‫מיכל פופובסקי‬

‫מיכל פופובסקי‬
‫מתוך שאלתו של לאקאן‪' :‬מהו מעשה הציור?'‬

‫התמונה הינה הטקסט של הסובייקט‪ .‬מה פירוש 'הטקסט של הסובייקט'? עבור לאקאן‪ ,‬הסובייקט‬
‫הנו הטקסט של עצמו ומעשה חיבור הטקסט על ידי הסובייקט נובע מהחסרים של הסובייקט‪.‬‬
‫התמונה‪ ,‬אם כן‪ ,‬הינה התשובה של הסובייקט לצורך במקום‪ ,‬תשובה לעצם בקשתו להיות – נוכח;‬
‫והבד‪ ,‬המסך‪ ,‬הקיר‪ ,‬הנייר ‪ -‬מקום‪-‬נוכחות‪/‬סימון‪-‬עצמי‬

‫‪ .1‬מעשה הציור ושרשרת המסמנים‬

‫בסמינר ה ‪ ,-XI‬ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה ] ‪ ,[1964‬שואל לאקאן שאלה בסיסית‪Qu’est-ce que “ :‬‬
‫‪la‬‬
‫‪) ”?peinture‬פרק ‪ ,8‬עמ' ‪ .( 93‬את השאלה בחרתי לתרגם‪" :‬מהו מעשה הציור?"‪ ,‬משום שתרגום זה טומן‬ ‫‪1‬‬

‫בחובו שלוש שאלות‪ :‬מהו מעשה הציור? מהו ציור? מהו מעשה?‬
‫במאמר זה אדון בקשר שבין שלוש השאלות‪ ,‬ביחס לתיאוריה של לאקאן‪ ,‬ואנסה להבהיר מדוע במסגרת‬
‫תיאורטית זו יכולה לפרוץ דממה מתוך התמונה‪.‬‬
‫בהמשך לשאלתו "מהו מעשה הציור?" לאקאן אינו חוזר אל המסמן “ ‪ ”peinture‬ואף אינו מזכירו‪ ,‬אלא מעבירו‬
‫למסמן אחר‪ .”tableau “ :‬בצרפתית‪ ,‬המסמן ” ‪ ”tableau‬מוגדר בשלושה אופנים‪ .1 :‬ציור ‪ .2‬תמונה ‪ .3‬מראה‪.‬‬
‫המרת המסמן “ ‪ ”peinture‬במסמן “ ‪ ”tableau‬אינה מקרית‪ .‬היא חושפת את הדרך האופיינית כל כך למחשבתו‬
‫ולמשנתו של לאקאן‪ :‬למרות שלמראית עין מותיר לאקאן את שאלתו פתוחה‪ ,‬הרי שלמעשה‪ ,‬על בסיס החלפת‬
‫המסמנים‪ ,‬הוא בונה את תשובתו‪ .‬מכאן שהתשובה לשאלה "מהו מעשה הציור?" אינה ניתנת באופן ישיר‪ ,‬אלא‬
‫הולכת ונרקמת על בסיס "שרשרת המסמנים"‪.‬‬
‫על שרשרת המסמנים ניתן לומר שהיא יוצרת סדרה ורצף‪ .‬כל מסמן המבנה אותה מוביל אל מסמן אחר‪ ,‬נוסף‪.‬‬
‫בסדרה הנוצרת מופעים המסמנים בזה אחר זה לפי סדר מסוים‪ .‬הם "נפתחים" בזה אחר זה לפי הסדר‪ .‬ברצף‬
‫הנבנה‪" ,‬פותח" המסמן הראשון את המסמן השני שאליו הוא חובר ובכך פורש את המרחב הדיסקורסיבי שלו‪.‬‬
‫שרשרת המסמנים יוצרת אם כן שיח‪ ,‬שכמו ניצב בין המסמנים‪ .‬בד בבד היא יוצרת קשר‪/‬ים בין המסמנים‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬בשרשרת המסמנים כל מסמן מהווה מעין תחנה‪ .‬על כן‪ ,‬על בסיס מבנה זה‪ ,‬ניתן לבחור מסמן‪ ,‬להתמקד‬
‫בו ולבחון את טיב הקשר‪/‬ים המקשר‪/‬ים בינו לבין המסמנ‪/‬ים האחר‪/‬ים‪.‬‬
‫על מנת לבחון את המסמן “ ‪" - ”peinture‬מעשה הציור" ‪ -‬אפנה‪ ,‬אם כן‪ ,‬למסמן “ ‪ ”tableau‬ובהמשך למסמן‬
‫"סובייקט" ואציג שלושה מסמנים רצופים אלה מתוך שרשרת המסמנים‪ ,‬אותם מציג לאקאן ביחס לציור‬
‫ולמעשה‪ .‬כך אנסה לכונן תשובה לשאלה "מהו מעשה הציור?"‪ ,‬כתוצר של הקשר בין המסמנים המבנים את‬
‫השרשרת והשיח הניצב ביניהם‪.‬‬

