‫א‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫פרק ראשון‬
‫
המביא קמא ‬

‫דף ב‪.‬‬
‫פני‬‫ב‬
‫‪ .1‬צריך לומר בפני נכתב‬
‫‪ .2‬גבולות א"י‬

‫‪ .1‬צריך לומר בפני נכתב‬

‫
לת"ק  המביא גט ממדינת הים‪.‬‬
‫
לר"ג  גם מרקם וחגר‪.‬‬
‫
לר"א  גם מכפר לודים ללוד‪.‬‬
‫
וחכ"א  אף המוליך מא"י לחו"ל‪.‬‬
‫
והמביא ממדינה למדינה במדה"י‪.‬‬
‫
לרשב"ג  גם מהגמוניא להגמוניא‪.‬‬
‫אבל המביא גט בא"י אין צריך‪,‬‬
‫ואם יש עליו עוררים יתקיים בחותמיו‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬גבולות א"י‬
‫
לר"י  רקם כמזרח‪ ,‬אשקלון כדרום‪ ,‬עכו כצפון‪.‬‬
‫
לר"מ  עכו כארץ ישראל לגטין‪.‬‬
‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫ב‬

‫דף ב‪:‬‬
‫קיאין‬ ‫ב‬
‫‪ .3‬טעם התקנה לומר בפ"נ‬
‫‪ .4‬הטעם שאין צריך שני עדים לרבה‬

‫‪ .3‬טעם התקנה לומר בפ"נ‬

‫
לרבה  לפי שאין בקיאין לשמה‪.‬‬
‫
לרבא  לפי שאין עדים מצויין לקיימו‪.‬‬
‫נפקא מינה‪:‬‬
‫א‪ .‬אתיוהו בי תרי‪.‬‬
‫ב‪ .‬ממדינה למדינה בארץ ישראל‪.‬‬
‫ג‪ .‬באותה מדינה במדינת הים‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬הטעם שאין צריך שני עדים לרבה ]הרי איתחזק איסורא‬
‫והוי דבר שבערוה[‪.‬‬
‫
לפי שרוב בקיאין הן‪ ,‬וסתם ספרי דדייני מגמר גמירי‪.‬‬
‫
ורבנן הוא דאצרוך‪ ,‬ומשום עיגונא אקילו רבנן להאמין עד אחד‪.‬‬
‫
ולא חיישינן לערעור‪ ,‬דכיון דחייב ליתנו לה בפני ב' או ג'‬
‫מעיקרא דייק‪.‬‬

‫
‬
‫ג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף ג‪.‬‬
‫איז‬ ‫ג‬
‫‪ .1‬הטעם שאין צריך שני עדים לרבא‬
‫‪ .2‬הטעם שרבה ורבא חולקים‬

‫‪ .1‬הטעם שאין צריך שני עדים לרבא ]כסתם קיום שטרות[‪.‬‬

‫
כדר"ל דעדים החתומים בשטר כמי שנחקרה עידותן בבי"ד‪.1‬‬
‫
ובדין הוא דבקיום שטרות נמי א"צ שנים ורבנן הוא דאצרוך‪.‬‬
‫
ובגט משום עיגונא אקילו בה רבנן‪.‬‬
‫
ולא חיישינן לערעור‪ ,‬דכיון דחייב ליתנו לה בפני ב' או ג'‬
‫מעיקרא דייק‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬הטעם שרבא חולק על רבה‬
‫
רבא טוען ‪ $‬דאם התקנה משום לשמה השליח היה צ"ל בפני‬
‫נכתב לשמה להדיא‪.‬‬
‫
ורבה ס"ל ‪ $‬דתלת מילי גאיז ‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫*‬

‫‪ 1‬דלא חציף איניש לזיופי‪.‬‬

‫‪ 2‬וממילא שיילינן ליה אי נכתב לשמה אי נמי סתמא לשמה קא מסהיד‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫ד‬

‫הטעם שרבה חולק על רבא‬

‫
רבה טוען ‪ $‬דאם התקנה משום קיום‪ ,‬היה מספיק לומר בפני‬
‫נחתם בלבד‪ .‬ורבא סובר ‪ $‬שתקנו גם בפני נכתב‪ ,‬שלא יטעו‬
‫בקיום שטרות דעלמא בעד אחד‪.‬‬
‫
רבה סובר ‪ $‬דמכיון דבעינן "בפני" דוקא לא יטעו‪ .‬ורבא סובר‬
‫‪ $‬דידעינן ג"כ מהני ויטעו‪.‬‬
‫
‬

‫דף ג‪:‬‬
‫גיטין‬ ‫ג'‬
‫‪ .3‬התנא דמצריך כתיבה וחתימה לשמה‬
‫‪ .4‬ג' גיטין פסולים ואם ניסת הולד כשר‬

‫‪ .3‬התנא דמצריך כתיבה וחתימה לשמה )לרבה(‬

‫
או ר"א היא דסובר ‪ $‬עדי מסירה כרתי ואינו מצריך חתימה‬
‫כלל‪ ,‬אבל מודה שבמזוייף מתוכו שפסול‪.‬‬
‫
או ר' יהודה היא ‪ $‬דמצריך גם כתיבה וגם וחתימה בתלוש‬
‫וה"ה ללשמה‪.‬‬
‫
אבל אינו ר"מ שסובר ‪ $‬עדי חתימה כרתי‪ ,‬דלר"מ א"צ כתיבה‬
‫לשמה אפילו מדרבנן‪.‬‬
‫הגמ' מנסה להעמיד את המשנה או כר"מ ‪ $‬דסתם משנה‬
‫כר"מ‪ ,‬או כר"א ‪ $‬דהלכתא כוותיה בגיטין‪.‬‬
‫*‬
‫ה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫‪ .4‬ג' גיטין פסולים ואם ניסת הולד כשר‬

‫א‪ .‬כתב בכתב ידו ]הבעל[ ואין עליו עדים‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש עליו עדים ואין בו זמן‪.‬‬
‫ג‪ .‬יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ]וכתב סופר[‪.‬‬
‫ולר"א ‪ $‬אפילו אם אין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים‬
‫כשר לכתחילה וגובה מנכסים משעובדים שאין העדים‬
‫חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם‪.3‬‬

‫
‬

‫‪ 3‬שמא ימותו העדים ושוב אין לו עדות לפיכך נהגו לחתום דאם ימותו תראה‬
‫חתימתם לעדים אחרים ויכירוהו‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫ו‬

‫דף ד‪.‬‬
‫לוד‬
‫‪ .1‬ביאור המשנה לשיטת רבה ורבא‬
‫‪ .2‬וחכמים אומרים אף המוליך‬

‫‪ .1‬ביאור המשנה לשיטת רבה ורבא‬

‫
לת"ק  המביא גט בא"י צ"ל בפ"נ‪.‬‬
‫
לר"ג  אף מן הרקם צ"ל בפ"נ‪.‬‬
‫
לר"א  אף מכפר לודים ללוד‪.‬‬
‫*‬
‫
לרבה  פליגי ת"ק ור"ג אם עיירות הסמוכין לא"י בקיאי‪.‬‬
‫
לרבא  פליגי אם בעיירות הסמוכין שכיחי לקיימו‪.‬‬
‫
ור"א מוסיף עיירות מובלעות בתחום א"י‪ ,‬שלא תחלוק במדינת‬
‫הים‪.4‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬וחכמים אומרים אף המוליך‬
‫
לרבה  פליגי את"ק‪ ,‬וגזרו מוליך אטו מביא‪.‬‬
‫
לרבא  מפרשים את ת"ק‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 4‬בין לרבה בין לרבא‪.‬‬

‫ז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף ד‪:‬‬
‫ד‬
‫ממ ינה‬
‫‪ .3‬המביא גט ממדינה למדינה במדה"י‬
‫‪ .4‬רבה אית ליה דרבא‬

‫‪ .3‬המביא גט ממדינה למדינה במדה"י‬

‫
לרבה מדייקים ‪ $‬הא ממדינה למדינה בא"י אצ"ל בפ"נ אפילו‬
‫לכתחילה‪.‬‬
‫
לרבא מדייקים ‪ $‬הא באותה מדינה בחוץ לארץ אצ"ל בפ"נ‪.‬‬
‫לאיכא דמותיב‪:‬‬
‫רבא נמי מודה שממדינה למדינה בא"י אצ"ל בפ"נ‪ ,‬דבזמן הבית‬
‫יש עולי רגלים ושכיחי עדים‪ ,‬ושלא בזמן הבית איכא בתי‬
‫דינין דקביעי ושכיחי עדים‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬רבה אית ליה דרבא‬
‫למסקנה ‪ $‬רבה אית ליה דרבא‪ ,‬ואף במקום דבקיאי אם לא‬
‫שכיחי עדים לקיימו צ"ל בפ"נ‪ ,‬מדתנן‪ :‬רשב"ג אומר ‪ $‬אפילו‬
‫מהגמוניא להגמוניא ‪ $‬ומיירי בא"י‪.‬‬
‫והנפק"מ מעתה בין רבה לרבא הן‪:‬‬
‫א‪ .‬אותה מדינה בחוץ לארץ‪.‬‬
‫ב‪ .‬אתיוה בי תרי‪.‬‬
‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫ח‬

‫דף ה‪.‬‬
‫ספיק‬ ‫ה‬
‫‪ .1‬עוד בדיני בפ"נ‬

‫‪ .1‬עוד בדיני בפ"נ‬

‫א‪ .‬פקח  שנתן גט ולא הספיק לומר בפ"נ עד שנתחרש‪ ,‬יתקיים‬
‫בחותמיו‪] .‬לרבא ניחא[‪ .‬לרבה  מיירי לאחר שלמדו ומילתא דלא‬
‫שכיחא לא גזרו רבנן‪.‬‬
‫ב‪ .‬שליח  צ"ל בפ"נ גם לאחר שלמדו‪ ,‬גזירה שמא יחזור הדבר‬
‫לקלקולו‪.‬‬
‫ג‪ .‬אשה  שמביאה גיטה ]אע"פ שלא שכיח[ צ"ל בפ"נ‪ ,‬שלא‬
‫תחלוק בשליחות‪.‬‬
‫ד‪ .‬בעל  המביא גטו אצ"ל בפ"נ‪ ,‬דאין חשש שיערער‪.‬‬
‫ה‪ .‬א"ר הונא‪ :‬שנים  שהביאו גט אצ"ל בפ"נ‪ ,‬מגו שיכולים לומר‬
‫בפנינו גירשה‪] .‬לרבא  ניחא[‪ .‬לרבה  לאחר שלמדו‪ ,‬ומילתא‬
‫דלא שכיח לא גזרו‪.‬‬
‫ו‪ .‬לא אמר השליח בפ"נ וניסת  יתקיים בחותמיו ]לאחר‬
‫שלמדו[‪ ,‬ואין להוציא מבעלה‪.‬‬
‫דטעם התקנה ‪ $‬שמא יבא הבעל ומערער ופסיל לגט‪ .‬השתא‬
‫בעל לא קא מערער‪ ,‬אנן ניקום ונערער עלה‪.‬‬

‫
‬
‫ט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף ה‪:‬‬
‫ב ]באפיה תרי[‬ ‫ה‬
‫‪ .2‬בפני כמה נותנו לה‬
‫‪ .3‬לא אמר בפ"נ‬

‫‪ .2‬בפני כמה נותנו לה?‬

‫
לר' יוחנן בפני שנים ‪ $‬דשליח נעשה עד ועד נעשה דיין בדרבנן‪.‬‬
‫
לר' חנינא בפני שלשה ‪ $‬דזימנין דאשה מביאה לגט ויסמכו‬
‫עליה‪.‬‬
‫
תניא כר' יוחנן‪ ,‬דחכ"א דיתננו בפני ב'‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬לא אמר בפ"נ‬
‫
לר"מ  יוציא והולד ממזר‪ ,‬דשינה ממטבע שטבעו חכמים‬
‫בגיטין‪.‬‬
‫
לרבנן  אין הולד ממזר‪ ,‬ויחזור ויתננו לה בפני ב'‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫י‬

‫דף ו‪.‬‬
‫יוצא ‪ /‬בבל‬ ‫ו‬
‫‪ .1‬לעמוד על הגט‬
‫‪ .2‬בבל‬

‫‪ .1‬לעמוד על הגט‬
‫א‪ .‬לר' אחי  השליח צריך לעמוד על כל אות ואות‪.‬‬
‫ב‪ .‬לר"א  אפי' על שורה אחת‪.‬‬
‫
ור' אמי ור' אסי אסרו לעמוד על יותר מזה דנמצא שאתה‬
‫מוציא לעז על גיטין הראשונים‪.‬‬
‫ג‪ .‬לר' אשי  אפי' שמע קן קולמוסא וקן מגילתא‪.‬‬
‫
תניא כוותיה דר' אשי דאפי' השליח בבית וסופר בעלייה‬
‫כשר וע"כ מיירי דשמע קן קולמוסא‪.‬‬
‫ד‪ .‬ועוד תניא דאפילו נכנס הסופר ויוצא לשוק כשר‪ ,‬ואין חוששין‬
‫שמא פגש איש אחר ]ששמו כשמו ושמה כשמה[ וא"ל לכתוב‬
‫עבורו גט‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬בבל‬
‫המביא גט ממדינה למדינה בבבל‪:‬‬
‫
לרב  אצ"ל בפ"נ דבבל כא"י לגיטין‪ ,‬דכיון דאיכא מתיבתא‬
‫שכיחי לקיימו‪] ,‬וגם בקיאי בלשמה[‪.‬‬
‫יא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
לשמואל  צריך לומר בפ"נ דטרידי בגירסא‪.‬‬

‫והא דתנן מעכו לצפון לרב פירושו לבר מבבל‪.‬‬
‫*‬
‫עד היכן נחשב בבל כא"י?‬
‫
לר"פ  דינו כמו ביוחסין ]דפליגי[‪.‬‬
‫
לר' יוסף  לכו"ע עד ארבא תניינא דגישרא‪.‬‬
‫בבבל עצמה‪:‬‬
‫
מאקטיספון לבי ארדשיר צריך דטרידי בשוקא‪.5‬‬
‫
מבי ארדשיר לאקטיספון אין צריך דשכיחי לקיימו‪.‬‬
‫
לרבה בר אבוה  צריך מערסא לערסא‪.6‬‬
‫
לרב ששת  צריך משכונה לשכונה‪.7‬‬
‫
רבא  מצריך לבני מחוזא אפילו באותה שכונה משום‬
‫דניידי‪.‬‬
‫
אם אמר בפ"נ בבבל‪ ,‬אע"פ שא"צ ‪ $‬מהני‪ ,‬ואי אתי בעל‬
‫ומערער לא משגחינן ביה‪.‬‬
‫מבבל לא"י‪:‬‬
‫
אצ"ל בפ"נ‪ ,‬כיון דאיכא רבים דסלקי ונחתי שכיחי עדים לקיימו‪.‬‬
‫
‬

‫‪ 5‬דבי ארדשיר אזלי לשוקא לאקטיספון וחותמין שמם בשטרות לפיכך בני‬
‫אקטיספון מכירין חתימת בני ארדשיר‪ ,‬אבל בני ארדשיר אינן מכירין חתימת בני‬
‫אקטיספון  דבשוקייהו טרידין‪.‬‬
‫‪ 6‬משורת הבתים שבצר רה"ר לשורה שכנגדה‪.‬‬
‫‪ 7‬סתם שכונה שלשה בתים‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫יב‬

‫דף ו‪:‬‬
‫תזנה‬ ‫ו‬
‫‪ .3‬שרטוט‬
‫‪ .4‬פילגש בגבעה‬

‫‪ .3‬שרטוט‬
‫הכותב תיבות מן המקרא‪:‬‬
‫
בשתים ‪ $‬א"צ שרטוט‪.‬‬
‫
בשלש ‪ $‬מחלוקת‪.‬‬
‫
בארבע ‪ $‬לכו"ע צריך‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬פילגש בגבעה‬
‫או שמצא זבוב בקערה ולא הקפיד דרק מאוס‪ ,‬מצא נימא באו"מ‬
‫והקפיד דסכנתא‪.‬‬
‫וא"ד דשניהם מצא בקערה זבוב אונסא‪ ,‬נימא פשיעותא‪.‬‬
‫*‬
‫
כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו לסוף בא לידי ג' עבירות ‪$‬‬
‫גילוי עריות‪ ,‬שפיכות דמים וחילול שבת‪.‬‬
‫
ג' דברים צריך אדם לומר בביתו ערב שבת עם חשיכא‬
‫בניחותא‪ :‬עשרתם? ערבתם? הדליקו את הנר‪.‬‬

‫
‬
‫יג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף ז‪.‬‬
‫מרא‬ ‫ז‬
‫‪ .1‬אשמרה לפי מחסום‬
‫‪ .2‬זמרא וכלילא‬
‫‪ .3‬צדקה‬

‫‪ .1‬אשמרה לפי מחסום‬

‫א‪ .‬אע"פ שרשע כנגדי‪ ,‬אשמרה לפי מחסום‪ ,‬השכם והערב לבית‬
‫המדרש והן כלין מאיליהן‪.‬‬
‫ב‪ .‬קינה ודימונה ועדעדה ‪ $‬כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם‪,‬‬
‫שוכן עדי עד עושה לו דין‪.‬‬
‫ג‪ .‬צקלג ומדמנה וסנסנה ‪ $‬מי שיש לו צעקת לגימא על חבירו‬
‫ודומם‪ ,‬שוכן בסנה עושה לו דין‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬זמרא וכלילא‬
‫
זמרא בבית המשתאות אסור‪.‬‬
‫
בכלי מדכתיב "בשיר לא ישתו יין"‪.‬‬
‫
ואפי' בפיו מדכתיב "אל תשמח ישראל אל גיל בעמים"‪.‬‬
‫
כלילא  רבנן גזרו בפולמוס של אספיינוס על עטרות חתנים‪,‬‬
‫ועל האירוס‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫יד‬

‫
ר' אשי מתיר כלילא לנשים‪ ,‬כדרב חסדא דדריש הסר‬

‫המצנפת והרם העטרה ‪ $‬בזמן שמצנפת בראש כה"ג‪ ,‬עטרה‬
‫בראש כל אדם ודומיא דכה"ג בגברי‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬צדקה‬
‫
אדם שמזונותיו מצוצמים‪ ,‬יעשה בהם צדקה‪.‬‬
‫
הגוזז מנכסיו לצדקה‪ ,‬ינצל מגיהנם‪.‬‬
‫
אפי' עני יעשה צדקה ושוב אין מראין לו סימני עניות‪.‬‬
‫
‬

‫דף ז‪:‬‬
‫ז‬
‫כ יב‬
‫‪ .4‬גבול צפון ארץ ישראל‬
‫‪ .5‬דין נהר ואויר ארץ ישראל‬

‫‪ .4‬גבול צפון ארץ ישראל‬

‫עכו בצפון אר"י‪ ,‬ורצועה של א"י יוצאת מעכו עד כזיב‪ ,‬או עד‬
‫לבלבו‪.‬‬
‫
ממזרחה ‪ $‬דינה כחו"ל )לטומאה ולמעשר(‪.‬‬
‫
ממערבה ‪ $‬דינה כאר"י‪.‬‬
‫*‬
‫טו‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫‪ .5‬דין נהר ואויר ארץ ישראל‬

‫המביא גט בספינה‪] ,‬לס"ד בנהר בא"י[ נחלקו הברייתות אם צ"ל‬
‫בפ"נ‪:‬‬
‫
לר' ירמיה  פליגי במח' ר"י ורבנן‪] ,‬דפליגי בעפר חו"ל הבא‬
‫בספינה לאר"י דלת"ק חייב במעשרות‪ ,‬ור"י פוטר כשאין הספינה‬
‫גוששת[‪.‬‬
‫
לאביי  שתי הברייתות כר"י‪ ,‬ואם הספינה גוששת דינה כאר"י‪.‬‬
‫
לרנב"י  הברייתות מיירי בספינה השטה בים הגדול‪ ,‬ופליגי‬
‫בגבול אר"י‪ ,‬וכדלקמן בדף ח‪.‬‬
‫*‬
‫עציץ נקוב ע"ג יתדות‬
‫
לר' זירא  תלוי במח' ר"י ורבנן דספינה‪.‬‬
‫
לרבא  כו"ע מודים בעציץ‪:‬‬
‫או דחייב במעשר‪ ,‬וספינה שאני שעשויה לברוח‪.‬‬
‫או דפטור‪ ,‬דמפסיק אוירא‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫טז‬

‫דף ח‪.‬‬
‫ו"ל‬‫ח‬
‫‪ .1‬גבול מערב ארץ ישראל‬
‫‪ .2‬עכו‬
‫‪ .3‬סוריא‬

‫‪ .1‬גבול מערב ארץ ישראל‬

‫
לרבנן  מותחין חוט בין ]ראש[ טורי אמנון ]שבצפון[‪ ,‬לנחל‬
‫מצרים ]שבדרום[‪ $ ,‬הים והאיים שבתוך החוט הוי א"י‪.‬‬
‫
לר' יהודה  כל עומק הים שכנגד אר"י עד האוקיינוס בסוף‬
‫העולם‪ ,‬הוי אר"י‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬עכו‬
‫א‪ .‬לגבי גיטין ‪ $‬מח' במשנה‪.‬‬
‫ב‪ .‬לגבי עבדים‪] ,‬שהמוכר עבדו לחו"ל יוצא לחירות[ ‪ $‬לכו"ע דינו‬
‫כחו"ל‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬סוריא‬
‫בג' דברים דינה כחו"ל‪:‬‬
‫א‪ .‬עפרא טמא‪.‬‬
‫ב‪ .‬המוכר עבדו לסוריא יוצא לחירות‪.‬‬
‫ג‪ .‬והמביא גט מסוריא צ"ל בפ"נ‪.‬‬
‫יז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫ובג' דברים דינה כא"י‪:‬‬

‫א‪ .‬חייבת במעשר ובשביעית‪] ,‬דשמיה כיבוש[‪.‬‬
‫ב‪ .‬לא גזרו על אוירא‪ ,‬ולכן נכנסים לה בטהרה בשידה‪.‬‬
‫ג‪ .‬וכותבין אונו אפי' בשבת ע"י אמירה לגוי ]משום ישוב א"י[‪.‬‬

‫
‬

‫דף ח‪:‬‬
‫ירות‬ ‫ח‬
‫‪ .4‬עבד המביא גיטו ממדינת הים‬

‫‪ .4‬עבד המביא גיטו ממדה"י‬

‫אם כתוב בו‪:‬‬
‫א‪ .‬עצמך ונכסי קנוין לך  עצמו קנה ולא נכסים‪.‬‬
‫ב‪ .‬כל נכסי קנוין לך‬
‫
לאביי  מתוך שלא קנה נכסים‪ ,‬לא קנה עצמו‪.‬‬
‫
לרבא  עצמו קנה ולא נכסים‪ ,‬דפלגינן דיבוריה‪.‬‬
‫ג‪ .‬כתב לעבדו‪ :‬כל נכסי קנוין לך חוץ מקרקע כל שהוא‬
‫
לר"ש  יצא לחירות‪.‬‬
‫
לר"מ  לא יצא לחירות‪.‬‬
‫ד‪ .‬כתב‪ :‬חוץ מאחד מריבוא  לכו"ע לא יצא לחירות‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫יח‬

‫דף ט‪.‬‬
‫ט‬
‫ש רות‬
‫‪ .1‬שכיב מרע‬
‫‪ .2‬ערעור‬
‫‪ .3‬אינו יכול‬

‫‪ .1‬שכיב מרע‬
‫לר"נ  שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו והבריא‬
‫
חוזר מנכסיו ‪ $‬דהוי מתנת שכיב מרע‪.‬‬
‫
ואינו חוזר מהעבד ‪ $‬דיצא עליו שם בן חורין ופלגינן דיבורא‪.‬‬
‫
ור"נ אומר דהלכה כר"מ‪ ,‬וכתב לעבדו כל נכסי קנוין לך חוץ‬
‫מקרקע כל שהוא ‪ $‬לא יצא לחירות‪.‬‬
‫
וביאר רב אשי דטעם ר"מ משום דאינו כרות גיטא מדנחית‬
‫לשיורא ולא משום דלא פלגינן דיבוריה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬ערעור‬
‫
ערעור דחד  אינו ערעור וא"צ קיום‪.‬‬
‫
בערעור של שנים  לא יועיל קיום דהוי תרי ותרי‪.‬‬
‫
אם הבעל מערער  יתקיים בחותמיו‪.‬‬
‫*‬
‫יט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫‪ .3‬אינו יכול‬
‫
המביא גט ממדה"י ואינו יכול לומר בפ"נ ‪ $‬יתקיים בחותמיו‪.‬‬
‫
פירש רב יוסף ‪ $‬דמיירי שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק‬
‫לומר בפ"נ עד שנתחרש‪.‬‬
‫
‬

‫דף ט‪:‬‬
‫ט‬
‫ש רות‬

‫‪ .4‬גט ושחרור‬

‫‪ .4‬גט ושחרור‬
‫ת"ר בג' דרכים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים‪:‬‬
‫א‪ .‬במוליך ומביא  ]שצ"ל בפ"נ[‪.‬‬
‫ב‪ .‬דעד כותי כשר ‪] $‬משא"כ בשאר שטרות[‪.‬‬
‫ג‪ .‬דפסול בערכאות  ]משא"כ בשאר שטרות[‪.‬‬
‫ולר"מ שוים דהמשלח יכול לחזור בו דחוב להן‪.‬‬
‫*‬
‫מנינא‬
‫
לרבנן  בא למעוטי דר"מ‪.‬‬
‫
לר"מ  בא למעוטי עדים שאין יודעים לקרות קורין לפניהם‪,‬‬
‫ושאין יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאים את‬
‫הקרעים דיו‪.‬‬
‫
רשב"ג אמר ‪ $‬דהנ"מ בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫כ‬

‫*‬
‫
וגם שוים דלא יתנו לאחר מיתה ‪] $‬ולא קתני‪ ,‬דשייך בשאר‬
‫שטרות[‬
‫
וגם שוים דצריכים לשמה‪ ,‬ופסולים במחובר ‪] $‬ולא קתני‬
‫דאיתא בקידושין[‬
‫וחזרה דקתני מיירי בשליחות דבעל כרחה דליתא בקידושין‪.‬‬

‫
‬
‫כא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף י‪.‬‬
‫כותי‬
‫‪ .1‬מצת כותי‬
‫‪ .2‬חתימת כותי‬

‫‪ .1‬מצת כותי‬
‫
לת"ק  יוצאין בה אפי' בלילה הראשון‪.‬‬
‫
לר"א  אסורה כל הפסח דלא בקיאין ]וחשדינן שמא מחמיצין[‪.‬‬
‫
לרשב"ג  כשרה‪ ,‬דכל מצוה שהחזיקו בה הרבה מדקדקין בה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬חתימת כותי‬
‫
לת"ק  חתימת כותי פסול דסובר כר“א‪ ,‬חוץ מגט אשה וגט‬
‫שחרור שכשר כשחתם הכותי ראשון‪ ,‬דמוכח דהוי כותי חבר דהרי‬
‫ישראל החתימו לפניו‪] .‬דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה[‪.‬‬
‫*‬
‫מעשה בר"ג שהכשיר גט שהיו עדיו כותים‬
‫
לרבא  ר"ג חולק על הת"ק ומכשיר אפי' ב' עדים כותים‬
‫והמשנה חיסורי מחסרא‪.‬‬
‫
לאביי  ר"ג מודה לת"ק ותני "עדו"‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫כב‬

‫דף י‪:‬‬
‫כותי‬
‫‪ .3‬ערכאות‬

‫‪ .3‬ערכאות‬
‫שטרות העולים בערכאות של עכו"ם‪:‬‬
‫
בשטר מכר  כשר‪ ,‬דקונה בקנין כסף והשטר לראיה בעלמא‬
‫וכיון דדיינים קבועים הם לא מרעי נפשיהו‪.‬‬
‫
בשטר מתנה‬
‫
לשמואל  כשר וקונה‪ ,‬משום דדינא דמלכותא דינא‪.‬‬
‫
ואב"א ‪ $‬פסול ]ובמשנה תני חוץ מכגיטי נשים[‪.‬‬
‫
בגיטי נשים ועבדים‬
‫
לת"ק  פסול‪.‬‬
‫
לר"ש  כשר בעדי מסירה ושמות מובהקין‪.‬‬
‫
אבל עכו"ם הדיוטות שחתמו פסול לכו"ע בכל שטר‪.‬‬
‫*‬
‫במשנה כתוב שר"ש אומר "אף אלו כשרים לא הוזכרו אלא בזמן‬
‫שנעשו בהדיוט"‪.‬‬
‫
או פירושו דבשמות שאין מובהקים נעשה כמי שנעשו‬
‫בהדיוטות ופסול‪ ,‬ואב"א ‪ $‬אגיטי ממון קאי דרק פסולים‬
‫כשנעשו בהדיוט‪.‬‬
‫
‬
‫כג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף יא‪.‬‬
‫נם יהודים‬ ‫אי‬
‫‪ .1‬ערכאות והדיוטות‬

‫‪ .1‬ערכאות והדיוטות‬
‫ר"ש אמר לחכמים שבדור הקודם לא נחלקו על שטרות שנעשו‪:‬‬
‫
בערכאות  שר"ע וחכמים מכשירים‪ ,‬ואפי' גיטין‪.‬‬
‫
ורק נחלקו כשנעשו בהדיוטות‬
‫
ר"ע  מכשיר‪.‬‬
‫
חכמים  פוסלים‪ ,‬חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ובשמות‬
‫מובהקים שסומכים על העדי מסירה‪.‬‬
‫
רשב"ג אמר ‪ $‬דרק מכשירים גט ושחרור במקום שאין‬
‫חותמין דלא אתי לאחלופי שם עכו"ם עם שם ישראל‪ ,‬אבל‬
‫אין גוזרים אטו מקום שישראל חותמין‪ ,‬דאתרא באתרא לא‬
‫מיחלף‪.‬‬
‫
שטר שנעשה בכנופיאתא דארמאי  פוסל רפרם שאינו‬
‫ערכאות‪.‬‬
‫
שטר פרסאה שנחתמו פרסיים הדיוטות עליו ונמסר לפני עדי‬
‫מסירה ישראל ‪ $‬אין גובין ממשעובדים דעדי מסירה לית ליה‬
‫קלא‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫כד‬

‫
עדים החתומים על גט מא"י‬

‫
אם שמותיהן כשמות עכו"ם מובהקין ‪ $‬כשר בעדי מסירה‪.‬‬
‫
בשמות שאינן מובהקים ‪ $‬פסול אפילו בעדי מסירה‪ ,‬שמא‬
‫יסמוך על העדי חתימה‪.‬‬
‫
בגט מחו"ל אפילו בשמות שאינן מובהקים ‪ $‬כשר‪ ,‬דרוב‬
‫ישראל שמותן כשמות עכו"ם‪.‬‬
‫
‬

‫דף יא‪:‬‬
‫ן חבין‬ ‫אי‬
‫‪ .2‬זכין לאדם‬

‫‪ .2‬זכין לאדם‬
‫זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו‪.‬‬
‫
האומר תן גט זה לאשתי  לכו"ע יכול לחזור בו דחייב לזונה‪,‬‬
‫וחוב הוא לה‪.‬‬
‫
האומר תן שטר שחרור זה לעבדי‬
‫
לר"מ  חוזר‪.‬‬
‫
לחכמים  אינו חוזר דזכות הוא לו‪.‬‬
‫
התופס לבע"ח וחב לאחרים‬
‫
לריו"ח  לא קנה‪.‬‬
‫כה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫*‬
‫תנן תנו שטר שחרור זה לעבדי‪ ,‬לחכמים  קנה‪.‬‬
‫
רב הונא טען ‪ $‬דמוכח דתופס מועיל אפילו כשחב‬
‫לאחרים‪.‬‬
‫
ר' ירמיה דחה ‪ $‬דתנו כזכו דמי הלכך אינו חוזר‪.‬‬

‫*‬
‫
המלקט פאה לעני‬
‫
לר"א  זכה‪.‬‬
‫
לרבנן  לא זכה‪.‬‬
‫
רב חסדא רצה לומר דפליגי בתופס לבע"ח שחב לאחרים‪.‬‬
‫
ר"פ דוחה די"ל או דלכו"ע לא קנה‪ ,‬ופאה לר"א זכה דיש‬
‫תרי מיגו‪ .8‬א"נ  לכו"ע קנה‪ ,‬ופאה לרבנן לא זכה דדרשינן‬
‫לא תלקט "לו" לעני‪ .‬ור"א דרש ‪ $‬להזהיר העני על שלו‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 8‬מיגו דמפקיר ליה לנכסי‪ ,‬ומיגו דזכי לנפשיה‪.‬‬

 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫כו‬

‫דף יב‪.‬‬
‫מזונותיך‬ ‫ידיך ב‬
‫‪ .1‬לומר לעבדו כנעני‬
‫‪ .2‬בעל לאשתו‬

‫‪ .1‬לומר לעבדו כנעני‬

‫
עשה עמי ואיני זנך  מחלוקת‪.‬‬
‫
צא מעשה ידיך למזונותיך  מותר אפילו בדלא ספיק‪ .‬ואז‬
‫העדפה לרבו אפילו שהעבד בעיר מקלט‪.9‬‬
‫*‬
‫אמר לעבדו‪ :‬צא מעשה ידיך בשני בצורת והעבד לא ספיק‪.‬‬
‫
לרשב"ג  יכול העבד לומר‪ :‬או פרנסני או הוציאני לחירות‬
‫שירחמו עלי ויפרנסוני‪.‬‬
‫
לחכמים  אינו יכול‪ ,‬דמאן דמרחם‪ ,‬אעבד נמי מרחם‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬בעל לאשתו‬
‫יכול לומר‪ :‬צאי מעשה ידיך במזונותיך רק בדספקא אפילו‬
‫כשאשתו בעיר מקלט‪.10‬‬
‫
‬

‫‪ 9‬ולא אמרינן "וחי אחיך עמך" עביד ליה חיותא טפי‪.‬‬

‫‪ 10‬ולא אמרינן כל כבודה בת מלך פנימה‪.‬‬
‫כז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף יב‪:‬‬
‫ב‬
‫די ע דו‬ ‫י‬
‫‪ .3‬המקדיש ידי עבדו‬
‫‪ .4‬זכות לעבד‬

‫‪ .3‬המקדיש ידי עבדו‬

‫
לרב שסובר ‪ $‬אין הרב יכול לומר עשה עמי ואיני זנך‪.‬‬
‫
כשאין הרב מעלה מזונות עובד כדרכו ואוכל ‪.‬‬
‫
ולהעדפה לוה ואוכל ועושה פחות משוה פרוטה ופורע‪,‬‬
‫דניחא ליה להקדש דלשבח עבדיה‪.‬‬
‫
לר' יוחנן  יכול הרב לומר עשה עמי ואיני זנך‪.‬‬
‫
ואפילו לכדי סיפוקו לוה ועושה פחות משוה פרוטה ופורע‪.‬‬
‫
ועוד ס"ל לריו"ח שהקוטע יד עבדו של חבירו נותן לרבו‬
‫שבתו ורפואתו )דסמא חריפא( והעבד ניזן מן הצדקה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬זכות לעבד‬
‫
לרבנן  זכות הוא לעבד שיצא לחירות דמתירו בבת חורין‪.‬‬
‫
לר"מ  חוב הוא‪ ,‬דאם רבו כהן מפסידו מתרומה‪ ,‬ואם רבו‬
‫ישראל מפסידו משפחה דזילא ליה‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫כח‬

‫דף יג‪.‬‬
‫לפני ג'‬
‫‪ .1‬יתנו לאחר מיתה‬

‫‪ .1‬יתנו לאחר מיתה‬

‫
תנו גט לאשתי ושטר שחרור לעבדי ‪ $‬לא יתנו לאחר מיתה‪.‬‬
‫
תנו מנה לפלוני ‪ $‬יתנו לאחר מיתה‪.‬‬
‫
רב פירש ‪ $‬דדוקא כשהמנה צבור לפנינו‪.‬‬
‫
לרב זביד  מדובר בבריא ובפקדון במעמד שלשתן‪.‬‬
‫
לרב פפא  מדובר בשכיב מרע ובמנה זה‪ ,‬אבל במנה סתם‬
‫חיישינן למנה קבור‪.‬‬
‫ולהלכה ‪ $‬לא חיישינן למנה קבור‪.‬‬
‫*‬
‫
הטעם שר"פ חולק על ר"ז  דלר"פ אליבא דרב מעמד שלשתן‬
‫מועיל אפילו במלוה ]וכן דעת רבא[‪ .‬אבל לרב זביד אליבא דרב‬
‫מועיל רק בפיקדון‪.‬‬
‫
הטעם שר"ז חולק על ר"פ  דסובר שהמשנה לא מיירי בשכ"מ‬
‫דא"כ אפילו לא אמר "תנו" נותנין כר' שמעון שזורי‪.11‬‬

‫‪ 11‬בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי יכתבו ויתנו חזרו‬
‫לומר אף המפרש והיוצא בשיירא רש"ש אומר אף המסוכן‪.‬‬
‫כט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫ורב אשי דוחה דהמשנה כרבנן‪ .‬דדוקא ביוצא לקולר או יוצא‬

‫בשיירא כתבו מספיק אבל לא במסוכן‪.‬‬
‫
‬

‫דף יג‪:‬‬
‫לפני ג'‬
‫‪ .2‬מעמד שלשתן‬

‫‪ .2‬מעמד שלשתן‬
‫
לרב זביד  אליבא דרב מועיל רק בפיקדון‪,‬‬
‫
לרבא ולר"פ  אליבא דרב מועיל אפילו במלוה‪.‬‬

‫*‬
‫הטעם שמועיל‬
‫
לאמימר  דמשעבד לוה למלוה בשעת מתן מעות לו ולכל‬
‫מי שיבא מחמתו‪ ,‬וקשה נולדים שלא היו בשעת מתן מעות‬
‫איך יקנה להם?‬
‫
לרב אשי  דמשעבד עצמו בהנאה שנשתנית להלואה חדשה‪,‬‬
‫וקשה מבר אלישיב שהן גובין לאלתר ואיך יקנה להם?‬

‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫ל‬

‫אלא ג' דברים תקנו רבנן כהלכתא בלא טעם‪.‬‬

‫א‪ .‬מעמד שלשתן‪.‬‬
‫ב‪ .‬הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרפיא‪] .‬והפקר‬
‫ב"ד הפקר[‪.‬‬
‫ג‪ .‬המשיא אשה לבנו גדול בבית‪ 12‬קנאו הבן‪.‬‬
‫א"ר‪ :‬מעמד שלשתן אפילו במתנה מועטת בעינן בפניו‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 12‬בית מיוחד שאינו דר בה אלא עשאו לו לבית חתנות‪.‬‬

‫לא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף יד‪.‬‬
‫י ד‬
‫הולך כזכ " מי"‬
‫‪ .1‬לחזור‬

‫‪ .1‬לחזור‬
‫
קנין בטעות חוזר וכן במעשה דהנהו גינאי‪.‬‬
‫
הולך מנה לפלוני שאני חייב לו ‪ $‬המשלח חייב באחריותו‪ .‬ואם‬
‫בא לחזור ‪ $‬לרב אינו חוזר‪ ,‬לשמואל חוזר‪.‬‬
‫אין הוכחה דפליגי אם הולך כזכי או לא‪ ,‬די"ל דלכו"ע הולך‬
‫כזכי‪ ,‬ולשמואל שאני הכא‪ ,‬דמיגו דחייב באחריותו אם בא‬
‫לחזור חוזר‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫לב‬

‫דף יד‪:‬‬
‫י ד‬
‫הולך כזכ " מי"‬
‫‪ .2‬הולך כזכי‬
‫‪ .3‬מצוה לקיים דברי המת‬

‫‪ .2‬הולך כזכי‬
‫הולך מנה לפלוני ולא מצאו ]שמת[‬
‫
תני חדא  יחזור למשלח‪.‬‬
‫
תני אידך  ליורשי המקבל‪.‬‬
‫אינו מוכח דפליגי אם הולך כזכי או לא דיש לדחות דלכו"ע‬
‫הולך לאו כזכי‪,‬‬
‫
לר"א בר ממל  בבריא למשלח בשכיב מרע ליורשי‬
‫המקבל‪.‬‬
‫
לר' זביד  תרוייהו בשכיב מרע ואם כבר מת המקבל‬
‫בשעת נתינה חוזר למשלח‪.‬‬
‫
לר"פ  שניהם בבריא ואם מת נותן בחיי מקבל ליורשי‬
‫המקבל‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬מצוה לקיים דברי המת‬
‫הולך מנה לפלוני ומתו המשלח והמקבל ‪ $‬פליגי למי נותנים‪.‬‬
‫לס"ד פליגי בהולך כזכי‬
‫לג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
לת"ק  יחזרו למשלח דהולך לאו כזכי‪.‬‬

‫
ולי"א  ליורשי מי שנשתלחו לו }דהולך{ כזכי‪.‬‬
‫
לר"י הנשיא  מת משלח‪ ,‬מצוה לקיים דברי המת‪.‬‬
‫
לר' נתן ור' יעקב  לא אמרינן מצוה לקיים דברי מת‪.‬‬
‫
לחכמים  יחלוקו דמסתפקים אם הולך כזכי ואם מצוה‬
‫לקיים דברי המת‬
‫וכאן )בבבל( אומרים שודא דדיינא עדיף‪.‬‬
‫ודחינן דלכו"ע הולך לאו כזכי ופליגי בדברי שכ"מ‪,‬‬
‫
לת"ק  ליורשי המשלח כר"א דדברי שכ"מ לאו ככתובין‬
‫וכמסורין דמי‪ .‬וי"א ליורשי מי שנשתלחו לו כרבנן דדברי‬
‫שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי‪.‬‬
‫ותרוייהו לית להו מצוה לקיים דברי המת‪.‬‬
‫
לר"י הנשיא  מצוה לקיים דברי המת וכשחי סובר כר"א‪.‬‬
‫
לר' נתן ור' יעקב  אין מצוה לקיים דברי מת‪.‬‬
‫
לחכמים  יחלוקו‪ ,‬מסתפקים אם הלכה כר"א או כרבנן‬
‫ואם מצוה לקיים דברי המת‪.‬‬
‫
ובבבל אומרים  שודא דדיינא עדיף‪.‬‬

‫
‬
‫הדרן עלך פרק המביא קמא‬
‫‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫לד‬

‫פרק שני‬
‫
המביא גט ‬

‫דף טו‪.‬‬
‫כולו בתקנת‬
‫‪ .1‬דיני בפני נכתב‬

‫‪ .1‬דיני בפני נכתב‬

‫א‪ .‬המביא גט ולא אמר בפני נכתב  פסול אפילו בדיעבד‪.‬‬
‫ב‪ .‬אמר בפני נכתב חציו האחרון  פסול‪.‬‬
‫ג‪ .‬אמר בפני נכתב שיטה ראשונה  כשר‪.‬‬
‫ד‪ .‬בפני נחתם חציו  פסול‪.‬‬
‫
לרב חסדא אפילו שנים מעידים על חתימת השני‪ ,‬פסול‪.1‬‬
‫
לרבא אפילו הוא ואחר מעידים על חתימת השני‪ ,‬פסול‪.2‬‬
‫
לרב אשי אפילו אומר אני הוא עד שני‪ ,‬פסול  דאו כולו‬
‫בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 1‬או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים‪] .‬וקשה מי איכא מידי דחד נאמן ולא‬
‫תרי[‪.‬‬
‫‪ 2‬דאתו לאחלופי בקיום שטרות דעלמא‪] .‬וקשה מי איכא מידי דלבדו נאמן ועם עד‬
‫שני אינו נאמן[‪.‬‬
‫לה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף טו‪:‬‬
‫פח‬ ‫טו‬
‫‪ .2‬גידוד חמשה ומחיצה חמשה‬
‫‪ .3‬נטילת ידים‬

