‫מפתח כללי‬

‫ וןן‬.............................................................................................. ‫הקדמת המו״ל‬

y .................................................................................................. ‫תוכן ומפתח‬
‫ ן‬............................................................................. ‫ ע״ם שמות‬- ‫לקוטי שיחות‬
‫הוספות‬
217 .............................................................................................. ‫מכתבים‬
271 ................................................................................ ‫רפואה‬-‫מכתבים‬

341 ..................................................................................... ‫מפתחות‬

L1KKUTE1 S1CH0T
Volume Thirty-Six
Shemos
Copyright © 1997
Second Priming 1999
Third Printing 2004
Fourth Printing 2006
by
Kehot Publication Society
770 Eastern Parkway • Brooklyn, New York 11213
(718) 7744000 • FAX (718) 7744718

Order Department:
291 Kingston Avenue • Brooklyn, New York 11213
(718) 778-0226 • FAX (718) 778-4H8
ww w.kchotonl ine .com

All right.s reserved.

The Kehot logo is a trademark of Mcrk«1s L’Inyonei Chinuch, Inc.

Library of Congress Cataloging-in'Publication Data

Schneers<m, Menahem Mendel, 1902-1924
Likute Sibot
’al parshiyot ha‫״‬shavu’a, hagimu^moadim
(vol. 36) Shemos.
(sifriy. Otsar ha-Hasidtm, Lyubavitsh) (Kovets Shalsheiet ha-or; hekhal 9., sha’ar 3.)
In Hebrew and Yiddish.
Title on verso of t.p.: Likkutei Sichos (vol. 36)
I. Hasidism—sermons. 2. Bible O.T. Pentateuch—Sermons. 3. Jewish Sermons—
United States. 4• Sermons, Hebrew—United States. 5 Sermons, Yiddish— United
States. 6. Habad—Addresses, essays, lecture. 7. Festival-day sermons. Jewish.
1 Title. II. Title: Likutei Sichois III. Series: Sifriyat Otsar ha-Hasidim, Lyubavitsh.
IV. Series: Kovets Shalsheiet Ha-or; hekhal 9., sha’ar 3.
BM198.S33555 1988 [1999] Hchr

ISBN 13: 978-0-8266-5718-3 (set)

ISBN 10: 0-8266-5718-4 (set)
ISBN 13:978-0-8266-5782-4
ISBN 10: 0-8266-5782-6
Library of Congress Catalog Card ^«^61-57983

IVirued m l.siYUfI
 ‫בם״ד‪.‬‬
‫פתח דבר‬
‫בקשר לי״ט־כ' כסלו‪ ,‬ראש ה שנ ה לתורת ה ח סי דו ת‪ ,‬בו נ ת מ ל או‬
‫מ א תיי ם שנ ה ל ה ד פ ס ה ר א שונ ה של ספר ה תני א )כ׳ כ סלו תקנ״ז>(‬

‫‪ -‬ול ה עי ר שב שנ ה זו )גם( נ ת מ ל או מ א תיי ם ו ח מי שי ם שנ ה )ר״ה‬

‫תק״ז( מ ע ליי ת הבע ש״ט ל הי כ ל ה מ שי ח ו ע ל ש א ל תו אי מ תי ק א תי מר‬
‫ענ הו ל כ שי פו צו מ עיינו תי ך חוצהג ‪-‬‬
‫וי מי חנו כ ה ד אז לינן מיני׳‪ ,‬ש הנ ס קשור ע ם ה ה תג ב רו ת ו הנ צ חון‬
‫ד ח כ מ ת ה תו ר ה )ובפרטיות יותר שמן ש ב תו ר ה ‪ -‬רזין ד או ריי ת א( ‪-‬‬

‫הננו מו צי אי ם לאור בזה ‪ -‬ב ה מ ש ך לספרי לקוטי שי חו ת ש הו פי ע ה‬

‫‪ -‬ספר לקוטי שי חו ת חלק לו על ספר ש מו ת )הברך ה שני של הספר‬
‫ה ת שי עי של לקוטי שיחות(‪.‬‬
‫‪|£‬נ‬ ‫«|נ‬

‫כרך זה כולל‪:‬‬
‫א( הלקו״ש על פרשיות התורה )והמועדים( ד)זמן קריאת( ספר ש מו ת‬
‫שנדפסו בקונטרסים בודדים מדי שבוע בשבוע‪ ,‬במשך שנות תש״נ ‪ -‬תשנ״ב*־‪.‬‬

‫ב( מ כ ת בי ם ש תוכנ ם שייך לפר שיות ה ש בו ע )ומועדים( ה כלולי ם‬

‫בספר‪ .‬ו כ ד אי לציין‪ ,‬שמדור זה לכ״ד טבת כולל לקט מ כ ת בי ם וביאורים‬
‫בספר ה תניא; יו״ד שבט ‪ -‬מנ הגי יארצייט; ת רומה ‪ -‬עניני ביהכנ״ס כו׳‪.‬‬

‫ג( בסוף הספר ‪ -‬לקט מכ ת בי ם ב עניני רפואהי ‪ -‬הו ס פ ה לפ' מ שפטי ם‘‬
‫)מפני ריבוי ה חו מ ר נדפסו בפני עצ מ ם בסיום הספר ונחלקו למדורים(‪.‬‬

‫‪ ( 1‬קצוה״ע ע' קב‪ .‬קלט‪.‬‬

‫‪ (2‬אגרת הבעש״ט )נדפסה בסוף הספר בן פורת יוסף; בספר המכתבים מהבעש״ט ד ל ותלמידיו‬
‫)לבוב תרפ״ג‪ ,‬וכותב המו״ל שהעתיקה מן המכתב ‪ -‬כת״י חתנו של הבעש״ט הרה״צ וכר ר יחיאל ‪-‬‬
‫החתום בעצם כתי״ק של הבעש״ט(‪ ,‬בספר גנזי נסתרות )ירושלים ת״ו תרפ״ד( ח״א סי׳ סה‪ .‬בספר‬
‫הבעש״ט )לודז תרח״ץ( פ׳ נח הגהה יג‪ .‬וחלק ממנה בתחלת ספר כתר שם טוב‪ ,‬וספר לקוטי אמרים‬
‫להה״מ ממעזריטש(‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה רשימה מפורטת לקמן בסוף הספר‪.‬‬
‫‪ (4‬וזאת למודעי‪ ,‬אשר השיחות שנאמרו בשנים הנ׳׳ל ויצאו לאור בשעתם בקונטרסים בפני עצמם‬
‫‪ -‬לא נכללו בהוספות דספר זה‪ ,‬אלא נרפסו ב״ספרי השיחות תש״נ־נ״ב״ ‪ -‬כל שנה ‪ -‬בשני כרכים‪.‬‬
‫‪ (5‬שלא נדפסו עדיין בספרי לקוטי שיחות‪.‬‬
‫‪ (6‬ורפא ירפא ‪ -‬מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות)משפטים כא‪ ,‬יט‪ .‬ברכות ס‪ ,‬סע״א‪ .‬ב״ק‪ ,‬פה‪ ,‬א(‪.‬‬

‫‪111‬‬
‫וזאת למודעי‪ :‬חלק גדול מ ה מ כ ת בי ם שבכרך זה נדפסו בסדרת ״אגרות־‬
‫קודש״ מכ״ק אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪ ,‬ש הולכ ת ונדפ ס ת כ ע ת על‬
‫סדר ה שני ם )לע״ע יצאו לאור כ״ג כרכיסק‪ .‬וע״פ בקשת רבים נלקטו כאן‬
‫מ ה מ כ ת בי ם שתוכנם שייך לפרשיות ה שבוע )ומועדים( דספר שמות‪.‬‬

‫ל תו על ת ה מ עייני ם הוספנו בסוף הספר )כמו בכרכים ל־לה( מ פ ת ח‬ ‫ד(‬

‫ענינים‪ ,‬פסוקים‪ ,‬מאחז״ל וספרים‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫וי הי רצון שנזכה בקרוב להו״ל עוד שי חו ת ומאמ רי ם של כ״ק אדמו״ר‪,‬‬

‫וזכו ת לי מו ד ו ה ד פ ס ת תור תו ה ק דו ש ה‪ ,‬תוסי ף בחיזו ק ה ה ת ק ש רו ת שלנו‬
‫^‬ ‫עם כ״ק ארמו״ר‪ ,‬ו ב חו ד ש טבת זה‬
‫ירחיי שהגוף נ הנ ה מן הגוף‪ ,‬ש הגוף כ בי כו ל ד ל מ ע ל ה‪ ',‬מ ה ו תו‬
‫ו ע צ מו תו ית׳‪ ,‬נ הנ ה )כביכול( מ הגו ף )דלמטה( ד כ א ד׳ א מי שר אל‪,‬‬
‫שק אי )בעיקר( על ה מ ע מ ד ו מ צ ב ד ל ע תי ד לבוא‪ ,‬שאז הנ ש מ ה‬
‫ניזוני ת מן הגוף‪ ,‬וי תי ר ה מזה‪ ,‬הנ א ת ה ע צ מו ת כ בי כו ל מן הגוף׳' ‪-‬‬
‫ת בו א בפו על ו בגילוי הג או ל ה ה א מי תי ת ו ה ש לי מ ה‪ ,‬ה ת ח ל ת הג או ל ה‬
‫ו ש לי מו ת ה‪ ,‬ע״י מ שי ח צדקנו ‪ -‬״יעמוד״י מלך מ בי ת דו ד כר״ ע ד ש״יתקן‬
‫א ת ה עו ל ם ל ע בו ד א ת ה׳ בי חד‪ ,‬שנ א מ ר״ אז א ה פו ך אל ע מי ם גר ל ע ב דו‬
‫שכם אחד״‪.‬‬
‫וכ״ק אדמו״ ר יקום ויג א לנו ויו לי כנו קו מ מיו ת ל ארצנו ה ק דו ש ה‪,‬‬
‫ונ ל מוד תו רה מ פיו של מ שי ח צ ד קנו״‪ ,‬״תורה ח ד ש ה מ א תי ת צ א״״‪,‬‬
‫ומלך בי פיו ת חזינ ה ע י נ י ך׳ ב ה תג לו ת מ ל כו תו לעין כל‪ ,‬תיכף ו מי ד‬
‫מ מ ש‪ ,‬ו הי ת ה לה׳ ה מ לו כ הי׳‪ ,‬אמן כן י הי רצון‪ ,‬־‬
‫ה׳ ט ב ת‪ ,‬ה׳תשנ״ז‬
‫ברוקליו‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬

‫‪ ( 7‬הכוללי ם המכתבים עד סוף שנת תשכ״ה‪.‬‬

‫‪ (8‬מגילה יג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (9‬ספר השיחות תשנ״ב ח״א ע׳ ‪.237‬‬
‫‪ ( 10‬רמב״ם ספי״א דהלכות מלכים‪.‬‬
‫‪ ( 11‬צפני׳ ג‪ ,‬ס‪.‬‬
‫‪ ( 12‬ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב‪ .‬לקו״ת צו יז‪ ,‬א־ב‪ .‬שער האמונה פנ״ו ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ ( 13‬ישעי׳ נא‪ ,‬ד‪ .‬ויק״ר פי׳׳ג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ ( 14‬ישעי׳ לג‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ ( 1,5‬עובדי׳ בסופו‪.‬‬
 ‫בס״ד‪.‬‬
‫להוצאה החדשה‬
‫בקשר עם יום הבהיר יו״ד שבט ‪ -‬יום מלאות יובל שנה לנשיאות כ״ק‬
‫אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪,‬‬
‫הננו מדפיסים בהוצאה חרשה את ספר לקוטי שיחות חלק לו על ספר‬
‫שמות‪.‬‬
‫ויה״ר שנזכה תיכף ומיד ממש לקיום היעוד ״הקיצו ורננו גו׳״‪ ,‬ומלכנו‬
‫נשאינו בראשם‪ ,‬וישמיענו נפלאות מתורתו‪ ,‬״תורה חדשה מאתי תצא״‪.‬‬

‫מערכת ״אוצר החסידים״‬

‫יום הבהיר יו״ד שבט‪ ,‬היתש״ס‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
 ‫תוכן ומפתח‬
‫שמות‬
‫‪ ...................................................................................‬ו‬
‫ה^ורך בב הפירושים ברש״ י ע היפ)ב‪ ,‬יד( ויידא משה; דברי המדרש)בי ר ר״פ עו( ״שני‬
‫בני אדם הבטיחן הקב״ה ונתייראו׳ ופלוגתת המפר שים אם זהו שבחם או ש״ראוי‬
‫שלא לירא״ ; שקו״ ט בגדר מדת הבטחון ויסוד הוודאות לבטחון האד ם אע־פ שיתכן‬
‫שגרם החטא‪ :‬ביאור פתגם ה צ ״ \ ״טראכט גוט וועט זיין גוט״‬
‫שיחהבותשנ״ב‪7 ...............................................................................................‬‬
‫״מה זכות יש בידם שאוכל להוציאם ‪ .,‬בזכות התורה שהן עתידין ל ק בל בו״ )שמז יר‬
‫פ״ג‪ ,‬ד( — איך מהני זכות קבל ת התורה שלהם בעתיד שעבורה יצאו ממצרים; ביאור‬
‫האגרה שהובאה בריין)סוף פסחים( ד״בשעה שאמר להם משה כוי תעבדון כוי היו‬
‫מונין כ ל אחד ואחד לעצמו״‪ .‬וגירסת השבלי הלקט שמשה א״ל ״תעבדון גוי בהיותם‬
‫במצרים‪ :‬תוכן ההשתוקקות של ישראל לק בל ת התורה ע״ פ פנימיות הענינים‬

‫כ׳‪-‬כ״ד טבת‪,‬תש״נ ‪16 ..........................................................................‬‬

‫ביאוד ל׳ אדמו״ ר הזקן בהל׳ תיית שלו)פ״ ב סיייא( אודות החיוב לל מוד הלכו ת המצות‬
‫שאינן נוהגות בזה״ז ״בחבוד הרמביים ז״ ל״; כמה אופנים בגדר חיוב תיית וההבדל בזה‬
‫בין שיטת הרמב״ם ושיטת אדהייז‪ .‬ולשיטתם בפירוש ״שליש בתלמוד״; שיטת אדה״ז‬
‫שיש עדיפות ללמוד הלכו ת פסוקות דכל התורה כולה מלימוד קצת הלכו ת בטעמיהן‬
‫בדרך קצרה— והתעוררות עייד לימוד שיעור קבוע בספר משנה תורה להרמב״ ם ב כ ל‬
‫יום‬

‫וארא‬
‫‪26‬‬ ‫)תשנ״ב( ‪....................................................‬‬ ‫שיחה א‬
‫פדש״י עהייפ ט‪ .‬ח ד״ה וזדקו משה — דיוק ל׳ רש״ י ״נסים הרכה״ ‪ ,‬אף ‪.,‬שלא חשיב אלא‬
‫תרתי״; שקוייט אם עצם הולד ת השחין היי בדרך נס‪ :‬החידוש המיוחד במטרת מ כ ת‬
‫שחין שלכן דוקא במכה זו ארעו ״נסים הרבה״‬
‫‪33‬‬ ‫‪....................‬‬ ‫שיחה ב‬
‫השייכות של סיום ההפטרה — ״ולך אתן פתחון פה גוי״ )יחזקאל כט‪ ,‬כא( ל תוכן‬
‫הפרשה; כמה ביאורים בכוונת המכות ובענין כבדות לבו של פרעה והתיווך ביניהם;‬
‫ביאור היסוד שכל העולם הוא ״בשביל ישראל ובשביל התורה״ >רש״ י רייפ בראשית(‬

‫ר״ח שגט‪,‬תש־ ‪38 ............................................................................. .‬‬

‫״בעשתי עשר חודש ב אחד לחודש גו■ הואיל משה באר את התורה גוי״)רייפ דברים( —‬
‫״בשבעים לשון פירשה להם״ )דש״ י עה״פ(‪ :‬מדוע הוצרך לתדגם את התודה לבנ יי‬
‫בשבעים לשון; חלות שם ‪.‬תורה״ על עניני תורה הנלמדי ם ונכתבים בשאר לשונות;‬
‫השייכות לגדר ״משנה תורה״ ש״משה מפי עצמו אמרה״ )מגילה לא‪ ,‬ב‪ .‬זח״ג רסא‪ ,‬א(‬
‫ויום ההילולא של כייק אדמו״ ד הדיי״צ)בעשידי בשבט(‬

‫ה ע ר ה! לי ד כל שי ח ה צ וינ ה ) ב סוג ריי ם ( ה שנ ה שבה י צ א ה לאו ר נ פ ע ס ה ר א שונ ה ב קו נ ט ר ס כפ״ע‪.‬‬

 ‫תוכן ומפתח‬

‫בא‬
‫שיחהאותש‪1‬״כ‪45 ...........................................................................................‬‬
‫פרש״י יב‪ ,‬יב ד יה ועברתי)והשינוי מלשון המכילתא שם(; ה הבדל בין‪.,‬אני יוצא ב תוך‬
‫מצרים״)יא‪ ,‬ד( ו״ועברתי נר״; הנס ד״ופסחתי עליכם״ ע־פ פשוטו של מקרא; שני‬
‫הענינים ב״יציאת״ הקב״ד‪ ,‬למערים ע״פ פנימיות הענינים וההוראה למעשה בעבודת‬
‫באו״ א בקירוב לבן של ישראל לאביהם שבשמים‬
‫שיחהב!תש״נ ‪53 .............................................................................................‬‬
‫התואר ״צבאות ה ־ שניתן לישראל ב צאתם ממצרים; פלוגת ת הבבלי) שבועות לה‪ ,‬ב(‬
‫ומס■ סופרים)רפ״ד‪ ,‬וירושלמי מגילה פ״א ה״ט( בשיטת ר יוסי ש״צבאות־ לא הוי בכ לל‬
‫שמות שאינם נמחקים — ע״ד הד‪,‬לכד‪ ,‬וע״ד הדרוש‬
‫שיחה ג ‪59 ...................................................................................................‬‬
‫פרש״י עה״פ יג‪ ,‬יג דייה וערפתו — הקשר כין שני הענינים כרש״ י)א( עורפו כקופיץ כוי‪,‬‬
‫)ב( ״הוא הפסיד ממונו של כהן כו ״; דיוק ל׳ רש״י ״יפסיד ממונו׳ >ולא ״יופסד״‪ ,‬ככש־ם‬
‫)ככורות י‪ .‬ב( והנפקיימ לד‪,‬לכה; גדרו של פדיון פטר חמור ע״ד הפשט‬

‫בשלח‬
‫שיחהאותש״נ ‪65 ............................................................................................‬‬
‫פרשייי עהייפ)טו‪ ,‬טז( ד״ה תפול עליהם אימתה וד יה ופחד — אימה על הרחוקים ופחר‬
‫על הקרוכים ע״פ פשט וכעבודת האדם‬
‫‪70‬‬ ‫‪.......................... .‬‬ ‫שיחה ב‬
‫לשון אדה״ ז בשוייע או״ ח)סי שסייג( דסעודת מלוד‪ ,‬מלכ ה ״אינה חוכה כ״כ אלא מעור‪,‬‬
‫מן המובחר בלבד״; שקוייט במקורה וטעמה של סעוד ת מלו ה מלכה; שני הגדרים‬
‫ד״קרשו במן״ ו״ברכו במן״)בי ר פי״ א‪ ,‬בן; ביאור דברי הב״י)טאו״ח סי׳ ש( שיש אבר‬
‫באדם ש״אינו נהנה באכילה אל א במוצאי שבת״‬
‫שיחהגותנש״או ‪77 ..........................................................................................‬‬
‫ה הבדל בין שיטת רש״י עה״ ת והמכילתא )טו‪ ,‬בון בטעם שלא ירד המן ביו״ט; שקו״ט‬
‫בחיוב ל ח ם משנה‪ .‬וביאור לי הרמב״ם בזה בהל׳ ברכות )פ״ ז ה״ ד( והל׳ שכת )פי ל‬
‫הייט(‪ :‬גדר חיוב ל ח ם משנה ביו״ט‬

‫ט״ו בשבט‪,‬תנש״או ‪82 ...........................................................................‬‬

‫״ארבעה ר״ה הם באי בניסן ר״ה ל מלכי ם ולרגלים כוי באחד בשבט ר״ ה לאילן כוי״ —‬
‫הקשר בין ד״ה ״למלכים״ ו״לרגלים״ )החלים ביום אחד(‪ ,‬והשייכות המיוחדת שלהם‬
‫לרייה לאילן; הטעם שהמועדים נקבעו לפי זמני תבואת השנה והמעלה באילנות על‬
‫זרעים‬

‫יתרו‬
‫‪86‬‬ ‫!תנש״א( ‪.......................................................................................... .. ................................................‬‬ ‫שיחה א‬
‫פרש״ י עה״ פ)יט‪ ,‬ו( ד״ה אלה הדברים; שקוייט בפי׳ הכ תוב )שם‪ ,‬ג( ״כה תאמר לבי ת‬
‫יעקב ותגיד לבנ״י״ לפי פרשייי עהיית‪ ,‬והשינוי בין ל׳ רש״י והמכילתא שם‬
‫שיחהבותשנינ ‪9 0 ...........................................................................................‬‬
‫ביאור דברי הרמב״ ן)כ‪ ,‬יג( שכיבוד אב ואם הוא מחמ שת הדברות ‪.‬בכבו ד הבורא ‪..‬‬
‫כי לכבוד הבורא צוה לכ ב ד האב המ שתתף ביצירה״; דברי החידייא )פתח עינים‬
 ‫תוכן ומפתח‬

‫לקידושין לא‪ .‬א( שמצות כבוד אס ואם ביטלה סברת אוה״ע ש‪,‬כבוד עצמו הוא דורש״‪,‬‬
‫שקדט מדוע אין בכיבוד או״א גדר)מעין( שיתוף‬
‫שיחהגותש״נ ‪9 6 .................................................................................................‬‬
‫הטעם שציווי הראשון אחרי מ״ ת הוא ״לא תעשון אתי גוי״)כ‪ .‬כ(; החידוש דמ״ת באופן‬
‫הביטול אל הקב״ ה‪ :‬ביאור בתורת אדה יז)הובאה בסי השיחות תרצ״ט ע׳ ‪ JJ7‬ואילך(‬
‫אודות המלי ת ‪..‬לא תעשון אתי׳ והמ״ע ד״מזבח אדמה תעשה לי גוי — שהליית כאן‬
‫קודמת להע שה לפי ש‪..‬העדר קודם ליש״ ‪ .‬והטעם שלא פי׳ אדה יז)כפיי ה אברבנ אל‬
‫ועוד( שענין הביטול נרמז ב‪,.‬מובח אדמה״‬

‫משפטים‬
‫שיחהא)תשנינ ‪102 ...............................................................................................‬‬
‫דעת הרמביים בדין‪,‬ר שות משנה״ )הלי נזקי ממון פ״ ד ה״ט ושם פ״ ו ה״ו( והשינויים בלי‬
‫הרמביים )בשתי ההלכו ת הנייל(; פלוג ת ת רש״י והמאירי)בייק לט‪ .‬א( בגרר ‪..‬רשות‬
‫משנה׳׳; הדין ד״רשות משנה״ בפנימיות הענינים‬
‫שיח הב‪1‬תנש״א ‪109 .........................................................................................‬‬
‫פרש״י בג‪ ,‬טו ד״ה חודש האביב והשינויים בפרשייי סיפ וארא ולקמן תשא לד‪ ,‬יח‬
‫השנה‬ ‫ושתיקת רשייי בפי בא יג‪ ,‬ד; שקו ־ט בפרש״ י בפי ראה >טז‪ ,‬א( מתי מעברין את‬
‫שיחהג‪,‬תש״נו ‪115 ..............................................................................................‬‬
‫פרשייי כד‪ ,‬ו דייה באגנות — שקו יט באופן הכנס ת בני י לברית לפי שיטת רשייי בפשוטו‬
‫של מקרא‬

‫חממה‬
‫שיחהאותשנ״נו ‪123 ............................................................................................‬‬
‫החידוש בפירוש הצמדדצדק נאוהיית פרשתנו ע׳ איתמב( דענין‪,.‬אינו זז לעולם״ הנאמר‬
‫במקדש)ויק יר פ״ב‪ ,‬ב( — הוא משום ד ב תי ב‪ ,‬ל מ ק ד ש מעט ‪ . .‬אלו בתי כנסיות״)מגילה‬
‫כט‪ ,‬א( — לגבי פי׳ הרמב״ ם בסהמ״ צ)מ״ ע קעו( ועוד ביאורים במאמר זה; שיטת הזהר‬
‫)חייב נט‪ .‬ב‪ .‬חייג בו‪ ,‬א( דמייע של ‪..‬ועשו לי מקדש״ כולל ת גם בנין ביהכנייס; הענין‬
‫ד‪..‬ושכנתי ב תוכם ‪ ..‬בתוך באו יא מישראל״ ב הלכ ה‬
‫שיחהב!תנש״א ‪131 .........................................................................................‬‬
‫פרשייי בו‪ ,‬ה באופן הנ ח ת היריעות על המשבן — הטעם שהביא רשייי דעת הברייתא‬
‫דמ״ט מדות‪ .‬אף ש״הכתוב בפרשה זו״ מסייע לדע ת השייס)שבת צח‪ ,‬ב(‪ ,‬ולקמן)בו‪ ,‬יב‬
‫ד״ה וסרח העודף( נקט רק כדע ת הברייתא‬
‫שיחהג״זש״ו ‪136 ...........................................................................................‬‬
‫גדרה של ״אמה טרסקין״ לד ע ת הרמביים )הלי בית הבחירה פ״ ד ה״ב( שבבית שני‬
‫״הניחו אמה יתירה בין הקדש ובין קדה״ק ולא בנו בו חל כוי אל א עשו ב׳ פרוכות בו״;‬
‫שקוייט בלשונו שם ״אבל במקדש ראשון לא היתה שם אל א פרוכת אח ת בלבד״; דברי‬
‫הזהר )חייב ד‪ ,‬א( שמנה את ה״דביר״ לאי מחלקי המקדש והנפק־מ ל הל כ ה מהביאור‬
‫ע״ז בלקוטי לוי״ צ לזהר שם‬

‫תצוה‬
‫‪146‬‬ ‫ןתנש־׳א( ‪............................. .................‬‬ ‫שיחה א‬
‫פרש״י כח‪ .‬י דייה כ תולדות ם — החידוש בפר ש״י‪,‬כסדר שנולדו״‪ ,‬שיטת הרמב ים)הלי‬
‫כלי המקדש פייט ה״ט( ב״כתולדותם׳ — כסדר לידתן מצד האמהות; ה הבדל בין ב׳‬
‫השיטות הנ״ל בפנימיות הענינים‬

‫‪V11‬‬
 ‫תוכן ומפתח‬

‫‪ 53 ................................................................................... .‬ו‬ ‫שיחה ג‬

‫פלוגתת הרמב ■ם והראב״ד )סוף הל כלאים( אם הותדו כלאים בבגדי כהונה במקדש‬
‫רק בשעת עבודה ואם היו כלאים רק באבנט או גם בשאר בגדי כ ה ג‪ ,‬וייחודו של‬
‫האבנט — ע״ד הלכ ה ובפנימיות הענינים; ביאור ל׳ הבחיי)קדו שים יט‪ .‬יטן בטעם‬
‫איסור כלאים‬

‫פורים‬
‫שיחה א ותשיב ‪ 61 ............. ......................................................................‬ו‬
‫ספיקו של אחשורוש ״מה לעשות ב מלכ ה ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך‬
‫גוי״; פרש״י א‪ ,‬ח ד״ה יסד וד יה על כל רב ביתו! החידוש המיוחד בסעודה זו ע״פ פרש״י‬
‫)פשוטו של מקרא(‬
‫‪167 ...................................................................................‬‬ ‫שיחה ב‬
‫ג• הטעמים שאין אומרים הלל בפורים )מגילה יד‪ ,‬א( — )א( נס פורים היי בחו״ל‪) ,‬ב(‬
‫קריאת המגילה היא במקום הלל‪) ,‬ג( אכתי עבדי דאחשורוש אנן — והנפק״מ בעבודת‬
‫ה אד ם‬

‫תשא‬
‫שיחה א ותשי ב ‪172 .....................................................................................‬‬
‫לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלד‪ ,‬למרום ולא אכל ל ח ם )ב״מ פו‪ ,‬ב(‬
‫— השינויים בזה בין לי הש״ס‪ ,‬שמו״ר )פמ״ז‪ ,‬ה( וב״ר )פמייח‪ ,‬יד(! ג׳ אופנים בהעדר‬
‫אכילת משה רבינו בהר‪ ,‬וגי הפירושים )שמו״ר פמ״ז‪ ,‬ז( מה היי מאכלו של משה בהר‬
‫— והתיווך ביניהם‬
‫‪180‬‬ ‫!תשנ״ס ‪......................................................................................... ■ ... ................ ... ................... .‬‬ ‫שיחה ב‬
‫ביאור בלקוטי לויי ‪ y‬על זהר פר שתנו)ח ב ע׳ קמ( שהחיוב לומר דבר בשם אומרו הוא‬
‫רק ״כשהאומר הדבר אמר לו זה האומרו׳‪ ,‬משא ב אם ל א שמע ממנו — דלכאו׳‬
‫עדיין ישנו הלאו ד״אל תגזול דל״)מג״א או״ח סקנ״ב סק״ב(‪ :‬הטעם שמעינו ריבוי‬
‫מאמרי רז״ ל שלא נאמרו בשם אומרם; השייכות בין אמירת דבר בשם אומרו ל״קנין‬
‫תורה־‬

‫ויקהל )חשני׳בי ‪187 ........................................................... ...................... ...........................‬‬

‫המבעיר כ ל שהוא חייב והזא שיהא עריך לאפר )רמב״ם הלי שבת רפי־ב(; הטעם‬
‫שהתחיל הרמביים בתנאי ד״עריך לאפר״ — אף שעיקר תיובא דמבעיר ‪.‬אינו משום‬
‫שריפת וכליון העעים אל א משום ריבוי האש־)אדה״ז בשו״ע הלי יו יט סתעייה קוייא‬
‫סקייב(— בפנימיות הענינים‬

‫‪192‬‬ ‫ותבש יא ‪.........................................................................................................................................‬‬ ‫ויקהל ‪ -‬פקודי‬

‫פלוגתת הרמביין)רייפ ויקהל( והרמביים)ריש הלי ביהבייח( אם עיקר כוונת המשכן הוא‬
‫ש״תהי׳ שכינתו ביניהם י או בשביל עבודת הקרבנות; הקשר ל פלוג ת ת ם אם השראת‬
‫השכינה במשכן היתה בדרך מעבר או בדרך התלבשות; ביאור דברי הזהר)חייג עג‪ ,‬א(‬
‫אודות שני הקשרים בין ישראל וקובייה— גליא וסתים‬
‫ויק״פ ‪ -‬פ׳ החודש!תש״נו ‪ .........‬י • • • ‪199 ...................................... • • .‬‬
‫לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית גוי ואבחר בדוד גוי)מ״א ח‪ ,‬טו־טז —‬
‫בהפטרת פ׳ פקודי( — הקשר בין הבחירה בירושלים והבחירה בדוד )עייפ זהר ויקהל‬
 ‫תוכן ומפתח‬

‫קצח‪ ,‬א(; השינוי בל• הרמב״ם ע־ד הנצחיות רירושלים )פיהי ט זבחים פי יר מ־ח‪ .‬הל׳‬
‫ביהב״ח פ־א ה־ג{‪ :‬ביאור לשון המדרש )שמו יר פט״ ו‪ .‬יא(‪..‬משבחר הקב״ה בעולמו כו‬
‫וכשבחר ביעקב ובניו קבע בז ר״ח של גאזלה״‬

‫פ׳ החתשותנש״א‪206 ........................................................................... .‬‬

‫‪..‬אין מפסיקין בין פרה להחוד ש ‪ .‬סימניהון ‪ .‬בין הכוסות הללו נר■ כוסות דליל‬
‫פסח[ ‪ . .‬בין השלישי לרביעי ל א ישתה־)ירושלמי מגילה פי ג הייה( — החידוש ב הלכ ה‬
‫שנלמד מסימן זה‪ .‬והקשר ביניה ם ע״פ פנימיו ת הענינים; שקו״ט בדברי אדמו״ר‬
‫מהר״ש)סד״ה ואת חוקת תרכ״ט( שגם צדיקים צדיכים לעשות תשובה‬

‫הוספות‬
‫שמות ‪217 ........................................................................................‬‬
‫שקו״ט באיזו שנה עמד משה לפני פרעה‪ .‬ואם מיתת משה אהרן ומרים היתה ב או ת ה‬
‫שנה ‪ /‬הוראה מיום לידת משה שחינוכו וכוי קשוד עם יוכבד ומרים‪ ,‬לענין חינוך הבנות‬
‫ב״בית רבקה״‬

‫כ״ד טבת‪219 ....................................................................................‬‬

‫מעל ת לימוד חומר קריאה ע״ד אדמוייר הזקן תולדותיו ושיטתו ‪ /‬אופן עריכת ספרי‬
‫מאמרי אדמו״ר הזקן ע״י ב יק אדמו־ר ‪ /‬מ על ת ספר ״מאמדי אדמו״ר הזקךתקסייב״‪,‬‬
‫אפילו לגבי מאמרי הלקוטי תורה ! ״ניתוח בתב היד״ של רבינו הזקן ‪ /‬סיום הש־ס ב בל‬
‫שנה בי יט כסלו או כייד טבת ‪ /‬שלא ל שנות א ת התניא מדפוס וילנא תר יס ‪ /‬מענה על‬
‫שאלה בענין איסור אמירת ביאורים בתניא ‪ /‬שקו־ט בלשון‪..‬מפי ספרים ומפי סופרים ׳‬
‫שבתניא ‪ /‬תיקוני טעויות דפוס וספר ביאורים בתניא ! דחיית ביאור אחר ברברי רבה‬
‫‪.,‬כגון אנא בינוני״ ‪ /‬ביאור ב״חינוך קטן״)הקדמת שער היחוד והאמונה(‪ .‬וסדר בלימוד‬
‫תורת חב״ד ‪ /‬לימוד תו״א ולקויית דהפרשה; שקו״ ט באגר ת הקודש סימן א׳ במ״ש‬
‫‪,.‬בחינת הזרועות והגוף״ והשמיט‪,.‬ראש״‪ ,‬וכן מייש‪.,‬טעמה כי טוב סחרה ׳ וכו־‬

‫‪226‬‬ ‫בא‬
‫אופן השפעה על אנשי צבא להניח תפילין‬

‫י׳ שבט ‪227 ......................................................................................‬‬

‫שמיעת מאמר מכייק אדמוייר משפיע על כל ה׳ חלקי הנשמה ! סיפור פתג ם אדמוייר‬
‫הריי״צ בענין ד׳ אמות הקרובות לראש ההר וביאור בזה עייפ נגלה‪• :‬הגירסא ‪.,‬רבא״‬
‫בתניא פ״ ז ‪ /‬הה שתדלו ת ב״רעליס טיים״ בקשר ליום ההילולא ‪ 1‬אין יוייד שבט יום‬
‫מ תאים ל״טיולים״ ‪ /‬הקשר ד״רפואה ׳ לאדמוייר הריי־צ; מרא ה מקומות לביאור‬
‫הענינים שבד יה חייב אדם לברך תרל״ ח לאדמו״ ר מהר־ש ‪ /‬עבודה לטובת ישיבת‬
‫תומכי תמימים‪ ,‬בפרט לאחר י׳ שבט וכ יד טבת‪ ,‬אשר ספרו הראשון של רבינו הזקן הוא‬
‫‪.,‬הלכות תלמוד תורה״ ‪ /‬מנהגי יארצייט‪ :‬מספר הקדישים‪ :‬תפילת ה אבל לפני ה תיבה‬
‫בליל שבת‪ :‬לימוד משניות אותיות שם הנפטר‪ :‬לימוד משניות באות הנכפלת‪ :‬מה‬
‫עדיף — אותיות השם או לימוד ע״פ הסדר‪ :‬קריאה בתורה ועליי למפטיר‪ :‬סדר לימוד‪:‬‬
‫צדקה לפני ה תפילה ‪ /‬ברכת הזימון בסעודה שלישית ותפילה לפני התיבה במוצייש‬
‫שלפני היארצייט ‪ /‬קדיש שאחר מזמור שיר ליום השבת ‪ /‬לעבור לפני ה תיבה בשבת‬
‫שלפני יאצי׳ט ‪ /‬כשיאצ״ ט חל בר יח באמצע האבילות ‪ /‬קביעת זמן היארצייט לפי מקום‬
‫הפטירה‪ .‬זמן הפטירה ולא הקבורה‬
 ‫תוכן ומפתח‬

‫בשלח ‪233 ..........................................................................................‬‬

‫הפטרת שירת דבורה וההוראה מזה עבור בנות ישראל שהם העיקר בבי ת ‪ /‬שקויע‬
‫בבירור זמן אכיל ת המן אחר מות משה ‪ /‬ההנהגה בארץ הקודש בזמן התקפ ת הטילים‬
‫במלחמ ת המפרץ‬

‫‪235‬‬ ‫ט״ו כשגט ‪........................................................................‬‬

‫יום מסוגל לצמיחת פעולות לימוד התורה ופירותיהם ‪ /‬האדם עץ השדה וצריך לצמוח‬
‫ולשגשג בעניני יהדות ‪ /‬חג הסיום דבית רבקה בט יו בשבט ‪ /‬יום סגולה לרפואה‬

‫ימרו ‪237 .........................................................................................‬‬

‫אופן הדפסת שם השם ב אנגלי ת ‪ /‬רמז בסיום מסי שבת )בעניני מדידה רמקוה( על‬
‫כללות עבודת השם ‪ /‬הערות על הספר דיני ומנהגי שבת באידיש‬

‫משפטים ‪240 ....................................................................................‬‬

‫התעוררות ע״ ד ביסוס החוקים האזרחיים בארץ ישראל בעניני חושן משפט על דיני‬
‫התורה ‪ /‬ה הכרח להתדיין בדין תורה אצל המרא דאתרא ‪ /‬איך שייך ה תראה על‬
‫עונש גיהנום ‪ /‬מכתבי ם לקראת המלוה־מלכה דחברת גמילות חסדים שומרי שבת‪:‬‬
‫תשמ ׳דתשנ״ב ‪ /‬עצה מהי הדרך הטובה ביותר להשתמש בממון‪ :‬קרן גמילות חסדים ‪/‬‬
‫בעניני ״היתר עיסקא״ ! האם כדאי להשיג הלואה ולהשקיע בנכסי דלא ניידי‬

‫אדר ‪257 ..........................................................................................‬‬

‫מרבין ב שמחה — שמחת בנין ביהמ״ק והגאולה ‪ /‬מזלו דגים שאין פורשים ממקור‬
‫חיותם ‪ /‬ביטול העצבות בכ לל ובפרט באדר ‪,. /‬מרבין בשמחה י ‪ --‬גם נשי ובנות ישראל‬

‫תרומה ‪258 .......................................................................................‬‬

‫בית המקדש הוא יסוד בעולם ! מעל ת שיעורי תורה בבית כנס ת ! חי שנים של מרא‬
‫דאתרא בבית כנס ת ‪ /‬סמכות ועד בית ה כנ ס ת‪ .‬צ מ ח צדק״ בירושלים העתיקה ‪ /‬מקום‬
‫העמדת הארון־קודש בבית כנס ת ‪ /‬פרוכת בתוך הארון־קודש ‪ /‬מחיצה בין גברים‬
‫לנשים בבית כנ ס ת ‪ /‬שיעורי מחיצה ‪ /‬הכרח המחיצה במיוחד בזמננו ‪ /‬בית כנס ת‬
‫שרוצים חבריו להפוך ל״קונסרבטיב״ ‪ /‬ביכנ״ס שיש בו מיקרופון בשבת ויו יט ‪ /‬יש‬
‫להרבות בבתי כנס ת בזמננו‬

‫‪265‬‬ ‫תצוה ‪...................................................‬‬

‫שקו״ט במ״ש בתורה אור ד יה בכייה בכסלו בענין ה דל ק ת הנרות בבית המקדש ‪/‬‬
‫המזבח שבכל אדם הוא הלב‬

‫פורים קטן ‪265 .................................................................................‬‬

‫״זה הקטן גדול יהי ״‬

‫פורים ‪266 ........................................................................................‬‬

‫הוראות מימי הפורים לימי מל ח מ ת העולם השני■ ‪ /‬הערך הדתי שבמצות ״מתנות‬
‫לאביונים״‪ ,‬ומיסודי החסידות שאהבת ה׳ והתורה קשורה עם אהבת ישראל ‪ /‬פירוש‬
‫חסידי במייש‪.‬ורבים מעמי הארץ מתיהדים״‬

‫תשא ‪268 .........................................................................................‬‬

‫שקו״ט בענין ״אין אדם אוסר דבר שאינו שלוי׳ בעשיית העגל עייי אהרן ! ציור הלוחות‬
‫צ״ ל שלא בצורת חצי עיגול‬
 ‫תוכן ומפתח‬

‫עניני רפואה‬
‫א‪ .‬רשות ונ תינ ת־כ ח לרופא לרפאות‪271 ...........................................‬‬
‫מ חלוק ת הרמב״ ם והראב״ע )והרמב״ן( בענין ה שתמ שות ברפו אות ו הלכ ה רווחת‬
‫בישראל כהרמב״ ם לה שתמ ש ברפואות ‪ /‬רפואה מכאן ול הכ א ויש ג ם למפרע וכן‬
‫ברפואת הנפ ש ע״י ת שובה תיקון מכאן ול הב א או למפרע ‪ /‬רופא בכפ ר חב״ד ‪/‬‬
‫כשהרופא יודע שהוא שליח הקב״ה אין חשש כלל ורפואותיו מעליחות ביותר ‪,. /‬רשות״‬
‫פירושו‪,.‬בחי מל מעל ה ‪ /‬הכרח קיום הוראות הרופא ואין בזה בזבוז זמן ‪ /‬קיום הוראת‬
‫חז״ל לשמוע בקול הרופא ומתוך שמחה ‪ /‬הרופא הוא שליח התורה לרפאות ואפילו‬
‫אס אינו יודע זאת‪ :‬איסור תעניות וסיגופים ‪ /‬שמיעה בקול הרופא היא הוראת התורה‬
‫גם אם אין מבינים זאת ‪ /‬הכר ח הבטחון ושלילת חששות משהי׳ בבית הרפואה ‪ /‬מילוי‬
‫הוראות הרופא בפועל‬

‫רופא מומחה ‪276 ..........................................................................‬‬

‫לעשות כהוראת ב׳ רופאים מומחים ‪ /‬הכרח להתייעץ דוקא עם מומחה לאותו דבר‪:‬‬
‫ע״פ הוראת הרופא אפשר להיות מיעוט בלימוד משום עת לעשות גוי; התעס קו ת‬
‫בבריאות הנפש; קביעות עתים בלימוד החסידות ‪ /‬רופא מומחה שאינו יהודי— בעניני‬
‫רפואה אין הבדל כ ל ל וכן ראינו בנשיאינו הק׳ ‪ /‬כשאומר הרופא שב ואל תעשה יש‬
‫לשאול עוד מומחה ‪ /‬רופא מומחה עריך להכריע בין דעת בי רופאים ‪ /‬ל שלוח תיאור‬
‫המעב למוסד של מו ס חי ם ‪ /‬מ על ת רופא כללי שיכריע בין דעת כ ל הרופאים‬
‫הפרטיים ‪ /‬ברופאים מומחים צריכים לה תרבר ביניהם ! כיצד להכריע בין ריעות כמה‬
‫רופאים ‪ /‬ה שוואת הרופאים דארצות הברי ת ודארץ הקודש ‪ /‬ה ה חל ט ה תלוי׳‬
‫במומחיות של המייעצים ‪ /‬כדעה אחידה דבי מומחים ! מעל ת רופא שיש בו אימון‬

‫ג‪ .‬התחזקות באמוגת וגטחון ‪281 ......................................................‬‬

‫הדרך והצינור ל ק בל ת הרפואה ע״י רופא — בטחון ואמונה ‪ /‬בטחון ואמונה בהשם‬
‫שהוא ״רופא כ ל בשר ומפליא לעשות י; שמירת ג׳ שיעורי חת ית ‪ /‬פ תג ם אדמו״ר‬
‫הצמדחנדק ״ניתן רשות לרופא לרפאות״ אבל לא לפעול עניני נמיכת הרוח כוי ‪ /‬חיזוק‬
‫הבטחון ממשיך הברכה ‪ /‬מי שראה את חסדי השם בחייו בודאי צריך לבטוח בהשם‬
‫בעניני רפואה‪ ,‬הבטחון הוא ל א רק בעניני עוה״ ב אל א גם בעניני עוה״ ז‪ ,‬וגם ע יפ‬
‫חכמת הרפואה מועיל הבטחון‪ :‬ה שתתפות בההתוועדויות המביאות רפואה ‪ /‬שלא‬
‫להרבות ב״בדיקות״ )טעסטן( אל א לעשות כעצת רופאים ולבטוח בהשם ‪ /‬״ווי מען‬
‫פרעגט אווי ענטפערט מען״ ‪ .‬אפשר שהשאלה ברופאים היא היא הדרך ‪ /‬התמיהה על‬
‫החסרון בבטחון בהשם לאחר שראו חסדיו‬

‫ד‪ .‬להעסיק כח המעשה ולא בח המחשבה ‪286 ...................................‬‬

‫קיום עצת הרופאים רק בנוגע לפועל אבל לא להתעמק במצב הבריאות‪ ,‬מח שבה שאין‬
‫בה תכ לי ת ‪ /‬״שיעשו כהוראות רופאים מומחים ‪ . .‬אין ל ה ת פ על מחוות דעתם״ ‪/‬‬
‫נפיל ת הרו ח מעניני בריאות היא היפך התורה‪ .‬ואין ל ה ת ע מק כ ל ל ו ב לל במצב‬
‫הבריאות ‪ /‬ה סח ת הדעת לגמרי ממחשבה עייר הבריאות ורק קיום הוראות הרופא‬

‫ה‪ .‬תורה ומצוות ורפואת הנפש מביאים רפואת הגוף ‪288 ..................‬‬
‫הכלי לקבל ברכת השם בעניני רפואה — חיזוק בתומ יצ‪ ,‬הנח ת תפילין ב כל יום‪ .‬גתינת‬
‫צדקה ואמירת תהלים‪ ,‬השפעה על הזולת בזה ‪ /‬הדלק ת נש״ק‪ ,‬צדקה ו תהלי ם ‪ /‬על‬
‫הרופא עצמו לעורר את המטופלים אצלו שישפרו א ת בריאות נפשם ע״ י קיום תומ״צ;‬
 ‫תוכן ומפתח‬

‫ניתוח פרוסטטה בלי ניתוק השביל ‪ /‬רפואת עינים— הקשר לפקוח עינים עוורות לאור‬
‫התורה ‪ /‬על הרופא לקרב את הבאים אליו לתום■ע ‪ /‬הכרח רפואת הנפש עם הגוף ‪/‬‬
‫בריאות הגוף ע״י בריאות הנפש‪ ,‬והרמז לזה במעות תפילין ‪ /‬רוחניות וגשמיות קשורים‬
‫זב״ז ‪ /‬הרוחניות דישראל חד עם הגשמיות‪ ,‬״גוי אחד בארץ״‪ ,‬סדר היום — תפילה‪,‬‬
‫תורה‪ ,‬דרך ארץ ‪ /‬סטודנט לרפואה שלמד בישיבת ליובאוויטש עריך לנ על את מעמדו;‬
‫כמו תודשה גשמית כך יש ל כל יהודי ״ירושה־ מהר סיני ‪ /‬בריאות הגוף עיי בריאות‬
‫הנשמה ! רפואת הנפש תלוי׳ בתורה ומעוות ‪ /‬זהירות בפת שחרית ולימוד בדבר‬
‫המהנה אותו; סיפור מאדמו־ר הריי״ע שהוא מומחה בתומ״ע ומדוע רועה השומע‬
‫לקבל רעתו דוקא בעניני מסחר ‪ /‬הנכנס לבית הרפואה עריך לקרב את הנמצאים עמו‬
‫לתומיע ‪ /‬״אינני פראפעסאר בחכי הרפואה וכוי־ ‪ /‬תפילין — סגולה מגד מ חל ת‬
‫״סכיזאפרעניא״ ‪ /‬קשעהמ״ט בכוונ ה — סגולה נגד קשיים בנשימה‪ ,‬עייל גם עעת‬
‫הרופא ‪ /‬סגולה לעעבים וכעס — ערקה‪ ,‬לימוד חובת הלבבות‪ ,‬בדיקת המזוזות ‪/‬‬
‫זהירות בכשרות תוסיף ברפואה ‪ /‬זהירות ב אכילת פירות שמיטה ועבודה בשמחה ‪/‬‬
‫דיוק בכשרות ובהנחת תפילין בדוקות ‪ /‬תניא ומזוזה ! האיסור לחזור מהבטחה לעדקה‬

‫ו‪ .‬נתוח‪ ,‬וטפול ג אגרי ס פרטיים ‪300 ...............................................‬‬

‫במקום ספק בניתוח שב ואל תעשה עדיף ! דחיית ניתוח כשאפשר עייי דיעטא ‪ /‬ניתוח‬
‫מסובך שאין בו וודאות כ יכ אין לעשותו ‪ /‬בחודש אלול ולא באב‪ ,‬וב תחיל ת השבוע ‪/‬‬
‫טיפול בורידי הרגל ‪ /‬שלילת בדיקות מסוכנות ‪ /‬בניתוחים שאי אפשר להחזירם יש‬
‫להיזהר ביותר ‪ /‬ניתוח שקדים ! טיפול בריאות ‪ /‬ניתוח טחורים; ניתוח על הרח ם ‪/‬‬
‫ניתוח לשבר ‪ /‬חגורה לשבר ‪ /‬טיפולים באבנים בכליו ת ‪ /‬הסרת ״מאל״ שעל העור ‪/‬‬
‫טיפול בדיסקוס ‪ /‬ניתוח המוח)לובוטומי( ‪ /‬הקטנת הקיבה ! ניתוח או הקרנות ‪ /‬טפולים‬
‫בקומפרסים ‪ /‬ניתוח ביד וזהירות שלא לפגוע בנענוע האעבעות ‪ /‬כירופרקטיקה ‪ /‬נסיעה‬
‫לטבריא לערכי רפואה ‪ /‬ניתוח ברגלים ‪ /‬גידי הרגלים ! אולקוס)אלסערן ‪ /‬ניתוח על‬
‫קאטאראק ‪ /‬טיפולים בעינים‪ ,‬סגולות שונות ! טיפולים באזנים ‪ /‬טיפולי שינים ‪ /‬מחל ת‬
‫העור הנקי סאראיאסיס ‪ /‬לחץ הדם — תלוי במעב הרוח ‪ /‬״אויסשלאג״ ‪ /‬מ חל ת‬
‫הנפיל ה ‪ /‬גמגום ‪ /‬כ שהקנה ער ‪ /‬״פורונקול״ ‪ /‬ילד ששינתו קל ה ‪ /‬הפרעות בשינה ‪/‬‬
‫הרטבת ליל ה בילדים ‪ /‬מעל ת היסח הדעת בחיזוק כוחות הגוף( ‪ /‬יחס הורים ל ב ת ם ‪/‬‬
‫ילד החי בעולם הדמיון ‪ /‬עעות לדכאון ‪ /‬בריאות הנפ ש — טיפול אעל רופאים‪ ,‬לא‬
‫רופאים שיסודם הניגוד לכבוד ה׳ וכבוד אב ואם ‪ /‬רופאי עעבים ‪ /‬סיכוי ל ה תרפא‬
‫ממחל ת עעבים ‪ /‬טיפולים במחלו ת נפש‬

‫ז‪ .‬סמי מרפא‪ ,‬זריקות וכד ‪328 ......................................................‬‬

‫טיפולים בכאבי ראש ‪ /‬שינויי וסת דגיל הבגרות משפיעים על הראש וכוי ‪ /‬הידרא‬
‫קארטיזאן ‪ /‬טיפולים ע יי אינסולין או דברים אחרים ‪ /‬מיעוט טיפולים ב הל ם או‬
‫אינסולין ‪ /‬כדורים המזרזים את ה תפ ת חו ת הילד; לא ל ה תנו ת עם ה׳ בנ תינ ת עדקה‬
‫לרפואה ‪ /‬וריקות חיסון לילדים קטנים ‪ /‬שקו״ט בטיב סממני רפואה ‪ /‬כדורים ללחץ‬
‫רם ‪ /‬שילוח סממני רפואה ע״י מי שאינו מכיר את החולה אישית‬

‫ח‪ .‬טפול רפואי בשיטת ה״מדיטצי׳״ ‪335 ..........................................‬‬

‫יש איסור של עבודה ורה במדיטעי׳ של אוה״ע‪ ,‬ולכן כדאי לייסד שיטה שאינה קשורה‬
‫בע״ ז ‪ /‬שלילת השימוש בשיטות אל ה הקשורות עם עבודה זרה ‪ /‬ע״ל פעולה להעיל‬
‫מהסכנה המידית ולעשות באופן המותר‬
 ‫תוכן ומפתת‬

‫מפתחות‬
‫‪........................................................................................ ..‬‬
‫מפתח פסוקים ‪............................................................................‬‬
‫‪............................................................................ .‬‬ ‫מפתח‬
‫מפתח ספרים ‪..............................................................................‬‬

‫‪XIII‬‬
 i7 or
5r ‫♦י‬
• ^

v r
 ‫שמות‬
‫ב״ויירא משה״‪ ,‬צריכים להוציא גם המשך‬
‫הכתוב)״ויאמר אכן נודע הדבר״(‪ ,‬מידי‬
‫פשוטו )דקאי על הריגת המצרי‪ ,‬והוא ה­‬
‫טעם ליראתו של משה(‪ ,‬ולפרשו בענין‬
‫אחר‪ ,‬שלכן גם שם מביא רש״י)לאחרי‬
‫הפי׳ ״כמשמער׳‪ ,‬גם( את פירוש המדרש״‬
‫״נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו מה‬
‫חטאו ישראל כו׳ להיות נרדים בעבודת‬
‫פרך״‪.‬‬
‫ויעז לומר הביאור בזה ‪ -‬בפשטות‪:‬‬
‫כוונת רש״י היא ליישב קושי כללי‬
‫בכתוב זה ‪ -‬למאי נפק״מ פרט זה דה‪-‬‬
‫סיפור ש״ויירא משה ויאמר אכן נודע‬
‫הדבר״? הרי יראה זו לא גרמה לשום‬
‫מעשה‪ ,‬שהרי לא ברח משה אל מדין אלא‬
‫אחרי ששמע פרעה על כך וביקש להרגוי‪.‬‬
‫]ואין להקשות כן על כל סיפור משה‬
‫ודתן ואבירם‪ ,‬דהו״ל להכתוב לספר רק‬
‫״וישמע פרעה גו׳)ע״ד הריגת המצרי(‬
‫ויכרח משה גו״׳‪ ,‬וכל הסיפור אודות ״שני‬
‫‪ (3‬תנחומא פרשתנו י‪ .‬שמו״ר פ״א‪ ,‬ל )ושם בא‬
‫אנשים עברים נצים גו״׳ שאמרו למשה ״מי‬
‫שמך גו׳ הלהרגני גו״׳ למה לי? די״ל שזה‬
‫מובן ע״פ פרש״י על ״ויעזמע פרעה״ ‪ -‬״הם‬
‫הלשינו עליו״״‪ ,‬ונמצא‪ ,‬שבזה מספר ה‪-‬‬
‫‪ (4‬וברפום ראשון ושני‪ ,‬ורוב כת״י רש״י שתח״י‬
‫‪ -‬ליתא כל התחלת פרש״י שלפנינו ״כפשוטו‪ . .‬לו״‬
‫‪ (6‬תנחומא )באבער( וארא יז‪ .‬שמו״ר שם )וראה‬
‫הערה ‪ - .(3‬וכבר האריכו במפרשי רש״י מה היתה‬
‫תמיהת משה‪ ,‬הלא כן היתה גזירת ברית בין הבתרים‪.‬‬
‫‪ (7‬ראה גם משכיל לדוד כאן‪ ,‬דקשה לי׳ ל‪-‬‬
‫רש״י‪ ,‬דאם הי׳ ירא לנפשו למה לא ברח ער בתר‬
‫הכי)כשביקש פרעה להרגו(‪ - .‬וראה ספורנו כאן‪.‬‬
‫וצע״ק‪.‬‬
‫‪ (8‬רמוה שלא כתב ע׳׳ז ״ומררשו״ מובן שזהו גם‬
‫לפי פשוטו של מקרא‪ .‬וי״ל שההכרח לזה הוא מזה‬
‫גופא שהכתוב מספר אודות הדו״ד שהיו לו עמהם‪.‬‬
‫ולהעיר‪ ,‬שבפשטות רק הם ראו הריגת המצרי‪ ,‬שהרי‬
‫‪1‬‬
‫ויגדל משה ויצא אל אחיו גו׳ וירא‬ ‫א‪.‬‬
‫איש מצרי מכה גו׳ ויך את המצרי גו׳ ויצא‬
‫ביום השני גו׳ ויאמר לרשע למה תכה גו׳‬
‫ויאמר גו׳ הלהרגני גו׳ כאשר הרגת את‬
‫המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר‪.‬‬
‫וישמע פרעה גו׳ ויבקש להרוג את משה‬
‫ויברח משה גו׳׳‪.‬‬
‫ובפרש״י על ״ויירא משה״־ כ״‪ .‬״כפשו­‬
‫טו‪ ,‬ומדרשו־ דאג לו על שראה בישראל‬
‫רשעים דלטורין אמר מעתה שמא אינם‬
‫ראוייז להגאל״‪.‬‬
‫ויש לעיין‪ ,‬מאי טעמא לא הסתפק רש״י‬
‫בפירוש הכתוב ״כפשוטו״*■)שירא לנפשו‬
‫כיון שנודע ונתפרסם הדבר שהרג את‬
‫המצרי( והביא גם את פירוש הנודרש ש־‬
‫״דאג בו׳ שמא אינם ראויים להגאל״‪ ,‬שאין‬
‫לו רמז בקרא־‪ .‬ובפרט שלפי פירוש זה‬
‫‪ 0‬פרשתנו ב‪ ,‬יא־טו‪.‬‬
‫‪ (2‬שם‪ ,‬יד‪.‬‬
‫בתוך הדרשה על ״אכן נודע הדבר״‪ ,‬שנודע לו ה­‬
‫טעם ש״ישראל נשתעבדו מכל האומות״‪ .‬ע״ש‪ .‬וראה‬
‫לקו״ש חל״א ע׳ ‪) 9‬ובהערה ‪ (15‬וע׳ ‪ 14‬־‪ .(13‬וראה‬
‫יפ״ת )השלם( שם‪.‬‬
‫)והתחלת פרש״י היא ״על שראה בישראל״(‪.‬‬
‫‪ ( 5‬ובפרט שעצם הפירוש דורש ביאור‪ ,‬איר‬
‫אפשר שלא תתקיים הבטחת הקב״ה בברית בין‬
‫הבתרים )וראה הקדמת הרמב״ם לפיה״מ )קרוב‬
‫לתחלתה( החילוק בין ההבטחה שהקב״ה ״יבטית‬
‫א‪ 1‬נזה בבשורות טובות ע״י נביא״)שזו א״א שתת­‬
‫בטל( להבטחה שאינה אלא ״בין הקב״ה ובין הנביא״‬
‫)וראה לקמן סעיף ב([‪ .‬וראה הערה הבאה‪.‬‬
‫ועוד זאת ‪ -‬איך ידע משה שהם ״דלטורין״ קודם‬
‫שהלשינו עליו )כקושיית האמרי שפר על פרש״י‬
‫‪-‬כאן(‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫שמרתא‬ ‫לפרטי‬

‫ופליגי מפרשי המדרש בכוונת המא­‬ ‫כתובי כיצד הגיעה שמועה זו לפרעה״׳‪.‬‬
‫מר‪ ,‬דיש מפרשים■׳׳ שזהו שבחם של יעקב‬ ‫אבל אין זה מתרץ אמאי סיפר הכתוב ע״ד‬
‫ומשה‪ ,‬דאע״פ שהובטחו מאת ה׳‪ ,‬מ״מ לא‬ ‫יראתו של משה[‪.‬‬
‫סמכו על ההבטחהי׳‪ ,‬כי יראו שמא גרם‬
‫ולכן מביא רש״י פירוש המדרש‪ ,‬שיר­‬
‫החטא״׳ ושוב אינם ראויים לקיום הבטחה‬
‫אתו זו של משה ה״ה דאגה שמא אין‬
‫זדי‪ :‬אבל יש מפרשים״ג שכוונת המדרש‬
‫ישראל ראויין להגאל‪.‬‬
‫ש״אין ללמוד מהם‪ ,‬שהראוי שלא לירא״‪,‬‬
‫אלא להיות ״נכון״ לבו בטוח בה״׳ג^‬ ‫והנה כיון שאין מקרא יוצא מידי‬ ‫ב‪.‬‬
‫]וכדמשמע מפשטות המשך דברי המדרש‬ ‫פשוטו)ובפרט בנדו״ד‪ ,‬שלא זו בלבד ש­‬
‫שם‪ ,‬שמביא מה ״שהנביא מקנתר את יש­‬ ‫לא הסתפק רש״י בפירוש המדרש‪ ,‬אלא‬
‫ראל ואומר להם׳■־ ותשכח ה׳ עושך גו׳‬ ‫עוד מקדים ״כפשוטו״ לפני ״מדרשו״(‪,‬‬
‫ותפחד תמיד כל היום גו״׳‪ ,‬שהנביא הוכיח‬ ‫עכצ״ל‪ ,‬שגם לפי הפירוש הפשוט ב״ויירא‬
‫את ישראל על זה שהיו מפחדים כו׳״[‪.‬‬ ‫משה״ ‪ -‬שהי׳ ירא לנפשו‪ ,‬מפני שנודע‬
‫הדבר שהרג את המצרי ‪ -‬יש ביאור וטעם‬
‫)עכ״פ ע״ד הדרוש( לכך שענין זה נאמר‬
‫‪ ( 16‬ראה פי׳ אב״א )לר׳ אברהם בן אשר( באור‬
‫השכל על ב׳׳ר שם )ויניציאה‪ ,‬שכח( ‪ -‬נזכר במת׳׳ב‬ ‫בכתוב‪.‬‬
‫לב׳׳ר שם‪ .‬נזר הקודש )השלם( שם‪ .‬וכ׳׳ה בעקידה‬ ‫ויש להקדים דברי המדרש״ על ה‪-‬‬
‫)וישלח( שער כו בסופו‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫פסוק^׳ ״ויירא יעקב מאד ויצר לו״ ‪ -‬״ר׳‬
‫‪ ( 17‬וכהדיעה במדרש שם )אות ב( ״אין הבטחה‬ ‫פנחס בשם ר׳ ראובן‪ ,‬שני בני אדם הבטיחן‬
‫לצדיק בעוה״ז״ )ראה מפרשים שם(‪ .‬וראה ביאור‬
‫הקב״ה ונתייראו‪ ,‬הבחור שבאבות והבחור‬
‫דיעה זו ע׳׳ד החסידות ‪ -‬ביאוה״ז להצ׳׳צ ע׳ קצב‬
‫שבנביאים‪ ,‬הבחור שבאבות זה יעקב ‪. .‬‬
‫)וראה שם ע׳ קצא‪ ,‬שעבודתם היא למעלה מגדר‬
‫ואמר לו הקב״ה והנה אנכי עמךי■׳‪ ,‬ובסוף‬
‫בטחון‪ .‬ע״ש(‪.‬‬
‫‪ ( 18‬כמפורש בחז׳׳ל )ברכות ד‪ ,‬א‪ .‬ועד׳׳ז ברש״י‬
‫נתיירא שנאמר ויירא יעקב‪ .‬הבחור שב ­‬
‫וישלח לב‪ ,‬יא( בנוגע ליעקב‪ ,‬שפחד ״שמא יגרום‬ ‫נביאים זה משה ‪ . .‬וא״ל הקב״ה כי אהי׳‬
‫החטא״‪.‬‬ ‫עמך״ ולבסוף נתיירא ויאמר ה׳ אל משה‬
‫‪ ( 19‬כ״ה במפרשי המדרש שם‪ .‬ובעקידה שם‪,‬‬ ‫אל תירא אותוי■׳‪ ,‬אינו אומר על תירא אותו‬
‫שזהו להורות ״כי לא מצד קוצר בטחון וחסרון אמנה‬ ‫אלא למי שנתיירא״‪.‬‬
‫כו׳ כ״א מפני שחוייב משלימות פעולותיהם לעשות‬
‫כן״)להשתדל בדרכי הטבע להנצל(‪ .‬וראה הנסמן‬ ‫״ויפן)משה( כה וכה וירא כי אין איש״)לעיל ב‪ ,‬יב‪.‬‬
‫לקמן הערה ‪.48‬‬ ‫וראה רש״י שם‪ .‬ואכ״מ(‪ ,‬וא״כ מסתבר שהם הלשינו‬
‫‪ (20‬יפה תואר )השלם( לב״ר ש׳ם )ומציין ל­‬ ‫עליו‪.‬‬
‫סוגיית הש״ס בברכות )ם‪ ,‬א(‪ .‬ע׳׳ש‪ .‬וראה מפרשי‬ ‫‪ (9‬נוסף לזה שנוגע לקמן‪ ,‬לענין זמן חזרת משה‬
‫הע׳׳י שם‪ .‬נתיבות עולם )להמהר״ל( נתיב הבטחון‪.‬‬ ‫למצרים‪ ,‬שצ״ל לאחר ״כי מתו כל האנשים גו׳״‬
‫ואכ׳׳מ!‪ .‬וראה פי׳ אור השכל שם )סד״ה שני בני‬ ‫)פרשתנו ד‪ ,‬יט ובפרש״י שם(‪ .‬וראה רש״י לעיל)ב‪,‬‬
‫אדם( ״ואפשר שנחשב לטעות ליעקב ולמשה מה‬ ‫יג( ״דתן ואבירם ‪ . .‬שהותירו את המן״‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫שנתייראו״‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ ( 10‬אף ש‪,.‬ויפן כה וכה וירא כי איו איש״)כנ״ל‬
‫‪ (21‬תחלים קיב‪ ,‬ז‪ .‬ברכות שם‪.‬‬ ‫הערה ‪.(8‬‬
‫‪ (22‬ופליג אמ׳׳ד אין הבטחה לצדיקים בעוה״ז‬ ‫‪ ( 11‬ב״ר ר״פ עו‪.‬‬
‫)יפ׳׳ת שם(‪.‬‬ ‫‪ ( 12‬וישלח לב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (23‬ישעי׳ נא‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪ ( 13‬ויצא כח‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (24‬וראה מפרשים שבהעדר‪ 16 ,‬ביאור דבדי‬ ‫‪ ( 14‬פרשתנו ג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫המדרש שם )לשיטתם(‪.‬‬ ‫‪ ( 15‬חוקת כא‪ ,‬לד‪.‬‬
 ‫שיחות‪.‬‬ ‫שמותא‬ ‫להוטי‬

‫אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ /‬במכ״ש וק״ו‬ ‫ויש לעיין בדעת המפרשים ״שהראוי‬
‫מזה שאפילו יעקב אבינו חשש שמא גרם‬ ‫שלא לירא״‪ ,‬דמהו החסרון בכך שחושש‬
‫החטא״׳‪.‬‬ ‫״שמא גרם החטא״? ]דלכאורה אדרבה‪,‬‬
‫זוהי מעלה גדולה ביותר‪ ,‬שכ״כ גדלה‬
‫ג‪ .‬לכאורה יש לבאר זה‪:‬‬ ‫מדת הענוה שלח^‪ ,‬שתמיד מתיירא שמא‬
‫ענין הבטחון מיוסד על האמונה שהכל‬ ‫אין עבודתו שלימה ויש בו חטא[ “‪.‬‬
‫מאת הבורא ית'‪ ,‬דכשנמצא במיצר וצרה‪,‬‬ ‫אך‪ ,‬שאלה זו היא בכללות מדת ה־‬
‫אין זה מפני שיש שליטה ח״ו למי שמציר‬ ‫בטחון שנצטווינו בה״‪ :‬פירוש ״בטחון״‬
‫לו באיזה אופן שהוא‪ ,‬רק הכל הוא מן‬ ‫אינו רק אמונה ביכולת ה׳ להטיבו ולחלצו‬
‫השמים‪ .‬ובמילא הוא במנוחה גמורה‪ ,‬כי‬ ‫מצרה כו'׳ אלא שבוטח בה׳ שכן יעשה‬
‫ממה־נפשך‪ :‬אם לא מגיעה לו שום רעה‪,‬‬ ‫בפועל‪ ,‬שהדבר וודאי אצלו עד שהוא‬
‫הרי וודאי שהקב״ה יחלצהו מזה ]וזהו גם‬ ‫במנוחה גמורה ואינו דואג כלל‪ ,‬וכמבואר‬
‫כשאין שום מקום בדרך הטבע שינצל‪ ,‬כי‬ ‫בחובת הלבבות “‪ ,‬ש״מהות הבטחון הוא‬
‫מי יאמר לו מה תעשה ובידו לשנות ה­‬ ‫מנוחת נפש הבוטח‪ ,‬ושיהי' לבו סמוך על‬
‫טבע״[‪ :‬ואם אינו ראוי לחסד זה)ומגיע לו‬ ‫מי שבטח עליו שיעשה הטוב והנכון לו‬
‫עונש זה(‪ ,‬עדייו נפשו במנוחה גמורה‪ ,‬כי‬ ‫בענין אשר יבטח עליו״‪.‬‬
‫יודע בבירור שאין צרתו תוצאה מהדבר‬
‫וצריך ביאור‪ ,‬מהו היסוד לוודאות זו‪,‬‬
‫ההוא אלא אך ורק מהקב״ה בלבד‪ ,‬שלא‬
‫דכיון שאפילו כשיש הבטחה מפורשת‬
‫יצא י״ח לפני בוראו ולכן הביאו בצרה‬
‫מאת ה׳ יתכן שלא תתקיים ההבטחה ״שמא‬
‫הזאת‪ ,‬וא״כ אין יראתו אלא מהקב״ה לבד‬
‫גרם החטא״‪ ,‬כ״ש וק״ו כשאין הבטחה מפו­‬
‫]ועוד זאת‪ ,‬שזה גופא הוא לטובתו‪ ,‬כידוע‬
‫רשת• והרי חשש זה ד״שמא גרם החטא״‬
‫שגם עונשי התורה הם חסדו של הקב״ה‪,‬‬
‫קיים אצל כאו״א)וכמ״שי־ אין צדיק בארץ‬
‫לנקות את האדם מפגם העבירה‪ ,‬וא״כ אין‬
‫מקום לדאגה ויראה[‪.‬‬
‫‪ (25‬ראה תניא אגה״ק )ס״ב(‪ :‬מפני היות קטן‬
‫ועפ״ז מובן שאין הדברים סותרים זל״ז‪,‬‬ ‫יעקב במאד מאד בעיניו כי' שמא יגרום ההטא ש­‬
‫דיכול להיות בבטחון גמור בהשם‪ ,‬אף ש­‬ ‫נדמה בעיניו שחטא‪.‬‬
‫יודע שיתכן ש״גרם החטא״ ולא יזכה‬ ‫‪ (26‬וכקושיית מפרשי הע״י ברכות שם על הנ־‬
‫להנצל מהצרה‪ ,‬כי אין זה גורע ממנוחת‬ ‫הגת הלל ש״אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי״‪.‬‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫נפשו בידעו שכל הנעשה עמו הוא מאתו‬
‫ית׳‪.‬‬ ‫‪ (27‬כמפורש בכו״ב כתובים שצריכים לבטוח‬
‫בה׳)הובאו כמה מהם בראשית חכמה שער האהבה‬
‫ומה שכתבו המפרשים שלדעת המדרש‬ ‫פי״ב(‪ - .‬ובשערי תשובה לרבינו יונה )שער ג אות‬
‫״ראוי שלא לירא" )ואין ללמוד מיעקב‬ ‫לב( שהוא בכלל הציווי)שופטים כ‪ ,‬א‪ - .‬וכדעת‬
‫ומשה שהיו יראים(‪ ,‬היינו לפי שמפשטות‬ ‫הרמב״ם )‪0‬המ״צ מל״ת נח( שהוא ציווי ולא הבטחה(‬
‫״כי תצא למלחמה גוי לא תירא מהם״ ‪ -‬״שאם יראה‬
‫האדם כי צרה קרובה תהיי ישועת ה׳ בלבו ויבטח‬
‫‪ ( 30‬להעיר מכד הקמח שם‪ :‬״והמאמין יתכן‬ ‫עלי״׳‪.‬‬
‫שלא יהי׳ בוטח כי לפעמים ירא שמא יגרום החטא״‬ ‫‪ (28‬שער הבטחון רפ״א‪ .‬ועד״ז בפתיחה שלו‬
‫)וכהמשד העניו שם מביא מיעקב אבינו‪ .‬ע״ש(‪.‬‬ ‫לשער הבטחוו)ד״ה אד תועלת הבטחון(‪ .‬ועוד‪ .‬וראה‬
‫‪ (31‬ראה רבינו יונה שהובא בכד הקמח שם‪.‬‬ ‫גם כד הקמח )להבחיי( ערך בטחון ״שלא יתערב‬
‫ועוד‪ .‬וראה לקו׳׳ש ח״ג ע׳ ‪ 883‬ובהנעתק בשוה״ג‬ ‫שום ספק בבטחונו כו״׳‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫‪ (29‬קהלת ז‪ ,‬כ‪.‬‬
 ‫שיחות‬
‫וצריך ביאור‪ :‬אע״פ שרחמי השם הם‬
‫גם על מי ״שאינו ראוי״‪ ,‬הרי מ״מ יתכן‬
‫שמגיע לאדם עונש על מעשיו הלא טו ­‬
‫בים'■'■? ומהו היסוד של מדת הבטחון‪ ,‬שה­‬
‫אדם בטוח שהקב״ה יטיב לו)אף אם אינו‬
‫ראוי לכח?‬
‫ויובן זה ע״פ דברי רבינו הצ״צ‬ ‫ה‪.‬‬
‫)שהובאו כמה פעמים ע״י כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר״■(‪ ,‬שענה לאחד שהתחנן אצלו ל­‬
‫עורר רחמים על חולה מסוכן ח״ח׳ ‪-‬‬
‫״טראכט גוט ‪ -‬וועט זיין גוט״)״חשוב טוב‬
‫ויהי׳ טוב״(‪ .‬ומשמע מדבריו‪ ,‬שעצם המח­‬
‫שבה לטובה)הבטחון( תביא לתוצאות טו­‬
‫בות )ובטוב הנראה והנגלה(‪.‬‬
‫ונראה לבאר כוונת הדברים‪:‬‬
‫חובת הבטחון שנצטווינו עלי׳ אינה רק‬
‫פרט )ותוצאה בדרך ממילא( מהאמונה‬
‫שהכל בידי שמים ושהקב״ה הוא חנון ו­‬
‫רחום‪ ,‬דאין צורך בחיוב מיוחד ע״ז‪ .‬אלא‬
‫חובה זו היא עבודה בפ״ע‪ ,‬שמהותה ו ­‬
‫גדרה ‪ -‬שהאדם יסמוך וישען על הקב״ה‪,‬‬
‫עד שישליך כל גורלו ביד השם‪ ,‬כמ״ש״י■‬
‫״השלך על ה׳ יהבך״‪ ,‬שאין לו שום משען‬
‫‪ (35‬ואף שצריך ש״תהי׳ השגחתו חזקה כו׳‬
‫לקיים מה שחייבו בו הנורא מעבודתו כר כדי שיהי'‬
‫הבורא מסכים לו במה שהוא בוטח עליו בו״)חובת‬
‫הלבבות שם פ״ג הקדמה הרביעית( ‪ -‬זהו רק כדי‬
‫שהנהגתו עתה לא תסתור בטחונו בהשם‪ ,‬כי לא‬
‫יתכן לבטוח בה׳ וביחד עם זה להיות ״ממרה אותו״‬
‫)כמבואר שם‪ ,‬וראה שם המשל מהנהגת בני אדם(‪,‬‬
‫אבל ■ם!ד יסיבח הבטחוו בהשם הוא לפי שחסדי‬
‫השם הם על הכל‪ .‬וראה שם רפ״ב שהסיבה הא׳‬
‫לבטחוו היא ״הרחמים והחמלה והאהבה״‪ ,‬וכ׳׳כ שם‬
‫רפ׳׳ג ש״הבורא ית׳ מרחם על האדם יותר מכל‬
‫מרחם״‪.‬‬
‫‪ (36‬ראה אגרות קודש שלו ח׳׳ב ע׳ תקלז‪ .‬ח׳׳ז‬
‫ע׳ קצז‪.‬‬
‫‪ (37‬כפסק הרמ׳׳א יו׳׳ד סו׳׳ס שלה‪.‬‬
‫‪ (38‬תהלים נה‪ ,‬כג‪.‬‬
‫שמותא‬ ‫לקוטי‬
‫הכתובים משמע‪ ,‬שהיו יראים מהדבר ה־‬
‫מציר‪ ,‬דיעקב הי׳ ירא מעשו‪ ,‬כמ״ש ״ויירא‬
‫יעקב מאד ויצר לו)ולכן( ויחץ את העם‬
‫גו״׳‪ ,‬וכן במשה ״אל תירא אותו״ ‪ -‬ויראה‬
‫ז‪ 1‬מורה שחסר כשלימות הבטחוז ב־‬
‫הקב״ה‪.‬‬
‫אבל אין ביאור זה מספיק‪ .‬כי‬ ‫ד‪.‬‬
‫ענינה של מדת הבטחון בפשטות אינו רק‬
‫המצב דמנוחת הנפש‪ ,‬אלא שבוטח שיהי׳‬
‫טוב לו בטוב הנראה והנגלה דוקא‪ ,‬כי‬
‫הקב״ה יחלצהו מצרתו כר‪.‬‬
‫ולפי הביאור הנ״ל יוצא‪ ,‬שענין ה־‬
‫בטחון לפי פשטות ענינו אינו שייר אצל‬
‫רוב ישראל)דאין צדיק בארץ אשר יעשה‬
‫טוב ולא יחטא״‪ ,‬ומיהו זה אשר יוכל לפ­‬
‫סוק על עצמו שהוא ראוי לחסדי הקב״ה(‪,‬‬
‫וענין הבטחון אצלם הוא בעיקר בכך שגם‬
‫אם לא יזכו לחסדי ה׳ הרי הם במנוחת‬
‫הנפש כיון שהכל הוא מאת הבורא)והוא‬
‫גם לטובתם‪ ,‬אלא שאינה טובה נראית‬
‫ונגלית(‪.‬‬
‫]ורק צדיקים גמורים ששלמים בעבו ­‬
‫דתם ואינם חוששים־י■ שמא גרם החטא‪ ,‬רק‬
‫הם יכולים לבטוחיי‪ -‬שיהי׳ טוב להם בטוב‬
‫הנראה והנגלה[‪.‬‬
‫ובחובת הלבבות^'‪ -‬כ׳)בביאור ״הסי­‬
‫בות אשר בהן יתכן הבטחון״(‪ ,‬״שיהי׳ מי‬
‫שבטח עליו בתכלית הנדיבות והחסד למי‬
‫שראוי לו ולמי שאינו ראוי לו ותהי׳ נדי­‬
‫בותו מתמדת וחסדו נמשך לא יכרת ולא‬
‫יפסק״‪ ,‬הרי שענין הבטחון מיוסד על זה‬
‫שהקב״ה מטיב גם ״למי שאינו ראוי״‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה כד הקמח שס‪ .‬מפרשי הע״י ברכות‬
‫הנ״ל‪,‬‬
‫‪ (33‬ולהדיעה במדרש ״אין הבטחה לצדיק ב־‬
‫עוה״ז״‪ ,‬הרי אדרבה‪ ,‬צדיקים איז סומכיו)אפילו( על‬
‫הבטחה כד‪.‬‬
‫‪ (34‬שער הבטחיז פ״ב )הסיבה השביעית(‪ .‬וכן‬
‫שם פ״ג)הקדמה האי עניו הששי(‪ .‬וראה שם ספ״א‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫שמותא‬ ‫לקוטי‬

‫וזהו תוכן הציווי ״בטח בה׳״״■)וכיו״ב(‬ ‫בעולם בלעדו ית׳‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שזוהי ה­‬
‫‪ -‬שהאדם צריך להשליך את יהבו על‬ ‫כוונה במ״ש בחובת הלבבותי׳ שבטחון‬
‫הקב״ה שייטיב לו בטוב הנראה והנגלה‪,‬‬ ‫הוא ״כעבד האסור אשר הוא בבית הבור‬
‫וכאשר הוא סומך אך ורק על הקב״ה לבד‬ ‫ברשות אדוניו״‪ ,‬שכל בטחונו של האסיר‬
‫)מבלי לעשות חשבונות‪ ,‬אם אפשר לו‬ ‫הוא רק על אדונו‪ ,‬ש״מסור בידו‪ ,‬ולא יוכל‬
‫להנצל כו׳(‪ ,‬אזי ההנהגה עמו מלמעלה‬ ‫אדם להזיקו ולהועילו כר זולתו״‪.‬‬
‫הוא מדה כנגד מדה״■‪ ,‬שהקב״ה שומר‬ ‫]ולכן מובן‪ ,‬שבטחון זה בהקב״ה הוא‬
‫עליו ומרחם עליו גם אם ע״פ חשבון אינו‬ ‫באופן שאין המצב הטבעי משנה כלל‪ ,‬וגם‬
‫ראוי לכך שיהי׳ טוב לוי״ בטוב הנראה‬ ‫אם ע״פ דרכי הטבע נמנע שינצל‪ ,‬הרי הוא‬
‫והנגלה דוקא'‪•■‘-‬‬ ‫סומר על הקב״ה‪ ,‬שאינו מוגבל בחוקי‬
‫וזהו פירוש דברי הצ״צ‪ ,‬שהבטחון‬ ‫הטבע ‪.[rn‬‬
‫עצמו יביא לתוצאות טובות‪ ,‬שאינו ענין‬ ‫וזה גופא הוא יסוד לבטחונו של האדם‬
‫צדדי לבד בבטחון‪ ,‬אלא זהו גדר הבטחון‬ ‫שהקב״ה ייטיב לו בטוב הנראה והנגלה‪,‬‬
‫שנצטוינו עלי׳‪.‬‬ ‫גם אם אינו ראוי לחסד זה;‬
‫ע״פ הנ״ל יש לומר‪ ,‬שזוהי כוונת‬ ‫ו‪.‬‬ ‫אין הפירוש כבטחון‪ ,‬שמאמין‪ ,‬שכיון‬
‫הכתוב בפרשתנו‪ ,‬שמספר על יראתו של‬ ‫שחסדי השם הם בלי מדידה והגבלה‪ ,‬בין‬
‫משה כששמע מהעברי ״הלהרגני גו׳ כ­‬ ‫לראוי בין למי שאינו ראוי‪ ,‬לכן הוא יקבל‬
‫אשר הרגת את המצרי״ ‪ -‬להשמיענו יסוד‬ ‫את חסדי השם בלי שום עבודה מצדו)כי‬
‫הנ״ל במדת הבטחון‪ ,‬שהבטחון עצמו הוא‬ ‫לפ״ז בטל כל הענין דשכר ועונש( ‪ -‬אלא‬
‫המביא וגורם לישועת ה׳‪ ,‬ומכלל הן אתה‬ ‫בטחון הוא עבודה ויגיעה בנפשו‪ ,‬והיא‬
‫שומע לאו‪ ,‬דזה שהאדם לא נחלץ מצרה‬ ‫מביאה את חסדי השם הבאים כתוצאה‬
‫ה״ז מפני שהי׳ חסר בבטחון שלו״‪.‬‬ ‫מעבודת ויגיעת האדם לבטוח בה׳‪ :‬ע״י‬
‫שהאדם סומך באמת ובעומק נשמתו רק‬
‫על הקב״ה לבד‪ ,‬עד שאינו דואג כלל‪ ,‬הרי‬
‫מכתר שם טוב )סי׳ שפב( ״כשרוצין ליפרע העונש‬
‫למי שראוי לעונש אזי נוטלין ממנו מדריגת ה־‬
‫התעוררות זו גופא פועלת שהקב״ה מ ­‬
‫בטחוף‪.‬‬ ‫תנהג עמו באופן זה‪ ,‬שמטיב עמו)גם אם‬
‫‪ (41‬תהלים לז‪ ,‬ג‪ .‬שם קטו‪ ,‬ט‪ .‬ועד״ז בנ־מ‪- .‬‬ ‫לולא זאת אינו ראוי לזה(״*■‪.‬‬
‫וראה לעיל הערה ‪.27‬‬
‫‪ (42‬להעיר מוהר תצרה )קפד‪ Cj ,‬״עלמא עילאה‬ ‫‪ (39‬שם פ״ב הסיבה הששית‪ .‬שם פ״ג הקדמה‬
‫לא יהיב לי׳ )לעלמא תתאה( אלא כגוונא דאיהו‬ ‫הא׳ העניז החמישי‪.‬‬
‫קיימא‪ ,‬אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין‬ ‫‪ (40‬וכן מפורש בעיקרים )מ״ד ספמ״ו( ״אמר‬
‫הכי נהרין לי׳ מעילא‪ ,‬ואי איהו קיימא בעציבו כו׳״‪.‬‬ ‫הכתוב )תהלים לב‪ ,‬י( והבוטח בה׳ חסר יסובבנו‪,‬‬
‫וראה ם׳ אגרות קודש דהצ״צ )ע׳ שכד ואילך(‪.‬‬ ‫כלומר אף אם אינו ראוי מצד עצמו מררך הבטחון‬
‫‪ (43‬להעיר מתניא אגה״ק )סו״ם יא( ״ובאמונה‬ ‫להמשיך חסד חנם על הבוטחים נהשם״)וראה שם‬
‫זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלזי״)וראה ביאוה״ז‬ ‫פמ״ז ״אילו הי׳ מקוה כראוי לא הי׳ החסד נמנע מצד‬
‫להצ״צ ע׳ קצד(‪ .‬ועד״ז בנתיבות עולם שם‪.‬‬ ‫הש״י״(‪ .‬וכ׳־כ בכר הקמח שם‪ :‬״ובוטח בה׳ ישוגב מן‬
‫‪ (44‬ראה ברכות שם ״אתנח‪ ,‬א״ל יסורים בעי‬ ‫הצרה בשכר הבטחון אע״ס שהיתה הצרה ראוי׳‬
‫ההוא גברא לאתויי אנפשי׳ דכתיב )איוב ג‪ ,‬כד(‬ ‫לבוא עליו״‪ .‬וראה נתיבות עולם נתיב הבטחון קרוב‬
‫פחד פחדתי ויאתיני גו׳״)הובא ביפ״ת השלם הנ״ל(‪,‬‬ ‫לסופו‪ .‬ועוד‪ .‬וראה גם יל״ש ישעי׳ )רמז תעג( ״יש‬
‫והיינו כי אם הי' בוטח בה׳ בלי שום דאגה ויראה‪,‬‬ ‫ביניכם ירא שמים כר בטחו בשמי והוא עומד לכם‬
‫הי׳ ניצול מיסורים כו׳‪ .‬וראה נתיבות עולם שם‪.‬‬ ‫כו׳ שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו״‪ - .‬ולהעיר‬
 ‫שיחות‬ ‫שמותא‬
‫כשאדם פוגע במניעות ועיכובים על‬
‫שמירת התומ״צ‪ ,‬עליו לדעת‪ ,‬שביטול‬
‫מניעות ועיכובים אלו תלוי בו ובהנהגתו‪.‬‬
‫דאם יש לו בטחון גמור בהשם‪ ,‬שהוא ית׳‬
‫יעזור שיהי׳ טוב‪ ,‬עד שהוא במנוחה גמורה‬
‫בלי שום דאגה כלל ]וכמובן‪ ,‬ביחד עם זה‪,‬‬
‫עושה כל התלוי בו בדרך הטבע לבטל‬
‫מניעות הללויה[ ‪ -‬הרי הובטחנו ״טראכט‬
‫גוט וועט זיין גוט״‪ ,‬שכן יהי׳ לפועל‪ ,‬ש­‬
‫יתבטלו כל המניעות ועיכובים‪ ,‬וטוב יהי׳‬
‫לו בפועל ממש‪ ,‬בטוב הנראה והנגלה‪,‬‬
‫לעיני בשר‪ ,‬למטה מעשרה טפחים‪.‬‬
‫וכשם שבגאולת מצרים נאמרים ש‪-‬‬
‫״בזכות הבטחון נגאלו ישראל ממצרים״‪,‬‬
‫עד״ז הוא בהגאולה מגלות זה האחרון‪,‬‬
‫כדאיתא במדרש״'‪ -‬ש״כדאי הן לגאולה‬
‫בשכר הקיווי)עצמו(״ ‪ -‬וכן תהי׳ לנו‪ ,‬ש ­‬
‫בזכות הבטחון של בנ״י ש״קרובה ישועתי‬
‫לבוא״"‪ ,-‬זוכים שהקב״ה יגאלנו‪ ,‬בגאולה‬
‫האמיתית והשלימה‪ ,‬במהרה בימינו ממש‪.‬‬
‫)משיחות ש״פ שמות תשכ״ן‪,‬‬
‫ש״פ בשלח תשכ״ג(‬
‫ומכאן למדנו גם הוראה למעשה ב ­‬
‫»‪ (.‬כידוע שאין םתירה בין עניו הבטחון האמיתי‬
‫בה׳ ובקשת סיבות בדרך הטבע )ראה בארוכה חובת‬
‫הלבבות שם פ״ג בהקדמה החמישית‪ .‬עקידה )ו­‬
‫ישלח( שער כו‪ .‬ובב׳!מ‪ .‬וראה לקו״ש חט״ו ע׳ ‪486‬‬
‫ואילך‪ .‬וש״נ( ‪ -‬ורק צדיקים גדולים אין צריכים‬
‫לבקש סיבות כו׳‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (49‬כד הקמח שם בסופו‪ ,‬ע״פ מדרש תהלים‬
‫מזמור כב‪.‬‬
‫‪ (50‬יל״ש תהלים רמז תשלו )ממדרש תהלים‬
‫מזמור מ(‪ .‬הובא גם באבודרהם ם׳ תפלות יוהכ׳־פ‬
‫בסופו‪ .‬וראה חיד״א במדבר קדמות מערכת ק׳ אות‬
‫טז‪.‬‬
‫‪ (51‬ל׳ הכתוב ‪ -‬ישעי׳ נו‪ ,‬א‪.‬‬
‫להוטי‬
‫וזהו מ״ש ״ויירא משה ויאמר אכן נודע‬
‫הדבר )ותיכף לאח״ז( וישמע פרעה גו׳‬
‫ויבקש להרוג את משה ויברח משה גו׳״‪:‬‬
‫כיון שמשה הי׳ ירא לנפשו ולא בטח‬
‫בהשם*^ שלא יבוא שום היזק ח״ו מפעו­‬
‫לותיו הטובות ]להגן על איש ישראל מה־‬
‫מצרי שהכה אותו‪ ,‬ולהוכיח ״שני אנשים‬
‫עברים נצים״[‪ ,‬הרי זה גרם ש״וישמע‬
‫פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את‬
‫משה״ והוצרך לברוח ממנו‪.‬‬
‫]ואולי יש לומר‪ ,‬שזהו גם דיוק לשון‬
‫הכתוב ״ויאמר אכן נודע הדבר״ ‪ -‬שלא‬
‫רק שמשה חשב כן בלבו אלא גם‪.‬אמר כן‬
‫בדיבורי״‪ ,-‬שזה מגדיל עוד יותר הדגשת‬
‫החסרון בבטחון‪ ,‬שלא זו בלבד שעלה‬
‫החשש במחשבתו‪ ,‬אלא גם הוציאו בדי­‬
‫בורי^[‪.‬‬
‫משא״ב אם הי׳ בוטח בבטחון גמור‬
‫בהשם‪ ,‬ולא הי׳ דואג כלל מהמצב שנמצא‬
‫בו )ש״אכן נודע הדבר״ ויוכל להגיע‬
‫לאזני פרעה(‪ ,‬הרי זה גופא הי׳ פועל שהי׳‬
‫הדבר נשכח כו׳‪ ,‬והי׳ טוב לו בטוב הנראה‬
‫והנגלה‪.‬‬
‫פועל‪:‬‬
‫‪ (45‬ובמדרש לקח טוב כאן‪ ,‬שיראת משה היא‬
‫כהדיעה )ב״ר שם( שאין הבטחה לצדיקים בעוה״ז‬
‫)וראה ביאוה״ז הנ״ל הערה ‪ - .(17‬ולהעיר מפי׳ באר‬
‫בשדה על פרש״י כאן‪ ,‬דזה גופא שמשה התיירא‬
‫שיהרג הי׳ מפני החשש שבנ״י אינן ראויין ליגאל‪,‬‬
‫דאל״כ לא הי■ דואג כלל כיון שידע שהוא עתיד‬
‫לגאול את ישראל‪.‬‬
‫‪ (46‬שהרי לא נאמר ״ויאמר בלבו״)ע״ד לך יז‪,‬‬
‫יז‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫‪ (47‬ע״ד הידוע בענין לשון הרע‪ ,‬שהדיבור הרע‬
‫מוציא את הרע )של חבירו( מן ההעלם אל הגילוי‬
‫)ראה לקו״ש ח״ה ע׳ ‪ . 45‬חט״ו ע׳ ‪ .32‬ועוד(‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫שמות ב‬
‫רים תעבדון אותי על ההר הזה שתקבלו‬ ‫״ויאמר׳ משה אל האלקים מי‬ ‫א‪.‬‬
‫התורה עליו והיא הזכות העומדת ל ­‬ ‫אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את‬
‫ישראל‪ .‬ודוגמת לשון זה מצינוי וזה לך‬ ‫בני ישראל ממצרים״‪ ,‬וביארו רז״ל ב ­‬
‫האות אכול השנה ספיח וגו׳ מפלת ‪ 0‬נ‪-‬‬ ‫מדרש­‪ ,‬וכ״ה כפרש״״‪ ,‬שטענת משה‬
‫חריב תהי׳ לך לאות על הבטחה אחרת‬ ‫״וכי אוציא את בני ישראל ממצרים״‬
‫שארצכם חריבה מפירות ואני אברך‬ ‫כוונתה ״מה זכות יש בידם שאוכל ל ­‬
‫הספיחים״‪ .‬וכתבו המפרשים*‪ ,‬שזה ש‪-‬‬ ‫הוציאם״ )ובלשון רש״י ״מה זכו ישראל‬
‫רש״י מביא ״ודוגמת לשון זה״‪ ,‬הוא‬ ‫שתעשה להם נם ואוציאם ממצרים״(‪.‬‬
‫להביא ראי׳ שהקב״ה תולה הבטחתו‬ ‫וע״ז ענה לו הקב״ה ״בהוציאד את‬
‫בהבטחה אחרת‪ ,‬ואע״פ שאותה הבטחה‬
‫העם ממצרים תעבדון את האלקים על‬
‫עצמה עדיין לא נתקיימה‪ .‬וכ״ה בנדו״ד‪,‬‬
‫ההר הזה״ ‪ -‬כלומר‪ ,‬״מהי שאמרת ב ­‬
‫דאע״פ שההבטחה דשליחות זו עצמה‬
‫איזה זכות אוציאם ממצרים הוי יודע‬
‫עדיין לא נתקיימה‪ ,‬וא״כ איד תהי׳‬
‫שבזכות התורה שהן עתידים לקבל על‬
‫הבטחת השליחות ראי׳ ואות על הבטחת‬
‫ידך בהר הזה הם יוצאים משם״‪.‬‬
‫קבלת התורה שהיא הבטחה אחרת ‪-‬‬
‫הרי ע״ז מביא דוגמא מזה שמצינו ב ­‬ ‫ויש להבין פירוש המענה ״בזכות ה­‬
‫ישעי׳ שהבטחת מפלת סנחריב‪ ,‬לפני‬ ‫תורה שהן ע תידי ם לקבל״‪ ,‬מה מהני‬
‫קיומה‪ ,‬היתד‪ ,‬אות על הבטחה אחרת‬ ‫קבלת התורה שלהם בעתיד‪ ,‬לאחרי‬
‫שהיא ברכת הספיחים‪.‬‬ ‫יציאתם ממצרים‪ ,‬כזכות שעבורה יצאו‬
‫ממצרים‪.‬‬
‫הרי חזינן מרש״י זה גופא‪ ,‬שזהו דבר‬
‫חידוש שדבר העתיד להיות )ועדיין לא‬ ‫והנה בפירושו השני על הכתוב כאן‬
‫נתקיימה( יהי׳ אות וסימן‪ ,‬ולפי זה יוקשה‬ ‫״ויאמר כי אהי׳ עמך וזה לך האות כי‬
‫עוד יותר בענין הנ״ל‪ ,‬איך אפ״ל שקבלת‬ ‫אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצ ­‬
‫התורה שבעתיד היא סיבה על דבר שב­‬ ‫רים תעבדון את האלקים על ההר הזה״‪,‬‬
‫הווה‪ ,‬שהיא הזכות שיש בידם שבגללה‬ ‫כותב ךש״י ״ד״א‘ כי אהי׳ עמך וזה ש­‬
‫יצאו ממצרים‪.‬‬ ‫תצליח בשליחותך לך האות על הבטחה‬
‫אחרת שאני מבטיחך שכשתוציאם ממצ ­‬
‫ב‪ .‬לכאורה יש לומר‪ ,‬שמטעם זה‬

‫‪ (7‬ישעי׳ לז‪ ,‬ל‪ .‬וראה פרש״י שם*‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (1‬פרשתנו ג‪ ,‬יא‪.‬‬

‫‪ (8‬רא׳׳ם‪ ,‬הואיל משה )באר היטב(‪ ,‬באר מים‬ ‫‪ (2‬שמו״ר פ״ג‪ ,‬ד‪.‬‬
‫חיים )לאחי המהר״ל(‪ ,‬דברי דוד )להט״ז(‪ ,‬שפ״ח‬ ‫‪ (3‬עה״פ ד״ה וכי אוציא‪.‬‬
‫ועוד‪.‬‬ ‫‪ (4‬ג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (5‬ל׳ המדרש שם‪.‬‬
‫•( ובדפוס ראשון דפרש״י כאן מביא רק‬ ‫‪ (6‬כ״ה בדפוסים לפנינו)ובדפוס ראשון‪ :‬לשון‬
‫הכתוב‪ :‬ווה גו׳ ספיח — ומסיים ‪.‬כמו שפירשתי‬ ‫אחר(‪ ,‬וכן הובא במפרשי רש״י)רא״ם‪ ,‬רע״ב ועוד(‪.‬‬
‫במקומו״‪ .‬וכ׳־ה בכמה כת״י רש״י)אף שבכת״י הובא‬ ‫אבל בדפוס שני וכו״ב כת״י רש״י )שתח״י( ליתא‬
‫גס הפירוש בהנתוב דישעי־‪ ,‬כבדפוסים לפנינו(‪.‬‬ ‫תיבות ד״א‪ ,‬וכאן מתחיל ד״ה חדש ״כי אהי׳ עמד״‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫שמותב‬
‫שהתורה היא הנותנת זכות)טעם וסיבה(‬
‫ליציאתם ממצרים‪ ,‬כדי שיוכלו לקבל‬
‫את התורה״׳ )ולכן לא נאמר במדרש‬
‫״בזכות שהם עתידים לקבל את התורה״‬
‫וכיו״ב([‪.‬‬
‫וצריך ביאור‪ ,‬שאין זה ברור כ״כ‬
‫בלשונו כאן ״וששאלת מה זכות יש ליש­‬
‫ראל שיצאו ממצרים דבר גדול יש לי‬
‫על הוצאה זו״‪ ,‬דחסר עיקר ההדגשה ב ­‬
‫מענה על שאלת משה)״מה זכות כד״( ‪-‬‬
‫שאין זו זכות שיש להם עכשיו אלא זוהי‬
‫התכלית והמכוון והמטרה של היציאה‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬בפירושו השני כותב רש״י ב­‬
‫פירוש ״והיא הזכות״׳ העומדת ליש­‬
‫ראל״״‘ ‪.‬‬
‫עוד י״ל‪ ,‬דכיון שהקב״ה יודע‬ ‫ג‪.‬‬
‫עתידות‪ ,‬לכן אפשר שיתן שכר על מצוה‬
‫גם לפני קיומהי׳‪ ,‬וכן בעניננו‪ ,‬דכיון‬
‫ידך בהר הזה הם יוצאים משם״‪ ,‬אין‬
‫‪ (14‬וע״ד שהוא ביחס לבריאת העולם‪ ,‬שהיא‬
‫בשביל התורה‪ ,‬ובגמ׳ )שבת פח‪ ,‬א‪ .‬וש״ג‪ .‬הובא‬
‫בפרש״י עה״ת בראשית א‪ ,‬לא( דהתנה הקב״ה עם‬
‫מעשה בראשית כוי‪.‬‬
‫‪ (15‬בדפוס ראשון ליתא תיבות אלו•‪ .‬ולהעיר‬
‫מבאר יצחק על פרש״י‪ ,‬שמפרש דלפי הד״א כאז‬
‫ד״וזה לך לאות״ קאי על למטה ״בהוציאך גו׳״‪ ,‬ולא‬
‫בא לתרץ שאלת משה ‪ -‬הרי לפ״ז שאלת משה ״וכי‬
‫אוציא את בנ״י ממצרים״ היא נפ ש‪ 1‬טה‪ ,‬ד״הס שגי‬
‫בחינות הסכנה שבשליחות מפאת נקלתו בעיניו‬
‫לבוא אל שער המלך ומצד עצם השליחות שנשתלח‬
‫אליו כו׳״)ולא שאל כלל על זמ ת הגאולה(‪ .‬אבל‬
‫בדפוס שני ורוב כת״י)שתח״י( איתא ״והיא הזכות‬
‫העומדת לישראל״‪.‬‬
‫‪ ( 16‬אף שבזה יש לפרש ע״ד הפירוש במדרש‬
‫)הג״ל בפנים( ״זכות התורה״ ולא זכות קכלת התו­‬
‫רה‪ .‬אבל לכאורה דוחק הוא בלשון רש״י ״שתקבלו‬
‫התורה״‪.‬‬
‫‪ (17‬להעיר מכמה עניני וציוויי התורה שהם‬
‫•( ‪ nun‬הג^רסא ‪ ;njiai‬שאני מנ טי חן עית(‬
‫תורה על ידך בהר הזה )‪1‬יש הגנזתו כ ו • ( ‪ -‬ע״ד ‪' 7‬‬
‫המדרש‪.‬‬
‫לקוטי‬ ‫‪8‬‬
‫שינה רש״י מלשון המדרש‪ :‬במדרש אי־‬
‫תא ״מה שאמרת באיזה זכות אוציאם‬
‫ממצרים הוי יודע שבזכות התורה שהז‬
‫עתידים לקבל על ידך בהר הזה הם יוצ ­‬
‫אים משם״‪ ,‬ואילו בפרש״י‪,,‬וששאלת מה‬
‫זכות יש לישראל שיצאו ממצרים דבר‬
‫גדול יש ליי על הוצאה זו שהרי עתידים‬
‫לקבל התורה על ההר הזה לסוף ג׳‬
‫חדשים שיצאו ממצרים״״׳‪ ,‬דזה שלא‬
‫כתב רש״י ״שבזכות התורה״ הוא משום‬
‫שכוונתו לפרש שיציאת בנ״י אינה‬
‫בשביל זכות שיש להם עכ שיו״‪ ,‬אלא‬
‫ש״דבר גדול יש לי על הוצאה זו״‪ ,‬זאת‬
‫אומרת־׳‪ ,‬שיש לו להקב״ה ״דבר גדול״‪,‬‬
‫מטרה חשובה וגדולה שבגללה מוציא‬
‫אותם ממצרים‪.‬‬
‫]ועפ״ז יש לומר‪ ,‬שבמדרש שנאמר‬
‫״שבזכות התורה שהן עתידים לקבל על‬
‫הכוונה‪ ,‬שיש להם עכשיו הזכות של‬
‫קבלת התורה שלעתיד‪ ,‬שלכן הם ראויים‬
‫להגאל‪ ,‬אלא ״בזכות התורה״ בעצםי׳‪,‬‬
‫‪ (9‬בשם אפרים על פרש״י כאן‪ ,‬דאפשר דצ״ל‬
‫״דבר גדול יש למו על הוצאה זו״ או שצ״ל ״על ידי‬
‫הוצאה זו״‪ ,‬ובא’ מכת״י רש״י שתח״י; דבר גדול יש‬
‫ביציאה זו‪.‬‬
‫‪ (10‬בדפוס א׳ וכמה כת״י רש״י ליתא ״שיצאו‬
‫ממצרים״)וראה לקמן הערה ‪ 36‬בסופה(‪.‬‬
‫‪ (11‬ולהעיר מהשקו״ט במפרשי רש״י )אמרי‬
‫שפר‪ ,‬קיצור מזרחי‪ ,‬צידה לדרך( והמדרש )יפה‬
‫תואר השלם( בשאלת משה ״מה זכו ישראל כו״׳ ‪-‬‬
‫א( לכאורה איז הדבר תלוי בזכות‪ ,‬שהרי כבר הגיע‬
‫זמן הגאולה‪ ,‬״הגיע שבועה שנשבעתי לאברהם‬
‫שאגאל את בניו״)ל׳ רש״י בא יב‪ ,‬ו(‪ ,‬ב( וכי משה‬
‫שדרכו להליץ תמיד על ישראל נעשה ח״ו קטיגור‬
‫לישראל עד ששואל ״מה זכו ישראל״‪.‬‬
‫‪ (12‬ועד״ו הוא לפי הגירטאות ברש״י שהובאו‬
‫לעיל הערה ‪.9‬‬
‫‪ (13‬ראה יפ״ת )ובהשלם( לשמו״ר שם‪ ,‬שביאר‬
‫דברי המדרש באו״א‪ ,‬שהעיקר הוא בזכות משה‬
‫)וכההמשך כמדרש‪ :‬על ידך(‪ .‬ע״ש‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫שמותכ‬ ‫להוטי‬

‫שם תהא קבורתכם״ ולכן ״מכאן מודעה‬ ‫שהקב״ה ידע שעתידים לקכל את התורה‬
‫רבא לאורייתא״‪ ,‬הרי שאין מ״ת דכר ה­‬ ‫לכן מלכתחילה הוציאם עבור הזכות‬
‫תלוי ברצונם ובבחירתם‪ ,‬וא״כ אין מקום‬ ‫בעתידי׳‪.‬‬
‫לשכר עבור מעשה זה‪.‬‬ ‫אבל גם פירוש זה צ״ע‪ ,‬כי כאשר ה­‬
‫זאת ועוד‪ :‬כיון עזרולןב״ה אמר ״בהו ­‬ ‫מעשה שבעתיד ייעשה ע׳׳י האדם עצמו‪,‬‬
‫ציאך את העם ממצרים תעבדון את ה‪-‬‬ ‫אפשר שייחשב לזכות‪,‬‬
‫אלקים על ההר הזה״ נמצא‪ ,‬שבנ״י היו‬ ‫אבל בנדו״ד‪ ,‬הרי מ״ת לא הי׳ מצד‬
‫מוכרחים בזה מצד עצם דיבורו של ה‪-‬‬ ‫בחירת בנ״י‪ ,‬וכדברי חז״לי׳ ״שכפה ה־‬
‫קב״ה‪.‬‬
‫קב״ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם‬
‫]ואין זה דומה להא שהקב״ה יודע‬ ‫אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו‬
‫עתידות‪ ,‬ואעפ״כ אין ידיעה זו מכריחה‬
‫את בחירת האדם)כמבואר בכ״מ״‘( ‪ -‬ש­‬
‫הרי ידוע‪ ,‬שבמה דברים אמורים ‪nu’T’a‬‬ ‫ע״ש העתיד‪ ,‬כמו‪, :‬את מואב לא צוה להשמיד מפני‬
‫הקב״ה‪ ,‬משא״כ בדיבור שלמעלה‪ ,‬שהוא‬ ‫רות שהיתה עתידה לצאת מהם”)פרש״י פינחס כה‪,‬‬
‫דבר שבגלוי‪ ,‬הדיבור מכריח את ה­‬ ‫יח^ ‪,‬מפני ב׳ פרידות טובות שיש לי להוציא מהם‬
‫רות המואבי׳ ונעמה העמונית״)רש״י מטות לא‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫בחירה )כמבואר׳^ בענין ״צליק^־ ורשע‬
‫ולאידך )במדת פורעניות( ‪ -‬בז סורר ומורה ש­‬
‫לא קאמר״י‪ ,-‬דאף שהקב״ה יודע אם יהי׳‬
‫לא על חטאו נהרג אלא על שם סופו נהרג)סנהדרין‬
‫צדיק או רשע‪ ,‬אבל כיון שידיעה זו לא‬ ‫סח‪ ,‬כ(‪ ,‬ימות זכאי ואל ימות חייב )שם עא‪ ,‬ב‬
‫באה בדיבור)״קאמר״( אין זה מכריח את‬ ‫במשנה‪ .‬פרש״י עה״ת תצא כא‪ ,‬יח(‪ .‬אלא דשם‬
‫בחירת האדם(‪ ,‬ועפ״ז‪ ,‬כיון שבנדו״ד אמר‬ ‫מפורש ״הגיעה תורה דסוף דעתו של בן סורר ומורה‬
‫הקב״ה ״תעבדו? את האלקים על ההר‬ ‫בו״‪ .‬ולהעיד גם מדש״י לך )יד‪ ,‬יד(‪ :‬עד דן‪ ,‬שם‬
‫הזה״‪ ,‬הרי היו בנ״י מוכרחים בזה‪ ,‬ואי‬ ‫תשש כחו שראה שעתידי! בניו להעמיד שם עגל‪.‬‬
‫אפשר לתת להם שכר על מעשה זה(‪.‬‬ ‫וראה רש״י ויחי מח‪ ,‬ח‪.‬‬
‫ואף גם לפי פרש״י וירא )כא‪ ,‬יז‪ .‬מר״ה טז‪ ,‬ב(‬
‫ואין זו סתירה להיסוד דבחירה חם‪-‬‬
‫״באשר הוא שם‪ ,‬לפי מעשיו שהוא עושה עכשיו הוא‬
‫שית ]ש״עיקר״ גדול הוא והוא עמוד‬
‫נידון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות כו׳״‪ ,‬מוכן‬
‫התורה והמצוה ‪ . .‬שהרשות בידכם וכל‬ ‫דשאני מדה טובה‪ ,‬זכות מעשים טובים‪.‬‬
‫שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני ה­‬ ‫‪ ( 18‬הואיל משה )באר היטב(‪ ,‬דברי דוד ובאר‬
‫אדם עושה בין טובים בין רעים כו׳‬ ‫יצחק כאן‪ .‬ולהעיר מתולדות נח )ובעץ יוסף( ל־‬
‫שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר‬ ‫שמו״ר שם‪ :‬בוכות התורה כו׳ שאז יתהפך לבבם‬
‫ומעשיהם לסוב כי עתה העדר צדקתם הוא רק‬
‫‪ (20‬רמב״ם הל׳ תשונה פ״ה ה״ה‪ .‬ובהנסמז‬ ‫במקרה )וראך‪ .‬כלי יקר פרשתנו עד‪,‬״פ ג‪ ,‬יא קרוב‬
‫בהערה הבאה‪.‬‬ ‫לסופו(‪ .‬ולכאורה זוהי הכוונה בספורנו עה״ם ״א״ל‬
‫‪ (21‬ראה שעה״ת )לאדמו״ר האמצעי( ח״א יח‪,‬‬ ‫אע״פ שאינם ראויים הם מוכנים לעבוד את האלקים‬
‫ג‪ .‬כד‪ ,‬ד ואילך‪ .‬תו״ח בראשית ל‪ ,‬ד‪ .‬שם תולדות יד‪,‬‬ ‫על ההר הזה בהוציאך אותם מביו הפושעים״‪ ,‬ולפ״ז‬
‫ג ואילך‪.‬‬ ‫ה״ז קרוב יותר למציאותם עכשיו‪.‬‬
‫‪ (22‬נדה טז‪ ,‬ב‪ .‬וראה גם רמב״ם שם ה״ב‪.‬‬ ‫‪ ( 19‬שבת פח‪ ,‬א‪ .‬הובא בפרש״י יתרו יט‪ ,‬יז‬
‫‪ (23‬כ״ה נתניא פ״א‪ ,‬מקומות שנסמנו בהערה‬ ‫‪,‬ומדרשו״‪ .‬אבל ברש״י לא הובא ההמשך ״אם אתם‬
‫‪ 21‬ובכ״מ נדא״ח‪ .‬ובנדה שם ‪,‬רשע או צדיק לא‬ ‫מקבלים כו•״‪ .‬וע״פ פרש״י האזינו)לב‪ ,‬י ד״ה יסוב־‬
‫קאמר״‪ .‬אבל נתנחומא פקודי ג׳ מקדים צדיק‬ ‫בנהו( משמע‪ ,‬שלפרש״י לא הי׳ בגדר הכרח אלא‬
‫לרשע‪ ,‬וכן נחדא״ג מהרש״א נדה שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫חיבה‪ .‬וראה תו־א סג״א צח‪ ,‬ד‪ .‬וראה לקמן בסוף‬
‫‪ (2J‬רמנ״ם שם ה״ג‪.‬‬ ‫השיחה‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫שמות>‬ ‫להיטי‬ ‫סו‬

‫ד״בשעה “ שאמר להם משה רבינו ע״ה‬
‫תעבדון את האלקים על ההר הזה אמרו‬
‫לו ישראל משה רבינו אימתי עבודה זו‬
‫אמר להם לסוף חמשים יום והיו מוניז‬
‫כל אחד ואחד לעצמו )מכאן קבעו‬
‫חכמים לספור העומר כו׳(״‪.‬‬
‫ויש לעיין מתי אמר להם משה ל­‬
‫ישראל ״תעבדון את האלקים על ההר‬
‫הזה״‪ .‬דהנה מפשטות לשון האגדה הנ״ל‪,‬‬
‫שאמר להם משה ״לסוף חמשים יום״‪,‬‬
‫משמע‪ ,‬שזה הי׳ בצאתם ממצרים‪ .‬אמנם‬
‫בשבלי הלקט “ הובא ״מדרש אגדה״ זה‬
‫בלשון אחרת וז״ל‪ :‬״לפי שכשנתבשרו‬
‫ישראל לצאת ממצרים נתבשרו שהן‬
‫עתידין לקבל ]את[ התורה לסוף חמשים‬
‫יום ליציאתן שנאמר בהוציאך את העם‬
‫ממצרים תעבדון את האלקים על ההר‬
‫הזה‪ ,‬הרי הנו״ן של תעבדון יתירה לומר‬
‫לך לקץ חמשים יום תעבדון את האלקים‬
‫)שתעבדון( ]שתקבלו[ את התורה וישראל‬
‫מרוב חיבה היו מונין בכל יום ויום‬
‫ואומרים הרי עבר יום אחד ויום שני וכן‬
‫כולם שהי׳ נראה בעיניהם כזמן ארוך‬
‫מתוך חיבתן הגדולה על הדבר )לכך‬
‫הספירה נקבע לדורות(״‪.‬‬
‫הרי מפורש‪ ,‬שמשה אמר להם ״תעב־‬
‫‪ (25‬לכאורוז יש לתרץ )לולא הענץ ד״כפה‬
‫דון את האלקים על ההר הזה״ ״כשנת־‬
‫עליהם כו׳״( ע״פ דברי הרמב״ם שם פ״ו ה״ה‪ ,‬שיש‬
‫בשרו ישראל לצאר! ממצרים״‪ ,‬שזה הי׳‬
‫חילוק בין נ ל ל ישראל וכל פרט מעם ישראל‪,‬‬
‫עוד בהיותם במצרים‪ ,‬וכמסופר בפרש‪-‬‬
‫תנו “ שזו היתה שליחותו הראשונה של‬
‫משה רבינו‪ ,‬לאסוף את זקני ישראל‬
‫ולאמר להם ״פקוד פקדתי גו׳ אעלה‬
‫אתכם גו״׳‪ ,‬ולפי גירסת השבלי הלקט‬
‫הרי אז בישר להם משה שהם עתידים‬
‫לקבל את התורה)״תעבדון את האלקים‬
‫גו״׳(‪ .‬וכן מדייק שם בלשונו‪ ,‬שמשה אמר‬
‫‪ (28‬ל׳ העיטור‪ .‬ועד״ז ברשב״א ור״ן שם‪.‬‬
‫‪ (29‬ערוגה חי בתחלתה )סימן רלו(‪.‬‬
‫‪ (30‬ג‪ ,‬טז ואילך‪.‬‬
‫עליהן לעשות טובה או רעה אלא הכל‬
‫מסור להם״[ ‪ -‬כי יסוד זה נאמר רק ב ­‬
‫שייכות להנהגת אדם פרטי‪ ,‬אבל לא‬
‫בנוגע למ״ת )לכלל ישראל(‪ ,‬וכדמצינו‬
‫בפירוש‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬שכל עיקרו של מ״ת לא‬
‫הי׳ מצד בחירתם בלא״ה‪ ,‬אלא ע״י כפיית‬
‫הקב״ה‪.‬‬
‫וא״כ הקושיא במקומה עומדת‪ ,‬דלב־‬
‫אורה איך אפשר להחשיב זה שקבלו‬
‫בנ״י את התורה לזנו ת להם‪ ,‬מאחר שזה‬
‫הי׳ שלא בבחירתם אלא הוכרחו לקבלה‬
‫בעת מ״ת‪ ,‬ויתירה מזו היו מוכרחים בזה‬
‫מעת דבר ה׳ ״בהוציאך את העם ממצרים‬
‫תעבדון את האלקים על ההר הזה״ “ ‪-‬‬
‫וא״כ‪ ,‬איך הוי יצי״מ שכר על מ״ת)והרי‬
‫כל ענין שכר ועונש מיוסד על היסוד‬
‫דבחירה חפשית‪ ,‬כמבואר כרמכ״ם “(?‬
‫ולכן נ״ל שבדברי רז״ל כאן מרומז‬
‫ענין נוסף על עצם קבלת התורה ע״י‬
‫ישראל‪ ,‬שענין זה הוא בבחירתם ועליו‬
‫קיבלו השכר דיצי״מ‪.‬‬
‫ויובן זה בהקדם דברי ״הגדה״‬ ‫ד‪.‬‬
‫שהובאו בכמה ראשונים “ על תוכן מצות‬
‫ספירת העומר בין פסח לעצרת)בזה״ז(‪,‬‬
‫שהגזירה על הכלל אינו מכריח הפרט )״לפי שלא‬
‫גזר על איש פלוני כו׳״(‪ ,‬ולכן מגיע שכר או עונש‬
‫לכל פרט‪ ,‬וכן בעניננו‪ ,‬דתעכדון הוא גזירה על‬
‫הכלל‪ ,‬אבל כל פרט מישראל שקיבל התורה‬
‫מרצונו מקבל שכר והוא בבחירתו‪.‬‬
‫אבל אינו‪ ,‬שהרי כאן מדובר על ״זכות״ של כלל‬
‫ישראל שראויים ליצי״מ‪ ,‬ולא על זכות הפרט‪ ,‬כמו‬
‫שיצי״מ פירושה ‪ -‬יציאת פס ישראל )ולא יציאה של‬
‫ריבוי יחידים(‪ ,‬והרי על הכלל כבר נגזר שתעבדון‪.‬‬
‫‪ ■26‬ה־■׳ תשובה פ״ה ה״ד‪.‬‬
‫‪7‬ל; עיטור )עשרת הדברות הלכות מצה ומרור‬
‫בסופו ‪ -‬הובא בשו״ת הרשב״א ח״ג טרפ״ד(‪ ,‬ר״ו‬
‫סוף פסחים‪.‬‬
‫וו‬ ‫שיחות‬ ‫שמותב‬
‫חרי יציאת מצרים)ולפי ה״הגדה״ שבש­‬
‫אר ראשונים הנ״ל רק אז שאלו את משה‬
‫״אימתי עבודה זו״*״‪ /‬ולא לפנ״ז בהיותם‬
‫במצרים ‪ -‬הרי זה לפי שמשה אמר להם‬
‫בפירוש ״בהוציאך גו׳ תעבדון״‪ ,‬וא״כ‬
‫מובן ופשוט‪ ,‬שלפני צאתם ממצרים אין‬
‫מקום )לשאול ״אימתי עבודה זו״ ו(לס‪-‬‬
‫פור הימים״‪ ,‬אבל עצם התשוקה )מצד‬
‫גודל החיבה(‪ ,‬נתעוררה בישראל תיכף‬
‫כשנתבשרו בשורה זו‪.‬‬
‫ויש לדייק כן גם ממשל המדרש)ש­‬
‫הובא בפוסקים״‪ /‬מ״א׳ שהי׳ חבוש בבית‬
‫וגם לפי הדיעה•״ שג׳ המכות האחרונות‬
‫•‪ (35‬אבל י״ל‪ ,‬שלא לאפושי במחלוקת‪ ,‬שגם‬
‫לפי ההגדה שבשאר הראשונים‪ ,‬בישר להם משה‬
‫ע״ד מ״ת תיכף כשבישר להם ע״ד יציאת מצרים‪,‬‬
‫זמן רב קודם יצי״מ‪ ,‬וא‪ 1‬שאלו‪,‬אימתי עבודה זו״‪,‬‬
‫והכוונה במענה משה ״לסוף חמשים יום״ אינה‬
‫״המשים יום״ מיום ההוא‪ ,‬אלא חמשים יום לאחרי‬
‫יציאת מצרים‪ .‬ורק מנין הימים )״והיו מונין כוי״(‬
‫התחיל אחרי יצי״מ‪.‬‬
‫‪ (36‬וזה שלא התחילו לספור תיכף כשיצאו‬
‫ממצרים ביום ט׳ד בניסן ורק התחילו ביום ט״ז ניסן‪,‬‬
‫יש לומר בפשטות‪ ,‬כי ביציאתם ממצרים נאמר )בא‬
‫יב‪ ,‬לו( ״ויסעו בנ״י מרעמסם סבתה״ ובפרש״י ״ק״כ‬
‫מיל היו ובאו שם לפי שעה שנאמר )יתרו יט‪ ,‬ד(‬
‫ואשא אתכם על כנפי נשרים״‪ ,‬ולכן חשבו שתיכן■‬
‫יבואו להר סיני לקבלת התורה‪ ,‬ולכן לא שאלו‬
‫באותו יום למשה ‪,‬אימתי עבודה זו״‪ ,‬ורק כאשר כבר‬
‫בא ליל ט״ז ניסן וראו שעדיין אינם קרובים להר‬
‫סיני לקבלת התורה‪ ,‬אז שאלו ״אימתי עבודה וו״ ואז‬
‫התחילו למנות הימים )אבל ראה חידושי חת״ס‬
‫פסחים‪ ,‬בהלכות פסח סי׳ תל סק״ד(‪ .‬ולפי טעם זה‬
‫בספה״ע)ע״פ ה״אגדה״(‪ ,‬מובן בפשטות הא דספירת‬
‫העומר היא מתחלת הלילה)וראה מנחות סו‪ ,‬א(‪.‬‬
‫אבל להעיר; א( בשבלי הלקט הלשון ״שאומרים‬
‫הרי עבר יום אחד בו׳״‪ ,‬ב( בפרש״י פרשתנו מפורש‬
‫‪,‬לסוו■ ג׳ חדשים שיצאו ממצרים״‪ .‬ואולי דבר זה‬
‫שיהי׳ לסוף ג׳ חדשים מיציאתם‪ ,‬לא אמר משה‬
‫לישראל )ובדפוס ראשון וכמה כת״י רש״י שתח״י‬
‫ליתא כפרש״י ״שיצאו ממצרים״‪ ,‬כנ״ל הערה ‪.(10‬‬
‫‪ (37‬מטה משה ח״ה סימן תרפה‪ .‬אבודרהם הל׳‬
‫ספירת העומר )בשינוי לשון קצת(‪.‬‬
‫לפוטי‬
‫להם ״שעתידין לקבל התורה לסוף חמ־‬
‫שים יום ל יציאתך‪ ,‬שמזה משמע שדיבור‬
‫זה הי׳ קודם יציאת מצרים׳ נ‪.‬‬
‫והכי נמי מסתברא‪ ,‬שהרי אף שלא‬
‫נצטווה משה בפירוש מאת הקב״ה להו­‬
‫דיע זה לבנ״י “‪ ,‬הרי כיוו שמשה רבינו‬
‫אוהב ישראל הי׳ “‪ ,‬למה ימנע משה‬
‫רבינו את עצמו מלהודיע בשורה טובה‬
‫כזו לישראל זמן רב כ״ב ]לכל הפחות י׳‬
‫חדשים‪ ,‬שהרי זמן כל מכה בערך חודש‪,‬‬
‫כפרש״י “ ש״המכה משמשת רביע חודש‬
‫ושלשה חלקים הי׳ מעיד ומתרה בהם״‪,‬‬
‫לא נמשכו חודש‪ ,‬הרי בין מסירת השלי­‬
‫חות הראשונה לזקני ישראל)שבפרשתנו(‬
‫עד התחלת המכות עבר זמן מסויים‪ ,‬כ­‬
‫מובן מהמסופר כסוף פרשתנויג[‪.‬‬
‫והנה ע״פ זה‪ ,‬שעוד בהיותם ב­‬ ‫ה‪.‬‬
‫מצרים נתבשרו ישראל שעתידים לקבל‬
‫את התורה ‪ -‬והרי בשורה זו עוררה‬
‫בבנ״י תשוקה גדולה לקבלת התורה‪,‬‬
‫מרוב חיבה ‪ -‬מובן‪ ,‬שתשוקה זו התחילה‬
‫תיכף ומיד‪ ,‬עוד בהיותם במצרים‪.‬‬
‫דאף שספירת הימים התחילה רק לא­‬
‫וב( והרי מפורש בכתוב בפרשתנו)ה‪ ,‬יז‪ .‬וראה‬
‫גם שם‪ ,‬ג‪ .‬ח( ״על כן אתם אומרים נלכה נזבחה‬
‫לה׳״‪ .‬אלא דלא נאמר הלשון ד״תעבדוף‪ ,‬והעיקר ‪-‬‬
‫שלא נזכר הענין דמתן תורה‪ ,‬ורק ע״ד הבאת‬
‫קרבנות לה׳‪ .‬וראה הערה הכאה‪.‬‬
‫‪ (32‬ולהעיר שבכמה בת״י דהספורנו )הובאו‬
‫בספורנו דפוס ירושלים‪ ,‬תש״מ( בסוף פירושו איתא‪:‬‬
‫״ובהגידו וה לישראל ישמעו ללכת אחריר וכן תגיד‬
‫לי שראל כמו שהעיד באמרו על כן הם צועקים‬
‫לאמר נזבחה לאלקינו״ ‪ -‬הרי שנצטוה לומר להם‬
‫זאת במצרים‪ .‬וראה גם פנים יפות עה״פ‪.‬‬
‫‪ (33‬מנחות סה‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫‪ (34‬וארא ז‪ ,‬כה‪.‬‬
‫•‪ (34‬רמב״ן בא י‪ ,‬ד‪ .‬וראה בחיי שם‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (35‬ראה באורי מהרא״י‪ ,‬אמרי שפר‪ ,‬באר‬
‫היטב‪ ,‬קצור מזרחי ושפ״ח כאן‪.‬‬
 ‫שיחות‬
‫לקבלת התורה‪ ,‬ותשוקה זו ודאי נחשבת‬
‫לזכות גדולה לישראל ]שהרי דבר זה‬
‫)תשוקת ישראל לקבל התורה( לא בא‬
‫בפירוש במאמר השם‪ ,‬ורק אמר למשה‬
‫״תעבדון את האלקים על ההר הזה״[‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לומר עוד יותר‪ ,‬שבגלל זה‬
‫גם עצם קבלת התורה בהר סיני נחשבת‬
‫לזכות)וכדמצינו בריבוי מקומות^“ שזהו‬
‫שבחם ומעלתם של ישראל שקבלו את‬
‫התורה בהר סיני( ‪ -‬הגם שכפה עליהם‬
‫הר כגיגית‪ ,‬ועוד זאת‪ ,‬שעצם מאמר השם‬
‫״תעבדון את האלקים על ההר הזה״ כבר‬
‫הכריח הענין דקבלת התורה)כנ״ל( ‪ -‬כי‬
‫הענין דקבלת התורה ״התחיל״*־“ מהש­‬
‫תוקקות וגעגועים של ישראל לקבלת ה ­‬
‫תורה עוד בהיותם במצרים‪ ,‬שדבר זה‬
‫בא מרצונם ובחירתם‪ ,‬וזה גופא גילה‪,‬‬
‫שגם מעשה הקבלה שלהם בהר סיני לא‬
‫הי׳)רק( ענין הכרחי וכפי׳‪ ,‬אלא יש בזה‬
‫ראה פרש״י האזינו לב‪ ,‬י ד״ה ימצאהו‪.‬‬
‫ברבה לג‪ ,‬ב ד״ה ויאמר‪ .‬שם‪ ,‬ג ד״ה והם‪ .‬ובנ״נז■‬
‫•‪ (42‬להעיר מפרש״י עה״ת בא יב‪ ,‬כזז )מ־‬
‫מכילתא עה״פ( ״מכיון שקבלן עליהם מעלה עליהם‬
‫הכתוב לאיל! עש!״‪ .‬ונפק״מ להלכה‪ ,‬דבאשר איז‬
‫יבולים להתענות ״נקכלי׳ עילוון ולכי בטיל הגזירה‬
‫ליתבא״‪ ,‬״דמשום קבלה מהני לן כתעניתא״)תענית‬
‫ח‪ ,‬ב ובפדש״י שם ד״ה ניקבל(‪ .‬וכ״ה להלכה בשו״ע‬
‫או״ח )סתקע״א ס״ג(‪ ,‬ובב״י לטור שם ״ועולה להם‬
‫כאילו התענו אותם״‪ ,‬היינו שע״י שהאדם קבל ע״ע‬
‫להתענות‪ ,‬ה״ז גופא נחשב ומהני כתענית‪ ,‬שמצילו‬
‫כו׳ בעת הצורך )ראה פרש״י שם ד״ה מנלן(‪ .‬וכמו‬
‫שלמדיו בגמ׳ שם• מהכתוב )דניאל י‪ ,‬יב( ״ויאמר‬
‫אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת‬
‫את לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו‬
‫דבריך״‪ .‬וראה מאירי תענית שם‪ .‬ירושלמי תענית‬
‫רפ״ג ובמפרשים שם‪.‬‬
‫•( ולהעיר שגם בנודדש לקח טוב נ א שם‬
‫מסיים )בהמשך ללשו! המכילתא הג־ל( ‪.‬וכהיא‬
‫בדניאל דמו היום כי"‪.‬‬
‫שמותר‬ ‫לקוטי‬ ‫‪2‬ו‬
‫האסורין כו‪ /‬קבע לו המלך זמן ולתת לו‬
‫בתו‪ ,‬והי׳ מונה והולך עד בא הזמן״‪ ,‬וב־‬
‫מקום אחף‪8‬ג הובאו הדברים בפרטיות‬
‫יותרי^‪ ,‬שהמלך אמר ל״אדם א׳ המושלך‬
‫בבור ואסור שם״‪ ,‬״אני״“ אתיר אותך‬
‫ואוציא אותך מבור הזה ולזמן פלוני אתן‬
‫לך את בתי)לאשה(‪ ,‬ושמח אותו אדם‬
‫שמחה גדולה אמר לא די שמוציאני מ­‬
‫בור הזה אלא עדיין רוצה ליתן לי בתו‪,‬‬
‫ובן עשה המלך הוציאו מהבור והלבישו‬
‫בגדים נאים כו' כשראה אותו איש כך‬
‫שהמלך קיים כבר מקצת דבריו התחיל‬
‫למנות מיד כמה זמן יש למה שקבע לו‬
‫המלך לתת לו בתו ‪ . .‬כך היו ישראל‬
‫במצרים כמו בבור ובו״׳׳“‪ .‬הרי שמנין‬
‫הימים התחיל רק לאחרי שהמלך קיים‬
‫מקצת דבריו והוציאו מן הבור‪ ,‬אף ש­‬
‫שמחת האסיר התחילה תיכף כשנתבשר‬
‫בבשורה הטובה‪ ,‬שמזה מובן בעניננו‪ ,‬ש­‬
‫שמחת בנ״י התחילה עוד בהיותם במצ­‬
‫רים כשנתבשרו ע״ד יציאתם ממצרים‬
‫‪(42‬‬ ‫וקבלת התורה‪ ,‬אבל מנין הימים התחיל‬
‫רק לאחרי היציאה בפועל‪.‬‬
‫וע״פ כל הנ״ל יש לבאר דברי)רז״ל‬
‫סרש״י ״וששאלת מה זכות יש לישראל‬
‫דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי‬
‫עתידים לקבל התורה על ההר הזה‬
‫לסוף ג׳ חדשים שיצאו ממצרים״;‬
‫בזה שהקב״ה הודיע שיקבלו את ה­‬
‫תורה לאחרי צאתם ממצרים נתעוררו‬
‫אצלם השתוקקות וגעגועים גדולים‬
‫‪ (38‬ספר המנהגים לר״א טירנא נהגהות‪.‬‬
‫‪ (39‬בספר המנהגים שם לא הובא זה בשם‬
‫״מדרש״‪ ,‬אבל משמע שהוא אריכות המשל דה־‬
‫״מדרש״ שהובא באבודרהם ומטה משה‪.‬‬
‫‪ (40‬כ״ה בהוצאת מפר המנהגים הנ״ל משנת‬
‫תסח ועוד‪ .‬ובכסה דפוסים )הוא בשינויים קלים‪,‬‬
‫ו(איתא ״שר״ במקום ״מלר״‪.‬‬
‫‪ (41‬להעיר מתניא פמ״ו ופמ״ט‪.‬‬
‫‪13‬‬ ‫שיחות‬
‫)״מצרים״ דקדושה(‪ .‬דכאשר עבודת השם‬
‫מיוסדת אך ורק על הבנת והשגת האדם‬
‫או על רגש מדותיו)אהבת ה' ויראתו(‪,‬‬
‫הרי עדיין נמצא במצב של ״מיצר״‪ ,‬כי‬
‫עבודתו היא במדידה והגבלה‪ ,‬לפי ה­‬
‫מדידות של הבנתו והשגתו או רגש מדו‪-‬‬
‫תיו‪ ,‬וכמ״ש רבינו הזקן בספר התניא״‬
‫ד״אפילו ‪ . .‬צדיק גמור עובד ה׳ ביראה‬
‫ואהבה בתענוגים ‪ . .‬אינה בטילה ‪ . .‬לגמרי‬
‫‪ . .‬רק הוא דבר בפני עצמו״‪ ,‬שעבודתו‬
‫מוגבלת לפי אופן ה״מציאות״ שלו;‬
‫ואמיתית ענין יציאת מצרים‪ ,‬היציאה‬
‫מכל מיצרים וגבולים)גם דקדושה( הוא‬
‫כאשר עבודת האדם היא מתוך ביטול‬
‫גמור״‪ ,‬שאין האדם מציאות לעצמו כלל‬
‫אלא הוא בטל להקב״ה‪ ,‬וכמ״ש״ ״לי כני‬
‫ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי‬
‫אותם מארץ מצרים״‪ ,‬שבזה שהקב״ה‬
‫הוציא את בנ״י מארץ מצרים הרי כזה‬
‫גופא נעשו ישראל עבדי השם‪ ,‬דעבד‬
‫אינו מציאות לעצמו אלא בטל לאדונו‪,‬‬
‫וזוהי היציאה האמיתית מכל מיצרים‬
‫וגבולים‪ ,‬כאשר האדם הוא בדרגא של‬
‫עבד‪ ,‬בטל בתכלית להקב״ה‪.‬‬
‫ועפ״ז מובנת השייכות בין זכותם של‬
‫ישראל בכך שעוד בהיותם במצרים‬
‫השתוקקו לקבלת התורה להענין דיציאת‬
‫מצרים‪ ,‬שהרי בהודעת הקב״ה למשה מ ­‬
‫פורש ״בהוציאך גו׳ תעבדון את האלקים‬
‫על ההר הזה״‪ ,‬היינו לא סתם קבלת‬
‫תורה ומצוות אלא עיקר ההדגשה היא‬
‫על ענין העבדות‪ ,‬שיקזראל ייעשו עבדי‬
‫השם‪ ,‬ולעבדות זו השתוקקו ישראל עוד‬
‫בהיותם במצרים‪ ,‬שמזה מובן שהשתוק‪-‬‬
‫קות זו מורה על גודל ביטולם של ישר‪-‬‬
‫*יי( פלייה )מד‪ ,‬א־ב(‪.‬‬
‫‪ (47‬וראה תניא פמ״ז‪,‬‬
‫‪ (48‬בהר כה‪ ,‬נה )וראה גם שם‪ ,‬מב( ובפרש״י‬
‫שם‪.‬‬
‫שמותכ‬ ‫לקוטי‬
‫גם מעשה קבלה״ מצד רצונם ובחי־‬
‫רתם״‪.‬‬
‫וזהו הפירוש ״מה זכות יש לישראל‬
‫כר עתידים לקבל התורה״‪ ,‬שזוהי זכות‬
‫שקדמה ליציאת מצרים והיא מיבה ו־‬
‫זכות שבגללה יצאו‪ ,‬כיון שהתחלת‬
‫קבלת התורה היא מההשתוקקות לכך‬
‫בהיותם במצרים‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫והנה ידוע שכל סיכה ומסובב יש‬ ‫ו‪.‬‬
‫שייכות תוכני ופנימי ביניהם‪ ,‬ובנדו״ד‪,‬‬
‫דכיון שתשוקתם של ישראל למ״ת היא‬
‫הסיבה והזכות ליציאתם ממצרים‪ ,‬צ״ל‬
‫שיש שייכות ביניהם‪ ,‬והוא מעין העניו‬
‫דיצי״מ‪.‬‬
‫ויש לבאר זה)בפנימיות הענינים(;‬
‫ידוע״ שפירוש עניו יציאת מצרים‬
‫הוא לא רק היציאה הגשמית מארץ‬
‫מצרים כפשוטה‪ ,‬אלא היציאה מכל מיצ­‬
‫רים וגבולים רוחניים‪ ,‬היינו לא רק מה‪-‬‬
‫מיצר דהיצר הרע‪ ,‬וגופו ונפשו הבהמית‬
‫של האדם)מצרים דקליפה(‪ ,‬שהם מעלי­‬
‫מים ומסתירים על אור נשמתו ומונעים‬
‫את האדם מעבודת השם‪ ,‬אלא גם מהמי־‬
‫צרים וגכולים שישנם בקדושה גופא‬
‫ראה תפארת ישראל להמהר״ל )פל״ב בסו­‬ ‫‪(43‬‬
‫פו(‪ :‬״התורה לישראל ברצון מצד עצמם אכל הכרחי‬
‫היי להם מצד השם יתברך כו״‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫ולהעיר מהתי׳ )במדת פורעניות( למה נענשו‬
‫המצרים והרי נגזר עליהם ‪.‬ועבדום וענו אותם״‪,‬‬
‫שהם עשו מחמת רשעות לבם )או׳ שבלא״ה היו‬
‫מוכרחים בזה מפני גזירת הקב״ה( ‪ -‬תוי״ט אבות‬
‫פ״ב מ״ו בסופה‪ .‬וראה רמב״ן )ובוזיי( לך מו‪ ,‬יד‬
‫בסופו־‬
‫‪ (44‬ויש לומר‪ ,‬שאו מעשה הקבלה חוק יותר‬
‫בו׳‪ .‬וע״ד תי׳ הב׳ בראב״ד )הל׳ תשובה ספ״ו( בטעם‬
‫שנענשו המצרים‪ ,‬כי הם הוסיפו על ציווי הבורא‪.‬‬
‫ע״ש‪ .‬וכ״ה בהמב״ן)ובחיי( לד שם‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (45‬ראה תו״א פרשתנו מט‪ ,‬םע״ד ואילך‪ .‬וארא‬
‫נז‪ ,‬ב ואילך‪ .‬יתרו עא‪ ,‬ג־ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
 ‫שיחות‬
‫למעלתו וחשיבותו של משה‪ ,‬שהרי‬
‫הגאולה היא של הקב״ה‪ ,‬וכשמשה ילד‬
‫לפרעה ה״ז הליכת הקב״ה כביכול‪ ,‬כי‬
‫אהי׳ עמך‪.‬‬
‫ועד״ז הוא בענין הב׳‪ ,‬״מה זכות יש‬
‫לישראל שיצאו ממצרים״ שאמר הקב״ה‬
‫״דבר גדול יש לי על הוצאה זו״‪ ,‬שאין‬
‫המדובר כאן בזכות ובמעלת ישראל‪,‬‬
‫אלא ש״דבר גדול יש לי על הוצאה זו״‪,‬‬
‫דכל הדבר אינו אלא ענינו של הקב״ה‪.‬‬
‫והזכות הנדרשת מבנ״י שיזכו ל״דבר‬
‫גדול״ זה שהוא ״לי״)של הקב״ה( ‪ -‬היא‬
‫ענין הביטול‪ ,‬שזהו תוכן ענין ההשתוק­‬
‫קות של ישראל עוד בהיותם במצרים‬
‫ל״תענד?! את האלקים״‪ ,‬המורה על תכ­‬
‫לית הביטול שלהם‪ ,‬כנ״ל באורך‪.‬‬
‫ח‪ .‬והנה מכיון שמ״ת הוא התכלית‬
‫והמטרה דיצי״מ‪ ,‬צ״ל‪ ,‬שבמ״ת נתעלו‬
‫למדריגה נעלית יותר בביטול הנ״ל‪.‬‬
‫אבל לכאורה מצינו להיפך‪ ,‬שלא זו‬
‫בלבד שלא נתעלו לגבי הביטול שכבר‬
‫הי׳ בהם במצרים)בהשתוקקותם לתעב‪-‬‬
‫דון גו׳(‪ ,‬ובפרט לאחרי יצי״מ שנעשו‬
‫״עבדי השם״‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬שבעת מ״ת‬
‫הוצרך להיות ״כפה עליהם הר כגיגית״‪,‬‬
‫להכריחם לקבל את התורה׳“‪.-‬‬
‫ויש לומר שלא רק שאין זו סתירה‬
‫להנ״ל‪ ,‬אלא שהיא הנותנת‪ ,‬דכפה עליהם‬
‫הר כגיגית הוא המשך לתשוקתם וביטו‪-‬‬
‫לם להקב״ה כהכנה למ״ת‪ ,‬שבמ״ת בא זה‬
‫לשלימותו‪.‬‬
‫שליח ה׳ לגאול את ישראל‪ ,‬״לא שלד‬
‫דהנה בפרש״י עה״פ־יי ״אנכי ה״א‬
‫היא כי אם משלי‪ ,‬כי אהי׳ עמך״‪ ,‬שכולה‬
‫אשר הוצאתיך מארץ מצרים״ איתא ״כ­‬
‫אינה מתייחסת למשה כלל‪ ,‬אלא כולה‬
‫דאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי״‪.‬‬
‫היא משלי‪ ,‬ובמילא אין לדון כלל בנוגע‬
‫שמותב‬ ‫לקוטי‬ ‫‪4‬ו‬
‫אל להקב״ה‪ ,‬היפך ענין של ״מציאות״‪,‬‬
‫דאף שהיו אז במצב של גלות כפשוטה‪,‬‬
‫בערות הארץ ובמצב של עבדות לפרעה‪,‬‬
‫מ״מ נשתוקקו לא רק להיות בני חורין‬
‫אלא ל״ ת ע ב דון את האלקים״‪ ,‬שיהיו‬
‫משועבדים להקב״ה‪ ,‬בביטול ושעבוד‬
‫גדול‪ ,‬היפך הענין דמצרים ‪ -‬מיצרים‬
‫וגבולים)גם דקדושה(‪.‬‬
‫עפ״ז יש לבאר גם השייכות דב׳‬ ‫ז‪.‬‬
‫התשובות על ב׳ שאלות משה‪ :‬א( מי‬
‫אנכי ״מה אני חשוב לדבר עם המלכים״‪,‬‬
‫ב( וכי אוציא את בגי ישראל‪ ,‬״ואף אם‬
‫חשוב אני מה זכו ישראל שתעשה להם‬
‫נם ואוציאם ממצרים״’“ ‪ -‬שע״ז השיבו‬
‫הקב״ה ״שאמרת מי אנכי כי אלר אל‬
‫פרעה‪ ,‬לא שלד היא ני אם משלי כי‬
‫אהי׳ עמך כר וששאלת מד‪ ,‬זכות יש‬
‫לישראל שיצאו ממצרים‪ ,‬דבר גדול יש‬
‫לי על הוצאה זו שהרי עתידים לקבל‬
‫התורה על ההר הזה״‪.‬‬
‫וע״פ הנ״ל יש לומר‪ ,‬שיש שייכות‬
‫וקשר פנימי ביניהם‪ ,‬דשניהם מורים על‬
‫ענין הביטול והעדר המציאות‪ ,‬שזו היא‬
‫ה״זכות״ והסיבה ליציאת מצרים כנ״ל‪.‬‬
‫ביאור העני]™‪:‬‬
‫התוכן הפנימי במענה הקב״ה למשה‬
‫״לא שלך היא כ״א משלי״‪ ,‬הוא‪ ,‬שזה‬
‫מוסב על מה שאמר משה ״מי אנכי מה‬
‫אני חשוב לדבר עם המלכים״‪ ,‬שע״ז‬
‫אמר לו הקב״ה שאכן אין המדובר ב ­‬
‫חשיבות שלו שמחמתה נבחר הוא להיות‬

‫‪ (51‬להעיר מקושיית התום' )שבת פח‪ ,‬רע״א(‬ ‫‪ (49‬פרש״י עה״פ ג‪ ,‬יא‪.‬‬

‫עד״ז ‪ -‬לעניז הקדמת נעשה לנשמע‪.‬‬ ‫‪ (50‬להעיר מכלי יקר ואוה״ח עה״פ‪ .‬פנים יפות‪.‬‬
‫‪ (52‬יתרו כ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ועוד‪.‬‬
‫‪5‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫שמותב‬ ‫להוטי‬

‫להיות עבדים לא •מצד מציאותם אלא‬ ‫ומשמע שעיקר השעבוד והביטול נעשה‬
‫מצד הקב״ה‪.‬‬ ‫בעת מ״ת‪ .‬ועכצ״ל‪ ,‬שבעת מ״ת נתעלו‬
‫וענין זה הי׳ אפשרי רק לאחרי שהי׳‬ ‫בנ״י‪ ,‬דאף שתיכף ביציאתם ממצרים‬
‫אצל בנ״י הביטול דהתשוקה הגדולה‬ ‫נעשו ״עבדי השם״‪ ,‬הנה ע״י מ״ת נתעלו‬
‫לקבלת התורה‪ ,‬שעי״ז הגיעו לביטול‬ ‫למדריגה נעלית יותר‪,‬‬
‫גמור שמצד האדם להיות עבדי ה׳‪ ,‬ועד‬ ‫ויש לומר הביאור בזה»‪:‬‬
‫שהקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬הנה אז כאשר‬ ‫בעניו ביטול של עבד אל המלך‪,‬‬
‫כפה עליהם הר כגיגית נמשך ונפעל‬ ‫שאינו מציאות לעצמו‪ ,‬כ״א כל מציאותו‬
‫בהם הביטול שמצד הקב״ה שלמעלה‬ ‫היא מציאות המלך‪ ,‬יש כמה אופנים‪:‬‬
‫ממציאותם‪ ,‬וחדר לתוך פנימיותם‪.‬‬ ‫כאשר הביטול וקבלת עול הם מצד ה ­‬
‫וכשם שהוא ביצי״מ‪ ,‬דהזכות ש‪-‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬העבד‪ ,‬שהוא קיבל על עצמו לה­‬
‫היתה לישראל שהקב״ה יעשה להם נס‬ ‫יות עבד המלך‪ ,‬הרי בביטול זה יש‬
‫ויוציאם ממצרים‪ ,‬היא תשוקתם למ״ת‪,‬‬ ‫בדקות גם תערובת של מציאות האדם‪,‬‬
‫״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את‬ ‫שהרי סיבת היותו לעבד וסיבת ביטולו‬
‫האלקים על ההר הזה״‪ ,‬עד״ז הוא‬ ‫הוא מצדו)העול שקיבל מרצונו(‪ :‬ואמי­‬
‫בגאולה העתידה לבוא בקרוב ממש‪,‬‬ ‫תית ענין הביטול הוא כאשר הוא בא לא‬
‫דזכותם של ישראל הוא זכות הקיווי‬ ‫מצד העבד‪ ,‬שהוא קיבל עליו אדנות‬
‫והצפי׳ להגאולה‪ ,‬כדאיתא במדרשים״‪,‬‬ ‫המלך‪ ,‬אלא כאשר הוא בא לגמרי מצד‬
‫המלך עצמו‪ ,‬שהמלך עושה אותו ל­‬
‫שבזה נכלל ג״כ הכופף והתשוקה‬
‫עבד״‪.‬‬
‫לתורתו של משיח‪ ,‬ד״מפנייי זה נתאוו‬
‫כל ישראל כו׳ לימות המשיח כו׳ לפי‬ ‫וזוהי פנימיות הענין ד״כפה עליהם‬
‫שבאותן הימים תרבה הדיעה והחכמה‬ ‫הר בגיגית״ ”‪ ,‬דאז נשלם הענין דעבדי‬
‫והאמת שנאמר״ כי מלאה הארץ דיעה‬ ‫השם בתכלית‪ ,‬שביטולם להקב״ה אינו‬
‫את ה׳ ‪ . .‬מפני שאותו המלך שעומד‬ ‫תלוי במציאותם ) ש ה ם הקדימו נעשה ל­‬
‫מזרע דוד בעל חכמה יהי׳ יתר משלמה‬ ‫נשמע(‪ ,‬אלא מצד הקב״ה‪ ,‬שאז הרי נוסף‬
‫ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו‬ ‫ע״ז שהביטול הוא בעצם מציאותם‪ ,‬הוא‬
‫ולפיכך ילמד כל העם״‪,‬‬ ‫גם אמיתי ופנימי יותר‪ ,‬כי הם מוכרחים‬
‫שיהי׳ במהרה בימינו‪ ,‬תיכף ומיד‬
‫ממש‪.‬‬ ‫‪ (53‬בהבא לקמן ראה בארוכה ד״ה רני ושמחי‬
‫ומשיחה ש״פ קדושים תשכ״ס‬ ‫תשכ״ז)סה״ס מלוקט ח׳׳ד ע׳ רפה ואילך ובהערות‬
‫שם(‪.‬‬
‫‪ (54‬ראה במאמר שם הערה ‪ ,28‬דיש לומר‪ ,‬ש­‬
‫זהו הטעם על זה שהשעבוד דעבד שמכרוהו ב״ד‬
‫‪ (56‬ילקוט תהלים רמז תשלז‪ ,‬ממדרש תהלים‬ ‫הוא שעבוד גדול יותר מהמוכר עצמו)דמכרוהו ב״ד‬
‫מזמור מ‪ .‬הובא באבודרהם נז׳ תפלות יוהכ״פ בסופו‪.‬‬ ‫רבו מוסר לו שפחה כנענית משא״כ המוכר עצמו‪,‬‬
‫מדכר קדמות להחיד״א מערכת ק' אות טו‪ .‬וראה‬ ‫ועוד חילוקים ‪ -‬קידושין יד‪ ,‬כ(‪ ,‬כי המוכר עצמו הוא‬
‫בפרטיות לקו״ש ח״ל ע׳ ‪3‬־‪ . 182‬וש״נ‪.‬‬ ‫ברצונו וכשמכרו אותו ב״ד הוא על כרתו‪.‬‬
‫‪ (57‬ל׳ הרמב״ם הל• תשובה פ״ט ה״ב‪.‬‬ ‫‪ (55‬ראה גם תפארת ישראל להמהר״ל שם‬
‫‪ (58‬ישעי' יא‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫בארוכה‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪16‬‬

‫כ־כד טבת**‬
‫ולא* עליך המלאכה לגמור‪ .‬ולכן אף‬ ‫בהלכות ת״ת פרק שני מאריך‬ ‫א‪.‬‬
‫שאין שעה זו מספקת ללמוד הלכות אלו‬ ‫רבינו הזקן בביאור החיוב ללמוד כל‬
‫מהתלמוד ולחזור עליהן כ״כ‪ ,‬עכ״פ‬ ‫התורה כולה׳ והאיסור לשכוח דברי‬
‫ילמוד אותו מתוך המשניות עם פירושי‪-‬‬ ‫תורה)שלכן יש חיוב לחזור על הלימוד‬
‫הן ויחזור עליהן כראוי עד שיהי׳ זוכרן‬ ‫פעמים רבות כו׳ שלא לשכוח(־‪ ,‬וכותב‪,‬‬
‫כו׳ ויש לו לעסוק תחלה בסדר קדשים‬ ‫שמי שאין דעתו יפה ללמוד ולזכור כל‬
‫כמו שאמרו חכמיסי כל העוסק בתורת‬ ‫התורה כולה^‪ ,‬״צריו שיהי׳ כל לימודו‬
‫עולה כאלו הקריב עולה‪ .‬וע״כ נכון ה ­‬ ‫בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות‬
‫דבר אם אפשר לו ללמוד הלכות כל‬ ‫הצריכות לכל אדם לידע אותן לקיים‬
‫הקרבנות כשלימות וכל העבודות שב ­‬ ‫המצות כהלכתן וליזהר מליכשל באיסו­‬
‫מקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבו ­‬ ‫רים חם ושלום״“‪.‬‬
‫אר באר היטב בחיבור הרמב״ם ז״ל ס׳‬ ‫ואח״ב ממשיך ד״אם אחר שהוא בקי‬
‫עבודה ום׳ קרבנות ואח״ב במשך הזמן‬ ‫היטב בכל לימודו המביא לידי מעשה*‬
‫אם יוכל להוסיף עוד בשעה זו ללמוד‬ ‫‪ . .‬יוכל״ לקבוע לו שעה גדולה ללימוד‬
‫ולחזור כראוי יעסוק בסדר טהרות וזר­‬ ‫אחר ויספיק לו שאר היום לחזור על‬
‫עים כו״׳‪.‬‬ ‫לימודו המביא לידי מעשה‪ ,‬אזי חייב‬
‫וצריך ביאור‪ :‬בתחילת הפרק״׳ ביאר‬ ‫להוסיף מעט מעט ללמוד בשעה זו הל­‬
‫אדה״ז‪ ,‬שלימוד ״הלכות פסוקות בלי‬ ‫כות אחרות שהן פירוש התרי״ג מצות‬
‫טעמים״ אינו מספיק‪ ,‬״כי אם אינו יודע‬ ‫אף מצות שאינן נוהגות כמו קדשים ו­‬
‫טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות‬ ‫כיוצא בהן ולחזור עליהן כראוי כר‬
‫לאעזורן על בוריין ונקרא בור‪ ,‬ולכן‬ ‫כמשנ״ת למעלה שנאמרי כל המצוה וגו׳‬
‫יש״ אוסרין להורות אפילו לעצמו מתוך‬
‫הלכות פסוקות בלי טעמים שלמד״‬
‫)ולפיכך גם בתחילת לימודו חייב אדם‬ ‫•( ביאור בלימוד ספר ד‪,‬רמב״מ ע״פ שיטת‬
‫ללמוד ״תלמוד המבאר טעמי ההלכות‬ ‫אדמו״ר הזקן כהל׳ ת״ת שלו ‪ -‬כקשר לימי‬
‫ההילולא; כ׳ טבת ‪ -‬דהרמב״ם וכ״ד טבת ‪-‬‬
‫שבמשניות וברייתות ומימרות האמוראים‬
‫דאדה״ז ]בשנת תקע״ג‪ ,‬מוצש״ק שמות )כקביעות‬
‫וכזמן הזה גם בספרי הפוסקים הרא­‬
‫שנה זו ‪ -‬תש״ג( ‪ -‬ראה לשון הצ״צ הנדפס במענה‬
‫שונים המבארים טעמי ההלכות פסוקות‬
‫לשון בהקדמה‪ .‬ובסו״ם פסקי דיניס להצ״צ )קה״ת‪,‬‬
‫שפסקו הטור וש״ע כמו הרא״ש וב״י״(‪.‬‬ ‫תשל״ב( תמב‪ ,‬א )בהוצאת תשנ״ב ‪ -‬תיא‪ ,‬ב([‪ .‬וראה‬
‫לקו״ש חכ״ו עי ‪ 26‬ואילך ‪ -‬השייכות ביניהם‪.‬‬
‫‪ ( 1‬ס״א וב׳‪.‬‬
‫‪ (8‬אבות ספ״ב‪.‬‬ ‫‪ (2‬ס״ג־ז‪.‬‬
‫‪ (9‬ראה מנחות קי‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (3‬ס״ח‪.‬‬
‫ס ״ א‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬ ‫‪ (4‬ס״ט‪.‬‬
‫וסמ״ ‪ 7‬בהקדמה״‪ .‬ודאה‬ ‫‪ (11‬בפנים מציין‬ ‫‪ (5‬לשונו שם רס״י‪.‬‬
‫בקו״א שם סק״א)הוצאת קה״ת‪ ,‬תשכ״ה ושלאח״ז ‪-‬‬ ‫‪ (6‬סי׳א‪.‬‬
‫תתלו‪ ,‬א(‪ ,‬ובמ״מ שם )שם‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪ (7‬עקב יא‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪17‬‬ ‫שיחות‬ ‫כיבד טבת‬
‫שלימות ]ולא רק אלו שבמשנה[ ‪ . .‬בחי­‬
‫בור הרמב״ם ז״ל״ ‪ -‬והרי חיבור הרמ‪-‬‬
‫ב״ם הוא ״בלי נתינת טעמים להלכות‬
‫כלל״)כנ״ל(י׳[‪.‬‬
‫ואע״פ שאם ילמוד גם טעמי ההלכות‬
‫בקצרה יחסר בכמות הלימוד ‪ -‬הרי‬
‫בלאו הכי מדובר במי שלא יוכל לגמור‬
‫‪ to‬כל התורה כולה)אפילו רק ההלכות‬
‫הפסוקות(‪ ,‬ואפשר שלא יוכל לגמור‬
‫יותר מסדר קדשים )ורק שאם במשך‬
‫הזמן ״יוכל להוסיף עוד בשעה זו ‪. .‬‬
‫יעסוק בסדר טהרות וכו׳״(‪ ,‬וכבר כתב‬
‫ע״ז שם שלא יחוש לזה שאינו יכול‬
‫לגמור כל התורה כולה‪ ,‬כי ״לא עליך‬
‫המלאכה לגמור״)וכמו שהביא לפנ״זי״‬
‫ש״היו מצויים בימיהם תלמידים שלא‬
‫היו בקיאים ויודעים בע״פ רק מסכת‬
‫אחת ויש מהן שתי מסכתות״(‪ :‬וכיון‬
‫שבכל אופן ״לא עליך המלאכה לגמור״‪,‬‬
‫הרי לכאורה עדיף יותר לימוד מעט‬
‫הכמות ורב האיכות)היינו הלכות בטע­‬
‫מיהן בדרך קצרה(‪ ,‬מלימוד הלכות פסו‪-‬‬
‫‪ p‬ת בלי טעמים מתוך המשניות וחיבור‬
‫הרמב״ם?‬
‫ויובן זה בהקדם בירור כללי‬ ‫ב‪.‬‬
‫‪ (12‬ברכות ה‪ ,‬א ד״ה זה גמרא‪ .‬מז‪ ,‬ב ד״ה שלא‬
‫בגדר חיוב לימוד התורה לפי שיטת‬
‫שמש‪ .‬סוטה כב‪ ,‬א ד״ה ולא שימש ת׳׳ח וד״ה שמוריו‬
‫אדה״ז בהלכות תלמוד תורה‪.‬‬
‫‪ (17‬ודוחק לומר שכוונתו שיאזוד הרמב״ם עם‬
‫נ״כ המבארים גם המקורות וטעמי החלמת‪.‬‬
‫ועוד יותר‪ :‬מזה שמביא לימוד ‪,‬המשניות עם‬
‫פירושיהן״ בחדא מחתא עם לימוד הרמב״ם )שהוא‬
‫בלי טעמים כלל(‪ ,‬משמע‪ ,‬דגם מ״ש ״המשניות עם‬
‫פירזשיה!״ אין הכוונה לטעמי ההלכות בדדו קצרה‬
‫)כבתוי״ט הנ״ל(‪ ,‬אלא לפירושים המבארים דברי‬
‫המשנה‪ ,‬וכן לידע תוכו פסק ההלכה‪ ,‬כדי להוציא‬
‫מאייד טעמא שבפרש״י)סוטה שם ד״ה שמוריו( ‪-‬‬
‫ע״ד המורין הלכה מתור משנתם שהם מבלי עולם ‪-‬‬
‫ד״יש משניות הרבה ‪) . .‬ד(יחידאה היא ולית הלכתא‬
‫כר״‪.‬‬
‫‪ (18‬סוס״ח‪.‬‬
‫למוטי‬
‫]וזהו כשיטת רש״»' והרא״שג'‪ ,‬ודלא‬
‫כשיטת הרמב״ם ״שחיבר♦׳ ספר משנה‬
‫תורה בלי נתינת טעמים להלכות כלל‪,‬‬
‫ועשאו להורות מתוכו לבדו כמ״ש ב ­‬
‫הקדמתו שם שלא יצטרך אדם לחיבור‬
‫אחר בעולם בו״׳[‪.‬‬
‫וא״ב אינו מובן‪ :‬כיון ש״אם אינו יודע‬
‫טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות‬
‫לאשורן על בוריין ונקרא בור״‪ ,‬אמאי‬
‫כותב ש״אם יוכל לקבוע לן שעה גדולה‬
‫ללימוד אחר ‪ . .‬ילמוד ‪ . .‬מתוך המש ­‬
‫ניות ‪ . .‬חיבור הרמב״ם ז״ל בם׳ עבודה‬
‫וס׳ קרבנות״ ‪ -‬הרי לכאורה יותר טוב‬
‫ונכון שילמוד ההלכות ״בטעמיהן בדרך‬
‫קצרה״י׳ )מהתלמוד*■ והפוסקים(‪ ,‬שאז‬
‫מבין ההלכות ״לאשורן על בוריין״?‬
‫]בנוגע ללימוד משניות יש לומר‪,‬‬
‫שמטעם זה מוסיף אדה״ז ״)משניות( עם‬
‫פירושיהן״‪ ,‬כי בפירושי המשניות נכ ­‬
‫ללים גם הטעמים )וכמבואר בהקדמת‬
‫התיו״ט למשניות(‪ :‬אכל עצ״ע מהמשך‬
‫דברי אדה״ז‪ ,‬שנוסף על לימוד המשניות‬
‫יש ללמוד גם ״הלכות כל הקרבנות ב‪-‬‬
‫הלכה‪.‬‬
‫‪ (13‬בתשובה כלל לא סימן ט‪.‬‬
‫‪ (14‬ל׳ אדה׳׳ז בקו׳׳א לרפ״ב שם‪ .‬ע״ש בארוכה‪.‬‬
‫‪ (15‬ל׳ אדה׳׳ז שם ם״א‪.‬‬
‫‪6‬נ( ואף שהמדובר )כלשון אדה״ו( ״שאין שעה‬
‫זו מספקת ללמוד הלכות אלו מהתלמוד ולחזור‬
‫עליהן כו״׳ ‪ -‬הרי כיין שהמדובר במי ש״יוכל‬
‫לקבוע לו שעד‪ ; ,‬דו ל ה ״ )לא רק ״שעה קטנה״‪,‬‬
‫כבסעיף יו״ד שם(‪ ,‬עכצ״ל לכאורה‪ ,‬שכוונת אדה״ז‬
‫שאינו יכיל ללמוד הרבה מהתלמוד ולחזור ע־ו‪,‬‬
‫אבל לא שאינו יכול ללמוד כלל מהתלמוד כ״שעה‬
‫גדולה״ זו‪ ,‬ולהעיר מהסמ״ג בהקדמה למ״ע )מקורו‬
‫דאדה״ז בסעיף זה‪ ,‬כנסמן בשו״ע( ״ויש אדם‬
‫שילמוד כל ימיו ולא יכול להשיג לדעת מצוה אחת‬
‫כמאמרה בע״פ מחמת אורד הגם׳ ופלפולה כר״‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫כ־כד טבת‬
‫שבעל פה ושליש יבין וישכיל אחרית‬
‫דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה‬
‫דבר לדבר כו׳ ‪ . .‬הנקרא גמרא״‪ ,‬הרי‪,‬‬
‫שגם בתחילת לימודו חייב אדם ללמוד‬
‫פלפולה של תורה ]ולא רק הלכה‬
‫למעשה‪ ,‬כי לדעת הרמב״ם מספיק‬
‫לימוד ״משנה״‪ ,‬שהיא הלכות פסוקות‬
‫בלי טעמים )ובלשון הרמב״ם הנ״ל‬
‫״שליש בתורה שבעל פה״{‪ ,‬כדי לידע‬
‫את המעשה אשר יעשון‪ ,‬וכנ״ל סעיף א[‪.‬‬
‫ואדרבה‪ :‬דוקא לשיטת אדה״ז‪ ,‬זה‬
‫שחייב אדם ללמוד ״שליש בתלמוד״‬
‫היינו רק טעמי ההלכות בדרך קצרה‪,‬‬
‫שזה נחוץ בשביל הבנת ״גופי ההלכות‬
‫לאשורן על בוריין״ )ורק אז מותר‬
‫להורות(‪ ,‬משא״כ פלפולה של תורה‪,‬‬
‫שהוא ״עומק עיון טעמי ההלכות ולהבין‬
‫דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדכר כו׳״‪,‬‬
‫״אין לו לעשות בתחלת לימודו אלא‬
‫לאחר שיגמור ללמוד כל ההלכות‬
‫פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון‬
‫רב ופלפול״יי‪.‬‬
‫גם‪ :‬אם כוונת הרמב״ם רק שיסוד‬
‫חובת הלימוד הוא משום שמביא לידי‬
‫מעשה‪ ,‬אינו מובן למאי נפק״מ סיום‬
‫לשונו ״)שהתלמוד מביא לידי מעשה(‬
‫ואין המעשה מביא לידי תלמוד״‪.‬‬
‫וביותר תמוה‪ :‬להלן בהלכות ת״ת״‪,‬‬
‫כשמפרט הרמב״ם ההלכות הקשורות עם‬
‫כלל זה ״שהתלמוד קודם למעשה בכל‬
‫מקום״)דחיית מצוה מפני מצות ת״ת(‪,‬‬
‫כותב ״שתלמוד תורה )שקול( כנגד כל‬
‫המצות כולן שהתלמוד מביא לידי‬
‫מעשה לפיכך התלמוד קודם למעשה‬
‫בכל מקום״ ‪ -‬ואינו מוסיף פרט זה ״ואין‬
‫המעשה מביא לידי תלמוד״‪ .‬ואם במקו ­‬
‫מה של הלכה זו לא הביאו הרמב״ם‪,‬‬
‫‪ (23‬פ״ג ה״ג‪.‬‬
‫לקוטי‬ ‫‪8‬ו‬
‫וז״ל אדה״ז בריש פרק ב׳ שם‪ :‬״מי‬
‫שלא לימדו אביו תורה חייב ללמד את‬
‫עצמו כשיכיר שנאמרי* ולמדתם אותם‬
‫ושמרתם לעשותם זו מ״ע של ת״ת על כל‬
‫אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב‬
‫ושבע״ם כולה״‪ .‬ומציין מקורו ב״רמב״ם״^‬
‫מגט׳ קדושין כ״ט׳־״‪ .‬אלא שברמב״ם‪,‬‬
‫לאחרי שהביא הלימוד מ״ולמדתם אותם‬
‫ושמרתם לעשותם״‪ ,‬מוסיף ״וכן אתה מו­‬
‫צא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה‬
‫מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין‬
‫המעשה מביא לידי תלמוד״‪ ,‬אבל אדה״ז‬
‫השמיט סיום זה‪.‬‬
‫ולכאורה נראה לבאר הטעם שהשמיט‬
‫אדה״ז הוספה זו‪ ,‬כי לפי הסברה זו גדר‬
‫החיוב דת״ת הוא להיותו מביא לידי מע­‬
‫שה‪ ,‬וכפי שמבאר הכסף משנה ש״מאחר‬
‫שהוא חייב לעשות חייב הוא ללמוד״‪,‬‬
‫דמשמע מדבריו‪ ,‬שיסוד חיוב הלימוד‬
‫הוא משום שמביא לידי מעשה‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬שזה שאדה״ז השמיט‬
‫ראי׳ זו הוא לפי שס״ל שהחיוב הוא)כ­‬
‫המשך דבריו( ״ללמוד כל התורה שבכתב‬
‫ושבע״פ כולה״‪ ,‬שלימוד זה אינו רק לימוד‬
‫המביא לידי מעשה‪ ,‬אלא כולל ידיעת‬
‫כל התורה כולה‪ ,‬וגדר מצוה זו הוא חובת‬
‫ידיעת התורה לשם ידיעה )לא לשם‬
‫מעשה(‪.‬‬
‫אבל אין לפרש בדעת הרמב״ם‪,‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫שחובת הלימוד אינה אלא משום שמביא‬
‫לידי מעשה‪ ,‬שהרי גם להרמב״ם חובת‬
‫לימוד התורה כוללת לא רק לימוד‬
‫הלכות הצריכות‪ ,‬וכמו שפסק להדיאג^‬
‫ש״חייב )אדם( לשלש את זמן למידתו‬
‫שליש בתורה שבכתב ושליש בתורה‬
‫ואתחנן ה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫הל׳ ת״ת פ״א ה־׳ג‪.‬‬ ‫‪(20‬‬
‫ע״ב‪ .‬וראה רש״י שם ד״ה דכתיב‪.‬‬ ‫‪(21‬‬
‫שם הי״א‪ .‬וראה גם הי״ב‪.‬‬ ‫‪(22‬‬
‫‪9‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫כ־כד טבת‬ ‫לקוטי‬

‫כל התורה שבכתב ושבע״פ כולה״‪ ,‬מם‪-‬‬ ‫למה הביאו כאן‪ ,‬כשהעגין הובא רק דרך‬
‫רש״ ומפרט ״דהיינו תנ״ר וכל הלכות‬ ‫אגב לראי׳ על עניו אחר?‬
‫פסוקות של כל התורה עם הטעמים כי‬ ‫ולכן נ״ל‪ ,‬שאין כוונת הכס״מ‬ ‫ד‪.‬‬
‫חן הן פי' התרי״ג מצות שבתורה״‪ ,‬ועד״ז‬ ‫במ״ש )בפירוש דברי הרמב״ס( ״ומאחר‬
‫מדייק עוד כמה פעמים בהל׳ ת״ת״‪,‬‬ ‫שהוא חייב לעשות חייב הוא ללמוד״‪,‬‬
‫בגדר ידיעות ההלכות כו׳‪ ,‬שהן ״פירוש‬ ‫רק דחייב ללמוד כדי שידע איר לעשות‬
‫התרי״ג מצות שבתורה״״‪.‬‬ ‫)כיון שהתלמוד מביא לידי מעשה{ ‪-‬‬
‫וביאור לשון זה מובן מדברי הסמ״ג״‬ ‫אלא שזוהי גם ראי׳ בדרך כ״ש וק״ו‪,‬‬
‫— שהוא מקורו של אדה״ז״ שיש חיוב‬ ‫דכיון שמצינו בכל מקום שהתלמוד‬
‫ללמוד גם הלכות של המצות שאינן נוה­‬ ‫קודם )ויותר חשוב( מענין המעשה ]״מפני‬
‫גות בזמן הזה ‪ -‬וז״ל‪ :‬״כי המצות אשר‬ ‫שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המע­‬
‫צוה אדון העולם יש לידע יסודותיהם‬ ‫שה מביא לידי תלמוד״[‪ ,‬א״כ‪ ,‬מי שחייב‬
‫אע״פ שאינם צריכין עתה‪ ,‬כי על כל‬ ‫במעשה‪ ,‬כ״ש וק״ו שחייב בתלמוד)שיו‪-‬‬
‫המצות נצטוינו ולמדתם אותם ונאמר״‬ ‫תר חשוב וקודם למעשה בכל מקום(״נ‪.‬‬
‫שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה‬ ‫ועפ״ז יוצא שכוונת הרמב״ם היא‪,‬‬
‫אתכם וגומר‪ ,‬ונאמר״ ושמרתם מצותי‬ ‫אדרבה‪ ,‬להגדיל חשיבות הלימוד על ה­‬
‫ועשיתם אותם‪ ,‬הא למדת שהשמירה וה‪-‬‬ ‫מעשה׳ דמלבד חובת הלימוד מפני שהוא‬
‫עשיי׳ שני דברים הם‪ ,‬כי אין שמירה‬ ‫מביא לידי מעשה‪ ,‬הרי עצם חיוב הלי­‬
‫אלא בלב ‪ . .‬וכן אמרו״ רבותינו ושמר ­‬ ‫מוד הוא יותר חשוב וקודם לעניו ה­‬
‫תם זו המשנה ועשיתם זו העשיי״׳‪.‬‬ ‫מעשה• דמעלה זו היא מצד עצם ידיעת‬
‫ומדבריו מובן‪ ,‬שבנוגע לתרי״ג מצות‬ ‫התורה‪ ,‬ולכן פסק הרמב״ם שגם בתחילת‬
‫יש שני חיובים‪ :‬א( עשיית התרי״ג מצות‪,‬‬ ‫לימודו של אדם חייב ללמוד שליש זמנו‬
‫ב( שמירת תרי״ג מצות בלב‪ ,‬דהיינו‬ ‫בפלפולה של תורה ״הנקרא גמרא״‪.‬‬
‫ידיעת המצות‪.‬‬
‫ולכן יש לומר‪ ,‬דזה שאדה״ז השמיט‬
‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬שזהו יסוד החילוק‬ ‫סיום דברי הרמב״ם ״וכן אתה מוצא כו׳״‪,‬‬
‫בין שיטת הרמב״ם ושיטת אדה״ז בגדר‬ ‫הוא לפי שלשיטתו אזיל בהא ש״חייב‬
‫מצות ידיעת התורה‪ :‬לדעת הרמב״ם ה״ז‬ ‫לשלש את זמן למידתו״‪ ,‬שפירש ״שליש‬
‫חיוב בפ״ע של ידיעת התורה‪ ,‬ואילו‬ ‫בתלמוד״ )בתחלת לימודו( ‪ -‬היינו‬
‫לאדה״ז יסודו הוא ידיעת תרי״ג מצות‬ ‫״לידע־> הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד‬
‫והפוסקים בלי עיון רב ופלפול״‪ ,‬וכ ­‬
‫דלקמן‪.‬‬
‫‪ (25‬שם ם״ו‪ .‬פ״ב ס״א )תתלה‪ ,‬ב( ובסוף הסעיף‪.‬‬
‫סי״א‪ .‬פ״ג ס״א)תתמה‪ ,‬א־ב(‪ .‬שם ם״ב‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬
‫‪ (26‬ראה לשון הקדמת בגי הגאון המחבר‬ ‫כאשר אדה״ז מבאר״ החיוב ״לידע‬
‫לשו״ע אדה״ז)נעתק לקמן הערה ‪.(44‬‬
‫ד‪ (2‬בהקדמה למ״ע‪.‬‬
‫‪ (28‬כנממן בפנים השו״ע בפ״א ס״ד‪ .‬פ״ב ס״ה‬ ‫•‪ (23‬להעיר מפירוש נמוקי מהרא״י על וזרמנ״ם‬
‫)בסופו(‪ .‬שם סי״א‪.‬‬ ‫כאן דתלמוד קודם למעשה היינו ״דקודם בזמך‪.‬‬
‫‪ (29‬תבוא בז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫וראה גם לחם יהודה לרמב״ם כאן‪.‬‬
‫‪ (30‬אמור כב‪ ,‬לא‪.‬‬ ‫בפ״א ס״ד )תתלא‪ ,‬א בסופו ואילך( בחיוב‬ ‫‪(24‬‬
‫‪ (31‬תו״ב )ורש״י( אמור שם‪.‬‬ ‫לימוד האב לבנו‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫כ־כד טכת‬ ‫להוטי‬ ‫‪20‬‬

‫תם״[‪ :‬אבל אדה״ז שלא הביא המשך‬ ‫שבתורה‪ ,‬וגדר הלימוד הוא ע ״ד קיום‬
‫דברי הרמב״ם‪ ,‬מפרש שגם המשך לשון‬ ‫תרי״ג מצות‪ ,‬אלא שזה במעשה וזה ע״י‬
‫הכתוב ״ושמרתם לעשותם״ קאי על חו­‬ ‫שמירה בלס^ ]וענין זה מודגש גם‬
‫בת הלימוד‪ ,‬וכדברי הסמ״ג ״כי אין שמי­‬ ‫בלשון אדה״ז בהל׳ ת״ת״ בשם ״חכמי‬
‫רה אלא בלב ‪ . .‬ושמרתם זו המשנה״‪,‬‬ ‫האמת״ בנוגע לחיוב לימוד כל התורה‬
‫שצריכים לשמור התרי״ג מצות בלב ע״י‬ ‫כולה‪ ,‬״שכל נפש מישראל צריכה כו׳‬
‫לימוד וידיעת התרי״ג מצותיי‪ ,‬וזהו‬ ‫שתקיים כל התרי״ג מצות במעשה דבור‬
‫המשך לשון אדה״ז ש״זו מ״ע של ת״ת‬ ‫ומחשבה‪ ,‬ודיבור ומחשבה הוא לימוד‬
‫על כל אדם לעצמו ללמוד כל התורה‬ ‫הלכותיהן״[‪.‬נ‪.3‬‬
‫שבכתב ושנע״פ מ ל ה כמשנ״ת למעלה‬ ‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬שהרמב״ם ואדה״ז‬
‫שנאמרי כל המצוה גו׳״)ששם ״למעלה״י־נ‬ ‫חלוקים בפירוש דברי הכתוב ״ולמדתם‬
‫הביא הכתובי ״כי אם שמור תשמרון את‬ ‫אותם ושמרתם לעשותם״)שהוא מקור‬
‫כל המצוה הזאת״ ודברי הסמ״ג(‪ ,‬שחיוב‬ ‫החיוב ללמד את עצמו(‪:‬‬
‫זה נרמז במ״ש ״ושמרתם לעשותם״‪ ,‬ש­‬
‫לזה צריכים לידע כל התרי״ג מצות‪.‬‬ ‫מדברי הרמב״ם‪ ,‬שלאחרי הבאת הכ ­‬
‫תוב ממשיך ״וכן אתה מוצא בכל מקום‬
‫ועפ״ז מובן עוד יותר החילוק בין שי­‬ ‫שהתלמוד קודם למעשה כו׳״ מובן שמ­‬
‫טת הרמב״ם ושיטת אדה״ז בפירוש ״שליש‬ ‫פרש התיבות ״ושמרתם לעשותם״ על‬
‫בתלמוד״״^ג ‪ -‬שלהרמב״ם ה״ז פלפולה‬ ‫עשיית המצות ]והכתוב בא להדגיש הק­‬
‫של תורה‪ ,‬ולאדה״ז הוא רק טעמי ההל­‬ ‫דמת תלמוד למעשה‪ ,‬שבתחילה בא ״ול­‬
‫כות בדרך קצרה כנ״ל‪:‬‬ ‫מדתם אותם״ ואח״כ ״ושמרתם לעשו‪-‬‬
‫לשיטת הרמב״ם שהמצוה היא ידיעת‬
‫התורה‪ ,‬מה שאמרו חייב אדם לשלש זמן‬
‫‪ (32‬והרי קיום מצות ידיעת התורה לאדה־ז‬
‫למידתו שליש במקרא שליש במשנה‬ ‫תוכנה גם כפשוטה ‪ -‬שמירה בל נ )ראה תו״ב ר״פ‬
‫ושליש בתלמוד‪ ,‬היינו שצריכים לחלק‬ ‫בחוקותי( ]ובמצות ידיעת התורה לאדה״ז יש בו חיוב‬
‫זמן הלימוד בין כל חלקי התורה‪ ,‬מקרא‬ ‫״מצות ושננתם ]״שיהיו ד״ת שנונים ומחודדים כו׳״‬
‫משנה ותלמוד;‬ ‫‪ -‬הל' ת״ת שם פ״ב ס״ג] וכז לאו דופז תסורו)ד(קאי‬
‫אכל התורה כולה שבע״פ בו׳״ ‪ -‬קו״א לרפ״ג‬
‫אבל לשיטת אדה״ז‪ ,‬אין הם ג׳ חלקים‬
‫)תתמג‪ ,‬ריש ע״ב(]‪ ,‬וכמ״ש אדה״ו שם )פ״ב ס״ב(‬
‫שונים‪ ,‬אלא מקרא משנה ותלמוד מהווים‬
‫״שנתקק היטב בזנ חנן• כל התורה שבכתב ושבע״פ‬
‫חפצא אחת של ידיעת תרי״ג מצות ה­‬
‫בולה״‪.‬‬
‫תורה‪ ,‬שבשביל ידיעה זו צריכים לימוד‬ ‫‪ (33‬פ״א ס״ד‪.‬‬
‫•‪ (33‬וראה לקו״ת ם״פ קדושים )ל‪ ,‬ד(‪.‬‬

‫אלא שבכתוב )שהביא הסמ״ג שם( ״ושמר­‬ ‫‪(34‬‬

‫תם מצותי ועשיתם אותם״ שנאמר ״ועשיתם אותם״‪,‬‬
‫שהעשי׳ הו״ע בפ״ע‪ ,‬מפרש הסמ״ג שהם שני דב­‬
‫רים‪ ,‬שמירה ועשי׳‪ ,‬משא׳־כ בכתוב ״ולמדתם אותם‬
‫ושמרתם לעשותם״‪ ,‬ש״לעשותם״ בא בהמשך ל״ו‪-‬‬
‫שמרתם״‪ ,‬יל״פ שג״ז נכלל בשמירה בלב‪.‬‬
‫ולהעיר שבסמ״ג הובא גם המשך דברי הרמב״ם‬
‫״וכן אתה מוצא בו׳״‪.‬‬
‫•‪ (34‬ראה קו״א לאדה״ז שם רפ״ב‪.‬‬
‫•( דעת אדה״ז בקו־א שם )תתמא‪ ,‬נ( שגם‬
‫להרמב״ס אין לשכוח דבר מדיני התווה‪ .‬ו״סנזיך על‬
‫מ״ש וחייב לשלש זמן כו־ כדי שלא ישכח דבר נו׳‬
‫דממילא משמע דגם בתחלת למודו צריך לחוור כ״כ‬
‫שלא ישכח״‪ .‬אבל לשיטתו ״אל תקרי ושנגתם״ היא‬
‫אסמכתא בעלמא וה־ינ לאו רהשמר כוי‪ .‬ע״ש‪ .‬ועב־פ‬
‫לא כ׳ הרמב״ס בהל׳ ת״ת שם )פ״א הי״ב( כלשון‬
‫הנ״ל דאדה״ו‪.‬‬
‫ו‪2‬‬ ‫שיחות‬ ‫כ־כד טגת‬ ‫לקוטי‬

‫עיקר חובת ידיעת התורה היינו ידיעת‬ ‫המקרא ‪ -‬שבו נאמרו תרי״ג מצותיג‪:‬‬
‫התרי״ג מצות( מדברי אדה״ז עצמו‪ ,‬להלן‬ ‫ולימוד משנה ותלמוד שהם פירוש ה־‬
‫בהלכות ת״ת ריש פרק ג‪ ,‬וז״ל‪ :‬״וכל מי‬ ‫תרי״ג מצות*י; משנה ‪ -‬הלכות פסוקות‪:‬‬
‫שדעתו וכח זכרונו יפה שיוכל ללמוד‬ ‫ותלמוד ‪ -‬ידיעת טעמי ההלכות בדרך‬
‫ולזכור כל התורה שבעל פה כולה ה״ז‬ ‫קצרה שרק אז ״מבין גופי ההלכות‬
‫לא ישא אשה עד שילמוד תחלה תורה‬ ‫לאשורן על בוריין״ ]משא״ב פלפולה של‬
‫שבע״ם כולה שהן כל ההלכות בטעמיהן‬ ‫תורה‪ ,‬שאינו נוגע לידיעת תרי״ג מצות‬
‫בדרד קצרה שהן פי׳ כל התרי״ג מצות‬ ‫התורה‪ ,‬ה״ז בא רק לאחרי שהאדם גמר‬
‫בתנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים‬ ‫לימוד כל התורה כולה‪ ,‬״ליגמר והדר‬
‫ואח״כ ישא אשה כו׳ שאם ישא אשה‬ ‫ליםבר״‪.[37‬‬
‫תחלה כו׳ לא יוכל לעסוק בתורה כראוי‬
‫ו‪ .‬ויש להוכיח זה )שלשיטת אדה״ז‬
‫כ״כ ללמוד ולזכור כל ההלכות בטעמי­‬
‫הן שהן פי׳ התרי״ג מצות ועיקר התורה‬
‫‪ (35‬והא שלאדה״ז החיוב דלימוד תורה שבכתב‬
‫שב ‪7‬׳פ״‪.‬‬
‫הוא לא רק בחמשה חומשי תורה אלא גם נ״ר‬
‫ויש לעיין‪ ,‬למה הזכיר כאן רק לימוד‬ ‫)כמ״ש בפ״א ס״ד‪ .‬ושם ס״א לעניו הלימוד עם‬
‫״כל ההלכות בטעמיהן״‪ ,‬והרי לעיל בפ ­‬ ‫תינוקות‪ .‬וראה פ״ב סוס׳׳ט( ‪ -‬הוא ע־ד חיוב לימוד‬
‫רק ראשוף׳‪ ,-‬כשמדבר ע״ד החיוב ״לידע‬ ‫ההגדות‪ ,‬אף שאינן פי׳ התרי״ג מצות)ראה לקמז ס״ו‬
‫כל התורה שבכתב ושבע״פ כולה״‪ ,‬כותב‬ ‫והערה ‪ .(42‬ולהעיר מפ״א ס״ו ״ולכן לא נהגו עכשיו‬
‫שזה כולל גם לימוד כל ״דברי חכמים‬ ‫ללמד להתינוק כל התנ״ד כבימיהם רק תורה לבדה‬
‫כי סומכים כו׳ ומ״מ צריך ללמדו ולחזור עמו פעמים‬
‫שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן‬
‫רבות כל פרשיות החורה שבה! כתובזוז החצ‪ 1‬ח‬
‫ההגדות״‪ ,‬וכן להלןי^ כשמבאר ע״ד הח ­‬
‫והמשפטים שהתלמוד מפרשן והפסוקים והתיבות‬
‫יוב לשלש זמן למידתו‪ ,‬כותב ש״דרשות‬ ‫והאותיות שבהן הן נדרשים תמיד בתלמוד״‪ .‬וראה‬
‫ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנה״‪,‬‬ ‫קו׳׳א שם סק״א )ושם תתכו‪ ,‬א בביאור דעת רש״י‪:‬‬
‫וא״כ חייב ללמוד אותם ‪ -‬ולמה השמיט‬ ‫דנביאים וכתובים ניתנו אח״כ ולא קאי עלייהו קרא‬
‫דולמדתם כו׳(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (36‬עפ״ז יש להוסיף ביאור בזה שהביא אדה״ז‬
‫ולהעיר שגס ב״ליסבר״ מדייק ‪,‬לסבור סברזת‬ ‫שם פ״ב ס״ב גם דעת הר״ן)ע״ז יט‪ ,‬כ( ‪1‬ד״מ )יו״ד‬
‫בעומק עיון טעמי ההלכות ולהבין דבר מתוך דבר‬ ‫סרמ״ו אות ב( שגם בתחלת לימודו לא ישלש זמן‬
‫כוי עד שמגיע לירד לעומק ההלכה״ )ס״א שם(‪,‬‬ ‫לימודו לשלשה חלקים שויס ממש בוי ומסיים ‪,‬וטוב‬
‫ועד׳׳ו שם ס״ב ״לסבור סברות לירד לעומק הסברות‬ ‫לחוש לדבריהם״‬
‫וטעמי ההלכות כוי״)וראה לשון הרמב״ם שם הי״א‪.‬‬ ‫)דיש לומר שטעמי׳ דהר״ן שהביא אדה״ז‪,‬‬
‫קו״א לאדה״ז שם סק״א(‪ .‬והיינו להדגיש יותר איך‬ ‫״שהרי המשנה חמורה מן המקרא וצריכה זמן מרובה‬
‫שגם ״ליסבר״ )אינו סתם חיוב של סתם פלפול‪,‬‬ ‫יותר ואצ״ל התלמוד שצריך זמן מרובה יותר‬
‫אלא( נכלל כמצות ידיעת ״פירוש תרי״ג מצות‬ ‫מהמשנה״‪ ,‬נוגע גם לגדר קיום המצוה לדעת‬
‫שבתורה״‪ ,‬כי תוכנו ידיעת עומק הסברות וטעמי‬ ‫אדה״ז(‪,‬‬
‫ההלכות‪ .‬ובפרט לפי המשך דברי אדה״ז שם ס״ב‬ ‫כי כיון שהמצוה היא )לא סתם לימוד התורה‪,‬‬
‫ד״ליסבר ‪ ..‬ולחדש חידושי הלנוח רבות לפי רוחב‬ ‫אלא( ידיעת התרי״ג מצות‪ ,‬הרי מובן‪ ,‬שאינו דומה‬
‫שיש בלבו כוי״ ‪ -‬ה״ז מודגש ביותר )אלא שמ״מ‬ ‫זמ‪ 1‬לימוד מצוה מסויימת בתושב״ב לזמן לימוד‬
‫אינו בכלל ״עיקר תורה שבעל פה״‪ ,‬כדלקמן סעיף‬ ‫פירושה בתושבע״ם‪ ,‬דמשנה ״צריכה זמן מרובה‬
‫ו[•‬ ‫יותר‪ ,‬ואצ״ל התלמוד שצריך ומן מרובה יותר‬
‫‪ (38‬ס״ד‪.‬‬ ‫מהמשנה״‪.‬‬
‫‪ (39‬פ״ב סוס״א‪.‬‬ ‫‪ (37‬שבת סג‪ ,‬א‪ .‬שו״ע אדה״ז שם ס״א ובי‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫כ־־בד טבת‬ ‫לפוטי‬ ‫‪22‬‬

‫הנקראת תורה שבעל פה״״״[‪ ,‬ורק חובת‬ ‫בריש פרק ג ע״ד חיוב לימוד ההגדות‬
‫ידיעת ״עיקר התורה שבע״פ״ חמורה‬ ‫]וכן במה פעמים אח״ב בהמשך הפרק״‪/‬‬
‫ב״ב עד ש״נדחית*״ מפני לימוד זה מצוה‬ ‫מביא הענין דלימוד תורה שבע״פ כולה‬
‫רבה של פרי׳ ורבי׳״‪.‬‬ ‫שהוא לימוד הלכות כו׳ ולא מזכיר ע״ד‬
‫והנה אף שלדעת אדה״ז ״עיקר‬ ‫ז‪.‬‬ ‫לימוד אגדות[?‬
‫התורה שבע״פ״ שהוא פירוש התרי״ג‬ ‫וע״פ הנ״ל מובן‪ ,‬כי עיקר חובת‬
‫מצות הוא הלכות בטעמיהן דוקא)עכ״פ‬ ‫ידיעת התורה היא ידיעת התרי״ג מצות‪,‬‬
‫בדרך קצרה(‪ ,‬מ״מ מצינו שאדה״ז״״ קורא‬ ‫שבזה נכלל רק לימוד ה ה ל כו ת של‬
‫גם להלכות פסוקות בלי טעמים ״פירוש‬ ‫המצותי‪ /‬וזהו גם דיוק לשון אדה״ז‬
‫התרי״ג מצות שבתורה״‪.‬‬ ‫כמ״פ בפרק ג׳ שהלכות התורה שהן‬
‫״פירוש התרי״ג מצות״ הן ״עיקר התורה‬
‫ועוד זאת‪ :‬״משנה״‪ ,‬שהיא הלכות‬
‫שבע״פ״‪ ,‬שבזה בא לתרץ דיוק האמור‪,‬‬
‫פסוקות בלי טעמים‪ ,‬נחשבת חלק בפני‬
‫דאף שהגדות שבתורה נכללות בתורה‬
‫עצמה בלימוד התורה‪ ,‬שהרי החיוב‬
‫שבעל פה^״‪ ,‬מ״מ אינן בכללי■״ ״עיקר‬
‫לשלש זמן למידתו הוא ‪ -‬שליש במקרא‬
‫התורה שבעל פה״‪ ,‬שזהו רק פירוש‬
‫שליש במשנה ושליש בתלמוד‪ ,‬היינו‬
‫התרי״ג מצות ]ויש לומר‪ ,‬שמקור דברי‬
‫שצריך ללמוד משנה בזמן בפ״ע‪ .‬ולכאו­‬
‫אדה״ז הוא בהקדמת הרמב״ם לספר היד‪,‬‬
‫רה תמוה‪ :‬כיון שלאדה״ז ״אם אינו יודע‬
‫״כל המצות בו׳ בפירושן ניתנו ‪. .‬‬
‫טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות‬
‫והמצוה זו פירושה ‪ . .‬ומצוה זו היא‬
‫לאשורן על בוריין״ ואינו מקיים חובת‬
‫ידיעת התורה עד שיודע גם טעמי ההל ­‬
‫כות בדרך קצרה ‪ -‬א״כ למה נחשבת‬
‫״משנה״ חלק בפ״ע בלימוד התורהי״‪,‬‬ ‫‪ (40‬בס״ב‪,‬‬
‫‪ (41‬וגם בפ״ב סוס״א שם שכתב ״אך פירוש ועד שהוא בזמן בפ״ע?‬
‫המקרא ודרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש‬
‫ועכצ״ל‪ ,‬דמ״ש אדה״ז שבלי ידיעת‬ ‫במשנה לפי שהמשנה כו׳״‪ ,‬היינו דנחשב בנדל‪,‬‬
‫טעמי ההלכות עכ״פ בדרך קצרה א״א‬ ‫אבל אין חיובו שווה ללימוד המשנה כה ‪ -‬הלכות‬
‫להבין ״גופי ההלכות לאשורן על‬ ‫עצמו ‪ -‬שבי לפנ״ז בהסעיף‪.‬‬
‫בוריין״‪ ,‬אין הכוונה להוציא לימוד‬ ‫‪ (42‬כמ״ש אדה״ז פ״ב ס״י‪ ,‬ונכלל במצות‬
‫משניות מכלל קיום מצות ידיעת ״פירוש‬ ‫ושננתם ובלאו דפן יסורו‪ ,‬כמ״ש אדה״ז בקו״א‬
‫לרפ״ג )הנ״ל הערה ‪ ,(32‬וא״כ גם זה נכלל במצות‬
‫ידיעת התורה שלומד לפני שנושא אשה ‪ -‬אבל‬
‫‪ (44‬ראד‪ .‬ד‪,‬קדמת בני ד‪,‬גאון ד‪,‬מהנר לשו״ע‬ ‫מפני לימוד זד! )דהגדות( לא נדחית מצות פרי׳‬
‫אדה״ז‪ :‬וכמו שהאריך א״א מו״ר ז״ל בחיבורו בהל׳‬ ‫ורבי׳‪ ,‬אלא רק מפני ידיעת עיקר תורה שבעל פה‪,‬‬
‫תית בביאור מצות ידיעת התורה שהיא חובה על‬ ‫שהיא פי׳ התרי״ג מצות‪ ,‬כבפנים‪.‬‬
‫כ״א מישראל לידע כל תרי״ג מצות ופירושיהו כמו‬ ‫ולהעיר ממ׳׳ש אדה׳׳ז שם פ״ב ס״ט ‪,‬ולימוד‬
‫שניתנו למשה בסיני שבביאוריהו ניתנו כמ״ש‬ ‫האגדות מביא גם כו לידי מעשה להתבונו מתוכו‬
‫ואתנה לך את לוחות האבו והתורה זו תורה שבכתב‬ ‫מוסר השכלי‪ ,‬ומשמע באדה׳׳ז שם שלימוד אגדות‬
‫והמצוה זו תורה שבע״פ‪.‬‬ ‫הוא גם בכלל הלימוד דהלכות הצריכות למעשה‬
‫‪ (45‬ל׳ אדה״ז שם )פ״ג ס״א(‪.‬‬ ‫)ש״גם מי שדעתו יפה כו׳ יש לו ללמוד ולחוור‬
‫‪ (46‬פ״ב ס׳׳א‪ ,‬ושם בסוף הסעיף‪.‬‬ ‫תחלה הלכות הללו הצריכות למעשה״(‪.‬‬
‫‪ (47‬משא״כ להרמב״ם‪ ,‬שאפשר להורות מהל ­‬ ‫‪ (43‬כמפורש בקו״א שבהערה הקודמת‪ :‬דרשות‬
‫כות פסוקות‪ ,‬מובו‪ ,‬שמשנה היא חלק בפיע‪.‬‬ ‫הפסוקים שאינו פי׳ התרי״ג מצות והו ההגדות‪.‬‬
‫‪23‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב־פד טבת‬ ‫לקוטי‬

‫ויש להוכיח זה )שגם לדברי אדה״ז‬ ‫התרי״ג מצות״‪ ,‬אלא כוונתו שחסר כ ­‬
‫חל על לימוד הלכות פסוקות בלי‬ ‫שלימות ההבנה‪ ,‬״לאשורן על בוריין״‪.‬‬
‫טעמים גדר ידיעת ״פירוש תרי״ג מצות‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שזהו הטעם שממשיך שם‬
‫שבתורה״ וקיום מצות ידיעת התורה(‬ ‫״ולכן יש אוסרין להורות אפילו לעצמו‬
‫מדברי אדה״ז עצמו לקמן בהל׳ ת״ת«‪,‬‬ ‫מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים שלמד״‬
‫שכתב ש״מי שלא הגיע למדה זו שיוכל‬ ‫‪ -‬שלכאורה האיסור להורות )אפילו‬
‫ללמוד טעמי ההלכות ומקורן ואפילו‬ ‫לעצמו( אין מקומו בהלכות ת״ת אלא‬
‫בלימוד המביא לידי מעשה לבדו רק‬ ‫בהלכות הוראה ‪ -‬אלא שבזה מדגיש‬
‫הלכות פסוקות לבדן אף אם יעשה‬ ‫אדה״ז‪ ,‬שחסרון ההבנה בלימוד הלכות‬
‫תורתו קבע מחמת קוצר דעתו ‪ . .‬אינו‬ ‫פסוקות בלי טעמים נוגע בעיקר לעניו‬
‫חייב לחיות חיי צער ולעשות מלאכתו‬ ‫הוראה‪ ,‬ש״יש אוסרין להורות ‪ . .‬מתוך‬
‫עראי כדי להרבות בלימוד שאינו מבין‬ ‫הלכות פסוקות״‪ ,‬אבל לא)כ״כ(י' לענין‬
‫על בוריו שהוא לימוד ההלכות בלי‬ ‫הלימוד‪ ,‬כי גם על לימוד הלכות פסו ­‬
‫טעמים ‪ . .‬אא״כ עושה במדת חסידות‬ ‫קות חל גדר ידיעת ״פירוש תרי״ג מצות‬
‫ואהבת התורה״ ]דרק מי ״שדעתו יפה‬ ‫שבתורה״‪ ,‬ויש בזה קיום מצות ידיעת‬
‫ומצליח בתלמודו ויוכל להיות ת״ח‬ ‫התורה‪ ,‬ורק ‪ -‬כיון ששלימות הידיעה‬
‫ללמוד כל התורה שבעל פה מהתלמוד‬ ‫וההבנה )״לאשורן על בוריין״( דורשת‬
‫והפוסקים״ חייב לעשות מלאכתו עראי‬ ‫גם ידיעת טעמי ההלבות עכ״פ בדרך‬
‫קצרה ‪ -‬לכן צריך ללמוד גם ״שליש כו׳[‪.‬‬
‫ומוכח‪ ,‬שאף שאין חיוב לחיות חיי‬ ‫בתלמוד״‪.‬‬
‫צער בשביל לימוד הלכות פסוקות בלי‬
‫טעמים‪ ,‬מ״מ‪ ,‬מפני ״מדת חסידות ואהבת‬ ‫להעיר גם משו״ע אדה״ז יו״ד הל־ שחיטה‬ ‫‪(48‬‬
‫התורה״ יש מקום להנהגה כזו‪ ,‬לחיות‬ ‫)ס״א בקו״א טק״ח( בניגע לשוחט‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫חיי צער כדי ללמוד הלכות פסוקות של‬ ‫וגס לעניו הוראה בכלל כתב מהרי״ל מיא‪-‬‬
‫כל תורה שבע״ם‪ .‬והיינו‪ ,‬לפי שגם ע״ז‬ ‫נאוויטש )אחי אדה״ו( בשו״ת שארית יהודה שער‬
‫חל גדר קיום מצות ידיעת תרי״ג מצות‬ ‫המילואים סליא; שאפי׳ האוסרים להורות מתוך‬
‫הקיצורים כמבואר בדברי רכינו הג׳ אחמו״ר ו״ל‬
‫התורה‪ ,‬ורק להיות שזהו ״לימוד שאינו‬
‫כהי ת״ת אין זה אלא לכתחילה אבל בדיעבד לא‬
‫מבין על בוריו״ אין לחייב את האדם‬
‫שמענו ואף את״ל דחששו גם בדיעבד איו זה אלא‬
‫לחיות חיי צער בשביל זה‪.‬‬
‫בדבר דשייך בהו הוראה כי לשוו הרא״ש כלל ל״א‬
‫ע״פ כל הנ״ל יוכנו דברי אדה״ז‬ ‫ח‪.‬‬ ‫על הלומד מתוך ספרי הרמב״ם כי לא יבין כוי וזהו‬
‫הנ״ל )סעיף א(‪ ,‬שיש עדיפות ללמוד‬ ‫דוקא בסברא שצריר עומק השכל והרבה ישוב‬
‫הדעת אבל כדברים פשוטים הרי אדרבה נגלה לעין‬
‫הלכות פסוקות ממשניות וחיבור‬
‫כל שהרמב״ם העמיד הכל בלשוו צח לשון המשנה‬
‫הרמב״ם לגבי לימוד קצת הלכות‬
‫ובשפה ברורה‪ .‬ובהמשך העניו שם‪ :‬אבל יש ויש‬
‫בטעמיהן בדרך קצרה )שאז מבין אותן‬
‫רבים ובן שלמים גדולים תקרי לב שעשו הלכות‬
‫״לאשורן על בוריין״(‪:‬‬
‫פסוקות בקצרה דוקא משוס דס״ל כאידך פי׳ שב ­‬
‫כיון שחובת הלימוד אינה סתם לשם‬ ‫ר®״’ בהא שמורים הלכה מתור משנתם משוס‬
‫ידיעת התורה )שאז מובן שיש עדיפות‬ ‫דבגמי אמרי׳ הא מני כוי או חסורא מחסרא בו׳ ולכן‬
‫דור אחר דור בוי‪ .‬ע״ש‪ .‬וממשיך‪ :‬צא ולמד מהי‬
‫פ״ג ם״ד‪ .‬וראה בארוכה קו״א לשם ס״א‬ ‫‪(49‬‬ ‫שו״ב שבגמ> החמירו מאד ‪ . .‬ורבינו הג׳ אחמו״ר ז״ל‬
‫)תחמד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫לא החמיר כו׳)כנ״ל בשו״ע אדה״ז הל׳ שחיטה(‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫כ־־כד טכת‬ ‫לקוטי‬ ‫‪24‬‬

‫דלפום ריהטא יש מקום לומר‪ ,‬ש­‬ ‫בידיעה שהיא יותר שלימה‪ ,‬ידיעה ״לא­‬
‫מעלה זו היא רק לשיטת הרמב״ם‪ ,‬דס״ל‬ ‫שורה על בורי׳״(‪ ,‬אלא לשם ידיעת פי׳‬
‫שאפשר להורות גם בלי ידיעת הטעמים;‬ ‫התרי״ג מצות‪ ,‬לפי שחייב אדם לשמור‬
‫אבל לפי פסק אדה״ז )כשיטת רש״י‬ ‫כל התרי״ג מצות ״בלב״ ]ובזמן הזה בטל‬
‫והרא״ש(‪ ,‬שאסור להורות מתוך הלכות‬ ‫רק קיום תרי״ג מצות במעשה‪ ,‬ולא ה ­‬
‫פסוקות ולימוד ההלכות צ״ל עם הטע­‬ ‫שמירה בלב‪ ,‬שהיא ידיעת הלכות ה־‬
‫מים )בדרך קצרה עכ״פ( ‪ -‬וכפי שאדה״ז‬ ‫מצות^ הרי מובן‪ ,‬שעדיף יותר ללמוד‬
‫חיבר שולחנו הזהב‪ ,‬הלכות בטעמיהן‬ ‫הלכות פסוקות ממשניות וחיבור הרמ־‬
‫דוקא ‪ -‬לכאורה אין בלימוד הרמב״ם‬ ‫ב״ם‪ ,‬שאז יש אפשרות שיגמור לימוד‬
‫המעלה של ידיעת תורה שבעל פה‬ ‫הלכות כל התרי״ג מצות״*‪ ,‬מלימוד‬
‫כולה‪.‬‬ ‫מקצת הלכות)אף שהלימוד יהי׳ מעולה‬
‫אבלי* ע״פ הנ״ל מובן שאינו כן‪ ,‬כי‬ ‫יותר‪ ,‬עם טעמיהן בדרך קצרה(‪.‬‬
‫גם לפסק אדה״ז‪ ,‬הרי אדם שלא הגיע‬ ‫כלומר‪ :‬המדובר כאן אינו בלימוד‬
‫למדה זו שיוכל ללמוד ו לז כו ר כל‬ ‫הנוגע ל מ ע ש ה‪ ,‬אלא בלימוד הלכות‬
‫הלכות התורה כולה עם טעמיהן בדרך‬ ‫שאינן נוהגות בזמן הזה‪ :‬וכיון שאין זה‬
‫קצרה )אם מפני שאין לו פנאי או לפי‬ ‫לימוד הנוגע למעשה‪ ,‬אלא רק לשם חו ­‬
‫שאין דעתו יפה להצליח בתלמודו כ״כ(‬ ‫בת ידיעת תרי״ג מצוות‪ ,‬לכן‪ ,‬טוב יותר‬
‫‪ -‬כרוב בני אדם שבדורנו ‪ -‬יש לו‬ ‫שתהי׳ ידיעה בכל תרי״ג מצות שבתורה‪,‬‬
‫ללמוד פירוש התרי״ג מצות כולן)כפי‬ ‫מאשר ידיעה יותר שלימה אבל רק ב ­‬
‫יכולתו•**(‪ ,‬דהיינו הלכות פסוקות ממש ­‬ ‫מקצתן‪.‬‬
‫ניות וחיבור הרמב״ם כנ״ל‪ ,‬לפי שגם זה‬
‫והנה מכל הנ״ל יש ללמוד זירוז‬ ‫ט‪.‬‬
‫הוי בגדר ידיעת תרי״ג מצות התורה‬
‫נוסף בההצעה ע״ד לימוד שיעור קבוע‬
‫בספר משנה תורה להרמב״ם בכל יום‬
‫להעיר גם מהקדמת המעדני יו״ט דאף‬ ‫‪(53‬‬ ‫)שנתקבלה ומתפשטת בתפוצות ישראל'*(‬
‫ששיטתו היא כדעת הרא״ש שאסור להורות בלי‬ ‫‪ -‬שתוכן לימוד ספר זה‪ ,‬הוא לימוד‬
‫ידיעת הטעמים‪ ,‬כ■ בנוגע לחיבור הרמב״ם ״ותחשב‬ ‫תורה שבעל פה כולה‪ ,‬וכלשון הרמב״ם‬
‫לו לצדקה למען עשות כיום הזה להחיות עם רב‬ ‫בהקדמתו לספר היד־* ש״חיבור זה‬
‫הבלתי יודעים לירד לעומקה של כל הלכה והלכה‬ ‫מקבץ לתורה שבעל פה כולה ‪ . .‬שאדם‬
‫ולשוט בים הגדול הוא ים התלמוד״•‪ .‬וראה גם שו״ת‬ ‫קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך‬
‫שארית יהודה )הנ״ל הערה ‪ ,(48‬והרי דבריו בשייכות‬
‫קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה‬
‫לדברי הרמב״ם בתב בהמשך ולדעת אדה״ז בהל'‬
‫כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר‬
‫ת״ת‪.‬‬
‫*‪ (53‬לאחרי הלימוד דהלכות הצריכות למעשה‬
‫ביניהם״‪:‬‬
‫)כבהל■ ת״ת שם(‪ .‬וראה הקדמת הרבנים כו׳ בשו״ע‬
‫אדה״ז שם ״ומפני שצרכי ישראל כו״‪ .‬הקדמת‬
‫ראה אור צדיקים )לר״מ פאפירש( עמוד‬ ‫‪(50‬‬
‫אדמו״ר האמצעי שם‪ .‬מכתב אדהאמ״צ )אגרות שלו‬
‫התפלה סכ״ב אוו! יט; צריך אדם להשלים תרי״ג‬
‫אגרת יט(‪.‬‬
‫מצות במעשה ובדיבור ובמחשבה ולכן יש ללמוד יד‬
‫הגדולה להרמב״ם או סמ״ג וסמ״ק שיש שם ביאור‬
‫•( אלא שממשיך שם לתרץ‪ ,‬דגם הרמב״ס‬ ‫התרי״ג‪.‬‬
‫עצמן לא גתנזו! אלא לנתוב בדנריס למי שבקי כר‪.‬‬ ‫‪ (31‬להעיר מרמב״ם ד‪,‬ל׳ ממרים פ״ב ה״ב‪.‬‬
‫ע־ש )הביאו אדה״ו בקו״א שס רפ״ב ודוחהו כוי(‪.‬‬ ‫‪ (52‬בסופו‪.‬‬
‫‪25‬‬ ‫שיחות‬ ‫כ־כד טבת‬ ‫לקוטי‬

