד שלא מדובר בעשו‪ .1 .‬יעקב מזכיר את שם ה' בכך‬
‫שאמר שעזר לו להגיע מהר‪ ,‬עשו אף פעם לא אומר שה' עזר לו‪ .2 .‬יש עדינות בדיבורו של יעקב‪ ,‬עשו‬
‫אינו מדבר ככה‪.‬‬
‫האם יכול להיות שיעקב שיקר בתשובות לשאלות אביו? שהרי יעקב ממש אמר "אנכי עשו בכורך"‬
‫רשי‪ :‬יעקב מתנסח בצורה מאוד ספציפית שיכולה להשתמע גם כאילו הוא לא משקר‪ .‬כאילו אמר‬
‫"אנוכי" כלומר‪ -‬אני הוא אני ואז עשו הוא הבכור שלך‪.‬‬
‫אור החיים‪ :‬יעקב לא משקר כי "אנוכי עשו בכורך" זה בעצם‪ :‬אני הוא עכשיו בכורך (שהיה עשו)‪ .‬כי‬
‫הוא קנה ממנו את הבכורה‪.‬‬
‫חזקוני‪ :‬יעקב כן משקר וזה בסדר כי יש פעמים בהן מותר‪ ,‬במקרים שזה חשוב ושזה נעשה בצורה‬
‫חד פעמית‪.‬‬
‫יש הבדל עקרוני בין הפירושים כי רשי ואור החיים מנסים להסביר איך יעקב לא שיקר והחזקוני‬
‫מסביר למה יעקב שיקר‪.‬‬

‫לג ַוֶּיֱח ַר ד ִיְצָח ק ֲח ָר ָד ה‪ְּ ,‬ג ֹדָל ה ַע ד‪ְ-‬מ ֹאד‪ַ ,‬וֹּיאֶמ ר ִמ י‪ֵ-‬א פֹוא הּוא ַה ָּצד‪ַ-‬צִיד ַוָּיֵב א ִל י ָוֹאַכל ִמ ֹּכל ְּבֶט ֶר ם‬
‫ָּת בֹוא‪ָ ,‬וֲא ָבְר ֵכהּו; ַּגם‪ָּ-‬ב רּוְך‪ִ ,‬יְה ֶיה‪.‬‬
‫יש קושי שעולה מן הפסוק‪ ,‬כיצד יכול להיות שיצחק מאשר את ברכת יעקב? הרי בהתחלה הוא מביא‬
‫חרדה מאוד גדולה ללקיחת הברכה!!‬
‫הרד"ק מסביר שיצחק לא רוצה שעשו יחשוב שהוא ידע מה קורה ושבכוונה בירך את יעקב‪ ,‬אז מראה‬
‫שהוא חרד ממה שקרה‪ ,‬אבל בגלל שהברכה בכל מקרה הגיעה כבר ליעקב‪ ,‬משלים אותה‪.‬‬

‫הברכה שיצחק ייעד מראש ליעקב‪:‬‬ ‫הברכה שעשו היה אמור לקבל מיצחק‪:‬‬
‫ְוֵא ל ַׁש ַּד י ְיָב ֵר ְך ֹאְת ָך‬ ‫ְוִיֶּת ן ְל ָך ָה אֹלהים‬
‫ְוַיְפ ְר ָך ְוַיְר ֶּב ָך‬ ‫ִמ ַּט ל ַה ָּׁש ַמ ִים ּוִמ ְׁש ַמ ֵּני ָה ָאֶר ץ ְוֹרב ָּד ָגן ְוִת ירׁש‪:‬‬
‫ְוָה ִייָת ִל ְק ַה ל ַע ִּמ ים‪:‬‬ ‫ַיַע ְבדּוָך ַע ִּמ ים ְוִיְׁש ַּת ֲח וּו ְל ָך ְל ֻא ִּמ ים‬
‫ְוִיֶּת ן ְל ָך ֶא ת ִּב ְר ַּכת ַאְבָר ָה ם‬ ‫ֱה ֵוה ְגִב יר ְל ַאֶח יָך ְוִיְׁש ַּת ֲח וּו ְל ָך ְּבֵני ִא ֶּמ ָך‬
‫ְל ָך ּוְל ַזְר ֲע ָך ִא ָּת ְך‬
‫ֹאֲר ֶר יָך ָארּור ּוְמ ָבֲר ֶכיָך ָּברּוְך‪:‬‬
‫ְל ִר ְׁש ְּת ָך ֶא ת ֶא ֶר ץ ְמ ֻגֶר יָך‬
‫ֲא ֶׁש ר ָנַת ן ֱא ֹלהים ְל ַאְבָר ָה ם‪:‬‬
‫התוכן העיקרי של הברכה שעשו היה אמור לקבל זה פרנסה‪ ,‬שלטון ושמירה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬התוכן‬
‫העיקרי של הברכה שיעקב קיבל זה זרע הארץ‪.‬‬
‫אפשר להבין מהשוואה זאת שיצחק תכנן לברך את יעקב בברכת אברהם כי את עשו הוא תכנן לברך‬
‫רק בדברים האחרים והחומריים‪.‬‬
‫כן יש חלק בברכה שיצחק ייעד לעשיו שהיא חלק מברכת אברהם "אררך ארור ומברכך ברוך" שזה‬
‫שווה ל"ואברכה מברכיך ומקללך האור"‪ .‬זה באמת מחזק את טענת הרמבן‪ ,‬שאומר שיצחק תכנן‬
‫לברך את עשו בברכת אברהם‪ .‬אנחנו רואים עכשיו שבאמת יש חלק מברכת אברהם בברכת עשו‪.‬‬
 ‫ֱה ֵוה ְגִב יר ְל ַאֶח יָך ְוִיְׁש ַּת ֲח וּו ְל ָך ְּבֵני ִא ֶּמ ָך‬
‫ֹאֲר ֶר יָך ָארּור ּוְמ ָבֲר ֶכיָך ָּב רּוְך‪:‬‬
‫הברכה שקיבל עשו‪:‬‬ ‫הברכה שקיבל יעקב‪:‬‬
‫ִה ֵּנה ִמ ְׁש ַמ ֵּני ָה ָאֶר ץ ִיְה ֶיה מֹוָׁש ֶב ָך‬ ‫ְוִיֶּת ן ְל ָך ָה ֱא ֹלקים‬
‫ּוִמ ַּט ל ַה ָּׁש ַמ ִים ֵמ ָע ל‪:‬‬ ‫ִמ ַּט ל ַה ָּׁש ַמ ִים ּוִמ ְׁש ַמ ֵּני ָה ָאֶר ץ‬
‫ְוַע ל ַח ְר ְּבָך ִת ְח ֶי‬ ‫ְוֹרב ָּד ָגן ְוִת ירׁש‪:‬‬
‫ְוֶא ת ָאִח יָך ַּת ֲע ֹבד‬ ‫ַיַע ְבדּוָך ַע ִּמ ים ְוִיְׁש ַּת ֲח וּו ְל ָך ְל ֻא ִּמ ים‬
‫ְוָה ָיה ַּכֲא ֶׁש ר ָּת ִר יד ּופרקָּת ֻע ּלֹו ֵמ ַע ל ַצָּואֶר ָך‪:‬‬

‫בשתי הברכות מדברים גם על טל השמיים וגם על שמני הארץ ושתי הברכות מדברות על עבדות‬
‫ושלטון‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬יעקב מקבל את השלטון ועשיו מקבל את העבדות‪ ,‬אצל יעקב מוזכר שם ה' ואצל עשיו לא‪.‬‬

‫מא ַוִּיְׂש ֹטם ֵע ָׂש ו‪ֶ ,‬א ת‪ַ-‬יֲע ֹקב‪ַ ,‬ע ל‪ַ-‬ה ְּבָר ָכה‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ֵּב ְר כֹו ָאִב יו; ַוֹּיאֶמ ר ֵע ָׂש ו ְּבִל ּבֹו‪ִ ,‬יְק ְר בּו ְיֵמ י ֵא ֶב ל ָאִב י‪,‬‬
‫ְוַאַה ְר ָגה‪ֶ ,‬א ת‪ַ-‬יֲע ֹקב ָאִח י‪ .‬מב ַוֻּיַּגד ְל ִר ְבָק ה‪ֶ ,‬א ת‪ִּ-‬ד ְבֵר י ֵע ָׂש ו ְּבָנּה ַה ָּגֹדל; ַוִּת ְׁש ַל ח ַוִּת ְק ָר א ְל ַיֲע ֹקב‪ְּ ,‬בָנּה‬
‫ַה ָּק ָט ן‪ַ ,‬וֹּתאֶמ ר ֵא ָל יו‪ִ ,‬ה ֵּנה ֵע ָׂש ו ָאִח יָך ִמ ְת ַנֵח ם ְל ָך ְל ָה ְר ֶגָך‪ .‬מג ְוַע ָּת ה ְבִני‪ְׁ ,‬ש ַמ ע ְּב ֹקִל י; ְוקּום ְּבַר ח‪ְ-‬ל ָך‬
‫ֶא ל‪ָ-‬ל ָב ן ָאִח י‪ָ ,‬ח ָר ָנה‪ .‬מד ְוָיַׁש ְבָּת ִע ּמֹו‪ָ ,‬יִמ ים ֲא ָח ִד ים‪ַ--‬ע ד ֲא ֶׁש ר‪ָּ-‬ת ׁשּוב‪ֲ ,‬ח ַמ ת ָאִח יָך‪ .‬מה ַע ד‪ׁ-‬שּוב‬
‫ַאף‪ָ-‬אִח יָך ִמ ְּמ ָך‪ְ ,‬וָׁש ַכח ֵא ת ֲא ֶׁש ר‪ָ-‬ע ִׂש יָת ּלֹו‪ְ ,‬וָׁש ַל ְח ִּת י‪ּ ,‬וְל ַק ְח ִּת יָך ִמ ָּׁש ם; ָל ָמ ה ֶא ְׁש ַּכל ַּגם‪ְׁ-‬ש ֵניֶכם‪ ,‬יֹום‬
‫ֶא ָח ד‪ .‬מו ַוֹּתאֶמ ר ִר ְבָק ה‪ֶ ,‬א ל‪ִ-‬יְצָח ק‪ַ ,‬ק ְצִּת י ְבַח ַּיי‪ִ ,‬מ ְּפ ֵני ְּבנֹות ֵח ת; ִא ם‪ֹ-‬לֵק ַח ַיֲע ֹקב ִא ָּׁש ה ִמ ְּבנֹות‪ֵ-‬ח ת‬
‫ָּכֵא ֶּל ה‪ִ ,‬מ ְּבנֹות ָה ָאֶר ץ‪ָ--‬ל ָּמ ה ִּל י‪ַ ,‬ח ִּיים‪.‬‬
‫לעשיו יש תוכנית‪ ,‬היא להרוג את יעקב אחרי שיצחק ימות‪.‬‬
‫רבקה קוראת לעשו "בנה הגדול" וגם כתוב שהיא לא רוצה לאבד את שניהם "למה אשכול גם‬
‫שניכם"‪ ,‬כלומר אנחנו מבינים שכן יש איזשהו קשר נפשי בין רבקה לעשו‪.‬‬
‫רבקה אומרת ליצחק שיברח עד שעשיו ירגע כדי שלא יהרוג אותו‪.‬‬
‫רבקה אומרת ליצחק שהיא רוצה שיעקב יתחתן עם מישהי לא מבנות הארץ אז היא שולחת אותו‬
‫לחפש שידוך בחרן‪.‬‬

‫פרק כח‬
‫יב ַוַּיֲח ֹלם‪ְ ,‬וִה ֵּנה ֻס ָּל ם ֻמ ָּצב ַאְר ָצה‪ְ ,‬וֹראׁשֹו‪ַ ,‬מ ִּגיַע ַה ָּׁש ָמ ְיָמ ה; ְוִה ֵּנה ַמ ְל ֲא ֵכי ֱא ֹלִה ים‪ֹ ,‬עִל ים ְוֹיְר ִד ים ּבֹו‪ .‬יג‬
‫ְוִה ֵּנה ְיהָוה ִנָּצב ָע ָל יו‪ַ ,‬וֹּיאַמ ר‪ֲ ,‬א ִני ְיהָוה ֱא ֹלֵה י ַאְבָר ָה ם ָאִב יָך‪ֵ ,‬ואֹלֵה י ִיְצָח ק; ָה ָאֶר ץ‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ַא ָּת ה ֹׁשֵכב‬
‫ָע ֶל יָה ‪ְ--‬ל ָך ֶא ְּת ֶנָּנה‪ּ ,‬וְל ַזְר ֶע ָך‪ .‬יד ְוָה ָיה ַזְר ֲע ָך ַּכֲע ַפ ר ָה ָאֶר ץ‪ּ ,‬וָפ ַר ְצָּת ָיָּמ ה ָוֵק ְד ָמ ה ְוָצ ֹפָנה ָוֶנְגָּב ה; ְוִנְבְר כּו‬
 ‫ְבָך ָּכל‪ִ-‬מ ְׁש ְּפ ֹחת ָה ֲא ָד ָמ ה‪ּ ,‬וְבַזְר ֶע ָך‪ .‬טו ְוִה ֵּנה ָאֹנִכי ִע ָּמ ְך‪ּ ,‬וְׁש ַמ ְר ִּת יָך ְּבֹכל ֲא ֶׁש ר‪ֵּ-‬ת ֵל ְך‪ַ ,‬וֲה ִׁש ֹבִת יָך‪,‬‬
‫ֶא ל‪ָ-‬ה ֲא ָד ָמ ה ַה ֹּזאת‪ִּ :‬כי‪ֹ ,‬לא ֶא ֱע ָזְבָך‪ַ ,‬ע ד ֲא ֶׁש ר ִא ם‪ָ-‬ע ִׂש יִת י‪ֵ ,‬א ת ֲא ֶׁש ר‪ִּ-‬ד ַּבְר ִּת י ָל ְך‪.‬‬
‫רשי והרמבן מפרשים את עניין המלאכים והסולם בצורות שונות‪.‬‬

