‫משמרת כהונה‬

‫חלק שלישי‬

‫מ ב נ ‪ P‬אריאל‬
‫אשר בו מבואר‬

‫כל הכהנים אשר היו מן אהרן הכהן עד סוף קצת בית‬

‫שני‪ .‬גם בגדיהם‪ ,‬אבניהם‪ ,‬טבעיהם‪ ,‬כליהם׳ עם כל‬
‫פרטי סימני הקטורת עם תואר גדוליהם‪ ,‬עם כל ציור‬
‫הפאטאגראפען מן כלי שרת‪ .‬כל אהד על אופנו כנכון‪.‬‬

‫מאת‬

‫כלבו‪.‬‬ ‫מטשסחת‬ ‫יעקב מנחם‬ ‫בהטנוח‬ ‫יהושע יוסף‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪- www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשס״ט‬

‫וויעץ‪ ,‬תרמ״ג‬
 ‫יתברך הבוחר ומקרב המתהלך לפניו בשלום ובמישור וחפץ אותר‬
‫להשכינו בחצרותיו ולהשביעו מטוב נועם ביתו ומקדושת היכלו‬
‫ולכפר לפניו בעד עמו והדרו בהדר כמלאך מיכאל משרת‪ .‬וצנפו בצניף‬
‫טהור ובתפארת כגדי הור ועמסו במשא שמות שבטי ישראל‪ .‬הוא אהרן‬
‫קדוש ד׳ הנבחר מעשר בחירות‪ .‬בחירד־׳‪ ,‬ראשונה הוא אדם אבי כל כני‬
‫איש הנבחר מכל יצורי תבל לעבוד עבודתו ולשמור משמרתו‪ .‬בחירה‬
‫השנייה הוא שת בן אדם הנבחר מכל בניו של אדם להעמיד עולמו ממנו‬
‫וקין וזרעו נפםלו‪ .‬הבחירה השלישית הוא נח הנבחר מכל דור המכריז‬
‫להשאיר ממנו קיום בני אדם‪ .‬הבחירה הד הוא שם כן נח הנבחר מכל‬
‫בני נח לחלקו ולנחלתו ולהקריב לפניו ולהקרא שמו עליו כנאמר כרוך‬
‫ד אלקי שם ולהעמיד ממנו זרע ישראל‪ .‬הבחירה החמישית הוא אברהם‬
‫ראש האבות הנבחר מכל דורו וכנאמר עליו אשר בחרת באבדם‪.‬‬
‫הבחירה הששית הוא יצחק אבינו הנבחר מכל בני אברהם להקרא זרע‬
‫אברהם ולהיות חלקו וקרבנו כנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע‪ .‬הבחירד‪-‬‬
‫השביעית הוא יעקב אבינו הנבחר מבני יצחק להיות נחלתו וחלקו וסגולתו‬
‫כנאמר כי יעקב בחר לו יה וגו׳‪ .‬ועשו וזרעו לא נבחרו‪ .‬הבחירה השמינית‬
‫הוא לוי הנבחר מכל י״ב שבטים להיות קודש לד‪ .‬וללוותו לוית חן‬
‫ולעבוד עבודתו במשכנו ובמקדשו‪ .‬הבחירה התשיעית הוא קהת הנבחר‬
‫מכל בני לוי לעבוד עבודת הקודש במשכן• הבחירה העשירית הוא א הק‬
‫קדוש ד הנבחר מכל בני קהת לשרת ביית קדשי דקדשים‪ .‬העשירי יהיח‬
‫קודש‪ .‬וכנגד זה מצעו עשר קדושות המנויים במסכת כלים פ״א וע״ז אמיר‬
‫חדל בש־ר פל״ח וז״ל יבוא קודש ויכנוס לקדוש ויקריב לפני קדוש ויכפר‬
‫על קדושים עכ׳׳ל‪ .‬יבוא קדוש הנקדשבעשר קדושות׳ היינו עשר הבחירות‬
‫הדל והוא אהרן‪ .‬ומארבעת בניו אשר היו לו נשארו לו החצי המה אלעזר‬
‫ואיתמר אותםחלקמשה לשמנה משמורות ארבע לאלעזר וארבע לאיתמר‬
‫אחריו בא שמואיד* הרמתי וחלקם לשש עשרז־‘‪ .‬כל ארבעז־־־‪ /‬וארבעה‬
‫לשמנה שמנח אחריו בא דוד המלך וחלקם לעשרים וארבעה הייני השמנה‬
‫של אלעזר וחלק לשש עשרה בראותו כי רבו גבריו‪ .‬כן הוא דעת רב בגס'‬
‫במסכת תענית דף כ״ז ע״א‪ .‬והקשו שם עליו מברייתא קמיית׳ האומדת‬
‫דשמוא ‪ 4‬ודוד חלקו אותם לכ״ד ותירצו שם הקושיא עיין שם‪ .‬רק איתזן‬
‫גם כן בירושלמי דתענית פ״ד דשלש חלוקות היה כהם כתחלה לשטנה‬
‫‪91‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫ואחיב לשש עשרה ואח״ב לעשרים וארבעה אך סבירא ליה דגם בחלוקה‬
‫השניה היה דוד המחלק עם שמוא ‪ 4‬ובחלוקה השניה היר‪ .‬דוד לבדו‬
‫המחלק‪ .‬כי כן משמע שם מהפסוק שמביא שם בדיה וימצאו וגו׳ דמיירי‬
‫שם בדוד בסוף שנותיו אחר פטירת שמוא^ כמה שנים‪ .‬והנביאים‬
‫שכיניהם חלקום גם כן לעשרים וארבעה משמורות משמר לכל שבוע‬
‫לביד שבועות שבחצי השנה לבד חוץ משבוע שחל יום טוב בתוכו כי‬
‫םוד גדול יש במםפר הכ״ד משמורות‪ .‬והלך לשון רביני בחיי ז־ל בפרשת‬
‫שופטים דף קסיח וז״ל ואם תשכי ‪ 4‬בחילוק המשמורות אז תשיג לענין‬
‫נפלא גדול‪ .‬ואי אפשר היה להעכיר לשום משמר בשום צד וענין והוא‬
‫שאמר בסוף סוכה במרים בת בילגה שחכמים קנסוה וםתמו חלונה א ב ^‬
‫לא העבירו אותה דאמר רב סימון בשם ריב״ל קשה לפד המקום לעקיר‬
‫שלשלת יוחסין ממקומו‪ ,‬וע״ע בס' יבקש רצון על שוחר טוב קפי' א׳ מה שפי'‬
‫בזה באורך‪ .‬אבל דע והבן כי הכהנים משרתי המקרש עבודתם למטה‬
‫דוגמת העכורה של מעלה וכשם שיש למעלה משמורות של מלאכי השרת‬
‫עובדין ומקלסין להקדוש ברוך הוא כן חלקו האבות את הכהנים לכ״ד‬
‫משמורות לעבוד עבודתם‪ .‬ולכ ‪ 4‬משמר ומשמר היה ממונה מהם עליהם‬
‫הנקרא ראש משמר והוא היה מחלק כל המשמר לבתי אבות עיין רמכ‪-‬ם‬
‫הלכות כלי המקדש פרק ד' הלכה י*א ובזה איכא פלוגתא בין רש‪-‬י ז״ל‬
‫ובין הרע״ב ז״ל אם היה שבעה בתי אבות במשמרת הכהנים ששה לששת‬
‫ימי ההול ואחד ליום השבת או רק לששה בתי אבות היינו ששה לששת‬
‫ימי החול ובשבת עוכדין כלם וגם דעת השלטי גבורים בפרק י״ז דף ט״ו‬
‫ע״א שהיה ז׳ בתי אבות‪ .‬והרמבים דל לא ביאר כלל כמה בתי אבות היה‬
‫אך הכסף משנה דל שם בפ״ג דין ט׳ פירש שם במשמרת הלוים שהיו ז­‬
‫בחי אבות‪ .‬ועיי! עוד בשאלות ותשובות חתם סופר אורח חיים סימן ר׳‬
‫העלה דלהלכתא קי״ל דז׳ בתי אבות היו‪ .‬וכל ראש בית אב מחלק אנשיו‬
‫העובדים ביומו איש איש על עבודתו זה לשער זה וזה לשער זה‪ .‬זה‬
‫לשורר בפר‪ .‬וזה לשורר בכלי‪ ,‬זה בכלי זה וזה בכלי זו‪ ,‬בכדי שיהיה סדר‬
‫נכון והגון ביניהם כי הלוים גם כן היו נחלקים לכ״ר משמורות משוררים‬
‫ושוערים וכמו שהיד‪ .‬במשכן על פי איתמר כן אהין הכהן ולא היה פייס‬
‫כלל ביניר‪.‬ם ויש עיד סודות גדולות בחילוק הכ״ד משמורות אבל לפי‬
‫קט שכלנו למדי דבריני כי אין לנו עסק בנסתרות‪- .‬‬

‫‪-- -‬‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪92‬‬

‫סימן א ובו סעיף א‪/‬‬

‫‪304‬א( אטרינן ביומא דף ט׳ ע״א וז״ל אמר רבה בר בר חנן אמר ד יוחנן מאן דאטר‬
‫יראת ד' וגו׳ זה מקדש ראשון שעמד ארבע סאות ועשר שנים ולא שטשו‬
‫בו אלא שמנה עשר כהנים גדולים וכן איתא בספרי ם' בלק ובירושלמי דיומא‬
‫ובמדרש וירא פ׳ ד א ושנות וגו׳ זה מקדש שני שעמר ת״ב שנה ושמשו בו וכו׳‬
‫סיום המאמר אעתיק אייה לקמן לפי שיש בזה גרסאות מחולפות ודעות שונות‬
‫לכן אעתיק תחילה סדר יחוס של שלת הכהונה גדולה המבואר בד״ה א׳ קפ׳ו ה׳‬
‫מאהרן עד יהוצדק‪ ,‬ואלו הך‪ 1 .‬אהרן‪ 2 - .‬אלעזר‪ 3 —.‬פנחס‪ 4 —.‬אכישיע‪— .‬‬
‫‪ 5‬בקי‪ 6 — .‬עזי‪ 7 — .‬זרחי‪ 8 — .‬מריות‪ 9 — .‬אמריה‪ 10 — .‬אחיטוב‪— .‬‬
‫‪ 11‬צדוק‪ 12 — .‬אחימעץ‪ 13 — .‬עזדיה‪ 14 — .‬יוחנן‪ 15 — .‬עזריה‪.‬‬
‫‪ 16‬אמריה‪ 17 — .‬אחיטוב‪ 18 — .‬צדוק‪ 19 — .‬שלום‪ 20 — .‬חלקיה‪__ .‬‬
‫‪ 21‬עזריה‪ 22 — .‬שריה‪ 23 — .‬יד!וצדק‪ — .‬והתום׳ דל שם בד׳ה ולא שמשו‬
‫כתבו בשם הריב״א זיל דגרס בגמ׳ שמנה כהנים ולא שמנה עשר ועזרי׳ השני היינו‬
‫עזריה בן יוחנן הוא היה הראשון שהיה כהן גדול בבית ראשון בתחלת בנין שלטה‬
‫וכן הוא בדה״י ואמרו עליו הוא אשר כהן בבית אשר בנה שלטה וטמנו עד‬
‫יהוצדק תמצא שטנה כהגים ויהוצדק לא קחשיב לפי שהלך בגולה וכן נמי גרסיגן‬
‫בספרי בם׳ בלק רק שטנה כהגים וכן הביא רש־י ז״ל שם בדיה ם' ל״ו אבל התוס*‬
‫עצמו שם ימאנו בדיעה זו מפני שבכל הספרים גרסינן י׳׳ח כהנים ולכן ס־ל דט׳‬
‫כהנים הוי בבית ראשון וחשבינן מעזריה עד יהיצדק ויהוצדק בכלל הוא ט‪ /‬וטי‬
‫סגני כהנה א״כ הוי להו י״ח‪ .‬עוד כתבו שם כשם הר״ר יעקב דמה שאמר בדה״י‬
‫על עזריה שהוא היי כהן בימי שלמה אין כוונתו לומר שרוא הי' הראשון בכיו‪/‬‬
‫ראשון‪ .‬וסבירא ליה די״ב כהנים הוי כבית ראשון וצדוק הראשון הוא הי׳ הראשון‬
‫בבית ראשון ונמצא י״ב כה״ג ער יהוצדק ולא יהוצדק בכלל לסי שלא שיטען‬
‫כלל וכתב שכן נמצא בויקרא רבה מדויק וכיב גטי שס כתוס׳ שני בגמרא שס‬
‫שגורסים בגמרא הנ״ל י״ב כהגים וכן הסכים נמי הריטב׳א ועין יעקב עיין מגילה‬
‫פ״א ט״ט דחילוק מעט בין משמש לשעבר עיין שם תוס׳ רע״ק‪ .‬אך הקשו ש ס‬
‫בתוס׳ אטאי לא חשיב נטי יהוידע כה״ג ותירצו דאולי אחד מהם היה וכ״כ נטי‬
‫בעל מצורת דוד בד ה הנ״ל ם' ל״ה דיהוידע הוא יוחנן הנזכר כאן ובזה תירץ גס‬
‫בן על אורי׳ ועל עזריה עיין שם‪.‬‬
‫גם מצאתי בס׳ יוחסין בחלק שני דף צ״ו שחושב שם כהנים גדולים שהין‬
‫כבית ראשון וראיתי דטוסיף שם כהנים אחרים על הנזכרים ככתוב וקצת טן‬
‫הנזכרים בכתוב אינם מונה שם בם״ה הם עולים רק ט״ז עד יהוצדק ואלה הס ‪.‬‬
‫‪ 1‬צדוק‪ 2 —.‬אחימעץ‪ 3 —.‬עזריה‪ 4 —.‬יהורם‪ 5 —.‬יהוידע‪ ( 6 —.‬זירי* ב נ ו ‪^ .‬‬
‫‪ 7‬יהושע‪ 8 —.‬צדקיה*‪ 9 —.‬יואל‪ 10 .‬יותם‪ 11 —.‬הו שעיא‪ 12 —.‬שלום_‬
‫‪ 13‬שרי׳‪ 14 — .‬חלקיה‪ 15 —.‬עזריה‪ 16 —,‬יהוצדק‪ — .‬אבל בסדר עולם זוטון‬
‫מצאתי שחושב שם כ׳ כהנים גדולים מן צדוק עד יהוצדק ויהוצדק בכלל ואלו הן ‪J‬‬
‫‪ 1‬צדוק‪ 2 — .‬אחיטעץ‪ 3 — .‬עזריה‪ 4 — .‬יהורם‪ 5 -*.‬יהואחז‪ 0 — .‬יהוריב‪—,‬‬
‫‪93‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫י י הו שס ט‪ « -.‬יהוידע‪ —.‬ט זכרי' בנו‪ —.‬ט! צדקיה‪ 11 —.‬יוא^‪ —.‬יותם‪ —.‬אוריה‪.‬‬
‫‪ 14‬נריה‪ —.‬יז‪ 1‬הושעיא‪ .‬יי! ש^ום‪ 17 .‬ח^קיה‪ 1« —.‬עזריה‪ —.‬ט‪ 1‬שריה‪ —.‬ט‪ 2‬יהוצדק‪—.‬‬
‫אבל יהורם לא פצינו כלל במקרא לנביא ובסדר עולם זוטא חשב אותו לכהן גדול ולא‬
‫לנביא ויונתן ג״כ אשר חשב יטם בימי דוד לנביא גם כן לא מצינו במקרא ובאמת‬
‫כסדר עולם זוטא ישן גורס נתן במקום יונתן ונתן מצינו במקרא לנביא אשר היה בימי‬
‫דוד המלך שנזכר כמה פעמים במקרא וכן הוא בלא יונתן ובלא יהורם הוא י״ח כ״ג‪.‬‬
‫ודעת זה כיון גרסת הגמרא שלפנינו וגירסת הירושלמי וגירסת מדרש רבה ם' ויקרא פ'‬
‫כ״א שלפנינו ובכלם גרסינן י״ח כהנים וא׳־כ א״ש כפשוטו מה שאמר דבמקדש ראשון‬
‫שמשו י״ח כהנים דהיינו בבית ראשון ממש מן זמן שלמה עד זמן החרבן והוא כוונת‬
‫הכתוב שמנה סדר היחוס של כהונה גדולה עד יהושע בן יהוצדק ששימש בבית שני‬
‫בתחלתו רק י״ב כהנים גדולים דבאמת לא היה רק י״ב דורות אבל כהנים גדולים ה ‪ .T‬י״ח‬
‫במשך זמן הני י״ב דורות והיינו שהיה עוד ו׳ כהנים גדולים מלבד הנזכרים‪ .‬ואולי הטעם‬
‫משום שעדיין קצת מאלו קטנים היה בשעה שנפלה להם הכהונה גדולה בירושה ושימשו‬
‫אחרים במקומם ואח״כ כתו וחזרה הכהונה להיורשים א״ב נמצא דשמשו בו י״ח כהנים‬
‫אבל הדין זה הוא ספק אם למנות אחר תחת כ״ג קטן לפי שעה ולהעבירו אח״ב להחזיר‬
‫הכהונה גדולה להיורש הנ״ל ע״כ כתבו דמיירי שמתו האחרים‪ .‬ולפיכך לא זכר כל שמות‬
‫י״ב כהנים הנזכרים ככתוב אלא קצת מהם וכמ״ש מצודת דוד בדה׳י הנ״ל דכוונת הכתוב‬
‫ת א רק להורות סדר היחוס עד יהוצדק ולא נזכר כלל בכתוב שכולם שימשו ועוד‬
‫דחזינן דהמצודת דוד טרח לפרש שכולם כהיג נפצא עתה לסי דעת כעל סדר עולם‬
‫זוטא הנ״ל היה ח״י כהנים גדולים בימי בית ראשון‪.‬‬
‫ועתה נבוא לפנות כל הכהנים גדולים מן אהרן עד יתצדק ודע דעד עזי בן בוקי‬
‫מזרע פנחס היה הכהונה גדולה מזרע אלעזר וכשמת עזי בן בוקי בזמן שמשון נתחלפה‬
‫הכהונה מזרע אלעזר לזרע איתמר ועליו הי׳ הראשון ואביתר הי' האחרון כ'כ בעל יוחסין‬
‫חלק שני דף י״ג ע״ב‪ .‬ובזמן שלמה חזרו לזרע אלעזר והיינו לצדוק ונמצא הי' הכהונה‬
‫מזרע איתמר ד' דורות היינו עלי אחיטוב אחימלך אביתר‪.‬‬
‫ועתה נסדר סדר כל הכהנים גדולים מאהרן עד שרי' שהי' בסוף ימי בית ראשון‬
‫אלעזר‪ — .‬ע״כ במדבר מכאן ואילך לא״י‪ — .‬ט פנחס‪— .‬‬ ‫ואלו הן ז ‪ 1‬אהרן‪- .‬‬
‫‪ 4‬אבישוע‪> —.‬ז ב קי‪ -.‬י* עזי‪ —.‬ע״כ מבני אלעזר מכאן ואילך מבני איתמר‪ 7 .‬עלי‪—.‬‬
‫« אחיטוב‪ —.‬ט אחיטלך‪ —.‬ט! אביתר‪ .‬ע״כ בני איתמר מכאן ואילך חזר לבני אלעזר‪.‬‬
‫ומכאן ואילך הי' בבית המקדשי ‪ 11‬צדוק‪2 —.‬־‪ 1‬אחימעץ‪ 13 —.‬עזריה‪ 14 —.‬יהורם‪—.‬‬
‫י‪ 1-‬יהואחז‪ —.‬ט‪ 1‬יהורים‪ 17 —.‬יהושפט‪ 18 —.‬יהוידע‪ —.‬ט! זכריה בנו‪ 20 —.‬צדקיהו‪—.‬‬
‫‪ 21‬יו א ל‪ 22 -.‬יותם‪ 23 —.‬אוריה‪ t-2 —.‬נ רי ה‪ 23 -.‬הושעיא‪ *28 —.‬שלום‪ 27 —.‬חלקיה‪—.‬‬
‫‪ 28‬עזריה‪ 29 —.‬שריה‪ —.‬נמצא ס״ה שימשו כ״ט דורות כהנים גדולים מן אהרן עד סוף‬
‫בית ראשון ב' במשכן במדבר וארבע במשכן בא״י מבני אלעזר וארבע מבני איתמר וי״ט‬
‫כהנים שימשו מבני אלעזר בבית המקדש בבית ראשון אך הגמרא לא חשב רק י*ח‬
‫טפני ששרי' הלך בגולה וכמ״ש לעיל במימרא של ר׳ יוחנן הנ׳ל‪ .‬ועתה נבוא לסיים‬
‫מאמר של ר' יוחנן הנ״ל וזה הוא ושנות רשעים תקצורנה זה מקדש שני שעמד ד' מאות‬
‫ועשרים שנה ושימשו בו יותר משלש מאות כהנים צא מהן מ' שנה ששימש שמעון‬

‫‪k‬‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪94‬‬

‫ד&נדיק‪ .‬ושמונים ששימש יוחנן כ׳ג‪ .‬עשר ששימש ישמעאל בן פאבי ואמרי י^ה‪ .‬י׳א‬
‫ששימש ד אלעזר בן חרסום מכאן ואילך צא וחשוב ב״א ואחד לא הוציא שנתו עכ״ל‬
‫הגמרא וא״ב צא וחשוב ש ק תחלת בנין בית שני עד שנת ח״י לבנינו שימשו בו רק‬
‫ל כהנים גדולים והיינו יהושע‪ .‬יהויקים בנו‪ .‬אלישוב בן בנו‪ .‬וא״כ מגיע לכל אחד ואחד‬
‫ד שנים או לאחד יותר מו׳ ולאחד פחות מו׳ עכ׳ם היה משמש אחד מהם יותר משנה‬
‫ועכ״פ מוכרח לומר שהיה אחד בהם ששימש לא פחות מד שנים וא״ב הוי ליה לחשבו‬
‫כמו שחשב ר' ישמעאל בן פאבי ור׳ אליעזר בן חרםום כי מה לי י״א שנים ומה לי ו׳‬
‫שנים וכן הקשו גם המדדש״א דל על ר' יוחנן בן נהרבאי בח״א במס' פסחים פרק ממום‬
‫שנהגו דף נ״ז ותירץ שם דאולי הוא יוחנן כ״ג וכבר חשב אותו הגמרא‪.‬‬
‫וכדושלמי דומא דכתב שהיו רק פ' כהנים ואמרי לה פ״א ואמרי לה פיב ואמרי‬
‫לה ס״ג ובירושלמי שלפנינו איתא עוד וי״א פ׳ד וי׳א פ״ה וכן איתא נמי בויקרא רבא‬
‫פ' כ־א ות‪T‬צו דרתם לא קחשיב רק אותן כהנים שיצאו מפנחס עכ״ל‪ .‬אבל כאן בגט'‬
‫חשבו גם א ‪T‬ך הכהנים ע״כ היו בק הכל יותר משלש מאות כהנים‪ .‬אבל ראיתי בס' סדר‬
‫הדורות שהביא בשם ספר שערי ציק שכתב שם כל שמות הכה״ג שהיו בבית שני‬
‫ואינם מגיעים לג׳ מאות כהנים אולי רק לפ' כהנים ואינו כעת ביד' לעיין בו ואני‬
‫מצאתי כאשר יגעתי והגעתי כי אם לחשבון פ' כהנים וכמו שאעתיק אי״ה לקמן‪ .‬ראשית‬
‫דכל הששה הכהנים הנזכרים בנחמיה היינו יד׳וצדק יהויקים אלישב יהוידע יונתן ידוע‬
‫כולם היו כהנים גדולים זח אח״ז כ״כ שם רש״י דל ונחמיה י״ב עיי״ש בדייטש עברי פ׳‬
‫י״א מבואר כן בהדיא וכ׳כ נטי כס׳ יוחסץ חולץ א' ד' ח'‪ .‬וכ״כ נמי בעל צמח דוד כבר‬
‫חשבנו למעלה שלשלת דבהונה מן אהרן עד יהוצדק היינו ד ג דורות וכשתתערב אלו‬
‫הח' דורות אל הכיג תמצא ל*א דורות עד שמעון הצדיק וכבר ידוע בגמרא מנחות דף‬
‫ט*ז עיב דשמעון ר!צדיק הניח שני בנים שמעי וחוניו וצוה להם קודם פטורת שחוניו‬
‫ישמש תחתיו וכ*כ נמי בעל היוחסין בחלק ב' דף ע״ה ע׳׳א שחוניו בן שמעון הצדיק‬
‫שימש ג׳ שנים ובן הוא מסתכרא לומר ששימש חוניו כמ״ש ותגזר אומר ויקם לך כיון‬
‫שיצא כן טפי שמעון הצדיק ודאי נתקיים וחמעיץ שם ביוחסין דף ע*ר ע׳׳ב שכתב‬
‫טאלטיום שחי׳ אחר אלכסנדר הי' בשנת תל״ד ואז הי׳ חוניו אבי שמעון ד״צדיק ר״ל‬
‫דט״ס הוא דהא שמעון הצדיק הי' בימי אלכסנדר מוקדון ועוד שסותר שם מיד דכרי עצמו‬
‫שכתב שם אחיז שאחר חוניו הי׳ שמעון ד‪.‬צדיק שיצא לאלכסנדר א׳־כ ודאי מוכח שט׳ס‬
‫יש בכל אלו הדבדם ועוד כיון שצוה שטעון ד‪.‬צדיק שחוניו ישמש תחתיו למה לא שימש‬
‫מיד אחר מותו ולמה הפסיק מנשה בנתים אם לא נאמר שעדיין חוניו קטן הי' בשנים‬
‫ולא היו עוד ראוי לעבודה וצ״ע‪ .‬וכ'כ סדר הדורות בשם הרמדם ז״ל וכדעת י״א בגמרא‬
‫•יומא הנ״ל וכ״כ נמי הצמח דוד בחלק ב׳ וגם הי׳ עוד כ״ג ששימש פ' שנים והוא יוחנן‬
‫הנזכר בגמרא הנ׳׳ל ולדעתי הוא הי' אביו של מתתיהו כ׳׳ג עיין ברכי יוסף או״ח סי׳‬
‫תרכ״ב אות א' הביא דיוחנן זה ב׳ שטות היו לו יוחנן חשמונאי ובאמת נראה שם כי‬
‫פ״א קראו פתת‪ ^T‬בן יוחנן ופ״א קראו מתתיהו בן חשמונאי עיי׳ש‪ .‬וד‪.‬א דנטצא בדברי‬
‫חכדל דיוחנן שימש בכהונה גדולה פ' שנים ולבסוף נעשה צדיקי' הוא ט׳׳ס וצ׳ל ל' שנה‬
‫והניע הטעות הזה לם? שהי' כתוב בספרים אות ש׳ ר״ל שלשים וטעה המדפיס והעתיק‬
‫שמנים לפי שראה כאן ביומא הלל שאטרו יוחנן שימש שמונים שנה כתב גם הוא‬
 ‫‪95‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫שמונים שסבר דחד יוחנן הוא אבל באמת אינו כן אלא אותו יוחנן ששימש שמנים‬
‫שנה הי׳ אבי מתתיהו והוא הי׳ המתקן את הטבעות והרמאי ולא נעשה צרוקי ותרי יוחנן‬
‫היו ודע דלדעת היוסיפין מרומי צ״ל דסבירא ליה דדדו עוד כהנים ששימשו לערך ל׳‬
‫שנה דותר וא״ב הוי לי' להגמרא לחשבן עם אותן ששימשו יותר משנה והיינו יוחנן‬
‫הנ״ל ובני אלכסנדר וכן בני הורקנוס ששימשו יותר מששים שנה בין כולם עיי׳ש בספרו‬
‫ם' ל' ופ' ל״ג ועוד להלן בפרקים הבאים אבל אולי מש״ה לא חשבינן הגמרא משום‬
‫דעיקרם של הני הוי רק מלכים לעסוק בצרכי המדינה ומלחמותה ולא היו מחזיקים הכהונה‬
‫גדולה רק משום תוספות כבוד בעלמא ומעט מזעיר שמשו במקדש מפני שלא הי־‬
‫להם פנאי מחמת טרדות צרכי המדינה וגם משום שכמה פעמים טמאים היו מטומאת‬
‫ארץ העמים ומטומאת ע״ז שהי' רוב עסקיהם בהם למלחמה ושלום שכמה וכמה עתים לא‬
‫היו בבתיהם רק בארין העמים ועיקר משא העבודה מכהונה גדולה הי' אז בימיד‪.‬ם רקהסגני‬
‫בהונה שהיו אז בימיהם והן הן שלא הוציאו שנתם ואותם לא חשב הגמרא וע״ש‪.‬‬
‫ולדעתי יוחנן בן שמעון הנ״ל הוא אותו יוחנן שבגמרא מוטה דף ל״ג ע״א ששמע‬
‫קול בקדשי הקדשים נצחו טליא דאזלי לאגחא קרבא באנטוכיא וכו' ובן נמצא שם‬
‫ביוסיפין פכ׳ח שיוחנן בן שמעון הדל שמע בקה״ק קול שלא ידאג על בניו הלוחמים‬
‫עם אחי אנטיוכוס מלך מוקדן עיי״ש‪ .‬נמצא שיוחנן ב״ג הי׳ קורם אלעזר הנדדג ואחר‬
‫אלעזר המשלח ע״ב זקנים לתלמי המלך ומב״ז נתבאר לך שהיו מן שמעון חצדיק‬
‫עד מתתיהו ששה כה״ג מלבד שמעי בן שמעון הצדיק מנשה בן אלעזר חונץ בן שמעון‬
‫י׳^גייק אלעזר בן הרסום ואלעזר הנ״ל המשלח לתלמי הע״ב זקנים יוחנן אבי מתתיהו‬
‫אליעזר הנהרג על קידוש השם ע״י מלך מוקדון הדל‪.‬‬
‫ועתה אעתיק בל חשבון פ׳א כהנים שלקטתי ממשנה ומתלמוד ומספרים אך‬
‫בקצת מהם לא יודע לי זמנם ‪ .‬אימתי היו בבוון ואלו הן ‪ 1 :‬יהושע בן יהוצדק‪2 — .‬‬
‫יויקים בניי ־ ־ ^ אלישוב בנו‪ 4 — .‬יוידע בנו‪ 5 — .‬יונתן בנו‪ — .‬ידוע בנו‪7 — .‬‬
‫חוניו בנו• ־ ־ « שמעון הצדיק בנו‪ 0 — .‬מנשה בן אלעזר‪ 10 — .‬חודו בן שמעון‬
‫יי^ני'קי ׳ ־ ‪ n‬שמעי אחיו‪ 12 — .‬אלעזר בן חרסום‪ — .‬צ! יוחנן אבי מתתיהו‪14 — .‬‬
‫אלעזר• — ״‪ 1‬מתתית‪ .‬־ ‪ 10‬יהודא בנו‪ 17 — .‬יונתן אחיו בן מתתיהו‪ 18 — .‬שמעון‬
‫אחיו בץ מתתיהו‪ 10 — .‬הורקנוס בד‪ 20 — .‬אריסטובליס בנו‪ .‬או אהד במקומו‪21 — .‬‬
‫אלבסנדר אחיו‪ 22 — .‬הורקניס בנו‪ 23 — .‬אליהו עם בן הקף‪ 24 — .‬ארוסטובליס אחר‬
‫הורקנוס‪ — .‬י״ ‪ 2‬אנטיגנוס בנו‪ 20 — .‬חננאל מן בבל‪ 27 ,‬אריסטובליס נבד הורקנוס‪— .‬‬
‫‪ 28‬חננאל המצרי‪ 20 — .‬יוסף בן אלים מצפורי‪ 30 — .‬בן קטן‪ 31 — .‬פנחס הסתת‪— .‬‬
‫‪ 32‬יוחנן בן נהרבאי‪ 33 — .‬בייתוס‪ 34 — .‬חנק‪ 35 - .‬קתרוס‪ 36 - .‬ישכר איש כפר‬
‫ברקאי‪ 37 — .‬יהושע‪ 38 — .‬שמעון בן בועז‪ 39 .‬מתתיהו הירושלמי‪ 40 — .‬יועזר בן‬
‫נוע^ניסו‪ 41 — .‬אלעזר אחיו בן בועז‪ 42 — .‬יהושע בן סיא‪ 43 — .‬יוחנן‪ 44 — .‬יועזר‪.‬‬
‫— ‪ 40‬חנן בן שת‪ 46 — .‬ישמעאל בן פא^י‪ 47 — .‬אליעזר בן חנן‪ 48 — .‬שמעון בן‬
‫קמחות‪ 40 — .‬יוסף בן כופה‪ 50 — .‬דנתן בן הנן‪ 51 — .‬תוסיל אחין‪ 52 — .‬שמעון‬
‫קנתיחס בן בועז‪ 53 — .‬מתתיהו אחי יונתן בן חנן‪ 54 — .‬אליהו בן קנתירוס‪55 - .‬‬
‫קנתירוס‪ 56 — .‬יוסף בן קמחית‪ 57 - .‬יוחנן בן נידובא‪ 58 - .‬בן קימחית השלישי‪.‬‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪96‬‬