‫ויהי רצון שנזכה ל״אותו הזמן״ ” שאז‬ ‫)שהיא עיקר תורה שבעל פה כולה(‪,‬‬
‫יהיו ישראל ״פנויין בתורה וחכמתה״‪,‬‬ ‫אלא שחסר כשלימות הידיעה)שהיא רק‬
‫ויהי׳ לימוד כל התורה כולה בשלימותה‪,‬‬ ‫כשיודע גם טעמי ההלכות( ‪ -‬שבלאה״ב‬
‫״כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים‬ ‫לא הגיע למדה זו כנ״ל‪.‬‬
‫מכסים״ ”‪.‬‬ ‫ונמצא‪ ,‬שנוסף על כל המעלות שבזה‬
‫)משיחת ש״פ חו‪ 17‬ח חשד״מ(‬ ‫שכל ישראל מתאחדים בלימוד אחד‪,‬‬
‫ובזה גופא ‪ -‬בדברי הלנה‪ ,‬ובזה גופא‬
‫‪ -‬בספר הרמב״ם‪ ,‬שבו נכללו הלכות‬
‫פסוקות של כל תרי״ג מצות התורה^*‪,‬‬
‫הרי ע״פ הנ״ל מובן‪ ,‬שבלימוד זה יש‬
‫גם קיום מצות ידיעת עיקר תורה שבעל‬
‫שמי ש״יובל לקבוע לו בכל יום שעה קטנה״‪ ,‬יש לו‬ ‫פה כולה )למי שאינו יכול ללמוד הל ­‬
‫״ללמוד פ״א כסדר כל התלמוד בבלי וירושלמי‬ ‫כות כל התורה כולה עם טעמיהן( ”‪.‬‬
‫מכילתא כו״‪ ,‬המבואר כס״י שם‪ ,‬כי ע״ז כ■ אדה״ז‬
‫שם ״נכון הדבר ע״ד הקבלה״‪ ,‬משא״כ בסי״א בלי­‬
‫מוד הלכות כ׳ אדה״ז ״חייב להוסיף כו״׳‪.‬‬ ‫‪ (54‬כמשנית במ״א )ראד‪ ,‬לקו״ש חב״ז עי ‪229‬‬
‫‪ (56‬סיום הל׳ מלכים ברמב״ם‪.‬‬ ‫ואילו(‪.‬‬
‫‪ (57‬ישעי׳ יא‪ ,‬ט‪ .‬רמב״ם שם‪.‬‬ ‫‪ (55‬וקיום מצות זו יש בו תוקו גדול יותר מתא‬
 ‫שיחות‬ ‫לפוטי‬ ‫‪26‬‬

‫וארא‬
‫שמות רבה‘ באן( נמנו ג׳ נסים מבלי ל ­‬ ‫א‪ .‬״ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן‬
‫הדגיש ״הרי נסים הרנה״‪ ,‬וז״ל המדרש‪:‬‬ ‫קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו‬
‫״אמר־ ריב״ל נם גדול נעשה בשחין שאם‬ ‫משה השמימה גו׳ והי׳ לאבק על כל‬
‫אדם זורק חץ כלפי מעלה אינו מהלך‬ ‫ארץ מצרים והי׳ גו׳ לשחין פורח אבע־‬
‫מאה אמה ומשה זרק פיח כבשן מלא‬ ‫בעת בכל ארץ מצרים״׳‪.‬‬
‫חפניו מה שאי אפשר ליטול מלא חפניו‬
‫ובפרש״י ״וזרקו משה‪ ,‬ובל דבר ה ­‬
‫ואין בו ממש )״שהפיח הוא דבר שאי‬
‫נזרק בבח אינו נזרק אלא ביד אחת‪ ,‬הרי‬
‫אפשר ליטול ביד מחמת שהוא דבר ש ­‬
‫נסים הרבה‪ ,‬אחד שהחזיק קומצו־ של‬
‫אין בו ממש״«( וזרקו משה השמימה עד‬
‫משה מלא חפנים שלו ושל אהרן‪ ,‬ואחד‬
‫כסא הכבוד‪ ,‬ועוד נס גדול הי׳ בשחין‬ ‫שהלך האבק על כל ארץ מצרים״‪.‬‬
‫שהחזיקה מלא ידיוי של משה מלא ידו*י‬
‫שלו ושל אהרן‪ ,‬ועוד נם אחר נעשה‬ ‫וכוונת רש״י בפשטות‪ ,‬דכיון שזריקת‬
‫בשחין אדם מפזר עפר קב אחד אין‬ ‫פיח הכבשן)הן של משה והן של אהרן(‬
‫מפזר אלא ארבע אמות אבל משה נטל‬ ‫היתה רק ע״י משה‪ ,‬וזריקה ככח־ היא‬
‫מלא ידו ופזרו על כל ארץ מצרים כו״׳‬ ‫רק ביד אחת‪ ,‬עכצ״ל ״שהחזיק קומצו‬
‫‪ -‬ודוקא רש״י‪ ,‬שהשמיט את הנס הרא­‬ ‫של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן״‪,‬‬
‫שון שבמדרש״׳)״שזרקו משה השמימה‬ ‫וע״ז ממשיך רש״י ומבאר הטעם לנס זה‪,‬‬
‫עד כסא הכבוד״( ומונה רק ב׳ נסים‪,‬‬ ‫שכן מצינו במכה זו בכלל‪ ,‬ש״נסים הר­‬
‫מוסיף ומדגיש ״הרי נסים הרבה״״!‬ ‫בה״ היו בה‪.‬‬
‫וכבר עמדו במפרשים על לשון רש״י‬
‫‪ (6‬פרשתנו פי״א‪ ,‬ה‪.‬‬
‫״נסים הרבה״‪ ,‬והרי רש״י ״לא קא חשיב‬
‫‪ (7‬ל׳ התנחומא‪ .‬ובשמו״ר שם בשינויים קלים‪.‬‬ ‫אלא תרתי ומאי הרבה״־‪.‬‬
‫‪ <8‬עץ יוסף לתנחומא שם‪.‬‬ ‫וביותר תמוה‪ :‬במדרש )תנחומאי ו ­‬
‫‪ (9‬כ״ה בתנחומא ושמו״ר לפנינו ״ידיו״ ל׳‬
‫רבים‪ .‬וביפה תואר )השלם( לשמו״ר שם‪ ,‬דלמ״ד זה‬
‫לא החזיק משה הכל ביד אחת )כדחז״ל בב״ר פ״ה‪,‬‬ ‫‪ 0‬פרשתנו ט‪ ,‬ח־ט‪.‬‬
‫ז( אלא בב• ידיו‪ .‬אבל במ״כ ועוד גרסי גם בשמו״ר'‬ ‫‪ (2‬צע״ק ל' רש״י ‪ ,‬קו מ צ ו של משה״‪ .‬ובשמו״ר‬
‫״ידו״‪ .‬וראה עץ יוסף לתנחומא שם‪ .‬וכ״ה בפרש״י‬ ‫ותנחומא דלקמן בפנים ‪,‬נזל א ידו )ידיו{״‪ ,‬ובב״ר‬
‫כאן ״ביד אחת״‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫)פ״ה‪ ,‬ז( ״חפנו של משה ‪ . .‬מחזקת שמונה קמצים״‪.‬‬
‫•‪ (9‬כ״ה בתנחומא לפנינו‪ .‬וראה עץ יוסף שם‪:‬‬ ‫ואולי כדי לזרוק בנח צריכים להחזיק הפיח בחוזק‪,‬‬
‫או צ״ל ‪ . .‬מלא ידיו של משה מלא ידיו שלו ושל‬ ‫ע״י קמיצה‪.‬‬
‫אהרן‪,‬‬ ‫‪ (3‬ראה בארובה השקו״ט במפרשי רש״י בתי'‬
‫‪ ( 10‬ומובן הטעם‪ ,‬כי אין לו הכרח בפשוטו של‬ ‫קושיית הרא״ם‪ ,‬מנ״ל לרש״י שהזריקה היתה נכח‪.‬‬
‫מקרא‪ ,‬במ״ש במשכיל לדוד כאן‪ .‬וראה הערה‬ ‫ואכ״מ‪ - .‬וראה לקמן סעיף ה‪.‬‬
‫הבאה‪.‬‬ ‫‪ (4‬ל׳ המשכיל לדוד‪ - .‬וכבר העירו מכתובות‬
‫‪ ( 11‬במשכיל לדוד כאן תי׳‪ ,‬שרש״י מרמז גם‬ ‫)עה‪ ,‬רע״א‪ .‬וש״נ( ״וכמה רבים ‪ . .‬שלשה״‪ .‬וראה‬
‫על הנס שזרקו משה השמימה ״עד כסא ר‪,‬כבוד״‬ ‫רט״י מצורע טו‪ ,‬כר‪.,‬‬
‫במ״ש ״ובל דבר הנזרק בכח כוי״‪ ,‬דלכאורה למה‬ ‫‪ (5‬פרשתנו יד‪.‬‬
‫‪27‬‬ ‫שיחות‬ ‫ואראא‬ ‫לקוטי‬

‫לשונו‪ ,‬שב׳ ״נסים הרבה אחד ‪ . .‬ואחד‬ ‫יש מפרשים^׳ שביארו‪ ,‬שבהליכת‬ ‫ב‪.‬‬
‫כו׳״‪ ,‬הרי ברור דברו‪ ,‬שאין אלה אלא‬ ‫האבק על כל ארץ מצרים יש ב׳ נסים‪3‬ו‪,‬‬
‫שני נסים בלבד)״אחד ‪ . .‬ואחד״(‪.‬‬ ‫חדא‪ ,‬עצם הליכתו מרחק רב כזה‪ ,‬ו ­‬
‫]ובפרט שכל הדגשה זו ״אחד ‪ . .‬ו ­‬ ‫שנית‪ ,‬שכמות מועטה של אפר הספיקה‬
‫אחד״ מיותרת‪ ,‬דהו״ל רק לפרט הנסים‬ ‫לכל ארץ מצרים‪ .‬וזהו מ״ש רש״י ״הרי‬
‫)״נסים הרבה‪ ,‬שהחזיק כר ושהלך האבק‬ ‫נסים הרבה״‪ ,‬כי נם זה דהליכת האפר‬
‫כו׳״(‪ .‬ובפרט שבמדרש הלשון)כנ״ל( ״נס‬ ‫על כל ארץ מצרים‪ ,‬כלל שני נסים••'‪.‬‬
‫גדול ‪ . .‬ועוד נס ‪ . .‬ועוד נם״‪ ,‬ואילו‬ ‫ויש להוסיף עוד פרט בהנם‪ ,‬ובלשון‬
‫רש״י משנה וב׳ ״אחד ‪ . .‬ואחד״‪ .‬ומזה‬ ‫המדרש ‪ -‬״ומשהי׳ זרק פיח כבשן מלא‬
‫מוכח‪ ,‬שלדעת רש״י אין הפירוש שכל‬ ‫חפניו מה שאי אפשר ליטול מלא חפניו‬
‫נם הי׳ כללי שבו כלולים כמה נסים‬ ‫ואין בו ממש״ ‪ -‬שעצם נטילת הפיח‬
‫פרטיים‪ ,‬אלא שכ״א הי׳ נם אחד בלבד[‪.‬‬ ‫)דבר שאין בו ממש( ביד הוי נם‪ ,‬ומה גם‬
‫ועוד‪ :‬אם כוונת רש״י היא לריבוי‬ ‫לזורקו‪ ,‬ולמרחק רב כזה‪.‬‬
‫הנסים שבנסים אלו גופא‪ ,‬הו״ל לפרט‬ ‫אבל רש״י שולל פירוש זה בדיוק‬
‫יותר‪ ,‬וכמו ״שהלך ונתפזר האבק על כל‬
‫ארץ מצרים״)וכיו״ב( ]וכן ‪ -‬פיח אין בו‬
‫הוצרך משה לזרוק הפיח בנח‪ ,‬אלא שבזה מרמז‬
‫ממש[‪ ,‬שבזה הי׳ מודגש שיש כאן שני‬
‫רש״י שזרקו השמימה עד שהגיע לכסא הכבוד‪.‬‬
‫פרטים “‪.‬‬ ‫ורש״י אינו כותבו בפירוש ״הואיל ואין הדרשה‬
‫ונ׳ל בפשטות‪ ,‬כי זה פשוט‪ ,‬דבכל‬ ‫ג‪.‬‬ ‫מוכרחת דשפיר אפשר לפרש השמימה לצד השמים‬
‫המכות הרי גוף המכה הי׳ דבר נסי‪ .‬וכן‬ ‫כלומר למעלה״‪.‬‬
‫ומובן גודל הדוחק שבפירוש זה‪ ,‬דכיון שע״פ‬
‫כנדו״ד‪ ,‬שגוף מכת שחין ה״ה נס‪ ,‬דזה ש­‬
‫פשוטו של מקרא אין הכרח לנס זה‪ ,‬א״כ מה הכריח‬
‫נתהווה מציאות של שחין מפיח הכבשן‪,‬‬
‫את רש״י לכתוב ״הרי נסים הרבה״ ולרמז על נם זה‬
‫זד׳ז גופא נס גלוי‪ ,‬ולכן כתב רש״י ״הרי‬ ‫שאין לו מקור בפשוטו של מקרא ואינו אלא דברי‬
‫נסים הרבה״‪ ,‬היינו שני הנסים שמפרט‬ ‫אגדה‪.‬‬
‫ביחד עם עצם נם המכהל‘‪.‬‬ ‫‪ (12‬ראה מלקט חדא״ג מהרש״א עה״ת פרשתנו‬
‫כאן‪ .‬וראר‪ ,‬לקמן הערה ‪.34‬‬
‫‪ (13‬במלקט שם כ׳ דרש״י רק רמז הנס שמעט‬
‫אפר נתפזר על בל ארץ מצרים בכתבו ״נסים הר­‬
‫‪ (16‬וכן בנס הא׳)ראה לעיל הערר ‪ ,(14‬דהו״ל‬ ‫בה״‪ .‬אבל בפשטות יותר י״ל שנכלל בלשון רש״י‬
‫לרש׳׳י לנקוט ל׳ המדרש )ב״ר פ״ה‪ ,‬ז( ״חפנו של‬ ‫בנס השני‪ ,‬כבפנים‪ .‬ובפרט שקשה לומר שרש״י יפ­‬
‫משה היתה מחזקת שנזזנה קמצים״‪ ,‬שבלשון זו‬ ‫רט רק ב׳ נסים ויסמוך על הלומד למצוא הנם הג׳‪.‬‬
‫מפורש שביד אחת החזיק משה כמות של ד׳ ידים‬ ‫‪ (14‬ויש לומר כן גם בנוגע לנס האי‪ ,‬ע״פ מ״ש‬
‫]דכל יד מחזקת ב• קמצים ‪ -‬ב״ר שם[‪ ,‬משא״ב ב ­‬ ‫במפרשי רש״י כאן )מלאכת הקודש(‪ ,‬שגם הנם‬
‫לשון רש׳׳י ״שהחזיק קומצו של משה מלא חפנים‬ ‫הראשון הי׳ ״נס בתוך נס״‪ ,‬חדא שהחזיק מלא חפניו‬
‫שלו ושל אהרן״ לא ברור אם היינו כב׳ ידיו שלו וב׳‬ ‫שלו ושל אהרן)כלומר‪ ,‬ששתי ידיו של משה החזיקו‬
‫של אהרן או רק יד א׳ שלו ואחת של אהרן)ראה‬ ‫גם מלא חפניו של ב׳ ידי אהרן(‪ ,‬ועוד זאת‪ ,‬שאח״כ‬
‫השקו״ט בבאר יצחק על פרש״י כאן‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫״החזירו )הכל( לידו אחת״ )וכפרש״י שמשה זרק‬
‫‪ ( 17‬ראה גם בחיי כאן‪ :‬״נסים רבים ‪ . .‬החזיק‬ ‫הכל ביד אחת(‪ .‬ויש להוסיף עוד‪ ,‬שעצם אסיפת פיח‬
‫משה בחופן אחד ‪ . .‬ועוד נם אחר כי כל ארץ מצ­‬ ‫הכבשן )שהוא ״אבק״( לתוך היד הוי נס‪ ,‬כבמדרש‬
‫רים נתמלא אבק מן הפיח המועט ‪ . .‬ונס שלישי‬ ‫שהובא בפנים שהוא דבר שאי אפשר ליטול ביד‪.‬‬
‫המכה כעצמה שהי׳ הפיח ההוא לשחין פורח כו׳״‪.‬‬ ‫‪ ( 15‬ל׳ התנחומא שם‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ואראא‬ ‫לקוטי‬ ‫‪28‬‬

‫חם״‪ ,‬קשה ביותר לומר שהי׳ ״חם שורף״‬ ‫‪ -‬ברמב״ן כאף׳ כ׳ דהאבק שהלך‬
‫עד כדי כך‪ ,‬שגם לאחרי הליכתו בכל‬ ‫בכל ארץ מצרים כשירד על האדם כר‬
‫ארץ מצרים עדיין היתה בו חמימות כדי‬ ‫הי׳ ״מעלה בהן שחין ואבעבועות‪ ,‬כי הי׳‬
‫להוליד באדם ובבהמה שחין ואבעבו‪-‬‬ ‫חס שורף״‪ .‬ולפ״ז‪ ,‬גוף המכה )השחין‬
‫עות‪ .‬ועוד זאת‪ ,‬הרי מזה גופא שמשה‬ ‫והאבעבועות( נולד באופן טבעי)מהאבק‬
‫ואהרן החזיקו פיח זה בידים» מוכרח‬ ‫החם השורף(‪ ,‬והנם הי׳ רק בהליכת‬
‫שלא הי׳ ״חם שורף״ כדי להוליד אב ­‬ ‫ופיזור האבק בכל ארץ מצרים‪.‬‬
‫עבועות בעת החזקת הפיח‪ ,‬וכ״ש וק״ו‬ ‫ולכאורה אפשר לדייק כן גם מדברי‬
‫לאחרי הליכתו בכל ארץ מצרים‪.‬‬ ‫רש״י‪ ,‬שפי׳ ״לשחין פורח אבעבועות״ ‪-‬‬
‫]ואף שי״ל שגם זה הי׳ נס‪ ,‬שהיו‬ ‫״כתרגומו‪ ,‬לשחין סגי אבעבועין‪ ,‬שעל‬
‫יכולים להחזיק בידם פיח חם שורף‪ ,‬וה­‬ ‫ידו צומחין בועות״‪ ,‬״שחין‪ ,‬לשון חמי ­‬
‫פיח נשאר בחמימותו גם לאחרי הליכתו‬ ‫מות‪ ,‬והרבה יש בלשון משנהי׳ שנה״‪2‬‬
‫בכל ארץ מצרים ‪ -‬הרי בפרש״י לא‬ ‫שחונה״‪ ,‬וכמבואר במפרשיםיג‪ ,‬דזה שה­‬
‫נזכר כלל ע״ד נסים אלו )אף שמפרט‬ ‫שחין הוא סיבה לאבעבועות )״לשחין‬
‫הנסים שאירעו במכה זו([‪.‬‬ ‫סגי אבעבועין״( הוא לפי ששחין פירושו‬
‫ועוד קשה‪ ,‬שהרי לקמן בפרשת‬ ‫חמימות‪ ,‬וחמימות גורמת אבעבועות‪ .‬ו­‬
‫נגעים» מפורש בפרש״י‪ ,‬ד״שחין‪ ,‬לשון‬ ‫משמע מזה‪ ,‬שגם רש״י ס״ל כהרמב״ן‬
‫חמום‪ ,‬שנתחמם הבשר בלקוי הבא לו‬ ‫שהאבק מפיח הכבשן הי׳ ״חם שורף״‪.‬‬
‫מחמת מכה שלא מחמת האור״‪ ,‬היינו‬ ‫אבל קשה לפרש כן בפרש״י‪ ,‬שמפרש‬
‫דשחין הוא שם לחימום הבשר בלקוי‬ ‫״פיח כבשן״ ‪ -‬״דבר הנפח מן הגחלים‬
‫שלא מחמת אור‪ ,‬ואיך אפשר לומר ש‪-‬‬ ‫ענזזמיס״‪ ,‬שגם את״ל שעדיין הי׳ הפיח “‬
‫שחין כאן היינו מהאבק שהי׳ ״חם שורף״‪.‬‬
‫ולכן מסתבר לומר‪ ,‬שהולדת השחין‬
‫‪ ( 18‬וראה בפי׳ ר״י בכור שור כאן ב ח חי ל ח‬
‫)החמימות‪ ,‬שעל ידה צמחו אבעבועות(‬
‫פירושו)וראה לקמן הערה ‪.(26‬‬
‫באדם ובהמה היתה בדרך נס “‪ ,‬שמה‪-‬‬
‫‪ (19‬מ״ש רש״י ״לשון משנה״ אין הפירוש משנה‬
‫אבק נוצרה חמימות )שחין( בדרך נס״‬ ‫בניגוד לברייתא וגמי‪ ,‬שהרי לשון ״שנה שחונה״‬
‫)ע״ד הולדת כנים מן העפר במכת כנים(‪.‬‬ ‫היא במימרא דא שראים ביומא )נג‪ ,‬ב(‪ ,‬אלא ״לשון‬
‫וזוהי כוונת רש״י במ״ש ״הרי נסים‬ ‫משנה״ בניגוד ל״לשון מקרא״•‪ - .‬וראה לקו״ש ח״י‬
‫הרבה״‪ ,‬אף שמפרט רק שני נסים‪ ,‬כי‬ ‫)ע׳ ‪ 115‬הערה ‪ (3‬בביאור ‪,‬לשון משנה״ בפרש״י‬
‫וישב )לז‪ ,‬ז(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (23‬אכל נפי זכריז לפרש״י באן‪, ,‬נתלים‬ ‫‪ (20‬יומא שם‪ .‬תענית כד‪ ,‬כ‪.‬‬
‫ששקטה לחישתן ולהבתן וכאילו לא נשארה בהן‬ ‫‪ (21‬רא״ם ועוד‪.‬‬
‫אורה״‪ .‬ומשמע שעדיין יש בהן אש‪.‬‬ ‫‪ (22‬בשם אפרים לפרש״י כאן שקו״ט דאולי‬
‫‪ (24‬להעיר מרלב״ג כאן ״אפשר ששם משה‬ ‫‪,‬פיח הכבשן״ היינו הגחלים עצמם )ולא האפר שעל‬
‫הכל בכלי אחד וזרקו כר״‪ .‬וראה גס פנים יפות כאן‪.‬‬ ‫הגחלים(‪ ,‬ע״ש‪ .‬אבל מסיק שהוא האפר‪ ,‬כבתיב״ע‬
‫‪ (25‬תזריע יג‪ ,‬יה‪.‬‬ ‫כאן ‪,‬קטם״ )וכ״ה ברשב״ם ‪,‬אפר״(‪ ,‬ונדמשמע מ־‬
‫‪ (26‬ראה גם חזקוני כאן‪ .‬וכן מסיק בפי׳ ר״י‬ ‫‪,‬והיי לאבק״‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫בכור שור כאן‪ ,‬ע״ש‪ .‬ולהעיר מפי׳ הב׳ ברמכ״ן כאן‬
‫)על דרך הפשט(‪ - .‬וראה לקמן סעיף ו‪.‬‬ ‫•( ולהעיר ד‪.‬שחוגר‪,‬״ הוא ד׳ חמימות כלשון‬
‫‪ (27‬אלא שבאו מ״פיח הכבשן״ דוקא‪ ,‬השייך‬ ‫תרגום )ראה תיב־ע ישעי־ מד‪ ,‬טז )הובא נפרש״י‬
‫לחמימות‪ ,‬ע״ד בריאת הכנים מן העפר דוקא‪.‬‬ ‫תענית נד‪ ,‬ב ד־ה שחונה(‪ ,‬תיב־ע ריש מ׳יא‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫‪29‬‬ ‫שיחות‬ ‫ואראא‬ ‫להוטי‬

‫אלא הוא תואר על השחין והאבעבועות‬ ‫הנס בגוף המכה‪ ,‬המפורש בכתוב‪ ,‬לא‬
‫גם יחד‪ ,‬שהי׳ ״פורח באדם ובבהמה״‪,‬‬ ‫הוזקק רש״י לפרט‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫והרי גם כאן מתרגם אונקלוס ״שיחנא‬
‫ויומתק יותר את״ל שפרש״י בד״ה‬ ‫ד‪.‬‬
‫אבעבועין סגי״‪.‬‬
‫שלאח״ז)״לשחין פורח אבעבועות״(‪ ,‬שבו‬
‫ויש לומר בפשטות‪ ,‬שזהו נם נוסף״■‪,‬‬ ‫מפרש אופן יצירת המכה‪ ,‬״לשחין סגי‬
‫שהשחין והאבעבועות לא היו מוגבלים‬ ‫אבעבועין״‪ ,‬הוי)ג ‪ (0‬המשך לפרש״י זה‪,‬‬
‫בהמקום שבו נגע האבק באדם ובבהמה‪,‬‬ ‫דלאחרי שפירט רש״י את שני הנסים ש­‬
‫אלא שצמח וגדל ונתרבה עד שכל גוף‬ ‫קרו בפיח הכבשן)האבק(‪ ,‬ממשיך רש״י‬
‫האדם והבהמה נעשה מוכה בשחין‬ ‫בפירוט הנס בגוף המכה‪ ,‬שמאבק זה‬
‫ואבעבועות‪.‬‬ ‫נעשה ״לשחין סגי אכעבועין״‪ ,‬וא״כ גם‬
‫ולפ״ז נמצא‪ ,‬שהיו לא רק ג׳ נסים‪,‬‬ ‫הנם הג׳ מפורט בפרש״י‪.‬‬
‫אלא ״נסים הרבה״ כפשוטו‪ .‬כי אף ששני‬ ‫ועפ״ז יש לומר עוד‪ ,‬דתוכן פרש״י זה‬
‫נסים הראשונים אינם אלא שנים )״אחד‬ ‫מורה על כמה נסים שאירעו בגוף המכה‬
‫‪ . .‬ואחד״(‪ ,‬הרי גוף המכה כלל כמה‬ ‫עצמה‪ .‬דנוסף על הנם בכך שהאבק‬
‫נסים‪.‬‬ ‫הוליד שחין באדם ובבהמה‪ ,‬דהיינו לקוי‬
‫אלא שלאחרי כל זה‪ ,‬עדיין צריך‬ ‫ה‪.‬‬ ‫בבשר)שזהו פירוש שחין‪ ,‬כנ״ל מפרש״י‬
‫ביאור לשון רש״י ״)נסים הרבה( אחד ‪. .‬‬ ‫״שנתחמם הבשר בלקוי״(*־‪ ,‬הנה עוד‬
‫ואחד״‪ ,‬דלכאורה יש להרבות עוד יותר‬ ‫זאת‪ ,‬שהשחין הוליד והצמיח אבסבועות‪,‬‬
‫בנסי הקב״ה במכה זו‪ ,‬ולפרש שנסים‬ ‫שזהו עוד פרט בהנס דמכה זו) שהרי‬
‫אלו כללו כמה פרטים נסיים )וכנ״ל‬ ‫אפשר שיהי׳ שחין בלי אבעבועות(‪.‬‬
‫סעיף ב(‪.‬‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬שגם הפרט ד״פורח״‬
‫גם למאי נפק״מ בכלל בפירוש פשו ­‬ ‫הוא נם בפ״ע‪ .‬דאף שבפסוק זה פירושו‬
‫טם של כתובים לדייק ולהדגיש שבמכה‬ ‫שעל ידי השחין צמחו האבעבועות‪ ,‬הרי‬
‫זו היו ״נסים הרבה״‪ .‬דלכאורה‪ ,‬גם ב ­‬ ‫בפסוק שלאח״זי־ נאמר ״ויהי שחין אבע­‬
‫מכות אחרות מצינו עוד פרטים נסיים‬ ‫בועות פורח באדם וכבהמה״‪ ,‬שכאן לא‬
‫מלבד הנם בכללות המכה־•*‪ ,‬ואעפ״ב לא‬ ‫קאי על צמיחת האבעבועות מן השחיז״י‪,‬‬
‫מדגיש רש״י בפירושו שאירעו ״נסים‬
‫‪ (28‬ברא״ם כאן משמע קצת‪ ,‬ד״שחיך אינו שם‬
‫הרבה״ וכיו״ב)מלבד גבי ברד שהי׳ ״נם‬
‫המכה רק הוא החמימות שהולידה אבעבועות‪ ,‬יה־‬
‫בתוך נס״**(‪.‬‬
‫אבעבופוח הן המכה‪ .‬ומ״ש לקמן )פסוק יא( ״מפני‬
‫ויש לומר‪ ,‬שאין כוונת רש״י כאן רק‬ ‫השחין כי הי' השחיף‪ ,‬מפרש‪ ,‬ש״הכתוב הזכיר‬
‫המחייב תמורת המתחייב״‪.‬‬
‫‪ (31‬ולהעיר משמו״ר כאן )פי״א‪ ,‬ו( שלמדו‬ ‫אבל מפשטות לשון הקרא )תבוא כח‪ ,‬כז(‬
‫מתיבת ״פורח״ ‪ -‬״שלקו בצרעת עמו״‪ .‬ובגמי)כ״ק‬ ‫״בשחין מצריס״‪ ,‬ובפרש״י שם ״רע היי מאד לח‬
‫פ‪ ,‬ב וברש״י שם( למדו מ״אבעבועות פורח״ ששחיז‬ ‫מבפנים ויבש מבחוץ״ )וראה רש״י שם בד״ה‬
‫מצרים הי׳ ״לח )רק( מבחוץ״)יברש״י בכורות מא‪ ,‬א‬ ‫שלאח״ז( מוכח דגם בלשון תורה‪ ,‬״שחין״ הוא שם‬
‫פירש באו״א‪ .‬ואכ״מ(‪.‬‬ ‫התואר לכללות הליקוי בבשר מחמת החמימות‬
‫‪ (32‬ראה לדוגמא בצפרדע ‪ -‬פרש״י ז‪ ,‬בט‪.‬‬ ‫)והאבעבועות הן חלק ופרט מהשחיו(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫ובערוב מפורש בכתוב הנם ד״והפליתי גו׳״)ח‪ ,‬יח­‬ ‫‪ (29‬פסוק י‪.‬‬
‫ים(‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (30‬דדוחק לומר שהוא ״מקרא מקורס״‪ ,‬דא״ב‬
‫‪ (33‬רש״י פרשתנו ט‪ ,‬כד‪.‬‬ ‫הו״ל לרש״י לפרשו בהדיא‪ ,‬כדרכו בכ״מ‪.‬‬
 ‫שיחות‬
‫ותעל הצפרדע ותכם את ארץ מצרים״״■;‬
‫בכנים ‪ -‬״ויט אהרן את ידו במטהו ויר‬
‫את עפר הארץ ותהי הכנם גו׳ בכל ארץ‬
‫מצרים״״־; וכן במכות אחרי שחין ‪ -‬כמו‬
‫בברד‪ ,‬דכאשר ״ויט משה את מטהו על‬
‫השמים״ ירד הברד על )כל( ארץ מצ ­‬
‫רים״‪ ,‬בארבה ‪ -‬״ויט משה את מטהו על‬
‫ארץ מצרים וה׳ נהג רוח גו׳ ויעל האר­‬
‫בה על כל ארץ מצרים״״‪ ,‬וכן בחושך ‪-‬‬
‫״ויט משה את ידו על השמים ויהי חושך‬
‫אפילה בכל ארץ מצרים״״■‪.‬‬
‫משא״כ גבי שחין‪ ,‬דלכאורה הי׳ אפ״ל‬
‫באופן דתיכף לאחרי זריקת פיח הכבשן‬
‫השמימה יוכו כל אדם ובהמה בשחין‪,‬‬
‫אבל לפועל לא הי׳ כן‪ ,‬אלא פעולת‬
‫משה רק גרמה שילך האבק בכל ארץ‬
‫מצרים‪ ,‬והאבק שהלך בכל ארץ מצרים‬
‫)ונח ״על האדם ועל הבהמה״״( הוא ש­‬
‫הכה אותם בשחין‪ .‬וצ״ע‪ ,‬מה טעם נשתנ­‬
‫תה מכה זו מכל שאר המכות?‬
‫ב( לאחרי מכת שחין נאמר'■■■ ״ולא‬
‫יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני‬
‫השחין כי הי׳ השחין בחרטומים ובכל‬
‫מצרים״‪ .‬ולכאורה צ״ע מדוע דוקא אחרי‬
‫מכה זו לא היו יכולים לעמוד לפני‬
‫משה?‬
‫ברמב״ן שם כ׳ שהחרטומים ״בושו‬
‫‪ (37‬בפרש״י שם ש״היו מכין אותה והיא מתזת‬
‫כו״‪ /‬אבל )נוסח לזה שזהו רק לפי ״מדרשו״‪ ,‬הרי(‬
‫זהו רק בשביל יצירת הצפרדעים ולא שעי״ז נתפזרו‬
‫בכל ארץ מצרים‪ .‬ועוד זאת‪ ,‬מפשטות ל׳ רש״י ״היו‬
‫מכין״ מוכח שההכאה לא היתה ע״י אהרן‪ .‬וראה‬
‫בביאור פרש״י זה לקו״ש חט״ז ע׳ ‪ 79‬ואילך‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫ח‪ ,‬יג‪.‬‬
‫ט‪ ,‬בג‪.‬‬
‫בא י‪ ,‬יג־יד‪.‬‬
‫שם‪ ,‬כב‪.‬‬
‫פסוק ט כאן‪ .‬וראה רמב״ן כאן‪.‬‬
‫ט‪ ,‬יא‪.‬‬
‫ואראא‬ ‫לקוטי‬ ‫‪30‬‬
‫לבאר טעם הנס שאירע באופן אחיזת‬
‫הפיח וזריקתו‪ ,‬אלא גם ‪ -‬לבאר הטעם‬
‫שהוזקק משה לזרוק את הפיח בכח‪ ,‬כ ­‬
‫אילו יגיע פיח זה בכח‪ .‬זריקתו ״השמי ­‬
‫טה״‪ ,‬וכן לכל מקום ששם צריך השחין‬
‫להגיע‪ ,‬והרי לגבי ״השמימה״‪ ,‬והריחוק‬
‫דנ ל ארץ נוצרים‪ ,‬אין הבדל כלל בין‬
‫זריקה סתם לזריקה בכל כחח^‪.‬‬
‫וכדי לתרץ תמי׳ זו‪ ,‬מפרש רש״י ״הרי‬
‫נסים הרבה אחד כו׳ ואחד כו״׳)ובד״ה‬
‫שלאח״ז מבאר אופן הופעת גוף השחין‬
‫והאבעבועות(‪ ,‬שאין כוונתו סתם לפרט‬
‫כל הנסים שאירעו במכה זו‪ ,‬אלא בעיקר‬
‫להדגיש אופי הנסים‪ ,‬שבהתאם לכך‬
‫מובן הטעם שמשה הי׳ צריך לזרוק את‬
‫הפיח בכח דוקא‪.‬‬
‫ויובן זה בהקדם הא דמצינו במכת‬ ‫ו‪.‬‬
‫שחין‪ ,‬שהיא שוגה משאר כל המכות‪:‬‬
‫א( בכל המכות שבאו ע״י פעולת‬
‫משה או אהרן‪ ,‬הרי היתה רק פעולה‬
‫קטנה מצדם ותיכף אח״כ היתה המכה‬
‫בפועל בכל ארץ מצרים‪ .‬כמו בדם‪ ,‬ש­‬
‫אהרן הכה את היאור לעיני פרעה ותיכף‬
‫נהפכו כל מימי מצרים לדם«; בצפרדע‪,‬‬
‫ש״ויט»נ אהרן את ידו על מימי מצרים‬
‫‪ (34‬במנחת יהודה )הרעת? בשפ״ח כאן(‪ ,‬ועד״ז‬
‫באמרי שפר באו‪ ,‬דזריקת משה היתה כדי שהאבק‬
‫יגיע בכל ארץ מצרים ]וכוונת רש״י בנם הב׳ אינה‬
‫למרחק הליכת האבק‪ ,‬אלא שקומץ אחד שהוא מעט‬
‫אבק התפשט בכל ארץ מצרים(‪ .‬וכבר הקשה עליו‬
‫במלקט לחדא״ג מהרש״א עה״ת כאן‪ ,‬דגם ע״י‬
‫זריקה בכח הרי הליכתו בכל ארץ מצרים הוי נס‪.‬‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫‪(38‬‬ ‫בנחלת יעקב כאן‪ ,‬דטעם הזריקה בכח כי ״כל‬
‫‪(39‬‬ ‫מה שאפשר לקרב אל הטבע איו סומבין על הנם״‪.‬‬
‫‪(40‬‬ ‫אבל לכאורה‪ ,‬לגבי גודל המרחק דכל אוץ מצרים‪,‬‬
‫‪(41‬‬ ‫אין הבדל בין סתם זריקה לזריקה בכח‪ ,‬בבפנים‪.‬‬
‫‪(42‬‬ ‫‪ (35‬ז‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪(43‬‬ ‫‪ (36‬ח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ו‪3‬‬ ‫שיחות‬
‫ולכן‪ ,‬לאחרי מכה זו‪ ,‬הנה גם במכות‬
‫שבאו ע״י פעולת משה ואהרן‪ ,‬לא הש­‬
‫תדלו אפילו לעשות כמותם‪.‬‬
‫ז‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬
‫א׳ ממטרות המכות‪ ,‬מלבד להעניש‬
‫את המצרים‪ ,‬היתה כדי ש״וידעו מצרים‬
‫כי אני ה״׳ ”‪ .‬וידיעה והברה זו באה על‬
‫ידי המכות‪ ,‬שגם חרטומי מצרים הוכרחו‬
‫לומר ש״אצבע אלקים היא״‪ .‬וסדר ה ­‬
‫מכות הי׳‪ ,‬דבתחילה הביא הקב״ה מכות‬
‫שבהן לא הי׳ ניכר כ״כ גלוי שהם מאת‬
‫השם‪ ,‬שהרי גם החרטומים יכלו לעשות‬
‫כן בלטיהם**‪ ,‬ורק אח״ב באה מכת כנים‬
‫שהחרטומים לא יכלו לעשות כן בלטי­‬
‫הם והוכרחו להסכים ש״אצבע אלקים‬
‫היא״; אבל מ״מ‪ ,‬אוי שהמכה היתה‬
‫״אצבע אלקים״‪ ,‬מ״מ באה בפועל באמ­‬
‫צעות פעולת אהרן‪ ,‬וזה הי׳ החידוש של‬
‫המכות שבאו אחרי׳‪ ,‬ערוב ודבר‪ ,‬שהן‬
‫באו בלי אמצעות פעולה של משה או‬
‫אהרן‪ ,‬אלא ישר מאת השם‪ .‬ועפ״ז מובן‬
‫בפשטות הטעם שבהן לא נזכר בקרא‬
‫כלל יחם החרטומים למכות אלו‪ ,‬כי‬
‫בהם מעיקרא לא היתה נתינת מקום‬
‫לקס״ד שזהו מעשה כישוף של משה‬
‫ואהרן‪ ,‬כיון שלא עשו שום פעולה כלל‬
‫להביא את המכה‪.‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬דכבל שממעטים פעולה‬
‫טבעית מצד משה או אהרן‪ ,‬הרי ניכר‬
‫יותר שזוהי מכה מהקב״ה‪.‬‬
‫וזהו החידוש דמכת שחין‪ ,‬שבה היו‬
‫דבר והיפוכו‪ :‬המכה באה באופן שהי׳‬
‫נותן מקום לטעות שבאה על ידי פעולות‬
‫טבעיות**‪ ,‬אבל לאידך‪ ,‬כולה הי׳ אך‬
‫‪ (53‬פרשתנו ז‪ ,‬ה‪ .‬וע‪ 1‬ד‪.‬‬
‫‪ (54‬ראה לעיל ז‪ ,‬יא‪ .‬ח‪ ,‬ג‪ .‬שם‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה פי׳ ר״י בכור שור וחזקוני )הנ״ל‬
‫הערה ‪ (26‬״שאין הקב״ה רוצה לשנות ממנהג העולם‬
‫וארא!‬ ‫לקוטי‬
‫והכלמו דחפו ראשם בהיותם מלאים‬
‫שחיו״ ילא יכלו מלט נפשם על כן לא‬
‫באו בהיכל המלד ולא נראו לפני משה‬
‫כר״‪ .‬אבל לכאורה צ״ע‪ ,‬במה שונה מכה‬
‫זו ממכת צפרדע וכנים״‪ ,‬שבפשטות גס‬
‫החרטומים הוכר במכות אלו״‪ ,‬וכמפורש‬
‫בכתוב״ שהצפרדע הי׳ ״בביתך ‪ . .‬ובך״‬
‫)בית פרעה ובפרעה עצמו(‪ ,‬וא״ב למה‬
‫לא היו החרטומים בושים בהיות צפר־‬
‫דעים ״בתוך מעיהס ‪ . .‬ומקרקרץ״״‪ ,‬או‬
‫גופם מלאים כנים‪ ,‬לעמוד לפני משה״‪.‬‬
‫ולכן נ״ל‪ ,‬שאין כוונת הכתוב רק‬
‫לעמידה גשמית לבד‪ ,‬שלא יכלו לעמוד‬
‫לפני משה כי הוכו בשחין )ובפרט‬
‫שלפ״ז אין טעם לסיום הכתוב ״כי הי׳‬
‫השחין גו' ובכל וזצרים״‪ ,‬דמה זה שייך‬
‫הכא״'(‪ ,‬אלא הכוונה לעמידה רוחנית‪,‬‬
‫שהאופי דמכה זו הביא לידי כר שלא‬
‫מצאו ידיהם ורגליהם‪ ,‬כלומר‪ ,‬אחרי מ­‬
‫כת כנים כשלא היו יכולים להוציא כנים‬
‫אמרו ״אצבע אלקים היא׳׳׳*‪ ,‬אמנם כאן‬
‫אחרי מכת שחיו‪ ,‬נתבטלו לגמרי עד ש­‬
‫לא מצאו ״עמידה״ לעצמם כללנ‪.5‬‬
‫‪ (44‬ובצפע״נ עה״ת מציין לגיטיו)מג‪ ,‬א(‪,,‬והא‬
‫חיי למיקם קמי׳‪ ,‬במנוול ומוכה שחין״‪.‬‬
‫‪ (45‬וראה רד״ל לפדר״א פמ״ח אות סו‪.‬‬
‫‪ (46‬ומ׳׳ש בראב״ע כאן שהתרטומים לא ל ק ו‬
‫כצפרדעיס כו׳‪ ,‬איו כל רמו לזה בפרש״י‪.‬‬
‫ד‪ (4‬ז‪ ,‬כח־כט ובפרש״י‪.‬‬
‫‪ (48‬רש״׳ שם‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ (49‬וכן במכת ערוב שמפורש ״ויבא ערוב כבד‬
‫ביוזה פרעה״ ) ח‪ ,‬כ(‪ ,‬ואיר היו יכולים לעמוד לפני‬
‫פרעה או משה‪.‬‬
‫‪ (50‬ראה גם אלשיד כאן‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (51‬ח‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (52‬וכן פי׳ נאברבנאל ומנחה בלולה כאן‪,‬‬
‫לא יכלו לעמוד ״רצה לומר להתוכח ולטעון עמו״‪.‬‬
‫ע״ש‪ .‬ולהעיר מפדר״א )פמ״ח(‪ ,‬מדרש לקח טוב ו­‬
‫עוד כאן‪ ,‬שמפרשים ״ילא יכלו • ‪ .‬לעמוד״‪ ,‬שלא‬
‫יכלו לעשות כן‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ואראא‬ ‫להוטי‬ ‫‪32‬‬

‫בה בשעה‪ ,‬שלאמיתתו‪ ,‬כל פעולות‬ ‫ורק מעשה נסים)שאין לו מקום בטבע(‪,‬‬
‫אלו לא גרמו בדרך טבעית להופעת ה­‬ ‫ושני הפכים אלו בבת אחת הם שגרמו‬
‫שחין‪ ,‬שהרי הפיח כבר לא הי׳ חם‪ ,‬וזרי­‬ ‫להתבטלות החרטומים‪ .‬דגם הם הוכרחו‬
‫קת משה)גם בכח( לא היתה יכולה להגיע‬ ‫להודות שהיא ״אצבע אלקים״‪ ,‬אבל לפי‬
‫״השמימה״‪ ,‬ומה גם בכל ארץ מצרים‪,‬‬ ‫תפיסתם והשגתם‪ ,‬ה״ז רק כשמדובר ב־‬
‫באופן שאין האבק בגדר פעולה טבעית‬ ‫עגין שאין לנחות הטבע מבוא בהם )ד­‬
‫כלל להביא את השחין אלא השחין הי׳‬ ‫אין שולטים על ברי׳ פחותה מכשעו־‬
‫בריאה חדשה)מן האבק(‪.‬‬ ‫רה‘*‪ ,‬וכ״ש לפעול דבר בלי פעולה(‪:‬‬
‫ועד״ז באופן פריחת השחין על ה ­‬ ‫משא׳׳ב במכת שחין‪ ,‬דגם בענינים שהם‬
‫אדם‪ ,‬שהכתוב מדגיש ״לשחין פורח‬ ‫לכאורה פעולות טבעיות )שגם לחרטו ­‬
‫אבעבועות״‪ ,‬וכפרש״י )כנ״ל באורך(‪,‬‬ ‫מים כח לעשות מעין זה(‪ ,‬עשה הקב״ה‬
‫דשחין הוא לשון חמימות‪ ,‬והפירוש ב‪-‬‬ ‫נסים גלויים עד שלא רק שהודו ש״אצ‪-‬‬
‫״לשחין פורח אבעבועות״ הוא‪ ,‬שהחמי­‬ ‫בע אלקים היא״ אלא ״ולא יכלו ‪. .‬‬
‫מות גרמה להצמיח אבעבועות‪ ,‬ונמצא‪,‬‬ ‫לעמוד לפני משה״‪.‬‬
‫שהמכה נולדה כאילו בסדר טבעי‪ ,‬שב­‬ ‫ודבר זה מצינו במכת שחין בכל‬
‫תחילה באה חמימות בבשר‪ ,‬ומחמימות זו‬ ‫שלבי׳‪:‬‬
‫צמחו אבעבועות‪ ,‬אף שלאמיתתו של‬
‫בתחילת הכל‪ ,‬היו צריכים לקחת‬
‫דבר‪ ,‬כל מכה זו הי׳ אך ורק גס מאת‬
‫״פיח כבשן״ דוקא‪ ,‬שגדלה חמימותו‬
‫הקב״ה‪ ,‬שאינו ביכולת החרטומים כלל‪.‬‬
‫ביותר‪ ,‬ובזה גופא ‪ -‬מלא חפנים של‬
‫ועפ״ז מובן גם הטעם שלא מנה רש״י‬ ‫משה ושל אהרן)ולא הי׳ מספיק כמות‬
‫סתם כל פרטי הנסים שהיו כאן‪ ,‬כי‬ ‫מועטת‪ ,‬קומץ אחד כו׳(‪ :‬ומשה הי׳ צריו‬
‫עיקר ההדגשה כאן אינה לריבוי הנסים‬ ‫לזרוק את פיח הכבשן בכח‪ ,‬כאילו יגיע‬
‫בכמות‪ ,‬אלא לריבוי הנסים באיכות זו‪,‬‬ ‫פיח זה בכח זריקתו לכל מקום ששם‬
‫דבר והיפוכו‪ ,‬טבע ונס בבת אחת‪.‬‬ ‫צריך להיות השחין; וגם אח״ב לא נולד‬
‫וזהו שרש״י מתחיל פירושו שמשה‬ ‫השחין בדרך ממילא בכל ארץ מצרים‪,‬‬
‫זרק בכל כחו‪ ,‬והוקשה לו לרש״י מה‬ ‫אלא האבק עצמו הלך ונתפזר בכל ארץ‬
‫ענין בזריקה בכל כחו כשמדובר בענין‬ ‫מצרים ‪ -‬שכל פרטים אלו מורים כאילו‬
‫נסי‪ ,‬ומבאר רש״י ש״הרי נסים הרבה״‪,‬‬ ‫המכה היא ע״י פעולה טבעית‪ ,‬כאילו‬
‫ומפרט אופי הנסים‪ ,‬שביחד עם פעולה‬ ‫האבק הוא המוליד השחיז ‪-‬‬
‫טבעית הי׳ כאן ענין נסי שלמעלה מה­‬
‫ועושה מקצת לפי מנהג העולם״‪ .‬נחלת יעקב‬
‫טבע‪.‬‬
‫שבהערה ‪.34‬‬
‫)משיחת ש״פ וארא תשמ״ג(‬ ‫‪ (56‬ראה רש״י ח‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪33‬‬ ‫שיחרת‬ ‫לקוטי‬

‫ואראב‬
‫ההרווחה לישראל בעשות ה׳ משפט ב­‬ ‫שייכות הפטורת פרשתנו לתוכן ה­‬ ‫א‪,‬‬
‫מצרים•״[‪.‬‬ ‫פרשה )ע״פ הידוע שההפטרות הן ״מעניז‬
‫הפרשה״•( בכללות היא בזה שבה מסופר‬
‫וכיון ש״הכל הולך אחר החיתום״״‪ ,‬יש‬
‫אודות הציווי ליחזקאל להנבא^ ״על פר­‬
‫לומר‪ ,‬שגם הכתוב שבסוף ההפטורה••‬
‫עה מלך מצרים ‪ . .‬ועל מצרים כולה״ וה­‬
‫״ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך‬
‫חורבן שיביא הקב״ה עליהם‪ ,‬״וידעו כל‬
‫אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני ה׳״‪,‬‬
‫יושבי מצרים כי אני ה׳״נ‪ ,‬שהוא תוכן‬
‫שלכאורה הוא ענין בפני עצמו״)שאינו‬
‫פרשתנו אודות המכות שהביא הקב״ה על‬
‫שייר לגוף המלחמה‪ ,‬חורבן מצרים ע״י‬
‫המצרים‪ ,‬שעי״ז ״וידעו מצרים כי אני ה״״‪.‬‬
‫נכוכדנאצר( ‪ -‬שייר לתוכן הפרשה״‪.‬‬
‫]וגם תוכן כ׳ הפסוקים כתחלת ההפטו‪-‬‬
‫ויובן זה בהקדים ביאור בגדר ה­‬ ‫ב‪.‬‬
‫רהי ״כה אמר ה״א בקבצי את בית ישראל‬
‫מכות שהביא ה^‪:‬״ה על מצרים‪,‬‬
‫מן העמים אשר נפוצו בם ונקדשתי בם‬
‫דבב״מ בתורה נאמר’ ע״ז ״וידעו מצ ­‬ ‫לעיני הגוים ‪ . .‬וישבו עלי׳ לבטח ‪ . .‬ב­‬
‫רים כי אני ה׳ בנטותי את ידי על מצרים״‬ ‫עשותי שפטים בכל השאטים אותם מם‪-‬‬
‫)וכיו״ב(״‪ ,‬ומשמע מפשטות הכתובים‪ ,‬שה­‬ ‫ביבותם וידעו כי אני ה׳ אלקיהם״)אף ש­‬
‫כוונה היא כדי לפעול אצל פרעה שישמע‬ ‫פסוקים אלה הם לכאורה עניו בפני‬
‫לדברי ה׳‪ .‬דפרעה אמר״ ״מי ה׳ אשר אש­‬ ‫עצמוי‪ ,‬ומדברים אודות זמן אחר לגמרי’‪,‬‬
‫מע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את‬ ‫זמן קיבוץ ״בית ישראל מן העמים״ ל ­‬
‫ה׳ וגם את ישראל לא אשלח״‪ ,‬ולכן הביא‬ ‫אחרי הגלות )ונאמרו ביחזקאל בהמשך‬
‫הקב״ה המכות‪ ,‬שעי״ז ״וידעו מצרים כי‬ ‫הנבואה על חורבן צידוף( ואינם שייכים‬
‫אני ה׳ בנטותי את ידי על מצרים״‪ ,‬ואז‬ ‫להנבואה על מצרים ומלך מצרים(’ ‪-‬‬
‫ישלח את בנ״י מארצו‪.‬‬ ‫שייר לתוכן הפרשה‪ ,‬שבה מסופר ע״ד‬
‫ולכאורה היו המכות מוכרחות מצד‬
‫קיום גזירת ברית בין הבתרים ״וגם את‬
‫‪ ( 1‬ראה טושו״ע)ודאדה״ז( או״ח ר״ס רפד‪ .‬טור‬
‫הגוי אשר יעבודו דן אנכי״״‪ ,‬״בעשר‬
‫ורמ״א שם סתכ״ח ס״ח‪.‬‬
‫‪ (2‬יחזלאל כט‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫וראה פרשתנו ח‪ ,‬יח‪ .‬ט‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(10‬‬ ‫‪ (3‬שם‪ ,‬ו‪.‬‬
‫ברכות יב‪ ,‬א‪,‬‬ ‫‪(11‬‬ ‫‪ (4‬פרשתנו ז‪ ,‬ה‪.‬‬
‫בט‪ ,‬בא‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬ ‫‪ (5‬יחזקאל כח‪ ,‬בה־כו‪.‬‬
‫ראה פרש״י ורד״ק שם‪.‬‬ ‫‪(13‬‬ ‫‪ (6‬להעיר שיש נוהגים להתחיל בתחלת פרק‬
‫‪ 4‬ו( להעיר שגם להאבודרהם דלעיל )הערה ‪(8‬‬ ‫כט ״בשנה העשירית גו״■ ‪ -‬ראה אנציקלופדי'‬
‫שאיו אומרים הנבואה ע״ד נבונדגאצר )שם נט‪ ,‬יז־‬ ‫תלמודית כרך יו״ד בסופו‪.‬‬
‫נ(‪ ,‬מסיימיז בפסוק זה‪.‬‬ ‫‪ (7‬והרי הוא )בפרק בפ״ע )בח^ ו(לפני הנבואה‬
‫‪ (15‬ראה שם‪ ,‬יז)ח‪ ,‬ו‪ .‬יח(‪ .‬ט‪ ,‬יד )כס(‪ .‬וראה בא‬ ‫שנאמרה )בפרק כט( ״בשנה העשירית גו׳״‪.‬‬
‫יא‪ ,‬ז‪ .‬בשלח יד‪ ,‬ד‪ .‬יח‪.‬‬ ‫‪ (8‬ולהאברדרהם )סדר הפרשיות וההפטרות(‬
‫‪ ( 16‬שמות ה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫מתחילין מהנבואה ע״ד צידון)שם כח‪ ,‬כ(‪.‬‬
‫‪ (17‬לד טו‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪ (9‬ראה במפרשים ליחזקאל שם‪ ,‬כה־כו‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ואראב‬ ‫לקוטי‬ ‫‪34‬‬

‫יש מפרשים שאין זה ענין בפני עצמו‪,‬‬ ‫מכות״•״‪.‬‬

‫אלא זה הי׳ בשביל הפרעון דמצרים‪ ,‬שית­‬
‫לכאורה יש לומר‪ ,‬שגם הידיעה וה ­‬
‫קיים ה״דן אנכי״‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ם ”‪ :‬״לפי­‬
‫הכרה דמצרים ״כי אני ה׳״ הוי חלק ופרט‬
‫כך כתב בתורה ואני אחזק את לב פרעד‪” .‬‬
‫מ״וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי״‪,‬‬
‫לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל‬
‫וכפשטות הענין‪ ,‬שזהו כדי שהמצרים‬
‫הגרים בארצו שנאמר “ הבה נתחכמה לו‬
‫ידעו שהמכות באות עליהם כעונש מן‬
‫נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע‬
‫השםי<‪.‬‬
‫ממנו לפיכך חזק הקב״ה את לבו״ ”‪ ,‬ולפ״ז‬
‫ה״ז בכדי שיתקיים ה״דן אנכי״ “;‬ ‫אלא שמכמה כתובים משמע שהי׳ בזה‬
‫)גם( ענין בפ״ע‪ ,‬וכמ״ש״־ ״בעבור זאת ה­‬
‫ויש מפרשים ” שזה שהקשה את לבבו‬
‫עמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען‬
‫שירבה את האותות ואת מופתיו הוא כדי‬
‫ספר שמי בכל הארץ״‪.‬‬
‫שיתנחם מהיות מורד‪ ,‬להכנע לא‪-‬ל ית־‬
‫ברך»י• ו״להשיב את המצרים בתשובה ב‪-‬‬ ‫וכפי שהאריך האברבנאל״‪ ,‬שפרעה‬
‫הודיע להם גדלו ‪ . .‬ובמופתים כאמרו “‬ ‫הכחיש לגמרי מציאות השם‪ ,‬באמרוי׳ ״לא‬
‫בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את‬ ‫ידעתי את ה׳״; וכן הכחיש השגחתו‪ ,‬ש­‬
‫כחי״ ”‪.‬‬ ‫משגיח בכל דרכי בני אדם לתת לאיש‬
‫כדרכיו‪ ,‬באמרו״ ״מי ה׳״; וכן הכחיש ש־‬
‫ויש לומר‪ ,‬שאין הם שני ענינים שונים‪,‬‬
‫האלקה המשגיח יכול לשנות טבעי הדב­‬
‫אלא היינו הך‪ ,‬דהעונש על מצרים ענינו‬
‫רים ולחדשם בכלל ובפרט ברצונו‪ ,‬ב־‬
‫אמרו*! ״מי ה׳ אשר אשמע בקולו״‪ ,‬״ר״ל‬
‫מה יכולת יש בו כו׳״ ‪-‬‬
‫‪ (24‬הל־ תשובה פ״ו ה״ג‪ .‬וראה בארוכה יותר‬
‫בשמונה פרקים פ״ח‪.‬‬ ‫וע״ז באו ג׳ סוגי מכות‪ :‬ג׳ המכות הרא­‬
‫‪ (25‬כ״ה ברמב״ם לפנינו‪ .‬ובכתוב ״ואני אחזק‬ ‫שונות )דצ״ך( לאמת מציאות הא־ל‪ :‬הש ­‬
‫את לבו״‪ ,‬״ואני אקשה את לב פרעה״)נסמן בהערות‬ ‫ניות )עד״ש( לאמת השורש השני שהקב״ה‬
‫‪ ,(23,22‬״וחזקתי את לב פרעה״)בשלח יד‪ ,‬ד(‪ .‬וראה‬ ‫משגיח על כל; והשלישיות)באח״ב( לאמת‬
‫ספר המדע)ירושלים‪ ,‬תשכ״ד( בשינויי נוסחאות‪.‬‬ ‫יכולתו לשנות הדברים הטכעים )ע״ש‬
‫‪ (26‬שמות א‪ ,‬יוד‪.‬‬ ‫בארוכה(‪.‬‬
‫‪ an‬וראה שמו״ר פ״ג‪ ,‬יוד‪ .‬פ״ה‪ ,‬ז‪ .‬פי״א‪ ,‬א‪ .‬ו‪.‬‬
‫‪ (28‬ועד״ז הוא לטעם הא׳ ברמב״ן פרשתנו‬ ‫והנה כשם שהוא בנוגע לעצם ה­‬ ‫ג‪.‬‬
‫עה״פ )ז‪ ,‬ג(‪ .‬ולטעם הב׳ נענש על שלא שלח את‬ ‫מכות‪ ,‬עד״ז מצינו כמה ביאורים בענין ה­‬
‫בנ״י בה׳ המכות הראשונות‪ ,‬לפני ש״ויחזק ה׳ את‬ ‫כבדת לבו של פרעה‪ ,‬שהקב״ה אמר ״ואני‬
‫לב פרעה״‪ .‬וראה ב׳ הדיעות בשמו״ר פי״ג‪ ,‬ג‪ .‬וביפה‬ ‫אחזק את לבו״^‪ ,‬״ואני אקשה את לב‬
‫תואר )השלם( שם‪ .‬וכבר האריכו במפרשים בדעת‬ ‫פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי‬
‫הרמב״ם >ראה בהנסמז כהערה ‪ .(31‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫בארץ מצרים״ ”‪:‬‬
‫‪ (29‬ראה ספורנו עד‪,‬״פ כאן‪.‬‬
‫‪ (30‬וראה צרור המור עה״פ כאן‪.‬‬ ‫‪ (18‬פרש״י שם‪.‬ובתיב״ן! שם‪ :‬מאתן וחמשיו מחן‪.‬‬
‫‪ (31‬וראה ספורנו שם ״והנה אמר הא‪-‬ל ית׳ ואני‬ ‫‪ ( 19‬ורק לפרעה אמר משה שהוא בשביל‬
‫אקשה את לב‪ ,‬פרעה שיתאמץ לסבול המכות ‪. .‬‬ ‫שישמע אל דברי ה׳ לשלח את ישראל מארצו‪.‬‬
‫שמהם יכירו ‪,‬ודלי וטובי וישובו המצרים באיזו‬ ‫פרשתנו ט‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪(20‬‬
‫תשובה אמיתית״‪ .‬ולהעיר מפי׳ ר׳ ישועה שהובא‬ ‫עה״פ כאן‪.‬‬ ‫‪(21‬‬
‫בראב״ע כאן‪ .‬עיקרים מ״ד פכ״ה‪ .‬עקידה פרשתנו‬ ‫שמות ד‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪(22‬‬
‫שער לו‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫פרשתנו ז‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪(23‬‬
‫‪35‬‬ ‫שיחות‬ ‫ואראב‬ ‫לקוטי‬

‫הקב״ה מביא פורעניות על האומות עו״כ‬ ‫לבטל תוקף המציאות והישות דמצרים‪,‬‬
‫כדי שישמעו ישראל וייראו״״‪.‬‬ ‫ותתגלה מלכותו של הקב״ה״ בעולם״‪.‬‬
‫ולכאורה מהו ההכרח בזה‪ ,‬והרי ב‪-‬‬ ‫והנה בפרש״י עה״ם״ ״ואני אקשה״ אי־‬
‫לאה״כ מוכרח שיבואו הפורעניות בשביל‬ ‫תא‪ :‬״מאחר שהרשיע והתריס כנגדי וגלוי‬
‫לענוש את המצרים‪ ,‬״וגם את הגוי גו׳ דן‬ ‫לפני שאין נחת רוח באומות עובדי כו­‬
‫אנכי״‪ ,‬וכן כדי שידעו מצרים כי אני ה׳‪,‬‬ ‫כבים לתת לב שלם לשוב טוב לי שיתקשה‬
‫ומהו הענין שזהו גם כדי שישראל ייראו?‬ ‫לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו את‬
‫גבורותי‪ ,‬וכן מדתו של הקב״ה מביא פור­‬
‫ד‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬
‫עניות על האומות עובדי כוכבים כדי ש­‬
‫ידוע שכל הבריאה אינה מציאות בפני‬ ‫ישמעו ישראל וייראו״‪.‬‬
‫עצמה ח״ו אלא נבראה מאת ה׳‪ ,‬בכוונה‪,‬‬
‫ולפ״ז ה״ז ענין נוסף בכוונת המכות ‪-‬‬
‫שהיא ‪ -‬בשביל ישראל ובשביל התורה״‪,‬‬
‫כדי ללמד את ישראל״‪ ,‬ומפורש הוא ב‪-‬‬
‫וכשם שהוא בעצם הבריאה‪ ,‬שכולה היא‬
‫בתוב בר״פ בא ״בי אני הבבדתי את לבו‬
‫בשביל ישראל ובשביל התורה‪ ,‬כן הוא‬
‫ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה ב ­‬
‫בכל המאורעות שבעולם‪ ,‬שאינם דבר‬
‫קרבו‪ ,‬ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את‬
‫בפ״ע אלא כולם‪ ,‬בכלל ובפרט‪ ,‬הם בש­‬
‫אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר‬
‫ביל ישראל והתורה‪.‬‬
‫שמתי בם וידעתם כי אני ה׳״‪.‬‬
‫ומזה מובן‪ ,‬שכל המאורעות שבעולם‪,‬‬
‫והיינו דהכבדת לב פרעה ועיקר המ­‬
‫נוסף על היותם בהשגחה פרטית מאת‬
‫כות״ )והרביתי את אותותי ואת מופתי( היו‬
‫הקב״ה״‪ ,‬הרי אמיתית ענינם״ כשבאה‬
‫בשביל ישראל‪ ,‬וכלשון רש״י ״מדתו של‬
‫מזה תועלת לישראל ולתורה‪.‬‬
‫וכשם שהוא בדברים הנעשים בעולם‬
‫בכלל‪ ,‬כן הוא גם בדברים שנתפרשו‬ ‫‪ (32‬ראה גם רש״י בשלח יד‪ ,‬ד ״ואכבדה ב­‬
‫טעמם וסיבתם‪ ,‬שהם בשביל כוונה מסויי‪-‬‬ ‫פרעה‪ ,‬כשהקב״ה מתנקם ברשעים שמו מהגדל‬
‫ומתכבד בו״׳‪.‬‬
‫מת‪ ,‬בפנימיות‪ ,‬השלימות האמיתית בזה כ­‬
‫‪ (33‬ובמודגש גם בהמשך דברי הרמב״ם ״ולמה‬
‫שהיא בשביל ישראל‪ .‬וכנ״ל‪ ,‬דכיון שאין‬
‫הי׳ שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה‬
‫העולם מציאות בפ״ע‪ ,‬הרי גם הגילוי‬ ‫וכבר אמר לו הקב״ה אין אתה משלח שנאמר ואתה‬
‫אלקות שעל ידו נשלם כאשר הגילוי‬ ‫ועבדיך ידעתי גו׳ ואולם בעבור זאת העמדתיך‪ ,‬כדי‬
‫נמשך ובא לישראל‪.‬‬ ‫להודיע לבאי הפולפ שבזמן שמונע הקב׳׳ה החשובה‬
‫לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה‬
‫בתחלה ברצונו׳׳‪ ,‬והיינו שהראה הקב״ה והודיע שלא‬
‫‪ (36‬ראה יבמות פג‪ ,‬א‪ .‬משכיל לדוד על פרש״י‬ ‫רק שאינו מציאות בפ׳׳ע כלל אלא שגם בזה שבל‬
‫כאו‪.‬‬ ‫העולם יש להם בחירה להתנהג ולעשות כרצונם‪,‬‬
‫‪ (37‬פרש׳׳י ר״פ בראשית‪ .‬ודאה תנחומא )בא־‬ ‫הרי פרעה אינו ברשותו‪ ,‬וכל מה שעושה הוא רק‬
‫בער( שם יוד‪ .‬אותיות דרע״ק אות ב‪.‬‬ ‫כפי רצונו של הקב׳׳ה‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה לקו״ש ח״ח ע׳ ‪ 277‬ואילך‪ .‬וש׳־נ‪.‬‬ ‫‪ (34‬וכמובא גם בספורנו שם‪.‬‬
‫ע׳ ‪) 93‬ושם ע׳ ‪236‬‬ ‫‪ (39‬להעיר מלקו׳׳ש ח״ו‬ ‫‪ (35‬בסיום לשון רש״י; ואעפ״כ בחמש מכות‬
‫ישראל״ שבהבריאה‪,‬‬ ‫הערה ‪ ( 13‬שהבוונה ״בשביל‬ ‫הראשונות לא נאמר ויחזק ה׳ את לב פרעה אלא‬
‫לעצמו ורק שמטרת‬ ‫אינה רק שהבריאה היא עניו‬ ‫ויחזק לב פרעה‪ ,‬והוא ע״פ שמו׳׳ר פי׳׳א‪ ,‬ו‪ .‬פי״ג שם‪.‬‬
‫אלא שזוהי מציאות‬ ‫הבריאה היא בשביל ישראל‪,‬‬ ‫וראה רמב׳׳ז כאן‪ .‬אבל ראה נחלת יעקב על פרש׳׳י‬
‫העולם גופא‪ .‬ע׳׳ש‪.‬‬ ‫כאן שגם בחמש ראשונות הי׳ כן‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ואראב‬ ‫לקוטי‬ ‫‪36‬‬

‫בנבואתו של יחזקאל על פרעה ועל‬ ‫ועפ״ז מובן גם בנדו״ד‪ ,‬דאף שהדבר‬

‫מצרים נתפרש הטעם על חורבן מצרים‬ ‫שהקב״ה נפרע מפרעה ומצרים ומתקיימת‬
‫״יען היותם משענת קנה לבית ישראל״«‪,‬‬ ‫הגזירה ״וגם את הגוי גר דן אנכי״ ‪ -‬הוא‬
‫וכן בנבואתו על נבוכדנאצר נאמר הטעם‬ ‫מצד ישראל‪ ,‬שבזה נתקיימה הבטחת ברית‬
‫שנבוכדנאצר הוא זה שיכבוש את מצרים‬ ‫בין הבתרים לאברהם אבינו ״ועבדום וענו‬
‫ש״העביד״ את חילו עבודה גדולה אל‬ ‫אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי גו׳ דן‬
‫צור ‪ . .‬ושכר לא הי׳ לו ולחילו מצור על‬ ‫אנכי״‪ ,‬וכמובן גם בפשטות דה״ז עונש על‬
‫העבודה אשר עבד עלי׳ לכן ‪ . .‬הנני נותן‬ ‫אוה״ע שבא בסיבת שעבודם את בנ״י ב ­‬
‫לנבוכדראצר ‪ . .‬את ארץ מצרים ‪ . .‬פעול ­‬ ‫עבודת פרך וכו׳‪ ,‬וגם בזה ד״וידעו מצרים‬
‫תו אשר עבד בה נתתי לו את ארץ מצרים‬ ‫כי אני ה׳״ ‪ -‬מ״מ‪ ,‬סו״ס לא נשלמה עי״ז‬
‫ל י ״ ‪. 44‬‬ ‫א ש ר‬
‫בתכלית המטרה שהיא בשביל ישראל‪.‬‬
‫והיינו‪ ,‬שבשניהם נתפרשו בהנבואה ה­‬ ‫וזהו מ״ש רש״י)שבפירושו נרמזו עניני‬
‫סיבה והטעם‪ ,‬הן לחורבן מצרים והן לזה‬ ‫״יינה של תורה״״•־( בהתחלת הענין ״ואני‬
‫שהקב״ה יתן את ארץ מצרים לנבוכד‪-‬‬ ‫אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי‬
‫נאצר‪ ,‬ויתירה מזו‪ ,‬מפורש״ ״וידעו כל‬ ‫ואת מופתי גו׳״ ‪ -‬״טוב לי שיתקשה לבו‬
‫יושבי מצרים כי אני ה׳״‪ ,‬הרי שבזה כבר‬ ‫למען הרבות בו אותותי ותכירו את גבורו־‬
‫הי׳ גילוי אלקות באופן נעלה‪,‬‬ ‫תי‪ ,‬וכן מדתו של הקב״ה מביא פורעניות‬
‫ואעפ״ב מוסיף בסוף הנבואה ״ביום ה­‬ ‫על האומות עו״ב כדי שישמעו ישראל ו­‬
‫הוא אצמיח קרן לבית ישראל ולד אתן‬ ‫ייראו״‪ ,‬דכל פורעניות על אוה״ע גם כש­‬
‫פתחון פה בתוכם וידעו כי אני ה״׳ ‪ -‬ש­‬ ‫היא בשביל רעתם כו‪ /‬גם זה הוא ״בשביל‬
‫בזה מודגש‪ ,‬שהמטרה והתכלית דכל עני‪-‬‬ ‫ישראל״‪.41‬‬
‫נים אלו הנעשים מאת ה׳ היא בשביל ישר­‬ ‫ע״פ הנ״ל יש להוסיף ביאור בזה‬ ‫ה‪.‬‬
‫אל‪.‬‬ ‫שגם הפסוק האחרון הנ״ל דנבואת יחזק­‬
‫ובפסוק זה יש תוספת הדגשה בזה‬ ‫אל נכלל בהפטורת פרשתנו‪:‬‬
‫גופא‪:‬‬
‫‪ (40‬הירט יום כ״ט שבט‪.‬‬
‫בעת נבואתו על מצרים‪ ,‬ופשיטא בעת‬ ‫‪ (41‬ויש לומר‪ ,‬דנן הוא לכו״ע‪ ,‬והא דלא‬
‫נבואתו על נבוכדנאצר‪ ,‬הי׳ יחזקאל נביא‬ ‫נתפרש כן בפירוש בשאר מפרשים‪ ,‬הוא לפי‬
‫ידוע במשך כמה שנים‪ ,‬ורוב בנ״י האמינו‬ ‫שמדובר לפני מ״ת ולפני שבנ״י נעשו לעם בפ״ע‬
‫בו כנביא״‪ ,‬ומ״מ מוסיף כאן בנבואה זו‬ ‫)ראה יחזקאל טז ובמפרשים שם(‪ ,‬כמ״ש )ואתחנן ד‪,‬‬
‫לד( ״לקחת לו גוי מקרב גוי״‪ ,‬ום«ל‪ ,‬שאז עדיין לא‬
‫״ולך אתן פתחון פה בתוכם גו״׳‪ ,‬שבנ״י‬
‫נפעל בעולם עד כ״כ‪ ,‬שיורגש בכל פרטי ה­‬
‫יראו שנתקיימה נבואתו ויאמינו בדבריו‪.‬‬
‫מאורעות שהם בשביל ישראל;‬
‫והקב״ה עושה מלחמת נבוכדנאצר ומצ‪-‬‬
‫משא״ב לדעת רש״י בפירושו עה״ת‪ ,‬דכיוז‬
‫שהכוונה ״בשביל ישראל״ היא עצם מציאות ה­‬
‫‪ (42‬יחזקאל כט‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫בריאה )ולהעיר שרש״י מביא זה בהתחלת פירושו‬
‫‪ (43‬שם‪ ,‬יח ואילך‪.‬‬ ‫עה״ת‪ ,‬עה״פ בראשית(‪ ,‬ועוד‪ ,‬שע״פ פשטות ה­‬
‫‪ (44‬השייכות דפסוקים אלו להפרשה ~ ראה‬ ‫כתובים‪ ,‬מזמן האבות ואילך כבר נעשו ישראל‬
‫בארוכה לקו״ש חכ״א ע׳ ‪ 46‬ואילך‪.‬‬ ‫מובדלים מכל שאר העמים שעל פני האדמה ‪ -‬לכן‬
‫‪ (45‬דנבואה הא׳ כפרק זה )כט( נאמרה ״בשנה‬ ‫מודגש תיכף בתחלת המכות דהא ד״ואני אקשה את‬
‫העשירית״ ונבואה הב׳ בנוגע לנבוכדנאצר ״ב­‬ ‫לב פרעה״ הוא בשביל התועלת שתבוא מזה‬
‫עשרים ושבע שנה״‪.‬‬ ‫לישראל‪ ,‬״ישמעו ישראל וייראו״‪.‬‬
 ‫‪37‬‬ ‫שיחות‬ ‫ואראב‬ ‫למוטי‬

‫למדים מההפטורה כיצד יש להשתדל‬ ‫רים שהיו אז ב׳ ממלכות אדירות והי׳‬

‫אפילו בשביל מתי מספר מבנ״י‪ ,‬לקרבם‬ ‫מאורע גדול ביותר שהשתתפו בו אלפים‬
‫לתומ״צ‪ ,‬ולא לעשות חשבונות‪ ,‬דמאחר‬ ‫ורבבות אנשי חיל בו׳‪ ,‬וכ״ז בשביל ש״לד‬
‫שיכול להשפיע רק על מתי מספר דבנ״י‪,‬‬ ‫אתן פתחון פה״‪ ,‬שיבוא מזה תועלת ל ­‬
‫כי שאר בנ״י סביבו הם כבר שומרי‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא רק לכלל ישראל‪ ,‬אלא אף‬
‫תומ״צ‪ ,‬ובפרט שגם על אלו ספק אצלו אם‬ ‫למתי מספר דבנ״י« )שלא האמינו ב ­‬
‫יכול להשפיע לקרבם לעבודת השם‪ ,‬לכן‬ ‫יחזקאל(‪.‬‬
‫חושב שמוטב לו שיתעסק עם עצמו‬ ‫וי״ל מכאן הוראה בעבודת האדם‬ ‫ו‪.‬‬
‫לעלות מעלה מעלה בלימוד התורה ועבו­‬
‫בזמן הזה‪:‬‬
‫דת השם‪.‬‬
‫נוסף על העיקר שבנ״י צריכים לידע‬
‫ומשמיענו הנביא בהפטורה זו‪ ,‬ש‪-‬‬ ‫שכל מה שנעשה בעולם‪ ,‬אפילו בין אומות‬
‫הקב״ה עשה מלחמות גדולות ואדירות‬ ‫העולם‪ ,‬הכל הוא בשביל ישראל‪ ,‬וכדאי‪-‬‬
‫בשביל התועלת שתצא אפילו למתי מספר‬ ‫תא בילקוטים שהקב״ה אומר לבני ישראל‬
‫דבנ״י שישמעו לדברי הנחמות של יחזק­‬ ‫״בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא‬
‫אל הנביא‪.‬‬ ‫עשיתי אלא בשבילכם״‪ ,‬ולכן אין לבנ״י‬
‫וכ״ש וק״ו שכדאי לכאו״א לעשות כל‬ ‫לירא אלא להתחזק בבטחונם בה׳« ולהת­‬
‫התלוי בו לקרב אפילו עוד אחד שיניח‬ ‫אמץ יותר בשמירת התומ״צ בפועל ממש‬
‫תפילין‪ ,‬וישמור שבת‪ ,‬וכיר׳ב‪.‬‬ ‫כהכנה לגאולה העתידה לבוא בקרוב‬
‫והרי פסק דין ברור ברמב״םי•׳‪ ,‬לעולם‬ ‫ממש‪,‬‬
‫יראה אדם עצמו שקול וכל העולם כולו‬
‫שקול‪ ,‬״עשה מצוד‪ ,‬אחת הרי הכריע את‬ ‫‪ (46‬ראה ברכות ו‪ ,‬סע״ב ״כל העולם כולו לא‬
‫עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם‬ ‫נברא אלא לצוות לזה״‪ .‬וראה בארוכה רמב״ם‬
‫לו ולהם תשועה והצלה״‪,‬‬ ‫בהקדמתו לפירוש המשניות )ד״ה אחר בז ראה‬
‫להסתפק(‪ ,‬ושם‪ ,‬שיכול להיות שא׳ יבנה ארמון כליל‬
‫היינו שע״י שיפעול עכ״פ על עוד אחד‬ ‫היופי ולנטוע כרם חשוב‪ ,‬ואפשר שיהי׳ הארמון‬
‫לעשות מצוה אחת יתכן שזהו הדבר ש­‬ ‫ההוא מזומן לאיש חסיד שיבוא באחרית הימים ויחסה‬
‫יכריע כף המאזניים לכף זכות ויזרז עוד‬ ‫יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם בו׳ או יקחו מן‬
‫יותר את הגאולה האמיתית והשלימה‪,‬‬ ‫הכרם בו׳‪ .‬וראה מאמרי אדה״ז ‪ -‬תקפ״ה ח״א )עי‬
‫תיכף ומיד ממש‪.‬‬ ‫רב(‪ :‬״כענין שאמר הבעש״ט ז״ל שהי׳ איזה מלחמה‬
‫ז׳ שנים בין שני גויס בשביל שיבררו הקולות‬
‫)משיחח ש״פ וארא תשכ״ז(‬
‫מתרועת המלחמה כו׳ ויעשה מהם איזה ניגון שיעבוד‬
‫הצדיק את ה׳ בניגון ההוא כו״׳‪ .‬וראה גם תו״ח סוף‬
‫ויחי)קח‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫‪ (47‬ישעי׳ קאפיטל ס )רמז תצט(‪.‬‬
‫‪ (49‬הל׳ תשזבה פ״ג ה״ד‪.‬‬ ‫‪ (48‬ראה בארוכה לעיל ע׳ ‪ 2‬ואילך‪.‬‬
 ‫שיחוד]‬ ‫לפוטי‬ ‫‪38‬‬

‫ראש חודש שבט‬

‫בשבעים לשון‪ ,‬ולא עשה כן תיכף ל ­‬ ‫״ויהי בארבעים שגה בעשתי עשר‬ ‫א‪.‬‬
‫אחרי מ״תי? ועוד זאת‪ ,‬וכי מפני ״חשש‬ ‫חודש באחד לחודש גו׳ הואיל משה באר‬
‫אולי אינם כולם בעלי לשון הקודש״‬ ‫את התורה הזאת לאמר״י‪ ,‬ואמרו רז״ל־‬
‫הוצרך משה להטריח את כל בנ״י ל­‬ ‫‪ -‬הובא בפרש״י^ ‪ -‬״בשבעים^ לשון‬
‫שמוע פירוש כל התורה בכל שבעים‬ ‫פירשה להם״‪.‬‬
‫לשון!‬
‫וצריך ביאור ‪ -‬בשביל מה הוצרך‬
‫יש שכתבו״׳ ״שמפני שראה משה‬ ‫משה רבינו לפרש את התורה לישראלי‪-‬‬
‫רבינו ע״ה שישראל יגלו לבין שבעים‬ ‫בשבעים לשוף?‬
‫אומות לפיכך באר אותה בשבעים לשון‬
‫כלבוש׳ כתב ״דחשש אולי אינם כולם‬
‫שבאיזה מקום שישראל יבואו ילמדו‬
‫בעלי לשון הקודש ולא הבינוהו כלום‪,‬‬
‫באותו לשון״‪,‬‬
‫דודאי עם רב כזו שהם יותר מששים‬
‫וגם תירוץ זה דורש ביאור‪ ,‬דכיון‬ ‫רבוא יש בהם בעלי לשונות הרבה* לכך‬
‫שדבר זה אינו נוגע לפועל עד שיגלו‬ ‫אמר רש״י בשבעים לשון‪ ,‬כלומר ביון‬
‫ישראל בין שבעים אומות ‪ -‬למה הוצרך‬ ‫שחשש שמא יש בהם בעלי שאר לשו­‬
‫משה רבינו ללמד כ״ז ‪ -‬כל התורה‬ ‫נות ‪ . .‬ודאי הוצרך לפרש להם בכל ה­‬
‫שבעים פעמים כל פעם בלשון אחרת‬ ‫שבעים לשונות דהי מינייהו מפקת שמא‬
‫ושרוב בנ״י ככולם לא הבינו אותן‬ ‫מאותו לשון שישאר שלא לפרש יש בהם‬
‫בכלל‪ ,‬וכמחז״ל שאפילו בסנהדרין רק‬ ‫והם לא יבינוהו״‪.‬‬
‫אחדים״ הבינום ‪ -‬ולא סמך על חכמי‬
‫אבל לכאורה פירושו צע״ג‪ ,‬דאם משה‬
‫ישראל בדורות שיהי׳ צורך בכך‪.‬‬
‫רבינו חשש מזה‪ ,‬למה המתין עד עתה‪,‬‬
‫בסוף ארבעים שנה‪ ,‬לפרש את התורה‬
‫‪ (9‬בבאר בשדה על פרש״י שם‪ ,‬ד״אחר שבאו‬
‫לעבר הירדן שכבר כבש סיחון ועוג היו האומות‬ ‫‪ (1‬דברים א‪ ,‬ג‪ .‬שם‪ ,‬ה‪.‬‬
‫באין להתגייר ]וראה רש״י נצבים כט‪ ,‬י( שנפל פחדם‬ ‫‪ (2‬ב״ר פמ״ט‪ ,‬ב‪ .‬וראה תנחומא דברים כ‪.‬‬
‫על כל העמים והם לא היו מכירים לשה״ק לכן‬ ‫‪ (3‬דברים שם‪ ,‬ה‪.‬‬
‫הוצרך משה לבאר התורה בעי לשון״‪.‬‬ ‫‪ (4‬ל׳ רש״י‪.‬‬
‫ולהעיר משטמ״ק ]חי׳ המיוחסים להריטב״א‬ ‫‪ (5‬ברש״י סוטה )לה‪ ,‬ב ד״ה היאך למדו אוה״ע(‬
‫)ירושלים‪ ,‬תשד״ט(( לברכות )יג‪ ,‬א( בשם הראב״ד‪,‬‬ ‫ש״לא נצטוו לכותבה בשבעים לשוז אלא לבא‬
‫דהמ״ד )שם( ד״כל התורה כולה בכל לשון נאמרה״‬ ‫וללמדה כל הרוצה שלא יהא פתחון פה לאותם‬
‫ס״ל דכשמשה למד תורה לישראל‪» ,‬לפי שהיו בהם‬ ‫האומות לומר לא הי' לנו מהיכן ללומדה״)וראה גם‬
‫גרים משאר לשונות ‪ . .‬הי׳ מלמדה לכאו״א ב­‬ ‫רד״ק יהושע ח‪ ,‬לב(‪.‬‬
‫לשונו״‪ .‬אבל לכאורה גם לפ״ז צ״ל שיש חידוש‬ ‫‪ (6‬שהרי בנ״י דברו בלה״ק‪ ,‬כמחז״ל )מכילתא‬
‫בהא שבסוף שנת הארבעים פירשה להם בשבעים‬ ‫בא יב‪ ,‬ו‪ .‬ועוד( שלא שינו את לשונם‪ .‬וראה רד״ק‬
‫לשון‪.‬‬ ‫תהלים קיד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (10‬הובא באמרי שפר על פרש״י תבוא כז‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪ (7‬על פרש״י דברים שם‪.‬‬
‫‪ (11‬ראה סנהדרין יז‪ ,‬ריש ע״ב וברש״י שם‪.‬‬ ‫‪ (8‬ראה פרש״י בא )יב‪ ,‬לח( שה״ערב רב״ ‪-‬‬
‫תוד״ה ויודעים מנחות סה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫״תערובות אומות של גרים״‪.‬‬
‫‪39‬‬ ‫שיחות‬ ‫ר״ח שפט‬ ‫להוטי‬

‫תורה שבע״פ(‪ ,‬כמו האיסור לדבר בד״ת‬ ‫ב‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬
‫כשהוא ערום )משא״כ הרהור מותר( “;‬ ‫ידוע מ״ש הרמב״ף׳ אודות לשון הקו­‬
‫פסק אדה״ז״ שאין מברכים ברכות‬ ‫דש‪ ,‬״שדברי התורה והנבואות וכל דברי‬
‫התורה על הרהור בד״ת אלא רק על‬ ‫קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו ‪ . .‬הוא‬
‫דיבור דת״ת‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫הלשון שהקב״ה ‪ . .‬מדבר בו״‪ :‬ועפ״ז‪,‬‬
‫וכיון שגם תושבע״פ היא ״מעם ה״׳ ”‪,‬‬ ‫כיון שענינה של תורה הוא ‪ -‬תורת ה׳‪,‬‬
‫תורת ה׳ ‪ -‬מקום לומר‪ ,‬שהשם וגדר‬ ‫״אשר נתן לנו את תורתו׳״■‪ ,‬לכן‪ ,‬הי׳ צ״ל‬
‫ד״דברי תורה״ חל רק על דיבורים שהם‬ ‫לכאורה לימוד התורה בלשון הקודש‬
‫בלשון שהקב״ה מדבר בו‪ ,‬היינו לה״ק “‪.‬‬ ‫דוקא‪ ,‬הלשון ״שהקב״ה ‪ . .‬מדבר בו״‪.‬‬
‫וזו היתה פעולת משה רבינו‪ ,‬שע״י‬ ‫ולא רק בנוגע לתורה שבכתב‪ ,‬ש­‬
‫שהוא פירש את התורה בשבעים לשון ‪-‬‬ ‫גדרה הוא ‪ -‬כשמה ‪ -‬הכתב‪ ,‬דיוק‬
‫חל שם ״תורה״ על דברי תורה הנלמדים‬ ‫האותיות לא חמר ולא יתיר‪ ,‬כפי שניתנה‬
‫ע״י בנ״י בשאר לשונות״‪ .‬דהגם שאין זה‬ ‫מפי הגבורה )ועד שהקריאה בתושב״כ‬
‫)אע״פ שאינו מבין( נחשבת לימוד התו ­‬
‫רה״‘(‪ ,‬הרי ודאי שמקום לומר שקריאת‬
‫ובפדטיות ‪ -‬אנציקלופדי׳ תלמודית שם ס״ג‪ ,‬ס״ו‪,‬‬
‫תורה שבכתב היא דוקא בלשון הקודשי׳‬
‫ס״ז‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫)הלשון שבה ניתנה מפי הגבורה■״(‪.‬‬
‫‪ (20‬שו״ע אדה״ז או״ח סו״ס עה‪.‬‬
‫‪ (21‬שו״ע או״ת סמ״ז ם״ב‪ .‬וראה גם הל׳ ת״ת‬ ‫אלא אפילו בנוגע לפירוש התורה‬
‫שם סי״ב‪ ,‬ש״אינו יוצא בלימוד זה ]בהרהוד לחוד[‬ ‫וכללות תושבע״ם‪ ,‬הגם שלכאורה נוגע‬
‫י״ח מצות ולמדתם אותם״‪.‬‬ ‫ההבנה)שלכן אם אינו מבין מה שלומד‬
‫‪ (22‬ל׳ הרמב״ם הל׳ תשובה פ״ג ה״ח )וראה‬ ‫״אינו נחשב לימוד כלל״״(‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי‬
‫כס״מ שם שקאי גם על הכופר כפירושה‪ .‬וכן מפורש‬
‫הרהור לאו כדיבור דמי “‪ ,‬ויש כמה‬
‫בפיהמ״ש הקדמה לפ׳ חלק יסוד הח׳ בסופו(‪ .‬וראה‬
‫דינים החלים על הדיבור בד״תי׳)גם ב‪-‬‬
‫לקמן ס״ה‪.‬‬
‫‪ (23‬ובשטמ״ק שבהערה ‪ , 16‬דלמ״ד )ברכות‬
‫שם( ״כל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה״ ‪-‬‬
‫משה הי׳ שונה להם בלשון הקודש‪ ,‬״ואין אדם יוצא‬ ‫‪ ( 12‬תשא ל‪ ,‬יג‪ .‬וכיה בכמה ספרים ‪ -‬ראה‬
‫ידי והגית בו אלא בלשון הקו׳דש״‪ .‬וראה גם מאירי‬ ‫בארוכה אגרות קודש אדמו״ר מהורש־ב נ״ע ח״ב ע׳‬
‫שם )אבל גם למ״ד זה לכאורה חל גדר ד״דברי‬ ‫תתטז ואילך‪ .‬וש־נ‪.‬‬
‫תורה״ גם על עניני תורה הנלמדים בכל לשון‬ ‫‪ ( 13‬כנוסח ברכות התורה‪.‬‬
‫ונקרא ת״ת(‪.‬‬ ‫‪ (14‬הל■ ת״ת לאדה״ז פ״ב סי״ב‪.‬‬
‫‪ (24‬ועדמ״ש התום׳ ברכות שם‪ ,‬בנוגע ל״פר־‬ ‫‪ (15‬ראה אוהית תבוא)כרך ו( ע׳ ב׳שצד‪.‬‬
‫שיות המחוייבין לקרות דאורייתא כמו פרשת זכור ‪. .‬‬ ‫‪ ( 16‬ראה תוד״ה כל )סוטה לג‪ ,‬רע״א( בשם‬
‫מקרא בכורים בו׳ שמצוה בתורה לקרותן״‪ ,‬שטעם‬ ‫הר״ח‪ .‬רשב״א לברכות )יג‪ ,‬א( בשם רב האי גאון‪.‬‬
‫המ״ד שנאמרין בבל לשון לפי ש״בכל לשון נאמרה‬ ‫שסמ״ק ברכות שם בשם הראב״ד‪ - .‬וראה לקמן‬
‫בסיני שכל דבור ודבור שהי׳ יוצא מפי הקב״ה הי'‬ ‫הערה ‪.24‬‬
‫מתחלק לשבעים לשון״ )שבת פח‪ ,‬ב‪ .‬שמו״ר‬ ‫‪ (17‬הל׳ ת״ת שם סי״ג‪ ,‬וכ״כ בשו״ע שלו או״ח‬
‫ספכ״ח‪ .‬וראה תום׳ הדר זקנים עה״ת יתרו כ‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫ס״נ ס״ב ‪ -‬ממג״א שם סק״ב‪.‬‬
‫והצורך גם בפירוש התורה לשבעים לשון ע״י‬ ‫‪ (18‬טושו״ע )ודאדה״ו( או״ח סי׳ סב‪ .‬הל׳ ת״ת‬
‫משה רבינו ‪ -‬כי‪) :‬א( קול הקב״ה )שנחלק לע׳‬ ‫שם סי״ב‪ .‬ועוד‪ .‬וראה בפרטיות אנציקלופדי׳‬
‫לשון( הי׳ רק דעשה״ד‪ ,‬ומשה פירש כל התורה‬ ‫תלמודית ערך הרהור כדיבור‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫כולה לשבעים לשון‪) .‬ב( ועיקר‪ :‬כיון שכל עניני‬ ‫‪ ( 19‬ראה נ״כ טושו״ע שם ושם סי׳ פה‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ר״ח שבט‬ ‫לקוטי‬ ‫‪40‬‬

‫מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נא­‬
‫מר למשה מסיני״‪ .‬וכן בענין זה‪ ,‬שחלות‬
‫שם תורה על דברי תורה הנאמרים‬
‫בשבעים לשון יכולה לבוא רק ע״י משה‪.‬‬
‫עפ״ז יש לבאר עוד ענין שמצינו‬ ‫ג‪.‬‬
‫בנוגע לתרגום התורה בשבעים לשון ‪-‬‬
‫שלאחרי שפירש משה רבינו את התורה‬
‫בשבעים לשון‪ ,‬צוה ״משה״׳ וזקני ישראל‬
‫את העם ‪ . .‬ביום אשר תעברו את הירדן‬
‫גו׳ והקמות לך אבנים גדולות גו׳ וכתבת‬
‫על האבנים את כל דברי התורה הזאת‬
‫באר היטב״‪ ,‬ואמרו רז״ל״ ‪ -‬והובא ב‪-‬‬
‫פרש״י״ ‪ -‬״בשבעים לשון״‪ ,‬והיינו ש­‬
‫נוסף ע״ז שפירש להם התורה בשבעים‬
‫לשון בעל פה‪ ,‬צוה״׳ שיכתבו את התו­‬
‫רה בשבעים לשון‪.‬‬
‫וע״פ משנת״ל מובן הטעם ששניהם‬
‫צ״ל‪ :‬דהנה הרמב״ם״ פי׳ שהכתיבה‬
‫היתה ״בכתיבת כל אומה מאלו האומות״‪.‬‬
‫ונמצא שאין החילוק בין הא ד״בע׳ לשון‬
‫פירשה להם״ וכתיבת התורה בע׳ לשון‬
‫רק אם הי׳ זה בע״פ או בכתב‪ ,‬אלא גם‬
‫כשהמדובר הוא רק בלשון האומות או‬
‫שנניי לומדים בה תורה תלוי באיזו לשון לימדם‬
‫‪ (25‬לא רק בלשון ארמי ]שניתנה מסיני ‪ -‬רמיא‬
‫שמו״ר רפמ״ז‪ .‬ועוד‪ - ,‬וראה הנסמן בלקו״ש חי״ט‬
‫ע• ‪ 252‬ד‪,‬ערה ‪.21,20‬‬
‫‪ (30‬תבוא כז‪ ,‬א־נ‪ .‬שם‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (31‬משנה סוטה לב‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫‪ ( 32‬תבוא שם‪ ,‬ח‪.‬‬
‫־‪ (32‬ולפי דרז״ל בגט׳ סוטה שם )לה‪ ,‬נ‪.‬‬
‫מתוספתא שם פ״ח‪ ,‬ד( «ג׳ מיני אבנים היו‪ ,‬א׳‬
‫שהקים ‪ nwn‬כו• ואתיא באר באר״)ובתשב״ץ ח״א‬
‫סנ״ג)ועוד( גרים בגמ׳ ״מה להלן באבנים אף כאן‬
‫באבנים״( ‪ -‬גם נזשה וביןו ‪ 0‬צמ‪ 1‬נתב כל התורה‬
‫כולה על אבנים )תשב״ץ שם‪ .‬וראה גם עיון יעקב‬
‫לעיי סוטה שם‪ .‬מנחת ביכורים לתוספתא שם‪- .‬‬
‫ובאוה״ת ויצא )נרך ה׳ ‪ -‬תתסא‪ ,‬ב( ד״בסוטה ‪. .‬‬
‫משנזע דפי׳ משה באר שכתב את התורה על האבנים‬
‫בשבעים לשון״{‪.‬‬
‫‪ (33‬פיהמ״ש סוטה שם‪.‬‬
‫הלשון שהקב״ה מדבר בו‪ ,‬מ״מ חל ע״ז‬
‫הגדר דדברי תורה‪ ,‬וכשאדם מוציא מפיו‬
‫עניני תורה בלשונות האומות״‪ ,‬ה״ז‬
‫מוציא מפיו ״דברי תורה״ )ואסור לדברם‬
‫קודם ברכת התורה‪ ,‬וכד(‪.‬‬
‫)ויש לומר‪ ,‬שמעין זה מצינו גם ב ­‬
‫תורה גופא‪ ,‬שיש כה מלשונות העמים‪,‬‬
‫כמו‘’‪ ;-‬״יגר שהדותא״‪ ,‬״טוטפות״ ועוד ‪-‬‬
‫שהטעם שתיבות אלו נכללו בתורה‬
‫)שהיא כולה ״מפי הגבורה״(‪ ,‬הוא כדי‬
‫שתחול קדושת התורה על תיבות אלו‪,‬‬
‫שעי״ז נעשו לשונות האומות מוכשרים‬
‫״להעביר״ על ידם דברי תורה״‪ ,‬ומעין‬
‫זה נמשך בכללות הלשונות כאשר לומ­‬
‫דים בהם תורה[‪.‬‬
‫והטעם שענין זה נעשה ע״י משה‬
‫רבינו דוקא הוא‪ ,‬כי כל עניני תורה‬
‫נמסרו לבנ״י ע״י משה דוקא‪ ,‬״משה קבל‬
‫תורה מסיני״״‪ ,‬ועד שאמרו חז״ל» ד״כל‬
‫וזורזז נאים לישראל ‪ y‬״' משד‪ .‬דנינו )נדלקמז‬
‫בפנים(‪ ,‬לכן גם ענין זה הי• צ״ל )גם( ע״י משה‬
‫רנינו‪ .‬ולהעיר משטמ״ק שנד‪,‬ערה הקודמת‪ ,‬שהלשון‬
‫משה‪.‬‬
‫אהיע ר״ם קכו‪ .‬וראה רש״י קידושין מט‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫שו״ע אדה־ז אויח סרפ״ה טיב‪ .‬ועוד‪ .‬וראד‪ ,‬בארוכה‬
‫לקו־ש חכ״א )ע• ‪ 447‬ובהערות שם‪ .‬וש״נ(‪ .‬וע״ד‬
‫החסידות ראה אוהית לנ״ך ע• תתקדן ‪ -‬אלא באיזו‬
‫לשון שהיא משבעים לשון‪.‬‬
‫‪ (26‬ויצא )לא‪ ,‬מז(‪ ,‬נא)יג‪ ,‬טז(‪ ,‬ואתחנן)ו‪ ,‬ח( ‪-‬‬
‫וכפשטות לשון רש״י שם‪.‬‬
‫אבל בשל‪-‬ר‪) .‬תט‪ ,‬ב‪ .‬הובא באוה״ת ואתחנן ע׳‬
‫שכז( ש״תיבות הנ׳> הם לה״ק ונבללו בלשון יוני או‬
‫בכתפי או נאפריקי״‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫‪ (27‬וי׳ל שעי״ז ניתן הכח להכניס בכ״ד ספרי‬
‫קודש הפרקים בדניאל‪ ,‬עזרא )וכיו״ב( שהם בלשון‬
‫ארמי)דלא כתיבות הנ״ל בחומש‪ ,‬שלפי השל־ה הם‬
‫תיבות בלה״ק‪ ,‬כבהערה הקודמת(‪.‬‬
‫‪ (28‬ריש מס׳ אבות‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה מגילה יט‪ ,‬ב‪ .‬ירושלמי פאה פ״ב ה״ד‪.‬‬
‫ו‪4‬‬ ‫שיחות‬ ‫ר״ח שבט‬ ‫להוטי‬

‫מחמשה חומשי תורה שמשה ״מפי עצמו״‬ ‫רק•״ נכ תב האומות‪ .‬והם שני הענינים‬
‫אמרו)ולא ״מפי הגבורה״( ‪ -‬והרי הלכה‬ ‫ד״פירשה להם״ והכתיבה ‪ -‬שהם ב׳‬
‫ברורהיי היא ש״האומר שאין התורה‬ ‫פעולות‪ ,‬האחת שיהי׳ חל שם וגדר תורה‬
‫מעם ה׳ ‪ . .‬אפילו תיבה אחת‪ ,‬אם אמר‬ ‫על התורה הנלמדת בלשונות האומות‪,‬‬
‫מעזה אמרו מפי עצמו ה״ז כזפר כתזרר!״‪.‬‬ ‫והשנית ‪ -‬שיהי׳ חל שם תורה על כתב‬
‫ומפורש ברמב״ם״• לענין ״שמונה פסו ­‬ ‫האומות‪ ,‬שהספרים בעניני תורה שנכתבו‬
‫קים שבסוף התורה״ ‪ -‬״שהכל תורה היא‬ ‫בכתב האומות‪ ,‬ה״ה ספרי קודש״ )שא­‬
‫ומשה מפי הגבורה אמרם״?‬ ‫סור לנהוג בהם מנהג בזיוףג כר(‪.‬‬
‫ומבואר בזה ע״פ דברי התוס׳׳^ ״משה‬ ‫והנה לפי פשוטו‪ ,‬מדבר כתוב זה‬ ‫ד‪.‬‬
‫מעצמו אמרם ‪ -‬וברוח הקודש״‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫)״הואיל משה באר את התורה הזאת״( ב ­‬
‫שגם )קללות שב(משגה תורה ברוה״ק‬ ‫אמירת משנה תורה‪ ,‬שמזה מובן‪ ,‬שפירוש‬
‫נאמרו והוי בכלל תורה שנאמרה ״מפי‬ ‫התורה ע״י משה רבינו ״בשבעים לשון״‬
‫הגבורה״‪ ,‬אלא שב״מפי הגבורה״ יש‬ ‫תוכנו קשור עם החידוש דמשנה תורה‪.‬‬
‫כמה דרגות״)ולגבי ״פי הגבורה״ שבד׳‬
‫וע״פ הנ״ל יש לבאר השייכות ביני­‬
‫ספרים הראעזונים‪ ,‬הרי ״רוה״ק״ שבמשנה‬
‫הם‪ ,‬ובהקדם מרז״ל “ ״קללות שבמשנה‬
‫תורה בגדר ״פי עצמו״ ייקרא‪ ,‬וכדלקמן‬
‫תורה ‪ . .‬משה מפי עצמו אמרן״)ודלא‬
‫סעיף ה(‪.‬‬
‫כאלו שבתורת כהנים )פ׳ בחקותי(‪ ,‬ש‪-‬‬
‫וצריך ביאור‪ :‬כיון שגדרה של תורה‬ ‫״מעזה מפי הגבורה אמרן״(‪ .‬וכבר נתבאר‬
‫שבכתב )חמשה חומשי תורה( הוא ש ­‬ ‫בכ״מלי‪ ,‬שכלל זה נאמר לא רק לענין‬
‫כולה ״מפי הגבורה״)ובזה שונה היא‬ ‫״קללות שבמשנה תורה״‪ ,‬אלא כל ספר‬
‫מנביאים וכתובים שגם הם נאמרו ו­‬ ‫משנה תורה אמר משה ״מפי עצמו״‪.‬‬
‫נכתבו בנבואה או ברוה״ק‪ ,‬אבל אינם‬
‫ובפירוש הדברים האריכו במפר‪-‬‬
‫בכלל אותה דרגא של ״מפי הגבורה״‬
‫שימיי■‪ ,‬דלכאורה איך אפ״ל על פסוק‬
‫כמו תורת משה״( ‪ -‬א״כ למה נכללו‬
‫בתורה שבכתב גם דברי משה שנאמרו‬
‫)רק( ״ברוה״ק״‪ ,‬ועד שלגבי ד׳ ספרים‬ ‫•‪ (33‬ובתוי׳ט למשנה סוטה שס ״בכחב ‪1‬לשון‬
‫הראעווגים הם בגדר ״מפי עצמו״?‬ ‫של ע׳ אומות״‪ .‬וראה לקו״ש חנ״ד ע׳ ‪ 1‬הערה ‪■9‬‬
‫‪ (34‬היינו ספרים בעניני תורה כו׳)ולא קדושת‬
‫ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬
‫נ״ד ספרי קודשי(‪ - .‬וראה שי״ע אדה״ו או״ח‬
‫סשל״ד סי״ב‪.‬‬
‫‪ (35‬ראה פתחי תשובה יו״ד סרע״א סק״כ‬
‫)משו״ת חו״י סק״ו(‪ .‬שו״ע אדה״ז שם‪.‬‬
‫טיות תו״ש מילואים לפ׳ משפטים )כרו יט( סל״ג‬
‫‪ (36‬מגילה לא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫פ״ב‪ .‬וש־נ‪.‬‬
‫‪ (37‬ראד‪ ,‬זח״ג רסא‪ ,‬א‪ .‬ש״ך עה״ת ואוה״ח ר״פ‬
‫‪ (39‬רמב״ם הל׳ חשובה ס״ג ה״ת )ע״פ סנהדרין‬
‫דברים‪ .‬ועוד‪ .‬ובארוכה אוה״ת ר״פ דברים‪.‬‬
‫צט‪ ,‬ב(‪ .‬וראה רמב״ו בהקדמתו לפי׳ עה״ת‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (38‬אברבנאל ריש דברים‪ .‬גטוו‪ .‬וראה בפר־‬
‫‪ (40‬הל׳ תפלה פי״ג ה״ו‪.‬‬
‫‪ (41‬מגילה שם‪.‬‬
‫‪ (42‬כן צריך לפרש לשיטת התוס׳‪ .‬משא״ב לפי‬ ‫•( !להעיר מ ״ א בשטמ״ק ב ר מ ת שם )בדעת‬
‫תירוצים אחרים המובאים בתו״ש שם‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫רש״י(‪. ,‬דאי אמרי‪ 13‬בבל לש!! נאמרה‪ ,‬אם כה!נה‬
‫‪ (43‬ראה בארוכה הקדמת האברבנאל לנביאים‬ ‫בכל לשו! היא קדושה נבלשו! הלוודש״‪. ,‬שחהא‬
‫הראשונים בחילוק בין תורה נביאים וכתובים‪.‬‬ ‫ראוי לקרות בה בבית הכנסת״‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ר״ח שבט‬ ‫לקוטי‬ ‫‪42‬‬

‫לארץ״‪ ,‬וזהו גם הרמז בכך ש״מ׳ דורות‬
‫ממשה רבינו עד רבי “ שסידר המשניות״‬
‫‪ -‬ע״ד ״מ׳ שנה שהמתינו)ישראל( לקבל‬
‫תורה שבעל פה״[;‬
‫השייכות של משנה תורה לתורה ש­‬
‫בעל פה מובנת ע״פ המבואר בכמה מקו­‬
‫מות״ בחילוק בין ״פי הגבורה״ שבד׳‬
‫ספרים הראשונים ו״פי הגבורה״ שבמש ­‬
‫נה תורה‪ ,‬דספרים הראשונים נתגלו ע״י‬
‫הקב״ה‪ ,‬אלא שהי׳ באמצעותו של משה‪,‬‬
‫שהקב״ה שם את הדברים בפיו‪ ,‬ומשה‬
‫הי׳ מעתיקן בכתב‪ ,‬באופן שלא התערבה‬
‫דעתו והשגתו של משה במסירת ה ­‬
‫דברים‪ :‬משא״כ במשנה תורה‪ ,‬אף שגם‬
‫הדברים שבמשנה תורה נאמרו ״מפי‬
‫הגבורה״‪ ,‬מ״מ התגלות הדברים היתה‬
‫ע״י משה‪ ,‬שמשה הי׳ מדבר מעצמו את‬
‫דברי ה׳ אשר השיג בדעתו‪ .‬והיינו ש­‬
‫דברי הקב״ה נתלבשו בדעתו של משה‬
‫)ולכן מסרם משה לבנ״י כאילו הי׳ אומ ­‬
‫רם ״מפי עצמו״(‪.‬‬
‫]ויתבארו עפ״ז דברי הראב״ו״י שפי׳‬
‫הא דאמרו חז״ליי ד״אפילו מאן דלא‬
‫דריש סמוכים בעלמא במשנה תורה ד‪-‬‬
‫ריש״ ‪ -‬״וטעמא משום דכל התורה מפי‬
‫הגבורה נאמרה ואין מוקדם ומאוחר‬
‫אבל משה שסידר משנה תורה פרשה‬
‫אחר פרשה לא סידר אלא להדרש״‪ .‬וי״ל‬
‫דכוונתו היא‪ ,‬שבד׳ ספרים הראשונים‬
‫שקיבלו ישראל בסוף מ׳ שנה בכניסתם‬
‫ידוע מה שאמרו רז״ל•״■ ״מי איכא מי­‬
‫די דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באוריי­‬
‫תא׳׳‪ ,‬ופרש״י ״ולא רמזה משה באורייתא‪,‬‬
‫שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים וב­‬
‫כולם יש סמך למצוא מן התורה״‪ .‬ועפ״ז‬
‫י״ל‪ ,‬שכשם שלתוכן הדברים שבנ״ך ״יש‬
‫סמך למצוא מן התורה״‪ ,‬כך הוא בנוגע‬
‫לאופן התגלות הדברים שבנ״ך‪ ,‬שכדי‬
‫שיחול עליהם שם ״תורה״‪ ,‬צ״ל ״יסוד״‬
‫להתגלות כזו בתורת משה עצמו‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬הענינים שבספרי נביאים ו ­‬
‫כתובים )שנתגלו ע״י נבואה ורוה״ק(‬
‫אינם רק בגדר ״דברי נביא״)וכיו״ב(‪,‬‬
‫אלא הם ״תורה״‪ .‬שלכן הציוויים שבהם‪,‬‬
‫חייבים אנו לקיים )לא )רק( מצד החיוב‬
‫לשמוע אל דברי הנביא‪ ,‬אלא( מצד חיוב‬
‫התורה לקיים ״דברי קבלה״)אלא שאין‬
‫בהם אותו החומר כדברי תורה‪ ,‬חמשה‬
‫חומשי תורה(«‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שהיסוד לזה‬
‫)שיחול על דברים שנתגלו ע״י נבואה או‬
‫רוה״ק גדר ״תורה״( בתורת משה גופא‪,‬‬
‫הוא משנה תורה‪ ,‬שנאמר)רק( ״ברוה״ק״‪,‬‬
‫ומ״מ ה״ה חלק מתורת משה‪ ,‬״שהכל‬
‫תורה היא ומשה מפי הגבורה אמרם״‪.‬‬
‫ובדרך זו יש לבאר גם דברי ה‪-‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫זהר« שמשנה תורה נק׳ ״תורה שבע׳׳פ״‬
‫והיא מקורה של תושבע״פ ]וכמבואר‬
‫בספר מגלה עמוקותיי ש״עניין משנה‬
‫תורה היא על סוד תורה שבעל פה‬

‫‪ (48‬כ״ה במג״ע שם‪ .‬וצ״ע‪ ,‬שהרי מ׳ דורות הם‬

‫עד רב אשי)הקדמת הרמב״ם לס׳ היד(‪.‬‬ ‫‪ (44‬תענית ט‪ ,‬א•‬
‫‪ (49‬ראה זח״ג )ז‪ ,‬רע״א‪ .‬רסה‪ ,‬א( ״מפי ההוא‬ ‫‪ (45‬ראה בפרטיות אנזניקלופדי׳ תלמודית ערך‬
‫קול דאחיד בי״׳‪ .‬וראה לקו״ת שה״ש כ‪ ,‬ג‪ .‬אוה״ת‬ ‫דברי קבלה‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫אמור )כרך ג׳ ע׳ תתמ־מא(‪ .‬דברים ע׳ ו‪ .‬לקו״ש ת״ד‬ ‫‪ (46‬ח״ג רטא‪ ,‬א )וראה גם זח״א ר״פ ויצא קמז‪,‬‬
‫ע׳ ‪ 1087‬ואילך‪ .‬חי״ט ע׳ ‪ 10‬ואילך‪ - .‬ועיין תפארת‬ ‫ב ‪ -‬בסתרי תורה(‪ .‬ולהעיר מספרי דברים שם‪,‬‬
‫ישראל למהר״ל פמ״ג‪.‬‬ ‫ד״באר את התורה הזאת״ כולל פירושי תושבע״פ ‪-‬‬
‫‪ (50‬סל״ד )ד‪,‬ועחק בהגהות מהר״נ רנשבורג‬ ‫הובא בהקדמת הרמב״ם לפיה״מ‪.‬‬
‫ליבמות ד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ (47‬אופן רמו)הובא באוה״ת דברים ע׳ ז(‪ .‬וראה‬
‫‪ (51‬ברכות בא‪ ,‬ב‪ .‬יבמות שם‪.‬‬ ‫לקו״ת במדבר טו‪ ,‬ג‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪43‬‬ ‫שיחות‬ ‫ר״ח שבט‬ ‫להוטי‬

‫וזהו גם הטעם‪ ,‬שביחד עם אמירת‬ ‫שהקב״ה שם דבריו בפיו של משה)מבלי‬

‫משנה תורה ‪ -‬״בשבעים לשון פירשה‬ ‫התערבות דעתו והשגתו של משה(‪ ,‬אין‬
‫להם״‪ :‬כשם שע״י אמירת משנה תורה‬ ‫הכרח דאיכא טעם בשכלו דמשה בסמי­‬
‫פעל משה שהשגת התורה של בן אדם‬ ‫כות הדברים‪ ,‬ולכן לא דריש סמוכים‪.‬‬
‫)הלומד לפי כללי התורה( נעשית חלק‬ ‫משא״ב במשנה תורה שהדברים וסדרן‬
‫מתורת ה׳ )וקודם שלומדים אותה חייבים‬ ‫השיג משה בדעתו‪ ,‬ומעצמו הי׳ אומר את‬
‫לברך ברכת התורה‪ ,‬״אשר נתן לנו את‬ ‫דברי ה׳ אשר השיג‪ ,‬א״כ בהכרח שסדר‬
‫תורתו״( ‪ -‬כך הוא בענין הל שון ש ­‬ ‫הדברים מובן ומושג‪ ,‬ואיכא למדרש‬
‫לומדים בה תורה‪ ,‬ש״בשבעים לשון‬ ‫סמוכים ‪ -‬״לא סידר אלא להדרש״[‪.‬‬
‫פירשה להם״ כדי שיחול גדר של תורה‬ ‫וע״פ הנ״ל )ס״ד( יש לומר‪ ,‬שהטעם‬
‫גם על לשון )שאינה לשון שהקב״ה‬ ‫שהוצרך להיות ענין כזה בתורת משה‬
‫״מדבר בו״‪ ,‬אלא לשרן( עם ועם‪ ,‬לשונות‬ ‫)שהתגלות הדברים תהי׳ באופן שבתחלה‬
‫בנ״א‪ ,‬כנ״ל בארוכה‪.‬‬ ‫נתלבשו בדעתו והשגתו של משה רבינו(‬
‫ענין האמור שייך במיוחד לכ״ק‬ ‫ו‪.‬‬ ‫הוא ‪ -‬כי זהו ה״יסוד״ לגדר תורה‬
‫מו״ח אדמו״ר ‪ -‬אשר יום ההילולא שלו‬ ‫שבע״פ‪.‬‬
‫חל בעשירי ל״עשתי עשר חודש״)ב ­‬ ‫דהנה בנוגע לתורה שבע״פ מציגו‬
‫עשירי בשבט( ‪ -‬שאחד מחידושיו בענין‬ ‫דבר והיפוכו‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬התגלותה‬
‫גילוי פנימיות התורה )שבדורות האח ­‬ ‫)מלבד הענינים שהם הלכה למשה מסיני‬
‫רונים נתגלתה בתורת החסידות בכלל‪,‬‬ ‫ובאו בקבלה( היא ע״י בני ישראל‪ ,‬שהם‬
‫ובתורת חסידות חב״ד בפרט( הי׳‪ ,‬שהש­‬ ‫המגלים עניני תורה שבע״פ‪ ,‬ע״י לימודם‪.‬‬
‫תדל ביותר בענין תרגום ספרי ומאמרי‬ ‫ובזה מוכרחת דעתו והשגתו של לומד‬
‫פנימיות התורה בשבעים לשוך*‪ ,‬כדי‬ ‫התורה; אבל לאידך‪ ,‬כל תוכן לימוד‬
‫שהמעיינות של פנימיות התורה יגיעו עד‬ ‫תורה הוא לגלות דבר ה׳‪ .‬כלומר‪ :‬ה ­‬
‫לחוצה ממש‪ ,‬גם לאלה שלא זו בלבד‬ ‫הלכה תלוי׳ )לא בהבנת האדם‪ ,‬אלא(‬
‫שאינם שייכים ללשון הקודש‪ ,‬אלא אפי­‬ ‫שזהו רצונו ית׳‪ ,‬כי מהותה של תורה היא‬
‫לו לא ללשון אידית^‪.5‬‬ ‫‪ -‬חכמתו ית׳‪ ,‬אלא שהקב״ה מסר אותה‬
‫שזו היתה נתינת כח ממנו‪ ,‬דגם כאשר‬ ‫לבנ״י שהם יגלו אותה ע׳׳י הבנתם‪.‬‬
‫מתרגמים עניני פנימיות התורה באותיות‬ ‫וכיון שכל הגדרים שבתורה צ״ל‬
‫של לשון עם ועם‪ ,‬קדושים יהיו‪ ,‬ויש‬ ‫להם יסוד בתורת משה‪ ,‬לכן ענין זה ‪-‬‬
‫בהם המעלות של סתים דאורייתא‪ ,‬ש ­‬ ‫שיחול שם תורה )״תורת הי״( על דבר‬
‫מעוררים סתים דנשמתא‪ ,‬ומקשרים את‬ ‫חכמה שנתגלה ע״י דעתו והשגתו של‬
‫האדם עם מתים דקוב״ה)במבואר בזהר«(‪.‬‬ ‫אדם נברא ‪ -‬בתורת משה‪ ,‬הוא במשנה‬
‫תורה‪ ,‬שגם שם ישנם שני קצוות אלה‪,‬‬
‫שהיא דבר ה׳ שנתלבשה בדעתו והשגתו‬
‫‪ (53‬ראה גם לקו״ש ח״ג ע׳ ‪ 862‬ואילך‪ ,‬חכ״ד ע׳‬
‫של משה‪ ,‬ועי״ז שישנו גדר זה בתורת‬
‫‪ . 10‬ועוד‪ .‬וראה לקדש חי״ג ע׳ ‪. 180‬‬
‫‪ (54‬ראה תניא אגה״ק סכ״ה )קמא‪ ,‬א(‪ .‬וראה‬
‫משה‪ ,‬נמשך כן גם בכללות תורה שב־‬
‫לקו״ש חכ״א)עי ד‪ 44‬ואילך( כמעלת לשון וו‪.‬‬ ‫ע״פ^י‪.‬‬
‫‪ (55‬ח״ג עג‪ ,‬א )וראה מכתב כ״ק מו״ח אדמו״ר‬
‫ב״התמים״ )ח״ד ע■ מח )קפט‪ ,‬ב( ואילך(‪ .‬אגרות‬ ‫ראה גם לקו״ש חי״ט שם )ע׳ ‪ ,(12‬וראוז‬ ‫‪(52‬‬
‫קודש שלו ח״ג ס״ע תקלג ואילך(‪,‬‬ ‫לקו״ש חט״ז ע׳ ‪.208‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ר״ח שבט‬
‫ועינים לראות ואזנים לשמוע״‪ ,‬וכמח‪-‬‬
‫ז״לי* שאז קאים אינש אדעתי׳ דרבי'‪,‬‬
‫לעסוק בהפצת התורה בכלל‪ ,‬ובה­‬
‫פצת פנימיות התורה במיוחד‪ ,‬גם לאותם‬
‫הנמצאים בחוצה‪ ,‬עד שצריכים לפרש‬
‫להם את התורה בשבעים לשון‪,‬‬
‫וע״י ״יפוצו מעינותיך חוצה״ קאתי‬ ‫ואשר כאו״א מאתנו צריך לילך ״ב ­‬
‫מר דא מלכא משיחא״‘‪ ,‬ויוליכנו קוממיות‬
‫לארצנו ‪ -‬כניסה לארץ■‘‪ ,‬בגאולה ה­‬
‫אמיתית והשלימה‪ ,‬במהרה בימינו ממש‪.‬‬
‫)משיחות ש״‪ 9‬וארא — ר״ח שבט‬
‫— חשכ״ו‪ ,‬תש״מ(‬
‫‪ (57‬ולהעיר ממגלה עמוקות הנ״ל )רס״ה(‬
‫‪ (59‬ע״ז ה‪ ,‬ב‪ .‬רש״י עה״פ‪.‬‬
‫‪ (60‬אגרת הבעש״ט המפורסמת )נדפסה בכתר‬
‫שם טוב בתחלתו‪ .‬ונב־מ(‪.‬‬
‫‪ (61‬בימי צאתך מארץ מצרים שנכנסו לארץ‬
‫בשנת הארבעים דוקא )ראה זח״א קלו‪ ,‬סע״ב )ב­‬
‫מדרש הנעלם( ״זמן גאולתם של ישראל בשנת ה­‬
‫ארבעים הוא״(‪.‬‬
‫למוטי‬ ‫‪44‬‬
‫ומכאן למדנו הוראה למעשה‪ ,‬בעמדנו‬
‫בראש חודש שבט)אשר בו ״הואיל משה‬
‫באר את התורה הזאת״ בשבעים לשון(‪,‬‬
‫ובקירוב ליום ההילולא של כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר‪ ,‬שהשתדל בתרגום עניני פני­‬
‫מיות התורה בשבעים לשון ‪-‬‬
‫דרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה‬
‫באורחותיו נס״ו״‘* ‪-‬‬
‫ובפרט שבשנה זו• הוא ארבעים שנה‬
‫להסתלקותו‪ ,‬והבטיחה תורה אשר באר­‬
‫בעים שנהיי נותן ה׳ לכם ״לב*י לדעת‬
‫‪ (56‬ל׳ התניא אגה״ק סי' זך‪.‬‬
‫השייכות ד״נאר את התורה הזאת״)ותורה שבע״ס(‬
‫לשנת הארבעים דוקא‪ .‬וראה אוה״ת ויצא )הנ״ל‬
‫הערה *‪.(32‬‬
‫‪ (58‬תבוא כט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫•( תש״נ)שנת הו״ל של השיחה(‪ .‬המו־ל‪.‬‬
‫‪45‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫בא‬
‫הדילוג והפריחה שהקב״ה מדלג בתי‬
‫ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי‬
‫למצרי וישראל אמצעי נמלט״‪ ,‬וכן ב ­‬
‫פסוק שלאח״ד פירש ״מדלג הי׳ מבתי‬
‫ישראל לבתי מצרים שהיו שרויים זה‬
‫בתוך זה״‪ ,‬הרי משמע‪ ,‬שהקב״ה עבר מ ­‬
‫בית לבית‪ ,‬ואילו לפירוש הרא״ם הרי‬
‫כל תוכן פרש״י זה הוא להיפך‪ ,‬שהקב״ה‬
‫הלך רק ״במבוי אחד בלבד״‪ ,‬ולא בשאר‬
‫מבואות‪ ,‬ופשיטא לא מבית לבית*‪.‬‬
‫יש מפרשיםי‪ ,‬דקשה לי׳ מה שנאמר‬
‫״בארץ מצרים״ ולא ״במצרים״‪ ,‬דמשמע‬
‫מזה שהקב״ה עבר בכל ארץ מצרים‬
‫להכות ״כל בכור בארץ מצרים״‪ ,‬ש״דבר‬
‫זה כביכול הי׳ צריך זמן רב ושהי׳‬
‫גדולה‪ ,‬ומשה אמר כחצות הלילה אני‬
‫יוצא״׳ דמשמע דבאותו רגע הי׳ מכת‬
‫בכורות)בכל ארץ מצרים( ‪ . .‬וע״ז תירץ‬
‫)רש״י( כמלך העובר ממקום למקום‪ ,‬ש ­‬
‫עובר בלי שהי׳ ועכבה כי אינו מתיירא‬
‫מסכנת הדרכים בשדות ויערות ‪ . .‬כך‬
‫הקב״ה בהעברה אחת וברגע אחד הכה‬
‫כל בכור בארץ מצרים ולא הוצרך ל ­‬
‫התמהמה ולעבור רגע חצות הלילה ולכן‬
‫פרש״י ״הקרבן הוא קרוי פסח על שם‬
‫״ועברתי בארץ מצרים בלילה ה­‬ ‫א‪.‬‬
‫זה״׳‪ ,‬ופרש״י ״ועברתי״ ‪ -‬״במלו העובר‬
‫ממקום למקום ובהעברה אחת וברגע‬
‫אחד כולו לוקץ״‪ .‬ומקור הפירוש הוא ב ­‬
‫מכילתא­‪ ,‬אלא ששם איתא רק ״כמלך‬
‫שעובר ממקום למקום״‪ ,‬ורש״י מוסיף‬
‫)ומפרש( ‪ -‬״ובהעברה אחת וברגע אהד‬
‫כולן לוקיו״‪.‬‬
‫וצריך ביאור‪ :‬א( איזה קושי בפשוטו‬
‫של מקרא בא רש״י ליישב? ב( מהו‬
‫פירוש המשל ״כמלך העובר ממקום ל­‬
‫מקום״? ג( מהו פירוש דבריו ״ובהעברה‬
‫אחת כו׳״?‬
‫ברא״ם‪ -‬מפרש‪ ,‬דכוונת רש״י לתרץ‬
‫ייתור תיבת ״ועברתי״י‪ ,‬וכוונת הדמיוו‬
‫למלך היא‪ ,‬״שמנהגו ללכת בדרך ישרה‬
‫ואינו פונה מכאו ומכאף במבואות העיר‬
‫כך הקב״ה עבר בארץ מצרים במבוי‬
‫אחד בלבד ובאותה העברה לקו בכורי‬
‫מצרים בין אותן שהיו באותו מבוי ש ­‬
‫עבר בו בין אותן שהיו במבואות אח­‬
‫רות״‪.‬‬
‫ופירושו צ״ע‪ ,‬שהרי בפסוק הקודם‘‬

‫‪ (7‬יב‪ ,‬יג ד״ה ופסחתי‪.‬‬

‫‪ (8‬במשמרת הקודש כאן‪ ,‬ד״רש״י הוקשה לו‬
‫אוסרו ועברתי שלא יצדק זה בנוגע למקום ב״ה לזה‬
‫פירש מלר העובר ממקום למקום ר״ל דברה תורה‬
‫בלשון בני אדם להשמיע את האוזן במלו העוברי‬ ‫‪ (4‬בכמה מפרשים )באר מים חייס )לאחי ה‪-‬‬
‫)וראה גם באר מים חיים‪• ,‬אמר העברה דרך כבוד‬
‫ומשל כוי״(‪ .‬ואולי זוהי גם כוונת הרא־פ‪ ,‬דוה שס‬
‫שהקב״ה עבר במבוי אחד בלבד אינו לגבי הקב״ה‬
‫)שהרי מפורש שהיי עובר בכל ארץ מצרים‪ ,‬כנ״ל(‪,‬‬
‫אלא דוגמתו במשל המלך העובר ממקום למקום‪.‬‬
‫‪ (9‬נחלת יעקב בפרש״י כאן‪.‬‬
‫‪ (10‬פרשתנו יא‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (1‬פרשתנו יב‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (2‬עה״פ‪ ,‬וכן להלז יב‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ (3‬ועד״ז בגו״א‪.‬‬
‫מהר״ל(‪ ,‬הואיל משה )באר היטב(‪ .‬משמרת הקודש‪.‬‬
‫ועוד( כתבו דהקושיא היא שלא שייך גבי השם‬
‫העתקה ממקום למקום‪.‬‬
‫‪ (5‬כ״ה גם בהואיל משה באו‪ .‬ובנחלת יעקב‬
‫העתיק מהרא״ם ״פונה לכאן ולכאן״‪ .‬ולכאורה‬
‫כצ״ל‪.‬‬
‫‪ (6‬יב‪ ,‬יא ד״ה פסח‪.‬‬
 ‫שיחות‬
‫בארץ מצרים גו׳ והכיתי גו״‪ /‬דהיינו‬
‫הקב״ה בעצמו‪ ,‬ובמפורש בסוף הפסוק‬
‫״אני ה׳״ ובפרש״י ״אני בעצמי ולא ע״י‬
‫שליח״‪ .‬וכן משמע מפסוק שלאח״זי'‬
‫״ופסחתי עליכם״‪ ,‬שהקב״ה מדלג על‬
‫בתי ישראל כו׳‪ ,‬וכן בדברי משה לישר­‬
‫אל נאמ^׳ ״ועבר ה' לנגוף את מצרים״;‬
‫אבל עה״טי ״ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה‬
‫כל בכור״ פרש״י ״וה׳‪ ,‬הוא וב״ד״‪ ,‬וכן‬
‫נאמר כמ״פ בכתובים אלו ע״ד ״המש­‬
‫חית״׳ ״ולא יתן המשחית לבוא אל בתי­‬
‫כם לנגוף״^• וכיו״ב‪ ,‬הרי שהמכה באה‬
‫ע״י משחית‪ .‬וכן מפורש בפרש״י עה״פיי׳‬
‫״ואתם לא תצאו״‪ ,‬״מגיד שמאחר שניתנה‬
‫רשות למ שחית לחבל אינו מבחין בין‬
‫צדיק לרשע כו״׳‪.‬‬
‫וזהו שמפרש רש״י תיבת ״ועברתי״ ‪-‬‬
‫״כמלך העובר ממקום למקום״‪ ,‬דכשמלר‬
‫עובר ממקום למקום אינו הולך לבדו‬
‫אלא עם פמליא דילי׳י׳‪ ,‬שריו ועבדיו‬
‫כו׳‪ ,‬ואף שהם עושים הכל לאפשר הלי­‬
‫כת המלך ממקום למקום‪ ,‬הכל נקרא‬
‫ע״ש המלך ולא ע״ש שריו וחייליו ו‪-‬‬
‫כיו״ב‪ :‬וכן הוא בעניננו‪ ,‬שאף שהקב״ה‬
‫הי׳ עם ב״ד וצבא מעלה כו׳‪ ,‬מ״מ ה״ז‬
‫הכל בכלל*■ ״ועברתי גו׳ והכיתי גו׳״‪.‬‬
‫דכאשר הקב״ה שולח שליח וכיו״ב‪,‬‬
‫אף שאינו דבר התלוי ברצונו ובבחירתו‬
‫של המלאך והשליח‪ ,‬מ״מ נקראים בשם‬
‫יג‪.‬‬ ‫יב‪,‬‬
‫כג‪.‬‬ ‫יב‪,‬‬
‫כט‪.‬‬ ‫■ג‪,‬‬
‫כב‪.‬‬ ‫יב‪,‬‬
‫‪ ( 17‬ראה תיב״ע כאן‪ .‬ירושלמי סנהדריו פ״ב‬
‫ה״א‪.‬‬
‫‪ (18‬ראה ירושלמי שם ״לא שלח לא שליח כו׳‬
‫הוא בעצמו דכתיב ועברתי ‪ . .‬הוא וכל דרגון‬
‫דידי״׳‪ .‬וראה בעלי התום׳ יב‪ ,‬כג‪ .‬חזקוני שם‪ .‬ושם‬
‫■ג‪.‬‬
‫בא!‬ ‫להוטי‬ ‫‪46‬‬
‫נקט לשון ועברתי ל׳ העברה שמורה על‬
‫המהירות״״‪.‬‬
‫אבל גם פירוש זה לכאורה צ״ע‪,‬‬
‫דמהי הקס״ד שהליכת הקב״ה ״בכל ארץ‬
‫מצרים״ הוא דבר ש״צריך זמן רב ושהי׳‬
‫גדולה״‪ ,‬הרי פשיטא שהקב״ה הוא למע­‬
‫לה מהגבלת מקום וזמן ויכול לעבור‬
‫בכל ארץ מצרים ברגע אחד דחצות‬
‫לילה‪ .‬ולאידך‪ ,‬מה נתוסף ע״י המשל מ־‬
‫״מלך העובר ממקום למקום״? ראשית ‪-‬‬
‫הרי אין המשל דומה לנמשל‪ ,‬דסו״ס אין‬
‫הליכת מלך בו״ד‪ ,‬גם כשעובר ממקום‬
‫למקום במהירות גדולה‪ ,‬דומה כלל ל־‬
‫״ועברתי גו׳״ שהיתה ברגע אחד דחצות‬
‫לילה‪ ,‬בכל ארץ מצרים‪ .‬ועוד דמה מו­‬
‫סיף המשל‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬אע״פ שהעברה מורה על‬
‫מהירות ההילוך בלי שהיות‪ ,‬מ״מ הרי ה­‬
‫עניו ד״ברגע אחד כולן לוקין״ לא יתכן‬
‫במלך בשר ודם‪ ,‬שפשיטא שדורש זמן‬
‫להטת ריבוי בני אדם ובהמה כו׳ שבכל‬
‫הארץ‪ ,‬וא״כ הפירוש ברש״י אינו מתאים‬
‫לכאורה־■‪.‬‬
‫ב‪ .‬לכאורה יש לפרש שרש״י בא ב­‬
‫פירושו לתרץ קושיא המתעוררת בכל ­‬
‫לות הפרשה‪ :‬בפסוק זה נאמר ״ועברתי‬
‫‪ ( 11‬וראה גם סי׳ זה ינחמנו ומלבי״ם למכילתא‬
‫כאן‪.‬‬
‫‪ ( 12‬בבאר יצחק כאן‪ ,‬דמ״ש רש״י ״ובהעברה‬
‫אחת וברגע אחד כולו לוקין״‪ ,‬כוונתו לומר שאינו‬
‫‪(1J‬‬ ‫כפשוטו כמלך שהולך ממקום למקום‪ ,‬״לא מצד‬
‫‪(14‬‬ ‫התנועה המקומית לבד שלא תפול בחיק הבורא ית׳‪,‬‬
‫‪( 15‬‬ ‫אבל גם מצד המכה כי לפי הפעל הזה יורה היות‬
‫‪( 16‬‬ ‫המכה במדינה בזה אחר זה כו׳ וזה לא יתכו לאומרו‬
‫אצל הבורא ית׳ אבל באמת שפעל ועברתי אינו אלא‬
‫על דדך הדמיון ובאמת שברגע אחד ובהעברה אחת‬
‫כולם לוקיף‪.‬‬
‫ודוחק גדול ליישבו בלשון רש״י‪ ,‬שלפי פשוטו‬
‫מ״ש ״ובהעברה אחת כו״׳ הוא המשך וביאור‬
‫לתחילת לשונו ״כמלך העובר ממקום למקום״‪,‬‬
‫‪47‬‬ ‫שיחות‬ ‫באא‬ ‫להוטי‬

‫בכורות נאמר־־ ״כה אמר ה׳ כחצית‬ ‫״שלוחי השם״; משא״כ כאשר הם הול ­‬
‫הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל‬ ‫כים ופועלים ביחד עם ה״מלף‪ /‬הקב״ה‬
‫בכור בארץ מצרים מבכור פרעה גו׳״‪,‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬כשהוא ית׳ ״עובר ממקום ל ­‬
‫ואילו כאן)בדברי משה לישראל( נאמר‬ ‫מקום״‪ ,‬הרי הכל מתייחס להקב״הי׳‪.‬‬
‫״ועברתי בארץ מצרים״‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬אף שפירוש זה אתי שפיר ב ­‬
‫וצ״ב הכוונה במ״ש שם ״אני יוצא‬ ‫לשון המכילתא ״כמלר שעובר ממקום‬
‫בתוך מצרים״‪ ,‬דלבאורה‪ ,‬פעולות הקב״ה‬ ‫למקום״״־‪ ,‬קשה לבאר כן דברי רש״י‪,‬‬
‫אינן מצריכות ״יציאה״ של הקב״ה־־‪ .‬ו­‬ ‫שמוסיף ומפרש ״ובהעברה אחת וברגע‬
‫כמו שהי׳ בשאר המכות‪ ,‬״הנה יד ה׳ הוי׳‬ ‫אחד כולן לוקין״‪ ,‬דלפי הנ״ל הרי ה­‬
‫במקנך גו״׳‪ ,‬״והפלה ה׳ בין מקנה ישראל‬ ‫עיקר חסר בפרש״י‪ ,‬דהול״ל שהולד עם‬
‫גו״״'׳ ״ואך אותך ואת עמד בדבר גו׳״י־‬ ‫שריו ועבדיו וחייליו )וכיו״ב(‪ ,‬ואילו‬
‫‪ -‬ולא נאמר בכל אלו שהיתה ״יציאה״‬ ‫רש״י מדגיש ענין אחר‪ ,‬ש״בהעברה אחת‬
‫של הקב״ה לתוך מצרים כדי להכותם‪ .‬ו­‬ ‫וברגע אחד כולן לוקין״■־‪.‬‬
‫פשוט‪ ,‬דמעשה הקב״ה הוא באופן ד״הוא‬
‫ג‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬
‫אמר ויהי״״־‪ ,‬ולמה נאמר כאן ״אני יוצא‬
‫גו״׳?‬ ‫הקושי בלשון ״ועברתי״ כאן הוא‪ ,‬ד­‬
‫לעיל בדברי משה לפרעה ע״ד מכת‬
‫אלא דענין ה״יציאה״ כאן פירושו‬
‫מעשה מיוחד בשביל הצלת וגאולת יש­‬
‫ראל‪ ,‬וכמ״שי־ ״וארד להצילו מיד מצ­‬ ‫‪ ( 19‬ראה בארוכה במושב זקנים כאן ובמפרשי‬
‫רים״‪ ,‬וזוהי גם מטרת ״יציאת״ הקב״ה‬ ‫רש״י )רא״ם‪ ,‬נחלת יעקב‪ ,‬מהרש״א‪ ,‬אמרי שפר‬
‫״בתוך מצרים״‪ ,‬כדי להצילם ולגאלם‪.‬‬ ‫ועוד( על פרש״י די׳ד‪ ,‬אעשה שפטים‪ .‬וראה גם רע״ב‬
‫]ואף שגאולת ויציאת בנ״י ממצרים‬ ‫חוקת כ‪ ,‬טז‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (20‬ראה תו״ת עה״פ כאן‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫היתה ״בעצם היום הזה״‪ ,‬ירם ט״ו ב ­‬
‫‪ (21‬בפי' דברי המכילתא שהובא ביל״ש עה״פ‬
‫ניסן*־‪ ,‬מ״מ‪ ,‬זמן הגאולה מצד למעלה‬
‫״כמלך שעובר ממקום למקום״ כ׳ בזית רענן)לבעל‬
‫מג״א( ״אע״פ שמלך א״צ לעבור ממקום למקום‬
‫שהרי הכל מוכנים לעשות שליחותו אפ״ה עובר‬
‫‪ (22‬יא‪ ,‬ד־ה‪.‬‬ ‫לפעמים בעצמו כך הקב״ה כביכול״‪ .‬ובדברי דוד‬
‫‪ (23‬במפרשים עה״פ )מנחה בלולה ועוד‪ .‬וראה‬ ‫)הובא בשפ״ח כאן( מפרש טד־ו ברש״י ״ע״ד‬
‫עד־ז פסיקתא רבתי בהוספה פ״ב( מבארים ל׳ ״אני‬ ‫המדרש‪ ,‬מלך בו״ד כשיוצא למלחמה יוצא בבני‬
‫יוצא״‪, ,‬כדאמרי אינשי הנני יוצא ידי חובתי שאמר ­‬ ‫אדם מרובים וכשיוצא לשלום יוצא במועטים‪ ,‬אבל‬
‫תי לאברהם )לך טו‪,‬יד( וגם )את( הגוי אשר יעבודו‬ ‫הקב״ה כשיוצא למלחמה יוצא יחידי כוי וכשבא‬
‫דן אנכי״‪ .‬אבל בפשטות אין זו לשון תורה אלא לשון‬ ‫לשלום באלפים ורבבות כר‪ ,‬וכאן אמר ג״כ ועברתי‬
‫חכמים‪ ,‬ועוד‪ ,‬אם ס״ל לרש״י כן‪ ,‬הו״ל לכתוב זה‬ ‫בארץ מצרים דהיינו למלחמה כמלך חעובר ממקום‬
‫בפירוש‪.‬‬ ‫למקום דהיינו לשלום וכמ״ש אני ולא מלאך״‪.‬‬
‫‪ (24‬וארא ט‪ ,‬ג‪-‬ד‪.‬‬ ‫אבל נופף על הדוחק לפרש כן ברש״י שלא‬
‫ל‪ (2‬שם‪ ,‬טו‪ .‬משא״ב בשאר מכות )לבד ערוב(‬ ‫הביא מדרש הנ״ל בפרשתנו• ולא רמזו כאן כלל‪,‬‬
‫לא נאמר בפירוש שנעשו מהקב״ה אלא ע״י פעולת‬ ‫הרי לפי׳ זה ‪ -‬מה שייך המשך לשון רש״י )כ־‬
‫משה ואהרן בזה‪ .‬וראה שמו״ר פי״ב‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫בפנים(‪.‬‬
‫‪ (26‬תהלים לג‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (27‬שמות ג‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (28‬פרשתנו יב‪ ,‬מא ובפרש״י‪.‬‬ ‫•( אלא שהביאו בפ־ בהטליוזך יב‪ ,‬ה‪.‬‬
 ‫שיחות‬
‫שהליכת הקב״ה בארץ מצרים היתה בש­‬
‫ביל הצלת וגאולת ישראל כנ״ל‪.‬‬
‫ואלו הן ב׳ הלשונות בכתוב ‪ -‬״אני‬
‫יוצא בתוך מצרים״‪ ,‬״ועברתי בארץ‬
‫מצרים״ ‪ -‬כי בחצות לילה‪ ,‬זמן מכת‬
‫בכורות‪ ,‬היו כביכול שני ענינים מצד‬
‫השם‪ :‬גדר של יציאה בשביל הצלת‬
‫ישראל‪ ,‬וגדר של הענרה ביחס להכאת‬
‫בכורי מצרים‪.‬‬
‫אלא שעדיין צ״ע; בפסוק כאן‬ ‫ד‪.‬‬
‫ממשיך ״ו ה כי תי כל בכור גו״׳ )ולא‬
‫״ומת״‪ ,‬כמ״ש גבי ״אני יוצא״(‪ ,‬ומשמע‬
‫לכאורה‪ ,‬שמיתת בכורי מצרים לא היתה‬
‫בדרך ממילא אלא באופן של פעולה‪,‬‬
‫ומ״ש ״ועברתי גו׳ והכיתי גו״׳ היינו‬
‫הליכה מיוחדת בשביל מעשה הכאה זו‪.‬‬
‫ולכן ממשיך רש״י ״)כמלך העובר‬
‫ממקום למקום( ובהעברה אחת וברגע‬
‫אחד כולן לוקין״‪ :‬בזה מדגיש רש״י‪ ,‬ש­‬
‫לשון ״ועברתי״ כאן מלמדנו לא רק אופן‬
‫״הליכת״ הקב״ה במצרים )שלגבי הכאת‬
‫בכורי מצרים היתה ״כמלך העובר מ ­‬
‫מקום למקום״(‪ ,‬אלא גם אופן הכאת‬
‫המצרים‪ ,‬דכיון שהכאת המצרים היא‬
‫כאשר הקב״ה ״עובר ממקום למקום״‪,‬‬
‫לכן גם גוף ההכאה היא בדרך העברה‪,‬‬
‫באופן של ״בהעברה אחת וברגע אחד‬
‫מ לן לוקין״‪ ,‬לא הכאה באופן פרטי‪ ,‬כל‬
‫מצרי ומצרי בפ״ע בהשגחה מיוחדת‪,‬‬
‫אלא כולם הוכו כאחד״‪.‬‬
‫״ואתגליתי״‪ .‬אכל כידוע דרך התרגום להפשיט ה־‬
‫דאף שהקב״ה הבחין• במצרים בין טפה של‬ ‫‪(35‬‬
‫בכור לטפה שאינה של בכור )רש׳׳י קדושים יט‪ ,‬לו‪.‬‬
‫ועד״ז ברש״י בהר כה‪ ,‬לח‪ .‬שלח טו‪ ,‬מאג ה״ז בנוגע‬
‫החילוק בין ככור לשאר המצרים‪ ,‬אבל הריגת בכורי‬
‫מצרים גופא היתה באופן ד״בהעברה אחת ‪ . .‬כולן‬
‫לוקין״‪ .‬ועצ״ע‪.‬‬
‫אעשה שפטים‪ ,‬דהו״ל למכתב ועברתי להכות בכורי‬
‫•( ראה זוו־א קא‪ ,‬ב‪ .‬של‪-‬ה נזה‪ ,‬נ סוף הגהה‬
‫הא‪ .-‬אבל ההדגשה שס שלכן ה״ז ד‪ 1‬קא ע״’ הקב־ה‬
‫ל ב ן מ ל א ע־־’ מלאן( — לא ה‪ 1‬נ א בפרט״י‪.‬‬
‫באא‬ ‫לפוטי‬ ‫‪48‬‬
‫התחיל מהלילה‪ ,‬כמפורש בכתוב ” ״ליל‬
‫שמורים הוא לה׳ להוציאם מארץ מצרים‬
‫הוא הלילה הזה לה׳״‪ ,‬״הוא הלילה ש ­‬
‫אמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את‬
‫בניך״[‪.‬‬
‫וזהו גם מ״ש לאח״ז “ ״)אני יוצא גו׳(‬
‫ומת כל בכור בארץ מצרים גו״׳‪ ,‬ולא‬
‫״והכיתי כל בכור״״י וכיו״ב‪ ,‬כי זה ש״אני‬
‫יוצא בתוך מצרים״ לא הי׳ בשביל הכאת‬
‫בכורי מצרים כ״א בשביל הצלת ישראל‪,‬‬
‫אלא שבדרך ממילא ״מת כל בכור ב ­‬
‫ארץ מצרים״‪.‬‬
‫אבל אינו מובן מ״ש ״ועברתייג ב ­‬
‫ארץ מצרים גו׳ והכיתי כל בכור״‪ ,‬שמש ­‬
‫מעו שהקב״ה עובר בארץ מצרים״ לה ­‬
‫כות כל בכור‪ ,‬במיוחד בשביל מכת בכו ­‬
‫רות‪ .‬ועוד זאת‪ ,‬שגם עבר מבית לבית‬
‫)באופן שהי׳ צ״ל ״פסיחה״ על בתי יש­‬
‫ראל(‪ ,‬ומ״ל ס״א‪.‬‬
‫ולכן פרש״י ״כמלך העובר ממקום ל־‬
‫מקוס״‪ ,‬שאין זו הליכה מיוחדת כשבילי־נ‬
‫מכת בכורות‪ ,‬אלא ״כמלך העובר ממקום‬
‫למקום״ בשביל ענין אחר»‪ .-‬וכן בעניננו‪,‬‬
‫‪ {29‬שם‪ ,‬מב ובפרש״י‪ .‬ובפ׳ ראה טז‪ ,‬א‪ :‬הוציאך‬
‫ה״א ממצרים לידה )וראה פרש״י שם(‪.‬‬
‫‪ (30‬להעיר מעץ הדעת טוב להרח״ו פרשתנו‬
‫יב‪ ,‬כט )סד‪ ,‬ג(‪ .‬אלשיד כאן יא‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (31‬בת״א )ועד״ז בתיב״ע( מתרגם בשניהם‬
‫)‪,‬אני יוצא׳׳ ו״ועברתי״( ל׳ התגלות‪ ,‬״אנא מתגלי״‪,‬‬
‫דברים מגשמיותם‪ ,‬אבל בפשש״מ יש חילוק בפי­‬
‫רושם‪.‬‬
‫‪ (32‬להעיר מפרש״י לך )יב‪ ,‬ו( ״ויעבר אברם‬
‫בארץ״ ‪ -‬״נכנס לתוכה״‪ .‬וראה רא״ם וגו״א שם‪.‬‬
‫באר בשדה על פרש״י שם‪.‬‬
‫‪ (33‬להעיר מגו״א פרשתנו עה״ם בפרש״י ד״ה‬
‫מצרים ‪ . .‬בי מה שכ׳ ועברתי והכיתי כאילו הי׳ כל‬
‫דבר ודבר בפ״ע‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה גם באר בשדה על פרש״י כאן‪.‬‬
 ‫‪49‬‬ ‫שיחות‬ ‫באא‬ ‫לקוטי‬

‫״הכל גלוי לפניו‪ ,‬אלא אמר הקב״ה נותן‬ ‫וזהו גם תוכן המשל מ״מלך העובר‬
‫אני את עיני לראות שאתם עסוקים ב ­‬ ‫ממקום למקום״‪ :‬כאשר הליכת המלר‬
‫מצותי ופוסח אני עליכם״‪.‬‬ ‫היא בשביל להלקות‪ ,‬אזי נחשבת הכאת‬
‫וזהו גם גודל הענין ד״פסח הוא לה״׳‪,‬‬ ‫כל אחד כענין בפ״ע הבא בזמן בפ״ע‪,‬‬
‫דפרש״י)כנ״ל( ״הקרבן הוא קרוי פסח‬ ‫אבל כאשר ההליכה היא בדרך העברה‬
‫על שם הדילוג והפסיחה שהקב״ה מדלג‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬ואגב ההעברה נעשית‬
‫בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ‬ ‫ההכאד״ הרי ההעברה היא העברה אחת‪,‬‬
‫ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט״‪,‬‬ ‫ובמילא גם הא דלוקין נחשב כלוקיו‬
‫דלכאורה צ״ב‪ ,‬מדוע נחשב זה לעניו‬ ‫ברגע אחד‪ .‬וכ״ה בנדו״ד‪ ,‬דכיון שהליכת‬
‫עיקרי כ״כ‪ ,‬עד שהקרבן נקרא ע״ש‬ ‫הקב״ה בארץ מצרים היתה בשביל‬
‫פסיחה זו‪ ,‬ובמ״שיג ״ואמרתם זבח פסח‬ ‫הצלת וגאולת ישראל‪ ,‬וביחס להכאת‬
‫הוא לה׳ אשר פסח על בתי בני ישראל‬ ‫בכורי מצרים ה״ז ״כמלך העובר ממקום‬
‫במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו‬ ‫למקום״‪ ,‬לכן גם הכאת המצרים היא‬
‫הציל״?‬ ‫בהעברה בעלמא‪ ,‬שבהעברה זו ‪ -‬שהיא‬
‫אלא שבזה בא לידי ביטוי גודל‬ ‫״העברה אחת וברגע אחד״ ‪ -‬לקו כל‬
‫מעלת וחביבות ישראל אצל הקב״ה‪,‬‬ ‫הבכורות)כאחד(‪.‬‬
‫דבה בשעה שהקב״ה הכד‪ ,‬את בכורי‬ ‫והנה‪ ,‬ע״פ הדגשה זו בפרש״י‪ ,‬ש­‬ ‫ה‪.‬‬
‫מצרים באופן של ״העברה אחת ‪ . .‬כולן‬ ‫הכאת בכורי מצרים היתה ״בהעברה‬
‫לוקין״‪ ,‬הנהגה באופן של ״העברה״‬ ‫אחת וברגע אחד״‪ ,‬יש עומק חדש בכל‬
‫בעלמא‪ ,‬הנה בענין זה גופא‪ ,‬בנוגע ישר­‬ ‫הענין ד״ופסחתי עליכם״‪:‬‬
‫אל הי׳ גדר של ״יציאה״ בתוך מצרים‪,‬‬
‫אין פירוש הדברים)כפי שמשמע ב­‬
‫שהקב״ה ״יצא״ ״בתוך מצרים״ בכל‬
‫שטחיות(‪ ,‬שהקב״ה ירד ועבר בין בתי‬
‫המבואות‪ ,‬כדי להציל כאו״א מישראל‪,‬‬
‫מצרים כדי להכותם‪ ,‬ובגלל זה נעשה‬
‫גם אלו הנמצאים בין בתי המצרים‪ .‬וזו‬
‫עוד ענין‪ ,‬שהוצרך הקב״ה לפסוח על‬
‫היתה התחלת גאולת ישראל‪ ,‬שהקב״ה‬
‫בתי ישראל‪ ,‬אלא שמלכתחילה‪ ,‬כל ירי­‬
‫בכבודו ובעצמו יצא להציל ולגאול את‬
‫דה ויציאה זו נ תו ך מצרים לא היתה‬
‫כאו״א מבנ״י ממצרים‪.‬‬
‫אלא בשביל הצלת ישראל‪ ,‬ואילו הכאת‬
‫ביאור החילוק בין שתי ההנהגות‬ ‫ו‪.‬‬ ‫המצרים היתה דרך העברה בעלמא‪.‬‬
‫הנ״ל ד״אני יוצא״ ו״ועברתי״ ע״ד החסי‪-‬‬ ‫זאת אומרת‪ ,‬שבמכת בכורות גופא‬
‫דותיג‪:‬‬ ‫היו שני הגדרים ד״יציאה״ ו״העברה״‪:‬‬
‫כללות ענין גאולת מצרים בא ע״י‬ ‫הכאת בכורי מצרים היתה באופן של‬
‫״הקב״ה בכבודו ובעצמו״״‪ ,‬מהותו ועצ‪-‬‬ ‫״העברה״‪ ,‬״בהעברה אחת ‪ . .‬כולו לו‪-‬‬
‫קין״‪ :‬וביחד עם זה‪ ,‬כדי להציל את‬
‫ישראל מן המשחית‪ ,‬״יצא״ הקב״ה ״בתוך‬
‫‪ (37‬פרשתנו ע‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫מצרים״‪ ,‬שירד והשגיח בבתי ישראל‬
‫‪ (38‬בביאור ענין ״ועברתי•)גכי סכת בכורות(‬ ‫כדי להצילם‪ ,‬וכפרש״י עה״פ« ״והי׳ ה­‬
‫ע״ד החסידות ראה ד״ה ועבר ה׳ באוה״ת פרשתנו‬ ‫דם לכם לאות גו׳ וראיתי את הדם״ ‪-‬‬
‫)כרך ז( ע׳ ב׳תרלג ואילך‪ .‬ד״ד‪ ,‬ועברתי בארץ‬
‫מצרים בסה״מ תש״ה ע' ‪ 136‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (39‬ל׳ הגש״פ פיסקא ויוציאנו‪.‬‬ ‫‪ (36‬פרשתנו יב‪ ,‬יג ד״ה וראיתי‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫כאא‬
‫עליונים ואת התחתונים ‪ . .‬בחר בישראל‬
‫עמו והוציאם ממצרים ערות הארץ״ מ ­‬
‫קום הזוהמא והטומאה לא ע״י מלאך״‬
‫‪ . .‬אלא הקב״ה בכבודו ובעצמו ירד‬
‫לשם כמ״ש וארד להצילו וגו״׳‪ ,‬והיינו‬
‫דחיבה זו של הקב״ה לבנ״י גרמה לכך‬
‫שהקב״ה ירד ויצמצם את עצמו בעניני‬
‫בני ישראל‪ ,‬עד להשגיח עליהם בהש ­‬
‫גחה פרטית ולהצילם‪.‬‬
‫וזהו מ״ש ״אני יוצא בתוך מצרים״‪ ,‬ש­‬
‫זוהי ״יציאת״ הקב״ה ממקומו )״הניח‬
‫הקב״ה את העליונים״( וירידתו ״בתוך‬
‫מצרים״‪ ,‬וכ״ז כדי להציל את ישראל‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬ענין זה‪ ,‬שירידה זו של‬ ‫ז‪.‬‬
‫הקב״ה להציל את ישראל‪ ,‬היא מחמת‬
‫האהכה של הקב״ה לבנ״י)מצד פנימיות‬
‫המקיף(‪ ,‬בא לידי ביטוי גם בפרטי הנם‬
‫ד״ופסחתי עליהם״‪ ,‬וכהובא בפרש״י‪48‬‬
‫דגם כ״שהי׳ ישראל בביתו של מצרי‬
‫שומע אני ילקה כמותו ת״ל ולא יהי׳‬
‫בכם נגף״‪ ,‬דלכאורה צע״ק‪ ,‬מהי הקס״ד‬
‫שבשביל שהי׳ איש ישראל בבית מצרי‬
‫״ילקה כמותו״י•■?‬
‫אך הענין הוא‪ ,‬דמזה גופא שאיש‬
‫ישראל זה נמצא בבית מצרי בלילה זה‪,‬‬
‫מובן פחיתות מצבו הרוחני‪ .‬לאחרי כל‬
‫מה שעשו להם המצרים‪ ,‬ולאחרי כל ה­‬
‫מכות שקבלו המצרים‪ ,‬הנה איש זה‬
‫עדיין בביתו של איש מצרי‪ ,‬ואימתי ‪-‬‬
‫בלילה זה שנצטווה להקריב הקרבן פסח‬
‫)בשביל הצלתו(‪ ,‬והוזהר ״ואתם לא תצאו‬
‫איש מפתח ביתו עד בוקר״״!‬
‫‪ (40‬לקו״ת שה״ש יד‪ ,‬ג‪ .‬םה״מ קונטרסים ח״א‬
‫‪ (46‬מקץ מב‪ ,‬ט‪ .‬שם‪ ,‬יב‪ .‬קה״ך פ״א‪ ,‬ד )בסופי(‪.‬‬
‫עץ חיים שער )מג( ציור העולמות פ״א‪.‬‬
‫ד‪ (4‬מכילתא פרשחנו עה״פ כאן‪ ,‬ל׳ הגש״פ‬
‫שם‪.‬‬
‫‪ (48‬יב‪ ,‬יג ד״ה ולא יהי׳‪.‬‬
‫‪ (40‬ועכ״פ הול״ל ״עםו״‪ ,‬ולא ״כמותו״‪.‬‬
‫לקוטי‬ ‫‪50‬‬
‫מותו ית'‪ ,‬וכלשון הכתוב ״אני יוצא״‪ ,‬אני‬
‫ממש‪ ,‬עצמותו ומהותו ית׳‪ ,‬שלמעלה מכל‬
‫סדר השתלשלות‪.‬‬
‫וזהו גם הטעם הפנימי לכך שהכאת‬
‫המצרים היתה בדרך ממילא‪ ,‬״ומח כל‬
‫בכור גו׳״‪ ,‬ע״ד המבואר״^ בעניז ״הוא‬
‫צוה ונבראו״״■‪ ,‬לשון נפעל‪ ,‬כי מצד בחי׳‬
‫המקיף בא הכל לא בדיר פעולה)״ברא״(‬
‫אלא כמו בדרך ממילא )״נבראו״(‪ ,‬וכן‬
‫בנדו״ד‪ ,‬דכיון שמכת בכורות היתה מה־‬
‫קב״ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬לכן היתה באופן‬
‫של ״ומת כל בבור״‪.‬‬
‫ומטעם זה ‪ -‬״בהעברה אחת ‪ . .‬כולן‬
‫לוקין״‪ ,‬בדרך ״העברה״ בלי התחלקות‬
‫)כנ״ל בארוכה(‪ ,‬כי הקב״ה בכבודו וב ­‬
‫עצמו‪ ,‬הרי שווה ומשווה קטן וגדול‪.‬‬
‫אמנם כ״ז הוא בנוגע לאומות העולם‪,‬‬
‫משא״ב בנוגע לבנ״י הרי ידוע‪ ,‬שגם מצד‬
‫בחי׳ המקיף‪ ,‬החיבה היא לבנ״י‪ ,‬ואד ­‬
‫רבה‪ ,‬דוקא בזה מתגלה אמיתית חיבתם‬
‫של ישראל‪ .‬וכמבואר״ בעניז ״הלא« אח‬
‫עשו ליעקב גו׳ ואוהב את יעקב ואת‬
‫עשו שנאתי״‪ ,‬דגם מצד בחי׳ המקיף‪ ,‬ש ­‬
‫שם ״כחשיבה כאורה׳״י■ ובמילא ״אח‬
‫עעזו ליעקב״‪ ,‬מ״מ‪ ,‬״ואוהב את יעקב ואת‬
‫עשו שנאתי״‪ .‬שזהו ענין בחירה הקב״ה‬
‫בבנ״י לא מצד טעם‪ ,‬דאף שלכאורה‬
‫מדובר בבחינה ששם לא ניכרת מעלתם‬
‫של ישראל לגבי עשו)כי ״כחשיכה כ ­‬
‫אורה״(‪ ,‬מ״מ‪ ,‬״ואוהב את יעקב״ דוקא‪.‬‬
‫ומצד חיבה זו ״הניחי■■ הקב״ה את ה ­‬
‫קצד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (41‬תחלים קמח‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (42‬ראה אוה״ת בראשית )כרך ג( תקפה‪ ,‬א‬
‫ואילך‪ .‬ובכ״מ‪ .‬לקו״ש ח״ז ע' ‪. 25‬‬
‫‪ (43‬מלאכי א‪ ,‬כ־ג‪.‬‬
‫‪ (44‬תחלים קלט‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (45‬ל׳ אדה״ז בתניא פמ״ו)סח‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪51‬‬ ‫שיחות‬ ‫באא‬ ‫להוטי‬

‫העכו״ם‪ ,‬טוען הוא‪ ,‬שאין התעסקות זו‬ ‫ולכן קס״ד ש״ילקה כמותו״‪ ,‬כיון ש­‬
‫שייכת אליו‪.‬‬ ‫לא ניכרת ההבדלה כינו וכין המצרי‪.‬‬
‫וע״ז היא ההוראה ‪ -‬״דיו לעבד ש ­‬ ‫ואעפ״ב‪ ,‬מצד החיבה לכאו״א מישר ­‬
‫יהא ברבר״*‪ ,‬דכמו שהקב״ה בכבודו וב ­‬ ‫אל‪ ,‬הרי ״ואוהב את יעקב״ דוקא‪ ,‬ולא די‬
‫עצמו ירד** למצרים ערות הארץ מקום‬ ‫שהקכ״ה הציל גם איש ישראל זה )שזה‬
‫הזוהמא והטומאה להוציאם משם‪ ,‬וגם‬ ‫אפשרי גס ע״י מלאך(‪ ,‬אלא עוד זאת‪,‬‬
‫לאיש כזה שנמצא בבית מצרי‪ ,‬וכ״ז כדי‬ ‫שהקב״ה בכבודו ובעצמו ירד להצילו‬
‫לקרבו אליו‪ ,‬ובקירוב ויחוד אמיתי ע״י‬ ‫מיד מצרים‪ ,‬וכנ״ל בפירוש ״אני יוצא‬
‫התורה ומצותיי ‪ -‬כן צריך כ״א מבנ״י‬ ‫בתוך מצרים״‪ ,‬שהיתה ירידה והתלב‪-‬‬
‫״לירד״ ממדריגתו להציל את בנ״י‪ ,‬גם‬ ‫שותייי■ בתוך מצרים‪ ,‬ערות הארץ‪,‬‬
‫תינוקות שנשבו מישראל‪ ,‬וגם אם בגלל‬
‫]שזהו אחד מהטעמים׳* שלא הי׳ יכול‬
‫ירידה זו מטנף לבושיו**)כמובן ופשוט‪,‬‬
‫להיות ע״י מלאר‪ ,‬כי מלאך לא הי׳ יכול‬
‫באופן המותר ע״פ הלכה(‪.‬‬
‫לירד בטומאת מצרים[‪.‬‬
‫ומה גם שלאחרי שהקב״ה אמר במ״ת‬
‫״אנכי ה׳ אלקיך״‘* לשון יחידי*‪ ,‬נעשה‬ ‫ומכאן הוראה בעבודת כאו״א מ ­‬ ‫ח‪.‬‬
‫ה׳ כחך וחיותך של כאו״א מישראלי*‬ ‫ישראל בהתעסקותו לקרב לבן של‬
‫באיזה מעמד ומצב שהוא‪ ,‬וצריכים רק‬ ‫ישראל לאבינו שבשמים‪ :‬יש האומרים‬
‫לגלות רצונו האמיתי והפנימי’*‪,‬‬ ‫שמוכנים לעסוק בקירוב בנ״י לתומ״צ‪,‬‬
‫אבל לא לרדת ממדרגתם בשביל זה‪.‬‬
‫והרי גאולת כלל ישראל ‪ -‬דכאו״א‬
‫ולדוגמא‪ ,‬אדם העוסק בלימוד התורה‪,‬‬
‫מישראל‪ ,‬גם ראשיכם שבטיכם‪ ,‬וכן גאו­‬
‫מוכן ללמוד תורה גם עם פשוטי עם‪,‬‬
‫לת השכינה דשכינתא בגלותא ‪ -‬תלוי׳‬
‫ואפילו עם איש ישראל שלע״ע רחוק‬
‫בגאולתן של כל אחד ואחד‪ ,‬שהרי ב ­‬
‫מתורת השם‪ ,‬אבל במה דברים אמורים‪,‬‬
‫גאולה זו דלעת״ל לא ישאר אף אחד‬
‫כאשר הם מוכנים לבוא אל בית ה׳‪,‬‬
‫בגלות‪ ,‬ועד דגם אותו הסוג שלא נגאלו‬
‫לבית המדרש וד׳ אמות של תורה ללמוד‬
‫ממצרים‪ ,‬יגאלו בגאולה העתידה לבוא‬
‫עמו‪ ,‬משא״ב כשהוא צריך להפסיק‬
‫ע״י משיח צדקנו‪,‬‬
‫מלימודו ולירד להתעסק עם אלה שאינם‬
‫וכמדובר כמ״פ״י בפירוש התשובה‬ ‫שייכים לע״ע להכנס לבית המדרש‬
‫לבן רשעי•׳ ״אילו הי׳ שם לא הי׳ נגאל״‪,‬‬ ‫ללמוד‪ ,‬להיותם תינוקות שנשבו לבין‬

‫‪ (52‬ברבות נח‪ .‬ב‪ .‬ועוד‪ .‬ת‪1‬חומא ח״ש ד״‬

‫‪ (53‬ראה אוה״ת במדבר כרך ו ס״ע א׳תשצז‬
‫ואילר‪,‬‬
‫‪ (54‬ראה בארוכה תניא שם‪,‬‬
‫‪ (55‬ראה שה״ש ה‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (56‬יתרו כ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (57‬ראה רמב״ו עה״פ‪ .‬פסיקתא רבתי פכ״א‪.‬‬
‫‪ (58‬דאה לקו״ת ר״פ ראה‪.‬‬
‫‪ (59‬ראה רמב״ם ספ״ב דהל׳ גירושין‪.‬‬
‫‪ (60‬ראה לקו״ש חי״א ע׳ ‪ .2‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (61‬בהגש״ם‪ .‬וראה לשיז המכילתא פרשתנו יג‪,‬‬
‫ח‪ .‬יד‪ .‬רש״י שם יג‪ ,‬ח‪ .‬ירושלמי פסחים פ״י ה״ד‪.‬‬
‫‪ (50‬ומ״ש בתו״ח וירא )קג‪ ,‬סע״ג( ״וכידוע‬
‫בירידתו במצרים דכתיב וענרתי בארמ״צ כו׳ ולא‬
‫נד בזה ענין ירידה כלל משום דגם חושך לא יחשיך‬
‫ממד כר כחשיבה כאורה ממש״ ‪ -‬היינו כלפי‬
‫המצרים במכת בכורות‪ ,‬שבוה לא היתה שום ירידה‬
‫ח״ו‪ ,‬אבל בשייכות לישראל הרי מקרא מלא דבר‬
‫הכתוב ‪,‬וארד להצילו״‪ ,‬כנ״ל בפנים‪ ,‬וכמובא בתניא‬
‫שם‪ .‬ועצ״ע‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה לקו״ת צו יב‪ ,‬ג‪ .‬טז‪ ,‬א‪ .‬וראה תו״ח‬
‫בראשית כז‪ ,‬ב‪ .‬סידור רצט‪ ,‬א‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫באא‬ ‫לקוטי‬ ‫‪52‬‬

‫תלוקטו לאחד אחד בני ישראל״^‘‪ ,‬ע״י‬ ‫זר ק שם במצרים לא הי׳ נגאל‪ ,‬אבל‬
‫משיח צדקנו‪ ,‬שבונה המקדש ומקבץ‬ ‫בגאולתנו מגלות זה־י גם הוא יהי׳ נגאל‪,‬‬
‫נדתי ישראל״‪ ,‬תיכף ומיד ממש‪.‬‬ ‫ובהתעסקות של כאו״א מישראל‬
‫)משיחת ש״פ בא חשל׳־ו(‬ ‫לקרב את בנ״י לאביהם שבשמים‪ ,‬הקב״ה‬
‫הולד עמו לסייעו בעבודתו זאת‪,‬‬
‫ועי״ז נגאלים בנ״י מהגלות‪ ,‬״ואתם‬
‫‪ (63‬ישעי׳ כז‪ ,‬יב‪ .‬וראה רש״י נצנים ל‪ ,‬ג ״אוחז‬
‫בידיו ממש איש איש כד״‪.‬‬ ‫כיוז שהוא לאהר מ״ת ‪ -‬ראה בארוכה‬ ‫‪(62‬‬
‫‪ (64‬רמכ״ם הל׳ מלכים ספי״א‪.‬‬ ‫לקו״ש שם ואילך‪.‬‬
‫‪53‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫נ‬ ‫בא‬
‫פלוגתא זו מצינו גם במם׳ סופרים״׳‪,‬‬ ‫א‪ .‬בצאת ישראל ממצרים‪ ,‬מציגו ב ­‬
‫ושם הלשון ״רבי יוסי אומר צבאות‬ ‫קרא שנקראו אז בתואר חדש ‪ -‬״צב ­‬
‫חול״‪ ,‬ובהמשך לזה ״אמר ר״ש בן אלעזר‬ ‫אות״‪ ,‬כמ״ש בפרשתנו ״כי בעצם היום‬
‫של בית אגודה היו כותבין בירושלים‬ ‫הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצ ­‬
‫והיו מוחקין צבאות שהיו נוהגין בו חול‬ ‫רים״׳‪ ,‬״ויהי בעצם היום הזה יצאו כל‬
‫שנאמר״ ופקדו שרי צבאות בראש‬ ‫צבאות ה׳ מארץ מצרים״ג‪ ,‬״ויהיי בעצם‬
‫העם״‪ .‬ובאבות דר׳ נתן״ מפורש הוא‬ ‫היום הזה הוציא ה׳ את בני ישראל‬
‫בדברי ר׳ יוסי עצמו ‪ -‬״אמר ר׳ יוסי‬ ‫מארץ מצרים על צבאו ת ם״ )ו כן כתיב‬
‫חלקנו על צבאות שנאמר ופקדו שרי‬ ‫בם׳ הקודמת^ ״והוצאתי את צבאותי את‬
‫צבאות בראש העם״‪ .‬ועד״ז איתא ב‪-‬‬ ‫עמי בני ישראל מארץ מצרים״(‪.‬‬
‫ירושלמיי׳ ״תני ר׳ יוסי אומר של בית‬ ‫וע״פ הידוע שבעת יציאת מצרים נע­‬
‫חגירה כותבנים אומנים היו בירושלים‬ ‫שו ישראל לגוי ועם בפני עצמו‪ ,‬כמ״שי‬
‫היו מוחקין צבאות שכן הוא שם חול‬ ‫״לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי״‪ ,‬נראה‬
‫במקום אחר ופקדו שרי צבאות בראש‬ ‫לומר טעם הדבר‪ ,‬כי שם זה )״צבאות״(‬
‫העם״‪.‬‬ ‫מדגיש )לא רק מעלה פרטית בבני יש­‬
‫ויש להבין טעם החילוקים בדברי ר׳‬ ‫ראל‪ ,‬אלא( דבר עיקרי במהותו של עם‬
‫יוסי‪ ,‬שבש״ס דידן הביא ראי׳ לשיטתו‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫)שצבאות אינו מהשמות שאינם נמחקין(‬
‫ב‪ .‬ויש לבאר זה בהקדם ביאור שם‬
‫מזה שהוא שמם של בנ״י ״שנאמר‬
‫״צבאות״ שהוא אחד משמותיו של ה‪-‬‬
‫והוצאתי את צבאותי גו״׳‪ ,‬ובמס׳ סופרים‬
‫קב״ה‪ ,‬ומחלוקת‘ בדבר‪ ,‬דהת״ק בברייתאי‬
‫ובאדר״נ)וכן בירושלמי( הובא הכתוב‬
‫ס״ל ד״צבאות״ הוי בכלל השמות שאינם‬
‫״ופקדו שרי צבאות בראש העם״‪.‬‬
‫נמחקים‪ ,‬ו״ר׳ יוסי אומר צבאות כולו‬
‫גם צריך ביאור מש״כ בש״ס דידן‬ ‫נמחק שלא נקרא צבאות אלא על שם‬
‫״שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל״‬ ‫ישראלי שנאמר והוצאתי את צבאותי את‬
‫עמי בני ישראל מארץ מצרים״י‪.‬‬
‫יוסי״)וכ״ה גירסת הר״ח הרי״ף ורב האי גאון)הובא‬
‫בס׳ האשכול הל׳ ם״ת סי״ז(‪ .‬ובכמה גי•!בה״ג)הובא‬ ‫יב‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫בדברי רב האי גאון שם‪ ,‬שזהו טעם הרס״ג שלא‬ ‫שם‪ ,‬מא‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫הזכיר צבאות בכלל השמות שאינן נמחקין(‪ ,‬רא״ש‬ ‫שם‪ ,‬נא‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫שבועות שם‪ .‬ובחי׳ הרשב״א כ׳ ש״כך גירסת כל‬ ‫וארא ז‪ ,‬ד )ראה לקמן בפנים(‪ .‬וראה שם ו‪,‬‬ ‫‪(4‬‬
‫הספרים שלפנינו״‪ .‬וראה גם ר״ן שם[ אמר שמואל‬ ‫כו‪.‬‬
‫הלכה כרבי יוסי‪.‬‬ ‫ואתחנן ד‪ ,‬לד‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫רפ״ד‪ .‬נסמן עה״ג בגס׳ וכן האדר׳׳נ דל ­‬ ‫‪( 10‬‬ ‫שבועות לה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫קמן‪.‬‬ ‫וכן לסתמא דברייתא שם‪ ,‬ע״א‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫! ‪ 0‬שופטים‪ ,‬כ‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫ברי״ף ורא״ש )סכ״ג( ״לפי שלא נקרא‬ ‫‪(8‬‬
‫‪ (12‬פל״ד‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫צבאות אלא על שם צבאות ישראל׳־‪.‬‬ ‫הקב‪-‬ה‬
‫‪ (13‬מגילה פ״א ה״ט קרוב לסופה‪.‬‬ ‫וממשיך בגמ׳ ״אמר שמואל אין הלכה כרבי‬ ‫‪(9‬‬
 ‫שיחות‬
‫חול ממש‪ ,‬״ופקדו שרי צבאות בראש‬
‫העם״‪:‬‬
‫ואילו בגמ׳ דידן כוונת ר׳ יוסי היא‬
‫שאף שהוא כינוי להקב״ה מ״מ אינו‬
‫משמות הקדושים שאינם נמחקין‪ ,‬לפי‬
‫״שלא נקרא צבאות אלא על שם יש ­‬
‫ראל״‪ ,‬שאין הכוונה )כשטחיות הלשון(‬
‫שצבאות קאי רק על בני ישראל ולא על‬
‫הקב״ה )דאז הול״ל ״שלא נקראו צבאות‬
‫אלא ישראל״(‪ ,‬אלא דזה שהקנ״ה נקרא‬
‫בשם צבאות הוא כיון ש״על שם ישראל״‬
‫שנקראים ״צנאות׳■״‪ ,‬לכן נקרא הקב״ה‬
‫בשם זהי׳‪.‬‬
‫ומטעם זה לא חל עליו הגדר והדין‬
‫דשמות שאינם נמחקים‪ ,‬כי שמות אלו‬
‫הקב״ה נקרא בהם מצד עצמו‪ ,‬ביסודם‬
‫הם שמות של הקב״ה ]אלא שכיון שיש‬
‫לתיבות אלו גם פירוש של חול‪ ,‬הושאלו‬
‫גם לדברי חול שבעולם )כמו ״ואת אילי‬
‫הארץ לקח״״־‪ ,‬וכן ״אלקים״ שמשתמשים‬
‫בו על דיינים׳־‪ ,‬וכיו״ב(־־‪ ,‬וכיוון שהוש­‬
‫אלו לדברי חול אינם)אז( בגדר שמו של‬
‫הקב״ה[‪ :‬ואילו שם צבאות ביסודו אינו‬
‫שם של הקכ״ה‪ ,‬אלא שם של בני ישראל‪,‬‬
‫אלא שמשתמשים בו ג״כ כתואר של ה‪-‬‬
‫קב״ה‪.‬‬
‫במס׳ סופרים )וירושלמי( מביא ראי׳‬
‫ויש לעיין בהראי׳ שבמס׳ סופרים‬ ‫ד‪.‬‬
‫)וירושלמי( מהכתוב ״ופקדו שרי צבאות‬
‫כאב‬ ‫למוטי‬ ‫‪54‬‬
‫— הרי אפילו אם צבאות קאי על צבא‬
‫השמים )מלאכים וכיו״ב(^׳‪ ,‬אינו שם‬
‫קדוש של הקב״הז‬
‫ג‪ .‬ונראה לומר שהבבלי ומס׳ סום־‬
‫רים )וירושלמי( חלוקים בשיטה ר״י‬
‫בגדר שם ״צבאות״‪:‬‬
‫במס׳ סופרים הלימןן היא — ״רבי‬
‫יוסי אומר צבאות חול״‪ ,‬היינו שלדעת‬
‫ר״י אינו שם של הקב״ה כלל‪ ,‬ובלשון‬
‫״ה׳ צבאות״)וכיו״ב(‪ ,‬אין תיבת ״צבאות״‬
‫תואר של הקב״ה‪ ,‬אלא ע״ד הנאמרי׳ ״ה׳‬
‫אלקי הצבאות״‪:‬‬
‫ואילו להבבלי‪ ,‬ששם הלשון ש״צבאות‬
‫כולו נמחק״)ולא ״חול״(‪ ,‬שיטת ר״י אינה‬
‫ש״צבאות״ הוא חול ממש‪ ,‬אלא שלא‬
‫חלה עליו קדושה להעשות כשם שאינו‬
‫נמחק‪ ,‬אבל מ״מ הוא תוארו של הקב״ה‪,‬‬
‫כמו ״הגדול הגבור כו׳ חנון ורחום וכו׳״‪,‬‬
‫הנקראים בברייתא*׳ ״שמות שנמחקין״׳‬
‫היינו שהם שמות של הקב״ה אלא שאין‬
‫בהם קדושהי׳ והם נמחקיף׳•‬
‫וזהו גם טעם החילוק בין הכתובים‬
‫שהובאו בש״ם דידן ובמס׳ סופרים)וירו­‬
‫שלמי(‪:‬‬
‫שהוא ח!ל‪ ,‬ולכן נקט כתוב שבו התואר‬
‫צכאות לא קאי על הקב״ה כלל‪ ,‬אלא‬

‫‪ 09‬ויש לומר שלכן דייק ר״י בבבלי להביא‬

‫‪ 04‬ראה מכילתא פרשתנו שס‪ ,‬יז‪ .‬אבות דר״נ‬
‫הכתוב דפ׳ וארא שבו נאמר ״צבאזתי״‪ ,‬ולא הכתוב‬
‫נו״ב פמ״ד‪ .‬ראב״ע וארא שם‪.‬‬
‫״צבאות ה״׳ דפרשתנו‪ ,‬כי ״צבאותי״ מדגיש יותר‬
‫‪ (15‬הושע יב‪ ,‬ו‪ .‬עמוס ג‪ ,‬יג‪ .‬רעוד*‬
‫היות בנ״י מיוחדים לו)ולהעיר מלקו״ת במדבר ט‪,‬‬
‫‪ (!6‬שבועות שם‪ ,‬סע׳׳א‪.‬‬
‫ג(‪.‬‬ ‫‪ (17‬וראה לשון הרמב״ם הל• יסוה״ת פ״ו ה״ה‪:‬‬
‫‪ (20‬יחזקאל יז‪ ,‬יג)הובא בפרש׳׳י בשלח טו‪ ,‬יא‪.‬‬
‫שאר הכינויין שמשבחין בהן את הקב׳יה כגון חנון‬
‫ויקרא ה‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫כו• הרי הן כשאר כתבי הקדש ומותר למוחקן‪.‬‬
‫‪ (21‬משפטים כב‪ ,‬ח‪ .‬שם‪ ,‬כז‪ .‬ועוד‪ .‬וראה פרש י‬
‫‪ ( 18‬ונפק״מ לדינא אולי י״ל ע״ד מ״ש אדה״ז‬
‫בראשית ו‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫כשו״ק או״ח הפ״ה סייג לגבי שמות המיוחד ז‬
‫‪ (22‬ראה מו״נ ח״א פס״א‪ .‬פרדס שער )יט( שם‬
‫להקב״ה שבלשון חול‪ ,‬שחל עליהם איסור ביזוי‬
‫בן ד׳ פ׳׳א‪.‬‬
‫השם וכו׳‪ .‬ועצ״ע•‬
‫‪55‬‬ ‫שיחות‬ ‫באב‬ ‫לקוטי‬

‫יכולת שום נברא להשיג בוראו כך אינו‬ ‫בראש העם״ ‪ -‬והרי גם השמות א־ל‬
‫יכול להשיג מדותיו״״י)שהן שמותיו ית׳(‪,‬‬ ‫אלקים ועוד הם לשון חול במקום אחר‪,‬‬
‫לכן ס״ל לר׳ יוסי‪ ,‬שלא יתכן ששמו של‬ ‫כנ״ל )כמו ״ואת אילי הארץ לקח״‪ ,‬״צד ­‬
‫הקב״ה )דהיינו תואר של הקב״ה עצמו״(‬ ‫קתך כהררי א־ל״״‪ ,‬״אלקים לא תקלל״״(‪,‬‬
‫יתגלה ע״י נביא‪ .‬ולכן מפרש ״ה׳ צבאות״‬ ‫ולמה הראי׳ ששם צבאות נקרא חול‬
‫‪ -‬״אלקי הצבאות״‪ ,‬שאינו תואר הקב״ה‬ ‫במקום אחר הוי הטעם שכאשר קוראי?‬
‫אלא חול ממש‪.‬‬ ‫אותו בו ית׳ הוא נמחק ואינו שם קדוש«‪.‬‬
‫]ודעת ת״ק ‪ -‬וכ״ה ההלכה״ ‪ -‬ש ­‬ ‫ונ״ל שלכו״ע אין הכתובים הללו)ש ­‬
‫צבאות הוא משמות שאינם נמחקין‪ ,‬היא‪,‬‬ ‫הובאו ראי׳ לשיטת ר׳ יוסי( היסוד לשי­‬
‫דכיון שדברי הנביא הם דבר ה׳ המת­‬ ‫טתו‪ ,‬והובאו כדי לבאר דבר נוסף‪ ,‬כדל ­‬
‫לבש בו‪ ,‬לכן גם שם זה יש בו קדושה״‬ ‫קמן‪:‬‬
‫כזו שאינו נמחק[‪.‬‬ ‫היסוד לשיטת ר׳ יוסי שצבאות אינו‬
‫והכתוב ד״ופקדו שרי צבאות גו״׳‬ ‫משמות הקדושים‪ ,‬הוא בזה שלא מציגו‬
‫שהובא במס׳ סופרים הוא להורות המצי­‬ ‫שם זה בחורה‪ ,‬וכדאיתא בגמרא״‪ ,‬שה­‬
‫אות והדין‪ ,‬דמה ש״היו נוהגין בו חול״‬ ‫תואר ״צבאות״ על הקב״ה ‪ -‬״ה׳ צבאות״‬
‫היינו חול ממש )ולא כשמות הנמחקין(‪,‬‬ ‫וכיו״ב ‪ -‬מצינו לראשונה בדברי הנבי­‬
‫ולכן מביא כתוב שבו הלשון צבאות הוא‬ ‫אים ובלשון חז״ל ״מיום שברא הקב״ה‬
‫חול ממש )ולשון ״שנאמר״ פירושו ‪-‬‬ ‫את עולמו לא הי׳ אדם שקראו להקב״ה‬
‫״כאותו שנאמר״‪ ,‬״שהיו נוהגין בו חול‬ ‫צבאות עד שבאתה חנה וקראתו צבאות״‪.‬‬
‫]כאוחו[ שנאמר ופקדו שרי צבאות גו׳״‪,‬‬
‫וס״ל לר׳ יוסי‪ ,‬דשמות של הקב״ה‪,‬‬
‫חול ממש(‪.‬‬ ‫צריכים לבוא לראשונה בתורה‪ ,‬שהיא‬
‫]ועפ״ז‪ ,‬שיסודו של ר׳ יוסי ש״צבאות‬ ‫דבר ה׳ ממש‪.‬‬
‫חול״ הוא מזה שלא נזכר בתורה‪ ,‬יומתק‬
‫דאף שדברי הנביא הם דבר ה׳‪ ,‬״רוח‬
‫זה שבמס׳ סופרים לא הובא בדברי ר׳‬ ‫ה׳ דבר בי ומלתו על לשוני״״‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כיון‬
‫יוסי שוס פסוק לראי׳ ורק אומר ״צבאות‬
‫שענין הנבואה הוא מה ש״הא‪-‬ל מנבא את‬
‫בני האדם״״‪ ,‬שדבר ה׳ מתלבש בדעתו‬
‫ובהשגתו ובסגנונו של הנביא )כמבואר‬
‫לקו״ש חכ״ג ע׳ ‪ 85‬ואילך‪ .‬סה״מ באתי לגני ח״א ע׳‬
‫במ״א באריכות״(‪ ,‬הרי ״כשם שאין ב ­‬
‫סח־סט‪.‬‬
‫‪ (30‬שער היחוד והאמונה פ״ד )עט‪ ,‬א(‪ .‬שם‬
‫פ״ה‪.‬‬
‫‪ (31‬להעיר מרמב״ם )הל׳ תפלה פ״ט ה״ז‪ ,‬ע״פ‬ ‫‪ (23‬תהלים לו‪ ,‬ז‪ .‬לפי פירושו של תיכ״ע ורש״י‪.‬‬
‫ברכות לג‪ ,‬ב( בנוגע לכינויים ״ובן לא ירבה ב ­‬ ‫ועוד‪.‬‬
‫כינויים של שם כו׳ שאין כח באדם להגיע בסוף‬ ‫‪ (24‬משפטים שס‪ ,‬כו‪.‬‬
‫שבחיו אלא אומר מה שאמר משה רבינו עליו ה­‬ ‫‪ (25‬ראה שירי קרנו לירושלמי מגילה שם‪,‬‬
‫שלום״‪ .‬וראה שו״ע אדה״ז או״ח הל׳ תפלה סקי״ג‬ ‫שהקשה עד״ז‪ .‬וראה נחל אשכול לספר האשכול‬
‫ס״ח‪.‬‬ ‫שם ע׳ ‪ 55‬אות ט׳‪.‬‬
‫‪ (32‬שבועות שם‪ ,‬ב )וראה לעיל הערה ‪.(9‬‬ ‫‪ (26‬ברכות לא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫רמב״ם הל׳ יסודי התורה פ״ו ה״ב‪.‬‬ ‫‪ (27‬ש״ב כג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (33‬ביאור בכ״ז ע״ד החסידות ‪ -‬ראה תו״א‬ ‫‪ (28‬ל׳ הרמכ׳׳ם הל׳ יסודי התורה רפ״ז‪.‬‬
‫ותו״ח )קמ‪ ,‬ב ואילך( פרשתנו עה״פ בעצם היוס הזה‪.‬‬ ‫‪ (29‬ראה תניא שער היחוד והאמונה ספ״כ‪.‬‬
 ‫שיחות‬
‫וזהו גם תוכן הפי׳ ד״לא נקרא )ה־‬
‫קב״ה( צבאות אלא על שם ישראל״‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שבזה נרמז ג״כ‪ ,‬שזהו כפי‬
‫שהקב״ה מתלבש בהשגת הנביא )יש ­‬
‫ראל(‪.‬‬
‫ויש להוסיף ביאור בזה ע״ד‬ ‫ו‪.‬‬
‫הדרוש‪ ,‬ע״פ מ״ש במדרש״י■ בפירוש שם‬
‫״צבאות״ ‪ -‬״אמר לי׳ הקב״ה למשה ‪. .‬‬
‫לפי מעשי אני נקרא כו׳ כשאני עושה‬
‫מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות״‪:‬‬
‫אף שלפי מדרש זה‪ ,‬כל שמותיו של‬
‫הקב״ה הם ״לפי מעשי״‪ ,‬שזהו בשייכות‬
‫הקב״ה להבריאה ולמעשיו)כמו‪ :‬כשאני‬
‫דן את הבריות אני נקרא אלקים; כשאני‬
‫מרחם על עולמי אני נקרא ה׳(‪ ,‬הרי אין‬
‫במעשים אלו מציאות הדומה במציאותו‬
‫להבורא; משא״כ בשם צבאות שהוא‬
‫הקב״ה מצד עצמו‪ ,‬אלא תואר של הקב״ה‬
‫כפי שיש לו שייכות כביבול עם גדרי‬
‫הן שמות שאין נמחקין כגון א‪-‬ל אלקיד אלקים‬
‫אלקיכם אהי׳ אשר אהי׳ אלף דל״ת ויו״ד ה״י שד״י‬
‫צבאות הרי אלו אין נמחקיף‪ ,‬אפשר לפרש בב׳‬
‫אופנים אלה[‪.‬‬
‫ולהעיר מדברי הרמב״ם )הל׳ יסוה״ת רפ״ו(‪,‬‬
‫שמקדים ״כל המאבד שם מן השמות הקדושים‬
‫הטהורים שנקרא בהם הקב״ה לוקה מן התורה שהרי‬
‫הוא אומר כו״׳‪ ,‬ואח״ב בהלכה שלאח״ז ״ושבעה‬
‫שמות הם השם הנכתב בו׳)ומונה כולם עד( וצב ­‬
‫אות״ ומ(ד‪ ,‬שמקדים ומתאר כולם באותו התואר‬
‫״המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא‬
‫בהם הקב״ה״‪ ,‬משמע קצת שס״ל ש)בדין ״אין נמ­‬
‫חקים״( כל השמות שווים גם בעצם גדרם )קדושתם‬
‫וטהדתם(‪ ,‬וכן מוכח קצת מזה שסקרים מנינם‬
‫״ושבעה שמות הם״)אף שפשוט דקדושת ״שם ה­‬
‫מפורש״‪ ,‬יו״ד ה״א וא״ו ה״א‪ ,‬היא יותר משאר הש­‬
‫’‬ ‫מות(‪.‬‬
‫ולהעיר ג״כ שהרמב״ם קורא לכולם )הל׳ ע״ו‬
‫פ״ב סה״ט‪ .‬הל׳ ממרים פ״ה ה״ב( ״שמות המיוחדים״‬
‫)אבל ראה כם״מ ד‪,‬ל׳ ע״ז שם‪ .‬צפע״נ מהד״ת שם‬
‫נט‪ ,‬ך ואילך‪ .‬ועוד(‪ .‬ולהעיר מצפע״ג להל׳ שבועות‬
‫פי״ב ד‪,‬״ג‪ .‬ןאב־מ‪.‬‬
‫‪ (36‬שמו״ר פ״ג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫כאב‬ ‫להוטי‬ ‫‪56‬‬
‫חול״)והפסוק הובא רק בדברי ר״ש בן‬
‫אלעזר בהמשך להענין ״שהיו נוהגין בו‬
‫חול״([‪.‬‬
‫ובשיטת הבבלי שר׳ יוסי אמר‬ ‫ה‪.‬‬
‫״כולו נמחק שלא נקרא צבאות אלא על‬
‫שם ישראל״)שהוא שם שהקב״ה נקרא‬
‫כן אלא שמותר למוחקו( ~ יש לומריג;‬
‫הבבלי ס״ל‪ ,‬דלר׳ יוסי‪ ,‬אף שאפשר‬
‫שיתגלה שם של הקב״ה ע״י נביא )ביון‬
‫שדברי הנביא הם דבר ה׳{‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כיון‬
‫שהנבואה הוא כפי שדבר ה׳ מתלבש‬
‫בהשגתו כו׳ של הנביא )כנ״ל(‪ ,‬לכן אין‬
‫בשם זה קדושה כקדושת השמות ש­‬
‫נתפרשו בתורה‪ .‬כלומר‪ :‬כמו שהנבואה‬
‫היא‪ ,‬דבר ה' כפי שמתלבש בבן אדס‬
‫)נברא(‪ ,‬עד״ז הוא גדרו של שם הקב״ה‬
‫המתגלה ע״י נביא‪ ,‬שאין זה תואר של‬
‫הנבראים)ולכן נמחק(*^‪.‬‬
‫‪ (3.1‬גם יש לומר לדעת הבבלי‪ ,‬שגם ר׳ יוסי‬
‫ס״ל כת״ק ששם של הקב״ה יכול להתגלות ע״י‬
‫נביא‪ ,‬ומה שצבאות ״כולו נמחק״ היינו מפני חוכ‪1‬‬
‫השס‪ ,‬שד‪,‬קב״ד‪ ,‬נקרא כשם צבאות רק ״על שם‬
‫ישראל״ ואינו שמו של הקב״ה מצד עצמו)כנ״ל(‪.‬‬
‫‪ (35‬ובדעת הת״ק דס״ל דאעפ״ב הוי משמות‬
‫שאינם נמחקין ‪ -‬אולי י״ל בי אופנים‪ :‬דאף שכל‬
‫השמות שנק׳ בהם הבורא דינם שאינם נמחקים‪ ,‬מ״מ‬
‫אין קדושתם שווה זל״ז‪ ,‬שכיון שצבאות לא נאמר‬
‫בתורה אלא ע״י הנביאים אין קדושתו חמורה‬
‫כקדושת שאר השמות*‪ ,‬או ‪ -‬שאץ חילוק ביניהם‪.‬‬
‫]ובלשון הברייתא שם )שבועות שם‪ ,‬סע״א( ״אלו‬
‫•( ראך‪ ,‬ך־ן )ועד״ץ הוא ברא״ש‪ .‬וראה רשב״א(‬
‫שבועות שם בטעם שהוצרך שמואל לומר אץ הלכה‬
‫כך״‪ ,‬״אע־‪ 3‬דיחיז הוא לגבי הביס משוס דרבי יוסי‬
‫נימוקו ע מד‪ ,‬ןע־‪ 3‬הנ־ל בפנים י־ל שההוספה ״אץ‬
‫הלנה נר״י־ הכוונה דק בנוגע לההלנה שאינו‬
‫נמחק‪ ,‬אבל במגע לגדר השם‪ ,‬גס לת״ק אינו שווה‬
‫לקדושת שאר השמות‪ .‬ועצ״ע‪.‬‬
‫‪57‬‬ ‫שיחות‬ ‫באב‬ ‫לקוטי‬

‫היא יודעת את ה״׳יי‪ ,-‬הרי ע״י כור הבר ­‬ ‫״כשאני עושה מלחמה ברשעים״‪ ,‬הרי‬
‫זל דמצרים״׳■ נעשה שינוי עיקרי בבנ״י‪,‬‬ ‫תוכן מלחמה הוא עם דבר המנגד‪ .‬ולכן‬
‫שנתבררו ונזדככו עד שנעשו הם עצמם‬ ‫ס״ל לר״י שאין לומר דשם צבאות הוא‬
‫מכון לשבתו ית׳‪.‬‬ ‫שם קדוש שאינו נמחק‪ ,‬שזהו שם המורה‬
‫ולכן מצינו שארז״לי^ ראתה שפחה‬ ‫על מעשה הקב״ה כפי שהוא ית׳ נותן כח‬
‫על הים מה שלא ראה גדול הנביאים‪,‬‬ ‫לדבר המנגד לו כביכול‪ ,‬ובמעשה זה‬
‫דכיון שגדר הנבואה הוא‪ ,‬שדבר ה׳‬ ‫לא ניכרת קדו שתו של הקב״ה‪ ,‬שהוא‬
‫מתלבש בהשגת ושכל הנביא‪ ,‬עכצ״ל‬ ‫קדוש ומובדל מן העולםיג‪.‬‬
‫שגם ביצי״מ בעת קרי״ס היתה נבואת כל‬ ‫ולדעת הת״ק צריך לומר‪ ,‬שזה שנק׳‬
‫ישראל ג״כ באופן כזה‪ ,‬אלא שאז הי׳ זה‬ ‫צבאות ״כשאני עושה מלחמה ברשעים״‪,‬‬
‫לפי שעה^‘־‪ ,‬ובפרטיות ובגלוי נעשה זה‬ ‫אינו בסתירה לזה שהוא שם קדוש‪ ,‬כי‬
‫אח״כ במ״ת דכל העם רואים את הקולות‬ ‫הכוונה וההדגשה היא לא להדבר ה־‬
‫גו׳״‪ ,‬ואח״ב ע״י בנין המשכן‪ ,‬כמ״ש«‬ ‫מנגד‪ ,‬אלא לביטולו‪ ,‬ומדת הנצחון היא‬
‫ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‪ ,‬בתוכו‬ ‫אדרבה דבר הנעלה ביותר בו ית׳‪ ,‬כידוע‪,‬‬
‫לא נאמר אלא בתוכם בתור כאו״א‬ ‫דבמי שהוא גדול יותר‪ ,‬מדת הנצחון הוא‬
‫מישראל״‪ ,‬שהקב״ה שורה על כל ובבל‬ ‫ביותר‪ ,‬ולכן עיקר מדת הנצחון הוא‬
‫או״א‪.‬‬ ‫דוקא בהקב״ה‪ ,‬והיא למעלה משאר מדו־‬
‫והגמר והשלימות בזה אז הי׳ בסוף‬ ‫תיויי‪.‬‬
‫ארבעים שנה‪ ,‬כמו שאמר להם משה״‬ ‫ע״פ הנ״ל יש לבאר הטעם שבנ״י‬ ‫ז‪.‬‬
‫״אתם ראיתם את כל אשר עשה ה׳ לעי­‬ ‫נקראים בשם ״צבאות ה׳״ בעת יציאת‬
‫ניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו‬ ‫מצרים‪:‬‬
‫ולכל ארצו המסות הגדולות אשר ראו‬
‫ע״פ הנ״ל מובן‪ ,‬שגדרו של שם צב­‬
‫עיניך האותות והמופתים הגדולים ההם״‪,‬‬
‫אות הוא כפי שהקב״ה מתלבש בגדרי‬
‫ו)רק( אז ״נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים‬
‫בני אדם ונבראים‪ ,‬שלכן שם זה נתגלה‬
‫לראות ואזנים לשמוע״‪ ,‬והיינו שבמשך‬
‫ע״י נביאים דוקא‪ ,‬שדבר ה׳ מתלבש‬
‫ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר‪ ,‬נק­‬
‫בהשגתם וכו׳‪.‬‬
‫לטו אצלם ובהם כל עניני התגלות של‬
‫הקב״ה שביצי״מ‪ ,‬שבקי״ס וכו׳‪ ,‬עד להת‪-‬‬ ‫וזה הי׳)גם( החידוש שנעשה בישראל‬
‫ביצי״מ‪ ,‬אף שגם לפני יצי״מ למדו ״בני‬
‫יעקב״ תורה‪ ,‬ו״נעשית בעולם אומה ש־‬
‫‪ (39‬רמב׳׳ם הל׳ ע״ז ספ״א‪.‬‬
‫‪ (40‬ואתחנן ד‪ ,‬כ‪ .‬מ״א ח‪ ,‬נא‪ .‬ועוד‪ .‬וראה תו״א‬
‫עד‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫‪ (37‬ראה אוד‪,‬״ת פרשתנו)ע׳ שכח ואילך‪ .‬וראד‪,‬‬
‫‪ (41‬ראה מכילתא )ורש״י( בשלח טו‪ ,‬ב‪ .‬וראה‬ ‫גם סה־מ פר״ת ע׳ רמז ואילך(‪ ,‬דב״יצי״ם וקי״ס‬
‫גם שמו״ר פן״ג‪ ,‬טו‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫שהיו הנםים בגילוי יוצאים מהטבע לגמרי בלחי שום‬
‫‪ (42‬דאה תניא פל״ו)בנוגע למ״ת‪ ,‬ומובן דכ״ה‬ ‫לבוש וכו׳ זהו המלחמה ע׳־י שם הזי־ עצנזו״‪ ,‬ע״ב לא‬
‫‪:‬‬ ‫)ובמכ״ש( בנוגע להגילוי דקי״ם(‪.‬‬ ‫גזבר בתורה שם צבאות כ״א ‪,‬צבאות הוי׳״ שהם‬
‫‪ (43‬יתרו ב‪ ,‬טו ובדרר׳ל שם‪ .‬וראה תניא שם‪.‬‬ ‫בטלים לגמרי לשם הוי׳‪ ,‬משאי׳ב כשהמלחמה ב­‬
‫‪ (44‬תרופה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫לבוש הטבע כו׳‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫‪ (45‬של״ה חלק תושב״כ פ׳ תרומה )שכה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (38‬ראה המשך באתי לגני השי״ת פי׳׳א‪ .‬פי״ח‬
‫שכו‪ ,‬ב(‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫ואילך‪ .‬ד״ה באתי לגני תשכ״ח ותשמ״ח )נדפסו‬
‫‪ (46‬תבוא כט‪ ,‬א‪-‬ג‪.‬‬ ‫בםה״מ מלוקט ח״ב(‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫באב‬ ‫לקוטי‬ ‫‪58‬‬

‫באו הענינים ד״נתן ה׳ לכם לב לדעת‬ ‫אחדות פנימית במציאותם‪ ,‬שזהו ״לב ל­‬
‫ועינים לראות ואזנים לשמוע״‪ ,‬וקאי‬ ‫דעת ועינים לראות ואזנים לשמוע״‪.‬‬
‫איניש אדעתי׳ דרבי׳י•■‪,‬‬ ‫וכן תהי׳ לנו‪ ,‬בגמר נצחון המלחמה‬
‫בתכלית הגילוי ‪ -‬והשלימות תהי׳‬ ‫שע״י בנ״י בסוף זמן הגלות‪ ,‬שלפי כל‬
‫כביאת משיח צדקנו״ כקרוב ממש ב‪-‬‬ ‫הסימנים שכש״ס הוא דורנו זה‪ ,‬ובמיוחד‬
‫עגלא דידן‪ ,‬שלא יכנף עוד מוריך והיו‬ ‫בהיותנו ארבעים שנה• מהסתלקות הילו­‬
‫עיניך רואות את מוריד״‪ ,‬ונגלה כבוד ה׳‬ ‫לא של כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו‪,‬‬
‫וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דבר״*‪.‬‬ ‫שליום ההילולא שלו נתן ללמוד מאמרו‬
‫)ממאמר משיחושיו״ד שבט‬ ‫הידוע ד״ה באתי לגני ובו מבאר)בארו ­‬
‫חש״ב‪ ,‬תשכ־׳א‪ ,‬חש״נז(‬ ‫כה לפ״ע( זה שבני ישראל נקראים בשם‬
‫צבאות ה׳‪ ,‬ועבודת בנ״י בזה‪,‬‬
‫ובכחו של משה רבינו שבדורנו ‪-‬‬
‫‪ (47‬ע״ז ה‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬פרש״י תבוא שס‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫כ״ק מו״ח אדמו״ר הרי במשך ארבעים‬
‫‪ (48‬ראה סה״מ פר״ת שם )ס״ע רמת(‪ ,‬ד״אמיתת‬ ‫שנה בודאי הצליח כאו״א למלא שלי­‬
‫הגילוי הזה )דשם צבאות( יהי׳ לעתיד וכמ״ש‬ ‫חותו ותפקידו בתור ״צבאות ה׳״‪ ,‬וכבר‬
‫להנחיל בו' ואוצרותיהם אמלא בו״'‪.‬‬
‫‪ (49‬ישעי' ל‪ ,‬ב‪ .‬תניא פל׳ץ‪.‬‬
‫‪ (50‬ישעי' מ‪ ,‬ה‪ .‬תניא שם )ספל״ו(‪.‬‬ ‫•{ בשנת תש״נ)שנת הו״ל של השיחה(‪ .‬המ‪1‬״ר‪.‬‬
‫‪59‬‬ ‫שיחות‬
‫ג‬
‫וקוברו״( שכו״ע מודי בה‪ ,‬ואילו טעם ה ­‬
‫עריפה‪ ,‬״הוא הפסיד כו׳ לפיכך יפסיד‬
‫ממונד‪ ,‬הוא דעת לוי)בברייתא שהובאה‬
‫בגמ׳י(‪ ,‬״תני לוי הוא הפסיד בו״׳‪.‬‬
‫ובמכילתא כאן איתא‪ :‬״ואם לא תפדה‬
‫וערפתו‪ ,‬מכאן אמרוי מצות פדיי׳ קודמת‬
‫למצות עריפה‪ .‬ד״א‪ ,‬ואם לא תפדה וערפ ­‬
‫תו אם אין אתה פודהו עורפהו הואיל ואב­‬
‫דת נכסי כהן אף נכסיך יאבדו״‪ ,‬שמפש­‬
‫טות לשון המכילתא משמע שהם ב׳ די‪-‬‬
‫עותי‪ ,‬וטעם זה לעריפה)״הואיל ואבדת‬
‫בו״׳( אינו לדברי הכל‪,‬‬
‫]וכמבואר במפרשיסי״‪ ,‬דלת״ק עריפה‬
‫היא מצוה כמו פדי׳ אלא שמצות פדי׳‬
‫קודמת‪ :‬ואילו לפי הד״א עריפת פטר‬
‫חמור אינה מצוה‪ ,‬אלא עונש וקנס לבעל‬
‫החמור על שלא פדה אותו בשה)וכדעת‬
‫לוי בברייתא([‪,‬‬
‫ועפ״ז דורש ביאור ביותר מה שצירף‬
‫רש״י שני הענינים ‪ -‬פירושה של עריפה‬
‫‪ (2‬לכאורה צ״ע שלא פרש״י תיגת ״עורפו״‪.‬‬
‫)שהוא לכו״ע( עם טעם העריפה)שהוא רק‬
‫לדעת לוי‪ ,‬ודיעה הב׳ במכילתא( ‪ -‬בד״ה‬
‫אחד״‪.‬‬
‫הורגת החמור‪ .‬ועדיין צע״ק דהול״ל כלשונו בפי‬
‫ב‪ .‬ויובן זה בהקדים השאלה ‪ -‬למה‬
‫שופטים )כא‪ ,‬ד( ‪ -‬גבי עגלה ערופה ‪ -‬״ק‪1‬צץ ער­‬
‫‪ (V‬י‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (8‬משנה בכורווז הנ״ל )הערה ‪.(5‬‬
‫‪ (9‬וראה פלוגתת הרמב״ם והראב״ד הל׳ בי­‬
‫כורים רפי״ב‪ .‬וכבר האריכו בזה במפרשים‪.‬‬
‫‪ ( 10‬ראה מהרי״ט אלגאזי להל׳ בכורות לה‪-‬‬
‫רמב״ן פ״א)סי״ד ד״ה ראיתי למהרש״ג(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (11‬ולהעיר ממנ׳׳ח )מצוה כג סק״ב(‪ ,‬ד״לכ‪-‬‬
‫אורה ללוי דדריש טעמא דקרא מחמת קנם א״כ ל״ל‬
‫קופיץ וממול ערפו״‪ - .‬וע״פ המבואר לקמן בפנים‪,‬‬
‫הרי אדרבה‪ ,‬הא דצ״ל קופיץ ומול ערפו מובן דוקא‬
‫ע״פ טעמא דלוי‪,‬‬
‫לקוטי‬
‫בא‬
‫״וכל פטר חמור תפדה בשה ואם‬ ‫א‪.‬‬
‫לא תפדה וערפתו״׳‪ ,‬ובפרש׳׳י ד״ה ״וערפ­‬
‫תו׳׳ ‪ -‬״עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו‪.‬‬
‫הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכד יפסיד‬
‫ממונף׳‪.‬‬
‫והנה לכאורה מבאר כאן רש״י שני‬
‫ענינים שונים‪) :‬א( מהו פירוש עריפה‬
‫)״וערפתו״( ‪ -‬״עורפח בקופים מאחוריו‬
‫והורגו״‪ ,‬היינו שהריגת הפטר חמור צ״ל‬
‫באופן מיוחד‪ ,‬״עורפו בקופיץ כו״׳‪) .‬ב(‬
‫הטעם למצות עריפה ‪ -‬״הוא הפסיד ממונו‬
‫של כהן לפיכך יפסיד ממונו״‪ .‬וצע״ק‪ ,‬למה‬
‫צירף רש״י את שני הענינים בדיבור אחד‬
‫]דלא כדרכו בכ״מ•׳‪ ,‬שמחלק ענינים שונים‬
‫)אפילו בפירוש תיבה אחת( בשני ד״ה[‪.‬‬
‫ועוד‪ :‬מ״ש רש״י ״עורפו בקופת מאחו­‬
‫ריו והורגו״ מקורו ב)םתם( משנה*)״לא‬
‫רצה לפדותו‪ ,‬עורפו בקופיץ״ מאחוריו‬
‫‪ (1‬פרשתנו יג‪ ,‬יג‪.‬‬
‫וראה ראב״ע כאן‪ .‬מדרש לקח טוב כאן)ולקמו תשא‬
‫לד‪ ,‬כ(‪ .‬וי״ל שמטעם זה מוסיף רש״י ״והורגו״)ראה‬
‫לקמן הערה ‪ ,(25‬להדגיש דעריפה היא פעולה ה­‬
‫פה״ )ושינה שם מלי המשנה ‪ -‬סוטה מה‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (3‬צ״ע שלא פי׳ מהו ״קופיץ״‪ ,‬אף שפירשו ב‪-‬‬
‫נ״מ בפירושו לש״ס )ראה הנסמן לקמן הערה ‪.(13‬‬
‫ובמ״א )לקו״ש חכ״ד ע׳ ‪ 125‬הערה ‪ (48‬נת׳ ע״פ ל׳‬
‫רש״י בשופטים שם ״קוצץ״‪ .‬ועצ״ע‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה לדוגמא פרש״י פרשתנו; י‪ ,‬כא‪ .‬שם‪,‬‬
‫כב‪ .‬יב‪ ,‬ב‪ .‬שם‪ ,‬כח‪.‬‬
‫‪ (5‬בכורות ספ״א )יג‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (6‬כ״ה כמשנה שבמשניות‪ .‬וכן בלשון המשנה‬
‫שבהל׳ בכורות להרמב״ן ספ״א‪ .‬ובמשנה שבגמ׳‬
‫ליתא תיבה זו‪ ,‬אבל הובאה בברייתא שם לעיל )י‪.‬‬
‫ב(‪ .‬וכן במשנה סוטה שם )בעגלה ערופה(‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫כאג‬ ‫לפוטי‬ ‫‪60‬‬