‫‪ .2‬גידוד חמשה ומחיצה חמשה‬

‫
מחלוקת‪ ,‬ולהלכה מצטרפין‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬נטילת ידים‬
‫
מרביעית נוטלים לידים ואפי' לשנים‪.‬‬
‫
אחת בנטילה ואחת בשטיפה )בנהר(  יצא‪.‬‬
‫
פלגא פלגא ידיה בטופח  לא יצא‪.‬‬
‫
בטופח על מנת להטפיח  ספק‪.‬‬
‫ובמקוה  טופח אינו חיבור‪.‬‬
‫טופח על מנת להטפיח‬
‫
לרבי יהודה  הוי חיבור‪.‬‬
‫
לרבנן  לא הוי חיבור‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫לו‬

‫דף טז‪.‬‬
‫א‬ ‫ג‬
‫‪ .1‬צירוף‬

‫‪ .1‬צירוף‬
‫א‪ .‬הבא ראשו ורובו במים שאובין‪ ,‬וטהור שנפלו עליו ג' לוגין‬
‫מים שאובין  טמא‪.‬‬
‫חציו בביאה וחציו בנפילה  תיקו‪.‬‬
‫ב‪ .‬בעל קרי חולה שנתנו עליו ט' קבין  טהור‪.‬‬
‫חציו בטבילה וחציו בנתינה  תיקו‪.‬‬

‫
‬
‫לז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף טז‪:‬‬
‫א‬‫ג‬
‫‪ .2‬שני שליחים שהביאו גט ממדינת הים‬
‫‪ .3‬גלות בבל‬

‫‪ .2‬שני שליחים שהביאו גט ממדנה"י‬

‫לשון ראשון‬
‫
לר' יוחנן אין צריכים לומר בפני נכתב‪.‬‬
‫
שנים אומרים בפני נכתב והשליח אומר בפני נחתם לרבנן‬
‫פסול‪ ,‬לר' יהודה כשר‪ ,‬כיון דיש עדים על הכתיבה לא אתי‬
‫לאחלופי בקיום שטרות דעלמא‪.‬‬
‫לשון שני‬
‫
אפילו שני שליחים שהביאו גט  צריכים לומר בפני נכתב‪.‬‬
‫
ב' שליחים אומרים בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם לרבנן‬
‫פסול‪ ,‬לר' יהודה כשר‪ ,‬ופליגי לאחר שלמדו ]ואליבא דרבה[‬
‫דלרבנן חיישינן שמא יחזור הדבר לקלקולו‪ ,‬ולר"י אין חוששין דבי‬
‫תרי דמייתי גיטא מילתא דלא שכיחא‪.‬‬
‫ר' אמי מסיק דלשון ראשון הוי אמת‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬גלות בבל‬
‫
קלה מגלות רומי‪ ,‬ומשהגיעו חברי לבבל קשה מגלות רומי‪.‬‬
‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫לח‬

‫דף יז‪.‬‬
‫י ז‬
‫ת קנו מן‬
‫‪ .1‬גט מוקדם‬

‫‪ .1‬גט מוקדם‬
‫
לרבנן  פסול‪.‬‬
‫
לר"ש  כשר‪.‬‬
‫טעם שתיקנו זמן בגיטין לרבנן‪:‬‬
‫
ר' יוחנן אומר  משום }שמא יחפה על{ בת אחותו )דיש‬
‫לבעל פירות עד שעת נתינה(‪.‬‬
‫
ר"ל אומר  משום פירות‪ ,‬דאין לבעל פירות משעת חתימה‬
‫)דזנות לא שכיחא(‪.‬‬
‫לר"ש‪:‬‬
‫לכו"ע הטעם משום פירות וס"ל שמשעה שנתן עיניו לגרשה‬
‫]משעת כתיבה[ שוב אין לו פירות‪.‬‬

‫
‬
‫לט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף יז‪:‬‬
‫י ז‬
‫ת קנו מן‬
‫‪ .2‬מה הועילו חכמים בתקנתן‬

‫‪ .2‬מה הועילו חכמים בתקנתן?‬

‫א‪ .‬כתב גט ואין בו זמן  בדיעבד כשר‪ ,‬אעפ"כ מועילה התקנה‬
‫שלכתחילה לא תינשא‪.3‬‬
‫ב‪ .‬ולא חיישינן לרמאי שיחתוך לזמן‪.‬‬
‫ג‪ .‬כתב בו שבוע  מועיל לענין בת אחותו ללפני השבוע‪ ,‬ולענין‬
‫פירות לאחר השבוע‪.‬‬
‫ד‪ .‬ולא חיישינן לאותביה בכיסתיה‪ ,‬דלא מקדים איניש פורענתיה‬
‫לעצמו‪.‬‬
‫ה‪ .‬הועילו בגיטין הבאין ממדה"י שנכתבו בניסן וניתנים בתשרי‬
‫דקלא אית להו‪.4‬‬

‫
‬

‫‪ 3‬ולא יכתבו הסופרים כזה גט ולא יחתמו עליו עדים‪.‬‬

‫‪ 4‬והיא צריכא להביא ראיה‪ ,‬בין לענין גט ובין לענין זנות‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫מ‬

‫דף יח‪.‬‬
‫תמו לעשרה ימים‬ ‫יח‬
‫‪ .1‬ג' מחלוקות בין רב ושמואל‬

‫‪ .1‬ג' מחלוקות בין רב ושמואל‬

‫א‪ .‬מונין לגט )ג' חדשים שהאשה צריכא להמתין(‬
‫
לרב משעת נתינה‪.‬‬
‫
לשמואל משעת כתיבה‪.‬‬
‫והלכה כשמואל ואין לחשוש לגט ישן שהרי לא נתייחד עמה‪.‬‬
‫ב‪ .‬כתובה משמטת‬
‫
לרב כשתפגום )ישלם מקצתה( ותזקוף עליו במלוה‪.‬‬
‫
לשמואל או כשתפגום או כשתזקוף‪.‬‬
‫וזקיפה הוי בשעת העמדה בדין‪.‬‬
‫ג‪ .‬כתובה שנכתבה ביום ונחתמה בלילה‬
‫
לשמואל כשר כמו מעשה בית דין‪.‬‬
‫
לרב רק אם היו עסוקין באותו ענין‪.‬‬

‫
‬
‫מא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף יח‪:‬‬
‫תמו‬ ‫עשרה שיח‬
‫‪ .2‬ר"ש מכשיר גט מוקדם‬
‫‪ .3‬אמר לעשרה‬

‫‪ .2‬ר"ש מכשיר גט מוקדם‬

‫
כיון שנתן עיניו לגרשה אין לו פירות‪.‬‬
‫
לכו"ע ר"ש מכשיר לאלתר‪.‬‬
‫מכאן ועד עשרה ימים‬
‫
לר"ל ר"ש פוסל דחיישינן שמא פייס )והוי גט ישן(‪.‬‬
‫
לריו"ח ר"ש מכשיר דלפיוס יש קול‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬אמר לעשרה‬
‫א‪ .‬כתבו גט לאשתי  א' כותב ושנים חותמין‪.‬‬
‫ב‪ .‬כולכם כתבו  כולם חותמים‪.‬‬
‫
לר' יוחנן שנים משום עדים וכולם משום תנאי‪.‬‬
‫
לר"ל כולם משום עדים‪.‬‬
‫נפקא מינה‬
‫א‪ .‬חתמו שנים היום וח' עד עשרה ימים‪.‬‬
‫ב‪ .‬נמצא אחד מהשמונה קרוב או פסול‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫מב‬

‫חתמו הקרובים ברישא יש פוסלין אפילו לריו"ח דאתי לאחלופי‬

‫ויש מכשירין‪.‬‬
‫ריב"ל סובר‪:‬‬
‫א‪ .‬כר"ל דכולם עדים‪.‬‬
‫ב‪ .‬כריו"ח דר"ש מכשיר מכאן ועד עשרה ימים‪.‬‬
‫ג‪ .‬וכדאי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק‪.‬‬

‫
‬
‫מג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף יט‪.‬‬
‫כתיבת גט‬
‫‪ .1‬דיני כתיבת הגט‬

‫‪ .1‬דיני כתיבת הגט‪.‬‬

‫
בכל דבר המתקיים כותבין ואפילו במי טריא‪.‬‬
‫
באבר  פסול‪.‬‬
‫
במי אבר  כשר‪.‬‬
‫*‬
‫דיו על גבי סיקרא‬
‫
לגט  פסול ]מספק[‪.‬‬
‫
ובשבת חייב שתים ]מספק[‪ ,‬משום מוחק ומשום כותב‪.‬‬
‫
דיו על גבי דיו או סיקרא על גבי סיקרא  פטור‪.‬‬
‫
סיקרא על גבי דיו  משום כותב פטור‪ ,‬ומשום מוחק  י"א‬
‫שחייב וי"א שפטור דהוי מקלקל‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫מד‬

‫דף יט‪:‬‬
‫כתיבת גט‬
‫‪ .2‬עדים שאין יודעים‬
‫‪ .3‬דיין שיראים ממנו‬
‫‪ .4‬ספק גט‬

‫‪ .2‬עדים שאין יודעים‬

‫א‪ .‬לקרות  קוראים לפניהם והם חותמים‪.‬‬
‫ב‪ .‬לחתום  מסרטין בנייר‪ 5‬חלק והעדים ממלאים אותו בדיו‬
‫]ואפילו בשטרות[‪.‬‬
‫
לרשב"ג דוקא בגט מותר דמשום עיגונא הקילו‪.‬‬
‫בדעת רבא‬
‫
י"א שהלכה כרשב"ג‪.‬‬
‫
וי"א שרק לענין חתימה הלכה כרשב"ג‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬דיין שיראים ממנו ]כגון רב נחמן[‬
‫מותר שיקראו השטר לפניו ויחתום‪.‬‬
‫
שטר פרסאה‪ 6‬לר"פ מביא ב' כותים וקוראים במסיח לפי‬
‫תומו וגובין בו ממשעבדי‪.‬‬

‫‪ 5‬לשמואל באבר‪ ,‬לר' אבהו אם הכתב עפיץ במי מילין‪ ,‬דאין מי מילין על גבי מי‬
‫מילין‪ .‬לרב פפא ברוק‪.‬‬
‫‪ 6‬שנעשה בערכאות של כותים וחתום בו עדי כותים‪.‬‬
‫מה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫ג‪ .‬שטר פרסאה וחתומים בו ישראלים  כשר‪ ,‬וגובין בו‬

‫ממשעבדי דכל לשון כשר‪ .‬ודוקא‪:‬‬
‫
ביודעים לקרוא‪.‬‬
‫
ובכתב שאינו יכול להזדייף‪.‬‬
‫
ובחוזר על עניני השטר בשיטה אחרונה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬ספק גט‬
‫
נתן לה נייר חלק בודקים הגט במיא דנרא‪ ,‬ואם פליט הוי גט‬
‫מספק דחיישינן שמא היה בולט בשעת נתינה‪.‬‬
‫
עדי מסירה חייבים לקרוא את הגט  ואפי' הכניסו הבעל‬
‫לכיסו והוציאו לא חיישינן לאחלופי‪.‬‬
‫
זרק לה לבין החביות ונמצא שם מזוזה  תולין במזוזה דלא‬
‫שכיח שם מזוזה‪ .‬ואם נמצאו ב' או ג' מזוזות  תולין בגט ועכבר‬
‫לקחו‪] .‬מדהא הוי הא נמי הוי[‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫מו‬

‫דף כ‪.‬‬
‫כ‬
‫"ו תב"‬
‫‪ .1‬גט שבספר תורה‬
‫‪ .2‬העברת קולמוס‬
‫‪ .3‬וכתב ונתן‬

‫‪ .1‬גט שבס"ת‬
‫הנותן ס"ת לאשתו וא"ל הרי זה גיטך  אין לחשוש לגירושין‬
‫שהרי‪:‬‬
‫א‪ .‬לא נכתב לשמה‪.‬‬
‫ב‪ .‬אין כתוב בו שמו ושמה‪.‬‬
‫ג‪ .‬אין חשש שכתב מבחוץ דאין מי מילין על גבי מי מילין‪.‬‬

‫*‬
‫‪ .2‬העברת קולמוס‬
‫גט שכתבו שלא לשמה‬
‫
לרב חסדא תלוי במחלוקת לגבי שם שנכתב שלא לשמו‪,‬‬
‫שלר' יהודה מעביר עליו קולמוס ומקדשו‪ ,‬ולרבנן אין מועיל‪.‬‬
‫
לרב אחא בר יעקב דלמא בגט לכו"ע כשר דא"צ "ואנוהו"‪.‬‬

‫*‬
‫מז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫‪ .3‬וכתב ונתן‬
‫
"וכתב" מלמד שהבעל יכתוב את הגט‪ ,‬ואע"פ שתקנו רבנן‬
‫שהאשה משלמת לסופר‪ ,‬רבנן הקנו את הגט לבעל והפקר בית דין‬
‫הפקר‪.7‬‬
‫
"ונתן" אגט קאי ואפילו כתבו על איסורי הנאה כשר‪.‬‬
‫*‬
‫חקיקה בגט‬
‫
חק תוכות פסול‪.‬‬
‫
חק יריכות ]אותיות[ כשר‪.‬‬
‫
ציץ הוי חק יריכות מאיברא‪.‬‬
‫
רושמא הוי חק תוכות דמחרץ חריץ ולא מכניף כניף‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 7‬ולא מיבעי עלה זית דחזי לאיצטרופי וכן הלכה‪.‬‬

 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫מח‬

‫דף כ‪:‬‬
‫תובה‬ ‫כ‬
‫‪ .4‬נתן לה גט על טס של זהב‬

‫‪ .4‬נתן לה גט על טס של זהב‬
‫א‪ .‬א"ל התקבלי גיטך וכתובתך  נתקבלה שתיהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬לא אמר התקבלי כתובתך  נתקבלה הכל עבור גיטה‪.8‬‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫
הרי זה גיטך והנייר שלי  אינה מגורשת‪.‬‬
‫
על מנת שתחזירי לי הנייר  מגורשת‪.‬‬
‫
בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה שלי  אינה מגורשת‪,‬‬
‫ואם הוי מעורה תיקו‪.‬‬
‫*‬
‫
עבד שהיה מוחזק לשלו וכתוב עליו גט בכתובת קעקע ונמצא‬
‫אצלה  אינה נאמנת דאקני לה העבד‪ ,‬דגודרות אין להם חזקה‪.‬‬
‫
טבלא שהיתה שלה וכתוב עליו גיטה  מגורשת‪ ,‬דאשה יודעת‬
‫להקנות ]ולא רק בזקן וגברא[‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 8‬ואפילו איכא שאר‪ ,‬דאוירא דמגילתא הוא‪.‬‬

‫מט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף כא‪.‬‬
‫פות‬ ‫אינו כ‬
‫‪ .1‬נתינת החצר במקום הגט‬

‫‪ .1‬נתינת החצר במקום הגט‬

‫א‪ .‬נתן גיטה לעבדו והקנהו לה כשהיה כפות  מגורשת‪] ,‬ולא‬
‫גזרינן אטו אינו כפות[‪.‬‬
‫ב‪ .‬נתן גיטה בחצירה והקנהו לה  מגורשת‪] ,‬ולא גזרינן אטו‬
‫גיטה הבא לאחר מכאן[‪.‬‬
‫
לאביי ]מקשה[  אינה מגורשת‪ ,‬דבעינן דומיא דיד ששייך‬
‫לגרש בעל כרחה‪ .‬ושליח לקבלה דמהני ]אע"פ שאינו בע"כ[‬
‫מ"ושלחה" ולא מדין יד‪ ,‬ואב"א בשליחות נמי אשכחן בעל‬
‫כרחה שכן אב מקבל גט בתו קטנה בע"כ‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫נ‬

‫דף כא‪:‬‬
‫ותבין‬ ‫אין כ‬
‫‪ .2‬על מה כותבין‬
‫‪ .3‬כתיבה במחובר‬

‫‪ .2‬על מה כותבין‬
‫כתב על קרן של פרה  כשר ויתן לה את הפרה‪ ,‬דכתיב וכתב‬
‫ונתן ולא שמחוסר קציצה‪.‬‬
‫
לר' יוסי‪:‬‬
‫וכתב לה מכל מקום‪.‬‬
‫ספר למעט דבר שיש בו רוח חיים ואוכלין‪.‬‬
‫כרת בכתיבה מתגרשת ולא בכסף‪.‬‬
‫כריתות בעינן דבר הכורת בינו לבינה‪.‬‬
‫
לרבנן‪:‬‬
‫וכתב ולא בכסף‪.‬‬
‫ספר לספירת דברים‪.‬‬
‫כריתות לדבר הכורת‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬כתיבה במחובר‬
‫אין כותבין במחובר‬
‫
כתב תלש וחתם  לת"ק כשר‪ .‬לר"י פסול‪.‬‬
‫נא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
י"א דת"ק הוא ר"א ]דעדי מסירה כרתי[‪.‬‬

‫אין כותבין טופס במחובר לכתחילה גזירה שמא יכתוב תורף‪.‬‬
‫
וי"א דת"ק הוא ר"מ ]דעדי חתימה כרתי[‪.‬‬
‫ואין כותבין תורף במחובר לכתחילה גזירה שמא יחתום‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫נב‬

‫דף כב‪.‬‬
‫עציץ‬ ‫כתבו ב‬
‫‪ .1‬עציץ וזרעים‬
‫‪ .2‬נקבו בארץ ונופו בחו"ל‬
‫‪ .3‬ג' עורות ושיעורן להוצאת שבת‬

‫‪ .1‬עציץ וזרעים‬
‫
כתב גט על חרס של עציץ נקוב  כשר ונותן לה העציץ‪.‬‬
‫
כתבו על עלה של עציץ‬
‫
לאביי כשר ונותן לה העציץ‪.‬‬
‫
לרבא פסול גזירה שמא יקטום‪.‬‬
‫
עציץ הוי מטלטלין ונקנה במשיכה‪.‬‬
‫
זרעים הוי מחובר ונקנה בחזקה‪.‬‬
‫
החזיק בזרעים  קנה גם את העציץ‪ ,‬דנכסים שאין להם‬
‫אחרית נקנין עם נכסים שיש להם אחריות‪.‬‬
‫
החזיק בעציץ  אף עציץ לא קנה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬נקבו בארץ ונופו בחו"ל‬
‫א‪ .‬בדאשתריש  דינו כא"י‪.‬‬
‫ב‪ .‬לא אשתריש‬
‫
לאביי בתר נקבו אזלינן‪.‬‬
‫
לרבא בתר נופו‪.‬‬
‫נג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫אילן‪ ,‬מקצתו בא"י ומקצתו בחו"ל ויש הפסק צונמא בשרשיו‪:‬‬

‫
לרבי טבל וחולין מעורבין זה בזה דאויר מבלבלו‪.‬‬
‫
לרשב"ג הגדל בחיוב חייב והגדל בפטור פטור‪ ,‬דהאי‬
‫לחודיה קאי והאי לחודיה קאי‪.‬‬
‫ב' גינות זו למעלה מזו וירק בינתיים‬
‫
לר"מ הירק של עליון דיכול ליטול עפרו‪,‬‬
‫
לר"י הירק של תחתון דיכול למלאות גינתו בעפר‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬ג' עורות ושיעורן להוצאת שבת‬
‫
מצה דלא מליח ולא קמיח ולא אפיץ‪ ,‬ושיעורו לצור משקל‬
‫קטנה‪.‬‬
‫
חיפה דרק מליח ושיעורו לעשות קמיע‪.‬‬
‫
דיפתרא דרק מליח וקמיח‪ ,‬ושיעורו לכתוב עליו את הגט‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫נד‬

‫דף כב‪:‬‬
‫דיפתרא‬ ‫כתיבה ב‬
‫‪ .4‬כתב שיכול להזדייף‬

‫‪ .4‬כתב שיכול להזדייף‬

‫
לת"ק פסול‪.‬‬
‫
חכמים מכשירים‪ ,‬היינו ר"א דאמר עדי מסירה כרתי‪.‬‬
‫ופליגי אמוראי בשיטת ר"א‬
‫א‪ .‬לר"א לאחר זמן פסול‪ ,‬דחיישינן דמחקיה לתנאי והעדים‬
‫שכחו‪ .‬לריו"ח אפילו עד עשרה ימים כשר‪ ,‬דאם הוי ביה‬
‫תנאי היו העדים זוכרים‪.‬‬
‫ב‪ .‬לר"א לא הכשיר ר"א אלא גט‪ .‬לריו"ח אפילו שטרות‬
‫דעלמא‪ ,‬ו"למען יעמדו ימים רבים" עצה טובה קמ"ל‪.‬‬

‫
‬
‫נה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף כג‪.‬‬
‫ג‬
‫שרים ל ט‬ ‫כ‬
‫‪ .1‬כשרים לכתיבה‬
‫‪ .2‬פסולים להביא גט‬

‫‪ .1‬כשרים לכתיבה‬
‫
חרש שוטה וקטן  כשרים‪.‬‬
‫
לרב הונא ר"א היא‪ ,‬ובגדול עומד עליהם‪.‬‬
‫
לאב"א ר"א היא‪ ,‬ובהניח מקום התורף‪.‬‬
‫
לר' זריקא ר"מ היא‪ ,‬ורק החתימה צ"ל לשמה‪.‬‬
‫
עכו"ם  פסול‪ ,‬אפילו גדול עומד על גבו  דאדעתיה דנפשיה‬
‫קא עביד‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬פסולים להביא הגט‬
‫
חרש שוטה וקטן  דלאו בני דעה הן‪.‬‬
‫
עכו"ם  דלאו בר התירא הוא‪.‬‬
‫
סומא כשהביא גט מחו"ל  דאינו יכול לומר בפ"נ‪.‬‬
‫
קטן והגדיל‪ ,‬חרש ונתפקח‪ ,‬שוטה ונשתפה‪ ,‬עכו"ם ונתגייר‪,‬‬
‫סומא ונתפתח  פסול‪.‬‬
‫ואם תחילתו וסופו בדעת  כשר‪ .‬וכן פיקח ונסתמא  כשר‬
‫כשמכיר את האשה ע"י טביעת קול‪.‬‬
‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫נו‬

‫דף כג‪:‬‬
‫ג‬
‫נעני ו וי‬ ‫]עבד[ כ‬
‫‪ .3‬שליח בעבד‬
‫‪ .4‬נאמנות להביא גט‬

‫‪ .3‬שליחות בעבד‬
‫
לגיטין לר' אמי עבד יכול להיות שליח‪ .‬לריו"ח אינו יכול‪,‬‬
‫דאינו בתורת גיטין‪.‬‬
‫
לתרומה עבד כשר להיות שליח‪ ,‬דהוי בתורת תרומה‪.‬‬
‫
לשחרור עבד של אדון אחר יכול להיות שליח‪.‬‬
‫
לשחרור עבד של אדונו אינו יכול להיות שליח‪.‬‬
‫
שפחה עבור עוברה מקבלת גט  דעובר ירך אמו‪ ,‬והמשחרר‬
‫חצי עבדו קנה‪.‬‬
‫
עכו"ם וכותי נתמעטו מ"גם אתם" שאף שלוחכם בני ברית‪.‬‬

‫‪ .4‬נאמנות להביא גט‬

‫במשנה כתוב שנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות‬
‫להביא את גיטה‪ .‬ובברייתא כתוב שאינן נאמנות?‬
‫
לרב יוסף בא"י נאמנת‪ ,‬ובחו"ל אין נאמנות‪ ,‬שסומכים על‬
‫אמירתה בפ"נ‪.‬‬
‫
לאביי בא"י אין נאמנות דהבעל יכול לערער ולפסול את‬
‫הגט‪ ,‬ובחו"ל נאמנות‪.‬‬
‫
‬
‫נז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף כד‪.‬‬
‫בעל‬ ‫קפידא ד‬
‫‪ .1‬האשה מביאה גיטה ואומרת בפ"נ‬

‫‪ .1‬האשה מביאה גיטה ואומרת בפ"נ‬

‫עשה את אשתו שליח להולכה וכי מטית התם שוי שליח לקבלה‪,‬‬
‫דכה"ג דליכא קפידא דבעל אשה עושה שליח לקבל גיטה משליח‬
‫בעלה‪.‬‬
‫למ"ד שאוסר  גזירה אטו חצירה הבאה לאחר מכאן‪ ,‬מיירי‪:‬‬
‫
שעשאה שליח להולכה והיא תמנה עוד שליח להולכה והיא‬
‫תקבל הגט ממנו‪.‬‬
‫
ואב"א שעשאה שליח להולכה להביא הגט לבי"ד והם יעשו‬
‫שליח להולכה‪.‬‬

‫אבל אין לפרש את המשנה‬

‫
דכי מטית התם אתנחיה אארעא ושקליה‪ ,‬דאמר רבא טלי גיטך‬
‫מעל גבי קרקע לא אמר כלום‪.‬‬
‫
דכי מטית התם הוי שליח לקבלה וקבלי את גיטך‪ ,‬דלא חזרה‬
‫שליחות אצל הבעל‪.‬‬

‫
‬
‫הדרן עלך פרק המביא גט‬
‫‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫נח‬

‫פרק שלישי‬
‫
כל הגט ‬

‫דף כד‪:‬‬
‫כתב להתלמד‬
‫‪ .1‬גט שלא לשמה פסול‬
‫‪ .2‬כתב לגרש את הגדולה‬
‫‪ .3‬חליצה פסולה‬

‫‪ .1‬גט שלא לשמה פסול‬

‫א‪ .‬להתלמד‪.‬‬
‫ב‪ .‬לשם גט דעלמא‪.‬‬
‫ג‪ .‬אפילו נכתב לשמו ושלא לשמה‪.‬‬
‫ד‪ .‬אפילו לאיזה מהן שארצה דאין ברירה‪.‬‬
‫גט הפוסל לכהונה‬
‫
לשמואל  כל הגיטין המנויין במשנה פוסלין לכהונה‪.‬‬
‫
לרב  כולם פוסלים חוץ משנכתב להתלמד‪.‬‬
‫
לזעירי  כולם אין פוסלים חוץ מן האחרון ]דלחומרא יש‬
‫ברירה[‪.‬‬
‫
לר' יוחנן  כולם אין פוסלים‪.‬‬

‫*‬
‫נט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫‪ .2‬כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה‬

‫אבל הגדולה מותר לגרש‪.‬‬
‫
לרבא  ש"מ שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת מוציאין‬
‫שטרות על אחרים‪.‬‬
‫
לאביי  המשנה כר"א דעדי מסירה דכרתי ]ואין ראיה[‪.‬‬

‫‪ .3‬חליצה פסולה‬
‫
לשמואל  כששנו חליצה פסולה‪ ,‬פסולה ]להתירה לשוק[‬
‫ופוסלתה על האחין‪.‬‬
‫
לר"א  דוקא שמאל ולילה פוסלתה אבל לא קטן ואנפיליא‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫ס‬

‫דף כה‪.‬‬
‫כללי ברירה‬
‫‪ .1‬עניני ברירה‬

‫‪ .1‬עניני ברירה‬
‫
לר' יוחנן  בגט אין ברירה‪ ,‬והאחין שחלקו לקוחות הן‬
‫ומחזירין זה לזה ביובל‪ .‬ותרוייהו צריכא‪ ,‬דאי איתמר אחין " ה"א‬
‫התם שאני דלחומרא א"נ כתחילה‪ .1‬ואי איתמר גט " ה"א שאני‬
‫התם דבעינן "לה" לשמה‪.‬‬
‫
לרב יהודה  אין ברירה אפילו בתולה בדעת אחרים‪ ,‬הלכך אמר‬
‫ללבלר כתוב לאיזה שתצא מפתח תחילה " פסול‪ .‬והטעם‬
‫שהשוחט את הפסח על מי שיעלה ראשון לירושלים זכה בחלקו‬
‫ומזכה את אחיו עמו " התם משום דאמנינהו מעיקרא ולזרזן‬
‫במצוות אמר כן‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 1‬כשם שמתחילה היתה בלא חלוקה לאיש אחד כך תחזור לאיש אחד וטעמא לאו‬
‫משום דאין ברירה‪.‬‬
‫סא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף כה‪:‬‬
‫כללי ברירה‬
‫‪ .2‬סתירה בדעת התנאים בברירה‬

‫‪ .2‬סתירה בדעת התנאים בברירה‬

‫הלוקח יין מבין הכותים‬
‫
לר"מ  חל התרומה והמעשר על מה שעתיד להפריש‪,‬‬
‫
ר' יהודה ור' יוסי ור"ש  אוסרים ]דלית להו ברירה[‪.‬‬
‫וק' דתנן מה היא באותן הימים‪  2‬לר' יהודה הרי היא כאשת‬
‫איש לכל דבריה ולכי מיית הוי גט ]ומכאן דלר"י יש ברירה[?‬
‫וק' דתניא הריני בועליך על מנת שירצה אבא  לת"ק‬
‫מקודשת‪ .‬לר"ש דוקא אם רצה האב ]ומכאן דלר"ש יש‬
‫ברירה[?‬
‫
לרב משרשיא  בתולה בדעת עצמו לית להו ברירה‪ ,‬בתולה‬
‫בדעת אחרים אית להו ברירה‪.‬‬
‫
לרבא  אף בתולה בדעת עצמו אית להו ברירה אבל ביין אסור‬
‫שמא יבקע הנוד‪.‬‬
‫
ור"מ  לא חייש לבקיעת הנוד‪.‬‬
‫
‬

‫‪ 2‬זה גיטך מעכשיו אם מתי מחולי זה הרי זה גט אם מת מאותו חולי מה היא כל‬
‫ימי החולי‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫סב‬

‫דף כו‪.‬‬
‫ו‬
‫ה ותב ט פסי‬‫כ‬
‫‪ .1‬הכותב שטרות מה צריך שיניח‬
‫‪ .2‬מפני התקנה‬

‫‪ .1‬הכותב שטרות מה צריך שיניח‬

‫בטופסי גיטין‬
‫
לת"ק " צריך שיניח מקום האיש האשה והזמן‪.‬‬
‫
לר"א דעדי מסירה כרתי " יניח אף מקום הרי את מותרת‬
‫לכל אדם‪.‬‬
‫בשטרי מלוה‬
‫יניח מקום המלוה‪ ,‬הלוה‪ ,‬המעות‪ ,‬והזמן‪.‬‬
‫בשטרי מקח‬
‫יניח מקום המוכר הלוקח המעות השדה והזמן‪.‬‬
‫
ר' יהודה פוסל בכולן ]ואפילו הניח[‪.‬‬
‫
ר' אליעזר פוסל בגט‪ ,‬ומכשיר בשאר שטרות כשהניח‪.‬‬
‫*‬
‫ג' משניות כר"א‬
‫א‪ .‬אין כותבין על המחובר לקרקע היינו התורף‪ ,‬ואם כתבו‬
‫לטופס במחובר וחתמו כשר‪.‬‬
‫סג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫ב‪ .‬הכל כשרין לכתוב את הגט וכו' שאין קיום הגט אלא‬
‫בחותמיו‪.‬‬
‫על האשה כותבת את גיטה קאי שהגט מתקיים ע"י עדי‬
‫מסירה ולא ע"י עדי חתימה‪.3‬‬
‫ג‪ .‬הכותב טופסי גיטין כר"א וסיפא ר"א אומר הוי תרי תנאי‬
‫אליבא דר"א‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬מפני התקנה‬
‫א‪ .‬לר' יונתן  מפני תקנת סופר התירו לכתוב טופס כר"א דבעי‬
‫כתיבה לשמה‪ .‬ר' יהודה  פוסל בכולן דגזר טופס אטו תורף וגזר‬
‫שטרות אטו גיטין‪ .‬ר"א  מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים דגזר‬
‫טופס אטו תורף אבל לא שטרות אטו גיטין‪.‬‬
‫ב‪ .‬לר' שבתי אמר חזקיה  משום קטטה תיקנו שלא לכתוב‬
‫התורף כר"מ דעדי חתימה כרתי‪.‬‬
‫ג‪ .‬לרב חסדא אמר רב אבימי  משום תקנת עגונות‪.‬‬
‫
אמרי לה כר"מ‪ ,‬ותיקנו שלא לכתוב התורף‪ ,‬שמא בכעסו‬
‫יזרוק לה הגט‪ ,‬ומעגן לה‪.4‬‬
‫
אמרי לה כר"א‪ ,‬והתירו לכתוב טופס‪ ,‬שמא ילך למדה"י בלי‬
‫שיכתוב לה גט ומעגן לה‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 3‬והא דנקט חותמיו משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו‪.‬‬

‫‪] 4‬כשהיא מגורשת[‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫סד‬

‫דף כו‪:‬‬
‫שיקרא‬ ‫ומחזי כ‬
‫‪ .3‬תקנת זמן בגיטין‬
‫‪ .4‬להלכה‬

‫‪ .3‬תקנת זמן בגיטין‬

‫
בגט מן הנשואין " פליגי אי משום בת אחותו או משום פירות‪.‬‬
‫
בגט מן האירוסין " פליגי אי משום בת אחותו‪ ,‬או משום תקנת‬
‫הולד‪ ,‬שמא יאמרו גיטה קודם לבנה‪.‬‬
‫
הכותב גט לאשתו כשאכניסנה אגרשנה " אינו גט‪ ,‬שמא יאמרו‬
‫גיטה קדם לבנה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬להלכה‬
‫
הלכה כר"א " שפוסל טופסי גיטין אטו תורף‪ .‬והלכה כר"א‬
‫בשאר שטרות ואין חוששין משום מחזי כשיקרא‪.‬‬
‫
שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו‪ ,‬שכבר נמחל שיעבודו‪.‬‬
‫
מצאו באשפה וחתמו " בגט מח'‪ .‬בשאר שטרות לכו"ע כשר‬
‫ולא חיישינן למחזי כשיקרא‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ואין הלכה כרבא שפוסל באשרתא דדייני משום מחזי כשיקרא‪.‬‬
‫
‬

‫‪ 5‬דנעשית לפני שהעידו העדים על חתימת ידיהם‪.‬‬

‫סה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף כז‪.‬‬
‫ז כ‬
‫יח יר ו שר‬
‫‪ .1‬גט שאבד‬
‫‪ .2‬מצאו לאחר זמן‬

‫‪ .1‬גט שאבד‬
‫
מצאו לאלתר " כשר‪.‬‬
‫
מצאו בחפיסה )חמת קטנה( או בדלוסקמא )טליקא דסבי( ויש‬
‫בו סימן " כשר‪.‬‬
‫
ואם מכירו בכל מקום שמצאו " כשר‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬מצאו לאחר זמן‬
‫
אם אין שיירות מצויות " יחזיר‪.‬‬
‫
לרבה אפילו שיירות מצויות‪ ,‬אם לא הוחזקו שני יוסף בן‬
‫שמעון " יחזיר‪.‬‬
‫בדעת ר' זירא פליגי ב' לשונות בגמ' אם בעינן הוחזקו ]שלא‬
‫להחזיר כרבה[ או לא‪.‬‬
‫
לרב ירמיה  כשהעדים מעידים שחתמו רק על גט אחד "‬
‫יחזיר‪] ,‬ואין חוששין לכת אחרת באותן שמות[‪.‬‬
‫
לרב אשי  בסימן מובהק כגון נקב בצד אות פלונית " יחזיר‪.‬‬
‫נקב בעלמא " לא‪ .‬דמספקא ליה אם סימנים דאורייתא או דרבנן‪.‬‬
‫
לצורבא מרבנן " מחזירין בטביעת עין‪.‬‬
‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫סו‬

‫דף כז‪:‬‬
‫ז‬
‫שיעור מן‬ ‫כ‬
‫‪ .3‬שיעור שלא לאלתר‬

‫‪ .3‬שיעור שלא לאלתר‬

‫
לר' נתן  כדי שתעבור שיירא ותשרה‪.‬‬
‫
לרשב"א  שידוע שלא עבר שם אדם‪ ,‬ולרב יצחק בר שמואל כן‬
‫הלכה‪ .‬וי"א שלא שהה שם אדם‪ ,‬ולשמואל כן הלכה‪.‬‬
‫
לרבי  כדי לכתוב את הגט‪.‬‬
‫
לרבי יצחק  כדי לקרותו‪.‬‬
‫
לאחרים  כדי לכותבו ולקרותו‪.‬‬

‫*‬
‫מצאו לאחר זמן‬
‫
בסימן מובהק " יחזיר‪.‬‬
‫
בסימן הגוף כגון ארוך וקצר " לא יחזיר‪.‬‬
‫
מצאו קשור בכיס ומכירו ]לכיס[ או שמצאו בין כליו ]בביתו[ "‬
‫יחזיר‪.‬‬

‫
‬
‫סז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף כח‪.‬‬
‫]חזקת חיים[‬
‫‪ .1‬חזקת חיים‬

‫‪ .1‬חזקת חיים‬
‫זקן או חולה ששלח גטו ממדה"י‪ ,‬נותנין לה בחזקת שהוא קיים‪.‬‬
‫
לרבא  אם היה החולה גוסס או אם הזקן הגיע לגבורות אין‬
‫נותנין‪ ,‬והא דתניא שאפי' הגיע למאה שנה נותנין‪,‬‬
‫א‪ .‬תיובתא לרבא‪.‬‬
‫ב‪ .‬כיון דאפליג אפליג‪.‬‬
‫*‬
‫כהן שהלך למדה"י אשתו אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים‪,‬‬
‫והא דתניא הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול‬
‫בתרומה מיד‪,‬‬
‫
לאביי  המשנה היא כר"מ דלא חייש למיתה והברייתא ר"י‬
‫דחייש למיתה ]בהלוקח יין מבין הכותים[‪.‬‬
‫
לרבא  לשמא מת לא חיישינן ולשמא ימות תנאי היא‬
‫]בבקיעת הנוד[‪.‬‬
‫*‬
‫השולח חטאתו ממדינת הים מקריבים אותו בחזקת שהוא קיים‪,‬‬
‫ומדובר בקרבן אשה או חטאת העוף שאין צריך סמיכה‪.‬‬
‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫סח‬

‫וצריכא שלשתן‬
‫
דאי איתמר גט " ה"א התם שאני דלא אפשר‪.‬‬
‫
ואי איתמר תרומה " ה"א התם נמי לפעמים לא אפשר ]כשהיא‬
‫עניה[‪.‬‬
‫
ותני קרבן " שלא תימא מספיקא לא נכניס חולין לעזרה‪,‬‬
‫קמ"ל‪.‬‬

‫
‬

‫דף כח‪:‬‬
‫חומרי חיים‬
‫‪ .2‬ג' דברים אמר ר"א בן פרטא שהן בחזקת קיימין‬
‫‪ .3‬היוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים‬
‫‪ .4‬שמע "איש פלוני מת"‬

‫‪ .2‬ג' דברים אמר ר"א בן פרטא שהן בחזקת קיימין‬

‫א‪ .‬עיר שהקיפה כרקום‪.‬‬
‫ב‪ .‬ספינה המוטרפת בים‪.‬‬
‫ג‪ .‬היוצא לדון‪.‬‬
‫ג' דברים נותנים להם חומרי חיים וחומרי מתים‬
‫א‪ .‬עיר שכבשה כרקום‪.‬‬
‫ב‪ .‬ספינה שאבדה בים‪.‬‬
‫ג‪ .‬היוצא ליהרג‪.‬‬
‫סט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫*‬
‫‪ .3‬היוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים‬
‫
לשון ראשון בדעת רב יוסף " בבי"ד ישראל דחזו ליה זכותא‬
‫חיישינן‪ ,‬אבל בבי"ד עכו"ם יוצא ליהרג בחזקת מת ולא חיישינן‬
‫לשוחד לאחר גמר דין‪.‬‬
‫
לשון שני " בבי"ד עכו"ם דמקבלי שוחד חיישינן‪ ,‬אבל בבי"ד‬
‫ישראל יוצא ליהרג בחזקת מת ולא חיישינן למציאת זכות אחר‬
‫גמר דין‪.‬‬
‫עמדו שנים והעידו על פלוני שנגמר דינו למיתה וברח הרי זה‬
‫יהרג‪ ,‬דבבורח ודאי אין לחשוש שמצאו לו זכות‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬שמע "איש פלוני מת"‬
‫
מבי"ד ישראל " ישיאו את אשתו‪.‬‬
‫
מקומנטריסין של עכו"ם " אל ישיאו את אשתו‪ ,‬ואע"פ‬
‫שעכו"ם נאמן במסיח לפי תומו‪ ,‬במילתא דשייכי ביה עבדי‬
‫לאחזוקי שיקרייהו‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫ע‬

‫דף כט‪.‬‬
‫הולך גט‬
‫‪ .1‬שליח לעשות שליח‬
‫‪ .2‬שליח לכתיבת גט אינו עושה שליח‬
‫‪ .3‬טול הימנה‬

‫‪ .1‬שליח לעשות שליח‬

‫
האומר לשלוחו הולך אתה גט זה לאשתי " אין השליח עושה‬
‫שליח‪.‬‬
‫
האומר הולך גט זה לאשתי " לרבנן עושה שליח‪ ,‬ולרשב"ג‬
‫אסור‪.‬‬
‫חלה השליח משלחו ביד אחר המשנה כמאן‬
‫
אב"א כרבנן " ומיירי בא"ל הולך וס"ל דדוקא בחלה מותר‬
‫לעשות שליח‪.‬‬
‫
אב"א כרבנן " ומיירי בא"ל הולך אתה וחלה שאני‪.‬‬
‫
אב"א כרשב"ג " וחלה שאני‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬שליח לכתיבת גט אינו עושה שליח‬
‫
לאביי  משום דקפיד הבעל שיחשבו שאינו יודע לכתוב‪.‬‬
‫
לרבא  משום דמילי לא מימסרן לשליח‪.‬‬
‫ונ"מ בשטר מתנה שעל המקבל לכותבו דקפידא ליכא אבל‬
‫מילי איכא‪.‬‬
‫עא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫*‬
‫‪ .3‬טול הימנה‬
‫במשנה אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני " לא ישלחנו ביד אחר‪.‬‬
‫שלח אחר וקיבל החפץ ואח"כ נתן הגט " הוי גט לכו"ע‪.‬‬
‫אמר הבעל תקח החפץ ואח"כ תן הגט והשליח הפכו‬
‫
לר"ל  כשר אפילו בשלוחו וכ"ש בו‪,‬‬
‫
לר"י  פסול בו וכ"ש בשלוחו‪.‬‬
‫
‬

‫דף כט‪:‬‬
‫ולם‬‫בטלו כ‬
‫‪ .4‬שליח העושה שליח‬

‫‪ .4‬שליח העושה שליח‬

‫שליח ממדה"י שחלה " עושה שליח בב"ד ואומר בפניהם בפ"נ‪,‬‬
‫והב"ד ממנה שליח אחר אפילו שלא בפני השליח קמא‪ ,‬ושליח‬
‫השני " גם כן עושה שליח בבי"ד ואומר בפניהם שליח בי"ד אני‪.‬‬
‫שליח בא"י " עושה שליח וכן שלוחו עושה שליח‪ ,‬ואפילו חוץ‬
‫לבי"ד‪.‬‬
‫מת שליח קמא‬
‫
לרב אשי  בטלו כולם‪.‬‬
‫
למר בריה דרב אשי  כולם מכח הבעל קאתו‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫עב‬

‫*‬
‫מעשה בשליח שלא הכיר האשה וא"ל הבעל שימסור הגט לאבא‬
‫בר מניומי ולא מצאו‪ .‬פליגי בגמ' אם מותר לשליח למסור מיליו‬
‫לב"ד‪,‬‬
‫
א"ד " מותר‪ ,‬דלא ביטל שליחותו‪.‬‬
‫
א"ד " אסור‪ ,‬דביטל שליחותו ]כי כוונתו לאבא בר מניומי‬
‫ולא את[‪.‬‬
‫*‬
‫שלחו לתת גט לאחר ל' וחלה  מותר לעשות שליח אחר תוך ל'‪,‬‬
‫דשליח שניתן לגירושין הוא לאחר ל'‪ .‬ובארוסה אין חוששין לגט‬
‫ישן‪.‬‬

