‫מוסף רש״י‬ ‫פד‪.

‬‬ ‫ר״ז‬ ‫פרק אחד עשר נדרים‬ ‫ואלו נדרים‬ ‫רש״י‬ ‫מסורת הש״ם‬

‫מן‬ ‫אני‬ ‫נטולה‬ ‫לנולר מיורלי הים לאחר שלשים רש כאן אלם שבשעת נדרו הוא‬ ‫איתיביה רבא לרב נחמן‪ .‬דאמר בעל לאו בכלל בטות הוא‪ :‬ותהא‬ ‫]לעיל‬ ‫צ‪:‬‬ ‫לקמן‬ ‫א(‬
‫מולרמ אני‬ ‫היהודים‪.‬‬ ‫פא‪ ,[:‬ב( ]תוספתא פ״ז[‪,‬‬
‫מהם מתשמיש שלא יהנה‬
‫מיורדי הים ולאחר מק קולם שלשים יום נעשה מיושבי יבשה‬ ‫נטולה מן היהודים‪ .‬לכשתתגרש אסורה לינשא דהט קאמרה ונטולה‬
‫ע״ש[‪,‬‬ ‫טז‪:‬‬ ‫]מכות‬ ‫»(‬
‫שום יהודי ממנה )לעיל‬ ‫דחלי ליה האי דינא בפלוגחא דר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא וללילן‬ ‫אני מן היהוטס שלא אהנה )‪ 0‬מתשמישו דהיינו דומיא דהנאת‬ ‫דמאי ס״ד משנה ג‬ ‫ו(‬
‫פא‪ .(:‬אין אדם צריך‬ ‫דקי״ל כר׳ עקיבא אסור בו כיון שהיה מיורדי הים בשעח נדרו‬ ‫משמישך עלי וכדרב דאמר כל כי האי גוונא חייל נדרא‪ .‬והשמא‬ ‫מכות טז‪,:‬‬
‫לקרות שם ע ל מ ע ש ר‬
‫עני ש ל דמאי‪ .‬דאמרינן‬ ‫וכדכמיבא הא ירושלמי בהלכומ‬ ‫מיהדר לאיתרי תיוכתא דרכ נחמן‬
‫)סוטה מש‪ (.‬דיוחנן כהן‬ ‫הרמב״ן ז״ל בפרק ארבעה נדדם‬ ‫איתיביה רבא לרב נחמן ובעל לאו בכלל‬ ‫בדות‬ ‫אי אמרת בשלמא בעל בכלל‬
‫גנול‬ ‫ננל‬ ‫גדול שלח‬
‫וכדכתיבנא לה נמי לעיל )דף ל‪(.‬‬ ‫הוא אהט יפר מלקו דט אמרה‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫ישראל וראה את עמי‬ ‫בריות הוא > והתנן נטולה אני מן היהודים‬ ‫א‬
‫)א( גם' לעולס שאני הכא‬
‫וכיון דתלי ליה להאי דינא בפלוגמא‬ ‫נטולה אני מן היהודים הוי בעל בכלל‬
‫האק חשודי! על המעשרוח‬
‫חוץ מתרומה גדולה‪ ,‬אמר‬ ‫דר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא מיניה דכי‬
‫יפר הלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן‬ ‫ואיתסר ליה ממשמיש והוו להו‬
‫כצ׳׳ל ותיבות אימא לך‬
‫נמחק‪) :‬ב( רש״י ד׳׳ה‬
‫להן לישראל מיי כשם‬
‫היכי דבאותן שהיו בשעמ נדרו יורדי‬ ‫דבטס שבינו לבינה ואהכי יסר כל היהודים ואי אמרת בעל לאו בכלל בריות‬ ‫ותהא וכו׳ מ ת ש מ י ש ן‬
‫שהמרומה נמיחה כך הטנל‬
‫נמימה‪ ,‬עמד וחיק! הלוקח‬ ‫הים ואמ״כ נעשו יושבי יבשה אסור‬ ‫הוא נדרי עינוי נפש הן ויפר לה לעולם‬ ‫זמן שהיא ברשותו ולט נסקא מיניה‬
‫דהיינו וכו׳ והוה לה‬
‫לנטס שנינו וכו׳ והיינו‬
‫מעס הארץ יפריש כל‬ ‫לר׳ עקיבא ומותר לרבי ישמעאל‬ ‫מיילא נדרא כשאר דבדם שבינו <‪ #‬אימא לך שאני הכא דמוכהא מלתא‬ ‫דקתני‪ (») :‬דייה אלא‬
‫המעשרומ ומעכנן לעצמו‬
‫ואוכל‪ ,‬מעשר ראשון שהרי‬
‫הכי נמי כי הר איסכא דהיינו באומן‬ ‫יכולה‬ ‫נפשה‪:‬‬ ‫קאםרה‬ ‫היתרא‬ ‫דעל‬ ‫לבינה היינו דקתני ותהא נטולה מן‬ ‫דלא‬ ‫וכו׳‬ ‫אמרת‬
‫הר כעל בכלל ו א ״ כ‬
‫אי‬

‫מותר לזרים‪ ,‬ומעשר שני‬ ‫בני אדם שהיו בשעת נדרו יושבי‬ ‫ליהנות בלקט שכהה ופאת‪ :‬ולא קתני‬ ‫היהוטם לכשתצא מרשותו של זה‬ ‫בע״כ י פ ר חלקו דקתני‬
‫אוכלו כירושלים‪ ,‬ואס שנת‬ ‫שאינה יכולה לינשא לאתרים‪ :‬אלא‬
‫יבשה ולאתר מכן נעשו יורדי הים‬ ‫היינו לאחד שתתגרש‬
‫מעשר עני הוא נחלקו ר׳‬ ‫ובמעשר עני והתניא ״בברייתא ובמעשר‬ ‫וכו׳‬ ‫דאמטנן‬ ‫משוס‬
‫אסור לר׳ ישמעאל ומותר לר״ע‬ ‫אי אמרח דבעל לא הוי בהלל בריות‪.‬‬
‫אליעזר וחכמים‪ ,‬וקאמר‬
‫ר״א ללא מיכעי אפרושי‬ ‫ולפוס האי פירושא דפרשי׳ לא אתי‬
