‫אלי ויזל‪ ,‬שערי היער‪ ,‬עמ' ת"א ‪ ,1967‬עמ' ‪ :15‬עתיד אתה לפגוש בדרכך אנשים הנצמדים אל הבינה‪,‬‬

‫אבל הבינה מגששת דרכה במקלו של העיוור‪ ,‬נתקלת בכל אבן‪ ,‬וכשהיא עומדת מול חומה‪ ,‬היא נעצרת‬
‫ומתאמצת לקעקע אותה אבן אחר אבן‪ ,‬ולעולם אין הדבר עולה בידה לגמרי‪ ,‬כי יד נעלמה שבה ובונה חומה‬
‫גבוהה יותר‪ ,‬עבה יותר‪.‬‬
‫אנו‪ ,‬בני‪ ,‬מאמינים בכוחה של האמונה‪ ,‬של עליית הנשמה‪ :‬אין חומה שתעמוד בפנינו‪ :‬בשירינו‪ ,‬בזמירותינו‪,‬‬
‫ממוטים אנו אותה בבת אחת‪ ,‬בקול נפץ‪ ,‬בתדהמה; שערים אינן מפחידים אותנו‪ .‬כי שמע היטב‪ ,‬בני‪ :‬אחרים‬
‫פוקחים את עיניהם לרווחה כדי לראות את האלוהים; אנו‪ ,‬אדרבא‪ ,‬עוצמים אותן‪ .‬ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן הם‪-‬הם‬
‫המושכים אליהם את האפלה‪ ,‬לא אנו; אנו לועגים לה‪ .‬והיא הולכת אחרינו ולא לפננו‬

‫דרכי אירופה אבלות‪ ,‬תשפ"ד‪ ,‬עמ' ‪ :21‬במחבוא‪ ,‬עם עוד יהודים‪ ,‬כמה שנים‪ ,‬היינו בטוחים שאין יותר‬
‫יהודים באירופה‪ .‬ראינו עצמנו כמעט כיהודים האחרונים עלי אדמות‪ .‬והנה‪ ,‬בערב שבת אחת‪ ,‬ישבתי‬
‫והרהרתי שאין אלהים שומע יותר תפילות יהודיות‪ .‬ואז‪ ,‬נשטפתי כולי כאילו ברחמים על אלהים‪ .‬ואני‪ ,‬שלא‬
‫הייתי איש דתי השומר מצוות במדוקדק‪ ,‬התחלתי לשיר בלחש לאלוהי ישראל האינטימי שלי‪ .‬וגם האחרים‪,‬‬
‫היושבים במחבוא‪ ,‬התחילו לשיר עמי‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬כתבנו לעצמנו סידור של תפילות‪ .‬כל אחד כתב את התפילה הזכורה לו‪ ,‬ומתוך הסידור הזה‪,‬‬
‫התפללנו‪ .‬ובכל שבת התחלנו לקיים את הסעודה השלישית‪ .‬חשבנו אז‪ ,‬אילו היה ביננו החסיד הזקן של‬
‫עיירתנו‪ ,‬ר' שמשון הסופר‪ ,‬היינו אולי פטורים מלהיות יהודים שלמים‪ ,‬כי ר' שמשון היה יהודי בכל רמ"ח‬
‫אבריו‪ ,‬והוא היה יודע כיצד להנחיל את יהדותו לדור הבא כשישבתי‪ ,‬אך ר' שמשון סופר הלך בדרך‬
‫ההשמדה‪ ,‬והרגשנו‪ ,‬שמהיום והלאה היהדות כולה מופקדת בידינו‪.‬‬
‫משמעות אחרת להיות יהודים‬
‫איך ניראה חג שכל היהדות מופקרת בידינו‬

‫אתי הלסום‬

‫לא נותרה אדמת אברשים רבה בינות גדרות התיל‪ ,‬מוקמים עוד ועוד צריפים‪ .‬נותרה רק חלקה קטנה בפינה‬
‫רחוקה של המחנה ושם אני יושבת כעת‪ ,‬בשמש‪ ,‬בין השיחים‪ ,‬מתחת לשמיים כחולים נהדרים‪ .‬מימיני‪ ,‬רק‬
‫מטרים ספורים ממני‪ ,‬עומדים מדים כחולים וקסדה במגדל השמירה‪.‬‬

