‫‪1‬‬

‫לשון חברה ותרבות‬

‫דה ססיר‪1...............................................................................................‬‬
‫פירס‪2....................................................................................................‬‬
‫רומן יאקובסון‪3........................................................................................‬‬
‫שטראוס‪3...............................................................................................‬‬
‫פיסק‪4....................................................................................................‬‬
‫בארת‪4...................................................................................................‬‬
‫ויטגנשטין‪5..............................................................................................‬‬
‫תמר כתריאל‪5.........................................................................................‬‬
‫זאק לקאן‪6..............................................................................................‬‬
‫לואי אלתוסר‪6.........................................................................................‬‬
‫פוקו‪7.....................................................................................................‬‬
‫דה סרטו‪7...............................................................................................‬‬
‫זאן בודרייאר‪7..........................................................................................‬‬
‫טבלה מסכמת‪8........................................................................................‬‬
‫סיכומי מאמרים‪12....................................................................................‬‬
‫סמיוטיקה וסמיולוגיה‪-‬סקירה על מצב השדה ‪ /‬תומאס א‪ .‬סיביאק‪12.....................................‬‬
‫"מיתולוגיות" ‪ /‬רולאן בארט‪15......................................................................................‬‬
‫לודוויג ויטגנשטיין –חקירות פילוסופית) עמ' ‪ 122– 7‬כולל(‪21.............................................‬‬
‫רומאן יאקובסון‪"-‬בלשנות ופואטיקה"‪25..........................................................................‬‬
‫מתוך הספר‪"sociotlogy in question":‬עמדות ונקיטת עמדה‪31...............................................‬‬
‫פרשנויות של תרבויות‪ /‬גירץ קליפורד‪32.........................................................................‬‬
‫המיתוס כשפה גזולה‪-‬בארת??‪35..................................................................................‬‬
‫הסטרוקטורליזם התרבותי )לוי‪-‬שטראוס‪ ,‬ליץ'‪ .‬פריצ'רד‪ ,‬בראון(‪40....................:‬‬

‫דה ססיר‬
‫חקר השפה‬
‫סמיולוגיה‪ -‬חקר צורות הסימנים של השפה המילולית והצורה שבה אנו מפיקים‬
‫משמעות ‪) ,‬מנגנון המשמוע( מנגנון שקיים בכל התרבויות‪.‬‬
‫סימן = מסמן)מימד חומרי התפס בחושים( ‪ +‬מסומן)רפרנט‪ ,‬משמעות מופשטת(‬
‫לדוגמא‪ :‬מטבע כסף שערכו נקבע על פי ערכו ביחס למטבעות אחרים כפי שקבעה‬
‫החברה‪.‬‬
‫השפה מבנה ומעצבת את המחשבה‪ .‬השפה קודמת למחשבה‪.‬‬
‫אוצר מילים גדול לפיכך מפתח את המחשבה‪.‬‬
‫התקשורת לפי דה ססיר היא נטולת רעשים‪.‬‬

‫התהליך של הענקת המשמעות‪:‬‬

‫‪ .1‬שרירותיות‬
‫בין המסמן למסומן‪ .‬השפה היא תלויית תרבות והיא מוסד חברתי‪.‬‬
‫‪ .2‬ציר ההבדלים )הדיאקרטי(‬
‫הבנת המשמעות דרך הדברים הנבדלים‪ -‬בית הוא לא מלונה‪ ,‬לא טירה‪ ,‬לא‬
‫כסא לא שולחן…‬
‫המילים נוצרות בעקבות מערכת היחסים שלהן בשפה‪.‬‬
‫כיוון שבצרפתית לדוגמא אין מילה מיוחדת לכך‪ ,‬המילה ‪ MOUTON‬מבטאת‬
‫בנוסף למשמעות שלה )כבשה‪ (SHEEP-‬גם את המשמעות "נתח בשר"‪.‬‬
‫יוצאי הדופן שאינם שרירותיים‪:‬‬
 ‫‪2‬‬

‫‪ .1‬אונומתואפיאה – קשר מנומק בין המסמן למסומן )"בקבוק"‪ -‬נשמע כמו רעש‬
‫שעושה בקבוק (‬
‫בצרפתית לדוגמא – ‪ GLAS‬הוא פעמון‬
‫‪ .2‬סימבול – הסימן קרוב למסומן וחוצה תרבויות ) מאזניים שמסמנים צדק –‬
‫קיים בכל התרבויות(‬
‫פרדיגמא‪ -‬ציר הבחירה )מילים(‬
‫סינטיגמא‪ -‬ציר הצירוף )המשפט(‪ .‬לדוגמא בצרפתית התוספת של ‪ RE‬יוצרת‬
‫משמעות חדשה‬
‫‪ re-lire‬לקרוא מחדש‪.‬‬

‫אנו מרכיבים משפט כמו שבוחרים במסעדה ארוחה מתפריט‪ .‬אנו בוחרים את‬
‫המילים ומצרפים אותן למשפט בעל משמעות‪.‬‬
‫הסמיוטיקה עוסקת בדברים המתרחשים בו זמנית ולכן שמה דגש על הפרדיגמא‪.‬‬

‫מבנים סינכרוניים – הלאנג‬

‫זוהי מערכת הכללים שקיימת בכל שפה‪.‬‬
‫המבנה חשוב ולא מימש הזמן שמשבש ומשתנה‪.‬‬
‫השפה‪ -‬הפארול‬
‫מושפעת מהשינוי בזמן‪ ,‬כמו סלאנג לדוגמא‪.‬‬

‫ביקורת על החלוקה של דה ססיר – לפעמים הפארול משנה את הלאנג‪.‬‬

‫פירס‬
‫סמיוטיקה‪ -‬תורת הסימנים הכלליים‪.‬‬
‫הסימנים הטבעיים – ע"פ הקירבה של המסמן למסומן‬
‫‪ .1‬אינדקס‪ -‬סמיכות של מסמן ומסומן‬
‫עשן לדוגמא הוא מסמן אינדקסאלי של אש‪ -‬הוא מסמן שהוא גם חלק מן‬
‫התופעה‬
‫)מוטונימיה –חלק מייצג שלם(‬
‫"אין עשן בלי אש"‪ .‬טביעת רגל שהיא חלק מהתופעה של מישהו שהלך‬
‫בשביל‪.‬‬
‫‪ .2‬אייקון‪ -‬דמיון בין מסמן ומסומן‬
‫תמונה של מישהו – התמונה היא שלם והיא מייצגת את האדם המצולם שהוא‬
‫גם שלם‪.‬‬
‫מטאפורה היא גם סוג של אייקון – "ים של אהבה" )שלם מייצג שלם(‬
‫‪ .3‬סימבול – שרירותיות בין מסמן ומסומן‪.‬‬
‫כתוצאה מהסכמה חברתית ‪ .‬שפה לדוגמא היא סימנים סימבוליים‪.‬‬

‫נעמי תמיר גז‬

‫סוקרת במאמר "שירת החלונות" את התפתחותם של חלונות הראווה ע"פ רצף‬
‫הקירבה של מסמן – מסומן‪.‬‬
‫חלונות ראווה שהיו מאוד פרקטיים ופשוטים בהתחלה‪ -‬הציגו את תכולת החנות‬
‫ביצעו מעבר מאינדקס‪ -‬לאייקון – לסימבול‪.‬‬
‫השינוי נבע מאילוצים פרקטיים – אי אפשר להציג את כל תכולת החנות אך גם‬
‫משינוי תפיסתי‪ -‬אנו מוכרים לא רק מוצר אלא תדמית‪.‬‬
‫חלון ראווה מודרני הוא מורכב ומצביע בצורה עקיפה על תכולת החנות ‪.‬‬
‫לדוגמא – חנות שהציגה תמונות מהסרט "לבוש לרצח" של היצקוק‪.‬‬
‫המסר‪ -‬אנו מוכרים בגדים שפשוט "יהממו" את מי שיראה אותכם‪.‬‬
 ‫‪3‬‬

‫חנות תכשיטים ששמה תמונות של ואן גוך‪.‬‬

‫זוהי אינטרקסטואליות – החדרת טקסטים נוספים לטקסט הקיים‪.‬‬

‫רומן יאקובסון‬
‫סטראקטואליסט שהציג מודל תקשורת‪.‬‬
‫זהו מודל ללא הפרעות בעל ‪ 6‬פונקציות‪ .‬בעל תהליך תקשורת יש פונקציה אחת‬
‫דומיננטית יותר מהאחרות‪.‬כל הפרעה יכולה להיות מתוקנת‪.‬‬

‫מסר‬ ‫מוען‬
‫נמען‬
‫פונקציה פאטית – פתיחת ערוץ תקשורת‬ ‫פונקציה אמוטיבית‬
‫פונקציה קונטיבית‬
‫לדוגמא – "שלום‪,‬מה שלומך ?"‬ ‫היחס הרגשי כלפי המסר‬
‫היחס של המוען‬
‫פונקציה רפרנציאלית – האינפורמציה‬
‫לנמען‪.‬‬ ‫וההקשר‬
‫מטרת החדשות לדוגמא‬
‫פונקציה מטא לשונית – ביאורית ‪,‬קוד לשוני‬
‫לשון ציווי לדוגמא‬
‫לדוגמא‪" :‬הסבר לי למה התכוונת"‬
‫פונקציה פואטית – העיצוב של המסר‪.‬‬
‫שירה לדוגמא‪.‬‬

‫שטראוס‬
‫סטרקטואליסט ואנתרופולוג‬
‫סטרקטורליזם‪ -‬אין לנו אפשרות להכיר את הטבע‪ .‬ההכרה מתווכחת על ידי‬
‫השפה‪.‬‬
‫חקר מיתוסים ואת הדרך שבה אנו מייצרים משמעות ‪.‬‬

‫חלוקת המחשבה‬
‫מחשבה פראית – לא כופה קטגוריות על הטבע ולא משנה אותו‪.‬‬
‫מחשבה מדעית – עושה אנאליזה על הטבע כדי להשתלט עליו‪.‬‬

‫למרות החלוקה הוא סבור שכל בני האדם מפעילים את אותו מנגנון של הענקת‬
‫משמעות כתוצאה ממערכות יחסים‪.‬‬
‫מציר ההבדלים )בית הוא לא טירה ‪,‬לא מלונה‪ ,‬לא …( הוא מחלץ את‬
‫האופוזיציה הבינארית – ניגודים המעניקים משמעות ‪.‬‬
‫לדוגמא – חושך ואור‪ ,‬טבע ותרבות )האופוזיציה הגורפת והחזקה ביותר( ‪ ,‬לבן‬
‫ושחור‬
‫זאת מבוצע על ידי הלוגיקה של הקונקרטי‪-‬‬
‫‪ .1‬מכנים משהו בשם‪" -‬זהו גבר !"‬
‫‪ .2‬מעניקים לו משמעות מופשטת – "גבר הוא חזק !" זהו שלב תלוי תרבות‬
‫‪ .3‬משליכים את המשמעות המופשטת על הטבע – " זה טבעי שהגבר‬
‫ישלוט על האישה "‬
‫בישול לדוגמא הוא אמצעי שנועד להפריד בין טבע לתרבות ולשלוט על הטבע‪.‬‬
‫לא כל הדברים נכנסים לחלוקה הזאת‪.‬חלק מהדברים נופלים באיזור האפור שהוא‬
‫הקטגוריה האנומלית‪ -‬תחום הדימדומים שמתווך בין שני הקטבים‪.‬‬
 ‫‪4‬‬

‫זומבי לדוגמא הוא לא חי ולא מת ולכן הוא נמצא בקטגוריה‬

‫האנומלית שאותה אנו מגנים‪ .‬עוד דוגמא היא הומוסקסואל שהוא לא גבר ולא‬
‫אישה‪ .‬גם אותו אנו מגנים‪.‬‬
‫המיתוס הוא הנצחה של הקטגוריה האנומלית והשתלטות עליה‪.‬‬
‫זהו סיפור המסופר שוב ושוב בואריאציות שונות‪ .‬הוא אינו מבטא מציאות אלא רק‬
‫את הפחדים של החברה מפני הקטגוריה האנומלית‪.‬‬
‫אמצעי נוסף להתמודדות עם הקטגוריה האנומלית הוא הריטואל‪.‬‬
‫טקסיות שמסייעת לנו בחידוד הגבולות וצימצום השטח האפור‪ .‬בר מצווה –‬
‫מילדות לבגרות‪.‬‬
‫כמו כן ‪,‬אנו נוטים להשתיק את פחדינו מהלא מוגדר ע"י סיווגו כקדוש או טמא‪.‬‬

‫פיסק‬
‫‪ .1‬מסביר את שטראוס‬
‫‪ .2‬מדגים את המתודה שלו על תרבות ההמונים‬
‫לדוגמא‪ :‬ריטואל המבטא את הנורמות החברתיות הוא המעבר בין תוכנית‬
‫לתוכנית בטלוויזיה והמעבר לפירסומות‪ .‬באנגליה בניגוד לארה"ב ‪,‬יש העדפה של‬
‫טובת הצופה ולכן יש הדגשה על מעבר מהחלק הבידורי לפירסומות‪.‬‬
‫מציג את ז'אנר המערבון כמיתוס של החברה האמריקאית‪.‬‬
‫מתמקד בסרט "המחפשים" של גון פורד‪.‬‬
‫א‪ .‬נתינת שם לדברים‪ -‬אינדיאני‪ ,‬גיבור‪ ,‬משפחה‪ ,‬מדבר‬
‫ב‪ .‬הוספת משמעות מופשטת – אינדיאני לא מרוסן – איש לבן מתורבת‬
‫ג‪ .‬השלכת הדברים על הטבע והפיכתם לכביכול טבעיים – האינדיאנים הם חלק‬
‫מהטבע ובלתי מרוסנים מטבעם‪.‬‬
‫‪ .3‬מביע עמדה ביקורתית כלפי המתודה הסטרקטואליסטית ‪:‬‬
‫א(האופוזיציה הבינארית אינה הרמטית ‪ .‬ההפרדה אינה החלטית והיא מלאכותית‬
‫האדם הלבן לדוגמא‪ ,‬הוא גם קפיטליסט ומנצל לרעה את הטבע‪.‬‬
‫ב(המתודה מתיימרת לאובייקטיביות אך היא סובייקטיבית‪.‬‬
‫היא אינה לוקחת בחשבון הטיה אידיאולוגית שהשתתפה ביצירת הדיכוטומיה‪.‬‬
‫החלוקה הדיכוטומית היא לא בהכרח תביעה של המוח האנושי אלא תוצאה של‬
‫הטיה אידיאולוגית‪.‬‬

‫הביקורת על פיסק‪:‬‬
‫המערבון מודע לעצמו ומבקר את עצמו מבפנים ‪.‬‬
‫הצגת המדבר בסרט היא תמיד דרך מסגרת של חלון – המסר הוא הצגת‬
‫האמריקאים שכופים את עצמם על המדבר‪.‬‬
‫הצגת האינדיאנים היא יציאה נגד הגזענות שאליה הגענו‪.‬‬

‫בארת‬
‫שילוב בין סמיולוגיה ‪,‬סטרקטורליזם וביקורת התרבות‪.‬‬
‫מתודולוגיה – הדבר המשותף לכל התופעות‪ .‬תופעה מייצרת משמעות ‪.‬‬
‫דוקסא – אמונה עיוורת ‪ ,‬מיתוס‬

‫למסמן יש ‪ 2‬פירושים‪:‬‬
‫דנוטציה‪ -‬שפת מושא שרירותית‪ ,‬פירוש מילולי )כינוי בשם(‬
‫המשמעות הבסיסית של הדברים‪.‬‬
‫קונוטציה‪ -‬מטא שפה ‪.‬משמעות משנית שבנויה על הדנוטציה‪.‬‬
‫מנומקת ותלויית תרבות והיסטוריה‪ .‬המסר הסמוי המועבר בטקסט‪.‬‬
 ‫‪5‬‬

‫לדוגמא‪ :‬חייל כושי מצדיע לדגל הצרפתי‪.‬‬

‫דונוטציה – חייל מצדיע‪.‬‬
‫הקונוטציה היא עיוות של מציאות הדיכוי של הכושים – כביכול יש הבעת‬
‫אמונים מרצון‬
‫של הכושים לאימפריה הצרפתית‪.‬‬
‫מיתוס נוצר רק כאשר יש קונוטציה אחת לדונוטציה אחת ‪.‬‬
‫השפה המיתית מקפיאה את המסר הראשוני – הדנוטציה ומנטרלת את המימד‬
‫הביקורתי‪.‬‬
‫זהו אקט של הבורגנות שמעוניינת להקפיא את השפה ולשמר את העולם כמו‬
‫שהוא‪.‬‬
‫המיתוס מעוות את שפת המושא‪.‬‬
‫השפה מנוצלת כדי להפוך את שפת המושא לטבע‪ .‬מרגע שהשתלטה המשמעות‬
‫המיתית המשמעות הדנוטיבית מעבדת את קיומה ונשארת רק כחיפוי חסר‬
‫משמעות שמסתיר את המיתוס‪.‬‬
‫ככל שהאמצעי מתיימר יותר להיות אמיתי וטבעי הוא מאפשר יותר מניפולציה‪.‬‬
‫צילום לדוגמא נתפס תמיד כמשקף את המציאות ויותר אמיתי מציור ולכן שימוש‬
‫בצילום הוא יותר מניפולטיבי ‪.‬‬

‫הנשק כנגד המיתוס‪-‬‬

‫הפרדוקס‪ -‬שפה לא יציבה שלא מצליחה לייצר מסרים‪.‬‬
‫מסר פוליסמי – שניתן לפרשו בהרבה מובנים ‪ .‬עודף משמעויות שמנטרל את‬
‫המיתוס‪.‬‬
‫מות המחבר יחי הקורא‪ .‬הקורא מעניק משמעות לטקסט‪.‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫‪ – CATCH‬היאבקות‪ .‬הרע נגד הטוב בצורה המוחלטת ביותר‪.‬‬
‫סטרפטיז‪ -‬המשמעות הפשוטה )דנוטיבית( היא מיניות ‪ .‬המשמעות העמוקה יותר‬
‫)קונטיבית(‬
‫היא שימוש בסטרפטיז כסוג של פולחן שיגרום לצופה להרגיש יותר מוסרי ביחס‬
‫לחשפנית‪.‬‬
‫מוחו של איינשטיין‪ -‬גם את המתמטיקה שהיא אנטי‪-‬מיתוס מטבעה הצליחו לאכוף‬
‫לייצירת מיתוסים‪ .‬לדוגמא ‪ e=mc2‬שהיא נוסחה המייצגת את איינשטיין‪.‬‬

‫ויטגנשטין‬
‫שיטת כתיבתו היא אפוריזמית – נעדרת שיטה‪.‬‬
‫בהתחלה הוציא ספר שהציג את השקפת עולמו – השפה מגלמת תמונת עולם‪.‬‬
‫לאחר מכן שינה את דעתו וטען שהשפה מקבלת את המשמעות עי‬
‫הקונטקסט והביצוע‪.‬‬
‫השפה מפריעה למשמעות‪ ,‬היא פעולה ומשחק לשון ‪ .‬המשמעות של המילה‬
‫נוצרת על פי דרך הביצוע ‪.‬‬
‫הדבר משול לרכבת עם ידיות‪ .‬יש להשתמש בידית כדי לברר לראות מה היא‬
‫עושה ומה משמעותה‪.‬‬
‫כשאנו משתמשים במילה זה בקונטקסט ובדרך ביצוע ספציפי ‪.‬על ידי כך‬
‫השפה משנה את המציאות ואת המילה‪.‬‬

‫תמר כתריאל‬
‫לא משמעות המילה היא החשובה אלא הקשרה‪.‬‬
 ‫‪6‬‬

‫תפיסת השפה ברמה הביצועית שלה‪.‬‬

‫משווה בין השפה ה"דוגרית" של הישראלים לבין השפה העקיפה של הערבים‬
‫)"מוסיירה"(‬

‫הדוגרי‪ -‬גורם לקרבה בין המוען והנמען שמובילה לאחווה או לעימות‪.‬‬

‫רבין מייצג את הישראלי הדוגרי המנוגד לדמות היהודי בגולה‪.‬‬

‫מוסיירה‪ -‬ללכת ‪ ,‬ללוות‪ .‬סגנון עקיף שמוביל לריחוק בין מוען ונמען‪.‬‬

‫התקשורת בין ערבים וישראלים לכן לעולם לא תהייה נקייה )בגלל ההבדלים‬
‫הללו(‬

‫זאק לקאן‬
‫ממשיך את דרכו של ויטגנשטיין תוך בחינת היחס בין פסיכואנליזה)פרויד( – שפה‬
‫– ואידיאולוגיה‪.‬‬
‫בוחן את השפה כסוג של טקס שמייצר משמעות ומציאות‪.‬‬
‫מאמר מרכזי‪" -‬שלב המראה" ‪.‬‬
‫מדבר על ה"אני המדבר" שמתקבע אצל תינוקות בגיל ‪ 6-18‬חודש‪.‬‬
‫זהו שלב עיצוב האגו המחבר בין השפה –אידיאולוגיה – והתינוק )סובייקט(‬

‫הילד נותן קדימות ל ‪ – IMAGE‬בבואתו במראה‪,‬על פני תחושותיו שלו‪.‬‬

‫תמיד הוא יעדיף את הבבואה )מסמן ויזואלי( על פני האותנטי )מסומן( כיוון שהיא‬
‫יותר חזקה‪.‬‬
‫האני האותנטי יבוא הוא לא יציב ובא אחרי ה ‪. IMAGE‬‬
‫השפה היא סוג של של בבואה‪ .‬תמיד נעדיף את המשמעות הבבואתית של המילה‬
‫על פני המשמעות האמיתית של המילה‪.‬‬
‫פירוק הסובייקט‪ -‬הילד הוא בסופו של דבר לא אותנטי אלא סך כל הדימויים‬
‫שמטילים עליו מבחוץ‪.‬התרבות מייצרת לנו צרכים דימיוניים ואו לא אמתיים עם‬
‫הצרכים שלנו‪.‬‬

‫מסקנות‪:‬‬
‫‪ .1‬אין אני אותנטי‬
‫‪ .2‬הסובייקט נתון למניפולציות באמצעות השפה‬
‫‪ .3‬הסובייקט כסך כל הסימנים המוטבעים עליו מבחוץ‪.‬‬

‫לואי אלתוסר‬
‫ניאו מרקסיסט‪ .‬בחן מדוע לא תיתכן מהפיכה קומוניסטית‪.‬‬
‫לטענתו הדבר נובע מחוסר יכולתו של הפרולטריון לרכוש תודעה מעמדית‪.‬‬
‫בחן מהם המנגנונים הלא מודעים שמובילים למחשבה של האידיאולוגיה‬
‫הדומיננטית‪.‬‬
‫איך האידיאולוגיה מייצרת משמעות ?‬
‫משתמש בשלב המראה של לקאן‪.‬‬
‫השפה היא אידיאולוגית‪ .‬לא ניתן ליצור שיטה מקבילה אלא רק לפעול בתוכה‪.‬‬

‫תיאטרון אינטרפלציה‪ -‬מנגנון דיכוי של האידיאולוגיה ‪.‬‬

‫אקט של תיקשורת מכיל תמיד אינטרפלציה ונותן לנו זהות אחידה ‪.‬‬
‫זהות זאת מעניקה לנו עונג אך גם שוללת את חירותנו‪.‬‬
 ‫‪7‬‬

‫אנו נכנעים לאקט זה כדי להשתייך לחברה‪.‬‬

‫לדוגמא – אישה שנועלת נעלי עקב נכנעת לזהות האחידה של החברה‪" -‬זוהי‬
‫אישה הלבושה יפה"‪.‬‬
‫אדם ששוטר קורא לו – הזהויות השונות שלהם )שוטר אזרח( יוצרים יחסי הכוחות‬
‫שגם מתבטאים בדו שיח בינהם‪.‬‬

‫פוקו‬
‫הקשר בין שפה – כוח – ומציאות‬
‫‪ .1‬טענה היסטורית – בכל תקופה השיח על המין משתנה‬
‫‪ .2‬מבנית סטרוקטואלית – אירגון הידע זהה בעל המוסדות בתקופה נתונה‪.‬‬

‫שיח‪ -‬אירגון השפה הידע והכוח ‪ .‬מי מקור הידע והיכן מותר לדבר הוא שקובע את‬
‫זהות המדכאים והמדוכאים‪.‬‬
‫כשקוראים בשם לדבר – ניתן לשלוט עליו‪ .‬אנו מקבלים את סמכותה של השפה‪.‬‬
‫האנשים שואפים לידע רק בגלל שהוא מאפשר להם שליטה‪.‬‬
‫לדוגמא‪ -‬מתוודה וכומר‪ .‬הוידווי כאמצעי שליטה‪.‬‬
‫השיח על המין שימש את הכנסיה כאמצעי לצבירת כוח‪.‬‬
‫על השיגעון ‪ -‬הסטיות הן הכרחיות כדי להגדיר את הנורמה המקובלת‪.‬‬
‫שידול אלי שיח‪ -‬שיח הכלכלה )שיח המין כאמצעי לוויסות האוכלוסיה(‪ ,‬שיח חוק‬
‫ומשפט )ההומו כפושע(‬

‫דה סרטו‬
‫מדגים כיצד ניתן לחתור כנגד המישמוע‪.‬‬
‫כיצד הפרט יכול להתגונן כנגד האינטרפלציות )מנגנון הדיכוי של‬
‫האידיאולוגיה(‬

‫פואזיס‪ -‬להמציא ולחולל‪ .‬לדוגמא‪ :‬פואטיקה ושירה הניתנות לאינסוף פירושים‪.‬‬

‫השימוש והצריכה הם דוגמאות נוספות לכך‪.‬‬
‫השפה היא אינסופית ומדומה לטיול בסופרמרקט‪ -‬כל פרט יכול להמציא את‬
‫היומיום בהרבה צורות‪ .‬אומנם האידיאולוגיה הציבה הגבלות על המוצרים אך עדיין‬
‫יש אינסוף אפשרויות צירוף‪.‬‬
‫הצרכן מחבר לעצמו – דגש על הסינטגמא ) ציר הצירוף(‬

