‫‪.

‬‬

‫בענין דינא דמלכותא דינא‬

‫זאת חקת התורה‬

‫פרשת חקת‬
‫ה'תש"ע‬

‫קובץ ל"ד )שכ"ד(‬ ‫שנה ח'‬

 ‫‪.‬‬

‫בענין דינא דמלכותא דינא‬

‫זאת חקת התורה‬

‫פרשת חקת‬
‫ה'תש"ע‬

‫קובץ ל"ד )שכ"ד(‬ ‫שנה ח'‬

 ‫עריכה והוצאה לאור‬

‫מכון מנחת אשר‬

‫רחוב מירסקי ‪ 7‬ירושלים‬
‫המען למכתבים ת‪.‬ד‪23170 .‬‬

‫עיצוב והדפסה "מכון מנחת אשר" טל' ‪02-5022106‬‬

‫‪Email: minchatasher@darcheitorah.org.il‬‬
 ‫פרשת חקת‬
‫דינא דמלכותא דינא‬
‫"וישב ממנו שבי" )כ"א א'(‪.‬‬
‫אהני ליה דאדעתא דהכי קבעו דירה‬
‫תחתיהם לקבל עולם ומשאם‪ ,‬וז"פ‪.‬‬
‫י' ע"ב‪ ,‬נדרים כ"ח ע"א‪ ,‬ב"ק קי"ג‬
‫ב' הרשב"א והר"ן בנדרים )כ"ח‬
‫ע"א( כתבו דכיון דהארץ של המלך‬
‫הוא "יכול לומר להם אם לא תעשו‬
‫מצוותי אגרש אתכם מן הארץ" ולפי‬
‫דרכו כתב הר"ן דאין הדברים‬
‫אמורים אלא במלכי אומות העולם‬
‫"אבל במלכי ישראל לא לפי שארץ‬
‫ישראל כל ישראל שותפין בה"‬
‫עי"ש‪.‬‬
‫כתב "כל המסים וארנוניות ומנהגות‬
‫ג' כתב רבינו יונה בעליותיו‬
‫בב"ב )נ"ד ע"ב( והובא בשט"מ שם‬
‫"שלא הוזכר דינא דמלכותא אלא‬
‫בהפקעה שהנכסים מופקעים‬
‫מבעליהם בדין המלך‪ ,‬ובענין הפקר‬
‫בי"ד הפקר‪ ,‬ומי שיורד בהם במצות‬
‫המלך זוכה בהם בחזקה אבל כל זמן‬
‫שלא החזיק בהם לא זכה בהם" וכ"כ‬
‫שם )נ"ה ע"א( בד"ה עלה בידינו וז"ל‬
‫"וכן הורו רבותנו ז"ל כל מה שאמרינן‬
‫שדין המלך דין לא אמרינן אלא‬
‫לענין הפקעה‪ ,‬שהנכסים מופקעים‬
‫מבעליהם בדיני המלך וכל אדם זוכה‬
‫ב‬
‫הנה מבואר בכמה מקומות‬
‫בש"ס "דינא דמלכותא דינא" )גיטין‬
‫ע"א‪ ,‬ב"ב נ"ד ע"ב(‪ .‬ונבאר שרש‬
‫הלכה זו והסתעפות ענפיה‪.‬‬
‫בטעם הלכה זו ומקורה מצינו‬
‫הראשונים‬ ‫רבותינו‬ ‫בדברי‬
‫והאחרונים ששה דרכים אך לענ"ד‬
‫אין כאן אלא שתים בלבד‪ ,‬ונבאר‪.‬‬
‫א' הרשב"ם בב"ב )נ"ד ע"ב(‬
‫של משפטי מלכים שרגילים להנהיג‬
‫במלכותם דינא הוא‪ ,‬שכל בני‬
‫המלכות מקבלים עליהם מרצונם‬
‫חוקי המלך ומשפטיו והלכך דין גמור‬
‫הוא" והתרומת הדשן סי' שמ"א‬
‫הביא דבריו והוסיף עליהם‬
‫"דאדעתא דהכי אנו קובעים דירה‬
‫תחתיהם שמקבלים עלינו את עולם‬
‫ומשאם"‪ ,‬וביאור דבריהם דיסוד‬
‫הלכתא דא משום שבני המדינה‬
‫מקבלים עליהם את חקי המלכות‪,‬‬
‫ואף אם יאמרו פלוני או אלמוני שאין‬
‫הם מקבלים עליהם עול מלכות לא‬
 ‫בענין דינא דמלכותא דינא‬

‫אחרים‪ ,‬אין זה אלא להפקיע ממון‬
‫אבל לא להקנות דלעולם אין כח‬
‫הקנאה אלא לבעלים בלבד‪ ,‬ועוד‬
‫דשום גוף אינו יכול להקנות ללא‬
‫מעשה קנין וכשם שהקונה מדעת‬
‫בעלים צריך מעשה קנין כך הקונה‬
‫מחמת כח בי"ד או מלכות צריך‬
‫מעשה קנין דלא עדיפי מבעלים‬
‫גמורים‪ ,‬ויסוד זה נכון גם בהפקר‬
‫בי"ד וגם בדינא דמלכותא דבשתי‬
‫הלכות אלה בלבד מצינו שהתורה‬
‫השליטה אחרים על ממונו של אדם‪,‬‬
‫אך אין ללמוד מדברי רבינו יונה‬
‫דדינא דמ"ד הוי משום הפקר בי"ד‪,‬‬
‫כנלענ"ד‪.‬‬
‫רק בבי"ד של ישראל‪ ,‬עי"ש שהאריך‬
‫ד' והנה הדבר אברהם כתב‬
‫בשם הרשב"א והריטב"א ביבמות‬
‫מ"ו ע"א דדמ"ד הוי משום קנין‬
‫כיבוש מלחמה דהכובש קונה את‬
‫השלל שבידו ומשום קנין הכובש‬
‫דינו דין והוסיף בדרך זה לבאר את‬
‫שיטת הרמב"ן בב"ב שם )וגם הטור‬
‫הביאו בסי' שס"ט( דלא אמרינן‬
‫דדמ"ד אלא במה שתיקנו המלכים‬
‫הקדמונים מקדם‪ ,‬אבל אין בכחו של‬
‫כל מלך לתקן חוק חדש עי"ש‪,‬‬
‫ולכאורה יפלא מה בין חדש לישן‪,‬‬
‫אלא דאין דדמ"ד אלא במלך הכובש‬
‫שקנה בכיבוש מלחמה ולא במלך‬
‫שלא כבש את הארץ עי"ש‪.‬‬
‫מוסמך לנהוג כבעלים בממון שאינו‬
‫שלו ולקבוע מסמרות בממון של‬
‫בהם כשיחזיק בהם‪ ,‬והפקעת המלך‬
‫הרי הוא כענין הפקר בי"ד"‪.‬‬
‫וצריך ביאור במה שקשר דינא‬
‫דמלכותא להפקר בי"ד דמה ענין זה‬
‫אצל זה‪ ,‬זה בישראל וזה בגוי‪ ,‬זה‬
‫בבי"ד וזה במלך‪ ,‬ובמה דומים שתי‬
‫הלכות אלה זו לזו‪ ,‬וראיתי בדבר‬
‫אברהם ח"א סי' א' שכתב באריכות‬
‫לבאר בשיטתו דיסוד דין הפקר בי"ד‬
‫אינו מכח התורה של בית דין אלא‬
‫מכח השררה של בי"ד‪ ,‬דהלא ילפינן‬
‫)גיטין ל"ו( מעדת השרים והזקנים‬
‫שבעלי שררה הם‪ ,‬ומשו"כ נוהג גדר‬
‫זה אף במלכות אומות העולם ולא‬
‫בזה‪.‬‬
‫אך לענ"ד על אף אריכות דבריו‬
‫אין הדברים מתיישבים על הלב‬
‫דפשוט הדבר דרק בבי"ד גמור של‬
‫ישראל אמרו הפקר בי"ד הפקר ומה‬
‫ענין מלכות עכו"ם לבי"ד של‬
‫ישראל‪ ,‬ועוד דנראה פשוט דאף‬
‫השררה של בי"ד אינו אלא משום‬
‫כח התורה שבידם ומה זה ענין‬
‫לדמ"ד‪.‬‬
‫ונראה יותר בכונת רבינו יונה‬
‫דס"ל בשורש הסברא דאף שמצינו‬
‫במשפטי התורה דיש וגוף שלטוני‬

