‫שיעור א' לאברכים‬ ‫הרב מנחם יוני‬

‫ג' תז"מ‪ ,‬תשע"א‬ ‫ב' אייר‬

‫על הפסוקים ‪ -‬ומושגים‬

‫‪ )1‬ל‪/‬ב‪ :‬זה הדבר אשר צוה ה' ‪ .‬ברש"י בא"ד‪ :‬דבר אחר‪ ,‬זה הדבר מיעוט הוא‪ ,‬לומר שהחכם בלשון התרה ובעל (ואב) בלשון‬ ‫א‪.‬‬
‫הפרה‪ ,‬כלשון הכתוב כאן ‪ -‬ואם חילפו אין מותר ואין מופר (עכ"ל)‪.‬‬
‫מ"ש רש"י כלשון הכתוב כאן – היינו דבכל פרשתן כתיב הפרה (גבי אב ארוס ונשוי)‪ .‬אבל לשון התרה לא כתוב בפרשתן כלל‪.‬‬

‫‪ ) 2‬מה החילוק במשמעות בין לשון "הפרה" ללשון "התרה"? =מסתברא דאין זה סתם גזיה"כ לומר דוקא כך או כך ‪ -‬אלא דהפרה‬
‫והתרה ב' מיני חלויות‪ ,‬ואם אמר א' מתי שמתאים ב'‪ ,‬לא כיון לחלות המתאים‪ .‬ולכן לא חל זה ולא זה‪.‬‬

‫‪ ) 3‬והנה‪ :‬הפרת האב ובעל שונה מהתרת חכם ‪ -‬מצד הבסיס להתיר‪ ,‬ומצד תוצאת ההיתר‪ .‬חכם מתיר ע"י פתח (דהו"ל כעין נדר‬
‫טעות) ‪ -‬ואולי יכול להתיר בחרטה דמעיקרא (=חרטת הנודר עצמו הויא סיבה שהנדר כבר לא יהיה)‪ .‬באב ובעל אין שום סיבה מצד‬
‫הנודר ‪ -‬אלא דהאב לא רוצה א"נ דהבעל לא רוצה‪[ .‬ולהלן (אות ט') יובא ענין כל הנודרת כו' – א"כ גבי הפרה ג"כ יש סיבה מצד הנודר‪,‬‬
‫דאדעתא דהכי לא נדר‪ .‬עיין להלן‪ ].‬זהו חילוק מצד הבסיס להתיר‪.‬‬
‫ומצד תוצאת ההיתר ‪ -‬חכם עוקר הנדר מעיקרא‪[ .‬אם ע"י פתח‪ ,‬הוי כנדר טעות‪ .‬ואיכא מ"ד דג"כ יש להתיר נדר ע"י חרטה – ובעי‬
‫חרטה דמעיקרא‪ ,‬ועפ"ז נעקר הנדר מעיקרא‪ .‬ובמסילת ישרים פ"ד ‪ -‬מביא מזה בסיס לענין תשובה דע"י חרטתו נעקר החטא מעיקרא‪].‬‬
‫ואילו בעל ואב כשמפירין ניתר הנדר מכאן ולהבא‪ .‬ונפק"מ לגבי מלקות ‪ -‬אם עברה לפני ההפרה לוקה‪ .‬ובהתרת חכם ‪ -‬אם עבר הנודר‬
‫לפני ההתרה והתיר לו החכם‪ ,‬אינו לוקה דאהני למפרע‪.‬‬

‫‪ ) 4‬והשתא‪ :‬לשון "הפרה" ולשון "התרה" ‪ -‬איזה מב' חילוקים הנ"ל נכלל במשמעות המלה? אולי שניהם‪.‬‬
‫רוני נגר‪ :‬ר"ן לקמן ע"ח רע"א ‪ -‬דלישנא דמופר מכאן ואילך‪ ,‬ולישנא דמותר בדבר שהיה מותר מעיקרו‪.‬‬
‫ומסברא‪ :‬למה "מותר" משמע מעיקרא? הלשון בגט‪ :‬הרי את מותרת לכל אדם ‪ -‬וכי עוקרין הקידושין למפרע? [זה עושין דוקא במיאון‪].‬‬

‫‪ ) 5‬קשה לי ‪ -‬דרש"י בדיבור הקודם‪ :‬ראשי המטות לבנ"י – לימד לנשיאים ואח"כ לבנ"י‪ .‬וכן בשאר המצוות‪ .‬ומה ראה לאומרה כאן?‬
‫לימד שהפרת נדרים ביחיד מומחה‪ ,‬ואם אין יחיד מומחה מיפר בשלשה הדיוטות (עכ"ל)‪ .‬למה אמר רש"י כאן לשון הפרה לענין התרת חכם?‬
‫[הרי אמרנו דלשון הפרה הוא מכאן ולהבא ולשון התרה למפרע ‪ -‬וא"כ מתאים כאן דוקא לשון התרה ולא לשון הפרה‪].‬‬

‫‪ ) 6‬שאלה‪ :‬אם הבעל או החכם רוצין להתיר בלשונות אחרים – איזו מלה צריכין לחפש?‬
‫[בר"ן שם ע"ח ע"א מוכיח מירושלמי דלחכם מתאים לשון "אין כאן נדר" – דמשמע למפרע‪].‬‬
‫ואם רוצה להתיר בספרדית או באנגלית ‪ -‬איזו מלה צריך החכם לומר ואיזו מלה צריך הבעל לומר?‬

‫‪ ) 1‬ברש"י פסוק ד' – קטנה (פחות מבת י"א) אין נדרה נדר כלל‪ .‬בת י"א שנה נדריה נבדקין‪ .‬בת י"ב שנה היא גדולה וא"צ לבדוק‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫בוגרת (בת י"ב וחצי) אינה ברשות אביה לגבי הפרת נדרים‪.‬‬
‫ילד בין י"ב וילדה בת י"א (שנה לפני גדלות) ‪ -‬נקרא מופלא הסמוך לאיש‪ .‬במסכת נדה מ"ו ע"ב פליגי אמוראי אי דין מופלא הסמוך‬
‫לאיש לגבי נדרים הוא דאורייתא‪ .‬רמב"ם פסק דהוי דאורייתא‪.‬‬

‫‪ ) 2‬ברש"י בת י"א נדריה נבדקין אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה נדרה נדר‪ .‬בהקדש נבדקת אם כיוונה להקדיש לה' או‬
‫לעבודה זרה או לייחד הבהמה לבת מצוה שלה‪ .‬בקונם (ככר זה אסור עלי) – מה בודקין? אי כיונה לשמים‪ .‬הרי הככר לא יקרב למזבח?‬
‫האם בודקין שתדע דבנדר יש קדושה לה'? [והביאור בזה ‪ -‬אע"ג דאין הככר נקרב ולא קנוי להקדש‪ ,‬אולי צריכה לדעת מה שדיברנו על‬
‫איסור חפצא – לה' הארץ ומלואה כו'‪].‬‬
‫ובשבועה – מה נבדקת? אם מבינה דכשאמרה שבועה שלא אוכל ככר זה דימתה אמיתיות דבר זה לאמיתיות ה'‪ .‬האם באמת בודקין‬
‫דבר זה? וכמה אנשים מבוגרים יודעים את זה?‬

