‫עין משפט‬ ‫מסורת‬

‫נר טצוה‬ ‫ב ב א מציעא‬ ‫פ ר ק ראשון‬ ‫שנים אוחזין‬ ‫ד״ש״ם‬

‫ז א מיי' ס׳ ט מהלכות‬ ‫ה ת ס ודאי איכא רמאי ‪ .‬לכך קנים ליה ג ם ב מה שהוא שלו‬ ‫ואיפא למימר כוליה דמר‪ .‬וטור מל כרחך או סלי ה דמר או טליה‬
‫טוען ונטען הלכה ז‬ ‫בודאי אבל הכא אימור פרוייהו בהדי הדדי אגבהוה‬ ‫למר אפילו הכי חולקין בלא שבועה ‪ :‬הפא דליפא דררא דממוגא ‪.‬‬
‫סמג עשין ‪5‬ה ;‬
‫דליכא רמאי דכל חד סבור שהוא הגביה קודם ‪ :‬א י נמי התם‬ ‫ועוד דאיכא למימר דתרוייהו בהדי הדדי אגבהוה ‪ :‬לא פ״ש‪ .‬דחולקין‬
‫ח ב מיי' סט״ו מהלכות‬
‫מלוה ולוה הלכה ה‬ ‫קנים כי היכי דלודי ‪ .‬אבל הכא אפילו איכא ודאי רמאי כגון שזה‬ ‫בלא שבועה ‪ :‬והוקף ‪ .‬אוחז ‪ :‬ד ר׳ יוהי לקמן ב ה מ פ קי ד) ד ף ‪3‬ז•(‬
‫אומר אני מצאתיה היום וזה אומר המג עשץ צד טוש״ע ח׳׳מ‬ ‫שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה‬
‫סי' צא העיף א ‪:‬‬
‫אני מצאתיה אתמול מודה דיחלוקו‬ ‫ואיכא למימר כולה למר ואיכא למימר כולה‬ ‫וזה מאחים זה אומר מאחים שלי וזה‬
‫ט נ מיי׳פ׳׳ ד מ הל׳ טו ען‬
‫אליהו‬ ‫שיבא‬ ‫עד‬ ‫מונח‬ ‫יהא‬ ‫אמרינן‬ ‫ולא‬ ‫אומר מאחים שלי ו ק א מ ר ח״ ק מ חן‬
‫ונטען הלכה י המג‬ ‫למר אמר סומכום ממון המוטל בספק חולקין‬
‫דבשביל כך לא יפרוש דהא אינו עשין צה טוש״ע ח״מ‬ ‫לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח‬
‫סי' עה סעיף ד ‪:‬‬ ‫בלא שבועה הכא דליכא דררא דממונא‬ ‫ע ד שיבא אליהו אמר ר' יוסי א״כ מה‬
‫מפסיד כלום ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫א ל א מחוורתא כדשנין מעיקרא ‪.‬‬
‫דאיכא למימר דתרוייהו היא לא כ״ש אפילו‬ ‫הפסיד הרמאי ולמה יודה הרי קיבל‬
‫*דהדר ביה ס׳׳א דלא הדר ביה לגמרי‬ ‫נוכל לומר‬ ‫תימא סומכום שבועה זו מדרבנן היא כדרבי‬ ‫את שלו אלא הכל יהא מונח ויפסיד‬
‫אלא דלא סגי‬ ‫‪1‬לר‪,‬מן ה‪[:‬‬
‫ולא סגי ב ע ע מ א דמפסיד הרמאי‬ ‫יוחנן דאמר ר׳ יוחנן *'*שבועה זו תקנת חכמים‬ ‫הרמאי וה״נ יהא מונח ‪ :‬הא גמי‬
‫לבד דלא קניס ר׳ יוסי אלא היכא י דמיי' פ׳א שה הל'א‬
‫סמגעשין שם טוש״ע‬
‫היא שלא יהא בל אחד ואחד הולך ותוקף‬ ‫פשאר דמיא ‪ .‬דהחם על מנה השני‬