‫בן קימחית הששי‪— .‬‬ ‫בן קיטחית הרביעי‪ 60 — .‬בן קימחית החמישי‪— .‬‬ ‫—‬
‫‪ 62‬בן קמחית השביעי ״ ‪ 63‬חנניהן‪ 64 - ,‬ישמעאל בן פאבום‪ 65 - .‬יוסף גבאי כן‬
‫שטעק‪ 66 - .‬דגן ק חנן‪ 67 - .‬יהושע בן דמנאי‪ 68 - .‬בן חנן בן חנן‪ 69 - .‬עוד‬
‫בן חנן‪ 70 - .‬עוד ק חנן‪ 71 - .‬עוד בן חנן‪ 72 - .‬עוד בן חנן‪ 3 - .‬ז יהושע כן‬
‫גמליאל‪ 74 - .‬טתת‪ ^T‬בן תלפל‪ 75 - .‬סינואל בן שמלאל‪ 76 - .‬ענני‪77 — .‬‬
‫אמיתי‪ 78 - .‬שבתאי‪ 79 .‬אלישע‪ 80 — .‬ישמעאל‪ 81 — .‬יהושע בן גמלא‪ — .‬עוד‬
‫נמצא כ״ג אחד נקרא יוסי בן יוסי שחיבר נוסח אתה כוננת לידב‪ —.‬סדר העבודה כמכר‬
‫בנודע ב ^ ד א תנינא ארח סי׳ קי״ג דר׳ אליעזר בן חרסיס הזכיד אצל אנטיגנוס‬
‫ואלעזר המשלח הזכיר אצל יוסי בן יועזר זה קרא אליעזר בן חרסיס חה קרא אליעזר‬
‫סתם משמע זה לחוד חה לחוד‪ ,‬ותרי נינדו ולפ׳ז נוכל עוד לחשוב אליעזר המשלח‬
‫ע״ב זקנים‪ .‬אלו הפ״א כה״ג שמצאתי ולקטתי ממשנה ותלמוד וברייתא ויוסיפון ויוחסין‬
‫ושאר ספרים ועתה אעתיק לך מה שכתב בזה כעל שלשלת הקבלה בחשבק דס״א‬
‫בדיג שהיו בבית שני אשר הביא ג״ב בעל סדר הדורות בחלק א׳ ח׳׳ל‪ .‬ודע כי כל ימי‬
‫הייתי תוהה על סך ושבות הכדגים גדולים ששימשו בבית ראשק ובבית שני כי מאמרי‬
‫הגמרא והמפורשים סותרים זד‪ ,‬לזה והנטנים בב*ת ראשון הם יותר בפ״ק דיומא אמר ר׳‬
‫מתנן מ״ד יראת ד׳ תוסיף ימים ובו׳‪ .‬כן בירושלמי דיומא פ׳׳קאטרו במקדש שני ‪ vn‬כהנים‬
‫גחלים נוטלים בדמים ד״א שד‪,‬מ הורגים זא׳ז בכשפים ושימשו בו שמונים כד‪,‬נים ד״א‬
‫פ״א וי״א פ״ב וי״א פ״ג ד*א פ׳׳ד וי״א פ״ה‪ .‬ובתום׳ דזבחים פ׳ טבול יום אומר טצינו כדה״י‬
‫שלא ד‪,‬מ כדגים גדולים אלא מפנחס שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום שעמדו‬
‫ממנו ח׳ כה״ג כבית ראשון וג׳ מאות בבית שני וביוסיפון הנמצא בידינו אינו כלל‪ .‬ודע‬
‫כיוצא לסך הזה וכאלה השמות ראיתי בקרוניקי שלהם וגם מצאתי כיוסיפון לרומי הנקרא‬
‫קדמונמת משנת ה' אלפים שאלו הכהנים גדולים ששימשו כבית ראשק כאשר אעתיק‬
‫למטה‪ .‬אך זה צ״ע שלא הזכיר כל שמותם בשמם‪.‬‬
‫ועתה אעתיק לך שלשלת הכהונה גדולה מן אדדן הכהן שבזמן המשכן עד חונע‬
‫ושמעי שבזמן קצת ימי בית שני ואלו הן ן ‪ 1‬אודן דדאש‪ 2 —.‬אלעזר כנו‪ 6 .‬סגדמו‬
‫ב ס‪ 4 -.‬אבישוע בגל‪ 5 -.‬בקי בנן‪ 6 -.‬עד בנן‪ 7 -.‬זרחיא בנו‪ 8 -.‬מרמת כנו‪.‬־־־‬
‫‪ 9‬אמריה בנו‪ 10 -.‬אחיטוב בט‪ .‬מן תחלת זמן בית ראשק עד סופו‪ n -.‬צחק כט‪—.‬‬
‫‪ 12‬אחיטעץ ב ס‪ 13 -.‬עזרי׳ ב ס‪ 14 -.‬יוחנן ב ס‪ 15 -.‬עזריה בנו‪ 16 -.‬אמריהכנו‪—.‬‬
‫‪ 17‬אחיטוב ב ס‪ 18 -.‬צ ח ק ב ס‪ 19 -.‬שלום ב ס‪ 20 -.‬חלפד‪ ,‬כ ס‪ 21 -.‬עזריהכנו‪—.‬‬
‫‪ 22‬שרד‪ ,‬בס‪ 23 —.‬יחוצדק בנו בקצת ימי בית שני‪ 24 —.‬יד‪1‬שע בנו‪ 25 —.‬ידיויקיס‬
‫בס‪ 26 —.‬אלישוב בס‪ 27 —.‬יוידע בנל‪ 28 —.‬יונתן בס‪ 29 .‬דוע בס‪ 30 —.‬חוגיו‬
‫בנל‪ 31 -.‬שטעון הצדיק בנל‪ 32 -.‬חונד ושמעי בנד‪ -.‬זה שלשלת כדגים גדוליס‬
‫שבכתוב מבני אלעזר אבל לא היו כולם כה״ג ואלו שהד כדגים גדולים ובהן ג״כ כה״ב‬
‫מבני איתמר ואלו הן ‪ 1 :‬אר ק‪ 2 -.‬אלעזר‪ -.‬ע‪-‬כ במדבר מכאן ואילך כא״י‪ 1 .‬סנחס‪—.‬‬
‫‪ 2‬אבישלע‪ 3 —.‬בלקי‪ 4 .‬עזי‪ —.‬ע״כ מבני אלעזר‪ ,‬סבאן ואילך בני איתמר‪.‬־־ ‪ 1‬ע ד‪—.‬‬
‫‪ 2‬אחיטוב‪ 3 -.‬אחיטלך‪ 4 -.‬אביתר‪.‬״ ע״כ בני איתטר בכאן ואילך חזר לכני אלעזד‬
‫בזמן בית ראשק‪ 1 .‬צדוק‪2 —.‬אחימעץ‪3 —.‬עזריה‪4 —.‬יודגן‪5 —.‬עזדה‪6 —.‬אמריה‪—.‬‬
‫‪ 7‬אחיטוב‪ 8 —.‬צחק‪ 9 —.‬שלום‪ 10 —.‬חלקד‪ 11 —.,‬עזחה‪ 12 —.‬שחה‪ .‬ע׳כ סוף‬
‫‪97‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫הוי רק‬ ‫בית ראשון נמצא ם״ה ב״ב כהנים גדולים עם ד' מבני איתמר ובבית ראשוץ‬
‫י״ב וכל זה לדעת רש״י בדה״י א״ה אבל י״מ דרק ח׳ כה״ג היו בבית ראשון ואלו הן ‪:‬‬
‫אחיטוב‪ 4 — .‬צדוק‪ 5 — .‬שלום‪ 6 — .‬חלקד!‪— .‬‬ ‫‪ 1‬עזריה‪ 2 — .‬אמריה‪— .‬‬
‫ל עזריה‪ 8 — .‬שריה‪ — .‬וי״מ ס״ל דט׳ כה״ג הוי וחושבין נמי יוץצדק אבל ביומא הנ״ל‬
‫איתא די״ח כהנים הוי וכן היא בם' עולם זוטא דכתב דב׳ כה״ג היו ואלו הן ‪ 1 :‬צדוק‪— .‬‬
‫‪ 2‬אחימעץ‪ 3 — .‬עזרי׳‪ 4 — .‬יהורם‪ — .‬י'• יהואחז‪ 6 — .‬יהוידיב‪ — .‬י יהושסט‪— .‬‬
‫‪ 8‬יהוידע‪ 9 — .‬זכרי' בנו‪> — .‬יו צדקיה‪ 11 — .‬יואל‪ 12 — .‬יותם‪ 13 — .‬אריהו‪— .‬‬
‫‪ 14‬נריה‪ !5 — .‬הושעיא‪ 19 — .‬שלום‪ — .‬ז! חלקיה‪ 18 — .‬עזריה‪ 19 — .‬שריה‪— .‬‬
‫‪ 20‬יהוצדק‪ — .‬ואם דלא נחשב בחשבון את צדוק שהי' ג״כ הודם בי״ר וכן נמי לא‬
‫נחשב 'הוצדק שהלך אח״ב בגולה תמצא רק י״ח וכן היא דעת ד!גמ' הנ״ל‪ .‬אבל היוחסין‬
‫חושב רק ט״ז ואלו הן ז ‪ 1‬צדוק‪ 2 - .‬אחימעץ‪ 3 — .‬עזריה‪ 4 — .‬יורם‪ 5 — .‬יהוידע‪.‬‬
‫— ‪ 9‬זכריה‪ — .‬ז יהושע‪ 8 — .‬צדקיה‪ 0 — .‬יואל‪ 10 — .‬יותם‪ n — .‬הושעיא‪— .‬‬
‫‪ 12‬שלום‪ 13 — .‬שריה‪ 14 — .‬חלקיה‪ 15 — .‬עזריה‪ 16 — .‬יהוצדה‪ — .‬נמצא שדעת‬
‫סדר עולם זוטא היא מסכמת יותר לרעת הגמ׳ יומא לפי גרסתינו‪ .‬ומה שלא חשב במקרא‬
‫אותן שמוסיח בעל סדר עולם זוטא וגם חושב קצת שאינו כלל בס' ע״ז לפי שכונת‬
‫הכתוב רק לחשוב של שלת הכהונה וכל אותן הנזכרים בכתוב לא היו כה״ג כי אס‬
‫משלימים כה״ג אחרים עד שהגיעו למספר י׳ח ועיין מה שכתבתי לעיל בכ״ז‪.‬‬

‫סימן ד' ובו ט' סעיפים‪.‬‬

‫‪ (8 305‬ועתה אחל לדבר מענין בגדי כהונה ומהלכותיהן ולכל פרטותיהן להלכה‪ — .‬זאת‬
‫ידוע לכל שכבודו של מלך היא שעבדיו ומשרתיו יהיו מלובשים בבגדי פאר ותד‬
‫להיות ניכרים ומצויינים במלבושיהם שהם עבדיו ומשרתיו כן עשה הש״י לכהניו ומשרתיו‬
‫שנאמר ויצו ד' אל משר‪ ,‬עבדו לעשות בגדי קודש לאהרן ובניו לכבוד ולתפארת מלכד‬
‫שיש עוד טעם הכמוס בזאת ברמזי התורה‪ .‬כתוב בתורה שמות כ״ח ועשית בגדי קודש‬
‫לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת‪ .‬ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתונת‬
‫תשבץ מצנפת ואבנט תכנית אלו הבגדים ביארם הרמב״ם ז״ל בפ' ח׳ ובפ' ט' מהל׳ כלי‬
‫המקדש לכל פרטיהם ואעתיק לשונו וזה היא‪ .‬ב ג ד י כהונד‪ ,‬של ש מינים הן ז א( בגדי‬
‫כהן הדיוט — ב( בגדי זהב — ג( בגדי לבן — ובגדי כהן הדיוט הם ד' כלים כתונת‪,‬‬
‫מכנסים‪ ,‬ומגבעות ואבנט ‪ -‬וארבעתן של פשתן לבנים וחיטן כפול ששה והאבנט לבדו‬
‫רקום בצמר בגדי זהב הן בגדי כ״ג וד‪,‬ן שמנה כלים הארבעה של כל כד‪,‬ן ומעיל ואפוד‬
‫יחישן וציץ אלו הארבעה הנוספים בכה״ג הם של זהב כ״כ רג״מ שם ואבנטו של כ״ג‬
‫מעשה רוקם הוא ודומה לאבנט כהן הדיוט‪ .‬ומצנפת האמורה באהרן היא המגבעות‬
‫האמורד‪ ,‬בבניו אלא שכה״ג צינף בה כמו שלופף על השבר )בל*א ארים יייקליז( ובניו‬
‫צונסין בר‪ ,‬ככובע ולפיכך נקראת מגבעות ורראב״ד השיג עליו וז״ל א״א אני אומר אין‬
‫מעשהו של זה כמעשר‪,‬ו של זה מצנפת ארוך הרבה וכורך אותו כריכות הרבה ככריכות‬
‫וישמעאלים‪ .‬אכל מעשר‪ ,‬המגבעות כעין הכובעים שלנו הדין מלמעלה והן קצרין עכ״ל ♦‬
‫‪7‬‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪98‬‬

‫)בל״א נקרא שלאפמיטץ( אב^ הרמכ״ם ז״^ כתב שם בס ח' דמצנסת ומגבעות אינם כי כ ע ־‬
‫כלל רק חגורה ארוכה ט״ז אמה ובה מסבב בראשו תדע ממה שכתב שמות כ״ט‪ ,‬ו ח כ ש ת ‪.‬‬
‫להם מגבעות כמו דכתיב בחשב האפוד דמשמע דמסבב סביב ראשו בסיבוב אבנט כגי סו ‪:‬‬
‫בבה׳ג זעג״ז ולהדיוט משוסע ועולה כגבעה‪ .‬בגדי כד‪.‬ונה פצותן שיהיו חדשים ג אי ס ד־‬
‫ומשולשים בבגדי הגדולים הז מטושטשין או מקורעין או אריב'[ או קצרין או א ס ^ ־ ׳‬
‫שסלקן באבנט ועבד עבודתו פסולה אבל שסילקן באבנט עד שנעשה כטדתי ע כ ו ד תי ‪-‬‬
‫כשרה ובגדי כהונה שעובד בהן ביום הצום אינו עובד בהם עוד לעולם אלא נ ג נ ד ן ‪-‬‬
‫שנאמר והניחם שם והם אסורים בהנאה וממכנסי כהנים הדיוטים שבלו ואבנ ט ‪: DT‬‬
‫וכתונותיהם היי עושין מהם פתילות למנורות תמיד ולשמחת בית השואכה‪ .‬כל ככך ♦ ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫בחנים אינן באין אלא משל צבור ויחיד שהתנדב בגד כהונה מסרו לצבור ומותר‪.‬‬

‫‪ 306‬ב( הכתונת בין של כ׳ג בין של כהן הדיוט משבצות היתה שהיא בתים כ א ריג ת ס‬
‫;‬ ‫ובית יד שלה נארג בפ״ע ומחברין אותו עם גוף הכתונת בתפורה‪ .‬אורך הכתונת‬
‫עד למעלה מן העקב ואורך בית יד שלה עד פס ידו ורחבוכרוחב היד‪ .‬הכתונת מכ מד ת ;;‬
‫ד‬ ‫על שפיכת דמים כן איתא בגמ׳ זבחיםדף ל ח ע־ב ובמדרש הזית פ״ד פסוק ד׳‬
‫;‬ ‫י״א שמכפרת על לובשי כלאים‪.‬‬

‫‪ 307‬ג( ה מ כנ סי ם בץ של ל ג בין של כהן הדיוט הם ממתנים עד ידכים מזהוזו‬

‫למעלה מן הטבור קרוב מן הלב עד סוף הירך שהוא הארכובה ושנצים י ש ל ד ס ‪.‬‬
‫למטה‬ ‫ואין להם בית הנקב ולא בית הערוד‪ ,‬אלא מוקפיב כט'ז‬
‫ןלא הי׳ תיק בין הירכים להיות האבר מתעטף בו שלא יבוא לידי הרתר עיי' תוי״ט רס״ן‬
‫מועד בכפת הרוכלין בכללי בגדי קודש פירוש אחר בית הנקב ובית הערוה דרכן דדל‬
‫לעשות נקבים במכנסים כנגד בית הערוה להשתין מים דרך שם וכן נגד בית ה ר עי‬
‫וכשגומר קושר הנקב ברציעה וסתמו כן פירש רש י בנדה דף י ג ע ב‪ .‬ומכפרים ע ל ב״ןן‬
‫והשלטי גבורים בם׳ מ׳׳ד ד׳ מ׳ב ע״ה מוסית עוד ע׳׳ז ואמר ועל הליכות חרגלים ההולכיס‬
‫׳‬ ‫לעשות עבירה ע ל ל‪.‬‬
‫של כ״ג או הדיוט ארכו ששה עשר אמות כמו שכתבתי לעיל ד ע ת‬ ‫המצנפת‬ ‫‪ 308‬י(‬
‫הרמב׳ם כיצד היתה לבושתו ולטעמו אזיל ומכפר על גסי הרוח )יקרא דכה ‪P‬׳‬
‫^‬ ‫י' וג ל הנ׳ל‪(.‬‬
‫‪ 309‬ה( ה א בנ ט רחבו כמו ג׳ אצבעות וארכו ל׳־ב אמה מקים^ ומחזירו כרך ע״ג כדך^־ ’‬
‫^‪,‬‬ ‫והמיל דביא בשם המדרש שהכהן הי׳ מקיפו סביביו ב פעמים כנגד לב‬
‫אדם‪ .‬ובמדרש חזית פ' כמגדל דוד משמע שהי׳ חליל ומכפר על הרהור הלב גט' דזכחיבו‬
‫דף ם׳ ח״ב ובויקרא רבח דגיא חד מאן דאמר שמכסד על הגנבים שעושים מ ע שי הן‬
‫בסתר ואבנט מכפר על הרהור הלב כי הי׳ באבנט ל’ב אמות כמנין לב׳ ע ל ל‪.‬‬

‫‪ 310‬י( ה צי ץ הי׳ טס של זרב רחב ב׳ אצבעות ומקיף מאוזן לאוזן וכתוב עליו ‪- 3‬‬
‫שטין קודש לד׳ קודש מלמטה לד' מלמעלה‪ .‬וכתב הכ מ במס סוכה גדסיכן‬
‫‪99‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫בתחלת שיטה תחתונה ושם‬ ‫קודש י^' ^טטה א^א יש ^סרש זה ש^א כנגד זה קודש‬
‫עכ״ל‪ ,‬ואם כתבו בשיטה אחת בדיעבד כשר‬ ‫בסוף שיטה עליונה כזה‬
‫ופתיל תכלת למטה ממנו נכנס מנקב לנקב‬ ‫והוא נקוב בשתי קצותיו‬
‫בנגד העורף עוד יש בו נקב באמצע שמכניס‬ ‫כדי שיהי׳ נקשר בפתיל‬
‫על המצנפת וקשרו עם הפתיל שבראשו שהיא‬ ‫בו פתיל תכלת וכורכו‬
‫קשור לו כנגד ערפו עכ׳ל‪ .‬והוא כדעת רש״י ז״ל בם׳ תצוה והמ״ל שם כתב דשיעור‬
‫ב' אצבעות של רוחב הציץ היא רק מדרבנן ומן התורה אין לו שיעור‪ ,‬ומכפר על עזי‬
‫פנים כן איתא בזבחים הנ*ל אבל במדרש הנ״ל מביא חד מן דאמר דמכפר על הגדפנים‬
‫והרב בעל כלי יקר ז״ל פ' תצוה אמר שהציץ מכפר על עריות בפרהסיא והמכנסים מכפרים על‬
‫עריות שבצנעה‪ ,‬כי המכנסים שבמקום צנעה מכפר על דברים שבצנעה והציץ מכפר על עזות‬
‫מצח הוא העובר בגלוי בלא בושה וזה שמביא בגם׳ פ' ומצח אשה זונה עכ״ל‪ .‬ובזוה״ק פ' ויקהל‬
‫דף רי׳ח ע״ב איתא וז״ל כל אינון תקיפא מצחא דהוי בהו בישראל כד הוי מסתכלין בהאי ציצא‬
‫הוי מתביי ליבייהו ומסתכלין בעובדייהו בגין דציץ על אות הוה קאים‪ .‬וכל מאן דמסתכל‬
‫בי' ה״ז מכסוף בעובדו‪ .‬וע״ד ציץ מכפרא על אינון תקופי אנפין תקיפא מצחא אתוון‬
‫דרזא דשמא קדישא דהוי גליפון על ציצא הוי נהרין ובולטין ונוצצין‪ .‬כל מאן דהוי‬
‫מסתכל בהאי ניצצא דאתוון אנפוי נופלין מאימתא והוי איתבר ליכייהו וכדין ציצא‬
‫מכפרא עליהן עכ״ל‪ .‬ומזה תידע על שאר בגדי כהונה שמכפרים גם על עבירות הנ״ל‬
‫משום שגורמים לתשובה ואז הן מכפרין אכל לולא התשובה לא הי' מכפרין ובדף רי״ז‬
‫ע״ב כתב עוד הזוה״ק ודל ויעש את ציץ וגו' אמאי איקרי ציץ אסתכלותא לאסתכלא‬
‫בי' למאן דאסתכל בי׳ בהאי ציצא אשתמודעא בי‪ ,‬אי הוה זכאי ההיא דקיימי קמי׳ הות‬
‫אתין דמחקקין בי׳ גו דהבא הוי בולטין מתתא לעילא והוי נהרין באנפין דהאי בר נ ש‪ .‬נציץ‬
‫נציצו בי׳ ולא נוצצין בשעתא קדמותא דאסתכיל כהנא בי׳ ואי קיימו בר נ ש קמי ההוא‬
‫ציצא ואנפוי לא אתחזינן הוי ידע כהנא דאי הו תקיף מצחא ובעי לכפרי׳ עלוהי ולמבעי‬
‫עליה רחמיו עכ״ל הזוהר הקדוש‪.‬‬

‫‪ 0 3!1‬המעיל כלו תכלת וחטיו כפולים שנים עשר ופיו ארוג בתחלת ארוגתו ואין‬
‫לו בית יד אלא נחלק לשיתי כנפים מסוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים‬
‫ואינו מחובר אלא כנגד הגרון בלבד והקורע פי המעיל לוקה שנאמר לא יקרע והיא הדין‬
‫לכל בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה‪ .‬ומביא תכלת וארגמן ותולעת שני כל‬
‫מין משלשתן שזור שמנה לפי שנאמר בשוליו משזד נמצא חוטי השולים ארבעה‬
‫ועשרים ועושה אותן כמין רמונים ותולה אותן במעיל ומביא שנים ושבעים זוגים ובהם‬
‫שנים ושבעים ענבלין הכל זהב ומנין הרמונים לא נזכר כמה היו ועיין באור החיים בפ'‬
‫פקודי פ' ק״ד ק״ח ובמדרש וי״ר פ׳ ק״א איתא שהרימונים היו שוים כמו הפעמונים ותולה‬
‫בו ששה ושלשים בשולי כנף זה וששה ושלשים בשולי כנף זה וכן לשון רש״י ז׳׳ל‬
‫בזבחים דף פ״ח ע״ב בדה מצד זה מלפניו ומלאחריו‪ .‬והזוג עם הענבל התלוי בין שניהם‬
‫כאחד נקררא פעמון עד שיהיו שוליו משני צדדיו פעמון ורמון פעמון ורמון ובאלה‬
‫ד‪.‬םעמונים ורמונים הי' מותר לכוא אל הקודש להשמע קולו בבואו שמה כמאמר הכתוב‬
‫ינשמע קולו בבואו אל הקודש וכשלטי הגכורים כתב פירוש ע״ז דבר נכון ודל פפ' מ׳׳ה‬
‫*‪7‬‬

‫‪I‬‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪100‬‬
‫דף מ״ג ע״ד ונשמע קולו בבואו אל הקודש קולו של אהרן בבואו אל הקודש בלכו^ע‬
‫שמנה בגדים וקול המעיל בהרעשת הפעמונים ולמדה תורה דרך ארץ לאדם הרוצה ליכנס‬
‫לפני המלך שהי׳ נוקש בפתח ההיכל תחלה כי מלכותי׳ דארעא בעין מלבותא דרקיע‬
‫כי כל הבא בהיכל מלך פתאום הרי זה חייב מיתה ואעפ׳י שהכל גלוי וידוע אצל השכינה‬
‫גם אצל המלאכים משרתי הקודש אשר לפניו ודבר לא יכחד מהם עכ״ז יש טעם לדבר‬
‫זה כי היא אזהרה למלאכים שיפנו מקום לאוהבו של מלך לכבוד המייך כדי שיוכל‬
‫להכנם ולעובדו ביחוד ועור שלא ינזק הכהן בבואו שם פתאום ועם הסימן הזה הנ״ל‬
‫מכל הפעמונים יהי' נדחים מפניו ומפנים לו מקום לעבוד המלך ובצאתו ג'כ היתה סימן‬
‫זה לקראות אותם שישובו לשרת כבראשונה כי כבר כלה עבודתו ויוצא כמאמד ד ‪ 3‬תוכ‬
‫ולא ימות להורות שאם יבוא שם מבלי שישמיע קולו ויכנס פתאום ימות אשר המשרתים‬
‫משם סביב השכינה יפגעו בו כן דרשו בירושלמי במס' יומא וכל האדם לא יהי׳ כאוהל‬
‫מועד אפילו אותם שכתוב בהם ודמות פניהם פני אדם ג׳כ לא יהיו אז באהל מועד‪.‬‬
‫וע״כ נצטוה הכהן שישמיע קול בפעמונים וזה שנאמר ונשמע קולו בניאו אל הקוד>^‬
‫זה הוא ההיכל אשר היא לפני אבל לפני ולפנים לא הי׳ צריך השמעת קול ושם לן>‬
‫נכנס בבגדי זדוב אלא בבגדי לבן בלבד וזו היא מעלתן של ישראל שד‪-‬כה׳ג הי׳ נכנ ס‬
‫לפני ולפנים ביוה־כ בלא סימן הקריאה ובלא נטילת רשות עכ״ל שלטי גכוריס‪.‬‬
‫וגם בילקוט ראובני פ־ תצוה כתוב כשם פרקי היכלות כנ״ל אשר הטעם שלא יפגעו כן‬
‫מלאכי אלקים אשר דרכם היו להיות בני דבית ויוצאים ובאים בבית אדוניהם ככני כיו‪/‬‬
‫כן היו מלאכי השרת בבית ד‪-‬מקדש והוזהר זה בכ׳ג לרוב מעלתו נתן טעם לזה אשר‬
‫צותה התורה ג*כ לכהן הדיוט בהכנסה אל ההיכל כי רק בכ״ג הקפ‪T‬ה תורה כן לררכ‬
‫מעלתו שלא יקנאו בו המלאכים אבל בכהן הדיוט לא יקנא‪ - .‬והמעיל הנ״ל מכפר‬
‫לה״ר וכדאיתא בויקרא רבה פ' ק״ו‪.‬‬

‫‪ 312‬ח( הזהב שבחשן והאפיד כך הי׳ מעשדיו לקח חוט אחד זדב טהור ונ תנו‬
‫עם ו׳ חוטין של תכלת וכופל השבעה חוטין כאחת‪ ,‬וכן הוא עושה חוט זהב ^‬
‫ר חוטין של ארגמן‪ .‬וחוט אחד עם ו׳ חוטין של תולעת שני‪ ,‬וחוט אחד עם ו' חוטין ■‬
‫של פשתן‪ ,‬נמצאו ארבעה חוטי זהב וכל החוטים כ״ח שנאמר וירקעו את פחי הזרב וגו׳‬
‫לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מלמד שחוט זד»כ‬
‫כפול בתוכם‪ .‬כיצד מעשה החשן אורג בגד מעשה חושב ק הזהב ודתכלת ודארגטן‬
‫ותולעת השני וחששי על כיח חוטים כמו שבארנו ארכו אמה ורחבו זרת וכפלו לשנים‪ .‬נ מ ^ ן‬
‫זרת על זרת מרובע וקובע בו ארבעה טורים של אבנים המפורשים בתורה כל אכן מדוכע‬
‫ומשוקע בבית של זהב שמקיפו מלמטה ומארבע רוחותץ ומפתח על האכניס‬
‫שמות השבטים כתולדותם כזה על האודם ראובן ולמעלה היה כתוב אברד‪.‬ם יצחק יעק‪-‬‬
‫על פטדה שמעון על ברקת לוי על נופך יהודה ספיר יששכר‪ ,‬יהלום זבלון‪ ,‬לשם דן‬
‫< כתוכ כזדן‬ ‫נפתלי‪ ,‬אחלמה גד׳ תרשיש אשר׳ שהם יוסף‪ ,‬ישסה בנימץ׳ ועליו שבטי ישרוז ה‪T‬‬

‫י ‪If‬‬
‫‪101‬‬ ‫משכרת כהונה‬
‫ועל שארי האבנים לא הי' כתוב אלא שמות השבטים ^בדם וכזה‪:‬‬
‫ועיין במדרש תלפיות אות א' ענף אפוד‬
‫ברקת‬ ‫פטדה‬ ‫דהביא שםכדעתהבחיי ונתן שם גם טעם • אדם‬
‫על כל אות ואות מאברהם יצחק ויעקב אברהם יצחק יעקב‬
‫לוי‬ ‫שמעון‬ ‫ראובן‬ ‫ושבטי ישרון שהיו כתובים על האבנים‬
‫האלה ועיי״ש באורך‪ .‬ועשה על ארבעה‬
‫יהלום‬ ‫ס&יר‬ ‫נופך‬ ‫זויות של השן ד' טבעות זהב ונתן בשתי‬
‫הטבעות של מעלה שהחשן נתלה בהן‬
‫זבולן‬ ‫יששכר‬ ‫יהודה‬ ‫ב' עבותות זהב והם הנקראים שרשרות‬
‫ובשתי טבעות של מטה שהם כנגד הדדים‬
‫אחלמה‬ ‫שבו‬ ‫לשם‬ ‫נתן ב' פתילי תכלת והחשן מכפר על‬
‫הדיינים גמרא דזבחים דף פ״ח וגם מדרש‬
‫גד‬ ‫רבה הנ״ל כן הוא‪ .‬ובזוה״ה פ׳ ויקרא דף‬
‫נפתלי‬ ‫דן‬ ‫כ’ ג ע״א כתיב ר' יהודא פתח והנשיאים‬
‫ישפה‬ ‫שהם‬ ‫תרשיש‬ ‫המילואים‬ ‫הביאו את אבני השהם ואת אבני‬
‫לאפוד ולחשן‪ .‬דמילין אילין אקריבו‬
‫בנימין‬
‫נשיאים ולא בר נ ש אחרא וכך אמר קודשא‬
‫שבטי ישרון‬ ‫יוסף‬ ‫אשר‬ ‫כריך הוא אף על גב דהאי נדבה גם‬
‫בכולא תלינו סליקו אילין אבנים לנשיאים מה טעמא בגין דעל לבא דכהני אשתכחי‬
‫וליתי נימיאים דליביהו גס בהו וייתון אילין אבנים דמשתכחי על לבא דכהני ויתכפד‬
‫על גסות לביידו היינו כהנ״ל שמכפר על הדיינים ואולי רק על גסות הרוח דנשיאים מכפרת‬
‫אבל לא על שאר אנשים אבל בגמ' ובמדרש הנ״ל מיירי גם כן משאר אנשיים‪.‬‬
‫‪ 313‬ט( האפוד רחבו כרוחב גב של אדם מכתף לכתף וארכו מכנגד אצילי הידים מאחוריו‬
‫עד הרגלים ויש לו כמו ב׳ ידות יוצאות טמנו בארוג לכאן ולכאן שחוגרין אותו‬
‫בהם והם הנקראים חשב האפוד והכל ארוג זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש על‬
‫כ״ח חוטין כמעשה החשן‪ .‬ותופר עליו שתי כתפות כדי שיהיו על כתפות הכהן וקבע‬
‫על כל כתף וכתף אבן שהם מרובע משוקע בבית של זרב ומפתח על שתי האבנים‬
‫שמות השבטים ו' על אבן זו וו׳ על אבן זו כתולדותם וכותבין שם יוסף יהוסף ונמצאו‬
‫כ״ה אותיות באבן זו‪ ,‬וכיה אותיות באבן זו‪ .‬וכך היו כתובים האבן שכתוב בה ראובן על‬
‫כתיסו הימנית והאבן שכתוב בה שמעון על כתיפו השמאלית וכן כסדר עד בנימין כזה‬
‫ועשה בכל כתף ב' טבעות אחד מלמעלה בראש‬
‫שמעון‬ ‫הכתף ואחד מלמטה לכתף למעלה מן החשב ונתן ראובן‬
‫יהודה‬ ‫ב׳ עבותות זהב בשתי טבעות של מעלה והם הנקראים לוי‬
‫זבולן‬ ‫שרשרות ואח״כ מכניס קצת העבותות של חשן יששכר‬
‫כטבעות של מעלה בכתפות האפוד ומכניס שני‬
‫נפתלי‬ ‫פתילי ד‪ A‬כלת שבשולי החשן בשתי טבעות של ח‬
‫אשר‬ ‫מעלה מחשב האפוד ומורידין את השרשרות שבטבעות גד‬
‫בנימין‬ ‫כתפות האפוד עד טבעות החשן העליונות כדי יהוםף‬
‫שידבקו זה בזה ולא יזח החשן מעל האפוד כי הטזיח‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪102‬‬

‫חשן מעל האפוד ומסרק חבורם דרך קלקול לוקת והיה כאשר לבש האפוד עם הח^ען‬
‫נמצא החשן על לבו מדויק בשוה והאפוד מאחריו וחשב האפוד קשור הי' על לבו ו‪/‬חו‪/‬‬
‫‪,‬החעק ושתי כתפות האפוד על ב׳ כתפיו וב׳ עבותות זהב יורדות מעל כתפיו מכאן‬
‫ומכאן מכתפות האפוד עד טבעות החשן ושני חוטי תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידין‬
‫משתי טבעות החשן התחתונות עד ב' טבעות כתפות ד״אפוד התחתונות שהם ל מעל ה‬
‫מן החשב כן הוא דעת הרמב״ם דל וד‪.‬אפוד מכפר על ע״ז גמ' דזבחים ומדרש רבה דג״ ‪3‬‬
‫ובמדרש תלפיות ערך בגדי כהונה בפ״ו ענייני כפרת בגדים האלה כתב שם עוד טעטיס‬
‫נשלם הל בגדי כהונה עס״י הרמב״ם דל ומעתה אחל אי׳ה מענין י״ב האבנים וסגלתם‬
‫ומקום מוצאם על פי ראשונים ואחרונים דל וטעמם של כל אחד ואחד שיקבעו ל כ ל‬
‫שבט ושבט‪.‬‬