‫לא הותרה מיתת ברי׳ אפילו בשביל אכי­‬ ‫מביא רש״י טעם לעריפה כל עיקר‪ ,‬והרי‬
‫לה(‪ ,‬ומזה מובן‪ ,‬דגם כאשר הותרה אח״כ‬ ‫אין פרש״י על התורה ספר של טעמי‬
‫)לנחי׳(‪ ,‬צ״ל זהירות שלא לצער הבעל חי‪,‬‬ ‫המצוות‪ ,‬ולא בא אלא לפרש פשוטו של‬
‫שזהו הטעם בפשטות לאיסור אבר מן ה־‬ ‫מקרא‪ ,‬וברובא דרובא לא מצינו שרש״י‬
‫חי״י‪ ,‬ולכן שחיטת בהמה לאכילה היא ב­‬ ‫יפרש טעמן של המצוותני‪.‬‬
‫סכין )כמובא בפרש״י לעיל בם׳ וירא‪.(21‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שההכרח בנדו״ד למצוא‬
‫ולכן‪ ,‬לאחרי שפרש״י מהי עריפה ‪-‬‬ ‫טעם)גם ע״ד הפשט( למצות עריפה‪ ,‬הוא‬
‫״עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו״ ‪ -‬מוכ­‬ ‫מפני האופן המיוחד של המתת הפטר‬
‫רח להמשיך ולבאר הטעם לזה “‪ :‬״הוא‬ ‫חמור‪ ,‬״וערפתו״ דוקא‪:‬‬
‫הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד‬ ‫הריגת חמור ע״י עריפה ‪ -‬״עורפו ב ­‬
‫ממונף׳‪.‬‬ ‫קופיץ מאחוריו״ ‪ -‬היא מיתה הקשורה ב־‬
‫ביאור הדבר‪:‬‬ ‫יסורים וצער‪ ,‬כי ע״י עריפה מאחוריו ב־‬
‫זה שבעל החמור אינו רוצה לפדותו‬ ‫״קופיץ״)״סכין גדול״^י( שוברים את עצם‬
‫אינו אלא ״הפסד״)היזק( בלבד‪ ,‬שהרי אין‬ ‫הצוואר כו״י‪ ,‬וצ״ע‪ :‬גם אם יש צורך לה­‬
‫לו הנאה וריוח מזה‪ ,‬כי קודם פדייתו הרי‬ ‫מית את הפטר חמור)כיון ש״כל פטר רחם‬
‫הוא אסור בהנאה “ )וכמ״ש רש״י בד״ה‬ ‫לה״׳י׳‪ ,‬וכמו שבכור בהמה טהורה צריכים‬
‫שלפנ״ז ״נותן שה לכהן ופטר חמור מותר‬ ‫לזבוח לה׳*׳‪ ,‬עד״ז פטר חמור שלא רצה‬
‫בהנאה״‪ ,‬שבפשטות כוונת רש״י היא‪ ,‬שה־‬ ‫לפדותו צריכים להמית(‪ ,‬מ״מ‪ ,‬למה צריכה‬
‫פדי׳ ע״י שה היא היא המתירה את הפטר‬ ‫מיתתו להיות באופן מהיי?‬
‫חמור בהנאה “(‪ ,‬ועוד‪ ,‬דאם אינו פודה‬ ‫והרי הזהירות ב״צער בעלי חיים״ הוא‬
‫אותו‪ ,‬הרי צריך להמיתו “ ‪ -‬וא״כ מה‬ ‫ענין המובן בשכל הפשוט)גם ד״בן חמש‬
‫למקרא״(‪ .‬ועוד זאת‪ :‬מפורש לעיל בם׳‬
‫בראשיתי׳ ש״לא הותר לאדם ולאשתו ל ­‬
‫‪ (19‬נח ט‪ ,‬ג ובפרש״י‪.‬‬
‫‪ (20‬נח שם‪ ,‬ד ובפרש״י‪.‬‬
‫המית ברי׳ ולאכול בשר״)דלאדם ולחוה‬
‫‪ (21‬כב‪ ,‬ו‪ .‬וכן בפרש״י תולדות כז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (22‬ועד״ז בעגלה ערופה‪ ,‬שנאמר בה )שופטים‬ ‫‪ ( 12‬ראה ס׳ כללי רש״י)קת״ת‪ ,‬תש״מ( פ״ג אות‬
‫שם( ״וערפו״‪ ,‬פרש״י גם טעם העריפה ״)קוצץ כר(‬ ‫‪) 11‬בהוצאת תנש״א ‪ -‬פ״ב אות ‪ ( 17‬וש״נ‪.‬‬
‫אמר הקב״ה תבא עגלה כר״‪ ,‬כמשנ״ת בארוכה‬ ‫רש״י בנורות י‪ ,‬ב‪ .‬ובנ״נז‪ - .‬וראה לקו״ש‬ ‫‪(13‬‬
‫בלקו״ש שם ע׳ ‪ 125‬ואילך‪.‬‬ ‫חכ״ד ע׳ ‪ 125‬הערה ‪ . 50,42‬וש״נ‪ .‬וראה ם׳ זכרון על‬
‫‪ (23‬כדעת ר׳ יהודה )בכורות ט‪ ,‬ריש ע״ב(‪,‬‬ ‫פרש״י כאז‪.‬‬
‫ונ״ד‪ ,‬לד‪,‬לנד‪) .‬דמב״ם ד‪,‬ל׳ ביכורים פי״ב ד‪,‬״ד‪ .‬ד‪,‬ל׳‬ ‫!׳!(ז״עזדפו״ היינז ״?!!עץ״)דש״י שזפטים כא‪,‬‬
‫בכורות להרמכ״ן ספ״א‪ .‬טושו״ע יו״ד סשב״א ס״ח(‪.‬‬ ‫ד(‪ ,‬וראה טיו״ד סשכ״א )ורמ״א שם ס״י( «מנרו‪1‬‬
‫וכו סתם במכילתא פרשתנו כאן‪.‬‬ ‫בקופיץ כו׳״)וראה במקומות שנסמנו בלקו״ש שם(‬
‫‪ (24‬ראה רא״ם שם ]ומ״ש בדפוסי רא״ם ה ­‬ ‫‪ -‬ולא כשחיטה שחותך בהולכה)והובאה(‪.‬‬
‫נפוצים ״נכנס במקום פטר חמור״‪ ,‬לכאורה היא‬ ‫פרשתנו שם‪ ,‬יב‪ .‬וכן לפנ״ז שם‪ ,‬ב‪ :‬״קדש‬ ‫‪( 15‬‬
‫טה״ד‪ ,‬וצ״ל ״לא נכנס״‪ .‬וכלשון הקיצור מזרחי‬ ‫לי כל בכור גר באדם ובבהמה לי הוא״‪.‬‬
‫ושפ״ח שם[‪ .‬נחלת יעקב על פרש״י כאן‪.‬‬ ‫‪ (16‬פרשתנו שם‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (25‬וגם אז נבלתו אסורה בהנאה )וגם ר״ש‬ ‫‪ (17‬ואינו דומה למליקת עוף )ויקרא א‪ ,‬טו‬
‫דמתירו בהנאה מחיים‪ ,‬מודה דאחר מיתה אסור ‪-‬‬ ‫ובפרש״י‪ .‬שם ה‪ ,‬ח(‪ ,‬שהוא בצפרנו של כהו)רש״י‬
‫בכורות שם בסוף העמוד(‪ .‬וכ״ה ל׳ המשנה וברייתא‬ ‫הנ״ל(‪ ,‬ועוד‪ ,‬שעצם צואר העוף אינו קשה כ״כ כר‪.‬‬
‫בכורות )הנ״ל הערות ‪ (6 , 5‬״עורפו כר וקוברו״‪.‬‬ ‫‪ ( 18‬א‪ ,‬כט־ל‪.‬‬
‫‪61‬‬ ‫שיחדת‬ ‫ב אג‬ ‫להוטי‬

‫״יופסד ממונו״ קאי על החפצא ד״ממונו״‪,‬‬ ‫הנאה יש לו בהעדר פדיית החמור? אד ­‬

‫דהיות שהוא גרם שיופסד ממון הכהן‪ ,‬לכן‬ ‫רבה‪ ,‬אם הי׳ פודה אותו בשה הי׳ מרוויח‪,‬‬
‫גם ממונו נפסד ]ולפ״ז י״ל שהוא ע ״ד חיוב‬ ‫בי ערך השה הוא פחות מערך החמור “ ‪-‬‬
‫תשלומין‪ ,‬דהיות שהוא גרם הפסד בממון‬ ‫וא׳׳ב אין בהעדר פדיית החמור אלא הפסד‬
‫חבירו‪ ,‬חל חיוב תשלום )ושיעבוד( על‬ ‫ממונו של כהן)למנוע ממנו השה(‪ ,‬בלי כל‬
‫ממונו‪ ,‬ומעין זה בנדו״ד‪ ,‬דהיות שהפסיד‬ ‫תועלת והנאה לעצמו‪ ,‬וה״ז היפך החסד‬
‫ממונו של כהן‪ ,‬לכן חל חיוב של ״הפסד״‬ ‫והרחמים‪.‬‬
‫על ממונו[‪ :‬משא״ב ״יפסיד ממונו״ קאי על‬
‫ומשום כך מענישים אותו‪ ,‬מדה כנגד‬
‫הגברא‪ ,‬ובלשון זו מודגש יותר העונש על‬
‫מדה‪ ,‬שלא זו בלבד שחמורו נהרג‪ ,‬אלא‬
‫הגברא‪ ,‬שהוא צריך להפסיד ממונו‪.‬‬
‫עוד זאת‪ ,‬ש״עורפו בקופת מאחוריו והור־‬
‫וזהו טעמו של רש״י ששינה ל״יפסיד‬ ‫גר׳‪ ,‬שהריגה באופן זה מדגישה שהיא‬
‫ממונר׳‪ ,‬כי לשיטתו‪ ,‬עיקר העוול בהעדר‬ ‫פעולה של הפסד בלבד‪ ,‬״יפסיד ממונו״‪,‬‬
‫פדיית פטר חמור‪ ,‬אינו הצד הממוני שבזה‬ ‫ועי״ז ישים אל לבו האכזריות שבהנהגתו‬
‫)שגרם חסרון בממונו של כהן(‪ ,‬אלא אכז ­‬ ‫כו׳‪.‬‬
‫ריות הגברא‪ ,‬שכוונתו אך להפסיד ממון‬
‫בדרך זו יש לבאר גם דיוק לשון‬ ‫ג‪.‬‬
‫הכהן בלי תועלת והנאה לעצמו‪ ,‬ו״לפיכך‬
‫רש״י ״הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך‬
‫יפסיד ממונו״‪ ,‬שהוא צריך להרגיש ענין‬
‫יפסיד ממונו״; לשון הברייתאי היא ״לפי­‬
‫של הפסד בממונו‪.‬‬
‫כך יופסד ממונו״ ]רעד״ז במכילתא הלשון‬
‫ועפ״ז אולי יש להוסיף עוד‪ ,‬דלשון‬ ‫״נכסיך יאבדו״[‪ ,‬ואילו רש״י שינה וכ׳‬
‫״יפסיד ממונו״ בפרש״י כאן פירושו לא‬ ‫״יפסיד״ ממונו״‪.‬‬
‫רק שסובל הפסד בממונו‪ ,‬אלא שגורס‬
‫וע״פ הנ״ל יש לומר‪:‬‬
‫הפסד ונזק לממונו‪ ,‬שהוא צריך להפסיד‬
‫את ממונו במו ידיו‪ ,‬דפעולת העריפה‬ ‫החילוק בפשטות בין שתי הלשונות ‪-‬‬
‫)הפסדת ממונו( צריכה להיעשות על ידי‬ ‫״יופסד ממונו״ או ״יפסיד ממונו״ ‪ -‬הוא‪:‬‬
‫בעל החמור בעצמו‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬מכיון שהוא התנהג באופן‬ ‫וכ״ה להלכה )ראה במקומות שנסמנו לעיל הערה‬
‫אכזרי בממונו של כהן‪ ,‬״הפסיד ממונו של‬ ‫‪ .(23‬אלא שרש״י כאן השמיטו)ובמקומו כי‪.‬והורגו״‬
‫כהן״‪ ,‬לפיכך עונשו‪ ,‬שהוא)בעצמו( צריך‬ ‫~ ראה לעיל הערה ‪ .(2‬ואכ״מ‪.‬‬
‫לעשות פעולה אכזרית בממון שלו‪ ,‬״יפ ­‬ ‫‪ (26‬ראה בכורות שם ״אפסידא דביני ביני״‬
‫סיד ממונו״‪.‬‬ ‫וברש״י שם‪ .‬וראה שם )ואילך( ״תפדה בכל שהוא״‪.‬‬
‫ושם יא‪ ,‬א ״ולא אמרה תורה בשה להחמיר עליו אלא‬
‫והנה גת׳ כמ״פ “< דאף שבפירושו‬ ‫ד‪.‬‬ ‫להקל עליו״‪ .‬ועוז‪.‬‬
‫על התורה‪ ,‬לא בא רש״י אלא לפרש פשו ­‬ ‫‪ (27‬בדפוס ראשון דפרש״י ‪,‬יופסד״ )ובכמה‬
‫טו של מקרא‪ ,‬מ״מ נרמזים בו גם ״ענינים‬ ‫כת״י רש״י שתח״י ״יפסד״(‪ .‬וכ״ה בפרש״י )גם ב ­‬
‫מופלאים״״ בשאר חלקי התורה‪ ,‬וגם ע״ד‬ ‫דפוסים הנפוצים( לקמן תשא )לד‪ ,‬כ(י‪ .‬אבל בדפוס‬
‫ההלכה‪.‬‬ ‫שני‪ ,‬כמה בת״י רש״י שתח״י‪ ,‬ובדפוסים הנפוצים ‪-‬‬
‫‪,‬יפסיד״‪ ,‬בבפנים‪.‬‬

‫‪ (28‬ראה סי בללי רש״י )קה״ת‪ ,‬תש״מ( פט״ז‬ ‫•( אבד להעיר שבפית שי רש״י עה״פ תשא‬
‫)בהוצאת תנש״א ‪ -‬פי״ח(‪.‬‬ ‫שס‪ ,‬כמה שינוייס >קלי‪ (0‬לגני ל־ רש״י כפרשתנן‬
‫‪ (29‬ל׳ השל״ה במם׳ שבועות שלו)קפא‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫נאן‪ .‬ואב־מ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פא ג‬ ‫להוטי‬ ‫‪62‬‬

‫אינה חובת הבעלים)והוא כמו פדיית הק­‬ ‫וכן יש לומר בנדו״ד‪ ,‬דע״ם הנ׳׳ל בדיוק‬
‫דש‪ ,‬שכל אדם יכול לפדות ממון הקדש‪,‬‬ ‫לשון רש״י ״יפסיד ממונו״‪ ,‬יש ללמוד גד­‬
‫לא רק הבעלים שהקדישו(‪ ,‬אבל לדעת‬ ‫רו של חיוב עריפה ע״פ הלכה‪.‬‬
‫כמה מפרשים״■‪ ,‬הרי פדיון פטר חמור הוא‬ ‫דהנה בנוגע לפדיון פטר חמור איתא‬
‫חובת הבעלים‪ ,‬ופדיון ע״י חבירו מועיל‬ ‫בגמ׳״נ ״הפודה פטר חמור של חבירו פד ­‬
‫מטעם)זכי׳ ו(שליחות‪.‬‬ ‫יונו פדוי״‪ ,‬ובמנחת חינוויי• חקר מהו הדין‬
‫וע״פ הנ״ל בשיטת רש״י בפירושו ע‪-‬‬ ‫לענין עריפת פטר חמור‪ ,‬אם אפשר לע ­‬
‫ה״ת‪ ,‬נ״ל‪ ,‬שכל זה הוא רק לענין פדי׳‪,‬‬ ‫רוף פטר חמור של חבירו‪.‬‬
‫משא״כ לענין עריפה‪ ,‬לא יהני גם אם ימנה‬ ‫והנה במנ״ח שם אתי עלה מטעם דאיר‬
‫את חבירו כפירוש לשליח‪ ,‬כי חובת ה ­‬ ‫אפשר לאדם להזיק ממון חבירו‪ ,‬דכיון‬
‫עריפה היא עונש על הגברא‪ ,‬שצריכה‬ ‫שאם רצו הבעלים יכולים לפדות החמור‬
‫להעשות במו ידיו)כנ״ל(‪ ,‬שרק בזה מת ­‬ ‫בכל עת‪ ,‬הרי כשעורפו הוא מזיק ממון‬
‫קיים עונשו‪.‬‬ ‫חבירו‪ .‬אלא שיש לעיין בזה ע״פ מ״ש‬
‫ועדיין צע״ק ל׳ רש״י•״ ״הוא הפ ­‬ ‫רש״י בגמ׳־נ‪ ,‬״לפיכך יופסד ממונו‪ ,‬יכפו ­ ה‪.‬‬
‫סיד ממונו של כהן״‪ ,‬דלכאורה‪ ,‬אין כאן‬ ‫הו בית דין לעורפו לאחר שלשים״‪ ,‬הרי‬
‫הפסד ממונו של כהן‪ ,‬אלא רק מניעת‬ ‫שלפרש״י לאחרי ל׳ יום ב״ד כופין אותו‬
‫ריוח‪ ,‬שהי׳ צריך לתת שה לכהן ולא נתנו‪,‬‬ ‫לעורפו‪ ,‬וכיון שכן‪ ,‬לכאורה יש מקום‬
‫אבל לא הפסיד ממונו)שיש לו מכבר(‬ ‫לומר‪ ,‬דלאחר ל׳ מותר לערוף פטר חמורו‬
‫כלום״‪.‬‬ ‫של חבירו‪ ,‬ואין בזה דין מזיק ממון חבירו‬
‫)כיון שכבר אין בידו הברירה לפדות‪,‬‬
‫לכאורה יש לומר‪ ,‬דגם מניעת ריווח‬
‫שהרי ב״ד כופין אותו לערוף אחרי ל׳(‪.‬‬
‫נקראת הפסד״)עכ״פ ע״ד הפשט״(‪ .‬אבל‬
‫אמנם ע״פ משנת״ל בכוונת לשון רש״י‬
‫״לפיכך יפסיד ממונו״‪ ,‬מובן שזוהי חובת‬
‫‪ (34‬ראה מהרי״ט אלגאזי להל' בכורות לה־‬
‫הבעלים‪ ,‬שבעל החמור צריך לערוף)ל­‬
‫רמב״ו פ״א)סי׳ ז(‪ .‬מנ״ח מצוה בב‪ .‬שו״ת הצ״צ יו״ד‬
‫סרכ״ב אות ג־ד‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫הפסיד( ממונו‪ ,‬ואין חבירו יכול לזכות‬
‫•‪ (34‬וכן לשון לוי בברייתא )כנ״ל ס״א(‪ .‬וראה‬ ‫בקיום חובה זו‪.‬‬
‫לקמן הערה ‪.41‬‬ ‫ויש להוסיף עוד‪ ,‬דהנה לענין פדיון‬
‫‪ (35‬להעיר מצפע״נ להל׳ מתנות עניים )נב‪,‬‬ ‫פטר חמורו של חבירו שקו״ט במפרשים‬
‫ריש ע״ב(‪.‬‬
‫בטעם הדבר‪ ,‬דבתום׳״■ איתא שמצות פדי׳‬
‫‪ (36‬ראה השקו״ט ע״ד ההלכה במקומות ה­‬
‫מסומנים בשד״ח כללים מערכת ה׳ אות סט)כרך א׳‬
‫קיא‪ ,‬סע״ב ואילך(‪ .‬פאת השדה לשם אות ב׳)כרך‬ ‫‪ (30‬בכורות יא‪ ,‬א‪ .‬וכ״ה ברמב״ם שם הי״ג‪.‬‬
‫ח' א׳תרסא‪ ,‬א ואילו(‪.‬‬ ‫טושר״ע יו״ד שם ס״ז‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה לקו״ש ח״ט ע׳ ‪. 135‬‬ ‫‪ (31‬מציה כג בסופה‪.‬‬
‫ולהעיר דע״ד הפשט מצינו בכמה מקומות ב ­‬ ‫‪ (32‬בכורות י‪ ,‬ב‪ - .‬הובא במנ״ח שם )ונשאר‬
‫תורה שמתחשבים בהווה במה שיקרה בעתיד )ראה‬ ‫בצ״ע‪ ,‬למה כופין אותו לערוף ואין מניחים אותו‬
‫לדוגמא רש״י לך יד‪ ,‬יד‪ .‬ועד״ז בכ״מ‪ .‬וראה לעיל‬ ‫לקיים מצות פדי׳‪ .‬וראה לקו״ש חט״ז ע׳ ‪8‬־‪.497‬‬
‫ע׳ ‪ 8‬הערה ‪ .( 17‬ועד״ז י״ל בעניננו‪ ,‬דע״פ תורה‪,‬‬ ‫ואכ״מ(‪.‬‬
‫הריווח שצריך להגיע לאדם בעתיד נחשב באילו‬ ‫‪ (33‬ד״ה הוא ב״ק סח‪ ,‬ב‪ .‬וראה תוד״ה הפודה‬
‫כבר הגיע לידו)וכנראה במוחש שהאדם מצטער גם‬ ‫בכורות יא‪ ,‬א )ושקו״ט בכוונתם במהרי״ט שבהערה‬
‫ע״ז(‪.‬‬ ‫הבאה(‪.‬‬
‫‪63‬‬ ‫שיחות‬ ‫באג‬ ‫להוטי‬

‫‪ -‬פדיית החמור מיד הכהן‪ ,‬דבעצם תיכף‬ ‫קשה קצת לפרש כן הלשון ״הפסיד ממונו‬
‫משנולד ‪ -‬״לר יהי׳״‪ ,‬דשייר לכהנים‪ ,‬אלא‬ ‫של כהן״‪ ,‬שמשמעה שמדובר בממון שכבר‬
‫שהתורה ציוותה לישראל לפדותו מה־‬ ‫זכה בו הכהן‪ ,‬ואם הכוונה רק למניעת‬
‫כהן״ )וגם הקל על הישראל‪ ,‬שיכול ל ­‬ ‫ריווח הול״ל ״הוא גרם הפסד לכהן״ ו־‬
‫פדותו בשה(‪.‬‬ ‫כיו״ב)ולא ״הפסיד ממונו של כהן״(‪.‬‬
‫וזהו פירוש ל׳ רש״י״■ ״הוא הפסיד‬ ‫ולכן נ״ל‪ ,‬דלדעת רש״י בפשוטו של‬
‫מקרא‪ ,‬זכותו של הכהן אינה רק בפדיון‬
‫)פ״א ה׳׳ז( ״החמש שזוכיו בהן הכהנים בכל מקום בו׳‬ ‫הפטר חמור‪ ,‬אלא בסטר חמור עצמו‪ ,‬וא״כ‬
‫ופדיון הבן ופטר חמור״‪ ,‬ועד״ז אח״ב )שם ה״י(‬ ‫אין כוונת רש״י ב״הפסיד ממונו של כהן״‬
‫״ופטר חמור לזכרי כהונה״ ‪ -‬ולא נקט )כלשוז ה־‬ ‫על מניעת הריווח של השה‪ ,‬אלא על‬
‫ש״ס ‪ -‬ב״ק קי‪ ,‬ב‪ .‬חולץ קלג‪ ,‬ב( ״‪ 3‬ז ׳ ז‪ 1‬פטר ח­‬ ‫הפטר חמור עצמו‪.‬‬
‫מור״־‪ ,‬והיינו‪ ,‬דגדר מתנות כהונה חל על הפטר‬
‫ביאור הדבר‪:‬‬
‫חמור עצמו)אלא שחייבים לפדות אותו מיד הכהן‪,‬‬
‫וראה הערה הבאה(‪,‬‬ ‫ע״ד הפשט משמע‪ ,‬דגדרו של פדיון‬
‫‪ (40‬להעיר מפלוגתת הפוסקים )ראה תרומת‬ ‫פטר חמור הוא‪ ,‬מה שפודין את החמור מן‬
‫הדשן פסקים סרל״ה‪ ,‬שו״ת הרדב״ז ח״א סתצ״ו‪,‬‬ ‫הבהן‪ ,‬דהפטר חמור שייך לכהן‪ ,‬אלא ש ­‬
‫טיו״ד סשכ׳׳א‪ ,‬ברכ״י יו״ד שם ס״ד‪ 1 ,‬ע‪1‬ד(‪ ,‬אם מקיי­‬ ‫אמרה תורה שאין נותנים הפטר חמור‬
‫מים המצוה ע״י נתינת הפטר חמור עצמו לכהן‪,‬‬ ‫עצמו לכהן אלא צריכים לפדות אותו‬
‫אבל י״ל‪ ,‬דהמבואר בפנים הוא גם להדיעות ש­‬ ‫מידו‪ ,‬ע״י נתינת שה במקום החמור‪.‬‬
‫אין יוצאין י״ח בזה‪ ,‬כי טעמם הוא מפני שהתורה‬
‫גזרה ‪.‬תפדה ‪ ,,‬ואם לא תפדה וערפתו״‪ ,‬שבכתוב‬ ‫וכדמוכח מפשטות הכתובים דם׳ קרחיי‬
‫נתפרשו רק שתי ברירות‪ ,‬או פדי׳ או עריפה )ולא‬ ‫)שרק שם מפורש ע״ד הנתינה)דפדיון הבן‬
‫נתינת החמור עצמו לכהן(‪ ,‬אבל גדרו של פדיון הוא‪,‬‬ ‫ופדיון פטר חמור( לכהן(‪ :‬״כל פטר רחם‬
‫שפודין את החמור נזן הכהן‪,‬‬ ‫לכל בשר אשר יקריבו לה׳ באדם וב ­‬
‫וצ״ע אם גם ע״ד ההלכה הוא כן )וזהו‬ ‫‪(41‬‬ ‫בהמה יהי׳ לך‪ ,‬אך פדה תפדה את בכור‬
‫פירוש לשון לוי בברייתא‪ ,‬וכן ל׳ המכילתא כאן‬ ‫האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה״‪,‬‬
‫״אבדת נכסי כהן״(‪ - ,‬וראה לעיל הערה ‪,39‬‬ ‫הרי מפורש ד״כל פטר רחם לבל בשר גו׳‬
‫ולכאורה לדעת ר״ש שמותר בהנאה )ולא‬
‫באדם ובבהמה יהי׳ לד״)לכהן(‪ ,‬אלא‬
‫נחשבת גזל כהן( עבצ״ל שאינו ממון בר‪,‬ן רמש‪,‬‬
‫שאח״כ ממעט הכתוב בכור אדם ובכור‬
‫וראה בכורות )יא‪ ,‬א( דלר״ש שמותר בהנאה ממונא‬
‫דבעלים הוא‪ ,‬וגם לר״י דאסור בהנאה‪ ,‬כיון דקני‬
‫בהמה טמאה שאין הם עצמם ניתנים לכהן‬
‫להו ״דביני וביני״ נחשב ״ממונא דידי׳״)רש״י שם(‬ ‫אלא רק פדיונם‪.‬‬
‫והגונב ממנו פט״ח הכפל שלו‪ ,‬ועיין צ״צ שם‪,‬‬ ‫ונמצא‪ ,‬שגדר פדיון פטר חמור הואיי‬
‫וכן המקדש בפט״ח לדעת ר״ש שמותר בהנאה‬
‫מקודשת )קידושין נז‪ ,‬ב‪ .‬וראה בבורות י‪ ,‬ב ‪-‬‬
‫‪ (38‬יח‪ ,‬טו‪.‬‬
‫״תיקדש בבזלי׳״‪ ,‬משא׳־כ אליבא דר״י שמקודשת‬ ‫‪ (39‬וכ״ב במהרי״ט אלגאזי שם פ״א סי״ג בסופו‬
‫רק ״בהך דביני וביני״( ‪ -‬דלא כדין ״המקדש‬
‫)ד״ה אשר ע״כ(‪ .‬ע״ש‪ .‬ועייג״ב ל׳ ד‪,‬צ״צ בשו״ת יו״ד‬
‫שם )אות ג׳ וריש אות ד׳(‪ .‬וראה צפע״נ הנ״ל )הערה‬
‫•( ונ־ה גס ל׳ הרמב״ם להלן בפרק שם הט״ו‬ ‫‪ (35‬השקו״ט אם המית פט׳ח )לא בעריפה( צריר‬
‫)אבל בסוף הפרק שם )הט״ז( לפנינו ‪,‬ופטר חמןר״‪,‬‬ ‫לשלם להכהן לצאת ידי שמים‪ ,‬ע״ש )ובצפע׳׳נ הל׳‬
‫אלא שבמר‪,‬דורת פרענקל שס בילקוט שינויי נוס ­‬ ‫כלאים)יט‪ ,‬ד( נקט‪.‬דמצות מתנות כהונה לא חל רק‬
‫חאות מביא גירסא ‪.‬ופדיון פטר חמור״(‪ — ,‬ובספרי‬ ‫לאחר פדיור‪ ,‬ע״ש(‪.‬‬
‫קרח )יח‪ ,‬כ(‪.‬פטר חמור״‪,‬‬ ‫ואולי זהו דיוק לשון הרמב׳׳ם בהל׳ ביכורים‬
 ‫שיחות‬ ‫באג‬ ‫לקוטי‬ ‫‪64‬‬

‫הרי עכ״פ יש לכהנים זכות בחמור זה‬ ‫ממונו של כהן״‪ ,‬דמי שאינו רוצה לפדות‬
‫כדמי הפדיון)שה(‪.‬‬ ‫את החמור‪ ,‬הרי הוא מפסיד ממון כהנים‪,‬‬
‫כי)ע״ד הפשט( פטר חמור ‪ -‬״לך יהי׳״‪,‬‬
‫)משיחות ש׳׳פ תצא ונ‪0‬״‪ 9‬תנא תשמ״א(‬ ‫ואע״פ שהתורה ציוותה לישראל לפדותו‪,‬‬

‫למיתה אזיל ועוד כל דפריק לי׳ הוד‪ .‬לי׳ דבעלים בו׳‬
‫והילכר דינא הוא דאפילו תקפו כהן מוציאין אותו‬
‫מידו׳׳‪ .‬ובביאורי הגר״א יו״ד )סשט׳׳ו סק״ב( ״דבפטר‬
‫חמור לא זכה כהן׳׳‪.‬‬
‫ועצ׳׳ע‪ .‬ואכ״ט‪.‬‬
‫במתנות״ )זרוע לחיים וקיבה( דאינה מקודישת‬
‫)קידושין נח‪ ,‬א־ב‪ .‬וכ״ה להלכה ברמב״ם הל׳ אישות‬
‫פ״ה ה״ו ‪ -‬במ״ד טובת הנאה אינה ממון(‪.‬‬
‫ולהעיר מרשב״א )שו״ת ח״א סשי״א( ״דבגופו‬
‫של פטר חמור ממש ליכא דזכי בי׳ דאי לא פריק לי׳‬
 ‫‪65‬‬ ‫שיחות‬ ‫להוטי‬

‫נשלח‬
‫״פחדכם ומוראכם יתן ה׳ גו״׳‪ ,‬וז״ל‪:‬‬ ‫״תפול עליהם אימתה ופחד גו׳״׳‪,‬‬ ‫א‪.‬‬
‫״פחדכם ומוראכם‪ ,‬והלא פחד הוא מורא‬ ‫ומפרש רש״י‪ :‬״תפול עליהם אימתה ‪-‬‬
‫אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על‬ ‫על הרחוקים‪ .‬ופחד‪ ,‬על הקרובים‪ ,‬כעניז‬
‫הרחוקים‪ .‬פחד‪ ,‬לשון בעיתת פתאום‪.‬‬ ‫שנאמרי כי שמענו את אשר הוביש וגו׳״‪.‬‬
‫מורא‪ ,‬לשון דאגה מימים רבים״‪ ,‬והיינו‪,‬‬
‫וכבר הקשו במפרשימי‪ ,‬״דילמא איפ־‬
‫דזה ש״פחד״ קאי על הקרובים הוא לפי‬
‫כא‪ ,‬אימתה על הקרובים ופחד על ה­‬
‫שזהו פירוש תיבת פחד ‪ -‬״לשון בעיתת‬
‫רחוקים‪ ,‬שמתחילה ירא הקרוב ואח״ב‬
‫פתאום״)שזה מתאים כשגורם היראה‬
‫הרחו ‪9‬׳‪.‬‬
‫נמצא בקירוב מקום ובמילא היראה היא‬
‫בדרך ״בעיתת פתאום״(‪ :‬ותיבת ״מורא״‬ ‫ואע״פ שבמכילתא על אתר נאמר כן‬
‫נופלת על הרחוקים לפי שפירושה ״דא­‬ ‫)״אימתה על רחוקים ופחד על קרובים״(‬
‫גה מימים רבים״)שגורם היראה הוא‬ ‫‪ -‬הרי; )א( כבר נת׳ כמ״פ שאין דרכו‬
‫בריחוק ממנו‪ ,‬אם ריחוק במקום או רי­‬ ‫של פרש״י עה״ת להעתיק פירושי חז״ל‪,‬‬
‫חוק בזמך(‪.‬‬ ‫אלא מפרש רק פשוטו של מקראי)ואו־‬
‫תם פירושי חז״ל שנעתקו בפירושו‪ ,‬הוא‬
‫אבל לכאורה קשה לבאר שזהו טעמו‬
‫לפי שהם מיישבים פשטות המקרא(‪) .‬ב(‬
‫של רש״י כאן‪ ,‬כי לפ״ז הו״ל לרש״י ל ­‬
‫במכילתא דרשב״י כאן הגירסא ״אימתה‬
‫הביא כאן את פירוש התיבות ״פחד״‬
‫על הקרובים ופחד על הרחוקים״‪ ,‬ולמה‬
‫ו״אימה״)ד״פחד לשון בעיתת פתאום״‪,‬‬
‫בחר רש״י גירסא הנוטה מפשטות הכתו­‬
‫ו‪^,‬מה״ הוא לשון ״דאגה מימים רבים״(‪.‬‬
‫ועוד ‪ -‬דכיון שסדר המקרא כאן מורה‪,‬‬ ‫בים‪,‬‬
‫לכאורה‪ ,‬ש״אימה״ היא על הקרובים‬ ‫ועוד תמוה‪ :‬רבינו בחיי כאן כותב‬
‫ו״פחד״ קאי על הרחוקים )שהרי מקדים‬ ‫״על דרך הפשט‪ ,‬אימתה על הקרובים‪,‬‬
‫״אימתה״ ל״ופחד״(‪ ,‬הי׳ לו לפרש טעמו‬ ‫ופחד על הרחוקים‪ ,‬כענין שכתוב כי‬
‫דקרא‪.‬‬ ‫שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף‬
‫מפניכם״‪ ,‬והוא היפך פירוש רש״י‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬משנת״ל הוא רק טעם על‬
‫פרש״י‪ ,‬שמפרש ״אימתה על הרחוקים‪,‬‬ ‫לכאורה יש לומר )וכן תירצו במפר ­‬
‫ופחד על הקרובים״ ‪ -‬אבל עדיין קשה‬ ‫שים*( ע״פ מ״ש רש״י בם״פ עקב״ עה״פ‬
‫בכתוב עצמו‪ :‬כיון ש״אימתה על הרחו­‬
‫קים ופחד על הקרובים״‪ ,‬למה מקדים‬ ‫‪ (1‬פרשתנו טו‪ ,‬טז‪.‬‬
‫״אימתה״ ל״ופחד״‪ ,‬ולא אמר ״יפול עלי­‬ ‫‪ (2‬יהושע ב‪ ,‬י‪ - .‬וראה לקמן סעיף ג‪.‬‬
‫הם פחד ואימה״)וכמו בפ׳ עקב שם‪,‬‬ ‫‪ (3‬שפ״ח‪ ,‬משכיל לדוד‪ ,‬באר בשדה על פר­‬
‫שמקדים ״פחדכם״ ל״ומוראכם״(?‬ ‫ש״‪ .‬מרכבת המשנה על המכילתא כאז‪.‬‬
‫‪ (4‬כפרש״י בראשית ג‪ ,‬ת‪ .‬ובריבוי מקומות בפי­‬
‫]ויש להוסיף ממה שהעירו במפר‪-‬‬
‫רושו עה״ת‪.‬‬
‫‪ (5‬באר בשדה‪ .‬וראד‪ ,‬גם אמרי שפר ודברי דוד‬
‫כאן‪.‬‬
‫‪ (7‬להעיר גם מפי לך טו‪ ,‬יב זבדש״י שם‪.‬‬ ‫‪ (6‬מספרי שם‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫בשלח!‬ ‫להוטי‬ ‫‪66‬‬

‫מובן מפרש״י)ממכילתא(״׳ שבעת קרי״ם‬ ‫שים“‪ ,‬שבפרש״י לש״סי משמע שמפרש‬

‫״בכבודו נגלה עליהם כו׳ ראתה שפחה‬ ‫איפכא‪ ,‬ש״פחד״ הוא ״דאגה שאינו בא‬
‫כו׳ מה שלא ראו נביאים״(‪ ,‬וזהו שאמרו‬ ‫פתאום״‪ ,‬וכבר שקו״ט בארוכה איך ל ­‬
‫ברוח הקודש אשר בשמוע האומות ע״ד‬ ‫תווך זה עם פירושו הנ״ל בפ׳ עקב[‪.‬‬
‫קרי״ס יגרום זה לרוגז וכו׳[‪:‬‬
‫ויובן זה בהקדם הםברה בכללות‬ ‫ב‪.‬‬
‫משא״כ בכתוב דידן נאמר ״תפול״ ל­‬ ‫תוכן כתוב זה‪:‬‬
‫שון עתיד‪ ,‬כי זהו ענין של תפלה*‘ או‬
‫בפסוקים הקודמים״׳ נאמר ״שמעו‬
‫נבואה על העתיד‪ ,‬כמפורש בהמשך‬
‫הכתוב ״)תפול עליהם אימתה ופחד גו׳‬ ‫עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת‪ .‬אז‬
‫ידמו כאבן( עד יעבור עמך ה׳ עד יעבור‬ ‫נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו‬
‫עם זו קנית״‪ ,‬היינו‪ ,‬שבנ״י ביקשו או‬ ‫רעד נמוגו כל יושבי כנען״‪ ,‬שבזה כבר‬
‫ניבאו שיראה ופחד אלה)מהנס דקרי״ם(‬ ‫מתוארים היראה והפחד שנפלו על כל‬
‫האומות)עם פרטי החילוקים שביניהם״‪:‬‬
‫ימשכו״׳ עד לאחריי׳ שיעברו בנ״י את‬
‫הירדן״׳ ויכנסו לארץ ישראל‪.‬‬ ‫״ירגזון״‪ ,‬״חיל״‪ ,‬״נבהלו״‪ ,‬״רעד״ ו״נמו־‬
‫גו״(‪.‬‬
‫עפ״ז יש לבאר טעמו של רש״י לפרש‬
‫והחידוש בכתוב דידן ״תפול עליהם‬
‫״אימתה ‪ -‬על הרחוקים״‪ ,‬כי אז‪ ,‬כאשר‬
‫בנ״י יעברו את הירדן‪ ,‬הרי מד‪ ,‬שנוגע‬ ‫אימתה ופחד גו׳״ הוא‪:‬‬
‫בעיקר הוא מצבם של האומות שיכולים‬ ‫בכתובים הנ״ל הכמגה היא לסיפור‬
‫לעכב כניסתם לארץ‪ ,‬והם ״הרחוקים״‬ ‫דברים )בלשון עבר(‪ ,‬שלאחרי קריעת ים‬
‫מים סוף‪.‬‬ ‫סוף ״שמעו עמים־׳ ירגזון‪ ,‬חיל אחז גו׳‬
‫כלומר‪ :‬אף שבעת כניסת הארץ יהיו‬ ‫נבהלו גו׳ יאחזמו רעד נמוגו גו״׳ ]ואע״פ‬
‫אומות הנ״ל קרובים למקומם של ישראל‬ ‫שבפשטות*־׳ לא נודע לכל אומות הנ״ל‬
‫ע״ד קרי״ס עד לאחרי זמן‪ ,‬ושירת הים‬
‫‪ -‬הרי כאן לא מדובר על הפחד שית ­‬
‫חדש אז אצל האומות)מחמת קירבת בנ״י‬ ‫אמרו בנ״י תיכף בצאתם מים סוף ‪-‬‬
‫לארצם(‪ ,‬אלא על האימה שנפלה עליהם‬ ‫הרי השירה נאמרה ברוח הקודשי׳)וב־‬
‫מחמת הנם דקרי״ס‪ .‬וזאת היתה בקשת או‬
‫נבואת בנ״י‪ ,‬שאימה זו מקרי״ם )שנפלה‬
‫עליהם ״מרחוק״( תישאר חקוקה בלבם‪,‬‬ ‫‪ (8‬ם׳ חלקי אבנים על פרש״י )פירדא‪ ,‬תג״ו‪.‬‬
‫ונדפס כמ״פ לאח״ז( ‪ 0‬״פ עקב‪ .‬הובא במלקט חדא״ג‬
‫מהרש״א עה״ת פרשחנו כאן‪ .‬ועוד‪ .‬וראה בארוכה‬
‫‪ (14‬טו‪ ,‬ב ד״ה זה א־לי‪ - .‬ועיין סוטה שם‪.‬‬ ‫שם אפרים על פרש״י פרשתנו כאן‪.‬‬
‫‪ (15‬כ״ה בחזקוני כאן‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (9‬סוטה כ‪ ,‬ב ד״ה פחדא‪.‬‬
‫‪ ( 16‬ראה גם חזקוני כאן; ״תשכון עליהם ולא‬ ‫‪ (10‬טו‪ ,‬יד־טו‪.‬‬
‫תעבור חהס הפחד‪ ,‬לשון על פני כל אחיו נפל״‬ ‫‪ (11‬וראה גם פרש״י שם‪.‬‬
‫)ס״פ ח״ש‪ ,‬וכפרוס׳י שם(‪.‬‬ ‫‪ ( 12‬וראה ב׳ הפירושים ברמב״ן על ״שמעו‬
‫‪ (17‬ברמב״ן )טו‪ ,‬יד( מפרש ש״תפול גוי״ הוא‬ ‫עמים״‪.‬‬
‫כדי שלא ילחמו עם בנ״י לעכב העברתם את הירדן‪.‬‬ ‫•‪ (12‬להעיר מרש״י לעיל יד‪ ,‬כא )ממכילתא‬
‫אבל לכאורה י״ל שקאי גם על הזמן שאח״ב‪ ,‬שגם‬ ‫שם(‪ ,‬וש״ך עה״ת כאן‪.‬‬
‫כשילחמו עם ישראל יהי׳ מתוך אימה ופחד כד‪.‬‬ ‫‪ ( 13‬ראה מכילתא פרשתנו טו‪ ,‬א‪ .‬שמו״ר פכ״ב‪,‬‬
‫‪ (18‬ובפרטיות יותר ‪ -‬שתי העברות‪ ,‬נחל ארנון‬ ‫ג‪ .‬פכ״ג‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪ .‬וראה גם סוטה ל‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬
‫והירדן‪ ,‬כהתרגום עה״פ )שצויין בפרש״י(‪.‬‬ ‫וראה לקו״ש חל״א ע׳ ‪ 69‬ואילך‪.‬‬
 ‫‪67‬‬ ‫שיחות‬ ‫בשלחא‬ ‫לרומי‬

‫פג אצל הקרובים‪ ,‬והרי רואים בטבע בנ״א‬ ‫וכהכתוב שהביא רש״י לראי׳ ״כענין‬
‫דכאשר יודעים שהכל מפחדים מדבר‬ ‫שנאמר כי שמענו את אשר הוביש וגו׳״‪,‬‬
‫מסוים ה״ז גופא מטיל אימה על כאו״א‬ ‫שזה אמרה רחב לשלוחי יהושע‪ ,‬שגם אז‬
‫בפרט‪ ,‬וכן בעניננו‪ ,‬שזה שהפחד עדיין‬ ‫)לאחרי ארבעים שנה( עדיין היתה אימה‬
‫בתקפו אצל ״הקרובים״ מוסיף ברגש‬ ‫זו בלבבם ממה ש״הוביש ה׳ את מי ים‬
‫האימה אצל ״הרחוקים״‪.‬‬ ‫סוף מפניכם בצאתכם ממצרים״‪.‬‬
‫ועוד יש לומר)באופן אחר קצת(‪,‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫וכיון שבענין ״עד יעבור עמך גו׳ עד‬
‫ובהקדם עוד קושיא בפרש״י כאן‪ ,‬ש ­‬ ‫יעבור גו״׳ צריכה להיות קיימת האימה‬
‫הביא הראי׳ ״כענין שנאמר כי שמענו את‬ ‫שנפלה בעת קרי״ם על האומות בא״י‬
‫אשר הוביש וגו״׳ בהמשך לפירושו ״ופחד‬ ‫)וכן אלו שסביבות א״י(‪ ,‬לכן הקדים ״אי­‬
‫‪ -‬על הקרובים״‪ ,‬ותמוה ‪ -‬הלא בפשטות‬ ‫מתה ‪ -‬על הרחוקים״‪ ,‬ורק אח״ב אומר‬
‫הכנענים הם בסוג ד״רחוקים״ “)שעליהם‬ ‫״ופחד ‪ -‬על הקרובים״‪ ,‬שזהו הפחד‬
‫נפלה אימה(‪ ,‬וא״כ הו״ל לרש״י להביא‬ ‫שנפל על האומות הסמוכים וקרובים‬
‫ראי׳ זו בד״ה ״אימתה״ שלפנ״ז?‬ ‫לים סוףיי‪.‬‬
‫ובמפרשים‘^ כתבו‪ ,‬שראי׳ זו אכן חו­‬ ‫ואין להקשות למה נאמר ״ופחד ‪ -‬על‬
‫זרת על פירושו שלפנ״ז ״אימתה ‪ -‬על‬ ‫הקרובים״ כל עיקר‪ ,‬דלמאי נפק״מ פח­‬
‫הרחוקים״ ]והוסיפו שכוונת רש״י ללשון‬ ‫דם של הקרובים לים סוף לענין העברת‬
‫הכתוב ביהושע שם־ג‪ ,‬״וכי נפלה אימת ­‬ ‫בנ״י את הירדן? ‪ -‬כי מובן‪ ,‬דאם רגש‬
‫כם עלינו גו״׳‪ ,‬שבהמשך לזה נאמר ״כי‬ ‫האימה מרחוק לא פג לאחרי ארבעים‬
‫שמענו את אשר הוביש גו״׳‪ ,‬הרי מפורש‬ ‫שנה‪ ,‬כ״ש וק״ו שהפחד מקרוב עדיין לא‬
‫לשון ״אימה״ בשייכות להשמיעה ע״ד‬
‫הנם דקרי״ס[‪.‬‬
‫ולכאורה ״הקרובים״ קאי על פלשתים‪,‬‬ ‫‪( 19‬‬
‫ויומתק עוד יותר אם נאמר ששני‬ ‫כמ״ש בריש פרשתנו ״כי קרוב הוא״)אלא ש״ויסב‬
‫הפירושים דרש״י הם ד״ה אחד‪ ,‬וכדמש‪-‬‬ ‫אלקים גו׳ דרך המדבר גו״׳(‪ - .‬ולהעיר שעליהם‬
‫מע גם מזה שרש״י העתיק בהד״ה גם‬ ‫נאמר ״חיל אחז יושבי פלשת״‪.‬‬
‫התיבות ״תפול עליהם״‪ ,‬שמזה מובן‪,‬‬ ‫ואולי גם ״עמלק״ הוא בכלל ״הקרובים״‪ ,‬שהרי‬
‫שאין כוונתו רק לפרש החילוק בין ב׳‬ ‫הוא ישב בנגב )שלח יג‪ ,‬כט(י‪ ,‬וכן הי׳ הראשון‬
‫הלשונות ד״אימתה״ ו״פחד״‪ ,‬אלא כוונתו‬ ‫ללחום עם ישראל‪ ,‬כמסופר בסוף פרשתנו ‪ -‬אלא‬
‫לפרש)גם( תוכן הכתוב‪ ,‬שכוונת הכתוב‬ ‫שמזה גופא מוכח‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שעליהם לא נפל פחד‬
‫היא כאילו הי׳ כתוב ״תפול )עליהם(‬ ‫)וראה רש״י תצא כה‪ ,‬יח ד״ה אשר קרך(‪ .‬ויש לומר‪,‬‬
‫שזה הי׳ עונש על בנ״י )שעמלק לא יפחד כו׳(‪,‬‬
‫אימתה על הרחוקים ופחד על הקרו ­‬
‫כפרש״י פרשתנו)יז‪ ,‬ח( ]וכן מלחמתו הב׳ עם ישדאל‬
‫בים״‪ ,‬ואח״ב מביא ראי׳ לכך ״כענין‬
‫)רש״י חוקת כא‪ ,‬א( היתה רק מפני ששמע שמת‬
‫שנאמר כי שמענו את אשר הוביש וגו״׳‪,‬‬
‫אהרן כו׳)רש״י שם‪ .‬וכן בפרש״י מסעי לג‪ ,‬מ([‪.‬‬
‫וזוהי ראי׳ שזה נתקיים בפועל אצל‬
‫הרחוקים‪.‬‬ ‫•( בפי שלח ניד‪ ,‬כה‪ .‬שס‪ ,‬מג־מה( ״העמלקי‬
‫ותכועוי ‪ . .‬היושב בהר ההוא־‪ ,‬ומשמע שהיו סמוכים‬
‫זל״ז‪ .‬אבל כנעני הוא שם כללי ורש־י בא יג‪ ,‬ה(‪,‬‬
‫‪ (20‬ראה הערה הקודמת ובשור״ג לשם‪.‬‬ ‫וצ״ע אס כנענים אלו ושאצל עמלק( הם בכלל ­ יו ­‬
‫‪ (21‬נחלת יעקב‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫שבי כנען״‪ ,‬שארצם )‪,‬ר‪,‬ר ההוא״( היא חלק מא׳׳י‪.‬‬
‫‪ (22‬ב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫ואכ״מ‪.‬‬
 ‫שיזחות‬ ‫בשלח!‬ ‫לקוטי‬ ‫‪68‬‬

‫אימה‪ ,‬ויושבי כנען)ש״אמרו עלינו הם‬ ‫אבל פירוש זה דחוק קצת בלשון‬
‫באים בו״׳( הם הקרובים שעליהם נפל‬ ‫רש״י‪ ,‬שפשנזות המשך לשונו מורה שקאי‬
‫פחד ‪ -‬וע״ז הביא רש״י כתוב מפורש‬ ‫על פירושו ״ופחד על הקרובים״'■־‪.‬‬
‫איד נתקיימה נבואה זו‪ ,‬שהפחד שנפל‬ ‫ואולי יש לומר‪ ,‬שכוונת רש״י ב״רחו־‬
‫על יושבי כנען מקרי״ס‪ ,‬נשאר בהם עד‬ ‫קים״ ו״קרובים״ אינה לריחוק וקירוב‬
‫שבנ״י עברו את הירדן‪ ,‬״כענין שנאמר כי‬ ‫במקום‪ ,‬אלא הוא ע״ד ב׳ הסוגים שב־‬
‫שמענו את אשר הוביש וגו׳״‪5‬־‪.‬‬
‫פרש״י בפסוק הקודם‪ ,‬דעל ״אלופי אדום‬
‫ולפי ביאור זה מבואר סדרם של ״אי­‬ ‫אילי מואב״ כתב ״והלא לא הי׳ להם‬
‫מתה ופחד״ בפשטות‪ ,‬דתחילה נפלה אי­‬ ‫לירא כלום שהרי לא עליהם הולכים‬
‫מה על הרחוקים )אדום ומואב(‪ ,‬ורק‬ ‫כו׳״‪ ,‬ועל ״נמוגו״ כ׳ ״אמרו עלינו הם‬
‫אח״כ נפל פחד על הקרובים שהם יושבי‬ ‫באים לכלותינו ולירש את ארצנו״‪ ,‬וזהו‬
‫כנען‪.‬‬ ‫החילוק בין ״רחוקים״ ל״קרובים״‪ ,‬ד״אי־‬
‫מה על הרחוקים״ היא אימתם של האו­‬
‫ויש לבאר הסדר בכתוב ‪ -‬״אימ­‬ ‫ד‪.‬‬
‫מות שבנ״י נשארו ״רחוקים״ מהם בעת‬
‫תה על הרחוקים‪ ,‬ופחד על הקרובים״ ‪-‬‬
‫כניסתם לארץ‪ ,‬כי לא באו לרשת את‬
‫בעבודת האדם‪:‬‬
‫ארצם‪ ,‬אלא שמ״מ נפל עליהם אימה‬
‫מלחמת ישראל עם האומות גם רומזת‬ ‫מגבורתם^־ של ישראל; ואילו ״פחד על‬
‫על מלחמת היצר‪ ,‬שכאו״א מישראל צ ­‬ ‫הקרובים״ הוא הפחד שנפל על אותם‬
‫ריך לכבוש את ז׳ המדות הרעות של‬ ‫האומות שבנ״י הלכו לרשת־־ את ארצם‪.‬‬
‫נפשו הבהמית שיהיו תחת ממשלת הקדו­‬
‫ועפ״ז י״ל‪ ,‬ש״הרחוקים״ ו״הקרובים״‬
‫שה‪ .‬ובאומות יש שני סוגים ‪ -‬״קרובים״‬
‫שבפרש״י כאן הם האומות שנזכרו בפסוק‬
‫ו״רחוקים״‪ :‬האומות ה״רחוקים״ מבני‬
‫שלפנ״ז‪ ,‬דאדום ומואב )ש״לא עליהם‬
‫ישראל‪ ,‬הם תאוות רעות כאלו שאיש‬
‫הולכים״( הם הרחוקים שעליהם נפלה‬
‫ישראל רחוק מהם‪ ,‬שמצד טבע נפשו‬
‫מופרך אצלו להכנע להם‪ ,‬אלא שלפ ­‬
‫עמים יצרו של אדם מתגבר עליו‪ ,‬ואחרי‬ ‫‪ (23‬וכן נקט בשם אפרים על פרש״י)אלא ש­‬
‫שנשקע בריבוי תאוות יכול להכשילו‬ ‫פירושו דחוק לכאורה‪ .‬וראה בהערות ״יד ושם״‬
‫ר״ל גם בהם־־‪ :‬וה״קרובים״ היינו אותן‬ ‫לשם אפרים שם(‪.‬‬
‫המדות רעות שקרובה יותר האפשריות‬ ‫בחי׳ ופי׳ מהרי״ק על פרש״י )לבעהמ״ס מה־‬
‫שאיש ישראל יכשל בהם‪ ,‬ועיקר מלחמת‬ ‫רי״ק( כאן משמע שמפרש שכוונת רש״י היא להביא‬
‫היצר היא להתגבר על תאוות אלו‪.‬‬ ‫ראי׳ על שניהם‪ ,‬הן אימה והו פחו )והוא מ״ש‬
‫ביהושע שם )פסוק יא( זימס לבבנו‪ ,‬כנגד פחד(‪.‬‬
‫והנה אמרו חז״לי־ ״אלמלא הקב״ה‬ ‫וראה גם הערות ״יד ושם״ הנ׳׳ל‪ .‬אבל לכאורה נל‬
‫הכנענים הם בגדר ״רחוקים״ לגבי מקום היס סוף‪,‬‬
‫ונופל ע״ז לשון ״אימה״ ולא ״פחד״‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (25‬אבל אין כוונת רש״י להביא ראי׳ לפירוש‬ ‫‪ (24‬להעיר מאברכנאל עקב )י‪ ,‬יב( בחילוק בין‬
‫שהרי ביהושע‬ ‫דש‪ 1‬ן ״פחד״‪ ,‬שהיא על הקרובים‬ ‫פחד ומורא‪ ,‬שפחד הוא כ״פחד האדם מאויבו‬
‫שם לא נזכר כלל לשון פחד ‪ -‬אלא רק להביא ראי׳‬ ‫כשיבא עליו וחרבו שלופה כו״׳‪ ,‬ו״מורא״ הוא‬
‫שהענין נתקיים בפועל‪ ,‬שנפל פחד על הכנענים‪,‬‬ ‫היראה ״הנמשכת מפני הכרת מעלת הדבר הנורא״‪.‬‬
‫וכדיוק לשון רש״י ״כענין שנאמר״‪.‬‬ ‫ע׳׳ש באורך )ושם ס׳׳פ עקב(‪ .‬ולהעיר שיראה במוח‬
‫‪ (26‬ראה קונטרס ומעין מאמר ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫ופחד בלב )ראה תניא פ׳׳ג ובקיצורים והערות לשם‬
‫‪ (27‬סוכה נב‪ ,‬ב‪ .‬קידושין ל‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫)ע׳ פט(‪ .‬שם פ״ט‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫‪69‬‬ ‫שיחות‬
‫היצר הרע‪ ,‬באופן שאין לו כח להתגבר‬
‫על האדם אפילו בתאוות כאלו שקרובים‬
‫הם לאדם להכשל בהם‪,‬‬
‫ועד שנותן כח לאדם לכבוש לגמרי‬
‫את יצרו הרע‪ ,‬ועוד יותר ‪ -‬להפכו‬
‫לטוב‪ ,‬כמחז״ליג ״בכל לבבך ‪ -‬בשני‬
‫יצריך״‪.‬‬
‫)משיחות ש״פ בשלח‬
‫‪ 1‬ש״פ משפטים חשל״ט(‬
‫משנה רפ״ט דברכות‪ .‬ספרי ואתחנן עה״פ‬
‫)ו‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫גשלחא‬ ‫למוטי‬
‫עוזרו איז יכול לו״‪ ,‬שהקב״ה עוזר לאדם‬
‫להתגבר על יצרו ולנצחו‪ ,‬וזהו מה‬
‫שהכתוב אומר ״תפול עליהם אימתה‬
‫ופחד״‪ ,‬שהקב״ה מנזיל אימה ופחד על‬
‫היצה״ר‪ ,‬שלא יוכל להתגבר ולשלוט ח״ו‬
‫על איש ישראל‪.‬‬
‫ועפ״ז מובן גם הסדר‪ ,‬שבתחילה‬
‫נופלת אימה על הרחוקים ואח״ב פחד‬
‫על הקרובים‪ ,‬כי פעולת העזר מלמעלה‬
‫היא מן הקל אל הכבד‪ ,‬דלכל לראש‬
‫פועל עזר זה‪ ,‬שהאדם לא יהי׳ שייך‬
‫‪(28‬‬ ‫לתאוות כאלו שהם רחוקים ממנו‪ ,‬ואח״ב‬
‫פועל עזר זה עוד יותר‪ ,‬שמטיל פחד על‬
 ‫שיחות‬
‫בשלח‬
‫ויובן זה בהקדים ביאור מקורה‬ ‫ב‪.‬‬
‫וגדרה של סעודת מלוה מלכה‪ ,‬דחובת‬
‫ג׳ סעודות למדו בגמ׳י מג׳ פעמים‬
‫״היום״ שנאמרו במף ‪ -‬״ויאמר משה‬
‫אכלוהו היום כי שבת היום לה׳ היום לא‬
‫תמצאוהו בשדה״ )וי״אי שהוא חיוב‬
‫מה״ת(‪ ,‬משא״כ סעודת מלוה מלכה לא‬
‫מצינו עלי׳ לימוד מקרא‪.‬‬
‫ובגמ׳י איתא ״לעולם יסדר אדם שול ­‬
‫חנו במוצאי שבת אע״פ שאינו צריך אלא‬
‫לכזית״‪ ,‬ובפרש״י״׳ ״במוצ״ש‪ ,‬נמי כבוד‬
‫שבת ללוות ביציאתו דרך כבוד כאדם‬
‫המלוה את המלך בצאתו מן העיר״‪ ,‬וב­‬
‫המשך הגמ׳ שם הובא סיפור דר׳ אבהו‬
‫עשו לו במוצאי שבת ״עיגלא תילתא״‬
‫)אע״פ שלא הי׳ אוכל אלא מעט‪ ,‬״כוליי‪-‬‬
‫תא״(‪ .‬ובפשטות משמע‪ ,‬שזהו טעמה של‬
‫סעודה זו״‪ ,‬כדי לכבד את השבת ביצי­‬
‫בראשוי להקדים סעודה גי בשביל שיאכלו סעודה‬
‫זו כראוי‪.‬‬
‫‪ (6‬שבת קיז‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫‪ (7‬פרשתנו טז‪ ,‬כה‪ .‬וראה מכילתא שם‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (8‬ראה לבוש או״ח ר״ס רצא‪ .‬ט״ז סתרע״ח‬
‫סק״ב‪ .‬ועוד )וראה תו״ש פרשתנו שם ובמילואים‬
‫סט״ז‪ .‬וש״נ(‪ - .‬אבל בשו״ע אדה״ז ר״ס עדר ״ורמז‬
‫לזה כו׳״‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (9‬שבת קיט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (!0‬ובב״י לטור סי׳ ש שם )משבלי הלקט(‪:‬‬
‫משל שמלווין את המלך ביציאתו כשם שמלווין אותו‬
‫בכניסתו‪ .‬וראה שו״ע אדה״ז שם ס״א‪.‬‬
‫וכן משמע לבאורה בפרש״י שבת )קיח‪ ,‬א‬ ‫‪(11‬‬
‫ד״ה אכלי׳(‪ :‬״ולא תצטרך לאכול בלילה‪ ,‬ואע״ג‬
‫דאמרינן לקמן לעולם יסדר אדם שולחנו במוצ״ש‬
‫כו׳״‪ ,‬ומשמע דסידור השולחן היינו גם חיוב אכילת‬
‫סעודה )אבל ראה לקמן הערה ‪ .(17‬וראה גם רדב״ז‬
‫לרמב״ם הל׳ מתנות עניים )פ״ט הי״ג( ״ואע״ג‬
‫דמצוה לאכול במוצ״ש כמי שמלווה את המלך בו׳״‪.‬‬
‫לקוטי‬ ‫‪70‬‬
‫א‪ .‬כתב רבינו הזקן בשולחנו■ בדיני‬
‫סעודת מלוה מלכה‪ :‬״טוב לבשל בשר‬
‫או דבר אחר במוצאי שבת לכבוד סעו­‬
‫דה זו‪ ,‬ובזמננו שמאחריו כ״ב סעודה ג׳‬
‫שאין יכולים לאכול במ״ש יכולים ל ­‬
‫קיים סעודה זו כפירות״‪ ,‬ואח״ב ממשיך‬
‫)בםוגרייםס ״וא״צ להקדים סעודה ג׳‬
‫בשביל שיאכלו סעודה זו כראויה ש­‬
‫סעודה זו אינה חובה כ״כ אלא מצוה מן‬
‫המובחר בלבד״‪.‬‬
‫ולכאורה צ״ע קצת מ״ש ״אינה חובה‬
‫כ״כ אלא מצוה מן המובחר בלבד״‪ ,‬דלכ‪-‬‬
‫אורה הול״ל שהיא ״מצוה בעלמא״״ ו‪-‬‬
‫כיו״ב‪ ,‬ולא שהיא ״מצוה מן המובחר״‪,‬‬
‫שלכתחילה צ״ל קיום המצוה באופן זה‬
‫דוקאי?‬
‫!( או״ח סי׳ ש ם״ג‪ .‬והוא ממג״א שם‪.‬‬
‫‪ (2‬ולהעיר ממ״ש המהרי־ל )אחי אדה״ז( ב ­‬
‫שארית יהודה )חאו״ח ס״ו‪ .‬נעתק בהוספות לשו״ע‬
‫אדה״ז קה״ח ח׳־א ‪ :J356} 52 y‬שמעתי מפי קדשו‬
‫)דאדה״ז( פעמים רבות דכל ספק )בשו״ע( העמיד‬
‫בתוך חצע״ג ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה‬
‫לראות אם צדקו דבריו‪ .‬וראה קונטרס השלחן)לה־‬
‫ררא״ח נאה( מבוא ס״ח‪ .‬ואכ״מ‪ - .‬וראה לקמן‬
‫הערה ‪.46‬‬
‫‪ (3‬דאד‪ ,‬שו״יע אדה״ז או״ה סרצ״א ס״א )מ־‬
‫טושו״ע שם( לעניז סעודה שלישית; ״החכם עיניו‬
‫בראשו שלא למלאות בטנו בסעודת הבקר כדי ליתן‬
‫מקום לסעודה שלישית״‪.‬‬
‫‪ (4‬להעיר מלשון התום׳ )מנחות ה‪ ,‬ב( ״אינו‬
‫אלא מצוה מן המובחר בעלמא״‪ .‬אבל ביון שבדרך‬
‫כלל לשון זו מורה להיפך )בבפנים(‪ ,‬לכאורה לא‬
‫הו״ל לאדה״ז לנקוט לשון וו בשו״ע שלו שצ״ל‬
‫בלשון ברורה‪.‬‬
‫‪ (5‬ובנדו״ד‪ ,‬מכיון שסעודה זו היא מצוה נזן‬
‫המובחר‪ ,‬א״כ מדוע לא אמרינן גם בזה ״החכם עיניו‬
‫ו‪7‬‬ ‫שיחרת‬ ‫כשלה‪I‬‬ ‫לקוטי‬

‫השבת ביציאתוי׳‪ ,‬וכלשון אדה״ז כאף׳‬ ‫אתו)״כאדם המלוה את המלך בצאתו מן‬
‫״יש לו לעשות הכנה בסידור השלחן‬ ‫העיר״( ע״י סעודה זו‪,‬‬
‫כגון פריסת מפה וכיוצא בזה״ ]דאע״פ‬ ‫ולהעיר דמאמר זה אינו מדבר ע״ד‬
‫שאין בכוונת האדם לאכול אלא כזית‪,‬‬ ‫חיוב אכילת סעודה במוצ״ש‪ ,‬אלא רק‬
‫הרי מכבוד שכת )גם ביציאתו( לערוך‬ ‫ע״ד סידור ה שול חן׳‪ ,‬וכדמוכח מזה ש­‬
‫את השולחן כאילו הוא הולך לאכול‬ ‫מאמר זה הובא בש״ס בהמשך למאמר ר׳‬
‫״סעודה גמורה״ין[‪,‬‬ ‫אלעזר ״לעולם יסדר אדם שולחנו בערב‬
‫ולכאורה יש מקום לומר‪ ,‬שבעצם אין‬ ‫שבת אע״ם שאינו צריך אלא לכזית״‪,‬‬
‫סעודה זו חובה‪ ,‬אלא שכיון שכך היא‬ ‫שבזה פשוט דמ״ש ״יסדר אדם שולחנו‬
‫דרכם של בני אדם‪ ,‬לאכול במוצאי ש­‬ ‫בע״ש כו״' אינו החיוב דסעודת ליל שבת‬
‫בת׳ דאף שכבר אכלו סעודה שלישית‪,‬‬ ‫)שהיא בלילה{׳ אלא הוא חיוב סידור ה ­‬
‫הרי כיון שע״ד הרגיל לילה הוא זמן‬ ‫שולחן בע״ש )קודם כניסת השבת(‪,‬‬
‫סעודה״^‪ ,‬לכן אוכלים עוד סעודה)עכ״פ‬ ‫]והוא מדין כבוד שבת‪ ,‬וכמ״ש ה־‬
‫סעודה קטנה( בלילה ]ורק גבי מי ש­‬ ‫רמב״םנ׳ )לאחרי שהביא שני מאמרים‬
‫מתפרנס מן הצדקה יש קס״ד בגמ׳יג‬ ‫אלו להלכה ע״ד סידור השולחן בע״ש״‬
‫שלא ליתן לו סעודה למוצאי שבת ״ד‪-‬‬ ‫וכמוצ״ש( ״כדי לכבדו בכניסתו וביצי­‬
‫אמרינו לי׳ מאי דבעית למיכל באפוקי‬ ‫אתו״‪ ,‬ומביאו שם בהמשך לעוד עניני‬
‫שבתא אכלי׳ בשבתא״[ ‪ -‬ובזה הוא הדין‬ ‫הכנה שחייבים לעשות בבית בערב שבת‬
‫דסעודת מלוה מלכה‪ ,‬שמצד החיוב ד‪-‬‬ ‫בשביל כבוד שבתי׳ ‪ -‬ואילו דין סעו ­‬
‫כבוד שבת‪ ,‬חייבים להכין השולחן ל ­‬ ‫דות שבת אינו ענין לכבוד שבת‪ ,‬אלא‬
‫סעודה זו )שבני אדם אוכלים בלא״ה(‬ ‫לעונג שבת*׳[‪,‬‬
‫״כמויי לסעודה גמורה״‪ .‬אבל מי שאינו‬
‫שמזה מובן דגם המאמר ״יסדר אדם‬
‫שולחנו במוצאי שבת״ אינו מדבר ע״ד‬
‫היוב אכילת סעודה‪ ,‬אלא ע״ד אופן‬
‫ד‪ (1‬אלא שמזה גופא מובן שצ׳׳ל גם סעודה‬
‫עריכת השולחן לסעודה כדי לכבד את‬
‫)דדוחק גדול לומר שיש חיוב לסדר השולחן מבלי‬
‫לאכול משהו(‪ ,‬אבל איז הכרח שזהו טעם הסעודה‪,‬‬
‫כדי ללוות נו׳‪ .‬והרי לא מציגו שסעודת ליד שבת‬ ‫‪ (12‬ראה ‪ ox‬מחצית השקל למג״א סי׳ רדע‬
‫נק׳ ״מלוה מלכה׳׳)במלווה את המלך בכניסתו(‪.‬‬ ‫סק״ב‪.‬‬
‫ומה שסעודת מוצ׳׳ש נק׳ ״מלוה מלכה׳׳‪ ,‬י׳׳ל לפי‬ ‫‪ ( 13‬הל׳ שבת פ״ל ה״ה‪.‬‬
‫ש‪ 1‬מ! לוויית המלך ‪,‬ביציאתר הוא בעת סעודה זו‪.‬‬ ‫‪ ( 14‬וכבר תמה בב׳׳ח לטאו״ח כאן‪ ,‬למה לא‬
‫ולהעיר ממ׳׳ש באלי׳ רבה כאן)סק׳׳א( שאם נמשך‬ ‫הביא הטור דין זה גם לענין ליל שבת‪ ,‬וב׳ דאולי‬
‫סעודה ג׳ עד אתר חשיבה א״צ לאכול עוד סעודה‬ ‫נכלל בדברי הטור סי׳ רסב‪ .‬ע׳׳ש‪.‬‬
‫רביעית‪.‬‬ ‫‪ (15‬וראה גם מושרע ושרע אדה׳׳ז ר״ם רסכי‪.‬‬
‫‪ (18‬סי׳ ש ס״א‪ .‬והוא כט׳׳ז שם‪ - .‬וגם לדעת‬ ‫‪ ( 16‬ראה שבת קית‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם שם ה״ז ואילך‪.‬‬
‫הב׳׳ח שם‪ ,‬ש״יסדר שולתנר היינו הכנת מאכלים‬ ‫טאו״ח סי׳ רמב‪ .‬שרע אדה׳׳ז שם )בריש הסימן(‪.‬‬
‫כמו לסעודה גמורה )ע׳׳ש(‪ ,‬אין הכוונה ב״יסדר‬ ‫ועוד‪.‬‬
‫שולחנו׳ לחיוב אכילת סעודה זו‪ ,‬אלא רק הכנת‬
‫הסעודה‪.‬‬ ‫־( בש ‪ 1‬־ע אדה״ז כא! )סי־ ש סוס‪-‬א( ‪m 3 .‬‬
‫‪ (19‬ל׳ אדה״ז שם‪.‬‬ ‫בכניסתו כוזו שנתי בסי׳ רמ״ב־‪ .‬והוא טה־ד וצי־ל‬
‫‪ (20‬דאה פרשתנו טז‪ ,‬ח ובדבינו בחיי שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫וכמו שנתקן בדוח התיקו! נהוצאוז קה״ת( ״רס־ב״‪,‬‬
‫‪ (21‬שבת קיח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫נ‪1‬״ש‪ .‬וראה גס ב־ח וט־ז נא!‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫בשלח‪.‬‬ ‫להוטי‬ ‫‪72‬‬

‫בנמשל‪ ,‬לכאורה לאחרי הבדלה “ אין‬ ‫אוכל סעודה זו בכל לילה אין עליו‬
‫השבת ״ביחד״ עם בנ״י‪.‬‬ ‫חיוב אכילה‪.‬‬
‫ועכצ״ל שגם לאחרי צאת השבת)ב ­‬ ‫אבל אין לומר כן‪ ,‬שהרי מוכח בכ״מ‬
‫הבדלה( עדיין לא הלכה לגמרי‪ .‬ובנ״כ‬ ‫שגוף הסעודה הוי מצוה‪ ,‬וכלשון אדה״ז‬
‫השו״ע “ הביאו בשם תלמידי האריז״ל “‬ ‫ש״יכולים לקיים סעודה זו בסירות״‪ ,‬ול‪-‬‬
‫״שהנפש יתירה אין הולכת לגמרי עד‬ ‫אח״ז כתב ״שסעודה זו אינה חובה כ״כ‬
‫אחר סעודת מוצאי שבת לכן אין ראוי‬ ‫אלא מצוה מן המובחר בלבד״‪ ,‬שמזה‬
‫להתעסק במלאכה שאינה אוכל נפש עד‬ ‫מובן שגם גוף הסעודה היא קצת חובה‬
‫אחר סעודת מוצאי שבת״‪.‬‬ ‫עכ״ס )ועד שיש אומרים “ שסעודה זו‬
‫וצריך ביאור‪ ,‬מהי השייכות בין הלי­‬ ‫צ״ל בפת(‪.‬‬
‫כת הנשמה יתירה )ושבת בכלל( עם‬ ‫וצריך ביאור‪ ,‬מהו מקורה וטעמה של‬
‫סעודת מלוה מלכה‪ ,‬שעד סעודה זו הוי‬ ‫סעודה זו‪.‬‬
‫כמלך בצאתו מן העיר שעדיין נמצא‬
‫גם צ״ע בדברי רש״י הנ״ל שסידור‬ ‫ג‪.‬‬
‫בקירוב מקום ועם אנשי העיר‪ ,‬ואנשי‬
‫השולחן במלוה מלכה הוא ״ללוות ב ­‬
‫העיר מלווים אותו‪.‬‬
‫יציאתו דרך כבוד כאדם המלוה את ה ­‬
‫ד‪ .‬ויש לומר הביאור בכל זה‪:‬‬ ‫מלך בצאתו מן העיר״‪ ,‬דממשל זה מובן‪,‬‬
‫ירידת המן היתה באופן של הלילה‬ ‫שעד אז עדיין לא ״הלכה״ השבת )כמו‬
‫הולך אחר היום‪ ,‬וכמפורש בכתוב שירי­‬ ‫במשל‪ ,‬שבעת שמלווין את המלך עדיין‬
‫דתו היתה בבוקר״‪ ,‬ומהעומר מן שירד‬ ‫נמצא המלך בקרב העם המלווים(‪ .‬ולכ­‬
‫בבוקר הי׳ מזון לשתי סעודות״‪ ,‬סעודת‬ ‫אורה‪ ,‬אע״ס שחייבים להוסיף מחול על‬
‫שחרית וסעודת הערב )וכמ״ש בבעלי‬ ‫הקודש הן בכניסתו והן ביציאתו “‪ ,‬הרי‬
‫התוס׳״ ד״כל ימות השנה היו עושין מן‬ ‫הענין דמלוה מלכה הוא דוקא לאחרי‬
‫העומר שני לחמים״(‪.‬‬ ‫הבדלת וצאת השבת‪.‬‬

‫ומזה מובן גם בנוגע למן שירד ב־‬ ‫ובשו״ע אדה״ז» כ׳ ש״יש נוהגין ‪. .‬‬
‫לומר פיוטים וזמירות אחר הבדלה ללות‬
‫את השבת אחר שיצא כדרך שמלוין את‬
‫‪ (25‬להעיר מרש׳׳י שבח קג‪ ,‬ב ד״ה המבדיל‪.‬‬
‫המלך אחר שיצא מן העיר״‪ .‬ועדיין צריך‬
‫וראה פסחים קג‪ ,‬א‪.‬‬
‫ביאור כנ״ל‪ ,‬דלכאורה‪ ,‬במשל יציאת ה­‬
‫‪ (26‬שערי תשובה לסי׳ ש שם )ממחזיק ברכה‬
‫מלך היא היציאה רק מן העיר‪ ,‬אבל המ־‬
‫שם סק״ב(‪.‬‬
‫‪ (27‬ראה פע״ח שער השבת קרוב לסופו‪ .‬סי׳‬ ‫לזזים עדיין נמצאים אצל המלך‪ ,‬ואילו‬
‫האריז״ל שם‪.‬‬
‫‪ (28‬פרשתנו טז‪ ,‬ח‪ .‬שם‪ ,‬יג‪ .‬בא‪.‬‬ ‫‪ (22‬ביאורי הגר״א לשו־ע שם‪ .‬וראה גם מחזיק‬
‫‪ (29‬דמ״ש )שם‪ ,‬ח‪ .‬שם‪ ,‬יב( דבערב אכלו בשר‬ ‫ברכה‪ .‬שם סק״א )הובא בשע״ת שם(‪ .‬וקוד‪ - .‬ובסי׳‬
‫ובבקר לחם‪ ,‬בפשטות בא לשלול רק שלא יאכלו‬ ‫האריז׳׳ל )ר׳ שבתי‪ .‬ועד״ז בקול יעקב( במקומו‪:‬‬
‫בשר בבוקר )כדחז׳׳ל יומא עה‪ ,‬ריש ע״ב(‪ ,‬אכל לחם‬ ‫ויסדר שולחנו בב׳ ככרות בו׳‪.‬‬
‫אכלו גם בערב‪ ,‬שהרי עיקר הסעודה בפת‪.‬‬ ‫‪ (23‬ר׳׳ה ט‪ ,‬א‪ .‬וש״ב‪ .‬וראה שו״ע אדה״ז או״ח‬
‫ועכצ׳׳ל כן לפי הדיעות שהשליו דפרשתנו הי׳‬ ‫סרס״א ס״ד‪.‬‬
‫דק לזמז קצר )תנא דני אליהו רבד‪ ,‬פי׳׳ב‪ .‬תום׳ ער­‬ ‫‪ (24‬נאז ס״ב‪ ,‬דד‪,‬וא ע״פ הס״ז שם‪ .‬אלא שנט׳׳ז‬
‫כיו טו‪ ,‬ב‪ .‬ריב״א פרשתנו טז‪ ,‬יג‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫כ׳ רק ״אחר שיצא המלך״‪ ,‬ובאדה״ז מוסיף ומדגיש‬
‫‪ (30‬פרשתנו טז‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫״אחר שיצא מ! העיר״‪.‬‬
‫‪73‬‬ ‫שיחות‬ ‫בשלח!‬ ‫למוטי‬

‫שיש ענין שמסדרים שולחן לסעודה גמו­‬ ‫ע״ש‪ ,‬״שני העומר לאחד״״ג‪ ,‬שהי׳ באופן‬
‫רה מבלי לאכול בלל([‪.‬‬ ‫של ״הלילה הולך אחר היום״‪ ,‬דמהעומר‬
‫ונמצא‪ ,‬שהלחם דסעודת מוצ״ש הי׳‬ ‫הראשוףג אכלו סעודת יום ששי וסעודת‬
‫מהעומר מן שהי׳ מיוחד לשבת‪.‬‬ ‫ליל שבת‪ ,‬והעומר השני הספיק להם לא‬
‫רק ל)ב׳«( סעודות דיום השבת אלא גם‬
‫ועפ״ז יש להוסיף ביאור בלשון‬ ‫לסעודת הלילה שלאח״ז)מוצאי שבת(ני■‪.‬‬
‫חז״ל« עה״פלי■ ״ויברך גו׳ ויקדש״ ‪-‬‬
‫״ברכו במן וקדשו במן‪ ,‬ברכו במן כו׳‬ ‫]ודוחק לומר שלא אכלו שום סעודה‬
‫בערב שבת שני עומרים‪ ,‬וקדשו במן‬ ‫במוצ״ש לפי שכבר אכלו סעודה שלי'‬
‫שלא ירד בו כל עיקר״‪ ,‬דיש לומר‪ ,‬שה­‬ ‫שית« ביום השבת עצמו‪ ,‬שהרי מילתא‬
‫חילוק בין ב׳ הענינים ד״ברכו״ ו״קדשו״‬ ‫דתמי׳ היא לומר שבמשך ארבעים שנה‬
‫אינו רק אם הוא ענין חיובי)שירדו שני‬ ‫שהיו ישראל במדבר לא אכלו שום‬
‫עומרים בערב שבת( או שלילה )שלא‬ ‫סעודה במוצ״ש)כי לא הי׳ להם מה לא­‬
‫ירד המן בו(‪ ,‬אלא הם שני גדרים )ו ­‬ ‫כול( ”‪ .‬דנוסף לזה שבדרך כלל אוכל‬
‫זמנים( שונים‪:‬‬ ‫אדם סעודה )לו יהא סעודה קטנה( ב ­‬
‫מוצאי שבת גם כשאכל סעודה שלישית‬
‫״קדשו במן״ היינו ענין במן בקשר‬ ‫)כנ״ל ס״בא הנה עוד זאת )ועיקר(‪ :‬כיון‬
‫לקדו שת שבת‪ ,‬דקדושת שבת מחייבת‬ ‫שמצד כבוד שבת חייבים ללוות את‬
‫שלא ירד המן בזמן קדוש זה‪ ,‬וענין זה‬ ‫השבת ביציאתו ע״י סידור השולחן ל­‬
‫הוא רק בשעות דשבת גופא‪ ,‬בזמן ד‪-‬‬
‫סעודה גמורה‪ ,‬פשיטא שהיו עושין כן‬
‫קדושת שבת )כולל ג״כ זמן של הוספה‬
‫גם במדבר )ולהעיר שדוחק גדול לומר‬
‫מחול על הקודש‪ ,‬שגם אז ישנה קדושת‬
‫שבת(;‬
‫משא׳׳כ ״ברכו במן״‪ ,‬הרי ברכת המן‬ ‫‪ (31‬ראה בכ״ז רבותינו בעה״ת שס‪ .‬טור או״ח‬
‫ליום השבת אינה מוגבלת להזמן ד־‬ ‫סרצ״א בשם ״ירושלמי במבילתא״)ובמרדכי שצוייז‬
‫קדושת שבתיי‪ ,‬אלא להמעת־לעת דשבת‪,‬‬ ‫בב״י שם איתא ״במבילתיו״(‪ .‬וראה יפ״ת )השלם(‬
‫וכיון דזמן המעת־לעת לענין ירידת המן‬ ‫לב״ר פי״א‪ ,‬ב‪ .‬פי׳ זה ינחמנו למכילתא פרשתנו)טז‪,‬‬
‫הוא באופן של ״הלילה הולך אחר ה­‬ ‫ה( ופ׳ יתרו)כ‪ ,‬יא(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫יום״‪ ,‬הרי גם לענין זמנה של ברבת המן‬ ‫‪ (32‬ולדעת ר׳ תדקי׳ )שבת קיז‪ ,‬סע״ב( ‪ -‬ג׳‬
‫דשבת כך הוא‪ ,‬שברכת המן דיום השבת‬ ‫סעודות )ליום השבת(‪ .‬וראה מושב זקנים שבהערה‬
‫נמשכת למוצאי שבת‪ .‬י‬ ‫הבאה‪.‬‬
‫‪ (33‬וכן מפורש בחזקוני פרשתנו)טז‪ ,‬כג( ״והוא‬
‫]ואדרבה‪ ,‬סעודת ליל ש״ק היתה מה‪-‬‬ ‫הדיז לסעודת מוצאי שבת׳׳‪ .‬וראה גם מושב זקנים‬
‫)מבעה״ת( עה׳׳ת )שם‪ ,‬ה(‪ .‬ועוד‪ .‬שבת של מי)לשבת‬
‫קיח‪ ,‬א( בשם ס׳ צבי קודש )ולהעיר מל׳ אדה׳׳ז‬
‫‪ (36‬ב״ר שם‪ .‬וראה גם מכילתא יתרו שם‪.‬‬ ‫בשו׳׳ע א־׳׳ת סרצ״א ס׳׳ז(‪ - .‬וראה לקמן הערה ‪.40‬‬
‫‪ (37‬בראשית ב‪ ,‬ג‪ .‬ובפרש״י שם )וכן בפרש״י‬ ‫‪ (34‬ראה הנסמן בהערה ‪ .31‬ובמושב זקנים‬
‫יתרו שם(‪.‬‬ ‫עה׳׳ת שם ‪.‬וכי לא היו מקיימיז ג׳ סעודות״‪ .‬ובפרט‬
‫‪ (38‬וכ״ה לפי פי׳ הזהר )ח״ב פח‪ ,‬א‪ .‬ועד״ז‬ ‫להדיעות)נםמן לעיל הערה ‪ (8‬שהוא חיוב מה״ת‪.‬‬
‫בזהר פרשתנו סג‪ ,‬ב(‪ :‬ויברד אלקים את יום השביעי‬ ‫‪ (35‬במושב זקנים עה״ת בתי׳ הראשון‪ ,‬שאכלו‬
‫‪ . .‬מה ברכתא אשתכח בי׳ ‪ . .‬כל ברכאן כו׳ ביומא‬ ‫של מוצ״ש בשבת )ע״ד הא דשבת קיח‪ ,‬א במתפרנם‬
‫שביעאה תליין כו׳ מתברכאן מיני׳ כל שיתא יומין‬ ‫מן הצדקה ‪ -‬הובא לעיל ס״ב(‪ .‬אבל למסקנתו אכלו‬
‫כו׳‪ .‬וראה הערה ‪.44‬‬ ‫גם במוצ״ש‪ .‬ע״ש‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫גשלח‪.‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪74‬‬

‫נו ש״קדשו במן״‪ ,‬מ״מ הרי קדושת שבת‬ ‫עומר הראשיוי^ שירד בשביל ערב שבת‪,‬‬
‫היא בכל זמן בכל הדורות‪ ,‬עד״ז הענין‬ ‫ודוקא סעודת מוצאי שבת היתה מן ה ­‬
‫דברכת השבת הי' לא רק בזמן המדבר‬ ‫עומר השני שירד במיוחד בשביל יום‬
‫כשירד המן אלא הוא ענין תמידי בכל‬ ‫השבת״״‪ ,‬שבו קרה הנם ש״לא״• הבאיש‬
‫שבת בכל הדורות[‪.‬‬ ‫ורמה לא היתה בו״[‪.‬‬
‫וזהו הטעם שסעודה זו היא ״סעודת‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שזהו ג״ב המקור לכך‬ ‫ה‪.‬‬
‫מלוה מלכה״‪ ,‬שאז מלווים את השבת‬ ‫שעניו השבת נמשך עד זמן סעודת‬
‫ביציאתו‪ ,‬כיון שבסעודה זו הוא גמר‬ ‫מוצ״ש)כנ״ל סעיף ג(;‬
‫״ברכת״ השבת‪.‬‬
‫אע״פ שקדושת שבת)ממש( אינה אלא‬
‫וע״פ כהנ״ל אולי יש לומר עוד‪ ,‬ש­‬ ‫עד לאחרי הבדלה‪ ,‬כשמבדילין בין קו ­‬
‫יסודה של סעודה זו הוא ‪ -‬זכר למן‪,‬‬ ‫דש לחול‪ ,‬הרי ברכת השבת)״ויברך אל‪-‬‬
‫דכיון שהעומר מן דשבת כלל גם ה ­‬ ‫קים את יום השביעי״״‪ ,‬״על כן ברך ה׳‬
‫סעודה דמוצ״ש‪ ,‬לכן‪ ,‬כמו שחייבים ב­‬ ‫את יום השבת״״( היא באופן שנמשכת‬
‫אכילת ג׳ סעודות דשבת זכר למן‪ ,‬הרי‬ ‫עד סעודת מוצ״ש״‪ ,‬כשם שב״ברכו במן״‬
‫זכר זה עצמו מחייב ג״ב אכילת סעודה‬ ‫נכללה גם ברכת והספקת המזון לסעודה‬
‫זו )כמו שבנ״י במדבר אכלו סעודה זו‬ ‫דמוצ״ש‪.‬‬
‫מהמן שירד ליום השבת(‪.‬‬
‫]ומובן ופשוט‪ ,‬דבשם שקדושת השבת‪,‬‬
‫ועפ״ז יש לבאר ל׳ אדה״ז הנ״ל ״ש ­‬ ‫אע״פ שפירשו חז״ל ד״ויקדש אותו״ היי‪-‬‬
‫סעודה זו אינה חובה כ״ב אלא מצוה מן‬
‫המובחר בלבד״‪ ,‬דיש לומר שכוונתו ב ­‬
‫זה‪ ,‬שע״י סעודת מלוה מלכה הרי המצוה‬ ‫‪ (39‬אלא שיש ריעות שגם חצי עומר זה נתברך‬
‫דג׳ סעודות היא ״מצוה מן המובחר״‪.‬‬ ‫ועשו ממנו ב■ לחמים )ראה בעה״ת שבהערה ‪.(31‬‬
‫כלומר‪ ,‬אין החיוב דסעודת מלוה מלכה‬ ‫וי״א שיררו ב׳ עומרים לשבת מלבר העומר דיום‬
‫ששי)ראה יפ״ת ופי׳ זה ינחמנו שם‪ ,‬ועוד(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫רק ענין בפני עצמו)כדי ללוות את ה­‬
‫‪ (40‬להעיר מש״ך עה״ת פרשתנו עה״פ )טז‪ ,‬כה(‬
‫שבת‪ ,‬שענין זה אינו ענין לשאר סעודות‬
‫״אכלוהו היוס״‪ ,‬כי הוא ״מנה של שבת ואיז ראוי‬
‫דשבת שזמנם בשבת עצמו(‪ ,‬אלא הוא‬
‫לאכלו בחול״‪ .‬ע״ש )וער״ז בספורנו שם‪ .‬ועור(‪- .‬‬
‫)גם( חלק מחובת ג׳ סעודות״‪ ,‬דקיום‬ ‫וע״פ המבואר בפנים נמצא‪ ,‬שגם במוצ״ש אכלו‬
‫מצות ג׳ סעודות באופן ד״מצוה מן ה ­‬ ‫״מנה של שבת״‪ ,‬עם כל הסגולות ראכילת שבת‪.‬‬
‫מובחר״ ה״ז כשאוכל גם סעודת מלוה‬ ‫‪ (41‬פרשתנו טז‪ ,‬כד‪ .‬וראה חזקוני הנ״ל הערה‬
‫מלכה‪ ,‬שאז הזכר ל״ברכו במן״ הוא ב‪-‬‬ ‫‪.33‬‬
‫שלימות״‪.‬‬ ‫‪ (42‬בראשית שם‪.‬‬
‫‪ (43‬יתרו שם‪.‬‬
‫‪ (45‬ועפ״ז מובן עוד יותר מ״ש באלי׳ רבה הנ״ל‬ ‫‪ (44‬ראה סי׳ האריז״ל )קול יעקב( במקומו‪,‬‬
‫הערה ‪. 17‬‬ ‫ש״צריר לשמוח בסעודה זו כמו בסעודת שבת כי‬
‫‪ (46‬וי״ל שזהו גם הטעם שהעמידו אדה״ז ב־‬ ‫בסעודה זו יש בה ג״כ הארת שבת״‪ ,‬וע״י סעודה זו‬
‫חצע״ג )ראה לעיל הערה ‪ - (2‬כי כיון דהוי ״מצוה‬ ‫)שהיא ״סעודה ד־״( נמשך ״אור קדושת סעודות‬
‫‪ p‬המובחר״ דכללות מצות ג׳ סעודות אולי ראוי‬ ‫שבת לכל סעודות ימי החול״)ל׳ שער הכוונות עניז‬
‫להקדים םעודה ג׳ כו׳‪ .‬וי״ל שמטעם זה גופא נקט‬ ‫ויהי נועם‪ .‬ועד״ז בסי׳ האריז׳׳ל שם‪ .‬פע״ח ש' השבת‬
‫אדה״ז לשון ״מצוד‪ .‬מז המובחר״ להדגיש טעם ספיקו‬ ‫פכ״ד(‪ .‬ודאד‪ ,‬זח״ב )פח‪ ,‬א( שהובא בהערה ‪38‬‬
‫כו׳‪ .‬ולהעיר מפתח הדביר לשו״ע או״ח סי׳ ש׳‬ ‫)וממשיך שם‪ ,‬״לסדרא פתורי׳ תלת זמני ‪ . .‬ותשרי‬
‫סק״א‪.‬‬ ‫ברכתא עלי׳ כל שאר יומי דשבתא״(‪.‬‬
‫‪75‬‬ ‫שיחות‬ ‫בשלחב‬ ‫למוטי‬

‫אכו״ש השייכת לעצם זה‪ ,‬למה אינה מ­‬ ‫ביאור ענינה של סעודת מלוה‬ ‫ו‪.‬‬
‫אכילת שבת עצמהי־ שמעלתה מיוחדת‬ ‫מלכה ע״ד הדרוש‪ ,‬יובן בהקדם מ״ש ב־‬
‫שהאכילה גופא הוי מצוה‪ ,‬ו״פרש שבת ­‬ ‫ב״יי‪ -‬ד״אבר יש באדם ‪ . .‬ואינו נהנה‬
‫כם לא קאמר״״‪ ,‬כ״א רק מסעודת מוצאי‬ ‫באכילה אלא במוצאי שבת״‪ ,‬שמזה מובן‪,‬‬
‫שבת־־?‬ ‫שיש ענין בסעודת מלוה מלכה שאינו‬
‫ויש לומר הביאור בזה ע״ד הדרוש;‬ ‫בסעודות שבת‪ ,‬שהרי אבר זה ‪ -‬והוא‬
‫תכלית הכוונה בבריאת עה״ד היא לא‬ ‫ה״עצם לוז״*•■ ‪ -‬לא נהנה בשום אכילה‬
‫רק כדי לנסות את אדם הראשון שלא‬ ‫)גם דסעודות שבת( אלא של מוצאי שבת‬
‫יאכל ממנו‪ ,‬אלא כדי שהאדם יהפוך את‬ ‫בלבד‪.‬‬
‫עץ הדעת ויעלה אותו למעלה מענין‬ ‫ויש לבאר הדברים ע״פ מ״ש באלי׳‬
‫המיתה‪ .‬וכמבואר בספרים״*‪ ,‬שאם הי׳‬ ‫רבה« שה״עצם לוז״ לא נהנה מעץ ה­‬
‫אדם הראשון ממתין ג׳ שעות עד יום‬ ‫דעת )דכיון ש״אינו״י נהנה בשום אכילה‬
‫השבת‪ ,‬הי׳ אוכל מעץ הדעת ולא הי׳‬ ‫‪ . .‬אלא כשיאכל במוצאי שבת״‪ ,‬א״כ לא‬
‫ענין של מיתה כלל‪ .‬והיינו לפי ששבת‬ ‫נהנה מאכילת עץ הדעת בערב שבת(‪,‬‬
‫היא מעין חיי עוה״בי*‪ ,‬למעלה מגדר‬ ‫ו״לכך אינו נפסד״‪ ,‬כי כל ענין המיתה‬
‫מיתה‪ ,‬ואם הי׳ ממתין באכילת פרי עץ‬ ‫בא בגלל חטא עץ הדעת‪ ,‬שבשביל חטא‬
‫הדעת עד שבת‪ ,‬הי׳ למעלה מענין ה­‬ ‫זה נקנסה מיתה בעולם‪ ,‬אבל ה״עצם לוז״‬
‫מיתה‪.‬‬ ‫שלא נהנה מעץ הדעת הוא למעלה מענין‬
‫המיתה‪ ,‬ומעצם זה יבנה הגוף׳־ לתחיית‬
‫המתים‪.‬‬
‫מאכו״ש כו׳(‪ ,‬ולאידך‪ ,‬הרי קאי שם על דברי ה­‬
‫לבוש‪ ,‬ששם מפורש שנהנה מסעודת מוצאי שבת‪.‬‬ ‫דלכאורה צ״ע‪ ,‬דכיון שעצם לוז זה‬
‫‪ (53‬ראה מעבר יבק שם הדיעה שנהנה רק‬ ‫הוא למעלה מענין המיתה ואינו צריך‬
‫מסעודת שבת‪.‬‬ ‫לאכו״ש לקיומו‪ ,‬א״כ אמאי נהנה הוא‬
‫‪ (54‬זח״ב פח‪ ,‬ב‪ .‬וראה תו״א ר״פ ח״ש‪ .‬פרשתנו‬ ‫מסעודת מלוה מלכה״? ולאידך‪ ,‬אם יש‬
‫סה‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬ובכ־מ‪.‬‬
‫‪ (55‬וראה סידור יעב״ץ זמירות למוצאי שבת‪ ,‬כי‬
‫סעודה זו ״אין בה אכילה גמורה ‪ . .‬שהיא נאכלת‬ ‫‪ (47‬לטאו״ח סי׳ ש משכלי הלקט )״ובסידורים‬
‫על השובע ואין אוכלים אותה אכילה גמורה באופן‬ ‫מפרש״(‪.‬‬
‫שאין הנאה מגעת לעצמות האחרים בי אם לזה כי‬ ‫‪ (48‬מדרש רבה שצויינו לקמן הערה ‪ . 51‬ועוד‪.‬‬
‫לא לאכילה הוא צריך רק מכוונת המצוה הוא נהנה‬ ‫וכ״ה באלי׳ רבה או״ח שם אות ב )ממטה משה(‪.‬‬
‫ולא מגשמיות האכילה שאיננה נמצאת בכאן ואינה‬ ‫‪ (49‬שם אות ג‪.‬‬
‫נעשית כ״א לשם מצרה בלבד״‪.‬‬ ‫‪ (50‬ל׳ הלבוש או״ח שם‪.‬‬
‫אבל לכאורה‪ ,‬גם סעודות שבת כשנאכלות כ­‬ ‫‪ (51‬ב״ר פכ״ח‪ ,‬ג‪ .‬ויק״ר פי״ח‪ ,‬א‪ .‬תוד״ה והוא‬
‫דבעי הן רק לשם מצוה ואין בה פסולת כו׳ )ראה‬ ‫)ב״ק טז‪ ,‬ב(‪ .‬וח״א סט‪ ,‬א‪ .‬קבו‪ ,‬סע״א )מהנ״ע(‪ .‬שם‬
‫הנסמן‪,‬בהערה הקודמת(‪.‬‬ ‫קלז‪ ,‬א )מהנ״ע(‪ .‬זח״ב כה‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪ - .‬וראה לקו״ש‬
‫‪ (56‬ש״ך עה״ת קדושים יט‪ ,‬כג‪ .‬וראה לקו״ת‬ ‫חי״ח ע׳ ‪ . 248‬וש־נ‪.‬‬
‫ר״פ קדושים‪ .‬אוה״ת נח מו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (52‬ובמעבר יבק שפת אמת )מ״ב( פ״ו מביא‬
‫‪ (57‬ראה מכילתא )ומדרש הגדול( תשא לא‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫דיעות חלוקות‪ ,‬אם נהנה רק מסעודת שבת‪ ,‬או מיין‬
‫וראה ברכות נז‪ ,‬ב‪ .‬ר״ה לא‪ ,‬א‪ .‬מדרש לקח טוב‬ ‫הבדלה לבד‪ ,‬או שאינו נהנה נד ד מאכו״ש‪ .‬ובאלי׳‬
‫תשא שם‪ .‬אוה״ח שם‪ .‬ועוד‪ - .‬וראה בארוכה לקו״ש‬ ‫רבה לכאורה מצרף ב׳ דיעות‪ ,‬דמוה שב׳ ש״לכר‬
‫ח״ל ע׳ ‪ 125‬ואילך‪ ,‬שזוהי כוונת הרמב״ם בסוף הל׳‬ ‫אינו נפסד״ משמע דס״ל )כדעת הזהר ‪ -‬ח״א קלו‪,‬‬
‫שבת‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫א הנ״ל( שאינו נהנה מאכו״ש כלל )כי הוא למעלה‬
 ‫שיחות‬
‫סעודת מוצאי שבת דוקא‪ ,‬כי תיקון ה­‬
‫חטא בפועל הוא הענין דתחיית המתים‬
‫שאז ״בלעי® המות לנצח״‪ ,‬וזה בא ע״י‬
‫עצם הלוז שלמעלה מענין המיתה כנ״ל‪.‬‬
‫היינו‪ ,‬שענינו של עצם זה הוא לא רק‬
‫מה שהוא נשאר קיים‪ ,‬אלא שממנו צ״ל‬
‫בנין כל הגוף כולו‪ ,‬שגם הגוף שהי׳ בו‬
‫גדר מיתה‪ ,‬יזדכך ויתתקן עד שיקום‬
‫בתחיית המתים ויחי׳ בחיים נצחיים‬
‫)״בלע המות לנצח״(‪.‬‬
‫והכח לזה הוא ע״י שנהנה מסעודת‬
‫מוצאי שבת‪ ,‬שגם בסעודה בזמן של חול‬
‫ממשיכים ברכת השבת‪ ,‬מעין עוה״ב‪.‬‬
‫)משיחות מוצש״ק בשלח‪ ,‬יי שבט‪ ,‬תשי״ז‪:‬‬
‫מוצש״ק פ־ צו‪ ,‬י״ג ניסו‪ ,‬תשנ״ס‬
‫ישעי' כה‪ ,‬ח‪ .‬משנה סוף מו״ק‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫בשלח‪.‬‬ ‫לפוטי‬ ‫‪76‬‬
‫והנה לאחר החטא‪ ,‬כשכבר ישנו ענין‬
‫המיתה בעולם‪ ,‬הנה אף שישנה השבת‬
‫שהיא מעיו עוה״ב כר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כיון שיום‬
‫השבת מובדל וקדוש משאר הימים‪ ,‬הרי‬
‫אין ה‪.‬״חיים״ דשכת נמשכים במקום ה­‬
‫מיתה גופא‪ ,‬היינו כפי שהאדם חי בעולם‬
‫של חול)ששם נקנסה עליו מיתה(‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שזהו התוכן הפנימי ד־‬
‫סעודת מלוה מלכה‪ ,‬תיקון חטא עץ ה ­‬
‫דעת‪ ,‬כי בסעודה זו ישנו החיבור דשבת‬
‫וחול‪ ,‬דמחד גיסא ה״ה לאחרי גמר‬
‫קדושת שבת‪ ,‬אבל לאידך יש בה הברכה‬
‫)וההמשכה( דיום השבת‪ ,‬שעי״ז נמשך‬
‫הכח דשבת גם בסעודה של חולי®‪ ,‬כנ״ל‬
‫באורך‪.‬‬
‫וזהו גם מה שה״עצם לוז״ נהנה מ ­‬
‫ראה לעיל הערה ‪ .44 ,40‬וראה לקוטי לוי״צ‬ ‫‪(58‬‬
‫‪(59‬‬ ‫אגרות קודש )עי רנו( ע״ד הקבלה‪.‬‬
‫‪77‬‬ ‫שיחות‬ ‫להוטי‬

‫בשלח‬
‫לפי דרשת המכילתא‪ ,‬אין שביתת המן ב‪-‬‬ ‫א‪ .‬עה״פ׳ ״ששת ימים תלקטוהו וביום‬
‫יו״ט ויוהכ״פ כגדר שביתתו ביום השבת‬ ‫השביעי שבת לא יהי׳ בו״ פרש״י ״וביום‬
‫)וכן שביתתו ביו״ט ויוהכ״ם הם שני גדרי‬ ‫השביעי שבת ‪ -‬שבת הוא‪ ,‬המו לא יהי׳ בו‪,‬‬
‫שביתה שונים(‪ ,‬משא״כ לפרש״י כולם הם‬ ‫ולא בא הכתוב אלא לרבות יום הכפורים‬
‫באותו סוג‪ ,‬ומודגש גם בהד״ה בפרש״י‬ ‫וימים טובים׳׳‪.‬‬
‫״וביום השביעי שבת״‪ ,‬שע״ז מפרש ״שבת‬ ‫ומקורו בדרשת ר׳ אלעזר המודעי ב­‬
‫הוא המן לא יהי׳ בו)וממשיך( ולא בא ה­‬ ‫מכילתא עה״פ‪ :‬״ששת ימים תלקטוהו‪ ,‬רבי‬
‫כתוב אלא לרבות יום הכפורים וימים טו­‬ ‫יהושע אומר למדנו שאין יורד בשבת ב­‬
‫בים״ )דלהיות שכבר נאמר ״כי שבת היום‬ ‫יום טוב מניו תלמוד לומר שבת־ לא יהי׳‬
‫לה׳‪ ,‬היום לא תמצאוהו בשדה*‪ ,‬ששת ימים‬ ‫בו‪ ,‬רבי אלעזר המודעי אומר למדנו ש­‬
‫תלקטוהו״‪ ,‬צ״ל‪ ,‬שהכתוב לא בא לרבות‬ ‫אינו יורד בשבת ביום טוב מנין תלמוד‬
‫אלא יוהכ״פ ויו״ט‪ /‬ונמצא‪ ,‬שיוהכ״פ ויו״ט‬ ‫לומר לאי יהי׳ בו ביום הבפורים מניו ת׳׳ל‬
‫נלמדים יחדיו מהכתוב ״וביום השביעי‬ ‫שבת לא יהי׳ בו״‪.‬‬
‫שבת גו״׳‪.‬‬
‫אלא ששינה רש״י מדרשת ר״א בכמה‬
‫והסברת הדבר‪ :‬להמכילתא‪ ,‬זה שלא‬ ‫פרטים‪ :‬א( במכילתא יש לימוד בפ״ע ל‪-‬‬
‫ירד המן ביוהכ״פ וביו״ט הוא לפי שגם‬ ‫יו״ט ולימוד בפ״ע ליוהכ״פ‪ ,‬משא״כ רש״י‬
‫ימים אלו הם ימים מיוחדים וקדושים ה­‬ ‫כוללו יחד‪ ,‬ב( במבילתא מקדים יו״ט ל‪-‬‬
‫מובדלים משאר ימות השבוע)ימי החול(‬ ‫יוהכ״פי‪ ,‬ואילו רש״י מקדים יוהכ״פי ל‪-‬‬
‫]וכיון שחלוקה קדושת יוהכ״פ מקדושת _‬ ‫יו״ט‪ .‬ג( במכילתא נלמד יו״ט ממ״ש ״לא‬
‫שבת‪ ,‬וכן קדושת יו״ט מקדושת יוהכ״פ‪,‬‬ ‫יהי׳ בו״‪ ,‬ויוהכ״פ ממ״ש ״שבת לא יהי׳ בו״‪,‬‬
‫לכן צריכים לימוד מיוחד לכ״א[‪ :‬ואילו‬ ‫ולשון רש״י היא ״לא בא הכחוב״‪ ,‬היינו ש­‬
‫לפרש״י זה שלא ירד בימים אלו הוא מצד‬ ‫כל הכתוב כולו בא לרבות יוהכ״פ ויו״ט‪.‬‬
‫גדר ״שבת״ שבהם‪ ,‬לפי שגם הם בכלל‬
‫ובפשטות‪ ,‬היסוד לשינויים אלו הוא‪:‬‬
‫שבתות ה׳י‪.‬‬
‫וזהו גם הטעם שהקדים רש״י יוהכ״פ‬ ‫‪ (1‬טז‪ ,‬נו‪.‬‬
‫ליו״ט‪ ,‬כי ביוהכ״פ פשוט יותר שנקרא‬ ‫‪ (2‬כן הובא ניל״ש כאז עה״פ רמז רסא‪ .‬וב­‬
‫״שבת״»‪.‬‬ ‫מכילתא דפוס ראשון‪,‬ת׳׳ל לא יהי’ בו״‪.‬‬
‫‪ (3‬ע״פ גירסת הילקוט‪ .‬ובמכילתא ״ת״ל שבת‬
‫ב‪ .‬והנה כתבו התום׳ בכ״מי‪ ,‬דיעז מד­‬ ‫ביוס הבפורים שהוא שבתון מנין ת״ל לא יהי׳ בו״‪.‬‬
‫וכגירסא שבפנים הובא בכ׳׳מ‪ .‬וראה מנילתא נ־‬
‫ף( שם‪ ,‬כה‪.‬‬ ‫הובאת הורוייץ כמה גירסאות ושינויים במכילתא‪.‬‬
‫ד( ראה זית רענו על יל״ש‪ ,‬שמפרש עד״ז דברי‬ ‫וש״נ‪.‬‬
‫ר״א המודעי כמכילתא ויל״ש‪.‬‬ ‫‪ (4‬וכן להלן כמכילתא )עה״פ )טז‪ ,‬לא( והוא‬
‫‪ (8‬שהרי נק׳ שבח שבתון)אזזרי טז‪ ,‬לא‪ .‬אמור‬ ‫כזרע גד( מקדים יו״ט ליוהכ״ם‪.‬‬
‫בג‪ ,‬לב(‪.‬‬ ‫‪ (5‬את שי״ל שלפני רש״י כן היתה הגירסא‬
‫‪ (9‬עירובין לח‪ ,‬ב ד״ה ואין‪ .‬ביצה ב‪ ,‬ב ד״ד‪,‬‬ ‫במכילתא‪ .‬ולהעיר שכן הובא בתום׳ ביבה דלקמן‬
‫והי’‪.‬‬ ‫)בפנים סעיף ב^ שמקדים יוהכ״פ ליו״ט‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫בשלח>‬ ‫להוטי‬ ‫‪78‬‬

‫ביו״ט כמו בשבת‪ ,‬״דא״ר אבא חייב אדם‬ ‫רשות חלוקות אם ירד המן ביו״ט‪ .‬דממ״ש‬
‫לבצוע על שתי ככרות שלמות בשבת מ״ט‬ ‫בשבת)יום השביעי( ״ויברך ‪ ..‬ויקדש״׳‪,‬‬
‫לקטו לחם משנה כתיבי׳ ופירשו רבנן‬ ‫ברכו במן וקדשו במן״״)שבשבת לא ירד‬
‫דבימים טובים נמי בעינן לבצוע על שתי‬ ‫המן( משמע דרק בשבת לא ירד אבל ב־‬
‫ככרות כשבת דעיקר חיובא בשבת משום‬ ‫יו״ט ירד־׳‪ ,‬ואילו לדרשת המכילתא ״שבת‬
‫דלא הוה המן נחית בשבת אלא הוה נחית‬ ‫לא יהי׳ בו לרבות יום הכפורים‪ ,‬לא יהי׳‬
‫בערב שבת זוגי זוגי ובימים טובים נמי לא‬ ‫בו לרבות יום טוב״ג׳‪ ,‬לא הי׳ המן יורד‬
‫הוה נחית אלא הוה נחית בערב יום ]ב ­‬ ‫בהם‪.‬‬
‫ערבי ימים טובים[ זוגי זוגי כמו דהוה‬ ‫אבל רש״י בפירושו עה״ת הביא את‬
‫נחית בעהבי שבתות הלכך בעינן למבצע‬ ‫שתי הדרשות‪ :‬עה״פי״ ״ויברך ‪ . .‬ויקדש״‬
‫ביום טוב על תהתין היפאתא שלמאתא כ‪-‬‬ ‫פי׳ ״ברכו במן שכל ימות השבוע ירד להם‬
‫דמחייבין בשבת״‪.‬‬ ‫עומר לגולגולת ובששי לחם משנה‪ ,‬וקד ­‬
‫והנה ההמב״ם הביא החיוב דלחם‬ ‫שו במן שלא ירד כלל בשבת״‪ ,‬וביחד עם‬
‫משנה בשבת ויו״ט ב׳ פעמים‪ ,‬בהל׳ ברכות‬ ‫זה הביא בפרשתנו)כנ״ל( שלא ירד המן‬
‫ובהל׳ שבת‪ :‬בהל׳ ברכות״׳ כ׳ ״בשבתות‬ ‫ביוהכ״פ וימים טובים‪.‬‬
‫ובימים טובים חייב לבצוע על שתי‬ ‫וע״ם הנ״ל מובן הוא‪ ,‬כי לשיטת רש״י‬
‫ככרות נוטל שתיהן בידו ובוצע אחת‬ ‫זה שלא ירד המן ביוהכ״ם ויו״ט אינו מצד‬
‫מהן״‪ ,‬ובהל׳ שבתי׳ כ׳ בקיצור ״וצריך‬ ‫קדושת היום שבהם מצד עצמם)שגם הם‬
‫לקבוע כל סעודה משלשתן על היין‬ ‫מובדלים מהימים שלפניהם ולאחריהם‬
‫ולבצוע על שתי ככרות וכן בימים טו­‬ ‫להיותם מקראי קודש(‪ ,‬אלא מצד גדר‬
‫בים״‪.‬‬ ‫״שבת״ שבהם*׳‪.‬‬
‫ואף שבפשטות נראה דהוא אותו הדין‬
‫ויש לומר דנפק״מ להלכה‪ ,‬וב־‬ ‫ג‪.‬‬
‫וקיצר בלשונו בהל׳ שבת כי סמיך על‬
‫הקדים‪:‬‬
‫מ׳ש לפנ״ז בהל׳ ברכות‪ ,‬נ״ל‪ ,‬שהם שני‬
‫דינים בחיוב לחם משנה‪.‬‬ ‫בחיוב לחם משנה כ׳ הרי״ף״׳ דחיובו‬
‫דהנה חיוב זה יש לבאר בשני אופנים‪:‬‬
‫א( הוא דין בסעודת שבת‪ ,‬דגדר סעודה‬ ‫‪ ( 10‬בראשית ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫הוא ע״י קביעתה על פת‪ ,‬וכיון שסעודת‬ ‫‪ 01‬ב״ר פי״א‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 12‬אבל ראה נזר הקודש )השלם( לב״ר שם‪.‬‬
‫שבת היא סעודה חשובה לכן חייבים לק­‬
‫‪ (13‬ל׳ התום׳ בביצה שם‪ .‬ובעירוביו שם ״ד־‬
‫בוע אותה על לחם משנה‪.‬‬
‫דרשינן שלא ירד מן לישראל בשבתות וימים‬
‫ב( חיוב לחם משנה הוא דין בבציעת‬ ‫טובים״‪.‬‬
‫הפת‪ ,‬דמהלכות בציעת הפת שצריך לברך‬ ‫‪ (14‬בראשית שם‪ .‬ועד״ז פי' ביתרו כ‪ ,‬יא‪.‬‬
‫ולכצוע אשלימה‪ ,‬אלא שבשבת נתוסף‬ ‫כמ״ש כתזקוני כראשית שם‪ .‬וראד‪ .‬מ״א‬ ‫‪(15‬‬
‫בגדר ״שלימה״‪ ,‬דלהיותו יום חשוב הרי‬ ‫בפרש״י כאן)אלא שמבאר‪ ,‬שעד״ז הוא גם הפירוש‬
‫במכילתא(‪ .‬וראה אמרי שפר ונחלת יעקב בפרש״י‬
‫בראשית שם‪ .‬ם׳ וכרוז פרשחנו כאן‪.‬‬
‫‪ (16‬לפסחים קטז‪ ,‬רע״א‪ .‬הובא בתום׳ פסחים‬
‫‪ (17‬פרשתנו טז‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫שם ד״ה מח דרכו‪ .‬ב״י לטאו״ח סחקב״ט‪ .‬וכ״ה דעת‬
‫‪ ( 18‬פ״ז ה״ד‪.‬‬ ‫רב נטרונאי גאון)הובא באוצר הגאונים ברכות לט‪,‬‬
‫‪ (19‬פ״ל ה״ט‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ובכ״מ(‪.‬‬
 ‫‪79‬‬ ‫שיחות‬
‫רמב״ם‪ :‬בהלכות ברכות הביא החיוב ד‪-‬‬
‫לחם משנה בהמשך לדיני בציעת הפת‪,‬‬
‫דהתחלת ההלכה היא ״מצוה מן המובחר‬
‫לבצוע ככר שלימה‪ ,‬אם היתה שם שלימה‬
‫של שעורים ופרוסה של חטים מניח‬
‫שלימה בתוך פרוסה ובוצע משתיהן כדי‬
‫שיבצע מחטים ומשלימה״‪ ,‬ובהמשך לזה‬
‫מביא ״בשבתות ובימים טובים חייב לב ­‬
‫צוע על שתי ככרות‪ ,‬נוטל שתיהן בידו‬
‫ובוצע אחת מהן״‪ ,‬היינו שמדיני בציעת‬
‫הפת חייב בשבת ויו׳׳ט לבצוע על שתי‬
‫ככרות־־‪.‬‬
‫ואילו בהל׳ שבת קאי בדין הב׳ שבלחם‬
‫משנה‪ ,‬מצד חשיבות הסעודה שבזה‪ ,‬כ ­‬
‫דיוק לשונו ״חייב אדם לאכול שלש סעו ­‬
‫דות בשבת כו׳ וצריך לקבוע כל סעודה‬
‫משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככ ­‬
‫רות״‪ ,‬דמהלכות ודיני ג׳ סעודות בשבת יש‬
‫חיוב לקבוע אותן על יין ולבצוע על שתי‬
‫ככרות‪.‬‬
‫ולכן לא הוסיף כאן)מ״ש בהל׳ ברכות(‬
‫דבוצע רק ככר אחת‪ ,‬כי זהו רק מצד דין‬
‫בציעת הפת‪ ,‬ולא בקביעות הסעודה‬
‫)כנ״ל(‪.‬‬
‫ולפ׳׳ז נמצא עוד נפק׳׳מ‪ :‬במגיד משנה‬
‫להל׳ שכת שם הביא לענין חיוב לחם‬
‫משנה ״וכתב גאון כל זמן שהוא סועד״‪,‬‬
‫דהיינו שחיוב זה הוא בכל סעודה שסועד‬
‫בשבתי־‪ .‬ולכאורה זהו מצד דין בציעת‬
‫הפת שבלחם משנה•׳־‪ ,‬דאז כל פעם שהוא‬
‫והרי גם בדין בציעה על שלימה‪ ,‬שבכלל‬ ‫‪(22‬‬
‫היא מצור פן המובחר )כלשון הרמב״ם בתחילת‬
‫ההלכה(‪ ,‬הרי בשבת ויו״ט יש ע״ז חיוב מיוחד‪,‬‬
‫וכמובן גם משו״ע שבהערה ‪.20‬‬
‫‪( 25‬וכ״ה באבודדהם ב״דיני שלש סעודות״‬
‫בשם הרא״ש )הובא ברמ״א )ושו״ע אדה״ז( או״ח‬
‫סרצ״א ס״ד )ס״ז((‪ :‬כל שעה שמבקש לסעוד חייב‬
‫בלח״מ ואע״פ שאינו מחוייב אלא בשלש סעודות‪.‬‬
‫‪ (24‬ראה ביאורי הגר״א או״ח שם סקי״ב‪.‬‬
‫בשלח!‬ ‫למוטי‬
‫״שלימה״ בו היא לחם משנה‪ ,‬ולכן צ״ל ב­‬
‫ציעת הפת על לחם משנה “‪.‬‬
‫ויש לומר נפק״מ בפשטות בין שני ה­‬
‫אופנים; אם הוא דין בבציעת הפת‪ ,‬ה״ז נו­‬
‫גע רק בעת הברכה ובציעת הפת• “‪,‬‬
‫משא״כ אם זה גדר בחשיבות הסעודה‪ ,‬ה״ז‬
‫נוגע לכל הסעודה‪ ,‬ולכן צריך שיהיו שני‬
‫הלחמים על השולחן במשך הסעודה‪,‬‬
‫ומצוה >מן המובחר( לאכול משניהם•־‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬דמ״ש הרמב״ם דין זה‬
‫ב״פ‪ ,‬בהל׳ ברכות ובהל׳ שבת‪ ,‬הוא משום‬
‫שס׳׳ל דתרווייהו איתנהו בי׳‪ ,‬שיש שני‬
‫הגדרים בחיוב לחם משנה‪ ,‬הן מדין‬
‫בציעת הפת והן מדין הלכות סעודת שבת‬
‫)ויו״ט(‪.‬‬
‫וזהו החילוק בין שתי ההלכות ב‪-‬‬
‫‪ (20‬וכמובן גם מפרטי הדינים בהל׳ בציעת הפת‬
‫)שו״ע אדה״ז או״ח םקס״ז ם״ג‪ ,‬וש״נן דבימות החול‬
‫״טוב לחתוך מעט בסבין פרוסת הבציעה מן הלחם‬
‫קודם שיתחיל לברך בו׳ בשבת ויו״ט אין לחתוך‬
‫כלל בלחם עד לאחר הברכה בי שמא כו׳ ובשבת‬
‫צ״ל לחם משנה שלם״‪ .‬וראה גם שם סקס׳׳ת ס״ג‬
‫החילוק בין ימות החול ושבת לענין לחם משנה‬
‫שיהי׳ לחם שלם‪.‬‬
‫•‪ (20‬ראה שו״ע אדה״ז סעד״ד ם״ב )כדעת‬
‫ר״ב‪ ,‬הובא לקמן ס״ד‪ .‬אבל ראה הערה ‪ .(29‬ולהעיר‬
‫מפמ״ג שם)משב״ז סק״ב(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (21‬ראה שטמ״ק )ריטב״א( ועוד לברכות )לט‪,‬‬
‫ב(‪ ,‬שמפרש המימרא ‪,‬חייב אדם לבצוע על שתי‬
‫ככרות בשבת״ ‪ -‬״פירוש ולבצוע משתיהן״‪ .‬וראה‬
‫ב״ח לטאו״ח םי׳ רדע ש״ראוי לנהוג )כשני הפי­‬
‫רושים•( לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל‬
‫הסעודה וגם לבצוע שתי הככרות של לחם משנה‬
‫לחתיכות שיאכלו כל המסובין מהם ועכ״ם יהא נוהג‬
‫כך בסעודת בקר דכבוד יום קודם לכבוד לילה״‬
‫)הובא גם במג״א שס סק״ב(‪ ,‬ומשמע דבציעה על ב־‬
‫הכבדות הוי מצד חשיבות הסעודה‪.‬‬
‫•( דרש״י והרשב־א בברכות שס‪ ,‬ושברו קיז‪,‬‬
‫סגו״ב )כדלקנון הערה ‪.(27‬‬
 ‫שיחות‬ ‫בשלח!‬ ‫לקוטי‬ ‫‪80‬‬

‫הסוגיות דברכות ודשבת‪ :‬במס׳ ברכות‬ ‫סועד בשבת ויו״ט צריך לבצוע על שתי‬
‫שם קאי בדיני בציעת הפת כנ״ל‪ ,‬ומזה‬ ‫ככרות‪ ,‬אבל חיוב לחם משנה מצד דין‬
‫למדין שחיוב לחם משנה הוא מצד הלכות‬ ‫סעודת שבת י״ל שהוא רק בסעודות של‬
‫בציעת הפת״‪ :‬והסוגיא דמס׳ שבת שם‬ ‫חיוב‪ ,‬ג׳ סעודות השבתיך)ולא אם מרבה‬
‫היא)בעיקר( בדיני סעודות שבת»נ‪ ,‬שמזה‬ ‫עוד סעודות של רשות(‪.‬‬
‫מובן‪ ,‬שחיוב לחם משנה הוא גדר בסעודת‬
‫ומעתה יש לעיין בחיוב לחם משנה‬ ‫ד‪.‬‬
‫שבת‪.‬‬
‫דיו״ט‪ ,‬אם גם בו יש שני דינים אלו או לאו‪,‬‬
‫והנה כתבו התוס׳יי‪-‬״ועיקר מילתי׳ דר׳‬ ‫ובהקדים‪:‬‬
‫חייא בר אבא^י בפרק כל כתבי אלא להכי‬
‫מקור דין לחם משנה הוא במס׳ שבת״‪:2‬‬
‫מייתי התם)בברכות( אחר פסח לומר ש­‬
‫״אמר רבי אבא בשבת חייב אדם לבצוע‬
‫צריך שם מצה שלישית משום לחם משנה‬
‫על שתי ככרות דכתיב לחם משנה‪ ,‬אמר‬
‫וחייב לבצוע על שתי ככרות בין בשבת‬
‫רבי אשי חזינא לי׳ לרב כהנא דנקט תרתי‬
‫בין בי״ט‪ ,‬דאי לאו הכי למה הביא שם‬
‫ובצע חדא אמר לקטו כתיב רבי זירא הוה‬
‫מילתי׳ דר׳ חייא‪ ,‬וכן פסק רב אלפס ד‪-‬‬
‫בצע אכולה שירותי״׳ ”‪.‬‬
‫צריך לבצוע על שתי ככרות ביום טוב וה­‬
‫טעם לפי שהי׳ לחם משנה יורד בערבי‬ ‫וסוגיא זו הובאה גם במס׳ ברכות״ ל­‬
‫ימים טובים״‪ .‬ונמצא‪ ,‬שבסוגיא דמס׳ בר‪-‬‬ ‫אחרי דיני בציעת הפת אם היא על הפתי־‬
‫תין או על השלימות‪ ,‬וקאמר ״וירא שמים‬
‫יוצא ידי שניהן ‪ . .‬מניח פרוסה בתוך ה­‬
‫)ע״פ הנ״ל ס״ג( שוהו החילוק בין רב כהנא דנקט‬ ‫שלימה וכוצע ‪ . .‬א״ר פפא הכל מודים ב­‬
‫תרתי ובצע חדא‪ ,‬כי ס״ל דהוי דין בבציעת הפת‪,‬‬
‫פסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע‬
‫ור׳׳ו דבצע על ב׳ הככרות‪ ,‬כי ס״ל דהוי דין‬
‫מאי טעמא לחם עוני כתיב״‪ ,‬וממשיד‬
‫בסעודה‪ .‬אבל מזה שהוסיף רב בהנא )בשבת שם‪.‬‬
‫ולכמה גירסאות גם בברכות( ״ל‪!7‬טז כתיב״ מסתבר‬
‫לאח״ז ״אמר ר״א כו״׳‪.‬‬
‫דגם לר׳ בהנא מקרי קביעת סעודה על שתיהן‪ .‬אבל‬ ‫ויש לומר בפשטות‪ ,‬שזהו המקור לדב­‬
‫להעיר דלפי השטמ״ק )ריטב״א()הנ״ל הערה ‪(21‬‬ ‫רי הרמב״ם שיש בחיוב לחם משנה שני‬
‫מאמר רבי אבא בשבת ״חייב אדם לבצוע על שתי‬ ‫הגדרים‪ ,‬מצד הלכות בציעת הפת ומצד‬
‫ככרות״ פירושו שצריך ״לבצוע משתיהן״‪ .‬והרי לפי‬ ‫דין סעודת שבת״‪ ,‬שזהו החילוק בין שתי‬
‫גירסת הרשב״א ושטמ״ק הגי׳ בברכות היא דדברי‬
‫ר״ז בא לפני דברי רב אשי חזינא לי׳ לרב כהנא‬
‫)דלא כלפנינו( ‪ -‬ראה דק״ס ברכות שם‪.‬‬ ‫‪ {25‬שלמדוהו ממ״ש ג׳ פעמים היום בפרשת‬
‫‪ (30‬להעיר מהשינוי בפרש״י בין מס׳ שבת‬ ‫המן ‪ -‬שבת קיז‪ ,‬סע״ב‪ .‬ולכמה דיעות משמע דהוי‬
‫למס׳ ברכות בד״ד‪ ,‬בצע לכולי׳ שירותי״‪ .‬במס׳ שבת‬ ‫דאורייתא ‪ -‬ראה חרדים פ״ז מצוות התלויות בוושט‬
‫כ׳ ״פרוסה גדולה ודי לו בה לאותה סעודה ולכבוד‬ ‫אות ג‪ /‬לבוש ר״ס רצא‪ .‬ט״ז סתע״ב סק״א‪ .‬סתרע׳״ח‬
‫שבת ונראה כנזחבב סעודת שבח להתחוק ולאכול‬ ‫סק״ב‪ .‬ובכ״מ‪ .‬וראה שו״ע אדה״ו רסרד״ע‪.‬‬
‫הרבה״‪ ,‬ואילו בברכות קיצר ״פרוסה גדולה שהי׳ די‬ ‫‪ (26‬קיו‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫לו לכל הסעודה בשבת״ ‪ -‬הרי שבמס׳ שבת מדגיש‬ ‫לפרש״י )ברכות ושבת שם( ר״ז בצע א­‬ ‫‪(27‬‬
‫יותר חשיבות הסעודה‪.‬‬ ‫כולה שירותי׳ היינו פרוסה גדולה‪ ,‬ולהרשב״א בבר­‬
‫ויש לבאר ע״פ הנ״ל גם השינויים בגי־ הגמ׳ כמו‬ ‫כות ושבת שם )וכן בשטמ״ק ברכות ועוד ראשונים(‪,‬‬
‫שהוא במס׳ ברכות ומם׳ שבת‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫ר״ו בצע משני הככרות‪ .‬וראה הערה ‪. 29‬‬
‫‪ (31‬פסחים שבהערה ‪. 16‬‬ ‫‪ (28‬ל ט‪ ,‬ב בשינויים קלים‪.‬‬
‫‪ (32‬לפנינו בברכות ושבת שם ר׳ אבא )כנסמן‬ ‫‪ (29‬ע״פ מ״ש הרשב״א ועוד )הנ״ל הערה ‪(27‬‬
‫עה״ג לתוס׳ פסחים שם(‪ .‬ובר״ן שבת שם ״רבא״‪.‬‬ ‫שר' וירא הי׳ בוצע על כל הככרות‪ ,‬לכאורה י״ל‬
‫ו‪8‬‬ ‫שיחות‬ ‫גשלדז!‬ ‫לקוטי‬

‫לדעת רש״י‪ ,‬דזה שהמן לא ירד ביו״ט‬ ‫כות נתחדש‪ ,‬שחיוב לחם משנה הוא גם‬
‫הוא מצד גדר שבת שבו‪ ,‬עד״ז הוא לענין‬ ‫ביו״ט‪.‬‬
‫חיוב לחם משנה)שלמדים מהעדר ירידת‬ ‫ועפ״ז י״ל‪ ,‬דזה שהחיוב דלחם משנה‬
‫המן ביו״ט(‪ ,‬שגדר חיוב לחם משנה דיו״ט‬ ‫ביו״ט נלמד בהסוגיא דברכות דוקא‪ ,‬הוא‬
‫הוא בדיוק כהחיוב דשבת‪ ,‬שיש בו שני ה‪-‬‬ ‫לפי שלשיטת הש״ס‪ ,‬הא שלמדין חיוב‬
‫גדרים‪ ,‬הן מצד הלכות בציעת הפת והן‬ ‫לחם משנה משבת הוא רק לענין גדר לחם‬
‫מצד« חיוב הסעודה‘^; משא״ב להמכיל‪-‬‬ ‫משנה מצד הלכות בציעת הפת)דבי׳ עס­‬
‫\ז» שיש לימוד בפ״ע שהמן לא ירד ב‪-‬‬ ‫קינו במם׳ ברכות שם(‪ ,‬אבל לא מצד הגדר‬
‫יו׳׳ט‪ ,‬הרי גם חיוב לחם משנה דיו״ט המס­‬ ‫דסעודת יו״ט)דבזה עמקינן במם׳ שבת‬
‫תעף מזה‪ ,‬אינו שווה לחיוב לחם משנה‬ ‫שם‪ ,‬בדיני סעודת שבת(‪.‬‬
‫דשבת בכל‪ ,‬כי חיוב לחם משנה דיו״ט הוא‬
‫והסברת הדבר‪ :‬בחיוב בציעת פת אין‬
‫רק מצד הל׳ בציעת הפת‪ ,‬ולא מצד החיוב‬
‫חילוק ביו שבת ויו״ט “‪ ,‬ולכן מסתבר‬
‫דסעודת יר׳ט‪.‬‬
‫לומר‪ ,‬דכשם שבציעת פת דשבת צ״ל על‬
‫)משיחת ש״פ בשלח תשכ‪-‬ח(‬ ‫שתי ככרות‪ ,‬כך הוא ביו״ט‪ :‬משא״כ כענין‬
‫סעודות שבת ויו״ט‪ ,‬מצינו כמה חילוקים‬
‫ביניהם‪ ,‬דכיון שבשבת אסורים גם ב ­‬
‫‪ (35‬ולכאורה כן משמע ברמב״ם הלי שבת שם‪,‬‬ ‫מלאכת אובל נפש‪ ,‬וצ״ל הכנה רבתי לה־‬
‫שהוסיף ״וכז בימים טובים״)ודוחק לומר דקאי רק‬
‫סעודה מערב שבת‪ ,‬הרי נמצא‪ ,‬שיש לסעו­‬
‫על עיקר הדין דשחיית יין ובציעת הפת בימים טובים‬
‫דת שבת יותר חשיבות וקביעות מסעודת‬
‫ולא על גדרו(‪.‬‬
‫וצ״ע הא דהשמיט אדה״ז הדין דלחם משנה ב ­‬
‫יו״ט שאפשר להכינה בו ביומיה‪ .‬ולכן יש‬
‫ייל' י״ט בסי׳ תקכט שהביאו המחבר בשו״ע שם‬ ‫מקום לומר‪ ,‬שאין סעודת יו״ט מחייבת‬
‫סייאי‪ ,‬אף שהוכירו אדה״ז כמ״פ בשו״ע שלו)סקס״ז‬ ‫קביעות הסעודה על שתי ככרות‪.‬‬
‫ס״ג‪ .‬סרד״ע ס״ב‪ .‬סתע״ג סכ״ד‪ .‬סתע״ה ס״ג ‪ -‬ומפ­‬ ‫וע״פ כ״ז יש לומר‪ ,‬דזה תלוי בהחילוק‬
‫ר׳® שם ״אע״פ שבכל יו״ט חייב האדם לבצוע על‬ ‫שבין המכילתא ופרש׳׳י עה״ת)הנ׳׳ל(‪:‬‬
‫לחם משנה כמו שיתי בסימן תקכט”••(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (36‬וי״ל שבזה תלוי ג״כ אם ישנו חיוב ג׳ סעו­‬
‫דות גם ביו״ט כפו בשבת— ראה טור או״ח סתקכ״ט‬
‫בדעת הרמב״ם הל׳ שבת שם‪ .‬כלבו הלי יו״ט‬ ‫‪ (33‬ראה ברכות מט‪ ,‬ב‪ .‬וראה שו״ת הרשכ״א‬
‫)סב״ח(‪ .‬וראה מושב זקנים עה״ת )לבעה״ת( פרשתנו‬ ‫ח״א סתרי״ד‪ .‬שו״ת ‪1‬״צ או״ח םל״ו ד״ה והנה)לעניו‬
‫כאן‪.‬‬ ‫אכילת פת כשבת(‪.‬‬
‫]בנוגע לחיוב אכילת פת ביו״ט אם הוא מדין‬
‫•{ בשו־ע שם ‪.‬וחייב לבצוע על שחי נכרות‬ ‫שמחה או מדין עונג ‪ -‬ראה רא־ש ברכות פ״ז סכ״ג‪.‬‬
‫ולקבוע כל סעודה על היץ׳‪ ,‬ואולי נזשנה בשו״ע‬ ‫מעדני יו״ט שם אוח ז‪ .‬שו״ע אדה״ז או״ח סקפ״ח‬
‫הסדר מלשון הרמב״ם כי ס־ל שחיוב לחם משנה‬ ‫ס״י‪ .‬ונסי׳ תקכט ס״ג»איוהו עונג וה שאמרו חכמים‬
‫)ביו־ט( הוא קל מדין בציעת הפת ולא מדין סעודה‪.‬‬ ‫בו״‪ .‬שו״ת רעק״א מ״א ובהשמטות לשם‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫**{בכמה דפוסיס ‪.‬חק‪-‬ח״‪ ,‬אבל בדפוס ראשון‬ ‫ואכ׳׳מ(‪.‬‬
‫ושקלאוו‪ ,‬תקע‪-‬ד(‪.‬תלכ־ט״‪.‬‬ ‫‪ (34‬ראה נחלת יעקב שבהערה ‪. 15‬‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪82‬‬

‫חמשה עשו בשבט‬

‫מפרשים־( שג׳ הרגלים נקבעו על התבו ­‬ ‫תנן בריש מס׳ ראש השנה‪ :‬״ארבעה‬ ‫א‪.‬‬
‫אה; פסח בזמן האביב‪ :‬שבועות‪ ,‬חג ה ­‬ ‫ראשי שנים הם‪ ,‬בא׳ בניסן ר״ה למלכים‬
‫קציר ‪ -‬קציר חטים‪ ,‬וחגה״ם בזמן האסיף‪.‬‬ ‫ולרגלים כו׳ באחד בשבט ר״ה לאילן כ­‬
‫וטעם הדבר שנקבעו מועדי השנה על‬ ‫דברי ב׳׳ש‪ ,‬בית הלל אומרים בחמשה עשר‬
‫צמיחת התבואה ‪ -‬ע״ד החסידות‘‪:‬‬ ‫בו״‪.‬‬
‫בני ישראל נקראים ״תבואת ה״׳‪ ,‬כמ״ש־‬ ‫והנה מלבד השייכות הכללית בין כל‬
‫״קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתה״‪ ,‬ו­‬ ‫ד׳ ראשי השנים ]דכיון שכולם נשנו ב ­‬
‫כתיב* ״וזרעתי׳ לי בארץ״‪ ,‬כי ירידת‬ ‫משנה אחת ונקראים בשם ״ראש השנה״‪,‬‬
‫נשמות ישראל בארץ הלזו היא כמו זריעה‬ ‫מובן‪ ,‬שיש שייכות ביניהם גם בתוכן עני‪-‬‬
‫בארץ‪ .‬והנה ארז״לי ״כלום אדם זורע‬ ‫נם׳[‪ ,‬הרי ע״פ הכלל הידוע־ ״נעוץ סופן‬
‫כור״י אלא להכניס כמה כוריך‪ ,‬שתכלית‬ ‫בתחלתן ותחלתן בסופן״ מובן‪ ,‬שתוכן ה­‬
‫הזריעה היא ריבוי הצמיחה‪ ,‬שמחטה א׳‬ ‫ראש השנה שנשנה בתחילת המשנה ‪ -‬״א׳‬
‫צומחות חטים רבות‪ ,‬וכן הוא בבנ״י״‪ ,‬ש ­‬ ‫בניהן ר״ה למלכים ולרגלים״ ‪ -‬שייך‬
‫תכלית ״זריעתם״ בארץ‪ ,‬שהיא ירידה‬ ‫במיוחד לראש השנה לאילן שנשנה בסוף‬
‫עצומה‪ ,‬מאיגרא רמא לבירא עמיקתא־י‪,‬‬ ‫המשנה‪.‬‬
‫היא ״צמיחת״ וגידול הנשמה שע״י ירידה‬ ‫זאת ועוד‪ :‬כיון שר״ה למלכים ור״ה‬
‫זו‪ ,‬כמאמר הידוע‪ :‬״ירידה זו צורך עלי״׳‪,‬‬ ‫לרגלים חלים באותו יום ‪ -‬בא׳־ בניסן ‪-‬‬
‫שע״י ירידת הנשמה למטה הרי היא מתע­‬ ‫מסתבר שיש שייכות מיוחדת ביניהם‪.‬‬
‫לית למדריגה עליונה ביותר‪ ,‬גבוהה ביו­‬
‫תר מדרגת הנשמה כפי שהיתה קודם ירי­‬ ‫ב‪ .‬ויובן זה בהקדם מ״ש הבחייי)ועוד‬
‫דתה למטה‪.‬‬
‫ועוד זאת‪ :‬מצמיחת התבואה יש ללמוד‬
‫סכדמצינו גס להלכה ‪ -‬ראה הגמי״י הל' שו ­‬
‫גם אופן עבודת נשמות ישראל‪:‬‬ ‫פר רפ״א‪ :‬כיון דמתניתין ארבעה ראשי שניס בהדי‬
‫הדדי אידמו נמי להדדי בהא מילתא דבולז שויז זאיז‬
‫להתענות‪ .‬וב״ה בתשובות מהר״ם מרוטנבורג)דפוס‬
‫‪ (5‬ראה פנים יפות משפטים בג‪ ,‬יד־טו‪.‬‬ ‫פראג ס״ה(‪ .‬מרדבי ר״ה רפ״א )סי' תשא(‪ .‬ועוד‪- .‬‬
‫ראה אוה״ת משפטים ע׳ א׳קעח !אילן‪ .‬סד‪.‬״מ‬ ‫וראה ע״ד הקבלה פע״ח שכ״ה פ״ז)נעת? במלאכת ‪(6‬‬
‫תר״ל ע׳ קלב‪ .‬ועוד‪ - .‬וראה םה״מ מלוקט ח׳׳ה ע׳‬ ‫שלמה ריש ר״ה(‪.‬‬
‫קסט ואילך‪.‬‬ ‫‪ (2‬ם׳ יצירה פ״א מ״ז‪.‬‬
‫‪ (7‬ירמי׳ ב‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪ (3‬אף שבגמי שם )ד‪ ,‬א ובפרש״י( מפרש דקאי‬
‫‪ (8‬הושע ב‪ ,‬כה‪.‬‬ ‫על רגל שבו‪ ,‬דהיינו ט״ו ניסן ‪ -‬מ״מ מזה שנשנה‬
‫‪ (9‬פסחים פז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫במשנה ‪,‬בא׳ בניסן ר״ה בו״׳ מובן ששייך )גם( לא■‬
‫כ״ה בתו״א ר״פ בשלח‪ .‬ובגמ׳ שם ‪ -‬סאה‪.‬‬ ‫בנימך‪ .‬ובמ׳׳א נת׳)לקו״ש ח״א ע׳ ‪ 243‬הערה ‪ (16‬ע״פ ‪(10‬‬
‫ובתו״ח בשלח שם )קסט‪ ,‬ב( ‪ -‬קב‪.‬‬ ‫דיוק הלשון ״ראש חודש״ )ולא תחילת החודש(‪,‬‬
‫)‪( 1‬ראה תו״א שם‪ .‬הנסמן נאיה״ת משפטים‬ ‫שיוס זר‪ .‬כולל בתוכו כל ימות החודש )לקו״ת ר״ה‬
‫שם‪.‬‬ ‫נח‪ ,‬טע״א‪ .‬שפע טל ש״ח פ״ג(‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫‪(12‬ע״פ ל׳ חז״ל חגיגה ה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (4‬בא יג‪ ,‬ד‪ .‬משפטים בג‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪83‬‬ ‫שיחות‬ ‫ט״ו כשכט‬ ‫לקוטי‬

‫הגשמה שבגדר ״צמיחה״‪ ,‬שהיא עלי׳ שלא‬ ‫א( צמיחת התבואה אינה מהחטה עצמה‬
‫בערך)עד שנעשית כמציאות חדשה( היא‬ ‫הנזרעת בארץ‪ ,‬אלא ע״י רקבוף׳ החטה‬
‫ע״י השמחה דוקא‪ .‬וכידועי■ בעניו שמחה‬ ‫' הנזרעת‪ ,‬שע״י שהזרע נרקב ובטל לגבי‬
‫פורצת גדר‪ ,‬שע״י שמחה אמיתית מתבט­‬ ‫הכח הצומח שבארץ‪ ,‬ה״ז מעורר את כח‬
‫לים בל הגדרים וההגבלות של האדם‪,‬‬ ‫הצומח שבארץ להצמיח שבלים של חטים‪.‬‬
‫וזהו שהעלי׳ הנפלאה הנפעלת בהנשמה‬ ‫ומזה מובן עוד עניו ‪ -‬שההוספה הנעשית‬
‫ע״י עבודתה בארץ‪ ,‬שנעשית כמציאות‬ ‫ע״י צמיחה אינה תוספת של כמות לחוד‬
‫חדשה )כנ״ל(‪ ,‬נעשית על ידי שמחה‪,‬‬ ‫)שמחטה אחת נעשה ריבוי גדול^ אלא י׳׳ל‬
‫פריצת הגדרים כו׳‪.‬‬ ‫שהיא כמו החהוות חדשה‪ ,‬איכות אחרת‘■‪.‬‬
‫וכן הוא גם בירידת ועליית הנשמה‪,‬‬
‫ג‪.‬ועפ״ז יש לבאר הטעם שג׳ הרגלים‬
‫שהדרך להגיע ל״צמיחת״ הנשמה ע״י ה­‬
‫נקבעו על זמני תבואת העזנה‪:‬‬
‫זריעה בארץ‪ ,‬היא ע״י שהאדם הוא בת ­‬
‫שני הענינים הנ״ל הגורמים ל״צמיחת״‬ ‫נועה של ביטול)ע״ד ענין הרקבון^ ונפשי‬
‫ועליית הנשמה‪ ,‬ביטול)רקבון( ושמחה ‪-‬‬ ‫כעפר לכל תהי׳‪ ,‬דהיינו העבודה כדרך‬
‫יעונם ב״שלש רגלים״‪:‬‬ ‫קבלת עול)שהיא ״ראעזית העבודה ועיק­‬
‫מחד גיסא‪ ,‬״רגלים״ הוא מלשון ״רגל״‬ ‫רה ושרשה״‪ ,‬וכמ״ש בתניא קדישאי׳(‪ ,‬ש‪-‬‬
‫]שלכן ״קטן כו׳ שאינו יכול לאחוז בידו‬ ‫עי״ז עליית הנשמה ו״צמיחתה״ היא עלי׳‬
‫של אביו ולעלות מירושלים להר הבית״‬ ‫שלא בערך כלל‪ ,‬שנעשית כמו מציאות‬
‫פטור מראי׳י׳‪ ,‬כי ״שלש רגלים״ כתיב‪,‬‬ ‫חדשה ממש‪.‬‬
‫וכפרש״י*׳ ״הראוי לעלות ברגליו חייב‬ ‫ב( כשם שבזריעה גשמית נאמר “ ״הזו­‬
‫הכתוב״‪ ,‬וכן איתא בגמ׳יי ד״חיגר ברגלו‬ ‫רעים בדמעה ברנה יקצורו‪ ,‬הלוך ילך‬
‫אחת פטור מן הראי׳ שנאמר רגלים״[ ‪-‬‬ ‫ובכה נושא משך הזרע בא יבוא ברנה‬
‫וידוע‪ ,‬ש״רגל״ מורה על העבודה דקבלת‬ ‫נושא אלומותיו״‪ ,‬שע״י ש״זורעים בדמעה‬
‫עול מלכות שמים‪ ,‬שאינו עושה רצון ה׳‬ ‫‪ ..‬ובכה״ דוקא‪ ,‬בבכי׳ וביטול‪ ,‬הנה ״ברנה‬
‫בגלל הבנתו והשגתו או רגש לבו)אהבת‬ ‫יקצורו ‪ . .‬יבוא ברנה נושא אלומותיו״ ‪-‬‬
‫ה׳ ויראתו(‪ ,‬אלא עושה כן מחמת קבלת‬ ‫עד״ז הוא בעבודת בני ישראל‪ ,‬שע״י‬
‫עול )וזהו ענין הרקבון והביטול שבה‪-‬‬ ‫הביטול והזריעה בארץ נעשית מזה ה­‬
‫זריעה(;‬ ‫שמחה בזמן הצמיחה והגילוי‪.‬‬
‫ולאידך‪ ,‬הרי הם ״מועדים לשנזחה״‪,‬‬ ‫ויעז לומר‪ ,‬שבעבודה רוחנית‪ ,‬השמחה‬
‫והיא השמחה המתגלית בעת הצמיחה וה­‬ ‫המתגלית בעת העלי׳ אינה ענין צדדי לבד‬
‫עלי׳‪.‬‬ ‫)דכיון שרואה הצמיחה לכן הוא שמח(‬
‫וזוהי גם הנקודה המשותפת שבין ר׳׳ה‬ ‫אלא היא שייכת להעלי׳ גופא‪ ,‬דעליית‬
‫לרגלים ור״ה למלכים‪:‬‬
‫תפקידו של מלך ישראל ]שהכוונה‬ ‫‪ ( 13‬ראה תניא אגה״ק ס״ח )קיג‪ ,‬א(‪ .‬תו״א‬
‫בר״ה למלכים היא למלכי ישראל״■[ הוא‬ ‫בהוספות ויקהל ) ‪ ,t p‬ד ואילך(‪ .‬ובכ״ט‪.‬‬
‫‪ (14‬ראה תניא אגה״ק סוס״ב )קלב‪ ,‬א ואילח‪.‬‬
‫וראה סה״מ תרנ״ו ע׳ קעה־ו‪.‬‬
‫‪ (17‬ראה בארוכה סה״מ תרנ״ז ע׳ רכג ואילך‪.‬‬
‫‪ ( 15‬רפמ״א‪.‬‬
‫‪ (18‬משנה ריש חגיגה‪.‬‬
‫‪ (19‬שם ג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ס‪( 1‬תהלים קבו‪ ,‬ה־ו‪ .‬וראה אוה״ת שם ס״ע‬
‫א׳קפס ואילך‪.‬‬
‫‪ (20‬ר״ה ג‪ ,‬א‪ .‬וראה תוד׳׳ה למלכים כמשנה‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ט״ו בשגט‬ ‫להומי‬ ‫‪84‬‬

‫ילקוט “; ״אתה מוצא שלש שמחות כתיב‬ ‫לפעול בכל עם ישראל ענין הביטול לה׳‬
‫בחג ‪ ..‬אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב‬ ‫)״זורעים בדמעה״‪ ,‬ביטול ורקבוז(‪ ,‬שעי״ז‬
‫בו אפילו שמחה אחת‪ ,‬למה‪ ,‬אתה מוצא‬ ‫הוא מעלה את בנ״י לעלי׳ גדולה ביותר‪.‬‬
‫שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע‬ ‫וכידוע ביאור כ״ק אדמו״ר הצ״צ׳־‪ ,‬ש­‬
‫אם עושה השנה תבואה אם אינו עושה‬ ‫ענינו של מלך ישראל הוא‪ ,‬להמשיך בכל‬
‫לפיכך אין כתוב שם שמחה ‪ ..‬וכן אתה‬ ‫בני ישראל הביטול למלך מלכי המלכים‬
‫מוצא שאין כתוב בעצרת אלא שמחה אחת‬ ‫הקב״ה‪ .‬דהנה אצל מלך ישראל צ״ל תכ­‬
‫‪ ..‬ולמה כתב בה שמחה אחת מפני שה ­‬ ‫לית ושלימות הביטול להשם‪ ,‬כמחז״ל “‬
‫תבואה נכנסת בפנים‪ ,‬ומה טעם אין כתוב‬ ‫״אין על גביו אלא ה׳ אלקיו״ ]שלבן ״ה­‬
‫שם שתי שמחות לפי שפירות האילן נידו‪-‬‬ ‫מלך כיון שכרע שוב אינו זוקף״ “‪ ,‬שאין‬
‫נין ‪ ..‬אבל בחג לפי ‪ . .‬שהתבואה ופירות‬ ‫זה ענין של זהירות)שלא יגבה לבו מצד‬
‫האילן בפנים לפיכך כתב שלש שמחות״‪.‬‬ ‫התנשאותו בתור מלך(‪ ,‬אלא זה גופא הוא‬
‫ונמצא‪ ,‬שגודל השמחה דחג הסוכות‬ ‫ענינו של מלך‪ ,‬להביא עצמו לביטול ב­‬
‫הוא לפי שאז ״פירות האילן בפנים״)ולא‬ ‫תכלית‪ ,‬עד שאינו יכול לזקוף את עצמו‬
‫רק התבואה שנכנסת בפנים בזמן עצרת(‪.‬‬ ‫בעמדו לפני השם[‪ ,‬ועל ידי שהעם מבט­‬
‫לים את עצמם אל המלך‪ ,‬כמ״ש״ ״שום‬
‫ויש לומר הטעם)הפנימי( לזה)בהמשך‬
‫תשים על ‪ T‬מלך״ וכדרשת חז״ל״ ״שתהא‬
‫להנ״ל(‪:‬‬
‫אימתו עליך״‪ ,‬נמשך בהם הביטול של‬
‫התכונות הג״ל שבענין הזריעה הרי הן‬ ‫המלך למלך מלכי המלכים הקב״ה‪.‬‬
‫ביתר שאת ויתר עז באילנות‪ .‬שהרי אין‬
‫ויש לומר‪ ,‬שע״י ביטול זה של העם ל‪-‬‬
‫צמיחת התבואה בגדר מציאות חדשה מ ­‬
‫המלך‪ ,‬הרי הוא מגבי׳ ומעלה אותם ל ­‬
‫מש בגלוי‪ ,‬כי גם הזרע הנזרע הוא חטה או‬
‫מדריגה עליונה יותר‪ .‬דהיות שהמלך‬
‫שעורה וכיו״ב)שיש בו טעם וראוי לאכי­‬
‫הוא בתכלית ההתנשאות והרוממות• “‪ ,‬ו‪-‬‬
‫ל ה משא״כ בנטיעת אילנות הרי הגרעין‬
‫כמ״ש״ ״משכמו ומעלה גבוה מכל העם״‪,‬‬
‫הנזרע אין בו טעם‪ ,‬והפירות הצומחים מ­‬
‫לכן ביכלתו להגבי׳ ולהעלות את בני‬
‫האילן הם איכות אחרת לגמרי מהגרעין‬
‫ישראל לעלי׳ גדולה כזו שלמעלה מזו‬
‫הנזרע‪.‬‬
‫שמצד עצמם״ ‪ -‬בדוגמת ענין הצמיחה‪,‬‬
‫ומטעם זה יש חילוק בין זריעה ונטיעה‬ ‫שהיא התהוות חדשה כנ״ל‪.‬‬
‫בנוגע לזמן הצמיחה‪ ,‬דבזריעה ״אין צריך‬
‫שהות כ״כ ועיכוב מזמן הזריעה עד ה ­‬ ‫והנה בענין שמחת המועדים יש חי­‬ ‫ד‪.‬‬
‫צמיחה״ “‪ ,‬משא״כ בנטיעה ד״יש שהות ו ­‬ ‫לוקים בשלשה רגלים עצמם‪ ,‬וכמבואר ב‪-‬‬
‫עיכוב רב בזמן צמיחתו כו״׳ “‪ ,‬והיינו מצד‬
‫ריחוק הערך שביו הגרעין הנזרע וחפי­‬ ‫ו ‪(2‬בסהמ״צ מצות סינוי סלד בתחלתה‪.‬‬
‫רות הצומחים ממנו‪.‬‬ ‫‪ (22‬משנה הוריות י‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (23‬ברכות לד‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬
‫ולאידך‪ ,‬יש מעלה גדולה בצמיחת‬
‫‪ (24‬פ׳ שופטים יו‪ ,‬טו‪.‬‬
‫פירות האילן לגבי צמיחת תבואה “‪ ,‬ד‪-‬‬
‫‪ (25‬כתובות יז‪ ,‬א‪ .‬קידושין לב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫•‪ (25‬עד שמלד פורץ גדר בו׳)פסחים קי‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (28‬אמור רמז תר‪ 1‬ד‪.‬‬ ‫‪ (26‬ש״א ט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (29‬ל’ הלקו״ת בחוקותי מט‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ (27‬להעיר מסהמ״צ להצ״צ שם פ״ג בעניו‬
‫‪ (30‬ראה בכ״ז לקו״ת שם‪.‬‬ ‫פעולת המשיח בתור סלד‪.‬‬
‫‪85‬‬ ‫שיחות‬ ‫ט״ו גשכט‬ ‫לקומי‬

‫ובעבודת האדם יש לומר ע״פ מ״ש‪2‬י‪.‬‬ ‫פירות האילן ראויים לאכילה מיד‪ ,‬דלא‬
‫״כי האדם עץ השדה״ ואיתא בגמרא«‬ ‫כתבואה שהחטה הנצמחת אינה ראוי׳ ל­‬
‫דקאי על תלמידי חכמים‪ ,‬ועפ״ז‪ ,‬המעלה‬ ‫מאכל כמו שהיא וצריך כמה מלאכות‬
‫דצמיחה שבאילן היא מצד המעלה דתו־‬ ‫עד שנעשית ראוי׳ לאכילה‪.‬‬
‫רה‪ ,‬והיינו לפי שבתורה מודגש שההצ­‬ ‫וזהו הטעם לגודל השמחה של חג‬
‫לחה בה תלוי׳ בענין היגיעה דוקא‪ ,‬״ש­‬ ‫הסוכות דוקא‪ ,‬דכיון שאז הוא לא רק‬
‫תהיו עמלים בתורה״״‪ ,‬כמאמר״ ״יגעת ‪-‬‬ ‫אסיפת התבואה‪ ,‬אלא גם דפירות אילן‪,‬‬
‫ומצאת״‪ ,‬שע״י העמל והיגיעה בתורה‪ ,‬ה­‬ ‫נמצא‪ ,‬שאז הוא זמן תכלית השלימות‬
‫קשורים עם ביטול האדם‪ ,‬זוכים לצמיחה‬ ‫בענין הצמיחה‪.‬‬
‫והצלחה שלא בערך להיגיעה‪ ,‬המביא‬
‫לשמחה אמיתית‪ ,‬״הזורעים בדמעה ברנה‬ ‫וע״פ כהנ״ל מובנת השייכות בין‬ ‫ה‪.‬‬
‫יקצורו״‪.‬‬ ‫ר״ה למלכים ולרגלים)שבתחלת המשנה(‬
‫לר״ה לאילן)שבסוף המשנה( ‪ -‬דנעוץ‬
‫)משיחת ט״ו בשבט חשל״ה(‬
‫תחלתן בסופן‪ ,‬שהעילוי הנרמז בתחילת‬
‫המשנה)ר״ה למלכים ורגלים(‪ ,‬הצמיחה‬
‫והעלי׳)שלא בערך(‪ ,‬נעוץ בסופן‪ ,‬ר״ה ל­‬
‫אילו‪ ,‬שבו מודגשת שלימות ענין הצמיחה‪,‬‬
‫שהיא באילנות דוקא)כנ׳׳ל(‪.‬‬
‫‪ (32‬פ׳ שופטים כ‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ (33‬תענית ז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (34‬תו״ב )ופרש״י( ר״ס בחרקותי‪.‬‬ ‫‪ (3J‬ראה יבמות )סג‪ ,‬א( ״אדם מביא חיטץ חיטין‬
‫‪ (35‬ראה מגילה ו‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫כוסס״)בתמי׳ ‪ -‬רש״י‪ .‬וראה הגהרת הכ״ח ש ‪.(0‬‬
 ‫שיחות‬ ‫להוטי‬ ‫‪86‬‬

‫יתרו‬
‫ונ״ל בפשטות‪ ,‬שפרש״י זה בא בהמשך‬ ‫א‪.‬״כה> תאמר לבית יעקב גו׳ אתם‬
‫לפירושו בתחילת הענין‪ :‬על ״כה תאמר‬ ‫ראיתם גו׳ ועתה אם שמוע תשמעו בקולי‬
‫לבית יעקב ותגיד לבני ישראל״■׳ פרש״י‬ ‫גו׳ ואתם תהיו לי וגו׳ אלה הדברים אשר‬
‫״לבית יעקב‪ ,‬אלו הנשים תאמר להן ב ­‬ ‫תדבר אל בגי ישראל״‪ .‬ובפרש״י על התי­‬
‫לשון רכה‪ .‬ותגיד לבני ישראל‪ ,‬עונשין‬ ‫בות׳ ״אלה הדברים״ ב׳ ״לא פחות ולא‬
‫ודקדוקיו פרש לזכרים‪ ,‬דברים הקשין כ‪-‬‬ ‫יותר״‪.‬‬
‫גידיו״‪ ,‬ונמצא שבאופן מסירת דברי השם‬ ‫והקשו במפרשים‪ ,‬למה תיסק אדעתין‬
‫הי׳ חילוק עיקרי בין אנשים לנשים‪ ,‬של­‬ ‫שמשה רבינו יפחות או יוסיף על דברי ה׳‬
‫אנשים הי׳ צריך לפרש העונשין והדק‪-‬‬ ‫עד שהוזקק לאזהרה מיוחדת ״אלה ה ­‬
‫דוקין‪ ,‬ואילו לנשים לא פירש העונשין‬ ‫דברים אשר תדבר אל בני ישראל ‪ -‬לא‬
‫אלא דיבר בלשון רכה‪.‬‬ ‫פחות ולא יותר״? ואם יש צורך בכך‪ ,‬למה‬
‫ועפ״ז הוה אמינא‪ ,‬שדברי ה׳ כאן נאמ­‬ ‫לא מציגו כן בציוויים אחריסני‬
‫רו למשה רק באופן כללי‪ ,‬ואח״ב בעת‬ ‫בגור ארי׳•־ תי׳ ״דס״ד שמשה יהי׳ מ ­‬
‫מסירת הדברים לבנ״י היו חילוקים‪ ,‬ש ­‬ ‫פתה אותם מעצמו‪ ,‬לא שיוסף על דבר ה׳‬
‫לאנשים הוסיף בפירוש העונשין והדק‪-‬‬ ‫רק יהי׳ מוסיף עליהם דברי ריצוי מעצמו‬
‫דוקין)כדי שיהיו הדברים קשים^ ולנשים‬ ‫ויאמר להם שאלו דברי עצמו‪ ,‬גם זה‬
‫פיחת מהם כדי לקיים הציווי ד״תאמר להן‬ ‫אסור‪ ,‬וטעמא דמילתא שלא יאמרו אח״ב‬
‫)לנשים( בלשון רכה״ ‪ -‬וקמ״ל הכתוב‬ ‫כי נתפתו יותר מדי לקבל התורה״‪.‬‬
‫״אלה הדברים״‪ ,‬״לא פחות ולא יותר״‪,‬‬
‫אבל פירוש זה מיישב רק הצורך ב­‬
‫שדברי ה׳ נאמרו כאן באופן שלא הי׳‬
‫אזהרה שלא יוסיף )״לא יותר״{‪ ,‬ועדיין‬
‫צריך משה להוסיף עליהם‪.‬‬
‫קשה אמאי הוזקק לאזהרה ד״לא פחות״‪,‬‬
‫ב‪ .‬אלא שעדיין אין הענין מיושב ל ­‬ ‫דכי יש ס״ד שמשה רבינו לא ימסור לבנ״י‬
‫גמרי‪ ,‬כי ענין ה״דקדוקין״ שייך רק בציווי‬ ‫דברי השם במילואם־?‬
‫מפורט‪ ,‬ובפסוקים אלה לא נאמר אלא זי­‬
‫רוז כללי ״אם שמוע תשמעו בקולי ושמר­‬ ‫!(פרשתנו יט‪ ,‬ג־ו‪.‬‬
‫תם את בריתי״‪ :‬וכן לא נתפרשו שום עונ­‬ ‫‪ (2‬שם‪ ,‬ו‪.‬‬
‫שין על העדר קיום התורה‪ ,‬כ״א רק דברי‬ ‫‪ (3‬להעיר מרש״י וארא )ז‪ ,‬נ( «פעם אחת כד‬
‫ואהרן אחיד ימליצנו ויטעימנו כד״‪ .‬אבל )א( שם‬
‫איירי בשליחות לפרעה )וראה בארוכה לקו״ש חט״ז‬
‫מהי הס״ד שמשה יפחות מדברי ה• עד שצריד‬ ‫ע־ ‪ 73‬יאילח‪ ,‬ולא מצינו כן בציוויים לישראל )שבפ׳‬
‫להזהירו ע״ז‪.‬‬ ‫בא כד(‪ .‬וראה רש״י שמות ד‪ ,‬טז‪) .‬ב( ג׳׳ז אזהרה רק‬
‫ומה שתי׳ במשכיל לדוד ובאר בשדה על‬ ‫שלא יוסיף‪ ,‬ולא שלא יפחות‪.‬‬
‫פרש׳׳י‪ ,‬שהי׳ חושש שבנ״י לא יבינו הדברים כראוי‬ ‫‪ (4‬וכ״ה בדבק טוב)בהגהה(‪ .‬הואיל משה)באר‬
‫)ע׳׳ש(‪ ,‬צ״ע‪ ,‬דלאחרי שהקב״ה ציווה לו בפירוש‬ ‫היטב(‪ .‬וראה רע״ב לפרש״י כאן‪ .‬אוה״ח כאן‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫למסור הדברים‪ ,‬איר יעלה על דעתו שלא לקיים‬ ‫‪ (5‬ברע״ב כאן‪, ,‬וגם לא תפחות מהם שמא ית־‬
‫ציווי ה׳)לו יהא אפילו שיש חשש כו׳(י‬ ‫יראו מעונש ויבואו לקבל המצות מיראה״)וראה גם‬
‫‪(6‬יט‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫אוה״ח שם(‪ .‬אבל זהו רק טעם שלא יפחות‪ ,‬ועצ״ע‬
‫‪87‬‬ ‫שיחות‬ ‫יתרוא‬ ‫לקוטי‬

‫מתןרץ מ״ש רש״י ״עונשין !דקדוקי! פרש‬ ‫ריצוי ושכר על שמירת התורה‪ ,‬״והייתם‬
‫לזכרים״)כנ״ל(‪ ,‬דהרי אין בכתובים אלה‬ ‫לי סגולה גו׳ ממלכת כהנים גו׳״)כפרש״י‬
‫שום עונשין ודקדוקין‪ ,‬וכיון שמשה הוזהר‬ ‫ד״ממלכת כהנים״ היינו ״שרים״(‪.‬‬
‫״לא פחות ולא יותר״‪ ,‬איך הי׳ יכול לפרש‬
‫ועכצ״ל דמ״ש רש״י על ״ותגיד לבני‬
‫העונשין והדקדוקין?‬
‫ישראל״‪ ,‬״עונשין ודקדוקיו פרש לזכרים״‪,‬‬
‫גם צ״ע‪ :‬לאחרי הפסוקים הנ״ל מ­‬ ‫היינו שמשה הי׳ צריך לפרט ולפרש אותם ג‪.‬‬
‫סופרי ״ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם‬ ‫אף שלא נתפרשו בדברי השם כאן ‪-‬‬
‫לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו‬ ‫ותמוה איך מתאים זה עם פרש״י על ״אלה‬
‫הדברים״ ‪ -‬״לא פחות ולא יותר״‪ ,‬שאין לו ה״׳‪ ,‬ולכאורה תמוה״׳‪ ,‬הרי משה נצטווה‬
‫למשה להוסיף כלום על דברי ה׳)אפילו ״כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישר ­‬
‫אל״ וכפרש״י שהי׳ צריך לדבר אל הנשים‬ ‫לא בתור ״דברי עצמו״ כנ״ל(?‬
‫תחילה בלשון רכה‪ ,‬ואח״כ אל האנשים‬ ‫יש מפרשיםי המחלקים הכתובים‪ ,‬״ש­‬
‫״דברים הקשין כגידין״ ‪ -‬וא״כ איך נת­‬ ‫לנשים אמר אתם ראיתם אשר עשיתי ל­‬
‫קיים ציווי ה׳ בקריאת זקני ישראל ושימת‬ ‫מצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו׳‬
‫דברי השם לפניהס?‬ ‫וכל זה לשון רכה עד כי לי כל הארץ‪,‬‬
‫במכילתא שם איתא ״מגיד שמשה חלק‬ ‫ואח״ב חזר פניו לזכרים ואמר להם ואתם‬
‫כבוד לזקנים״‪ ,‬ובפשטות כוונת המכילתא‬ ‫תהיו לי ממלכת כהנים‪ ,‬פירוש ככהנים‬
‫לתרץ קושיא זו ]וכמבואר במפרשים״‬ ‫משרתים לפני ה׳ כל היום וגוי קדוש‬
‫שלפי המכילתא אין הכוונה שמשה מסר‬ ‫פרושים מעריות ומכל עבירות״י ]ועפ״ז‬
‫להם דברי השם‪ ,‬אלא שדיבר לנשים ול‪-‬‬ ‫מבארים מ״ש ״אלה הדברים אשר תדבר‬
‫אנשים^׳ בנוכחות הזקניםי׳‪ ,‬כדי לחלוק‬ ‫אל בני ישראל״‪ ,‬ש״אלהי הדברים האחרו­‬
‫להם כבוד‪ ,‬וזהו דיוק לשון הכתוב ״ןישס‬ ‫נים שהם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי‬
‫לפניהם את כל הדברים גו״׳‪ ,‬ולא נאמר‬ ‫קדוש תדבר אל בני ישראל)האנשים(״[‪.‬‬
‫שדיבר אליהם[‪.‬‬ ‫אבל פירוש זה קשה ליישבו בפרש״י‬
‫אבל בפרש״י סתם ולא פירש כלום•■׳‪,‬‬ ‫)פשוטו של מקרא(‪ ,‬שמלבד זאת שלפי‬
‫פשוטו מ״ש ״אלה הדברים אשר תדבר אל‬
‫בני ישראל״ הכוונה לכל ישראל‪ ,‬הן אנ ­‬
‫‪ (9‬יט‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫שים והן נשים ]והרי לפרש״י כוונת הכתוב‬
‫‪ (10‬וכן הקשה במלאכת הקודש על פרש״י‬ ‫״אלה הדברים גו״׳ היא להזהיר ״לא פחות‬
‫)ומפרש )ע״פ הילקוט( ש״זקני ישראל״ כולל גם‬ ‫ולא יותר״ ‪ -‬ולא שדיבורים אלה האחרו­‬
‫הזקנות ‪ .‬וצע״ג לפרש כן בפרש״י(‪ .‬וראה עץ הדעת‬ ‫נים הם רק לאנשים‪ .‬ועוד‪ ,‬לפירושם הרי‬
‫טוב )להרח״ו( פרשתגו שם‪ .‬משכיל לדוד כאן)יט‪,‬‬
‫האזהרה ד״לא פחות ולא יותר״ היא רק‬
‫ו(‪.‬‬
‫בנוגע לאנשים![‪ ,‬ועוד זאת‪ ,‬שלפי פרש״י‬
‫‪ ( 11‬פי׳ מרכבת המשנה על המכילתא‪.‬‬
‫‪ (12‬והרי כפסוק שלאחיז)יט‪ ,‬ח( מפורש ״ויענו‬
‫פירוש ״ממלכת כהנים״ כאן אינו ״משר­‬
‫נל העם גר״‪ ,‬וא״כ גם הם שמעו הדברים )אף שלא‬ ‫תים״ אלא ״שריס״)כנ״ל( ‪ -‬הרי עדיין לא‬
‫נתפרש בקרא ממי שמעו(‪.‬‬
‫וברמב״ן שם פי׳ להיפך‪ ,‬שדיבר דהזקגים‬ ‫‪ (7‬תולדות יצחק‪ .‬אמרי שפר‪ .‬הוזויל משה )נאר ‪(13‬‬
‫במעמד כל העדה‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫היטב(‪ .‬מלאכת הקודש‪ - .‬וראה חתס סופר עה׳׳ת‬
‫‪ (14‬להעיר מפרש״י משפטים בד‪ ,‬טז )ד״ה‬ ‫פרשתנו כאו)ע״ד הדרוש(‪.‬‬
‫ויקרא(‪.‬‬ ‫‪ (8‬ל׳ התולדות יצחק‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫יתרוא‬ ‫להוטי‬ ‫‪88‬‬
‫ישראל‪ ,‬להדגיש שבדיבורים אלד‪ ,‬אין‬
‫ופשיטא שאין לומר שרש״י סומך שהלומד‬
‫חילוק דנשים ואנשים*׳[‪.‬‬ ‫מקרא יבין כ״ז מעצמו‪ ,‬ועכצ״ל שלשיטת‬
‫ה‪.‬ויש להביא ראי׳ שזוהי כוונת רש״י‬ ‫רש״י קושיא מעיקרא ליתא‪.‬‬
‫בפירוש כתובים אלה‪:‬‬ ‫ד‪.‬ולחומר הענין ‪:‬״ל )אף שדוחק‬
‫במכילתא על ״כה תאמר״ איתא‪ :‬״כה‬ ‫קצת(‪ ,‬דמ״ש ״כה תאמר לבית יעקב ותגיד‬
‫בלשון הקודש‪ ,‬כה כסדר הזה‪ ,‬כה כענין‬ ‫לבני ישראל״ לא קאי על הכתובים ד׳‬
‫הזה‪ ,‬כה שלא תפחות ולא תוסיף״ ]ובסיום‬ ‫לקמן‪ ,‬אלא זוהי הוראה כללית למשה‬
‫הענין על ״אלה הדברים״ מפרש ״שלא‬ ‫רבינו השייכת לכל התורה כולה®׳‪ ,‬והיינו‪,‬‬
‫תפחות ולא תוסיף״‪ ,‬״אשר תדבר אל בגי‬ ‫דראשית דברי השם אל משה בעלייתו ב‬
‫ישראל‪ ,‬כסדר הזה״[•‬ ‫פעם הראשונה להר בשביל קבלת התורה‬
‫ורש״י משנה מלשון המכילתא‪ ,‬דעל‬ ‫היתה הוראה כללית‪ ,‬לכל הזמנים‪ ,‬שאופן‬
‫״בה תאמר״ מפרש ״כלשון הזה וכסדר‬ ‫מסירת דברי תורה לבנ״י הוא‪ ,‬שלנשים‬
‫הזה״‪ ,‬היינו)א( רש״י לא כ׳ ״בלשון הקו‬ ‫מדברים בלשון רכה ולאנשים ״דברים‬
‫דש״ אלא ״בלשון הזה״י׳‪) ,‬ב( השמיט ״כ‬ ‫הקשין כגידיד•‬
‫ענין הזה ‪ . .‬שלא תפחות ולא תוסיף״‪.‬‬ ‫והנה בנוגע לכל התורה כולה אין צ״ל‬
‫והנה בטעם השמטת רש״י ״שלא תפחות‬ ‫הזהירות ד״לא פחות ולא יותר״‪ ,‬שהרי‬
‫ולא תוסיף״‪ ,‬לכאורה הטעם‪ ,‬כי ענין זה‬ ‫בודאי פירש משה ולימד לבני ישראל את‬
‫נלמד מסיום הענין‪ ,‬״אלה הדברים״‪ ,‬ותרתי‬ ‫דברי השם בביאור כד‪ ,‬ובזה גופא יש חי־‬
‫למה ליי׳‪ ,‬ולכן פי׳ ש״כה תאמר״ מלמד‬ ‫לוק בין אנשים ונשים‪ ,‬דלנשים אין להד־‬
‫רק על ״בלשון הזה וכסדר הזה״‪ ,‬ו״אלה‬ ‫גיש העונשים והדקדוקי? אלא לדבר ב׳‬
‫הדברים״ מלמד ״לא פחות ולא יותר״‪.‬‬ ‫לשון רכה‪ ,‬ולאנשים יש לפרש )גם אם לא‬
‫אבל עדיין צריך ביאור‪ ,‬שהרי הלימוד מ־‬ ‫נתפרשו בדברי השם( עונשין ודקדוקיו‪.‬‬
‫״כה תאמר״ הוא מזה שהלשון ״נה״ מורה‬ ‫ואח״ב אמר הקב״ה את הדברים הרא­‬
‫על הדיוק‪ ,‬וא״כ מהיכי תיתי לומר שה־‬ ‫שונים שיש למסור לבנ״י— ״אתם ראיתם‬
‫דיוק ד״בה תאמר״ אינו כולל הענין ד״לא‬ ‫גו׳ ועתה אם שמוע גו׳ ואתם תהיו לי׳ גד״‪,‬‬
‫פחות ולא יותר״ עד שהוזקק הכתוב ל ­‬ ‫ובסיום הוסיף ״אלה הדברים אשר תדבר‬
‫הוסיף עוד פעם ״אלה הדברים״?‬ ‫אל בגי ישראל״‪ ,‬להזהיר‪ ,‬דאע״פ שבנוגע‬
‫וע״פ הג״ל )סעיף ד( אתי בפשטות‪.‬‬ ‫לתורה בכלל צריך משה להוסיף ביאור‬
‫ופירוש‪ ,‬ולפעמים יש צורך לקצר)כנ״ל(—‬
‫הנה ננזז״ד‪ ,‬ג׳ כתובים אלה‪ ,‬עליו למסור‬
‫‪( 16‬ועפ״ז י״ל שמשה לא דיבר בעצמו לכל‬ ‫הדברים באופן ד״לא פחזת ןלא יוחר״‪.‬‬
‫ישראל‪ ,‬אלא נמסר להן ע״י הזקנים )ראה לעיל‬ ‫]ויש לומר שזהו גם מה שמסיים ״אשר‬
‫הערה ‪ .(13 , 12‬וראה לעיל שמות ג‪ .‬טז‪ .‬שם ד‪ ,‬כט‬
‫תדבר אל בני ישראל״‪ ,‬שהכוונה לכל‬
‫לא‪ .‬ולהעיר מרש״י תשא לד‪ ,‬לב­‬
‫?!(במשכיל לדוד ובאר בשדה על פרש״י‬
‫מפרשים שגם כוונת רש״י היא ל״לשון הקודש״‪.‬‬
‫אבל מזה ששינה רש״י מלשון המכילתא לכאורה לא‬
‫ראה עה״ז כמרכבת המשנה על המכילתא‬ ‫‪( 15‬‬
‫משמע כז‪.‬‬ ‫שם)אבל ראה לקמן בפנים סעיה ה החילוק ביו לשח‬
‫‪ (18‬ראה ; ‪ 0‬ם׳ זכרון על פרש״י כאן >יט‪ ,‬י(‪.‬‬
‫רש״י ולשון המכילתא(‪ .‬ובחזקוני כאן משמע‬
‫וראה גם מרכבת המשנה על המכילתא שם•‬
‫לכאורה‪ ,‬שכן נקט נפרש״■‬
‫‪89‬‬ ‫שיחות‬ ‫יתרוא‬ ‫להוטי‬

‫שצ״ל״ג)א( ״בלשן! הזה״)לשון רכה ל ­‬ ‫דכיון ש״כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני‬
‫נשים ודברים קשים כגידין לאנשים(‪) ,‬ב(‬ ‫ישראל״ קאי על כל התורה כולה‪ ,‬הרי אין‬
‫״וכסדר הזה״ ‪ -‬נשים קודם לאנשים!־‪.‬‬ ‫מקום לומר שמשה אינו יכול להוסיף‬
‫אבל אח״כ‪ ,‬בפסוק ״אלה הדברים״‪,‬‬ ‫ביאור ופירוש‪ ,‬דאדרבה‪ ,‬זהו תפקידו של‬
‫דקאי על ג׳ כתובים אלה‪ ,‬מלמדנו ייתור‬ ‫משה‪ ,‬לפרש את התורה לבני ישראל‬
‫הכתוב דשאני דיבורים אלה מכל התורה‬ ‫]ובפשטות הי׳ מבאר דברי השם גס‬
‫כולה‪ ,‬שמשה צריך למסור הדברים האלה‬ ‫בלשונית אחרות)אם הי׳ צורך בכר(‪ ,‬לאו‬
‫כמו שהם‪ ,‬״לא פחות ולא יותר״‪.‬‬ ‫דוקא בלשון הקודשיי[ ‪ -‬ולכן מפרש‬
‫רש״י דהכוונה בהדיוק ד״כה תאמר״ היא‬
‫)משיחות ש׳־פ יתרו וש״פ משפטים תשמ״א(‬
‫בענין המפורש בכתוב כאן‪ ,‬הסדר ד־‬
‫מסירת דברי תורה לנשים ולאנשים‪,‬‬
‫‪ (20‬וכמו שפי׳ באמרי שפר שם‪ .‬הואיל משה‪.‬‬
‫וראה שפ׳׳ח‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (21‬בבאר יצחק על פרש׳׳י כאן פי׳ שלא ישנה‬ ‫והרי אח״ב גם נעטווה לפרש התורה בשב ­‬ ‫‪(19‬‬
‫מסדר הכתובים‪ .‬וצע״ג מהי הס׳׳ד שמשה ישנה את‬ ‫עים לשון)רש״י דברים א‪ ,‬ה(‪ .‬ולכאורה גם לפני כן‬
‫הסדר ששמע מפי ה׳)משא״כ בנוגע להסדר דנשים‬ ‫הי׳ מבאר דברי תורה )אם היי צורך בכל( בשאר‬
‫ואנשים‪ ,‬הרי לולא הדיוק ד״כה׳׳‪ ,‬יש מקום לומר‬ ‫לשונות‪ .‬וכ״כ בבאר בשדה בפרש״י פרשתנו כאן‪.‬‬
‫שבדוקא צריך להקדים האנשים‪ .‬וכפי שהאריכו‬ ‫‪ -‬וראה לעיל ע׳ ‪ 38‬הערה ‪ ,9‬שם)ע׳ ‪ (39‬הערה ‪.24‬‬
‫במפרשים מה טעם הקדים נשים לאנשים(‪.‬‬ ‫וש״נ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫להוטי‬ ‫‪90‬‬

‫יתרו ב‬
‫ואם* כ׳ ״שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול‬ ‫כתב הרמב״ז בפירושו עה״ת׳ ד־‬ ‫א‪.‬‬
‫חסד למי שעשה עמו טובה ולא יהי׳ נבל‬ ‫״עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא‬
‫ומתנכר וכפוי טובה שזו מדה רעה ומאו­‬ ‫וחמשה לטובת האדם‪ ,‬כי כבד את אביך‬
‫סה בתכלית לפני אלקים ואנשים‪ ,‬ושיתן‬ ‫כבוד הא‪-‬ל כי לכבוד הבורא צוה לכבד‬
‫אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו‬ ‫האב המשתתף ביצירה־ ונשאר חמשה ל ­‬
‫בעולם ועל כן באמת ראוי לו לעשות‬ ‫אדם בצרכו וטובתו״‪ .‬ומובן מדבריו‪ ,‬ש ­‬
‫להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל כי הם‬ ‫כיבוד אב ואם הוא גם בכלל דברים ש ­‬
‫הביאוהו לעולם‪ ,‬גם יגעו בו כמה יגיעות‬ ‫בין אדם למקום‪ ,‬שלכן מקומו בעשה״ד‬
‫בקטנותו‪ ,‬וכשיקבל זאת המדה בנפשו‬ ‫הוא בחמשת הדברות הראשונות שכולם‬
‫יעלה ממנה להכיר טובת הא‪-‬ל ברוך‬ ‫ענינים שבין אדם למקוס־‪ ,‬לפי שזהו‬
‫הוא שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד‬ ‫)״כבוד הא־ל״( העיקר־ משא״כ כבוד‬
‫אדה״ר ושהוציאו לאויר העולם וסיפק‬ ‫האב והאם‪.‬‬
‫צרט כל ימיו והעמידו על מתכונתו ושלי­‬ ‫ובחינוך בשרשי המצוה דכיבוד אב‬
‫מות אבריו‪ ,‬ונתן בו נפש יודעת ומושכלת‬
‫שלולי הנפש שחננו הא‪-‬ל יהי׳ כסום כפרד‬
‫אין הבין‪ ,‬ויערוך במחשבתו כמה וכמה‬ ‫‪ (1‬פרשתנו כ‪ ,‬יג‪.‬‬
‫ראוי לו להזהר בעבודתו ית״ש״ס‪.‬‬ ‫‪ (2‬וכ״כ בפסוק שלפנ״ז)יב(‪ ,‬נעת?ו בהערה ‪. 4‬‬
‫ולהעיר שלפי דברי החינוך מבואר‬ ‫ובראב״ע שבהערה הבאה‪.‬‬
‫)רק( שיש שייכות בין כיבוד או״א ל ­‬ ‫‪ (3‬ועד״ז הוא בראב״ע פרשתנו)כ‪ ,‬א( בהקדמה‬
‫לעשרת הדברות; בדבור החמישי כתוב השם כי‬
‫כבוד הא‪-‬לי‪ ,‬כי ע״י קביעת הכרת ה ­‬
‫האבות משתפים עמו ביצירתו ואם לא יכבדם כאילו‬
‫טובה של אביו שהולידו‪ ,‬יעלה ממנה‬
‫אינו מכבד השם )ואולי דברי הרמב״ן כאן הוא מ­‬
‫להכיר טובות הא‪-‬ל ברוך הואי; אבל‬ ‫דברי הראביע הנ״ל שם(‪ .‬ובכמה מקומות דחמשת‬
‫הדברות הראשונות הן בין אדם למקום ‪ -‬ראה‬
‫אברבנאל שם בסופו‪ .‬של״ה במס׳ שבועות )קצ‪ ,‬ריש‬
‫‪ (5‬מצוה לג‪ .‬וראה גם כלי יקר פרשתנו עה״פ‬ ‫ע״ב(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫)כ‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫‪ (4‬צע״ק מס״ש בפסוק שלפנ״ז ״הנה השלים‬
‫‪ (6‬ראה גם תוס׳)הדר וקנים( עה״פ‪.‬‬ ‫כל מה שאנו חייבין בדברי הבורא בעצמו ובכבודו‬
‫‪ (7‬וראה אברננאל באופן אחר‪ :‬יסוד המצוה‬ ‫וחזר לצוות אותנו בעניני הנבראים והתחיל מן האב‬
‫הואת הוא כדי שתהיי קבלת ההורים חשובה בעיני‬ ‫שהוא לתולדותיו כענין בורא משתתף ביצירה כי‬
‫האדם ויאמין בה ויסמור עליי כוי ולהיות כח הדבור‬ ‫השם אבינו הראשון והמוליד אבינו האחוו! ולכן‬
‫הזה להאמין בקבלת הראשונים שהוא עיקר כולל‬ ‫אמר במשנה תורה )ראה ואתחנן ה‪ ,‬טז( כאשר‬
‫בתורה ולא יצוייר מציאותו בלתו לכן היי הדבור הזה‬ ‫צויתיר בכבודי כן אנכי מצוף בכבוד המשתתף עמי‬
‫מכלל הדבורים הה׳ האלקיים אשר בלוח האחד‪,‬‬ ‫ביצירתו״‪ .‬ולהעיר מאברבגאל כאן )ד״ה כבד‬
‫ולא הי׳ מהדבורים האנושיים שהיו בלוח השני‪.‬‬ ‫בתחלתו(‪ :‬וכבר יראה ממנו שהוא מהדברים שביו‬
‫‪ (8‬ולהעיר שהאב יכול למחול על כבודו)קידו­‬ ‫אדם לחבירו וכן הוא דעת הרמב״ן כי הוא בכבוד‬
‫שין לב‪ ,‬א(‪ .‬ובשו״ת הרשב״א ח״א סי״ח דוה שהאב‬ ‫ההודים שהם היותר אהובים מכל שאר החברים‪.‬‬
‫שמחל על כבודו כבודו מחול הוא הטעם שאין‬ ‫וראה לקמן סעיף ה־ו‪.‬‬
‫‪91‬‬ ‫שיחות‬ ‫יתרוב‬ ‫לקוטי‬

‫באדם כו׳ בזמן שאדם מכבד את אביו‬ ‫מלשון הרמב״ן אולי משמע‪ ,‬שכיבוד אב‬
‫ואת אמו אמר הקב״ה מעלה אני עליהם‬ ‫עצמו הוא בעיקר כבוד הקב״ה‪ ,‬״כי ל ­‬
‫כאילו דרתי ביניהם וכבדוני״״׳‪.‬‬ ‫כבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף‬
‫ויש לומר‪ ,‬דזה שהענין דכיבוד אב‬ ‫ביצירה״‪ ,‬שמטעם זה מצות כיבוד אב‬
‫ואם הוא גופא ״בבוד הא‪-‬ל״ הוא רק‬ ‫ואם בעיקרה אינה מה״חמשה לאדס״י‬
‫מפני ש״משתתף)עם הקב״ה( ביצירתו״‪.‬‬ ‫אלא מחמשת הדברות הראשונות המדב ­‬
‫דזה שהורים עושים הכל בשביל הבן‪,‬‬ ‫רים ״בכבוד הבורא״״׳‪.‬‬
‫״גמלוהו וטפחוהו כו׳״‪ ,‬אין זה בגדר‬ ‫ב‪ .‬ויש לומר הביאור בזה;‬
‫״שותפות״ להקב״ה‪ ,‬כי אע״פ שהאמת‬
‫בחינוך שם הלשון ש״האב והאם הם‬
‫היא שהוא ית׳ ״זן את העולם כולו״‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫סיבת היותו בעולם ‪ . .‬גם יגעו בו כמה‬
‫כיון שפעולות אלו הם דברים שבטבע‪,‬‬
‫יגיעות בקטנותו״‪ ,‬ובראב״ע״ ״הבן לא‬
‫שהאדם עושה)כאילו( בכח עצמו‪ ,‬אין זה‬
‫יצא לעולם רק על יד אבותיו והם גמ­‬
‫נק׳ ״שותפות״ עם מעשה הקב״ה; משא״כ‬
‫לוהו וטפחוהו ורבוהו והשקוהו והאכי­‬
‫יצירת הולד‪ ,‬שאין זה בכח האדם לבדו‬
‫לוהו והלבישוהו״‪ .‬אבל ברמב״ן מדייק‬
‫להביא את הולד לעולם אלא אך ורק‬
‫שהאב ״משתתף ביצירתו״‪ ,‬ותו לא‪ .‬וב ­‬
‫בצירוף ״שותפות״ גלוי׳ דהקב״ה‪ ,‬ש־‬
‫פשטות מקורו ממרז״ל^׳ ״ג׳ שותפין הן‬
‫״נותף׳ בו רוח ונשמה כו׳״י׳‪.‬‬
‫ואולי י״ל‪ ,‬דגם חלק האב והאם )ה­‬
‫גוף( תלוי באופן גלוי בהקב״הי׳‪ ,‬וב‪-‬‬ ‫מברכיו על כבוד או״א לפי שאפשר למיעקרא‬
‫ידועי׳‪ ,‬שכח ההולדה שבנבראים אינו‬ ‫לעשה‪ .‬וראה מנ״ח )מצוה ל‪ (1‬שחקר אי הוי ממצות‬
‫בהם מצד עצמם אלא הוא כח הא״ס‬ ‫שבין אדם למקום או בין אדס לחנירו)ונפק״מ דאם‬
‫והבלי‪-‬גבול של הקב״ה‪ .‬כי נבראים מ‪-‬‬ ‫הוי דיו בין אדם לחבידו איו יוהכ״פ מכפר וצריו גם‬
‫צ״ע הרי הם מצד גדרם במדה וגבול‬ ‫לרצות כו׳(‪ .‬וראה רמכ״ם פיהמ״ש פאה פ״א מ״א‪,‬‬
‫ואין שייך שיהי' בהם מצ״ע כח ההולדה‬ ‫ראה חזקוני פרשתנו עה״פ בפי׳ השני‪ :‬חמש‬ ‫‪(9‬‬
‫שהוא כח בלי גבול‪ ,‬להוליד עד א״ם‬ ‫דברות הראשונות העובר עליהם אינו רע רד! לשמים‬
‫)וגם עצם ההולדה הוא ענין של חידוש‪,‬‬ ‫לפיכך הזכיר שמו בכולם שהרי לשמו הם קבועות‪.‬‬
‫‪ 00‬ולהעיר מהתחלת דברי הרמב״ן שם‪ ,‬ש­‬
‫כעין יש מאין(‪ ,‬ואינו אלא מצד כח הא״ס‬
‫מבאר שגם ה״חמשה לאדם״ שייכים לדברות הרא­‬
‫של הקב״ה שקבע בגוף האדם בכח‬
‫שונות‪ ,‬שהטעם ד״לא תרצח״ הוא דכיון ש״צוויתיך‬
‫המפליא לעשות‪ .‬ועד״ז הוא בפ שטות‬ ‫להודות שאני בודא את הכל בלב ובמעשה ‪ . .‬אם כן‬
‫בבעלי חיים)וראה לקמן סעיף ה(‪.‬‬ ‫השמד פן תחבל מעשי ידי ותשפוך דם האדם אשר‬
‫בראתי לכבודי ולהודות לי בכל אלה״)ועד״ז בשאר‬
‫‪ (13‬ראה תפארת ישראל להמהר״ל פל״ו ו‪-‬‬ ‫הדברות(‪ ,‬הרי שעוד דכרות קשורים עם כבוד ה׳‪,‬‬
‫רפמ״א‪,‬‬ ‫ומ״מ נקראים ‪,‬חמשה לאדם״‪ ,‬ואולי י״ל כי והו רק‬
‫‪ ( 14‬נדה לא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫שעל ידם נמנעת פגיעה גם בכבוד השם אבל ב­‬
‫‪ (15‬וראה גם ב׳ העניניס בדאב״ע שם‪ ,‬״החיוב‬ ‫עיקרם הרי הם דברים שביו אדם לחבירו‪.‬‬
‫הוא בשקול הדעת״‪ ,‬ו״בעבור כי השם נפח בו נשמה‬ ‫ולהעיר ממחו״ל בנוגע לעשו שהידר בכבוד‬
‫על ידי האבות שתקנו הגוף צוה שיכבד אכותיו כי מי‬ ‫אביו)תיב״ע וישלח לב‪ ,‬יב‪ .‬ב״ר פפ״ב‪ ,‬יד‪ .‬דב״ר א‪,‬‬
‫שיכבדם הוא מכבד את השם״‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫טו‪ .‬זח״א קמו‪ ,‬ב‪ .‬ועוד(‪ - .‬וראה לקמן סעיף ו וב­‬
‫‪ ( 16‬וראה אלשיך עה״ת פרשתנו עה״פ בסופו‪.‬‬ ‫הערות שם‪.‬‬
‫‪ ( 17‬ראה לקו״ת שה״ש לט‪ ,‬ד ואילך‪ .‬המשך‬ ‫‪ (11‬נסמז בהערה ‪.3‬‬
‫שמח תשמח ע׳ ‪) 7‬סה״מ תרנ״ז ע׳ קעט( ואילך‪.‬‬ ‫‪ (12‬קידושיו ל‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫יתרו ב‬
‫ובפי׳ דברי הגמ׳ כתב החיד״א “ ע״פ‬
‫מ״ש הרמב״ם ריש הל׳ עבודה זרה ״בימי‬
‫אנוש טעו בני האדם טעות גדולה ונב­‬
‫ערה עצת חכמי אותו הדור ‪ . .‬וזו היתה‬
‫טעותם אמרו הואיל והאלקים ברא כוכ­‬
‫בים אלו וגלגלים להנהיג את העולם‬
‫ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמ ­‬
‫שים המשמשים לפניו ראויין הן לשבחם‬
‫ולפארם ולחלוק להם כבוד כו׳ התחילו‬
‫לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן‬
‫קרבנות כו׳ ולהשתחוות למולם וזוהי‬
‫עיקר ע״ז״ ‪ -‬ועד״ז בנדו״ד‪ ,‬ש״אוה״ע היו‬
‫סוברים כמ״ש הרמב״ם דהשי״ת חלק‬
‫כבוד לכוכבים וגלגלים ונתנם במרום‬
‫וזה מעשה שעשה וממנו ילמדו לכבדם‬
‫ולהשתחוות להם‪ ,‬ואח״כ ששמעו אנכי‬
‫ולא יהי׳ לך אמרו לכבוד עצמו הוא‬
‫דורש שנתקנא ח״ו ואין רוצה שיכבדו‬
‫לשום א׳ ולא אתי דיבור ומבטל מעשה‪,‬‬
‫וכששמעו כבד את אביך והשוה כבודם‬
‫לכבודו כביכול‪ ,‬מינה ידעו דח״ו לא נת ­‬
‫קנא דהרי ציוה לכבד או״א בתוקף הכ­‬
‫בוד והשוה כבוד או״א לכבודו״‪ ,‬ומוכ ­‬
‫רח דנתן למזלות וכוכבים וכו׳ במרום‬
‫להאיר לעולם השפל אבל לא לעובדם‬
‫ולהשתחוות להם וחזרו והודו למאמרות‬
‫דייקא דאף שהוא דיבור אינו סותר ה ­‬
‫מעשה ח׳ז״״‪.‬‬
‫והנה ע״ד ביאור הנ״ל כתב גם‬
‫אדמו״ר הצ״צ״‪ ,‬ומוסיף שם ביאור טעם‬
‫שאף הוא שותף בבריאתו כאביו ואמו‪,‬‬
‫‪ (22‬פחח עינים קידושין שם‪ .‬וראה מפרשי הע״י‬
‫שם‪.‬‬
‫‪ (23‬קידושין ל‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪ .‬ובחוד״ה כבד )שם לא‪,‬‬
‫רע״א( מירושלמי ״שהקפיד הקכ״ה על כיבוד אב‬
‫ואם יותר מכבודו״‪.‬‬
‫‪ (24‬וראה המקנה קידושין שם‪ .‬פנים יפות פרש־‬
‫תנו עה״פ )הובא כאוה״ת שבהערה הבאה(‪.‬‬
‫‪ (25‬אוה״ת פרשתנו )כרך ח( ע׳ ג׳ג ואילך‪.‬‬
‫ועד״ז בסה״מ תרנ״ח ע׳ קיח‪ .‬וראה באו״א קצת או״ת‬
‫לפוטי‬ ‫‪92‬‬
‫]ולהעיר״■ שיש כמה בני אדם)אנשים‬
‫ונשים( שהם בריאים ושלמים בתכלית‬
‫הבריאות‪ ,‬ועד שאין שום חסרון כלל‬
‫באברי גופם‪ ,‬ומ״מ אינם מולידים‪ ,‬לפי‬
‫שענין ההולדה אינו ענין טבעי לבד‪,‬‬
‫אלא תלוי בהמשכת כח הא״ם להיות‬
‫ההולדה‪ ,‬וכמ״שיי ״זכר ונקבה ברא‬
‫אותם ויברך אותם אלקים ויאמר להם‬
‫אלקים פרו ורבו גו׳״‪ ,‬דאף כשהם שלי ­‬
‫מים בטבע גופם שיוכלו להוליד‪ ,‬מ״מ‬
‫צריכים הם לברכה שיהיו פרים ורבים‪,‬‬
‫וברכה זו הוא כח הא״ם שנמשך באדם‬
‫כדי שיוכל להוליד״[‪.‬‬
‫וכיון שכל ענין יצירת הולד לא יתכן‬
‫אלא בשותפות גלוי׳ דהקב״ה‪ ,‬לכן‪,‬‬
‫כאשר מכבדים את האב מצד ענין זה‬
‫שהוא ״משתתף ביצירתו״‪ ,‬ה״ז גם ״כבוד‬
‫הא־ל״‪.‬‬
‫וזוהי גם נקודת הביאור בדברי ה־‬
‫רמב״ן דכיבוד אב ואם הוא ״כבוד ה­‬
‫א­ל״‪ ,‬שמדבריו משמע)כנ״ל ס״א( שב ­‬
‫עיקרו הוא ענין של ״בין אדם למקום״‬
‫)שלכן בא בחמשת הדברות הראשונות(‪.‬‬
‫ויובן יותר בהקדים דברי הגמ׳י■‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫״בשעה שאמר הקב״ה אנכי ולא יהי׳ לך‬
‫אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא‬
‫דורש‪ ,‬כיון שאמר כבד את אביך ואת‬
‫אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות״‬
‫)ובפרש״י ״כ״ש שחייב אדם בכבודו‬
‫וחייו ומותו מסורין בידו״(‪.‬‬
‫‪ ( 18‬ראה שמח תשמח שם‪ .‬ד״ה ראתם הדבקים‬
‫תרפ״ו)סה״מ תרפ״ו ‪ y‬רכו־ז( פ״ד‪.‬‬
‫‪ (19‬בראשית א‪ ,‬כז־כח‪.‬‬
‫‪ (20‬ולהעיר מהצומח‪ .‬ובפרט ״ע? פרי ערשה‬
‫פרי״ העושה פרי ״למינהר״ )בראשית שם‪ ,‬יא‪-‬יב(‪.‬‬
‫וראה לקמן סעיף ה‪.‬‬
‫‪ (21‬קידושין לא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪93‬‬ ‫שיחות‬
‫בהבנת הדברים וכו׳‪ ,‬אלא עצם סברא זו‬
‫היא בסתירה לעיקרי האמונה‪ ,‬וכמ״ש ה‪-‬‬
‫רמב״ם בי״ג עיקרים שלוי‪ :-‬״יסוד החמי­‬
‫שי שהוא ית׳ הוא הראוי לעבדו ולגדלו‬
‫ולהודיעו״‪ -‬גדולתו ולעשות מצוותיו וש­‬
‫לא יעשו כזה למי שהוא תחתיו במציאות‬
‫מן המלאכים והכוכבים והגלגלים וה­‬
‫יסודות ומה שהורכב מהם לפי שכולם‬
‫מוטבעים ועל פעולתם אין משפט ולא‬
‫בחירה אלא לו לבדו הש״י וכן אין ראוי‬
‫לעבדם כדי להיותם אמצעים לקרבם‬
‫אליו אלא אליו בלבד יכוונו המחשבות‬
‫ויניחו כל מה שזולתו וזהו היסוד ה ­‬
‫חמישי שהזהיר על עבודה זרה׳׳‪.‬‬
‫ומ״מ אין זו סתירה למ״ש הצ״צ ד‪-‬‬
‫כיבוד או״א הוא לפי שהם בעלי בחירה‪,‬‬
‫כי אין הפירוש בזה שלהיותם בעלי‬
‫בחירה יש להם שליטה ח״ו בהנהגת‬
‫העולם‪ ,‬ובידם להוליד או לא להוליד‬
‫)וכן להטיב או להרע( שלא ברצון ה‪-‬‬
‫קב״ה ח״ו‪ ,‬אלא הוא רק ע״ד ״חמרא ל­‬
‫מרי׳ טיבותא לשקי״׳׳‪ ,-‬דאף שה״שקי״׳‬
‫אינו משפיע ונותן כלום משלו כ״א של‬
‫״מרי׳״)בעל החמרא(‪ ,‬וגם זה גופא ש ­‬
‫משקה החמרא הוא בשליחותו של בעל‬
‫החמרא‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כיון שאינו מוכרח בזה‬
‫ומעשהו הוא בבחירתו החפשית‪ ,‬לכן‬
‫מגיעה לו הכרת טובה עבור זה‪-‬י‪ .‬וכן‬
‫בעניננו‪ ,‬דכיון שהם בחרו להיות שלוחי‬
‫השם להוליד בן זה ולגדלו ולטפחו כו׳‪,‬‬
‫לכן מגיע להם שכר וכבוד עבור בחירה‬
‫זו‪.‬‬
‫ויש לעיין בדברי הרמב״ן הנ״ל שה‪-‬‬
‫‪ (29‬סנהדרין פרק חלק‪.‬‬
‫‪ (30‬כ״ה לפנינו‪ .‬ובתרגום קאפח ״ולפרסם״)ו­‬
‫שם כו״כ שינויים בלי הרמב״ם(‪.‬‬
‫‪ (31‬כ״ק צב‪ ,‬ב‪ .‬וראה סהמ״צ להצ״צ מצות‬
‫מילה )ו‪ ,‬א ואילך(‪.‬‬
‫‪ (32‬וראה לקו״ש ח״ז ע׳ ‪ 14‬ובהערה ‪.22‬‬
‫יתרו‪.‬‬ ‫להוטי‬
‫החילוק ביז כל הכוכבים והמזלות וצבא‬
‫השמים בכלל כר‪ ,‬שאין ראוי לחלוק‬
‫להם כבוד “ ‪ -‬אף שהם שמשים המ ­‬
‫שמשים לפניו ית׳ ונתנם במרום להנהיג‬
‫את העולם ‪ -‬לאב ואם שנצטווינו לחלוק‬
‫להם כבוד‪ ,‬ו עז שנקראים שותפים ל־‬
‫הקב״ה)״ג׳ שותפים באדם כר״(‪:‬‬
‫כל הכוכבים כו׳ לא רק שאיו להם‬
‫שליטה וממשלה ח״ו מצד עצנזם‪ ,‬אלא גם‬
‫זה שעל ידם מנהיג הקב״ה את העולם‬
‫ומשפיע לעולם‪ ,‬הרי אין להם שום בחי­‬
‫רה כלל להשפיע או לא להשפיע‪ ,‬או‬
‫להשפיע כך או כך‪ ,‬כי הקב״ה הוא לבדו‬
‫המשפיע על ידם‪ ,‬כגרזן ביד החוצב בר­‬
‫­ ולכן אין ראוי לחלוק להם שום‬
‫כבוד‪:‬‬
‫משא״ב או״א שנחשבים שותפים ל‪-‬‬
‫הקב״ה בבריאת האדם‪ ,‬אף שבאמת גם‬
‫חלקם הוא מהקב״ה שהוא המהוה ומחי׳‬
‫גם את האו״א )כי כמו הארץ שתוציא‬
‫צמחה ע״י הכח שניתן לה מהקב״ה במ­‬
‫אמר תדשא הארץ דשא*‪ ,-‬כן הוא הזרעת‬
‫האדם ואשתו ע״י מאמר פרו ורבו( ‪-‬‬
‫עכ״ז נקראים שותפים להקב״ה בבריאת‬
‫האדם‪ ,‬כי הם בעלי בחירה ובידם ל ­‬
‫הזדווג או לא להזדווג‪ ,‬ולכן חייבים‬
‫בכבודם‪.‬‬
‫ולהעיר‪ ,‬הרי ענין העבודה זרה‬ ‫ד‪.‬‬
‫דדור אנוש )שחשבו שהכוכבים כו׳ יש‬
‫להם בחירה אם לפעול ולהשפיע בבחו‬
‫של הקב״ה( אינו רק טעות בלבד‪ ,‬שטעו‬
‫להה״ה פרשתנו )לד‪ ,‬א בהוצאת קה״ת(‪ ,‬ולקו״א‬
‫םקכ״ג )בהוצאה הנ״ל(‪.‬‬
‫בהבא לקמן ראה גם אוה״ת נת )כרד ג(‬ ‫‪(26‬‬
‫תרנח‪ ,‬א ואילך‪ .‬סה״מ מלוקט ח״א ע׳ נד ואילר■‬
‫‪ 1‬נ‪(1‬״נ‪.‬‬
‫ד‪ (2‬ע׳׳ד ל׳ הכתוב ‪ -‬ישעי׳ י‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (28‬בראשית א‪ ,‬יא‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫יתרוב‬
‫אוה״ע׳^ שרק אז שייך ענין הבחירה‬
‫בישראל דוקא‪ .‬ועד״ז יש לומר גם לענין‬
‫כח ההולדה שישנו באוה״ע[‪.‬‬
‫ויש חילוק עיקרי בין כח ההולדה‬
‫בישראל לכח זה בשאר נבראים‪:‬‬
‫בשאר נבראים שאין בהם נשמה קדו­‬
‫שה‪ ,‬הרי כח ההולדה‪ ,‬שהוא כח א״ם‬
‫שלמעלה מהבריאה‪ ,‬הוי דבר נוסף על‬
‫עצם מציאותם‪ ,‬דאף שהקב״ה קבע כח‬
‫זה בטבע גופם הרי זה ע״ד כח מקיף‬
‫שלמעלה ממציאותם‪ :‬משא״ב בישראל‬
‫שמצד מעלת נשמתם יש בהם הארת א״ם‪,‬‬
‫הרי כח זה הוא באופן שמתייחד עמהם‪,‬‬
‫והוא חלק מעצם מציאותם‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שזהו עומק כוונת הרמב״ן‬
‫ד״כבד את אביך כבוד הא‪-‬ל כי לכבוד‬
‫הבורא צוה לכבד האב המשתתף ב ­‬
‫יצירה״‪ ,‬דיש לפרש כוונתו‪ ,‬כי יצירת‬
‫הוולד )ע״י כח ההולדה( הרי היא רק‬
‫בכח הא״ס שבהורים‪ ,‬שנמצא בהם רק‬
‫מפני שהקב״ה קבע כח של א״ס בטבע‬
‫האדם‪ ,‬וא״כ אין זה כבוד האב והאם‬
‫מצד עצמם«‪ ,‬אלא רק כבוד הא‪-‬ל‪ ,‬כח‬
‫הא״ס שבהם״‪.‬‬
‫וזהו גם ההכרח שמצד ענין זה שב ­‬
‫כיבוד או״א‪ ,‬שהם משתתפים עס הקב״ה‬
‫ביצירתו‪ ,‬ה״ז בעיקר מצוה שבין אדם‬
‫למקום )״כבוד הא‪-‬ל״(‪ ,‬ולא הענין של‬
‫בין אדם לחבירו‪ :‬אם הכבוד המתחייב‬
‫מיצירת הבן הוא למציאות האב והאם‬
‫מצד עצמם‪ ,‬בגלל שהם בעלי בחירה‬
‫‪ (34‬ראה לקו״ת שם‪ ,‬דשרש נש״י מפנימיות‬
‫‪ (41‬ראה תניא פמ״ט‪.‬‬
‫‪ (42‬להעיר מזהר פרשתנו)צ‪ ,‬א‪ .‬וכן זח׳׳ג רעז‪,‬‬
‫ב( כבד את אכיר דא קוב״ה ואת אמך דא כנסת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫‪ (43‬ועפ״ז מובן בפשיטות דברי רב יוסף )קידו­‬
‫שין לא‪ ,‬ב‪ ,‬הובא כתפארת ישראל להמהר״ל שם( כי‬
‫הוה שמע קל כרעא דאמי׳ אמד איקום מקמי )סכינה‬
‫דאתיא‪.‬‬
‫לקוטי‬ ‫‪94‬‬
‫ענין דכיבוד אב ואם הוא )לא הכרת‬
‫טובה על בחירתם אלא( לפי שהאב‬
‫״ ת ש ת ת ף ביצירתו״‪.‬‬
‫והנה בענין כח ההולדה מבאר‬ ‫ה‪.‬‬
‫רבינו הזקף^‪ ,‬דכיון שהוא כח של א״ם‬
‫)וכנ״ל ם״ב(‪ ,‬לכן ישנו רק בנשמות ולא‬
‫במלאכים‪ ,‬כי רק בנשמות ישראל ישנה‬
‫הארת א״ס ב״ה^ג)להיותן ״חלק אלקה‬
‫ועד דישראל וקוב״ה‬
‫כולא חד«(‪ ,‬ולכן יש בהם כח הא״ם שב־‬
‫הולדה‪ ,‬משא״ב במלאכים כו׳‪ .‬והא ד־‬
‫מציגו כח ההולדה גם בשאר נבראים‪,‬‬
‫ואפילו בבעלי חיים‪ ,‬היינו לפי ״שניזונות‬
‫מצומח שנצמח מהארץ״״^‪ ,‬שבארץ ״יש‬
‫ג״כ כת ההולדה״ מצד כח הא״ס שבעפר‬
‫הארץ)דנעוץ תחילתן בסופן דוקאי'■(‪.‬‬
‫]ואולי יש לומר )בנוגע לכח המוליד‬
‫שבאוה״ע(‪ ,‬ע״פ המבואר בנן״איג שיש‬
‫כמה ענינים בגוף האדם שסיבתם היא‬
‫כדי שיהי׳ בהתאם לנשמתם שהיא חלק‬
‫אלקה ממעל ממש)כמו ציור הגוף שה­‬
‫ראש למעלה‪ ,‬שזהו לפי ש״אדם אתם״‪,‬‬
‫ע״ש אדמה לעליון״(‪ ,‬ואעפ״כ מצינו‬
‫ענינים אלה גם בגופי אוה״ע שאין בהם‬
‫נשמה קדושה‪ ,‬ומבואר בזה שזהו כדי‬
‫שיהי׳ ענין הבחירה בישראל‪ ,‬כי ענין‬
‫הבחירה יתכן רק בין שני דברים שווים‪,‬‬
‫ולכן צ״ל השתוות בין גופי ישראל וגופי‬
‫‪ (33‬לקו״ת שה״ש שס‪ .‬ביאוה״ז ה‪ ,‬ד ואילך‪.‬‬
‫החכמה‪ ,‬ואוא״ם מלובש בחכמה דוקא‪ ,‬וראה גם‬
‫תניא פי״ח־יט‪.‬‬
‫‪ (35‬תניא רפ״ב‪.‬‬
‫‪ (36‬ראה זח״ג עג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (37‬לקו׳׳ת שם מ‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה אגה״ק סו״ס כ‪.‬‬
‫‪ (39‬ד״ה נ׳־ח תרנ״ו‪.‬‬
‫‪ !'40‬של״ה כ‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״ם‪.‬‬
‫‪95‬‬ ‫שיחות‬ ‫יתרוב‬ ‫להוטי‬