‫‪ )3‬האב מיפר נדרי בתו נערה‪ .‬וכן (או וכ"ש) נדרי בתו קטנה בת י"א‪.‬‬
‫[במתניתין ‪ -‬דנערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה‪ .‬ופיר"ן – דנערה לאפוקי בוגרת‪ ,‬דאין לאביה רשות בה ‪ -‬ולא לאפוקי קטנה‬
‫המאורסה‪ .‬בקטנה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה‪].‬‬

‫‪ ) 4‬רמב"ם (י"ב‪/‬ד)‪ :‬ילדה בת י"א שנדרה ונבדקה וידעה לשם מי נדרה‪ ,‬חל הנדר או ההקדש‪ .‬ואם אכלה בגדלותה חייבת מלקות‪ .‬אבל‬
‫אם אכלה עכשיו פטורה ממלקות דעדיין היא קטנה‪[ .‬ואם הדירה אדם אחר ואכל ממנה – לר"ן חייב פלוני מלקות משם בל יחל‪ ,‬ולרמב"ם‬
‫פטור‪].‬‬
‫הנה‪ :‬בעלמא קטנה אינה נחשבת בעלת דעת ‪ -‬ואין יכולה לעשות חלות‪ ,‬ואם עברה על איזו חלות (שגדול עשה) אינה נענשת בב"ד‪.‬‬
‫ויסבור רמב"ם ‪ -‬דנתחדש ענין מופלא‪ ,‬דוקא לגבי נקודה א' (לעשות חלות) ‪ -‬ולא לגבי נקודה ב' (ליענש אי עוברת על הנדר עכשיו)‪.‬‬

‫‪ ) 5‬רדב"ז וכסף משנה שם כתבו דמ"ש רמב"ם פשוט הוא דקטנה לאו בת עונשין היא ‪ -‬ובמשנה למלך כ' דאינו פשוט‪ ,‬ושנוי במחלוקת‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫אולי סברת רמב"ם‪ :‬בעלמא קטן אין עושה חלות ואם עבר אין נענש‪ .‬וכאן נתחדש דקטן עושה חלות‪ .‬אין לך בו אלא חידושו‪ .‬מה"ת‬
‫דנתחדש דנענש אם עבר על נדר? ואני ממשיך‪ :‬ואימא איפכא‪ ,‬דנתחדש דאם אכל לוקה ולא דמהני דיבוריה לעשות חלות? לא אפשר‪.‬‬

‫‪ )1‬בפרשתן מדבר על נדרים (ושבועות) – מכמה מיני אישים‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫>פסוק ג'‪ :‬איש כי ידור נדר לה'‪..‬לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה‪ .‬איש (גבר) שעושה נדר – אין לו הפרה‪ .‬אב אינו מיפר נדרי בנו‬
‫בשום גיל‪ .‬ואפילו בנו קטן מופלא הסמוך לאיש אין לאביו כוח להפר‪ .‬לכן הנדר קיים‪.‬‬
‫[ומיהו בנדר דאיש (גבר) שייכא התרת חכם‪ .‬ואולי נלמד מהאי קרא לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו‪ .‬הכי אמר‬
‫שמואל בחגיגה יוד ע"א – על המשנה דהיתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו‪ .‬וכמה תנאים חידשו דרשות‪ ,‬ויש להם ע"מ‬
‫שיסמוכו‪ .‬ושמואל אמר דדידיה עדיפא לא יחל דבר הוא אינו מיחל כו' ]‬
‫>פסוק ד'‪ :‬ואשה כי תדור נדר‪..‬בבית אביה בנעוריה‪ .‬מיירי בבתו נערה (פנויה)‪ .‬אביה מיפר לה‪ .‬ע"ז מדובר עד סוף פסוק ו'‪ 3 .‬פסוקים‪.‬‬
‫>פסוק י"א‪ :‬ואם בית אשה נדרה וגו'‪ .‬מיירי בנערה נשואה (=כבר בבית אישה)‪ .‬הבעל מיפר נדריה‪ .‬ע"ז מדובר עד ס"פ ט"ז‪ 6 .‬פסוקים‪.‬‬
‫>לעיל פסוק ז'‪ :‬ואם היו תהיה לאיש ונדריה ועליה וגו'‪ .‬מיירי בארוסה‪ .‬היו תהיה – הויה‪ ,‬ל' אירוסין‪ .‬ע"ז מדובר עד ס"פ ט'‪ 3 .‬פסוקים‪.‬‬
‫ברש"י‪ :‬למה כתב קרא לאירוסין בנפרד מנשואין? לחלוק בה‪ ,‬שאביה ובעלה מפירין‪ .‬נקרא דמפירין בשותפות‪ .‬זוהי מתני' בריש פרקין‪.‬‬
‫נמצא‪ :‬לענין הפרה ‪ -‬מדובר בפרשתן על ג' סוגים‪ .‬וסדרן‪ :‬בתו נערה פנויה‪ .‬נערה מאורסה‪ .‬נשואה‪.‬‬

‫‪ ) 2‬בכל ג' סוגי הפרה (בת‪ ,‬נערה מאורסה‪ ,‬נשואה) יש תנאי דביום שמעו‪ .‬אם עבר היום ושתק‪ ,‬אינו יכול להפר אחר כך‪.‬‬
‫הא דדוקא ביום שמעו ‪ -‬להדיא בתורה גבי אב‪ ,‬גבי נערה מאורסה‪ ,‬וגבי נשואה‪.‬‬

‫‪ )3‬אמרנו בנערה המאורסה דאביה ובעלה מפירין לה בשותפות‪.‬‬

‫הסתכלות בפשטות‪> :‬שני השותפין שוין‪> .‬אם שמע האב היום והיפר – מתי צריך הבעל לשמוע ולהפר? לכאורה אפילו לאחר זמן‪.‬‬
‫>אם אחד היפר‪ ,‬ואידך לא היפר‪ ,‬לא חל כלום‪ .‬ורק לכשיפר השני יתבטל הנדר מכוח ב' הפעולות ביחד‪[ .‬בדומה לנותן לאשה חצי‬
‫פרוטה לקידושין ולמחר נתן לה עוד חצי פרוטה – דמחר חלין הקידושין‪ ,‬ועד אז לא חל כלום‪].‬‬
‫נראה להלן – דג' ההנחות האלו לא פשוטות‪[ .‬עיין להלן אות י"ד‪].‬‬