‫עני אמר רב יוםף ל״ק הא רבי אליעזר‬ ‫ג(‬
‫ופפשוט דט אמרה ונטולה אני מן‬
‫הואיל דלכשתתגרש וכו׳‬
‫וכשתצא מתחתיו וכי׳‬
‫מספק ללא צריך‪ ,‬אלא‬
‫האי ירושלמי כגמרא דילן דהא הכא‬ ‫היהודים דלא הר בעל בכלל )»( הא רבנן דתנן י׳ ר״א אומר אין אדם‬ ‫ומאן דסריך הט סטרא‬
‫אפילו לקרומ עליו אמ‬
‫השם ולומר מעשר עני‬ ‫מסקינן דנהי דבעל לאו בכלל בריומ‬ ‫צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי‬ ‫משום דאמרינן נדרי עינוי נפש הוא‬
‫ליה ונו׳ דאמר לעיל‪ .‬נ״נ‬
‫חחלח דף פ‪) :3‬ד( ד״ה‬
‫של נרי זה יהא נצסונו‬ ‫בשעה שנדרה אפי׳ הכי כשנמגרשה‬ ‫וחכ״א‬ ‫הואיל ולכשתפגרש או פמאלמן לא‬ ‫שאני וכו׳ קא משחטא לחו‬
‫או נלרומו נמי לא צריך‬
‫אסורה בו מפני שתזר להיות בכלל בריות אלמא לאו בתר אמירה‬ ‫תוכל להנשא לכל אדם אהט קרי ליה מהשתא עינר נפש אע״ג‬ ‫דאשמ איש‪) :‬ה( ד״ה רכי‬
‫)מכות טז‪.(:‬‬ ‫אליעזר וכו׳ אלא מהיקשא‪.‬‬
‫בלחוד אזלינן‪ .‬וט תימא רב נחמן מוקי לה לממני׳ כר׳ ישמעאל‬ ‫דהשמא כל זמן שהיא תתפיו אינו עינוי נפש דידה והואיל ועינר נסש‬ ‫נ״נ וכטש מסכת דמאי‬
‫דאזיל בתר שעה שהנדר חל בה ומש״ה קתני דנתגרשה אסורה‬ ‫אינון אמאי יפר מלקו כשמצא מתתתיו מל הנדר ויפר לה לעולם‬ ‫פירש הרנ נרטנורה משוס‬
‫דחטה א׳ פוטרת כל הנט‬
‫ליהנות מבעלה ליתא דהא סתם לן תנא כהאי פירקא כר״ע דתנן‬ ‫בשאר נדרי עינר נפש אלא ש״מ דבעל בכלל בריומ הוא ובנדטס‬
‫תוספות‬ ‫ע״כ מפטש ע״ה מרומה‬
‫לקמן נסח‪ [:‬אמרה הטני נזירה לאתר ל׳ יום אע״ס שנשאת במוך שלשים‬ ‫שבינו לבינה הוא‪ .‬מאן דפטך הט ס״ל דאי לאו משום דבעל בכלל‬ ‫גדולה ולא מרוממ מעשר‪:‬‬
‫ואי אמרת נעל לאו‬
‫נכלל נריות הוא‪.‬‬
‫יום אין יכול להפר אלא ודאי ט קתני דנמגרשה אסורה לבעלה‬ ‫בטות הוא הוה אמינא דתשמיש עינר נפש הוא ודלא כרב נממן‬
‫כי נדרה נטולה אני מ!‬ ‫אפילו רבי עקיבא מודה בה הלכך להאי פירושא גמרא דילן לא‬ ‫דאמר לעיל דתשמיש דברים שבינו לבינה הוא אליבא דר׳ יוסי‪ :‬שאני‬
‫היהודים פירוש מתשמיש‬ ‫אמי טרושלמי‪ .‬ונראה לי דליכא למיסמך בהא אגמרא דנני מערבא‬ ‫הכא דמוהחא מילתא דטל היתרא קאסרה נפשה‪ .‬כלומר אבעל קאסרה‬
‫היהודים משאר יהודים‬ ‫פירוש הרא״ש‬
‫קאמרה ואמאי צריך להפר‬ ‫כיון דגמרא טלן פליגא עלה דלסום גמטן אסור בין בבני אדם שהיו‬ ‫נסשה משום דלדידיה היא דמשתריא אבל לשאר עלמא לא אצטטכא‬
‫דמוכחא‬ ‫הכא‬ ‫שאני‬
‫חלקו והא לא אסרה נפשה‬ ‫בכלל לשונו בשעפ הנדר בין בבני אדם שהיו בכלל לשונו לאחר‬ ‫למידר דלא קא משתריא )י( בהט דאשמ איש היא‪ :‬והמניא בברייתא‪.‬‬ ‫מילתא כוי‪ .‬דכעלמא לא‬
‫אלא משאר יהודים‪ :‬שאני‬
‫מכן וסבריה דר׳ עקיבא לא קשיא אהא מלמא בלל משוס דהא‬ ‫בהך פירקין דבמעשר עני מצי לאימהנויי‪ :‬ר׳ אליעזר אומר‪ .‬הלוקח‬ ‫הוי נעל נכלל כריות‬
‫הכא דטוכחא םילתא‪.‬‬ ‫הכא מוכחא מילתא דהוי‬
‫שמחכוונמ לאסור עצמה‬ ‫מילתא מליא בלשון בני אדם ובגמרא דילן סבטנן דבכלל לשון‬ ‫פירות מעם הארץ בשנה השלישית ובא לו להפטש מעשר עני אינו‬ ‫ככלל יהודים שאינה צטכה‬
‫מתשמיש המומר לה דהיינו‬ ‫בני אדם כולהו בכלל ור״ע במילמיה במר דרשא דקראי דייק ליה‬ ‫צריך לקרומ עליו שס מעשר עני דלמעשר ראשון ליכא למיחש דליפי‬ ‫לאסור עצמה אלא ממי‬