‫יש אומנם אסטרטגיה אחת – פרדיגמא של המנגנון הקפיטליסטי‬

‫אך יש הרבה טקטיקות – אפשרויות צריכה‪.‬‬
‫יוצא כנגד המושג "תיאוריה" וקורא להשתלט על התופעות על ידי "טיול‬
‫בסופרמרקט" באמצעות הרגליים ולא הראייה‪.‬‬
‫האמריקאים לדוגמא כבשו את האינדיאנים והספרדים )אסטרטגיה( אך הללו‬
‫שמרו על דרכיהם ותרבותם )טקטיקות(‬

‫זאן בודרייאר‬
‫פוסט מרקסיסט רדיקלי‪.‬‬
‫טוען לנתק מוחלט בין המקור וההעתק‪.‬‬
‫בגלל ההפצה ההמונית ‪ ,‬היצירה האומנותית מאבדת את המקור שלה‪.‬‬
 ‫‪8‬‬

‫המסמן שולח אותנו לא אל המסומן אלא אל ההעתק שלו‪.‬‬

‫סימולקרה – העתק נטול מקור‪.‬‬
‫כמו שאין שום דבר מאחורי החיקוי – אין דבר מאחורי השפה‪.‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫מלחמת המפרץ לא הייתה באמת אלא רק ב ‪CNN‬‬ ‫‪‬‬
‫דיסנילנד כבייכול מייצג עולם של פנטזיות ואמצעי בריחה מהמציאות‬ ‫‪‬‬
‫האמריקאית היום יומית‪.‬האמת היא שאין דבר כזה מציאות אמריקאית יום יומית‪-‬‬
‫דיסנילנד הוא המציאות האמריקאית‪.‬‬
‫האגדה על המפה של בורחס‪ -‬שירטטו מפה שכיסתה את כל השטח של‬ ‫‪‬‬
‫הממלכה‪ .‬המפה מקבלת קדימות על השטח האמיתי‪.‬‬

‫טבלה מסכמת‬
‫דוגמאות‬ ‫מושגים‬ ‫כללי‪+‬‬ ‫המסמן‬ ‫ההוג על השפה‬
‫מסקנה‬ ‫‪/‬מסומן‬ ‫ה‬

‫מונה ליזה‬ ‫סימולקרה‪-‬‬ ‫הכי קיצוני‪/‬רדיקלי‬ ‫יחס בין מקור‬ ‫השפה מבקשת‬ ‫ז'אן‬
‫נטול מלחמת המפרץ‬ ‫העתק‬ ‫מושפע מדבריו של‬ ‫להעתק‬ ‫להציג עצמה‬
‫‪C.N.N‬‬ ‫מקור‬ ‫ו‪.‬בנג'מין‪,‬מתייחס‬ ‫יחס בין מסומן‬ ‫כמייצגת משהו‬
‫בודר‬
‫דיסנילנד =<‬ ‫לשעתוק הדיגיטלי‬ ‫למסמן‬ ‫‪,‬‬ ‫יאר‬
‫מבקר את‬ ‫מסקנתו‪:‬‬ ‫המסמן פועל באופן‬ ‫ממשות כל‬
‫התרבות‬ ‫הטריטוריה אינה‬ ‫אוטונומי‪-‬מנותק‬ ‫שהיא אך‬
‫האמריקאית‬ ‫קודמת למפה‬ ‫מהמסומן‬ ‫דימויים אלו‬
‫חסרת תוכן‬ ‫‪,‬המפה היא מתנה‬ ‫אינם משקפים‬
‫‪,‬ריקה‬ ‫את הטריטוריה‬ ‫מציאות‬
‫‪,‬מלאכותית‬ ‫ומראים שאין‬
‫ומלאת פנטזיות‬ ‫דבר‬
‫מאחוריהם‬
‫נתיבי‬ ‫איך ניתן לחתור המצאת היום‬ ‫מתייחס לקשר בין‬ ‫ניתן להתייחס‬ ‫מיש‬
‫סופרמרקט‬ ‫חברת יום‬ ‫נגד‬ ‫סימן כח‬ ‫לשפה ב‪2-‬‬
‫כיבוש‬ ‫המשמעת–דיכוי‪.‬‬ ‫וסובייקט‪.‬ניתן‬ ‫אפשרויות‪:‬‬
‫ל דה‬
‫אסטרטגיה‪-‬‬
‫האמריקאים את‬ ‫חב' המשמעת‪,‬‬ ‫לחתור נגד‬ ‫א‪.‬לקבל אותה‬ ‫סרטו‬
‫הספרדים‬ ‫הסופרמרקט‬ ‫האסטרטגיה ע"י‬ ‫כמשעבדת‬
‫מנהטן – דרכי‬ ‫טקטיקה‪-‬אופן‬ ‫אינסוף‬ ‫ולהיות כפוף‬
‫השיטוט בה‬ ‫השימוש של‬ ‫קומבינציות‪ -‬ללכת‬ ‫לה‬
‫הצרכן ‪,‬אינסוף‬ ‫במרחב באופן‬ ‫ב‪.‬לאתר את‬
‫קומבינציות ‪.‬‬ ‫חתרני‬ ‫הנקודה בה‬
‫ניתן לפתח‬
‫חירות‬
‫הנצרות –‬ ‫משתלת סטיות‬ ‫הוא מתייחס לאופן ניאו מרכסיסט‬ ‫השפה משקפת‬ ‫פוקו‬
‫מעודדת‬ ‫–שותלים‬ ‫שבו מדברים לא מתייחס לשיחות‬ ‫את המחשבות‬
‫וידוי)פשעים‬ ‫באדם את‬ ‫על מין ‪.‬מתאר‬ ‫השיח עצמו‬ ‫של כ"א וגם‬
‫פנטזיות(‬ ‫הסטיות‬ ‫משטר של שיח ‪,‬‬ ‫מייצרת את‬
 ‫‪9‬‬

‫הפסיכ' מחליף‬ ‫ממציאים‬ ‫כוח‬ ‫הזר החריג‬

‫את תפקיד‬ ‫סובייקט –‬ ‫ועוצמה‪,‬התרבות‬ ‫ברגע שקוראים‬
‫הכומר‪,‬‬ ‫סוטה המוגדר‬ ‫ממציאה ומפרה‬ ‫בשם לתופעה‬
‫הומוסקסואל –‬ ‫חריג‬ ‫את החריג כמו‬ ‫ניתן לשלוט‬
‫פושע‪,‬זר חריג‬ ‫במשתלה ע"מ‬ ‫בה‬
‫להגדיר את‬
‫הנורמל‬
‫מרד הסטודנטים‬ ‫שלב המראה‪-‬‬ ‫ניאו מרכסיסט‪-‬‬ ‫יש יחסי כוח בין‬ ‫השפה היא‬ ‫לואי‬
‫בצרפת –‬ ‫לקאן‬ ‫שואל מדוע לא‬ ‫מוען לנמען הבאים‬ ‫אידא' ולכן היא‬
‫הזדמנות‬ ‫תאטרון‬ ‫התקיימה מהפיכה‪.‬‬ ‫לידי ביטוי‬ ‫תמיד מעצבת‬
‫אלתו‬
‫למהפך‪.‬השוטר‬ ‫האינטרפלציה‬ ‫מתעניין בדרך‬ ‫באמצעות השפה‬ ‫אותנו באופן‬ ‫סר‬
‫שקורא והענקת‬ ‫– מנגנון דיכוי‬ ‫שבה האידא'‬ ‫שלא ניתן‬
‫הזהות ‪,‬גנב‬ ‫סיסי ביותר‬ ‫מייצרת תכנים ולא‬ ‫להשתחרר‬
‫מקבץ נדבות‬ ‫התוכן עצמו‪.‬‬ ‫ממנו‪.‬‬
‫בחרו בחופש‪-‬‬ ‫השפה נותנת‬
‫שונים‬ ‫זהות‬

‫התינוק במראה‬ ‫שלב המראה –‬ ‫מושפע מפרויד –‬ ‫המסמן =אימאג'‪:‬‬ ‫השפה מייצרת‬ ‫ז'אק‬
‫–עונג‬ ‫השלב שמחבר‬ ‫שילב בין הפסיכו‪-‬‬ ‫מייצג את האני‪,‬‬ ‫מציאות היא‬
‫קניית מכונית‬ ‫בין השפה‬ ‫אנליזה לשפה‬ ‫מסמן ויזואלי‬ ‫ריטואלית ‪.‬‬
‫לקאן‬
‫לפי אימאג' ולא‬ ‫האידי'‬ ‫ואידא‬ ‫המסומן =האני‬ ‫המסמן משנה‬
‫לפי צורך‬ ‫וסובייקט‬ ‫מסקנה‪ :‬א‪ .‬ביזור‬ ‫האותנטי ‪:‬הדבר‬ ‫את המציאות‬
‫תרבות=<‬ ‫המראה‬ ‫הסובייקט‬ ‫במציאות ‪,‬דינמי‬ ‫ולא משקף‬
‫מכתיבה שפה‬ ‫מטאפורה –אנו‬ ‫ב‪.‬האימאג'‬ ‫לא קבוע‬ ‫אותה‪.‬‬
‫חיצונית =<‬ ‫מנתחים עצמנו‬ ‫משעבד יש לו‬ ‫הסובייקט נתון‬
‫סובייקט‬ ‫ביחס לדימוי‬ ‫סמכות ואוטריטה‬ ‫למניפולציות‬
‫התרבות‪ :‬מייצרת‬ ‫החיצוני שלנו‬ ‫עלינו'‬ ‫ע"י השפה‬
‫צרכים‬ ‫ביזור‬
‫דימיונים‬ ‫הסובייקט‪ -‬לא‬
‫‪,‬האימאג‪':‬‬ ‫קיים אני‬
‫מרחיק עצמנו‬ ‫אותנטי האגו‬
‫מעצמנו‬ ‫נבנה לפי‬
‫התדמית‬
‫תמונת עולם‬ ‫תמונת עולם –‬ ‫מושפע‬ ‫לכל מסמן‬ ‫השפה היא כלי‬ ‫לודוי‬
‫‪#‬משחק לשון‬ ‫לשפה יש חלק‬ ‫מאוגוסטינוס לפיו‬ ‫במונחים שונים יש‬ ‫חשוב‬
‫ארגז כלים –‬ ‫ממשי בתוך‬ ‫שפה משקפת‬ ‫משמעות שונה –‬ ‫להידברות‬
‫ג‬
‫השפה היא סוג‬ ‫המציאות‬ ‫תמונת עולם‪.‬‬ ‫"משחק לשון"‬ ‫והתפלספות‪.‬‬ ‫ויטנג‬
‫של מכשיר‬ ‫עצמה תפקיד‬ ‫יש להתייחס לאופן‬ ‫השפה כסוג‬ ‫נשטי‬
‫תיאורי‬ ‫השימוש במילה‬ ‫של פעולה‬ ‫ין‬
‫ולמשמעותה‬ ‫בעולם ‪.‬בעלת‬
‫מסקנה‪ :‬השפה‬ ‫משמעות‪,‬‬
‫מעצבת את‬ ‫המשמעות‬
‫המציאות היא‬ ‫משתנה ‪:‬‬
‫משתנה ודינמית‬ ‫‪.1‬ביחס‬
‫‪,‬לא ניתן להכיר‬ ‫קונטקסט‬
‫מציאות ללא שפה‬ ‫‪.2‬לפי ביצוע‬
‫מילה‬
‫לשפה יש‬
‫תפקיד בהקשר‬
‫חברתי ‪ ,‬אינה‬
‫פרטית‬
‫המיתוס על ישו‪-‬‬ ‫דוקסה –אמונה‬ ‫משלב בין‬ ‫שפת מושא –מע'‬ ‫השפה חדלה‬ ‫רונל‬
‫הדמות הופכת‬ ‫עיוורת מבלי‬ ‫סמיולוגיה‬ ‫משמוע ‪: 1‬יחס‬ ‫מלהיות‬
‫למיתוס מהו‬ ‫לחקור או‬ ‫‪,‬סטרוקטורליזם‬ ‫שרירותי בין מסמן‬ ‫אינטימית‪,‬‬
‫ד‬
 ‫‪10‬‬

‫קפוא –לא‬ ‫להבין את‬ ‫וביקורת התרבות‪.‬‬ ‫למסומן ‪:‬דנוטציה‬ ‫הפכה להיות‬ ‫באר‬
‫משתנה‬ ‫המניע ‪.‬‬ ‫יוצא נגד‬ ‫מטא שפה – מע'‬ ‫חדורת מסרים‬
‫ה‪-‬‬ ‫דנוטציה‪-‬פרוש‬ ‫משמוע ‪: 2‬יחס‬ ‫אידיאולוגים‪.‬‬
‫ט‬
‫הבורגנות ‪ ,‬בעל‬
‫‪,CATCH‬סטרפטי‬ ‫מילולי‬ ‫תפיסת עולם‬ ‫מנומק‬ ‫את המיתוס‬
‫ז‬ ‫כינוי שם‬ ‫מרכס'‪ .‬בוחן את‬ ‫)היסטוריה‬ ‫ניתן לפרק‪:‬‬
‫היין הלבן‪,‬‬ ‫לתופעה‪.‬‬ ‫‪,‬אידא'(‪ :‬קונוטציה‬ ‫‪.1‬להחזיר‬
‫המיתוס כסוג של‬
‫הסטייק‬ ‫קונוטציה‪-‬‬ ‫הדנוטציה משמשת‬ ‫היסטוריה‬
‫והציפס ‪ ,‬מוחו‬ ‫משמעות‬
‫דוקסה‪.‬‬ ‫סוג של אליבי‬ ‫לטבע‬
‫יש בעיה מוסרית‪:‬‬
‫של איינשטיין‬ ‫משנית ‪,‬תלוי‬ ‫‪,‬הסתרת‬ ‫‪.2‬טקסט‬
‫מה שרואים זה לא‬
‫היסטוריה‬ ‫משמעויות אחרות‬ ‫פוליסמי רב‬
‫באמת מה שרוצים‬
‫ותרבות‪ .‬שפה‬ ‫משמעי‬
‫להעביר לנו –‬
‫מיתית‪-‬מעונינת‬ ‫‪.3‬מות המחבר‬
‫מסרים סמויים‬
‫לקבע את‬ ‫האנלוגי‬
‫המסר )מטא‬
‫שפה( מהיסט'‬
‫לטבע‬
‫פרדוקס‪ -‬שפה‬
‫לא יציבה לא‬
‫חד משמעי‬
‫ערפד‪ -‬קטג'‬ ‫מחשבה‬ ‫הופך את יסודות‬ ‫פיסק מיישם‬ ‫השפה‪/‬טקסט‬ ‫קלוד‬
‫אנומלית‬ ‫פראית‪-‬קרובה‬ ‫הסמיולוגיה‬ ‫ת‪.‬סטרו'‬ ‫היא גורם‬
‫אוכל – סוג‬ ‫לטבע נותנת‬ ‫לת‪.‬סטרוק'‬ ‫על תרבות‬ ‫מתווך כדי‬
‫לוי‬
‫הבישול‬ ‫הסבר מאגי‬ ‫פרשנית‪,‬מעוניין‬ ‫ההמונים ואח"כ‬ ‫להכיר את‬ ‫שטר‬
‫סדר עדיפויות‬ ‫לתופעות ‪.‬‬ ‫לחשוף את‬ ‫מבקר אותה‬ ‫העולם ‪.‬הם‬ ‫אוס‬
‫של חברה‪:‬‬ ‫מחשבה‬ ‫המנגנון דרכו‬ ‫בהשוואה לז'אנר‬ ‫משקפים‬
‫פרסומות‬ ‫מדעית –‬ ‫נותנים משמעות‬ ‫המערבון ‪:‬נק'‬ ‫תרבות ולא‬
‫בארה"ב‬ ‫אנליזה לטבע‬ ‫לטקסט ‪ .‬הלוגיקה‬ ‫החולשה היא‬ ‫מציאות‬
‫ובאנגליה‬ ‫משתלטת‬ ‫של הקונקרטי‪:‬‬ ‫יומרתה להיות‬
‫ריטואל ‪:‬טקס‬ ‫עליו ‪,‬נותנת‬ ‫‪.1‬מכנים את‬ ‫אובייקטיבית‬
‫אבל ‪,‬‬ ‫שם לכל‬ ‫התופעה בשם‬ ‫משמעות הטקסט‬
‫חתונה‪,‬כתוביות‬ ‫תופעה‪ .‬אופ'‬ ‫‪.2‬נותנים משמעות‬ ‫מושפעת גם‬
‫לוגו‬ ‫בינארית‪-‬דבר‬ ‫מופשטת למושג‬ ‫מאלמנטים‬
‫השואה לז'אנר‬ ‫וניגודו‬ ‫הקונק' ‪-‬תלוי‬ ‫פוליטיים ‪,‬אידא'‬
‫המערבון ‪:‬‬ ‫המשמעות‬ ‫תרבות‬ ‫וביקורתיים‬
‫ניגודים‬ ‫נובעת‬ ‫‪.3‬לוקחים את‬ ‫הביקורת על פיסק‬
‫‪.1‬מדבר‪-‬‬ ‫מהסמיכות‬ ‫המשמ' תלוית‬ ‫‪:‬‬
‫בית‪,‬אינדיאני‪-‬‬ ‫קטג'‬ ‫תרבות ואומרים‬ ‫הרט מבקר‬
‫לבן‪,‬יחיד‪-‬‬ ‫אנומלית‪-‬תחום‬ ‫שהיא אוניברסלית‬ ‫ומשמר את אידא'‬
‫משפחה ‪.2.‬‬ ‫אפור משמש‬ ‫האמריקאית ‪,‬‬
‫מלחמה‬ ‫מתווך בין ‪2‬‬ ‫מבע קולנועי‪:‬נק'‬
‫‪-‬ביטחון ‪,‬עובדי‬ ‫ניגודים ‪.‬‬ ‫המבט האמריקאי‬
‫אלילים‪-‬‬ ‫מיתוס‪ -‬ת‬ ‫כופה עצמה על‬
‫מונותיאיזם‪.‬‬ ‫תפקידו לרכך‬ ‫המדבר‬
‫‪.3‬אינדיאני –‬ ‫חששות‬
‫רע‪,‬מדבר –‬ ‫ופחדים‬
‫שממה‪,‬בית‪-‬‬
‫פוריות ‪ .‬מ‪.‬פולי‬
‫הוא הקטג'‬
‫הנומלית‬
‫לבן‪+‬אינדיאני(‬
‫אמוטיבית‪ -‬דגש על המוען ‪,‬האופן‬ ‫מתאר את המודל‬ ‫עושה אנליזה‬ ‫יעקו‬
‫הרגשי שבו המוען מתייחס לשדר‬ ‫התקשורתי –ללא‬ ‫לשפה‬
‫אותו הוא מעביר‪.‬‬ ‫הפרעות כל‬ ‫כל פונקציה‬
‫בסון‬
‫קונוטיבית – דגש על הנמען ‪,‬איך‬ ‫הפרעה ניתנת‬ ‫נותנת דוח‬
 ‫‪11‬‬

‫הנמען בא לידי ביטוי במסר‬ ‫לסילוק‬ ‫מבנה על‬

‫פאטית – המגע יצירת הקשר‬ ‫המסר לכן אין‬
‫והמשכו בין המוען לנמען‬ ‫בו הפרעות‬
‫רפרנציאלית‪ -‬דגש על‬
‫המסר‪,‬תוכנו האינפ' שמעביר‬
‫מטא לשונית‪ -‬ביאורית ‪,‬באיזה קוד‬
‫מדברים‬
‫פואטית‪ -‬המסר‪,‬עוסק באומנות‬
‫חריזה וכו' ללא אינ'‬
‫מאמר שירת‬ ‫סמיוטיקה –‬ ‫מחלק את הסימנים לפי מדת‬ ‫פירס‬
‫תורת הסימנים החלונות מקשר‬ ‫הקרבה‪:‬‬
‫אינדוקסלי‬ ‫הכלליים‬ ‫אינדקס‪-‬יחס סמיכות ‪ ,‬קשר פיזי‬
‫לקשר סמבולי‬ ‫אש‪-‬עשן‬
‫אייקון‪ -‬יחס של דמיון ‪ ,‬מטאפורה"‬
‫ים של אהבה"‬
‫סמבול‪ -‬יחס שרירותי ‪ ,‬רחוק לא‬
‫מנומק תלוי הסכמה חברתית סרט‬
‫שחור‪-‬לבן אומנותי‪.‬‬

‫מטבע – ערכו‬ ‫סמיולוגיה‪-‬‬ ‫מנגנון יצירת‬ ‫המסמן – ממד‬ ‫השפה היא‬ ‫דה‬
‫נקבע ביחס‬ ‫תורת הסימנים‬ ‫המשמעות‪:‬‬ ‫חומרי נתפס ע"י‬ ‫הסכמה‬
‫למטבעות אחרים‬ ‫של השפה‬ ‫א‪.‬שרירותי‪-‬אין‬ ‫החושים‪,‬ממשי‬ ‫חברתית תלוית‬
‫סוסו‬
‫המשפט=‬ ‫רפרנט‪-‬‬ ‫קשר מנומק ‪,‬קשר‬ ‫)אות צליל(‬ ‫חברה‬ ‫ר‬
‫ארוחה‪ :‬מורכב‬ ‫המציאות‪,‬‬ ‫שמבוסס על‬ ‫מסומן‪-‬משמעות‬
‫ממנות‬ ‫האובייקט‬ ‫הסכמה‬ ‫מופשטת‬ ‫אנחנו לא‬
‫במציאות ‪.‬‬ ‫חברתית=< קשר‬ ‫* זוהי תקש' ללא‬ ‫יכולים לחשוב‬
‫אונומתופאה‪-‬‬ ‫אוניברסלי‬ ‫רעשים כולם‬ ‫בלי השפה‪,‬‬
‫יש קשר‬ ‫ב‪.‬ציר ההבדלים‪-‬‬ ‫מבינים את אותה‬ ‫השפה מעצבת‬
‫מנומק בין‬ ‫משמעות המסמן‬ ‫משמעות‪.‬‬ ‫את המחשבה‬
‫מסמן למסומן‬ ‫מתקבלת כתוצאה‬ ‫מסמן‪+‬מסומן=<ר‬ ‫ככל שתהיה‬
‫)בקבוק‪,‬צמצום‬ ‫מציר ההבדלים‬ ‫פרנט‬ ‫שפה עשירה‬
‫(‬ ‫יותר נחשוב‬
‫סמבול‪-‬‬ ‫בצורה חדה‬
‫הסמבול קרוב‬ ‫יותר‬
‫למסומן‬ ‫לאנג ‪ -‬מע'‬
‫)מאזניים–‬ ‫כללים‬
‫צדק(‬ ‫מופשטת‬
‫ציר הצרוף –‬ ‫ואוניברסלית‪,‬‬
‫סינטגמא‪:‬‬ ‫"פרול" ‪-‬‬
‫בחירת מילה‬ ‫שימוש בפועל‬
‫מתוך הסביבה‬ ‫של הלאנג‬
‫הלשונית לתוך‬ ‫כולל את ממד‬
‫משפט‪.‬ציר‬ ‫הזמן ‪,‬דינמי‬
‫הבחירה‪-‬‬ ‫משתנה דוג'‬
‫פרדיגמא‪:‬מילה‬ ‫שפת הסלנג ‪.‬‬
‫סימולטני‪,‬סינכ‬
‫רוני‬
 ‫‪12‬‬

‫סיכומי מאמרים‬

‫סמיוטיקה וסמיולוגיה‪-‬סקירה על מצב השדה ‪/‬‬

‫תומאס א‪ .‬סיביאק‬
‫‪.1‬היקף הסמיוטיקה‬
‫מושג המפתח של הסמיוטיקה יישאר תמיד הסימן‪ .‬את הדיון בחילופי‬
‫שדרים נוח ביותר לחלק לשני גושים רחבים‪ :‬האדם לעומת מערכות חיים אחרות‬
‫כגון‪ ,‬חיות ואפשר גם לכלול את הצמחים‪.‬‬
‫אנתרופו‪-‬סמיוטיקה – כללות מערכות הסימנים המיוחדות לאדם‪ ,‬היתה התחום‬
‫הראשון שתואר ומופה בשם סמיוטיקה‪ .‬הלשון ממלאת תפקיד יסודי ומכריע‪.‬‬
‫זואו‪-‬סמיוטיקה – כולל את חקר התקשורת של בעלי החיים במובן הרחב ביותר‪.‬‬
‫אנדו‪-‬סמיוטיקה – חוקר מערכות קיברנטיות בתוך הגוף‪ .‬הצופן הגנטי ממלא‬
‫תפקיד דומה לצופן הלשוני בעניינים אנתרופו‪-‬סמיוטים‪.‬‬

‫‪ .2‬סקירה הסטורית‬
‫לאיבניץ‪ ,‬חוקר‪ ,‬שייך לזרם שפירש תהליכי‪-‬סימנים בתוך המסגרת המטאפיזית‬
‫האפלטונית והאריסטוטלית‪ ,‬הקדיש את תשומת ליבו העיקרית בסמיוטיקה למחקר‬
‫תחבירי של תבניות סימנים‪ .‬הוא ראה אפילו בחשבון הדיפרנציאלי והאינטגראלי‬
‫חלק מתורת סימנים חובקת זרועות עולם ודוגמה לפוריותה של הסמיוטיקה‪.‬‬
‫הזרם השני‪ ,‬האמפיריציסטים הבריטיים‪ ,‬עסקו באופנים שונים בראש‬
‫ובראשונה בממד הסמאנטי‪ .‬לוק הגדיר את "תורת הסימנים" כאותו ענף בחלוקת‬
‫המדעים המשולשת שלו "שעניינו לדון בטבעם של הסימנים‪ ,‬שהמוח משתמש‬
‫בהם להבנת דברים‪ ,‬או להעברת הדברים לאחרים"‪.‬‬
‫המייסד האמיתי והחוקר השיטתי הראשון של הסמיוטיקה המודרנית היה הפילוסוף‬
‫האמריקאי צ'ארלס סאנדרס פירס‪.‬‬
‫בתחום הסמיוטיקה היתה תפיסתו שהיקום כולו חדור סימנים‪ ,‬אם אינו מורכב‬
‫מסימנים בלבד‪ ,‬ושכל מחשבה בפני עצמה היא במהותה בעלת טבע של סימן‪ ,‬או‬
‫לפחות‪ ,‬שמחשבה אינה מתקיימת לעולם בלי נוכחותו של איזה רגש‪ ,‬דימוי‪ ,‬מושג‬
‫או מוצג אחר המשמש כסימן‪ .‬יתר על כן‪ ,‬לדעתו‪ ,‬חוק בפני עצמו אינו אלא נוסחה‬
‫כללית או סמל והאדם עצמו הוא מחשבה‪ ,‬הוא סימן בעצמו‪.‬‬
‫פירס טען שיש שלושה סוגים של סימנים‪:‬‬
‫מצביעים או אינדקסים – יחסם למושאיהם הוא התאמה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫דמיונות )=איקונים( – יחסם למושאים הוא רק שותפות באיכות כלשהי‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫המושג האפלטוני ‪-‬הסימן "מחקה" את המסומן‪.‬‬
‫סמלים – היחס למושאים הוא אופי משויך ושרירותי‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫קוואלי‪-‬סימן – בעל טבע של הופעה‬