‫רק הענין הא׳ דכיבוד‘•■ או״אל^)מצוה‬ ‫ובבחירתם ורצונם הביאו אותו לאויר‬
‫שכלית בין אדם לחבירו*״•(‪.‬‬ ‫העולם‪ ,‬הנה אז ה״ז בסתירה לאמונה‬
‫דאצל ב״נ‪ ,‬כיון שכח ההולדה שהוא‬ ‫אמיתית באחדות השם‪ ,‬שאין עוד שליטה‬
‫כח הא״ס שלמעלה מהבריאה הוי דבר‬ ‫מלבד הקב״ה בהנהגת הבריאה ‪ -‬אלא‬
‫נוסף על עצם מציאותם‪ ,‬לכן‪ ,‬חלק ה‪-‬‬ ‫ענין הכבוד כאן הוא רק מצד כח הא״ס‬
‫או״א ביצירת הולד וחלק הקב״ה הם כמו‬ ‫של הקב״ה שבא ונמשך באופן של א״ס‬
‫שני דברים נפרדים‪ ,‬ובמילא‪ ,‬הכיבוד‬ ‫ובל״ג בהולדה שע״י או״א‪ .‬דכיון שכח‬
‫שלהם מצד זה שהם בחרו להיות ״שלו­‬ ‫הא״ם מאיר ומתייחד עמהם‪ ,‬לכן‪ ,‬שייך‬
‫חים״ שעל ידם יוצר הקב״ה ולד זה ‪-‬‬ ‫לומר‪ ,‬שהכיבוד שמכבדים את האב ואס‬
‫אינו פרט ב״כבוד הא‪-‬ל״‪ ,‬וגם הוא רק‬ ‫)מצד כח הא״ם שבהם‪ ,‬שעל ידו נוצרו(‬
‫גדר בין אדם לחבירו‪:‬‬ ‫הוא ״כבוד הא־ל״‪ ,‬גדר ״בין אדם ל ­‬
‫מקום׳‪/‬‬
‫ורק בישראל שייך לומר‪ ,‬שהענין ד‪-‬‬
‫כיבוד או״א מצד ענין זה שהם משתתפים‬ ‫ומכל הנ״ל נמצא‪ ,‬שבכבוד אב‬ ‫ו‪.‬‬
‫ביצירתו הוא בעיקר גדר דבין אדם ל ­‬ ‫ואם יש שני גדרים וענינים״‪:‬‬
‫מקום‪ ,‬כיון שכח הא״ם היוצר את הולד‬ ‫א( מצוה שכלית‪ ,‬והוא ענין שבין אדם‬
‫נמצא בהאב ואם גופא‪ ,‬וא״ב מה שמכבד‬ ‫לחבירו)אם מצד ענין של הכרת הטוב‬
‫אותם הוא הוא ״כבוד הא‪-‬ל״‪.‬‬ ‫על כל מה שהשפיעו אביו ואמו אליו‬
‫)משיחת ש״פ בראשית)התועדות ב׳( תנש״א(‬ ‫וגידולו וחינוכו‪ ,‬או גדר של פריעת חוב‬
‫בדאיתא בירושלמי״־(‪,‬‬
‫ב( גדר של בין אדם למקום‪ ,‬דכיון‬
‫‪ (46‬ראה לקו״ש ח״ה )ע׳ ‪5‬־‪ 160 , 154‬ואילו(‪ ,‬ש­‬ ‫שהאב ״משתתף ביצירתו״ הרי כיבוד‬
‫אף שכיבוד אב ואם אינו מכלל ז׳ מצות נ״נ)כדאי־‬
‫או״א הוא ״כבוד הא־ל״‪.‬‬
‫תא בסנהדרין נו‪ ,‬ב‪ .‬וראה קידושין לא‪ ,‬א‪ .‬נזיר סא‪,‬‬
‫א(‪ ,‬ה״ז בכלל ישובו של עולם‪ ,‬ע״ש באורך‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שזה גופא הטעם שב־‬
‫‪ (47‬ראה הקדמת ר״ן גאון לברכות )נדפסה‬ ‫עשה״ד נאמרה מצות כיבוד או״א ב ­‬
‫בש״ס ווילנא שם(‪ :‬כל המצוות שהו תלויין בסברא‬ ‫חמשת הדברות הראשונות שהם דברים‬
‫ובאובנתא דלבא כבר הכל מתחייבים בהם מן היום‬ ‫שבין אדם למקום‪ ,‬כי עיקר החידוש‬
‫אשר ברא אלקים אדם על הארץ עליו ועל זרעו‬ ‫דמצות כיבוד או״א הוא רק בישראל‪,‬‬
‫אחריו לדורי דורים‪ .‬ובהגהת רעק״א ליו׳׳ד סרמ׳׳א‬ ‫והוא ענין זה שבכיבוד אב מפני שהוא‬
‫סעיף ט בשם פורת יוסף ש״בנימוסיהם״ מקיימים‬
‫״משתתף ביצירתו״‪ ,‬משא״כ באוה״ע שייך‬
‫כבוד או׳׳א‪ .‬וראה שו״ת בנימין זאב סי׳ קסט‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (48‬וגם בזה מעלה כישראל‪ ,‬שאצלם גם קיום‬
‫מצות כיבוד אב ואם כדבר שבין אדם לחבירו הוא‬
‫מצד ציווי הקב״ה בתורתו)ככל מצוות דמשפטים( ‪-‬‬ ‫‪ (44‬ראה לעיל הערה ‪ .8‬וראה ם׳ חסידים סי׳‬
‫ראה מדרש תלפיות בתחלתו‪ .‬ערוך השולחן יו״ד‬ ‫קנב ותקעג‪ .‬ברית עולם להחיד־׳א שם‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫סר״מ ס״ב ודי‪.‬‬ ‫‪ (45‬פאה פ״א ה״א‪.‬‬
 ‫שיחות‬
‫יתרו ג‬
‫ולא על ידי כוכב ואמצעי אחר שיבקש‬
‫עליהם ‪ . .‬והביא ראי׳ מהמעמד הנבחר‬
‫ששמעו מהשם ית׳ עשרת הדברות מבלי‬
‫שום אמצעי בינו לבינם ולכן לא יעשו‬
‫אתו כלומר להיות אמצעיים בינו לבינם‬
‫אלקי כסף ואלקי זהב והם הטלסמאות‬
‫שהיו עושים הקדמונים להוריד רוחניות‬
‫הכוכבים להצלחת הדברים המדומים‪,‬‬
‫ואמר לא תעשון אתי וחזר לומר לא תע­‬
‫שו לכם להגיד שהוא בלתי ראוי מצדו‬
‫ומצדם‪ ,‬אם מצדו כי הוא מן השמים דבר‬
‫עמכם בלי אמצעיי‪ ,‬ואם מצדם שהם‬
‫מהשגחתו והנהגתו יתברך אינם מהנהגת‬
‫המערכות השמימיות״‪.‬‬
‫ודורש ביאור‪ ,‬שגם על עשיית אמ ­‬
‫צעי‪ ,‬לכאורה‪ ,‬אין צורך להזהירם תיכף‬
‫לאחרי מ״ת‪ ,‬שהרי ענין זה הוא ג״כ‬
‫בגדר ע״ז‪ ,‬וכפי שהאריך הרמב״ם בהל'‬
‫ע״ז»׳‪ ,‬ובמ״ת ראו כל ישראל ״כי ה׳ הוא‬
‫האלקים אין עוד מלבדו ‪ -‬וראו שהוא‬
‫יחידי״׳י‪ ,‬דאין עוד שום מציאות מלבדו‬
‫ית׳‪ .‬ואיך יעלה על דעתם לעשות אמצעי‬
‫בינם לבין אלקיהם״?‬
‫ונראה לפרש‪ ,‬שהציווי ד״לא תעשון‬
‫אתי״ אינו)רק( אזהרה פרטית)על ע״ז או‬
‫שיתוף או אמצעי וכיו״ב(‪ ,‬אלא בו בא‬
‫‪ (9‬ראה גם ראב״ע כאן בפי׳ הארוך והקצר‪.‬‬
‫לקח טוב נג׳ארה‪ .‬צרור המור‪ .‬ספורנו‪ .‬אלשיך‪ .‬ש״ך‬
‫עה״ת‪.‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (10‬פ״א ה״א וריש פ״ב שם‪.‬‬
‫‪ (11‬ואתחנן ד‪ ,‬לה ובפרש״י)וראה לקמן הערה‬
‫‪.(28‬‬
‫וראה ראב״ע שם‪ :‬ובעבור שהשם ידע ש­‬ ‫‪( 12‬‬
‫ישראל יעשו )העגל( הזהירם בתחלה שלא יעשו‬
‫אלקי זהב‪ .‬וראה אלשיר כאן‪.‬‬
‫לקוטי‬ ‫‪96‬‬
‫בסוף פרשתנו מספר הכתוב‪ ,‬של ­‬ ‫א‪.‬‬
‫אחרי מתן תורה אמר הקב״ה למשה■ ״כה‬
‫תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן‬
‫השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי‬
‫אלקי כסף ואלקי זהב לא תעשו לכם״‪.‬‬
‫וכתב הרמב״ף בפירוש הדברים ״אח­‬
‫רי שראיתם בעיניכם כי מן השמים דבר ­‬
‫תי עמכם ואני הוא האדון בשמים ובארץ‬
‫אל תשתתפח עמי אלקי כסף ואלקי זהב‬
‫כי אין לכם צורך אתי אל עזר אחר״‪,‬‬
‫ומפרשי תוכן ב׳ האזהרות שבכתוב ״לא‬
‫תעשון אתי אלקי כסף גו׳ לא תעשו‬
‫לכם״ ש״הזהיר מן האמונה בהם וחזר‬
‫והזהיר מן העשי׳ לבדה כענין ופסל®‬
‫ומצבה לא תקימו לכם״‘‪.‬‬
‫וכבר הקשו במפרשיםי על הרמב״ן‪,‬‬
‫שדוחק לומר שבא להזהיר מן האמונה‬
‫באלקה אחר)שהרי כבר נאמר בעשה״ד‬
‫״לא יהי׳ לך גו׳״*{‪ ,‬וכתבת פירוש אחר‪,‬‬
‫שכאן בא ״לצוותם שעם האמנה באלקו‪-‬‬
‫תו לא ישימו בתפילותיהם אמצעיים‬
‫בינם לבין אלקיהם ולא יעשו צורות‬
‫להוריד שפע הכוכבים להצליח קנינם‬
‫יען וביען אינם צריכין אליהם לפי ש‪-‬‬
‫אלקים קרובים אליהם בכל קראם אותו‬
‫והוא ישמעם ויענם לא על ידי מלאך‬
‫כ‪ ,‬יט־כ‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫כאן פסוק יט‪ .‬וראה גם רלב״ג כאן‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫ובכמה דפוסים ״תשתפו״‪ .‬ולכאורה כן צ״ל‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫אחרי הפירוש הפשוט‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫בהר כו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫‪ (6‬ראה גם אוה״ח כאן בפירוש ב׳ הפרטים‬
‫שבכתוב‪.‬‬
‫‪ (7‬אברבנאל כאן‪.‬‬
‫‪ (8‬פרשתנו כ‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
 ‫‪97‬‬ ‫שיחות‬
‫עשרת הדברות ונתינת תורה לישראל‪.‬‬
‫ולפי פשוטו הם שני ענינים ושונים‪.‬‬
‫וזהו החידוש בהדיבור לאחר מתן‬
‫תורה ‪ -‬״אתם ראיתם כי מן השמים‬
‫דברתי עמכם לא תעשון אתי״ ‪ -‬ששני‬
‫ענינים אלה אינם שני דברים שונים*׳‪,‬‬
‫אלא תוכנו של מתן תורה הוא ביטול‬
‫מציאות האדם‪ ,‬שירגיש ויכיר אשר ״לא‬
‫תעשון אתי״‪ ,‬שאין שום מציאות ״אתי״‪.‬‬
‫ג‪ .‬ההסברה בזה‪:‬‬
‫בגדרו של רגש הביטול שבאדם יש‬
‫בכללות ב׳ אופנים’■‪ :‬א( שהאדם מכניע‬
‫ומשפיל א״ע‪ ,‬ובזה גופא אפשר שההכ­‬
‫נסה שלו היא רק בפרט אחד או כמה‪ ,‬או‬
‫שמכניע ומכטל א״ע לגמרי‪ ,‬כביטול‬
‫עבד לגבי אדונו‪ ,‬שמכניע ומבטל א״ע‬
‫לגמרי כלפי אדונו‪ ,‬לשמוע לקולו לכל‬
‫אשר יצונו‪ .‬ב( ע״י גילוי נעלה ביותר‬
‫נעשה הביטול בדרך ממילא‪ ,‬ובדוגמת‬
‫ביטול אדם פשוט לגבי חכם גדול‪ ,‬שאין‬
‫זה באופן שהאיש פשוט מבטל ומכניע‬
‫את עצמוי׳‪ ,‬אלא שמציאותו מתבטלת‬
‫בדרך ממילא לפני גודל מעלת החכם‪.‬‬
‫והיתרון באופן הב׳ לגבי האופן הא׳‬
‫הוא בשנים‪) :‬א( באופן הא׳ הביטול הוא‬
‫מצד המתבטל‪ ,‬ובמילא מובן‪ ,‬אשר )ב(‬
‫גם לאחרי שמבטל א״ע‪ ,‬גם כשהוא בטל‬
‫בכל פרטיו‪ ,‬עדיין נשאר הוא מציאות‬
‫כעבד הבטל לפני אדונו; משא״כ באופן‬
‫ויומתק לפי פי׳ הרמב־ן ) ה נ ‪ y‬הערה ‪(13‬‬
‫ד״ונל העם רואים את הקולות גו׳ וירא העם וינועו־‬
‫הי׳ לפני מ׳׳ת‪ ,‬כי הביטול שפעל דבר ה׳ הוא ביטול‬
‫נעלה יותר‪.‬‬
‫‪ (n‬ראה דרך מדותיך קכח‪ ,‬א‪ .‬ובכ*מ‪.‬‬
‫ראה ד״ה ביום השמע׳׳ע תש׳׳י בתתלתו‪.‬‬ ‫‪(18‬‬
‫״התמים־ ח«א ע׳ כה ]יד‪ ,‬א[ ואילך‪ .‬אגרות קודש‬
‫אדמו־ר מהוריי״* חלק י׳ ע׳ שסט ואילך‪ .‬וראה גם‬
‫ד״ה רבי אומר ה־ש־ת פ״ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫יתרוג‬ ‫להוטי‬
‫לידי כיטוי כללות העניץ דמ״ת‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬
‫והביאור בזה‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫הפסוק הראשון שנאמר בתורה אחר‬
‫מ״ת הואי׳ ״וכל העם רואים את הקולות‬
‫ואת הלפידים ואת קול השופר ‪ . .‬וירא‬
‫העם וינועו ויעמדו מרחוק״‪ ,‬שבמ״ת‬
‫נעשה בישראל ביטול גמור ]ועוד זאת‪,‬‬
‫בעת מ״ת נעשה ביטול בבריאה כולה‪,‬‬
‫כמרז״ל״ ״כשנתן הקב״ה את התורה‬
‫צפור לא צווח עוף לא פרח שור לא‬
‫געה אופנים לא עפו שרפים לא אמרו‬
‫קדוש קדוש הים לא נזדעזע הבריות לא‬
‫דברו אלא העולם שותק ומחריש ויצא‬
‫הקול אנכי ה״א כר כשדבר הקב״ה על‬
‫הר סיני השתיק כל העולם כדי שידעו‬
‫הבריות שאין חוץ ממנו״‪ ,‬והיינו שמ״ת‬
‫עשה ביטול לא רק בישראל אלא בכל‬
‫הכריאה כולה[‪.‬‬
‫ומשמעות הענין‪ ,‬שבמ״ת היו שני‬
‫ענינים‪ :‬א( שישראל קיכלו את התורה‬
‫והמצוות‪ ,‬ב( הביטול שנעשה בישראל‬
‫)ובכל הבריאה כולה(‪ .‬ושניהם באים‬
‫משני הענינים שהיו במ״ת‪ :‬א( הקולות‬
‫וברקים כר וכללות גילוי השכינה וכל‬
‫המרכבה עשה ביטול בישראל )ובכל‬
‫הבריאה כולה(‪ ,‬ב( דבר ה׳ בעשה״ד‪ ,‬הוא‬
‫נתינת התורה ומצוותי׳ ליעזראל‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬במתן תורה היתה התגלות‬
‫אלקית‪ ,‬שפעלה הברה והרגשה בכל‬
‫הנבראים)ובפרט בישראל( שאין מציאות‬
‫בפ״ע כלל ולא נמצאו אלא מאמיתת‬
‫‪(16‬‬ ‫המצארי‪ .‬ונוסף לזה הי׳ ענין אמירת‬
‫‪ (13‬כ‪ ,‬טו‪ .‬וברמב״ן שם; דעת המפרשים שהי'‬
‫זה אחר מ״ת כו׳‪ .‬וגם לדעתו שזה הי׳ לפני מ״ת‬
‫ואמירת עשה״ד‪ ,‬הרי נאמר בתורה אחרי מ״ת‪ .‬וראה‬
‫לקמן הערה ‪. 16‬‬
‫‪ (14‬שמו״ר ספכ״ט‪.‬‬
‫‪ (15‬ל׳ הרמב׳׳ם ריש הל׳ ימודי התורה‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫יתרו‪.‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪98‬‬

‫היא לא תעשון אתי כו׳‪ ,‬והמ״ע הראשונה‬ ‫הב׳‪) ,‬א( להיות שהביטול הוא לא מצדו‪,‬‬
‫היא מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו‬ ‫שהוא מכניע א״ע‪ ,‬אלא ע״י הגילוי‪ ,‬הרי‬
‫את עולותיך ואת שלמיו‪ ,‬וממשיך‪ ,‬דזה‬ ‫הוא מתבטל בדרך ממילא‪ ,‬ולכן)ב( לא‬
‫שהל״ת כאן קודמת להעשה הוא לפי‬ ‫נשאר כאן שום מציאות‪ ,‬והיינו דאין זה‬
‫שהעדר קודם ליש והרקבון קודם ל ­‬ ‫״שהואי׳ לעצמו איזה מציאות רק שהוא‬
‫צמיחה‪ ,‬״ולפי ערך גודל הרקבון לפי‬ ‫בטל״‪ ,‬אלא ״שאינו במציאות כלל״‪.‬‬
‫ערך זה היא הצמיחה בזריעה ונטיעה״‪.‬‬ ‫וזהו החידוש שנעשה בנתינת התורה‬
‫כלומר‪ :‬תוכן המל״ת הראשונה הוא‬ ‫לישראל‪:‬‬
‫הענין ד״העדר״)שקודם ליש( ‪ -‬ענין‬ ‫תכלית העלי׳ בהכרת והרגשת ביטול‬
‫הביטול‪ .‬ובזה בא לידי ביטוי כללות‬ ‫המציאות שהיו נבראים יכולים להגיע‬
‫תוכן הענין דמ״ת‪ ,‬שתכליתה של תורה‬ ‫אלי׳ לפני מ״ת‪ ,‬היא דרגת הביטול דמר־‬
‫היא להביא את האדם למצב של ״לא‬ ‫כבה‪ ,‬שמרכבה בטלה לגמרי להרוכב‪,‬‬
‫תעשון אתי״ ‪ -‬שהרגש הביטול שלו הוא‬ ‫ומ״מ יש מציאות של ״מרכבה״‪ ,‬ולכן אף‬
‫באופן ד״העדר״‪ ,‬שאין שום מציאות‪,‬‬ ‫ש״האבות הן הן המרכבה״״־‪ ,‬״שכל אב ­‬
‫אפילו לא בדרך ״אתי״ ‪ -‬דבר הטפלי־‬ ‫ריהם כולם היו קדושים ומובדלים מ־‬
‫ובטל להקב״ה‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא)רק( הביטול‬ ‫עניני עוה״ז ולא נעשו מרכבה רק לרצון‬
‫הנרמז בכתוב ״אין עוד מלבדו״•׳־‪ ,‬ד‪-‬‬ ‫העליון לבדו כל ימיהם״׳־‪ ,‬גדר ד״מר־‬
‫מלבדו אין שום מציאות אבל עמו ישנה‬ ‫כבה״ הוא‪ ,‬שהיא בטלה אל הרוכב; יש‬
‫מציאות‪ ,‬אלא כמו שנאמר ״אין עוד״־־‪,‬‬ ‫כאן שני דברים‪ ,‬הרוכב והמרכבה הבט ­‬
‫שאין שום מציאות כלל»־ )אפילו לא‬ ‫לה אליו־־‪.‬‬
‫מציאות של ״עוד״ וטפלי־(‪.‬‬
‫והחידוש דמ״ת הוא‪ ,‬שהביטול אינו‬
‫ויש לומר‪ ,‬שתוכן פירוש זה מרומז‬ ‫רק תוצאה מהכנעת בנ״י להקב״ה‪ ,‬אלא‬
‫גם בדרשת המכילתא )והובא בפרש״י(‬ ‫ע״י ומצד התגלות ה׳‪ ,‬דכיון שאורייתא‬
‫עה״פ ״לא תעשון אתי״ ‪ -‬״לא תעשון ‪. .‬‬ ‫וקוב״ה כולא חדי‪-‬־‪ ,‬לכן‪ ,‬כאשר ״אתם‬
‫דמות שמשיי המשמשין לפני במרום‪ ,‬לא‬ ‫ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם״‪ ,‬אין‬
‫דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא‬ ‫מקום למציאות בלעדו‪ ,‬גם לא מציאות‬
‫דמות כרובים״״־‪ ,‬שבכללות קאי על ה ­‬ ‫שבטלה אליו ית׳‪.‬‬
‫מרכבה העליונה׳־‪ ,‬והיינו‪ ,‬שעבודת בנ״י‬
‫ויש לומר שזהו תוכן תורת אדמו״ר‬ ‫ד‪.‬‬
‫הזקן שהביא כ״ק מו״ח אדמו״ר־־‪ ,‬אשר‬
‫‪ (25‬ראה עירובין ד‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫המל״ת הראשונה לאחר קבלת התורה‬
‫‪ (26‬ואתחנן ד‪ ,‬לה‪.‬‬
‫‪ (27‬שם‪ ,‬לט‪.‬‬
‫‪ (28‬ראה לקו״ש חכ״ד ע• ‪ 41‬ואילך‪ ,‬שלפרש״י‬
‫‪ -‬ביטול זה נתגלה במ״ת )אלא ששם הוא על הפסוק‬ ‫‪ (19‬״התמים״ ואג״ק שם‪ .‬וראה גם ד״ה ביוס‬
‫אתה הראת‪ .‬ע״ש‪ .‬וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ ‪ 202‬הערה‬ ‫השמע״צ שם‪.‬‬
‫‪ .86‬ואכ״ט(‪.‬‬ ‫‪ (20‬כ״ר פמ״ז‪ ,‬ו‪ .‬פפ״ב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה תניא שער היחוד והאמונה פ״ו )פ‪,‬‬ ‫‪ (21‬תניא פכ״ג)כח‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫סע״ב ואילך(‪.‬‬ ‫‪ (22‬ראה סה״מ מלוקט ח״ד ע׳ קמא‪-‬קמג‪.‬‬
‫‪ (!0‬וראה תיב״ע עה״פ‪.‬‬ ‫‪ (23‬ראה תניא שם‪ .‬וראה לקמן סעיף ה‪.‬‬
‫לאה גם ר״ה כד‪ ,‬נ‪ .‬ע״ז מג‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫‪(31‬‬ ‫‪ (24‬בהג השבועות תרצ״ט )ספר השיחות תר־‬
‫רמב״ם הל׳ ע״ז פ״ג הי״א‪.‬‬ ‫צ״ו־חורף היש״ת )קה״ת‪ ,‬תשמ״ט( עי ‪ 337‬ואילו(‪.‬‬
‫‪99‬‬ ‫שיחות‬ ‫יתרו ג‬
‫הוא קשור עם עשה״ד‪ ,‬התורה שניתנה‬
‫במ״ת‪.‬‬
‫ו‪ .‬ועפ״ז יובן מה שאדה״ז מפרש‬
‫שעיקר הביטול הוא מ״ש ״לא תעשון‬
‫אתי״ ולא ״מזבח אדמה תעשה לי וזבחת‬
‫עליו״‪ ,‬כפי׳ כמה מפרשי התורהיג ד״מז־‬
‫בח אדמה תעשה לי״ מורה על ההכנעה‪,‬‬
‫כי לפירושם הביטול הוא ההכנעה וה­‬
‫ביטול מצד פעולת האדם‪ ,‬וענין זה הוא‬
‫הקדמה והכנה לתורה‪ ,‬ובלי זה הוא מנ­‬
‫גד לה׳ ולתורתו‪ ,‬כמחז״ל ״אין אני והוא‬
‫יכולים לדור״יי‪ ,‬״לא תמצא בגסי רוח‬
‫כו״׳י״■)וכפי שמפרשים׳^ דזהו ההמשך‬
‫להכתוב שלפנ״ז ״אתם ראיתם כי מן‬
‫השמים דברתי עמכם‪ ,‬כי רם ה׳ ושפל‬
‫יראה«‪ ,‬ואע״פ ששכינתי בשמים מ״מ‬
‫ממכון שבתי דברתי עמכם וזה מופת‬
‫שאין חפץ לה׳ ברמי הקומה לפיכך לא‬
‫תעשון אתי אלקי כסף וגו׳ וזה ציווי על‬
‫המזבח שלא יעשנו מכסף וזהב בי אם‬
‫מזבח אדמה תעשה לי המורה על גדר‬
‫הענוה״(‪.‬‬
‫אבל לפי פירוש אדה״ז הביטול הוא‬
‫מצד התורה‪ ,‬שהיא פועלת ביטול בתכ­‬
‫לית‪ ,‬גדר ״העדר״‪ ,‬ולכן מפרשו בלשון‬
‫״לא תעשון אתי״ המדגיש שאין שום‬
‫מציאות)אפילו בדרך אתי‪ ,‬״את״ הטפל(‪.‬‬
‫ז‪ .‬והנה גם בפירוש ״מזבח אדמה‬
‫תעשה לי״ מפרש אדה״ז בעומק יותר‪,‬‬
‫שאינו רק ציווי על הכנעה וענוה כדי‬
‫להיות ראוי לקבל ציווי וכיו״ב‪ ,‬אלא‬
‫הוא בעומק יותר‪ ,‬הבא כתוצאה מביטול‬
‫‪ (32‬תו״א וישב כז‪ ,‬נ‪ .‬וראה גם תניא שם‬
‫‪ (38‬ראה אכרבנאל וכלי יקר כאן‪ ,‬ובהנסמו‬
‫לעיל הערה ‪.9‬‬
‫‪ (39‬סוטה ה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (40‬עירובין נה‪ ,‬רע״א‪.‬‬
‫‪ (41‬כלי יקר כאן‪.‬‬
‫‪ (42‬תהלים קלח‪ ,‬ו‪.‬‬
‫לקוטי‬
‫מעכשיו אינה ״כדמות שמשיי״‪ ,‬הביטול‬
‫באופן ד״שמשיי המשמשין לפני״‪ ,‬מרכ­‬
‫בה העליונה‪ ,‬אלא למעלה מזה‪ ,‬ביטול‬
‫בתכלית‪ ,‬״אין עוד״‪.‬‬
‫והנה מעיז חילוק הנ״ל ישנו גם‬ ‫ה‪.‬‬
‫עכשיו )לאחרי מ״ת( בעבודת האדם‪,‬‬
‫והוא ההפרש בין הביטול כאשר האדם‬
‫מקיים מצות הקב״ה‪ ,‬והביטול בלימוד‬
‫התורה‪ ,‬כפי שמבאר אדה״ז־נ‪ ,‬שאדם‬
‫המקיים מצות הרי הוא ״כעבד המקיים‬
‫מצות המלך ועושה דבריו״‪ ,‬אבל בלימוד‬
‫התורה ה״ה ״בחי׳ מלך״‪ ,‬כמאמר מאן‬
‫מלכי רבנף*■‪ ,‬כי דברי תורה שמוציא‬
‫מפיסי‪ -‬הרי הם דבר ה׳ ממש‪ ,‬וכמ״שי^‬
‫״ואשים דברי בפיך‪ ,‬דברי ממש‪ ,‬כי דבר‬
‫ה׳ וו הלכה«‪ ,‬היא היא הנגלית בו והיא‬
‫המדברת מתוך גרונו״‪.‬‬
‫והיינו דאף שבכדי שלימוד התורה‬
‫יהי׳ כדבעי ובפרט באופן כזה ‪ -‬שהוא‬
‫דבר ה׳ ממש ‪ -‬ה״ז כאשר האדם מכניע‬
‫עצמו‪ ,‬מ״מ הרי עבודת האדם בזה אינה‬
‫אלא הכנה וכלי‪ ,‬דע״י ״ונפשי כעפר‬
‫לכל תהי״׳ נעשה ״פתח לבי בתורתך״ ”‪,‬‬
‫אבל הביטול באופן ד״ואשים דברי‬
‫בפיך״ נמשך מצד התורה עצמה‪.‬‬
‫וזהו מה שענין הנ״ל דשלילה וביטול‬
‫המציאות נאמר בלשון של ציווי ומצוה‬
‫‪ -‬״אתם ראיתם כי מן השמים גו׳ לא‬
‫תעשון אתי״‪ ,‬להורות‪ ,‬שאין הביטול דבר‬
‫בפ״ע הבא ומסתעף מהגילוי דמ״ת‪ ,‬אלא‬
‫)פכ״ג(‪.‬‬
‫‪ (33‬כ״ה נתו״א‪ ,‬ע״פ גיטין סב‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫‪ (34‬דאה גם לקו״ת פקודי ה‪ ,‬סע״ד ואילך‪ .‬נשא‬
‫בב‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (35‬ישעי׳ נא‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ (36‬שבת קלח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (37‬תפלת אלקי נצור ‪ -‬ברכות יז‪ ,‬א‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫יתרוג‬ ‫להוטי‬ ‫‪100‬‬

‫וזהו שמבואר שם‪ ,‬דהענין ד״מזבח‬ ‫האדם באופן ד״לא תעשון אתי״‪ ,‬גדר‬
‫אדמה״ הוא בהמשך להל״ת ד״לא תעשון‬ ‫״העדר״‪ .‬וכלשונו ״רקבו? הוא קודם ל ­‬
‫אתי״‪ ,‬היינו הביטול הנעשה מצד התורה‪,‬‬ ‫צמיחה ולפי ערך גודל הרקבון לפי‬
‫שבזה אין מציאות כלל זולתי התורה‬ ‫ערך זה היא הצמיחה בזריעה ונטיעה״‪.‬‬
‫שלומד )אפילו לא מציאות הבטילה(‪.‬‬ ‫ביאור העניו‪:‬‬
‫ובכתוב ״מזבח אדמה תעשה לי וזבחת‬
‫עליו את עולותיך ואת שלמיך״ מבואר‬ ‫אחרי הביאור ב״לא תעשון אתי״‪,‬‬
‫ממשיך אדה״ז)שם(‪ :‬״און די מצות עשה‬
‫איך שביטול זה)דלא תעשון אתי( חודר‬
‫גם לתוך מציאות האדם‪ ,‬דגם כמו שהוא‬ ‫איז‪ :‬מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו‬
‫במציאותו מצ״ע שלא בשעת לימוד‬ ‫את עולותיך ואת שלמיך‪ ,‬מזבח אדמה‬
‫התורה‪ ,‬יהי׳ ביטולו באופן הנ״ל‪ ,‬שאין‬ ‫תעשה‪ :‬א מזבח פון ביטול זאלסטו זיך‬
‫שום מציאות כלל‪.‬‬ ‫מאכן‪ .‬עולותיך דיינע עליות‪ ,‬שלמיך‬
‫דיינע שלימות‪ ,‬זאלסטו זובח זיין אויף‬
‫וע״ז ממשיך ״מזבח של ביטול תעשה‬ ‫דעם מזבח להיות עפר ואפר ממש״‪.‬‬
‫את עצמך‪ ,‬עולותיך העליות שלך‪ ,‬של־‬
‫מיך השלימות שלך‪ ,‬תזבח על המזבח‬ ‫ולכאורה ה״ז בסתירה להמבואר‬
‫לפנ״ז; מלשונו בתחילה דהל״ת היא ״לא‬
‫להיות עפר ואפר ממש״‪.‬‬
‫תעשון אתי״ והעשה ״וזבחת עליו״‪ ,‬וזה‬
‫דפירושו‪ ,‬שהביטול שלו אינו באופן‬ ‫שהל״ת כאן הוא לפני העשה הוא לפי‬
‫שהוא מציאות בפ״ע המכניע ומבטל א״ע‬ ‫ש״העדר הוא קודם ליש ורקבון קודם‬
‫לה׳‪ ,‬שאז הביטול הוא עבודה ומעלה‬ ‫לצמיחה ולפי ערך גודל הרקבון לפי‬
‫שלו‪ ,‬אלא הביטול הוא באופן של זבי'‬ ‫ערך זה היא הצמיחה בזריעה ונטיעה״‪,‬‬
‫חה‪ ,‬שאין באן שום מציאות ו״מעלה״‬ ‫מובן‪ ,‬שתובן הענין ד״מזבח אדמה תעשה‬
‫של ביטול‪ ,‬וזהו דוקא כאשר העליות וה־‬ ‫לי וזבחת עליו גו׳״ הוא הצמיחה‪ ,‬היינו‬
‫שלימות‪ ,‬היינו עליות ושלימות אמיתיים‬ ‫המציאות והעלי׳ של האדם‪ ,‬לא הביטול‬
‫שנק׳ כן ע״פ תורת אמת)שתכלית העלי׳‬ ‫)״העדר״(‪ ,‬ואח״כ ממשיך בביאור הכתוב‬
‫והשלימות ביחס לה׳ ולתורתו היא בבי­‬ ‫שכל תוכנו הוא ההעדר והביטול של‬
‫טול עצמו(‪ ,‬זובח אותן על המזבח‪ ,‬היינו‬ ‫האדם‪ ,‬״לעשות עצמו מזבח של ביטול‬
‫שלא נרגש אצלו שפעל ועשה איזה דבר‬ ‫לזבוח עליות שלך כו״׳?‬
‫נעלה ונתעלה לה׳ ונעשה שלם בעבודתו‪,‬‬
‫אלא כולו הוא מזבח של ביטול‪ ,‬בלי‬ ‫אלא שהן הן הדברים‪ :‬כאשר הביטול‬
‫הרגש של עילוי ושלימות‪.‬‬ ‫הוא מצד האדם‪ ,‬הכנעה וענוה שהאדם‬
‫פעל בעצמו‪ ,‬או אפילו ביטול באופן‬
‫והנה בתורת אדה״ז שם ממשיך ״א‬ ‫ח‪.‬‬ ‫ד״עבד המקיים מצות המלך ועושה דב­‬
‫מזבח פון ביטול איז נאך קיין זאך ניט‪,‬‬ ‫ריו״‪ ,‬הרי גם כשבא לדרגת ״מזבח אד ­‬
‫נאר מען דארף אויף אים זובח זיין די‬ ‫מה״‪ ,‬ענין של ביטול בתכלית‪ ,‬ישנו ענין‬
‫עליות ושלימות״‪.‬‬ ‫של מעלה ושלימות‪ ,‬וכפשוטו דכאשר‬
‫ולכאורה ה״ז רק כפל לשון‪ .‬אבל יש‬ ‫העבד מקיים מצות המלך‪ ,‬הרי נרגש‬
‫לומר שבזה מוסיף דרגא נעלית יותר‪.‬‬ ‫שזוהי מעלה ושלימות שנפעלו על ידו‬
‫)וע״ד עבד״ מלך מלך(‪.‬‬

‫דבדים א‪ ,‬ו‪ .‬ב״ד פט״ו‪ ,‬ג)ודש״י לך טו‪ ,‬יח(‪ .‬תנחוימא‬

‫צו ’ג)ודש״י בהעלותך יב‪ ,‬ח(‪.‬‬ ‫‪ (43‬שבועות מז‪ ,‬ב )כמלך(‪ .‬ספדי )ודש״'{‬
 ‫וסו‬ ‫שיחות‬ ‫יתרו ג‬ ‫להוטי‬

‫כלל‪ ,‬לפי שחדור בביטול ד״העדר״‪ ,‬״אין‬ ‫דהנה בלשון זו מוסיף שני דברים שלא‬
‫עוד״‪.‬‬ ‫נאמרו לפנ״ז‪ :‬א( דמזבח של ביטול ״איז‬
‫ובסגנון פשוט יותר‪ :‬העבודה בכל‬ ‫נאך קיין זאך ניט״‪ ,‬היינו‪ ,‬שעיקר העניו‬
‫עניני תומ״צ צ״ל בלי הרגשת המציאות‬ ‫אינו מה שעושה את עצמו ״מזבח של‬
‫שלו‪ ,‬היינו‪ ,‬שאין זה באופן שהוא הלומד‬ ‫ביטול״)שזה לחוד ״איז נאד קייז זאך‬
‫תורה ומקיים מצוות‪ ,‬בי אם ע״ד ״מנפשי׳‬ ‫ניט״(‪ ,‬אלא מה שזובח עליו ״את עולותיד‬
‫כרע״«‪ ,‬שקיום התומ״צ נעשה )כמו(‬ ‫ואת שלמיך״«‪ .‬ב( בזה גופא מדייק כאן‬
‫מאליו‪ ,‬בלי המציאות שלו«‪ .‬כלומר‪ :‬כל‬ ‫״עליות ושלימות״ סתם )ולא כדלעיל‬
‫עבודתו בתומ״צ היא רק שיתמלא רצון‬ ‫״עולותיך‪ ,‬דיינע עליות‪ ,‬שלמיך דיינע‬
‫העליון‪ ,‬ולא איכפת לי׳ שדוקא הוא יהי׳‬ ‫שלימות״(‪ .‬ויש לומר החידוש בזה‪ ,‬דלא‬
‫המקיים רצונו של הקב״ה״‪ ,‬כי לא‬ ‫זו בלבד שנרגש אצלו שבכל עבודתו‬
‫מורגשת מציאותו)גם לא כאדם המקיים‬ ‫לא נעשה עלי׳ בו‪ ,‬ולא נעשה שלימות‬
‫רצונו ית׳(‪ ,‬והדבר הקיים אצלו הוא רק‬ ‫אצלן‪ ,‬אלא שאין כאן עלי׳ ושלימות‬
‫‪ -‬רצונו של הקב״ה‪.‬‬
‫ומשיחח מוצש״ל‪ ,‬י׳ שבט תשכ״א(‬
‫וראה ם׳ השיחות שס‪ ,‬זכאשר חזר כ״ק‬ ‫‪(44‬‬
‫מו״ח אדמו״ר על תורה זו‪ ,‬שאל אותו א׳ מז‬
‫המסוניפ; ״אחרי כי המונח הוא מעפר וניטול‪ ,‬מה‬
‫‪ (45‬ראה ירושלמי נ רנז ת פ״נ סה״ד‪ ,‬הוכא‬ ‫עניז זניחת העליות והשלימותי? וענהו כ״ק מו״ח‬
‫כתום׳ שכת קיוז‪ ,‬םע״כ‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫אדמו״ר‪ :‬״יש אופן אשר ככלל הוא ננחי׳ ניטול‪,‬‬
‫‪ (46‬ראה כארוכה סה״ש תשמ״ט ח׳׳כ ע׳ ‪705‬‬ ‫אמנם כשמחדש חידוש טונ כתורה דערהערט ער‬
‫ואילר‪.‬‬ ‫דאס‪ ,‬והיינו כי המדונר הוא אודות עליות ושלימות‬
‫‪ (47‬ראה כיאוה״ז לאדמו״ר האמצעי פקודי)נט‪,‬‬ ‫אמיתיות וזה זנריכים לזכוח‪ .‬ועניו גאוה און גס הרוח‬
‫ג(‪ ,‬ולהצ״צ שם )ע׳ שי(‪.‬‬ ‫האט זיר ניט גערעדט״‪.‬‬
 ‫שיחות‬
‫משפטים‬
‫בטל דין מועד מהשור ו״חזר לתמותו״‬
‫ובמילא אין חייבים יותר מחצי נזק‬
‫)ופשיטא דחיוב חצי נזק דתם חל על‬
‫הבעלים(‪.‬‬
‫ואף שמקור הרמב״ם הוא בלשון‬
‫הברייתא׳ ״בעלים משלמין חצי נזק ו­‬
‫שואל פטור מכלום״‪ ,‬הרי שם לא נאמר‬
‫הטעם ״שהרי החזירו״*‪ ,‬ויש לפרש שה ­‬
‫טעם הוא לפי שחזר לתמותו‪ ,‬משא״כ‬
‫הרמב״ם מפרש הטעם שהשואל פטור‬
‫״שהרי החזירו״‪.‬‬
‫משלמין חצי נזק והשואל פטור שהרי‬
‫ב‪ .‬ויובן זה בהקדם הביאור וההס ­‬
‫ברה בהך דינא ד״רשות משנה״‪ ,‬דלכאו־‬
‫רה תמוה מה טעם נאמר דשינוי רשות‬
‫יבטל דין מועד מהשור ‪ -‬הרי ״מועד״‬
‫פירושו)בלשון הרמב״םי( ״העושה מעשה‬
‫שדרכו לעשותו תמיד״‪ ,‬ותם שנעשה מו­‬
‫עד היינו דכאשר ״הרגיל בשינויו פעמים‬
‫רכות נעשה מועד לאותו דבר שהרגיל‬
‫בו״‪ ,‬ולמה נתבטל דין מועד מטעם שינוי‬
‫רשותי‬
‫‪ (7‬נסמו בהערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ (8‬וזה שהווירך בברייתא שם לסיים ״ושואל‬
‫פטור״ )דלכאורה מאי קמ״ל(‪ ,‬הוא בכדי להדגיש‬
‫הניגוד לרישא הברייתא )והובא ברמב״ם שם פ״ד‬
‫ה״ח( ״שאלו בחזקת תם ונמצא מועד בעלים משלמיו‬
‫חצי נזק ושואל משלם חצי נזק״‪ ,‬דאף שבנדו״ז מ­‬
‫שלמים הבעלים חצי נזק )אח שהשור הוא ברשות‬
‫השואל(‪ ,‬הנה בסיפא השואל פטור מכלום )ורק‬
‫הבעלים משלמים חצי נזק(‪.‬‬
‫והשאלה בפנים היא על לשוו הרמב״ם שנקט‬
‫בטעם הדיו ״שהרי החזירו״‪ ,‬דלכאורה טעם הפטור‬
‫הוא לפי שחזר לתמותו ואיו מ ה לחייבו )משא״ב‬
‫ברישא שנשאר מועד ברשות השואל ‪ -‬ראה לקמו‬
‫ס״ה והערה ‪.(45‬‬
‫‪ (9‬שם פ״א ה״ד‪.‬‬
‫למוטי‬ ‫‪ 02‬ו‬
‫א‪ .‬כתב הרמב״ם בפ״ו מהל׳ נזקי‬
‫ממוך‪ :‬״שור שהועד ונמכר או ניתן ב ­‬
‫מתנה חזר לתמותו שהרשות שנשתגית‬
‫משנה דינו״)ומקורח בגמ׳י■‪ ,‬דפליגי אמו­‬
‫ראים אם רשות משנה אם לאו‪ ,‬והרמב״ם‬
‫פסק כמ״ד״ ד״רשות משנה״(‪.‬‬
‫והנה דין זה ד״רשות משנה״ הביא‬
‫הרמב״ם גם לעיל בפ״ד שם־‪ ,‬וז״ל‪ :‬״שא­‬
‫לו‘ כשהוא תם והועד בבית השואל‬
‫והחזירו לבעליו חוזר לתמותו הואיל‬
‫ונשתנית רשותו בטלה ההעדה והבעלים‬
‫החזירו״‪.‬‬
‫וצע״ק טעם השינוי בלשון הרמב״ם‪,‬‬
‫דגבי שינוי רשות דמכר או מתנה נקט‬
‫״שהרשות שנשתנית משנה דינן״‪ ,‬וגבי‬
‫שואל כתב ״הואיל ונשתנית רשותו‬
‫בטלה ההעדה״‪.‬‬
‫גם צע״ק לשון הרמב״ם בסיום הלכה‬
‫זו)גבי שואל( ״והשואל פטור שהרי הח­‬
‫זירו״‪ ,‬דלכאורה הול״ל שפטור לפי ש ­‬
‫‪ ( 1‬ה״ו‪.‬‬
‫‪ (2‬מגיד משנה שם‪.‬‬
‫‪ (3‬ב״ק מ‪ ,‬ב ‪ -‬לעניו רשות שואל )וראה לקמן‬
‫בפניסו‪.‬‬
‫וראה לעיל שם )לט‪ ,‬נ(‪ ,‬שזהו טעם פלוגתת‬
‫התנאים גבי אפוטרופוס )וראה שם מ‪ ,‬א(‪ .‬אבל בעניו‬
‫זה פסק הרמב״ם )באו( כר׳ יוסי דה״ה בחזקתו)וראה‬
‫לקמו סעיח ה והערה ‪ .(46‬וראה מגיד משנה באו‪,‬‬
‫שלדעת רב פפא איו פלוגתא זו תלוי׳ ברשות משנה‪,‬‬
‫והרמב״ם פסק כרב פפא‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫‪ (4‬רב פפא‪.‬‬
‫‪ (5‬ה״ט‪.‬‬
‫‪ (6‬ומקורו בברייתא )שם מ‪ ,‬סע״א( וכפירוש רב‬
‫פפא)שם מ‪ ,‬ב(‪ ,‬כמ״ש במגיד משנה שם‪.‬‬
‫‪103‬‬ ‫שיחות‬ ‫משפנ‪1‬יםא‬ ‫להוטי‬

‫זאת אומרת‪ ,‬דגם אם הבעל יודע ששורו‬
‫נגחן‪ ,‬ואפילו באו אליו שני עדים ואמרו‬
‫לו כן‪ ,‬מ״מ ״אין השור נעשה מועד עד‬
‫שיעידו בו בפני בעלים ובפני ב״ד״‪ ,‬דכך‬
‫היא גזירת הכתוב״׳ שצ״ל עדות והתראה‬
‫בב״ד‪ ,‬ועד אז אין לחייב את הבעלים‬
‫נזק שלם‪.‬‬
‫ומזה מובן‪ ,‬שבדין מועד‪ ,‬״והועד ב­‬
‫בעליו״‪ ,‬יש שני ענינים‪ :‬א( לגבי השוד‪,‬‬
‫ש ‪7‬׳י ששור זה נגח ג׳ פעמים נקבע‬
‫ש״שור נגח הוא״י■ והוא ״מועד לאותו‬
‫דבר שהרגיל בו״‪ ,‬ב( בנוגע להבעליס‪,‬‬
‫שאין לחייב אותם בנזק שלם אא״כ‬
‫מתריס בהם תחילה ג׳ פעמים‪ ,‬וכפרש״י‬
‫על ״והועד בבעליו״ ‪ -‬״ל׳ התראה‬
‫בסדיס״״ג‪.‬‬
‫]ואע״ג דאיבעיא היא בגמרא״ ״ל ­‬
‫ייעודי תורא או לייעודי גברא״״ ‪ -‬ה״ז‬
‫רק לענין ״שלשה ימים דקתני״״‪ ,‬דב־‬
‫משנה״ איתא ד״מועד כל שהעידו בו‬
‫שלשה ימים״‪ ,‬וע״ז בעי בגמ׳ אי הא דב‪-‬‬
‫עינן שלשה ימים היינו רק שג׳ נגיחות‬
‫דהשור צ״ל בג׳ ימים )ולא ביום א׳(‪ ,‬או‬
‫‪ ( 11‬ולהעיר משטמ״ק ב״ק לט‪ ,‬ב )ד״ה רשות‬
‫‪ (18‬ובפרט לפמ״ש התום׳ )ב״ב כח‪ ,‬ב סד״ה‬
‫אלא( ד״בהעדאה ‪ . .‬גזירת הכתוב הוא דאין נעשה‬
‫מועד אלא אם כן מעידים בפניו‪ ,‬אפילו יתברר לו‬
‫באלף עדים שהעידו על שורו בב״ד״)אבל ברש״י‬
‫שם )ד״ה התם( דהעדאה בפני בעלים היא כדי‬
‫״שידעו לטעון ולהכחיש העדים ולהביא אחרים‬
‫להזימן״‪ .‬ואכ״מ(‪.‬‬
‫‪ (19‬ל׳ הכתוב פרשתנו שם )וכן שם‪ ,‬לו(‪.‬‬
‫‪ (20‬ועד״ז במכילתא עה״פ‪ .‬וראה תוד״ה ולא‬
‫ישמרנו ב״ק בג‪ ,‬סע״ב‪ .‬ועוד‪ .‬ואכ׳־מ‪.‬‬
‫‪ (21‬ב״ק כד‪ ,‬א‪ .‬שם מא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (22‬וברמב״ם שם פ״ו ה״א פסק שהוא ספל‬
‫מועד )כי הוא בעיא דלא איפשיטא ‪ -‬מגיד משנה‬
‫שם(‪.‬‬
‫‪ (23‬ל׳ הגמ• שט כד‪ ,‬א‪ .‬וראה גם רשיי שם מא‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫‪ (24‬שם כג‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫ובמאירי״׳ כתב ש״יציאת השור מ­‬
‫רשות לרשות משנה מזלו וטבעו״״‪ .‬ולכ­‬
‫אורה צ״ע‪ ,‬למה יגרום שינוי בעלות‬
‫שינוי בנזזל וטבע השור‪ .‬ואף שיש לומר‬
‫שזהו מצד דין תורה‪ ,‬וכדמצינו שדין‬
‫תורה פועל שינוי בטבע העולם״‪ ,‬קשה‬
‫לומר כן בנדו״ד‪ ,‬כי היכן מצינו בתורה‬
‫)אפילו ברמז( ששינוי הרשות פועל שינוי‬
‫ב״מזלו וטבעו״ דהשור‪.‬‬
‫והנה בפרש״יי׳ כתב ״רשות משנה‪,‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫מועד שיצא מרשות זה ונכנס ליד בעלים‬
‫אחרים הרשות משנה את דין העדאתו״‪.‬‬
‫ונראה לפרש כוונת רש״י‪ ,‬שאין הפירוש‬
‫שנשתנה טבע השור‪ ,‬שנתבטל ממנו טבע‬
‫הנגיחה‪ ,‬אלא שזהו״ע דין‪ ,‬שבטל ״דין‬
‫העדאתו״‪.‬‬
‫והסברת הענין‪:‬‬
‫שנינו בברייתא״ ״אין השור נעשה‬
‫מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני‬
‫ב״ד״ )כדילפינף■ ממ״ש״ ״והועד ב ­‬
‫בעליו״‪ ,‬ד״איך׳ עדות אלא בבית דין״(‪.‬‬
‫‪ (10‬במשנה ב״ק לט‪ ,‬א‪.‬‬
‫בשם ר׳ יהונתן( גבי אפוטרופוס‪ ,‬״למ״ד הזר לתמותו‬
‫סבר בשם שנשתנה בעל השור מחרשות לפקחות‬
‫ומקטנות לגדלות כן נשתנה חולי השור ונתרפא‬
‫מהעדאתו ‪ . .‬ור״י לא ס״ל רשות משנה משום שאין‬
‫שווין האדם שיש לו מזל והשור שאין לו מזל)ב״ק ב‪,‬‬
‫ב(״‪.‬‬
‫‪ ( 12‬כדברי הירושלמי הידועים )כתובות פ״א‬
‫ה״ב‪ .‬וש״נ‪ .‬הובא בש״ד יו״ד סקפ״ט סקי״ג‪ .‬שו״ע‬
‫אדה״ז שם סקכ״ג(‪.‬‬
‫‪ (13‬במשנה ב״ק לט‪ ,‬א ד״ה חזר לתמותו‪ .‬וב­‬
‫רש׳״■ שם‪ ,‬ב ד״ה רשות משנה ‪.‬משנה את העדאתו״‪.‬‬
‫‪ (14‬ב׳׳ק כד‪ ,‬א‪ .‬וכ״ה ברמב״ם שם פ״ו ה״ב‪.‬‬
‫‪ ( 15‬ובמהר״ם שם‪ ,‬שנצ׳׳ל בגמי ״שנאמר והועד‬
‫בבעליו״‪ ,‬״וכן משמע מפירוש רש״י״‪ .‬וכ״ה ברמב״ם‬
‫שם‪.‬‬
‫‪ ( 16‬פרשתנו בא‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ ( 17‬רש״י ב״ק שם‪ .‬רמב״ם שם‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫משפטים‪I‬‬ ‫להוטי‬ ‫‪ 04‬ו‬

‫נגח‪ ,‬מ״מ‪ ,‬בלי העדאה בב״ד אין מ ­‬ ‫ש)גם»( ג׳ ההעדאות )התראות( להב־‬
‫חייבים אותם‪ ,‬אף שטבע השור לנגח ‪-‬‬ ‫עלים בפני ב״ד צ״ל בג׳ ימים )ונפק״מ‬
‫כך אם יש בעלים חדשים בטלה העדאת‬ ‫אם ״אתו‘־ תלתא ביתי סהדי בחד יומא״‪,‬‬
‫הבעלים הראשונים‪ ,‬וצ״ל התראה חדשה‬ ‫ו״העידוי־ על שלש נגיחות של ג׳ ימים״(;‬
‫דבעלים החדשים‪ ,‬אף שהשור הוא שור‬
‫אבל בעצם ענין ההעדאה לא פליגי‬
‫נגח״־‪.‬‬ ‫שיש בו שני הענינים דלייעודי תורא ול‪-‬‬
‫אבל עצ״ע שיטת המאירי שכתב‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ייעודי גברא*־‪ ,‬דגם להסברא דג׳ ימים‬
‫בפירוש ש״יציאת השור מרשות לרשות‬ ‫הוא רק ״לייעודי תורא״‪ ,‬הרי אין לחייב‬
‫משנה מזלו וטבעו״■’‪.‬‬ ‫הבעלים בנזק שלם עד שמעידים בפני­‬
‫הם )עכ״פ ביום אחד( על שלשת הנגי­‬
‫ויש לומר‪ ,‬שס״ל להמאירי‪ ,‬שזהו ענין‬
‫שבטבע‪ ,‬כי בעלים חדשים מתנהגים ב ­‬ ‫חות[‪.‬‬
‫אופנים וסדרים חדשים‪ ,‬ועי״ז משתנה‬ ‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬שזהו שב׳ רש״י ש‪-‬‬
‫אופן הנהגת השור‪ .‬ובפרט שבבעלים‬ ‫״הרשות משנה את דין העדאתו״‪ ,‬שאין‬
‫הקודמים נעשה שור נגח מפני העדר‬ ‫כוונתו ב״העדאתו״ לדין מועד דהשור‪,‬‬
‫אלא לדין העדאת הבעלים*־‪ ,‬דכיון ש‪-‬‬
‫גזה״ב היא שאי אפשר לחייב הבעלים‬
‫‪ (30‬להעיר מנמוק׳״ )למשנה ב״ל! לט‪ ,‬א( בדין‬
‫רשות משנה גבי אפוטרופוס‪, ,‬דיכלו יתומים למימר‬
‫בלי העדאה בפניהם ובפני ב״ד‪ ,‬לכן כ‪-‬‬
‫אי הוו מיעדי לי׳ באנפא דילן הוה עבידנא לי׳‬ ‫שמשתנית הרשות‪ ,‬צריכים הבעלים ה­‬
‫שמירה מעולה ולא הוי נגח ולפיכד דיינינן לי׳ כתם‬ ‫חדשים התראה חדשה‪ .‬ואע״פ שכשקנו‬
‫עד שיעיד בפני בעליסי‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שאין כוונתו‬ ‫השור ידעו שהוא שור נגח‪ ,‬מ״מ‪ ,‬זהו דין‬
‫ע״ד סברת רבה ב״ק מ‪ ,‬ב )לענין הועד בבית שואל(‬ ‫תורה שאי אפשר לחייבו נזק שלם בלי‬
‫״דא״ל לאו כל במינו דמייעדת לי׳ לתוראי׳׳ )וב־‬ ‫העדאה בפניהם ובפני ב״ד‪ .‬וכמו שב‪-‬‬
‫רש״י שם «לא שלך הי׳ ולא נזהרת בשמירתו״(‬ ‫בעלים הראשונים‪ ,‬הרי גם אם ב׳ עדים‬
‫]ולפ״ו ה״ו רק גבי שואל )ואפוטרופוס^ ולא במוכר‬ ‫התרו בהם שלא בפני ב״ד שהשור נגח ג׳‬
‫או נותן מתנהן ‪ -‬שהרי בנמוק״י מבאר טעם הדיעה‬
‫פעמים ובמילא יודעים שהשור הוא שור‬
‫ד״רשות משנה״‪ ,‬ואילו רבה ם״ל דרשות אינה מש­‬
‫נה; אלא יש לומר שכוונתו כבפנים‪ ,‬דר״מ ס״ל דאין‬
‫ההתראה להאפוטרופום מועילה ליתומים‪ ,‬כמו שאין‬ ‫‪ (25‬כי לכו״ע צ״ל הנגיחות בג׳ ימים )ראה‬
‫ההעדאה לבעלים ראשונים מועילה לבעלים חד­‬ ‫ראב״ד ומגיד משנה לרמב״ם שם‪ .‬וראה חכמת‬
‫שים‪.‬‬ ‫שלמה לשו״ע או״ח סקי״ד ם״ט‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫וראה ריא׳׳ו בשלטי גבורים לקמן שם גבי נעשה‬ ‫‪ (26‬שם כד‪ ,‬א‪.‬‬
‫מועד ברשות שואל‪ ,‬דאם ״נגח נגיחה רביעית‬ ‫‪ (27‬ל׳ רש״י שס‪.‬‬
‫ברשות בעליו ה׳ת משלם ח״נ שהרי לא ידע הבעל‬ ‫‪ (28‬וגם לפי פירוש המאירי ב״ין שם‪ ,‬דלייעודי‬
‫שהוא מועד בשעה שנגח נגיחה רביעית ואע״פ‬ ‫תורא ולייעודי גברא אינו רק בנוגע לג׳ ימים אלא‬
‫שהעידו עליו בפני השואל אץ הבעל מתחייב עליו‬ ‫בעצם גדר ההעדאה )ע׳׳ש(‪ ,‬הרי גם לדידי׳ מוכח‪,‬‬
‫ע״י השואל״‪.‬‬ ‫שגם להסברא דלייעודי תורא יש בהעדאה עניו של‬
‫‪ (31‬ואולי יש לומר‪ ,‬שגם להמאירי ימוד הדין‬ ‫התראה לבעלים‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫ד״רשות משנה״ הוא מצד דין העדאת הבעלים‪ ,‬אלא‬ ‫‪ (29‬ראה גם קרית ספר לרמב״ם שנעתק לקמן‬
‫כיון שדין תורה הוא שחיוב נזק שלם תלוי ב״והועד‬ ‫הערה ‪ - . 43‬וגם את׳׳ל דכוונת רש״י ב״העדאתו•‬
‫בבעליו״‪ ,‬וכשמשתנית רשות בעלים בטל דיו שור‬ ‫היא לדין סועד דהשור‪ ,‬ה״ו רק שבטל ‪,‬דין העד־‬
‫המועד ~ הרי דין תורה זה משנה את המציאות)ראה‬ ‫אתו׳׳ כי אין לחייב הבעלים )ולא שנשתנה טבע‬
‫לעיל טוף ס״ב( ומשתנה טבע השור‪.‬‬ ‫השור(‪ ,‬בבפנים ‪.‬‬
‫‪105‬‬ ‫שיחות‬ ‫משפטיםא‬ ‫למוטי‬

‫את״ל שלא נשתנה טבע השור‪ ,‬והרי הוא‬ ‫השמירה‪ ,‬הרי אפשר וקרוב לומר שה­‬
‫שור נגח כמקדם‪ ,‬ורק גזירת הכתוב היא‬ ‫בעלים החדשים יזהרו בשמירה מעולה‬
‫שאין לחייב הבעלים החדשים עד ש­‬ ‫יותר־״‪ ,‬ועי׳׳ז גופא משתנה טבעי״ השור‪.‬‬
‫מתרים לו בפני ב״ד‪ ,‬יש לומר‪ ,‬דלאחרי‬ ‫וכפי שמצינו עד״ז שטבע השור ל­‬
‫שהתרו אותו ונתקיים בו ״והועד ב ­‬ ‫הזיק תלוי בהמצב שסביבו‪ ,‬ובמו ״מועד‬
‫בעליו״ שוב חייב לא רק על מין זה אלא‬ ‫לשבתות אינו מועד לימות החול״״״‪ ,‬כי‬
‫נשאר ״מועד לכל״י״‪ .‬ועצ״ע״*[‪.‬‬ ‫המצב דשבת גרם)באופן טבעי( לנגיחו‪-‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שהרמב״ם ם״ל שהדין‬ ‫ה‪.‬‬ ‫תיו)כפרש״ייי דבשבת ״לפי שהוא בטל‬
‫ד״רשות משנה״ כולל שני האופנים‪ ,‬אלא‬ ‫ממלאכה וזחה דעתו עליו״‪ ,‬ובתום׳‘*■‬
‫שתלוי באיזה אופן‪ :‬גבי מכירה או מתנה‬ ‫הביאו מירושלמי שבשכת ״ראה אותם‬
‫דהוי שינוי רשות לגמרי)שעובר לרשות‬ ‫במלבושים נאים אחרים וחשובים בעיניו‬
‫חדשה ממש( אמרינן ששינוי הנהגת ה­‬ ‫נכרים ואינו מכירם״{‪ ,‬וכן בנדר׳ד‪ ,‬ש ­‬
‫בעלים החדשים גורם שינוי בטבע ה‪-‬‬ ‫אפשר וקרוב לומר שאופן הנהגת ה ­‬
‫שור‪ :‬משא״כ כשאין שינוי רשות גמור‪,‬‬ ‫בעלים הראשונים עמו גרם לנגיחותיו‪,‬‬
‫וכמו שור ברשות שואל שאינו שינוי‬ ‫והמצב החדש בבעלים החדשים גורם‬
‫רשות לגמרי‪ ,‬שהרי השור עדיין של ה ­‬ ‫שינוי בטבע השור‪.‬‬
‫בעלים ורק שהשאילו לו‪ ,‬ובלשון הגמ׳׳*‬ ‫ונמצינו למדים‪ ,‬שיש שני אופנים‬
‫שעדיין ״שם בעליו עליו״‪ ,‬אזי לא מס ­‬ ‫בביאור הדין ד״רשות משנה״‪ :‬א( ששינוי‬
‫תבר שנשתנה טבע השור‪ ,‬כי ודאי שה­‬ ‫הרשות מבטל דין העדאת הבעלים‪ ,‬ב(‬
‫שואל לא ישנה כ״כ ממנהג הבעלים‬ ‫שעי״ז משתנה טבע השור‪.‬‬
‫כלפי השור)שהרי צריך להחזירו^ ובזה‬
‫]וי״ל נפק״מ להלכה בין שני אופנים‬
‫מסתבר לומר שהדין ד״רשות משנה״ הוא‬
‫אלה ‪ -‬אם ברשות הראשונה הי׳ ״מועד‬
‫רק מפני ביטול דין העדאת הבעלים‪.‬‬
‫לכל״י״)לכמה מינים*״(‪ ,‬ואח״ב ברשות‬
‫וזהו החילוק בלשון הרמב״ם בין שתי‬ ‫החדשה נעשה עוד פעם מועד רק למין‬
‫ההלכות הנ״ל‪:‬‬ ‫אחד‪ :‬אם אמרינן דטבע השור נשתנה‪,‬‬
‫גבי שואל )״הועד בבית השואל והח­‬ ‫פשוט שאינו מועד אלא למין זה‪ :‬אבל‬
‫זירו לבעליו״( ב׳ ״הואיל ונשתנית רשותו‬
‫בטלה ההערה״‪ ,‬והכוונה לביטול ה־‬ ‫‪ (32‬ראה גם ערוך השולחן חו״מ)סשפ״ט סי״ח(‬
‫ד״יש להסביר הטעם)דרשות משנה( דשמא הבעלים‬
‫החדשים יטילו עליו שמירה יתירה ולא יגח עוד״‪.‬‬
‫‪ (33‬ולשון המאירי ‪ ,‬מז לו וטבעו״״ ‪ -‬ראה מאירי‬
‫‪ (39‬ע־ד מ״ש בטורי אבן לחגיגה )ד‪ ,‬א( בדעת‬ ‫ב״ק ב‪ ,‬ב ״צד או טבע להשתדל בהצלה״‪ .‬וראה ב׳‬
‫רבי)יבמות סד‪ ,‬ב( דס״ל דחזקה בשתי פעמים ומ״מ‬ ‫הפירושים ברש״י שם )וברש״י שבת נג‪ ,‬ב שצויין‬
‫בשור המועד הוא רק בג״פ מפני דילפינן מקראי ‪-‬‬ ‫בגליון הש״ס שם(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫שזהו רק לענין שלא יתחייב נזק שלם דגזירת הבחוב‬ ‫‪ (34‬רמב״ם שם פ״ו ה״ח‪ ,‬מב״ק לז‪ ,‬א)במשנה(‪.‬‬
‫דאינו חייב עד ג״פ‪ ,‬אבל די שיגח שני מיגים שיחי׳‬ ‫‪ (35‬ב״ק שם ד״ה ה״ה מועד‪.‬‬
‫מועד לכל המינים )כיון דטכע של חזקה נקבע בב׳‬ ‫‪ (36‬ב״ק שם‪.‬‬
‫פעמים(‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫‪ (37‬ראה ב״ק לז‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬רמב״ם שם‬
‫‪ (40‬כי י״ל שאינו חייב אלא על מה שהתרו בו‪.‬‬ ‫ה״ט‪.‬‬
‫‪ (41‬מ‪ ,‬ב)דעת רב פפא שם(‪ .‬וכ״ה ברמב״ם שם‬ ‫‪ (38‬ראה מגיד משנה לרמב״ם שם‪ ,‬פלוגתת‬
‫פ״ד ה״ח‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.45‬‬ ‫הרמב״ם והראב״ד בפי׳ ״מועד לכל״‪.‬‬
 ‫שיחדת‬ ‫משפטיםא‬ ‫לקוטי‬ ‫‪106‬‬

‫לשומר הרי הוא בחזקתו‪ ,‬וכן שור ש ­‬ ‫העד ה״ )ההתראה( להבעלים״‪ ,‬דאף ש­‬
‫הועד בפני אפוטרופסין ונתפקח החרש‬ ‫גבי שואל לא נשתנה טבע השור‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫כו׳ אע״פ שבטלו האפוטרופסין הרי הן‬ ‫כיוז שההתראה היתה לשואל‪ ,‬אין זה מ ­‬
‫מועדין בחזקתן שהרי ברשות בעלים הן״‬ ‫חייב את המשאיל כשחוזר השור לרשו­‬
‫‪ -‬שלא נקט סתם ״שנשאר מועד״ וכיו״ב‪,‬‬ ‫תו‪ ,‬שהוא צריך התראה בפ״ע‪.‬‬
‫אלא מדייק שנשאר בחזק תו‪ ,‬כי זהו‬
‫ועפ״ז מובן גם סיום דברי הרמב״ם‬
‫הניגוד לתחילת ההלכה‪ ,‬דבמכר ומתנה‬
‫״והשואל פטור שהרי החזירו״‪ :‬כיון ש­‬
‫נשתנתה חזקת)וטבע( השור‪ ,‬משא״כ ב ­‬
‫טבע השור לא נשתנה והרי הוא שור‬
‫שואל שומר ואפוטרופוס‪ ,‬לא נשתנתה‬
‫נגח‪ ,‬סד״א דאע״פ שהשור כבר הוחזר‬
‫חזקת נגחן‪ ,‬כיון שאין כאן שינוי רשות‬
‫לרשות הבעלים‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כיון שהשואל‬
‫גמורה‪ ,‬דגם שואל ושומר ״שם בעלים‬
‫עשהו לשור נגח)ועדיין נגח הוא(‪ ,‬נחייב‬
‫עליו״י•■‪ ,‬וכ״ש אפוטרופוס ש״ברשות‬
‫את השואל לשלם חצי נזק )השני( שאי‬
‫בעלים הן״‪.‬‬ ‫אפשר לחייב הבעלים•■•‘‪ .‬כלומר‪ ,‬כיון ש­‬
‫]ויש לומר‪ ,‬דמ״ש הרמב״ם גבי אפוט­‬ ‫זה שהשור ״חזר לתמותו״ הוא רק בכך‬
‫רופוס ״שהרי ברשות בעלים הך‪ ,‬הכוונה‬ ‫שאי אפשר לחייב את הבעלים בנזק‬
‫לא רק לדין רשות‪ ,‬אלא גם ״רשות״‬ ‫שלם )כיון שלא היתה העדאה בפני‬
‫בפשטות‪ ,‬דגבי אפוטרופוס נשאר השור‬ ‫בעלים(‪ ,‬אבל השור מועד הוא‪ ,‬א״כ יש‬
‫ברשות ובית היתומים‪ ,‬וא״כ פשוט יו ­‬ ‫לחייב את השואל לשלם את ההפסד‬
‫תר‘• שטבע השור לא נשתנה כש״בטלו‬ ‫)חצי הנזק דנזק שלם( כיון שהוא גרם‬
‫‪.‬‬ ‫האפוטרופוסין״[‪.‬‬ ‫שהשור ייעשה מועד‪ .‬וקמ״ל הרמב״ם‬
‫דכיון שהחזירו בטלה כל אחריותו דה‪-‬‬
‫ע״פ כל הנ״ל יתבאר היטב הדין‬ ‫ו‪.‬‬
‫שואל ואין לחייבו שום ממון‪.‬‬
‫ד״רשות משנה״ ברמז‪ ,‬בפנימיות ה‪-‬‬
‫ענינים‪:‬‬ ‫משא״כ גבי מכר ומתנה מדייק ה‪-‬‬
‫רמב״ם ״שהרשות שנשתנית משנה דינו״‬
‫״שור״ ‪ -‬קאי על הנפש הבהמית שב ­‬
‫)ולא ש״בטלה ההעדה״(‪ ,‬כי כאן חל בו‬
‫אדם‪ ,‬שצריך לשמור עלי׳ שלא תעשה‬
‫שינוי יסודי יותר‪ ,‬שנשתנה דץ השור‪,‬‬
‫דבר בלתי רצוי ח״ו‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬יש לנצל‬
‫ששוב אין עליו חזקת מועד‪ ,‬והיינו לפי‬
‫‪ (45‬ובןה לא אמרינן שבטל דין העדאת הבעלים‬
‫שנשתנה טבע השור ובמילא אין עליו‬
‫]אע״פ שרשות שואל נחשבת לשינוי רשות‪ ,‬כב־‬ ‫דין מועד‪.‬‬
‫רמב״ם שם ה״ט ש״הועד בבית השואל והחזירו‬ ‫ועפ״ז מדויק לשון הרמב״ם בהמשך‬
‫לנעליו חוזר לתמותו״[‪ ,‬כי השואל )והשומר( קיבל‬ ‫הלכה זו ״אבל אם השאילו או מסרו‬
‫עליו חיובי הבעלים )ראה רמב״ס שם פ״ד ה״ד(‬
‫ועדיין ״שם בעליו עליו״ )רמב״ם שם ה״ח‪ .‬וראה‬ ‫‪ (42‬ראה רמב״ם שם פ״ו ה״ב ״אין העדה כר״‪,‬‬
‫כם״מ שם(‪ ,‬וראה ים של שלמה לב״ק פ״ד סי״ד‪.‬‬ ‫והיינו ל' עדות )והתראה(‪ ,‬לא ענין של ״מועד״‬
‫ועוד‪ .‬ואכ״נז‪.‬‬ ‫)דהשור(‪.‬‬
‫‪ (46‬ולהעיר שבאפוטרופוס פשוט יותר גם שאין‬ ‫‪ (43‬וכן מפורש בקרית ספר לרמב״ם על אתר‬
‫כאן דין שינוי רשות לגכי היתומים‪ ,‬כי הם בעלים‬ ‫״הרשות שנשתנה לה משנה את ההעדאןת ואין שם‬
‫ממש )ולא רק ד״שם בעליו עליו״ ככשואל( ‪ -‬ראה‬ ‫השואל שהועד ברשותו עליו״‪.‬‬
‫יש״ש שם‪ ,‬צפע״נ)המלוקט( לב״ק )לט‪ ,‬ב ושם מ‪ ,‬א(‬ ‫‪ (44‬וע״ד רישא דברייתא‪ ,‬שהשואל משלם רק‬
‫ועוד ‪ -‬בדעת הרמב״ם‪ .‬וראה חי' הרשב״א ב״ק• מ‪,‬‬ ‫חצי נזק דתם והבעלים משלמים החצי השני)ראה‬
‫ב‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫לעיל הערה ‪ (8‬כיון שעדיין מועד הוא‪.‬‬
 ‫‪107‬‬ ‫שיחות‬ ‫משפטיםא‬ ‫למוטי‬

‫רה״« היא שבא לידו דבר שעבר בו‪,‬‬ ‫גם את כח ה״שור״ שבאדם )נפשו ה­‬
‫״באותו מקום כו׳״‪ ,‬ומ״מ אינו נכשל(‪.‬‬ ‫בהמית( לדברים של טוב וקדושה‪.‬‬
‫ועל זה יש הוראה ולימוד מהדין‬ ‫ז‪.‬‬ ‫וכיון שגם הנפש הבהמית שבישראל‬
‫ד״רשות משנה״‪ ,‬שיש עוד אופן לבטל‬ ‫היא מקליפת נוגה שיש בה טוב ורע‪,‬‬
‫דין ״מועד״ מנפשו הבהמית‪ ,‬ולהגביהה‬ ‫הרי יש בטכעד‪ ,‬גם מדות טובות״‪ ,‬ועוד‬
‫מההשקעה ברע ח״ו‪ ,‬והוא ע״י הענין‬ ‫זאת‪ ,‬שמצד עצם טבעה אין הנפש ה ­‬
‫ושינוי רשות‪ .‬דגם אם האדם לא עבד‬ ‫בהמית שבישראל מתאווה לדברים אסו ­‬
‫עם נפשו הבהמית עד שזיככו‪ ,‬אלא ש­‬ ‫רים אלא רק לתאוות היתר״‪ .‬וזהו ענין‬
‫שינה רשותו‪ ,‬שהשקיע את עצמו בכל‬ ‫שור תם )״המשנה ועשה מעשה שאין‬
‫מהותו בעולם חדש דקדושה‪ ,‬אם בלימוד‬ ‫דרך כל מינו לעשות כן תמיד״י( בעבו ­‬
‫התורה או בעבודת התפילה או במעש״ט‪,‬‬ ‫דת‪ ,‬והיינו כשמתאווה לדברים אסורים‬
‫אזי בדרך ממילא הועברה ממנו שליטת‬ ‫)שאין זה טבעה של נפש הבהמית שב ­‬
‫היצר בענין זה שהי׳ מורגל בו ו״חזר‬ ‫ישראל( ועד שנכשל ר״ל בעבירה‪ ,‬שאז‬
‫לתמותו״‪.‬‬ ‫ה״ה בגדר ״תם״‪ .‬וענין ״שור המועד״ הוא‬
‫]וע״ד שנת׳ במ״אי® בפירוש תוכן ה־‬ ‫כאשר ״הרגיל בשינויו פעמים רבות״’‪,‬‬
‫ענין דא׳ מדרכי התשובה הוא ״שינוי‬ ‫שחוזר על מעשה זה כמה פעמים עד‬
‫השם״*•®‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ם®* ״ומשנה שמו‬ ‫שמתרגל בו )ונעשה לו כהיתר״(‪ ,‬ש‪-‬‬
‫כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה‬ ‫״נעשה מועד לאותו דבר שהרגיל בו״‪,‬‬
‫אותן המעשים״‪ ,‬שהגדר דתשובה זו הוא‬ ‫היינו שההנהגה הבלתי רצוי׳ נעשית‬
‫‪ -‬שינוי הגברא‪ .‬דבכלל ענין התשובה‬ ‫אצלו כמו טבע‪.‬‬
‫המכפרת בא על ידי עזיבת החטא‪ ,‬חרטה‬ ‫והנה בדרך כלל‪ ,‬הסדר לבטל דין‬
‫על העבר וקבלה על להבא‘®‪ ,‬וכאשר‬ ‫מועד בבהמה הוא ע״י ש״חזרה בה מדבר‬
‫תשובה זו היא באמת )עד ל״תשובה‬ ‫שהועדה לו ‪ . .‬שור שהועד ליגח וחזר‬
‫גמורה״ כנ״ל(‪ ,‬אזי מתכפר לו עונו‪:‬‬ ‫שלא ליגח ‪ . .‬ה״ז תם לנגיחה ומאימתי‬
‫אבל הענין ד״משנה שמו״ הוא‪ ,‬ד‪-‬‬ ‫היא חזרתו עד שיהיו התינוקות ממש‪-‬‬
‫כאשר האדם משנה כללות מציאותו‪,‬‬ ‫משין כו ואינו נוגח״״י‪ ,‬וכן הוא ברוחניות‬
‫וכמ״ש הרמב״ם שם ״ומשנה מעשיו כולן‬ ‫הענינים‪ ,‬שכדי שטבע נפשו הבהמית‬
‫לטובה״‪ ,‬הרי זה שאין מענישים אותו על‬ ‫יחזור ל״תמותו״)שתתבטל ממנו רגילות‬
‫העבירות שעשה אינו מפני שביטל את‬ ‫זו( צריך להתייגע עם נפשו הבהמית‬
‫חטאיו‪ ,‬אלא לפי שנעשה מציאות חדשה‪,‬‬ ‫לבטל תוקף תאוותיו בו׳ עד שמתבטל‬
‫״איני אותו האיש שעשה אותן המעשים״‬ ‫טבע רע זה)שהרגיל את עצמו בו(‪ ,‬ועד‬
‫ובמילא האדם שעבר העבירות אינו לפ ­‬ ‫שיוכל לבחון את עצמו שלא יפול בזה‬
‫נינו כדי להענישו[‪.‬‬ ‫עוד פעם )ע״ד מחז״ל" ד״תשובה גמו‪-‬‬
‫ובזה גופא אפ״ל ב׳ אופנים‪:‬‬ ‫‪ (47‬תניא ספ״א‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫‪ (48‬ראה תניא פ״ח )יב‪ ,‬סע״ב( ש״כת המתאוה‬
‫‪ (52‬רמכ״ם שם‪.‬‬ ‫לדברים האסורים הוא שד משדיז נוכראין שהוא יצר‬
‫‪ (53‬לקו״ש חל״ד ע׳ ‪ 62‬ואילך‪.‬‬
‫הרע של אשוח העולם״‪.‬‬
‫‪ (54‬רמב״ם שם פ״ב ה״ד‪.‬‬
‫‪ (49‬יומא פו‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ•‬
‫‪ (55‬שם‪.‬‬ ‫‪ (50‬ל' הדמב״ם שם פ״ו ה״ז‪.‬‬
‫‪ (56‬ראה רמב״ם שם פ״ב ה״א‪.‬‬ ‫‪ (51‬יומא שם‪ .‬רמב״ם הל׳ תשובה רפ״ב‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫משפמיםא‬ ‫להוטי‬ ‫‪ 08‬ו‬

‫עניניו באופן פנימי‪ ,‬עד שגם טבע נפשו‬ ‫א( שטבע נה״ב לא נשתנוז‪ ,‬אלא שמ״מ‬
‫הבהמית נשתנה ונזדכך‪ ,‬שנתבטל ממנו‬ ‫חזר לתמותו‪ ,‬ובעבודה היינו שעוצם גי ­‬
‫כליל טבעו הרע‪ ,‬ו״חוזר לתמותו״‪ ,‬כולל‬ ‫לוי נפש האלקית‪ ,‬ע״י השקעתו באור‬
‫הפירוש הפנימי בזה ‪ -‬מלשון תמימות‬ ‫הקדושה ברשות )ומדריגתו( החדשה‪,‬‬
‫ושלימות‪ ,‬שמהתפך ״להיות״ טוב גמור‪,‬‬ ‫פועל שנפשו הבהמית תהי׳ כפופה ל ­‬
‫כמו יצר טוב ממש״‪.‬‬ ‫גילוי אור הקדושה‪ ,‬ובמילא טבע הרע‬
‫)משיחת ליל ד׳ דסוכות תשמ״ח(‬ ‫)שנתרגל בו מקודם( אינו פועל בו‪.‬‬
‫ב( אופן עמוק יותר‪ ,‬שנעשה כאיש‬
‫חדש ממש‪ ,‬ש״שינוי רשות״ זה‪ ,‬שהשקיע‬
‫‪ (57‬ל׳ התניא ספ״ט‪,‬‬ ‫את עצמו בעולם הקדושה‪ ,‬פועל בכל‬
‫‪109‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫משפטים ב‬
‫‪ -‬דנוסף לזה שא״ב למה הוצרך רש״י ל­‬ ‫א‪ .‬״את חג המצות תשמור שבעת ימים‬
‫פרשו באן בפרשתגו ולא פמך על פירושו‬ ‫תאבל מצות כאשר צויתיד למועד חודש‬
‫בם׳ וארא )ולכאורה דוחק לומר שזהו‬ ‫האביב״׳‪ ,‬ופרש״י ״חודש האביב״ ‪ -‬״שה­‬
‫מצד ההפסק דכמה פרשיות(‪ ,‬הרי א׳׳א ל­‬ ‫תבואה מתמלאת בר באבי׳‪ ,‬אביב^ לשון‬
‫פרש ד״חודש האביב״ הנאמר בפ׳ בא פי­‬ ‫אב בכור וראשון לבשל פירות״‪.‬‬
‫רושו כתיבת ״אביב״ שבם״פ וארא‪ ,‬שהרי‬ ‫וצריו להבין‪ :‬בפי באי נאמר כבר ״ה־‬
‫בם׳ וארא קאי בזמן מכת ברד‪ ,‬והרי כל‬ ‫יום אתם יוצאים בחודש האביב״‪ ,‬ושם לא‬
‫מכה נמשכה חודש אחד)וכמ״ש רש״יי ש­‬ ‫פי׳ רש״י תיבח ״אביב״ ]רק מפרש המעלה‬
‫היתר המכה משמשת רביע חודש ושלשה‬ ‫דחידש זה לגבי היציאה ממצרים ‪ -‬״וכי‬
‫חלקים הי׳ מעיד ומתרה בהם(‪ ,‬וא״ב)אפי­‬ ‫לא היינו״ יודעים באיזה חודש יצאו אלא‬
‫לו את״ל שבשביל מכת בכורות שהי׳ זמנה‬ ‫כך אמר להם ראו חסד שגמלכם שהוציא‬
‫רגע אחד בחצות לילה לא היתה התראה‬ ‫אתכם בחודש שהוא כשר לצאת לא חמה‬
‫שלה שלשה חלקי חודשי‪ ,‬הרי( נמצא שזמן‬ ‫ולא צינה ולא גשמים וכן הוא אומר־‬
‫מכת ברד הוא סמוך לסוף מבתי״ וחודש‬ ‫מוציא אמירים בכושרות חדש שהוא כשר‬
‫שבט‪ ,‬שהרי אחרי מכת ברד היו עוד ב׳‬ ‫לצאת״[‪ ,‬ותמוה‪ ,‬למה לא פירש רש״י תיבת‬
‫מכות)מלבד מכת בכורות(‪ ,‬ארבה וחושך‪.‬‬ ‫״)חודש( האביב״ בפעם הא׳‪.‬‬
‫גם צ״ע‪:‬‬
‫ואין לומר שסמך על מה שפירש לעיל‬
‫מדוע הוצרך רש״י בפרשתנו בפי­‬ ‫מיני׳ בם״פ וארא‘ ״כי השעורה אביב״ ‪ -‬א(‬
‫״כבר ביכרה ועומדת בקשי׳׳׳‪ ,‬״השעורה רוש תיבת ״אביב״ להוסיף״ ״אביב לשון‬
‫אביב ‪ -‬עמדה באבי׳ לשון באביי הנחל״ אב‪ ,‬בכור וראשון לבשל פירות״‪ ,‬ולא‬
‫הסתפק בתחילת פירושו ״שהתבואה מת­‬
‫מלאת בו באבי׳״‪ ,‬וע״ד מ״ש בס״פ וארא‬
‫״בכרה ועמדה בקשי׳ ‪ . .‬עמדה באבי׳‬ ‫‪ a‬כג‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (2‬בדפוס ראשון וככמה כת״י רש״י )שתח״י( לשון באבי הנחל״ ‪ -‬ולא כ׳ ש״אביב ל׳‬
‫״אביב לשון אב״ הוא »לשון אחר' נפרש״י‪ .‬וכ״ה אב בכור בו״׳‪.‬‬
‫באמרי שפר ויוסף דעה כאן‪ .‬ובדפוס שני ״ד״א״‪.‬‬
‫‪ (8‬וארא ז‪ ,‬כה‪.‬‬ ‫וכ״ה ברע״ב באן‪ .‬אבל ברוב הדפוסים וכת׳י רש״י‬
‫‪ (9‬והרי הדיבור ע״ד מכת בכורות ‪.‬עוד נגע‬ ‫)שתח״י( הוא בבפנים‪ .‬וראה ספר החקירה להצ״צ‬
‫צא‪ ,‬א ואילו‪.‬‬
‫אחד אביא על פרעה גי׳״)בא יא‪ ,‬א( נאמר למשה‬
‫‪ (3‬יג‪ ,‬ד‪.‬‬
‫בעמדו לפני פרעה )פרש״י יא‪ ,‬ד( בהמשך למכת‬
‫חושך‪.‬‬ ‫‪ (4‬ב״ה לפנינו‪ .‬אבל בדפוס ראשון)ובעוד(‪,‬וכי‬
‫‪ ( 10‬בבעלי התוס׳ )פענח רזא‪ ,‬מושב זקנים‬ ‫לא היו יודעים״‪ ,‬וכן הגיהו בכמה מפרשים ‪ -‬ראה‬
‫ועוד( ‪ -‬דמכת ברד היתה בטבת‪ ,‬ואיר היתה אז‬ ‫לבוש‪ ,‬יוסף דעת‪ ,‬דברי דוד )להט״ז(‪ ,‬באר ’צחק‪,‬‬
‫השעורה אביב כו׳‪ .‬אבל ראה רמב״ן בא י‪ ,‬ד‪ .‬בתיי‬ ‫באר בשדה ועוד‪ .‬וראה לקמן םוף הערה ‪,43‬‬
‫שם‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪ (5‬תהלים סח‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (6‬ט‪ ,‬לא‪.‬‬
‫ופשימא להגירסא )הנ״ל הערה ‪ (2‬שהוא‬ ‫‪(11‬‬
‫‪.‬לשון אחר״ בפרש״י‪.‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫ו‪,‬‬ ‫‪ (7‬שה״ש‬
 ‫שיחות‬ ‫משפטים‪i‬‬ ‫להוטי‬ ‫‪ 10‬ו‬

‫בכתובים אלה מדובר אודות ״שלש‬ ‫לקמן בם׳ תשא^׳ פירש רש״י עוד‬ ‫ב(‬
‫רגלים׳״״‪ ,‬אבל קביעת הרגלים בפרשה זו‬ ‫פעם ״חודש האביב״‪-‬״חודש הניכור‪ ,‬ש­‬
‫קשורה עם תבואת השדה‪ ,‬״חג הקציר‬ ‫התבואה מתבכרת בבישולה״‪ ,‬וצ״ע‪ :‬אפי­‬
‫בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה‪ ,‬וחג‬ ‫לו את״ל שלאחרי הפסק פרשיות הוצרך‬
‫האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן‬ ‫רש״י לפרש עוד פעם)בקיצור( הפירוש‬
‫השדה״*״‪] .‬והטעם מובן בפשטות‪ ,‬כי ה ­‬ ‫ד״אביב״‪ ,‬מדוע נקט דוקא לשונות אלו‪,‬‬
‫אזהרה על הרגלים בפרשתנו היא בשיי­‬ ‫שאינו מודגש בהם כ״ב הקשר לתיבת‬
‫כות לענין שביעית‪ ,‬כפרש״י עה״פ״ג ״שלש‬ ‫״אביב״‪ ,‬ומדוע לא כתב ״שהתבואה מת­‬
‫פעמים גו׳״ ‪ -‬״לפי שהענין מדבר ב ­‬ ‫מלאת בו באבי׳״‪ ,‬וכן למה הוסיף בהתחלת‬
‫שביעית הוצרך לומר שלא יתעקרו שלש‬ ‫פירושו תיבת ״חודש)הביכור(״ שנאמרה‬
‫רגלים ממקומן״‪ .‬ולכן מדייק הכתוב שה­‬ ‫בכתוב?‬
‫רגלים שייכים לתבואת השדה שמשום זה‬
‫ב‪ .‬ויש לומר הביאור בכל זה‪:‬‬
‫היתה קס״ד שזהו רק בשש שנים ש״תזרע‬
‫את ארצך ואספת את תבואתה״‪ ,‬משא״כ‬ ‫לפי פשוטו של מקרא‪ ,‬פירוש ״חודש‬
‫ב״השביעית)שאז( תשמטנה ונטשתה״יז‪,‬‬ ‫האביב״ הוא ‪ -‬שס החודש‪ ,‬והרי דרכו של‬
‫יתעקרו שלש רגלים‪ ,‬ולכן הוצרך לומר‬ ‫רש״י בפירושו על התורה‪ ,‬שבדרך כלליי‬
‫שלא יתעקרו כו׳[‪.‬‬ ‫אינו מבאר פירוש השמות•״‪ .‬ואפילו את״ל‬
‫שיש שייכות״׳ בין תוכן השם לדבר ה­‬
‫ועפ״ז אינו מובן‪ ,‬הרי כ״ז ניחא בשבו ­‬
‫נקרא בו‪ ,‬הרי כאן מובנת השייבות בפש­‬
‫עות וסוכות‪ ,‬שכל עיקרם הוא בשייכות ל­‬
‫טות‪ ,‬שהרי חודש זה הוא ״ראש חדשים‬
‫תבואה‪ ,‬״חג הקציר״ ו״חג האסיף״‪ ,‬אבל‬
‫ראשון הוא לכם לחדשי השנה״י׳‪ ,‬ולכן‬
‫מה ענין חודש האביב לתבואת השדה‪ ,‬ו ­‬
‫נקרא ״חודש האביב״‪ ,‬ד״אביב״ הוא ״לשון‬
‫מהי השייכות והקס״ד בנוגע לחג המצות?‬
‫אב״‪ ,‬שהוא אבלי וראש לחדשים‪.‬‬
‫ולכן מפרש רש״י ש״חודש האביב״ כאן‬
‫אבל בפרשתנו הוצרך רש״י לתרץ‬
‫הוא לא סתם שם חודש)כבפ׳ בא(‪ ,‬אלא גם‬
‫קושיא המתעוררת בכתובים אלה‪:‬‬
‫הוא שייך לתבואת השדה‪ ,‬״שהתבואה מת­‬
‫מלאת ]בו[ באבי״׳‪ ,‬ונמצא שגם זמן חג‬
‫‪ (12‬לד‪ ,‬יח‪.‬‬
‫המצות שייך לתבואה‪.‬‬
‫‪ (13‬ראה ראב״ע גח )י‪ ,‬ח( ״אל תבקש טעם לכל‬
‫אבל אין רש״י מסתפק בזה‪ ,‬דקשה לי'‪,‬‬ ‫השמות״‪ .‬וראה לקו״ש חט״ז ‪.4 7‬‬
‫דכיון שעיקר החגים הקשורים עם תבואת‬ ‫‪ (14‬ומה שפרש״י בתחלת פירושו עה׳׳ת )ברא­‬
‫השדה הם חג הקציר וחג האסיף‪ ,‬שרק הם‬ ‫שית א‪ ,‬ת( ״שמים שא מים שם מים אש ומים שערבן‬
‫נקראים בשם זה‪ ,‬הי׳ הכתוב צריך להק­‬ ‫זה בזה ועשה מהם שמים״‪ ,‬י״ל שהוא לתרץ מ״ש‬
‫דים חג הקציר וחג האסיף לפני חג המצות‬ ‫לקרוא‬ ‫״ויקרא אלקים לרקיע שמים״‪ ,‬למה הוצרך‬
‫אותו בשם אחר ולא בשם רקיע )שלכו מעתיק רש״י שהוא רק ״במועד חודש האביב״‪ ,‬ולכן מו­‬
‫בהד״ה כל תיבות אלו ״ויקרא אלקים לרקיע שמים״‪,‬‬
‫סיף רש״י ״באביב לשון אב בכור וראשון‬
‫אף שמפרש רק תיבת ״שמים״(‪ .‬ועצ״ע‪.‬‬
‫‪ (15‬כן צ״ל לכאורה בנדו״ד שהרי לא נקרא‬
‫‪( 18‬כג‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫״חודש אביב״ אלא ״חודש האביב״ שמורה שיש לו‬
‫‪ {19‬בג‪ ,‬טז‪ .‬וראה רמב״ן עה״פ‪.‬‬ ‫פירוש שהוא ידוע כבר‪.‬‬
‫כג‪ ,‬יז‪ .‬וראה נחלת יעקב שם )הובא גם‬ ‫‪(20‬‬ ‫‪ (16‬בא יב‪ ,‬ב ובפרש״י‪.‬‬
‫בשפ״ח(‪.‬‬ ‫‪ ( 17‬כמ״ש הבחיי בא שם‪ .‬וראה אוה״ח פרשחגו‬
‫‪ (21‬כג‪ ,‬י־יא‪.‬‬ ‫‪ 7‬א׳קפה‪.‬‬
‫ווו‬ ‫שיחות‬ ‫משפטיםב‬ ‫להוטי‬

‫מקנך תזכר פטר שור ושה ופטר חמור‬ ‫לבשל הפירות״‪ ,‬שלא רק שחג המצות‬
‫תפדה בשה גו׳ כל בכור בניר תפדה גו׳‬ ‫שייך ג״כ לתבואה‪ ,‬אלא עוד זאת‪ ,‬שהוא‬
‫ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות‬ ‫בכור וראשון לבשל פירות “‪ ,‬ולכן גם כ־‬
‫בחריש ובקציר תשבות״‪ ,‬״וחג שבועות‬ ‫שנמנו החגים בקרא כפי שהם שייכים ל­‬
‫תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף‬ ‫תבואת השדה‪ ,‬הרי הראש שלהם הוא חג‬
‫תקופת השנה״‪.‬‬ ‫המצות‪ ,‬שהוא ״במועד חודש האביב״‪.‬‬
‫ואינו מובן‪ :‬הא דהוסיף בתוך ג׳ רגלים‬ ‫ע״פ הנ״ל יש לומר‪ ,‬שבפירושו‬ ‫ג‪.‬‬
‫ע״ד ״בחריש ובקציר תשבות״ מובן הוא‬ ‫הנ״ל בם' תשא כוונת רש״י היא ג׳ש לבאר‬
‫‪7‬׳פ פירש״י״ ״למה נזכר חריש וקציר״‬ ‫את הפסוקים שם‪:‬‬
‫)או דקאי ״על חריש של ערב שביעית‬
‫גם בכתובים דפ׳ תשא מדבר על שלש‬
‫הנכנס לשביעית וקציר של שביעית‬
‫רגלים בשייכות לתבואת השדה‪ ,‬וא״כ‬
‫היוצא למוצאי שביעית כו״׳‪ ,‬או שהוא‬
‫צריך ביאור‪ :‬לאחרי הכתוב ״את חג ה ­‬
‫בשייכות ל״קציר העומר שהוא מצוה‬
‫מצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות‬
‫ודוחה את השבת״‪ ,‬שעומר זמנו בחג‬
‫אשר צוויתיד למועד חודש האביב כי ב­‬
‫המצות(‪ ,‬אכל למה בא כאן הציווי ע״ד‬
‫חודש האביב יצאת ממצרים״‪ ,‬נתפרשו‬
‫פטר רחם? ואף שמצות פטר רחם נאמרה‬
‫עוד כמה מצוות״ ‪ -‬״כל פטר רחם לי וכל‬
‫בם״פ בא״ בשייכות ליציאת מצרים״‪,‬‬
‫כמפורש בכתוב שם״ ״ויהי כי הקשה‬
‫פרעה לשלחנו ויהרוג ה׳ כל בכור בארץ‬ ‫‪ (22‬לכאורה יש לומר‪ ,‬שכוונתו גם לבישול ה­‬
‫מצרים גו״׳‪ ,‬הרי לכאורה אין זה טעם‬ ‫חטים וכן בישול הסירות‪ ,‬שאף שגמר בישול החטים‬
‫מספיק להכניסו בתוך פרשת הרגלים‬ ‫וכן בישול הסירות הוא בחג הקציר‪ ,‬הרי התחלתו‬
‫בשייכות לתבואת השדה)ובפרט שיש עוד‬ ‫)וכן ההתחלה דכמה סירות האילן( י״ל שהיא בחודש‬
‫האביב*‪ .‬ולס״ז לכאורה החשיבות דחודש האביכ‬
‫מצוות שהם זכר ליציאת מצרים‪ ,‬וכמפו­‬
‫אינה רק בזה שהוא ראשון לבישול תבואת שעורים‬
‫רש בפרשת בא שם בהמשך להנ״ל ע״ד‬
‫אלא גם לחטים‪ ,‬וכן לכמה מסירות האילן•*‪ .‬אבל‬
‫מצות תפילין״‪ ,‬״והי׳ לאות על ידכה ול ­‬ ‫בספר החקירה להצ״צ שם )צא‪ ,‬ב(; ״הטעם שבאמת‬
‫טוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה׳‬ ‫רק שעורים נק׳ אביב כי היא התבואה המתבכרת‬
‫ממצרים״(‪.‬‬ ‫ונגמרת קודם לחטים ‪ . .‬והיא בכירה לחטים״)וע״ש‬
‫ולכן פרש״י שם ״חודש האביב״ ‪-‬‬ ‫)צא‪ ,‬א‪-‬ב( בארוכה שמתויר דלכל הסירושים ב ­א­‬
‫חודש הביכור שהתבואה מתבכרת בבישו־‬ ‫ביב״ ה״ז שייך לאביב מלשון אב(‪.‬‬
‫‪ (23‬לד‪ ,‬יט ואילך‪.‬‬
‫לה״‪ ,‬להדגיש שהחג דחודש זה הוא לא‬

‫*( ולהעיר נזפירזש רבי תנחזוזא שהביא רש״י‬

‫‪ (24‬שם‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫בפ וארא שס )ט‪ ,‬לב נ סופ ס ״פלאי פלאות נעשו‬
‫‪ (25‬יג‪ ,‬ב‪ .‬שם‪ ,‬יב ואילך‪.‬‬ ‫להם שלא לקו״‪ ,‬שלפ״ז משמע שנם החטה היתה‬
‫‪ (26‬כמ״ש בראב״ע חשא שם‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫אביב או‪ .‬אבל ראה פענח רוא ועוד שם‪ ,‬שהפלא‬
‫‪ (27‬בא שם‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫הוא ‪,‬שהי־ להנז לחיות נשדפים בו״‪.‬‬
‫‪ (28‬שם‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫•*( להעיר מרמב״ם הל■ קידוש החודש פ־ד‬
‫‪ (29‬ויש לומר‪ ,‬שדיוקו של רש״י הוא גם מכפל‬ ‫ה־ג ‪.‬ולא צמחו פירות האילן שדרכו לצמוח בונו!‬
‫ההדגשה בהכתוב ‪-‬למועד חודש האביב כי בחודש‬ ‫הפסח ‪ ..‬וכדי שיהיו הפירות צומחין כדרך כל זמן‬
‫האביב יצאת ממצרים״‪ ,‬דלא כבפרשתנו שנאמר‬ ‫האביב״ — והוא דלא כפרש״י סנהדרין )יא‪ ,‬ב ד״ה‬
‫״למועד חודש האביב כי בו יצאת ממצרים״‪.‬‬ ‫ועל פירות האילן( שאינו שייך לאביב‪.‬‬
 ‫שיחורג‬ ‫משפטיםב‬ ‫לפרטי‬ ‫‪112‬‬

‫שזוהי הסיבה המחייבת זכירת יצי״מ‪,‬‬ ‫)רק( מחמת התבואה המתבכרת אלא שה­‬
‫גודל חסד השם שגמלם‪.‬‬ ‫חודש נקרא בשם ״חודש הביכור״‪ ,‬ולבז‬
‫ויש להוסיף‪ ,‬שזוהי גם הסיבה לזכירת‬ ‫אתי שפיר השייבות באן דהמצוות ה­‬
‫יצי׳׳מ לא רק בזמן יצי״מ‪ ,‬בחודש האביב‪,‬‬ ‫תלויות בבבור‪.‬‬
‫אלא כל השנה כולה‪ ,‬כפרש״י שם״י ״זכור‬ ‫ד‪.‬ויש לומר‪ ,‬שהחילוק בי? פירושי‬
‫את היום הזה‪ ,‬למד שמזכירין יציאת‬ ‫רש״י דפ׳ בא ודפרשתנו קשור עם החילוק‬
‫מצרים בכל יום״‪.‬‬ ‫בתובן המצוות המדוברות בהפרשיות ה­‬
‫ואילו השלש רגלים בתור קביעת חג‪,‬‬ ‫אלו‪:‬‬
‫בל אחד בזמן קבוע בשנה‪ ,‬קשורים עם‬ ‫בפרשת בא מדובר בעיקר אודות ובי­‬
‫זמני תבואת השדה‪ ,‬הנחשבים ל״אביב״‪,‬‬ ‫רת יצי״מ‪ ,‬כמ״ש בפסוק שלפנ״ז״י‪ .‬״זכור‬
‫״קציר״ ו״אסיף״ של התבואה‪.‬‬ ‫את היום הזה אשר יצאתם ממצרים״ ]וכן‬
‫ויש להביא ראי׳ לחילוק הנ״ל‪ ,‬דל‪-‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫על‬ ‫בכתובים שלאח״ז ההדגשה אינה)כ״ב(‬
‫רש״י בפירושו עה״ת הפסוק דפ׳ בא ״היום‬ ‫­‬ ‫ה‬ ‫קביעת החג‪ ,‬אלא על פעולות שונות‬
‫אתם יוצאים בחודש האביב״ לא קאי על‬ ‫­‬ ‫העבו‬ ‫מזכירות על יצי״מ‪ ,‬״ועבדת>נ את‬
‫קביעת חג הפסח‪ ,‬משא״כ הכתוב דפר־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מצות‬ ‫דה הזאת ‪ ..‬שבעת ימים תאכל‬
‫שתנו)וכן דפ׳ תשא( ״במועד חודש ה ­‬ ‫והגדת‬ ‫‪..‬‬ ‫מצות יאכל את שבעת הימים‬
‫אביב״ ‪ -‬מפרש״י לקמן בם׳ ראה ” עה״פ‬ ‫״בעבור‬ ‫”‬ ‫גו׳)כפרש״י‬ ‫לבנך ‪ . .‬בעבור זה‬
‫״שמור את חודש האביב״ ‪ -‬״מקודם בואו‬ ‫ומרור״‬ ‫מצה‬ ‫פסח‬ ‫כגון‬ ‫שאקיים מצוותיו‬
‫שמור שיהא ראוי לאביב להקריב בו את‬ ‫גו״׳‬ ‫לאות‬ ‫לך‬ ‫והי׳‬ ‫יצי״מ»(‬ ‫שהם מזכירים‬
‫מנחת העומר ואם לאו עבר את השנה״‪.‬‬ ‫ואילו‬ ‫לאות׳״^‬ ‫לך‬ ‫תהי׳‬ ‫מצרים‬ ‫‪ -‬״יציאת‬
‫בפרשתנו מדבר אודות קביסת**■ החגים‬
‫דהנה בגמ׳« איתא ״על שלשה דברים‬
‫)לדורות בארץ ישראל( בג׳ זמני השנה‪,‬‬
‫מעברין את השנה על האביב ועל פירות‬
‫״שלש« רגלים תחוג לי בשנה את חג ה­‬
‫האילן ועל התקופה״‪ ,‬הרי שעל ג׳ דברים‬
‫מצות תשמור גו׳ כאשר צוויתיך למועד‬
‫מעברין את השנה‪ ,‬ומדוע כתב רש״י ש­‬
‫חודש האביב״‪.‬‬
‫העיקר הוא ״שיהא ראוי לאביב להקריב‬
‫בו את מנחת העומר״‪ ,‬דבפשטות היינו ש­‬ ‫עיקר‬ ‫רש״י‬ ‫מפרש‬ ‫מקום‬ ‫ולכן‪ ,‬בבל‬
‫יהא בישול התבואד‪ ,” ,‬הרי מעברין את ה­‬ ‫והגורם‪:‬‬ ‫המחייב‬
‫שנה )גם( על התקופה״‪ ,‬שיכא הפסח בזמן‬ ‫בפ׳ בא כתב ‪ -‬״ראו חסד שגמלכם‬
‫שהוציא אתכם בחודש שהוא כשר לצאת״‪,‬‬
‫‪ (37‬טז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (38‬סנהדרין יא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (39‬להעיר שבפרש׳׳י סנהדרין שם ד׳׳ה על‬ ‫‪ (30‬מ‪ ,‬ג‪.‬‬
‫האביב מפרש ״אם לא בישלה התבןאה מעברין כו׳‬ ‫‪ (31‬שם‪ ,‬ה ואילך‪.‬‬
‫ואית דמפרשים לפי שאין להן מהיכן להקריב ה­‬ ‫‪ (32‬שם‪ ,‬ח‪.‬‬
‫עומר׳׳ )ומקשה ע׳׳ז(‪.‬‬ ‫‪ (33‬ראה פרש״י פ׳ ראה טז‪ ,‬ג ד״ה למעו תזכור‪.‬‬
‫‪ (40‬במשכיל לדוד שם ״ואפשר דכוונת רבינו‬ ‫‪ (34‬פרש״י בא שם‪ ,‬ט‪.‬‬
‫על אביב של תקופה״)וכיב בפשטות בפנים יפות‬ ‫‪ (35‬להעיר מפי' הב' בנחלת יעקב פרשתנו‬
‫שם ״וזו מצוה לב״ד לעבר את השנה מפני ה ­‬ ‫)שם‪ ,‬יז(‪,‬או י״ל )דהי' קס״ד שבשביעית( לא ינהגו‬
‫תקופה״(‪ .‬ולכאורה כן משמע קצת מפרש״י סנהדרין‬ ‫במקומן דהיינו בזמניהם אלא בכל עת׳׳‪.‬‬
‫שם ד״ה ועל התקופה ״על תקופת טבת שנמשך‬ ‫‪ (36‬כג‪ ,‬יד־טו‪.‬‬
 ‫‪113‬‬ ‫שיחות‬ ‫משפדיםב‬ ‫להוטי‬

‫שצריך שיבא בתקופת האביב״‪ ,‬אלא מצד‬ ‫האביב‪ ,‬וכמו שלמדיזי״ מ״שמור את חו ­‬
‫אביב של תבואה כמפורש בפרשתנו••*•‪,‬‬ ‫דש האביב‪ ,‬שמור אביב של תקופה שיהא‬
‫ולכן בציווי ״שמור את חודש האביב״ מ ­‬ ‫בחודש ניסך?‬
‫פרש ״שמור שיהא ראוי לאביב להקריב‬
‫]וכמפורש ברמב״ם״ שזהו העיקר‪ ,‬״ו­‬
‫בו את מנחת העומר״‪ ,‬שכוונתו בפשטות‪,‬‬
‫מפני מה מוסיפין חודש זה מפני זמן ה ­‬
‫שיהא בישול התבואה בכדי להקריב את‬
‫אביב כדי שיהא הפסח באותו זמן שנאמר‬
‫העומר‪.‬‬
‫שמור את חודש האביב שיהי׳ חודש זה ב­‬
‫והנה ענין יצי״מ)וזכירת יצי״מ( הוא‬ ‫זמן האביב כו״‪ ,‬״על שלשה סימנין מעב‪ -‬ו‪.‬‬
‫רין את השנה על התקופה ועל האביב ועל ״יסוד גדול ועמוד חזק בתורתינו ובאמונ‪-‬‬
‫תינו״״‪ .‬וי״ל שאחד מהענינים שלמדים מ‪-‬‬ ‫פירות האילן‪ ,‬כיצד ב״ד מחשבין ויודעין‬
‫אם תהי׳ תקופת ניסן בששה עשר בניסן או יצי״מ וזכירת יצי״מ לגבי כל עניני התורה‬
‫אחר זמן זה מעברין אותה השנה ויעשו ומצותי׳ הוא ענין האמור בב׳ הפרשיות)פ׳‬
‫בא ופרשתנו(‪ ,‬דעד כמה שגדל ענין ה‪-‬‬ ‫אותו ניסן אדר שני כדי שיהי׳ הפסח בזמן‬
‫זכרון‪ ,‬ועד שהזכרון הוא לא רק במחשבה‬ ‫האביב ועל סימן זה סומכין ומעברי! ואין‬
‫אלא בא גם בדיבור ובמעשה כפועל‬ ‫חוששין לסימן אחר״ )ואח״כ ממשיך ב­‬
‫בהקרבת קרבן ואכילת מצה״‪ ,‬הרי כ״ז‬ ‫הלכה בפ״ע ״וכן אם ראו ב״ד שעדיין לא‬
‫אינו מספיק ובכדי שתהי׳ להדבר קביעות‬ ‫הגיע האביב אלא עדיין אפל הוא כו׳״([‪.‬‬
‫הוא רק כאשר יש לזה שייכות ופעולה גם‬ ‫אלא דרש״י לשיטתו‪ ,‬דקביעת חג ה ­‬
‫בעולם כולו מחוץ להאדם‪ .‬שהרי בפ׳ בא‬ ‫מצות בתור חג בחודש האביב‪ ,‬אינה מצד‬
‫שמדובר בעיקר בזכירת יצי״מ‪ ,‬ועד ש‪-‬‬
‫הזכרון בא במעשה כנ״ל‪ ,‬הרי עדיין לא‬
‫חל ע״ז קביעת שם חג‪ ,‬ורק בפרשתנו שבה‬ ‫זמנה עד ט״ז בניסן שהבאת העומר דילה בתוך‬
‫מדובר כמו שהחגים שייכים לתבואת‬ ‫תקופת טבת מעברין לדחות את המועדות״‪.‬‬
‫אבל דוחק קצת לפרש כן בפרש״י עה״ת•‪ ,‬שלא השדה נעשו חגים קבועים‪.‬‬
‫כתב בפירושו עה״ת בכלל ״על התקופה״)ובן הרי‬
‫וכ״ה ב״אמונתינו ובתורתינו״‪ :‬שיעור‬ ‫לפרש״י בגמ׳ שם הוא גם ״על תקופת תמוז ש­‬
‫תוקף וקביעות האמונה והבטחון בנפש ה­‬ ‫מתעכבת ונמשכת שאין תקופת תשרי נופלת עד‬
‫אדם באופן אשר כל הענינים שבעולם לא‬ ‫עבור החג״‪ ,‬שלא הביא בפירושו עה״ת(‪ ,‬ובפרט‬
‫שמשנה מלשון הספרי שם ״שמור החודש שהוא‬
‫סמוך לאביב מפני אביב שיהי׳ בזמנו כר״ )וראה‬
‫‪ (43‬ראה לעיל הערה ‪ ,40‬דרש״י לא הביא כפ׳‬ ‫נחלת יעקב בפרש״י שם(‪ ,‬וכן לא הביא מ״ש להלן‬
‫ראה דרשת הספרי עה״פ כי בחודש האביב חודש‬ ‫בספרי ״כי בחודש האביב חודש שהוא כשר לא חם‬
‫שהוא כשר כוי‪ .‬והא דהביאו בס׳ בא‪ ,‬הרי לפרש״י‬ ‫לא צונן וכה״א כו׳״‪.‬‬
‫בפ׳ בא אין עיקר המדובר בקביעת החג‪ ,‬וכנ״ל‬ ‫‪ (41‬סנהדרין יג‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫בפנים‪ .‬ובפרט לפי הגירסא והפירוש דלעיל )הערר‬ ‫‪ (42‬הל׳ קידוש החודש רפ״ד)צויין גם במשכיל‬
‫‪ (4‬״וכי לא היו יודעים כוי״‪ ,‬שמדובר בבנ״י היוצאים‬ ‫לדוד שם(‪ .‬וראה לקו״ש חט״ן ע׳ ‪ 96‬ואילך‪.‬‬
‫אז ממצרים ולא בדורות שלאח״ז‪.‬‬
‫‪ (44‬להעיר מפרש״י סנהדרין שם ד״ה שמור‪,‬‬ ‫•( להעיר שגס הרמב״ס שבהערה ‪) 22‬שוה־ג‬
‫שאין ניסן קרוי אביב אלא על פי בישול התבואות‪.‬‬ ‫הב•(‪ ,‬בהסימן ‪.‬שעדיין לא הגיע האביב אלא עדיין‬
‫ועד״ו בר״ה כא‪ ,‬א ד״ה ולא תחוש )הובאו בס׳‬ ‫א‪ 3‬ל הוא״‪ ,‬כ•‪.‬כדי שיחי־ האביב מצוי להקריב מנזנו‬
‫החקירה להצ״צ שם(‪.‬‬ ‫עומר התנופה בששה עשר בניסן״‪ ,‬כפרש״י עה־ח‬
‫‪ (45‬חינוך מצוה כא‪.‬‬ ‫בם• ראה שם‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫משפטים‬ ‫לקוטי‬ ‫‪4‬וו‬

‫ממצרים‪ ,‬כמרז״ליי ״בכל דור ודור וכל‬
‫יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו‬
‫הוא יצא היום ממצרים״‪ ,‬לצאת ממיצרים‬
‫וגבולים שלוי'‪ ,‬עי״ז ממהרים את היציאה‬
‫דכלל ישראל מכל המיצרים והגבולים‪,‬‬
‫בגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימי­‬
‫נו ממש‪.‬‬
‫)משיחות ש״פ משפטים וש״פ תרומה תש״מ(‬
‫‪ -‬עם הו ס פו ת ל׳‬ ‫‪ (46‬מ שנה פ סחי ם קטז‪ ,‬ב‬
‫אדה״ז בתניא רפמ״ז‪.‬‬
‫‪ (47‬ראה תניא שם‪.‬‬
‫יחלישהו ולא יפעלו בו אפילו הזזה כל‬
‫שהיא‪ ,‬הוא ‪ -‬שאמונתו ובטחונו בה׳ ישפי­‬
‫עו גם בבני ישראל שסביבו‪.‬‬
‫ועד״ז ב״תורתינו״ ‪ -‬דאימתי נקבעים‬
‫התורה ומצוות בהאדם באופן דבל ימוט‬
‫לעולם ‪ -‬כאשר תורתו ומצותיו פועלים‬
‫גם מחוצה לו‪ ,‬ובבני ישראל עצמם ‪ -‬ש­‬
‫משפיע גם באלה שלע״ע אינם שייכים‬
‫לתורה ומצות‪.‬‬
‫י ‪7‬׳י שפועל על כאו״א מישראל מסבי­‬
‫בו להחדיר בו אמונה בהשם ושיתאחד עם‬
‫התורה ומצוות השם‪ ,‬שעי׳׳ז הרי הוא יוצא‬
‫‪ 15‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫לפוטי‬

‫משפטים ג‬
‫ורש״י שינה מדברי ״רבותינו״ והביאו על‬ ‫״וישלח את נערי בני ישראל‬ ‫א‪.‬‬
‫הכתוב ״באגנות״!‬ ‫ויעלו עולות גו׳ זבחים שלמים לה׳ גו׳‬
‫ובפרט שרש״י מדגיש בלשונו ״מכאן‬ ‫ויקה משה חצי הדם וישם באגנות וחצי‬
‫למדו רבותינו״)ולא ״ואמרו רבותינו״‪,‬‬ ‫הדם זרק על המזבח‪ ,‬ויקח ספר הברית‬
‫״ולמדו רבותינו״ וכיו״ב( ‪ -‬שמשמעו‪,‬‬ ‫ויקרא גו׳ ויקח משה את הדם ויזרוק על‬
‫כמשנ״ת כמ״פי‪ ,‬לשלול קס״ד שאפשר‬ ‫העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה׳‬
‫ללומדו ממקום אחר‪ .‬והיינו‪ ,‬שרש״י מ ­‬ ‫עמכם גו״׳׳‪.‬‬
‫דייק שהלימוד הוא דוקא ״מכאן״‪ ,‬מה ­‬ ‫ובפרש״י על תיבת ״באגנות״ג‪ :‬״שתי‬
‫כתוב ״באגנות״‪ ,‬ולא מהכתוב דלקמן‬ ‫אגנות‪ ,‬אחד לחצי דם עולה וא׳ לחצי דם‬
‫״ויזרוק על העם״‪.‬‬ ‫שלמים להזות אותם על העם‪ ,‬ומכאן‬
‫למדו רבותינר■ שנכנסו אבותינו לברית‬
‫ויובן זה בהקדם השאלה‪ :‬כבר‬ ‫ב‪,‬‬
‫במילה וטבילה והזאת» דמים שאין הזאה‬
‫נת׳ כמ״פ שאין פרש״י על התורה ספר‬
‫בלא טבילה״‪.‬‬
‫של הלכה‪ ,‬ולא בא אלא לפרש פשוטו‬
‫של מקרא )כמ״ש רש״י כמ״פ בעצמו*(‪,‬‬ ‫ואינו מובו‪ :‬כתוב זה‪ ,‬״ויקח משה חצי‬
‫וצ״ע בנדו״ד ‪ -‬למאי נפק״מ בפירוש‬ ‫הדם וישם באגנות״‪ ,‬לא איירי בהזאת‬
‫הכתובים זה שאמרו רבותינו ״שנכנסו‬ ‫הדם על העם אלא רק בשימת הדם באג­‬
‫אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת‬ ‫נות כדי ״להזות אותם )אח״כ( על העם״‪,‬‬
‫דמים״?‬ ‫וא״ב הו״ל לרש״י להביא זה ש״למדו‬
‫רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה‬
‫דלכאורה‪ ,‬הא שנכנסו לברית ע״י‬
‫וטבילה והזאת דמים״ על הפסוק־ ״ויקח‬
‫הזאת דמים מפורש בכתוב‪ ,‬״ויזרוק על‬
‫משה את הדם ויזרוק על העם״‪ ,‬וכמפו­‬
‫העם ויאמר הנה דם הברית גו״׳‪ ,‬ואין‬
‫רש שם ״ויאמר הנה דס הבריוז״ ‪ -‬ולמה‬
‫צורך ב״לימוד״ כי מפורש הוא; ולאידך‪,‬‬
‫הביאו רש״י כאן בפסוק ״)ויקח משה חצי‬
‫אין שום זכר בפשוטו של מקרא כאן‬
‫הדם ויעזם( באגנות״?‬
‫שהיתה מילה וטבילהי‪ .‬ויתרה מזה מה‬
‫נתוסף בהבנת פשוטו של מקרא ע״י‬ ‫וביותר תמוה‪ :‬בגמ׳־‪ ,‬מקורו של ה­‬
‫לימוד זה של רבותינו?‬ ‫לימוד‪ ,‬כן הובא הלימוד ע״ז מהכתוב‬
‫״ויקח משה)חצי•׳( הדם ויזרוק על העם״‪,‬‬
‫״את הדם״‪ .‬וכ״ה ברבינו גר שום שם )נדפס שם י‪,‬‬
‫א(‪ .‬גמ׳ יבמות מו‪ ,‬ב‪ - .‬וראה לקמן הערה ‪.36‬‬
‫‪ (7‬ראה ס׳ כל לי רש״י )קה״ת‪ ,‬תש״מ( ע׳ ‪79‬‬ ‫‪ ( 1‬פר שתנו כד‪ ,‬ה־ח‪.‬‬
‫)ובהוצאת תנש״א ‪ -‬ע׳ ‪ (140‬וש־נ‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ ( 2‬שם‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (8‬בראשית ג‪ ,‬ח‪ ,‬שם‪ ,‬כד‪1 .‬בכ־נו‪.‬‬ ‫‪ (3‬כריתות ט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (9‬ובלאה״ב עכצ״ל שאיו כוונת רש״י ב״ומכאן‬ ‫‪ (4‬כ״ה בדפוסים הנפוצים‪ .‬וראה לקמן סעיף ג•‬
‫לנוד! רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבי‪-‬‬ ‫‪ ( 5‬שם‪ ,‬ח‪.‬‬
‫לד‪ ,‬והזאת דמים״ שכולס נל מדו מכאן‪ ,‬שהרי מילה‬ ‫‪ (6‬כ״ה בנ מ׳ לפנינו‪ ,‬שהוע תקה תיבת ״חצי״‪.‬‬
‫לא נזכרה כל ל ״כאן״‪.‬‬ ‫וכבר הגי׳ בשטמ״ק שם )ועוד( שהיא מיותרת וצ״ל‬
 ‫שיחות‬ ‫משפטים ג‬ ‫להוטי‬ ‫‪6‬וו‬

‫שמלו באותו הלילה שנאמני מתבוססת‬ ‫כן ‪ -‬סיום דברי רש״י ״שאין הזאה‬
‫בדמיך ‪ . .‬ואומר״׳ גם את בדם בריתך‬ ‫בלא טבילה״‪ :‬כלל זה אין לו הכרח ב ­‬
‫שלחתי גו״׳ ‪ -‬כי מילת בנ״י במצרים‬ ‫פשוטו של מקרא)וכן ‪ -‬רש״י לא הביא‬
‫היתה לצורך אכילת הפסח ]או)בלשון‬ ‫שום ראי׳ ע״ז{‪ ,‬אלא הוא כלל בהלכה״‘‬
‫רש״ייי( שיהיו ״בידם מצות להתעסק‬ ‫‪ -‬וא״כ‪ ,‬גם את״ל שרש״י הוצרך להביא‬
‫בהם כדי שיגאלו״[‪ ,‬ועוד‪ :‬ע״ד הפשט‬ ‫שהיתה גם טבילה )כיון שכן אמרו‬
‫אין מילה זו שייכת לכניסת בנ״י‬ ‫רבותינו שכך נכנסו אבותינו לברית(‪,‬‬
‫להברית דפרשתנו בעת מ״ת‪ ,‬והו״ל‬ ‫צריך ביאור למה הביא גם את ההוכחה‬
‫לרש״י לפרש חידוש זה‪ ,‬שמילת בנ״י‬ ‫של רבותינו ע״ז מהכלל ״שאין הזאה‬
‫במצרים נחשבת חלק מכניסתם לברית‬ ‫בלא טבילה״?‬
‫בעת מ״ח[‪,‬‬ ‫ועוד זאת‪ :‬בנוגע למילה לא הביא‬
‫ג‪ .‬גם יש לעיין‪:‬‬ ‫רש״י שום ראי‪ /‬אף שבגמ׳ הובאו ע״ז‬
‫שני כתובים ‪ -‬״כי מולים היו כל העם‬
‫לפי הגירסא הנפוצה לשון רש״י היא‬
‫היוצאים״‪ ,‬אי נמי מהכא־׳ ואעבור עליך‬
‫״)שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבי­‬
‫ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך‬
‫לה( והזאה דמים״‪ ,‬אבל בגמ׳י)לפנימי׳(‬
‫בדמיך חיי וגו״׳ ‪ -‬ולמה הוצרך רש״י‬
‫נאמר ״)לא נכנסו לברית אלא במילה‬
‫וטבילה( והר צ א ת דם״‪ ,‬ובפר ש״י שם‬ ‫לראי׳ על הטבילה?‬
‫״הרצאת דמים ‪ -‬זריקת דמים על המז ­‬ ‫]ולכאורה דוחק לתרץ‪ ,‬שמילת בנ״י‬
‫בח״ )אלא שבהמשך הגמ׳ הובא‪ ,‬״טבילה‬ ‫במצרים מפורשת בקרא״י‪ ,‬כמ״ש•■‘ ״וכל‬
‫מנלן דכתיב ויקח משה )חצי«י( הדם‬ ‫ערל לא יאכל בו״‪ ,‬וכן פרש״יי‘ שהקב״ה‬
‫ויזרק על העם ואין הזאה בלא טבילה״{‪,‬‬ ‫‪,,‬נתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה‬
‫וצ״ע ‪ -‬למה לא הזכיר רש״י גם‬
‫״הרצאת דמים״‪ ,‬דהיינו זריקת דמים על‬
‫‪ (10‬ויש להוסיף‪ ,‬שבמכילתא )יתרו יט‪ ,‬י( למדו‬
‫המזבחי׳?‬ ‫שהיתה טבילה לפני מית ממה שנאמר )שס(‬
‫והנה לפי גירסא אחרת״י‪ ,‬גם כפרש״י‬ ‫‪),‬יקדשתם היום ומחר( וכבסו שמלותם״‪ ,‬וברמב״ם‬
‫כאן הלשון היא )כבגמרא( ״ו ה ר צ א ת‬ ‫)הל׳ איסורי ביאה רפי״ג( הביא לימוד זה‪ ,‬ולא‬
‫דמים״‪ ,‬ויש מפרשים״ שכתבו שגם לה־‬ ‫הלימוד שבש״ס ״שאין הזאה בלא טבילה״ ]ואע׳׳ס‬
‫שבש״ס )יבמות שם( דחו לימוד זה‪ ,‬כי ״דלפא נקיות‬
‫בעלמא״‪ .‬וכבר האריכו במפרשים‪ ,‬שהרמב״ם ס״ל‬
‫‪ (16‬זכרי׳ ט‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫שדחי׳ זו אינה למסקנא ולהלכה; ולאידך‪ ,‬הכלל‬
‫‪ (17‬ראה הערה ‪.26:24‬‬ ‫״אין הזאה בלא טבילה״ אינו לכו״ע[‪ ,‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (18‬ראה הערה ‪.6‬‬ ‫‪ (11‬יהושע ה‪ ,‬ה‪-‬‬
‫‪ ( 19‬ולאידד‪ :‬הזאת דמים לא נאמרה בפירוש‬ ‫‪ (12‬יחזקאל טז‪ ,‬ו‪.‬‬
‫כגם׳ כ״א רק דדך אגב )כראי׳ על טבילה(‪ .‬וב־‬ ‫‪ ( 13‬משא״כ טבילה‪ ,‬שלא נזכרה בקרא‪ ,‬הוצרך‬
‫חדא״ג מהרש״א כריתות שם הניח בצ״ע ״אמאי לא‬ ‫רש״י להביא ראי׳ ע״ז)ראה רבק טוב והואיל משה‬
‫חשיב נמי שלא נכנסו לברית בלא הזאה״‪ .‬ולהעיר‬ ‫)באר היטב( על פרש״י פסוק ח(‪.‬‬
‫משו״ת אבני נזר יו״ד סשמ״ז)אות ד ואילך(‪ .‬ערוך‬ ‫‪ ( 14‬בא יב‪ ,‬מח‪ .‬ולהעיר‪ ,‬שהרמב״ם שם הביא‬
‫לנר ליבמות שם )ד״ה ואין הזאה(‪.‬‬ ‫כתוב זה לראי׳ על מילה )ולא הכתובים שבש״ם(‪.‬‬
‫‪ (20‬כ״ד‪ ,‬בדפוס א׳ וב׳ דפרש״י‪ ,‬ורוב כת״י‬ ‫וראה רשב״א ליבמות מו‪ ,‬ב‪ .‬וכבר האריכו במפר ­‬
‫רש״י שתח״י‪ .‬וכן הועתק ברא״ם כאן‪.‬‬ ‫שים‪.‬‬
‫‪ (21‬נחלת יעקב על פרש״י כאן‪.‬‬ ‫‪ (15‬בא שם‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪117‬‬ ‫שיחות‬ ‫משפטים ג‬
‫מעזה את הדם ויזרוק וגו׳ ואין הזאה‬
‫בלא טבילה והרצאת דמים דכתיב וחצי‬
‫הדם זרק על המזבח״ ‪ -‬הרי שהזאת‬
‫דמים והרצאת דמים לאו היינו הך‪,‬‬
‫ותרווייהו איתנהו בי׳[‪.‬‬
‫ועפ״ז ‪ -‬למה הביא רש״י רק הזאת‬
‫דמים)על העם( ולא גם ״הרצאת דמים״‬
‫)ע״ג המזבח(?‬
‫ד‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬
‫אבל צע״ג אם אפשר לפרש כן ב־‬
‫בכתוב כאן מפורש דבר חידוש‪ ,‬״וי־‬
‫קח משה חצי הדם גו׳ וחצי הדם גו׳״‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬שהי׳ מעשה מיוחד של חילוק‬
‫הדם לב׳ חצאין ” דוקא‪ ,‬וכמפורש ב־‬
‫רש״י בד״ה ״ויקח משה חצי הדם״ ‪ -‬״מי‬
‫חלקו‪ ,‬מלאך בא וחלקו״‪ ,‬פעולה מיוחדת‬
‫של חלוקת הדם ע״י מלאך״‪.‬‬
‫וצ״ע‪ :‬מצינו בעוד מקומות שחלק‬
‫מדם הקרבן נזרק על המזבח וחלקו מזים‬
‫על האדם )כמו בחינוך אהרן ובניו ל ­‬
‫כהונה שנאמר״ ״ולקחת מדמו ונתת על‬
‫תנוך אוזן אהרן גו׳ וזרקת את הדם על‬
‫המזבח סביב״‪ ,‬ועוד( ‪ -‬אבל לא מצינו‬
‫שיהי׳ מעזזזה מיוחד של חלוקת הדם לב׳‬
‫חצאין‪ ,‬ולמה כאן הי׳ צ״ל חלוקת הדם‬
‫לב׳ חצאים?‬
‫וזהו מ״ש רש״י ״מכאן למדו רבותינו‬
‫שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה‬
‫והזאת דמים״‪ ,‬כלומר‪ ,‬מכתוב זה ‪ -‬שבו‬
‫בברייתא )וראה מהרש״א שם(‪ .‬ו ל ה עי ר מגי ר ם ת‬
‫התום׳ שהובאה בהער ה ‪. 24‬‬
‫‪-‬‬ ‫הרם׳׳ג עה׳׳ת כאן פי׳ »חצי״‬ ‫‪ (27‬ובפי׳‬
‫״מקצת״‪.‬‬
‫‪ (28‬ראה רא׳׳ם ועוד‪ ,‬הכרחו של רש״י לפירו ש‬
‫זה בלשו! הכתוב‪ - .‬וכבר העירו על החילוק בין ל׳‬
‫רש׳׳י ולשון המדר ש )ויק״ר פ׳׳ו‪ ,‬ה(‪,‬ו מ הי כן הי׳ יודע‬
‫משה חציו של דם־׳‪ ,‬וכן הטעם שנקט רש־׳י כהפירו ש‬
‫שהי׳ עי׳י מלאך ול א כא׳ משאר פירו שי המדר ש שם‪.‬‬
‫‪ -‬ונת׳ בההתועדות‪ .‬ואכ׳־מ‪.‬‬
‫‪ (29‬תצוה כט‪ ,‬כ‪.‬‬
‫לקוטי‬
‫גירסא בפרש״י ״הזאת דמים״‪ ,‬אץ כוונת‬
‫רש״י שהיתה הזאה על העם‪ ,‬אלא כמו‬
‫שפי׳ התרגום לקמן עה״פי ״ויזרוק על‬
‫העם״)והובא בפרש״י שם‪ ,‬כדלקמן סעיף‬
‫ח( ״וזרק על מדבחא לכפרא על עמא״‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬ש״לא״ זרק כלום על העם גופייהו‬
‫אלא בשביל כפרת העם זרק על המזבח‬
‫‪ . .‬דהרצאת והזאת הכל אחד והיינו על‬
‫המזבח״‪.‬‬
‫גירסא הנפוצה בפר ש״י כאן “‪ ,‬שכתב‬
‫״)שתי אגנות כו׳( להזות אותם על העם״‪,‬‬
‫דהיינו שההזאה היתה על העם עצמו‬
‫)ולא זריקה על המזבח‪ ,‬שלא נזכרה כלל‬
‫בפרש״י כאן(‪ .‬ומזה‪ ,‬דמ״ש רש״י בהמשך‬
‫לזה ״שנכנסו אבותינו לברית כו׳ והזאת‬
‫דמים״ כוונתו להזאת דמים ״על העם״‪.‬‬
‫ועוד זאת‪ :‬כיצד אפשר לפרש ש״הזאת‬
‫דמים״ היינו זריקה על המזבח‪ ,‬והרי‬
‫רש״י ממשיך ״שאין הזאה בלא טבילה״‪,‬‬
‫ובשלמא אם הזאה פירושה הזאה על‬
‫העם‪ ,‬מובן שקודם להזאה צ״ל טבילה‪,‬‬
‫אבל אם הכוונה לזריקת דם על המזבח‬
‫‪ -‬מהי שייכות טבילת האדם לזריקת דם‬
‫על המזבח״?!‬
‫]וכן מפורש בפרש״י לש״ם במק״א ”‪,‬‬
‫שהביא לשון הברייתא ״מה אבותיכם לא‬
‫נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והר ­‬
‫צאת דמים והזאת דמים״ דכתיב ויקח‬
‫‪ (22‬ל׳ הנ ח ל ת י עקב‪ - .‬וכ בר האריכו במפר שי‬
‫הת״א‪ ,‬ועוד‪ .‬וראה ת״י יבמות שם ד״ה ד ק ה משה‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה ג ם באר בשדה על פרש״י כאן‪.‬‬
‫‪ (24‬ועפ״ז נ״ל ל אידך‪ ,‬שגם את״ל כ הגי ר ס א‬
‫״והרויאת דמים״‪ ,‬כוונ ת רש״י ) כ אן‪ ,‬בפשש״מ( היא‬
‫להזאה על העם )ולא זריקה על ה מונ ח‪ ,‬כפירושו על‬
‫השים(‪ .‬ויותר נר א ה לקיים הגירסא «והזאת דמים־‪.‬‬
‫ול ה עיר שכ״ה גי ר ס ת התום■ )יבמות שם( בג ם'‬
‫כריתות שם‪.‬‬
‫‪ (25‬ר*ה לא‪ ,‬ב ד״ה צריך‪.‬‬
‫ג רי ם‬ ‫שכן‬ ‫מ שמ ע‬ ‫רש״י‬ ‫ל׳‬ ‫‪ (26‬ומפ שטות‬
 ‫שיחות‬ ‫משפטים נ‬
‫ביני וביניכם״‪ ,‬״בריתי בבשרכם״‪ ,‬כן הז­‬
‫את דמים הכניסה את ישראל לברית‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לבאר גם סיום לשון רש״י‬
‫״שאין הזאה בלא טבילה״‪ :‬אין כוונת‬
‫רש״י להביא ראי׳ שהיתה טבילה )כשם‬
‫שלא הביא ראי׳ על מילה(‪ ,‬אלא לבאר‬
‫תוכן ענין הטבילה ושייכותה לברית‪,‬‬
‫דמהי שייכותה של טבילה לענין ה ­‬
‫ברית*'? ולכן מפרש רש״י‪ ,‬שאכן אין‬
‫מעשה הטבילה עצמו פעולה של כניסה‬
‫לברית‪ ,‬וכל ענינה אינו אלא הכשרה‬
‫להזאהי'‪ ,‬״שאין הזאה בלא טבילה״‪.‬‬
‫וזהו גם הטעם שלא הביא רש״י ש­‬
‫נכנסו לברית ע״י קרבן)״הרצאת דמים״‪/‬‬
‫כי בפשוטו של מקרא״*‪ ,‬הקרבת הקרבן‬
‫היא חיוב צדדי ונוסף‪ ,‬ואינו חלק מעצם‬
‫פעולת הכניסה לבריתי*‪.‬‬
‫אבל אין ביאור זה מספיק‪ ,‬שהרי‬ ‫ה‪.‬‬
‫לפי הנ״ל כוונת רש״י בהבאת לימוד זה‬
‫דרבותינו היא לתרץ שאלה נ כ ל לו ת‬
‫הכתוב‪ ,‬בענין חלוקת הדם לב׳ חצאים ‪-‬‬
‫ואילו רש״י הביאו בהמשך לפירושו על‬
‫״אגנות״‪ ,‬שעיקך כוונת רש״י בפיךוש זה‬
‫היא לבאר הטעם שהוצרכו לשחי אגנות‬
‫)״א' לחצי דם עולה וא׳ לחצי דם של­‬
‫מים״(; ואם כוונת רש״י רק לתרץ ה ­‬
‫שאלה הכללית הנ״ל ‪ -‬הי׳ לו להביאו‬
‫בד״ה בפ״ע)״וישם באגנות ‪ -‬להזות על‬
‫העם‪ ,‬מכאן למדו כו״׳(‪.‬‬
‫נ ‪ (3‬הזקוני כאן )פסוק ח(‪ ,‬ועד״ז בר״י בכור‬
‫‪ (37‬לך לך יז‪ ,‬יא‪ .‬שם‪ ,‬יג‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (38‬כלומר‪ :‬אף שמובן שיש מקום לטבילה בעת‬
‫שנכנסים לברית )ע״ד הטבילה מטומאה לטהרה( ‪-‬‬
‫מ״מ אין הטבילה מעשה הנזכניס לבריח‪ ,‬בבפנים‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה תוד״ה דאין הזאה ‪ -‬יבמות שם‪.‬‬
‫ולהעיר משפת אמת לכריתות שם‪.‬‬
‫‪ (40‬וגם ע״ד ההלכה כ״ה‪ ,‬שחיוב קרבן הו״ע‬
‫נוסף )ולא מעצם פעולת הכניסה לברית(‪ ,‬כמשנ״ת‬
‫בארוכה במק׳׳א )לקו״ש חכ׳׳ו ע׳ ‪ 162‬ואילו(‪,‬‬
‫‪ (41‬וצע״ק ל׳ רש״י בתהלים )נ‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫להוטי‬ ‫‪ 18‬ו‬
‫מודגש שחצו את הדם ‪ -‬למדו רבותינו‬
‫שהזאה זו״^ הכניסה את אבותינו לברית‪.‬‬
‫וכמבואר במפרשי התורהיי■ ״שנחלק‬
‫לשני חצאין‪ ,‬שכן דרך כורתי ברית ש­‬
‫נאמר­'‪ .‬העגל אשר כרתו לשנים ויעברו‬
‫בין בתריו״‪ ,‬וענין זה כבר מפורש ב־‬
‫פרש״י לעיל )גבי ברית בין הבתרים(‬
‫עה״פי‪-‬נ ״ויבתר אותם״ ‪ -‬״חלק כל אחד‬
‫לשני חלקים ‪ . .‬לפי שהי׳ כורת ברית‬
‫עמו כו' ודרך כורתי ברית לחלק בהמה‬
‫ולעבור בין בתרי׳ כמה שנאמר להלךג‬
‫העוברים בין בתרי העגל״‪ ,‬וכיון שזוהי‬
‫״דרך כורתי ברית״)גם בברית עם ה־‬
‫קב״ה^ ודאי שגם הברית דפרשתנו היתה‬
‫באופן כזה‪ .‬וזוהי כוונת רש״י כאן‪ ,‬שה­‬
‫כניסה לברית־' היתה ע״י הזאת דמים״י‪,‬‬
‫כיון שהיתה באופן של חלוקת הדם לב׳‬
‫חצאיף'‪.‬‬
‫וזהו שהביא רש״י ״מכאן למדו רבו­‬
‫תינו שנכנסו אבותינו לברית במילה כו׳‬
‫והזאת דמים״‪ ,‬דכמו שפשוט שמילה‬
‫מכניסה את האדם לברית‪ ,‬כמפורש בכ­‬
‫תוב שענינה של מילה היא ״אות בריח‬
‫ומה שרש״י מביא גם מילה )וטבילוז( ‪ -‬אף‬ ‫‪(30‬‬
‫שזה לא נלמד ״מנאף ‪ -‬כי מעתיק דברי ״רבותינו״‬
‫)להדגיש דהזאת דמים היא דבר המכנים לברית כמו‬
‫מילה‪ ,‬כדלקמן(‪ ,‬אבל עיקר כוונתו ב ״ מנ א ף היא‬
‫לעניו הזאת דמים‪.‬‬
‫שור‪ .‬תום׳ הדר זקנים‪ .‬ועוד‪ .‬וראה ויק״ר שם‪.‬‬
‫מכילתא יתרו יט‪ ,‬י)ובפי׳ זה ינחמנו(‪ .‬וראה )ע״ד‬
‫החסידות( אוה׳׳ת פרשתנו)כרך ח( ס׳׳ע ג׳מב ואילך‪.‬‬
‫‪ (32‬ירמי׳ לד‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ (33‬לך לך טו‪ ,‬י‪ .‬וראה גם רש״י נצבים כט‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (34‬ירמי׳ שם‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ (35‬וזהו גם דיוק הלשון ״נכנסו לברית״‪ ,‬ולא‬
‫״נתגיירו״‪.‬‬
‫‪ (36‬ואולי מטעם זה הובאה בגמ׳ )בגירסא‬
‫שלפנינו( תיבת ״חצי)הדם(״ ‪ -‬ראה הערה ‪.6‬‬
‫‪9‬וו‬ ‫שיחות‬ ‫משפטים ג‬ ‫להוטי‬

‫זריקת הדם על המזבח היתה מן המזר ­‬ ‫ועוז‪ :‬לפירוש הנ״ל נמצא‪ ,‬שהכניסה‬
‫קות״( ‪ -‬משא״כ לדעת רש״י והרמב״ן‬ ‫לברית שייכת לשני חצאי הדם‪ ,‬הן החצי‬
‫היו שני מיני כלים‪ ,‬״אגנות״‘•■ שבהם‬ ‫ששם משה באגנות ״להזות ‪ . .‬על העם״‬
‫קיבל משה את הדם כדי להזות על‬ ‫והן החצי ש״זרק על המזבח״ ‪ -‬וא״כ‬
‫העםיי•‪ ,‬״והחצי האחר זרק על המזבח מן‬ ‫קשה יותר למה הביא רש״י לימוד זה‬
‫המזרלות שקבל אותו בהם כדרך הקר‪-‬‬ ‫בפירושו על תיבת ״באגנות״)דקאי רק‬
‫בנות״״[‪.‬‬ ‫על החצי שהזה על העם(«‪.‬‬
‫והטעם שלא פרש״י כן מובן בפשטות‪,‬‬ ‫גם אינו מבואר הא שלא הביא רש״י‬
‫כי פשטות לשון הכתוב ״ויקח משה חצי‬ ‫גם ״הרצאת דמים״‪ ,‬דאף שחיוב הקרבן‬
‫הדם וישם באגנות‪ ,‬וחצי הדם זרק על‬ ‫)בעת הכניסה לברית( אינו חלק מעצם‬
‫המזבח״ מורה‪ ,‬שרק חצי הדם)שלא זרק‬ ‫הכניסה לברית כנ״ל‪ ,‬הרי מ״מ ״הרצאת‬
‫על המזבח( שם בהאגנות‪.‬‬ ‫דמים״ ‪ -‬דהיינו זריקת חצי הדם על‬
‫אבל לפי זה צ״ע בכתוב עצמו‪ :‬מדוע‬ ‫המזבח ‪ -‬היא מגוף ענין הברית )וכמו‬
‫פירש הכתוב את הכלי שבו נתן משה את‬ ‫שביאר בספורנו״‪ ,‬״עשה את המזבח כ­‬
‫חצי הדם הראשון ״להזות על העם״‪ ,‬ולא‬ ‫שליח לא‪-‬ל ית׳ לבדו לכרות הברית‪ ,‬ו­‬
‫את הכלי שקיבל בו את הדם כדי לזרוק‬ ‫בכן קבל)המזבח( חצי הדם וחציו האחר‬
‫על המזבחי‘?‬ ‫יזרוק על העם הנכנסים עמו בברית״(‪,‬‬
‫והדרא קושיא לדוכתא‪ ,‬דהו״ל לרש״י‬
‫כן אינו מובן‪ :‬מהו החידוש בזה ש­‬
‫להביא גם ״והרצאת דמים״?‬
‫משה שם את הדם באגנות כדי להזות‬
‫ממנו על העם )עד שהכתוב הוצרך ל ­‬ ‫ולכן נ״ל‪ ,‬שלפרש״י‪ ,‬תוכן ענין ה ­‬
‫ספר זה( ‪ -‬הרי אא״פ לקבל את הדם‬ ‫כניסה לברית ע״י ״הזאת דמים״ אינו ע״י‬
‫שני חצאי הדם )כפירוש המפרשים ה‪-‬‬
‫נ״ל(‪ ,‬אלא ע״י הדם ששם משה בשתי‬
‫‪ (45‬תרומה כז‪ ,‬ג ובפרש״י שם‪.‬‬ ‫אגנות‪ ,‬א׳ לחצי דם עולה וא׳ לחצי דם‬
‫וכבר האריכו במפרשים )מיני תרגומא׳‪ ,‬נתינה‬ ‫שלמים‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬
‫לגר‪ ,‬נפש הגר ועוד( שהת״א לשיטתו‪ ,‬שגם חצי‬
‫הדם שנאמר בו ״ויזרוק על העם״ ‪ -‬זרק על המזבח‬ ‫לפי פשוטו‪ ,‬בוונת רש״י בפירושו‬ ‫ו‪.‬‬
‫אלא שהיי בעד העם )כנ״ל סעיף ג ולקמן סעיף ח(‪.‬‬ ‫״שתי אגנות‪ ,‬אחד לחצי דם עולה וא׳‬
‫‪ (46‬ראה טור הארוך כאן‪ ,‬שאגנות ״הם כלים‬ ‫לחצי דם שלמים״ היא לשלול הפירוש‬
‫עשוים שלא כדמות כלי המזבח״‪ .‬וכ״ה ברמב״ז‬ ‫שגם הדם שזרק על המזבח שם תחלה‬
‫הוצאת שעוועל‪ .‬וראה מיני תרגומא כאן)לפי הגיר־‬ ‫באגנות‪ ,‬וכמ״ש האבן עזרא שה״אגנות‬
‫סא שלפנינו ״עשוים כדמות כו׳״(‪ .‬ולהעיר מפנים‬ ‫ישמש לשנים‪ ,‬שנתן חציו באגנות וחציו‬
‫יפות כאן‪.‬‬ ‫אחר באגנות״ ]וברמב״ן מוסיף‪ ,‬שזוהי גם‬
‫‪ (47‬ולהעיר מרש״י פינחס כח‪ ,‬ו‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫״דעת אונקלוס״ שתרגם במזרקיא״)כי‬
‫‪ (48‬ל׳ הרמב״ן‪.‬‬
‫‪ (49‬והרי עדיין לא נעשה המשכן וכליו‪ .‬ולהעיר‬
‫מפסח מצרים ״הדם אשר בסף״ )בא יב‪ ,‬כב‪ .‬וברש״י‬
‫שם ‪,‬בכלי כמו ספות כסף״(‪ .‬וראה רש״י שם‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪ (42‬ורש׳׳י לא רמז כלל לסיום ל׳ הכתוב ״וחגי‬
‫הדם זרק על המזבח״‪.‬‬
‫‪ (43‬כאן פסוק ו‪ .‬וראה ויק״ר ומכילתא הנ״ל‪- .‬‬
‫•( ‪ 1‬י״ג חרגיתא — ראה לקו״ש חי־ח ע■ ‪372‬‬ ‫וראה לקמן הערה ‪. 57‬‬
‫הערה ‪ . 14‬וש־נ‪.‬‬ ‫‪ (44‬וכ״ה גם בתיב״ע כאן)וכז בפסוק ח(‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫משפטים‪I‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪120‬‬

‫לברית היתה רק ע״י חצי הדם שזרק על‬ ‫ביד להזות ממנו על כל העמ״י)ובפרט‬
‫העם )ע״י שני חלקים שבו‪ ,‬חצי דם עולה‬ ‫שבינתיים ״ויקה ספר הברית ויקרא ב ­‬
‫וחצי דם שלמים(‪ ,‬וכפשטות לשון הכתוב‬ ‫אזני העם גו׳״(‪ ,‬וא״ב פשיטא שנתן את‬
‫״ויקח משה את הדם ויזרוק על העם‬ ‫הדם בכלי‪.‬‬
‫ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה׳‬
‫ולתרץ שאלות אלו ממשיך רש״י‬
‫עמכם״‪ ,‬שרק חצי זה של הדם נקרא ״דם‬
‫״ומכאן ]בוא״ו המוסיף[ למדו רבותינו‬
‫הברית״‪,‬‬ ‫שנכנסו אבותינו לברית כו׳ והזאת‬
‫ועפ״ז צ״ל‪ ,‬שזריקת ״חצי הדם ‪ . .‬על‬ ‫דמים״‪ ,‬שבזה מדגיש רש״י‪ ,‬שהכניסה‬
‫המזבח״ אינה חלק מפעולת הכניסה ל­‬ ‫לברית היתה ע״י שני סוגי הדם שבשתי‬
‫ברית‪ ,‬אלא הוא דבר צדדי‪ ,‬דכדי שיחול‬ ‫האגנות‪.‬‬
‫על ״דם הברית״ שם ״דם עולה״ ו״דם‬
‫ז‪ .‬ביאור הענין‪:‬‬
‫שלמים״ )שדוקא עי״ז יש בו שני חלקים‪,‬‬
‫א׳ לה׳ וא׳ לישראל(‪ ,‬צריך הדם להיות‬ ‫החילוק בין ״עולה״ ו״שלמים״ בפש­‬
‫חלק מדם קרבן שנזרק על המזבח״‪.‬‬ ‫טות הוא‪ ,‬שעולה ״היא כולה כליל״י־‬
‫לה‪ /‬ושלמים יש בהם חלק לבעלים ”‪.‬‬
‫וזהו ג״כ הטעם שהכתוב מספר ב ­‬
‫והם שני חלקי ה״ברית״)כדרך כורתי‬
‫פרטיות ע״ד חצי הדם להזות על העם‬
‫הברית‪ ,‬שעוברים בין שני הבתרים(‪ ,‬חלק‬
‫)ששם אותו באגנות( ‪ -‬כי עיקר כוונת‬
‫א׳ שייך לה׳)דם העולה( וחלק א׳ שייר‬
‫פרשה זו היא״ לספר ע״ד הברית שכרת‬
‫לישראל )דם השלמים( ”‪ .‬וזהו שאומר‬
‫הקב״ה עם ישראל‪ ,‬וברית זו נעשתה ע״י‬
‫הכתוב ״וישם באגנות״‪ ,‬שלא עירב משה‬
‫״הזאת דמים״ בחלק הדם ששם באגנות‪:‬‬
‫את שני הדמים וזרקם יחד« על העם‪,‬‬
‫ויש להוסיף‪ ,‬שע״פ הנ״ל היתה התחלת‬
‫אלא שם אותם בשחי אגנות והזה מכל‬
‫פעולת הברית בזה גופא ש״ויקח משה‬
‫אחד בפ״ע על העם‪ ,‬שדוקא בזה מודגש‬
‫חצי הדם וישם באגנות״‪ ,‬כי פעולה זו‪,‬‬
‫גדר של ברית‪ ,‬הזאה משני חלקי הדם‬
‫לשים הדם ״בשתי אגנות א׳ לחצי דם‬
‫)כאילו עברו ישראל בין שני חלקי ה ­‬
‫עולה וא׳ לחצי דם שלמים״‪ ,‬היא ע״ד ה­‬
‫דם(‪.‬‬
‫פעולה ד״ויבתר אותם״)חלוקת הבהמה(‪.‬‬
‫ולפירוש זה נמצא‪ ,‬שפעולת הכניסה‬
‫]משא״ב זריקת הדם על המזבח היתה‬
‫רק דבר צדדי)בענין פעולת הברית(‪,‬‬
‫כדי שיהי׳ דם עולה ודם שלמים)כנ״ל(‪,‬‬ ‫‪ (50‬משא״כ בפסח מצרים שנתנו הדם רק על‬
‫ולכן אינו מפרט שם הכלי שבו קיבל‬ ‫המשקוף ושתי המזוזות‪ ,‬מקום לקס״ד שהקבלה היתה‬
‫חצי הדם שזרק על המזבח[‪.‬‬ ‫ביד )רש״י בא שם(‪.‬‬
‫‪ (51‬ר ש״ יתרו יח‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (52‬ולהעיר מפרש״י לקמן)תצוה כט‪ ,‬כב‪ .‬וראה‬
‫רש״י ויקרא ג‪ ,‬א( בפי' שם ‪.‬שלמים״ ‪, -‬שמשימים‬
‫‪ (55‬ויש לומר‪ ,‬שגם זה שחילקו את הדם לשני‬ ‫שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים״‪.‬‬
‫חצאים דוקא )כנ״ל סעיף ד( ‪ -‬אף שלפי הנ״ל אין‬ ‫‪ (53‬ביפ״ת )השלם( לויק״ר שם‪ ,‬שולל פי' זה‬
‫פעולת הברית בב' חצאים אלה ‪ -‬היינו בעיקר כדי‬ ‫בדברי המדרש‪ .‬אבל בפשוטו של מקרא )שיטת‬
‫שיהי' מודגש יותר ב״דם הברית״ שהוא רק ״חלק״‬ ‫רש״י בפי' עה״ת( יל״פ כן‪.‬‬
‫)ע״ד ״ויבתר אותם״(‪ ,‬עי״ז שהם ״חצי דם עולה ‪. .‬‬ ‫‪ (54‬להעיר ממיני תרגומא כאן ‪.‬צריך ביאור‬
‫חצי דם שלמים״‪ ,‬חצי דוקא‪.‬‬ ‫קצת איזד‪ ,‬איסור יש בתערובות דם עולה ודם שלמים‬
‫‪ (56‬ראה בארוכה לקו״ש חכ״ו ע׳ ‪ 156‬ואילף‪.‬‬ ‫הלא שוין במתנות כו'״‪.‬‬
‫ו‪ 2‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫משסנזי&ו‬
‫]ובדרך זו יש להוסיף ביאור בפרש״י‬
‫לקמן על פסוקי ״ויזרוק על העם״‪,‬‬
‫שמפרש ״ענין הזאה‪ ,‬ותרגומו וזרק על‬
‫מדבחא לכפרא על עמא״‪ ,‬שלשיטת‬
‫התרגום לא היתה שום הזאת דם על‬
‫העסיי‪ ,‬אלא רק זריקה על המזבח בעד‬
‫העם‪ ,‬״לכפרא על עמא״)דחצי אחד זרק‬
‫על המזבח ככל קרבךי‪ ,‬וחצי אחד זרק‬
‫במיוחד ״לכפרא על עמא״(‪.‬‬
‫והטעם שהביא רש״י פירוש התרגום‬
‫כבר ביארו במפרשים״*‪ ,‬כי לפי פשוטו‬
‫קשה לומר שמשה רבינו זרק מדם זה על‬
‫כל ששים רבוא מישראל‪ .‬אבל ע״פ הנ״ל‬
‫יש לומר‪ ,‬שזה נוגע גם לתוכן פעולת‬
‫הברית‪ .‬דלהפירוש שהיתה הזאה על‬
‫העם ממש‪ ,‬הרי הכניסה לברית ע״י‬
‫״הזאת דמים״ היתה עי״ז ששני סוגי‬
‫הדמים )חצי דם עולה וחצי דם שלמים(‬
‫נתאחדו בהזאתם על ישראל כנ״ל‪ .‬וע״ז‬
‫מוסיף רש״י‪ ,‬שלפי׳ התרגום מובן גדר‬
‫הברית ע״י הדמים גם להפירוש ש ­‬
‫הכניסה לברית היתה ע״י שני חצאי‬
‫הדמים)החצי שזרק ״על המזבח״ והחצי‬
‫שזרק ״על העם״(‪ ,‬דכיון שגם החצי השני‬
‫)לכפרא על עמא( זרק על המזבח‪ ,‬הרי‬
‫נמצא‪ ,‬ששני החצאים נתאחדו ע״ג ה­‬
‫מזבח[‪.‬‬
‫והנה ע״פ ביאור זה מובן‪ ,‬שה״אח‪-‬‬ ‫ט‪.‬‬
‫דות״ שע״י ברית זו היא אחדות חזקה‬
‫ומעולה יותר מה״אחדות״ שע״י חלוקת‬
‫א״ל זרוק על העם‪ ,‬ומה נעשה בחלקם א״ל זרוק ע״ג‬
‫המזכח״ ]וכ״ה כמכילתא יתרו שם לפנינו; ״חלק‬
‫‪ (58‬להעיר מהגירסא כדפוס א׳ דפרש״י‪ ,‬וכן‬
‫בכמה כת״י רש״י שתח״י ‪ -‬״ותרגומו וזרק על עמא״‬
‫)ואין התיבות ״על מדבחא לכפרא״(‪.‬‬
‫‪ (59‬ראה באר יצחק על פרש״י כאן‪ ,‬שלהתר־‬
‫גום‪ ,‬זריקת חצי הדם על המזבח כאן היתה ״כדי‬
‫לקדשו״)ולא לכפרה(‪.‬‬
‫‪ (60‬באר מים חיים )לאחי המהר״ל(‪ .‬דבק טוב‪.‬‬
‫הואיל משה )באר היטב(‪ .‬וראה ראביע‪ ,‬רלב״ג‬
‫ואברבנאל כאן‪.‬‬
‫להוטי‬
‫ויש לומר‪ ,‬שהטעם שנ?ןט רש״י‬ ‫ח‪.‬‬
‫כאופן זה‪ ,‬שהברית היתה ע׳׳י חלק הדם‬
‫שהזה על העם )ולא שהברית היתה ע״י‬
‫שני חצאי הדם‪ ,‬החצי שהזה על העם‬
‫והחצי שזרק על המזבח( ‪ -‬אינו רק מפני‬
‫משמעות לשון הכתוב‪ ,‬שרק חלק זה‬
‫נקרא בשם ״דם הברית״‪ ,‬אלא גם מפני‬
‫שדוקא לפי אופן זה מדוייק ת פעולת‬
‫הברית ע״י הזאת הדמים‪.‬‬
‫דהנה ״דרך כורתי ברית״ היא בשני‬
‫פרטים )א( לחלק בהמה )ב( ולעבור בין‬
‫בתרי׳‪ ,‬ועיקר פעולת הברית היא )לא‬
‫חלוקת הבהמה‪ ,‬שזוהי פעולה של חלוקה‬
‫ופירוד‪ ,‬אלא( בהעברה בין חלקי׳‪ ,‬המו­‬
‫רה על האיחוד של שני החלקים‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לעיין בנדו״ד‪ ,‬היכן היתה‬
‫פעולה ע״ד העברה בין שני הבתרים?‬
‫דלפירוש המפרשים הנ״ל היתה רק חלו ­‬
‫קת הדם‪ ,‬וכל חלק נזרק במקום אחר‪,‬‬
‫חצי אחד על המזבח וחצי אחד על‬
‫העם ”?‬
‫משא״כ ע״פ הנ״ל בשיטת רש״י מובן‪,‬‬
‫כי משה הזה את שני חלקי דם הברית‬
‫)חצי של עולה וחצי של שלמים( על‬
‫בנ״י‪ ,‬שעי׳׳ז נתאחדו שני סוגי הדם‪.‬‬
‫ע־פ המבואר בפנים מובנים דברי הויק״ר‬ ‫‪(57‬‬
‫שם )כגירסא שלפנינו‪ .‬וכ״ה בויק״ר הוצאת מרגליות‬
‫שם(‪ :‬״אמר משה לפני הקב״ה מה נעשה בחלקך‬
‫למקום וחלק לציבור ‪ . .‬ויקח משה חצי הדם )וישם‬
‫באגנות[ זה חלק למקום‪ ,‬וחצי הדם זרק על המזבח‬
‫זה חלק לציבור״[ ‪ -‬דיש לומר‪ ,‬שזהו ע״ד ״ויתז איש‬
‫בתרו לקראת רעהו״)לד טו‪ ,‬י(‪ ,‬המורה על האחדות‬
‫בין שני הבתרים‪.‬‬
‫ןמשא״כ לגירסת הילקוט פרשתנו כאן )רמז‬
‫שסא‪ .‬וביפ״ת לויק״ר שם‪ ,‬שכן צ״ל הגירסא בויק״ר‪.‬‬
‫ויש גורסין כן גם במכילתא שם( שחלק המקום זרק‬
‫על המזבח וחלק ישראל זרק על העם[‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫משפטים ג‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ 22‬ו‬

‫כולא חד״נ‘‪ ,‬ניתן הכח להתאחד עם‬ ‫בהמה והעברה בין שני הבתרים‪ ,‬שהרי‬
‫הקב״ה בתכלית היחוד‪.‬‬ ‫שם נשארים הבתרים מחולקים כל אחד‬
‫ועפ״ז יש לבאר הרמז בכך שברית‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬אלא שעוברים בין שני‬
‫בין הבתרים היתה ע״י חלוקת בהמה*■‘‬ ‫הבתרים‪ ,‬ואילו כאן נתערבו ונתאחדו‬
‫ואילו הברית כאן היתה ע״י ״הזאת‬ ‫שני חלקי הדם‪.‬‬
‫דמים״« ‪ -‬כי כאן נתחדש הביטול בעצם‬ ‫ויש לומר שבזה יש רמז גם להחידוש‬
‫מציאותם וחיותם של ישראל‪ ,‬בדם‬ ‫שבברית זו בין הקב״ה לבנ״י על הברית‬
‫שלהם “‪ ,‬שנעשים כולא חד עם קוכ״ה‪,‬‬ ‫שכרת עם אברהם בברית בין הבתרים‪:‬‬
‫)משיחח ש״פ משפטים תשל״ד(‬ ‫במ״ת ניתן הכח שבנ״י יגיעו לאחדות‬
‫גמורה עם הבורא‪ ,‬וכמשנ״ת לעיל בארו­‬
‫כה׳‘‪ ,‬שתכלית העלי׳ בהכרת והרגשת‬
‫הביטול שהיו נבראים יכולים להגיע‬
‫אלי׳ לפני מ״ת‪ ,‬היא דרגת הביטול ד־‬
‫‪ (63‬זהר הובא בתניא פ״ד‪ ,‬שם רפכ״ג‪ .‬וראה‬ ‫״מרכבה״)כמחז״ל^‘ ״האבות הן הן המר ­‬
‫זח״א כד‪ ,‬א‪ .‬זח״ב ס‪ ,‬א־ב‪ .‬תקו״ז ת״ו)כא‪ ,‬נ( ותכ״ב‬
‫כבה״(‪ ,‬שאף שמרכבה בטלה לגמרי‬
‫)סד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫לרצון הרוכב‪ ,‬מ״מ יש כאן שני דברים‪,‬‬
‫‪ (64‬וע״פ פנימיות העניניס יש לומר‪ ,‬שהברית‬
‫הרוכב והמרכבה הבטילה אליו; משא״כ‬
‫ע״י חלוסת בהמה בברית בין הבתרים מרמזת על‬
‫הביטול דסרבבה‪ ,‬השייך לבתי' בהמה‪ ,‬חיות המר־‬
‫ע״י נתינת התורה‪ ,‬ש״אורייתא וקוב״ה‬
‫בבה‪.‬‬
‫‪ (65‬ראה חזקוני ותום׳ הדר זקנים כאן‪.‬‬
‫‪ (66‬וראה אוה״ת פרשתנו )הנ״ל הערה ‪ (31‬ע׳‬ ‫‪ (61‬ע׳ ‪ 97‬ואילך‪.‬‬
‫ג׳מד־מה‪,‬‬ ‫‪ (62‬ב״ר פמ״ז‪ ,‬ו‪ .‬פפ״ב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 23‬ו‬ ‫שיחות‬
‫תרומה‬
‫והנה בביאור מרז״ל הנ״ל נאמרו כמה‬
‫פירושים‪ ,‬ומהם‪ :‬א( ״במקדש״ והמזבח‬
‫יראה שאע״ם שבבניו שלמה נסתלקו מ״מ‬
‫הם קיימים לעולם במקום שנגנזו־׳ ולא‬
‫יהי׳ בהם הפסד״‪ .‬ב( אע״פ־׳ שהמקדש‬
‫נחרב‪ ,‬קדושת המקום לא בטלה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫הרמב״ם־׳ ד״קדושה ראשונה שקידשה‬
‫שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים ל ­‬
‫שעתן וקידשן לעתיד לבוא ‪ . .‬שקדושת‬
‫המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה‬
‫אינה בטילה והרי הוא אומתי והשמותי‬
‫את מקדשיכם ואמרו חכמים*׳ אע״פ ש‪-‬‬
‫שוממיד*׳ בקדושתן הן עומדים״‪.‬‬
‫וצ״ע‪ ,‬אמאי לא ניחא לי׳ להצ״צ פי ­‬
‫לענין סנהדרין(‪ .‬הובא ביל״ש פרשתנו רמז שסד‬
‫רושים הנ״ל‪ ,‬שלכאורה עדיפי‪ ,‬שהרי‬
‫לפיהם קאי על המקדש עצמו‪ ,‬ואילו‬
‫‪ (2‬בספרי לפנינו ‪ .‬שבכל מקום״ ‪ -‬בהמשך‬
‫לפירוש הצ״צ העניו ד״אינו זז״ הוא לפי‬
‫לסיום לשון רז״ל אלא שקיצר בלשונו)כדרכו בכ״מ‬
‫ברשימותיו(‪ .‬וראה לקמן סעיף ו‪.‬‬
‫‪ (11‬יפה תואר השלם לויק״ר שם‪.‬‬
‫‪ ( 12‬צ״ע כוונתו שהרי הא דנגנז מפורש כנוגע‬
‫לאוהל מועד ‪ -‬משכן)כבתוספתא סוטה פי״ג‪ ,‬א‪.‬‬
‫סוטה ט‪ ,‬א(‪ .‬ואולי כוונתו למ״ש במדרש )במדב״ר‬
‫פט ‪ ,r‬יג‪ .‬וכ״ה באיכ״ר פ״ב‪ ,‬יג‪ .‬זח״א ג‪ ,‬א‪ .‬וראה גם‬
‫לקו״ש חט״ז ע׳ ‪ 465‬הערה ‪. (9‬שערי ביהמ״ק במקומן‬
‫נגנזו שנאמר )איכה ב‪ ,‬ט( טבעו בארץ שערי׳״‪.‬‬
‫‪ (13‬ראה ספרי דבי רב‪ ,‬תולדות אדם וזרע‬
‫אברהם לספרי בהעלותך שס‪.‬‬
‫‪ (14‬הל׳ ביהב״ח פ״ו הי״ד‪-‬טז‪.‬‬
‫‪ (15‬כחוקותי בו‪ ,‬לא‪.‬‬
‫‪ (16‬מגילה כח‪ ,‬סע״א )במשנה(‪.‬‬
‫•‪ ( 16‬בדפוסי רמב״ם לפנינו ‪.‬ששמומין״‪ .‬אבל‬
‫ברמב״ם דפוס רומי רמ ובכת״י התימנים הוא )בב­‬
‫פנים( ״ששוממין״‪ .‬וכ״ה ברמב״ם הל׳ תפלה פי״א‬
‫הי״א >הובא לקמן בפנים >ס״ד(( ״שומסין״‪ ,‬וכבמשנה‬
‫מגילה שם‪.‬‬
‫לפוטי‬
‫שנינו בספריי ״בכל מקום־ שנאמר‬ ‫א‪.‬‬
‫לי קיים לעולם ולעולמי עולמים ‪ . .‬ב ­‬
‫מקדש הוא אומת ועשו לי מקדש״‪ .‬ועד״ז‬
‫איתא במדרש־ ״בבל מקום שנאמר לי‬
‫אינו זז לעולם לא בעוה״ז ולא לעוה״ת‬
‫‪ . .‬במקדש ועשו לי מקדש״‘‪.‬‬
‫ומבאר ב״ק אדמו״ר הצ״צי‪ ,‬דענין ״אינו‬
‫זז בעוה״ז״ במצות ״ועשו לי מקדש״ הוא‬
‫״משום דכתיב* ואהי להם למקדש מעט‬
‫‪ . .‬וארז״לי ‪ . .‬אלו בתי כנסיות״׳ א״כ‬
‫הרי שאין זז גם בעוה״ז״‪.‬‬
‫‪ ( 1‬בהעלותך יא‪ ,‬טז )על הכתוב ‪,‬אספה לי״‬
‫בתחלתו עה״פ ויקחו לי‪.‬‬
‫ל״לשמי״‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.27‬‬
‫‪ (3‬פרשתנו כה‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (4‬ויק״ר פ״ב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (5‬ועד״ו הוא בתנחומא פרשתנו ג ב סו פו‪ .‬כל‬
‫דבר שאמר הקב״ה בתורה לי ישנו בעולם הזה‬
‫ולעולם הבא״‪ ,‬אבל לא הביא שם הפסוק ״ועשו לי‬
‫מקדש״‪.‬‬
‫‪ (6‬ועד״ז הוא במדרש שמואל יט‪.‬‬
‫בתנחומא בהעלותך )יא( ובבמדב״ר )פט״ו‪ ,‬יז(‬
‫בסגנון אחר‪ :‬מעלתו של יעקב מעלה שאין לה ירידה‬
‫ואין קדושתם מתחללת לעולם וכן אתה מוצא שה­‬
‫זקנים אוזד משלש עשרה דברים שהו כתובים לשמו‬
‫של הקב״ה אלו הן ‪ . .‬אהל מועד מניו שנאמר ועשו‬
‫לי מקדש )ויש שם כמה שינויים כדברים שנמנו ‪-‬‬
‫ראה יפה תואר השלם שבהערה ‪ . 11‬ואכ״מ(‪ .‬וראה‬
‫לקמן הערה ‪.27‬‬
‫‪ (7‬אוה״ת פרשתנו ס״ע א׳תמב‪ .‬וראה שם ‪y‬‬
‫א׳תכה‪ .‬אוה״ת שבת שובה ס״ע א׳חפו‪.‬‬
‫‪ (8‬יחזקאל יא‪ ,‬טז‪ .‬וראה רש״י ותרגום שם‪.‬‬
‫‪ (9‬מגילה כט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (10‬במגילה שם‪ :‬אלו כתי כנסיות ובתי מד­‬
‫רשות‪ .‬ולכאורה גם באוה״ת שם הכוונה לרמז גם‬
 ‫שיחות‬ ‫תרומה־‬ ‫להוטי‬ ‫‪124‬‬

‫״ואמרו כל מקום שנאמר לי ה״ה קיים ל­‬ ‫שיש בזמן הזה בתי כנסיות שהם ״מקדש‬
‫עולם״־‪ ,‬כלומר שהוא דבר מתמיד ואינה‬ ‫מעט״‪ ,‬מעין ובדוגמת המקדש‪ ,‬ולא מק­‬
‫מצוה לפי שעה אבל הוא ראוי ומחוייב‬ ‫דש ממש‪.‬‬
‫לדורי דורות״‪ .‬והיינו‪ ,‬שהפירוש ד״קיים‬
‫בנוגע לפירוש הא׳ הנ״ל יש לומר‪ ,‬כי‬
‫לעולם״ אינו)רק( שהחפצא קיים לעולם‪,‬‬
‫הוא ביאור מספיק בלשון הספרי ״קיים‬
‫אלא שחיוב הגברא קיים לעולם‪ ,‬דכל‬
‫לעולם ולעולמי עולמים״‪ ,‬אבל אינו מיי­‬
‫מקום שנאמר לי ה״ז ציווי תמידי ל­‬
‫שב לשון המדרש ״אינו זז לעולם לא‬
‫דורות‪.‬‬ ‫בעוה״ז ולא לעוה״ב״‪ ,‬שהרי המקדש זז‬
‫וכן בעניננו בציווי ד״ועשו לי מקדש״‪,‬‬ ‫ממקומו ונגנז‪ .‬אבל אמאי לא ניחא לי׳‬
‫דכיון שנאמר ״לי״ ה״ז ציווי לדורות‪ .‬וכך‬ ‫הפירוש שהוא מצד קדושת השכינה ו‪-‬‬
‫מפורש ברמב״ם בריש הל׳ בית הבחירה‪,‬‬ ‫״שכינה אינה בטילה״‪ ,‬שהוא ענין השייך‬
‫שלמד הציווי ״לבנות בית המקדש״ מ ­‬ ‫למקום המקדש גופא‪ ,‬בעוה״ז‪ ,‬כמ״ש ה‪-‬‬
‫כתוב זה‪ ,‬אף שנאמר במשכן שבמדבר‬ ‫רמב״םל׳ ״לפיכך מקריבין הקרבנות כולן‬
‫)אלא שכיון שנאמר בו ״לי״ עכצ״ל דקאי‬ ‫אע״פ שאין שם בית בנוי ואוכלים קדשי‬
‫לא רק על משכן שבמדבר אלא על כל‬ ‫קדשים בכל העזרה אע״פ שהיא חריבה‬
‫המקדשות׳־(‪ ,‬וכמ״ש בכסף משנה־־ ש­‬ ‫ואינה מוקפת במחיצה״‪ ,‬הרי נמצא ש­‬
‫לדעת הרמב״ם ״האי קרא כלל הוא לכל‬ ‫קדושת המקדש‪ ,‬״ועשו לי מקדש״‪ ,‬אינה‬
‫מקום בין למשכן שבמדבר בין לשילה‬ ‫זזה)גם( בעוה״זי׳‪.‬‬
‫ונוב וגבעון בין לבית עולמים״‪ ,‬ונמצא‬
‫ויש לומר ע״פ מ״ש הרמב״ם בספר‬ ‫ב‪.‬‬
‫שהיא מצוה תמידית בבל מקום ובכל‬
‫המצותי* )בפירוש דברי הספרי הנ״ל(‬
‫זמן )ואינה מהמצות התלויות בארץ־־‪,‬‬
‫שהרי נכלל בציווי יחיד זה גם המשכן‬
‫שבמדבר(‪.‬‬
‫‪ (17‬שם הט״ו‪.‬‬
‫ובזה מדויק גם לשון הספרי והמדרש‬ ‫‪ ( 18‬ודוחק לומר שהוא כדי לפרש מאמר זה‬
‫הנ״ל שלא הובא בהם סיום הכתוב ״וש־‬ ‫ד״קיים לעולם״)״אינו זז לעולם לא בעוה״ז כד״{‬
‫לכו״ע‪ ,‬גם להדיעות )ראה מגילה י‪ ,‬א‪ .‬שכועות טז‪,‬‬
‫א( דס״ל דלא קדשה לעתיד לבואי‪ .‬ובפרט שרוב‬
‫‪ (20‬כ״ה במקור הערבי ‪ -‬ראה סהמ״צ הוצאת‬ ‫הראשונים פסקו שקדושת המקדש קיימת ולא בטלה‬
‫העליר )בהערות( וקאפח‪.‬‬ ‫‪ -‬ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך בית המקדש )ע׳‬
‫‪ (21‬כ״ב בקנאת סופרים לסהמ״צ להרמב״ם‬ ‫רלד(‪ ,‬וש״נ‪.‬‬
‫מ״ע כ בסופו‪ .‬ספרי דבי רב לספרי פ׳ ראה יב‪ ,‬יוד‪.‬‬ ‫‪ ( 19‬מ״ע קעו‪.‬‬
‫‪ (22‬לרמב״ם שם‪.‬‬
‫‪ (23‬מצד הכתוב ד״ועשו לי מקדש״ עצמו‪,‬‬
‫משא״ב מצד שאר הכתובים )ראה כס״מ שם(‪ .‬וראה‬ ‫•( בתולדות אדם לספרי הוסיף )גם להדיעה‬
‫אוה״ה פרשתנו‪ :‬ועשו לי מקדש היא מצוה כוללת‬ ‫דלא קדשה(‪,‬או כפי שכתבו התום׳ דשנועווו דף ט*‪1‬‬
‫כל הזמנים ביו במדבר בין בכניסתן לארץ בכל זמז‬ ‫)ע״ב( ד‪-‬ר! קדושתו וז״ל א׳ ‪ 1‬מ׳ לפי שאין ראוי לחזור‬
‫שיהיו ישראל שם לדורות וצריכים היו ישראל‬ ‫ולקדש אלא אוחו מקום קרוי קדושת עולם״‪ .‬אבל‬
‫לעשות כן אפילו בגליות אלא שמצינו שאסר ה׳ כל‬ ‫מובן שדוחק לפרש כ‪ 1‬לשו! המדרש ‪.‬אינו זז כר‬
‫המקומות מעת שנבנה בהמ״ק )וראה גם ספרי דבי‬ ‫בעוה־ז־‪.‬‬
‫רב פ׳ ראה שם(‪ .‬אבל בחינוך מצוה צה ״ונוהגת‬ ‫וראה ■ספרי ובי רב שם‪ ,‬שהוסיף ״ועוד דלא חה‬
‫מצוה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן״‪ ,‬ובמצוה תצז‬ ‫שכינה מכותל מערבי לעולם־‪ ,‬ולכאורה כוונתו‬
‫״ונוהגת בזמן שישראל על אדמתן״‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫שלפ״ו הוא לנו־ע‪.‬‬
‫‪ 25‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫תרומהא‬ ‫לקוטי‬

‫ועפ״ז אתי בפשטות מאמר הספרי ד׳‬ ‫כנתי בתוכם״ אלא רק תחילת הכתוב‬
‫הציווי ועשו לי מקדש ״קיים לעולם ול­‬ ‫״ועשו לי מקדש״‪ ,‬כי עיקר ההדגשה כאן‬
‫עולמי עולמים״‪ ,‬כי גס בזמן הזה ישנו‬ ‫היא על מעשה האדם‪ ,‬״ועשו לי מקדש״‪.‬‬
‫קיום ציווי זה ע״י העסק בהלכות וצורת‬ ‫ויש לומר דמטעם זה לא ניחא לי׳‬
‫הבית‪.‬‬ ‫להצ״צ לפרש ד״אינו זז לעולם״ היינו‬
‫והא דהצ״צ לא הביא ענין זה‪ ,‬יש‬ ‫מפני השראת השכינה במקום המקדש ‪-‬‬
‫לומר‪ ,‬לפי שקאי )כנ״ל( על דברי ה ­‬ ‫כי זה מורה רק על הקיום הנצחי של‬
‫מדרש׳ ששם הלשון ״אינו זז לעולם לא‬ ‫החפצא דהמקדש)השראת השכינה שבו(‪,‬‬
‫בעזה״ז כו׳״‪ ,‬שמלשון זו מובן שלא חל‬ ‫ולא על הקיום הנצחי של חובת הגברא‬
‫שינוי ו״הזזה״ באופן קיום הציווי‪ ,‬וגם‬ ‫ד״ועשו לי מקדש״‪.‬‬
‫״בעוה״ז״‪ ,‬ואילו לביאור הנ״ל‪ ,‬הרי חל‬ ‫ג‪ .‬והנה במ״א״ נת׳‪ ,‬דכיון שלדעת‬
‫שינוי ו״הזזה״ כאופן קיום הציווי ד״ועשו‬ ‫הרמב״ם ״ועשו לי מקדש״ הוא ציווי‬
‫לי מקדש״‪ ,‬שאין מקיימים אותו בגשמיות‬ ‫תמידי בכל מקום ובכל זמן‪ ,‬עכצ״ל שגם‬
‫)בבנין גשמי( אלא רק בענין של לימוד‪,‬‬ ‫בזמן הזה יש חובה לעסוק בבנין ה ­‬
‫ענין רוחני‪.‬‬ ‫מקדש‪ ,‬ונת׳ שיש לומר שזהו יסוד החיוב‬
‫ולכן מפרש הצ״צ שהענין ד״אינו זז‬ ‫ללמוד תורת הבית וצורת הבית כו׳‪,‬‬
‫לעולם לא כעוה״ז״ הוא מצד הענין ד‪-‬‬ ‫דכיון שא״א לבנות הבית בפועל‪ ,‬נשאר‬
‫״מקדש מעט ׳ ‪ .‬אלו בתי כנסיות״‪ ,‬שלפ״ז‬ ‫עכ״פ חלק זה של העסק בבנין הבית‪,‬‬
‫יש קיים של ״וע שו לי מקדש״ כפשוטו‬ ‫הלימוד בצורת הבית‪.‬‬
‫כגשמיות ”‪.‬‬ ‫וזוהי כוונת המדרש״ שהקב״ה אמר‬
‫וצריך ביאור‪ ,‬איר אפשר לומר שע״י‬ ‫ליחזקאל ״אמור להם )לישראל( ויתעס ­‬
‫הענץ דבתי כנסיות שהם רק ״מקדש‬ ‫קו לקרות צורת הבית בתורה ובשכר‬
‫מעט״‪ ,‬אין שום ״הזזה״ ושינוי באופן‬ ‫קרייתה ‪ . .‬אני מעלה עליהם כאילו הם‬
‫קיום הציווי ״ועשו לי מקדש״?‬ ‫עוסקין בבניו הבית״‪ ,‬ויתירה מזו‪ ,‬ש‪-‬‬
‫הקב״ה אמר ״ובשביל שבני נתונים ב ­‬
‫ויש לבאר זה ע״פ דברי הזהר״‬ ‫ד‪.‬‬
‫גולה יהא בנין ביתי בטל )בתמי׳( א״ל‬
‫״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‪ ,‬ועשו לי‬
‫כו׳״״‪ ,‬היינו שע״י העסק בצורת הבית‬
‫אין ״בנין ביתי בכול״ ‪ -‬והיינו לפי שה­‬
‫ז‪ (2‬ולהעיר דהתחלת המאמר בספרי היא‬ ‫לימוד בהלכות וצורת הבית ה״ז מגדר‬
‫תהא סנהדרין לשמי שבכל מקום שנאמר לי קייס‬ ‫מצות בנין ביהמ״ק‪ ,‬שהוא ציווי תמידי‪,‬‬
‫לעולם בו׳״‪ ,‬ומונה בולם‪ .‬ועד״ו בבמדב״ר שם‬
‫ובזמן הזה שא״א לבנות הבית כפשוטו‪,‬‬
‫שמתחיל ״א׳ מי״ג דברים שהן בתוגיו לשמו של‬
‫קיום ציווי זה הוא ע״י לימוד צורת‬
‫הקב״ה אלו ה ך )כב^ הערה ‪ / 6‬שגם בזה אפשר‬
‫הבית״‪.‬‬
‫לדחוק• שהמונה להקדושה כו׳ ותוכן רוחני שבזה‪,‬‬
‫והצ״צ מדייק הלשון בויק״ר דוקא ״אינו זז כו׳‬
‫בעוה״ז״‪ ,‬ולכן מפרש דקאי על ‪,‬מקדש מעט״ ‪-‬‬
‫שהכוונה להענין כפשוטו‪.‬‬ ‫‪ (24‬לקו׳׳ש חי״ח ע׳ ‪ 412‬ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (28‬ת״ג קכו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (25‬תגחומא צו יד‪ .‬וראה גם מנחות בסופה‪.‬‬
‫ובם־מ )נסמן בלקו׳׳ש שם הערה ‪.(19‬‬
‫•( אבד בספרי דבי רב שם בוזב טנז״ט ‪ .‬טננ ר‬ ‫‪ (26‬וראה גם לקו״ש חכ״א ע׳ ‪ 149‬ואילך וב ­‬
‫מקום שנאמר לי־ הוא ננזו‪.‬ד״א״‪,‬‬ ‫הערה ‪ 39‬שם‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תרומד!‪I‬‬
‫ואע״ג דההוא קרא דלרומם בית אלקינו‬
‫כתיב בעזרא גבי בנין בית המקדש אלא‬
‫שמע מינה דיש להדמות זה לזה ‪ . .‬וכן‬
‫כתב נמי רבינו מאיר ומביאו המרדכילג‬
‫‪ . .‬ושמא דומה לעליות היכל שנתקדשה‬
‫‪ . .‬מקדש מעט שלנו יש לנהוג בו מקצת‬
‫קדושה ומעין קדושת היכל הרי שרוצה‬
‫לומר דאפילו למאן דאמר דעליות עזרה‬
‫לא נתקדשו מכל מקום בית הכנסת שלנו‬
‫חמורה יותר דיש לדמות לעליות היכל‬
‫דנתקדשו״‪.‬‬
‫]וי״ל דזוהי ההלכה ברמב״ם‪ ,‬דנוסף‬
‫ע״ז שפסקי׳י ״בתי כנסיות ובתי מדרשות‬
‫שחרבו בקדושתן הן עומדות שנאמר וה­‬
‫שימותי את מקדשיכם אע״פ שהן שוממין‬
‫בקדושתן הן עומדין״)וכהא דכתב ב ­‬
‫קדושת המקדשים(‪ ,‬הרי במנין המצות‬
‫בראש ספר היד במצות ל״ת״•■ מפורש‬
‫״שלא לאבד בית המקדש או בתי כנסיות‬
‫או בתי מדר שות כו׳ שנאמרים אבד‬
‫תאבדון לא תעשון כן לה׳ אלקיכם״‪ ,‬הרי‬
‫שמנה ללאו)ובמנין המצות שלו(‪ ,‬שלא‬
‫לאבד בתי כנסיות ובתי מדרשות בחדא‬
‫מהתא ומאותו הכתוב שלמדין בנוגע‬
‫לבית המקדש«[‪,‬‬
‫נמי בפ״ק דשבת־ג כל עיר שגגותי׳ גבו­‬
‫תיו מבית הכנסת סופה הריבה דכתיביג‬
‫‪ (37‬שכת שם סרכ״ח‪.‬‬
‫‪ (38‬הל׳ תפלה פי״א הי״א‪.‬‬
‫‪ (39‬בהל׳ ביהב״ח שם )פ״ו הט״ז(‪ .‬ולהעיר שה־‬
‫לימוד והשימותי את מקדשיכם בקדושתו אף כשהן‬
‫שוממיו נאמר במשנה )מגילה כח‪ ,‬סע״א( לעניו‬
‫ביהכנ״ם‪ ,‬והרמב״ם הביאו)גם( לגבי ביהמ׳׳ק‪.‬‬
‫‪ (40‬ל״ת סה‪.‬‬
‫‪ (41‬פ׳ ראה יב‪ ,‬ב־ד‪.‬‬
‫‪ (42‬ובסהמ׳׳ע כתב בביטוי כולל ״שהזהירנו‬
‫מנתוץ ומאבד בתי עבודת הא־ד״ )כ״ה כסהמ״ע‬
‫לפנינו‪ ,‬ובהוצאת העליר וקאפח בשינויים קלים(‪,‬‬
‫ולהעיר מב״ב ג‪ ,‬ב דמקשה ״בבא בו בוטא היכא‬
‫אסבי׳ לי׳ עצה להורדום למיסתרי׳ לבית המקדש‬
‫והאמר רב חסדא לא ליסתור איניש בי כנישחא עד‬
‫דבני בי כנישתא אחרינא״‪ ,‬דלמד איסור סתירת בית‬
‫לקוטי‬ ‫‪ 26‬ו‬
‫מקדש סתם דכל בי כנישתא דעלמא מק­‬
‫דש אקרי׳‪ /‬וברע״מ» מנה זה במנין ה­‬
‫מצות ‪,,‬פקודא )יט( למבני מקדשא )״בי‬
‫כנישתא״( לתתא כגוונא דבי מקדשא‬
‫דלעילא כד״א״^ מכון לשבתך פעלת ה׳‬
‫דאצטריך למבני בי מקדשא לתתא ו‪-‬‬
‫לצלאה בגוי׳ צלותא בכל יומא למפלח‬
‫לי׳ לקב״ה דהא צלותא אקרי עבודה״‪.‬‬
‫ובאחרונים!^ האריכו להביא ראי׳ מ ­‬
‫דברי הזהר שם דמצות עשה של ועשו‬
‫לי מקדש כוללת גם מצות בנין בית‬
‫הכנסת‪ ,‬ושכן משמע מדברי המהרי״ק־ג‪,‬‬
‫וז״ל‪:‬‬
‫״ראוי לדמות נדבת בית הכנסת לנד ­‬
‫בת מלאכת המשכן שהרי בכל מקום דמו‬
‫רבותינו ז״ל בית הכנסת לבית המקדש‬
‫כדאמרינן בפרק בתרא דמגילה ואהי‬
‫להם למקדש מעט ‪ . .‬אלו בתי כנסיות‬
‫ובתי מדרשות ‪ . .‬ומתוך זה כתב שם‬
‫המרדכי דאסור לנתוץ דבר מבית ה ­‬
‫כנסת כי היכי דתניא בספרייג מנין ל‪-‬‬
‫נותץ אבן מן ההיכל וכו׳ שהוא בלא‬
‫תעעזה כו׳ ושמעת מינה דילפינן בית‬
‫הכנסת ממקדש ותניא בספריי־^ מקדש‬
‫מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ואמרינן‬
‫לרומם בית אלקינו ולהעמיד חרבותיו‬
‫‪ (29‬זוז״ב נט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (30‬בשלח טו‪ ,‬יז‪,‬‬
‫‪ (31‬הובאו בשדי חמד כללים מערכח הבי״ת‬
‫סוף כלל מג וכלל מד‪.‬‬
‫‪ (32‬סוף שורש קסא )ובדפוס ווארשא הוא בסי'‬
‫קנט(‪.‬‬
‫‪ (33‬פ׳ ראה יב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (34‬כ״ה במהרי״ק שם‪ .‬ולכאורה צ״ל ספרא‪,‬‬
‫והוא בתו״כ בחוקותי כו‪ ,‬לא‪.‬‬
‫‪ (35‬יא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (36‬עזרא ט‪ ,‬יו״ד )בהשמטת תיבות(‪.‬‬
‫‪27‬ר‬ ‫שיחות‬ ‫תרומה;‬ ‫לקוטי‬

‫ו‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שזוהי כוונת הצ״צ ב־‬ ‫אבל נ״ל‪ ,‬דאף שתרווייהו איתנהו‬ ‫ה‪.‬‬
‫מ״ש דהא ד״ועשו לי מקדש״ הוא ציווי‬ ‫בי׳ בביהכנ״ס כמו בבית המקדש‪ ,‬הן‬
‫ש״אינו זז לעולם לא בעוה״ז״ הוא מצד‬ ‫קיום מצות ועשו לי מקדש והן איסור‬
‫הענין דבתי כנסיות שהן ״מקדש מעט״ ‪-‬‬ ‫שלא לנתוץ ושלא לאבד‪ ,‬הרי הם ב׳‬
‫שאין זה )רק( מצד הקדושה או השראת‬ ‫גדרים‪:‬‬
‫השכינה שיש בהם ]שהרי א( א״א לדמות‬ ‫האיסור לאבד בתי בנסיות בו׳ הוא‬
‫קדושת ביהבנ״ס לקדושת המקדש‪ ,‬וא״כ‬ ‫מצד דין קדושה שבהם‪ ,‬כדיוק הלשון‬
‫אין שייר לומר ע״ז ״אינו זז לעולם לא‬ ‫״והשמותי את מקדשיכם כו' בקדושתן הן‬
‫בעוה״ז כי״׳‪ .‬ב( לאידך‪ :‬גדר הקדושה‬ ‫עומדין״‪ ,‬הרי שזהו מצד דין קדושה שיש‬
‫והשראת השכינה קיימים גם עכשיו‪,‬‬ ‫בבתי כנסיות ובתי מדרשות מעין קדושת‬
‫וביתר שאת ועז‪ ,‬במקום המקדש עצמו‬ ‫בית המקדש‪ :‬אבל המצוה ד״ועשו לי‬
‫בירושלים )כנ״ל^ ובשביל זה אין צורך‬ ‫מקדש״ היא מצוה ודין דקביעת מקום‪,‬‬
‫בבתי כנסיות[‪ ,‬אלא מצד מעשה האדם‬ ‫כלשון הרמב״ם בהגדרת מצוה זו״ ‪-‬‬
‫שבזה‪ ,‬דהחיוב ד״ועשו לי מקדש״ קיים‬ ‫״מצות עשה לעשות בית לה׳ מוכן להיות‬
‫לעולם‪ ,‬כי תמיד יש חיוב לעשות‬ ‫מקריבים בו הקרבנות כו״׳‪ ,‬והיינו דגדר‬
‫ולקבוע מקום לה׳״‪ ,‬גם כשאין ביהמ״ק‬ ‫המ״ע אינו לקדש המקום וביו״ב‪ ,‬אלא‬
‫לקבוע מקום בשביל לעבוד בו את ה׳*«‪,‬‬
‫וכלשון הרמב״ם בספר המצות״ ״ציונו‬
‫בעשיית בית לה׳ בפ׳׳ע כ׳׳א כשהוא בשביל להקריב‬ ‫לבנות בית הבחירה לעבודה״‪ ,‬או ״לבנות‬
‫בו קרבן ‪ -‬ראה רמב׳׳ם הל׳ ביאת מקדש פ״ט הי״ד‪.‬‬ ‫)לעשות( בית עבודה״״‪ .‬ויש לומר)לדעת‬
‫הל׳ מעשה הקרבנות פי״ד ה״ז‪ .‬ולהעיר מפיה״מ‬
‫הזהר(‪ ,‬שדבר זה הוא דין בפני עצמו‬
‫להרמכ׳׳ם מנחות פי׳׳ג מ׳׳י ד״בית חוניו ‪ . .‬שעבר‬
‫שקיים בבתי כנסיות ובתי מדרשות בכל‬
‫על מ״ש פן תעלה ובו׳”‪ ,‬ולא הוכיר דעכר על איסור‬
‫מקום«‪ ,‬שהם מקומות קבועים ״לעבודה״‬
‫עשיית הבית חוץ לירושלים‪ .‬וראה בהנ״ל בלקו״ש‬
‫חט״ו ע׳ ‪ 466‬הערה ‪. 12‬‬
‫)עבודת השם(‪.‬‬
‫אבל דוחק הוא‪ ,‬שהרי הרמב״ם לא כלל במצות‬
‫»ועשו לי מקדש״)מ״ע כ( ע״ד בתי כנסיות )ע״ד‬
‫שהביא במניו המצות הנ׳׳ל לענין איסור איבוד וני­‬ ‫המקדש מבית הכנסת‪ .‬וראה שו״ת הצ׳ג או״ח ס״כ‪.‬‬
‫תוץ(‪.‬‬ ‫ועוד‪.‬‬
‫ולהעיר שבספר הבתים כתב דיני בית הכנסת‬ ‫‪ (43‬ריש הל׳ בית הבהירה‪.‬‬
‫ב״שערי בית המקדש״‪ ,‬ולא ב״שערי תפלה״‪ ,‬וב־‬ ‫•‪ (43‬ראה לקמן סעיף חי‪ ,‬שביהמ״ק הי׳ גס‬
‫המשד להלכות בית המקדש מתחיל שם בשער‬ ‫מקום תפלח‪.‬‬
‫שמיני«כתי כנסיות ובתי המדרשות הם בגדותינו וה‬ ‫‪ (44‬מ״ע כ‪.‬‬
‫במקום מקדש‪ ,‬אמרו חכמים ואהי להם למקדש מעט‬ ‫‪ (45‬בהוצאת העליר וקאפח‪.‬‬
‫‪ . .‬אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות כו׳ לפיכך כל‬ ‫‪ (46‬לכאורה‪ ,‬לדברי האחרונים הנ״ל שמצות‬
‫מקום שיש שם עשרה מישראל צריד לבנות להם‬ ‫בניו בית הכנסת היא בכלל מצות ״ועשו לי מקדש•‬
‫בית הכנסת״‪.‬‬ ‫וראייתם מדברי המרדכי‪ ,‬ב׳׳ה גם להרמב׳׳ם )ובפרס‬
‫‪ (47‬ראה סידור עם דא׳׳ח )רעו‪ ,‬ב(‪ :‬דהנה כתיב‬ ‫ע״פ לשונו במניז המצות הנ״ל בפנים(‪.‬‬
‫ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ‪ . .‬ע״י אמצעות שני‬ ‫ואף שכתב הרמבי׳ם כנ״ל )הל׳ ביהב״ה פיא‬
‫דברים על ידי ישראל ועל ידי מקום בהמ״ק כו׳‬ ‫ה׳׳ג( ‪,‬כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל‬
‫וצריך להיות שניהם דוקא וגם בחי׳ ההארה וה‪-‬‬ ‫המקומוח כולן ל מו ח בהן ביח לה׳ ולהקריב בהן‬
‫המשכה הזאת שהיתה כבית המקדש נמשכה‬ ‫קרבו‪ ,‬ואיו שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים‬
‫ונתפשטה גם בגלות ישראל אחר החורבן בכל בתי‬ ‫בלבד ובהר המורי״׳ ‪ -‬הרי בפשטות אין האיסור‬
 ‫שיחות‬ ‫רנרדמד! א‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ 28‬ו‬

‫פרט ע״פ מרז״ליי מיום שחרב ביהמ״ק‬ ‫קיים‪ ,‬ובכל מקום שנמצאים בנ״י )גם‬
‫אין לו להקב״ה בעולמו אלא ד׳ אמות‬ ‫בחו״ל כו׳(״■ והם בתי כנסיותי•■‪.‬‬
‫של הלכה בלבד[‪.‬‬ ‫]ומזה מובן‪ ,‬דאף שבזהר לא נזכרו‬
‫וזהו הטעם לדיוק המדרש ״אינו זז‬ ‫אלא בתי כנסיות כמקום תפילה‪ ,‬הרי‬
‫לעולם לא בעוה״ז כו״׳ ‪ -‬כי הגדר ד־‬ ‫כיון שהוא מצד הענין דקביעת מקום‬
‫השראת השכינה וענין הקדושה שאינה‬ ‫בית לה׳‪ ,‬פשוט דהוא גם בבית המדרש‪,‬‬
‫בטילה אינו דבר שבגדר עוה״ז ממש‪,‬‬ ‫וכמפורש בגמ׳ ד״מקדש מעט ‪ . .‬אלו‬
‫שהרי הו״ע רוחני ולמעלה מגדר מקום‪,‬‬ ‫בתי כנסיות ובחי מדרשות״‪ ,‬דגם בתי‬
‫ורק מצד המצוה ומעשה האדם ד״ועשו‬ ‫מדרש הם בכלל מקום לעבודה״י‪ ,‬וב ­‬
‫לי מקדש״ שהיא מצוה וחובה תמידית‬
‫ככל זמן ובכל מקום אפשר לומר ש״אינו‬
‫כנסיות רכתי מזרשות שמתפללים שם כמ״ש ואהי‬
‫זז ‪ . .‬בעוה״ד׳‪.‬‬
‫להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם והיינו‬
‫והנה עוד פירוש י״ל בזה ד״ועשו‬ ‫ז‪.‬‬ ‫בבה״כ ובהמ״ד כידוע והטעם הוא משום דכש־‬
‫לי מקדש״ קיים לעולם‪ ,‬ע״פ מארז״ל‪52‬‬ ‫מתאספי׳ עשרה מישראל ומתפללים הרי אכל עש־‬
‫עה״פ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‬ ‫רה שכינתא שרי׳ כו׳ וגם כשיהי׳ בניו מ‪1‬ב! בקדושה‬
‫״בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כל‬ ‫לזאת האסיפה שם יהי׳ כמו בחי׳ משכן ומקדש כו׳‪.‬‬
‫אחד ואחתיי מישראל״‪ ,‬דכל אחד ואחת‬ ‫‪ (48‬ראה כף החיים או׳׳ח סי׳ קנ אות ה׳ שמביא‬
‫מספרים דכופין ״גם לחזק בהכ״נ כשם שכופין בכל‬
‫מישראל נעשה מקדש ומשכן לו ית׳‪.‬‬
‫מ״ע דכשם שמ׳׳ע לבנות בית הנחירה ולחזק בדק‬
‫ויש לומר שענין זה יש לו יסוד גם‬ ‫הבית שנאמר ועשו לי מקדש כך הוא בזה׳׳ז לבנות‬
‫בהלכה‪ ,‬שהרי החיוב ד״ועשו לי מקדש״‬ ‫ולחזק כדק בתי כנסיות ובתי מדרשות״‪ .‬וראה לעיל‬
‫שהוא ״קיים לעולם ולעולמי עולמים״‬ ‫סוף הערה ‪.46‬‬
‫קיומו אפשרי ע״י כל אחד« מישראל‪,‬‬ ‫‪ (49‬וי״ל דגם בזה העיקר הוא ב״מקדש מעט״‬
‫בכל מקום ובכל זמן‪ ,‬ע״י שבביתו ה ­‬ ‫״זה בית רבינו שבבבל״)מגילה כט‪ ,‬א(‪ ,‬והיינו דכמו‬
‫פרטי קובע מקום לתורה ולתפלה כו׳‪.‬‬ ‫שבנוגע לקדושת ״מקדש מעט״‪ ,‬העיקר שנותן ה־‬
‫קב״ה לישראל בזמן הגלות במקום ״המקדש הגדול‬
‫ואף שגם בנוגע לבית הכנסת כתב‬ ‫אשר בירושלים״ )מצו״ד עה״פ( הוא בית רבינו‬
‫הרמב״סיי ״כל מקום שיש בו עשרה‬ ‫שבבבל‪ ,‬שבו)בהבית•( עיקר השראת וגילוי שכינה‬
‫מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו‬ ‫״שנסע מקדש וישב שם״ )ערוך ע׳ שף ‪ -‬הובא‬
‫לתפלה בכל עת תפלה״‪ ,‬הרי שאין זה‬ ‫בחדא״ג מהרש״א שם )וכמשנ״ת בארוכה בסה״ש‬
‫חיוב מצד עצמו אלא׳דוקא במקום שיש‬ ‫תשנ״ב ח״ב ע׳ ‪ 465‬ואילד((‪ ,‬עד״ז הוא לעניו קיום‬
‫״ועשו לי מקדש׳׳ מצד הגברא‪ ,‬שאף שהוא בבל בתי‬
‫כנסיות ובתי מדרשות שנק׳ ״מקדש מעט״‪ ,‬עיקרו‬
‫ג״כ ולעבדו זו תלמוד ‪ . .‬ואמרו עבדוהו בתורתו‬
‫הוא בבניו בית רנינו שבבבל‪.‬‬
‫ועבדוהו במקדשו‪.‬‬
‫‪ (50‬להעיר מסהמ״צ להרמב״ם מ״ע ה‪ :‬ואמרו‬
‫‪ (51‬ברכות ח‪ ,‬א‪ .‬וראה שם המשך הגמי‪ .‬ומגילה‬
‫כט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (52‬אלשיד עה״פ קרוב לסופו)ד״ה עוד יתכן(‪.‬‬ ‫•( משא־כ הא דשני)ר‪ ,‬אינה בטילה לגבי‬
‫ראשית חבמה שער האהבה פ״ו קרוב לתחילתו‪.‬‬ ‫המקדש וירושלים שקדשה גס לעתיד‪ ,‬הוא רק‬
‫של״ה )סט‪ ,‬א‪ .‬רא‪ ,‬א‪ .‬שכה‪ ,‬ב‪ .‬שכו‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ(‪.‬‬ ‫במקום המקדש ולא בהבנין‪ .‬ויתירה מזו נם לפני‬
‫‪ (53‬ראה לקמן סעיף ט ובהנסמו שם‪.‬‬ ‫החורב! נאמר )יחזקאל ז‪ ,‬כב( ד‪.‬באו בה פריצים‬
‫‪ (54‬ראה גם סידור שם )הנ״ל הערה ‪.(47‬‬ ‫וחללוה״‪ ,‬דיצא מקדושחו)ראה ע״ז נב‪ ,‬ב‪ .‬מלחמות‬
‫‪ (55‬הל׳ תפילה פי״א ה׳׳א‪.‬‬ ‫להרמב״ן שם(‪.‬‬
‫‪129‬‬ ‫שיחות‬ ‫תרדמהא‬ ‫להוטי‬

