‫בס"ד‬

‫נסיון לביאור על עניין הרצון לקבל בארבע בחינות הדצח"ם‬

‫כפי שמוגדר בפתיחה לחכמת הקבלה אות א'‪ ,‬הרצון לקבל הוא החומר גלם של‬
‫כל המציאות‪ .‬וככזה הוא מרכיב ומצוי באופן פעיל בכל אחת מבחינות הדצח"ם‪.‬‬
‫כפי האמור שם‪ ,‬הרצון לקבל הנאה ותענוג הוא הכלי לקבלת השפע והתענוג‪,‬‬
‫שהוא האור‪ .‬ומכאן נשאלת השאלה‪ :‬איזה רצון לקבל הנאה ותענוג יש בדומם?‬
‫באבן ברזל או בשולחן מעץ (שנהפך מצומח לדומם לאחר שנותק ממקור האור‬
‫של הצומח‪ ,‬היינו נעקר מהשורש)‪ .‬איזה רצון לקבל הנאה ותענוג יש בצומח‬
‫למינהו? (כל עוד הוא מחובר ויונק משורשיו)‪ .‬הרצון לקבל הנאה ותענוג של החי‬
‫והמדבר כבר יותר מדבר אלינו‪ ,‬רצון לקבל בהמי או רצון לקבל אנושי‪ ,‬כבוד‬
‫שליטה כסף קינאה מושכלות וכו'‪.‬‬
‫עניין נשגב זה נידון כבר בספר "שערי קדושה" למהרח"ו ז"ל‪ ,‬בחלק ג' ש"א‬
‫ש"ב‪ ,‬וכן בספר הברית השלם בפתיחה‪ ,‬מאמר י"ב פ"ב‪ .‬ואלה תמצית הדברים‬
‫בעש"ית עפ"י דרכו של רבינו בעל הסולם זי"ע‪.‬‬
‫ראשית נתבונן במבנה של כל בריה במציאות‪ .‬עפ"י הכתוב בפתיחה אות ג'‬
‫וז"ל‪ " :‬באופן‪ ,‬שאין לך בריה בעולם הזה שלא תהיה מחודשת מאין סוף ברוך‬
‫הוא‪ ,‬דהיינו ממחשבת הבריאה‪ ,‬שהיא בכדי להנות לנבראיו כנ"ל‪ .‬והיא‬
‫בהכרח כלולה תיכף מאור וכלי‪ ,‬כלומר מאיזה שיעור של שפע עם בחינת‬
‫רצון לקבל את השפע ההוא"‪ .‬נמצא שבכל בריה יש כלי‪ ,‬הוא הרצון לקבל את‬
‫השפע‪ ,‬ואור שהוא השפע עצמו‪ .‬חלק הכלי בבריה רוצה לקבל הנאה ותענוג (כי‬
‫זה תפקידו) והאור הממלא את הכלי נותן חיות והרגשת תענוג בכלי‪ ,‬ויחד האור‬
‫והכלי מרכיבים את הבריה‪ ,‬לא תתקיים בריה ללא אור או ללא כלי‪.‬‬
‫ושוב חוזרת השאלה‪ ,‬איזה הנאה ותענוג רוצה חלק הכלי של בריה מסוג דומם?‬
‫מה מהנה ומשמח דשא‪ ,‬עשבים שוטים‪ ,‬עצי ארז או סתם מלפפון שתלוי על‬
‫השיח?‬
‫אומר רבינו הקדוש בפתיחה אות ה' שאור החכמה המאיר בבחי"א‪ ,‬בספירת‬
‫החכמה‪ ,‬נקרא גם אור החיה משום שמחיה את הכלי כפי שכותב בהמשך‬
‫(בעניין בחינה ג') "שאור החכמה הוא עיקר חיותו של הנאצל"‪ .‬נמצא שאותו אור‬
‫שנמצא בכלי לא רק ממלא את הכלי בתענוג אלא שהאור גם מחיה את הכלי‪,‬‬
‫היינו מקיים את מציאותו של הכלי‪ ,‬משמע שללא תענוג וכח חיות הכלי לא יכול‬
‫להתקיים‪ ,‬אין לו למה לחיות!‬
‫ועוד עניין יש לדעת‪ ,‬שאולי אופן השאלה‪ :‬מה הרצון לקבל הנאה ותענוג של‬
‫דומם בעצם מטעה‪ ,‬כי בתור בני אדם שפועלים עפ"י חוקי המערכת הטבעית‬
‫(והזמנית) של הרצון לקבל הנאה ותענוג לתועלת עצמו יכולים להבין את המושג‬