‫
‬
‫עג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף ל‪.‬‬
‫וה‬‫ל‬
‫‪ .1‬אונס בגיטין‬
‫‪ .2‬המלוה ללוי מפריש עליו בחזקת חי‬

‫‪ .1‬אונס בגיטין‬
‫
אונס דשכיח " לא הוי אונס ]פסקיה מברא[‪.‬‬
‫
אונס דלא שכיח " מחלוקת ]תרקבא דדינרי[‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬המלוה ללוי מפריש עליו בחזקת חי‬
‫הטעם שחשיב נתינה‬
‫
לרב  במכירי כהונה‪.‬‬
‫
לשמואל  במזכה להן ע"י אחר‪.‬‬
‫
לעולא  דעשו את שאינו זוכה כזוכה‪ ,‬כר' יוסי‪.‬‬
‫*‬
‫
ואפילו לא פסק הוי כפסק עמהן כשער הזול‪.‬‬
‫
ואין בו משום רבית כיון דכי לית ליה לא משלם‪,‬‬
‫
ואין שביעית משמטתו דלא קרינא ביה לא יגוש‪.‬‬
‫
בעל הבית אינו חוזר והלוי יכול לחזור בו עד שימשוך‪.‬‬
‫
נתייאשו הבעלים אין מפרישין עליהן דאין מפרישין על האבוד‬
‫אפילו דעלו בקנה‪.‬‬
‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫עד‬

‫דף ל‪:‬‬
‫וי‬‫ל‬
‫‪ .3‬המלוה ללוי ומת או לעני והעשיר‬
‫‪ .4‬מעשר יש לך בידי‬

‫‪ .3‬המלוה ללוי ומת או לעני והעשיר‬

‫המלוה ללוי בבי"ד ומת " מפריש עליו בחזקת אותו השבט‪.‬‬
‫המלוה לעני ומת‬
‫
לת"ק  מפריש עליו בחזקת עניי ישראל‪.‬‬
‫
לר' אחי  בחזקת עניי עולם‪.‬‬
‫נ"מ עניי כותים לת"ק גירי אריות הן ולר' אחי גירי אמת הן‪.‬‬
‫העשיר העני " אין מפריש עליו וזכה העני במה שבידו‪ .6‬ולא‬
‫עבוד רבנן תקנה בעשירות דלא שכיחא אלא במיתה דשכיחא‪.‬‬
‫*‬
‫משנה‪ :‬מת הלוה " המלוה צריך ליטול רשות מן היורשים‪.‬‬
‫הלוה בפני " בי"ד א"צ ליטול רשות‪ ,‬והוא דירשו קרקע‪.‬‬
‫
לר' יונתן  גובין לפי הקרקע שיש להם‪.‬‬
‫
לר' יוחנן  גובין הכל כמו קטינא דאביי‪.‬‬
‫*‬

‫‪ 6‬הלוה אינו חייב לפרוע משלו שהלוהו על מנת שלא ליפרע הימנו‪.‬‬
‫עה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫‪ .4‬מעשר יש לך בידי‬
‫ישראל שאמר ללוי‬
‫
מעשר יש לך בידי " אין חוששין לתרומת מעשר דלא קיץ‪.‬‬
‫
כור מעשר יש לך בידי " חוששין לתרומת מעשר כיון דקיץ‪.‬‬
‫
לאביי  מיירי באומר הישראל והילך דמיו‪ .‬ובכור מעשר‬
‫חוששין שמא חזר הלוי ממכירתו ]שעדיין לא משך[ ותרם‬
‫עליו ממקום אחר‪.‬‬
‫ומקשינן " אטו ברשעי עסקינן דשקלי דמיה ומשוו ליה‬
‫תרומת מעשר?‬
‫
לרב משרשיא  מיירי באומר מעשר לאביך בידי‪ ,‬ובכור‬
‫מעשר יש חשש שאביו עשאו תרומת מעשר‪.‬‬
‫ומקשינן " וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף?‬
‫
לרב אשי  מיירי בבן ישראל שאומר ללוי‪ :‬אמר לי אבא‬
‫מעשר לך בידי‪ ,‬חוששין שמא לא תיקנה בעל הבית‪.‬‬
‫כור מעשר לך בידי‪ ,‬אין חוששין לתרומת מעשר דודאי תיקנה‬
‫בעל הבית‪.7‬‬
‫וכאבא אלעזר בן גמלא דדורש ונחשב לכם תרומתכם "‬
‫ללמד על תרומת מעשר שניתן באומד ובמחשבה‪ ,‬ושיש‬
‫רשות לבעל הבית ליטול תרומת מעשר‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 7‬שמוחזק ישראל זה שתיקנו קודם שמת ואע"פ שאין מוטל עליו‪.‬‬

 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫עו‬

‫דף לא‪.‬‬
‫א‬
‫הפריש ו בדו‬ ‫ל‬
‫‪ .1‬המניח פירות להפרשה‬

‫‪ .1‬המניח פירות להפרשה‬

‫הניח פירות להפרשת תרומה ומעשר " מפריש עליהן בחזקת‬
‫שהן קיימין‪ .‬אבדו " הרי זה חושש מעת לעת‪.‬‬
‫
לר' יוחנן  מעת לעת של בדיקה‪.‬‬
‫
לר"א בן אנטיגינוס  עד מעת לעת של הנחה‪.‬‬
‫
לחכמים  חוששין משעת הנחה כדאיתא במקוה שנמדד‬
‫ונמצא חסר‪.‬‬

‫
‬
‫עז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף לא‪:‬‬
‫יום‬‫ארבע ]רוחות[ ל‬
‫‪ .2‬ג' פרקים‬
‫‪ .3‬רוח קדים חרישית‬

‫‪ .2‬ג' פרקים‬
‫ר' יהודה אומר " בג' פרקים בודקין את היין‪:‬‬
‫
כשמנשבת רוח קדים במוצאי החג כשכבר נכנסה תקופת תשרי‪.‬‬
‫
בהוצאת סמדר‪.‬‬
‫
בשעת כניסת מים לבוסר‪.‬‬
‫*‬
‫ג' פרקים מוכרין את התבואה‪:‬‬
‫
לפני הזרע‪.‬‬
‫
בשעת הזרע‪.‬‬
‫
בפרוס הפסח‪.‬‬
‫*‬
‫ג' פרקים מוכרין את היין‪:‬‬
‫
בפרוס הפסח‪.‬‬
‫
בפרוס עצרת‪.‬‬
‫
בפרוס החג‪.‬‬
‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫עח‬

‫שמן מוכרין מעצרת ואילך‪.‬‬

‫
נפקא מינה לשותפין שיכולים למכור בזמנים אלו וא"צ‬
‫לימלך בשותף‪.‬‬
‫מזמן אחרון ואילך כל יום זמנו לימכר‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬רוח קדים חרישית‬
‫
לרב יהודה  עושה תלמים בים‪.‬‬
‫
לרבה  משתקת את כל הרוחות‪.‬‬
‫
לרב  אשה מפלת בו‪.‬‬
‫
לשמואל  מרגלית שבים מרקבת בו‪.‬‬
‫
לריו"ח  שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת בו‪.‬‬
‫
לרבא  מרפה שופתא שבמעדר‪.‬‬
‫
לרב יוסף  מרופפת סיכתא בדפנא‪.‬‬
‫
לרב אחא  ב"י מרופפת קנה הארוג בסל‪.‬‬
‫*‬
‫ד' רוחות מנשבות כל יום‪.‬‬
‫
רוח צפונית מנשבת עם כל הרוחות‪.‬‬
‫
רוח דרומית קשה מכל הרוחות‪.‬‬

‫
‬
‫הדרן עלך פרק כל הגט‬
‫‬
‫עט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫פרק רביעי‬
‫
השולח ‬

‫דף לב‪.‬‬
‫ביטול‬
‫‪ .1‬ביטול בגט‬
‫‪ .2‬לשונות של ביטול‬

‫‪ .1‬ביטול בגט‬
‫
בעל מבטל שליח להולכה אפילו נפגש עמו ממילא ולא אמרינן‬
‫לציעורה מיכוין‪.‬‬
‫
ומבטל על ידי שליח ולא אמרינן דלא אלים שליח בתרא‬
‫משליח קמא‪.‬‬
‫
ומבטל בפני אשתו ולא אמרינן דלצערה מיכוין‪ ,‬ואפילו על ידי‬
‫שליח‪.‬‬
‫
משהגיע גט לידה אינו יכול לבטל אע"פ דמהדר עליה מעיקרא‬
‫לבטולי‪.1‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬לשונות של ביטול‬
‫
בטל הוא  משמע להבא ומשמע לשעבר‪.‬‬

‫‪ 1‬ולא אמרינן אגלאי מילתא למפרע דבטולי בטליה‪.‬‬

 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫פ‬

‫בגט מועיל  דכוונתו מכאן ולהבא‪.‬‬

‫במתנה מועיל  דכוונתו לשעבר‪.‬‬
‫
בטל ולא אמר הוא‬
‫בגט תיקו  ]דספק אם משמע גם להבא[‪.‬‬
‫במתנה מועיל  דודאי לשעבר משמע ]רש"י[‪.‬‬
‫
אי אפשי בו  לשון להבא משמע‬
‫מועיל בגט ולא במתנה‪.‬‬
‫
אינו גט‪ ,‬פסול הוא‪ ,‬חרס הוא‪ ,‬כחרס הוא‬
‫אינו מועיל  דהוי לשעבר‪.‬‬
‫
הרי הוא חרס‬
‫מועיל  דהוי להבא כמו הרי הוא הקדש‪.‬‬
‫בשליח מתנה מועיל ביטול כשליח הגט דהולך לאו כזכי דמי‪.‬‬

‫
‬
‫פא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף לב‪:‬‬
‫ביטול‬
‫‪ .3‬חוזר ומגרש בו‬

‫
גט זה לא יועיל‪ ,‬לא יתיר‪ ,‬לא יעזיב‪ ,‬לא ישלח‪ ,‬ולא יגרש‬

‫דבריו קיימין‪.‬‬
‫
אינו מועיל‪ ,‬אינו מתיר‪ ,‬אינו מעזיב‪ ,‬אינו משלח‪ ,‬אינו מגרש‬
‫לא אמר כלום‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬חוזר ומגרש בו‬
‫
המבטל גט‬
‫לרב נחמן  חוזר ומגרש בו‪.‬‬
‫לרב ששת  אינו חוזר ומגרש בו‪.‬‬
‫והלכה כרב נחמן‪.‬‬
‫
אמר לאשה התקדשי לי במעות אלו לאחר ל'‪ ,‬וחזרה בתוך ל'‬
‫הלכה כריו"ח דבטלו הקידושין‪ ,‬דאתי דיבור ומבטל דיבור‪.‬‬
‫
אבל בגט כשאמר בטל הוא‬
‫ביטל רק את השליחות והגט לא נפסל ]כרב נחמן[‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫פב‬

‫דף לג‪.‬‬
‫לפני ג'‬
‫‪ .1‬בראשונה עושה בי"ד ומבטלו‬
‫‪ .2‬מפני תיקון העולם‬

‫‪ .1‬בראשונה עושה בי"ד ומבטלו‬

‫
לרב ששת היה מבטלו בפני ג'  דבי"ד קתני‪.‬‬
‫
לרב נחמן בפני ב'  תרי נמי בי"ד קרי להו‪.‬‬

‫*‬
‫תנן )בפרוזבול( הדיינים חותמין למטה או העדים‬
‫
לרב נחמן  דיינים‪ ,‬דומיא דעדים דסגי בשנים‪.‬‬
‫
לרב ששת  קמ"ל דלא שנא כתוב בלשון דיינים וחתמי‬
‫עדים‪ ,‬לא שנא כתוב בלשון עדים וחתמי דיינים‪.‬‬

‫*‬
‫‪ .2‬מפני תיקון העולם‬
‫התקין ר"ג הזקן  שלא לבטל גט בבי"ד שלא בפני השליח‪.‬‬
‫
לריו"ח ]שסובר כרב נחמן[  מפני תקנת ממזרים‪ ,‬דבי תרי‬
‫לית ליה קלא והאשה לא תשמע מהביטול ותתחתן‪.‬‬
‫
לריש לקיש ]שסובר כרב ששת[  מפני תקנת עגונות‪ ,‬אבל‬
‫אין לחשוש לממזרות דבי תלתא אית להו קלא‪.‬‬
‫פג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫עבר וביטל‬
‫
לרבי  בטל‪.‬‬
‫
לרשב"ג  לא בטל‪ ,‬דא"כ מה כח ב"ד יפה‪ ,‬ואפקעינהו רבנן‬
‫לקידושין מיניה‪ ,‬בכסף ע"י הפקר ב"ד‪ ,‬ובביאה דשויוה לבעילת‬
‫זנות‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫פד‬

‫דף לג‪:‬‬
‫הלכה ]בחדא[ כרשב"ג‬
‫‪ .3‬ביטול זה שלא בפני זה‬

‫‪ .3‬ביטול זה שלא בפני זה‬

‫אמר לעשרה כתבו גט לאשתי‬
‫
לרבי  יכול לבטל זה שלא בפני זה‪.‬‬
‫
לרשב"ג  אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה‪.‬‬
‫א"ד  דפליגי בעדות שבטלה מקצתה‬
‫
לרשב"ג  בטלה כולה ושייך תקלה‪.2‬‬
‫
לרבי  לא בטלה כולה‪.‬‬
‫א"ד  לכו"ע עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה‬
‫ובדבר שנעשה לפני עשרה פליגי‪,‬‬
‫
דלרשב"ג  צריך עשרה לבטלה‪,‬‬
‫
ולרבי  אין צריך עשרה לבטלה‪.‬‬
‫נ"מ  באמר כולכם חתומו דקי"ל שצריכים שיחתמו כולם‬
‫דלא"ד הראשון  הכא שכולם חותמים מודה רשב"ג דיכול‬
‫לבטל זה שלא בפני זה‪ ,‬דליכא תקלה‪ .‬ולא"ד השני  לרשב"ג‬
‫אינו יכול לבטל אלא בפני כל העשרה‪.‬‬
‫*‬

‫‪ 2‬דשאר העדים לא ידעו מהביטול ויכתבו גט ומנסבא בגט פסול‪.‬‬

‫פה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫אמר לשנים תנו גט לאשתי בעדי הולכה‬

‫
לרבי  מבטל זה שלא בפני זה‪.‬‬
‫
לרשב"ג  אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה‪.‬‬
‫בעדי כתיבה ששניהם צריכים לחתום  דינו ככולכם‪ ,‬שלא"ד‬
‫ראשון מודה רשב"ג‪.‬‬
‫*‬
‫אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו יכול לבטל זה שלא בפני זה‬
‫
או דמיירי בעדי הולכה‪.‬‬
‫
או דמיירי בעדי כתיבה וכר"י בן קרחה שעדים מצטרפין זה‬
‫שלא בפני זה‪.‬‬
‫*‬
‫
רבי אבא פסק  כרשב"ג שאין מועיל ביטול שלא בפניו‪ ,‬וכרבי‬
‫דמועיל ביטול זה שלא בפני זה‪ .‬וכן פסק ר' יאשיה ואמר לעדים‬
‫אטמורו דאין מועיל ביטול שלא בפניו‪ .‬ולא אמר דליבדרו‪ ,‬דמועיל‬
‫ביטול זה שלא בפני זה‪.‬‬
‫
רב נחמן פוסק כרבי בשתיהן‬
‫רב נחמן פוסק  כרבי שמועיל ביטול שלא בפניו‪ ,‬דבאיסורא לא‬
‫אמרינן מה כח בי"ד יפה‪ .‬ופוסק ביתומים שחלקו בנכסי אביהם‬
‫ע"י אפוטרופוס והגדילו שאין יכולים למחות‪ ,‬דבממונא אמרינן‬
‫מה כח בי"ד יפה‪ ,‬דהפקר בי"ד הפקר‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫פו‬

‫דף לד‪.‬‬
‫עתא‬ ‫גילוי ד‬
‫‪ .1‬גילוי דעתא בגיטין‬
‫‪ .2‬והלכתא‬

‫‪ .1‬גילוי דעתא בגיטין‬

‫
לאביי  לאו מילתא‪.‬‬
‫
לרבא  מילתא‪.‬‬
‫מנא אמינא לה‬
‫
ההוא גברא שכפוהו לגרש ואמר שרב ששת אמר לבטל הגט‬
‫ואצרוכוהו גט אחר‪,‬‬
‫לאביי  הגברא עצמו ביטל הגט ומשום דפנוי‪ ,‬טען שרב ששת‬
‫צוהו לבטל ולכן הצריכוהו גט אחר‪.‬‬
‫לרבא  הוי גילוי דעת שרוצה בביטולו‪.‬‬
‫
חתניה דרב ירמיה ביטל את גיטו כמה פעמים‪ ,‬ציוה רב ירמיה‬
‫לעדים "אותיבו קרי באודנייכו"‪,‬‬
‫לאביי  גילוי דעתא לאו מילתא היא‪.‬‬
‫לרבא  ליכא גילוי דעתא דהא דרהיט בתרייהו היינו לומר‬
‫אשור הבו‪.‬‬
‫
ההוא דפסקיה מברא ואמר חזו דאתאי‪,‬‬
‫לאביי  גילוי דעתא לאו מילתא היא‪,‬‬
‫לרבא  לקיומי תנאיה קא בעי ולא לבטולי גיטא‪.‬‬
‫פז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫*‬
‫‪ .2‬והלכתא‬
‫א‪ .‬כרב נחמן  דמבטלין בפני בי"ד של שנים‪.‬‬
‫ב‪ .‬כרב נחמן  דהלכה כרבי בשתיהן )שאם בטלו מבוטל‬
‫ושמבטלין זה שלא בפני זה(‪.‬‬
‫ג‪ .‬כנחמני  גילוי דעתא בגיטין לאו מילתא היא‪.‬‬

‫
‬

‫דף לד‪:‬‬
‫גליל ד‬
‫יהו ה‬
‫‪ .3‬בראשונה היה כותב שמו ושמה‬

‫‪ .3‬בראשונה היה כותב בגט את שמו ושמה המקובל‬

‫במקום הגירושין‪.‬‬
‫התקין ר"ג הזקן שיכתבו איש פלוני וכל שם שיש לו‪.‬‬
‫
רב אשי מפרש  דדוקא במקום דאתחזק שיש לו שני שמות‪.‬‬
‫
נהרדאי מפרשים  שצריך לכתוב שם העיקרי ולהוסיף כל שם‬
‫שיש לו‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫פח‬

‫דף לה‪.‬‬
‫אלמנה‬
‫‪ .1‬נפרעת מנכסי יתומים בשבועה‬
‫‪ .2‬נמנעו מלהשביע אלמנה‬

‫‪ .1‬אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה‬

‫וקמ"ל דלא אקילו משום חינא‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬נמנעו מלהשביע אלמנה‬
‫דטורחת קמיה יתמי ואתיא לאורויי היתרא‪.‬‬
‫
חוץ לבית דין  לרב  ללשון ראשון‪ .‬ולשמואל  משביעין‪.‬‬
‫
ולרב  ללשון שני אין משביעין וגם אין נודרים‪ ,‬דבמקומו היו‬
‫מקילין בנדר‪ ,‬ולכך במקומו דרב אין גובין כתובתה‪.‬‬
‫ומודה רב בקופצת ונשבעת דמהני‪.‬‬
‫
לרב יהודה  נודרין בבי"ד ונשבעים חוץ לבי"ד באלמנה וכן‬
‫ב"גט יבמין"‪ .‬אבל גרושה נשבעת ולא נודרת דלא טורחת ולא‬
‫מורה היתרא‪.‬‬

‫
‬
‫פט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף לה‪:‬‬
‫נדר‬ ‫לפרט ה‬
‫‪ .3‬אלמנה נודרת‬
‫‪ .4‬הנושא נשים בעבירה‬

‫‪ .3‬אלמנה נודרת‬
‫התקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו‪.‬‬
‫
לרב הונא  דוקא בשלא ניסת מועיל נדר‪ ,‬דאין הבעל מיפר‬
‫בקודמין‪ ,‬ולא חיישינן שיתירנה חכם דצריך לפרט הנדר‪.‬‬
‫
לרב נחמן  מועיל נדר אפילו בשניסת דמדרינן לה ברבים‪,‬‬
‫]וסובר כתנא[ דאין לו הפרה‪.‬‬
‫לפרט הנדר‬
‫
לרב נחמן  אין צריך לפרט הנדר‪ ,‬דזימנין דגייז לדיבוריה‪.‬‬
‫
לרב פפא – צריך‪ ,‬משום חשש מילתא דאיסורא‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬הנושא נשים בעבירה‬
‫
הנושא נשים בעבירה  פסול לעבודה עד שידור‪ .‬ונודר ועובד‬
‫ויורד ומגרש‪ ,‬דמדרינן ליה ברבים‪.‬‬
‫
ולמ"ד יש לו הפרה  מדרינן ליה על דעת רבים‪ ,‬דלכו"ע אין לו‬
‫הפרה מלבד דבר מצוה‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫צ‬

‫דף לו‪.‬‬
‫פרוסבול‬
‫‪ .1‬העדים חותמין על הגט‬
‫‪ .2‬הלל תיקן פרוסבול‬

‫‪ .1‬העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם‬

‫א‪ .‬המשנה כר"א דעדי מסירה כרתי ותיקנו רבנן שיחתמו שמא‬
‫ימותו העדים‪.‬‬
‫ב‪ .‬לרב יוסף  המשנה כר"מ דסובר עדי חתימה כרתי והתקנה‬
‫היא שיהיו העדים מפרשין שמותיהן‪ ,‬ולרבנן דבקיאי סימנייהו‬
‫)על ידי "דיסקי"( מותר לחתום בסימנא‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬הלל תיקן פרוסבול‬
‫הלל תיקן פרוסבול כדי שלא יעברו בנ"י על "השמר לך פן יהיה‬
‫דבר עם לבבך בליעל"‪ ,‬ואין זה עקירת דבר מן התורה‪.‬‬
‫
לאביי  התקנה בשביעית בזמן הזה דרבנן וכרבי שמקיש‬
‫שמיטת כספים לשמיטת קרקע‪ ,3‬ורבנן הוא דתיקנו דתשמט‬
‫בזמן הזה זכר לשביעית ואין הלוה עובר על גזל דיש כח‬
‫לחכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה‪.‬‬
‫
לרבא  התקנה אפילו בשביעית דאורייתא ואין זה עקירה‪,‬‬
‫דהפקר ב"ד הפקר‪.‬‬

‫‪ 3‬דדורש וזה דבר השמיטה שמוט בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים‪.‬‬
‫צא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫הפקר בי"ד הפקר‬

‫
לר' יצחק  ילפינן מ"יחרם כל רכושו"‪.‬‬
‫
לר'"א  ילפינן מ"אלה הנחלות"‪ .‬מקיש ראשים לאבות‬
‫שמנחילים לעם כל מה שירצו‪.‬‬

‫
‬

‫דף לו‪:‬‬
‫ל ו‬
‫דור ת‬
‫‪ .3‬לדריה או לדורות‬

‫‪ .3‬לדריה או לדורות‬
‫ הגמרא מסתפקת אם הלל תיקן לדורו בלבד או גם לדורות‬
‫הבאים‪ .‬ונ"מ  אם אפשר לבטלו‪.‬‬
‫אין כותבין פרוזבול אלא בבי"ד שיכול להוציא ממון‪ ,‬כמו בי"ד של‬
‫רב‪.‬‬
‫
או בגלל שהלל לא תיקן לדורות ולכן צריך בי"ד חשוב‪.‬‬
‫
או דתקנת הלל היתה דוקא בבי"ד חשוב ולדורות נמי תיקן‪.‬‬
‫אמר שמואל  הא פרוזבולא עולבנא דדייני אי איישר חיילי‬
‫אבטליניה‪.‬‬
‫
או דהלל לדריה בלבד תיקן ולכן שייך שיבטלנו‪.‬‬
‫
או דאי איישר חיילי יותר מהלל אבטלנו‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫צב‬

‫רב נחמן אמר  דאי איישר חיילי אקיימנה‪ .‬דהיינו  היה מתקן‬
‫דסתם מלוין יהיו כמוסרין שטרותיהן לב"ד דמי ]אפילו שאינו‬
‫כתוב[‪.‬‬
‫*‬
‫עולבנא  לשון חצופה‪ ,‬כמו עלובה כלה שזינתה תחת חופתה‪,‬‬
‫ואינו לשון ניחותא‪.‬‬
‫הנעלבין ואינן עולבים‪ ,‬שומעים חרפתן ואינן משיבים‪ ,‬עושין‬
‫מאהבה ושמחים ביסורים‪ ,‬עליהם הכתוב אומר‪ :‬ואוהביו כצאת‬
‫השמש בגבורתו‪.‬‬

‫
‬
‫צג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף לז‪.‬‬
‫פרוזבול‬
‫‪ .1‬עניני פרוסבול‬
‫‪ .2‬שביעית משמטת‬

‫‪ .1‬עניני פרוסבול‬
‫
אמר רב חסדא  פרוס בולי ובוטי‪ ,‬דהיינו תקנת עשירים‬
‫ועניים‪.‬‬
‫
אמר שמואל  יתומים א"צ פרוסבול‪ ,‬דר"ג ובית דינו אביהם‬
‫של יתומים ושטרותיהם כמסורים לבי"ד‪.‬‬
‫*‬
‫אין כותבין פרוסבול אלא על הקרקע‬
‫
ואפילו כל שהוא ]קלח של כרוב[‪.‬‬
‫
ואפילו השאיל ללוה מקום התנור‪.‬‬
‫
ואפילו יש לערב קרקע  כותבין עליו‪.‬‬
‫
ואפילו למי שחייב לו  סגי‪ ,‬דמשעבדא ליה מדרבי נתן‪.‬‬
‫
ועציץ נקוב‪ ,‬אפילו על גבי יתידות‪ ,‬כמחובר‪.‬‬
‫
ואם אין ללוה מזכהו ע"י אחר‪.‬‬
‫רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬שביעית משמטת‬
‫
שטר שאין בו אחריות ומלוה על פה  לכו"ע שביעית משמטת‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫צד‬

‫
שטר שיש בו אחריות‬

‫לרב ושמואל  משמט‪.‬‬
‫לר' יוחנן ור"ל  "מדמין" שאינו משמט‪ ,‬דכגבוי דמי‪.‬‬
‫ולמעשה  משמט‪ ,‬דא"א להוציא ממון מספק‪.‬‬
‫ולב"ש  אינו משמט‪ ,‬דסברי  שטר העומד לגבות כגבוי דמי‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫
ואם סיים שדה אחת  ]לכו"ע[ אינו משמט‬
‫
המוסר שטרותיו לב"ד  אין משמטין‪ ,‬דתפסי להו בית דין‪.‬‬
‫
המלוה על המשכון  אין משמטין‪ ,‬דקני ליה‪ .‬כדר' יצחק‬
‫שדורש "ולך תהיה צדקה" ואם אינו קונה צדקה מנין‪.‬‬

‫
‬

‫דף לז‪:‬‬
‫המחזיר ]חוב[ ל‬
‫חבירו‬
‫‪ .3‬המחזיר חוב לחבירו בשביעית‬

‫‪ .3‬המחזיר חוב לחבירו בשביעית‬

‫
המלוה צ"ל משמט אני‪ .‬אם הלוה אומר‪ :‬אעפ"כ  המלוה יקבל‬
‫הימנו‪ ,‬והמלוה יכול לתלות את הלוה עד שיאמר שנותנו בתורת‬
‫מתנה‪.‬‬

‫‪ 4‬דכגבוי ממש דמי ]לשון רש"י וע' ר"ן[‪.‬‬

‫צה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
מלוה הטוען  פרוסבול היה בידי ואבד‪,‬‬

‫לת"ק  אינו נאמן‪.‬‬
‫לחכמים  נאמן‪ ,‬דלא שביק היתרא ואכיל איסורא‪.‬‬
‫רב היה שואל את המלוה  אולי היה לך פרוסבול ואבד‪.‬‬
‫
משנה‪ :‬עבד שנשבה ופדאוהו‬
‫לאביי  מיירי לפני יאוש‪.‬‬
‫פדאוהו לשום עבד  ישתעבד לרבו ראשון‪ .‬פדאוהו לשום בן‬
‫חורין  לא ישתעבד אפילו לרבו ראשון‪ ,‬דילמא ממנעי ולא‬
‫פרקי‪ .‬רשב"ג אומר  בשתיהן ישתעבד לרבו ראשון‪ ,‬דמצוה‬
‫לפדות את העבדים כבני חורין‪.‬‬
‫לרבא  מיירי לאחר יאוש‪.‬‬
‫פדאוהו לשם עבד  ישתעבד לרבו שני למעשה ידיו‪ .‬פדאוהו‬
‫לשום בן חורין  יצא לחירות‪ .‬רשב"ג אומר  בשתיהן‬
‫ישתעבד לראשון כדחזקיה שלא יפיל העבד את עצמו לגייסות‪.‬‬
‫*‬
‫
עכו"ם אינו קונה עכו"ם לגופו  דכתיב "מהם תיקנו"‪ ,‬אתם‬
‫קונים מהם ולא הם מכם‪ ,‬ולא הם קונים זה מזה לגופו‪.‬‬
‫
עכו"ם קונה עכו"ם למעשה ידיו בכסף  ילפינן מק"ו שקונה‬
‫ישראל למעשה ידיו בכסף‪.‬‬
‫
עכו"ם קונה עכו"ם בחזקה למעשה ידיו  ילפינן מעמון ומואב‬
‫שטיהרו בסיחון‪.‬‬
‫
עכו"ם קונה ישראל בחזקה  מדכתיב "וישב ממנו שבי"‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫צו‬

‫דף לח‪.‬‬
‫ירות‬‫לח‬
‫‪ .1‬עבד שברח מבית האסורים‬
‫‪ .2‬אמתיה דרבי אבא בר זבדא‬
‫‪" .3‬לעולם בהם תעבודו"‬

‫‪ .1‬עבד שברח מבית האסורים‬

‫
לר' יוחנן  יצא לחירות וצריך גט שחרור‪ .‬ואע"פ שפוסק‬
‫כרשב"ג בעבד שנשבה שישתעבד‪,‬‬
‫לאביי  רשב"ג מיירי לפני יאוש וכאן מיירי לאחר יאוש‪.‬‬
‫לרבא  גם רשב"ג מיירי לאחר יאוש ובורח שאני מדמסר‬
‫נפשיה לא יפיל עצמו לגייסות‪.‬‬
‫
לשמואל  לאחר יאוש אפילו גט א"צ‪ ,‬דכתיב וכל עבד איש מי‬
‫שיש רשות לרבו עליו קרוי עבד‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬אמתיה דרבי אבא בר זבדא‬
‫אמתיה דרבי אבא בר זבדא אישתבאי ופרקה תרמודאי לאיתתא‬
‫ושלחו לר' אבא לשלוח לה גט‪,‬‬
‫
או דמחמת הגט יתאספו היהודים לפדותה‪.‬‬
‫
או דמחמת הגט יסכים הגוי שיפדוה‪ ,‬דיתפרסם שהיא שפחת‬
‫יהודי וזילא בהו מילתא‪.‬‬
‫*‬
‫צז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫‪" .3‬לעולם בהם תעבודו"‬

‫המשחרר עבדו עובר בעשה‪.‬‬
‫
ההיא אמתא בפומבדיתא שהיו נכשלים בה בעבירה‪,‬‬
‫לרבינא  בכה"ג מותר לשחררה משום מילתא דאיסורא‪.‬‬
‫לאביי  אסור לשחררה דאפשר לייחדה לעבדו וישמרנה‪.‬‬
‫
שפחה שחציה בת חורין ונהגו בה מנהג הפקר  לכו"ע כופין‬
‫רבו לשחררה דאסורה לכל‪.‬‬
‫
מותר לשחרר עבד לצורך מצוה כגון להשלים מנין‪.‬‬
‫*‬
‫לעולם בהם תעבודו‪,‬‬
‫
לר' ישמעאל  רשות‪.‬‬
‫
לר' עקיבא  חובה‪.‬‬
‫
‬

‫דף לח‪:‬‬
‫ירות‬‫לח‬
‫‪ .4‬ג' דברים גורמים לבע"ב לרדת מנכסיהם‬
‫‪ .5‬המקדיש עבדו‬

‫‪ .4‬שלשה דברים גורמים לבעלי בתים לרדת מנכסיהם‬

‫א‪ .‬דמפקי עבדייהו לחירותא‪.‬‬
‫ב‪ .‬דסיירי נכסייהו בשבתא‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫צח‬

‫ג‪ .‬דקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא‪.‬‬

‫ב' משפחות היו בירושלם אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת‬
‫בערב שבת‪ 5‬ושתיהן נעקרו‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .5‬המקדיש עבדו‬
‫
לרבה אמר רב  יצא לחירות‪ ,‬דלהוי עם קדוש קאמר וצריך גט‬
‫שחרור‪.‬‬
‫
לרב יוסף אמר רב  לא יצא לחירות‪ ,‬דלדמי קאמר שמחייב‬
‫ליתן כשיעור דמי עבדו להקדש‪.‬‬
‫
לברייתא  קדוש העבד לימכר לדמיו ולא יצא לחירות‪.‬‬
‫
]לת"ק  מוכרו לאחרים ולא לעצמו‪ ,‬דנראה כשחרור ולא‬
‫כמכירה ולרבי מוכרו גם לעצמו[‪.‬‬
‫
לר"מ  העבד עושה ואוכל‪ ,‬דס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה‬
‫ומפרשים כוונתו "דמי עבדי עלי"‪ .‬וכן בן חורין המקדיש עצמו‬
‫עושה ואוכל שלא הקדיש אלא דמיו‪.‬‬
‫המפקיר עבדו‬
‫בין לרבה בין לרב יוסף  יצא לחירות וצריך גט שחרור‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 5‬י"מ בליל שבת דקי"ל כבוד יום קודם לכבוד לילה‪ .‬וי"מ בערב שבת ואיכא איסורא‬
‫ליכנס לשבת כשהוא שבע‪.‬‬
‫צט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף לט‪.‬‬
‫עונות‬ ‫]שיער[ ליגזז ]גפנים[ ט‬
‫‪ .1‬עומד ליגזז‬
‫‪ .2‬המפקיר עבדו‬

‫‪ .1‬עומד ליגזז‬
‫
תניא  המקדיש עבדו אין מועלין בו‪ .‬רשב"ג אומר  מועלין‬
‫בשערו‪.‬‬
‫לכו"ע  העבד קדוש לימכר לדמיו‪ ,‬ואין מעילה בעבד עצמו‪,‬‬
‫דכקרקע דמי‪ .‬והמח'  בשיער העומד ליגזז‪,‬‬
‫
לת"ק  הוי כגופו ואין מועלין בו‪,‬‬
‫
לרשב"ג  כגזוז דמי ולכן מועלין בו‪.‬‬
‫*‬
‫גפנים טעונות והענבים עומדים ליבצר‬
‫
לר"מ  דינו כמטלטלין ואיכא שבועה במודה במקצת‪.‬‬
‫
לחכמים  דינו כמחובר לקרקע וליכא שבועה‪.‬‬
‫אין הכרח שר"מ ס"ל כרשב"ג בשיער שכל העומד ליגזז כגזוז‬
‫דמי‪ ,‬די"ל דדוקא בענבים ס"ל לר"מ דהוי כמטלטלין דכמה‬
‫דקיימין מיכחש כחישי‪ ,‬ופליג בשיער דכמה דקאי אשבוחי‬
‫משבח‪.‬‬
‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫ק‬

‫‪ .2‬המפקיר עבדו‬
‫אמר עולא אמר ר' יוחנן  יצא לחירות וצריך גט שחרור‪.‬‬
‫*‬
‫
גר שמת  עבדיו הגדולים קנו עצמן בני חורין‪.‬‬
‫]לת"ק  הקטנים ג"כ קנו עצמן‪ .‬ולאבא שאול דאין לקטנים יד‬
‫לזכות בעצמן‪  6‬כל המחזיק בהן זכה בהן[‬
‫ואין צריכים גט שחרור‪ ,‬דומיא דאשה שמת בעלה שיוצאת בלא‬
‫גט‪.‬‬
‫ולפי זה המפקיר עבדו ומת  נמי לא בעי גט שחרור כמו‬
‫באשה‪ ,‬ומזה קושיא על אמימר שאומר  אין לו תקנה‪.‬‬
‫
ישראל שמת  בניו יורשים את העבדים‪ ,‬דכתיב והתנחלתם‬
‫אותם לבניכם‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 6‬דאין לקטנים יד לזכות בעצמן‪.‬‬

‫קא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף לט‪:‬‬
‫עונות‬‫]שיער[ ליגזז ]גפנים[ ט‬
‫‪ .1‬עומד ליגזז‬
‫‪ .2‬המפקיר עבדו‬

‫‪ .3‬הלכה כאבא שאול‬

‫
א"ר יעקב בר אידי אמר ריב"ל  הלכה כאבא שאול‪.‬‬
‫
ואר' חייא בר אבא א"ר יוחנן  אין הלכה כאבא שאול‪.‬‬
‫ובפירוש שמעו כן‪ ,‬דאי מכללא אינו מוכרח‪ .‬דאמר ריב"ל בשם‬
‫רבי  האומר נתייאשתי מפלוני עבדי  אין לו תקנה אלא בשטר‪.‬‬
‫וא"ר יוחנן  דרבי גמר לה לה מאשה שיוצאת בשטר‪.‬‬
‫
ויש לדייק  דרבי מיירי בעבד גדול דומיא דאשה דאיסורא‬
‫ולא ממונא‪ ,‬ולא בעבד קטן דיש עליו דררא דממונא‪ ,‬וס"ל‬
‫כאבא שאול דעבד קטן לא קנה עצמו מן ההפקר‪.‬‬
‫
ויש לדייק לאידך גיסא  דרבי מיירי גם בעבד קטן דומיא‬
‫דאשה שגדולה וקטנה יוצאים בגט‪ ,‬ושגם עבד קטן קונה עצמו‬
‫מן ההפקר ודלא כאבא שאול‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬כסף ושטר‬
‫
לרבי  עבד יוצא בין בכסף בין בשטר לגמרי‪ .‬ובנתייאש מעבדו‬
‫שפקע ליה כספיה  יוצא בשטר דוקא‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קב‬

‫
לר' שמעון אמר ר"ע  שטר גומר בה להתירא בבת ישראל אבל‬
‫כסף רק מפקיעו משיעבוד‪.‬‬
‫ופליגי בגמ' אם הלכה כר"ש ומסיק דאין הלכה כר"ש‪.‬‬
‫*‬
‫מעשה באדון שזרק לאמתו כובעו שתקנהו ואת עצמה עמו‪ ,‬ופסק‬
‫רב נחמן  שלא עשה כלום‪ .‬לא משום דהלכה כר"ש ]ולא עשה‬
‫כלום להתירה בישראל אבל משיעבוד יצאת[‪ ,‬אלא משום דבעינן‬
‫כליו של קונה ולא של מקנה ]ואף מידי שיעבוד לא יצאת[‪.‬‬

‫
‬
‫קג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף מ‪.‬‬
‫פקיר‬ ‫מ‬
‫‪ .1‬עבד יוצא לחירות‬
‫‪ .2‬האומר בשעת מיתתו‬
‫‪ .3‬המפקיר עבדו‬

‫‪ .1‬עבד יוצא לחירות‬

‫
כשרבו הניח עליו תפילין או כשרבו השיאו אשה  דמוכח‬
‫שהעבד משוחרר‪.‬‬
‫לר"מ  בכותב לשפחתו שטר אירוסין ואמר לה צאי בו‬
‫והתקדשי בו‪.‬‬
‫ולרבנן  אין בלשון הזה לשון שחרור‪.‬‬

‫*‬
‫ובאלו לא יצא העבד לחירות‬
‫
כשהניח תפילין לפני רבו‪.‬‬
‫
כשלוה הימנו רבו‪.‬‬
‫
כשעשאו רבו אפוטרופוס‪.‬‬
‫
כשקרא שלשה פסוקים לפני רבו‪.‬‬
‫
כשנשא בת חורין לפני רבו‪.‬‬

‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קד‬

‫‪ .2‬האומר בשעת מיתתו‬

‫א‪ .‬פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה לאחר מותי‪.‬‬
‫לרב דימי א"ר יוחנן  כופין את היורשים לכתוב לה גט‬
‫שחרור‪.‬‬
‫לרבי אמי ורבי אסי  לא יעבידו אותה אבל בניה עבדים‪.‬‬
‫ב‪ .‬פלונית שפחתי יעשה לה קורות רוח‪.‬‬
‫לר' שמואל בר יהודה א"ר יוחנן  כופין את היורשים לשחררה‬
‫אם אין לה קורת רוח בביטול עבודה לבד‪.‬‬
‫והטעם בכל זה משום דמצוה לקיים דברי המת‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬המפקיר עבדו‬
‫
לישנא קמא  אמר אמימר  אין לו תקנה‪ ,‬דאיסורא לחודיה‬
‫לא מצי מקני ליה‪.‬‬
‫
א"ד  אמר אמימר  המפקיר עבדו ומת אין לו תקנה‪,‬‬
‫דאיסורא לבריה לא מורית‪.‬‬
‫
לרבינא  אפילו מת מוריש איסורא לבניו והם יכולים לשחררו‪,‬‬
‫וכן הלכה‪.‬‬
‫*‬
‫מעשה באחד מב' שותפין שהפקיר חלקו בעבדו‪ ,‬והשני הקנה‬
‫חלקו לבנו הקטן כדי שלא יכפוהו לשחררו‪ ,‬ופסק רב פפא‬
‫שיעמידו עבור הקטן אפוטרופוס‪ ,‬והעבד מקרקיש זוזי לקטן‬
‫והאפוטרופוס יכתוב גט בשמו של הקטן‪.‬‬

‫
‬
‫קה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף מ‪:‬‬
‫כחיש‬ ‫מ‬
‫‪ .4‬הכותב בשטר‬
‫‪ .5‬נאמנות בשחרור ובמכירה‬

‫‪ .4‬הכותב בשטר‬
‫
עשיתי פלוני עבדי בן חורין‪ .‬עשוי בן חורין‪ .‬הרי הוא בן חורין‪.‬‬
‫ יוצא לחירות‪.‬‬
‫
אעשנו בן חורין‪  .‬לרבי קנה‪ .‬לחכמים לא קנה‪.‬‬
‫*‬
‫
נתתי שדה פלונית לפלוני‪ .‬נתונה לפלוני‪ .‬הרי היא שלו‪  .‬זכה‬
‫בשדה‪.‬‬
‫
אתננה לפלוני‪  .‬לר"מ קנה‪ .‬לחכמים לא קנה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .5‬נאמנות בשחרור ובמכירה‬
‫האומר‪:‬‬
‫
עשיתי עבדי בן חורין‪ ,‬והעבד מכחישו  חיישינן שמא זיכה לו‬
‫על ידי אחר‪.‬‬
‫
כתבתי ונתתי לו‪ ,‬והעבד מכחישו  הודאת בעל דין כמאה‬
‫עדים דמי‪.‬‬
‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קו‬

‫
נתתי שדה פלונית לפלוני‪ ,‬והוא מכחיש  חיישינן שמא זיכה‬

‫לו על ידי אחר‪.‬‬
‫
כתבתי ונתתי לו‪ ,‬והוא מכחיש  הודאת בעל דין כמאה עדים‬
‫דמי‪.‬‬
‫מי אוכל פירות?‬
‫כשהמקבל עצמו מכחיש  הנותן אוכל פירות‪.‬‬
‫וכשמת המקבל והבן מכחישו  משלשין את הפירות‪.‬‬

‫
‬
‫קז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף מא‪.‬‬
‫אפותיקי לאחרים‬
‫‪ .1‬עבד אפותיקי‬
‫‪ .2‬שדה אפותיקי‬