‫בברכות אלו ה' מברך את יעקב בכל מיני דברים ויש כמה שמזכירות את ברכות הקבה לאברהם‪.‬‬
‫‪ . 1‬ההבטחה לאברהם‪" -‬ואברכה מברכיך ומקללך האור ונברכו בך כל משפחות האדמה"‪ .‬ההבטחה‬
‫ליעקב‪" -‬ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" ‪ -‬התברכות בו ובזרעו‬
‫‪ . 2‬ההבטחה לאברהם‪" -‬כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם"‪ .‬וליעקב‬
‫הבטיח‪" :‬הארץ‪ ...‬לך אתננה לזרעך" – הבטחת הארץ‬
‫‪ . 3‬ההבטחה לאברהם‪" -‬ושמתי את זרעך כאפר הארץ"‪ .‬ההבטחה ליעקב‪" -‬והיה זרעך כאפר הארץ"‬
‫– ריבוי הזרע‪.‬‬
‫‪ . 4‬ההבטחה לאברהם‪" :‬שא נע עינך‪ ...‬צפנה ונגב וקדמה וימה"‪ .‬ההבטחה ליעקב‪" :‬ופרצת ימה‬
‫וקדמה וצפונה ונגבה"‪ – .‬הבטחה על התרחבות בארץ‪.‬‬

‫ג ְוֵא ל ַׁש ַּד י ְיָבֵר ְך ֹאְת ָך‪ְ ,‬וַיְפ ְר ָך ְוַיְר ֶּבָך; ְוָה ִייָת ‪ִ ,‬ל ְק ַה ל ַע ִּמ ים‪ .‬ד ְוִיֶּת ן‪ְ-‬ל ָך ֶא ת‪ִּ-‬ב ְר ַּכת ַאְבָר ָה ם‪ְ ,‬ל ָך ּוְל ַזְר ֲע ָך‬
‫ִא ָּת ְך‪ְ--‬ל ִר ְׁש ְּת ָך ֶא ת‪ֶ-‬א ֶר ץ ְמ ֻגֶר יָך‪ֲ ,‬א ֶׁש ר‪ָ-‬נַת ן ֱא ֹלִה ים ְל ַאְבָר ָה ם‪.‬‬
‫בפסוקים יג‪-‬טו יש חזרה ואישור של דברים שנאמרו לנו בתחילת הפרק (פסוקים ג‪-‬ד)‪ ,‬ברכת יצחק‬
‫ליעקב‪ .‬בעצם בהתחלה יצחק מברך את יעקב את ברכת אברהם ועכשיו הקבה מברך את יעקב את‬
‫ברכת אברהם‪ ,‬כלומר הוא מאשר לנו את הברכה‪.‬‬
‫רשי על פסוק טו מסביר לנו שהבטחת ה' מתייחסת ליעקב עצמו ולא לזרעו‪ .‬רשי מבין את זה בגלל‬
‫שמפורט האנשים שיפריעו ליעקב‪ ,‬עשיו ולבן‪ ,‬ואם זו הייתה ברכה לזרעו אז היה צריך להיות מפורט‬
‫האנשים שיפריעו לזרעו‪.‬‬

‫טז ַוִּייַק ץ ַיֲע ֹקב‪ִ ,‬מ ְּׁש ָנתֹו‪ַ ,‬וֹּיאֶמ ר‪ָ ,‬אֵכן ֵיׁש ְיהָוה ַּב ָּמ קֹום ַה ֶּזה; ְוָאֹנִכי‪ֹ ,‬לא ָיָד ְע ִּת י‪ .‬יז ַוִּייָר א‪ַ ,‬וֹּיאַמ ר‪,‬‬
‫ַמ ה‪ּ-‬נֹוָר א‪ַ ,‬ה ָּמ קֹום ַה ֶּזה‪ֵ :‬א ין ֶזה‪ִּ ,‬כי ִא ם‪ֵּ-‬ב ית ֱא ֹלִה ים‪ְ ,‬וֶזה‪ַׁ ,‬ש ַע ר ַה ָּׁש ָמ ִים‪.‬‬
‫בפסוק זה יעקב מתעורר מן החלום‪ ,‬רשי אומר שהוא מתחרט‪ ,‬הוא מבין את הקדושה של המקום‬
‫הזה ונבהל מאוד כי ישן שם‪.‬‬
‫היה ליעקב חידוש שיש במקום הזה קדושה‪.‬‬
‫לפי בעל הכתב והקבלה יעקב בעצם פעם ראשונה חווה נבואה‪ ,‬התגלות ה'‪ .‬עד עכשיו יעקב ידע‬
‫בשכל שה' קיים‪ ,‬אבל כאן ה' התגלה אליו דרך החושים‪ .‬תגובת יעקב מבטאת את החוויה הרוחנית‬
‫על התגלות ה' אליו בפעם הראשונה‪.‬‬

‫כ ַוִּיַּד ר ַיֲע ֹקב‪ֶ ,‬נֶד ר ֵל אֹמר‪ִ :‬א ם‪ִ-‬יְה ֶיה ֱא ֹלִה ים ִע ָּמ ִד י‪ּ ,‬וְׁש ָמ ַר ִני ַּבֶּד ֶר ְך ַה ֶּזה ֲא ֶׁש ר ָאֹנִכי הֹוֵל ְך‪ְ ,‬וָנַת ן‪ִ-‬ל י‬
‫ֶל ֶח ם ֶל ֱא ֹכל‪ּ ,‬וֶב ֶגד ִל ְל ֹּבׁש‪ .‬כא ְוַׁש ְבִּת י ְבָׁש לֹום‪ֶ ,‬א ל‪ֵּ-‬ב ית ָאִב י; ְוָה ָיה ְיהָוה ִל י‪ֵ ,‬ל אֹלִה ים‪ .‬כב ְוָה ֶא ֶב ן‬
‫ַה ֹּזאת‪ֲ ,‬א ֶׁש ר‪ַׂ-‬ש ְמ ִּת י ַמ ֵּצ ָב ה‪ִ--‬יְה ֶיה‪ֵּ ,‬ב ית ֱא ֹלִה ים; ְוֹכל ֲא ֶׁש ר ִּת ֶּת ן‪ִ-‬ל י‪ַ ,‬ע ֵּׂש ר ֲא ַע ְּׂש ֶר ּנּו ָל ְך‪.‬‬
 ‫בפסוקים אלו יעקב נודר נדר‪ ,‬הוא בעצם רוצה לעשות סוג של עסקה עם הקב"ה‪ ,‬שאם יקיים לו ככה‬
‫וככה אז יעקב יעשה ככה ככה‪ .‬הנדר הזה‪ ,‬העסקה הזאת‪ ,‬היא בדיוק ההבטחות של ה' ליעקב‪.‬‬
‫הרמבן דן בשאלה‪ ,‬למה בעצם יעקב צריך לנדור? האם יכול להיות שהוא לא מאמין מספיק בקיום‬
‫הבטחות ה'?‬
‫סיבה ‪ : 1‬הצדיקים אינם מאמינים בעצמם‪ ,‬יעקב מאוד פוחד שאולי הוא יעשה משהו‪ ,‬אפילו בלא‬
‫יודעין‪ ,‬ותתבטל לו ההבטחה‪ .‬אז הוא רוצה לקיים תנאי כדי להבטיח את זה‪.‬‬
‫סיבה ‪ : 2‬המילה "אם" בתנאי של יעקב אינה מבטאת ספק בה'! מדובר בכלל בלשון עתיד של התורה‪:‬‬
‫אם=כש‪.‬‬
‫יעקב בסופו של דבר מקיים את נדרו‪.‬‬

‫פרק לז‬
‫ב ֵא ֶּל ה ֹּתְל דֹות ַיֲע ֹקב‪ ,‬יֹוֵס ף ֶּב ן‪ְׁ-‬ש ַב ע‪ֶ-‬ע ְׂש ֵר ה ָׁש ָנה ָה ָיה ֹרֶע ה ֶא ת‪ֶ-‬א ָח יו ַּב ֹּצאן‪ְ ,‬והּוא ַנַע ר ֶא ת‪ְּ-‬בֵני ִב ְל ָה ה‬
‫ְוֶא ת‪ְּ-‬בֵני ִזְל ָּפ ה‪ְ ,‬נֵׁש י ָאִב יו; ַוָּיֵבא יֹוֵס ף ֶא ת‪ִּ-‬ד ָּב ָת ם ָר ָע ה‪ֶ ,‬א ל‪ֲ-‬א ִב יֶה ם‪.‬‬
‫רשי מפרש בפסוק זה כל מיני דברים‪ .‬למה כתוב גם את הגיל של יוסף וגם שהוא נער? כדי להראות‬
‫לנו את ההתנהגות שלו‪ ,‬שהוא נער ומתעסק בנראות שלו‪.‬‬
‫יוסף מתייחס בצורה טובה לבני השפחות של אביו‪ ,‬הוא קרוב אליהם‪.‬‬
‫יוסף היה כל הזמן מביא את דיבתם של בני לאה לאבא שלו‪.‬‬
‫אפשר לראות שיש פה איזושהי מידה כנגד מידה‪ ,‬כל מה שהוא דיבר את בני לאה קרה לו‪ .‬הוא דיבר‬
‫על אבר מן החי והם שחטו עיזים במכירתו‪ .‬הוא אמר שהם קוראים לאחיהם עבדים והוא נמכר להיות‬
‫עבד‪ .‬הוא אמר על העריות ומאוחר יותר היה את הסיפור עם אשת פוטיפר‪.‬‬
‫לפי רשי ליוסף יש צדדים שטחיים והוא מאוד עסוק במראה שלו‪ ,‬אך מצד שני יש בו גם צדדים ערכיים‬
‫ואמפתיים שהרי הוא דואג לאחיו בני השפחות‪.‬‬

‫ג ְוִיְׂש ָר ֵא ל‪ָ ,‬אַה ב ֶא ת‪-‬יֹוֵס ף ִמ ָּכל‪ָּ-‬ב ָניו‪ִּ--‬כי‪ֶ-‬ב ן‪ְ-‬זֻק ִנים הּוא‪ ,‬לֹו; ְוָע ָׂש ה לֹו‪ְּ ,‬כ ֹתֶנת ַּפ ִּס ים‪.‬‬
‫רשי מסביר מדוע יעקב אהב את יוסף יותר והוא נותן ‪ 3‬סיבות שונות‬
‫‪ .1‬כי הוא נולד ליעקב שהוא כבר היה זקן‪.‬‬
‫‪ .2‬יוסף מאוד חכם ויודע את כל התורה‪.‬‬
‫‪ .3‬יוסף היה יותר דומה בנראות שלו ליעקב‪.‬‬
‫לכל סיבה של רשי יש מאפיין אחר שמקשר את יעקב ליוסף‪:‬‬
‫‪ .1‬האפיון הוא הסיטואציה בה הוא נולד‪ ,‬שיעקב כבר זקן‪.‬‬
‫‪ .2‬רמת החוכמה של יוסף‪.‬‬
‫‪ .3‬הדומי בין יעקב ליוסף‪.‬‬
‫הרמבן דוחה את הפירוש שרשי אומר שיעקב אוהב את יוסף יותר בגלל שהוא נולד לו כאשר היה זקן‪.‬‬
‫הנימוק הוא שליעקב היו עוד בנים שנולדו לו בעת זקנתו‪.‬‬
‫הרמבן אומר שיעקב אהב את יוסף יותר בגלל שהוא היה סועד אותו‪ ,‬הרי יעקב כבר היה מאוד‬
‫מבוגר‪ .‬בעקבות זה הוא אהב אותו יותר כי היה כל הזמן צמוד אליו ועוזר לו‪.‬‬
‫ריש לקיש מסביר לנו לקח שנלמד מכל הסיפור של יוסף ואחיו‪ ,‬אסור לאדם לשנות בין בניו‪ .‬כלומר‬
‫אסור לאדם להפלות את בניו לטובת אחד מהם ולהתייחס אליו שונה‪ .‬שהרי בגלל שיעקב אהב את‬
‫יוסף יותר ועשה לו כותונת אחיו שנאו אותו‪.‬‬
 ‫חלומות יוסף‪.‬‬
‫ב‪ 2‬החלומות של יוסף הנמשל הוא שיוסף ימשול על משפחתו וגם בשניהם משתמשים בדברים מן‬
‫הטבע‪.‬‬
‫אך בחלום הראשון יש רק את האחים שמשתחווים ליוסף ובחלום השני יש גם את הוריו משתחווים לו‪.‬‬
‫בנוסף בחלום הראשון יוסף מופיע כסמל ובחלום השני יוסף מופיע כהוא עצמו‪.‬‬

