‫תרגום של המאמר של דה סוסיר תיאוריה קולנועית ‪1‬‬

‫הערך הלשוני‪1.‬‬

‫‪ .‬השפה כמחשבה צמודה לקול‬

‫כדי להוכיח ששפה היא רק מערכת של ערכים טהורים מספיק להתייחס לשני‬
‫היסודות המעורבים בהפעלתה‪ ,‬רעיונות וקולות ‪.‬באופן פסיכולוגי המחשבה שלנו‬
‫‪ .‬בנפרד מביטויה במילים היא רק חומר חסר הבחנה וחסר צורה‬
‫פילוסופים ובלשנים הסכימו תמיד בהכרה שללא עזרה של סימנים לא נוכל לעשות‬
‫‪.‬הבחנת קשר חדה בין שני רעיונות‬
‫ללא שפה המחשבה היא ענן מעורפל ‪ ,‬אין רעיונות מוקדמים ושום דבר לא ניתן‬
‫להבחנה לפני הופעת השפה‪.‬כנגד העולם הזורם של המחשבה ‪ ,‬האם הקולות עצמם‬
‫? מכילים יישויות באופן מוקדם‬
‫) לא כן ‪ ,‬כמו הדעות )כלומר כמו שאי אפשר לדבר על רעיון כדבר מוקדם וערך‬
‫החומר הקולי אינו יותר קבוע ויותר מוצק מהמחשבה ‪ .‬החומר הקולי אינו איזה‬
‫תערובת שבה המחשבה מותאמת אלא חומר פלסטי המחולק לשני חלקים כדי להזין‬
‫את נותני המשמעות הדרושים ע"י המחשבה ‪.‬העובדה הלשונית ניתן לציירה‬
‫בשלמותה למשל לשון כסדרה של תת חלוקות הנמצאות על מישור אין סופי של‬
‫דעות ורעיונות ועל מישור שווה ערך המעורפל של קולות )יש במאמר המקורי סרטוט‬
‫של שני קווים מפותלים מקבילים כאשר כל אחד מהם מייצג את אלו למעלה ובניהם‬
‫) קווים שמסמלים את מילות השפה‬
‫דיאגרמה זו מתארת רעיון גס של מה שנאמר ‪ .‬התפקיד האופייני של הלשון ביחס‬
‫למחשבה אינו אמצעי של חומר קולי כדי לבטא דעות אלא כדי לשמש כחוליה בין‬
‫‪.‬מחשבה לקול‬
‫תחת התנאים שנאמרו קודם ביחס לחוסר הגבול ההדדי של המחשבה שהיא כאוטית‬
‫)חסרת גבולות‪ ,‬חסרת סדר (מטבעה צריכה להפוך למסודרת בתהליך של פירוקה‬
‫‪.‬לא המחשבות ולא הקולות אין להם צורה חומרית ‪,‬העובדה המסתורית היא שהשילוב‬
‫מחשבה וקול דורש חלוקה וששפה עובדת כאשר היא לוקחת צורה בין שני חומרים‬
‫חסרי צורה ‪.‬תאר לעצמך את האויר במגע שטח פני המים אם הלחץ האטמוספרי‬
‫משתנה שטח המים ישבר לסדרה של חלוקות גלים ‪ .‬הגלים דומים להאחדות או‬
‫‪ .‬להצמדה של המחשבה עם חומר פונטי‬
‫השפה ניתן לקרוא לה –עולם ההגיות )ארטיקולציה ( תוך שימוש במילה כפי שהוגדר‬
‫קודם ‪ .‬כל מושג לשוני )לנגוויסטי (הוא יחידה שבה הגה מסוים‪ ,‬דעה מקובעת בקול‬
‫והקול הופך לסימן של רעיון‪ .‬השפה ניתנת להשוואה לדף נייר ‪.‬מחשבה היא החלק‬
‫הקדמי של הדף והקול הוא הצד האחורי שלו אף אחד לא יכול לחתוך את החלק‬
‫הקדמי מבלי לחתוך את החלק האחורי באותו הזמן‪ .‬כך בשפה אף אחד לא יכול‬