‫דאיכא ודאי רמאי ואית ליה פסידא ח״מ סי' פי סעיף א ‪:‬‬ ‫בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא לימא‬ ‫הם דנין ואלו דנין על המלית כולה ‪:‬‬
‫אבל היכא דאיכא רמאי וליכא פסידא‬ ‫מתניתין דלא כרבי יוסי דאי כרבי יוסי הא‬ ‫דחד מינייהו הוא ‪ .‬ואין לומר יחלוקו ‪:‬‬
‫לא יקנוס כדמשמע לישנא דא״כ מה‬ ‫לקמן לז‪ .‬הפא דאיפא למימר דחד מיגייהו הוא ‪.‬‬
‫אמר* א״כ מה הפסיד רמאי אלא הכל יהא‬
‫הפסיד הרמאי מיהו לשון אלא‬ ‫ואין לחבירוחלק בה לא כ״ש דלית‬
‫רבינו חננאל‬ ‫מונח עד שיבא אליהו אלא מאי רבנן כיון‬
‫ואסקי' לשטעתי' אפי'‬
‫משמע דהדר לגמרי וכן בסמוך‬ ‫ליה יחלוקו ‪ :‬מאי פסידא איה ליה ‪.‬‬
‫דפריך בין לרבנן בין לרבי יוסי׳נימא תימא סומכום שבועה וו‬
‫אליהו‬ ‫דאמרי רבנן השאר יהא מונחעדשיבא‬ ‫למי שאין לו חלק בה אם תהא‬
‫דקתני במתני' מדרבנן‬
‫יהא מונח אף על גב דהתם לית‬ ‫הא נמי כשאר דמי דספיקא היא האי מאי אי‬ ‫מונחת ‪ :‬דלודי ‪ .‬שאין לו חלק בה‬
‫היא דאמר ר' יוחנן‬
‫שבועה וו תקנ ת חכמים‬ ‫ליה פסידא לרמאי ‪:‬‬ ‫אמרת בשלמא רבנן התם דודאי האי מנה‬ ‫כשיודה מה ימול ‪ :‬מקח וממפר מאי‬
‫גליון‬
‫חנוני נמי יהא מונח ‪ .‬לר״ע היא ‪ .‬סוגיא דשטעתין‬
‫דשור שנגח‬ ‫בגמרא‬
‫גבי‬ ‫דחד מינייהו הוא אמרי רבנן יהא מונח עד‬ ‫איפא למימר ‪ .‬הא אוקימנא דקיבל‬ ‫^‬
‫הש״ס‬
‫דאמר )י ב מו ת דף קי ח‪ (:‬בלקח את הפרה כסומכוס •‬ ‫שיבא אליהו הכא דאיכא למימר דתרוייהו‬ ‫גם׳"אלא דמים מתרוייהו ואי הוה אמרינן יהא‬
‫מחמשה ואינו יודע מאיזה מהם לקח תוב אמר לימא מתני'‬ ‫ממוורתא‪-‬קש‪,‬ןא המלית והדמים מונחים אית ליה‬
‫דלא כר' יוסי דאסר‪,‬בפ׳‬ ‫הוא אמרי רבנן פלגי בשבועה אלא אי אמרת‬
‫נותן לכאו״א לא פריך אמאי נותן המפרףד א״ב מה הפסיד‬ ‫ר׳ יוסי היא השתא ומה התם דבודאי איכא‬ ‫‪ w S 1‬׳‪ wV‬פסידא לרמאי ויודר‪ s‬על האמת קודם‬
‫לכאו״א יהא מונח דהתס הוה ליה הרמאי אלא הכל יהא‬ ‫החם היינו טעמא ‪.‬‬ ‫!מיהו הי״״ שיפסיד ‪:‬‬
‫מונח ער שיבוא אליהו‬
‫למדכר ואיהו דאפסיד אנפשיה ‪:‬‬
‫מנהלמרואיכאמנהלמר אמרר׳ יוסי יהאמונח‬