‫ג‬
 ‫בענין דינא דמלכותא דינא‬
‫ולא במי שמושל בכח הזרוע שאינו‬
‫אלא כגזלן‪) ,‬וביסוד שיטתם נראה‬
‫דגדר דדמ"ד מושתת על הסכמת‬
‫העם כשיטת הרשב"ם הנ"ל(‪ .‬אך ר'‬
‫שרירא גאון נקט דגם בכובש יש דין‬
‫דדמ"ד )עיין תשובת גנזי קדם חלק‬
‫ה' עמ' ‪ (121‬כיון שהוא קונה את‬
‫הנכבש תח"י עי"ש וכנראה ששיטתו‬
‫דהלכה זו דדמ"ד אינו משום הסכמת‬
‫העם אלא משום קנין הכובש‬
‫וכשיטת הרשב"א והר"ן‪.‬‬
‫כיבוש לא הזכירו כלל דדמ"ד‪,‬‬
‫ה' ועיין בדברי רש"י גיטין ט'‬
‫ע"ב שכתב דשטרות העולין‬
‫בערכאות כשרים משום דמצווין על‬
‫הדינים חוץ מגיטי נשים דלאו בני‬
‫כריתות נינהו וכ"כ בתורי"ד שם י'‬
‫ע"א‪ ,‬ובגמ' שם אמרו דהכשרם‬
‫משום דד"מ הוא‪ ,‬ובאבן האזל פ"ח‬
‫מנזק"מ כתב דחדא מילתא היא וכל‬
‫דין דדמ"ד משום שנצטוו על‬
‫הדינים‪.‬‬
‫לכאורה מדברי הרמב"ם בפ"ה‬
‫ולכאורה הדברים פלא דאף‬
‫דב"נ נצטוו על הדינים אין זה אלא‬
‫שעליהם מוטל לתקן חוקים ולנהוג‬
‫באורחות משפט‪ ,‬אבל מה טעם יהיה‬
‫דדמ"ד לגבי דידן והגרא"ז כתב שם‬
‫דלגבי דידן אין זה אלא מכח המנהג‪,‬‬
‫וזה דוחק גדול גם בעצם דהלא‬
‫פשוט דדמ"ד אף בדבר שאין בו‬
‫מנהג כלל‪ ,‬ואף בחוק חדש שעדיין‬
‫לא נהגו בו‪ ,‬וגם לא ברור מה כח‬
‫ד‬
‫אך לענ"ד אין ראיה כלל מדברי‬
‫הראשונים הנ"ל דיסוד הלכה זו‬
‫דדמ"ד משום קנין כיבוש הוא‪ ,‬אלא‬
‫שהם פירשו את סוגית הגמ' ביבמות‬
‫מ"ו ע"א דמאן יהיב כרגא קונה את‬
‫מי שלא נתן למלך משום דהמלך‬
‫קנאם בכיבוש ולא כפירוש התוס'‬
‫דהוי משום דדמ"ד‪ ,‬והלא דבר הוא‬
‫דהתוס' שכתבו דהוי משום דדמ"ד‬
‫לא הזכירו כיבוש מלחמה‪,‬‬
‫והראשונים הנ"ל שכתבו דהוי משום‬
‫ומשמע דתרי הלכתא הן ושני‬
‫פירושים שונים בסוגית הגמ'‬
‫דיבמות‪.‬‬
‫ובגוף השאלה אם במשטר‬
‫כיבוש יש דדמ"ד כבר נחלקו‬
‫הראשונים‪ ,‬דעת הר"א ממיץ מובא‬
‫באור זרוע פסקי ב"ק סי' תמ"ז‬
‫ובר"ח או"ז סי' ק"י דאין לכובש שום‬
‫מעמד לגבי דדמ"ד‪ ,‬וכן נראה‬
‫מגזילה הי"ח וז"ל "במה דברים‬
‫אמורים במלך שמטבעו יוצא באותן‬
‫הארצות שהרי הסכימו עליו בני‬
‫אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא‬
‫אדוניהם והם לו עבדים‪ ,‬אבל אם אין‬
‫מטבעו יוצא הרי הוא כגזלן בעל זרוע‬
‫וכמו חבורת ליסטים מזוינים שאין‬
‫דיניהם דין וכן מלך זה וכל עבדיו‬
‫גזלנין לכל דבר" הרי דאין דדמ"ד‬
‫אלא במלך המקובל על בני המדינה‬
 ‫בענין דינא דמלכותא דינא‬
‫ו' ודרך מחודשת כתב בזה‬
‫החת"ס בשו"ת או"ח סי' ר"ח )וכן‬
‫בחו"מ סי' מ"ד(‪ ,‬דיסוד הלכה זו‬
‫למדו מהכתוב )שה"ש ג'( "האלף לך‬
‫שלמה ומאתים לנוטרים את פריו"‬
‫ודרשו חז"ל )שבועות ל"ה ע"ב(‬
‫דמלך רשאי ליקח חלק אחד‬
‫מחמשה לצרכו ולצורך מלכותו‬
‫ומכאן שדדמ"ד )ושתי הלכות אלה‪,‬‬
‫דדמ"ד‪ ,‬והא דמס' שבועות דברי‬
‫שמואל הם ולדברי החת"ס דין אחד‬
‫הם עי"ש(‪ .‬אמנם לכאורה תמוה‬
‫דפסוק זה מיירי במלך ישראל‪ ,‬ומנ"ל‬
‫דגם במלכי גויים דדמ"ד‪ ,‬ועוד‬
‫דמכאן לא נדע אלא במלך העושה‬
‫לצורך עצמו ומנלן דגם בתקנת‬
‫המדינה‪ ,‬ומשו"כ נראה דלא הביאו‬
‫מכאן אלא רמז בנוגע לשאלה כמה‬
‫מנכסי המלוכה זכאי המלך ליטול‬
‫לצורך עצמו‪ ,‬וז"פ‪.‬‬
‫אמנם לדידי נראה טפי דאין‬
‫והנה נחלקו הפוסקים בכל‬
‫עיקר הלכה זו דדמ"ד אם הוי מה"ת‬
‫או מדרבנן‪ ,‬דעת הבית שמואל‬
‫אהע"ז סי' כ"ח סק"ג דהוי מדרבנן‪,‬‬
‫אך האחרונים דחו דבריו‪ ,‬עיין אבני‬
‫מילואים שם‪ ,‬שו"ת חת"ס יו"ד סי'‬
‫שי"ד‪ ,‬ודבר אברהם ח"א סי' א'‬
‫עי"ש‪ ,‬והעיקר כדבריהם‪.‬‬
‫בהם‪ ,‬אך אין כונת הדברים דדמ"ד‬
‫אמנם לאחר כל הנ"ל נתבאר‬
‫דיש רק שתי דרכים יסודיות בדברי‬
‫הראשונים בסוגיא זו‪ .‬דעת הרמב"ם‬
‫ה‬
‫המנהג בעניני ממונות וחיובים‪,‬‬
‫ומלבד הקושי ביסוד סברא זו‪ ,‬אין זה‬
‫מתישב כלל בדברי רש"י והרי"ד‪.‬‬
‫ולכאורה י"ל דחיוב הדינים‬
‫דב"נ לא פקע במתן תורה‪ ,‬ואף‬
‫שקבלנו בסיני גם את תורת‬
‫המשפטים ד"אלה המשפטים אשר‬
‫תשים לפניהם" מ"מ גם החובה‬
‫הכללית של דינים לא פקע ונמצא‬
‫שדינא דמלכותא תקפה גם לדידן‪,‬‬
‫אך באמת נראה יותר דלאחר שזכו‬
‫בנ"י לקבל תורה מסיני פקע מהם‬
‫מצות הדינים הכללית ואין לנו אלא‬
‫תורת משה ותרי"ג מצותיה שקבלנו‬
‫בסיני )ועיין מנח"א בראשית סי' מ"ב‬
‫אות ט' מה שכתבתי בענין זה אם‬
‫תרי"ג מצוות הם הוספה על שבע‬
‫מצוות דב"נ או שבאו במקומן(‪.‬‬
‫כונת רש"י כלל לחדש דדמ"ד משום‬
‫שנצטוו על הדינים אלא כל כונתו‬
‫לבאר דאף דבגט אין הכשר ערכאות‬
‫משום דלאו בני כריתות נינהו וכיון‬
‫שאינם בתורת כריתות לא מהני דינא‬
‫דמלכותא להכשיר את הפסול‪ ,‬מ"מ‬
‫בשטרי ממון מהני דדמ"ד להכשירם‬
‫כיון דהוי בתורת הדינים שנצטוו‬
‫הוי משום דנצטוו על הדינים‪ ,‬ודו"ק‬
‫בזה‪.‬‬
 ‫בענין דינא דמלכותא דינא‬