‫ד‪ ) 1 .‬מה הפשט בהדין דדוקא ביום שמעו? >התורה הגבילה כוחו להפר דוקא בו ביום‪ .‬דוגמא לזה‪ :‬מוכר בית בעיר חומה יכול המוכר‬
‫לגאול הבית תוך י"ב חודש (בהר כ"ה‪/‬כ"ט)‪> .‬אם שמע והחריש עד סוף היום‪ ,‬הוי כהקמה‪ .‬נראה כמסכים‪ .‬דומה לשתיקה כהודאה‪.‬‬
‫[אלא דשם אם חבירו א"ל בפני ב"ד אתה חייב לי כו"כ ברגע דשתק הויא כהודאה‪ .‬וכאן רק אם שתק עד סוף היום נראה דמסכים שיהיה לה‬
‫הנדר‪].‬‬
‫והוי ליה קיום בלב‪ .‬והא קיימא לן דהפרה בעינן דוקא בפה אבל קיום מהני אפילו בלב (סוף פרקין ע"ט רע"א)‪.‬‬

‫‪ ) 2‬לכאורה להדיא בקרא כצד ב' (דהשתיקה הויא כהקמה) – פעמיים בפסוק ט"ו‪ :‬ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים וגו'‬
‫הקים אותם כי החריש לה ביום שמעו‪= .‬ע"י החרישה חשיב דהקים‪.‬‬

‫‪ ) 3‬העירו‪ :‬גם יש לראות כן לעיל כמה פעמים בפסוק ה' ‪ -‬ושמע אביה‪..‬והחריש לה אביה וקמו כל נדריה וגו'‪ .‬וכעין ל' זה גם בפסוק ח'‪,‬‬
‫ובפסוק י"ב‪ .‬אמרתי‪ :‬משם אין ראיה ‪ -‬דלא כתיב והקים אלא וקמו‪ .‬ויש לפ' כיון דשתק כל היום עבר זמן הפרתו וממילא יתקיימו נדריה‪.‬‬
‫ונמשיך‪ :‬לפ"ז גם בפסוק ט"ז דכ' הקים אותם כי החריש וגו' – יל"פ בדוחק‪ ,‬כיון דהחריש גרם דנתקיימו ואין הפרה‪ .‬ואין הכרח כצד ב'‪.‬‬

‫‪ ) 4‬דני נגר‪ :‬להצד דשתיקה ביום שמעו הוי בגדר הקמה (לא הגבלת זמן בכוח הפרה) – האם מהניא שאלה על החרישה עד סוף היום?‬
‫דהנה קיימא לן נשאלין על ההיקם‪[ .‬דף ס"ט ע"א‪ :‬איבע"ל אי יש שאלה בהקם ובהפר‪ .‬ומסיק דנשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר‪.‬‬
‫ופיר"ן הטעם‪ :‬היקם דומה לנדר וכיון דחידשה תורה ענין שאלה בנדר ה"ה בהקם‪ ,‬אבל הפר הוא אנטי‪-‬נדר ולא נתחדש בו ענין שאלה‪].‬‬

‫‪ ) 1‬פסוק יוד‪ :‬ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה‪= .‬לא שייך בה הפרה‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫[לפ"מ שפירשתי לעיל ג‪ – 1/‬דומה לפסוק ב'‪ .‬איש שעושה נדר‪ ,‬מוכרח לקיימו ‪ -‬דלא שייך ביה הפרה‪].‬‬
‫ע"פ רש"י‪ :‬מיירי בנערה נשואה‪ .‬בשעת נישואין‪ ,‬יצאה מרשות אביה לעולם‪.‬‬
‫כמו שבגרות מוציאה מרשות אביה לעולם ‪ -‬כן נשואין מפסיקין רשות אביה בה לחלוטין‪ .‬מעתה אין אביה יכול לקדשה‪ ,‬ולא לקבל גיטה‪,‬‬
‫ואין מעשה ידיה לאביה (אפילו תתאלמן או תתגרש)‪.‬‬
‫והפסוק שלנו‪ :‬נערה נשואה זו נתאלמנה ‪ -‬בעלה כבר לא יכול להפר נדריה‪ ,‬וגם אביה אין יכול להפר נדריה‪ .‬ממילא נדריה יתקיימו‪.‬‬
‫רש"י‪ :‬ודוקא (נערה) אלמנה מן הנשואין אין אביה מיפר נדריה ‪ -‬אבל (נערה) אלמנה מן האירוסין מת הבעל נתרוקנה וחזרה רשות לאב‪.‬‬
‫ואביה מיפר נדריה לבדו (עד שתיבגר)‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫‪ ) 2‬ומהו הדין בנערה מאורסה ומת האב? לא נתרוקנה רשות לבעל (ארוס)‪ .‬ולמה? אולי יש ילפותא – עיין משנה ע' ע"א וגמרא שם‪.‬‬
‫והטעם י"ל כך‪ :‬הנה מצינו בפרשתן כוח האב להפר לבדו (בבתו נערה פנויה)‪ .‬ומצינו כוח בעל נשוי להפר לבד‪ .‬וארוס לא מצינו לו כוח‬
‫להפר לבד – רק בשותפותיה דאב‪ .‬ולכן בנערה המאורסה שמת אביה – אין לנקוט דיכול הארוס להפר לבדו‪ ,‬לפי שאין לו כוח כזה‪.‬‬
‫ונמשיך‪ :‬מה הדין בבוגרת ארוסה? אין לה הפרה‪ .‬האב לא‪ ,‬דמשבגרה יצאה מרשותו‪ .‬ובעל לא‪ ,‬דלא מצינו כוח לבעל ארוס להפר לבד‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫פסוק י"ד‪ :‬כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו‪= .‬מיירי בנשואה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫‪ ) 1‬כאן כתוב להדיא המושג דהקמה‪ .‬עד עכשיו ראינו ענין הפרה בכל הפסוקים (בבתו נערה פנויה‪ ,‬בארוסה‪ ,‬ובנשואה)‪.‬‬
‫מהי הקמה? אחרי ששמע הבעל את הנדר אומר לה "קיים לך"‪ .‬ונגרם דאח"כ שוב אין יכול להפר אפילו ביום שמעו‪.‬‬
‫[וא"ת כבר היה כתוב לעיל כמה פעמים דאם שתק לה ביום שמעו קמו נדריה כו'? כבר אמרתי (ד‪" – )3 /‬קמו" יש לפרש דממילא הם‬
‫קיימין‪ .‬ורק בפסוק ט"ו דכתיב הקים אותם כי החריש לה ‪ -‬הסתפקנו (ד‪ )3 ,2/‬דשמא משמע דהשתיקה בגדר הקמה‪].‬‬

‫‪ )2‬הכא גלי קרא דבעל מיפר לאשתו רק נדרי עינוי נפש‪.‬‬

‫ובאמת מיפר לה נמי נדרים שבינו לבינה‪ .‬מאיפה נלמד? בפסוק י"ז‪ :‬אלה החוקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו‬
‫בנעוריה בית אביה‪ .‬בין איש לאשתו מתפרש נדרים שבינו לבינה‪.‬‬

