‫תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ז עמוד ב‬

‫ההוא גברא דאקדיש בשיראי‬

‫רבה אמר לא צריכי שומא‬

‫רב יוסף אמר צריכי שומא‬

‫אי דאמר לה בכל דהו כולי עלמא לא פליגי דלא צריכי שומא אי דאמר לה חמשין ולא שוו חמשין הא לא שוו‬

‫כי פליגי דאמר חמשין ושוו חמשין‬

‫רבה אמר לא צריכי שומא דהא שוו חמשין‬

‫רב יוסף אמר צריכי שומא כיון דאיתתא לא בקיאה בשומא לא סמכה דעתה‬

‫למה חשוב לומר שיש כאן סיפור?‬ ‫‪.1‬‬

‫מה זה שיראי?‬ ‫‪.2‬‬
‫מתי צריך שומא‪ ,‬לפני הקידושין ואז זה 'מעכב' או אחרי כדי לוודא שעבד?‬ ‫‪.3‬‬
‫א‪ .‬רש"י – קודם הקבלה‪ ,‬ומעכב‪.‬‬
‫מה אמר לה במקרה של 'כל דהו'?‬ ‫‪.4‬‬
‫א‪ .‬רש"י – התקדשי לי בהם‪ ,‬ולא צריך שומא כי בטוח מעל פרוטה‪.‬‬
‫למה באמר 'כל דהו' לא צריך שומא?‬ ‫‪.5‬‬
‫א‪ .‬רש"י – כי בטוח שוים מעל פרוטה‪.‬‬
‫'הא לא שוו' – ולא מקודשת?‬ ‫‪.6‬‬
‫א‪ .‬רש"י – לא מקודשת‪.‬‬
‫איך אני יודע שהם שווים חמישים אם לא שׁמתי?‬ ‫‪.7‬‬
‫א‪ .‬רש"י – בטוח מעל פרוטה‪.‬‬
‫שה"ם רבא ורב יוסף‪.‬‬ ‫‪.8‬‬
‫א‪ .‬רש"י – לכאורה‪ ,‬האם סומכים על כך שהם בטוח מעל פרוטה או לא‪.‬‬

‫איכא דאמרי בכל דהו נמי פליגי‬

‫רב יוסף אמר שוה כסף הרי הוא ככסף מה כסף דקיץ אף שוה כסף נמי דקייץ‬
‫אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים‬

‫האי תבואה וכלים היכי דמי‬

‫אילימא דלא מקנו בהו כלל ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף‬

‫ואי דלית בהו שוה פרוטה מאי איריא תבואה וכלים אפי' כסף נמי‬

‫אלא לאו דאית בהו שוה פרוטה וכיון דלא קייצי לא‬

‫למה החזרה 'רב יוסף אמר'?‬ ‫‪.9‬‬

‫מה זה קייץ?‬ ‫‪.10‬‬
‫מה היחס בין שומא לקייץ?‬ ‫‪.11‬‬
‫שאלת דרשה 'מכסף מקנתו'‪.‬‬ ‫‪.12‬‬
‫שאלת דרשה 'ישיב גאולתו'‪.‬‬ ‫‪.13‬‬
‫א‪ .‬רש"י – מסביר איך נובע מהפסוק‪.‬‬
‫שה"ם איכא דאמרי?‬ ‫‪.14‬‬
‫למה הגמ' מציעה כל דהו ואז דוחה ולא פשוט אומרת איכא דאמרי ואיכא דאמרי?‬ ‫‪.15‬‬
‫האם יש חשיבות לסדר האיכא דאמרי?‬ ‫‪.16‬‬

‫ואידך ה"ק בתורת כסף הוא נקנה ואין נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי נינהו חליפין‬