‫להפריד בין קול למחשבה ולא את המחשבה מהקול‪ .‬החלוקה יכולה להתקיים רק‬
‫באופן אבסטרקטי והתוצאה יכולה להיות או פסיכולוגיה טהורה או פונולוגיה )תורת‬
‫‪.‬ההגיים (טהורה‬
‫הבלשנות בעצם עובדת בגבול שבו אלמנטים של קול ומחשבה משולבים ‪,‬השילוב‬
‫שלהם יוצר צורה ולא חומר ‪ .‬נקודות מבט אלה נותנות הבנה טובה יותר למה שנאמר‬
‫בקשר לשרירותיות של סימנים ‪ .‬לא רק ששני התחומים שקשורים בניהם ע"י‬
‫המעשה הלשוני הם חסרי צורה ומבולבלים אלא שהבחירה של פיסת קול כדי לתת‬
‫שם ‪ ,‬לכנות רעיון מסוים היא לגמרי שרירותית‪ .‬אם זה לא היה נכון על ציון הערך היה‬
‫ניתן להתפשר מאחר והיה צריך לכלול יסוד חיצוני ‪ .‬אבל למעשה הערכים נשארים‬
‫לגמריי יחסיים ולכן בין הקול והרעיון נשאר שרירותי באופן תמידי‪ .‬הטבע השרירותי‬
‫‪ ).‬של הסימן מסביר מדוע המעשה החברתי לבדו יוצר מערכת לשונית )לנגויסטית‬
 ‫הקהילה נחוצה כדי שערכים שחייבים את קיומם אך ורק לשימוש ולקבלה הכללית‬
‫‪ .‬שלהם‪ .‬האינדיבידואל בעצמו הוא חסר יכולת אפילו לקבע ערך אחד‬
‫בנוסף הרעיון של ערך כפי שהוגדר מראה שלהתייחס למושג בפשטות כאיחוד בין‬
‫קול מסוים לקונספט מסוים הוא מטעה באופן גס להגדיר זאת בדרך זו יגרום‬
‫להפרדה של המושג מהמערכת שלו ‪.‬המשמעות היא שאחד יכול להתחיל מהמושגים‬
‫ולבנות את המערכת על ידי חיבור בניהם אך מה שקורה הוא להפך אדם צריך‬
‫להתחיל ולנתח כדי לקבל את היסודות שלה‪ .‬כדי להבין נקודה זו אנו נלמד את הערך‬
‫העולה מנקודת המבט של מסומן או קונספט ‪,‬מסמן והסימן השלם )כלומר ע"פ דה‬
‫) סוסיר הסימן השלם מורכב ממסמן ומסומן‬
‫מאחר ואין אנו מסוגלים לתפוס את הישויות הברורות המוגדרות או היחידות של שפה‬
‫באופן ישיר אנחנו נעבוד עם מילים‪ .‬כאשר מילה אינה מתאימה להגדרה של יחידה‬
‫לשונית היא לפחות מכילה איזה דמיון גס ליחידה ויש לה את היתרון להיות קונקרטית‬
‫ואחר כך נשתמש במילים כדגימות שוות ערך למושגיים ממשיים במערכת סינכרונית‬
‫‪).‬תואמת(‪ .‬והעקרונות שנערב ביחס למילים יהיו בעלות ערך לישויות‬

‫) הערך הלשוני מנקודת מבט קונספטואלית )מושגית ‪2.‬‬

‫כאשר אנחנו מדברים על ערך של מילה אנחנו בדרך כלל חושבים תחילה על‬
‫תכונתה לעמוד ‪ ,‬לבוא במקום דעה ‪ ,‬רעיון‪ .‬ונכון שזהו צד אחד של הערך הלשוני‪.‬‬
‫? אבל אם זה נכון כיצד ערך שונה ממשמעות‬
‫האם שתי המילים הללו נרדפות ? אני חושב שלא ‪ ,‬למרות שקל מאוד לבלבל בניהן‬
‫מאחר שהבילבול נובע לא כל כך מהדמיון שבניהן אלא מהעדינות של ההבחנה שהן‬