‫‪ ) 3‬בריש פרק י"א (ע"ט ע"א)‪ :‬ואלו נדרים שהוא מיפר ‪ -‬דברים שיש בהם עינוי נפש‪ .‬אם ארחץ כו'‪.‬‬
‫ובגמרא פריך‪ :‬אמאי לא תני נמי דברים שבינו לבינה? ומשני‪ :‬נדרי עינוי נפש‪ ,‬אם הבעל מיפר הם מופרין לגמרי‪ ,‬ואפילו נתגרשה שריא‬
‫בהו‪ .‬אבל נדרים שבינו לבינה ‪ -‬כגון דאמרה קונם כל הגברים בעולם עלי לתשמיש (והוי בינו לבינה) ‪ -‬אהני ההפרה להתירה לגבי בעלה‬
‫(=להסיר ההפרעה בינו לבינה)‪ .‬ונשאר הקונם לגבי שאר הגברים בעולם‪ .‬ואם נתגרשה‪ ,‬הרי היא באיסורה לגבי כל הגברים בעולם‪.‬‬
‫ותנא דאמר ואלו נדרים שהוא מיפר ‪ -‬נתכוין לומר שהוא מיפר לגמרי (שמתירם לגמרי)‪.‬‬
‫[יש לעיין‪ :‬מה עם נדר שהותר מקצתו הותר כולו – גבי נדרים שבינו לבינה‪ ,‬אמאי לא נימא כיון דהופר הנדר לגבי הבעל‪ ,‬הותרה נמי לכל‬
‫העולם?]‬

‫‪ ) 4‬שאלה‪ :‬מה הדין באב שמפר נדרי בתו נערה – האם ג"כ מוגבל לנדרי עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה?‬
‫הגילוי קרא לענות נפש כתוב גבי בעל (נשוי)‪ .‬בפסוקים לעיל דהפרת האב לבתו נערה – לא נזכר כלום על נדרי עינוי נפש‪ .‬וכן ענין בינו‬
‫לבינה נלמד מבין איש לאשתו – הפרת הבעל‪.‬‬
‫רוב ראשונים סברי דגם אב אינו מיפר כי אם נדרי עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה‪ .‬והטעם דהוקשה הפרת האב להפרת הבעל בהאי‬
‫קרא (פסוק י"ז)‪ :‬אלה החוקים‪..‬בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה‪ .‬והכי איתא בספרי‪.‬‬
‫אבל רמב"ם כתב דאב מיפר לבתו נערה כל הנדרים אפילו דלאו עינוי נפש ולא בינו לבינה‪.‬‬
‫והקשו חכמי לוניל לרמב"ם ‪ -‬דלהדיא בספרי להקיש אב לבעל דגם אב מיפר דוקא עינוי נפש ובינו לבינה‪.‬‬
‫והשיב הרמב"ם‪ :‬לא מצינו בכל תלמוד בבלי הגבלה זו בהפרת האב ולא בירושלמי ולא בתוספתא‪ .‬א"כ הספרי דעת יחיד ואינה הלכה‪.‬‬
‫[זה מזכיר אותי‪ :‬איתא בירושלמי ‪ -‬דרשות הרבים דאורייתא היינו דוקא אם ששים רבוא בוקעין דומיא דדגלי מדבר‪ .‬ולכאורה אין דבר זה‬
‫נזכר בתלמוד בבלי כלל‪ .‬רוב ראשונים קיבלו דעה זו להלכה ע"פ הירושלמי‪ .‬ורמב"ם לא הביא דבר זה (דדוקא ששים ריבוא) ‪ -‬כיון דאינו‬
‫נזכר בבבלי‪].‬‬

‫‪ ) 5‬שאלה‪ :‬מה הדין בנערה המאורסה והוא נדר דיש כוח לאביה להפר ולארוס אין כוח להפר (כגון נדר שאין בו עינוי נפש ולא בינו‬
‫לבינה) לדעת הרמב"ם דראוי לומר דיש כוח לאב ואין כוח לארוס – האם האב יפר נדר זה לבדו? שאלה באחרונים‪.‬‬
‫וגם שייך ספק זה לשאר ראשונים דגם אב מיפר רק עינוי נפש ובינו לבינה – כגון שנדרה בדבר דאינו עינוי נפש והוא בינה לבין אביה‬
‫ולא בינה לבעלה‪ .‬האם בכה"ג יוכל האב להפר לבד? שאלה באחרונים כנ"ל‪.‬‬
‫אבל איפכא איני שואל – נדרה בדבר דהוי בינה לבין הבעל ולא בינה לבין האב ‪ -‬האם יוכל הארוס להפר לבדו? דכבר ביארנו לעיל ה‪2/‬‬
‫דלא מצינו בתורה כוח לארוס להפר לבד‪.‬‬

‫‪ )1‬בפסוק ט"ו כתיב ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום‪ ,‬והקים את כל נדריה וגו'‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫מהו מיום אל יום? פירש"י דאתא לאשמעינן דלא תלוי במעת לעת אלא עד סוף היום‪= .‬מיום זה עד תחילת יום הבא‪.‬‬
‫[איפה מצינו דין מעת לעת? בפ' משפטים‪ :‬אך יום או יומים יוקם וברש"י שם‪ .‬המכה את עבדו‪ ,‬אם חי מעל"ע אחרי המכה ומת‪ ,‬אין האדון‬
‫נהרג עליו‪].‬‬
‫וכן הוא במשנה לקמן (ע"ה ע"ב)‪ :‬הפרת נדרים כל היום יש בה להקל ולהחמיר כיצד כו'‪= .‬לפעמים יהיה לו קרוב לכ"ד שעות ולפעמים‬
‫יהיה לו רק חמש דקות‪.‬‬
‫ובגמרא שם פליגי בה תנאי‪ .‬איכא מ"ד דמיום אל יום היינו מעל"ע‪.‬‬

‫‪ ) 2‬העיר דוד שעיו הררי‪ :‬לפי הצד שאמרנו לעיל דהחריש לה ביום שמעו בגדר הסכמה והוי כאילו קיים לה‪ .‬לכאורה‪ :‬אם שמע בבוקר‬
‫ושתק כל היום‪ ,‬י"ל דמסכים‪ ,‬וכאילו הקים‪ .‬אבל אם שמע בצהריים (קרוב לשקיעה) ושתק עד סוף היום ‪ -‬מה"ת דמסכים‪ ,‬שמא חושב?‬

‫‪ ) 3‬בתשובות הרמב"ן‪ :‬באמת היה ראוי לומר דאם שתק אפילו מעט תיכף נתקיים הנדר דהא הסכים‪ .‬אבל התורה הרחיבה זמן הפרתו‬
‫דיוכל להפר עד סוף היום – משום שלום בית‪=[ .‬הבעל יקפיד דנדרה נגד רצונו ואינו יכול להפר‪ ].‬הוא להיפך משיקול הדעת של דש"ה‪.‬‬