‫‪ .1‬עבד אפותיקי‬
‫משנה‪ :‬עבד שעשאו רבו אפותיקי ושיחררו  שורת הדין אין‬
‫העבד חייב כלום לרבו‪ ,‬ומפני תיקון העולם כופין את רבו‬
‫לשחררו‪ ,‬והעבד מתחייב בשטר לשלם דמיו‪ .‬ולרשב"ג  המשחרר‬
‫הוא זה שצריך להתחייב בשטר על דמי עבדו‪.‬‬
‫נחלקו רב ועולא בביאור המשנה‬
‫
לרב  רבו ראשון שחררו‪ .‬שורת הדין  הקדש‪ ,‬חמץ‪ ,‬ושחרור‬
‫מפקיעין מידי שיעבוד‪ ,‬אבל מפני תיקון העולם שלא יאמר לו רבו‬
‫שני עבדי אתה‪ ,‬כופין רבו שני לשחררו‪,‬‬
‫לת"ק  העבד כותב לרבו שני ]המלוה[ שטר על דמיו‪.‬‬
‫לרשב"ג  המשחרר כותב למלוה שטר על דמי העבד‪.‬‬
‫ופליגי במזיק שיעבודו של חבירו אם חייב או לא‪.‬‬
‫
לעולא  רבו שני ]המלוה[ שחררו‪ .‬שורת הדין  דאין העבד‬
‫חייב כלום במצות דאין זה שחרור‪ ,‬אבל מפני תיקון העולם שיצא‬
‫עליו שם בן חורין כופין רבו ראשון לשחררו‪,‬‬
‫לת"ק  העבד כותב שטר על דמיו ]העודפים על החוב[‪.‬‬
‫לרשב"ג  המשחרר ]המלוה[ כותב שטר ללוה על יתרת דמיו‪.‬‬
‫ופליגי בהיזק שאינו ניכר אם שמיה היזק‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קח‬

‫עולא לא אמר כרב  דא"א לקרוא לשני רבו‪.‬‬

‫רב לא אמר כעולא  דא"א לקרוא לשני משחרר‪.‬‬

‫*‬
‫‪ .2‬שדה אפותיקי‬
‫העושה שדהו אפותיקי ושטפה נהר‬
‫
לסתם בעל חוב  גובה משאר נכסים‪.‬‬
‫אמר שלא יהיה פרעון אלא מזה  אינו גובה משאר נכסים‪.‬‬
‫
לכתובת אשה  לת"ק גובה משאר נכסים‪ .‬לרשב"ג אינה גובה‪,‬‬
‫דאין דרכה לחזר על בתי דינין‪.‬‬

‫
‬
‫קט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף מא‪:‬‬
‫חד‬ ‫יום א‬
‫‪ .3‬המשחרר חצי עבדו‬
‫‪ .4‬המשחרר חצי עבדו‬

‫‪ .3‬המשחרר חצי עבדו‬

‫ב"ה אמרו שעובד רבו יום אחד ועצמו יום אחד‪ .‬לב"ש כופין רבו‬
‫לשחררו והעבד מתחייב בשטר על חצי דמיו‪ .‬וחזרו ב"ה להורות‬
‫כדברי ב"ש‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬המשחרר חצי עבדו‬
‫לרבי  קנה‪ .‬לחכמים  לא קנה‪.‬‬
‫
לרבה  פליגי בשטר אבל בכסף לכו"ע קנה‪ .‬לרבנן ילפינן‬
‫מג"ש לה לה מאשה דאינה לחצאין‪ .‬לרבי מקשינן שטר לכסף‬
‫דאיתא לחצאין‪ ,‬דג"ש איכא למיפרך דמה לאשה שכן אינה‬
‫יוצאה בכסף‪.‬‬
‫
לרב יוסף  ]אחרי שאיתותב[ פליגי בכסף וגם בשטר‪ .‬לרבי‬
‫יליף מוהפדה לא נפדתה‪ .‬לרבנן דברה תורה כלשון בני אדם‪.‬‬
‫במשנה‪ :‬מי שחציו עבד‬
‫
לרבה  מיירי בכסף ודברי הכל‪.‬‬
‫
לרב יוסף  מיירי בעבד של שני שותפין ושחררו אחד מהן‬
‫ודברי הכל‪.‬‬
‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קי‬

‫דף מב‪.‬‬
‫ב' עבדים‬
‫‪ .1‬יצא העבד לגמרי‬

‫‪ .1‬יצא העבד לגמרי‬

‫
רבה אמר  שבשחרר חציו ומכר חציו‪ ,‬או נתן במתנה חציו ‬
‫לדברי הכל קנה‪ ,‬שהרי יצא ממנו לגמרי‪.‬‬
‫*‬
‫סתירת הברייתות בכותב נכסיו לב' עבדיו‬
‫תני חדא‪ ,‬קנו ומשחררים זה את זה‪ .‬ותני אידך‪ ,‬אף עצמן לא קנו‪.‬‬
‫
או דלרבי קנו ולרבנן אין בשטר שחרור לחצאין כלל‪ ,‬ודלא‬
‫כרבה‪.‬‬
‫
אב"א  שניהם כרבנן‪ ,‬ובכתב לכל אחד כולו בבת אחת קנו‪,‬‬
‫ובכתב חציו לכל אחד לא קנו‪.‬‬
‫
ואב"א  בשני שטרות )וכתב כולו( קנו‪ ,‬ואם כתב חציו או‬
‫בשטר אחד ואפילו כתב כולו לא קנו‪.‬‬
‫
ועוד תי' הגמ'  בבת אחת קנו‪ .‬בזה אחר זה לא קנו‪.‬‬
‫ודחינן  דא"כ הראשון למה לא קנה? רב אשי תירץ  דאם‬
‫כתב "עבדיי"‪ ,‬לא יצאו לחירות דמשמע שעדיין הם עבדים‪.‬‬
‫ודוחהו רפרם שכונתו "עבדיי" שהיו כבר‪.‬‬

‫
‬
‫קיא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף מב‪:‬‬
‫גט שחרור‬ ‫מעוכב‬
‫‪ .2‬עבד שחציו בן חורין‬
‫‪ .3‬מעוכב גט שחרור‬

‫‪ .2‬עבד שחציו בן חורין‬

‫ב"ה אומרים  עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד‪.‬‬
‫א‪ .‬לישא שפחה כנענית  אסור‪ ,‬אפילו ביום של רבו ]דאיסורא[‪.‬‬
‫ב‪ .‬נגחו שור והזיקו  יום של רבו לרבו‪ ,‬יום של עצמו לעצמו‬
‫]דממונא[‪.‬‬
‫
לאביי  מיירי בהכהו שור על ידו וצמתה וסופה לחזור דלא‬
‫כליא קרנא‪ ,‬ויש חיוב לשלם שבת גדולה‪.7‬‬
‫
לרבא  כהאי גוונא יש רק שבת קטנה‪ 8‬ושור פטור ממנה‪.‬‬
‫ועל כרחך מדובר בהכהו אדם א"נ זה מימרא ורבא חולק עליה‪.‬‬
‫ג‪ .‬המיתו שור המועד  מכיון דכליא קרנא נותן חצי קנס לרבו‬
‫וחצי קנס לעצמו‪.‬‬
‫*‬

‫‪ 7‬שבת גדולה הן פחת דמיו לימכר עכשיו בשוק והוא נזק‪ ,‬ושבת קטנה היינו שנותן‬
‫לו כל ימי חליו כאילו הוא שומר קישואין‪.‬‬
‫‪ 8‬אין כאן פחת דמים הואיל וסופו לחזור‪ ,‬אלא יתן שכר אדם שלם לפי מלאכה‬
‫שהיה רגיל בה וזה דוקא כשאדם הזיקו‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קיב‬

‫‪ .3‬מעוכב גט שחרור‬
‫
שור המועד שהמית עבד שמחוסר גט שחרור  הגמ' מסתפקת‬
‫אם צריך לשלם קנס לרבו ולא איפשטא‪.‬‬
‫
ת"ש  הפיל את שינו וסימא את עינו  יוצא בשינו ונותן דמי‬
‫עינו‪.‬‬
‫אין להוכיח מכאן דמעוכב גט שחרור אין לו קנס‪ ,‬די"ל שתנא‬
‫זה סובר שהיוצא בשן א"צ גט שחרור‪.‬‬
‫
עבד היוצא בראשי אברים‬
‫לר"ע  צריך גט‪.‬‬
‫לר' טרפון  א"צ גט‪.‬‬
‫למכריעין  בשן ועין א"צ‪ .‬בשאר אברים‪ ,‬דהוי מדרש חכמים‬
‫ צריך‪.‬‬
‫
עבד כהן המעוכב גט שחרור  מסתפקת הגמ' האם אוכל‬
‫בתרומה ולא איפשטא‪.‬‬
‫נידון הספק האם בגלל דמחוסר גט שחרור נחשב קנין כספו‪.‬‬
‫
כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה  שניהם אוכלים בתרומה‪.‬‬
‫הגדילו התערובות  משחררים זה את זה‪] ,‬ובינתים העבד מחוסר‬
‫גט[‪.‬‬
‫אין להוכיח מכאן דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה‪ ,‬דיש‬
‫לדחות דהתם אם יבא אליהו ויברר מי העבד קנין כספו קרינא‬
‫ביה‪.‬‬

‫
‬
‫קיג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף מג‪.‬‬
‫מקדש למחצה‬
‫‪ .1‬עבד שמכרו רבו לקנס‬
‫‪ .2‬עבד שחציו בן חורין שקידש בת חורין‬
‫‪ .3‬חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה‬

‫‪ .1‬עבד שמכרו רבו לקנס מהו?‬

‫ולא איפשטא‪.‬‬
‫
לר"מ דסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם  י"ל דה"מ‬
‫בפירות דקל דעבידי דאתו‪ ,‬אבל כאן מי יימר דמינגח‪ ,‬ומי‬
‫יאמר דלא יודה ויפטר‪.‬‬
‫
לרבנן דסברי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם  י"ל‬
‫דה"מ כגון פירות דקל שאינן בעולם‪ ,‬אבל כאן השור והעבד‬
‫נמצאים בעולם‪.‬‬

‫*‬
‫ת"ש  ויליד בית אוכל בתרומה אפילו אינו שוה פרוטה  וממנו‬
‫נלמד לקנין כספו ג"כ שא"צ להיות שוה פרוטה‪.‬‬
‫אין להוכיח מזה דאין מוכרין עבד לקנסא ]דא"כ איך שייך עבד‬
‫שאינו שוה כלום[‪ ,‬די"ל דמיירי בעבד טריפה שאין לו קנס‪,‬‬
‫ומנוול ומוכה שחין‪.‬‬

‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קיד‬

‫‪ .2‬עבד שחציו בן חורין שקידש בת חורין מהו?‬

‫ולא איפשטא‪.‬‬
‫א‪ .‬את"ל ישראל שקידש אשה לחציו מקודשת דהא חזיא‬
‫לכולו‪.‬‬
‫ב‪ .‬את"ל המקדש חצי אשה אינה מקודשת דהא שייר בקנינו‪.‬‬
‫ג‪ .‬כאן לא חזי לכולו ולא שייר בקנינו מהו?‬

‫*‬
‫ת"ש  שור שהמית חצי בן חורין  נותן חצי קנס לרבו וחצי‬
‫כופר ליורשיו‪.‬‬
‫אין להוכיח מדיש יורשים דמועיל קידושין‪.‬‬
‫
לרב אדא בר אהבה  דמיירי בעשאו טריפה ומאי יורשים‬
‫עצמו‪.‬‬
‫
לרבא  כוונת הברייתא דראוי ליורשים ליטול אבל אין לו‪.‬‬

‫*‬
‫‪ .3‬חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה‬
‫א‪ .‬לרב חסדא  מקודשת שלא שייר בקנינו‪.‬‬
‫ב‪ .‬לרב ששת  אינה מקודשת כמו המקדש חצי אשה‪.‬‬
‫מהו שפחה חרופה?‬
‫
לרב חסדא  חציה בת חורין שנתקדשה‪.‬‬
‫
לרב ששת  חציה בת חורין שמיוחדת לעבד עברי‪.‬‬
‫
לתנא דבי רבי ישמעאל  שפחה ממש המיוחדת לעבד עברי‪.‬‬

‫
‬
‫קטו‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף מג‪:‬‬
‫רו )קידושי ראשון(‬ ‫גמ‬
‫‪ .4‬חציה שפחה וחציה בת חורין‬
‫‪ .5‬המוכר עבדו לעכו"ם יצא לחירות‬

‫‪ .4‬חציה שפחה וחציה בת חורין‬

‫שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון‪.‬‬
‫א‪ .‬מתו שניהם‪,‬‬
‫
לרב חסדא  מתייבמת ללוי ואיננה אשת שני מתים דרק‬
‫באחד מהם תופסין הקידושין‪.‬‬
‫ב‪ .‬לא מתו‪,‬‬
‫
לרב יוסף בר חמא א"ר נחמן  פקעו קידושי ראובן ]אפי'‬
‫למ"ד מקודשת[‪.‬‬
‫
לר' זירא א"ר נחמן  גמרו קידושי ראשון‪.‬‬

‫*‬
‫לא יומתו כי לא חופשה‬
‫
לר' זירא  דרשינן הא אם חופשה יומתו דגמרו הקידושין‪,‬‬
‫
לתנא דבי ר' ישמעאל וכן לרב יוסף  מפרשים הא אם‬
‫חופשה ונתקדשה יומתו‪.‬‬

‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קטז‬

‫מעשה בשפחה חציה בת חורין וכפו רבה לשחררה‪.‬‬

‫אין ראיה מכאן דס"ל כר' יוחנן בן ברוקה דאף אשה בכלל פרו‬
‫ורבו די"ל דשאני התם דמנהג הפקר נהגו בה‪.‬‬

‫*‬
‫‪ .5‬המוכר עבדו לעכו"ם יצא לחירות‬
‫וצריך גט שחרור מרבו ראשון‪.‬‬
‫
לרשב"ג  אם כתב עליו אונו‪] ,‬לכשתברח ממני אין לי עסק‬
‫בך[‪ ,‬זהו שחרורו‪.‬‬
‫
לוה עליו רבו מעכו"ם‪ ,‬כיון שקבע לעכו"ם תאריך ]נימוסו[ ‬
‫יצא לחירות‪.‬‬
‫וקשיא דתניא דעכו"ם שמשכן שדהו לישראל ]עבור הלואה[‬
‫אע"פ שקבעו תאריך  פטורה מן המעשר?‬
‫
אב"א עבד שמכר גופו אפי' בדלא מטא זימנא יצא לחירות‪,‬‬
‫שדה שמשכנו לפירות אפילו מטא זימניה פטורה מן המעשר‪.‬‬
‫
ואב"א בעבד כשמטא זימניה אע"פ שעדיין לא משכנו‬
‫העכו"ם קנסוהו‪,‬‬
‫
שדה אפילו מטא זימנא כל זמן שלא גבאו הישראל בחזקת‬
‫עכו"ם קיימי ופטורה מן המעשר‪.‬‬

‫
‬
‫קיז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף מד‪.‬‬
‫ד‬
‫ה וכר עב ו ]מותר בדמיו[‬ ‫מ‬
‫‪ .1‬המוכר עבדו‬
‫‪ .2‬מכר עבדו לעכו"ם‬
‫‪ .3‬לקנוס בנו‬

‫‪ .1‬המוכר עבדו‬
‫
גבאו עכו"ם לעבדו עבור חובו או שלקחו סיקריקון  לא יצא‬
‫לחירות‪ .‬ולא דמי לאנסו בית המלך שדהו עבור חובו דחייב לעשר‬
‫דהתם משתרשי ליה‪.‬‬
‫
נתנו לפרהנג  יצא לחירות‪ ,‬דהיה לו לפייסו בדבר אחר‪.‬‬
‫
מכרו לל' יום‪ ,‬או חוץ ממלאכתו‪ ,‬או חוץ מן המצוות‪ ,‬או חוץ‬
‫משבתות ויו"ט  איבעיא דלא אפשיטא‪.‬‬
‫
מכרו לגר תושב  יצא לחירות‪.‬‬
‫
מכרו לכותי ולישראל מומר  מח'‪.‬‬
‫*‬
‫ליטול דמיו‬
‫
עבד שהפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו  מותר‬
‫ליטול את דמיו וכותב ומעלה בערכאות שלה מפני שהוא כמציל‬
‫מידם‪.‬‬
‫
המוכר ביתו לעכו"ם  דמיו אסורים‪ .‬ועכו"ם שאנס ביתו של‬
‫ישראל ואין הבעלים יכולים להוציאו  מותר ליטול דמיו‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קיח‬

‫*‬
‫‪ .2‬מכר עבדו לעכו"ם‬
‫לריב"ל  קונסים אותו עד מאה בדמיו‪.‬‬
‫ותני‪ ,‬המוכר בהמה גסה לעכו"ם  קונסים אותו עד עשרה‬
‫בדמיה?‬
‫
או ריב"ל דוקא קתני‪ ,‬ועבד שאני דמפקיע אותו ממצוות‪.‬‬
‫
או בעבד גוזמא קתני‪.‬‬
‫איכא דאמרי  לריב"ל  קונסים אותו עד עשרה בדמיו‪.‬‬
‫ותני המוכר בהמה גסה לעכו"ם  קונסים אותו עד מאה‬
‫בדמיה?‬
‫
או ריב"ל לאו דוקא קאמר‪.‬‬
‫
או דלמכור עבד לא שכיח ולא גזרו רבנן כ"כ הרבה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬לקנוס בנו‬
‫מכר עבדו לעכו"ם ומת  לא קנסו בנו לפדותו‪ ,‬דלדידיה קנסו‬
‫ולא לממוניה‪ .‬והראיה משדה שהטיבה בשביעית ומת שלא קנסו‬
‫בנו אחריו‪.‬‬
‫אבל מצרם אוזן בכור ומת את"ל קנסו בנו  אין הוכחה די"ל‬
‫משום איסור תורה החמירו‪ .‬ומכיון מלאכתו במועד את"ל‬
‫שלא קנסו  אין הוכחה‪ ,‬די"ל דלא עביד איסורא‪.‬‬
‫אמר אביי  טימא טהרותיו של חבירו ומת  לא קנסו בנו‬
‫אחריו‪ ,‬דהיזק שאינו ניכר קנסא דרבנן ורק קנסו לדידיה‪.‬‬

‫
‬
‫קיט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף מד‪:‬‬
‫ד‬
‫ה וכר עב ו‬‫מ‬
‫‪ .4‬המוכר עבדו לחו"ל יצא לחירות‬

‫‪ .4‬המוכר עבדו לחו"ל יצא לחירות‬

‫לרשב"ג  פעמים שלא יצא‪.‬‬
‫
אמר מכרתי עבדי לפלוני אנטוכי‬
‫כשיש להאנטוכי בית בא"י  לא יצא‪.‬‬
‫כשיש לאנטוכי אושפיזא בא"י  יצא לחירות‪.‬‬
‫
אמר לאנטוכי שבאנטוכיא  בכל גווני יצא לחירות‪.‬‬
‫
ואם אמר לאנטוכי השרוי בלוד  בכל גווני לא יצא לחירות‪.‬‬
‫*‬
‫הגמ' מסתפקת בבן בבל שנשא אשה בא"י והכניסה לו עבדים‬
‫ודעתו לחזור לחו"ל אם יוצאים לחירות‪.‬‬
‫נידון הספק‪:‬‬
‫
למ"ד המכנסת שום לבעלה הדין עמה  כיון שהבעל אוכל‬
‫פירות י"ל כדידיה דמי‪.‬‬
‫
ולמ"ד הדין עמו  כיון דגופם קנוי לה כדידה דמי‪.‬‬
‫*‬
‫עבד שיצא אחר רבו לסוריא ומכרו רבו לחו"ל‬
‫
אם דעת רבו היה לחזור לא"י  יצא לחירות‪.‬‬
‫
ואם לאו  לא יצא לחירות‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קכ‬

‫א‪ .‬המוכר עבדו לחו"ל  יצא לחירות‪ ,‬וצריך גט שחרור מרבו‬

‫שני‪ ,‬דקנסו את הקונה כיון ששם נמצא האיסור‪.‬‬
‫ב‪ .‬המוכר שדהו בשנת היובל‬
‫
לרב  מכורה ויוצאה‪.‬‬
‫
לשמואל  אינה מכורה כלל והמעות חוזרין‪.‬‬
‫ג‪ .‬המקדש אחותו‬
‫
לרב  מעות חוזרין‪.‬‬
‫
לשמואל  מעות מתנה‪.‬‬

‫
‬
‫קכא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף מה‪.‬‬
‫מה‬
‫יתר מד י ן‬
‫‪ .1‬לא תסגיר עבד אל אדוניו‬
‫‪ .2‬אין פודין שבויין יתר על כדי דמיהן‬

‫‪ .1‬לא תסגיר עבד אל אדוניו‬

‫
לרבי אחי  מיירי בעבד שברח מחו"ל לארץ‪.‬‬
‫
לרבי  מיירי בלוקח עבד על מנת לשחררו‪ ,‬וכתב ליה‪:‬‬
‫לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬אין פודין שבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם‬
‫הגמ' מסתפקת בטעם התקנה  אי משום דוחקא דציבורא‪ ,‬או‬
‫משום דלא לגרבו ולייתו טפי‪.‬‬
‫נ"מ  אם קרוב עשיר יכול לפדות‪.‬‬
‫*‬
‫
אין מבריחין השבויין‬
‫
לת"ק  מפני תיקון העולם‪.‬‬
‫
לרשב"ג  מפני תקנת השבויין‪.‬‬
‫נ"מ  דליכא אלא חד‪.‬‬
‫
מעשה בבנתיה דרב נחמן ורב עיליש‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קכב‬

‫דף מה‪:‬‬
‫מה‬
‫יתר מד י ן‬
‫‪ .3‬אין לוקחים ספרים יתר על כדי דמיהן‬
‫‪ .4‬ספר תורה‬

‫‪ .3‬אין לוקחים ספרים תו"מ יתר על כדי דמיהן מפני‬

‫תיקון העולם‬
‫
ומעלין בדמיהן עד כדי טרפעיק ]איסתירא[‪.‬‬
‫
ואין מזלזלין כ"כ במחיר לפני העכו"ם שמא ח"ו יפסידו‬
‫הספרים בידים‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬ספר תורה‬
‫
לרב נחמן  כתבו מין ישרף‪ .‬נמצא בידו יגנז ]שמא מצאו[‪.‬‬
‫כתבו עכו"ם יגנז‪ .‬נמצא בידו אמרי לה יגנז‪ .‬ואמרי לה קורין בו‪.9‬‬
‫וכן ס"ל לרב המנונא בריה דרבא מפשרוניא  דס"ת שכתבן‬
‫מסור‪ ,‬עכו"ם‪ ,‬עבד‪ ,‬אשה וקטן  פסול‪ .‬שנא' וקשרתם‬
‫וכתבתם‪ ,‬כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה‪.‬‬
‫
לר"א  אף אם כתבו עכו"ם ישרף‪ ,‬דסתם מחשבתו לעבודה‬
‫זרה‪.‬‬
‫
וי"א  תנא שסובר שמותר לקרות בו ובלבד שיעשה כהלכה‪.‬‬

‫‪ 9‬דהוי ספק ספיקא שמא ישראל כתבו ואת"ל העכו"ם כתבו שמא למכור לישראל‬
‫כתבו‪.‬‬
‫קכג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
רשב"ג  מצריך שעיבוד העור לס"ת יעשה לשמה וכ"ש‬

‫כתיבתו‪ ,‬ומתיר לקרות בס"ת שנכתב ע"י גר שחזר לסורו מחמת‬
‫יראה‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קכד‬

‫דף מו‪.‬‬
‫ציא‬ ‫המו‬
‫‪ .1‬לא יחזיר‬

‫‪ .1‬לא יחזיר‬
‫
לת"ק  המוציא את אשתו‪ ,‬בין משום שם רע בין משום נדר ‬
‫לא יחזיר‪.‬‬
‫לל"ק  א"ר יוסף בר מניומי א"ר נחמן  והוא שאמר לה‪:‬‬
‫משום שם רע אני מוציאך‪ .‬דסובר שהטעם שתיקנו שלא יחזיר‬
‫משום קלקולא‪.10‬‬
‫לל"ב  א"ר יוסי ב"מ אר"נ  צריך שיאמר לה שמשום שם רע‬
‫או משום נדר אני מוציאך‪ .‬דסובר שהטעם שלא יחזיר שלא‬
‫יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים‪.‬‬
‫
לר' יהודה  נדר שהודר ברבים לא יחזיר‪ ,‬ושלא הודר ברבים‬
‫יחזיר‪ .‬דסובר שהטעם שלא יחזיר משום שלא יהיו פרוצות‬
‫בנדרים‪ ,‬ושייך פריצות רק בנדר שהודר ברבים שאין לו הפרה‪.‬‬
‫ר' יהודה יליף שנדר שהודר ברבים אין לו הפרה‪ ,‬מהגבעונים‬
‫"ולא הכום בנ"י כי נשבעו להם נשיאי העדה"‪ .‬ורבנן שחולקים‬
‫סוברים דהתם לא חל הנדר‪ ,‬שהרי לא באו מארץ רחוקה‪ ,‬אלא‬
‫משום קדושת השם לא עברו על שבועתם‪.‬‬

‫‪ 10‬שיאמר אילו הייתי יודע שלא היו הדברים מעולם או שהחכם יתיר הנדר לא‬
‫הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה מהשני ממזרים‪.‬‬
‫קכה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫כמה רבים‬
‫
לרב נחמן  לפני ג' חשיב רבים‪ ,‬דכתיב בזבה ימים שפירושו ב'‪,‬‬
‫רבים ופי' ג'‪.‬‬
‫
לר' יצחק  לפני עשרה‪ ,‬דכתיב במרגלים "עדה" והיו עשרה‬
‫חוץ מיהושע וכלב‪.‬‬
‫*‬
‫
לר"מ  נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר‪ ,‬ושא"צ חקירת חכם‬
‫יחזיר‪.‬‬
‫דסובר שהטעם שלא יחזיר משום קלקולא‪ ,‬ובנדר שצריך‬
‫חקירת חכם  שייך קלקול‪ ,‬דר"מ סובר שאדם רוצה שתתבזה‬
‫אשתו בבי"ד ויכול לטעון שאם הייתי יודע שחכם יכול‬
‫להתירה לא היייתי מגרשה‪ .‬ובנדר שא"צ חקירת חכם  אינו‬
‫יכול לקלקלה דהיה לו להתירה בעצמו‪.‬‬
‫
לר"א  לא אסרו כשצריך חקירת חכם אלא אטו כשאין צריך‪.‬‬
‫דסובר שהטעם שלא יחזיר משום קלקולא‪ ,‬ובנדר שא"צ‬
‫חקירת חכם  שייך קלקול‪ ,‬שיאמר שלא ידע שהיה יכול‬
‫להפר נדרה‪ .‬ובנדר שצריך חקירת חכם  אין שייך קלקול דאין‬
‫אדם רוצה שתתבזה אשתו בבי"ד‪ .‬אבל אסרו כשצריך חקירת‬
‫חכם אטו כשא"צ‪.‬‬
‫*‬
‫נדר הבעל‬
‫
אמר הבעל קונם כל פירות העולם עלי אם איני מגרשך וגירשה‬
‫ יחזיר‪ .‬ואע"פ שר' נתן אמר שכל הנודר כאילו בנה במה‬
‫והמקיים כאילו הקריב עליו קרבן‪ ,‬לא קנסוהו‪.‬‬
‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קכו‬

‫מפני תיקון העולם‬

‫
לרבינא  הפירוש מפני שאין בזה משום תיקון העולם‪.‬‬
‫
לרב ששת  קאי ארישא אמוציא אשתו משום שם רע‪.‬‬

‫
‬

‫דף מו‪:‬‬
‫ציא‬ ‫המו‬

‫המוציא אשתו משום אילונית‬

‫
לר' יהודה  לא יחזיר‪ ,‬דחייש לקלקולא‪ .‬ואם ניסת לאחר‬
‫וילדה ותובעת כתובתה אומרים לה שתיקותך יפה מדיבורך‪.‬‬
‫
לחכמים  יחזיר‪ ,‬ולא חיישינן לקלקולא‪.‬‬
‫וקשיא מהמוציא אשתו משום נדר  דרבנן חיישי לקלקולא‬
‫ולא ר' יהודה?‬
‫
לשמואל  איפוך‪ ,‬דר"י לא חייש ורבנן חיישי‪.‬‬
‫
לאביי  לא תיפוך‪ ,‬ולעולם ר"י חייש לקלקולא‪ ,‬רק בנדר‬
‫שצריך חקירת חכם  ס"ל כר"א‪ ,‬דאין אדם רוצה שתתבזה‬
‫אשתו‪ .‬ובנדר שא"צ חקירת חכם  ס"ל כר"מ‪ ,‬דאין חשש‬
‫קלקול שהיה לו להתירה בעצמו‪ .‬ורבנן גם חיישי לקלקולא‬
‫ובאילונית מיירי שלא כפליה לתנאי וכר"מ דבעינן תנאי כפול‪.‬‬
‫*‬
‫קכז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫המוכר עצמו ובניו לעכו"ם‬

‫
אין פודין אותו אם רגיל בכך‪.‬‬
‫
ואם מת  פודין את הבנים‪ ,‬שלא יתקלקלו בין העכו"ם‪.11‬‬
‫המוכר עצמו ללודאי‬
‫
אע"פ שרגיל בכך  פודין אותו‪ ,‬ואפילו מומר לתיאבון אבל‬
‫במומר להכעיס לא‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 11‬אבל בחיי האב הוא שומר עליהם‪.‬‬

 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קכח‬

‫דף מז‪.‬‬
‫זכית עכו"ם‬

‫ריש לקיש‬
‫
מעשה עם ריש לקיש ולודאי‪.‬‬
‫
מנהג ר"ל לא לצמצם מזונותיו עבור מחר‪.‬‬
‫
כי נח נפשיה דר"ל השאיר קבא דמוריקא וקרי אנפשיה ועזבו‬
‫לאחרים חילם‪.‬‬

‫משנה‪ :‬המוכר שדהו לעכו"ם לוקח ומביא ממנו ביכורים מפני‬

‫תיקון העולם‪.‬‬
‫קנין לעכו"ם‬
‫
לרבה  יש קנין לעכו"ם לחפור בורות שיחין ומערות‪ ,‬שנא'‬
‫והארץ נתן לבני אדם‪ .‬ואין קנין לעכו"ם להפקיע מידי מעשר‪,‬‬
‫שנא' כי לי הארץ לי קדושת הארץ‪ ,‬ודורש דגנך ולא דיגון עכו"ם‪.‬‬
‫
לר"א  יש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר‪ ,‬שנא' דגנך‬
‫ולא דגן עכו"ם‪ .‬ואין קנין לעכו"ם לחפור בורות‪ ,‬שנא' לה' הארץ‪.‬‬

‫תנן‪ :‬הלקט והשכחה והפאה של עכו"ם חייבין במעשר אא"כ‬

‫הפקיר‪.‬‬
‫
לרבה  מיירי בלקט של העכו"ם‪ ,‬ודוקא אם הפקירו העכו"ם‬
‫פטור ממעשר‪.‬‬
‫קכט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
לר"א  מיירי בלקט של ישראל‪ ,‬ואע"פ דהוי הפקר לישראל‬

‫אינו הפקר לעכו"ם‪.‬‬
‫רבה מודה בסוריא‪ ,‬למ"ד כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש ומעשר‬
‫דידיה דרבנן‪ ,‬שקנין עכו"ם מפקיע‪.‬‬

‫ת"ש‪ :‬ישראל שלקח שדה מעכו"ם עד שלא הביאה שליש וחזר‬

‫ומכרו כשהביאה שליש  חייבת במעשר‪ ,‬שכבר נתחייבה‪.‬‬
‫
לר"א  כשלא נתחייבה אצל ישראל יש קנין לעכו"ם להפקיע‬
‫מידי מעשר‪.‬‬
‫
לרבה  הברייתא מיירי בסוריא וקסבר דכיבוש יחיד לא שמיה‬
‫כיבוש‪ ,‬ומעשר דידיה דרבנן ושם יש קנין לעכו"ם להפקיע‬
‫ממעשר‪.‬‬

‫המוכר שדהו לעכו"ם לוקח ומביא ממנו ביכורים מפני תיקון‬

‫העולם‪.‬‬
‫
לר"א  בלי תיקון העולם פטור דקנין עכו"ם מפקיע‪.‬‬
‫
לרבה  ב' תקנות היו‪ .‬מתחילה היו מביאין מד"ת ומדסברי‬
‫בקדושתייהו קיימי היו מוכרין שדותיהן‪.‬‬
‫א‪ .‬תיקנו רבנן שלא יביאו‪ ,‬והיו השדות נשארים אצל העכו"ם‪.‬‬
‫ב‪ .‬תיקנו שוב שיביאו ביכורים כדי שיטריחו לפדות השדות‪.‬‬

‫*‬
‫קנין פירות‬
‫
לריו"ח  כקנין הגוף והמוכר שדהו לפירות מביא וקורא‪.‬‬
‫
לר"ל  לאו כקנין הגוף ומביא ואינו קורא‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קל‬

‫ולביתך  מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו‪.‬‬

‫
לריו"ח  מכאן המקור שקנין פירות כקנין הגוף‪.‬‬
‫
לר"ל  דוקא באשתו הדין כן בגלל שלומדים מ"ולביתך"‪.‬‬
‫המביא ביכורי אשתו עמו בדרך ושמע שמתה מביא וקורא‪.‬‬
‫אין להוכיח דבלא מתה אינו קורא‪ ,‬די"ל שקמ"ל שאינו כמו‬
‫השולח ביכורים ביד שליח ומת השליח שמביא ואינו קורא‬
‫שנא' ולקחת והבאת עד שתהי לקיחה והבאה באחד‪.‬‬

‫
‬
‫קלא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף מח‪.‬‬
‫ח‬
‫שדה א וזתו‬ ‫מ‬
‫‪ .1‬המוכר שדה בזמן שהיובל נוהג‬

‫‪ .1‬המוכר שדה בזמן שהיובל נוהג‬

‫
לריו"ח  מביא ביכורים וקורא‪.‬‬
‫
לר"ל  מביא ואינו קורא ]ואפילו שכאן נחית אדעתא דקרקע[‬
‫לרב חסדא  המח' ביובל שני אבל ביובל ראשון לכו"ע מביא‬
‫וקורא דאכתי לא סמכי דעתייהו‪.‬‬

‫אשר לא משדה אחוזתו‬

‫
לר"י ור"ש  לרבות שדה הראוי להיות אחוזה‪ ,‬כגון הקונה שדה‬
‫מאביו והקדישה ומת אביו דיוצא לכהנים ביובל‪.‬‬
‫לר"מ  לרבות שדה אחוזה כגון אם מת האב ואח"כ הקדישה‪.‬‬
‫אין ראיה דפליגי שלר"י קנין פירות לאו כקנין הגוף ולכן א"צ‬
‫קרא במת ואח"כ הקדיש דכה"ג יורש ממש‪ ,‬ולר"מ קנין פירות‬
‫כקנין הגוף ובמת האב אכתי לא ירש כלום‪ .‬די"ל דר"י ור"ש גם‬
‫סוברים דכקנין הגוף דמי וס"ל ד"משדה" מיותר לרבות גם‬
‫הקדישה ואח"כ מת‪.‬‬

‫
‬
‫הדרן עלך פרק השולח‬
‫‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קלב‬

‫פרק חמישי‬
‫
הניזקין ‬

‫דף מח‪:‬‬
‫מ‬
‫כ ושה ש נה‬ ‫ח‬
‫‪ .1‬ניזקין שמין בעידית‬

‫‪ .1‬ניזקין שמין בעידית‬

‫כשעידית דניזק שוה כזיבורת דמזיק‬
‫
לר"ע  בדמזיק שיימינן‪ ,‬דכתיב "מיטב שדהו ישלם" של מי‬
‫שמשלם‪.‬‬
‫
לר' ישמעאל  מדאורייתא בדניזק שיימינן‪ ,‬דיליף ג"ש "שדה‬
‫שדה"‪.‬‬
‫וממשמעות הפסוק יליף דאם זיבורית דמזיק אינו שוה כעידית‬
‫דניזק משלם המזיק מעידית שלו‪.‬‬
‫אבל אין הביאור לר' ישמעאל דאם אכל כחושה משלם שמנה‬
‫שזה תמוה‪ .‬ולא דבספק כחושה אכל או שמנה אכל דמשלם‬
‫שמנה‪ ,‬דהמוציא מחבירו עליו הראיה‪.‬‬

‫מפני תיקון העולם‬

‫
לאביי  המשנה שאומרת שניזקין שיימינן בעידית משום תקנה‬
‫כר' ישמעאל‪ ,‬דמדאורייתא בדניזק שיימינן‪ ,‬ומפני תיקון העולם‬
‫בדמזיק שיימינן‪.‬‬
‫קלג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
לרבינא  המשנה כר"ע‪ ,‬דמדאורייתא בדמזיק שיימינן‪ ,‬ור"ש‬

‫היא‪ ,‬דדריש טעמא דקרא ]ע' מט‪ ,[:‬והטעם דניזקין שמין להם‬
‫בעידית מפני " תיקון העולם[‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קלד‬

‫דף מט‪.‬‬
‫מט‬
‫י ב‬
‫‪ .3‬קל וחומר להקדש‬

‫‪ .1‬ק"ו להקדש‬
‫
לר"ע  גובין לניזקין מן העידית וק"ו להקדש שמשלם ממיטב‪,‬‬
‫היינו כשנגח שור של הדיוט לשור של הקדש‪ ,‬דדריש לשור רעהו‬
‫משלם חצי נזק בתם‪ ,‬אבל להקדש לעולם משלם נזק שלם‪.‬‬
‫
ור' ישמעאל  סובר כרבנן דפטור מלשלם‪ ,‬דשור רעהו כתיב‬
‫ולא שור של הקדש‪.‬‬
‫ר"ע ור' ישמעאל פליגי בתרתי‬
‫מר"ע מוכח דחולק על ר' ישמעאל גם בדין מיטב ולא רק בק"ו‬
‫להקדש‪,‬‬
‫א‪ .‬מלשונו "לא בא הכתוב"‪ ,‬מבואר דחולקים בביאור הפסוק‬
‫"מיטב"‪.‬‬
‫ב‪ .‬דא"כ מאי ק"ו להקדש הרי זה קולא שמשלם ממיטב דניזק‪.‬‬
‫ג‪ .‬ותניא מפורש דפליגי גם במיטב‪.‬‬

‫
‬
‫קלה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף מט‪:‬‬
‫קרא‬ ‫טעמי מ‬
‫‪ .2‬הטעם לר"ש‬
‫‪ .3‬כתובת אשה‬
‫‪ .4‬ערב וקבלן‬

‫‪ .2‬הטעם לר"ש‬
‫
הטעם שנזיקין שמין להם בעידית‬
‫למנוע מהאדם גזל וחמס‪ ,‬שאם יגזול " בי"ד יגבו ממנו מיטב‬
‫שלו‪.‬‬

‫
הטעם שבעל חוב שמין לו בבינונית‬

‫אינו גובה מעידית " שלא יקפוץ אדם וילוה לחבירו בשביל‬
‫לגבות ממנו מיטב‪ .‬ואינו גובה מזיבורית " שלא תנעול דלת‬
‫בפני לווין‪.‬‬

‫
הטעם שכתובת אשה בזיבורית‬

‫שיותר ממה שהאיש רוצה לישא‪ ,‬האשה רוצה לינשא‪.‬‬

‫
הטעם שאין האשה חייבת לשלם כתובה לאיש כשהיא רוצה‬

‫בגירושין‬
‫דאין האיש מוציא אלא לרצונו ואפשר דמשהי לה בגיטא‪.1‬‬

‫‪ 1‬וכיון דלא אשהי מדעתיה גירשה‪.‬‬

 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קלו‬

‫*‬
‫‪ .3‬כתובת אשה
לר' יהודה בזיבורית ולר"מ בבינונית‬
‫טעמו של ר"י‪ ,‬דיותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא "‬
‫מר זוטרא אמר דדוקא מיתמי בזיבורית אבל מיניה מבינונית‪.‬‬
‫ודחינהו מדכתוב בברייתא שכתובה מזיבורית‪ ,‬משום דאשה‬
‫רוצה לינשא יותר מאיש‪ ,‬מוכח דאינו משום תקנת היתומים‬
‫אלא מיירי מיניה דידיה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬ערב וקבלן‬
‫
ערב דכתובה " לא משתעבד‪.‬‬
‫
קבלן דבעל חוב " משתעבד‪.‬‬
‫
ערב דבע"ח וקבלן דכתובה‪,‬‬
‫אית ליה ללוה נכסי " משתעבד‪.‬‬
‫לית ליה ללוה נכסי " מחלוקת‪.‬‬
‫להלכה  בכולהו‪ ,‬אע"ג דלית ליה‪ ,‬משתעבד‪ .‬חוץ מערב דכתובה‬
‫דאע"ג דאית ליה " לא משתעבד‪ ,‬דמצוה הוא דעביד ולא מידי‬
‫חסרה‪.‬‬
‫*‬
‫ביאור המשנה אליבא דמר זוטרא ]לפני התיובתא[‬
‫הניזקין שמין להם בעידית‪ ,‬ובעל חוב בבינונית‪ ,‬וכתובת אשה‬
‫בזיבורית‪.2‬‬

‫‪ 2‬על כרחך מדובר ממנו דאי מיתמי גם ניזקין ובע"ח גובין מבינונית ולמר זוטרא‬
‫ממנו בכתובה גובה בינונית ועל כרחך אינו כפשוטו‪.‬‬
‫קלז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
באב שנעשה ערב לבנו מיירי‪ ,‬וצריך לשלם לכל אחד כדינו‪.‬‬
‫וניזקין ובע"ח דגובה מחיים " האב קיבל על עצמו לשלם כמו‬
‫שמשלמים מחיים‪ .‬כתובה דגובה לאחר מיתה " האב קיבל על‬
‫עצמו לשלם כמו לאחר מיתה‪ ,‬ומדובר בקבלן‪ ,‬דערב לכתובה‬
‫לא משתעבד‪.‬‬
‫
ולמ"ד דרק אם אית ליה ללוה משתעבד הקבלן‪,‬‬
‫אב"א " דהיה לבנו ואשתדיף‪,‬‬
‫ואב"א " כל לגבי בנו משעבד נפשיה‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קלח‬

‫דף נ‪.‬‬
‫כסי יתומים‬ ‫נ‬
‫‪ .1‬מנכסי יתומים‬

‫‪ .1‬מנכסי יתומים‬
‫אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית‬
‫
לרב נחמן  שטר חוב היוצא על היתומים‪ ,‬אע"פ שכתוב בו‬
‫שיגבה מעידית גובה מזיבורית‪.‬‬
‫
ואביי " הוכיח מכל בע"ח שדינו בבינונית‪ ,‬ובכל זאת מיתמי‬
‫גובה מזיבורית‪.‬‬
‫
לרבא  גובה מעידית‪ ,‬דכאן דינו בעידית מן התורה‪.‬‬
‫ולא דמי לבע"ח שדינו מדאורייתא בזיבורית‪ ,‬כדעולא "בחוץ‬
‫תעמוד והאיש" כדרכו של איש להוציא פחות שבנכסיו‪.‬‬
‫
ורבנן " תיקנו בינונית‪ ,‬שלא תנעול דלת בפני לוין‪ .‬ולגבי יתמי‬
‫אוקמוהו רבנן אדאורייתא‪.‬‬
‫לרבא  הטעם שבניזקין גובה מיתמי מזיבורית‪ ,‬דהמשנה‬
‫מדברת שהעידית דניזק כזיבורית דמזיק‪ ,‬וכר' ישמעאל "‬
‫שמדאורייתא בעידית דניזק שיימינן‪ ,‬ומשום תיקון העולם‬
‫בעידית דמזיק שיימינן‪ .‬ולגבי יתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא‪.‬‬
‫*‬
‫תני ר"א ניותאה‪ :‬אין נפרעין מן היתומים אלא מן הזיבורית‬
‫ואפילו הן עידית‪.‬‬
‫קלט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
לאביי  ואפילו כתיב עידית בשטרא‪.‬‬

