Professional Documents
Culture Documents
(איסלם) מבוא קצר
(איסלם) מבוא קצר
מירי שפר
מבוא
השנים האחרונות הוכיחו עד כמה דינאמית וחיה היא דת האסלאם .יש לה השפעה עמוקה
על חיי היומיום של מיליארדי מאמינים ועל תהליכים פוליטיים ,כלכליים וחברתיים
בכל העולם .אנשים רבים במערב מקשרים את האסלאם עם אלימות וטרור:
המתקפה ב 11-בספטמבר 2001על ארצות הברית ,פיגועי ראווה בבאלי ובמדריד,
בלונדון ובאיסטנבול ,מחבלים מתאבדים בערי ישראל ובעיראק -כל אלה הם רק
חלק מן המקרים שבהם אלימות ואסלאם שלובים זה בזה .רצף זה של אירועים
יוצר בתודעתם של רבים את התחושה כי פעילות אלימה ובלתי מתפשרת היא
מהותו של האסלאם מאז ומעולם .זוהי תמונה מעוותת של הדת השנייה בגודלה
בעולם .אני מקווה שהספר הזה יציג בפני הקורא תמונה מורכבת יותר .היריעה
אמנם קצרה מלהקיף את כל התמונה ,אך היא תאפשר לקוראים לטעום קורטוב מן
.הפנים הרבות של האסלאם ושל המוסלמים
מטרותי בספר זה הן שלוש .המטרה הראשונה :להציג בפני הקורא את עיקרי דת האסלאם.
הפרקים השונים יתמקדו בדמותו של הנביא מוחמד על רקע חצי האי ערב בסוף
המאה ה ,6-בעיקרי האמונה ,במצוות היסוד ובטקסי הפולחן ,בטקסטים המכוננים,
בהלכה ובמערכת החוק ,במיסטיקה כרעיון וכתנועה ,ביחסי המוסלמים עם בני
.דתות אחרות ,בקבוצות בתוך דת האסלאם ובכתות שפרשו ממנו
המטרה השנייה היא להנחות את הקורא במסע היסטורי .לגבי המאמינים ,דת האסלאם
מבוססת על אמת אלוהית נצחית .אמת זו נכונה תמיד ובכל מקום ,אין לשנותה ואין
להוסיף לה .אבל כמו לכל תופעה אנושית יש גם לאסלאם היסטוריה .הספר יפרוש
בפני הקוראים את התהליכים ההיסטוריים שעיצבו את האסלאם בתהליך הפיכתו
מדתם של קומץ מאמינים בחצי האי ערב לדת חובקת עולם .הדרך שבה תפסו
המוסלמים את דתם הם ,פרשנותם לה ויישומה בחיי היומיום השתנו במהלך
למעלה מ 1,400-שנות קיומה של דת האסלאם .זוהי דת שאינה חדלה מלהתעצב
מחדש אף לרגע .הדגש על תפקידם של המאמינים בעיצוב דתם מראה כי
המאמינים הם שמפיחים חיים בדת ,נותנים לה משמעות ומשנים אותה על-פי
הבנתם ועל-פי צורכיהם ,כדי להפוך אותה רלוונטית בעבורם בכל יום ,בכל שעה.
אסלאם אינו רק רעיון אלא תרבות ודרך חיים .הספר עוסק אפוא במאמינים לא
.פחות מאשר באמונה
המטרה השלישית היא להציג בפני הקורא את הריבוי שבתרבות המוסלמית .הקהילות
המוסלמיות אינן עשויות מיקשה אחת אלא דוברות בקולות רבים ששורר ביניהם
מתח מתמיד .הקורא יוכל לפגוש כאן את קולות ההלכה הלמדניים ואת הקולות
המיסטיים החווייתיים ,את הקולות התובעים חומרה חסרת פשרות ולעומתם קולות
הקוראים למתינות ולפשרנות .הקולות משתנים ,מתחלפים ומתרבים מעת לעת
וממקום למקום .מוטב להימנע ככל האפשר מהקדמת ה"א הידיעה למונח
"אסלאם" .אין בנמצא אסלאם קפוא אחד ויחיד ,אלא זרמים שונים ,פרשנויות
.שונות וגישות שונות
בעיני רוב הקוראים הישראלים האסלאם הוא דת ערבית .האסלאם הוא אכן דתם של רוב
הערבים ,אבל מרבית המוסלמים בעולם כיום אינם ערבים )המדינה המוסלמית
הגדולה בעולם היא אינדונזיה( .תחת כנפי דת האסלאם מתקיימים תרבויות,
לשונות וגזעים רבים .בשל העניין שלנו כאזרחים במדינת ישראל ובמזרח התיכון,
התמקדתי כאן באסלאם המזרח תיכוני ,אזור הליבה של עולם האסלאם הקלאסי.
אזורים חשובים אחרים בעולם האסלאם נדחקו הצידה או הוצאו לגמרי אל מחוץ
.לסקירה זו
הסיפור כאן מסופר בשני קולות .סיפורם של המאמינים המוסלמים -המורכב בעצמו
מכמה קולות -מופיע ראשון .במקביל אליו ניתנים גם הסברים שאינם מחויבים
לאמונה המוסלמית ונשענים על מסקנותיהם של חוקרים המתבוננים מבחוץ.