‫קודמין‪= .‬האם אדם יכול להפר נדרים קודמין – מה שנדרה האשה לפני שנכנסה לרשותו?‬ ‫ח‪.‬‬
‫‪ )1‬הנה‪ :‬באב לא שייך קודמין ‪ -‬דהא נולדה ברשותו‪.‬‬
‫באשה נשואה שייך קודמין ‪ -‬והכלל הוא‪ ,‬דאין הבעל מיפר בקודמין‪= .‬נישאת והיו עליה נדרים מלפני הנישואין‪ ,‬אין בעלה יכול להפר לה‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫אבל ארוס מיפר בקודמין ‪ -‬בשותפותיה דאב‪ .‬נתארסה‪ ,‬והיו עליה נדרים מלפני האירוסין – אם יפרו האב והארוס ביום שמעם – יהני‪.‬‬

‫‪ ) 2‬והכי דייקי קראי‪ .‬פסוק ז' ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה וגו'‪ .‬מיירי באירוסין‪ .‬ומשמע דנדריה עליה מקודם ‪ -‬וכן הוא ברש"י שם‪.‬‬
‫פסוק י"א‪ :‬ואם בית אשה נדרה וגו'‪ .‬מיירי בנשואה‪ .‬וקאמר קרא דנדרה בבית בעלה (לא מקודם)‪.‬‬

‫‪ ) 3‬ומ"ש ארוס דמיפר בקודמין ודלא כבעל? כיון דמיפר בשותפות האב‪ ,‬ולגבי אב ל"ה קודמין ‪ -‬נגרר הארוס בתר אב וביחד יכול להפר‪.‬‬
‫ולפי הריטב"א דבנעה"מ אב עיקר וארוס טפל (יובא להלן יוד‪ – )4/‬אולי זה הטעם למה מיפר ארוס בקודמין ביחד עם האב דעיקר‬
‫ההפרה היא דאב‪ .‬ובחלק הטפל לא משגחינן אי הוי קודמין או לא‪.‬‬

‫רב פינחס‪ .‬לקמן (דף ע"ג סוע"ב) דאמר רב פינחס משמיה דרבא כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת‪.‬‬ ‫ט‪.‬‬
‫‪ ) 1‬לכאורה מסביר‪ :‬למה אמרה תורה דבעלה מיפר נדריה? משום דנודרת על דעתו‪ .‬כאילו אמרה "אני נודרת על מנת שיסכים בעלי"‪.‬‬
‫[ואין זה מדוייק – דאם כן‪ ,‬אי לא שמע בעלה אף פעם לא יהיה נדר‪ .‬אלא כאילו אמרה דנודרת על מנת שלא ימחה בעלה (ע"י הפרה)‪.‬‬
‫מעיקרא הוי נדר על תנאי‪ .‬אם היפר‪ ,‬נמצא דלא נתקיים התנאי‪= .‬אין כוח הבעל להפר‪ .‬אי מיפר‪ ,‬מתברר דמעיקרא לא נדרה נגד רצונו‪.‬‬

‫‪ )2‬שאלה‪ :‬הרי לא אמרה בפיה להדיא דנודרת על דעת בעלה (אלא בלבה) ‪ ,‬ונימא דהויין דברים שבלב‪ ,‬ויחול הנדר אפילו ימחה בעלה?‬
‫יש לומר דהוו דברים שבלבו ובלב כל אדם‪[ .‬ועיין להלן י"ב‪].3/‬‬

‫‪ ) 3‬ואם אמרה האשה להדיא דאינה נודרת על דעת בעלה? מסברא‪ ,‬אין הבעל יכול להפר‪ .‬אבל כולם נוקטים דגם בכה"ג מיפר הבעל‪.‬‬
‫למה? י"ל כעין לא פלוג דאורייתא‪ .‬אבל ריטב"א כ'‪ ,‬דאי אמרה שלא נודרת ע"ד בעלה‪ ,‬משקרת‪ .‬בלבה‪ ,‬תולה הנדר באי‪-‬מחאת בעלה‪.‬‬

‫‪ )4‬מהו הציור בפרקין דאמרינן עלה כל הנודרת? הבוגרת ששהתה י"ב חודש ולא ניסת (דאוכלת משלו) אמר ר' אליעזר יפר‪ .‬ושם בסוע"ב‬
‫מפרש שיטת ר"א ע"פ רב פינחס‪ .‬אע"ג דמדינא היא ארוסה‪ ,‬כיון דאוכלת משלו‪ ,‬נודרת על דעתו‪[ .‬ר"ן‪ :‬וטעמא דחכמים דבכה"ג אין נודרת על‬
‫דעתו‪].‬‬

‫‪ )5‬עוד ציור דמייתי עליה הך דרב פינחס‪ .‬נדה מ"ו ע"ב‪ .‬יתומה שהשיאוה אחיה‪ ,‬ונדרה‪ ,‬בעלה מיפר נדרה‪ .‬למה – הרי מדאורייתא היא‬
‫פנויה‪ ,‬ורק מדרבנן היא נשואה‪ .‬ומשני דא"ר פינחס כו'‪ .‬וכיון דהוא בעלה מדרבנן‪ ,‬נודרת על דעתו‪ .‬כאן יותר חידוש מבחלק הקודם – בבוגרת‪,‬‬
‫מדאורייתא היא ארוסה‪ ,‬ומהני לה דרב פינחס להיות ניתר בהפרת הבעל ‪ -‬וכאן מדאו' היא פנויה‪ ,‬ומהני דרב פינחס דניתרת בהפרת הארוס‪.‬‬

‫‪ )1‬הא דנודרת על דעתו – אמר רב פינחס בקשר לאשה ובעלה‪ .‬נשואה נודרת על דעת בעלה‪ .‬ולכאורה זה הטעם דהפרת הבעל‪.‬‬ ‫יוד‪.‬‬
‫ומה המצב בנערה ואביה – האם נימא דכל בת נודרת על דעת אביה (=וזהו הטעם דאביה מיפר לה)? לא מפורש בגמרא בשום מקום‪.‬‬

‫‪ ) 2‬רבינו בחיי בפ' מטות (בענין הפרה) כותב דגם בת נודרת על דעת אביה‪ .‬וכן כתבו רשב"א וריטב"א‪.‬‬
‫אבל באור שמח כתב ‪ -‬דמה דאב מיפר נדרי בתו‪ ,‬הוא משום דהתורה ָֹש ָמ ה את הבת ברשות אביה לכל מילי – יכול לקדשה‪ ,‬לקבל‬
‫גיטה‪ ,‬למוכרה לאמה עבריה‪ ,‬וזוכה במעשה ידיה‪ .‬ועד"ז אמרה תורה‪ ,‬דהבת ברשות אביה לגבי הפרת נדרים‪= .‬ורק גבי נשואה דאינה‬
‫כל כך ברשות בעלה (אין לו זכויות הנ"ל) – צריך לטעמא דאשה נודרת על דעת בעלה‪ ,‬כדי שיוכל הבעל להפר‪.‬‬