‫אלא על מקלו‪ ,‬וע"כ דביסוד דין‬
‫מלכות השררה והסמכות‪ ,‬ועוד דגם‬
‫מצד הסברא בהכרח שיש מוראה‬
‫של מלכות דאלמלא מוראה איש את‬
‫רעהו חיים בלעו )אבות פ"ג משנה‬
‫ב'(‪ ,‬והוא שקראו חז"ל דינא‬
‫דמלכותא דינא‪ .‬ולא נחלקו‬
‫הראשונים אלא במהות הדין שרשו‬
‫וטעמו האם סמכות המלך משום‬
‫קבלת העם היא או שמא אין זה‬
‫משום הסכמת העם כלל אלא משום‬
‫שהארץ שלו‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫לחזור בו בכל עת שירצה‪ .‬וגם‬
‫ושו"ר שכיונתי לדעה"ג של‬
‫המבי"ט בקרית ספר פ"ה מגזילה‬
‫הי"ד "דינא דמלכותא דינא כדילפינן‬
‫מקראי דמשפט המלוכה כדנילף‬
‫בהלכות מלכים‪ ,‬ואפילו מלך גוי"‪.‬‬
‫הרי לן דמקור הלכה זו מיסוד דין‬
‫המלכות בישראל ויסוד סמכות‬
‫המלכות נוהגת בין בישראל ובין‬
‫באומות העולם‪ .‬ועוד ראיתי בשו"ת‬
‫הגאונים )תש"ב( בשם גאון לא נודע‬
‫"כאשר השליט הקב"ה את‬
‫המלכויות בעולמו השליטן על ממון‬
‫בנ"א‪ ,‬ואפילו בישראל" וביסס זאת‬
‫על הכתוב בנחמיה )ט' ל"ז( עי"ש‪.‬‬
‫וכי יש מלך בלא עם‪ ,‬שלא ימלוך‬
‫ב‬
‫הרשב"ם ותה"ד דמשום הסכמת בני‬
‫המדינה נגעו בה‪ ,‬ודעת הרשב"א‬
‫והר"ן דמשום דהארץ שלו‪.‬‬
‫אך הנראה עיקר בסוגיא זו‪,‬‬
‫דבאמת יש לתמוה על שתי הסברות‬
‫גם יחד‪ .‬בשיטת הרשב"ם יש לתמוה‬
‫וכי מה בכך שבני המדינה מסכימים‬
‫למלכות הסכמה כללית‪ ,‬וכי קנין יש‬
‫בהסכמה זו‪ ,‬ובמה יתחייב היחיד‬
‫בדין המלכות מכח הסכמת חבריו‪,‬‬
‫או מכח הסכמת עצמו ולמה לא יוכל‬
‫בשיטת הר"ן יש לתמוה דאף אם‬
‫הארץ שלו‪ ,‬במה יחוייב היחיד שלא‬
‫מהסכמתו‪ ,‬ובפרט מי שנולד בארץ זו‬
‫ומעולם לא עשה מעשה מוכיח‬
‫שהוא מקבל על עצמו חוקים אלה‪.‬‬
‫ומשום כך נראה דכו"ע מודי‬
‫דיש דין מלכות בתורה‪ ,‬בין במלך‬
‫ישראל כפי שלמדנו בפרשת המלך‪,‬‬
‫ובין במלכי אומות העולם כפי‬
‫שכתוב בכמה פרשיות בתורה‬
‫ובנביא‪ .‬וביסוד דין מלכות מוכרח‬
‫שיש ביד המלך סמכות וחייבים‬
‫לקבל מרותו דאל"כ מה זו מלכות‪,‬‬