‫סימן ב ובו י״ג סעיפים‪.‬‬

‫‪ 314‬א( כאשר בחר ד׳ יתברך בעמו ובחבל נחלתו ובחר מד«ם משרתו אשר ישרת ל פניו‬
‫עליו י טו^‬ ‫ואשר יעבוד עבודתם בבית מקדשו ויעמוד בהיכלו כבן‬
‫המשא אשר על עמו לזאת עטרו וקשטו בתפארת בגדי הוד והדר בלבושי כבוד ת כ ל ת‬
‫וזדב בוץ וארגמן ועליו יציץ נזרו קודש לד' לכבוד ולתפארת הן הם הבגדים אשר כאדן‪/‬י‬
‫בשער הקודם ויוסיף עוד חבתו לעין כל ויקשטו במשבצי זהב ממולאים בתרשיש ואכן‬
‫יקרה הן שנים עשר חאבנים אשר הם כליל כל מיני אבנים טובות ויקרות נחמדים‬
‫למראה ויקרים ככל הון אשר סגולותיהם רבו למדי ומשמרים את הנושא אותם מכל ןנעד‬
‫ונזק ומצליחים אותו באושרים נכוחים וישרים כאשר יבואר למען יהי׳ המשרת הלז הנבחר‬
‫שמור מכל דבר רע ואשר ייטיב לו בגוף ונפש ויצליח בכל נדני ההצלחות כאשר כןן‬
‫האבנים ד׳אלה נותנים והוא מלבד כי בודאי איש הלזה עוד מכח תולדותו ומכח הששןן‬
‫הנשפע עליו משמים מידי השם יתברך היה במו כל האושרים והטובות גם כח האבנים‬
‫האלה מחזקים ומאשרים עליו עוד יותר האושרים והטובות דיא^יי ♦ יי תי אין לנו עסק‬
‫בנסתרות אשר רצון השם יתביך הי׳ להיות האבנים האלה קבועים בבגדי דכהן והוא ^‬
‫לנו זאת ועמקו מחשבותיו בזאת ועוד יש סודות כמוסים ונעלמים לפניו בזה‪ .‬אך הקדוכ‬
‫לפשט דברינו והצענו ואעתיק לך פה מה שכתב בעל שלטי גבורים בחלק ראשון שדק‬
‫מ״ו כח כל סגולות אבן ואבן וגם מה שכתב ילקוט ראובני בשם רבינו כחיי שכח סגולת‬
‫מן האבנים טובות ד‪.‬אלה אינם פועלים רק כשהנושא אותם הוא טהור ועומד בטד‪.‬רר‪1‬ן‬
‫וקודם כל אעתיק שמותיד‪.‬ם כמו שכתוב תורתינו הקדושה‪ .‬וגם המתרגמים ' אותם א ^ ך‬
‫יקרא אותם בשמות מיוחדים‪.‬‬
‫‪ 315‬ב( ואלו האבנים הנאמרים בתוה״ק הטור הראשון טיר אודם פטדה וברקת וד‪,‬םןף‬
‫השני נופך ספיר ויהלום‪ ,‬ור!טור השלישי לשם שבו ואחלמה‪ ,‬והטור הדכיןן‪.‬‬
‫’ י ’'ו י^ייו! סיירא חד‬ ‫תרשיש‬
‫טיקיא ו^נין עיגלא"‬ ‫וסדרא תנינא איזמרגדון שבזוז וסובהלוסי וסדרא‬
‫וסדרא רביעאה כרום ימא וברלא וסנטרי‪ .‬ואת בל שבט ושבט אשר עליהם לא ביאר‬
‫והקדוש יונתן בן עוזיאל כתב סדרא קמייתא סמוקתא ירקתא וברקתא סדרא חד‪ .‬ו ע ^ ^‬
 ‫‪103‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫חקוק ופסרש שמהת ת^תא שבטיא ראובן שמעון י^וי• ושם סדרא תנינא איזמורד‬
‫וספורנין וכדכודין ועליהן חקוק ומפרש שמהת תלתא שבטיא יהודה דן ונפתלי‪ .‬ושום‬
‫סדרא תליתאי קנכורין וערכון ועין עגל ועליהון חקק ומפרש שמהת תלתא שנטיא‬
‫גד ואשר ויששכר‪ .‬ושום סדרא רביעאה כרום ימא רבה וכירליות חלא ומרגניית אפנטורין‬
‫ועליהון חקק ומפרש שמהת תלתא שבטיא זבלון יוסף ובנימין‪ .‬ובמדרש שמות רבה‬
‫סל״ח סבירא ליה כדעת הירושלמי בסדר שמות דרמבטים ושמות האבנים קוראם בשמות‬
‫אחרים ודל ראובן ימדרגנץ‪ .‬שמעון שומפוזין‪ .‬לוי דיקנותין‪ .‬יהודה ברדינק‪ .‬יששכר‬
‫סנפורינון‪ .‬זבלון אסמגדון‪ .‬דן כוחלין‪ .‬נפתלי אבאטיס‪ .‬גד הימיסיון‪ .‬אשר קרומטניון‪.‬‬
‫יוסף פראליקין‪ .‬בנימין מרגיליטור עכ״ל‪ .‬וכשם הראשון שפתר תוה׳׳ק בלשון לאטיינא‬
‫כתב כך אדם וכו' סרדיאס‪ ,‬טיפאצאיס* סמאראגדני‪ ,‬נפך וכוי‪ .‬קארבייקלור‪ ,‬סאפורני׳‬
‫יאספוס‪ .‬לשם וכו' ליגוראיוס‪ ,‬אקאטיס אמיטוסטיס‪ ,‬תרימיש וכד‪ .‬קריסוליטוס׳ אוניקניס‪,‬‬
‫בירליס‪ ,‬השלטי גבורים בעצמו אמר שכך המה שמותיהם‪ .‬אדם וכו׳‪ .‬קורניאילוס‪ ,‬טופציאו‬
‫ציראבני‪ .‬נפך וכו' קארבינקיי'‪ ,‬צאפורו‪ ,‬דיאמאנטי‪ ,‬לשם שבו וכו' טוקינה‪ ,‬יאצינטו‪,‬‬
‫אוניקו‪ ,‬תרשיש וכו'‪ .‬קריסוליטו‪ .‬סמיראלדו‪ ,‬יאספיס‪ .‬ועתה אחל להעתיק האבנים בתוארם‬
‫ובסגלתם ובמקומותם מהשלטי גבורים וז׳ל‪ .‬ה אד ם או הקורניאולה ע״ש ד׳בשר כי הוא‬
‫אבן אדומה דומה לבשר האדם ודמו ונמצא אצל הנהר הנל‪,‬רא רהיין אשר בין גבול‬
‫אשכנז וצרפת ונוטה לצבע האבק או העפר הנמצא תמיד כמחצבי הכסף הנקרא בלשונם‪,‬‬
‫מיניא שהוא אדום בתכלית וכאימר שפון האבן הזאת בשיפה טעליותא תאיר ותזהיר‪.‬‬
‫ובם׳ ט״ט כתב שם שסנולתה לעצור הדם ובסרט דם נדות והטחורים ותחזק הלב ותשקוט‬
‫הכעס‪ .‬ונתנו האבן הזאת לראובן משום שנתמעט בשרו ודמו בתעניותיו כשבלבל יצוע‬
‫אביו והוא סימן שנתקבל תשובתו ונמחק עונו‪ .‬והילהוט ראובני בשם רבינו בחיי בפרשת‬
‫תצוה כתב וז״ל אדם נתנה לראובן משום שהאדום פניו כחטא בלהה כשבלבל יצועי‬
‫אביו והודה ולא בוש‪ .‬והאבן הזאת נקרא ראבין והוא גדול במקומות ידוע בים והוא סלע‬
‫גדול‪ ,‬ומוצאו כמוצא הכסף וכו'‪ ,‬וסגלתו שכל אשה שנושאות אותו אינה מפלת לעולם‪.‬‬
‫ואמרו שהוא טוב לאשה המקישת לילד ואם חיו שוחקים אותו ומערבין אותו באכילה‬
‫שתיה היה מועיל הרבה להריון‪ ,‬כרוראים ישטצא ראובן וכו'‪.‬‬
‫‪ 315‬הפטרה או רטופאצאו נקרא כן ע״ש המקום המובא משם שאמרו שהוא אי אחת‬
‫נקראת טיפארור והאבן הזאת הוא של ב׳ מינים אחד צבעו ירוק היינו יואילו‬
‫דומה לזהב והוא האבן המובחר שבמינו‪ ,‬ב׳ הוא הנוטה לצבע הירוק הנקרא וירהו משותף‬
‫עם צבע 'ואילו דומה לזהב כמו שהוא זנב הכרתי שהיא שרש הנטועה שהיא ממין‬
‫הבצלים הנקרא בלע״ז פירו ובלשון רז״ל הפורי וגם נקרא כרישין כמו במס שבועות‬
‫פיק כלל גדול ויש לו לזנב הכרתי הזה במקצת צבע הזה היאילו והורדו גם יחד ומטעם‬
‫יה קראו המוקרונים מין שני זה קריםופטיריס לסי שצבעו משותף לשני הצבעים האמורים‬
‫ובודאי בחשן הי' המין המובחר שבשני מינים אלו‪ .‬וכלל זה נקוט בידיך בכל האבנים‬
‫שאזכור כהושן הי׳ המובחר שבכל המינים‪ .‬והאבן הזאת בטבעה לפעמים תגדיל בכמות‬
‫גופה הרבה מאוד וכתב בס' מ״ט שהיא טוב לחולה עימם ולחולה השוקי בלעיז נקראת‬
‫א דרוסיס^אה ולקדחת‪ .‬ואם תשים האבן הזאת במים רותחין מאוד תיכף תצנן אותם‬
‫שתוב• לרחיין עטם דדדים בלי נזק כויה ודאבן הזה עלה לחלק שמעון לאות על חטא‬
 ‫‪ 6‬שמרת כד׳וני‪/‬‬ ‫‪104‬‬

‫שבטו עם בנות מואב ומדק כמ״ש רבינו ז״ל סימן לעבירה דודרוקן ומפני שחמל ר' ע ^יו‬
‫רצד‪ .‬שד‪.‬אבן הזד‪ .‬יהי׳ כמו סניגור וילמד עליו זכות ויצנן נופו ודמו שלא יהי׳ כ״כ להו ט‬
‫אחר הזמה ודטולסופים אמרו שאבן זה הוא בטבעו נגד תאות המשגל וכבר ע שו נ סי ק‬
‫ע״ז‪ .‬אשר שמו אותו במים רותחין על האש וצננו אותם‪ .‬כמ״ש לעיל וגם בעל ילקו ט‬
‫ראובני כתב כן וד‪.‬וסיף שע'כ נמצא אבן זה בכוש לפי שהם חמים ושטופי זמה וצריכק‬
‫לקרר עצמם ואבן הזד‪ .‬מקרר בסגלת ובתלפיות כתב שנקרא‪ :‬פראשמא‪.‬‬
‫‪ 317‬י( ברקת או הצראבנו ובל׳ יון כיראבנוס והוא דומד‪ .‬לזכוכית הטובה ובד‪.‬ורה כלע״ז‬
‫קריסטאלי שצבעו נוטה לירקות חלש' נקרא ‪ 1‬הצבע הזד‪ .‬בל' יון כיאנואוס יכל״‬
‫לאטינו צירוליאו הדומה לרקיע הבהיר כשלא יראה בו העבים והאבן הזה יורד לארץ ע ס‬
‫המטר בתוך הענן עם הזיקים והברקים ונמצא הכיראבניס הזה בארצות אשכנז וספרד הוזן‬
‫נוטה לצבע הזהב והוא חם כאש וי״א כי הכוראבנו הוא לבן וכהור ובקרבו יש כמו צומו‪/‬‬
‫כוכב מתנועע ונקרא בלה׳ק ברקת ע״ש שיורד לארץ עם הברקים‪ .‬בלאטינו נ ק ר א‬
‫לאפוס פולגרוס ובלע״ז פייטרה דיל לאמפו והמנים קראוהו סאיטה‪ .‬וכ״ש בם׳ ט״ט‬
‫שסגלתו להחלום חלומות טובים ולנצח האויב בטלחמד‪ .‬ומשמר האדם מהזיקות והרעפיס‪,‬‬
‫ונתנו אבן זאת ללוי לכבוד ולגדולה כי הם לומדים משפטי ד ותורתו לישראל כדכמיכ‬
‫יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ורתורה ג־כ נתנה בקולות ובררןם‪ .‬כדכתיב ויהי‬
‫קולות וברקים וגומר ודתורה יצאה מתוך ראש כדכתיב את הדברים האלה רבר ה׳ אל‬
‫קד‪.‬לכם בהר מתוך האש וגו׳‪ .‬ור‪,‬ילקוט ראובני כתב ודל‪.‬ברקת נתנה ללוי ונקראת בדקו‪/‬‬
‫ע״ש שנוצץ ומאיר כנר וד‪,‬וא אבן שתלה נח כתבה שנאמר צרד תעשה לתכה וני תנ ה ‪.‬‬
‫ללוי מפני ששבט לוי היו מאירים בתורה וכן משה כשנולד נתמלא כל הבית אורה וכו‪/‬‬
‫וסגולת אבן הזאת שתא מחכימת פתי ומאירת עינים ואם שוחקים אותו במאכל ובט^צתה‬
‫יועיל דדבד‪ .‬להחכים ולפתוח רלב עכ״ל‪.‬‬
‫‪ 318‬ד<^ דג ס ך או הקארבונקייא נקרא בשם זה משום דוטד‪ ,‬לאש ד‪,‬מנצץ נפחם‪ .‬ד ‪3‬וער‬
‫והמבהיק או נקרא כן מפני שהאש לא ישלוט בו וע־כ יש שקורין אותו אסיד ‪,‬‬
‫ר׳ל בלי חמימות אש וד‪.‬אבן הזאת הוא של מינים רבים והמינים המובחרים הם הד‪.‬ונדיי ‪0‬‬
‫וד‪.‬גרמני הנקראים ג״כ קרקודונאי לזכר העיר שהיתר‪ ,‬רבתי עם ועושר וכבוד הנקראת‬
‫קרטאגנים ודאוטיפיו היינו דבאים מכוש הם בכלל המינים המובחרים‪ .‬וגם האלבאנדתנויי‬
‫ודאמיסטיסטונטי הם הטובים שבכלם נלוז עמם ובכל מין ממיני הקארבוקיא היותר צכועיט‬
‫ובתרים נקראו זכריס ואשר למטה מד‪,‬ם בצביעות ובהורות הן הנקבות כי ברוב האבנים‬
‫טובות ישיטו החכמים הבדל הזה של זכרים ונקבות ואלו האבנים היינו הקארקידוניאו‬
‫כשד‪,‬ם בתוך דגית במקום שלא ישלוט בו האויר דבתר בשיפליכצבא השושנד‪ ,‬ובטקוס‬
‫מנולי נראד‪ ,‬כמערים באש ונגד השמש ידמו לאש בד‪.‬יר שיוצאת ממנו ניצוצות רכון‪/‬‬
‫ודגארבניקיו באכנים ת א כזהב הטוב בין שאר מתכות במעלה וסגולותיו ד‪,‬ם רבים פז^וך‬
‫על שאר דאבנים ומועיל ננד המרה שחורה ודדאגד‪ ,‬והנושא אותם מנצח כמלחמה‬
‫אויביו וניתן אבן הזה ל ‪,T‬ודה מפני שהי' גדול מכל במעלה ולכן הי' לו משפט הטלוכח‬
‫כטיש לא יסור שבט מיתדה וגו׳ ובילקוט ראובני כתב נפך אשר דאבן ח א ת נראה כבי מי‬
‫וניתנה ליהודה ע״ש שהוריקו פניו במעשר‪ ,‬תמר ונתגבר על יצרו ונם הוריקה סגיך‬
‫כשחשדו אביו על יוסה ת א שכתוב חיר‪ ,‬רעה אכלתד‪,‬ו וכשבא לברי־ את בניו א ^ ך‬
 ‫‪11‬‬
‫‪105‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫מטרף בני עלית אז נעשו פניו זכים ומובהקים כנסך הזה שזיוויו מבהיק וכץ כתוב ביהודה‬
‫ידך בעורף אויביך‪ .‬וסנלת האבץ הזאת שכל מי שנשאו אויביו הופכין לו עורף עכיל‪.‬‬
‫ולכן נקרא נופך ד ל לימון הופך כ״כ תלפיות‪.‬‬
‫‪ ;^19‬י( הספור או הצאפירו הוא בא מארצות המערב ומארצות ההינדייםוצבעו הוא נוטה‬
‫לירקות הכרכום החלוש בטבעו הדומה לבהורות הרקיע הזך[ והסנפירו הטוב יש‬
‫בקרבו כמו ענן כהה והיא של ב' מינים מיץ אחד אינו כ׳יכ בהור והוא הטוב והב'‬
‫הוא יותר בהור וע״כ קוריץ אותו םפורו ואינו כ״ב טוב כמו הראשון ומי שאינו מכירו‬
‫אינו מבחין בינו ובין הדיאמאנטי הידוע מקום מוצאו של ב' מינים אלו בהודו החדש‬
‫היינו בקאליקוט ובקאנאנו ובערי מלכות בסאנטיאגא והנבחרים יביאו אותם ממקום נקרא‬
‫זואילן והיותר משובחים הם מארצות פוגו‪ .‬וסגולותיו להמית המורסא הנקראת גמלת‬
‫קארבונקי בלע״ז בזמן ♦מינוי האויר ותיממור האדם שלא יבא עליו גרב ותמנע הזיעה‬
‫הרבה ותצהיב ותטיב הפנים ותטול הפחד והרעדה והמרה שחורה ותשמור בריאות‬
‫עינים‪ .‬החרטומים המכשפי' מימתמימין באבן הזאת בלהטיהם‪ .‬ונתנו ‪3‬האבן הזאת‬
‫ליימשכר מפני שהי גדולים בתורה והענן שבתוך הםפירו הוא הענן אשר עמו ניתנה‬
‫התורה דכתיב וערפל תחת רגליו ועוד מפני שהלוחות הי׳ של סנפירון ובמתן תורה‬
‫כתוב לבנת הספיר ומצות התורה מאירת עינים ומפני שישכר היו אורב מנורת התורה‬
‫וסובל עולה בשמחה כמו שכתוב וירא מנוחה כי טוב וגומר‪ .‬ויהי למס עובד‪.‬‬
‫ובילקוט ר א ובני כתב הספיר הוא מראה תכלת ונתנה ליששכר לפי שהי' גדול בהכמה‬
‫וכתורה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ולוחות התורה ♦מל סנפורין היו וצבע‬
‫תכלת היא צבע של ענוה וימפלות ולא כצבע אדמומיות או ירקות צבעי גאוה וסגולת‬
‫אבן זה טוב ד‪,‬וא לאור עינים ולכן מעבירין אותן על העינים‪ .‬ואמ־ו האבן הזאת יועיל‬
‫לכל כאב ונפיחה באיזה מקום שתהיי בגוף וכן התורה מרפא לכל הגוף כן כתוב‬
‫בתלפיות‪.‬‬
‫‪ 0‬י הלו ם או הדימאנטי הוא במעלה רבה בין כל חפצי האדם והוא העולה בחשיבות‬
‫ושנים לא הכירו אותו אלא מלכים‬ ‫על כל שאר האבנים הטובים וימים רבים‬
‫מועטים ונמצא במקום מחצבי הזה‪ :‬ובמקום שימצא בם הזכוכית לבנה הנקראת קריסטאלי‬
‫שירא כמעט ממינו או קרוב לו ומיניו הם ששה היינו הכושי ההורי הערבי המוקדוני‬
‫הציפריאנו והסופריטי שהוא דומה לברזל המצהיב אחרי הלטישה וכל המינים ממינו בלתי‬
‫השני מינים אחרונים הם קשים מאוד ודוחפים לאחור הפטיש המכה אותם ולא ישבר‬
‫כ״א בחזקה עזה‪.‬‬
‫ובטבעם ינצחו חמומות דאש ולא יחמו בו בשום פנים לעולם וע״כ'היונים קראו‬
‫היהלום אדאמאס כי הוא פורק כל הדברים המפסדים אותו מעל שכמו ויעמוד בתקפו‬
‫שנים רבות‪ .‬ובלשוננו הקדוש נל‪,‬רא יהלום שהוא רושם ושובר כל דאבנים טובות ופעולותיו‬
‫הם אלו הנושאו בזרועו היממאלי וינצח האויבים והענקים הגבורים והחיות רעות ויועיל‬
‫להסיר הכשפים והפחד והרעדה ומי שמבקש השלום טוב לרדוף אחריו ויועיל ג״כ להעשיר‪.‬‬
‫ובס* מ״ט כתב על הדיאמאנטי שמוצאים אותו בשלשה או בארבעה מקומות היינו במדינות‬
‫ביסאנגור ומחצבו יועיל למלך המדינה ההוא ויעשיר בעדו מאוד אשר בא לו ממשלה‬
‫רבה על כל עמו‪ .‬וכל מי שימצא שם דימאנטי שמשקלו יותר משני דרגמי והוא רביעית‬
‫אונקיא ד‪.‬ם של מלך‪ .‬ואם אחד יוציא דימאנטי חוץ למדינה בלי רשות המלך כל נכסיו‬
 ‫משמרת כהנים‬ ‫‪106‬‬

‫הם למלך ודימאנטי אשר חשובים מאוד בעיניהם כפרט כאשר יוציאם טהטחצב מתוקנים‬
‫מעצמם מבלי מלאכת אומנים דלא כדעת אנשי סארטוגאלי שאומרים שהמתוקנים בידי‬
‫ארם יותר טובה‪.‬‬
‫וגם נמצא עוד דיאמאנטי בהר סמוך לים טאניאס טאלאקא והיא מקום אשר‬
‫שלטה המלך הוציא משם זהב ושם נמצאים נם היום בנינים שעשה שלמה ודיטאנטי‬
‫אלה יש בהם כריעותא להקונים יען כי משקלם כבד וסגלתו הם יותר טובות אם יקשרו‬
‫אותו בכסף וזרב וירפא המרה שחורה ומגרש הרוחות רעות בעת השינה ושומר נושאו‬
‫מסמים ממיתים ומטענות ומריבות ומרגש ממנו חיות רעות ואנשי דמים ומרמה ונתן‬
‫היהלום לזבולון אשר כל בני שבטו מאריכין ימים ולא היו יראים מדברים הטחליאים כמו‬
‫היהלום שיחיו זמן רב ולא ימות עד עדן עדנים כי כל הדרים אצל מי ים שהם מלוחים‬
‫הלחות המליחות גורם שיאריכו ימים‪ .‬וזבולן לחוף ימים שכן ומפני שהי׳ עשיר משום‬
‫שיניק שפע ימים שכן הדרים בחוף ים ד<ם עשירים מפני טמוני חול שנמצא בהרים דהיינו‬
‫זכוכית לבנה זה קריסטאל ודימאנטי הלז‪ .‬עוד נתן אבן זה לזבולון מפני שידיי' מצליח‬
‫בפרקמטיא שלו היינו הדימאנטי הלז כי אף כשתעמוד בביתו ימים רבים לא יפס ‪ T‬כלל‬
‫ואדרבדי תרבה שכרו כי מעצמם ילדו הדימאנטי הלז ילדות כי כן טבע אבן הלז כשישתהה‬
‫זמן רב בלי מתוקן יול ‪ T‬אבן כדומה לו וכבר קרה כן מעשה וכן יש עוד מין אבגים‬
‫טובות שמולידים בדומה והיא יולדת אשר אם יקישו בה יכירו כי יש אבן אחרת‬
‫בקרבה והיא יולדת אותה במשך ג׳ חדשים‪ .‬ובילקוט הראובני יהלום ניתן לזבולון אשר‬
‫ד^א לבנה כלו ע״ש שהכסף לבן והוא סימן לעושרו של זבולון וסגולת האבן הזה‬
‫שמביא שינה על האדם שכן אמר הכתוב הפעם יזבלני אישי עכ״ל והיא מצלחת‬
‫‪.‬‬ ‫בפרקמטיא כן הוא בתלפיות על פערלי ג״כ‪.‬‬
‫‪ 321‬ח( חלשם או דטורקוס שבל׳ יון‪ .‬נקראת כיאנוס ובלשונינו טורקוני הוא אבן‬
‫יקרה וחשובה בעיני רבים עד שהזהב והכסף לא ישוו בה והוא של ב' מינים אחד‬
‫הגרוע דבא מארצות ספרד והשני המובחר דגא מהונדי מזרחית והיא הטורקוס וחוטר‬
‫שתיהן הוא גס וגם זהרו הוא חלוש אמנם הספרדא יש לה צכע ירוק עז כעשבים‬
‫הרטובים ושכרו וצא מעט ונמכרת בזול וטבעה הוא כי בהיותה תחת אדוניה יש לה‬
‫התואר והיופי שלה אבל במות אדוניה תאבד זיוה והדרה אכן כשתבוא אח־כ לירי אדון‬
‫אחר תיכף תשוב להודה ותפארתה הראשונה ומביא ע׳ז מעשה אבל אינו מבין זה דהיכי‬
‫אפשר שתהי׳כלי אדון כלל ואםגם מת אדונה הרי תיכף גכנס לידי יורשו וכי גרע היורש מאיש‬
‫אחר שקנה אותו‪ .‬והוא סגלתה ששומרת נושא׳ שלא יפול ברעה וכסכנה ומאמצת הלב החלוש‬
‫ומסירה הדאגה ומרבה השמחה ומשמרת בריאות עינים וניתן אבן זו לדן לפי שנקראת‬
‫לשם ע״ש העיר לשם שקראוה דן כשם דן אביר‪-‬ם והעיר מלפנים היתה נקראת ליש‬
‫וליש ת א ארי והאבן הזאת נדמה לעיני הארי הנמשל לו דן כמ״ש דן גור ארית ועוד‬
‫כתב שם טעמים אשר לא העליתים על ספר ועיי׳ש‪ .‬ובילקוט ראובני לשם והוא אשטפס״י‬
‫ונראה בו פרצוף אדם מתפך ע׳׳ש שהפכו פני דן הקערה על פיה בפסל מיכה וכו;‬
‫ובסדר החרות ח״א כתב וז׳ל ואני ראיתיו וד‪ 1‬א עגול וצבעו כמו חלבון ביצה צליל וד!רואד;‬
‫בו נראה ראשו למטה ורגליו למעלה והפכו לשם לסם בפסל מיכה מעין טעם זה כתב‬
‫גיב‪ ,‬השלטי גכורים לפי שיטתו‪.‬‬
 ‫‪107‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫‪ ^ 22‬ט( ה ש כו אודואצינטי היא הדומה כמעט י^סרח הנקרא לכב שם זה יאצינטי וצבעו‬
‫היא משותף מצבע הזהב וצבע הירוק כעשב ונקרא הצבע הזה כל׳ יון סירוס‬
‫שדל כרכומו דומה ללבת אימ שיש בה ג״כ צבע נוטה מעט לירקות העשבים החלוש‬
‫ובלאטיני נקרא פולבוס והיאצינטי של ג' מינים הוא‪ .‬אחד נומה לאדמומית הפחם‬
‫והגחלים המוצת באש ולמין זה נתנו רבים מהחכמים דדאשון שבמינו במעלה׳ הב' נוטה‬
‫לצבע כרכום חשוך מעט מהצבע פולבו הפשוט‪ ,‬נוטה מהצבע פולבו לצבע‬
‫צירוליאו שהוא הכויאנוה ונקרא האבן מהמין השלישי זה יאצינטו ספורי‬
‫ונתנו חכמים המעלה ראשונה שבמינים לפי שנכלל בו טכע היאצינטי והספירו‬
‫גם יחד וכל ג' מינים אלו קשים בטבעם ולא יכלו לעשות בהם פתחי חותם אלא‬
‫ביגיעה רבה וסגולת האבן הזה מקרר הגוף ומביא שינה ומנוחה ושמחה על הנושאו ויועיל‬
‫ללב לשמור האדם בזמן המגפה ושינוי האויר כאשר הוא יושב על החזה במקום מושך‬
‫הלב וימצא לנושאי חן וחסד ורחמים בעיני כל רואיו ויועיל לחכמה ולהשכיל ובלשונינו‬
‫הק׳ נקרא שמו שבו ע"ימ הישיבה והמנוחה ומקום מוצאו הוא ספרד ופארטוגאלא ומי‬
‫שהוא כבר נגוף אם תשים עליו היצינטי הזה תאבד האבן בהורתה ונתן האבן הזה‬
‫לנפתלי מפני שהי' חכם ובעל מליצה כמו שכתב הנותן אמרי שפר והיו עשיר שלו‬
‫ושקט ושמח כמ״ש נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ד'‪.‬‬
‫ובילקוט ראובני שבו נקראת טורקי״זא והפרסיים מתמידים לנושאם וסגלת האבן‬
‫הזה שהוא מושכת האדם על הרכב ומצליחות אותה כענין הרכיבה ועל שהיא מחברת‬
‫אותו אל הרכב ניתנה לנפתלי שהוא לשון חבור ע״ש נפתולי אלקים נסתלתי עד‬
‫כאן לשונו‪.‬‬
‫^־‪^-‬־ ‪ 0‬ה א ח ל מ ה או האוניקו היא של מינים רבים ויובדלו זה מזה או מצד דוצבע‬
‫שלהם או מצד המקום ימבאים ממנה‪ .‬המין האחד הוא לבן דומה לצפורן האדם‬
‫כי כן יקרא בל' יון הציפורן אוניקוס והמין הזה אין לו שום רישום עליו המין השני גם‬
‫היא לבן עם רשומים אדומים המין הג' היא לבן עם רשומים שחורים הד היא שחור‬
‫בהחלט מבלי יצום רושם החמישי והיא הטוב שבכלם היא שחור עם רשומים לבנים‬
‫ובאים או מארין מדי או מארצות הערב וסגולת האבן זה מי שישא אותו עליו בין‬
‫בזרועו בין בצוארו בין באצבעו כ׳ב בפ׳ מ״ט אשר מביאו לידי דאגח ופחד ורעדה ויראה‬
‫החלומות המבהילים והקטטות והמריבות והמלחמות וע״כ נקרא אחלמה ע״ש החלומות‬
‫וכתב שם שמרבה הרוק והנזילה בקטנים ונותן אבן זה לגד על שהי׳ תמיד טרוד במלחמה‬
‫כמ׳׳ש גד גדוד יגודנו וגם היו דואגים מאוד על מיתת מרע״ה ולזה חשקו בחלק עבר‬
‫הירדן יען כי שם משה רבינו קבור כט״ש וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק צפון‬
‫ובזכות האבן הזאת המזכרת טרדות שבטו ודאגתם לפני ד' זכו כי ירחיב ד את לבו‬
‫כרוב ♦צלום וירחיב גבולו לשקוט על כר נרחב וישלוט באויביו ויעלוז לפני ד' כמו‬
‫שישמח הארי כשיטרוף זרוע וקדקוד ויאכל וישבע והוא כרע ורבץ תחתיו מבלי שיחזיר‬
‫אחריו‪ .‬ובילקוט דדאיבני אחלמה נקרא קרישטאל שכשם שאחלמה מצוי הרבה אצל בני‬
‫ואדם והכל מכירים אותו כך שבטו של גד היו מרובים והרוגיהם נכרים הוא שכתב‬
‫וטרף זרוע אף קדקוד וסגולת האבן הזאת שמחזקת את חלב שלא ירך בלכתו למלחמה‬
‫לכך נקראת אחלמה מל' חוזק ותכלימני ותחייני עכ״ל‪.‬‬

‫י ‪.^1‬‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪108‬‬

‫ד' מינים כי הנה או הוא כא מארץ‬ ‫‪24‬צ יא( התרשיש או הקריסיטו^יט״י הוא אבן‬
‫הערב או מארצות אשכנז או הונדו או הוא בא מכוש וצבע הערבי הוא בלתי‬
‫פשוט ועכור והאשכנזי היא בצבע לבן חלש נוטה מעט אל הזוהר והוא אבן רך הנשבר‬
‫בנקלי ה תנ ד צבעו יטה מעט אל הצבע ההוא הנקרא כיאניאו או הוא דומה לשמן זית‬
‫הצליל או היא דומה למימי הים שנוטים אל ירקות חלוש מהעשבים אשר הם עם מעט‬
‫אדמומיות וד^א בהיר עד שהתרשיש הדומה לים ידמה לרקיע שבו נראה דמות דתרשיש‬
‫כמו שאמר יחזקאל א׳ מראה האופנים וגו' כגון תרשיש‪ .‬והכושי יש לו צבע ירוק חלוש‬
‫ובהיר ולעין השמש יבהיק כעין כוכב שצבעו דומה לזהב והשני פינים האחרונים הם‬
‫הנבחרים שבמינים והאבן הזאת יועיל לאיברי הנשימה ולרפאות הלב ולמרד‪ .‬השחורד‪,‬‬
‫והוא מנגד לסכלות וחא מגרש ומבריח הרוחות רעות‪ .‬ומחכים הפתאים ונותן בהם דעה‬
‫בינה והשכל דמנע החלומות רעים וירפא הפחד ורעדה ודגושאו עליו הוא מוצא חן בעיני כל‬
‫רואיו וד‪.‬משתמש ממנו תמיד יצליח בפרקמטי' דהי' ערום ופקח בעסקי העולם‪ ,‬ונותן האבן‬
‫זאת לאשר מפני שהוא מוצא חן כמ*ש יהי רצוי אחיו ועוד מפני שידמה התרשיש לים‬
‫ובאשר כתיב אשר לחוף ימים ישכון או מפני שידמד‪ .‬לצבע השמן הטוב שבארצו כמ״ש‬
‫וטובל בשמן רגלו‪.‬‬
‫ובילסט ראובני תרשיש יש שפירש שצבעו בו תכלת וזה האבן נמצא בים ושמו‬
‫תרשיש וכו'‪ ,‬וסגלת האבן הזה לעכל המאכל ומכ׳ש למי ששוחק אותו ומערבו במאכלו‬
‫נעשה עב ושמן שנאמר מאשר שמנד‪ .‬לחמו‪.‬‬
‫‪ 325‬יב( השחם אוהסטיראלדו הוא בין כל האבנים טובות השלישי במעלה ואין בכולם‬
‫צבע שייטיב בעיני האדם יותר מצבע האכן הזה כי הנה אנחנו מתעדנים מאוד‬
‫במראה הירוק של כל העשבים ור״אילנות הרטובים בטבע ומכ״ש מראה הסמיראלדו יהיה‬
‫טוב דשר ואחב ונחמד בעינינו מפני שלא מצינו דבר אחר בנבראים שיטה לצבע הירוק‬
‫השלם והמובחר כמוהו והס נאים ומתוקים לעינים ולא ירוו ולא ישביעו אותם לעולם עד‬
‫שיקיצו בם ולא יחפצו במראיתם אך מעלה יתירה להם אשר בהיות הענים חלושים‬
‫ועיפים בטביט הדבר מה הקשה לעינים יחזירו הסמיראלדי הראות על מתכונתו עד שיהיו‬
‫המגינים שלוים ושקטים ברואים וחזקו הראות כבראשונה ודאומנים המפתחים סתוחי חותם‬
‫באבנים הטובות ישתמשו בהם לחסר מעינ‪ QT‬כל חולשה ויגיעד‪ .‬הבא לרם כשיתעסקו‬
‫זמן ארוך במלאכת הפתוח ובעמל רב וביגיעה נפרצת ישיגו אותם אנשי הארץ משם כי‬
‫הגרופי אשר בלה״ק נקרא פרס והיא העוף טמא השני דבתוב בפסוק הנשר והפרס וגו'‬
‫אשר שם יקננו ישמרו אותם ולא יניחו שהגויים הדרים ברד ההוא יטלו אותם משם גס‬
‫כי הם באים טזדינים תמיד‪ .‬אולם יוני אחד העיד כי הסמיראלד׳י יצמחו בהרים אשר‬
‫במעי ים אוקינוס ואמרו החכמים כי דםמיראלד״י יונח בסמים ד‪.‬טמיתים אשר יתנו טמנה‬
‫נםו שמנה גרעיני שעורים כחוש היטב עד שיהי׳ דק לעפר ומי שאכל סם המות יציל‬
‫ההולה ממות‪ .‬ואם הנחשים הרעים יביטו כמו שעד‪ .‬בסמיראלדי הטוב ימקו עינ ‪.T‬ם בחוריהן‬
‫והיא טוב אם תלוי בצואר או קשור בטבעת לשמור דאדם שלא יבוא ל ‪T‬י חולי נופל‪.‬‬
‫ותא מתנגד לבעילת האשד‪ .‬היינו כ שתא ב ‪ T‬האדם בעת שבא עלי׳ יתפצץ מרוב‬
‫דתנגדות שיש לו נגד משכבי אשר‪ .‬וכן קרר‪ .‬מעשה כזה במלך אונגארץ ונתברר אז כי‬
‫אבן הזה שונא זמר‪ .‬ותא כתוב )בפרז^נגעזישע שיימט( ויועיל לזכירה ולעינים ותא טוב‬
‫‪109‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫להעש*ר ולהליץ ולדבר בחכמה ולהבין החידות הנעלמות וכמעט יבוא האדם לידי נבואה‪,‬‬
‫ודתן אבן זה ליוסף מסני שהי' לו עינים טובים לראות ולהכיר והיתה לו ג״כ זכירה טובה‬
‫כמ״ש וירא יוסף וגו'‪ ,‬ויכירם וגו‪ ,‬ויזכור וגו'‪ .‬וגם מפני שלא רצה לבוא לידי חטא ובעולת‬
‫זנות ומפני שהי' חכם ובעל הלצה נאה כנראה בפתרון חלום פרעה שהשיכ על ראשון‬
‫ראשון ועל אחרון אחרון וגם מפני שנצגצח בו רוח הקודש וידע מה שעתיד ל טא‬
‫במהרה או ברוב הימים ברוח נבואה‪ ,‬וגם מפני שהי׳ איש מצליח ובעבורו העשיר אדוניו‬
‫והוא ג״כ הי' עשיר גדול ושליט במצרים וכמיש וילקט יוסף את כל הכסף וגו'‪ .‬והאבן‬
‫הזאת מן הדין היתה לו למנה נאה באבני החשןי ובילקוט ראובני שהם ניתנה ליוסף‬
‫משום שסגולת אבן זה לתת חן בעיני כל רואיו ויקרא שהם יש בו אותיות השם ע״ש‬
‫ויהי ד' את יוסף‪.‬‬
‫‪ :^2(5‬יג( הי ש פ ה ^או היאספויי״א שנמצא במינו הזכר והנקבה וי״א שהיא אבן רבת‬
‫הצבעים והיא של עשרה מינים ואלו הן ‪ :‬ההנדיות׳ הנקרא גאראמאציאה ופעם‬
‫פולגראמיר‪ ,‬הצופריאה השטוקת הפרסית‪ ,‬הננןראת אזריזוסאה מפני שבצבעה היא דומה‬
‫לנחושת הנקרא בל' לאטינה אים‪ ,‬הטירמודונציאקה‪ ,‬הקאפדוציאה הפריגואת הטארציקה‬
‫הקאלצידוקה — היאספיאקאטי‪ .‬והוא אבן ישפה מורכבת בטבע בתוך המחצב שלה עם‬
‫אבן אחרת הנקראת אקאטי‪ ,‬ובלשון לע״ז אגאטה‪ .‬אמנם ההינדות היא ירוקה כעשב‬
‫ובהורה והיא דומה לסמיראלדו‪ .‬אך מצד חמרם לבד נבדלים‪ .‬שחומר היאספי היא יותר‬
‫נם מסמיראלדו‪ .‬והוא היותר חשובה משאר מיני יאספו‪ .‬הצופריאה והשסיקה הם צירוליא‬
‫בצבעם והוא צבע הנקרא בלשון יון היאניאו‪ .‬והצרפתים קורין לציפוריאה יאספיס לכנה‬
‫והקאפאדוציאה צבעה כתכלת נוטה לצבע צורוליאו ואינה בהירה‪ .‬הפריגיאה היא נוטה‬
‫אל האדמומית‪ .‬והטראציקה נוטה לצבע ההינדות ואינה מובחרת כמוה הקאלצידוקה היא‬
‫עכורה ומעורבת בציבעים רבים והיא הגרועה שבכולם‪ .‬ואחרי ההינדית היאספי הנוטים‬
‫לצבע התכלת הם שניות במעלה‪ .‬אחריהן היא היאספי שצבעה דומה לשושנה כמו‬
‫הפריגיאה‪ .‬ואחריו הוא הטראציקה הדומה לסמיראלדו הגרוע וסגולת הישפה הזה הוא‬
‫שישמור האדם שלא יתנו לו הסמים הממיתים והנושאו לא ימות ויחנק בשטיפת הימים‬
‫והגחלים ומרפא במגע את חולשת האצטומכא מבלי שיפתח עליו צורת הדרקון או הנחש‬
‫כמו שהי' עושה המלך ניקנפסו‪ .‬ויש לו טבע עוצר חזק שיעציר הדם במגע כשהוא‬
‫שותת מהפה או מהמקוה או מהרחם וטוב להחזיק ראות העינים מפני צבעו הירוק הטוב‬
‫להם‪ .‬ומסיי תאות המשגל הבלתי נכון ונאות באדם‪ ,‬ויועיל למקשה לילד‪ ,‬וניתן אבן זה‬
‫לבנימין מפני הכח העוצר שבו‪ ,‬מפני שסיר את פיו הפתוח ולא הלשין את אחיו לאביו‬
‫במכירת יוסף‪ .‬ועוד לזכור לו זכות אמו שילדה אותו חי והיא הלכה לעולמה בעת לדתה‬
‫ולא הזיקה ולא המיתה אותו עמה‪ ,‬ועוד להגין על שבטו במעשה פלגש בגבעת ואולי‬
‫בזכות אבן זה שהי׳ בחושן והגון על הזימה נשארו ש ש מאות איש בשבטו בפלגש‬
‫בגבעה ונשאר שבטו בישראל‪ .‬ובילקוט ראובני ישפה היא מגוונים הרבה אדומה‪ ,‬שחורה‪,‬‬
‫ירוקה‪ .‬וסגולת האבן זאת לעצור הדם וניתנה לבנימין ־ לפי שנ שתנה לבו לכמה גוונים‬
‫וחשב מחשבות במכירתו של יוסף אם יגלה לאביו אם לא וגבר על יצרו ולא גלה הדבר‬
‫לאביו ולכך ניתנה לו האבן הזאת הנקראת ישפה שתי מלות יש־פה אעפ״י שהי' לו פה‬
‫לדבר שתק ולא גלה וכו' עכ״ל׳ בשם רבינו בחיי ז״ל‪ .‬וכתב עוד בשלטי גכורים הטעם‬
 ‫משמרת כחונה‬ ‫‪110‬‬
‫י^מה באפוד הי׳ רק אבני שהם והיינו אבני של יוסף שדדא מג' טעכים אחד ^ח^וק כבוד‬
‫ליוסף שקדם לכל אחיו במלכות כי הוא מלך בחייו‪ ,‬ומיהודה לא הי׳ מלך עד דוד המלך‬
‫ע״ה‪ .‬הב׳ מפני שמלכות ישראל יקראו ע־ ש יוסף כדכתיב הנני לוקח את עין יוסף ואבני‬
‫האפוד היו זכרון לבני ישראל בכלל‪ ,‬ולא לשבט בפרט כדכתיב אבני זכרון לבני ישראל‪,‬‬
‫הג׳ מפני שנתנה הבכורה ליוסף ולכן לקח פי שנים כבכור‪ ,‬שהאבן שלו ישמש ב' פעמים‬
‫בבגדי הכהן אחד בחושן ואחד באפוד עכ׳׳ל השלטי גבורים בם׳ ט׳ט‪.‬‬