‫
לרבא  מיירי בשפאי עידית‪.3‬‬
‫וכן אמר רבא  הזיק זיבורית‪ ,‬גובה מעידית‪ .‬שפאי עידית‪ ,‬גובה‬
‫]מדאורייתא מזיבורית[ ומדרבנן מבינונית‪ .‬וגבי יתמי אוקמוה רבנן‬
‫אדאורייתא‪.‬‬
‫*‬
‫אין נפרעין מנכסי יתומים‬
‫יתומים שאמרו " גדולים‪ ,‬ואצ"ל קטנים‪] ,‬בין לענין שבועה בין‬
‫לענין זיבורית[‪ ,‬דאינו תקנה לטובת היתומים‪ ,4‬אלא דלא תיקנו‬
‫לגבות מיתמי מבינונית דליכא נעילת דלת דאין המלוה חושש‬
‫למיתת הלוה‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 3‬לאחר ההלואה נשדפה העידית ובטל התנאי הכתוב בשטרא ומעתה דינו כבע"ח‬
‫דעלמא שדינו מדרבנן מבינונית וגבי יתומים אוקמוה אדאורייתא בזיבורית‪.‬‬
‫‪ 4‬משום שאין להם מי שיטרח עבורם למכור הזיבורית‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קמ‬

‫דף נ‪:‬‬
‫כסים משועבדים‬ ‫נ‬
‫‪ .2‬נכסים משועבדים‬

‫‪ .2‬נכסים משעובדים‬
‫
אין נפרעין מנכסים משעובדים במקום שיש נכסים בני חורין‪.‬‬
‫טעם התקנה " משום פסידא דלקוחות‪.‬‬
‫
במתנה‪ ,‬רב אחדבוי מסתפק אם גובין דליכא פסידא דלקוחות‪,‬‬
‫או דגובין דקיבל המתנה עבור הנאה שגרם לו וכמו פסידא‬
‫דלקוחות דמי‪ ,‬ולא איפשיטא‪.‬‬

‫שכיב מרע‬
‫
שכיב מרע שאמר‪ :‬תנו מאתים זוז לפלוני וג' מאות לפלוני וד'‬
‫מאות לפלוני‪ ,‬ויצא עליהן שטר חוב " גובה מכולם‪ ,‬שאין‬
‫אומרים כל הקודם בשטר זכה‪.‬‬
‫
אמר‪ :‬ואחריו ג' מאות לפלוני " גובה מן האחרון אע"פ‬
‫שהראשון בינונית ואחרון זיבורית‪.‬‬
‫א‪ .‬מדובר במתנה וגם במתנה אין גובין מנכסים משעובדים‬
‫במקום שיש בני חורין‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ב‪ .‬מדובר בבע"ח ותנו בחובי קאמר ]ובשטר פקדתא [‪.‬‬

‫‪ 5‬דע"כ מיירי שאין להם שטרות דא"כ נחזי שטרא דמאן קדים‪.‬‬
‫קמא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫ג‪ .‬מדובר במתנה וגובה מן האחרון פירושו אין נפסד אלא‬

‫אחרון‪.‬‬
‫ד‪ .‬מדובר במתנה ודוקא גובה מן האחרון ומיירי כשכל‬
‫הקרקעות שווין להדדי‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קמב‬

‫דף נא‪.‬‬
‫א‬
‫אי מוצי ין‬ ‫ן‬
‫‪ .1‬שבח קרקעות‬

‫‪ .1‬שבח קרקעות‬
‫אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה‬
‫והבנות מנכסים משעובדים‪.‬‬
‫
לר"ל  לפי שאין כתובין ]וכן לת"ק דברייתא[‪.‬‬
‫ומזון אשה ובנות אע"פ דכמאן דכתיבי דמי ]דתנאי בי"ד הוא[‪,‬‬
‫מעיקרא הכי אתקון דכתובין הן אצל בני חורין ולא אצל‬
‫משעובדים‪.‬‬
‫
לר' חנינא  לפי שאין קצובין ]וכן לר' יוסי[‪.‬‬
‫ואיבעי בגמ' אם בעינן קצובין וכתובין או רק קצובין ולא‬
‫איפשטא‪.‬‬
‫
לרבי נתן  מפני שקדמה המכירה להשבח ]אבל אם השבח קדם‬
‫למכירה גובין אף מן המשעובדים[‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫מוציאין ממשעובדים עבור פרנסה‬
‫אין להוכיח מכאן דבדבר קצוב לבד גובין ממשעובדים‪ ,‬די"ל‬
‫דפרנסה כיון דאית לה קלא כמאן דכתיבא דמי‪.‬‬

‫‪ 6‬משפט הבנות לקבל בשעת נישואין עישור נכסים בהכנסת פרנסת נדונייתן‪.‬‬
‫קמג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫מתו " בנותיהן ניזונות‪ 7‬מנכסים בני חורין והיא ניזונת מנכסים‬
‫משעובדים‪.‬‬
‫איו להוכיח מכאן דבדבר קצוב לבד גובין ממשעובדים‪ ,‬דכאן‬
‫מיירי דקנו מידו שעומד לכתיבה ולכן בת האשה גובה מנכסים‬
‫משעובדים‪ .‬והטעם שבנותיהן ניזונות מבני חורין " דכיון‬
‫שבתנאי בי"ד קאכלה‪ ,‬אימר צררי אתפסא‪.‬‬

‫
‬

‫דף נא‪:‬‬
‫אלמנה‬
‫‪ .2‬המוצא מציאה‬

‫‪ .2‬המוצא מציאה‬
‫
המוצא מציאה " לא ישבע‪ ,‬מפני תיקון העולם‪.‬‬
‫
כשהבעלים טוענין מספק " לכו"ע המוציא האבידה לא ישבע‪.‬‬
‫
כשהבעלים טוענים טענת ברי " מח'‪,‬‬
‫לתנא של המשנה  לא ישבע‪.‬‬
‫לר' יצחק ולראב"י  ישבע‪.‬‬
‫*‬

‫‪ 7‬הנושא אשה ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים וגירשה בתוך חמש שנים‬
‫ונשאת לאחר ומתו הבעלים‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קמד‬

‫ר' יצחק אומר‬

‫
ב' כיסין קשורים מצאת לי‪ ,‬והלה אומר‪ :‬לא מצאתי אלא אחד‬
‫" ישבע‪ ,‬דכיסין לא מנתחי מהדדי וזה טענת ברי‪.‬‬
‫
ב' שוורים קשורים מצאת לי‪ ,‬והלה אומר לא מצאתי אלא אחד‬
‫" אינו נשבע‪ ,‬דשוורים מנתחי מהדדי וזה טענת שמא‪.‬‬
‫
ב' שוורים מצאתי לי‪ ,‬והלה אומר מצאתי והחזרתי לך אחד מהן‬
‫" ישבע‪ ,‬דזה טענת ברי‪.‬‬
‫*‬
‫
ר' אלעזר בן יעקב אומר  מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס‪ ,‬זה‬
‫הוא שנשבע על טענת עצמו‪ .‬וחכ"א  אינו אלא משיב אבידה‬
‫ופטור‪.‬‬
‫ומיירי בקטן הבא בטענת אביו ושכנגדו מודה במקצת ופליגי‬
‫בדרבה‪ ,‬דאמר רבה " הטעם שמודה במקצת ישבע משום דאין‬
‫אדם מעיז פניו בפני בע"ח‪ ,‬ובכוליה בעי דלודי והאי דלא אודי‬
‫בכוליה דמשתמיט מיניה‪.‬‬
‫
לראב"י  בבנו נמי אינו מעיז ואינו כמשיב אבידה‪.‬‬
‫
לרבנן  בבנו מעיז ומדלא העיז משיב אבידה הוא ופטור‬
‫משבועה‪.‬‬

‫
‬
‫קמה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף נב‪.‬‬
‫]אפוטרופוס ל[ בן‬
‫‪ .1‬אפוטרופוס של יתומים‬
‫‪ .2‬נכסי יתומים‬

‫‪ .1‬אפוטרופוס של יתומים‬
‫א‪ .‬מעשר פירות היתומים להאכילם לאלתר ולא להניח באוצר‪.‬‬
‫וכן מוכר בהמה‪ ,‬עבד‪ ,‬או קרקע‪ ,‬להאכילם לאלתר ולא להניח‪.‬‬
‫ב‪ .‬ועושה להם סוכה ולולב ושופר‪ ,‬וכל דבר שיש לו קצבה‪ ,‬אבל‬
‫אינו פוסק עליהם צדקה ופדיון שבוים‪ ,‬ולא תנחומי אבלים ולא‬
‫כל דבר שאין לו קצבה‪.‬‬
‫ג‪ .‬ויכול לדון עבור היתומים כדי לזכותם‪ ,‬אבל א"י לחייבם‪.‬‬
‫ד‪ .‬ואינו מוכר שדה ברחוק לגאול בקרוב‪ ,‬דלמא משתדפין‪.‬‬
‫ה‪ .‬ואינו מוכר שדה לקנות עבדים‪.‬‬
‫ולמכור עבדים לקנות שדה‪,‬‬
‫
לת"ק  מותר‪.‬‬
‫
לרשב"ג  אסור‪ ,‬דלמא לא משפיין‪.‬‬
‫ו‪ .‬אם עבד רוצה לפדות עצמו‪,‬‬
‫
לת"ק  אין האפוטרופוס רשאי להוציאו לחירות ‪ ,‬אלא‬
‫‪8‬‬

‫מוכרו לאחרים והם מוציאין אותו לחירות‪.‬‬

‫‪ 8‬אפילו שהעבדים באין לפדות את עצמן בכסף שנותנים להם אחרים‪.‬‬

 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קמו‬

‫
לרבי  העבד יכול ליתן דמי עצמו לאפוטרופוס ויוצא‪ ,‬מפני‬

‫שהוא כמוכרו לו‪.‬‬
‫ז‪ .‬כשיגדלו היתומים‪,‬‬
‫
לת"ק  צריך האפוטרוטפוס לחשב עמהם על כל הוצאותיו‬
‫ולישבע‪.‬‬
‫
לרשב"ג  אינו צריך‪.‬‬
‫ח‪ .‬ואין עושים אפוטרופוס נשים עבדים וקטנים‪ ,‬ואם מינן אבי‬
‫היתומים " הרשות בידו‪.‬‬
‫ט‪ .‬ולמכור שדה לקנות שור " אסור‪.‬‬
‫ולר' יוסי שהיה קורא לשורו שדה " מותר ]וכן היה קורא‬
‫לאשתו ביתו[‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬נכסי יתומים‬
‫אמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל  נכסי יתומים אין נקנין‬
‫אלא בכסף כהקדש‪.‬‬
‫
משכו אחרים פירות מיתומים ונתייקרו " היתומים יכולים‬
‫לחזור מהמקח כרב חנילאי‪ .‬ואם הוזלו הפירות " אין הקונים‬
‫יכולים לחזור‪ ,‬שלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש‪.‬‬
‫
משך אפוטרופוס פירות עבור יתומים ונתייקרו " אין המוכרים‬
‫יכולים לחזור‪ ,‬שלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש‪ .‬ואם הוזלו "‬
‫אין היתומים יכולים לחזור‪ ,‬דא"כ לא ימכרו ליתומים עד שיביאו‬
‫את הכסף‪.‬‬
‫
שילמו יתומים כסף עבור פירות והוזלו " יכולים היתומים‬
‫לחזור‪ ,‬שלא יהא הדיוט חמור מהקדש‪ .‬ואם הוקרו " יכולים‬
‫קמז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫המוכרים לחזור‪ ,‬דאם לא כן יבואו המוכרים לומר ליתומים‬

‫נשרפו בעליה‪.‬‬
‫
שילמו אחרים כסף ליתומים עבור פירות ונתייקרו " יכולים‬
‫יתומים לחזור‪ ,‬שלא יהי כח הדיוט חמור מהקדש‪ .‬ואם הוזלו "‬
‫אין היתומים יכולים לחזור שלא ימנעו אחרים לתת ליתומים‬
‫כסף עד שיביאו הפירות‪.‬‬
‫*‬
‫לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבינן בלא אכרזתא אפילו אצל יתומים‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קמח‬

‫דף נב‪:‬‬
‫]אפוטרופוס ל[ בן‬
‫‪ .3‬חשד באפוטרופוס‬

‫‪ .3‬חשד באפוטרופוס‬
‫
מותר לו ללבוש בגדים חשובים כדי שיהיו דבריו נשמעים‪.‬‬
‫
ואם מבזבז כסף על אכילה וכדומה תולין שמצא מציאה‪.‬‬
‫
ואם מפסיד נכסי יתומים‪,‬‬
‫לדבי רב שילא  אין מסלקין אותו‪.‬‬
‫לרב הונא  מסלקין ליה וכן הלכה‪.‬‬
‫*‬
‫שבועה באפוטרופוס‬
‫
לת"ק  מינהו האב " ישבע‪ ,‬דקיבל הנאה מהאב ולא יפרוש‬
‫בגלל השבועה‪ .‬מינוהו בי"ד " לא ישבע‪ ,‬דטובת חנם עושה ואם‬
‫נחייבו שבועה יפרוש‪.‬‬
‫
לאבא שאול  מינהו האב " לא ישבע‪ ,‬דטובת חנם עושה ואם‬
‫נחייבו שבועה יפרוש‪ .‬מינוהו בי"ד " ישבע‪ ,‬דיוצא עליו שם‬
‫שהוא איש נאמן ולא יפרוש‪.‬‬
‫
לשמואל  הלכה כאבא שאול‪.‬‬
‫
לראב"י  זה וזה ישבע‪.‬‬

‫
‬
‫קמט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף נג‪.‬‬
‫ג‬
‫מ סך בשו ג‬ ‫נ‬

‫המטמא והמדמע והמנסך‬

‫
בשוגג " פטור‪.‬‬
‫
במזיד " חייב‪.‬‬

‫מנסך‬
‫
לרב  הכוונה מנסך לע"ז ממש‪ ,‬ולא אמרינן קים ליה בדרבה‬
‫מיניה‪ ,‬דמדאגביה קניא‪.‬‬
‫
לשמואל  מנסך פירושו מערב‪ ,‬ואע"פ דתני מדמע קנסא‬
‫מקנסא לא ילפינן‪.‬‬
‫ולרב ילפינן קנסא מקנסא ולכן לא תני מערב‪.‬‬
‫אבל הג' דינים במשנה צריכא‪,‬‬
‫
דאי כתב מטמא " אם מיירי בתרומה י"ל דחייב‪ ,‬דמפסידו‬
‫לגמרי‪ .‬ואם בחולין‪ ,‬דגרם טומאה בא"י‪.‬‬
‫
ואי כתב מדמע " י"ל דחייב דשכיחי‪ .‬ואי לא כתב מנסך‬
‫י"ל דפטור דקלב"מ‪ .‬קמ"ל דחייב‪.‬‬
‫אבוה דר' אבין תני " בראשונה היו אומרים מטמא ומנסך‪,‬‬
‫חזרו לומר אף המדמע ]וצריכא[‪.‬‬

‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קנ‬

‫היזק שאינו ניכר‬

‫
לחזקיה  שמיה היזק‪ ,‬ורבנן פטרוהו בשוגג כדי שיודיענו‪.‬‬
‫
לריו"ח  לא שמיה היזק‪ ,‬ורבנן חייבוהו במזיד שלא ילך כל‬
‫אחד ויטמא טהרותיו של חבירו‪.‬‬

‫כהנים שפיגלו במזיד " חייבין‪ ,‬מפני תיקון העולם‪.‬‬

‫
לריו"ח  ניחא‪.‬‬
‫
לחזקיה  הפי' הא בשוגגין פטורים מפני תיקון העולם‪.‬‬

‫העושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת " פטור בידי אדם‬
‫וחייב בידי שמים‪.‬‬
‫
לריו"ח  ניחא‪.‬‬
‫
לחזקיה  מיירי שהכניס הפרה לרבקה להניק וחישב גם על‬
‫הדישה‪ ,‬דמחשבתו גרם לקלקול וגרמא בעלמא הוא ופטור בידי‬
‫אדם‪ .‬ובמי חטאת מיירי ששקל דבר כנגדן והסיח דעתו ממנו‪,‬‬
‫וגרמא הוא ופטור ]ובלי היסח הדעת כשר[‪ ,‬אבל במשתמש בגופן‬
‫חייב אף בידי אדם‪.‬‬

‫הגוזל מטבע ונפסל אומר לו הרי שלך לפניך " תיובתא דחזקיה‪.‬‬

‫
‬
‫קנא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף נג‪:‬‬
‫נוטע בשוגג‬

‫שוגג אטו מזיד‬

‫המטמא והמדמע והמנסך‬
‫
לר"י  בשוגג פטור‪ .‬במזיד חייב‪.‬‬
‫
לר"מ  אף בשוגג חייב‪.‬‬
‫אין להוכיח דפליגי בהיזק שאינו ניכר דלר"י לא שמיה היזק‬
‫ולר"מ שמיה היזק‪ ,‬די"ל דלכו"ע לא שמיה היזק ופליגי בקנסו‬
‫שוגג אטו מזיד דר"י לא גזר ור"מ גזר‪.‬‬
‫*‬
‫המבשל בשבת‬
‫
לר"מ  בשוגג יאכל‪ .‬במזיד לא יאכל‪.‬‬
‫
לר"י  בשוגג יאכל למוצאי שבת‪ .‬במזיד לא יאכל עולמית‪.‬‬
‫
לר' יוחנן הסנדלר  בשוגג יאכל למוצאי שבת רק לאחרים‪.‬‬
‫במזיד לא יאכל עולמית אף לאחרים‪.‬‬
‫
לר"מ  בדרבנן ]מטמא[ גזר שוגג אטו מזיד ולא בדאורייתא‬
‫]שבת[ חוץ ממנסך‪ ,‬דמשום חומרא דע"ז קניס‪.‬‬
‫
לר"י  דוקא בדאורייתא ]שבת[ גזר שוגג אטו מזיד חוץ‬
‫ממנסך‪ ,‬כיון דבדילי מיניה לא גזר‪.‬‬
‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קנב‬

‫הנוטע בשוגג‬
‫
לר"מ  בשבת יקיים בשביעית יעקר‪ ,‬דמונין לשביעית ולא‬
‫לשבת‪.9‬‬
‫דבר אחר " דבמקומו דר"מ נחשדו על השביעית ולא על‬
‫השבת‪.‬‬
‫
לר"י  בשבת תמיד יעקר ובשביעית בשוגג יקיים‪ ,‬דבמקומו היו‬
‫מחמירין על שביעית וא"צ לגזור‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 9‬ואע"פ שזימנין שנוטע בשבת שחל ל' יום לפני שביעית ואז מונין לשבת שבגללו‬
‫עלתה לו שנה לענין ערלה ת''ש דבר אחר וכו'‪.‬‬
‫קנג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף נד‪.‬‬
‫ם טמא‬‫ד נ‬
‫‪ .1‬שוגג אטו מזיד‬

‫‪ .1‬שוגג אטו מזיד‬

‫ר"מ מודה שלא גוזרים שוגג אטו מזיד כשבאין לתקן‪.‬‬
‫
האוכל תרומה טמאה " משלם כל דהו ]אפי' חולין טמאין[‪.‬‬
‫האוכל תרומה טהורה " משלם חולין טהורין‪.‬‬
‫שילם חולין טמאין‪,‬‬
‫לרבנן  בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם‬
‫חולין טהורים‪.‬‬
‫לר"מ  בשוגג א"צ לחזור ולשלם משום דבא לתקן‪.‬‬
‫
דם שנטמא וזרקו בשוגג " הורצה‪] ,‬במזיד לא הורצה[‪.‬‬
‫ה"נ לר"מ משום דבא לתקן‪.‬‬
‫
המעשר בשבת בשוגג " יאכל‪.‬‬
‫ה"נ משום דבא לתקן‪.‬‬
‫
המטביל כלים בשבת בשוגג " ישתמש בהן‪.‬‬
‫ה"נ משום דבא לתקן‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קנד‬

‫דף נד‪:‬‬
‫אמן‬ ‫בידו נ‬
‫‪ .2‬כהנים שפגלו במקדש‬
‫‪ .3‬הפוסל ספר תורה‬

‫
ר"י  לא גוזר שוגג אטו מזיד בדרבנן‪.‬‬

‫אבל אגוזי פרך של ערלה שנפלו להיתר ואח"כ פצען " קונס‬
‫ר"י אפילו בשוגג דרבנן‪ ,‬משום דאתי לאערומי‪.‬‬
‫
ר' יוסי  ס"ל באגוזי פרך שבטלם‪ ,‬במזיד אסור‪ .‬בשוגג מותר‪.‬‬
‫ואילו בנטיעה של ערלה שנתערבה באחרות אפילו ליקט‬
‫במזיד ס"ל לר"י שעולה באחד ומאתים‪ ,‬דהתם לא שכיח‪,‬‬
‫שחזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬כהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין‬
‫
לאביי  דוקא כשעדיין בידו לפגל‪.‬‬
‫
לרבא  אפילו לאחר זמן נאמן‪ .‬ואם מצאו ולא א"ל כלום שוב‬
‫אינו נאמן‪.‬‬
‫הגמ' מביאה ראיה מכה"ג ביו"כ שנאמן לומר לאחר זמן שפיגל‪,‬‬
‫שהרי כתוב "וכל אדם לא יהיה באהל מועד"‪ .‬ודחינן " דאולי‬
‫ראוהו דרך הפשפש שאומר בשעת עבודה שמפגל‪.‬‬
‫*‬
‫קנה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫‪ .3‬הפוסל ספר תורה‬

‫
האומר‪ :‬ס"ת שכתבתי‪ ,‬אזכרות שבהן לא כתבתי לשמה‪.‬‬
‫אם מסרו ללוקח " נאמן להפסיד שכרו ואינו נאמן לפסול ס"ת‪.‬‬
‫וא"א לעבור עליהם בקולמוס ולקדשם‪,‬‬
‫או כרבנן דאומרים " אין השם מן המובחר‪ .‬או גם לר"י דמתיר‬
‫בשם אחד אבל בהרבה שמות אוסר‪ ,‬דמחזי כמנומר‪.‬‬
‫
האומר‪ :‬ס"ת שכתבתי‪ ,‬גוילין שלו לא עיבדתים לשמן‪.‬‬
‫מיגו דנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול הס"ת‪.‬‬
‫ודוקא כאן נאמן שידע שמפסיד כל שכרו‪ ,‬אבל כשפסל‬
‫האזכרות לבד אינו נאמן דשמא דעתו שיקבל שכר על השאר‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קנו‬

‫דף נה‪.‬‬
‫מזבח‬ ‫תיקון ה‬
‫‪ .1‬עדיות דריו"ח בן גודגדא‬

‫‪ .1‬עדיות דריו"ח בן גודגדא‬

‫א‪ .‬חרשת שהשיאה אביה ]דקידושיה מדאורייתא[ " יוצאת בגט‬
‫וא"צ דעתה‪.‬‬
‫ומזה נלמד דהנותן גט לאשתו וא"ל כנסי שטר חוב זה‬
‫מגורשת ]דמשום בושתו אמר כן ולא כיון לבטל הגט[‬
‫ב‪ .‬קטנה בת ישראל הנשואה לכהן ]דקידושיה מדרבנן[ " אוכלת‬
‫בתרומה‪ ,‬אבל חרשת ]ע"י קידושי עצמה[ " לא אוכלת בתרומה‪.‬‬
‫גזירה אטו חרש בפיקחת‪ ,‬וגזירה תרומה דרבנן אטו תרומה‬
‫דאורייתא‪.‬‬
‫ג‪ .‬הגוזל מריש ובנאו בבירה‪,‬‬
‫
לב"ה  אין לו אלא דמי מריש מפני תקנת השבים‪.‬‬
‫
אבל ב"ש סוברים " שמקעקע את כל הבנין ומחזיר המריש‪.‬‬
‫ד‪ .‬חטאת גזולה שלא נודעה לרבים " מכפרת‪ ,‬מפני תיקון המזבח‪.‬‬
‫
לעולא  מדאורייתא אינה מכפרת‪ ,‬משום דיאוש כדי לא‬
‫קני‪ ,‬רק שלא יהיו כהנים עצבים‪ 10‬וממילא מזבח בטל תיקנו‬
‫שמכפרת‪.‬‬

‫‪ 10‬שאכלו חולין שנשחטו בעזרה‪.‬‬

‫קנז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
לרב יהודה  מדאורייתא נודעה ברבים מכפרת‪ ,‬דיאוש כדי‬

‫קני‪ ,‬רק שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות תיקנו שלא יתכפר‪.‬‬
‫לר"י " כוונת המשנה שלא נודעה מכפרת הא נודעה אינה‬
‫מכפרת מפני תיקון המזבח‪.‬‬

‫
‬

‫דף נה‪:‬‬
‫הלוקח מסיקריקון‬
‫‪ .2‬סיקריקון‬

‫גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר " חייב בכפל ופטור מתשלומי ד'‬
‫וה'‪ .‬ואם שחטה בחוץ " חייב כרת‪.‬‬
‫
לר' יהודה  ניחא דיאוש קני‪.‬‬
‫
ולעולא  צ"ל דאוקמוהו רבנן ברשותו כדי להיות חייב כרת‪.‬‬
‫ודוקא משעת הקדשה ולא משעת גניבה‪ ,‬כדי שלא יהיה‬
‫חוטא נשכר בגיזותיה וולדותיה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬סיקריקון‬
‫ג' גזירות גזרו העכו"ם במלחמת טיטוס‬
‫א‪ .‬כל דלא קטיל יקטלוהו‪.‬‬
‫ב‪ .‬כל דקטיל לייתי ד' זוזי‪.‬‬
‫ג‪ .‬כל דקטיל יקטלוהו‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קנח‬

‫הלוקח מסיקריקון‬
‫
בב' גזירות הראשונות  קנה‪ ,‬דמחמת סכנתו גמר הבעלים‬
‫ומקני‪ .‬בגזירה שלישית‪ ,‬הלוקח מסיקריקון וחזר ולקח מהבעלים‬
‫" מקחו בטל‪ .‬לקח מהבעלים וחזר ולקח מסיקריקון " מקחו‬
‫קיים‪.‬‬
‫
בי"ד שאחריהם אמרו דאם יש לבעלים אפשרות לקנות את‬
‫השדה " הם קודמים לכל אדם‪ .‬ואם לאו " הלוקח מסיקריקון‬
‫קנה‪ ,‬ונותן לבעלים רביע‪.‬‬
‫
רבי הושיב בי"ד ופסק שאם שהתה ביד סיקריקון י"ב חודש "‬
‫כל הקודם ליקח זכה‪ ,‬ויתן לבעלים רביע‪.‬‬
‫*‬
‫אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה‬
‫
אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים‪.‬‬
‫
אתרנגול ותרנגולתא חרוב טור מלכא‪.‬‬
‫
אשקא דריספק חרוב ביתר‪.‬‬

‫
‬
‫קנט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף נו‪.‬‬
‫ן ו‬
‫חורב יר שלים‬
‫‪ .1‬מעשה בקמצא ובר קמצא‬
‫‪ .2‬החורבן‬

‫‪ .1‬מעשה בקמצא ובר קמצא‬

‫
בזיון בר קמצא בסעודה דההוא גברא‪.‬‬
‫
שליחות הקרבן מרומי‪ ,‬ונתינת מום בניב שפתים או בדוקין‬
‫שבעין " מום שלישראל נחשב למום ולא לעכו"ם‪.‬‬
‫
ענותנותו דזכריה בן אבקולס החריבה ביתנו " שחשש לא‬
‫להקריב הקרבן שמא יאמרו מותר להקריב בעלי מומין‪ ,‬ושלא‬
‫להרוג את בר קמצא מחשש שיאמרו המטיל מום בקדשים יהרג‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬החורבן‬
‫
נירון קיסר נשלח להחריב את ירושלים‪ ,‬אבל מחמת החיצים‬
‫ופסוק דתינוק‪ ,‬התגייר ויצא ממנו ר"מ‪.‬‬
‫
אספסיינוס קיסר נשלח ועשה מצור על ירושלים שלש שנים‪.‬‬
‫
ג' עשירים היו אז‪:‬‬
‫נקדימון בן גוריון‪.‬‬
‫בן כלבא שבוע‪.‬‬
‫בן ציצית הכסת‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קס‬

‫אחד התחייב לזון בחיטי ושערי‪ .‬אחד ביין שמן ומלח‪ .‬ואחד‬
‫בעצים במשך עשרים ואחד שנה‪.‬‬
‫
הבריונים רצו מלחמה ושרפו את האוצרות דחיטי ושערי ונהיה‬
‫רעב‪.‬‬
‫
מרתא בת בייתוס מתה כשאיתיב לה פרתא בכרעא‪.‬‬
‫וא"ד גרוגרות דר' צדוק אכלה ואיתניסא ומתה‪.‬‬
‫
ר' יוחנן בו זכאי בעצת בן אחותו אבא סקרא ראש הבריונים‪,‬‬
‫הצליח לצאת ולדבר עם אספסיינוס קיסר‪.‬‬
‫ריב"ז קרא לאספסיינוס מלך‪ ,‬דכתיב "והלבנון באדיר יפול"‪,‬‬
‫ואח"כ הודיעו לו שליחים מרומי שהקיסר מת ומינוהו למלך‪.‬‬

‫
‬
‫קסא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף נו‪:‬‬
‫)נחשול ויתוש(‬ ‫נ ו‬
‫אספסיי וס טיטוס‬
‫‪ .3‬משיב חכמים אחור‬
‫‪ .4‬טיטוס הרשע‬

‫‪ .3‬משיב חכמים אחור‬

‫
אספסיינוס טען שבגלל הבריונים חייבים להחריב את העיר‪,‬‬
‫והמשיל לחבית של דבש ודרקון כרוך עליה ששוברין את החבית‬
‫בגלל הדרקון‪ ,‬וריב"ז שתק‪.‬‬
‫קרי רב יוסף על ריו"ח " משיב חכמים אחור ודעתם יסכל‪,‬‬
‫שהיה לו לענות דנוטלין את הדרקון בצבת ושבקינן חביתא‪.‬‬
‫
ריב"ז מצא חן בעיני אספסיינוס וביקש ממנו ג' דברים‪:‬‬
‫א‪ .‬שלא יחריב יבנה וחכמיה‬
‫ב‪ .‬שלא יהרוג שושילתא דרבן גמליאל ]שולטנות בית דוד[‪.‬‬
‫ג‪ .‬שירפא את ר' צדוק שהיה בתענית ארבעים שנה שלא תחרב‬
‫ירושלים‪.‬‬
‫שוב קרי ר"י עליה " משיב חכמים אחור‪ ,‬שהיה לו לבקש‬
‫לפטור את ישראל הפעם‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬טיטוס הרשע‬
‫
טיטוס הרשע הגיע והחריב ירושלים ובית המקדש‪ ,‬ולקח עמו‬
‫כלי המקדש להשתבח בעירו‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קסב‬

‫
"ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו‬

‫וישתכחו בעיר"‪.‬‬
‫או קבורים " פי' קבוצים‪ ,‬וישתכחו " פי' וישתבחו‪.‬‬
‫או שאף דברים טמונים נתגלה להם‪.‬‬
‫
יצתה בת קול ואמרה לו‪ :‬עשה מלחמה נגד בריה קלה " יתוש‪.‬‬
‫נכנס יתוש בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים ומת‪ .‬שרפו גופו ופזרו‬
‫אפרו בשבע ימים על פי צוואתו‪.‬‬
‫
אונקלוס הגר העלה באוב את טיטוס‪ ,‬בלעם‪ ,‬ופושעי ישראל‪,‬‬
‫ושאלם אם לידבק בישראל‪.‬‬
‫
א"ר אלעזר  בא וראה כמה גדול כוחה של בושה‪ ,‬שהרי סייע‬
‫הקב"ה את בר קמצא והחריב ביתו ושרף היכלו‪.‬‬

‫
‬
‫קסג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף נז‪.‬‬
‫נ‬
‫מתר ול‬ ‫זועה ???‬
‫‪ .1‬אתרנגול ותרנגולתא נחרב טור מלכא‬
‫‪ .2‬אשקא דריספק נחרב ביתר‬

‫‪ .1‬אתרנגול ותרנגולתא נחרב טור מלכא‬

‫שהיו נוהגים להביא תרנגול ותרנגולת לפני חתן וכלה לסימן טוב‬
‫שיפרו וירבו כתרנגולים‪ " .‬פעם עברו חיילי רומי ונטלום‬
‫והיהודים הכו את החיילים‪ .‬החיילים הלשינו למלך שהיהודים‬
‫מורדים בו והקיסר נלחם עם טור מלכא‪.‬‬
‫*‬
‫
בר דרומא כמעט ניצח את הקיסר אבל פיו הכשילו ונענש ומת‪.‬‬
‫
ששים רבוא עיירות היו בטור מלכא וכולם החזיקו אנשים‬
‫כיוצאי מצרים‪ ,‬חוץ מכפר ביש‪ ,‬וכפר שחלים‪ ,‬וכפר דכריא‪,‬‬
‫שהחזיקו כפלים כיוצאי מצרים‪.‬‬
‫
כפר סיכנאי של מצרים היו צדיקים גמורים ואעפ"כ נחרבו‪,‬‬
‫מפני שלא התאבלו על ירושלים‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬אשקא דריספק נחרב ביתר‬
‫שהיו נוהגים לשתול ארז כשנולד זכר ותורניתא כשנולדה נקבה‪,‬‬
‫וכשהיו מתחתנים קצצו אותם ועשו מהם חופה‪ " .‬פעם נשבר‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קסד‬

‫דופן המרכבה של בת הקיסר וקצצו הרומאים את הארז‪,‬‬

‫והיהודים הכו לרומאים‪ .‬הלכו הרומאים והלשינו לקיסר‪.‬‬

‫
‬

‫דף נז‪:‬‬
‫נ ז‬
‫בו ראדן‬
‫‪ .3‬נבוזראדן רצח רבבות על דם זכריה‬
‫‪ .4‬הקול קול יעקב והידים ידי עשו‬
‫‪ .5‬כי עליך הורגנו כל היום‬

‫‪ .3‬נבוזראדן רצח רבבות על דם זכריה דקא מרתח‬

‫
אחרי שהרג כ"כ הרבה " הרהר בתשובה מק"ו‪ ,‬ונתגייר‪.‬‬
‫
נעמן " גר תושב‪ .‬נבוזראדן " גר צדק‪.‬‬
‫
מבני בניו של המן " למדו תורה בבני ברק‪.‬‬
‫
מבני בניו של סיסרא " לימדו תינוקות בירושלים‪.‬‬
‫
מבני בניו של סנחריב " לימדו תורה ברבים והם שמעיה‬
‫ואבטליון‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬הקול קול יעקב והידים ידי עשו‬
‫
קול " זה אדריינוס קיסר‪.‬‬
‫
קול יעקב " זה אספסיינוס קיסר‪.‬‬
‫
והידים ידי עשו " זהו מלכות הרשעה‪.‬‬
‫קסה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫ד"א " אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב‪ ,‬ואין‬

‫לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .5‬כי עליך הורגנו כל היום‬
‫א‪ .‬זה מעשה בארבע מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון וקפצו‬
‫לתוך המים‪.‬‬
‫ב‪ .‬זה אשה ושבעה בניה‪.‬‬
‫ג‪ .‬זה מילה שניתנה בשמיני‪.‬‬
‫ד‪ .‬זה ת"ח שמראין הלכות שחיטה על עצמן‪.‬‬
‫וכל מילי ליחזי איניש על עצמו חוץ משחיטה ודבר אחר‬
‫]צרעת[‪.‬‬
‫ה‪ .‬זה ת"ח שממיתין עצמן על דברי תורה‪ ,‬כדר"ל " אין התורה‬
‫מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה‪ ,‬שנא' זאת התורה אדם‬
‫כי ימות באהל‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קסו‬

‫דף נח‪.‬‬
‫נ ח‬
‫ת תם‬
‫‪ .1‬מעשים מהחורבן‬

‫‪ .1‬מעשים מהחורבן‬
‫
מ' סאה קצוצי תפילין של יד נמצאו מהרוגי ביתר‪ ,‬וג' פעמים מ'‬
‫סאה מצאו קצוצי תפילין של ראש‪.‬‬
‫
בני ציון היקרים המסולאים מפז " שמגנין פז ביופיין‪.‬‬
‫
מעשה עם ר' ישמעאל בן אלישע שפדאו ר"י בן חנניה‪ ,‬ומעשה‬
‫עם בנו ובתו שנשבו יחד‪.‬‬
‫
ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו‪.‬‬
‫
מעשה בשוליא דנגרי ואשת רבו‪ ,‬והיו דמעות נושרות מעיניו‬
‫ונופלות בכוסיה‪ ,‬ועל אותה שעה נתחתם גזר דין‪ .‬ואמרי לה "‬
‫על שתי פתילות בנר אחד ]אשת איש[‪.‬‬

‫
‬
‫קסז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף נח‪:‬‬
‫מקח מסקריקון‬
‫‪ .2‬סיקריקון‬

‫‪ .2‬סיקריקון‬
‫
לקח מסיקריקון ואח"כ מהבעלים מקחו בטל‪.‬‬
‫לרב  אם כתבו הבעלים שטר‪ ,‬מקחו קיים‪.‬‬
‫לשמואל  דוקא אם כתב לו אחריות‪ ,‬מקחו קיים‪.‬‬
‫
לקח מסיקרקון ואכלה ג' שנים ומכרה לאחר " אין לבעלים על‬
‫הלוקח השני כלום‪ ,‬שטוענין ללוקח שהראשון חזר וקנה‬
‫מהבעלים ונתן לו רביע‪ .‬ואם לא מכרה לאחר‪ ,‬לא טענינן עבורו‪.‬‬
‫אבל אם אומר מעצמו שחזרתי ולקחתי מהבעלים " נאמן‪.‬‬
‫
עכו"ם הגובה שדה מחמת חוב או אנפרות " אין בו דין‬
‫סיקריקון‪ ,11‬שאינו דיני נפשות ולא גמר ומקני‪.‬‬
‫וסיקריקון עצמו צריך שתשהה אצל העכו"ם י"ב חודש‪ .‬ואין‬
‫דין אנפרות בבבל ]להוציא קרקע מן הלקוחות[‪ ,‬דכיון דיש בי‬
‫דוואר ולא הלך להתלונן חיישינן שמא מחל לו‪.‬‬
‫
גידל בר רעילאי קיבל שדה בטסקא מבני באגא‪ .12‬הקדים לשלם‬

‫‪ 11‬לשלם רביע קרקע אלא הכל חוזר לבעלים חנם‪.‬‬

‫‪ 12‬מנהגם היה שפוסקים מס על בני הבקעה ומחלקים השדות והמס בין כולם‪,‬‬
‫והבעלים של קרקע זו הלכו לדרכן ובני הבקעה העבירו השדה לגידול לפרוע המס‬
‫ולאוכלה‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קסח‬

‫מס למלך עבור ג' שנים ובינתים הגיעו הבעלים‪.‬‬

‫ר"פ אמר  שהדין עם רב גידל ושלא יפסיד כלום‪.‬‬
‫ר"ה בריה דר"י אמר לו " דא"כ עשית סיקריקון‪ ,‬אלא הניח‬
‫מעותיו על קרן הצבי‪.13‬‬
‫
בי"ד של אחריהם אמרו " הלוקח מן הסיקריקון נותן לבעלים‬
‫רביע קרקע או מעות‪.‬‬
‫לרב  נותן רביע מהמעות ששילם שזה חמישית מהקרקע‪,‬‬
‫לשמואל  נותן רביע מהקרקע שזה שליש מהמעות או רביע‬
‫מהמעות לאחר שבאו המעות לידו‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 13‬והכא לאו סיקריקון‪ ,‬שהמלך אין לו עליהם כי אם המס‪,‬ולא היה לגידול להקדים‬
‫וליתן של ג' שנים‪.‬‬
‫קסט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף נט‪.‬‬
‫ט‬
‫תק ת פעו ות‬ ‫נ‬
‫‪ .1‬רבי הושיב בית דין ונמנו‬
‫‪ .2‬חרש‬

‫‪ .1‬רבי הושיב בי"ד ונמנו‬

‫
רבי הושיב בי"ד ונמנו שאם שהתה ביד הסיקריקון י"ב חודש "‬
‫כל הקודם זכה‪ ,‬אבל נותן לבעלים רביע‪.‬‬
‫רב היה באותו מנין והתחילו המנין ממנו‪ .‬דרבי ס"ל דלא תענה‬
‫על ריב שדורשים‪ ,‬לא תענה על רב מיירי אפילו בדיני ממונות‪,‬‬
‫ודלא כמשנה בסנהדרין דרק בדיני נפשות מתחילין מן הצד‬
‫אבל בדיני ממונות מתחילין מן הגדול‪.‬‬
‫
מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה באדם אחד בכל‬
‫שנותיו‪ .‬וכן מימות רבי ועד רב אשי‪.‬‬

‫*‬
‫‪ .2‬חרש‬
‫
לת"ק  רומז בידים ורומזין לו‪.‬‬
‫
לבן בתירא  אפילו קופץ ]עקימת שפתים[ וקופצין לו‪.‬‬
‫א"ר נחמן  מח' במטלטלין‪ ,‬אבל בגט ד"ה דוקא ברמיזה‪.‬‬
‫וא"ד אר"נ  אף במטלטלין ]אפילו בירושה[ פליגי וכ"ש בגט‪,‬‬
‫מכיון דכנס בקפיצה מוציא בקפיצה‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קע‬

‫
וחשיבי פעוטות לפום חורפיה בין גיל שש לגיל עשר‪ .‬וטעותם‬

‫עד שתות כגדול‪ .‬ומתנתם‪ " 14‬לרב יימר אינו מתנה‪ .‬ולמר בר רב‬
‫אשי הוי מתנה‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 14‬במטלטלין התירו משום כדי חייו ולא במתנה ולמר בר רב אשי גם במתנה הקילו‬
‫דעבד ליה נייח נפשיה‪.‬‬
‫קעא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף נט‪:‬‬
‫טעם לכהן‬
‫‪ .3‬דרכי שלום‬

‫‪ .3‬דרכי שלום‬
‫
כהן קורא ראשון מדאורייתא‪.‬‬
‫לר' חייא בר אבא " מדכתיב וקדשתו‪.‬‬
‫ולרב מתנה " מדכתיב הכהנים בני לוי‪ ,‬כהן ברישא ואחריו לוי‪.‬‬
‫
ובימי החול שאין כל הקהל בבית הכנסת מותר לכהן לכבד לרבו‬
‫לקרוא ראשון‪ ,‬אבל בשבת וחג שכולם נמצאים בביה"כ אין לכבד‬
‫לאחר חוץ מת"ח מופלג‪ ,‬שכל הכהנים כייפי ליה‪.‬‬
‫
אם אין כהן " נתפרדה החבילה‪.‬‬
‫
אם אין לוי " אותו כהן קורא פעמים‪.‬‬
‫
כהן אחר כהן " לא יקרא‪ ,‬משום פגמו של ראשון‪ .‬ואין פגם‬
‫לשני‪ ,‬דמיירי שיודעים שאביו כהן‪ .‬וגם אין חשש חלל‪ ,‬דא"כ לא‬
‫היה קורא בלוי‪.‬‬
‫
לוי אחר לוי " לא יקרא משום פגם שניהם‪.‬‬
‫והחשש ליוצאים אבל היושבים יראו שעולין למנין שבעה‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קעב‬