‫עושה לעצמו שאינו תפלת ציבור( ולומד‬ ‫בו עשרה מישראל ‪ -‬הנה זהו רק בנוגע‬
‫תורה וכיו״ב‪ ,‬אלא בעיקר ע״י מעשה של‬ ‫להחיזב‪ ,‬שהחיוב על הציבור לבנות בית‬
‫בנין וכיו״ב‪ ,‬כגון ע״י בנין ועשיית ארון־‬ ‫הכנסת הוא רק כשיש שם עשרה מישר­‬
‫ספרים לתורה‪ ,‬ושלחן שעליו לומדים‬ ‫אל‪ ,‬וחיוב זה יש בו דין כפי׳‪ ,‬כהמשך‬
‫ומתפללים‪ ,‬וכיו״ב‪.‬‬ ‫דברי הרמב״ם ״כופין בני העיר זה את‬
‫זה לבנות להם בית הכנסת״‘* ‪ -‬אבל כל‬
‫ועוד יש לומר בזה; מצינו במשכן‬ ‫ח‪,‬‬
‫אחד ואחת שקובע חדר או מקום מיוחד‬
‫ומקדש שהיו בהם כל שלשת העמודים‬
‫בביתו לעבודת השם‪ ,‬הרי יש בזה ״קיום״‬
‫שעליהם העולם עומד‪ ,‬תורה עבודה‬
‫הענין ד״ועשו לי מקדש״ ”‪.‬‬
‫וגמילות חסדים‪;‘3‬‬
‫ומובן‪ ,‬דכשם שהוא בבית הכנסת‪,‬‬
‫תורה ‪ -‬נוסף על הארון והלוחות‬
‫שאופן קביעותו היא ע״י מעשה בנין‬
‫שבמשכן ומקדש‪ ,‬״ועשו ארון גו׳ ונתת‬
‫]וישנם כמה דינים בבנייתו‪ ,‬״כשבוניף*‬
‫אל הארון את העדות גו״׳ “‪ ,‬התורה*‘‪,‬‬
‫בית הכנסת אין בונים אותה אלא בגבהה‬
‫הרי השם ״הר המורי״׳ הוא ע״ש ״שיצא‬
‫של עיר שנאמרי* בראש הומיות תקרא‪,‬‬
‫ממנו הוראה לישראל״ “ ‪ -‬מסנהדרין‬
‫ומגביהין אותה עד שתהא גבוהה מכל‬
‫שהיו יושבים בלשכת הגזיתי*; וכן ענין‬
‫חצרות העיר שנאמר•״ ולרומם את בית‬
‫העבודה‪ ,‬דנוסף על העיקר שקאי על‬
‫אלקינו‪ ,‬ואין פותחין פתחי הכנסת אלא‬
‫עבודת הקרבנות שהיו במקדש‪ ,‬ה״ז גם‬
‫במזרח שנאמר״‘ והחונים לפני המשכן‬
‫״ביתי בית תפלה יקרא גו״׳ “‪ ,‬ו״זה שער‬
‫קדמה״^ ובבנין גופו יש כמה פרטים‬
‫השמיס״י‘‪ :‬וכן ענין גמ״ח דנוסף על‬
‫]״ובונין “ בו היכל שמניחין בו ספר תו­‬
‫השפעת החסד לכל ישראל )ולכל העו­‬
‫רה ‪ . .‬ומעמידין כימה באמצע הבית‬
‫לם( על ידי השולחן שבבית המקדש‬
‫כו׳״[ ‪ -‬כן הוא בבית פרטי דכל אחד‬
‫)וכמרומז בגמ׳״׳׳ ״הרוצה ‪ . .‬שיעשיר יצ­‬
‫ואחת מישראל‪ ,‬שהכנת וקביעת מקום‬
‫פין וסימניו שלחן בצפון״(‪ ,‬הרי הי׳ בבי־‬
‫לעבודה אינה רק ההחלטה לקבוע מקום‬
‫המ״ק ענין הצדקה וגמ״ח כפשוטו‪ ,‬לשכת‬
‫שבו מתפלל**)עניני ברכות ותפלה ש­‬

‫מקום לתפלתו תמיד״‪ .‬וראה טושו״ע )ואדה״ז( שם‬

‫סצ״ח ס״ד‪.‬‬
‫‪ (63‬אבות פ״א מ״ב‪.‬‬ ‫‪ (56‬וראה לעיל הערה ‪ 48‬מכף החיים‪.‬‬
‫‪ (64‬פרשתנו בה‪ ,‬יויד‪ .‬שם‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪ (57‬להעיר מחידושי הרמב״ן סוף מגילה‪ ,‬דיחיד‬
‫‪ (65‬ל' רש״י שם‪ .‬וראה בארוכד‪ ,‬במפרשי רש״י‬ ‫שייחד לעצמו נית לתפלתו ״יש בה קדושה קצת‬
‫אס הכוונה להלוחות או להס״ת‪ .‬וראה מפרשי התו­‬ ‫ואסור להשתמש כה חול כל ומן קדושתה״‪ .‬וראה‬
‫רה ‪ -‬רשב״ם‪ ,‬ראב״ע ועוד‪ .‬ואכימ‪.‬‬ ‫אנציקלופדי' תלמודית ערך ביהכ״נ בתחלתו‪.‬‬
‫‪ (66‬תענית טז‪ ,‬א‪ .‬ירושלמי ברכות פ״ד ה״ה‪.‬‬ ‫‪ (58‬ל׳ הרמבים שם ה״ב‪.‬‬
‫פרש״י עה׳פ )וירא כב‪ ,‬ב( ארץ המורי׳ )וראה‬ ‫‪ (59‬משלי א‪ ,‬כא‪.‬‬
‫חדא״ג מהרש״א שם(‪.‬‬ ‫•‪ (59‬עורא ט‪ ,‬יו״ד)ושם; לרומם(‪.‬‬
‫‪ (67‬ראה רש״י ותום׳ תענית שם‪.‬‬ ‫‪ (60‬במדבר ג‪ ,‬לח‪.‬‬
‫‪ (68‬ישעי׳ נו‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪ (61‬ל׳ הרמב״ם שם ה״ב־ג‪.‬‬
‫‪ (69‬ויצא כח‪ ,‬יו‪ .‬ובפרש״י שם ד״ה וזה שער‬ ‫‪ (62‬ראה מג״א או־ח ם״צ סקל״ג ושו״ע אדה״ז‬
‫השמים‪ :‬מקום תפלה כוי‪.‬‬ ‫שם )סו״ם יח( ״גם כשמתפלל בביתו יקבע )לו(‬
‫‪ (70‬ב״ב כה‪ ,‬ב‪ .‬תקו״ז תכ״ד )סט‪ ,‬ב(‪ .‬וראה‬ ‫מקום״)אלא רשם נאמר הטעם ״שלא יבלבלוהו בני‬
‫שו״ע אדה״ז או״ח סצ״ד ס״ג‪.‬‬ ‫הבית״(‪ ,‬וראה רמב״ם הלי תפלה פ״ה ה״ו ״וקובע‬
 ‫שיחות‬ ‫תרומזז‪:‬‬ ‫להוטי‬ ‫‪130‬‬

‫נשיםיי וטף‪ ,‬וכמבואר בארוכה בזה ב‪-‬‬ ‫חשאין‪ ,‬שבויי היו ״יראי חטא נותנים ל ­‬
‫מ״איל‪.‬‬ ‫תוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים‬
‫ועל ידי מעשינו ועבודתינו בזמן ה ­‬ ‫מתוכה בחשאי׳׳‪.‬‬
‫גלות‪ ,‬בקיום העשי׳ דהמקדש מעט בכלל‬ ‫ועד״ז צ״ל בה״ועשו לי מקדש״ שב ­‬
‫בבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬כולל גם זה‬ ‫בית פרטי בכל מקום‪ ,‬דצ״ל בכל ג׳‬
‫שכל אחד מקיים זה בביתו הפרטי‪ ,‬ה״ז‬ ‫הקוים הנ״ל‪ ,‬קביעת מקום)וארון( לתורה‬
‫מביא ומזרז בנין בית המקדש השלישי‪,‬‬ ‫ולתפלה‪ ,‬וכן לגמ״ח ע״י קופת צדקה‬
‫ש״בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא מ ­‬ ‫)למוסדות תורה בתי כנסיות לתפלה ו ­‬
‫שמים״‘’‪ ,‬שאז יהי׳ בגלוי בתכלית ה‪-‬‬ ‫מוסדות צדקה וחסד(‪ ,‬ועל ידי הכנסת‬
‫שלימות קיום ״ועשו לי מקדש״‪ ,‬שהרי‬ ‫אורחים כפשוטו‪.‬‬
‫יהי׳ בנין נצחי שאינו זז לעולם‪ ,‬״מקדשיי‬
‫ויש להוסיף‪ ,‬דכשם שבבניו בית‬ ‫ט‪.‬‬
‫אדנ״י כוננו ידיך ה׳ ימלוך לעולם ועד״‪,‬‬
‫המקדש כפשוטו‪ ,‬אף שהוא מהמצות ה­‬
‫שאינו זז לעולם כו׳ ולא לעוה״ב‪ ,‬ב ­‬
‫מוטלות על הציבור‪ ,‬הרי כתב הרמב״סיי‬
‫מקדש השלישי‪ ,‬תיכף ומיד ממש‪.‬‬
‫ש״הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן וב­‬
‫)משיחת ש״פ תרומה חשמ‪-‬ס‬ ‫ממונם‪ ,‬אנשים ונשים כמקדש המדבר״‪,‬‬
‫ובאבות דר׳ נתףי איתא שגם הטפלין‬
‫הביאו לנדבת המשכן ‪-‬‬
‫‪ (74‬ראה סד״ה ועשו לי מקדש תש״ד )סה״מ‬
‫עד״ז הוא ב״ועשו לי מקדש״ שבביתו‬
‫תש״ז ע׳ ‪ .(156‬ולהעיר ד״וינואו האנשים על ה­‬
‫של כל אחד‪ ,‬שהוא דבר השייך לאנשים‬
‫נשים״ )ויקהל לה‪ ,‬כב( ‪ -‬האנשים נטפלו להנשים‬
‫)רמב״ו שם(‪.‬‬
‫‪ (75‬ראה בזה מכתבי ״בין יו׳׳ד וט״ו בשבט‬
‫ה׳תשמ״ז״)לקו״ש תכ״ו ע׳ ‪ 414‬ואילך‪ .‬שם ע׳ ‪.420‬‬ ‫‪ (71‬שקלים פ״ה מ״ו‪ .‬רמב״ם הלי ערכיו פ״ב‬
‫חל״א ‪ y 235‬ואילך‪ .‬עי ‪.(242‬‬ ‫הי״ב‪ .‬הל׳ מתנות עניים פ״י ה״וו‪.‬‬
‫‪ (76‬פרש״י ותום׳ סוכה מא‪ ,‬סע״א‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (72‬הל׳ ביהנ״ח פ״א הי״ב‪.‬‬
‫‪ (77‬בשלוז טו‪ ,‬יז־ית‪ .‬וראה וח״ג רכא‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (73‬פי״א‪ ,‬א‪ .‬וראה צפע״נ מהד״ת ג‪ ,‬ג‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫ו‪ 3‬ו‬ ‫שיחות‬
‫תרומה ג‬
‫ח׳ אמות)מכ׳ אמות של רוחב חוברת א׳‬
‫דהיריעות( כיסו את)ח׳ האמות של( ה­‬
‫קרשים שבצד מערב‪ ,‬ועוד אמה ‪ -‬לעובי‬
‫ראשי הקרשים שבמערב‪ ,‬הרי נמצא‪ ,‬ש­‬
‫סיום חוברת היריעות)ששם הם הקרסים(‬
‫הוא בסוף האמה הי״א)מצד מערב( של גג‬
‫המשכן ]‪ 20 = 11,1,8‬אמה[‪ ,‬ואין הפרוכת‬
‫)שבסוף האמה הידד( תחת הקרסים‪:‬‬
‫משא׳׳ב לדעת הש׳׳ס)במס׳ שבת^ שט׳‬
‫אמות של קרשי צד מערב היו מכוסות‪,‬‬
‫היתה הפרוכת בדיוק תחת הקרסים )‪1,9‬‬
‫)של עובי ראשי הקרשים^ ‪.(20 = 10‬‬
‫וצ״ע‪ :‬נת׳ כמ״פ שרש׳׳י בפירושו עה״ת‬
‫לא נחית להביא בפירושו כל דיעות חז׳׳ל‬
‫בענין מסרים‪ ,‬אלא רק לפרש פשוטו של‬
‫מקרא‪ ,‬בלשון רש״יי‪* :‬ואני לא באתי אלא‬
‫לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת‬
‫דברי המקרא׳׳‪,‬‬
‫וכדמצינו בעניננו גופא‪ :‬במס׳ שבת שם‬
‫הובאה פלוגתא בעובי הקרשים‪ ,‬דלדעת‬
‫רבי יהודה רק מלמטן עוביין אמה‪ ,‬אבל‬
‫״מלמעלן בלין והולכין עד באצבע׳׳‪ ,‬ול ­‬
‫דעת רבי נחמי׳ ״כשם שמלמטן עוביין‬
‫אמה כך מלמעלן עוביין אמה״‪ ,‬ונפק״מ‬
‫טובא ביניהם לענין אופן הנחת היריעות‬
‫על גבי המשכן‪ ,‬הן בארכן והן ברחבן)כ­‬
‫מבואר בפרטיות בסוגיא שם(‪ ,‬כי לדעת ר׳‬
‫נחמי׳ היריעות צריכות לכסות אמה של‬
‫עובי ראשי הקרשים‪ ,‬משא״ב לדעת רבי‬
‫יהודה)שאין בראשי הקרשים אלא כאצ­‬
‫בע( נותרה אמה של היריעות שכיסתה עוד‬
‫אמה )בערך( של הקרשים )של צפון ו ­‬
‫דרום‪ ,‬וכן שבמערב( ‪ -‬ודיעה זו לא נזכרה‬
‫‪ (7‬ראה פרש״י לקמן נו‪ ,‬לא‪ - .‬וראה לקמן‬
‫‪ (8‬בראשית ג‪ ,‬ח‪ .‬ועד״ז ככ״מ‪.‬‬
‫להוטי‬
‫באופן הנחת היריעות על המשכן‪,‬‬ ‫א‪.‬‬
‫מביא רש״י בפירושו על התורה׳ שתי די־‬
‫עות‪ ,‬וד׳ל‪:‬‬
‫״רחבן של יריעות ארבעים אמה כשהן‬
‫מחוברות ‪ ..‬שלשים מהן לגג חלל המשכן‬
‫לארכו‪ ,‬ואמה כנגד עובי ראשי הקרשים‬
‫שבמערב‪ ,‬ואמה לכסות עובי העמודים‬
‫שבמזרח ‪ . .‬נשתיירו ח׳ אמות התלויין על‬
‫אחורי המשכן שבמערב ושתי אמות התח ­‬
‫תונות מגולות‪ ,‬זו מצאתי בברייתא דמ׳׳ט׳‬
‫מדותי‪ .‬אבל במס׳ שבתי אין היריעות מכ­‬
‫סות את עמודי המזרח וט׳ אמות תלויות‬
‫אחורי המשכן‪ .‬והכתוב בפרשה זוי מסייע‪-‬‬
‫נו‪ ,‬ונתת את הפרוכת תחת הקרסים‪ ,‬ואם‬
‫כדברי הברייתא הזאת נמצאת פרוכת‬
‫משוכה מן הקרסים ולמערב אמוד׳‪.‬‬
‫פירושי‪ :‬הפרוכת היתה בסוף עשר‬
‫אמות של קודש הקדשיםי)שהוא לצד מע­‬
‫רב של המשכן^ ולדברי הברייתא‪ ,‬שרק‬
‫!(פרשתנו נו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (2‬כ״ה בדפוס ראשון ושני וכת״י רש״י שתח״י‬
‫)אלא שבכת״י אחדים ״ארבעים ווסתיס״{‪ ,‬ונ״ה ב­‬
‫מהדורת בערלינער ‪ -‬ולא ״דמס׳״)כבדפוסים ה­‬
‫נפוצים(‪ .‬וראה רש׳׳י לקמן בז‪ ,‬ה )בסופו(‪,‬מצאתי‬
‫במשנת מ״ט מדות״‪ .‬ואכ״מ‪,‬‬
‫‪ (3‬ראה גם יל״ש פקודי רמז תנא )ראה מעשה‬
‫חושב )לבעהמ״ס משנת חסידים( פ״ד סוף אות ג‪.‬‬
‫ועוד(‪.‬‬
‫‪ (4‬צח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (5‬כו‪ ,‬לג‪.‬‬
‫‪ (6‬ראה ריב״א עה״ת‪ ,‬באר מים חיים )לאחי‬
‫המהר״ל(‪ ,‬דברי דוד )להט״ז(‪ ,‬דבק טוב‪ ,‬שפ״ח ועוד‬
‫כאן‪.‬‬
‫הערה ‪.23‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תרומה;‬ ‫להוטי‬ ‫‪ 32‬ו‬

‫רי המשכן‪ ,‬לכסות שתי אמות שהיו מגו ­‬ ‫כלל בפרש״יי‪ ,‬לפי שאינה ע״ד הפשט‬
‫לות בקרשים״‪.‬‬ ‫כלל״׳‪,‬‬
‫הרי שכאן סתם רש״י כדעת הברייתא‪,‬‬ ‫ועפ״ז יש לעיין ‪ -‬כיון שרש״י כ׳ ב ­‬
‫ששתי אמות היו מגולות‪ ,‬דאילו לדעת ה‪-‬‬ ‫פירוש שהמקרא דפרשתנו מסייע לדעת‬
‫ש״ס )במס׳ שבת( ש״ט' אמות ]דיריעות‬ ‫הש״ס‪ ,‬למה הביא שיטת הברייתא דמ״ט‬
‫תחתונות[ תלויות אחורי המשכן״‪ ,‬רק אמה‬ ‫מדות כל עיקר?‬
‫אחת דהקרשים היתה מגולה®׳‪.‬‬ ‫]ואף שבמפרשים״ תירצו הכתוב ד־‬
‫]וגם בפרש״י בתחילת הענין שם‪,‬‬ ‫״ונתת את הפרוכת תחת הקרסים״ גם ל­‬
‫עה״פ״׳ ״וכפלת את היריעה הששית אל‬ ‫דעת הברייתא ‪ -‬מ״מ‪ ,‬הרי לכאורה רש״י‬
‫מול פני האהל״‪ ,‬סתם כדעת הברייתא ד‪-‬‬ ‫ברור דברו‪ ,‬שהכתוב מסייע לדעת הש״ם‪,‬‬
‫מ״ט מדות‪ ,‬וז״ל‪ :‬״וכפלת את היריעה ה‪-‬‬ ‫וצ״ל דס״ל שהתירוצים שבמפרשים דחו­‬
‫ששית‪ ,‬העודפת באלו העליונות יותר מן‬ ‫קים הפ^׳‪ ,‬וא״כ למה לי׳ להביא דעת ה­‬
‫התחתונות‪ .‬אל מול פני האהל‪ ,‬חצי רחבה‬ ‫ברייתא כל עיקר[‪.‬‬
‫הי׳ תלוי וכפול על המסך שבמזרח כנגד‬
‫וביותר צ״ע‪ :‬להלן גבי יריעות‬ ‫ב‪.‬‬
‫הפתח דומה לכלה צנועה המכוסה בצעיף‬
‫עזים‪ ,‬שרחבות היו מן היריעות התחתונות‬
‫על פני״׳‪.‬‬
‫ביריעה אחת שהיא ד׳ אמות‪ ,‬נאמרני‪:‬‬
‫ופירוש זה )ששתי אמות היו תלויות על‬ ‫״וסרח העודף ביריעות האהל חצי היריעה‬
‫המסך שבמזרח( קאי לכאורה רק לדעת ה­‬ ‫העודפת תסרח על אחורי המשכן״‪ ,‬וב‪-‬‬
‫ברייתא‪ ,‬דאילו לדעת הש״ס ש״אין הירי­‬ ‫פרש״י;״וםרח העודף ‪. .‬יריעות האהל הן‬
‫עות ]התחתונות[ מכסות את עמודי המז­‬ ‫העליונות של עזים ‪ . .‬והן היו עודפות על‬
‫רח״‪ ,‬אין ״חצי רחבה״י׳ של היריעה ה‪-‬‬ ‫התחתונות חצי היריעה למערב שהחצי‬
‫ששית ]ב׳ אמות[ תלוי ״על המסך שבמזרח‬ ‫של יריעה אחת עשרה היתירה הי׳ נכפל‬
‫כנגד הפתח״‪ ,‬שהרי אמה אחת ממנה מכסה‬ ‫אל מול פני האהל״ ]היינו לצד הפתח‬
‫את ראשי עמודי המזרח)שלא הי׳ מכוסה‬ ‫שבצד מזרח^ נשארו שתי אמות רוחב חצי׳‬
‫ע״י היריעות התחתונות^ ולא נשארה אלא‬ ‫עודף על רוחב התחתונות‪ .‬תסרח על אחו­‬
‫אמה אחת שהיתר‪ ,‬תלוי׳ על המסד״׳[‪,‬‬

‫‪ ( 15‬כמ״ש בחזקוני‪ ,‬ריב״א‪ ,‬שפ״ח ועוד‪.‬‬ ‫‪ (9‬וראה ריב״א‪ ,‬רא״ם ועוד כאן‪ .‬ס׳ זכרון מ‪,‬‬
‫‪ ( 16‬כו‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫ט‪ - .‬ולהעיר מרשג״ם וראב״ע )כו‪ ,‬ט( דמשמע‬
‫‪ ( 17‬להעיר‪ ,‬שבדפוס ראשון דפרש״י ליתא ה­‬ ‫שנקטו כדעת ר״י‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫תיבות ״חצי רחבה״‪ .‬אבל ישנן בדפוס שבי וכת״י‬ ‫‪ (10‬ראה ם׳ זכרון ונחלת יעקב לקמן עה״פ )כו‪,‬‬
‫רש״י שתח״י‪ ,‬כבדפוסים הנפוצים‪.‬‬ ‫כד( ״ויחדיו יהיו תמים״‪ ,‬שכוונת רש״י שם היא‬
‫‪ ( 18‬אבל ראה המלקט דחדא״ג מהרש״א עה״ת‬ ‫לאפוקי מדעת ר״י‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫פרשתנו שם‪ ,‬דלדעת הש״ס הי׳ תלוי וכפול על‬ ‫‪ (11‬ראה חזקוני‪ ,‬ביאור מהרא״י )לבעהמ״ס‬
‫המסך נזבפנים כלפי קדש הקדשים ועובי העמודים‬ ‫תרומת הדשן( על פרש״י‪ ,‬רא״ם‪ ,‬באר בשדה )על‬
‫מבחוץ היו)או שהעמודים הם חלק מאורך הל׳ אמה‬ ‫פרש״י(‪ ,‬פנים יפות‪ ,‬מלבי״ם ועוד כאן‪ .‬לשון הזהב‬
‫דהמשכן(‪ ,‬ע״ש שמוכיח כן מל׳ הש״ס ופרש״י שם‪.‬‬ ‫לשבת שם‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ -‬ובנחלת יעקב שם‪ ,‬דלדעת הש״ם עובי העמודים‬ ‫‪ (12‬ראה גו״א‪ ,‬נחלת יעקב‪ ,‬דברי דוד‪ ,‬קיצור‬
‫לא הי׳ אמה‪ .‬ע״ש באורך‪ .‬וראה מעשה חושב שם‬ ‫מזרחי ועוד‪.‬‬
‫)אות ה(‪ .‬ואכ־מ‪.‬‬ ‫‪ ( 13‬כו‪ ,‬יב‪.‬‬
‫בשפ״ח לקמן )בו‪ ,‬יב ‪ -‬בפי׳ הא׳(‪ ,‬שלדעת‬ ‫‪ (14‬כמ״ש לפנ״ז)כו‪ ,‬ט ובפרש״• שם(‪.‬‬
‫‪ 33‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫תרומהב‬ ‫להוטי‬

‫וזה גופא הטעם שהביא רש״י סיוע ל ­‬ ‫וצ״ע ביותר ‪ -‬לאחרי שכתב רש״י ב­‬
‫פירוש הש״ס‪ ,‬אף שברוב המקומות דרכו‬ ‫פירוש שהמקרא מסייע לדעת הש״ס‪ ,‬איך‬
‫לפרש המקרא בלי ראיות והוכחות לפי­‬ ‫סתם אח״כ כדעת הברייתא דמ׳׳ט מדות?!‬
‫רושו )או הקושי שבא ליישב(‪ ,‬כי בנדו״ד‬ ‫ברא״סי■ כ׳ ״ורש׳׳י ז״ל תפס הברייתא‬
‫לכאורה אין מקום לפירוש זה‪ ,‬ולכן צריך‬
‫עיקר והמשיך פירוש המקראות על פי ה­‬
‫לבאר מדוע הביאו‪.‬‬ ‫ברייתא אפילו במקום שהכתוב עומד ל ­‬
‫ויש לומר‪ ,‬שזהו גם דיוק לשון רש״י‬ ‫נגדו״‪ .‬ולכאורה דבריו תמוהים‪ ,‬דאיך ית­‬
‫״והכתוב בפרשה זו מסייענו״ ‪ -‬ולא נקט‬ ‫כן לומר‪ ,‬שרש״י שלא בא אלא לפרש‬
‫ל׳ ״מוכיח״)וכיו״ב(‪ ,‬כלשונו)בכ״מיג( כש‪-‬‬ ‫פשוטו של מקרא יתפוס הברייתא עיקר‬
‫מונתו להביא הוכחה)גמורה( לפירושו ‪-‬‬ ‫״אפילו במקום שהכתוב עומד לנגדו״?‬
‫כי אין בכתובים אלה הוכחה להכריע‬
‫ולכן נ״ל ‪ -‬בהתאם לכללי רש״י ש­‬ ‫ג‪.‬‬
‫כפירוש זה״‪ ,‬כי הטעמים לפירוש ה ­‬
‫נתבארו כמה פעמים ‪ -‬דזה שהביא דעת‬
‫ראשון הם חזקים הרבה יותר מסיוע זה‬
‫הברייתא דמ״ט מדות‪ ,‬ועוד קודם לדעת‬
‫]ובפרט שיש לומר‪ ,‬שהתנא דהברייתא‬
‫הש״ם‪ ,‬ה״ז לפי שהוא הפירוש העיקרי ב ­‬
‫ס״ל שמתאים לומר שהפרוכת היא ״תחת‬
‫פשוטו של מקרא‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬הסברא הפשו­‬
‫הקרסים״ גם אם היא משוכה מהם אמה‬
‫טה מחייבת רק פירוש זה)מצד כמה טע­‬
‫אחת״‪ ,‬כי לפי ערך אורך של שלשים אמה‬
‫מים‪ ,‬כדלקמן סעיף ד(‪ ,‬והטעם המכריחו‬
‫)דהמשכן^ הרי גם כשנמצא תחת הקרסים‬
‫להביא גם את פירוש הש״ם הוא רק מצד‬
‫בריחוק אמה‪ ,‬״תחתיהם״ ייקרא[ ‪ -‬אלא‬
‫הסיוע״ מהכתוב ״ונתת את הפרוכת תחת‬
‫הוא רק טעמו של רש״י שהכיאו כפירוש‬
‫הקרסים״‪.‬‬
‫שני‪.‬‬
‫ד‪ .‬ביאור הענין‪:‬‬
‫הש״ס ״אמה של יריעות )עזים( מכסות האמה של‬
‫בנוגע לאופן הנחת היריעות ע״ג רוחב‬
‫העמודים ושתי אמות היו נכפלים על מסך פתח‬
‫האהל״‪ .‬ודבריו לכאורה תמוהים )וראה גם מלאכת‬
‫הקודש על פרש״י(‪ ,‬שהרי לפ״ז לא נשאר עודף‬
‫ב דו חי ברייתא זו״)ולא ‪.‬ואם בדברי הברייתא הז­‬ ‫מהיריעה היתירה אלא אמה אהת‪ ,‬ומפורש נכתוב‬
‫את״(‪.‬‬ ‫)שם‪ ,‬יב( ש״חצי היריעה העודפת תפרח על אחורי‬
‫‪ (21‬ראה רש״י כראשית ב‪ ,‬ה‪ .‬ג‪ ,‬ז‪ .‬לך יב‪ ,‬ג‪ .‬יג‪,‬‬ ‫המשכו״)לכסות הגשאר מגולה מיריעות התחתונות(‪.‬‬
‫א‪ .‬ויצא כח‪ ,‬יז‪ .‬ועוד‪ - .‬וראה ל׳ רש״י סוף פרשתגו‬ ‫ואולי ס״ל להשפ״ח שהש״ס מפרש ל׳ ״וזצי)ה­‬
‫)נת׳ בלקו״ש ח״ו שיחה ב׳ לפ׳ תרומה(‪.‬‬ ‫יריעה(״ מלשון חלק )ולא חגי בדיוקג כפירוש ה־‬
‫‪ (22‬להעיר גם מלשון הזהב לשבת שם‪.‬‬ ‫ראנ״ע ורלב״ג שם‪ .‬אלא שבלאה״ב דבריו גע״ג‪,‬‬
‫‪ (23‬ראה עד״ז ביאורי מהרזרי הנ״ל)הערה ‪.(11‬‬ ‫שהרי נש״ס מפורש ״דל תרתי לכפלא ‪ ..‬פשא להו‬
‫ואולי י״ל‪ ,‬שזהו דיוק ל׳ רש״י לקמן)כו‪ ,‬לא( גבי‬ ‫תרתי סרי)לצד מערב(״‪.‬‬
‫הפרוכת‪. :‬והפרכת ‪ ..‬פרוסה בשליש של משכן‬ ‫‪ (19‬לקמן כו‪ ,‬כו ד״ה והתיכון‪.‬‬
‫שיהא הימנה ולפנים עשר אמות ‪ ..‬ונתת את הפרכת‬ ‫‪ (20‬באחדים מכת״י רש״י שתח״י הגירסא ב־‬
‫תחת הקרסים ‪ ..‬ורוחב החוברת כ׳ אמה וכשפרשם‬ ‫פרש״י ‪,‬והכתוב ‪ ..‬מסייעני״)וכן נעתק בחזקוני‪.‬‬
‫על גג המשכן מן הפתח למערב כלתה בשני שלישי‬ ‫ריב״א‪ .‬גו״א ועוד(‪ ,‬ומשמע שזוהי הכרעת רש״י‪.‬‬
‫המשכן והחוברת השני׳ כסתה שלישו של משבן״ ‪-‬‬ ‫אבל בדפוסים הנפוצים )וכ״ה בדפוס ראשון ושני‬
‫ולא פירט האמה המדוייקת )כפי שפירנז שם גבי‬ ‫ורוב כת״י רש״י שתח״י(‪,‬מסייענו״)וקאי על הש״ס‪.‬‬
‫הפרוכת(‪ ,‬ני לדעת הברייתא לא הי׳‪.‬שני שלישי ‪. .‬‬ ‫וצזרק‪ .‬ונא׳ מכת״י רש״י שתח״י‪,‬מסייעד(‪.‬‬
‫שלישו״ בדיוק‪ ,‬אלא משוכה אמה‪ .‬ודוחק‪,‬‬ ‫ולהעיר מהגירסא בדפוס ראשון דרש״י ‪.‬ואם‬
 ‫שיחות‬ ‫תרומהכ‬ ‫למוטי‬ ‫‪134‬‬

‫יריעה היתירה(‪ ,‬״לכסות שתי אמות שהיו‬ ‫המשכן‪ ,‬כ׳ רש״י כאן׳‪ ,‬וז״ל‪ :‬״היריעות‬
‫מגולות בקרשים״ ” )כדלעיל סעיף ב( ‪-‬‬ ‫ארכן כ״ח ‪ ..‬רוחב המשכן מן הצפון ל­‬
‫יש לחלק‪ ,‬דכיון שקודש הקדשים הוא‬ ‫דרום עשר אמות ‪ ..‬נותן היריעות ארכן‬
‫בצד מערב לכן היו צריכים לכסות את כל‬ ‫לרחבו של משכן‪ ,‬עשר אמות אמצעיות‬
‫הכותל שבצד זה‪ ,‬משום כבוד השכינה “‬ ‫לגג חלל רוחב המשכן ואמה מכאן ואמה‬
‫)אבל אין זה טעם לשנות מדת היריעות‬ ‫מכאן לעובי ראשי הקרשים שעוביים אמה‬
‫התחתונות‪ ,‬שלצד מערב יכסו ט׳ אמות‪,‬‬ ‫נשתיירו י״ו אמה ח׳ לצפון וח׳ לדרום‬
‫כיון שבלאו הכי לא כיסו את נ ל היו״ד‬ ‫מכסות קומת הקרשים שגבהן עשר נמצאו‬
‫אמות של הקרשים‪ ,‬ועוד זאת‪ ,‬שלא היו‬ ‫שתי אמות התחתונות מגולות״‪.‬‬
‫נראות לעין רואה ‪ -‬וא״כ למה לא יהיו‬
‫ועפ״ז מובן הטעם שרש״י הביא )ב ­‬
‫שוות ליריעות שבשני הצדדים([‪.‬‬
‫המשך לזה( דעת הברייתא דמ״ט מדות‪,‬‬
‫עפ״ז שרש״י נקט פירוש הברייתא‬ ‫שגם רוחב היריעות הי׳ מונח על המשכן ה‪.‬‬
‫כפירוש ראשון ועיקרי‪ ,‬יש לבאר ג״כ ה­‬ ‫באופן שכיסו ח׳ אמות של הקרשים לצד‬
‫מערב ״ושתי אמות התחתונות מגולות״ ‪ -‬טעם שבפירושו עה״פ ״וסרח העודף גו׳‬
‫חצי היריעה העודפת תסרח על אחורי ה ­‬ ‫שלפ״ז נמצא‪ ,‬שהקצה התחתון של ה ­‬
‫משכן״ )גבי יריעות העזים( נקט רש״י רק‬ ‫;‬‫יריעות הי׳ שוו ה״ מכל ג׳ הצדדים “‬
‫כפי פירוש הברייתא)כנ״ל סעיף ב( ‪ -‬כי‬ ‫ודרום‬ ‫משא״ב לדעת הש״ס‪ ,‬הרי כצד צפון‬
‫מכתובים אלה יש עוד ראי׳ חזקה לפירוש‬ ‫מערב‬ ‫כימו היריעות ח׳ אמות‪ ,‬ואילו בצד‬
‫הברייתא‪:‬‬ ‫כיסו ט׳ אמות‪.‬‬
‫לדעת הש״ם‪ ,‬שהיריעות התחתונות כי­‬ ‫]ואע״פ שידיעות העזים לא כיסו את‬
‫סו ט׳ אמות של קרשים בצד מערב‪ ,‬נמצא‪,‬‬ ‫הקרשים מכל הצדדים כאופן שווה‪ ,‬ד־‬
‫ש״חצי היריעה העודפת״)שהוא שתי א­‬ ‫אילו בצד צפון ודרום‪ ,‬שעודף יריעות ה ­‬
‫מות( שצ״ל ״על אחורי המשכן״)לכסות‬ ‫עזים על יריעות התחתונות הי׳ ״אמה מכאן‬
‫מה שנשאר מגולה מן יריעות התחתונות(‪,‬‬ ‫ואמה מכאן״ “‪ ,‬כיסו רק אמה אחת)״מה־‬
‫היתה אמה אחת ממנו מכסה את האמה‬ ‫שתי אמות שנשארו מגולות״ “(‪ ,‬״והאמה‬
‫היו״ד של הקרשים‪ ,‬והאמה השנית ‪ -‬מו­‬ ‫התחתונה של קרש שאין היריעה מכסה‬
‫נחת על הארץ«!‬ ‫אותו היא האמה התחובה בנקב האדן‬
‫שהאדנים גבהן אמה״ “‪ :‬משא״כ בצד‬
‫]וכמפורש במם׳ שבת שם‪ ,‬שיריעה זו‬
‫מערב‪ ,‬שהיו שתי אמות עודף)חצי רוחב‬
‫היתה ״נגררת בארץ״™‪ ,‬וכפי שמביא שם>ג‬
‫״תנא דבי ר׳ ישמעאל למה משכן דומה‬
‫לאשה שמהלכת בשוק ושיפולי׳)שולי‬
‫וי״ל )ע״ד הרמז(‪ ,‬שמטעם זה מצרף רש׳׳י‬ ‫‪(24‬‬
‫בגדי׳‪ .‬רש״י( מהלכיו אחרי׳״[‪.‬‬
‫ביאור אופן הנחת היריעות ע״ג המשכן בד״ה‬
‫״מקבילות הלולאות״‪ ,‬ובהמשך לפירושו שצריכים‬
‫לעשותם ״במרה אחוז מכוונות בו׳״‪ ,‬לרמז‪ ,‬שגם הנ ­‬
‫‪ (27‬ל׳ רש״י כז‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫חת היריעות צ״ל באופן של ״מקבילות״‪.‬‬
‫‪ (28‬כמ״ש בחזקוני וריב״א עה״ת שם )כו‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫‪ (25‬ועוד זאת‪ ,‬שלדעת הברייתא היו ראשי ה­‬
‫‪ (29‬וכמ״ש בריב״א עה״ת כאן)כו‪ ,‬ה(‪ .‬פי׳ הב׳‬ ‫עמודים שווים לראשי הקרשים )מגי הצדדים(‪ ,‬שכו­‬
‫בשפ״ח שם‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫לם היו מכוסים ע״י היריעות התחתונות)וראה מעשה‬
‫‪ (30‬ל' רש״י שבת שם‪.‬‬ ‫חושב הנ״ל הערה ‪ ,(18‬משא״ב לדעת הש״ס‪.‬‬
‫‪ (31‬בסוף העמוד‪.‬‬ ‫‪ (26‬ל׳ רש״י כו‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪135‬‬ ‫שיחות‬ ‫תרומהב‬ ‫לקוטי‬

‫ולכן מפרש רש״י הכתוב רק לפי פי­‬ ‫אבל ע״פ פשט‪ ,‬קשה לומר שידיעות‬
‫רוש הברייתא‪ ,‬ש״חצי היריעה העודפת״‬ ‫המשכן היו נגררות בארץ«‪ ,‬שזהו היפך‬
‫כיסה ״שתי אמות שהיו מגולות בקרשים״‪,‬‬ ‫הכבודנג‪ .‬ובפרט שרש״י מביא בטעם ש­‬
‫שעפ״ז לא הי׳ נגרר בארץ כלל‪.‬‬ ‫עודף יריעות העזים )בצד צפון ודרום(‬
‫״יהי׳ סרוח על צדי המשכן מזה ומזה ל‪-‬‬
‫ויש לבאר דעת הש״ס ‪ -‬שיריעות‬ ‫ו‪.‬‬
‫כםותו״‪4‬נ ‪ -‬״למדה תורה דרך ארץ שיהא‬
‫העזים היו נגררות על הארץ ‪ -‬ע״פ פני­‬
‫אדם חם על היפה״«‪ ,‬דאף שזה קאי)ב ­‬
‫מיות הענינים‪:‬‬
‫פשטות( על היריעות התחתונותיי‪ ,‬דלפי‬
‫החילוק הפנימי בין עשר יריעות התח ­‬ ‫שהיו יפות חס עליהם לכסותם)ביריעות‬
‫תונות וי׳׳א יריעות עזים הוא “‪:‬‬ ‫עזים^ מ״מ‪ ,‬מובן‪ ,‬שאותה הנהגה של ״דרך‬
‫קדושה מתחלקת ליו״ד מדריגות)עשר‬ ‫עזים‬ ‫ארץ״ מחייבת ג״ב להזהר ביריעות‬
‫ספירות^ משא״ב בלעו״ז יש י״א כתרין‬ ‫נגררות‬ ‫)שגם הן יקרות( ולא לבזותו שיהיו‬
‫דמסאבותא‪ ,‬וכן בעניננו‪ :‬היריעות התח ­‬ ‫בארץ ”!‬
‫תונות רומזות על אור המקיף את כל עשר‬
‫דרגות דקדושה‪ ,‬ולכן היו במספר עשר‪:‬‬ ‫‪ (32‬ולהעיר מפרש״י סוף פרשתנו‪ ,‬שה״יתדות״‬
‫ואילו יריעות עליונות רומזות על אור‬ ‫היו ״עשויין ליריעות האהל ‪ ..‬קשורים במיתרים‬
‫מקיף עליון יותר‪ ,‬שבכחו לברר גם ה־‬ ‫הרוה‬ ‫)חבלים( סביב סביב בשיפוליהן כדי שלא תהא‬
‫מגביהתן‪ ,‬ואיני יודע אם תחובין בארץ או קשוריו‬
‫לעו״ז‪ ,‬״שיהי׳ הקליפה שומר לפרי ולא‬
‫ותלוייו וכובדו מכביד שפולי היריעות שלא ינועו‬
‫יהי׳ הקליפה מתנגד להפרי״ ”‪ ,‬ולכן הם‬
‫ברוח״‪ .‬ומזה שבכל אופן היו צריכים להיות ״קשוריס‬
‫במספר י״א‪.‬‬
‫במיתרים״ משמע לכאורה‪ ,‬שגם להאופן ש״כובדן‬
‫וזהו גם הרמז בכך שיריעות עזים היו‬ ‫מכביד בו״‪ ,‬לא היו שיפולי היריעות נגררות על ה­‬
‫נגררות על הארץ‪ ,‬בהתאם לענינם הפנימי‪,‬‬ ‫ארץ‪ ,‬דאל״כ הי׳ אפשר להניח היתדות ע״ג היריעות‬
‫לברר גם הארציות‪ ,‬שגם היא תהי׳ חדורה‬ ‫)שבצד מערב( מבלי לקשרם במיתרים‪ .‬ועצ״ע‪.‬‬
‫באור הקדושה‪.‬‬ ‫‪ (33‬וראה חזקוני)שם‪ ,‬יב( ‪ -‬לאחרי שמעתיק‬
‫תנא דבי ר׳ ישמעאל )ממס׳ שבת( ‪!, -‬משיקול‬
‫)משיחת ש״פ תרומה תשמ״א(‬ ‫הדעת כנפי זויותיהן של יריעות היו פרופות למעלה‬
‫דאי לא תימא הכי הרי הן מזטלזת ע‪-‬ג קדקע״ )וזהו‬
‫דלא כפרש״י שבת שם‪ ,‬שאכן היו נגררות בארץ(‪.‬‬
‫‪ (34‬בו‪ ,‬יג‪.‬‬
‫עה״פ ״והאמה מזה גו׳ יהי׳ סרוח על צדי המשכן גו׳‬ ‫‪ (35‬וכ״ה ביל״ש פקודי שם רמז תכב‪.‬‬
‫לכסותו״‪ ,‬והרי על צדי המשכן גם יריעות העזים לא‬ ‫‪ (36‬ראה גם בחיי פרשתנו)כו‪ ,‬ז(‪ .‬וראה רש״י‬
‫הגיעו לארץ)וכיסו רק האמה הט• דהקרשים(‪.‬‬ ‫שבת שם)ד״ה ועשית( ״והתחתונות ‪ ..‬שה! למי״‪.‬‬
‫ויותר מסתבר שכוונת רש״י לבאר הטעם ש־‬ ‫אבל בנחלת יעקב )בו‪ ,‬ט( משמע שמפרש דקאי‬
‫יריעות התחתונות היו מנוסות ביריעות עליונות‪ ,‬כדי‬ ‫על יריעות העזים‪ ,‬ובא להדגיש שלא היו נגררות‬
‫לשמרם מן הגשמים והעפר כו׳‪ ,‬כמ״ש במשכיל‬ ‫כלום על הארץ‪ ,‬ע״ש )כבחיי שבהערה הבאה(‪.‬‬
‫לדוד שם[‪.‬‬ ‫‪ (37‬ראה בחיי שבהערה הקודמת‪ ,‬ד״חם על‬
‫בהבא לקמן ראה אוה״ת פרשתנו ע׳‬ ‫היפה ‪ -‬כלומר שלא יגיעו לארץ כדי שלא יתטנפו ‪(38‬‬
‫א׳תקיא ואילך‪ .‬אוה״ת ויקהל שבהערה הבאה‪.‬‬ ‫בעפר ובגשמים״‪.‬‬
‫‪ (39‬אוה״ת ויקהל )ברר ז( ע׳ ב׳תתט‪.‬‬ ‫]אלא שצ״ע לפרש כן בפרש״י‪ ,‬שהביא מאמר זה‬
 ‫שיחדת‬ ‫להוטי‬ ‫‪ 36‬ו‬

‫תרומה ג‬
‫ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו‬ ‫כתב הרמב״ם בהלכות בית ה ­‬ ‫א‪.‬‬
‫ולא ידעינן אמה טרקסין אי מהני עשרים‬ ‫בחירה■‪ :‬בבית ראשיו הי׳ כותל מבדיל‬
‫ואי מהני ארבעים‪ ,‬ודילמא לא מהגי עש־‬ ‫בין הקדש ובין קדש הקדשים עביר אמה‬
‫רין ולא מחני ארבעין וחללא קא חשיב‬ ‫וכיון שבנו הבית שני נסתפק להם אם‬
‫כותלים לא קא חשיב‪ ,‬תדע דבל היכא‬ ‫עובי הכותל הי׳ ממדת הקדש או ממדת‬
‫דקא חשיב כותלים חשיב לי׳ לדידי׳‬ ‫קדש הקדשים לפיכך עשו קדש הקדשים‬
‫דתנן ההיכל מאה על מאה ברום מאה ‪. .‬‬ ‫עביו עשרים אמה תמימות ועשו הקדש‬
‫כותל ההיכל שש וארכו ארבעים אמה‬ ‫ארבעים אמה תמימות והניחו אמה יתירה‬
‫ואמה טרקסין וב׳ אמה בית קדשי ה ­‬ ‫בין הקדש ובין קדש הקדשים ולא בנו‬
‫קדשים ‪ . .‬אלא קדושתי׳ אי כלפנים אי‬ ‫כותל בבית שני אלא עשו שני פרוכות‬
‫כלחוץ״’‪.‬‬ ‫אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד‬
‫אלא שלפי פשטות הסוגיא דהבבלי‬ ‫הקדש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל‬
‫)להמסקנא( הי׳ ידוע להם מקומה של‬ ‫שהי׳ בראשון‪.‬‬
‫אמה טרקסין)שלא הי׳ מהני עשרים ולא‬ ‫ובכס״מ כותב‪ ,‬שמקור דברי הרמב׳׳ם‬
‫מהני ארבעים אלא אמה בפ״ע(‪ ,‬ורק היו‬ ‫״כיון שבנו הבית שני נסתפק להם כו׳״ ‪-‬‬
‫בספק אם קדושתו כלפנים )קד״ק( או‬ ‫הוא בירושלמי כלאים^ ״אמהנ טרקסין‬
‫כלחוץ )היכל(‪ ,‬וכיון שלא היו יכולים‬ ‫מה מבפנים או מבחוץ כו׳ א״ר יוסי מן‬
‫לעשות כותל בבית שני)כדלקמן( לכן‬ ‫מה דכתיבי וארבעים באמה כו׳ הדא‬
‫״עבוד שתי פרוכות״‪ ,‬שביניהן אויר אמה‬ ‫אמרה מבפנים כו׳ ו הכ תי ב ויעש את‬
‫כנגד מקום אמה טרקסין‪ .‬ולפ״ז לא הו ­‬ ‫בית קדה״ק כו׳ הדא אמרה מבחוץ״‪.‬‬
‫סיפו במדת הבנין‪ ,‬אלא עשו שני פרוכות‬
‫והנה השקו״ט בגדרה של ״אמה טרק־‬
‫במקום הכותל‪ ,‬האמה טרקסין‪.‬‬
‫סין״ ישנה גם בש״ס בבלי)במס׳ יומא‘(;‬
‫אבל הרמב״ם נקט )ע״פ הכס״מ(‬ ‫״אמה טרקסין לא הכריעו בו חכמים אי‬
‫כדברי הירושלמי ש״נסתפק להם אם‬ ‫כלפנים אי כלחוץ‪ ,‬מתקיף לה רבינא‬
‫עובי הכותל הי׳ ממדח הקודש או חמדת‬ ‫מ״ט אילימא משום דכתיבי והבית ‪. .‬‬
‫קודש הקדשים‪ ,‬לפיכך עשו בו׳ אמה‬ ‫ששים אמה ארכו ‪ . .‬וכתיבי■ וארבעים‬
‫יתירה בין הקדש ובין קדה״ק״״׳‪.‬‬ ‫באמה‪ ,‬הי׳ הבית הוא ההיכל לפני‪ ,‬ו­‬
‫כתיבי ולפני הדביר עשרים אמה אורך‬

‫‪ (9‬ונ״ה לסתמא דגמי שם נא‪ ,‬ב‪ :‬ורבנן אמרי‬ ‫פ״ד ה״ב‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫לך ‪ . .‬ואיסתפקא לזזו לרכנן בקדושתי׳ אי כלפנים‬ ‫פ״ח ה״ד‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫אי כלחוץ‪.‬‬ ‫ל׳ הכם״מ‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫‪ (!0‬ראה שיח יצחק ליומא שם ד״ה אלא קדו­‬ ‫מלכים א ו‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫שתי׳‪ ,‬שהקשה על הרמב״ם דכ׳ דלא כמסקנת הגמ׳‪.‬‬ ‫דה״ב ג‪ ,‬ח•‬ ‫‪(5‬‬
‫וראה בארוכה חסדי דוד לתוספתא יומא פ״ב‪ ,‬יד‬ ‫נב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫דוד יומא שם‪ ,‬הר המורי׳ לרמב״ם שם ועוד ‪ -‬דגם‬ ‫מ״א שם‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫להבבלי נשאר הספק מאיזו מדה היא‪ ,‬אלא דמוסיף‬ ‫מ׳׳א שם‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫‪137‬‬ ‫שיחות‬ ‫תרומהג‬ ‫למוטי‬

‫ל״הכל בכתב גו״׳י׳‪ ,‬דלפ״ז אינו מובן‪,‬‬
‫למה לא בנו כותל בבית שני ורק עשו ב׳‬
‫פרוכות‪ .‬דבגמ׳״ איתא הטעם שלא עבוד‬
‫אמה טרקסין«כי קאי בתלתין קאי טפי‬
‫לא קאי״)שכותל דעובי אמה אינו יכול‬
‫לעמוד בגובה של יותר משלשים אמה^‬
‫ופרש׳׳י)בסוגיא דיומאי>( ״ולהוסיף על‬
‫עובי׳ א״א דכתיב הכל בכתב מיד ה׳‬
‫עלי השכיל׳׳‪ ,‬ובמק׳׳א “ פרש״י ״ולהר ­‬
‫חיבו לא יכלו לפי שמקצרים את ההיכל‬
‫או את קדשי הקדשים״״‪ ,‬אבל את״ל‬
‫דלפי הרמב״ם הא דמוסיפים בין הקדש‬
‫וקדה״ק אינו שייך ל״הכל בכתב גו״׳‪,‬‬
‫למה לא הוסיפו מדה ד״אמה יתירה״‬
‫לבנות כותל ו״להוסיף על עובי׳״?‬
‫כ׳ אמות תמימות וקדש מ׳ אמות תמימות‪,‬‬
‫ב‪ .‬גם צריך להבין‪:‬‬
‫בתוס׳י״ הקשו מדוע הוצרכו לעשות‬
‫שתי פרוכות‪ ,‬ולא עשו פרוכת אחת ש­‬
‫עובי׳ אמה‪ ,‬ותירצו ״דמשמע להו לרבנן‬
‫פי׳ דקראי׳ והבדילה הפרוכת לכם בין‬
‫ולכאורה צ״ע•״׳‪ ,‬כיון שבלאה״ב לא‬
‫עשו כותל בבית שני‪ ,‬למה הוצרכו לה­‬
‫ניח אמה יתירה כנגד עובי הכותל‪ ,‬ולא‬
‫די בעשיית פרוכת״ בין ארבעים דקודש‬
‫ועשרים דקדה״ק?‬
‫גם צ״ע‪ ,‬איך רשאין להוסיף על מדת‬
‫הבנין‪ ,‬והרי הכל בכתב מיד ה׳ עלי‬
‫השכיל*״‪.‬‬
‫והשינוי בזה הוא בשני דברים‪ :‬בבית‬
‫ראשון הי׳ ההיכל וק״ק ביחד ם׳ אמה‬
‫והאמה טרקסין היתה או בתחלת ק״ק‬
‫באמה הא׳ או בסוף ההיכל באמה המ׳‬
‫שבו‪ ,‬ולא הי׳ הפסק כלל בין הקודש‬
‫וקדה׳׳ק‪ ,‬משא׳׳כ בבית שני)א( הי׳ קדה׳׳ק‬
‫וביניהן )הפסק( אמה יתירה‪) .‬ב( הי׳ שינוי‬
‫במ^ם שטח קרקע ההיבל )או קדה׳׳ק(‬
‫מכפי שהי׳ בבית ראשוף׳‪.‬‬
‫ואין לומר דלהרמב״ם אין בזה סתירה‬

‫עוד ספיקות‪ ,‬דאולי הוי אמה בפ״ע כר‪ .‬ע״ש‪ .‬אבל‬

‫‪ (13‬להעיר מתו׳׳י ליומא )נא‪ ,‬ב )נדפס שם נב‪,‬‬ ‫מלשון הרמב״ם ״לפיכד עשו קדש הקדשים עביו כ׳‬
‫א( ד׳׳ה מספקא )וריטב׳׳א יומא שם( בשם הריב׳׳א(‬ ‫אמה תמימות ‪ . .‬הקדש מ׳ אמה תמימות והניהו אמה‬
‫ש״אין לחוש אי מוסיפין על אויר ההיכל או בית‬ ‫יתירה בו״ לא משמע דמפרש בבבלי דג״ז ככלל‬
‫קדשי הקדשים׳׳‪ .‬אלא דבפשטות כוונתו רק על‬ ‫הספק‪ .‬ועכ׳־פ לפי' הכס״מ מקור הרמב״ם הוא‬
‫ההוספה באויר ההיכל וקדה׳׳ק )ראה תוס׳ הרא״ש‬ ‫מהירושלמי‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫יומא שם‪,‬ואין לחוש כמה שמוסיפים על אויר ההיכל‬ ‫י‪ ( 10‬וראה פי׳ ר״מ קזיס למדות )ירושלים‪,‬‬
‫או בית קדשי הקדשים‪ ,‬כיון שבלאו הכי היתה‬ ‫תשכ״ג( פ״ד מ״ו‪ .‬חסדי דוד שם‪ .‬עזרת כהנים‬
‫קדושת מקום החומה באותה קדושה״( ולא על‬ ‫שבהערה ‪. 21‬‬
‫ההוספה במקום הקדושה )בשטח הקרקע(‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫‪ (11‬ראה תו״י יומא שבהערה ‪ 13‬שאין לתוש אי‬
‫בתוס׳ הרא״ש ב״ב שם‪.‬‬ ‫מוסיפין על אויר ההיכל או בית קדה״ק‪.‬‬
‫‪ (14‬ב״ב ג‪ ,‬סע״א‪.‬‬ ‫•‪ (11‬דה״א כח‪ ,‬יט‪ .‬וראה דרך הקדש )למהר״א‬
‫‪ (15‬נא‪ ,‬ב ד״ה אמה טרקסין‪.‬‬ ‫אלפאנדרי( בג‪ ,‬ד‪ .‬חסדי דוד שבהערה ‪ . 10‬עזרת‬
‫‪ ( 16‬כתובות קו‪ ,‬א ד״ד‪ ,‬בדבבי‪.‬‬ ‫כהנים שבהערה ‪) 21‬אות ג(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (17‬וראה גם תום׳ ישנים יומא שם ד״ה עבוד‬ ‫‪ ( 12‬ראה שטמ״ק ב״ב ג‪ ,‬ב בשם תוס׳ הרא׳׳ש‪:‬‬
‫שתי‪ :‬ולקצר בחלל היכל או קדשי הקדשים לא היו‬ ‫אבל באורף ורוחב לא יוכלו להוסיף מהאי קרא‬
‫יכולין דהכל בכתב‪ .‬ובמאירי יומא כאן‪ :‬ולהוסיף‬ ‫משום דלא יוכלו לשנות הקרקע שנתקדש כבר‬
‫ברוחב אי אפשר שהי׳ אויר ההיכל מתמעט מאר ­‬ ‫לאולם לעשותו לצורך היכל וכן מעזרה למזבח אי‬
‫בעים אמה‪.‬‬ ‫לאו דאשכחו קרא‪ .‬ועד׳׳ז הוא בקיצור במאירי ליומא‬
‫‪ (18‬ד״ה ועבוד יומא נא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫כאן ״ולהוסיף בקרקע אי אפשר שהכל הי׳ מצוייר‬
‫‪ (19‬תרומה כו‪ ,‬לג‪.‬‬ ‫בנבואה כדכתיב הכל כו׳׳׳‪.‬‬
 ‫שיחדת‬ ‫תרומהג‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ 38‬ו‬

‫שם אלא פרוכת אחת וכו׳ נראה דלמשכן‬ ‫הקדש גו׳ שמצד חיצון של פרוכת יהא‬
‫קרי מקדש ראשון דאילו בבית ראשון‬ ‫קדש ומתחילת עובי׳ ולפנים יהא הכל‬
‫לא הי׳ פרוכת אלא כותל״‪.‬‬ ‫קדש קדשים ולהכי לא מצי למיעבד‬
‫וכבר הקשח־‪ ,‬שמקרא מלא דבר הכ­‬ ‫פרוכת אחת שעובי׳ אמה ולאוקומה‬
‫תוב בדברי הימים “ ״ויעש את הפרוכת״‪,‬‬ ‫במקום אמה טרקסין דילמא קדושתה‬
‫הרי שגם בבית המקדש ראשון היתה‬ ‫כלחוץ ונמצא דמתחילת עובי׳ ולפנים‬
‫פרוכת‪ .‬וכן איתא להדיא בגמרא “ דהוי‬ ‫אינו הכל קדש קדשים ‪ . .‬אבל השתא‬
‫״פרוכת דבבי״‪ ,‬וכן כתב הרמב״ם עצמו‬ ‫דעבוד שתי פרוכת ניחא‪ ,‬חדא אוקמוה‬
‫בפירוש המשניות “‪ .‬ותירצו “‪ ,‬דפשיטא‬ ‫בתחילת מקום אמה טרקסין והשניי׳‬
‫שגם הכם״מ ס״ל שלהרמב״ם היתה‬ ‫בסוף אמה טרקסיז בקדש הקדשים בסוף‬
‫בפתח האמה טרקסין פרוכת כמפורש‬ ‫חלל העשרים של קודש הקדשים לצד‬
‫בכתוב ובגמ׳‪ ,‬אלא שכאן קאי הרמב״ם‬ ‫החוץ דבוקה למקום סוף אמה טרקסין‬
‫בגדר דפרוכת מדין מחיצה‪ ,‬כמו הפרו ­‬ ‫דאי מקום אמה טרקסיץ כלפנים הרי‬
‫כת בבית שני‪ ,‬שזה נלמד מהכתוב )גבי‬ ‫מעובי פרוכת החיצונה ולפנים הוה‬
‫המשכן( ״והבדילה הפרוכת לכם גו״׳‪,‬‬ ‫קדשי הקדשים הכל ואי מקום אמה‬
‫משא׳׳כ בבית ראשון לא היתה הפרוכת‬ ‫טרקסין כלחוץ מעובי הפרוכת השני׳‬
‫מדין ״והבדילה הפרוכת גו״׳ ‪ -‬כי ההב­‬ ‫ולפנים הוי קדשי הקדשים״‪.‬‬
‫דלה בין קודש וקודש הקדשים היתה‬ ‫אבל מדברי הרמב״ם ״הניחו אמה‬
‫ע״י כותל בנוי ומחיצה גמורה ‪ -‬והפרו­‬ ‫יתירה בין הקדש כו׳ וביניהן אמה כנגד‬
‫כת )על פתח האמה טרקסין( היתה רק‬ ‫עובי הכותל שהי׳ בראשון״‪ ,‬מוכח דלא‬
‫משום צניעות‪ ,‬בדאיתא ברש״י״‪ ,‬ולכן‬ ‫ס״ל כהתום׳ שההבדלה צ״ל בפרוכת‬
‫כתב הכס״מ שכוונת הרמב״ם במה שכתב‬ ‫גופא‪ ,‬שהרי הרמב״ם מדייק דשני ה­‬
‫)בהמשך לשתי הפרוכות שבבית שני(‬ ‫פרוכות ״אחת מצד קדש הקדשים ואחת‬
‫״אבל במקדש ראשון לא היתה שם אלא‬ ‫מצד הקודש וביניהן אמה כו״׳י׳ג‪ ,‬משא״כ‬
‫פרוכת אחת בלבד שנאמר והבדילה‬ ‫לדעת התום׳)שהפרוכת עצמה מבדלת(‬
‫הפרוכת לכם גו״׳‪ ,‬כוונתו למשכן‪.‬‬ ‫הרי פרוכת הא׳ היתה ״בתחילת מקום‬
‫אבל הא קשיא‪ ,‬למה הוצרך הרמב״ם‬ ‫אמה טרקסין״ באופן שלא היתה אמה‬
‫לסיים כאן ש״במקדש ראשון )דהיינו‬ ‫שלימה ביניהן‪.‬‬
‫המשכן( לא היתה שם אלא פרוכת אחת‬ ‫ולפ״ז אינו מובן‪ ,‬מדוע להרמב״ם לא‬
‫בלבד״?‬ ‫עשו פרוכת אחת עובי׳ אמה*־?‬
‫והנה בהמשך דבריו כותב הרמב״ם‬ ‫ג‪.‬‬
‫״אבל במקדש ראשון לא היתה שם אלא‬
‫‪ (22‬בהגהות הריי עמדין לרמב״ם שם‪ .‬שלטי‬
‫פרוכת אחת בלבד שנאמריי והבדילה‬
‫הגבורים שם‪ .‬וראה גם הסדי דוד שם‪ .‬ובנימ‪.‬‬
‫הפרוכת לכם וגו״׳‪ ,‬וככסף משנה שם‬
‫‪ (23‬דה״ב ג‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ (24‬יומא נד‪ ,‬א‪.‬‬
‫״ומ״ש רבינו אבל במקדש ראשון לא הי׳‬
‫‪ (25‬מדות שם‪ .‬וראה גם פיה״מ ליומא נא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫נב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (20‬כלשון המשנה יומא שם‪.‬‬
‫‪ (26‬ראה עזרת נהנים שם סוף אות ב׳‪ .‬הר‬ ‫‪ (21‬וראה שלטי הגבורים לר׳ אברהם הרופא‬
‫המורי׳ שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫)מנטובא שע״ב( פי״ד‪ .‬עזרת נהנים למס׳ מדוון פ״ד‬
‫‪ (27‬מנחות צח‪ ,‬סע״א‪ .‬וראה יומא נד‪ ,‬א‪ .‬ועוד•‬ ‫מ״ז)בני יוסף אות ה(‪.‬‬
‫‪139‬‬ ‫שיחות‬ ‫תרומהג‬ ‫לקוטי‬

‫ובהעשי׳ נאמ^^ ״ויבא את הארון אל‬ ‫וגם לפי המפרשים כוונת הרמכ״ם‬
‫המשכן וישם את פרוכת המסך ויסד על‬ ‫כפשוטה‪ ,‬דקאי על מקדש ראשון‪ ,‬צ״ב‪,‬‬
‫ארון העדות״‪ ,‬וכיו״בגג‪.‬‬ ‫למה לא הביא הרמב״ם ע״ד פרוכת זו‬
‫והיינו שיש שני ענינים בהפרוכת‪ :‬א(‬ ‫תיכף בתחילת ההלכה? לא מיבעי להפי'‬
‫מחיצה מבדלת בין הקודש ובין קודש‬ ‫רוש שכוונת הרמב״ם בפרוכת זו המבדי­‬
‫הקדשים‪ ,‬ב( מסך על הארון‪.‬‬ ‫לה היא לכותל המפסיק‪ ,‬האמה טרקסין״‬
‫‪ -‬הי׳ לו להרמכ״ם להתחיל ההלכה‪:‬‬
‫ועפ״ז יש לעיין בדין אמה טרקסין‬
‫״בבית ראשון הי׳ כותל מבדיל ‪ . .‬עביו‬
‫שבבית ראשון‪:‬‬
‫אמה דכתיב והבדילה הפרוכת לכם גו״׳‪,‬‬
‫דבפשטות הרי כיון שמקום אמה זו‬ ‫שבבית המקדש הי׳ כותל בנין במקום‬
‫הי׳ במקום פרוכת דמשכן ורק שזה הי׳‬ ‫פרוכתי^! אלא גם להפירוש שכוונת‬
‫כותל בנוי‪ ,‬צ״ל שגם בו היו ב׳ ענינים‬ ‫הרמב״ם היא כפשוטו‪ ,‬שהיתה פרוכת על‬
‫אלה‪ ,‬מחיצה בין קודש ובין קודש הקד ­‬ ‫האמה טרקסין‪ ,‬מצד הדין ד״והבדילה‬
‫שים‪ ,‬וגם מסך על הארון‪ ,‬וזהו גם פירוש‬ ‫הפרוכת״ )ולא רק מטעם צניעותא(״י‪,‬‬
‫תיבת ״טרקסין״‪ ,‬כפי שהביא רש״יי־נ מ‪-‬‬ ‫צ״כ למה לא כלל הרמכ״ם שני הענינים‬
‫ירושלמייי• שפירושה ״לשון פגים וחוץ״‪,‬‬ ‫יחד‪ :‬״בבית ראשון הי׳ כותל מבדיל כר‬
‫ובתוס׳« ״וי״מ מלשון טרוקו גלי שסגור‬ ‫עביו אמה‪ ,‬וכן פרוכת דכתיב והבדילה‬
‫הי׳ לפנים הימנו הלוחות שניתנו בסי ­‬ ‫הפרוכת לכם גו״׳)ואח״ב לבאר השינויים‬
‫ני״ ”‪ ,‬דלהפירוש שזהו ״פנים וחוץ״ י״ל‬ ‫בבית שני‪ ,‬שהניחו אמה יתירה כנגד‬
‫בפשטות שהוא מטעם שזהו כותל ה ­‬ ‫הכותל ועשו ב׳ פרוכות( ‪ -‬ולמה הזכיר‬
‫מפסיק בין פנים וחוץ»נ‪ ,‬קודש הקדשים‬ ‫אודות הפרוכת והפסוק ״והבדילה גו״׳‬
‫רק לאחרי שביאר עשיית ב׳ הפרוכות‬
‫בבית שני‪.‬‬
‫‪ (32‬שם מ‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫והביאור בזה יובן בהקדם ביאור‬ ‫ד‪.‬‬
‫‪ (33‬ראה תצוה כו‪ ,‬כא‪ .‬ל‪ ,‬ו‪ .‬ינק' ״פרוכת‬ ‫גדרה של אמה טרקסין לדעת הרמב״ם‪:‬‬
‫המסר״)ויקהל לה‪ ,‬יב‪ .‬פקודי לט‪ ,‬לד‪ .‬במדבר ד‪,‬‬
‫ה‪ /‬״פרוכת העדות״)אמור כד‪ ,‬ג( ‪ -‬ראה בארוכה‬
‫דהנה בענין הפרוכת הזה מצינו בקרא‬
‫תו״ש שם‪.‬‬ ‫כמה לשונות‪ :‬בציווי הראשון נאמרי׳‬
‫‪ (34‬יומא נב‪ ,‬א ד״ה טרקסין‪ .‬ועד״ו בר״ח שם‬ ‫״והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין‬
‫נא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫קודש הקדשים״‪ ,‬אבל לאח״ז בציווי הק ­‬
‫‪ (35‬יומא פ״ה סה״א‪ .‬כלאים ספ״ח‪.‬‬ ‫מת המשכן נאמרים ״ושמת שם את ארון‬
‫‪ (36‬יומא שם נא‪ ,‬ב ד״ה טרקסין‪.‬‬ ‫העדות וסכות על הארון את הפרוכת״‪,‬‬
‫‪ (37‬ובב״ב שם ד״ה הנ״ל הוא בשם ר״ת‪:‬‬
‫כלומר שהי׳ מפסיק וסוגר את הלוחות שנתנו בסיני‬
‫שהיו מונחות בארון שהי׳ בבית קדשי הקדשים‪.‬‬ ‫‪ (28‬ראה קריח ספר להמבי״ט לרמב״ם כאן‪.‬‬
‫וראה עורת כהנים למדות שם)בני יוסף ד׳׳ה טרקסין‬ ‫‪ (29‬כלשון הקרית ספר שם‪.‬‬
‫אות א׳ וב׳(‪.‬‬ ‫‪ (30‬כדמשמע קצת מדבריו בפיהיס מדות שם‬
‫‪ (38‬בערוך ערד טרקסין‪ :‬לשון יון פנים וחוץ‬ ‫ועוד )וראה צל״ח יומא שם דמסיים‪ :‬ונראה דבמקדש‬
‫כלומר מספקא להו אי כלפנים אי כלחוץ‪ .‬ועד״ז הוא‬ ‫ראשון חד פרוכת הוה אלא שהי׳ עובי הפרוכת אמה‬
‫בתום׳ ב״ב שם לפי׳ זה‪ .‬אבל רש״י לא כתבו‪ .‬ומזה‬ ‫כעובי חומת טרקסין(‪ .‬וראה בכ״ז בארוכה תורה‬
‫שרש״י כ׳ בפירושו שם נא‪ ,‬ב ד״ה אמה טרקסין ״כך‬ ‫שלמה מילואים לפי תרומה סי״ח‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫נקראח כותל מחיצה שהפסיק במקדש ראשון״ מש־‬ ‫‪ (31‬פקודי מ‪ ,‬ג‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תרומהג‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ 40‬ו‬

‫המשמשת את קודש הקדשים‪ ,‬או מגינה‬ ‫וקודש‪ ,‬והפירוש שהובא בתום׳ הוא‬
‫על הארון‪ :‬אבל הרמב״ם ס״ל שלא הרי‬ ‫)בעיקר( מסעם זה שהוא מסך על הארון‬
‫אמה טרקסין שבמקדש כהרי פרוכת‬ ‫)והחילוק הוא רק מהו העיקר‪ ,‬זה שהוא‬
‫שבמשכן‪ ,‬שהפרוכת כשמת כן היא‪ ,‬ש­‬ ‫מחיצה המפסקת או זה שמגן על הארון‪,‬‬
‫משמשת רק כמחיצה המבדלת‪ ,‬או כמסך‬ ‫שלכן לדעת רש״י שבעיקר הוא דין‬
‫על הארון‪ ,‬אבל ה״אמה טרקסין״ יש בה‬ ‫מחיצה נק׳ טרקסין ע״ש פנים וחוץ׳״‪,‬‬
‫גם מקום בפני עצמו‪ ,‬שהיא חפצא בפ״ע‪,‬‬ ‫משא׳־כ לפי׳ ר״ת וי״מ שבתום׳{״‪.-‬‬
‫אלא שהיתה משמשת ג״כ לשני ענינים‬
‫ויש לומר שלהרמב״ם שיטה אחרת‬ ‫ה‪.‬‬
‫הנ״ל )הבדלה בין הקודש וקדשי הקד ­‬
‫בזה‪ .‬ששני הענינים הנ״ל שבפרוכת‬
‫שים‪ ,‬וכן מסך על הארון(‪ ,‬אבל זהו רק‬
‫)ואמה טרקסין(‪ ,‬הם רק בתור פרט וטפל‬
‫פעולתה ואינו מעצם גדרה‪.‬‬
‫בחלק אחר של המשכן ומקדש ‪ -‬מחיצה‬
‫וכן משמע מזה שנקרא מקום זה ב ­‬
‫כתוב בשם בפ״ע ״דביר״״‪ ,-‬וביותר מוכח‬ ‫מע דכך שמה נזצד ההבדלה )והרי הא דמספקא להו‬
‫כן מדברי הזהר״‪ ,‬שמבאר הכתוב במל­‬ ‫לא הי׳ בבית ראשוו אלא בבית שני‪ /‬ו)לדעת רש״י(‬
‫כים״ ״ויהי ככלות שלמה לבנות את בית‬ ‫נק־ אמד‪ .‬טרקס’! בבית ראשון‪.‬‬
‫ה׳ ואת בית המלך״‪ ,‬״דאיהו בית המקדש‬ ‫‪ (W‬וי״ל דגם בפרוכת שבמשכן‪ ,‬אף שהיו בו ב׳‬
‫כגון עזרות ולשכות ובית האולם ו ה ­‬ ‫הענינים כנ״ל‪ ,‬ס״ל לרש״י שהעיקר הוא הנאמר‬
‫דביר״‪ ,‬הרי שהזהר מנה ה״דביר״ כא׳‬ ‫בפשטות הכתובים בתחלה ״והבדילה הפרוכת לכס‬
‫מחלקי בית המקדש‪ ,‬ואיך שנפרש הטעם‬ ‫בין הקודש גו׳” שהיא מחיצה המבדלת‪ .‬וי״ל שלכן‬
‫פרש״י תיבת פרוכת בפרשת תרומה תיכף בתחילת‬
‫שהזהר מנה ד׳ ענינים אלה דוקא‪ ,‬הרי‬
‫הענין ‪,‬ועשית פרוכת גו׳״)כו‪ ,‬לא(‪ ,‬״פרוכת לשון‬
‫בכל אופן מוכח מזה שה״דביר״ אינו רק‬
‫מחיצה הוא ובל׳ חכמים פרגוד דבר המבדיל נין‬
‫פרט וטפל בחלק אחר של המקדש‪ ,‬אלא‬ ‫המלך ובין העם״ ‪ -‬והרי מפורש בכתוב גופא ״והב­‬
‫הוא ענין בפ״ע)כמו העזרות ולשכות ו ­‬ ‫דילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים״‪,‬‬
‫בית האולם(‪.‬‬ ‫וי״ל דקמ׳׳ל‪ ,‬דלא תימא שיש בה שני ענינים‪,‬‬
‫]ובפרט ע״פ המבואר בכתבי אאמו״ר‬ ‫להבדיל בין הקודש וכן למסר על הארון‪ ,‬אלא‬
‫שהחפצא שלה היא מחיצה‪ ,‬ורק שפועלת גם להיות‬
‫על הזהס■‪ ,-‬שד׳ הענינים שנמנו בזהר‬
‫מסר על הארון‪ .‬ולהעיר מפרש״י בהציווי)פקודי מ‪,‬‬
‫שם הם ״לנגד ד׳ אותיות דשם הוי״׳‪ ,‬א״כ‬
‫ג( ״ושמת שם את ארון העדות וסכות על הארון אח‬
‫הפרוכת״‪ ,‬״וסכות על הארון ‪ -‬לשון הגנה שהרי‬
‫מחיצה היתה״‪.‬‬
‫‪ (41‬מ״א ו‪ ,‬טז )יעוד(‪ .‬וראה פרש״י שם*‪.‬‬
‫וראה רמב״ן על הפסוק ‪,‬והבדילה הפרוכת לכס‬
‫וכמפורש בתוספתא יומא פ״ב‪ ,‬יא‪ .‬בגם׳ שם נב‪ ,‬א‬
‫נין הקודש גוי״ ‪ -‬״הענין שיצוה אותו הכתוב שישים‬
‫ובפרש״י שם ד׳׳ה דביר‪ .‬ועוד‪ .‬וראה רמב״ם הל׳‬
‫הפרוכת תחת הקרסים כדי שיהא הארון שמה מביח‬
‫כלי המקדש פ״ז הי״ז‪.‬‬
‫לפ רונ ח ותבדיל הפרוכת בין הקודש ונין קדש ה­‬
‫‪ (42‬ח״ב ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫קדשים״‪ .‬וע״פ הנ״ל אולי י״ל דזה שהקדים בפי׳‬
‫‪ (43‬מ״א ט‪ ,‬א‪.‬‬
‫עד‪,‬יפ הנ״ל )שבו נאמר ״ו הבדילו‪ .‬הפרוכת גו׳״(‬
‫‪ (44‬לקוטי לוי״צ הערות לזהר שם‪.‬‬
‫הענין הבי‪,‬כדי שיהא הארון שמה נו ״ הוא כי ס״ל‬
‫דעיקר דינה דפרוכת הוא כמסר על הארון‪ .‬ועצ״ע‪.‬‬
‫•( )בנמר! ‪ mnipn‬קאי ‪,.‬דביר״ ג‪ 1‬ל קדה‪-‬ק —‬ ‫ולפי׳ שלטי הגבורים שם יא‪ ,‬ג )ע״פ הערור‬ ‫‪(40‬‬
‫ראה דדונמא מדנים שם‪ ,‬כג‪ .‬שם ח‪ ,‬ו‪ .‬דוו״נ ר‪. 1 ..‬‬ ‫בערר טרק)הג׳« שסוגר קה״ק‪ ,‬משמע דעיקר ענינו‬
‫ובנמה מפרשים פי־ נ! גס נפסול! הנ־ל דמדנים שם‬ ‫הוא לא זה שמבדיל אלא זה שגומר מחיצת קדה״ק‪,‬‬
‫)‪ . 1‬טז(‪.‬‬ ‫ע״ש‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
 ‫‪ 41‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫תרומהג‬ ‫לקוטי‬

‫״הי׳ מ ת ל מבדיל כו׳ עביו אמה״‪ ,‬ש‪-‬‬ ‫ודאי שחל על הדביר שם וחשיבות ל­‬
‫״כותל״ אינו דבר עראי‪ ,‬אלא חלק מעצם‬ ‫עצמו[‪.‬‬
‫הבנין‪ .‬ויש על מקום זה שם בפני עצמו‬
‫ובטעם הדבר יש לומר ‪ -‬ע״פ דברי‬
‫‪ -‬״דביר״‪.‬‬ ‫הרמב״ם בריש הל׳ בית הבחירה ״מ״ע‬
‫ובסגנון אחר‪:‬‬ ‫לעשות בית לה׳ כו׳ ועשו לי מקדש״‪,‬‬
‫קדה״ק חלוק בקדושתו מכל חלקי‬ ‫וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה‬
‫הבית‪ ,‬שהיא הקדושה הכי נעלית שבכל‬ ‫רבינו והי׳ לפי שעה כו״׳‪ ,‬ונת׳ במ״א״‪,‬‬
‫מקומות המקודשים״; וקדושתו אינה רק‬ ‫שכוונת הרמב״ם בהדגשה זו)שהמשכן‬
‫עוד דרגא בקדושה‪ ,‬בדוגמא לשאר ה­‬ ‫הי׳ רק ״לפי שעה״‪ ,‬ולכאורה מאי קמ׳׳ל(‬
‫קדושות שכ״א מהן מקודשת מדרגא‬ ‫‪ -‬שבזה מגדיר החילוק בין המשכן‬
‫שלמטה ממנה‪ ,‬אלא שקדושתו מובדלת‬ ‫שעשה משה ובית המקדש‪ ,‬שהמשכן הי׳‬
‫מכל הקדושות״־ שלמטה ממנו‪ .‬ולכן אין‬ ‫רק ״לפי שעה״ משא״ב בית המקדש הוא‬
‫בית ובנין קבוע)״בית לדורי הדורות״״(‪,‬‬
‫וזהו היסוד להחילוקים בין פרטי בנין‬
‫בנין של קבע )ולא ‪,‬לפי שעה׳׳ כהמשכן( ה׳׳ו מחייב‬ ‫המשכן ופרטי בנין בית המקדש‪ .‬כלומר‪:‬‬
‫‪,‬שיהי׳ לפני הקודש מ?ן‪1‬ם אחו והוא הנקרא אולם״‪.‬‬ ‫כמה מהשינויים בין בנין המקדש והמש­‬
‫וראה עירובין ב‪ ,‬א ובמפרשים שם‪ .‬ריטב״א שם ב‪ ,‬ב‬ ‫כן באים מהחילוק בין בנין עראי)״לפי‬
‫ד׳׳ה פתח אולם הבית‪ .‬ושם בסופו‪ :‬כי האולם עצמו‬ ‫שעה״( לבנין קבוע‪.‬‬
‫נקרא פתח ההיכל דלפנים מפני שהוא בית שער‬
‫שלו כו׳ )וראה גם רד־ק מ״א ו‪ ,‬ג(‪ .‬וראה אנצי­‬ ‫ועד״ז בעניננו‪ :‬במשכן שהי׳ רק בנין‬
‫קלופדי׳ תלמודית ערך אולם‪ .‬ואפ״נז‪.‬‬ ‫עראי‪ ,‬״לפי שעה״ ‪ -‬הרי הדבר המבדיל‬
‫‪ (49‬כלים פ״א מ״ז ואילך‪ .‬רמב״ם הל׳ ביהב״ח‬ ‫בין הקודש וקודש הקדשים )ומגן על‬
‫פ״ז הי׳׳ג ואילך‪.‬‬ ‫הארון( לא הי׳ חלק מגוף הבנין‪ ,‬אלא רק‬
‫‪ (50‬להעיר מלשון המשנה כלים שם מ׳־ט‬ ‫״פרוכת״‪ ,‬ששם זה מורה שאינו דבר‬
‫״קדה״ק מקודש חהס״ ולא כבהקדושוו! לפנ״ז*‬ ‫קבוע בגוף הבנין‪ ,‬אלא מחיצה בשביל‬
‫‪,‬מקודש מחנ‪ 1‬״••‪ .‬ואולי י״ל דבזה מודגש הנ ד ל ח‬ ‫פעולת ההבדלה )או הגנה על הארון(‪:‬‬
‫קדושת קה״ק גם מקדושת היכל‪ ,‬דבהקדושות ש־‬ ‫משא״ב בבית המקדש‪ ,‬שהי׳ בנין קבוע״‬
‫לפנ״ז קדושת כ״א היא למעלה יותר אבל בערך‬
‫למקום הקדושה הקודמת‪ ,‬משזר־כ קה״ק שאין לומר‬
‫שקדושתו היא רק ‪,‬למעלה׳׳ מההיכל‪, ,‬מקודש‬ ‫‪ (45‬תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬
‫מנזנ‪1‬״‪ ,‬שזה מורה שיש לו ערך לקדושת היכל אלא‬ ‫‪ (46‬ראה לקו״ש חט״ז ע׳ ‪ 302‬ואילך‪ .‬חכ״א ע׳‬
‫שהוא למעלה ממנו‪ ,‬ולכן אומר הלשון ‪,‬מקודש‬ ‫‪ 149‬ואילך )חידושים וביאורים בהל׳ בית הבחירה‬
‫מהם״‪ ,‬להורות שקדושת קה״ק מההיכל היא כמו‬ ‫)קד‪,‬׳׳ת‪ ,‬תשמ״ו( ם־׳ב‪ .‬שם חיב שיחה ג׳(‪.‬‬
‫קדושתו והבדלתו נזהם‪ ,‬מהדרגות בקדושה שלמטה‬ ‫‪ (47‬לשון הרמב׳׳ם שם פ״א ה׳־ג‪.‬‬
‫יותר‪ ,‬שפשיטא שקדושת קה״ק מובדלת מהם לגמרי‪.‬‬ ‫‪ (48‬מעין דוגמא לדבר בנדו־׳ד; ‪,‬אולם׳־ שהי'‬
‫בביהמ׳׳ק שלא הי׳ במשכן‪ .‬וראה רמב׳׳ם שם פ״א‬
‫ה׳׳ה שמדייק ‪,‬ואלו הן הדברים שהן עיקר כבנין‬
‫•( דלשו! )רכים( ‪ .‬מ שו ש מהם־ שבריש מ־ח‬ ‫הבית כו׳ ועושין מחיצה אחרת כו■ כעין קלעי החצר‬
‫שם ל!אי)לא סל כמה דרגזח )נניהמ‪-‬לן(‪ ,‬אלא( סל‬ ‫כו׳ וכל המוקף במחיצה זו שהיא כעין חצר אהל‬
‫‪.‬וויירוח המוקפות חומה־ שנמשנח ז‪.‬‬ ‫מועד כו׳׳׳‪ ,‬שמפשטות המשך לשונו משמע שהוא‬
‫••( ראה שושנים לדור למשניות שם שחי'‬ ‫בדוגמת המשכן‪ ,‬ואעפ׳־כ רק בביהמ׳׳ק הי׳ אולם‬
‫ובחיי הבי( ע־פ התוי־ט‪ ,‬וקדושת אולם והיכל אי‪.‬‬ ‫)ראה קרית ספר ובכמה מפרשי הרמב׳׳ם‪ .‬לקו׳׳ש‬
‫וכבר שקו־ט שאפשר לפרש באו־א במשנה‪ .‬ואב־מ‪.‬‬ ‫חט״ז שם הערה ‪ .(58‬אלא שמחמת זה שביהמ׳׳ק הוא‬
 ‫שיחות‬ ‫תרומהג‬ ‫להוטי‬ ‫‪ 42‬ו‬

‫דה״‪-‬־)גם ממקום הקודש‪ ,‬שכל הכהנים‬ ‫מספיק שההבדלה )הקבועה■־ בבית ה ­‬

‫נכנסים שם כל השנה(‪ ,‬מתאים וצ״ל‬ ‫מקדש( תהי׳ רק ע״י מחיצה דכותל)כשאר‬
‫הפסק ועכבה לפני הכניסה־־[‪.‬‬ ‫ההבדלות בין ב׳ מקומות(‪ ,‬אלא צ״ל‬
‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬שהרמב״ם ס״ל‪,‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫מקום בפ״ע« שהוא כעין ״ממוצע״ בין‬
‫קודש וקודש הקדשים‪ ,‬ומקום זה הוא‬
‫שגם בבית שני שלא עשו כותל‪ ,‬היו חיי­‬
‫בים להניח אמה זו של מקום ה״דביר״‪,‬‬ ‫המבדיל ביניהם ”‪.‬‬
‫שזהו אחד מגדרי ״ביח המקדש״‪ ,‬שצ״ל‬ ‫]ויש לומר שבעיקר הרי זה נוגע ל־‬
‫מקום בפ״ע ‪ -‬רוחב אמה ‪ -‬בין קודש‬ ‫הגברא‪ :‬בכדי ליכנם לקודש הקדשים‪,‬‬
‫וקודש הקדשים‪ .‬וענין זה מדוייק בלשון‬ ‫מקום הכי מקודש ״שאין נכנם שם אלא‬
‫הרמב״ם בהלכה זו‪ ,‬שכתב ״ולא בנו‬ ‫כהן גדול ביום הכפורים כשעת העבו־‬
‫כותל בבית שני אלא עשו שתי פרוכות‬
‫אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד‬
‫הקדש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל‬ ‫‪ (51‬כי אף שגם במשכו חלוקה הקדושה דקה״ק‬
‫שהי׳ בראשון״ ‪ -‬דלכאורה אריכות ל­‬ ‫אהל מועד כר‪ ,‬הרי כיוו שהמשכו איו קדושתו‬
‫שון הרמב״ם ״כנגד עובי הכותל שהי׳‬ ‫קדושת עולם‪ ,‬ולא הי׳ בו ״שום קביעות מקום״‬
‫בראשון״ מיותרת ‪ -‬אלא שבזה בא‬ ‫כבביהמ״ק שהקדושה שבו באופו של קביעות )כנ״ל‬
‫ללמדנו‪ ,‬שגדר של בית המקדש מחייב‬ ‫בפנים(‪ ,‬״קדושתו קדושת עודם״ ו״קדושת מקום״‬
‫)ראה שבועות טו‪ ,‬ב‪ ,‬תוד״ה או אידי שם )דברי רבינו‬
‫להניח אמה זו‪.‬‬
‫חיים הכהו(‪ .‬מהרש״א שם טו‪ ,‬א ד״ה אבל בימי‬
‫וזהו גם הטעם שלא עשו פרוכת אחת‬ ‫שלמה‪ .‬ועוד(‪ ,‬לכו איו הקדושה של מקום קה״ק‬
‫שעובי׳ אמה אלא)כלשון הרמב״ם( ״עשו‬ ‫באופן של הבדלה כ״ב בהמשכו כמו בביהמ״ק‪ ,‬ש­‬
‫שתי פרוכות אחת מצד קדש הקדשים‬ ‫רק בו היו זקוקים להבדלה קבועה ע״י הפסק והבד­‬
‫ואחת מצד הקדש וביניהן אמה כנגד‬ ‫לה קבועה במקום‪ .‬וראה בארוכה לקו״ש חכ״ט ע׳‬
‫עובי הכותל״ ‪ -‬כי מטרת עשיית הפרו ­‬ ‫‪ 73‬ואילך‪ .‬חידושים וביאורים שם)סט״ו(‪.‬‬
‫כות לא היתה )רק( לשם עשיית מחיצה‬ ‫‪ (52‬אף שמצד קדושתו אינו קדושה בפ״ע אלא‬
‫או כקדושת קודש או קה״ק‪ ,‬אבל ה״ז חולק מקום‬
‫והבדלה בין הקודש וקודש הקדשים‪,‬‬
‫לעצמו‪ ,‬ועד שנתייחד למקום בפ״ע‪ ,‬שלפועל אינו‬
‫אלא לשם עשיית מקום ה״דביר״״־‪ .‬וזהו‬
‫מקום עבודה‪ ,‬לא דהיכל ולא דקה״ק‪ .‬וראה ת״י יומא‬
‫שעשו שתי פרוכות מב׳ הצדדים‪ ,‬שעי״ז‬
‫הנ״ל )הערה ‪ .(13‬גבורת ארי יומא שם )במילואים(‬
‫ד״ה ומסתפקא‪ .‬וראה לקמו ס״ח‪.‬‬
‫‪ (53‬בלקו״ש שבהעדה ‪ 51‬מבואר‪ ,‬שכיון שקה״ק‬
‫‪ (54‬כלים שם מ״ט‪ .‬רמב״ם שם הכ״ב‪.‬‬ ‫היא נעלית שלא בערך לשאר חלקי המקדש‪ ,‬לכו‬
‫‪ (55‬ועפ״ז יש להוסיף ביאור ויומתק אופו‬ ‫אף שבשאר חלקי המקדש כל מקום גבוה ממקום‬
‫הכניסה לקה״ק בבית שני ע״י הילוך במקום האמה‬ ‫שני‪ ,‬לפי החילוקים שבקדושה שהיא נעלה הימנו‪,‬‬
‫ביו ב׳ פרוכות כל הרוחב מדרום לצפון)משנה יומא‬ ‫אבל בקה״ק כיון שהבדלתו היא לגמרי‪ ,‬לכן אינו‬
‫)נב‪ ,‬ב(( שמודגש ביותר ההפסק וההעכבה לפני‬ ‫שייך שיתבטא בעלי׳ דגובה מקום גשמי‪ .‬ע״ש‬
‫הכניסה‪.‬‬ ‫בארוכה‪.‬‬
‫‪ (56‬ולכאורה י״ל שוהו דיוק לשון התוספתא‬ ‫אבל אין מזה סתירה להמבואר בפנים‪ ,‬כי‬
‫יומא שם ‪).‬עד שמגיע לביו שתי הפרוכת המבדילות‬ ‫פשיטא דשאני הבדלות הקדושה כפי דשייך למקום‬
‫בין הקדש ובין קודש הקדשים וביניהן אמה( זה מק‪ 1‬ס‬ ‫דקה״ק‪ ,‬שבזה אפ״ל שקדושתו הנבדלת אינה יכולה‬
‫הדביר שעשה שלחה״‪ ,‬שמוסיף בזה על לשון‬ ‫להתבטא בגובה דמקום גשמי‪ ,‬להמדובר בפנים‬
‫המשנה )יומא נא‪ ,‬ב( ‪ -‬והיינו לומר דהוי מקום בפ״ע‬ ‫בעניו ההבדלה וכו׳ בערד דקה״ק המחייב הבדלת‬
‫גם במקדש שני‪.‬‬ ‫מקום לפני קה״ק ולפני הכניסה בו‪ .‬וד״ל‪.‬‬
‫‪143‬‬ ‫שיחות‬ ‫תרומה!‬ ‫לקוטי‬

‫יעשוהו בקודש או בקדה״ק‪ ,‬אפשר שהם‬ ‫נתייחד מקום אמה זו בפני עצמו ]וע״ד‬
‫מגרעים ממקום הקודש או ממקום קודש‬ ‫פירוש רש״ייי ״ועבוד שתי פרוכת ‪-‬‬
‫הקדשים[ ‪ -‬היו מוכרחים מצד דינו‬ ‫לקלוט ביניהן אויר מקום המחיצה״[‪.‬‬
‫ד״אמה טרקסין״ להניח ״אמה יתירה״‪.‬‬ ‫משא״כ אם היתה רק פרוכת אחת)גם אם‬
‫עובי׳ אמה(‪ ,‬הרי נוסף ע״ז ש״פרוכת״‬
‫וע״פ כ״ז יש לבאר גם סיום דברי‬
‫הרמב״ם ״אבל במקדש ראשון ]דהיינו‬ ‫הו״ע עראי כנ״ל‪ ,‬הרי ע״י פרוכת אחת‬
‫המשכן‪ ,‬לפירוש הכסף משנה[ לא היתה‬ ‫שעובי׳ אמה לא נתייחד מקום זה כמקום‬
‫שם אלא פרכת אחת בלבד שנאמר והב­‬ ‫נפרד בפ״ע)כנ״ל סעיף ה׳(‪.‬‬
‫דילה הפרכת לכם וגו״׳‪ ,‬שבזה כוונתו‬ ‫וזהו גם טעם החילוק בין שיטת הרמ־‬
‫להדגיש שעשיית שתי הפרוכות ככית‬ ‫ב״ם ושיטת התום׳ כמקום פרוכות אלו‬
‫שני הוא )לא עשיית הבדלה בין קדש‬ ‫)כנ״ל ס״ב( ‪ -‬שלהתוס׳ היו הפרוכות‬
‫וקדה״ק‪ ,‬אלא( ייחוד מקום האמה טרק־‬ ‫״חדא אוקמוה בתחילת מקום אמה טרק־‬
‫סין‪ ,‬שלכן הוצרכו לעשות בבית שני‬ ‫סין והשניי׳ בסוף אמה טרקסיך‪ ,‬שמשמע‬
‫שתי פרוכות דוקא‪ ,‬דלא כ״במקדש ראשון‬ ‫מזה שלא היתה ביניהן אמה שלימה‪,‬‬
‫‪ -‬המשכן ‪) -‬ש(לא היתה שם אלא פרכת‬ ‫ואילו הרמב״ם מדייק ״וביניהן אמה״« ‪-‬‬
‫אחת בלבד ]כיון שגדר פרוכת המשכן‬ ‫כי לשיטת התוס׳ שענינן של פרוכות‬
‫הוא כמו[ שנאמר והבדילה הפרכת לכם‬ ‫אלו הוא מצד הדין ד״והבדילה הפרוכת‬
‫וגו״׳‪.‬‬ ‫גו״׳‪ ,‬וההבדלה צ׳ל בפרוכת גופא)כמ״ש‬
‫התום׳(‪ ,‬לכן הפרוכת החיצונה צ״ל דוקא‬
‫ויש לבאר סיום לשון הרמב״ם‬ ‫ז‪.‬‬ ‫במקום אמה זו‪ ,‬כדי ״שמצד חיצון של‬
‫הנ״ל גם לדברי המפרשים שכוונת ה־‬ ‫פרוכת יהא קדש ומתחילת עובי׳ ולפנים‬
‫רמב״ם היא למקדש ראשון ממש )ולא‬ ‫יהא הכל קדש קדשים״; משא״כ לשיטת‬
‫למשכן(‪ ,‬כי גם במקדש ראשון עשו‬
‫הרמב״ם‪ ,‬עיקר עשיית פרוכות אלו היתה‬
‫פרוכת)נוסף על הכותל דאמה טרקסין(‬ ‫לייחד מקומה של האמה טרקסין‪ ,‬וא״כ‬
‫‪ -‬דלכאורה‪ ,‬הו״ל להרמב״ם לכתוב זה‬
‫אדרבה‪ ,‬צ״ל ״ביניהן אמה כנגד עובי‬
‫בתחילת ההלכה)כנ״ל ס״ג^‬ ‫הכותל שהי׳ בראשון״‪.‬‬
‫ובהקדם‪ ,‬דבהך דינא שנתחדש בבית‬ ‫ובזה מתורץ ג״כ זה שלא עשו כותל‬
‫המקדש לגבי המקזכן‪ ,‬שלא מספיק‬ ‫רחב יותר בבית שני‪ ,‬אף שהניחו אמה‬
‫פרוכת לחוד אלא צ״ל כותל של אמה‬ ‫יתירה )יותר ממקדש ראשון(‪ ,‬כי גם‬
‫טרקסין)כנ״ל ס״ה( ‪ -‬יש לבאר בשני‬
‫הרמב״ם ס״ל שלא הותר להם להוסיף‬
‫אופנים‪:‬‬
‫סתם ברוחב הבנין‪ :‬אלא שבנוגע לאמה‬
‫א( שלא נתחדש במקדש חיוב חדש‪,‬‬ ‫זו‪ ,‬כיון שהיו חייבים לעשות מקום קבוע‬
‫אלא שהחילוק בין גדר משכן וגדר מק­‬ ‫של אמה בין קודש וקודש הקדשים‪ ,‬ולא‬
‫דש )לפי שעה או קבוע לדורות( מחייב‬ ‫היו יכולים לעשותו ממדת הקודש או‬
‫שבמקדש לא תהי׳ פרוכת )שמציאותה‬ ‫ממדת קודש הקדשים)כבבית ראשון( כי‬
‫ותכונתה היא דבר עראי( אלא צ״ל מקום‬ ‫״נסתפק להם אם עובי הכותל הי׳ ממדת‬
‫קבוע)כנ״ל סעיף ה(‪.‬‬ ‫הקדש או ממדת קדש הקדשים״ ]ואם‬
‫ב( שזהו חיוב חדש‪ ,‬מצד ״הכל בכתב‬
‫מיד ה׳ עלי השכיל״‪ ,‬שאינו שייר ל ­‬ ‫‪ (57‬יומא שט‪.‬‬
‫עשיית הפרוכת ודין ״והבדילה הפרוכת‬ ‫‪ (58‬ראה שלטי הגנוריס שם בסופו)יד‪ ,‬א(‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תרומה!‬
‫שהרי קדש הקדשים נתפרט בכתוב בפני‬
‫עצמו‪ ,‬״בית המלך״‪ ,‬שמזה מובן‪ ,‬שזהו‬
‫ענין בפ״ע‪ ,‬וא״כ אי אפשר לומר שה‪-‬‬
‫דביר היא ממדת קדש הקדשים ומקדו­‬
‫שתו‪.‬‬
‫]ואע״פ שבגמ׳יי קאמר דאיסתפקו‬
‫להו לרבנן בקדושתי׳ דדביר אי כלפנים‬
‫)קדושת קדה״ק( אי כלחוץ )קדושת‬
‫היכל( ‪ -‬הרי מצינו שלכמה פירושים־‘‬
‫ס״ל לר׳ יוסי שלא הי׳ בזה ספק‪ ,‬וא״כ‬
‫יש מקום לומר שגם הזהר הכריע כצד‬
‫א׳[‪.‬‬
‫האריכות ע״ד עשיית שתי הפרוכות‬
‫ועפ״ז הי׳ אפשר לתרץ ג״כ זה ש‪-‬‬
‫הזהר הזכיר רק בית האולם ולא הזכיר‬
‫כלל ההיכל ‪ -‬כי לדעת הזהר קדושת‬
‫הדביר היא כקדושת)חוץ‪ ,‬דהיינו( היכלי‘‪,‬‬
‫וא״כ גם ההיכל נכלל בחלוקה ד״דביר״ “‪.‬‬
‫וזהו שמחדש אאמו״ר‪ ,‬ש״ד׳ דברים ‪. .‬‬
‫לנגד ד׳ אותיות דשם הוי״׳‪ ,‬ומסדר ה ­‬
‫דברים מובן‪ ,‬שהדביר הוא נגד אות‬
‫יו״ד דשם הוי׳ ‪ -‬שעפ״ז מובן‪ ,‬שקדושת‬
‫דביר אינו כקדושת היכל אלא כקדושת‬
‫קדה״קי‘‪.‬‬
‫ח‪ .‬והנה הובאו לעיל )ס״ה( דברי‬
‫דהנה בנוגע לד׳ אותיות שם הוי׳‪,‬‬
‫ידוע‪ ,‬שאות יו״ד )שהיא לנגד בחי׳ חכ­‬
‫מה “( מובדלת לגמרי משאר אותיות‬
‫דשם הוי׳‪ .‬וכמו החילוק בין חכמה ושאר‬
‫הספירות‪ ,‬ובעבודה חכמה ענינה ביטול‬
‫ובהקדם שבזהר שם מפרש לשון‬
‫‪ (61‬יומא שם‪ .‬ושנו נב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (62‬ר״ח יומא שם‪ .‬תוד״ה ועבוד שם בתירוץ‬
‫הב׳‪ .‬תום׳ ישנים שם ד״ה מספקא‪ .‬פיה״מ יומא שם‬
‫)אלא דלפיה׳׳ס ותום׳ ישנים לא נתפרש לאיזה צד‬
‫נתברר לו אותו ספק(‪.‬‬
‫‪ (63‬וכפי׳ ר״ח הנ׳׳ל בדעת ר״י‪.‬‬
‫‪ (64‬ולפ״ז לדעת הזהר היכל ואולם ב׳ קדושות‪.‬‬
‫ומצינו כעין זה בזח״ג קסא‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקו׳׳ש חל׳א ע׳‬
‫‪. 149‬‬
‫‪ (65‬וכפי׳ הב׳ בתום׳ שבהערה ‪.62‬‬
‫‪ (66‬ראה אגה״ת פ״ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫לקוטי‬ ‫‪ 44‬ו‬
‫לכם גי״‪ /‬וע״ד מ״ש בתוס׳י^ ״דבמקדש‬
‫ראשון ‪ . .‬אמה טרקסין ע״פ הדבור עביד‬
‫כדכתיב הכל בכתב״)ומטעם זה אין על‬
‫האמה טרקסין הגדר ד״והבדילה הפרו­‬
‫כת גו״‪ /‬שהפרוכת עצמה צריכה להב ­‬
‫דיל בין הקודש וקדש הקדשים(‪.‬‬
‫ולאופן הב׳ יש לומר‪ ,‬שזוהי כוונת‬
‫הרמב״ם בהלכה זו‪ ,‬שבתחילת ההלכה‬
‫כתב רק ״בבית ראשון הי׳ כותל מבדיל‬
‫בין הקדש ובין קדש הקדשים״ ולא‬
‫הביא ע״ז הקרא ד״והבדילה הפרכת‬
‫לכם גו״׳‪ ,‬ורק בסיום ההלכה‪ ,‬לאחרי‬
‫בבית שני‪ ,‬מסיים ״אבל במקדש ראשון‬
‫לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד ש­‬
‫נאמר והבדילה הפרכת לכם וגו׳״‪ ,‬שבזה‬
‫מדגיש‪ ,‬שהחיוב דעשיית אמה טרקסין‬
‫)וכן הנחת אמה יתירה כנגד עובי הכותל‬
‫בבית שני( אינו מדין ״והבדילה הפרכת‬
‫לכם וגו״׳‪ ,‬שזהו חיוב בפ״ע‪ ,‬וזו היתה‬
‫מטרת עשיית הפרוכת)שבפתח הכותל(‬
‫במקדש ראשון)מצד החיוב ד״והבדילה‬
‫גו״׳(״■׳‪.‬‬
‫הזהר‪ ,‬שמנה ד׳ חלקי המקדש ‪ -‬״עזרות‬
‫ולשכות ובית האולם והדביר״‪ ,‬ופירוש‬
‫אאמר׳ר‪ ,‬שהם כנגד ד׳ אותיות דשם הוי׳‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שבהערה זו מחדש אאמו״ר‬
‫ענין בהלכה בשיטת הזהר‪.‬‬
‫הכתוב ״את בית ה׳ ואת בית המלך״ ‪-‬‬
‫״בית ה׳ דאיהו בית המקדש כגון עזרות‬
‫ולשכות ובית האולם והדביר ‪ . .‬בית‬
‫המלך דא קדש הקדשים״‪ ,‬ומפשטות דב ­‬
‫רי הזהר מוכח‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שס״ל שקדושת‬
‫הדביר אינה כקדושת קדש הקדשים‪,‬‬
‫‪ (59‬יומא שס נא‪ ,‬ב ד״ה ועבוד‪.‬‬
‫‪ (60‬ולדיעות הנ״ל במקדש שני הרי זה נכלל‬
‫בפרוכות אלו‪ .‬וק״ל‪.‬‬
‫‪ 45‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫תרומד‪.‬ג‬ ‫לקוטי‬

‫הקדשים והקודש‪ ,‬כך הוא ברוחניות‬
‫הענינים‪ ,‬שענינו של הדביר מורה על‬
‫קדושת קודש הקדשים כפי שהיא פועלת‬
‫מחוץ לקודש הקדשים‪.‬‬
‫וזהו החילוק בין קדושת קדה״ק עצמו‬
‫וקדושת הדביר‪ ,‬דקדושת קדה״ק היא‬
‫למעלה מאותיות שם הוי׳‪ ,‬כי ״אות״ היא‬
‫כלי המגביל את האור שבו‪ ,‬ואילו קדו­‬
‫שת קדה״ק היא למעלה מגדר גבול ]ש­‬
‫לכן מצינו שבקדש הקדשים ״מקום ארון‬
‫אינו מן המדה״™‪ ,‬וכמשנ״ת במ״איי שזהו‬
‫ענין של ״נמנע הנמנעות״^ל‪ ,‬חיבור של‬
‫למעלה ממקום ומקום[‪ :‬משא״כ ה״דביר״‬
‫מרמז על השפעת קדושת קדה״ק בעולם‬
‫)במקום(‪ ,‬אך כיון שזוהי קדושת קדה״ק‪,‬‬
‫הרי זה נרמז באות יו״ד דוקא‪ ,‬בחי׳‬
‫החכמה‪ ,‬שענינה )כנ״ל( ביטול מוחלט‪,‬‬
‫שלבן היא כלי לקדושת קדה״ק‪ ,‬״א״ס‬
‫ב״ה״ שלמעלה מן העולם‪.‬‬
‫)משיחת ש״פ שמות תשל״ג(‬
‫כשם שהדביר כפשוטו הוא בין קודש‬
‫בתכלית‪ ,‬שלכן ״אין סוף ב״ה מלוגש‬
‫בבתי׳ חכמה״י‘‪ ,‬וכמ״ש בספר התניא“‘‬
‫בשם מורו)הרב המגית ״שא״ם ב״ה הוא‬
‫אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו‪,‬‬
‫וזו היא מדריגת החבמה״‪.‬‬
‫ועפ״ז מובן‪ ,‬שקדושת הדביר)שבנגד‬
‫אות יו״ד( היא מובדלת לגבי קדושת כל‬
‫שאר חלקי המקדש‪ ,‬ובמילא מובן‪ ,‬שאין‬
‫לומר שקדושתו היא רק כקדושת היבל‪,‬‬
‫כי אין קדושת ההיכל מובדלת לגמרי‬
‫מקדושת האולם‪ ,‬אלא צ״ל שקדושת‬
‫דביר היא כקדושת קדה״ק )המובדל‬
‫לגמרי משאר חלקי המקדש(י‪,6‬‬
‫ואין בזה סתירה לזה שהזהר מפרש‬
‫״בית המלך ‪ -‬דא קדש הקדשים״‪ ,‬ש־‬
‫קדה׳׳ק נבדל גם מהדביר ועד שנתפרש‬
‫בפ״ע ‪ -‬כי גם להדיעה שקדושת דביר‬
‫היא כקדושת קדה״ק‪ ,‬יש חילוק)עיקרי(‬
‫בין קדושת קדה״ק וקדושת הדביר‪.‬‬
‫ביאור הענין;‬

‫‪ (70‬יומא כא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (67‬תניא פי״ח‪.‬‬

‫‪ (71‬ראה ד״ה וטהר לבנו עזר״ת‪ .‬לקו״ש הי׳׳א‬ ‫‪ (68‬פל״ה בהגהה‪.‬‬
‫ע׳ ‪ 319‬ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (69‬ועפ״ז י״ל דנית האולם שנזהר כולל גם‬
‫‪ (72‬שו״ת הרשב״א ח״א סתי׳׳ח ‪ -‬הובא ונת׳‬ ‫ההיכל )ודלא כנ״ל הערה ‪ .(64‬וראה לקו״ש חל״א‬
‫בם׳ החקירה להע־ג עי ‪.68‬‬ ‫שם)עי ‪ .(155‬ואכ״נז‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ 46‬ו‬

‫תצוה‬
‫ב( למה מאריך רש״י ומפרט כאן סדר‬ ‫״ששה משמותם על האבן האחת‬ ‫א‪.‬‬
‫לידתס״‪ ,‬הרי מפורש הוא בכתוב )בם׳‬ ‫ואת שמות הששה הנותרים על האבן ה ­‬
‫ויצאי(‪.‬‬ ‫שנית כתולדותם״■‪ ,‬ופרש׳׳י ״כתולדותם״ ‪-‬‬
‫״כסדר שנולדו ראובן שמעון לוי יהודה‬
‫יש מפרשים‘ שכוונת רש״י היא לשלול‬
‫דן ונפתלי על האחת ועל השני׳ גד ואשר‬
‫‪ rw‬הסברא שפירוש ״כתולדותם״ הוא כפי‬
‫יששכר זבולן יוסף ובנימין מלא שכן הוא‬
‫סדר)התחלת( הולדתם ע״י האמהות)שזו‬
‫כתוב במקום תולדתו כ״ה אותיות־ בכל‬
‫שהתחילה ללדת קודם לחברותי' יהיו כל‬ ‫אחת ואחת״‪.‬‬
‫בני׳ ^דמים ‪ -‬גם אם מקצתם מאוחרים ‪-‬‬
‫לשאר הבנים(‪ ,‬ואז יהי׳ הסדר‪ :‬כל יני‬ ‫וצריך ביאור; א( היש חידוש בפירוש‬
‫לאה )ראובן שמעון לוי יהודה יששכר‬ ‫רש״י‪ ,‬דלכאורה והו פירוש הפשוט דתיבת‬
‫זבולון(‪ ,‬בני בלהה)דן ונפתלי(‪ ,‬בני זלפה‬ ‫״כתולדותם״ ‪ -‬כסדר שנולדה‪.‬‬
‫)גד ואעזר(‪ ,‬ואח״ב בני רחל)יוסף ובנימין(‪.‬‬
‫‪ (1‬פרשתנו כח‪ ,‬יו״ד‪.‬‬
‫ולכן מפרש רש״י ״כסדר שנולדו״ כל‬
‫ועפ״ז לכאורה ו«*ו התיבור שבפרש״י בשם‬ ‫‪(2‬‬
‫אחד מהשבטים ולא כסדר)התחלת( הולד­‬ ‫נפתלי אשר ובנימין מיותרת‪ .‬וכ״ה ככמה כת״י רש״‬
‫תם ע״י האמהות‪.‬‬ ‫)שתח״י(‪ .‬ובכמה כת״י)שתח״י( ישנה יא״ו החיבור‬
‫אבל נוסף ע״ז שעדיין צ״עי למה הוצ‪-‬‬ ‫בשם יהודה נפתלי אשר ובנימין)ועד׳׳ז הוא בדפוס‬
‫ראשון דפרש״י•(‪ .‬ואולי הוא ע״פ הכתובים דר״פ‬
‫שמות )ראה סוטה שנסמן לקמן הערה ‪ .(7‬ודוחק‪,‬‬
‫‪ (4‬כ״ה בכל הדפוסים וכת״י רש״י )שתח״י(‪,‬‬ ‫שהרי לפרש״ כאן ‪ -‬שם אינם כסדרם‪.‬‬
‫אלא שבדפוס שני אינו מפרט כולם שעל אבן‬ ‫ואולי צ״ל וא ‪ r‬החיבור )רק( בשם נפתלי ובנימין‬
‫האחת‪ ,‬ושם הגירסא ״ראובן שמעון לוי וגו׳״‪ .‬אבל‬ ‫‪ -‬כיון שבאים לבסוף‪ .‬וראה פרש׳י וישלח לו‪ ,‬כד‪.‬‬
‫מפרט כולם שעל אבן השנית‪.‬‬ ‫צו ז‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ (5‬כט‪ ,‬לב ואילד‪ .‬ולידת בנימין בפ׳ וישלח לה‪,‬‬ ‫‪ (3‬ברא״ם כאן כתב ״תיקן בזה שני תיקונים‪,‬‬
‫טז ואילד‪.‬‬ ‫האחד שפירושו כתולדות כסדר תולדותם לא כ­‬
‫‪ (6‬רא״ם לקמן כח‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫מספרם כפי המוכן ממלת כתולדותם)וכ״כ במשמרת‬
‫‪ (7‬במפרשי רש״י כאן)ראה אמרי נועם‪ .‬נח״י‪.‬‬ ‫הקודש(‪ .‬והשני שיהי' פירוש תולדותם כמו הולדם‪,‬‬
‫קצור מזרחי‪ .‬אמרי שפר‪ .‬מלאכת הקודש‪ .‬גו״א‬ ‫כאילו אמר כסדר הולדם וה׳ אומרו כסדר שנולדו‪,‬‬
‫לקמן כח‪ ,‬בא‪ .‬דברי דוד שם ועוד( הקשו עוד‪,‬‬ ‫לא כסדר שהולידו)״מי שהעמיד תולדות תחלה״ ‪-‬‬
‫דפרש״י לא הוי לא כת״ק ולא כרבי תנינא בן‬ ‫ל׳ השפ״ח‪ .‬וראה גם גו״א( בפי המובן ממלת‬
‫גמליאל )סוטה לו‪ ,‬סע״א ואילך(‪ ,‬דלת״ק הי׳ יהודה‬ ‫תולדותם״‪.‬‬
‫על האבן הראשונה לפני ראובן‪ ,‬ולר׳ חנינא היו‬ ‫וצ״ע בשניהם ‪ -‬היכי תיסק אדעתין א( לפרש‬
‫ששה הראשונים ראובן שמעון לוי יהודה יששכר‬ ‫כתולדותם כמספרם‪ ,‬שהם שנים עשר‪ ,‬הרי מפורש‬
‫זבולן‪ ,‬ועל האבו השני בנימין דן נפתלי גד אשר‬ ‫בכתוב ‪.‬ששה • ‪ .‬וששה״‪ .‬ב( לפרש כתולדותם‬
‫יוסף )כפרש״ סוטה שם( כסדר שנכתבו בפ׳ שמות‬ ‫כסדר שהולידו ‪ -‬הרי בתושב״ב לא נאמר כלל‬
‫בתחלתה‪ ,‬ו״כתולדותם״ פי׳ ״כשמותן שקרא להן‬ ‫הסדר שהולידו‪ ,‬ומנין היינו יודעים סדרם‪ ,‬והרי לא‬
‫אביהן ולא כשמות שקרא להן משה ראובן ולא‬ ‫בא הכתוב לסתום אלא לפרש‪.‬‬
‫ראובני שמעון ולא שמעוני כר״‪.‬‬
‫אבל פשוט דרש״י מפרש הכתובים בהתאם‬ ‫•( בדפוס ראשון יש וא׳יו החיבור גם ב‪ 1‬ב‪ 1‬ל‪,11‬‬
‫לפשש״מ ומביא רק דרז״ל המיישבת פשש״מ‪ ,‬כפי‬ ‫וכ״ה בעוד בח״י רש־י)שרזח־י(‪.‬‬
‫‪ 47‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫תצוד!א‬ ‫להוטי‬

‫״כםדר שנולדו״‪ ,‬אבל עדיין יש בכתוב זה‬ ‫רך להאריך ולפרט כאן כ״ז‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬מדוע‬
‫שני קשיים‪ :‬א( תיבת ״כתולדותם״ לא‬ ‫תיסק אדעתין לפרש ״כתולדותם״ ‪ -‬כ­‬
‫נאמרה)כפי שהי׳ מתאים לכאורה( בתחי­‬ ‫סדר הולדת האמהות ולא כסדר לידתם‬
‫לת הענין ‪ -‬״ופתחת עליהם שמות בני‬ ‫הם?‬
‫ישראל כתולדותם״ וכיו״ב ‪ -‬אלא בםיום‬ ‫גם צ״ב‪ :‬מדוע הוצרך רש״י להוסיף ״ו­‬
‫הענין‪ ,‬בהמשך ל״ואת שמות הששה הנו­‬ ‫בנימין מלא שכן הוא כתוב במקום תול­‬
‫תרים על האבן השנית״‪ ,‬שמשמעו דקאי‬ ‫דתו״‪ ,‬וכן ההמשך ״כ״ה אותיות בכל אחת‬
‫רק על האבן השני׳״׳‪.‬‬ ‫ואחת״»? הרי רש״י לא נחית)לקבוע הלכה‬
‫ב( מהו דיוק לשון הכתוב ״ואת שמות‬ ‫למעשה( אלא לפרש פשוטו של מקרא‪,‬‬
‫הששה המוזרים״? והרי מובן מאליו שה‪-‬‬ ‫ובפשש״מ מפורש רק שששה משמותם על‬
‫ששה השניים הם ״הנותרים״ לאחר ששה‬ ‫האבן האחת וששה הנותרים על האבן ה­‬
‫הראשונים?‬ ‫שנית‪ ,‬וסדרם כתולדותם‪ ,‬אבל לא נאמר‬
‫ומפני שתי קשיות אלה״ הי׳ מקום‬ ‫איך היו כתובים וכמה אותיות על כל‬
‫לכאורה לפרש‪ ,‬שהכתוב בא לחלק כאן‬ ‫אבן?‬
‫כין השמות החקוקים על האבן האחת‬ ‫]ובפרט שעפ״ז הרי מוסיף רש״י עוד‬
‫להשמות שעל האבן השנית‪ ,‬שעל האבן‬ ‫פירוש ב״כתולדותם״‪ ,‬דלפי התחלת דב ­‬
‫האחת נחקקו שמות השבטים החשובים‬ ‫ריו הפירוש ד״כתולדותם״ הוא ״כסדר ש­‬
‫יותר‪ ,‬ועל האבן השנית ‪ -‬שמות השבטים‬ ‫נולדו״‪ ,‬ואילו לפי מה שמסיים ״בנימין‬
‫שאינם חשובים כ״כ ]כגון‪ ,‬שעל האבן ה­‬ ‫מלא שכן הוא כתוב במקום תולדתו״ נמצא‬
‫שנית נכתבו השמות של כל בני השפחות‪,‬‬ ‫ש״כתולדותם״ אתי להורות אופן כתיבתו‬
‫או אולי)גם( אלה שיעקב הוכיחן לפני‬ ‫)היינו כפי שנכתב במקום תולדתו(’[‪.‬‬
‫פטירתח׳‪ ,‬או כיו״ב’׳[‪ ,‬ולכף׳ קראם ה­‬
‫ב‪.‬והביאור בכל זה‪:‬‬
‫כתוב ״הנותרים״״׳‪ :‬ויהי׳ גם הפרש בסדר‬
‫חקיקתם על האבנים‪ ,‬שבאבן האחת הוא‬ ‫אף שפשטות הפי׳ ״כתולדותם״ הוא‬
‫לפי דרגת חשיבותם)כמובן מברכת יע‪-‬‬
‫שהודיע רש״י כמ״פ בפירושו )ראה צידה לדרך‬
‫כאז(‪ .‬וצ״ע בחדא׳ג מהרש״א סוטה שם דכתב ד־‬
‫‪ ( 10‬כדברי הת״ק בסוטה שם ‪.‬שני׳ כתולדתם‬ ‫רש״י לא דק‪ .‬וכן בתירוץ הגו״א )שם‪ ,‬כא( דגם ב־‬
‫ולא ראשונה כתולדתם״‪ ,‬אלא שלדעת הת״ק הוא‬ ‫פרש״י כאז‪ ,‬איו כוונתו דהוי בדיוק כסדר הזה‬
‫רק ‪.‬מפני שיהודה מוקדם״‪ ,‬ולפי פשש״מ הי׳ קס־ד‬ ‫שכתבן רש־׳י‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫שאינו כפי הסדר בכלל‪ ,‬כדלקמן בפנים‪.‬‬ ‫ועפ״ז מובז ג״כ שאיו לומר שלכז הוצרו רש״י‬
‫‪ (11‬ראה בארוכה באוה״ח עה״ת באן בתחלתו‬ ‫לפרש כסדר שנולדו ראובן שמעון כוי לשלול הפי'‬
‫בשאלות הנ״ל ובמה שמפרש בדעת ת״ק‪.‬‬ ‫שבגמ׳‪ ,‬כי אין זה ענינו של רש״‪ ,‬ולכאו׳ גם בלי‬
‫‪ (12‬ויחי מט‪ ,‬ג ואילו; ראובן שמעון כו׳‪.‬‬ ‫פרש״י לא היינו מפרשים בפשש״מ כהדיעות בגמ׳‪.‬‬
‫‪ ( 13‬דהרי אלה שהוכיחם יעקב ג׳ היו וביחד עם‬ ‫‪ (8‬כ״ה בסוטה שם‪.‬‬
‫בני השפחות הוי ד‪ .‬ואולי נקראים ‪,‬הנותרים״ מצד‬ ‫‪ (9‬אבל לפי סוגית הגמ׳ בסוטה שם ע״ב‪ ,‬משמע‬
‫הארבעה שבהם ‪ -‬ראה אוה״ח כאן סד״ה ורחב״ג‪.‬‬ ‫דקושיית ר׳׳נ כתולדותם בעינן)כשמות אשר קרא‬
‫‪ ( 14‬ואף שלשון ‪.‬הנותרים״ בפשטות היא ב ­‬ ‫להם אביהם ‪ -‬פרש״י( ותירוצו ‪,‬כל התורה כולה‬
‫המשך להלשון ״ששה וזשמותם״‪ ,‬הרי בזה גופא צ״ע‬ ‫בנימן כתיב )חסר( והכא בנימין שלם ואביו קרא לו‬
‫למה נאמר כן ולא ‪.‬ששה שמות גו׳״ ואז לא הול״ל‬ ‫בנימין״‪ ,‬הוא )גם( לדעת הח״ק שמפרש בע״א שם‬
‫‪.‬הנותרים״‪ ,‬כמו שהקשה כאוה״ח כאן‪.‬‬ ‫כתולדותם כסדר לידתן ‪ -‬ראה כס״מ ושאר מפרשי‬
‫•‪ ( 14‬ראה פרש״י ויצא ל‪ ,‬לו‪.‬‬ ‫הרמב״ם שהובאו לקמן הערה ‪ . 22‬ועוד‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תצוהא‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ 48‬ו‬
‫לאחרי התיבות ״על האבן השנית״‪ ,‬ולא‬ ‫קב‪ :‬יהודה יוסף וכר(‪ ,‬ועל האבן השנית‪,‬‬
‫בתחילת הכתוב)או בסוף הכתוב הקודם(‪,‬‬ ‫שבהם נאמר ״הנותרים״‪ ,‬סדרם הוא ״כ־‬
‫באופן שיהי׳ ברור דקאי על שתיהן? ולכן‬ ‫תולדותם״‪.‬‬
‫ממשיך רש״י ומבאר ש״בנימין מלא שכן‬
‫וזהו מה שקמ״ל רש״י בפירושו‪ ,‬עד‬
‫הוא כתוב במקום תולדתו״‪ ,‬שבזה בא‬
‫שבגלל זה הוצרך לפרט סדרם בפר־‬
‫ליישב דמה שנאמר ״כתולדותם״ לבסוף‬
‫טיותי׳‪ :‬״ראובן שמעון לוי יהודה דן‬
‫הוא כדי לרמז על אופן כתיבת שם בנימין‬
‫ונפתלי על האחת ועל השני׳ גד ואשר‬
‫)שנכתב ב)סוף( אבן השנית(‪.‬‬
‫יששכר זבולן יוסף ובגימיך*־׳ ‪ -‬להורות‬
‫ועפ״ז מובן ג״כ הא דהוסיף רש״י ״כ״ה‬ ‫דמ״ש ״כתולדותם״ קאי על שתי האבנים “‬
‫אותיות בכל אחת ואחת״‪ ,‬לשלול הקס״ד‬ ‫בשווהי*‪.‬‬
‫שבהאבן האחת יש חשיבות לגבי השני׳*״‬
‫אלא שעדיין יש להקשות‪ :‬מכיון שכן‪,‬‬
‫וכיו״ב ‪ -‬אלא שאין שום חילוק ביניהן עד‬
‫למה נאמר ״כתולדותם״ בסוף הכתוב‪,‬‬
‫שהן שוות גם במספר האותיות שעל כל‬
‫אחת מהן‪.‬‬
‫‪( 15‬דא ם הי׳ נותב רק ״בסדר שנולדו״‪ ,‬הי'‬
‫והנה הרמב״ם«׳ כתב סדר השב­‬ ‫ג‪.‬‬ ‫עדיין מקום לסרש דהיינו כסדר שנולדו ז״י ה­‬
‫טים על אבני השהם של האפוד באופן‬ ‫אמהות )ויששכר וזבולון באים לפני דן ונפתלי( שאז‬
‫שונה‪ :‬ראובן לוי יששכר נפתלי גד יהוסף‬ ‫אתי שפיר )במקצת עכ״פ( ל׳‪,‬הנותרים״ לפי׳ הנ״ל‬
‫על אבן אחת שמעון יהודה זבולן דן אשר‬ ‫מצד הרוב ‪ -‬ד׳ בני השפחות שעל אבן הב■)בנ״ל‬
‫בנימן על האבן השני׳י׳‪ ,‬וכבר שקו״טסג‬ ‫הערה ‪.(13‬‬
‫בשיטת הרמב״ם שאינה מכוונת לשום‬ ‫או י״ל‪ ,‬דמהלשון ״כסדר שנולדו• לא הי■ ידוע‬
‫דיעה שבגמ׳■־‪ ,‬לא לדעת הת״ק ולא לדעת‬ ‫סדרם על האבנים‪ ,‬ואפשר שבאו על הסדר מאבן א׳‬
‫רבי חנינא בן גמליאל‪.‬‬ ‫לאבן הב■ כפי׳ הרמב׳^ם והרלב״ג דלקמן ס״ג‪.‬‬
‫י‪( 15‬ולפי זה צ״ל דפי■ ״הנותרים• לפרש״י הוא‬
‫וביארו מפרשים “ דעת הרמב״ם‪ ,‬דס״ל‬ ‫לפי שבסדר לידתן נולדו שבסים אלה לאח״ז כמו‬
‫בתור הוספה על הששה הראשונים וכפשטות הכתו­‬
‫בים בפ■ ויצא‪ ,‬דבני ולפה שפחת לאה הוי הוספה•‬
‫•‪{17‬ועפ״ז י״ל שזהו הטעם שנאמר בתחלה‬ ‫על לידת בני לאה עצמה‪ ,‬וכן לידת בני רחל באו‬
‫״ששה משמותם ‪ , ,‬ואת שמות הששה הנותרים״‪,‬‬ ‫לאחר שרחל היתה עקרה )ויצא כט‪ ,‬לא( ולא ילדה‬
‫להורות דזה שנק■ ‪,‬הנותרים״ הוא רק מצד סדר‬ ‫ליעקב )שם ל‪ ,‬א(‪ ,‬״ותאמר הנה אמתי בלהה בא‬
‫תולדותם‪ ,‬אבל לא מצד חשיבות ופחיתות ‪ -‬שבזה‬ ‫אלי׳ ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה״)שם‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫הם שוים‪.‬‬ ‫ועפ״ז‪ ,‬זה גופא הטעם שנאמר ״הנותרים״‪ ,‬להורות‬
‫‪ (18‬הל׳ כלי המקדש פ״ט ה״ט‪ .‬פיהמ״ש יומא‬ ‫שבאו‪.‬בסדר שנולדו״‪ .‬וראה לקמן הערה •‪. 17‬‬
‫פ״ז מ״ה‪.‬‬ ‫‪ ( 16‬להעיר דגם בסוטה שם לדעת הת״ק ש­‬
‫‪ (19‬ועד״ז הוא ברלב״ג כאן‪.‬‬ ‫נאמר ‪.‬שני׳ כתולדותם ולא ראשונה בתולדותם‬
‫‪ (20‬ראה )נוסף על נו״כ על אתר ‪ ( -‬שמע‬ ‫מפני שיהודה מוקדם״‪ ,‬פרש״י שם ד״ה כתולדותם‬
‫שלמה פרשתנו‪ .‬שו״ת כנסת יחזקאל בתחלתו‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪,‬וששה ראשונים נכתבו בה יהודה ראובן שמעון ולוי‬
‫‪ (21‬סוטה שם‪.‬‬ ‫ודן ונפתלי כסדר לידת! חוץ מיהודה״‪.‬‬
‫‪ (22‬קרית ספר להמבי״ט כאן)הובא בבאר שבע‬ ‫וכדמוכח גם מזה שנאמר ‪,‬ואת שמות ה­‬ ‫‪( 17‬‬
‫סוטה שם(‪ .‬וראה גם מהר״י קורקוס כאן‪ .‬גט פשוט‬ ‫ששה הנותרים״ ולא‪,‬ואת שמות הנותרים״‪.‬‬
‫הל■ גיטין סקכ״ט ס״ק קכז‪ .‬אוה״ח עה״ת כאן‪ .‬מעשה‬
‫רוקח לרמב״ם באן‪ .‬ועוד‪ .‬צידה לדיד לפרש״י כאז‬ ‫•( חשא־כ בני בלהו! ע‪ 1‬פחח רחל‪ ,‬כנה מ שו‬
‫בסופו‪.‬‬ ‫ההערה‪.‬‬
‫‪149‬‬ ‫שיחות‬ ‫תצוהא‬ ‫לקוטי‬

‫נקראים ביחד‪ ,‬ואין התחלה ל״קיום״ ״כ־‬ ‫שפירוש ״כתולדותם״ הוא כסדר שהאמ­‬
‫תולדותם״ על אבן אחת אלא רק בצירוף‬ ‫הות הולידו את השבטים )לאה שילדה‬
‫האבן השני׳‪ ,‬דלאחרי ראובן באבן האחת‬ ‫בראשונה באים כל בני׳ זה אחר זה וכז‬
‫בא שמעון באבן השני׳ וכן הלאה‪.‬‬ ‫בלהה» וזלפה ורחל(‪ ,‬אלא ש״איף־ סידו ­‬
‫ולכאורה י״ל ע״פ המבואר במ״א “ ש­‬ ‫רן בבל אבן)בפ״ע( אלא ב׳שתי האבנים‬
‫לדעת הרמב״ם הוי החושן והאפוד ביחד‬ ‫)כאחת(‪ ,‬ראובן באבן זו)הראשונה( ושמעון‬
‫לבוש אחד )אף שבמנין הבגדים דבגדי‬ ‫אחריו באבן אחרת )השני׳(‪ ,‬ולוי תחת‬
‫כהונה הם ב׳ בגדים( ]ועפ״ז מובן מה‬ ‫ראובן ויהודה תחת שמעון וכן כולם״‪ .‬ו­‬
‫שבלבישת האפוד והחושן משמע מדברי‬ ‫היינו‪ ,‬דמדכתיב ״ששה משמותם על האבן‬
‫הרמב״ם״ דהחגירה בחשב האפוד נעשתה‬ ‫האחת ואת שמות הששה הנותרים על‬
‫לאחרי שלבש את החושן‪ ,‬ולא כדעת‬ ‫האבן השנית כתולדותם״ משמע‪ ,‬שהסדר‬
‫הרמב״ן ” )ועוד( שחגירת האפוד בחשב‬ ‫״כתולדותם״ אינו באופן סידורם זה אחר‬
‫האפוד נעשתה לפגי לבישת החושן״■[‪.‬‬ ‫זה באבן אחת ואח״כ זא״ז באבן השנית ‪-‬‬
‫שהרי לא נאמר ״כתולדותם״ אלא אחר‬
‫ולבן כשם שבנוגע להחושן אף שבו‬ ‫״אבן השנית״ “‪ ,‬והיינו בהצטרפן יחד ב ­‬
‫היו כתובים כל הי״ב שבטים בפ״ע‪ ,‬כל‬ ‫אופן שקריאתם היא מאבן זו לאבן השנית‬
‫אחד על אבן בפ״ע‪ ,‬והיו בו ״ארבעה טו­‬
‫)וכפי הציור שברמב״ם״(‪.‬‬
‫רים של אבן המפורשים בתורה״״‪ ,‬לא‬
‫פירט הרמב״ם בפירוש איזו מהם היו בכל‬ ‫ונמצא‪ ,‬שגם הרמב״ם לפי שיטתו בסדר‬
‫טור‪ ,‬אלא סתם ״ומפתח על האבנים שמות‬ ‫השמות מדגיש את ההשתוות בין ב׳ ה ­‬
‫השבטים כתולדותם ונמצא כותב על‬ ‫אבנים; ויתירה מזו‪ ,‬לדעת הרמב״ם ה ­‬
‫האודם ראובן ועל ישפה בנימין״ ”‪ ,‬לפי‬ ‫השתוות דב׳ האבנים היא ביתר שאת‬
‫שקיום ״כתולדותם׳׳״ אינו בכל טור בפ״ע‪,‬‬ ‫מלדעת רש״י‪:‬‬
‫לדעת רש״י בכל אבן בפ״ע מתקיים ה־‬
‫״בתולדותם״‪ ,‬״בסדר שנולדו״‪ ,‬ורק ש״כ־‬
‫‪ (27‬ראה בארוכה לקו״ש חכ ‪ r‬ע׳ ‪ 196‬ואילך‪.‬‬ ‫תולדותם״ שבכל הי״ב שבטים הוא מבין‬
‫‪ (28‬הל׳ כלי המקדש פ״י ה״ג‪.‬‬
‫ב׳ האבנים‪ ,‬דהששה באבן השנית באים‬
‫‪ (29‬עה״ת צו ח‪ ,‬ז־ט‪.‬‬
‫לאחרי הששה שעל האבן האחת‪ :‬ואילו‬
‫‪ (30‬כפשטות הכתובים בפ׳ צו שם‪ ,‬ז)אף שב־‬
‫פרשתנו כט‪ ,‬ד‪ ,‬כתוב להיפך ‪ -‬ראה רמב״ן שם(‪.‬‬
‫לדעת הרמב״ם הוי ב׳ האבנים באילו מונ ­‬
‫‪ (31‬ל׳ הרמכ״ם שם פ״ט ה״ו‪.‬‬ ‫חות זו בצד זו והן כאבן אחת ושמותיהן‬
‫‪ (32‬שם ה״ז‪.‬‬
‫‪ (33‬בכתוב לא נאמר ‪.‬כתולדתם״ לענין שמות‬
‫השבטים על אבני החשן אלא ‪,‬איש על שמו״)כח‪,‬‬ ‫וקדימת נפתלי באבן הימנית לדן באבן‬ ‫‪(23‬‬
‫בא(‪ ,‬אבל כ״ה לשון הרמב״ם כנ״ל‪ ,‬וכפרש״י ״כס­‬ ‫השמאלית כבר כתבו במפרשים שבהערה השדמת‬
‫דר תולדתם םדר האבנים״ ‪ -‬ראה קרית ספר על‬ ‫שהיא בכדי שיהיו כ׳׳ה אותיות על כל אבן‪ ,‬והרי‬
‫הרמב״ם שם‪.‬‬ ‫שניהם בני אם אחת‪ ,‬בלהה‪.‬‬
‫וכבר שקו״ט בדעת הרמב״ם בסדר השבטים‬ ‫‪ (24‬לשון הקרית ספר שם‪.‬‬
‫באבני החושן אם הוי כסדר לידתן)כתיב״ע פרשתנו‬ ‫‪ (25‬וכן מדייקים )ברלב‪-‬ג ואברבנאל( דאל״ב‬
‫כח‪ ,‬יז ואילך( או כסדר לידתן מהאמהות ע״ד שיטתו‬ ‫לא הי׳ צ״ל לשון ״משמותם״)אלא ‪,‬שמות״(‪ .‬וראה‬
‫באבני האפוד )כתרגום ירושלמי שם‪ .‬שמו״ד פל״ח‪,‬‬ ‫»׳ה״ח באן בסופו מה שביאר בלשון‪.‬הנותרים״ לפי‬
‫ט‪ .‬וראה גם שם‪ ,‬ה(‪ .‬ועוד‪ .‬וראה ספרים שנסמנו‬ ‫דעת הרמב״ם‪.‬‬
‫לעיל הערה ‪ .22 ;20‬מנ״ח מצוה צט‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (26‬בספר היד ובפירוש המשניות שם‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תצוד!א‬ ‫לקוטי‬ ‫‪150‬‬

‫דבני לאה היו בפ״ע‪ ,‬ובני בלהה וזלפה‬ ‫אלא בשמות השבטים שעל כל הי״ב‬
‫בפ״ע ובני רחל בפ״ע‪.‬‬ ‫אבנים ביחדיי‪ ,‬עד״ז הוא בנוגע לאבני‬
‫שהם שבכתפות האפוד)שע״י נעשה דבי­‬
‫ויש לומר הביאור בזה בפנימיות‬ ‫ד‪.‬‬ ‫קות החושן והאפוד‪ ,‬״שידבקו זה בזה ולא‬
‫הענינים;‬
‫יזח החושן מעל האפוד״י^(‪-‬ש״מפתח על‬
‫תוכן עניו חקיקת שמות השבטים על‬ ‫שתי האבנים שמות השבטים ששה על אבן‬
‫אבני שהם בכתפות האפוד מפורש ב ­‬ ‫זו וששה על אבן זו כתולדותם״‘^ באופן‬
‫כתוב “ ״ושמת את שתי האבנים על כתפות‬ ‫דהוי כמו אבן אחת ומתקיים ״כתולדותם״‬
‫האפוד אבני זכרון לבני ישראל‪ ,‬ונשא‬ ‫כשהן נקראין ״ביחד״ תיכף בתחילתו‬
‫אהרן את שמותם לפני ה׳ על שתי בתפיו‬ ‫ראובן שמעון בנ״ליג‪.‬‬
‫לזברון״‪ ,‬ופרש״י ״לזכרון שיהא ריאה‬ ‫אמנם עפ״ז צ״ע קצת מה שלהרמב״ם‬
‫הקב״ה השבטים כתובים לפניו ויזכור‬ ‫״כתולדותם״ אינו ״כסדר שנולדו״)כ־‬
‫צדקתם״‪.‬‬
‫פרש״י( אלא כסדר לידת האמהות‪ ,‬דלב־‬
‫וכיון שענין שמות בנ״י הוא העלאתם‬ ‫אורה ״סדר לידתם״ משמע יותר ההשתוות‬
‫לזכרון לפני ה׳‪ ,‬הרי זה קשור ותלוי ב ­‬ ‫והאחדות שלהם‪ ,‬ואינו מדגיש את ההת­‬
‫אחדותם של בנ״י יחדיי■‪ ,‬שאז הרי הם‬ ‫חלקות ביניהם‪ ,‬משא״ב סדר לידת אמותי­‬
‫ראויים לעלות לפני ה׳‪ ,‬כי כל בנ״י הם‬ ‫הם מדגיש יותר את החילוק בין השבטים‪,‬‬
‫קומה אחת שלימה״•׳‪ ,‬וכשיש פירוד והת­‬
‫חלקות בין אחד לחבירו‪ ,‬הרי אינו ראוי‬
‫‪ (34‬ובמודגש גם בזה ש‪,‬כותב בתחלה למעלה‬
‫לעלות לרצון״׳ לפני ה״*‪.‬‬
‫מראובן אברהם יעחק ויעקב וכותב למטה מכנימיז‬
‫אלא שבזה יעז ב׳ דרגות‪:‬‬ ‫שבטי י״ה״)רמב״ס שם‪ .‬שמו״ר שם‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫‪ (35‬רמב״ם שם ה״י‪.‬‬
‫החילוק בין השבטים)בנ״י( כפי שהם‬
‫‪ (36‬רמב״ם שם ה״ט‪.‬‬
‫מצד סדר לידתן וכפי שהם מצד לידת‬
‫‪ (37‬ולפ״ז י״ל‪ ,‬דלהרמב־ם עיקר התכשיט כו׳‬
‫האם שלהם‪ ,‬ד״כסדר שנולדו״ מורה על‬
‫)הבגד( הוא החושן‪ ,‬ומדר השמות בהאבנים שב־‬
‫לידתם כפי שהיא מצד האב‪ ,‬בניגוד לסדר‬ ‫כתפות נמשר אחר סדרם באבני החשו‪ ,‬ולרש״י‬
‫ל ‪ r‬תם מצד האמהות‪.‬‬ ‫עיקר הבגד הוא האפוד ‪ -‬ראה בחיי פרשתנו כח‪ ,‬ו‬
‫והנה ידוע שעצם מציאות הולד היא‬ ‫)בתחלתו(‪ ,‬וסדרן בהחושן הוא כםדרן בהאפוד ‪-‬‬
‫מטיפת האב‪ ,‬וההתחלקות בציור פרטי ה ­‬ ‫ראה פרש״י)שם‪ ,‬בא( עה״פ איש על שמו)האמור‬
‫באבני החושן(‪ ,‬שב׳‪.‬כסדר תולדותם סדר האבנים‬
‫אברים היא על ידי שהייתה ט׳ חדשים‬
‫אודם לראובן פטדה לשמעון וכן כולם״‪.‬‬
‫בבטן האם״‪ ,‬ועד״ז הוא בעניננו‪ ,‬שמצד‬
‫ברא״ם וגו״א הוכיחו מפרש״י לנ״ר)שופטים יח‪,‬‬
‫האב )כסדר שנולדו( נרגש בהם ענין‬
‫כט( שלדעת רש״י סדרן בהחושן אינו כפי סדרן‬
‫האחדות כפי שהוא מצד שרשם‪ ,‬כולנו בני‬ ‫בהאפוד אלא הוי כסדר לידתן מהאמהות‪ ,‬ויששכר‬
‫וזבולון באים תיכף אחרי יהודה לפני דן ונפתלי‪.‬‬
‫‪ (38‬כח‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫וכ״ה בהואיל משה )באר היטב( לפרש״י פרשתנו‬
‫‪ (39‬ראה תניא פל״ב‪.‬‬ ‫שם‪ .‬ולכאו׳ רש״י עה״ת אינו מוכרח שיתאים לפירו­‬
‫;‬ ‫‪ (40‬לקו״ת ר״פ נצבים‪.‬‬ ‫שו בנ״ד‪ ,‬דפשטות ‪,‬כסדר תולדותם״ שכתוב בחושן‬
‫‪ (41‬ראה ספר המצות להצ״צ מצות אהבת‬ ‫הוא כסדרן באפוד‪ ,‬וכמ״ש בבאר בשדה לפרש״י‬
‫ישראל‪.‬‬ ‫שם‪ .‬וראה מהר״י קורקום להל׳ כלי המקדש שם‬
‫‪ (42‬להעיר מצרור המור פרשתנו כח‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫)ומנ״ח שם(‪ ,‬ד‪,‬הדעת נותן דסדר חושו וסדר אפוד‬
‫‪ (43‬ראה לקו״ש ח״י ע׳ ‪ .98‬וש״נ‪.‬‬ ‫כי הדדי נינהו״‪.‬‬
‫ו‪ 5‬ו‬ ‫שיחות‬
‫והגה אחדות זו דשבטי ישראל‬ ‫ה‪.‬‬
‫ביניהם קשורה עם אחדותם עם הקב״ה‪.‬‬
‫ולפי זה מובן‪ ,‬שגם ב׳ האופנים הנ״ל‬
‫באחדות דבנ״י יש דוגמתם באחדות ד‪-‬‬
‫אלקות‪.‬‬
‫ויש לבאר זה ע״פ מ״ש בספרים״ לגבי‬
‫שמות בנ״י שעל כתפות האפוד‪ ,‬דכ״ה‬
‫אותיות שבכל אבן הן כנגד כ״ה אותיות‬
‫דשמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד‪ ,‬כ״ה‬
‫אותיות דשחרית וכ״ה דערבית‪ ,‬ועוד‬
‫פירוש״ ‪ ,‬דמ״ש ״ששה משמותם על״ הוא‬
‫״ר״ת שמע‪ ,‬שאמרו שמע ישראל״״‪ ,‬והיינו‬
‫דכ״ה אותיות שעל כתף הימיני הוא לנגד‬
‫שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד‪ ,‬וכ״ה‬
‫אותיות שעל כתף שמאלי הוא ששה של‬
‫ברוד שם כבוד מלכותו לעולם ועד)ש ­‬
‫בכל אחד מהם יש ו׳ תיבות וכ״ה אות‪-‬‬
‫יות״י(‪ ,‬וכדאיתא בגמרא■' שאמרו השב ­‬
‫טים ״כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין‬
‫בלבנו אלא אחד״‪.‬‬
‫והחילוק בין שני הביאורים‪ :‬ק״ש של‬
‫שחרית ושל ערבית שניהם תוכנם ‪-‬‬
‫יחודא עילאה‪ ,‬שהוא היחוד כפי שהוא‬
‫מצד למעלה‪ ,‬ואילו ״ברוך שם״ מורה על‬
‫אבני החושן ואבני האפוד‪ ,‬דאף שךק אבני החושו‬
‫הם י״ב משא״ב אבני האפוד‪ ,‬הדי דוקא שם יש הת־‬
‫כללות גמורה‪ .‬עיי״ש באריגה‪ .‬והדי לדעת הרסב״ם‬
‫ההתכללות דאבני האפוד שייכת לאבני החושן‪,‬‬
‫כנ״ל ס״ג‪ .‬וראה בהנסמן בהערה שלפנ״ז‪ ,‬שאמיתית‬
‫ההתכללות והאחדות היא כשנמשכת במקום‬
‫ההתחלקות‪.‬‬
‫‪ (47‬ש״ך עה״ת פרשתנו עה״פ‪.‬‬
‫‪ (48‬ש׳׳ך ואלש ‪ T‬כאן כח‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (49‬בעה״ט עה״פ כאן‪.‬‬
‫‪ (50‬אלשיך עה״פ‪] .‬ושם‪ ,‬דכ״ה אותיות שבברוך‬
‫שם כוי הוא עם הכולל כמו שב‪,‬ששה הנותרים״ הם‬
‫כ״ה אותיות‪, ,‬שהיו ממלאים ביוד אחר המ״ם״)בנ­‬
‫ימין((‪ .‬וראה אוה״ת פרשתנו שם ריש ע׳ א׳תרפג‪.‬‬
‫‪ (51‬פסחים נו‪ ,‬א‪.‬‬
‫תצרהא‬ ‫לפרטי‬
‫איש אחד נחנו״‪ ,‬וסדר לידתם מצד האם‬
‫מורה על ההתחלקות שלהם‪.‬‬
‫והם שני אופנים שצ״ל בהתאחדות ד־‬
‫בנ״י ודהשבטים‪ ,‬בכדי שיוכלו לעלות‬
‫״לפני ה׳״‪ :‬אופן הא׳ ״כתולדותם ‪ -‬כסדר‬
‫שנולדו״‪ ,‬שיורגש האחדות שלהם כפי‬
‫שהוא מצד שרשם באבינו יעקב‪ ,‬ואופן‬
‫הב׳ כפי סדר לידתן מצד האמהות‪ ,‬ש ­‬
‫האחדות תודגש גם במקום ההתחלקות‬
‫שלהם‪.‬‬
‫ומעלה בכ״א מהם‪:‬‬
‫באופן הא׳‪ ,‬היינו האחדות מצד ה ­‬
‫שורש‪ ,‬ה״ה אחדות נעלית יותר‪ ,‬שהרי‬
‫מצד שרשם אין שום התחלקות‪ ,‬משא״ב‬
‫האחדות כפי שהיא לפי סדר לידתם מצד‬
‫האמהות ‪ -‬יש בה נתינת מקום להתחלקות‪.‬‬
‫אבל לאידך‪ ,‬הרי מטעם זה גופא שה­‬
‫אחדות מצד האב הוא ע״י הרגשת שרשם‪,‬‬
‫נמצז^ שרק בשרשם הם מאוחדים‪ ,‬אבל‬
‫במקומם ה״ה מחולקים ומובדלים זמ״ז‬
‫)וכנ״ל שלפרש״י מתקיים ה״כתולדותם״‪,‬‬
‫״כסדר שנולדו״‪ ,‬בכל אבן בפ״ע(‪:‬‬
‫וזהו החידוש באופן הב׳ ‪ -‬שגם במקום‬
‫ההתחלקות ממשיכים ופועלים אחדות‪.‬‬
‫וזהו מה שבאופן הב׳ ‪ -‬שיטת הרמב״ם‬
‫‪ -‬דוקא מודגש‪ ,‬שגם כמו שהם על שתי‬
‫אבנים נפרדות‪ ,‬נעשים אחדות ממש‪,‬‬
‫כאילו הם אבן אחת‪ ,‬שנקראים יחד ‪ -‬שגם‬
‫במקום ההתחלקות״ פועלים וממשיכים‬
‫האחדות דבנ״י״‪.‬‬
‫‪ (44‬מקץ מב‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (45‬ראה לקו״ש ח״ד)עי ‪ 1141‬ואילך( לעניו ב׳‬
‫הלשונות נלקו״ת נגבים שם ‪,‬לאחדים כאחד״‪ .‬ושם‪,‬‬
‫שזוהי המעלה ב״לאחדים״ על ‪,‬כאחד״‪ .‬וראה‬
‫לקו״ש ח״ט ע׳ ‪ 159‬ואילך‪ .‬חי״ח עי ‪ 115‬ואילך‪ .‬חכ״ג‬
‫ע׳ ‪ 55‬ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (46‬ראה באךוכה אוה״ת פךשתנו)עי א׳תרמו‬
‫ואילך‪ ,‬ע׳ א׳ תרנו‪ ,‬א׳תרסה ואילך( ‪ -‬בהחילוק ביו‬
 ‫שיחות‬ ‫תצוהא‬ ‫להוטי‬ ‫‪152‬‬

‫אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא‬ ‫יחודא תתאה “‪ ,‬שבעבודת ה׳ היינו בחי׳‬
‫דאחד ‪ ..‬למהוי אחד באחד‪ ,‬שעי״ז נעשית‬ ‫אתבפיא‪ ,‬שאין לו תשוקת הלב לאלקות‪,‬‬
‫אחדות נעלית יותר גם מכמו שהוא מצד‬ ‫אלא צריך לכפות א״ע‪ ,‬בבחי׳ מוח שליט‬
‫יחודא עילאה מצד עצמו״‪.‬‬ ‫על הלב״‪.‬‬
‫משא״כ ק״ש של שחרית ושל ערבית‪,‬‬ ‫וה״ז ע״ד ב׳ האופנים הנ״ל‪ ,‬דלפי ה ­‬
‫אף דשניהם הם בבחי׳ יחו״ע‪ ,‬האחדות כפי‬ ‫אופן הא׳ אין ניכר כ״כ ההפרש בין ב׳‬
‫שהיא בשרש‪ ,‬הרי של שחרית וערבית הוי‬ ‫האבנים•״‪ ,‬משא״כ לאופן הב‪ /‬ובמודגש‬
‫ב׳ דרגות‪ ,‬והיינו דכפי שנמשך במקום‬ ‫בלשון הרמב״ם״ ״והאבן שכתב בה ראובן‬
‫ההתחלקות לא נרגשת האחדות כ״כ כפי‬ ‫על כתיפו הי מני ת והאבן שכתוב בה‬
‫שהיא מצד יחו״ע‪.‬‬ ‫שמעון על כתיפו השמאלית״‪,‬‬
‫וע״י ההוספה באהבת ישראל‪ ,‬אחדות‬ ‫ואעפ״כ יש מעלה ביחוד זה״ ד״כשם‬
‫דבל בני ישראל יחד‪ ,‬בכל האופנים הנ״ל‪,‬‬ ‫שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא‬
‫שזהו יסוד כל התורה כולה‪ ,‬כמו שמבאר‬ ‫אחד״‪ ,‬שפועלים וממשיכים האחדות גם‬
‫אדמו״ר הזקן בספר התניא״ ״כי יסוד‬ ‫במקום ההתחלקות‪ ,‬עלמא דפרודא‪ ,‬ד־‬
‫ושורש כל התורה הוא להגבי׳ ולהעלות‬ ‫כגוונא״ דאינון מתייחדין לעילא באחד‬
‫הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא‬
‫ושרשא דכל עלמץ וגם להמשיך אור א״ס‬ ‫זח״א יה‪ ,‬ב‪ .‬יב‪ ,‬א‪ .‬שער היהוד והאמונה‬ ‫‪(52‬‬
‫ב״ה בכנסת ישראל ‪ . .‬כמקור נשמות כל‬ ‫פ״ז‪.‬‬
‫ישראל למהוי אחד באחד דוקא ולא‬ ‫‪ (53‬ראה בארוכה )בכל הנ״ל לעניננו‪ ,‬שמות‬
‫כשיש פירוד ח״ו בנשמות‪ ,‬דקב״ה לא‬ ‫השבטים על אבני האפוד והחשן( ‪ -‬אוה״ת סרשתנו‬
‫שריא באתר פגים ‪) . .‬הרי אז נעשה( ברכנו‬ ‫ע׳ איתרנה ואילך‪ .‬א׳תרסד‪ .‬א׳תרמז‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫אבינו כולנו כאחד באור פניך״‪,‬‬ ‫י‪( 53‬ראה לעיל סוס״ב והערה •‪. 17‬‬
‫‪ (54‬שם פ״ט ה״ט‪.‬‬
‫ועד לברכה השלימה והעיקרית בימות‬ ‫‪ (55‬ויש לומר )בפנימיות הענינים( שגם מטעם‬
‫המשיח‪ ,‬ד״קהל גדול ישובו הנה״״‪ ,‬״בנע­‬ ‫זה דוקא ברמב״ם מודגש ״על כתיפו הימנית ‪ ..‬על‬
‫רינו ובזקננו בבנינו ובבנותינו״‪ ,‬ותיכף‬ ‫כתיפו השמאלית״ )ול א בפרש״י(‪ ,‬לפי שעי״ז מודגש‬
‫ו ^ ממש‪.‬‬ ‫איד שנעשה התכללות דימיז ושמאל איחוד שניהם‬
‫יחד)כדאיתא בירושלמי)סוטה פ״ז סה״ד( הראשונים‬
‫)משיחת ש״פ חצוה חשל״ה(‬
‫נכתביו מימינו של כהן גדול משמאלו של קורא‬
‫והאחרונים נכתבץ משמאלו של כה״ג מימינו של‬
‫קורא[ ‪ -‬ראה שו״ת כנסת יחזקאל שבהערה ‪- 20‬‬
‫‪ (57‬ראה לקו״ש ח״ט ע׳ ‪ 157‬ואילך בפי׳ ״גדול‬ ‫בדעת הרמנ״ם‪ .‬וראה פנים יפות כאן כח‪ ,‬יב‪.‬‬
‫ח׳ ‪ ..‬בעיר אלקינד׳)חד‪,‬לים מח‪ ,‬ב( לגבי אחזוה ד‪,‬׳‪,‬‬ ‫כשיד עד‪,‬״ת ב׳ עד״ז להסדר שהביא שהיו‬
‫ולקמן שם )ע׳ ‪ 159‬ואילך( עד״ז לגבי האחדות דבנ״י‪.‬‬ ‫כתובים על אבן שמאלית ראובן שמעון לוי כו׳ וכאבו‬
‫‪ (58‬פל״ב‪.‬‬ ‫ימנית גד אשר כוי‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫‪ (59‬ירמי׳ לא‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪ (56‬זח״ב קלה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 53‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫להוטי‬

‫תצוה ב‬
‫והראב״ד פליגי אי יש דין כלאים רק‬ ‫כתב הרמב״ם בסוף הל׳ כלאים‪:‬‬ ‫א‪.‬‬
‫באכנטי או גם בעוד בגדי כהונה)דכהן‬ ‫״כהנים שלבשו כגדי כהונה שלא בשעת‬
‫גדול(‪.‬‬ ‫עבודה אפילו כמקדש לוקין מפני ה­‬
‫אבנט שהוא כלאים‪ ,‬ולא הותרו בו אלא‬
‫ויש לומר‪ ,‬שב׳ פלוגתות אלו בין ה‪-‬‬
‫רמב״ם והראב״ד תלויות זב״ז‪:‬‬ ‫בשעת עבודה שהיא מצות עשה כציצית״‬
‫)ועד׳׳ז כתב בהל׳ כלי המקדש• ד״האבנט‬
‫הא דפליגי הרמב״ם והראב״ד אם‬ ‫מפני שהוא שעטנז‪ ,‬אסור• לכהן הדיוט•‬
‫הותרו כלאים בבגדי בהונה רק בשעת‬ ‫ללובשו אלא בשעת עבודה״(‪ .‬והראב״ד‬
‫העבודה או כ״ז שהוא במקדש )אפילו‬ ‫השיג׳‪ ,‬מהא דאמרו בגמרא• ש״במקדש‬
‫שלא בשעת עבודהא הוי פלוגתא בגדר‬ ‫אפילו שלא בשעת עבודה מותר״‪.‬‬
‫היתר כלאים בבגדי כהונה‪:‬‬
‫ועוד השיג הראב״די על מ״ש ה־‬
‫הרמכ״ס כתב בפירוש שהיתר כלאים‬ ‫רמב״ם דלוקין רק ״מפני האבנט שהוא‬
‫בבגדי כהונה הוא ע״ד היתר כלאים כ‪-‬‬ ‫כלאים״ ‪ -‬״אטו חשן ואפוד מי לית בהו‬
‫ציצית‪ ,‬שזהו רק דיחוי״•)או היחר״(‪,‬‬ ‫כלאים״‪ .‬וברדב״זי תי׳ ד״אבנט הי׳ מרו ­‬
‫והיינו דאיסור כלאים נדחה והותר•״ ב­‬ ‫קם צמר ורך הי׳‪ ,‬אבל חשן ואפוד ארוגים‬
‫מקום מצות עשה דעבודת הכהונה•׳‪ ,‬כמו‬ ‫היו ואפשר שהיו קשים ואינם כלאים״‪,‬‬
‫ולפי ביאור זה ברמב״ם״ נמצא דהרמב״ם‬
‫ברדכ׳׳ו‪ .‬כס״מ‪ .‬ועוד( ‪ -‬דגם להרמב״ם יש כלאים‬
‫בתשן ואפוד כו׳ דכהן גדול‪.‬‬ ‫‪ ( 1‬פ״ח הי״א‪.‬‬
‫‪ (9‬כבר העירו‪ ,‬דבכ״מ איתא שגם בכתונת היו‬ ‫‪ (2‬בדפופיס הנפואים‪ ,‬כאן היא התחלת הלכה‬
‫כלאים )יל״ש צו רמז תקיג‪ .‬וראה קה״ע לירושלמי‬ ‫י״כ‪ .‬וכהר המורי׳ שם כ׳ שהיא טה״ד והוא המשך‬
‫יומא פ״ז ה״ג‪ .‬ידי משה ורד״ל לויק״ר שם )פ״י‪ ,‬ו(‪,‬‬ ‫להלכה הקודמת‪ .‬וכ״ה בהוצאת קאפח‪.‬‬
‫אבל ראה יפה תואר שם(‪ .‬ואנ‪-‬נז‪.‬‬ ‫נ( ראה כסימ ועוד שם‪ ,‬דה״ה לכה״ג‪ ,‬ונקט‬
‫‪ ( 10‬ראה חי׳ הרמכ״ן יבמות ד‪ ,‬ב ד״ה הא‬ ‫הרמב‪-‬ם כהן רדיוט לאפוקי כה׳־ג ביוהכ״פ‪ .‬יאב־מ‪,‬‬
‫דקאמרינן‪ .‬וראה לקו״ש הט״ו ע׳ ‪ 237‬הערה ‪. 41‬‬ ‫‪ (4‬הל■ כלאים שם‪ .‬ועד‪-‬ז השיג בהל׳ כלי‬
‫וש״נ‪.‬‬ ‫המקדש שם ‪, -‬כל היום מותר במקדש״‪.‬‬
‫‪ ( 11‬כדעת ר״ת בתוד־ה תכלת מנחות מ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (5‬יומא סט‪ ,‬א‪.‬‬
‫ועוד‪ .‬הובא ברמב׳־ו יבמות שם‪.‬‬ ‫‪ (6‬הל׳ כלאים שם‪.‬‬
‫•‪ ( 11‬ראה בארוכה שו״ת הצ״צ שער המילואים‬ ‫‪ {7‬לרמב״ם הל׳ כלאים שם!ומציין לם־ש בהל׳‬
‫ת״ד ס״א‪ ,‬שהרמב״ם ס׳׳ל דכלאים בבגדי כהונה‬ ‫כלי המקדש‪ .‬וברדב״ו לפנינו שם )הלי כלי המקדש‬
‫אישתר• לגמרי והוא היתר גמור )אלא שהוא רק‬ ‫‪ -‬נדפס ברמב״ם הוצאת שולזינגר‪ .‬ועוד( ליתא(‪ .‬וכן‬
‫בעידן עבודה(‪ ,‬ומתרץ עפ״ז קושיות השאג״א‬ ‫כשו״ת שלו ח״ה סי׳ אלף תע )לשונות הרמב״ם סי׳‬
‫)שבהערה הבאה( על שיטת הרמב״ם‪ .‬ע׳׳ש‪,‬‬ ‫צז(‪ .‬וראה פי׳ סהר״י קורקוס להל׳ כלי המקדש שם‬
‫‪ ( 12‬כן מוכח כשאגת ארי׳ )מי׳ כט(‪ ,‬שכוונת‬ ‫)נדפס ברמב״ם הוצאה הנ״ל(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫הרמב״ם היא למ״ע דעבודה‪ .‬ע״ש‪ .‬ובכמה מפרשים‬ ‫וכבר שקו״ט במפרשים דביומא שם משמע‬
‫כ׳ שכוונת הרמב״ם כ״שהיא מצות עשה״ אינה לגוף‬ ‫דהאבנט קשה‪ .‬וראה בעל המאור ור״ן לביצה יד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫העבודה‪ ,‬אלא לס׳׳ע ולנישח ננוי ס לצורך עבודה‬ ‫השגות הראכ״ד שם‪ .‬ועוד‪ 1 .‬אב־מ‪.‬‬
‫)כלשונו בסהמ״צ מ״ע לג(‪ 1 .‬אנ־‪1‬ז‪.‬‬ ‫‪ (8‬משא״ב לשאר התירוצים )ראה תי׳ הב׳‬
 ‫שיחות‬
‫אלא שנדחה)והותר( במקום מצות עשה‪,‬‬
‫מסתבר למעט הדיחוי וההיתר דאיסור‬
‫כלאים ככל האפשרי‪ ,‬ולכן ס״ל לה‪-‬‬
‫רמב״ם שגבי חשן ואפוד אין צריכים‬
‫להתיר האיסור כי ״היו קשים ואינם כל ­‬
‫אים״‪ ,‬ורק באבנט יש דין כלאים שהותרו‬
‫■‬ ‫בשעת עבודה‪.‬‬
‫ע״פ הנ״ל בדעת הרמב״ם‪ ,‬אולי‬ ‫ב‪,‬‬
‫יש לבאר טעם ע״ד הנגלה שרק האבנט‬
‫יש בו דין כלאים ולא אף אחד משאר‬
‫בגדי כהונה)ולדעת הרמב״׳ם גם בבגדי‬
‫כה״ג כן הוא( ‪ -‬דלכאורה מאי שנא בגד‬
‫זה שרק בו ציוותה תורה שיהי׳ עשוי‬
‫מכלאים?‬
‫ויש לומר בזה‪ ,‬ע״פ מה דאיתא בגמ­‬
‫רא״ דחגורה בעת התפלה יש בה משום‬
‫״הכוך׳ לקראת אלקיך ישראל״ )ולכן‬
‫כתבו הראשונים״^ ״שצריך לאזור חלציו‬
‫כשמתפלל״‪ ,‬וכן נפסק בטור ושולחן ע­‬
‫ריך*^(•‬
‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬שזהו גם תוכן ענין‬
‫האבנט בבגדי כהונה‪ ,‬דכל עיקר ענינו‬
‫הוא משום ״הכון לקראת אלקיך ישר ­‬
‫אל״‪ .‬דשאר בגדי כהונה הם לבושים ו ­‬
‫בגדים לכסות את האדם )כתפקידם ה ­‬
‫רגיל של בגדים(‪ ,‬אלא שנעשו באופן‬
‫מיוחד‪ ,‬״לכבוד ולתפארת״ “‪ ,‬להיותם‬
‫בגדי קודש לעבודת הכהונה״ ]ולבושים‬
‫‪ ( 18‬שבת י‪ ,‬רע״א‪.‬‬
‫‪ ( 19‬עמוס ד‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (20‬תום׳ שם‪ 1 .‬עוו‪ .‬והובא גם בהגמי״י לרמב״ם‬
‫הל׳ תפילה פ״ה ה״ה‪.‬‬
‫‪ (21‬או״ח סצ״א ס״ב‪ .‬וכן בשו״ע אדה׳׳ז שם‪.‬‬
‫‪ (22‬פרשתנו כח‪ ,‬מ‪.‬‬
‫‪ (23‬ולהעיר מהשקו״ט )ראה אתוון דאורייתא‬
‫)להר״י ענגל( כלל יט‪ .‬בית האוצר )להנ״ל( מערכת‬
‫נ׳ כלל יו״ד‪ .‬וש״נ(‪ ,‬אס בגדי כהונה‪ .‬הוי לצורך‬
‫הכהנים )שאינו נעשה בהז בלי הבגדים(‪ ,‬או דהוי‬
‫לצורך גון־ העבודה‪.‬‬
‫תצוזזב‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ 54‬ו‬
‫שהותר במקום מצות ציצית‪ ,‬ולכן אין‬
‫מקום להתירו אלא בשעת עבודה בלבד;‬
‫משא״ב הראב״ד ס״ל שיש חילוק‬
‫עיקרי בין כלאים בציצית וכלאים ב ­‬
‫בגדי כהונה״‪ ,‬דגבי ציצית יש לימו^'‬
‫להתיר כלאים בציצית)מסמיכות בקראי‬
‫בשני הענינים‪ ,‬״לא״ תלבש שעטנז גו׳‬
‫גדילים תעשה לך גו״׳(‪ ,‬משא״ב בבגדי‬
‫כהונה אין כאן לימוד מכתוב להתיר‬
‫כלאים בבגדי כהונה‪ ,‬אלא מפני שכן‬
‫ציוותה תורה לעשוח האבנט מצמר ו־‬
‫פשתף׳‪ ,‬ובדרך ממילא ידעינן שאין בזה‬
‫איסור )כלאים(‪ ,‬היינו שמלכתחילה כן‬
‫הוא אופן קיום לבישת בגדי כהונה‪ ,‬שיש‬
‫בהם כלאים‪ .‬ולכן ס״ל שאין היתר לבי­‬
‫שת כלאים בבגדי כהונה תלוי בעשיית‬
‫העבודה‪ ,‬אלא שגבי בגדי כהונה מעי­‬
‫קרא לא נאמר האיסור דכלאים’*‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬שזהו גם טעם פלוג‪-‬‬
‫תתם אם רק באבנט הי׳ דין כלאים או‬
‫גם בחשן ואפוד‪:‬‬
‫לדעת הראב״ד שמעיקרא לא נאמר‬
‫דין כלאים בבגדי כהונה‪ ,‬מסתבר לרבות‬
‫כלאים בבגדי כהונה )שגם בחשן ואפוד‬
‫יש כלאים(‪ ,‬להדגיש דכך ציוותה תורה‬
‫מלכתחילה שכן צ״ל אופן עשיית בגדי‬
‫כהונה; משא״כ לדעת הרמב״ם‪ ,‬שבעצם‬
‫גם בבגדי כהונה נאמר איסור כלאים‪,‬‬
‫‪ ( 13‬בהנא לקמן ראה )נאו״א קצת( שאגת ארי'‬
‫שם )ס״ל(‪ .‬ובכמה אחרונים‪.‬‬
‫‪ ( 14‬יבמות ד‪ ,‬רע״א ואילך‪.‬‬
‫‪ (15‬תצא כב‪ ,‬יא־יב‪.‬‬
‫‪ ( 16‬פקודי לט‪ ,‬כט‪ .‬וראה יומא ו‪ ,‬א )וברש״י‬
‫‪,‬‬ ‫ותום׳ שם(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ ( 17‬אלא שזהו רק במקדש )כל׳ הראב״ד(‪ ,‬ולא‬
‫במדינה‪ .‬וראה השקו״ט בשאג״א שם )סו״ס ל׳(‪.‬‬
‫וי״ל‪ ,‬כי מקומו של לבישת בגד' כהונה הוא דק‬
‫במקדש‪ ,‬משא״כ כמדינה אסור ללובשם וליהנות‬
‫מהם‪ ,‬וממילא לא בטל שם איםור כלאים‪.‬‬
 ‫‪155‬‬ ‫שיחות‬ ‫תצוד‪.‬ב‬ ‫למוטי‬

‫וכיון שלדעת הרמב״ם עיקר טעם ה­‬ ‫המיוחדים לכה״ג‪ ,‬הרי יש בכל א׳ מהם‬
‫היתר דכלאים הוא רק מחמת מצות עשה‬ ‫תפקיד מיוחד‪ :‬על האפוד היו אבני שהם‬
‫דעבודח הכהונה־׳‪ ,‬לכן‪ ,‬לא היו כלאים‬ ‫שבהם היו חקוקים שמות בני ישראל״‪:‬‬
‫אלא בבגד זה שכל ענינו הוא ״הכון‬ ‫וכן בחושן היו י״ב אבנים כנגד י״ב‬
‫לקראת אלקיך ישראל״‪ ,‬הכנה לעבודה ”‪.‬‬ ‫שבטים«‪ ,‬ועוד זאת שבו היו האורים‬
‫ותומים״‪ :‬בשולי המעיל היו הפעמונים‪,‬‬
‫ג‪ .‬וצ״ע בפנימיות הענינים‪ ,‬סו״ם מאי‬
‫״ונשמע קולו בבואו על הקודש גו׳״ ”‪:‬‬
‫טעמא אמרה תורה שעבודת הבהונה‬
‫נעשית דוקא ע״י לבישת בגד שיש בו‬ ‫והצ^ שעליו הי׳ חקוק ״קודש לה״׳« הי׳‬
‫כדי לכפר על ״עון הקדשים״ ”[‪:‬‬
‫כלאים?‬
‫משא״כ האבנט עיקר ענינו ותפקידו‬
‫ובפרט שעצם ענין הכהונה תלוי ב­‬
‫הוא הענין ד״הכון לקראת אלקיך ישר ­‬
‫בגדי כהונה‪ ,‬כמו שאמרו״ ״בזמן שבג ­‬
‫אל״ ]שהרי המכנסים היו בהם ״שנצים״ ”‬
‫דיהם עליהם כהונתם עליהם״‪ ,‬ונמצא‪,‬‬
‫שענין הכהונה נפעל על ידי לבישת בגד‬ ‫כדי לאזור אותם‪ ,‬והכתונת אינה צריכה‬
‫אבנט כדי להחזיקה׳^ כפשטות ענין ה­‬
‫שיש בו כלאים״‪.‬‬
‫אבנט‪ ,‬שמורה על גמר« לבישת הבגדים‪,‬‬
‫ועפ״ז י״ל שגם לדעת הרמב״ם אין ה­‬ ‫ומוכנים לעשיית העבודה‪.‬‬
‫כלאים בבגדי כהונה רק ענין של היתר‪,‬‬
‫אלא יש בזה תובן מיוחד‪ ,‬דענין ועבודת‬
‫הכהונה מחייב שיהי׳ בו בגד של כלאים‪.‬‬ ‫פרשתנו שם‪ ,‬ט ואילך‪.‬‬ ‫‪(24‬‬
‫שם‪ ,‬יז ואילך‪.‬‬ ‫‪(25‬‬
‫אלא שלדעת הרמב״ם תוכן זה שייר)א(‬
‫שם‪ ,‬ל‪.‬‬ ‫‪(26‬‬
‫אך בשעת העבודה‪) ,‬ב( ורק באבנט‪.‬‬
‫שם‪ ,‬לג־לה‪.‬‬ ‫‪(27‬‬
‫ד‪ .‬ויובן זה ע״פ המבואר בבחיי״ ב­‬ ‫שם‪ ,‬לו‪.‬‬ ‫‪(28‬‬
‫שם‪ ,‬לח‪.‬‬ ‫‪(29‬‬
‫נדה יג‪ ,‬סע־׳ב‪ .‬רמנ׳׳ם הל׳ כלי המקדש‬ ‫‪(30‬‬
‫גרת אותם אבנט )פרשתנו כט‪ ,‬ט( בזמן שבגדיהם‬ ‫פ׳׳ח הי״ח‪.‬‬
‫עליהם כהונתם עליהם כו״ )ובפרש׳׳י סנהדרין שם‬ ‫‪ (31‬ואף את״ל שהאננט מהדק הכתונת להגוף‪,‬‬
‫‪,‬וחגרת אותם אבנט גו׳‪ ,‬והיתה להם כהונה משמע‬ ‫הרי אורך האבנט ל״ב אמה‪ ,‬ו״מקיפו ומחזירו נ ד ן‬
‫שע׳׳י הבגדים הויא כהונה׳׳(‪ ,‬ועד׳׳ו ברמב״ם שם‬ ‫ע״ג כרך׳׳ )רמב׳׳ם הל׳ כלי המקדש ספ׳׳ח‪ .‬וראה‬
‫ה״ד ״וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונה בזמן‬ ‫לקמן ס׳׳ז הדיעה שכדרכו ל־נ פעמים(‪ ,‬שזה אינו‬
‫כו׳״ ‪ -‬ונזשמיט )אמצע הכתוב(‪,‬וחבשת להם מג ­‬ ‫בשביל הידוק הכתונת לחוד )שלזה הי׳ די בפעם‬
‫בעות״ ‪ -‬כי זהו תוכן עניו האבנט‪ ,‬גמר לבישת ה­‬ ‫אחת או שתיים(‪ ,‬ואינו אלא מצד הענין ד״הכון גו״׳‪.‬‬
‫בגדים והכנה לעבודה‪ ,‬ולכן הוא העיקר כו׳‪.‬‬ ‫‪ (32‬ואף שלבישת המצנפת היא אחרי האבנט‬
‫‪ (33‬להעיר מחום׳ )סד״ה טלית חולין קי‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫)רמב״ם שם פ׳׳י ה׳׳א־ב( ‪ -‬הרי המצנפת שהיא‬
‫דהטעם שאשתרי כלאים בבגדי כהונה רק בשעת‬ ‫לבוש שעל הראש הו׳׳ע בפ״ע‪ ,‬ואינה שייכת לשאר‬
‫עבודה הוא לפי שבבגדי כהונה ״עיקר לבישתו‬ ‫הבגדים שעל עיקר הגוף )שהאבנט סביבו(*‪.‬‬
‫לצורך עבודה׳׳‪.‬‬ ‫ועפ׳׳ז מדוייק לשון הגס׳)סנהדרין פג‪ ,‬ב(»וח־‬
‫‪ (34‬סנהדרין ורמב״ם שם‪.‬‬
‫‪ (35‬להעיר ממ״ש בגליוני הש״ס )להר״י ענגל(‬ ‫•( ולהעיר נזשאגח ארי• )סנ״ט(‪ ,‬שמד״ק מל־‬
‫לשבת )כא‪ ,‬ב(‪ ,‬שהצורך בנם חנוכה )אף דטומאה‬ ‫המשנה )יומא עא‪ ,‬ב( והגמ׳)סנהדרין מט‪ ,‬ב( שלבי ­‬
‫דחוי׳ בצבור( הוא לפי שאז היתה חנוכת הבית‪,‬‬ ‫שת האבנט היא לבסוף‪. ,‬כדי שלבישת האבנט יהי־‬
‫וחינוך והתחלת העניו צ׳׳ל בטהרה לגמרי‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫סנזון לעבודה־‪ .‬ע״ש‪ ,‬וראה גם צפע׳־נ להל' נלאים‬
‫‪ (36‬קדושים יט‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫כאן)כד‪ ,‬ג(‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תצוהב‬ ‫לפרטי‬ ‫‪156‬‬

‫שעי״ז מחבר רוח הקדושה עם רוח ה ­‬ ‫טעם וסור איסור שעטנז)ע״ד הקבלה(‪,‬‬
‫טומאה שהם הן מין בשאינו מינו״‪ ,‬ועפ״ז‬ ‫ד״המעמיד תולדות למטה מין בשאינו‬
‫מבארי״ הא דמצינו שבקדושה צ״ל דוקא‬ ‫מינו הרי זה גורם הפך השלום כי הוא‬
‫״הרכבה ומזיגות המדות זב״ז״‪ ,‬שאין ב ­‬ ‫מערבב הכתות העליונים ומבטל אותן‬
‫כך ענין של כלאים‪ ,‬כי בקדושה ״הכל‬ ‫ועוקר אותן ממנויים ‪ . .‬השנים הנולדים‬
‫אחדות ‪ . .‬הכל הוא מין א׳ הביטול‬ ‫בעולם ראשונה )קין והבל( היו כלאים‪,‬‬
‫וההכנעה אליו ית׳ ‪ . .‬עיקר מין בשאינו‬ ‫זה מצד הרוח הטובה וזה מצד הרוח ה­‬
‫מינו זהו הקדושה עם הקליפות שה ­‬ ‫רעה ואנחנו נצטוינו להמשך אחר הרוח‬
‫קדושה הוא ביטול אליו ית׳ והקליפות‬ ‫הקודש ולהתרחק מן הרע שהוא מצד‬
‫הם יש ודבר נפרד״‪.‬‬ ‫רוח הטומאה על כן נאסר לנו הכלאים‬
‫ב( עצם ערבוב שני סוגי כוחות ה ­‬ ‫כי הוא חכור שני קצוות שהם שני‬
‫עליונים הוא היפך הרצוף״‪ ,‬וע״ד מ״ש‬ ‫הפכים ‪ . .‬אין חבורן עולה יפה ‪ . .‬נאסר‬
‫הבחיי לפנ״ז)מהרמב״ף״( בטעם איסור‬ ‫לנו הבגדים ‪ . .‬לפי שהנולדים ראשונה‬
‫כלאים ע״ד הפשט‪ ,‬״כי כן יסד המלך‬ ‫קרבנם הי׳ צמר ופשתים זה הביא הצמר‬
‫יתעלה במעשה בראשית שיהי׳ כל אחד‬ ‫וזה הביא הפשתימד־ ולכך נאסר לנו‬
‫ואחד למינהו‪ ,‬ומי שהוא מרביע או‬ ‫חבור הצמר והפשתים יחדיו ‪ . .‬הלובש‬
‫מרכיב שני מינין הרי הוא משנה ומכחיש‬ ‫בגד זה מערבב הכחות העליונים״ ‪. .‬‬
‫מעשה בראשית שכתוב שם ״למינהו״״״‬ ‫ישראל הוזהרו מהחבור הזה שהם‬
‫והוא עושה הפך ה׳ שרצה להבדיל בין‬ ‫הפכים כדי להתרחק מרוח הטומאה ול­‬
‫המינין״ ‪ -‬עד״ז הוא בסוד איסור כלאים‪,‬‬ ‫התקדש ברוח הקודש״‪.‬‬
‫שהוא ״מערבב הכחות העליונים״‪ ,‬דעצם‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שבאריכות לשונו מרמז‬
‫ערבוב שני סוגי כחות עליונים הוא‬ ‫לשני אופנים בביאור איסור כלאים‪ ,‬ש­‬
‫היפך הרצון‪ ,‬וכמבואר בספרים־״‪ ,‬דצמר‬ ‫הוא ״חבור שני קצוות שהם שני הפכים‬
‫ופשתים )ועד״ז שור וחמור( הם כנגד‬ ‫‪ . ,‬אין חבורן עולה יפה״;‬
‫חסד וגבורה שהן מדות הפכיות‪ ,‬ולכן‬
‫א( ערבוב ״רוח הטובה״ עם ״רוח‬
‫אין חבורן עולה יפה‪.‬‬
‫הרעה״״)כמו קין והבל^ ״ואנחנו נצטוינו‬
‫ולפי ביאור זה צריך לומר‪ ,‬דהא ד‪-‬‬ ‫להמשך אחר הרוח הקודש ולהתרחק מן‬
‫מצינו שבקדושה ישנה ״הרכבה ומזיגות‬ ‫הרע שהוא מצד רוח הטומאה״‪.‬‬
‫המדות זב״ז״‪ ,‬אין זה כענין הכלאים‪ ,‬כי‬
‫וכמ״ש אדמו״ר הצ״צ״*)בביאור דברי‬
‫גדר הכלאים הוא כאשר מבטלים את‬
‫הבחיי(‪ ,‬״שעיקר איסור הכלאים מפני‬

‫‪ (41‬אוה״ת לנ״ד שם ע׳ קלב־ג‪.‬‬ ‫‪ (37‬תנחומא בראשית ט‪ .‬פרקי דר״א פכ״א‪ .‬זהר‬

‫‪ (42‬ראה זהר שם‪ .‬וראה אוה״ת פרשתנו ס״ע‬ ‫שבהערה הבאה‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫א׳תשטז‪ .‬סה״מ תרל״ד ס״ע כט ואילך‪ .‬לקוטי לוי״צ‬ ‫‪ (38‬ראה עד״ז ברמב״ז קדושים שם מ״חברינו” ‪.‬‬
‫על זהר כרו ב' )ע׳ פט(‪ .‬ועוד‪ .‬וראה בארוכה בכ״ז‬ ‫אבל זהו רק לענין כלאי זרעים‪ ,‬משא־כ בבחיי ש­‬
‫‪ -‬לקו״ש חכ״ט ע׳ ‪ 125‬ואילך )ובהערה ‪ 39‬שם(‪.‬‬ ‫הובא זה לעניו שעטנז‪ .‬ומקורו בזח״ג)פו‪ ,‬ב( ״דעביד‬
‫וש״נ‪.‬‬ ‫ערבוביא בחילא דלעילא״‪.‬‬
‫‪ (43‬קדושים שם )בשינוי לשון(‪.‬‬ ‫‪ (39‬וכן מוכח בזהר שם‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫‪ (44‬בראשית א‪ ,‬יב‪ .‬ועז״ז שם‪ ,‬כא‪ .‬כה‪.‬‬ ‫‪ (40‬אוה״ת לנ״ד ע׳ קלב‪ .‬וראה אוה״ת תצא ע׳‬
‫‪ (45‬ראה במקומות שנטמנו בהערה ‪ .42‬ועוד‪.‬‬ ‫תתקסא־ב‪ .‬וראה ד״ה לא תלבש תרעי״ח‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ 57‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫תצוד!ב‬ ‫לקוטי‬

‫הבחיי שם בטעם ״שהותר הכלאים ב ­‬ ‫ה״למינהו״‪ ,‬שמערבבים שני מינים ביחד‬

‫ציצית גם בבגדי הכהנים״ ‪ -‬״לפי שכל‬ ‫באופן שמתבטלות ההגבלות וההגדרות‬
‫הכחות המשתנים זה מזה כולן כלולין‬ ‫של המין‪ ,‬וכן בערבוב הכהות העליונים‬
‫במצות ציצית ‪ . .‬אין צריך לומר בבית‬ ‫)הנגרם ע״י עשיית כלאים למטה(‪ ,‬ש ­‬
‫המקדש בשעת העבודה שכל הכחות‬ ‫נעשה ערבוב גמור באופן שהכח אינו‬
‫כלולין שם״*•• ‪ -‬ד״לכאורה אין לזה‬ ‫פועל כפי תפקידו‪ :‬משא״ב ענין הרכבת‬
‫הבנה‪ ,‬דאם הפשתים הם מבחי׳ סטרא‬ ‫ומזיגת המדות אינו מבטל פעולת כל‬
‫אחרא דקין איך הם כלולים למעלה יחד‬ ‫אחת מהמדות‪ ,‬אלא שכל מדה מורכבת‬
‫עם הקדושה״‪ ,‬ומבאר הצ״צ‪ ,‬דשורש ה‪-‬‬ ‫גם מהמדה ההפכית‪.‬‬
‫פשתים למעלה ״גבוה מאד״‪ ,‬אלא של ­‬ ‫משל לדבר ‪ -‬משרי המלר‪ ,‬שלכל‬
‫מטה נעשה מזה ענין של קליפה וסטרא‬ ‫אחד יש תפקיד מיוחד‪ ,‬שזה ודאי שרצון‬
‫אחרא)ע״ד הארי‪ ,‬שלמטה הוא חי׳ טמ­‬ ‫המלך הוא‪ ,‬שלא זו בלבד שכל שריו‬
‫אה‪ ,‬ואילו בשרשו הוא אחד מד׳ חיות‬ ‫יעבדו יחד‪ ,‬באופן שעבודתו של אחד‬
‫המרכבה« ואדרבא אל הימין(‪ ,‬״ולכן‬ ‫לא תסתור לשליחותו של השני‪ ,‬אלא‬
‫בציצית ובביהמ״ק אזי הפשתן מעיו ש­‬ ‫עוד זאת‪ ,‬שכל אחד )בתור תפקידו ה­‬
‫הוא בשרשו‪ ,‬שם הוא מין במינו״‪ .‬היינו‬ ‫פרטי( יסייע למילוי השליחות והתפקי­‬
‫שבביהמ״ק )מקום שכולו קודש( מאיר‬ ‫דים דעוד שרי המלך‪ ,‬שהרי כולם הם‬
‫שרשו של הפשתן ששם הוא ענין ב ­‬ ‫ממונים ושלוחים למלא את רצון המלר;‬
‫קדושה[‪.‬‬ ‫אבל ביחד עם זה‪ ,‬כל אחד מהשרים‬
‫משא״כ לפי האופן השני הנ״ל‪ ,‬זה ש­‬ ‫צריך לפעול בתחום שלו דוקא‪ ,‬ולא ל­‬
‫הותרו כלאים בציצית ובביהמ״ק אינו‬ ‫התערב בתחומו של חבירו‪ .‬וכאשר מת­‬
‫רק לפי שהמדובר בעולם הקדושה )ש­‬ ‫בטלים התחומים וההגבלות דשרי המלד‪,‬‬
‫הרי לפי ביאור זה‪ ,‬גם בעולם הקדושה‬ ‫ה״ז היפר רצון המלך‪.‬‬
‫אין לערבב כוחות העליונים באופן של‬
‫ולפי ההבדל בין שני ביאורים‬ ‫ה‪.‬‬
‫״כלאים״‪ ,‬כנ״ל(‪ ,‬אלא לפי שבקדושה‬
‫אלה בסוד איסור כלאים‪ ,‬יובן החילוק‬
‫גופא הם ענין גבוה מאד‪ ,‬ו״במקוס״י‬
‫בטעם היתר כלאים בציצית וכן בבגדי‬
‫גבוה יוכלו להתחבר שני ההפכיים ע״ד‬
‫כהונה‪:‬‬
‫עושה ” שלום במרומיו״‪ ,‬״מיכאל ” שר‬
‫של מים וגבריאל שר של אש ואין‬ ‫לפי אופן הא׳‪ ,‬שטעם איסור כלאים‬
‫מכבים זה את זה״‪.‬‬ ‫הוא מפני עירוב רוח הקודש ורוח ה­‬
‫טומאה‪ ,‬הרי טעם היתר כלאים בציצית‬
‫דהענין ד״עושה שלום במרומיו״ אינו‬
‫ובמקדש הוא לפי ש״הקדושה כל כך‬
‫גדולה שם עד שאין כח כלל לםט״א״«‬
‫והיינו שבטל כח הסט״א שבפשתים‬
‫‪ (48‬ראה והר שם פז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (49‬ראה אוה״ח אחרי יז‪ ,‬יד‪.‬‬
‫)דקיז(‪.‬‬
‫‪ (50‬ל׳ הצ״צ ‪ -‬אוה״ת פרשתנו שם‪ .‬וראה‬ ‫]וכמו שמבאר אדמו״ר הצ״צ" דברי‬
‫סה״מ תרל״ד שם‪.‬‬
‫‪ (51‬איוב כה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (52‬במדב״ר פי״ב‪ ,‬ח )וש״נ( ‪ -‬בשינוי לשון‪.‬‬ ‫‪ (46‬לשון הילקוט חדש )ערך אדס סעיף עז(■‬
‫וח״א בהשמטות רסג‪ ,‬א )מספר הבהיר(‪ .‬אגה״ק‬ ‫הובא באוה״ת פ׳ תצא ריש ע׳ תתקס‪.‬‬
‫סי׳ב‪.‬‬ ‫‪ (47‬אוה״ת שם ס״ע תתקסא ואילך‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תצוהב‬ ‫להוטי‬ ‫‪ 58‬ו‬

‫שהותר איסור כלאים גם שלא בשעת‬ ‫מצד ״מיכאל״ ו״גבריאל״ עצמם‪ ,‬דכיון‬
‫עבודה‪ ,‬ואילו גבי ציצית פסק דלא הו­‬ ‫שהם הפכים‪ ,‬לכן‪ ,‬אע״ם שאפשר להיות‬
‫תר אלא במקום מצוה»‪ ,‬משא״כ שלא‬ ‫הרכבה ומזיגה ביניהם‪ ,‬מ״מ א״א להיות‬
‫במקום מצוה לא הותר‪ ,‬וכמ״ש״ דזה ש­‬ ‫)מצד עצמם( אחדות גמורה ביניהם‪ ,‬ש­‬
‫נשים שרצו להתעטף בציצית מתעטפים‬ ‫ייעשו כמו מציאות אחת)כמו שאי אפשר‬
‫בלא ברכה‪ ,‬היינו ״דוקא בציצית שאין‬ ‫לחבר אש ומים יחד(‪ ,‬אלא השלום ה ­‬
‫בה כלאים״ ‪ -‬דלכאורה מאי שנא)וכפי‬ ‫אמיתי ביניהם הוא רק בכחו של הקב״ה‪,‬‬
‫שהאריכו באחרוניםיי( ‪ -‬וע״פ הנ״ל‬ ‫שהוא ית׳ שלמעלה משניהם‪ ,‬עושה שלום‬
‫מובן‪ ,‬כי רק גבי בגדי כהונה אמרינן‬ ‫ביניהם‪.‬‬
‫דבטל איסור כלאים גם שלא בשעת‬
‫ודוגמא לזה« ‪ -‬משרי המלך כשהם‬
‫עבודה מחמת קדושת )מקום( המקדש‪,‬‬
‫עומדים לפני המלך‪ ,‬שאז לא נרגשת‬
‫משא״כ בציצית שאין בטלית עצמה‬
‫מציאותם ותוקפם כלל‪ ,‬כ״א אך ורק‬
‫״שוםיי קדושה כלל ומותר להשתמש בה‬
‫מציאות המלך‪ ,‬ולכן עומדים שם ב ­‬
‫דברי חול״)וגם הציצית עצמך* הן רק‬
‫אחדות גמורה בלי כל פירוד ביניהם‪.‬‬
‫״תשמישי״‘ מצוה ‪ . .‬שאין בעצמן שום‬
‫קדושה רק שמשתמשין בהן לשם מצוה״^‬ ‫וכן כענין היתר כלאים בציצית וב‪-‬‬
‫ולכן רק בקיום המצוה בטל כח הסט״א‬ ‫ביהמ״ק‪ ,‬שהם בחי׳ גבוהה מאד‪ ,‬עצמותו‬
‫ואין איסור כלאים[‪.‬‬ ‫ומהותו ית׳ הפשוט בתכלית הפשיטות‪,‬‬
‫שלכן ״יוכלו להתחבר שני ההפכיים״‪.‬‬
‫משא״כ שיטת הרמב״ם היא בהתאם‬
‫לאופן הב׳ הנ״ל בסוד איסור כלאים‪ ,‬ש ­‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שזהו הביאור הפנימי‬ ‫ו‪.‬‬
‫הוא מצד עצם ערבוב הכחות העליונים‪,‬‬ ‫כפלוגתת הרמכ״ם והראב״ד אם כלאים‬
‫והיתר כלאים בציצית ובגדי כהונה הוא‬ ‫בבגדי כהונה הותרו רק בשעת העבודה‬
‫מחמת גודל גילוי האלקות‪ ,‬פשיטות ה ­‬ ‫או אפילו שלא בשעת העבודה אם נמ ­‬
‫עצמות‪ ,‬שכהם‪ .‬ולכן ס״ל להרמכ״ם שה ­‬ ‫צאים במקדש‪:‬‬
‫היתר בבגדי כהונה הוא רק בשעת עבו ­‬ ‫שיטת הראב״ד היא בהתאם לביאור‬
‫דה )ולא מצד כללות קדושת המקדש(‪,‬‬ ‫הא׳ הנ״ל בסוד איסור כלאים‪ ,‬מצד ער ­‬
‫שרק כאשר הכהנים עובדים עכודתם‪,‬‬ ‫בוב רוח הקודש ורוח הסטרא אחרא‪,‬‬
‫שהיא בביטול כעומד לפני המלך‪ ,‬לפני‬ ‫ולפ״ז מובן‪ ,‬שהיתר כלאים בבגדי כהונה‬
‫הוא מצד קדושת המקדש‪ ,‬שמצד קדושת‬
‫‪ {55‬דלא כשיטת ר״ת )תוד״ה תכלת מנחות מ‪,‬‬
‫המקדש^י בטל ממנו הגדר דכלאים)כיון‬
‫סע״ב ואילך‪ .‬תוד״ה טלית חולין קי‪ ,‬ב(‪ .‬וכו פירש‬ ‫שכולו קודש ואין שם ענין של סט״א‬
‫מהר״י אבוהב בדעת הרמב״ם )הובא בכס״מ להל׳‬ ‫ח׳ץ( ונחשב מין במינו‪.‬‬
‫ציצית פ״ג ה״ח‪ .‬אבל בכס״ם שם דוחהו‪ .‬וראה גם‬ ‫]ועפ״ז יש לתרץ)בפנימיות הענינים(‬
‫שו״ת הצ״צ או״ח ר״ס גי(‪.‬‬ ‫שיטת הראב״ד‪ ,‬דגבי בגדי כהונה ס״ל‬
‫‪ (56‬בהשגות להל׳ ציצית שם ה״ט‪.‬‬
‫‪ (57‬ראה בארוכה שאגת ארי׳ ס״ל‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (58‬ל׳ התו״א מג״א )ק‪ ,‬א( ולקו״ת שלח )מד‪,‬‬
‫ב(‪ .‬וראה שו׳׳ע )ודאדה״ז( או״ח סכ׳׳א‪.‬‬ ‫‪ (53‬ראה בזה תורת חיים ח״ש )קל‪ ,‬ב(‪ .‬ובכ״ט‪.‬‬
‫‪ (59‬שאסור להשתמש בהם תשמיש של חול ‪-‬‬ ‫‪ (54‬אלא שבבחיי שם )שבאוה״ת תצא שם‬
‫ראה הנסמן בהערה הקודמת‪.‬‬ ‫מפרשו לפי אופן זד״ כנ״ל( מםורש ״כבית ד‪»,‬קדש‬
‫‪ (60‬ל׳ אדה״ז בשו״ע שם‪.‬‬ ‫בשעת העבודה״‪.‬‬
‫‪ 59‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫תצרה‬ ‫לקוטי‬

‫ויש להוסיף בזה ע״פ המבואר בענין‬ ‫ה׳ “‪ ,‬שאז מחמת גודל גילוי אלקותו ית'‬
‫ה״אבנט״ ע״ד החסידות״‪ ,‬שהוא בנגד‬ ‫שבעבודה זו ״יוכלו להתחבר שני הפ ­‬
‫המקיף דיחידה‪ ,‬שענינה של יחידה שב ­‬ ‫כיים״״ ]ועד״ז במצות ציצית‪ ,‬שהיא‬
‫נפש הוא ‪ -‬״יחידה לייחדו״‪ ,‬שנעשה חד‬ ‫מצוה כללית‪ ,‬שעל ידה ״וזכרתם את כל‬
‫עם קוב״ה‪ ,‬יחידו של עולם‪ .‬ויש לומר‪,‬‬ ‫מצות ה׳״«‪ ,‬לכן גם בקיום מצוה זו ישנו‬
‫שזהו גם הטעם ש״אורכו״ ל״ב אמה‪,‬‬ ‫גילוי עצום זה[‪.‬‬
‫מקיפו ומחזירו כרך ע״ג כרך״‪ ,‬היינו‬
‫ע״פ כהנ״ל מובן הטעם )הפנימי(‬ ‫ז‪.‬‬
‫שאינו מסתפק בהכנה דכריכת האבנט‬
‫שס׳ל להרמב״ם שרק באבנט היו כל ­‬
‫סביב כל גופו פעם אחת‪ ,‬אלא ״מקיפו‬
‫אים‪:‬‬
‫ומחזירו כרך ע״ג כרך״ כו״כ פעמים‪ ,‬ש­‬
‫בזה מודגשת המסירה והנתינה להקב״ה‬ ‫ענין האבנט הוא )כנ״ל סעיף ב( ‪-‬‬
‫בתכלית השלימות‪ ,‬מצד עצם הנשמה‪,‬‬ ‫״הכון לקראת אלקיך ישראל״‪ ,‬היינו זה‬
‫בחי׳ יחידה‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שזהו גם הרמז‬ ‫שהאדם מכין את עצמו לעמוד לפני‬
‫בכך ש״אורכו ל״ב אמה״)וי״א שבורכו‬ ‫המלך«‪ .‬דכ״א משאר הבגדים )שכ״א‬
‫ל״ב פעמיםל‘(‪ ,‬כמנין לכי‘ ‪ -‬כי ״נקו­‬ ‫שייך לחלק אחר דהגוף( מורה על עבו ­‬
‫דה״ העצמית שבנפש)בחי׳ היחידה( ‪. .‬‬ ‫דה פרטית‪ ,‬השייכת לחלק מסויים של‬
‫נאחזת בלב״ דוקא‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬משא״ב האבנט מורה על הכנה‬
‫כללי ת לעבודה‪ ,‬והוא הביטול הכללי‬
‫ולכן דוקא בבגד זה‪ ,‬השייך בגלוי ל‪-‬‬
‫של האדם‪ ,‬בהכינו את עצמו לעמוד לפני‬
‫הביטול דעומד לפני ה׳‪ ,‬ישנו ענין היתר‬
‫המלך‪.‬‬
‫כלאים‪ ,‬ע״ד ״עושה שלום במרומיו״‪ ,‬בי­‬
‫טול שרי המלך כשעומדים לפני המלך‬
‫‪ (61‬ועפ״ז מובן בפנימיות הענינים מ״ש ברדב״ז‬
‫)כנ״ל(י‘‪.‬‬ ‫)הלי כלאים כאן( דכה״ג הותר בכלאים גם שלא‬
‫ועד״ז הוא במצות ציצית )כפי שה‪-‬‬ ‫בשעת עבודה כיון ״דכחיכ בי׳ )אמור כא‪ ,‬יב( ומן‬
‫רמב״ם מדגיש‪ ,‬שהיתר כלאים בבגדי‬ ‫המקדש לא יצא ‪ . .‬לפי שכל שעה שירצה הי׳ עו ­‬
‫כהונה הוא כהיתר כלאים בציצית(‪ ,‬ש ­‬ ‫בד״‪ ,‬והיינו שהכה״ג הי׳ תמיד במצב של ביטול זה‬
‫תוכן מצוה זו הוא מסירה ונתינה כללית‬ ‫דעומד לפני המלה‬
‫‪ (62‬וזה שב׳ הרמב״ם שהוא בגדר ה‪ 1‬תר )ע״ד‬
‫להקב״ה‪ ,‬מצד עצם נפשו״ל‪ ,‬שלכן נאמר‬
‫כלאים בציצית(‪ ,‬דמשמע שלא בטל גדר כלאים‪,‬‬
‫בה )לא רק ״וזכרתם את כל מצות הוי״׳‪,‬‬
‫אלא שרק הותר ‪ -‬היינו לפי שגם ע״י גילוי זה לא‬
‫מתבטל כליל גדרם של המרות )החילוק ביו חסד‬
‫וגבורה(‪ ,‬אלא רק שמצד עוצם הגילוי דפשיטות‬
‫‪ (65‬עטרת ראש שער יוהכ״פ פ״ו‪-‬ז‪.‬‬ ‫האוא״ם אינם בניגוד זל׳׳ז‪ ,‬ואדרבה הם באופו של‬
‫‪ (66‬ל׳ הרמב״ם הל׳ כלי המקדש םפ״ח‪.‬‬ ‫אחדות‪ .‬היינו שאין זה מצד עצמם‪ ,‬אלא רק מצד‬
‫‪ (67‬שטמ״ק ערכין טז‪ ,‬א אות יא )ע״פ מדרש(‪.‬‬ ‫פשיטות האוא׳׳ם המאירה בהם‪.‬‬
‫וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך אבנט הערה ‪.43‬‬ ‫ולהעיר‪ ,‬דאבנט של כה״ג ביוהכ״פ הוא רק של‬
‫‪ (68‬המשך תער״ב ח״א ע׳ נט‪.‬‬ ‫כד לכד )אחרי טז‪ ,‬ד(‪ .‬וי״ל שהוא פשיטות הא״ס‬
‫‪ (69‬וזהו גופא הטעם שהאבנט הוא דוקא משל‬ ‫עצמו‪ ,‬שלמעלה לגמרי מהתחלקות חו״ג )ראה‬
‫כלאים‪ ,‬שמורה על פשיטות הא״ם המאירה כעכו ‪r‬‬ ‫לקו״ת אחרי כח‪ ,‬ג ואילך‪ .‬עט״ר ש׳ יוהב״פ פ״ה(‪.‬‬
‫הכהונה‪.‬‬ ‫‪ (63‬שלח טו‪ ,‬לט‪.‬‬
‫‪ (70‬ראה בוה ‪ -‬סידור עם דא׳׳ח ש׳ הציצית )ג‪,‬‬ ‫‪ (64‬להעיר‪ ,‬שבשבת שם הובא בהמשך להעניו‬
‫ג ואילך(‪ .‬אמרי בינה ש׳ הציצית פ״ד ואילך‪ .‬וראה‬ ‫דחגורה לשם ״הכון גו׳״ ‪ -‬״רבא שדי גלימא כו׳‬
‫גם לקו״ת שלח מו‪ ,‬א־ב‪.‬‬ ‫אמד נעכדא קמי■ מרי ״‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תצוהב‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ 60‬ו‬