‫מציינות‪ .‬מנקודת מבט מושגית ערך הוא ללא ספק יסוד אחד במשמעות וקשה לראות‬
‫כיצד משמעות יכולה להיות תלויה בערך ובכל זאת להיות נפרדת ממנו‪ .‬אבל אנחנו‬
‫‪.‬חייבים להבהיר את הנושא או לצמצם את השפה לתהליך של מתן שמות‬
‫תחילה ניקח את המילה משמעות כפי שהובנה וכפי שצוינה בע"מ ‪ 67‬כפי שהחיצים‬
‫בציור מראים זה רק מסגרת של קול ותמונה‪ .‬כל דבר שקורה נובע מהקשר בקול‬
‫ובתמונה והקונספט כאשר אנחנו מסתכלים על המילה כעצמאית וכמכילה תוכן עצמי ‪.‬‬
‫אבל כאן הפרדוקס ‪ ,‬מצד אחד הקונספט נראה כמסגרת של קול תמונה ומצד שני‬
‫הסימן עצמו הוא המסגרת של סימנים אחרים של לשון‪ .‬השפה היא מערכת של‬
‫מושגים הקשורים בניהם שבה הערך של כל מושג נובע רק מהנוכחות הבו‪-‬זמנית של‬
‫האחרים‪ .‬כיצד אם כן ניתן להתבלבל בין ערך למשמעות ? למשל במסגרת של קול‬
‫תמונה ‪ ,‬נראה בלתי אפשרי להדמות את הקשרים שמיוצגים ע"י החיצים האופקיים‬
‫לאלה המוצגים בצורה אנכית ) במאמר יש שתי סכמות ‪ : 1‬אליפסה עם קו באמצע‬
‫שמעל הקו רשום מסומן ומתחת מסמן ולצידי האליפסה משמאל ומימין יש שני חיצים‬
‫מנוגדים ‪ :2‬שלוש אליפסות זהות לזו שבסכמה הקודמת כאשר החיצים לא עומדים‬
‫ניצבים לאליפסות אלא ממשיכים את הקווים שחוצים את האליפסות עם חיצים לשני‬
‫) הכיוונים כלומר בין שתי אליפסות יש חץ דו כיווני בניהן‬
‫ברור שהקשר הנראה בין היחידות השונות א‪ ,‬ב‪,‬ג שונה מהקשר בין החלק הקדמי‬
‫‪ .‬והאחורי של אותה יחידה כמו א א ב ב‬
‫כדי לפתור את הבעיה בואו נצא מההנחה שמחוץ ללשון כל הערכים כנראה נשלטים‬
‫ע"י אותו עקרון פרדוקסלי ‪ ,‬הם תמיד מורכבים ‪ .1‬מדבר שונה שניתן להחליף אותו‬
‫בדבר שבו הערך מוגדר ‪ .2‬מדברים דומים שניתן להשוות עם הדבר שבו הערך צריך‬
‫‪.‬להיות מוגדר‬
‫שני הפקטורים האלה נחוצים לקיומו של ערך‪ .‬כדי להחליט למה שווה מטבע של ‪5‬‬
‫פרנק אדם צריך לדעת ‪ .1‬שניתן להחליפו בכמות קבועה של דבר שונה למשל לחם‬
 ‫‪ .2‬שניתן להשוותו לערך דומה של אותה מערכת למשל מטבע של פרנק ‪, 1‬או‬
‫‪.‬מטבעות של מערכת אחרת למשל דולר‬
‫באותה צורה מילה ניתן להחליף ע"י משהו שונה – רעיון ומצד שני להשוותה עם משהו‬
‫מאותו טבע ‪ ,‬מילה אחרת‪ .‬הערך שלה לכן אינו קבוע כפי שאדם יכול לחשוב‬
‫בפשטות שניתן להחליפה בקונספט נתון למשל שיש לה משמעות זאת או אחרת‪.‬‬
‫‪ .‬אדם צריך להשוותה עם ערכים דומים עם מילים אחרות העומדות בניגוד לה‬
‫התוכן של המילה מקובע אך ורק בנוכחות ובהופעה של כל דבר שקיים מחוץ לה ‪.‬‬