‫למה רבא נקרא 'ואידך'?‬ ‫‪.17‬‬

‫שה"ם רבא ורב יוסף בהבנת תבואה וכלים?‬ ‫‪.18‬‬

‫ולרב נחמן דאמר פירות לא עבדי חליפין מאי איכא למימר‬

‫אלא לעולם דלית בהו שוה פרוטה‬

‫ודקאמרת מאי איריא תבואה וכלים אפי' כסף נמי לא מיבעיא‬

 ‫קאמר לא מיבעיא כסף דאי אית ביה שוה פרוטה אין אי לא לא אבל תבואה וכלים אימא מדמקרבא הנאתייהו‬
‫גמר ומקני נפשיה קא משמע לן‬

‫למה צריך ליישב את הלימוד אליבא דר' נחמן‪.‬‬ ‫‪.19‬‬

‫ממה ה'אלא' חוזר?‬ ‫‪.20‬‬
‫האם יש כאן קושיא על ר' יוסף? אם כן – איך?‬ ‫‪.21‬‬

‫אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא עגל זה לפדיון בני טלית זה לפדיון בני לא אמר כלום עגל זה בחמש סלעים‬
‫לפדיון בני טלית זו בחמש סלעים לפדיון בני בנו פדוי‬

‫האי פדיון היכי דמי‬

‫אילימא דלא שוי כל כמיניה‬

‫אלא לאו אף על גב דשוי וכיון דלא קייצי לא‬

‫לא‪ .‬לעולם דלא שוי‬

‫וכגון דקביל כהן עילויה‬

‫למה ר' יוסף צריך להביא לימוד אחר?‬ ‫‪.22‬‬

‫מה משתנה במשמעות המשפט בין סתם ל'חמש סלעים'?‬ ‫‪.23‬‬
‫למה דוחים את ההצעה של רב יוסף?‬ ‫‪.24‬‬

‫כי הא דרב כהנא שקיל סודרא מבי פדיון הבן אמר ליה לדידי חזי לי חמש סלעים‬

‫אמר רב אשי לא אמרן אלא כגון רב כהנא דגברא רבה הוא ומבעי ליה סודרא ארישיה אבל כולי עלמא לא‬

‫כי הא דמר בר רב אשי זבן סודרא מאימיה דרבה מקובי שוי עשרה בתליסר‬

‫האם תשובת ר' אשי מורידה את האפשרות שפתח ר' כהנא או רק מארגן אותה (רק אם יש לו צורך‬ ‫‪.25‬‬
‫מסוג מסויים\ שנובע ממעמד מסויים)?‬
‫מה בא לעשות הסיפור האחרון?‬ ‫‪.26‬‬

‫סיכומי ראשונים‪:‬‬

‫בדף ט ע"א 'והלכתא שיראי לא צריכי שומא'‪:‬‬

‫הרא"ש מביא את ר"ת ששואל למה היה צריך לפסוק כרבה מול רב יוסף שהרי הכלל הוא שהלכה כרבה חוץ‬
‫משלושה דברים‪ ,‬הוא פוסל את האפשרות להבין את הכלל כחל רק בתוך דיני ב"ב‪ ,‬ומביא עוד שאלה‪ ,‬למה‬
‫אמר 'הלכתא שיראי וכו'' ולא 'הלכתא כרבה'? ומביא את תשובת ר' נחמן שעונה שדוקא שיראי לא צריכים‬
‫שומא כיוון שבהן ידועה קצת שומתן ולא טועים בהם‪ ,‬אבל בשאר דברים אין העולם בקיא וצריך שומא מהטעם‬
‫של ר' יוסף (שלא סמכה דעתיה)‪ ,‬וכן מביא את תשובת הר"י שלא אמר 'והלכתא כרבה' כיוון שזה עלול‬
‫להתפרש שהלכה כרבה שלא צריך שומא דוקא שקידש בחמישין ושוו חמישין‪ ,‬אבל בשאר לא‪ ,‬לכן אמר שהלכה‬
‫שלא צריך שומא גם בשאר מקרים‪.‬‬

‫'אי בדקאמר לה בכל דהו' האם צריך לומר מפורשות 'בכל דהו'?‬

‫הרשב"א מבין (ומביא שתי הוכחות לשיטתו) שהמקדש לא צריך לומר לה 'בכל דהו' אלא מביא לה סתם היינו‬
‫בכל דהו‪.‬‬