‫תו ממש׳‪ /‬״להמשיחי עצמות אור א״ס‬
‫מבחי׳ חי׳ יחידה שלמעלד מבחי׳ כלים‬
‫כו״‪ /‬שהמשכה זו געשית ע״י שלימות‬
‫העבודה שמצד עצם הנשמה‪.‬‬
‫)משיחת ש״פ ויק״פ תש״נ(‬
‫אלא גם( ״למען תזכרו ועשיתם את כל‬
‫מצוותי״׳‪ /‬לא רק ״מצוות הוי״׳ אלא גם‬
‫״מצוותי׳‪ /‬״התחברות־’ והתקשרות עצמו־‬
‫__________‬
‫‪ (71‬שלח טו‪ ,‬מ‪.‬‬
‫‪ (72‬ל׳ הסידור שם )ד‪ ,‬ד{‪.‬‬
‫ר‪ 6‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫פורים‬
‫וביותר תמוה מענה של ממוכן ‪ -‬אחד‬ ‫בתחילת המגילה■ מסופר שביום‬ ‫א‪.‬‬
‫ה״חכמים יודעי העתים״ ‪ -‬״לא» על‬ ‫השביעי של המשתה שעשה אחשורוש‬
‫המלף לבדו עותה ושתי המלכה כי על‬ ‫״לכל העם הנמצאים בשושן הבירה״־‪,‬‬
‫כל השרים ועל כל העמים גו׳ כי יצא‬ ‫צוה ״להביא את ושתי המלכה לפני‬
‫דבר המלכה על כל הנשים להבזות‬ ‫המלך גו׳ ותמאן המלכה ושתי לבוא גו׳‬
‫בעליהן בעיניהן גו׳״ ‪ -‬כלומר‪ :‬הנימוק‬ ‫ויקצוף המלר מאד גו׳ ויאמר המלך לח­‬
‫לזה שהיא חייבת מיתה ]״יצא דבר‬ ‫כמים יודעי העתים גו׳ כדת מה לעשות‬
‫מלכות )גזירת מלכות של נקמה שצוה‬ ‫במלכה ושתי על אשר לא עשתה את‬
‫להורגה‪ .‬רש״י( גו׳ אשר לא תבוא ושתי‬ ‫מאמר המלך גו״׳‪.‬‬
‫)ולכך נהרגה‪ .‬רש״י( לפני המלד גו׳״י[‬ ‫והטעם שהציע אחשורוש את הדבר‬
‫הוא לא מפני חטא מרידתה במלד אחש־‬ ‫לפני חכמיו הוא ״כי כן דבר המלר לפני‬
‫ורוש‪ ,‬אלא לפי שעותה על ״כל הש­‬ ‫כל יודעי דת ודין״־)כי כן מנהג המלך‬
‫רים ‪ . .‬כל העמים ‪ . .‬להבזות בעליהן‬ ‫בכל משפט לשום את הדבר לפני כל‬
‫בעיניהן״״‘!‬ ‫יודעי דת ודין‪ .‬רש״י^ ומשמע מזה‪ ,‬שהי׳‬
‫בכמה מפרשים״ עמדו על זה‪ ,‬ותיר­‬ ‫מסופק בדינה של ושתי‪ .‬ולכאורה תמוה‪:‬‬
‫צו בכמה אופנים‪ .‬ויש לעיין דהרי זו‬ ‫הנהגת ושתי )ש״לא עשתה את מאמר‬
‫תמי׳ עצומה בפשוטם של כתובים‪ ,‬ולא‬ ‫המלד״( הרי היתה מרידה במלכות ‪-‬‬
‫באה ולא נרמזה אפילו בפרש״י על ה­‬ ‫ומהו הספק בדינהי? והלא מי שאינו‬
‫מגילה!‬ ‫מקיים ציווי של מלך‪ ,‬בדיני ישראל ע״פ‬
‫תורת חסד רשות למלך להרגו )מדין‬
‫ויש לבאר זה בהקדים מ״ש ל­‬ ‫ב‪.‬‬
‫מרידה במלכות(‘ ‪ -‬ומובן שכן הוא אצל‬
‫עיל­■ )בנוגע למשתה זה( ״והשתי׳ כדת‬
‫מלכי האומות‪ ,‬שהמורד במלכות ״אחת‬
‫אין אונם כי כן יסד המלך על כל רב‬
‫דתו להמית״י‪.‬‬
‫ביתו לעשות כרצון איש ואיש״‪ ,‬שלכ­‬
‫אורה אינו מובן לשון הכתוב ״כי כן יסד‬
‫המלך״‪ :‬ובפרט שאינו לשון המתאים ל­‬ ‫‪ (1‬א‪ ,‬י ואילך‪.‬‬
‫המשך הכתוב ״)יסד המלך( על כל רב‬ ‫‪ (2‬שם‪ ,‬ה‪.‬‬
‫ביתו״‪.‬‬ ‫‪ (3‬שם‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ (4‬שם‪ ,‬טו‪.‬‬
‫מובן‪ ,‬שאין לחלק ביז הדיוט ומלבה בענין מורד‬ ‫‪ (5‬וביותר תמוה פרש״י עה״ם )א‪ ,‬יב( ״ויקצוף‬
‫במלכות‪.‬‬ ‫המלך מאד״ ‪ -‬״ששלחה לו דברי גנאי״‪ ,‬ומשמע‪,‬‬
‫‪ (8‬א‪ ,‬טז ואילך‪.‬‬ ‫שעצם מיאונה לא הכעיס אוחו!‬
‫‪ (9‬שם‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪ (6‬רמב״ם הל׳ מלבים פ״ג ה״ח‪ .‬וראה שו״ת‬
‫‪ (10‬ולכן ״יצא דבר מלכות״ כולל גם‪,‬שיהא זה‬ ‫חת״ם או״ח סר״ח‪.‬‬
‫חוק ודת לכל הבוזה את בעלה״)פרש״י שם(‪.‬‬ ‫‪ (7‬לשון המגילה )ד‪ ,‬יא( בנוגע למי ״אשר יבוא‬
‫‪ (11‬ראה מנות הלוי‪ ,‬מגילת סתרים‪ ,‬ראעזון ל­‬ ‫אל המלך גו׳ אשר לא יקרא׳׳ ‪ -‬וכ״ש וק״ו בעובר‬
‫ציון ועוד ‪ -‬על פסוקים הנ״ל‪.‬‬ ‫על ציווי המלך‪.‬‬
‫‪ (12‬א‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫ולהעיר שמזה שגם אסתר המלכה בכלל זה‪,‬‬
 ‫שיחות‬
‫דאין אונס בשתי׳ — שג״ז משבחי סידור‬
‫הסעודה‪.‬‬
‫ומזה למד רש״י‪ ,‬שזה דהשתי׳ היתה‬
‫באופן ד״)כדת( אין אונם״ לא הי׳ ציווי‬
‫פרטי מהמלך בנוגע לשתי׳‪ ,‬אלא תוצאה‬
‫מזה שהמלך ״יסד״ ותיקן כללות סעודה‬
‫זו באופן מיוחד ‪ -‬כלומר‪ ,‬שכל שרי‬
‫הסעודה נצטוו מהמלך ״לעשות כרצון‬
‫איש ואיש״‪.‬‬
‫ולכן מפרש רש״י ״על כל רב ביתו״‬
‫‪ -‬״על כל שרי הסעודה‪ ,‬שר האופים ושר‬
‫הטבחים ושר המשקים״‪ ,‬שתקנת המלך‬
‫היתה בנוגע לכל פרטי הסעודה)שתהי׳‬
‫״כרצון איש ואיש״(‪ ,‬הכוללת כל מיני‬
‫מאכל ומשקה; ומזה‪ ,‬ש״כל רב ביתו״‬
‫כאן כולל ״כל שדי הסעודה״י׳‪ ,‬שהם ״שר‬
‫האופים ושר הטבחים ושר המשקים״‪.‬‬
‫וכיון שהסעודה בכלל נקראת ״לחם״ “‪,‬‬
‫עיקרה אכילה והשתי׳ טפלה אלי׳‪ ,‬לכן‬
‫קחשיב רש״י ״שר האופים ושר הטבחים״‬
‫לפני ״שר המשקים״‪.‬‬
‫ועפ״ז מדוייק לשון הכתוב ״לע שות‬
‫כרצון איש ואיש״‪ ,‬שמשמעו לא )רק(‬
‫שלילת האונס‪ ,‬אלא גם עשי׳)חיוב( ‪ -‬כי‬
‫עיקר תקנת וציווי המלך )גם בנוגע‬
‫לשתיית יין( לא הי׳)רק( עניז של שלילה‬
‫)״אין אונם״(‪ ,‬אלא ענין חיובי )״ ל ע שו ת‬
‫כרצון איש ואיש״(‪ ,‬ששרי הסעודה סיד ­‬
‫רו אותה באופן שכאו״א מהמסובים אכל‬
‫ושתה כפי רצונו‪ .‬וזוהי אריכות לשון‬
‫הכתוב‪ ,‬דזה ש״השתי׳ כדת אין אונס״‬
‫הוא ״כי כן יסד המלך גו׳ לעשות ברצון‬
‫ולהעיר; ע׳׳פ פרש״י ש״)רב( ביתו״ פירושו‬
‫הסעודה״ ‪ -‬יש )רמו( מקור בכתוב לפסק‬
‫)גבי עירוני תחומיו(‪ ,‬ש״דירתו )של אדם(‬
‫מוונוחיו הוא״)ל׳ רש״י עירוביו רפ״ג‪ .‬שו״ע‬
‫אדה״ז או״ח סת״ח(‪.‬‬
‫‪ (16‬מקץ מג‪ ,‬כה‪ .‬רש״י אמור כא‪ ,‬יז‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫פוריםא‬ ‫להוטי‬ ‫‪ 62‬ו‬
‫ואע״פ שפירש רש״י ״לשון יסוד‪,‬‬
‫כלומר כן תקן וצור!״ ‪ -‬צ״ע מה טעם‬
‫אומר ״יסד״ ]הזקוק בפרש״י ל״כלומר״‪,‬‬
‫דיוק מיוחד•־׳ ‪ -‬״כלו מר כן תיקן ו־‬
‫צוה״^ ולא נקט לשון הרגיל ״כי כן צוה‬
‫המלך״)וכלשון המגילה עצמה)לקמףי(‬
‫״כי כן צוה לו המלך״(?‬
‫גם צע״ק בפרש״י על התיבות ״על כל‬
‫רב ביתו״‪ ,‬שמפרש ״על כל שרי הסעודה‬
‫שר האופים ושר הטבחים ושר המשקים״‬
‫‪ -‬הרי הכתוב בא לתת טעם ל״ה שתי'‬
‫כדת וגו״׳ ‪ -‬״כי כן וגו׳״‪ ,‬וא״כ ״שר‬
‫האופים ושר הטבחים״ מאי בעי הכא?‬
‫ואף שמלשון הכתוב ״על כל רב‬
‫ביתו״ משמע שצוה כן ליותר משר אחד‬
‫‪ -‬הרי ]נוסף לזה‪ ,‬שגם את״ל שהציווי‬
‫הי׳ גם לשר האופים ושר הטבחים‪ ,‬הו״ל‬
‫לרש״י להתחיל ב״שר המשקים״ דבי׳‬
‫עסקינן‪ ,‬הנה[ אין זה מכריח שכוונת ד‪,‬כ׳‬
‫לכלול גם את שר האופים ובפרט שר‬
‫הטבחים שע״פ הפשט אינו נוכח בה־‬
‫סעודה )משא״ב שר האופים והמשקים‬
‫שמביאים הפת והמשקה( ‪ -‬כי מסתבר‬
‫לפרש בפשטות שהכוונה לכל המשרתים‬
‫והמפקחים בהסעודהי׳ )שהשתי׳ תהי׳‬
‫באופן ד״אין אונס״ אלא ״כרצון איש‬
‫ואיש״(‪ ,‬אבל ״שר האופים ושר הטבחים״‬
‫מאן דכר שמייהו?!‬
‫ויש לומר‪ ,‬שכוונת רש״י היא‬ ‫ג‪.‬‬
‫לתרץ אריכות לשון הכתוב‪ ,‬״כי כן יסד‬
‫המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון‬
‫איש ואיש״‪ ,‬ולא נאמר בקיצור ״והשתי׳‬
‫כדת אין אונם כי כן צוה המלך״?‬
‫גם אינו מובן ‪ -‬למה האריכה ה ­‬
‫‪(15‬‬
‫מגילה בכל פרטים אלה‪ ,‬אף דנפק״מ‬
‫״)שרי(‬
‫ההלכה‬
‫במקום‬ ‫•‪ (12‬ראה יד מלאכי כללי ד‪,‬רי״ף אומ יט‪.‬‬
‫‪ (13‬ג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (14‬וראה ראב״ע כאן‪.‬‬
‫‪ 63‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫פוריםא‬ ‫לקוטי‬

‫מצד תוכן הכתוב‪ ,‬דלכאורה‪ ,‬למה יעלה‬ ‫איש ואיש׳‪ /‬שהיא תוצאה מענין כללי‬
‫על הדעת שיאנסו לשתות עד שהוצרך‬ ‫שיסד ותקן המלך בסעודה זו‪.‬‬
‫להיות ציווי מיוחד)ומהמלך עצמו ‪ -‬״כן‬
‫ד‪ .‬ועדיין צ״ע‪ :‬כיון שעיקר החידוש‬
‫יסד המלך״( ש״השתי׳ ‪ . .‬אין אונם״? והן‬
‫בסעודה זו הי׳ ש״יסד המלך על כל רב‬
‫מלשון הכתוב‪ ,‬דתיבת ״בדת״ מאי פירו­‬
‫ביתו לעשות כרצון איש ואיש״ ‪ -‬למה‬
‫שה‪ ,‬והול״ליי ״והשתי׳ אין אונם״?‬
‫נאמר זה כנתינת טעס על הא ד״השתי׳‬
‫ולזה פרש״י ״לפי שיש סעודות ש‪-‬‬ ‫כדת אין אונס״‪ ,‬ולא כענין בפני עצמו?‬
‫כופין את המסובין לשתות כלי גדול״ ‪-‬‬
‫ועוד‪ :‬מאי קמ״ל הכתוב בזה שמקדים‬
‫וכיון שישנן סעודות ש״דתן״ )מנהגן(‬
‫״והשתי׳ ‪ . .‬אין אונס״ ‪ -‬דבר המשתמע‬
‫מחייבת לכוף על השתי׳‪ ,‬הי׳ מסתבר‬
‫בדרך ממילא מזה שממשיך מיד ״כי כן‬
‫לומר‪ ,‬שבמשתה של מלך‪ ,‬בנדו״ד‪ ,‬ש ­‬
‫יסד המלך ‪ . .‬לעשות כרצון איש ואיש״?‬
‫כולה היתה ״כיד המלך״ ) ב כ ל פרטי׳”‪,‬‬
‫אם ״על כל רב ביתו״ למלאות רצון‬
‫ובפרט בנוגע ליין‪ ,‬שמפורש בו״י ״ויין‬
‫כאו״א בכל השייך לסעודה זו‪ ,‬פשיטא‬
‫מלכות רב כיד המלד׳^ הרי ודאי ש״דת״‬
‫שאין אונם בה‪ ,‬אין לאנוס ולהכריח ל ­‬
‫זו היתה שוררת בה‪ :‬ולכן קמ״ל הכתוב‬
‫שתות!‬
‫שכאן היתה באופן ד״אין אונם בי בן‬
‫יסד המלך״‪ ,‬שהמלך עצמו צוה שלא‬ ‫וגם דיוק לשון הכתוב ״כן יסד ה ­‬
‫לאנוס‪ ,‬היפך הדתיג‪.‬‬ ‫מלך״ עדייו אינו מתיישב כל צרכו ‪-‬‬
‫דאף שזהו שייך לכללות הסעודה‪ ,‬מ״מ‬
‫אבל יש לעיין בזה‪ ,‬שהרי הטעם של‬
‫הי׳ מספיק‪ ,‬לכאורה‪ ,‬לומר ״כי כן צוה‬
‫מנהג ב״דת״ כזו )לכוף לשתות בכלי‬
‫המלך על כל רב ביתו )״על כל שרי‬
‫גדול( הוא‪ ,‬להראות גדולתו של בעל‬
‫הסעודה״( לעשות כרצון איש ואיש״‪.‬‬
‫המשתה‪ ,‬שסעודתו היא בהרחבה‪ ,‬ולכן‬
‫שותים כוס גדול דוקא‪ .‬וא״ב בנדו״ד‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כי בזה שהענין ד״כן יסד‬
‫שהמדובר במשתה של מלך׳ א ‪ T‬יכולים‬ ‫המלך גו׳ לעשות כרצון איש ואיש״ בא‬
‫לוותר על ״דת״ זו‪ ,‬והרי הנהגה כזו‬ ‫כנתינת טעם על ״השתי׳ כדת איו אונס״‪,‬‬
‫)לשנות ה״דת״ ולא לכפות לשתות בכוס‬ ‫מודגש יותר החידוש בסעודה זו‪ ,‬שהיתה‬
‫גדול(‪ ,‬הוא היפך כבוד המלכות “?‬ ‫״כרצוו איש ואיש״‪.‬‬
‫ה‪ .‬ביאור העניו‪:‬‬
‫‪ (18‬וראה גם ראשון לציון על מג״א שם‪.‬‬
‫״והשתי׳ כדת אין אונס״ פרש״י‪ :‬״כדת‬
‫‪ (19‬כמסופר בפרטיות בפסוקים שלפנ״ז)א‪ ,‬ו­‬
‫‪ -‬לפי שיש סעודות שכופין את המסובין‬
‫ו(‪.‬‬
‫‪ (20‬שם‪ ,‬ז‪.‬‬
‫לשתות כלי גדול ויש שאינו יכול לשתו ­‬
‫‪ (21‬כלומר )לחדודי( שאין פירוש הכתוב שה־‬ ‫תו כי אם בקושי‪ ,‬אבל כאן אין אונס״‪.‬‬
‫שתי׳ היתה ‪.‬כדת״‪ ,‬אלא להיפר‪ ,‬ש‪,‬השתי׳ כדת ‪-‬‬ ‫והכרחו של רש״י )בפ שוטו של כ­‬
‫אין אונס״‪ ,‬שלא אנסו על ‪,‬השתי׳ כדת״‪ .‬וכדיוק‬ ‫תובי׳( לפרש כן‪ ,‬מובן כפשטות ‪ -‬הן‬
‫לשון רש״י‪ ,‬שמעתיק בהד״ה רק תיבת ‪,‬כדת״ ומ­‬
‫פרש ‪,‬לפי שיש סעודות כו׳ בקושי״)היינו שזוהי‬
‫ה‪,‬דת״(‪ ,‬ואח״ב מסיים ‪,‬אבל כאן אין אונס״)היינו‬ ‫‪ 7‬נ( ובפרט שרש״י לא כתב ע״ז ‪,‬רבותינו‬
‫שכאן אין‪,‬דת״ זו אלא ‪.‬אין אונס״(‪.‬‬ ‫אסרו•)וכיו״ב( ‪ -‬ע״ד פירושו בפסוק שלפנ״ז)א‪ ,‬ז(‬
‫‪ (22‬ואף ש‪,‬כז יסד המלך״ ‪ -‬אין ציווי המלד‬ ‫על ״וייז מלכות רב״ ‪ -‬שמזה מוכח קחהו פשוטו של‬
‫מועיל בזה‪ ,‬כי קיי״ל שמלך שמחל על כבודו אין‬ ‫כתוב ממש‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פורים‪I‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪164‬‬

‫יסד המלך״ סעודה זו מלכתחילה‪ ,‬מובן‬ ‫ושאלה זו מתורצת בדיוק לשון הכ­‬
‫שאין סעודה זו בכלל אותן הסעודות‬ ‫תוב ״כי כן יסד המלך גו׳ לעשות כרצון‬
‫)כדיוק לשון רש״י ״לפי שיש סעודות‬ ‫איש ואיש״ ‪ -‬ששאני סעודה זו‪ ,‬שכל‬
‫שכופין כו״׳‪ ,‬שאין זה בכל סעודה(‬ ‫י סוד ה ועיקרה מתחילתה תיקן‪ .‬שיהי׳‬
‫שכופין לשתות כוס גדול דוקא‪ ,‬כי זהו‬ ‫כרצון העם דוקא‪ .‬כלומר; יש סעודות‬
‫היפר מטרת סעודה זו‪.‬‬ ‫שענינו הוא להרבות בכבוד עושה ה­‬
‫סעודה‪ ,‬וע״ד המשתה הראשון שעשה‬
‫וזהו גם הטעם שהכתוב מדייק לספר‬
‫אחשורוש ״לכל שריו ועבדיו גו׳ בהר ­‬
‫ד׳ד ״והשתי׳ כדת אין אונס״‪ ,‬שבזה‬
‫אותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר‬
‫מודגש עד כמה הי׳ סעודה זו ״לעשות‬
‫תפארת גדולתו״ “ ‪ -‬ובסעודה כזו כבוד‬
‫כרצון איש ואיש״ )רצון והנאת העם‬
‫המלכות מחייב לנהוג כ״דת״‪ ,‬״לשתות‬
‫דיקא^ עד שמצד זה היו יכולים לבטל‬
‫כלי גדול״ דוקא‪ :‬אבל הסעודה שעשה‬
‫את ״השתי׳ כדת״)היפך כבוד המלכות(‪,‬‬
‫אחשורוש אח״כ ״לכל העם הנמצאים‬
‫כיון שמטרת סעודה זו הי׳ ״לעשות כ ­‬
‫בשושן הבירה״ היתה למטרה אחרת ‪-‬‬
‫רצון איש ואיש״ כנ״ל‪.‬‬
‫לא להראות גדלות המלך ולהרבות ב­‬
‫ע״פ הנ״ל מיושבת בפשטות התמי׳‬ ‫ו‪.‬‬ ‫כבודו׳ אלא שתהי׳ ״כרצון איש ואיש״‪,‬‬
‫הנ״ל )סעיף א( בנוגע לושתי)עד שאין‬ ‫כרצון העם דוקא)כלשון רש״י ״לעשות ‪. .‬‬
‫רש״י צריך לבארה בפירושו(;‬ ‫לכל אחד ואחד» רצונו״ “{‪ .‬וכיון ש״כן‬
‫כיון שכל סעודה זו הי׳ לעשות ב ­‬
‫רצון כל אחד ואחד‪ ,‬ופשיטא ש״אין‬
‫אונס״ בכל הקשור לסעודה זו)כיון שכן‬ ‫כבודו מחול )סוטה מא‪ ,‬ב‪ .‬קידושיו לב‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם‬
‫הל׳ מלכים פ״ב ה״ג(‪.‬‬
‫יסד המלך וזהו כבודו( ‪ -‬הרי יש מקום‬
‫ויש לומר שגם ע״פ פשוטו של מקרא נו הוא‬
‫לומר שאין ושתי חייבת לבוא ״לפני‬
‫)ואף במלכי או׳׳ה(‪ ,‬בי זוהי מילתא בטעמא‪ ,‬שאיו זה‬
‫המלך גו׳ להראות העמים והשרים את‬ ‫כבודו הפרטי‪ ,‬אלא כבוד המלכות )ולכן איו זה‬
‫יפי״׳ “ כאונס)ומיאונה אינו מרידה במל­‬ ‫ברשותו לוותר עליו(‪.‬‬
‫כות׳ אלא אדרבה בהתאם לרצון המלר‪,‬‬ ‫‪ (23‬א‪ ,‬ג־ד‪.‬‬
‫״לעשות כרצון איש ואיש״ “{‪.‬‬ ‫‪ (24‬הטעם ששינה רש׳׳י מלשון הכתוב «איש‬
‫ואיש״ ל״בל אחד ואחד״• ‪ -‬י״ל ששולל בזה פירוש‬
‫חז״ל )מגילה יב‪ ,‬סע״א( ד‪,‬איש ואיש״ קאי על‬
‫הבוונד‪ ,‬שיעשה ״לכל אחד רצונו״‪ ,‬היינו שמילא‬ ‫מרדכי והמו )ובפרט ע״פ פרש׳־י ) שלח יג‪ ,‬ג( ״כל‬
‫רצון כל אחד ואחד בכל הקשור אליו בפרט‪.‬‬ ‫אנשים שבמקרא ל׳ חשיבות״(‪ ,‬או כפי׳ התרגום‬
‫וע״פ הנ״ל יש להוסיף‪ ,‬שבפירוש זה מתכויו‬ ‫)וראה חדא״ג מגילה שם( שקאי על בנ״י ואוה׳׳ע ‪-‬‬
‫רש״י ]לא רק לתרץ השאלה איר אפשר ״לעשות‬ ‫ולכן פרש״י שהכוונה )כפשוטו( ״דכל אחד ואחד״‪.‬‬
‫כרצון איש ואיש״ כאשר ״איו רצון כולם שוה״‬ ‫‪ (25‬ראה שפ״ח כאו‪ ,‬שכוונת רש׳׳י היא שלא‬
‫)ובפרט ע״פ מחז״ל )אסת״ר פ״ב‪ ,‬יד( עה״פ ״כל‬ ‫תאמר שצוה ״שיעשה רצון כולם בעת אחד״ ‪ -‬שזה‬
‫איש ואיש״(‪ ,‬אלא בעיקר[ לבאר גדרה של סעודה זו‪,‬‬ ‫לא יתכן‪ ,‬״דכי יעשה כרצון איש זה לא יוכל לעשות‬
‫שעיקר כוונת אחשורוש בסעודה זו לא הי׳ להרבות‬ ‫ברצון איש אחר כי אין רצון כולם שוים״ ‪ -‬אלא‬
‫בכבוד המלבות‪ ,‬אלא ״לעשות ‪ . .‬לכל אחד ואחד‬
‫רצונו״‪ ,‬היינו התועלת וההנאה הפרטית של גל יחיד‬
‫ויחיד בפני עצמו‪.‬‬ ‫•( נ״ה בדפוסי רש״י הנפוצ‪-‬ס‪ .‬ויל״ט בכת־י‬
‫‪ (26‬שם‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫רש־י‪ .‬שאורי הי־ כתוב ‪ .‬לכי או״א' )בר״ת( והמעתיק‬
‫‪ (27‬כי לדעת ושתי‪ ,‬בקשת המלך שתבוא לפניו‬ ‫פיענחו ״לכל אחד ואחד־ במקום ‪.‬לנד איש ואיש־‪.‬‬
 ‫‪165‬‬ ‫שיחות‬ ‫פוריםא‬ ‫למוטי‬

‫דים‪ ,‬קיימו מה שקיבלו בבר״גג‪.‬‬ ‫אבל מובן שיש מקום לומר גם להי־‬
‫׳ וזהו גם הרמז בפסוק דידן ‪ -‬בנוגע‬ ‫פך ]ומפני כמה טעמים‪ (1 :‬י״ל שהבאת‬
‫להסעודה שעשה המלך ״לכל העם הנמ­‬ ‫ושתי לפני השרים אינה פרט וחלק‬
‫צאים בשושן״ הבירה״‪ ,‬דקאי על ישראל‬ ‫מהסעודה ולא חל ע״ז הציווי ד״לעשות‬
‫שהם עם קרובו )ונמצאים בבירתו של‬ ‫כרצון איש ואיש״‪ (2 .‬הציווי ״לעשות‬
‫מלר מלכי המלכים הקב״ה( ‪ -‬שהקב״ה‬ ‫כרצון איש ואיש״ הוא בכלל‪ ,‬אבל כאן‬
‫מזמינם לסעודה‪ ,‬דהיינו לימוד התורה‬ ‫הרי יש ציווי מפורש של המלך‪ (3 .‬״לע­‬
‫וקיום המצות״‪ ,‬שזוהי סעודתו והנאתו‬ ‫שות כרצון איש ואיש״ הי׳ בנוגע ל״העם‬
‫של איש ישראל‪ :‬והקב״ה נותן בחירה‬ ‫הנמצאים בשושן הבירה״‪ ,‬שאחשורוש‬
‫חפשית‪ ,‬״אין אונם״״‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬״לעשות‬ ‫רצה להנאותם כו׳‪ ,‬ואין המלבה בכלל״[‬
‫כרצון איש ואיש״‪.‬‬ ‫‪ -‬ולכן התייעץ אחשורוש עם ״החכמים‬
‫יודעי העתים״‪ ,‬והם נזקקו לטעם הנוסף‬
‫וזה הי׳ העילוי דימי הפורים שאז‬
‫״לא על המלך לבדו גו״׳‪.‬‬
‫״קיימו מה שקיבלו כבר״‪ ,‬לא מתוך אונם‬
‫אלא דוקא מתוך בחירתם החפשית״‪.‬‬ ‫ידוע מרז״ל« שבל ״מלך״ הנאמר‬ ‫ז‪.‬‬
‫ולכן גדלה שמחת פורים למעלה מ­‬ ‫במג״א מרמז על הקב״ה‪ ,‬שמזה מובן גם‬
‫כל מדידה והגבלה״‪ ,‬עד ש״חייב אינש‬ ‫בפסוק דידן‪ ,‬״כי כן יסד המלך גו׳‬
‫לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו״׳»נ‪,‬‬ ‫לעשות כרצון איש ואיש״ ‪ -‬שבפסוק זה‬
‫וכפרש״י ״לבסומי ‪ -‬ביין״״‪ ,‬שיש לומר‪,‬‬ ‫נרמזת הנהגתו של הקב״ה בשייכות ל­‬
‫שזהו ענין של ״ונהפוד״״“‪ ,‬שתמורת‬ ‫עמו ישראל‪.‬‬
‫ה״יין״ שנתן אחשורוש במשתה שלו‪,‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שבפסוק זה נרמז העילוי‬
‫והחידוש שנפעל על ידי מסירת נפשם‬
‫של ישראל בימי הפורים‪ .‬דאמרו חז״ל״‬
‫‪ (32‬וידועים דברי הבה״ג )הל׳ מגילה קרוב‬
‫שבעת מ״ת ״כפה הקב״ה עליהם את ההר‬
‫לסופן( ״ועדיף יום פורים כיום שניתנר‪ ,‬בו תורה״‪.‬‬
‫כגיגית כו׳ מכאן מודעה רבה לאורייתא‬
‫ועד״ז בשאילתות ויקהל שאילתא סו )וראה העמק‬
‫)שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה‬
‫שאלה שם אות ו׳(‪.‬‬
‫‪ (33‬דבנ״י נקראים שושנה )הקדמת הזהר ב­‬ ‫שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקב‪-‬‬
‫תחילתה ‪ -‬ע״פ שה״ש ב‪ ,‬א‪ .‬וראה שהש״ר שם(‪.‬‬ ‫לוה באונם‪ .‬רש״י( כו׳ הדור קבלוה בימי‬
‫‪ (34‬להעיר מלש״ת )אסור לג‪ ,‬ב‪ .‬בחוקותי מה‪,‬‬ ‫אחשורוש דכתיביי קיימו וקבלו היהו­‬
‫ג‪ .‬ועוד( בפי' ״וכלים מכלים שונים ויין מלכות רב״‪.‬‬
‫‪ (35‬ראה גם מחיר יין )להרמ״א( עה״פ‪ :‬ואל‬
‫תאמר כי האדם מוכרח במעשיו ‪ . .‬אין אונם כלל‬ ‫היתה רק אם היא רוצה בכך )באופן ד״אין אונם״‪,‬‬
‫והבחירה היא ביד האדם לעשות טוב או רע כי כן‬ ‫בהתאם ליסודה של סעודה זו(‪.‬‬
‫יסד מלך מלכי המלכים ית׳‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫ועפ״ז מתורץ פרש״י הנ״ל )הערה ‪ (5‬שאחשורוש‬
‫‪ (36‬וראה תו״א מגיא צח‪ ,‬ד ואילך‪ .‬ובכ״נז‪.‬‬ ‫קצה רק על ״ששלחה לו דברי גנאי״‪ ,‬כי בנוגע‬
‫‪ (37‬בשייכות ד״הדר קבלוה כו׳״ לשמחת פורים‬ ‫לעצם מיאונה י״ל שזד‪.‬ו אדרבא רצון אחשורוש דאין‬
‫)שלמעלה ממדידה( ‪ -‬ראה לקו״ש חט״ז ע׳ ‪370‬‬ ‫אונם‪.‬‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫‪ (28‬ובפרט שהיא עשתה משתה בפ־ע )א‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫‪ (38‬מגילה ז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (29‬זח״ג)רע״מ( קט‪ ,‬רע״א‪ .‬וראה אסת״ר פ״ג‪,‬‬
‫‪ (39‬מגילה שם‪ .‬וכ״כ בהמכ״ם הל׳ מגילה פ״ב‬ ‫י‪ .‬מגילה טו‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫הט״ו ״ושותה יין כו׳״‪.‬‬ ‫‪ (30‬שבת פח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (40‬ל׳ הכתוב ‪ -‬מג״א ט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (31‬מג״א ט‪ ,‬כז‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פוריםא‬ ‫לקוטי‬ ‫‪166‬‬
‫דה והגבלה‪ ,‬ועד ש״שמחת עולם'״ על‬ ‫באופן של ״ויין מלכות רב כיד המלך׳‪/‬‬
‫ראשם״׳■*■ ‪ -‬שמחת פורים לא תבטל‪ ,‬״וימי‬ ‫שלא למעליותא‪ ,‬נעשה ״יין ‪ . .‬רב״ ד־‬
‫הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים‬ ‫קדושה‪ ,‬שמחת פורים שלמעלה ממדידה‬
‫וזכרם לא יסוף מזרעם״״‪.‬‬ ‫והגבלה‪ ,‬עד דגם כאשר כל המועדים‬
‫)משיחח פזרים תשכ״ז(‬ ‫בטלים״■)ששמחת מועדים לא תהי׳ ב ­‬
‫חשיבות לגבי השמחה שתהי׳ בשמחת‬
‫הגאולה״(‪ ,‬שתהי׳ שמחה למעלה ממדי־‬

‫מדרש משלי ט)יל״ש שם רמז תתקמד(‪.‬‬ ‫‪{41‬‬

‫‪ (43‬בפי׳ תמיד ונצח‪.‬‬ ‫ראה שו״ת הרדב״ז ח״ב סי׳ תרמו‪ .‬וראה‬ ‫‪(42‬‬
‫‪ (44‬ישעי׳ לה‪ ,‬י‪ .‬נא‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫תורת החסידות( תו״א מג״א קנא‪ ,‬א־נ )ושם‬ ‫)בסגנון‬
‫‪ (45‬מג׳׳א ט‪ ,‬כח‪.‬‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫צב‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ 67‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫פורים ב‬
‫״הללו עבדי ה' )ולא עבדי אחשורוש(״‪ ,‬כי‬
‫״אכתי עבדי אחשורוש אנן״‪.‬‬
‫מעבדות לחירות אמרינן שירה )ביציאת‬
‫והיינו‪ ,‬שלטעם הא׳ והג׳ אין חיוב לומר‬
‫הלל‪ ,‬ואילו לטעם הב׳ חייבים בהלל‪ ,‬אלא‬
‫שיוצאים חובת הלל בקריאת המגילה)ול־‬
‫דעת המאירי* נפק״מ להלכה‪ ,‬במי שאיו לו‬
‫מגילה‪ ,‬דלטעם ״קרייתא זו הלילא״ חייב‬
‫בקריאת הלל(‪.‬‬
‫כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ‬
‫ולכאורה צ״ע בטעם הג׳ ״אכתי עבדי‬
‫אחשורוש אנן״)ופרש׳׳י ד״לא נגאלו אלא‬
‫מן המיתה״( ‪ -‬הרי קושיית הגמ׳ עדיין ב­‬
‫מקומה עומדת‪ :‬״ומה מעבדות לחירות‬
‫אמרינו שירה‪ ,‬ממיתה לחיים לא כל שכף׳‪.‬‬
‫וכי משום שאין המצב מתאים להפסוק‬
‫״הללו עבדי ה״׳ ה״ז פוטר את האדם מל­‬
‫הלל לה׳ על גאולתו ״ממיתה לחייט״)ש­‬
‫גדולה יותר מגאולה ״מעבדות לחירות״(?‬
‫ועכצ״ל‪ ,‬שהענין ד״עבדי ה״׳ נוגע ל­‬
‫עצם אמירת הלל‪ ,‬דכאשר חסר תנאי זה‬
‫ה״ז מעכב מלומר הלל‪ ,‬דרק קריאת ה­‬
‫מגילה תיקנו מפני הק״ו ״ומה מעבדות‬
‫לחירות אמרינו שירה‪ ,‬ממיתה לחיים לא‬
‫כל שכך‪ ,‬אבל בשביל אמירת הלל זקוקים‬
‫למצב של ״עבדי ה״׳‪.‬‬
‫פרש באו״א )דקאי על אמירת הלל כליל ראשון‬
‫ב‪.‬והנה בגמ׳ שם ממשיך ״בין לרבא‬
‫בין לר״נ קשיא ]ובפרש״י‪ :‬״בין לרבא‪ ,‬ד־‬
‫אמר להכי לא אמרי הלל דאכתי עבדי‬
‫אחשורוש הוו‪ ,‬הא לאו הכי אמרינן‪ .‬בין ל­‬
‫א‪.‬גרםינו בגמרא■)בטעם תקנת ה­‬
‫נביאים לקרוא את המגילה בפורים(‪ :‬״ומה‬
‫מצרים אמרו שירה על הים^‪ .‬רש״י(‪ ,‬מ־‬
‫מיתה לחיים לא כל שכן‪ .‬אי הכי הלל נמי‬
‫נימא‪) ,‬ומשנ״( לפי שאין אומרים הלל על‬
‫נם שבחוצה לארץ‪ .‬יציאת מצרים דנס ש­‬
‫בחוצה לארץ היכי אמרינן שירה‪) ,‬ומתרץ(‬
‫הוכשרו כל ארצות לומר שירה‪ ,‬משנכנסו‬
‫ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לו­‬
‫מר שירה‪ .‬רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא‬
‫)קריאת המגילה זו היא ההלל(‪ ,‬רבא א מ ס‬
‫בשלמא התם)ביציאת מצרים( הללו עבדי‬
‫ה׳’ ולא עבדי פרעה)שהרי לחירות יצאו‪.‬‬
‫רש״י(‪ ,‬אלא הכא הללו עבדי ה׳ ולא עבדי‬
‫אחשורוש‪ ,‬אכתי עבדי אחשורוש אגן)דלא‬
‫נגאלו אלא מן המיתה‪ .‬רש׳׳י(״‪,‬‬
‫ונמצא‪ ,‬שיש ג׳ טעמים שלא תיקנו‬
‫לומר הלל בפורים‪ :‬א( לפי שנם פורים הי'‬
‫בחוצה לארץ‪ .‬ב( קריאת המגילה היא ב־‬
‫מקום הלל‘‪ .‬ג( לפי שאי אפשר לומרי‬
‫‪ (1‬מגילה יד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (2‬בטורי אבן מגילה שם הקשה על פרש״י‪ ,‬ומ־‬
‫דפסח(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה )בג' טעמים שבמגילה שם( גם ערכין י‪,‬‬
‫■ ‪ -‬ובירושלמי פסחים )פ״י ה״ו( הובאו רק טעם‬
‫הא׳ והג‪ /‬ע״ש‪.‬‬

‫רם נחמן‪ ,‬דאמר קריאת המגילה כמקום‬ ‫‪ (4‬ברש׳׳י גרים ‪.‬אמר רבא״)וראה הגהות מה■‬
‫ר״ץ חיות מגילה שם(‪ .‬וברי״ף)וכ״ה בהגהות הנ״ח(‬
‫הלל״[ והא תניא משנכנסו לארץ לא הוכ­‬
‫גרים ״מתקיף לה רבא מי דמי״‪ .‬וראה בם׳ שצוייגו‬
‫שרו כל הארצות לומר שירה‪) ,‬ומשני( כיון‬ ‫לקמן הערה ‪.20‬‬
‫שגלו חזרו להכשירן הראשון״‪ .‬ומשמע‪,‬‬ ‫‪ (5‬תהלים קיג‪ ,‬א‪,‬‬
‫דגם לדעת רבא יתכן חיוב הלל גם לאחרי‬ ‫‪ (6‬וכ׳׳ה ברמב׳׳ם הל׳ חנוכה פ״ג סה׳׳ו‪.‬‬
‫ד(ב׳׳ה בריטב״א מגילה שם‪ .‬שיטת ריב׳׳ב‬
‫לרי״ף שם‪ .‬וראה ל׳ המאירי שם‪.‬‬
‫‪ (8‬מגילה שם‪ - .‬וראה לקמן בפנים סוף ס״ג‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פורים כ‬
‫דוקא^׳‪ .‬ועד שאמרו׳■׳ ״הקורא הלל בכל‬
‫יום ה״ז מחרף ומגדף״‪ ,‬דאע״פ שאנו מודים‬
‫לה׳ בכל יום בתפלה*׳ ״על נסיך שבכל‬
‫יוס עמנו״‪ ,‬הרי שהוא ית׳ עושה לנו נסים‬
‫״בכל יום״ ‪ -‬מ״מ אין זה מחייב אמירת‬
‫הלל )ואדרבה‪ ,‬״הקורא הלל בכל יום‬
‫כו״׳(‪ ,‬לפי שאינם נסים גלויים‪ ,‬ואמירת‬
‫הלל היא דוקא על נם גלר‪ ,‬כנ״ל״׳‪.‬‬
‫אלא שיש חילוק עיקרי בין ״נסיר שב­‬
‫כל יום עמנו״ לנס פורים‪ ,‬ד״נסיר שבכל‬
‫יום עמנו״ הם החסדים הבאים בהנהגה‬
‫טבעית‪ ,‬ונק׳ ״נסיך״ לפי שבאמת אפילו‬
‫הנהגת הטבע ה״ה ענין של נסים)וכמבואר‬
‫בכ״מ‪ ,‬שהטבע עצמו הוא ״נסיםי׳ רבים‬
‫מתמידים ותכופים כו׳״‪ /‬משא״ב נס פורים‬
‫הרי כל כולו היא הנהגה נסית‪ ,‬אלא שהנם‬
‫הי׳ מלובש בדרכי הטבעי׳‪.‬‬
‫הסבות היו למעלה מהטבע״^ ואילו תקנת‬
‫ולכן יש מקום לשקו״ט אם יש חיוב‬
‫קריאת הלל אינה אלא על נס שבגלוי‬
‫אמירת הלל בפורים‪ :‬מצד הנס שבמאורע‬
‫דפורים ‪ -‬יתכן שיש חיוב באמירת הללי׳‪,‬‬
‫‪ (13‬וכלשון הירושלמי)פסחים שם(‪,‬כשהקב״ח‬
‫עושה לכם )יסים תהו אומרין שירה״)משא׳־כ בבבלי‬
‫שם)קין‪ ,‬א( ״שיהו אומרין אותו ‪ . .‬על כל צרה וצרה‬
‫‪ ..‬ולכשנגאלין אוסרים אותו על גאולתן״(‪.‬‬
‫‪ ( 14‬שבת קיח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 15‬ברכת מודים בתפילת העמידה‪ .‬וראה‬
‫אוה״ת שבהערה הבאה‪.‬‬
‫‪ (16‬ראה מדרש תלפיות אות ה׳ ערך הלל הג­‬
‫דול‪ .‬אוה׳׳ת לתהלים שם )ע׳ קנד‪-‬ה(‪ .‬אוה״ת ברא­‬
‫שית יט‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪ .‬לקו״ש חכ״ו ע׳ ‪ 16‬ואילו‪.‬‬
‫‪ (17‬ל׳ האוה״ת לתהלים שם מחכמי המחקר‪.‬‬
‫וש״נ‪.‬‬
‫‪ ( 18‬ראה ביאור ג׳ אופנים אלה )נס גלוי‪ ,‬נם‬
‫המלובש בטבע‪ ,‬הנס שבהנהגת הטבע עצמה( ע״ד‬
‫החסידות ‪ -‬אוה״ת לתהלים שם‪ .‬וראה סה״מ מלוקט‬
‫ח״ד ע׳ רכה ואילך‪.‬‬
‫‪ ( 19‬ראה אוה׳׳ת שם‪ ,‬דכיון ד״נם פורים ‪ . .‬ראו‬
‫כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו ‪ . .‬ע׳׳ז שייך לומר‬
‫הלל״‪.‬‬
‫אלא שלכאורה צ״ע‪ ,‬שהרי בפועל אין אומרים‬
‫לקוטי‬ ‫‪ 68‬ו‬
‫שגלו ישראל על נס שנעשה בחוצה לארץ‬
‫)״חזרו להכשירן הראשון״(‪.‬‬
‫ולכאורה תמוה‪ ,‬הרי לדעת רבא‪ ,‬כ״ז‬
‫שלא נגאלו ״מעבדות לחירות״ אין אומ­‬
‫רים הלל‪ ,‬וא״כ איד שייך חיוב הלל ל­‬
‫אחרי ״שגלו״ ונמצאים במצב של ״אכתי‬
‫עבדי״)וכמפורש בר״ך ש״האי טעמא ד‪-‬‬
‫רבא סגי לכל נס העשוי בחוצה לארץ‬
‫בעוד שישראל בגלות״(״׳?‬
‫ג‪ .‬ויש לומר הביאור בכל זה‪:‬‬
‫כל ג׳ הטעמים הנ״ל לזה שלא תיקנו‬
‫לומר הלל בפורים‪ ,‬יסודם בנקודה אחת ‪-‬‬
‫שנם פורים לא הי׳ נם גלוי ]שהרי לא‬
‫מצינו בכל פרטי הנס דפורים עניז של‬
‫שידוד מערכות הטבע וביטול מנהגו של‬
‫עולם״‪ ,‬ורק שהי׳ ״נראה^׳ בשכל שכל‬
‫‪ (9‬לרי״ן״ מגילה שם‪.‬‬
‫‪ (10‬בשו״ת חת״ס )או״ח סקצ״ב( כי‪ ,‬דלרבא‪,‬‬
‫מה שאמרו‪,‬כיון שגלו חזרו להבשירן הראשון״ ‪-‬‬
‫״ראוי׳ לחזור קאמר‪ ,‬אבל אין לנו״‪ ,‬״כיון דכל‬
‫הנסים שנעשו ושייעשו שרם גאולה העתידה אכחי‬
‫עבדי או״ה אנן״ ]ועפ״ז מבאר שם הא שבערכין שם‬
‫הקשה רק על ר״נ ולא על רבא‪ ,‬ע״ש[‪.‬‬
‫אבל לכאורה ה״ז פי׳ דחוק‪ ,‬שהרי מ״ש רבא‬
‫״אכתי עבדי אחשורוש אנן״ הוא הוא גדר הגלות‬
‫המונע מלומר הלל‪ ,‬וא״כ איר מתאים שוב לומר‬
‫)כעין סברא הפוכה( שדוקא כשגלו ראוי לומר הלל‬
‫)״חזרו להכשירן הראשון״(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫!!(באבודרהם הל׳ ברכת הראי׳‪ ,‬דגם בפורים‬
‫״יצא ממנהג העולם מפני ב׳ דברים״‪ ,‬אבל גם ב׳‬
‫הדברים שמפרט שם אין בהם שידוד מערכות הטבע‬
‫ואינם נסים גלויים כ״כ )ע״ש(‪ ,‬וכוונתו שמצדם חל‬
‫על זה גדר ״נם״ המחייב ברכת ״שעשה נסים״‪.‬‬
‫ל׳ התו״א מג״א )צג‪ ,‬ריש ע״ד‪ .‬ק‪ ,‬א(‪ .‬וראה‬ ‫‪(12‬‬
‫גם אוה״ת לתהלים )יהל אור( ע׳ קנד; ״ראו כל אפסי‬
‫ארץ את ישועת אלקינו וה״ז גילוי אלקוח כו׳״‪- .‬‬
‫וראה לקמן הערה ‪. 19‬‬
‫‪ 69‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫פוריםב‬ ‫לפוטי‬

‫ה״ז יתירה מזה‪ ,‬דמלבתחילה לא תתכן‬ ‫ואילו מצד לבוש הטבע שבנם פורים ‪-‬‬
‫אמירת הלל בפורים אלא בקריאת מגילה‬ ‫י״ל שפטורים מהלל ) ע ״ ד העדר אמירת‬
‫בלבד[‪.‬‬ ‫הלל בכל יום(‪.‬‬
‫והנה טעם הדבר‪ ,‬שעל נס פורים אי‬ ‫ועפ״ז יש לבאר דעת רב נחמן ״קרייתא ד‪.‬‬
‫זו הלילא״‪ ,‬דיש לומר‪ ,‬שאין כוונתו שלא אפשר לומר הלל להיותו נס המלובש ב ­‬
‫תיקנו לומר הלל בפורים לפי שכבר תקנו טבע‪ ,‬יש לבאר בשני אופנים‪:‬‬
‫לקרוא את המגילה ולכן אין צורך )גם(‬
‫א( זהו מצד החפצא דהנם‪ ,‬שנם ה ­‬
‫באמירת הלל ‪ -‬אלא שאמירת הלל ב ­‬
‫מלובש בטבע אינו בגדר נס המספיק ל ­‬
‫פורים לא תתכן אלא בקריאת המגילה;‬
‫חייב אמירת הלל)כמו בהנהגה הטבעית‪,‬‬
‫מצד עצמו אין אדם מרגיש הנם שבמעשה‬
‫עם היותה גם היא ״נםיר שבכל יום עמנו״‪,‬‬
‫פורים באופן המחייבו באמירת הלל ) ש ­‬
‫שאינה מחייבת לומר הלל‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬אסור‬
‫היא על נם שבגלוי דוקא כנ״ל^ כ״א דוקא‬
‫לומר הלל על הנהגה זו(‪.‬‬
‫בקריאת המגילה אפשר לו להלל את השם‬
‫ב( זהו מצד חסרון הגברא‪ ,‬דלהיות ש­‬ ‫על נס זה ‪ -‬דלהיותה א׳ מכ״ד כתבי קודש‪,‬‬
‫חלק מתורת אמת ו״תורה אור״‪ ,‬הרי כה קשה לאדם להכיר הנם שבהנהגה זו לכן‬
‫ועל ידה מואר ומורגש אמיתית הענין‪ ,‬שזה אי אפשר לתקן ולחייב אמירת הלל ע״ז‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שזהו החילוק בין שני ה­‬ ‫הי׳ נם מאת הקב״ה)ורק שנתלבש בלבושי‬
‫הטבע(‪ ,‬וזהו מ״ש ר״נ; ״קרייתא זו הלילא״‪ ,‬טעמים שאין חיוב של אמירת הלל כלל‬
‫והיינו שבקריאתה של המגילה בה תלוי׳ בפורים ‪) -‬א( לפי שאין אומרים הלל על‬
‫נס שבחוצה לארץ‪) ,‬ב( אכתי עבדי אחש‪-‬‬ ‫וגם כלולה אמירת ההלל‪.‬‬
‫]ונפק״מ למעשה‪ ,‬שלפי הסברה זו‪ ,‬הנה ורוש אנן‪:‬‬
‫לטעם הא׳ ה״ז מפני החפצא דהנס‪:‬‬ ‫גם מי שאין לו מגילה אינו אומר הלל‪ .‬וזהו‬
‫בהתאם למ״ש באחרונים “ ד״מסתימות ידוע שבהשגחה האלקית יש חילוק בין‬
‫דברי הפוסקים משמע דאין בו הלל לעו­ ארץ ישראל וחוץ לארץ‪ ,‬דעל ארץ ישר ­‬
‫לם״‪ ,‬אלא שהם ביארו‪ ,‬דמאחר שלא תיקנו אל נאמר״ ״עיני ה׳ אלקיך בה מרשית‬
‫חכמים הלל בפורים‪ ,‬שוב אין מקום ל ­ השנה ועד אחרית שנה״‪ ,‬שההשגחה ה‪-‬‬
‫אמירתו גם אם אין לו מגילה‪ .‬וע״פ הנ״ל אלקית שם היא באופן גלוי‪ ,‬משא׳׳כ בחוץ‬
‫לארץ שההשגחה האלקית מסתתרת שם‬
‫בלבושי הטבע״‪ .‬ולכן ס״ל מ״ד זה שנס‬ ‫הלל בפורים‪ .‬ואולי קאי להדיעה ״קרייתא זו הלי־‬
‫לא׳־‪ .‬ולהעיר ממחז״ל )פסחים קיז‪ ,‬א( ״מרדכי ואסתר הנעשה בחו״ל)שאין שם השגחה גלוי׳‪ ,‬ש­‬
‫לכן גם הנם מלובש ומוסתר בטבע״( אינו‬ ‫אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע כד״‪.‬‬
‫מסוג נס המחייב אמירת הלל‪.‬‬ ‫או יש לומר‪ ,‬שמצד גדר הנם שבפורים ״שייך‬
‫לומר הלל״‪ ,‬היינו שאינו מ‪ 1‬שלל כמו אמירת הלל‬
‫בכל יום )על נסיך שבכל יום עמנו( דה״ז מחרף‬
‫‪ (21‬עקב יא‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫ומגדף‪ .‬אבל זה שפועל שאין אומרים הלל מצד‬
‫‪ (22‬ראה תגיא אגה״ק סכ״ה )קלט‪ ,‬ב( ועוד‪,‬‬ ‫הטעמים שבגמ׳‪ ,‬שייר להא שהנס היי מלובש בטבע‪,‬‬
‫שבארץ העמים נמשכת השפעת החיות ע״י ה­‬ ‫כבפנים‪ .‬ועצ״ע‪.‬‬
‫התלבשות בע׳ שרים כד‪ .‬וידוע הביאור במחז״ל )ע״ז‬ ‫ברכי יוסף או״ח סו״ס תרצג‪ .‬שערי תשובה‬ ‫‪(20‬‬
‫ח‪ ,‬א( ישראל שכחו״ל עובדי ע״ז בטהרה הן )ראה‬ ‫שם‪ .‬שו״ת חת״ס שם‪ .‬ועוד‪ - .‬וראה שד״ח כללים‬
‫תו״ח וארא קו‪ ,‬ב‪ .‬סה״מ תרנ״ז ע׳ נח ואילך‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫מערכת הה״א כלל עב‪ .‬אסיפת דינים מערכת פורים‬
‫‪ (23‬ראה עד״ו חדא״ג מהרש״א ערכיו שם‪.‬‬ ‫ס״א‪ .‬וש־נ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פוריםב‬ ‫להוטי‬ ‫‪170‬‬

‫זה ש״אכתי עבדי אחשורוש אנן״ הוא‬ ‫ורבא ס״ל‪ ,‬שלאחרי שגלו אין המקום‬
‫רק בנוגע לעניני הגוף‪ ,‬משא״ב בנוגע ל‪-‬‬ ‫דחוצה לארץ שולל האפשריות דאמירת‬
‫עניני הנשמה‪ ,‬הרי מאז מתן תורה נעשו‬ ‫הלל״‪ ,‬והחסרון הוא מצד הגברא‪ ,‬״אכתי‬
‫ישראל ״עבדי ה׳״ לעד«‪ ,‬וכמפורש ב ­‬ ‫עבדי אחשורוש אנן״‪ ,‬שבכדי לומר הלל‬
‫כתוב״ ״כי לי בני ישראל עבדים‪ ,‬עבדי‬ ‫צריכים להיות ״עבדי ה׳ ולא עבדי אחש־‬
‫הם״‪ ,‬וכמחז״ל״ ״שטרי קודם״ ]וכפתגם‬ ‫ורוש״‪ ,‬דרק מי שהוא במעלת ״עבדי ה׳״‬
‫כ״ק מו״ח אדמו״ר בשם אביו׳^‪ ,‬ש״רק‬ ‫יכול להרגיש את ההנהגה הנסיח בנם‬
‫גופותינו ניתנו בגלות ובשעבוד מלכיות‪,‬‬ ‫המלובש בטבע‪ .‬משא״ב כאשר ישראל‬
‫אבל נשמותינו לא נמסרו לגלות ושעבוד‬ ‫משועבדים לאומות העולם‪ ,‬אי אפשר להם‬
‫מלכיות״[‪.‬‬ ‫להגיע להרגשה זו ובמילא אין מקום‬
‫ולכן לא שלל רבא גדר ההלל בזמן‬ ‫לאמירת הלל‪.‬‬
‫הגלות‪ ,‬כי עניני הנשמה לא נפגעו על ידי‬ ‫ה‪ .‬ויש לבאר הענין בעבודת האדם‪:‬‬
‫הגלות‪ ,‬ובהם אפשר להיות הילול‪ :‬ורק‬
‫החילוק בין ארץ ישראל וחוצה לארץ‬
‫על נס פורים‪ ,‬שהי׳ מלובש בטבע‪ ,‬אי‬
‫באדם עצמו הוא ההפרש בין עניני נשמתו‬
‫אפשר להיות הילול*׳^‪ ,‬כי בשייכות לטבע‬
‫ועניני גופו«‪ ,‬שבנשמת האדם שהיא ״חלק‬
‫)היינו דברים גשמיים‪ ,‬ובאדם עצמו ‪-‬‬
‫אלקה ממעל ממש״» נרגש האור האלקי‬
‫עניני הגוף״‪ /‬״עבדי אחשורוש אנן״‪.‬‬
‫בגילוי)ע״ד הענין ד״עיני ה׳ אלקיד בה״(‪,‬‬
‫ורב נחמן ס״ל ״קרייתא זו הלילא״‪,‬‬ ‫משא״ב בעניני הגוף שהוא ״חוץ״ להת­‬
‫שבכח התורה אפשר לאדם להמשיך הת ­‬ ‫גלות זו‪.‬‬
‫גלות אלקות גם בעניני הטבע‪ ,‬שגם בהם‬
‫וזהו תוכן הדיעה הא׳ שאין אומרים‬
‫יורגש אור הקדושה‪.‬‬
‫הלל על נס שבחוצה לארץ‪ ,‬דאמירת הלל‬
‫ובעבודת האדם ‪ -‬כאשר הוא עובד את‬ ‫היא ההילול על התגלות אלקית״‪ ,‬וזה‬
‫השם בכל עניניו הגשמיים באופן ש״כל‬ ‫שייך רק מצד נשמת האדם‪ ,‬שהיא מרגישה‬
‫מעשיך יהיו לשם שמים״ ו״ובכל' דרכיך‬ ‫התגלות זו‪ ,‬ולא הגוף‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לבאר )בפנימיות הענינים(‬
‫דעת רבא שאין אומרים הלל על הנם ד־‬
‫‪ (28‬ראה גם מחזיק ברכה)להחיד״א( או״ח שם‪.‬‬
‫פורים לפי ש״אכתי עבדי אחשורוש אנן״‬
‫ושם‪ ,‬שלכן לא נקט הרמב״ם להלכה טעמי’ דרבא‬
‫ומ״מ ס״ל ״כיון שגלו חזרו להכשירן ה­‬
‫)כנ״ל הערה ‪ ,(6‬כי ״אינו)טעם( מרווח״‪.‬‬
‫ראשון״‪:‬‬
‫‪ (29‬בהר כה‪ ,‬נה‪.‬‬
‫ססרש״י שם‪ .‬תו״כ ודש״י שם‪ ,‬מב‪ - .‬וראה‬
‫גבורות ה' להמהר״ל פם״א‪.‬‬
‫‪ (31‬שיחת ג' תמוז תרפ״ז)לקוטי דיבורים ח״ד‬ ‫‪ (24‬ראה חדא״ג שם‪ ,‬״משום דודאי כשישראל‬
‫תרצב‪ ,‬א‪ .‬סה״מ תרפ״ז ע' קצו‪ .‬סה״מ קונטרסים‬ ‫על אדמתן אין השכינה שורה אלא בא״י כמקום‬
‫ח״א קעה‪ ,‬ב‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫קדושה ‪ ..‬אבל כשגלו הרי גם שכינה עמהם ב־‬
‫•‪ (31‬וראה לעיל הערה ‪. 19‬‬ ‫חו״ל״‪.‬‬
‫‪ (32‬ולהעיר‪ ,‬ששמחת פורים היא ע״י משתה‪,‬‬ ‫‪ (25‬ראה גם סה״ש תנש״א ח״א ע׳ ‪7‬־‪. 156‬‬
‫שמחה גשמית דוקא‪ .‬וע״פ המבואר בפנים י״ל‪ ,‬שאין‬ ‫‪ (26‬לי התניא ח״א רפ״ב‪.‬‬
‫זה רק לפי שגזירת המן היתה על הגופים )ראה לבוש‬ ‫ד״פי׳ הלל הוא ענין המשכת האור והגילוי‬ ‫‪(27‬‬
‫וט״ז או״ח סי' עתר(‪ ,‬אלא שייך גם לאופן הנס‪ ,‬דכיון‬ ‫מלשון )איוב כט‪ ,‬ג( בהילו נרו״)לקו״ת צו יד‪ ,‬ד‪,‬‬
‫שבא בלבושי הטבע‪ ,‬לכן פועל יותר על הגוף‪.‬‬ ‫ועד״ז בתו״א וישב ל‪ ,‬א‪ .‬ובב־מ(‪.‬‬
‫‪171‬‬ ‫שיחות‬ ‫פורים כ‬ ‫להוטי‬

‫להסמיך ולהמשיך ״גאולה״ זו גם בגאולת‬ ‫דעהו״‪ ,‬אזי הוא ממשיך בהם התגלות‬
‫פורים‪ ,‬שגם בעניני הטבע יהי׳ נרגש ש­‬ ‫אל^תע״ד עניני נשמתו‪.‬‬
‫בעצם הם עניני נסים‪,‬‬
‫וזהו גם הפירוש הפנימי במחז״ל״‬
‫עדי קיום היעוד״ ״ונגלה כבוד ה׳‬ ‫״מיסמך גאולה לגאולה״‪ ,‬שצריכים להס ­‬
‫וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דבר״‪ ,‬ב ­‬ ‫מיך גאולת פורים לגאולת פסח‪ ,‬שגאולת‬
‫גאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬במהרה בימינו‬ ‫פסח‪ ,‬שבאה על ידי ״שנגלה עליהם מלך‬
‫ממש‪.‬‬ ‫מלכי המלכים הקב״ה וגאלם״״ ובנסים‬
‫)משיחת פורים חשכ״ב(‬ ‫גלויים‪ ,‬פעלה שבני ישראל יהיו ״עבדי ה׳‬
‫ולא עבדי פרעה״‪ ,‬ותכלית הכוונה היא‬

‫‪ (33‬מגילה ו‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫‪ (35‬ישעי׳ מ‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪ (34‬ל׳ ההגדה‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫להוטי‬ ‫‪172‬‬

‫תשא‬
‫שלום וכיו״ב״‪ ,‬ולבן נקט הלשון ״אל‬ ‫איתא בגמרא׳; ״לעולם אל ישגה‬ ‫א‪.‬‬
‫ישנה אדם מן המנהג״‪ ,‬ני הוא דין שלילי‬ ‫אדם מן המנהג־ שהרי משה עלה למרום‬
‫)״אל ישנה כו״׳(‪ :‬אבל המדרש )דמדבר‬ ‫ולא אכל לחסי מלאכי השרת ירדו ל­‬
‫בכ״מ בהנהגה ע״פ מנהג חסידות( מוסיף‬ ‫מטה ואכלו* לחם‪ ,‬ואכלו סלקא דעתך‬
‫שהוא חיוב‪ ,‬שכל הבא למקום מסויים‬ ‫אלא אימא נראה כמי שאכלו ושתו״‪.‬‬
‫חייב לנהוג כמנהג אנשי המקומי‪ ,‬ולכן‬ ‫ועד״ז איתא בשמו״ר פרשתנוי)עה״פ־‬
‫נקט בלשון של חיוב‪ ,‬״אזלת לקרתא‬ ‫״ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים‬
‫ר!לך בנימוסי״׳‪.‬‬ ‫לילה לחם לא אכל ומים לא שתה״(‪:‬‬
‫ובזה יש לבאר גם כוונת התוס׳ ב ­‬ ‫״ובי אפשר לו לאדם להיות מ׳ יום בלא‬
‫גמרא שם«‪ ,‬שעל לשון הש״ס ״ואכלו סל‪-‬‬ ‫מאכל ובלא משתה‪ ,‬ר׳ תנחומא בשם ר״א‬
‫קא דעתך אלא אימא נראה כמי שאכלו‬ ‫ב״ר אבין בשם ר׳ מאיר אומר המשל‬
‫ושתו״‪ ,‬הביאו ש״בסדר אליהו רבהי קתני‬ ‫אומר אזלת לקרתא הלר בנימוסי׳)אם‬
‫לא כאותו שאומר נראין כאוכלין ושותין‬ ‫אתה באת לתוך עיר צריך אתה לילך‬
‫במנהגה‪ .‬מ״כ( למעלה שאין אכילה‬
‫ושתי׳ עלה משה ונדמה להם למטה שיש‬
‫‪ (6‬כ ב מ שנ ה פסחים פ״ד מ״א)נ‪ ,‬ריש ע״ב(«אל‬
‫אכילה ושתי׳ ירדו מלאכי השרת ואכלו‬
‫ישנה אדם מ פני המחלוקת״‪ .‬וראה בפי׳ הג ס׳ שם‬
‫ושתו שנאמר* והוא עומד עליהם תחת‬
‫לפי׳ אביי וכן לפי׳ רבא )ראה פרש״י‬ ‫הן‬ ‫נא‪ ,‬ב ‪-‬‬
‫ור״ח שם(‪ .‬וראה תו ם׳ )נ ב‪ ,‬רע״א( רא״ש ור״ו שם‪,‬‬
‫העץ ויאכלו אמר רבי יוחנן נראין כ־‬
‫דג ם ב מ קו ם שמדינא עושה מל אכ ה כיון שד עתו‬
‫אוכלין ראשון ראשון מסתלק״‪.‬‬
‫לחזור אפילו הכי אל ישנה מפני המחלוקת*‪ .‬וראד‪,‬‬ ‫ויש לדייק בהשינוי בין לשון הגמרא‬
‫גם ת עני ת)י‪ ,‬ב( ההולך ממקום שאין מתענין ל מ קו ם‬ ‫ולשון המדרש‪ ,‬שבגמרא נאמר בלשון‬
‫שמתענין הרי זה מ ת ענ ה עמהן‪ .‬וראה טור או״ח‬
‫של שלילה ‪ -‬״אל ישנה אדם מן המנהג״‪,‬‬
‫סתקע״ד בשם ריב״א ‪,‬ואפי׳ דעתו ל חזו ר ״)ורא ה שם‬
‫ואילו במדרש נאמר בלשון חיובי ‪-‬‬
‫ס״ב וג׳(‪ .‬וראה בכהנ״ל טושו״ע )ודאדה״ז( או״ח‬
‫״אזלת לקרתא הלך בנימוסי״׳‪.‬‬
‫סתס״ח ס״ד )ס״ט( ואילך‪ .‬פר״ח שם בארוכה‪.‬‬
‫‪ <7‬וי״ל שזהו החידו ש ב הור א ת חז״ל ב אבו ת‬ ‫ולכאורה נראה שהחילוק בין הגמרא‬
‫)פ״ב מ״ד( אל תפרו ש מן הציבור לגבי ״אל ישנה‬ ‫והמדרש הוא בגדר של זה דצריך לנהוג‬
‫כו׳״ ‪ -‬ראה מפר שי המשנה שם‪.‬‬ ‫כמנהג המקום‪ ,‬דלהש״ם )די״ל שכוונתו‬
‫‪ (8‬ד״ה נראין כאוכלין ושותין‪.‬‬ ‫חיוב ע״פ הלכה( הוא תקנה מפני דרכי‬
‫‪ (9‬פי״ב‪.‬‬

‫‪ ( 1‬ב״מ פו‪ ,‬כ‪.‬‬

‫•( משא״כ כשהי־ שם י״ב חודש או שלושים יום‬ ‫‪ ( 2‬בדק״ם הביא גי׳ הכ״י ועוד ״אל ישנה אדם‬
‫)נוטעס המוהג( או כשבא לעיר דהשוזקע שם‪ ,‬שאז‬ ‫עצמו מ מנ הג המדינה״‪ .‬וראה שם עוד שינויים ב ­‬
‫לא הוי מטעם ״אל ישנה‪ -‬אלא חיוב לפי שהוא‬ ‫מאמר הנ״ל‪.‬‬
‫כאנשי העיר )ראה או־ח הנסמן בפנים ההערה‪ .‬ב־ב‬ ‫‪ (3‬פר שתנו לד‪ ,‬כת‪ .‬וראה לקמן בפנים‪.‬‬
‫ח‪ ,‬א• ד‪-‬ן פסחיס וסם‪ .‬שו״ע אדרדז או״זז סתב״ט ם״ה‬ ‫וירא יח‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫»‬

‫ואילך‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫‪ ( 5‬פמ״ז‪ ,‬ה‪.‬‬

 ‫‪173‬‬ ‫שיחות‬
‫בעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא‬
‫שתיתי‪ ,‬אבל למטה שיש אכילה ושתי'‬
‫והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו וכי‬
‫אוכלין היו אלא נראין כאוכלין ראשון‬
‫ראשון נסתלק״‪.‬‬
‫הרי ששם הלשון ״ולא אכל״ כבגמרא‬
‫)ולא ״ונדמה להם״ כבשמו״ר(‪ .‬ועוד׳‬
‫במדרש מסיים ״וכי אוכלין היו אלא‬
‫נראין כאוכלין בו׳״‪ ,‬והיינו שאין זו דיעה‬
‫בפ״ע )כבשמו״ר שזוהי דעת ר׳ יוחנן(‬
‫אלא המשך למאמר זה‪.‬‬
‫אבל לאידך גם שם הלשון ״עלת ל־‬
‫קרתא הלך בנימוסה״‪ ,‬שהיא לשון חיוב‪,‬‬
‫דלא כל׳ הש״ם‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬ששיטת הב״ר היא שיטה‬
‫שלישית‪ ,‬כי הא ד״אזלת לקרתא הלך‬
‫כנימוסי׳״ יש לפרש בב׳ אופנים‪ :‬א( זהו‬
‫דין בהנהגה בפועל •י׳‪ ,‬שיש להתנהג כ־‬
‫מנהג המקום‪ ,‬ב( שאין זה ענין של הנהגה‬
‫לחוד‪ ,‬אלא שחלים עליו גדרי מקום‬
‫זה*׳‪ ,‬שנעשה כאחד מאנשי המקום‪ ,‬ו ב'‬
‫מילא עליו לנד‪,‬וג כמנד״ג המקום‪.‬‬
‫וזוהי נקודת החילוק בין השמו״ר ש־‬
‫מדייק שמשה רבינו ״נדמה להם״ והב״ר‬
‫שנקט רק שמשה ״לא אכל״‪ :‬להב״ר יסוד‬
‫הדין לנהוג כמנהג המקום הוא ענין של‬
‫הנהגה לבד ולכן מספיק שמשה רביגו‬
‫״לא אכל״‪ ,‬ולהשמו״ר הוא דין וחיוב‬
‫שמאחר שנעשה כאנשי המקום מחויב ל־‬
‫נהוג כמנהג המקום‪ ,‬ולכן מדגיש ש״נד‬
‫מה להם״‪ ,‬וכדלקמן‪.‬‬
‫בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שטרח בשבי־‬
‫•‪ ( 15‬להעיר מסד׳׳ה כשעלה משד‪ .‬למרום תר־‬
‫‪ (12‬וראה פתח עינים להחיד״א ב״מ שם מה‬
‫ס״ז )הוספות להמשך תרס״ו ע׳ תרלא )בהוצאת‬
‫תנש״א((‪ :‬כד אזלת כו׳ זה בהנהגה חיצונית אבל‬
‫‪ ( 13‬להעיר מפרש״י וירא שם ‪,‬בראין כמו‬
‫אינם משתנים בעצם‪.‬‬
‫דהחיוב ‪,‬אל תפרוש »ז הציבור׳׳ )ראי‬ ‫‪( 16‬‬
‫לעיל הערה ‪ (7‬הוא לא רק חיוב ענין הנהגתו‪ ,‬אלא‬
‫שנעשה חלק מהציבור‪.‬‬
‫תשא‪:‬‬ ‫למוטי‬
‫אלא אובלין ושותק ממש מפגי כבודו‬
‫של אברהם״׳‪ ,‬ופליגא אדהכא״ ‪ -‬שע״פ‬
‫הנ״ל‪ ,‬אין כוונת התום׳ שפליגי אם אכלו‬
‫בפועל או רק ״נראין״ כאוכליך‪ ,‬אלא‬
‫זוהי פלוגתא כהלכה^׳‪ .‬דהגמרא ס״ל‬
‫שהוא רק שלילה‪ ,‬ד״אל ישנה אדם מן‬
‫המנהג״‪ ,‬ולכן מספיק הא שהמלאכים‬
‫״נראין כאוכלין״ כדי שלא תהי׳ מחלד‬
‫קת^יז משא״ב להסדר אליהו רבה הוא‬
‫חיוב להתנהג כמנהג המקום‪ ,‬ולכן היו‬
‫צריכים לאכול ולשתות ממש‪.‬‬
‫והמדרש‪ ,‬דס״ל )כנ״ל( שהוא חיוב‬
‫)״הלך בנימוסי׳״(‪ ,‬כתב )במו הסדא״ר(‬
‫‪,‬ואבלו ושתו״)ורק ר׳ יוחנן פליג ואומר‬
‫״נראין כאוכלין ראשון ראשון מסתלק״(‪,‬‬
‫שאכלו ושתו ממש‪ .‬ועפ״ז מובן דיוק‬
‫לשון המדרש בנוגע להעדר אכילת משה‬
‫בהר ‪ -‬״למעלה שאין אכילה ושתי׳‪,‬‬
‫עלה משה ונדמה להם״ )ו ל א כלשון ה­‬
‫גמרא ״ולא אכל לחם״(‪ ,‬כי אין מספיק‬
‫רק שלא יאכל‪ ,‬אלא צ״ל באופן דחיוב‪,‬‬
‫ש״נדמה להם״‪.‬‬
‫והנה מאמר רבי תנחומא שבמד ­‬ ‫ב‪.‬‬
‫רון הובא גם בב״ר״׳‪ ,‬ושם הלשון‪ :‬״עלת‬
‫לקרתא הלך בנימוסה למעלה שאין אבי־‬
‫לה ושתי׳ עלה משה למרום ולא אכל‬
‫שנאמרי׳ ואשב בהר ארבעים יום ואר־‬
‫‪ (10‬וו״ל בתדבאיר לפנינו; וכל האומר לא אכ­‬
‫ן‪ ,,‬מלאכי השרת עם אאע״ה לא אמר כלום אלא‬
‫לם פתח להם הקב׳׳ה את פיהם ואכלו­‬
‫[‪ (1‬ל׳ התום׳‪ .‬וראה דק״ם שם‪.‬‬
‫שפי׳ בדברי התום׳‪.‬‬
‫שאכלו מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג״‪ ,‬ובדפוס‬
‫ראשון שם מוסיף‪ :‬כד אזלת בקרתא כר‪ /‬ואכ״מי‬
‫‪ ( 14‬פמ״זז‪. r ,‬‬
‫‪ (15‬עקב ט‪ ,‬ט‪.‬‬
 ‫שיחות‬
‫״מי שישים כל מחשבתו אחר שלמותו‬
‫באלקיות והוא נוטה כולו אל השם‬
‫יתעלה ‪ . .‬מפנה מחשבתו מזולתו ‪ . .‬מהם‬
‫אשר באו אל בית המלך וזאת היא מדר ­‬
‫גת הנביאים‪ ,‬יש מהם מי שהגיע מרוב‬
‫השגתו ופנותו מחשבתו מכל דבר זולתי‬
‫הש״י עד שנאמר בו ויהי שם עם ה׳‬
‫וגו׳ ‪ . .‬ומרוב שמחתח^ במה שהשיג לחם‬
‫לא אכל ומים לא שתה‪ ,‬כי התחזק השכל‬
‫עד שנתבטל כל כח עב שבגוף״ ‪-‬‬
‫שלאופן זה נמצא‪ ,‬שזה הי׳ כענין טבעי‬
‫)וכמבואר במפרשים״ ״כי לא הרגיש‬
‫שום רעב ולכן לא אכל״(‪.‬‬
‫]ועפ״ז צריך לומר‪ ,‬דזה שנפסק ל ­‬
‫הלכה שהנשבע שלא יאכל ז׳ יום ה״ז‬
‫שבועת שוא‪ ,‬הוא לפי שהתורה על הרוב‬
‫תדבר״‪ ,‬אבל תתכן מציאות ע״פ טבע‬
‫שהגוף אינו צריך לאכו״ש יותר מז׳ יום‪,‬‬
‫כמשה רביגו בהר[‪.‬‬
‫ב( בעלותו בהר עם ה׳ נשתנה טבע‬
‫גופו להיות כמו מלאך באופן שלא‬
‫הוצרך לאכילה ושתי׳)כמו שמלאכים‬
‫אין צריכים אכו״ש( “‪.‬‬
‫‪ (22‬בתרגום קאפח‪ :‬ומעוצם שגיי תו כו׳‪ .‬ול־‬
‫עניננו אין חילוק‪.‬‬
‫‪ (23‬פי׳ שם טוב למו׳׳נ שם‪.‬‬
‫‪ (24‬מו־נ ח״ג פל״ד‪.‬‬
‫‪ (25‬ולכאורה בן משמע גם בקה״ר פ״ג‪ ,‬יד‪ :‬״כד‬
‫גזר הקב׳׳ה על התחתונים שיאכלו וישתו ועל‬
‫העליונים שלא יאכלו ושלא ישתו עמד אברהם‬
‫ועשה עליונים אוכלים ושותים כו׳ עמד משה ועשה‬
‫תחתונים שאין אוכלים ואין שותין הה״ד ויהי שם עם‬
‫ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים‬
‫לא שתה״‪ ,‬ומזה שקאי ובא בהמשך להגזירה‬
‫בשייכות למ״ת ״כך גזר הקב׳׳ה על העליונים שיהיו‬
‫עליונים ועל התחתונים שיהיו תחתונים עמד משה‬
‫ועשה עליונים תחתונים ותחתונים עליונים הה׳׳ד‬
‫ומשה עלה אל האלקים וירד ה׳ על הר סיני כך גזר‬
‫כו״׳ משמע קצת שבעליית משה נעשה שינוי בטבע‪,‬‬
‫שנעשה טבעו במדריגת ״עליונים״ שאין אוכלים‬
‫תשאא‬ ‫להוטי‬ ‫‪ 74‬ו‬
‫]ויש לומר נפק״מ בין ג׳ האופנים‬
‫הנ״לי׳ ])א( הוא רק שלילה ד״אל ישנה״‪,‬‬
‫)ב( הוא דין חיוב‪ ,‬להתנהג כאנשי ה ­‬
‫מקום‪) ,‬ג( שנעשה כאחד מאנשי המקום[‪:‬‬
‫לאופן הא׳‪ ,‬לא זו בלבד שמספיק שרק‬
‫נראה שנוהג כאנשי המקום‪ ,‬אלא שלא‬
‫איכפת לן הסיבה להנהגתו‪ ,‬אם הנהגתו‬
‫אינה באופן שונה מאנשי המקום ה״ז‬
‫מספיק )כיון שלא תתעורר מחלוקת‬
‫עי״זי׳(; לאופן הכ׳ ‪ -‬צ״ל סיכת ההנהגה‬
‫מפני שרוצה להשתוות אל אנשי המקום‬
‫)שאז מקיים ״הלך בנימוסה״(‪ ,‬אבל מס ­‬
‫פיק שיתראה**■ לאנשי המקום שהוא‬
‫משתווה אליהם‪ :‬ואילו לאופן הג׳ צריך‬
‫להתנהג כן מצ״ע‪ ,‬כי עליו להיות כמו ­‬
‫תם[‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שפלוגתא זו)כין ה ­‬ ‫ג‪.‬‬
‫גמרא‪ ,‬שמו״ר וב״ר( היא גם בגדרו של‬
‫העדר אכילת משה רבינו בהר ‪ -‬שע״פ‬
‫הלכה אי אפשר לאדם לחיות בלי אכי­‬
‫לה יותר מז׳ ימים‪ ,‬וכפסק הרמב״סי׳‬
‫שהנשבע שלא יאכל כלום שבעת ימים‬
‫היא שבועת שוא»נ ‪ -‬שיש לבארו בג׳‬
‫אופנים‪:‬‬
‫א( כביאור הרמב״ם במו״ג׳־‪ ,‬שכתב‪:‬‬
‫‪ (17‬ראה במקומות שבהערה ‪.6‬‬
‫‪ ( 18‬שלכן אם הולך ממקום שאין עושיו למקום‬
‫שעושין אינו עושה כיון שהרואה אומר ״כמה בטלני‬
‫הוי בשוקא״)פסחים שם נא‪ ,‬סע־׳ב(‪ ,‬ורק אם הוא‬
‫עסקן מאוד צריך לעסוק במלאכה ~ ראה רא״ש‬
‫שם‪ .‬טושו״ע ונ״כ סי׳ תסח )הנ״ל הערה ‪ .(6‬וראה‬
‫מלאכת שלמה במשנה פסחים שם‪.‬‬
‫•‪ ( 18‬משא״כ בצנעה שלא יודע הדבר להמון‬
‫עם )שו״ע אדה״ז שם סי’ד(‪.‬‬
‫‪ (19‬הל׳ שבועות פ״ה ה״כ‪.‬‬
‫‪ (20‬ראה כם״מ שם ובצפע״נ לרמב״ם שם‬
‫בביאור פלוגתת הרמב״ם והר״ן‪ ,‬שלהרמב״ם הוי‬
‫שבועת שוא תיכף סשנשבע‪.‬‬
‫‪ (21‬ח״ג פנ״א‪.‬‬
‫‪ 75‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫תשא;‬ ‫לקוטי‬

‫מצד טבע גופו הי׳ צריך לאכו״ש‪ ,‬אלא‬ ‫ויש לומר נפק״מ בפועל בין ב׳‬
‫שהי׳ בזה נס במשך ארבעים יום שלא‬ ‫אופנים אלה ‪ -‬בדין הנ״ל דנשבע שלא‬
‫אכל ושתה ]דלאופן הב׳ הנ״ל לא הי׳ נס‬ ‫יאכל בלום שבעת ימים ‪ -‬דיש לחקור‬
‫שנמשך כל הארבעים יום)כי ע״פ טבעו‬ ‫בדינו של משה רבינו לאחרי המ׳ יום אם‬
‫אז לא הי׳ צריך לאכול(‪ ,‬ורק ברגע‬ ‫נשבע אז תיכף שלא יאכל )פחות מז׳‬
‫הראשון עשה ה׳ נם ששינה טבע גופו‬ ‫יום(‪ ,‬אם הוי בגדר שבועת שוא‪ :‬לאופן‬
‫של משה‪ :‬משא״ב לאופן הג׳ הי׳ זה נם‬ ‫הא׳ שטבע גופו של משה לא נשתנה‪,‬‬
‫נמשך במשך כל המ׳ יום[’־‪.‬‬ ‫ועוד זאת ‪ -‬שגם במשך המ׳ יום הי׳‬
‫הגוף)מצ״ע( רעב ללחם אלא שלא פעל‬
‫וזהו החילוק בין גי הריעות ‪-‬‬ ‫ושלט על משה ולכן לא אכל‪ ,‬מסתבר ד‪.‬‬
‫לומר‪ ,‬שלאחרי המ' יום כאשר ירד מן גמרא‪ ,‬שמו״ר וב״ר;‬
‫להש״ם שהדין אינו אלא שלא ישנה‬ ‫ההר‪ ,‬לא הי׳ גופו של משה)שהי׳ מעונה‬
‫מ׳ יום( יכול להתענות עוד והוי שבועת‬
‫שוא; משא׳׳כ להדיעה שנשתנה טבע גופו‬
‫‪ (27‬ולאופן זה יל״ע בדינו של משה לאחרי המ׳‬ ‫של משה להיות כמלאך‪ ,‬הרי לאחרי המ׳‬
‫יום‪ ,‬כי י״ל דמאחר שטבע גופו לא נשתנה וגופו‬ ‫יום‪ ,‬כששב מחדש טבע גופו‪ ,‬מתחיל אז‬
‫מצ״ע הי' זקוק לאכו״ש גם במשך המי יום ורק‬
‫חשבון חדש‪ ,‬ואינה שבועת שוא עד‬
‫שהקב״ה עשה נם שלא אבל מ׳ יום ‪ -‬הרי תיכף‬
‫שישבע שלא יאכל ז׳ ימים*‪.2‬‬
‫משנפסק הנס‪ ,‬מסתבר‪ ,‬שלא הי' יכול להתענות‬
‫יותר*‪ .‬אבל י״ל שמי יום אלה שחי באופן נסי אין‬ ‫ג( זה שלא הי׳ צריר לאכילה ושתי׳‬
‫לצרפם לחשבון הז׳ ימים שאא״פ לחיות כלי אכו״ש‪,‬‬ ‫הי׳ בדרך נם שנמשך כל הזמן‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫ועצ״ע‪.‬‬

‫ושותים־‪ .‬וכן משמע לפי הפי' בדנ״ר )פייא‪ ,‬ד(‬

‫‪ C‬להעיר ממשנ״ח במ״א במ״ש בד״ה אתה הוא‬ ‫»כשעה שעלה לרקיע אלקים כשם שאין המלאכים‬
‫ה׳ לבדך תש־א נ ת ח ד תו‪ , ,‬ה ה פ סדו ת שנהם )צבא‬ ‫אוכלין ושותין אף הוא כו׳״‪.‬‬
‫השמים( בלתי ויכרח כלל והם נראים חזקים כתם‬ ‫וי״ל שבנוגע למשה רבינו תלוי הדבר ב■‬ ‫‪(26‬‬
‫הבראם ‪ . .‬וכשיעלה רצון הבורא נ״ ה שיתבטלו ‪. .‬‬ ‫שאלה נוספת אם יש למעלה הגדר דהמשך הזמו‪,‬‬
‫או תו כו ההפסידווו שהיי בהם כל משך קיומס־ —‬ ‫שכן‪ ,‬רק אז שייר לחקור אם הימים שלאח״ו באים‬
‫ו ל כ או ר ה‪ ,‬זה סותר להמבואר נ נ ״ מ )ראה בארונד‪,‬‬ ‫בהמשך לארבעים יום שהי׳ בהר או לאו‪.‬‬
‫‪ 0‬׳ החקירה ל ה צ׳ צ בחמלתו‪ .‬שנז ‪ ' 0‬קא ו אילו‪.‬‬ ‫ולהעיר סהשקו־ט)ראה צפע״ג על הרמב״ם הל•‬
‫ובכ״מ( שקיומם עכשיו הוא כקיום דבר הנצחי ומה‬ ‫תשובה פ״ח ה״ד( אם שייר זמן למעלה לאחרי‬
‫שיופסדו דע״ל הוא רק מצד רצון הבורא ב־ה‬ ‫הסתלקות הנשמה מן הגיף‪ ,‬ובלשון הגמרא)כתובות‬
‫— כי כיון שהוצחיות שבהס הוא מצד נ ח הא־ט‬ ‫לט‪ ,‬א( ״יש בגר בקבר״‪ .‬וראה לקו׳׳ש ח״ה ע׳ ‪103‬‬
‫שאינו מתלבש בפנימיוחס‪ .‬נמצא שמצד ענינם הם‪,‬‬ ‫ובהערה ‪ .45‬ח״כ ע׳ ‪ .400‬ועוד‪.‬‬
‫הם נפסדים‪.‬‬
‫ועד־ו י״ד בנדו״ד — גופו של משה כ שעלה‬
‫להר‪,‬‬ ‫•( ‪ 1‬לה עי ר מהמשך הדברים בקה־ד שם‪ :‬כך‬

‫ולהעיר מהידוע )ראה ספר הליקוטים דא״ח‬ ‫גור הקב־ה על הים שיהא יס כר ע מד משה ועשה ים‬
‫יבשה כר מראה שם כו״כ דברים כיו״ב( — והרי‬
‫דהצ״צ ערך משה )ע־ איחריט ואילו(‪ .‬ו ש־ו‪ .‬ד״ה‬
‫החודש חוה חרס״ו‪ .‬ד״ה והים ת שי ח פיו‪ .‬וערד(‪,‬‬ ‫בקי־ס המים נטשו כנד ובחומה נ ר )בשלח ט‪ , 1‬ח‬

‫שניטול גופו דמשה היי מצד נשמתו ולא מצד הגוף‪,‬‬ ‫ו ב פר ש״י‪ .‬וראה גס שם יד‪ ,‬כב‪ .‬שם‪ ,‬כט(‪ ,‬כדברי‬

‫ד ל א כאליהו ונשמה דב־‪ ,(1‬שהביטול שלו הי■ מצד‬ ‫אדה״ז בשער היחוד והאמונה פ׳״ב‪ .‬וראה בארוכה‬
‫הגוף עצמו‪ .‬עיי־ש בארוכה‪.‬‬ ‫ללו״ש ח״ו ע׳ ‪ 90‬ובהערות‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תשאא‬ ‫לקו‪3‬זי‬ ‫‪176‬‬
‫שנעשה כגופו(‪ ,‬הרי גם זה נקרא קיום‬ ‫אדם ממנהג המקום‪ ,‬מספיק שלא יאכל‬
‫״ד‪,‬לך בנימוסה״‪ ,‬כיון שסיבת נס זה היתה‬ ‫בפועל‪ ,‬ובהתאם לזה ס״ל שהעדר אכי­‬
‫שיהי׳ בהנהגת דעליונים‪.‬‬ ‫לת משה לא הי׳ נם אלא כענין טבעי‪,‬‬
‫]אבל כיון שאין צריך להעשות כ­‬ ‫שמצד גודל שמחתו וטירדתו בקבלת‬
‫אנשי המקום ממש‪ ,‬ודי בזה שדומה להם‬ ‫התורה)והיותו ״עם ה״׳( לא הרגיש רעב‬
‫בהנהגתו‪ ,‬לכן כשהמלאכים ירדו למטה‬ ‫הגוף‪.‬‬
‫מספיק זה שהיו ״נראץ כאוכלין״‪ ,‬אף‬ ‫]וזהו ס״ד שהמלאכים רק ״גראה כמי‬
‫שלא אכלו בפועל )ע״ד הנ״ל בשיטת‬ ‫שאכלו ושתו״‪ ,‬כי לא נשתנו ולא היו‬
‫הש״ס([‪.‬‬ ‫צריכים לאכו״ש — וכן כאן‪ ,‬שגופו של‬
‫ואת״ל מפורש ע״ד ג׳ אופנים‬ ‫ה‪.‬‬ ‫משה )גם במשך מ׳ יום אלה( הי׳ זקוק‬
‫הנ״ל במדרש גופאי^‪ ,‬בפרשתנו עה״פ»‬ ‫לאכו״ש‪ ,‬אלא שהי׳ נראה כאילו אינו‬
‫״ויאמר ה׳ אל משה כתב לך את הדברים‬ ‫צריך מפני גודל עיסוקו של משה ב ­‬
‫האלה״‪ ,‬וז״ל‪:‬‬ ‫קבלת התורה[‪.‬‬
‫הה״ד טוב לי כי עניתי למען אלמד‬ ‫ואע״פ שלפ״ז אין העדר האנו״ש אצל‬
‫משה דומה להעדר אכו״ש המלאכים חוקיך״י‪ ,‬לטובתו של משה נתענה ק״כ‬
‫)שהם רוחניים שמעיקרא אינם זקוקים יום שקיבל את התורה‪ ,‬ומאין הי׳ משה‬
‫אוכל מזיו השכינה שנאמר יי ואתה מחי׳‬ ‫לאכו״ש( ‪ -‬הרי זה מספיק לקיים ״אל‬
‫ישנה אדם מן המנהג״‪ ,‬כיון שלא הי׳ את כולם ד״א מאין הי׳ אוכל מן התורה‬
‫משה אוכל ושותה )וכנ״ל ס״ב‪ ,‬שלאופן שנאמר^^ בן אדם את אשר אתה תמצא‬
‫אכול כו׳ ד״א מלחמה של תורה כד־‬ ‫זה לא איכפת לן הסיבה שאינו משנה‬
‫ממנהג המקום‪ ,‬דהעיקר הוא רק שלא כתיב״■ לכו לחמו בלחמי מנין שלא ישן‬
‫ולא נתנמנם משל למלך שהי׳ אוהב ל‪-‬‬ ‫יהי׳ שינוי שיכול לעורר מחלוקת(‪.‬‬
‫תיסומן )ממונה על אוצר המלך‪ .‬מ״כ(‬ ‫להשמו״ר שס״ל ש״הלך בנימוסי״׳ פי­‬
‫רושו שנעשה כא׳ מאנשי המקום‪ ,‬אינו אמר לו מדוד לך דינרי זהב משמחתו‬
‫לא ביקש לא לאכול ולא לשתות ביקש‬ ‫מספיק זה שלא אכל בפועל‪ ,‬אלא צ״ל‬
‫שהי׳ שינוי בטבע גופו של משה רבינו‪ ,‬לישן אמר אם אישן אני מפסיד אלו‪ ,‬כך‬
‫משה מודד התורה שכח ולא אכל ולא‬ ‫שנעשה כמו מלאך•״ שאינו זקוק ל‪-‬‬
‫שתה ביקש לישן אמר אם אישן אני‬ ‫אכו״ש ]וס״ז זה שהמלאכים אכלו ושתו‬
‫מפסיד שלא אמר לי אלא מ׳ יום בלבד‬ ‫ממש[‪ ,‬וזהו דיוק לשון השמו״ר ״ונדמה‬
‫אמר הקב״ה נצטערת חייך אין אתה‬ ‫להם״)כנ״ל(‪:‬‬
‫מפסיד בלוחות הראשונות לא היו אלא‬
‫ואילו הב״ר דס״ל שהדין ד״הלך‬
‫י׳ הדברות בלבד עכשיו שנצטערת אני‬
‫כנימוסה״ הוא רק ענין בהנהגת האדם‪,‬‬
‫נותן לך הלכות מדרשות ואגדות כו׳‪.‬‬
‫נקט שהי׳ בזה נם תמידי‪ ,‬דאף שלא‬
‫נשתנה טבע גופו‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כיון שבפועל‬
‫‪ {28‬שמו״ר שם‪ ,‬ז•‬ ‫היתה ״הנהגת״ גופו של משה כמו‬
‫‪ (29‬לד‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫הנהגתם של מלאכים)מצד הנם התמידי‬
‫‪ (30‬תהלים קיט‪ ,‬עא•‬
‫‪ (31‬נחמי׳ ט‪ ,‬ו•‬
‫‪ (32‬יחזקאל ג‪ ,‬א‪ .‬ושם‪ :‬את אשר תמצא‪.‬‬ ‫•‪ (27‬ראר‪ ,‬גם פי׳ המהרז״וו שם‪ .‬שו״ת שבות‬
‫‪ (33‬משלי ט‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫יעקל ח״א סו״ם צא•‬
‫‪177‬‬ ‫שיחות‬
‫אלא ס״ל‪ ,‬שכשם שאצל מלאך יעונו גדר‬
‫של אכו״ש״‪ ,‬ומזונו הוא מזון רוחני‪ ,‬כן‬
‫הי׳ מזונו של משה במ׳ ימים אלה מזון‬
‫רוחני ‪ -‬תורה‪ .‬ולכן מביא הכתוב ״בן‬
‫אדם את אשר אתה תמצא אכול גו״׳‪,‬‬
‫שמדגיש שנשאר בו הטבע )של ״בן‬
‫אדם״( שזקוק לאכילה‪ ,‬אלא שבעלותו‬
‫להר הי׳ מזונו ומאכלו מן התורה‪.‬‬
‫]וזהו החילוק בין הפי׳ הג׳ ״מלחמה‬
‫של תורה״ והפירוש הב׳ ״מן התורה״‪,‬‬
‫ד״מן התורה״ מדגיש שמזונו הוא מן‬
‫התורה עצמה‪ ,‬משא״כ ״לחמה של תורה״‬
‫י״ל שזהו שהתורה היא במקום לחם‬
‫גשמי‪ ,‬היינו שמצד הטירדא בתורה לא‬
‫מרגישים הצורך במאכל גשמי‪ .‬ועצ״ע[‪:‬‬
‫משא״כ לפי׳ הא׳ ״שהי׳ אוכל מזיו‬
‫השכינה׳׳ ומביא הכתוב ״ואתה מחי׳ את‬
‫כולם״‪ ,‬לא היתה כאן פעולה של אכילה‪,‬‬
‫כ״א רק ענין נסי מצד הקב״ה‪ ,‬מה‬
‫ש״ואתה מחי׳ את כולם״ ”‪ ,‬שחיות גופו‬
‫של משה הי׳ ממש כקיום נשמתו של‬
‫אדם )וכן דהמלאכים לדיעה וו(‪ ,‬שאין‬
‫צריכים אכו״ש ורק נהנים מזיו השכינהיג‬
‫‪ (36‬בכללות גדר אכו״ש של מלאכים ‪ -‬ראה‬
‫לקו״ת ר״פ צו‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי בראשית)ע׳‬
‫קיב ואילך(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (37‬להעיד מב׳ הדיעות ביומא נעה‪ ,‬ב( בעניו‬
‫לחם אבירים אכל איש‪ ,‬אם מן הוא אכילת מלאכי‬
‫השרת‪ .‬ולפ״ז נפק׳׳מ גם לגבי משה ‪ -‬ראה עיון‬
‫יעקב לע״י יומא וב״מ שם‪ .‬וראה ב׳ אופנים כמשה‬
‫בתו״א ח״ש )טז‪ ,‬א(‪ ,‬יתרו )עד‪ ,‬א( ושם בהוםפות‬
‫)קיג‪ ,‬ג־ד(‪ .‬מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב )ע׳ תקצו‬
‫ואילך(‪ .‬ועוד‪ .,‬וראה לקו״ש ח״ד ע׳ ‪ 1037‬הערה ‪19‬‬
‫בשוה״ג‪ .‬וראה בהנממן לקמן הערה ‪ .39‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה לשון הרמב״ם הל׳ תשובה פ״ח ה״ב‪:‬‬
‫״העוה״ב אין בו גוף וגוי׳ אלא נפשות הצדיקים‬
‫בלבד בלא גוף כמלאכי השרת הואיל ואין בו גויות‬
‫אין בו לא אכילה ולא שתי׳ בו׳ כך אמרו חכמים‬
‫הראשונים העוה״ב אין בו לא אכילה ולא שתי' בו׳‬
‫אלא צדיקים יושבים בו׳ ונהניו מזיו השכינה״‪ .‬וע״פ‬
‫תשאא‬ ‫למוטי‬
‫וצ״ב במאי פליגי אם אכל מזיו ה ­‬
‫שכינה או מן התורה או מלחמה של‬
‫תורה‪.‬‬
‫והנה מהחילוקים בין ג' הפירושים‪:‬‬
‫בפי׳ הא׳ אומר שהי׳ אוכל ״מזיו השכינה‬
‫שנאמר ואתה מחי׳ אח כולס״‪ :‬בפי׳ הב׳‬
‫מביא הכתוב ״בן אדם את אשר אתה‬
‫תמצא גו״׳‪ :‬בפי׳ הג׳ הלימוד הוא מהכ­‬
‫תוב ״לכו לחמו בלחמי׳׳‪ ,‬וממשידיי ״מנין‬
‫שלא ישן כו׳״‪ ,‬ומאריך במשל הנ״ל ש‪-‬‬
‫״משמחתו לא ביקש לא לאכול ולא‬
‫לשתות ‪ . .‬שכח ולא אכל ולא שתה ‪. .‬‬
‫אמר הקב״ה נצטערת כו״׳‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬שג׳ פירושים אלה‬
‫מה הי׳ מאכלו של משה‪ ,‬הם בהתאם לג׳‬
‫האופנים הנ״ל בגדר המנעות משה מ‪-‬‬
‫אכו״ש בהר«‪:‬‬
‫בפירוש הג׳ מודגש שהעדר האכו״ש‬
‫)וכן שינה( דמשה הי׳ רק מצד טירדתו‬
‫בקבלת התורה‪ ,‬וה״ז ע״ד דברי המו״נ‬
‫הנ״ל‪ ,‬שלפ״ז לא הי׳ כאן נם‪ ,‬וגופו של‬
‫משה הי׳ זקוק לאכו״ש והי׳ רעב‪ ,‬אלא‬
‫שמשה רבינו לא הרגיש רעב ולא אכל‪.‬‬
‫וזהו גם פירוש דברי המדרש שמשה‬
‫רבינו נצטער ‪ -‬דלכאורה תמוה‪ ,‬איר‬
‫אפ״ל שמשה רבינו יצטער על העדר‬
‫אכו׳׳ש בעלותו לקבל התורה מהקב״ה?‬
‫‪ -‬אלא כוונת המדרש‪ ,‬שגופו של משה‬
‫רבינו מצ״ע הי׳ בעינוי וצער אלא שמשה‬
‫רבינו לא הרגיש בצערו של הגוף מחמת‬
‫רוב טרדתו ושמחתו בקבלת התורה‪:‬‬
‫לפירוש הב׳ י״ל‪ ,‬שנשתנה טבע גופו‬
‫של משה רבינו שיהי׳ כטבע של מלאך‪,‬‬
‫‪ (34‬ראה יפ״ת )ובהשלם( שם‪ ,‬שההמשך ‪.‬מניז‬
‫שלא ישן בו׳״ הוא לפירוש הגי ״ד״א מלחמה של‬
‫תורה״‪.‬‬
‫‪ (35‬ראה יפ״ת ובהשלם בפי׳ דברי המדרש‬
‫והחילוק דג׳ הפירושים‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ת ש א־‬ ‫להוטי‬ ‫‪ 78‬ו‬

‫ובמ׳ ימים האחרונים‪ ,‬שעלה לקבל‬ ‫וזהו קיומם וחיותפי^‪.‬‬

‫לוחות שניות‪ ,‬והם היו ״ברצון״׳^)כמו‬
‫ימים הראשונים(‪ ,‬העדר אכו״ש שלו הי׳‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שכיון שאלו ואלו דברי‬ ‫ו‪.‬‬
‫נם‪ ,‬אלא שכשם שהלוחות השניות לא‬ ‫אלקים וזיים‪ ,‬הרי כ״א משלשת אופנים‬
‫היו מעשה אלקים‪ ,‬כמו״כ העדר אכו״ש‬ ‫אלה הי׳ במ׳ יום אחרים שהי׳ משה בהר‪:‬‬
‫של משה בהר‪ ,‬לא הי׳ נס תמידי מאת ה׳‪,‬‬ ‫עליית משה במ׳ ימים הראשונים הי־‬
‫אלא שנזדכך גופו להיות כגופו של‬ ‫תה לקבל לוחות הרזדטונות‪ ,‬שהיו מעשה‬
‫מלאך שאין צריך אכו״ש)גשמית(‪.‬‬ ‫אלקים ומכתב אלקיסי״■‪ ,‬נס שלמעלה מן‬
‫ועפ״ז מדוייק עוד חילוק בין השמו״ר‬ ‫הטבע לגמרי‪ ,‬ובהתאם לזה גם העדר‬
‫וב״ר הנ״ל ‪ -‬שבב״ר מביא הכתוב דפ׳‬ ‫האכו״ש של משה לא הי׳ בגדר של טבע‪,‬‬
‫עקב« ״ואשב בהר גו׳ לחם לא אכלתי‬ ‫ואפילו לא מצד שנתעלה גופו להיות‬
‫גו״׳ המדבר במ׳ יום הראשונים‪ ,‬ואילו‬ ‫כטבע של מלאכים ‪ -‬אלא הי׳ עניו נסי‬
‫בשמו״ר קאי״ על הכתוב דפרשתנו‬ ‫מצד הקב״ה‪:‬‬
‫שמדבר במ׳ יום אחרוני^•■ ‪ -‬כי הב״ר‬ ‫במ׳ ימים האמצעיים )שהיו בכעס!‪(4‬‬
‫ס״ל שהי׳ באופן נסי כנ״ל‪ ,‬ולכן הביא‬ ‫לא היתה הנהגה נסית‪ ,‬והעדר האכו״ש‬
‫הכתוב דם׳ עקב שמדבר ע״ד עליית‬ ‫של משה הי׳ ענין טבעי‪ ,‬שמרוב טירדתו‬
‫משה מ׳ יום הראשונים‪ :‬משא״כ השמו״ר‬ ‫ועס ‪ p‬בהיותו עם ה׳ לא הרגיש דרישות‬
‫שס״ל שנשתנה טבע גופו של משה עד‬ ‫גופו‪:‬‬
‫ש״נדמה להם״ ‪ -‬קאי על הכתוב דפר־‬
‫שתנו במ׳ יום האחרונים‪.‬‬ ‫הנ‪-‬ל י״ל זכוונתו לשלול לא רק אכו״ש גשמית‬
‫אלא נ ל אופן וגדר של אכו״ש )גם אכו״ש רוחנית(‪.‬‬
‫אבל לאידך‪ ,‬כשם שיש מעלה בלו­‬ ‫וראה שם ה״ד )ראב״ד שם ה״ב וה״ד ונ״כ הדמב״ם‬
‫חות שניות על לוחות ראשונות‪ ,‬דאף‬ ‫י‬ ‫שם(‪.‬‬
‫שלוחות ראשונות היו במעלה עליונה‬ ‫ראה שמו״ר )שם‪ ,‬ה( ״לחם לא אכל אבל‬ ‫‪(39‬‬
‫יותר‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הי׳ שייך בהם שבירה«‪,‬‬ ‫מלחמה של תורה אכל כר ד״א ויהי שם עם ה׳ לחם‬
‫משא״ב לוחות שניות•״■‪ ,‬קיימות לנצח ‪-‬‬ ‫לא אכל כר בעוה״ז אבל לעולם הבא הוא אוכל‬
‫עד״ז בענץ העדר אכו״ש של משה‪ ,‬שאף‬ ‫מלחמה של תורה כו׳ אלא מאיו הי’ אוכל מזיו‬
‫שבאופן הא׳ ה״ז נס יותר‪ ,‬מ״מ אין זה‬ ‫השכינה הי' ניזון ואל תתמה החיות שנושאות את‬
‫הכסא מזיו השכינה הן ניזונות״‪ .‬ולכאורה מזון מזיו‬
‫שייך לטבע גופו של משה‪ ,‬משא״כ כא־‬
‫השכינה הוא למעלה מלחמה של תורה‪ .‬וראה מפר­‬
‫שי המדרש‪ .‬וע״פ הנ״ל י״ל שבמדרש כאן הכוונה‬
‫‪ (42‬ט‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫״בעוה״ב״ היא לעולם הגשמות בגופים וכדעת‬
‫‪ (43‬וכן בקה״ר הנ״ל הערה ‪.25‬‬ ‫הרמב׳׳ן כשער הגמול )וראה זח״א קלה‪ ,‬ב(‪ .‬וכיון‬
‫‪ (44‬וצע״ג בחדא״ג מהרש״א יומא שם‪ ,‬דמפרש‬ ‫שמשה בהיותו למעלה הוא ניזון מזיו השכינה ה״ה‬
‫ד‪,‬כתוכ דפרשתנו על מ• יום האמצעיים‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫כנשמה בלי גוף‪ .‬וראה מאמרי אדמו״ר האמצעי‬
‫‪ (45‬ראה פסחים פז‪ ,‬סע״ב‪ .‬ירושלמי תענית פ״ד‬ ‫כמדבר ח״ב ע■ תשסד‪ .‬אוה״ת דרושי יוה״כ ע׳‬
‫ה״ה‪.‬‬ ‫א׳תקפז )ושם מפרש מזון מזיו השכינה בהמשך‬
‫‪ (46‬ראה תנהומא פרשתנו לא‪ .‬פרש״י לד‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫לקה״ר הנ״ל הערה ‪ .(25‬וראה מאמרי אדה״ז תקס״ה‬
‫וראה לקו״ש ח״ט עי ‪ 68‬ואילך במעלת לוחות שניות‬ ‫ח״ב ע׳ תקיח ואילך‪ .‬ספר הליקוטים דא״ח דהצ״צ‬
‫על לוחות הראשונות‪ ,‬שהיא בדוגמת מעלת בע״ת‬ ‫הנ״ל )הערה ‪ 27‬בשוה״ג(‪ ,‬בגדר הגופים והאכילה‬
‫על צדיקים‪ ,‬שהתשובה היא מצד הבע״ת עצמו ולא‬ ‫לע״ל )עוד‪,‬׳׳ב(‪.‬‬
‫מצד גילוי אור‪ :‬ועד״ז המעלה בקדושה שני' דא״י‬ ‫‪ (40‬פרשתנו לב‪ ,‬טז‪.‬‬
‫על קדושה ראשונה‪ .‬ע״ש בארוכה‪.‬‬ ‫‪ (41‬פרש״י פרשתנו לג‪ ,‬יא‪ .‬עקב ט‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ 79‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫תשאא‬ ‫למוטי‬

‫אירים כמו נשמה״י‪ ,‬ולכן בא זה דוקא‬ ‫שר נזדכך גופו של משה להיות כמלאך‪,‬‬
‫לאחרי היותו בהר במ׳ יום האחרונים‪,‬‬ ‫וד׳ז עניו פנימי יותר‪.‬‬
‫שאז נזדכך גופו של משה‪ ,‬עד ש״קרן‬ ‫ויש לומר שזהו הטעם ש״קרן עור‬
‫עור פניו״‪.‬‬ ‫פניו״’•■ של משה דוקא בירידתו מן ההר‬
‫ששיחת ש״פ נשא חשמ״ס‬ ‫עם לוחות האחרונות ביום הכפורים‪ ,‬ולא‬
‫ברדתו מן ההר עם לוחות הראשונות‬
‫לאחרי מ׳ יום הראשונים״ ‪ -‬כי« זה ש­‬
‫ראה אוה״ת פרשתנו ס׳׳ע ב׳עה )הובא‬ ‫‪(50‬‬ ‫פני משה מבהיקים עם קרני הוד מורה‬
‫בספר הליקוטים שם עי א׳תרעג( שמפרש דברי עמק‬ ‫על זיכוך החומר גופא‪ ,‬עד שפניו מ ­‬
‫המלד)שט״ז פל״ז( ש״לוחות שניות היו ישראל בעלי‬
‫תשובה ובמקום שבע־ת עומדים כו׳ וע״ב זכה או‬
‫דוקא משה לבחי׳ כי קרן עור‪ ,‬שמבחי■ עור נעשה‬ ‫‪ (47‬פרשתנו לד‪ ,‬נם ובפרש״י‪.‬‬
‫אור דוגמת כתנת עור ובתורתו של רימ כתנת אורי‬ ‫‪ (48‬ראה רא׳׳ם וגו״א לפרש״י שם‪ .‬וראה בארו­‬
‫)ועיש )ע׳ ב׳עז( מה שמקשר זה עם פי׳ השליה(‪.‬‬ ‫כה יפ״ת השלם לשמו״ר שם‪ ,‬יא‪.‬‬
‫וראה בארוכה לקויש חים שם‪ .‬סי השיחות תשניב‬ ‫‪ (49‬ראה יפ״ת שם הדיר הג׳ בתחלתו‪ .‬וראה‬
‫ח״ב ע׳ ‪ 433‬ואילך‪.‬‬ ‫ספד הליקוטים שם ע׳ א׳תרסט‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ 60‬ו‬

‫תשא ב‬
‫אחא‪ ,‬ור׳ חייא שאירע התם שמע זה ג״כ‬ ‫בזהר פרשתנו׳ מסופר אודות ר'‬ ‫א‪.‬‬
‫אבל לא לו אמר ר״ה או ר״ש‪ ,‬אז אינו‬ ‫יוסי ור׳ חייא שהלכו בדרך ודברו נ ­‬
‫מחוייב לומר בשם אומרו‪ ,‬כי ע״ז אין‬ ‫ענעי תורה‪ ,‬ולבסוף^ אמר ר׳ חייא דרוש‬
‫ראי׳ ממרדכי ואסתר שהתם אמר מרדכי‬ ‫עה״פי■ ״והי׳ באחרית הימים נכון יהי׳ הר‬
‫לאסתר‪ ,‬ורק כשר׳ יוסי שאלו ממאן‬ ‫בית ה׳ בראש ההרים ‪ . .‬ונהרו אליו כל‬
‫שמעת לה אז סיפר לו ר״ח ממי שמע‪.‬‬ ‫הגוים״‪ ,‬ולאח״^ אמר ר׳ יוסי ״זכאה‬
‫ועפ״ז א״ש ג״כ הלשון דר״י ממאן‬ ‫ארחא דא דזכינא להאי מלה‪ ,‬א״ל )ר״י(‬
‫שמעת לה ולא אמר מאן אמר לך‪ ,‬הוא‬ ‫ממאן שמעת לה‪ ,‬א״ל )ר״ח( יומא חדא‬
‫כי ר׳ יוסי הבין שלא אמרו דרוש זה לר׳‬ ‫הוינא אזיל בארחא ושמענא וחמינא לי׳‬
‫חייא כי א״כ הי׳ אומר לו בשם אומרו ‪. .‬‬ ‫לרב המנונא סבא)נ״א לר׳ שמעון( דהוה‬
‫לכן שאלו ממי שמעת לה‪ ,‬היינו לא מאן‬ ‫דריש להאי קרא לרבי אחא״‪.‬‬
‫אמר לך אלא ממאן שמעת לה‪ ,‬שלא‬ ‫ואאמו״ר בהערותיו לספר הזהר הא­‬
‫אמרו זה לר״ח אלא שר״ח שמע זה״‪.‬‬ ‫ר י ך בביאור דברי הזהר ע״ד הקבלה‪,‬‬
‫עכ״ל‪.‬‬ ‫ובתוך דבריו כתבי‪ ,‬וז״ל‪:‬‬
‫וצריך להבין‪ :‬אמירת דבר כשם‬ ‫ב‪.‬‬ ‫״ר׳ חייא בתחלה כשאמר לר׳ יוסי זה‬
‫אומרו אינה רק סגולה לגאולה כמרז״ל‬ ‫הדרוש לא אמרו בשם ר״ה או ר״ש‪,‬‬
‫הנ״ל ״כל האומר דבר נשם אומרו מביא‬ ‫ולכאורה הרי צריכין לומר דבר בשם‬
‫גאולה לעולם״)שמקורו במס׳ אבות‪ ,‬ו­‬ ‫אומרו‪ ,‬וכמאמר• כל האומר דבר בשם‬
‫הובא גם בחוליף ובנדהי‪ ,‬כמ״ש אאמו״ר‬ ‫אומרו מביא גאולה לעולם‪ ,‬הנה עפ״י‬
‫בהמשך דבריו שם(‪ ,‬אלא הוא חיוב ג ­‬ ‫פשוט י״ל שאימתי צריכים לומר דבר‬
‫מור‪ ,‬והובא להלכה במגן אברהס״י‪ ,‬ד‪-‬‬ ‫בשם אומרו הוא כשהאומר הדבר אמר‬
‫״כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר‬ ‫לו זה האומרו אז הוא צריך לומר בשם‬
‫אומרו‪ ,‬וכמו במרדכי ואסתר שמשם נל ­‬
‫מד זה שאמר מרדכי לאסתר כמ״שי ויגד‬
‫‪ (8‬קד‪ ,‬נ‪.‬‬
‫לאסתר המלכה‪ ,‬אז צריך השומע ממנו‬
‫‪ (9‬יט‪ ,‬נ‪,‬‬
‫לאמרו בשם אומרו כמ״שי ותאמר אסתר‬
‫‪ ( 10‬או״ח סקניו סק״ב־‪ .‬ובשל״ה )עג‪ ,‬סע״א(‬
‫״ומדברי קבלה ומד״ם פ״ק דגדרים )ראה לקמז‬
‫למלך בשם מרדכי‪ ,‬משא״כ בנדו״ד לא‬
‫ובהערה הבאה( תני ר' חייא כל שאינו אומר דבר‬ ‫אמר זה ר״ה או ר״ש לר׳ חייא רק לר׳‬
‫בשם אומרו עובר בלאו שנאמר אל תגזול דל כי דל‬
‫הוא״‪.‬‬ ‫‪ ( 1‬ח־ב קפ ח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ ( 2‬שס קפט‪ ,‬נ ואילך‪.‬‬
‫‪ ( 3‬ישעי' נ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫•( ולהעיר ע‪ 1‬לא הביאן אדה־‪ 1‬בשו־ס של‪1‬‬ ‫‪ (.1‬קע‪ ,‬א‪.‬‬
‫ש״חיוסו עפ‪-‬י ו עח נל הפוסלוים ראשונים ואחרונים‬ ‫‪ ( 5‬ל ^ ט י לוי״צ ח״ב עי ק ה‪.‬‬
‫ובראשם הרב כעל מ״א״ )ל שנן הרנניס בני הנאון‬ ‫א בו ת פ־׳ו‪ ,‬ו )כסופו(‪ .‬מגילד‪ ,‬טו‪ ,‬סע־א‪ .‬ו עוד‬ ‫‪(6‬‬
‫החחבו לשו־ע אדה ו(‪ ,‬אף שבסינז! ‪ 1‬ה עצמו מביא‬ ‫)הובאו לקמן(‪.‬‬
‫נו־נ דבוים נזזנו׳ רומנ״א ‪ 7‬פנ־נ ולאח״ז‪.‬‬ ‫‪ (7‬א ס תר ב‪ ,‬נ ב‪.‬‬
 ‫ו‪8‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫תשאב‬ ‫למוטי‬

‫ועכצ״ל שמדבר כאן באופן שאין בזה‬ ‫בלאו)נדרים פ״ק״(״ ]ומקורו במדרש״‬
‫האיסור ד״אל תגזול דל״‪.‬‬ ‫״אמר רבי חזקי׳ אמר רבי ירמי׳ בר אבא‬
‫ויובן זה בהקדם שמצינו כמה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫בשם רבי יוחנן בל שאינו אומר דבר‬
‫מאמרי רז״ל שלא נאמרו בשם אומרם‪,‬‬ ‫בשם אומרו עליו הכתוב אומר״ אל‬
‫כמודגש במיוחד אצל רבי אליעזר ה ­‬ ‫תגזל דל כי דל הוא וצריך אדם כשהוא‬
‫גדול‪ ,‬שאף ש״לא אמר דבר שלא שמע‬ ‫שומע דבר לומר אותו בשם אומרו״״[‪.‬‬
‫מפי רבו לעולם״‘׳‪ ,‬מ״מ יש ריבוי מא­‬ ‫ולפי זה צ״ב במ״ש אאמו״ר ש״עפ״י‬
‫מרים שלו שלא הזכיר בהם שם רבוי׳‪,‬‬ ‫פשוט י״ל שאימתי צריכים לומר דבר‬
‫ומדוע לא חש להא דכל שאינו אומר‬ ‫בשם אומרו הוא כשהאומר הדבר אמר‬
‫דבר בשם אומרו עובר בלאו‪.‬‬ ‫לו זה האומרו אז הוא צריך לומר בשם‬
‫]לכאורה יש לומר ע״פ מ״ש בגמ׳“׳‬ ‫אומרו‪ ,‬וכמו במרדכי ואסתר״ ‪ -‬דלב־‬
‫״אזל ר׳ אלעזר אמר לשמעתא בי מדר‪-‬‬ ‫אורה‪ ,‬חילוק זה יש לו מקום רק לענין‬
‫שא ולא אמרה משמי׳ דר׳ יוחנן שמע ר״י‬ ‫הסגולה דהבאת גאולה לעולם‪ ,‬דכאשר‬
‫איקפיד כו׳ עול לגבי׳ רבי אמי ור׳ אסי‬ ‫האומר רק שמע הדבר מהאומרו אבל‬
‫לא אמרו לו אין ראי׳ ע״ז ממרדכי ו ­‬
‫א״ל כו׳ וכי על כל דבר שאמר יהושע‬
‫אסתר ריון ״שהתם אמר מרדכי לאסתר״‪,‬‬
‫הי׳ אומר להם כך אמר לי משה אלא‬
‫יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעים‬ ‫אבל בנוגע להלאו ד״אל תגזול דל״‬
‫שתורתו של משה היא‪ ,‬אף ר׳ אלעזר‬ ‫מובן ששייך גם כששומע דבר שנאמר‬
‫תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין‬ ‫לאדם אחר‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬לכאורה הוי יותר‬
‫בגדר ״גזילה״יי מבעל המאמר כששומע‬
‫כי שלך היא״י‘ ‪.‬‬
‫דבר שנאמר לאחר‪ ,‬שבעל המאמר לא‬
‫ועפ״ז י״ל שעד״ז הוא גם בר׳ אליעזר‬ ‫נתכוין לאמרו אליו אלא למישהו אחר‪,‬‬
‫והוא כאילו חוטף ואומר מה ששמע מפי‬
‫אחרים מבלי להזכיר שם אומרו‪.‬‬
‫‪ ( 16‬סוכה כו‪ ,‬םע״ב‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה שם כת‪ ,‬א;‬
‫הזקקתוני ‪ . .‬מרבותי)ראה לקמן הערה ‪ . . (21‬לא‬
‫אמרתי דבר שלא שמעתי מרבי מעולם‪ .‬ועד״ז ביומא‬ ‫‪ ( 11‬בנדרים לפנינו ליתא‪ .‬וראה שו״ת נוביי‬
‫סו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫או״ת מהד״ת ס־כ; הגהות רעקיא לשויע; שערי‬
‫‪ ( 17‬להעיר מתדא״ג מהרש״א ברכות )כז‪ ,‬ריש‬ ‫תשובה שם; ועוד ‪ -‬שמקורו במדרש תנחומא ויל״ש‬
‫ע״ב( ‪,‬מצינו בכמה דוכתין דגם דבר שלא שמעו‬ ‫שבהערה הבאה‪.‬‬
‫מרבם אמרו חכמים מסברא ואפשר לומר דדבר‬ ‫‪ ( 12‬תנחומא במדבר כב‪ .‬יל״ש במדבר רמו‬
‫שאינו של סברא לא אמרה ר״א בשם רבו כיון שלא‬ ‫תרעה‪ .‬יל״ש משלי עה״פ רמז תתקס‪.‬‬
‫שמע מפיו״‪ ,‬ולפי דבריו נמצא דדברים של סברא‬ ‫‪ (13‬משלי כב‪ ,‬כב‪.‬‬
‫אמר מדעתו)אף שלא שמעם מרבו(‪ .‬אבל ראה פתח‬ ‫‪ ( 14‬ולהעיר שבמדרש שם ממשיך ‪,‬משלישי‬
‫עינים להחיד״א ברכות שם שמסוגיית הגם׳ בסוכה‬ ‫ששנו רבותינו‪ ,‬אמר רבי תנחום הלבלר‬ ‫הלכה‪,‬‬
‫שם נראה דגם דבר של סברא לא אמר אלא מה‬ ‫אני מרבי מיאשא שקבל מן הזקנים הלכה‬ ‫מקובל‬
‫ששמע מרבו‪.‬‬ ‫מסיני כוי״‪ .‬ובזית רענן שם ‪.‬ומזה למדנו‬ ‫למשה‬
‫‪ (18‬יבמות צו‪ ,‬סע״ב‪ .‬ועד״ז בירושלמי שקלים‬ ‫לומר השמועה כשם אומרו עד השליש״־‪.‬‬ ‫שצריך‬
‫פ״ב ה״ה‪.‬‬ ‫וראה לקמן הערה ‪.47‬‬
‫‪ (19‬וראר‪ ,‬עד״ז בירושלמי כרכות פ״ב ה״א‪.‬‬ ‫‪ (15‬להעיד משליך‪) ,‬קפג‪ ,‬ב(‪.‬שיאמר דבר בשם‬
‫מו״ק פ״ג ה״ז‪ .‬וכ״ה להלכה ‪ -‬ראה נ״כ הטושו־ע‬ ‫אומרו ולא יגזול דעת האומרו כי גזילה זו יותר גזילה‬
‫יו״ד סרמ״ב סכ״ד‪.‬‬ ‫מגזילת ממון כו׳“‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תשאב‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ 82‬ו‬

‫מצוה קעביד אם יאמר בשמו “‪ ,‬ד״אל “‬ ‫הגדול‪ ,‬שלא הוצרך לומר דבריו בשם‬
‫תמנע טוב מבעליו״״‪.‬‬ ‫רבו כי הכל יודעים שכל דבריו הם של‬
‫ד‪ .‬ונ״ל הביאור בזה‪:‬‬ ‫רבו״ג‪.‬‬
‫אף שריב״ז אמר על תלמידו ר״א‬ ‫אבל לכאורה דוחק לתרץ כן הנהגת‬
‫שהוא ״בור סוד שאינו מאבד טיפה״ “‪,‬‬ ‫ר׳ אליעזר הגדול‪ ,‬דממה שאמר ״הרבה‬
‫מובן שר״א לא הסתפק בידיעת תורת‬ ‫תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי״‘־‪,‬‬
‫רבו‪ ,‬אלא ודאי התייגע והתעמק בהבנת‬ ‫״רבותי׳׳ לשון רבים‪ ,‬מוכח שהי׳ לו יותר‬
‫הדברים עד שהם נתעצמו בשכלו והשג ­‬ ‫מרב אחד‪ ,‬וא״כ הי׳ צריך להזכיר “ בכל‬
‫תו‪ ,‬באופן שהשתכנע והבין הדברים ו­‬ ‫דבר מאיזה רב קיבלו[‪.‬‬
‫נעשים שכלו‪ ,‬וא״כ מה שאמר אח״כ דבר‬ ‫ע׳׳ם פשוט יש לומר דהלאו ד״אל‬
‫זה אינו ענין של חזרה על דברי רבו‬ ‫תגזול דל״ הוא ע״ד גזילה בפשטות‪ ,‬ש­‬
‫בלבד אלא שדבר זה הי׳ מוכרח מצד‬ ‫דבר שאין בעה״ב מקפיד עליו איז בו‬
‫שכלו‪.‬‬ ‫משום גזא־‪ ,‬ועד״ז בדברי תורה שהאי­‬
‫]וע״ד המבואר בכ״מ “ לגבי תנאים‬ ‫סור הוא רק כשהאומר מקפיד שיאמרו‬
‫ואמוראים‪ ,‬שפסקי הדינים שלהם היו‬ ‫הדבר משמו‪ ,‬אבל כשאינו מקפיד ליכא‬
‫ע״פ שורש נשמתם‪ ,‬וכמו בפלוגתא דב״ש‬ ‫הלאו דאל תגזול דל‪ ,‬ולכן מובן שר׳‬
‫וכ״ה‪ ,‬שב״ש ששרשם מבחי׳ הגבורות‬ ‫אליעזר לא עבר ע״ז כי רבותיו לא היו‬
‫מקפידים בזה‪.‬‬
‫אבל נוסף על הדוחק בעצם הדבר‪,‬‬
‫‪ (24‬וראה ש״ך שם סקמ״ג בסופו ‪.‬אסור לומר‬ ‫דלכאורה צריך הרב להודיע בפירוש‬
‫בסתם וכש״ב משם עצמו דבר ששמע מאחרים דהוי‬ ‫שאינו מקפיד ולא מספיק שהתלמיד‬
‫מתעטו• בטלית שאינו שלו״‪ .‬וראה ברית עולם לספר‬ ‫יודע זאת מסברא ]ועוד‪ ,‬דלכאורה כדי‬
‫חסידים סי׳ רכד‪ .‬אבל צ״ע אם וה שייך לר״א‪ ,‬כיון‬ ‫לבטל חיוב לומר דבר בשם אומרו מח ­‬
‫שידוע שלא אמר דבר שלא שמע מרבו)תיו( מעולם‪.‬‬
‫מת כבוד רבו‪ ,‬אינו מספיק שרבו רק לא‬
‫ולהעיר שבנוגע לרבי אליעזר איתא במדרש )פסיק־‬
‫יקפיד ע״ז אלא צ״ל מחילה;^ הרי זה רק‬
‫תא דפ׳ פרה‪ .‬תנחומא חקת ח‪ .‬במדב״ר פי״ט‪ ,‬ו(‬
‫״בשעה שעלה משה לשמים שמע קולו של הקב״ה‬
‫מבטל האיסור‪ ,‬אבל פשיטא דאין זה‬
‫שהוא יושב ועוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה‬ ‫מהודר ולפנים משורת הדין‪ ,‬ואדרבה‬
‫בשם אומרה• רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה‬
‫ופרה בת שתים״ ‪ -‬שאמרה בשם רבי אליעזר ולא‬
‫נשם רבו)רבותיו(‪.‬‬
‫‪ (25‬משלי ג‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫‪ (20‬לכאורד‪ ,‬בן פירש נבס״מ לרסכ״ס הל' ת״ת‬
‫‪ (26‬וראה )בכמה פרטי דינים ובו׳ באומר דבר‬ ‫פ״ה ה״ט בהך דר״א דסוכה‪.‬‬
‫בשם אומרו( המובא בשד״ח כרד ז )פאת השדה‬ ‫‪ {21‬סנהדדיז סח‪ ,‬א‪ .‬וראה גם סוכה שבהערה‬
‫מערכת האל״ף כללים כלל קמג( א׳תקמא‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫‪) 16‬ואולי ‪ -‬סביוז שמתחיל מ״רבותי״ ומסיים ״מדני״‬
‫כרך ח׳)שיורי הפאה מערכת הא■ כלל לה( א׳תשטו‪,‬‬ ‫‪ -‬״רבות״ )בסוכה( לאו דוקא(‪.‬‬
‫ד ואילך‪ ,‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (22‬ראה ב״ח וש״ך יו״ד שם‪ .‬וראה בארוכה יז‬
‫‪ (27‬אבות פ״ב מ״ט‪.‬‬ ‫מלאכי כללי התי׳׳ו סי׳ תרסג‪ .‬וראה בנוגע לר״א‬
‫‪ (28‬ניאוה״ז וישלח כ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫בפרט ‪ -‬בהקדמת הרד״ל לפדר״א )‪.‬שם האחד‬
‫אליעזר״( אות ז׳ דיה ובענין הא דדבר )ואילח•‬
‫‪ (23‬ראה ב״ק בסופו‪ .‬וראה טחו״מ סו״ם שנח‬
‫•( ראה עד־ז חגיגה ט‪ ,1‬ב‪ .‬וע‪ 1‬ד‪.‬‬ ‫ושדע שם ר״ס שנס‪.‬‬
 ‫‪183‬‬ ‫שי חו ת‬
‫דול‪ ,‬שאין בזה הענין ד״אל תגזול דל״•״‪,‬‬
‫כי הוא נעשה הבעלים על התורה של ­‬
‫מד‪.‬‬
‫ומעתה מובן מה שלא הזכיר אאמו״ר‬
‫בביאור דברי הזהר האיסור ד״אל תגזול‬
‫דל״ אלא רק הענין ד״מביא גאולה‬
‫לעולם״ ‪ -‬כי גבי ר״ח לא שייך הענין‬
‫ד״אל תגזול דל״ ]כדמוכח מזה גופא‬
‫שלא הזכיר ר״ח שם כעל השמועה עד‬
‫ששאלו ר״י ״ממאן שמעת־ לה״[‪ ,‬והיינו‬
‫לפי שהתייגע בהענין״ עד שהבין הדבר‬
‫בשכלו ונתעצם עמו‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫]ועד״ז הוא במה שהביא אאמו״ר״‬
‫״מה שמצינו בחולין דק״ד ובכריתות‬
‫דכ״ג ובנדה די״ט ששנו במשנה דעת‬
‫הת״ק ואח״ב דעת ר׳ יוסי‪ ,‬ופריך בגמרא‬
‫שם ר׳ יוסי היינו ת״ק‪ ,‬ומתרץ הא קא‬
‫משמע לן מאן ת״ק ר׳ יוסי‪ ,‬כל״ האומר‬
‫דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם‬
‫שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי‬
‫‪ . .‬ועיין בפרש״י בחולין שם שהתנא‬
‫שכח ולא הזכיר שמו בתחלה וחזר‬
‫תו יהגה‪ ,‬בתחלה היא נקראת תורת השם‬
‫ומשלמדה וגרסה היא נקראת תורתו״״‪,‬‬
‫הרי שיגיעת התורה היא באופן שיש‬
‫•‪ (35‬ומצד הענין ד״מביא גאולה לעולם״ ‪-‬‬
‫ראה לקמן הערה •‪.46‬‬
‫‪ (36‬בלקוטי לוי״צ לזהר שם )ע׳ קמז( מחלק ביו‬
‫ר״ה ור״ש ״שהמיתו א״ע עלי׳ וחידשו זה לא היו‬
‫צריכים לקשר בכנף לבושם שלא תשכח כי הרי‬
‫כבר המיתו א״ע עלי׳ ומתקיים אצלם אבל ר״ח שלא‬
‫חידש זה רק ששמע מר״ה או מר״ש א״כ לא המית‬
‫א״ע עלי׳‪ ,‬אצלו יכול להיות שתשתכח ותסור ממנה‪,‬‬
‫לכן קשרה בכנף לבושו כו׳״‪.‬‬
‫אבל אין זו סתירה להא שנתעצם בשכלו‪ ,‬כי י״ל‬
‫דהצורך להמית א״ע עלי׳ הוא דוקא בכדי לחדש‬
‫ולהמציא עניו בתורה‪ ,‬אבל בדבר שלא חידש אפשר‬
‫שהדבר יתעצם בשכלו גם כשלא המית עצמו עלי׳‪.‬‬
‫וראה לקוטי לוי״צ שם ע׳ קמב )הובא לקמן בפנים‬
‫ס״ח( שגם בענין זה היו דברים שר״ח חידש מעצמו‪.‬‬
‫‪ (37‬לקוטי לוי״צ שם )ס״ע קמ ואילד(‪.‬‬
‫‪ (38‬מכאן ~ ליתא בכריתות‪.‬‬
‫תשאב‬ ‫למוטי‬
‫מחמירים‪ ,‬וב״ה ששרשם מבחי׳ החסדים‬
‫מקילים״ ‪ -‬דלכאורה‪ ,‬תורה לא בשמים‬
‫היא״י‪ ,‬וכיצד אפשר לפסוק ע״ם שורש‬
‫נשמתם? ‪ -‬אלא שהפס״ד שלהם הי׳ ל­‬
‫אחרי ההתבוננות והיגיעה בשכלם כפי‬
‫שהם למטה‪ ,‬נשמות בגופים דוקא‪ ,‬היינו‪,‬‬
‫שלא הסתפקו במה שהתקבל אצלם מצד‬
‫שורש נשמתם‪ ,‬אלא התייגעו בהבנת ו ­‬
‫השגת הענין עד שהבינו כך בשכלם ל­‬
‫מטה בגוריי‪.‬‬
‫ועניו זה‪ ,‬שדבר תורה המתעצם עם‬
‫שכלו ה״ה נחשב שלו‪ ,‬מצינו גם להלכה‪,‬‬
‫כדאיתא בגמ״^ ש״הרב שמחל על כבודו‬
‫כבודו מחול שנאמר״ וה׳ הולך לפניהם‬
‫יומם ‪ . .‬הכי השתא התם הקב״ה עלמא‬
‫דילי׳ הוא ותורה דילי׳ היא מחיל לי׳‬
‫ליקרי׳ הכא תורה דילי׳ היא)בתמי׳‪ ,‬ה ­‬
‫כבוד תלוי בתורה ואינו יכול למחול על‬
‫כבוד התורה שהיא של הקב״ה‪ .‬רש״י(‪,‬‬
‫הדר אמר רבא אין‪ ,‬תורה דילי׳ היא‬
‫דכתיב״ ובתורתו יהגה יומם ולילה״‪,‬‬
‫ופרש״י ״כי״ אם בתורת ה׳ חפצו ובתור­‬
‫לאדם בעלות על התורה עד שיכול למ­‬
‫חול על כבוד התורה‪.‬‬
‫ועפ״ז מובן בנדו״ד‪ ,‬הנהגת ר״א הג ­‬
‫‪ (29‬ראה גם תניא בהקדמה )ג‪ ,‬סע״ב ואילח•‬
‫‪ (30‬נצבים ל‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה לקוטי לו״צ אגרות קודש )ע׳ רסג‬
‫ואילד(‪.‬‬
‫‪ (32‬קידושיו לב‪ ,‬סע״א ואילל‪ .‬וראה ? ‪ r‬יט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (33‬בשלח יג‪ ,‬בא‪.‬‬
‫‪ (34‬תהלים א‪ ,‬ב ובפרש״י שם‪.‬‬
‫‪ (35‬שהכוונה בזה לאחר ש״יהגה״ בתורה‪ ,‬כב־‬
‫המשך הגמ׳ ש״יעיין בתלמודו לדמות מילתא למיל־‬
‫תא להקשות ולתרץ כר״)פרש״י ע״ז שם ד״ה ואח״ב‬
‫יהגה(‪ ,‬״ליסבר״ ‪ -‬שבת סג‪ ,‬א‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תשא!‬ ‫לפוטי‬ ‫‪ 84‬ו‬

‫ולאידך‪ ,‬מכירן שבנדו״ז ישנו הענין‬ ‫והזכיר שמו״ ‪ -‬ופי׳ אאמו״ריג שמזה גו­‬
‫דמביא גאולה לעולם‪ ,‬מהי ההסברה בזה‬ ‫פא ששכח התנא ולא הזכיר שמו בתחלה‬
‫שכאשר האומר לא אמרו לו אלא הוא‬ ‫וחזר והזכיר שמו‪ ,‬מובן‪ ,‬שלא הי׳ בזה‬
‫שמע כשהלה אמרו לאדם אחר‪ ,‬בזה‬ ‫חיוב להזכיר שמו* ” ‪ -‬ומובן‪ ,‬דכ״ש‬
‫ליכא הסגולה ד״מביא גאולה לעולם״‬ ‫שלא הי׳ בזה איסור דאל תגזול‪ ,‬והיינו‬
‫)כנ״ל ס״א(‪.‬‬ ‫כנ״ל לפי שהתייגע עד שהבין העניו‬
‫בשכלו[‪.‬‬
‫ויובן זה בהקדם ביאור העניו ד‪-‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫״האומר דבר בשם אומרו״ שהובא לרא­‬ ‫והנה מובן דענין ״האומר דבר בשם‬ ‫ה‪.‬‬
‫שונה במס׳ אבות בברייתא דקנין תורה‪,‬‬ ‫אומרו״ שנאמר בפרק קנין תורה‪ ,‬אינו‬
‫שהוא האחרון מהמ״ח דברים שהתורה‬ ‫במקום שיש לאו‪ ,‬אלא הו״ע של מדת‬
‫נקנית בהם‪ ,‬ולאח״ז מסיים ״הא למדת כל‬ ‫חסידות‪ ,‬כשאר הענינים שבפרקי אבות״״‪.‬‬
‫האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה‬ ‫והיינו דלא איירי בשמועה והלכה‬
‫לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם‬ ‫)וכ״ש לימודים פירושים וסברות(*״״ ש­‬
‫מרדכי״‪.‬‬ ‫קיבל ולא נתעצמו במוחו ושכלו‪ ,‬שבאו­‬
‫ומובן מזה‪ ,‬דאף שהו״ע של מדת חסי­‬ ‫פן זה מחוייב בדבר‪ ,‬כ״א באופן שבגלוי‬
‫דות‪ ,‬כשאר הענינים שבפרקי אבות״״‪,‬‬ ‫וד׳ז דבר שנתעצם בשכלו‪ ,‬וזה שאומר‬
‫ולא חיוב ממש‪ ,‬מ״מ ה״ז נוגע לקנין‬ ‫דבר זה אינו משום שקיבלו מרבו אלא‬
‫תורה‪ ,‬ועוד זאת‪ ,‬מזה שדבר זה נמנה‬ ‫הוא ענין המיוחד לשכלו דוקא‪ ,‬ועד‬
‫בסוף המ״ח דברים )שנמנו מן הקל אל‬ ‫שכולו הוא לימוד ופירוש שלו וסברתו‪,‬‬
‫הכבד(‪ ,‬משמע‪ ,‬שבמילי דחסידותא דקנין‬ ‫הנה גם בזה יש מעלה מיוחדת )משום‬
‫תורה גופא‪ ,‬הרי הוא במעלה ובמדריגה‬ ‫מילתא דחסידותא( כשאומר הדבר בשם‬
‫עליונה )ולאח״ז מוסיף עוד מעלה‪ ,‬ש­‬ ‫אומרו‪.‬‬
‫מביא גאולה לעולם׳״(‪.‬‬
‫וצריך להבין מדוע בנדון כזה שדבר‬
‫וביאור הדבר‪:‬‬ ‫זה נתאמת בשכלו יש בזה משום ״האומר‬
‫כשם שהוא בכללות התורה‪ ,‬שהלומד‬ ‫דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם״‪,‬‬
‫צריך לידע המסורה מי קיבל ממי כמו‬ ‫מאחר שאמירה זו היא לא לפי ששמע‬
‫שסידר התנא בריש מס׳ אבות‪ ,‬וכפי ש ­‬ ‫הדבר מהאומר אלא לפי שכן הבין‬
‫האריך הרמב״ם בהקדמתו לס׳ היד ב ­‬ ‫בשכלו‪.‬‬
‫ארבעים דורות שבמסירת התורה^״‪ ,‬עד״ז‬
‫הוא בכל ענין פרטי בהלכה וסברת ה­‬
‫‪ (39‬לקוטי לוי״צ שם )ע׳ קמא( ‪ -‬לפירושו הנ״ל‬
‫הלכה‪ ,‬אף דברים שחידש מעצמו וכיו״ב‪,‬‬
‫)ס״א( ‪ -‬ש״בתחלה לא אמרם בשמו כי לא לו אמרם‬
‫הרי כאשר אומרים מאיזה בית מדרש‬
‫ר׳ יוסי ואז אין חיוב לומר בשס אומרו״‪.‬‬
‫בא חידוש זה ‪ -‬יש בכך משום חיזוק‬ ‫•‪ (39‬והטעם שלבסוף חזר והזכיר שמו ‪ -‬ראה‬
‫ענין ה״מסורה״ שבתורה‪.‬‬ ‫לקמן סעיף ח׳‪.‬‬
‫והיינו לא רק בדברים שבאו מפי ה‪-‬‬ ‫‪ (40‬ב״ק ל‪ ,‬א‪.‬‬
‫•‪ (40‬ראה שם עולם )להר״ר מרגליות( בפתיחה‬
‫סוף אות א' ‪ -‬שאמירת דבר בשם אומרו הוא לא רק‬
‫‪ (41‬ראה בארוכה במפרשי המשגה‪.‬‬ ‫בהלכה חדשה )שחייבים לאומרו בשם מי שחידשו(‪,‬‬
‫‪ (42‬וראה פי' נחלת אבות להאברבנאל ב­‬ ‫אלא גם כשמועות והלכות מ ‪ p‬בלות )כהלכה למשה‬
‫הקדמתו הקדמה הג’‪.‬‬ ‫מסיני(‪.‬‬
‫‪185‬‬ ‫שיחות‬
‫וע״פ כ״ז אולי יש לבאר דברי‬ ‫ז‪.‬‬
‫אאמרד‪ ,‬״דעפ״י פשוט י״ל שאימתי צרי­‬
‫כים לומר דבר בשם אומרו הוא כש‪-‬‬
‫האומר אמרו לאדם זה האומרו‪ ,‬אבל אם‬
‫לא אמר לו אז אינו מחוייב לומר בשם‬
‫אומרד‪:‬‬
‫בגדר•״ התורה יש ב׳ דברים‪) :‬א(‬
‫מסירה מדור דור‪) ,‬ב( מה שישראלי‘‬
‫מוסיפים ומחדשים בתורה‪ .‬וכמו התנאים‪,‬‬
‫ש״כמה ענינים )ש(נחחדשו בתושבע״פ‬
‫ורק אסמכוהו אקרא״י‘ ועד שישנם ״ה ­‬
‫גזירות והתקנות והמנהגות״״י שבאים‬
‫לגמרי על ידי החכמים ועד שנעשו תו ­‬
‫רה דוקא על ידי ישראל‪ ,‬כי רק דברים‬
‫שנתפשטו בישראל ורוב הציבור יכולים‬
‫לעמוד בהם נעשו חלק מהתורהיי‪.‬‬
‫ודבר זה הוא מצד עצם גדר התורה‪,‬‬
‫כי כיון שהתורה לא בשמים היא אלא‬
‫ניתנה לבעלותם של ישראל‪ ,‬ופסק דיני‬
‫התורה הוא ע״פ הנראה בשכלם‪ ,‬ועד‬
‫״ומשום דמבוה לאומרם בשם אומרם בו״‪ .‬ולפ״ז‬
‫לכאורה פירוש ״משלישי הלכה•)נסמן בהערה ‪(14‬‬
‫הוא שעריך לשלשל עד משה‪ .‬וראה נזיר נו‪ ,‬ב‬
‫ובמפרשים שם)וראה חיד־א בשער יוסף להור ‪r‬ת )ו‪,‬‬
‫א ד״ה אמר ר״ח(‪ .‬עין זוכר מערכת כ׳ אות ו׳(‪.‬‬
‫•‪ (47‬כהבא לקמן ראה לקו״ש ח״ל ע׳ ‪ 10‬ואילך‪.‬‬
‫״הדרן״ שבס׳ השיחות תשנ״ב ח״ב )ע׳ ‪ 504‬ואילך‪.‬‬
‫שם ע׳ ‪ 507‬ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (48‬ומרומז ענין זה )גם בנוגע לכללות תורה‬
‫שבע״פ( בדברי הרמב״ם בריש הקדמתו לס׳ היד‬
‫שם ‪,‬למדה משה רבינו כולה כו׳ לשבעים זקנים כו׳‬
‫ליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו מסר תורה‬
‫שבע״פ ועוהו עלי׳ כו׳ וזקנים רבים קבלו מיהושע‬
‫וקבל עלי כו׳״‪ ,‬והולך ומונה פלוני קיבל מפלוני כו׳‪,‬‬
‫שבתושבע״פ ישנם ב׳ הגדרים‪ ,‬גדר מסירה וגדר‬
‫קבלה ‪ -‬ראה לקו״ש ח״ל שם )ע׳ ‪.(12‬‬
‫‪ (49‬המשך תרס״ו ס״ע שפג‪ .‬וראה שם ע׳ שעב‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (50‬רמב״ם הל׳ ממרים פ״א ה״ב־ג‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה רמב״ם בהקדמתו שם‪ .‬הל' ממרים שם‬
‫פ״ב‪.‬‬
‫ת שאב‬ ‫לקוטי‬
‫שמועה או הלכה למשה מסיני וכיו״ב‪,‬‬
‫שבזה אין חידוש שאומר ממי קיבל‬
‫שמועה זו«‪ ,‬אלא גם בדברים התלויים‬
‫בסברא‪ ,‬שתלמיד ותיק חידש‪ 44‬ע״י א׳‬
‫מהמדות שהתורה נדרשת בהן‪ ,‬או ע״י‬
‫סברות בעומק טעמי ההלכות״‪ ,‬הרי את‬
‫היסוד ו״דרך הלימוד״ קיבל מרבו)ו־‬
‫כיו״ב(‪ ,‬ולכן יש ענין להזכיר את שם‬
‫רבו«‪.‬‬
‫וזהו הפירוש הפנימי במה שמסיים‬
‫״הא למדת כל האומר דבר בשם אומרו‬
‫מביא גאולה לעולם״)דלכאורה‪ ,‬גאולה‬
‫לעולם ‪ -‬מאי בעי הבא?( ‪ -‬שהמעלה‬
‫בזה שגם דברים אלו אומר בשם אומרו‬
‫היא כך‪ ,‬שעי״ז מגלה )גואל( ההעלם‬
‫דבל עניני התורה‪ ,‬ששורש ואמיתית כל‬
‫פרטי הלכות פירושים וסברות שנתחדשו‬
‫ד׳י כאו״א הוא במה שנאמר למשה מ־‬
‫ס י‪3‬י*«‪^4‬‬
‫והיינו‪ ,‬דנוסף על הידיעה בכלל ה­‬
‫תורה שיודע מסורתה עד למשה מסיני‪,‬‬
‫הרי הוא גואל כל פרט מדברי תורה‪,‬‬
‫עי״ז שמגלים את האומר הראשון‪ ,‬שהוא‬
‫משה רבינו מפי הגבורה״‪.‬‬
‫‪ (43‬ראה הקדמת הרמב״ם לס׳ היד וכהקדפתו‬
‫לפירוש המשניות‪.‬‬
‫‪ (44‬ראה מגילה יט‪ ,‬ב‪ .‬ירושלמי פאה פ״ב ה״ד‪.‬‬
‫שמו״ר פרשתנו רפמ״ז)ועוד ‪ -‬נסמנו נלקו״ש חי״ט‬
‫ע׳ ‪.(252‬‬
‫‪ (45‬ראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב ס״ב‪.‬‬
‫‪ (46‬ראה דרך חיים למהר׳׳ל אבות פ ‪ r‬שם‪.‬‬
‫•‪ (46‬וי׳׳ל שלענין מעלה זו מספיקה ההודעה‬
‫הכללית דר״א הגדול ״מעולם לא אמרתי דבר כו׳״‪.‬‬
‫‪ (47‬וראה ירושלמי שבת פ״א ה־ב )ועד״ז‬
‫בקידושין פיא ודיז( ״ר׳ חזקי׳ ר׳ ירמי׳ ר׳ חייא בשם‬
‫רבי יוחנן אם יכול את לשלשל את השמועה ‪7D‬‬
‫משה שלשלה ואם לאו תפוס או ראשון ראשון או‬
‫אחרון אחרון‪ ,‬מאי טעמא והודעתם לבניך ולבני‬
‫בניך יום אשר עמדת )ואתחנן ד‪ ,‬ט־י( עד יום אשר‬
‫עמדת לפני ה׳ אלקיך בחורב״‪ .‬וראה פני משה שם‬
 ‫שיחות‬ ‫תשאב‬ ‫להוטי‬ ‫‪ 86‬ו‬

‫לומר בשם אומרו ולכן שאלו ממאן‬ ‫שקוב״ה קא חייך ואמר נצחוני בני נצחו­‬
‫שמעת לי״׳‪.‬‬ ‫ני״ לכז הרי מגדר התורה הוא שישנם‬
‫ומבאר‪ ,‬כי ״ר׳ יוסי בחינתו הוא ע״ד‬ ‫ענינים כאלו שבאו באופן של חידוש ע״י‬
‫בחי׳ אסתר כי אסתר הוא בחי׳ מלכות‬ ‫חכמי ישראל‪.‬‬
‫וכן ר׳ יוסי הוא בחי׳ מלכות״‪.‬‬ ‫וב׳ אופנים אלו באים גם בשמיעת‬
‫וביאור הדברים‪ ,‬כי ספירת המלכות‬ ‫ד״ת מרבו‪) :‬א( תלמיד שרבו לומד עמו‪,‬‬
‫היא סוף כל דרגין‪ ,‬דלית לה מגרמא‬ ‫)ב( השומע דבר שלא נאמר לו‪ ,‬דהוי‬
‫כלום‪ ,‬ולכן בה מודגש שגם החידושים‬ ‫כאילו נודע לו הענין מעצמו; והם שני‬
‫הבאים מצד ישראל הם מהקב״ה‪ ,‬ואד ­‬ ‫האופנים שבגדר התורה ‪ -‬כמו שהיא‬
‫רבה מדרגא נעלית יותר•־־‪ ,‬מצד זה ש­‬ ‫באה במסורה מא׳ לשני‪ ,‬וכמו שהיא באה‬
‫ישראל וקוב״ה כולא חד‪.‬‬ ‫מעצמו‪ ,‬כיון שזה שהוא יודע ענין זה‬
‫בתורה הוא לא לפי שרבו או חבירו‬
‫ומטעם זה גופא בא הסיפור כנוגע‬
‫אמר לו אלא הוא קיבל זה בלי שהדבר‬
‫לר״י שמתחלה לא אמר לו ממי שמעו‪,‬‬
‫נמסר לו בייחוד‪.‬‬
‫כ״א אחר שר״י שאלו ממאן שמעת לי׳‪,‬‬
‫ובזה תלוי הגדר דאמירת ״דבר בשם‬
‫]וכן בנוגע להמשנה בחולין כריתות‬ ‫אומרו״‪ :‬החיוב לומר דבר בשם אומרו‬
‫ונדה ששנו במשנה דעת ת״ק ואח״כ דעת‬ ‫מדגיש )כנ״ל( הענין דמסירת כל עניני‬
‫ר״י‪ ,‬שהתנא לא הזכיר שמו בתחלה וחזר‬ ‫התורה מדור לדור‪ ,‬ודבר זה הוא כאשר‬
‫והזכיר שמו‪ ,‬הא קמ״ל מאן ת״ק ר׳ יוסי^‬ ‫האומר אמרו לו בייחוד)גם כאשר אח״כ‬
‫כי מצד דרגת ‪.‬הגילוי כפי שנסדר‬ ‫נתאמת הדבר בכלי שכלו(; והאופן‬
‫ע״פ סדר השתלשלות התורה)הן בנגלה‬ ‫שאינו חייב לומר בשם אומרו)גם משום‬
‫דתורה והן בפנימיות התורה בזהר(‪ ,‬אין‬ ‫מילי דחסידותא( ‪ -‬כאשר שמע הדבר‬
‫כאן הענין דמסורה אלא ענינו הוא כולו‬ ‫מבלי שהאומר ידבר אליו ‪ -‬בא ללמדנו‬
‫מצד החידוש דישראל‪ ,‬ורק מצד ר׳ יוסי‪,‬‬ ‫גדר זה שבתורה שבא מצד ישראל המו­‬
‫בחי׳ המלכות‪ ,‬נרגש כמו שהוא מצד ה־‬ ‫סיפים ומחדשים בתורה)לא ע״י מסירה‬
‫עצמות«‪ ,‬דגם החידוש שמצד המקבל‪,‬‬ ‫מדור דור(‪.‬‬
‫הרי כח החידוש גופא הוא מהקב״ה‪,‬‬
‫ועפ״ז יש לבאר מ״ש אאמו״ר‬ ‫ח‪.‬‬
‫כנ״ל‪.‬‬ ‫בהמשך דבריו‪ ,‬שהטעם לזה שר׳ יוסי‬
‫גמשיזזות ש״פ תשא תשיימ‪ ,‬ש״פ בלק תשמ״ט‬ ‫שאלו ממאן שמעת לה הוא‪ ,‬כי ״ר׳ יוסי‬
‫ביחוד מקפיד שיאמרו בשם האומרו ‪. .‬‬
‫אפילו אם לא לו אמר האומר רק ששמע‬
‫‪ (54‬ראה בהנסמן בהערה ‪ .49‬וראה תו״ח ח״ש‬ ‫מהאומר ע״ד שהי׳ בר״ח כאן שלא לר״ח‬
‫קלד‪ ,‬ג‪ .‬מאמרי אדמו״ר האמצעי שמות ח״ב ע׳ שפב‬ ‫אמר ר״ה אלא לרב אחא ור״ח רק שמע‬
‫ואילך‪ .‬נ״ך ע׳ נה ואילך‪ .‬וב״הדרן״ שנסה״ש‬ ‫]ויתירה מזו ש״בדרשה זו הי׳ ר״ח מבין‬
‫תשנ״ב שם )ע׳ ‪ 508‬ואילך(‪ ,‬דחידושים אלה שמחד־‬ ‫דבר מתוך דבר ‪ . .‬חדשם ר״ח בעצמו״‪,‬‬
‫שים ישראל בתורה יש בהם עילוי לגני עניני התולה‬ ‫כמ״ש אאמו״ר כאף־[ עכ״ז ג״כ צריך‬
‫כפי שהם מצד עצמם תורתו של הקנ״ה‪ ,‬מצד שר­‬
‫שם נהעצמות‪ .‬ע״ש בארוכה‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה אגה״ק ס׳יב‪ .‬המשך תרס״ו ד״ה כי‬ ‫‪ (52‬ב״מ נט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫המצוה )ע׳ שמא ואילך(‪ 1 .‬בנ״מ‪.‬‬ ‫‪ (53‬לקוטי לוי״צ שם ע׳ קמב‪.‬‬
‫‪ 87‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫להוטי‬

‫וימהל‬
‫ובצפנת פענחי מביא עוד ראי׳ ש ­‬ ‫כתב הרמב״ם בהל׳ שבתי‪ :‬״ה ­‬ ‫א‪.‬‬
‫שיטת הרמב״ם היא ד״גדר הבערה״ אינו‬ ‫מבעיר כל שהוא חייב‪ ,‬והוא שיהא צריך‬
‫״מה שעל ידי זה כלה מה שדולק״ אלא‬ ‫לאפר‪ ,‬אבל אם הבעיר דרך השחתה‬
‫״מציאות האש״ ‪ -‬מהא דקיי״ל )כפסק‬ ‫פטור מפני שהוא מקלקל‪ ,‬והמבעיר‬
‫הרמב״ם כאן( דמבעיר כל שהוא ג״כ‬ ‫גדישו של חבירו כו׳ חייב אע״פ שהוא‬
‫חייב‪ ,‬ד״אם הוה משום דבר הנדלק הוה‬ ‫משחית מפני שכוונתו להנקם משונאו‬
‫צריך שיעור כל אחד כפי מה שהוא״‪.‬‬ ‫והרי נתקררה דעתו כו׳ מתקנים הן אצל‬
‫ועפ״ז צע״ק לשון הרמב״ם וסדר דב ­‬ ‫יצרן הרע‪ .‬וכן המדליק את הנר או את‬
‫ריו בהלכה זו‪ ,‬דבתחלה)וכעיקר הגדרת‬ ‫העצים בין להתחמם בין להאיר הרי זה‬
‫המלאכה( נקט הבערה בשביל האפר‪,‬‬ ‫חייב״‪.‬‬
‫ורק לבסוף נקט גם הבערה בשביל האש‬ ‫והנה ידועה שיטת אדמו״ר הזקן)ב ­‬
‫עצמה)״להתחמם״ או ״להאיר״(‪.‬‬ ‫דעת הרמב״ם( בגדר מלאכת מבעי^‪,‬‬
‫להסברא* שמלאכת מבעיר גדרה‬ ‫ש״ענין ההבערה הוא הוצאת האש או‬
‫״שריפת וכליון העצים״‪ ,‬ניחא הא שנקט‬ ‫שמרבה האש״‪ ,‬ד״אע״פ שהמבעיר אינו‬
‫הדוגמא ד״צריך לאפר״‪ ,‬כי צורך זה‬ ‫יחייב אא״כ צריך לאפר‪ ,‬אעפ״כ עיקר‬
‫שייך לגוף המלאכה )שריפת וכליון ה‪-‬‬ ‫החיוב אינו משום שריפת וכליון העצים‬
‫עצים‪ /‬שהרי האפר נוצר מכליון העצים‪,‬‬ ‫אלא משום ריבוי האש״ג‪ ,‬ומוכיח כן‬
‫ורק אח״כ יש מקום להוסיף‪ ,‬דגם כשאין‬ ‫ממ״ש הרמב״ם )בסיום הלכה זו( ״גבי‬
‫הצורך בהאפר )הנוצר מכליון העצים(‪,‬‬ ‫חימום ברזל באור״ ]״המחמם את הברזל‬
‫אלא בחמימות ואור )האש(‪ ,‬חייבים ג״כ‬ ‫כדי לצרפו במים הרי זה תולדת מבעיר‬
‫משום מבעיר‪:‬‬ ‫וחייב״[ וכמגיד משנה שם ״שכל דבר‬
‫שהוא עצמו נעשה אור כו׳ מבעיר״ ‪-‬‬
‫אבל כיון ששיטת הרמב״ם היא שגדר‬
‫אע״פ שבחימום ברזל אין שום כליון;‬
‫מלאכת מבעיר הוא ״הוצאת האש״‪ ,‬הו״ל‬
‫וממשיך אדה״ז‪ ,‬שכן משמע גם מהדיף‬
‫להתחיל מהדוגמא שהביא אח״כ ״ה­‬
‫)שהובא ברמב״ם כאן( ״דהמדליקי הנר‬
‫מדליק את הנר ‪ . .‬בין להתחמם בין ל ­‬
‫אע״פ שא״צ לאפר חייב״‘‪.‬‬

‫‪ (7‬שו״ת דווינסק ה״ב סל״ה ]ושם‪ ,‬שב״גדר‬ ‫!( פי״ב ה״א‪.‬‬

‫הבערה יש בוה מחלוקת גדולה ועיון רב אם‬ ‫‪ (2‬בשו׳׳ע שלו ריש הל׳ יו״ט)סת‪1‬יה ס״ב(‪.‬‬
‫המלאכה הוא מציאות האקז ‪ . .‬או מה שע״י זה כלה‬ ‫‪ (3‬אדה״ז בקו״א שלו שם סק״ב‪.‬‬
‫מה שדולק״‪ ,‬ומסיק ש״שיטת רבינו הגדול הרמב״ם‬ ‫‪ (4‬״בגמ׳ הכריתות״‪ ,‬והוא שם כ‪ ,‬א )הובא‬
‫ז״ל הוא שהחיוב הוא עצם הדבר״[‪ .‬ועד״ז בצפע״נ‬ ‫במגיד משנה(‪.‬‬
‫לרמב״ם הל׳ תרומות ל‪ ,‬ג־ד‪.‬‬ ‫‪ (5‬ל׳ אדה״ז שם‪.‬‬
‫‪ (8‬כדעת האבני נזר שם‪ .‬וראה צפע״נ הל׳‬ ‫‪ (6‬ובשו״ת אבני נזר או״ח סרל״ח הקשה ע״ז‪,‬‬
‫תרומות שם‪ ,‬ד״בכ״מ מוכח דהחיוב הוא רק בשביל‬ ‫וס״ל שמלאכת מבעיר היא ״בילוי הדבר״‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫הנפעל שנעשה ע״י האור״)אלא שמסיק )כנ״ל( ש­‬ ‫וראה דברי הצפע״נ שבהערה הכאה והערה ‪.8‬‬
‫שיטת הרמב״ם אינה כן(‪.‬‬ ‫ואכ־מ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ויקד׳ל‬ ‫לקוטי‬ ‫‪188‬‬

‫שעושה)ומהפך( את העצים לאפר)שהוא‬ ‫האיר״‪ ,‬שחמימות ואור הוא צורך בגוף‬

‫צריך לו(־׳‪ .‬משא״כ כשמדליק את הנר‬ ‫האש ‪ -‬ואמאי התחיל מהדוגמא ד״צריך‬
‫״בין להתחמם בין להאיר״‪ ,‬הרי אע״פ‬ ‫לאפר״‪ ,‬שהאפר נוצר על ידי ״כליון ו־‬
‫שכוונת האדם היא בשביל תיקון הנעשה‬ ‫שריפת העציס״י?‬
‫ע״י האש )חימום או אור(‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי יש‬
‫צד קלקול בפעולה זו‪ ,‬קלקול העצים‬ ‫ב‪ .‬בפשטות יש לומר‪:‬‬
‫בשביל התיקון שע״י האש־׳‪.‬‬ ‫מ״ש הרמב״ם שמבעיר חייב רק כש­‬
‫הוא ״צריך לאפר״‪ ,‬וכן ״בין להתחמם‬
‫אבל אין זה ביאור מספיק‪ ,‬כי סו״ם‪,‬‬
‫בין להאיר״‪ ,‬אינו אלא)כמפורש ברמב״ם‬
‫כיון ש״עיקר החיוב ‪ . .‬משום ריבוי ה ­‬
‫כאן( שלא יהי׳ מקלקל״׳)ולא משום דאי‬
‫אש״‪ ,‬הי׳ צריך להתחיל תיאור מלאכת‬
‫לאו הכי הוי מלאכה שא״צ לגופה‪ ,‬שהרי‬
‫מבעיר באופן המתאים למהותה של‬
‫לדעת הרמב״ם״ חייבים גם על מלאכה‬
‫מלאכת מבעיר‪ ,‬שהאדם עושה אח ה ­‬
‫מלאכה בשביל כוונת המלאכה עצמה‬ ‫שא״צ לגופה(‪.‬‬
‫)הוצאת האש(‪ ,‬והיינו שצריך לאש גופא‬ ‫ועפ״ז יש לבאר הטעם שהתחיל ב ­‬
‫)בשביל חמימות האש או אור האש״׳(‪.‬‬ ‫הבערה באופן ״שיהא צריד לאפר״‪ ,‬לפי‬
‫]ויש להוסיף ולהעיר‪ :‬עיקר הצורך‬ ‫שבאופן זה מודגש יותר שאין באן שום‬
‫וההכרח לשלול שמבעיר אינו מקלקל‪,‬‬ ‫ענין של השחתה וקלקול‪ ,‬אפילו מצד‬
‫הוא להסברא שמלאכת מבעיר היא‬ ‫גוף הפעולה דשריפת וכליון העצים‪,‬‬
‫דכיון שהוא צריך לאפר‪ ,‬נמצא‪ ,‬שאין‬
‫״שריפת וכליון העצים״‪ ,‬שלפ״ז נמצא‪,‬‬
‫כאן מעשה של השחתה וכליון)ביטול‬
‫שבעצם הוי מלאכת מבעיר מלאכה של‬
‫מציאות העצים(‪ ,‬אלא מעשה של תיקון‪,‬‬
‫קלקול )שריפה וכליון(‪ ,‬ומובן ההכרח‬
‫להדגיש תיכף בתחילת תיאור המלאכה‪,‬‬
‫שחייבים עלי׳ רק כשאינה)אלא( השחתה‬
‫וקלקול־׳‪ :‬אבל כיון שלדעת הרמב״ם‬ ‫‪ (9‬בפשטות מקורו של הרמב״ם הוא בל׳ הש״ם‬
‫)שבת קו‪ ,‬א‪ .‬ב״ק לד‪ ,‬סע״ב( ״מבעיר בצריו‬
‫לאפרו׳׳)כמ׳׳ש במ״מ שם(‪ .‬אבל בש״ס שם ה״ז דק‬
‫‪ ( 12‬אבל בפרש״י שבת שם‪ :‬״בצריו לאפיו ‪. .‬‬ ‫אוקימתא לתרץ ל׳ הברייתא ״כל המקלקליו פטוריז‬
‫דאע״פ דמקלקל הוא אצל המלאכה עצמה מתקן‬ ‫חוץ מחובל ומבעיר״‪ ,‬והברייתא קאי ב״צריך ל־‬
‫הוא אצל אחרים״‪ ,‬ומשמע דגם לגבי העצים הוי‬ ‫אפרו״ שלכן אינו מקלקל גמור וחייב עליו)וראה גם‬
‫מקלקל )וראה גם רש״י שם ד״ה וברייתא(‪ .‬וראה‬ ‫מ״מ שם ״שאע״פ שאין תועלת האפר כנגד קלקול‬
‫מגיד משנה שנעתק לעיל הערה ‪ .9‬וראה כם״מ כאן‬ ‫חפצים חייב״(‪ .‬אבל לא שזהו עיקר האופן דמלאכת‬
‫)בשם הדמ״ך( ד״בוזאי המבעיר קודד‪ ,‬אחת משוס‬ ‫מבעיר‪ ,‬דאדדבה‪ ,‬כשמוציא אש להתחמם אז להאיר‪,‬‬
‫האפר מקלקל הוא״‪.‬‬ ‫מעיקרא אינו בגדר מקלקל‪ ,‬כמפורש במאירי שבת‬
‫‪ ( 13‬ראה גם רש״י שבת שם ד״ה וברייתא‪.‬‬ ‫שם ד״אלו תקון גמור הוא״‪ .‬ע״ש‪ .‬ועד״ז בתום׳‬
‫‪ (14‬ולהעיר‪ ,‬שמלאכת מבעיר במשכן היתה ב­‬ ‫הרא״ש שבת שם )נעתק גם בשטמ״ק ב״ק שם(‪.‬‬
‫שביל בישול הסממנין)רע״ב שבת פ״ז מ״ב‪ .‬ועוד(‪,‬‬ ‫וראה חי׳ הרשב״א ב״ק שם הטעם שנקט ר׳ יוחנן‬
‫ולא משום שהי׳ ״צריו לאפר״‪.‬‬ ‫״צריו לאפרו״ ולא ״צריו לאפות פתו״‪.‬‬
‫‪ (15‬ע״ד חובל )ראה רמב״ם הל׳ שבת פ״ח ה״ז‪-‬‬ ‫‪ (10‬וכ״ה בש״ס )שבת וב׳׳ק שם(‪ ,‬דמ״ש ״מב­‬
‫ח(‪ ,‬״בוצע ‪ . .‬המפריש את הארוג״)שם פ״ט ה״כ(‪,‬‬ ‫עיר בצריך לאפרו״ הוא לפי שכלא״ה הוי מקלקל‬
‫קורע )שם פ״י ה״י(‪ ,‬מוחק )שם פי״א ה״ט( ‪ -‬שכולן‬ ‫]אלא שלשיטת רש״י שבת שם‪ ,‬ה״ז תלוי במלאכה‬
‫הן )במהותן( פעולה של קלקול‪ ,‬ולכן מוכרחת ה­‬ ‫שאצל״ג‪ .‬ע״ש‪ .‬ואכ״מ[‪.‬‬
‫הדגשה שהחיוב הוא רק כשיש תיקון‪.‬‬ ‫‪ (11‬הל׳ שבת פ״א ה״ז‪.‬‬
 ‫‪189‬‬ ‫שיחות‬
‫ועפ״ז יש לומר בעניננו‪ ,‬שהטעם ה־‬
‫פנימי שקבע הרמב״ם בתחילת מלאכת‬
‫מבעיר האופן דמבעיר כש״צריך לאפר״‬
‫)אע״פ ש״עיקר החיוב ‪ . .‬משום ריבוי‬
‫האש״‪ /‬הוא לפי שענינה של מלאכת‬
‫מבעיר בעבודה רוחנית מחייב ש״יהא‬
‫ומזה מובן‪ ,‬דגם לפמ״ש אדמו״ר הזקן‬
‫צריך לאפר״‪.‬‬
‫ש״ענין ההבערה הוא הוצאת האש או‬
‫ד‪ .‬ביאור העניה‬
‫כתיב*׳ ״נר ה׳ נשמת אדם״‪ ,‬ומלאכת‬
‫״מבעיר״ בעבודת האדם ענינה הדלקת‬
‫ה״נר״ דהנשמה שיהי׳ בוער באהבה כ­‬
‫רשפי אש לה׳‪.‬‬
‫והנה מבואר בתניאי׳‪ ,‬דכשם שאור‬
‫הנר ״מתנענע תמיד למעלה בטבעו מפני‬
‫שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה‬
‫ולידבק בשרשו למעלה ‪ . .‬אף שע״י זה‬
‫יכבה ולא יאיר כלום למטה וגם למעלה‬
‫בשרשו יתבטל אורו במציאות בשרשו‬
‫‪ . .‬כך נשמת האדם ‪ . .‬חפצה וחשקה ב­‬
‫טבעה ליפרד ולצאת מן הגוף ולידבק‬
‫בשרשה ומקורה בה׳״‪ ,‬היינו שענינה של‬
‫״אש״ הנשמה הוא רשפי אש האהבה לה׳‬
‫הגורמים לאדם לעלות למעלה בכלות‬
‫הנפש לה׳‪.‬‬
‫וזהו גם הביאור הפנימי בזה ש־‬
‫״המבעיר )אפילו( כל שהוא״‪ ,‬שמלאכת‬
‫מבעיר אין לה שיעור )בכמות( ‪ -‬לפי‬
‫שענין מלאכת מבעיר בעבודת השם הוא‬
‫התנועה דמסירת נפשו לה׳‪ ,‬שחפץ זה‬
‫״ליפרד ולצאת מן הגוף ולידבק בשרשה‬
‫ומקורה ‪ . .‬הגם שתהי׳ אין ואפם ותת־‬
‫בטל שם במציאות לגמרי ולא ישאר‬
‫ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הרא־‬
‫שון״״ג‪ ,‬מקורו בנקודת היהדות‪ ,‬שהיא‬
‫‪ (18‬משלי כ‪ ,‬כז•‬
‫‪ (. 9‬יפי״ט‪.‬‬
‫‪ C0‬ל' " ״'יי ״‪•°‬‬
‫וימד׳ל‬ ‫להוטי‬
‫״עיקר החיוב אינו משום שריפת וכליוז‬
‫העצים אלא משוס ריבוי האש״‪ ,‬א״ב‬
‫תוכנה של מלאכת מבעיר אינו עניו של‬
‫קלקול )שריפה וכליון( אלא ענין של‬
‫תיקון‪ ,‬״הוצאת האש או שמרבה האש״[‪.‬‬
‫שמרבה האש״‪ ,‬מ״מ‪ ,‬עיקר גדר מלאכת‬
‫מבעיר הוא כשהוא ״צריך לאפר״‪ ,‬ולכן‬
‫מתחיל הרמב״ם באופן זה‪ ,‬וממשיך ״וכ‪1‬‬
‫המדליק את הנר ‪ . .‬בין להתחמם בין‬
‫להאיר ה״ז חייב״‪ ,‬דאע״פ שבאופן זה‬
‫אינו צריך לאפר‪ ,‬מ״מ ״ה״ז חייב״‪.‬‬
‫ג‪ .‬ויש לבאר זה)בפנימיות הענינים(‪,‬‬
‫ובהקדים‪ ,‬של״ט מלאכות האסורות ב ­‬
‫שבת הן המלאכות שעשו במשכן “‪ ,‬שמ ­‬
‫זה גופא מובן‪ ,‬שאע״פ של״ט מלאכות‬
‫דשבת הן עבודות של חול )שלכן אסו­‬
‫רות ביום קדוש דשבת(‪ ,‬מ״מ‪ ,‬בשרשן‬
‫ומקורן בקדושה )כידוע שכל דבר שב ­‬
‫עולם שרשו ומקורו בקדושה( הרי הן‬
‫עבודות כלליות ועיקריות של איש יש­‬
‫ראל בעבודתו לקונו‪ ,‬לעשות מהעולם‬
‫דירה ומשכן לה׳‪ ,‬״ועשוי׳ לי מקדש ו­‬
‫שכנתי בתוכם״‪.‬‬
‫וכן הוא בענין פרטי התנאים וה‪-‬‬
‫גדרים דהל״ט מלאכות דשבת‪ ,‬הקובעים‬
‫מהי)אכ( מלאכה שחייבים עלי׳‪ ,‬יסודם‬
‫ועיקרם הוא כפי שהם מלאכות בעבודת‬
‫האדם לקונו‪ ,‬שאין העבודה נחשבת עבו­‬
‫דה שלימה בלי תנאים וגדרים אלה‪,‬‬
‫אלא שמזה משתלשל אח״כ לענין מ­‬
‫לאכת שבת‪ ,‬שבלי תנאים וגדרים אלה‬
‫אין היא מלאכה שחייבים עלי׳ בשבת‪.‬‬
‫‪ (16‬שבת מט‪ ,‬ב‪ .‬וראה שם צו‪ ,‬ב‪ .‬ב״ק ב‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫ועוד‬
‫‪ (17‬תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ויההל‬ ‫לקוטי‬ ‫‪190‬‬

‫והיינו‪ ,‬לפי שכל ענין מלאכת המשכן‬ ‫״חלק אלקה ממעל ממש״׳^‪ ,‬ולכן לא‬
‫‪ -‬שהיא היא מקורה של ל״ט מלאכות ‪-‬‬ ‫חשוכ בזה הכמות‪ ,‬כי היא נקודה פשוטה‬
‫הוא להשלים כוונת בריאת העולם‪ ,‬ש­‬ ‫שלמעלה מהתחלקות‪ ,‬דגם ב״כל שהוא״‬
‫נתאווה הקב״ה להיות לו דירה בתחתו ­‬ ‫ישנה כל)האיכות של( נקודת הנפש‪.‬‬
‫נים “‪ ,‬וכן הוא במשכן הפרטי שבכאו״א‬ ‫ובזה מוסיף הרמב״ם‪ ,‬שביחד עם זה‬
‫)כמחז״ל “ עה״פי׳ ״ושכנתי בתוכם ‪-‬‬ ‫צריך להיות התנאי ״והוא שיהא צריו‬
‫בתוך כאו״א מישראל״(‪ ,‬שענין מלאכת‬ ‫לאפר״‪:‬‬
‫המשכן הוא מה שהאדם צריך לעשות‬
‫״אפר״ הרי הוא החלק היותר גשמי‬
‫את העולם דירה ומשכן לו ית׳‪ .‬ולכן אין‬
‫וחומרי של הדבר הנשרף באש‪ ,‬ובלשון‬
‫מלאכת מבעיר בשלימות עד ש״יהא‬
‫אדמו״ר הזקן “‪ ,‬דכאשר שורפים עץ הרי‬
‫צריך לאפר״‪ ,‬שיורגש‪ ,‬שכוונת הבערת‬
‫ג׳ היסודות דאש רוח ומים שבעץ ״חלפו‬
‫האש האלקי שבנשמתו היא בשביל ״הע­‬
‫והלכו להם וכלו בעשן״‪ ,‬משא״כ האפר‬
‫פר״‪ ,‬עשיית דירה לו ית׳ בתחתונים‪.‬‬
‫הנשאר הוא ״העפר שבו היורד למטה‬
‫ה‪ .‬ובעומק יותר‪:‬‬ ‫ואין האש שולטת‪.‬בו הוא הנשאר קיים‬
‫אין פירוש הדברים‪ ,‬שהבערת האש‬ ‫‪ . .‬הוא חומרי יותר מכולן״‪.‬‬
‫)כלות הנפש דהנשמה( ו״צריך לאפר״ הם‬ ‫וזהו התנאי במלאכת מבעיר ״שיהא‬
‫שני הפכים‪ ,‬אלא שכיון שתכלית הכוונה‬ ‫צריך לאפר״‪ :‬תכלית הבערת אש הנשמה‬
‫היא לעשות העולם דירה לו ית׳‪ ,‬לכן‬ ‫צריכה להיות לא בשביל העלי׳ )האש(‬
‫תכליתה של התעוררות אש האהבה צ״ל‬ ‫לחוד ‪ -‬״ליפרד ולצאת מן הגוף״ ‪-‬‬
‫בשביל ה״אפר״‪ ,‬בירור וזיכוך גשמיות‬ ‫אלא בשביל ההמשכה “‪ ,‬״צריו לאפר״‪,‬‬
‫העולם ‪ -‬אלא עוד זאת‪ ,‬שהתנאי ד‪-‬‬ ‫שהאדם ירגיש שהוא צריך לגשמיות‬
‫״צריך לאפר״ הוא הבחינה שהבערת אש‬ ‫העולם‪ ,‬היינו שהוא צריך להשאר נשמה‬
‫הנשמה היא כדבעי‪ .‬דכאשר התעוררות‬ ‫בגוף ולעסוק עם גשמיות העולם לבררה‬
‫רשפי אש האהבה לה׳ היא כשלימות‪,‬‬ ‫ולזככה וכר‪ .‬ואדרבה‪ ,‬זוהי תכלית הב­‬
‫אזי אש הנשמה גופא מכריח ש״צריד‬ ‫ערת אש הנשמה‪ ,‬דזה שנתעורר ברשפי‬
‫לאפר״‪.‬‬ ‫אש האהבה עד לרגש של כלות הנפש‬
‫וההסברה בזה “‪:‬‬ ‫וחפץ לידבק בשרשו ומקורו‪ ,‬הוא אך‬
‫כדי שמזה יבוא לידי תוספת חיזוק ב­‬
‫כיון שהענין ד״דירה בתחתונים״‪,‬‬
‫עבודה בקיום התורה והמצוות בהיותו‬
‫עשיית עולם הזה לדירה ומשכן לו‬
‫נשמה בגוף בעוה״ז הגשמי‪.‬‬
‫ית׳‪ ,‬היא כוונת העצמות‪ ,‬מה שהוא ית׳‬

‫‪ (21‬תניא רפ״ב‪.‬‬
‫‪ (24‬תניא פל״ו‪ .‬וע״ש פל״ד‪.‬‬ ‫‪ (22‬תניא אגה״ק סט״ו)קכא‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (25‬לקו״ת נשא )כ‪ ,‬סע״ב( בשם ״ארז״ל״‪ .‬וראד‪.‬‬ ‫‪ (23‬וזהו הטעם ר‪.‬פנימי שגדר מלאכת מבעיר‬
‫אלשיך תרומה עה״פ‪ .‬ראשית חכמה ש׳ האהבה פ״ו‬ ‫)לדעת אדה״ז( אינו ״כליון ושריפת העצים״ אלא‬
‫)ד״ה שני פסוקים(‪ .‬של״ה חלק תושב״ב פ׳ תרומה‬ ‫״הוצאת האש או שמרבה האש״‪ ,‬היינו הרצוא צ״ל‬
‫)שכה‪ ,‬ב‪ .‬שבו‪ ,‬ב(‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫לא בשביל ענין של כליון וביטול הגשמיות )רצוא‬
‫‪ (26‬עייג״ב ד״ה אחרי מות תרמ״ט ספי״ב )סה״ס‬ ‫בלי שוב(‪ ,‬אלא דוקא בשביל ההמשכה למטה‪ ,‬להר­‬
‫תרמ״ט ע׳ רגז(‪.‬‬ ‫בות אור )אש( הקדושה בעולם‪ .‬וראה הערה ‪. 27‬‬
‫ו ‪9‬ר‬ ‫שיחות‬ ‫וייקהל‬ ‫להוטי‬

‫והיא עלי׳ באמת ‪ -‬רק כשמביאה לידי‬ ‫״נתאווה״ אלי׳‪ ,‬הרי מובן‪ ,‬דככל שהאדם‬
‫המשכה למטה ‪ -‬״)צריך ל(אפר״ ”‪.‬‬ ‫עולה למעלה יותר‪ ,‬ומתקרב יותר ל ­‬
‫)משיחות ש״פ יתרו תשמ״ט‪ ,‬ש״פ ויקהל תשי״ד(‬ ‫שרשו ומקורו ״בה׳ חיי החיים ב״ה״ ‪,26‬‬
‫הרי הוא מרגיש יותר את הנחיצות וה ­‬
‫אלא שמ״מ גם אפ מבעיר אש נשמתו ״ל­‬ ‫‪(27‬‬ ‫הכרח לירד למטה ולהתעסק בבירור‬
‫התחמם״ או ״להאיר״ הוי מלאכה‪ ,‬דאע״ם שלא נר ­‬ ‫וזיכוך העולם‪ ,‬לעשותו דירה ומשכן לו‬
‫גש בהרצוא כוונת השוב )וחסר כשלימות הכוונה‬ ‫ית׳‪ ,‬כיון שרק בכך ממלאים כוונת‬
‫כו׳(‪ ,‬מ״מ כיון שעי״ז נתוסף אצלו בחמימות ואור‬
‫העצמות‪.‬‬
‫הקדושה ה״ז מלאכה‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שבלשון ״להאיר״ נרמז גם‪ ,‬שכוונת‬ ‫ונמצא‪ ,‬שאימתי הוי הבערת אש‬
‫האדם בההבערה צ״ל )לא רק שהוא יהי׳ ״מואר״‪,‬‬ ‫הנשמה מלאכה ועבודה בשלימות‪ ,‬שחפץ‬
‫אלא( גם להאיר את העולם‪.‬‬ ‫הנשמה לידבק בו ית׳ הוא בשלימות‬
 ‫בטיחות‬
‫ויקהל־פקודי‬
‫מר שלכן בפ׳ ויקהל לא הקדים משה ה­‬
‫ארון והכפורת‪ ,‬להורות שמעתה עיקר ה­‬
‫חפץ במשכן אינו השראת השכינה אלא‬
‫הכפרה על חטאים מ׳‪:‬‬
‫וכדי לשלול סברא זו מבאר‪ ,‬שטעם‬
‫השינוי ש״משה הקדים בפרשת ויקהל את‬
‫המשכן כו׳ וכן עשה בצלאל״ הוא ״לפי‬
‫שהוא הראוי לקדם במעשה״‪ ,‬שמזה מובן‪,‬‬
‫שגם לאחר חטא העגל נשאר ענינו ה­‬
‫עיקרי של המשכן היותו ״מקום מנוחת‬
‫השכינה שהוא הארון״‪.‬‬
‫וכן מובן מדברי הרמב״ן בריש פרש‪-‬‬
‫תנו)פ׳ ויקהל(‪ ,‬שציווי זה ״יתכן שהי׳ זה‬
‫ביום מחרת רדתו ואמר לכולם ענין ה­‬
‫משכן אשר נצטווה בו מתחלה קודם שבור‬
‫הלוחות‪ ,‬כיון שנתרצה להם הקב״ה ונתן‬
‫לו הלוחות שניות כו׳ הנה חזרו לקדמותם‬
‫ולאהבת כלולותם ובידוע שתהי' שכיזתו‬
‫בתוכס כענין שצוהו תחלה כמו שאמרי‬
‫ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולכן צוה‬
‫אותם משה עתה ככל מה שנצטווה מ ­‬
‫תחלה״‪.‬‬
‫אמנם לדעת הרמב״ם עיקר ענין ה­‬
‫משכן ועיקר מצותו הוא כמ״ש בתחילת‬
‫הל׳ בית הבחירה״׳ ״מ״ע לעשות בית לה׳‬
‫מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין‬
‫הארוז וכפורת מצוה בפ״ע )שם בהשגותיו לסהמ׳־צ‬
‫להרמכ׳׳ם פ״ע לג(‪ ,‬מלבד מצות בבין ביהמ״ק )שם‬
‫מ״ע כ(‪ .‬אבל ע״פ מ״ש בפנים בפירוש הרמב״ן‬
‫אא״פ לפרש כן‪ ,‬ראד‪ ,‬לקו״ש חי׳׳א ע׳ ‪ 118‬ואילך‬
‫ובהעדר‪ 25 ,‬שם‪.‬‬
‫‪ (9‬תרומה שם‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (10‬ובן בסהמ׳־צ שם )מ׳״ע כ(‪ .‬וראה שם שרש‬
‫יב‪.‬‬
‫להוטי‬ ‫‪192‬‬
‫כתב הרמב״ן בפירושו על התורה‬ ‫א‪.‬‬
‫)ר׳׳ם תרומה(‪ :‬״עיקר החפץ במשכן הוא‬
‫מקום מנוחת השכינה שהוא הארון׳ כמו‬
‫שאמר־ ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל‬
‫הכפורת על כן הקדים הארון והכפורת‬
‫בכאן)בם׳ תרומה( כי הוא מוקדם במעלה‬
‫כו‪ /‬אבל משה הקדים בפרשת ויקהלי את‬
‫המשכן ואת אהלו ואת מכסהו וכן עשה‬
‫בצלאל^ לפי שהוא הראוי לקדם במעשה״‪.‬‬
‫ולכאורה יש לומר בביאור דבריו‪ :‬ל ­‬
‫דעת הרמב״ף הי׳ ציווי הקב״ה למשה על‬
‫עשיית המשכן)בם׳ תרומה( לפני חטא‬
‫העגל וציווי משה לישראל )בם׳ ויקהל(‬
‫הי' אחר החטא וסליחתו למחרת יוהכ״פ*‪,‬‬
‫וכיון שכן הי׳ מקום לפרש דבציווי ה׳‬
‫למשה הקדים הארון והכפורת כי לפני‬
‫חטא העגל הי׳ עיקר המכוון בבגין המשכן‬
‫לצורך השראת השכינה‪ ,‬והו״ע הארון וה­‬
‫כפורת‪ ,‬אבל אח״כ כשחטאו בעגלי הי׳‬
‫תוכן המשכן בשביל הכפרה על חטא ה­‬
‫עגל‪ ,‬שזהו בעיקר על ידי העבודה ב ­‬
‫משכן‪ ,‬הקרבת הקרבנותי‪ ,‬ולכן אפשר לו­‬
‫!( ראה גס תנחומא פרשתנו )ויההל( ז‪ .‬וראה‬
‫שס ו‪ .‬שמו״ר פ״נ‪ ,‬ב‪ .‬ו?יוד‪.‬‬
‫‪ (2‬תרומה נה‪ ,‬כב•‬
‫‪ (3‬לה‪ ,‬יא ואילך‪.‬‬
‫‪ (4‬לו‪ ,‬ח ואילך‪.‬‬
‫‪ (5‬ריש פרשתגו)ויקהל(‪.‬‬
‫‪ (6‬וכדעת וח״ב קגה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (7‬ראה תורת משה להתת״ס תרופה )שס‪ ,‬י(‬
‫ומלבי״ם שם‪ ,‬שמבארים השינוי עים הנ״ל‪ ,‬דעשייתו‬
‫היתה אחר חטא העגל‪.‬‬
‫‪ (8‬בסי חמדת ישראל )קונטרס נר מצרה ס״ו‬
‫)מ״ע כ(( מבאר כן‪ ,‬ומתרץ עפ״ז הסתירה בדברי‬
‫הרמב״ן‪ ,‬דכיון שהרמב״ן מודה דכל תכלית בנין‬
‫המשכן הי׳ בעיקר הארון א״כ מדוע מנה עשיית‬
‫‪ 93‬ו‬ ‫שיחות‬ ‫ויקהל־פקרדי‬ ‫לקוטי‬
‫אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי‬
‫השכינה הייתה כמקום המקדש עצמו‪,‬‬ ‫מקדש״ ”‪.‬‬
‫שהרי הקב״ה אינו בגדר מקום‪ ,‬כי אם ש­‬
‫מקום המקדש הוא מוכשר שיעבור טל ידו‬ ‫ב‪ .‬והנה בהמשך דבריו בר״פ תרומה‬
‫גילוי הקב״ה ]עד״מ״‘ שאין הנבואה שורה‬ ‫מבאר הרמב״ן עניו השראת השכינה ב­‬
‫אלא בא׳׳י‪ ,‬שנבואה היא השגה בבחי׳ ראי׳‬ ‫משכו‪ :‬״וסוד המשכן הוא שיהי׳ הכבוד‬
‫רוחנית שאיו הדבר הנראה בגדר מקום‪,‬‬ ‫אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר‬
‫ואעפ״ב איו ראי׳ זו מתגלה לנביא אלא‬ ‫וכמו שנאמר שם״ וישכן כבוד ה' על הר‬
‫בא״י בלבד[׳ והוא ע״ד כתיבת שכל ע״י‬ ‫סיני וכתיב ” הן הראנו ה׳ אלקעו את כבו־‬
‫אצבעות היד שהשכל אינו מאיר ושורה‬ ‫דו ואת גדלו ובן כתיב במשכו״ וכבוד ה׳‬
‫ביד ‪ -‬כי אצבעות היד אין להם שייכות‬ ‫מלא את המשכן והזכיר במשכן שני‬
‫לשכל‪ ,‬אלא שהיד היא רק אמצעי שעל‬ ‫פעמיס^' וכבוד ה׳ מלא את המשכן כנגד‬
‫ידה עובר ונמשך השכל• ואע״ם שאפשר‬ ‫את כבודו ואת גדלו״‪ .‬ובסוף פרשתנו‬
‫להעביר השכל רק ע״י אצבעות היד ולא‬ ‫)פקודי( כתב‪ :‬״וכבוד ה׳ מלא את המשכן‬
‫ע״י אצבעות הרגל‪ ,‬שרק היד מוכשרת‬ ‫כי תוכו מלא הכבוד כי הכבוד שוכן בתוך‬
‫לזה‪ ,‬מ״מ‪ ,‬היד עצמה אינה מקזגת השכל‪.‬‬ ‫הענן תוך המשכן כענין שנאמר כהר‬
‫ודעת הרמב״וי׳ היא שהשראת השכינה‬ ‫סיני ” אל הערפל אשר שם האלקים״‪.‬‬
‫בביהמ״ק היתה באופן של התלבשות‪ ,‬ש­‬ ‫ומבואר בספרים “‪ ,‬דכוונתו בזה לבאר‬
‫הגילוי הי' במקום המקדש עצמו‪ ,‬וע״ד‬ ‫גדר השראת השכינה במשכן וכן ב־‬
‫משכן השכל במוח‪ ,‬שהשכל מלובש במוח‬ ‫ביהמ״ק)וכמו שהביא שם גם כמה פסוקים‬
‫והמוח משיג את השכל‪.‬‬ ‫בנוגע לביהמ״ק( ‪ -‬שיש בזה ב׳ דיעות;‬
‫והיינו שלדעת הרמב״ם היתה השראת‬ ‫לדעת הרמב״סי׳ אין לומר שהשראת‬
‫השכינה בביהמ״ק בדרך מטבר״ ואינה‬
‫שייכת למקום המקדש עצמו‪ ,‬ולדעת ה‪-‬‬ ‫‪ ( 11‬ביאור מחלוקת הרמב״ם והרמב״ו )ולשי־‬
‫רמב״ן — היתה באופן של התלבשות״ג‬ ‫נזתייהו( ‪ -‬ראה בארוכה לקו״ש שס ע׳ ‪ 116‬ואילך‬
‫במעם המקדש‪.‬‬ ‫י‬ ‫ועוד‪,‬‬
‫‪ (12‬משפטים כד‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ (18‬הובא בדרושים הנ״ל‪.‬‬ ‫‪ ( 13‬ואתחגן ה‪ ,‬בא‪.‬‬
‫‪ ( 19‬ראה דרושים הנ׳ל‪ ,‬שהובא שם הרמב׳׳ן‬ ‫‪ (14‬סור פרשתנו)פקודי( מ‪ ,‬לד‪-‬לה‪,‬‬
‫הנ״ל דסוף פישתנו)פ?ודי^ ודברי הרמב״ו בשער‬ ‫‪ (15‬יתרו כ‪ ,‬יח‪.‬‬
‫הגמול ‪.‬בעניו גו עדו התחתוד ‪. -‬גם המקום ההוא‬ ‫אוה״יז יייא מ ה׳ א יאילד‪ .‬ביאוה״ז להא״ד‬ ‫‪(16‬‬
‫נכבד מכל שאר מקומות העולם השפל כו׳ וע״ב‬ ‫ייצא ע׳ קג ואילך‪ .‬םה״מ חר״ל ע׳ סג ואילך‪ .‬ועוד‬
‫יראו בו מראות אלקי׳ משאר מקומות הארז כאשר‬ ‫]והובא במקומות הנ > מעבודת הקודש ח״ג פג״וז‪.‬‬
‫אנחנו מאמינים שא״י וירושלים בו׳ וכיש כהמיק‬ ‫כוזרי מאמר ב מ״ח‪ ,‬ס״י וסי״ד‪ .‬עיקרים מאמר נ‬
‫כסא ה׳ וכעניו שנאמר)ויצא כת‪ ,‬יז( מה נורא המקום‬ ‫פי״ז‪ .‬ועוד[‪ .‬וראה גם סה״מ פר״ת ע׳ קפד ואילך‪,‬‬
‫הזה איו זה כ״א בית אלקי' וזה שער השמים תלה‬ ‫תרפ״ז ע׳ פג ואילך‪ .‬לקו״ש ת״ט עי ‪ 141‬ואילך‪.‬‬
‫נבואתו הבאה אליו כוי מו המקום ההוא כו' כלימוד‬ ‫‪ ( 17‬מו”ג ח״א פכ״ה ]וכ״ה דעת הרסיג )הא­‬
‫משה כסיני בעניו שכתוב )תרומה כה‪ ,‬מ( אשר אתה‬ ‫מונות והדעות מאמר ג פ״י‪ .‬וראה גם שם מאמר ב‬
‫מראה בהר״‪.‬‬ ‫פ״חי(‪ .‬הרד״ק)ראה פירושו עה״פ מ״א ת‪ ,‬כז(‪ ,‬ועוד‬
‫‪(20‬בהחילוק דמעבר והתלכשות ‪ -‬ראה תניא‬ ‫~ כהוכא בדרושים שבהערה הקודמת[‪.‬‬
‫קו״א ד״ה להביו מ״ש בפע־ח)קנח‪ .‬א(• לקו׳׳ת מסעי‬
‫ובדפוס טתח־' הוא‬ ‫טוס•‬ ‫‪ V‬נ״ה בהדרושיס‬
‫פט‪ ,‬ב‪ .‬ובארוכה ד״ה יין ושכר )אוה׳ת שמיני כרך‬ ‫בפי״א‪.‬‬
‫כ׳ ע' תסח ואילך(‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ויפהל־פהודי‬ ‫להוטי‬ ‫‪194‬‬

‫ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל״)ו ­‬ ‫והנה מזה שברמב״ן מבאר עניו‬ ‫ג‪,‬‬
‫ממשיך ״והנה עיקר החפץ במשכן הוא‬ ‫השראת השכינה )כבוד ה׳( באופן של‬
‫מקום מנוחת השכינה שהוא הארון כו״׳(‪.‬‬ ‫התלבשות בהמשך לדבריו דעיקר החפץ‬
‫ונמצא שגם לדעת הרמב״ן עיקר השר­‬ ‫במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא‬
‫את השכינה במקדש אינה אלא בשביל‬ ‫הארון‪ ,‬מסתבר‪ ,‬דשיטתו בגדר מטרת ה­‬
‫ישראל״‪ ,‬אלא שפלוגתתם היא‪ ,‬שלדעת‬ ‫משכן ושיטתו באופן השראת השכינה בו‬
‫הרמב״ם עיקר ענין המקדש הוא בשביל‬ ‫תלויות זב״ז‪ .‬וגם הרמב״ם דפליג עליו בב׳‬
‫העבודה דבנ״י)הקרבת קרבנות כו׳{‪ ,‬ואי­‬ ‫ענינים אלו‪ ,‬מסתבר ששיטתו בשניהם מיו­‬
‫לו לדעת הרמב״ן‪ ,‬עיקרו הוא בשביל‬ ‫סדת על אותו הדבר‪.‬‬
‫השראת השכינה ביעזראל‪.‬‬ ‫ויש לבאר קשר הענינים‪ ,‬ובפשטות‪:‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬נתבאר במ״א•״ בנוגע לפ‪-‬‬ ‫הרמב״ן כ׳ ד״עיקר החפץ במשכן הוא‬
‫לוגתת הרמב״ם והרמב״ן בעיקר תכלית‬ ‫מקוס מנוחת השכינה)שהוא הארון(״‪ ,‬לפי‬
‫המקדש‪ ,‬דמר אמר חדא ומר אמר חדא‬ ‫שס״ל דהשראת השכינה במקדש אינה ב ­‬
‫ולא פליגי‪ ,‬שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב‬ ‫דרך מעבר‪ ,‬אלא בדרך התלבשות במקום‬
‫״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״‪ ,‬אלא‬ ‫המקדש עצמו‪ ,‬ולכן שייך לומר דעיקר‬
‫שהרמב״ם בספר הלכה שלו)וכן בספר‬ ‫החפץ הוא מקום מנוחת השכינה‪ ,‬כי זה‬
‫המצות( ‪ -‬שגדרה של הלכה הוא הציווי‬ ‫שייך לגוף מקום המקדש‪:‬‬
‫להאדם ‪ -‬מדבר בתוכן ענין המצוות ש­‬ ‫משא״כ הרמב״ם שכ׳ דעיקר מצותו של‬
‫נצטוו ישראל לעשות בביהמ״ק‪ ,‬והרמב״ן‬ ‫עשיית המשכן הוא להקרכת קרכנות‬
‫מדבר בענין וחפץ אשר בהמשכן עצמו‪,‬‬ ‫ואליו תהי׳ הליכה לרגל‪ ,‬לשיטתו אזיל‪,‬‬
‫שהוא ושכנתי‪ ,‬השראת השכינח שהיתה בו‬ ‫דהשראת השכינה במקדש היא רק דרך‬
‫מלמעלה‪ ,‬וזה הי׳ בעיקר ע״י הארוז‪.‬‬ ‫מעבר‪ ,‬שאינה שורה במקום המקדש עצמו‪,‬‬
‫וע״פ הנ״ל שב׳ הפלוגתות תלויות זב״ז‪,‬‬ ‫ורק שמקום המקדש הוא מוכשר שעל ידו‬
‫מסתבר לומר‪ ,‬שגם בהפלוגתא הב׳ אם‬ ‫יהי׳ גילוי השכינה לישראלי^ שבאו לשם‪,‬‬
‫השראת השכינה היתה בדרך מעבר או ב­‬ ‫ועל ידו עובר הדיבור והנבואה למשה‬
‫דרך התלבשות‪ ,‬הרי מר אמר חדא ומר‬ ‫וכמ״ש ״ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל‬
‫אמר חדא ולא פליגי‪.‬‬ ‫הכפורת״‪.‬‬
‫ויש לומר הביאור בזה‪ ,‬בהקדם ה­‬ ‫אבל אין זה ביאור מספיק‪ ,‬שהרי גם ד‪.‬‬
‫מבואר בזהר״ דההתקשרות דישראל‬ ‫לדעת הרמב״ן השראת השכינה במקדש‬
‫אינה מצד מקום המקדש עצמו‪ ,‬אלא זהו‬
‫בשביל ישראל‪ ,‬וכפי שהאריך הרמב״ן “‪,‬‬
‫‪ (23‬להעיר מרמב״ן תצוד‪ ,‬כט‪ ,‬מו‪ .‬בחיי שם‪,‬‬
‫דלאחר מ״ת ״וישראל קבלו עליהם לע­‬
‫בחיי ם״פ שלח‪.‬‬
‫•‪ (23‬לקו״ש ח״ד ע׳ ‪ 1346‬הערה ‪.24‬‬
‫הם‬ ‫שות כל מה שיצום כו׳ מעתה הנה‬
‫ח״ג עג‪ ,‬א‪ .‬וראה אגרות קודש אדמו״ר‬ ‫‪(24‬‬ ‫קדושים‬ ‫לו לעם כו׳ גוי קדוש והנה הם‬
‫מהוריי״צ )ח״ג ע׳ תקלה(‪ ,‬שיש בזה ב׳ אופנים‪ :‬א(‬ ‫ראויים שיהי׳ בהם מקדש להשרות שכי­‬
‫דגליא דישראל מתקשר בסתים דישראל וסתים‬ ‫נתו ביניהם ולכן צוה תחלה על דבר המש­‬
‫דישראל בגליא דתורה בו׳‪ ,‬וגליא דקב״ה בסתים‬ ‫כן שיהי׳ לו בית בתוכם מקודש לשמו ושם‬
‫דקוב״ה‪ ,‬ב( גליא דישראל מתקשרת בגליא דקוב״ה‬
‫ע״י גליא דאורייתא‪ ,‬וסתים דישראל מתקשרת‬ ‫‪ (21‬ראד‪ ,‬גם חיניד מצוד‪ ,‬צד‪.,‬‬
‫בסתים דקוב״ה ע״י סתים דאורייתא‪ ,‬וכמ״ש בפנים‪.‬‬ ‫‪ (22‬בר״פ תרומה‪.‬‬
 ‫‪195‬‬ ‫שיחות‬ ‫וירןד‪,‬ל־פהודי‬ ‫לקוטי‬

‫מבאר סודות התורה‪ ,‬קאי ע״ד ״ועשו לי‬ ‫וקוב״ה היא ע״י שבחי׳ גליא שבישראל‬
‫מקדש ושכנתי בתוכם״ בבחי׳ סתים ‪ -‬ה­‬ ‫מתקשרת בגליא דקב״ה וסתים דישראל‬
‫קשר שבין סתים דישראל לסתים דקוב״ה‪,‬‬ ‫מתקשרת בסתים דקוב״ה‪.‬‬
‫וקשר זה לא נעשה על ידי מעשיהם‬
‫ועד״ז הוא בנוגע ל״ועשו לי מקדש ו­‬
‫ופעולתם של ישראל‪ ,‬אלא בעצם הקמת‬
‫שכנתי בתוכם״‪ ,‬שיש בו ב׳ דרגות אלו‪ :‬א(‬
‫המשכן והמקדש בתוך בני ישראל‪.‬‬
‫״ושכנתי בתוכם״ ‪ -‬בגליא דישראל‪ ,‬שהוא‬
‫ויש לומר‪ ,‬שב׳ פרטים אלה קשורים‬ ‫הקשר בין גליא דישראל עם גליא ד־‬
‫עם שני מקומות שונים במשכן עצמו‪:‬‬ ‫קוב״ה‪ ,‬ב( ״ושכנתי בתוכם״ ‪ -‬סתים ד־‬
‫הקשר הגלוי שייר למקום הגלוי שב ­‬ ‫קוב״ה בסתים דישראל‪.‬‬
‫מקדש‪ ,‬מקום העבודה ‪ -‬העזרה וההיכל‪:‬‬
‫והחילוק ביניהם הוא‪ :‬הקשר הגלוי‬
‫והקשר הסתום שייך למקום הסתום ב ­‬
‫שבין גליא דישראל עם גליא דקוב״ה הוא‬
‫מקדש‪ ,‬קדש הקדשים‪ ,‬שאינו מ ‪p‬ם עבודה‬
‫דבר הנעשה על ידי פעולתם ועבודתם של‬
‫ואין נכנסים שם כל השנה כולה)רק כה״ג‬
‫ישראל‪ ,‬״ועשו לי מקדש״‪ ,‬בלשון ה־‬
‫ביום הכפורים בלבד( ”‪ ,‬ובו גופא ‪ -‬ב ­‬
‫רמב״ם״ ״לעבודה בו יהי׳ ההקרבה והב­‬
‫ארון‪ ,‬שלא הי׳ בו עבודה״‪ ,‬וכל ענינו הוא‬
‫ערת האש תמיד ואליו תהי׳ ההליכה‬
‫מקום מנוחת השכינה‪.‬‬
‫והעלי׳ לרגל והקבוץ בכל שנה והוא‬
‫ע״פ הנ״ל יש לבאר עוד פרט לפי‬ ‫אמרו ית׳ ועשו לי מקדש״‪ :‬ואילו הקשר ה‪.‬‬
‫דעת הרמב״ן בנוגע לבית שני‪ ,‬דלכאורה‬ ‫הסתום בין סתים דקוב״ה וסתים דישראל‬
‫נעשה על ידי המשכן והמקדש עצמו‪ ,‬צ״ע‪ :‬מאחר שלא הי׳ בו ארון‪ ,‬הרי חסר‬
‫בעיקר החפץ שבמקדש‪ ,‬מקום מנוחת‬ ‫והיינו שגם מי שלא בא למקדש להקריב‬
‫ולא עלה לרגל ‪ -‬הרי בעצם היות המשכן שכינה‪ ,‬שהוא הארון?‬
‫זאת ועוד‪ :‬ארז״ל״ דמ״ש״ ״גדול יהי׳‬ ‫והמקדש בתוך בני ישראל נעשה ״ושכנתי‬
‫כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון״‪,‬‬ ‫בתוכם״‪ ,‬בתוך בני ישראל‪.‬‬
‫פירושו‪ ,‬שבית המקדש השני הי׳ גדול‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שהם ב׳ הגדרים הנ״ל ב­‬
‫השראת השכינה בהמשכן‪ :‬הרמב״ם קאי יותר בבנין ובשנים מבית הראשון‪ .‬ואינו‬
‫בענין ״ועשו לי מקדש שכנתי בתוכם״ כפי מובן‪ ,‬כיון שבבית שני הי׳ חסרים בו ה׳‬
‫דברים “‪ ,‬ובראשם הי׳ חסר הארון שבו‬ ‫שהוא בגלוי‪ ,‬דהיינו הקשר דישראל ו‪-‬‬
‫הוא ״עיקר החפץ״ של המקדש‪ ,‬איר שייר‬ ‫קוב״ה הבא על ידי עבודתם‪ ,‬הקרבת קר‪-‬‬
‫להשוות בית שני לבית ראשון בבחי׳ ה ­‬ ‫בנות ועלי׳ לרגל‪ ,‬והשראת השכינה‬
‫מקדש שבו שענינו ״ושכנתי בתוכם״‪ ,‬וכ״ש‬ ‫)ושכנתי בתוכם( הקשורה בזה היא בבחי׳‬
‫גילוי שהרי באה על ידי מעשיהם ופעו­‬
‫לתם של ישראל ‪ -‬והוא הקשר דגליא ש­‬
‫‪ (27‬כלים ספ׳־א‪ .‬רמב׳׳ם הל׳ ביהב״ח פיו‬
‫בישראל עם גליא דקוב״ה‪:‬‬
‫הכ״ב‪.‬‬
‫‪ (28‬ראה לקו־ש ח״ד ע׳ ‪7‬־‪ 1346‬בהערות‪ .‬וראה‬ ‫ואילו הרמב״ן שכולל בפירושו ״דב ­‬
‫צפע׳־נ עה״ת )ר״פ תרומה‪ .‬פרשתנו)ויקהל( לז‪ ,‬א(‬ ‫רים נעימים לשומעים וליודעים חן״ “‪ ,‬ש­‬
‫דהארון לא הי׳ בגדר כלי שרת‪.‬‬
‫‪ (29‬ב־׳ב ג‪ ,‬סע׳׳א ואילך‪.‬‬
‫‪ (30‬תגי ב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪ (25‬םהמ״צ מ״ע כ‪.‬‬
‫‪ (31‬יומא כא‪ ,‬כ‪ .‬ירושלמי תענית פיב היא‪.‬‬ ‫‪ (26‬ל־ הרמב׳ץ בפתיחתו לפירושו עה״ה )ב­‬
‫ובכימ‪.‬‬ ‫סופה(‪.‬‬
 ‫שיחדת‬ ‫דימדןל־פלוודי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ 96‬ו‬