‫‪ .2‬מעשה הציור והתמונה‪ ’peinture ’ :‬ו‪’tableau’-‬‬

‫בשרשרת שבה אדון “ ‪ ”peinture‬הנו המסמן הראשון המהווה חוליה ראשונה‪ ,”tableau “ .‬כמסמן השני בא‬
‫בעקבותיו ומהווה חוליה שנייה‪ .‬כנאמר לעיל‪ ,‬בשרשרת המסמנים כל חוליה קשורה בקודמתה‪ ,‬וכל החוליות‬
‫קשורות זו בזו‪ .‬לכן בסדר הנוכחי‪ ,‬שבו בונה לאקאן את הקשר בין ה‪ ”peinture “ -‬לבין ה“ ‪ ,-”tableau‬נשאלת‬

‫‪1‬‬
‫‪Jacques Lacan, Les quatre concepts fondamentaux de la psychanalyse, Editions du Seuil, Paris, 1973‬‬

‫‪66‬‬
 ‫מיכל פופובסקי‬

‫השאלה‪ :‬מה מאפיין את אותו הקשר? מה ניתן לומר על אודות הקשר בין "מעשה הציור" לבין "התמונה"‬
‫עצמה? על בסיס התרגום הנוסף למילה “ ‪ , ”tableau‬בין "מעשה הציור" לבין "המראה"?‬
‫על שאלה זו אנסה לענות בהדרגה‪ .‬ראשית אזכיר שבסמינר ה ‪ -XI‬לאקאן אינו מגדיר את ה‪”tableau “-‬‬
‫באמצעות המושג "מוחשי"‪ ,‬למרות שהוא בוחר לדבר על מעשה הציור על בסיס התמונה עצמה‪ .‬בסמינר זה‬
‫הוא אומר כי ה‪ ”tableau “-‬הנו בראש וראשונה "פונקציה"‪ ,‬דהיינו "הפונקציה" ב‪-‬הא הידיעה "המחייבת את‬
‫הסובייקט לסמן את עצמו ככזה" ‪) ”la fonction ou le sujet a à se reperer comme tel ”-‬פרק ‪ ,8‬עמ'‬
‫‪.(93‬‬
‫למרות שבחרתי לתרגם את הפועל “ ‪ ”Se reperer‬בפועל "לסמן"‪-‬את‪-‬עצמו‪ ,‬עלי להוסיף את אפשרויות‬
‫התרגום הנוספות‪" :‬לאתר"‪" ,‬להתמצא"‪ ,‬כלומר "למצוא"‪-‬את‪-‬עצמו‪ .‬פעלים אלה מטיבים למקד את סוגיית‬
‫הקשר בין "מעשה הציור"‪" ,‬התמונה" ו"הסובייקט"‪ ,‬שאליה נגיע בהמשך‪ .‬בהקשר זה חשוב להדגיש כי‬
‫למשפט המצוטט לעיל יש חשיבות רבה בעצם הגדרת התמונה כ‪"-‬פונקציה"] ‪ [ y/x‬שבה מונח הקיום של שני‬
‫רכיבים )לפחות( ושל הקשר ביניהם‪ .‬במסגרת הדיון הנוכחי יהיו השניים לא "מעשה הציור" ו"התמונה"‪ ,‬כי‬
‫אם "התמונה" ו"הסובייקט"‪ ,‬אשר ישמש כמסמן שלישי בשרשרת המסמנים‪.‬‬