‫בהיותה חלק של מערכת היא מקושרת לא רק למשמעות אלא גם במיוחד לערך וזה‬
‫‪.‬דבר שונה‬
‫‪ :‬מספר דוגמאות יראו בבהירות שזה נכון‬
‫כבש‬ ‫המילה ‪ Moto‬בצרפתית יש לה את אותה משמעות כמו למילה באנגלית‬
‫‪ ship‬אבל הן לא בעלות אותו הערך וזאת מסיבות שונות במיוחד כאשר‬
‫מדברים על חתיכת בשר שצריך להגיש על השולחן האנגלים משתמשים ב‬
‫‪ MOTO‬במקום במילה כבש שלהם ‪ .‬ההבדל בין המילים נובע מהעובדה‬
‫שהמילה האנגלית יש לה מושג שני בעוד שלמילה הצרפתית אין‪ .‬בתוך אותה שפה‬
‫כל המילים שאמורות לבטא דעות יחסיות מגבילות אחת את השניה באופן הדדי ‪.‬‬
‫מילים נרדפות כמו לפחד ולחשוש יש להן ערך רק דרך הניגוד שלהן )אפשר להגיד‬
‫אותן רק ע"י אחרות ( למשל אם המילה חשש לא קיימת כל התוכן ילך למילים‬
‫הנרדפות שלה‪ .‬ולהיפך‪ .‬הערך של כל מושג מוגדר בהתאמה לסביבה שלו ‪ .‬בלתי‬
‫אפשרי לקבוע את ערך המילה שמש מבלי להתייחס לסביבה שלה‪ .‬בשפות מסוימות‬
‫‪.‬לא ניתן כלל לומר לבד‪ -‬שמש‬
‫כל מה שנאמר על מילים מתייחס גם לגבי כל מושג של שפה ‪.‬למשל למבנים‬
‫הדקדוקים ‪,‬הערך של רבים בצרפתית אינו תואם לרבים בסנסקריט למרות‬
‫שהמשמעות שלהם די דומה ‪ .‬בסנסקריט יש שלושה מספרים במקום שתים עיניים‬
‫רגלים וכו הם תמיד שניים ויהיה לא נכון לתת אותו ערך לרבים בסנסקריט וצרפתית‪,‬‬
‫‪.‬הערך של רבים תלוי במה שמחוץ ומסביב לו‬
‫אם המילים עומדות במקום מושגים מוקדמים היה להם אותם מילים שוות ערך במובן‬
‫בכל שפה‪ ,‬אבל זה לא נכון‪ ,‬בצרפתית משתמשים במילה אחת באופן שונה כדי לומר‬
‫‪" .‬לשלם בשביל " או "לקבל תשלום " בעוד שבגרמנית משתמשים בשתי מילים‬
‫ההתעמקות בנושא נותנת לנו דוגמאות מפתיעות למשל הבחנות בזמנים שאליהם אנו‬
‫כה רגילים אינם ידועות כלל בשפות מסוימות‪ .‬עברית )כנראה הכוונה לשפה התנכית‬
‫או ליידיש (אינה מכירה אפילו בין ההבחנות הבסיסיות של עבר הווה עתיד‪.‬פרוטו‬
‫גרמנית אין לה צורה מיוחדת לעתיד ‪,‬לומר שעתיד מבוטא ע"י ההווה זו טעות מאחר‬
‫שהערך של הווה אינו זהה בגרמנית כמו בשפות שיש להן עתיד ביחד עם הווה‪.‬‬
‫השפות הסלביות מפרידות בין שני אספקטים של פועל אחד כמייצג פעולה כנקודה‬
‫בשלמות שלו ושני כמייצג פעולה שנמשכת לאורך זמן‪ .‬קטגוריות אלה קשות לצרפתי‬
‫‪.‬להבנה מאחר שאין הן ידועות בצרפתית אם הן היו מוגדרות מראש זה לא היה נכון‬
‫ובכן במקום רעיונות מוקדמים אנחנו מוצאים דרך דוגמאות ערכים שצצים מהמערכת‪.‬‬
‫כאשר אנחנו אומרים שהם מתאימים למושגים יש להבין שהמושגים הם דיפרנציאליים‬