‫י ַוְיַס ֵּפ ר ֶא ל‪ָ-‬אִב יו‪ְ ,‬וֶא ל‪ֶ-‬א ָח יו‪ַ ,‬וִּיְגַע ר‪ּ-‬בֹו ָאִב יו‪ַ ,‬וֹּיאֶמ ר לֹו ָמ ה ַה ֲח לֹום ַה ֶּזה ֲא ֶׁש ר ָח ָל ְמ ָּת ‪ֲ :‬ה בֹוא ָנבֹוא‪,‬‬
‫ֲא ִני ְוִא ְּמ ָך ְוַאֶח יָך‪ְ ,‬ל ִה ְׁש ַּת ֲח ֹ‍ות ְל ָך‪ָ ,‬אְר ָצה‪ .‬יא ַוְיַק ְנאּו‪-‬בֹו‪ֶ ,‬א ָח יו; ְוָאִב יו‪ָׁ ,‬ש ַמ ר ֶא ת‪ַ-‬ה ָּד ָבר‪.‬‬
‫רשי אומר לנו שתגובת יעקב לחלומות היא שהוא אומר שלא יתכן שזה יקרה ויותר מזה הוא גם גוער‬
‫בו שלמה הוא מספר את זה לאחים שלו שישנאו אותו בגלל זה‪.‬‬
‫רשי אומר לנו שיעקב בתכלס מבין שזה יקרה למרות כל הקושי בחלום‪ ,‬שהרי אמא שלו מתה‪.‬‬
‫יג ַוֹּיאֶמ ר ִיְׂש ָר ֵא ל ֶא ל‪-‬יֹוֵס ף‪ֲ ,‬ה לֹוא ַאֶח יָך ֹרִע ים ִּב ְׁש ֶכם‪ְ--‬ל ָכה‪ְ ,‬וֶא ְׁש ָל ֲח ָך ֲא ֵל יֶה ם; ַוֹּיאֶמ ר לֹו‪ִ ,‬ה ֵּנִני‪.‬‬
‫אנחנו לומדים מרשי שמהמילה "הנני" אנחנו מבינים שיוסף היה עניו וזריז בביצוע המשימה מאביו‪,‬‬
‫למרות שידע שאחיו לא אוהבים אותו‪.‬‬
‫אנחנו לומדים ממקומות אחרים בתורה שהמילה "הנני" באה לבטא נוכחות למען ציווי‪ ,‬כלומר מוכנות‬
‫לעשות מה שצריך‪.‬‬

‫יד ַוֹּיאֶמ ר לֹו‪ֶ ,‬ל ְך‪ָ-‬נא ְר ֵא ה ֶא ת‪ְׁ-‬ש לֹום ַאֶח יָך ְוֶא ת‪ְׁ-‬ש לֹום ַה ֹּצאן‪ַ ,‬וֲה ִׁש ֵב ִני‪ָּ ,‬ד ָב ר; ַוִּיְׁש ָל ֵח הּו ֵמ ֵע ֶמ ק ֶח ְברֹון‪,‬‬
‫ַוָּיֹבא ְׁש ֶכָמ ה‪.‬‬
‫רשי מקשה על המילים "מעמק חברון"‪ ,‬איך יכול להיות שכתוב שחברון נמצאת בעמק? הרי היא בהר!‬
‫הוא מסביר שמילים אילו אינן מבטאות תיאור גאוגרפי אלא משהו יותר עמוק‪ ,‬סמן לעומק דתי (עצה‬
‫עמוקה)‪ .‬הן מבטאות את שליחות יוסף‪ ,‬הוא הולך לקיים את ההבטחה שהובטחה לאברהם בברית‬
‫בין הבתרים "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם"‪ .‬יש פה התחלה למימוש של ברית בין הבתרים‪.‬‬
‫אנחנו לומדים פה את המושג של סיבתיות כפולה‪ .‬זה אירוע שיש בו ‪ 2‬סיבות‪ ,‬אחת אלוקית‪,‬‬
‫השגחתית ונסתרת‪ .‬והשנייה היא אנושית‪ ,‬טבעית וגלויה‪.‬‬

‫טו ַוִּיְמ ָצֵא הּו ִא יׁש‪ְ ,‬וִה ֵּנה ֹתֶע ה ַּב ָּׂש ֶד ה; ַוִּיְׁש ָאֵל הּו ָה ִא יׁש ֵל אֹמר‪ַ ,‬מ ה‪ְּ-‬ת ַב ֵּק ׁש‪ .‬טז ַוֹּיאֶמ ר‪ֶ ,‬א ת‪ַ-‬אַח י ָאֹנִכי‬
‫ְמ ַב ֵּק ׁש; ַה ִּגיָד ה‪ָּ-‬נא ִל י‪ֵ ,‬א יֹפה ֵה ם ֹרִע ים‪.‬‬
‫יש פה אריכות גדולה בדרך של יוסף לאחיו‪ ,‬כל מיני בעיות שנתקל בהן ואיך הסתדר‪ .‬אנחנו לומדים‬
‫מזה ‪ 2‬דברים‪ ,‬אחד במישור האלוקי והשני במישור האנושי‪.‬‬
‫במישור האלוקי‪ :‬הקב"ה ידאג בכל דרך שהתוכנית שלו תצא לפועל‪ ,‬הוא פותר כל בעיה שיוסף נתקל‬
‫בה‪.‬‬
‫במישור האנושי‪ :‬יוסף מאוד מאוד חרוץ‪ ,‬הוא לא מוצא את אחיו בשדה והיה יכול בקלות לוותר אבל‬
‫בגלל שאבא שלו ביקש ממנו ללכת לאחים הוא עושה הכל בשביל לבצע את זה‪.‬‬

‫יח ַוִּיְר אּו ֹאתֹו‪ֵ ,‬מ ָר ֹחק; ּוְבֶט ֶר ם ִיְק ַר ב ֲא ֵל יֶה ם‪ַ ,‬וִּיְת ַנְּכלּו ֹאתֹו ַל ֲה ִמ יתֹו‪ .‬יט ַוֹּיאְמ רּו‪ִ ,‬א יׁש ֶא ל‪ָ-‬אִח יו‪:‬‬
‫ִה ֵּנה‪ַּ ,‬ב ַע ל ַה ֲח ֹלמֹות ַה ָּל ֶזה‪ָּ--‬ב א‪ .‬כ ְוַע ָּת ה ְל כּו ְוַנַה ְר ֵגהּו‪ְ ,‬וַנְׁש ִל ֵכהּו ְּבַאַח ד ַה ֹּברֹות‪ְ ,‬וָאַמ ְר נּו‪ַ ,‬ח ָּיה ָר ָע ה‬
‫ֲא ָכָל ְת הּו; ְוִנְר ֶא ה‪ַ ,‬מ ה‪ִּ-‬יְה יּו ֲח ֹלֹמָת יו‪.‬‬
‫יוסף מכונה בפסוקים אלו בפי האחים "בעל החלומות"‪ .‬הכינוי הזה מבטא את הקנאה של האחים‬
‫ביוסף והשנאה שלהם אליו‪ ,‬זלזול בכל מה שהוא אומר להם‪.‬‬
‫התוכנית בהתחלה של האחים היא להרוג את יוסף‪ ,‬להשליך את גופתו לבור ולהגיד שחיה רעה אכלה‬
 ‫אותו‪.‬‬
‫פסוק כ מסתיים באמירה "ונראה מה יהיו חלומותיו"‪ ,‬אפשר לראות את זה כאמירה צינית‪ ,‬כלומר‬
‫האחים אומרים‪ :‬בואו נראה מה יהיו החלומות שלו אחרי שנהרוג אותו‪ .‬אבל אפשר גם לראות את זה‬
‫כמאמר מוסגר‪ ,‬משפט שהכתוב הוסיף לנו להראות לנו שלמרות המזימה של האחים החלומות‬
‫יתקיימו‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬לפי הפשט האחים רוצים להרוג את יוסף בגלל החלומות שסיפר להם‪.‬‬
‫לפי הספורנו הסיבה שהאחים רצו להרוג את יוסף זה כי היו בטוחים שהוא יהרוג אותם‪ ,‬אז רצו להרוג‬
‫אותו לפני‪ .‬הם חשבו שהם מקיימים "הקם להורגך השכם להורגו"‪ ,‬פעלו מתוך הגנה עצמית‪ .‬הספורנו‬
‫לומד את זה מהמילים "ויתנכלו אותו להמיתו"‪ ,‬הוא אומר שזה לשון נכל‪ ,‬חשבו שיוסף הוא נוכל שלא‬
‫בא לשאול את שלומם אלא להעליל עליהם עלילה‪ ,‬או להחטיא אותם כדי שיקללו אותם והוא ישאר‬
‫הכי טוב‪.‬‬
‫כא ַוִּיְׁש ַמ ע ְר אּוֵב ן‪ַ ,‬וַּיִּצ ֵל הּו ִמ ָּיָד ם; ַוֹּיאֶמ ר‪ֹ ,‬לא ַנֶּכּנּו ָנֶפ ׁש‪ .‬כב ַוֹּיאֶמ ר ֲא ֵל ֶה ם ְר אּוֵב ן‪ַ ,‬אל‪ִּ-‬ת ְׁש ְּפ כּו‪ָ-‬ד ם‪--‬‬
‫ַה ְׁש ִל יכּו ֹאתֹו ֶא ל‪ַ-‬ה ּבֹור ַה ֶּזה ֲא ֶׁש ר ַּב ִּמ ְד ָּב ר‪ְ ,‬וָיד ַאל‪ִּ-‬ת ְׁש ְל חּו‪-‬בֹו‪ְ :‬ל ַמ ַע ן‪ַ ,‬ה ִּצ יל ֹאתֹו ִמ ָּיָד ם‪ַ ,‬ל ֲה ִׁש יבֹו‪,‬‬
‫ֶא ל‪ָ-‬אִב יו‪.‬‬
‫בפסוקים אלו אנחנו רואים שראובן מציע הצעה שונה לגבי מה לעשות ליוסף‪ ,‬הוא אומר שהם ישליכו‬
‫אותו לבור מבלי להרוג אותו‪ .‬ההבדל העקרוני בין ההצעות הוא שראובן לא רוצה שיהיה להם דם על‬
‫הידיים והוא אומר פשוט בואו ניתן לזמן של יוסף בבור לעשות את שלו‪.‬‬
‫רשי מסביר שרוח הקודש מעידה על ראובן שהציע את ההצעה הזאת בשביל להציל את יוסף‪ .‬הוא‬
‫מסביר שלכתוב יש ‪ 2‬חלקים‪ ,‬החלק שנאמר על ידי ראובן עד "אל תשלחו בו"‪ .‬ועוד חלק שנאמר על‬
‫ידי רוח הקודש שזה עד סוף הפסוק‪.‬‬
‫ראובן בעצם לא רוצה שכל האשמה תיפול עליו בגלל שהוא הבכור‪ ,‬הוא חושב על האחראיות‬
‫שמוטלת עליו‪.‬‬
‫רשי מתבסס על פסוק ל'‪" :‬וישב אח אחיו ואמר הילד איננו ואני אנא אני בא"‪ .‬כשהוא מספר לאחים‬
‫שיוסף כבר לא בבור הוא מתייחס אל עצמו ושזו אשמתו‪.‬‬
‫האחים מפשיטים את יוסף מכותונת הפסים כשהם זורקים אותו לבור‪ .‬הם עושים זאת כדי להביא‬
‫ליעקב סימן שיוסף באמת מת‪ .‬הכותונת מסמלת עבורם את זה שאבא שלהם אוהב את יוסף יותר‬
‫מהם‪.‬‬