‫משמיש הכעל ולכך צריך‬ ‫שהיא מומרת לו ויס״ג ואי‬
‫הכי דלא שייך התם לשון בני אדם כלל ובירושלמי לא סברי הט‬ ‫לוי ראיה דלא יהביה עס הארץ ולימיב ליה ולחרומה ליכא למיחש דלא‬
‫להפר תלקו ואית ססריס‬ ‫אמרת נעל לאו נכלל נדות‬
‫דגרסי ואי אמרת נעל‬ ‫אלא סברי דהנודר מיורדי הים ודאי להנהו דהוו יורדי הים בשעת‬ ‫נחשדו עמי הארץ על התרומה דאית בה עון מיתה ומעשר שני ליבא‬ ‫הוא נ ד ד פינר נפש אינין‬
‫לאו נכלל נריות הוא‬ ‫עיקר נדרו קא מכרן ומש״ה לית ליה למידק אלא לידע איזו שעה‬ ‫בשנה השלישית אבל בתרומח מעשר מיחייב דלא למדנו בה עון מימה‬ ‫רפר לעולם וה״פ דאי נעל‬
‫נטולה אני מ! היהודים‬ ‫לא הוי ככלל כדות א״כ‬
‫לאו תשמיש קאמרה שהרי‬
‫הוא עיקר נדרו אם שעת האמירה או שעת המלות ומש״ה אמטנן‬ ‫אלא )י> מהיקשא דתרומה גדולה והואיל ולא כתיב בה בסירוש‬
‫נטולה אני מן היהוטס‬
‫אסורה כמשמישס כלא‬ ‫הפס דפלי בפלוגתא דרבי ישמעאל ור׳ עקיבא‪ .‬האי הוא פירושא‬ ‫מיתה מש״ה לא ציית ע״ה ]להיקשא[ ולא מפריש ממנה תרוממ‬ ‫לאו לענין משמיש קאמרה‬
‫נדרה אלא ה״ק נטולה‬ ‫מעשר ועל)אומו( מעשר עני אין צטך לקרות עליו אפילו שם מעשר‪:‬‬
‫דירושלמי ומאן דלא מפרש ליה הט לא סבר ליה מידי‪ .‬ובגמרא‬ ‫דכלאו הט אסורה להס‬
‫הנאתי מפירות היהודים‬ ‫אלא לענין הנאה קאמרה‬
‫שלא אהנה מהם אף‬ ‫לילן סברינן דלא תליא בהא מלמא כלל אלא בלשון בני אדם שכולן‬ ‫שאסרה הנאת עולם עליה‬
‫וחכ״א‬
‫כי לא יהא שלהם וא״כ‬ ‫והוו נ ד ד עינר נפש רפר‬
‫דהא‬ ‫הוי עינוי נפש‬ ‫בכלל ובריימא דמייפינן בפ״ק דב״ב דייקא נמי הכי דתניא המס )לף ח‪ (.‬המודר הנאה מאנשי העיר ובא אדם אחד ונשחהא עמם כל‬ ‫לעולם ואמאי קאמר ותהא‬
‫אמרינן )לעיל דף פנ‪(:‬‬ ‫ששהא שם שנים עשר מדש אסור ליהנות ממנו ומדקתני לה סממא משמע ודאי אפילו בא לעיר אמר שנדר אסור בו וכ״כ הרמב״ם ז״ל סמם‬ ‫נטולה מן היהודים ואע״ג‬
‫כשאין סרנסמו אלא ממנו‬ ‫דאמדנן טון דכעל לאו‬
‫יסר להא ליכא למימר‬
‫בפ׳יט מהלכופ נדטס )הלכה יז( כן נ״ל‪ .‬ואפשר שהרמב״ן ז״ל לא חלק ולא הביאו בהלכומיו אלא ללמוד ממנו שאסור בבני אדם שהם בכלל לשונו‬
‫ככלל בדות הוא אינו‬
‫לאמרה קונס נהנה מן‬ ‫בשעת אמירה אע״פ שאינן בכלל לשונו בשעח חלומ הנדר דהאי דינא לימיה בגמרא דילן אבל לא לסמוך על הירושלמי בהלכמיה ובטעמיה אי‬ ‫יכול להפר אלא משוס‬
‫הכריות דוקא כעורו שלהם‬ ‫נמי דירושלמי גופיה לאופם בני אדם שהם בכלל בשעפ חלופ הנדר פשיטא ליה מלשון בני אדם בגמרא דילן אבל דנזיל אף בתר אמירה‬ ‫קונס שאגי נהנה לכדות‬
‫אכל ממה שיקח הנעל‬ ‫ומותרת כפירושיה! כדפי׳‬
‫מהם מהנה א״כ אמאי‬ ‫מפיק מדר״ע‪ :‬איחיביה רגא לרב נחמן והוי נטולה אני מן היהודים‪ .‬שאסרה הנאמ משמישס עליה ואי אמרפ בעל לאו בכלל בטופ הוא‬ ‫לעיל אנל נטולה אגי מן‬
‫יפר כעודה חחחיו אפי׳‬ ‫למה לה הסרה דהא איהו לא הוי בכלל איסור‪ :‬שאני הפא דמוהחא מילחא דאהיחרא קא אסרה נפשה‪ .‬לעולם בעלמא לאו בכלל בריומ הוא‬ ‫היהוטם משמע מפירומיה!‬
‫נינו לנינה לא הוי כיון‬
‫אבל הכא כשאוסרמ עליה הנאמ משמיש ואומרת נטולה אני מן היהודים ע״כ דעמה הוא שיהא בעל בכלל איסורא דאהימרא קאסרה נפשה‬ ‫הלכך אסורה להם אף‬
‫שיכול הכעל להניא ממקום‬ ‫לאמדס‬ ‫ימכרום‬ ‫אם‬