‫‪ ) 3‬מה עם ארוס? התורה אמרה דנערה המאורסה אביה ובעלה מפירין בשותפות ‪ -‬האם הטעם דהיא נודרת על דעת שניהם?‬
‫שאלה הנ"ל לפי הנחה דבת נודרת על דעת אביה‪ .‬והרי נשואה נודרת ע"ד בעלה‪ .‬וכאן נאמר ‪ -‬דנעה"מ נודרת ע"ד אביה וע"ד הארוס‪.‬‬
‫י"א שכן‪ :‬דנערה המאורסה נודרת על דעת אביה וארוס‪.‬‬
‫[ומפריע לי‪ :‬אם כך היא המנטליות שלה (שלא רוצה לעשות נגד האב ונגד הארוס) – היה ראוי להיות דתידור על מנת ששניהם לא‬
‫יקפידו‪ .‬ותהני הפרת כל אחד מהם‪ .‬ומתניתין אומרת לנו דבעינן הפרת שניהם (אב ובעל) כדי שיהיה הנדר מופר‪ .‬האם ניתן לומר דהיא‬
‫מרגישה כפופה לאביה ובעלה ביחד ‪ -‬וחושבת בשעת הנדר דדוקא אם שניהם ימחו אז לא יחול הנדר? זה נשמע מלאכותי‪].‬‬

‫‪ ) 4‬אבל ריטב"א כתב דגבי נערה מאורסה עיקר ההפרה היא של האב דנודרת על דעתו‪[ .‬הובא לעיל חלק ‪ - 2‬דלריטב"א גם בת נודרת ע"ד‬
‫אביה‪].‬‬
‫ואין הארוסה נודרת על דעת הארוס ‪ -‬דאין לבה גס בו‪ .‬ומ"מ אמרה תורה דגם הארוס יהיה שותף בהפרה ‪ -‬משום שהיא ברשותו קצת‪.‬‬
‫ועשאה תורה את הארוס סניפין לבעל בענין הפרה (=דכדי לבטל הנדר‪ ,‬יצטרכו גם להפרת הארוס מלבד הפרת האב)‪.‬‬

‫כמה שאלות לפי רב פינחס‪.‬‬ ‫י"א‪.‬‬

‫‪ ) 1‬למה בעל מיפר דוקא נדרי עינוי נפש ובינו לבינה? יש לומר‪ :‬מה שאיכפת לה לא לנדור נגד דעתו – היינו בדבר שראוי לו להתנגד‪.‬‬
‫אבל אם נודרת בדבר שאינו עסק שלו כלל – לא מעוניינת ליזהר שלא יהיה נגד דעתו‪.‬‬

‫‪ )2‬ובאב ‪ -‬למה מיפר אפילו נדרים דלאו עינוי נפש ולא בינו לבינה (לפי רמב"ם לעיל ו‪ ?)4/‬השאלה לפי הצד דגם בת נודרת ע"ד אביה‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫יש לומר‪ :‬אשה (ובפרט צעירה – קטנה ונערה) מרגישה יותר כפופה לאב‪ .‬מעת שנולדה‪ ,‬הוא האבא שלה‪ ,‬ועושה כל הדברים על פיו‪.‬‬
‫משא"כ הבעל נכנס לתמונה רק כשניסת – נכון שהיא מכבדתו ִויֵר ָאה ממנו‪ ,‬ורוצה למצוא חן בעיניו ‪ -‬אבל לא מתבטלת כל כך‪.‬‬

‫‪ ) 3‬איך מועלת הקמה? י"ל‪ :‬נודרת על מנת שלא יהיה נגד רצונו של הבעל‪ .‬אבל אם ביום שמעו הוא מקיים הנדר ‪ -‬זאת אומרת דניחא‬
‫ליה‪ .‬אלא שאח"כ נמלך ולא רוצה הנדר‪ .‬לא איכפת לה ליזהר מלנדור במצב שלכתחילה הוא בעצמו מסכים ורק אח"כ מתחיל להתנגד‪.‬‬

‫‪ )4‬ולמה אינו מיפר אחרי יום שמעו? חקרנו לעיל ד‪ - 1/‬אי בגדר הגבלת כוחו להפר‪ ,‬או דשתיקת כל היום הוי כהקמה‪.‬‬
‫>לצד ב' דהחריש ביום שמעו הוי כעין הקמה – יהיה ההסבר כמו לעיל חלק ‪ 3‬לגבי הקמה ממש‪ .‬לצד א' דהיא הגבלת כוח המיפר –‬
‫יוצא כאן דבר מעניין‪ :‬בעצם נדרה ע"מ שלא ימחה אפילו אחרי יום שמעו‪ .‬ואם היפר אחרי יום שמעו הוי נדר מגזיה"כ לא לפי דעתה‪.‬‬

‫‪ )5‬אם נודרת על תנאי שלא ימחה – כשמיפר‪ ,‬למה לא מתבטל הנדר למפרע?‬
‫נאמר כך‪ :‬כשנודרת ואומרת קונם בשר עלי שלשים יום – דעתה כך‪ :‬אם לא ימחה בעלי‪ ,‬יחול הנדר לל' יום‪ .‬ואם ימחה אז יחול הנדר‬
‫רק עד שעת המחאה (ההפרה)‪ .‬ונמצא שלא אתנגש אתו‪[ .‬ושו"ר שהובא כן בשם הג"ר אלחנן בקובץ הערות‪].‬‬

‫‪ )6‬אמאי לא מהני לשון התרה לבעל? אמרנו לעיל (א‪ ) 4 /‬דהתרה היינו דנעקר למפרע‪ .‬כאן כשמיפר הבעל מתברר דמעיקרא לא נדרה‬
‫לגבי זמן זה? יש לומר‪ :‬התרה היינו דאותה פעולה דמותרת לעשות עכשיו היתה מותרת לעשות גם מעיקרא‪ .‬וכאן אותה פעולה היתה‬
‫אסורה עד עכשיו – אלא דלעשות עכשיו היה מותר כבר מזמן הנדר‪ .‬במצב כזה מתאים לשון הפרה ולא לשון התרה‪.‬‬

‫אמאי צריך קרא להפרת בעל – אם היא נודרת על תנאי‪ ,‬הוי מסברא?‬ ‫י"ב‪.‬‬
‫‪ ) 1‬יונתן סלמה‪ :‬הא גופא קמ"ל קרא דנודרת על דעת בעלה‪ .‬התורה מלמדת אותנו דכן המציאות‪.‬‬

‫‪ )2‬אמרנו לעיל א‪ : 3/‬אם אמרה שנודרת אפילו יקפיד בעלה? י"ל לא פלוג דאורייתא‪ .‬ולזה צריך גילוי קרא‪[ .‬לריטב"א שמשקרת ל"ש תי'‬
‫זה‪].‬‬