‫כד ַוִּיָּק ֻח הּו‪ַ--‬וַּיְׁש ִל כּו ֹאתֹו‪ַ ,‬ה ֹּבָר ה; ְוַה ּבֹור ֵר ק‪ֵ ,‬א ין ּבֹו ָמ ִים‪.‬‬
‫התורה מאריכה מאוד בתיאור הבור‪ .‬אנחנו לומדים מן התיאורים האלו שהבור נמצא במדבר ואין בו‬
‫כלום‪ .‬זה חשוב לתאר את המקום כדי להראות את הסבל שיוסף חווה במהלך שהותו בבור‪ .‬יש בסוף‬
‫הפסוק לכאורה מילים מיותרות‪ ,‬אם אמרו לנו שהבור ריק אז למה אומרים לנו שבבור אין מים?‬
‫רשי עונה על זה בזה שהכתוב רוצה להראות לנו שהכוונה בבור ריק הוא למים‪ ,‬אבל נחשים ועקרבים‬
‫לדוגמה כן יש בו‪ .‬אנחנו לומדים מזה על חומרת המעשה‪ .‬העובדה שהם זורקים אותו לבור במקום‬
‫להרוג אותו ממש לא משאירה את יוסף ללא סכנת חיים‪ .‬הם זרקו אותו לבור עם נחשים ועקרבים‬
‫מתוך מודעות לסיכון שהוא עלול למות על ידם‪.‬‬

‫כה ַוֵּיְׁש בּו‪ֶ ,‬ל ֱא ָכל‪ֶ-‬ל ֶח ם‪ַ ,‬וִּיְׂש אּו ֵע יֵניֶה ם ַוִּיְר אּו‪ְ ,‬וִה ֵּנה ֹאְר ַח ת ִיְׁש ְמ ֵע אִל ים ָּב ָאה ִמ ִּגְל ָע ד; ּוְגַמ ֵּל יֶה ם‬
‫ֹנְׂש ִא ים‪ְ ,‬נֹכאת ּוְצִר י ָוֹלט‪--‬הֹוְל ִכים‪ְ ,‬ל הֹוִר יד ִמ ְצָר ְיָמ ה‪ .‬כו ַוֹּיאֶמ ר ְיהּוָד ה‪ֶ ,‬א ל‪ֶ-‬א ָח יו‪ַ :‬מ ה‪ֶּ-‬בַצע‪ִּ ,‬כי ַנֲה ֹרג‬
‫ֶא ת‪ָ-‬אִח ינּו‪ְ ,‬וִכִּס ינּו‪ֶ ,‬א ת‪ָּ-‬ד מֹו‪ .‬כז ְל כּו ְוִנְמ ְּכֶר ּנּו ַל ִּיְׁש ְמ ֵע אִל ים‪ְ ,‬וָיֵד נּו ַאל‪ְּ-‬ת ִה י‪-‬בֹו‪ִּ ,‬כי‪ָ-‬אִח ינּו ְבָׂש ֵר נּו‪ ,‬הּוא;‬
‫ַוִּיְׁש ְמ עּו‪ֶ ,‬א ָח יו‪.‬‬
‫כתוב שהאחים יושבים לאכול לחם‪ ,‬אפשר ללמוד מזה שהם אדישים למה שקרה‪ ,‬אין בהם חרטה על‬
‫המעשה‪ .‬לא מפורט לנו מה קורה ליוסף בזמן הזה‪.‬‬
‫יהודה מציע למכור את יוסף‪ ,‬הוא מציע את זה כי הוא רואה את הישמעאלים ומבין שהוא יכול לעשות‬
‫רווח מכל הסיפור הזה‪ .‬אלו גם הנימוקים שלו לאחים‪ ,‬אם סתם נזרוק אותו לבור אנחנו לא נרוויח וגם‬
‫איך אנחנו יכולים להרוג את אח שלנו?!‬
‫הנימוקים שלו דומים ושונים מזה של ראובן‪ ,‬הם דומים כי בשניהם משתמשים בנימוק של איך אנחנו‬
‫יכולים להשאיר את דם אחינו על הידיים שלנו? אבל הם שונים כי יהודה רוצה רווח מכל העניין‪ ,‬ראובן‬
‫לא‪.‬‬

‫פרק מב‬
‫בתחילת הפרק אנחנו רואים שיש לנו מילה מנחה‪" ,‬אחים"‪ .‬הסיבה היא שהפרק הזה עוסק באחווה‪.‬‬

‫ג ַוֵּיְר דּו ֲא ֵח י‪-‬יֹוֵס ף‪ֲ ,‬ע ָׂש ָר ה‪ִ ,‬ל ְׁש ֹּבר ָּבר‪ִ ,‬מ ִּמ ְצָר ִים‪.‬‬
‫לפי רשי הביטוי "אחי יוסף" חוזר על עצמו כי האחים מתחרטים על מכירת יוסף‪ ,‬הם יורדים למצרים‬
‫המטרה נוספת חוץ מהרעב‪ ,‬למצוא את יוסף ולהחזיר אותו‪.‬‬

‫ה ַוָּיֹבאּו ְּבֵני ִיְׂש ָר ֵא ל‪ִ ,‬ל ְׁש ֹּבר ְּבתֹוְך ַה ָּבִא ים‪ִּ :‬כי‪ָ-‬ה ָיה ָה ָר ָע ב‪ְּ ,‬בֶא ֶר ץ ְּכָנַע ן‪.‬‬
‫רשי אומר לנו שכשהאחים נכנסו למצרים הם נכנסו כיחידים‪ .‬הם לא רצו שיהיה עליהם עין הרע‪,‬‬
‫שאולי אם יכנסו כקבוצה גדולה ומאוד יבלטו תהיה עליהם עין הרע‪.‬‬

‫ז ַוַּיְר א יֹוֵס ף ֶא ת‪ֶ-‬א ָח יו‪ַ ,‬וַּיִּכֵר ם; ַוִּיְת ַנֵּכר ֲא ֵל יֶה ם ַוְיַד ֵּב ר ִא ָּת ם ָק ׁשֹות‪ַ ,‬וֹּיאֶמ ר ֲא ֵל ֶה ם ֵמ ַאִין ָּב אֶת ם‪,‬‬
‫ַוֹּיאְמ רּו‪ֵ ,‬מ ֶא ֶר ץ ְּכַנַע ן ִל ְׁש ָּב ר‪ֹ-‬אֶכל‪ .‬ח ַוַּיֵּכר יֹוֵס ף‪ֶ ,‬א ת‪ֶ-‬א ָח יו; ְוֵה ם‪ֹ ,‬לא ִה ִּכֻר הּו‪.‬‬
‫רשי מסביר איך יכול להיות שהאחים לא זיהו את יוסף‪ .‬הוא אומר שכשיוסף נמכר לאחים היה להם‬
‫זקן והוא הכיר אותם עם זקן‪ ,‬ליוסף לא היה זקן והם הכירו אותו בלי זקן‪ .‬כשהם הגיעו למצרים להם‬
‫עדיין היה זקן אז זיהה אותם אבל ליוסף גם היה זקן אז הם לא זיהו אותו‪.‬‬
‫רשי אומר שכשכתוב "ויתנכר אליהם" הכוונה שהוא התנכר אליהם בדברים שהוא אמר‪ ,‬כלומר דיבר‬
‫אליהם קשות‪.‬‬

‫ט ַוִּיְזֹּכר יֹוֵס ף‪ֵ--‬א ת ַה ֲח ֹלמֹות‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ָח ַל ם ָל ֶה ם; ַוֹּיאֶמ ר ֲא ֵל ֶה ם ְמ ַר ְּגִל ים ַא ֶּת ם‪ִ ,‬ל ְר אֹות ֶא ת‪ֶ-‬ע ְר ַות ָה ָאֶר ץ‬
‫ָּב אֶת ם‪.‬‬
‫הרמבן שואל שאלה על פסוק ט'‪ ,‬יוסף העליל על האחים עלילה שהם מרגלים‪ .‬נכון שהיא לא הייתה‬
‫נכונה אבל בתור יוסף שצריך כביכול להגיש תלונה הוא צריך כן להביא איזשהו טעם שבגללו הוא‬
‫חושד‪ ,‬אז מה הטעם?‬

‫יב ַוֹּיאֶמ ר‪ֲ ,‬א ֵל ֶה ם‪ֹ :‬לא‪ִּ ,‬כי‪ֶ-‬ע ְר ַות ָה ָאֶר ץ ָּב אֶת ם ִל ְר אֹות‪.‬‬
 ‫רשי עונה על שאלת הרמבן לפי פסוק יב‪ :‬הטעם של יוסף זה שהם קבוצה אחת‪ ,‬אבל הם נכנסו לעיר‬
‫כיחידים ב‪ 10‬שערים שונים‪ .‬זה נורא מחשיד‪.‬‬
‫הרמבן גם מביא ‪ 2‬תשובות שונות‪:‬‬
‫‪ . 1‬הלבוש שלהם מאוד מכובד‪ ,‬הם נראים אנשים מאוד מכובדים‪ .‬ואנשים כאלו מכובדים באים לבקש‬
‫בעצמם אוכל ולא שולחים את העבדים שלהם?‬
‫‪ . 2‬האחים היו המשלחת הראשונה שהגיעה מכנען בשביל לבקש אוכל‪ .‬זה נורא חשוד שפתאום‬
‫מגיעים אנשים אם עד עכשיו במהלך הרעב לא הגיעו‪.‬‬

‫טו ְּבֹזאת‪ִּ ,‬ת ָּב ֵח נּו‪ֵ :‬ח י ַפ ְר ֹעה ִא ם‪ֵּ-‬ת ְצאּו ִמ ֶּזה‪ִּ ,‬כי ִא ם‪ְּ-‬בבֹוא ֲא ִח יֶכם ַה ָּק ֹטן ֵה ָּנה‪ .‬טז ִׁש ְל חּו ִמ ֶּכם ֶא ָח ד‪,‬‬
‫ְוִיַּק ח ֶא ת‪ֲ-‬א ִח יֶכם‪ְ ,‬וַא ֶּת ם ֵה ָאְס רּו‪ְ ,‬וִיָּב ֲח נּו ִּד ְבֵר יֶכם ַה ֱא ֶמ ת ִא ְּת ֶכם; ְוִא ם‪ֹ-‬לא‪ֵ--‬ח י ַפ ְר ֹעה‪ִּ ,‬כי ְמ ַר ְּגִל ים‬
‫ַא ֶּת ם‪ .‬יז ַוֶּיֱא ֹסף ֹאָת ם ֶא ל‪ִ-‬מ ְׁש ָמ ר‪ְׁ ,‬ש ֹלֶׁש ת ָיִמ ים‪ .‬יח ַוֹּיאֶמ ר ֲא ֵל ֶה ם יֹוֵס ף ַּב ּיֹום ַה ְּׁש ִל יִׁש י‪ֹ ,‬זאת ֲע ׂשּו‬
‫ִוְח יּו; ֶא ת‪ָ-‬ה ֱא ֹלִה ים‪ֲ ,‬א ִני ָיֵר א‪ .‬יט ִא ם‪ֵּ-‬כִנים ַא ֶּת ם‪ֲ--‬א ִח יֶכם ֶא ָח ד‪ֵ ,‬יָאֵס ר ְּבֵב ית ִמ ְׁש ַמ ְר ֶכם; ְוַא ֶּת ם ְל כּו‬
‫ָה ִב יאּו‪ֶׁ ,‬ש ֶבר ַר ֲע בֹון ָּב ֵּת יֶכם‪ .‬כ ְוֶא ת‪ֲ-‬א ִח יֶכם ַה ָּק ֹטן ָּת ִב יאּו ֵא ַל י‪ְ ,‬וֵיָאְמ נּו ִד ְבֵר יֶכם ְוֹלא ָת מּותּו;‬
‫ַוַּיֲע ׂשּו‪ֵ-‬כן‪.‬‬
‫יוסף בהתחלה הטיל עליהם גזירה שאחד ילך לקחת את אחיהם הקטן וכל השאר יכנסו למאסר‪.‬‬
‫לאחר מכן הוא שינה אותה ואמר שאחד ילך למאסר וכולם ילכו להביא את אחיהם הקטן‪.‬‬