‫סימן ג ובו טז סעיפים‪.‬‬

‫‪ 327‬א( אם הקטורת דבר חביב ויקר לפני הש״י יותר מכל הקרבנות הוכרחתי לברר גם‬
‫פרטיהם וכל אופניהם בי גודל המעלותם רבו מאוד אשר היא מצלת מכל נגף גם‬
‫מכרון סממניה וטלאכתה כדאיתא במדרש הנעלם בם׳ וירא דף ק' ע״כ שבן נ שבע הש׳י‬
‫מרוב חסדו ובכל מקום שאומרים דברי מלאכתה ועבודתה בלב שלם זכה וצלולה נסתלק‬
‫מהמקום ההיא שליטת בכור המות וממשלת מרעים ומצלת מנזק עיין בזוה׳׳ק ם׳ ויקהל‬
‫דף רי״ט ע״א‪ .‬ומשפעת מטובה גם ליושבי עיר הקודש עד כי היו מתעדנין מריחה‬
‫ומתבשמין ממנה למדי ומעשרת את העובד עבודתה ולזאת בפעם אחת נופלת עבודתה‬
‫ליד איש ולא בכפל לגבר בחייו לזאת שמו שער מיוחד מביאור סרטי הקטורת‪ .‬והעתקתי‬
‫דברי השלטי גבורים אשר אסף מספרי חכמי הטבעים והאילנות בשמות הסממנים כלשונותם‬
‫וכמקומות מציאותם למדינותיהם ותכניתם עם תואר גמלם לכל סימנידט וסגולתם‬
‫ולמען נדע להביאם משמה לעת נזכה לעשותם‪ .‬כתוב בתורה ויאמר ד' אל משה קח לך‬
‫סטים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה‪ .‬הנה לא פורש רק ארבעה‬
‫סממנים ובאמרו ב׳ פעמים סטים רבו עוד שבעה סימנים כאשר דרשו חדל בגמרא דת‬
‫ו׳ ע״ב‪.‬‬
‫ומסיני נאמרה למשה רבינו ע׳׳ה מה הוא השבעה סממנים שנתרבו בכתוב ואם‬
‫משקל כל מין ומין נמצא ס״ה עולה לאחד עשר ואלו הן ‪ 1 :‬הצרי‪ 2 .‬הצפורן׳ ‪ 3‬החלבנד‪,‬‬
‫‪ 4‬הלבונה‪ ,‬אלו ד' משקלם שוה של שבעים שבעים מנה‪ « .‬מור‪ 6 ,‬קציעה ‪ 7‬שבולת‬
‫נרד‪ 8 ,‬כרכום‪ ,‬אלו הארבעד‪ .‬ג׳ב משקלם שוה של י״ו ייו מנת ‪ 9‬הקושט‪ ,‬ייב מנה‬
‫משקלה‪ 10 ,‬קיפה משקלה ג׳ מנים‪ 11 .‬קנטון משקלה ט׳ מנה‪ .‬ועוד באה בדבשר תקון‬
‫עשייתה ארבעה דברים ואלו הן‪ 1 1‬בורית כרשינה תשעה קבין ‪ 2‬יין קפריסין או המר‬
‫תרין ומלח סדומית‪ 3 .‬מעלה עשן כל ש ת א‪ 4 .‬כפת הירדן כל שהיא‪ .‬והנה רש״י‬
‫בכריתות דף ו׳ ע״א פורש שם שמות קצת הסממנים בל' לע״ז‪ .‬על הצרי'כתב שיקרא‬
‫גומא והיא הנוטף הכתוב בתורה׳ והצפורן הוא השחלת הכתוב בתורה דמתרגמינן טופרא‬
‫עי ש שחלקה בצפורן‪ ,‬הלבנה גלבנא בלעיז‪ .‬שבולת ני ד שפיגא בלעיז קלופה בושם‬
‫וזה ששמו קנמון פ״א ‪ p‬שעושין מקפרא של אילן הוא ששמו קפריס כגון הצלף והקפריס‬
‫נורית סאבמן כרשינה דבא ממקום ששמו כרשינה פיא עשב הנקרא אירבה׳ שונטיא‬
‫שעושץ טמנו בורית שקורץ ספוני מעלה עשן שם עשב כפת הירדן עשב הגדול בשפר;‬
‫ה‪T‬דן עכ״ל‪.‬‬
‫ועתה אעתיק דעת הרפב״ס זיל נזה‪ .‬וז״ל כהלכות כלי המקדש ס״א ‪ p‬ב׳‪ .‬הסוד‬
 ‫‪111‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫הוא הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לכל‪ .‬שמתבשמין בה בני אדם בכל מקום )והשיג‬
‫שם הראב״ד דל ע״ז‪ .‬ואמר ♦מאין הדעת מקבלת שיכנסו במעשה הקודש דם שום חיה‬
‫בעולם‪ .‬כש״כ דם חיה טמאה אבל המור הוא האמור בשיר השירים באתי לגני וגומר‪.‬‬
‫אחיתי מורי והוא ממין עשב או ממין אילן וריחו נודף עכ״ל‪ .‬והכ״מ ז״ל שם תי׳ קושיות‬
‫הראב״ר ז״ל ואמר שכיון שנ שתנה מצורת דם ונעשה כעפר בעלמא והוא בושם מריח‬
‫ריח טוב ביותר למה יגרע‪ .‬וכ' שדעת הרמב״ן ז״ל הוא כדעת הראב״ד דל( ‪ :‬והרמב״ם‬
‫דל בפ׳ המשנה פרק ב' כתב וז״ל הקציעה אין יודעין אותו אולי כונתו לומר שבזמן‬
‫הזה אין יודעין איזה מין בושם הוא אבל הש״ג כתב שם שידע אותו מה הוא ואולי‬
‫מימום ימבתרגום אמר על קידה שהיא קציעה והרמב׳׳ם הנ״ל ס״ל שקידה הוא קושט‬
‫וכמימ״ל בשמו פי״א מהלכות כלי המקדש‪ .‬והכ״מ דל כתב וענבר הוא כסת הירדן והרמב״ם‬
‫דל כתב שם כפת הירדן אמברא ובלע״ז לאמרי עכ״ל‪ .‬ור״ל אמברא הוא לשון ערבי‬
‫אבל ענבר ואמברא אחת הוא‪ .‬ועפ״י דעת הערוך שהביא הש״ג פ' פ׳ז הוא רעי של דג‬
‫הגדול בירדן אבל לפי פ' הכ״מ והרמב״ם ז״ל עכ'פ נראה שהוא מין בושם ושם דין ג'‬
‫נסתפק במלח ובכפת הירדן‪ .‬אם הם באים בקטורת לצורך תקון איזה דבר או צריכין מצד‬
‫עצמם להקטירם עיין שם ראיותיו בזה וגם הש״ג תפ׳ז הרבה להשיב ג״כ בזה אבל איני‬
‫יודע מנין למדו חכדל שיהיו דוקא מדת דרובע הקב דולא פחות מזה בשלומא מלח צריך‬
‫שיעור היינו כדי מליחת צלי או מליחה לקדירה אבל ודאי מנחות וכיוצא סגי במלח כל‬
‫שהוא‪ .‬ועתה אעתיק לך דברי הש״ג בחלק ראשון פ' ע״ח שמות הסממנים האלה בלשונות‬
‫העטים ולכל פרטיהן ודקדוקיהן בתבניתם ותבנית אילניהם ומקום מולדתם בלשון קצר‪.‬‬
‫‪ :528‬ב( ה צרי בלשונם באלסמו היא אילן קטן הדומה לנטיעה הנקראת פיראקאנטה בל‘ יון‪,‬‬
‫ובלאטינה אקאנטוס ואשכנז ב‪:‬רן קלאב ובלע״ז בראנקה אורסינה בספרד מירבא‬
‫גינואינטי בצרפת בראנוזי אורסינו והאילן זה צומח בא׳י ובמצרים עיקר גדולתו היא רק‬
‫בא״י לבד אך יעקב אבינו ע״ה שלח אותו מתנה למצרים ובזכותו גדל שם ומש״ה ס*ל‬
‫לחד מ״ד בגט ברכות דף מ״ג ע״א שמברכין על שמן היוצא ממנה בורא שמן ארצנו‬
‫ובזמן הבית לא הי' גדל בשאר ארצות וגם בקנמון אזיל שבת דף סיג ע״א» דעצי‬
‫ירושלים של קנטון הי׳ וכן היא במדרש ובג׳ דברים יש הבדל בין אילן א״י ובין אילן‬
‫מצרים א׳ מצד קליפת העין שבמקום א' הוא חלקה ובמקום אהר היא בלתי חלק ומלאה‬
‫קמטים ופגימות הרבת ב׳ מצד גדלו של אילן שבמקום אחד הוא גדול ממקום אחר‪ ,‬ג׳‬
‫מצד דקות גזעו והאילן הדק בראשו הוא רב הענפים‪ .‬והשרק שלו הוא הנקרא אופו‬
‫באלסמו ומאספים ומוציאים אותו בימים הכלביים מהקיץ וגורפין האילן במגרפות של ברזל‬
‫וטהחתיכות קטנות וחדות של המגורפת הוא יוציא המיץ כמו שיצא הדעה מדבשר והשרף‬
‫הנלקט הוא מעט מזעיר כי במשך שנה יוציאו ממנה לערך ששים או שבעים ליטראות ומוכרים‬
‫אותו בכסף משנה על משקלה והמזייפון יזייפו שרף הזה עם אונגייטא שנקרא טיריבינטינו או‬
‫ליגוסטרינו או באלאנינו או מישוסיאו או עם דבש ומעט עפרורית של עץ של מירטו או־ של‬
‫עין ליגוסטרו‪ ,‬ומעט שעוה‪ .‬ויוכר זיופו בכך שאם ינתו ממנו על בגד צמר וירחץ היטב דבגד‬
‫במים אם אחר הרחיצה ת שאר בו רושם השמנונית וכשיפשפשו הידים על כתם הבגד‬
‫ידבק בו היא מזויף‪ .‬עוד סימן לזה אם ישימו השרף המובחר בחלב בהמה טהורה יקפאו‬
‫אותו ואם המזויף לא נקפיו‪ .‬כ״ז כתב כשם חכם אחד מחכמיהם היונים‪.‬‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪112‬‬

‫‪ 0 329‬הצסורן היא אחר הצרי והיא השחלת האמור בתורה ודביא שם סי׳ רש״י‬
‫הנ״ל ע׳ז שאמר שהיא שורש בושם ואח״ב הביא דברי הרמב״ם ז׳ל שאמר‬
‫שנקרא בלשון ערבי אצסרטוב וב׳ שהוא ט״ם וצ׳ל אטסיור תטוב או אדסאר הלטיאיב‬
‫והיא מבסה אחד מרמש הים והקשו ע*ז דהיבי אסשר שיובשר למלאבת השמים דבר‬
‫שאסור באכילה ותי׳ אשר המכסה הזה אין לו שייכות לבשרה לכן הוכשרה לקטורת או‬
‫כיון שנשחקת ואינה עומדת בענן אינו דומית לעור בהמה טמאה שלא הוכשרה למשכן‬
‫ואחרי השיסה כבורית כרשינה נשאר המכסה הזה נקי מבשרה והיא מכסה רמש אחד‬
‫תמה לקינקיליאו דגקרא סורסורא ונמצא באגמי הודו הצומח בם הנארדו או טאלבטרין‬
‫וע״ב יש לצסורן ריח טוב מפני שניזון בלבד מהנארדו שיש לו ריח טוב והצסורן המובחר‬
‫מכיאק מים סוף וצבעה נוטה ללבן וד‪.‬צסורן מבבל היא שחורה וקטנה מצסורן ים סוף‬
‫ובשניהם יש ריח טוב וטש־כ חז׳ל בורית כרשינה שתרא נאה אינו הבונה לשון יפה‬
‫דמאי איכפת לן כיסיה כותשין אותה אלא נאה ד ל הגונה כי לפעמים דבוק קצת בשר‬
‫מן הרמש במכסה הזאת ויוכל לקלקל טמנה הריח בעבור הבשר שיתעפש לכן שסין‬
‫אותו היטב עם בודית כרשינה עד שתסיר מתוכה הבשר הדבוק ומפני שריחה עז כריח‬
‫עז של החיה הנ״ל שורין אותה ביין קפריסין להחליש את ריחה‪.‬‬

‫‪ 330‬י( החלבנה היא הסם השלישי דבתוב בתורה נקרא בל׳ יון קאלבאנא ובלאטינית‬
‫קאלבאבאנוט בערבי ביזאדד או עיני אלביגי או אזאד בספרד ובלע״ז גאלכאנו‬
‫וחלק על הרמב״ם ז״ל שכתב שיקרא מיעה דסם הנקרא מיער! היא מבושם בריח טוב‬
‫והחלבנה ידוע שיש לו ריח רע‪ .‬הגאלבאנו הוא שרף שרביט בלשונם פיתלה הצומח‬
‫בארץ סודיאה במקום קתב לא״י והיא קנים חלולים מבפנים ובמקום החליל יש שם מוח‬
‫עץ הפירולה היא חוצה לה כמקום קליפה והמובחר אשר עמו מעט מזרע שלו וחלקים‬
‫קטנים מעצי גזעו ודדא עז ורע בריחו ואם ישרפו הגאלבאנו על הגחלים יברחו מהמקום‬
‫ההיא כל בעלי חיים ארסיים מפני ריחו הרע ומי שימשח ממנו על בשרי לא יעקצו אות‬
‫כעלי חיים ארסיים‪.‬‬

‫‪ 33x‬ה( חלבנה המפורשת בתורה ונמנה רביעית בסממני הקטורת בל׳ יון נהדאת‬
‫ליבאנוס ובלאטיניס טוס‪ ,‬ובערבי רונדיר‪ ,‬או קונדיד׳ או קאטיר‪ ,‬ובל״ז אונצינסוו‬
‫תצמח בארץ הערב שנקרא טוייפירה והראשון במעלה היא מן הזכר מהסם הזה נקרא‬
‫טאגוניאת והגרעץ שלה היא בדורי בטבעו ושלם בגופו ולבן ומבפנים כשושברין אותו‬
‫וצא שטן ודשן וכשישרפו אותו תיכף תעלה לבת אש מטנו‪ .‬ומזייפין אותו עם שרף‬
‫אילן הנקרא בלאטינו סינוס בערבי סינובר ובספרד ובלע״ז פינו בל' יון פיטיס או עם‬
‫שרף הנקרא טמי אראביקו ועיקר הזיוף כי הגומי אראביקו אם ישרפו אותה אינה מעלה‬
‫שלהבת ושרף הפינו תיכף עלתה עשן ויפסוד ויכלה‪ .‬אך הלבונה הטוב היא עושה‬
‫שלדבת מיד ולבת אש וגם ניכר הזיוף מהריח עצמו העולה בענן העשן והאריך עוד‬
‫בתבנית אילן הזה אבל אץ לנו נפקא טינה מזה אחיי שאינו צומח במקום אחר רק‬
‫כמדינת שבא הנ׳ל ושם מכירים אותו היטב כי כל מסחרם בזה‪,‬‬
 ‫‪113‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫‪ 0 332‬המור הוא החמישי בסממני הקטורת והוא הנזכר בתורה בסממנים שבשמן המשחה‬
‫ואונקלוס תרגמו מירא דכיא ויונתן תרגומו מור בהיר וכן נמי תרגמו הירושלמי‬
‫והרמב״ם כתב שהוא הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לבל שמתבשמין בה והראב״ד‬
‫ז׳׳ל השיג עליו דאיך יכגוס כמעשה הקודש שום דם חי וכש״כ דם חיה טמאה‬
‫ואמר הראב״ד שהיא מין עשב או מין אילן‪ .‬והראב׳ע כתב ג״ב שהוא המוסקי‬
‫כהרמב״ם עיש שכתב שהוא דם צרור בבטן החיה הנ״ל‪ .‬והרד״ק הביא גם כן דעת‬
‫הראב״ע ואמר שהוא שרף עץ הנקרא בערבי ליבנו אלבהבאן כ״ב בשם רבינו האי‬
‫דל ובעל הערוך כתב ג״כ שהוא המוסקו והרמביןז״ל כתב בשם המפורשים שהוא‬
‫המוסקו ותי׳ קושי' הראב״ד ואמר כי הליחות הנאסף בה מרוב הדם ויזוב ממנה‬
‫בחייה אין בו לא טומאה ולא מיאוס וגם רבינו בחיי כתב בשם המפרשים ורבי‬
‫סעדיה גאון שהוא המוסקו וכ״כ האברבנאל ויקרא דרור לומר ש*קחו אותו המור‬
‫שמונח ביער תחת האילנות שאז הוא הפקר לכל והשיג הביא עוד ראיות שאינו‬
‫הטוסקו והאריך שם בתמונת תבנית חאילןהמיר ובסדר לקיטתו ובסכום מינץ אבל‬
‫משום אהבת הקיצור קצרתי בו‪,‬‬
‫‪ 0 333‬הקציעה הוא הסם הששי שבסממני הקטורת ורש״י ז״ל פי׳ על קירה‬
‫האמור בתורה שהוא קציעה בל׳ חכמים‪ ,‬והרלב״ג והאברבנאל כתבו שהוא‬
‫ריקושט והרריק פעם אמר שהוא הקושט ופעם אמר שקשה עליו לומר שהוא‬
‫הקושט והערוך כתב שהקידה הוא הנקרא בלשון יון קאסיאה והקשה הש״ג עליו‬
‫דהא הקליפה היא הקאסיאה ואיך יכניס סם אחד שני פעמים בקטורת‪ ,‬בשם‬
‫הרמב״ן ז״ל כ׳ שרעתו לומר שיש שני מינים בסם זה מתוק ומר ולכן נחשב‬
‫ל שני סימנים וחלק עליו בזה‪ ,‬וסמך בזה על התרגום ירושלמי אשר הביאו הרמבץ‬
‫ז״ל שתרגומו אקיסיליאנלן ואמר שנדפס בשיבוש וצ״ל קאסילאלנא והוא לשון‬
‫יון ומה שאמר הכתוב אהלות קציעות ר״ל המובחר והטוב לכן הוסיף מלת אהלות‬
‫לפרש על קציעות שיהי׳ המובחר עץ הקציעה הזה כשעושים ממנו כלים עומדים‬
‫ימים רבים ולא נפסדו במהרה ומשרשיו עושים כלים יקרים לא יערכם פטדת כוש‬
‫ואם ילעסו עץ הזה או ירחץ מכשילו במים יסיר ריח הפה הרע טמנו וצומח ג״כ‬
‫בארץ המזרח כאי אחת נקראת טאפריבאנה ובארצות הסמוכות לה וגם בהודו הנקרא‬
‫הינדי באי אחת נקרא סומבי והמובחר היא השחור של צבעים רבים מלא וכשיודלק לא‬
‫ישרףבמהרד‪ ,‬כי האש יבער בתוכו זמן רב‪ ,‬ועץ הזה אחרקציצתו ענפיו נקברו בארץ שנה‬
‫תמימה כרי שתופסד קליפתו מכל וכל וישאר העץ נקי ונקרא קציעה כי קוצצים אותו‬
‫במקצעות גדולות או מפני שקוברין אותו במקצעות הבתים לשמרם שלא יגנבו‬
‫ובס׳ מעשה טוביה בסופו בח׳ פרדס אות ליה איתא ודל ; ליגנו אלואי בכ״ל‬
‫וכלשון תוגרטא אגד א ג א ג א כן דברי המפרשים קציעה עכ״ל‪.‬‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪^14‬‬
‫‪1‬ד‪ 3:3‬ח( שבולת נרד הסם השביעי בקטורת והוא של ב׳ סינים הינדי סורי אני‬
‫ושניהם צומחים על הר אחד אלא אחד צומח בצדו שפונה להודו והב׳‬
‫צומח בצדו שפונה לסוריא והסוריאני טוב כשהוא רטוב וקל ורוב השערות ואדום‬
‫ומבושם מאוד וריחו דומה לסם הנקרא בל׳ יון קופירוס בלאטינו ציפורס בעדכי‬
‫סאהיראדי ובלע״ז ציפירו ושבולת שלה קצרה ומר וכשלועסין אותה מייבש הל^«ון‬
‫וישאר זמן רב ריחה בפה‪ ,‬וממין ההינדי יש ממינו מין אחד נקרא גאנגיטוקי ע ׳ ^‬
‫הנהר גאנגי שסמוך צמיחתו ומרוב ליחות המקום ההוא המין הזי• אינו טוב‪.‬‬
‫והצומח על ההר הוא טוב ומזייפין אותו כי משימין אותו כמים תחלה כדי שי הי ה‬
‫בו ריח טוב אך יוכר הזיוף בנקלה מפני צבע ליבון שבו ומזייפין נרד ה טיב‬
‫ולהרבות משקלו נתון בתוכו סין מתכות הנקרא בל׳ יון סטימי בלאטיני סטיביאו‬
‫בערבי אטימאר בלע״ז אנטימוניאו ונם יצלופו עליו יין תמרים או מים וגם צריך‬
‫ליזהר שלא יהי׳ על שרשיו חבור עפר וטיט ויסורו אותו בנפה וכברה והעפר הזה‬
‫טוב לנקות בו הידים ואינו עישה שבולת מראש השרביט אלא מן שורש ש לו‬
‫הוא כמו שבולת והיא השבולת נרד כי אין משתמשין בו בשאר חלקיו א ל א‬
‫בשורש שלו ולכן וראי בקטורת אין נכנס רק השורש לבד לפיכך יפה אמר רש׳׳‪,‬‬
‫ז״ל בפי התורה שהנרד היינו שורש הנרד הדומה לשיבולת‪.‬‬

‫‪ 235‬ה כ ר כ ו ם הוא הסם השמיני הנכנס בקטורת‪ ,‬הכרכום הטוב הוא הקוריציאו‬
‫ע״ש מקום צמיחתו ואם יהי׳ רטוב יפה הצבע ובפתילים שלו יהי' ד בר‬
‫מועט מלבנונית ארוך שלם בכל חלקיו ולא ישבר בנקלה מלא ונעדר החסרון‬
‫וכשיוצק עליו מים יוצבע הידים בלי ריח עיפוש בלי ליחות מותר חד כטעטא‬
‫הוא המובחר במינו ואם אין לו כל התנאים האלה הוא כרכום הב׳ הנדוע מטנו‪,‬‬
‫וטזייפין אותו עם תחבושת נקרא קורקו מאנמה או עם יין מבושל כדי שירכה‬
‫משקלו מוסיפין בו הקצף מהכסף נקראת ספומה ארגינטי או הפיומבאגיני י ע סר‬
‫הנמצא בכרכום יגלה זיופו ואם ירצה לכתשו הדק היטב ישים אותו בכלי חרש‬
‫חם או נותן הכלי במקום שזורח השמש עליו וצריך להפוך תמיד הכרכום בחפזה‬
‫שלא ייבש יותר מהראוי כדי להריח ריה היין דמבושל אם היי בו‪ ,‬ובלשון יון‬
‫נקרא הכרכום קרוקוס בו* חולם‪ .‬הלאטיני קריקוס בו׳ שירוק‪ .‬הערביים זאהארין‪,‬‬
‫הספרדיים אלאפארן‪.‬‬

‫‪ 336‬י( הלןישט הוא התשיעי בסממני הקטורת מביאין מארצי ת הערב לבן וקל‬
‫ומבושם ומענג מריחו‪ ,‬השני לו הוא הבא מהודו שהוא קל ומלא ושחור‬
‫כמו הסירולה שהוא נטיעה שרביטות אמצעית בגודל כין הנטיעות והאילנות וה;׳‬
‫‪115‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫במעלה הוא הבא מסוריאה שהוא כבד במשקל וצבעו דומה לצבע העץ הנקרא‬
‫כלשון יון סיקסוס‪ ,‬בלאטיני בוקסוס‪ ,‬ובלע״ז בוסו ומזיק לחוש הריח בעבור עזותו‬
‫וחזקו והקושט הטוב הוא רטוב ולבן ומלא ומזייסין אותו עם שרשים קשים‬
‫המובאים מקומאגינו והם מהנטיעה הנקרא בלשון יון איליגיאין‪ .‬בלאטיני אינולה‪.‬‬
‫ובערבי ראסין או אילסאראן‪ .‬באשכנז אלאנט‪ .‬בלע״ז איולה‪ .‬בספרד ראיז די אלה‬
‫בצרפת אאוליניאו‪ .‬והזיוח ניכר כנקלה כי האיליה אינה חמה בטבעה ובריחה‬
‫אינה כל כך חזק‪.‬‬

‫היא הסם העשירית שבסממני הקטורת הוא קליפה שנקלפה‬ ‫‪ 337‬יא( ה קלו פ ה‬
‫מעץ שלה והיא הקאסיאה לינייאה היינו הקאנילה שלנו והחכמים הקדמונים‬
‫כזבו בענין הזה כי לא ידעוהו‪ ,‬ועיין כרש״י ז״ל במס׳ כריתות דף י׳ ע״א בד״ה‬
‫קליפה אך האחרונים באו אל אמיתו ונתגלה מקום צמיחותו באמת‪ ,‬הערביים‬
‫קוראים לקאסיאה הלז סאליתאה ההנדיים קאניאה וצומח בארצות הקינה והצומחת‬
‫בארץ זיאילאן היא המובחרת ושל מאלאגאר אינו טובה כמוה והקאנילה טובה‬
‫היא שמביאין אנשי הקינה לאכסנדריאה של מצרים להרבות שכרה וקורין אותה‬
‫קנטון הקנמון והקאגילה שלנו יהי׳ סם אחד אבל רבינו ז״ל קראו לקאנילה שם‬
‫לבד הנזכר ם' במה אשה בגמ׳ אילן הקאנילה הזה גדול כאילן הזית ולפעמים‬
‫קטן ממנו מעט וענפיו רבים זקופים וישרים וצבעו כצבע עלי הלאברו‪ ,‬ודומה‬
‫כמעט לעלי אילן שהפירות נקראים בלשון יון מידיקא מילה או קיררו מילה‬
‫האשכנזים ציטרין היפל והפרח אילן הקאנילה הוא לבן והפירות שלו הוא‬
‫שחור ועגול וגדל כבטנים או זיתים הקטנים והיא הקליפה השניה מהעץ‪ ,‬היינו‬
‫הפנימית כי יש לאילן זה ב׳ קליפות והם נפרדים זה מזה ואחר שיסורו קליפה‬
‫החיצונה מנקים היטב הפנימית וחותכין אותה בחתיכות מרובעות דקות וארוכות‬
‫ומשליכיןאותן ע־ג קרקע ומעצמן מתהפכין מתוכן ומתקבצין בעגול כמו קנה שלם‬
‫אחד גס כאצבע אדם וכל אילני הקאנילה גדלים מעצמם ואינם צריכין לעבודת‬
‫האדמה עיי סיוע ידי אדם ויתר פרטיו יוחסו רק לרופאים‪,‬‬

‫‪ 338‬יב( הקנמון היא הסם האחד עשר שבקטורת האחרון שבסממנים הרמב״ם‬
‫כתב שהוא קשיר סליח״א בל׳ ערבי ר״ל קאסיאה לינייאה ורד״ק כתב‬
‫שהוא לוגייו אלואי עיין רש״י דל בם' כי תשא שכתב שהוא קליפת עץ ובשבת‬
‫דף ס״ג ע״א אמרו עצי ירושלים של קנמוןהיה וקראו ג״כ עץוסמךהש״נ על אדל‬
‫בכ״ר פ׳ כ״ה שהיו עזים אוכלים אותו‪ ,‬כי כן דרך העזים שאוכלים קליפת עץ‬
‫אכל ד‪,‬רמב*ןב׳שהוא התבן המבושם הנקרא בערבי אדאבאר ובל׳ רומי סקוינאנטי‬

‫‪I‬‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪116‬‬
‫ונלע״ז פאיוקה די מיקא היינו קש או מוץ הכאה מעיר הנקרא טייקה והיא מרעה‬
‫לנטלים במקומם וגם רכינו בעל ההלכות כ׳ בםסחים שהוא דומה לתבן והרמנ׳־ס‬
‫ז״ל בהל ■ כלי המקדש ם״א דין נ׳ כ׳ וקנה בושם הן הקנים הדקים כתבן האדוטיס‬
‫הבאים מאיי הודו ועל קנטון כל שהוא עץ שבא מאיי הודו‪ .‬וצומח באםריקא ובאדצוו;‬
‫הערב ומשם יובא המובחר ור׳ יצחק בן עמרם המכונה הישראלי כתב שהוא‬
‫הדומה לקש ויש לו ענפים דפים וקשים ובראש הענםים כמו שכלים טלאוו‪/‬‬
‫שערות שהם הפרחים וריח העשב הזה הוא טוב והרשמים של הקליפות שלו ה ס‬
‫שחורים מבחוץ ולבנים מבפנים וטעמו הוא מר ע״כ מה שכתב השלטי גכוריס‬
‫כפרטי י״א סממני הקטורת‪.‬‬
‫‪ 33y‬יג( גם כתב שם השלטי גבורים בפרק פיו מענין מכשירי הקטורת ואמר טח‬
‫שאמרו רז״ל כמעלה עשן ובכיפת הירדן שיעור כל שהוא אין כוונתם דבד‬
‫מיעוט היינו משהו כשאר כל שהוא הנזכר בדברי רז״ל אלא כאן הכוונה כל ס ח‬
‫שצריך לדבר תיקון של הקטורת עיין בסידור ר׳ יעקב קאפל ז״ל שכתב דר״ל'‬
‫שהוא ממש וכן איתא בס־ הכוונות זיל וכן נראה בסידור האר״י ז׳ל‪ .‬עוד כ מ ב‬
‫בענין הבורית כרשיגה דלפירוש אי של רש״י הוא בורית מלאכות שעושין בטקוס‬
‫הנקרא כרשינה ולפי הב׳ שהיא עשב טהצמר שבל׳ יון נקרא סטרוטיאון ו ב ל א ט עי‬
‫ראדיציטא ויש לו מוץ שהיא טוב ונפלא לרחיצת הצמר‪.‬‬
‫‪ 340‬יד( רביין קפריסץ הסכים לדעת רש״י ז״ל שהוא מפרי אילן ששמו קסרוש‬
‫או מקליפת שרשיו‪ .‬אכל בספר הכוונת ובסידור ר׳ יעקב קאסל ז״ל ‪p o ^o‬‬
‫כפ׳ ראשון של רש׳׳י ז׳׳ל שהוא יין ממש עיין שם‪ .‬כי הקפרוס מצד עצמו ה סו‬
‫מרכך מסני שריחו נוטה ליבשות הוא דומה כמעט לריח מי הרגלים עיין ‪oot‬‬
‫מה שכתב שם‪ .‬וחולק שם על הכל בו שכתב שמי רגלים הוא מעיין שנקרא ^‬
‫רגלים‪ .‬דא״ב למה אמרו כגמרא מפני שאין מכניסין מי רגלים למקדש אחרי ש ה סו‬
‫מעיין למה לא מכניסין אמנם לדעת יש ליישב דמשום שיש לו זד‪ .‬השם אין‬
‫הכבוד להכנימן במקדש עיין מה שאכתוב בזה לקמן ועיין בסידור רי״ק שכתב ג ס‬
‫כן כדעת הכלבו וכמו שישבתי לדעתו‪.‬‬
‫‪ 341‬טו( ו ב כי ס ה הי ר ק הביא שם דעת רש״י ז״ל שהיא מגינת וורדין ש הי ח‬
‫‪i:‬‬
‫בירושלים והיא וורד ודרכו לגדל על שפת הירדן ובעל הערוך כתב ב״כ‪,‬‬
‫ובשם יש אומרים כתב הערוך שהיא רעי של דג הגדל בירדן יהוא אטכדח‬
‫ודעתי אינה מסכמת לזה ואמר שם דאם כיפת הירדן היינו הוורדין היתה אסודח‬
‫לבוא בקטורת דכשם שחםר אחד מסימני הקטורת חייב מיתה כן נמי הטוסין;‬
 ‫‪117‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫מין אחד על סמני הקטורת חייב מיתה דכתיב לא תוסיפו על דבר וגו׳‪ .‬ומה‬
‫שמוסיפין בקטורת בורית כרשינה ויין קפריסין ומעלה עשן ומלח סרומית וכיפת‬
‫הירדן אינם באים בתוכם משום בושם שהוסיפו בה ריח‪ ,‬אלא הן כטכשירין‬
‫אותן לבד ודבר מכשיר מוכח מהתורה שצריך לבוא בתוכה מדכתיב רוקח מרקחת‬
‫מעשה רוקח ד ל כמו שהרוקחים עושים לתקן הסמנים עד שיהיו טובים בהרכבה‬
‫והמלח םדומית בא בעין לתוכה מפני שאינו בושם והכתוב אמר ממולח שתהא‬
‫מעורבת במלח כמו שאר קרבנות הצריכין מלח והמעלה עשן בא בתוכה רק‬
‫לתמר עשנה ולא לתוספת ריח או למעט ריח‪ ,‬כי הכתוכ אמר וכסה ענן הקטורת‬
‫את הכפורת אם לא יתמר העשן ויעלה בזקיפה יתפזר העשן לכאן ולכאן ולא‬
‫יכסה הכפורת מעיני הכהן ויראה הכהן המקום אשר נגלה שם כבוד ד'‪ ,‬ימות‬
‫הכהן‪ ,‬כדכתיב וכסה ענן וגו' ולא ימות וע״כ העלה השלטי גבורים שם בדף ציג‬
‫ואמר כשכיפת הירדן אינן אותן הוורדין ואינן דבר רוחני אלא דבר מכשיר ואמר‬
‫שם וזה לשונו לבי אמר לי שכסת הירדן הוא הקצף העולה על מי הירדן‬
‫ברתיחת המים לחוזק הרוח שבזמן מהזמנים נפיח במים בחזקה והירדן רומם‬
‫גליו בסערה והקצף הזה נקרא כיפה מפני שצורתו דומה לכיסה שנותנים על‬
‫הראש‪ .‬ושימש הכיפה הזאת בקטורת הוא להכשיר הסממנים בשחיקה‪ ,‬כי כן‬
‫הרוקחים עושים כשכותשים דברים הנדבקים כדי שלא ישארו נדבקים במכתש‬
‫ובעלי וילכו לאבוד מושחין אותו עם מיני השמנים‪ ,‬אך השטנים מקלקלים את‬
‫ריח הסטטנים‪ ,‬לכן מושחים את סימני הקטורת בכיפה הלז שי ש בה קצת‬
‫שמנונית ואינה מקלקלת את ריחה עד כאן לשונו‪ .‬ושטן שקדים מתוקים או‬
‫שמן בטנים שגם כן אינם מקלקלים ריח הםמים אך בחיו בכיפה הנ״ל במקום‬
‫השמנים האלה מפני שהכיפה תיגב בנקלה ולא ירטיבו בה הםיטנים כמו שירטיבו‬
‫עם שאר השמנים‪.‬‬