‫‪ .3‬התמונה והסובייקט‬
‫הקשר בין "התמונה" לבין "הסובייקט" הנו קשר המצביע על יחסיות‪ .‬כפי שמתקיים במתמטיקה ‪ -‬הפונקציה‬
‫יוצרת יחס המגדיר את התלות ההדדית בין שני המסמנים‪ .‬במילים אחרות‪ :‬בגלל המושג "פונקציה" ואף‬
‫בזכותו‪ ,‬תלויים "התמונה" ו"הסובייקט" תמיד זה בזה הן בהגדרתם‪ ,‬הן בתפקודם והן בהבנתם‪ .‬לכן‪ ,‬על פי‬
‫לאקאן‪ ,‬לא ניתן להבין את המסמן "תמונה" ללא המסמן "סובייקט"‪.‬‬
‫את החיבור בין שני המסמנים מאפיין הקו שבנוסח ‪ ,y/x‬כלומר תמונה‪/‬סובייקט‪ .‬קו נטוי זה מאפשר לקרוא את‬
‫הנוסח בשני אופנים‪ .‬בקריאה הראשונה תופיע קודם התמונה‪ ,‬והיא תבנה את הקשר עם הסובייקט‪ :‬היא תעיד‬
‫על התפקיד הייחודי שהיא ממלאה ‪ -‬עבורו‪.‬‬
‫בקריאה שנייה יופיע קודם הסובייקט‪ ,‬והוא יבנה את הקשר בינו לבין התמונה‪ .‬כך יעיד הסובייקט על חשיבות‬
‫התמונה עבורו‪ .‬על בסיס צורת הפועל הרפלקסיבית "התפעל" הניצבת ב‪ ,”Se reperer“-‬חשוב יהיה להוסיף‬
‫ולהדגיש כי בהקשר זה הסובייקט יבנה למעשה את הקשר בינו לבין עצמו‪.‬‬
‫המושג "פונקציה"‪ ,‬המופיע במשפטו של לאקאן‪ ,‬יוצר קשר מחייב והדדי בין התמונה לבין הסובייקט‪ .‬ניתן‬
‫לומר כי ביחסה אל הסובייקט מחייבת התמונה אותו ‪ -‬לסמן את עצמו ‪‬בה‪ .‬כלומר התמונה אינה מאפשרת‬
‫לסובייקט לא לסמן את עצמו‪‬בה‪ .‬למעשה‪ ,‬בו בזמן הסובייקט אינו מניח לתמונה‪ :‬הוא מחייב אותה לסמן את‬
‫עצמו‪ ‬בה‪ .‬לכן בין התמונה לבין הסובייקט יהיה הקשר תמיד קשר מחייב‪.‬‬
‫ברצוני להוסיף כי תוך כדי כך שהיא מחייבת את הסובייקט לסמן את עצמו ‪‬בה‪ ,‬מפנה התמונה מקום‬
‫לסובייקט‪ .‬כלומר היא בהכרח מפנה לו מקום‪ .‬לכן היא ניצבת כ‪-‬מקום‪‬עבורו‪ .‬מעצם היותה מקום היא ממקמת‬
‫את הסובייקט‪ .‬כך למעשה באה לידי ביטוי הנוכחות של הסובייקט‪ ,‬נוכחות הממוקמת בתמונה‪.‬‬
‫על בסיס היגיון זה‪ ,‬ניתן לומר כי הנוכחות של הסובייקט חייבת להשתקף ‪‬בתמונה – ולכן לא תהיה תמונה‬
‫נטולת נוכחותו של סובייקט‪ .‬בניסוח שונה ניתן לומר כי‪ :‬מעצם היותה מקום עבור הסובייקט‪ ,‬הופכת התמונה‬
‫את הסובייקט לנוכח‪ .‬בכך‪ ,‬היא גם משנה אותו‪ ,‬שכן היא מאפשרת לו לעבור מהמקום שבו שהה עד כה למקום‬
‫חדש ואחר‪.‬‬
‫עבור לאקאן‪ ,‬הקשר בין התמונה לבין הסובייקט הנו‪ ,‬אם כן‪ ,‬קשר הכרחי‪ .‬לכן כשהוא קושר את התמונה עם‬
‫הסובייקט‪ ,‬הוא בונה קשר של חוב‪/‬ה המחייב הן את התמונה והן את הסובייקט‪ .‬אך מה פירוש "חובה"? ‪-‬‬
‫בשאלה זו טמונה נוכחותו של הסובייקט‪.‬‬