‫שירצה הר׳׳ר יונה נ״ע‬ ‫דבאיסורא למה לה למיסר כבר אסורה ועומדת וטון דלית לה היתרא אלא בתשמיש בעלה ע״כ עיקר נדרה הוא לאסור הנאת תשמישו‬ ‫ומשמשתו לא קשיא ליה‬
‫ויסר לה לעולם אף‬ ‫הלכך הכא ודאי ע״כ בעל בכלל בריות הוא‪ .‬ואיכא נסחי דגרסי ואי אמרת בעל לאו בכלל בריות הוא נדרי עינוי נסש הוא ליסר לה לעולם‬ ‫דה״ק יסר חלקו שתהא‬
‫ואמאי‬ ‫שיגרשנה‬ ‫אחר‬ ‫מותרת ליהנות מן היהודים‬
‫וה״פ אי אמרת בשלמא דבעל בכלל בטות הוא וט אמרה נטולה אני מן היהודים בעלה בכלל איכא לסרושי דט אמרה נטולה אני מן‬
‫חהא נטולה מן היהודים‬ ‫נעורה תחתיו ומעמוד‬
‫כעל ככלל‬ ‫אלא לאו‬ ‫היהודים מתשמיש קאמרה שבאה לאסור משמיש בעלה המומר לה עם משמיש כל היהודים ומש״ה יפר פלקו בלבד ואם מפגרש תהא‬ ‫אצלו ותשמשנו‪ :‬ומשנ־‬
‫נריות הוא וט אמרה‬ ‫נטולה מן היהולים משום להוו דברים שבינו לבינה שאינו מסר לאחטס ובדאסיקנא לעיל נעט‪ !:‬אלא אי אמרת דבעל לאו בכלל בריות הוא ו ט‬ ‫דמוכחא‬ ‫הבא‬ ‫שאני‬
‫נטולה אני מן היהודים‬ ‫כלומר לישנא‬ ‫מילתא‪.‬‬
‫מתשמיש קאמרה והוי נינו‬
‫אמרה נטולה אני מן היהוליס אין הבעל בכלל א״כ אי אפשר לומר לממשמיש קאמרה להא בלא נלרה נמי מיתסרא בהנאמ משמישס‬
‫מטולה אני מן היהוטס‬
‫לנינה ומשני שאני הנא‬ ‫אלא ע״כ נטולה אני מהנאמ סירומיהס קאמרה וא״כ נלט עינוי נפש אינון ויסר לה לעולם להא אסיקנא בריש פירקין נשמ למפר בין לעצמו‬ ‫משמע דמתשמיש קאמרה‬
‫דמוכחא מילתא דהתורה‬
‫בין לאחדם לליכא למימר נטולה אני מהנאת פירומיהם של יהוליס בעולן שלהן קאמרה אבל אי זבין להו בעל מותלמ בהן לא״כ אמאי‬ ‫ונעל הוה נכלל דאהימרא‬
‫אסרה ו ט נמי כעל לאו‬ ‫קאסרה נפשה ולישנא קמא‬
‫נכלל כריות נעלמא הכא‬ ‫יסר חלקו ומסרקינן שאני הכא למובחא מילמא לאהימרא קאסלה נסשה מטולה אני מן היהוליס תשמיש משמע ולאו הנאת סירות ונהי‬ ‫מרווח וסשוט יותר אלא‬
‫הר ככלל נריות והכי‬ ‫דבעלמא בעל לא הר בכלל בדות הכא הוי משוס דמוכחא מילתא דאהיתרא דהיינו תשמיש דבעל קאסרה נפשה‪ :‬אין אדם צריך)לתרום תרומת‬ ‫דאפשר דקשה להו משוס‬
‫משמע לשון נטולה מכעל‬
‫מעשר( ]לקרות שם על מעשר מני[ של דמאי‪ .‬הלוקח מעם הארץ צדך לעשר ולתרום תרומת מעשר ונותנה לכהן ומעשר ראשון גוסיה‬ ‫דאיכא למימר דלעולס כעל‬
‫ומהשאר יהודים וקשה‬ ‫לאו נכלל נ ד ו ת הוא והאי‬
‫נדרה ושמא ה״ק יסר‬ ‫מעכבו‬
‫טון ללאו כתשמיש אפי׳ שם דלהפרשה כלל‬ ‫לקתני‬ ‫משמשמו‬ ‫תהא‬ ‫מאי‬ ‫כן‬ ‫כמו‬ ‫תקשה‬ ‫המקשה‬ ‫סנרת‬ ‫לפי‬ ‫לצטן להפר סלקו כלר״ג ללעיל גני ההיא שלא אציע מטתך וה״נ לסוס ריהטא לעלמא כעל נכלל נ ד ו ת הוא ולכן נרתקו‬
‫ותעמוד תחתיו ללא תצא וקאי אמשנה ראשונה לאמר תצא‪ :‬אין אדם צריך לקרות‪.‬‬ ‫לעשות גירסא אחרת‪ :‬אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי‪ .‬הלוקח תכואה מע״ה צטך להפטש מעשר‬
‫למעשר עני של דמאי‪:‬‬ ‫ראשון ומעשר שני מספק אכל מעשר עני אין צריך‪:‬‬
 ‫מסורת הש״ם‬ ‫רש׳׳י‬ ‫ואלו נדרים פרק אהד עשר נדרים‬ ‫ר"!‬ ‫פד‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ע׳׳ש[‪,‬‬ ‫יז‪.‬‬ ‫]מכות‬ ‫א(‬ ‫ותה״א קורא שם ואין צריך להפריש‪ .‬אלא נותן עיניו בצל זה ואומר‬ ‫מעכבו לעצמו אפר שהפרישו שהט מוחר לזרים והמוציא מחבירו‬ ‫ס״ט מהל׳‬ ‫מיי׳‬ ‫א‬ ‫כו‬
‫וש׳׳נ[‪,‬‬ ‫מז‪.‬‬ ‫נכרכות‬ ‫ב(‬ ‫ג‬ ‫כ‬ ‫הלכה‬ ‫מעשר‬