‫‪42‬צ טי( עור כתב שם השלטי גבורים באופן סדר שחיקתה שכך הי׳ בתחלה‬
‫היו מתקן הצפורן גשפין מבית בבורית להסיר הכרי׳ הטדובק כה וכן‬
‫נמי שפין מבחוץ להסיר מעל גבה עפרורית וכל דבר רע שמקלקל ריחה הטוב‬
‫ואחר כך רוחצין הצפורן ביין עתיק חיור להעביר ממנה הבורית המדוכק בה‪,‬‬
‫ואחר כך כותשין אותה לברה ולא היה צריך לכיפת הירדן כן הוא דעת הרטבים‬
‫הלכות כלי המקדש פרק ב׳‪ .‬ועיין שם בכסף משנה הלכה ה*‪ .‬וכותשין אותה‬
‫כתישה גסה‪ ,‬אחר כך שורין אותה ביין קפריסין ומניחיןאותה ער שיבש בתוכה‬
‫אחר כך כותשין אותה כתישה דקה‪ ,‬אחר כך בוררין גרעיני לבונה המכוערים‬
‫וכותשין אותה לבדה מבלי כיפה הנ״ל‪ ,‬אחר כך כותשין הקציעה גם כן לבדה‪.‬‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪118‬‬

‫אחר כך כוהשץ השכולה נרד ואחר כך הכרכום אחר שיחטטוה על טב׳^י חטה‬
‫הנתון על אסר חם‪ ,‬ואחר כך הקושט‪ .‬ואחר כך הקלוסה‪ .‬ואחר כך הקנמון‬
‫כולם לבדם כל אחד בפני עצמו‪ ,‬אחריהם כותשין החלבנה ומפני שהוא רכה‬
‫ונדבקת צריכה לחברת סממנים היבשים עטה וגם לכיפה‪ .‬וכן נמי המור‪ .‬וכן נפי‬
‫הצרי הי׳ צריכים לכיפה ולחברת הםממנים אחרים הנותנים בטכתשת עם סטטניס‬
‫היבשים וכותשים אותם ביחד‪ ,‬אחר כך מערכין כל הסמנים השחוקים עם הצרי‬
‫וכותשין אותם יחד ומניפים את הכל בנפה‪ ,‬והגסה הנשאר כנסה‬
‫לשין אותם עם כיפה הנ״ל כעיסה וטייכשין את עיסה הזה ואחר כך כו ת ^ין‬
‫את העיסה וטגפים את הנשחק ער גטירא‪ .‬ואחר כך מערכין כל הנשחק ומניסה‬
‫מתחלה ועד סוף עד כאן לשונו‪.‬‬
‫כל זה כתב מרעתו טבלי ראה בספר מספרינו הקדושים אלא מידיעתו‬
‫במלאכת האומנית הזאת כי היה רופא מומחה בקי בזה‪ .‬אבל אני ראיתי כ עי ^‬
‫בוואטיקאן אשר בעיר רומי בספר בן גוריון שכתב שם בדיוק כזה‪ .‬עוד כתב ‪pgt‬‬
‫כשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק כאטרו חכמינו זכרונם לברכה סרק‬
‫שהקול יפה לבשמים עיין שם בפי ם״‪ 1‬ז דף צ״ה ע״א‪.‬‬ ‫מפני‬ ‫שאמרו‬ ‫במה‬
‫ומה שלא פירש מדת חמר חורין מפני שהוא כטרת יין קפריסין גם זה כתוב‬
‫שם בוואטיקאן אשר ברומי‪.‬‬
‫כל זה מה שכתבתי בענין הקטורת ובוזאטיקאן לרומי האריך שם כזד‪,‬‬
‫מאוד מאוד ואי אפשר לפורטם כי רבים הם והרוצה לעיין יעיין שם‪.‬‬

‫סימן ה' ובו י׳ סעיפים‪.‬‬

‫‪ 343‬א( שלמה המלך ע״ה כשגמר מלאכת בנין המקדש סורר תהלתו וביקש טלסני‬
‫הש״י שירדו התפלות שיתפללו בכית הקייוש מקובלות ואטד שם עוד‬
‫)מלכים א׳ י״ח( אתה תשמע וגו׳ למען ידעון כל עטי הארץ את שמך וגומר‪.‬‬

‫על קבלת התפלות של כל הטתפללין אבל ודאי נכלל ג״כ ענין הגיסים שגר אן‬
‫במקדש בתמידות המגויס במשנה דמם׳ אבות ובגמרא דיוטא אשר בהם נראה‬
‫כי שטו הש״י נקרא על הבית הזה וניכר בהם שכינת שטו יתעלה כבית הזה‪.‬‬
‫ולכן אביא כאן כל סרטי הגסים שהי׳ בו ואוסיף אי״ה בעזרתו מה ש כ מ כ‪7‬‬
‫‪119‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫המסורשים ?‪ V‬ומה שנא״ באבות סרק ה׳ משנה ה׳ חשוב עשרה נסים שבבהט״ק‬
‫ואלו הם‪.‬‬

‫נם א'‪.‬‬
‫‪ ^■ 14‬ב( לא הפילה אשה מריח בשר הקודש פירושי טתאות בשר הקודש‪,‬‬
‫אי נטי מריח איברים של המערכה‪ ,‬שאלו הריחה ובעית לטעום מהם‬
‫אין שוטעין לה להאכילה בשר קודש‪ .‬ועי״ש בתוספות חרשים מ״ש ע״ז‪ .‬וכתב‬
‫המהרש״א ז“ ל ימם בחדושי אגדות וז־ל‪ .‬בכלל ניסי ביהט״ק קחשיב להו גם שהי׳‬
‫בשר קודש כגון קדשים קלים נאכלים בכל העיר אפשר שלא היו נסים אלו אלא‬
‫בקדשי קדשים או גם בקדשים קלים ובמקדש עכ״ל‪ .‬ולפטש״ל בלא״ה ניחא‬
‫דבקדשים קלים לא הי׳ חשש מפלת‪ ,‬דאשה מותרת לאכול קדשים קלים ואם‬
‫ייי' רואי! ימהוא מתאות לאכול נותגין לה לאכול כרצונה ולא בא כלל לחשש מפלת‬
‫ולא הי׳ צריכין לנס ובחנם ללא צורך אין נעשה נס ומה שאין כן במקדש שהי׳‬
‫שם קדש• קדשים ואשד‪ ,‬היתד‪ ,‬מתאות באיזה פעם לאכול שאין רשאי להאכילה‬
‫שפיר הי״ צריך לנס אכן יש לומר דעת טהרשיא ז״ל דג״כ בקדשים קלים היו‬
‫צריכים לנס ולא במקדש אלא גם בכל העיר דלפעטים שהאשה טמאה ואי אפשר‬
‫להאכילה אפילו קדשים קלים ואז הי׳ צריכים לנס‪.‬‬

‫נם ב'‪.‬‬
‫ולא הסריח בשר קודש מעולם כשהיו מניחין איברי קרבנות בראשו‬ ‫‪345‬‬
‫של מזבח כ׳ או ג׳ ימים עד שיהיו הכהנים פנוים להקטירם נעשה בהן‬
‫נס שלא היו מסריחין ואמרו מעולם בא לרבות דאסילו בבמות או בשלה או בנוב‬
‫וגבעון ומשכן שבמדבר ג״כ לא היו מסריחין כ״כ התום׳ ירט ז״ל בשם המדרש‬
‫ז־ל‪ ,‬אכן באבות דר״נ םל״ה שאביא לקטן הזכיר בירושלים מלת עולם ושם אי‬
‫אפשר לפרש כן כיון דבירושלים משמע רק בירושלים ואפשר דשם הכונד‪ ,‬הוא‬
‫כט״ש התוספות יו״ט לקטן על מה שכתב ולא הזיק נחש ועקרב מעולם עיי״ש‪.‬‬
‫והמדרש שמואל הוסיף דאף ידי הנהנים לא נסרחו כי דרך שידי הטבחים‬
‫מסריחות‪.‬‬

‫נס ג'‪.‬‬
‫ולא נראה זבוב בבית המטבחיים היינו על שלחנות של שיש שבעזרה‬ ‫‪45‬צ י(‬
‫שהי״ מדיחין עליהם את האמורים ולא הי׳ יורד שם זבוב משום‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪120‬‬
‫מיאוס ואעס׳י שבכל מקום צואה זבובים מצויים שם‪ ,‬ושם לא נמצא שלאיטאסו‬
‫ויבאישו המקום ללמדך שהשכינה שורה שם וז׳ל חסרי אבותור ש׳יז־ל דבזק‬
‫שאין מתהוים הזבובים אומרים הטבעיים שאויר מתעסש או הוי דבר דל‪ .‬וזה‬
‫חסד אל שמעסש האויר מתולדים הזבובים ומנע הדבר ובאן בבית המקדש אף‬
‫שלא נראה זבוב והאויר לא הי׳ מתעפש וזה הוא נס מתוך נס עכ״ל‪.‬‬

‫נם ד‪.‬‬
‫‪ 347‬ה( ולא אירע קרי לכ״ג ביוה״ב‪ ,‬לסי שהקרי הוא מגונה שטומאה יוצא‬
‫מגופו אבל שאר טומאות אירע בו‪ .‬כ*כ רש׳י דל בעין יעקב ועיין‬
‫כאן ברש״י‪ ,‬אבל מלשון אבות דדג פרק ל*ה משמע דקאי גם על שאר טומאה‬
‫וכן איתא שם‪ ,‬ולא אירע קרי לכיג ביוה״ב‪ .‬חוץ מר־ ישמעאל כן קמחית שיצא‬
‫לשיח עם שר אחד ונתזא צנורא מסיו ונפל על בגריו ונכנס אחיו ושימש תחתיו‬
‫בכהונה גדולה וכוי ע״כ מוכח דקאי גם על שאר טומאות ונס זה משאר טומאות‬
‫דבר נצרך הוא למאוד שלא יטמא הב־ג‪ .‬שבודאי מסתמא היי הוא המובחר טי^‬
‫הכהנים לעבוד ביוה״ב וכשיטמא נצטרך שיחי' כהן אחר משמש תחתיו שהואקמן‬
‫ממנו‪ ,‬עיין תוספות ישנים יומא ד'‪ ,‬ביא עיא דיה ולא יראה והמהרש״א ז״י‪5‬‬
‫כתב וז׳ל‪ .‬ודאמרינן לעיל שלא הי׳ מאכילין איתו ביוה״כ דבר המביא לידי‬
‫קרי היינו משום דלא סטכינן על נם והכי איתא בירושלמי‪.‬‬
‫נם ה‪/‬‬
‫‪ 348‬י( ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה אעפ״י שהמזבח במקום מגולה‬
‫הי׳ והיינו אפילו אש להדיוט שהי׳ שם כיב שם ביומא הטהרש״זו‬
‫בח״א כדה ובדה כחמה‪.‬‬

‫נם ף‪.‬‬
‫‪ 0 349‬ולא נצחה הרוח את עמוד העשן‪ ,‬שלא יהי׳ טתמד ועולה‪ ,‬וכגטר<ו‬
‫דיומא דף ק״א ע״א הביא משנה זו ולא נמנה בה נס זי• ולא הקודם‬
‫אך בברייתא איתניהו‪.‬‬
‫נם ‪/I‬‬
‫‪ 350‬ח( ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים‪ .‬שאם הי* נמנ^ו‬
‫בהם פסול לא היי אפשר להקריב אחרים תחתיהן כי העוטר נקצד‬

‫;׳^‪if‬‬
 ‫‪121‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫בלילה ולא הי׳ מרבין לקצור‪ ,‬ושתי הלחם נאפים בערב ירט ואין אפייתן דוחה‬
‫שבת ואם יפסול אין חילוף להן והשלהן '‬ ‫יו״ט‪ .‬וכן לחם הפנים נאפה מערב‬
‫עומד ריקן עד שבת הבא‪ ,‬ולפי שאין לדברים הללו תשלומין היו משמרין אותן‬
‫מן השמים יותר משאר קרבנות‪ ,‬והני ל ה שובלהו בגמרא הנזכר לעיל בחד ניסא‪.‬‬
‫נם ח'‪.‬‬
‫^ ‪ ( “ ^ 5‬עומדים צפופים ומשתחוים רוחים‪ ,‬ר״ל אעפיי שעמידתם שם בעזרה היתה‬
‫דחוקה מאוד עד שהי׳ וגליהם נוטלתם מן הארץ‪ ,‬גם נמשכין אף בתוך‬
‫י״א אמה שאחורי בית הכפורת אפ״ה כשהם משתחוים כולם באים למזרח המזבח‬
‫ומשתחוים לפני ההיכל ביוח ער שהיי ארבע אמות בין כל אחד‬ ‫כתוך העזרה‬
‫שלא יכלם ועיין מה שכתוב‬ ‫של חבירו‬ ‫ישמע אחד ווידוי‬ ‫שלא‬ ‫ואחד כדי‬
‫דחוקים‬ ‫בעמירתם שלא יהיו עומדים‬ ‫דהא דלא הוי הנס גם‬ ‫באבות דר*נ בזה‪.‬‬
‫יש לומר משום דאין וה נם ניכר כל כך‪ ,‬דמצי למסכר שאין כאן כל כך רבוי‬
‫העם׳ אבל כשעומדים דחוקים וצפופים ואח״כ ב שעת השתחויה גתרוח להם המקום‬
‫מכירים להד׳ את הנס יעיין מ״ש הבעל ת׳ה בעיקר כיא הנ״ל בזה אכן אכתי‬
‫קצת צ׳ע דהא עיקר הנס ודאי הי׳ לטובתם של ישראל שיהיה השתחויה ברוחה‬
‫בעמידתם הי׳ צריך להיות הנס הזה שתהא עמידתם ברוחה לטובתם‬ ‫א״כ גם‬
‫וצריך עיון‪.‬‬
‫ולפי מה שכתוב לעיל א*ש רבכוון נמנע הנס בעבודתם‪ ,‬דאם לא כן לא‬
‫הי הנס ניכר אפילו בשעת השתחויה ואחרי כתבו הנ״ל מצאתי בתשובות חתם‬
‫רל־ד שכתב דלא הי׳ הנם רק בשעת השתחויה וכתב שם טעם‬ ‫סופר חלק י׳ סי׳‬
‫אפי׳ בביהמ״ק עצמו עמדו צפופים רק השתחויה היי בנס‬ ‫לזה וז״ל‪ ,‬שהרי‬
‫שמשתחוים רוחים‪ ,‬ובחדושי אגדה שלי אמרתי של א עשה הקב״ה לע שות נס גם‬
‫בעמידת רוחים‪ .‬מפני של א יקופח שכר אגרא דוחקא דבי כלה עכ׳ל‪ .‬עיין מהרש׳׳א‬
‫בחי'א שם ביומא בד״ה טשתחוים רוחים מש׳׳ש‪.‬‬
‫נם ט'‪.‬‬
‫שברי כלי חרס היה נבלעיץ במקומן‪.‬‬
‫והיי צריכין לשברם‬ ‫שמבשלין בהם קרשים‬ ‫כלי ח״ס‬ ‫אותן‬ ‫והיינו‬ ‫‪352‬‬
‫להיות‬ ‫הי׳ צריך‬ ‫ושבירתם‬ ‫הי׳ נעשה נותר‬ ‫לשברם דבליעה שבהם‬
‫במקום קדוש ואם אין נבלעין נמצא א שפות של שברים בעזרה ולבן הי' שם‬
‫נבלעין בעזרה במקום שבירתם וכן נמי מךאה ונוצה של עולת העוף שהיי זורקין‬
‫אצל הכבש במזרחו‪ ,‬וכן נמי תרומת הדשן של מזבח החיצון וגם ממזבח הפנימי‬
‫של כבש במקום שנותנין מוראה ונוצה‬ ‫ודישון המנורה ג״כ מניחין היו במזרחו‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪122‬‬

‫וכל הני נבלעין היי במקומן‪ .‬דאם לאו הכי אחר עביר רבוי השנים הי׳ נע שה‬
‫עיין ת״י יומא דף‬ ‫הנס בכולן הני שהי׳ נבלעין במקומן‪.‬‬ ‫תל גדול ולכן הי׳‬
‫ק״א ע״ א‪.‬‬
‫נם י‪/‬‬
‫םלוקו של לחם הפנים‪.‬‬
‫‪ 353‬יא( היה בסידורו ביום סילוקו היה חם כמו שהיה חם בשעה שהי׳ מסדרין‬
‫אותו על השלחן וכשהיה עולי רגלים באים לרגל הי׳ מגכיהין אותו‬
‫ומראים להם הנס שהיו כיום סידורו ו מה רואים חבתם לפני המקום והא דנראה‬
‫הריטב״א ז״ ל כעין יעקב וז״ל כי כ ש ע ת‬ ‫מרחוק שהוא חם כיום סידורו כתב‬
‫שימה ולקיחה הי׳ חם הרבה עד שהיה הכל יוצא ממנו כלחם היוצא מן התנור‬
‫)וכן הוא בואטיקאן לרומי בכתב גריכיש( והיינו דאמרינן שמגביהין א ת השלחן‬
‫שיראו הנס הזה וגם לד ע ת תוס׳‬ ‫עם הלחם שעליו ומראין אותו לעולי רגלים‬
‫מנחות דף כ״ט ע״א ב ד ה סליקו ציל דהכוונה הוא כך‪ ,‬אך על מה של א חשב‬
‫שאר הנסים השייכים גם במקדש עיין ברכי יוסף י׳ סי׳ קי״ו‪ .‬סעיף ב׳ הביא‬
‫לא חשיב הנסים ה שייכיס‬ ‫בשם בעל עץ חיים שהקשה* זה במשנתנו שהתנא‬
‫כמקדש ולא חשיב נסי ירושלים דהם לא קיימו רק אחר בנין הבית ולא ל סני‬
‫הבית ולא אחר החרבן עכ״ל‪.‬‬
‫התנא שהיו בבית המקדש מיירי בין ב כי ת‬ ‫ואלו עשרה נסים שחושב‬
‫ראשון ובץ בבית שני וראי׳ לזה מירושלמי שהביא הםהרש*א בחידושי אגדו ת‬
‫הנ׳ל‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫אחר כתבי זה עיינתי בירושלמי דיומא פ־א בתירוץ השני מתירץ באמת‬
‫כאן בראשון באן ב שני אולי המהרשיא ז״ל ס״ל דתירוץ ראשון עיקר כדי לאוקטי‬
‫גם על ליבא דאביי פסחים דף ס ‪ r‬ע״ב‪ ,‬ועיין מה שכתבתי לעיל וכן מוכח נמי‬
‫באבות זר״ג הניל‪.‬‬

‫ידע דעוד כמה נסים הוזכרו בגמ־ הד ל מה של א הוזכר כאן במשנה ואלו‬
‫הן ‪ :‬מה שאכתוב למטה‪.‬‬
‫סימן מו ובו ה׳ סעיפים‪.‬‬
‫נם א‪/‬‬
‫קדשי‬ ‫של‬ ‫ארון אינו מן המדה היינו שלא היו תופס למעט טמדת‬ ‫‪ 354‬א( מקום‬
‫דקדשים כלום שהחלל של קה״ק הי׳ ק׳ אמה והארון הי׳ עומד באמצע‬
‫מחזיק כ׳ אמות וחצי אורך ואמה וחצי רוחב או לאיכא דאטרי הי׳ מחדק ע שר אמות‬
 ‫‪123‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫ואעס״ב הי׳ ממנו לכל רוח חלל ריקן עשר אמות ונס זה לא חשב ד‪-‬תנא לסי שהיא נס‬
‫פנימי הלא חשיב רק אותם נסים הנראים בחוץ ולחם הפנים אפילו נסו נראה הי' מבחוץ‬
‫שהיו מגביהין אותו ומראין אותו לאותן העומדים בחוץ ע״י מ״ל הל' מטמאי משכב פי״א‬
‫נדש בזה‪ .‬ועיש ע״ז ביד דוד ביומא דאף התוס׳ ז״ל ס״ל דהי׳ מוציאין לחה״פ עד פתח‬
‫האולם[ או עד פתח ההיכל‪.‬‬
‫נס ב‪/‬‬
‫בנס הי׳ עומדים היינו ג'כ שהי׳ עשרים אמה אורך כנפיהם לבד‬ ‫כרובים‬ ‫‪ 355‬ב(‬
‫מגופם ונמצא שאין נופם מן המדה וזו ג״ב לא חשב התנא מטעם הדל שהי'‬
‫נס פנימי‪.‬‬
‫נם ל‪.‬‬
‫‪ 0 350‬כל מיני מגדים נטע שלמה בבהמ״ק והי' מוציאין פיחת של זהב בזמן שדרך‬
‫מאותן מיני פיחת לגמור בפרדסים וכרמים ובגט' אמר בזמניהם ומהן הי' פרנסה‬
‫לכהנים שהי' אותן פירות של זר׳ב יושרות מעליהן והי' מובחן אותן והיו להן פרנסה‬
‫לכל צרכיהם עיי׳ בחידושי אגדות בגט' דיומא שם‪ ,‬ובמדרש שיר השירים בפ' עמודי‬
‫ונס זה לא חשב התנא משום דקבוע ועומד תמיד במקומו וגם הגט׳ מסיק דטעם זה‬
‫אמרינן בהני תרי נסים דארון וכרובים שגם הם קבועים ועומדים במקומם‪.‬‬

‫נס ד‪/‬‬
‫היו באש מערכה‪ ,‬היינו בתחלת שירדה מן השמים בימי שלמה‪.‬‬ ‫ד׳ דברים‬ ‫‪n 357‬‬
‫רביצה כארי‪ ,‬היינו שהיתר‪ .‬דומה לארי רובץ‪ .‬ב( ברה כחמה‪ .‬ג( יש ממש‬ ‫א(‬
‫בשלהבת שלה‪ .‬י( אוכלת ושורפת עצים לחים חוש מהר כמו שאוכלת ושורפת עצים‬
‫יבשים‪ .‬יי( אינו מעלה עשן‪ ,‬ונס זה לא רצה גם כן ד‪ A‬נא לחשוב לפי שבבי״ש לא‬
‫היתד‪ .‬רבוצה כארי‪ .‬ולכן לא חשוב אותם אף על פי דד׳ הדברים נשארו בה גם בבי״ש‪.‬‬
‫מ״מ כיון שרביצה כארי לא הי׳ ככי׳׳ש לא חשיב אותו התנא‪.‬‬
‫נם ה‪/‬‬
‫‪ 358‬ה‪ (,‬ה גו ר ל של שם שהי׳ נוטל כד‪,‬ן גדול מתוך הקלפי הי' עושה בימינו‪ .‬ובבי״ש‬
‫פעמים עולה בימין ופעמים בשמאל‪ .‬רק בימי שמעון הצדיק הי' עולה בימין‪.‬‬
‫ולכן לא חשב אותו ד‪.‬תנא‪.‬‬

‫'‬ ‫נם י‪.‬‬

‫‪ 359‬י( ל שון של זהורית שדדו קושרין בראש שעיר המשתלח הי' מלבין כשהיו דוחין‬
‫אותו לציק‪ .‬ובזה יודעין שנמחלו עוונות ישראל‪ .‬וכן נמי ‪.‬אותו שקושרין‬
‫)יומא דף ס״ז ע״א(‪ .‬ובבי״ש פעמים מלבים ופעמים לא‪ .‬רק כימי שמעון הצדיק היד‪.‬‬
‫מלבין תמיד‪ ,‬ולכן ג״כ לא השבו ד‪ A‬נא‪.‬‬
 ‫‪liiii‬‬

‫משמרת כהונה‬ ‫‪!24‬‬

‫נס ז'‪.‬‬
‫‪ 36u‬ז( נ ר מערבי הי׳ דולק כל היום‪ .‬אף על סי ששאר הנרות כנו ח א הי׳ נ שאר‬
‫דולק‪ ,‬ונס זה הוזכר בתורת משה נאמרו סרכת העדות ובני׳ש סעטים דולק‬
‫וסעמים כבת רק בימי שמעק ד‪-‬צדיק הי׳ דולק תמיד‪ ,‬ולכן ג'כ לא חשב אותו דתנא‪.‬‬
‫נם ח‪/‬‬
‫‪ 361‬ח( א ש מערכה מתגבר מאליו ודולק מאליו כלי תוססת עצית רק בסדר שחרית‬
‫לבד הי' די לד‪.‬ם‪ .‬ובבי״ש הי׳ מתגבר פעמים‪ ,‬ופעמים לא‪ .‬והיו צריכין הכהניס‬
‫להב*א עצים כל היום רק בימי שמעון הצדיק הי׳ מתגבר ולכן לא חשב אותו דתנא‪.‬‬
‫נם ט׳‪.‬‬ ‫‪llBi‬‬
‫ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים‪ .‬והאוכל ממנו כזית שבע‬ ‫נשתלחה‬ ‫‪ 362‬ט!‬
‫טמנו‪ .‬ויש שהי׳ אוכל ומותר טמנו‪ ,‬ובבי״ש לא הי׳ בו ברכה זו‪ .‬רק בימי שמעון‬
‫הצדיק הי׳ בו ברכה זו‪ .‬ולכן לא חשב אותו התנא‪ .‬ועי״ש במהרש׳׳א ז׳ל כחד״א‪ .‬ואף‬
‫על פי דדגי נסים לא החכרו בגמרא רק בימי שמעון הצדיק‪ .‬מ״מ וודאי שהיו גם ככי״ר‬
‫‪,‬‬ ‫ג״כ וק״ו הוא‪.‬‬
‫נם י'‪.‬‬ ‫י‬
‫הי' נשמע ביריחו‪ .‬וגס‬ ‫קו לו של כהן גדול בשעה שמזכיר השם הקדוש ביוה־כ‬ ‫‪ 363‬י(‬
‫זה לא־הי' תמיד רק כשהיו ישראל זכאין‪ .‬עיין בריטב״א ז״ל וד‪-‬ובא נע״י ם׳ טרף‬
‫בקלפי ושכן מפורש בירושלמי ומש׳ה לא חשכו התנא‪.‬‬
‫נם יא‪.‬‬
‫‪ 364‬יא( צי ר דלתות ההיבל הי׳ נשמע קולם בשעת פתיחתן עד שמנה תחומי ש כ ת‪.‬‬
‫וגם זו לא היו רק בזמן שהיו ישראל זכאין והריטב״א ז*ל ר‪1‬בא בעין יעקב כתב‬
‫כי צור הדלתות הי' נשמע עד; ח׳ תחומין‪ .‬אבל קול הדלתות עצמן הי׳ נשמע עד יריחו‪.‬‬
‫וכן כתב בשם ר י בתירוץ קושיא שהקשה שם‪ .‬וכ׳כ רתום' ז׳ל שם בתום' בד״ח וציר‬
‫ועי״ש שמוכח שכ״ז הי׳ בז ק שישראל זכאין‪ ,‬ולכן לא מנה אותו רתנא‪.‬‬
‫נם יב‬
‫צריכות‬ ‫ונשים ביריחו אינן‬ ‫‪ 365‬יב( עיזי ם שביריחו הי׳ מתעטשות לריח הקטורת‬
‫ורגלות שצריכות לדתכשם יותר משארי הנשים‬ ‫קטורת‬ ‫לרתבשם מריח‬
‫אעפי׳־כ בירושלים אינן צריכות להתקשט מריח הקטורת‪ .‬ואמרו עוד כגמ׳ שבשילה הי׳‬
‫טריחין ריח קטורת מבין כותלי בימי התנאים שהי'לערך אלף שנים לאחר חרבן שילה וזה‬
‫ודאי מדרך נס הי׳‪ .‬ונס זה אף בימי בית שני הי׳ כדטוכח ממאמר ר׳ יוסי בן דגלאי שאטר‬
‫דלאבי׳ הי׳ עיזים בהרי מחמר והי* מתעטשות מריח הקטורת‪ .‬והוא הי׳ בימי בית שני ומשום‬
‫שזה הנס לא הי׳ תמיד רה בז ק שישראל! זכאץ הץ לכן לא מנה אותו התנא‪.‬‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫•‬
‫נם יג‪.‬‬
‫פסח בשעת הקרבת קרבן פסח שהטצוה היא שירד׳ ישראל נחללןם‬ ‫בערב‬ ‫׳'׳*^ י*•(‬
‫בהקרבה ל של ש כתות הי' השערים של עזרת ישראל ננעלים מעליהם כשנכנסו‬
‫בתוכה אנשים אשר היו כיתה אחת‪ ,‬ואח״ב בהכתה השני ננעלים פעם ב‪ ,‬ובהכתה‬
‫השלייטי ג״כ ננעלים פעם ג'‪ .‬וזה הי' אף ביט בית שני וראי מעקבי בן טהללאל שהוא‬
‫י‬

‫הי' בימי בית שני ואמרו שם בגט' פסחים דף ם*ר ע״ב שהיתה ננעלת מאלי‪ .‬ולרבא‬
‫דאמר שם שבידים היו נועלים אותן ולא המתינו עד שננעלים מאליהן משום הלא‬
‫סמכינין אניסי א״כ לא הי׳ ניבר הנס הזה לבן לא השיב אותו התנא‪ .‬והנסים האלו‬
‫נעשו כדי שיראו הנסים וילמדו לקח ליראה את הש״י אמן‪.‬‬

‫ובו ה סעיפיסי‬ ‫ר‬ ‫סימן‬

‫*יי ועתה קודם אכנס לטרקלין קה״ק אכרע ואשתחוה לפני ד אלקי אבותי ואתפלל‬
‫ליוצר המאורות הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה ואתחזק ואתאמץ‬
‫בימין צדקי ונתקן עצמינו בפרוזדור קודם שנכנס לטרקלין וכדי לברר לעצמינו יפה דיני‬
‫העבודות השייכים למקדש‪ -‬אשר חננו ד' בתורה הקדושה ונחל ‪.‬בשם ד אל עולם ■‬
‫ואקריב בזה תודה כי יזכני מהרה לראות כהנים בעבודתם וישראל במעמדם תוב״ב אמן‪.‬‬
‫מי הם הכשרים לעבודה‪.‬‬
‫‪ 368‬ב( אין לך אדם כשר לעבודה בבהמ״ק עד שיהי׳ בו כ״ג תנאים‪.‬‬
‫א( שלא יהי' זר‪.‬‬
‫ב‪ (.‬שלא יהי׳ חלל‪.‬‬
‫ג! שלא יהי׳ קטן‪.‬‬
‫ד( שלא יהי׳ ערל‪) .‬היינו שמתו אחיו מחמת מילה‪— (.‬‬
‫ה( שלא יהי' בעל מום‪.‬‬
‫י( שלא יהי' פרוע ראש‪.‬‬
‫ז ( של א יהיה טמא‪.‬‬
‫ח( שלא יהי' טבול יום‪.‬‬
‫ט( שלא יהי׳ מחוסר כפורים‪.‬‬
‫י( שלא עבד ע״ז‪.‬‬
‫שאינו מקיים אשה האסורה לו‪.‬‬
‫יב( שאינו מטמא למתים‪.‬‬
‫שלא יהי׳ שכור ב שעת עבודתו‪.‬‬
‫יי' שלא יהי׳ אז אונז‪.‬‬

‫ו|‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪!26‬‬
‫טי( שטבל באותו יום לעבודה‪.‬‬
‫טי( שיקד ש ידיו ורגליו באותו יום לעבודה‪.‬‬
‫יס שלא יהי' מחוסר בגדים ב שעת העבודה‪.‬‬
‫ח( שלא יהי' יתור בגדים בשעת העבודה‪.‬‬
‫יט( שלא יהיו בגדי בהונה שעליו קרועים או מטושטשים‪.‬‬
‫ולא סילקן‬ ‫כ( של א יהיו בגדי בהונה שעליו קצרים או ארובים יותר ממידתו‪.‬‬
‫למעלה באבנט‪.‬‬
‫בא( של א יעבוד בשמאל‪.‬‬
‫בב( שלא יהי׳ יושב כ שעת עבודה‪.‬‬
‫•‬ ‫«( של א יהי׳ לו חלוצה ב שעת עבודה‪.‬‬
‫מהדברים הכשרים לעבודה‪.‬‬
‫‪ 36 9‬נ( כל קרבנות הצבור והיחיד שכשרים למזבח יוכל להביא מבעלי חיים או‬
‫מצמחים או מרומם‪.‬‬
‫ה ב ע לי חיי ם שמהם יקריבו למזבח הן ה׳ מינים דהיינו של שה מיני בהמה צא*‬
‫*‬ ‫ועיזים ובקר‪ ,‬ובי מיני עופות דהיינו תורים ובני יונה‪.‬‬
‫הצמחים שיקריבו מהן במזבח הן חמשה מינין דהיינו ב׳ גידולי קרקעי חיטי ן‬
‫ושעורין למנחות‪ .‬וג' גידולי אילנות‪ ,‬דהיינו שמן ולבונה שיביאם על‬
‫סי הרוב עם המנחות ויין שיביאו לנסכים‪.‬‬
‫ומהדומם לא בא ממנו רק ב׳ מיגים דהיינו מים לנסוך המים בחג והמלח ש צריך‬
‫למלוח בו כל הקרב למזבח‪.‬‬
‫לשם מי מקריבין‪.‬‬
‫‪ 370‬ג( ל שם ש שה דברים כל זבח נזבח הוא )בגמרא זבחים דף ט׳ו ע״ב(‪.‬‬
‫א( ל שם זבח דהיינו ל שם אותו הקרבן עצמו לאסוקי כשחטו ל ש ם‬
‫קרבן אחר‪.‬‬
‫ב( לשם זובח דהיינו ל שם המביא אותו לאפוקיב שחטו קרבן ראובן ל שם שטעח‪.‬‬
‫ג( לשם השם ברוך הוא ר״ל לכבודו יתברך‪ .‬לאפוקי בשחטו ל שם חולין‪.‬‬
‫ד( לשם אישים לאפוקי שחושב אז לצלות האימורים במזבח ולא לשורפן לגמרי‬
‫)עיין ערוך ערך כ״ב(‪.‬‬
‫ה( ל שם ריח ריל שיחשוב שיעלה ריח שריפתן במזבח‪ ,‬לאפוקי כשחושב אז ל צ לו ת‬
‫האימורין למטה ולהעלן אחר כך למזבח‪.‬‬
‫ו( ל שם ניחוח ריל שיחשוב שעל ירי זה יהיה נחת רוח לפניו יתברך שא מר‬
‫ונעשה רצונו ואם היה קרבן חטאת או אשם צריך שיתכוין כשזבחו שיתכפר‬
‫לו בזה אותו החטא‪ .‬ש מני א עליו אותו הקרבן‪ .‬מיהו כל קרבן ששחטו סתם כ שר‬
‫ובלבד ש ל א יהיה בלבו שום מחשבה הפוסלת )פ״ר ממעשה הקרבנות(‪.‬‬
‫מתי זמן דקרבת כל קרבן‪.‬‬
‫‪ 371‬י( י ש בזה כללות זפרטות‪ .‬כללי ת היינו מה ש שייך בכל הקרבנות בשוה‪,‬‬
‫ופי סו ת היינו מה ש שייך בכל קרבן ו הר ק לפי מה שהוא‪ .‬ונפר ש הכללו ת‬
‫עבודת כל הקרבנות תלוי כר׳ תנאים‪.‬‬