‫הרמבן מתעסק בשאלות סביב ההתנהגות של יוסף לאחיו ותגובת אחיו‪.‬‬

‫‪ .1‬למה יוסף מתנכר לאחיו? בפסוק ט הפסוק יוצר קשר בין החלומות של יוסף לבין האשמה שלו על‬
‫אחיו שהם מרגלים‪ .‬הוא מאשים את האחים בריגול כדי שיביאו את בנימין‪ ,‬וכך החלום הראשון יוכל‬
‫להתקיים‪ ,‬שכל האחים משתחווים אליו‪ .‬זו גם הסיבה למה אמר להם קודם להביא את אח שלהם‬
‫הקטן ולאחר מכן אמר להם להביא את אבא שלהם‪ ,‬כדי שהחלום הראשון יתקיים (רק האחים‬
‫משתחווים) ואז החלום השני‪.‬‬
‫‪ .2‬למה יוסף ממשיך להתנכר ומשאיר את בנימין אצלו? יוסף רוצה לבדוק את היחס של האחים‬
‫לבנימין‪ .‬המטרה של עלילת הגביע היא לבדוק אם האחים מקנאים ושונאים את בנימין כמו שקינאו‬
‫ושנאו אותו‪ .‬הוא לא רצה לשלוח את בנימין איתם כשיש אפשרות שאולי יעשו לו מה שעשו ליוסף‪ ,‬אז‬
‫רצה לבדוק אם הם אוהבים אותו‪.‬‬
‫‪ .3‬איך יכול להיות שיוסף לא יוצר קשר עם אביו?? הרי יש לו מחויבות אליו! (כיבוד הורים)‪ .‬יוסף הבין‬
‫שאת החלומות הוא לא יכול להגשים בארץ‪ ,‬ולכן כשהוא ירד למצרים הוא הבין ששם זה המקום בו‬
‫הוא יגשים אותם‪ .‬יוסף חיכה בסבלנות עד הרגע בו הוא יגשים את החלומות ושם יצר קשר עם אביו‪.‬‬
‫בעל העקידה מעלה ‪ 3‬טענות נגד פירושו של הרמבן‪:‬‬
‫‪ .1‬מה זה בכלל יעזור ליוסף שחלומותיו יתגשמו?‬
‫‪ .2‬זה לא תירוץ מספיק לכך שלא כיבד את אביו‬
‫‪ .3‬הקב"ה בכלל הוא אחראי על החלומות‪ ,‬לכן בכל מקרה הם היו מתגשמים‪.‬‬
‫בעל העקידה מסביר את התנהגותו של יוסף אחרת‪ .‬הוא אומר שמטרת ההתנהגות של יוסף היא‬
‫לבדוק אם האחים עדיין שונאים אותו או שהתחרטו על מעשיהם‪ .‬הוא בדק את זה בעזרת הסיפור עם‬
‫הגביע ובנימין‪ .‬הוא רוצה לבדוק אם הם שונאים את בנימין‪ ,‬שהוא בן רחל כמו יוסף‪ .‬ואם יוסף יבין‬
‫שהם לא שונאים את בנימין הוא יבין שהם לא שונאים אותו‪.‬‬
 ‫כא ַוֹּיאְמ רּו ִא יׁש ֶא ל‪ָ-‬אִח יו‪ֲ ,‬א ָב ל ֲא ֵׁש ִמ ים ֲא ַנְח נּו ַע ל‪ָ-‬אִח ינּו‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ָר ִא ינּו ָצַר ת ַנְפ ׁשֹו ְּבִה ְת ַח ְננֹו ֵא ֵל ינּו‪,‬‬
‫ְוֹלא ָׁש ָמ ְע נּו; ַע ל‪ֵּ-‬כן ָּב ָאה ֵא ֵל ינּו‪ַ ,‬ה ָּצ ָר ה ַה ֹּזאת‪ .‬כב ַוַּיַע ן ְר אּוֵב ן ֹאָת ם ֵל אֹמר‪ֲ ,‬ה לֹוא ָאַמ ְר ִּת י ֲא ֵל יֶכם‬
‫ֵל אֹמר ַאל‪ֶּ-‬ת ֶח ְט אּו ַב ֶּיֶל ד‪ְ--‬וֹלא ְׁש ַמ ְע ֶּת ם; ְוַגם‪ָּ-‬ד מֹו‪ִ ,‬ה ֵּנה ִנְד ָר ׁש‪ .‬כג ְוֵה ם ֹלא ָיְד עּו‪ִּ ,‬כי ֹׁשֵמ ַע יֹוֵס ף‪ִּ :‬כי‬
‫ַה ֵּמ ִל יץ‪ֵּ ,‬ב יֹנָת ם‪ .‬כד ַוִּיֹּסב ֵמ ֲע ֵל יֶה ם‪ַ ,‬וֵּיְבְּך; ַוָּיָׁש ב ֲא ֵל ֶה ם‪ַ ,‬וְיַד ֵּבר ֲא ֵל ֶה ם‪ַ ,‬וִּיַּק ח ֵמ ִא ָּת ם ֶא ת‪ִׁ-‬ש ְמ עֹון‪,‬‬
‫ַוֶּיֱא ֹסר ֹאתֹו ְל ֵע יֵניֶה ם‪ .‬כה ַוְיַצו יֹוֵס ף‪ַ ,‬וְיַמ ְל אּו ֶא ת‪ְּ-‬כֵל יֶה ם ָּב ר‪ּ ,‬וְל ָה ִׁש יב ַּכְס ֵּפ יֶה ם ִא יׁש ֶא ל‪ַׂ-‬ש ּקֹו‪ְ ,‬וָל ֵת ת‬
‫ָל ֶה ם ֵצָד ה ַל ָּד ֶר ְך; ַוַּיַע ׂש ָל ֶה ם‪ֵּ ,‬כן‪.‬‬
‫הרדק אומר לנו על פסוקים אלו שהלקח שניתן ללמוד מסיפורי יוסף הוא כשאדם נקלע לצרה הוא‬
‫צריך לבדוק אם זה נובע ממעשה רע שהוא עשה‪ .‬ואם כן‪ ,‬הוא צריך להתחרט ולהתוודות על המעשה‬
‫ולבקש עליו כפרה‪ .‬כך האחים עושים‪.‬‬
‫הספורנו אומר לנו על מה מתחרטים אחי יוסף כאן‪ .‬הם אומרים שלמרות שהייתה להם הצדקה‬
‫להתאכזר כלפיו (הם חשבו שהוא בא לעשות להם רע) הם עדיין לא היו צריכים לעשות את זה‪ .‬הם‬
‫מוסיפים שגם התאכזרו אל אחיהם ובגלל זה עכשיו מושל מצרים מתאכזר אליהם (מידה כנגד מידה)‪.‬‬
‫נחמה לייבוביץ מסבירה לנו למה דווקא עכשיו עלו רגשות האשמה בלב האחים?‬
‫כי עד עכשיו הם היו אמורים להישאר בכלא ועכשיו מושל מצרים אומר להם לחזור הביתה ולהשאיר‬
‫אח אחד‪ .‬פתאום הם רואים את הדמיון בין הסיפור הזה למכירת יוסף‪ ,‬ששוב הם חוזרים הביתה בלי‬
‫אח אחד‪.‬‬
‫כשהאחים מדברים על מכירת יוסף הם אומרים שהוא התחנן אליהם‪ ,‬כלומר בכה‪ .‬הרמבן שואל את‬
‫השאלה למה התורה לא סיפרה לנו שיוסף בכה בפרק לז‪ ,‬כשהיה את המעשה? שלוש תשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬זה ברור מאליו שאדם שזורקים אותו לבור יתחנן ויבכה‪ .2 .‬הכתוב לא רצה להוציא את האחים רע‪.‬‬
‫‪ .3‬דרך הכתוב היא לקצר במקום אחד ולהאריך במקום אחר‪.‬‬
‫אנחנו לומדים מזה ‪ 2‬כללים של הכתוב‪ .1 :‬להאריך במקום אחד ולקצר במקום אחר‪ .2 .‬לצנזר‬
‫דברים שליליים על צדיקים‪.‬‬

‫כו ַוִּיְׂש אּו ֶא ת‪ִׁ-‬ש ְבָר ם‪ַ ,‬ע ל‪ֲ-‬ח ֹמֵר יֶה ם; ַוֵּיְל כּו‪ִ ,‬מ ָּׁש ם‪ .‬כז ַוִּיְפ ַּת ח ָה ֶא ָח ד ֶא ת‪ַׂ-‬ש ּקֹו‪ָ ,‬ל ֵת ת ִמ ְס ּפֹוא ַל ֲח ֹמרֹו‪--‬‬
‫ַּב ָּמ לֹון; ַוַּיְר א‪ֶ ,‬א ת‪ַּ-‬כְס ּפֹו‪ְ ,‬וִה ֵּנה‪-‬הּוא‪ְּ ,‬בִפ י ַאְמ ַּת ְח ּתֹו‪ .‬כח ַוֹּיאֶמ ר ֶא ל‪ֶ-‬א ָח יו הּוַׁש ב ַּכְס ִּפ י‪ְ ,‬וַגם ִה ֵּנה‬
‫ְבַאְמ ַּת ְח ִּת י; ַוֵּיֵצא ִל ָּב ם‪ַ ,‬וֶּיֶח ְר דּו ִא יׁש ֶא ל‪ָ-‬אִח יו ֵל אֹמר‪ַ ,‬מ ה‪ֹּ-‬זאת ָע ָׂש ה ֱא ֹלִה ים‪ָ ,‬ל נּו‪.‬‬
‫האחים בפסוקים אלו חרדים כי הם רואים שחזר להם הכסף אחרי שקנו את האוכל איתו‪ .‬הם‬
‫מפחדים שיחשבו שגנבו!‬

‫כט ַוָּיֹבאּו ֶא ל‪ַ-‬יֲע ֹקב ֲא ִב יֶה ם‪ַ ,‬אְר ָצה ְּכָנַע ן; ַוַּיִּגידּו לֹו‪ֵ ,‬א ת ָּכל‪ַ-‬ה ֹּקֹרת ֹאָת ם ֵל אֹמר‪ .‬ל ִּד ֶּב ר ָה ִא יׁש ֲא ֹדֵני‬
‫ָה ָאֶר ץ‪ִ ,‬א ָּת נּו‪ָ--‬ק ׁשֹות; ַוִּיֵּת ן ֹאָת נּו‪ִּ ,‬כְמ ַר ְּגִל ים ֶא ת‪ָ-‬ה ָאֶר ץ‪ .‬לא ַוֹּנאֶמ ר ֵא ָל יו‪ֵּ ,‬כִנים ֲא ָנְח נּו‪ֹ :‬לא ָה ִיינּו‪,‬‬
‫ְמ ַר ְּגִל ים‪ .‬לב ְׁש ֵנים‪ָ-‬ע ָׂש ר ֲא ַנְח נּו ַאִח ים‪ְּ ,‬בֵני ָאִב ינּו; ָה ֶא ָח ד ֵא יֶנּנּו‪ְ ,‬וַה ָּק ֹטן ַה ּיֹום ֶא ת‪ָ-‬אִב ינּו ְּבֶא ֶר ץ ְּכָנַע ן‪.‬‬
‫לג ַוֹּיאֶמ ר ֵא ֵל ינּו‪ָ ,‬ה ִא יׁש ֲא ֹדֵני ָה ָאֶר ץ‪ְּ ,‬בֹזאת ֵא ַד ע‪ִּ ,‬כי ֵכִנים ַא ֶּת ם‪ֲ :‬א ִח יֶכם ָה ֶא ָח ד ַה ִּניחּו ִא ִּת י‪,‬‬
‫ְוֶא ת‪ַ-‬ר ֲע בֹון ָּבֵּת יֶכם ְק חּו ָוֵל כּו‪ .‬לד ְוָה ִב יאּו ֶא ת‪ֲ-‬א ִח יֶכם ַה ָּק ֹטן‪ֵ ,‬א ַל י‪ְ ,‬וֵא ְד ָע ה ִּכי ֹלא ְמ ַר ְּגִל ים ַא ֶּת ם‪ִּ ,‬כי‬
‫ֵכִנים ַא ֶּת ם; ֶא ת‪ֲ-‬א ִח יֶכם ֶא ֵּת ן ָל ֶכם‪ְ ,‬וֶא ת‪ָ-‬ה ָאֶר ץ ִּת ְס ָח רּו‪.‬‬
‫הפרטים פה קצת שונים ממה שהבנו בתחילת הפרק‪ .‬האחים מוסיפים שהם יוכלו לסחור בארץ‬
‫מצרים רק אחרי שיביאו את בנימין אל המושל והם מחסירים את זה שהיו בכלא שלושה ימים ואת‬
‫ההצעה הראשונה של המושל‪.‬‬
‫הרמבן מדבר על פסוק לד ומציע ‪ 2‬דרכים להבנת התוספת בדבריהם של האחים‪.‬‬
‫‪ . 1‬הם משקרים בשביל לשכנע את אבא שלהם לשחרר את בנימין‪ ,‬משום כך שזה מוסיף להם דברים‬
‫(את מהסחר במצרים)‬
‫‪ . 2‬האחים לא משקרים בגלל שיוסף באמת אמר להם שיוכלו לסחור במצרים רק אם יביאו את בנימין‪.‬‬
‫אמנם התורה לא כתבה את זה אבל לא תמיד התורה כותבת את כל הפרטים‪.‬‬
 ‫לו ַוֹּיאֶמ ר ֲא ֵל ֶה ם ַיֲע ֹקב ֲא ִב יֶה ם‪ֹ ,‬אִת י ִׁש ַּכְל ֶּת ם‪ :‬יֹוֵס ף ֵא יֶנּנּו‪ְ ,‬וִׁש ְמ עֹון ֵא יֶנּנּו‪ְ ,‬וֶא ת‪ִּ-‬בְנָיִמ ן ִּת ָּק חּו‪ָ ,‬ע ַל י ָה יּו‬
‫ֻכָּל ָנה‪.‬‬
‫רשי אומר שיעקב חושש שהאחים עשו לשמעון מה שהם עשו ליוסף (שמעון לא איתם הרי הוא נשאר‬
‫בכלא במצרים)‪.‬‬