‫חסר זהות‪ ,‬זו רק איכות ההופעה‪.‬‬
‫סין‪-‬סימן – אובייקט או אירוע יחיד‬
‫לגי‪-‬סימן – בעל טבע הטיפוס הכללי‬
‫ללגי‪-‬סימן יש זהות מוגדרת אך היא מאפשרת גיוון רב של הופעות‪.‬‬

‫דוגמה‪ :‬כשאנו משתמשים במונח "מילה"‪:‬‬

‫מילה היא לגי סימן‪" -‬זה" הוא "מילה" אחת ו"שם" הוא "מלה" אחרת‪.‬‬
‫מילה היא סין סימן‪-‬כשאנו אומרים על עמוד מסוים בספר‪ ,‬שיש בו ‪250‬‬
‫"מילים"‪ ,‬מהן‬
 ‫‪13‬‬

‫עשרים הן "זה"‪.‬‬

‫פרדינאנד דה‪-‬סוסיר‬
‫היה בן דורו של פירס אבל הוא לא ידע על כתביו כיוון שרובם התפרסמו לאחר‬
‫מותו‪.‬‬
‫סוסיר תפס בערך באותו זמן את הצורך במדע כללי של סימנים והוא כינה אותו‬
‫באופן ארעי – סמיולוגיה‪ .‬מדע כזה הכרחי‪ ,‬לדעתו‪ ,‬להבנת הלשון‪ ,‬וכן להבנת כל‬
‫שאר מערכות הסימנים ביחסי הגומלין שלהם עם הלשון‪.‬‬
‫מקוריותו של סוסיר היתה בהרת החשיבות החיונית שיש לבלשנים בניתוח‬
‫השוואתי ומיון של מערכות סימנים שונות‪ .‬רק עימות כזה יכול לאפשר לנו להבחין‬
‫בין מה שהכרחי לבין מה שהוא מקרי במערכות תקשורת שונות‪ ,‬ובפרט הלשון‪.‬‬
‫בניגוד לפירס‪ ,‬שהיה יורשה של כל המסורת של ניתוח פילוסופי של סימנים‪,‬‬
‫נקודת המוצא של סוסיר והמרכז המתמיד המתמיד של תשומת ליבו היתה הלשון‪.‬‬
‫גם לגבי סוסיר תפסה הלשון מקום גאווה בין כל המערכות הסמיוטיות‪.‬‬
‫סוסיר לא הגדיר את אופיו המדויק של היחס שבין הבלשנות לסמיוטיקה‪ ,‬מעבר‬
‫לעמידתו של העיקרון של "שרירות הסימן"‪ ,‬שראה בה תכונה כללית של כל‬
‫מערכות ההבעה ‪ ,‬בייחוד של הלשון‪.‬‬
‫עשרות שנים אחרי פירס וסוסיר‪ ,‬פירסמו אוגדן וריצ'ארדס ספר "המשמעות של‬
‫המשמעות" שהציע להבדיל את המישמוע של סימנים המיוצגים במבע מדעי‬
‫מסימנים האופייניים למדע לא מדעי‪.‬‬

‫‪ .3‬לקראת מיון של סימנים ומערכות סימנים‬

‫בביולוגיה‪ ,‬מועיל לתפוס מערכת חומרית‪-‬אורגנית באחת משלוש דרכים‪:‬‬
‫"ישותה" או סטרוקטורה – מצבה המתקיים‪ ,‬במובן סינכרוני‪.‬‬ ‫•‬
‫"התנהגותה" או פונקציה – הפרעה חוזרת ונשנית ברצף הזמן‪.‬‬ ‫•‬
‫"התהוותה" או היסטוריה" – מייצגת שינויים מצטברים לאורך הזמן‪.‬‬ ‫•‬

‫גם מערכת סמיוטית או סימן אפשר לבחון בכל אחת משלושת נקודות‬
‫התצפית הללו‪ .‬אנו יכולים לשאול‪ :‬מהו סימן‪ ,‬כיצד הסביבה והפרעותיה משפיעות‬
‫עליו‪ ,‬ואיך התהווה‪ .‬מיונים פונקציונאליים של הסימן הם אמפיריים‪ ,‬חיצונים‪ .‬הם‬
‫מבוססים על ואריאציות בנקודות מיקוד שונות במודל תקשורת מורחב‪ .‬זיהוי‬
‫סטרוקטוראלי של הסימן הוא אנליטי‪ ,‬פנימי‪ ,‬הוא משתמש בטיפוסי אסוציאציות‬
‫השייכות בכוח לארכיטקטורה של הסימן עצמו‪.‬‬

‫פונקציה‬
‫הסכמה הבאה נעשית מסובכת ברגע שמביאים בחשבון גם את טבע מקבלי‬
‫הסימנים – הקצה השני של חוליית ההזנה החוזרת בשרשרת החילופין‪.‬‬

‫מקורות של סימנים‬

‫אובייקטים אנאורגאניים‬
‫אובייקטים אורגאניים‬

‫מחוץ‬ ‫ארציים‬ ‫מיוצרים‬ ‫טבעיים‬

‫לכדור הארץ‬
 ‫‪14‬‬

‫האדם‬
‫יצורים חסרי דיבור‬

‫אורגאניזמים מרכיבים‬ ‫מרכיבים‬

‫אורגאניזמים‬

‫הקשר בין המשדרים לבין המקבלים נקבע ונשמר על ידי תהליכי זרימה‬
‫מגוונים הקושרים ביניהם דרך החלל והזמן‪ .‬המיון של מערכות סימנים נעשה‬
‫מורכב עוד יותר כאשר מביאים בחשבון את הגורם השלישי – גורם ההעברה –‬
‫שהוא מכריע מבחינת הביצוע‪ .‬באופן עקרוני‪ ,‬כל צורה של העברת אנרגיה או‬
‫העברה של חומר יכולה לשמש כמוליך סימנים‪ ,‬הכל לפי יכולת הקליטה‬
‫הטוטאלית של יצור חי‪.‬‬
‫מנקודת המבט של הסמיוטיקה חשוב ביותר להעריך הערכה מלאה הן את‬
‫היתרונות והן את החסרונות של כל ערוץ‪ ,‬המשמש לתקשורת מוצלחת פנים סוגית‬
‫ובין סוגית‪.‬‬
‫ערוצים‬

‫חומר‬
‫אנרגיה‬

‫פיזית‬ ‫כימית‬

‫נוזלים מוצקים‬
‫פריקסומאלית‬
‫דיסאלית‬

‫חשמלית‬ ‫אקוסטית‬ ‫מישושית‬ ‫אופטית‬

‫וכו'‬ ‫תרמית‬

‫מוצקים‬ ‫מים‬ ‫אוויר‬ ‫בין לומינסצנטית‬ ‫אור יום מוחזר‬

‫)היוצרות אור ע"י‬
‫אורגאניזם חי(‪.‬‬

‫אפשר למיין מערכות סימנים של בני אדם וחיות לשני סוגים‪:‬‬

‫גופניות – אם הסימנים נוצרים על ידי הגוף לבדו )דיבור(‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫מיוצרות – אם הסימנים נוצרים על ידי הגוף והרחבותיו‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫אורגאניזמים גבוהים בנויים כך שהם מסוגלים‪ ,‬אך לא חייבים‪ ,‬להשתמש‬
‫בעת ובעונה אחת בשניים‪ ,‬או יותר‪ ,‬רפרטוארים של מערכות סימנים‪ .‬יכולת זו‪,‬‬
‫האופיינית בעיקר לאדם‪ ,‬מאפשרת מספר רב וסוגים רבים של תערובות של‬
‫הבעות‪.‬‬
 ‫‪15‬‬

‫‪ 3.2‬סטרוקטורה‬
‫לסמיוטיקה יש שתי קבוצות קרובות‪ .‬מצד אחד היא קשורה בתקשורת‬
‫ומצד שני במשמעות )רולון ולס(‪.‬‬
‫לפי כל הגישות שבעולם‪ ,‬מן הפילוסופיה הסטואית ועד לחשיבה של ימינו‪,‬‬
‫סמן‪ ,‬שהוא‬ ‫מורכב הסימן משני חצאים הכרחיים‪ ,‬אחד מוחשי והאחר תודעתי‪ :‬המ ַ‬
‫רישום המורגש לפחות באחד מאיברי החושים של המפרש‪ ,‬והתוכן המסומן‪ ,‬קשור‬
‫לחושים במידה שיש בו צליל‪ ,‬אבל הוא שכלי‪ ,‬במידה שנראה שהוא מסמן משהו‬
‫לפי הרצון‪.‬‬
‫במערכות סימנים שונות‪ ,‬בפרט בלשון‪ ,‬יכול לפעמים המסמן‪ ,‬לסמן על ידי‬
‫העדרו‪ ,‬כלומר ע"י הופעתו בצורת אפס‪.‬‬
‫הכרת היחסים האפשריים המרובים שבין המסמן למסומן הובילה למיוני‬
‫סימנים‪ .‬יש להבין שאין זה מיון של סימנים אלא רק של אספקטים של סימנים‪,‬‬
‫לסימן יכול להיות יותר מאספקט אחד‪ .‬המונחים הבאים הם הנפוצים ביותר‬
‫בסמיוטיקה כיום‪:‬‬
‫סיגנאל – כאשר מטבע של סימן מפעיל‪ ,‬באורח מכני או קונוונציונאלי‪ ,‬איזו‬ ‫•‬
‫פעולה מצד המקבל‪ ,‬אומרים שהוא משמש כסיגנאל‪ .‬פעילות מסגנלת‪ ,‬בצורתה‬
‫הפשוטה ביותר‪ ,‬מיוצרת ע"י אורגאניזם יחיד‪ .‬היא מייצגת אינפורמאציה‪.‬‬
‫סימפטום – סימן כפייתי‪ ,‬אוטומאטי‪ ,‬בלתי שרירותי‪ ,‬שבו המסמן קשור‬ ‫•‬
‫במסומן ע"י קשר טבעי‪ .‬סינדרום הוא צירוף משולב של סימפטומים‪.‬‬
‫סמן לבין‬‫איקון – אומרים על סימן שהוא איקוני‪ ,‬אם יש דמיון גיאומטרי בין מ ַ‬ ‫•‬
‫הדנוטאט שלו‪.‬‬
‫אינדקס – כאשר המסמן סמוך למסומן שלו‪ ,‬או שהוא דוגמה ממנו‪.‬‬ ‫•‬
‫סמל – סימן שאין בו דמיון או סמיכות‪ ,‬אלא רק קשר קונוונציונאלי בין המסמן‬ ‫•‬
‫לבין הדנוטאט שלו‪.‬‬
‫המונח אמבלמה משמש לעיתים כנרדף חלקי למושג הסמל )מוגבל יותר(‬ ‫•‬
‫שם – סימן שהדזיגנאט שלו הוא מחלקה אקסטנסיונאלית‪ .‬למשל‪ ,‬לאנשים‬ ‫ֵ‬ ‫•‬
‫בעלי השם הפרטי "משה" אין שום תכונה משותפת המיוחסת להם מלבד העובדה‬
‫שהם כולם "עונים" לשם "משה"‪.‬‬

‫לסיכום ‪-‬‬
‫שדר‪ ,‬ואילו הדנוטאציה של‬ ‫הדנוטאציה של סימפטום שווה לסיבת הסימפטום במ ַ‬
‫סיגנאל גורמת לשינוי התנהגות במקבל‪ .‬באיקון יש דמיון בין המסמן למסומן‪ ,‬ואילו‬
‫מרכיביו של אינדקס נמצאים במצב של סמיכות זה לזה‪ .‬לסמל דרוש מושג‬
‫קבוצה אינטנסיונאלית‪ ,‬ואילו לשם – קבוצה אקסטנציונאלית‪ .‬לבסוף‪ ,‬האמבלמה‬
‫מנוגדת לסמל מבחינת הערוץ שבו היא מתגלמת )חזותי(‪.‬‬

‫"מיתולוגיות" ‪ /‬רולאן בארט‬

‫גישה פונקציונליסטית סטרוקטורליסטית ‪-‬על מנת להכיר את המבנה החברתי יש‬

‫להכיר ערכים‪ ,‬נורמות‪ ,‬התנהגויות‪ ,‬רעיונות משותפים‪ ,‬שפה )מילולית ולא מילולית(‬
‫ומיתוסים‪ ,‬אם נכיר תופעות בחברה ונזהה את הפונקציות של כל אחת מהן‪ ,‬נלמד‬
‫מהן על המבנה החברתי‪.‬‬

‫צעצועים‪:‬‬
‫הצעצועים הצרפתיים הם מיקרוקוסמוס לעולם המבוגרים‪ .‬הם מהווים העתקים‬
‫מוקטנים של אובייקטים אנושיים‪ .‬כל צעצוע או משחק צרפתי מסמל משהו‬
 ‫‪16‬‬

‫חברתי‪ ,‬כאילו נלקח מהחיים המודרניים של המבוגרים )צבא‪ ,‬דואר‪ ,‬תחבורה וכו'(‪.‬‬
‫הצעצועים מכינים את הילד לעולם התפקודים המבוגרים וגורמים לו לקבלם‬
‫בטבעיות )מכינים את הילדה להיות עקרת בית‪ ,‬את הילד למציאות של מלחמה(‪.‬‬
‫עם זאת הילד הצרפתי המשחק יכול לזהות עצמו רק כבעלים‪ ,‬כמשתמש‪ ,‬לעולם‬
‫לא כיוצר‪ :‬הוא לא ממציא עולם משלו‪ ,‬תוהה‪ ,‬הרפתקן‪ ,‬אלא משתמש בעולם‬
‫הקיים‪ ,‬מקבל אותו מן המוכן‪ ,‬הצעצוע הצרפתי מבוסס על חיקוי‪:‬‬
‫מטרתו לייצר ילדים שהם משתמשים‪ ,‬לא יוצרים‪ .‬הוא פונקציונלי בצורתו ובכך‬
‫משיג את מטרותיו‪.‬‬
‫הצעצוע הצרפתי גם פונקציונלי במרכיביו‪ :‬החומרים ממנו הוא עשוי חסרי חן‪,‬‬
‫כימיים‪ ,‬לא טבעיים‪ ,‬פלסטיים‪ ,‬היגייניים‪ ,‬הורסים את כל ההנאה שבמגע האנושי‪.‬‬
‫אין כמעט שימוש בעץ‪ ,‬העץ הוא אידיאלי לבניית צעצועים‪ ,‬לא מחזיק‪ ,‬יוצר מגע‬
‫של הילד עם הטבע‪ ,‬לא נשבר ‪ /‬מתבלה‪ ,‬נעים למגע‪ ,‬עמיד‪ ,‬אך משום מה‬
‫השימוש בו כמעט הופסק‪ .‬הצעצועים הכימיים מתים מהר עבור הילד ואין לו שימוש‬
‫בהם‪ ,‬גם לא מבחינת השפעה על המשך חייו‪.‬‬

‫חלב ויין‪:‬‬
‫הצרפתים מחשיבים את היין כרכושם הפרטי‪ .‬הוא מהווה משקה טוטם‪ :‬כמו‬
‫הטוטם‪ ,‬גם הוא נתמך במיתוסים רבים ומיוחסות לו תכונות ויכולות מגוונות‪ ,‬הוא‬
‫מסוגל לשנות מצבים ואנשים )הופך חזק לחלש(‪ ,‬יכול לשמש אליבי לחלום או‬
‫למציאות )מקל על פועל לבצע עבודתו‪ ,‬הופך את האינטלקטואל לשווה למעמד‬
‫הפועלים(‪ ,‬כוחו של היין כממיר לעולם אינו מוצג כמטרה‪ :‬השכרות אינה הכוונה‬
‫הראשונית‪ ,‬אלא תוצאה‪.‬‬
‫השתייה היא הנאה ויש לה ערך מוסף‪ ,‬כוחו של היין לעולם אינו מופרד מצורת‬
‫הקיום שלו‪ .‬היין הוא מיתוס‪ .‬הוא מהווה מרכיב בטקסים היומיומיים בצרפת ונתפס‬
‫בצורה קולקטיבית כמיתוס‪ .‬האמונה ביין פשטה בכל רחבי החברה הצרפתית‪ .‬מי‬
‫שאינו מאמין ביין נתפס כחריג‪ ,‬חייב להסביר מדוע ונתקל בקושי מסוים‬
‫באינטראקציה החברתית )נשיא צרפת שנתפס פעם עם בירה על שולחנו זכה‬
‫לתגובות נזעמות(‪.‬‬
‫לעומתו השותה מקבל גמול‪ ,‬הידע איך לשתות הוא טכניקה לאומית שמכשירה את‬
‫הצרפתי להפגין את הופעתו‪ ,‬שליטתו וחברתיותו‪ .‬היין נותן בסיס למוסר קולקטיבי‪:‬‬
‫הוא יכול להביא אמת‪ ,‬חוסר מזל ואפילו פשע‪ ,‬אך לעולם לא רוע וחולשה‪ .‬היין‬
‫בצרפת אינו מיתוס רק בשל יכולותיו המדהימות אלא גם משום שהוא מייצג את‬
‫הקפיטליזם הצרפתי‪.‬‬
 ‫‪17‬‬

‫חלב מול יין‪ :‬החלב הוא לבן‪ ,‬מרגיע‪ ,‬טבעי‪ ,‬קרמי‪ ,‬טהור‪ ,‬ילדותי ואילו היין מהווה‬
‫אנטיתזה אליו‪ ,‬הוא דינמי‪ ,‬מקפיץ‪ ,‬מעורר‪ .‬החלב הוא היין האמריקאי‪.‬‬

‫היין והחלב‬
‫האומה הצרפתית רואה ביין נכס שהוא ייחודי לה‪ ,‬בדיוק כמו ‪ 360‬סוגי הגבינות‬
‫שלה וכמו תרבותה‪.‬‬
‫זהו משקה המקביל לחלב הפרה ההולנדית או לתה שנלגם בטקסיות ע"י משפחת‬
‫המלוכה האנגלית‪.‬‬
‫היין נושא מיתולוגיה מגוונת אשר אינה חוששת מסתירות‪ .‬הוא בראש וראשונה‬
‫חומר מחולל המרה שמסוגל להפוך את המצב ואת הנסיבות ולחלץ מן האובייקטים‬
‫את היפוכם‪.‬‬
‫לעשות‪ ,‬למשל‪ ,‬את החזק לחלש‪ ,‬את השתקן לפטפטן‪ .‬מכאן המורשת האלכימית‬
‫שלו‪ ,‬יכולתו הפילוסופית להתמיר וליצור יש מאין‪ .‬היין גם ניחן בכוחות שלכאורה‬
‫הם גמישים‪:‬‬
‫הוא יכול לשמש אליבי‪ ,‬הן לחלום והן למציאות ‪ -‬הכל לפי המשתמשים במיתוס‪.‬‬
‫לגבי הפועל‪ ,‬היין יהיה בגדר הכשרה‪ .‬רכישת הקלות בביצוע המשימה )ממריץ‬
‫לעבוד(‪.‬‬
‫לגבי האינטלקטואל‪ ,‬יהיה ליין דווקא תפקיד הפוך‪ :‬היין יגאל אותו מהמיתוסים‪,‬‬
‫יסיר מעליו את האינטלקטואליות שבו‪ .‬באמצעות היין האינטלקט מתקרב אל‬
‫הגבריות הטבעית וסביר שיכול לחמוק כך מהקללה של ‪ 150‬שנות רומנטיקה‬
‫שממשיכות להעיק על השכלתנות הטהורה‪.‬‬
‫אך מה שמיוחד בצרפת הוא שכוח הטרנספורמציה של היין לא מוצג בגלוי‬
‫כמטרה‪ :‬בארצות אחרות שותים כדי להשתכר ובצרפת השכרות היא תוצאה‬
‫ולעולם לא תכלית‪ .‬המשקה נתפס כתוצאה של עונג‪ ,‬לא כסיבה הכרחית להשגת‬
‫תוצאה מבוקשת‪ :‬היין אינו רק שיקוי קסמים‪ ,‬הוא גם פעולה מתמשכת של שתייה‪.‬‬
‫למחווה יש ערך דקורטיבי וכוחו של היין לא מופרד מאופני קיומו‪.‬‬
‫עקרון האוניברסליות פועל כאן במלוא כוחו‪ ,‬במובן זה שהחברה מכנה חולה‪ ,‬נכה‪,‬‬
‫או פגום‪ ,‬כל מי שאינו מאמין ביין ‪ -‬היא לא מבינה אותו ולא קולטת אותו בתוכה‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬תעודת הכשר להשתלבות חברתית טובה‪ ,‬מוענקת לצרכני היין‪ :‬לדעת‬
‫לשתות ‪ -‬זוהי טכניקה לאומית שמשמשת כדי לאפיין את הצרפתי‪.‬‬
‫היין מבסס מוסר קיבוצי‪ ,‬שבמסגרתו הכל מכופר ‪ -‬ההפרזה‪ ,‬האסונות‪ ,‬הפשעים‪.‬‬
‫הכל כנראה אפשרי עם היין‪ ,‬אך בשום אופן לא רשעות‪ ,‬בוגדנות או כיעור‪.‬‬
‫ביין יש לא רק מוסר‪ ,‬אלא גם תפאורה ‪ -‬הוא מקשט את הטקסים הקטנים ביותר‬
‫של חיי היומיום בצרפת‪.‬‬
‫מהארוחה הקלה ועד למשתה‪ ,‬מהשיחה הקטנה בביסטרו ועד לנאום בבנקס‪.‬‬
‫משאיפשר מר‪ -‬קוטי בראשית שנות כהונתו כנשיא‪ ,‬לצלמו יושב לפני שולחן בביתו‬
‫ובקבוק "דומניל" מונח עליו‪ ,‬באופן יוצא דופן‪ ,‬במקום ליטר היין האדום‪ ,‬הוכתה‬
‫האומה כולה בהתרגשות‪ .‬הרעיון היה בילתי נסבל ‪ -‬כמו מלך רווק‪.‬‬
‫כיום חלב זה האנטי ‪ -‬יין האמיתי‪ ,‬במורפולוגיה הנרחבת של החומרים‪ ,‬החלב הוא‬
‫היפוכה של האש )היין( בכל דחיסתו המולקולרית‪ ,‬מעצם טבעו השמנתי‪ ,‬ועקב כך‬
‫מרגיע‪.‬‬
‫היין מטיל מום ‪ -‬הוא כירורגי‪ ,‬מתמיר ומיילד‪ .‬החלב הוא קוסמטי‪ ,‬הוא מקשר‪,‬‬
‫מבריא‪ ,‬משקם‪.‬‬
‫הטוהר של החלב מקושר לתום הילדות‪ ,‬הוא ערובה לכוח‪ ,‬לא כוח דחוס ומהפך‬
‫לדם‪ ,‬אלא כוח שקט‪ ,‬לבן מפוכח‪ ,‬שווה נפש עם המציאות‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬המיתולוגיה של היין עשוייה להעמידנו על הדו ‪ -‬משמעות הרגילה של‬
‫חיינו היומיומים‪.‬‬
 ‫‪18‬‬

‫נכון שהיין הוא חומר טוב ויפה‪ ,‬אך לא פחות נכונה העובדה שייצורו הוא חלק‬
‫חשוב של הקפיטליזם הצרפתי‪.‬‬
‫יש מיתוסים שהם חביבים ויחד עם זאת‪ ,‬אינם תמימים כלל ועיקר‪.‬‬

‫הסטריפטיז‪:‬‬
‫הסטריפטיז הפריזאי‪ ,‬אמור להיות ארוטי אך הוא אינו כזה כלל‪ .‬האישה‬
‫המתפשטת עוברת דה‪-‬סקסואליזציה‪ :‬המחיקה אינה מגרה והריקוד עצמו ‪.‬‬
‫התנועות חוזרות על עצמן‪ .‬צפויות‪ ,‬חסרות כל אלמנט ארוטי‪ ,‬הסטריפטיז מסיר כל‬
‫היבט סקסי מן הפעולה‪ .‬החשיפה נעשית במס' תנועות שעוקצן נלקח מהן ‪-‬‬
‫ומאבדת את האלמנט המיני שלה‪ ,‬המופע כולו משרת בעצם את ערכי המוסר או‬
‫הסוב הכללי‪ :‬לצופה ניתנת מעין הצצה אל הרוע‪ ,‬אל האסור‪ ,‬אבל הכל כל כך א‪-‬‬
‫מיני שבסופו של דבר האפקט שנוצר הוא שליטה באסור ולא התרתו‪.‬‬
‫גם ההתייחסות לסטריפטיז בצרפת מסייעת לדה‪-‬סקסואליזציה שלו‪ :‬הצרפתים‬
‫מתייחסים אליו כאל ספורט או כקריירה בפני עצמה‪.‬‬
‫כך מולאם הסטריפטיז הצרפתי )להבדיל מן האמריקאי ששומר על הארוטיות(‪:‬‬
‫הוא נעשה ע"מ לאחד את הציבור‪ ,‬הופך מוכר ומקובל‪ .‬כאילו הצרפתים לא יכלו‬
‫לקבל את מובנו המיני אלא שייכו אותו לקטגוריה של "רכוש ציבורי" או "ספורט‬
‫שבועי" וכך יכלו להופכו לאחד מסמליהם הלאומיים‪.‬‬