‫‪f‬‬
‫‪127‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫א( ביום‪ .‬ב( בתמיד‪ ,‬היינו קרבן תמיר‪ .‬ג( כפתיחת שער היכל‪ .‬ד( במזבח‬
‫שלם בלי פגם טפח )וסי׳ יתש״ם(‪.‬‬
‫איה מקום הקרבה ^‬
‫‪{72‬־■ ה( גם כזה יש כללות ופרסות‪ ,‬כללות מה ש שייך בכל הקרבנות‪ ,‬ופרטות‬
‫מה ש שייך בכל מין קרבן וקרבן לפי מה שהיא‪ .‬ונתחיל לפר ש הכללות‪.‬‬
‫כל הקרבנות אינן נשחטין ונקרבין רק תוך העזרה‪ .‬ולרמב׳ים )בית הבחירה פ״ו‬
‫הלכה ט׳ו( קיימא לן דמקריבין במקום שהיתה העזרה אף שאין הבית בנוי ואין‬
‫חומה לעזרה‪ .‬וגם אוכלים שם קדשי קדשים אף שאין חומה סביב והנכנס שם‬
‫השתא בטומאה חייב כרת‪ .‬וגם מירושלים מותר לאכול קדשים קלים אף שאין‬
‫שביעית ומעשרות‬ ‫בקדושת א״י לענין‬ ‫וטעם כל זה משום ד רק‬ ‫להם חומה‪.‬‬
‫אמרינן קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא‪ ,‬אבל בקדושת מקדש וירושלים‬
‫אמרינן קרושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא וכן כתב תום׳ )בזבחים ם״א אי(‬
‫אבל לראכ׳ד שם נתגלה לו בסוד ד׳ ליריאיו דאפילו נימא בשאר א״י קדושה‬
‫לעתיד לבוא‪ ,‬לענין תרומות ומעשרות ושביעית על כל פנים‬ ‫ראשונה קידשה‬
‫בקדושות ירושלים ומקדש אמרינן קדושתם לא קידשה לעתיד לבוא‪ .‬ונפקא מיניה‬
‫ליכנס בה בזמן הזה שכולנו טמאי מתים לרטבים חייב ולראכ״ד פטור מכרת‬
‫מיהא פלוגתייהו רק בקרקע הקדושה‪ ,‬אבל מטלטלין של בית המקדש לכולי‬
‫עלמא משנחרב הבית נעשו חולין מדכתיב ובאו בח פריצים וחללוה‪) ,‬עבורה זרה‬
‫דף נ״ב ע״ב(‪.‬‬
‫ב פ ר טו ת י ש חילוק במקום השחיטח בין קדשי קדשים לקד שים קלים‪.‬‬
‫היינו דקדשי קדשים שחיטתן וקבול דמן בצפון המזבח‪ ,‬והיינו כל הרוחב‬
‫שמכותל צפוני של עזרה עד כיתל צפוני של המזבח שהוא ש ש ם אמה ומחצה‬
‫וכנגד הרוחב הזה כל אורך העזרה שמכותל מזרחה של עזרה עד כותל האולם‬
‫שהם ששה ושבעה אמה כל מקום המרובע הזה נקרא צפון‪) .‬רמבים פה מבחירה(‬
‫מיהו בדיעבד אפילו בשחט בראש המזבח נטי נקרא )פיג מפסולי המקדש(‪.‬‬
‫ומדאורייתא אפילו לכתחילה מותר לשחוט שם ; רק החכמים אסרו כן דשמא‬
‫תטיל גללי שם‪) .‬תוספות זבחים דף נ״ח אי(‪.‬‬
‫דהיינו בכל אורך העזרה‬ ‫ו ק ד שי ם ק לי ם שחיטתן וקבול דמן בכל מקום בעזרה‬
‫על רוחב מצפון לדרום‬ ‫שהי׳ ארכה ממזרח למערב קפ״ז אמה‬
‫מותר לשחטן‪ .‬ובדיעבד‬ ‫קל״ה אמה )רמכ״ם פ״ה מבחירה‪ (.‬ואפי׳ אחורי ההיכל‬
‫קרבנות(‪.‬‬ ‫אפיי בשחטן תוך ההיכל כשרים )רמב׳׳ם ם• ה ממעשה‬
‫ה ל ש כו ת הבנייות בקודש ופתוחות לכל וכ״ש החלונות שבחומה ג ד ל כמין‬
‫ארגז שבגוף החומה מבחוץ( ועובי ראש החומה אם היי גגותיהן שוה‬
‫לקרקע העזרה תוכן חול‪ ,‬אבל גגותיהן כשרץ ל שחיטת קדשים קלים ולאכילת‬
‫קדשי קדשים‪ ,‬אכל כשאין גגותיהן שוה לקרקע העזרה‪ .‬גם הגגות פסולין לזה‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪128‬‬

‫ולזה‪ ,‬דנגין ועליות לא נתקדשו‪ .‬והלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקוד ש תו כן‬
‫קוד ש לאכילת קדשי קדשים ואסור לישב שם )יומא כ״ה א׳(‪ .‬ולא ל ש חי ט ת‬
‫קדשים קלים‪ ,‬אבל גגותיהן ואפי׳ גג ההיכל הוא חול לכל דבר לקודש ולחול מה‬
‫שבתוך חללה נגד החיל חול‪) .‬יומא כ״ח א׳ והרמכ׳־פ פ״ה פ׳׳ו מבחירה וכ׳ט ש ם‪(.‬‬

‫היאך היתד‪ .‬כל העבודה ועבודה ♦‬

‫‪ 0 373‬היינו סמיכד‪ ,.‬שחיטה‪ ,‬טיבה וזריקה‪ ,‬שחיטה‪ ,‬הקטרת הבי^ר‪ ,‬ע״ג ה טזכ ח‪,‬‬
‫הקרבד‪ .‬למזבח‪ ,‬צליקה קמיצה במנחה‪ ,‬םדר הקטרה בכל יום ♦ כ פי טו ת‬
‫סטיכד‪ ,.‬כל הקרבגות שטעונות סמיכה אם הי׳ קרבן קדשי קדשים מעמיד הקדכן‬
‫ואם הי' קדשים קלים מעמידו כ כ ל‬ ‫בצפון המזבח ראשו למזבח ופניו למערב‪,‬‬
‫מקום בעזרה‪ ,‬רק שיחי' פני הבהמה למערב והסומך בין בק״ק ובין ז״ל ב״ק קל‪^^.‬‬
‫ע לין‬ ‫וסוטכין‬ ‫ב׳ קרני הקרבן‬ ‫ידיו בין‬ ‫עומד במזרח ופניו למערב ומניח ב־‬
‫לפי הקדבן‬ ‫להקדוש ברוך הוא והכל‬ ‫בכל כהו ומתודה או אומר דברו שבח‬
‫שמקריב )עיין לעיל‪(.‬‬

‫שחיטה כל קרבן קודם שי שחטו קושר כל יד שלו עם רגל של אהדיו ) ת מי ד‬

‫פיד סי׳ ב׳( )ולרמב״ם לא הי׳ כופתין התמיד כלל(‪ .‬ואח׳כ טכניסין דאן«‬
‫הבהמד‪ .‬תחת אחד מהטבעות המיוחד לאותו המשמר שבאותו שבוע והשוחט שו ח ט‬
‫בסכין כלי שרת ומתכוין ושוחט ב׳ הסימנים והורידן ומיד מגיף הסכין ל מעלה‬
‫לאחר שחיטה כדי שלא יטפטף דם שעל הסכין לתוך המזרק׳ עיין ר שיי זבחים‬
‫דף כ״ה ב׳ והמוליך קיימא לן הולכה שלא ברגל לא שטה הולכה וכל קרבן‬
‫שלא הוליך דמו בהלוך ממש בין ששחט קרוב למזבח או רחוק ממני׳ ועמד‬
‫במקום שקיבל הדם לזרקו פסול‪ ,‬והזריקה כבר ביארנו לעיל האיך הוא הזדיקה‬
‫בכל קרבן וקרבן‪.‬‬

‫אשד‬ ‫הקטרת הבשר ע״ ג המזבח כי י ש חילוק בזה בין עולה ל שאר קדשים‬
‫מקטירין רק האימורין במזבח מה שאין כן עולה כלה כליל‪ .‬כל‬
‫דברי הקרב למזבח בין נתח* עולה אימורי שאר הקרבנות או מנחה צריך שיחי״‬
‫‪<,‬‬ ‫כזית דקיי״ל אין הקטרה פחות טכזית‪) .‬רסב״ם פי״א מפסולי המוקדשים הט׳ו(‪ .‬כ ל‬
‫דבר הקרוב למזבח צריך שמלחו תחלהופה כטולח כשר לצלי‪.‬‬

‫‪ 0 374‬ס ד ר ה מ לי ק ה‪ .‬כחטאת העוף הכהן עוטר למטר‪ .‬ברצפה אצל קרן דדו מית‬
‫מערבית של מזבח ובעולת העוף הכהן עולה בכבש ופונה לסובב ובא לו ל ק ^‬
‫דרומית מזרחית ובין בחטאת או בעולה מושיב הכהן שם במקומו העיף על אחורי כף‬
‫ידו השמאלית ופני העוף נגד גב ידו וערפו לצד מערב והכהן אוחז ב׳ רגלי העוף כין‬
‫ב* אצבעותיו זרת וקמיצה של יד שמאלי ובותגפ העוף אוחז בין אטה לאצבע ומותח‬
‫כידו הימנית עור הגרון עס כ׳ הסיס‪:‬ים על צר פנימי ש ^ א צנ ע ואט ז‪ ,‬ואוחז העור‬
‫‪129‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫ההוא נין אצבע לגודל ואח״כ קוצץ בצסתיו של יד ימנית את חוט השדרה של העוף‬
‫מטול ערפו ומנתק שם חוליות המסרקות זו מזו אבל אינו טגתק עדי רוב הנ שד‬
‫שמקיף הצואר ואח״כ מנתק נעולה הושט והקנה או רוב של כל אחד ואחד‪,.‬‬
‫ובחטאת רק סימן א׳ או רובו ובעשה איפכא שניהם פסולים ואח״ב מחתך בצסרני‬
‫כעולה את הבשר שמקיף המפרקת ומבדיל הראש מהגוף אבל בחטאת אינו מבדילו‬
‫מדנשאר מחובר בסי׳ ה״א שאינו מנתקו ונדל עיל‪.‬‬
‫ח( פדר ק מי צ ה במנחה כך הוא לאחר שהגי ש הכלי שרת שבו המנחה בימינו‬
‫בקרן דרומית מערבית של מזבח מסלק כל הלבונה שבמנחה לצדדי הכלי‬
‫ואוחז הכלי שנו'ה מנ חה כיד שמאל‪ ,‬וכופף אצבעות יד ימינו באופן שי שאר רוח‬
‫בין האצבעות שכפף לפס ידו ומכנים צדדי פס ידו בהסולת במקום ששמנה מ־ובה‬
‫ועי״ז הקמח נדחף ונכנס לתוך הרוח שבין האצבעות הכפופים לפס ידו ואח״ב מוציא‬
‫ידו כך מהסולת ומוחק באגודל א ת הסולת שבולט ויוצא מאצבעות הכפופים מצד‬
‫זה‪ .‬ובאצבע הקטנה חוזר ומוחק ג״כ הסולת שמצד האחר כדי שלא יהי׳ בהקמיצה‬
‫יותר מטה שנכנס תחת ד׳ האצבעות הכפופים האמצעים ואח״כ נותן הקומץ לכלי‬
‫שרת והלבונה עליו כמו שביארנו לעי״ל‪ .‬ומלחו ומעלהו ומקטירו ע״ג המזבח‪) ,‬רטב״ם‬
‫ם׳ י׳ג ממעשה קרבנות הי»ג( וכן ראיתי בוואטיקאן לרומי בכתב גריכיש‪.‬‬
‫‪ 375‬ט( סדר ה ק טו ר ת בכל יום בבוקר ובערב מי שזכה כפיים בהקטורת נוטל כלי‬
‫שרת זהב הנקרא בזך מלא קטורת במשקל נ׳ דינרין) הו א י״ב לויטי וחצי(‬
‫ונותן על הבזך כיסוי ונותן על הבזך עם הכיסוי מתוך כלי שרת של זהב שנקרא‬
‫כף ומכסה גם הכף עם חתיכות בגד ואוחז הכף בידו‪ ,‬וטי שזכה במחתה נ ט ל‬
‫מחתת כסף מחזקת ד‪ ,‬קבים ועולה עטם לחמזבח והולך למקום מערכה שניה של‬
‫קטורת ומסנין כה עם המחתה א ת הגחלים הילך והילך וחותה ונוטל משם מלא מחתה‬
‫מגחלים הפנימיות שנ ת א כ לו ונתגערו יפה של א יהי׳ בהן אודיו כע שונין ויורד עם‬
‫מחתה המלאה מהמזבח ומערה הגחלים למחתה זהב שמחזקת ג׳ קבין ונתפזרו כקב‬
‫גחלים וטככדין לאמת המים שבעזרה ובשבת כופה עליהן פסכתר אח״ב זה שעם‬
‫הקטורת וזה שעם המחתה נכנסין להיכל זה שבידו המחתה מערה הגחלים דרך‬
‫צבור על גג מזבח הפנימי ומדדדן בשולי המחתה וזה שבידו כף הקטורת נוטל‬
‫הבזך מתוך הכף ונתנו לנ על המחתה שעומד בצדו‪ .‬ובעל המחתה מערה הקטורת‬
‫מהבזך וגם מה שנתפזר מהקטורת בהדרך מהבזך לכף מערה הכל לתוך חפני‬
‫המקטיר ומזהירן להמקטיר שלא יתחיל לפזר הקטורת על הגחלים מלפניו למרחוק‬
‫בדי של א יכוה זרועו‪ ,‬מעתר החם העולה מהקטורת ואה״כ משתחוה בעל המחתה‬
‫ויוצא‪ .‬והממונה שעומד מחוץ להיכל קורא בקול רם הקטר ואז כל הכהנים שהיו שם‬
‫מתרחקים ופורשין א״ע מהרווח שבין אולם למזבח ב שעת הקטדה דהיכל‪ ,‬ואח״כ‬
‫המקטיר מפזר הקטורת על הגחלים בנחת כמרקד סולת ומתחיל לפזר הקטורת בידו‬
‫טלהלאה לפניו והולך וטקדיב ידו עד לפניו וממתין עד שיתמלא הבית כלו עשן‬
‫וטשתחוה ויוצא‪) .‬רמב״ם ם״ג טתטידין יומא דף מיג נ ׳ ודף נ״ב ב׳‪ .‬וכן דאיתי‬
‫כואטיקאן לדוטי בכתב גדיכיש(‪.‬‬
‫יי^' י( סדר השיר ש שדרו הלוים על הדוכן כשעה שנסכו נסכי קדבנות צבוד‬
‫בזה קיצר רבינו הרמב״ס ז״ל )פ״ו מתמידץ(‪ .‬ואנחנו בכוחינו החלש חתרנו‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫‪la o‬‬

‫‪:‬‬ ‫כהולדה הדרה כעיקרי הכתים וזאה אשר סצאנו כס״ר ‪ :‬א׳ כיום הראשון ב ש בו ע‬
‫שררו הלוים כשעה שנסכו נסכי תמיד של שחר וגסבי תמיד הערכים ל ד ‪p H ii‬‬
‫ומלואה וגומר)מזמור ק״ר(‪ .‬כיום כ׳ כשבוע שררו כשעה הנ׳ל גדול ד ומהלל מ או ד‬
‫וגו׳ )מזמור מ״ח(‪ .‬כיום ג׳ אלקים נצכ כעדת אל וגו׳ )מזמור ס״כ(‪ .‬כיום ד א ל *;‬
‫נקמות ד׳ וגו )מזמוי צ׳ד(‪ ,‬כ*ום ה׳ הרנינו לאלקים עוזנו וגומ׳ )מזמור ס״א(‪ .‬כיו ם‪,‬‬
‫ו׳ ד' מלך גאות לבש וגו׳)מזמור צ׳׳ג(‪ .‬וכן שררו ככל יום כ שעת נסוך נ סגי ת טי ד ״‬
‫הערבים אותו שיר ששררו באותו היום כנסכי תמיד השחר‪ .‬אמנם ב ש ב ת ש ר רו לי;‬
‫בנסכי תמיד השחר מזמור שיר ליום ה שבת)מזמור צ״ב(‪ .‬ובנסכי מוסף ה ש ב ת‬
‫שררו בבל שבת ושבת חלק א׳ מ שיות האזינו דהיינו שחלקו ש^רת האזינו לו״ ‪f‬‬
‫חלקים ומי׳)הזיו לך( דב שבת רא שונה שררו האזינו וגו‪ /‬עד זכור וגו‪ /‬ו ב ש ב ת‬
‫שניה שררו זכור וגו׳‪ .‬עד ירכיבהו וגו‘ ‪ .‬בשבת שלי שי ת ירכיבהו וגו‪ /‬עד וי ר א ‪C‬‬
‫וגומר‪ .‬בשבת הרביעית וירא ד׳ וגומר‪ ,‬עד לולא וגומר‪ .‬בשבת חמישי לולי וגו‪• /‬‬
‫עד כי ידין וגומר‪ .‬בשבת הששי כי ידין וגומר עד סוף השורה‪) .‬ועיין תום‘ ר״ח ‪,‬‬
‫— כר״ח אמרו בנסכי מוסף שי ר׳‬ ‫דף ל״א אי‪ (.‬ורמב״ם ובטור או״ח עיי״ש הגירסא‪.‬‬
‫מיוחד כדמויח )בסוכה דף נ*ד ע״ב(‪ .‬ולא נזכר בש״ס איזה הי׳ כי נשכח כ עונינו‪.‬‬
‫ב ר א ש ה שנ ה אמרו בנסכי תמיד השחר ה שיר של אותו יום שבשבוע ש חל בו‬
‫ר״ה ובנסכי מוסח ר״ה אמרו הרנינו לאלקים עוזינו )מזמור כ״א(‪ .‬וכשחל ר־ה כיי ס‬
‫ה׳ ש שירת הים הוא מזמור ס״א אז אם העדים שראו הלבנה החדשה באו קו ד ס ׳‬
‫נסוך תמיד השחר אומיים בנסכי תמיר השחר בהמזטור ם׳א מן הסירותי מ ס כ ל‬
‫שכמו וגו‪ ,.‬עד סוף המזמור‪ ,‬ובנסכי המוסף מתחלת המזמור הרנינו וגו׳ עד ה סי רו תי‪- .‬‬
‫ואם לא באו עדים הנ״ל עד אחר נסכי תמיד השחר אז כוסלין במוסף כל הטזפור‬
‫כמו שאמרוהו בשחר אמנם בנסכי תמיר של בין הערבים של ר׳ה אמרו תמיד ה בו‬
‫לד׳ בני אלים וגומר )מזמור כ״ט(‪ .‬כן הוא )בר״ה ד׳ ע״ב(‪ .‬ובמס׳ ספרים ס׳ י״ש ־‬
‫הלכה ב׳ אמרו דבריה אמרו כל העמים תקעו כף וגומר )מזמור מ‪-‬ז(‪ .‬וליכא ל טי טר‬
‫דבכהכ״ג מיירי ליתא דהרי ברש׳י )דיה ד יד סע״ב( משמע שאותו ההלכה שב טס׳‬
‫סופרים בשיד של ביהמ״ק מיידי וכ״כ נמי תום׳ )סוכה דף מ״ז א‘ ד״ה שיר<‪.‬‬
‫ביו ם כ פו ר לא טצינז במוסף שלו שיר מיוחד בשיס אבל )כטס' סופרים פי״®‬
‫ה״ב( אמרו‪ ,‬שאמרו ברכי נפ שי וגומר‪) ,‬מזמור ק״ל(‪ .‬משום דלא אשכחין כשום שי ד‬
‫שיהי׳ מבי מזמורים ובתמיד של בין הערבים אמרו ממעמקים קראתיך‪ .‬ב ס כ ו ו ‪/‬‬
‫כמוסף יום הראשון ג״ב לא הודיענו רכינו ז״ל בש׳ס השיר המיוחד לו אכל כטס׳‬
‫סופרים ) שם( אמרו שאמר נודע ביהודה וגומר )מזמור עיו(‪ ,‬אבל כמוסף ׳יטי ^‬
‫חוה״ט של סכות הודיעינו בש״ס שיר של הן )בסוכה נ־ה א׳( שביום א׳ דחוהט״ס‬
‫אפרו הכו לד׳ בני אלים וגו׳ )מזמור כ‪,‬ט(‪ .‬ביום ב׳ דחוהט״ט אמרי אל אל קי ס ד׳‬
‫דבר וגומר‪) .‬מזמור נ*(‪ .‬כיום ג׳ דחוה״מס במזמור צ״ד מן מי יקום לי עם טר עי ס‬
‫ער סוף המזמור‪ .‬ביום ד׳ במזמור הגיל אל נקמות ד׳ וגומר‪ ,‬עד טי יקום‪ .‬כיו ס‬
‫ה' דחול המועד סכות הרנינו לאלקים עוזנו )מזמור פ״א(‪ .‬ביום ו׳ דחול ה מועד‬
‫סכות אלקים נצב בערת אל )מזמור פיב(‪ .‬ואם חל שבת באהד מהם ש ה שי ר‬
‫של מוסף שבת דוחה השיר מוסף של אותו היום אז אמרו שיר של מוסף אותו יו ס‬
‫למחר ושיר של מחר אומרים ביום שלמחרת מחרתו וכן ואילך עד לכסוף גדחח‬
‫((״‬
‫‪131‬‬ ‫משמרת כהונה‬
‫השמינית )מזמור ו'( כן ת א‬ ‫שיר ש^ יום ו‪ /‬במוסף שמיני עצרת אמרו ^מנצח‬
‫במס׳ סופרים פסוק יי׳ט הלכה ב'‪ .‬וב' רש״י בר׳ה דףפ״ב דבימיר ביהמ״ק מיירי וכ״ב תום׳‬
‫סוכה ט״ז א׳ דכן טיממע נמי בירוימלמי‪ .‬בחנוכה אמרו ארוממך ד' )מזמור ל(‪ .‬ואותו‬
‫שיר אמרו נמי כימהביאו בבורים )בכורים פ״ג מ״ד(‪ .‬בסורים אמרו שגיון לדוד )מזמור‬
‫‪ A‬ובכדי לפרסם חנוכה ופורים אמרו בתמיד הימחר שירים הללו ונדחה שיר המיוהד‬
‫מאותו יום ביום א׳ של פ ס ח הללו עבדי ד' )מזמור קי׳ג ■(‪ ,‬וי״א אלקים אל דמי לך)מזמור‬
‫פ״ג(‪ ,‬וכל ימי חוהמ״ס אמרו יהי כבוד ד' לעולם וגו‪) /‬טזמוד ק״ד(‪ .‬וברוך שם בבודו‬
‫לעולם וגו' סוף מזמור ע״ב‪ .‬ומימ״ב במס'‪ :‬סופרים שאחר שאמרו ברוך שם כבודו לעולם‬
‫רשאים העם לישב היינו בביהכ״ג אחר התפלה ימכנגד תמידין תקנין שירים הללו‬
‫)בבברכות כ״ו ע״ב( שהרי אין ישיבה' בעזרה אלא למלכות בית דוד לבד )יומא כ׳׳ה א'(‪.‬‬
‫בשבועות אמרו הבו לד' בני אלים )מזמור כ״ט(‪ .‬כ״ז במס'סופרים פ״ט‪.‬‬
‫‪78‬ר‪ -‬יא( כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם בלם בשהן נסטרין ויוצאין‬
‫אין מחזירין פניהם והולכין אלא היוצאים מההיכל או מהעזרה הלכו אחורנית‬
‫לאט לאט ובנחת ופני' להיכל עד שיצאו מהעזרה )רמב״ם פ״ז מבחירה ה״ד(‪.‬‬
‫‪ 379‬יב( למה היתד! תכליתה כל העבודה ועבודה ר״ל באיזה מקום בתורו*! נצטוינו כן כל‬
‫הדינים האלה או מאיזה טעם גזרו חכמים בהם שיש דברים לעשותן או לבלי‬
‫לעשותן הוא הדבר אשר יבואר לנו כאשר נכנס לפני ולפנים בס' זה ואנו אין לנו כל‬
‫מטחוי העתקתינו זאת רק כדי למסור לכ״א מפתחות כאוצר בית ד' ולהרגיל גם הבלתי‬
‫מורגל בעבודת הקודש ובנימוסי משרתי המלך יתברך שמו בהיכלו כבוד אומר כלו ולכן‬
‫לא יאות לנו להאריך בענייני הטעמים של כל העבודה ועבודה‪ ,‬ועתה אחי יונק שדי אמי‬
‫היא תורה הקדושה אחר שקיית וימנית ושלימת יפה כל הדברים הללו אמור לחכמה‬
‫אחותי הוא והחכמה תעוז לחכם עלה והצלח ויהי' מימרא ד' בסעדך תומך אשורך ומצעדיך‬
‫ואז תחזינה עיניך מישרים מכל מלאכת התבנית הנפלא הזאת והאותות והמופתים אימר‬
‫לקטתי בעמל ובכעס אלה מפה ואלה מפה מכל גדולי הדור אנ שי השם ואני תפלה לאל‬
‫חיי שיחייני ויקרבני ויזכני כאימר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו במהרה בימינו אמן‪.‬‬

‫סימן ח ובו סעיף א‪.‬‬

‫‪ 380‬א( הג ם שכתבתי למעלה ובוררתי היטב מגודל החיוב לעסוק בדיני ובמדות בנין‬
‫הבית מש״ס ומראשונים ואחרונים אבל עיקר תכלית המצור! הזאת לא כתבתי על‬
‫אשר אם נודע לנו היינו יהיגים בה יומם ולילה ולא הי׳ מסיחין דעתנו מזה אפילו רגע אחת‬
‫מגודל עיקר תכליתה אימר נסתר בה אימר הראשונים לא פירשו באר היטב כי אם הזוה״ק‬
‫אשר דבריו לא ניתן ליכתוב בפירוש כי אם בהצנע ולחכימין כמאמר חז״ל וד׳יהב חכמה‬
‫לחכימין ואנו אין לנו לעשות בזה כי אם להראות המקומות בזוהר אשר משם תוכל לעלות‬
‫הדבר על מכונו כאשר אור! נפ ש הטהורה‪ .‬ר א שי ת תקח בידך היטב הכללים אשר אברר‬
‫ע״ז‪ ,‬דהיינו בלל ראשון הוא עיין היטב מאמר שלמה המלך ע׳׳ה והחכם עיניו בראשו כי‬
‫גם הכסילים עיניהם לא במקום אחר היא‪ .‬ועיין בזוה״ק)שמות כ׳׳ג ע״א על פסוק והמשכילים‬
‫יזהירו( ושם )שמות א' ע״א על פסוק זה( וגם שמות כ״ב ע״א בזוהיק בטחו בד' עדי עד‪,‬‬
‫וגם שם דף פ״ז ע׳׳א גם שם קס״ו ע״ב מאמר ימים ידברו גם במדבר קכ“ז ע״ב בד״ה אמר‬
‫ד‬
 ‫משמרת כהונה‬ ‫־'י'י‬
‫אנ‪-‬י־הם נם )דברים רצ׳ר ע״ס‪ .‬על©׳ וגתת לעבדך וכר מום תחדק בידך כל ועגלים האלה‬
‫אז ת ע ק בנחת היטב בהקדמה ^ מודד ובראשית ק א׳ עיא עד י״ד ע״ב( עם ארבעה‬
‫עשר םקוד*ו משם וגם מתחלת בראשית מ״ו ע־א והמשכילים גם ע־ב שם ג־כ והמשכילים‬
‫ותעיץ שם בראשית כ*ה על לא יסור שבט ובו'‪) ,‬בראשית ליה עיא(‪ .‬תעבור דרך שבע‬
‫היכלי׳ עם שבעה מדורי׳ עם חמשה היכלי׳ משם ותעיין)במדבר קכ׳ר ע״ב(‪ .‬הזה דעתידין‬
‫ישראל ושם רי״ב ע״א אראנו וכו׳‪) .‬שמות ל׳ב ע־א( על כי אז אהפוך וכו‪ .‬ואז תעיין‬ ‫‪.1‬‬
‫ושטות קם*ח עיא תליב שם( על שפת אמת וכו'‪ ,‬ועתה תבוא אל שמות ר״כ ע א ותמנה‬
‫לך ח' ©קודי זדיגו א' מאמר ר' חייא‪ ,‬ב' ר' יוסי‪ ,‬ג׳ ר' שמעון‪ ,‬ד זוהר‪ ,‬ה׳ ר אבא‪ ,‬ו ר‬
‫חוקי' ‪ '1‬ר' ייסא‪ .‬ותעבוד דדך שםמעשה הממוכן בגדי כהונת עמידת המשכן ותעבור הששי‬
‫דרג ץ ותבא עד רצרח ע״א״ ותעבוד עוד ש שה היכלץ רדאשונים ותבא להיכל קרמאי רכ״ה‬
‫תעיין בנחת ובדקדוק גדול יותר מן דדאשוגים ותעבור היכל תנינא היכלתליתאה‬
‫היכל ר ב^ א ה היכל חמישאה ותבא להיכל שתיתאה דגיו ע״א‪ .‬ותעיין היטב היטב מאור מאוד‬
‫מי י ד ח עיא‪ .‬ותדקדק על כל אות ואות נקודה ונקודה ודוק היטב ותשכח ואז אם לבך‬
‫אטד לך ^ ג ל ת ה ב ‪ T‬ך תדע שהיא היא המדה ואם תשיג זאת שהיא היא המרה תקח‬
‫אז מאמר ר אבא ט ^ ד י ה׳ הנ״ל ומאמר ר׳ שמעץ טפקורי ג׳ הנ׳ל‪ ,‬וחזור לראש בראשית‬
‫^‪ 1‬ע״ב‪ ,‬ת ^ ו מכוון אות באות מסקודי דף רניח עיא והיא היא המרה הנכונה והבחינה‬
‫אם תכוץ קך כל חדכריס האלה מן שטות רניח עם בראשית מ׳א וכ׳ז צריף אתה‬
‫י‬ ‫אכ ג דח ו‬ ‫‪-‬־‬

‫* ־ י * ״ ’ ת‪ .‬א' ״״< ׳*אטי י י י ״ו ל ך ע*ה קם־ו קל־ט ט• טץ‪ ,‬ורגל‬

‫חד> ואז ת תחזק ותצעק כי תבץ מה שאמד דחטע׳ה קמיו ק ל י ז ^ ^ ‪ 1‬י י י י « י » ב ו ע ה‬
‫^ ® ‪ $ « ₪‬כ ו מ‪ 13‬ק ^ ^ ‪0‬‬ ‫א ש ד‪.‬י ד כייח חגיחוחואנו‬ ‫שאץ לשכוח‬
‫‪ -‬ו ז ה ף‪.‬׳‬ ‫נצטנח המשוחח ליגחד‬
‫‪°‬‬ ‫שנה תתת י ד והיא אשד קבלתי בכתב מ מ ד היב המקובל מור׳ ‪»4‬דריי ‪L‬‬
‫^ ^ הם דל הנקרא‬ ‫ר* אברחם ^ ב ל חאח נאמן מבית ותעלה בווארשא‪P .‬‬
‫י צאתי זאת בין הכתבים‬ ‫^ ח ת ‪ »'T‬וב©רט שראיתי שי ש בזח עיקר התכלית‬
‫ן גודל הטצוה הזאת לעסוק‬ ‫__‬ ‫בענייני תמקדש ע״ב כתבתי‬
‫תמה א שי הפירוש מכוסה מעט‬ ‫מיגן בי ‪ p‬נצמא מלות‬
‫״ ע ^ « ד א אחד‪.‬ע שר אנ ל הסירי* ק ע ש״‪’ ! , ,‬״'יי׳® י ה מו עשת• ע שי ודא‬
‫^ ף ת בת ע שי אין לנו שום‬ ‫ל על‬ ‫^‬ ‫^ ^‬
‫ע׳־כ דוק‬ ‫ות מחשבות כלב‬ ‫ז‬ ‫^‬
‫ש ועצת ד חא תקים‪ .‬וד׳‬ ‫>‬ ‫‪. .‬‬