‫דף ס‪.‬‬
‫פר‬ ‫ס‬
‫‪ .1‬אחרי כהן ולוי‬
‫‪ .2‬חומשים‬
‫‪ .3‬מגילה‬

‫‪ .1‬אחרי כהן ולוי קורין‪:‬‬

‫א‪ .‬ת"ח הממונים פרנסים על הציבור‪.‬‬
‫ב‪ .‬ת"ח הראויין למנותם פרנסים על הציבור‪.‬‬
‫ג‪ .‬בני ת"ח שאבותיהן ממונים פרנסים על הציבור‪.‬‬
‫ד‪ .‬ראשי כנסיות וכל אדם‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬חומשים‬
‫רבה ורב יוסף אמרו " שאין קוראים בחומשים בבית הכנסת‪,‬‬
‫משום כבוד הציבור‪.‬‬
‫אבל אין ראיה מזה שאין קורין בס"ת שחסר יריעה‪ ,‬משום‬
‫דהתם מחסר במלתיה‪.‬‬
‫*‬
‫ספר דאפטרתא‬
‫
לרבה ורב יוסף " אין קורין בו‪ ,‬משום דלא ניתן ליכתב‪.‬‬
‫
למר בר רב אשי " אין מטלטלין בו בשבת‪ ,‬משום דאסור לקרוא‬
‫בו‪.‬‬
‫קעג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
לריו"ח ור"ל " מותר לקרות בו‪ ,‬משום עת לעשות לה' הפרו‬
‫תורתך‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬מגילה‬
‫לכתוב מגילה עבור תינוק להתלמד בה‪,‬‬
‫
רבה אמר " שאסור‪ ,‬ואפילו למ"ד תורה מגילה מגילה ניתנה‪,‬‬
‫כיון דאדבק אדבק‪.‬‬
‫וטבלא שהילני המלכה עשתה על פרשת סוטה‪ ,‬התיבה‬
‫הראשונה של הפסוק היתה שלמה ושאר הפסוק הוי בראשי‬
‫תיבות‪.‬‬
‫בתנאי‪,‬‬
‫
לת"ק " אסור‪ ,‬אא"כ דעתו להשלימו‬
‫
לר"י " מותר‪.‬‬
‫*‬
‫תורה‬
‫
לרבי בנאה " תורה מגילה מגילה ניתנה‪ ,‬דכתיב "במגילת ספר"‬
‫ונקראת ספר‪ ,‬לאחר דאדבק‪.‬‬
‫
לר"ל " תורה חתומה ניתנה‪ ,‬דכתיב "לקוח את ספר התורה‬
‫הזה"‪ ,‬אבל אקרי מגילה‪ .‬א"נ הכונה לשמונה פרשיות שניתנו ביום‬
‫הקמת המשכן ואלו הן‪:‬‬
‫פרשת כהנים‪ ,‬לויים‪ ,‬טמאים‪ ,‬שילוח טמאים‪ ,‬אחרי מות‪ ,‬שתוי‬
‫יין‪ ,‬נרות‪ ,‬פרה‪] .‬מלך פני אש סימן[‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קעד‬

‫דף ס‪:‬‬
‫פר‬ ‫ס‬
‫‪ .4‬מערבין בבית ישן‬
‫‪ .5‬בני נהרא‬

‫רוב התורה‬
‫
לר"א " רוב התורה בכתב ומיעוט ניתנה על פה‪ ,‬שנא' אכתוב‬
‫לו רובי תורתי‪.‬‬
‫אבל בריתו של הקב"ה עם כלל ישראל ניתנה על תורה שבע"פ‬
‫דתקיפי למיגמרינהו‪.‬‬
‫
לר"י " רוב התורה ניתנה על פה‪ ,‬דכתיב כי על פי הדברים‬
‫האלה נכרת הברית‪ .‬ואכתוב לו רוב תורתי נאמרה בלשון בתמיה‪.‬‬
‫דברים שבכתב‬
‫כתיב‪" :‬כתוב לך את הדברים האלה"‪ ,‬וכתיב‪" :‬כי על פי הדברים‬
‫האלה" " ללמד שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ‪,‬‬
‫ודברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום‬
‫הטעם " משום חשד‪ ,15‬ולכן בשופר ]דתקיעת שבת א"נ של‬
‫נדבה[‪ ,‬מותר לשנות מקומו לביתו של ראש ישיבה חדש‪.‬‬

‫שמא יחשדו הנכנסים לבית הישן ואין רואין העירוב שבני החצר‬ ‫‪ 15‬רש"י‬
‫מטלטלין בלי עירוב‪.‬‬
‫קעה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫אבל אין הטעם משום כבוד )לבעה"ב(‪ ,‬דא"כ גם בשופר לא‬

‫יחליפו מקומו‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .5‬בני נהרא‬
‫כשמדלין ממנו מים " כל אחד דולה כדרכו‪.‬‬
‫כשסוכרים את הנהר‪,‬‬
‫
לרב " שדות התחתונים משקים ראשונים‪ ,‬דהנהר יזרום כדרכו‪.‬‬
‫
לשמואל " שדות העליונים משקים ברישא‪ ,‬שהם קרובים יותר‪.‬‬
‫*‬
‫במשנה כתוב שהבור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון‪.‬‬
‫
ביאר שמואל אליבא דרב " דמיירי כשהאמה מתהלכת ע"פ‬
‫הבור‪ ,‬וקמ"ל שא"צ לסתום בורו ולהשקותו בדלי ]אע"פ דממעט‬
‫בזרימת הנהר[‪.‬‬
‫
רב הונא בר תחליפא אמר " דמכיון דלא נפסק כמי ההלכה‪,16‬‬
‫כל דאלים גבר‪.‬‬
‫
אביי טען " דה"מ העליון או התחתון‪ ,‬אבל האמצעי ודאי אינו‬
‫יכול להשקות ראשון‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 16‬דל"ל הלכתא כשמואל בדיני‪.‬‬

 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קעו‬

‫דף סא‪.‬‬
‫יוע‬‫אין ס‬
‫גזל דרבנן‬ ‫‪.1‬‬
‫הנהגות עם עכו"ם מפני דרכי שלום‬ ‫‪.2‬‬
‫לסייע לעוברי עבירה‬ ‫‪.3‬‬
‫מפקידין‬ ‫‪.4‬‬

‫‪ .1‬גזל דרבנן‬
‫מצודות חיה ועוף‬
‫
כשיש להם תוך " הלוקח ממנו גוזל מדאורייתא‪.‬‬
‫
כשאין להם תוך " לרבנן אסור לקחת‪ ,‬מפני דרכי שלום‪ .‬ולר'‬
‫יוסי משום גזל גמור מדבריהם‪ ,‬ומוציאו בדיינים‪.‬‬

‫מציאת חרש ושוטה וקטן‬

‫אסור‪ ,‬מפני דרכי שלום‪ .‬ולר' יוסי משום גזל גמור מדבריהם‪,‬‬
‫וכנ"ל‪.‬‬

‫עני המנקף בראש הזית‬

‫אסור לקחת‪ ,‬מפני דרכי שלום‪ .‬ולר' יוסי משום גזל גמור‬
‫מדבריהם‪ ,‬וכנ"ל‪ .‬ואם העני נטל את הזית בידו לכו"ע אסור‬
‫לקחת‪ ,‬משום גזל מדאורייתא‪.‬‬
‫*‬
‫קעז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫‪ .2‬הנהגות עם עכו"ם מפני דרכי שלום‬

‫
אין ממחין בעניי עכו"ם בלקט שכחה ופאה‪.‬‬
‫
מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל‪.‬‬
‫
מבקרים חולי עכו"ם עם חולי ישראל‪.‬‬
‫
וקוברים מתי עכו"ם עם מתי ישראל‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬לסייע עוברי עבירה‬
‫
החשודה על השביעית " משאילין לה‪ ,‬אבל אין לסייע לה לבור‬
‫ולטחון‪.17‬‬
‫
החשודה על המעשרות‬
‫לאביי " מותר אף לסייע‪ ,‬דרוב עמי הארץ מעשרין הם‪.‬‬
‫לרבא " אסור לסייע אבל מותר להשאיל‪.‬‬
‫
ע"ה החשודה על הטהרות‬
‫בטהרות דרבנן " מותר לסייע‪.‬‬
‫בטהרות דאורייתא‪ ,‬כגון חלה ותרומה " אסור לסייע‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬מפקידין‬
‫
מפקידין תרומה אצל ישראל ע"ה שאינו חשוד ליגע בו‪ ,‬אבל לא‬
‫אצל כהן ע"ה שלבו גס בו‪ ,‬אא"כ עדיין לא הוכשר לקבל טומאה‪.‬‬
‫
המוליך חיטים לטוחן ע"ה " הרי אלו בחזקתן למעשר‬
‫ולשביעית ]שלא הוחלפו[‪ ,‬אבל לא לטומאה ]שמא נגעו[‪ .‬אבל כן‬

‫‪ 17‬מפני שאסור לסייע ידי עוברי עבירה בשעת העבירה‪.‬‬

 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קעח‬

‫חוששין לאחלופי " בחמותו‪ ,‬שרוצה בתקנת בתה ובושה מחתנה‪.‬‬

‫ובפונדקית‪ ,‬מפני שרוצה שהבן ישיבה יאכל החם והיא הקר‪.‬‬
‫ואע"פ שרשב"א ]חולק על חכמים ו[ אוסר לאשת חבר אפילו‬
‫כשהיא טמאה לטחון עם אשת ע"ה‪ ,‬מחשש שאשת ע"ה‬
‫נותנת לה והיא אוכלת‪ ,‬אלמא חשודה על הגניבה מבעלה וכ"ש‬
‫על החלפה? " התם שונה דמורה היתר לעצמה שתורא‬
‫מדישיה קא אכיל‪.‬‬

‫
‬
‫קעט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף סב‪.‬‬
‫יוע‬‫אין ס‬
‫‪ .1‬חלת עם הארץ‬
‫‪ .2‬עכו"ם‬

‫‪ .1‬חלת עם הארץ‬
‫
אין עושין חלת ותרומת ע"ה בטהרה שתולין כבר נטמא‪.‬‬
‫
אבל עושה חוליו בטהרה ומפריש חלתו ותרומתו ונותנה בכלי‬
‫שאינה מקבלת טומאה‪.‬‬
‫
ונותן שניהם לע"ה‪ ,‬ומאיימים עליו שאם יגע בחלה או בתרומה‬
‫שיחזור לטבלו‪.‬‬
‫
והקילו רבנן ]למסור ליד ע"ה חלה ותרומה[‪ ,‬מפני כדי חייו דגבל‬
‫ובדד )ואע"פ דשכיחי פרנסתו(‪.‬‬

‫תרומת עם הארץ‬
‫
אין עושין תרומת זיתיו דע"ה בטהרה‪ ,‬דתולין שכבר נטמא‪.‬‬
‫
אבל עושה חוליו בטהרה ומפריש ממנו תרומה ונותנה בכלי של‬
‫ע"ה שאינו מקבל טומאה‪.18‬‬
‫
ונותן שניהם לע"ה‪ ,‬ומאיימים עליו שאם יגע בחלה יחזור‬
‫לטבלו‪.‬‬

‫‪ 18‬ונקרא בברייתא כליו של חבר דזה כלי שחבר היה מסכים להשתמש בו אע"פ‬
‫ששייך לע"ה‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קפ‬

‫
והקילו רבנן ]למסור תרומה ליד ע"ה[‪ ,‬מפני כדי חייו דבדד‬
‫)ואע"פ ששכרו מרובה(‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬עכו"ם‬
‫
בשביעית אומרים להם אחזוקו‪ ,‬אבל אין מסייעין להם‪.‬‬
‫
ושואלים בשלומן ואפילו ביום חגם‪.‬‬
‫
ואין כופלים בשלומן‪.‬‬
‫
אבל לת"ח כופלים בשלומם כמו למלך‪.‬‬
‫*‬
‫אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו‪ ,‬שנא' ונתתי‬
‫עשב בשדך לבהמתך‪ ,‬ואח"כ ואכלת ושבעת‪.‬‬

‫
‬
‫הדרן עלך פרק הניזקין‬
‫‬
‫קפא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫פרק ששי‬
‫
האומר ‬

‫דף סב‪:‬‬
‫התקבל‬
‫‪ .1‬הולך כזכי‬
‫‪ .2‬שליחות בגט‬

‫‪ .3‬הולך כזכי‬
‫
בעל האומר לשלוחו‪" :‬התקבל‪ 1‬גט זה לאשתי"‪ ,‬או‪" :‬הולך גט‬
‫זה לאשתי"  יכול לחזור בו‪.‬‬
‫
האשה שאמרה לשליח‪" :‬התקבל לי גיטי"  אינו יכול לחזור בו‪.‬‬
‫אין להוכיח מזה דהולך כזכי‪ ,‬די"ל דמיירי כשהבעל אמר‬
‫לשליח התקבל דוקא ולא באמר הולך‪.‬‬
‫
ואם אמר הבעל‪" :‬אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה" ‬
‫יכול לחזור בו‪.‬‬
‫וגם מזה ]מדצריך לומר אי אפשי[‪ ,‬אין הוכחה דהולך כזכי‪,‬‬
‫די"ל דמיירי שאמר הילך‪.‬‬

‫*‬

‫‪ 1‬דהתקבל והולך קאמר‪.‬‬

 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קפב‬

‫‪ .4‬שליחות בגט‬
‫א‪ .‬איש יכול להיות שליח להולכה  שכן בעל מוליך גט לאשתו‪.‬‬
‫ב‪ .‬אשה יכולה להיות שליח לקבלה  שכן אשה מקבלת גיטה‬
‫מבעלה‪.‬‬
‫ג‪ .‬איש יכול להיות שליח לקבלה‪.‬‬
‫כן מוכח מהמשנה שלנו‪' :‬אמר הבעל‪" :‬אי אפשי שתקבל לה‬
‫אלא הולך ותן לה"  יכול לחזור בו'‪ .‬ויתכן שזה משום שאב‬
‫מקבל גט עבור בתו קטנה‪.‬‬
‫ד‪ .‬אשה יכולה להיות שליח להולכה‪.‬‬
‫כן מוכח מהמשנה בפרק שני‪' :‬אף הנשים שאינן נאמנות לומר‬
‫"מת בעלה"‪ ,‬נאמנות להביא את גיטה'‪ .‬וכן מוכח מהסיפא‪:‬‬
‫'האשה עצמה מביאה את גיטה'  דמיירי בשליח להולכה‪.‬‬

‫
‬
‫קפג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף סג‪.‬‬
‫פני ג'‬
‫‪ .1‬שליח המשנה‬
‫‪ .2‬הולך והילך‬

‫‪ .1‬שליח המשנה‬
‫
האשה שאמרה‪" :‬הבא לי גיטי"‪ .‬והשליח אומר‪" :‬אשתך אמרה‬
‫התקבל לי גיטי"‪ .‬והבעל אומר‪" :‬הילך כמה שאמרה"‪ .‬אפילו הגיע‬
‫הגט לידה  אינה מגורשת‪.‬‬
‫אין להוכיח מכאן דהבעל סומך על דיבורו של השליח ]ולא‬
‫מינהו לשליח הולכה[‪ ,‬די"ל שהבעל סומך על דיבור אשתו אבל‬
‫השליח התנגד להיות שליח להולכה‪.‬‬

‫
האשה שאמרה‪" :‬התקבל לי גיטי"‪ .‬והשליח אמר‪" :‬אשתך אמרה‬

‫הבא לי גיטי"‪ .‬והבעל אמר‪" :‬הילך כמה שאמרה"‪ .‬אם אדיבורה‬
‫דידה סמיך  מגורשת מיד‪ .‬ואם אדיבורא דידיה סמיך  מגורשת‬
‫בקבלת הגט‪.‬‬
‫אבל אם אין הבעל אומר‪" :‬הילך כמה שאמרה"  ודאי סומך‬
‫אדיבורא דידיה‪.‬‬

‫
הבעל שאמר‪" :‬התקבל גט זה לאשתי"  ודאי כונתו "הולך"‪,‬‬

‫דיודע שאינו יכול למנות שליח לקבלה‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קפד‬

‫
קטנה שאמרה‪" :‬התקבל לי גיטי"  הבעל שולחו בתורת שליח‬

‫להולכה‪ ,‬דיודע שאין שליחות לקטנה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬הולך והילך‬
‫
הילך  לכו"ע כזכי דמי‪.‬‬
‫
הולך  לר' נתן לאו כזכי‪ .‬לרבי כזכי‪.‬‬
‫רב מסתפק אם הולך כזכי‪.‬‬
‫לכן בגט שהוא איסור  מחמיר וחולצת ]כשלא הגיע לידה[‪.‬‬
‫אבל בממון‪ ,‬כגון‪" :‬הולך מנה זה לפלוני עבור חובי"‪ ,‬הולכים‬
‫לקולא  דהמע"ה‪ .‬וחייב המשלח באחריותו‪ .‬ואם בא לחזור ‬
‫אינו חוזר‪ ,‬דיד המוציא על התחתונה‪.‬‬

‫
‬

‫דף סג‪:‬‬
‫פני ג'‬
‫‪ .3‬שליח לקבל משליח‬

‫‪ .3‬שליח לקבל משליח‬

‫לר' חנינא  מותר לאשה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח‬
‫בעלה‪ .‬לרב  אסור‪.‬‬
‫קפה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫אב"א  משום קפידא דבעל‪ .‬ואב"א  משום גזירה אטו‬

‫חצירה הבאה לאחר מכאן‪ .‬נ"מ  אם האשה מינתה השליח‬
‫לקבלה קודם‪ ,‬שאינו דומה לחצר הבאה לאחר מכאן‪.‬‬
‫
ר"נ אמר  דלדברי ר' חנינא השליח להבאה יכול להיות‬
‫השליח לקבלה‪.‬‬
‫
רבא  אוסר‪ ,‬דלא חזרה שליחות אצל הבעל‪.‬‬
‫
ר' חייא בר אבא  מספקא ליה ומחייב חליצה מספק‪.‬‬
‫*‬
‫עשו שליחותן‬
‫אמר לעדים‪" :‬כתבו גט לאשתי"‪ ,‬וכתבו בטעות שינוי בשם‪.‬‬
‫
משמיה דרב אמרו  דעשו שליחותן ואינן יכולים לכתוב‬
‫עוד גט‪.‬‬
‫
ורבה  מתיר‪ ,‬דמה שכתבו אינו אלא חספא בעלמא‪.‬‬
‫אבל אם כתבו גט ונאבד מודה רבה דעשו שליחותן‪.‬‬
‫
רב נחמן אומר  כותבין ונותנים אפילו מאה פעמים‪ ,‬דכונתו‬
‫לכתוב גט שתתגרש בו‪.‬‬
‫ואם אמר הבעל‪" :‬כתבו ותנו לשליח"‪ ,‬מסתפק רב נחמן אם‬
‫כונתו לסלקם מהשליחות כשיתנו את הגט לשליח‪ .‬ואת"ל‬
‫דהוי סילוק השליחות אם אמר הבעל‪" :‬כתבו ותנו לשליח‬
‫ויוליך לה"‪ ,‬מסתפק רבינא אם השליחות קיימת עד שיוליך‬
‫השליח הגט לאשה או לא‪.‬‬
‫*‬
‫ת"ר‪" :‬טול לי" ו"שא לי" ו"יהא לי בידך"  כולן לשון קבלה הן‪.‬‬
‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קפו‬

‫דף סד‪.‬‬
‫פני ג'‬
‫‪ .1‬שליש‬

‫‪ .1‬שליש‬
‫גט שנמצא ביד שליש‬
‫
בעל אומר‪" :‬לפקדון"‪ ,‬ושליש אומרף "לגירושין"‪.‬‬
‫לרב הונא  הבעל נאמן‪ ,‬מדלא נתנו לה‪.‬‬
‫לרב חסדא  השליש נאמן‪ ,‬דהימניה‪.‬‬
‫
בממון  לכו"ע השליש נאמן‪ ,‬משום דניתן למחילה והימניה‪.‬‬
‫ואם האשה אומרת דבפניה ניתן לשליש לגירושין  נאמנת‪ ,‬מיגו‬
‫דהיתה אומרת דניתן לה‪.‬‬
‫*‬
‫האשה שאמרה‪" :‬התקבל לי גיטי"  צריכה עדים ש"אמרה"‬
‫וש"קבל וקרע"‪.‬‬
‫
הטעם שצריך עדי קבלה  משום דס"ל כר"א‪ ,‬דע"מ כרתי‪.‬‬
‫
והטעם שקרע לגט  משום דבגזירת המלכות שנו‪.‬‬
‫
והשליח אינו נאמן  דאינו מתחת ידו שנקרע‪.‬‬
‫*‬
‫בעל אומר‪" :‬לגירושין"‪ ,‬ושליש אומר‪" :‬לגירושין"‪ ,‬והאשה אומרת‪:‬‬
‫"נתן לי ואבד"‪.‬‬
‫קפז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
אמר ריו"ח  בעל לא אמר "גרשתי"‪ ,‬אלא עשה שליח להולכה‬

‫ השליש אינו נאמן‪ ,‬דאינו מתחת ידו‪.‬‬
‫ואע"פ שא"ר המנונא‪ :‬אשה שאמרה לבעלה‪" :‬גירשתני" נאמנת‬
‫ חזקה שאינה מעיזה פניה בפני בעלה‪ .‬כאן דמסייעין לה ‬
‫אינה נאמנת דמעיזה ומעיזה‪.‬‬
‫ואע"פ שהאומר לשלוחו‪" :‬צא וקדש לי אשה פלונית"  אסור‬
‫בכל הנשים שבעולם שחזקה ששליח עושה שליחותו‪ ,‬הנ"מ‬
‫לחומרא‪ ,‬אבל לקולא אין סומכים על חזקה זו‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קפח‬

‫דף סד‪:‬‬
‫ס‬
‫המאור ה‬ ‫יד‬
‫‪ .2‬נערה המאורסה‬

‫‪ .2‬נערה המאורסה‬
‫
לרבנן  היא או אביה מקבלין את גיטה‪ ,‬דידא יתירתא זכי לה‬
‫רחמנא‪.‬‬
‫
לר"י  אביה בלבד‪ ,‬דבמקום אביה יד דידה לאו כלום הוא‪.‬‬
‫*‬
‫קטנה היודעת לשמור גיטה ודבר אחר מתגרשת‪.‬‬
‫
לריו"ח  ששומרת ד"א הדומה במקום גיטה‪.‬‬
‫
לרב אחא  כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר‪.‬‬
‫*‬
‫קטן  צרור וזורקו אגוז ונוטלו‪ ,‬זוכה לעצמו ולא לאחרים‪.‬‬
‫המחזיר חפץ‪ ,‬לאחר שעה‪.‬‬
‫
לר' אסי זוכה אף לאחרים‪.‬‬
‫
לשמואל  זוכה רק לעצמו חוץ מדברים דרבנן‪ ,‬כמו שיתופי‬
‫מבואות‪ .‬וכן להערים בפדיית מע"ש מעציץ שאינו נקוב דרבנן‪.‬‬
‫
רב חיננא וורדאן סובר דהכלל‪ :‬כל דתיקון רבנן כעין‬
‫דאורייתא  זה רק במילתא דאית ליה עיקר מן התורה‪.‬‬
‫
ורב חסדא חולק‪.‬‬
‫
‬
‫קפט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף סה‪.‬‬
‫מידות הקטן‬
‫‪ .1‬ג' מידות בקטן וכנגדן בקטנה‬
‫‪ .2‬מראה מקום‬

‫‪ .1‬ג' מידות בקטן וכנגדן בקטנה‬

‫
צרור וזורקו אגוז ונוטלו  זוכה לעצמו ולא לאחרים‪ ,‬וכנגדן‬
‫בקטנה  מתקדשת למיאון‪.‬‬
‫
הפעוטות  מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין‪ ,‬וכנגדן‬
‫בקטנה  מתגרשת מקידושי אביה‪.‬‬
‫
הגיעו לעונת נדרים  נדריהן נדר והקדישן הקדש‪ ,‬וכנגדן‬
‫בקטנה  חולצת‪.‬‬
‫
ולמכור בנכסי אביו  עד שיהא בן עשרים‪.‬‬
‫*‬
‫קטנה שאמרה‪" :‬התקבל לי גיטי"  אינו גט‪ ,‬עד שיגיע הגט לידה‪.‬‬
‫ואם נשלח ע"י  אביה מגורשת מיד‪ ,‬ואין הבעל יכול לחזור בו‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬מראה מקום‬
‫
בעל האומר‪" :‬תן גט לאשתי במקום פלוני"‪ ,‬ונתן לה במקום‬
‫אחר  פסול‪ .‬ואם אמר‪" :‬והרי היא במקום פלוני"  מראה מקום‬
‫הוא לו וכשר‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קצ‬

‫
האשה שאמרה‪" :‬התקבל לי גיטי במקום פלוני"‪ ,‬וקבל במקום‬

‫אחר‬
‫לת"ק  פסול‪.‬‬
‫לר"א  כשר‪ ,‬כיון דמתגרשת בעל כרחה אינה מקפדת‪.‬‬
‫
אמרה‪" :‬הבא לי גיטי ממקום פלוני"‪ ,‬והביאו ממקום אחר ‬
‫כשר לכו"ע‪.‬‬
‫*‬
‫תרומה‬
‫
האשה שאמרה‪" :‬הבא לי גיטי"  אוכלת בתרומה עד שמגיע גט‬
‫לידה‪.‬‬
‫
אמרה‪" :‬התקבל לי גיטי"  אסורה לאכול בתרומה מיד‪.‬‬
‫
אמרה‪" :‬התקבל לי גיטי במקום פלוני" וזימנין דמשכחת לה‬
‫בבבל‪,‬‬
‫לת"ק  אוכלת בתרומה עד שיגיע לאותו מקום‪ ,‬דכונתה‬
‫שיקבל עבורה הגט אפי' בבבל אבל יחול רק כשיגיע הגט‬
‫למקום פלוני‪.‬‬
‫ולר"א  אוסר מיד‪ ,‬ואפילו השליח הולך למערב והבעל נמצא‬
‫במזרח חוששין שמא יפגע בו‪.‬‬

‫
‬
‫קצא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף סה‪:‬‬
‫מידות הקטן‬
‫‪ .3‬לשונות בגירושין‬

‫עירוב‬
‫
האומר‪" :‬ערב לי בתמרים"‪ ,‬ועירב לו בגרוגרות‪ ,‬תני חדא ‬
‫עירובו עירוב‪ .‬ותניא אידך  אינו עירוב‪.‬‬
‫רבה אמר דפליגי  דלר"א עירובו עירוב ולרבנן אינו עירוב‬
‫וכמח' במשנתינו‪ .‬רב יוסף אמר  דשתיהן כרבנן‪ ,‬וכמערב‬
‫בשלו עירובו עירוב‪ .‬וכשקבל רשות לערב בשל אדם אחר אינו‬
‫עירוב‪ .‬וכן אם חבירו מסכים לערב מפירותיו שבמגדל ועירב‬
‫מפירותיו דשובך  אינו עירוב‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬לשונות בגירושין‬
‫
"כתבו גט"‪" ,‬גרשוה"‪" ,‬כתבו איגרת"‪" ,‬שלחוה"‪" ,‬שבקוה"‪,‬‬
‫"תרכוה"  כולם לשון גירושין‪.‬‬
‫
"פרנסוה"‪" ,‬עשו לה כנימוס"‪" ,‬עשו לה כראוי"‪" ,‬עשו לה כדת"‬
‫ לא אמר כלום‪.‬‬
‫
"פטרוה"  לתנא דידן דבן ארץ ישראל הוא  לא אמר כלום‪.‬‬
‫לר' נתן הבבלי  "פטרוה" הוי לשון גירושין‪" .‬פיטרוה" הוי לשון‬
‫פטור וחובה‪.‬‬
‫
"הוציאוה"‪" ,‬עזבוה"‪" ,‬התירוה"‪" ,‬הניחוה"‪" ,‬הועילו לה"  הוי‬
‫ספק‪.‬‬
‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קצב‬

‫דף סו‪.‬‬
‫כן‬‫המסו‬
‫‪ .1‬היוצא בקולר‬
‫‪ .2‬הבריא שאמר כתבו גט אינו כלום‬

‫‪ .1‬היוצא בקולר‬
‫
היוצא בקולר‪ ,‬והמפרש לים‪ ,‬והיוצא בשיירא שאמרו‪" :‬כתבו גט‬
‫לאשתי"  כותבין ונותנין‪ .‬ר"ש שזורי אומר  אף המסוכן‪.‬‬
‫
שכיב מרע‪ ,‬והיוצא בקולר  גיטו כמתנתו‪ .‬ואם עמד  חוזר‬
‫מגיטו כמו שחוזר ממתנתו‪ ,‬ואצ"ל‪" :‬תנו במתנה" כמו שאצ"ל‬
‫בגט‪.‬‬
‫
מתנת שכיב מרע  א"צ קנין דוקא כשלא שייר כלום לעצמו‪.‬‬
‫
מצוה מחמת מיתה  א"צ קנין אפילו אם שייר לעצמו‪.‬‬
‫
מעשה עם גניבא שיצא בקולר ואמר שיתנו ארבע מאות זוז‬
‫מחמרא דנהר פניא לר' אבינא‪ .‬זוזי מחמרא  כוונתו לייפות‬
‫כוחו‪ ,‬שכל הכסף וכל היין אחראין להארבע מאות זוז‪.‬‬
‫*‬
‫המושלך לבור‬
‫ואמר‪" :‬כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו"  כותבין ונותנין‪.‬‬
‫והוא דראו בו בבואה דבבואה דמוכח דאינו שד‪ .‬ואין חוששין‬
‫שהיא צרה‪ ,‬מכיון דהוי שעת הסכנה‪.‬‬
‫*‬
‫קצג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫‪ .2‬הבריא שאמר כתבו גט אינו כלום עד שיאמר תנו‬

‫ואם הוכיח סופו על תחילתו‪ ,‬כגון שעלה לראש הגג ונפל מעצמו‬
‫ומת  הרי זה גט‪.‬‬
‫*‬
‫הממנה שלוחים והיו שם אב ובנו ואחר‬
‫
לרב נחמן  לא משוי אינשי ברא שליח במקום אבא‪.‬‬
‫
לר' פפי  משוי אינשי ברא שליח במקום אבא‪.‬‬
‫ואמר רבא  הלכתא משוי אינשי ברא שליח במקום אבא‪.‬‬

‫
‬

‫דף סו‪:‬‬
‫פר‬‫סו‬

‫
האומר לשנים‪" :‬תנו"‪ ,‬או לשלשה‪" :‬כתבו ותנו"  הם כותבים‬

‫ונותנים‪.‬‬
‫
האומר לשלשה‪" :‬תנו"‬
‫לר"מ  עשאן בי"ד והם אומרים לסופר‪" :‬כתוב" ולעדים‬
‫אחרים‪" :‬לחתום"‪.‬‬
‫לר' יוסי  ילמדו ויכתבו ויתנו‪.‬‬
‫
אמר לעשרה‪" :‬כתבו ותנו גט לאשתי"  א' כותב ושנים‬
‫חותמים‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קצד‬

‫
אמר‪" :‬כולכם"  א' כותב וכולם חותמים‪ ,‬ואם א' מת  הגט‬

‫בטל‪.‬‬
‫
אמר לשנים‪" :‬כתבו גט לאשתי" וסופר כתב וחתמו הן‪ ,‬מהו?‬
‫האם "כתבו" הכונה הכתיבה או החתימה?‬
‫מהמשנה דתנן שאפילו בי"ד הגדול בירושלים ילמדו ויכתבו‬
‫ויתנו  אין ראיה‪ ,‬די"ל דמיירי בבי"ד חדש‪ ,‬והכונה שילמדו‬
‫לחתום‪.‬‬
‫שמואל אמר  תצא‪.‬‬
‫והדבר צריך תלמוד דמספקא ליה‪ ,‬ואע"פ דסובר שמואל כר'‬
‫יוסי בחדא דמילי לא מימסרן לשליח‪ ,‬חולק על ר' יוסי וסובר‬
‫דאומר‪" :‬אמרו"  כשר‪ 2‬לכתחילה‪.‬‬
‫א"נ‪ ,‬ר' יוסי מודה באומר‪" :‬אמרו"  דכשר‪ ,‬וסובר שמואל‬
‫כתב סופר שנינו‪ ,‬וסובר‪" :‬אמור לסופר‪ :‬כתוב ואתם חתומו" ‬
‫כשר ולא תעשה‪ ,‬ולכן אינו שכיח ולא יבא לידי תקלה‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 2‬דתנן כתב סופר ועד כשר לר' ירמיה חתם סופר שנינו וביאר ר"ח שהמשנה כר'‬
‫יוסי דמילי לא מימסרן לשליח ואם אית ליה לר' יוסי דאומר אמרו כשר‪ .‬הרי אם‬
‫יאמר הבעל לשנים‪" :‬אמרו לסופר‪ :‬כתוב ולעדים חתומו" יבואו לידי תקלה שמחמת‬
‫בושה יגידו לסופר לחתום‪.‬‬
‫קצה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף סז‪.‬‬
‫ופרים‬‫זיו ס‬
‫‪ .1‬שבחים דחכמים‬
‫‪ .2‬אמרו לסופר כתוב ולפלוני ולפלוני שיחתומו‬

‫‪ .1‬שבחים דחכמים‬
‫
ר"מ  חכם וסופר‪.‬‬
‫
ר' יהודה  חכם כשירצה‪.‬‬
‫
ר' טרפון  גל של אגוזים‪.‬‬
‫
ר' ישמעאל  חנות מיוזנת‪.‬‬
‫
ר"ע  אוצר בלום‪.‬‬
‫
ריב"נ  קופת הרוכלים‪.‬‬
‫
ראב"ע  קופה של בשמים‪.‬‬
‫
משנת ראב"י  קב ונקי‪.‬‬
‫
ר' יוסי  נימוקו עמו‪.‬‬
‫
ר"ש  טוחן הרבה ומוציא קימעא‪.‬‬

‫*‬
‫‪ .2‬אמרו לסופר כתוב ולפלוני ולפלוני שיחתומו‬
‫
אמרו לסופר‪" :‬כתוב"‪ ,‬ולפלוני ולפלוני‪" :‬חתומו"  כשר ולא‬
‫תעשה‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קצו‬

‫חיישינן שמא תשכור עדים‪ ,‬דאדיבורא חשדינן להו ולא על‬

‫חתימה‪.‬‬
‫
אמרו לסופר‪" :‬כתוב‪ ,‬ואתם חתומו"‪ ,‬י"א  כשר ותעשה‪ .‬וי"א‬
‫ כשר ולא תעשה‪.‬‬
‫
‬

‫דף סז‪:‬‬
‫ופרים‬ ‫זיו ס‬

‫אמר לעשרה‬
‫
"כתבו גט ותנו לאשתי"  אחד כותב עבור כולם‪.‬‬
‫
"כולכם כתובו"  אחד כותב במעמד כולם‪.‬‬
‫
"הוליכו גט לאשתי"  אחד מוליך עבור כולם‪.‬‬
‫
"כולכם הוליכו"  אחד מוליך במעמד כולם‪.‬‬

‫מנה אותן‬
‫רב הונא אמר אינו ככולכם‪ .‬ריו"ח אמר ככולכם  ולא פליגי‪.‬‬
‫
אמרי לה  מנה כולם‪ ,‬מקפיד שכולם יחתומו‪ .‬מנה מקצתן‪,‬‬
‫מתחרט וסגי בשנים‪.‬‬
‫
ואמרי לה  מנה כולם‪ ,‬אינו מקפיד אלא שיהא במעמד‬
‫כולם‪ .‬מנה מקצתן‪ ,‬מקפיד על חתימתם דוקא‪.‬‬

‫*‬
‫קצז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
תקנת רב יהודה בגט  שאדם אומר במעמד רבים‬

‫ "כתובו או כולכון או כל חד מינייכו"‬
‫ "חתומו או כולכון או כל תרי מינייכו"‬
‫ "אובילו או כולכון או כל חד מינייכו"‬
‫
ורבא חושש שמא גאיז‪ ,‬לכן תיקן‪" :‬כתובו כל חד מינייכו‪,‬‬
‫חתומו כל תרי מינייכו‪ ,‬אובילו כל חד מינייכו"‪.‬‬

‫
‬
‫הדרן עלך פרק האומר‬
‫‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫קצח‬

‫פרק שביעי‬
‫
מי שאחזו ‬

‫דף סז‪:‬‬
‫אחזו קורדייקוס‬
‫‪ .1‬מי שאחזו קורדייקוס‬

‫‪ .1‬מי שאחזו קורדייקוס‬

‫
מי שאחזו קורדייקוס ואמר‪" :‬כתבו גט לאשתי"  לא אמר‬
‫כלום‪.‬‬
‫
ואם אחר שאמר‪" :‬כתבו" אחזו קורדייקוס ואמר שלא לכתוב‬
‫עדיין  כותבין‪.‬‬
‫קורדייקוס  רוח רעה השורה על האדם ששתה יין חדש‬
‫מגיתו‪ .‬נ"מ שנקרא השם קורדייקוס  לכתיבת קמיעא‪.‬‬
‫ורפואתו  בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא‪.‬‬
‫הגמ' מביאה רפואות לחולים שונים‪:‬‬
‫
לשימשא ]חולי מחמת חום[‪.‬‬
‫
לתיגלא ]חולי מחמת קור[‪.‬‬
‫*‬
‫
גדולה מלאכה שמחממת את בעליה‪.‬‬
‫
מעשה ברב ששת עם ריש גלותא‪.‬‬
‫
‬
‫קצט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף סח‪.‬‬
‫מט‬
‫י ב‬
‫‪ .1‬ק"ו להקדש‬

‫‪ .1‬שלמה ואשמדאי‬
‫"עשיתי לי שרים ושרות" אלו מיני זמר‪" .‬ותענוגות בני אדם" אלו‬
‫בריכות ומרחצאות‪" .‬שדה ושדות" י"א שד זכר ונקבה‪ ,‬וי"א‬
‫שידתא ]עגלה למרכבת נשים ושרים[‪.‬‬
‫
שלמה הוצרך לשדים למצוא את השמיר כדי לבנות בית‬
‫המקדש שכתוב בו‪" :‬אבן שלמה מסע נבנה"‪ .‬השידא ושידתין‬
‫אמרו לשלמה שיתכן שאשמדאי יודע איפה נמצא השמיר‪,‬‬
‫שלמה שלח את בניהו בן יהוידע לתפוס את אשמדאי ובחכמה‬
‫גדולה הצליח לתפוס אותו‪.‬‬
‫
בדרכו אל המלך שלמה‪ ,‬אשמדאי עזר לסומא ולשיכור‬
‫למצוא דרכם והסביר שבשמים הכריזו שהסומא צדיק גמור‬
‫ומי שעוזר לו יזכה לעוה"ב‪ ,‬ושהשיכור רשע גמור ועזרו לשלם‬
‫לו שכרו בעוה"ז‪.‬‬
‫
ראה חתונה ובכה מפני שהחתן ימות והכלה תצטרך להמתין‬
‫שלש עשרה שנה ליבום‪ .‬צחק על אחד שביקש נעלים שיחזיקו‬
‫לשבע שנים שהרי אינו בטוח שיחיה אפילו לשבע ימים‪ .‬צחק‬
‫על קוסם אחד על שלא ידע שיש אוצר טמון מתחת רגליו‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫ר‬

‫
אשמדאי אמר לשלמה שהשמיר נמצא אצל שר הים ושהוא‬

‫נותנו רק לתרנגול ברא מפני שסומך על שבועתו‪ .‬כיסו קינו‬
‫דתרנגול ברא עם זכוכית ודרך זו נטלו את השמיר‪.‬‬

‫כתועפות ראם לו‬

‫"כתועפות" אלו מלאכי השרת‪" .‬ראם" אלו השדים‪.‬‬
‫
שלמה ביקש מאשמדאי להראות לו גבורותיו‪ ,‬ואשמדאי זרק‬
‫לשלמה ארבע מאות פרסה‪.‬‬

‫רב ושמואל  חד אמר מלך והדיוט‪ .‬וחד אמר מלך והדיוט ומלך‪.‬‬

‫
‬
‫רא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף סט‪.‬‬
‫סם ותרופות‬
‫‪ .1‬רפואות‬

‫‪ .1‬רפואות‬
‫לדמא דרישא‪ ,‬לצליחתא ]כאב חצי הראש[‪ ,‬לברוקתי ]חולי‬
‫שבעין[‪ ,‬לשברירי ]סנוורים[‪ ,‬לדם דאתי מנחירא‪ ,‬לדם דאתי‬
‫מפומיה  בודקים‪:‬‬
‫
אם בא מהכבד אין לו תקנה‪.‬‬
‫
ואם בא מהריאה יש לו תקנה‪.‬‬
‫
לככא ]חולי שינים פנימיים[‪ ,‬לחינכי ]אבעבועות הגדילים‬
‫בגרון[‪ ,‬לברסם ]חולי הבא מן הראש דרך החוטם[‪,‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רב‬

‫דף סט‪:‬‬
‫סם ותרופות‬

‫
לגירא ]חולי חזה[‪ ,‬לגילויא ]משקה מגולה[‪ ,‬למורסא‪ ,‬לפירחא‬

‫דליבא‪ ,‬ליוקרא דליבא ]כבידות[‪ ,‬לצרחא דליבא ]כאב הלב[‪ ,‬לכאב‬
‫מעי‪ ,‬לכירצא ]תולעים שבמעים[‪ ,‬למיסר ]לעצור שלשול[‪,‬‬
‫למישרא ]לשלשל[‪ ,‬לטחלא ]טחול נפוח[‪ ,‬לרושחתא ]תחתוניות[‪,‬‬
‫לשיגרונא ]חולי הירכים והקלבוסת[‪ ,‬לצימרתא ]חום[ ברא‪,‬‬
‫ולצימרא ]חום[ גוונא‪ ,‬לחזזיתא ]ילפת[‪:‬‬
‫
מחו ליה באלונכי דפרסאי‪ .‬רפואה ליכא‪ ,‬עצה לצוות לביתיה‬
‫איכא‪.‬‬
‫בלע זיבורא‬

‫
‬
‫רג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף ע‪.‬‬
‫ע‬
‫ו מד‬
‫‪ .1‬עניני רפואה‬

‫‪ .1‬עניני רפואה‬
‫אחילו‪ :‬אש של עצמות גורמיו‪.‬‬
‫
ורפואתו‪] ,‬מאמר מאליהו[‪ :‬אכול שליש ושתה שליש והנח‬
‫שליש לכעס‪.‬‬

‫חולי מעיים‪ :‬טיפול מניעה טיבול בקיץ וחורף‪,‬‬

‫
סעודה שהנאתך מרובה הימנו  משוך ידך הימנו‪.‬‬
‫
אל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקבך‪.‬‬

‫עניני ותק‬
‫
הבא מבית הכסא אל ישמש מטתו עד שישהה חצי מיל‪.‬‬
‫
ג' דברים מכחישים כוחו של אדם‪:‬‬
‫פחד‪ .‬דרך‪ .‬ועון‪.‬‬
‫
ג' דברים מתיזין גופו של אדם‪:‬‬
‫האוכל או השותה או המשמש מטתו מעומד‪.‬‬
‫
ה' קרובין למיתה‪:‬‬
‫אכל ועמד‪ .‬שתה ועמד‪ .‬הקיז דם ועמד‪ .‬ישן ועמד‪ .‬שימש‬
‫מטתו ועמד‪.‬‬
‫
ו' העושה אותן כסדרן מיד מת ושלא כסידרן חליש‪:‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רד‬

‫הבא בדרך ונתייגע‪ .‬הקיז דם ונכנס לבית המרחץ‪ .‬ושתה‬

‫ונשתכר‪ .‬וישן על גבי קרקע‪ .‬ושימש מטתו‪.‬‬
‫
ח' רובן קשה ומיעוטן יפה‪:‬‬
‫דרך‪ .‬ודרך ארץ‪ .‬עושר‪ .‬ומלאכה‪ .‬יין‪ .‬שינה‪ .‬חמין‪ .‬הקזת דם‪.‬‬
‫
ח' ממעטין הזרע‪:‬‬
‫מלח‪ .‬רעב‪ .‬נתק‪ .‬בכיה‪ .‬שינה על גבי קרקע‪ .‬גדגניות‪ .‬כשות‬
‫שלא בזמנה‪ .‬והקזת הדם למטה מן הביצים כפלים‪.‬‬