‫סטרפטיז‬
‫הסטרפטיז )ובייחוד הפריזאי( מבוסס על סתירה‪ :‬ביטול המיניות של האישה ממש‬
‫ברגע שמערטלים אותה‪ .‬דומה שהסטרפטיז הצרפתי מעוצב במתכונת‪ .‬אמצעי של‬
‫מיסטיפיקציה‪ ,‬שמבוסס על חיסון הציבור ע"י הזרקת כמות זעירה של רוע לתוכו‪,‬‬
‫כדי להשקיעו אח"כ עמוק יותר ב"טוב המוסרי"‪ ,‬שמרגע זה ואילך נעשה מחוסן‪:‬‬
‫כמה אטומים של ארוטיקה‪ ,‬שאופיים נקבע עפ"י החזיון עצמו‪ ,‬נבלעים למעשה‬
‫בתוך פולחן מרגיע‪ ,‬שמוחק את הבשר באותו אופן ובטחון‪ ,‬שבה זריקת החיסון‬
‫מתגברת על החטא‪.‬‬
‫תמיד מדובר באקזוטיקה קפואה שמרחיקה את הגוף לתחום האגדה או הבדיון‪:‬‬
‫סינית מצוידת במקטרת אופיום‪ ,‬ערפדה מתפתלת ובידה קנה סיגריות ענק‪,‬‬
‫תפאורה ונציאנית עם גונדולה‪ ,‬שמלת סלסילות וזמר סרנאדה‪ .‬כל זה מכוון לעצב‬
‫מההתחלה את האישה כאובייקט מחופש‪ .‬מטרת החשיפה לסמן באמצעות הסרתו‬
‫של הביגוד המלכותי‪ ,‬את העירום כלבושה הטבעי של האישה‪ ,‬שמשמעותו חזרה‬
‫בסופו של דבר למצב הצניעות המושלם של הבשר‪.‬‬
‫האביזרים הקלאסיים של המיוזיק‪-‬הול‪ ,‬המגויסים ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬מרחיקים אף‬
‫הם בכל רגע נתון את הגוף הנחשף‪ ,‬והודפים אותו‪ ,‬את הנוחות המרגיעה של טקס‬
‫מוכר‪ :‬הפרוות‪ ,‬המניפות‪ ,‬הנוצות‪ ,‬גרביוני הרשת – כל סממני ההתקשטות חוזרים‬
‫ומשלבים ללא הרף את הגוף החי בקטגורית חפצי המותרות‪ ,‬המקיפים את הגבר‬
‫כתפאורה מגית‪ .‬עטורה נוצות או כסיות‪ ,‬האישה מכריזה על עצמה כעל מרכיב‬
‫קפוא של מיוזיק‪-‬הול והסרת אובייקטים פולחניים כ"כ מעל עצמה אינם מזוהים עוד‬
‫כהתערטלות נוספת‪ .‬הנוצה והפרווה ממשיכות לרוות את האישה בסגולתם המגית‪,‬‬
‫אפילו לאחר שהוסרו‪ ,‬ועוטפות אותה במין זיכרון של שריון מותרות‪ ,‬שכן חוק‬
‫מובהק הוא שכל מופע סטרפטיז גלום בטבעה של התלבושת ההתחלתית‪.‬‬
‫הריקוד אשר מלווה את הסטרפטיז אינו גורם ארוטי ואולי אפילו היפוכו של דבר‪:‬‬
‫התנועה הגלית המקוצבת מפיגה את הפחד מפני הנייחות‪ .‬לא רק שתנועה זו‬
‫מעניקה אלמנט "אומנותי" אלא היא מהווה בעיקר את הסגירה האחרונה היעילה‬
 ‫‪19‬‬

‫ביותר‪ :‬הריקוד‪ ,‬המורכב מתנועות טקסיות‪ ,‬שכבר נראו בעבר אינספור פעמים‪,‬‬
‫פועל כמו קוסמטיקה של תנועות‪ ,‬הוא "מסתיר" את העירום‪.‬‬
‫גירוש השדים של המיניות ניתן לידי הוכחה על דרך ההיפוך ב"תחרויות עממיות"‬
‫של סטרפטיז חובבני – הן מתפשטות בפני מאות צופים בלי להזדקק למגיה‪ ,‬מה‬
‫שמשיב לחיזיון את האלמנט הארוטי – אין נוצות‪ ,‬פרוות‪ ,‬סיניות וספרדיות‪.‬‬
‫ב"מולן רוז" קיים גרוש שדים שונה‪ ,‬צרפתי טיפוסי ומטרתו לביית את הארוטיקה‬
‫ולא לבטלה‪ .‬הסטרפטיז הוא ספורט‪ ,‬מתקיים במועדון המארגן תחרויות בעלות‬
‫פרסים‪ ,‬ומלבד זאת הסטרפטיז מוצג כקריירה )מתחילות‪ ,‬מקצועניות…(‪ ,‬כלומר‬
‫כעיסוק מכובד הדורש התמחות‪.‬‬
‫הסטרפטיז מתברגן‪ ,‬כאילו שהצרפתים בניגוד לקהל האמריקאי‪ ,‬לא היו מסוגלים‬
‫לתפוס את הארוטיקה אלא כנכס ביתי‪,‬‬
‫שהערובה שלו היא האליבי של הספורט השבועי‪ ,‬הרבה יותר מזה של החזיון‬
‫המגי‪ :‬וזהו האופן שבצרפת‬

‫‪CATCH‬‬ ‫עולם ה‬
‫מעלתו של ה ‪ CATCH‬טמונה בכך שהוא חיזיון מוקצן‪ .‬ה ‪ CATCH‬אינו ספורט‪,‬‬
‫אלא הצגה‪ ,‬למרות שבוודאי קיים ‪ CATCH‬מזויף מעוטר לשווא בסממנים רגילים‬
‫של ספורט‪ ,‬אך אין בכך עניין‪ .‬ה ‪ CATCH‬האמיתי )המכונה היאבקות של‬
‫חובבנים( מועלה באולמות של הפריפריה‪ ,‬שם ברור לכל טבעו החזיוני וההצגתי‪.‬‬
‫הקהל מתמסר לסגולתו הבולטת של החיזיון הזה‪ :‬ביטול כל סיבה וכל תוצאה‪ .‬מה‬
‫שחשוב לו אינו מה שהוא מאמין בו‪ ,‬אלא מה שהוא רואה‪.‬‬
‫הקהל יודע היטב להבחין בין ה ‪ CATCH‬לבין האגרוף‪:‬‬
‫♫ על תוצאות אגרוף ניתן להמר‪ ,‬ב ‪ CATCH‬להתערבות אין כל משמעות‪.‬‬
‫♫ תחרות אגרוף היא סיפור הנבנה לנוכח עיני הצופה‪ ,‬ב ‪ CATCH‬כל רגע מובן‬
‫בפני עצמו‪.‬‬
‫♫ הצופה מצפה לראות את בבואתם הרגעית של יצרים מסוימים‪ ,‬ולא מתעניין‬
‫בהשתלשלות‬
‫של גורל‪.‬‬
‫♫ ה ‪ CATCH‬תובע פענוח מיידי של משמעויות בו‪-‬זמניות‪ ,‬בלא שיהיה מן ההכרח‬
‫לחבר‬
‫ביניהן‪.‬‬

‫ה ‪ CATCH‬הוא מכלול של חזיונות שלאף אחד מהם אין תפקיד – כל רגע כופה‬
‫הכרה מוחלטת של יצר שפורץ באופן ישיר ומבודד‪ ,‬מבלי לשאוף לעולם לתוצאה‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬תפקידו של מתאבק ה ‪ CATCH‬אינו לנצח‪ ,‬אלא לבצע במדויק את המחוות‬
‫המצופות ממנו‪) .‬תפקיד של הגזמה‪ ,‬כמו ב ‪ WWF‬האדם נותר שרוע על הארץ‬
‫בצורה מוגזמת‪ ,‬כשהוא גודש את עיני הצופים בחיזיון הבלתי נסבל של חוסר‬
‫האונים שלו‪(.‬‬
‫כל סימן ב ‪ CATCH‬מצטיין בבהירות מוחלטת‪ ,‬על הצופה להבין הכל בו במקום‪.‬‬
‫מרגע שהיריבים ניצבים זה מול זה בזירה‪ ,‬ברור לקהל תפקידו של כל אחד‪ .‬כמו‬
‫בתיאטרון‪ ,‬כל טיפוס פיזי מבטא באופן קיצוני את התפקיד שנועד לו כמשתתף‬
‫בקרב‪.‬‬
‫גופו של מתאבק הוא המפתח הראשי להבנת הקרב )מלכתחילה ידוע לצופה‬
‫פעולותיו של מתאבק מסוים‪ ,‬בגידותיו‪ ,‬מעשי אכזריותו ושפלותו‪ ,‬והדימוי הראשוני‬
‫לא יכזיב זאת‪ .‬אם מישהו נבל‪-‬עלוקה =< כך הוא גם יממש עצמו(‪ .‬מלבד הסימון‬
‫הבסיסי שמהווה הגוף עצמו‪ ,‬המתאבק מספק הסברים אפיזודיים )ורצויים( ומסייע‬
‫להבנת הקרב באמצעות מחוות‪ ,‬תנוחות והעוויות המסבירות את הכוונה עד למרב‬
‫האפשרי‪.‬‬
 ‫‪20‬‬

‫ב ‪ CATCH‬בניגוד לג'ודו‪ ,‬התבוסה אינה סימן מוסכם‪ :‬היא אינה תוצאת קרב‪,‬‬
‫אלא המשך שלו‪ ,‬התצוגה שלו‪ .‬היא שבה ומעלה את המיתוסים העתיקים של‬
‫הסבל וההשפלה הפומביים‪ :‬הצלב ועמוד הקלון‪ .‬המתאגרף הוא כמין צלוב לאור‬
‫היום‪ ,‬לעיני הכל‪ .‬ככל שפעולתו של ה"נבל" שפלה יותר‪ ,‬כך המכה המונחתת עליו‬
‫בצדק מעוררת גלי עליזות גדולים יותר אצל הקהל‪ .‬לשמחת חובב ה ‪ CATCH‬אין‬
‫מראה יפה מזעם הנקמה המשתולל של לוחם נבגד המסתער בלהט – לא על יריב‬
‫שזממו עלה בידו‪ ,‬אלא על הדימוי הצורב של אי‪-‬הנאמנות‪.‬‬
‫הבוגדנות מתגלה כאן באמצעות סימנים מופרזים )ניצול ההפסקה הרשמית כדי‬
‫להלום בגבו של היריב‪ ,‬סירוב ללחוץ את ידו של בן הזוג לפני או אחרי הקרב‬
‫וכיו"ב(‪.‬‬
‫תכליתיות כה מוגדרת דורשת שה‪ CATCH -‬יהיה בדיוק מה שהקהל מצפה ממנו‬
‫להיות‪ .‬המתאבקים‪ ,‬אנשים בעלי ניסיון רב‪ ,‬יודעים להטות באופן מושלם את‬
‫ההתרחשויות הספונטניות בקרב בכיוון הדימוי שיש לקהל על נושאים מסוימים‪.‬‬

‫סיכום קטן‪:‬‬
‫כשאתם קוראים את התמצות הנ"ל‪ ,‬תחשבו בגדול על זירת ההיאבקות של ‪WWF‬‬
‫– תחרות האגרוף שם אינה כמו ג'ודו )שם יש מנצח ומפסיד‪ ,‬כאשר המפסיד מפנה‬
‫את הבמה ונותן כבוד למנצח(‪ ,‬אלא יש מוטיב של הגזמה וזו מילת המפתח‪ .‬הן‬
‫המנצח והן המפסיד עסוקים בלהראות נקמה‪ ,‬בלהחצין את סבלם‪ ,‬בלמשוך את‬
‫עיני הצופה‪.‬‬
‫אולי עכשיו הדברים יהיו קצת יותר ברורים…‬

‫הסטייק והצ'יפס‬
‫הסטייק שייך לאותה מיתולוגיה דמית שאליה שייך היין‪ .‬הוא לב הבשר במצבו‬
‫הטהור וכל מי שנוטל אותו מסגל לעצמו את כוחו הפרי‪ .‬ברור שיוקרתו משל‬
‫הסטייק קשורה בהיותו כמעט נא‪ :‬הדם נראה בו בבירור‪ ,‬טבעי‪ ,‬דחוס‪ ,‬מעובה‬
‫ובציע כאחד‪ .‬הדמיות היא טעם קיומו של הסטייק‪ :‬דרגות בישולו מבוטאות לא‬
‫ביחידות חום‪ ,‬אלא בדימויים של דם‪ .‬הסטייק מדמם ‪ -‬כלומר נא‪ ,‬או "מדיום" ‪-‬‬
‫כלומר בדיוק מוכן‪ ,‬כשהכוונה היא לציין גבולות‪ ,‬יותר מאשר שלמות‪ .‬אכילת‬
‫סטייק נא מבטאת טבע ומוסר כאחד‪.‬‬
‫כמו היין‪ ,‬גם הסטייק הוא מרכיב בסיסי בצרפת‪ .‬הוא מופיע בכל התפאורות של‬
‫עולם המזון‪ :‬שטוח‪ ,‬מעוטר בצהוב וקשה כסוליה ‪ -‬במסעדות הזולות‪ ,‬עבה ועסיסי‬
‫במסעדות שמתמחות בהכנתו‪.‬‬
‫הוא משתלב בכל המצבים ‪ -‬בארוחה הבורגנית הנינוחה ובארוחת החטף הבהמית‬
‫של הרווק‪ .‬זהו מזון דחוס וזריז כאחד‪ ,‬המקיים את הזיקה המוצלחת ביותר בין‬
‫החסכון ליעילות‪ ,‬בין המיתולוגיה לפלסטיות של צריכתה‪ .‬זהו נכס צרפתי )שאמנם‬
‫נפגע כיום עקב פלישתם של הסטייקים האמריקאים(‪.‬‬
‫כמאכל לאומי‪ ,‬הוא עוקב אחר המדד של הערכים הפטריוטים‪ :‬הוא מחלץ אותם‬
‫משפל בתקשורת המלחמה‪ ,‬הוא בשר מבשרו של הלוחם הצרפתי‪ ,‬נכס צאן ברזל‪,‬‬
‫שלא עובר למחנה האויב אלא באמצעות בגידה‪.‬‬
‫בהיותו מקושר בד"כ עם צ'יפס‪ ,‬הסטייק מעביר לו מזוהרו הלאומי‪ :‬הצ'יפס הוא‬
‫נוסטלגי ופטריוטי כמו הסטייק‪ .‬הצ'יפס הוא הסימן התזונתי של "הצרפתיות"‪.‬‬
‫דוגמא‪ :‬אחרי שביתת הנשק בהודו ‪ -‬סין‪ ,‬ביקש הגנרל דה קאסטרו לארוחתו‬
‫הראשונה צלחת תפודים מטוגנים‪ .‬נשיא ותיקי מלחמת הודו‪ -‬סין פירש לימים את‬
‫הידיעה הזו והוסיף‪" :‬לא תמיד גילו את ההבנה הראויה כלפי המחווה של הגנרל‬
‫דה קאסטרו‪ ,‬כשביקש לארוחתו הראשונה תפודים" ‪ -‬הזמנתו של הגנרל לא היתה‬
 ‫‪21‬‬

‫כמובן מאליו פרי דחף חומרני גס‪ ,‬אלא אירוע פולחני של אישור החזרה אל‬
‫האתניות הצרפתית‪.‬‬

‫מוחו של איינשטייו‬
‫מוחו של איינשטיין הוא אובייקט מיתי‪ :‬באופן פרדוכסלי‪ ,‬האינטליגנציה הגדולה‬
‫ביותר יוצרת דימוי של המנגנון המשוכלל ביותר‪ ,‬האיש בעל העוצמה הרבה מידי‬
‫מופרד מהפסיכולוגיה ומשולב בעולם של רובוטים‪ .‬איינשטיין מתואר עפ"י מוחו‪,‬‬
‫איבר אונטולוגי‪ ,‬מוצג מוזיאוני של ממש‪.‬‬
‫אולי בשל התמחותו במתימטיקה‪ ,‬העל אדם הופשט כאן מכל אפיון מגי‪ ,‬שום‬
‫עוצמה לא מוקרנת ממנו‪ ,‬שום תעלומה זולת התעלומה המכנית‪ .‬מבחינה‬
‫מיתולוגית איינשטיין הוא חומר‪ ,‬כוחו אינו סוחף ספונטנית אל הרוחניות‪ ,‬לשם כך‬
‫עליו להסתייע במוסר עצמאי‪ ,‬באזכור ה"מצפון" של איש המדע )מדע ללא מצפון‬
‫מביא חורבן על הנשמה(‪.‬‬
‫המיתולוגיה של איינשטיין עושה אותו לגאון כה בלתי מגי‪ ,‬עד כי מדברים על‬
‫מחשבתו כעל עבודה תפקידית מקבילה לייצור מכני של נקניקיות‪ ,‬לטחינת‬
‫גרעינים ולכתישת ……‪ .‬הוא יצור מחשבה‪ ,‬ללא הרף‪.‬‬
‫עניין פרדוכסלי‪ :‬ככל שגאוניותו של האיש עברה מטריאליזציה )חומריות(‬
‫באמצעות מוחו‪ ,‬כך התוצר של המצאתו תפס אופן מגי‪ ,‬וגילם בתוכו את הדימוי‬
‫האזוטרי הישן של מדע‪ ,‬שכלול בתוך כמה אותיות‪.‬‬
‫המשוואה ההיסטורית ‪ , E=MC2‬בפשטותה הבלתי צפויה‪ ,‬מממשת כמעט את רעיון‬
‫המפתח בטוהרתו – עירום‪ ,‬קווי‪ ,‬עשוי מתכת אחידה‪ ,‬פותח בקלות פלאית לגמרי‬
‫דלת שזה מאות שנים חותרים לפורצה‪.‬‬
‫הייצוג החזותי נותן מושג יפה על כך‪ :‬איינשטיין‪ ,‬עומד מצולם ליד לוח שחור‬
‫המכוסה סימנים מתמטיים‪ ,‬שמורכבותם בולטת; אך איינשטיין מצויר‪ ,‬כלומר זה‬
‫שנכנס לאגדה‪ ,‬והגיר עדיין בידו‪ ,‬רשם זה עתה על לוח חלק‪ ,‬כביכול ללא הכנה‪,‬‬
‫את הנוסחה המגית של העולם‪.‬‬
‫המחקר במובנו הצר מפעיל מנגנונים מכניים‪ ,‬התגלית לעומת זאת במהותה מגית‪.‬‬
‫איינשטיין מת מבלי שיכול היה לאמת את 'המשוואה שבה נעוץ סודו של העולם'‪.‬‬
‫העולם נשאר בשלו; זה עתה נבקע‪ ,‬הסוד כבר נסגר מחדש‪ ,‬הצופן לא היה שלם‪.‬‬
‫וכך מגשים איינשטיין בשלמות את המיתוס‪ ,‬שאינו נרתע מסתירות ובלבד שיוכל‬
‫להשרות על בני האדם את תחושת הביטחון האופורית‪ :‬רב‪-‬מג ומכונה כאחד‪.‬‬
‫איינשטיין מממש את החלומות הסותרים ביותר‪ ,‬מיישם באופן מיתי את שליטתו‬
‫האינסופית של האדם בטבע עם ה"פטליות" )גורליות( של מקודש שעדיין אין‬
‫אפשרות לדחות‪.‬‬

‫לודוויג ויטגנשטיין –חקירות פילוסופית) עמ' ‪122– 7‬‬

‫כולל(‬
‫מבוא‪:‬‬
‫חיבור הספר – הספר חקירות פילוסופיות יצא לאור שנתיים לאחר מותו של‬
‫ויטגנשטיין ב ‪ . -1953‬ויטגנשטיין עסק בהכנות לקראת הדפסת הספר ואף האמין‬
‫שיזכה לראותו מוכן ומופץ – אך התבדה‪ .‬בכל מקרה הספר לא יצא לאור בחייו‬
‫בגללו‪ .‬בשנת ‪ ,1945‬תוך כדי התקנת הטיוטא להדפסה‪ ,‬הוא נתקף בדכאון חזק‪.‬‬
‫תרמו לכך הספקות הרבים שחש בקשר לספרו וכך חששו שמא הספר לא יובן‬
‫כהלכה‪ ,‬במיוחד ע"י פילוסופים אקדמיים מקצועיים‪ .‬בנוסף לסיבות אלו‪ ,‬תרמה גם‬
‫החברה האפוקליקטית הקשורה "בחשכת הימים" של דמדומי מלחה"ע ה ‪-2‬‬
‫ובאמונתו שמלחמת עולם נוספת עומדת בשער‪ .‬בסופו של דבר לא מסר את‬
‫הספר למו"ל‪ .‬עם זאת בשנותיו האחרונות‪ ,‬עבר פעמים רבות עם פסקאות הספר‬
‫יחד עם ידידיו‪ ,‬תלמידיו הקרובים‪ ,‬שלא יוותר בלתי מפוענח וסתום‪ .‬תהליך הכתיבה‬
 ‫‪22‬‬

‫ערך מ ‪ .1929-1945‬ההערות שמבנות את הספר קובצו ב ‪ -693‬סעיפים‪ .‬בגלל‬

‫אנינות טעמו‪ ,‬לא הצליח לסיים שוב כתב יד ולשולחו לדפוס מלבד ספר אחד שכן‬
‫יצא לאור בשם – "מאמר לוגי פילוסופי"‪ ,‬שנכתב בתק' מלחה"ע ה ‪ -1‬ויצא לאור ב‬
‫‪.-1922‬‬
‫יורשיו הספרותיים הוציאו לאור את הספר ביחד עם עוד ‪ 14‬מספריו‪ ,‬ששוב יצאו‬
‫לאור רק לאחר מותו‪ .‬בשנת ‪ ,1929‬שב ויטגנשטיין לקיימברידג' ולפילוסופיה‬
‫לאחר ‪ 15‬שנה שנעדר מהם‪.‬‬
‫בשנים אלו שימש כקצרן אופרטי במלחה"ע ה ‪ .-1‬שימש מורה כפרי באלפיים‬
‫האוסטרים‪ ,‬התאהב בפעם היחידה בחייו והוציא את הספר "מאמר לוגי פילוסופי"‪.‬‬
‫השלב הראשון בהתפתחות הספר מתחיל ב ‪ -1929‬ומסתיים ב ‪ .-1938‬בקיץ ‪'38‬‬
‫הכין לדפוס כתב יד שנכתב שנה קודם לכן בעת שהותו בבקעת הרים מבודדת‬
‫בנורווגיה‪ .‬זוהי הגירסה הראשונה של "חקירות פילוסופיות"‪ ,‬שהוא החלק היחידי‬
‫מהספר שאהב ולא ניסה לשנותו‪ .‬נקודת המוצא לספר היא פיסקה מ"הווידויים"‬
‫של אוגוסטינוס‪ ,‬המציגה תפיסה קדם פילוסופית של לימוד‪.‬‬
‫בתפיסה זו‪ ,‬לדעתו‪ ,‬טמונות כל המלכודות שהפילוסופים נופלים והוא מנסה‬
‫לחלצם‪ .‬בנק' זו‪ ,‬אוגוסטינוס מוסר תמונה ולא מפתח לתיאוריה לשונות‪ .‬לכך ראוי‬
‫הספר להיפתח כך‪ :‬הרעיון המוביל של ויטגנשטיין הוא הכל התיאוריות‬
‫הפילוסופיות מעוגנות בתמונות שגויות )"נמצאנו כלואים בתמונה"(‪ .‬את מושג‬
‫התמונה יש להבין כמערכת ייצוג של המציאות‪ .‬הוא סבר שלא ניתן להשתחרר‬
‫מתמונות לחלוטין ויש להכיר בהן ולהחלישן‪ .‬עיקר מאמצו מופנה לעקירתן של‬
‫התמונות הגורמות לאשליות פילוסופיות ע"י המרתן בתמונות – לא בתיאוריות‬
‫אחרות‪ .‬התראפיה הפילוסופית מושגת כתוצאה מכך שיש אפשרות לתמונה‬
‫חלופית‪ .‬אין צורך להוכיח שהאחת נכונה‪ .‬ויטגנשטיין העריץ את אוגוסטינוס‬
‫ולדעתו כל הפילוסופיה אם היא רצינית מתחילה בוידוי‪ .‬כמו אוגוסטינוס הוא ניהל‬
‫כל חייו מאבק של מפסידים נגד הלא הגאווה מתוך כוונה להגיע לשלמות ולטהרה‪.‬‬
‫בתמונה האוגוסטינית משוקעת התפיסה המוטעית בדבר אופיין של מילים כשמות‬
‫ומשפטים כתיאורים‪ .‬דבר זה מוביל להולדת מיתוסים אודות היחס בין הלשון‬
‫לעלום ויש לנפצם‪ .‬זהו המקור לאשליה שטועות שהדקדוק משקף את מבנה‬
‫העולם וההגדרה המצביעה מתווכת בין שפה למציאות‪ .‬במוקד הדיון‪ ,‬בחלק‬
‫הראשון של הספר‪ ,‬נמצא נושאים כמהותו של יחס אל השם‪ ,‬האם קיימים שמות‬
‫פרטיים מבחינה לוגית‪ ,‬קביעות המובן ועוד‪ .‬ברקע הדברים‪ ,‬הפיגום המשולש של‬
‫מושגי משמעויות‪ ,‬ההבנה וההסבר‪ :‬זה מספק את המפתח לחקירה פילוסופית של‬
‫טבע היצוג הלשוני‪ .‬בתוך סעיפיו של החלק הראשון‪ ,‬מושחל המכשיר המתודולוגי‬
‫המרכזי של משחקי לשון‪ .‬ויטגנשטיין ראה בפילוסופיה‪ ,‬כמנתצת אלילים‪ ,‬אנטי‬
‫מדענית ואנטי תיאורטית )פילוסופיה נגטיבה(‪ .‬כנראה‪ ,‬חשיבות והבנה פילוסופית‬
‫המושגת מתוקף "ראיית קשרים" ומ"??? מאורז עיניים"‪ ,‬בניגוד להבנה המושגת‬
‫ע"י הסברים סיבתיים במדע‪ .‬ויטגנשטיין כתב את הספר בגרמניה והיה קשה‬
‫לתירגום לאנגלית‪ ,‬וזאת משום שהיה בשפתו שילוב ייחודי של שפת הדיבור עם‬
‫שפה מדייקת בתכלית‪ ,‬שילוב שיש בו מנוקדנותו של המדען ומרגשתו של‬
‫המשורר גם יחד‪ .‬הרובד השני של "חקירות פילוסופיות"‪ ,‬נמשך מסוף ‪1938‬‬
‫ומסתיים עם כתיבת "פתח דבר" בראשית ‪ .1945‬משתרע עפ"י שנות המלחמה‬
‫ועיקרו בא לידי ביטוי ב ‪ -421‬סעיפים העוסקים בנושא הציות לכללים ובטיעוני‬
‫השפה הפרטית‪ .‬התעסק במעברים בין הפילוסופיה של המתמטיקה‪ ,‬לפילוסופיה‬
‫של הפסיכולוגיה‪ .‬בקיץ ‪ 1944‬חל מפנה לכיוון הפילוסופיה של הפסיכולוגיה‬
‫ומעכשיו עסק בתיקוני המושגים הללו‪ .‬לא שב לעסוק בתחום המתמטי‪ .‬השלב‬
‫השלישי והאחרון של הכתיבה‪ ,‬תקופת יאוש ‪ ,1945-1946‬ידע שלא יוכל להוצאו‬
‫לאור בעצמו‪ ,‬עוסק בהרחבת החקירות אודות המושגים הפסיכולוגיים כמו תודעה‪,‬‬
‫אינטנציונליות‪ ,‬האני‪ ,‬דמיון‪ ,‬חשיבה‪ ,‬אמונה‪ ,‬ציפייה‪ ,‬ורצון‪.‬‬
‫הספר ‪ :‬מבנה ותוכן‪.‬‬
 ‫‪23‬‬