‫בדיני ממונות‪ ,‬כגון חוקי התעבורה‬ ‫נסתפקתי אם יש דין דינא‬

‫ושאר עניני הבטיחות‪.‬‬ ‫דמלכותא דינא גם בחוקים ותקנות‬
‫שלתועלת הציבור תוקנו‪ ,‬אך אינם‬

‫ו‬
 ‫בענין דינא דמלכותא דינא‬
‫דדמ"ד דהלא מחובת המלך לתקן‬
‫תקנות לרווחת הציבור לא רק בעניני‬
‫הממון אאל בכל דבר שהוא לצרכי‬
‫הציבור החיוניים‪ ,‬וכיון שנתברר דכל‬
‫יסוד הלכה זו מעצם דין המלכות‬
‫והשררה הוא נראה לכאורה דדין זה‬
‫מחייב גם לנהוג לפי חוקי המלכות‬
‫גם בעניינים הנ"ל‪.‬‬
‫והתברואה‪ .‬ודוגמא נוספת לשאלה‬
‫ועיין בשו"ת אגרות משה חו"מ‬
‫ח"ב סימן ל' שכתב דאסור‬
‫לתלמידים להעתיק במבחנים של‬
‫הממשלה משום דינא דמלכותא‬
‫מלבד איסור גניבת דעת ואיסור‬
‫גניבה אם יתקבל לעבודה על סמך‬
‫תעודות שקריות‪ ,‬הרי דנקט דיש‬
‫איסור מצד דדמ"ד אף במה שאין בו‬
‫הפסד ממון‪.‬‬
‫ג‬
‫פרטי דין בדדמ"ד‬
‫שם שביאר לפי דרכו דעיקר דין זה‬
‫משום קנין כיבוש הוא ומשו"כ רק‬
‫במלכים הקדומים כובשי הארצות‬
‫אמרינן שדיניהם דין ולא במלכים‬
‫שאחריהם שלא כבשו דבר‪ .‬אך‬
‫לענ"ד אין זה במשמע דברי הרמ"ה‬
‫כלל ולא חילק בין כובש לשאינו‬
‫כובש‪ ,‬אלא יסוד שיטתו בדרכו של‬
‫הרשב"ם דיסוד הלכה זו בהסכמת‬
‫בני המדינה‪ ,‬ולא מהני אלא בחקים‬
‫המקובלים במשפחת העמים ורוב‬
‫ז‬
‫ונשאלתי בזה ע"י מוסד חינוכי‬
‫בארצות הברית שם יש חוק שמחייב‬
‫כל מוסד חינוכי להתקין מערכת‬
‫אוטומטית של כיבוי אש‪ ,‬מחשש‬
‫סכנת חיי הילדים כיון שרוב הבניינים‬
‫שם עשויים עץ‪ ,‬האם חוק זה מחייב‬
‫כדין תורה מצד דדמ"ד‪ .‬וכך יש‬
‫להסתפק גם לגבי חוקי התעבורה‬
‫זו במדינות מסויימות שבשעת‬
‫התפרצות מחלות מסויימות החוק‬
‫מחייב קבוצות סיכון להתחסן‪ ,‬האם‬
‫חוק זה מחייב מכח הלכה זו‪.‬‬
‫והנה מקורות הגמ' בהלכה זו‬
‫עוסקים כולם בדיני ממונות‪ ,‬אך זיל‬
‫בתר טעמא‪ ,‬ולפי המבואר לעיל‬
‫נראה לכאורה דגם באלה אמרינן‬
‫הנה הראשונים כתבו פרטים‬
‫רבים בהלכה זו ונבאר אותם ואת‬
‫שרשם‪.‬‬
‫א' כתב הרמ"ה בב"ב שם‬
‫והביאו הטור בסי' שס"ט‪" ,‬שאפילו‬
‫הוא מטיל על כל בני המדינה אם‬
‫דבר חדש הוא שמוסיף על קצבתו‬
‫שהורגלו ליתן בכל שנה ושנה שלא‬
‫מדין לאו דינא הוא" ולא נתבאר‬
‫טעמו ונימוקו‪ ,‬וראיתי בדבר אברהם‬
 ‫בענין דינא דמלכותא דינא‬
‫אך באמת פשוט דאף לסברת‬
‫הרשב"א והר"ן אין הכרח לחלק בין‬
‫עניני הקרקעות לכל דבר‪ ,‬דכיון‬
‫שהארץ שלו‪ ,‬רשאי המלך להכתיב‬
‫ליושביה חקים ומשפטים כרצונו‬
‫כנ"ל‪ ,‬ומשו"כ נראה יותר דלא נחלקו‬
‫אלא מה קבעו חז"ל ביושר דעתם‬
‫וסברתם‪ ,‬דאף אם יסוד הלכה זו‬
‫מה"ת‪ ,‬פשוט שנמסר לחכמים‬
‫לקבוע פרטיה ודקדוקיה‪ ,‬ודו"ק כי‬
‫קצרתי‪.‬‬
‫כגזלן בעל זרוע וכמו חבורת ליסטים‬
‫ד' אמנם אף שכתב הרמ"א שם‬
‫בסעיף ח' דבכל דבר אמרינן דדמ"ד‪,‬‬
‫בסעיף י"א שם הגביל הלכה זו וכתב‬
‫דאין היא נוהגת אלא בדבר שיש בו‬
‫"הנאה למלך או תיקון המדינה"‬
‫ונחלקו האחרונים בכונתו‪.‬‬
‫הסמ"ע בס"ק כ"א כתב דכל‬
‫כונת הרמ"א לחלק בין דין המלכות‬
‫למשפט הערכאות דאף דחוקי המלך‬
‫יש בהם תוקף לפי דין התורה‪ ,‬לא כן‬
‫במשפטי הערכאות‪ ,‬אך פירוש זה‬
‫אינו מתיישב בלשון הרמ"א כלל‪,‬‬
‫ורוב האחרונים נקטו בפשטות לשון‬
‫הרמ"א דבמשפט המלוכה גופא לא‬
‫אמרו דדמ"ד אלא במה שנוגע‬
‫להנאת המלך או לתיקון המדינה ולא‬
‫בחוקים שבין אדם לחבירו ובין איש‬
‫לאשתו וכדו' ומשו"כ כתבו‬
‫האחרונים דבירושת הבת לא אמרינן‬
‫דדמ"ד דתקנה זו חודרת לתחום‬
‫ח‬
‫בני המדינה דעתם מסכמת עליהם‬
‫ולא בכל חק שעלה על דעתו של כל‬
‫מלך ומושל‪ .‬אמנם הטור שם בשם‬
‫הרא"ש חלק על דברי הרמ"ה עי"ש‪.‬‬
‫ב' כתב הרמב"ם בפ"ה מגזילה‬
‫הי"ח "במה דברים אמורים במלך‬
‫שמטבעו יוצא באותן הארצות שהרי‬
‫הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה‬
‫דעתן הוא אדוניהם והם לו עבדים‬
‫אבל אם אין מטבעו יוצא הרי הוא‬
‫מזוינים שאין דיניהם דין וכן מלך זה‬
‫וכל עבדיו גזלנין לכל דבר" ונראה‬
‫דאף דברים אלה מושתתים על‬
‫שיטת הרשב"ם הנ"ל ומשו"כ לא‬
‫מהני אלא במלך שבני העם מקבלים‬
‫עליהם‪ ,‬ודו"ק כי פשוט הוא‪.‬‬
‫ג' הרמ"א בסי' שס"ט סעיף ח'‬
‫כתב די"א דלא אמרינן דדמ"ד אלא‬
‫בעסקי קרקעות ולא בשאר דברים‪,‬‬
‫ומקור שיטה זו בדברי הר"ן‪ ,‬וטעמו‬
‫ונימוקו דכיון דהארץ שלו רשאי‬
‫המלך להרויח משלו‪ ,‬אך הרמ"א‬
‫כתב דעיקר להלכה דבכל דבר‬
‫אמרינן דדמ"ד‪ ,‬ולכאורה נראה‬
‫דמחלוקת זו תלויה בשני הטעמים‬
‫הנ"ל ביסוד הדין‪ ,‬דאם מצד הסכמת‬
‫העם וכשיטת הרשב"ם אין בין קרקע‬
‫למילי אוחרא‪ ,‬אבל אם יסוד הדין‬
‫משום שהארץ שלו יש מקום לחלק‬
‫בין עניני קרקעות לדברים אחרים‪.‬‬
 ‫בענין דינא דמלכותא דינא‬