‫
‬

‫דף ע‪:‬‬
‫כסים משועבדים‬ ‫נ‬
‫‪ .2‬קורדייקוס‬

‫‪ .2‬קורדייקוס‬
‫האומר‪" :‬כתבו גט לאשתי" ואחזתו קורדייקוס וחזר ואמר‪" :‬אל‬
‫תכתובו"‪.‬‬
‫
לר"ל  כותבין ונותנין לאלתר‪ ,‬דדומה לישן דסמא בידן‬
‫לרפאותו‪.‬‬
‫
לריו"ח  כותבין רק כשישתפה‪ ,‬דדומה לשוטה שמחוסר‬
‫מעשה‪ ,‬וכשישתפה אין צריך לשאול אותו עוד פעם‪.‬‬
‫*‬
‫רה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
שחט בו שנים או רוב שנים ורמז לתת גט  נותנים‪ ,‬דדעתו‬

‫צלולה רק יש לו חלישות‪ .‬ומעידין עליו שמת לאחר זמן‪ .‬ואין‬
‫גולין על ידו  משום דחיישינן שמא הרוח בלבלתו‪ .‬אי נמי הוא‬
‫קירב את מיתתו‪.‬‬
‫נ"מ  דשחטיה בביתא דשישא ]שאין שם אויר[ ופירכס‪.‬‬
‫א"נ  דשחטיה בברא ולא פירכס‪.‬‬
‫*‬
‫
נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו  בודקין‬
‫אותו בשש שאלות‪.‬‬
‫על פירות דחמה בימות הגשמים ולהיפך‪ ,‬שיענה על חד לאו‬
‫ועל תרי הן‪ ,‬ותרי הן וחד לאו‪ ,‬שאין לחשוש דלמא שיחיא‬
‫דלאו או דהן או דסירוגין נקטיה‪ ,‬ואם ענה כהוגן  הרי אלו‬
‫יכתבו ויתנו‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רו‬

‫דף עא‪.‬‬
‫ינו עונה‬‫אינו שומע ‪ /‬א‬
‫‪ .1‬חרש ואילם‬

‫‪ .1‬חרש ואילם‬
‫חרש  פי' המדבר ואינו שומע‪ .‬ואילם  פי' השומע ואינו מדבר‪.‬‬
‫דכתיב‪" :‬ואני כחרש לא אשמע וכאילם לא אפתח פי"‪ ,‬א"נ‬
‫כדאמרי אינשי‪" :‬אישתקל מילולי"‪.‬‬
‫
זה וזה הרי הן כפיקחין לכל דבריהם‪.‬‬
‫*‬
‫חרש שאינו שומע ואינו מדבר‬
‫
לרב כהנא אמר רב‪ ,‬אם מדבר מתוך הכתב  כותבין ונותנין גט‬
‫לאשתו‪
.‬לעדות דאורייתא  אינו יכול להעיד מתוך הכתב‪,‬‬
‫שנא'‪" :‬מפיהם ולא מפי כתבם"‪
.‬לעדות אשה דאקילו בה רבנן‬
‫דנאמן מתוך הכתב‪ ,‬וכן לירושת בן בכורו ]לשנותו להיות כפשוט[‬
‫ נאמן‪ .‬וכן על משא ומתן שלו‪.‬‬
‫כתנאי‪ :‬לת"ק  רק במטלטלין הולכים בתר רמיזותיו‬
‫וקריצותיו וכתב ידו ולא לגיטין‪ .‬לרשב"ג  בפיקח ונתחרש‬
‫הולכים בתר כתב ידו והיינו כרב כהנא‪ .‬אבל בחרש מעיקרא‪,‬‬
‫כגון יבמתו שנפלה לו מאחיו פיקח  לא סומכין על כתב ידו‪.‬‬
‫ואם נפל מאחיו חרש  מועיל כתב ידו ואין גוזרין אטו אחיו‬
‫פיקח‪.‬‬
‫
‬
‫רז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף עא‪:‬‬
‫א‬
‫ד שי מר‬ ‫ע‬
‫‪ .2‬בריא שאמר‬

‫
ריו"ח אמר שרשב"ג חולק על ת"ק‪ ,‬ולא מפרש את דבריו‪ .‬וכן‬

‫תניא‪' :‬נישטת  לא יוציא‪ .‬נתחרש  לא יוציא עולמית'‪ .‬משמע‬
‫אפילו מדבר מתוך הכתב דת"ק חולק על רשב"ג‪.‬‬
‫ר"פ העיר דבלאו ריו"ח היה צ"ל דהכונה שלא יוציא עולמית‬
‫זה‪ :‬או דאע"פ שרואין דהוא חריף‪ .‬או לומר דמדאורייתא אינו‬
‫גט‪ .‬ולאפוקי נישטת‪ ,‬דמדאורייתא הוי גט וגזרו עליה כדי שלא‬
‫ינהגו בה מנהג הפקר‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬בריא שאמר‪:‬‬
‫"כתבו"  אינו כלום‪ .‬עד שיאמר לסופר‪" :‬כתוב" ולעדים‪:‬‬
‫"חתומו"‪.‬‬
‫
רישא משמע כר"מ  ש"תנו" מועיל‪ .1‬וסיפא משמע כר' יוסי‬
‫ דבעינן שהבעל יאמר לסופר ולעדים‪.‬‬
‫
ר' אשי פי'  כולה כר' יוסי וה"ק‪ ,‬דאפי' אמר‪" :‬תנו"‬
‫לתלתא‪ ,‬ואמר‪" :‬אמרו"  אין מועיל‪ ,‬עד שיאמר לסופר‬
‫ולעדים‪.‬‬

‫‪ 1‬דלר"מ מילי מימסרן לשליח ולר' יוסי מילי לא מימסרן לשליח‪.‬‬

 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רח‬

‫תניא כוותיה דרב אשי דאין מועיל עד שישמעו קולו דבעל‪.‬‬

‫ישמעו  לאפוקי ממ"ד‪' :‬מודה ר' יוסי באומר‪" :‬אמרו"'‪.‬‬
‫קולו ולא כתב ידו  לאפוקי מרב כהנא אמר רב‪.‬‬

‫
‬
‫רט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף עב‪.‬‬
‫שכיב מרע‬
‫‪ .1‬שכיב מרע שאמר‬

‫‪ .1‬שכיב מרע שאמר‪:‬‬

‫
"זה גיטך אם מתי"‪" ,‬זה גיטך מחולי זה"‪" ,‬זה גיטך לאחר מיתה"‬
‫ לא אמר כלום‪.‬‬
‫
"מהיום אם מתי"‪" ,‬מעכשיו אם מתי"  הרי זה גט‪ ,‬דבמוסיף‬
‫מהיום משמע מעכשיו‪.‬‬
‫
"מהיום ולאחר מיתה"  גט ואינו גט‪.‬‬
‫*‬
‫"זה גיטך אם מתי"  למשנתינו אינו גט‪ .‬לר' יוסי הוי גט‪ ,‬דזמנו‬
‫של שטר מוכיח עליו שכונתו מעכשיו‪ ,‬ואפילו במתנה בע"פ‪.‬‬
‫
ר"ה אומר  חולצת‪ ,‬דמסתפק אם הלכה כר' יוסי כשהוסיף‬
‫תנאי בע"פ‪.‬‬
‫
ולרבא‪ ,‬דאמר‪"' :‬הרי זה גיטך אם מתי" מועיל'  פשיטא דגם‬
‫במתנה בע"פ הלכה כר' יוסי‪ .‬ואב"א‪ :‬רבא אליבא דחכמים‬
‫מיירי ובאומר‪" :‬מהיום אם מתי"‪ ,‬וקמ"ל דלשון‪" :‬שאני מת"‬
‫כמו‪" :‬אם מתי"  מועיל‪ .‬ושלשון‪" :‬כשאמות" כמו‪" :‬לאחר‬
‫מיתה"  אינו מועיל‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רי‬

‫דף עב‪:‬‬
‫שוק‬ ‫עמד ב‬
‫‪ .2‬גיטו כמתנתו‬

‫איכא דמתני דרב הונא מיירי אסיפא‬

‫
"זה גיטך לאחר מיתה"  לא אמר כלום‪ .‬ור"ה אמר דלר' יוסי‬
‫חולצת מספק‪.‬‬
‫וקמ"ל דר' יוסי לא סובר כרבי דמהיום ולאחר מיתה הוי גט‪,‬‬
‫אלא הוי ספק‪ .‬וכן רבי ל"ל דר' יוסי‪ ,‬וכשלא אמר‪" :‬מהיום" ‬
‫אינו גט‪ ,‬מדקתני כזה גט‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬גיטו כמתנתו‬
‫
לרב הונא  גיטו דשכיב מרע כמתנתו‪.‬‬
‫מה מתנה אם עמד  חוזר‪ ,‬אף גיטו כן‪ .‬ומה בגיטו  "כתבו"‬
‫מועיל בלי "תנו"‪ ,‬ה"ה במתנתו  מועיל בלא קנין‪ .‬ואם עמד ‬
‫שחוזר‪ ,‬זה דוקא בנתרפא לגמרי‪ .‬אבל אם ניתק מחולי לחולי‬
‫ מתנתו מתנה ואינו חוזר‪ .‬ואם הלך על משענתו  אומדים‬
‫אם היה לו מחולי הראשון ורק כשאין זה מחליו הראשון‪,‬‬
‫חוזר‪.‬‬
‫
רבה ורבא פליגי אדרב הונא וס"ל דשכ"מ שנתן גט בסתם ועמד‬
‫ אינו חוזר‪ ,‬גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה‪ .‬וכל דמקדש‬
‫אדעתא דרבנן מקדש ושוינהו רבנן לבעילתו בעילת זנות‪.‬‬
‫
‬
‫ריא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף עג‪.‬‬
‫אונס בגט‬
‫‪ .1‬אונס דלא שכיח‬

‫‪ .1‬אונס דלא שכיח‬

‫
"זה גיטך מהיום אם מתי מחולי ]מתוך חולי[ זה" ונפל עליו‬
‫הבית  אינו גט‪.‬‬
‫ותני סיפא‪" :‬הרי זה גיטך אם לא אעמוד מחולי זה" ונפל עליו‬
‫הבית  הרי זה גט‪ .‬ומסיק‪ ,‬דמשבשתא היא‪ .‬ולהלכה  אונס‬
‫דלא שכיח היא ואינו גט‪ .‬וכן מוכר שדה המקבל עליו אחריות‪,‬‬
‫אם קרה אונס דלא שכיח  פטור‪.‬‬

‫
"מהיום אם מתי"  לא תתייחד עמו אלא בפני עדים אפילו‬

‫עבד או שפחה‪ ,‬חוץ משפחתה שלבה גס בה‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫ריב‬

‫דף עג‪:‬‬
‫ע‬
‫דר " מה"‬ ‫ג‬
‫‪ .2‬שכיב מרע שגירש מהיום אם מתי‬

‫‪ .2‬שכ"מ שגירש מהיום אם מתי‬

‫
ת"ר‪ :‬ראו שנתייחד עמה אין חוששין משום דבר אחר‪ .‬וחוששין‬
‫לזנות ולא לקידושין‪ .‬וריב"י אומר‪ :‬אף חוששין משום קידושין‪.‬‬
‫לרב נחמן ה"ק‪ ,‬דוקא ראוה שנבעלה  חוששין לקידושין‪ .‬ואם‬
‫נתן כסף  חוששין משום זנות דאתננה נתן‪ ,‬ולא משום‬
‫קידושין‪ .‬ריב"י אומר‪ :‬אף בנתן כסף  חוששין לקידושין‬
‫)וקשה שלא מוזכר כסף(‪
.‬לאביי ה"ק‪ ,‬ראוה שנבעלה ‬
‫חוששין לזנות ולא לקידושין‪ .‬ריב"י אומר חוששין לקידושין‬
‫)וקשה מאי אף בריב"י(‪
.‬לרבא  ריב"י אומר אף בלא ראוה‬
‫שנבעלה  חוששין לקידושין‪.‬‬

‫
כמאן אזלא הא דאמר ריו"ח‪ :‬מחלוקת ]ב"ש וב"ה במגרש ולנה‬

‫עמה בפונדקי[  שראוה שנבעלה‪ .‬אבל לא ראוה שנבעלה  דברי‬
‫הכל אין צריכה הימנו גט שני‪.‬‬
‫לרב נחמן  ר' יוחנן אליבא דכו"ע‪ ,‬בין ת"ק בין ריב"י‪.‬‬
‫
ללאביי  רק אליבא דריב"י‪ ,‬דלרבנן אפילו נבעלה  אין‬
‫חוששין לקידושין‪
.‬ולרבא  דלא כחד‪ ,‬דלת"ק  אפילו‬
‫נבעלה חוששין לקידושין‪ .‬ולריב"י  אפי' בלא נבעלה חוששין‪.‬‬
‫
‬
‫ריג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף עד‪.‬‬
‫תתן‬ ‫עד ד‬
‫‪ .1‬ימים שבינתיים‬
‫‪ .2‬על מנת שתתן‬

‫‪ .1‬ימים שבינתיים‬
‫נתן לה גט ואמר‪" :‬הרי זה גיטך מעת שאני בעולם"‪ ,‬לא מת ‬
‫לכו"ע הרי היא אשת איש והבא עליה בחטאת‪ .‬מת‪,‬‬
‫
לר' יהודה‪" ,‬מעת"  הכונה לשעה אחת קודם מיתתי‪ ,‬והרי‬
‫היא כאשת איש לכל דבר עד אז‪.‬‬
‫
לר"מ‪" ,‬מעת"  פי' משעת נתינה‪ ,‬והבא עליה  פטור‪,‬‬
‫דנתגרשה למפרע‪.‬‬
‫
לר' יוסי‪ ,‬בעילתה  ספק‪ ,‬והבא עליה מביא אשם תלוי‪.2‬‬
‫
ולחכמים  מגורשת ואינה מגורשת‪ .‬סברי כר' יוסי דחייב‬
‫אשם תלוי‪ ,‬אלא שהבעל חייב במזונותיה‪ ,‬דאמר שמואל  כל‬
‫מקום שאמרו חז"ל‪ :‬מגורשת ואינה מגורשת  הבעל חייב‬
‫במזונותיה‪.‬‬

‫*‬

‫‪ 2‬ר' יוסי סבר דכונתו מעת שאני בעולם ומשעת נתינה מספקא לן דלמא זו היא‬
‫שעה הסמוכה למיתה והוי גט ספק ואע"ג דחיי טפי אין ברירה‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫ריד‬

‫‪ .2‬על מנת שתתן‬

‫"הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז"  הרי זו מגורשת ותתן‪.‬‬
‫
לרב הונא  והיא תתן‪.‬‬
‫
לרב יהודה  לכשתתן‪.‬‬
‫נ"מ אם נקרע או אבד הגט‪.‬‬

‫"הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז"  הרי זו‬

‫מקודשת ויתן‪.‬‬
‫
לרב הונא  והוא יתן‪.‬‬
‫
לרב יהודה  לכשיתן‪.‬‬
‫נ"מ אם קיבלה קידושין מאחר‪ .‬וצריכא‪ ,‬דבגט י"ל דחל רק‬
‫לכשתתן משום דלרחוקה אתי‪ .‬א"נ בגט י"ל שיחול מיד‬
‫דלא יתבייש לתבוע אותה‪ ,‬משא"כ בקידושין‪.‬‬

‫*‬
‫שיטת רבי‬
‫כל האומר‪" :‬על מנת" כאומר‪" :‬מעכשיו" דמי‪" .‬מהיום ולאחר‬
‫מיתה"  הרי זה גט‪.‬‬
‫
לרב יהודה  פליגי רבנן על רבי בשתיהם‪.‬‬
‫
לר' יוחנן  רבנן מודו ב"על מנת" ופליגי ב"מהיום ולאחר‬
‫מיתה"‪.‬‬

‫*‬
‫רטו‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫תניא "הרי זה גיטך על מנת שתתן לי מאתים זוז" ומת 
לת"ק‬

‫ לי ולא ליורשי‪ ,‬ואינו גט‪
.‬לרשב"ג  לי ואפילו ליורשי‪ ,‬ואם‬
‫תתן ליורשים הוי גט‪
.‬אבל לכו"ע האומר‪" :‬על מנת" כאומר‬
‫"מעכשיו" דמי‪.‬‬
‫
לרב יהודה  הברייתא כרבי‪.‬‬
‫
ולרב הונא  הברייתא גם לרבנן‪.‬‬

‫
‬

‫דף עד‪:‬‬
‫ליא‬ ‫עוד ד‬
‫‪ .3‬אצטליתי‬

‫‪ .3‬אצטליתי‬
‫"הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אצטליתי" ואבדה‪.‬‬
‫
לרבנן  אצטליתו דוקא קאמר ואינו גט‪.‬‬
‫
לרשב"ג  תתן לו את דמיה‪.‬‬

‫"ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז" וחזר ואמר‪" :‬מחולים לך"‪.‬‬
‫
לריו"ח  לכו"ע אינו מועיל‪ ,‬דלציעורה קא מכוין ולא‬
‫ציערה‪.‬‬
‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רטז‬

‫האומר לחבירו‪" :‬קונם שאתה נהנה לי אם אי אתה נותן לבני כור‬

‫אחד של חיטין"‪.‬‬
‫
לרבנן דפליגי אר"מ  יכול לומר‪" :‬כאילו התקבלתי"‪ ,‬דהכא‬
‫משום הרווחה הוא ולבסוף לא היה צורך‪.‬‬

‫*‬
‫ההוא גברא דאמר לאריסו‪" :‬כו"ע דולים שלש פעמים ומקבלים‬
‫רביע‪ ,‬אתה תדלה ארבע פעמים ותקבל שליש"‪ .‬בסוף ירד גשם‬
‫במקום השקאה הרביעית‪.‬‬
‫
לרבה  מקבל שליש‪ ,‬דהרי לא היה צריך לדליה הרביעית‪.‬‬
‫
לרב יוסף  מקבל רביע‪ ,‬שהרי לא דלה בפעם הרביעי‪.‬‬
‫והלכה כרבה‪ ,‬ואע"פ שהלכה כרבנן דבעינן אצטליתו דוקא‪,‬‬
‫שאני התם דלצעורה קא מיכוין‪ ,‬אבל כאן להרווחה קא מיכוין‬
‫ולא היה צריך‪.‬‬

‫
‬
‫ריז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף עה‪.‬‬
‫בעל כרחיה‬
‫‪ .1‬נתינה בעל כרחו‬
‫‪ .2‬מקום ששנה רשב"ג במשנתינו‬
‫‪ .3‬הרי זה גיטך והנייר שלי‬

‫‪ .1‬נתינה בעל כרחו‬

‫"הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" ונתנה לו בעל כרחו‬
‫ מסתפקת הגמ' אם הוי נתינה‪.‬‬
‫תנן‪ :‬בראשונה הקונה בית בבתי ערי חומה היה נטמן ביום שנים‬
‫עשר חודש‪ ,‬שלא ימצאנו המוכר לתת לו מעותיו כדי שיהיה‬
‫חלוט לו‪ .‬התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו ללשכה ויהי‬
‫שובר הדלת ונכנס‪.‬‬
‫
ללשון ראשון  רבא דייק מדתיקן הלל דהוי נתינה‪ .‬מוכח‬
‫דבעלמא  נתינה בע"כ לא הוי נתינה‪ .‬ור"פ דחה  דאולי‬
‫התקנה דוקא במקום שהלוקח לא נמצא ולא יוכל להביאו‬
‫אפילו בע"כ‪.‬‬
‫
לאיכא דאמרי  רבא דייק מדדוקא תיקן כשלא בפניו‪,‬‬
‫משמע דבפניו יכול לתת לו אפילו בע"כ‪ .‬ור"פ דחה  דאולי‬
‫לא היה צורך בכזו תקנה ולכן לא תיקנו‪ ,‬אבל יתכן דאין מועיל‬
‫נתינה בע"כ‪.‬‬
‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫ריח‬

‫‪ .2‬מקום ששנה רשב"ג במשנתינו‬

‫ארבב"ח אריו"ח  כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה‬
‫כמותו חוץ מערב‪ ,‬וצידון ]אצטליתו[‪ ,‬וראיה אחרונה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬הרי זה גיטך והנייר שלי‬
‫"הרי זה גיטך והנייר שלי"  אינה מגורשת‪" .‬על מנת שתחזירי לי‬
‫את הנייר"  מגורשת‪.‬‬
‫הטעם שמגורשת‬
‫לרב חסדא  משום דיכולה לתת דמי הנייר וכרשב"ג‪.‬‬
‫ומקשינן‪ ,‬דאפילו רשב"ג לא אמר דיכולה ליתן דמי אצטליתו‬
‫כשזה בעין‪.‬‬
‫
לאביי  משום דלא כפליה לתנאי וכר"מ‪.‬‬
‫
לרבא  משום דבעינן תנאי קודם למעשה‪.‬‬
‫
לרב אדא בר אהבא  משום דבעינן תנאי ומעשה בדבר‬
‫אחר‪.‬‬
‫
לרב אשי  משום דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי‬
‫וכרבי‪.‬‬
‫*‬
‫
שמואל תיקן בגט דשכיב מרע שיכתבו‪" :‬אם לא מתי לא יהא‬
‫גט"‪] ,‬דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה[‪ .‬ו"אם מתי יהא גט"‪.‬‬
‫
ולרבא  צריך לסיים שוב‪" :‬אם לא מתי לא יהא גט"‪ ,‬דבעינן הן‬
‫קודם ללאו‪.‬‬
‫
‬
‫ריט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף עה‪:‬‬
‫בעל כרחיה‬
‫‪ .4‬ע"מ שתניקי את בני‬

‫‪ .4‬ע"מ שתניקי את בני‬

‫"הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא" "‪...‬ע"מ שתניקי את בני" ‬
‫לת"ק מניקתו שתי שנים‪ .‬לר' יהודה י"ח חודש‪ .‬ותניא דביום אחד‬
‫סגי‪.‬‬
‫
לרב חסדא  המשנה רבנן‪ .‬והברייתא רשב"ג  דמיקל‬
‫בתנאי )באצטליתו(‪.‬‬
‫
לרבא  המשנה בסתם שתי שנים‪ .‬והברייתא במפרש יום‬
‫אחד‪.‬‬
‫
לרב אשי  כוונת המשנה יום אחד מתוך השתי שנים‪,‬‬
‫דאפילו סתם  כמפרש יום א'‪.‬‬
‫*‬
‫מת האב או הבן  הרי זה גט‪.‬‬
‫
לרבא  מיירי בסתם‪ ,‬ולכן אם מת אין קפידא ]ובסיפא‬
‫דפירש כונתו שנתיים ממש ואינו גט[‪.‬‬
‫
לרב אשי דסובר שביום אחד סגי  על כרחך מיירי דלא‬
‫שימשה ולא הניקה כלל‪.‬‬
‫וקשיא  מ"ש מהסיפא דאינו גט?‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רכ‬

‫דף עו‪.‬‬
‫ן ו‬
‫חורב יר שלים‬

‫"הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים"  לר"מ‬

‫בעינן תנאי כפול‪ ,‬ואם לא כפל  התנאי בטל ומעשה קיים והוי‬
‫גט‪ .‬לרבנן לא בעינן תנאי כפול‪ ,‬ורק אם נתקיים התנאי  הוי גט‪.‬‬
‫אמר רשב"ג  אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול‪.‬‬
‫
א"ד  לר"מ מקשה‪ ,‬דאין לך תנאי בכתובים שאינו כפול‪,‬‬
‫והוי שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין‪.‬‬
‫
א"ד  לרבנן מקשה‪ ,‬דאין לך תנאי בכתובים שאינו כפול‪,‬‬
‫וגמרינן מיניה ]דכולהו צריכי[‪.‬‬
‫*‬
‫מת האבא  לרבנן אינו גט‪ .‬ולר"מ אם התנאי כפול אינו גט‪.‬‬
‫ולרשב"ג הוי גט‪ ,‬דכל עכבה שאינה הימנה הוי גט‪.‬‬
‫*‬
‫
אמר לה בפני שנים‪" :‬הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא‬
‫שתי שנים"‪ ,‬וחזר ואמר לה בפני שנים אחרים‪" :‬הרי זה גיטך ע"מ‬
‫שתתני לי מאתים זוז"  שניהם קיימים‪ .‬ובקיום אחד מהן סגי‪.‬‬
‫ואין עד אחד מהכת הראשונה מצטרף עם עד אחד מהכת השניה‬
‫להעיד שהיה כאן תנאי‪.‬‬
‫רכא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
אמר לה בפני שנים‪" :‬הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז"‪,‬‬

‫וחזר ואמר לה בפני שנים אחרים‪" :‬הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי‬
‫שלש מאות זוז"  ביטל תנאי האחרון את תנאי הראשון‪.‬‬

‫
‬

‫דף עו‪:‬‬
‫ן ו‬
‫חורב יר שלים‬
‫‪ .1‬אם אגיע‬
‫‪ .2‬י"ב חודש‬

‫‪ .1‬אם אגיע‬
‫
"הרי זה גיטך אם אגיע לגליל מיד או אם אשהה בדרך ל' יום"‬
‫והיה מהלך מיהודה לגליל‪ .‬הגיע לאנטיפרס שזה סוף יהודה‪ ,‬ולא‬
‫שהה ל' יום  אינו גט‪.‬‬
‫
"הרי זה גיטך אם אגיע ליהודה מיד או אם אשהה בדרך ל' יום"‬
‫והיה מהלך מגליל ליהודה‪ .‬הגיע לכפר עותנאי‪ ,‬שזה סוף גליל ולא‬
‫שהה ל' יום  אינו גט‪ .‬הגיע בין כפר עותנאי לאנטיפרס  הרי‬
‫זה ספק יהודה ספק גליל והוי גט מספק‪.‬‬
‫
"הרי זה גיטך אם אגיע למדה"י מיד או אם אשהה בדרך ל' יום"‬
‫והגיע לעכו ולא שהה ל' יום  אינו גט‪.‬‬
‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רכב‬

‫
"הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום" היה‬

‫הולך ובא הולך ובא‪ ,‬הואיל ולא נתייחד עמה  הרי זה גט‪.‬‬
‫לרב הונא  "פניך" פי' תשמיש‪ ,‬ולישנא מעליא נקט ולכן‬
‫מגורשת‪.‬‬
‫לריו"ח  "פניך" ממש‪ ,‬והכונה דהוי גט דאינו גט ישן‪ ,‬ולכי‬
‫מלאו ל' יום הוי מגורשת‪.‬‬
‫ואין חוששין שמא פייס דמיירי באומר‪" :‬נאמנת עלי לומר שלא‬
‫באתי"‪.‬‬

‫איכא דמתני לה אברייתא‬

‫
"הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש" ואין חוששין‬
‫לפיוס‪ ,‬דמיירי באומר‪" :‬נאמנת עלי לומר שלא באתי"‪.‬‬
‫ללשון ראשון כאן  א"צ לנאמנות שלה‪ ,‬דכיון דלא הגיע לעיר‬
‫אין חוששין לפיוס‪.‬‬

‫*‬
‫‪ .2‬י"ב חודש‬
‫
"הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש" ומת בתוך י"ב‬
‫חודש  לתנא דמשנתינו אינו גט‪ .‬לר' יוסי הרי זה גט‪ ,‬דזמנו של‬
‫שטר מוכיח דכמאן דאמר מעכשיו‪.‬‬
‫
"הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש" ומת‬
‫בתוך י"ב חודש  לכו"ע הרי זה גט‪.‬‬

‫*‬
‫רכג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫מת בתוך י"ב חודש‬

‫מסתפקת הגמ' אם מותרת לינשא לאלתר שהרי לא יבא‪ ,‬או אם‬
‫צריכה להמתין עד שיתקיים התנאי בפועל?‬
‫*‬
‫לאביי‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫
"לכשתצא חמה מנרתיקה" ומת‪" ,‬לכשתצא" קאמר  ואינו גט‪.‬‬
‫
"על מנת שתצא חמה מנרתיקה"‪ ,‬כל האומר‪" :‬על מנת" כאומר‪:‬‬
‫"מעכשיו" דמי  והוי גט‪.‬‬
‫
"אם תצא חמה" לר' יוסי‪ ,‬שזמנו של שטר מוכיח עלה‪ ,‬כאומר‪:‬‬
‫"מהיום אם מתי"  והוי גט‪ .‬ולרבנן דומה לאומר‪" :‬אם מתי" ‬
‫ואינו גט‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רכד‬

‫דף עז‪.‬‬
‫ן ו‬
‫חורב יר שלים‬
‫‪ .1‬כתבו ותנו גט לאשתי‬

‫‪ .1‬כתבו ותנו גט לאשתי‬

‫
"אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כתבו ותנו גט לאשתי" כתבו‬
‫גט בתוך י"ב חודש ונתנו לאחר י"ב חודש  אינו גט‪.‬‬
‫
"כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש" כתבו‬
‫גט בתוך י"ב חודש ונתנו לאחר י"ב חודש‪,‬‬
‫לת"ק  אינו גט‪.‬‬
‫לר' יוסי  הרי זה גט‪ ,‬דכתבו מעכשיו קאמר‪.‬‬
‫
"כתבו ונתנו גט לאחר י"ב חודש" ומת‪ ,‬אם הגט קודם למיתה ‬
‫הרי זה גט‪ .‬ואם המיתה קודם לגט  אינו גט‪ .‬ואם ספק ‬
‫מגורשת ואינה מגורשת‪.‬‬
‫*‬
‫אם לא באתי לאחר‬
‫"שבוע"  ממתינים כל שנה שמינית‪" .‬לאחר שנה"  ממתינים‬
‫חודש אחר השנה‪" .‬לאחר חודש"  ממתינים שבוע אח"כ‪" .‬לאחר‬
‫שבת"  ממתינים עד אחר יום ג'‪" .‬לאחר רגל"  לרבי ממתינים‬
‫ל' יום‪.‬‬
‫
‬
‫הדרן עלך פרק מי שאחזו‬
‫‬
‫רכה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫פרק שמיני‬
‫
הזורק ‬

‫דף עז‪:‬‬
‫אחזו קורדייקוס‬
‫‪ .2‬חצרה‬

‫‪ .2‬חצרה‬
‫
הזורק גט לאשתו לתוך ביתה או חצרה והיא בתוכם ‬
‫מגורשת‪ ,‬דכתיב‪" :‬ונתן בידה"  לרבות גגה וחצרה וקרפיפה‪ .‬וכן‪:‬‬
‫"אם המצא תמצא בידו הגניבה"  לרבות גגו וחצירו‪ .‬וצריכא‪,‬‬
‫דאי מגט  י"ל דהנתינה בע"כ‪ .‬ואי מגנב  י"ל דקנסיה‪.‬‬

‫חצרה דקונה לה‬

‫
לר' ינאי מיירי דכתב לה בעודה ארוסה‪" :‬דין ודברים אין לי על‬
‫שדה זו"‪ .‬וכדרבא‪ ,‬דהאומר אי אפשי בתקנת חכמים  שומעין לו‪.‬‬
‫לרבא  גיטה וחצרה באין כאחד כמו גיטו וידו דעבד שבאין‬
‫כאחד‪.‬‬
‫
]מעשה בההוא שכ"מ שהקנה החצר לארוסתו בשבת והגט‬
‫בתוכה‪ .‬ולרבא  גיטה וחצרה באו כאחד[‬

‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רכו‬

‫בצד חצרה‬
‫
לעולא צריכה שתעמוד בצד החצר‪ .‬ולר' אושעיא אינה צריכה‪.‬‬
‫אין להוכיח דפליגי אם חצר קונה מדין יד או שליחות‪ ,‬די"ל‬
‫לכו"ע חצר משום יד‪ ,‬ולעולא בעי סמוכה כידה‪ .‬ולר' אושעיא‬
‫בעינן משתמרת לדעתה כידה‪.‬‬

‫חד מקום מושלי אינשי‬

‫
בעל המשאיל לאשתו מקום בחצירו כדי שתקנה גיטה ‬
‫משאיל רק מקום אחד ולא שנים‪ .‬לכן אם נפל הגט על פיסלא‬
‫רחב ד"א על ד"א‪ ,‬או גבוה י' טפחים‪ ,‬או אם יש לו שם לווי ‬
‫אינה מגורשת‪.‬‬

‫
‬
‫רכז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף עח‪.‬‬
‫ח‬
‫בדה ו יקה‬ ‫ע‬
‫‪ .1‬עמה במטה‬
‫‪ .2‬הא גיטך‬

‫‪ .1‬עמה במטה‬
‫
זרק בתוך ביתו‪ ,‬ואפילו הגט עמה במטה שלו  אינה מגורשת‪.‬‬
‫ואם המטה שלה  מגורשת‪.‬‬
‫אין להוכיח דכליו של קונה ברשות מוכר  שקונה הלוקח‪,‬‬
‫די"ל דמיירי שהמטה גבוהה עשרה ורשות בפני עצמו היא‪ ,‬ועל‬
‫מקום הרגלים אנשים לא מקפידים‪.1‬‬

‫קלתה‬
‫
זרק לתוך חיקה או לתוך קלתה  מגורשת‪.‬‬
‫אין להוכיח דכליו של קונה ברשות מוכר קונה  דלשמואל‬
‫היתה קלתה תלויה בה‪
.‬לר"ל קשורה‪ ,‬אע"פ שאינה תלויה‪.‬‬
‫
לרב אדא בר אהבה כשקלתה מונחת לה בין ירכותיה‪
.‬לרב‬
‫משרשיא כשבעלה מוכר קלתות ולא קפיד‪
.‬לר' יוחנן מקום‬
‫קלתה קנוי לה ]וכן חיקה‪ ,‬וכן טסקא דאכלה בה תמרי[ דאין‬
‫אדם מקפיד על מקומם‪.‬‬
‫*‬

‫‪ 1‬הואיל וגבוה מן הארץ עשרה שנוחה להשתמש תחתיה‪.‬‬

 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רכח‬

‫‪ .2‬הא גיטך‬
‫
בעל שאמר לאשתו‪" :‬כנסי שטר חוב זה" או ערק ליה חרציה‬
‫ושלפתיה‪ .‬וכן‪ ,‬נתן לה גט והיא ישנה והתעוררה  לרבי אינו גט‬
‫עד שיאמר‪" :‬הא גיטך"‪ .‬לרשב"א אינו גט שיחזור ויתננו לה ויאמר‬
‫לה‪" :‬הא גיטך"‪ .‬וצריכא להשמיע המח' בשניהם‪ ,‬די"ל דשאני‬
‫ישנה דלאו בת גירושין היא משא"כ בכנסי שטר חוב זה‪.‬‬

‫עבדה ישן וכפות‬

‫
כתב לה גט ונתן ביד עבדה ישן וכפות  מגורשת‪.‬‬
‫ישן  דהוי משתמרת לדעתה‪ .‬כפות  שלא תהא חצר‬
‫מהלכת‪.‬‬

‫
‬
‫רכט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף עח‪:‬‬
‫ח‬
‫בדה ו יקה‬ ‫ע‬
‫‪ .3‬קרוב לה‬

‫‪ .3‬קרוב לה‬
‫
תנן‪ :‬היתה עומדת בר"ה וזרק לה גיטה‪ ,‬קרוב לה  מגורשת‪.‬‬
‫קרוב לו  אינה מגורשת‪ .‬מחצה על מחצה  מגורשת ואינה‬
‫מגורשת‪.‬‬
‫לרב  קרוב לה בתוך ד' אמותיה וכן קרוב לו‪ .‬מחצה על‬
‫מחצה בשתי כיתי עדים‪ ,‬אחת אומרת‪ :‬קרוב לה‪ .‬ואחת‬
‫אומרת‪ :‬קרוב לו‪.‬‬
‫לריו"ח  קרוב לה‪ ,‬פי' דיכולה לשומרו‪ ,‬ואפילו תוך מאה אמה‬
‫וכן קרוב לו‪ .‬מחצה על מחצה‪ ,‬פי' דשניהם יכולים או אין‬
‫יכולים לשומרו‪.‬‬
‫לשמואל  קרוב לה‪ ,‬היינו כדי שתשוח ותטלנו‪ .‬ואין לעשות‬
‫מעשה עד שיגיע הגט לידה‪ .‬ומעשה שלא הגיע לידה ואצרכוה‬
‫חליצה‪.‬‬
‫
וכן לענין קידושין‪ ,‬דמקישים  ויצאה והיתה‪.‬‬
‫
וכן לענין החוב  באומר לו "זרוק לי חובי בתורת גיטין"‪ ,‬ול"א‬
‫דמשטה בו‪ .‬אבל "זרוק לי חובי" סתמא  "זרוק ושומרו" קאמר‪.‬‬
‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רל‬

‫
גט בידה ומשיחה בידו‪ ,‬אם יכול לנתקו  אינה מגורשת דלאו‬

‫כריתות נינהו‪.‬‬
‫
ידה כקטפרס ונפל לנהר  אינה מגורשת‪ ,‬דמעיקרא לאיבוד‬
‫קאי‪ ,‬אבל אויר ד"א איבעי דר"א אם קונה כד"א‪.‬‬

‫
‬
‫רלא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף עט‪.‬‬
‫ט‬
‫למ לה ‪ /‬למ ה‬ ‫ע‬
‫‪ .1‬אויר‬

‫‪ .1‬אויר‬
‫
האשה העומדת על ראש הגג‪ ,‬כיון שהגיע הגט לאויר הגג ‬
‫מגורשת‪.‬‬
‫לרב יהודה אמר שמואל  בגג שיש לו מעקה עסקינן‪,‬‬
‫דמשתמר‪.‬‬
‫לעולא בר מנשיא  בפחות משלשה סמוך לגג‪.‬‬
‫
הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה‪ ,‬כיון שיצא מרשות הגג‬
‫אפילו נמחק או נשרף  מגורשת‪.‬‬
‫מיירי כשמחיצות התחתונות עודפות על מחיצות העליונות‬
‫דמשתמר‪ .‬וגם רבנן החולקים על רבי וס"ל בשבת קלוטה לאו‬
‫כמי שהונחה דמי  מודו בגט דהוא משום שמירה ומשתמר‪.‬‬
‫נמחק  דוקא אם נמחק בדרך ירידה מגורשת‪ .‬אבל בדרך עלייה‬
‫אינה מגורשת‪] ,‬דדרך סילוקו לא מיקרי דרך נתינה[‪.‬‬
‫נשרף  דוקא אם קדם גט לדליקה מגורשת‪ .‬אבל אם קדם דליקה‬
‫לגט אינה מגורשת‪ ,‬דלשריפה קאי‪.‬‬
‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רלב‬

‫
אמר רב חסדא  רשויות חלוקות לגיטין‪.2‬‬

‫רבא הוכיח כן מהמשנה‪ ,‬דברישא מתגרשת מהגג דוקא‪,‬‬
‫ובסיפא מתגרשת מהחצר דוקא  דמיירי בגג וחצר דידיה‬
‫והשאילה מקום‪ ,‬דחד מקום מושלי אינשי ולא שתים‪.‬‬
‫ורמי בר חמא דחה‪ ,‬דרישא מיירי בגג דידה וסיפא בגג דידיה‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 2‬אם השאילה הבעל מקום בחצרו לקבל את גיטה לא השאילה מקום אחר‪.‬‬
‫רלג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף עט‪:‬‬
‫ט‬
‫למ לה ‪ /‬למ ה‬ ‫ע‬
‫‪ .2‬ג' מידות בגיטין‬

‫‪ .2‬ג' מידות בגיטין ]שחלוקין משבת[‬

‫א‪ .‬קלוטה כמי שהונחה  דחולקים רבנן על רבי בשבת‪ ,‬אבל‬
‫לענין גיטין מודו דהא משתמר‪.‬‬
‫ב‪ .‬נעץ קנה ברשות היחיד ובראשו טרסקל וזרק חפץ בשבת ונח‬
‫על גביו חייב  שרשות היחיד עולה עד לרקיע‪.‬‬
‫הנ"מ לענין שבת‪ ,‬אבל לענין גט  אינה מגורשת‪ ,‬שאינה‬
‫משתמרת‪.‬‬
‫ג‪ .‬אמר רב יהודה אמר שמואל  לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט‬
‫מי גשמים מגגו של חבירו  שכשם שדיורין חלוקין למטה כן‬
‫חלוקין למעלה‪.‬‬
‫הנ"מ לענין שבת‪ ,‬אבל לענין גט לא קפדי‪.3‬‬
‫*‬
‫
אמר אביי  חצרה שלה שלפנים מחצר שלו ומחיצות של חצרו‬
‫עודפות על מחיצות של חצרה וזרק לה גט‪ ,‬כיון שהגיע גט לאויר‬

‫‪ 3‬היו לו שני גגין סמוכים זה לזה והשאילה מקום בזה לקבל את גיטה וקיבלתו בזה‬
‫לא אמרינן הכא רשויות חלוקות דאין קפידא‪.‬‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רלד‬

‫של מחיצות החיצונות  מגורשת‪ ,‬דפנימית משתמרת ע"י‬

‫מחיצות החיצונות‪.‬‬
‫
קופה שלה שבתוך קופה שלו ומחיצות קופתו עודפות על שלה‪,‬‬
‫אפילו הגיע הגט לאויר הפנימית  אינה מגורשת‪ .4‬ואם נח ‬
‫מגורשת‪ .‬ואינו כליו של קונה ברשות מוכר‪ ,‬דמיירי שאין לקופה‬
‫החיצונה שוליים‪.‬‬
‫*‬
‫
גט ישן ]שנתייחד עמה אחר שכתב לה גט[‬
‫לב"ש  מותר לגרש בו‪ .‬ולב"ה  אסור‪ ,‬דחיישינן שיאמרו גיטה‬
‫קודם לבנה‪.‬‬
‫א"ר אבא אמר שמואל‪ ,‬אם נתגרשה בו ונשאת  לא תצא‪.‬‬
‫ואיכא דאמרי‪ ,‬אם נתגרשה בו  תינשא לכתחילה‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 4‬דאין מחיצות כלי עשוין לאוירן לשמור דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו‪.‬‬
‫רלה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף פ‪.‬‬
‫סולים‬ ‫פ‬
‫‪ .1‬תקנת מלכות בגיטין‬

‫‪ .1‬תקנת מלכות בגיטין‬

‫חז"ל תיקנו לכתוב מנין שנות המלכות בגט משום שלום מלכות‪.‬‬
‫
לא כתב מלכות בגט  לר"מ תצא והולד ממזר‪ ,‬ששינה ממטבע‬
‫חכמים‪ .‬ולרבנן הולד כשר‪.‬‬
‫
כתב לשם סנטר שבעיר  לר"מ פסול‪ .‬ולרבנן כשר‪.‬‬
‫
כתב לשם איסטנדרא דבשכר  לכו"ע כשר‪ ,‬דשבח הוא למלך‪.‬‬
‫
כתב לשום מלכות שאינה הוגנת דזה מלכות רומי שאין לה לא‬
‫כתב ולא לשון‪ ,‬או לשום מלכות יון אע"פ שאינה קיימת היום‪ ,‬או‬
‫לבנין הבית אע"פ שאינה מלכות‪ ,‬לחורבן הבית אע"פ דצערא‬
‫דישראל הוא ‬
‫אינו גט ]לר"מ[‪
.‬ותצא מזה ומזה‪ ,‬וצריכא גט משניהם‪,‬‬
‫
נואין לה כתובה‪ ,‬פירות ]פירקונה[‪ ,‬מזונות‪ ,‬בלאות‪ ,‬משניהם‬
‫ואם נטלה תחזיר‪
.‬והולד ממזר מזה ומזה‪ ,‬ואינם מטמאין‬
‫לה‪ ,‬ולא זכאין במציאתה‪ ,‬במעשה ידיה‪ ,‬בהפרת נדריה‪.‬‬
‫
נהיתה בת ישראל  נפסלה מן הכהונה‪ .‬בת ישראל  מן‬
‫המעשר‪ .‬בת כהן  מן התרומה‪
.‬ואין יורשי שניהם זוכים‬
‫בכתובת בנין דיכרין‪ .‬והאחין משניהם חולצים ולא מייבמין‪.‬‬
‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רלו‬