‫התמונה האוגוסטינית – לפי תמונה זו כל מילה היא שם של מישהו ותפיסת‬

‫משמעותה מתמצה בידיעה מה היא מייצגת ומציינת‪ .‬משפטים הם צירופי שמות‬
‫המשמשים כתיאורים ותפיסת משמעות משפט מסתכמת בידיעה והבנה של מה‬
‫שהוא מתאר )ע"‪ H‬הבנת המילים שלו(‪ .‬ויטגנשטיין חושב שזו תמונה מסולפת‬
‫ומטעה והיא מקור של מיתוסים ואשלייתו בהקשר של בירור יחסי שפה‪-‬עולם‪ .‬כבר‬
‫בפרק הראשון זה עולה מהר מושגי מפתח שיוסברו בהמשך‪ :‬שימוש‪ ,‬יישום‬
‫לקריטריוני יישום של מילים וכו‪..‬‬
‫הגדרה מצביעה וניתוח )אנליזה(‪:‬‬
‫הגנה על התמונה האוגוסטינית מחייבת הבחנה בין שמות "אמיתיים" לבין כאלה‬
‫שהם לכאורה שמות‪ .‬למילה יש משמעות בתוקף היותה מציינת אובייקט וברגע‬
‫שאבד היא מאבדת את משמעותה‪ .‬לכן צריך להגביל את "האמיתיים" לכאלה‬
‫המציינים את אלו שחייבים בהכרח להתקיים‪" .‬שמות פרטיים מבחינה לוגית"‪.‬‬
‫ההגדרה המצביעה אמורה ותווך בין שם אמיתי לבין מה שהיא מציינת עצם‬
‫"פשוט"‪ .‬כך מספקת את הקשר בין לשון למציאות‪ .‬ואילו למילה שהי אשם כביכול‬
‫יש להציע ניתוח )אנליזה( כאשר משמעותה אמורה להיגזר ממשמעות השמות‬
‫האמיתיים באמצעות הגדרות אנליטיות‪ .‬הוא ביטא זאת גם בספרו "מאמר לוגי‬
‫פילוסופי" ואילו בספר "חקירות פילוסופיות" הוא תוקף תפיסת יסוד זו‪ .‬הוא חותר‬
‫לניפוץ זיהוי משמעותו של שם עם נושא השם )הדבר מצויין על ידו(‪ .‬כאן מופיעה‬
‫הקביעה המפורשת שמשמעותה של מילה היא שימושה בנשק‪ .‬היא מערעת על‬
‫התזות שלפיהן לא ניתן להגדיר "פשוטים" אלא רק לציינם בשם וכך שה"פשוטים"‬
‫הם מעבר לקיום ולחידלון‪ .‬פרק זה בעיקרו ביקורתי‪.‬‬
‫קביעות המובן‪ :‬מסמן נקודת שבר‪ ,‬מפנה‪ .‬ויטגנשטיין מציב מפניו אתגר בשמו של‬
‫בן שיח עלום וביקורתי‪ ,‬מתנסח בקביעה על פיה כדי לעמוד על מהות הלשון יש‬
‫להציע ניתוח מאפיינים של המושג לשון‪ .‬תיחום ברור של גבולות השפה‪ .‬הוא‬
‫מתמודד עם הקביעה‪ .‬הוא מערער את הדיעה הקדומה שלפיה צריך להיות משהו‬
‫משותף לכל מי שיש להם שם משותף‪ .‬הוא קובע שלא כל הסבר הוא הגדרה‪ .‬וגם‬
‫אם הוא לא מדוייק הוא יכול להיות מוצלח‪ ,‬שלא לכל מילה יש גבול ברור‪.‬‬
‫פילוסופיה‪ :‬פרק זה חסר מבנה ארגוני מגובש‪ .‬עשיר בהערות דידנטיות אודות‬
‫האשליה הפילוסופית‪ ,‬בהערות מתודולוגיות איך לתקוף את האשליות הללו‬
‫ובהערות דוגמטיות על אופיה וגבולותיה של הפילוסופיה‪ .‬נושאי מפתח בפרק זה‪:‬‬
‫דבריו כנגד תפיסת ה"שגם" של הפילוסופיה וכנגד ה"טוהר" והאידאליות של‬
‫הלוגיקה וכן על המתח שבין צורת הייצוג מחד גיסא וההשלכות שלהן לתוך‬
‫המציאות מאידך גיסא‪ .‬הוא תפס את הפילוסופיה כ"השקפה מעל" המאפשרת‬
‫הבנה מתוקף ראיית קשרים‪ .‬דיבר על משפטים דיקדוקיים‪ .‬משפט דיקדוקי הוא‬
‫משפט ששלילתו איננה שיקרית ואיננה סתירה )כמו של אמת לוגית(‪ ,‬אלא הוא‬
‫בבחינת פגיעה בכלל קונסטיטוטיבי של הלשון‪ ,‬כמו של כלל שחמט פירושו לא‬
‫לשחק את המשחק – מי שמכחיש את המשפט שקובע שלכל תוצאה יש סיבה אינו‬
‫מגלה תגלית מדעית‪ ,‬אלא הוא מכחיש את הכלל המשמש אותנו לצורך ייצוג‬
‫העובדות בעולם במונח סיבה ותוצאה ובכך הוא יוצא בתחום המובן‪.‬‬
‫הצורה הכללית של המשפט – מושג המשפט מוצג כאן כמושג של דמיון משפחתי‪.‬‬
‫אין צורה כללית למשפט‪.‬‬
‫משמעות והבנה‪ 40 -‬סעיפים בחטיבה זו‪ ,‬הדיון הוא בקשר שבין מושגי נמשמעות‬
‫וההבנה‪ .‬לשני מושגים אלו צורף מושג נוסף "הסבר"‪.‬‬
‫משמעות היא מה שמוסרים בהסברי משמעות ומה שמובן כאשר מבינים ביטוי‬
‫לשוני‪ .‬מתן הסבר נכון לביטוי הוא קריטריון להבנה וידיעה של משמעות הביטוי‪.‬‬
‫המודל שבו הוא משתמש להבנת משמעות הביטוי הוא הבנת הכלל של סדרה‬
‫חשבונית – זוהי הדוגמא המובילה את הדיון‪ ,‬כפי שהבנת כלל הסדרה מאפשרת‬
‫את יישומו כדי להמשיכה‪ ,‬כך הבנת משמעותו של ביטוי לשוני מאפשרת את‬
‫יישומו את השימוש בו בנסיבות מתאימות‪.‬‬
 ‫‪24‬‬

‫למלא אחר כלל‪:‬‬

‫בפרק זה הוא מאיר את מושג ההבנה של כלל ואת הפעולה בהתאם לו‪ .‬שיאו של‬
‫המאמץ ךהציג תמונה חילופית לאוגוסטינית‪ .‬באשר למושג המשמעות הלשונית‪,‬‬
‫באמצעות מושגי ההבנה וההסבר השימוש והכלל‪.‬‬
‫טיעוני השפה הפרטית‪:‬‬
‫לדעתו שפה פרטית איננה אפשרית‪ .‬וזאת כאשר מבינים את הביטוי‪ .‬שפה פרטית‬
‫כשפה שהיא פרטית באופן לא מיקרי כשפה שאין אפשרות לוגית שתוכן על יד‬
‫הזולת‪ ,‬מתוקף העובדה שמלותיה אמורות להורות על אובייקטים פרטיים‪ .‬זהו אחד‬
‫הדינים הסבוכים שלו‪ .‬הוא פותח את הדיון בניסיון לברר מה פרטי בשפה פרטית‪.‬‬
‫הוא טוען כי משפט כמו כואב לי אינו תיאוריית התנסות ו"אני יודע שכואב לי" אינו‬
‫קביעה אפיסטימית קוגניטיבית אלא הן בחזקת הבהרות דקדוקיות‪.‬‬
‫מחשבה – כאן הוא עוסק בבירור וניתוח של מושגים מתחום הפילוסופיה של‬
‫הפסיכולוגיה‪ .‬מדובר על עקירתם של רעיונות מושרשים היטב בדבר טיבה של‬
‫החשיבה והקשר בינה לבין דיבור‪ .‬בעיקר נגד התמונה של התהליך הכפול‪ ,‬של‬
‫חשיבה כתהליך פנימי פרטי ובעל מעמד מיוחס מצד אחד והשגים כביכול שלה‬
‫לדיבור מצד שני‪.‬‬
‫דימיון – האם קורה משהו בעד שמדמיין משהו‪ .‬האם זהו תהליך פנימי כיצד משווים‬
‫דימויים וכיצד מצביעים עליהם‪ .‬היש קריטריוני זהות לתמונות מנטליות‪ .‬היש קשר‬
‫בין הניתוח לדימיון‪ ,‬האם כל מה שניתן לדמיין הוא בעל מובן? תשומת לב מקדיש‬
‫למקרה "חישוב בראש" לתופעה של הקריאה לעצמו ולאתגר של ראיית הדימוי‬
‫כ"דיוקן על"‪.‬‬
‫האני והוראה עצמית‪ :‬חטיבת סעיפים העוסקת בעיקרה באספקטים של השימוש‬
‫באני ובשלי אשר יוצרים בלבולך פילוסופי נוצרים כתוצאה מאי הבנה של התפקיד‬
‫של השימוש בכינוי הרומז בגוף ראשון ובעיקר מאי הבנת היחס המיוחד במינו בינו‬
‫לבין שמות‪" .‬אני" אינו שם של שום אדם‪" ,‬כאן" אינו שם של שום מקום "זה" אינו‬
‫שם‪ ,‬אבל יש להם קשר עם שמות‪.‬‬
‫תודעה‪ :‬התודעה‪ ,‬היא לא אובייקט לתצפית של אדם על עצמו ולא של התנסות כי‬
‫אם תנאי לכל התנסות‪.‬‬
‫התכונתיות )אינטנציונליות( –‬
‫‪ 40‬סעיפים‪ ,‬דיון רצוף ונוקב בחידתיות האופפת את היחס הפנימי לוגי או חיצוני‬
‫)סיבתי(‪ ,‬שבין המחשבה למציאות‪ .‬תחושת החידתיות כרוכה בתופעות‬
‫ההתכוונתיות של המחשבה כלומר‪ ,‬יכולתה כביכול "לתפוס" את המציאות‪ .‬יכולתה‬
‫לחרוג את מחוץ לעצמה ולהגיע למציאות‪ .‬יכולתה להיות אודות אובייקטים ומצבים‬
‫בעולם‪ .‬לפיו‪ ,‬כל הבעייתיות שבהתכוונתיות כבר מקופלת בשאלה כיצד קורה‬
‫מצביע‪ ,‬מורה‪ .‬השאלה מייסדת אל חיותם של הסימנים ואל האופן‬ ‫שהחץ‬
‫שבו מסוגלים סימנים לייצג את המציאות‪ .‬ראן הוא טען שבניגוד למה שנאמר‬
‫במאמר לוגי פילוסופי‪ ,‬שמה שניפח רוח – חיים בסימן אינו פעילות מנטלית או‬
‫תהליכים מנטליים‪ ,‬כמו מחשבה או הנבה‪ ,‬אלא חיותו של הסימן היא תולדה של‬
‫השימוש בו – שימוש המודרך ע"י כללים במסגרת שגרת נוהג חברתית‪.‬‬

‫ויטגנשטיין מעמוד ‪ 22‬למטה‪.‬‬

‫בחטיבת סעיפים זו בוחן ויטגנשטיין את טיבו של ההיסק האינדוקטיבי‪.‬‬

‫ויטגנשטיין מנהיג כאן לראשונה את ההבחנה רבת ההשפעה בין נימוקים לבין‬
‫סיבות ומציע לבדוק את משחקי הלשון עם המילה "נימוק" ועם המילה "הצדקה"‪.‬‬
‫אימננטיות המשמעות‪ ,‬גבולות המובן ואוטונומיות הדקדוק‪.‬‬
‫ויטגנשטיין טוען כי לשון איננה מכשיר המוגדר יחסית למטרות חיצוניות שהן לוגית‬
‫בלתי תלויות בו‪ .‬ויטגנשטיין יוצא כנגד התפיסה שלפיה הדקדוק וחוקיו משקפים‬
‫את אפשרויות החשיבה או את אפשרויות ההתכוונות להבעת מה שמביע אותם‬
‫מתכוון ‪ ,‬אלא מה שהוא מתכוון בהביעו אותם תחום בגבולות שליטתו בטכניקות‬
 ‫‪25‬‬

‫השימוש בסימנים הללו ותלוי בקיומן‪ .‬את כללי הדקדוק יש לראות בהשוואה‬
‫לכללי המשחק המכוננים את המשחק‪.‬‬
‫ויטגנשטיין דן בשאלת טיבו של הקשר בין קיומם של כללי שימוש שונים למילה‬
‫מצד אחד לבין היות המילה רב משמעית מצד שני‪ .‬במקרה של השלילה עולה‬
‫השאלה האם לשני סימני שאלה השונים זה מזה רק במגע לפעולת השלילה‬
‫הכפולה יש אותה משמעות או שאין‪ .‬ע"פ ויטגנשטיין משתמע שאין תשובה נכונה‪,‬‬
‫אלא הדבר תלוי בהחלטה אישית‪.‬‬
‫בדיון השני הדוגמה המובילה היא השימוש השונה במילה הן – "השושנים הן‬
‫אדומות" ‪ -‬אוגד‪.‬‬
‫"שתיים כפול שתיים הן ‪ – "4‬סימן זהות‪ .‬האם למילה "הן" ‪ 2‬משמעויות שונות או‬
‫שמא משמעות אחת המתבטאת בשני כללי שימוש שונים ?‪ .‬ההכרעה היא שוב‬
‫עניין של החלטה‪.‬‬
‫מצבים ותהליכים מנטליים‪.‬‬
‫ויטגנשטיין עוסק בפסיכולוגיה פילוסופית‪ .‬בחלק ה – ‪ :1‬בציפיה‪ ,‬בתקווה‪ ,‬באמונה‪,‬‬
‫בכוונה ובהחלטה תוך ניסיון האם מוצדק לראותן כ "תהליכים מנטליים" ובמגמה‬
‫להבדילן מחשיבה ומהרגשה‪ .‬החלק ה – ‪ :2‬עוסק בזיהוי‪ ,‬בתחושות ההכרות‬
‫והטבעיות ותוקף את הרעיון שתחושת ההכרות הן המכוננות את הזיהוי‪.‬‬
‫רצון – בדיון מצויות ‪ 2‬השקפות פילוסופיות מנוגדות שנדחות ע"י ויטגנשטיין‪.‬‬
‫האחת היא האמפריציסטית ולפיה הרציה היא התנסות והשניה היא השקפה אנטי‬
‫אמפריציסטית ולפיה רציה היא דבר מה אקטיבי שאנחנו מחוללים‪.‬‬
‫התכוונות – ויטגנשטיין מעמיד כאן את שאלת הכוונה מול הפעולה ההתכונותית‪.‬‬
‫ההתכוונות אינה אקט מנטלי‪ .‬הדיון מתמקד בחקירת התופעה של זכירת מה‬
‫שעמדתי לומר‪ ,‬אבל לא אמרתי מסיבות שונות‪ .‬ע"פ ויטגנשטיין כאשר זוכרים‬
‫התכוונות בעבר אין לצפות שהזיכרון יראה לנו דבר מה שהוא ההתכוונות רק מי‬
‫שברשותו שפה יכול לזכור התכוונות כזו‪.‬‬
‫מה שנחוץ ע"פ ויטגנשטיין הוא תיאור מדוקדק של משחק הלשון של הכרזה על‬
‫כוונה בעבר‪.‬‬
‫להתכוון לדבר מה? ההתכוונות לדבר מה אינה התנסות או אירוע מנטלי איו בה‬
‫קישור מאגי עם מילים ומשמעויות‪.‬‬
‫חקירה ויטגנשטיינית – יש בכוחה להפיג אשליות כאלו‪.‬‬
‫כל תהליך השימוש במילים מכונה "משחקי לשון"‪ .‬גם לשון פרימיטיבית‪ ,‬כינוי‬
‫אבני הבניין‪ ,‬חזרה על מילים נאמרות הינן "משחקי לשון"‪.‬‬
‫רומאן יאקובסון‪"-‬בלשנות ופואטיקה"‬
‫יאקובסון מעולם לא חיבר ספר שיטתי מסכם של גישתו המדעית מפני שעבודתו‬
‫לא התכוונה מעולם ליצור שיטה סגורה אלא מטרתו להביא את הקוראים לבנות‬
‫חשיבה פתוחה ‪,‬להעלות רעיונות‪ ,‬הנחות ‪,‬לשער השערות ‪,‬לנחש ולהעלות‬
‫היפותזות תיאורטיות‪.‬‬
‫בשביל יאקובסון המדע הוא דרך לפתוח אופקים חדשים לפני כושר ההתבוננות‬
‫של האדם והלשון אינה רק "אחת הדרכים שבהן האדם מתבטא" ‪,‬אלא השפה‬
‫היא הדבר המרכזי בחייו ‪,‬‬
‫השפה מבדילה אותו משאר היצורים ומארגנת את חייו בעוצמה שאינה ידועה לו‬
‫עצמו‪.‬‬
‫הלשון היא אפוא דרך פתוחה להכרת האדם‪ ":‬בלשן אני ושום דבר לשוני אינו זר‬
‫לי" כך מכריז על עצמו יאקובסון‪.‬‬

‫התיאוריה של יאקובסון בנויה משלושה צירים עיקרים‪:‬‬

‫‪ .1‬הלשון כשהיא לעצמה וכחלק בלתי נפרד מן האורגניזם הביולוגי של האדם‪.‬‬
‫‪ .2‬הבנת פעולתה של הלשון בתוך הקשר סמיוטי ‪ ,‬על כן לדעתו יש להחייאות את‬
‫הסמיוטיקה‪.‬‬
 ‫‪26‬‬

‫‪ .3‬בסיסיה הביולוגים של הלשון‪-‬הכוונה לסימנים חזותיים ושמיעתיים של הלשון‪.‬‬

‫יאקובסון עסק בהשוואת הבלשנות ביחסה למדעים אחרים משני היבטים שונים‪:‬‬
‫א‪ .‬אופקים בלשניים‪.‬‬
‫ב‪ .‬מקומה של הבלשנות בין מדעי האדם‪.‬‬

‫א‪.‬אופקיים בלשניים‪:‬‬
‫רומאן יאקובסון בתחום של אופקיים בלשניים מסתמך על זרם‬
‫"הסטרוקטרליזם" שהבלשן העיקרי שבניהם הוא‪ :‬דה –סוסיר‪.‬‬
‫דה‪-‬סוסיר מנתח את השפה עפ"י שלושה חוקים‪:‬‬
‫הפרדה בין לשון לדיבור כאשר נכלל בתחום הלשון כל החוקים והכללים של‬ ‫‪.1‬‬
‫השפה‪.‬‬
‫השפה היא מחקר לא היסטורי‪-‬אין משמעות להיסטוריה כלל‬ ‫‪.2‬‬
‫הסימן היא יחידה בסיסית של השפה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫בנוסף דה‪-‬סוסיר מחלק את מערכות היחסים בשפה לשניים‪:‬‬

‫‪.‬יחסים פרגמטיים‪-‬הכוונה ליחסים בין סימנים שונים בטקסט‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫יחסים סינטגמטים‪-‬הכוונה ליחסים בין המשפטים התחביריים בטקסט‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪.‬ב‪ .‬מקומה של הבלשנות בין מדעי האדם‪:‬‬

‫ההיגיון הפנימי הטבוע במדעי האדם דורש שנארגן את החיים ארגון סידרתי‬
‫המקביל לחיבור ולשרשור של מדעי הטבע‪.‬‬
‫הלשון כאחת ממערכות הסימנים והבלשנות כמדע הסימנים הלשוניים‪ .‬מארגנת‬
‫ארגון שכזה‪ .‬דה‪-‬סוסיר כינה מדע זה בשם "סימיולוגיה" וראה בו דבר חיוני‬
‫לפרשנות של הלשון ושל כל שאר המערכות הסימנים ביחסי הגומלין שלהן עם‬
‫הלשון!‬

‫ע"מ ‪43 - 30‬‬

‫הלשון היא החשובה והמרכזית בכל המערכות הסמיוטיות האנושיות ולכן‪ ,‬כמו‬
‫שאמר לנארד בלומפילד‪ ,‬הבלשנות היא התורם העיקרי לסמיוטיקה‪ .‬מצד שני יש‬
‫חשיבות להשוואת הלשון עם תבניות סימן אחרות – שכן היא חושפת את המשותף‬
‫לסימנים הלשוניים ולמערכות סמיוטיות אחרות‪ .‬סוג אחד של מע' סמיוטיות כולל‬
‫תחליפים שונים ללשון המדוברת – למשל כתיבה‪ .‬הלשון הכתובה ראויה לניתוח‬
‫מדעי אוטונומי תוך התייחסות לסגולות המיוחדות של הכתיבה והקריאה‪.‬‬
‫מע' חליפית נוספת היא העברת הדיבור לשריקות או נקישות תוף‪ .‬לשונות‬
‫מוצרנות‪ ,‬המשתמשים בהם למטרות מדעיות וטכניות שונות ניתן לכנות "מיורים"‬
‫של הלשון הטיבעית‪ .‬לשם ההשוואה בין הלשון המוצרנת והטבעית צריך שיתוף‬
‫פעולה בין בלשנים ללוגיקנים מומחים ללשונות מוצרנות‪ .‬מכשול בפני מחקר‬
‫משווה זה – הדעה הרווחת‪ ,‬שהלשון הטבעית היא מע' סימבולית ממדרגה שניה –‬
‫לא מדויקת‪ ,‬לא בהירה‪ ,‬עמומה ורבת משמעות‪ .‬חומסקי טען שהלשונות‬
‫המלאכותיות המוצרנות קרובות לאי תלות בהקשר ואילו הטבעיות תלויות בהקשר‬
‫וזוהי ההבחנה בין שתי המחלקות הסמיוטיות האלו‪ .‬ניתן לראות את שתי דרכי‬
‫ההתבוננות האלו כשני אופני תיאור נכונים‪ ,‬אם גם חלקיים העומדים זה לזה ביחס‬
‫של השלמה‪ .‬את הלשון המוצרנת המשוכללת ביותר פיתחה המתמטיקה )אך יש‬
‫לה שורשים בלשון הרגילה( בתחום "בלשנות מתמטית" – חייב לעמוד‬
‫בקריטריונים מדעיים בלשניים ומתמטיים כאחד ודרושה בו בקרה הדדית שיטתית‬
‫של מומחים משתי הדיסציפלינות‪ .‬תחום נוסף של הסמיוטיקה כולל מערכות אידיו‬
‫– מורפיות הקשורות ללשון בצורה בלתי ישירה כגון המחוות והתנועות הנלוות‬
‫לציבור – הניתנות לביצוע גם ללא מגע עם אמצעים לשוניים‪ .‬מיון מע' הסימנים‪,‬‬
‫שהמין האנושי משתמש בהן חייב להזדקק לכמה קריטריונים למשל‪ :‬יחס מסמן‪-‬‬
 ‫‪27‬‬

‫מסומן )בהתאם לחלוקה המשולשת של פירס את הסימנים האנושיים לאינדקסים‪,‬‬

‫איקונים וסמלים( ‪ ,‬הבחנה בין הפקת סימנים לשימוש סמיוטי באובייקטים‪ .‬הבדל‬
‫בין הפקה גופנית של סימנים להפקה בעזרת מכשירים‬
‫ההבחנה בין סטרוקטורות סמיוטיות טהורות ומיושמות‪ :‬סימיוזיס חזותי ושמיעתי‪,‬‬
‫חלל וזמני‪ ,‬מבנים הומוגנים ומבנים סינקרטים‪ ,‬יחסים שונים בין המוען לנמען‪,‬‬
‫ובעיקר תקשורת פנים אישית‪ ,‬בין אישית או רב אישית‪ .‬ברור שכל אחת‬
‫מהמחלוקות האלה צריכה לקחת בחשבון צורות ביניים וצורות כלאיים שונות‪.‬‬

