‫ספר מלכים א פרק א‬

‫בפסוקים א‪-‬ד‪ :‬מתארים את ימיו האחרונים של דוד‪ ,‬דוד מבקש‬ ‫•‬

‫נערה צעירה ויפה כדי שתשמש כתנור אנושי חשוב לציין שלא היה‬
‫כלום בין דוד לאבישג‬
‫בפסוקים ה‪-‬י‪ :‬אדוניה מנסה לקבץ סביבו פמיליה שיתמכו את‬ ‫•‬
‫אביו כדי שתיתמכו בו כאשר הוא "יומלך" כיורש של דוד‪ ,‬כנהוג‬
‫בשלטון שושלתי שהבכור הוא היורש‪ ,‬אדוניה היה בטוחה שהוא‬
‫יהיה מלך‪.‬‬
‫אדוניה מזמן את יואב בן צרויה ( שהרג את שני שרי הצבאות‬ ‫•‬
‫אבנר בן נר ואת עמשא בן יתר ) את אביתר הכהן וגם את כול‬
‫האחים שלו מדוד מלבד שלמה ושרים נוספים מחצר של דוד‬
‫וערך להם סעודה דשנה (מלכים) כדי להשיג את תמיכתם ולחגוג‬
‫את "המלכתו" הקרובה אבל הוא לא מכריז על זה שהוא הולך‬
‫להיות מלך כדי לא להיחשב כמורד‪.‬‬

‫פסוק יא‪ -‬כז‪ :‬נתן הנביא‪ ,‬שלא הוזמן לסעודה על‪-‬ידי אדוניה‪ ,‬חש‬ ‫•‬
‫אל בת‪-‬שבע‪ ,‬כדי להעמידה על חומרת המצב‪ .‬הוא מייעץ לה מה‬
‫לומר לדוד ומבטיח לה שתוך כדי דבריה גם הוא ייכנס ויתמוך‬
‫בבקשתה להמליך את שלמה‪ .‬כדי להמריץ את בת‪-‬שבע לעשות כן‬
‫הוא רומז לה כי חייה וחיי בנה בסכנה מכאן נובע חששו של נתן‬
‫לחיי בת‪-‬שבע ושלמה ‪ ,‬וכנראה גם לחייו שלו‪[ .‬דרך אגב‪ ,‬גם‬
‫שלמה עצמו נהג כך במתנגדיו (ראה בפרק ב')] כנימוק אחרון‪,‬‬
‫והחזק ביותר‪ ,‬מדריך נתן את בת‪-‬שבע להזכיר לדוד את שבועתו‬
‫לה כי שלמה בנה ימלוך אחריו‪ ,‬ומציג את מעשי אדוניהו כאילו‬
‫כבר המליך את עצמו‪ ,‬למרות שהמספר לא מציין זאת במפורש‪,‬‬
‫על מנת לעורר את דוד למעשים מידיים‪ .‬בת‪ -‬שבע נכנסת לדוד‬
‫ומוסרת לו את דברי נתן‪ ,‬בשינויים קלים‪ .‬עוד היא מדברת‪ ,‬נכנס‬
‫גם נתן הנביא אל חדרו של דוד ומוסר למלך גרסה רביעית של‬
‫הסיפור על מעשהו של אדוניה‪ .‬בכלל‪ ,‬פרק א' בנוי מסיפורים‬
‫החוזרים על עצמם בכמה גרסאות‪ :‬סיפור מעשיו של אדוניה‬
‫חוזר כאמור ארבע פעמים‪ :‬גרסת המספר‪ ,‬גרסת נתן לבת‪-‬שבע‪,‬‬
‫גרסת בת‪-‬שבע לדוד וסיפורו של נתן לדוד‪ .‬דוגמא נוספת‪:‬‬
‫הוראותיו של דוד להמלכת שלמה חוזרות שוב כאשר מתאר‬
‫המספר את ביצוען‪ ,‬ופעם שלישית כאשר יונתן בן אביתר מבשר‬
‫לאדוניה על מה שקרה‪ .‬חזרות על הסיפור זהו אמצעי ספרותי‬
‫נפוץ של המספר המקראי (למשל‪ :‬כרם נבות ‪ ,‬יוסף ואשת‬
 ‫פוטיפר ועוד)‪ .‬רק קריאה והשוואה מדוקדקת בין הגרסאות‬
‫השונות יכולה לחשוף את המניעים השונים של כל אחד‬
‫מהדוברים‪ ,‬את כוונותיו‪ ,‬רצונותיו‪ ,‬פחדיו וכו'‪.‬‬