‫‪•-‘<m‬‬ ‫‪.‬ו‬
‫לוח ומראה ציוניים כל המקומות המהרדעזים‬
‫אשר בירושלים‪.‬‬
‫כאשר היתה על תלה בנויה‬
‫עם‬
‫בית המקרש ראשון והשני עם כלי שרת‪.‬‬
‫וכל זה אשר אספתי בעמרים ליקוטי בתר ליקוטי בדברי חז״ל ובדברי‬
‫המפרשים ראשונים ואחרונים דל‪ ,‬ובפרט מחוסן אוצי בוראטיקאן לרומי‬
‫אשר שם נמצא עוד הפלאן מן יוסף בן גוריון הכהן מעשי ידיו והצעתי‬
‫לפניכם על הלוח תבנית עיר הקודש ירושלים עם כל ציורי בניני המקדש‬
‫אחד על אופנו כנכון‪ .‬והוא מהפאט<זגראף של גודל עכודתי ממשך‬
‫זמן רב ונסעתי לעיר רוים למען לראות בעיני המאנוסקריפטין משם ועשיתי‬
‫הכל כשרי אמת ותמונה בולטות בפועל לא משוח בששר או תמונה‬
‫מעשה צבע רק כמו חי יעמוד לפנינו אשר נעשה על צד היותר טוב ומועיל‬
‫בבנינו כאשר ראיהו נבונים והללוהו חכמים ונמלים ואשרוהו וכאשר כן‬
‫הנאונים העימדים בספר שלי על החתומים והסכימו עלי אשר על זה עדע‬
‫על נכון כל הענינם הנכללים בו כפי התלמוד והפוסקים ראשונים ואחרונים‬
‫כאשר ארדה נפש הטהורה‪.‬‬
‫ובקרב הימים אתאר לפניכם בעיר מלוכה וויען את פעולתי במראה‬
‫ולא בחירות הבית בתבנותו ובמתכונתו ונבואה חדריו ואולמיו ונראה‬
‫עין בעין מעלות הר בית ד העזרות והלשכות האולם וההיכל קודש‬
‫הקדשים הכיור וכנו מזבח העולה ומזבח הקטירת הכל על מכונו כנמצא‬
‫כשיס ופוסקים ראשונים ואחרונים ובשאר ספרי קורות תבל ובפרט‬
‫מכתבי הנמצאים באוצר הוואטיקאן לרומי מארבעה פעמים אשר הייתי‬
‫שם תקותי חזקה ותוחלתי תאמצני כי כל איש מאחינו בני ישראל אשר‬
‫אהבתו לצור מחצבתו ולאום גזעו לא עימם מקרב לבו ובית קדשנו תפארת‬
‫עם אלקי אברהם עומד לזכרון לפניו ירוץ אורח בשמחת נפשו לראות‬
‫את המחזה היקרה הנהדרה ברגשי קודש ובהדרת יופי ויאמר אשרי עין‬
‫ראתה כל אלה‪.‬‬
‫ומוציאי בתבי עתים יאמרו ״איה מקום כבודד‪.‬‬
‫^‬ ‫מאת‬
‫יהושע יוסף בהמנוח יעקב מנחם ז״ל מפשפחת כלבו‪.‬‬
‫תבנית ■ירושליכ^עיר המודש כא שר‬
‫‪ .1‬שלש חומות הטקיפות םניב ירושלים עם שנים עשר שערים‪ .2 —.‬צודות דוד מ»ד דרום עם כל גופו דןן‬
‫ממורט עם אש היוצא מפיו ומראשי אצבעותיו להגן בעד האויב לעת הצירך‪ .3 —.‬כן הוא צורת אכרחג‬
‫‪ . 4‬מרום העיר ירושלים‪.‬‬
‫‪ .5‬מישור הר ציון עם כנין‬
‫מפואר עם הדגלים עם‬
‫כסא שלמה אשר הכין‬
‫למשפט ראשון למלכותו‬
‫משתי נשים יולדות הידועים‪.‬‬
‫‪ .6‬מגדל דוד‪.‬‬
‫‪ .7‬מגדל ציון‪.‬‬
‫^ בית יער הלבנון עם‬
‫בית המשפט עם גן‬
‫המלך הנקרא פרדס שלטה‪.‬‬
‫‪ .9‬ארמון הנשים עם בית‬
‫המילוא של בת פרעה‪.‬‬
‫‪ .10‬ארמון המלכה בחיה‬
‫בת פרעה‪.‬‬
‫‪ . 11‬גן המלכהעל הארמון‪.‬‬
‫‪ . 12‬חצדות הבנויות על‬
‫גבי סלעים ותחתיהם‬
‫חלל מפני קבר התהום‪—.‬‬
‫‪ . 13‬גשר לשער המים‪—.‬‬
‫‪ .14‬גשר לרחוב העסקים‪.‬‬
‫‪ .15‬ארמון המלך הורדום‪.‬‬
‫‪ .16‬מגדל אנטיוכס‪— .‬‬
‫‪ . 17‬בית נציבי הרומים‬
‫)‪.(Konsulat‬‬
‫‪ .18‬מגדלאנטונינום מרקום‪.‬‬
‫‪ .19‬גשר למגדל אנטונינום‬
‫מרקום‪ .20 — .‬גשר פרה‬
‫אדומה להר הזיתים עם‬
‫כפק על גבי כפין וכיפה‬
‫כנגד האוטם‪ .21 — .‬הר‬
‫המוריה וחומה נשגבה‬
‫'המקיפה אוחו סביב‪— .‬‬
‫‪ . 22‬גשר עזאזל למדבר‬
‫ירואל‪ . 23 — .‬גשר של‬
‫עצי אלמוגים מבית המלך‬
‫לבית המקדש‪.‬‬
‫‪ .24‬לשכה אשר בה בא‬
‫המלך על הר המוריד‪..‬‬
‫‪ .25‬שלשה מבצרים קטנים‬
‫למשמרת המקדש עם‬ ‫ס‬
‫צנורות המים אשר תחתם‬
‫לארץ לדחות ולטהר את כל דמי הזבהים‪ .26 —.‬חומת ר‪ %‬הבית עם ד אולמים עם ח^טד•‬
‫עם כל הלשכות אשר היו שם ♦— ‪ .27‬שער שושן עם ציור העיר שישן מזהב טהור לזבד כויש סלך‬
‫‪ .28‬שני שערי חולדר‪ .‬מכסף מזוקק‪ .29 —.‬שער קפוניוח מבדולח ירוק‪ .30 —.‬המקומות שהכמיס וד‪,‬לן* ‪0‬‬
 ‫^תה על תלה בנויה ובית המקדיט ראיטון ויטני‪.‬‬
‫‪! .31‬אולם הפנימי סטיו לפנים ״ מסטיו לשנת הזקניש ולהניח יה^ולבין בסוכת‪ .32 — .‬מנורות בחצד‬ ‫‪ y‬םנהושת‬
‫בעזרת נשיש לשמחת בית השואבה‪ .33 — .‬לשכות בית הבירה‪ .34 — .‬לשכות סנהדרי קטנה ראשונה‪— .‬‬ ‫גמוי צפון‪.‬‬
‫‪ .35‬בית הכנסת אשר העם‬
‫קורין גו ק״ש שהרית‪.‬‬
‫‪ .36‬שנים עשר מעלות‬
‫לעזרת נשים‪.‬‬
‫‪ .37‬גזוזטראות של זהב‬
‫בעזרת נשים לשמחות‬
‫בית השואבה‪.‬‬
‫‪ .38‬ארבע לשכות בעזרת‬
‫נשים הנקראים הצירות‬
‫קטורת‪ .39 .‬ישיבת סנהדרי‬
‫שניה בעזרת נשים‪.‬‬
‫‪ . 40‬בימה למלך ישראל‬
‫אשר שטה קורא המלך‬
‫בתורה נגד העם לכל קץ‬
‫שמיטה‪ , 41 .‬חמשה עשר‬
‫מעלות עגולות לעזרת‬
‫ישראל אשר עליהם היו‬
‫שוררים הטיו שיר המעלות‬
‫בשמחת בית השואבה‪.‬‬
‫‪ .42‬לשכות הפרוה עם שלש‬
‫לשכות שהיו •טם עס‬
‫המקוה שהיה על גגה‬
‫לכהן גדול ביום הכפורים‪,‬‬
‫‪ .43‬לשכות בית המוקד‬
‫עם ארבע לשכות‬
‫כקוטניות פתוחות לטרקלין‪,‬‬
‫‪ . 44‬הומת העזרה עם ז׳‬
‫שעדים עם י״ג דלתות‬
‫עם י״ג פרוכתי‪.‬‬
‫‪ .45‬שער נקנור מנחושר‬
‫‪f h v .46‬‬ ‫ממורט‪.‬‬
‫שערים מהומת העזרן‬
‫מצד דרום עם אולמיי‬
‫ועמודיהם‪ .47 .‬החי‬
‫והסורג לפני חומת העזדר‬
‫‪ .48‬עזרת ישדאל‪.‬‬
‫‪ .49‬עזרת כהנים‪.‬‬
‫‪ .50‬בית המטבחים >‬
‫שמונה עמודי ננסי‬
‫‪ .51‬ח׳ שלחנות של שי*‬
‫‪ .52‬מזבח העולה‪.‬‬
‫‪ . 53‬ים ועחושח על ■‬
‫בקר שעשה שלמה‪.‬‬
‫‪ .54‬י״ב מעלות לאולב‬
‫‪ .55‬פתחו של אולם‪.‬‬
‫‪ .58‬אולם הבית וההיכל וקדשי קדשים‪ .57 —.‬נברשת זהב נוצץ שנדבה הילנד‪.‬חסלנה‪ .58 —.‬גג ההיכל וקדשי קדי‬ ‫שיש‬ ‫ם‬
‫עם שסודין על הגג להגן בעד כל כנף הנקרא כליא עורב‪ .59 .‬מעקה סביב לגג האולם עם צורות משונות למנוע העיר‬ ‫‪** Cr.‬יהיה שם‪,‬‬
‫שלא יטנפו את הכית‪ .60 —.‬מקום המערכה על הר הזיתים לשריפת הפרה אשר הכהן צריך לכוון אל ההיכל‪.‬‬ ‫\יםככהמ״מ‪.‬‬
 ‫■•‘ ‪ 'W‬״י'‬

‫הקודש כאשף•י•^ו!ותה על תלה בנויה ובית המקדש ראעון ו^טני‬

‫בסוכת‪ .32 — .‬מנורות בחצד‬
‫ולהניח יהלולבין בכוכו‬
‫״ ;‪...‬י״ יייירים יי^מייח‬ ‫•־‬ ‫‪/‬‬ ‫‪I‬‬
‫תבנית ■ידושלים ‪>1‬עיד‬
‫‪.‬‬
‫‪ T V ' T‬״ דש“אב־ר “ ‪ ,33 -‬לשכות"נ‪1‬ית הבירה‪ .34 1 ,‬לשכות סנד‪.‬דרי קטנר‪ .‬ראשונה‪, - .‬‬ ‫‪ .I‬שלש חומות המקיפות סביב ירושלים עם שנים עשר שערים‪ .2 —.‬צורות דוד מצד דרום עם כל גופו‬
‫‪ .35‬בית הכנסת אשר העם‬ ‫בעזרת נשיב לשמחת בית השואבהי‬ ‫ממורט עם אש היוצא מפיו ומראשי אצבעותיו להגן בעד האויב לעת הצייר‪ .3 —,‬כן הוא צורת אכרחם ‪%‬י י*‪‘1‬‬
‫קורק בו ק״ש שר‪%‬ית‪.‬‬ ‫‪ .4‬מרום העיר ירושלים‪,‬‬
‫‪ .36‬שנים עשר מעלות‬ ‫‪ .5‬מישור הר ציק עם בנין‬
‫לעזרת נשים‪.‬‬ ‫מפואר עם הדגלים עם‬
‫‪ .37‬גזוזטראות של זהב‬ ‫כסא שלמה אשר הכין‬
‫בעזרת נשים לשמחות‬ ‫למשפט ראשון למלכותו‬
‫בית השואבה‪.‬‬ ‫משתי נשים יולדות הידועים‪.‬‬
‫‪ .38‬ארבע לשבות בעזרת‬ ‫‪ .6‬מגדל דוד‪.‬‬
‫נשים הנקראים הצירות‬ ‫‪ .7‬מגדל ציון‪.‬‬
‫קטורת‪ .39 .‬ישיבת סנדלרי‬ ‫‪ J S‬בית יער הלבנון עם‬
‫שניה בעזרת נשים‪.‬‬ ‫בית המשפט עם גן‬
‫‪ . 40‬בימה למלך ישראל‬ ‫המלך הנקרא פרדס שלטה‪.‬‬
‫אשר שמה קורא המלך‬ ‫‪ .9‬ארמון הנשים עם בית‬
‫בתורד‪ .‬נגד העם לכל קץ‬ ‫המילוא של בת פרעה‪.‬‬
‫שמיטד‪ , 41 .,‬חמשה עשר‬ ‫‪ . 10‬ארמון המלכה בחיה‬
‫מעלות עגולות לעזרת '‬ ‫בת פרעה‪.‬‬
‫ישראל אשר עליהם חיו‬ ‫‪ , II‬גן המלכה על הארמון‪.‬‬
‫שוררים הט׳ו שיר המעלות‬ ‫‪ . 12‬חצדות הבנויות על‬
‫בשמחת בית השואכה‪■ .‬‬ ‫גבי סלעים ותחתיהם‬
‫‪ .42‬לשבות הפרוה עם עלש‬ ‫חלל מפני קבר התהום‪—.‬‬
‫לשכות שר‪.‬יו שם עס‬ ‫‪ . 13‬גשר לשער המים‪—.‬‬
‫המקור‪ ,‬שהיה על גגח‬ ‫‪ . 14‬גשר לרחוב העסקים‪.‬‬
‫לכהן גדול כיום הבפוריס‪,‬‬
‫‪ .15‬ארמון המלך הורדוס‪.‬‬
‫‪ .43‬לשכות בית המקד‬
‫עם ארבע לשכות‬ ‫‪ .16‬מגדל אנטיוכס‪— .‬‬
‫כקוטניות פתוחות לטרקלין‪,‬‬ ‫‪ . 17‬בית נציבי הרומים‬
‫‪ . 44‬חומת העזרה עם ‪•X‬‬
‫)‪.(Konsulat‬‬
‫שערים עם י״ג דלת»ת‬
‫עם י״ג פרובתי‪.‬‬ ‫‪ . 18‬מגדלאנטונינום מרקום‪.‬‬
‫‪ .45‬שער נקנור מנחושת‬ ‫‪ .19‬גשר למגדל אנטונינום‬
‫ממורט‪ *46 .‬שלש‬ ‫מרקום‪ .20 — .‬גשר פרה‬
‫שערים מחומת מ‪1‬זרת‬ ‫אדומה לר‪,‬ר הזיתים עם‬
‫מצד דרום עם אוןסית‬ ‫נפק על גבי כפין וכיפה‬
‫ועמודיהם‪ .47 .‬החיל‬
‫והסורג לפני חומת תעזרח‪,‬‬ ‫כנגד האוטם‪ .21 — .‬הר‬
‫‪ .48‬עזרת ישראל‪.‬‬ ‫המוריד‪ .‬וחומה נשגבה‬
‫‪ .49‬עזרת כדגים‪.‬‬ ‫’המקיפה אותו סביב‪— .‬‬
‫‪if f‬‬ ‫‪ .50‬בית המטכתים‬ ‫‪ .22‬גשר עזאזל למדבר‬
‫שמונר‪ ,‬עמודי ננסין‪.‬‬ ‫ירואל‪ .23 — .‬גשר של‬
‫‪ .51‬ח׳ שלחנות של שיש^‬ ‫עצי אלמוגים מבית המלך‬
‫‪ .52‬מזבח העולה‪.‬‬ ‫לבית המקדש‪.‬‬
‫‪ ,5 3 .‬ים דגחושת על • ‪r‬‬ ‫‪ .24‬לשכה אשר בה בא‬
‫בקר שעשה שלמה‪.‬‬ ‫המלך על הר המוריה‪.‬‬
‫‪ .54‬י״ב מעלות לאולם‪,‬‬ ‫‪ .25‬שלשר‪ .‬מבצרים קטנים‬
‫‪ .55‬פתחו של אולם*‬ ‫למשמרת דטקדש עם‬
‫צנורות המים אשר תחתם‬
‫ק ד ש י ם * ‪ -‬מ ש ו נ ו ת ^ ל ^ י תעורט‬ ‫‪ .58‬אולם הבית והר‪,‬יכל וקדשי‬ ‫שיש‬ ‫ז^ארץ לדחות ולטהר את כל דמי הזבד‪.‬ים‪ .26 —.‬חומת הר הבית עם ד׳ אולמים עם חמשה‬
‫עם שפורק על הגג לדגן בעד כל כנף דגקרא כליא עורב‪ .59 .‬מעקה סביב ^ד״דד ‪1‬שר דברוצריד לכוון אל ההינלי‬ ‫שם‪.‬‬ ‫עם כל הלשכות אשר היו שם‪ .27 —.‬שער שושן עם ציור העיר שושן טזוע טהור לזכר כויש‬
‫‪I‬‬ ‫שלא יטנפו את הבית‪ .60 - .‬מקוסהמערכד‪ ,‬על הר הזיתים לשריפת הפרד‪ ,‬אשר הכהן צ ד‬
‫‪ .28‬שני שערי חולדה מכסף מזוקק‪ .29 —.‬שער קפוניות מבדולח ירוק‪ .30 —.‬המקומות שהכהנים ‪ ^ ^ ^ - 0‬ן||‪1‬הככהמ״ק‪.‬‬
‫‪1‬‬
 ‫—‬ ‫‪136‬‬ ‫—‬

‫נטועות הנן חנקיא פיוס שלמה חלק יאשון סימן כ“ ־ עמיי ‪ w‬קאסיטעל ז‪.5‬‬

‫‪V‬‬
 ‫‪— 137 -‬‬
‫נטיעות הגן הנקרא פרדס שלמה‬
‫חלק ראשון סימן כ״ז עמוד ‪19‬‬
‫מאפיטעל ‪.57‬‬

‫ר<‪1‬‬
 ‫— ‪— 1.38‬‬
‫כלי שיר חלק שני סימן י״ב עמוד ‪ 46‬קאפיטל ‪. 174‬‬

‫ד‪6‬נלצלי תרועה חלק שני סימן י״ב עמוד י‪41‬‬

‫קאסיטל ‪.201‬‬

‫■‪W‬‬

‫צלצלי שמע ‪1‬חלק שני סימן ני״ד‬

‫עמוד ‪ 53‬קאפיטל ‪.201‬‬
‫■‪W‬‬
 ‫‪— 1B9‬‬

‫קאסיט^ ;‪.'ioi‬‬ ‫המזבח הגדול ח^כ שני סימז ט״ו עמוד‬

‫}*‬

‫י‪mii‬‬
‫‪'10‬‬
 ‫— ‪— 140‬‬
‫פורביות לסיק של שטחה חלק שני ס־־מץ ט״ז עמוד י יי קאפיטל ‪.212‬‬

‫?‪%‬‬
 ‫—‬ ‫‪141‬‬ ‫—‬

‫‪ :-J‬לו‬
‫‪5c‬‬ ‫ב‬

‫‪ K‬ע­‬

‫‪► ,‬ה ‪v:‬‬

‫‪u‬‬
‫־־‪•J‬‬

‫שיחן עם רצי ׳ג כלי שרת חלק שני סימן י״ח עמוד ‪ 62‬קאפיטל ‪212‬‬

‫ץ‬
‫‪r‬‬ ‫‪i‬‬
 ‫— ‪— 142‬‬

‫כיור נחושת עם י׳ב דדין חלק שני פי ק י״ט עמוד ‪ 62‬האסיטל ‪214‬‬

‫עשד מכונות חלק שני סימן י״ט עמוד ‪ 63‬קאפיטל ‪215‬‬

 ‫‪143‬‬

‫הבור עם חבל בעזרה חלק שני סימן י״ט[עמוד ‪ 63‬קאסיט^ ‪218‬‬

‫‪r‬‬

‫י‪1‬‬

‫גפן הזהב חלק שני סימן כ״ה עמוד ‪63‬‬ ‫ארון עץ שעשה יהודה הכהן למחצית השקל‬
‫מאפיטל ‪239‬‬ ‫חלק שני עמוד ‪ 53‬קאפיטל ‪204‬‬

‫‪wnrnw‬‬

‫קלסי של גורלות חלק שני סימן י׳׳ד‬

‫קאסיטל ‪205‬‬ ‫עמוד‬
 ‫— ‪— 145‬‬

‫שלח! הפנים חלק שני סימן ל״ד עמוד ‪ 71‬קאפיט^ ‪i 20‬‬

‫נבר שת זהב נוצין חלק שני סימן כ״ח‬ ‫חלר‪ ,‬שני סימן ל״ה עמוך ‪ 76‬קאפיטל־ ‪261‬‬
‫עמוך ‪ 70‬קאפיטל ‪211‬‬ ‫מזבח הקטורת‬

‫דפוס ללחס הפניס חלק שני סימן י•״ר‬

‫עמוד ‪ 75‬קאפיטל ‪207‬‬
 ‫‪146‬‬

‫ר‪A‬אים חלק שני סיק ם׳ עמוד «» קאםיטי^ ‪287‬‬

‫‪~?!7r‬‬

‫המנורה של זרב חלק שני סימן ל״ה עמוד ‪ 76‬קאסיטל ‪257‬‬

‫»־‪.‬‬
 ‫‪n‬‬
‫‪-‬‬ ‫— ‪147‬‬ ‫‪m‬‬
‫פוונת הדניו חי!ק שני סיק ‪ rh‬עמוד ‪W p 272 79‬‬
‫צנצנת המן חלק שני סימן ^״ט‬
‫עמוד ‪ 84‬קאפיטל ‪284‬‬

‫יואסיטל ‪287‬‬

‫מרן של שמן המשחה חלק שני סימן ל ט‬

‫עמוד ‪ 84‬קאסיטל ‪286‬‬
‫‪III‬‬

‫‪lin rT ii‬‬ ‫^‬

‫ארון העדות חלק שני סימן ל׳ח עמוד ז ‪ 8‬קאפיטל ‪277‬‬

‫»‪.‬‬
‫‪I.‬‬

‫ץ‬
 ‫ן ן ‪..‬‬

‫— ‪— 148‬‬

‫מגרפה גדולה לשיר‬

‫אשר היה שם היה ב^«לחן אמתים‬
‫וחצי ארכו ואמתים רחבו ואמה קומתו מן‬
‫עצי שטים‪ .‬ועל השלחן משלימה רוחותיו‬
‫היו קבועים ארבעה כרובים של זהב טהור‬
‫היינו כרוב אףד מימין השלחן וכרוב אחד‬
‫משמאלו׳ ולעומת פניו שני כרובים לפניהם‬
‫א*ימ אל אחיו‪ .‬ועל רא ש הכרובים היו‬
‫כותרות ימל זהב טהור‪ .‬ובשלחן ד‪,‬ץ כ׳ב‬
‫קנים )נגר כ״ב אותיות של א״נ< חלולים‬
‫אשר נתנו את קול הניגון ולכל אחד‬
‫מהקנים היו לו עשרה נקבים חלולים וכל‬
‫קנה השמיע עשרה קולות וי״א שהי׳ לכל‬
‫אחד מאה חלולים והשמיע מאה קולות‬
‫ונקראת היתד• מגרפה גדולה ונשמע קולה‬
‫עיר יריחו והוא ע שי׳ ‪<b‬ל מירושלים )תפארת ישראל רס׳ תמיד פ״ג מ׳ ח׳ אות ס׳•( ובבית שני לא היו‬
‫יודעת כן לנגן־ עליו ולא השמיע כי אם עשרה קולות מפגי של א היו מכירין במלאכה ה ^ ל א ה שהיה‬
‫בו בבית ראי ‪4‬ן‪ .‬חד• היו להם האות שבית המקדש נחרב אבל פעמים נשמעין מהן מאה קולות ופעמים‬
‫אלף‪ .‬קולות כשהיו עת רצון‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪: r‬‬
‫ק ט נ ה‬ ‫מ ג ר פ ה‬
‫עגולה חלולה היתד• מן כל מיני מתכות ובתוך חללה מונח היו י״ב אבנים מן האבנים‬
‫אשר היו בחושן ואפוד ועליהם חקוק היו שמות י״ב שבטים בדיוק כמו באבני האפוד‬
‫אדם פטדה וברקת וכו׳‪ .‬עם שם השבט על כל אבן ואבן ועל כותלי העגולה דדו‬
‫מפותח פתוחי חותם‪ .‬על קרקע שלו נגד החלול אברר‪,‬ם‪ ,‬ועל שגי אידיויחיי כצד‬
‫האחד יצחק ועל ןנד ה שני יעקב וזו היתד‪ .‬נקראת מגרסה קטנה והיתח משמשת על‬
‫זר• בי נצרכין היו לידע בכל דמיה ירושלים העת שהקריב חכהן את קרבן התמיד על‬ ‫‪.‬‬
‫המזכה והיה כד‪.‬ן אחד עמד על י*ב מעלות שבין דאולם ולמזבח וכראותו שהכהן רוצה להקריב א ת קרבן‬
‫ד^מיד על דומזבח מיד היה זורק א ת המגרפה זו על הי״ב מעלות שעמד עליהם ונתנה את קולה הנ שמעת‬
‫בכל העיר וכאשר י שמע קול זה מן המגרפה הקטנד• היה אז חק להם שכל אי ש אשר ישב או ישן‬
‫באותו שעד‪ .‬מיד היה משתחוה ונופל על הארץ ופניו למזרח נגד בית המקדש‪.‬‬
‫עשר סוכות ליום הכפורים‬
‫א שר הי' עושים ללוות המוליך את השעיר לציק ♦ כי הציק‬
‫הי שנים וחצי ריס מן ירושלים א שר ביום כפור אסור לילך‬
‫עד לשם על כן הי׳ עושים על כל הדרך עשר סוכות א שר‬
‫מסוכה לחברתה היי פחות מתחום שבת ובערב יוס כפור‬
‫יוצאיז האנשים המלוין אותו להסוכות הנ׳׳ל ויושבין שם‬ ‫‪!11:1‬‬
‫!!‬
‫ונוטלי! עמם פת ושאר מאכלים ולא משום שרדו מותר להם־‬ ‫‪ii‬‬
‫לאכול ביום הכפוריס חלילה כי אם שיהיו להם פת בסלם‬
‫וד‪.‬אנשים אשר מלוין אותו מן המקדש עד םוכה הראשונד‪.‬‬
‫נשארין שם בסוכה זו והאנשים א שר היו שם מאתמול מלוי)‬
‫אותו‪.‬סוכר‪ .‬השניה• ומחלפץ כן עם האנשים מסוכר‪ .‬שניר‪ .‬וכן‬
‫הם עם אותן של סוכה השלישית וכן הרביעית עד הסוכר‪.‬‬
‫העשירית היו מחליסין‪ .‬הבאים נשארים והאנשים מאתמול‬
‫מלוין אותו עד הציק וממתינים שם עד הערב ובערב חוזרין‬
‫כולם למקדש ומשמחין היו עם כל ישראל ביחד כאשר חוט‬
‫השני חזר ללבן שהיו הסימן ש ל כפרת עונותיר‪.‬ם ש ל י שראל‪.‬‬
 ‫‪149‬‬
‫לו ח ה מ פ ת ח ו ת‬
‫מצב ירושלים•‬
‫ח ל מ א‪.‬‬
‫סימן י״ט מעניני דינן הנהוגין בירושלים‪.‬‬
‫סימן כ׳ מן הר הזיתים ומקברי הקדושים‬
‫ה^‪£‬ביבים שם‪.‬‬
‫סימן כ״א מן מנהיגי ירושלים‪.‬‬
‫סימן ב״ב הר ציון וסביבותיה‪.‬‬
‫סימן ב״ג בית יער הלבנון‪.‬‬
‫סימן כ״ד חסר כ״ה בית המילוא של בת פרעה‬
‫סימן כ״ו ארמון המלכה בתיו‪ .‬בת פרעה‪.‬‬
‫סימן כ״ז פרדס שלמה‪.‬׳‬
‫סימן כ״ח מג ש^ של עצי אלמונים ומעין עיטם‪.‬‬
‫סימן כ״ט מי שליח‪ —.‬סימן ל׳ מדבר ירואל‪.‬‬
‫סימן ל״א עין רוגל‪.‬‬
‫סימן ל״ב באר יואב בן צרויה‪.‬‬
‫סימן ל״ג באר איוב‪.‬‬
‫סימן ל״ד הצר המטרה‪.‬‬
‫סימן ל״ה בור שהשליכו בו ירמיה הנביא‪.‬‬
‫סימן ל״ו בתי הסופר‪.‬‬
‫סימן ל״ז כסא המלך שלמה‪.‬‬
‫א ר י א ל‬
‫חלק שבי‬
‫החיצוניות ופנימיות‬ ‫סימן ט׳ מהלשכות‬
‫העולים ‪135‬‬
‫סימן י׳ מחמשה שערים לחומת הר הבית‪.‬‬
‫סימן י״א מהר הבית‪.‬‬
‫סימן י״ב מעזרת נשים‪.‬‬
‫סימן י״ג שבעה שערים מהעזרה‪.‬‬
‫סימן י״ד תבנית בנין שערים הנ״ל עם עזרת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫סימן א׳ העתקות אגרת מוואטיקאן משלוח‬
‫תלמי מעיר ירושלים‪.‬‬
‫סימן ב׳ ג״כ מעיר ירושלים‪.‬‬
‫סימן ג׳ מחומת ירוימלים‪.‬‬
‫ד מהויאססערלייטונג משם‪.‬‬ ‫סימן‬
‫ה' מהשערים שנים ע שר שהיו שם‪.‬‬ ‫סימן‬
‫ו׳ מרום העיר‪.‬‬ ‫סימן‬
‫ז׳ רחובות ירושלים‪.‬‬ ‫סימן‬
‫סימן ח׳ מחללי ירושלים ודינים הנהוגין בה‪.‬‬
‫סימן ט׳ בית חקירת העדים לקדש החודש‪.‬‬
‫סימן י׳ בית הנשק או מגדל אנטנינם מארקוס‪.‬‬
‫סימן ייא מן המבצרי על הר ציון‪.‬‬
‫סימן י״ב ק ההיכל והיאורים אשר תחתיו‪.‬‬
‫סימן ייג בית נציבי הרומים‪.‬‬
‫סימן י״ד ארבעים בתי האבנים‪.‬‬
‫סימן ט״ו עשרים בתי האומנין‪.‬‬
‫סימן ט״ז ארבעים בתי חולים ♦‬
‫סימן י״ז בתי מדרש ירושלים‪.‬‬
‫סימן ייח בתי עניים ויתומים‪.‬‬
‫בנין‬
‫סימן א׳ דברי שלוחי תלמי‪.‬‬
‫סימן ב׳ המספר העצים מעשי מלאכת הבית‪.‬‬
‫סימן ג׳ החכמה הנפלאה במדות הבית‪.‬‬
‫סימן ד׳ בניות הבית ויופיו‪.‬‬
‫סימן ה׳ הגובה מבנין הבית‪.‬‬
‫סימן ו׳ מדברים הנכונים לבנץ הבית‪.‬‬
‫סימן ז׳ מפרטי מישור ההר הנקרא הר הבית‪.‬‬
‫סימן ח׳ מפרטי אולמים החיצונים מהר הכית‪.‬‬
 ‫‪-‬‬
‫לוח ה מ פ ת ח ו ת‬
‫סימן כיח הלולים לתאים‪.‬‬
‫סימן כיט ההיכל‪.‬‬
‫סי ק ל־ חלונות שקיפים אטומים‪.‬‬
‫סימן ל׳א מעניני ההיכל‪.‬‬
‫סימן ל״ב מעשרה שלחנות שע שה שלמה‪.‬‬
‫סימן ל״ג שלחן הפנים‪.‬‬
‫סימן ל׳ד ממנורת הזהב‪.‬‬
‫סימן ליה מזבח הקטורת‪.‬‬
‫סימן ל׳ו מקטורת הסמים‪.‬‬
‫סימן ל״ז מכותל דמבדיל בין קודש הקדשים‬
‫ובין הקודש עם ש תי פרוכת ע ל‬
‫אמה טרקסין‪.‬‬
‫סימן ליח אבן שתיה‪.‬‬
‫סימן ליט צנ צנ ת המן‪.‬‬
‫סימן מ' מן התאים גם מאדמ״ו שליט״א כל‬ ‫סימן כיז נבר שת זהב נוצץ שנדבה הילנה‬
‫לשונו א שר העתקתי שם‪.‬‬
‫משמרת כהונה‬
‫חלה שלישי‬
‫סימן ה׳ מהניסים שהיה במקרש ע שרה‪.‬‬
‫סי ק ד והוא טעות הדפום כי הוא סימן ב׳‬
‫סימן ו׳ מהניסים שהוזכרו בגמרא‪.‬‬
‫סימן ז׳ מהדינין השייכים לכהונה ולעבודה‪.‬‬
‫סימן ח׳ עיקר תחליתה המצוה הזאת‪.‬‬
‫‪I‬‬
‫— ‪150‬‬
‫סי ק ט״ו מהמזכה הגחל‪.‬‬
‫סימן ט״ז הכלים א שר י שרת המזנה‪.‬‬
‫סימן י״ז דברים טדרומי המזכה‪.‬‬
‫סימן י״ח כיור נחושת עם שגים ע שר דדים‬
‫ע שר מכונות ים הנחושת‪.‬‬
‫סימן י״ט דברים מצפוני המזבח‪.‬‬
‫סי ק כ׳ ק האולם ולמזבח‪.‬‬
‫סימן כ״א עמודי יכץ ובועז‪.‬‬
‫סימן כיב חמשה אמלתראות‪.‬‬
‫סי ק כ*ג שני שלחנות משער ההיכל‪.‬‬
‫סימן כ״ר גפן הזהב‪.‬‬
‫סימן כיה שרשרות הזהב‪.‬‬
‫סימן כיו שער ההיכל‪.‬‬
‫המלכה‪.‬‬
‫סימן א׳ שמות חכהנימ‪.‬‬
‫מבגדי כהונה‪.‬‬
‫סימן ב׳ וד‪.‬וא ג׳ מאבני כהן גדול‪.‬‬
‫סימן ג׳ והוא סימן ד־ מהקטורת‪.‬‬
‫‪I‬‬
‫‪I‬‬
 ‫‪151‬‬ ‫—‬

‫סרעסבורג‪-'^ —.‬ק^מארק‪^ —.‬בודאסעסט‪ —.‬י־־ו די סינ בורג‪ -.‬יי גר‪ .‬קאניזע‪.‬‬ ‫י ו ד ק‪— .‬‬
‫מאטיסדארף‪ —.‬ע ודענער־‬ ‫״ ♦טטיינאמאנגער‪ » -.‬עדענבורג‪-.‬י ■'אייזענ שטאד ט‪—,‬‬
‫נייי ט ט א ד ט‪^ 1'^ -.‬וגדונ בורג‪5 -.‬־‪ 1‬ברין‪4 “ .‬־ז קאסטע^‪ —.‬ר־‪ 1‬קא^י^ין‪ —.‬י*‪ 1‬סראג‪.‬‬
‫מארינבאד‪ —.‬יח עגער‪ 20 --.‬סראנצענסבאד‪ 21 —.‬סעלקאנוי‪■ .‬‬ ‫ל‪ 1‬סיל^זק‪— .‬‬
‫נירג‪-‬‬
‫זולצבאך‪-. - 27 —.‬‬
‫_;‬ ‫_‬
‫וויידק‪ 25 -.‬אאטבורג‪2(> —.‬‬ ‫‪ 22‬קארלסבאד‪ 25 —.‬סלאס‪21 —.‬‬
‫אגעלשטאד‪ 52 —,‬מינכק‪.‬‬
‫—‬ ‫■טרייכטלינגק‪51 —.‬‬
‫‪-------‬‬ ‫בערג‪ 2H—,‬פירטה‪5 -.‬י'‪ 2‬שוואבאך‪“ -.‬‬
‫העל^ברונן‪— .‬‬
‫—‬ ‫‪! 57‬דיורדריוי‬
‫‪;M‬‬
‫‪ 17‬אולם‪ 56 —.‬שטוטגארד‪— —.‬‬ ‫‪ 55‬אויגסבורג‪ 54 — .‬איכערהויזק‪55 —.‬‬
‫‪ 58‬קארלסרוה‪ —.‬י‪.‬י‪ 5‬ברוכזאהל‪ —.‬ס^מאנהיים‪ •n —.‬פראנקפורט אם מיין‪ 42 —.‬לייפציג‬
‫‪ 40‬קראקויא‪ 47 — .‬סשעטיסל‪— .‬‬ ‫— ‪40‬‬ ‫‪ 43‬דר עזד ען‪ 44 -.‬ג ערליין‪ 45 — .‬ברעסלויא‪—.‬‬
‫דראהאביטש‪.‬ש‪ 51 -.‬סטריא‪ 52 —.‬באלאחוב‪—.‬‬
‫‪ 750‬דר א ה א בי ט‬
‫‪ 49‬סאניבאר‪ —.‬יי>‬
‫א״ג•‪ 4‬דאבראמיל‪■!0 —.‬‬
‫סטאניסלאוו‪ 54 —.‬קאלאמעא‪ 55 —.‬סניאטין‪ 55 —.‬טשערנאוויץ‪ 57 —.‬זאלישטשיק‪.‬‬ ‫‪ 55‬סטאג־ ■‬
‫‪ 5s‬סאדאגורא‪ 59 - .‬לעמבערג‪ 50 —.‬ק אלי ש‪ 51 -.‬קיעוו‪ 52 —.‬ווארשא‪.‬‬