‫וכיוצא בזה נראה בהא דסי' ס"ח‬
‫בשטרות העולין בערכאות ובסי' ק"ד‬
‫לגבי נאמנות ה"ערכי" דבענינים אלו‬
‫יש מיסוד וסידור ענפי המסחר ויש‬
‫בהם תקנת המדינה‪ ,‬וצריך בזה עיון‬
‫והתבוננות בכל פרט לגופו‪.‬‬
‫דלכאורה דבריו סותרים זה את זה‬
‫ה' עיין בש"ך יו"ד סי' קס"ה‬
‫ס"ק ה' שהביא את תשובת הרמב"ן‬
‫ובעל התרומות שער מ"ו דבעניני‬
‫המטבעות לכו"ע דדמ"ד ואין לך‬
‫דבר שנוגעת למלכות כמו עניני‬
‫המטבע עי"ש‪.‬‬
‫והזמן יש צורך לתקן תקנות ולחוקק‬
‫ו' כתב רבינו יונה בב"ב שם דלא‬
‫אמרו דינא דמלכותא דינא להקנות‬
‫ממון אלא צריך מעשה קנין‪ ,‬וכבר‬
‫כתבתי לעיל ביסוד דבריו דלא עדיף‬
‫כח המלכות מכח הבעלים וכשם‬
‫שאין האדם יכול להקנות ממון בהבל‬
‫פה אלא צריך מעשה קנין מצד‬
‫הקונה כך גם בדד"מ צריך הזוכה‬
‫מעשה קנין‪ ,‬וכבר נתבארו הדברים‬
‫לעיל ואכמ"ל‪.‬‬
‫ההשבה‪ .‬ועיין עוד בסימן רנ"ב‬
‫ז' הרשב"א והר"ן כתבו לפי‬
‫דרכם דבארץ ישראל אין דד"מ דינא‬
‫משום שאין הארץ קנין המלך אלא‬
‫מוחזקת לנו ולאבותינו וכל אחד‬
‫מישראל יש לו חלק ונחלה בה‪ ,‬אך‬
‫אין זה דעת הטור בסי' שס"ט אלא‬
‫גם בא"י אמרינן דדמ"ד‪ ,‬וכ"ה דעת‬
‫הרמב"ם בהלכות גזילה שם דבין‬
‫הפרט ואין בה לא הנאה למלך ולא‬
‫תקנת המדינה אלא משפט הירושה‬
‫שבין אח לאחותו וכעי"ז פירש גם‬
‫באג"מ חו"מ ח"ב סי' ס"ב עי"ש‪.‬‬
‫אלא שצריך עיון בדברי הרמ"א‬
‫דהלא בסימן קנ"ד סעיף י"ח כתב‬
‫הרמ"א דדמ"ד לגבי חזקת חלונות‬
‫אף שלכאורה אין בזה תקנת המדינה‬
‫אלא זכויות השכנים וחובותיהם‪,‬‬
‫ולכאורה צ"ל דכיון דעניני שכנים‬
‫משתנים ומתחלפים לפי המקום‬
‫חוקים חדשים לבקרים למנוע ריב‬
‫ומדון ויש בזה תיקון בני המדינה‪.‬‬
‫ובסי' שנ"ו סעיף ז' כתב דבזה"ז‬
‫חייבים להשיב אבידה אף לאחר‬
‫יאוש ושינוי רשות אף דמה"ת קונים‬
‫ביאוש וש"ר‪ ,‬ואפשר דגם ענין זה יש‬
‫בו תיקון המדינה‪ ,‬שלא יהא אדם‬
‫חושק בשל אחרים ומוכר אבידות‬
‫שמצא כדי להשמט ממצות‬
‫דצריך להשיב אבידה אף מזוטו של‬
‫ים משום ד"מ עי"ש‪.‬‬
‫ועוד צ"ע בדברי הרמ"א בסי'‬
‫ע"ג סי"ד ובסי' שס"ט ס"ח דאין‬
‫לזכות במשכון אלא לאחר שנה דכך‬
‫דינא דמלכותא‪ ,‬וצ"ל דאף בזה יש‬
‫תיקון המדינה וסידור ענף ההלואות‪,‬‬