.הקוראים יוכלו להבחין בין הסברים פנימיים להסברים אקדמיים חיצוניים
כיצד ניתן להציג עולם גדול ומורכב בספרון קצר? מוותרים על חלקים רבים מן הסיפור
כדי להתמקד בעיקר .ספר זה אינו אלא נקודת התחלה .קורא המעוניין להעמיק את
ידיעותיו יוכל לעשות זאת בעזרת ההמלצות לקריאה נוספת ,ביבליוגרפיה מוערת
בעברית המובאת בסוף הספר .הואיל והספר נועד לקרב את הקוראים לתרבות
המוסלמית ,העדפתי שלא להקשות עליהם בכל הכרוך בשמות ובמונחים הלקוחים
משפות מוסלמיות .מטעם זה בחרתי להביא כאן מונחים ושמות אישים ומקומות
בתעתיק הקרוב לאופן הגייתם ולאו דווקא על-פי כללי התעתיק המחייבים
בפרסומים אקדמיים .כל השמות השגורים בעברית בתעתיק מסוים הובאו כאן
.בצורתם המוכרת .מונחים מוכרים פחות מנוקדים בהופעתם הראשונה
פסוקי הקוראן המצוטטים בספר לקוחים מתרגומו של אורי רובין לקוראן )תל-אביב:
אוניברסיטת תל-אביב ,ההוצאה לאור בשיתוף עם מפה הוצאה לאור2005.( ,
מירי שפר
פרק ראשון
החברה השבטית
בשנת 570נולד לבני הזוג עבדאללה ואמינה בעיר מכה שבחצי האי ערב ילד בשם מוחמד,
לימים הנביא מוחמד .לאיזה עולם נולד הילד מוחמד? מספר דורות לפני הולדת
מוחמד הגיעו לעיר שבטים ערבים שבחרו לשנות את אורח חייהם :הם הפכו
מנוודים לסוחרים ולחקלאים מדבריים .מכה הפכה למרכז המסחרי והדתי של
השבטים הערבים בחג'אז .הפולחן בככעַּעבְבה ,מיבנה קובייתי ששימש מקדש לאלילים
בתקופה הטרום-מוסלמית ,משך עולי רגל לעיר .שוקי המסחר התפתחו במקום
בזמן החגים הדתיים .כל אלה העניקו למכה מעמד מיוחד .מעמד זה קיבל הכרה
רשמית בהסכם בין כמה שבטים באזור ,שראו במכה ובסביבותיה אזור מקודש
.שבתוכו אין להילחם ואין לשפוך דם במהלך חודשי העלייה לרגל
האוכלוסייה הדלילה בחצי האי ערב היתה מאורגנת במאה ה 6-במיבנה שבטי ,רובה חיה
חיי נדודים במדבר ,ומיעוטה חי סביב יישובים קטנים בנאות מדבר ,דוגמת כטאיף,
כח'יכבר או י כעַּת'ררב וממכה .תושבי נאות המדבר התפרנסו ממסחר ומחקלאות מדבר
)מטעי תמרים ,למשל( .השבטים פעלו במסגרות פוליטיות רופפות ,אך שמרו על
עצמאותם בתוך מסגרות אלו .כל שבט היה כפוף להנהגתו של "זקן השבט",
השיח' .ה"דבק" של היחידה השבטית היה ה"כעכצרבבְיה" :תחושת שייכות חזקה של כל
החברים לקבוצה ,מחויבות לשמירה על האינטרסים המשותפים ,ונאמנות של
חבריה זה לזה .כיוון שקשר הדם נחשב לחזק שבקשרים ,נהגו אנשי השבטים
להציג את עצמם כמשפחות מורחבות הקשורות בקשרי דם .בריתות פוליטיות
בוטאו לא אחת בכך ששני שבטים הכריזו על עצמם כעל צאצאים לאב משותף ,גם
אם לא היו לטענה זאת סימוכין של ממש .לאחר זמן מה כולם "זכרו" עבר משותף
ויכלו "להוכיח" עץ משפחתי משותף ,וכך להצדיק את הברית ביניהם במונחים
.משפחתיים-ביולוגיים
צפון ודרום
מאות שנים לפני הולדת מוחמד היו הבדלים ניכרים בין החלק הצפוני של חצי האי לדרומו.
האזור שמצפון לגבול המודרני של תימן ועומאן של ימינו ,אזור המהווה את רוב
חצי האי ,נבדל בתרבותו ובאורח חייו מהאזור הדרומי )תימן ועומאן של היום(.
הדרום נשלט על-ידי ממלכות והתאפיין בחברה עירונית-מסחרית ובתרבות כתובה.
בצפון ,לעומת זאת ,התקיימה חברה שבטית ללא שלטון ריכוזי .היא קיימה אורח
חיים נוודי ולוחמני ,שהונצח בשירים שנקראו כאכיאם אל-כעכרב" ,קרבות הערבים".
השירים עסקו בגבורה ובנקמת דם ,אך גם באהבה .השירה ,שנמסרה בעל-פה ולא
.נכתבה ,שיקפה את תרבותם של השבטים בצפון חצי האי
נוסף להבדלים באורח החיים ובמיבנה הפוליטי בין דרום חצי האי ערב לצפונו ,היו ביניהם
גם הבדלים לשוניים .באזור הצפון דיברו דיאלקטים שונים של ערבית ,ואילו
בדרום נפוצו דיאלקטים אחרים שלא שרדו עד ימינו .החלוקה הגיאוגרפית,
התרבותית והפוליטית קיבלה את ביטויה גם במסורת הערבית השבטית ,שייחסה
מוצא אתני שונה לתושבי שני האזורים .אנשי הצפון נחשבו צאצאי עדנאן
ממשפחת אסמאעיל ,הלא הוא ישמעאל בן אברהם ,ואילו אנשי הדרום נחשבו לפרי
חלציו של קחטאן ,הלא הוא י בְעַּקבְטן מבן חַעמבר המקראי )בראשית 25-26
בימי מוחמד כבר היטשטשו ההבדלים בין הדרום לצפון .הדרום ירד מנכסיו; ממלכות
המסחר העשירות נפלו קורבן לפלישות החבשים ולאסונות טבע .אחד מהם ,קריסת
סכר כמעַּאררב )צפון תימן של היום( בראשית המאה ה 7-מוזכר בקוראן בסורה ,34
שבְבא" ,פסוק " :16ואולם הם פנו עורף ,על כן שילחנו בהם שיטפון שסחף את " עַּ
של
הסכר ,ותחת שני הגנים נכתנו להם שני גנים מניחַבי פרי מר למאכל ,ועצי חַא מ
שיבְזף ".הקריסה הביאה להרס התרבות החקלאית באזור ולנדידת ומספר עצי חַ