‫חלק מהמשימות המוטלות על הסמיוטיקה בנוסף על חקר אומנויות המילה לחקור‪:‬‬

‫מוזיקה‪ ,‬תמונה‪ ,‬תיאטרון‪ ,‬סרט קולנוע‪ .‬פואטיקה‪ -‬חקר הפונק' הפואטית של‬
‫הלשון וחקר אמנות המילה ביחס לפונק' הפואטית של הלשון וביחס לפונק'‬
‫האומנותית של מע' סמיוטיות בכלל גם יחד‪ .‬לדעת בנבניסט‪ ,‬הלשון היא הביטוי‬
‫הסמלי העיקרי ושאי מערכות התקשורת נגזרות אם כך החומר של הסמיוטיקה‬
‫הוא העברתו של כל שדר שהוא בעוד תחום הבלשנות מוגבל להעברתם של‬
‫שדרים מילוליים בנוסף כל העברה אנושית של שדרים לא מילוליים קדם‪ -‬מניחה‬
‫מעגל של שדרים מילוליים ולא להפך‪ .‬מלבד הצד המוחשי והצד הבינאישי של‬
‫התקשורת יש גם את האספקט הפנים אישי שלה‪ -‬דיבור פנימי )פירס(‪ -‬דיבור אל‬
‫ה"אני" דיאלוג בין שלבי ה"אגו"‪ ,‬רישום זיכרון במוח‪ .‬תפקידה הטבעי של‬
‫הבלשנות‪ ,‬להבליט את חשיבותה הראשונית של מושג התקשורת למדעי החברה‪.‬‬
‫לפי ספיר‪ -‬כל תבנית תרבותית ואקט יחיד של התנהגות חברתית כרוכים‬
‫בתקשורת אם במפורש או במובלע‪ .‬לוי סטרוס‪ ,‬ניסה לפרש את החברה בכללותה‬
‫באמצעות תיאוריה של תקשורת – לפיו התקשורת בכל חברה פועלת בשלושה‬
‫מישורים שונים‪:‬‬
‫החלפת שדרים‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ .2‬החלפת סחורות ושירותים‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪ .3‬החלפת בני זוג‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫לפיכך‪ ,‬לדעתו הבלשנות‪ ,‬הכלכלה וחקר יחסי השארה והנישואין שייכים לאותו‬
‫שדה‪ .‬בכל מישורי התקשורת מיוחס ללשון תפקיד בסיסי ‪ -1‬בתחום האונטוגנטי‬
‫והפילוגנטי‪ .‬מחויב קיום מוקדם של הלשון‪ -2 .‬כל צורות התקשורת מלוות ביצירים‬
‫לשוניים ו‪/‬או סמיוטים אחרים כלשהם‪ -3 .‬כולם ניתנים למימוש‪ -‬תרגום לשדרים‬
‫מילוליים‪ .‬המיתוסים וצורות אחרות של מסורת שבע"פ גם כן מתעוררות בצורך‬
‫למחקר )פולחנים דתיים‪ ,‬מנהגים טקסיים‪ ,‬חיזור( בהיסטורית הכלכלה והבלשנות‬
‫התעוררו בעיות שכרכו את שתי הדיסציפלינות יחד אינטרפטציה סמיוטיות של‬
‫התהליכים והמושגים הכרוכים בכלכלה נחוצים – תרגום בסוף לשדרים לשוניים‬
‫כהמחאות והתחייבויות נוספות‪ ,‬תקשורות‪ ,‬סחורות ושירותים‪.‬‬
‫לסמיוטיקה תפקיד מרכזי במדע הכללי של התקשורת והיא מונחת ביסודם של כל‬
‫שאר התחומים במדע זה והסמיוטיקה הכוללת את הבלשנות כמחלקה מרכזית בה‬
‫משפיעה על התחומים הסמיוטים‪ 3 .‬מדעים מאוחדים כוללים זה את זה ב‪ 3-‬דרגות‬
‫גדולות והולכות של כלליות‪:‬‬
‫‪.1‬חקר התקשורת של שדרים לשוניים =הבלשנות‪.‬‬
‫‪.2‬חקר התקשורת של כל שדר שהוא = הסמיוטיקה‪.‬‬
‫‪.3‬חקר התקשורת = האנתרופולוגיה החברתית‪ ,‬יחד עם הכלכלה‪.‬‬
‫המדעים המתפתחים והולכים כגון סוציו‪-‬בלשנות‪ ,‬אתנו‪-‬בלשנות ‪ ,‬בלשנות‬
‫אנתרופולוגית‪ ,‬עממית‪ ,‬הם ריאקציה הגיונית נגד כמה שרידים רווחים עדיין של‬
‫הנטייה הסוסירית לקצץ בתפקידים ובמטרות של המחקר הבלשני‪ .‬עם זאת‪ ,‬כל‬
‫מידה של הגבלה עצמית והתמחות צרה הן לגיטימיות פרט להפחתה בערך‬
‫אספקטי הלשון‪.‬‬
‫כל צופן לשוני ניתן להמרה‪ ,‬והוא כולל בהכרח מע' של תת צופנים נבדלים‪.‬‬
‫לרשות כל חברת דיבור עומדים‪:‬‬
 ‫‪28‬‬

‫‪ .1‬תבניות מפורשות יותר ואליפטיות יותר‪ ,‬וסולם סדור של מעברים ממפורשות‬

‫מקסימלית‬
‫לאליפסיס קיצוני‪.‬‬
‫‪ .2‬אלטרנציה תכליתית של אמצעי לשון ארכאיים ומחודשים‪.‬‬
‫‪ .3‬הבדל ברור בין כללים של דיבור טקסי‪ ,‬דיבור פורמלי ובלתי פורמלי‪.‬‬
‫הביצוע הלשוני שלנו נשלט ע"י כשירות בכללים דיאלוגים ומונולוגים‪ .‬היחסים‬
‫הלשוניים המגוונים בין המוען והנמען הם חלק מהותי מהצופן הלשוני שלנו‪.‬‬
‫הכללים המתייחסים להבדלים הקיימים או החסרים במעמד ההיררכי‪ ,‬במין ובגיל‬
‫של המשוחחים אין להתעלם מהם‪ ,‬השוני בין המשתתפים בשיחה וכושרם להסתגל‬
‫זה לזה הם גורמים בעלי חשיבות מכרעת לריבוי התת צפנים בחברת דיבור‪.‬‬
‫"רדיוס התקשורת" ע"פ ספיר קשור בהחלפה בין דיאלקטית ובין לשונית של‬
‫שדרים ויוצר פעולות גומלין – כל אלו צריכים להיחקר‪.‬‬
‫בחקר הסטרוקטורה החברתית אנו שואלים את עצמנו אם אספקטים שונים של חיי‬
‫החברה בנויים מתופעות הקשורות לטבעה של הלשון‪ .‬ע"פ לוי סטרוס צריך לעבד‬
‫מין צופן אוניברסלי המסוגל להביע את התכונות המשותפות לסטרוקטורות‬
‫הלשונית והחברתית כך שנוכל להשוות אם הן בנויות ממציאויות מאותו סוג‪ .‬לוי‬
‫צופה "דיאלוג" עם הבלשנים על היחסים בין הלשון והחברה‪ .‬רדיוס התקשורת‬
‫המשתנה‪ ,‬בעיית המגע בין המשתתפים בתקשורת – "תקשורת והעברה"‬
‫)פארסונס( מעלה התאמות מסוימות בין הלשון והחברה‪ .‬למשל‪ ,‬יש קשר ברור בין‬
‫ההומוגניות הדיאלקטית המדהימה של לשונות הנוודים ובין הרדיוס הרחב של‬
‫נדודיהם‪.‬‬
‫היחס בין הפסיכולוגיה והבלשנות‪:‬‬
‫ל"פסיכו‪-‬בלשנות" יש מסורת נכבדה‪ ,‬מאמצע המאה ה ‪ -19‬לא ניתן להעלות על‬
‫הדעת אפילו אסכולה פסיכולוגית אחת‪ ,‬שלא השתדלה ליישם את עקרונותיה‬
‫ותחבולותיה הטכניות לתופעות לשוניות ושלא נוצרו בה חיבורים בולטים‬
‫המוקדשים ללשון‪ .‬דה סוסיר הזהיר מפני תלות מופרזת של הבלשנות‬
‫בפסיכולוגיה ועמד בפירוש על תחימת גבולות בין הגישות‪ .‬ספיר צפה שהבנת‬
‫הסימול המיוחד שבלשון היא היא שתתרום להעשרת הפסיכולוגיה‪ .‬שאלות‬
‫חשובות כמו האספקטים הפנימיים של הדיבור דורשים ניסויים והארה פסיכולוגית‪,‬‬
‫בין היתר נחקרים‪ :‬תכנות הדיבור וקליטתו‪ ,‬תשומת לב הקולט ועייפותו‪ ,‬זיכרון‬
‫מיידי‪ ,‬זכירה ושיכחה סימולטניות‪ ,‬הפנמת דיבור‪ ,‬דרגות שונות של התפתחות‬
‫אינטלקטואלית‪ .‬הבלשנות והפסיכולוגיה יכולות וחייבות להפיק רווחים מלקחים‬
‫הדדיים‪ ,‬עם זאת יש לזכור שהתהליכים והמושגים הלשוניים דורשים בראש‬
‫ובראשונה ניתוח ופירוש בלשניים טהורים – אף תחבולה פסיכולוגית אינה יכולה‬
‫לבוא במקום ניתוח סטרוקטוראלי אך תמיד יש מקום להשלמה ביניהן‪.‬‬
‫הבלשנות ומדעי הטבע‪:‬‬
‫כל מערכות התקשורת של המשתמשים בלשון שונות שוני מהותי מכל מערכת‬
‫תקשורת שמשתמשים בה יצורים חסרי דיבור‪ ,‬מפני שבשביל המין האנושי כל‬
‫מערכת תקשורת קשורה ללשון‪ .‬תכונות יסוד רבות מבחינות את הסימנים‬
‫הלשוניים מכל סוגי השדרים של בעלי החיים‪ :‬הכוח הדמיוני והבוראני של הלשון‪,‬‬
‫כושרה לטפל בהפשטות ובפיקציות ולעסוק בדברים ובאירועים מרוחקים בחלל‬
‫ו‪/‬או בזמן‪ ,‬בניגוד לצמידות למקום ולזמן שהיא מטבעם של הסימנים של בעלי‬
‫החיים‪ ,‬אותה היררכיה סטרוקטוראלית של רכיבי הלשון‪ ,‬הפיצול של התבנית‬
‫הדקדוקית לרמות המילה והמשפט וההקבצה וההיררכיה ההפיכה של פונקציות‬
‫ואופרציות לשוניות שונות הקיימות בעת ובעונה אחת‪ :‬רפרנציאליות‪ ,‬קונאטיביות‪,‬‬
‫אמוטיביות‪ ,‬פאטיות‪ ,‬פואטיות‪ ,‬מטא לשוניות‪ .‬מספר הסיגנאלים הנבדלים שמפיק‬
‫בעל חיים הוא מוגבל‪ .‬התכונות הסגוליות של הסטרוקטורה של כל לשון אנושית‪,‬‬
‫כלל אינן ידועות אצל בעלי חיים‪ ,‬אך תכונות רבות אחרות שנחשבו בעבר‬
‫כמוגבלות לדיבור האנושי בלבד‪ ,‬נתגלו גם אצל סוגים שונים של קופים‪.‬‬
 ‫‪29‬‬

‫ו פ ו א ט י קה‬ ‫חלק שלישי‪ :‬ב ל ש נ ו ת‬

‫הפואטיקה דנה בראש ובראשונה בשאלה‪ :‬מה הופך מבע לשוני ליצירת אמנות?‬
‫מכיוון שנושאה העיקרי של הפואטיקה הוא ייחודה של האמנות הלשונית לעומת‬
‫אומנויות אחרות וסוגים אחרים של התנהגות לשונית‪ ,‬היא ראויה לתפוס מקום‬
‫ראשי במחקר הספרות‪ .‬הפואטיקה עוסקת בבעיות של מבנה לשוני ומהווה חלק‬
‫אינטגרלי מהבלשנות שהיא המדע המקיף העוסק בבעיות המבנה הלשוני‪.‬‬
‫ישנה הערכה נפוצה אך מוטעית שיש אופי תכליתי לשירה ואופי מקרי לסוגים‬
‫אחרים של מבנה לשוני‪ .‬למעשה‪ ,‬כל התנהגות לשונית מכוונת להשגת תכלית‬
‫והתכליות שונות זו מזו‪.‬‬
‫מחקר הספרות‪ ,‬שהמוקד שלו הוא הפואטיקה‪ ,‬עוסק‪ ,‬כמו הבלשנות בסינכרוניה‬
‫ובדיאכרוניה‪ .‬התיאור הסינכרוני מטפל בתוצרת הספרותית של תקופה מסוימת‬
‫וכן‪ ,‬באותו חלק של המסורת הספרותית שקיבל חיים חדשים בתקופה הנדונה‪.‬‬
‫יש לחקור את הלשון במגוון הפונקציות שלה‪ .‬בכל אקט של תקשורת לשונית‬
‫המוען שולח מסר אל הנמען‪ ,‬כדי שהמסר יועבר דרוש הקשר‪ ,‬דרוש קוד‬
‫המשותף למוען ולנמען ודרוש מגע‪ .‬כל אחד מ – ‪ 6‬הגורמים האלה מגדיר‬
‫פונקציה שונה של הלשון‪ .‬יש קושי למצוא מסר הממלא פונקציה אחת בלבד‬
‫ובד"כ יהיה שינוי בסדר ההיררכי של הפונקציות ובפונקציה השלטת‪ .‬הפונקציה‬
‫האמוטיבית ממוקדת במוען‪ ,‬עיקרה ביטוי ישיר של יחס הדובר כלפי מה שהוא‬
‫מדבר עליו‪ .‬הפונקציה הקונאטיבית היא ההתכוונות אל הנמען‪ ,‬ביטויה הדקדוקי‬
‫הוא בדרכי הפנייה והציווי‪ ,‬הנבדלים מצורות שמיות ופועליות אחרות‪ .‬הפונקציה‬
‫הפאטית משמשת ליצירת קשר‪ ,‬לקיומו או לניתוקו‪ .‬הפונקציה המטא –‬
‫לשונית‪ ,‬היא פונקציה ביאורית‪ ,‬המוען והנמען רוצים לדעת אם שניהם משתמשים‬
‫באותו קוד‪ .‬הפונקציה הפואטית היא התמקדות בשדר – במסר כתכלית בפני‬
‫עצמו‪ .‬ניסיון לצמצם את תחום הפונקציה הפואטית לשירה בלבד‪ ,‬יהיה פשטני‬
‫ומטעה‪ .‬המחקר הבלשני של הפונקציה הפואטית חייב לחרוג מגבולות השירה‪.‬‬
‫את הפואטיקה עצמה נוכל להגדיר‪ ,‬כאותו חלק של הבלשנות‪ ,‬החוקר את‬
‫הפונקציה הפואטית ביחסה עם שאר הפונקציות של הלשון‪.‬‬
‫ניתוח החרוזת נמצא בתחום כשירותה של הפואטיקה‪ .‬אותה "פיגורה צלילית"‬
‫חוזרת‪ ,‬ניתנת לאפיון נוסף‪ .‬כל פיגורה כזאת עושה שימוש בניגוד בינארי )אחד‬
‫לפחות( בין הדגשה חזקה יחסית והדגשה חלשה יחסית‪ ,‬הנוצרות ע"י חלקים‬
‫שונים של הרצף הפומני‪ .‬חרוזת חופשית מבוססת על צירופי אינטונציות והפסקים‬
‫בלבד‪ .‬בחרוזת הטעמית מס' ההברות בהשפלה עשוי להשתנות‪ ,‬אך ההרמה‬
‫מכילה בקביעות מילה אחת ויחידה‪ .‬בחרוזת הכמותית )ה"כרונמית"(‪ ,‬הברות‬
‫ארוכות והברות קצרות הן העומדות בניגוד אלה לאלה כמודגשות יותר ופחות‪.‬‬
‫עדיין נשאלת השאלה אם פרט לחרוזת ההטעמית והחרוזת הכרונמית קיימת גם‬
‫שיטת חרוזת מסוג "טונמי"‪ ,‬בלשונות שבהן ההבדלים באינטונציות הברתיות‬
‫משמשים להבחנה בין משמעויות של מילים‪.‬‬
‫פרט לחוקים המונחים ביסוד תכונות החובה של החרוזת‪ ,‬החוקים המכוונים את‬
‫תכונות הרשות שלה שייכים אף הם למשקל‪ .‬המשקל או במונחים מפורשים יותר‬
‫תבנית החרוזה‪ ,‬רחוק מלהיות סכימה תאורטית מופשטת‪ .‬הוא עומד למעשה‬
‫ביסוד המבנה של כל שורה ושורה‪ ,‬ובמינו לוגי‪ :‬ביסוד כל תקרית חרוזה‪ .‬תבנית‬
‫ותקרית הם מושגים קורלאטיביים‪ .‬תבנית החרוזה קובעת את התכונות הקבועות‬
‫של תקרית החרוזה ומציבה את גבולות הואריאציות‪ .‬תבנית החרוזה חורגת אל‬
‫מעבר לשאלות של צורה צלילית גרידא‪ ,‬זוהי תופעה לשונית רחבה הרבה יותר‬
‫והיא אינה מאפשרת בשום אופן טיפול פונטי מבודד‪ .‬אל לנו להתעלם משום תכונה‬
‫לשונית של תבנית החרוזה‪ .‬תבנית החרוזה מתממשת בתקריות החרוזה‪ .‬את‬
‫ההשתנות החופשית של תקריות אלה מציינים בדרך – כלל בכינוי "ריתמוס"‪ .‬יש‬
‫להבדיל הבדלה ברורה בין ההשתנות של תקריות החרוזה בתוך שיר מסוים ובין‬
‫תקריות המסירה המשתנות‪ .‬השאיפה "לתאר את שורת החרוזת כפי שהיא‬
 ‫‪30‬‬

‫מבוצעת במציאות"‪ ,‬חשיבותה לניתוח הסינכרוני ולניתוח ההיסטורי של השירה‬

‫פחותה מחשיבותה למחקר דקלום השירה בהווה ובעבר‪ .‬ובינתיים האמת ברורה‪:‬‬
‫"לאותו שיר עצמו יש ביצועים רבים‪ ,‬הנבדלים זה מזה בעניינים רבים‪ .‬הביצוע הוא‬
‫אירוע‪ ,‬אך השיר עצמו מוכרח להיות איזשהו אובייקט בר‪-‬קיימא"‪.‬‬
‫כיצד מתבצעת תקרית החרוזה הנתונה בתקרית המסירה הנתונה – דבר זה תלוי‬
‫בתבנית המסירה של הקריין‪ .‬הוא עשוי להיצמד לקריאה מדודת משקל‪ ,‬או‬
‫לנטות לפרוזודיה דמוית פרוזה‪ ,‬או לנוע בחופשיות בין שני הקטבים‪ .‬עלינו‬
‫להישמר מפני בינאריות פשטנית‪ ,‬המצמצמת שני זוגות איברים לאופוזיציה אחת‬
‫ויחידה‪ ,‬בין בדרך של טשטוש ההבחנה היסודית בין תבנית חרוזה לתקרית חרוזה‬
‫)כמו גם בין תבנית‪-‬מסירה לתקרית‪-‬מסירה( ובין בדרך של זיהוי מוטעה בין תקרית‬
‫המסירה ותבנית המסירה ובין תקרית החרוזה ותבנית החרוזה‪.‬‬
‫החרוזת היא ללא ספק תמיד "פיגורה צלילית" חוזרת‪ ,‬אבל לעולם לא זאת‬
‫בלבד‪ .‬כל הניסיונות להגביל קונוונציות פואטיות כמו משקל‪ ,‬או חרוז לשכבת‬
‫הצליל בלבד‪ ,‬נובעים מהשערות ספקולאטיביות שאין להן שום צידוק אמפירי‪.‬‬
‫השקפתו של ואלרי הרואה את השירה כ"היסוס בין הצליל לבין המשמעות"‪ ,‬היא‬
‫ריאליסטית ומדעית הרבה יותר‪.‬‬
‫החרוז‪ ,‬על פי הגדרתו מבוסס על חזרה סדירה של פונמות או קבוצות פונמיות‬
‫שוות ערך ואף על פי כן תהיה זו פשטנות בלתי מוצדקת‪ ,‬אם נדון בחרוז מבחינת‬
‫הצליל בלבד‪.‬‬
‫החרוז הוא רק מקרה פרטי של בעיה כללית הרבה יותר‪ ,‬בעיית היסוד של השירה‬
‫– התקבולת‪.‬‬
‫את חלקה המלאכותי של השירה ניתן להעמיד על עיקרון התקבולת‪ .‬מבנה השירה‬
‫הוא מבנה של תקבולת מתמדת‪ .‬קיימים ‪ 2‬סוגים של תקבולת‪ .1 :‬תקבולת שבה‬
‫הניגוד ברור וחד‪ .2 .‬תקבולת הנשענת על מעברים הדרגתיים‪ .‬רק התקבולת‬
‫הברורה )‪ ,(1‬שייכת למבנה השירה‪ .‬ככל שהתקבולת שבמבנה ברורה יותר‪ ,‬כן‬
‫היא יוצרת תקבולת ברורה יותר במילים ובמשמעות‪ .‬לסוג התקבולת הברורה‬
‫והחדה שייכים המטאפורה‪ ,‬הדימוי‪ ,‬המשל וכו'‪ ,‬שמבקשים ליצור את הרושם‬
‫באמצעות דמיון בין הדברים; וכן האנטיתזה והניגוד שבהם מבקשים ליצור אותו‬
‫באמצעות השוני‪.‬‬
‫דו משמעות היא תכונה פנימית ובלתי נפרדת של כל שדר הממוקד בעצמו‪,‬‬
‫כלומר תכונת לוואי של השירה‪ .‬אמפסון – "תכסיסי הדו משמעות הם משורשי‬
‫השירה ממש"‪ .‬לא רק השדר‪ ,‬אלא גם המוען והנמען נעשים דו משמעיים‪ .‬נוסף‬
‫על המחבר והקורא‪ ,‬יש גם את ה"אני" של הגיבור הלירי או של המספר הבדוי‪,‬‬
‫וה"אתה" של הנמען המדומה‪ .‬למעשה‪ ,‬כל שדר שירי הוא מבע כמו מצוטט‪ ,‬עם‬
‫כל אותן הבעיות הסבוכות שה"דיבור בתוך דיבור" מציג לפני הבלשן‪.‬‬
‫השירה אינה התחום היחיד שהסמליות הצלילית מורגשת בו‪ ,‬אולם בתחומה נהפך‬
‫הקשר הפנימי בין צליל ומשמעות מקשר סמוי לקשר גלוי‪ ,‬ומופיע לעין כל באופן‬
‫מוחשי ואינטנסיבי‪.‬‬
‫למרות האפקטיביות של הדגשת החזרות בשירה‪ ,‬המרקם הצלילי רחוק מלהיות‬
‫מוגבל לתחבולות מספריות; פונמה המופיעה פעם אחת בלבד‪ ,‬אך במילת מפתח‪,‬‬
‫במקום מתאים‪ ,‬ועל רקע ניגודי‪ ,‬עשויה לקבל משמעות רבת רושם‪ .‬כפי שאומרים‬
‫הציירים‪" :‬קילו ירוק אינו ירוק יותר מחצי קילו"‬
‫הפרוזה ‪" -‬חיבור ללא חרוזת"‪ ,‬שבה התקבולות אינן ניכרות כל‪-‬כך ואינן סדירות‬
‫כל‪-‬כך כמו ב"תקבולת המתמדת" של השירה‪ ,‬ושבה אין פיגורה צלילית שלטת –‬
‫מעמידה לפני הפואטיקה בעיות סבוכות יותר‪ ,‬כדרכו של כל תחום‪-‬מעבר לשוני‪.‬‬
‫במקרה זה המעבר הוא מלשון פואטית לחלוטין ללשון רפרנציאלית לחלוטין‪.‬‬
‫יאקובסון עושה ניסיון להצדיק את זכותה ואת חובתה של הבלשנות‪ ,‬לכוון את‬
‫מחקר האמנות הלשונית במלוא היקפו‪ .‬המשורר רנסום אומר )וצודק( ש"השירה‬
‫היא מין לשון"‪ ,‬משמע שהבלשן‪ ,‬העוסק בכל מיני הלשון‪ ,‬רשאי ואף חייב לכלול‬
 ‫‪31‬‬

‫את השירה במחקריו‪ ,‬כי כבר אבד הכלח הן על הבלשן שאוזנו אטומה בפני‬
‫הפונקציה הפואטית של הלשון‪ ,‬והן על חוקר הספרות האדיש לבעיות לשוניות‬
‫והמרוחק משיטות המחקר הבלשני‪.‬‬

‫)אבן שושן – המילון החדש(‪:‬‬

‫‪ .1‬פונמה‪ :‬היחידה הקטנה ביותר )הגה‪' ,‬תופעת קול'( במבנה )סטרוקטורה( של‬
‫לשון נתונה‪.‬‬
‫‪ .2‬פרוזה‪ :‬ספרות כתובה בלא משקל מסוים ובלא חרוזים‪ :‬סוגי פרוזה חשובים –‬
‫הסיפור והרומן‪,‬‬
‫ביקורת אומנותית ועוד‪.‬‬
‫‪ .3‬דיאכרוני‪ :‬הערוך לפי ההתפתחות ההיסטורית במשך הדורות‪ ,‬השתלשלותי‪.‬‬
‫חקר דיאכרוני של‬
‫הלשון )לעומת חקר סינכרוני(‪.‬‬
‫‪ .4‬סינכרוני‪ :‬המתרחש בעת ובעונה אחת‪ ,‬שהוא חל באותו הזמן‪ .‬בבלשנות –‬
‫חקר כל תופעות‬
‫הלשון בזמן אחד מסוים כשהן קשורות זו לזו מבחינה פונטית‪,‬‬
‫דקדוקית ומילונית‪.‬‬