‫באופן מובהק ושהם מוגדרים לא ע"י התוכן החיובי שלהם אלא בשלילה על ידי הקשר‬
‫שלהם עם מושגים אחרים של המערכת‪ .‬איפיונם המובהק ביותר הוא במה שהאחרים‬
‫) אינם ) כאן יש עוד קטע שחוזר על עצמו ‪ ...‬הרשתי לעצמי לדלג‬

‫ערך לשוני מנקודת מבט חומרית ‪3.‬‬

 ‫הצד המושגי של ערך נעשה רק ע"י קשרים והבדלים ביחס למושגים אחרים של‬
‫השפה‪ .‬ואותו הדבר ניתן לומר על הצד החומרי‪ .‬הדבר החשוב במלה אינו הקול לבדו‬
‫אלא הבדלים הקוליים שעושים אותו אפשריים להבחנה של מלה‬
‫מאחרות‪ .‬מאחר שההבדלים מכילים את המשמעות זה נראה מפתיע אך כיצד ההיפך‬
‫יכול להיות אפשרי‪ .‬מאחר שתמונה ווקלאית אחת אינה מתאימה יותר בשביל מה‬
‫שהיא אמורה לבטא‪ ,‬ברור שקטע של שפה אינו יכול להיות מבוסס בניתוח סופי על‬
‫שום דבר מלבד אי התאמה שלו עם השאר‪ .‬שרירותי ושונה משתי איכויות שקשורות‬
‫ביניהן‪ .‬השינוי של סימנים לשוניים מבהירים זאת בבירור‪ .‬ברור מאחר שהמושגים א ו‬
‫ב כאותיות נפרדות כפי שהן הן באופן רדיקאלי חסרי יכולת להגיע לרמת המודעות ‪.‬‬
‫אדם מודע רק להבדל בין א' וב'‪.‬‬
‫אין שום סימן שמאפיין את הרבים של המלה הצ'כית ‪ zen‬למרות ששתי צורות ‪ zen‬א‬
‫יש‬ ‫ו ‪ zen‬ב למלה ‪zen‬‬
‫הסימנים‬ ‫ערך בגלל שהיא שונה‪.‬‬
‫פועלים לא דרך ערכם העצמי אלא מתוך מיקומם היחסי ‪.‬בנוסף לכך בלתי אפשרי‬
‫לקול לבד כיסוד חומרי להשתייך לשפה ‪ ,‬זהו דבר משני חומר לשימוש כל ערכינו‬
‫הרגילים יש להם את האפיון לא להיות מבולבלים עם יסוד קשוח שמחזיק אותם‬
‫למשל זה לא המתכת של מטבע ערכה בכסף ‪.‬ערכה ישתנה בהתאם לכמות‬
‫שהוטבעה עליה ובהתאם לשימוש בה בתוך ומחוץ לגבולות פוליטיים‪.‬‬
‫זה גם נכון לגבי המשמעות הלשונית שאינה פונטית אלא קשורה בתוכן שלה ע"י‬
‫ההבדלים המפרידים את המסגרת של קול תמונה מאחרות‪ .‬הרעיון הבא הוא כה‬
‫בסיסי שהוא מתישם לכל היסודות החומריים של שפה כולל הגיות‪.‬‬
‫כל שפה יוצרת את המילים שלה על בסיס אלמנטים קוליים כל יסוד הוא יחידה לא‬
‫מוגדרת ואחת ממספר קבוע של יחידות‪ .‬ההגיים מאופיינים לא ע"י איכותם העצמית‬
‫אלא בפשטות ע"י העובדה שהם שונים ‪ .‬ההגיים הם או ישויות מנוגדות או יחסיים או‬
‫שוללים ההוכחה לכך היא השטחיות שלדוברים יש בנקודות של התאמה בביטוי של‬
‫קולות שונים‪ .‬בצרפתית השימוש הכללי של ‪ R‬לא מונע הרבה אנשים מדחיפת לשון‬
‫השפה לא מופרעת ע"י כך השפה דורשת שהקול יהיה שונה ולא כפי שמדמיינים‬