שבטים רבים צפונה .חורבנה של הממלכה הדרומית ,רח'עַּמבְיר ,מובא בקוראן כדוגמה
לארעיותם של החיים ושל ההצלחה החומרית בעולם הזה .מן התרבות הכתובה
.המפותחת של הדרום לא נותרו אלא כתובות חקוקות על פני סלעים וגשרים
השפה הדרום-ערבית
מהכתובות הדרום-ערביות ששרדו אנו יודעים פרט מעניין על אותה שפה )ולמעשה
משפחה של דיאלקטים( :ניתן היה לכתוב אותה בשני כיוונים בו זמנית .כתובות
מסוימות כתובות הן מימין לשמאל והן משמאל לימין )דיאלקטים מסוימים בערבית
צפונית נכתבו מאוזן ,מטה-מעלה ומעלה-מטה( .אולי תכונה זו התפתחה בשל
הצורך להקל על מסתתי הכתובות על הסלעים .אין פירושו של דבר שהחברה
הצפון-ערבית חסרה כל ידע בקריאה וכתיבה -על הידע הזה מעידות כתובות רבות
ששרדו עד ימינו .אך הכתיבה שימשה בעיקר צרכים יומיומיים ,ולא נועדה לשמר
את נכסי התרבות וההיסטוריה :הללו אוחסנו בזיכרונם של אנשים ששיכללו את
יכולתם הזיכרונית והלשוניות לכלי מקצועי ,כדוגמת משוררים .בסופו של דבר,
הכתב הוא שניצח :הרובד הגבוה בתרבות המוסלמית הצפון-ערבית הפך גם הוא
לתרבות קוראת וכותבת ,בסיומו של תהליך שארך כמאתיים שנה )ראו הפרק
.השלישי(
הערבים ושכניהם
חצי האי ערב היה מרוחק ממרכזי הכוח הפוליטיים ,הדתיים והתרבותיים שמצפון לו,
בסהר הפורה ,וממערב לו ,באפריקה .עם זאת ,האזור לא היה מנותק מן המתרחש
במרכזים פוליטיים וכלכליים אלה .שיירות מסחר שחזרו מהסהר הפורה הביאו
איתן לא רק סחורות וכסף אלא גם מידע על המתרחש מחוץ לגבולות חצי האי
ערב .בכך שימשו עבור תושבי האזור צוהר לעולם שמחַעבר ,ואיפשרו להשפעות
חיצוניות לחדור פנימה טיפין-טיפין .על-פי המסורת המוסלמית )שיש חוקרים
החולקים עליה כיום( ,חצי האי ערב ,ובייחוד העיר מכה ,נמצאו במרכזו של סחר
בינלאומי במוצרי מותרות כגון תבלינים ,משי ,שנהב ובשמים .על-פי הטענה
הזאת ,שיירות עמוסות סחורה פקדו את האזור לעיתים מזומנות .ייתכן שלכך
מכוונת סורה 106בקוראן" ,קקכרעַּיש" ,המתייחסת לשני מסעות גדולים ,האחד
.בחורף והאחר בקיץ
שבטים ערבים היגרו מחצי האי ערב והתיישבו בשולי הסהר הפורה .יש למשל עדויות על
שימוש בשפה הערבית בעיר ניצנה שבנגב עוד לפני כיבושי האסלאם באמצע
המאה ה .7-חלק מהשבטים הצליחו להקים מדינות עַּסבְפר יציבות יחסית .אחת מהן
היתה מדינתו של ע'סאן ,שבט דרום-ערבי שהיגר מהדרום מאות שנים לפני הולדת
מוחמד ,ולבסוף התנצר והתיישב בסוריה תחת חסותה של האימפריה הביזנטית.
בעיראק קיימו הכלעַּח'מים הערבים מלוכה ששלטה במשך כשלוש מאות שנה בחסות
הסאסאנים הפרסים .לפי מסורת מעורפלת אחת ,גם מקורם בדרום חצי האי.
מדינות אלה תיווכו בין המזרח ,על האימפריות הריכוזיות שבו ,לבין הערבים
המאורגנים בפדרציות רופפות בחצי האי .אל-חירה ,הבירה הכלעַּח'מית )מדרום-מזרח
לנג'ף בעיראק של היום( ,היתה המרכז העירוני העיקרי לערביי חצי האי .היא
תיפקדה כמרכז פוליטי ,מסחרי ותרבותי של השבטים הנודדים .מלך אל-חירה
שימש לא אחת בורר בסכסוכים בין שבטי הצפון; אל השווקים באל-חירה הביאו
הסוחרים את סחורותיהם ושם קנו אספקה; חצרו של מלך אל-חירה היתה אבן
שואבת למשוררים ערבים ,ובתי המרחץ שלה היו יעד מבוקש לנוסעים מחצי האי
.ערב
הערבים באו במגע עם שלוש מעצמות אזוריות .מעבר לים האדום שכנה ממלכת אתיופיה
הקדומה שבראשה עמד המנגוס .דת המדינה היתה נצרות בגירסתה הקופֹטית.
המדינה האתיופית נקטה מדיניות תוקפנית כלפי יושבי חצי האי ערב .הפלישות
החוזרות ונשנות מאתיופיה היו אחת הסיבות להיחלשותן של ממלכות דרום חצי
האי .מסע המלחמה של המצביא החבשי כאבכרכה בשנת ) 570כנראה( ראוי לאיזכור
מיוחד .כאבכרכה פלש לתימן בראש גיסותיו ומשם המשיך צפונה .החבשים ,שנעזרו
בפילי מלחמה ,חיה שלא היתה מוכרת בחצי האי ערב ,הגיעו אל העיר מכה והטילו
עליה מצור .על-פי המקורות המוסלמיים נאלצו הצרים לסגת מהעיר באופן
פתאומי ,כנראה בשל מגיפה שהתפשטה במחנה .המסורת המוסלמית כורכת את
האירוע הזה עם הולדת הנביא מוחמד .נסיגתם הלא-צפויה של הפולשים מוסברת
ברצונו של האל להגן על עירו מכה ,שבה נמצאת הכעבה המקודשת ואשר בה
עתיד להיוולד נביאו מוחמד זמן קצר לאחר מכן .יד אלוהים שלחה אל העיר
ציפורים פלאיות ,ואלה השליכו אבנים משמים על הפולשים והכניעו אותם,
כמתואר בקוראן בסורה 105
שתי המעצמות האחרות היו האימפריה הסאסאנית דוברת הפרסית והאימפריה הביזנטית
דוברת היוונית .מלכי השושלת הסאסאנית ,השושלת הלא-מוסלמית האחרונה
בפרס ,שלטו באזורי עיראק ואיראן של היום והשפעתם הגיעה עד למרכז אסיה.