‫ובמילא על קשר סתים ופנימי יותר שביו‬ ‫וק׳׳ו ‪ -‬לומר שהוא גדול ממנו בבניו וב ­‬
‫ישראל להקב״ה‪.‬‬ ‫שנים‪ ,‬דאיזה ערך יש לקיום הבית בשנים‬
‫ודבר זה קשור ותלוי בדרגת בני יש­‬ ‫ובבניו לגבי עיקרו של ביהמ״ק שהוא‬
‫ראל בזמן בית שני‪ :‬היות שבגלוי הי׳ אז‬ ‫״מקום מנוחת השכינה שהוא הארוך?‬
‫מצבם של ישראל במדריגה תחתונה יותר‬ ‫אלא‪ ,‬שענין ״מנוחת השכינה שהוא ה­‬
‫בקיום התורה והמצות ועבודת ה׳ בכלל‪,‬‬ ‫ארוך׳ עיקר גדרו הוא היותו סתום ונעלם‪,‬‬
‫ומה גם שלא היו כל ישראל על אדמתםינ‪,‬‬ ‫שמורה על הקשר הסתום שביו ישראל‬
‫שלא הי׳ ״ביאת כולכם״‪ ,‬הרי ההתקשרות‬ ‫וקוב״ה‪ ,‬ולא הקשר הגלוי הנעשה על ידי‬
‫שביו ישראל להקב״ה הוצרכה להיות גם‬ ‫עבודתם שבגלוי‪ ,‬ולכו בבית שני אף שלא‬
‫בדרגא ובמצב של בני ישראל שבגלוי איו‬ ‫הי׳ בו הארון באופו גלוי בקדה״ק‪ ,‬מ״מ הי׳‬
‫נראה בהם שייכות לקדושת המקדש‪ ,‬ועד‬ ‫באופן של גניוה בקדה״ק גופא ]וע״ד ד‪-‬‬
‫לאלו שנמצאים בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫איתא בגמרא« לחד מ״ד ״ארון במקומו‬
‫נגנד׳ וכמ״שגי ״ויהיו שם עד היום הזה״‪,‬‬
‫וזהו תוכן עניו גניזת הארון בקדה״ק‪,‬‬
‫וכפי שהאריך ברמב״ם״ ״בעת שבנה של ­‬
‫שאז היתה ההתקשרות שביו ישראל ל‪-‬‬
‫מה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו‬
‫הקב״ה בבחי׳ פתים יותר מצד ישראל‪,‬‬
‫ובמילא מובן שזה מגיע בבחי׳ סתים יותר‬ ‫מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות‬
‫עמוקות ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה‬
‫למעלה‪.‬‬
‫וגנזו במקום שבנה שלמה״[‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לבאר בעומק יותר השיי­‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ונמצא שעניו ושכנתי בתוכם‪ ,‬השראת‬
‫כות שביו שיטת הרמב״ן ע״ד עיקר החפץ‬ ‫השכינה השייכת לסתום דישראל‪ ,‬הרי‬
‫שבמקדש ושיטתו באופן השראת השכינה‪,‬‬ ‫בבית שני לא רק שלא הי׳ חסר בזה אלא‬
‫וכן שיטת הרמב״ם בזה‪:‬‬ ‫הי׳ במעלה יתירה‪ ,‬כי זה גופא שהארון הי׳‬
‫החילוק שבין המשכה בדרך מעבר ל­‬ ‫באופו של גניזה בקה״קיי מורה על דרגא‬
‫המשכה בדרך התלבשות בפשטות הוא״‪:‬‬ ‫נעלמת וסתומה עתר בהשראת השכינה״‪,‬‬
‫עניו ההתלבשות פירושו שהדבר המת­‬
‫לבש משתנה כפי הכלי שבו מתלבש‪,‬‬ ‫‪ (32‬יומא גג‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬
‫משא״כ המשכה בדרך מעבר היא נעלית‬ ‫‪ (33‬מיא ח‪ ,‬ח‪.‬‬
‫יותר‪ ,‬שאינה מתצמצמת לפי אופן וגדר‬ ‫‪ (34‬רפ״ד דהל׳ ביהב״ח‪ .‬וראה בארוכה לקי״ש‬
‫חכ״א עי ‪ 158‬ואילר‪.‬‬
‫‪ (35‬ראה בארוכה לקו״ש שס )ס״ה ואילך(‪ ,‬ב ­‬
‫הוא מצד מעלת זיכוך ועליית המטה ששייכת יותר‬ ‫ביאור דברי הרמב״ם דגניזת הארון הוי חלק מבנין‬
‫למציאות זזעולס ‪ -‬דאד‪ .‬כאדוכה לקו״ש ח״ט ע׳ ‪27‬‬ ‫הבית וקה״ק‪ ,‬וכן גקכע מלכתחילה בבגין הכית‪.‬‬
‫ואילך‪ 62 .‬ואילך‪ .‬ועוד^‬ ‫וראה בהמובא שם מתום׳ הרא״ש להוריות יב‪ ,‬א‪.‬‬
‫הרי זהו בגילוי‪ ,‬אבל בפנימיות הרי מזה גופא‬ ‫צפע״ג עה״ת הפטורת פרשתנו )פקודי(‪ ,‬שזהו מה‬
‫שהוא שייך לבע״ת מונן שהוא אור עצמי יותר ‪-‬‬ ‫שאמד שלמה )מ»א ח‪ ,‬כא( ואשים שם מקזס לארז!‪.‬‬
‫ראה לקו״ש שם)ע׳ ‪ 27‬ואילך( הערה ‪.26,20‬‬ ‫‪ (36‬ואף שברז׳׳ל הנ״ל )הערה ‪ (31‬וביומא )ט‪,‬‬
‫‪ (37‬וכן בטוף זמן בית ראשון שגנזו יאשיהו לא­‬ ‫סע״ב ואילך( איתא שלא הוי שריא שכינה במקדש‬
‫חרי שגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה ‪-‬‬ ‫שני‪ ,‬ומבואר בתניא )פנ״ג‪ .‬וראה עיח שער מיעוט‬
‫ראה ערכין לב‪ ,‬סע״ב‪ .‬רמב׳׳ס הל׳ שמיטה ויובל פ״י‬ ‫הירח )שער לו( פ״ב‪ .‬לקו״ח ר״ה ס‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ( ש­‬
‫ה״ח‪.‬‬ ‫דרגת השכינה שבבית שני היא למטה יותר )ה׳ תת‪-‬‬
‫‪ (38‬בהבא לקמן ראה בהנטמן בהערה ‪. 20 , 16‬‬ ‫אה( מהגילוי שבזמן בית ראשון)ה׳ עילאה( ]והמעלה‬
‫סה״מ מלוקט ח״ה ע׳ קמא ואילך‪.‬‬ ‫שבבית שני שאז היו ישראל במדריגת בעלי תשובה‬
‫‪197‬‬ ‫שיחות‬ ‫ויהדול־פהודי‬
‫משא״כ הרמב״ן קאי בבחי׳ מתים ד‪-‬‬
‫קוב״ה השורה בביהמ״ק‪ ,‬הקשור עם סתום‬
‫דישראל‪ ,‬דהיינו קשר שאינו נעשה על ידי‬
‫עבודה אלא קשר פנימי וסתום יותר‪ ,‬מצד‬
‫עצם השראת השכינה בקדה״ק‪ ,‬ולכן ס״ל‬
‫שהשראת השכינה היתה באופן של הת­‬
‫לבשות‪ ,‬״וכבוד ה׳ מלא את המשכן״‪ ,‬״כי‬
‫תוכו מלא הכבוד כי הכבוד שוכן בתוך‬
‫הענן תוך המשכן״‪ ,‬כי הקשר דסתים ד‪-‬‬
‫ישראל שלמעלה מגילוי הוא עם בחי׳‬
‫סתים דקוב״ה שבו אין הענין דהתלבשות‬
‫ירידה וצמצום‪ ,‬כי אינו מוגדר גם בשלי­‬
‫לת מקום גשמי‪ ,‬ואדרבה ‪ -‬זהו ביטוי‬
‫הבלי־גבול שלו‪ ,‬שאמיתית הבל״ג ביכלתו‬
‫להתלבש גם במקום גשמי‪.‬‬
‫ע״פ הנ״ל יש לבאר דיוק לשון ה‪-‬‬
‫רמב״ן)בר״פ תרומה( הנ״ל בפירוש הכתו­‬
‫בים דפרשתנו ״סוד המשכן הוא שיהי׳ ה­‬
‫כבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו‬
‫בנסתר״‪ ,‬שכוונתו ב״שוכן עליו בנסתר״‬
‫אינה רק להאופן ששוכן במשכן)שלא הי׳‬
‫בו באופן נגלה כמו שהי׳ בהר סיני״(‪,‬‬
‫אלא לדרגת השכינה‪ ,‬שהוא בחי׳ נסתר‬
‫דשכינה‪ ,‬שלמעלה מדרגת שכינה שב‪-‬‬
‫גלוי«‪ ,‬שהי׳ במ״ת‪ .‬וי״ל שזהו שממשיך‬
‫ומפרש ד״הזכיר במשכן שני פעמים ו­‬
‫כבוד ה׳ מלא את המשכן״‪ ,‬שבחי׳ זו ד‪-‬‬
‫שכינה שבבחי׳ נסתר היא עצמה נמשכה‬
‫בהמשכן שלמטה‪ ,‬דכבוד ה׳ שלמעלה הוא‬
‫הוא כבוד ה׳ שמלא את המשכן ‪ -‬בפני­‬
‫מיות בבחי׳ התלבשות״‪.‬‬
‫וזהו החילוק שבין הגילוי שהי׳ בשעת‬
‫מ״ת‪ ,‬לגילוי כבוד ה׳ במשכן ומקדש‪ :‬גם‬
‫ישראל קשורה עם גליא דקוב״ה‪ ,‬ובבחי׳‬
‫זו יש תפיסת מקום)בדרך שלילה( למקום‬
‫‪ (41‬ראה בחיי בהקדמתו לפי תרומה)בסופה(‪.‬‬
‫‪ (42‬כמ״ש באוה־ת תרומה ע׳ א׳תל‪ .‬וראה שם‬
‫)ס״ע א׳תכח ואילך( בביאור דברי הרמב״ן הנ״ל‬
‫בארוכה‪.‬‬
‫‪ (43‬ראה גם אלשיך תרומה כה‪ ,‬ח‪ .‬מקומות‬
‫שבהערה ‪.40‬‬
‫להוטי‬
‫המקום‪ ,‬וכמו במשלים הנ״ל)ס״ב(‪ ,‬שע״י‬
‫שהשכל מתלבש במוח הגשמי נעשה בו‬
‫צמצום והגשמה‪ ,‬ובכתיבת שכל על ידי‬
‫אצבעות היד אין השכל משתנה על ידי‬
‫האצבעות‪ .‬ולכן ענין ההתלבשות יתכן רק‬
‫בדבר שבערך‪.‬‬
‫והנה הטעם דס״ל להרמב״ם שהשראת‬
‫השכינה במקדש היתה בדרך מעבר הוא‪,‬‬
‫כנ׳׳ל‪ ,‬כי הקב״ה הוא למעלה מגדר מקום‪,‬‬
‫ולכן אין שייך לומר שנתצמצם ונשתנה‬
‫להיות בגדר מקום גשמי‪ .‬אך טעם זה אתי‬
‫שפיר רק בבחי׳ גליא דקוב״ה‪ ,‬דלהיות ש­‬
‫מוגדר כביכול בגדר ״גילוי״‪ ,‬לפיכך‬
‫שייך לומר שנתגלה רק במקום נעלה ו­‬
‫רוחני ולא שייך שיומשך ויתצמצם במקום‬
‫ז‪.‬‬ ‫שאינו‬ ‫גשמי‪ ,‬אבל בבחי׳ סתים דקוב״ה‬
‫בין‬ ‫לגבי׳‬ ‫מוגדר בגדרים‪ ,‬הרי אין הפרש‬
‫ומקום‬ ‫השמים(‬ ‫מקום רוחני)השמים ושמי‬
‫כשם‬ ‫רוחני‬ ‫ממקום‬ ‫גשמי‪ ,‬והוא למעלה‬
‫זה‬ ‫ומצד‬ ‫גשמי‪.‬‬ ‫מקום‬ ‫שהוא למעלה מן‬
‫ית׳‬ ‫ביכלתו‬ ‫הרי‬ ‫הגבלות‬ ‫גופא שאין בו‬
‫ירידה‬ ‫בלי‬ ‫גם‬ ‫גשמי‬ ‫במקום‬ ‫להתלבש גם‬
‫המש‪-‬‬ ‫לשבת‬ ‫״המגביהי‬ ‫]וכמ״שיג‬ ‫וצמצום‬
‫זה‬ ‫שמצד‬ ‫ובארץ״‪,‬‬ ‫בשמים‬ ‫לראות‬ ‫פילי‬
‫למעלה‬ ‫לשבת״‪,‬‬ ‫״המגביהי‬ ‫שהוא‬ ‫גופא‬
‫מגדר של ירידה והשפלה‪ ,‬לכן ״המשפילי‬
‫לראות ‪) . .‬גם( בארץ״‪ ,‬ויכול להיות נמשך‬
‫גם בבחי׳ המקום״[‪.‬‬
‫ולכן הרמב״ם שמדבר בספרו אודות‬
‫הענינים הגלויים שבביהמ״ק‪ ,‬הקרבנות‬
‫והעבודה בו הקשורה בגליא דישראל‪,‬‬
‫מעבר‪,‬‬ ‫ס״ל שהשראת השכינה היתה בדרך‬
‫ד‪-‬‬ ‫הגליא‬ ‫ולא באופן של התלבשות‪ ,‬כי‬
‫גשמי‪ ,‬ולכן אין שייך לומר בו שמתלבש‬
‫במקום מסוים‪.‬‬
‫‪ (39‬תהלים קיג‪ ,‬ה־ו‪.‬‬
‫‪ (40‬אוה״ת )קעט‪ ,‬א ואילך( וניאוה״ז ויצא שם‬
‫)ע׳ קח ואילך(‪ .‬םה״מ תר״ל שם ס״ע סה‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ויהןהל־&מודי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ 98‬ו‬

‫ואילו בנוגע ל״ושכנתי בתוכם״ שבמשכן‬ ‫בהר סיני נאמר« ״פנים בפנים דיבר ה׳‬
‫ומקדש‪ ,‬הי׳ זה באופן של התלבשות ב ­‬ ‫עמכם״‪ ,‬שנמשך לכ״א מישראל בפנים שלו‬
‫פנימיות‪ ,‬ושכנתי בתוך כאו״א מישראל‪,‬‬ ‫‪ -‬בפנימיות‪ ,‬מבחי׳ ״פנים״ ‪ -‬פנימיות דל־‬
‫ולכן זה גופא פעל ועורר בכ״א שיבואו‬ ‫מעלה‪ ,‬ובחי׳ הוי׳ שלמעלה מהשתלשלות‬
‫לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך‪ ,‬בבי­‬ ‫נעשה ״אלקיך״ כחך וחיותך של כאו״א‬
‫טול פנימי‪ ,‬למעלה מכלי שכלו ומדותיו‪.‬‬ ‫מישראל״‪ .‬אבל במ״ת פרחה נשמתף“‪,‬‬
‫וזהו שמדייק הרמב״ן‪ ,‬שהטעם לזה הוא‬ ‫שלא הי׳ בהתלבשות בפנימיות עד כ״כל‪;4‬‬
‫לפי ש״הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן‬
‫עליו בנסתר״‪ ,‬דדרגת השכינה היתה באו­‬ ‫‪ (44‬ואתחנן ה‪ ,‬ד•‬
‫פן נעלה‪ ,‬בחי׳ נסתר יותר‪ ,‬ולכן בא ונמשך‬ ‫‪ (45‬ראה לקו״ת ר״פ ראה‪.‬‬
‫בהתלבשות פנימית יותר‪.‬‬ ‫‪ (46‬שבת פח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (47‬וראה אוה״ת תרומה שם )ע׳ א׳תכט ואילר(‬
‫)משיחות ש״פ ראה וש״פ תבא תשכ״ג(‬ ‫בפירוש ‪,‬פרחה נשמתם״‪ .‬וראה תניא פל״ד‪ .‬פל׳ץ‪.‬‬
 ‫‪199‬‬ ‫שיחות‬ ‫לפרטי‬

‫ויק״פ ‪ -‬החודש‬
‫על עמי ישראל‪ .‬ואבחר בירושלים ל­‬ ‫א‪ .‬לאחרי השלמת בנין כית מקדש‬
‫היות שמי שם ואבחר בדויד להיות על‬ ‫ראשון ע״י שלמה‪ ,‬מסופר בכתובים‪ ,‬שאז‬
‫עמי ישראל״ — הרי מפורש‪ ,‬שכוונת‬ ‫אמר שלמהי‪ :‬״ברוך ה׳ גו׳ אשר דבר‬
‫הכתוב היא )גם( להדגיש בחירת דוד‬ ‫בפיו גו׳ לאמר‪ ,‬מן היום אשר הוצאתי‬
‫כמלך ישראל‪ ,‬אלא שכאן)בספר מלכים(‬ ‫את עמי את ישראל ממצרים לא בחרתי‬
‫מדגיש עוד פרט‪ ,‬ששתי בחירות אלו‬ ‫כעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית‬
‫שייכות זל״זי[‪.‬‬ ‫להיות שמי שם‪ ,‬ואבחר בדוד להיות על‬
‫ובזהר )פרשתנוי( איתא‪ :‬״האי קרא‬ ‫עמי ישראל׳׳‪ .‬ובביאור הענין שפתח הכ­‬
‫לאו רישי׳ סיפי׳ ולאו סיפי׳ רישי׳‪ ,‬ד‪-‬‬ ‫תוב בבחירה בירושלים)״לא בחרתי בעיר‬
‫כתיב לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד מאי‬ ‫גו״׳( וסיים בבחירה בדוד‪ ,‬כתב הרד״ק‪:‬‬
‫האי עם האי‪ ,‬ואבחר בירושלים מבעי‬ ‫״ואבחר בדוד‪ ,‬למה שהקדים לא בחרתי‬
‫לי׳‪ ,‬אלא כד קודשא בריר הוא אית רעו‪-‬‬ ‫בעיר הי׳ לומר ואבחר בירושלים‪ ,‬אלא‬
‫תא קמי׳ למבני קרתא‪ ,‬אסתכל בקדמיתא‬ ‫פירוש כי לא הודעתי בחירתי בירושלים‬
‫בההוא רישא דנהיג עמא דקרתא‪ ,‬ולבתר‬ ‫עד שבחרתי בדוד להיות על עמי יש­‬
‫בני קרתא ואייתי לעמא בי׳‪ ,‬הה״ד לא‬ ‫ראל והראתי לו המקום הנבחר בירו ­‬
‫בחרתי בעיר עד דאסתכלנא בדוד ל‪-‬‬ ‫שלים כשנעתרת״ לו בגרן ארונה באש‬
‫מהוי רעיא על ישראל״‪.‬‬ ‫מן השמים״‪.‬‬
‫הרי לפי הזהר‪ ,‬הבחירה בירושלים‬ ‫אבל לכאורה אין ביאורו מספיק‪ ,‬כי‬
‫תלוי׳ בהבהירה בדוד כמלך ישראל‪ ,‬ד‪-‬‬ ‫מפשטות לשון הכתוב ״ואבחר בדוד‬
‫קודם שנבחר דוד כ״רעיא על ישראל״‬ ‫להיות על עמי ישראל״ משמע‪ ,‬שאין‬
‫)מלך ישראל( ‪ -‬אין הבחירה בירושלים‬ ‫הבחירה כדוד רק אמצעי‪ ,‬שעל ידי דוד‬
‫בשלימות‪.‬‬ ‫נתגלה ונודע ״המקום הנבחר בירושלים״‪,‬‬
‫אלא שהבחירה בדוד כמלך ישראל‪,‬‬
‫ויש לעיין בהסברת הענין‪ ,‬שבחירת‬
‫קשורה עם הבחירה בירושלים‪.‬‬
‫הקב״ה בירושלים תלוי׳ בבחירתו בדוד‪.‬‬
‫]וכן מוכח לכאורה ממ״ש בדברי ה‪-‬‬
‫והנה בזהר שם ממשיך ״בגין דמתא‬
‫ימיסב)שגם שם הובאו דברי שלמה‪ ,‬אבל‬
‫וכל בני מתא כלהו קיימין ברעיא דנהיג‬
‫שם הלשון(‪ :‬״מן היום גו׳ לא בחרתי ב ­‬
‫לעמא‪ ,‬אי רעיא איהו טבא‪ ,‬טב לי׳ טב‬
‫עיר גו׳ ולא בחרתי באיש להיות נגיד‬
‫למתא טב לעמא ואי רעיא איהו בישא‬
‫כו׳ ווי למתא כו״׳‪ ,‬היינו שהבחירה בדוד‬
‫פועלת שיהי׳ ״טב למתא״ בירושלים‪.‬‬ ‫‪ (1‬מלכים א ח‪ ,‬טו־טז)מהפטרת פ׳ פקודי•(‪.‬‬
‫‪ (2‬ש״ב בסופו‪ .‬דה״א כא‪ ,‬נו‪.‬‬
‫‪ (3‬ב ו‪ ,‬ה־ו‪.‬‬
‫‪ (4‬להעיר גם ממלכים א )יא‪ ,‬יג‪ .‬שס‪ ,‬לב‪ .‬לו(‪.‬‬
‫מ״ב )יט‪ ,‬לד‪ .‬כ‪ ,‬ו(‪ .‬תהלים )עת‪ ,‬םח־ע‪ .‬קלב‪ ,‬יא‬ ‫•( להעיר מ‪,‬היוס יום■־)די טבת( שנשיאי חב״ד‬
‫ואילך(‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫אמרו )בשמו״ה( ההפטרה דפרשח השבוע גס בשבת‬
‫‪) (5‬ויקהל( קצת‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ר־ח וכיו־ב‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ויק״פ‪-‬החודש‬ ‫להוטי‬ ‫‪200‬‬

‫א( דין בבנץ הבית ‪ -‬״כיון״ שנבנה‬ ‫אבל צ״ע‪ ,‬דגם אם הבחירה בדוד‬
‫המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות‬ ‫תהי׳ אחרי הבחירה בירושלים‪ ,‬יבולה‬
‫כולן לבנות בהן בית לה׳ כו׳ ואין שם‬ ‫זכותו להגין על ירושלים שיהי׳ ״טב‬
‫בית לדורי הדורות אלא בירושלים בל­‬ ‫למתא בו״׳‪.‬‬
‫בד ‪ . .‬זאתי״ מנוחתי עדי עד״‪ ,‬של דורי‬ ‫ועוד‪ :‬מזה שהכתוב מסיים רק ע״ד‬
‫דו רו ת ירושלים היא המקום היחידי‬ ‫הבחירה בדוד)ולא הזכיר כלל הבחירה‬
‫בעולם לבנות בו ״בית לה״׳נו‪.‬‬ ‫בירושלים^ משמע‪ ,‬שהבחירה בדוד אינה‬
‫ב( דין בקדושת ירושלים‪ ,‬וכפסק ה‪-‬‬ ‫ענין צדדי )ופרט( בבחירה בירושלים‬
‫רמב״ם*׳ ש״קדושה ראשונה ‪ . .‬קידש ‪. .‬‬ ‫)שאם לא יהי׳ לה מנהיג טוב ״ווי למתא‬
‫לשעתן וקידשן לעתיד לבא‪ ,‬לפיכך מק‪-‬‬ ‫בו״׳‘( אלא שזה נוגע לעצם הבחירה‬
‫ריבין הקרבנות כולן אע״פ שאין שם‬ ‫בירושלים‪ ,‬שהבחירה בירושלים נפעלת‬
‫בית בנוי כו״׳‪ ,‬וכנ״ל מפיה״מ ש״קדושתה‬ ‫ע״י הבחירה בדוד‪ ,‬ועד שהעיקר הוא‬
‫וקיומה לעולם ‪ . .‬בחר את ירושלים ל‪-‬‬ ‫הבחירה בדוד‪.‬‬
‫שכינתו כו״׳‪ ,‬שמדבריו אלה מובן‪ ,‬שגם‬
‫ויובן זה בהקדם תוספת ביאור‬ ‫ב‪.‬‬
‫״נצחיות קדושתה״ היא תוצאה נזהבחירה‬
‫בגדר הבחירה בירושלים‪ ,‬שהיא בחירה‬
‫בירושלים‪ .‬אלא שבם׳ היד מוסיף)בהמ­‬ ‫נצחית‪ ,‬וכמבואר בפיה״מ להרמב״םי‪:‬‬
‫שך העניף׳( טעם לנצחיות הקדושה ‪-‬‬ ‫״קרא* את ירושלים נחלה בגלל קביעות‬
‫״לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני‬
‫קדושתה וקיומה לעולם‪ ,‬ועלי׳ אמר ה ­‬
‫השכינה ושכינה אינה בטלה״‪.‬‬
‫נביאי ונחלתו לא יעזוב‪ ,‬לפי שכבר אמר‬
‫ויש לעיין בטעם הדבר‪ ,‬שבנוגע ל ­‬ ‫בתחילת הענין כי ה׳ בחר את ירושלים‬
‫קדושת ירושלים לא הביא הרמב״ם את‬ ‫לשכינתו ובחר את ישראל לו יתעלה‬
‫הכתוב ״זאת מנוחתי עדי עד״)שלכאורה‬ ‫סגולה‪ ,‬ואמר אח״כ כי ה׳ לא יטוש את‬
‫)גם( ממנו ראי׳ שהשכינה שוכנת שם‬ ‫האומה הזו אשר בחר לנחלתו ולא אותו‬
‫לעולם‪ ,‬״עדי עד״‪ ,‬וכמו שהביא בפיה״מ‬ ‫המקום אשר בחרו ‪ . .‬וכבר באר נצחיות‬
‫שם לענין ״נצחיות קדושתה״^ אלא כותב‬ ‫קדוקזתה ואמר״׳ זאת מנוחתי עדי עד״ ‪-‬‬
‫טעם והסברה ״לפי שקדושת המקדש‬ ‫שמהמשך דבריו מובן‪ ,‬שהנצחיות דירו‪-‬‬
‫וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה‬ ‫שלים היא בגלל בחירת הקב״ה בה‪,‬‬
‫בטלה״‪.‬‬
‫והנה בהנצחיות דירושלים יש ב׳ די­‬
‫גם צ״ע בפירוש הטעם ״לפי שקדושת‬ ‫נים;‬
‫המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה‬
‫אינה בטלה״‪ ,‬שמזה מובן שאין זו גזירת‬
‫‪ (6‬להעיר מרמב׳׳ס הל׳ ברכות פ״ב ה״ד‪ :‬ברכה‬
‫הכתוב)שכך גזר הקב״ה ש״זאת מנוחתי‬
‫שלישית כו׳ מנחם עמו ישראל בבניו ירושלים כו׳‬
‫עדי עד״‪ ,‬שזהו מקום השכינה לעד‬
‫וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד כו׳ שאין נחמה‬
‫ולעולמי עולמים(‪ ,‬אלא שכך מחוייב ע״פ‬ ‫גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד‪ .‬וראה ב״ת או״ח‬
‫סי׳ קיח ד״ה בונה ירושלים‪.‬‬
‫‪ (11‬רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״א ה״ג‪.‬‬ ‫‪ (7‬זבחים פי״ד מ״ח‪.‬‬
‫‪ ( 12‬ראה לקו״ש חט״ז ע׳ ‪) 466‬חידושים ובי­‬ ‫‪ (8‬הלשון ע״פ תרגום קאפח‪ .‬ובפיה״ס לפנינו‬
‫אורים כהל׳ בית הבהירה ע׳ קכג( הערה ‪ . 12‬ועוד‪.‬‬ ‫בשמויים קלים‪.‬‬
‫‪ ( 13‬שם פ״ו הי״ד־טו‪.‬‬ ‫‪ (9‬תהלים צד‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ (14‬שם הט״ז‪.‬‬ ‫‪ (10‬שם קלב‪ ,‬יד‪.‬‬
 ‫‪201‬‬ ‫שיחות‬ ‫ויק״פ ‪ -‬ד‪/‬חודש‬
‫ב( הבחירה במקום זה היא רצונו ובחיר ­‬
‫תו בעצם‪ ,‬מצ״ע‪,‬‬
‫וזהו החילוק בין הבחירה בשילה‬
‫והבחירה בירושלים״*‪ ,‬וכמודגש בחילוק‬
‫לשונות הכתובים בשילה וירושלים ‪-‬‬
‫שבשילה נאמר׳* ״המקום אשר יבחר ה'‬
‫גו׳ לשום את שמו שם״‪ ,‬אבל בירושלים‬
‫הלשון** ״אשר יבחר ה״א בו )ור ק אח״כ‬
‫ממשיך( לשכן שמו שם״‪ ,‬וע״פ הנ״ל יש‬
‫לבאר טעם הדבר‪ :‬בשילה‪ ,‬הבחירה ב­‬
‫מקום זה היתה בשביל המטרה ד״לשום‬
‫את שמו שם״‪ :‬משא״כ ענין הבחירה‬
‫בירושלים הוא שהקב״ה בחר ״ב‪1‬״‪ ,‬ב ­‬
‫מקום זה‪ ,‬וכתוצאה מזה השכין ״שמו‬
‫שם״‪ ,‬דשם הוא רצונו וכחירתו‪ ,‬ונ ד ר ך‬
‫ממילא נמצאת שם שכינתו ית׳)ובאופן‬
‫קבוע‪ ,‬״לשכן שמו שם״ ‪ -‬ולא רק ״ל ­‬
‫שום״‪ ,‬שמשמעו)גם( עראי(‪.‬‬
‫וזוהי כוונת הרמב״ם במ״ש ״שקדושת‬
‫המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה‬
‫אינה בטלה״ ‪ -‬שלא בא להביא ראי׳‬
‫לנצחיות הקדושה‪, ,‬אלא לבאר‪ ,‬דכיון ש ­‬
‫בחירת הקב״ה בירושלים)והמקדש( היא‬
‫באופן של ״יבחר ה״א בו״‪ ,‬בו בעצם‪,‬‬
‫הרי מקום זה נתקשר ונתאחד עם השכי­‬
‫נה עד שזהו מקומה הקבוע של השכינה‪,‬‬
‫ובמילא כשם ש״שכינה אינה בטילה״ כך‬
‫לא תבטל קדושת מקום זה‪.‬‬
‫להיות בשני אופנים‪ :‬א( הבחירה היא‬
‫]משא׳׳כ בשילה‪ ,‬אף שגם הוא ה״מקום‬
‫אשר יבחר ה״׳‪ ,‬מ״מ אין לומר ש&קום זה‬
‫נעשה בעצם מקומה של שכינה‪ ,‬כי ה ­‬
‫בחירה היתה לשם מטרה‪ ,‬״לשום את‬
‫שמו ןום״‪ ,‬בחירה התלוי׳ בדבר‪ ,‬וכאשר‬
‫‪ ( 15‬ראה בארוכה לקו״ש חכ״ט ע׳ ‪) 73‬חידושים‬
‫‪ (20‬ראה בכ״ז)באו״א קצת( לקו״ש חכ״ד ע■ ‪82‬‬
‫ואילך )חידושים וביאורים שם סי־ ג ס׳־ד ואילך(‪.‬‬
‫‪ (21‬פ־ ראה יב‪ ,‬ה )ע׳־פ ספרי ורשיי שם‪ ,‬יא‪.‬‬
‫וראה לקו־ש שם הערה ‪.(32 ,31‬‬
‫‪ (22‬שם‪ ,‬יא‪.‬‬
‫לקוטי‬
‫שכל‪ ,‬דבשם שא״א שהשכינה תבטל‪ ,‬כך‬
‫אי אפשר שתבטל קדושת המקדש וירו­‬
‫שלים )שהיא ״מפני השכינה״(‪ .‬ואינו מו ­‬
‫בך‪ .‬הרי גם קדושת המשכן שבמדבר‬
‫היתה מפני השכינה ששרתה בו‪ ,‬ומ״מ לא‬
‫נשארה קדושה במקומות שבהם הוקם‬
‫המשכן‪ ,‬ולא אמרינן דכיון שהקדושה‬
‫היא ״מפני השכינה ושכינה אינה בטילה״‬
‫לכן גם קדושת מקום זה אינה בטילה?‬
‫בפשטות יש לומר‪ ,‬לפי שבמשכן אין‬
‫דין קדושת מקומו‪ ,‬כיון שלא הי׳ קבוע‬
‫במקום כ״א נשאו אותו ממקום למקום*׳‪,‬‬
‫ולכן השראת השכינה שבמשכן אינה‬
‫שייכת להמקום‪ :‬אבל עצ״ע בנוגע למש­‬
‫כן שילה‪ ,‬״שבנו שם בית של אבנים ‪. .‬‬
‫ושס״ט שנה עמד״ “ ‪ -‬הרי שהיתה בזה‬
‫קביעות מקום‪ ,‬ועד ש״היא היתה מנו‪-‬‬
‫חה״ל׳ ]וכמ״ש בפיה״מי׳ שנקראת מנוחה‬
‫״לפי שנתיישבו ולא היתה שם נסיעה״[‪:‬‬
‫ועוד ‪ -‬מפורש בספרי עה״פי׳ ״המקום‬
‫אשר יבחר ה׳״ ‪ -‬״זו שילה״‪ ,‬הרי שהיתה‬
‫בחירת הקב״ה במקום זה ‪ -‬וא״כ מדוע‬
‫לא שייך )גם( במשכן שילה טעם זה‪,‬‬
‫שקדושתו היא ״מפני השכינה ושכינה‬
‫אינה בטילה״?‬
‫ג‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬
‫בחירת הקב״ה במקום מסויים יכולה‬
‫כדי לבוא ולהשיג ולהשלים מטרה מסו‪-‬‬
‫יימת‪ ,‬שבאופן זה מובן שאפשר שהבחי­‬
‫רה היא לזמן מסויים‪ ,‬דכאשר נשלמה‬
‫המטרה שוב אין צורך ב)בחירת( המקום‪.‬‬
‫וביאורים שם סי־ טו ס״ג( ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ ( 16‬ל׳ הרמב״ם שם פ׳יא ה״ב‪.‬‬
‫‪ (17‬זבחים קיב‪ ,‬ב )במשנה(‪.‬‬
‫‪ ( 18‬למשנה שם )פי״ד מיו(‪.‬‬
‫‪ (19‬פ׳ ראה יד‪ ,‬כה‪ .‬תבוא בו‪ ,‬ב‪ .‬וראה גם ספרי‬
‫)ורש״י( פ׳ ראה יב‪ ,‬יא‪ .‬רש״י שם‪ ,‬ה‪.‬‬
 ‫׳‪{6‬יחות‬ ‫ויק״פ־ד‪.‬דוודש‬ ‫למטי‬ ‫‪202‬‬

‫הזכרים עד עולם שנאמר״ כסאר יהי׳‬ ‫בטל הדבר )נשלמה המטרה( בטלה ה ­‬
‫נכון עד עולם ‪ . .‬אע״פ שלא זכה אלא‬ ‫בחירה “‪ ,‬וכנ״ל[‪.‬‬
‫לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד‬
‫לעולם‪ ,‬הקב״ה הבטיחו בכך שנאמר “‬ ‫ד• ‪7‬׳פ הנ״ל יש לבאר דברי הזהר‪,‬‬
‫אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא יל‪-‬‬ ‫שהבחירה בירושלים תלוי׳ בהבהירה‬
‫כרן ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם‬ ‫בדוד‪:‬‬
‫וחסדי לא אפיר מעמו״ ]שזה הוא מצד‬ ‫בחירה כזו‪ ,‬כיון שהיא בחירה נצחית‪,‬‬
‫הבחירה בדוד‪ ,‬כמ״ש שם בריש המז­‬ ‫הרי מצ״ע אי אפשר שתחול על מקום‬
‫מור״ ״ברתי ברית לבחירי נשבעתי ל ­‬ ‫גשמי ‪ -‬כי גשמי מצד טבעו ומהותו הוא‬
‫דוד עבדי‪ ,‬עד עולם אכין זרעך ובניתי‬ ‫הווה ונפסד‪ ,‬היפך הנצחיות‪ ,‬וא״כ אין‬
‫לדור ודור כסאך סלה״[ ‪ -‬ונצחיות זו‬ ‫המקום הגשמי מסוגל מצד עצמו להכיל‬
‫שייכת למציאותו ונשמתו של דוד‪ ,‬שהי׳‬ ‫ענין נצחי זה; כלומר‪ :‬אף שהבחירה היא‬
‫עבד ה׳ ובטל לה׳ בתכלית‪ ,‬ולכן נמשך‬ ‫בחירה נצחית‪ ,‬ובמילא המשכת הקדושה‬
‫ונתגלה בו בתו ית׳ שלמעלה משינוי״^‬ ‫שמצד בחירה זו היא נצחית ‪ -‬זהו רק‬
‫]וכמאמר חז״ליי שמעשה ידי דוד נצ ­‬ ‫מצד הבוחר‪ ,‬דבשם שלא שייך שינוי בו‬
‫חיים[‪:‬‬ ‫ית׳‪ ,‬כך אין שינוי בבחירתו ]ובמשנ״ת‬
‫וכיון שמקומה של מלכות בית דוד‬ ‫כמ״פ‪ ,‬דבחירה אמתית היא לא מצד)מע­‬
‫הוא בירושלים״ ]ועד שירושלים נקראת‬ ‫לת( הנבחר‪ ,‬אלא מצד)רצונו של( הנו ­‬
‫״עיר דוד״״‪ ,‬ושלימות מלכותו של דוד‬ ‫חר[‪ ,‬אבל אין לייחס נצחיות זו להמקוס‬
‫)כמלך על כל ישראל( היתה רק כשבא‬ ‫עצמו«‪ ,‬שקדושת המקום היא קדושה‬
‫לירושלים״[‪ ,‬הרי בכח זה נעשה גם‬ ‫נצחית “‪.‬‬
‫המקום הגשמי דירושלים מוכשר וראוי‬ ‫וזהו טעם הדבר שבחירה זו בירו ­‬
‫)״כלי״(״ לקבל את ה״בחירה״ נצחית‬ ‫שלים תלוי׳ בבחירת הקב״ה בדוד המלך‬
‫״למהוי רעיא על ישראל׳‪ /‬״רישא דנהיג‬
‫עמא דקרתא״‪:‬‬
‫‪ (27‬ש״ב ז‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫הבחירה במלכות בית דוד הרי היא‬
‫‪ (28‬תהלים פט‪ ,‬לא‪ .‬שם‪ ,‬לג־לד‪.‬‬
‫בחירה נצחית‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם “ ״כיון‬
‫‪ (29‬שם‪ ,‬ד־ה‪.‬‬
‫שנמשח דוד ‪ . .‬הרי המלכות לו ולבניו‬
‫‪ (30‬ראה גם לקו״ש חט״ז ע׳ ‪) 470‬חידושים ובי­‬
‫אורים שם עי קכה(‪ .‬ושם‪ ,‬שוהו הטעם שהשראת‬
‫השכינה במקדש היתה בזכות דוד‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫‪ (31‬סוטה ט‪ ,‬סעיא‪ .‬וראה פסיקתא רבתי פ״ב‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪ (23‬ראה תהלים )עח‪ ,‬ס‪ .‬שם‪ ,‬סז(‪,‬ויטוש משכן‬
‫מדרש תהלים מזמור סב בסופו‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫שילה ‪ . .‬וימאס באהל יוסף )שילה‪ .‬פרש״י( ובשבט‬
‫‪ (32‬ראה רמבים הל׳ מלכים פ״א היי‪ :‬ואיו‬ ‫אפרים לא נחר”‪.‬‬
‫ממנין ‪ . .‬בירושלים לעולם אלא מלך ישראל מזרע‬ ‫‪ (24‬ע־ד משנית במ״א)ראה לעיל ע' ‪ 175‬הערה‬
‫דוד‪.‬‬ ‫‪ 27‬בשוה״ג‪ .‬וש״נ( לעניו הנצחיות שבצבא השמים‪.‬‬
‫‪ (33‬ש״ב ה‪ ,‬ז‪ .‬שם‪ ,‬ט‪ .‬ובכ״מ‪ - .‬ושייכת‬ ‫‪ (25‬ראה בארוכה לקו״ש חייט ע׳ ‪ 146‬ואילך‬
‫למלכות דוד‪ ,‬כמ״ש )תהלים מח‪ ,‬ג(»קרית מלך רב״‬ ‫)חידושים וביאורים שם מי׳ ו מיז ואילך(‪ .‬וראה‬
‫)ראה ראב״ע ומצויד שם(‪.‬‬ ‫לקויש חי״ח ע׳ ‪ .409‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה ש״ב שם‪ ,‬א־ה‪.‬‬ ‫‪ (26‬הלי מלכים פ״א ה״ז )וראה שם ה״ט(‪- .‬‬
‫‪ (35‬ג‪ 1‬־ד משנ״ת במ״א )לקו״ש חי״ח שם הערה‬ ‫וראה בארוכה לקו״ש חלק כה עי ‪ 110‬ואילך‪ .‬חכ״ח‬
‫‪ ,(71 ,70‬דאף שבחירת העצמות היא בגוף )תניא‬ ‫ע׳ ‪ 109‬ואילך‪ .‬חיל ע׳ ‪ 99‬ואילך‪.‬‬
 ‫‪203‬‬ ‫שיחות‬ ‫ויי‪ 1‬״פ‪-‬החודש‬ ‫לקוטי‬

‫בחירה נצחית)גם( בירושלים״[‪.‬‬ ‫בירושלים»נ)וכדלקמן ס״ו(‪.‬‬

‫ויובן זה כתום׳ ביאור בהקדים‬ ‫ה‪.‬‬ ‫]ויש לומר‪ ,‬שענין זה נרמז גם בארי­‬
‫דברי המדרש״ על הפסוק״ ״החודש‬ ‫כות לשון הרמב״ם בפיה״מ הנ״ל )ריש‬
‫הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם‬ ‫ס״ב( אודות הנצחיות של ירושלים ‪-‬‬
‫לחדשי השנה״ ‪ -‬״משבחר הקב״ה בעו ­‬ ‫״ועלי׳ אמר הנביאי ונחלתו לא יעזוב‪,‬‬
‫למו קבע בו ראשי חדשים ושנים‪ ,‬וכש‪-‬‬ ‫לפי שכבר אמר בתחילת הענין כי ה׳‬
‫בחר ביעקב ובניו קבע בו ר״ח של גאו­‬ ‫בחר את ירושלים לשכינתו ובחר את‬
‫לה״‪ ,‬שגם במחז׳ל זה מדובר אודות שתי‬ ‫ישראל לו יתעלה סגולה‪ ,‬ואמר אח״ב כי‬
‫בחירות‪ ,‬בחירת הקב״ה ״בעולמו״)בדוג­‬ ‫ה׳ לא יטוש את האומה הזו אשר בחר‬
‫מת הבחירה בירושלים‪ ,‬מקום בעולם(‪,‬‬ ‫לנחלתו ולא אותו המקום אשר בחרו‬
‫ובחירת הקב״ה ״ביעקב ובניו״)ע׳׳ד בחי­‬ ‫והוא אמרו כילי בחר ה׳ בציון אוה למו­‬
‫רת הקב״ה בדוד מלך ישראל(‪.‬‬ ‫שב לו‪ ,‬כי*י יעקב בחר לו י״ה ישראל‬
‫לסגולתו‪ ,‬כיי לא יטוש ה׳ עמו ונחלתו‬
‫ויש לדייק בדברי המדרש‪ :‬א( ״משב­‬
‫לא יעזוב״ ‪ -‬שמדגיש שהבחירה בירו ­‬
‫חו הקב״ה בעולמו״‪-‬לא משברא הקב״ה‬
‫שלים שייכת להבחירה בעם ישראל‪,‬‬
‫את עולמו‪ ,‬שמזה מובן‪ ,‬שהענין ד״ראשי‬
‫חדשים ושנים״ אינו שייך להעולם כפי‬ ‫והיינו לפי שהנצחיות של)הבחירה בץרו‪-‬‬
‫שהוא מצד בריאתו‪ ,‬אלא להבחירה ש‪-‬‬ ‫שלים תלוי׳ בבחירתו בעם ישראל‪ ,‬כי‬
‫הקב״ה בחר בעולמו״‪ .‬ב( ״וכשבחר ביע­‬ ‫אין לייחס ענין הנצחיות למציאותו של‬
‫קב ובניו קבע בו ר״ח של גאולה״ ‪-‬‬ ‫דבר גשמי מצד עצמו‪ ,‬אלא שלהיות‬
‫שע״י הבחירה ביעקב ובניו נפעל חידוש‬ ‫שירושלים נבחרה להיות מקומם של‬
‫ישראל‪ ,‬שהם מציאות נצחית)״נצר מטעי‬
‫בעולמו של הקב״ה‪ ,‬שקבע בו ר״ח של‬
‫מעשה ידי להתפאר״״‪ x‬לכן נמשכה עי״ז‬
‫גאולה‪.‬‬

‫פמ״ט(‪ ,‬ובחירת העצמות לא שייך בה שינוי‪ ,‬ס״מ‪,‬‬

‫בו׳ והיא חלק אלקה היא נצחי בו׳ והנשמות הם‬ ‫כדי שבחירה זו תקבע במציאות הגוף גופא בפני­‬
‫רושם אור עצמותו נו׳ מעשה ידי להתפאר בו׳ הק׳‬ ‫מיותו ה׳׳ז רק ע״י הנשנזה‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫הוא ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים‪.‬‬ ‫‪ (36‬ע״פ המבואר בפנים יבואר עוד פרם בדברי‬
‫ובשער הגמול להרמב׳׳ן‪ :‬הנפש שהיא עליונה אי‬ ‫הזהר שם‪ ,‬דלכאורה‪ ,‬לפי פשטות משמעות הדברים‪,‬‬
‫אפשר שתהי׳ בטלה כוי‪.‬‬ ‫שהבחירה בירושלים היא לפי שדוד נבחר לריש‬
‫‪ (40‬וזהו גם עומק כוונת דברי התנחומא )פ׳‬ ‫קרתא ועי״ז ‪,‬טב למתא בו״ ‪ -‬אין הבחירה בירו­‬
‫ראה ח( ״כשברא העולם חלק הארצות לשרי ה­‬ ‫שלים בחירה חפשית אלא מפני מעדת הנבחר‪ .‬וע״פ‬
‫אומות ובחר בארץ ישראל כוי ובחר לחלקו ישראל‬ ‫הנ״ל יש לומר‪ ,‬שאיו כוונת הזהר שבחר בירושלים‬
‫בו׳ אמר הקב׳׳ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו‬ ‫מפני הנזעלה הנפעלת בה עי״ז שדוד הוא מלו‬
‫את הארץ שבאה לחלקי כו״־ ‪ -‬שנ״ל שאין הכוונה‬ ‫העיר‪ ,‬אלא שבחירת דוד למלך ישראל מאפשרת‬
‫)כפי שמשמע משטחיות הלשון( ששתי הבחירות הם‬ ‫בחירה בירושלים )כנ״ל בפנים(‪.‬‬
‫שני דברים שונים‪ ,‬שלאחר מעשה החליט הקב׳׳ה ל­‬ ‫‪ (37‬תהלים קלב‪ ,‬יג‪.‬‬
‫חברם‪ ,‬אלא שהבחירה הנצחית בארץ יקוראל תלוי׳‬ ‫‪ (38‬שם קלה‪ ,‬ד‪.‬‬
‫בכך שבני ישראל באים לתוכה ונוחלים אותה‪.‬‬ ‫‪ (39‬ישעי׳ ם‪ ,‬בא‪ ,‬וראה עמק המלך בתחלתו)ש׳‬
‫‪ (41‬שמו״ר פט׳׳ו‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫תקוני התשובה ספיג‪ .‬וכן שם ש׳ עולם התהו פל׳׳א‪.‬‬
‫‪ (42‬בא יב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫וראה לקוטי הש׳יס למס׳ אבות(‪ :‬אע״פ שהם רשעים‬
‫‪ (43‬ראה גם לקו׳׳ש חי׳׳ז ע׳ ‪ . 153-4‬וש״נ‪.‬‬ ‫גמורים בו׳ ניצוצי קדושה בהם בו׳ שהם נצר מטעי‬
 ‫שיחות‬ ‫ויק״פ‪-‬החודש‬
‫גאולה אינה רק בבנ״י עצמם‪ ,‬אלא זה‬
‫נקבע ״בו״‪ ,‬בעולם גופא(‪:‬‬
‫״בחר ביעקב ובניו״ קאי לא על עצם‬
‫מציאותם של ישראל )שהיא למעלה מן‬
‫העולם‪ ,‬כנ״ל(‪ ,‬אלא בזה שהקב״ה בחר‬
‫בהם שהם ישלימו כוונתו בבריאת ה ­‬
‫עולם‪ ,‬על ידי קיום התורה והמצוות‪,‬‬
‫שבשביל זה יורדות נשמות ישראל ל'‬
‫עוה״ז ומתלבשות בגופים״‪ :‬וכיון שגם‬
‫בשהנשמה יורדת לתוך הגבלות העולם‬
‫ה״ה ״חלק אלקה ממעל ממש״‪ ,‬לכן‪ ,‬לא‬
‫זו בלבד שע״י ירידה זו לא נגרע כלום‬
‫ממעלתה העצמית )שהיא חלק ה׳(‪ ,‬אלא‬
‫אדרבה‪ ,‬ע״י עבודתה למטה נקבע בעולם‬
‫ס פ א ענין ה״גאולה״ שלמעלה מן ה­‬
‫עולם‪.‬‬
‫ואין זו סתירה להנת״ל שהעולם לה ­‬
‫יותו נברא מוגבל אין שייר שיהי׳ בו‬
‫גדר של גאולה)בלי גבול והתעלות ל ­‬
‫מעלה מגדרי העולם( ‪ -‬כי זהו מצד‬
‫גדרי העולם עצמו‪ ,‬אבל ע״י שישראל‬
‫נמצאים בעולם‪ ,‬ועובדים עבודתם בהיו­‬
‫תם בו‪ ,‬ועוד זאת ‪ -‬שעבודתם היא עם‬
‫העולם ובהעולם עצמו‪ ,‬לעשותו דירה לו‬
‫ית׳)על ידי שממשיכים קדושה בדברים‬
‫גשמיים דהעולם(‪ ,‬נקבע גם בעולם גדר‬
‫של ״גאולה״ שלמעלה מן העולם‪.‬‬
‫כי כאשר מגלים בבל פרט ופרט ש­‬
‫בעולם שכל מציאותו היא רק ״בשביל‬
‫ישראל״‪ ,‬היינו שכל מציאות העולם היא‬
‫רק פרט ממציאותם של ישראל‪ ,‬כדי‬
‫להשלים כוונה זו שהקב״ה בחר שבנ״י‬
‫יהיו נמצאים למטה ועבודתם תהי׳ ב‪-‬‬
‫וזה נוגע לעצם הבחירה בישראל‪ ,‬כי רק‬
‫ע״י עבודתם למטה מתגלה עצם הנשמה כפי ש־‬
‫מושרש בעצמותו ית׳)שזוהי בחירת העצמות בנש״י(‬
‫‪ -‬ראה המשך תרס״ו ‪ y‬תצב ואילך‪ .‬לקו״ש חט״ז ע׳‬
‫‪ .478‬ועוד‪.‬‬
‫להוטי‬ ‫‪204‬‬
‫ביאור העניו‪:‬‬
‫הכוונה ב״בחר הקב״ה בעולמו״ היא‬
‫שהקב״ה בחר שזה יהי׳ מקומם של בני‬
‫ישראל ועבודתם בקיום התורה והמצוות‪,‬‬
‫וכמאמר רז״ל« שהעולם נברא ״בשביל‬
‫התורה ובשביל ישראל״‪ ,‬וזהו ״משבחר‬
‫הקב״ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים‬
‫ושנים״‪ ,‬שזה נוגע להכשרת העולם ל­‬
‫קיום התומ״צ ע״י ישראל״‪:‬‬
‫אבל מ״מ‪ ,‬גם לאחרי שהעולם נעשה‬
‫מוכשר לעבודתם של ישראל‪ ,‬איו זה‬
‫מצב של ״גאולה״‪ ,‬כי ״גאולה״ מורה על‬
‫היציאה מכל דבר של מיצר וגבול‪ ,‬וכיון‬
‫שהעולם הוא נברא מוגבל‪ ,‬הרי זה גם‬
‫כפי שנרגש שהוא ״עולמו״ של הקב״ה‪,‬‬
‫ועוד ‪ -‬שאף שהוא עולם שהקב״ה בחר‬
‫בו)ונעשה מוכשר לתורה ויקזראל(‪ ,‬מ״מ‪,‬‬
‫להיותו עולם ה״ז במצב של גבול‪ ,‬ולא‬
‫״גאולה״‪.‬‬
‫וזהו החידוש ב״בחר ביעקב ובניו״ ‪-‬‬
‫כי בנ״י הם למעלה מז העולם‪ ,‬כי נשמ­‬
‫תם היא ״חלק אלקה ממעל ממש״״‪ ,‬ולכן‬
‫נמצא בהם הכח של ״גאולה״‪ ,‬להתעלות‬
‫למעלה מגדרי העולם‪.‬‬
‫]וזה מתאים עם דברי בעל העקידהיי‬
‫בביאור ההבדל בין ״בחר הקב״ה בעו ­‬
‫למו״ ו״בחר ביעקב ובניו״‪ ,‬ש״בחר ‪ . .‬ב­‬
‫עולמו״ קאי על ההנהגה הטבעית‪ ,‬ו״בחר‬
‫ביעקב ובניו״ קאי על ההנהגה הנסית‬
‫)שידוד הטבע( שהקב״ה עושה בשביל‬
‫עמו ישראל)״יעקב ובניו״([‪.‬‬
‫וע״ז מדייק במדרש ״כשבחר ביע­‬ ‫ו‪.‬‬
‫קב ובניו קבע נו ר״ח של גאולה״)שה­‬
‫‪(48‬‬
‫‪ (44‬ראה רש״י ר״פ בראשית‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (45‬עיין לקו״ש חכ״ו ע׳ ‪ 61‬ואילך‪.‬‬
‫ל׳ ד‪,‬תניא דפ״ב‪.‬‬ ‫‪( 46‬‬
‫‪ (47‬פ׳ בא )שער לח(‪.‬‬
‫‪205‬‬ ‫שיחות‬ ‫ויק״פ‪-‬ד׳חודש‬ ‫לפוטי‬

‫ועד״ז הוא בעניננו‪ ,‬בחירת הקב״ה‬ ‫עולם הזהי•• ‪ -‬אזי כשם שישראל עצמם‬
‫בירושלים‪ ,‬שאף שבירושלים מצ״ע לא‬ ‫הם בבחי׳ ״גאולה״)למעלה מגדרי ה­‬
‫שייר גדר נצחיות‪ ,‬לאחרי הבחירה ב ­‬ ‫עולם(‪ ,‬כר נפעל בעולם )שבו ובעניניו‬
‫דוד‪ ,‬שהיא בחירה נצחית‪ ,‬נמשר בדרר‬ ‫עובדים ישראל את השם( גדר של גאו ­‬
‫ממילא ענין הנצחיות גם בירושלים‪ ,‬עיר‬ ‫לה״*‪.‬‬
‫דוד‪.‬‬
‫)משיחוח ש״פ ויק״‪,9‬‬
‫פ■ החודש‪ ,‬תש״נן וחשנז״ב(‬ ‫‪ (49‬ולהעיר מלקו״ש שם )ע׳ ‪ 477‬ואילו( בעניו‬
‫דירה לו ית׳ בתחתונים‪ ,‬שעיקר הדירה היא בנש״י‬
‫והעולם הוא רק פרט בזה‪ .‬ע״ש‪ .‬ועייג״ב לקו״ש ח״ל‬
‫ישראל יגי׳ חשך האומות ג״ב״‪ .‬וראה בארוכה‬ ‫ע׳ ‪9‬־‪. 138‬‬
‫לקו״ש תכ״ג ע׳ ‪ 177‬ואילך‪.‬‬ ‫‪ (50‬להעיר מתניא ספל״ו ״ומיתרון ההארה ל־‬
 ‫שיחות‬
‫פרשת החודש‬
‫גם צ״ע‪ :‬בירושלמי שם ממשיך)אחר‬
‫סימנו של רבי לוי(‪ :‬״רבי לוי בשם רבי‬
‫חמא בר חנינה בדין הוא שתקדים החודש‬
‫לפרה שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני‬
‫נשרפה הפרה ולמה פרה קודמת שהיא‬
‫טהרתן של כל ישראל״‘‪ ,‬ופי׳ בקרבן ה ­‬
‫עדה שם)ומקורו בר״ןי(‪ ,‬שזהו טעמו של‬
‫ר״ח בר חנינה שאין מפסיקין בין פרה ל‪-‬‬
‫החודש‪ ,‬כי ״אין ראוי להפסיק בין פרה‬
‫להחודש כדי שלא תקדים כל כך מאחר‬
‫שהיתה ראוי׳ להיות מאוחרת״‪.‬‬
‫אך לפ״ז אינו מובן למה הפסיק הש״ס‬
‫בין שני מאמרי רבי לוי בשס ר״ח בר חני ­‬
‫נה ‪ -‬היינו בין עצם הדין לטעמו של הדין‬
‫‪ -‬במאמר רבי לוי)משמי־ דנפשי׳י( ע״ד ה­‬
‫סימן ד״בין השלישי לרביעי לא ישתה״’?‬
‫ב‪.‬ויש לבאר זה בהקדים הטעם ל­‬
‫תקנת קריאת פרשת פרה ופ׳ החודש‪ ,‬ד‪-‬‬
‫קריאת פ׳ פרה היא ״להזהיר את ישראל‬
‫לטהר שיעשו פסחיהן בטהרה״״׳‪ ,‬ופ׳ ה­‬
‫חודש לפי ״ששם פרשת הפסח״״ ]דבשם‬
‫‪ (6‬הובא גם ברש״י מגילה כט‪ ,‬א ד״ה ברביעית‪.‬‬
‫רי״ף שם‪.‬‬
‫‪ (7‬לרי״ף מגילה שם ד״ה שבאחד בניסן‪.‬‬
‫‪ (8‬ל׳ הפני משה שם‪.‬‬
‫‪ (9‬ולהעיר מרי״ף ור״ח מגילה שם‪ ,‬שהביאו כל‬
‫ג׳ המאמרים בשם ר׳ לוי‪ ,‬ובהמשך אחד‪ .‬וראה גם‬
‫רוקח שבהערה ‪. 24‬‬
‫‪ (10‬רש״י מגילה כט‪ ,‬א ד״ה פרה אדומה‪.‬‬
‫רש״י שם ד״ד‪ ,‬ברביעית‪ - .‬אבל להעיר‬
‫שבם׳ הפרדס שלו )צויין לקמן הערה ‪ .24‬וכ״ה‬
‫במהרי״ל ומט״מ שצויינו שם( ״ברביעית החודש הזה‬
‫משום ר״ח ניסן שענינו של יום הוא״‪ ,‬ומשמע שעיקר‬
‫טעם קריאתה הוא מפני השייכות לפסוק ״החודש‬
‫הזה גו׳״)וראה המשך הלשון במט״ט שם ״וחודש‬
‫לקוטי‬ ‫‪206‬‬
‫א‪ .‬גרסינן בירושלמי׳‪ :‬״רבי בא בשם‬
‫רבי חיי׳ בר אשי אין מפסיקין בין פורים‬
‫לפרה‪ ,‬רבי לוי בשם ר״ח בר חנינה־ אין‬
‫מפסיקין בין פרה להחודש‪ .‬אמר רבי לוי‬
‫סימניהון דאילין פרשתא‪ ,‬בין הכוסות‬
‫הללו ]בארבע כוסות דליל פסח תנ ף בין‬
‫הכוסות הללו פי׳ בין בוס ראשונה לשני׳‬
‫ובין שני׳ לשלישית‪ .‬קרבן העדה[ אם רצה‬
‫לשתות ישחה‪ ,‬בין השלישי לרביעי לא‬
‫ישתה׳׳‪.‬‬
‫והיינו‪ ,‬שרבי לוי מכריע כדעת ר״ח בר‬
‫חנינה* ד״אין מפסיקין בין פרה להחודש׳׳‪,‬‬
‫ולראי׳ וחיזוק נתן סימן מדין הפסק בד׳‬
‫בוסות דליל פסח‪ ,‬שבין כוס שלישי ל­‬
‫רביעי ״לא ישתה׳׳‪.‬‬
‫ויש לעיין בהאי סימנא דר׳ לוי‪ ,‬דאע״פ‬
‫שמצינו כעין זה בכ״מ בתורה)שנתנו חז׳׳ל‬
‫סימנים על ענינים מסויימים‪ ,‬לתועלת‬
‫זברון הדבריסי וכיו״ב( ‪ -‬הרי ]מלבד זאת‪,‬‬
‫שגם במקומות ההם יש מקום לומר)ביון‬
‫שכל עניני התורה הם בדיוק( שיש איזוהי‬
‫שייכות בתוכן בין הסימן להדבר שעליו‬
‫ניתן הסימן‪ ,‬הרי[ בנדו׳׳ד‪ ,‬שר׳ לוי נקט‬
‫סימן זה לסיוע בהכרעת ההלכה)כדעת‬
‫ר׳׳ח ב״ר חנינה(‪ ,‬בודאי מסתבר לומר שיש‬
‫בסימן זה קשר לנידון ההלכה‪.‬‬
‫‪ a‬מגילה פ״ג ה״ה)נעתק)בשינוי לשון( ברי״ף‬
‫מגילה פ״ג שם(‪ - .‬וראה גם בבלי שם )ל‪ ,‬א(‪ ,‬אלא‬
‫דשם מסיק ד״לא פליגי‪ ,‬הא דאיקלע ר״ח ניסן ב­‬
‫שבת הא דאיקלע באמצע שבת״‪ ,‬משא״ב בירו­‬
‫‪( 11‬‬ ‫שלמי‪ ,‬שהם ב‪ -‬דיעות‪.‬‬
‫‪ (2‬כ״ה גם בבבלי שם ״ר׳ תמא בר׳ חנינא״‪.‬‬
‫‪ (3‬פסחים פ״י מ״ז)קיז‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה פני משה שם‪.‬‬
‫‪ (5‬להעיר מהקדמת הרמב״ם לםהמ״צ שלו‪ .‬יד‬
‫מלאכי כללי הרמב״ם אות לד‪.‬‬
‫‪207‬‬ ‫שיחות‬ ‫פרשת החודש‬
‫נפשי׳( ס״ל כר״ח בעצם הדין)דאין מפסי‪-‬‬
‫קין( אבל לאו מטעמי׳‪ ,‬דפליגי אם הם ב׳‬
‫תקנות או תקנה אחת‪:‬‬
‫טעמו של ר״ח בר חנינה ש״אין מפסי‪-‬‬
‫קין בין פרה להחודש׳׳‪ ,‬הוא לפי שס״ל‬
‫שמעיקרא הם כמו קריאה)תקנה( אחת‪,‬‬
‫ההכנה לעשיית הפסח‪ ,‬וקריאת פ׳ פרה‬
‫היא כמו פרט קדום)טהרתן של ישראל(‬
‫בקריאת פ׳ החודש)עשיית הפסח(‪ ,‬ולכן‬
‫מובן בפשטות שאין מקום להפסיק ביניהן‪.‬‬
‫וזוהי כוונתו במאמרו ״ולמה פרה קו ­‬
‫דמת שהיא טהרתן של כל ישראל״‪ ,‬שזה‬
‫מבאר גם הטעם שאין מפסיקין בין פרשת‬
‫פרה להחודש‪ ,‬כי בהקדמת פ׳ פרה לפ׳ ה­‬
‫חודש )לפי ש״היא טהרתן של כל ישראל״(‬
‫מודגש שעשיית הפסח)פ׳ החודש( תלוי׳‬
‫ב״טהרתן של כל ישראל״י׳ ]בלשון ה­‬
‫מדרשי׳ ״אוכלי פסח צריכין לה)לחוקת‬
‫ה פ ר ה ^ ומזה מובן שאין להפסיק ביני‪-‬‬
‫הדי)כנ״ל(‪.‬‬
‫אבל רבי לוי לא ס״ל הכי‪ ,‬כי בזה שנתן‬
‫סימן)לדינו של ר״ח( מהדין ד״בין השלי‪-‬‬
‫תיקנו לקרותה בזמז זה)בסמיכות לפסח(‬
‫‪ (17‬בקה״ע פי׳ ״מפני שהיא טהרתן של ישראל‬
‫וראוי דנהדר במהרה לכך מקדימין״‪ .‬אבל ע״פ ה­‬
‫מבואר בפנים י״ל דאתי בפשטות יותר‪ ,‬שהוא טעם‬
‫שמקדימין אותה לפרשת החודש )«ששם פרשת ה­‬
‫פסח״(‪ .‬וכן מפורש בשיטת ריב״ב לרי״ף שם‪. .‬‬
‫‪ ( 18‬שמו״ר פי״ט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (19‬וכן מפורש כשיטת ריב״ב לרי״ף שם‪ ,‬״ולכן‬
‫אין ראוי להפסיק בין פרשת פרה לפרשת החודש‬
‫שהזהרת הטהרה צריכה להיות סמוכה לפרשת מצות‬
‫הפסח״‪ .‬וכן משמע קצת מהמשך ל׳ רש״י למשנה‬
‫שם )כט‪ ,‬א ד״ה ברביעית(‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫וראה רש״י לגמ׳ שם )ל‪ ,‬סע״א(‪,‬ולא בסמוכה‬
‫לפורים‪ ,‬לסמוך אזהרת טמאיס לפסח״ ]אלא שבזה‬
‫אפשר לפרש שאין כוונתו ב‪,‬לפסח״ ‪ -‬לקריאת פ׳‬
‫החודש ‪,‬ששם פרשת הפסח״‪ ,‬אלא לחג הפסח‪ .‬וכן‬
‫משמע מהמשך ל• רש״י שם ‪,‬והיכא דחל כו׳ הוז־‬
‫קקגו להקדים פרשת פרה לשבת שלפני שבת זו‬
‫כו׳״[‪.‬‬
‫להוטי‬
‫שבמצרים הזהיר משה את ישראל על‬
‫עשיית הפסח בר״ח ניסף׳‪ ,‬בך לדורות‬
‫קוראים פרשת החודש ״ששם פרשת ה­‬
‫פסח״ בסמיכות לר״ח ניסן)או בר״ח ניסן‬
‫עצמו([‪.‬‬
‫ועפ״ז יש מקום להגדיר תקנת קריאת‬
‫שתי פרשיות אלו בשני אופנים‪:‬‬
‫א( שתי קריאות אלו הם מעיקרא תקנה‬
‫אחת״׳‪ ,‬המתחלקת לשתים ‪ -‬היינו שבשב­‬
‫תות שבין פורים לפסח יש לקרוא בתורה‬
‫ב׳ פרשיות ע״ד ההבנות לעשיית הפסח‪:‬‬
‫באחת קורין ע״ד הטהרה הדרושה כדי‬
‫״שיעשו פסחיהן בטהרה״‪ ,‬ובשני׳ קוריז פ׳‬
‫החודש ״ששם פרשת הפסח״‪.‬‬
‫ב( שתי קריאות אלו הן שתי תקנות‬
‫שונות ]ע״ד ב׳ הפרשיות הראשונות‪ ,‬פ׳‬
‫שקלים ופ׳ זכור‪ ,‬שהם שני ענינים שונים‪,‬‬
‫דקריאת פ׳ שקלים היא ״להודיע שיביאו‬
‫שקליהן באדר״״‪ ,‬ו״זכור״ ‪ -‬״לסמוד‬
‫מחיית עמלק למחיית המן״*י[ ‪ -‬דעיקר‬
‫תקנת קריאת פרשת פרה היא להזהיר על‬
‫עניו הטומאה והטהרה)בכלל(“‪ ,‬אלא ש­‬
‫כיון שאזהרה זו נוגעת לעשיית הפסח‪.‬‬
‫ולפ״ז יש לומר‪ ,‬שר׳ לוי)משמי׳ ד‪-‬‬
‫ניסן הוא ראש לכל החדשים ולסדרי הרגלים״(‪ .‬ו ­‬
‫ראה )ע״ד החסידות( לקו״ש ח״א ע׳ ‪ - .220‬וראה‬
‫לקמן הערה ‪.34‬‬
‫‪ ( 12‬בא יב‪ ,‬ג ואילך )ובפרש״י שם(‪ .‬וראה‬
‫פסחים ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ ( 13‬לכאורה סברא וו לא אתי כהדיעה שקריאת‬
‫פרשת פרה היא מה״ת )משא״ב פ׳ החודש(‪ .‬אבל‬
‫י״ל‪ ,‬שחובת הקריאה מה״ת אין לה זמן מיוחד‪ ,‬וזה‬
‫שקבעו לקרותה בשבת זו דוקא היא פרט בתקנת‬
‫קריאת פ׳ החודש‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (14‬רש״י מגילה שם ד״ה קורין בפרשת שקלים‬
‫)ע״ס הגמרא שם כט‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ ( 15‬רש״י שם ד״ה ומפםיקין‪ .‬וראה בגמרא שם‬
‫ל‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (16‬ראה לקמן סעיף ג‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פרשת החודש‬ ‫להוטי‬ ‫‪208‬‬

‫והנה דין זה דשלשים יום קודם החג‬ ‫שי לרביעי לא ישתה״ ‪ -‬כוונתו להגדיר‬
‫שואלין ודורשין בהלכות החג אינו רק ב ­‬ ‫תקנת הקריאה‪ ,‬שתקנת קריאת כל ד׳ הפר­‬
‫פסח‪ ,‬אלא בכל הרגלים‪ ,‬וכמבואר בארו ­‬ ‫שיות )כולל פ׳ פרה ופ׳ החודש( היא ע״ד‬
‫כה בשו״ע רבינו הזקף־ בטעם תקנה זו‪:‬‬ ‫תקנת ד׳ כוסות‪:‬‬
‫״לפי שכאו״א הדר בא״י חייב להביא ב­‬ ‫כשם שד׳ כוסות דליל פסח‪ ,‬הרי ״כל‬
‫רגל ג׳ קרבנות כו׳ וכל קרבן צריך להיות‬ ‫חד וחד מצוה באפי נפשה הוא׳׳״נ‪ ,‬ו‪,,‬כל‬
‫נקי מכל מום ומשאר דברים הפוסלים את‬ ‫כוס תיקנו על דבר מיוחד״׳־ ]כוס ראשון‬
‫הקרבן לפיכך תקנו חכמים לדרוש הלכות‬ ‫אומר עליו קידוש היום‪ ,‬כוס שני קורא‬
‫הרגל ל׳ יום לפניו כדי להזכיר העם את‬ ‫עליו את ההגדה‪ ,‬כוס שלישי מברך עליו‬
‫הרגל שלא ישכחו להכין בהמות הכשרים‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬כוס רביעי גומר עליו את‬
‫לקרבן ויהי׳ להם שהות כל שלשים יום״‪.‬‬ ‫ההלל ומברך עליו ברכת השיר־־[‪ :‬וזה‬
‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬דזה שתיקנו קריאת פ׳‬ ‫שאין שותין בין כוס ג׳ לכוס ד׳ אינו מפני‬
‫פרה להזהיר את ישראל מטומאה‪ ,‬אינו‬ ‫שיש שייכות ביניהן)שבגלל זה אין להפ­‬
‫מפני קרבן פסח בלבד‪ ,‬אלא מפני טהרת‬ ‫סיק ביניהן(‪ ,‬אלא מטעם שונה לגמרי־־ ‪-‬‬
‫הרגל בכלל)הדרו שה לעלי׳ לרגל וג׳‬ ‫עד״ז הוא בתקנת קריאת ד׳ פרשיות‪,‬‬
‫קרבנות החג)מלבד ק״פ((‪ ,‬וכן מובן ממה‬ ‫שהם ד׳)תקנות ו(קריאות שומת‪ ,‬דקריאת‬
‫שהביאו בכמה פוסקיםי־ בענין תקנת קרי­‬ ‫פ׳ פרה אינה חלק מתקנת קריאת פ׳ ה­‬
‫את פרשת פרה הא ד״חייב״־ אדם לטהר‬ ‫חודש‪ ,‬אלא הוא ענין בפני עצמו‪ ,‬ומה שאין‬
‫את עצמו ברגל״יג‪.‬‬ ‫מפסיקין בין פרה להחודש הוא מצד דין‬
‫ונ״ל שזהו טעמו של רבי בא דס״ל ש‪-‬‬ ‫נוסף‪.‬‬
‫״אין מפסיקין בין פורים לפרה״‪ ,‬כי לדע­‬
‫ויש להסביר דעת רבי לוי ע״פ המו­‬ ‫ג‪.‬‬
‫תו קריאת פ׳ פרה שייכת להתקנה דשו‪-‬‬
‫בא בכמה פוסקיםי־ הטעם למ״ש במשנה־־‬
‫אלין ודורשין כו׳ קודם הפסח שלשים‬
‫ש״בןשבת[ שלישית ]קורין[ פרה אדומה״ ‪-‬‬
‫יום־־)והיינו הכנה לטהרת הרגל בכלל(‪,‬‬
‫״לפי‘־ ששואלין בהלכות הפסח קודם ה ­‬
‫ולכן צ״ל בסמיכות לפורים דוקא )שבו‬
‫פסח ל' יום ”‪ ,‬להזכיר שיעשו הפסח ב ­‬
‫התחלת ל׳ יום אלו״(‪.‬‬ ‫טהרה״‪.‬‬

‫‪ (28‬ריש הל׳ פסח‪.‬‬

‫‪ (29‬ם׳ הפ ר ד ס ומהרי״ל שם )אבל ראה לק מן‬
‫הערה ‪ .(35‬וראה גם מטה משה שם‪ ,‬״פר שת פר ה‬
‫אדומה ל הודי ע ל עם שהם טמאי מתים שיטהרו באפר‬
‫פר ה ל פי שבר׳׳ח ניסן מת חיליו הר חוקי ם ל ע לו ת‬
‫לירו שלי ם ״)ו ל א הזכיר בטעם זה ע״ד עשיית פסח‬
‫בטהרה(‪.‬‬
‫‪ (30‬ר״ה טז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (31‬אלא שלא תיקנו כן לפגי כל הרגלים וס מכו‬
‫על קריאתה ל פני הפסח‪ .‬וראה ע״ד החסידות אוה״ת‬
‫חוקת )ס״ע תשעז ואילר(‪.‬‬
‫‪ (32‬ע״ד פר שת שקלים שלשים יום ל פני ר״ח‬
‫ני סן)ר א ה מגילה שם כט‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫כל׳ אדה״ז ב שולחנו שם ״מפורים ואילך״‪.‬‬ ‫‪(33‬‬
‫‪ (20‬פסחים קט‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (21‬ל׳ הב״י לטאו״ח סתפ״ד )ד״ה וכתב א״א(‪.‬‬
‫וראה פסחים קיז‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫‪ (22‬רמב״ם הל׳ חמץ ומצה פ״ז ה״י‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה ר»ב״ ם ותוס׳ פסחים קיז‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (24‬רו ק ח הל׳ פו רי ם )סי׳ רמא(‪ .‬וכ״ה ב ס פר‬
‫ה פ ר ד ס לרש׳׳י ס ד ר קרי או ת ו הפ טורו ת סכ׳׳א )ב ­‬
‫‪ -‬״סדר פר שיות״ ע׳ שמח(‪.‬‬ ‫הוצ את ע ה ר ענ ריי ך‬
‫הובא גם במהרי׳׳ל הל׳ ד׳ פר שיות‪ .‬וראה גם מטה‬
‫משה עניו ארבע פר שיו ת)סי׳ תתקצז(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (25‬מגיל ה כט‪ ,‬סע׳׳א‪.‬‬
‫‪ (26‬ל׳ הרוק ח שם‪.‬‬
‫‪ (27‬מגילה שם‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪209‬‬ ‫שיחות‬ ‫פרשת החודש‬
‫למה שי״ל בתוכן הפנימי של הדין דבין‬
‫כוס שלישי לרביעי לא ישתה‪.‬‬
‫ובהקדם המבואר בספריסיי‪ ,‬שתוכן ה­‬
‫חילוק בין פרשת פרה ופרשת החודש ב ­‬
‫עבודת האדם‪ ,‬הוא כענין ההפרש בין‬
‫עבודת הצדיקים ועבודת התשובה‪:‬‬
‫פרשת החודש‪ ,‬״ששם פרשת הפסח״‪,‬‬
‫מורה על עבודת הצדיקים ‪ -‬וכפי שהי׳‬
‫בפעם הראשונה‪ ,‬שבפסח מצרים הי׳)הת­‬
‫חלת״( הגירות של עם ישראל״‪ ,‬וגר שנת­‬
‫גייר כקטן שנולד דמי״♦ ‪ -‬והיינו כעין‬
‫דרגת הצדיקים‪ ,‬שאין בהם רע‪ :‬ופרשת‬
‫פרה‪ ,‬דחטאת קריא רחמנאיי‪ ,‬ומכפרת על‬
‫העגל« ‪ -‬היא« עבודת התשובה‪.‬‬
‫ועל זה אמרו ״אין מפסיקין בין פרה‬
‫להחודש״‪ ,‬שצ״ל החיבור בין שתי הפר ­‬
‫שיות‪ ,‬להורות‪ ,‬שגם צדיקים צריכים לע­‬
‫שות תשובה״‪.‬‬
‫וזהו גם הפירוש הפנימי בדברי ה­‬
‫מדרש״ )הנ״ל סעיף ב( ״בזה נאמר« זאת‬
‫‪ (37‬ראה אוחי״ת חו ק ת)רי ש ע׳ תשעד(‪ .‬די ה זאת‬
‫חוקת )הא׳( תרכ׳׳ט )ע׳ צה‪ ,‬בהוצ את תשנ׳׳ב ‪ -‬ע׳‬
‫קד(‪ ,‬עטר׳׳ת )ע׳ שכב(‪ - .‬ב מ קו מו ת הנ״ל קאי על‬
‫החילוק ד‪ ,‬חו ק ת הפסח■ ו‪ ,‬חו ק ת פ ר ה א דו מ ה ■)כל׳‬
‫השמו־ד הניל ה ער ה ‪ ,( 18‬אבל מז ה מובן גם ל עניו‬
‫פר שת החוד ש‪ , ,‬ש שם פר שת הפסח■‪ .‬ור א ה ג ם‬
‫לקו״ש חי״ב ע׳ ‪ .61‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה לקו״ש חי״ח ע׳ ‪ 119‬ה ער ה ‪.26‬‬
‫‪ (39‬ראה יבמות מו‪ ,‬א‪-‬ב‪ .‬כריתות ט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (40‬יבמות כב‪ ,‬א‪ .‬וש״ג‪.‬‬
‫‪ (41‬ע״ז בג‪ ,‬ב) הו ב א בר שיי חו ק ת יט‪ ,‬ט(‪ .‬ורא ה‬
‫תניא אגה*ק ס כ׳ ח‪.‬‬
‫תנ חו מ א חו ק ת ח בסופו‪ .‬פר ש׳י שם יט‪ ,‬בב‬
‫)מיסודו של ר*מ הדרשן(‪.‬‬
‫‪ (43‬ראה גם אוה״ת חוקת ש ם) ע׳ ת שסב‪ .‬ת שפז‪.‬‬
‫ס״ע תשצז ואילך(‪ .‬וראה בארוכה לקו״ש ח ט׳ז ע׳‬
‫‪ 420‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (44‬ראה לקו״ת ר״ה ס‪ ,‬ד‪ .‬ר״פ האזינו‪ .‬זבכ״נז‪.‬‬
‫וראה בארוכה לקו״ש ש ם) ע׳ ‪ 421‬ואילד(‪.‬‬
‫‪ (45‬בא יב‪ ,‬מג‪.‬‬
‫ל ‪p‬מי‬
‫ונמצא‪ ,‬שדעת רבי לוי שנתן הסימן ד־‬
‫״בין השלישי לרביעי לא ישתה״ היא‬
‫דיעה ממוצעת בין שיטת רבי בא ושיטת‬
‫ר״ח בר חנינה ‪ -‬דלהלכה למעשה הכריע‬
‫ר״ל כדעת ר״ח בר חנינה שאין מפטיקין‬
‫בין פרה להחודש‪ ,‬אבל לאו מטעמי׳‪ ,‬כי‬
‫לדעת ר״ח בר חנינה הרי הן כמו תקנה‬
‫אחת המתחלקת לשתים‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬ואילו רבי‬
‫לוי ס״ל‪ ,‬שבעצם הן ב׳ תקנות ]ע״ד כוסות‬
‫דליל פסח[‪ ,‬לפי שפרשת פרה היא« אז­‬
‫הרה על טהרת הרגל בכלל ”‪ ,‬אלא שיש‬
‫דין)נוסף( שאין מפסיקין בין פרה לה־‬
‫חודש״‪.‬‬
‫]ועפ״ז מובן מה שהכניס הש״ם מיד‬
‫לאחר דינו של ר״ח ב״ח את מאמרו של‬
‫ר״ל )משמי׳ דנפשי׳^ קודם שהביא את‬
‫טעמו של ר״ח ‪ -‬כי כוונתו בזה להדגיש‪,‬‬
‫כי הוא קאי בשיטת ר״ח רק להלכה‪ ,‬אבל‬
‫לאס״לכטעמי׳[‪.‬‬
‫וע״פ פנימיות הענינים יש לומר‪ ,‬ש­‬ ‫ד‪.‬‬
‫שלילת ההפסק בין פרה להחודש שייכת‬
‫‪ (34‬או י׳־ל שרבי לוי ס״ל שעיקר ת קנ ת פר שת‬
‫החוד ש אינה מ שום עשיית ה פ ס ח‪ ,‬אלא ל פי שהוא‬
‫‪ ,‬עניינו של יום׳׳ דרייח ני סז) כ מ‪ -‬ש בס פר ה פ ר ד ס‬
‫בו׳‪ ,‬כני ל ה ער ה ‪ ,(11‬וא״ב פר שת פר ה )הטהרה בש ­‬
‫ביל עשיית הפסח ו ה רגל ‪ -‬ראה הערה הבאה( ופר ­‬
‫שת החוד ש הן שני ענינים שונים‪.‬‬
‫‪ (35‬אלא שבס׳ ה פ ר ד ס ובמהרי׳׳ל הביאו הא‬
‫דחייב א דם ל ט הר ע ג מו ב רג ל בהמשך ל ט ע ם ר׳׳ח‬
‫בר חגינה שפרה קוד מ ת להחוד ש לפי שהיא ט הרתו‬
‫של י שראל )ומשמע קצת דגרים בן בירו שלמי שם(‪.‬‬
‫‪(42‬‬ ‫‪ -‬וראה ה ער ה הקודמת‪.‬‬
‫וי ״ ל כמ״ש במט׳׳מ שם‪ ,‬ד״פר שת פ ר ה‬ ‫‪(36‬‬
‫אדומה ל הו די ע ל ע ם שהם טמאי מ תים בו׳ ל פי‬
‫שבו־ח ניסן מתחילין הרחוקים ל ע לו ת לירו שלים‬
‫‪ 1‬ד פינ ך אין מפסיקין ביו פר שת פר ה אדו מ ה ל פ׳‬
‫החודש׳׳ )היינו לה ם מיך קריאת פ׳ פר ה לר׳׳ח ניסן‪,‬‬
‫זמן ה ת ח ל ת עלי׳ ל רג ל(‪ .‬או שיש ל ה ס מי כו ל ח ג‬
‫הפס ח כ פי ה אפ שרי)ר אה לעיל סוף הערה ‪.(19‬‬
 ‫פרשת החודש‬
‫שיחות‬
‫תשובת הצדיקים בזמן הזה היא תשובה‬
‫״על הריחוק״־‪ /‬דאע״פ שמדובר בצדיקים‬
‫שאיו בהם חטא ועוו)ועד שאיו בהם רע‬
‫כלל(‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כיון שהם נשמות בגופים‪ ,‬ה״ה‬
‫״רחוקים״ מהשם בערך לקרבת נשמותיהם‬
‫קודם ירידתו למטה‪ ,‬וכמ״ש בספר ה‪-‬‬
‫תניא־* דגם ״צדיק גמור עובד ה׳ ביראה‬
‫ואהבה רבה בתענוגים לא יגיע למעלת‬
‫דביקותו בה׳ ‪ . .‬בטרם ירידתו לעוה״ז ה­‬
‫חומרי לא מינה ולא מקצתה ואיו ערך‬
‫ודמיון ביניהם כלל ‪ ..‬שהגוף אינו יכול‬
‫לסבול בו״׳‪.‬‬
‫ויתירה מזו כתב בספר התניא**‪ ,‬דגם‬
‫״נשמת ‪ ..‬צדיק גמור עובד ה׳ ביראה ו­‬
‫אהבה בתענוגים אעפ״ב אינה בטילה ב ­‬
‫מציאות לגמרי ‪ . .‬רק הוא דבר בפני עצמו‬
‫ירא ה׳ ואוהבו״)וכלשונו במ׳׳א‘* ״יש מי‬
‫שאוהב״(‪.‬‬
‫בעניו זה‪ ,‬שגם צדיקים צריכים לעשות‬
‫וזהו עניו תשובת הצדיק‪ ,‬שריחוקו מה׳‬
‫הוא דבר המעיק ומיצר לו מאדי*‪ .‬דאע״פ‬
‫שהיותו במצב זה הרי זה שלא באשמתו‬
‫כלל‪ ,‬שהלא כך נברא ]ויש לומר‪ ,‬דזה גו ­‬
‫פא שנברא באופו ד״יש מי שאוהב״ הוא‬
‫לטובתו‪ ,‬כי דוקא עי״ז ישגה בעבודתו ה ­‬
‫מעלה דבחירה חפשיתי‪ /‬שבהיותו מצי­‬
‫אות‪ ,‬״דבר בפני עצמו״‪ ,‬הוא בוחר בהשם‬
‫ותורתו כו׳^ מ״מ‪ ,‬מצד גודל צמאונו להעת‬
‫דבוק בהשם בתכלית‪ ,‬ה״ה רוצה שנפשו‬
‫תשוב למעמדה ומצבה הקודם‪ ,‬״והרוח‬
‫תשוב אל האלקים אשר נתנה״*‪ /‬כדי‬
‫‪ (52‬ראה לקו״ת בלק עד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (53‬פל״ז)»ח‪ ,‬סע״א ואילך(‪.‬‬
‫‪ (54‬פל״ה )מד‪ ,‬סע״א ואילך(‪.‬‬
‫‪ (55‬לקו״ת בלק שם‪ .‬ובכ־מ‪.‬‬
‫‪ (56‬ראה בכ״ז לקו״ש ח״ט עי ‪ 209‬ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (57‬וכידוע שכח הבחירה היא בעצמותו ית׳‪,‬‬
‫שאיו מעכב בידו)לקו״ת אמור לח‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (58‬קהלת יב‪ ,‬ז‪ .‬וראה לקו״ת ר״פ האזינו‪.‬‬
‫ובנ׳־מ‪.‬‬
‫לקוטי‬ ‫‪210‬‬
‫חוקת הפסח וכזה נאמר״ זאת חוקת התו­‬
‫רה ואי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו ‪. .‬‬
‫מי גדולה הפרה שאוכלי פסח צריכין‬
‫לה״‪:‬‬
‫השקו״ט ״אחו חוקה גדולה״ ‪ -‬פסח או‬
‫פרה ‪ -‬היא כהתאם לכ׳ הדיעות כגמ׳"‪,‬‬
‫אם צדיקים גמורים גדולים מבעלי תשו­‬
‫בה׳ או שמקום שבעלי תשובה עומדיו איו‬
‫צדיקים גמורים עומדין שם‪ .‬ומסיק ה ­‬
‫מדרש שפרה גדולה לפי ש״אוכלי פסח‬
‫צריכין לה״‪ ,‬והיינו דתשובה גדולה*‪ /‬כי‬
‫גם צדיקים)אוכלי פסח( צריכים לעשות‬
‫תשובה״)פרה(‪.‬‬
‫ה‪.‬ועפ״ז יש לבאר פלוגתת רבי לוי‬
‫ור״ח בר חנינה הנ״ל )בטעם הדיו דאין‬
‫מפסיקיו ביו פרה להחודש( בפנימיות ה‪-‬‬
‫ענינים‪:‬‬
‫תשובה‪ ,‬מצינו שני זמנים‪ :‬א( תשובת ה­‬
‫צדיקים בעבודתם עתה )בזמו הזה(‪ .‬ב(‬
‫משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא״י‪,‬‬
‫שעילוי זה‪ ,‬מה שצדיקים ״יזכו למעלת‬
‫התשובה״׳* — ״יהי' אחר ביאת המשיח‬
‫דוקא״׳*‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שהם שני אופנים בתשובת‬
‫הצדיקים‪:‬‬
‫‪ (46‬ר״פ חוקת‪.‬‬
‫‪ (47‬ברכות לד‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.64‬‬
‫‪ (48‬וכן פסק ברמב״ם הלי חשובה פ״ז ה״ה‪.‬‬
‫‪ (49‬סד״ה ואת חוקת הנ״ל‪ .‬וראה לקו׳׳ש חט״ז‬
‫שם‪ ,‬שזהו גם דיוק ל׳ הירושלמי מגילה כאן ״שהיא‬
‫טהרתן של כל ישראל״ )אף שלכאורה רק טמאי‬
‫מתים היו צריכים לטהר עצמם באפר הפרה^ כי כל‬
‫ישראל צריכים לעניו התשובה‪.‬‬
‫‪ (50‬מאמר הזהר‪ ,‬הובא בלקו״ת שמע״צ )צב‪,‬‬
‫ב(‪ .‬שה״ש )מה‪ ,‬א‪ .‬נ‪ ,‬סע״ב(‪ .‬ועוד‪ .‬םה״מ תקס״ב‬
‫ח״ב ע׳ תקלד ואילך‪ - .‬וראה זח״ג קנג‪ .‬ב‪.‬‬
‫‪ (51‬ל׳ הלקו״ת שמע״צ שם‪.‬‬
‫וו‪2‬‬ ‫שיחות‬ ‫פרשת החודש‬ ‫להוטי‬

‫והנה א׳ מהחילוקים בין שני אופנים‬ ‫״לדבקהיי בו ית׳ ביחוד נפלא כמו שהיתה ו‪.‬‬
‫הנ״ל בתשובת הצדיקים הוא‪:‬‬ ‫מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד״ קודם‬
‫באופן הא׳‪ ,‬תשובת הצדיקים היא רק‬ ‫ירידתה למטה‪.‬‬
‫פרט במעלת עבודתם בתור צדיקים‪ ,‬ש­‬ ‫אבל זה שמשיח אתא לאתבא צדיקייא‬
‫היא העבודה במצב של אור וקדושה שאין‬ ‫בתיובתא אי״ז תשובה ״על הריחוק״ ‪ -‬ש­‬
‫בו שום רע‪ ,‬שגם תשובת הצדיקים היא‬ ‫הרי אז יתגלה כבוד ה׳ למטה כמו למעלה‪,‬‬
‫בכדי להגיע לשלימות דעבודה זו ‪ -‬דמ‪-‬‬ ‫באופן שלא יהי׳ שום ריחוק מהשם )גם‬
‫אחר שעצם היותו נשמה בגוף בעוה״ז ה­‬ ‫בהיות האדם למטה גשמה בגוף( ‪ -‬אלא‬
‫חומרי הוא מצב של ״ריחוק״ כנ״ל וחסר‬ ‫הכוונה ב״לאתבא צדיקייא״ היא שיגיעו‬
‫עדיין במצב של קדושה בתכלית ובמילא‬ ‫למעלת התשובה הבאה כאהכה גדולה‬
‫אין עבודת הצדיקים שלו כשלימות‪ ,‬ולכן‬ ‫לה׳ שלמעלה ממדידה והגבלה )״בכל‬
‫מתעורר בתשובה להשיב את נפשו לשר­‬ ‫מאדך״(‪:‬‬
‫שה ומקורה ]ולכן תשובה זו היא רק לפני‬
‫בזמן הזה‪ ,‬עיקר השלימות דאהבה ״ב ­‬
‫ביאת המשיח‪ ,‬משא״כ אח״כ«‪ ,‬כאשר ״רוח‬
‫כל מאדך״ הוא בבעל תשובה״‘‪ ,‬דכיון ש‪-‬‬
‫הטומאה אעביר מן הארץ״״‪ ,‬אין צורך ב­‬ ‫צמאון נפשם לידבק בה׳ בא אחרי ש‪-‬‬
‫תשובה זו״[‪.‬‬
‫״היתה׳״ נפשו בארץ צי׳ וצלמות ‪ . .‬ורחו­‬
‫משא״כ באופן הב׳ ‪ -‬מעלת התשובה‬ ‫קה מאור פני ה׳ בתכלית)ו(לזאת צמאה‬
‫של צדיקים לאחרי ביאת המשיח )עלי׳‬ ‫נפשו ביתר עז מצמאון נפשות הצדיקים״‬
‫בלתי מוגבלת( ‪ -‬הרי עבודת הצדיקים‬ ‫]וכידוע המשל בזה־‘ ממי שבורח מן ה­‬
‫ועבודת התשובה הן שתי עבודות שונות‪,‬‬ ‫מות‪ ,‬שבריחה זו היא בכל עצמותו ולמע­‬
‫לה מכל מדידות והגבלות‪ ,‬וענין זה אינו‬
‫שייר)כ״כ( בצדיקים[‪:‬‬
‫‪ (64‬ראה סד״ה זאת חוקת תרכ״ט שם )בשולי‬
‫אבל לאחרי ביאת המשיח‪ ,‬שעצמותו‬
‫העמודה דזה שצדיקים צריכים תשובה הוא רק עכ­‬
‫שיו‪ ,‬ולא לאחרי שרוח הטומאה אעביר כר‪ .‬וראה‬
‫ומהותו ית׳ יהי׳ בהתגלות למטה‪ ,‬הנה גו­‬
‫של״ה בית גדול )לו‪ ,‬א־ב(‪ ,‬דמשמע‪ ,‬שמיד בע״ת‬ ‫דל ועוצם הגילוי יפעול באדם עלי׳ בלתי‬
‫גדול מציג )ברכות שם( הוא בזה״ז‪ ,‬אבל לעת״ל‪,‬‬ ‫מוגבלת‪ ,‬באופן שגם צדיקים יגיעו אז ל‪-‬‬
‫בזמן ד״עין לא ראתה גר״ )ראה ברכות שם(‪ ,‬אז‬ ‫שלימות דאהבה ״בכל מאדר״נ״‪.‬‬
‫‪.‬נהי׳ מדריגות צ״ג תכלית הגמור כולו טוב״‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫‪ (65‬זכרי׳ יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫וע״ד לפני הבריאה‪ ,‬שאז היתה מעלת‬ ‫‪(66‬‬
‫הצדיקים דוקא‪ ,‬כידוע בענין במי נמלך בנשמותיהן‬ ‫‪ (59‬לי התניא אגה״ת פ״ח )צח‪ ,‬םע״א( ‪ -‬לעניו‬
‫של צדיקים דוקא )ב״ר פ׳׳ח‪ ,‬זא ולא בע״ת )לקו״ת‬ ‫תשו״ע‪.‬‬
‫שה״ש מד‪ ,‬רע״ג‪ .‬ובכ״ם(‪.‬‬ ‫‪ (60‬ראה לקו״ת שה״ש מט‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬וראה‬
‫וי״ל‪ ,‬שזהו הטעם הפנימי ש״באחד כניסן הוקם‬ ‫בארוכה שערי תשונה )לאדמו״ר האמצעי( ח״ב‬
‫המשכן ובשני נשרפה הפרה״ ‪ -‬אף שאח״כ ״פרה‬ ‫חינוך פמ״ח )נג‪ > ,‬ואילך( כמעלת ״בכל מאדר״ ד־‬
‫קודמת שהיא טהרתן של כל ישראל״ ‪ -‬כי הקסת‬ ‫בע״ת על ‪.‬בבל מאדך״ דצדיקים‪.‬‬
‫המשכן)בפעם הא׳( היא ע״ד מצב העולם בתחילת‬ ‫‪ (61‬ל׳ התניא ח״א פ׳׳ז)יב‪ ,‬א(‪ .‬וראה אגה״ת שם‬
‫הבריאה )קודם עבודת האדם(‪ ,‬מצב של צדיקים כו׳‬ ‫בסוף הפרק‪.‬‬
‫בלי רע‪ .‬ובפרט לדעת הוהר )ת״כ רכד‪ ,‬א( שנדבת‬ ‫‪ (62‬םה״מ תש״י ע• ‪ .7‬ועוד‪.‬‬
‫המשנן היתה קודם חטא העגל‪ .‬וראה לקו״ש ח״ו ע'‬ ‫‪ (63‬ראה לקוית שם נ‪ ,‬סע״ב‪ .‬וראה לעיל שם‬
‫‪ . 154‬סה״מ מלוקט ח׳׳ה ע׳ ר‪.‬‬ ‫במעלת ‪,‬בכל מאדך׳׳ לעת״ל‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פרשת דזחרדש‬
‫נות( הוא‪ :‬בחצי הראשון מדובר)בעיקר(‬
‫על גאולת מצרים‪ ,‬ואילו החצי השני שייך‬
‫)גם( לגאולה העתידה לבוא‪ :‬דלא מיבעי‬
‫חלק ההגדה שאומרים על כוס הרביעי ‪-‬‬
‫שמתחיל מ״שפוך חמתך על הגויס״י‘‬
‫ונמשך בפרקים האחרונים דהלל״י וכו׳ ‪-‬‬
‫שהוא שייך בגלוי לגאולה העתידה‪ ,‬אלא‬
‫גם הסעודה שמסיימים באכילת האפיקומן‬
‫שהוא זכר לפסח׳ל)ונקרא ״צפון״״( שיי­‬
‫כת לגאולה העתידה‪.‬‬
‫וזהו הטעם הפנימי לכך שאין שותים‬
‫בין כוס ג׳ לכוס ד׳‪ :‬כוס ג׳ שמברך עליו‬
‫ברכת המזון‪ ,‬רומז על הסעודה שהקב״ה‬
‫עושה לצדיקים לעת״לני‪ ,‬וכוס ד׳ שגומר‬
‫עליו את ההלל ומברך עליו כרכת השיר‪,‬‬
‫שהן רק שירים ותשבחות‪ ,‬כולו רוחניות‪,‬‬
‫רומז על מעלת עולם הבא)עולם התחי״’^‬
‫שאין בו אכו״ש אלא צדיקים יושבין ונה־‬
‫נין מזיו השכינהיי‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שזה מתאים לשתי המעלות‬
‫‪ (69‬ראה ר״ן ריפ ערבי פסחים‪ .‬בחיי וארא ו‪ ,‬ח‪.‬‬
‫ועוד‪ .‬וראה הגש״פ עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫)קה׳־ת( ע׳ מג‪.‬‬
‫‪ (70‬ראה פסחים )קיח‪ ,‬א( דפרקים הראשונים‬
‫דהלל שייכים ליציאת מצרים‪ ,‬ופרקים האחרונים ‪-‬‬
‫לגאולה העתידה‪ .‬וראה זבח פסח להגשים )הלל(‪.‬‬
‫‪ (71‬רא״ש פסחים פ״י סל״ד‪ - .‬או זכר למצה‬
‫הנאכלת עם הפסח)רש״י ורשבים פסחים קיט‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (72‬ראה פי׳ האלשיך להגשים )רמזים בסימ­‬
‫נים(‪ :‬״ובזה יהי׳ שולחן עורך בעוה״ז ותנחיל טוב‬
‫כעוה״ב‪ ,‬צפון כדיא מה רב טוכך אשר צפנך ל‪-‬‬
‫יראיך״‪.‬‬
‫ראה פסחים קיט‪ ,‬ב )ושם‪ ,‬ע״ד כוס של‬
‫ברכה דסעודה זו(‪ .‬ביב עד‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (74‬כדעת הרמב״ן)בשער הגמולה ו ע ו ד ‪ -‬ראה‬
‫הנסמן בתשובות וביאורים )קה״ת‪ ,‬תשליד( סי״א*‬
‫הערה ‪ - .23‬וראה לקמן הערה ‪.77‬‬
‫‪ (75‬ברכות יז‪ .‬א‪.‬‬
‫•( נדפס גס באגרות נ‪-‬ק אדמו״ר שליט״א ח‪-‬ב‬
‫ע• עו‪ .‬המו״ל‪.‬‬
‫לפוטי‬ ‫‪ 2‬ו‪2‬‬
‫שבכל א׳ מעלה על השני׳‪ ,‬יש בזו מה שאין‬
‫בזו‪ :‬המעלה בעבודת הצדיקים היא בעניו‬
‫המשכת אור הקדושה מלמעלה)ע״י עבו­‬
‫דתם בקיום התומ״צ(‪ ,‬והמעלה בעבודת‬
‫התשובה היא מזיכוך סעליית התחהוןי‘‪.‬‬
‫וזהו ביאור שתי הדיעות בטעם שאין‬
‫מפסיקין בין פרה להחודש‪ :‬לפי הדיעה‬
‫שזהו לפי שקריאת פרשת הפרה היא כעין‬
‫פרט בקריאת פ׳ החודש‪ ,‬ה״ז בדוגמא לאו­‬
‫פן הא׳ בתשובת הצדיקים‪ ,‬תשובת הצדי­‬
‫קים בזמן הזה‪ ,‬שהיא תשובה על הריחוק‪,‬‬
‫שהיא פרט בעבודת הצדיקים כנ׳׳ל; מש‪-‬‬
‫א״כ לדעת רבי לוי שהם ב׳ קריאות שונות‬
‫אלא שאין להפסיק ביניהן‪ ,‬ה׳׳ז בדומה‬
‫לאופן הב׳ בתשובת הצדיקים)כפי שתהי׳‬
‫בביאת המשיח‪ ,‬משיח אתא לאתבא צדי‪-‬‬
‫קייא בתיובתא(‪ ,‬שאז הן ב׳ מעלות שונות‪,‬‬
‫אלא ש״אין מפסיקין ביניהן״‪ ,‬להורות שאז‬
‫גם הצדיקים יזכו למעלת התשובה‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לבאר ג״כ הרמז בדברי‬ ‫ז‪.‬‬
‫רבי לוי‪ ,‬שנתן סימן ע״ז מדין ד׳ כוסות‪,‬‬
‫ש״בין השלישי לרביעי לא ישתה״*‘‪:‬‬
‫החילוק בין החצי הא׳ של סדר ההגדה‬
‫של פסח)שבו שותים ב׳ מסות הראשונות(‬
‫והחצי השני)שבו שותים ב׳ כוסות האחרו­‬
‫‪ (67‬ראה לקויד וז״א קמז‪ ,‬א ואילך‪ .‬וראה המ­‬
‫שך תער״ב ח״ג ע׳ א׳שדמ ואילך‪ .‬לקוייש חי״ב ע׳ ‪61‬‬
‫ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (68‬ולהעיר משני הניאוריפ עיפ סוד כזיז זה‬
‫)הובאו באוהיו! וארא)כרך ז( ע׳ ב׳תמפז־ח‪ .‬עיש(;‬
‫‪(73‬‬ ‫בפע״ח )ש׳ חג המצות פיז( לפי שכוס ג׳ וד׳ הם‬
‫לנגד דעת הנחלק לחויג‪ ,‬ולכז איז מפסיקיז ביניהם‬
‫לפי שהם ממוח אחד)וזהו ע״ד אופן הא׳ הנ״ל סיב‪,‬‬
‫שפ׳ פרה ופ׳ החודש הן שני פרטים בתקנה אחת(‪:‬‬
‫בטור ברקת סוים תעס כ׳ דב׳ כוסות אחרונים‬
‫הם לנגד חתן וכלה ואין להפסיק ביניהם‪ ,‬שלפי׳ זה‬
‫הם שני ענינים נפרדים שצריכים לפעול היחוד‬
‫ביניהם )עיד אופן הב׳ הנ״ל בתקנת פ׳ פרה ופ׳ ה ­‬
‫חודש(‪.‬‬
‫‪ 3‬ו‪2‬‬ ‫שיחות‬ ‫פרשת החודש‬ ‫להוטי‬

‫כן בין כוס שלישי לרביעי לא )יפסיק‬ ‫בב׳ אופני העבודה)דתשובה ועבודת ה­‬
‫וץשתה‪.‬‬ ‫צדיקים( לעת״ל‪ :‬הסעודה שעושה הקב״ה‬
‫וזהו הביאור הפנימי בסימנו של רבי‬ ‫לצדיקים לעת׳׳ל שייכת למעלת התשובה‪,‬‬
‫לוי‪ ,‬דזה שאין מפסיקין בין פרה להחודש‬ ‫עליית התחתון)כנ׳׳ל(; וזה שיושבין ונהניז‬
‫)המורה על תשובת הצדיקים( הוא כהא‬ ‫מזיו השכינה ותו לא ה״ז מעלת עבודת‬
‫ד״בין השלישי לרביעי לא ישתה״ ‪-‬‬ ‫הצדיקים‘ ‪ /‬המשכת וגילוי אור השכינה‬
‫להורות‪ ,‬שכאן אין המדובר בתשובת הצ ­‬ ‫)בעולם שכולו קדושה(‪.‬‬
‫דיקים בזמן הזה‪ ,‬אלא על חיבור עבודת‬ ‫ולעת״ל יהי׳ החיבור דב׳ המעלות ד־‬
‫התשובה ועבודת הצדיקים לעת״ל)כנ״ל‬ ‫עבודת התשובה ועבודת הצדיקים’ ‪ /‬מ­‬
‫ס ^ ‪ /‬משיח אתא לאתבא צדיקיא ב־‬ ‫שיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא‪ ,‬ול‪-‬‬
‫תיובתא‪.‬‬
‫)משיחות ש־פ ויקרא )‪3‬׳ החודש(‬ ‫‪ (76‬בהמשך חרס״ו)ע׳ קה ו איל ת דעלי׳ הב׳‬
‫ואחש״פ חשכ״ד(‬ ‫)שאין בו אכו״ש( באה ע״י עבודת התשובה דוקא‪.‬‬
‫ע״ש‪ .‬ואין זה סתירה להמבואר בפנים‪ ,‬כי שם הכוו­‬
‫נה שעלי׳ זו באה ע״י עבודת התשובה‪ ,‬אבל העלי׳‬
‫תקופות )שהסעודה תהי׳ בימוה״מ או בתחילת זמן‬ ‫גופא היא לאחרי ולמעלה מעבודת התשובה‪ .‬ועיין‬
‫תחה׳׳מ(‪ ,‬אבל ע׳׳פ המבואר בלקו״ת )צו טו‪ ,‬ג‪ .‬ש״ש‬ ‫תויח ם־פ וישלח)נו‪ ,‬ד ואילך(‪ .‬ואכ׳׳מ‪.‬‬
‫סה‪ ,‬ד ואילך( מובן שהן ב׳ ענינים באותה תקופה‬ ‫‪ (77‬במפרשים מבואר שב׳ מרזיל )הקב׳׳ה עו­‬
‫)כמשנ״ת בתשובות וביאורים שם‪ .‬וש״נ(‪.‬‬ ‫שה סעודה לזדיקים; העווד׳ב אין בו אכו׳׳ש( הם בב׳‬
‫הוספות‬
‫מכתבים‬
 ‫‪ 6‬ו‪2‬‬

‫מפתח‬
‫‪ 17‬ג‬ ‫שמות ‪....................................................................... .................................‬‬
‫‪ 9‬ו‪7‬‬ ‫כ״דטבת ‪......................................................................................................‬‬
‫‪726‬‬ ‫בא ‪..............................................................................................................‬‬
‫‪777‬‬ ‫יו״דשבט‪.....................................................................................................‬‬
‫גב‪7‬‬ ‫בשלח ‪.................................................................‬‬
‫‪ 5‬ג‪7‬‬ ‫ט״ובשבט ‪...................................................................................................‬‬
‫‪ 7‬ג‪7‬‬ ‫יתרו‪.................................................................................. .........................‬‬
‫‪7^0‬‬ ‫משפטים ‪........................................................ ............................................‬‬
‫‪757‬‬ ‫אדר ‪...........................................................................................................‬‬
‫‪758‬‬ ‫תרומה ‪.............‬‬
‫‪765‬‬ ‫‪........................................................................................................... ..‬‬
‫‪765‬‬ ‫פורים קטן‪................................................................................................. ..‬‬
‫‪766‬‬ ‫פורים ‪.........................................................................................................‬‬
‫‪768‬‬ ‫ת ש א ‪........... ..............................................................................................‬‬
‫‪217‬‬

‫שמות‬
‫‪ . . .‬בטבלא• וא״ו‪ .‬א״א אשר בשנת ב׳תמח עמד משה לפני פרעה ובשנה זו עצמה‬
‫הקריבו הק״פ‪ ,‬כיון שלדעת המ״ע ארכו המכות שבין ב׳ מאורעות הנ״ל יב״ח‪.‬‬
‫ונשתרבב הטעות מפני אי הבירור‪ ,‬דהנ״ל ג(•*‪ .‬ועכצ״ל דעמידת משה לפני פרעה‬
‫היתה בתחלת שנת הם׳ שלו‪ ,‬ז‪.‬א‪ .‬בשנת ב׳תמז‪.‬‬
‫שם‪ .‬א״א אשר ואכחד את ג׳ הרועים מרים אהרן ומשה הי׳ באותה שנה לברה״ט‬
‫כיון שר״ה הי׳ באמצע ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ־ח נו־ח‪ ,‬תשי״ן(‬

‫•( בס׳ סדר עולם רבה השלם עם פי׳ ימות עולם‪ .‬המדל‪.‬‬
‫••( הכוונה למ״ש לעיל בהמכתב )לקו׳׳ש ח״ל ס״ע ‪ 272‬ואילך‪ /‬שבספרו לא נזכר ע״ד שנים מקוטעות‬
‫וכן לא נתפרש במספרים אם הכוונה בשנה ק׳׳ל )לדוגמא( או לאחר שעברו ק״ל שנה‪ ,‬המו׳׳ל‪,‬‬

‫ב״ה‪ .‬ב׳ דר״ח אדר תשכ״ג‬

‫ברוקליז‪ ,‬ג‪.‬י‪.‬‬

‫צום יערלעכן דינער פון בית ספר לנערות‬

‫״בית רבקה״ אין מאנטרעאל‪,‬‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫איר האב מיט פארגעניגען באקומען די מיטטיילונג‪ ,‬אז דער יערלעכער‬
‫באנקעט פון ״בית רבקה״ וועט פארקומען אי״ה דעם זיבעטן טאג אין אדר‪.‬‬
‫ז׳ אדר איז‪ ,‬ווי באקאנט‪ ,‬דער געבורטסטאג פון משה רבינו‪ .‬דאם דערמאנט‬
‫אויר באלד‪ ,‬אז משה רבינו׳ס געבורט‪ ,‬זיין רעטונג און זיין דערציאונג אין צו‬
‫פארדאנקען צוויי פרויען‪ ,‬א מוטער און טאכטער‪ :‬יוכבד‪ ,‬משה רבינו׳ם מוטער‪ ,‬און‬
‫מרים‪ ,‬זיין שוועסטער‪ .‬בשעת פרעה׳ם גזירות האבן דערגרייכט די העכסט־קריטישע‬
‫מאמענטן און האבן אריינגעבראכט מוטלאזיקייט און אפהענטיקייט אפילו אין די‬
‫פירנדע אידישע משפחות‪ ,‬זיינען די צוויי פרויען ‪ -‬איינע א מוטער און די צווייטע‬
‫נאר א גאר יונגע מיידל ‪ -‬אנגעגאנגען מיט זייער מסירות־נפש׳דיקע ארבעט‬
‫אויפצושטעלן א נייעם דור אידן‪ ,‬דעם דור פון דער גאולה‪ .‬אין די שווערסטע צייטן‬
‫פון גלות מצרים‪ ,‬האבן זיי ניט נאר באגייסטערט די אנדערע פרויען נאר אויר די‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬שמות‬ ‫למוטי‬ ‫‪ 8‬ו‪2‬‬

‫מענער‪ ,‬און זיי האבן זוכה געווען‪ ,‬אז דורך זיי איז געקומען דער אויסלייזער‪ ,‬און די‬
‫אויסלייזונג‪ ,‬פון דעם אידישן פאלק פון גלות מצרים‪.‬‬
‫אין אונזער צייט‪ ,‬ספעציעל אין די לעצטע דורות פון דעם איצטיקן שווערן‬
‫גלות‪ ,‬האבן די אידישע פרויען‪ ,‬מוטערס און טעכטער‪ ,‬די זעלבע אויפגאבע‪ ,‬און די‬
‫זעלבע פאראנטווארטלעכקייט און זכות‪ ,‬ווי די אידישע פרויען אין דעם ערשטן‬
‫גלות‪ .‬כ״ק מו״ח אדמו״ר האט דאם אפט אונטערשטראכן אין ווארט און שריפט‪ .‬אין‬
‫דעם היינטיקן יאר‪ ,‬דער ‪ 150‬׳טער יאר פון דער הסתלקות פון דעם אלטן רבי׳ן‪ ,‬בעל‬
‫התניא און שולחן־ערוך‪ ,‬דער גרינדער פון דער חב״ד שיטה און לעבנם־שטייגער‪,‬‬
‫דארפן מיר געדיינקען מיט ספעציעלער באגייסטערונג די גרויסע השפעה וואס די‬
‫רביצין רבקה האט געהאט אויף דער דערציאונג פון איר זון‪ ,‬דעם אלטן רבי׳ן‪ ,‬ווי‬
‫דאם ווערט באשריבן אין די זכרונות פון דעם רבי׳ן דעם שווער‪.‬‬
‫מיט א טיפער‪ ,‬איגערלעכער האפנונג האף איך‪ ,‬אז די תלמידות פון די ״בית‬
‫רבקה״ וועלן שטענדיק געדענקען און ריכטיק אפשאצן זייער גרויסן אחריות און‬
‫זכות אין פארזעצן די הייליקע טראדיציעס פון דער אידישער פרוי‪ ,‬ניט נאר בא זיד‬
‫אין דער היים‪ ,‬וואו די פרוי איז די עקרת הבית‪ ,‬דער יסוד פון דער היים‪ ,‬נאר אויר‬
‫דורך אקטיווער טעטיקייט אין די ברייטסטע פרויען קרייזן‪ ,‬כדי צו העלפן‬
‫אויפשטעלן א טרייען אידישן דור וואם זאל זוכה זיין צו דער גאולה שלימה‪,‬‬
‫במהרה בימינו‪.‬‬
‫און מיט דער זעלבער ערנסטער האפנונג האף איך‪ ,‬אז די בעלי־בתים‪ ,‬עסקנים‬
‫און פריינט פון ״בית רבקה״ וועלן אנווענדן יעדע אנשטרענגונג ‪ -‬אין צייט‪ ,‬געלט‬
‫און מי ‪ -‬צו געבן די פולע מעגלעכקייט צו דער ״בית רבקה״ שולע צו פאר־‬
‫גרעסערן זיר און וואקסן לויט דער פאדערונג פון דער איצטיקער דרינגנדער צייט‪.‬‬
‫השם יתברך זאל אייך אלעמען בכלל און יעדן בפרט‪ ,‬מצליח זיין אין די אלע‬
‫אויבנדערמאנטע ענינים און אין אלעם אין וואס מען נויטיקט זיך בגשמיות וברוחניות‬
‫גם יחד‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה להצלחה‬
‫ולבשורות טובות‪.‬‬
‫‪219‬‬ ‫שיחות‬ ‫‪ / niooin‬כ ‪ r‬טגת‬ ‫למוטי‬

‫כ״ד טבת‬
‫הנני לאשר בזה קבלת מכתבו מז׳ טבת עם החומר המצורף אליו ‪ -‬דפי קריאה‪,‬‬
‫חוברות וכו׳ על רבנו הזקן מחולל תנועת תב״ד ‪ -‬בעד ת ל ^ י בתי הספר‪.‬‬

‫ובודאי למותר להדגיש גודל ערך עצם העניו הקשור בהפצת ערכי היסוד של‬
‫התורה והיהדות‪ ,‬ובפרט בין בני הנוער‪ ,‬אשר כל השפעה טובה עליהם בעודם‬
‫צעירים מביאה פירות ופירי פירות כמשך כל ימי חייהם‪ .‬ולכן אין צורך בהבעת‬
‫תודה מצדי בעד מעשה רב שעשה‪ ,‬כי שכר מצוה מצוה‪ .‬אבל תודתי אמורה לו בעד‬
‫שימת לבבו וטרחתו לשלוח לי כל החומר‪ ,‬תודה רבה‪.‬‬

‫ויהי רצון שיראה פרי טוב בעמלו בכלל‪ ,‬ובעמלו בענין האמור בפרט‪ ,‬אשר‬
‫תלמידי הכתות השונות שיקראו וילמדו חומר זה על דבר גאון ישראל ותפארתו‪,‬‬
‫אישיותו ותורתו של רבנו הזקן‪ ,‬יהי׳ זה לימוד המביא לידי מעשה‪ ,‬הנהגה מיוסדת על‬
‫אהבת ה׳ אהבת התורה ואהבת יעזראל‪ ,‬חדורה אור וחיות חם ‪T‬ותיים‪ ,‬יחוד הלב והמח‬
‫גם יחד‪.‬‬
‫ולאחרי השיחה שהיתה בינותינו‪ ,‬שזכרונה כמובן שמור אצלי‪ ,‬בודאי שאין כל‬
‫צורך להאריך בגודל ערך נקודות האמורות ועניניהן‪ .‬ומגלגלין זכות ליום זכאי‪,‬‬
‫שהיום הוא יום היא׳׳צ־הילולא של רבנו הזקן‪.‬‬
‫בהמשך לענין הנ״ל ארשה לי לצרף בזה העתק מכתב כללי לראש השנה בקשר‬
‫עם שנת השמיטה דהאי שתא‪ .‬וכן לעורר תשומת לבו‪ ,‬אף שבטח כבר הובא זה‬
‫לידיעת כבודו‪ ,‬שהשנה היא שנת ה־‪ 100‬להסתלקות נכדו)וממלא מקומו( של אדמו״ר‬
‫הזקן‪ ,‬הנודע על שם ספריו בשם אדמו״ר ה״צמח צדק״‪.‬‬
‫בתודה לבבית על הנ״ל‬
‫ובכבוד ובברכה‪.‬‬
‫)ממנחב נ״ד טבת‪ ,‬היתשכ־ס‬

‫^ ‪(T‬‬

‫נעם לי לקבל המברק מאשר קבלת שני ספרי רבנו הזקן‪ ,‬ומכמה סיבות נדחה‬
‫מכתבי זה עד היום‪ ,‬יום ההילולא שלו‪.‬‬
‫ועל דרך מה שכתבתי במכתבי הקודם אודות בנין בגשמיות‪ ,‬שכל מה שמשערים‬
‫מה שצריך להשקיע בבנין‪ ,‬אף על פי כן כשבאים לפועל מתמסכנים‪ ,‬וזקוקים‬
‫לכוחות נעלמים‪ ,‬ועד לכוחות עצמיים‪ ,‬על אחת כמה וכמה בהנוגע לבנין רוחני‪ ,‬וכל׳‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬כ״ד טגת‬ ‫לקוטי‬ ‫‪220‬‬

‫חכמינו ז״ל אני חומה זו תורה‪ ,‬ואפילו כשהמדובר הוא רק בהנוגע לפרסומו של בנין‬
‫שכבר הי׳ קיים‪.‬‬
‫ונתאמת אצלי הנ״ל‪ ,‬שכשנגשתי לעריכת כתבי־יד הנ״ל שערתי כמה שימת לב‪,‬‬
‫התעמשת וכו׳ ידרוש הענין‪ ,‬ולכתחילה שערתי במדה בלתי מצומצמת‪ ,‬והנה כשבא‬
‫הדבר לפועל נוכחתי שאין הזמן ושימת לב וכו׳ המשוערים מספיקים כלל וכלל‪ ,‬ולא‬
‫עוד אלא שעצם ההתעסקות וההכנה לדפוס ואפילו ההגה׳ לאחרי הסידור של‬
‫מאמרים הנ״ל מעבירים לעולם אחר‪ ,‬עולם העליון‪ ,‬ובפרט אשר כמה מהמאמרים‬
‫כשני כרכים הנ״ל הם מלפני פטרבורג שידוע עליהם פתגם כ״ק אדמו״ר)מוהרש״ב(‬
‫נ״ע‪ :‬״די מאמרים וואם פאר פ״ב האבן געברענט‪ :‬דאס איז פאטשטן מלמעלה״‪.‬‬
‫רגילים לומר בכגון דא שאילו היו משוערים מראש כל הטורח והיגיעה‬
‫הכרוכים בעבודה כזאת‪ ,‬ובפרט אם יש בה גם ענינים של עג״נ‪ ,‬הנה מי יודע אם היו‬
‫נכנסים לבל הענין‪ .‬אבל בנידון דידן‪ ,‬הנה למרות שכאמור לא שערתי אפילו בערר‬
‫שכל כך יודרש לענין‪ ,‬ובפרט בהנקודה שההתעסקות מעמידה בד׳ אמות אחרים‪ ,‬אף‬
‫על פי כן הייתי עושה זאת‪ ,‬אף כי אולי בהכנה ארוכה יותר‪ .‬וכיון שכ׳ הי׳ מהגורמים‬
‫בזה‪ ,‬הרי גם לו חלק בכל הטוב שבדבר ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ־ד טבת‪ ,‬הילולא דרבנו הזק!‪ ,‬תשח־י(‬

‫‪ . . .‬ומבשורה לבשורה‪ ,‬בשורה משמחת מכאן שסו״ס יצא מהדפוס הספר‬

‫״מאמרי אדמו״ר הזקן ‪ -‬תקס״ב״‪ ,‬ונשלח לב׳ בפ״ע‪.‬‬
‫כמדומה לי‪ ,‬כשהראיתי את הכת״י לב׳ הערתי שהוא כת״י מיוחד במינו‪,‬‬
‫שהמאמרים הם של אדמו״ר הזקן‪ ,‬הכת״י של אדמו״ר האמצעי‪ ,‬והי׳ ברשותו של‬
‫הצ״צ‪ ,‬המעיד על הכת״י שהוא של אדמו״ר האמצעי‪ ,‬וגם הכנים בו הגהות בכמה‬
‫מקומות‪ .‬שכל זה מעיד על אמתיות הענינים וכו׳ עד שלולא זחלתי ואירא לחוות דעה‬
‫מוחלטת בדברי דא״ח ועל אחת כמה וכמה בנוגע מאמרי אדמו״ר הזקן‪ ,‬שאפילו‬
‫אדמו״ר הצ״צ אשר לבו כלב הארי אומר עליו ״כשם שבין קד״ק לחולי חולין כך‬
‫גבהו דרכיו מדרכינו״)צ״צ יו״ד סי׳ ס״ג‪ ,‬אות ח( והמדובר שם בנוגע לנגלה דתורה‬
‫ועאכו״ב בפנימי׳ התורה ‪ -‬הייתי אומר שהנחות כמה מאמרים אשר בספר מאמרי‬
‫אדה״ז תקס״ב מתאימות יותר ועולות על הנחות המאמרים אשר נדפסו בלקוטי תורה‪,‬‬
‫אף על פי שנדפסו בימי הצ״צ וכנראה בעריכתו‪ .‬ואולי בעת הדפסת הלקו״ת לא הי׳‬
‫ספר כת״י זה אצל הצ״צ ‪. . .‬‬
‫}ממכתב ר מרחשון‪ ,‬רו־תשכ״ה(‬
‫‪221‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬כ״ד טבת‬ ‫לקוטי‬

‫מאשר הנני קבלת מכתבו מי״ג בתמוז‪ ,‬שהגיעני באיחור זמן רב‪ ,‬בצירוף ניתוח‬
‫הגרפלוגי‪ .‬ומוכרחני להודות‪ ,‬שלולא קראי במכתבו בפירוש שהמנתח ‪ -‬זולת הכת״י‬
‫‪ -‬לא ידע דבר על בעל הכתב יד ולולא הכירי את כ׳ אישית‪ ,‬לא הייתי מאמין‬
‫באפשריות הדבר‪.‬‬
‫דרך אגב בראותי כ׳ בהניתוח שהי׳ קושי באנאליזה מחמת המחסור בחומר‬
‫הכתוב‪ ,‬הנני מצטער ביותר שלא הערותי לכ׳ כי בשו״ע לרבנו הזקן שהדפיסו אנ״ש‬
‫במחנה מעבר באשבנז ]אצל מינכען‪ ,‬בשנת תש״ח[‪ ,‬בסופו יש פאקסימיליא מתשובה‬
‫ארוכה‪ ,‬שמלבד הכמות הנוספת בחומר‪ ,‬יש בחומר זה כדי לגלות במדה יתירה מאשר‬
‫בכת״י הנ״ל כוחות הפנימיים שבנפש הכותב‪ ,‬כיון שהכתוב בא בשינויים ותיקונים על‬
‫הגליון ובין השיטין‪ .‬אצל אנ״ש באה״ק ת״ו נמצאת הוצאה זו של השו״ע‪ ,‬ותקותי‬
‫שיזדמן לב׳ לעיין בו‪ .‬ות״ח אם יחווה לי דעתו בזה ‪. . .‬‬
‫)סמנתב ט״ז מנ״א‪ ,‬ה׳חשי״ט(‬

‫^ ‪(T N‬‬

‫הוד כ״ק רבינו הזקן כותב באגרתו הק׳ ד״ה הוכח תוכיח)נדפס בסו׳׳ם התניא(‪,‬‬
‫וז׳׳ל מהשייר לכאן; לגמור כל הש״ס בכל שנה ושנה ובכל עיר ועיר לחלק המסכתות‬
‫עפ״י הגורל או ברצון‪ .‬ועיר שיש בה מנינים הרבה יגמרו בכל מנין ומנין‪ .‬ואם איזה‬
‫מנין קטן מהכיל יצרפו אליהם אנשים מאיזה מנין גדול בבל ישונה חק ולא יעבור‪.‬‬
‫עכ״ל*‪.‬‬
‫ועל פי זה נהגו מאז לסדר חלוקת הש״ם ביום חג הגאולה הוא ‪ -‬יום י׳׳ט כסלו‪.‬‬
‫משנת תרס״ג ואילך‪ ,‬מפני אפס הפנאי בי״ט כסלו‪ ,‬הנהיגו בליובאוויטש חלוקת‬
‫הקז׳׳ס בכ״ד טבת ‪ -‬יום ההילולא של רבינו הזקן‪ ,‬ומכמה שנים נקבע מנהג זה גם‬
‫בכאו ד׳י ״מחנה ישראל״ ‪ -‬בנשיאותו של כ׳׳ק מו״ח אדמו״ר שליט״אי*‪.‬‬
‫ואותם הנמצאים במקום אשר‪ ,‬מאיזה סיבה שתהי׳ הוא ״קטן מהכיל״ לחלק כל‬
‫הש״ס מצטרפים•*• לחלוקת הש״ם הנעשית בבית מדרשו של כ״ק מו״ח אדמו״ר‬
‫שליט״א‪.‬‬
‫להקל על המשתתפים ‪ -‬נדפס ‪ . .‬טופס הודעת ההשתתפות בחלוקת הש״ס‪ .‬ועל‬

‫•( באגה״ק שם מסיים‪ :‬וכאו״א מהלומדים הנ״ל יגמור לעבמו בכל שבוע התמניא אפי שבתהלים קי״ט‪,‬‬
‫‪ -‬אבל לא ראיתי נזהרים בזה‪.‬‬
‫••( הערה לאחר זמן‪ :‬משנת תשי׳׳ג שוב נקבע המנהג דחלוקת הש״ס בכמה מקומות ‪ -‬לי״ט כסלו‪.‬‬
‫•••( כ״ק אדמו״ר מהריש נ״ע כותב‪ ,‬באחד ממאמרי דא־׳ח שלו)טד״ה על חומותיו‪ .‬תרל״ח(; עריכים‬
‫ללמוד בכל יום תושביב עם פרשיי שהוא תרומות מדרשי רז״ל‪ ,‬ונאום ד׳ תושבע״פ במ׳־ש בהל׳ ת״ת‬
‫ובאגה״ק שלכל הפחות צריו כל אחד ללמוד סם׳ גמרא בשנה‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬כ״ד טבת‬ ‫לק וטי‬ ‫‪222‬‬

‫המשתתף להודיע המסכתא שבה בחר‪ ,‬או להורות שרצונו שיגרילו עליו‪ ,‬וכנ״ל‬
‫באגה״ק‪ ,‬ולשלחו חתום ובתוספת הכתובת שלו ל״מחנה ישראל״‪.‬‬
‫מובן אשר אלו שלא הספיקו להודיע מהשתתפותם קודם כד טבת יוכלו‬
‫להצטרף גם אחרי כן‪.‬‬
‫)מרשימת טבת‪ ,‬ה־תש״ט(‬

‫וישנה*? כפשוט שאין לשנות מכמו שהדפיסו רבותינו משנת תר״ם‪.‬‬

‫)ממכתב חורף‪ .‬חשמ״ג(‬

‫י( מענה לא׳ שרצה לשנות ולהוסיף בתניא הנדפס )לדוגמא‪ :‬תיקונים‪ ,‬מורה שיעור וכר׳ על הגליוו(‪.‬‬
‫המו״ל‪.‬‬

‫‪ . . .‬לשאלתו ע״ד בי׳ בתניא* ‪) p y -‬סוף( הקדמת הרמב״ז לפי׳ עה״ת‪.‬‬

‫)ממכתב ימי הסליחות‪ ,‬ררתשכ‪-‬ו(‬

‫•( מענה על שאלה בהמבואר)קונטרס עץ החיים בהוספות ע׳ ‪ .87‬אגרות קודש ב״ק אדמו״ר מוהרש״ב‬
‫ח״ב ע׳ תשב( דמאי שנא תניא מספר אחר שנכתב ברוה״ק אשר כיון שנכתב ברוה״ק הרי נכלל נו בדרך‬
‫ממילא כל הסברה והשכלה שהיא נכונה כשלעעמה גם אס המחבר לא התכוין אליי‪ .‬המו״ל‪.‬‬

‫במענה למכתבו מד׳ אייר‪ ,‬בו שואל‪:‬‬

‫האם נכון מה שאומרים שכוונת רבנו הזקן בהקדמתו להתניא בכתבו‪ ,‬מפי‬
‫ספרים‪ ,‬לספרי מהר״ל מפראג‪.‬‬
‫כן מפרשים חסידים בלמדם ספר התניא‪ ,‬ע״פ מה שקבלו מזקני החסידים מדור‬
‫לדור‪ ,‬אבל לא שמעתי בזה מכ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪ ,‬אף שבכלל‬
‫מסורת חסידים בעל סמכא היא‪.‬‬
‫ולהעיר אשר הלשון מפי ספרים ומפי סופרים‪ ,‬מובא ג״כ בהקדמת חלק ב׳‬
‫‪223‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬כ״ד טבת‬ ‫לקוטי‬

‫דתניא הנק׳ חינוך קטן‪ ,‬וכן בנוסח שער התניא‪ ,‬אשר שמעתי מכ״ק מו״ח אדמו״ר‪,‬‬
‫שהתיבות‪ ,‬ספר לקוטי אמרים כו׳ בדרך ארוכה וקצרה בעזה״י‪ ,‬הוא לשון רבנו הזקן‪,‬‬
‫ובפמ״ב)בהיפך הסדר(‪.‬‬
‫דא״ג הלשון האמור נמצא ג״כ בעבודת הקדש לר״מ ן׳ גבאי חלק ד׳ פרק א׳‬
‫ובשל״ה איזה פעמים* ]נמצא בכת״י אחד חסיד‪ :‬עיין ירושלמי יבמות פ״ד הלבה י״א‬
‫רבא דמתניתא רבא דאולפנא עיי״ש[‪.‬‬
‫)ממכתב י־א אייר‪ ,‬תשי״ח(‬

‫ג‪ ,‬ב‪ .‬שפט‪ ,‬א‪ .‬שפט‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ . . .‬ב( ת״ח על מ״ש שהעיר שימת לבו לטעות הדפוס שמצא במורה שיעור ביום‬
‫ז׳ שבט דשנה מעוברת*‪ ,‬והוא כמו שכתבתי במכתבי הקודם שמפני הטרדות מסרתי‬
‫וסמכתי בהגהה כמו אלו על אחרים‪ ,‬ובכלל הרי אמר הכתוב שגיאות מי יבין‪.‬‬
‫ג( מה שהעיר בהתיקון דרך אפשר עמוד ת״י** כבוד מרנא במקום מרנא החסיד‬
‫מרנא במקום החסיד‪ ,‬ומפני שמצאתי רשום כך על גליון התניא והועתק מתניא של‬
‫זקני החסידים בדורות שעברו שכנראה משאר הערותיו הי׳ בר סמכא‪ ,‬אבל בכ״ז לא‬
‫יכולתי לברר ברור מי הוא ולכן הכנסתי השינוים שלו בהמחלקה של תיקונים בדרך‬
‫אפשר‪.‬‬
‫ד( בענין הספק בתניא פרק א׳ ע׳ ה׳ שורה ז׳ בתיבת ״מזה״ הנה לדעתי נמשכת‬
‫לפני׳‪ - .‬וכן תיבת ״זה״ בדף כ״ד ע״ב שורה יא‪ .‬אף שבאחרונה י״א שנמשכת למטה‪.‬‬
‫וצ״ע בקונטרס ביקור שיקאגא ע׳ ס״ג*** ואילך ‪. . .‬‬
‫ז( מה שכותב שיש לו ספר קטן פירוש בכת״י על התניא‪ ,‬הנה העתק הנמצא‬
‫אצל ‪ . .‬לא נמצא אצלי‪ ,‬אבל מצאתי כאן ביאור תניא שכפי הרשום עליו זהו ממהר״י‬
‫קיידאנער‪ ,‬מתחיל בלקו״א פרק א׳ וכו׳ ואף שבאמת ידוע שצדקת הצדיק ורשעת‬
‫הרשע במחשבה כו׳ ומסיים בביאור על פרק י״ב אבל אם לא זהו הנמצא תח״י‬
‫כהדר״ג שי׳ הנה א״ת אהי׳ לו אם כהצעתו יוכל להמציאו אלי על זמן ידוע ‪. . .‬‬
‫)ממכתב י״ד אדר א'‪ ,‬תשי״ד(‬

‫•( בהוצאות שלאח״ז תוקן‪ .‬המו״ל‪.‬‬

‫•י( בתגיא פורמט בים‪ .‬המו״ל‪.‬‬
‫•••( סה״ש תש״ב ע׳ ער‪ .‬המו״ל‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬כ״ד טבת‬ ‫ל מו טי‬ ‫‪224‬‬

‫‪ . . .‬במה שהעיר כת״ר במש״ב בתניא דאמתית שם צדיק הוא מתנה מלמע׳ ורבה‬
‫אמר אנא בינוני מפני שעסק בתורה ורק העוסק בתורה וגמ״ח יצרו מסור בידו)ע״ז‬
‫ה‪ ,‬ב( ורוצה לפרש דיצרו מסור בידו הכוונה למדרי׳ צדיק הנ״ל ‪ -‬לפענ״ד אאפ״ל‬
‫כן‪ ,‬כי לעסוק בתוגמ״ח מחובתו של כל או״א ולגמרי תלוי בבחירתו‪ ,‬משא״ב מדרי׳‬
‫צדיק אשר‪,‬אין לאדם משפט הבחירה בזה כ״כ כו׳״)תניא פי״ד(‪ ,‬ועיי״ש שהשתדלות‬
‫האדם בהשגת מדרי׳ זו היא ע״י התבוננות כו׳ ולא ע׳׳י עסק בתוגמ״ח‪ .‬ועכצ׳׳ל דיצרם‬
‫מסור היינו בהנוגע לפועל במחדו״מ וכמשנ״ת בפי״ג‪ .‬ודלא כענין דלבם ברשותם‬
‫המבואר בפי׳׳ז‪.‬‬
‫)ממכתב ימי הסליחות‪ ,‬תשי״ט(‬

‫‪ . . .‬לההערה בחינוך קטן)שבתניא(‪ :‬בודאי צודק שחנוך לנער גו׳ וביאורו ‪-‬‬
‫הוא בנוגע לכל אדם‪ .‬ואין מקרא יוצא מידי פשוטו‪ ,‬ואדרבא מדת הבינונים היא מדת‬
‫כל אדם וצדיקים מועטים הן‪,‬‬
‫ומש׳׳ב בסיומו דח״ק יפול צדיק וקם כו׳ ‪ -‬הוא לתרץ הקושיא שבחצי השני‬
‫דכתוב זה ‪ -‬דחינוך זה הוא מעליותא להנער אפילו באם שייך ומגיע לדרגת זקן‬
‫)צדיק( ואפילו לאחרי שיזקין‪] .‬ומובן ובמכש״ב וק׳׳ו בנוגע לכל אדם ‪ -‬שזקוק הוא‬
‫לאהבה שנתחנך כו׳ מנעוריו[‪.‬‬
‫בנוגע לסדר ולימוד בתורת חב״ד ‪ -‬ה״ה כבכל התורה‪ ,‬דהסדר נחוץ למתחיל‬
‫)מקרא ואח״כ משנה וכו׳‪ ,‬ולאח״ז בסדרי הישיבות ‪ -‬כולל תומכי תמימים(‪ ,‬אבל‬
‫לאח״ז ‪) -‬נוסף על מחז״ל הכללי ‪ -‬ללמוד במקום )גם במובן הרוחני( שלבו חפץ(‬
‫העיקר הוא שיהי׳ בריבוי באיכות)״יגעת״( ובכמות‪.‬‬
‫ועיין ב״ח לטאו״ח סמ״ז ד״ה אר״י א״ר‪ .‬ומצוה גדולה ועתה בפרט לפרסם‪.‬‬
‫)ממכתב ’ ״נ טבת‪ ,‬תשמ‪-‬ב(‬

‫במענה על מכתבו מי״ב אייר‪ .‬מ״ש שאין נמצא בסביבתו מי שיוכל ללמוד ‪-‬‬
‫בל״נ ‪ -‬דרושי התו״א ולקו״ת מתאים לשיחת שבת מברכין שלפני חנוכה• ‪ -‬כבר‬

‫•( נדפס בלקו״ש ח״כ עי ‪ .598‬וז״ל ע׳ ‪ . 291‬המו״ד‪.‬‬

‫‪225‬‬ ‫שיחות‬ ‫‪ T 3‬טבת‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫אמרו רז״ל לא יגעת ומצאת אל תאמין יגעת ולא מצאת אל תאמין‪ .‬ופשוט שאין‬
‫הכוונה בהנ״ל ליטול משעות הקבועות ללימוד הנגלה‪ ,‬אלא להוסיף עליהם‪.‬‬
‫ומה שהעיר באגה׳׳ק סי׳ א׳^במ״ש שם המעמיד ומקיים את הראש הוא השכל כו׳‬
‫להוליד מתבונה זו דו״ר כו׳ בחינת הזרועות והגוף שכנפש‪ ,‬ולמה השמיט ראש‪- .‬‬
‫ת ה פשוט הוא‪ ,‬כי זהו סיום הביאור על ההולדה מתבונה זו דו״ר כו׳ ‪ -‬היינו המדות‪,‬‬
‫שנחלקות לשלש‪ ,‬חסד דרועא ימינא גבורה כר׳ תפארת גופא‪ .‬ומ׳׳ש אח״כ ולקיים‬
‫הראש והזרועות‪ ,‬מפני שמתחיל לבאר פעולת המתנים ‪ -‬שהם מעמידים לא רק‬
‫המדות אלא גם את השכל‪ .‬ומה שלא פרט גם בבאן הגוף ‪ -‬הוא דאטו כרוכלא ליזל‬
‫ולחשוכ‪ ,‬והרי כבר נתפרטו כל שלשת הקוים לפני זה‪ ,‬ששם נכנם בפרטיות‬
‫המדריגות של המדות‪ ,‬וכמו שמבאר צעק לבם רשפי אש פחד ה׳ וליבוש כר‪.‬‬
‫ובמה שהעיר במ״ש להלן במוסגר ועל העמדת וקיום בחינת הראש אמר טעמה‬
‫כי טוב סחרה‪ ,‬ורוצה לאמר שהמונה בזה לתיבת סחרה ומדבר במקיפים‪ .‬הנה לדעתי‬
‫אינו כן‪ ,‬כי אין נזכר כלל לעיל אודות מקיפים‪ .‬והדיוק הוא כפשוטו בתיבת טענזה ‪-‬‬
‫טעם ושכל‪ ,‬ובא בהמשך לפסוק הקודם ‪ -‬חגרה בעוז מתני׳ ותאמץ זרועותי׳ שזה‬
‫המתנים והגוף וכו׳‪ .‬ובהמשך לזה ‪ -‬טעמה‪ ,‬עניני טר׳ד‪.‬‬
‫בברכה‪,‬‬
‫)ממכתב כ״ד אייר‪ ,‬תשנו״ו(‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬בא‬ ‫ל קו טי‬ ‫‪226‬‬

‫בא‬
‫‪ . . .‬אין דיין בריף שרייבסט דו אז מיט דיר געפינען זיר נאך ‪ 26‬אידישע‬
‫בחורים‪ ,‬וואם דערוויילע זיינען זיי נאך פרייע)אין זיז פון תורה ומצות(‪ .‬זיכער טוסט‬
‫דו אויף וויפל דו קענסט צו נעהענטער מאכען זיי צו תורה ומצות און אז זיי זאלן‬
‫טאקע מקיים זיין בפועל ממש‪ ,‬און דארפסט ניט נתפעל ווערען פון די תירוצים וואם‬
‫זיי גיבען דיר‪ ,‬אין געגען טייל דאם ווייזט מער ווי גרוים דער רחמנות אויף זיי איז‪,‬‬
‫און אז מען רעט מיט זיי איז סוף סוף ווירקט מען אויף זיי‪ ,‬אין אנהויב אביסעל און‬
‫שפעטער מער און מער‪ ,‬און ספעציעל בנוגע צו לייגען תפילין‪ ,‬דארפסט זיי‬
‫ערקלערען‪ ,‬אז א חוץ דעם וואס דאס איז איינע פון די מצוות השם יתברך‪ ,‬איז דאס‬
‫אויר א סגולה צו אריכות ימים‪ ,‬און אט אזוי ווי אין מיליטער לערנט מען ווי אזוי‬
‫מען זאל זיך אויפפירן צו אויסהיטען זיר פון א היזק ח״ו‪ ,‬און דער וועלכער לערנט‬
‫זיר ניט דאם בריינגט ער זיר אליין א שאדען און טוט אויך קעגען דער רעגירונג‪,‬‬
‫אזוי אויך יעדער אידישער זעלנער‪ ,‬האט זיינע באשיצונגם מיטלען‪ ,‬אז איינע פון זיי‬
‫איז דאס לייגען תפילין‪ ,‬און ווען עם איז ניט מעגליך צו לייגען תפילין אין דער‬
‫פריה‪ ,‬אין דער צייט פון דאוונען‪ ,‬איז לפחות קענען זיי דאם טאן אין פארלויף פון‬
‫גאנצען טאג‪ ,‬ביז זון אונטערגאנג‪ .‬און איך האף אז דו וועסט געפינען די פאסענדע‬
‫ווערטער צו ווירקען אויף דיינע אידישע חברים‪.‬‬
‫די חשבונות פון השם יתברך‪ ,‬קען מען ניט וויסען‪ ,‬און עס איז מעגליך‪ ,‬אז דאם‬
‫איז איינע פון די זאכען פאר וועלכע מען האלט איינעם אויף דעם ארט‪ ,‬און ווען ער‬
‫וועט דאס אויספילען‪ ,‬איז מעגליך אז דענסטמאל וועט ער צוריק קומען אהיים‪ ,‬מיט‬
‫דער צושטימונג פון דער רעגירונג ‪. . .‬‬
‫)ממכחב כ״ב כסלו‪ ,‬חשי״ב(‬
‫‪227‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪v /‬׳‪ Y‬שגט‬ ‫ל קו טי‬

‫יו״ד שבט‬
‫לקראת יום ההילולא‪ ,‬עת רצון‪ ,‬רצוני‪ ,‬כמנהגי‪ ,‬לחדש ולהדק את היחסים אשר‬
‫בינינו בכתב עכ״ם‪.‬‬
‫והרי יום ההסתלקות של צדיק הוא יום סגולה‪ ,‬כביאור רבנו הזקן באגה׳׳ק סימן‬
‫ז״ך וביאורו‪ ,‬שלאחרי ההסתלקות‪ ,‬כאשר סרו ההגבלות הבאות ע״י הגוף‪ ,‬אזי‬
‫ההתקשרות עם צדיקא דאתפטר היא במדרגה נעלה יותר‪ ,‬הן במילי דשמיא והן‬
‫במילי דעלמא‪ ,‬וכל הקרוב קרוב קודם לברכה‪ .‬וכ׳ שי׳ הרי זכה להכיר את כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר ובתור אדמו״ר והן במילי דעלמא והן במילי דשמיא‪ ,‬מאז ביקורו של כ״ק‬
‫מו״ח אדמו״ר באה״ק ת״ו‪ ,‬וכרשום בזכרוני סיפר לי כ׳‪ ,‬אשר )אדרבה( ההתחלה‬
‫הייתה ששמע אז לראשונה מאמר דא״ח ממנו‪ .‬ואף שלפי דברי כ׳ הי׳ הענין אז‬
‫בבחינת מקיף‪ ,‬הרי ביארו נשיאי חב״ד אשר מאמר חסידות נעמט מגיע לנשמה בכל‬
‫ה׳ דרגות שלה נר״ן ח״י‪ ,‬שיחידה שבנפש היא אמתיות ענין המקיף‪.‬‬
‫ועל פי מה שכותב בעל ההילולא בשיחתו קודש מי״ט כסלו)צ״ג‪ ,‬אות י׳׳ז(*‬
‫שחמש דרגות הנשמה הנ״ל מכוונים הם כנגד ד׳ עולמות אבי״ע ועולמות הא״ס‬
‫שלמעלה מהאצילות‪ ,‬כי איש הישראלי עולם מלא הוא כולל כל חמשה עולמות אלו‪.‬‬
‫והיחידה שבנפש היא מקיף החודר בתכלית הפנימיות ועד העקב שבנפש ועד‬
‫העקב שבגוף‪.‬‬
‫ויהי רצון שזכות בעל ההילולא )כולל פי׳ החסידותי בזה ‪ -‬הזיכיד שפעל(‬
‫יעמוד לכאו״א בהמצטרך לו‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה ‪. . .‬‬
‫)ממכתב ערב יום ההילולא של נ״ק מו״ח אדמו״ך‪ ,‬חשנ״ד(‬

‫•( לקו״ד ח״א כה‪ ,‬ב‪.‬‬

‫מאשר הנני קבלת מכתבו מי׳׳ג שבט וכן הקודמו מה׳ שבט עם המצורף אליו‪,‬‬
‫ות״ח על שלחו לי‪ ,‬ומוחזר בזה‪ ,‬לאחרי העתקת המילי מעלייתא דברי כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר בעל ההילולא דיו״ד שבט דאזלינן מני׳‪,‬‬
‫ובמיוחד התרשמתי ממה שמצאתי בסיום הענין*‪ ,‬אשר בהד׳ אמות הקרובים‬
‫לראש ההר מרגישים וכו׳‪,‬‬

‫•( נ עת ק גם ב אגרת ב׳ אייר תשכ׳׳ה ‪ -‬נדפס ה נלקו״ ש הכ״ג ע׳ ‪ .435‬ע׳׳ש‪ .‬המו״ל‪.‬‬

 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬יו״ד שגט‬ ‫ל קו טי‬ ‫‪228‬‬

‫שע׳׳ם המדובר בההתועדות•*‪ ,‬מיוסד על הלכה בהנוגע לד׳ אמות קונות‪ ,‬ה״ה‬
‫עוד יותר מאשר עומד אחורי הכותל‪ ,‬שהרי כותל מפסיק אפילו כשיש בו חרכים‬
‫מפסיק בכו״כ ענינים משא׳׳ב בד׳ אמות‪ ,‬וק״ל‪.‬‬
‫להזכירו הגירסא דרבא באל״ף*•*‪ ,‬כמדומה הזכרתי בפירוש בהתועדותייי שכן‬
‫הוא ביל״ש)מ״ב‪ ,‬ג( ר׳׳ח פסחים)קיז‪ ,‬א(‪ ,‬ויש לעיין בדקדוקי סופרים לעוד מקומות‪.‬‬
‫בברכה לעניו יום זה דר״ה לאילנות‪ ,‬כי האדם עץ השדה ובמיוחד ת״ח)תענית ז‪,‬‬
‫א(‪.‬‬
‫)ממכתב ט״ו שבט‪ ,‬תשכ״ד(‬

‫••( מוצש״ק י״א שבט חשכ״ד‪ .‬הש״ל‪.‬‬

‫•••( בתניא פ״ז‪ .‬הסו״ל‪.‬‬

‫ביום היארצייט דכבוד קדושת אדמו״ר מורי וחמי אביע תקותי שעושה כת״ר‬
‫ויעשה גם בעתיד כל שביכולתו לבסס הריליז טיים לילדי ישראל במחנו‪ ,‬עניז שבעל‬
‫היארצייט השתדל בו ביותר והפציר בכל אחד להשתדל בזה והרי דברי צדיקים‬
‫קיימים וגדול זכות כל המשתדל בזה ובפרט רב בעדתו‪ .‬בכבוד ובברכת הצלחה‬
‫רבה בהאמור‪.‬‬
‫גמברק י״ד שבט‪ ,‬וזשכ״ו(‬

‫‪ . . .‬מוכן שאין ענינו דיו״ד שכט לטיולים לשם טיול וכיו״ב‪ ,‬ובפרט שגם ביטול‬
‫ת״ת קשור בזה‪ ,‬וצ׳׳ל איזה שכר רוחני ולא סתם תענוג בעלמא)מלשון העלם והסתר(‪.‬‬
‫עוד נקודה וגם זה פלא שלא הוזכר כלל שהשנה יו״ד שבט הוא עש״ק‪ ,‬וצ״ל זמן‬
‫מספיק לרצו״ש בעוד מועד לאחרי הכנוס‪ .‬ואולי היתה הכוונה לעשות זה בערב יו״ד‬
‫שבט ‪. . .‬‬
‫)ממכחב כ״ז טבח‪ ,‬חשכ״ד(‬
‫‪229‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬יו״ד שבט‬ ‫ל קו טי‬

‫מצב בריאות כ״ק מו״ח אדמו״ר שליט״א הוטב‪ ,‬כן ישלח לו השי״ת רפו״ש‬
‫בקרוב ממש אכי״ר‪.‬‬
‫וכבר העירותי במכתב לא׳*‪ ,‬ממרז״ל רפואה בשמינית‪ ,‬נר השמיני)בדורות‬
‫נשיאי החסידות הכללית(‪ ,‬מדריגת יוסף)מלך השמיני הדר ‪ -‬הוספות לתו״א ויחי(‬
‫יצחק)ח״פ הוי׳ ‪ -‬אוה״ת להצ״צ*• דף ד״ש‪ ,‬א( ואכמ״ל בביאור הענץ‪.‬‬
‫בטח משתמש בהזדמנותו למקום חדש לתועלת עניני הקובץ‪ ,‬מל״ח‪ ,‬ומחנה‪ ,‬ומד׳‬
‫מצעדי גבר כוננו‪.‬‬
‫בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה ‪. . .‬‬
‫מה שהעיר ע״ד ה]ש[קו״ט בתורת שמואל)ש׳׳ה ע׳ נד( ‪ -‬כללות ההמשך וכמו״כ‬
‫ענין זה בפרט‪ ,‬בא הרחב תוכן ד׳׳ה להבין ענין הברכות שבלקו״ת לג״פ)עיי׳׳ש ד׳ לו‪,‬‬
‫ע׳׳א*••( וכמוש׳׳ב במפתח בהערה‪.‬‬
‫)ממכתב כ״כ מנ״א‪ ,‬תש״ה(‬

‫•( נ ד פ ס בלקו״ש חכ״א ע׳ ‪ .365‬המו״ל‪.‬‬

‫••( בראשית כ רד ב׳‪ .‬המו״ל‪.‬‬
‫•••( אוהית בראשית )כרר ג( ת קסג‪ ,‬ב‪ .‬המו״ל‪.‬‬

‫ב״ה‪ .‬י״א שבט‪ ,‬ה׳תשכ״ג‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫צום יערלעכן באנקעט פון דער ליידיס אקזילערי‬
‫פון בראנזוויל און איסט ניו־יארק פאר די‬
‫ליובאוויטשער ישיבות ״תומכי־תמימים״‬
‫שלום וברכה!‬
‫עס האט מיר געפרייט צו באקומען די ידיעה וועגן דעם יערלעכן באנקעט‪ ,‬כ׳׳ג‬
‫בשבט‪ ,‬און איך ווינטש אלע אקטיווע מיטהעלפער און אנטייל נעמער תי׳ פיל‬
‫דערפאלג אין דער אונטערנעמונג אין אלע הינזיכטן‪.‬‬
‫מיר קומען ערשט פון דעם ‪13‬׳טן יארצייט־הילולא פון כ׳׳ק מו״ח אדמו״ר וואם‬
‫האט איבערגעפלאנצט די ליובאוויטשער ישיבות אין דעם לאנד מיט ‪ 23‬יאר צוריק‪,‬‬
‫די ליובאוויטשער ישיבות האבן ב״ה מצליח געווען‪ ,‬און די ליידיס אקזילערי האט א‬
‫גאר באדייטנדעם חלק אין דעם‪.‬‬
‫היינטיקס יאר‪ ,‬ווען עס איז געווארן ‪ 150‬יאר זינט דער הסתלקות פון אלטן‬
‫רבי׳ן‪ ,‬בעל התניא והשולחן־ערוך און גרינדער פון חב׳׳ד‪ ,‬איז ספעציעל א סגולה־‬
‫יאר פאר אלע שטיצער און אנטיילנעמער אין די הייליקע מוסדות וועלכע ווערן‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬יו״ד שבגי‬ ‫ל קו טי‬ ‫‪230‬‬

‫אנגעפירט אין זיין גייסט און לויט זיינע אנווייזונגעז‪ .‬דער ערשטער ספר רואם דער‬
‫אלטער רבי האט געדרוקט איז געווען הלכות תלמוד־חורה‪ ,‬אונטערשטרייכנדיק‬
‫דערמיט‪ ,‬אז די ערשטע פליכט פון א אידן איז צו לערנען תורה‪ ,‬שטיצן תורה און‬
‫פירן דעם טאג־טעגלעכן לעבן על פי תורה‪ ,‬וואס די תורה הק׳ ווערט אנגערופן‬
‫תורת־אמת און תורת־חיים‪ ,‬ווייל זי גיט דעם אמת׳ן אינהאלט אין אידישן לעבן און‬
‫דעם אמת׳ן גליק‪ ,‬סיי מאטעריעל און מיי גייסטיג‪.‬‬
‫השם יתברך זאל געבן איר זאלט אלע פארזעצן אייער גוטע ארבעט אין א‬
‫פארגרעסערטער מאם‪ :‬לויט ווי עס פאדערט זיך‪ ,‬אז אלע זאכן פון קדושה און‬
‫גוטעס זאלן וואקסן און פארשפךייטן זיך‪ ,‬און דער זכות פון דער מצוה זאל אייך‬
‫און אייערע בני־בית‪ ,‬שיחיו‪ ,‬ברענגען דעם אויבערשטנ׳ס ברכות אין א שטייגנדער‬
‫מאס‪ ,‬אין אלעס אין וואם מען נויטיגט זיך‪ ,‬מאטעריעל און גייסטיג‪.‬‬
‫בברכה להצלחה ולבשורות טובות‪.‬‬

‫‪ . . .‬ג( במ״ש אודות מספר הקדישים‪ ,‬נכון הדבר שיהי׳ מספר ט״ז קדישים‬
‫במעל״עי‪ ,‬ויש לקשר זה עם המבואר בזהר הק׳)ח״א סב‪ ,‬ב( פעולת הקדיש לשעתא‬
‫ופלגא שע״פ ]זה[ ט״ז קדישים הם כ״ד שעות המעל״ע‪ .‬ובשאלתו איך זה אפשר הנ״ל‪,‬‬
‫בש״ק וכיו״ב ‪ -‬לפלא שכנראה אין ידוע לו מנהגנו ללמוד משניות לאחרי כל תפלה‬
‫ז‪ .‬א‪ .‬ג״פ ביום‪.‬‬
‫ד( המנהג שאבל יורד לפני התיבה בליל ש״ק למזמור לדוד‪ ,‬אין נוהג כן‬
‫אצלינו‪ .‬ובכלל במנהגי היארצייט וקדישים יעיין בקונטרסים הרשומים מטה*‪.‬‬
‫ה( בלימוד משניות‪ ,‬מה ששמעתי אני הוא אותיות השם של הנפטר אבל לא שמו‬
‫של הוריו‪.‬‬
‫ו( בשאלתו באות כשהיא נכפלת בהשם‪ ,‬האם פרק אחד עולה לכל אותיות‬
‫הנכפלות או צריך מספר פרקים כמספר האותיות‪ - .‬הנה אף שלא מצאתי דבר זה‬
‫בפירוש אבל ע״פ המבואר** שהשם הוא הצנור המקשר את הנשמה עם הגוף‪ ,‬שמזה‬
‫מובן שכל אות מהשם חלק הוא מהצנור‪ ,‬וע״ד המבואר בשער היחוד והאמונה לרבנו‬

‫‪ (1‬ראה גם לקו״ש חי״ט ס״ע ‪ .457‬המו־ל‪,‬‬

‫•( נה‪ .‬סב‪ .‬סד•■‬
‫••( לקו״ת בהר )מא‪ ,‬ג(‪ .‬רי ס בלק‪ .‬ו עוד‪.‬‬

‫•( סה־מ תש״ח ע־ ‪ . 146‬תש״ט ע■ ‪ . 74 .26‬המו״ל‪.‬‬

‫‪231‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬יו״ד שבט‬ ‫ל מו טי‬

‫הזקן ריש פרק י״ב‪ ,‬הנה עפי״ז יש ללמוד לכל אות פרק בפני עצמו‪ ,‬אלא שלדעתי‬
‫אין להקפיד דוקא פרקים שונים ויכול לחזור על אותו פרק כמה פעמים‪.‬‬
‫ז( בשאלתו מה עדיף יותר‪ ,‬אותיות השם או לימוד לפי הסדר‪ .‬הרי הנ״ל הם‬
‫ענינים נפרדים‪ ,‬כי אות השם הוא כנ׳׳ל שייך לקישור הנשמה והגוף‪ ,‬וע״פ המבואר‬
‫במ״א להמשכת הנשמה ממקורה‪ ,‬משא׳׳ב לימוד לפי הסדר ה״ז מצוה שמקיימים אותה‬
‫בשלימות ע״י השלמת מסכת או סדר וכו׳‪.‬‬
‫ויש להעיר משער היחוד והאמונה שם ע״ד כח עליון וחיות כללית כו׳ ובפרט‬
‫שהסדר שבתושבע״פ תורה היא‪ ,‬וכמובן מדברי רז״ל בכ״מ תנא ממם׳ פלונית קאתי‪.‬‬
‫ח( במ״ש אודות הקריאה בתורה ועלי׳ למפטיר ‪ -‬שתי הוראות שמעתי מכ״ק‬
‫מדח אדמו״ת אודות זה בהיותי באבלות אחרי אאמו״ר זללה״ה‪ ,‬אלא שמפני טעם‬
‫פרטי קראתי בתורה רק במנחת שבת וביום ב׳ וה׳‪.‬‬
‫ט( במ״ש אודות סדר לימוד‪ - .‬לדעתי שני לימודים שייכים ביחוד בכגון דא‪,‬‬
‫והוא לימוד המשניות אותיות נשמה‪ ,‬ולימוד פנימיות התורה אילנא דחיי‪ ,‬אשר ע״י‬
‫לימוד זה יעביר רוח הטומאה מן הארץ ומחה ה׳ דמעה מעל כל פנים כו׳ כמבואר‬
‫בדברי משה רבנו רע״מ‪ ,‬זח״ג קנ״ב ב׳‪ ,‬והרי פנימיות התורה היא אילנא דחיי כמבואר‬
‫בזהר הק׳ וכדבר הכתוב שלאחר חטא עה׳׳ד שנגזרה מיתה בעולם‪ ,‬הנה כאשר ישלח‬
‫ידו ולקח גם מעץ החיים וחי לעולם‪ ,‬אלא שמעלת תורתנו תורת חיים היא שנעשה‬
‫הענין מתאים לרצון העליון שאז מהפכים גם את עה״ד לעץ החיים‪ ,‬אתהפכא חשוכא‬
‫לנהורא ומרירו למיתקא‪.‬‬
‫י( אף שאין מזכיר עד״ז‪ ,‬בודאי מפריש לצדקה לפני תפלת הבקר וגם לפני‬
‫תפלת המנחה כמובן בימות החול‪ ,‬והרי גם זה שייר במיוחד להנ״ל ע״פ מ״ש צדקה‬
‫תציל וגו׳ שהפירוש הפנימי גם לאחרי הפטירה ה״ז הצלה‪ ,‬וכמובן גם ממנהג ישראל‬
‫שתורה היא‪ ,‬שבהזכרת נשמות מזכירין ענין הצדקה‪ ,‬וידוע דרז״ל מרדכיג ע״פ ספרי‬
‫סוף פ׳ שופטים‪.‬‬
‫בברכה לבשו״ט בכל האמור‪ ,‬ובודאי למותר לעורר על פס״ד תורתנו תורת‬
‫חיים‪ ,‬כל המיקל באבל הלכה כמותו ועיין ג״כ באו״ח סוף הלכות לולב‪,‬‬
‫)ממכתב כ־ו תמוז‪ ,‬חשי״ח(‬

‫‪ (2‬נ ד פ סו באג״ק שלו חי״ג עי שצד‪ .‬וראה הנסמן בהערות שס‪ .‬המו״ל‪.‬‬
‫‪ (3‬יומא סי׳ תשכ״ז‪ .‬הובא בב״י לטאו״ח סו״ם תרב״א‪ .‬המז״ד‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪1* /‬׳ ‪ r‬שבט‬ ‫ל מו טי‬ ‫‪232‬‬

‫‪ , . .‬המנהג לברך בסעודה ג׳ ולעבור לפני התיבה במוצש״ק שלפני היאצ״ט איו‬
‫אצלינו ‪. . .‬‬
‫)ממנחב נ״ג חשח‪ ,‬תש״ט(‬

‫‪ . . .‬הקדיש שלאחר מזמור שיר ליה״ש אומרים כשחל היאצ״ט בועש״ק או בש״ק‬
‫אבל לא בש׳׳ק שקודם הירצ״ט ‪ -‬ז״ל כ״ק מו״ח אדמו״ר שליט״א ‪. . .‬‬
‫)ממכתב חג הגאולה‪ ,‬תש״ט(‬

‫‪ . . .‬מש״ב אני* שאין נוהגין לעבור לפה״ת בשבת שלפני יאצ״ט)וגם קבלת שבת‬
‫בכלל( היינו להוציא מהדעה שמדייקת במנהג זה אבל פשיטא שאין הכוונה שיש‬
‫איזה חשש בדבר ועכ״פ לא גרע מסתם שבת ‪. . .‬‬
‫גממנתב י״ט אל‪ , 71‬תש״ח(‬

‫•( ראה סי המנהגים־חב״ד ע׳ ‪ 79‬וב ה ערות שם‪ .‬המו״ל‪.‬‬

‫‪ . . .‬במ״ש בהתנהגות דיארצייט* כשחל באמצע האבילות•*‪ ,‬כפי ידיעתי נוהגים‬

‫כהאומרים שמתנהגים כמו בכל יארצייט‪.‬‬
‫והשי׳׳ת יברך את כאו״א בתכ״י לבשר אך בשו״ט בטוב הנראה והנגלה‪ ,‬והענינים‬
‫הבלתי רצוים יקוים בהם בענץ חדשים אלו‪ ,‬ונהפוך הוא לשמחה וליום טוב‪.‬‬
‫)ממכחב י״ד אז ״ר‪ ,‬חשי־ז(‬

‫•( בראש חרדש‪ .‬המן״ל‪.‬‬

‫••( ראה שו״ת דודאי השדה סמ״ד‪ .‬וילקוט ירסף יד‪ .‬תו ר ת מרדכי קסר‪ ,‬ילקרט דת רדיו ע׳ בר‪.‬‬
‫‪233‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬בשלח‬ ‫ל קו טי‬

‫מדייק במב׳ שההלוי׳ היתה בונקובר בכ״ח סיון‪ ,‬שלפי זמן אה״ק ת״ו הוא אור‬
‫לכ״ט‪ - .‬וכנראה כוונתו שנפ״מ לעניו אמירת קדיש )סיום י״א וזדש(‪ ,‬כי ליאצ״ט‬
‫חושבין לדידן מיום המיתה )ולא הקבורה( ואפילו בשנה הראשונה )היום יום י״ג‬
‫שבט(‪.‬‬
‫ולדידי כיון דאמירת קדיש הוא לזכות הנפטר ושייך לדינו ‪ -‬בכ״מ אזלינן בתר‬
‫הזמן דמקום הפטירה ולא שבמקום האבלים‪.‬‬
‫באם נפ״מ לענין יארצ״ט )כגון שהיתה הפטירה בזמן כהנ״ל( שקו״ט בזה‬
‫באחרוני אחרונים בכל בו )להרב גרינואלד( ועוד‪ .‬להראשון ‪ -‬דזמן האבלים‬
‫ומסתייע מס׳ דודאי השדה‪ ,‬וי׳׳א ע״פ שו״ת כתב סופר חיו״ד סקפ״ח כמקום הפטירה‪.‬‬
‫ואכ״מ‪ .‬ומסיימים בטוב‪.‬‬
‫)ממכחב מנ״א‪ ,‬חשט״ז ?(‬

‫בשלח‬
‫ב״ה‪ ,‬ד׳ בשלח‪ ,‬יו׳׳ד שבט‪ ,‬ה׳תשל״ב‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫תלמידות כתה המסיימת של ״בית רבקה״‬
‫דברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫ה׳ עליהן תחיינה‬
‫ברכה ושלום!‬
‫מכתבן נתקבל‪ ,‬ובעת רצון יזכירון על הציון של כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל‬
‫ההילולא למילוי משאלות לבבן לטובה ‪ -‬משאלות הראויות לבנות ישראל‪ ,‬בנות‬
‫אמותינו שרה רבקה רחל ולאה‪ ,‬אשר בנו את בית ישראל‪.‬‬
‫ומענתא דיומא*‪ ,‬ידועה שיחת כ״ק רבינו הזקן בפרשה זו דשבת שירה‪ ,‬שעם‬
‫היות ששתי שירות בפרשה זו‪ ,‬שירת משה ובני ישראל ושירת מרים הנביאה וכל‬
‫הנשים אחרי׳‪ ,‬הנה ההפטורה היא בהדגשה ‪ -‬שירת דבורה הנביאה‪ .‬וההוראה בזה‪,‬‬
‫שיש ענינים שבהם נשי ובנות ישראל יש להן שליחות מיוחדת ותפקיד מיוחד יתר על‬

‫•( לתוכן מב׳ זה באידיש ראה לקו״ש חיו עם׳ ‪ .307‬המו״ל‪.‬‬

 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬בשלח‬ ‫לקוטי‬ ‫‪234‬‬

‫הגברים‪ ,‬ובכללית ‪ -‬הוא ענין הנהגת הבית והדרכת בני הבית בדרך התורה והמצוה‪,‬‬
‫שעל זה נאמר חכמת נשים בנתה ביתה‪.‬‬
‫ובתוספת ביאור‪ ,‬הנה בפרשה מדובר על דבר בני ישראל בהיותם במדבר‬
‫ובדרך לכיבוש ארץ ישראל ולבנות בית בישראל‪ ,‬שדרכו של איש לכבוש‪ ,‬ולכן‬
‫שירת משה ובני ישראל קודמת ועיקר‪ .‬אבל בהפטורה מדובר בהיות בני ישראל על‬
‫אדמתם והי׳ צריך לשמור על בית ישראל מפני אויבים ואורבים‪ ,‬ובזה יפה חלק‬
‫האשה מחלק האיש‪ ,‬שלכן נקראת עקרת הבית‪ ,‬ומודגש זה בהפטורה דשירת דבורה‪,‬‬
‫אשר לה משפט הבכורה וברק בן אבינועם הי׳ טפל לה‪.‬‬
‫ויהי רצון שכל אחת ואחת מהן תלך בעקבות מרים הנביאה ודבורה הנביאה‬
‫ותמלא שליחותה ותעודתה הנעלה‪ ,‬להיות בנות בונות בית ישראל לגאון ולתפארת‪.‬‬
‫בברכה להצלחה‬
‫ולבשורות טובות‬

‫‪ . . .‬פ״י• בסופו‪ .‬בסדר זמנים מנמק הבדל החשבון)ביום א׳( דזמן אכילת המן‬
‫לאחרי מות משה‪ - .‬וי״ל בפשטות שהרי בשבת לא ירד המן‪ .‬ולחד מ״ד גם יום זה‬
‫מכניס בחשבון כיון שסו״ס אכלו מאותה העוגה‪ .‬ולמ״ד השני לא ניחא לי׳ למנותו‬
‫כיון שאין זה שייך לזכותו של משה‪ ,‬כי בכל ועש״ק ירד כפלים‪ - .‬בם׳ עשרה‬
‫מאמרות מתווך הדיעות דבשבת או בע״ש מת משה‪ - .‬מש״כ בק״נ לא זכיתי להבין‬
‫דאיך אפ״ל ששלשים יום לפני ז׳ אדר כתב היום מלאו גו׳‪ .‬וי״ל בדוחק גדול‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫)ממכתב כ״ח נז״ח‪ ,‬וזשי־ז(‬

‫•{ בסי סדר עולם רבה עם פי■ ימות עולם‪ .‬המו־ל‪.‬‬

‫דין* בשו״ע■ אל תפרוש מן הצבור‪ ,‬ובפרט במ^ם שיש גם פניית רבנים בזה‪.‬‬
‫להעיר מציווי יעקב‪ :‬למה תתראר‪.‬‬

‫•( במענה לשאלה; האם יש צורך להישמע להוראות הג״א ‪ -‬אטימת־חדר‪ ,‬לבישת מסכת־גז ועוד בעת‬
‫האזעקה ‪ -‬כיון שעפ״י התורה אה״ק הוא המקום הבטוח ביותר‪ ,‬ומאידך‪ ,‬ישנם הטוענים בי יש להם רגש של‬
‫פחד )כיון שבבל זאת ׳נחתו טילים׳{‪ .‬המו״ל‪.‬‬
‫‪ (1‬או״ח טו״ם תקעד )מאבות פ״ב מ״ד‪ .‬וראה תענית יא‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (2‬מקץ מב‪ ,‬א ובפרש״י‪.‬‬
‫‪235‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬ט״ו גשבט‬ ‫לקוטי‬

‫כ״ז בנוגע למעשה‪.‬‬

‫בנוגע להרגש ‪ -‬כבר מילתי׳ אמורה כמה פעמים‪.‬‬
‫והזמ״ג ‪ -‬שבת)שבוע( שירה‪.‬‬
‫ובפרט שבכל מצב ‪ -‬אמרה תורה אור והבוטח בהוי׳ חסד יםובבנהו>■‪.‬‬
‫)ממכתב ח־ שבט‪ ,‬תנש״א(‬

‫תהלים‪ ,‬לב‪ ,‬יו׳־ד‪ .‬וראה בארוכה לקו׳׳ש שמות שנה זו ­‬ ‫‪(3‬‬

‫•( לעיל ע׳ ‪ 2‬ואילך‪.‬‬

‫ט״ו בשבט‬
‫‪ . . .‬ובעמדנו בט״ו בשבט‪ ,‬ראש השנה לאילנות‪ ,‬והרי האדם עץ השדה‪ ,‬ובמיוחד‬
‫‪ -‬ת״ח ‪-‬‬
‫יהי רצוו שתתחדשנה כל הפעולות הצומחות מ)לימוד ‪ -‬שהוא המביא לידי‬
‫מעשה ‪ -‬לימוד( עץ חיים היא תורתנו תורת חיים‪ ,‬ויבואו פירות טובים מאי פירות ‪-‬‬
‫מצות‪,‬‬
‫ומהתעוררות וכחות דיום ראש השנה זה ‪ -‬ימשיך בבל ימות השנה הבע״ל‪.‬‬
‫והרי הוא גם יום דקיימא סיהרא באשלמותא‪.‬‬
‫בברכה לבשו״ט‪.‬‬
‫)ממכתב ט״ו בשבט‪ ,‬חשכ״ד(‬

‫ובמיוחד — ח״ח‪ :‬תענית ז‪ ,‬א‪.‬‬

‫פירות — מצות‪ :‬סוטה מו‪ ,‬סע״א‪.‬‬

‫^ ‪(T V‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ה‪1‬ט‪10‬ת ‪ /‬ט״ו בשבט‬ ‫למוטי‬ ‫‪236‬‬

‫אין ענטפער אויף אייער בריף פון ‪ 1/28‬מיט דאס בייגעלייגטע‪.‬‬

‫בעת רצון וועט מען אייר מזכיר זיין אויף דעם ציון הק׳ פון כ״ק מו״ח אדמו״ר‬
‫זצוקללה״ה נבג״מ זי׳׳ע לויט דעם אינהאלט פון אייער שרייבען‪ ,‬און השם יתברך זאל‬
‫אייך העלפען איר זאלט אנזאגען גוטע בשורות אין דעם‪,‬‬
‫און בפרט אז מיר קומען דאר פון דעם טאג ט״ו בשבט‪ ,‬וועלכער רופט זיר ראש‬
‫השנה לאילנות)דער אנהויב יאר פאר ביימער( און ס׳איז דא א שטארקע ענליכקייט‬
‫פון מענשן צו ביימער‪ ,‬איז דעריבער דאס אריינטראכטען זיר אין דעם אנפאנג יאר‬
‫פון ביימער‪ ,‬דארף בריינגען צו חאקסען און שטייגען אין אידישקייט‪ ,‬און זעהן עם‬
‫זאל זיין גוטע פירות‪ ,‬און ווי חכמנו ז״ל ערקלערן ס׳זאל זיין גוטע מעשים מקיים זיין‬
‫מצות‪ ,‬און אויר אין א וועג וואקסען אין דעם און צוגעבען אין דעם‪.‬‬
‫און דער זכות הצדקה)לויט דער בייגעלייגטער קבלה( זאל אייר ביישטיין אין‬
‫דעם‪.‬‬
‫בברכה צו גוטע בשורות‪.‬‬
‫)ממכתב ט״ו שבט‪ ,‬תשנ״ד(‬

‫‪ . . .‬ללכת מחיל אל חיל בדרך העולה בית א־ל‪ ,‬היא דרך התורה והמצוה‪,‬‬
‫כיאות לבנות ישראל‪ ,‬שכל אחת מהן היא בת אמותינו שרה רבקה רחל ולאה‪ ,‬ובפרט‬
‫ביאות למחונכות ביה״ם ״בית רבקה״ ‪ . .‬אשר בהכנסן למסלול החיים בודאי תלכנה‬
‫לאור חינוכן זה הספוג אהבת השם אהבת התורה ואהבת ישראל‪ ,‬והכרת האחריות ‪-‬‬
‫היא הזכות ‪ -‬הגדולה שניתנה להן מאת ההשגחה העליונה לבנות את בית ישראל‪.‬‬
‫ויומא קא גרים‪ ,‬יום סגולה דראש השנה לאילנות‪ ,‬שבו נערך חג הסיום‪ ,‬יהי‬
‫רצון שכל אחת מהן תהי׳ בדוגמת אילן ששרשיו מרובים ופריו יתן בעתו‪ ,‬פירות‬
‫ופירי פירות‪ ,‬לשמחת לב הוריהן ומוריהן שיחיו‪.‬‬
‫)ממכתב יוס ג־ לסדר ותבאנה ותדלנה ‪ . .‬להשקות צאן אביהן‪ ,‬תשנ״ד(‬

‫^ >י(‬

‫בצער נודעתי ע״ד מצב בריאותה‪ ,‬ותקותי חזקה שהולך ומשתפר‪ ,‬ופעולתה‬
‫בדרך הטבע ‪ -‬קיום הוראות רופא ‪ -‬יהי רצון שיקויים בזה מקרא מלא שדיבר‬
‫הכתוב וברכר ה״א בבל אשר תעשה‪ ,‬ברפואה קרובה‪.‬‬
‫‪237‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪n m - 0 1 » 1 r u /‬‬ ‫לקיטי‬

‫ובפרט אשר עומדים אנו ביום ראש השנה לאילנות‪ ,‬שנתוספים בו כוחות חדשים‬
‫בעולם הצמח‪ ,‬והרי ״האדם ‪ -‬עץ השדה״‪ ,‬ועוד זאת שבל חלקי דומם צומח חי ומדבר‬
‫נמצאים באדם‪ ,‬על דרך סגנון חכמינו ז״ל כל מה שיזו בעולם דוגמתו נמצא באדם‬
‫)הנקרא עולם קטן(‪ ,‬אלא שמדבר שבאדם‪ ,‬ואפילו חי‪ ,‬שייך יותר להנשמה ועניני'‪,‬‬
‫משא״ב חלק הצומח הרי זה ‪ -‬בשטח הגוף‪ ,‬כולל רפואתו והיותו בבריאות הנכונה‬
‫וכולי‪ .‬ברם גם הגוף ועניניו בכל אחד ואחת מבנ״י בכלל בחיי הרוח‪ ,‬ובסגנון המורה‬
‫הגדול הוא הרמב״ם‪ ,‬אשר מקצועו הי׳ רופא הנפש והגוף גם יחד ‪ -‬היות הגוף בריא‬
‫ושלם מדרכי ה׳ הוא)הל׳ דיעות ריש פ׳ ד׳(‪.‬‬
‫בברכה לרפואה קרובה‪.‬‬
‫)ממכתב ט״ו בשבט‪ ,‬תשכ״ז(‬

‫יתרו‬
‫‪ ..‬נהגנו כאן לכתוב ‪ G-d‬בהזזמטת אות‪ .‬ראה שדע אדה׳׳ז חאו׳׳ח ספ״ה‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫ואכ׳׳מ‪.‬‬
‫)ממכתב ח׳ מרחשזן‪ ,‬ת׳תשי״ג(‬

‫‪ . . .‬בכל מקום שכתב שם הבורא באידיעז וה״ה באנגלית‪ ,‬יזז לכתוב ג־ט‪ ,‬ולא‬
‫בשלימות‪ ,‬שלפ״ד כמה מאחרונים חל על זה קדושת הזזם ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ״א אייר‪ ,‬תשי״ד(‬

‫‪ ,‬הערה כללית‪ :‬מעולם תמיהני על שאין נזהרים לכתוב ולהדפיס ‪ ,G-d‬ולא‬

 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬יתדו‬ ‫לקוטי‬ ‫‪238‬‬

‫התיבה במילואה )להש״ר ‪ -‬יו״ד סי׳ קעט סקי״א ‪ -‬לכתחילה‪ ,‬ולכמה אחרונים גם‬
‫בדיעבד(‪.‬‬
‫)ממכתב ט־ כסלן‪ ,‬חשכ״ד(‬ ‫‪-‬‬

‫‪ . . .‬בכבוד ובברכה ‪ -‬שע״פ סיום מס׳ שבת* ‪ -‬יתעסקו מתוך)שבת( מנוחה‬

‫ומתוך הרחבה וגדלות)כהנהגת בי ריש גלותא( במצות ובהכנות להן‪ ,‬כדי לטהר אשה‬
‫‪ -‬זו כנסת ישראל ‪ -‬לבעלה ‪ -‬זה הקב״ה ע״י שיהיו כל עשיותיהם במדידה דמצוה‬
‫)בעניני מצוה( ואפילו בהתעסקותם בעלמא ‪ -‬יעשו מזה דיני תורה )שבעל פה(‬
‫וכביאור חז׳׳ל)בתושבע״פ( בהנהגת בכל דרכיך דעהו‪ ,‬ובברבת כוח׳׳ט‪.‬‬
‫)ממכתב ימי הסליחות‪ ,‬תשכ״ד(‬

‫•( מדידה דמצוה ‪ . .‬מתעסק בעלמא אנא‪ .‬המו־ל‪.‬‬

‫במענה על מכתבו ‪ . .‬הנה מצורף בזה הערותי‪ ,‬ומובן שאין זה בתור הסכמה‬
‫שאין מדרכי בזה‪ ,‬ומובן ג״כ שאם לא יושמטו מהדפוס מה שלפי דעתי יכול להביא‬
‫למכשול הרי אין רשות גם להזכיר שראיתי את הכתב יד בכדי שלא יתפרש הדבר‬
‫שגם לי חלק בהמכשול ‪. . .‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫ובהקדמה‪ ,‬א( בספרים הנכתבים בשפה המדוברת‪ ,‬היינו שהם נועדים גם בשביל‬
‫האיש הפשוט‪ ,‬יש להשמיט כל הענינים שלפי הבנת איש הפשוט יעוררו אצלו רגש‬
‫של זלזול בענינים דתורה ומצות‪.‬‬
‫ב( יש להשמיט כל הענינים הדורשים ביאור רחב או עמוק‪ ,‬שבמילא אי אפשר‬
‫להביאם בספר זה‪.‬‬
‫ג( יש להשמיט כל ענינים שאצל הקוראים הפשוטים מתפרש זה אשר ישנן שתי‬
‫תורות או כמה תורות אצל בני יעוראל‪ ,‬היינו כל עניני מחלוקת וכו׳‪.‬‬
‫ד( יש לברר התבן מן הבר‪ ,‬היינו שלא לערב ענינים חילוניים לגמרי‪ ,‬כיון‬
‫שהקורא משוה להם את שאר הענינים שבספר‪.‬‬
‫ה( יש להשמיט כל הענינים התלוים במפלגה‪ .‬היינו שמפלגות השונות בישראל‬
‫דנים ומחולקים בהם‪ .‬ובהתאם לכל הנ״ל הנני בא על סדר העמודים ‪. . .‬‬
‫‪239‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬יתרו‬ ‫לקוטי‬

‫עמוד ד‪ :‬דריי שטערן‪ .‬הנה עמא דבר שאין מבחינים בין גדולים לקטנים וכר‬
‫ובמילא יש לכתוב ״ווען עם ווערט נאכט״ וכיו״ב‪.‬‬
‫עמוד ח׳‪ :‬קידוש על חלב‪ ,‬הנה אף שיש למצוא סמיכות לזה‪ ,‬אבל דבר תמוה‬
‫הוא ביותר‪ ,‬ובברכי יוסף ושערי תשובה ‪ -‬והובאו במשנה ברורה בסימן ער״ב ‪-‬‬
‫פסקו בפירוש ^ ן לעשות קידוש והבדלה על חלב‪.‬‬

‫עמוד יו״ד‪ :‬עיין בסי׳ רפ״ה‪ ,‬שהמצוה היא להעביר הסדרה בעש״ק‪ ,‬ורק באונס‬
‫עושים זה בשבת‪.‬‬
‫בעמוד הנ״ל‪ :‬הנה יש שבתים בשילהי קייטא שאומרים שני פרקים בשבת אחת‪.‬‬

‫עמוד י״א‪ :‬להשמיט ע״ד הבדלה על חלב‪ ,‬וכן להוסיף בסדר הבדלה שאומרים‬
‫הנה א־ל ישועתי‪.‬‬
‫עמוד י״ג‪ :‬איסור הוצאה היא גם מכרמלית ולא רק מרשות הרבים‪ .‬כן מה שהוא‬
‫מפרש אופן עשיית העירוב יש להשמיט‪ .‬כי הלכות עירובין מסובכים ביותר ולא כמו‬
‫שיבין הקורא במה שכתב‪ ,‬וה״ה בנוגע לערובי תחומין שכיון שאין ענינו כ״כ בספר‬
‫הזה יש להשמיטו‪ ,‬כיון שלהעיר מצרפין ג״כ הבתים שמחוץ לעיר וכו׳ וכמה פרטים‬
‫בזה‪.‬‬
‫עמוד י״ד‪ :‬מה שכותב ששמאי הזקן הוא בית שמאי‪ ,‬אינו מובן‪ ,‬כי המדובר הוא‬
‫בהלל ושמאי עצמם ולא בתלמידיהם‪.‬‬
‫עמוד ט״ו‪ :‬שהשבת הוא לכל בני אדם‪ ,‬הנה זהו היפר הדין דעכו״ם ששבת חייב‬
‫מיתה‪ ,‬ולכן יש להשמיטו‪ ,‬וכן את הסיפור דתבלין יש לנו ושבת שמה שאיש הפשוט‬
‫לא יבינו‪.‬‬
‫עמוד ט״ז י׳׳ז וי״ח; יש להשמיט כל הענין דסמבטיון‪ ,‬כיון שמקומו תלוי‬
‫במחלוקת גדולה ולא כמו שכותב בפשיטות שזהו בדרום דמדינת עטיאפי וגם‬
‫בהספורים דמסעות ר׳ גרשון‪ ,‬הרבה מערערים עליו‪ ,‬ובפרט במה שמסיים לא תבערו‬
‫אש ומפרשו כפירוש הקראים‪.‬‬
‫עמוד כ׳‪ :‬למחוק מלת ״גענויע״ כי מולדנו הוא מולד האמצעי ולא האמיתי‪.‬‬
‫מפטיר דשבת ראש חדש מתחילין וביום השבת ולא ובראשי חדשיכם וכן להשמיט‬
‫התיבה ״פרומע״ כיון שזהו מנהג המובא בשו״ע ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ׳׳א אייר חשי״ד(‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משפטים‬ ‫ל מו טי‬ ‫‪240‬‬

‫משפטים‬
‫אף על פי שזמן רב לא נתקבלה ידיעה ממנו‪ ,‬אעמידו על חזקתו שהשלום‬
‫והבריאות אתו בגו״ר גם יחד‪ ,‬ובפרט על פי פס״ד של המורה הגדול הרמב״ם הל׳‬
‫דעות ריש פ׳ ד׳‪ ,‬שבריאות הגוף ושלימותו מדרכי ה׳ הוא‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה‬
‫בריאות הנשמה ועניני'‪ .‬ובזה ‪ -‬פעולותיו בהמכון שזכה והצליח לעמוד בראשו‪.‬‬
‫ואגב‪ ,‬אם הופיעו ספרים ופרסומים נוספים בטח לא ימנע הטוב מלשלחם לכאן‬
‫כמנהגו הטוב בעבר‪ ,‬ות״ח מראש‪.‬‬

‫ועל של עתה‪:‬‬

‫ימים אלו נודעתי שנתמנתה על ידי שר המשפטים ועד משפטנים שהוטל עלי׳‬
‫להציע סדרת חוקים אשר תחליף את החוק האזרחי‪ ,‬בשטח דיני חוזים‪ ,‬מקח וממכר‪,‬‬
‫שכירות וכדומה‪ ,‬הקיימים כעת באה״ק ת״ו משרידי המשטרים הקודמים‪ ,‬ואשר בין‬
‫חברי הועדה יש ג״כ כ״כ מהדתיים ‪ . .‬ועוד זאת אשר הרשות נתונה לחברי הועדה‬
‫להתייעץ עם מי שמוצאים לנחוץ בכל הענינים הנוגעים בתחום זה‪.‬‬

‫גם נודעתי מפי מומחים במקצוע זה‪ ,‬כי בשטח זה של דיני חוזה‪ ,‬מו״מ וכו׳‪,‬‬
‫אפשר במיוחד לתקן הרבה מחמת הבלבול והערבוב של כמה חוקים‪ ,‬ועוד ועיקר‬
‫שההתנגדות מצד הבלתי דתיים להפעיל משפט התורה בחלק זה דחו״מ תהי׳‬
‫מינימלית‪ .‬אלא שכמובן שצריך להוציא ולקבץ מהחו״מ את הדינים השייכים לשטח‬
‫האמור ולהכניסם למסגרת הנ״ל בניסוח המתאים‪ ,‬כי בודאי אשר הניסוח תופס מקום‬
‫וישפיע על הצלחת המפעל לבסס את החוקים האזרחיים על יסוד תורתנו תורת חיים‪.‬‬
‫ומובן וגם פשוט אקזר אם המפעל הנ״ל יצליח‪ ,‬הרי יהיו סכויים מבוססים להקל‬
‫התעמולה והפעולה להעביר צעד אחר צעד גם שאר השטחים שבשיפוט באה״ק ת״ו‬
‫לדיני התורה‪.‬‬

‫כיון שארגון קבוצת תלמידי חכמים שיתעסקו בהנ׳׳ל לע״ע בנוגע שטח החוזים‬
‫וכו׳‪ ,‬הוא ענין מסובר ומכמה טעמים‪ ,‬הן מצד עצם הדבר והן מצד הארגוני וההוצאות‬
‫וכו׳‪ ,‬עלה ברעיוני שהדרך הכי קרובה להבפועל ממש)שהרי גם הזמן גרמא שלא‬
‫לאחר המועד( היא שחברי המכון שבלאו הכי מתעמקים בכגון דא‪ ,‬ובודאי חלק מהם‬
‫במיוחד בשטח האמור‪ ,‬הרי מביניהם אפשר לבחור מסוגלים להעבודה האמורה‬
‫במיוחד‪ .‬וכיון שעל פי השמועה העו׳׳ד ‪ . .‬איש נוח הוא וכו׳ ויהי׳ מעונין גם מנקודת‬
‫הדת לגשם הנ׳׳ל‪ ,‬הרי אפשר שיופתר הענין בהצלחה רבה‪.‬‬

‫ואל התענינות כת״ר ואל בינתו אשען‪ ,‬ולא אאריך יותר בהאמור‪ .‬ויונעם‬
‫לי להוודע מתגובת כת׳׳ר על כל האמור‪ ,‬ובעיקר מהפעולות להביא הדבר לידי‬
‫‪241‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משפטים‬ ‫למוטי‬

‫פועל ממש‪ ,‬ופשוט בשמירת הנקודה אשר זאת התורה לא תהי׳ מוחלפת‪ ,‬שמירה‬
‫קפדנית‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה‪ ,‬ובפ״ש אביו הרב שליט״א‪.‬‬

‫)ממכתב כ״ה סייו‪ ,‬תשכ״ב(‬

‫‪ . . .‬ולכתבו שזה מביא לסכסוכים עם פ׳ ומשפחתו ‪ -‬פס״ד נ ת ר בתוה״ק שזה‬

‫שאינו רוצה להתדיין אצל מרא דאתרא )עכ״פ בזבל״א( ‪ -‬ה״ה עושה ופועל נגד‬
‫התורה‪ ,‬שהיא חכמתו ורצונו של הקב״ה‪ ,‬שהוא וחכמתו אחד‪ ,‬ובמילא ‪ -‬מזיק את‬
‫עצמו ואת ב״ב ואת כל המסייעים לו היזק לא רק בעוה״ב‪ ,‬כ״א גם בעוה״ז וכגשם‪.‬‬
‫אלא שהקב״ה שהוא אב הרחמן מאריך לו אף ‪ -‬לאיזה זמן‪ ,‬אולי סו״ס יעשה תשובה‬
‫בחסד וברחמים ויחזור ממרדו בה׳‪ - .‬שמזה מובן ג״כ‪ ,‬שכל מי שיש לו סכסוך עם פ׳‬
‫על הנ״ל ‪ -‬הוא דוקא אוהבו האמתי‪ ,‬וכל המסייע לפ׳‪ ,‬חבר הוא ליצה׳׳ר של פ׳‪,‬‬
‫שזוהי אומנתו להסיתו להלחם בתורה ומצוותי׳‪.‬‬
‫)ממכתב כ־ה אייר‪ ,‬חשכ״א(‬

‫‪ . . .‬ע״ד* גיהנם וכו׳‪ .‬עייג״כ רמב״ם הל׳ תשובה)פ״ח ה״ה ואילך( ושם ״אין שום‬
‫דרך בעה״ז להשיגה״)השכר ומזה מובן בנוגע להפכו ‪ -‬העונש‪ .‬עיי״ש(‪.‬‬
‫ע״ד ההתראה ‪ -‬גם כשההתראה למיתה כפשוטה ‪ -‬אינו ירדע מהות ואיכות צער‬
‫מיתה בפועל‪ ,‬אלא שאומרים לו הצער הוא שלא בערך וכו׳ וזה מספיק ‪. . .‬‬
‫)ממכתב תש־ל(‬

‫•( מענה לשאלה‪ :‬איך אפשר להיות התראה על העונש דגיהנם והרי אי אפשר להסביר עניו הגיהנם‪.‬‬
‫המו״ד‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משפטים‬ ‫לקוטי‬ ‫‪242‬‬

‫ב״ה‪ ,‬יום שלישי‪ ,‬שהוכפל בו כי סוב‪,‬‬

‫פ׳ אם כסף תלוה את עמי‪,‬‬
‫ה׳תשמ״ז‪ .‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬
‫הנהלת חברת גמילות חסדים שומרי שבת‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫בעונג קבלתי מכתבם מבשר טוב אשר המלוה מלכה השנתית של החברה‬
‫גמילות חסדים שומרי שבת תתקיים במוצש׳׳ק פ' משפטים‪ ,‬פ׳ שקלים‪ ,‬מבה״ח אדר‪ ,‬פ׳‬
‫אם כסף תלוה גו׳ ‪ -‬ומחר חודש‬
‫ויה״ר שתהא בשעה טובה ומוצלחת‪ ,‬והרי גמ״ח ענינה טוב)לשמים ולבריות גם‬
‫יחד( ומביאה הצלחה‪,‬‬
‫ובפרט אשר ה״ז מוצש׳׳ק שקלים ‪ -‬מצות מחצית השקל שגם מרמז לכללות עניו‬
‫הצדקה‪ ,‬וקורין‪ :‬כי תשא את ראש בנ״י‪,‬‬
‫וה״ז גם מוצש״ק מברכים חודש אדר דבריא מזלי׳ דכאו״א מבנ״י‪ ,‬ויתירה מזה‪,‬‬
‫כגירסת הרא׳׳ש‪ ,‬דתקיף מזלי׳‪,‬‬
‫וניתוסף ב״בריא׳׳ ותוקף זה ביתר שאת וביתר עוז ע׳׳י מעשינו ועבודתינו בכלל‪,‬‬
‫ובמיוחד בצדקה ובגמ״ח ובפרט שהיא בממונו בגופו ובנפשו ‪ -‬אחדות כל עניני‬

‫יום שלינסי; שנתברך משבת פ׳ מתן תורה ‪ -‬אוריאו תליתאי)שניתנה לעם תליתאי ע״י תליתאי ביום‬
‫תליתאי בירחא תליתאי( ‪ -‬שבת פח‪ ,‬א‪ .‬וראה ר״נ גאון שם‪ .‬תנחומא יתרו יו״ד‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לקו״א להה״מ‬
‫)הוצאת קה״תן סרמ״ח )ס‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫י‪ 1‬ס ‪ ..‬טוב‪ :‬ראה אוה״ת בראשית)לג‪ ,‬א ואילך(‪ .‬שם משפטים)ע׳ א׳קנז‪ .‬איקסא ואילך(‪.‬‬
‫שהוכפל ‪ . .‬טוב‪ :‬ראה קידושי! מ‪ ,‬א‪ .‬פיה״מ להרמב״ם פאה בתחלתה‪ .‬מכתב כ״ק אדנ״ע בסי המאמרים‬
‫ה׳תש־יט ע׳ יח)השני(‪ .‬מכתב ומאמר נ״ק מו״ח אדמו״ד שם‪ .‬ועיי! רש״י לבראשית )א‪ ,‬ז( בסופו ‪ -‬דגם העבר‬
‫נעשה טוב‪.‬‬
‫אם כסף הלוה‪ :‬ראה אוה״ת עה״פ‪ .‬ד״ה זה בסה״מ תרכ״ז)עי קכג ואילך( ותרכ״ט)עי סא ואילך•(‪.‬‬
‫הנהלת ‪ . .‬חסדים‪ :‬מעלת גבאי צדקה ‪ -‬ראה ב״ב ח‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל׳ מתנות עניים פ״י ה״ו‪ .‬זח״א רח‪,‬‬
‫סע׳׳א‪ .‬לקוטי לוי׳׳צ לזח״ב ע׳ רכב‪ - .‬ולהעיר מכש׳׳ט )הוצאת קה׳׳ת( בסופו)סי׳ תל(‪.‬‬
‫גמ־ח ‪ . .‬גם יחד‪ :‬ראה פיה״מ להרמב׳׳ם שם‪ .‬סה״מ תש״ט שם‪.‬‬
‫ומביאה ר‪.‬צלחו‪ :,‬ראה בסה״מ שם דגמ״ח בנתר‪ ,‬דמשם גמשבת הד‪.‬צלחה)אוה״ת וישב רעת‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ומביאה הצלחה ‪ . .‬ממשיך ברכנו ‪ . .‬יחיש עוד יוחד‪ :‬ראה ״ר‪,‬ברע בל הדבריס״)רמב״ם הל׳ תשובה‬
‫רפ׳׳ס‪ .‬סוף שיעור דש״ק זה(‪.‬‬
‫מחצית השקל ‪ . .‬ה צ ד לן ה ‪ :‬ב״ב )י‪ ,‬ב( ובפרש״י שם‪ .‬ועיי״ש במפרשים דשאלת משה בזה דוקא וכר‪ ,‬כ!‬
‫‪ -‬ההמשך והשייכות לשאלו את שלמה )שלאח״ז בש״ס(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫אדר ‪ ..‬דתקיף‪ :‬תענית כט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ובגמ״ח ‪ . .‬ובנפשו ‪ :‬ראה סובה מט‪ ,‬ב‪ .‬ד״ה אשר ברא והמשכו ד״ה כל הנהנה תרפ״ט פ״ד ואילך ופ״ח‬
‫ואילך)סה״מ קונטרסים ח״א כג‪ ,‬א ואילך(‪ .‬ולהעיר מהמשך מים רבים תרל״ו ספמ״ח‪.‬‬
‫ובגמ״ח ‪ . .‬אחדות‪ :‬פרש׳׳י ברכות ח‪ ,‬א ד״ה פדה בשלום‪.‬‬

‫•( בהוצאה החדשה תשנ״ב — ע׳ סט ואילך‪ .‬המו״ל‪.‬‬

‫‪243‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משפטים‬ ‫לק וטי‬

‫האדם‪ ,‬במצוה השקולה כנגד כל המצוות‪,‬‬

‫שהיא גם עושה שלום ומאחדת את כל בנ״י‪ .‬שהרי גמ״ח הוא בין לעניים וביז‬
‫לעשירים‪,‬‬
‫והשנה שנת השמיטה‪ ,‬המשווה עניים ועשירים בכל הארץ שדה וכרם‪,‬‬
‫וכולנו כאחד ממשיך ברכנו אבינו באור פניך ‪ -‬עד למטה מטה‪ ,‬שהרי גמ״ח אדם‬
‫אוכל פירותי׳ בעוה״ז‪,‬‬
‫ובמיוחד אשר בודאי נתאחדו ומאחדים את בנ״י ע״י עשיית ביתו הפרטי דכאו״א‬
‫מישראל בית תורה תפלה וגמילות חסדים‪ ,‬בהתאם לתוכן המכתב הכללי דבין יו״ד‬
‫שבט לט״ו בשבט*‪.‬‬
‫ויה״ר אשר כ״ז יחיש עוד יותר קיום התפלה והיעוד בספר דוד‪ ,‬דדא היא‬
‫סעודתא דדוד מלכא משיחא ‪-‬‬
‫רצית ה׳ ארצך‪ ,‬ארצנו תתן יבולה‪ ,‬לשכון כבוד בארצנו‪ ,‬כי יקויים הראנו ה׳‬
‫חסדך וישעך תתן לגו‪ ,‬ובאופן דהראנו‪ ,‬וראו כל בשר ‪ -‬לעיני בשר ממש‪.‬‬
‫וה״ז גם סעודת ראש חודש ‪ -‬שהם מתחדשים כמותה ומפארים ליוצרם על שם‬
‫כבוד מלכותו‪.‬‬
‫מצו״ב השתתפות‪ ,‬בל״נ‪.‬‬
‫בכבוד ובברכת הצלחה בכהנ״ל‬

‫השקולה כנגד נל המצוות; ב״ב ט‪ ,‬א‪ .‬ירושלמי פאה פ״א ה״א‪ .‬תניא פל״ז‪ .‬וראה מפרשי המשנה אבות‬
‫פ״א מ״ב‪.‬‬
‫שהיא גס ‪ . .‬כל ננ״י‪ :‬ראה ד״ה אני בצדק אחזה פניו )בהקדמת סידור אדה״ז עם דא״ח(‪ - .‬ולהעיר‬
‫מזח״א יג‪ ,‬ב‪ :‬שליט על כל בריין דעלמא‪.‬‬
‫גנז״ח ‪ . .‬לעשירים‪ :‬סוכה שם‪) .‬ואולי יל״פ בן ‪ -‬עכ״פ ברמז ‪ -‬בזח״א שם‪ ,‬ריש ע״ב(‪ .‬וראה שו״ע‬
‫אדה״ז ריש הל׳ הלואה‪.‬‬
‫וכולנו ‪ . .‬פניך‪ :‬נוסח ברכת ‪.‬שים שלום״ בסוף תפלת העמידה‪ .‬וראה תניא פ׳ לב‪ .‬קונטרס אהבת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫גנז״ח ‪ . .‬בעוה״ז‪ :‬ריש מם׳ פאה‪.‬‬
‫דדא ‪ . .‬משיחא‪ :‬סידור האריז״ל‪ .‬ובכ״ס‪.‬‬
‫רצית ה׳ ארצן; דשייד לשמיטה)מדרש תהליס ס׳ פה; עקוו שמיטיז(‪.‬‬
‫רצית ‪ . .‬לנו; תהלים פה‪ ,‬ב‪ .‬שם‪ ,‬יג‪ .‬שם‪ ,‬יו״ד‪ .‬שם‪ ,‬ח‪.‬‬
‫וראו כל בשר‪ :‬ישעי׳ מ‪ ,‬ה‪.‬‬
‫שהם ‪ . .‬מלכותו; ברכת קידוש לבנה‪.‬‬
‫על שם כבוד ‪ :‬כן הוא בסידור אדה׳׳ז)סנה׳ מב‪ ,‬א‪ .‬רא׳׳ש שם‪ .‬טואו׳׳ח סתכ״ו‪ .‬פעיח שער ר״ח‪ .‬סידור‬
‫האריז׳׳ל‪ .‬סידור ר״י עמדין‪ .‬ועוד(‪.‬‬

‫•{ נדפסה בלקו״ש חנ״ו עי ‪ .412‬ובלה־ק — בלקו־ש חל״א ע• ‪ .235‬המויל‪.‬‬

‫‪<S^O‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תוססות ‪ /‬משסטים‬ ‫למוטי‬ ‫‪244‬‬

‫ב״ה‪ ,‬יום שלישי‪ ,‬שהוכפל בו כי טוב‪,‬‬

‫ם׳ אם כסף תלוה את עמי‪,‬‬
‫שנת הקהל‪ ,‬ה׳תשמ״ח‪ .‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫הנהלת חברת גמילות חסדים שומרי שבת‬

‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫בעונג קבלתי מכתבם מבשר טוב אשר המלוה מלכה השנתית של החכרה‬
‫גמילות חסדים שומרי שבת תתקיים במוצש׳׳ק פ׳ משפטים‪ ,‬פ׳ שקלים‪ ,‬מבה״ח אדר‪ ,‬פ׳‬
‫אם כסף תלוה גו׳ ‪-‬‬
‫ויה״ר שתהא בשעה טובה ומוצלחת‪ ,‬והרי גמ״ח ענינה טוב)לשמים ולבריות גם‬
‫יחד( ומביאה הצלחה‪,‬‬
‫ובפרט אשר ה״ז מוצש״ק שקלים ‪ -‬מצות מחצית השקל שגם מרמז לכללות עניו‬
‫הצדקה‪ ,‬וקורין‪ :‬כי תשא את ראש בנ״י‪,‬‬
‫וה״ז גם מוצש׳׳ק מברכים חודש אדר דבריא מזלי׳ דכאו״א מבנ״י‪ ,‬ויתירה מזה‪,‬‬
‫כגירסת הרא׳׳ש‪ ,‬דתקיף מזלי׳‪,‬‬
‫וניתוסף ב״בריא״ ותוקף זה ביתר שאת וביתר עוז ע״י מעשינו ועבודתינו בכלל‪,‬‬
‫ובמיוחד בצדקה ובגמ׳׳ח ובפרט שהיא בממונו בגופו ובנפשו ‪ -‬אחדות כל עניני‬
‫האדם‪ ,‬במצוה השקולה כנגד כל המצוות‪,‬‬

‫יוס שלישי‪ :‬שנתברך משנת פ׳ מתן תורה ‪ -‬אוריאן תליתאי)שניחנה לעם תליתאי ד י תליתאי ביום‬
‫תליתאי בירחא תליתאי( ‪ -‬שבת פח‪ ,‬א‪ .‬וראה ר״נ גאון שם‪ .‬תנחומא יתרו יו״ד‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לקו״א להה״מ‬
‫)הוצאת קה״ת( סרמ״ח )ם‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫יום ‪ . .‬טוב; ראה אוה־ת בראשית )לג‪ ,‬א ואילך(‪ .‬שם משפטים )ע׳ א׳קנז‪ .‬איקסא ואילו(‪.‬‬
‫שהוכפל ‪ . .‬טוב ‪ :‬ראה קידושין מ‪ ,‬א‪ .‬פיה״מ להרמב׳׳ם פאה בתחלתה‪ .‬מכתב כ״? אדנ״ע בם׳ המאמרים‬
‫ה׳תש״ט ע׳ יח )השני(‪ .‬מכתב ומאמר כ״ק מו׳׳ח אדמוד שם‪ .‬ועיין רש״י לבראשית )א‪ ,‬ו( בסופו ‪ -‬דגם העבר‬
‫נעשה טוב‪.‬‬
‫אם כסף תלוה; ראה אוה״ת עה״פ‪ .‬ד״ה זה בםה״מ תרכיז)ע׳ קכג ואילך( ותרכ״ט)ע׳ סא ואילך(‪.‬‬
‫הנהלת ‪ . ,‬חסדים‪ :‬מעלת גנאי צדקד‪ - ,‬דאה ב׳׳ב ח‪ ,‬ב‪ .‬רמבים הל׳ מתנות עניים פ״י ה׳׳ו‪ .‬זחיא דה‪,‬‬
‫סע״א‪ .‬לקוטי לוי־צ לזח־ב ע׳ רכב‪ - .‬ולהעיר מכשיט)הוצאת קר‪*,‬ת( בסופו)סי׳ תל(‪.‬‬
‫גמ״ח ‪ . .‬גס יחד‪ :‬ראה פיה״מ להרמבים שם‪ .‬םה״מ תש׳׳ט שם‪.‬‬
‫ונזביאה הצלחה; ראה בסה׳׳מ שם דגמיח בכתר‪ ,‬דמשם נמשכת ההצלחה )אוהית וישב רעה‪ ,‬א(‪.‬‬
‫מחצית השקל ‪ . .‬הצדקה ‪ :‬ביב )י‪ ,‬ב( ובפרש״■ שם‪ .‬ועיי״ש במפרשים דשאלת משה נזה דוקא וכו׳‪ ,‬כן‬
‫‪ -‬ההסשך והשייכות לשאלו את שלמה)שלאח״ז בשים(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫אדר ‪ . .‬דוזקיף; תענית כט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ובגנז־ח ‪ . .‬ובנפשו ‪ :‬ראה סוכה סט‪ ,‬ב‪ .‬ד״ה אפור ברא והמשכו ד״ה כל הנהנה תרפיט פ״ד ואילך ופיח‬
‫ואילך)סהימ קונטרסים חיא כג‪ ,‬א ואילך(‪ .‬ולהעיר מהמשך מים רבים תרל ‪ r‬ספמ״ח‪.‬‬
‫השקולה כנגד כל המצוות‪ :‬ביב ט‪ ,‬א‪ .‬ירושלמי פאה פ״א ה״א‪ .‬תניא פל״ז‪ .‬וראה מפרשי המשנה אבות‬
‫פיא מ״ב‪.‬‬
‫‪245‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משסטים‬ ‫לק וטי‬

‫ובפרט אשר השנה ה״ה שנת הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרד אשר‬
‫בשעריו גר‪,‬‬
‫וה״ז מפעולות ותוצאות גמ״ח ‪ -‬שמביאה לידי אחוה ושלום ושייכת )ומאחדת‬
‫ופועלת( בגופו ובממונו בעניים ובעשירים‪ ,‬ועאכו״ב הטיפול)שהוא גמ״ח( בטף‪ ,‬עליו‬
‫נאמר עושה צדקה בכל עת‪.‬‬
‫וכולנו כאחד ממשיך ברכנו אבינו באור פניך ‪ -‬עד למטה מטה‪ ,‬שהרי גמ״ח אדם‬
‫אוכל פירותי׳ בעוה״ז‪,‬‬
‫ויה״ר אשר כ״ז יחיש עוד יותר קיום התפלה והיעוד בספר דוד‪ ,‬דדא היא‬
‫סעודתא דדוד מלכא משיחא ‪-‬‬
‫שמח נפש עבדך גו׳ כי חםדך גדול עלי גו׳ פנה אלי וחנני גו׳ בגאולה האמיתית‬
‫והשלימה בקרוב ממש‪.‬‬
‫בכבוד ובברכת הצלחה בכהנ׳׳ל‬

‫הקהל ‪ . .‬בשעריו‪ :‬וילד לא‪ ,‬יב‪.‬‬

‫וגרו אשר בשעריו‪ :‬י׳׳ל דהוכרח לפרט זה כאן‪ ,‬דאף דכל המצוה היא למעז ישסעו בכל זה גס גר אשר‬
‫בשעריו )ואינו גר ‪ -‬בתוככם ‪ -‬בא יב‪ ,‬מט( ואיבו מכיר חייב להאזין לבו ולהקשיב אזנו לשמוע כאימה מ­‬
‫וראה רמב״ם סוף הל׳ חגיגה(‪.‬‬
‫וה־ז ‪ . .‬נזאחות‪ :‬ראה ד״ה אני בצדק אחזה פניד )בהקדמת סידור אדה״ז ‪ -‬כא‪ ,‬טע׳׳ד ואילו(‪- .‬‬
‫ולהעיר מזח״א יג‪ ,‬ב‪ :‬מאן דחס על מסכני ‪ . .‬שליט על כל כריין דעלמא‪.‬‬
‫גנז״ח ‪ ..‬עשירים‪ :‬סוכה שם‪) .‬ואולי יל״פ כן ‪ -‬עכ״פ ברמז ‪ -‬בזח״א שם‪ ,‬ריש ע׳׳ב(‪ .‬וראה שו״ע אדהיז‬
‫ריש הל׳ הלואה‪.‬‬
‫לידי אחוה ושלום‪ :‬רש״י ברכות )ח‪ ,‬א( דיה פדה בשלום‪.‬‬
‫הטיפול )שהוא גמ״ח( בטף ‪ :‬אפילו בטף דהקהל שהוא קטני קטנים )ירושלמי ריש חגיגה‪ .‬וכמנ׳׳ח מצוה‬
‫תריב ‪ -‬דתיכף כשנולד( ומחויב לזונם )טושו׳׳ע אה׳׳ע ריש סימן ע׳׳א ובנ׳׳כ‪ .‬וש״נ( ‪ -‬הרי יש בזה ענין החסד‬
‫)כתובות מט‪ ,‬ב( וצדקה)שו׳׳ע שם(‪ ,‬ובפרט שהטיפול הוא יותר מלזונם)וראה ט׳־ז שם(‪.‬‬
‫וכולנו ‪ . .‬פניך‪ :‬נוסח ברכת ‪.‬שים שלום״ בסוף תפלת העמידה‪ .‬וראה תניא פ׳ לב‪ .‬קונטרס אהבת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫גמ״ח ‪ . .‬בעוה״ו‪ :‬ריש מם׳ פאה‪.‬‬
‫דדא ‪ . .‬נזשיחא‪ :‬סידור האריז״ל‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫שנוח ‪ ..‬וחנני‪ :‬תהלים פו‪ ,‬ד‪ .‬שם‪ ,‬יג‪ .‬שם‪ ,‬טז‪.‬‬