‫‪67‬‬
‫"מהו מעשה הציור?"‬

‫‪ .4‬הנוכחות‬
‫ניתן להניח כי רישום הנוכחות בתמונה נובע מהצורך של הסובייקט ‪ -‬ואולי מהאיווי שלו ‪ -‬למקם את עצמו‪.‬‬
‫הנוכחות מצביעה על חיפושו של הסובייקט אחר מקומו ועל איתור אותו המקום‪ .‬על כן התמונה הינה למעשה‬
‫התשובה לצורך‪/‬איווי של הסובייקט במקום והתשובה לעצם בקשתו להיות ‪ -‬נוכח‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬הבד‪ ,‬המסך‪,‬‬
‫הקיר‪ ,‬הנייר וכל תשתית‪ ,‬בסיס ומסגרת יהוו עבור הסובייקט מקום‪-‬נוכחות‪ :‬המקום לעצמו ‪ -‬מעין אתר של‬
‫סימון עצמי ומיקום‪ .‬מהסבר זה נגזרת ההגדרה של "מעשה הציור"‪ :‬הציור הוא מעשה הכרחי עבור הסובייקט‬
‫התוהה על אודות מקומו‪-‬נוכחותו‪-‬קיומו‪.‬‬
‫מעצם מעשהו ומעצם עשייתו הופך הסובייקט לנוכח‪ .‬קיים‪ ,‬אם כן‪ ,‬קשר הדוק בין הנוכחות לבין המראה‪.‬‬
‫הסובייקט הנוכח הנו בו בזמן הסובייקט הנראה‪ :‬התמונה מראה אותו‪ .‬ברם‪ ,‬כאשר התמונה מראה אותו‪ ,‬היא גם‬
‫מאפשרת לסובייקט לראות את עצמו‪ ,‬ובניסוח אחר‪ :‬הסובייקט הנראה הנו הסובייקט הרואה‪.‬‬

‫‪ .5‬התמונה וציוני הדרך‬

‫"לראות" ו"להראות" הם פונקציות המחייבות הן את התמונה והן את הסובייקט‪ .‬הן מחייבות את התמונה‬
‫להראות את הסובייקט‪ ,‬ולכן התמונה ‪ -‬וזו תוספת חשובה להגדרתה ‪ -‬אינה יכולה להיות בעלת אופי שרירותי‬
‫וחסר סיבה‪ .‬היא חייבת לשאת תכונות פרטיקולאריות‪-‬ייחודיות הקשורות בסובייקט‪ .‬אך "לראות" ו"להראות"‬
‫מחייבות גם את הסובייקט ‪ -‬לראות את עצמו ובכך להשתנות‪.‬‬
‫בדבריו על אודות "הציור"‪" ,‬המעשה" ו"הסובייקט"‪ ,‬מבסס לאקאן את תהליך ההבניה של הסובייקט‪ .‬בד בבד‪,‬‬
‫הוא גם מבסס את אופן ההבניה של הסובייקט‪ ,‬שכן הוא אומר כי מקומו‪/‬מיקומו של הסובייקט בתמונה מניח “‬
‫‪ , ”reperes‬כלומר "ציוני דרך"‪ .‬ציוני הדרך בתמונה הם סימני הכר‪ ,‬הם מאפשרים לאתר את הסובייקט ‪ -‬את‬
‫הנוכחות שלו‪.‬‬
‫על פי לאקאן‪ ,‬פעולת המיקום‪-‬סימון‪-‬ראייה של הסובייקט בתמונה קשורה‪ ,‬אם כן‪ ,‬בסימנים‪ .‬אולם למרות‬
‫חשיבותם לאקאן אינו מונה את סוגי הסימנים השונים‪ ,‬ואינו מפרט את הקטגוריות השונות הנלוות להם )בפרק‬
‫‪ 8‬הוא גם אינו מגדיר הלכה למעשה מהו "סימן"(‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬הוא מראה כי לסימנים ישנה משמעות רבה‪.‬‬
‫אלה‪ ,‬רומז לאקאן‪ ,‬מציבים את נוכחותו של הסובייקט‪ ,‬ולכן הנוכחות של הסובייקט ניצבת בהם‪ .‬הם מבנים את‬
‫הסובייקט‪ ,‬ולכן הסובייקט מבנה את עצמו באמצעותם‪.‬‬
‫בכל תמונה באשר היא מופיעים הסימנים אשר מעידים על נוכחותו של הסובייקט‪ .‬ההבחנה של הסובייקט‬
‫בתמונה תלויה‪ ,‬אם כן‪ ,‬בהבחנת הסימנים הנבחרים‪ ,‬והם הסימנים שבחר הסובייקט על מנת להופיע‪ ,‬להראות‪,‬‬
‫להפוך לנוכח‪ ,‬לתת נוכחות לעצמו‪ .‬לאקאן מתעכב על סוגיית ההבחנה של הסובייקט בתמונה‪ ,‬ומסביר כי ניתן‬
‫להבחין ‪ ”reperer “ -‬בעזרת פעולת סימון ‪.”reperage “ -‬‬
‫פעולת הסימון מאפשרת‪ ,‬אם כן‪ ,‬לאתר את הסובייקט‪ ,‬להצביע עליו ולמקמו‪.‬‬