‫מכאן אני נוטל ואוכלו הוא בעצמו להמוציא מתבילו עליו הראיה‬ ‫עליו הראיה שלא הסרישו עם הארץ אבל מעשר עני אין צריך‬
‫פסחים מו‪ :‬כ״מ יא‪:‬‬ ‫ג(‬ ‫סמג עשין קלו ]טור יו״ד‬
‫קידושין נח‪) :‬חולץ קלא‪,(:‬‬ ‫לאמר ישראל לעני אייתי ראיה ללא הפרישו עס הארץ ויהיבנא לך‪.‬‬ ‫להפריש דסבירא ליה לרבי אליעזר דאפילו ודאי שלא הסרישו מן‬ ‫סי׳ שלא[‪:‬‬
‫ד( ]כשאלחוח פ׳ קרח אימא‬ ‫והכי אמרי׳ בפ׳ בתרא לסוטה )דף מח‪ (.‬מעשר ראשון ומעשר עני‬ ‫הכרי אינו טובל שיהא אוכלו במימה הלכך אינו מפרישו מספק‪:‬‬ ‫ב מיי׳ פ״ז מהלכות‬ ‫כו‬
‫רכ יוסף[‪ ,‬ה( קרישי! נח‪:‬‬ ‫נדרים הלכה י‪:‬‬
‫המע״ה‪ :‬מאי לאו מ״ר ספקו איגו‬ ‫ותפ׳׳א קורא שם‪] .‬דאס[ ודאי לא‬
‫תוספתא למעשר שני פ״ג‪,‬‬ ‫ג מיי׳ ס״ב מהלכות‬ ‫כח‬
‫]בכורות מ‪ ,[.‬ז( שייך‬ ‫ו(‬ ‫טופל‪ .‬להיינו ל״א )‪ 0‬אומר אינו צריך‬ ‫וחכ״א אקורא שם ואין צריך להפריש מאי‬ ‫הפרישו הר טבל ויהא האוכל מן‬ ‫גניכה הלכה ד‪:‬‬
‫]ויקרא‬ ‫שאס״ז‪,‬‬ ‫לדף‬ ‫לקרופ שס קסבר אפי׳ במעשר עני‬ ‫הכט במיפה אע׳׳פ שמתוקן לגמד‬
‫לאו למ״ד םפקו )* טובל קסבר אית ליה‬
‫ח(‬
‫פג‪.‬‬ ‫]סנהדרין‬ ‫בג[‪,‬‬
‫ולאי ליפ ליה טובפ הנאה אלא כל עני‬ ‫ואין צריך לתקן אלא להפריש מעשר‬
‫מ(‬
‫זכחיס יא‪ ,[:‬י( ]דכריס יכ[‪,‬‬
‫שיבא פפילה יטלנו בעל כרחו והואיל‬
‫טובת הנאה וכיון דאית ליה טובת הנאה לא‬ ‫עני הלכך מסטשו מספק דספקו‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫]דכריס כו[‪ ,‬ל( ]עי׳‬ ‫‪(5‬‬
‫ד״ה‬ ‫קלא‪.‬‬ ‫חוצץ‬ ‫תוס׳‬ ‫לקיל כולי האי לאין ספקו טובל‬ ‫מהניא ולמאן דאמר ]אינו[ קורא שם קסבר‬ ‫טובל‪ :‬קסבר ספקו אינו טובל‪.‬‬ ‫למאן‬ ‫מאי לאו‬ ‫גמ׳‬ ‫)א(‬
‫מעשר[‪,‬‬
‫איכא נמי האי קילותא לאין בה טובפ‬ ‫ספקו אינו טובל וכל שספקו אינו טובל‬ ‫הוא הדין לודאי אלא משום מספקיה‬
‫אינו טובל‬ ‫ספיקו‬ ‫דאמר‬
‫טונת‬ ‫ליה‬ ‫לית‬ ‫קסנר‬
‫הנאה מה שאין כן במרומה לספקה‬ ‫לית ליה טובת הנאה ושרי ליה לאיתהנויי‬ ‫נקטינן נקט ספקו‪ .‬וכיון דספקו אינו‬ ‫ציה‬ ‫דלית‬ ‫וכיון‬ ‫הנאה‬

‫תורה אור השלם‬

‫טבלה ויש בה טובמ הנאה כלאמרינןי(‬ ‫א ( אמר ליה אביי דכ״ע ספקו טובל ור׳ אליעזר‬ ‫טובל קסבר לימ בה טובמ הנאה דטובפ‬ ‫ליה‬
‫דאמר‬
‫שרי‬
‫ולמאן‬
‫הנאה‬
‫לאתהנויי‬
‫טוכת‬

‫‪ . 1‬כי תכלה ל ע ש ר אה‬

‫אומר ארם לפבירו טול סלע זה ומן‬ ‫ורבנן בהא קמיפלגי רבי אליעזר םבר לא‬ ‫הנאה בטובל ואינו טובל תליא דכמיבי!(‬ ‫ספיקו‬ ‫קסכר‬ ‫שס‬ ‫קורא‬
‫תבואתך‬ ‫מעשר‬ ‫בל‬ ‫מרוממך לבן בתי כהן‪ .‬ולמאן לאמר‬ ‫נ ח ש ד ו ע מ י ה א י ץ ^ מ ע ש ר ע נ י נ ( כיון דאילו‬ ‫ולא יתללו את קדשי בני ישראל את אשר‬ ‫ט ו ב ל וכל שססיקו טובל‬
‫אית ליה טוכת הנאה ו ל א‬
‫שנת‬ ‫השלישה‬ ‫בשנה‬ ‫קורא שם כולה מתנימין מתוקמא‬ ‫יטמו ולרשינןע( דבעתידיס לתרום‬
‫ללוי‬ ‫ינההה‬ ‫המעשר‬
‫אליבא למכמים‪ :‬אמר ליה אפיי‬ ‫מפקר נכסיה והוי עני ושקל ליה הוא לית‬ ‫הכחוב מלבר ומלכחיב לא יחללו משמע‬
‫שרי ליה לאתהנויי כצ׳׳ל‪:‬‬
‫ולאלמנה‬ ‫ליתום‬ ‫לגר‬ ‫)‪ (5‬רש״י ד״ה מאי לאו‬
‫ואכלו בשעךיף ושבעו‪:‬‬ ‫דפולי טלמא ספקו טונל פו׳‪ .‬והלכך‬ ‫ליה פםידא ורבנן סברי נכסיה לא מפקר‬ ‫לטובל נוהגי[ לטבלי תלה הרממן‬ ‫דאומד‬ ‫אליעזר‬ ‫ל׳‬ ‫וכו׳‬