‫הנאה ותענוג רק בציורים גשמיים של תענוגים מוכרים ולכן קשה לצייר אבן‬
‫שמתעוררת בה תאווה לסטייק או עץ שרוצה להשתלט על העץ שניצב לצידו‪.‬‬
‫אבל אם לפי הדברים הנ"ל שהאור‪ ,‬התענוג‪ ,‬גם מחיה את הכלי ומקיים אותו‪,‬‬
‫נוכל להתייחס לאור\שפע\תענוג שיש בדומם ככוח המחיה אותו! וכך השאלה‬
‫מתרככת‪ ,‬כי באמת מה מקיים את האבן או הברזל וכד'? מה נותן לו את‬
‫התכונות שלו בתור דומם‪ ,‬ומה משותף לכל הדוממים השונים מבחינת האור‬
‫המחיה אותם?‬

‫בתחילת הספר שערי קדושה חלק ג' שער א'‪ ,‬דן במהות העולמות המתאר את‬
‫המבנה הבסיסי של חמשת העולמות‪ ,‬הנקראים ד' יסודות עליונים‪ ,‬הנמשכים‬
‫מד' אותיות הוי"ה וקוצו של יוד כידוע‪ ,‬וכן המבנה הפרטי של כל עולם עפ"י אותו‬
‫סדר‪ ,‬שנחלק גם הוא עפ"י סדר ד' אותיות דשם הוי"ה לד' יסודות אבי"ע פרטיים‬
‫של אותו עולם‪ .‬וכך הולך הסדר ומתפרט כפי שכותב‪" :‬ועל דרך זה עוד הולך‬
‫ונפרט העניין התכלית הפרטות עד שנמצא כי אפילו בעולם השפל אין לך‬
‫בריה קלה שאין בה כללות ארבע אותיות ההוי"ה וכללות עשר ספירות"‪.‬‬
‫כלומר כל בריה מורכבת מכלי על סדר ד' האותיות המרמזות על כלים ומעשר‬
‫ספירות המרמזות על האור המחיה את הכלי\הבריה‪ .‬הולך ומרחיב המהרח"ו‬
‫ז"ל בעניין ההתפרטות דרך השתלשלות הרקיעים‪ ,‬ובא למלכות של הרקיעים‬
‫המכונה וילון‪ ,‬שגם מלכות זו‪ ,‬וילון‪ ,‬נחלקת לעשר ספירות שבה‪ ,‬כתר הוא וילון‬
‫עצמו (עפ"י העיקרון שמלכות דעליון נעשית כתר בתחתון) וארבע הבחינות‬
‫הנותרות‪ ,‬חו"ב תו"מ הן ארבעת היסודות לעולם השפל‪ ,‬והן עפר מים רוח אש‪.‬‬
‫ועפר שהוא המלכות דמלכות של רקיעי עשיה (כי וילון הוא המלכות של רקיעי‬
‫עשיה ובחינת העפר שבו היא המלכות דמלכות‪ ,‬כפי שהטבור הוא מלכות‬
‫דמלכות דראש‪ ,‬או שמלכות דסיום רגלים היא מלכות דמלכות של הטבור‪ .‬ואותו‬
‫וילון נעשה כתר לעשר הספירות של המלכות דמלכות‪ ).‬ואומר "ונמצא‬
‫שהמלכות שבמלכות שבה היא יסוד העפר‪ ,‬כלי וגולם לכל העולם כולו‪ ,‬ובזה‬
‫יסוד העפר נמצאו כל התולדות שבה כלולים מכל הארבעה יסודות‬
‫הניזכרים‪ ,‬בסוד הכל היה מן העפר"‪ .‬ולמרות שהשפה לא שגורה בפינו ורב‬
‫הנסתר על הגלוי‪ ,‬יש בדברים רוממות גדולה לראות את המורכבות הנפלאה‬
‫של פלא הבריאה על כל רבדיה‪.‬‬
‫והולך וממשיך המהרח"ו לפרט מבנה יסוד העפר בסדר של עשר ספירות‬
‫מבפנים לחוץ‪ ,‬שבחינת הכתר פנימית ביותר ונקרא יחידה של יסוד העפר‬
‫ובחינת המלכות חיצונית ביותר והיא נפש של יסוד העפר‪ .‬ומלכות חיצונה זו של‬