‫שמות אנשי התמוכים לזה‪.‬החבור‪,‬‬

‫‪ 1‬דו‪ .‬נ ‪ T‬עםאנן‪ —.‬באראן ראטה ש^ד‪ —.‬נאואן קאנינסמעוטעו‪ —.‬נאואן‬
‫טאדעסקי‪ —.‬באראן סאפער‪ —.‬געברידער גוטמאן‪-.‬יוליוסיריטטערפאן גאלדיטמיד‪—.‬‬
‫רוטלינגער‪ —.‬ב א ק‪ - .‬גומפרעך‪ —.‬רייצעס‪ —.‬ה' ווי ענ ער‪ -.‬קאהן‪ —.‬באראנין מאטילדע‬
‫ראטהשילד‪.‬־‪ -‬ה׳ זאלע קאק‪ - .‬פ‪ .‬ר‪ — .‬א ב ע ל ע ס‪ -.‬דר‪ .‬ראפסורט‪ —.‬ברוין‪ -.‬ווילהעלם‬
‫סטיאסני‪ —.‬פ‪ .‬שייא‪ —.‬פ‪ .‬סטעפאן שייא‪ —.‬הי ווייס‪ —.‬זיגמונד גיירינגער‪ -.‬פ‪ .‬צייזאל‪- .‬‬
‫פ‪ .‬בענעדיקט‪ —.‬ם‪ .‬שניצעל‪ —.‬פ‪ .‬גרונער‪ - .‬פ‪ .‬שטארק‪ —.‬ם‪.‬אסטרייכערי אלעקסאנדער‬
‫אייזיק עהלענבערג‪ —.‬באראן פאן‬ ‫עמריך טיללער‪.‬‬ ‫שארף‪ —.‬נאריין קאהן‪.‬‬
‫לייטענבערג‪ —.‬בעריש קרי ס‪ -.‬פ‪ .‬פאליצער‪ —.‬פאפענהיים‪ —.‬פ‪ .‬וויענער‪ —.‬ה'‬
‫אוישפיץ‪ —.‬מאריץ טעער‪ —.‬טיטינגער‪ —.‬ווערטהיימער‪ —.‬קאהאנע‪ —.‬פיליפ פראנקפורט‪.‬‬
‫אלבערט עפשטיין‪ —.‬אדלער‪ —.‬גאלדשמיד‪ .‬־ קארל חיזענבערג‪ —.‬ס‪ .‬לאנדויא‪—.‬‬
‫דאוויד ל אנדוי א‪ -.‬זיגמונד ריטטער פ אןבויער‪ -.‬יאקאב נייראטה‪ —.‬ווילהעלם שטערן‪—.‬‬
‫דייכעס‪ —.‬סאטועל נייאפאן‪ —.‬ה' ב ו ב‪ .‬־ סימאן בונג‪ —.‬דיישער‪ —.‬דר‪ .‬ראפאפורט‪-.‬‬
‫יאזעף קאהן‪—.‬‬ ‫פערינצווייג‪ —.‬יאזעף מויטנער‪ —.‬ראפאפורט‪ —.‬אלפרעד ראססא‪.‬‬
‫פ‪ .‬טארגוליעס‪ —.‬פ‪ .‬קאהן‪ —.‬ג‪ .‬קראהן‪ —.‬פליישמאן‪ —.‬הויזער‪ —.‬י‪ .‬פערנעבאק‪—.‬‬
‫י‪ .‬שענק‪ —.‬פ‪ .‬פיטיבראם‪ —.‬פ‪ .‬שנאפפער‪ —.‬ה׳ אפרתי‪.‬‬
‫‪ 2‬דר‪ .‬דאודד‪ —.‬טאדעסקא‪ —.‬שטיינער‪ —.‬טשה שטואל שיף‪ —.‬פרענקל עט‬
‫זאהנע‪ —.‬זאנענפעלד‪ —.‬ר׳ יואל וואלף‪ —.‬ר׳ משה בעטלהיים‪ —.‬לעאפאלד פירשט‪—.‬‬
‫ה׳גיידא שעק‪ -.‬סאמועל ש פי ט צ ער‪ -.‬א כ ע ל ע ס‪ -.‬הירש פאפענהיים‪ —.‬ר׳ דוד ברי״ל‪—.‬‬
‫ה׳ מאקס ווייס‪ —.‬וויטווע יאצערסד^רף‪ .‬ה׳ באנצעל‪ —.‬ה׳ וויינבערגער‪ —.‬ה' ל עווי‪-.‬‬
‫ה׳ פישער‪ —.‬ה' דייטש‪ —.‬ה׳ לאזער‪ —.‬ה' שאול פאפער‪ —.‬ה' פאפער‪ —.‬ה' קיש‪—.‬‬
‫‪ 5‬דר‪ .‬שניטצער‪ —.‬סאלאטאן בייטאם‪ —.‬קולטוס גע מיינדע‪ -.‬בייטאם געמיינדע‬
‫פרעזעס‪ ^ —.‬ר י ץ ‪- .‬‬
‫‪*W‬‬ ‫^‬
 ‫‪152‬‬ ‫‪If‬‬

‫‪ 4‬סר^פעס^ר ב ^ ך ‪.‬־ דר‪^ .‬לדציער פיר דא קולמוס•‪ -‬דר‪ .‬קאתער^עג ^בער‪-‬‬

‫ראבבינער אק מדאםעסט‪ -.‬דר‪ .‬ראבבינער ס^ללאק‪ -.‬ל ע ^^ ל ד קליין‪-.‬ביס ט אן‪-.‬‬
‫סרעזעס פ^ן דער חברה קדי שא‪ -.‬סר^פעס^ר באכער‪ -.‬ה׳ דייטש דע ד^טוואן‪.‬־־‬
‫ראבבינער ^לדבערג‪ — .‬דר‪ .‬ר^טהוואנגער‪ - .‬אלכערט ראכבינער נייסעסט‪ —.‬ס‪.‬‬
‫קרפטאן‪ —.‬ר יצחק רייך‪ —.‬ר שלטה שפירא‪ —.‬י‪ .‬ל‪ .‬אבראר‪.‬אם‪ -.‬ב‪ .‬זינג ער‪^.‬‬
‫נייטאן‪ —.‬היבערנ ש טק‪^.‬‬‫‪,‬‬ ‫ה׳לעווי‪ —.‬ד‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫פרידמאן‪—.‬‬ ‫בויטגארטען‪ —.‬הה׳ בלויא‪-.‬ה׳‬
‫בלויא‪-.‬ה׳פרידמאן•‬ ‫היבויטגארטען‪.‬‬‫ה•‬
‫ה‘ טארקברייט‪ —.‬ה׳ מעזי‪ - .‬דר‪ .‬ראווייס‪ - .‬ה׳ מילבערג‪ - .‬ה׳ ר^זענצווייג‪^ .‬‬
‫ה' ^טפרעכט‪ —.‬ה׳ פדל‪ —.‬ה׳ יאק^באוויטש‪ —.‬ה' בראכפעלד‪ -.‬דר‪ .‬שווייגער‪—.‬‬
‫ה״ שזוארץ אקז^ני‪ -.‬ה׳ ס^קאל‪ ~ .‬דר‪ .‬צעהרי‪ - .‬ה' אדלער‪ - .‬דר‪ .‬יאקאכי‪—.‬‬
‫ה׳ פ^פער‪ —.‬דר‪ .‬מייער‪ —.‬באראן קאכטייסטער‪ —.‬ה' פוקס‪ —.‬ה' יאקאב קראמער‪—.‬‬
‫דר‪ .‬שלעזינגער‪ —.‬ה׳שטערן‪ —.‬ה׳איזראעלרוססע‪ -.‬ד‪ .‬רייך‪ —.‬נייוועלט‪ -.‬אבעלעס‪—.‬‬
‫דר ♦ צוקער‪ —.‬ה' ניימאן‪ —.‬ה' פאפער•— וויטווע נייפעלד‪ —.‬ה' סריינד‪ —.‬ה' ק אני טץ‪^.‬‬
‫ה׳ בוסבאך‪ —.‬דר‪ .‬פריד‪ —.‬ה׳ הירשלער‪ —.‬ה־ שיין‪ —.‬ה׳פראנקל‪ —.‬ה'איטאליענער‪■—.‬‬
‫ה' שאסבערגער‪ —.‬דר‪ .‬שטיללער‪ —.‬וויטווע שפיטצער‪ —.‬אדאלף שטראסער‪.‬‬
‫דר‪^ .‬רגענ שטערן‪ —.‬איגנאץ טאנרעל‪ —.‬ה' בעק‪ —.‬דר‪ .‬הירשפעלד‪ .‬ה' גאלדבערגר‪—.‬‬
‫ה׳ ניישלאסס‪ —.‬ה׳ קליינבערגער• — ה' ברינויער‪ - .‬ה׳ גרין‪ —.‬ה' בערגער‪.‬״‪-‬‬
‫ה׳ הערצפעלדער‪ —.‬גראף ד‪^!!.‬גענבאכער‪ —.‬ה׳ לעססער‪ -.‬ה' ברי״ל קאנס^ל‪—.‬‬
‫דר‪ .‬עהרעגהאפט‪ —.‬ה' טויב‪ —.‬ה׳ בישיף‪ —.‬ה׳ פאלאט שיק‪ -.‬ה׳ אוהלטאן‪ —.‬ה׳‬
‫איייזלער‪ -.‬באראן שטיין‪ -.‬ה׳ גאלדבערגער‪.‬־ הדא הר ט אן‪-.‬‬
‫& דר‪ .‬ניימאן‪ —.‬ה׳ווערטהייטער‪ —.‬יאקאבדאהן‪ —.‬עדוארד טי׳זעל‪ —.‬ה׳רייכארט‪—.‬‬
‫אלעקסאנדער פערל‪ —.‬איגנאץ 'פערל‪ —.‬איגנאץ הערצ^ג‪ —.‬בערנארד זינגער‪—.‬‬
‫דר‪ .‬נייטאנן ^בערראנבינער‪ —.‬קולטוס געטיינדע‪ -.‬יאזעף לעווי‪ —.‬מאריץ‬
‫וואלבאך‪ —.‬איזראעל לעודנגער‪ —.‬איגנאץ לעווינגער‪ —.‬קאדערס‪ —.‬גוטטאן‪ -.‬שטעון‬
‫גוטטאן‪ — .‬הירש בער פאסל ראבבינער מכבר‪ — .‬הארטמאן‪ .‬־־־ דר‪ .‬סאקוץ‪—.‬‬
‫קארצטאראן‪ —.‬גאלדמאן‪ —.‬צוקעער‪ —.‬אדאלף אייכטבערג‪ —.‬פילים גרינהוט‪—.‬‬
‫דר‪ .‬שטיער ראבבינער‪ —.‬ה' לאקענבאך פיר קולטוס‪ -.‬ה׳ עסטרייכער פיר‬ ‫י‬
‫^רטראד^קס‪ —.‬יאזעף וויינער‪ -.‬ארנשטיין‪ —.‬וואהל‪ —.‬פעלדמאן‪ —.‬דייטש א נ ^ ן‪.‬־־׳‬
‫ניישטאדט‪ -.‬קארל וויינעי‪ —.‬דוד אונגער‪ —.‬פאינקענשטיין‪ —.‬שטארלער‪ —.‬גייסט‪—.‬‬
‫יאזעף היימלער‪ - ,‬ךף^‬ ‫האגעל‪.‬‬ ‫גיירינגער‪ -.‬שארר‪ —.‬קאנטלער‪ -.‬צוקער‪.‬‬
‫ג^לדשטיד‪ —.‬דר‪ .‬פיק‪ —.‬דר‪ .‬לעווענשטיין‪—.‬‬ ‫‪):i‬‬
‫‪ 8‬דדב טנחם גרינוואלד‪ —.‬מאריץ קלאבער פיר קולטוס‪ —.‬מ‪ .‬א‪ .‬דאקס פאר^‬
‫שטעהער‪ —.‬איגנאץ שטיינער‪ —.‬סאטועל שווארץ‪ —.‬עמאנועל טעהלער‪ —.‬הערצאג‪—.‬‬
‫טאריץ קערפער‪ —.‬עהרליך‪ —.‬סאלאמאן בישיף‪—.‬‬
‫‪ 9‬הרב סאלאמאןקוטנער‪ —.‬איציק טאכער‪ -.‬איגנא^ן פאללאה‪ —.‬ה'גאלדשמיד‪.‬־־־‬
‫ה׳ קארל אייזענבערג‪ -.‬ה׳ איגנאץ וואלף‪ -.‬אראלף ו ו ^ ף ‪ - .‬לעאפ^לד שפיטצער‪—.‬‬ ‫■^‬
‫סעגריר שפיטצער‪ —.‬ה׳ כארענשטיין‪ —.‬אדאלף סאללאק‪ —.‬בערנארד שניידער‪—.‬‬
‫יאזעף פלאשער‪ —.‬איגנאץ ברייער‪ —.‬אדאלף ראזענבערגר‪ —.‬איסאכאר שלעזינגער‪—.‬‬
‫סאמועל סירשט‪ —.‬דר‪ .‬איינר^רן‪ —.‬דר‪ .‬לעססנער‪ -.‬ה' אבראדאם אויטטערליץ‪—.‬‬
‫‪ 10‬מאיר חתן דדב‪ —.‬הערמאן הורוויץ‪ —.‬מרדכי חיים מייזגער‪ —.‬מ‪ .‬לייטנער‪.‬־״־‬
‫מאיר איידיו^יימיזייייזר ►— ר' *•ליייי• דייי»י*י — ר׳ מרדרי ד^יין — זיימווד מייייר‪—.‬‬
 ‫—‬ ‫— ‪5‬־‪1 5 :‬‬

‫‪ 11‬דר‪ .‬סרידענטהאל‪ —.‬ה׳ וואלף ודינהענדלער‪ -.‬י‪ .‬ברויןדיט׳‪ —.‬ה׳גרעוואלד‪—.‬‬

‫ה׳!דאנצקי‪ — .‬ה׳טורנער‪— .‬‬ ‫ה' שי ש א‪— .‬‬ ‫ה'מאלף מי־־ער‪ — .‬איגנאץ מייער‪— .‬‬
‫ה׳ שטעסיל‪ —.‬ה' גי־סט‪—.‬‬
‫‪ 12‬ראבבינער שלום גראס‪ —.‬ה' קאסנער‪ —.‬ה׳ שטערן‪ —.‬ה' ברמן‪—.‬‬
‫‪1‬־‪ 1-‬קולטוס געמיינדע‪ —.‬ה' אטטא‪ —.‬הי צאבעל‪ —.‬ה׳ יטלמה באראן‪ —.‬ה' האטשעק‪.‬‬
‫ה' מאקס ציטויער‪ —.‬ה׳ ציפערער‪—.‬‬
‫‪1‬־‪ 1‬ראבבינער שמשון קאלקע‪ .‬בער סאלאמאן‪ —.‬רייה‪ —.‬אבעלעס‪ —.‬ניישלאס‪.‬‬
‫אייזלער‪—.‬‬
‫>־‪ 1‬ראבבינער גוגענהיימער‪ —.‬ניסן ש^דלאן‪ .‬זאקסל פי ש ל‪ - .‬טארנער‪ —.‬אייזלער‪.‬‬
‫‪ m‬אבערראבבינער הירש‪ —.‬קולטוס געמיינדע טעוועלעס‪ —.‬פר• דר‪ .‬ר!עמפף‪—.‬‬
‫ה' אונג א ר‪ -.‬געברידער ליעבען‪ —.‬ר' דוד יעקעלעס‪ —.‬ה' מאריין אויסטערליץ‪—.‬‬
‫ראבבינער יאקאב האלליר‪ —.‬ה׳לאנגער‪ —.‬ה' ריי ך‪ -.‬ה׳ טוי ש‪ -.‬ה'ראזענוואססער‪—.‬‬
‫ה' פייט‪ —.‬ה' באנדי‪ —.‬דר‪ .‬בענדינער‪ —.‬ה׳ הירשמאן‪ —.‬ה׳ קעניג‪ —.‬ה' וועלטש‪, —.‬‬
‫ה העללער‪ —.‬ה' גראם‪ —.‬ה׳ קארעטע‪ —.‬ה' א*רמענבאף‪ -‬ה' אינמאנד‪ —.‬ה' באנצעל‪—.‬‬
‫דר‪ .‬שסיין‪ —.‬פר‪ .‬א ד ל ע ר‪ -.‬דר‪ .‬טויבער‪ —.‬ה' וואכטעל‪ —.‬ה' פערעלעס‪ —.‬ה' עהל־‬
‫בוים‪ —.‬ה׳ הורוויטץ‪ —.‬ה' ווינטערשטיין‪ —.‬ה׳ גאלדשמיד‪ —.‬ה׳ טעללער‪ —.‬ה' סאבאטקי‪—.‬‬
‫ה׳ ראזענבאכער‪ —.‬ה' סיסלינג‪ —.‬ה׳ פאפער‪ —.‬ה׳ שמאב‪ —.‬דר‪ .‬גרין‪ —.‬ה' מענדעל‪—.‬‬
‫פר‪ .‬פישיביאס‪ —.‬ה׳ טויססיג‪ -.‬ה׳ אויערבאך‪ —.‬ה העל מאן‪ -.‬ה' קאהן‪.‬‬
‫ד! ראבבינער קארא‪ —.‬ה' סימאן עקשטיין‪ —.‬סימאן האסמאן‪ —.‬ה' סאפעט‪—.‬‬
‫ה׳ פאפער‪ —.‬ה׳ קאהן‪ —.‬ה׳ אייזענישטיין‪ -.‬ה׳אויער‪ —.‬ה׳האפמאן‪ —.‬ה׳מאסאריק‪—.‬‬
‫ה׳ ל ע א ר ט‪ -.‬ה׳ אייזענשיממעל‪ —.‬ה' אדלער‪ —.‬ה' ב ל א ך‪.‬־ ה׳ גאטווילליג‪ —.‬פרויא‬
‫שטיין‪.‬־־־ ה' אומפעלעס•— ה׳ אדלער‪ —.‬ה׳ גערטנער‪.‬‬
‫‪ 18‬הרב פיליפ לעדערער‪ —.‬ה' לייטנער‪ —.‬י‪ 11‬הרב פאפער‪ —.‬ה' גאטטליעב‪—.‬‬
‫‪ 20‬קאנטאר שטיין‪ 21 —.‬קאהן‪ .‬קארל פאללאק‪ 22 .‬דר‪ .‬ראבבינער‬
‫—‬ ‫—‬ ‫ה' לעדערער‪.‬‬
‫פאריעס‪ —.‬ה׳לודוויג מאזער קולטוס‪ -.‬ה׳ שוו א ל ב‪ -.‬ה׳ האלצנער‪ —.‬ה׳ נייבויער‪—.‬‬
‫געברידער היריט‪ —.‬ה׳ פאגעם‪ —.‬דירעקטאר מיללער‪ —.‬ה' גוסטאוו לעדערער‪— .‬‬
‫ה' ראזענפעלד* — ה בענעדינג‪ .‬ה״ ש ינער‪ — .‬ה' אשבנזי‪ — .‬ה׳ ווייסעהארער‪—.‬‬
‫ה׳ וואלקאן‪ —.‬ה׳ ק א הן‪ 23 -.‬ראבבינער‪-.‬קולטוס געמיינדע‪-.‬העניגסבערגער‪ —.‬בוימ־‬
‫אייזען‪-.‬ליכ טענ שטערן‪ —.‬בלאך‪ 24 —.‬באסקאוויץ‪ -.‬עהרענהיימער‪ -.‬איילער‪.‬‬
‫‪ 25‬זאנדהיימער‪ .‬דם‪ 26 —.‬הייטאן‪ —.‬יאקאב שטיינבאך‪.‬‬
‫‪ 27‬אבערראבבינער צימליך‪ -.‬רויה באנקעה‪ —.‬גיטערמאן‪ -.‬קאהן‪ —.‬יאזעף ד‪.‬אפף‪—.‬‬
‫געברידער ראזענסעלד‪ .‬גוטמאן‪ .‬בלאך‪ .‬נייאבערגער‪ .‬אוהלמאן‪ —.‬אבערמייער‪ .‬פייבטיגגער‪.‬‬
‫י^זעפס טהאל‪ 28 -.‬ראבבינער‪ — .‬קונצענהייזער‪ — .‬דר‪ .‬דעסויער‪ — .‬ה׳ קראמער‪— .‬‬
‫ה׳הירשמאן‪ —.‬אייכענהייזער‪ 20 —,‬ראבבינער‪ —.‬וועקסלער‪ —.‬גרינבוים‪.‬‬
‫‪ 30‬ה׳ ה ע ב ט‪ -.‬היר שמאן‪ -.‬ברמן‪ —.‬מייער‪.‬‬
‫‪ 31‬יטוליין‪ .‬זי ס‪ - .‬גופט‪ —.‬שטיינהארט היימאן‪.‬‬
‫‪ 32‬ראבבינער פערעלעס‪ — .‬פייכטוואנגער באנקיעה‪ — .‬דר‪ .‬ראבבינער סישער‪—.‬‬
‫ה‪ .‬ראבינאוויטש‪ —.‬הערשינגער‪ —.‬מערצבאך‪ —.‬רויזענבוים‪.‬־־ ראטהשילד‪ —.‬דייטש‪.‬‬
‫שטאאטס־ביבליאטהעק‪ —.‬פאלקס־ביבליאטהעק‪ —.‬קאהן שטאם‪ —.‬באראן הירש‪—.‬‬
‫י‬ ‫ווילהעמסדארפער קאנסול‪ —.‬דרייא‪ —.‬קעהלערמאן‪ .‬י‬
 ‫‪~ 164‬‬
‫‪ 33‬רדב‪ —.‬ר׳ גבריאל ודנציננער‪.‬‬
‫‪ 34‬ראבבינער ר^הן‪ —.‬חברת הש״ם‪.‬‬
‫‪ 35‬ראבבינער‪ —.‬שטערנבערג‪.‬‬
‫!( ‪ 3‬ראבינער וואסעדמאן‪ —.‬רו^ענטה^^ל‪ —.‬ר א ט שירד‪ -.‬גדינהייטער‪.‬‬
‫‪ 37‬ראבינער ענג ע ל ס אן‪ -.‬לעהסאן‪ —.‬ראזענטהאל‪.‬‬
‫‪ 38‬ראבינער ווייל‪ .‬ה' שטרדס‪ —.‬ודלדשטעטער אבערראטה‪ -.‬סאסועל שטחים‪—.‬‬
‫עסליגגער‪.‬‬
‫‪ 39‬ראבינער עטלינגער‪ —.‬ה׳ סערדינאנדס‪ -.‬ה׳ ראזענפעלד‪ —.‬ה׳ וואהל‪ —.‬לולטוס‪.‬‬
‫‪ 40‬העניגסבערג‪ —.‬ר^ר^וויין‪.‬‬
‫‪ 41‬ה׳ שוואב‪ —.‬דר‪ .‬מיינץ‪ —.‬ווילהעלם סאזען‪.‬‬
‫‪ 42‬ראבבינער חרוויץ‪ —.‬דר‪ .‬זעני‪.‬‬
‫‪ 43‬האנאער‪ —.‬לעהמאן‪.‬‬
‫‪ 44‬ניימאנן‪.‬‬
‫‪ 45‬דיקטין‪ —.‬ווערטהיים‪ —.‬שילער‪ —.‬גאלדבערג‪ —.‬סחינד‪ —.‬סרענקיל‪ —.‬סערעלס‪.‬‬
‫‪ 40‬הרב הגאון טוהר׳ר ר' שמעון סופר‪.‬־• ש מעלקעס‪ -.‬פרענלןל‪ —.‬דונקילכלוס‪—.‬‬
‫בלאנק שטק‪ —.‬י‪ .‬שמעלקעס‪ —.‬פיינטוך‪ —.‬לי ס שי ט ץ‪ -.‬בערינשטיין‪ .‬־‪ -‬האלענדער‪—.‬‬
‫שיף‪ —.‬האראוויץ‪ —.‬לאנדויא‪ —.‬שטערנבערג‪ —.‬לעבענהיים‪ —.‬ענגילשטיין‪—.‬‬
‫מאנעספעלד‪ —.‬אשכנד‪ .‬״־ מרגליות‪ —.‬גאלד שטערן‪ -.‬ר זעליג סיצעלע‪ —.‬דיאמענד‪.‬‬
‫שפירא‪ —.‬קארטעל‪ —.‬באנעט קראהל‪ —.‬ענגלשטיין‪ —.‬בירענבדם‪ —.‬סטדדווער‪—.‬‬
‫דייטש‪ —.‬שוואדן‪ —.‬טייטעלבוים‪ —.‬וואסערבערג‪ —.‬לאנדדא‪ —.‬קויפפאנן‪ —.‬ודינדלינג‪.‬‬
‫קאלענדער‪ .‬דייכ עס‪ -.‬יאקאבזאהן‪ —.‬סרענרןל‪ —.‬לעווי‪ .‬באבער‪ —.‬אנאספעלד‪.‬‬
‫שאטראט‪ —.‬פרייליך‪ —.‬אייזינבערג‪ —.‬טורק‪ —.‬רייך‪ —.‬ראפאפארט‪ —.‬פראגנער‪— .‬‬
‫וואססערבערגער‪ —.‬שפרעכער‪ —.‬קארנג^לד‪ —.‬בור טענוים‪ -.‬מענדלסבורגי‪ -‬עפשטיין‪.‬‬
‫אייבעשיטץ‪ —.‬שטיינבערג‪ —.‬אלטמאן‪ —.‬שלעזינג ער‪ -.‬דלבערשטיין‪ —.‬מאנדעל‪—.‬‬
‫חנקעלבלוס‪ —.‬ראפאפארט‪ —.‬ב ארעך‪ -.‬קלוגער‪ —.‬קורק‪ —.‬זילבערפעלד‪ -.‬קראלל‪.‬‬
‫ןדיסבערג‪ —.‬טייערסדארף‪ —.‬כאנעט בירנבוים‪ —.‬קאהאנע‪ — .‬מעדן‪ —.‬שאמראטה‪—.‬‬
‫^ ל ד ש מ א ף‪ —.‬ש ענ ק ע ר‪ -.‬פראגער‪ —.‬ברייט‪ —.‬בערטראם‪ —.‬כאלינאק‪ —.‬פ ער ב ער‪-.‬‬
‫אלעקסגדראוויטץ‪.‬‬
‫‪ 47‬מיידלם‪ —.‬לעווק נתן חתן הרב‪ —.‬יד^דא מנחם סג׳ל לנדא‪ —.‬ראפפורטבעריש‪—.‬‬
‫חתנו חיים לאנג‪ —.‬שלום אויערבאך‪ -.‬חיים ל אנ ג‪ - .‬משה שי פ ע ר‪ -.‬יצחק חיים‬
‫בלומענפעלד‪ —.‬אברד‪.‬ם בראדהיים‪ —.‬אהרן קראנגאלד‪ —.‬י ח שע אטליס‪ —.‬נחום‬
‫בעריש קרים‪ - .‬ישעי' קרים‪ —.‬ישראל ג אנז‪ -.‬יוםף מאיר ראפפורט‪ —.‬משה םאבל‪—.‬‬
‫יהושע מיזעש‪ —.‬זאב וו^לף פאפאווער‪ —.‬אליעזר פייער‪ —.‬יעקב רייזגר‪ —.‬משה הירט‪—.‬‬
‫ליבוש הארסעדר‪ —.‬נפתלי טייטלבוים‪ -.‬גדלי ש מ על קי ם‪ -.‬י ח ש ע שו ר‪ - .‬יעקב ריי ך‪-.‬‬
‫נפתלי ווייניק‪ —.‬יעקב ווי?לער‪ -.‬זופניק עט קנאללער‪.‬‬
‫י ‪ 48‬ר' יהושע העשיל גראםפעלד א ב׳ ד‪ - .‬אברדפ מרדכי‪ -.‬נתן ראפאפור ט‪-.‬‬
‫איציק ב אני ד‪ - .‬מאיר שארף‪ —.‬הירש בלומענפעלד‪ -.‬מאיר טשאפער‪ —.‬מיכל‬
‫ר אז ענ פ עלד‪ -.‬יצחק יעקב ביטערמאן‪.‬‬
‫נראכשייד‪ —.‬פייבל פינס טערבא ש‪ -.‬יצחק ק עניג‪ - .‬יהושע אייזנער‪ —.‬יעקב‬ ‫‪49‬‬
‫כעגלייטער‪ - .‬יעקב דיזעם‪ —.‬אברדס יצחק שינדלער פאדסא‪.‬‬
 ‫— ‪ 55‬ו‬
‫ייר; ר' יצחק ^יב סופר‪ —.‬ר'שפוא^ אססעל‪ —.‬אברהם שור‪ —.‬יצחק לעווענטהא^‪.‬־‪-‬‬
‫אברהם נ״אמאן‪ —.‬שעפניק‪ —.‬היריע סרידמאן‪ —.‬חיים יואל לאנדויער‪ —.‬משה קנאללער‪—.‬‬
‫אייזיק בראקענראטה‪.‬‬
‫!י• שמעון סאסניצער‪ —.‬משה ימטערן‪ —.‬חיים שטערן‪ —.‬היר ש בערינהויף‪ —.‬משה‬
‫וועעיר•— יעקב יימראל ענגעלארד‪ —.‬יוקיל הורוויץ‪ —.‬יעקב משה שיינפעלד‪—.‬‬
‫אלעכסאנרער שיינפעלד‪ —.‬יצחק ♦מיינפעלד‪ —.‬משה רור באלבאן‪ —.‬פנחס אפפעלגרין‪-.‬‬
‫יצחק וואייף אפפעלגרין‪ —.‬יהושיע יהורא פפעפערבוים‪ —.‬סאקאל‪ —.‬צבי הירש וויין‪—.‬‬
‫אלישע צבי ראזענבערג‪ —.‬זיינוויל שטערן‪ —.‬ישראל גלאז‪ —.‬אברהם יצח? ארנ^ווער‪—.‬‬
‫פתחי׳ סמוט‪ —.‬לייבוש אויערבאך‪ —.‬משה אייגער‪ - .‬וואלף וויינבערג‪ —.‬אפאטהעקער‬
‫גערטנער‪ —.‬בירנערמייסטער‪ —.‬פרוכטמאן‪ —.‬ב‪ .‬ברעבער‪ —.‬יחזקאל זינגער‪.‬‬
‫לאנרוי יו סף‪ -.‬אהרן אבערראם‪ —.‬זלמן רויזענבוים‪ —.‬יוסל רויטער‪ —.‬ליב‬
‫בנימין משה צו ק ער‪ -.‬צבי מרדכי ע ל ל ענ ד מ אן‪.‬־‬ ‫קויפמאן סענדר ליבוש ריינהערין‪.‬‬
‫י־ר־ יוסף הורוויין‪ —.‬א‪ .‬היילפערן‪ -.‬הרב מרזסעניק ר׳ יעקב קאפל‪ —.‬ר ישעיה‬
‫לאנדוי‪ —.‬ר' סענדיר הורוויץ‪ -.‬יוסף לינדיר‪ —.‬ר׳ יוסל ל אנ ד א‪-.‬‬
‫‪1‬־)ז הרב ר הילל ל־ ש‪ —.‬אנשיל בי ש ע ל‪ -.‬קאפל בעכערי— איציק שטאמלער‪—.‬‬
‫יעקב בי ש ל‪ -.‬שמואל הורוויץ‪ —.‬יוסף אשר פאהרמאן‪ —.‬אהרן הכהן שו׳ב‪ —.‬שלפה‬
‫הירש וויזעלבערג‪ —.‬יעקיל טענינבוים‪ -.‬משה וועבער‪ —.‬הירין האמער‪ —.‬מאיר‬
‫זענינזופף‪ —.‬אלטער מאנטשיק‪.‬‬
‫‪ 55‬הרב‪ —.‬ר׳ שטחה ציפער״— מאיר מענציר‪.‬‬
‫‪ 55‬בערל טרעסטער‪ —.‬שאול שאייאוויטש‪ —.‬יעקב שטאנגער‪ —.‬אלעזר חיות‪—.‬‬
‫יחיאל חיים קרעטער‪ —.‬שלום ראל‪ .‬ישיראל יעקב הויער‪ -.‬אפרים צבי מעלציר‪.‬‬
‫ל ‪ 5‬אביגדור הורווייץ‪.‬‬
‫‪ 58‬מענדיל שייאוויטש‪ —.‬מנהם נחום מארקוס‪ —.‬אייזיק ענגלער ♦— אלעזר בלאס‪—.‬‬
‫)<‪ 5‬ר' פייבל קארם דיין‪ .‬ר' ירחמיאל לאנדוי‪ —.‬ר' שאול רוקח‪ —.‬ר׳ שמעלקא‬
‫הורוויין‪ —.‬הרב ר׳ יעקב יו ט ע ם‪ -.‬ר׳ משה בלאהשטיין‪ —.‬ר' משה בערנער‪ —.‬ר' ניסן‬
‫דאננער‪ —.‬ר יוסף נייפעלד‪ —.‬הרב ר' אורי זאב סאלאט‪ —.‬ר יעהב האלבער‪—.‬‬
‫ר' הירש ליב נעלקין‪ —.‬פייגה הורוויץ‪ —.‬ר׳ שמואל שמעלקיס‪ —.‬יוליאוס האכפעלד‪—.‬‬
‫ר' חיים ראהאטין ש״ין‪ —.‬ר׳ יעקב באלזאמבוים‪ —.‬הרב ר' פנחס שי פ ע ר‪ - .‬ר' מרדכי שרגא‬
‫בארנשטיין מטארנאוו‪ .‬־ ה׳ ריינהאלד‪ —.‬ר' שאול סאפערניק‪ —.‬וויטווע ראפאפורט‪—.‬‬
‫‪ 50‬הרב ר' יצחק באדער‪ —.‬ר' ליב שסינדעל‪.‬‬
‫‪ 51‬ר' דוב הארנשטיין‪ -.‬אחיו ר' שמואל ד^רנשטיין מן קיעוו‪.‬‬
‫‪2‬י׳ ר' שמעון האפענשטאנד מווארשויא‪ —.‬ר' שלמה זלמן בזאזיע מווארשויא‪—.‬‬
‫ר' זלמן קליינער מווארשויא‪.‬‬

‫)‪(Nackdruck verboteu.‬‬
 ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪156‬‬ ‫—‬

‫טעות ד׳דפוס‪.‬‬
‫בעמוד א׳ כדשכמה אמויר שליט׳א מסאדאגורע כשורה כ״ה מראה סימן צ־ה צריך ^רדות‬
‫סו ק ט׳ ק א פי ^ ‪. 288‬‬
‫בעמוד ‪ 17‬שורה א׳ תיבת י^פי דת הוא ביחד צ״ל ח^וק תיבת ^סי מן תיבת דת‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 17‬שורה ה׳ תיבת מלפים צ׳ל אלפים‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 20‬שורה א׳ תיבת גדדולים צ״ל גדולים‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 26‬שזרה כ׳ו תיבת להירות צ״ל להורות‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 27‬שורה י״א תיבת אותותיהן צ״ל אותיותיהן‪.‬‬
‫^‬ ‫בעמוד ‪ 28‬שורה ג׳ תיבת על צ״ל עד‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 33‬שורה י׳ תיבת נוספין צ״ל יוספין‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 35‬שורה י׳ז תיבת משבעין צ״ל מושבעק‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 41‬שורה ל״ז תיבת ענים צ״ל עינים‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 47‬שורה ל״א תיבת כי קטניות צ״ל כקוטניות כי תיבה אחת הוא‪.‬‬
‫;‬ ‫בעמוד ‪ 51‬שורה ליו תיבת ביבות צ׳ל בתיבות‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 52‬שורה כ׳ז תיבת יעתה צ׳ל ועתה‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 52‬שורה ל״ב תיבת ממנם ציל ממנו‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 53‬שורה כיד תיבת הגליון ציל העליון‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 54‬שורה כ׳ תיבת עז צ״ל אז‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 57‬שורה י״ח בתיבת ירחבו ציל ורחבו‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 60‬שורה ליד תיבת באות צ*ל באותי‪.‬‬
‫י‬ ‫בעמוד ‪ 61‬שורה חי תיבת טמיום צ״ל ממרום‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 61‬שורה י״א תיבת בעמר צ״ל כדביר‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 61‬שורה כ׳ תיבת פן צ׳ל מן‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 61‬שורה כ״ד תיבת לוציא צ״ל להוציא‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 63‬שזרה ד תיבת ולא ציל ולו‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 63‬שורה ה׳ תיבת הביור צ״ל הבור‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 67‬שורה ט׳ו תיבת נדבק צ״ל נ ד ב ח‪ -.‬שורה כ׳ תיבת יטקלעות צ״ל ומקלעות‪.‬‬
‫בשורה כיח תיבת אא״ב צ׳ל א״ב‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 71‬שורה ט״ו תיבת למסבה צ״ל למסיבה‪.‬‬ ‫!ג‬
‫בעמוד ‪ 77‬שורה ל* תיבת תני צ״ל טני‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 112‬שורה ו׳ תיבת בענן צ״ל בעין‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 122‬שורה ל׳ תיבת ק' צ״ל כ׳ אמה‪.‬‬ ‫־‬
‫בעמוד ‪ 127‬שורה ט׳ תיבת מירושלים צ״ל בירושלים‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 127‬שורה ל״ד תיבת לכל צ״ל לחול‪.‬‬
‫בעמוד ‪ !28‬שורה ר תיבה טכה צ״ל מזילץ‪.‬‬
‫בעמוד ‪ 128‬שורה כ״ז תחלה ופה צ״ל תחילה יפה‪.‬‬
‫» שורה ל״ב ובות גפ ציל ושני גפי‪.‬‬
‫כעמוד ‪ 129‬שורה ראשונה תיבת בצפתיו צ״ל בצפורניו‪.‬‬ ‫^‬