‫דברים כו יב‬ ‫מתני׳ ללא קמני מעשר עני לברי‬ ‫איניש דמירתת דלמא זכי בהו איניש אהרינא‬ ‫בבעלים לומר שטובת הנאה שלהם‬
‫וכוי לקיל כולי האי ד א ץ‬
‫הנאה איכא‬ ‫טובת‬ ‫בה‬
‫ש ל ש שנים‬ ‫מקצה‬ ‫‪.2‬‬
‫מעשר‬ ‫בל‬ ‫את‬ ‫תוציא‬
‫הכל היא לטון לספקו טובל בולאי‬ ‫הלכך נחשדו רבא אומר ב כאן במעשר עני‬ ‫לכתיב את אשר ירימו וכמאן לכתיבא‬ ‫לאין‬ ‫קילותא‬ ‫האי‬ ‫נמי‬
‫ההוא‬ ‫בשנה‬ ‫תבואתך‬ ‫אית ביה טובת הנאה ואהט אינה‬ ‫המתהלק בתוך תבית דכתיבא ביה נתינה‬ ‫בלטבלי‬ ‫בהו נתינה למי הלכך לוקא‬ ‫ט ו ב ל מה שאין‬ ‫סםיקו‬
‫כן כתרומה‪) :‬ג( דייה אמר‬
‫והנחת בשעריד‪:‬‬ ‫יכולה ליהנות ממנו אבל ברייתא‬ ‫איכא טובת הנאה לבעלים אבל‬
‫דברים יד כח‬ ‫‪ 1‬ונתת ללוי לגר וגו׳ מש׳׳ה אסור ליה‬ ‫רכי‬ ‫לא‬ ‫וכו׳‬ ‫אכיי‬ ‫ליה‬
‫לקמני לאכלה נמי כמעשר עני לא‬ ‫בללא טבלי לא‪ .‬ומעשר עני למאן‬ ‫אליעזר‪ .‬נ׳׳כ כלומר ואכתי‬
‫לאיתהנויי כאן במעשר עני חמתחלק בתוך‬ ‫וברייתא‬ ‫מתנימין‬ ‫קשו‬
‫ר׳ אליעזר )»> היא ולא לבנן‪ :‬רבי‬ ‫לאית ליה ספקו אינו טובל לית ביה‬
‫אליטזר סבר לא נחשדו עמי הארץ‬ ‫הגרנות כיון דכתיב ביה ‪2‬והנחת בשעריך שרי‬ ‫טובת הנאה הלכך יכולה ליהנות‬
‫אהללי‪) :‬ד( ד״ה רבנן וכו׳‬

‫בליון הש״ם‬ ‫למיפקר‪:‬‬ ‫דאמרת‬ ‫דהא‬

‫על הפרשח מעשר עני‪ .‬לודאי מפרשי‬ ‫ליה לאיתהנויי‪ :‬כהנים ולוים נהנין לי יטלו‬ ‫ממעשר עני להתקרא בעלמא הוא‬ ‫עני‬ ‫כמעשר‬ ‫ר״ה‬ ‫)ה(‬
‫אמד‬ ‫דכא‬ ‫ד״ד‪,‬‬ ‫גהר״ן‬
‫וכוי וה״פ‪ .‬עיין יכמות דף‬ ‫ליה ללא איכפח להו להלר קא אכלי‬ ‫כו׳‪ :‬אלמא ״טובת הנאה אינה ממון אימא‬ ‫ומאן דאמר קורא שם קסבר ספקו‬ ‫וכו׳ להו דבההוא מעשר‬
‫דההוא‬ ‫כגורן‬ ‫שהוא‬ ‫וכוי‬
‫ק ע״א תד״ה מ״ע‪:‬‬ ‫ליה לטון לאי בעי מפקר להו לנכסיה‬ ‫סיפא כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו‬ ‫טובל דמשוס הט צריך לקרות שם‬ ‫נתינה‬ ‫כיה‬ ‫כתיכ‬ ‫לא‬
‫כו׳‪ :‬רבנן סברי‪ .‬ולאי נמשלו ולא‬ ‫אחרים אבל להני לא אלמא טובת הנאה‬ ‫וכל שססקו טובל אימ בה טובמ‬ ‫אלא והנחת כשעטך כצ״ל‬
‫דרכי‬ ‫ד״ה‬ ‫)י(‬ ‫והד״א‪:‬‬
‫מפרשי )י( והא לאמר למפקר להו‬ ‫הנאה דאיחיה בכלל ולא יחללו אמ‬
‫תוספות‬ ‫ממון אמר רב ייהושעיא לא קשיא הא רבי‬ ‫משלם וכו׳ שהיה‬ ‫דאומר‬
‫לנכסיה הא לא עבט לסבר אי‬ ‫קדשי בני ישראל וגו׳ הלכך טון דאיח‬ ‫לו כאותם מתנות‪:‬‬
‫ומסרישו‬ ‫שס‪.‬‬ ‫קורא‬ ‫והא ר׳ יוסי ב״ר יהודה דתניא > הגונב טבלו‬
‫ג‬ ‫ה‬

‫מפקרנא לנכסאי ללמא אמי איניש‬ ‫ביה הנאה אסור לאתהנויי דמדידיה‬
‫דהמוציא‬ ‫לעצמו‬
‫אחרינא וזכי בהו הלכך נחשלו‪:‬‬ ‫של חבירו ואכלו משלם לו דמי טבלו דברי‬ ‫ממהני ולא מהפקרא כך פירשו רבותי‬
‫משכירו עליו הראיה דשמא‬
‫ואין‬ ‫הסרישו‬ ‫הארך‬ ‫עם‬ ‫במעשר עני המתחלק בתוך הבית‪.‬‬ ‫רבי רבי יוםי בר״י אומר אינו משלם אלא‬ ‫ולא פירשו פלוגמא דטוכל ואינו טובל‬
‫פירוש הרא״ש‬
‫צריך להפרישו כלומר אין‬
‫ספקו‬ ‫לעני‪:‬‬ ‫לתתו‬ ‫צריך‬
‫לאחר שהכניס תבואתו לאוצר ולא‬ ‫דמי חולין שבו מאי לאו בחא קמיפלגי‬ ‫במאי מליא וראימי מי שנדפק בפירוש‬ ‫קורא‬ ‫אומרים‬ ‫וחכמים‬
‫אינו טובל‪ .‬כלומר ספקו‬ ‫הסריש ממנה מעשר עני בגורן לסי‬ ‫דרבי‬ ‫זה הרבה‪ .‬ובעיני נראה דמאן דסבירא‬ ‫כדרימו‬ ‫נצפונו או‬ ‫שם‪.‬‬
‫הוי‬ ‫מקוס‬ ‫וקביעות‬