‫ויאמר למי הם ‪ .‬ושנינן‬ ‫ד«״ ‪5‬ה דשניהם נשבעין ונומלין דחנוני אומר‬
‫עד שיבא אליהו הכא דאיכא למימר דחד‬
‫אפי' תימא ר׳ יוסי ה תם‬
‫אמרת לי הב ליה בסהדי • ודאי איבא רמאי אבל‬ ‫ולא‬ ‫מינייהו הוא לא כ״ש אפי׳ תימא ר׳ יוסי התם‬
‫אם ק איו לבעל הבית אנא שליחותא דידך עבדי‬
‫כדשנינן ונתתי לפועלך ממון שצויתני ‪ :‬מאי‬
‫תימה לימא ליה בעל הבית הכא די״ל ת חיי הו בהדי‬
‫הדדי אגבהוה וכו׳‬
‫לתקוני שדרתיךולא לעוותי אע״ג דלא‬
‫רמאי‬ ‫דאיכא‬ ‫יימר‬ ‫מי‬ ‫הבא‬ ‫רמאי‬ ‫איכא‬ ‫ודאי‬ ‫לא‬ ‫מעיקרא ללמא איה לי גבי שפיר ‪■ .‬לערער‬
‫ואקשי' תוב לר' יוסי‬
‫אמר ליה הבליה בסהדי היה לו מעצמו ולרבנןהאדתנן גבי חנוני‬
‫נמי‬ ‫אי‬ ‫אנבהוה‬ ‫הדדי‬ ‫בהדי‬ ‫תחייהו‬ ‫אימא‬ ‫״י' ” ‪" ”,‬י’ מהימן לי ‪ .‬איני מאמינו בשבועה אני‬
‫להשיס על לב כדאמרינן ב פ׳ הכותב על פנקסו שחנוני אמר‬ ‫התם קנים ליה רבי יוסי לרמאי כי היכי דלודי‬ ‫”’ * ? ר ת א ק ק אומר שהוא רשע ואין לי להאמין‬
‫נתתי והפועל אמר לא‬ ‫משייליה ישייר אדם בשבועה על כרחי אלא אם כן‬
‫מסקי לקהתי ושנינו שניהן‬ ‫פה‪(.‬גבי אבימי דהוי ^‬ ‫הכא מאיפסידא אית ליה דלודי תינח מציאה ^ )כתובות דף ^‬
‫ביה זוזי ביחוזאי ושדרינהו ביד ) ‪ (W‬נשבעין ונוטלין טב ע ה׳ב‬ ‫הי ט ’’ ‪ S‬ד ^ ‪ i‬האמנתיו מתחילה להפקיד אצלו או‬
‫מקח וממכר מאי איכאלמימר״אלא מחוורתא‬
‫והא הבא דודאי איכא‬ ‫להתנות ע מו ‪ :‬אה הימכחיה ‪.‬‬
‫כדשנין מעיקרא בין לרבנן ובין לר׳ יוסי התם י' ו פ ר ע נ ה ו ואמר להו הב לי שמרא רמאי ולא אמרו הכל‬
‫ואמרו ליה הנך סעראי כינהו ומסיק יהא מונ ח עד שיבוא‬ ‫]‪,3c‬ע‪,‬״ ״ה ‪ r‬ואתה הוא שקילקלה ואין לי להפסיד‬
‫אליהו ‪ .‬ודחינן ה תם‬
‫*גבי חנוני על פנקסו דקתני =זה נשבע ונוטל‬ ‫גקלקולך שיהיו מעותי מונחין ע ד‬
‫התם דלא שנא א״ל שקול שמרא והב היינו טעמאמ שוםדיכול‬ ‫וזה נשבע ונוטל מ״ש דלא אמרינן נפקיה‬
‫להוזוזי ולא שנא הב זוזי ושקול שערא פועל לטימר אנא לך‬
‫שיבא אליהו ‪ :‬וישבע על השאר ‪.‬‬
‫עבדי עבידתא הב לי‬
‫מחייב השליח משוס דאמר ליה לפקוני‬
‫אליהו‬ ‫שיבא‬ ‫עד‬ ‫מונה‬ ‫ויהא‬ ‫מבעה״ב‬ ‫לממונא‬ ‫כדין מודה מקצת ה מ ענ ה שאמרה‬