ממערב לפרת שכנה המעצמה הביזנטית ,יורשתה של האימפריה הרומית .שתי
האימפריות נמצאו במאבק מתמיד .ההיסטוריון המוסלמי ,מוחמד בן כג'רריר אל-כטכבררי
)נפטר בשנת ,(923דימה את המלחמות ביניהן להתגוששות של שני ענקים :היתה
זו התשה הדדית שממנה נבנה לימים האסלאם .במאות 4-6התנהל עימות מתמשך
בין שתי האימפריות ,והוא כלל את מדינות החסות בסהר הפורה :הכלעַּח'מים
באל-חירה )בדרום עיראק( בצד הסאסאני ,וכע'סאן )בסוריה וארץ ישראל( בצד
הביזנטי .המלחמה המתמדת התישה את מדינות העַּסבְפר .הן נחלשו ,ומאחר שהפכו
חסרות תועלת הסירו מהן המעצמות את חסותן; הדבר החליש אותן עוד יותר ,עד
.שנעלמו כליל
בהעדר כוחות חוצצים הגיעו הביזנטים והסאסאנים לעימות ישיר ביניהם על גבול חצי האי
ערב .בראשית המאה ה 7-התנהלו כמה מערכות בין שתי האימפריות באזור סוריה
וארץ ישראל .בתחילה היתה יד הפרסים על העליונה ,ובתחילת שנות שלטונו של
הקיסר הביזנטי חַהכראעַּקרליוס )שלט (641-610הם פלשו לעומקה של האימפריה.
הפרסים הגיעו עד לים התיכון והשתלטו על ערים מרכזיות כמו אלכסנדריה
וירושלים .אולם בפלישה נועזת לעומק השטח הפרסי הצליח הראקליוס להפוך את
הקערה על פיה .הוא השיב לעצמו את השטחים שאבדו ,כולל העיר ירושלים ,ואת
שרידי הצלב הקדוש של ישו ששדדו הפולשים הפרסים מכנסיית הקבר .אך
.ההצלחה היתה קצרת ימים .פחות מעשור אחר-כך נכבשה העיר בידי מוסלמים
האימפריה הביזנטית
הביזנטים הם יורשי החלק המזרחי של האימפריה הרומית .בעוד המערב נופל במאה ה4-
וה 5-בידי השבטים הגרמאניים ושוקע במשבר ארוך ,הוסיף המזרח הרומי לשגשג.
היוונית ,שפת הדיבור ,החליפה עם השנים את הלטינית כשפת השלטון ,אבל
מסורות רומיות ומוסדות רומיים המשיכו להתקיים .אנשי האימפריה ראו עצמם
כרומאים ואת רומא החדשה כבירתם .הממלכה הביזנטית )על-שם בירתה
ביזנטיון/קונסטנטינופוליס( שלטה על שטחים בבלקן ,באסיה הקטנה ובאגן הים
.התיכון
האסלאם כבש מידי הביזנטים את מרבית שטחי האימפריה שלהם .ארץ ישראל ,סוריה,
מצרים צפון אפריקה וספרד היו במהלך המאה ה 7-ותחילת ה 8-לחלק מן המדינה
המוסלמית החדשה .במאה ה 11-איימו התורכים המסעַּלג'וקים על שלמות האימפריה
הנוצרית במזרח .ביזנטיון קיוותה לעזרה מן המערב כנגד האויב המוסלמי
.המשותף
גם מבחינה דתית לא היה חצי האי ערב מנותק מן המתרחש מחוצה לו .באזור חיו יהודים
ונוצרים ביישובים משלהם אך גם ביישובים מעורבים .לקהילות היהודיות
והנוצריות היו קשרים אמיצים עם יהודים ונוצרים בארצות אחרות והן שימשו
כמתווכות לרעיונות דתיים מחוץ לחצי האי .דתם של רוב יושבי חצי האי במאה ה-
6היתה פֹוליתיאיסטית .הערבים האמינו בקיומם של מספר אלים ,שהמאמינים
.יכלו לתמרן ביניהם על מנת לקדם את ענייניהם בעולם
אם אל מסוים אינו מצליח למנוע אסונות טבע כדוגמת שיטפון או בצורת ,לרפא חולים או
לבצע פעולות ניסיות אחרות ,מותר לבזותו או לנטוש אותו כליל .ראמרו אל-כקיס,
אחד המשוררים הידועים של התקופה הקדם-מוסלמית ,ביקש את ברכתו של האל
השבטי לפני צאתו לנקום את מות אביו; כשהראו הגורלות שהאל אינו תומך
במעשה הנקמה ,ירה המשורר את חיציו בפסל האל ,והטיח בפניו כי אילו דובר
באביו של האל -היתה תשובתו אחרת .שיח' של אחד השבטים היה חשוך ילדים,
אך משנרפא בעזרת נזיר נוצרי -התנצרו כל אנשי שבטו ונטשו את האלילים
המקומיים ,שלא הצליחו לבצע ניסים רפואיים דומים .המסורת הערבית מתארת
.סיפורים רבים מסוג זה ומתייחסת אליהם בשוויון נפש ,כדברים שבשיגרה
יחסה של המסורת המוסלמית אל התקופה שקדמה לבוא הנביא מוחמד היא אמביוולנטית.
היא מכונה תקופת הכג'ארהליה .משמעותו המדויקת של מונח זה )הוא מתורגם על-פי
רוב כ"בערות"( אינה ברורה כל צורכה .ברור שהמונח מבטא התייחסות שלילית
גורפת לתקופה שבה -לטענת המסורת המוסלמית -שררה בורות דתית )הווה
אומר עבודת אלילים במקום פולחן מונותיאיסטי( ובערות מוסרית )כלומר העדר
אמות מידה מוסריות ראויות( .ההתגלות לנביא מוחמד נועדה לתקן את המעוות
ולהחליף את הבערות בידיעת הטוב והישר .המונח ג'אהליה משמש גם כיום
לביקורת פנים-מוסלמית .דוברים המבקשים להצביע על המוסריות הירודה של
החברה המוסלמית העכשווית ,ובעיקר של האליטה הפוליטית המכהנת ,משתמשים
במונח "ג'אהליה חדשה" .בכך הם מצביעים לא רק על הבעיה אלא גם על
הפיתרון :בדומה לנביא מוחמד ,על המאמינים לצאת מתוך החברה הג'אהלית,
להתנתק ממנה כדי לשמור על צדקתם ועל טוהרתם .לאחר שיתחזקו ,עליהם לגבור
.על החברה החוטאת ולנתץ את סמליה
לצד הביקורת המוסלמית כלפי העבר הלא-מוסלמי והרצון לשנותו ,אלמנטים מן הדת
האלילית שולבו בלב ליבם של האמונה והפולחן המוסלמיים ,כפי שיראו הפרקים
הבאים ,אם כי כלפי רעיון האלילות לא היתה כל סובלנות .היתה גם הערכה לערכי
תרבות מסוימים שהאסלאם לא קטע אותם .נהפוך הוא ,היה רצון לשמר את העבר
ההרואי .ערכים אלה המשיכו להתקיים במשך מאות שנים ,וחלקם ממשיך עוד
היום .למשל ,בחצר השליטים המוסלמים בבגדאד התרפקה האליטה על מה שנתפס
בעיניה כגבריות בדואית מדברית .הנסיכים בארמונות חונכו על ברכי ערכים כגון
סיבולת ,קבלת אורחים ,כבוד עצמי ועוד .אלו הם חלק מהמרכיבים של הקמקרבְוה
)קמרואּה( ,סך התכונות הפיזיות והמעלות הנפשיות החיוביות הראויות לגבר.