‫מתוך הספר‪"sociotlogy in question":‬עמדות ונקיטת עמדה‬

‫צורת היחסים שמקיים כל מעמד של יצרני נכסים סמליים )של תרבות(‪ ,‬תלויה‬
‫באופן ישיר מאוד‬
‫בעמדה שהוא נתפס בתוך מערכת הייצור והתפוצה של הנכסים הסימליים‬
‫בכללותה ובתרבות‬
‫הטהורה‪.‬‬
‫מבקרי הג'ז והקולנוע לדוגמא‪ ,‬קובעים בעצמם מה לגיטימי ומה לא‪ ,‬מבלי‬
‫להסתמך על ערבות‬
‫מוסדית כלשהי ומשום כך שיפוטיהם מגיעים בעיקר לקבוצות קטנות של חובבים‬
‫וקפלות‬
‫מצומצמות של יצרנים‪.‬‬
‫הבורגנים לא יכולים לאמץ או לבטל לגמרי את התרבות המבטלת אותם )של‬
‫האליטה העליונה(‬
‫משום שמראש הם מזדהים עם המעמדות השליטים וזאת ע"י אימוץ התרבות‬
‫הלגיטימית‪,‬‬
‫תוך התאמת עצמם לחוק תרבותי‪ ,‬הדורש קונפורמיות‪.‬‬
‫התערבות כלי הפצה הגדולים‪ ,‬יכולה ליצור אפקטים נטולי חוקיות בתוך שדה‬
‫הייצור הקטן וזאת‬
‫בגלל שהם מעודדים את הייצרנים לקחת חלק בדיונים מפוברקים‪ ,‬הנשלטים ע"י‬
‫חיפוש ההצלחה‬
‫המיידית‪.‬‬
‫שימוש באמצעים כופרים על מנת לזכות בקהל בו הם חומדים ע"י שכנועו‪ ,‬כי קהל‬
‫הייצרנים‬
‫האחרים הוא רק עניין של אופנה או פרסום‪ ,‬שיצירתו הכופרת‪ ,‬היא תוצר של‬
‫חיפוש אחר עניין‬
‫זה‪ .‬כדי לגרור את ייצרני הנכסים הלגיטימים למגרשם‪ ,‬מומחי ההפצה משמרים‬
‫ומחזקים את‬
‫ההירכיות הידועות והמוכרות ביותר‪) .‬לדוג'‪ :‬פרסום לטובת מוצרים תרבותיים‬
‫המיועדים‬
‫למעמד הבינוני(‪.‬‬
 ‫‪32‬‬

‫השייכות של מוצר או פרקטיקה)מקצוע( למעמד הלגיטימי או הבלתי לגיטימי הוא‬

‫תכונה‬
‫"חיצונית"‪ ,‬שלא תלויה בכוונות הייצרן‪ ,‬אלא היא פונקציה של כל מבנה היחסים‬
‫האובייקטיבים‬
‫בין עמדת הייצרן בהיררכיה התרבותית הטהורה‪ ,‬לאיכות התרבותית הטהורה של‬
‫הקהל שאליו‬
‫היא מופנית באופן רצוני‪.‬‬
‫רק הייצרנים הניחנים בסימנים הכי פחות שנויים במחלוקת של ההקדשה‬
‫התרבותית יכולים‬
‫להסתכן מחוץ לגבולות הפרקטיקות הלגיטימיות בלי פחד‪ ,‬שאיכות הקהל שלהם‬
‫תדביק את‬
‫איכות מוצרם מכיוון‪ ,‬שהצלחה בקרב קהל מזדמן לא יכולה להוסיף על סמכותם‬
‫התרבותית‬
‫הטהורה‪.‬‬
‫בניית מערכת עצמאית יחסית של ייחסי ייצור ותפוצה של הנכסים הסמליים‪,‬‬
‫מחייבת דין וחשבון‬
‫על המשמעות והפונקציה של הפרקטיקות והיצירות‪ ,‬כנקיטות עמדה‪ ,‬ל"עמדתם"‬
‫של אלו‬
‫המייצרים אותן בשדה היחסים החברתיים של ייצור ותפוצה‪.‬‬
‫לכל עמדה ועמדה סוג מסוים של עמדות תרבותיות )בעיות ופתרונן‪ ,‬עמדות‬
‫אסתטיות‪,‬פוליטיות‬
‫וכו'(‪ ,‬שיכולות להיות מוגדרות באופן דיפרנציאלי‪ ,‬ביחס לעמדות התרבותיות‬
‫האחרות‪ ,‬המכוננות‬
‫את השדה התרבותי הנידון‪.‬‬
‫אין עמדה במערכת הייצור והתפוצה של הנכסים הסמליים‪ ,‬שאינה דורשת סוג‬
‫מוגדר של נקיטות‬
‫עמדה ושאינה פוסלת בו זמנית חלק שלם מנקיטות העמדה האפשריות באופן‬
‫תיאורטי‪.‬‬
‫הדיספוזיציות‪ ,‬נוצרו דרך הפנמה של מערכת סימנים‪ ,‬רמזים וסנקציות )מערכת‬
‫שנבררה‬
‫אובייקטיבית( והן מהוות את עקרון הברירה של כל הסימנים והרמזים במצבים‬
‫השונים‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬השיפוטים האישיים שאפשר לתת על יצירה הם תמיד קולקטיבים‪,‬‬
‫כנקיטות עמדה‬
‫המתייחסות לנקיטות עמדה אחרות‪ ,‬לא רק ישירות ובמודע‪ ,‬אלא אף בעקיפין‬
‫ושלא במודע‪.‬‬
‫מבנה השדה‪ ,‬הוא שעומד בין הייצרן ליצירתו‪ ,‬כשההגדרה החברתית כופה עליו‬
‫)על היצרן(‬
‫את השאיפות שהוא יכול וצריך "לחוות" כהגיוניות‪ ,‬לגיטימיות או בלתי לגיטימיות‪.‬‬
‫פרשנויות של תרבויות‪ /‬גירץ קליפורד‬
‫הקדמה‪:‬‬
‫כאשר אנתרופולוג מכנס מס' מחיבוריו למען תערוכה של מה שעשה ומה שניסה‬
‫לעשות במשך מס' שנים‪ ,‬עומדות בפניו שתי שאלות התובעות החלטה חותכת‪:‬‬
‫‪ .1‬מה יכלול בתערוכה?‬
‫‪ .2‬מהי מידת האדיקות שינהג במה שיכלול?‬
‫‪ -‬בתשובה לשאלה הראשונה הוא החליט לכנס בקובץ רק את החיבורים שיש‬
‫להם נגיעה ישירה ומפורשת במושג "תרבות" )רוב החיבורים הם מחקרים‬
‫אמפיריים ולא מסות תאורטיות(‪.‬‬
 ‫‪33‬‬

‫‪ -‬בשאלה השנייה ההחלטה הייתה כרוכה במכשולים ערמומיים קצת יותר‪ .‬בד"כ‬
‫כלל הוא מעדיף להשאיר את המאמרים שכתב כמו שראו אור‪ ,‬ושכתוב מחדש‬
‫נראה לו כ"משחק" לא הוגן‪ ,‬ובנוסף‪ ,‬השכתוב מטשטש את ההתפתחות הרעיונית‬
‫שהיא לכאורה הדבר הראשון שאתה רוצה להציג כשאתה מקבץ את המאמרים‪.‬‬
‫אך ישנם מקרים המצדיקים מידה מסוימת של עריכה מחדש‪ ,‬כאשר הטיעון אינו‬
‫משתנה ביסודו‪.‬‬
‫פרק ‪" - 1‬לקראת תיאוריית תרבות פרשנית"‪:‬‬
‫כאשר צץ רעיון חדש שכביכול פותר בבת אחת בעיות יסוד רבות נדמה כי הוא צופן‬
‫בתוכו את הפתרון לכל בעיות היסוד ואת הבהרתן של סוגיות סתומות‪ .‬כולם‬
‫נחפזים לחטוף אותו כאילו היה מעין נוסחת קסם‪.‬‬
‫אולם משרכשנו לעצמנו היכרות קרובה עם הרעיון החדש ומשהפך לחלק מן‬
‫המלאי הכללי של מושגינו התאורטיים‪ ,‬הציפיות מתאזנות עם שימושיו של הרעיון‬
‫בפועל והפופולריות שלו יורדת‪.‬‬
‫זה הדפוס ההולם את המושג "תרבות"‪ ,‬שסביבו נבנה מדע האנתרופולוגיה כולו‪.‬‬
‫בספרו של קלייד קלאהון‪ mirror for man -‬ישנן מס' הגדרות למילה "תרבות"‪:‬‬
‫‪ .1‬דרך חיים הכוללת של עם‪.‬‬
‫‪ .2‬המורשת החברתית שפרט רוכש מקבוצתו‪.‬‬
‫‪ .3‬דרך חשיבה‪ ,‬הרגשה והאמנה‪.‬‬
‫‪ . 4‬מחסן של למידה נאגרת‪.‬‬
‫‪ .5‬מנגנון לקביעת התקנות הנורמטיביות של ההתנהגות‪.‬‬
‫‪ .6‬משקע של היסטוריה‪.‬‬
‫ועוד‪...‬‬
‫ניתוח התרבות הינו מדע פרשני המחפש אחר משמעות ולא מדע ניסויי החותר‬
‫לחוקיות‪.‬‬
‫פרק ‪: 2‬‬
‫מתאר סיפר מסועף עטור תיאורים‪ ,‬על יהודי בשם כהן שנשדד ע"י שודדים שאחד‬
‫מהם התחפש לאישה ובצורה זו נכנס לביתו של היהודי‪ .‬כהן הצליח להימלט ומיד‬
‫רץ למצודה שיחבשו את פצעיו ותבע פיצוי על סחורתו הגנובה‪ .‬היהודי‪ ,‬בליווי של‬
‫מס' אנשים יצאו לגנוב סחורה מהשבט שאליו השתייכו השודדים‪ .‬השבט שממנו‬
‫נגנבה הסחורה רצה לצאת אחרי כהן ואנשיו אבל מאחר שידעו מדוע גנב מהם‬
‫סחורה החליטו שני הצדדים לשבת ולדבר‪ .‬הוחלט שכהן יקבל ‪ 500‬כבשים‪.‬‬
‫כשחזר כהן למצודה האנשים לא האמינו למראה עיניהם והחליטו שהוא מרגל‬
‫נגדם והכניסוהו לכלא‪ .‬כעבור זמן מה שוחרר מן הכלא‪.‬‬
‫‪ -‬ניתוח קטע הוא החילוץ של מבני המשמעויות‪ -‬צפנים מבוססים‪.‬‬

‫פרק ‪: 3‬‬
‫התרבות היא פומבית‪ ,‬היא אינה מתקיימת במוחו של מישהו ספציפי ואינה ישות‬
‫ערטילאית‪.‬‬
‫‪ (1‬ברגע שהתנהגות אנושית נתפסת כפעולה סימבולית‪ -‬היא סימן‪.‬‬
‫‪ (2‬דרך נוספת לטעון מהי תרבות‪ -‬דפוס של האירועים ההתנהגותיים הנצפים‬
‫בפועל בקהילה מסוימת הניתנת לזיהוי‪.‬‬
‫לפי השקפת האנתרופולוג " התרבות בנויה מכל מה שיש לדעת או להאמין בו כדי‬
‫לתפקד באופן קביל על הפרטים של חברה זו"‪) .‬גודינאץ(‪.‬‬
‫התרבות היא פומבית משום שהמשמעות היא פומבית‪ ,‬אך היא מורכבת מתופעות‬
‫מנטאליות שאפשר לנתחן בשיטות פורמאליות כמו של מתמטיקה ולוגיקה‪.‬‬
‫פרק ‪: 4‬‬
‫מטרתה של האנתרופולוגיה הוא להרחיב את עולם השיח האנושי אך אינה‬
‫הדיסיפלינה היחידה החותרת למטרה זו‪ ,‬אולם זוהי מטרה שמושג ה"תרבות‬
‫הסמיוטי" מתאים לה במיוחד‪.‬‬
 ‫‪34‬‬

‫כתשלובת מערכות של סימנים ערוכים )= סמלים(‪ ,‬תרבות אינה בבחינת כוח‪,‬‬

‫כלומר משהו שאפשר לתלות בו את הסיבות לאירועים‪ ,‬התנהגויות‪ ,‬מוסדות או‬
‫תהליכים חברתיים‪ ,‬אלא בבחינת מסגרת הקשר‪ ,‬משהו שבתוכו אפשר לתארם‬
‫תאור מובן‪ ,‬כלומר תאור גדוש‪.‬‬
‫הבנת תרבותם של בני אדם חושפת את הנורמאליות שלהם בלי לגרוע מייחודם‪.‬‬
‫כתבים אנתרופולוגים הם בעצם אינטרפטציות‪ .‬מבחינה זו הכתבים הם יצירת‬
‫פיקציות‪ -‬הם מלאכותיים‪" -‬דבר מה עשוי ומעוצב"‪ .‬לא תמיד היה לאנתרופולוגים‬
‫מודעות מספקת לעובדה כי אף שהתרבות עצמה מתקיימת במציאות בכל מקום‬
‫ומקום‪ ,‬האנתרו' מתקיימת רק בספר‪ ,‬במאמר‪ ,‬בהרצאה‪ ,‬בתצוגה המוזיאונית או‬
‫במקרים מסוימים בסרט‪ .‬להיות מודע לכך‪ ,‬משמע להבין את העובדה שבניתוח‬
‫התרבותי‪ ,‬ממש כמו בציור‪ ,‬אי אפשר למתוח קו מפריד בין התוכן עצמו לבין צורת‬
‫הצגתו‪ .‬עובדה זו "מאיימת" על מעמדו האובייקטיבי של הידע האנתרופולוגי‬
‫בהיותה רומזת שמקור אינו המציאות החברתית‪ ,‬אלא תרגיל למדני‪.‬‬
‫פרק ‪: 5‬‬
‫להתנהגות צריך להקדיש תשומת לב‪ ,‬ואפילו דקדקנית‪ ,‬כי דרך הזרימה של‬
‫ההתנהגות‪ -‬או ליתר דיוק של ההפעלה החברתית‪ -‬מגיעות צורות תרבותיות‬
‫לארטיקולציה‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬מערכות תרבותיות מוכרחות להיות בעלות לכידות מינימאלית‪ ,‬אחרת לא‬
‫היו מכנים אותן "מערכות"‪.‬‬
‫אם תפקידה של אינטרפטציה אנתרופולוגית הוא לספק מפתח לקראת מה‬
‫שמתרחש‪ ,‬הרי שלהפריד אותה ממה שמתרחש )ממה שבני אדם עושים ואומרים(‬
‫משמע להפריד אותה מיישומה ולרוקן אותה מתוכן‪.‬‬
‫האתנוגרף "חוקק" את השיח החברתי‪ ,‬הוא חורט אותו בכתב‪ ,‬והופך אותו ממאורע‬
‫חולף לסיפור הקיים בכתובים לשוב ולעיין בו‪.‬‬
‫פרק ‪: 6‬‬
‫כאמור‪ ,‬התיאור האנתרופולוגי מצטיין ב‪ 3 -‬מאפיינים‪:‬‬
‫הוא פרשני‬ ‫‪‬‬
‫נושא הפרשנות שלו הוא זרם השיח החברתי‬ ‫‪‬‬
‫הפרשנות הכרוכה בו מכוונת להציל את ה"אמור" של השיח החברתי מן‬ ‫‪‬‬
‫ההתערערויות החולפות שלו‬
‫הוא מקרוסקופי‬ ‫‪‬‬
‫קיימת בעיה מתודולוגית שמתעוררת עקב אופייה המיקרוסקופי של האתנוגרפיה‬
‫וניתן לפתור אותה אם מבינים שפעולות חברתיות מלמדות לא רק על עצמן‪,‬‬
‫עובדות קטנות מעידות על סוגיות גדולות‪.‬‬
‫פרק ‪: 7‬‬
‫האינטרפטציה התרבותי מצטיינת בתכונות שמערימות קשיים גדולים מן המקובל‬
‫על פיתוחה התאורטי‪.‬‬
‫‪ - 1‬התנאי הראשון של תיאורית התרבות הוא שאינה ריבונית לעצמה‪ ,‬בהיותה‬
‫אחוזה בתכניו הבלתי אמצעיים של התיאור הגדוש‪ ,‬באופן שאי אפשר לנתקם‬
‫מידית החופש הנתונה לה לעצב את עצמה מוגבלת למדי‪.‬‬
‫‪ - 2‬התנאי השני של התאוריה התרבותית‪ -‬אין זו תיאוריה ניבויית‪ ,‬המאבחן אינו‬
‫מנבא אלא לכל היותר צופה דברים‪.‬‬
‫פרק ‪: 8‬‬
‫ניתוח תרבותי בלתי מושלם ממהותו‪ ,‬ככל שחודר עמוק יותר‪ ,‬כך הוא מושלם‬
‫פחות‪.‬‬
‫עמדתו האישית של המחבר‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬להימנע מסובייקטיביות ומחכמת הנסתר‪,‬‬
‫מצד שני‪ ,‬להשתדל ולשמור כמיטב יכולתו על הזיקה ההדוקה שבין ניתוח הצורות‬
‫הסימבוליות לבין המציאות הפומבית של החיים היומיומיים‪.‬‬
 ‫‪35‬‬

‫ייעודה העיקרי של האנתרופולוגיה הפרשנית אינו לתת תשובות לשאלות עמוקות‪,‬‬

‫אלא לשטוח לפנינו את התשובות שנתנו אחרים ובאופן זה לכלול אותן במסמך‬
‫של דברי האדם שאפשר להיוועץ בו מדי פעם‪.‬‬

‫המיתוס כשפה גזולה‪-‬בארת??‬

‫המיתוס הופך מובן לצורה‪ ,‬כלומר – הוא גזילת השפה‪.‬‬
‫הלשון – שהיא השפה הגזולה ביותר על ידי המיתוס מגלה עמידות חלשה‪.‬‬
‫בלשנים הגדירו את החיווי כמצב או כדרגה אפס בהשוואה לתילול או לציווי‪ .‬רק‬
‫דרגה אפס יכולה לגלות עמידות כלפי המיתוס‪.‬‬
‫הלשון מתאימה עצמה למיתוס – הדבר נובע מן ההפשטה של המושג שלה – ישנו‬
‫מנגנון שיוך שלם‪ ,‬לדוגמא‪ :‬עץ – יכל להיות‪ :‬העץ הזה…‪ ,‬העץ ש…‪,‬‬
‫סביב המובן הסופי ישנם מובנים אפשריים שונים‪ ,‬המובן עץ עשוי לקבל‬
‫אינטרפטציה‪ .‬הלשון מציעה למיתוס מובן מחורר – המיתוס יכל להסתנן אליו או‬
‫להתנפח בתוכו‪.‬‬
‫כאשר המובן הוא מלא מכדי שהמיתוס יוכל לפלוש אליו‪ ,‬המיתוס מקיף אותו וגוזל‬
‫אותו בשלמות – למשל בשפה מתמטית‪ .‬בשפה זו‪ ,‬שום סימון טפילי אינו יכול‬
‫להסתנן אליה ומשום כך רק המיתוס חוטף אותה לעצמו בשלמות‪ ,‬כך נוסחה‬
‫מתמטית‪ ,‬מובן בלתי ניתן לשינוי – ייהפך על ידי המיתוס למסמן טהור של‬
‫המתמטיות‪.‬‬
‫שפת השירה מתנגדת למיתוס – המיתוס הוא מערכת סמיולוגית המתיימרת לחרוג‬
‫מעצמה ולהפוך למערכת עובדתית‪ ,‬ואילו השירה היא מערכת סמיולוגית‬
‫המתיימרת להצטמצם לכלל מערכת מהותית – מובן המילים אינו אלא צורה‪ .‬עצם‬
‫עמידותה של השירה הוא שעושה אותה טרף אידיאלי למיתוס‪ .‬אי סדר‪ ,‬לכאורה‪,‬‬
‫של הסימנים‪ ,‬שהוא הפן הפואטי של סדר מהותי‪ ,‬הופך למסומן ריק שישמש על‬
‫מנת לסמן את השירה‪.‬‬
‫הספרות המסורתית שלנו היא מערכת מיתית מובהקת‪ .‬יש בה מובן שהוא מובנו‬
‫של השיח‪ .‬יש בה מסמן שהוא אותו השיח כצורה או ככתיבה‪.‬‬
‫יש בו מסומן שהוא המושג של הספרות וישנו הסימון שהוא השיח הספרותי‪ .‬בנשק‬
‫הטוב ביותר כנגד המיתוס הוא יצירת מיתוס מלאכותי –‬
‫להפוך את המיתוס עצמו לנקודת מוצא לשרשרת סמיולוגית שלישית‪ ,‬להציב את‬
‫הסימון שלו כאבר ראשון של המיתוס השני‪.‬‬
‫הבורגנות כחברה אנונימית‬
‫הפילוסופים הבורגנים הראשונים חדרו לעולם של הסימנים‪ ,‬הכפיפו כל דבר‬
‫לרציונאליות והכריזו עליהם כמיועדים לאדם‪ .‬האידיאליה הבורגנית תצהיר על‬
‫המעשה אך לא תקבל הסבר‪ ,‬לעולם לא יהיה מסמן‪.‬‬
‫בחברה הבורגנית בת ימינו‪ ,‬המעבר מן המציאות לאידיאולוגיה מוגדר כמעבר‬
‫מאנטי‪-‬פיזיס לפסוודו‪-‬פיזיס‪.‬‬
‫המיתוס הוא דיבור שעבר דה‪-‬פוליטיזציה‪ .‬מהלך המיתוס‪ ,‬כמו של האידיאולוגיה‬
‫הבורגנית הוא לכונן כוונה היסטורית בתור טבע ומקריות בתור נצחיות‪ .‬המיתוס‬
‫מתפעל את ההיפוך מאני‪-‬פיזיס לפסוודו‪-‬פיזיס‪.‬‬
‫כשם שהאידיאולוגיה הבורגנית מגדירה עצמה על ידי המעטת איכותם ההיסטורית‬
‫של הדברים‪ .‬העולם יוצא מן המיתוס במן תמונה הרמונית של מהוויות‪ ,‬ריקונה של‬
‫הממשות מההיסטוריה ומילואה בטבע‪ ,‬הדברים מסמנים חוסר משמעות אנושי‪.‬‬
‫הפונקציה של המיתוס היא לרוקן את הממשות – היעדרות מורגשת‪ .‬הגדרה‬
‫סמיולוגית של המיתוס בחברה בורגנית‪" :‬המיתוס הוא דיבור שעבר דה‪-‬‬
‫פוליטיזציה"‪ .‬המיתוס אינו מכחיש את הדברים‪ ,‬להפך – תפקידו לדבר עליהם‪ ,‬הוא‬
‫משווה להם בהירות שאינה זו של ההסבר‪ ,‬אלא של הקביעה‪ .‬במעבר מן‬
‫ההיסטוריה אל הטבע‪ ,‬המיתוס מבטל את מורכבות הפעולות האנושיות‪ .‬הוא מארגן‬
‫עולם חסר סתירות משום שהוא חסר עומק‪ .‬הדברים נראים כאילו הם מסומנים‬
 ‫‪36‬‬

‫מאליהם‪ .‬השאלה – האם תמיד המיתוס הוא דה‪-‬פוליטי? האם די לדבר על דבר‬
‫בטבעיות כדי שיהפוך למיתי? בני האדם עושים דה‪-‬פוליטיזציה לפי צורכיהם‪.‬‬
‫היעדר משמעות פוליטית של המיתוס נובע מהסיטואציה שלו‪.‬‬
‫המיתוס הוא ערך‪ .‬די לשנות את סביבתו‪ ,‬את המערכת הכללית שבה הוא מתרחש‬
‫כדי לווסת את טווח השפעתו באופן דייקני ביותר‪ .‬אם נמצא שמיתוס הוא חסר‬
‫משמעות מבחינה פוליטית‪ ,‬הרי זה משום שהוא לא נוצר עבור‪.‬‬

‫המיתוס משמאל‬
‫ישנה שפה שאיה מיתית‪ ,‬זוהי שפתו של האדם המייצר‪ .‬בכל מקום שבו האדם‬
‫מדבר כדי לשנות את המציאות ולא כדי לשמר אותה כדימוי‪,‬‬
‫המטא‪-‬שפה )שפה משנית( מוחזרת לשפת מושא והמיתוס הופך לבלתי אפשרי‪.‬‬
‫השפה המהפכנית אינה יכולה להיות שפה מיתית מפני שהיא מייצרת דיבור‬
‫במלאות‪ ,‬כלומר – פוליטי מתחילתו ועד סופו ולא כמו המיתוס – דיבור שבתחילתו‬
‫הוא פוליטי ובסופו טבעי‪.‬‬
‫המיתוס של השמאל מבצבץ כאשר המהפכה מוכנה להסוות עצמה –‬
‫לייצר מטא‪-‬שפה תמימה ולעלות את עצמה ל"טבע"‪.‬‬
‫המיתוס של השמאל הוא לא מהותי – האובייקטים שהוא מתייחס אליהם הם‬
‫נדירים‪ .‬מדובר רק בכמה מושגים פוליטיים‪ ,‬החים היומיומיים הם לגביו בלתי‬
‫נגישים‪ .‬אין בחברה הבורגנית מיתוס 'שמאלי' בנוגע לנישואין‪ ,‬לבית‪ ,‬לתאטרון‪,‬‬
‫למוסר וכו'‪ .‬השימוש במיתוס של השמאל אינו חלק מאסטרטגיה כמו המיתוס‬
‫הבורגני‪ ,‬אלא חלק מטקטיקה – זהו מיתוס לנוחות לא לצורך‪ .‬זהו מיתוס עני‬
‫במהותו‪ ,‬הוא אינו יכול להמציא עצמו‪ ,‬חסר לו כוח של הבדיה‪ .‬השמאל מגדיר‬
‫עצמו תמיד ביחס למדוכא אשר אינו מסוגל לרוקן את המובן הממשי מהדברים‪.‬‬
‫המיתוס של השמאל הוא מיתוס מלאכותי‪ ,‬משוחזר ומכאן מגושמותו‪.‬‬