‫אגראי מאי אית לי גבי‬
‫שדרהיך ולא לעווסי וי״ל דהתס כיון חנוני ‪ .‬חנוני אמר ליה‬
‫טעמא‬ ‫היינו‬ ‫התם‬ ‫אמרי‬ ‫רמאי‬ ‫איכא‬ ‫בודאי‬ ‫דהא‬ ‫תורה ישבע כדילפינן בשבועות )דף‬
‫לבעה״ב אנא שליחותך‬ ‫דאמרליהחנוני לבעה״ב אנא שליחותא דידך‬ ‫צש‪ (:‬מכי הוא זה ואע״ג דזה לא‬
‫דהזכיר לקיחת השער כאילו אומר‬
‫עבדי וכו׳ ‪ .‬תני ר׳ חייא‬ ‫הודה הרי יש עדים במקצת ולא תהא‬
‫מנה לי בידך והלה‬ ‫לידך‬ ‫השער‬ ‫שיבא‬ ‫ענין‬ ‫באותו‬ ‫עשה‬ ‫דקא‬ ‫אע״ג‬ ‫שכיר‬ ‫גבי‬ ‫לי‬ ‫אית‬ ‫מאי‬ ‫עבדינא‬ ‫קא‬
‫הודאת פיו גדולה לחייבו על השאר‬
‫אבל הכא לא הזכיר עדים כלל ‪ :‬אומר אין לך בידי כלום‬ ‫משתבע לי לא מהימן לי בשבועה את‬
‫והעדים טעידין אותו‬ ‫שבועה מה עד א ת עדי ם ‪ :‬מקל וחומר‪.‬‬
‫מה אמרה תורה כו׳ ‪ .‬פי׳ המשים נותן לו המשים‬
‫וחייב שבועה על השאר‬
‫מפני‬ ‫האמנתיה דלא אמרת לי בסהדי הב ליה‬ ‫לקמן מפרש מאי ק״ו ‪ :‬והנא חוגא ‪.‬‬
‫יהא נאמן במגו דאי בעי שלא תהא הודאת פיו‬
‫ושכיר נמי א״ל לבעה״ב אנא עבדי עבידתא‬ ‫ותנא דידן סייע ת א לדידי ‪ 1 :‬ה אומר‬
‫כופר הכל או נילף מהכא דלא נימא גדולה מהעדאת עדים‬ ‫גבך מאי אית לי גבי חנוני אע״ג דמשתבע לי‬ ‫פו׳ ‪ .‬וקתני שניהם ישבעו ‪ :‬אגן‬
‫מק״ו ‪ .‬ותנא תונא ‪.‬‬
‫פירושו והתנא שנאה ‪,‬‬
‫מגו בעלמא ומשני דאין זה מגו דאין‬ ‫לא מהימן לי הלכך תרוייהו משתבעי ושקלי‬ ‫שהדי דמה דחפם האי ‪ .‬היינו פלגא ‪:‬‬
‫כלומר שנינו במ שנתינו‬ ‫אדם מעיז פניו לכפור הכל הואיל‬ ‫מבעל הבית ‪* :‬תני רבי חייא ימנה לי בידך‬ ‫דידיה הוא‪ .‬שהרי מוחזק הוא בפנינו‬
‫כ שמעתיתדר׳חייאדתנן‬
‫וחבירו מכיר בשקרו אבל במקום‬ ‫י ״ ח״א[ והרי הוא תובע את כולה וחבירו כופר‬
‫שנים אוחזיןבטלית וכו'‪,‬‬ ‫והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים‬
‫שיכול להעיז כגון בבנו ואמר מנה ]מאי[ שלא תהא הודאת‬ ‫את כולר‪ s‬שאומר כולה שלי ואף מה‬
‫לאביך בידי והאכלתיו פרס נאמן פיו גדול׳מהעדאת עדים‬ ‫אותו שיש לו חמשים זוז נותן לו חמשים זוז‬
‫מיין תוס׳ שאתה תפוס בידך ואנו מעידין אותו‬
‫וכו‘ אמרה תורה מודה‬
‫במגו דאי בעי כפר הכל כדאיתא מקצת הטענה ישבע‬