‫‪ .6‬התמונה כטקסט‬
‫בעצם התייחסותו אל הסימנים מקנה לאקאן לתמונה מעמד של טקסט‪ .‬למעשה‪ ,‬הוא מציג את התמונה כ‪-‬טקסט‬
‫ואת ההתייחסות אליה כ‪-‬קריאה‪ .‬בהקשר זה מעשה ההבחנה דומה למעשה קריאה ‪ -‬מטרתו לקרוא את הטקסט‬
‫ש"כתב" הסובייקט‪ .‬כלומר לקרוא ‪ -‬לפרש ‪ -‬את אשר נכתב על ידי הסובייקט‪ ,‬שכן בין הכתב לבין הנכתב‬
‫ניצבת סוגיית הלא‪-‬מודע‪.‬‬
‫עבור לאקאן מעשה הקריאה הנו דו‪-‬צדדי‪ .‬מצד אחד הוא קשור בקורא‪ ,‬כלומר במי שמתבונן בתמונה‪ .‬מצד שני‬
‫הוא קשור בסובייקט‪ ,‬שכן‪ ,‬אומר לאקאן בפרק ‪ 7‬בסמינר ה‪ :XI-‬מעשה הקריאה מעיד על "תשומת הלב‬

‫‪68‬‬
 ‫מיכל פופובסקי‬

‫שהסובייקט מקנה לטקסט שלו עצמו" – “ ‪) ”l’attention que le sujet apporte a son propre texte‬עמ'‬
‫‪ .(78‬התמונה הינה‪ ,‬אם כן‪ ,‬הטקסט של הסובייקט‪ .‬מה פירוש "הטקסט של הסובייקט?" לכך ניתן להשיב כי‬
‫עבור לאקאן הסובייקט הנו הטקסט של עצמו‪ .‬אותו טקסט‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬אינו יכול להתקיים טרם הקדיש לו‬
‫הסובייקט את תשומת לבו‪ .‬על כן בהעדר "תשומת הלב"‪ ,‬ייתכן שיעדרו הן הטקסט והן הסובייקט‪.‬‬
‫לאקאן מקדיש לסוגייה )"תשומת הלב"( מחשבה לא מועטה‪ .‬הוא מראה כי מעשה חיבור הטקסט על ידי‬
‫הסובייקט נובע מה‪) lacunes -‬עמ' ‪ ,(78‬כלומר מהליקויים של הסובייקט‪ ,‬מהחסרים שלו‪ .‬לכן החסרים הם‬
‫המניעים לכתיבת הטקסט‪ .‬אילולא החסרים‪ ,‬לא היה הסובייקט מקדיש את תשומת לבו לטקסט שלו‪ ,‬ולכן לא‬
‫היה כותב אותו‪.‬‬
‫הנחת היסוד של לאקאן‪ ,‬כי מעשה הכתיבה‪/‬ציור הנו פועל יוצא של החסרים ושל התגובה של הסובייקט‬
‫כלפיהם‪ ,‬מעניינית‪ .‬חשיבותה בהדגשה כי ) ‪ (1‬לסובייקט חסר דבר )‪ (2‬החסר רשום בסובייקט ) ‪ (3‬אילולא‬
‫הדבר החסר‪ ,‬לא היה הסובייקט מבצע את המעשה ‪ -‬כותב‪/‬מצייר‪ .‬לכן לכתיבה של הטקסט‪ ,‬מעשהו של‬
‫הסובייקט‪ ,‬ישנו תפקיד‪ :‬למקם את ה"דבר" החסר לסובייקט‪ (1 ) :‬להצביע על החסר ) ‪ (2‬להצביע על הדבר‬
‫שבחסר )‪ ( 3‬למלא את החסר על ידי הדבר‪ .‬מכיוון שמעשה‪-‬הציור הנו כתיבה‪ ,‬הרי שבעצם היותו הבניית הדבר‬
‫ואיתורו הוא משמש עבור הסובייקט מילוי החסר‪.‬‬