‫ט‬
 ‫בענין דינא דמלכותא דינא‬

‫כבר ניתנה תורה מסיני‪ ,‬וכתב דאין‬ ‫במלכי ישראל ובין במלכי האומות‬
‫חולק על דברי רבינו יונה בזה‪.‬‬ ‫אמרו כן‪ ,‬וכן דעת רוב הפוסקים‪,‬‬
‫ונראה דסברו דיסוד הלכה זו משום‬
‫ויש לתמוה על דבריו דהלא‬ ‫הסכמת בני העם ולא משום כח‬
‫הרמ"א כבר הביא את דברי רבינו‬ ‫השררה וקנין של המלכות כנ"ל‪.‬‬
‫יונה בדרכי משה בסי' שס"ט סקי"ג‬
‫וכתב דהמרדכי חולק על דבריו ופסק‬ ‫ח' כתב הש"ך בסי' ע"ג ס"ק‬
‫כשיטת המרדכי ולא כשיטת רב"י‪,‬‬ ‫ל"ט דלא אמרינן דדמ"ד כשדין‬
‫וצע"ג‪.‬‬ ‫המלכות הוא נגד דין תורה‪ ,‬ודחה‬
‫מתוך כך את דברי הרמ"א דאין‬
‫י' והנה על אף שהסכימו‬ ‫לזכות במשכון אלא לאחר שנה‬
‫האחרונים דרק חוקי המלכות הוי דין‬ ‫והש"ך האריך מאוד ביסוד זה‪ ,‬עי"ש‪,‬‬
‫ולא משפטי הערכאות‪ ,‬יש לעיין‬ ‫והחזו"א בחו"מ ליקוטים סי' ט"ז‬
‫בזה‪ ,‬דהנה בכל מדינות המערב‬ ‫אות א' תמה עליו דבכל מקום‬
‫המתוקנות בעלות ממשל דמוקרטי‬ ‫שאמרו דדמ"ד הוי נגד דין תורה‬
‫יש שלשה זרועות ממשל‪ ,‬הממשלה‬ ‫דאל"כ מה חידוש דאזלינן בתר‬
‫שהיא הזרוע המבצעת‪ ,‬בית‬ ‫דד"מ דמלכותא‪ ,‬ועוד דהרי כל הלכה‬
‫המחוקקים שבו נבחרי העם והוא‬ ‫זו הוי בעצם דין מדין התורה ובאמת‬
‫הזרוע המחוקקת‪ ,‬מערכת בתי‬ ‫צ"ע בזה שיטת הש"ך‪) ,‬דז"פ דאין‬
‫המשפט והיא הזרוע השופטת‪.‬‬ ‫כונתו רק במה שמפורש בתורה‬
‫דהלא כתב כן לגבי דיני גביית חוב‬
‫הנ"ל‬ ‫במדינות‬ ‫ומקובל‬ ‫ומשכון ולגבי ירושת הבעל ועי"ש‬
‫שהחוקים המתקבלים בבית‬ ‫באריכות דבריו‪ ,‬וא"כ באמת צ"ע‬
‫המחוקקים לעתים מנוסחים ניסוח‬ ‫בהבנת דברי אדונינו הש"ך רבן של‬
‫כללי מאוד‪ ,‬ופסקי הדין של‬ ‫כל ישראל‪) .‬ולגבי עצם הלכה זו‬
‫הערכאות הגבוהות מתקבלים כגופו‬ ‫הארכתי בתשובה עיין לעיל סימן‬
‫של החוק עד שכל בתי המשפט‬ ‫א'(‪.‬‬
‫הזוטרים יותר מסתמכים עליהם‪,‬‬
‫ולפעמים יש סמכות אף לזרוע‬ ‫ט' הנה החזון איש הביא שם‬
‫המבצעת לתקן תקנות להשלים את‬ ‫את שיטת רבינו יונה דלא אמרו דינא‬
‫כוונת המחוקק ורצונו‪.‬‬ ‫דמלכותא דינא אלא בין ישראל לגוי‬
‫אבל בין ישראל לחבירו מעיקרא אין‬
‫כלל תוקף לדינא דמלכותא דהלא‬

‫י‬
 ‫בענין דינא דמלכותא דינא‬

‫בזמנינו קנין המלך כלל‪ ,‬אלא קנין‬ ‫ולכאורה מסתבר לפי"ז דגם‬
‫העם כולו שבוחר את נציגיו‪ ,‬ואת"ל‬ ‫באלה נוהגת הלכה זו דדמ"ד‪ ,‬וצ"ע‬
‫דכיון דהמלכות והממשלה מייצגת‬ ‫בזה‪.‬‬
‫את העם אמרינן בו דדמ"ד א"כ ה"ה‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬אף שהיא מחולקת‬ ‫י"א הנה לדעת הר"ן לא אמרינן‬
‫לכל ישראל הלא הממשלה נבחרה‬ ‫דדמ"ד בארץ ישראל דכל עיקר‬
‫על ידם‪ ,‬וצע"ג בכל זה‪ ,‬ולא נתחוורו‬ ‫הלכה זו משום שהארץ של המלך‬
‫לי הדברים‪.‬‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ויש לעיין לפי"ז בזמנינו דלא‬
‫שייך כלל הא דדמ"ד‪ ,‬דאין הארצות‬