‫*וישבע על השאר שלא תהא הודאת פיו‬
‫=כי״יי'לי= שיש לו בה מקצת ומחייבים את‬
‫פ״ב דכתובות )דף יח‪ .‬ו ש ס( ובפרק שנאמר אשר יאמר כי‬ ‫גדולה מהעדאת עדים מק״ו ותנא תונא שנים‬ ‫חבירו שבועה על השאר דהיינו חצי‬
‫ד״ה אתו‬
‫הוא זה ‪ .‬ודרשינן לזה‬
‫אשר יאמר בי הוא הוא‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫דף‬ ‫שבועות‬ ‫)‬ ‫הדיינים‬ ‫שבועת‬ ‫והא‬ ‫וכו׳‬ ‫מצאתיה‬ ‫אני‬ ‫אומר‬ ‫זה‬ ‫בטלית‬ ‫אוחזין‬ ‫שעיכב לעצמו ‪ :‬מאי לא ההא הודאה‬
‫וא״ת כופר הכל מנלן דפעור ואין שאתד‪.‬טוענני)זה בלבד(‬ ‫הכא כיון דתפים אנן סהדי דמאי דתפים האי‬ ‫מהיכי‬ ‫פיו גדולה מהעדאה עדים ‪.‬‬
‫יש לך אצלי זה בלבד‬
‫שנמצא מודד‪ ,‬במקצת‬
‫לומר מ ע ע ס חזקה דאין אדם מעיו‬ ‫דידיה הוא ומאי דתפיס האידידיה הוא וקתני‬ ‫תיתי לן למידק דתיסק אדעתין‬
‫דהא אפי׳ במקום שיכול להעיז פמור הלכך ישבע ‪ .‬הנה‬
‫בהודאת פיו במקצת‬
‫ישבע מאי שלא תהא הודאת פיו גדולה‬ ‫דתהא הודאת פיו גדולה מ ה עד א ת‬
‫כגון בבנו ואפילו מודה מקצת פעור‬ ‫מק״ו‬ ‫עדים דאיצמריך לתנא למילף‬
‫שהיא קלה חייב שבועה‬ ‫מהעדאתעדי׳מק״ושלאתאמרהודאתפיוהוא‬
‫התם מגו דאי בעי כפר הכל ואין העדאת ערים שדדא‬ ‫מפגי‬ ‫כמונות יח‪ .‬דלא תהא הודאת פיו גדולה ‪:‬‬
‫לומר דילפינן מדאיצשריך למכתב המורד‪ ,‬ממנה לא כ״ש‬ ‫דרמיא רחמנא שבועה עליה כדרבה *דאמר‬ ‫גיםין נא‪:‬‬
‫ב׳ק קז‪ .‬מה אמרה הורה פו׳ ‪ .‬ולא חשבו‬
‫שיהיה חייב ‪.‬‬
‫שעד אחד מחייבו שבועה ואי כופר‬ ‫מקצת‬ ‫ימודה‬ ‫תורה‬ ‫אמרה‬ ‫מה‬ ‫מפני‬ ‫רבה‬
‫שנועות מנ; כמ שיבאבידהלפמרו שלא כפר בכולו‪:‬‬
‫הכל חייב מאי נפקא מינה מ עד אחד‬ ‫הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני‬ ‫והאי‬ ‫]לקמן ה‪[:‬‬
‫הא בלאו הכי חייב דהא איצמריך‬ ‫בע״ח והאי בכוליה בעי דנכפריה והא דלא כפריה משום דאין אדם מעיז פניו‬
‫במקום שהוא אינו תובע כלום ואינו‬ ‫‪.‬‬ ‫והאי‬
‫וע״ע אריכות בזה בתוס׳‬ ‫]לקמן ה‪ [.‬יודע והעד מעיד שהוא גנ ב או שאביו הלוה לו וי״ל״דמכי הוא זה משמע דגזירת הכהוב הוא דדוקא מודה מקצה השעניד חייב ולא ס פ ר הכל‬
‫ב״ק קז‪ .‬ד״ה עירוב‬
‫בכולו‬