‫שוטר צבאי קוטף בהנאה גלויה תורמוסים סגולים‪ ,‬הרובה שלו תלוי על גבו‪ .‬כשאני מביטה לשמאלי אני רואה‬
‫עשן לבן מיתמר ושומעת קטר משתעל‪ .‬האנשים כבר הועמסו על קרונות המשא‪ ,‬הדלתות נסגרו‪ .‬יש פה הרבה‬
‫אנשי המשטרה הירוקה‪ .‬הבוקר הם חלפו בצעידה צבאית ושירה על פני הרכבת‪ .‬גם המשטרה הצבאית‬
‫ההולנדית פה‪ .‬מכסת האנשים לשילוח עוד לא התמלאה‪.‬‬

‫לפני רגע ראיתי את אם הבית מבית היתומים עם ילד קטן בזרועותיה‪ .‬הילד צורף גם הוא למשלוח‪ ,‬בגפו‪ .‬גם‬
‫מצריפי החולים הוצאו אנשים והועלו לטרנספורט‪ .‬עושים פה עבודה יסודית‪ַ ,‬קליּברים מהאג באו לביקור‪.‬‬
‫מעניין מאוד לבחון את הגברים האלה מקרוב‪ .‬החל מארבע לפנות בוקר הייתי עסוקה שוב בסחיבת פעוטות‬
‫ומזוודות‪ .‬בשעות ספורות אלה אפשר לפתח מלנכוליה שתספיק לחיים שלמים‪ .‬השוטר הצבאי חובב הטבע‬
‫סיים להרכיב את הזר הסגול שלו‪ ,‬אולי הוא ישמש אותו לחיזור אחרי בת איכרים מהאזור‪ .‬הקטר משמיע‬
‫יללה‪ ,‬כל המחנה עוצר את נשימתו‪ ,‬שוב ‪ 3,000‬יהודים יוצאים לדרך‪ .‬כמה וכמה תינוקות עם דלקת ריאות‬
‫שוכבים שם בקרונות המשא‪ .‬לפעמים ההרגשה היא שהכול‪ ,‬כל מה שקורה‪ ,‬לא אמיתי‪ .‬לא שובצתי לעבודה‬
‫הפעם ועדיף לי כך‪ .‬אני מסתובבת במחנה והעבודה מציגה עצמה בפניי‪ .‬הבוקר דיברתי חמש דקות עם איזו‬
‫אישה שהגיעה מפוכט וסיפרה בתוך שלוש דקות את מה שעבר עליה בזמן האחרון‪ .‬כמה שאפשר לספר בדקות‬
 ‫ספורות‪ .‬כשהגיעה אל דלת‪ ,‬שמעבר לה לא יכולתי עוד ללוותה‪ ,‬חיבקה אותי ואמרה‪" :‬אני מודה לך על‬
‫התמיכה שנתת לי"‪.‬‬

‫הרגע טיפסתי על ארגז‪ ,‬שעמד פה בין השיחים‪ ,‬כדי לספור את קרונות המשא‪ .‬ספרתי שלושים וחמישה וכן‬
‫כמה קרונות נוסעים מחלקה שנייה ‪ -‬מקדימה ‪ -‬עבור כיתת המלווים‪ .‬קרונות המשא היו סגורים לגמרי‪ ,‬פה‬
‫ושם פורקו לוחות עץ ומהפתחים נשלחו ידיים מנופפות‪ ,‬כפי שמנופף אדם טובע‪.‬‬

‫השמיים מלאים ציפורים‪ ,‬התורמוסים הסגולים עומדים מלכותיים ושלווים בפריחתם‪ ,‬שתי נשים זקנות‬
‫התיישבו על הארגז לפטפט‪ ,‬השמש זורחת על פניי ולנגד עינינו מתרחש רצח עם‪ .‬כל זה בלתי נתפס‪.‬‬

‫אני בסדר‪.‬‬

‫באהבה‪,‬‬

‫אתי‬