‫יא‬
 ‫זאת חקת התורה‬

‫זאת חקת התורה‬

‫א‬
‫הנה אמרו חז"ל דטעמה של פרה לא נתגלתה‪ ,‬חוקה היא‪ ,‬ואף שלמה‬
‫בחכמתו אמרו עליו "ביקש שלמה לידע טעמה של פרה‪ ,‬אמר‪ ,‬אמרתי אחכמה‬
‫והיא רחוקה הימני"‪ ,‬והקשו רבים וטובים‪ ,‬הלא ר' משה הדרשן הולך רכיל‬
‫ומגלה סוד‪ ,‬וכמו שהביא רש"י בשמו משל לתינוק שטינף פלטין של מלך‪ ...‬תבא‬
‫האם ותקנח צואת בנה"‪.‬‬
‫ונראה בזה דלא רק שאין דבריהם סותרים זה את זה אלא אדרבה היא‬
‫הנותנת‪ ,‬דבריהם משלימים זא"ז‪ ,‬דהנה במק"א כבר ביארנו דחטא העגל לא‬
‫היה כפירה בעיקר‪ ,‬ולא עבודה זרה במובן המקובל‪ ,‬לא יצאו הם לתור אחרי‬
‫אלהים אחרים‪ ,‬אלא טעו בחשבם שבידם לעשות עגל מעין הכרובים שבמקדש‬
‫שהקב"ה ינהיגם על ידו‪ ,‬אחרי שבטעות חשבו שמשה רבם מת ולא ישוב‬
‫אליהם‪ ,‬ולגודל הערצתם למשה רבינו אמרו "מי יתן לנו תמורתו"‪ ,‬בטוחים היו‬
‫שאין מנהיג בשר ודם שיכול לעמוד במקומו‪ ,‬ועשו את העגל בשמות הקודש‬
‫ובספר יצירה כמ"ש במדרש‪ ,‬וכן כתב גם בבית הלוי על התורה‪ .‬ונראה שכונתם‬
‫היתה שהקב"ה ינהיגם ע"י העגל וכשם שמצינו )ב"ב צ"ט ע"א( שכאשר עשו‬
‫רצונו של מקום היו פני הכרובים זה אל זה וכשלא עשו רצונו של מקום היו‬
‫פניהם אל הבית‪ ,‬עי"ש‪.‬‬
‫ומחשבה זו פיגול היא ופוסלת בעבודה‪ ,‬דלא ניתנה להם רשות להתחכם‬
‫ולהוסיף משלהם על מה שציוה רחמנא‪ ,‬והיה להם להאמין בתום לב למה‬
‫שאמר להם משה שלאחר מ' יום יוריד להם תורה מן השמים‪.‬‬
‫ופרה אדומה שחוקה היא וכל ענינה עבודה תמה ותמימה‪ ,‬היא היא‬
‫שמכפרת בסגולת מהותה על חטא העגל‪ ,‬ולכך כונת רבינו משה הדרשן "תבא‬
‫האם ותקנח צואת בנה"‪.‬‬

‫יב‬
 ‫זאת חקת התורה‬

‫ב‬

‫חקות הפסח וחקות הפרה‬

‫"יהי לבי תמים בחקיך‪ ,‬חקות הפסח וחקות הפרה" )תהלים‬
‫קי"ט ה' ומדרש שם(‪.‬‬

‫יש להבין הצד השוה שבין חוקות אלה‪ ,‬הפסח‪ ,‬והפרה‪ ,‬שדוד ביקש דקוא‬
‫עליהם על תמימות הלב‪ ,‬ובמה הם דומים זה לזה‪.‬‬
‫ונראה שלא משום הדמיון שבהם אלא דוקא משום השוני‪ ,‬כמה רחוקים‬
‫חקות הפסח מחוקות הפרה וכמה שונים הם זה מזה‪ ,‬בחוקות הפסח מצווים‬
‫אנו לשאול‪ ,‬לשאול ולדרוש עד אין חקר‪ ,‬אפילו התם המתמם עם תמימים‬
‫שואל "מה זאת"‪ ,‬מי שאינו יודע לשאול גם ממנו אין אנו מרפים‪ ,‬ופותחים לו‬
‫על אף שאין הוא יודע לשאול‪ ...‬אך בחקות הפרה‪ ,‬אף שלמה המלך החכם מכל‬
‫אדם אסור לו לשאול ועליו אמרו חז"ל ביקש שלמה לידע טעמה של פרה‪ ,‬אמר‬
‫"אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"‪ ,‬וכאשר אך יעיז לפצות פה אומרים לו‬
‫"חקים חקקתי גזירות גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריהן"‪.‬‬
‫יש ואסור לשאול כבחקות הפרה ויש שחייבים לשאול כחקות הפסח‪,‬‬
‫וביישוב סתירה זו שלימותו של אדם מישראל‪ ,‬ועל זה ביקש דוד "יהי לבי‬
‫תמים בחקיך"‪.‬‬
‫ומה הכלל‪ ,‬מתי אנו אמורים לנהוג בחקות הפסח ומתי בחקות הפרה‪ ,‬דבר‬
‫זה למדנו מאברהם אבינו בפרשת העקידה‪ ,‬דהנה כתב רש"י כאשר אמר הקב"ה‬
‫לאברהם אל תשלח ידך אל הנער )בראשית כ"ב י"ב( "א"ל אברהם אפרש לפניך‬
‫שיחתי‪ ,‬אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע וחזרת ואמרת לי קח נא את‬
‫בנך והעלהו לעולה‪ ,‬ועכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער"‪ ,‬ולכאורה‬
‫תמוה‪ ,‬למה המתין אברהם עד שיהיו לו שתי שאלות‪ ,‬ולמה לא שאל מיד‬
‫כשהקב"ה אמר לו "העלהו שם לעולה"‪ ,‬והלא אתמול אמרת לי "כי ביצחק‬
‫יקרא לך זרע"?‬
‫מכאן למדנו דכל זמן שהיה מצווה ועומד‪ ,‬הזמן לעשות ולא לשאול‪ ,‬אך‬
‫לאחר שנאמר לו "אל תשלח ידך" שוב איננו מצווה לעשות‪ ,‬זה הזמן לחקות‬

‫יג‬
 ‫זאת חקת התורה‬

‫הפסח‪ ,‬הזמן לשאול ולהבין‪.‬‬

‫הנה אמרו חז"ל )שבת פ"ח ע"א( "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע‬
‫ירדו ס' רבוא מלאכי השרת והלבישו להם שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד‬
‫כנגד נשמע" ותמוה‪ ,‬הלא הכתרים ניתנו בשעה "שהקדימו"‪ ,‬לא בשעה‬
‫ש"אמרו" והרי הקדמה היתה רק אחת ולמה קיבלו שני כתרים‪.‬‬
‫ונראה דכאשר מקדימים נעשה לנשמע‪ ,‬תרתי אית ביה‪ ,‬נעשה שלפני נשמע‬
‫‪ -‬חקות הפרה‪ ,‬עשיה ללא שאלה והבנה‪ ,‬ונשמע שלאחר נעשה‪ ,‬היא חקות‬
‫הפסח‪ ,‬הרצון ללמוד לשמוע ולהבין‪ ,‬ולכן קיבלו שני כתרים‪ ,‬אחד על חקות‬
‫הפסח‪ ,‬נשמע שלאחר נעשה‪ ,‬ואחד על חקות הפרה‪ ,‬נעשה שלפני נשמע‪.‬‬