‫יסוד העפר נחלקת גם היא לעשר ואומר "והמלכות החיצונה שבהם הוא יסוד‬
‫העפר עצמו החמרי‪ ,‬שאין בו שום רוחניות אלא חומר עכור הנקרא דומם וכל‬
‫מה שבפנים נקרא נפש הדומם"‪.‬‬
‫וכאן אולי נפתח פתח להבנת הרצון לקבל שבדומם‪ .‬כי לפי דבריו "בכל מה‬
‫שבפנים" ‪ ,‬היינו מה שבתוך חלק הכלי הוא נפש הדומם היינו חלק האור‬
‫שמחייה את הדומם‪ .‬כלומר שנפש הדומם הוא האור המחייה ומקיים את‬
‫הדומם‪ ,‬ואין מדובר על רצון לקבל הנאה במושגי אדם אלא ע"ד משל שהדומם‬
‫נהנה מאור נפש הדומם כי הוא מקיים אותו‪ .‬כפי שהגדיר שהאור הוא חיותו של‬
‫הנברא‪ ,‬היינו התענוג מחייה את האדם ואם אין לאדם תענוג בחיים אין לו למה‬
‫לחיות‪ .‬כך גם בדומם‪ ,‬הוא רוצה לקבל את "התענוג" שלו שהוא האור והכח‬
‫המחייה ומקיים אותו‪ ,‬והוא נפש הדומם‪ .‬וכן בשאר בחינות‪ ,‬יסוד המים שהוא‬
‫בחינת הכלי מכיל את האור שהוא נפש הצומח‪ .‬יסוד הרוח הוא הכלי לאור‬
‫שהוא נפש החי וביסוד האש שהוא הכלי ובתוכו האור שהוא נפש המדבר‪ .‬וכל‬
‫בחינה כלולה אחת מחברתה (עפר מים רוח אש בעפר‪ ,‬נפש רוח נשמה חיה‬
‫בנפש וכו')‬
‫ובשער ב' ח"ג בביאור מהות האדם מה עניינו‪ ,‬כותב על בסיס מה שהסביר‬
‫בשער א'‪ ,‬שבעולם העשיה שהוא התחתון מבין העולמות‪ ,‬גם בו יש חלק‬
‫תחתון‪ ,‬המלכות שבו‪ ,‬וזו המלכות נקראת "ארבע יסודות העולם השפל‪ ,‬והנה‬
‫כל תולדותיו נבראו בגוף שבו והוא ביסוד העפר הגשמי וגו'‪ ,‬אמנם יש כח‬
‫אחד שערב התערובות הנזכרים והם נקרא נפש ליסוד העפר הכלול‬
‫מחמישה כוחותיו כנזכר לעיל"‪ .‬נמצא שיש כח אחד ביסוד העפר המחזיק‬
‫ומקיים יחד את ארבעת היסודות הכלולים באופן פרטי ביסוד העפר‪ ,‬ולכח זה‬
‫קורא נפש הדומם‪ .‬נמצא שהאור המאיר בכלי של בחינת הדומם הוא אור הנפש‬
‫שהוא הכח המערב את היסודות הפרטיים‪ ,‬מחייה אותם ומקיים אותם ולמעשה‬
‫עיקר כוחו ותפקידו להחזיק את ארבעת היסודות לבל ייפרדו שלא יחזור הדומם‬
‫לשורשו‪ ,‬היינו יתפרק ליסודות שלו‪ .‬וכאן רצוי להתייחס למושג יסוד כפוטנציאל‪,‬‬
‫כח טמון שיצא לפועל ע"י פעולה מסויימת‪ .‬וכאן פעולת החיבור של כח הדומם‬
‫מחברת מחזיקה ומקיימת את יסודות הדומם‪ ,‬וזהו לענ"ד האור והתענוג של‬
‫הדומם‪ ,‬הכח שמחזיק אותו במציאות‪ .‬ואם נקביל את הדברים לדרך רבותינו‬
‫שהרצון לקבל של הדומם נחשב חלש משום שאין לא תנועה מעצמו מתיישבים‬
‫הדברים כי רצונו חסרונו וגם התענוג של דומם הוא רק להתקיים‪ ,‬אין‬
‫התפתחות‪ ,‬רק צריך להחזיק את הקיום של עצמו (שלוש תפילות וכו')‪.‬‬
‫יש עוד מה להוסיף לעניין צומח וחי והקשר המתפתח בין הבחינות‬