‫פרק מג‪:‬‬
‫יעקב לא מסכים לתת להם את בנימין אחרי הצעת ראובן אבל כן מסכים לאחר הצעת יהודה‪.‬‬

‫יא ַוֹּיאֶמ ר ֲא ֵל ֶה ם ִיְׂש ָר ֵא ל ֲא ִב יֶה ם‪ִ ,‬א ם‪ֵּ-‬כן ֵא פֹוא ֹזאת ֲע ׂשּו‪ְ--‬ק חּו ִמ ִּזְמ ַר ת ָה ָאֶר ץ ִּב ְכֵל יֶכם‪ְ ,‬והֹוִר ידּו ָל ִא יׁש‬
‫ִמ ְנָח ה‪ְ :‬מ ַע ט ֳצִר י‪ּ ,‬וְמ ַע ט ְּד ַב ׁש‪ְ ,‬נֹכאת ָוֹלט‪ָּ ,‬ב ְט ִנים ּוְׁש ֵק ִד ים‪ .‬יב ְוֶכֶס ף ִמ ְׁש ֶנה‪ְ ,‬ק חּו ְבֶיְד ֶכם;‬
‫ְוֶא ת‪ַ-‬ה ֶּכֶס ף ַה ּמּוָׁש ב ְּבִפ י ַאְמ ְּת ֹחֵת יֶכם‪ָּ ,‬ת ִׁש יבּו ְבֶיְד ֶכם‪--‬אּוַל י ִמ ְׁש ֶּגה‪ ,‬הּוא‪ .‬יג ְוֶא ת‪ֲ-‬א ִח יֶכם‪ָ ,‬ק חּו;‬
‫ְוקּומּו‪ׁ ,‬שּובּו ֶא ל‪ָ-‬ה ִא יׁש‪ .‬יד ְוֵא ל ַׁש ַּד י‪ִ ,‬יֵּת ן ָל ֶכם ַר ֲח ִמ ים ִל ְפ ֵני ָה ִא יׁש‪ְ ,‬וִׁש ַּל ח ָל ֶכם ֶא ת‪ֲ-‬א ִח יֶכם ַאֵח ר‪,‬‬
‫ְוֶא ת‪ִּ-‬בְנָיִמ ין; ַוֲא ִני‪ַּ ,‬כֲא ֶׁש ר ָׁש ֹכְל ִּת י ָׁש ָכְל ִּת י‪.‬‬
‫ההכנות של יעקב ובניו לירידת הבנים למצרים בפעם השנייה כוללות ‪ .1‬מתנה ‪ .2‬תפילה‪.‬‬

‫לג ַוֵּיְׁש בּו ְל ָפ ָניו‪ַ--‬ה ְּבֹכר ִּכְב ֹכָר תֹו‪ְ ,‬וַה ָּצ ִע יר ִּכְצִע ָר תֹו; ַוִּיְת ְמ הּו ָה ֲא ָנִׁש ים‪ִ ,‬א יׁש ֶא ל‪ֵ-‬ר ֵע הּו‪.‬‬
 ‫הרמבם מסביר לנו לפי פסוק זה מה גרם לאחים לתמוה? וזה בגלל שיוסף מושיב אותם לפי סדר‬
‫הגיל והם לא מבינים איך הוא יודע‪.‬‬
‫לפי רשי הוא מציג להם את זה ככשפים שעשה ביחד עם הגביע שלו‪.‬‬

‫לד ַוִּיָּׂש א ַמ ְׂש ֹאת ֵמ ֵא ת ָּפ ָניו‪ֲ ,‬א ֵל ֶה ם‪ַ ,‬וֵּת ֶר ב ַמ ְׂש ַאת ִּב ְנָיִמ ן ִמ ַּמ ְׂש ֹאת ֻּכָּל ם‪ָ ,‬ח ֵמ ׁש ָידֹות; ַוִּיְׁש ּתּו ַוִּיְׁש ְּכרּו‪,‬‬
‫ִע ּמֹו‪.‬‬
‫הספורנו מסביר למה יוסף נותן לבנימין פי ‪ 5‬מתנות מאשר לשאר האחים‪ ,‬כדי לבחון אותם‪ ,‬לראות‬
‫האם הם מקנאים בו‪.‬‬
‫רשי אומר שהוא מזדהה עם הסיפור שלו‬

‫פרק מד‬
‫עלילת הגביע‪:‬‬
‫לפי אברבנאל‪:‬‬

‫יוסף תכנן הכל‬ ‫‪‬‬

‫הוא רצה לבחון את יחס האחים לבני רחל‪ ,‬האם הם שונאים או אוהבים את בנימין‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫יוסף פחד שהם יראו את הגביע אצל בנימין יאשימו אותו בגניבה ויעזבו אותו לא כי הם‬ ‫‪‬‬
‫שונאים אותו אלא כי פשוט הוא גנב ומגיע לו‪ .‬אז הוא שאל אצל כל אחד מהם קצת כסף ואז‬
‫כשכל אחד מהם יראה שיש אצלו כסף שהוא לא גנב הם גם יאמינו שבנימין לא גנב‪.‬‬
‫הוא התעקש להביא את בנימין בשביל לראות איך הם מתנהגים אליו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫לפי עקידת יצחק‪:‬‬

‫יוסף תכנן הכל‬ ‫‪‬‬

‫השתלת הכסף אצל שאר האחים היה חלק מהתוכנית להביא את בנימין ולהאשים אותו‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫הרמבם מסביר לנו מה היא תשובה גמורה‪ :‬זה שמגיעה אליך ההזדמנות לבצע חטא ואתה לא מבצע‬
‫אותו למרות שיש לך את ההזדמנות בשביל להיות יותר טוב ולא כי אתה מפחד‪.‬‬
‫זה מה שיוסף מחפש אצל האחים שלו‪ ,‬הוא רוצה לראות שמגיעה אליהם ההזדמנות לחטוא שוב‪ ,‬והם‬
‫לא עושים את זה‪.‬‬

‫ז ַוֹּיאְמ רּו ֵא ָל יו ָל ָּמ ה ְיַד ֵּב ר ֲא ֹדִני ַּכְּד ָבִר ים ָה ֵא ֶּל ה ָח ִל יָל ה ַל ֲע ָב ֶד יָך ֵמ ֲע ׂשֹות ַּכָּד ָב ר ַה ֶּזה‪ :‬ח ֵה ן ֶּכֶס ף ֲא ֶׁש ר‬
‫ָמ ָצאנּו ְּבִפ י ַאְמ ְּת ֹחֵת ינּו ֱה ִׁש יֹבנּו ֵא ֶל יָך ֵמ ֶא ֶר ץ ְּכָנַע ן ְוֵא יְך ִנְגֹנב ִמ ֵּב ית ֲא ֹדֶניָך ֶּכֶס ף אֹו ָזָה ב‬
‫רשי אומר שבפסוקים האלו מתבצע המושג קל וחומר‪ .‬הם מתגוננים בפני שליח יוסף על ההאשמה‬
‫שגנבו ואומרים‪ ,‬מצאנו כסף אצלנו כשהלכנו לכנען והחזרנו לך אותו מכנען‪ ,‬אז עכשיו נגנוב כסף‬
‫מהבית של האדון שלך?‬
‫יב ַוְיַח ֵּפ ׂש‪ַּ--‬ב ָּגדֹול ֵה ֵח ל‪ּ ,‬וַב ָּק ֹטן ִּכָּל ה; ַוִּיָּמ ֵצא‪ַ ,‬ה ָּגִב יַע ‪ְּ ,‬בַאְמ ַּת ַח ת‪ִּ ,‬ב ְנָיִמ ן‪ .‬יג ַוִּיְק ְר עּו‪ִׂ ,‬ש ְמ ֹלָת ם; ַוַּיֲע ֹמס‬
‫ִא יׁש ַע ל‪ֲ-‬ח ֹמרֹו‪ַ ,‬וָּיֻׁש בּו ָה ִע יָר ה‪.‬‬
‫האחים קורעים את בגדיהם ועולים על חמורים לשוב אל יוסף‪ .‬הם לוקחים על עצמם לסדר את העניין‪.‬‬
‫בכך הם עומדים במבחנו של יוסף ולא מפקירים את בנימין‪.‬‬

‫טו ַוֹּיאֶמ ר ָל ֶה ם יֹוֵס ף‪ָ ,‬מ ה‪ַ-‬ה ַּמ ֲע ֶׂש ה ַה ֶּזה ֲא ֶׁש ר ֲע ִׂש יֶת ם; ֲה לֹוא ְיַד ְע ֶּת ם‪ִּ ,‬כי‪ַ-‬נֵח ׁש ְיַנֵח ׁש ִא יׁש ֲא ֶׁש ר ָּכ ֹמִני‪.‬‬
‫טז ַוֹּיאֶמ ר ְיהּוָד ה‪ַ ,‬מ ה‪ֹּ-‬נאַמ ר ַל אֹדִני‪ַ ,‬מ ה‪ְּ-‬נַד ֵּבר‪ּ ,‬וַמ ה‪ִּ-‬נְצַט ָּד ק; ָה ֱא ֹלִה ים‪ָ ,‬מ ָצא ֶא ת‪ֲ-‬ע ֹ‍ון ֲע ָבֶד יָך‪ִ--‬ה ֶּנּנּו‬
‫ֲע ָבִד ים ַל אֹדִני‪ַּ ,‬גם‪ֲ-‬א ַנְח נּו ַּגם ֲא ֶׁש ר‪ִ-‬נְמ ָצא ַה ָּגִב יַע ְּבָידֹו‪.‬‬
‫יהודה עונה ליוסף ומגן על בנימין‪ .‬זה מלמד אותנו שהוא אחראי שהנה הוא מקיים את ההבטחה‬
‫שנתן לאבא שלו‪.‬‬
‫הספורנו אומר לנו שבתוך הנאום של יהודה הוא מתודה על עוון כלשהו‪ .‬העוון הוא מכירת יוסף‪.‬‬
‫בנאום יהודה מנסה ללחוץ על ‪ 2‬נקודות רגישות‪ ,‬הנקודות הן זה שיש להם אב זקן עם ילד זקונים קטן‬
‫(בנימין) והוא כל הזמן קורא לעצמו העבד של יוסף‪ .‬הוא בעצם מצד אחד מנסה לעשות לו מצפון מצד‬
‫שני הוא מנסה להתחנף אליו‪.‬‬
‫יש ויכוח באיזה רוח אמר יהודה את הנאום שלו‪ .‬רב יהודה אומר שאמר את זה ברוח של מלחמה‪ .‬רב‬
‫נחמיה אומר שאמר את זה ברוח של פיוס‪ .‬חכמים אומרים שאמר את זה ברוח של תפילה‪ .‬הם כולם‬
‫מתבססים על המילה "ויגש" שכתוב כפתיחה לנאומו של יהודה‪.‬‬

‫יח ַוִּיַּגׁש ֵא ָל יו ְיהּוָד ה‪ַ ,‬וֹּיאֶמ ר ִּב י ֲא ֹדִני‪ְ ,‬יַד ֶּב ר‪ָ-‬נא ַע ְבְּד ָך ָד ָבר ְּבָאְזֵני ֲא ֹדִני‪ְ ,‬וַאל‪ִ-‬יַח ר ַא ְּפ ָך ְּבַע ְבֶּד ָך‪ִּ :‬כי‬
‫ָכמֹוָך‪ְּ ,‬כַפ ְר ֹעה‪.‬‬
‫רשי אומר לנו שיהודה דיבר קשות אל פרעה‪ .‬הוא יודע את זה כי יהודה מבקש מפרעה שלא יכעס‬
‫עליו‪ ,‬אם הוא מבקש את זה זה אומר שיש לו על מה לכעוס עליו‪.‬‬

‫בנאומו של יהודה הוא בעצם חוזר על כל הסיפור שלהם‪ .‬הוא מתחיל מדברים שיוסף כבר יודע‪-‬‬
‫אירועי העבר‪ ,‬עובד לדברים שהתרחשו בבית יעקב לאחר מכירת יוסף‪ -‬מסקנות מאירועי העבר ומה‬
‫יקרה עם בנימין ישאר‪ ,‬ואז מגיע להצעה שלו לקבל את עונשו של בנימין‪ .‬כדי לעבור בין החלקים‬
‫האלו בנאומו יהודה משתמש במילה "עתה"‪.‬‬