‫‪ .7‬הסימנים והמסמנים‬
‫סוגיית החסר פותחת שאלה המובילה אותי לתהות על אודות דרכי הבעתו של החסר והדבר הקשור בו‪ .‬ראשית‬
‫אציין כי החסר והבעתו קשורים בתחושת הסובייקט‪ .‬כלומר הם קשורים בסובייקט החש את עצמו חסר‪-‬דבר‪.‬‬
‫על כן חשוב להדגיש כי תחושת החסר של הסובייקט הינה חלק בלתי נפרד ממעשה הציור )סוגיית האיווי‬
‫ואובייקט ‪.(a‬‬
‫אם ננסח את תחושת החסר של הסובייקט ביחס למקום ‪ ,‬נוכל לומר כי הסובייקט חש עצמו חסר מקום‪ .‬הוא חש‬
‫כי המקום בו הוא נמצא אינו המקום שלו‪ ,‬ולכן הוא חש עצמו לא במקום‪ :‬הוא חש עצמו במקום הלא‪-‬נכון‪,‬‬
‫הלא‪ -‬מתאים‪ ,‬הלא‪-‬אמיתי‪ ,‬במקום שהוא ‪" -‬לא"‪.‬‬
‫אם ננסח את תחושת החסר של הסובייקט ביחס לשפה ‪ ,‬נוכל לומר כי הסובייקט חש חסר שפה‪ .‬הוא חש כי‬
‫השפה והמסמנים שלה אינם שלו‪ .‬לכן הוא בעצם חש עצמו מחוץ לשפה‪ ,‬הווה אומר‪ :‬לא בשפה‪ ,‬כאילו השפה‬
‫מונעת את דיבורו‪.‬‬
‫ביחס לחסר‪ ,‬נוכל לסכם ולומר‪ :‬הסובייקט חש תקוע במקום בו מציבים אותו המסמנים המרכיבים את השפה‪.‬‬
‫התואר"תקוע" משמש כאן מטפורה‪ .‬הוא מבטא בו בזמן את אי‪-‬יכולתו של הסובייקט לומר את דברו ואת הצורך‬
‫)כמו האיווי( שלו לומר את דברו‪.‬‬
‫יוצא אפוא‪ ,‬כי בהקשר זה‪ ,‬מהווה מעשה הציור עבור לאקאן‪ ,‬מעשה של פריצת גבולות‪ :‬באמצעות מעשה‬
‫הציור פורץ הסובייקט את הגבולות החוסמים אותו‪ .‬עבור הסובייקט מעשה הציור הנו מעשה ראשוני‪ .‬הוא‬
‫מהווה נקודת התחלה‪ :‬דרכו ובאמצעותו מתחיל הסובייקט לעשות ולומר‪-‬את‪-‬דברו‪ .‬נקודה חשובה זו מעידה על‬
‫בניית מסמנים חדשים‪ :‬המסמנים של הסובייקט‪.‬‬
‫אולם נותרו עדיין שאלות פתוחות‪ :‬כיצד ניתן להבחין במסמנים של הסובייקט ‪ -‬במסגרת מעשה הציור‪ ,‬על‬
‫בסיס התמונה ‪ -‬וכיצד ניתן להתייחס אליהם? מה הם המסמנים של הסובייקט בתמונה? מה הם יוצרים‪ ,‬מה הם‬
‫מגלים‪ ,‬מה הם חושפים‪ ,‬מה הם פותחים ומחברים? כיצד מעידים המסמנים על הסובייקט ועל המקום החדש בו‬
‫הוא ניצב‪-‬נמצא ‪ -‬המקום שלו?‬