‫איני אוסרו משוס טנל ד ט‬ ‫שנאנס או שלא מצא עניים לימן להם הלכך כי משכח עניים מיבעי‬ ‫ליה אינו טובל היינו טעמא משום דסבירא ליה אי אסשר שיהא הכרי‬
‫נמי לא הופרש מומר לאכול‬ ‫צריך‬ ‫ואין‬ ‫כהפרשה‪:‬‬
‫הימנו ולאו דוקא ספיקו‬
‫ליה למימב להו <»( ובההוא מעשר כיון לכחיב ביה נחינה איח ביה‬ ‫עצמו ממור מפני מעשר עני המעורב בו יומר ממעשר עני עצמו‬ ‫להפריש‪ .‬ט אין צריך ליתנו‬
‫דה״ה ודאי דהר כדאמרינן‬ ‫טובת הנאה נמי כתרומה רכמיב בה נמי נתינה תמנו תרומה‬ ‫דבשלמא תרומה בדין הוא שתהא טובלמ דטון שהיא עצמה אסורה‬ ‫קםבד‬ ‫מספק‪:‬‬ ‫לעניים‬
‫לא‬ ‫]נאם[‬ ‫ופאה‬ ‫לקט‬ ‫אינו‬ ‫טובל‪.‬‬ ‫אינו‬ ‫ספקו‬
‫לכהן‪ :‬והא דקתני בברייתא דיכולה ליהנות ממעשר עני באותו‬ ‫ראוי הוא שתאסור תערובמה דטון דעל כרמו צטך להרימה מן‬
‫הניחם אין טוכלין התבואה‬ ‫והוא‬ ‫טבל‬ ‫משוס‬ ‫אוסר‬
‫טיבל‬ ‫אינו‬ ‫דססקי‬ ‫וכיון‬ ‫המתחלק בעוד שהוא בגורן דההוא כתיב ביה והנתת בשעטך‬ ‫הכרי אינה מתבטצמ שם ומש״ה אוסרת אבל מעשר עני שהוא עצמו‬ ‫הדין נמי ודאי אינו טובל‬
‫ודאי לית כיה טובת הנאה‬ ‫דהיינו בשעת הגורן וההוא לית ביה טובת הנאה דהא איהו מנת‬ ‫מומר לזרים היאך יהא מערובמו ממור ממנו היינו טעמא דמאן דסבירא‬ ‫דאי הוה ודאי הוא הטן‬
‫ושט לאיתהנוי ותימה מה‬ ‫ספקו גמי דהא גזרו על‬
‫ליה המם ושקיל ליה כל מאן דבעי ואהט שריא לאיתהנויי טה‪:‬‬ ‫ליה אינו טובל ומאן דסבירא ליה טובל מפיק ליה )טובל( מדרשא‬ ‫הדמאי והאי מקט ספקו‬
‫עני! טובל אצל טובת הנאה‬
‫דאילו דינא דטובת הנאה‬ ‫יטלו בעל פרתו‪ .‬מתנת כהונתם דלאו דידיה קא שקלי אלא דלהון‪.‬‬ ‫וכדחניא בסרק יש מוחרוח )יבמות פו‪ (.‬יכול לא יהא חייב אלא על טבל‬ ‫דכדמאי איירי וכל‬ ‫משוס‬
‫הזרוע‬ ‫בסרק‬ ‫לן‬ ‫נסקא‬ ‫אלמא מדקתני יטלו בעל כרתו דטובת הנאה דאית ליה אסשר למיתן‬ ‫שלא הורם ממנו כל עיקר הורם ממנו חרומה גדולה ולא הורם ממנו‬ ‫אין‬ ‫טובל‬ ‫אינו‬ ‫שספקו‬
‫)חולין קליו‪ >.‬דהגך לכתיב‬ ‫לבעלי׳‬ ‫הנאה‬ ‫טובת‬ ‫כו‬
‫כהו ונתת אית כהי טיבת‬
‫לכהן וללוי אחר שמחזיק לו טובה לא הוי ממון ולא מיחחזי כמאן‬ ‫מעשר ראשון מעשר ראשון ולא מעשר שני ואסילו מעשר עני מנין‬ ‫טכול לאכול הטנל‬ ‫דטון‬
‫הנאה והכא לא כתיב ונתת‬ ‫דמיחהני מיניה‪ :‬אימא סיפא כו׳ יטלו אחרים‪ .‬אבל להני מצי‬ ‫תלמוד לומר לא מוכל לאכול בשעליף( ולהלן הוא אומר ואבלו בשעטך‬ ‫מעשר עני‬ ‫הפרשת‬ ‫כלא‬
‫הוי כאילו לא כתיכ כהו‬
‫ואומר הר״ס דודאי טובל‬ ‫לעכב דלא שקלי אלמא טובמ הנאה ממון‪ :‬י( דרבי )י( אומר‪ .‬משלם‬ ‫ושבעו י( מה שעריך האמור להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני ואמר‬
‫דכתיב ולא יחללו את קדשי‬ ‫ונתת דאי בעי לא מפריש‬
‫ירימו‬ ‫אשר‬ ‫ישראל‬ ‫בני‬ ‫לו דמי טבלו סבר דטובת הנאה שהיה שלו באותם מתנות בהאי‬ ‫רחמנא לא תובל‪ :‬אמר ליה ]אביי[ דפ׳׳ע ספקו טובל‪] .‬אביי[‬ ‫ולא יהיכ הלכך לא תשיב‬
‫פג‪(.‬‬ ‫)סנהלרץ‬ ‫ולרשינ!‬ ‫טבל שהיה נותן לכהן שירצה הוי ממון ולהט משלם לו דמי כולו‪:‬‬ ‫אמא למדפי פירוקיה דרב יוסף למימר דאכמי קשו ממני׳ וברייחא‬ ‫טוכת הנאה כי יהיכ ליה‪:‬‬
‫הכתונ‬ ‫לתרום‬ ‫בעתיליס‬ ‫כאן במעשר עני המתחלק‬
‫אהדדי דכולי עלמא ספקו טובל אבל לא מצינו למימר דכולי עלמא‬
‫בהו‬ ‫לכתיב‬ ‫וטון‬ ‫מרכר‬ ‫בתוך הכית‪ .‬כספרי רמי‬