‫שתהיה לו איכות בלתי משתנה ‪ ,‬אפילו לסימן עצמו של האות אין לה זהות עצמית כי‬
‫אנשים שונים מבטאים אותה אחרת ואנחנו מבינים בשל השונות שלו מביטוי אותיות‬
‫אחרות‪.‬‬
‫מאחר שמצב עניינים אחר נראה בכתיבה ‪,‬מערכת סימנים אחרת אנחנו צריכים‬
‫להשתמש בכתיבה כדי לצייר השוואות שיבהירו את הנושא כולו למשל הסימנים‬
‫שמשתמשים בהם בכתיבה הם שרירותיים ואין שום קשר למשל בין האות ‪ T‬לבין‬
‫הקול שהיא מבטא הערך של האותיות הוא שלילי ודיפרנציאלי ‪,‬אותו אדם יכול למשל‬
‫לכתוב את האות ‪ T‬בצורות שונות הדרישה היחידה לסימן ‪ T‬היא שלא יהיה עם שאר‬
‫האותיות למשל עם הסימנים של ‪ D‬ו ‪ L‬ערכים בכתיבה פועלים דרך ניגוד הדדי בתוך‬
‫מערכת קבועה שמורכבת ממספר מסוים של אותיות ‪ ,‬אפיון זה אף שאינו זהה לשני‬
‫קשור אליו‪ ,‬מאחר ששניהם תלויים באפיון ראשון‪ .‬האמצעים בהם מיוצר סימן לגמרי‬
‫לא חשובים מאחר והם לא פוגעים במערכת‪ .‬אם אני אכתוב את האותיות בלבן או‬
‫בשחור ‪ ,‬חרוטים או מובלטים בעט או בעיפרון אין לזה משמעות ביחס למשמעות‬
‫שלהם ‪.‬‬

‫‪ .4‬הסימן מוערך בשלמות שלו‬

‫כל דבר שנאמר למעלה מוביל לדבר הבא ‪ :‬בשפה יש רק הבדלים ‪ .‬הבדל בדרך‬
‫כלל מוביל למושגים חיוביים )= מוגדרים מראש ( שבניהם ההבדל נקבע‪ .‬אבל‬
‫בשפה יש רק הבדלים ללא מושגים חיוביים אם ניקח את המילה מסמן או את המילה‬
 ‫מסומן לשפה אין לא רעיונות ולא קולות שמתקיימים לפני המערכת הלשונית ‪ .‬אלא‬
‫כהבדלים מושגיים וקולות שנובעים ממערכת ‪ .‬הרעיון או התוכן הקולי שסימן מכיל‬
‫הוא חסר חשיבות לעומת הסימנים האחרים שמסביבו ‪ .‬הוכחה לכך היא שערך של‬
‫מושג ניתן לשינוי מבלי שמשמעותו או הגייתו ישתנו וזה רק בגלל שמושג סמוך‬
‫שונה‪.‬‬
‫אבל ההצהרה שכל דבר בשפה הוא שלילי נכון אם המושג מסמן והמושג מסומן‬
‫נבדקים באופן נפרד ‪ .‬כאשר אנחנו מתייחסים לסימן בשלמותו יש לנו משהו שהוא‬
‫חיובי בדרגה שלו‪ .‬המערכת הלשונית היא סידרה של הבדלים בקול שקשורה בשורה‬
‫של הבדלים של רעיונות ‪ ,‬אבל הזיווג של מספר מסוים של סימנים קוליים עם‬
‫דוגמאות מחומר המחשבה מוביל למערכת של ערכים ‪.‬‬
‫ומערכת זו משמשת כקישור יעיל בין היסודות הקוליים והפסיכולוגיים של סימן ‪.‬‬
‫למרות שמסומן ומסמן שונים ושוללים כאשר מתייחסים אליהם בנפרד ‪ ,‬השילוב‬
‫שלהם הוא עובדה חיובית )=סימן ( הטיפוס היחיד של עובדות שיש ללשון כדי‬
‫להחזיק את המקביליות בין שתי דרגות של הבדלים בפעולה המגדירה את היסוד‬
‫הלשוני ‪.‬‬
‫)בעמ האחרון יש עוד כמה דוגמאות שלא תרגמתי (‬