‫‪69‬‬
‫"מהו מעשה הציור?"‬

‫‪ .8‬הסימנים שבתמונה והמסמנים שבשפה‬

‫מכל הנאמר לעיל ניתן לראות כי עבור לאקאן הציור הנו מעשה‪ .‬זהו מעשה שמבצע הסובייקט על מנת להבנות‬
‫את נוכחותו‪ .‬הנוכחות והתביעה של הסובייקט להיות נוכח הנם פועל יוצא של החסר שהוא חש ביחס למקומו‪,‬‬
‫כלומר ביחס לשפה הרווחת‪ .‬לכן מעשה הציור משקף את הפריצה שמבצע הסובייקט ביחס לאותה שפה‪ .‬אך‬
‫כיצד ניתן לראות את הפריצה? כיצד ניתן לקשר בין הסימנים שבתמונה לבין המסמנים של הסובייקט?‬
‫לאקאן אינו נותן את דעתו על הקשר בין הסימנים שבתמונה לבין המסמנים שבשפה‪ .‬הוא אינו עוסק בהעברה‬
‫מן הדבר הניתן לראייה לדבר הניתן לאמירה‪ .‬זאת חרף הדגשתו‪ ,‬כי בתמונה ניצב תמיד סימן בעל חשיבות‬
‫ראשונה ועליונה המכוון את הפעילות המילולית של המתבונן‪ .2‬לכן במחשבתו על אודות מעשה הציור משאיר‬
‫לאקאן ללא מענה את השאלה בדבר הקשר בין השפה החזותית לבין השפה המילולית‪.‬‬
‫חוסר התייחסות זו של לאקאן יוצר מספר בעיות‪ .‬למשל‪ ,‬הוא משאיר את שאלת הפער בין שתי השפות ללא‬
‫מענה ‪ -‬וכך גם את ההתייחסות ללשונו הפרטיקולרית של הסובייקט‪ .‬בנוסף‪ ,‬אין הוא פותר את סוגיית הפער‬
‫בין לשונו של הסובייקט לבין השפה הרווחת‪ .‬במילים אחרות‪ :‬כשלאקאן אינו מתייחס לסוגיית הקשר בין‬
‫השפה החזותית לבין השפה המילולית‪ ,‬הוא בו בזמן אינו מתייחס‪ ,‬באופן מפורש‪ ,‬לסוגיית הקשר של הסובייקט‬
‫אל השפה הקונוונציונאלית‪.3‬‬
‫כתוצאה ממצב זה‪ ,‬הולך ונפרש הקושי בדבר ניסוח הייחודיות המאפיינת את התמונה של הסובייקט‪ .‬מעצם‬
‫היותה שייכת לסימנים בלבד‪ ,‬הייחודיות החשובה כל כך כמו נבלעת בשפה‪ .‬ייתכן ולאקאן סבור כי הקשר בין‬
‫השפה החזותית לבין השפה המילולית אינו הכרחי‪ .‬ייתכן שעבורו מעשה הציור הנו מעשה‪-‬ללא‪-‬מילים‪ .‬אם זה‬
‫הוא המצב‪ ,‬הרי שעל פי משנתו לא ניתן יהיה ללוות את התמונה במסמנים של הסובייקט ‪ -‬התמונה תופיע ללא‬
‫המסמנים של הסובייקט‪ .‬במילים אחרות‪ :‬אם וכאשר תעלה השאלה בדבר ניסוח הייחודי של הסובייקט‬
‫בתמונה‪ ,‬לא יהיה מנוס אלא להשאירה פתוחה ‪ -‬משום שמן התמונה תצוץ הדממה‪.‬‬

‫‪ 2‬ראו למשל‪ ,‬ההתייחסות של לאקאן ל"גולגולת" בתמונה "השגרירים" של הולביין וכמו כן התייחסותו ל"פות" בתמונה “‪La‬‬
‫‪ ”Chambre‬של בלתוס‪.‬‬
‫‪ 3‬למשל‪ ,‬כשהיחס של הסובייקט אל השפה מעיד על פער בין לשונו‪-‬דיבורו של הסובייקט לבין השפה הרווחת או אף על נתק‪ ,‬כמו‬
‫בסוגיות של פסיכוזה‪.‬‬

‫‪70‬‬