‫פסוק כח‪ -‬לא‪ :‬נתן ובת‪-‬שבע הצליחו במזימתם‪ .‬דוד נרתם‬ ‫•‬
‫לפעולה מידית‪ .‬הוא נשבע שוב לבת‪-‬שבע כי שלמה ימלוך אחריו‪.‬‬
‫בת‪-‬שבע מברכת את המלך ומשתחווה לו‪.‬‬

‫פסוק לב‪-‬מ‪ :‬דוד מצווה על נאמניו נתן הנביא‪ ,‬צדוק הכהן ובניהו‬ ‫•‬
‫בן יהוידע להרכיב את שלמה על הפרדה של דוד‪ ,‬להמליך אותו‬
‫למלך על‪-‬ידי משיחתו בשמן‪ ,‬להכריז על כך בפומבי ולהושיב את‬
‫שלמה על כיסאו של דוד‪ ,‬כיורש העצר הרשמי‪ .‬הם ממהרים‬
‫לעשות כרצון המלך‪ ,‬דבר שגורם לעם שמחה גדולה "‪..‬ותבקע‬
‫הארץ בקולם" (פס' ‪40‬‬

‫פסוק מא‪-‬מח‪ :‬קולות השמחה של העם‪ ,‬ובמיוחד קול תקיעת השופר‬

‫מעוררים הרגשת חשד ואי‪-‬נחת בקרב משתתפי סעודת ההמלכה של‬
‫אדוניה‪ .‬לפתע הגיע יונתן בן אביתר ובפיו בשורות‪ .‬בניגוד לצפיות לבשורה‬
‫טובה‪ ,‬מבשר יונתן לאדוניה וחבר מרעיו כי דוד המליך את שלמה תחתיו‪,‬‬
‫והוא חוזר בשלישית על תיאור ההמלכה‪ ,‬כשהוא מרחיב ומדגיש את‬
‫שמחת העם ואת תמיכתו במלכותו של שלמה‪ ,‬וכן את תמיכתו המלאה‬
‫של דוד בשלמה‪ ,‬ולא באדוניה‪.‬‬
‫פסוק מט‪-‬נג‪ :‬אדוניה וחבריו נחרדים לשמע הבשורה‪ ,‬ומתפזרים‬ ‫•‬
‫איש לביתו‪ .‬אדוניה חושש לגורלו עד כדי כך שהוא ממהר ואוחז‬
‫בקרנות המזבח‪ ,‬אולי כאמצעי להינצל מעונש מוות בעוון מרידה‬
‫במלכות‪ .‬אדוניה שולח שליח אל שלמה‪ ,‬ומודיע על השלמתו עם‬
‫מלוכת שלמה‪( ,‬זאת ניתן ללמוד משמות התואר בהם הוא‬
‫משתמש‪" :‬המלך" לשלמה‪" ,‬עבדו" הוא מכנה את עצמו)‪ ,‬ומבקש‬
‫משלמה הבטחה בשבועה של יאונה לו כל רע‪ .‬שלמה משיב כי אם‬
‫אדוניה יהיה נאמן לו‪ ,‬יישאר בחיים‪ ,‬אך אם יימצא שחטא‪,‬‬
‫יומת‪ .‬אדוניה משתחווה לשלמה ושלמה חונן אותו ומשלחו‬
‫לביתו‪.‬‬