עיקרון זה שימש ועדיין משמש מרכיב חשוב במוסר ובאתיקה המוסלמיים לקביעת
.נורמות להתנהגות נאותה מבחינה ערכית ,חומרית ,דתית ,משפטית וחברתית
האימפריה הסאסאנית
דת המדינה הרשמית היתה הדת הזורואעַּסעַּטרית ,הנקראת על-שמו של הנביא האיראני
ז בְבְרתועַּסעַּטבְרא ,בן המאה ה 6-לפני הספירה .הדת )ששרדה עד היום באיראן ובהודו(
היא דת דואליסטית הרואה את העולם כזירת מאבק בין האל הטוב אהובְרכמז עַּבְדה והאל
הרע אהַהרריבְמן .הדת הונהגה על ידי מעמד של כוהנים )אעַּמגושים ,או מאגים( שהיו
אחראים על שימור כתבי הקודש העתיקים ועל ניהול הפולחן .בתקופות מסוימות
רדפו הסאסאנים בני דתות אחרות בניסיון לאחד את הממלכה .הניסיון הזה לא עלה
.יפה
הממלכה הסאסאנית היתה מגוונת מבחינה לאומית ודתית .חיו בה מיעוטים נוצריים,
יהודיים ופגאניים שונים .אפילו בקרב המשפחה האימפריאלית נמצאו חסידים
לדתות אחרות ,מה שגרם לחיכוכים עם המימסד הכוהני הזורואסטרי .במחצית
השנייה של המאה ה 3-לספירה התפתחה באזור דת נוספת ,הכמאניחַכאית )על-שמו
של מייסדה ,מאני( ,ששילבה את הדואליזם הזורואסטרי עם אלמנטים נוצריים.
המאניכאים הפיצו את תורתם באגן הים התיכון ,על אף רדיפות נוצריות
.וזורואסטריות
כמו יריביהם הביזנטים ,גם הסאסאנים נחלשו מן המאבק הארוך בין פרס לביזנטיון.
המרוויחים מן החולשה היו המוסלמים .בשני קרבות מכריעים ,האחד בקאדיסיה
בעיראק ) (635והשני בנכעַּהואעַּנד באיראן ) ,(651מוטטו הערבים את צבא
האימפריה .השליט הסאסאני האחרון ,כועַּסרו י כז עַּמדרגיעַּרד ה ,3-נרצח בשנת 651בעיר
..ממעַּרעַּו )כיום בדרום-מערב תורכמניסטאן( .כך הקיץ הקץ על האימפריה הסאסאנית
הפרק השישי
מוחמד חי באזור שהתקיימו בו זו לצד זו דתות רבות ,הן הדתות הפוליתיאיסטיות של
הערבים והן דתות הייחוד של היהודים והנוצרים .דת האסלאם היא דת
מונותיאיסטית שדחתה את הפוליתיאיזם דחייה גמורה )אף כי בפועל הושפעה מן
הדתות האליליות בעניינים מסוימים ,ואימצה למשל את פולחן הכעבה והאבן
השחורה( .עד מהרה עלה בקרב המוסלמים הצורך להסביר לעצמם ולאחרים כמהם
שורשי דתם ומהי ההצדקה לכינונה כדת נוספת בעולם .הצורך בהסברים נבע
מתחרות על לב המאמינים ,שהיא בעצם תחרות גם על שליטה פוליטית וכלכלית,
.בשילוב עם פולמוס תיאולוגי תיאורטי על מהי האמונה הנכונה
במסורת המוסלמית ניתן למצוא מספר תשובות ,חלקן סותרות זו את זו ,לשאלת מקומה
של דת האסלאם כאמונה תיאורטית וכקהילה של אנשים .האם דת האסלאם היא
מהפכה או דת המשך? יש באסלאם מרכיבים שהם מהפכה ,למשל היחס לעבר
האלילי .בו בזמן יש גם מרכיבים של המשכיות ,למשל המשך בפועל של מנהגים
.אליליים והמשך והשלמה של מסורות מונותיאיסטיות מדתות הספר
הקוראן מזכיר מנהגים כג'ארהליים הקשורים בפולחן האלילי המורכב ומציג אותם באור
מגוחך .דוגמה אחת מני רבות היא קבורת בְבנות חיות )כועַּאד אל-כבבְנאת( .לטענת
המסורת המוסלמית ,עובדי האלילים הערבים נהגו לקבור תינוקות ממין נקבה
בעיתות של מצוקה כלכלית )למשל בתקופת בצורת( .עד כמה אכן היתה מסורת זו
מקובלת איננו יודעים ,אך הקוראן והמסורת המוסלמית הציגו את המנהג כביטוי
להשחתת המידות של התקופה הקודמת .הקוראן משתמש בנוהג זה כדי ללעוג
לאמונה הכגא'רהלית בדבר "בנותיו של אללה" ,שבהן עוסקים "פסוקי השטן" )ראו
הפרק השני( :היעלה על הדעת ,לועג הקוראן ,שבני אדם המעדיפים לקבור את
בנותיהם בעודן חיות י עַּכיחסו לאל שלהם לא בנים אלא דווקא שלוש בנות ؟
דוגמה שנייה היא משחק המזל כמי עַּרסיר .הכמי עַּרסיר מוזכר בקוראן פעמיים כמנהג קלוקל שאותו
יש לזנוח )סורה " ,2הפֹרה" ,פסוק ,219וסורה " ,5השולחן הערוך" ,פסוקים 91-
.(90משחקי מזל ,וכן שתיית היין ,מתוארים כטומאה ומעשה שטן .המשחק התנהל
באמצעות הטלת חיצים על נתחים מבהמה שנשחטה ,בדרך כלל גמל .מעבר לכך
שמדובר במשחק מזל ,היו סיבות נוספות לשלילתו :הוא גוזל את תשומת לב
המאמינים ואת זמנם מתפילה ,והוויכוחים סביב המשחק ותוצאותיו גורמים
.למתחים מיותרים בין החברים בקהילת המאמינים
עמי הספר
היחס לדתות המונותיאיסטיות הוותיקות היה מורכב יותר .הקוראן מכיר בהתגלות האל
ליהודים ולנוצרים כמו גם לאחרים .חוזרת בו מספר פעמים הטענה שאין חדש