‫‪ ) 3‬ר"ן לקמן ע"ג סוע"ב‪ :‬נהי דנודרת על דעת בעלה – הדין דיכול להפר הוי גזירת הכתוב‪ .‬ולכן דוקא בלשון הפרה ולא בלשון התרה‪.‬‬
‫ואינו מובן‪ :‬אם נודרת על דעתו והוי נדר על תנאי – למה הכוח להפר מגזירת הכתוב? [מה הולך פה?]‬
‫אופן א'‪ :‬שאלנו (לעיל ט‪ ) 2/‬על רב פינחס דנודרת ע"ד בעלה – הא הוי דברים שבלב? ואמרנו בלבו ובלב כל אדם‪ .‬ואולי ס' הר"ן דל"ה‬
‫בלבו ובלב כל אדם‪ .‬ואיך ‪ -‬הרי האומדנא נמצאת? אופן א'‪ .‬אולי בלבו ובלב כל אדם צריך שיהיה ‪ 80%‬וכאן הוי רק ‪ .60%‬ולכן היה ראוי‬
‫להיות דברים שבלב‪ ,‬ויחול הנדר אפילו ימחה בעלה‪ .‬וחידשה תורה להתחשב עם דברים שבלב ואם ימחה (יפר) הבעל יתבטל הנדר‪.‬‬
‫אופן ב'‪ :‬אולי בלבו ובלב כ"א צריך שיהיה ניכר ומובן לסתם בני אדם‪ .‬אבל אי המחשבה מובנת רק לחכמים ביותר חשיב דברים שבלב‪.‬‬

‫‪ )4‬תוס' בנדה מ"ו ע"ב – בתירוץ א'‪ .‬אה"נ‪ ,‬מסברא ידעינן דבעל יכול להפר דנודרת על דעתו‪ .‬ואיצטריך קרא לאשמעינן דין הקמה‪ ,‬דאם‬
‫קיים הנדר שוב לא יוכל להפר (עכ"ד)‪ .‬נקטתי בכונתו – דמצד דעתה‪ ,‬אם מקיים ואח"כ מיפר אין דעתה לנדור‪ ,‬וכאן יחול הנדר מגזיה"כ‪.‬‬
‫ואב' חשבו‪ :‬ס"ד דאם מקיים ומיפר‪ ,‬דעתה לכתחילה דלא יחול הנדר (ודלא כמש"ל י"א‪ . )3/‬והתורה מגלה דכאן אינה תולה בדעתו (וכמש"ל‬
‫י"א‪.)3/‬‬

‫‪ ) 5‬תוס' שם בתי' הב'‪ .‬מ"ש תורה דבעלה מיפר לה‪ ,‬לאו משום דנודרת על דעתו‪ ,‬אלא דין‪ .‬וזה גורם דנודרת על דעתו‪ .‬ולפעמים אפילו‬
‫כשאין הדין הנ"ל‪ ,‬היא חושבת דבעל יוכל להפר ונודרת ע"ד ולכן יכול להפר גם שם‪[ .‬כגון בנשואה מדרבנן – היא חושבת דיוכל להפר‪].‬‬

‫מקומות בגמרא שהובאה המימרא דרב פינחס – וגמרא ביבמות דאומרת טעם אחר‪.‬‬ ‫י"ג‪.‬‬
‫‪ )1‬נדה מ"ו ע"ב‪ :‬יתומה שנדרה בעלה מיפר לה‪[ .‬יתומה שהשיאוה אחיה (=מדרבנן) ובעלה יכול להפר נדרה‪ ].‬ור"ל דנדרה בקטנותה וכמ"ד‬
‫דמופלא הסמוך לאיש דרבנן‪ ,‬ובעל דרבנן מיפר נדר דרבנן‪ .‬והדר קאמר כדרב פינחס‪ .‬נשואה לו מדרבנן‪ ,‬נודרת על דעתו‪ ,‬ומהניא הפרתו‬
‫מדאורייתא‪.‬‬

‫‪ ) 2‬בפרקין ע"ג ע"ב‪ :‬הבוגרת ששהתה י"ב חודש ולא ניסת ונדרה ר"א אומר יפר וחכ"א לא יפר עד שתכנס לחופה‪ .‬ושם סוע"ב ר"ל‬
‫דטעמא דר"א משום רב פינחס וגם כאן נודרת על דעת בעלה (ארוס) כיון דאוכלת משלו‪ .‬ובר"ן דחכמים ס"ל דר"פ אבל רק בבעל ממש‪.‬‬
‫[הערה‪ :‬לתי' ב' בתוס' נדה הנ"ל (דין הפרת בעל גורם דנודרת ע"ד אפי' כשאין דין דחושבת דיוכל להפר – לכ' כאן ל"ש‪ ,‬דידוע לכל שהיא עדיין ארוסה‬
‫ולא נשואה‪].‬‬

‫‪ ) 3‬ר"פ המגרש (גיטין פ"ב ע"א)‪ :‬המגרש את האשה וא"ל הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני‪ ,‬לר' אליעזר מותרת לכולם חוץ מפלוני‪.‬‬
‫וחכמים לית להו גירושי חוץ‪ ,‬ולא חל הגט כלל‪ .‬ובגמרא (פ"ג ע"ב)‪ :‬מודה ר' אליעזר דאם ניסת לאחר ומת דשריא לפלוני‪ .‬אישות השני‬
‫הפקיעה אישות הראשון לגמרי‪ .‬ופריך‪ :‬היכן מצינו זה אוסר וזה מתיר? ולא‪ ,‬והרי נדרים דנודר אוסר וחכם מתיר‪ .‬אין חכם מתיר אלא‬
‫ע"י חרטה‪[ .‬לכאו' הו"ל למימר דמתיר ע"י פתח וא"כ הוי כנדר טעות ‪ -‬אבל חרטה לא הויא סיבה להתיר בעצם ונמצא דהחכם מתיר לו‪ .‬צ"ע‬
‫– ואכמ"ל‪].‬‬
‫‪5‬‬
‫הרי הפרה דאשה נודרת ובעל מיפר? ומשני‪ :‬כדרב פינחס דאשה נודרת על דעת בעלה ‪ -‬וא"כ ההיתר בא מכוח הנודרת בעצמה‪.‬‬
‫[הערה‪ :‬להסוברים דבת לא נודרת ע"ד אביה (לעיל יוד‪ - )2/‬הו"ל למיפרך מהפרת האב לבתו דזה אוסר וזה מתיר‪ .‬צ"ע‪].‬‬

‫‪ )4‬ר"פ האשה רבה (יבמות פ"ז ע"ב) ‪ :‬האשה שהלך בעלה למדה"י ובא עד אחד ואמר לה מת בעליך ואח"כ בא בעלה‪ ,‬תצא מזה ומזה‪.‬‬
‫היא סוטה דרבנן‪ .‬ואע"ג דע"א נאמן באשה – היינו משום דאשה דייקא ומינסבא והכא דלא דייקא קנסוה‪.‬‬
‫ובמשנה‪ :‬צריכה גט מזה ומזה‪=[ .‬גט הראשון דאורייתא‪ ,‬וגט השני דרבנן‪ ].‬ולא זה וזה זכאים בהפרת נדריה‪.‬‬
‫למה ‪ -‬הרי הראשון בעלה מדאורייתא – ושיפר הוא לבדו? גמרא (דף צ' ע"ב) ‪ :‬טעמא מאי אמר רחמנא בעל מיפר? כדי שלא תתגנה‪.‬‬
‫הכא תתגנה ותתגנה‪.‬‬
‫הנה‪ :‬טעם חדש במה שאמרה תורה דבעל מיפר נדריה – כדי שלא תתגנה עליו‪[ .‬לכאורה זהו בעינוי נפש‪ .‬ובדברים שבינו לבינה – כדי‬
‫שלא יריבו‪ ].‬ודלא כדרב פינחס משמיה דרבא‪.‬‬
‫והנה‪ :‬לפי תירוץ השני בתוס' נדה (לעיל י"ב‪ – ) 5/‬לא קשה‪ .‬ואדרבה‪ :‬הטעם למה אמרה תורה דבעלה מיפר כדי שלא תתגנה עליו‪ .‬וזה‬
‫גורם דהיא נודרת על דעתו ולפעמים אפילו במצב דע"פ דין אין לו הכוח הפרה דנתנה לו תורה היא חושב דיכול להפר ונודרת על דעתו‪.‬‬