‫פרק מה‬
‫פרק זה נפתח בהתוודות יוסף לאחיו שהוא יוסף‪ .‬אנחנו מבינים מהפשט שהסיבה שזה הגיע עכשיו‬
‫היא נאומו של יהודה‪ .‬אז מה היה בנאום שלו שגרם ליוסף להתגלות? פעם ראשונה דיברו על האח‬
‫המת שלהם‪ ,‬יוסף בעצם‪.‬‬
‫בפרק הקודם למדנו ‪ 2‬פרשנים (אברבנאל ועקידת יצחק) המסבירים את מהלכיו של יוסף ומטרתו‪.‬‬
‫לפי מה שפרשנים אלו הראו לנו אנחנו מבינים שהסיבה שיוסף מתגלה אליהם עכשיו היא שהוא רואה‬
‫כמה יהודה והאחים נלחמים על בנימין וכמה הוא חשוב להם‪ .‬לכן הוא מבין שהם השתנו ומחליט‬
‫להתגלות אליהם‪.‬‬

‫א ְוֹלא ָיֹכל יֹוֵס ף ְל ִה ְת ַא ֵּפ ק ְל ֹכל ַה ִּנָּצִב ים ָע ָל יו ַוִּיְק ָר א הֹוִציאּו ָכל ִא יׁש ֵמ ָע ָל י ְוֹלא ָע ַמ ד ִא יׁש ִא ּתֹו‬
‫ְּבִה ְת ַוַּד ע יֹוֵס ף ֶא ל ֶא ָח יו ב ַוִּיֵּת ן ֶא ת ֹקלֹו ִּב ְבִכי ַוִּיְׁש ְמ עּו ִמ ְצַר ִים ַוִּיְׁש ַמ ע ֵּב ית ַּפ ְר ֹעה‪:‬‬
 ‫הניצבים המדוברים הם כנראה משרתים או שומרים של יוסף‪ .‬הם הוצאו מהחדר כי יוסף רוצה להיות‬
‫עם אחיו לבד‪.‬‬

‫הרמבן אומר לנו מה עשו אנשי יוסף המצריים לאחר ששמעו את דברי יהודה‪ .‬הם השתכנעו מדבריו‬
‫וביקשו מיוסף לרחם עליהם ולהקל בכבודם‪ .‬הרמבן מוסיף ומסביר שהורה להוציא אותם מהחדר כיוון‬
‫שהוא לא רצה שהם ידעו על המכירה‪ ,‬הוא חס על כבודם‪ .‬בנוסף‪ ,‬אולי המצרים ירצו לגרש את‬
‫האחים אם ידעו מה הם עשו ליוסף‪.‬‬
‫אפשר להסיק מכך על אישיותו של יוסף שהוא רחמן וסלחן‪.‬‬

‫החפץ חיים אומר‪ ,‬שאם קרה מקרה וחבר התנהג אליך בצורה לא הוגנת‪ ,‬למרות הכל אתה צריך‬
‫להיזהר שלא לנקום בו ולנטור אליו‪ .‬ההפך‪ ,‬אתה צריך לשמוח אליו‪ ,‬כי כך נאמר בזוהר שמעלה‬
‫גדולה מי שמשלם טובה תחת רעה‪ .‬לדוג'‪ :‬יוסף‪ ,‬שהוא לא נקם באחיו (שילם להם רעה) אלא הוא‬
‫עשה עמהם טובה‪ .‬וזו דרכם של צדיקים ובזכות זה הקב"ה מרחם עליהם תמיד בעולם הזה ובעולם‬
‫הבא‪.‬‬

‫התגלות יוסף אל האחים קוראת כך‪:‬‬

‫יוסף אומר להם שהוא יוסף‪ ,‬אחיו לא הצליחו לדבר מרוב הלם‪ .‬יוסף אמר להם לגשת אליו והם‬
‫ניגשים‪ .‬הוא אומר להם שהוא יוסף שהם מכרו אותו למצרים‪ ,‬יוסף נופל על צוואר בנימין ובוכה‪,‬‬
‫ובנימין בוכה על צווארו גם‪ .‬הוא מנשק את כל אחיו ובוכה‪ .‬לאחר מכן הם מנהלים שיחה‪.‬‬

‫בפסוקים ג‪-‬ד ובפסוקים יד‪-‬טו אנחנו רואים שיש מילה מנחה "אחיו"‪ .‬זה מבטא לנו שזה הרגע הראשון‬
‫שיש אחווה בין האחים לאחר ‪ 22‬שנים‪ .‬הם אוהבים אחד את השני סופסוף ויוסף מוחל להם על הכל‪.‬‬

‫ה ְוַע ָּת ה ַאל‪ֵּ-‬ת ָע ְצבּו‪ְ ,‬וַאל‪ִ-‬יַח ר ְּבֵע יֵניֶכם‪ִּ ,‬כי‪ְ-‬מ ַכְר ֶּת ם ֹאִת י‪ֵ ,‬ה ָּנה‪ִּ :‬כי ְל ִמ ְח ָיה‪ְׁ ,‬ש ָל ַח ִני ֱא ֹלִה ים ִל ְפ ֵניֶכם‪ .‬ו‬
‫ִּכי‪ֶ-‬זה ְׁש ָנַת ִים ָה ָר ָע ב‪ְּ ,‬בֶק ֶר ב ָה ָאֶר ץ; ְועֹוד ָח ֵמ ׁש ָׁש ִנים‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ֵא ין‪ָ-‬ח ִר יׁש ְוָק ִציר‪ .‬ז ַוִּיְׁש ָל ֵח ִני ֱא ֹלִה ים‬
‫ִל ְפ ֵניֶכם‪ָ ,‬ל ׂשּום ָל ֶכם ְׁש ֵא ִר ית ָּב ָאֶר ץ‪ּ ,‬וְל ַה ֲח יֹות ָל ֶכם‪ִ ,‬ל ְפ ֵל יָט ה ְּג ֹדָל ה‪ .‬ח ְוַע ָּת ה‪ֹ ,‬לא‪ַ-‬א ֶּת ם ְׁש ַל ְח ֶּת ם ֹאִת י‬
‫ֵה ָּנה‪ִּ ,‬כי‪ָ ,‬ה ֱא ֹלִה ים; ַוְיִׂש יֵמ ִני ְל ָאב ְל ַפ ְר ֹעה‪ּ ,‬וְל ָאדֹון ְל ָכל‪ֵּ-‬ב יתֹו‪ּ ,‬וֹמֵׁש ל‪ְּ ,‬בָכל‪ֶ-‬א ֶר ץ ִמ ְצָר ִים‪.‬‬
‫בפסוקים אלו יוסף מדבר אל האחים‪.‬‬
‫הסיבה שהאחים מכרו את יוסף הייתה שנאת חינם‪ .‬אבל הייתה עוד סיבה‪ ,‬סיבה אלוקית‪ ,‬והיא‬
‫שהקב"ה עשה את זה כדי שיוסף יהיה במצרים בזמן הבצורה ויוכל לעזור לאחים‪.‬‬
‫הדבר הזה שקורה פה נקרא 'סיבתיות כפולה'‪ .‬זה עיקרון נפוץ בתנך ומדובר על מקרים בהם יש‬
‫אירועים שיש לה סיבה טבעית וגלויה ועוד סיבה אלוקית ונסתרת‪ .‬לדוגמה‪ :‬פה הסיבה הטבעית‬
‫והגלויה היא השנאת חינם של האחים כלפי יוסף‪ .‬אבל הסיבה הנוספת‪ ,‬הסיבה של הקב"ה למה הוא‬
‫עשה את זה‪ ,‬היא אלוקית ונסתרת והיא למען תכנון כלשהו לעתיד‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬גם לירידת יעקב למצרים יש סיבה נוספת‪ .‬אם נסתכל על התנך קדימה נראה שהכל הוא חלק‬
‫מתהליך שמטרתו לקיים את ברית בין הבתרים‪ .‬הקב"ה דואג שזה יקרה בצורה מכובדת ליעקב ולכן‬
‫הוא מוריד קודם את יוסף‪.‬‬
‫האחים הולכים לבשר ליעקב שיוסף חי‪ .‬התגובה של יעקב היא הדרגתית‪ .‬בהתחלה הוא לא מאמין‪,‬‬
‫ואז הוא מתחיל להשתכנע‪ ,‬לאחר מכן רוחו מתעוררת‪ ,‬ואז הוא קם בשמחה ולבסוף הוא רוצה‬
‫לראותו‪.‬‬
 ‫כז ַוְיַד ְּברּו ֵא ָל יו‪ֵ ,‬א ת ָּכל‪ִּ-‬ד ְבֵר י יֹוֵס ף ֲא ֶׁש ר ִּד ֶּב ר ֲא ֵל ֶה ם‪ַ ,‬וַּיְר א ֶא ת‪ָ-‬ה ֲע ָגלֹות‪ֲ ,‬א ֶׁש ר‪ָׁ-‬ש ַל ח יֹוֵס ף ָל ֵׂש את‬
‫ֹאתֹו; ַוְּת ִח י‪ ,‬רּוַח ַיֲע ֹקב ֲא ִב יֶה ם‪.‬‬
‫הכתוב מלמד אותנו שברגע שיעקב שומע את הבשורה רוח הקודש חוזרת אליו‪ .‬רשי מסביר לנו‬
‫שאנחנו יכולים להבין מזה שעד עכשיו יעקב היה שרוע בעצב‪ ,‬ולכן השכינה לא שרתה עליו‪.‬‬
‫אפשר להוכיח את זה מהמשך הפסוקים שהקב"ה מתגלה ליעקב‪.‬‬

‫אנו מתמודדים כרגע מול שאלה קשה‪ :‬האם יעקב ידע על מכירת יוסף?‬
‫אז לפי רשי‪ ,‬בבראשית פרק מב יעקב מסביר למה הוא לא רוצה שיקחו את בנימין למצרים‪ .‬הוא אומר‬
‫שם "אותי שכלתם יוסף"‪ ,‬זה יכול מאוד ללמד אותנו שהוא חושד שהם עשו לו משהו‪.‬‬
‫הרמבן אומר אחרת‪ .‬הוא אומר שיעקב לא ידע כל חייו שבניו מכרו את יוסף‪ ,‬הוא חשב ששודדים‬
‫תפסו אותו בדרכו לאחיו ומכרו אותו‪ .‬הביסוס הוא שלאחר שיעקב נפטר האחים פחדו שיוסף יעשה‬
‫להם משהו ולכן אמרו ליוסף שיעקב ביקש שהוא יסלח להם לפני שהוא מת‪ .‬אם יעקב היה יודע‬
‫באמת על המכירה אז האחים היו פשוט מבקשים ממנו להגיד את זה ליוסף עוד בימי חייו ולא היו‬
‫נאלצים לשקר לו‪.‬‬

‫פרק נ‬
‫יעקב נפטר‪ .‬התורה מתארת כמה שלבים מרכזיים לאבל על מותו של יעקב‪.‬‬
‫‪ .1‬המצרים מתאבלים על יעקב במשך ‪ 70‬יום‪.‬‬
‫‪ . 2‬נערה ליעקב לויה מלכותית וטקס מאוד גדול עם הרבה נציגים מכובדים‪.‬‬
‫‪ .3‬יעקב נקבל במערת המכלת על ידי ילדיו בלבד‪.‬‬

‫ג ַוִּיְמ ְל אּו‪-‬לֹו ַאְר ָּב ִע ים יֹום‪ִּ ,‬כי ֵּכן ִיְמ ְל אּו ְיֵמ י ַה ֲח ֻנִט ים; ַוִּיְבּכּו ֹאתֹו ִמ ְצַר ִים‪ִׁ ,‬ש ְבִע ים יֹום‪.‬‬
‫רשי והרדק מסבירים את האבל הגדול במצרים על מותו של יעקב‪.‬‬
‫רשי אומר שבזכות יעקב נפסק הרעב כך שנהיו מאוד עצובים כשנפטר‪.‬‬
‫הרדק מוסיף סיבה למה שרשי אומר ואומר שיעקב נחשב בשבילם כמו אבא של מלך‪ ,‬אז הם בוכים‬
‫עליו מתוך כבוד ליוסף‪.‬‬