בבשורה של הנביא מוחמד אלא רק אישרור של התגלויות קודמות .מוחמד הביא
לבני האדם גירסה לא מסולפת של האלוהות ,בשונה מהבשורה שהתגלתה ליהודים
ולנוצרים קודם לכן ואשר סולפה על-ידם .הקוראן מזכיר דמויות מקראיות ודמויות
.מן הברית החדשה )שהחשובות בהן הן ישו ומרים אמו(
הקוראן משווה שוב ושוב בין הנביא מוחמד למשה .שניהם שליחי האל לעמם ושניהם
הביאו עימם לא רק בשורה אלא גם מערכת של חוק ומוסר .יש חוקרים מודרניים
הרואים בקבוצת הפסוקים 39-22בסורה " ,17המסע הלילי" ,מעין גירסה
מוסלמית לעשרת הדיברות המופיעים בתורה .אין זו העתקה "סתם" של העקרונות
היהודיים אלא "דיברות" חדשים ,המבטאים את הערכים המוסריים והחברתיים של
הקהילה המוסלמית החדשה .החוקרים מציינים כי בקוראן לא מדובר בעיקרי-על,
כמו עשרת הדיברות במקרא .מספרם של הדיברות המוסלמיים ,תוכנם וסדרם
אינם קבועים .עם זאת ,למרות ההבדל בין "הדיברות המוסלמיים" לאלה היהודיים,
מצביעים החוקרים על ההקשר הדומה של הדיברות בשתי הדתות .הפסוקים
הקודמים ל"דיברות המוסלמיים" בקוראן עוסקים במשה ,והנביא מוחמד מתואר
כממשיך דרכו; כפי שמשה הביא לעמו את עשרת הדיברות ,כך העניק מוחמד לבני
.עמו הערבים קוד ערכי חדש
האיזכורים הרבים של משה רבנו והשוואת הנביא מוחמד אליו הביאה כמה חוקרים
מודרניים לטעון שמוחמד הושפע מן היהדות יותר מאשר מן הנצרות .היו שהעלו
את הסברה שלמוחמד היו מורים יהודיים שדרכם נחשף למקרא ולמדרש .אחרים
טוענים שניתוח טקסטואלי של הקוראן מצביע דווקא על השפעה נוצרית .לטענתם,
ככל שמגיעים לפסוקי קוראן מתקופות מאוחרות יותר בחיי הנביא ,ניתן לזהות בהן
.ידיעה רבה יותר על עקרונות וערכים נוצריים
יהיו אשר יהיו מקורות ההשפעה על הנביא ,ההכרה בהתגלויות הקודמות אינה בלתי
מסויגת .המוסלמים תופסים את עצמם כמונותיאיסטים טהורים יותר ,כנאמר
בפסוק 30בסורה " ,9ההצהרה"" :היהודים אומרים ,קעז כעַּיר הוא בן אלוהים.
והנוצרים אומרים ,המשיח הוא בן אלוהים .זה הדבר אשר יביעו בהבל פיהם,
בחקותם את דברי הכופרים לפניהם .יאסור אלוהים מלחמה עליהם! כיצד זה ישגו
" בשקרים؟
המוסלמים מקבלים את ישו כנביא אמת ,אך דוחים את היותו בן אלוהים ,ולכן אינם
מקבלים גם את השילוש הקדוש .הטענה נגד היהודים ,לעומת זאת ,אינה ברורה.
קעז כעַּיר הוא כנראה עזרא הסופר .ייתכן שבעיני מוחמד ההערצה לעזרא הסופר,
שאולי רווחה בקרב יהודי חצי האי ערב באותה העת ,היתה ביטוי לפולחן בלתי
ראוי .המוסלמים גם מאמינים שהיהודים והנוצרים זייפו במזיד את דבר האל
שנמסר לידיהם .לטענת המוסלמים ,היהודים הוציאו מהתורה אמירות מפורשות על
בואו העתידי של הנביא מוחמד .היהודים בחרו לסלק פסוקים אלה למרות שידעו
.כי מדובר בנבואות אמת
כידוע ,טענה דומה כבר הופנתה אל היהודים על-ידי הנוצרים ,שהאשימו את היהודים
בהתעלמות מנבואות המבשרות את בוא ישו .אולם הנוצרים לא כפרו באותנטיות
של הטקסט היהודי .המוסלמים ,לעומתם ,רואים בטקסט היהודי )והנוצרי( סילוף
ההופך אותו לבלתי קביל .מרגע שהקוראן ,ובשורת האמת שבו ,נמסר לערבים
מידי מוחמד ,אין יותר צורך בגירסאות המסולפות של הדתות המונותיאיסטיות
.האחרות
מסורת פרשנית אחרת טוענת שדת האסלאם היא דת ערבית שהתפתחה בחצי האי ערב,
ואינה תלויה בדתות המונותיאיסטיות הקודמות .זרם פרשני זה מדגיש למשל את
השפה הערבית שהקוראן כתוב בה .לטענתו ,הערבית הנשגבת והבלתי ניתנת
לחיקוי של הקוראן היא אחד מסימני ההיכר של הבשורה למוחמד ,והיא מציבה את
ההתגלות לנביא האסלאם במיקום גיאוגרפי שונה מזה שבו התרחשו הבשורות
הקודמות .האומה הערבית נבחרה על-ידי האל לקבל את הטהורה שבבשורות
.ולהעמיד מתוכה את השלם שבשליחים
מייחדים
על-פי המסורת המוסלמית ,לבחירה האלוהית בערבים יש שורש קדום .דת האסלאם
מוצגת כאן כהמשך של "דת אברהם" ,אמונה מונותיאיסטית טהורה וטבעית
שקולקלה במשך הדורות .אברהם ,טוען הקוראן ,לא היה לא יהודי ולא נוצרי אלא
מונותיאיסט קדמון )כחרניף( .אברהם מופקע בקוראן ממהקשר עברי-יהודי לטובת
מהקשר ערבי מקומי של חצי האי ערב :בנו הנבחר של אברהם לא היה יצחק הצעיר
אלא בכורו ישמעאל ,אבי האומה הערבית; הוא ולא יצחק עמד בניסיון העקידה,
והוא שבנה עם אברהם אביו את הכעבה; ברבות הדורות נשכחה אמונת הייחוד מן