‫ורבי‬
‫ירימו כמאן דכתיכ ונתת‬ ‫להני קראי אהדדי דכמיכ‬
‫צ י ד לקרות‬ ‫דמי‪ :‬ומ״ם‬ ‫ספקו אינו טובל דאס כן מאי טעמייהו דרבנן דמצרט לקרומ שם‪ :‬לא נחשדו טמי הארן טל מטשר טני‪ .‬דודאי מפרשי ליה כיון דלא מפסדי מידי‬ ‫ונתת וכחיב והנחת בשעטך‬
‫שמ וכוי‪ .‬מתניתין כרכנן‬ ‫דהא אי בעי לעכובי מפקט נכסייהו וחזאי להו‪ :‬רבא אמר‪ .‬רבא אתא לפרוקי ממנימין ובריימא דלא קשיין משוס דממני׳ מייט במעשר עני‬ ‫החמה‬ ‫בימות‬ ‫טצד‬ ‫הא‬
‫דלמא‬ ‫כר״א‪:‬‬ ‫וברייתא‬ ‫קטנן ביה‬ ‫בגורן‬ ‫שמונח‬
‫המחחלק בחוך הטח לטון שבעל הביח מחלקו ונומנו טובמ הנאה שלו ומשום הכי לא קמני במחני׳ ומעשר עני דהא מיתסרא ביה וברייתא מיירי‬ ‫בו‬ ‫ואין‬ ‫גשעריך‬ ‫והנחת‬
‫ספיקו טובל‪ .‬אבל‬ ‫דכ״ע‬
‫אינו טובל לא מצי למימר‬ ‫במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות שמניחו בגורן וכל הרוצה ליטול יטול‪ .‬והתם בספרי*( רמי כתיב ונתח ללד לימום ולאלמנה וכחיב והנחת‬ ‫בימות‬ ‫הנאה[‬ ‫]טובח‬
‫שס‪:‬‬ ‫קורא‬ ‫אמאי‬ ‫דא״כ‬ ‫בשעטך כאן בימוח החמה כאן בימופ הגשמים וה״פ בימות החמה מניחו בגורן וכשמגיעין ימוח הגשמים מחלקו בתוך ביתו ואית דמפרשי‬
‫‪8‬‬ ‫הגשמים צריך להביאו לבית‬
‫דאין‬ ‫וכוי‪.‬‬ ‫נחשדו‬ ‫לא‬ ‫שלא יפסד בשדה קטנן ביה‬
‫במעשר עני‬ ‫הפסד‪:‬‬ ‫לו‬
‫איפכא בימות הגשמים מחלקו בתוך ביתו והנותר ממנו בימות החמה שאחר ימות הגשמים מניחו בגורן‪ :‬אלמא טובת הנאה אינה ממון‪.‬‬ ‫ונתת רש גו טובת הנאה‪:‬‬
‫הבית‪.‬‬ ‫בתוך‬ ‫חמתחלק‬ ‫מדקמני דכהנים שנאסרו בהנאתו נוטלין מרומפן‪ :‬הא רבי והא ר׳ יוסי ברי יהודה‪ .‬רישא ר׳ יוסי בר׳ יהודה דס״ל דטובפ הנאה אינה ממון‬
‫דאמר נפרק הזרוע )מילין‬ ‫וסיפא רבי דסבירא ליה דטובמ הנאה ממון‪ :‬משלם לו דמי טבלו‪ .‬דמי חולין שבו ודמי מדומות ומעשרות לפי טובת הנאה שיש לו בהן‬
‫קלא‪ (.‬מעשר עני המתחלק‬
‫בתוך הבית יש נו טונת‬ ‫דסבירא‬

‫הנאה דכתיכ כיה נתינה דכתיכ ונתת ללוי לגר וליתום ולאלמנה וכבית הגרנות כתיב והנחת בשעריך והיינו כמו תעזוב ור״ת מפרש דכספט רמי להני קראי אהדדי כתוב אמד אומר ונתת וכתוב אחד אומר והנתמ בימות החמה יניחנו בגורן‬
‫טובת חנאה ממון‪ .‬ולכך משלם דמי תרומה שכו ורישא‬ ‫אלמא טובת הנאה אינה ממון אימא סיפא וכוי‪] :‬דרבי סכר[‬ ‫אכל כימוח הגשמים יניחנו בכית פן יטנף מן הגשמים הלכך אז מתתלק בבית ואז יש בו טובת הנאה לבעלים‪:‬‬
‫רבי יוסי כרכי יהודה וסיפא רכי‪:‬‬

‫מוסף רש״י‬
‫כהן‪ ,‬והיינו טובת הנאה שיש לו לישראל בסלה זו שרשאי לתתה לכל כהן שירצה וליטול דגר מיעט מאוהכו של כהן כשטל שימנה‬ ‫׳חכ״א קורא שם ואין צריך להפריש‪ .‬דטין שקרא עליי שס יצא הכרי מתורת טכל ושאר המעשרות הוא צטך להפריש על‬
‫לו )פסחים מו‪ .0‬משלם לו דמי טבלו‪ .‬אף דמי מרומה ומעשר שכו )קדושיו‪1‬ח‪ .0‬אלא דמי חולין שבו‪ .‬אכל כתרומה‬ ‫כרחך‪ ,‬לסי שצטך להפריש ממעשר ראשון תרומת מעשר ולימנה לכהן‪ ,‬שהיא כמיתה לזטס‪ ,‬ומעשר שני צטך להעלותו לירושלים‬
‫ומעשר אמר ליה לאו כעל דכטס טדי את‪ ,‬וכשיכא כהן גס הוא לתוכעו ידחהו ויאמר לא לך אחננה ט אס לכהן אחר <שם(‪.‬‬ ‫•לאוכלו!מכות י!‪ .(.‬טובת הנאה‪ .‬דכר מועט‪ ,‬דתניא )בכורות מ‪ (.‬רשאי ישראל לומר לחכירו הילך סלע ותן כל מרומותיך לכן כמי‬