Professional Documents
Culture Documents
נדידת דגי הסלמון
נדידת דגי הסלמון
מבוא
ישנם שישה סוגים של דגי סלמון פסיפיים .אני בחרתי להתמקד בסוג ששמו דג " הקיטוש".
האזור בו הם נפוצים מתפרס מאזור המזרח הרחוק הסובייטי סביב לים המתווך בין רוסיה לאלסקה
בשליטת ארה"ב ומשם דרומה לאורך חופי צפון אמריקה עד החלק הצפוני של קליפורניה.
באופן כללי דגי הסלמון חיים בעיקר באזורים הצפוניים של כדור הארץ ומעט גם בדרום צילה ,באזור
הדרומי של כדור הארץ .הסיבה לכך היא שדגי הסלמון זקוקים לטמפרטורת מים נמוכה כדי לחיות – מעל
22מעלות הם מתים .מקומות ההתרבות המועדפים על דגי הסלמון אלו הם נהרות עם מים צלולים קרים
עם זרימת מים חזקה ,מים אלו מלאים בחמצן לו דגי הסלמון מאוד זקוקים בריכוז יחסית גבוה.
החזרה הביתה
דגי הסלמון כאשר הם מתבגרים ומוכנים להתרבות מתחילים במסע של לעיתים אלפי קילומטרים הנמשך
לפעמים חודשים ,חזרה לנהר בו הם נולדו כדי להתרבות .דגי "הקיטוש" מתבגרים בשנתם השלישית.
הם מבלים 5-6חודשים incubationוכ 15-חודש בנהר של מים מתוקים בו הם נולדו .לאחר מכן הם
נכנסים לים הפתוח ומבלים שם תקופה של גדילה הנמשכת 16חודשים בממוצע .זהו הדפוס הנורמלי אך
יש ממנו לעיתים חריגות לדוגמא זכרים שמתבגרים מוקדם יותר לאחר חצי שנה בלבד בים.
גודל הסלמון בעת החזרה משתנה והוא מושפע מגורמים שונים כגון מין וגיל ,כאשר הזכרים גדולים
בממוצע מהנקבות והבוגרים גדולים מהצעירים יותר .הגודל הממוצע של דג הסלמון הבוגר הינו 60ס"מ.
כאשר דגי הקיטוש מתבגרים צורת גופם משתנה וצבעם משתנה מכסוף לאדום.
עונת ההטלה של דגי הקיטוש היא בין החודשים נובמבר לינואר .
עדיין לא ברורים התהליכים המאפשרים לדגי הסלמון לנווט את דרכם במרחבים העצומים של האוקיינוס
חזרה לנהרות הולדתם .ישנן כמה תיאוריות המנסות להתמודד עם תעלומה זו .סברה אחת טוענת שהדגים
מנווטים את דרכם חזרה בעזרת הכוכבים ,אך סברה זו הוטלה בספק כיוון שלילות רבים בימים הצפוניים
השמיים מכוסים ולא ניתן לראות כוכב.
סברה נוספת הינה שהדגים תמיד שומרים מודעות למיקומם הנוכחי ביחס למיקומו של נהר הולדתם.
סברה נוספת שקיימת היא שהדגים מנווטים את דרכם חזרה על ידי הסתמכותם על השינויים האלקטרו
מגנטיים של כדור הארץ אותם הם יכולים לחוש בעזרת חישנים המצויים במערכת הגב הצידית של הדג.
רוב הסיכויים שדגי הסלמון משתמשים בשילוב של מספר מנגנונים כדי למצוא את דרכם .הדגים נודדים
בקצב ממוצע של 48ק"מ ליום הם מפסיקים לאכול וניזונים משכבת השומן הגדולה העוטפת את גופם.
מהרגע שהדג מגיע לשפך הנהר שלו ומתחיל לחוש בירידת אחוז המלחים במים החוש המכוון אותו ועוזר
לו לזהות את שפך נהר הבית שלו הינו חוש הריח של הדג .בזמן שבו דגי הסלמון שוהים בנהר לאחר
בקיעתם מתרחש תהליך בו הם מטביעים את ריחו של הנהר במוחם והטבעה זו משמשת אותם אחר-כך
לזהות את הנהר כשהם חוזרים כבוגרים להתרבות .ישנם מינים של סלמון העוזבים את הנהר מוקדם
יחסית למינים אחרים לדוגמא "הסלמון הורוד" ואז ישנה סברה שההטמעה של ריח הנהר מתחילה עוד
בתקופה בה הם מצויים בביצה .במחקר מעבדה גילו שמספיקה חשיפה של 36-48שעות כדי ליצור
הטבעה של ריח הנהר ולוודא חזרה טובה .חוש הריח של דגי הסלמון הינו חד במיוחד והוא גם מגן עליהם
מפני טורפים.
כאשר הדגים זיהו את נהר הבית שלהם מתחילה הנדידה במעלה הנהר אל אזור ההטלה בו הם בקעואותו
הם מזהים לפי הריח .דגי "הקיטוש" ידועים ביכולתם לקפוץ ולעבור מכשולים רבים יותר ממיני סלמון
אחרים ולכן הם בדרך כלל מטילים את ביציהם באזורים העליונים יותר של הנהר.
לאחר ההזדווגות
נקבות לאחר ההזדווגות שורדות בין 3-24ימים כשהממוצע הוא 13יום .הזכרים שורדים בממוצע תשעה
ימים.
לאחר ההזדווגות הזכר עוזב והנקבה תמשיך לחפור גומחות במשך עשרה ימים בערך אבל חפירה זו היא
שטוחה ולא יעילה .הנקבה ממשיכה לשמור על אזור ההטלה עד שהיא חלשה מדיי לעשות זאת .הזכרים
כשהם נחלשים הם נסחפים במורד הזרם כדי למות.
לאחר ההפריה הזכר והנקבה עוברים הידרדרות מבחינה בריאותית –פגיעה במערכת הקרדיו ווסקולרית,
עיוורון פטריות בעור נשירת קשקשים ועוד .בשל שינויים אלה דגי הסלמון מתים.
במחקרים גילו שההידרדרות הגופנית איננה רק בשל המסע הארוך הביתה .דגים שנדדו מרחק קצר וגם
כאלה שלא נדדו כלל הראו את אותה ההידרדרות הפיזית לאחר ההזדווגות.