‫גדר השותפות ‪ -‬בהפרת נדרים דנערה המאורסה‪.‬‬ ‫י"ד‪.‬‬

‫‪ ) 1‬לכאורה אב וארוס שותפים שוים‪ .‬אבל חידש הריטב"א (לעיל יוד‪ – ) 4/‬דעיקר הפרה דאב דנודרת על דעתו‪ .‬ואינה נודרת על דעת‬
‫הארוס דאין לבה גס בו‪ .‬ואמרה תורה דגם הארוס יפר כיון דהיא ברשותו במקצת‪ .‬ועשאה התורה את הארוס סניפין לבעל לגבי הפרה‪.‬‬

‫‪ ) 2‬לכאורה אם היפר האב ולא הבעל או איפכא (היפר הבעל ולא האב) לא חל כלום‪ .‬כששניהם יפירו יתבטל הנדר‪.‬‬
‫אבל חידוש בגמרא לקמן (ס"ח – ס"ט) דבעל מקליש קליש‪ .‬נדרה ואמרה קונם בשר עלי ל' יום‪ .‬והיפר הארוס‪ .‬ולא היפר הבעל‪ .‬אם‬
‫אכלה בשר אינה לוקה‪ .‬דאהני הפרת הארוס להקליש הנדר‪ .‬יורד מדרגת לאו לדרגת איסור דאורייתא בלי לאו‪[ .‬דוגמא‪ :‬למ"ד חצי‬
‫שיעור אסור התורה – אם אוכל חצי כזית חלב אינו לוקה‪ ,‬ומ"מ עבר על איסור דאורייתא‪].‬‬
‫ובר"ן שם‪ :‬ה"ה אם היפר האב ולא הבעל – מקליש קליש הנדר‪.‬‬
‫ומסברא‪ :‬למה יהיה כן? להצד דהפרת אב ובעל הוי דין‪ ,‬ולא מצד כל הנודרת (לפי תירוץ הב' דתס' בנדה) ‪ -‬לכאורה אם אמרה תורה‬
‫דבעי הפרת שניהם כדי להתיר הנדר – אם היפר אחד ולא אידך‪ ,‬אכתי לא הותר הנדר‪ .‬ואח"כ כשיפר גם אידך יותר הנדר‪.‬‬
‫להצד דנערה המאורסה נודרת על דעת שניהם בשוה – וביארנו דדעתה שלא יחול הנדר אם שניהם יתנגדו‪ .‬אם מתנגד אחד למה‬
‫שיוקלש הנדר‪ .‬איך ולמה?‬
‫[לפי הריטב"א דהיא נודרת על דעת אביה והתורה עשאה את הארוס סניף לאב בהפרה – הייתי מבין די"ל דאב מקלש קליש דהוא‬
‫העיקר והארוס רק תנאי‪ .‬אבל איני מבין דארוס מקליש קליש‪].‬‬

‫‪ )3‬לכאורה אם שמע האב היום והיפר ואחר כמה ימים שמע הבעל והיפר – מהניא ההפרה‪.‬‬
‫אבל יש חידוש ברמב"ם (פי"ב מנדרים הי"ז) – דאם שמע האב והיפר‪ ,‬בעינן דישמע הארוס באותו יום ויפר‪ .‬אם שמע מחר והיפר לא‬
‫מהני‪.‬‬
‫חשבתי הגדר‪ :‬באכילה אם אוכל ב' חצאי זית בעינן צירוף בתוך כדי אכילת פרס‪ .‬אז נחשב דאכל כזית (ביחד)‪ .‬וכאן בעינן צירוף ב'‬
‫ההפרות לפעול ביחד – והשיעור הוא דשניהם יהיו באותו יום‪.‬‬
‫רמב"ם למד דין זה מלשון הפסוק (ל‪/‬ח – גבי ארוס)‪ :‬ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וגו'‪ .‬מהו ושמע ביום שמעו? כל אחד שומע‬
‫ביום שמעו‪ .‬אלא ר"ל ושמע אישה ביום שמעו דאב הנ"ל בפסוקים הקודמים‪.‬‬

‫אחרי הקמה האם מהניא התרת חכם?‬ ‫ט"ו‪.‬‬

‫‪ ) 1‬השאלה היא אחרי הקמת אב בבתו נערה פנויה‪ .‬א"נ אחרי הקמת בעל באשתו נשואה‪ .‬א"נ אחרי הקמת אב או בעל בנעה"מ‪.‬‬

‫‪ ) 2‬מסברא כן‪ .‬ענין הקמה דגלי (אב או בעל) דעתיה דניחא ליה בהנדר‪ .‬ולכן כבר לא יכול להפר‪.‬‬
‫או מצד הדין או משום דכשהיא נודרת על דעתו לא איכפת לה להמנע מלנדור נגד קפידתו אחרי שהוא בעצמו הוי ניח"ל מעיקרא‪.‬‬
‫אבל חכם מתיר ע"י פתח דהוי כנדר טעות או מטעם חרטה דמעיקרא – מה נוגע לזה הקמת האב או הבעל‪.‬‬

‫‪ )3‬היא מחלוקת הפוסקים הובא ביו"ד רל"ד‪/‬כ"ג‪.‬‬

‫‪ )4‬מה יכול להיות הטעם דהסובר דאחרי הקמה לא מהניא התרת חכם?‬
‫אולי כתירוץ א' דתוס' נדה דהפרה מסברא דכל הנודרת והקמה חידוש קרא‪ .‬וכמו שהבנתי (לעיל י"ג‪ – )4/‬כשהיא נודרת על דעתו‪ ,‬לא‬
‫רוצה שיחול אפילו יקיים ואח"כ ימחה‪ .‬וחידשה תורה דאחרי הקמה לא מהניא הפרתו‪ .‬ועכשיו‪ :‬והבינו חכמים דהחידוש הוא יותר רחב ‪-‬‬
‫דאחרי הקמה לא מהני שום היתר לנדר‪.‬‬
‫ומסברא‪ :‬אפילו אם הקמה הוא כנ"ל חידוש התורה דלא יוכל להפר אחרי הקמה – זהו דמי שמקיים לא יוכל להפר‪ .‬אבל לא מניעה‬
‫שאף אחד לא יוכל להתיר הנדר‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫סוף‬

‫‪7‬‬