‫המיתוס מימין‬
‫כאן הוא מהותי‪ ,‬מוציא עצמו ללא הפסק‪ .‬נאחז בכל – במוסר‪ ,‬אסתטיקה‪ ,‬ספרות‬
‫בידור וכד'‪ .‬המדכא הוא הכל‪ ,‬דיבורו עשיר‪ ,‬רב צורות‪ ,‬יש לו את הבלעדיות של‬
‫המטא‪-‬שפה‪ .‬המדכא משמר את העולם‪ .‬זהו המיתוס‪.‬‬
‫ישנן פיגורות קבועות‪ ,‬מוסדרות‪ ,‬חזרתיות‪ ,‬שבתוכן מתארגנות הצורות השונות של‬
‫המסמן המיתי‪ .‬המיתוסים הבורגניים‪ ,‬באמצאות הרטוריקה שלהם משרטטים את‬
‫הפרספקטיבה הכללית שמגדיר חלום העולם הבורגני העכשווי‪ .‬הפיגורות‬
‫העיקריות שלו‪:‬‬
‫תרכיב החיסון – המאפיין אותו – הודאה ברע אקראי‪ ,‬כדי להסוות טוב יותר את‬ ‫‪.1‬‬
‫הרע העיקרי‪ ,‬על ידי כך שמודים בליקוי מסוים‪ ,‬מגינים עליו מסכנה של חתרנות‬
‫כוללת‪.‬‬
‫מניעת ההיסטוריה – ההיסטוריה מתאדה במיתוס‪ .‬האידוי הזה של ההיסטוריה‬ ‫‪.2‬‬
‫הוא צורה אחרת של מושג משותף לרוב המיתוסים הבורגניים‪ :‬אי אחריות של‬
‫האדם‪.‬‬
‫ההזדהות – זוהי בעיקר פיגורה של הזעיר‪-‬בורגנות‪ ,‬היא פיגורת הצלה‪ .‬הזעיר‪-‬‬ ‫‪.3‬‬
‫בורגני הוא אדם שאינו מסוגל לדמיין את האחר‪ ,‬ולכן האחר הופך לאובייקט טהור‪,‬‬
‫לחזיון‪ ,‬למעשה בבואתי של הזעיר‪-‬בורגני‪ ,‬בכך הוא לא מסכן את תחושת הביטחון‬
‫של ה‪ :‬בבית‪.‬‬
‫הטיאוטולוגיה – ההלך המילולי שמבוסס על הגדרת הזהה באמצעות…‬ ‫‪.4‬‬
‫)התאטרון הוא תאטרון( היא מעידה על סיכום כלפי השפה…‬
‫הטיאוטולוגיה מייסדת עולם מת‪ ,‬עולם נייח‪ .‬יש בה מן רצח כפול‪.‬‬
‫הורגים את הרציונאלי משום בהוא מתנגד לך והורגים את השפה מפני שהיא‬
‫בוגדת בך‪.‬‬
‫הלא‪-‬זה ולא‪-‬זה‪-‬יות – פיגורה של מיתוס בורגני‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
 ‫‪37‬‬

‫פיגורת המאזניים – הצבת שני הפכים ובאיזונם זב על ידי זה ב… המביא‬

‫לביטול שניהם‪ .‬כשקשה לבחור בין שתי אפשרויות‪ ,‬משסים האחת באחרת‪.‬‬
‫האיזון משתק את הערכים‪ .‬לא צריך לבחור‪ ,‬צריך … את הנטל‪.‬‬
‫כימות האיכות – הצמצום מכלל איכות לכלל כמות‪ ,‬המיתוס חוסך‬ ‫‪.6‬‬
‫באינטליגנציה‪ ,‬מבין את המציאות בזול‪.‬‬
‫לדוגמא – תאטרון – האומנות הדרמטית הבורגנית מושתתת על כימות גרידא‬
‫של האפקטים‪ ,‬אפשר ליצור שוויון כמותי בין הכסף ששולם בעד הכרטיס לבין‬
‫דמעותיו של השחקן ופאר התפאורה‪.‬‬
‫הקבעה – יסודה של הקביעה הבורגנית הוא השכל הישר‪ ,‬כלומר – אמת‬ ‫‪.7‬‬
‫שנעצרת על פי הפקודה השרירותית של זה שמדבר אותה‪ .‬המיתוס נוטה מטבעו‬
‫אל הפתגם‪.‬‬

‫המיתולוגיה – אילוצים ומגבלות‬

‫עבודת המיתולוג‪:‬‬
‫@ הוא רואה במיתולוגיה כמשתתפת בלעשות את העולם‪ .‬המיתולוגיה היא התאמה‬
‫עם העולם‪ ,‬לא כפי שהוא‪ ,‬אלא כפי שהוא שואף להיות‪ .‬התאמה זו אינה‬
‫מספקת את כל ציפיותיו של המיתולוג‪.‬‬
‫@ הוא אינו פועל על דבר‪ ,‬הוא חושף לכל היותר‪ .‬משימתו תמיד דו משמעית‪ ,‬אופי‬
‫תפקידו נוקשה ומעט שקדני מדי‪.‬‬
‫@ המיתולוג מנדה עצמו מחברת כל צרכני המיתוס‪.‬‬
‫@ כל מיתולוג כללי הוא דו משמעי משום שהוא מייצג את עצם האנושיות של אלו‬
‫שמאחר שלא היה להם כלום‪ ,‬שאלו אותו‪.‬‬
‫@ למיתולוג אורבת סכנה שהוא יגרום להעלמות המציאות שהוא מתיימר לגונן‬
‫עליה‪.‬‬

‫מיתולוגיות – בארת‬

‫המיתוס שייך למדע המרחיב את תחום הבלשנות‪ -‬הסמיולוגיה‪.‬‬

‫מהו מיתוס היום? – מיתוס הוא דיבור‪.‬‬
‫המיתוס הוא מערכת תקשורת‪ ,‬מסר‪ ,‬אופן של מתן משמעות‪ ,‬צורה‪.‬‬
‫המיתוס מוגדר על ידי האופן שבו הוא מביע מסר‪ ,‬יש לו גבולות צורניים‪ ,‬אך אין לו‬
‫גבולות חומריים‪.‬‬
‫כל מה שנאמר ומושקע בו שימוש חברתי המתווסף לחומר הטהור עשוי להיות‬
‫מיתוס‪ .‬המיתוס הוא דיבור שנבחר על ידי היסטוריה‪ ,‬הוא לא מגיח מתוך טבע‬
‫הדברים‪.‬‬
‫שפה‪ ,‬שיח‪ ,‬דיבור‪ -‬כל יחידה או סינתזה נושאת משמעות בין אם היא מילולית ובין‬
‫אם היא חזותית‪.‬‬
‫המיתוס כמערכת סמיולוגית‬
‫סמיולוגיה‪ -‬מדע סימנים שסוסייר המציא את יסודותיו‪ .‬מדע של צורות‪ ,‬חוקר‬
‫משמעויות באופן בלתי תלוי בתוכנן‪ ,‬חוקרת אידיאות מצורניות‪ .‬כל סמיולוגיה‬
‫מניחה קיום זיקה בין שני איברים מסמן ומסומן‪.‬‬
‫מה שאני תופס במחשבתי זה המתאם שמחבר ביניהם שהוא הסך הכל המצורף‬
‫של שני המונחים הראשוניים – סימן‪ ,‬מקשר מושג ודימוי ‪ .‬המסמן הוא ריק‪ ,‬הסימן‬
‫הוא מלא‪ ,‬הוא מהווה את המובן‪ .‬דוגמא‪ -‬זר ורדים מסמן רגשות – מסומן )איך‬
‫הורדים גורמים לו להרגיש ( ורדים שגורמות לרגשות זה הסימן‪ ,‬כי המסמן‬
‫והמסומן ניתנים לפירוק – לורדים ולרגשות‪ .‬ברגע שאני טוענת את המסמן )ורדים(‬
‫במסומן )רגש( אני הופכת אותו לסימן‪.‬‬
‫המיתוס‪ -‬כולל בתוכו את הסכימה מסמן‪ ,‬מסומן‪ ,‬סימן אך הוא מהווה מערכת‬
‫מיוחדת בכך שהוא נבנה על בסיס של רצף סמיולוגי הקיים לפניו‪ -‬זוהי מערכת‬
 ‫‪38‬‬

‫סמיולוגית בדרגה שנייה‪ .‬מה שמהווה סימן במערכת הראשונית מהווה מסמן פשוט‬
‫במערכת המשנית‪ ,‬המוגדלת שהמיתוס מקיים‪.‬‬
‫‪ .2‬מסומן‬ ‫לשון ‪ .1 :‬מסמן‬
‫‪ .3‬סימן‬
‫‪ .B‬מסומן‬ ‫מיתוס ‪ .A :‬מסמן‬
‫‪ .C‬סימן‬
‫במערכת הראשונה מערכת הלשון‪ -‬שפת מושא‪ ,‬המערכת שהמיתוס נאחז בה כדי‬
‫לבנות עליה את המערכת שלו‪.‬‬
‫המערכת השנייה‪ -‬מטא שפה‪ -‬באמצעותה מדברים על השפה הראשונה‪ .‬מערכת‬
‫מיתית‪ :‬לדוגמא בשער של גיליון – כושי צעיר לבוש מדים צרפתיים‪ ,‬מצדיע‪ ,‬עיניו‬
‫נעוצות בדגל הטריקולור‪ .‬המובן של הדימוי הוא שצרפת אימפריה גדולה‬
‫שהצעירים בה ללא הבדל צבע משרתים תחת דיגלה‪.‬‬
‫המסמן מעוצב כבר בעצמו ממערכת מקדימה‪ ,‬חייל שחור מצדיע הצדעה צרפתית‪.‬‬
‫מסומן‪ -‬התערובת של הצרפתיות עם הצרפתיות‪.‬‬
‫במיתוס‪ -‬למסמן יש שתי נקודות ראות – כאיבר סופי של המערכת הראשונית‬
‫נקרא למסמן – "מובן ")כושי מצדיע הצדעה צרפתית( וכאיבר הראשוני של‬
‫מערכת מיתית נקרא למסמן‪" -‬צורה"‪.‬‬
‫הסימן שהיה במערכת הלשונית הראשונה האיבר השלישי הוא היחס בין שני‬
‫הראשונים‪.‬‬
‫במיתוס‪ ,‬מערכת שניה נקרא למונח השלישי "סימון" ‪ .‬למיתוס תפקיד כפול‪ ,‬הוא‬
‫מציין והוא מודיע‪ ,‬הוא מאפשר להבין והוא כופה‪.‬‬
‫הצורה והמושג‬
‫המסמן במיתוס בעל אופי דו משמעי‪.‬‬
‫מצד אחד "מובן"‪ -‬בעל משמעות מלאה‪ ,‬חושית‪ ,‬עושר והיסטוריה‪ ,‬ומצד שני‬
‫"צורה"‪ -‬ריק אין בו היסטוריה‪ ,‬נותר פשט‪.‬‬
‫יש כאן נסיגה מהמובן לצורה‪ .‬הצורה אינה מבטלת את המובן אלא רק מדלדלת‬
‫אותו‪ ,‬מתוך המובן תיזון צורת המיתוס‪ .‬הצורה תוכל להתחבא במובן‪ ,‬משחק‬
‫מחבואים בין המובן לצורה שמגדיר את המיתוס‪.‬‬
‫צורת המיתוס אינה סמל‪ -‬הכושי המצדיע אינו סמל של האימפריה הצרפתית‪ ,‬יש‬
‫לו יותר מידי נוכחות לשם כך‪ ,‬הוא ניתן לפנינו כדימוי עשיר‪ ,‬חווי‪ ,‬בלתי נתון‬
‫לויכוח‪ .‬בו זמנית הנוכחות הזו נסוגה מעט ושותפה למושג האימפריה הצרפתית‪-‬‬
‫התמונה הופכת למושאלת‪.‬‬
‫המושג הוא מוגדר‪ -‬הוא המניע שמדובב את המיתוס‪ .‬המושג אינו מופשט‪ ,‬הוא‬
‫מלא בסיטואציה מסוימת‪.‬‬
‫בדוגמת הכושי המצדיע‪ -‬בצורה‪ ,‬במובן בו הוא קצר‪ ,‬מדולדל‪.‬‬
‫כמושג של האימפריה הצרפתית‪ -‬הוא מקושר מחדש לטוטאליות שבעולם‪,‬‬
‫להיסטוריה של צרפת ולקשייה‪ .‬מה שמושג במושג זה פחות המציאות ויותר ידיעה‬
‫מסוימת של המציאות‪.‬‬
‫במעבר ממובן לצורה‪ -‬התמונה מאבדת ידע כדי לקבל יותר מזה של המושג‪.‬‬
‫המושג המיתי ללא גבולות‪ ,‬אופיו פתוח‪ ,‬מורכב מאסוציאציות רופפות‪ ,‬ידע‬
‫מבולבל‪.‬‬
‫האופי הבסיסי של המושג המיתי הוא היותו מנוכס?‪ -‬האימפריה הצרפתית אמורה‬
‫לגעת לליבה של קבוצת קוראים מסוימת ולא אחרת‪.‬‬
‫המושג עונה באופן הדדי לפונקציה ומגדיר עצמו כמגמה‪.‬‬
‫למושג המיתי יש כמות בלתי מוגבלת כמעט של מסמנים‪ -‬לדוג' אוכל למצוא מס'‬
‫רב של דימויים שיסמנו מבחינתי את האימפריאליות הצרפתית‪ ,‬לשפע של הצורות‬
‫מתקבל מס' קטן של מושגים‪.‬‬
‫המושג הוא עני יותר מהמסמן‪.‬‬
 ‫‪39‬‬

‫מהצורה אל המושג‪ -‬דלויות ועושר בפרופורציות הפוכות – לדלות האיכותית של‬

‫הצורה‪ ,‬המחזיקה במובן המדולל‪ -‬מקביל עושרו של המושג שפתוח לכל‬
‫ההיסטוריה‪.‬‬
‫חזרה של מושגים דרך צורות שונות‪ -‬מאפשרת לפענח את המיתוס‪ -‬ההתמדה של‬
‫התנהגות מסוימת היא שמסגירה את כוונתה‪.‬‬
‫במיתוס‪ -‬המושג יכול להתפשט על מרחב גדול מאוד של המסמן‪ -‬דוג'‪ :‬ספר שלם‬
‫יכול להיות המסמן של מושג אחד‪ .‬ולחילופין‪ -‬צורה זעירה )מילה‪ ,‬תנועה( עשויה‬
‫לשמש כמסמן למושג עתיר היסטוריה‪.‬‬
‫ההיסטוריה יכולה בקלות לבטל מושגים מיתיים – המיתולוג שואף לנקוט במינוח‬
‫מתאים‪ -‬ניאולוגיזם – לתת למושגים שמות בכדי לפענח מיתוסים‪.‬‬
‫הסימון‪ -‬האיבר השלישי שהוא החיבור בין שני האיברים הראשונים הוא האיבר‬
‫הנצרך בפועל‪ ,‬המיתוס עצמו‪.‬‬
‫תפקיד המיתוס לעוות‪ ,‬לא להעליב‪ -‬שני האיברים הראשוניים גלויים‪.‬‬
‫המסמן המיתי נמסר על ידי חומר‪ -‬מיתוס אוראלי‪ -‬ההתפרשות היא קוית‪.‬‬
‫במיתוס חזותי‪ -‬ההתפרשות היא רב מימדית‪ ,‬יסודותיה של הצורה מקימים ביניהם‬
‫קשרים של מקום‪ ,‬סמיכות‪ ,‬נוכחות הצורה באופן חללי‪.‬‬
‫המושג‪ -‬נמסר באופן גלובלי‪ ,‬דחיסה של ידע‪ ,‬מעורפלת‪ .‬מרכיביו קשורים בזיקות‬
‫אסוציאטיביות‪ ,‬אופן נוכחותו הוא זכרוני‪.‬‬
‫במיתוס‪ -‬למסמן יש במובן מסוים שתי פנים‪ -‬פן מלא שהוא מובן )ההיסטוריה של‬
‫החייל הכושי( ופן ריק שהוא צורה)חייל כושי מצדיע לדגל(‪ .‬המושג מעוות את הפן‬
‫המלא‪) -‬מן השחור נגזלת ההיסטוריה‪ ,‬הופך למחווה(‪.‬‬
‫העיוות אינו ביטול‪ ,‬הכושי עדיין נמצא‪ -‬המושג אינו מעוות אלא מנכר את המובן‪.‬‬
‫המובן נמצא כדי להציג את הצורה והצורה נמצאת כדי להרחיק את המובן‪ .‬אין‬
‫סתירה בין המובן לצורה‪.‬‬
‫המסמן המיתי צורתו ריקה אך נוכחת‪ ,‬המובן – נעצר אך מלא‪.‬‬
‫לדיבור המיתי יש דו משמעות אשר לה שתי השלכות לגבי הסימון – הוא מיוצג הן‬
‫כהודעה והן כקביעה )לדוג' האימפריה הצרפתית? זו פשוט עובדה‪ ,‬השחור מצדיע‬
‫כמו בחור משלנו(‬
‫השימוש בסימון מכונס מאחורי העובדה כשהוא משרה עליה חזות הודעתית אך‬
‫בזמן הזה העובדה משתקת את הכוונה – המיתוס הוא דיבור שנגזל והוחזר‪ ,‬אלא‬
‫שהדיבור שהוחזר אינו בדיוק הדיבור שנגזל‪ -‬הרגע הזה‪ ,‬החטיפה הקצרה הזו‪-‬‬
‫מהווה את ההיבט המוקפא של הדיבור המיתי‪.‬‬
‫נימוקו של הסימון – הסימון המיתי אינו שרירותי לחלוטין‪ ,‬הוא מנומק באופן‬
‫חלקי וכולל אנאלוגיה מסוימת‪.‬‬
‫המיתוס מתבסס על האנאלוגיה בין המובן לצורה ) יש צורך בזהות בין הצדעתו‬
‫של הכושי לבין הצדעתו של החייל הצרפתי(‪.‬‬
‫קריאה ופענוח של מיתוס‪ .‬שלושה טיפוסי קריאה עיקריים‪:‬‬
‫התמקדות במסמן ריק‪ ,‬להניח למושג למלא את צורת המיתוס ללא דו‬ ‫‪.1‬‬
‫משמעות‪ ,‬הסימון הופך לליטרלי) דוג' הכושי המצדיע הוא דוגמה לאימפריאליות‬
‫צרפתית‪ ,‬הוא הסמל שלה( – הורס את המיתוס‪ ,‬ציניות‪.‬‬
‫התמקדות במסמן המלא‪ ,‬שבו מבחינים בין המובן לצורה ‪ ,‬עומדים על העוות‬ ‫‪.2‬‬
‫שכל אחד מהם גורם לאחר‪ ,‬מפרקים את סימון המיתוס ומתייחסים אליו כאל‬
‫הונאה‪ .‬מאפיין את המיתולוג‪ -‬שמפענח את המיתוס ומבין את העוות‪.‬‬
‫) הכושי הופך לאליבי של האימפריאליות הצרפתית( הורס את המיתוס דה‬
‫מאסיפיקציה‪.‬‬
‫התמקדות במסמן כמקשה אחת של מובן וצורה‪ ,‬מקבלים סימון דו משמעי‬ ‫‪.3‬‬
‫) הכושי המצדיע הוא עצם הנוכחות של האימפריאליות הצרפתית(‬
‫קריאה דינמית – קורא את המיתוס כסיפור שהוא אמיתי ובלתי ממשי כאחד‪.‬‬
 ‫‪40‬‬

‫ע"מ ‪258‬‬
‫העיקרון עצמו של המיתוס – הוא הופך את ההיסטוריה לטבע‪.‬‬
‫לגבי קורא המיתוס – הכל מתרחש כאילו הדימוי גרם באופן טבעי את המושג‪,‬‬
‫כאילו המסמן כונן את המסומן – בדוג' המיתוס קיים מאותו רגע מסוים שבו‬
‫האימפריאליות הצרפתית עוברת למצב של טבע ‪.‬‬
‫המיתוס הוא דיבור מוצדק באופן מופרז‪.‬‬
‫דוגמא‪ -‬כותרת גדולה " מחירים‪ :‬ירידות ראשונות‪ .‬ירקות‪ :‬הירידה כבר החלה"‪-‬‬
‫במערכת הראשונית‪ -‬הלשון הטהורה ‪ ,‬הסיבתיות פשוטו כמשמעו טבעית – הירקות‬
‫והפירות יורדים במחיר משום שזו העונה‪ .‬במערכת מדרגה שניה – המיתית ‪-‬‬
‫הסיבתיות היא מלאכותית‪ ,‬מזויפת אך היא מחליקה במובן מסוים לתוך עגלת‬
‫הטבע‪ .‬זו הסיבה שהמיתוס נחווה כדיבור תמים משום שכוונותיו הן מטובענות‪.‬‬
‫המסמן והמסומן נמצאים מבחינת המיתוס ביחסים טבעיים‪.‬‬
‫המיתוס נקרא כמערכת עובדתית בעוד שהיא מערכת סמיולוגית – וצרכן המיתוס‬
‫אינו רואה זאת כך ולכן נוצר בלבול‪.‬‬

‫הסטרוקטורליזם התרבותי )לוי‪-‬שטראוס‪ ,‬ליץ'‪.‬‬

‫פריצ'רד‪ ,‬בראון(‪:‬‬
‫מנסה להסביר את ההתנהגות האנושית בעזרת מבנים מנטליים )מחשבתיים(‬
‫אוניברסליים )כלליים ובלתי משתנים בין התרבויות‪ ,‬המקומות והתקופות(‬
‫בסיסיים שניתנים לזיהוי בכל תרבות‪ ,‬מבנים אלה עומדים בכסיסה של כל‬
‫תרבות‪ .‬מה שמאפיין את בני האדם כאנושיים הוא יכולתם לחשוב באופן‬
‫מופשט על מערכות יחסים ולהבינם‪.‬‬
‫יכולת זו לחשוב על היחסים החברתיים באופן מופשט אינה מולדת‪ ,‬אלא‬
‫נרכשת‪ ,‬נלמדת‪ .‬המחשבה המופשטת שכוללת גיבוש כללים‪ ,‬בניית קטגוריות‪,‬‬
‫מיון וקטלוג מאפשרת לאדם סדר באינפורמציה ומסייעת לו להישרדות‪.‬‬
‫המתח טבע‪-‬תרבות הוא הבסיס לתודעת האנוש ע"פ לוי‪-‬שטראוס‪.‬‬
‫בתחילה )בתקופת הציידים והלקטים( למדו האנשים את היכולת הזו מהחיות‪,‬‬
‫מהתבוננות בטבע ולאחר מכן העבירו אותה זה לזה‪ :‬הטבע נתן לאדם את‬
‫המודל הבסיסי ביותר ליחסים‪ .‬את ההשראה זו בעזרת צפייה בחיות ויצירת‬
‫טוטמים‪ ,‬טוטם ‪ -‬אובייקט של הטבע שעבר תהליך של התקדשות והפך לסמל‬
‫של הקבוצה‪ ,‬הטוטם מעניק לאדם זהות‪ ,‬השראה‪ ,‬שליטה‪ ,‬כוח‪ ,‬אנרגיה‪.‬‬
‫האדם מעניק לטוטם כוחות‪-‬על‪ ,‬הופך אותו מפונקציונלי למיסטי‪ .‬הטוטם יכול‬
‫להיות מקרי או מכוון‪ ,‬הוא בעל אופי מאחד ‪ .‬הקונצנזוס עליו מלא והוא מגבש‬
‫את הפרטים המאמינים בו לחברה‪ ,‬אך מבחינה בין‪-‬תרבותית הוא מפלג ‪ .‬נלוות‬
‫לו מסורות‪ ,‬מנהגים‪ ,‬דמויות והוא יכול להביא לפנאטיות )אנחנו הקדושים‬
‫לעומת הטמאים שלא מאמינים(‪.‬‬
‫הטוטם איחד את הפרטים לחברה בצורה ראשונית‪ ,‬הוא הפך אמתלה לפיתוח‬
‫יחסים‪ ,‬למחשבה ועל בסיס זה התפתחה המיתולוגיה האנושית והמנהגים‪.‬‬
 ‫‪41‬‬

‫טוטמיזם ‪ -‬לוי שטראוס טען כי הטוטמיזם הוא המבנה הבלתי נמנע של‬
‫העולם‪ ,‬המבנה האנושי של המצאת מודל ולימוד התנהגות לפי המודל מבוסס‬
‫על הטוטם‪ ,‬הטוטמיזם הוא הניסיון האנושי בראשיתו לבנות אמונה של קבוצה‬
‫על בסיס מודל של הטבע‪ .‬בעזרת הטוטם‪ ,‬שלא נשאר ברמה הגשמית אלא‬
‫מועלה לדרגה של קדושה‪ ,‬הקבוצה מתגבשת ומגינה על עצמה מהאיום‬
‫התמידי של פירוק‪ .‬היחסים בין הקבוצה לסמל הם הדדיים‪ :‬הקבוצה מחזקת‬
‫את הטוטם‪ ,‬היא עצמה יוצאת מחוזקת מכך‪ ,‬וכתוצאה מהתחזקותה שלה‬
‫מתחזק הפרט החבר בה‪ .‬זהו מעגל של אנרגיה שמעניק לסמל‪ ,‬לקבוצה‬
‫ולפרט חיוניות‪.‬‬
‫בעתות משבר‪ :‬הביטחון שמקנה הקבוצה לפרט והביטחון שמקנה הטוטם‬
‫לפרט עומדים בפני מבחן‪ .‬האדם‬
‫חייב לחדש את האמונה בטוטם ואת המעגל האנרגטי כדי לחזק מחדש את‬
‫עצמו‪.‬‬
‫הקוד הבינארי ‪ .‬מהווה את המבנה הבסיסי להסבר תופעות‪ ,‬אין משמעות‬
‫לאלמנט מסוים אם לא קיים אלמנט מנוגד לו‪.‬‬