הערבים ,הם היו שטופים בעבודת אלילים ,ועמים אחרים היו קרובים מהם לאמת
האלוהית; ההתגלות למוחמד היא אפוא בבחינת השבת עטרה ליושנה; היא אמנם
מאוחרת בזמן מן היהדות והנצרות ,אך היא קרובה יותר למקור האלוהי ונאמנה לו
.תכלית הנאמנות
חותם הנביאים
יהא אשר יהא ההסבר על מקומה של דת האסלאם בעולם ,לנביא מוחמד יש בו מקום
מרכזי ,והוא ממלא תפקיד מפתח בהיסטוריה הקדושה של האסלאם .הנביא ממוקם
בצומת דרכים בעל משמעות דתית בהיסטוריה ,ולכן האופן שבו מתוארת דמותו
נותן מענה לא רק להצדקת שליחותו אלא גם לשאלה העמוקה יותר של מקומה של
דת האסלאם .מוחמד מוצג כמי שממשיך את רצף הנביאים המוכרים מן התנ"ך
והברית החדשה ,וגם שייך לקבוצה של שליחים-מתריעים מטעם האל לעמים
הערביים בחצי האי ערב ,עמי ערב הדוברים ערבית .מוחמד נשלח אל בני עמו
הערבים כדי להזהירם על חטאיהם; הוא מטהר את דתו של אברהם ,ראשון
המאמינים; הוא ממשיך את החוק של משה; והוא אחרון )חוחַתם( הנביאים
.המונותיאיסטיים
בחצי האי ערב ישבו לא מעט יהודים .הם לא היו מאוחדים פוליטית וצבאית אלא מאורגנים
בשבטים .כנהוג באזור הם יצרו בריתות עם שבטים ערביים אחרים .חלקם היו
בעלי מלאכה )למשל צורפים( ,אחרים היו סוחרים או עובדי אדמה )למשל מגדלי
תמרים( .השבטים היו מפוזרים בערים ובנאות מדבר שונים .בעיר מדינה ישבו
שלושה שבטים יהודים גדולים :כקי עַּנקכקאע ,נכרדיר וקקכרי עַּבְט'ה .מרכז אחר התקיים בנווה
המדבר כח'י עַּכבר ,כ 150-ק"מ ממדינה ,לשם הגיעו שבטים יהודיים לאחר חורבן בית
.שני ,כנראה
על-פי המסורת המוסלמית ניסה הנביא לשלב בקהילה המוסלמית החדשה את יהודי העיר
מדינה שבה השתקע לאחר הרהעַּג'בְרה .המסורת המוסלמית מספרת על הברית שכרת
מוחמד עם הקבוצות השונות בכמדינה עם הגיעו לעיר )כעעַּהד אל-קאבְמה ,מילולית
"חוזה האומה"( .על-פי המסורת המוסלמית ,שלושת השבטים היהודים בעיר היו
שותפים מלאים לברית שנכרתה בין תומכיו של הנביא ממכה שהיגרו איתו
)הקמהארג'רון ,כלומר "המהגרים"( ובין שני השבטים הערבים בעיר ,אעַּוס וכח'ז עַּכרג',
.המכונים אנעַּכצאר )מילולית "התומכים"( ,שתמכו בנביא והזמינוהו לכמדינה
המסורת טוענת שמוחמד פנה אל היהודים וביקש למשוך אותם לאמונה החדשה )כמתואר
בפרק הקודם ,מוחמד קבע באותם ימים שכיוון התפילה יהיה לעבר ירושלים וכי
יום הצום יהיה בעשירי בחודש הראשון( .אולם היהודים דחו את ניסיונות
ההתקרבות של הנביא וחלקם אף פעלו נגדו ונגד קהילת המאמינים ,בניגוד לרוח
ההסכם .מוחמד שינה את יחסו אל היהודים והחל לראות בהם אויב שיש לסלקו.
מחקרים מודרניים מצביעים על כך שבנוסח ההסכם שנשמר במסורת המוסלמית
לא נזכרים שמות השבטים היהודיים ,כך שכפי הנראה הם לא היו צד בהסכם.
ייתכן שכל מטרתו של סיפור הפרת הברית על-ידי היהודים היה לגולל על היהודים
.עצמם את האחריות לגורלם
האמצעים שנקט הנביא נגד היהודים נעשו קשים יותר ויותר .תחילה אולץ שבט כקי עַּנקכקאע
לע
זוב את העיר לאחר מצור בן שבועיים .אחר-כך גורשו בני נכרדיר ,שהוכרחו להותיר
אחריהם אדמות ומטעי תמרים )כצפיה ,בת מנהיג השבט ,נישאה לנביא( .גורלו של
שבט קקכרי עַּבְט'ההיה המר ביותר :לאחר מצור נכנעו בני השבט למוחמד; הגברים
בשבט הוצאו להורג; אחת מנשות השבט ניתנה לנביא כשפחה ושאר הנשים
.והילדים נמכרו לעבדות
יהודי נווה המדבר כח'י עַּבְבר )תושבים מקומיים ושבט נכרדיר שהצטרף אליהם( הוכנעו מספר
שנים לאחר מכן .שתיים ממצודותיהם נכבשו ,לאחר שבני בריתם הערבים עברו
לצידו של מוחמד .היהודים שנכנעו הורשו להישאר בנווה המדבר תמורת מס
בגובה מחצית מיבול התמרים שלהם .לאחר מכן הוכנעו גם יהודי צפון חיכג'אז.
הכוח היהודי בערב נשבר; היהודים לא שרדו מאז אלא כמיעוט נסבל בשולי חצי
.האי
המאבק בנוצרים
היחס לקהילות הנוצריות בערב היה טראומטי פחות מן היחס ליהודים בחצי האי ,אולי
משום שלא היוו איום פוליטי .אולם במהלך ההיסטוריה היה העימות עם הנצרות
והנוצרים קשה לא פחות .הסיבה לפולמוס המוסלמי-נוצרי אינה רק תיאולוגית
)המוסלמים רואים בשילוש הקדוש ,ובעיקר באמונה בישו כ"בן האלוהים" ,פגיעה
בייחוד האל( אלא גם פוליטית .המוסלמים התעמתו שוב ושוב עם מדינות נוצריות.