‫דף פ‪:‬‬
‫פ‬
‫סו ר‬
‫‪ .2‬שינה‬

‫‪ .2‬שינה‬
‫הסופר צריך לכתוב מקום כתיבת הגט‪.‬‬
‫
אם שינה ממזרח למערב  לר"מ תצא‪ ,‬וכל הדרכים האלו בה‪.‬‬
‫
שינה שמו ושמה‪ ,‬שם עירו ושם עמה  אפילו לרבנן תצא‪ ,‬וכל‬
‫הדרכים האלו בה‪.‬‬
‫
כל העריות שצרותיהן מותרות והלכו הצרות ונישאו ונמצאו‬
‫העריות אילוניות אע"פ דלא רמיא קמיה‪ ,‬או הכניס את יבמתו‬
‫ונמצאת אילונית אע"פ דקיימו מצות יבום  תצא‪ ,‬וכל הדרכים‬
‫האלו בה‪.‬‬
‫*‬
‫
הלכו הצרות ונישאו  נישאו אין‪ ,‬זינו לא?  לרב המנונא‬
‫שס"ל שומרת יבם שזינתה אסורה ליבם‪ ,‬י"ל‪" :‬נישאו וה"ה זינו"‪,‬‬
‫ולישנא מעליא נקט‪.‬‬
‫א"ד נישאו וה"ה זינו  ואין ראיה מכאן לרב המנונא די"ל‪:‬‬
‫"נישאו" דוקא‪ ,‬דמחלפא באשה‪ ,‬שהלך בעלה למדה"י‪.‬‬

‫*‬
‫רלז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה וטעה ונתן שובר לאיש וגט‬
‫לאשה ונתנו זה לזה  לת"ק תצא‪ ,‬וכל הדרכים האלו בה‪ .‬לר"א‬
‫דוקא בנמצא לאלתר‪ ,‬אבל לאחר זמן  אינו נאמן לאבד זכותו‬
‫של השני‪.‬‬
‫לשמואל‪ :‬לאלתר  כל זמן שעסוקים באותו ענין‪ .‬ועמדו ‬
‫זהו לאחר זמן‪ ,‬ואינו נאמן לאבד זכות הראויה לשני‪.‬‬
‫לרב אדא בר אהבה‪ :‬לאלתר  עד שלא נשאת‪ .‬ונשאת  זהו‬
‫לאחר זמן‪ ,‬ואינו נאמן לאבד זכותו דשני‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רלח‬

‫דף פא‪.‬‬
‫חרונים‬ ‫פירות א‬
‫‪ .1‬קול גירושין‬
‫‪ .2‬לא כדורות הראשונים דורות האחרונים‬

‫‪ .1‬קול גירושין‬
‫
כתב לגרש את אשתו ונמלך  לב"ש פסלה מן הכהונה‪ .‬לב"ה‬
‫אפילו נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי  כשר‪.‬‬
‫
יצא קול על כהן שכתב גט לאשתו ועדיין תחתיו  אם במקומו‬
‫קורין לנתינה כתיבה מחמירין מספק‪ .‬ואם נשאת לכהן שני תצא‬
‫מהשני ואין זה מוציא לעז על בניה מהראשון‪ ,‬דיאמרו סמוך‬
‫למיתה גירשה‪ .‬אבל מהראשון אין להוציא‪ ,‬דכל קלא לבתר‬
‫נישואין לא חיישינן‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים‬
‫
דורות ראשונים  ב"ש שהחמירו ביוחסין בכתיבת גט‪ .‬דורות‬
‫אחרונים  ר' דוסא שמכשיר שבויה לכהונה‪.‬‬
‫
דורות ראשונים  מכניסים פירותיהן דרך טרקסמון לחייבן‬
‫במעשר‪ .‬דורות אחרונים  מכניסים פירותיהן דרך גגות‬
‫וקרפיפות לפוטרן ממעשר‪.‬‬
‫רלט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫כדר' ינאי  שאין הטבל חייב במעשר עד שיראה פני הבית‪,‬‬

‫דכתיב‪" :‬ביערתי הקודש מן הבית"‪ .‬ולריו"ח  אפי' חצר‬
‫קובעת‪ ,‬שנא'‪" :‬ואכלו בשעריך ושבעו"‪.‬‬

‫
‬

‫דף פא‪:‬‬
‫פ‬
‫רוסה ב ונדקי‬ ‫א‬
‫‪ .3‬לנה עמו בפונדקי‬
‫‪ .4‬גט קרח‬

‫‪ .3‬המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי‬

‫אשתו מן הנשואין  לב"ש א"צ גט שני‪ .‬לב"ה צריכה גט‪ .‬מן‬
‫האירוסין  לכו"ע א"צ גט‪ ,‬דאין לבו גס בה‪.‬‬
‫
משנתינו מיירי  בלא ראוה שנבעלה ופליגי אי אמרינן הן‬
‫הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה‪
.‬לרשב"א בלא ראוה שנבעלה‬
‫לכו"ע א"צ גט שני  ובראוה שנבעלה‪ ,‬ופליגי אם אדם עושה‬
‫בעילתו בעילת זנות‪.‬‬
‫ואמוראי פליגי אם לריו"ח הלכה כסתם משנה או הלכה‬
‫כרשב"א‪.‬‬

‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רמ‬

‫‪ .4‬גט קרח‬
‫
כנסה בגט קרח  תצא מזה ומזה‪ ,‬וכל הדרכים האלו בה‪.‬‬
‫הטעם שפסול גזירה משום כולכם‪.5‬‬
‫
לבן ננס  הכל משלימין לחתום על גט קרח‪ ,‬וכן עשה ר' אמי‪.‬‬
‫לר"ע  דוקא קרוב שראוי לחתום במקום אחר‪ ,‬אבל עבד‬
‫חיישינן שיעלוהו ליוחסין‪ ,‬וגזלן יחשבו שעשה תשובה‪.‬‬
‫
גט קרח שיש לו רק ג' קשרים  לכו"ע רק קרוב ישלימנו‪ ,‬דכל‬
‫ג' במקושר כשנים בפשוט דמי‪ ,‬אבל התירו קרובים הואיל ולאו‬
‫דאורייתא היא‪.‬‬

‫
‬

‫‪ 5‬דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחילה וחיישינן דלמא אמר להו כולכם חתומו‬
‫והרי אחד שלא חתם‪.‬‬
‫רמא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף פב‪.‬‬
‫תרא‬ ‫פרק ב‬
‫‪ .1‬גט קרח הוכשרו בקרוב אחד‬

‫‪ .1‬גט קרח הוכשרו בקרוב אחד‬

‫
א"ר יוחנן  לא הוכשרו גט קרח אלא בקרוב א' בלבד אבל בב'‬
‫לא‪ ,‬שמא יקיימו הגט בב' קרובים וכשר א'‪.‬‬
‫
אביי דייק מזה  דקרוב יכול לחתום בין בתחילה‪ ,‬בין באמצע‪,‬‬
‫בין בסוף  ולכן אין יודעים מי הקרוב‪.‬‬
‫וש"מ  מכל ג' מקיימין וא"צ ג' עדים רצופים‪ ,‬דא"כ אפשר‬
‫לקבוע ב' עדים כשרים בין כל קרוב‪.‬‬

‫
‬
‫הדרן עלך פרק הזורק‬
‫‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רמב‬

‫פרק תשיעי‬
‫
המגרש ‬

‫דף פב‪.‬‬
‫התקבל‬
‫‪ .2‬הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני‬

‫‪ .2‬הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני‬

‫ר"א מתיר‪ .‬וחכמים אוסרים‪.‬‬
‫
לתנא דמשנתינו  "אלא" פירושו "חוץ"‪ ,‬כמו‪" :‬כל הבתים‬
‫מטמאין בנגעים אלא של עכו"ם"‪
.‬לריב"י  בחוץ לכו"ע‬
‫פסול‪ ,‬ופליגי בעל מנת‪ .‬דר"א מכשיר כמו כל תנאי‪ ,‬ורבנן‬
‫פוסלים דשייר בגט ]שאינו מתירה לכל אדם[‪.‬‬
‫
למשנתינו  ר"א מכשיר‪ ,‬דכתיב‪" :‬ויצאה והיתה לאיש אחר"‬
‫אפילו לאחד‪ .‬ולרבנן הכוונה לכל איש ואיש‪
.‬לריו"ח  ר"א‬
‫מכשיר‪ ,‬מדכתיב‪" :‬אשה גרושה מאישה" שאפילו לא נתגרשה‬
‫אלא מאישה  נפסלה מן הכהונה‪ .‬ורבנן סברי דאיסור כהונה‬
‫שאני‪.‬‬

‫
‬
‫רמג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף פב‪:‬‬
‫ב פ‬
‫ר מ לוני‬
‫‪ .3‬קידושי חוץ‬
‫‪ .4‬איבעי לאביי‬

‫‪ .3‬קידושי חוץ‬
‫בעי ר' אבא  בקידושין מהו?‬
‫לר"א הספק אם קנין מעליא בעינן או מקשינן ויצאה והיתה‪.‬‬
‫ולרבנן הספק קנין כל דהו מספיק או מקשינן ויצאה והיתה‪.‬‬
‫ומסיק דלכו"ע דיניהם שוה כגט‪ ,‬משום ויצאה והיתה‪.‬‬

‫אשת ב' מתים‬

‫אמר אביי  ראובן קידשה חוץ משמעון ושמעון קידשה סתם‬
‫ואסרה על ראובן ומתו  הרי זה אשת ב' מתים‪.‬‬
‫אבל אם קידשה חוץ מראובן  אין זה אשת ב' מתים‪ ,‬דלא‬
‫אהני קידושי שמעון כלום‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬איבעי לאביי‬
‫
"הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון"‪ ,‬וחזר ואמר‪:‬‬
‫"לראובן ושמעון"  מהו? מאי דאסר התיר לבד? או דגם מאי‬
‫דהתיר אסר?
ואת"ל  מאי דאסר התיר‪ ,‬חזר ואמר‪" :‬לראובן"‬
‫ מהו? כונתו דוקא לראובן או גם לשמעון רק אמר שמעון‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רמד‬

‫דמשם דהתחיל בו?
ואת"ל  לראובן דוקא‪ ,‬חזר ואמר‪:‬‬

‫"לשמעון"  מהו? כונתו דוקא לשמעון או גם לראובן רק אמר‬
‫שמעון דמשם סיים ממנו?‬
‫ולא איפשטא‪.‬‬
‫
ורב אשי בעי  אמר‪" :‬אף לשמעון" – מהו? אף אראובן קאי או‬
‫אף אכו"ע קאי?‬
‫תיקו‪.‬‬

‫
‬
‫רמה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף פג‪.‬‬
‫פני ג'‬
‫‪ .1‬תשובות על דברי ר"א‬

‫‪1‬‬
‫‪ .1‬תשובות על דברי ר"א‬
‫
ר"ט מקשה‪ ,‬דאם נשאת לאחיו של זה שאסורה עליו ומת ‬
‫גורם לביטול יבום‪ .‬והגמ' דוחה‪ ,‬דא"כ יהיה אסור להתחתן עם בת‬
‫אחיו שגם שם גורם לביטול יבום‪.‬‬
‫לר"ט  ר"א וחכמים בע"מ פליגי‪ ,‬דבא"ל חוץ מפלוני סובר‬
‫וניסת לאחר אח"כ מותרת לינשא לפלוני‪.‬‬
‫
ריה"ג מקשה‪ ,‬דהאסור אסור לכל‪ ,‬והמותר מותר לכל‪ .‬והגמ'‬
‫דוחה מאשת איש‪ ,‬דמותרת לבעלה ואסורה לכו"ע‪.‬‬
‫לריה"ג  ר"א וחכמים פליגי בחוץ‪ ,‬דבע"מ הותרה גם אצלו‬
‫בזנות‪.‬‬
‫
ר"ע מקשה‪ ,‬ניסת לאחר הולידה ונתארמלה‪ ,‬ואח"כ ניסת לפלוני‬
‫ נמצא שבניה ממזרים‪,‬‬
‫וזה לצד דר"א וחכמים פליגי בע"מ‪ ,‬דבחוץ מותרת לו אח"כ‪.‬‬
‫והגמ' דוחה‪ ,‬דבכל תנאי בגט י"ל כן‪.‬‬
‫
דבר אחר  מקשה ר"ע‪ ,‬אם זה שנאסרה עליו הוא כהן ומת‬
‫המגרש  הרי לגבי הכהן היא אלמנה ולכו"ע היא גרושה‪ ,‬ואעפ"כ‬

‫‪ 1‬הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר"א מתיר‪.‬‬

 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רמו‬

‫אסורה לכהן משום צד גירושין‪ ,‬ק"ו שתהיה אסורה לכו"ע לפני‬

‫מיתת המגרש משום צד אשת איש‪.‬‬
‫וזה לצד דפליגי בחוץ‪ ,‬דבע"מ היא גרושה גם לכהן לגבי זנות‪.‬‬
‫והגמ' דוחה דאיסור כהונה שאני‪ ,‬ור"א יליף דינו מ"ויצאה‬
‫והיתה לאיש אחר" ולא מכהונה‪.‬‬
‫
ראב"ע מקשה‪ ,‬דכתיב‪" :‬כריתות" ואין זה כורת בינו לבינה‪ ,‬ועל‬
‫זה אין פירכא‪.‬‬
‫
‬

‫דף פג‪:‬‬
‫פני ג'‬
‫‪ .2‬מודה ר"א‬
‫‪ .3‬ראב"ע השיב מכריתות‬

‫
ר' יהושע מקשה‪ ,‬דקודמי הויה שניה כקודמי הויה ראשונה דלא‬
‫אגידא באינש אחרינא‪.‬‬
‫אבל לכו"ע טען ר' יהושע דאין משיבין על הארי לאחר מיתה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬מודה ר"א‬
‫מודה ר"א‪ ,‬דאחרי שניסת ונתארמלה  מותרת לזה שנאסרה‬
‫עליו‪ .‬השיב רשב"א  היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר?‬
‫
מיבמה אין הוכחה  דהיבם הוא זה שאוסרה‪.‬‬
‫רמז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
מהתרת חכם אין ראיה  דחכם בחרטה מתיר‪.‬‬

‫
מהפרת הבעל אין הוכחה  כדרב פנחס‪" :‬כל הנודרת על‬
‫דעת בעלה היא נודרת"‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬ראב"ע השיב מכריתות‬
‫
ראב"ע השיב מכריתות  שאין זה כורת בינו לבינה‪
.‬ולרבנן‬
‫מיבעי ליה ל"הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין לעולם" שאין זה‬
‫כריתות‪.‬‬
‫וראב"ע  מכרת כריתות נפקא‪.‬‬
‫ורבנן  כרת כריתות לא דרשי‪.‬‬
‫
אמר רבא  "ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי או חיי‬
‫פלוני"‪" ,‬ה"ז כריתות כל ימי חייך"  אין זה כריתות‪.‬‬
‫*‬
‫
בעי ר"נ  "היום אי את אשתי ולמחר את אשתי" מהו?‬
‫תיבעי לר"א דהכא אין זה היתר לעולם ותיבעי לרבנן דפסקה‬
‫מיניה לגמרי ופשט ר"נ לכו"ע כיון דפסקה פסקה‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רמח‬

‫דף פד‪.‬‬
‫פני ג'‬
‫‪ .1‬ע"מ שתנשאי לפלוני‬

‫‪ .1‬ע"מ שתנשאי לפלוני‬

‫
"הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני"  לא תנשא לפלוני‪ ,‬שמא‬
‫יאמרו "נשותיהן נותנין במתנה"‪ .‬ואם נשאת לו  לא תצא‪.‬‬
‫ולאחר  לא תנשא‪ ,‬שמא לא יהיה קיום לתנאי ]שאינו בידה‬
‫להתגרש[‪ .‬ואם נשאת  תצא‪.‬‬
‫
"הרי זה גיטך ע"מ שתעלי לרקיע"  לרבנן אינו גט‪ .‬לר' יהודה‬
‫בן תימא  כזה גט‪.‬‬
‫כלל אמר ריב"ת‪' :‬כל תנאי שאי אפשר לקיים  אינו אלא‬
‫לצערה וכשר'‪ ,‬והלכה כמותו‪.‬‬
‫
"הרי זה גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר"  לאביי דינו כמו‬
‫שתעלי לרקיע‪ .‬ולרבא יכולה שתאכל ותלקה‪.‬‬
‫
"הרי הז גיטך ע"מ שתיבעלי לפלוני"  אפילו לאביי יכולה‬
‫לשחדו בממון וישאנה דרך היתר‪.‬‬
‫
"הרי זה גיטך ע"מ שתיבעלי לאביך"  אפילו לרבא אין בידה‬
‫לשכנע אביה‪.‬‬
‫לרבא‪ ,‬כלל  לאתויי אביך‪ .‬כזה  למעוטי בשר חזיר‪.‬‬
‫לאביי‪ ,‬כלל  לאתויי בשר חזיר‪ .‬כזה  למעוטי פלוני‪.‬‬
‫
‬
‫רמט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף פד‪:‬‬
‫פני ג'‬

‫ואינו מתנה על מה שכתוב בתורה‬

‫
לרב אדא בריה דרב איקא  משום דהיא עוקרת ולא הוא‪.‬‬
‫
לרבינא  דלא תאכל ולא תתגרש‪.‬‬
‫לחכמים  יטלנו הימנו ויחזור ויתננו לה‪ .‬לחזקיה  המשנה‬
‫כמו רשב"א ]לעיל עח‪ [.‬שסובר 'יחזור ויתתנו לה ויאמר‪" :‬הא‬
‫גיטך"'‪ .‬לריו"ח  המשנה אפילו כרבי‪ ,‬דשאני הכא דקנאתו‬
‫ליפסל לכהונה‪.‬‬
‫
כתב התנאי בתוכו‪ ,‬אע"פ שחזר ומחקו  פסול‪.‬‬
‫
אמר התנאי בע"פ לאחר התורף‪ ,‬לכו"ע  כשר‪.‬‬
‫
אמר לפני התורף  לרב ספרא כשר‪ .‬לרבא פסול‪ ,‬ולכן היה רבא‬
‫משתיק הבעל שלא יגיד שום תנאי עד שיכתבו התורף‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רנ‬

‫דף פה‪.‬‬
‫מידות הקטן‬
‫‪ .1‬תנאים פסולים‬
‫‪ .2‬גירושי חוץ‬

‫‪ .1‬תנאים הפוסלים‬
‫
לרבי  כל התנאים פוסלים בתוך הגט‪.‬‬
‫
לחכמים  רק התנאים הפוסלים בע"פ‪.‬‬
‫לר' זירא  המח' כשכתב לפני התורף דרבי גזר ע"מ אטו חוץ‪,‬‬
‫ורבנן לא גזרו אבל לאחר התורף  לכו"ע כשר‪ .‬והמשנה‬
‫שפוסלת חוץ ומכשירה ע"מ‪ ,‬או מיירי לפני התורף וכרבנן‪ ,‬או‬
‫לאחר התורף וככו"ע‪.‬‬
‫לרבא  המח' לאחר התורף דרבי גזר אטו לפני התורף‪ ,‬ורבנן‬
‫לא גזרו‪ ,‬אבל לפני התורף לכו"ע פסול‪ .‬והמשנה שפוסלת חוץ‬
‫ומכשירה ע"מ‪ ,‬מיירי לאחר התורף וכרבנן שכשר‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬גירושי חוץ‬
‫
"הרי את מותרת לכל אדם חוץ מחייבי כריתות"  ה"ז גט‪.‬‬
‫
"חוץ מחייבי לאווין"  אינו גט‪.‬‬
‫
"חוץ מקידושי קטן"  אינו גט‪ ,‬דאתיא לכלל הויה‪ .‬וכן קטנה‬
‫מתגרשת מקידושי אביה‪ ,‬דאתיא לכלל הויה‪.‬‬
‫*‬
‫רנא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫איבעיא דלא איפשטא )‪(8‬‬

‫א‪ .‬חוץ מן הנולדים  מהו? השתא לא אתיליד א"ד עבידי להיולד‬
‫ ]ואין הוכחה מעבד דלא עבידי להתגייר[‪.‬‬
‫ב‪ .‬חוץ מבעל אחותה  מהו? עכשיו לא חזיא א"ד זימנין מתה‬
‫אחותה  ]ואין הוכחה מעכו"ם דמיתה שכיח ולא גירות[‪.‬‬
‫ג‪ .‬חוץ מזנותיך  מהו? מנישואין לא שייר א"ד מביאה שייר ‬
‫]ומחוץ מאבא אינו ראיה דלמא עבר ונסיב[‪.‬‬
‫ד‪ .‬חוץ משלא כדרכה  מהו? מכדרכה לא שייר א"ד שייר‬
‫במשכבי אשה‪.‬‬
‫ה‪ .‬חוץ מהפרת נדריה  מהו? בנישואין לא שייר א"ד אישה‬
‫יקיימנה ואישה יפירנו כתיב‪.‬‬
‫ו‪ .‬חוץ מתרומתיך  מהו? בנישואין לא שייר א"ד קנין כספו‬
‫כתיב‪.‬‬
‫ז‪ .‬חוץ מירושתיך  מהו? בנישואין לא שייר א"ד לשארו וירש‬
‫אותה כתיב‪.‬‬
‫ח‪ .‬חוץ מקידושיך בשטר  מהו? אפשר דמקדש בכסף ובביאה‬
‫א"ד ויצאה והיתה איתקש הוויות להדדי‪.‬‬
‫ תיקו ‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רנב‬

‫דף פה‪:‬‬
‫גופו של גט‬
‫‪ .3‬גופו של גט‬

‫‪ .3‬גופו של גט‬
‫
לת"ק‪" :‬הרי את מותרת לכל אדם"  דס"ל ידים שאין מוכיחות‬
‫הויין ידים‪.‬‬
‫
ולר"י‪ :‬דלא הויין ידים מוסיף‪" :‬ודן דיהוי לכי מינאי"  דלא‬
‫תימא דמגרשה בדיבור והשטר לראיה בעלמא‪.‬‬
‫ומסק' הגמ' דהלכה כר"י‪.‬‬

‫*‬
‫הכותב‬
‫
לאשתו‪" :‬הרי את בת חורין"  אינה מגורשת‪.‬‬
‫
לשפחה‪" :‬הרי את מותרת לכל אדם"  אינה משוחררת‪.‬‬
‫
לאשתו‪" :‬הרי את לעצמך"  מגורשת‪ ,‬מק"ו מעבד שגופו קנוי‬
‫ויצא לחירות ואינו רק לפוטרה ממלאכה‪.‬‬
‫
לעבדו‪" :‬אין לי עסק בך"  יצא לחירות‪.‬‬

‫*‬
‫לשונות בגט‬
‫
"ודן" ולא "ודין" ]שמשמע בדין חייב לגרשה[‪.‬‬
‫
"אגרת" ולא "איגרת" ]מלשון גג[‪.‬‬
‫רנג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
"למהך" ולא "לימהך" ]לי מהך[‪ ,‬ולא "למחך" ]מלשון צחוק[‪.‬‬

‫
"דיתיהוייין"‪" ,‬דיתיצבייין"‪.‬‬
‫
ויאריך האות ו'‪" :‬דתירוכין"‪ ,‬ודשבוקין‪ ,‬ודכדו‪.‬‬
‫
"להתנסבא"  ולא עם א' )לאתנסבא(‪.‬‬
‫
"מיומא דנן"  לחשוש לבי"ד אולי יחלוק על ר' יוסי שזמנו של‬
‫שטר מוכיח עליו‪.‬‬
‫
ו"לעלם"  לאפוקי מאיבעי דרבא "היום אי את אשתי ולמחרת‬
‫את אשתי"‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רנד‬

‫דף פו‪.‬‬
‫סולין‬ ‫גופו ‪ /‬ג' גיטין פ‬
‫‪ .1‬גופו של שטר שחרור‬
‫‪ .2‬ג' גיטין פסולים‬

‫‪ .1‬גופו של שטר שחרור‬

‫גופו של שטר שחרור‪"
:‬הרי את לעצמך"
"הרי את בת חורין"‪.‬‬
‫תקנת ר' יהודה בשטר של מכירת עבד‪ ,‬שיכתבו שאין על העבד‬
‫שום ערעור כלל ושום מום‪ ,‬וקבלת אחריות משחין לשנתים‬
‫הבאות‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬ג' גיטין פסולים ואם ניסת הולד כשר‬
‫א‪ .‬כתב בכתב ידו בלי עדים‪.2‬‬
‫ב‪ .‬כתב בלי זמן‪.‬‬
‫ג‪ .‬כתב בעד אחד‪.‬‬
‫
ר"א אומר  ע"מ כרתי ואפילו בלי ע"ח כשר לכתחילה וגובה‬
‫מנכסים משעובדים‪.‬‬
‫
לת"ק  לא תינשא‪ .‬ואם נשאת  לרב תצא‪ ,‬אא"כ יש בנים‪.‬‬
‫וללוי  לא תצא‪.‬‬

‫‪ 2‬והתנא לא ר"א דמכשיר לכתחילה ולא ר"מ דבעי עידי חתימה ולמ"ד שהמש' כר"מ‬
‫כתב ידו כמאה עדים דמי‪.‬‬
‫רנה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
ולא תני גט ישן‪.‬‬

‫לרב  דהתם לא תצא וכאן תצא‪.‬‬
‫וללוי  דהתם תינשא לכתחילה וכאן לא‪.‬‬
‫
ולא תני גט קרח‪.‬‬
‫ללוי  דהתם תצא וכאן לא תצא‪.‬‬
‫ולרב  אם המש' ר"מ‪ ,‬התם הולד ממזר הכא לא‪ .‬ואם המש'‬
‫אינו כר"מ‪ ,‬במקושר לא קא מיירי‪.‬‬
‫
ולא תני שלום מלכות‪.‬‬
‫ללוי  דהתם תצא וכאן לא‪.‬‬
‫ולרב  המש' כר"מ והתם הולד ממזר וכאן לא‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רנו‬

‫דף פו‪:‬‬
‫ו‬ ‫פ‬
‫עו ות ‪ /‬ס פר‬
‫‪ .3‬מי חטאת‬
‫‪ .4‬ע"מ כרתי גם בשטרות‬

‫אין בו אלא עד אחד‬

‫
לרב  בכתב ידו ועד‪.‬‬
‫והתנן‪" :‬כתב סופר ועד כשר"  הכונה חתם סופר‪.‬‬
‫
לשמואל  בכתב סופר שאינו מובהק ועד‪.‬‬
‫והדתנן‪" :‬כתב סופר ועד כשר"  בסופר מובהק‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .3‬מי חטאת‬
‫כל העופות פוסלות במי חטאת חוץ מן היונה‪ ,‬וקרצית שבעמיר‬
‫עד גודל כזית‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .4‬ע"מ כרתי בגיטין וגם בשטרות‬
‫ר"א ס"ל  ע"מ כרתי בגיטין וגם בשטרות כדתנן‪" :‬וגובה בו‬
‫מנכסים משועבדים"‪.‬‬
‫
לרב  הלכה כר"א בגיטין‪.‬‬
‫
ולשמואל  הלכה כמותו אף בשטרות‪.‬‬
‫
ולרבנן  אפילו ריח הגט אין בו‪.‬‬

‫
‬
‫רנז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫דף פז‪.‬‬
‫פ ז‬
‫תו ס מן‬
‫‪ .1‬ב' גיטין שוין שנתערבו‬
‫‪ .2‬כלל וטופס‬

‫‪ .1‬ב' גיטין שוין שנתערבו‬

‫ב' גיטין שוין שנתערבו  ינתנו שניהם לכל אחת מהן‪ .‬ואפילו‬
‫לר"א דבעי כתיבה לשמה א"צ נתינה ]מבוררת[ לשמה‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .2‬כלל וטופס‬
‫ה' שכתבו כלל בתוך הגט  כולן כשרים‪ .‬כתבו טופס לכל אחד ‬
‫את שהעדים נקראים עמו כשר לחודיה‪.‬‬
‫
לריו"ח  כלל פי' זמן אחד לכולם‪ ,‬וטופס לכל אחד פ' זמן‬
‫לכל אחד‪ ,‬ומיירי בכותב אותו זמן ואין כאן מוקדם‪ .‬ובכותב‬
‫"ו" החיבור בכל גט‪ ,‬וכן עדים החתומים על שאלת שלום בגט‬
‫ פסול‪ .‬ובאר ר' אבהו שאלו פסול ושאלו כשר‪ .‬ולר' יהודה בן‬
‫בתירא בברייתא  דוקא כשיש רווח ביניהם פסול אבל אין‬
‫זמן מפסיקן‪.‬‬
‫
לר"ל  כלל פי' דכתב‪" :‬אנו פלוני ופלוני גירשנו" והדר כתב‪:‬‬
‫"פלוני גירש פלונית" ]דכתיב "וכתב לה" ולא לה ולחברתה[‪.‬‬
‫
לת"ק בברייתא  זמן ורווח מפסיקן אפי' כשנתערבו ברישא‪.‬‬
‫
לר"מ  זמן לכל אחד מפסיק אפי' בלי רוחו‪.‬‬
‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רנח‬

‫דף פז‪:‬‬
‫ז‬
‫ליג זעירי ‪ /‬ג ייה לקלף‬ ‫פ‬
‫‪ .3‬ב' גיטין שכתבו זה בצד זה‬

‫‪ .3‬ב' גיטין שכתבו זה בצד זה‬

‫
חתמו ב' עברים ואח"כ ב' יונים‪.3‬‬
‫לזעירי  שניהם כשרים‪ ,‬דס"ל מילא קרובים  כשר‪.‬‬
‫לתנא דמשנה  הראשון כשר והאחרון פסול‪ ,‬דחייש שמא‬
‫גונדלית‪ 4‬חתם וכולם אגט אחד חתמו‪.‬‬
‫
חתמו ע"א עברי וע"א יוני וע"א עברי וע"א יוני‬
‫לזעירי  שניהם כשרים‪.‬‬
‫לתנא דידן  שניהם פסולים‪ ,‬דחייש שמא גונדלית חתם‬
‫ונמצא ג' עדים על גט אחת ]ולא ידוע על איזה[‪.‬‬
‫
שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני ]ברוחב הדף[ והעדים מלמטה‬
‫ כשר‪.‬‬
‫מיירי כשיש רווח מלמטה ולמעלה‪ ,‬שאין לחשוש שמא היו ב'‬
‫גיטין וגזייה לזמן דבתרא ועדים דקמא‪ .‬וכשכתוב "הרי את"‬
‫למטה ו"מותרת" למעלה שאין לחשוש לנמלך ולגט מוקדם‪.‬‬

‫‪ 3‬חתימת יונים אינה נקראת כחתימת עברים שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון בידוע‬
‫ששמו שמעון בן יוסף‪ ,‬כלומר בנו של שמעון הוא יוסף‪.‬‬
‫‪ 4‬שלא כמנהגם אלא כדרך עברים‪.‬‬
‫רנט‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫ולר' אשי  מיירי דידוע מתחתא דמגילתא ]מסביבות הקלף[‬

‫דלא גזייה‪.‬‬
‫
חתמו עדים בראש הדף‪ ,‬או מן הצד‪ ,‬או מאחוריו  בגט פשוט‬
‫פסול‪ ,‬ורב דחתם מן הצד מיירי בדיסקי‪.‬‬
‫
הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע  שניהם‬
‫פסולים‪.‬‬
‫
סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע  את שהעדים‬
‫נקראים עמו כשר‪.‬‬
‫
ראשו של זה בצד סופו של זה  את שהעדים נקראים בסופו‬
‫כשר‪.‬‬
‫
כתבו עברית ועדיו יונית‪ ,‬או הפוך‪ ,‬או ע"א עברי וע"א יוני ‬
‫כשר‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רס‬

‫דף פח‪.‬‬
‫ח‬
‫בדה ו יקה‬ ‫ע‬
‫‪ .1‬ז' בתי דינים‬

‫
כתב סופר ועד כשר  לר' ירמיה‪ ,‬חתם סופר שנינו‪ .‬וביאר ר"ח‬
‫דהמשנה כר' יוסי דמילי לא מימסרן לשליח‪.5‬‬
‫
"איש פלוני עד"‪" ,‬בן איש פלוני עד"‪ ,‬ואפילו "איש פלוני בן איש‬
‫פלוני" ולא כתב‪" :‬עד" ]כמו נקיי הדעת בירושלים[  כשר‪.‬‬
‫
כתב‪" :‬חניכתו" או "חניכתה"  כשר‪ .‬לת"ק בברייתא עד י'‬
‫דורות‪ .‬לרשב"א עד ג' דורות‪ ,‬וא"ר הונא כדכתיב‪" :‬כי תוליד בנים‬
‫ובני בנים ונושנתם"‪.‬‬
‫*‬
‫‪ .1‬ז' בתי דינים‬
‫
לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו ז' בתי דינים ע"ז‪:‬‬
‫ירעבם בן נבט‪
.‬בעשא בן אחיה‪
.‬אחאב בן עמרי‪
.‬יהוא‬
‫בן נמשי‪
.‬פקח בן רמליהו‪
.‬מנחם בן גדי‪
.‬הושע בן‬
‫אלה‪.‬‬
‫
עליו עלה שלמנאסר  כשהושע ביטל פרדסיאות שהושיב‬
‫ירבעם כדי שלא יעלו לרגל ואעפ"כ לא עלו  לכן נענשו‪.‬‬

‫‪ 5‬ואין לחשוש שהחתימו הסופר מחמת כיסופא‪.‬‬

‫רסא‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
"וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלוקינו"‪.‬‬

‫למרימר  שהגלה גלות צדקיה כשעדיין גלות יכניה היתה‬
‫קיימת‪ .‬ולעולא  שהקדים שנתים ל"ונושנתם"‪.‬‬
‫א"ר אבא ב"י  ש"מ מהרה דמרי עלמא ‪ 852‬שנים‪.‬‬

‫
‬

‫דף פח‪:‬‬
‫ח‬
‫בדה ו יקה‬ ‫ע‬
‫‪ .2‬גט מעושה‬

‫‪ .2‬גט מעושה‬
‫
בישראל כדין  כשר‪ ,‬ושלא כדין  פסול ופוסל‪.‬‬
‫
בעכו"ם כדין  פסול ופוסל‪ ,‬גזירה אטו כדין בישראל‪ .‬ושלא‬
‫כדין  אפילו ריח הגט אין בו‪.‬‬
‫
אמרו עכו"ם‪" :‬עשה מה שישראל אומרים לך"  כשר‪.‬‬
‫
הדיוטות  אין כופין‪ ,‬דכתיב‪" :‬לפניהם" ולא לפני הדיוטות‬
‫)ולא לפני עכו"ם(‪.‬‬
‫ואם הם שליחים לסמוכים‪ ,‬כגון בני בבל לבני א"י בדבר שכיח‬
‫כגט מעושה‪ ,‬הודאות והלוואות  כשר‪ ,‬אבל בדבר דלא שכיח‪,‬‬
‫כמו גזל וחבילות  לא‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רסב‬

‫דף פט‪.‬‬
‫ט‬
‫למ לה ‪ /‬למ ה‬ ‫ע‬
‫‪ .1‬קול קידושין‬

‫‪ .1‬קול קידושין‬
‫
יצא עליה קול שמקודשת  ה"ז מקודשת‪ .‬מקודשת ומגורשת‬
‫ ה"ז מגורשת‪ ,‬שיש קול ושוברו עמו‪.‬‬
‫
יצא עליה שם מזנה  לרבא אין חוששין לה‪ ,‬דפריצותא בעלמא‬
‫ראו בה‪.‬‬
‫כתנאי‪ ,‬אכלה בשוק וכדומה  לר"מ תצא‪ .‬לר"ע משישאו‬
‫ויתנו בה מוזרות בלבנה‪ .‬לריב"נ עד שיהי ברור‪.‬‬
‫*‬
‫קול שאין חוששין לו‪:‬‬
‫
בעולה‪
.‬נשואה‪
.‬ארוסה‪
.‬שלא לפלוני‪
.‬בעיר אחרת‪.‬‬
‫
נממזרת‪
.‬שפחה‪.‬‬

‫קול שחוששין לו‪:‬‬

‫
נשים טוות לאור הנר‬ ‫
נרות דולקות‪
.‬מטה מוצעת‪.‬‬
‫ואומרים פלונית נתקדשה היום‪.‬‬
‫לרב הונא אמר רב  בעינן קול ששמע מפלוני ששמע מפלוני‬
‫ופלוני והלכו להם למדה"י‪.‬‬
‫*‬
‫רסג‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫אמתלא‬
‫
לריו"ח  צריך לצאת ביחד עם הקול‪.‬‬
‫
לר"ה  אפילו מכאן ועד י' ימים‪.‬‬
‫*‬
‫ביטול קלא‬
‫
בסורא מבטלין קלא‪.‬‬
‫
בנהרדעא אין מבטלין קלא‪.‬‬
‫
במקום שאין חשד  לכו"ע מבטלינן קלא‪ ,‬כגון אם יש לתלות‬
‫דלא הוי קידושין בשוה פרוטה‪ ,‬או שהמקדש הוי קטן‪ ,‬ואפילו‬
‫נראה גדול אבל ממעשיו ניכר קטנותו‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רסד‬

‫דף פט‪:‬‬
‫ט‬
‫למ לה ‪ /‬למ ה‬ ‫ע‬

‫אמתלא‬
‫
לר"ה  מועיל אפילו מכאן ועד עשרה ימים‪.‬‬
‫
לרב זביד  א"צ אמתלא ממש אלא במקום ששיך לומר אמתלא‬
‫מספיק‪.‬‬
‫
לרב פפא  בעינן אמתלא ממש‪.‬‬
‫*‬
‫תנן‪" :‬נתקדשה ע"פ ע"א ובא בעלה מותרת לחזור לו"‪.‬‬
‫
לר"ז  משום דתלינן דנתקדשה על תנאי ובנישואין אין אדם‬
‫עושה בעילתו זנות‪.‬‬
‫
לר"פ  משום שהבעל מערער‪ ,6‬אבל בניסת קנסוה על שעברה‬
‫עבירה ולא דייקת‪.‬‬
‫
לרב אשי  קול דלא איתחזק בבי"ד אינו קול‪.‬‬
‫
לרב אשי  קול דבתר נישואין אין חוששין לו‪ .‬ולרב חביבי ‬
‫אפילו בתר אירוסין‪ ,‬וכן הלכה‪.‬‬
‫*‬

‫‪ 6‬ואומרים שלא היה כאן מעולם קידושין‪.‬‬

‫רסה‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫
יצא עליה קול מראשון ונתקדשה לשני  מדאורייתא אמר‬

‫שמואל תצא‪ ,‬והעמידוהו על בוריו‪.‬‬
‫
אם בטל הקול  בנהרדעא לא מבטלינן קלא‪.‬‬
‫
מצאו דהקול אמת  א"צ גט מהשני‪] ,‬ופליג ארב המנונא דאמר‬
‫אשה המקבלת קידושין מאחר מגורשת דלא מעיזה[‪ .‬ושמואל‬
‫סובר דאפילו לרב המנונא  שלא בפניו מעיזה‪.‬‬
‫*‬
‫לא מצאו על בוריו‬
‫
לר"ה  מגרש ראשון ונושא שני ולא הפוך‪ ,‬דיאמרו מחזיר‬
‫גרושתו מן האירוסין‪.‬‬
‫
לרב שיננא  אף הפוך מותר דיאמרו שעייני רבנן בקידושי שני‬
‫והוי טעות‪.‬‬
‫*‬
‫יצא עליה קול מראשון ומשני‬
‫
לר"פ  מגרש ראשון ונושא שני‪.‬‬
‫
לאמימר  שניהם מותרים לה‪] ,‬ואפילו לר"ה הנ"ל[‪ ,‬וכן‬
‫הלכתא‪.‬‬

‫
‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רסו‬

‫דף צ‪.‬‬
‫סולים‬ ‫פ‬
‫‪ .1‬לגרש אשה‬

‫‪ .1‬לגרש אשה‬
‫
לב"ש  דוקא בערות דבר‪.‬‬
‫
לב"ה  אפילו הקדיחה תבשילו‪.‬‬
‫
לר"ע  אפילו מצא אחרת נאה הימנה‪.‬‬
‫*‬
‫כי מצא בה ערות דבר‬
‫
לב"ש  "ערוה" דוקא‪ ,‬ו"דבר" פי' דבר ברור‪ ,‬דלא כתיב או ערוה‬
‫או דבר‪.‬‬
‫
לב"ה  דבר דבר מממון‪ ,‬ללמד דבעינן עדות‪ ,‬ומדלא כתיב ערוה‬
‫בדבר‪.‬‬
‫*‬
‫"ערוה"  להתירו לאחר‪" .‬דבר"  דמותר לגרשה אפילו על דבר‪.‬‬
‫
לב"ה  אם גרשה על לא דבר אין חיוב להחזירה‪ ,‬דדוקא באונס‬
‫כתיב‪" :‬לא יוכל לשלחה כל ימיו"‪.‬‬
‫
לב"ש  "כי" לשון "דהא"‪.‬‬
‫
לר"ע  "כי" מלשון "אי" נמי מצא‪ ,‬דא"ר אלעזר "כי" משמש‬
‫בד' לשונות‪" :‬או"‪" .‬דלמא"‪" .‬אלא"‪" .‬דהא"‪.‬‬
‫רסז‬ ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬

‫לבו לגרשה ויושבת תחתיו  כתיב על זה‪" :‬אל תחרש על רעך‬

‫רעה והיא יושבת לבטח אתך"‪.‬‬

‫
‬

‫דף צ‪:‬‬
‫פ‬
‫סו ר‬
‫‪ .2‬זבוב נופל לתוך כוסו‬

‫‪ .2‬זבוב נופל לתוך כוסו‬

‫ר' מאיר אומר  כשם שיש דעות באוכל כן יש דעות בנשים‪.‬‬
‫
זבוב נופל לתוך כוסו‪ ,‬זורקו ואינו שותהו  זו מדת פפוס בן‬
‫יהודה שהיה נועל בפני אשתו ויוצא‪ .‬זורקו ושותהו  זו מדת כל‬
‫אדם שמדברת עם קרוביה‪.‬‬
‫
זבוב נופל לתוך תמחוי‪ ,‬מוצצו ואוכלו  זו מדת אדם רע‬
‫שפרוצה היא ומצוה לגרשה‪.‬‬
‫*‬
‫"ויצאה והיתה לאיש אחר"  שאינה בת זוגו דראשון‪ ,‬שזה הוציא‬
‫רשעה מתוך ביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו‪ .‬ואם זכה שני‬
‫שלחה‪ ,‬שנא'‪" :‬ושנאה האיש האחרון"‪ .‬ואם לאו  קוברתו‪ ,‬שנא'‪:‬‬
‫"או כי ימות האיש האחרון"‪.‬‬
‫*‬
 ‫יהודה‬ ‫
גיטין ‬ ‫בני‬ ‫רסח‬

‫כי שנא שלח‬

‫לר' יהודה‪ :‬אם שנאתה  שלח‪ .‬ולריו"ח  שנאוי המשלח‪ .‬ולא‬
‫פליגי‪ ,‬כאן בזוג ראשון כאן בזוג שני‪ ,‬דא"ר‪ :‬כל המגרש אשתו‬
‫הראשונה  אפילו מזבח מוריד עליו דמעות‪.‬‬

‫
‬
‫הדרן עלך פרק המגרש‬
‫‬

‫
‬
‫בחסד עליון‬
‫הדרן עלך מסכת גיטין‬
‫‬