‫ג‬

‫גזירות גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריהן‬

‫"ד"א פרה אלו ישראל שנאמר כפרה סוררה סרר ישראל‬
‫אדומה אלו ישראל שנאמר אדמו עצם מפנינים תמימה אלו ישראל‬
‫שנאמר יונתי תמתי אשר אין בה מום אלו ישראל שנאמר כלך יפה‬
‫רעייתי ומום אין בך אשר לא עלה עליה עול זה דורו של ירמיה שלא‬
‫קבלו עליהם עולו של הקב"ה ונתתם אותה אל אלעזר הכהן זה ירמיה‬
‫שנאמר מן הכהנים אשר בענתות והוציא אותה אל מחוץ למחנה עמה‬
‫הגלי לבבל ושחט אותה לפניו ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני‬
‫צדקיהו עור ושרף את הפרה לעיניו וישרוף את בית ה' ואת בית‬
‫המלך ואת עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף ואת כל בתי‬
‫ירושלים ואת כל הבית הגדול שרף באש ולמה הוא קורא אותו הבית‬
‫הגדול אלא זה בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי ששם היו מתנין‬
‫גדולתו של הקב"ה ולקח זה נבוכדנצר עץ ארז ואזוב ושני תולעת זה‬
‫חנניה מישאל ועזריה והשליך אל תוך שריפת הפרה קטל המון‬
‫שביבא די נורא ואסף זה הקב"ה דכתיב ביה ונשא נס לגויים ואסף‬
‫נדחי ישראל איש זה הקב"ה דכתיב ביה ה' איש מלחמה טהור זה‬
‫הקב"ה דכתיב טהור עינים מראות ברע את אפר הפרה אלו‬
‫גלויותיהם של ישראל והניח מחוץ למחנה במקום טהור זה ירושלים‬

‫יד‬
 ‫זאת חקת התורה‬

‫שהיא טהורה והיתה לעדת בני ישראל למשמרת לפי שבעולם הזה‬
‫ישראל מיטמאין ומיטהרין על ידי כהן אבל לעתיד לבא הקב"ה עתיד‬
‫לטהרן ומה טעם וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'" )ילקוט‬
‫שמעוני חקת(‪.‬‬

‫למדנו מדברי המדרש‪ ,‬דלא רק בטעמי המצוות נאמר "חקים חקקתי גזירות‬
‫גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריהן"‪ ,‬אלא אף בהנהגתו ית"ש ובגורל כלל‬
‫ישראל החביבין שנקראו בנים למקום‪ ,‬ומיוסרים הם יותר מכל האומות‪ ,‬גולה‬
‫אחר גולה‪ ,‬גולה וסורה ודמעתה על לחיה‪ ,‬אף בשאלה גדולה זו נאמר‪ ,‬גזירות‬
‫גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה"‪.‬‬
‫אך זאת נדע לבטחה "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך‬
‫מיסרך"‪ ,‬אמנם מתיסרים אנו אך יסורים של אהבה הם‪.‬‬
‫ואף זאת נדע ונאמין שיסורים אלה ממרקים עון ומכפרים פשע ועל ידם‬
‫נזכה לאור באור הנצח ונזכה לחיי עולם הבא‪ ...‬כל דעביד רחמנא לטב עביד!‬
‫ואף חיזוק גדול באמונה נלמד מגורלו הקשה של עם ישראל לאורך הגלות‬
‫הוא מה שכתב הגאון יעבץ בסולם בית א‪-‬ל )והדברים היו שגורים תמיד על‬
‫לשונו של מו"ר מרן האדמו"ר מצאנז בעל "דברי יציב"( "חי ראשי כאשר אני‬
‫מתבונן בקיום עמנו בגלות שה אחת בין שבעים זאבים גדול הנס הזה בעיני‬
‫יותר מכל הנסים שנעשו לאבותינו במצרים ועל הים ובארץ ישראל"‪.‬‬
‫ואכן קיום כלל ישראל לדורות עולם אין לו אח ורע בתולדות ימי עולם‪,‬‬
‫ממלכות אדירות קמו ונפלו‪ ,‬עבר זמנם ובטל סברם ולא נשאר מהם שריד‬
‫ופליט‪ ,‬ועם ישראל ללא ארץ וללא דגל‪ ,‬ללא צבא וללא ריבונות‪ ,‬מפוזר ומפורד‬
‫בין כל העמים חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים‪.‬‬
‫אין זה אלא סגולת הנצח של כלל ישראל כמובטח בתורה ובנביאים‪,‬‬
‫"ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך‪ ,‬ואומר לך בדמיך חיי" וכבר אמר אבי‬
‫האומה אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר" וכתבו התוס' בברכות י"ז ע"א "מה‬
‫עפר אינו מקבל כליה לעולם כן יהי רצון שזרעי לא יכלה לעולם כמו שהוא‬
‫אומר והיה זרעך כעפר הארץ"‪ ,‬הן הם שעמדו לנו באורך הגלות‪.‬‬

‫טו‬
 ‫זאת חקת התורה‬

‫והמהרש"ל שם כתב בדרך אחר "ואני שמעתי מה עפר הכל דורסים עליה‬
‫ואח"כ היא דורסת על כל הדורסים אף אני כן לכל מצערי" ויה"ר שנזכה בקרוב‬
‫לקיום דברי אדוננו המהרש"ל בביאת גואל צדק בב"א‪.‬‬

‫טז‬
 ³ô¾ò −îñ−¼ñ
ñ"ï ðîð ¹½î− þ"íîô öë í¾ô ì"íþí
ï"ô¾³ öî−½ ï"× ¼"ëñò
ñ"ï ðò−š½−ï −×ðþô þ"þí ³ë íñìô í×ñô ³þô
î"½¾³ þ−−ê ’è ¼"ëñò
.í.ë.®.ò.³

ïî¼ îòð−ð− îòë − " ¼ ì®òîí

î " −í þèí ðîð þ " þí
½ñ ’ èòê ½îñ