בתחילה היתה זו האימפריה הביזנטית ,שהמסורת המוסלמית מציגה אותה כאויב
האולטימטיבי של המוסלמים ,ולאחר מכן מסעות הצלב בארצות החַלכבעַּנט .בחצי האי
האימברי התרחש עימות מתמשך עם המלכים הנוצרים .הוא החל בכיבוש חצי האי
על-ידי המוסלמים בתחילת המאה ה ,8-והסתיים בכיבושו מחדש על-ידי הנוצרים
)המרקונעַּעַּקוויעַּסבְטה( ,שהושלם ב 1492-עם כיבוש גרנדה ,המאחז המוסלמי האחרון.
גם האימפריה העוסמאנית היתה מעורבת בסדרה ארוכה של מאבקים עם כוחות
נוצריים עד למאה ה20-
נחיתותם של הד'ימים נתפסה במונחים דתיים ופוליטיים כאחד .הם חויבו בתשלום מיסים
מיוחדים ללא-מוסלמים )כגון מס הגולגולת ,רג'יעַּזיה(; נאסר עליהם לבנות בתי
תפילה גבוהים ממסגדים ולקיים טקסי פולחן דתיים בפרהסיה ,כדי לא לחלל את
המרחב הציבורי המוסלמי; ולא פעם ננקטו אמצעים שונים כדי לתת לנחיתותם
.ביטוי סמלי ומעשי
חכמי הלכה ניסחו כללים ברורים שהגבילו את הלא-מוסלמים והבדילו אותם מחברת
הרוב .מידת היישום של כללים אלו השתנתה מתקופה לתקופה ,ממקום למקום,
והיתה תלויה לעיתים במדיניותו של שליט מסוים או בנטיותיה של שושלת
ספציפית .במצרים של המאה ה ,11-למשל ,האימאם הפארטמי-שיעי אל-חאכם
בראעַּמר-אללה נקט מדיניות קשה כלפי נוצרים ויהודים )אך גם כלפי מוסלמים
סונים( .אל-חאכם הורה ליהודים ונוצרים ללבוש פרטי לבוש מזהים ,אסר על
תהלוכות נוצריות ,ואף החרים כנסיות רבות כדי להרוס אותן או להופכן למסגדים.
אל-חאכם לא "המציא" את החוקים האלה יש מאין; חלקם תוקנו כבר בידי
הח'ליפים העבאסים בבגדאד; אך הוא החיה אותם והוציא אותם אל הפועל .השיא
היה העלאת כנסיית הקבר בירושלים באש )יש המתארים בשל כך את אל-חאכם
.כ"חַנרון של עולם האסלאם"(
מנגד ,מצבם של היהודים באימפריה העוסמאנית באמצע המאה ה 15-היה נוח כל-כך עד
כי רבי יצחק צרפתי ,הרב הראשי בעיר מאדיעַּרמנה ,בירת האימפריה באותה העת,
שלח מכתב פתוח לקהילות יהודיות שונות ברחבי מזרח אירופה ,שסבלו מרדיפות
הנוצרים ,ובו הילל את סובלנותה ופתיחותה של האימפריה המוסלמית והזמין את
היהודים להתיישב בה .ייתכן שהמכתב נכתב לבקשת השלטונות העוסמאניים,
שהיו מעוניינים בקליטת נתינים לא-יהודים בעלי מלאכה וסוחרים בנחלותיהם.
אולם המציאות שהוא מתאר היא אותנטית .יהודי האימפריה נהנו ככלל מסובלנות
.דתית ,אם כי מעמדם נותר נחות ,כד'ימים
חוקי הד'ימה איפשרו למוסלמים וללא-מוסלמים לחיות יחדיו זה לצד זה ,לא בהכרח זה
בתוך זה .כך נוצרו בערים מוסלמיות רבעים מיוחדים לבני דתות שונות .רבים
העדיפו לחיות בסמוך לבני דתם ,אך שלא כגטאות באירופה -זו לא היתה חובה
אלא בחירה אישית וקהילתית .כך נוצרו בערים מוסלמיות אזורים שזוהו עם בני
דת מסוימת ,אך היו גם רבעים מעורבים ,למשל כאשר שיקולים של אופנה ,תדמית
או מעמד חברתי-כלכלי בקרב החברה הכללית גברו על הזיהוי הדתי .בחברה
המוסלמית השיעית מיוחסת ללא-מוסלמים טומאה ,ולכן ההפרדה החברתית
והפיזית גדולה יותר מאשר בחברה המוסלמית הסונית )על השיעה ויחסה
.למוסלמים וללא-מוסלמים ,ראו בפרק הבא(
מעמד החסות לא ניתן לכל אנשי דתות הספר .ראשית ,היתה הבחנה בין נתיני המדינה
המוסלמית לבין נתיני מדינה זרה .רק הראשונים נהנו מזכויות הד'ימה .המוסלמים
רואים את העולם כנחלק בין האזור הנמצא בשלטון האסלאם )כדאר אל-אסלאם,
מילולית "בית האסלאם"( ובין אזור הנמצא בשליטה לא-מוסלמית )כדאר אל-כחעַּרב,
מילולית "בית המלחמה"( .יהודים ונוצרים נתיני מדינות זרות אינם זכאים ליהנות
מן הזכויות שמהן נהנים אחיהם לאמונה נתיני האסלאם -גם אם הם סוחרים או
.דיפלומטים החיים שנים רבות תחת שלטון מוסלמי
קריטריון נוסף שקבע את מעמדם של לא-מוסלמים במדינה מוסלמית היה השאלה אם
מדובר בקהילה או באזור שהכיר בעליונות הפוליטית של האסלאם מרצון או
מאונס .אם היה מדובר בכיבוש ,הלא-מוסלמים לא היו זכאים לזכויות הקבועות
במעמד הד'ימה .האימפריה העוסמאנית השתמשה בהבדל חשוב זה לצרכיה.
נוצרים מן הבלקן גויסו בכפייה לעבדים בצבאה וחונכו להיות העילית
המינהלית-צבאית של האימפריה .את הד'ימים )כמו מוסלמים( לא ניתן לשעבד;
.את בני העמים הכבושים כן