‫ד ַוַּיַע ְברּו‪ְ ,‬יֵמ י ְבִכיתֹו‪ַ ,‬וְיַד ֵּב ר יֹוֵס ף‪ֶ ,‬א ל‪ֵּ-‬ב ית ַּפ ְר ֹעה ֵל אֹמר‪ִ :‬א ם‪ָ-‬נא ָמ ָצאִת י ֵח ן‪ְּ ,‬בֵע יֵניֶכם‪ַּ--‬ד ְּברּו‪ָ-‬נא‪,‬‬
‫ְּבָאְזֵני ַפ ְר ֹעה ֵל אֹמר‪ .‬ה ָאִב י ִה ְׁש ִּב יַע ִני ֵל אֹמר‪ִ ,‬ה ֵּנה ָאֹנִכי ֵמ ת‪ְּ--‬בִק ְבִר י ֲא ֶׁש ר ָּכִר יִת י ִל י ְּבֶא ֶר ץ ְּכַנַע ן‪,‬‬
‫ָׁש ָּמ ה ִּת ְק ְּבֵר ִני; ְוַע ָּת ה‪ֶ ,‬א ֱע ֶל ה‪ָּ-‬נא ְוֶא ְק ְּבָר ה ֶא ת‪ָ-‬אִב י‪ְ--‬וָא ׁשּוָב ה‪ .‬ו ַוֹּיאֶמ ר‪ַּ ,‬פ ְר ֹעה‪ֲ :‬ע ֵל ה ּוְק ֹבר‬
‫ֶא ת‪ָ-‬אִב יָך‪ַּ ,‬כֲא ֶׁש ר ִה ְׁש ִּב יֶע ָך‪.‬‬
‫בפסוקים אלו אנו רואים שיוסף מדבר עם פרעה כדי לקבל רשות לעלות לארץ ישראל לקבורת יעקב‪.‬‬
‫רשי אומר על פסוק ו‪ :‬פרעה אומר ליוסף שרק בגלל שהוא נשבע לקבור את אבא שלו במערת‬
‫המכפלה הוא מרשה לו‪.‬‬
‫החזקוני מציג ‪ 2‬חששות שהיו אז‪ .1 :‬העזיבה הזמנית של יוסף תפגע בהתנהלות של ארץ מצרים‪,‬‬
‫הרי הוא מנהל שם הכל‪ .2 .‬שיוסף ישאר בארץ כנען ולא יחזור‪.‬‬
‫ליעקב נערכת הלוויה מלכותית רבת משתתפים‪ .‬בין המשתתפים‪ :‬כל עבדי פרעה‪ ,‬מכובדי פרעה‪,‬‬
‫מכובדי מצרים‪ ,‬בית יוסף ובית יעקב‪.‬‬
‫בדרך אל קבורת יעקב הם עוצרים בגורן האטד‪.‬‬
‫יא ַוַּיְר א יֹוֵׁש ב ָה ָאֶר ץ ַה ְּכַנֲע ִני ֶא ת‪ָ-‬ה ֵא ֶב ל‪ְּ ,‬ב ֹגֶר ן ָה ָאָט ד‪ַ ,‬וֹּיאְמ רּו‪ֵ ,‬א ֶב ל‪ָּ-‬כֵבד ֶזה ְל ִמ ְצָר ִים; ַע ל‪ֵּ-‬כן ָק ָר א‬
‫ְׁש ָמ ּה‪ָ ,‬אֵב ל ִמ ְצַר ִים‪ֲ ,‬א ֶׁש ר‪ְּ ,‬בֵע ֶבר ַה ַּיְר ֵּד ן‪.‬‬
 ‫לפי פסוק זה אנחנו מבינים שהאבל הגדול נוגע בליבם של אנשים רבים‪ .‬זה בא לידי ביטוי ב‪2-‬‬
‫דרכים‪ .1 .‬טקס ההלוויה התפרסם בכל רחבי האזור ואפילו בעבר הירדן המזרחי‪ .2 .‬שונה שם‬
‫המקום ל"אבל מצרים"‪.‬‬

‫יב ַוַּיֲע ׂשּו ָב ָניו‪ ,‬לֹו‪ֵּ--‬כן‪ַּ ,‬כֲא ֶׁש ר ִצָּום‪ .‬יג ַוִּיְׂש אּו ֹאתֹו ָב ָניו‪ַ ,‬אְר ָצה ְּכַנַע ן‪ַ ,‬וִּיְק ְּברּו ֹאתֹו‪ִּ ,‬בְמ ָע ַר ת ְׂש ֵד ה‬
‫ַה ַּמ ְכֵּפ ָל ה‪ֲ :‬א ֶׁש ר ָק ָנה ַאְבָר ָה ם ֶא ת‪ַ-‬ה ָּׂש ֶד ה ַל ֲא ֻח ַּזת‪ֶ-‬ק ֶב ר‪ֵ ,‬מ ֵא ת ֶע ְפ ֹרן ַה ִח ִּת י‪ַ--‬ע ל‪ְּ-‬פ ֵני ַמ ְמ ֵר א‪.‬‬
‫בקבורת יעקב השתתפו רק בניו‪ ,‬זה היה במערת המכפלה‪ .‬אם נשווה את פסוקים ז‪-‬ט לפסוקים אלו‬
‫נראה שיש שוני בתיאור של יוסף ואחיו‪ .‬בפסוקים ז‪-‬ט הם מתוארים לחוד (יוסף ואחיו) ופה הם‬
‫כתובים ביחד (בניו)‪ .‬ניתן ללמוד מכך שבהלוויה של יעקב יוסף לא היה עם אחיו‪ ,‬כי הוא הרי במעמד‬
‫מאוד גבוה‪ .‬אבל בקבורה הוא "ירד אל העם"‪.‬‬

‫מה שקורה כרגע זה שצף סיפור המכירה מחדש‪ .‬האחים מפחדים שעכשיו לאחר שיעקב מת יוסף‬
‫ינקום בהם‬
‫טו ַוִּיְר אּו ֲא ֵח י‪-‬יֹוֵס ף‪ִּ ,‬כי‪ֵ-‬מ ת ֲא ִב יֶה ם‪ַ ,‬וֹּיאְמ רּו‪ ,‬לּו ִיְׂש ְט ֵמ נּו יֹוֵס ף; ְוָה ֵׁש ב ָיִׁש יב‪ָ ,‬ל נּו‪ֵ ,‬א ת ָּכל‪ָ-‬ה ָר ָע ה‪ֲ ,‬א ֶׁש ר‬
‫ָּגַמ ְל נּו ֹאתֹו‪.‬‬
‫הרדק אומר על פסוק טו שהאחים אמרו לעצמם שאולי מתוך יראה ליעקב יוסף נמנע מלעשות להם‬
‫רע‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬כיוון שמת‪ ,‬יוסף יעשה משהו‪.‬‬

‫טז ַוְיַצּוּו‪ֶ ,‬א ל‪-‬יֹוֵס ף ֵל אֹמר‪ָ :‬אִב יָך ִצָּוה‪ִ ,‬ל ְפ ֵני מֹותֹו ֵל אֹמר‪ .‬יז ֹּכה‪ֹ-‬תאְמ רּו ְל יֹוֵס ף‪ָ ,‬א ָּנא ָׂש א ָנא ֶּפ ַׁש ע‬
‫ַאֶח יָך ְוַח ָּט אָת ם ִּכי‪ָ-‬ר ָע ה ְגָמ לּוָך‪ְ ,‬וַע ָּת ה ָׂש א ָנא‪ְ ,‬ל ֶפ ַׁש ע ַע ְבֵד י ֱא ֹלֵה י ָאִב יָך; ַוֵּיְבְּך יֹוֵס ף‪ְּ ,‬בַד ְּבָר ם ֵא ָל יו‪.‬‬
‫האחים מספרים ליוסף שיעקב ציווה ליוסף לפני מותו לסלוח להם על המכירה‪ .‬האם הוא באמת עשה‬
‫את זה? כדי לענות על זה ניזכר מה רשי ורמבן אמרו על האם יעקב בכלל יודע על המכירה‪ .‬רשי‪-‬‬
‫יעקב חשד שהם עשו משהו ליוסף‪ .‬רמבן‪ -‬יעקב לא ידע על כך עד סוך ימיו‪ .‬בסופו של דבר‪ -‬שניהם‬
‫לא אומרים שיעקב ציווה על יוסף לא להעניש אותם‪ ,‬כי ידע שלא יעשה דבר כזה‪ .‬לסיכום‪ ,‬האחים‬
‫שינו מן האמת כדי שיהיה שלום בינם לבין יוסף‪.‬‬
‫בפסוק יז יוסף מגיב בבכי לדברי האחים‪ .‬בראשית רבה אומר שזה בגלל שהוא נעלב שאחיו חושדים‬
‫בו‪ .‬רבי יוסף בכור שור אומר שזה בגלל שהוא ריחם עליהם שחיים בפחד שיעניש אותם‪.‬‬

‫יט ַוֹּיאֶמ ר ֲא ֵל ֶה ם יֹוֵס ף‪ַ ,‬אל‪ִּ-‬ת יָר אּו‪ִּ :‬כי ֲה ַת ַח ת ֱא ֹלִה ים‪ָ ,‬אִני‪ .‬כ ְוַא ֶּת ם‪ֲ ,‬ח ַׁש ְבֶּת ם ָע ַל י ָר ָע ה; ֱא ֹלִה ים‪,‬‬
‫ֲח ָׁש ָב ּה ְל ֹטָב ה‪ְ ,‬ל ַמ ַע ן ֲע ֹׂשה ַּכּיֹום ַה ֶּזה‪ְ ,‬ל ַה ֲח ֹית ַע ם‪ָ-‬ר ב‪ .‬כא ְוַע ָּת ה‪ַ ,‬אל‪ִּ-‬ת יָר אּו‪ָ--‬אֹנִכי ֲא ַכְל ֵּכל ֶא ְת ֶכם‪,‬‬
‫ְוֶא ת‪ַ-‬ט ְּפ ֶכם; ַוְיַנֵח ם אֹוָת ם‪ַ ,‬וְיַד ֵּבר ַע ל‪ִ-‬ל ָּב ם‪.‬‬
‫יוסף אומר לאחים ‪ 2‬דברים‪ .1 :‬תירגעו אני לא אעניש אתכם‪ .2 .‬אני אכלכל אתכם ואת ביתכם‪.‬‬
‫רשי אומר שיוסף מרגיע את אחיו בכך שאומר להם שהוא לא אלוקים‪ ,‬ואם הוא היה רוצה לעשות‬
‫להם רע‪ ,‬האם הוא באמת היה יכול? כמו שהם רצו לעשות לו רע אבל כיוון שהקב"ה חשב עליו‬
‫לטובה הם לא הצליחו‪.‬‬
‫כב ַוֵּיֶׁש ב יֹוֵס ף ְּבִמ ְצַר ִים‪ ,‬הּוא ּוֵב ית ָאִב יו; ַוְיִח י יֹוֵס ף‪ֵ ,‬מ ָאה ָוֶע ֶׂש ר ָׁש ִנים‪ .‬כג ַוַּיְר א יֹוֵס ף ְל ֶא ְפ ַר ִים‪ְּ ,‬בֵני‬
‫ִׁש ֵּל ִׁש ים; ַּגם‪ְּ ,‬בֵני ָמ ִכיר ֶּב ן‪ְ-‬מ ַנֶּׁש ה‪ֻ--‬יְּל דּו‪ַ ,‬ע ל‪ִּ-‬ב ְר ֵּכי יֹוֵס ף‪ .‬כד ַוֹּיאֶמ ר יֹוֵס ף ֶא ל‪ֶ-‬א ָח יו‪ָ ,‬אֹנִכי ֵמ ת; ֵואֹלִה ים‬
‫ָּפ ֹקד ִיְפ ֹקד ֶא ְת ֶכם‪ְ ,‬וֶה ֱע ָל ה ֶא ְת ֶכם ִמ ן‪ָ-‬ה ָאֶר ץ ַה ֹּזאת‪ֶ ,‬א ל‪ָ-‬ה ָאֶר ץ‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ִנְׁש ַּב ע ְל ַאְבָר ָה ם ְל ִיְצָח ק ּוְל ַיֲע ֹקב‪.‬‬
‫כה ַוַּיְׁש ַּב ע יֹוֵס ף‪ֶ ,‬א ת‪ְּ-‬בֵני ִיְׂש ָר ֵא ל ֵל אֹמר‪ָּ :‬פ ֹקד ִיְפ ֹקד ֱא ֹלִה ים ֶא ְת ֶכם‪ְ ,‬וַה ֲע ִל ֶת ם ֶא ת‪ַ-‬ע ְצ ֹמַת י ִמ ֶּזה‪ .‬כו‬
‫ַוָּיָמ ת יֹוֵס ף‪ֶּ ,‬ב ן‪ֵ-‬מ ָאה ָוֶע ֶׂש ר ָׁש ִנים; ַוַּיַח ְנטּו ֹאתֹו‪ַ ,‬וִּייֶׂש ם ָּב ָארֹון ְּבִמ ְצָר ִים‬
‫חייו של יוסף מגיעים אל קיצם‪ ,‬לפני שהוא נפטר הוא אומר לאחים דברים אחרונים‪ .‬בדבריו הוא‬
‫מזכיר את ההבטחה שהם יהיו בארץ ישראל ושה' יהיה איתם ועם כל עם ישראל‪.‬‬