‫׳‪(PVJ‬‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משסטיס‬ ‫לקוטי‬ ‫‪246‬‬

‫ב״ה‪ ,‬יום שלישי‪ ,‬שהוכפל בו כי טוב‪,‬‬

‫פ׳ אם כסף תלוה את עמי‪,‬‬
‫ה׳תשמ״ט‪ .‬ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫הנהלת חברת גמילות חסדים שומרי שבת‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫בעונג קבלתי מכתבם מבשר טוב אשר המלוה מלכה השנתית של החברה‬
‫גמילות חסדים שומרי שבת תתקיים במוצש״ק פ׳ משפטים‪ ,‬מבה״ח אדר ראשון‪ ,‬פ׳ אם‬
‫כסף תלוה גו׳ ‪-‬‬
‫ויה״ר שתהא בשעה טובה ומוצלחת‪ ,‬והרי גמ״ח ענינה טוב)לשמים ולבריות גם‬
‫יחד( ומביאה הצלזזה‪,‬‬
‫ובפרט אשר ה״ז מוצש״ק מברכים חודש אדר )ראשון( דבריא מזלי׳ דכאו״א‬
‫מבנ׳׳י‪ ,‬ויתירה מזה‪ ,‬כגירסת הרא׳׳ש‪ ,‬דתקיף מזלי׳‪,‬‬
‫וניתוסף ב״בריא׳׳ ותוקף זה ביתר שאת וביתר עוז ע״י מעשינו ועבודתינו בכלל‪,‬‬
‫ובמיוחד בצדקה ובגמ׳׳ח ובפרט שהיא בממונו בגופו ובנפשו ‪ -‬אחדות כל עניני‬
‫האדם‪ ,‬במצוה השקולה כנגד)ובמילא ‪ -‬גם מאחדת( כל המצוות‪,‬‬

‫י‪ 1‬ס של’‪1#‬י‪ :‬שנתברך משבת פ׳ מתן תורה ‪ -‬אוריאו תליתאי)שניתנה לעם תליתאי ע״י חליתאי ביום‬
‫תליתאי בירתא תליתאי( ‪ -‬שבת פח‪ ,‬א‪ .‬וראה ר*נ גאון שם‪ .‬תנחומא יתרו יו־ד‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לקו״א להה״מ‬
‫)הועאת קה״ת( סרמ״ח )ס‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫יוס שלישי‪ ,‬שהוכפל בו כי טוב‪ :‬פרש״י בראשית א‪ ,‬ז )ושם ‪ -‬דגם העבר נעשה טוב(‪ .‬ובאוה״ת‬
‫)בראשית לג‪ ,‬א ואילך‪ .‬ועוד( ובמכתב ב״ק אדמו״ר )מהורש״ב( נ״ע )נדפס בסה״מ ה׳תש״ט ע׳ יח )השני((‬
‫מקשר זה עם מחז״ל ) ק ‪T‬ושין מ‪ ,‬א( טוב לשמים וטוב לבריות‪.‬‬
‫אם כסף תלוה‪ :‬ראה אוה״ת עה*ם‪ .‬דיה זה בםה״מ תרכ״ז)ע׳ קכג ואילך( ותרכ״ט)ע׳ םא ואילך(‪.‬‬
‫הנהלת ‪ ..‬גסילוח חסדים ‪ :‬מעלת גבאי צדקה ‪ -‬ראה ביב ח‪ ,‬ב‪ .‬רמב׳׳ם הל׳ מתנות עניים פ*י ה״ו‪ .‬זהר‬
‫ח״א רח‪ ,‬טע״א‪ .‬לקוטי לוי״צ לזח״ב ע׳ רכב‪ - .‬ולהעיר מכש״ט )הוצאת קהית( בסופו )סי׳ תל(‪ .‬ד״ה כל‬
‫המרחם ה׳תש״ם פ״י)סה״מ שם ע׳ ‪.(17‬‬
‫גס־ח ‪ .,‬גס יחד‪ :‬ראה פיהימ להרמכ״ם פאה כתחלתד‪.,‬‬
‫ומביאה הצלחה ‪ :‬ראה מכתב כ״ק אדמו״ר נ״ע הנ״ל )סה׳׳מ שם ע׳ ‪ (18‬דגמיח בכתר )וראה גם אוה״ת‬
‫)יהל אור( לתהלים ע׳ לד־ה(‪ ,‬דמשם נמשכת ההצלחה ‪ -‬ראה אוה״ת וישב)רעח‪ ,‬א־ב( עה״פ דהי ה׳ את יוסף‬
‫ויהי איש מצליח‪.‬‬
‫אדר ‪ , .‬דבריא מזלי׳‪ :‬תענית כט‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬
‫אדר וראשון(‪ :‬להעיר מהמבואר במק׳׳א )לקו״ש חט״ז שיחה לפ׳ תצוה ז׳ אדר ס״ד ואילך ‪ -‬ע׳ ‪344‬‬
‫ואילך( אשר הענין ד‪,‬מרבין כשסחוד■)תענית שם‪ ,‬סד׳א( הוא גם באדר ראשון‪ .‬ומזה מוכן גם בענין‪,‬בריא‬
‫מזלי׳׳׳‪ .‬וכן משמע לכאורה גם מלשון חז״ל)מגילה ו‪ ,‬ב במשנה( אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת‬
‫המגילה ומתנות לאביונים‪.‬‬
‫ובגמ״ח ‪ . .‬ובנפשו ‪ :‬ראה סוכה מט‪ ,‬ב‪ .‬ד־ה אשר ברא והמשכו ד׳׳ה כל הנהנה תרפ״ט פ״ד ואילך ופ״ח‬
‫ואילך)םה״מ קונטרסים חיא בג‪ ,‬א ואילך(‪ .‬וראה גם מכתב כ׳׳ק מו״ח אדמו״ר בםה״מ ה׳תש׳׳ט שם)ע׳ ‪.(4‬‬
‫הששלה כנגד ‪ . .‬כל ‪ :n m m‬ביב ט‪ ,‬א‪ .‬ירושלמי פאד‪ ,‬פיא היא‪ .‬תניא פליז‪ .‬וראד‪ ,‬מפרשי המשנד‪,‬‬
‫אבות פ״א מיב‪.‬‬
‫‪247‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משפטים‬ ‫לקוטי‬

‫שהיא גם מביאה לידי אחוה ושלום ומאחדת את כל בנ״י‪ ,‬שהרי גמ״ח הוא בין‬
‫לעניים ובין לעשירים‪,‬‬
‫וכולנו כאחד ממשיך כרבנו אבינו באור פניך ‪ -‬עד למטה מטה‪ ,‬שהרי גמ״ח אדם‬
‫אוכל פירותי׳ בעוה״ז‪.‬‬
‫וכ״ז באופן של תמימות ושלימות ‪ -‬שהרי השנה היא שנת העיבור שנקראת‬
‫בתורה בשם ״שנה תמימה״ ‪ -‬תמימות ושלימות‪,‬‬
‫ובפרט בבואנו זה עתה מיום ההילולא של כ״ק מו״ח אדמו״ר‪ ,‬ונכנסנו לשנת‬
‫הארבעים‪ ,‬שאז ״קאי איניש אדעתי׳ דרבי׳״‪ ,‬שאז ״נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים‬
‫לראות ואזנים לשמוע״‪.‬‬
‫ויה״ר אשר כ״ז יחיש עוד יותר קיום התפלה והיעוד בספר דוד‪ ,‬דדא היא‬
‫סעודתא דדוד מלכא משיחא ‪ -‬ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון‪.‬‬

‫מביאה לידי אחוה ושלוס‪ :‬פרש״■ ד״ה פדה בשלום ‪ -‬ברכות ח‪ ,‬א‪.‬‬
‫ומאחדת את כל בנ״י‪ :‬ראה ד״ה אני באדק אחזה פניר )בהקדמת סידור אדה״ז ‪ -‬כא‪ ,‬םע״ד ואילר(‪- .‬‬
‫ולהעיר מזח׳א יג‪ ,‬ב; מאן דחם על מסכני ‪ . .‬שליט על כל בריין דעלמא‪.‬‬
‫גמ״ח ‪ . .‬לעשירים‪ :‬סוכה שם‪) .‬ואולי יש לפרש כן ‪ -‬עכ״פ ברמז ‪ -‬בזח״א שם(‪ .‬וראה שו״ע אדה״ז ריש‬
‫הל׳ הלואה‪.‬‬
‫וכולנו ‪ . .‬פניך‪ :‬נוסח ברכת ״שים שלום״ בסוף תפלת העמידה‪ .‬וראה תניא פ׳ לב‪ .‬קונטרס אהבת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫גמ־ח ‪ . .‬בעוה״ו‪ :‬ריש מם׳ פאה‪ .‬וראה מכתב כ״ק אדמו״ר נ״ע הנ״ל ״דמעות אלו שאוכל פירותיהן‬
‫בעוה״ז הם תלוים בג״ר והעיקר בבחי׳ כתר דמשם נמשך דוקא בעשי׳ כו׳ וזהו עניו גמ״ח שהוא בחינת רב‬
‫חסד דא״א כו׳ וידוע דבכדי שיומשך למטה ע״ל נמשר ממדריגה עליונה יותר כו״‪ ,‬ולהלן שם‪,‬וי״ל לכן עי״ו‬
‫אדם אוכל פירותיהן בעוה״ז מפני שבבחינת מדה״ר לא יש מניעות ועיכובים כלל ונמשך עד למטה למטה״‪,‬‬
‫ומצ^ שם ״וע׳ בלקו״ת פ׳ קרח ד״ה והנה פרח מטה אהרן כו׳)נה‪ ,‬ג ואילך( בענין רב חסד דא׳׳א כו״‪ .‬וראה‬
‫גם אוה״ת)יהל אור( לתהלים שם‪.‬‬
‫שנת העיבור‪ :‬ולהעיר אשר חודש העיבור הוא חודש אדר ראשון ‪ -‬רש״י ותום׳ ר״ה יט‪ ,‬ב‪ .‬ונפקימ )גם(‬
‫לנדר ולשבועה‪ .‬שו״ת הרדב״ז ח״א סק״נ‪.‬‬
‫שנח העיבור‪ :‬ולהעיר אענר מספר הימים דשנת העיבור זו הוא שפ״ג ‪ -‬שמרמז על פגש‪ ,‬ענין האחדות‪.‬‬
‫שנה וננזימה‪ :‬בהר בה‪ ,‬ל‪ .‬ערכין לא‪ ,‬א )במשנה(‪ .‬רמב״ם הל׳ שמיטה ויובל פי״ב‪ ,‬ה״ה‪ .‬וראה אוה״ת‬
‫להצ״ע)יהל איה לתהלים יט‪ ,‬ח)ס״ד וס״ח ‪ -‬ע׳ סז־ח(‪.‬‬
‫נזיום ההילולא‪ :‬ראה אגה״ק סי׳ ו״ך וביאורו וסי׳ כח‪.‬‬
‫לשנת הארבעים‪ :‬ראה שיחות‪ :‬ש״פ בא ח׳ שבט )סה״ש תשמ״ט ח״א ע׳ ‪ 200‬ואילך(‪ ,‬אור ליו״ד שבט‪,‬‬
‫מוצאי יו״ד שבט‪ ,‬י׳׳א שבט‪ ,‬י״ג שבט‪ ,‬ש״פ בשלח ט״ו בשבט וט״ז שבט‪.‬‬
‫קאי ‪ . .‬דרבי׳‪ :‬ע״ז ה‪ ,‬ריש ע׳׳ב‪ .‬וראה ד״ה באתי לגני דבעל ההילולא פט״ז)סה״מ ה׳שי״ת ע׳ נ‪5‬נ(‪ .‬ד״ה‬
‫זה דיו״ד שבט ה׳תשכ״ו)סה״מ באתי לגני ע׳ קצג ואילך(‪.‬‬
‫נתן ה׳ ‪ . .‬לשמוע‪ :‬תבוא כט‪ ,‬ג‪ .‬וראה פרש׳׳י עה״פ‪.‬‬
‫דדא ‪ ..‬משיחא‪ :‬סידור האריז״ל‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ולציון ‪ . .‬עליון‪ :‬תהלים פז‪ ,‬ה‪ .‬וראה שיחת ש״פ בשלח‪ ,‬ט״ו בשבט ס״ח ואילך )סה״ש תשמ״ט ח״א ע׳‬
‫‪ 216‬ואילך(‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משפטים‬ ‫למוטי‬ ‫‪248‬‬

‫וה״ז גם סעודת ראש חודש ‪ -‬שהם מתחדשים כמותה ומפארים ליוצרם על שם‬
‫כבוד מלכותו‪.‬‬
‫מצו״ב נדבתי ‪ -‬בל״נ‪.‬‬
‫בכבוד ובברכת הצלחה בכהנ״ל‬

‫שהם מתחדשים ‪ , .‬מלנ‪ 1‬ח‪ : 1‬ברכת קידוש לבנה‪.‬‬

‫על שם כבוד נזלכוחו; כן הוא בסידור אדה״ז)סנהדרין מב‪ ,‬א‪ .‬רא״ש שם‪ .‬טואו״ח סתכ״ו‪ .‬פע׳׳ח שער‬
‫ר׳׳ח‪ .‬סידור האריז״ל‪ .‬סידור ר״י עמדץ‪ .‬ועוד(‪.‬‬

‫‪(TVwJ‬‬

‫ב״ה‪ ,‬יום שלישי‪ ,‬שהוכפל בו כי טוב‪,‬‬

‫פ׳ אם כסף תלוה את עמי‪,‬‬
‫ה׳תש״נ‪ .‬ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫הנהלת חברת גמילות חסדים שומרי שבת‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברבה!‬
‫בעונג קבלתי מכתבם מבשר טוב אשר המלוה מלכה השנתית של החברה‬
‫גמילות חסדים שומרי שבת תתקיים במוצש׳׳ק פ׳ משפטים‪ ,‬מבה״ח אדר‪ ,‬פ׳ אם כסף‬
‫תלוה גו׳‪ ,‬אור לא׳ דר״ח אדר ‪-‬‬
‫ויה״ר שתהא בשעה טובה ומוצלחת‪ ,‬והרי גמ״ח ענינה טוב)לשמים ולבריות גם‬
‫יחד( ומביאה הצלחה‪,‬‬

‫יום שלישי‪ :‬שנתברך משבת פ׳ מתן תורה ‪ -‬אוריאן תליתאי)שניתנה לעם תליתאי עיי תליתאי ביום‬
‫תליתאי בירתא תליתאי( ‪ -‬שבת פח‪ ,‬א‪ .‬וראה ר״נ גאון שם‪ .‬תנחומא יתרו יו״ד‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לקויא להה״מ‬
‫)הוצאת קה׳ת( סרמ״ח )ם‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫יום שלישי‪ .‬שהוכפל בו כי טוב‪ :‬פרש׳׳י בראשית א‪ ,‬ז )ושם ‪ -‬דגם העבר נעשה טוב(‪ .‬ובאוה״ת‬
‫)כראשית לג‪ ,‬א ואילך‪ .‬פרשתנו)משפטים( עי א׳קנז‪ .‬שם )עה״פ אם כסף תלוה( ע׳ א׳קסא ואילך‪ .‬ד״ה אלו‬
‫דברים תרנ״א )םה'מ תרנ״א ס״ע קצי(• יעיד^ ובמכתב כ׳־ק אדמו״ר )מהורשיב( נ״ע )נרפס בםה״מ ה׳תשיט‬
‫ע׳ ‪) 19‬השני(‪ .‬אגרות־קודש שלו ח״א ע׳ קלו( מקשר זה עם מחז״ל)קידושיו מ‪ ,‬א( טוב לשמים וטוב לבריות‪.‬‬
‫אם כסף חלוה‪ :‬ראה אוה״ת פרשתנו עה׳־פ )ע׳ א׳קנא ואילך‪ .‬שם כרך ח ע׳ ג׳יז ואילך(‪ .‬ד״ה זה תרכ״ז‬
‫)םה״מ תרכ*ז ע׳ קכג ואילך( ותרכ״ט)סה״מ תרכ״ט ע׳ סא ואילך(‪.‬‬
‫הנהלח ‪ . .‬נחילות חסדים ; מעלת גבאי צדקה ‪ -‬ראה ביב ח‪ ,‬ב‪ .‬רמב׳׳ם הל׳ מתנות עניים פ׳׳י ה״ו‪ .‬זהר‬
‫ח״א רח‪ ,‬סע׳׳א‪ .‬לקוטי לוי״צ לזח״ב ע׳ רכב‪ - .‬ולהעיר מכתר שם טוב)הוצאת קה״ת( בסופו)סי׳ תל(‪ .‬אגרות■‬
‫קודש הנ״ל ע׳ פה‪ .‬ד׳׳ה כל המרחם ה׳תשיט פיי)םה״מ שם ע׳ ‪ - .(17‬ולהעיר אשר גבא׳׳י הוא ר״ת אנא בכח‬
‫גרולת ימינך)וראה מכתב כ׳׳ה טבת ה׳תשי׳׳א ‪ -‬אגרות־קודש ח׳־ד ע׳ קלח(‪.‬‬
‫גח״ח ‪ . .‬גם יחד‪ :‬ראה פיה־מ להרמבי׳ם פאה בתחלתה‪.‬‬
‫ומביאה הצלחה ‪ :‬ראה סה״מ תרנ׳־א שם )ע׳ קצב(‪ :‬מכתכ כ״ק אדמו״ר נ״ע הנ״ל)סה־׳מ ה׳תש״ט שם ‪y‬‬
‫‪249‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוססות ‪an70vn /‬‬ ‫למוטי‬

‫ובפרט אשר ה״ז מוצש״ק מברכים חודש אדר ואור לא׳ דר״ח אדר דבריא מזלי׳‬
‫דכאו״א מבנ׳׳י‪ ,‬ויתירה מזה‪ ,‬כגירסת הרא׳׳ש‪ ,‬דתקיף מזלי׳‪,‬‬

‫וניתוסף ב״בריא״ ותוקף זה ביתר שאת וביתר עוז ע׳׳י מעשינו ועבודתינו בכלל‪,‬‬
‫ובמיוחד בצדקה ובגמ״ח ובפרט שהיא בממונו בגופו ובנפשו ‪ -‬אחדות כל עניני‬
‫האדם‪ ,‬במצוה השקולה כנגד)ובמילא ‪ -‬גם מאחדת( כל המצוות‪,‬‬
‫שהיא גם מביאה לידי אחוה ושלום ומאחדת את כל בנ״י‪ ,‬שהרי גמ״ח הוא בין‬
‫לעניים ובין לעשירים‪,‬‬
‫וכולנו כאחד ממשיך ברכנו אבינו באור פניך ‪ -‬עד למטה מטה‪ ,‬שהרי גמ״ח אדם‬
‫אוכל פירותי׳ בעוה״ז‪.‬‬
‫ובפרט אשר זה עתה באנו משנת הארבעים להסתלקות״הילולא של כ״ק מו״ח‬

‫‪ . 18‬אגרות־קודש הנ״ל ע׳ קלה( דגמ״ח בכתר )יראה גם אוה״ת )יהל אור( לתהלים ע׳ לד־ה^ דמשם נמשכת‬
‫ההגלחה ‪ -‬ראה אוה״ת וישב)רעת‪ ,‬א־ב( עה״פ ויהי ה׳ את דסף ויהי איש מגלית‪.‬‬
‫אדר דבריא מזלי־‪ :‬תענית כט‪ ,‬ר^!ן ע״ב‪,‬‬
‫ובגמי־ח ‪ . .‬ובנפשו ‪ :‬ראה סוכה מט‪ ,‬ב‪ .‬ד״ה אשר ברא והמשכו ד״ה כל הנהנה תרפ״ט פ״ד ואילך ופית‬
‫ואילך )סה״מ קונטרסים ח׳א כג‪ ,‬א ואילך(‪ .‬וראה גם מכתב כ״ק מו״ח אזמו״ר )םה״מ ה׳תש׳׳ט שם ע׳ ‪.4‬‬
‫אגרות־קודש כ״ק אדמו״ר מוהריי״ג ת״י ע׳ לה ואילך(‪.‬‬
‫השקולה כנגד ‪ . .‬כל המצווה‪ :‬כ״ב ט‪ ,‬א‪ .‬ירושלמי פאה פ״א ה״א‪ .‬תניא פל״ז‪ .‬וראה מפרשי המשנה‬
‫אבות פ״א מיב‪.‬‬
‫מביאה לידי אחוה ושלום‪ :‬פרש׳׳י ד״ה פדה כשלום ‪ -‬ברכות ח‪ ,‬א‪.‬‬
‫ומאחדת את כל בנ״י‪ :‬ראה ד־ה אני בגדק אחזה פנ ‪) T‬בהקדמת הםידור )עם דא־׳ח( כא‪ ,‬סע״ד ואילך(‪.‬‬
‫‪ -‬ולהעיר מזחיא יג‪ ,‬ב‪ :‬מאן דחס על מסכני ‪ . .‬שליט על כל בריין דעלמא‪.‬‬
‫גמ״ח ‪ ..‬לעשירים‪ :‬סוכה שם‪) .‬ואולי יש לפרש כן ‪ -‬עכ־פ נרמז ‪ -‬בזח״א שם(‪ .‬וראה שו״ע אדה״ז ריש‬
‫הלי הלואה‪.‬‬
‫וכולנו ‪ . .‬פניך‪ :‬נוסח ברכת ״שים שלום״ בסוף תפלת העמידה‪ .‬וראה תניא פי לב‪ .‬קונטרס אהבת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫גמ״ח ‪ . .‬בעוה־ז‪ :‬ריש מם׳ פאה‪ .‬וראה מכתב כ״ק אדמו״ר ניע הנ״ל)סה״ם ה׳תש״ט שם ע׳ ‪ , 18‬אגרות־‬
‫קודש הנ״ל ע׳ קלה( ״דמגות אלו שאוכל פירותיהן בעוה״ז הם תלוים בג ‪ v‬והעיקר כבחי׳ כתר דמשם נמשך‬
‫דוקא בעשי׳ כו׳‪ ,‬וזהו עניו גמ״ח שהוא בחינת רב חסד דא״א כוי‪ ,‬וידוע דבכדי שיומשך למטה ג״ל נמשך‬
‫ממדריגה עליונה יותר כו״‪ ,‬ולהלן שם )םה״מ שם ע׳ ‪ . 19‬אגרות־קודש הנ^ ע■ קלו‪ .‬ועד״ז הוא ג״כ בסה״מ‬
‫תרנ״א שם ריש ע׳ קצד(‪,‬וי״ל לכן עי״ז אדם אוכל פירותיהן בעוה״ז מפני שבבחינת מדה״ר לא יש מניעות‬
‫ועיכובים כלל ונמשך עד למטה למטה״‪ ,‬ומציין שם ״וע׳ בלקו״ת פ׳ קרח ד״ה והנה פרח מטה אהרן כו׳)נה‪ ,‬ג‬
‫ואילך( בעניו רב חסד דא״א כו׳״‪ .‬וראה גם אוה״ת )יהל אור( לתהלים שם‪.‬‬
‫משנת הארבעים‪ :‬ראה שיחות‪ :‬ש״פ בא ח׳ שבט )סה״ש תשמ״ט ח״א ע׳ ‪ 200‬ואילך(‪ ,‬אור ליו״ד שבט‪,‬‬
‫מוצאי יו״ד שבט‪ ,‬י״א שבט‪ ,‬י״ג שבט‪ ,‬ש״פ בשלח ט״ו בשבט וט״ז שבט ‪ -‬ה׳תשמ״ט‪ .‬ש״פ וארא ר״ח שבט‪,‬‬
‫ש״פ בא ח׳ שבט ואור ליו״ד שבט ‪ -‬ה׳תש״נ)סה״ש תש״נ ח״א ע׳ ‪ 259 ;250‬ואילך(‪.‬‬
‫להסתלקות־הילולא‪ :‬ראה אגה״ק סי׳ ז״ך וביאורו וסי׳ כח‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משפטים‬ ‫לק וטי‬ ‫‪250‬‬

‫אדמו״ר‪ ,‬שאז ״קאי איניש אדעתי' דרבי׳״‪ ,‬ומפורש בפרטיות בכתוב‪ :‬נתן ה׳ לכם לב‬
‫לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע‪.‬‬
‫והדגשה מיוחדת בכל הנ״ל בעמדנו בשנת ה׳תש״נ‪ ,‬אשר כפי שנתפרסם ונתפשט‬
‫בתפוצות ישראל‪ ,‬יש בה הרמז‪ :‬תהא שנת נסים ‪ -‬אשר הקב״ה נותן ליהודי את הכח‪,‬‬
‫לפעול בכל עניני יהדות‪ ,‬תורה ומצוותי׳‪ ,‬באופן של הנהגה נסית ‪ -‬למעלה מהגבלות‬
‫שלו‪,‬‬
‫ויה״ר אשר כ״ז יחיש עוד יותר קיום התפלה והיעוד בספר דוד‪ ,‬דדא היא‬
‫סעודתא דדוד מלכא משיחא ‪-‬‬
‫תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרינתי‪.‬‬
‫וה״ז גם סעודת ראש חודש ‪ -‬שהם מתחדשים כמותה ומפארים ליוצרם על שם‬
‫כבוד מלכותו‪.‬‬
‫מצו״ב השתתפות‪ ,‬בל״נ‬
‫בכבוד ובברכת הצלחה בכהנ״ל‬

‫קאי ‪ . .‬דרבי ‪ :‬ע״ז ה‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬וראה פרש״י תבוא כט‪ ,‬ו‪ .‬לקו״ש חל״ד עי ‪ 160‬ואילך‪ .‬וראה וזמשר‬
‫באתי לגני השי״ת פט״ז)םה״מ ה׳שי״ת ע׳ ‪ .(151‬נתבאר בד״ה באתי לגני ה׳תשכ״ו)םה״מ באתי לגני עי קצג‬
‫ואילו(‪.‬‬
‫בכתוב; נת! ה ‪ . .‬לשמוע; תבוא שם‪ ,‬ג‪ .‬וראה שיחת אור לי״ב סיון היתשמ״ט )סה״ש תשמ״ט ה״ב ע'‬
‫‪7‬־‪ .(506‬ש״פ וארא ר״ח שבט)ט״ד( וש״פ בא ווי שבט ‪ -‬היתש״נ)סה״ש תש״נ ‪ 259 7 .250 7‬ואילך(‪.‬‬
‫שנתפרסם ונתפשט בתפוצות ישראל‪ :‬להעיר מרמב״ם הל’ ממרים )פ״א ה״א־ב‪ .‬שם פ״ב ה״ב ואילך(‪,‬‬
‫שמנהגות ש)הנד‪.‬יגו ב״ד הגדול ו(פשטו בכל ישראל יש עשה ול״ת בקיומם‪ .‬וראה בארוכה מכתב וא״ו תשרי‬
‫ה׳תש״נ)סה״ש שם ח״ב ‪ 723 7‬ואילך(‪.‬‬
‫דדא ‪ . .‬נזשיחא‪ :‬סידור האריז״ל במקומו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫תבוא ‪ . ,‬ל רינ תי‪ :‬תהלים פח‪ ,‬ג‪ .‬וראה קונטרס משיחות שבת הגדול‪ ,‬ערב י״א ניסן ה׳תשמ״ט ס״ט‬
‫)סה״ש תשמ״ט ח״א ע׳ ‪ 394‬ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫שהם מתחדשים ‪ . .‬מלכותו‪ :‬ברכת קידוש לבנה‪.‬‬
‫על שם כבוד מלכותו‪ :‬כן הוא בסידור אדה״ז)סנהדרין מב‪ ,‬א‪ .‬רא״ש שם‪ .‬טואו״ח טתכ״ו‪ .‬פע״ח שער‬
‫ר״ח‪ .‬פידור האריז״ל‪ .‬סידור ר״י עמדין‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫ו‪25‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משפטים‬ ‫לקוטי‬

‫ב״ה‪ ,‬יום שלישי‪ ,‬שהוכפל בו כי טוב‪,‬‬

‫פ׳ אם כסף תלוה את עמי‪,‬‬
‫שנת ה׳תנש׳׳א‪ .‬ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫הנהלת חברת גמילות חסדים שומרי שבת‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫בעונג קבלתי מכתבם מבשר טוב‪ ,‬אשר המלוה מלכה השנתית של החברה‬
‫גמילות חסדים שומרי שבת תתקיים אי״ה במוצש״ק פ׳ משפטים‪ ,‬מבה״ח אדר‪ ,‬פ׳ אם‬
‫כסף תלוה גו׳ ‪-‬‬
‫ויה״ר שתהא בשעה טובה ומוצלחת‪ ,‬והרי גמ״ח ענינה טוב )לשמים ולבריות גם‬
‫יחד( ומביאה הצלחה‪.‬‬
‫ובפרט אשר ה״ז מוצש״ק פ׳ שקלים ‪ -‬מצות מחצית השקל‪ ,‬שמרמז גם לכללות‬
‫ענין הצדקה‪,‬‬
‫וה׳׳ז גם מוצש״ק מברכים חודש אדר דבריא מזלי׳ דכאו״א מבנ״י‪ ,‬ויתירה מזה‪,‬‬
‫כגירסת הרא״ש‪ ,‬דתקיף מזלי׳‪,‬‬
‫וניתוסף ב״בריא״ ותוקף זה ביתר שאת וביתר עוז ע׳׳י מעשינו ועבודתינו בכלל‪,‬‬
‫ובמיוחד בצדקה ובגמ״ח שהיא בממונו בגופו ובנפשו ‪ -‬אחדות כל עניני האדם‪,‬‬

‫יום שלישי‪ :‬שנתברך משבת פ׳ מתן תורה ‪ -‬אוריאז תליתאי)שניתנה לעם תליתאי ע״י תליתאי ביום‬
‫תליתאי בירחא תליתאי( ‪ -‬שבת פת‪ ,‬א‪ .‬וראה ר״נ גאון שם‪ .‬תנחומא יתרו יו״ד‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לקו״א להה״מ‬
‫)הוצאת קה׳׳ת( סי׳ רסח )ם‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬שהוכפל בו כי טוב‪ :‬פרש״י בראשית א‪ ,‬ז )ושם ‪ -‬דנם העבר נעשה טוב(‪ .‬ובאוה״ח‬
‫)בראשית לנ‪ ,‬א ואילך‪ .‬פרשתנו)משפטים( ע׳ א׳קנו‪ .‬שם )עה־פ אם בסף תלוה( עי איקסא ואילך‪ .‬ד״ה אלו‬
‫דברים תרנ׳׳א )םה״מ תרנ״א ם״ע קצג(‪ .‬ועוד(‪ ,‬ובמכתב ב״ק אדמו״ר )מהורש׳׳ב( נ״ע )נדפס בסה׳׳מ ה׳תש״ט‬
‫ע׳ ‪9‬ו)השני(‪ .‬אגרות־קודש שלו ח״א ע׳ קלו( מקשר זה עם מחז״ל)קידושק מ‪ ,‬א( טוב לשמים וטוב לבריות‪.‬‬
‫אם כסף חלוה‪ :‬ראה אוהית פרשתנו עה״פ )עי א׳קנא ואילך‪ .‬שם כרך ח ע׳ ג׳יז ואילך(‪ .‬דיה זה תרכיז‬
‫)םה״מ תרכיז ע׳ קכג ואילך( ותרכיט )סה״מ תרכ״ט ע׳ סא ואילך(‪ .‬דיה כי תשא ה׳תשליא )נדפס בסהימ‬
‫מלוקט חיה ע׳ קעט ואילך(‪.‬‬
‫הנהלת ‪ . .‬גמילות חסדים ‪ :‬מעלת גבאי צדקה ‪ -‬ראה ב״ב ח‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל׳ מתנות עניים פיי היו‪ .‬זהר‬
‫ת״א דח‪ ,‬סע״א‪ .‬לקוטי לוי״צ לזח״ב ע׳ רכב‪ - .‬ולהעיר מכתר שם טוב)ד‪,‬וצאת קהית( בסופו)סי׳ תל(‪ .‬אגרות־‬
‫קודש הנ״ל ע׳ פה‪ .‬דיה כל המרחם ה׳תשיט פיי)סהימ שם ע׳ ‪ - .(17‬ולהעיר אשר גבאיי הוא ריח אנא בבת‬
‫גדולת ימינך)וראה מכתכ כיה טבת היתשייא ‪ -‬אגרות־קודש ח״ד ע׳ קלח(‪.‬‬
‫גמ״ח ‪ ..‬גם יחד‪ :‬ראה פיה״מ להרמב״ם פאה בתחלתה‪.‬‬
‫ומביאה הצלחה ‪ :‬ראה םה״מ תרניא שם )ע׳ קצב(; מכתב כ״ק אדמו״ר ניע הנ״ל )סה״מ ה׳תש״ט שם ע׳‬
‫‪ 8‬ו‪ .‬אגרות־קודש הניל ע׳ קלה( דגמ״ח בכתר )וראה גם אוה״ת )יהל אור( לתהלים ע׳ לד־ה(‪ ,‬דמשם נמשכת‬
‫ההצלחה ‪ -‬ראה אוה״ת וישב )רעח‪ ,‬א־ב( עה״פ ויהי ה׳ את יוסף ויהי איש מצליח‪.‬‬
‫מחצית השקל ‪ . .‬הצדקה‪ :‬ב״ב י‪ ,‬ב ובפרשיי שם‪ .‬וראה דיה כי תשא ה׳תשל״א הנ״ל‪.‬‬
‫אדו דבדיא מולי׳‪ :‬תענית כט‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬
‫ובגם־ח ‪ . .‬ובנפשו ‪ :‬ראה סוכה מט‪ ,‬ב‪ .‬דיה אשר ברא והמשכו דיה כל הנהנה תרפ״ט פ״ד ואילך ופיח‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משפטים‬ ‫לקוטי‬ ‫‪252‬‬

‫במצוה השקולה כנגד)ובמילא ‪ -‬גם מאחדת( כל המצוות‪,‬‬

‫שהיא גם מביאה לידי אחוה ושלום ומאחדת את כל בנ״י‪ ,‬שהרי גמ״ח הוא בין‬
‫לעניים ובין לעשירים‪,‬‬
‫וכולנו נאחד ממשיך ברכנו אבינו באור פגיך ‪ -‬עד למטה מטה‪ ,‬שהרי גמ״ח אדם‬
‫אוכל פירותי׳ בעוה״ז‪.‬‬
‫והדגשה מיוחדת בכל הנ״ל בעמדנו בשנת ה׳תשנ״א‪ ,‬אשר כפי שנתפרסם‬
‫ונתפשט בתפוצות ישראל‪ ,‬יש בה הרמז‪ :‬הי׳ תהא שנת אראנו נפלאות‪.‬‬
‫ויה״ר אשר כ״ז יחיש עוד יותר קיום היעוד בספר דוד‪ ,‬דדא היא סעודתא דדוד‬
‫מלבא משיחא ‪-‬‬
‫מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו ‪ -‬גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח‬
‫צדקנו‪ ,‬תיכף ומיד ממש‪.‬‬
‫מצו״ב השתתפות בל״נ‬
‫בכבוד ובברכת הצלחה בכהנ״ל‬

‫ו אילך )סה״מ קונ טרסים ח״א כג‪ ,‬א ואילך(‪ ,‬וראה גם מכתב כ״ק מו״ח אדמו״ר )סה״ם ה׳תש״ט שם ע׳ ‪. 4‬‬
‫אגרות־קוד ש כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ חיי ע׳ ל ה ואילך(‪.‬‬
‫השקולה כנגד ‪ . .‬כל המצוות‪ :‬נ״ב ט‪ ,‬א‪ .‬ירושלמי פאה פ״א ה״א‪ .‬תניא פל״ז‪ .‬וראה מפרשי המשנה‬
‫אבות פ״א מ״ב‪.‬‬
‫מביאה לידי אחוה ושלוס‪ :‬פרש״י ד״ה פדה בשלום ‪ -‬ברכות ח‪ ,‬א‪.‬‬
‫ומאחדת את כל בנ״י ; ראה ד״ה אני בצדק אחזה פניך )בהקדמת הסידור )עם דא״ח( בא‪ ,‬סע״ד ואילך(‪.‬‬
‫‪ -‬ולהעיר מזח״א יג‪ ,‬ב‪ :‬מאן דוזס על מסכני ‪ . .‬שליט על כל בריין דעלמא‪.‬‬
‫גמ״ח ‪ . .‬לעשירים‪ :‬סוכה שם‪) .‬ואולי יש לפרש כן ‪ -‬עכ״פ ברמז ‪ -‬בזח״א שם(‪ .‬וראה שו״ע אדה־ז ריש‬
‫הלכות הלואה‪.‬‬
‫וכו מו ‪ , .‬פניו‪ :‬נוסח ברכת ״שים שלום״ בסוף תפלת העמידה‪ .‬וראה תניא פי לב‪ .‬קונטרס אהבת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫גמ־ח ‪ ..‬בעוה״ז ‪ :‬ריש מם׳ פאה‪ .‬וראה מכתב כ״ק אדמו״ר נ״ע הנ״ל )סה״מ ה׳תש״ט שם ע׳ ‪ . 18‬אגרות־‬
‫קודש הנ״ל ע׳ קלה( ״דמצות אלו שאוכל סירותיהן בעוה״ז הם תלוים בג״ר והעיקר בבחי׳ כתר דמשם נמשך‬
‫דוקא בעשי׳ כו׳‪ ,‬ווהו ענין גמ״ח שהוא בחינת רב חסד דא״א כוי‪ ,‬וידוע דבכדי שיומשך למטה צ״ל נמשך‬
‫ממדריגה עליונה יותר כו׳״‪ ,‬ולהלן שם )םה״מ שם ע׳ ‪ , 19‬אגרות־קודש הנ״ל ע׳ קלו‪ .‬ועד״ז הוא ג״ב בסה״מ‬
‫תרנ״א שם ריש ע׳ קצד( ״וי״ל לכן עי״ז אדם אוכל פירותיהן בעוה״ז מפני שבבחינת מדה״ר לא יש מניעות‬
‫ועיכובים כלל ונמשך עד למטה למטה״‪ ,‬ומציין שם ״וע׳ בלקו״ת פ׳ קרח ד״ה והנה פרח מטה אהרן כו׳)נה‪ ,‬ג‬
‫ואילך( בעניו רב חסד דא״א כו״‪ .‬וראה גם אוה״ת )יהל אור( לתהלים שם‪.‬‬
‫שנתפרסם זנחפשט בחפ‪ 1‬צ‪ 1‬ח ישראל‪ :‬לד‪,‬עיר מרמב״ם הל׳ ממרים )פ״א ה״א־ב‪ .‬שם פ״ב ה״ב ואילך(‪,‬‬
‫שמנהגות ש)הנהיגו ב״ד הגדול ו(פשטו בכל ישראל יש עשה ול״ת בקיומם‪.‬‬
‫דדא ‪ . .‬משיחא; סידור האריז״ל במקומו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫מצאתי דוד עבדי בשמ‪ 1‬קדשי משחתיו‪ :‬תהלים פט‪ ,‬כא‪ .‬וקאי על משיח צדקנו שבא בהיסח הדעת‪ ,‬כמו‬
‫מציאה ‪ -‬סנהדרין צז‪ ,‬א‪ .‬ב״ר פכ״ט‪ ,‬ג‪.‬‬

‫^ייי ־‪5‬‬
‫‪253‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משפטים‬ ‫למוטי‬

‫ב״ה‪ ,‬יום שלישי‪ ,‬שהוכפל בו כי טוב‪,‬‬

‫פ׳ אם כסף תלוה את עמי‪,‬‬
‫ה׳תשנ״ב‪ .‬ברוקליו‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫הנהלת חברת גמילות חסדים שומרי שבת‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫בעונג קבלתי מכתבם מבשר טוב‪ ,‬אשר המלוה מלכה השנתית של החברה‬
‫גמילות חסדים שומרי שבת תתקיים אי״ה במוצש״ק פ׳ משפטים‪ ,‬מבה״ח אדר ראשון‪,‬‬
‫פ׳ אס כסף תלוה גו׳ ‪-‬‬
‫ויה״ר שתהא בשעה טובה ומוצלחת‪ ,‬והרי גמ״ח ענינה טוב )לשמים ולבריות גם‬
‫יחד( ומביאה הצלחה‪.‬‬
‫ובפרט אשר ה׳׳ז מוצש״ק מברכים חודש אדר )ראשון( דבריא מזלי׳ דכאו״א‬
‫מבנ׳׳י‪ ,‬ויתירה מזה‪ ,‬כגירסת הרא׳׳ש‪ ,‬דתקיף מזלי׳‪,‬‬
‫וניתוסף ב״בריא״ ותוקף זה ביתר שאת וביתר עוז ע׳׳י מעשינו ועבודתינו בכלל‪,‬‬
‫ובמיוחד בצדקה ובגמ״ח שהיא בממונו בגופו ובנפשו ‪ -‬אחדות כל עניני האדם‪,‬‬

‫יום שלישי‪ :‬שנתברר משכת פ׳ מתן תורה ‪ -‬אוריאן תליתאי)שניתנה לעם תליתאי ע״י תליתאי ניוס‬
‫תליתאי בירחא תליתאי( ‪ -‬שנת פח‪ ,‬א‪ .‬וראה ר״נ גאון שם‪ .‬תנחומא יתרו יו״ד‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לקו״א לההימ‬
‫)הוצאת קה״ת( סי׳ רמח )ס‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬שהוכ ‪3‬ל בו כי טוב; פרש״י בראשית א‪ ,‬ז מב״ר פ״ד‪ ,‬ו)ושם ‪ -‬דגם העבר נעשה טוב(‪.‬‬
‫ובאוה״ת )בראשית לג‪ ,‬א ואילר‪ .‬פרשתנו)משפטים( ע׳ א׳קנז‪ .‬שם )עה״פ אם כסף תלוה( ע׳ א׳קסא ואילר‪.‬‬
‫ועוד(; ד״ה אלו דברים תרנ״א )סה״מ תרנ״א ס״ע קצג( ובמכתב כ״ע אדמדר )מהורש״ב( נ״ע )נדפס בסה׳־מ‬
‫ה׳תש״ט ע׳ ‪) 19‬השני(‪ .‬אגרות־קודש שלו ח״א ע׳ קלו( מקשר זה עם סחז״ל )קידושיו מ‪ ,‬א( טוב לשמים וטוב‬
‫לבריות‪.‬‬
‫אם כסף תלוה‪ :‬ראה אוה״ת פרשתנו עה״פ )עי א׳קנא ואילר‪ .‬שם ברר ח ע׳ ג׳יז ואילר(‪ .‬ד״ה זה תרכ״ז‬
‫)םה״מ תרכ״ז ע׳ קכג ואילר( ותרכ״ט)סה״ם תרכ״ט ע׳ מא ואילר(‪ .‬ד״ה כי תשא ה׳תשל׳א >סהימ מלוקט ח׳׳ה‬
‫ע׳ קעט ואילר(‪.‬‬
‫הנהלת ‪ . .‬גמילות חסדים‪ :‬מעלת גנאי צדקה ‪ -‬ראה ב״ב ח‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל' מתנות עניים פ״י ה״ו‪ .‬זהר‬
‫ת״א רח‪ ,‬סע״א‪ .‬לקוטי לוי״צ לזח״ב ע׳ רכב‪ - .‬ולהעיר מכתר שם טוב)הוצאת קה״ת( בסופו)םיי תל(‪ .‬אגרות־‬
‫קודש הנ״ל ע׳ פה‪ .‬ד״ה כל המרחם ה׳תש״ט פ״י)סה״מ שם ע׳ ‪ - .(17‬ולהעיר אשר גבא׳־י הוא ר״ת אנא בכח‬
‫גדולת ימינר)וראה מכתב כ׳־ה טבת ה׳תשייא ‪ -‬אגרות־קודש ח״ד ע׳ קלח(‪.‬‬
‫גמ״ח ‪ . .‬גס יחד; ראה פיה׳־מ להדמב״ם פאה בתחלתו‪.‬‬
‫ומביאה הצלחה ‪ :‬ראה םה״מ תרנ״א שם )עי קצב(‪ :‬מכתב כ״ק אדמו־׳ר נ״ע הנ״ל )סה״מ ה׳תש״ט שם ע•‬
‫‪ . 18‬אגרות־קודש הנ״ל ע׳ קלה( דגמ״ח נכתר )וראה גם אוה״ת )יהל אור( לתהלים ע׳ לד־ה(‪ ,‬דסשם נמשכת‬
‫ההצלחה ‪ -‬ראה אוה״ת וישב )רעח‪ ,‬א־ב( עה״פ ויהי ה׳ את יוסף ויהי איש מצליח‪.‬‬
‫אדר ‪ . .‬דבריא מזלי'‪ :‬תענית בט‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬
‫אדר )ראשון(; להעיר מהמבואר במק״א )לקו״ש חט״ז שיחה לפ׳ תצוה זי אדר ס״ד ואילר ‪ -‬עי ‪344‬‬
‫ואילר( אשר העניו ד״מרביו בשמחה״)תענית שם‪ ,‬םע״א( הוא גם נאדר ראשון‪ ,‬ומזה מובו גם בעניו ״בריא‬
‫מזלי׳״‪ .‬וכן משמע לכאורה גם מלשון חז״ל )מגילה ו‪ ,‬ב במשנה( איו בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת‬
‫המגילה ומתנות לאביונים‪.‬‬
‫ובגמ״ח ‪ . .‬ובנפש! ; ראה סוכה מט‪ ,‬ב‪ .‬ד״ה אשר ברא והמשכו ד״ה כל הנהנה תרפ״ט פ״ד יאילר ופ״ח‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משפטים‬ ‫לקוטי‬ ‫‪254‬‬

‫במצוה השקולה כנגד)ובמילא ‪ -‬גם מאחדת( כל המצוות‪,‬‬

‫שהיא גם מביאה לידי אחוה ושלוס ומאחדת את כל בנ״י‪ ,‬שהרי גמ״ח הוא בין‬
‫לעניים ובין לעשירים‪,‬‬
‫וכולנו כאחד ממשיך ברכנו אבינו באנו פניך ‪ -‬עד למטה מטה‪ ,‬שהרי גמ״ח אדם‬
‫אוכל פירותי׳ בעוה״ז‪.‬‬
‫וכל זה באופן של תמימות ושלימות ‪ -‬שהרי השנה היא שנת העיבור‪ ,‬שנקראת‬
‫בתורה בשם ״שנה תמימה״‪ ,‬וחדשי׳ שלימים ‪ -‬תמימים ושלימים‪,‬‬
‫והדגשה מיוחדת בכל הנ״ל בעמדנו בשנת ה׳תשנ״ב‪ ,‬אשר כפי שנתפרסם‬
‫ונתפשט בתפוצות ישראל‪ ,‬יש בה גם הרמז‪ :‬הי׳ תהא שנת נפלאות בכל מכל כל‪.‬‬

‫ואילך )םה״מ >ןונטרםיפ ח״א כג‪ ,‬א ואילך‪ .‬שם כה‪ ,‬ב ואילך‪ .‬תרפ״ט ע׳ ‪ 90‬ואילך‪ .‬שם ‪ y 95‬ואילך(‪ .‬וראה גם‬
‫מכתב כ״ק מו״וז אדמו׳ר )סך‪,‬״מ ה׳תש״ט שט ‪ . y 4‬אגרות־קודש כ׳׳ק אדמו״ר מוהריי״צ ח״י ע׳ לה ואילך(‪.‬‬
‫השקולה כנגד ‪ . .‬בל המצוות‪ :‬ב״ב ט‪ ,‬א‪ .‬ירושלמי פאה פ״א ה״א‪ .‬תניא פל״ז‪ .‬וראה מפרשי המשנה‬
‫אבות פ״א מ״ב‪.‬‬
‫מביאה לידי אחור! ושלום‪ :‬פרש״י ד״ה פדה בשלום ‪ -‬ברכות ח‪ ,‬א‪.‬‬
‫ומאחדת את כל בו״י‪ :‬ראה ד׳׳ה אני בצדק אחזה פניך )בהיןדמת הסידור )עם דא״ח( כא‪ ,‬סע״ד ואילך(‪.‬‬
‫‪ -‬ולהעיר מזח״א יג‪ ,‬ב‪ :‬מאן דחם על מסכני ‪ . .‬שליט על כל בריין דעלמא‪.‬‬
‫גמ״ח ‪ . .‬לעשירים‪ :‬סוכה שם‪) .‬ואולי יעז לפרש כן ‪ -‬עכ״פ נרמז ‪ -‬בזח״א שם(‪ .‬וראה שו״ע אדה״ז ריש‬
‫הלכות הלואה‪.‬‬
‫וכולנו ‪ . .‬פויך‪ :‬נוסח ברכת •שים שלום״ בסוף תפלת העמידה‪ .‬וראה תניא פ׳ לב‪ .‬קונטרס אהבת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫גמ‪-‬זז ‪ . .‬בעוה״ז‪ :‬ריש מם׳ פאה‪ .‬וראה מכתב כ״ק אדמו״ר נ״ע הגיל )םה”מ ה׳תש״ט שם ‪ . y 1 8‬אגרות־‬
‫קודש הנ׳ל ע׳ קלה( ״דמצות אלו שאוכל פירותיהן בעוה״ז הם תלוים בגיר והעיקר בבחי' כתר דמשם נמשך‬
‫דוקא בעשי׳ כו׳‪ ,‬וזהו עניו גס״ח שהוא בחינת דב חםד דא״א כו׳‪ ,‬וידוע דבכדי שיומשך למטה צ״ל נמשך‬
‫ממדריגה עלענה יותר כו׳״‪ ,‬ולהלן שם )םה״מ שם ע׳ ‪ . 19‬אגרות־קודש הנ״ל ע׳ קלו‪ .‬ועדיז הוא ג׳׳ב בסה*מ‬
‫תרנ׳־א שם ריש ע׳ קצד(‪,‬וי״ל לכן עי׳׳ז אדם אוכל פירותיהן בעוה״ז מפגי שבבחינת מדה״ר לא יש מניעות‬
‫ועיכובים בלל ונמשך עד למטה למטה״‪ ,‬ומ‪ 1‬נ ^ שם ״ועי בלקו״ת פ׳ קרח ד״ה והנה פרח מטה אהרן כו׳)נה‪ ,‬ג‬
‫ואילך( בעניו רב חסד דא״א כו״‪ .‬וראה גם אוה״ת)יהל אור( לתד‪,‬לים שם‪.‬‬
‫שות העיבור‪ :‬ולהעיר‪ ,‬אשר חודש העיבור הוא חודש אדר ראשון ‪ -‬רש״י ותום׳ ר״ה יט‪ ,‬ב‪ .‬ונפק״מ‬
‫)גם( לנדר ולשבועה ‪ -‬שו״ת הרדב״ז ח״א םק״נ‪.‬‬
‫שנקראת ‪. . .‬שנה תמימה״‪ :‬בהר כה‪ ,‬ל‪ .‬ערכיו לא‪ ,‬א )במשנה(‪ .‬רמב״ם הל׳ שמיטה ויובל פי״ב ה״ה‪.‬‬
‫וראה אוה״ת להצ״צ)יהל אור( לתהלים יט‪ ,‬ח)ס״ד וס״ח ‪ -‬ע׳ סז־ח(‪.‬‬
‫וחדשי• שלימים ‪ :‬ראה רמב״ם הל׳ קידוש החודש פ״ח ה ‪ :r‬ושנה שיהי׳ בה שני חדשים אלו)מרחשון‬
‫כסלו[ מלאים היא שנקראו חדשי׳ שלימים‪.‬‬
‫שנתפרסם ונתפשט בתפוצות ישראל‪ :‬להעיר מרמב״ם הל׳ ממרים )פ״א ה״א־נ‪ .‬שם פ״ב ה״ב ואילך(‪,‬‬
‫שמנהגות ש)הנהיגו ב״ד הגדול ו(פשםו בכל ישראל יש עשה ול״ת בקיומם‪ .‬וראה בארוכה קונטרס משיחות‬
‫ש״פ נצבים תנש׳׳א‪ ,‬יום ב׳ דר״ה וש״פ ו ל ך שנה זו ס״י ואילך)סה״זו תשנ״ב ח״א ע׳ ‪ 22‬ואילך(‪ .‬וש״ג‪.‬‬
‫הי׳ תהא‪ :‬באופו ד״בהוייתה תהא״ ‪ -‬ראה ברכות יג‪ ,‬א‪ .‬מגלה ט‪ ,‬א‪ .‬שם יז‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬בכורות ד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ונכ״מ‪.‬‬
‫נבל סכל בל; נוסה כרכה הרביעית דברכת המזון‪ .‬וראד‪ ,‬ב״ב טז‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬ולהעיד‪ ,‬אשר ״בכל‬
‫מכל כל־ הוא בגימטריא ״קבץ־ )ראה חידושי חת״ס לב״ב שם(‪ ,‬שרומז על הגאולה‪.‬‬
‫‪255‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משפטים‬ ‫למוטי‬

‫ויקויים בהם‪ ,‬בתוככי כלל ישראל‪ ,‬תפילת וברכת משה רבינו)שהיא גם נתינת־‬
‫כה( בסיום וחותם מזמור צדי״ק שבספר דוד נעים זמירות ישראל‪ ,‬דדא היא סעודתא‬
‫דדוד מלכא משיחא‪:‬‬
‫ויהי נועם ה׳ אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ‪ -‬יהי רצון שתשרה שכינה‬
‫במעשה ידיכם‪,‬‬
‫ומעשה ידינו כוננהו‪,‬‬
‫ויה״ר שבמיוחד ‪ -‬במעשה בית המקדש השלישי והמשולש‪ ,‬במהרה בימינו‪,‬‬
‫בגאולה האמיתית והשלימה ע׳׳י משיח צדקנו‪ ,‬תיכף ומיד ממש‪.‬‬
‫מצו״ב השתתפות בל״נ‪,‬‬
‫בכבוד ובברכת הצלחה בכהנ״ל‬

‫נעים זמירות ישראל‪ :‬שמואל־ב בג‪ ,‬א‪ .‬וראה שהש״ר פ״ד‪ ,‬ד )בתחילתה( ‪ -‬שאמר ה״זמירות )בשם כל(‬
‫ישראל״‪.‬‬
‫דדא ‪ . .‬משיחא; סידור האריז״ל כוונת הבדלה ומו״ש‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ויהי נועם ‪ ..‬כוננהו‪ :‬תהלים צדי״ק טו״ב‪.‬‬
‫יהי רצון ‪ . .‬במעשה ידיכם‪ :‬פרש״י עה״ם פקודי לט‪ ,‬מג‪ .‬וראה גם פרש״י שמיני ט‪ ,‬בג‪ .‬פרש״י עה״פ‬
‫תהלים כאן‪ .‬וראה כש״ט )הוצאת קה״ת( סשי״ט‪.‬‬
‫ומעשה ידינו כוננהו ‪ . .‬בית המקדש השלישי‪ :‬מדרש תהלים עה״פ‪.‬‬
‫גאולה האמיתית והשלימה‪ :‬שאין אחרי׳ גלות )תוד״ה ה״ג ונאמר ‪ -‬פסחים קטז‪ ,‬ב‪ ,‬ממכילתא עה״פ‬
‫בשלח טו‪ ,‬א‪ .‬יל״ש ישעי׳ רמז תצט(‪.‬‬

‫‪( iX ,0‬‬

‫‪ . . .‬בנוגע אייער שאלה צי פארען אין ארץ הקדושה ת״ו אדער פארניצען די‬
‫געלט אויף צו קויפען א ספר תורה‪.‬‬
‫לויט מיין מיינונוג וואלט אי]ר[ באדארפט די געלט געבען צו א קרן גמילות‬
‫חסדים‪ ,‬וואס דענסטמאל איז אין גרעסטען טייל די געלט בלייבט גאנץ)וויילע זייער‬
‫א קליינער פראצענט זיינען די וואם באצאלען ניט קיין גמילות חסד( און דאס דינט‬
‫פאר א דויערענדען זכות פאר דעם וואס גיט די געלט‪ ,‬און אין דעם קען זיזח צוויי‬
‫אופנים‪ ,‬צו געבען די געלט ספעציעל פאר א גמ״ח קרן אין ארצנו הק׳ ת״ו אדער‬
‫סתם‪ ,‬ד‪.‬ה‪ .‬סיי פאר אה״ק ת״ו און סיי פאר חוץ לארץ‪ ,‬און אויב איר ווילט קענט איר‬
‫אריינגעבן די געלט אין איינע פון די קרן גמ״ח וועלכע געפינען זיך אין מיין‬
‫מזכירות‪.‬‬
‫און השי״ת זאל אייר געבען און וועט ‪ T’k‬געבען אריכות ימים ושנים טובות אז‬
‫איר זאלט קענען פון צייט צו צייט מוסיף זיין צו דעם קרן גמ״ח סיי פון אייגענע און‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬משפטים‬ ‫לקוטי‬ ‫‪256‬‬

‫סיי פון די געלט וואם איר וועט נעמען פאר דעם צוועק פון אייערע קינדער און‬
‫פריינד שיחיו‪.‬‬
‫)ממכתב כ ־ג אד״ר‪ ,‬תשי״ד(‬

‫אין ענטפער אויף אייער בריף פון יום בי‪ ,‬אין וועלכען איר שרייבט וועגען‬
‫אפשליסען דעם קאנטראקט און וועגען היתר עיסקא‪.‬‬
‫זעם נוסח פון דער היתר עיסקא קען מען געפינען אין אייניגע ספרים און פון‬
‫זיי אין דעם קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב פעלדמאן‪ ,‬אין אייער פאל פון א‬
‫קאנטראקט איז דאס לייכטער איידער א סתם הלואה‪ ,‬און אויב איר וועט ניט‬
‫געפיגען דעם נוסח קען מען צושרייבען די ווערטער ״ע״פ היתר עיסקא״ וואס דאס‬
‫וועט גענוגענט זיין ביז א רב וועט צוזאמענשטעלען א גענויעם נוסח‪ ,‬און אויב די‬
‫ווערטער ״ע״פ היתר עיסקא׳׳ קען זיין אנגעשריבען אויף דעם קאנטראקט אין אודאי‬
‫גוט‪ ,‬אויב צוליב וועלכען עס איז טעם קען דאם ניט זיין אנגעשריבען אויף דעם‬
‫קאנטראקט‪ ,‬קען מען אנשרייבען אויף א באזונדער פאפיר‪ ,‬״אז דער קאנטראקט‬
‫צווישען דעם און דעם וועלכער איז געמאבט געווארען אין דעם און דעם טאג‪ ,‬אין‬
‫דאס על פי היתר עיסקא‪ ,‬ועל זה באע״ה יום לחדש שנת פה עיר‪ ,‬נאום נאום ‪ -‬און‬
‫דערנאד זאל שטיין געשריבען ‪ -‬בפנינו עדים חתומים מטה נעשה עגין הנ״ל ובפנינו‬
‫חתם פב״פ ופב״ם‪ ,‬בחתימת ידם ממש נאום פב״פ עד‪ ,‬ונאום פב״פ עד״ ‪. . .‬‬
‫)ממכתב י־ב אד־ר‪ ,‬תעוי״ס‬

‫‪ . . .‬לשאלתו אודות להשיג הלואה ולהשקיע בנכסי דלא ניידי‪,‬‬

‫בכלל לא נראה לי ‪ -‬בנוגע לפועל‪ ,‬יתייעץ בידידים מבינים ‪. . .‬‬

‫)ממכתב כ״א נז‪2‬״א‪ ,‬חשמ׳׳ס‬

‫‪257‬‬ ‫שיחות‬ ‫מוספות ‪ /‬אדר‬ ‫לקוטי‬

‫אדר‬
‫‪ , . .‬ידוע מרז״ל משנכנס אדר מרבין בשמחה‪ ,‬ויעויין בסוף מם׳ תענית‬
‫שהמדובר הוא בעניז בנינים של שמחה‪ ,‬ועיין ג״כ שם במשגה סיום היעוד שיבנה‬
‫במהרה בימינו‪ ,‬שזה שמחת כנסת ישראל למטה ושמחת הקב״ה למעלה וכהני בחשאי‬
‫וברעותא דליבא הנה עליהם להכין בעבודתם הק׳ ב״ב בהגאולה האמיתית והשלימה‬
‫ע״י משיח צדקנו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫)ממכתב א׳ אדר‪ ,‬תשי־ב(‬

‫‪ . . .‬ובחדש אדר זה שרז״ל אמרו במדרש שמזלו הוא דגים שזה ענין ליהודים‬
‫ובפרט חסידים שעליהם נאמר וידגו לרוב בקרב הארץ‪ ,‬שגם בענינים ארציים‬
‫וגשמיים נוהגים כמו דגים‪ ,‬שלא יפרשו ממקור חיותם )ברכות ס׳׳א ע׳׳ב( וכן לא‬
‫יפרשו מדרך התורה ומצות כמו״כ מזלו יביא לו רפואה קרובה ובריאות הנכונה ‪. . .‬‬
‫)ממכתב ו׳ אדו‪ ,‬תשי״ב(‬

‫באשטעטיג די ערהאלטונג פון אייער בריף‪ ,‬אין וועלכען איר שרייבט אויך‬
‫וועגען געזונט צושטאנד און די בעסערונג אין דעם‪.‬‬
‫ויהי רצון ס׳זאל זיין א רפואה שלימה‪ ,‬און אויר די רפואה שלימה זאל זיין‬
‫בקרוב‪ ,‬איינגעשלאסען אין דעם אויר בנוגע צו עצבות‪ ,‬וואם _איר שרייבט‪ ,‬וואם א‬
‫געזונטער איד איז דאך דער ‪ -‬וואם איו א איד א פרייליכער‪,‬‬
‫און בפרט אז מיר געפינען ויד אין דעם חדש אדר‪ ,‬וואם שוין פון ראש חדש‬
‫אדר‪ ,‬זיינען מיר דאך אנגעזאגט געווארען‪ ,‬מרבין בשמחה‪ ,‬און א אגזאג פון תורה‪,‬‬
‫איז דאך זיכער אז דער נותן התורה גיט פריער די מעגליכקייט מ׳זאל קענען מקיים‬
‫זיין זיין אנזאג‪ ,‬און גיט אויך סיבות‪ ,‬אז מ׳זאל זעהן אז דער אנזאג האט א שטארקען‬
‫גרונט‪ ,‬און געוויס איו ניט נויטיג פאר אייך צו מאריך זיין אין דעם ‪. . .‬‬
‫)ממכחב ך אדר‪ ,‬חשכ׳ו(‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬אדר‪-‬תרומה‬ ‫לקוטי‬ ‫‪258‬‬

‫בנועם קבלתי בשעתו פ״ש מהן‪ ,‬ומכתביהן הכללי והפרטיים‪ ,‬על ידי ‪ . . .‬שמסר‬
‫לי ג״ב ע״ד פגישתו ודיבורו אתן‪ ,‬ושמחתי לשמוע מהתקדמותו בלימודן ובהנהגתו‪.‬‬
‫ובודאי לא יסתפקו בהישגים שבעבר וילכו מחיל אל חיל‪ ,‬כציווי חכמינו ז״ל מעליו‬
‫בקודש‪ ,‬שהרי כל עניני טוב וקדושה אין־סופיים הם‪ ,‬ותמיד יש מקום להטבה העדפה‬
‫והידור‪.‬‬
‫כיון שבהשגחה פרטית נתעכב המענה עד ראש־חודש שנצטוינו להרבות בשמחה‬
‫מכניסתו)וגם אדר א׳ בכלל(‪ ,‬והציווי הרי הוא גם לנשי ובנות ישראל‪ ,‬כהודעת‬
‫חכמינו ו״ל‪ ,‬אף הו היו באותו הנס‪ ,‬וציווי התורה פירושו נתינת־כח ואפשריות‬
‫למלאותו ‪ -‬יהי רצון שכן יהי׳ לכל אחת ואחת מהו‪ ,‬בכל מילי דמיטב בגשמיות‬
‫וברוחניות גם יחד‪.‬‬
‫כבקשתו אזכיר כל או״א על ציון כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‬
‫למילוי משאלות לבבן לטובה‪.‬‬
‫בברכה להצלחה ולבשורות טובות‪.‬‬
‫)ממכתב א־ דר״ח אדר א‪ /‬תשכ״ן(‬

‫תרומה‬
‫‪ . . .‬פתיחה*‪ .‬בתחלתה‪ .‬דביהמ״ק יסוד העולם‪ ,‬שהרי הוא מז׳ דברים שקדמו‬
‫לעולם‪.‬‬
‫וכוונתו שמשם תתפשט השכינה)דנק׳ בו ‪7‬׳ש ושכנתי בתוכם ‪ -‬הנאמר בעשיית‬
‫המשכן דאיקרי מקדש( בכל העולם‪.‬‬
‫ויש לייסד זה במחז״ל כי השתות ‪ -‬אילו ביהמ״ק )סנה׳ כו‪ ,‬ב(‪ .‬ואפילו למאן‬
‫דפליג שם בפי׳ הכתוב‪ ,‬לא פליג בגוף הדבר שביהמ״ק הוא שתי׳ ויסוד העולם‪ ,‬שהם‬
‫דברי חכמים)יומא נד‪ ,‬ב‪ .‬וכהרמב״ם בפיה״מ שם(‪.‬‬
‫מד‪,‬ברייתא דז׳ דברים נבראו קודם שנברא העולם כו׳ ביהמ״ק ‪ -‬ראי׳ על‬
‫הקדימה‪ ,‬אבל לא שהוא יסודו של עולם ויסוד גם כפשוטו‪ .‬ותורה ותשובה וכו׳‬
‫יוכיחו ‪. . .‬‬
‫שמנתב ו־ח ‪0‬י‪ 1‬ן‪ ,‬תשכ״ד(‬

‫•( בדבר מלד על הרפב״ם‪ .‬תמו״ד‪.‬‬

‫‪259‬‬ ‫שי חות‬ ‫תוססות ‪ /‬תרומה‬ ‫ל קו טי‬

‫בנועם נודעתי ע״י ‪ . .‬מהקביעות עתים בלימוד תורתנו הק׳ כרבים בביהכנ״ס‬
‫הנ׳׳ל‪,‬‬
‫וגודל הענין דלימוד שיעורי תורה בבית הכנסת בודאי אין דורש אריכות‪ ,‬שהרי‬
‫מבואר הוא בכ״מ בספרינו הק׳ ובביאור היטב במכתבי ושיחות הק׳ של כ״ק רבותינו‬
‫נשיאינו זצוקללה״ה נבג״מ ז״׳ע‪,‬‬
‫ולא באתי אלא לזירוז ולהעדפה ע״פ מאמר חז״ל אין מזרזין אלא למזורזין‪,‬‬
‫זירוז בהשתדלות להרבות מספר המשתתפים בשיעורי לימוד בתורה‪ ,‬בנגלה דתורה‬
‫ובפנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות‪ ,‬וכן להשתדל לכלול כל‬
‫מתפללי בית הכנסת בזה‪.‬‬
‫ויש לרמז בתחלת וראש פרשת שבוע זה* ‪. . .‬‬
‫)ממכתב ז• אדר‪ ,‬ה׳חשנ״ד(‬

‫תורה בבית הכנסת‪ :‬ראה ברכות ח‪ ,‬א‪.‬‬

‫במכתבי ושיחות‪ :‬ראה קובץ מכתבים ‪ -‬תהלים‪.‬‬
‫•{ מכאן נדפס )ממכתב דומה‪ ,‬בתאריך ד׳ אדר ‪ -‬בשינויים קלים( נלקו״ש ח״ד ע׳ ‪ . 1276‬המו״ל‪.‬‬

‫ג ביי תו‬

‫בנועם הגעתני ההודעה אשר אנשי חברת ש״ם ומשניות דביהכנ״ם עורכים‬
‫מסיבה ל צ ^ כהונת כת״ר חי שנים בתור מרא דאתרא‪,‬‬
‫ויה״ר אשר במלוא מובן תואר זה ‪ -‬ימשיך להיות מרא דאתרא דין‪ ,‬ע״י שיהי׳‬
‫המקום אכסניא של תורה‪ ,‬חדורה יראת השם ואהבת השם‪ ,‬שהן שורש לשס״ה מל״ת‬
‫ורמ׳׳ח מ״ע ומהן נמשך ובא קיום המצות באמת‪,‬‬
‫ויוסיף בהפצת לימוד תורתנו תורת חיים‪ ,‬נגלה דתורה ופנימיות התורה‪,‬‬
‫כהוראת ימי חנוכה אלו שמוסיפין בנר)מצוה( מתורה( אור מיום ליום‪.‬‬
‫בכבוד ובפ״ש כל המשתתפים שי׳‬
‫ובברכת אורך ימים ושנים טובות ומאירות‪.‬‬
‫)ממכתב ימי חנזנה‪ ,‬תשכ״ז(‬

‫אכסניא של ת‪ 1‬ד ה‪ :‬ראה ב*מ פה‪ ,‬א‪ .‬ערביז מז‪ ,‬ב‪) .‬ושכרה ‪ -‬ברכות נח‪ ,‬א‪ ,‬פסחים פו‪ ,‬ב‪ .‬יומא יב‪ ,‬א‪.‬‬
‫וממדת חסידות דאינו דנו)מהרי׳׳ק שכ״א ‪ -‬נזכר ש״ד חו״מ ס׳׳ז סקי־׳ב((‪.‬‬
‫שת‪ 1‬שורש לשס״ה מל״ח ורמ׳׳ח מ־ע‪ :‬תניא פ״ד‪ .‬פירוש לרמב״ם הל׳ יסוהית רפ״ב‪.‬‬
‫בנר ‪ ..‬אור‪ :‬ראה רש״י ד״ה בנים )שבת בג‪ ,‬ב(‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬תרומה‬ ‫לקוטי‬ ‫‪260‬‬

‫במכתבי מאז* ‪ -‬בכל עניני בית הכנסת הרוחנים והגשמיים‪ :‬הנוסח‪ ,‬מנהגים‪,‬‬
‫גבאות‪ ,‬בני׳ וכולי‪ ,‬אך הועד הוא בא כח אנ״ש ובא כחי והוא הדן‪ ,‬קובע ומחליט‬
‫כלפי פנים וכלפי חוץ‪ ,‬ולפלא גדול השאלה בזה‪.‬‬
‫והשם יצליחם בעבודה הקדושה לבסס ולהרחיב ולהגדיל בית הכנסת בכמות‬
‫ובאיכות‪ ,‬ובודאי כל אנ״ש יסייעו בידם‪ ,‬ויהי׳ הבית גדול בתפלה ובתורה הנגלית‬
‫והפנימית גם יחד ‪ -‬כהוראות בעל השם אדמו״ר הצמח צדק‪ ,‬עדי ביאת צמח הוא‬
‫משיח צדקנו‪.‬‬
‫בברבת הצלחה ולהתועדות פעילה בבית הכנסת בשבת בראשית הבע׳׳ל‪.‬‬

‫)ממבוק! נ״ו תשרי‪ ,‬תשכ״ט(‬

‫•( וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ ‪ .396‬המו״ד‪.‬‬

‫‪ . . .‬ומ״ש אודות מקום העמדת הארון*‪ ,‬יש לברר אם יש בזה משום שינוי מנהג‪,‬‬
‫ובאם לא נעשה באופן דבליטות כאלו מבחוץ עד עתה‪ ,‬הרי אין לחדש ענין זה‪,‬‬
‫וכידוע עד כמה נזהרו בדקדוק ביותר וביותר מבלי לעשות שום התחדשות בעניני‬
‫בית הבנסת אפילו בדברים קלים‪ ,‬ואפילו אם לכאורה אין בזה חשש על אתר‪ ,‬כי הרי‬
‫הרואה)ה(אומר מה נשתנה שינוי זה משינוי אחר‪ ,‬וד׳׳ל‪.‬‬
‫)ממכתב ח• מנ״א‪ ,‬תשט״ס‬

‫•( קודש‪ ,‬באופו שיהיה בולט מחוץ לכותל‪ .‬חמו־ל‪.‬‬

‫‪ . . .‬הראה לי חותנו ‪ . .‬מכתבו אודות פרוכת בתוך הארון קדש‪ .‬ומה שהעיר‬
‫עד״ז והפלוגתא שבין תום׳ ורש״י במגילה כ״ו ע״ב‪.‬‬
‫אבל המחלוקת שבין רש״י ותוספת הוא רק בדין הפרוכת אם תהי׳ בתוך הארון‬
‫קדש אבל אין זה פלוגתא במציאות‪ .‬ולבן משם אדרבה ראי׳ שהיתה הנהגה כזו‬
‫לתלות פרוכת בתוך הארון קדש‪ .‬ואעפ׳׳כ יש חשש בדבר לתלות עתה בזמנינו‬
‫ד‪,‬פרוכת כתוך הארון קדש אף אם תהי׳ פרוכת גם על הארון הוא מפני שזהו שינוי‬
‫במנהג בית הכנסת בני ישראל בדורות האחרונים עכ״פ‪ .‬וידוע עד כמה הקפידו על‬
‫‪261‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬תרומה‬ ‫לקוטי‬

‫שינוי המנהגים אף בדברים שלא הי׳ בהם חשש של איסור וכיו״ב‪ ,‬ובפרט במנהגי‬
‫בית הכנסת שבמדינה זו שצריכים חיזוק ביותר ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ־ב מ״ח‪ ,‬חשט״ס‬

‫‪ . . .‬ומ״ש אודות ענין הפרוכת‪ ,‬לפלא שלא פירש כוונתי כמו שהיא‪ ,‬כי הרי אין‬
‫העגין להביא ראי׳ שהיתה פרוכת מבחוץ לארון קדש כי אין בזה פלוגתא ולא נצרכה‬
‫אלא למקור שיש מקום לפרוכת מבפנים בארון הקדש‪ ,‬ובמילא כל המקומות שמביא‬
‫ראי׳ שמוכח שהיתה פרוכת מבחוץ הוא כמאמר העולם‪ ,‬שלאגט זיר אין א אפענער‬
‫טיר‪ .‬ומה שכתבתי אני היינו שמרש׳׳י ואפי׳ מתוספות במגילה מוכח שהי׳ ■פרוכת גם‬
‫‪.‬‬ ‫מבפנים ‪. . .‬‬
‫מש״ב ״בדורות האחרונים״ ‪ -‬היינו שאז פרוכת רק בחוץ‪.‬‬
‫)ממכתב י״ז כסלו‪ ,‬תשט״ו(‬

‫‪ . . .‬במ״ש אודות שאין מחיצה בין הגברים לנשים ‪ -‬תקותי חזקה שבהשתדלות‬
‫המתאימה ובדרכי נועם ובדברים היוצאין מן הלב יעלה בידו לתקן זה‪ ,‬והרי חשוב‬
‫הדבר ביותר‪ ,‬כיון שיהי׳ תקדים טוב ויפה בשביל כמה מושבות ובפרט שאפילו אלו‬
‫שלע״ע אין מקבלים ההסברה שבלי מחיצה הוא נגד השו״ע‪ ,‬יש לבארם מתאים גם‬
‫לשכל הפשוט דנה״ב שבודאי גם הם כוונתם בתפלה היא פני׳ למי שהוא עליון מהם‪,‬‬
‫איך שלא יתארוהו בשכלם או בהרגש הלב‪ ,‬וגם לשיטתם הרי תפלה ענינה עבודה‬
‫שבלב ובכוונה‪ ,‬ותוצאה מידית מהתבוננות אפילו לשעה קלה בזה שצריך להסיר כל‬
‫ענינים המפריעים לכוונה ולהתקשר עם זה למי שפונים ומתפללים אליו‪ ,‬ורואים‬
‫במוחש אשר העדר המחיצה‪ ,‬אף שמתפללים בחלקים מיוחדים בחדר‪ ,‬מגרה את‬
‫המתפללים או המתפללות להביט למחלקה השני׳ וכו׳ ופשוט שבהנ״ל אין כל השפלת‬
‫ערך מי שהוא‪ ,‬ולכן הוא גם הדין)למרות שהאב ובניו יחסם ענין ע״פ התורה הוא‬
‫וכסגנון הכתוב כרחם ‪ -‬אב על בנים‪ ,‬בכ״ז הדין בשו״ע או״ח רסצ״ח( שאסור לנשק‬
‫בניו בבית הכנסת‪ ,‬וטעם הדין ע״פ האמור ‪. . .‬‬
‫)מטכתב כ״ה אייר‪ ,‬תשי־ט(‬
 ‫שיחור!‬ ‫הוספות ‪ /‬תרומה‬ ‫לקוטי‬ ‫‪262‬‬

‫במה שהעיר במכתבו אודות מחיצה בבית הכנסת‪ ,‬הנה זה מכבר נדפס מאמר‬
‫בזה בהירחון ״המאור״ המופיע בברוקלין‪ ,‬טבת תשי״א‪ ,‬מהרב אברהם שי׳ וויינפעלד‬
‫דנויארק ומעיר שם מהרמב״ם פרק ח׳ הלכות לולב‪ ,‬מהלכות בית הבחירה פרק ה׳‪,‬‬
‫פירוש המשניות בסוכה ובתוס׳ יו״ט‪ ,‬שבמקומות האחרונים משמע שצריכה להיות‬
‫המחיצה באופן שלא יוכלו להסתכל ומציין ג״כ לשו״ת מהר״ם שיק חלק או״ח סי׳ ע״ז‬
‫שהרעיש עולם נגד הרוצים לעשות מחיצה בעמודים באופן שיוכלו לראות‪ ,‬וסיים‬
‫שפשוט הדבר שכל זה נאמר אפילו אם כל הנשים נזהרין בכיסוי ראש ובטפח מגולה‪,‬‬
‫מכש״כ עאכו״כ אם הן הולכות פרועות ראש וזרועות מגולות‪ ,‬יש איסור כפול‪ ,‬ועיין‬
‫באו״ח סי׳ ע״ה וזה פשוט‪ .‬ובירחון הנ״ל דחדש אייר־סיון תשי״ג מדובר ג״כ בהנ״ל‪.‬‬
‫)ממכתב ט׳ תמוז‪ ,‬תשי״ג(‬

‫בנועם קבלתי בעתו הפ״ש ע״י ‪ . .‬אשר סיפר לי גם כן על דבר פעולותיו‬

‫הטובות והשפעתו בסביבתו לטובת הרמת קרן ישראל סבא והחזקת רוח היהדות‪ ,‬ואם‬
‫בכל המקומות ובכל הזמנים יקרה במאד מאד פעולה טובה של ישראל‪ ,‬הרי על אחת‬
‫כמה וכמה בזמננו זה אשר גברו ההעלמות וההסתרים המניעות ועכובים בכל דבר‬
‫קדוש וטהור‪ ,‬ועל פי המובא במכתב הרמב״ן‪ ,‬כל המקודש מחבירו חרב יותר‬
‫מחכירו‪ ,‬הרי עאכו״כ שצריך לייקר כל פעולה טובה‪ ,‬ומוכרח לנצל כל אפשריות של‬
‫מעשה או דיבור לחיזוק התורה והיהדות‪ .‬וכל שכן וקל וחומר מבני השבט וחלק‬
‫השבט אשר בהם בחר ה׳ להיות כהנים לפניו ולשרת בקדש‪ ,‬אשר הדברים והמעשים‬
‫שלהם בכל הנ״ל גדולים כמה פעמים ככה‪.‬‬
‫ידוע אשר כל פרטי עניני האדם הם בהשגחה פרטית ממנו ית׳‪ .‬וכיון אשר הגיע‬
‫ליד כבודו ענין המחיצה בבית הכנסת‪ ,‬הרי בטח הוא בהשגחה פרטית מיוחדת‪ ,‬אשר‬
‫כיד כבודו לפעול בזה‪ .‬והאריכות בגודל ערך המחיצה בביהכ״נ בודאי אך למותר‬
‫הוא‪ .‬ואם בבית המקדש בארץ ישראל‪ ,‬אשר שם ראו נסים במוחש‪ ,‬וכמאמר המשנה‬
‫עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש‪ ,‬בכל זה היו מוכרחים לעשות מחיצה בין‬
‫אנשים לנשים‪ ,‬וכמסופר במסכת סוכה ובהלכות בית הבחירה להרמב״ם‪ ,‬הרי עאכו״ב‬
‫לאחר חורבן בית המקדש ‪ -‬יבנה במהרה בימינו ‪ , -‬ובחוץ לארץ‪ ,‬ובבית הכנסת‬
‫שהוא רק מקדש מעט‪ ,‬ובפרט בדורנו יתום זה‪ ,‬אשר ענין המחיצה בביהכ״נ מוכרח‬
‫הוא ביותר וביותר‪ .‬ובמוחש ראינו‪ ,‬אשר באותן הבתכ״נ שבטלו המחיצה או שעשאוה‬
‫קטנה יותר מדאי‪ ,‬הרי לא הי׳ זה אלא התחלה של יציאה וירידה מדחי אל דחי‪ ,‬ר״ל‪.‬‬
‫ואחר כך העמידו גם כן מיקראפאן בשבת ויום טוב‪ ,‬שהוא איסור דאורייתא ועוד‬
‫ידם נטוי׳ לרדת כמה מעלות אחורנית‪ .‬ואין רצוני להאריך בגנותם של בני ישראל‬
‫כו׳‪ ,‬ותקותי‪ ,‬ועל פי מאמר רז״ל אין מזרזין אלא למזורזין‪ ,‬שכבודו יאחז בכל‬
‫האמצעים והדרכים לבטל מחשבה רעה זו של ביטול מחיצה בבית הכנסת‪ .‬ולהסביר‬
‫להם ‪ -‬אף כי דבר פשוט הוא ‪ -‬אשר כשבאים אפילו לשר קטן בשר ודם ומבקשים‬
‫‪263‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬תרומה‬ ‫לקוטי‬

‫ממנו אפילו רק בקשה קלה‪ ,‬הרי מדרכי הנמום הוא ומובז גם על פי שכל‪ ,‬אשר‬
‫בשעת מעשה אין לעשות ענינים שהם היפר רצון השר‪ ,‬כי זהו בסתירה ובנגוד‬
‫להשאלה והבקשה‪ .‬ועאכו״כ כשבאים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא‬
‫ומבקשים על חיי בני ומזוני‪ ,‬שאסור ועון פלילי הוא לעשות בשעת מעשה ענינים‬
‫שבזה ממרים את פי ה׳ אלקי העולם‪ .‬וידוע פתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה‬
‫נבג״מ זי״ע‪ :‬חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם‪ .‬והשי״ת יצליח את כבודו‪ ,‬אשר‬
‫בנקל ובדרכי נועם‪ ,‬ימלא שליחותו של המקום ברוך הוא‪ ,‬שישאר הבית הכנסת בית‬
‫תפלה לה׳‪ ,‬אשר בו יתקבלו תפלות ישראל‪.‬‬
‫)ממכתב א־ מנ״א‪ ,‬תשי״ג(‬

‫ע״פ הנ״ל* ‪ -‬נכון לדבר עם הבעה״ב והפרעזידנט וכו׳ שמזה נראה ברור מהו‬
‫ענין המחיצה‪ ,‬שאלו שמנגדים למחיצה כדבעי ‪ -‬ה״ה שגילו דעתם עתה מה אמתית‬
‫השקפתם‪ ,‬ומזה מובן שכל אלה המאמינים בתורה מן השמים)היפר הקונסרוטיבים(‬
‫עליהם להלחם בעד המחיצה וכו׳‪.‬‬
‫אין זה•* מונעם כלל לערוך פעטישאן הנ״ל ‪ -‬עתה או לאחר זמן‪ .‬ואדרבה אז‬
‫לא יוכל לצאת נגדם בחוזק כדעתה‪ ,‬כיון שע׳׳י קבלת המשרה מודה שלהם הדעה גם‬
‫בענינים רוחנים‪ ,‬ואפילו אם יבטיחו זה בחוזה ‪ -‬הרי משנים החוזה דעתה‪.‬‬
‫אין זה ענינו*•• כלל‪ ,‬ובכלל צע״ג אם מותר ע״פ דין‪.‬‬
‫)ממכתב כ״ד נזג־א‪ ,‬חשכ״ד(‬

‫•( מענה לרכ א׳ שהבעה״ב הכינו ״פעטישאד לעשות הבהב״ג קונסרנטיב‪ .‬המו״ד‪.‬‬
‫••( מענה למיש הרב הנ״ל אשר בקונסטיטושן של הבהכ״נ וגם בחוזה שלו כתוב שהרב בעעמו‬
‫האחראי בעניני יהדות ואם אינם מסכימים לתיקון המחיצה נמעא שהם מבטלים החוזה שלו‪ .‬המו״ל‪.‬‬
‫•••( מענה למ״ש הנ״ל ששאל מורה הוראה ואמר שא״א לו לתת היתר למחיצה של ‪ 4‬רגל‪ ,‬ולהיות‬
‫הרב ע״מ שבמשך הזמן לתקן זה ‪ . .‬ובפרט להצילם מקונסרבטיב‪ ,‬שאלה רוחנית כזו שייך לכ״ק אדמו׳׳ר‬
‫שליט״א‪ .‬הנזו״ל‪.‬‬

‫‪ . . .‬שואל דעתי אם מותר להתפלל בבית הכנסת שמשתמשים שם במיקראפאן‬

‫בשבת ויום טוב‪.‬‬
‫ולפלא גדול הספק בענין מבהיל כהאמור‪ ,‬שהרי שמוש במיקראפאן בשבת ויום‬
‫טוב‪ ,‬הוא חילול ימי השבת ויום טוב ובפרהסיא‪ ,‬ונוסף על זה‪ ,‬גם ע׳׳ד לכבוש אר‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬תדזמה‬ ‫לקוטי‬ ‫‪264‬‬

‫המלכה עמי בבית‪ ,‬ז‪.‬א‪ .‬בבית תפלה לנותן התורה ומצותי‪ /‬אשר מצות שבת שקולה‬
‫היא כנגד כל המצות‪ ,‬וכמרז״ל ירושלמי נדרים)ספ״ג(‪.‬‬
‫וכיון שחילול שבת נעשה בשם כל חברי ביהכ״נ זה‪ ,‬שהרי הגבאים המחליטים‬
‫בהאמור הם באי כחם‪ ,‬יש מקום ספק לכל עניני תפלה וקריאת התורה אשר בו‪ ,‬ולא‬
‫רק בחלקם הנמסר ע״י המיקראפאן‪ ,‬אלא גם שלפניהם ושלאחריהם‪.‬‬
‫והנה כל הנ״ל הוא משורת הדין דהלכות שבת‪ ,‬באם לא הי׳ כלל בזה ענין‬
‫דחילול השם‪ ,‬אבל בשים לב גם לנקודה זו‪ ,‬הרי חמור הדבר פי כמה וכמה‪ ,‬ולדעתי‬
‫פשוט בתכלית‪ ,‬שאפילו בראש השנה ויום הכפורים יש להתפלל ביחידות‪ ,‬אבל ח״ו‬
‫בבית הכנסת האמור ‪. . .‬‬
‫אלזל‪ ,‬תשי״ח(‬ ‫‪ i m n m‬ב״ד‪,‬‬

‫לאחרי הפסק נתקבל מכתבו מכ״ג שבט‪ ,‬בו כותב אודות ענין בית הכנסת‪.‬‬
‫ת ה אף כי בכלל אין עניני להתערב בכגון זה ועד ששואלים דעתי במפגיע‬
‫וכו׳‪ ,‬אבל כיון שכפי השערתי הרקע איז ניט קיין גלאטער‪ ,‬ועוד וג״ז עיקר‬
‫שהמושכל ראשון צ״ל להרבות בבתי כנסיות שעל טהרת הקדש בפרט בתקופתנו זו‬
‫ובמחנם הט׳ וכיו״ב‪ ,‬לכן חוויתי דעתי בהתאם לזה שאף שבאופן זמני נכון הדבר‬
‫ומכמה טעמים שיהי׳ כת״ר בביהכ״נ אודותה כותב‪ ,‬אבל בהנוגע לקביעות ‪ -‬ע״פ‬
‫הנ״ל טוב שייסד ביהכ״נ לעצמו‪ ,‬ואפילו אם יהי׳ ראשיתו מצער הרי אחריתו ישגה‬
‫עכ״פ ויהי רצון שישגה מאד‪.‬‬
‫מובן שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואין זה מסוג עניני בכלל להעמיד‬
‫דוקא על חוות דעתי כהאמורה‪ ,‬אלא שמאידך גיסא איני רשאי להעלים הנראה לי‬
‫לטובת כל המעונינים והמעורבים ‪ -‬שיהי׳ באופן הנ׳׳ל‪ ,‬ואפילו באם אי אפשר שיהי׳‬
‫ביהכ״נ בביתו ממש‪ ,‬צר ‪ T‬להשתדל ע״ד ביהכ״נ שיכול להיות עצמאי יותר מאשר‬
‫בביהכ״נ דעתה‪.‬‬
‫וכיון שמתקרבים אנו לחדש אדר אשר נקודתו ואמצע החדש הם ימי הפורים‪,‬‬
‫דמשלוח מנות איש לרעהו‪ ,‬ואחד הטעמים בזה קירוב לבב כל ישראל ועד לאחדות‬
‫אמיתית‪ ,‬יהי רצון שתתחיל פעולה זו תיכף מש״ק מברכין חדש אדר הלוך והוסיף‬
‫ועד דקיימא סיהרא באשלמותא באמצע החדש‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה לבשו״ט בכל האמור ולנחת אמיתי מבנו שי׳ אודותו כותב ‪-‬‬
‫בתוככי כל יו״ח שי׳ ‪ -‬ביחד עם זוגתו הרבנית תחי׳‪.‬‬
‫נממכחב כ״ו שבט‪ ,‬תטכ״ד(‬
‫‪265‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות‪/‬תצזה‪-‬פורים קטן‬ ‫לקוטי‬

‫תצוה‬
‫‪ . . .‬במש״ב בדברי התו״א ד״ה בכ״ה בכסלו בעניו הדה״נ בביהמ״ק• ‪ -‬בדרוש‬
‫זה מבאר שיטת הפוסקים דאין הדה״ג אלא בערב ומזרח ומערב מונחין)שו״ת‬
‫הרשב״א‪ .‬הרמב״ן‪ .‬תוד״ה ולהיטיב יומא עא‪ ,‬א‪ .‬וראה תויו״ט פ״ז דיומא ופ״ג דתמיד(‬
‫ומבאר הסדר בבוקר‪ :‬הטבת נר ז‪ /‬הטבת נר ר‪ ,‬הדלקת נר ר‪ ,‬הדלקת נר ז׳‪ .‬והדברים‬
‫ארוכים‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫נממכחב ימי חנוכה‪ ,‬היתש‪-‬ב(‬

‫•( ראה לקו״ש חי״ג ע׳ ‪ . 193‬חב״ג ע׳ ‪, .354‬רשימות״ חוברת מז‪ .‬המו״ל‪.‬‬

‫‪ . . .‬הדבר תורה שלה נתקבל‪ .‬ות״ח‪ .‬ובטח יודעת המבואר בספרים‪ ,‬אקזר‬
‫בכאו״א מבני ישראל המזבח שבו הוא לבו ויש בו חיצוניות ופנימיות הלב בדוגמת‬
‫מזבח החיצוני והפנימי‪.‬‬
‫)ממכתב י״ב אד״ש‪ ,‬תשנז״ו(‬

‫פורים קטן‬
‫‪ . . .‬ובפרט שיומא דא קגרים הוא פורים קטן‪ ,‬שגם הוא והחדש שלו אדר א׳‬
‫נמסים בציווי חז״ל משנכנס אדר מרבין בשמחה‪ ,‬ויהי רצון אשר השמחה תומשך‬
‫מחדש וימים אלו על כל השנה כולה‪ ,‬ושמחה מתאימה לתורת הבעש״ט תורת‬
‫החסידות‪ ,‬שמחת הנפש וגם שמחת הגוף‪ ,‬שמחה מענמים הגשמים וקומחה מענינים‬
‫הרוחנים שתבוא מתוך בריאות והרחבת הדעת אמיתית‪.‬‬
‫ובצחות לשון הנוסח זה הקטן גדול יהי׳‪ ,‬הרי מפורים קטן זה שגם שמחה קטנה‬
‫עלי׳ נאמר‪ ,‬שמחה פורץ גדר‪ ,‬יזכו כל בני ישראל וכאו״א מאתנו בכללם‪ ,‬לקיום‬
‫היעוד תשא את ראש בני ישראל‪ ,‬להוציאם מן המיצר והגבול אל המרחב בכל‬
‫עניניהם‪.‬‬
‫)ממכתב י־ד אד־ר‪ ,‬תשי״ז(‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬פורים‬ ‫לקוטי‬ ‫‪266‬‬

‫פורים‬
‫צו די קומענדיגע פורים טעג‪ ,‬ווען יעדער פון אונז וועט הערן די מגילה און‬
‫זיך אריינטראכטן אין דעם וואט עס ווערט דערציילט אין איר‪ ,‬ווילז מיר‬
‫אויפמערקזאם מאכן אויף עטליכע פרטים פון דעם וואט עם האט פאסירט בימים‬
‫ההם בזמן הזה‪.‬‬
‫עם איז אויפגעשטאנען א המן האגגי וועלכער האט ארויטגעגעבן די גזירה‬
‫להשמיד ולהרוג את כל היהודים צו א באשטימטן טאג‪.‬‬
‫אטתר המלכה זאגט‪ :‬לך כנוט את כל היהודים וצומו ‪ -‬און דאן וועט זי פרואוון‬
‫אפשרייען די גזירה‪.‬‬
‫מרדכי גייט און קלייבט צוזאמען צענדליגער טויזנטער אידישע קינדער און‬
‫לערנט מיט זיי תורה‪ .‬ער לערנט זיי ווי מען וועט מקריב זיין די מנחת העומר ווען‬
‫דער בית המקדש וועט צוריק אינגאנצן אויפגעבויט ווערן‪.‬‬
‫די אלע קינדער ווערן אזוי פארכאפט‪ ,‬אז אפילו זעענדיק די טכנת מות פאר די‬
‫אויגן ‪ -‬שרייען זיי אלע‪ :‬מיר בלייבן מיט מרדכי ביי דער תורה ‪ -‬לחיים או למות!‬
‫און אין דעם זעלבן טאג ווערט די גזירה בטל‪ .‬המנ׳ם מפלה איז שוין פארזיגלט‪.‬‬
‫די אידן זיינען פאלקאם גערעטעט‪ ,‬כאטש זיי דערוויטן זיר דערפון ערשט אין‬
‫מערערע חדשים ארום‪.‬‬
‫מעשה אבות מימן לבנים‪.‬‬
‫עת צרה היא ליעקב‪ .‬א נייער המן האט ארויטגעגעבן א גזירה להשמיד כו׳‪ ,‬הי׳‬
‫לא תהי׳‪.‬‬
‫דארפן מיר וויטן‪ ,‬אז איינער פון די הויפט מיטלען ווי צו מבטל זיין די גזרה ‪-‬‬
‫איינער פון די הויפט־מיטלען עם זאל זיין דער והשבות להמן את גמולו בראשו‬
‫וליהודים תהי׳ אורה ושמחה ‪-‬‬
‫איז קלייבן אידישע קינדער און לערנען זיי תורה און אידישקייט;‬
‫דערציילן זיי אז די גאולה שלמה ליגט אין אונזערע אייגענע הענט‪ ,‬און במילא‬
‫איז ניטא קיין ארט פאר יאוש‪ ,‬ווארום באלד ווי אידן טוען תשובה מיד נגאלין‪:‬‬
‫דערצייל]ן[ זיי אז במהרה יבנה בית־המקדש און מיר אלע דארפן זיין ווערט און‬
‫צוגעגרייט אויף דינען דעם אויבערשטן!‬
‫און אין דעם זעלבן טאג ווען אידישע קינדער וועלן דורכגעדרונגען ווערן מיט‬
‫דעם גייטט;‬
‫אין דעם זעלבן טאג וואט זיי וועלן זיין גרייט אויטצושרייען‪ :‬אתך אנחנו ‪-‬‬
‫מיט דיר תורה דינען מיר ‪ -‬סיי לחיים סיי למות ‪-‬‬
‫אין דעם זעלבן טאג‪ ,‬פארזיכערט אונז די תורה‪ ,‬איז די גזירה בטל‪ .‬המן‬
‫‪267‬‬ ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬פורים‬ ‫לקוטי‬

‫באקומט זיין מיאוס׳ן סוף און ביי אלע אידן וועט זיין בקרוב ממש אורה ושמחה‬
‫וששון ויקר‪.‬‬
‫מיט וואונשן פון א פרייליכן פורים‪.‬‬
‫)ממכתב אדר ב״‪ ,‬תשג״ה(‬

‫‪ . . .‬בהוספה על אישור מכתבו והחוברת ובהוספה על המברק שלי‪ ,‬אף שהערתי‬

‫בענין מתנות לאביונים מוכנה מאלי׳ ואין צריכה ביאור‪ ,‬אבל רצוני להשתמש‬
‫בהזדמנות זו להוסיף עוד נקודה בזה‪ .‬והיא;‬
‫נוסף על העיקר הוא הערך הדתי שבמצות מתנות לאביונים שהיא ממצוות היום‬
‫דפורים‪ ,‬ואדרבה במבואר בדברי הרמב״ם עוד נעלה יותר על ענין דמשלוח מנות‪ ,‬יש‬
‫בזה ערך פדגוגי לחנך ולהרגיל את הילדים לעבור על מדת הילדות)?( ולתת ממונם‬
‫למי שאינם חייבים לו ולא בלום‪ ,‬שיש בזה רגש עמוק יותר מאשר משלוח מנות‬
‫לחבר או לחברה‪ .‬ובפרט אשר הפרשת צדקה בממונו צריכה לגרור‪ ,‬ועל כל פנים‬
‫בהשפעת המחנך שיעורר על זה‪ ,‬גם צדקה כגופו ובטרחתו‪ ,‬שהם המדריכים הכי‬
‫פעיליים להחליש רגש האנוכיות שהוא מקור לכל מיני התפרצויות והפרעות ועד‬
‫לידי חטא ועון בפועל‪.‬‬
‫לא אכחד אשר בתור חסיד חביבה עלי נקודה זו ביותר‪ ,‬שהרי מיסודי תורת‬
‫החסידות ונושאי׳ היא ההדגשה איך שאהבת ה׳ ואהבת התורה ומצותי׳ אחדים הם עם‬
‫אהבת ישראל‪ ,‬ועד שכולי חד‪.‬‬
‫)מחנחב י״ג ניסן‪ .‬חשכ״ג(‬

‫‪ . . .‬זיכער האט איר אויסגעניצט די ימי הפורים‪ ,‬און ווי עם שטייט אין דער‬
‫מגילה אז רבים מעמי הארץ מתייהדים‪ ,‬וואם איינע פון די רמזים אין דעם איז‪ ,‬אז די‬
‫וועלכע ביז פאר פורים זיינען געווען עמי הארץ‪ ,‬ד‪.‬ה‪ .‬אז ויי האבען זיך באשעפטיגט‬
‫נאר אין ענינים ארציים‪ ,‬זיינען געווארען יהודים‪ ,‬כדרשת ולשון רז׳׳ל‪ ,‬אז ישראל‬
‫ווערן אנגערופן יהודים‪ ,‬על שם שכופר בעבודה זרה ‪ -‬וואס די פנימית אין דעם‬
‫איז‪ ,‬אז אין יעדער זאך זוכט מען און במילא געפינט מען‪ ,‬געטליכקייט‪ ,‬ווארום דער‬
‫וואם זאגט‪ ,‬אז עם איז פראן‪ ,‬אתר פנוי מיני׳ ‪ -‬איז דאס א ענין פון שתי רשויות‪ ,‬דבר‬
‫עבודה זרה‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
‫)ממכחב י״ט אדר‪ .‬חשט״ז(‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬שמות‬ ‫למוטי‬ ‫‪268‬‬

‫תשא‬
‫‪ . . .‬להערת כת״ר בהליקוט לפי כי תשא• דכיון דא״א אוסר דבר שאינו שלו לא‬
‫עבר אהרן איסור ע״ז בזהב העגל שלא קנאו ‪ -‬דאינו כי גם קודם שנעשה פסל‬
‫ואפילו בתחלת העשי׳ עובר על לא תעשה לך פסל כמבואר ברמב״ם וכי׳ ‪-‬‬
‫ת ה מעשה העגל הרי הי׳ קודם לימוד התושבע״פ דעשה״ד לבנ״י‪ ,‬ונתחייבו רק‬
‫בהמפורש בעשה״ד ‪ ( 1‬עשיית ‪ (2‬פסל‪ ,‬ואפילו את״ל שלמדו מקודם וקיימו ת׳ פרקי‬
‫דע״ז דאברהם אבינו דאוליף ליעקב )זח״ב רהע‪ ,‬סע״ב( ‪ -‬קיום חומרא זו מד״ע לא‬
‫דחי פקו״נ דאהרן ]לאחרי שראה הריגת חור)הובא בפרש״י([‪.‬‬
‫משא״ב זה שא״א אוסר דבר שא״ש‪ .‬וכמה מהשקו״ט שבהליקוט ‪ -‬שסברא הס‬
‫)ולהעיר מתום׳ שבועות כב‪ ,‬סע״ב( צריך שיתאימו גם קודם לימוד התושבע״ם‪ .‬ולכן‬
‫באו בהליקוט‪.‬‬
‫ע׳׳ד הנ׳׳ל מתורץ בפשטות קושיא הידועה בענינים דחה׳׳פ‪ :‬איך מלו ישראל‬
‫בלילה)שמו׳׳ר פי׳׳ט‪ ,‬ה ( ‪-‬‬
‫והוא דדין מילה ביום נתחדש לאחר מ״ת)תוד׳׳ה מר יבמות עב‪ ,‬ב(‪ .‬ואפילו את׳׳ל‬
‫דג״ז קיימו עד שלא ניתנה תורה ‪ -‬לא בטלו אכילת הפסח דנאסרה לערל‪ ,‬מפני‬
‫חומרא זו‪.‬‬
‫מצו׳׳ב שקו׳׳ט דהת׳ שי׳ בהליקוט בהנ״ל ‪ -‬שתקותי שיענין את כת״ר‪.‬‬
‫»ז ‪ 0‬נ תנ ״א דםן‪ ,‬תעול‪-‬ג(‬

‫•( דשנח תשליג ‪ -‬נדפס בלקו״ש חי״א שיווה א׳ לפ■ תשא‪ .‬המו‪-‬ל‪.‬‬

‫‪ . . .‬בהזדמנות זו אעורר את כת״ר על מה שראיתי בכמה פרסומים של פאג׳׳י‬

‫ציור הלוחות בצורת חצי עיגול למעלה‪ ,‬שזהו מנהג אומות העולם‪ ,‬היפך להבדיל‬
‫דברי חכמינו ז״ל‪ ,‬שהי׳ ארכו ששה ורחבן ששה ועבין שלשה )ב׳׳ב יד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ובפרםומינו‪ ,‬ובפרט לילדים‪ ,‬מדייקים אנו בזה)במצורף(•‪.‬‬
‫)ממכחנ י־נ שנט‪ ,‬תע‪1‬ב“‪{1‬‬

‫״( ראה גם לקו״ש חכ״א ע׳ ן‪ .4«-‬ושת‪ .‬המ‪1‬״ל‪.‬‬

‫‪269‬‬

‫הוספות‬

‫עניני רפואה‬

‫א‪ .‬רשות ונתינת־כח לרופא לרפאות‬

‫ב‪ .‬רופא מומחה‬
‫התחזקות באמונה ובטחון‬ ‫ג‪.‬‬
‫ד‪ .‬להעסיק בח המעשה ולא כח המחשבה‬
‫ה‪ .‬תומ״ע ורפואת הנפש מביאים רפואת הגוף‬
‫נתוח‪ ,‬וטפול באברים פרטיים‬ ‫ו‪.‬‬
‫סמי מרפא‪ ,‬זריקות כו׳‬ ‫ז‪.‬‬
‫ח‪ .‬טפול רפואי בשיטת ה״מדיטצי׳״‬
 ‫‪270‬‬

‫מפתח‬
‫ודג‬ ‫רשות ונ תינת כ ח לרופא לרפאות ‪..............................................................‬‬
‫‪ 6‬דג‬ ‫רופא מומחה ‪..............................................................................................‬‬
‫ו‪ 8‬ג‬ ‫התחזקת באמונה ובטחון ‪............................................................................‬‬
‫‪2S6‬‬ ‫להעסיק כ ח ה מ ע ש ה ו ל א כ ח ה מ ח ש ב ה‪....................................................‬‬
‫‪ 98‬ג‬ ‫תומ״ע ורפואת הנפ ש מביאים רפו את הגוף ‪.............................................‬‬
‫ססג‬ ‫נתוח‪ ,‬וטפול באברים פתזיים ‪.....................................................................‬‬
‫‪ 8‬גג‬ ‫סמי מרפ< ‪ u‬ריקות בו־‪.................................................................................‬‬
‫‪5‬גג‬ ‫טפול רפואי בשיטת ה״מדיטצי'״ ‪......................................... .....................‬‬
‫‪271‬‬

‫א‪ .‬רשות ונתינת־כח לרופא לרפאות‬

‫‪ . . .‬בהזדמנות זו הנני להביע ת״ח לכת״ר‪ ,‬באשר כנראה מדברי הרבנית תחי׳‬
‫עודד את רוחה‪ ,‬ויה״ר שגם מכאן ולהבא ירפא לא רק את גוף החולים הבאים אליו‪,‬‬
‫אלא יעודד ג״כ את רוחם ויחזק בטחונם בהשי״ת‪.‬‬
‫וידוע אשר כמרז״ל שחזקי׳ גנז ספר רפואות‪ ,‬כבר נזהר הרמב״ם שלא יפרשו‬
‫את המאמר נגד חכמת הרפואה‪ ,‬ופי׳ שזה הי׳ ספר סגולות)פי׳ המשניות להרמב״ם‬
‫פסחים ספ״ד‪ ,‬מורה נבוכים ח״ג פל״ז( ונתנה תורה רשות)ועפ״י חסידות פי׳ ג״כ כח(‬
‫לרופא לרפאות‪.‬‬
‫ואף שדעת הראב״ע)שמות כא‪ ,‬יט( שזהו רק בחולי שבחוץ ולא שבפנים)ראה‬
‫ג״כ רמב׳׳ן בפתיחתו לפי׳ עה״ת ור״פ בחוקותי הובא בט״ז ליו׳׳ד ר׳׳ס של׳׳ו( ‪ -‬הרי‬
‫כבר הלבה רווחת בישראל כהרמב׳׳ם להשתמש ברפואות‪ ,‬ולבטוח בהשי׳׳ת שישלח‬
‫דברו ‪ -‬ע״י אשז פלוני וסם פלוני ‪ -‬וירפאם ‪. . .‬‬
‫)ממכתב א׳ אלול‪ ,‬תשי״א(‬

‫‪(T S O‬‬

‫‪ . . .‬ידוע‪ ,‬אשר רפואה מתקנת מכאן ולהבא)כתובות עד‪ ,‬ב( אבל אפשר גם‬
‫לעקור את כל ]הענין[ מעיקרו)ראה חולין מח‪ ,‬א‪ .‬שו׳׳ת צפנת פענח ח׳׳א סי״ד(‪ .‬והנה‬
‫הגוף חיותו ובריאותו תלוים בנפש‪ ,‬וחיות ובריאות הנפש של איש הישראלי תלוים‬
‫בתומ״צ‪ ,‬וכמרז׳׳ל רמ״ח מ״ע כנגד רמ״ח אברים שס״ה מל׳׳ת כנגד שס׳׳ה גידים)זהר‬
‫ח״א קע‪ ,‬ב( שאין זה רק דמיון במספר‪ ,‬אלא אדרבה מפני שייכות הענינים זל״ז‬
‫משתוים הם במספרן)ראה תניא פרק נ״א(‪.‬‬
‫והנה ברפואת האדם ברוחניות‪ ,‬רפואת הנפש‪ ,‬שמזה משתלשלת רפואת הגוף‪,‬‬
‫ישנם ג״כ שני האופנים‪ ,‬אם רק תיקן המצב מכאן ולהבא‪ ,‬או עקירת הדבר מעיקרו‬
‫והוא אם ע״י עבודה מיראה או מאהבה )יומא פו‪ ,‬א(‪ ,‬אשר ע׳׳י עבודה מאהבה לא‬
‫נשאר גם רושם ממצב הבלתי מתאים הקודם ברוחניות‪ ,‬וחוזרים לאיתנם בגשמיות‬
‫וברוחניות‪ ,‬לאיתן שבגוף ע״י גילוי איתן שבנשמה )ראה קו״א בתניא ד״ה וצדקה‬
‫כנחל‪ ,‬לקו״ת ר״פ ראה‪ ,‬ד״ה אנכי נותן לפניכם היום ברכה(‪.‬‬
‫)ממכתב כ״ו מ־ח‪ ,‬תשי״ג<‬

‫במענה על מכתבו ‪ -‬בלי הוראת זמן הכתיבה ‪ -‬בו כותב אודות שאלת הרופא‬
‫במקום‪ ,‬ועיין ג״כ סנהדרין סוף פרק א׳‪ ,‬ובפרט ע״פ פירוש הרמב״ם)הלכות דיעות‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬רשות לתפא‬ ‫לק וטי‬ ‫‪272‬‬

‫סוף פרק רי‪ 1‬ומובן שבכגון דא צריכים להתדבר כולם יחד כמו בכל ענין הנוגע‬
‫לרבים לכללות כפר חב״ד‪ ,‬ובכל אופן יהי רצון שיקוים בתושבי הכפר בתכ״י אופן‬
‫הרפואה דהרופא כל בשר ומפליא לעשות‪ ,‬וכדבריו בתורתו תורת חיים‪ ,‬אני ה׳‬
‫רופאך ‪ -‬ולכן ‪ -‬כל המחלה גו׳ לא אשים עליך‪ ,‬שהוא אופן הרפואה הכי נעלה ‪. . .‬‬
‫)ממכחב נ״ח תשרי‪ ,‬תשי״ז(‬

‫בנועם מקבל הנני ידיעות מהרה״ח ‪ . .‬על דבר יחסו של כבודו אליו טפולו‬
‫בעניניו והעולה על כולנה שימת לבו לכל המצטרך להרב ‪ . .‬שי׳‪.‬‬
‫וכבר ידוע מאמר רז״ל)בבא בתרא ט׳ ע״ב( אשר הנותן פרוטה כו׳ מתברך בשש‪,‬‬
‫משא׳׳ב המפייסו מתברך באחד עשר‪ ,‬ואם בכלל דרשו רבותינו ז׳׳ל ורפא ירפא מכאן‬
‫שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות אלא שהי׳ חשש בדבר שאולי יסמכו על הרופא‬
‫בעצמו וישכחו אלקה עשהו שמטעם זה גנז יחזקי׳ ספר רפואות לדעת כמה מפרשים‪,‬‬
‫הנה כשהרופא עצמו יודע אשר הוא הוא שלוחו של הרופא חולי כל בשר ומפליא‬
‫לעשות הוא ה׳ אלקינו‪ ,‬הרי ממילא אין מקום לחשש זה ורפואותיו מצליחות ביותר‪,‬‬
‫והשי״ת ישלח ברכה והצלחה במעשי כבודו להיות השליח הנכון להביא רפואה‬
‫למכאובי האנשים אשר ההשגחה העליונה מביאם לידו‪ ,‬ושכר מצוה מצוה אשר גם‬
‫בעניניו הפרטים תומשך ברכה והצלחה להמצטרך לו לזוגתו ולילידיהם שיחיו‬
‫בגשמיות וברוחניות ‪. . .‬‬
‫)ממכתב י״א ניס‪ , 1‬תשי־ג(‬

‫‪SVO‬‬

‫לאחרי שתיקתו נעם לי לקבל מכתבו מחמישי באייר ות״ח על הבשו׳׳ט‬

‫מבריאותו‪ ,‬ובטח מקיים ציווי תוה״ק המודיעה שהיא הנותנת רשות לרופא לרפאות‪,‬‬
‫שבזה רשות פירושו ג״כ כח ואין הרופא אלא צנור על ידו מקבלים כח ותוספת כח‬
‫להיות הגוף בריא ושלם שמדרכי השם הוא וכמבואר ברמב״ם הלכות דיעות ריש‬
‫פרק ד׳ ובכ״מ וגם בתורת החסידות בכמה מאמרים ‪. . .‬‬
‫וכיון שנמצאים אנו בימים שבין פסח זמן חירותנו ולחג השבועות זמן מתן‬
‫תורתנו חרות על הלוחות א״ת חרות אלא חירות‪ ,‬הנה יהי רצון שתתוסף בכ׳׳א בתכ״י‬
‫חירות מכל ענינים המבלבלים לעבודת השם שכזד‪ ,‬גם עניני בריאות הגוף וכמבואר‬
‫גם בדרז׳׳ל‪ ,‬שכל ישראל היו בריאים ושלמים לקבלת התורה גם בגופם ובגשמיות‪,‬‬
‫‪273‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬רשות לרופא‬ ‫לקוטי‬

‫ומובן עוד יותר ע״פ המבואר בתניא פרק מ״ט ובנו בחרת מכל עס ולשת‪ ,‬שהבחירה‬
‫בגלוי הוא הגוף החומרי בו׳ עיי״ש‪.‬‬
‫בברכה לבשו״ט מתוך בריאות הנכונה‪.‬‬
‫)ממכתב י״ד אייר‪ ,‬תשי״ז(‬

‫נמסרה לי הידיעה אודות מצב בריאותו‪ ,‬ותקותי שמיום ליום רואים הטבה בזה‪,‬‬
‫ובודאי לדכוותי׳ למותר להדגיש ציווי תורתנו הק׳ תורת חיים שהיא הנותנת‬
‫רשות לרופא לרפאות‪ ,‬שמזה מובן שצריך למלאות הוראת הרופא‪ ,‬ואף שלפעמים‬
‫עולה מחשבה שמבזבזים זמן על עניני רפואה ומנוחה וכיו״ב‪ ,‬אבל אפילו בהתבוננות‬
‫קלה מובן ע״פ מאמר רז״ל האמור שאין זה בזבוז אלא אדרבה‪ ,‬כי על ידי שעה קלה‬
‫שגלעיני בשר( מבזבז‪ ,‬נשכרים כמה זמן לאחר זה‪ ,‬שיכול לנצל בשמחה ובטוב לבב‬
‫לעבוד את השי״ת בכל דרכיך‪ ,‬וכהוראת חז״ל המבוארת בפרטיות בתורת החסידות‪,‬‬
‫על הכתוב בכל דרכיך דעהו‪.‬‬
‫בברכה לרפואה קרובה ולבשו״ט בכל האמור‪.‬‬
‫)ממכתב נ״ד ניסן‪ ,‬תשי״ז(‬

‫?‪(TV-‬‬

‫‪ . . .‬ובימי חדש כסלו חדש הגאולה הנה עליו לפעול בעצמו להתנהג על פי‬
‫הוראת רז״ל שציוו לשמוע לקול הרופאים ולעשות את זה מתוך שמחה‪ ,‬ומה איכפת‬
‫לו באיזה אופן ובאיזה ענינים ימלא רצון הבורא ובלבד שיעשה את זה מבלי‬
‫חשבונות‪ ,‬וכאשר השם יתברך אומר לשמוע לרופא צריך לעשות כן ולהיות שבע‬
‫רצון מההזדמנות לשמוע אל רצון השי״ת במילא צריך להעשות זה בשמחה‪ ,‬ואז עוזר‬
‫השי״ת שרואים שיש ממה להיות שבע רצון‪.‬‬
‫מקוה הנני שיכתוב לי שעושה בזאת והשי״ת יוסיף בברכתו לו ולכל ב״ב שיחיו‬
‫בבריאות הנכונה ובפרנסה בהרחבה‪.‬‬
‫המחכה לבשו״ט‪.‬‬
‫)ממכתב ג' כסלו‪ ,‬תשי״ד(‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬רשות לדופא‬ ‫למוטי‬ ‫‪274‬‬

‫נאך א לייגגערען איבערריים בין איך געווען צופרידען צו באקומען אייעד‬

‫בריף פון י״ב אדר שני‪.‬‬
‫און דאם וואם איר שרייבט בנוגע צו די רייד פון די דאקטוירים‪.‬‬
‫עם איז באוואוסט דער כלל און זי הנהגה פון יעדער אידן‪ ,‬אז מען דארף‬
‫אויפפירען זיד לויט די אנווייזונגען פון תורתנו הק‪ /‬און וויכאלד רבותנו ז״ל זאגען‬
‫אונז‪ ,‬אז התורה נתנה רשות לרופא לרפאות‪ ,‬איז דאם א קלארע אנדייטונג אז דער‬
‫רופא איז א שליח‪ ,‬און אויב אפילו ניס שטענדיג ווייס דער שליח די כוונה פנימית‪,‬‬
‫אבער דאס וואס דער שליח זאגט בהנוגע לפועל‪ ,‬איז דאם פון דעם משלח‪ ,‬און אין‬
‫אזא אופן איז דאס א תורה זאך‪ ,‬איז פון דעם פארשטענדליך‪ ,‬אז אויב אפילו מען‬
‫פארשטייט ניט אינגאנצען אדער עס איז פראן קשיות אויף דעם שליח‪ ,‬על דרך ווי‬
‫איר שרייבט אין אייער בריף‪ ,‬דארף דאם אבער ניט האבען קיין השפעה אויף דעם‬
‫אויספאלגען צו טאן דאס וואם דער דאקטאר זאגט‪ ,‬און דעריבער בין איך בטוח אז‬
‫באקומענדיג דעם בריף וועט איר אנהויבען אויספאלגען צו טאן וואס דער דאקטאר‬
‫זאגט‪ ,‬און השם יתברך זאל געבען‪ ,‬אז דער פאלגען און טאן לויט זייער אנווייזונג‬
‫זאל זיין בהצלחה מופלגה אין אלע ענינים‪.‬‬
‫און אויך זעלבסטפארשטענדליך‪ ,‬אז די הנהגה פון ניט עסען אין צייט‪ ,‬עסען‬
‫נאר איין מאל א טאג וכיוצא בזה‪ ,‬איז דורכאויס ניט דער דרך הבעל שם טוב וועגעז‬
‫וועלכען מיר האבן געהערט מערערע מאל פון רבותינו נשיאנו הק׳‪ ,‬אז עם דארף זיין‬
‫עזב תעזב עמו‪ ,‬מיטן גוף‪ ,‬אבער ניט דורך תעניות וסיגופים‪.‬‬
‫איך האף צו באקומען פון אייך א שנעלען ענטפער אז איר הויבט אן טאן ווי‬
‫געזאגט אויבען‪ ,‬ויהי רצון שיחי׳ בהצלחה‪.‬‬
‫)ממכתב י״ט אדר שני‪ ,‬חשי״ז(‬

‫איך בין געווען צופרידען צו באקומען דיין בריף‪ ,‬אין וועלכען דו שרייבסט‬
‫אויך וועגען דיין הנהגה‪ ,‬און בפרט בנוגע צום עסען‪ ,‬און אין די ענינים וועלכע‬
‫זיינען פארבונדען מיט בריאות הגוף‪ ,‬זאגט אן תורתנו הקדושה תורת אלקים חיים‪ ,‬אז‬
‫מען דארף אויספאלגען אלץ וואס דער דאקטאר זאגט‪ ,‬שהתורה נתנה רשות לרופא‪,‬‬
‫און ער איז ניט מער ווי א שליח‪ .‬פארשטענדליך אז מען קען זאגען דעם דאקטאר די‬
‫טענות און סברות וועלכע זיינען פראן אין דעם‪ ,‬און אויך די סברא וועלכע דו‬
‫שרייבסט צו מיר‪ ,‬אבער נאכדעם ווי דער דאקטאר הערט אויס די סברות‪ ,‬דארפמען‬
‫אויספאלגען זיינע אנווייזונגען‪ ,‬אן אונטערשייד אויב זיי שטימען מיט דיינע סברות‬
‫אדער ניט‪ ,‬וואס ווי געזאגט אויבעז אז דער דאקטאר איז ניט מער ווי א שליח‬
‫וועלכער טוט דאם מיט דעם כח און רשות וואט תורה האט עם געגעבען‪ ,‬און‬
‫‪275‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬רשות לרופא‬ ‫למוטי‬

‫וויבאלד אז דאס נעמט זיך פון תורה איז דאס א טובה פאר דעם גוף און דער נשמה‬
‫צוגלייך‪ .‬אויב אפילו מען פארשטייט דאס ניט‪ ,‬אדער עם דאכט זיך אנדערש‪ ,‬איז‬
‫דאם אויך ניט קיין וואונדער‪ ,‬ווארום תורה איז דאך חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך‬
‫הוא איז קיין וואונדער ניט‪ ,‬אז ניט אלץ וואט שטייט אין דער תורה פארשטייט א‬
‫מענטש‪ ,‬אבער דער מענטש דארף מקיים זיין אלץ וואט אין תורה שטייט אפילו ניט‬
‫פארשטייענדיק וטוף ההבנה לבוא‪.‬‬
‫איד האף אז דו וועטט אויטפאלגען דאם אלץ אויבען געזאגטע‪ ,‬און טאן דאם‬
‫מיט שמחה ובטוב לבב‪.‬‬
‫בברכה לבשורות טובות בכל האמור‪.‬‬
‫)ממכתב נ־ב א״ר‪ ,‬תשי״ז(‬

‫במענה על מכתבו בלי הוראת הזמן בו כותב כי זוגתו תחי׳ אמר לה הרופא‬
‫שצריכה להיות איזה ימים בשפיטאל כדי לעשות חקירה ודרישה‪ ,‬וזוג׳ תחי׳ יראה‬
‫וחרדה משפיטאל מפני חששות שונות)שאין להם יטוד^‬
‫הנה עליו להטביר לה באותיות המתאימות לפי מצב רוחה עתה אשר ‪-‬‬
‫דער אויבערשטער האט באעזאפן די וועלט און ער פירט די וועלט‪ ,‬טיי אין חצי‬
‫הכדור התחתון וואו מיר געפינען זיר‪ ,‬טיי איו חצי הכדור העליון וואו ‪ . .‬און איר‬
‫געפינט זיר‪ .‬והוא אמר ויהי‪ ,‬הוא ציוה ויעמוד‪ ,‬אז אלץ וואט עם טוט זיר אין דער‬
‫וועלט טוט זיר ניט אן דעם אויבערשטן‪ ,‬און אלץ וואט דער אויבערשטער וויל טוט‬
‫זיר‪ .‬נאר דער אויבערשטער וויל‪ ,‬אז מ׳זאל מאכן א כלי אין טבע‪ ,‬דאם הייטט‪ ,‬אז‬
‫ענינים זאלז זיר אפטאן כדרר הטבע‪.‬‬
‫בשעת א איד‪ ,‬מאן אדער פרוי‪ ,‬פילט זיר עפעם ניט גוט און מ׳דארף רופן א‬
‫דאקטאר‪ ,‬איז דאם ניט דער פשט‪ ,‬אז דער דאקטאר וועט טאן ווי עם וועט זיר עם‬
‫פארוועלן‪ ,‬נאר דער אינהאלט דערפון איז‪ ,‬אז השי״ת האט אויטגעקליבן דעם‬
‫דאקטאר פאר זיין שליח אויטצופירן דורר דעם די שליחות‪.‬‬
‫און אז מ׳האט בטחון אין דעם אויבערשטן‪ ,‬אן טפיקות‪ ,‬אז ער פירט די וועלט‪,‬‬
‫איז מען דאן זוכה אז מ׳זעט דאם אויר מיט די פליישיקע אויגן‪ ,‬אויף יעדן טריט און‬
‫שריט‪ :‬ווי אזוי דער אויבערשטער האלט אונז יעדן איינעם פארן האנד און פירט‬
‫אונז ווי עם איז פאר אונז בעטער‪ ,‬טיי אין גשמיות און טיי אין רוחניות‪.‬‬
‫במילא‪ ,‬אויב זי וועט גיין אין האטפיטאל לויט די הוראות פון דאקטאר‪ ,‬בלייבט‬
‫זי נאר אלץ אונטער דעם אויבערשטנם רשות‪ .‬און דער אויבערשטער וועט זי היטן‬
‫און זען‪ ,‬אז עם זאל גיין ווי עט איז בעסער פאר איר הן פאר בריאת הגוף און הן‬
‫פאר בריאת הנפש‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬מומחה‬ ‫לקוטי‬ ‫‪276‬‬

‫זי דארף נאר זיין שטארק אין דער אמונה און בטחון‪ ,‬אז עס וועט זיכער מקויים‬
‫ווערן דאם וואט דער רבי‪ ,‬הוא כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ האט איר געבענטשט‪,‬‬
‫בענטשט איצטער און וועט אויר ווייטער בענטשן זי זאל האבן א רפואה‪ ,‬און איר און‬
‫זי זאלט קאנען אין גיבן אנזאגן בשורות טובות‪ ,‬אז זי פילט זיך געזונט‪.‬‬
‫מסתמא לעגט זי אריין לצדקה אין דער פושקע פון רבינו מאיר בעל הנם ערב‬
‫שבת ויום־טוב פאר ליבט בענטשן‪ ,‬און איר זאגט געוויס דעם רבי׳נם קאפיטל תהלים‬
‫שהוא עתה קאפיטל ע״א לכל הפחות ביז יו״ד שבט ה׳תשי׳׳א‪ .‬כמובן כל זה בלי נדר‪.‬‬
‫בברכת כתיבה וחתימה טובה‪ ,‬המחכה לבשורות טובות‪.‬‬
‫)ממכתב ט׳ז אלול‪ ,‬ה׳שי״ח(‬

‫נתקבל מכתבו מכ״ד תמוז‪ .‬ובשאלתו לבריאותו ‪ -‬יחדל מלחשוב עד״ז כלל‪.‬‬
‫אבל יפנה לרופא וימלא בפועל בהוראותיו בהנוגע לסדר היום שלו וכר‪ ,‬מבלי‬
‫להעסיק בזה כח המחשבה שלו‪ .‬כן במש״ב ע״ד אחותו תי׳ ‪ -‬ג״ב צריך הי׳ להתייעץ‬
‫עם רופא‪ .‬והרי ארז״ל אשר התורה נותנת רשות לרופא לרפאות‪ .‬ולכל דבר ארז״ל‬
‫שצ״ל אחיזה בטבע‪ .‬והרופא כל בשר ישלח רפואתם‪.‬‬
‫)ממכתב נ״ט תמוז‪ .‬תשט״ז(‬

‫ב‪ .‬רופא מומחה‬

‫במענה על מכתביו מכ״ז פיון ושלאחריו‪ ,‬בם כותב אודות מצב הבריאות וחוות‬
‫דעת כמה מהרופאים ששאל בעצתם אשר לכן עלה בדעתו ובו׳‪.‬‬
‫ומהנכון בכגון דא שתהי׳ בחודש הרחמים ‪ -‬אלול התייעצות )קונסיליום( של‬
‫שני רופאים מומחים אשר ביקר אצלם וראוהו‪ ,‬ויסביר להם טעמו ונמוקו‪ ,‬ואחרי כן‬
‫יעשה כהוראתם‪ ,‬והרי התורה נתנה רשות לרופא לרפאות ‪. . .‬‬
‫)ממכתב י״ח תמוז‪ ,‬חשי״ז(‬
‫‪277‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬מומתה‬ ‫למוטי‬

‫המענה למכתבו ‪ -‬שנתקבל באיחור זמן בהרבה יותר על הרגיל ‪ -‬בעת רצון‬
‫יקרא הפ״נ שלו ע״ד בנו ‪ . .‬שי׳ על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה‬
‫נבג״מ זי״ע להמצטרך לו וביחוד להטבת מצב בריאותו בקרוב‪.‬‬
‫ולפלא מ״ש שמתייעץ עם רופא ומוסיף שאינו מומחה להמיחוש שלו ב״א רופא‬
‫פנימי‪ ,‬ואף שכבר נאמר ותשועה ברוב יועץ‪ ,‬מוכן וגם פשוט שהמייעץ העיקרי צ״ל‬
‫מומחה במקצוע‪ ,‬והרי כמה מומחים במקצוע זה נמצאים באה״ק ת״ו‪ .‬ואם בהנוגע‬
‫לטפול רגיל יש לעשות כנ״ל עאכו״ב בטפול בתרופה חדישה שבכלל תרופות כאלו‬
‫צריכים זהירות יתירה‪ ,‬וכמו שהראה המציאות‪.‬‬
‫מובן שבאם יורה רופא מומחה טפול בסממני רפואה הנמצאים רק בארצות‬
‫הברית ‪ -‬אוי ישתדלו לשלחם מכאן‪ ,‬ובלבד שהרופא יכתוב במפורט שם הסממנים‬
‫)בלשון ספרי הרפואה‪ ,‬ובאותיות לאטיין( בצירוף הידיעות הנצרכות לזה‪ .‬ולדוגמא‬
‫שמזכיר במכתבו על כדורים ובכמה מסממנים אלו ישנם כדורים בעלי גודל שונה‬
‫וכיו״ב‪ ,‬וכשיאמר לרופא מומחה שכותב עד״ז למעבר לים בודאי ידע איר לפרט‬
‫הסממנים‪.‬‬
‫בכלל נכונה ההצעה שלמשך איזה זמן עכ״פ ימעט הנ״ל בלימוד ויתעסק‬
‫בעבודה גופנית או עכ״פ בעבודה משרדית‪ ,‬ובאם ממאן בזה כמו שכותב במכתבו‪,‬‬
‫הרי יש לברר שזהו ענין שלפעמים עת לעשות לד׳ ע״י הפרו תורתך וכמ״ש ג״כ‬
‫המורה הגדול הוא הרמב״ם הל׳ דיעות סוף פ״ג וריש פרק ד׳‪.‬‬
‫כיון שע״פ תוכן מכתבו מתעסק כת״ר ברפואת הנפש לבניך אלו התלמידים‪ ,‬הרי‬
‫מובן ע״פ מדתו של הקב״ה מדה כנגד מדה אלא שכ״פ ככה שכרו בהנוגע לרפואה‬
‫לבניך כפשוטו‪ ,‬ועוד זאת אשר ע״פ לשון הרמב״ם יש לנפש בריאות וחולי כמו שיש‬
‫לגוף)שמונה פרקים להרמב׳׳ם פרק ג׳ והלכות דיעות פ״ב( הנה רואים ברפואת הגוף‬
‫שאפשר ע״י סממנים מרים או מתוקים‪ ,‬והחילוק מובן‪ ,‬ובפרט כשהטפול הוא לא חד‬
‫פעמי‪ .‬ובכלל מחולקים בזה דרך המוסר ודרך החסידות‪ ,‬שהמוסר התוכן שלו כשמו‬
‫מוסר בפשוטו‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬ההדגשה על הענינים ומדות הלא טובים ובו׳ משא״כ דרך‬
‫החסידות הדגשה על רום ויוקר הנפש‪) ,‬אלא שזהו דורש שלילה כל הדברים‬
‫המונעים לרוממות הנפש(‪.‬‬
‫שלכן מהנכון ביותר שיקבע כת״ר קביעות לעצמו בלימוד תורת החסידות‪ ,‬אף‬
‫שתקותי שבלא״ה מעיין בזה מזמן לזמן‪ ,‬אבל לא זהו ענין קביעות ובפרט כהוראת‬
‫רבנו הזקן בעל התניא והשו״ע‪ ,‬שקביעות פירושה לא רק בזמן אלא והוא העיקר‬
‫הקביעות בנפש‪ ,‬ובמילא גם בהשפעה על תלמידיו ינקוט בקו זה‪ ,‬והרי התורה דרכי׳‬
‫דרכי נועם‪ ,‬ואין לך דבר העומד בפני הרצון‪ .‬ובפרט שהרי זכה)כלשונו במב׳( הרבה‬
‫לשמוע שיחות רמות מכ׳׳ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה׳׳ה נבג״מ זי׳׳ע‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה לבשו״ט בכל האמור‪.‬‬
‫)ממכחב אדר״ח אייר‪ ,‬חשי׳׳ח(‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬מומחה‬ ‫ל קו טי‬ ‫‪278‬‬

‫‪ . . .‬במ״ש אודות רופא מומחה א״י שיש לו שם טוב גס בין בני ישראל‪ ,‬ושואל‬
‫חוות דעתי ‪ -‬לא הבנתי מה הספק בזה‪ ,‬כי בעניני רפואה אין מבדילים בזה‪ ,‬ואומן‬
‫לא מרעי אומנתו‪ ,‬וכמו שראינו במעשה בפועל אפילו מגשיאינו הק׳‪ ,‬ובפרט שכותב‬
‫שהוא דתי‪ .‬וישלח השי״ת דברו וייטיב מצב בריאותו ע״י איש פלוני וטיפולים פלוני‪.‬‬
‫וסגולה מיוחדת לימים האלז‪ ,‬שמתקרביפ אגו לזמן מתן תורתנו שמביאה רפואה‬
‫לעולם‪ ,‬וכמבואר בארוכה גם בשמו״ר‪ ,‬שכל ישראל היו בריאים ושלמים לקבלת‬
‫התורה ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ״ה אייר‪ ,‬תשט־ס‬

‫ע^«ייז<‬

‫‪ . . .‬במ״ש אודות חמותו תחי׳ ‪ -‬הנה כלל ידוע בכגון דא‪ ,‬שבאם רופא אומר שב‬
‫ואל תעשה‪ ,‬יש לשאול עוד דעת רופא מומחה במקצוע‪ .‬ולכן כדאי שחמותו תחי׳‬
‫תפנה לעוד מומחה‪ .‬והשי׳׳ת יצליחו לייעצה בטוב לפני׳ בכל הפרטים‪.‬‬
‫)ממנחב י‪ 1‬״ד סי!‪ , 1‬ח)‪0‬ייח(‬

‫‪ . . .‬בנוגע לטיפול שלו‪ :‬ישאל דעת רופא מומחה שלישי‪ ,‬ובאם יסכים לאחד‬
‫מהנ׳׳ל ‪ -‬יעשה כן‪ .‬באם יאמר עצה שלישית ‪ -‬ימסור כ״ז לרופא־משפחתו‪ ,‬ויתייעץ‬
‫עמו איך לעשות בפועל‪.‬‬
‫‪ (2‬לבן אחותו שי׳ ‪ -‬יתייעץ עם רופא מומחה במקצוע זה ‪ -‬איך להשפיע על‬
‫ב״א בכל הענינים שכותבים‪.‬‬
‫אזכיר כהנ״ל עה״צ‪.‬‬
‫)ממענה נ־לן אדמו״ד שליט׳א(‬

‫‪ . . .‬איני יכול להבין כלל ‪ -‬למה לא ישלח הרופא המטפל בידידתה תיאור‬
‫מצבה וכו׳ להמוסד המחקרי בואשינגטון‪ ,‬אם ככתבה הטעם שלדעתו לא מצאו שם‬
‫הרפואה לזה‪ (1 :‬מה יפסיד בזה? ‪ (2‬איך יכול לדעת הנעשה במוסד הנ״ל לאחרונה‪.‬‬
‫והרי ידוע שנמשך כמה חדשים)ולפעמים שנה ויותר( עד שמוסדות כאלה מפרסמים‬
‫‪279‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬מומחה‬ ‫למוטי‬

‫תוצאות מחקרים שלהם‪ .‬רואה הנני רק טעם א׳ ‪ -‬פסיכולוגי‪ :‬שלא לעורר בידידתה‬
‫תקוה שלאח״ז לדעתו תתאכזב ‪ -‬אבל בזה הרי מוצא ישנו שישלחו התיאור מבלי‬
‫ידיעתה‪.‬‬
‫)ממכתב ה־ אור שני‪ ,‬תשנ״ה(‬

‫קבלתי מבתבו מכ״ז מ״ח‪ ,‬בו מתאר מצב בריאות זוגתו תחי׳ אשר לפ״ד הרופא‬
‫דעתה יש לה כמה וכמה ענינים ומזמן לזמן פריסטופעו של המרה וכו׳ ועתה מוטלת‬
‫במטה בכאבים שונים‪.‬‬
‫לדעתי כדאי הי׳ שימצא רופא כללי היינו אף שאינו גדול כ״כ‪ ,‬אבל שיהי׳ לו‬
‫ידיעה בכל הענינים‪ ,‬ויספר לו את חוו״ד כל הרופאים שהיתה אצלם זוגתו תחי׳ עד‬
‫עתה‪ ,‬ויבקשו שיתעסק בכ״ז ויתן לה דבר בללי בהנהגה ובאכילה ושתי׳ וכיון‬
‫שארז׳׳ל שהרפואה באה ע״י סם פלוני ואיש פלוני כו׳ בלי הגבלה ע״ד גדלו ומהותו‪,‬‬
‫הרי קרוב להיות שדוקא רופא ממהות זה וועט איר צוטרעפען ועל ידו תבוא‬
‫הרפואה לזוגתו תחי׳‪.‬‬
‫בברכה שיודיע בשו״ט מהטבת בריאות זוגתו תחי׳‪.‬‬
‫גמסנתנ ג• נסלו‪ ,‬תשי״ס‬

‫‪ . . .‬ומ״ש אודות ‪ . .‬שתליט״א ואשר מתייעצים עם שני רופאים מומחים בלי‬

‫ידיעת אחד מהשני‪ ,‬הגה כדי שלא יהי׳ בלבול לאחר זמן‪ ,‬נכון שקודם גשתם לפעולה‬
‫יסדרו באופן דיפלומטי אם אפשר שיתדברו הנ״ל ביניהם לטפול ‪ . .‬מובן שבאם‬
‫הענין יביא לרוגז וקפידא של אחד מהנ״ל‪ ,‬יש להסתפק במה שיציעו החוות דעת של‬
‫שני הרופאים לפני הרופא המשפחתי שלהם ויתייעצו אתו ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ־ט סיו!‪ ,‬תשט״ז(‬

‫‪ . .‬והחשש‬ ‫‪ . . .‬מ״ש בסיום מכתבו אם לפנות לרופא יותר מומחה מאשר ד״ר‬
‫הוא אפשר תהי׳ לו דיעה אחרת ואז איך להכריע‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬מומחה‬ ‫ל קו טי‬ ‫‪280‬‬

‫הרי דיו לחשש זה בזמנו כיון שעכ״ם מגדר ספק לא יצא וההכרעה בכגון דא‬
‫ה״ה או הרגש השואל בעצמו‪ .‬וכפסק השו״ע אשר בענינים כמו אלו לב יודע גר‪ .‬או‬
‫שמציעים שתי הדיעות לפני רופא ניטרלי‪ ,‬וינחהו השי״ת בדרך הטובה לפניו ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ״א כסלו‪ ,‬תשט״ו(‬

‫בעת רצון יזכירו אותו ואת זוגתו תחי׳ על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח אדמו״ר‬
‫זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע מתאים לתוכן כתבו ויהי רצון שכשם שכתב הבקשה כן יבשר‬
‫בשו״ט בזה‪.‬‬
‫ולכתבו אודות ההישגים של הרופאים בארצוה״ב בחכמת הרפואה ‪ -‬בכלל‬
‫עומדים הרופאים דהכא ואה״ק ת״ו בקישור הדוק ויודעים אחד מהנעשה אצל השני‪,‬‬
‫אלא שלפעמים כדאי במיוחד לשאול הרופא שמבקר אצלו ע״ד הישגים מחוץ לאה״ק‬
‫ת״ו ובפרט בארצוה״ב וע״ד מאמר רז׳׳ל‪ ,‬מיל]ת[א דלא רמי׳ עלי דאיניש וכו׳ ‪. . .‬‬
‫)ממכתב ג׳ שבס‪ ,‬תשכ״א(‬

‫במענה למכתבו מכ״א אלול חדש הרחמים‪ ,‬בו כותב אודות חוות דעת הרופא‬
‫בהנוגע לבריאותו שישנם מייעצים נתוח בלב‪.‬‬
‫והנה מובן שבכלל ההחלטה בזה תלוי׳ בגודל המומחיות של המייעצים‪ ,‬וביחוד‬
‫במצבו הנה כפי הידיעות כאן מבקרים באה״ק ת״ו מומחים גדולים ברפואת הלב גם‬
‫מחו׳׳ל‪ ,‬ואז עושים התייעצות ביחד עם המומחים דאה״ק ת״ו‪ ,‬וכדאי אשר יברר באם‬
‫ישנה בקרוב אפשרית להתייעצות כזו האמורה‪ ,‬ואז יבקש את הרופא ממכיריו‬
‫שיתבקר ע׳״־ הנ׳׳ל וידעו הוראתם‪ ,‬ויהי רצון שיצליחו בעצתם‪ ,‬לרפואתו קרובה ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ״ו אלול‪ ,‬תשי־ז(‬

‫במענה למכתב מיום א׳ וירא‪,‬‬

‫תעשה כדעה אחידה דשני רופאים מומחים‪.‬‬
‫ובאם יש פרט השייך לשו״ע כמובן צ׳׳ל חוו״ד רב‪.‬‬
‫)ממכתב י״ט מ״ח‪ ,‬תשל״ג(‬
‫‪281‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬בטחח‬ ‫לקוטי‬

‫‪ . . .‬במענה לשאלתה ‪ -‬תמשיך אצל הרופא שיש לה אימון יותר בו‪.‬‬

‫)ממכתב מוצ״ש בדר״ח אד״ר‪ ,‬תשל״ג(‬

‫ג‪ .‬התחזקות באמונה ובטחון‬

‫בעתו קבלתי מכתבו ולאחרי כאן גם הצילומים‪ .‬ונתעכב המענה כי רק אתמול‬
‫קבלתי המכתב מרופא ידיד ‪ -‬שבקשתיו לברר דעת מומחה במקצוע זה‪ ,‬ומצורף בזה‬
‫העתק מכתב הרופא‪.‬‬
‫עלי להוסיף‪ ,‬אשר גם לולא מכתב הנ״ל הרי כמה רופאים מומחים נמצאים‬
‫באה״ק ת״ו‪ ,‬ארץ אשר עיני ה׳ א׳ בה מראשית השנה ועד אחרית שנה‪ ,‬והרי הוא רופא‬
‫כל בשר ומפליא לעשות ורופא בו״ד אינו אלא שלוחו‪.‬‬
‫כיון שהכל בהשגחה פרטית‪ ,‬ובהמשך להאמור‪ ,‬עלי להוסיף ‪ -‬אבל גם זה עיקר‬
‫‪ -‬אשר הדרך והצנור והכלי לקבלת כרכות הרופא כל בשר ומפליא לעשות היא‬
‫ההתחזקות באמונה ובטחון בהשי״ת ובמלוי מצוותיו באופן דמעלין בקדש‪.‬‬
‫מהראוי שיבדוק תפיליו ‪ -‬באם לא נבדקו משך י׳׳ב חודש האחרונים‪.‬‬
‫בברכה לבריאות ולכתיבה וחתימה טובה ולבשורות טובות‪.‬‬
‫בודאי יורה לאיזו כתובת להחזיר הצילומים‪.‬‬
‫)ממכתב כ• אלול‪ ,‬תשכ״ז(‬

‫ע׳׳י דודו הרה״ג הוו״ח אי״א נו״נ כו׳ עוסק בצ״צ מוה״ר ‪ . . .‬שי׳ נמסר לי אודות‬
‫מצב בריאותו בצירוף בקשת ברכה‪ ,‬ובלי נדר כשאהי׳ על ציון הק׳ של כ״ק מו״ח‬
‫אדמר׳ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע נשיא ישראל אזכירו להטבת מצב הבריאות ובודאי‬
‫למותר לעורר אשר השי״ת הוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות‪ ,‬וכנוסח שקבעו‬
‫אנשי כנסת הגדולה בברכת השחר וכיון שקבעוה בברכה בשם ומלכות אף שספק‬
‫ברכות להקל בודאי אין כאן שום ספק כלל)וע״ד מה שכותב רבנו הזקן בעל התניא‬
‫‪ -‬פוסק בנסתר דתורה ‪ -‬והשו״ע ‪ -‬פוסק בנגלה דתורה ‪ -‬באגרת התשובה שלו‬
‫פרק י״א יעיין שם( ובמילא כשיתחזק בבטחונו בהשי״ת הרי זה עצמו מביא הטבה‬
‫בבריאות נוסף על תוספת הצלחה בעניני הרפואה‪ ,‬אלא שהצנור והכלים לזה הם‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬גטחון‬ ‫לקוטי‬ ‫‪282‬‬

‫תורה ומצות בכלל והוספה בהם בעת הצורך והדוחק בפרט‪ ,‬ובודאי יעשה בזה‬
‫כמתאים למעמדו ומצבו ומאן דמוסיף מוסיפין לו‪.‬‬
‫בודאי ישמור שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ״ק מו״ח אדמו״ר‬
‫זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪ ,‬והם‪ ,‬א( אמירת שיעור תהלים ‪ -‬כפי שנחלק התהלים לימי‬
‫החדש ‪ -‬בכל יום אחר תפלת שחרית‪ .‬ב( שיעור לימוד פרשת חומש עם פירוש רש״י‬
‫מהסדרה של השבוע ‪ -‬ביום א׳ מהתחלת הסדרה עד פרשת שני‪ ,‬ביום ב׳ מפרשת שני‬
‫עד שלישי וכר‪] .‬ג([ ושיעור לימוד תניא בכל יום כפי שנתחלק התניא לימות השנה‪,‬‬
‫והשי״ת יצליחו‪.‬‬
‫בברכה להטבת הבריאות חמחכה לבשו״ט‪,‬‬
‫)ממכתב ט״ז מ״ח תשט־ס‬

‫במענה על מכתבו מערב חג השבועות זמן מתן תורתנו‪ ,‬בו כותב ממה ששמע‬
‫מהרופא והרושם שפעל עליו ועל זוגתו תחי׳‪.‬‬
‫ולפלא שכנראה נשמט מזכרונו פתגם אדמו״ר הצמח צדק בדיוק מאמר רז״ל‬
‫התורה נתנה רשות לרופא לרפאות‪ ,‬ודייק לרפאות יש לו רשות‪ ,‬ולא ח״ו לפעול‬
‫נמיכת רוח וכו׳ ובפרט שבתקופתנו זו שבכל יום מתחדשים טפולים חדשים בעניני‬
‫רפואה‪ ,‬מוצאים סממני רפואה חדשים וכו׳‪ ,‬כנגד השכל הבריא הוא להגיד עתידות‬
‫בדוגמת אלו שכותב‪ ,‬והלואי יהיו חזקים בבטחונם בבורא עולם ומנהיגו המשגיח על‬
‫כאו״א בהשגחה פרטית‪ ,‬שבעתיד הקרוב יווכחו במוחש ששקר דברי הנ״ל‪ ,‬אף שמובן‬
‫שצריכים לעשות איזה אחיזה בדרך הטבע וראה ג״כ קונטרס ומעין מאמר כ״ה בזה‪,‬‬
‫ולכן יש להתענין גם בדיעטא צמחונית ‪. . .‬‬
‫)ממכתב יו״ד סיי‪ ,1‬תשי־ז(‬

‫‪ . . .‬ז״ע נתקבל מכתבו מד׳ תמוז‪ ,‬בו כותב אודות בריאותו‪ ,‬ואזכירו לרפו״ק‬
‫בהיותי על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪.‬‬
‫ומ״ש אודות חוו״ד הרופאים‪ ,‬הנה כבר ידוע מאמר הצמח צדק‪ ,‬אשר התורה‬
‫נתנה רשות לרופא לרפאות אבל לא ח״ו מאכן שווער אויף׳ן הארצען‪ ,‬וכאשר‬
‫מתחזקים בבטחון בהשי״ת‪ ,‬הרופא כל בשר ומפליא לעשות‪ ,‬ממשיכים את זה בפועל‬
‫בטוב הנראה והנגלה‪.‬‬
‫‪283‬‬ ‫שיחות‬ ‫וסואה ‪ /‬בטתון‬ ‫לקוטי‬

‫בברכה לאריכות ימים ושנים טובות ‪ -‬לו ולזוגתו ‪ -‬שיחיו ‪ -‬ולרוב נחת מכל‬
‫יו״ח שיחיו מתור בריאות הנכונה‪.‬‬
‫)ממנחב ר תמוז‪ ,‬תשי־ד(‬

‫בעת רצון אזכירו וב״ד שי׳ על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה‬
‫נבג״מ זי״ע להמצטרד להם מתאים לתוכן כתבו‪.‬‬
‫ובודאי לדמותי׳‪ ,‬אשר הוא הגבר ראה עני וחסדי השם יתברך בהנצלו‬
‫מהמצוקה והתלאות הרבות‪ ,‬למותר להאריך אשר הבטחון בהשם יתברך בורא עולם‬
‫ומנהיגו‪ ,‬מוצדק הוא‪ ,‬לא רק בהנוגע לחיי עולם הבא‪ ,‬אלא גם בהנוגע להענינים‬
‫בעולם הזה‪ ,‬אף שהוא גשמי וחומרי‪ ,‬ומעשיו קשים ורעים‪ ,‬כמבואר גם בספר התניא‬
‫לרבנו הזקן סוף פרק ו׳‪ ,‬והרי גם על פי חכמת הרפואה‪ ,‬ככל שתגדל מדת הבטחון‬
‫יגדל המרץ של האדם ומשפיע גם על מצב בריאות גופו ועל מצב רוחו‪ ,‬שזה מוסיף‬
‫גם בהצלחתו במעשיו והשתדלותו‪.‬‬
‫והבכן מכל האמור בהתאם לתוכן מכתבו‪ ,‬הרי מובן‪ ,‬ותקותי חזקה‪ ,‬מיוסד על‬
‫הבטחת חז״ל‪ ,‬שכל מי שמטיבין לו הוא לאורך ימים ושנים‪ ,‬אשר כעבור זמן מה‪,‬‬
‫יוכל לבשר שהוסב המצב באותן הנקודות אודותן כותב‪ ,‬ויהי רצון שהטבה זו תלך‬
‫ותוסיף‪.‬‬
‫תקותי שלאחרי בקורו ב‪ . . .‬לרפאות חולים הנה יבקר שם בענינים שמחים‪,‬‬
‫בקור בריאים‪ ,‬וישתתף בההתועדויות הנערכים שם מזמן לזמן ומביאים רפואה וחיזוק‬
‫עדוד רוח שפלים לב נדכאים‪ ,‬שפלים ונדכאים במלחמת היצרים‪ ,‬מלחמת הצורה עם‬
‫החומר והרוח עם הגשם‪ .‬שכל זה בא כתוצאה מהמלחמה דנפש האלקית עם הנפש‬
‫הבהמית‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה לבשו׳׳ט בכל האמור‪.‬‬
‫)חמכחב אדר־ח אד״ש‪ ,‬חשי״ט(‬

‫איך האב ערהאלטען אייער ספעשל דעליווערי בריף אין וועלכעז איר‬
‫באשרייבט דעם באזוך מיט אייער טאכטער שתליט״א בא דעם דאקטאר‪ ,‬און אז ער‬
‫האט פארגעשלאגען מאכען פארשידענע טעסטען בכדי צו פעסט שטעלען צו‬
‫■וועלכער קאטעגאריע זי באלאנגט‪ ,‬און באשרייבט אויך די קאטעגאריעם‪ .‬ווי עס‬
‫זעהט זיך פון דעם טאן פון אייער שרייבען‪ ,‬האט מען אייך געמאכט שווער אויפן‬
‫הארצען‪ ,‬און איר פרעגט מיין מיינונג ועגען מאכען די טעסטען‪:‬‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬בטחון‬ ‫לקוטי‬ ‫‪284‬‬

‫לויט מיין מיינונג זעה איך פון דעם ניט קיין אונטערשייד אין דער ערציהונג‬
‫פון אייער טאכטער‪ ,‬וואט די טעסטען זאלן ניט ווייזן און ווי באלד אז דאס בריינגט‬
‫ניט קיין נוצען‪ ,‬איז דאך אויף וויפיל עם זאל ניט זיין אונשעדליך די טעסטן‪ ,‬אבער‬
‫דאם ווערט דאך געטאן דורך עלעקטרי נעבען קאפ און ענליכעם‪ ,‬איז שווער צו‬
‫פאראויסזאגען צי דאס וועט ניט בריינגען קיין היזק חלילה‪ ,‬און אזעלכע זאכן טוט‬
‫מען נאר דאן ווען מען איז געצוואונגען אין דעם‪ ,‬און בפרט אז די אלע טעסטען איז‬
‫נאך ניט קיין זיכערער באווייז‪ ,‬ווארום דאם איז ערשט א פאר יאר אז מען האט דאס‬
‫אויפגעטאן‪ ,‬און האלב טאפט מען אין דער פינסטער‪ ,‬איר דארפט נעמען אין אכט‬
‫אויך דאם‪ ,‬אז איר אליין האט דאך אויך געזעהען אז דאקטוירים האבען ניט‬
‫געטראפען מיט אייער טאכטער און עם זעהט זיך אין איר א בעסערקייט מער וויפיל‬
‫מען האט גערעבנט און זיכער איז אז אויך ווייטער וועט אזוי אנהאלטען‪ ,‬במילא‬
‫ווייס איך ניט צוליב וואם דארפט איר פארלירן געלט און אנשטריינגען זיך וועגען‬
‫דעם בנוגע טעסטען וועלכע זיינען אן א נוצען און אין בעסטן פאל ניט מער ווי אן‬
‫היזק‪.‬‬
‫וואם אנבאלאנגט צום דאקטארס פארשלאג צו אריינזעצן אייער טאכטער אין א‬
‫טשער וכר איז מיין מיינונג אז אין די אלע זאכען‪ ,‬ווען עם איז דא אויף דעם א‬
‫צושטימונג פון צוויי דאקטוירים קען מען זיך פארלאזען אויף דעם‪ ,‬און השי״ת זאל‬
‫געבען די דאקטוירים דעם ריכטיקען געדאנק אויף דער ריכטיקער באהאנדלונג‬
‫פאר אייער טאכטער שתליט״א און די דאקטוירים זאלען זיך באנוצען מיט דעם כח‬
‫וואס די תורה האט זיי געגעבען אויף צו היילען‪ ,‬אויף עפעס אנדערש זיינען זיי‬
‫קיינע בעלי בתים‪ ,‬און ווען מען הערט פון א דאקטאר א שווערן ווארט‪ ,‬דארפמען‬
‫ניט לייגען קיין אבט אויף דעם‪ ,‬און מען דארף דאם אננעמען ניט מער ווי פאר א‬
‫נםיון פון השי״ת וואס ער ברוך הוא וויל אויספרובען אייך און אייער מאן הרב‬
‫שיחיו אין דעם אמונה ובטחון בכה השי״ת‪ ,‬און וואם מער איר וועט זיך שטארקען‬
‫אין אייער בטחון בהשי״ת אלץ פריער וועט איר זעהן מיט אייערע פליישיקע אויגען‬
‫די געזונט בעסערונג פון אייער טאכטער‪ ,‬און השם יתברך זאל העלפען אייך און‬
‫אייער מאן הרב שי׳ אז דאם אלעס זאל קומען במהרה ממש‪.‬‬
‫איך רעכן אז עם איז איבעריג צו ווידערהאלן וואם איך האב שוין געשריבען‪,‬‬
‫אז אויף וויפיל עם איז מעגליך זאלט איר איינטייל נעמען אין דער צוגרייטונג וואם‬
‫מען באדארף צו א חסידישן פארבריינגען וועלכע קומט פאר בא אייך אין שטאט‪,‬‬
‫וואם דאס וועט אויך זיין א באווייז אז איר זייט זיכער אין דער הילף פון השי״ת אז‬
‫ער וועט זיכער דערפרייען אייער און אייער מאנס הרב שי׳ הערצער‪.‬‬
‫בברכה לרוב נחת מבתה עם בעלה הרב שי׳‪.‬‬
‫)ממכחב י״ב סמן‪ ,‬חשי״ב(‬
‫‪285‬‬ ‫שיחות‬ ‫רסואה ‪ /‬גטחון‬ ‫לקוטי‬

‫זה לא כבר מסר לי הרה״ח הוו״ח אי״א נו״נ עוסק בצ״צ ובו׳ מוהרחמ״א שי׳‬
‫חדקוב ע״ד שאלתו בעניז הטעסטען‪ .‬וידוע מאמר ששמענו כ״פ מכ״ק מו״וז אדמו״ר‪,‬‬
‫ווי מען פרעגט אזוי ענטפערט מען‪.‬‬
‫אף שבאמת נפלא הדבר שאחרי שראו נפלאות השי״ת‪ ,‬וגם בעיני בשר‪ ,‬הנה‬
‫מפעם לפעם נופלים אצלם סברות חדשות אפשר לעשות טעסטען‪ ,‬ואולי למסור את‬
‫בתם תחי׳ לעוד רופא שיתלמד את מלאכתו וחכמתו ובו׳‪ ,‬אבל ביון ששאלה זו גופא‬
‫מורה על חלישות הבטחון‪ ,‬הרי אפשר שהדרך בנוגע לבתם תחי׳ צריך להיות‬
‫בהליכה בשאלה ברופאים‪ ,‬כי אין אתנו יודע נפלאות תמים דעים יתברך ויתעלה‪.‬‬
‫ויה״ר מהשי״ת שאיך שיחליטו ‪ -‬יהי׳ להצלחה ולחיזוק בריאות בתם ‪ . .‬תחי׳‪,‬‬
‫ויגדלוה לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבת הדעת‪.‬‬
‫והשי׳׳ת יעזר לכאו״א מאתנו שלא נהי׳ כחולמים‪ ,‬אפילו כפי המבואר בתו״א‬
‫שבשעת ההתקשרות היא התקשרות אמיתיןת[‪ ,‬ואצ״ל כפי המבואר בהמאמר אין‬
‫הקב״ה בא בטרוניא* כו׳ במדריגה פחותה מזה ‪. . .‬‬
‫)מטכחב ר שבט‪ ,‬חשי־ג(‬

‫•( נ ד פ ס בםה״מ קונטרסים ח״ג ע׳ קטו‪ .‬המו״ל‪.‬‬

‫מ׳האט מיר איבערגעגעבען‪ ,‬וועגען אייער געזונט צושטאנד‪ ,‬און ניט אויפ־‬
‫גלעגקייט‪.‬‬
‫בעת רצון וועט מען אייך מזכיר זיין אויף דעם ציון הק׳ פון כ״ק מו״ח אדמו׳׳ר‬
‫זצוקללה״ה נבג״מ זי׳׳ע‪ ,‬צו אנזאגען גוטע בשורות אין דאם אויבען געשריבענע‪.‬‬
‫און קענענדיג אייך און אייער משפחה בכלל‪ ,‬איז איבעריג צו באטאנען‪ ,‬אז עס‬
‫וואונדערט מיר אויף דער קליינקייט אין בטחון בהשם יתברך‪ ,‬וואס ער ]איז[ משגיח‬
‫בהשגחה פרטית אויף יעדערן ביז דאם קלענסטע איינצעלהייט‪ ,‬און בפרט אין אייער‬
‫פאל‪ ,‬אז איר האט געזעהן חסדי השם יתברך מערערע מאל‪ ,‬וואם דאם מוז דאד‬
‫לאגיש בריינגען צו פארשטארקונג אין בטחון בהשם יתברך‪ ,‬און ווייניגער דאגה‪,‬‬
‫און צו האבען קביעות עתים בתורה‪ ,‬און מקיים זיין מצות בעזמחה‪ ,‬וטוב לבב‪ ,‬און ניט‬
‫לייגען קיץ אכט‪ ,‬וואס דער יצר הרע פרובירט איינריידין אנדערש‪ ,‬און ניט אומזיסט‬
‫ווערט דאך דער יצר הרע ‪ -‬אנגערופען‪ ,‬זקן וכסיל‪.‬‬
‫איך האף אז צו דער צייט פון ערהאלטען מיין בריף‪ ,‬איז שוין דא א בעסערונג‪,‬‬
‫און וועט קענען אנזאגען גוטע בשורות אין דעם אלעס‪.‬‬
‫בברכה לרפואה ולבשו״ט‪.‬‬
‫)ממבתב ס טבח‪ ,‬חשכ״ז(‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬להעסיק המעשה‬ ‫לקוטי‬ ‫‪286‬‬

‫ד‪ .‬להעמיק בה המעשה ולא בה המחשבה‬

‫במענה על מכתבו מבדר״ח אלול עם הפ״נ המוסגר בו אשר אקראהו בעת רצון‬
‫על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪ ,‬בו כותב ע״ד מצב‬
‫בריאותו‪ .‬הנה זה מכבר כתבתי לכמה מהשואלים בכגון דא‪ ,‬אשר אף כי מחד גיסא‬
‫צריך למלאות אחרי הוראת הרופאים וכמבואר בכ״מ ומובא ג״כ לפסק הלכה בשו״ע‬
‫בדיני שבת מילה וכר הרי לאידך גיסא זהו רק בהנוגע להבפועל ממש אבל כח‬
‫המחשבה אין מענין האדם כלל להתעמק במצב בריאותו בגשמיות וכר כיון שאין זה‬
‫מקצוע שלו היינו שאין הוא הרופא של איש פרטי זה ולא תצמח מזה תועלת להאיש‬
‫פרטי ובמילא ה״ה אצלו בגדר של מחשבה שאין בה תכלית ובמילא ה״ה מבלבלות‬
‫כי מטרידות את כח המחשבה מלהתלבש במה שצריכה לחשוב וכל יתר כנטול דמי‬
‫וה׳׳ה בהנוגע אליו שצריך למלאות כהוראת הרופאים בהנוגע להבפועל ממש ולשים‬
‫בה׳ מבטחו אשר ישלח דברו וירפאהו‪ .‬בברכה למילוי בקשותיו בהפ״נ הנ״ל ולכוח״ט‬
‫בפרט‪.‬‬
‫)ממכתב גי אלול‪ ,‬תשי״ד(‬

‫מאשר הנני קבלת מכתבו מי״א כסלו‪ ,‬ומ״ש אודות חוות דעת הרופאים הנה‬
‫לפלא גדול שמסלפים דברי ובמילא איז די שטימונג שלא כדבעי‪ .‬אני אמרתי וגם‬
‫כתבתי שיעשו כהוראות רופאים מומחים וגם אמרתי וגם כתבתי כו״כ פעמים שאין‬
‫להתפעל מחוות דעתם וכידוע דיוק אדמו׳׳ר הצמח צדק שניתן רשות לרופא לרפאות‬
‫ותו לא‪ ,‬ובשני ]ענינים[ הג״ל עושים להיפך‪ ,‬שאין ממלאים כהוראת רופאים מומחים‪,‬‬
‫ולאידך גיסא ווערט מען נתפעל מחוות דעתם‪ ,‬ומה אוכל לעשות בזה‪ .‬והרי אין‬
‫לשלול מאיש ואשד‪ ,‬הישראלים כח הבחירה חפשית שלהם‪ ,‬שע״פ המבואר ככ״מ‬
‫בדא״ח וכן משמע גם בלקו״ת פ׳ אמור לח‪ ,‬ב‪ ,‬בחירה החפשית היא מפני שמושרשים‬
‫בעצמות שרק שם הוא מקום בחירה חפשית בלי כל הכרח‪ .‬והשי׳׳ת יצליחו ואת זוגתו‬
‫שיחיו אז מען זאל פאלגען בשני הענינים הנ״ל וועט ארויסקומען בהקדם האפשרי‬
‫בטוב הנראה והנגלה ‪. . .‬‬
‫)ממכחב י״ז כסלו‪ ,‬תשט־ס‬

‫‪ . . .‬מ״ש אודות מצב בריאותו ושנפל ברוחו מזה‪ ,‬הנה בודאי ידוע לו שזה היפך‬
‫תורתנו בכלל‪ ,‬ותורת החסידות בפרט‪ ,‬והתורה נתנה רשות לרופא לרפאות‪ ,‬אבל בבת‬
‫‪287‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬להעסיק המעשה‬ ‫לקוטי‬

‫אחת עם זה על האדם לזכור ולדעת ברור‪ ,‬שהשי״ת הוא הרופא כל בשר ומפליא‬
‫לעשות‪ ,‬ובמילא עליו לעבדו ית׳ בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬ובטוח השי״ת למלאות הבטחתו‬
‫בהמצטרך להעובד‪ ,‬וכמבואר העניו בכ״מ בדא״ח‪ ,‬ואין להתעמק כלל וכלל במצב‬
‫הבריאות‪ ,‬און צוהערען זיד ווי מעז פילט זיר‪ ,‬כי זהו מעניניו של הרופא ולא מענינו‬
‫של האדם‪ ,‬והאריכות בדבר הפשוט אך למותר‪ ,‬וזכות התעסקותו בקירוב לבן של בני‬
‫ישראל לאבינו שבשמים תעמוד לו לבשר טוב ככל הנ״ל‪.‬‬
‫בברכת הצלחה בעבודתו בקדש המחכה לבשו״ט‪.‬‬
‫)ממכתב ד טבת‪ ,‬תשט״‪(1‬‬

‫‪ . . .‬מסיבה נתעכב שילוח המכתבים‪ ,‬ובינתיים הגיעו מכתביו מט״ו‪ ,‬כ״ב‪ ,‬כ״ו‬
‫טבת וכן המברק ‪ . .‬ואיני מבין מהי עוה״פ הבהלה ע״ד בריאותו‪ .‬וכבר אמרתי וגם‬
‫כתבתי לו כ״פ דעתי ברורה בזה‪ ,‬וגם הדגשתי ‪ -‬שלדעתי יסיח דעתו לגמרי ממח׳‬
‫ע״ד בריאותו‪ ,‬כי בריא הוא בעהשי״ת‪ .‬אבל ימלא כל הוראות הרופאים בהנוגע‬
‫למעשה‪ ,‬ושרואה אני שאפילו בהיותו כאן עשה להיפר בשני הענינים‪ :‬התעמק במ״ש‬
‫שאין לה כל יסוד)מבלי טעם ע״ז(‪ ,‬ובשו״א לא רצה לשמור סדרי אכו״ש וכר)ג״כ‬
‫מבלי שום טעם שכלי בזה(‪ .‬וכנראה גם עתה מחזיק בהנהגתו זו‪ .‬ומה תועיל כתיבתי‬
‫עוה״ם אז ער וויל טאן דוקא פארקערט?‪ .‬והדבר תלוי רק ברצונו הטוב ‪. . .‬‬
‫ננזמנתב י״ג טבח‪ ,‬תעוט״ז(‬

‫‪ . . .‬בהנוגע לבריאותו הוא‪ ,‬כבר אמרתי מאז לכמה מאנ״ש בכגון דא‪ ,‬אשר‬
‫במעשה צריך למלאות הוראות הרופא ובמילא צריר להתבקר על ידו שאז יורהו‪,‬‬
‫אבל כח העיון ואפילו המח׳ אצ״ל כלל ע״ד בריאותו‪ .‬ובפרט בהנוגע אליו ‪ -‬שאין‬
‫מה איבערטראכטען‪ ,‬וכנראה ממכתבו עושה ההיפך מזה; מתעמק ומשקיע מח׳ ״מהו‬
‫מצב הבריאות היום? אתמול? מחר ומחרתיים?״‪ ,‬ובהשערות משונות דוקא‪ ,‬ואינו‬
‫מבקר אצל רופא‪ ,‬ובמילא א״א לו למלא הוראותיו‪ - .‬וכיון שכבר נהג באופן שלו‬
‫כמה וכמה חדשים‪ ,‬אפשר ינסה מכאן ולהבא לנהוג בהצעתי הנ״ל‪ ,‬ובשני הפרטים גם‬
‫יחד?‬
‫)ממכתב י״ח חמוז‪ ,‬חשט״ס‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬תומ״צ מביא רפואה‬ ‫לק וטי‬ ‫‪288‬‬

‫נתעכב השילוח ונתקבל מכתבו מכ׳ץ שבט וכן פתקאות מעמד של ‪ - . .‬שיחיו‪.‬‬
‫ומש״ב במכ׳ ע״ד להתבקר מרופאים אחרים ‪ -‬הנה‪ ,‬לאחרי בקשת סליחתו‪,‬‬
‫ווילדקייט דארף אריך האבן א גבול‪ .‬ויבקש את הרופא ‪ . .‬שי׳ ‪ -‬במכתב‪ .‬וא״צ לויפן‬
‫בשביל זה ל‪ - . . .‬לסדר לו רשימת אוכלין ומשקין הטובים יותר במצב בריאותו‪,‬‬
‫זמני האכילה בערך‪ ,‬וכ״פ ביום‪ ,‬וכיו״ב‪ .‬ואח״ב ימלא הוראותיו בפועל‪ .‬ולאיזה‬
‫שבועות יפסיק נסיעותיו מביתו למק״א ובמילא יוכל‪ ,‬אם ירצה‪ ,‬למלאות כהנ״ל בנקל‬
‫יותר‪ .‬ויהי׳ בהצלחה‪.‬‬
‫)ממכחב כ״ז שבט‪ ,‬תשט״ז(‬

‫ה‪ .‬תומ״צ ודפואת הנפש מביאים דפואת הגוף*‬

‫דורך ‪ . .‬האב איך ערהאלטען זיינער צייט די ידיעה וועגען דער מיינונג פון די‬
‫דאקטוירים וועגען אייער געזונט‪ ,‬און היינט האב איך ערהאלטען זיין גוטע ידיעה‬
‫פון וועלכער עם האט מיר געפרייט צו הערען אז די אפעראציע איז געווען כשורה‬
‫און השם יתברך זאל העלפען אז אייער צושטאנד זאל פון צייט צו צייט‬
‫פארבעסערט ווערען ביז איר וועט קענען אנזאגען אז אייער געזונט איז אינגאנצען‬
‫פאלקאם‪.‬‬
‫אבער בכדי אויף קאנען אויפנעמען די ברכות פון השם יתברך דארפמען‬
‫האבען גוטע כלים אין וואם עם זאלן אנהאלטען די ברכות השם יתברך און בא‬
‫אידען זיינען די כלים‪ ,‬תורה ומצות‪ ,‬און איך האף אז אויך איר וועט בלי נדר נעמעו‬
‫אויף זיך‪ ,‬צו אגהאלטען זיך שטארקער אין תורה ומצות‪ ,‬און וואם מער שטארקער‬
‫און אפטער איר וועט אזוי טאן‪ ,‬אלעס מערער און גיכער וועט השי״ת שיקעו זיינע‬
‫ברכות צו אייך‪ ,‬און בפרט וויל איך אייך פארשלאגען צו זיין אפגעהיט צו לייגעו‬
‫תפילין אלע טאג און נאך דעם דאוונען זאגען א פאר קאפיטלעך תהלים‪ ,‬און פארן‬
‫לייגען די תפילין‪ ,‬ואלט איר געבען א פאר פראנק אויף צדקה‪.‬‬
‫אויך זאלט איר זעהען באווירקען אייערע ברידער שי׳ אז זיי זאל]ן[ אויך‬
‫לייגען תפילין)אויסער שבת און יום טוב( און איר דארפט אים ערקלערעו‪ ,‬אז ער‬
‫אלס דאקטאר ווייס אויף וויפיל עס ווענדעט זיך דער געזונט פון דעם קערפאר אן‬
‫דער געזונטקייט פון דער נשמה וועלכע ווירקט דורך דעם ניערווען סיסטעם אז זיי‬
‫זאלען זיין שטארק און מוטיג‪ ,‬אויך ער אלס דאקטאר ווייס זיכער‪ ,‬וויפיל עם זיינען‬

‫•( וראה גם לק מן ע׳ ‪ 17‬־‪ .316‬ע׳ ‪3‬־‪ .322‬ועוד‪.‬‬

‫‪289‬‬ ‫שי חו ת‬ ‫רפואה ‪ /‬תומו״צ מביא רפואה‬ ‫ל מו טי‬

‫דא רפואות און מעטאדען דורך וועלכע מען היילט מעגשן‪ ,‬ניט וויסענדיג ווי אזוי‬
‫און פארוואס דאס היילט‪ ,‬און פונדעסטוועגען טוט מען דאם‪ ,‬וויילע מען זעהט‪ ,‬אז‬
‫דאס בריינגט נוצען און הילף‪ ,‬און אווי איז אויר בנוגע צו תורה ומצות‪ ,‬אז דער‬
‫עיקר איז ניט דער פארשטיין‪ ,‬נאר דער טאן דאם‪ ,‬און די זיכערקייט אז דאם אין‬
‫אזוי‪ ,‬און ווי מיר זעהען אין דער היסטאריע פון אידישן פאלק‪ ,‬אז ניט קוקענדיג‬
‫אויף אלע רדיפות און צרות וועלכע די פעלקער האבען צוגעטראכט און געטאן צו‬
‫אידען‪ ,‬זיינען דאך אידען געבליבען און לעבען‪ ,‬אט אזוי איז אויך בא דעם פרט‬
‫)אינדיווידועלן( אידן‪ ,‬איז דער אנהאלט אין תורה ומצות דארף זיין דער עיקר‪ ,‬און‬
‫ניט שטעלען קיינע תנאים צו דעם אויבערשטען וועלבער איז דער גרעסטער‬
‫דאקטאר‪ ,‬אז פריער זאל מען פארשטיין ווי וועט ווירקען די רפואות‪ ,‬און דערנאד‬
‫וועט ער נעמען די רפואה‪ ,‬נאר מען געטרויט דעם ד״ר און פראפעטאר‪ ,‬אט אזוי‬
‫דארף זיין דער צוגאנג פון א אידען צו תורה ומצות‪ ,‬און דאם מאבט געזונט א אידן‬
‫אין זיין נשמה און אויך זיין קערפאר‪.‬‬
‫בברבה שיבשר בשורה שמרגיעז הטבה בבריאותו‪.‬‬
‫)ממכתב א• שבט‪ ,‬תשי״ב(‬

‫‪ . . .‬אייער זון שי׳ האט מיר איבערגעגעבן אז אייער טאבטער ‪ . . .‬פילט‬

‫צייטענווייז ניט גוט ‪ . . .‬געוויס איז זי געווען בא א דאקטאר און פאלגט אויס וואס‬
‫ער זאגט‪ .‬זי בענטשט דאך ליכט יעדער ערב שבת ויום טוב‪ ,‬דארפן אויך זען אז לכל‬
‫הפחות ביז זי וועט ווערן אכצען יאהר אלט זאל זי פאר ליכט בענטשן אריינווארפן‬
‫דריי מטבעות אויף צדקה אין א פושקע פון ר׳ מאיר בעל הנם‪ ,‬אויך וואלט געווען‬
‫גוט ווען איר זאגט יעדן טאג ביז ראש השנה‪ ,‬דעם קאפיטל ע״א פון תהלים‪.‬‬
‫אויך האט מיר איבערגעגעבן אייער זון שי׳ וועגן זיין טאנטע ‪ . . .‬אז זי איז ניט‬
‫באם בעסטן געזונט‪ ,‬מ׳דארף איר אויר איבערגעבן הנ״ל וועגן אויספאלגן וואם א‬
‫ספעציאליסט א דאקטאר וועט איר הייסן טאן און אריינווארפן דריי מטבעות אין‬
‫פושקע פון רמבעה״נ פאר ליכט בענטשן און לכל הפחות איינמאל א וואך זאל זי‬
‫געבן אפעסן אן אידן)א אורח‪ ,‬אדער אן ארעמאן(‪.‬‬
‫היילן היילט דער אויבערשטער ער מאכט עם טיילווייז דורך א דאקטאר‪,‬‬
‫אבער די הויפט מעדעצין פאר אידן האט ער באשטימט זאל זיין צדקה‪ ,‬מעשים‬
‫טובים און א קאפיטל תהלים‪ .‬איך האף צו הערן פון אייך אז אייער געזונט האט זיר‬
‫פארבעסערט און ווערט אלץ בעסער‪.‬‬
‫)ממכתב ג־ נזנ״א‪ ,‬רי׳נסי׳׳ת(‬
 ‫שי חו ת‬ ‫רפואה ‪ /‬ת‪1‬מ״צ מביא ופואה‬ ‫ל קו טי‬ ‫‪290‬‬

‫לשמע אזן שמעתיו מחוגי הרבנים ובני הישיבה מהצלחתו במלאכתו מלאכת‬
‫הקדש רפואת בני אדם בגופם‪ ,‬אשר היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא‪ ,‬וכלשון‬
‫רופא הנפש והגוף גם יחד הוא רבנו הרמב״ם בהלכות דיעות ריש פרק ד׳‪ ,‬ואף‬
‫שבטוחני שאין כ׳ זקוק להתעוררות ובקשה כגון הנ״ל ובפרט בהנוגע לרב מורה‬
‫הוראה בישראל משרידי דור היש? שעלה להשתקע בארצנו הקדושה תבנה ותכןנן‬
‫על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו‪.‬‬
‫בכל זה כמאמר רז״ל אין מזרזין אלא למזורזין‪ ,‬באתי בשורותי אלה‪ ,‬כיון‬
‫שהמדובר ביודעי ומכירי הוא הרה״ח אי״א נו״נ בעל מדות וכר מו״ה ‪ . .‬שפונה אל כ׳‬
‫בעניני בריאותו וכפי שיבאר בעצמו הפרטים‪.‬‬
‫ויהי רצון אשר חפץ ה׳ ביד כ׳ יצליח לעשות את התלוי בו לרפואתו קרובה של‬
‫הרב שי׳ ולרפו״ש‪.‬‬
‫בטח נוהג גם כ׳ כמנהג כמה רופאים יראי ה׳‪ ,‬אשר כשפונים אליהם בבקשת‬
‫עצה ברפואת הגוף‪ ,‬מנצלים הזדמנות זו גם להתעוררות לרפואת הנשמה‪ ,‬אשר כ״א‬
‫ובפרט בדורנו דור יתום זה זקוק לזה‪ ,‬וכמאמר אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא‬
‫יחטא‪ ,‬וביחוד שרואים במוחש אשר הטבת מצב בריאות הנשמה מביאה גם כן הטבה‬
‫במצב בריאות הגוף כפשוטו‪ ,‬וכציווי הכתוב‪ ,‬תמים תהי' עם ה׳ אלקיך ברמ״ח אברים‬
‫ושס״ה גידים של הגוף וכן של הנפש‪ ,‬שהם כנגד רמ״ח מצות עשה ושס״ה מצות לא‬
‫תעשה‪ ,‬וכפירוש רבנו הזקן בעל התניא והשו״ע בכתוב זה)לקו״ת פ׳ נצבים‪ ,‬דף מה‬
‫ע״ג(•‬
‫בכבוד ובברכת הצלחה ברפואת הגופות וברפואות הנפשות‪.‬‬
‫בטח הנדפס באוצר הפוסקים ח״א )הוצאה ב׳ דף קסד טור ב׳( אשר כ׳ עושה‬
‫ניתוח הפרוסטאטה* מבלי לנתק השביל ואפילו לא לאחרי הניתוח ‪ -‬אמת הוא ונוהג‬
‫כן גם עתה‪ .‬וא״כ בודאי יפרסם זה בכל מכ״ע הרפואיים‪ ,‬כיון שנוגע לרבים‪.‬‬
‫ולדוגמא הרופאים כאן אומרים)והשפיעו גם על כמה מהרבנים( שמוכרחים לנתק‪.‬‬
‫)ממכתב כי אייר‪ ,‬תשי־ז(‬

‫•{ ראה גם לקו״ש חי״ב עי ‪ . 212‬חי״ז ע׳ ‪ 503‬ואילך‪ .‬המו״ל‪,‬‬

‫בעתו נתקבל מכתבו מה־‪ 7‬ליאנואר‪ ,‬ואף על פי שאין תחת ידי קרנות למטרות‬
‫אלו‪ ,‬אבל באופן יוצא מן הכלל‪ ,‬כיון שגם כ׳ פנה אלי באופן יוצא מן הכלל‪ ,‬מסרתי‬
‫למזכירות שלי למלא מבוקשתו ככל האפשר ותקותי שכבר קבל החומרים שבקש‪.‬‬
‫בהזדמנות זו חובתי נעימה להביע לו תודתי על הטיפול רפואי שהושיט למר ד‪.‬‬
‫ש‪ .‬ועוד ועיקר בעד השימת לב והסברת פנים מצד כ׳ ועוזריו‪ .‬ובודאי למותר‬
‫ו ‪29‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬תומו׳׳ג מגיא רפואיז‬ ‫ל קו טי‬

‫להדגיש גודל החשיבות אצל החולה סבר פנים יפות של הרופא‪ .‬ואף ששכר מצוה‬
‫מצוה‪ ,‬סיפוק הרופא שמילא חובתו לרפא חולים וכולי‪ ,‬הרי גם חובתי ומצוה‬
‫המוטלת עלי להביע נחת רוח שלי מהידיעות שקבלתי בזה‪.‬‬
‫ויהי רצון אשר כיון שחיים אנו בתקופה שלעת עתה נמצאים כמה וכמה‬
‫הזקוקים לרפואה בכלל‪ ,‬ובפרט בשטח שהתמחה בו כ׳ ‪ -‬רפואת עיניים‪ ,‬שיצליח‬
‫לרפאות חולים ועד לרפואתם שלימה‪ .‬וכן יהי רצון שינצל השפעתו גם לפקוח‬
‫עיניים עיוורות בנוגע לאור התורה ומאור שבה‪ ,‬לראות האור הזה כי טוב‪ ,‬שכל אחד‬
‫ואחת מהם ומאתנו יגשם בחייו וגם בימים האפורים ‪ -‬בסגנון הנביא ‪ -‬שאו מרום‬
‫עיניכם וראו מי ברא אלה)ישעי׳ מ‪ ,‬כו^ ובהמשך הכתובים שם ‪ -‬למה תאמר יעקב‬
‫ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה׳ גו׳ וקווי ה׳ יחליפו כח יעלו אבר כנשרים גו׳‪ .‬והרי‬
‫תושבי ארצנו הקדושה‪ ,‬ארץ אעזר עיני ה״א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה‪ ,‬ראו‬
‫זה גם בעיני בשר בחדשים שעברו‪.‬‬
‫)ממכתב כ״ח טבת‪ ,‬תשכ״ח(‬

‫במענה על מכתבו‪ ,‬בו כותב אשר נהנה הוא מהשכונה בה התיישב‪ ,‬שיש בה כמה‬
‫ענינים של תורה יראת שמים וגם חסידות‪.‬‬
‫ובטח גם הוא וזוגתו תחי׳ מוסיפים בענינים אלו‪ ,‬שהרי שכונה מציאותה‬
‫מהאישים הנמצאים בה ופועלים בעניני׳‪ ,‬ועל כל אחד ואחת חלק מסוים וגם חשוב‬
‫מפעולות בעבודה זו‪ ,‬ובפרט שהמקצוע שלו הוא מקצוע הרפואה‪ ,‬והרי בתקופה זו‬
‫כולי עלמא מודים אעזר בריאות הגוף תלוי בבריאות הנשמה ומנוחתה‪ ,‬וכבר ידוע‬
‫מאמר חז׳׳ל בשלום הנעשה בפמליא של מטה‪ ,‬וביאר רבנו הזקן בעל השו׳׳ע והתניא‪,‬‬
‫שהכוונה לאדם ושתי הנפשות שלו נפש האלקית ונפש הבהמית‪ ,‬ע״י התורה‪ ,‬פירושו‬
‫אורח חיים כפי הוראת תורתנו תורת חיים‪ ,‬ובטח יש למצוא אותיות המתאימות לרוחו‬
‫של המבקר אותו בתור רופא להסבירו ג״כ ענינים ברפואת הנפש‪ ,‬ועל פי המבואר‬
‫בכמה מקומות ומהם בשמונה פרקים להרמב״ם ספרי חסידות ומוסר ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ־ח אלול‪ ,‬תשט־‪(1‬‬

‫‪ . . .‬איננו כותב באיזה מקצוע משטח הרפואה עוסק‪ ,‬ואתענין לדעת את זה‪.‬‬
‫ובכל אופן‪ ,‬תקותי שכשמתעסק ברפואת הגוף של הבאים אליו‪ ,‬מביא בחשבון גם‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬תומ״צ מביא רפואה‬ ‫למוטי‬ ‫‪292‬‬

‫תכונת נפשם ורפואתה‪ ,‬וביחוד של אלה שאינם יודעים כי נפשם חולה היא ולכן‬
‫זקוקים ביותר לטיפול רפואי ‪. . .‬‬
‫ונזמכתב ג■ תמו!‪ ,‬תשט־ז(‬

‫‪ . . .‬הרב ‪ . . .‬שי׳ האט מיר אויך איבערגעגעבען אז איר זייט א דאקטאר‪ .‬בין‬
‫איך זיכער אז עם ]איז[ איבעריג צו אנדייטען אייך‪ ,‬אז בא א מענטשן איז דער‬
‫געזונט פון קערפער ‪ -‬גוף ‪ -‬פארבונדען מיט דעם געזונט פון דער נשמה‪ ,‬און‬
‫דעריבער איז פאר אייך ניט נויטיג קיין באזונדערע ערקלערונגען אויף וויפיל עס‬
‫איז וויכטיג אויך בא א אידען אז זאל זיין נשמה באקומען דאם וואם זי נויטיגט זיך‪,‬‬
‫וואם דאס זיינען די ענינים פון תורה ומצות‪ ,‬וואם נאר דענסטמאל קען זיין קערפער‬
‫זיין געזונט‪ .‬וואם דאס איז אויר איינע פון די רמזים ‪ -‬אנדייטונגען ‪ -‬פון דער מצוה‬
‫פון לייגען תפילין‪ ,‬וועלכעם מען טוט אן אויפן קאפ וואו עם געפינט זיך דער מוח‬
‫)ברעין( און אויפן האנד געגענאיבער דער הארץ‪ ,‬וואם מיטן מוח )ברעין( זיינעז‬
‫פארבונדען אלע ניערווען פון גאנצען קערפער‪ ,‬און פון דער הארץ ווערט‬
‫פאנאנדערגעשיקט דאס בלוט אין גאנצען קערפער‪ ,‬און אין תפילין איז דא פיר‬
‫פרשיות פון תורה‪ ,‬און דער אנהויב פון זיי איז דער פסוק‪ ,‬שמע ישראל הוי׳ אלקינו‬
‫הוי׳ אחד‪ ,‬וואס דאם איז דער רוף צו יעדער אידען אז ער זאל הערען און געדיינקען‬
‫אז השם יתברך איז דער איינציגער בעל הבית אין אלעס און אויף אלעס און בדרך‬
‫ממילא אויך אין זיין פריוואט לעבען‪ ,‬און אז אט דער וויסען נעמט דורך און דרינגט‬
‫אריין אין זיין מוח און הארץ‪ ,‬זיינען דענסטמאל דער גאנצער קערפער ‪ -‬גוף ‪-‬‬
‫זיינער און זיין גאנצע נשמה בא עם געזונטע‪.‬‬
‫איך האף אז אט די אייניגע שורות גיבען איבער אין קורצע שטריבען איינע פון‬
‫די וויכטיקע אנדייטונגען ‪ -‬רמזים ‪ -‬פון דער מצוה פון תפילין‪ ,‬אין איר‬
‫פארבינדונג מיט די טאג טעגליכע ענינים‪.‬‬
‫איך וועל זיין צופרידען צו הערען פון אייך פון צייט צו צייט און ווינש אייך‬
‫הצלחה אין דאם אלעס אויבען דערמאנטע‪.‬‬
‫)ממנתב ‪0‬־ סיון‪ ,‬תשי״ד(‬

‫איך באשטעטיג די ערהאלטונג פון אייער בריף אין וועלכען איר שרייבט‬
‫וועגען געזונט צושטאנד פון מר ‪ . .‬שי׳ און איך בין געווען צופרידען צו לייענען‬
‫‪293‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬וממוי׳צ מביא ו מ א ה‬ ‫ל קו טי‬

‫אייער בריף און ארויסהאבען פון אייער ארט שרייבען אז איר טוט אין ד עם מיט‬
‫ווארימקייט און הארציקייט‪ ,‬וואט חאטש פון יעדער דאקטאר פאדערט זיד דאס‪,‬‬
‫אבער צוגעבענדיק אז ליידער זיינען פראן אזעלכע וואט האבען ניט מער ווי א‬
‫געוויינלעכן צוגאנג‪ ,‬איז אויר אפילו די וועלכע האבען א ווארימען און הארציגעו‬
‫צוגאנג‪ ,‬זיינען פראן פילע פערשידענע שטופען‪ ,‬איז ווען מען זעהט אין דעם א‬
‫צוגאב‪ ,‬שטארקט דאט די האפנונג אז שפעטער וועט צוקומען נאד און נאך און דורך‬
‫דעם וועט אויר צוקומען אין דער ווירקונג אויף דעם פאציענט‪.‬‬
‫אין דער זאר זעלבפט ווייטט איר זיכער אז אין צווישען צייט זיינען געווען‬
‫ענדערונגען אין דעם צושטאנד פון דעם פאציענט וועגען וועלכעס מען האט מיר‬
‫מודיע געווען אוו אויר האט מען זיכער אייר איבערגעגעבען דעם אינהאלט פון מיין‬
‫ענטפער‪ ,‬וואט ]איז[ איינשטימיג אויר צו אייער פארשלאג‪ ,‬ער זאל אויטפאלגען דאט‬
‫וואט דאקטוירים זאגעז• איד ערווארט ווייטערדיקע ידיעות והשם יתברר הרופא כל‬
‫בשר ומפליא לעשות זאל העלפען עט זאל זיין גוטע בשורות‪.‬‬
‫זיכער איז איבעריג צו אויפמערקזאם מאכען‪ ,‬אז רוחניות וגשמיות זיינען‬
‫פארבונדען איינע מיט די אנדערע׳ אוו אויר חכמת הרפואה אנערקענט אז דער‬
‫געזונט פון קערפער איז פארבונדען מיט דעם געזונט פון דער נשמה‪ ,‬און ניט נאר‬
‫מיט דער נשמה אין איינפאכען זין נאר אויר מיט דעם נפש האלקית‪ ,‬און דעריבער‬
‫האף ]איד[ אז היילענדיק די פאציענטן לייגט איר אכט אויף זייער צושטאנד אין‬
‫דאט לעצטע און במיעהט זיר צו היילעז אויר זייער נשמה נפש האלקית און ניט נאר‬
‫דעם גוף ונפש הבהמית‪ ,‬און אויב אפילו אייניגע פאציענטן פילען ניט דאם נויט בזה‬
‫און שטעלען זיר אפילו געגען‪ ,‬איז דאף דאט אליין דער ריכטיגער באווייז אז זיי‬
‫נויטיגען זיר אין א נאר גרעטערער מאט רפואה אין דעם‪ ,‬ויהי רצון אז אויר אין‬
‫דעם זאלט איר מצליח זיין ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ״ה שנט‪ ,‬תשי־ז(‬

‫אין ענטפער אויף אייער בריף פון י״ב מנ״א‪ ,‬ת״ח פאר דער גוטער בשורה פון‬
‫דעם געזונט בעטערונג פון פב״פ תי׳ און השי׳׳ת זאל אייר מזכה און מצליח זיין אז‬
‫איר זאלט בקרוכ אנזאגן אז דער מצב איז נאד בעטער‪ ,‬אויר אין די אנדערע ענינים‬
‫וועגן וועלכע איר שרייבט אין אייער בריף‪ .‬את זעלבפט פארשטענדליד אז דער‬
‫מצב ברוחניות איז ניט נאר בכלל זה‪ ,‬נאר פון די עיקר׳דיגע חלקים אין דעם‪ ,‬ווארום‬
‫נוטף אויף דעם וואט ישראל גוי אחד בארץ‪ ,‬קען מען ניט פאנאנדערטיילן דעם‬
‫רוחניות לעבן פון גשמיות׳דיקן‪ ,‬איז דאר גאר רוחניות פריער‪ ,‬וכסדר השתלשלות‬
‫העולמות‪ .‬ואפילו אין עולם הזה הגשמי‪ ,‬ווי דער סדר פון א אידן אין טאג טעגליכן‬
‫לעבן‪ :‬תפלה תורה דרד ארץ ‪ -‬ווי דער פסק פון שולחן ערוד איז‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫דסזאה ‪ /‬ת‪1‬מ״צ מביא דפואה‬ ‫ל קו טי‬ ‫‪294‬‬

‫בברכה צו בשורות טוב]ות[ בכל הנ״ל‪ ,‬און דאס זאל זיין בהקדם האפשרי‪ ,‬און‬
‫מען זאל ניט דארפן אויף דעם קיין התעוררות פון מיין זייט‪.‬‬
‫)נזמכחב י״ט מנ״א‪ ,‬תשט־ו(‬

‫‪ . . .‬בכלל יעדער איד‪ ,‬און בפרט איינער רואם האט געלערנט אין א‬
‫ליובאוויטשער ישיבה‪ ,‬דארף זיך שטענדיק און אומעטום באטראכטן אלס א שליח‬
‫פון דעם אויבערשטן ית׳‪ ,‬וכמרז״ל)סוף קדושין( אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני‪,‬‬
‫און דארף זיך באמיען משפיע צו זיין אויף חברים אידן אז זיי זאלן אויר קומען צו‬
‫דער הכרה‪.‬‬
‫אזוי ווי איר געפינט זיך אין ‪ . .‬ובפרט אין א קרייז פון אידישע סטודענטן‪ ,‬וואם‬
‫פיל פון זיי בלי־ספק נויטיקן זיר אין גייסטיקע הילף‪ ,‬האף איך אז איר וועט עם‬
‫האלטן פאר אייער תפקיד צו מקרב זיין ]זיי[ צו תורה און מצוות אין טאג־טעגלעכן‬
‫לעבן‪ .‬און בשעת דער אויבערשטער גיט אימיצן א תפקיד דורכצופירן‪ ,‬גיט ער אים‬
‫אויר די כוחות דורכצופירן זיין שליחות‪ ,‬און דאם איז בלויז אפהענגיק פון רצון‬
‫הטוב‪.‬‬
‫סטודענטן פון מעדיצין בפרט‪ ,‬נעמענדיק אין אכט אז אפילו די וויסנשאפט‬
‫אנערקענט איצט די וויכטיקייט פון‪,‬הערעדיטי׳ אין מענטשלעכן לעבן‪ ,‬דארף מען‬
‫זיי מסביר זיין אז דער געזונט פון דער נשמה בא א אידן איז פארבונדן מיט דער‬
‫תורה ירושה פון דער צייט פון מעמד הר סיני‪ ,‬און א איד קען ניט זיין גייסטיק‬
‫געזונט און גאנץ אויב ]ער[ ווערט חלילה אפגעריסן פון דעם מקור מיט וועלכע‬
‫זיינע עלטערן און זיידעם זייגען במשך פון אומצייליגע דורות געווען ענג פארבונדן‪.‬‬
‫געפינענדיק זיך אין א סביבה וואו מען דארף אנקומען צו סייעתא דשמייא‬
‫אויסצוהיטן זיך פון דעם ‪,‬לעומת זה׳‪ ,‬איז אזוי ווי מדתו של הקב״ה איז מדה כנגד‬
‫מדה‪ ,‬במילא דורך דעם וואס איר וועט מקרב זיין אנדערע צו תורה און מצוות‪ ,‬וועט‬
‫השי״ת אייך געבן כוחות נוספים דורכצומאכען אייער וועג בדרך התורה והמצוות‬
‫ביראת שמים וקבלת עול צו פילן שטענדיק ואני קרבת א׳ לי טוב‪.‬‬
‫בברכה המח׳ לבשו״ט‪.‬‬
‫גממכחב ר מ״ח‪ ,‬חשט״ן(‬

‫‪(p N O‬‬
‫‪295‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬תומו״וג מביא רפואה‬ ‫ל מו טי‬

‫בעת רצון יזכירו את כל אלה שכותב אודותם על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ ז״׳ע מתאים לתוכן כתבו‪.‬‬
‫בודאי למותר לעוררו שככל שמוסיפין בעניני תורה ומצות מתוסף בברכות‬
‫השי׳׳ת בהמצנורך לאדם וביתו‪.‬‬
‫במ״ש אודות בקור זוגתו תחי׳ אצל הרופא‪ - ,‬לפלא שאינו מזכיר אם צוה לה‬
‫לעשות קאמפרעסען והרי לפעמים קרובות ביותר עי״ז עובר כל הענין‪ ,‬ואולי כדאי‬
‫לשאול את הרופא עד״ז גם עתה‪.‬‬
‫במ״ש שאינו יודע מה שהוא רוצה ומה שחסר לו‪.‬‬
‫הרי לכאורה זהו סתירה לתחלת מכתבו‪ ,‬שהרי כיון שכותב שמבני ביתו יש‬
‫כאלו שחסר להם בבריאות הגוף זקוקים לרפואה וכו׳ וידועים דברי חז״ל רמ׳׳ח‬
‫אבריו של אדם כנגד רמ״ח מצות עשה ושס״ה גידיו כנגד שס״ה מצות לא תעשה!‬
‫הרי מובן שחסרון בגוף צריך למלאות גם בבריאות הנשמה‪ ,‬וכשמוסיפין חיות‬
‫בנשמה הרי מתוסף גם כן חיות כפשוט בגוף ומתוספת ההצלחה בטפול הרפואי‪ ,‬ועוד‬
‫זאת שבה בשעה שבהנוגע לבריאות הגוף ה״ז מהענינים שמבקשים עליהם רפואת‬
‫השי׳׳ת ומרפא כי הבל בידי שמים‪ ,‬הנה בהנוגע לבריאות הנשמה‪ ,‬הודיעה תורתנו‬
‫תורת חיים שחוץ מיראת שמים‪ ,‬שהבחירה ניתנה לאדם‪ ,‬שמזה מובן שאין לך דבר‬
‫העומד בפני הרצון התקיף וחזק לעלות להוסיף בתורה מחיל אל חיל ויהי רצון‬
‫שיבשר טוב בכל האמור ‪. . .‬‬
‫)ממכחב י״ד תמה‪ ,‬תשי״ח(‬

‫‪ . . .‬מזמן לזמן יש לי הזדמנות לראות מפרי עטו במכתבי עתים בענינים‬

‫הנוגעים לרפואת הנפש‪ .‬ולדכוותי׳‪ ,‬ובפרט על פי השמור בזכרוני משיחתנו לפנים‪,‬‬
‫למותר להדגיש שרפואת הנפש ‪ -‬בהנוגע לכל נפש בישראל ‪ -‬קשורה במידת‬
‫ההתקשרות שלה לתורה‪ ,‬עלי׳ נאמר כי הם חיינו ואורך ימינו‪ ,‬ולקיום מצוותי׳‪,‬‬
‫עליהם נאמר וחי בהם‪ .‬ואם בכל אדם בריאות הגוף קשורה בבריאות הנשמה‪ ,‬הרי‬
‫אצל יהודי העניו הוא מודגש ומובלט ביתר שאת‪.‬‬
‫אם פרסם לאחרונה איזה ספרים או קונטרסים וכדומה‪ ,‬בטח כמנהגו הטוב‬
‫ישלחם לספרי׳ שלנו‪ ,‬ותודה מראש‪.‬‬
‫)ממכתב י״ד כסלן‪ ,‬תשכ״ז(‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬תומ׳׳צ מביא רפואה‬ ‫למוטי‬ ‫‪296‬‬

‫במענה על מכתבו המודיע ממצב בריאותו‪ ,‬אשר מדגיש תשישות הכחות והרופא‬
‫רוצה לעשות בדיקות וכר ושואל דעתי ‪-‬‬
‫קאן ער אים נאכגעבן ולעשות הבדיקות‪ .‬ובנוגע לתשישות הכתות ‪ -‬יהי זהיר‬
‫בפת של שחרית‪ ,‬ומזמן לזמן ילמוד איזה לימוד‪ ,‬אם בנגלה אם בדא״ח‪ ,‬וואם ער זאל‬
‫פון דעם הנאה האבן גאר בפשטות‪ .‬ורפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך‪.‬‬
‫בהיותי על הציון של כ״ק מו״ח אדמו״ר אזכירו ואת זוגתו תי׳ לבריאות הנכונה‪.‬‬
‫ותקותי שיבשרני בשורות טובות בזה‪.‬‬
‫ולפלא שאינו מזכיר דבר ע״ד בריאותו ברוחניות‪.‬‬
‫ואולי שמע הסיפור של א׳ מבני אמריקה שבא לשאול עצת כ״ק מו״ח אדמו״ר‬
‫במסחר עצים שלו‪ .‬ואחרי המענה בזה והמשיך כ״ק מו״ח אדמו״ר להורותו בעניני‬
‫תומ״צ ‪ -‬אמר שהרי לא אודות זה שאל‪ .‬וא״ל כ״ק מו״ח אדמו״ר‪ :‬כלפי לייא‪ .‬מסחר‬
‫שאתה המומחה ואין זה שי ‪ T‬אלי ‪ -‬תשאל בעצתי‪ .‬ובתומ״צ שזהו מעניני העקרים‬
‫ומעסק אבותי ואבות אבותי ‪ -‬בזה אין אתה שואל‪.‬‬
‫כמובן אין הנדון דומה כלל ‪ -‬אבל‪ ,‬בכל אופן‪ ,‬יש לי שייכות יותר ללימוד‬
‫גפ״ת ודא״ח מאשר לחכמת הרפואה‪ .‬וא״כ כלפי לייא?‬
‫בברכת רפואה קרובה ובריאות הנכונה לו ולזוגתו יחיו‪.‬‬
‫)ממכתב כ״ט שבט‪ ,‬תשי״א(‬

‫בשעתו נמסרה לי הידיעה אשר מצב בריאותו אינו כשלימות כ״כ ונכנס לבית‬
‫רפואה בשעה טובה ומוצלחת‪.‬‬
‫הנה בודאי ימלא כהוראות הרופאים מומחים‪ ,‬וידוע פסק ופירוש רבותינו ז״ל‬
‫אשר התורה נתנה רשות לרופא לרפאות‪ ,‬ופירושו של רשות זה היינו רשות וגם כח‪,‬‬
‫כי כאשר בורא עולם נותן רשות למי שהוא למלא תפקיד טוב‪ ,‬הרי בהיותו עצם‬
‫הטוב‪ ,‬בודאי רוצה שיתמלא התפקיד ונותן לו ג״כ היכולת והכח על זה‪.‬‬
‫בודאי למותר לעוררו לקרב לב אלו הנמצאים עמו בבית הרפואה לאבינו‬
‫שבשמים בדרכי אהבת ישראל‪ ,‬כפי שהורונו נשיאינו הק׳ זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪,‬‬
‫וכשמוסיפים בבריאות איש הישראלי ברוחניות מוסיף הקב״ה מדה כנגד מדה אבל‬
‫כמה פעמים ככה בבריאות המשתדל בזה‪ ,‬בבריאותו בגשמיות וברוחניות‪.‬‬
‫בברכה לבריאות הנכונה ולאריכת ימים ושנים‬
‫טובות בפעולות טובות בתורה ובצדקה‬
‫)ממכתב י״ג מנ״א‪ ,‬תשי׳׳ד(‬
‫‪297‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬תומו׳׳ב מביא רפואה‬ ‫לקוטי‬

‫‪ . . .‬במ״ש אודות מר ‪ . .‬שי׳‪ ,‬שכיון שפעם כבר היתה אצל הפראם ‪ . . .‬ואינה‬
‫שבעה רצון מפעולתו אז‪ ,‬הנה ברצונם לחכות עוד הפעם על חוות דעתי‪ ,‬אם הוא כמו‬
‫שכתבתי מכבר שיבקרו אצלו או שחוזר הנני מזה‪,‬‬
‫הנה בודאי למותר להודיע את מר ‪ . .‬וזוגתו ‪ -‬שיחיו ‪ -‬שאינני פראפ‪ .‬בחכמת‬
‫הרפואה‪ ,‬ולא אפילו רופא או פלדשר בזה‪ .‬ועוד זאת ‪ -‬שכשואלים אצלי חוו״ד‬
‫וכותב אני מה שנראה לי‪ ,‬הרי אין השואל מוכרח לקיים מה שאמרתי לו‪ ,‬כי הבחירה‬
‫חפשית אצלו‪ ,‬וכרצונו הטוב יעשה‪ .‬ובמילא ‪ -‬אין כאן מקום לקפידא וכו׳ מצדי‪ .‬ואין‬
‫להם לעשות איזה פעולה‪ ,‬כדי שלא לפגוע עי״ז בכבודי כביכול‪ ,‬כי אין מקום להנ״ל‬
‫כלל‪ .‬ואחכ״ז הנה מה שפעולת פראפ‪ . . .‬אז לא השביעה רצונם‪ ,‬הרי עברו כמה שנים‬
‫מאז‪ .‬ומה שידוע לי מכמה שפנו לעזרת ‪ . .‬שהצליחו‪ .‬ואיני מוצא טעם מפני מה‬
‫בנידון זה יהי׳ אחרת‪ .‬ובכ״א איך שיעשה מר ‪ . .‬וזוגתו שיחיו‪ ,‬הרי יצליחם השי״ת‬
‫שיהי׳ לטוב לפניהם בגשמיות וברוחניות גם יחד ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ״ט סיס‪ ,‬חשי״ג(‬

‫‪ . . .‬דיוק בהנחת תפילין דהזקוקים לברכה‪ ,‬ההורים שלהם וכו׳ ‪-‬‬

‫ובזה שייכות מובנת גם בפשטות)וע״פ ההנהגה המובנת ג״כ בפשטות ‪ -‬מדה‬
‫כנגד מדה( ״סקיצאפערניא״)מה שלא תהי׳ סיבתה( ענינה ‪ -‬אי התאמה בין המציאות‬
‫)דהסביבה( כמו שהיא ‪ -‬לכמו שהחולה ״רואה״ ותופס אותה בשכלו‪ ,‬ובמילא ‪ (1‬מדוח‬
‫מתאימות לראש שכל זה פחד‪ ,‬יראה שרוצים להזיקו וכו׳‪ (2 .‬מזמן לזמן שינויים ועד‬
‫להיפר‪ :‬מפחד בלתי מבוסס במציאות ‪ -‬לרוממות הרוח בלתי מבוססת וכו׳ פיצול‬
‫הנפש וההשקפה וכו׳‪.‬‬
‫תפילין ‪ -‬חלק מד‪,‬מצוה וסגולתה‪ :‬לשעבד הלב)המדות( והמוח )שכל( לאלקים‬
‫אמת ‪ -‬עליו נאמר אני הוי׳ לא שניתי ‪ -‬ובמילא‪ :‬התאמה בין השכל הרגש והמציאות‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫)ממענה נ׳ל! אדמו־ר שדיט״א(‬

‫‪ . . .‬ז( לכתבו אודות הנשימה שלו‪ ,‬קרוב לודאי‪ ,‬שזהו ענין הקשור בעצבים ‪-‬‬
‫ניערווין ‪ -‬וכשיקרא ק״ש שעל המטה ביחד עם כוונה כללית‪ ,‬שהפני׳ הוא למי‬
‫שעומד עליו כהאמור בסדר הק״ש‪ ,‬ה׳ צלך על יד ימינך‪ ,‬הרי פשוט שכל ענינים‬
‫בלתי רצוים אין להם מקום בלל וכלל‪ ,‬וגט בהנוגע לבריאות ככה‪ ,‬שהרי כדונג נמסו‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫ח( מובן שאין זה שולל דרך הטבע‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬הנהגה מתאימה להוראת הרופא שהרי‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬תיד״צ מביא דפזאה‬ ‫ל קו טי‬ ‫‪298‬‬

‫העולם מסודר באופן כזה‪] ,‬ומבואר הטעם בקונטרס ומעין בפירוש הכתוב‪ ,‬וברכך‬
‫זד׳א בכל אשר תעשה דוקא[‪ .‬וישאל ג״כ את הרופא‪ ,‬האם כדאי לעשות הפסק בין‬
‫אבילה לשינה יותר ממה שרגיל הי׳ עד עתה‪.‬‬
‫)ממנחב ר טבת‪ ,‬חשנ״א(‬

‫בכל* יום חול בוקר פרוטות אחדות לצדקה‪ ,‬בל״נ‪ .‬תלמוד שער הבטוזון)בספר‬
‫חובת הלבבות(‪ .‬בדיקת המזוזות ואופן קביעותן‪.‬‬

‫•( מענה לאשה הסובלת מעצבנות וכעס‪ .‬המו־ל‪.‬‬

‫נממטנה מנ׳יא‪ ,‬תשל־ז(‬

‫‪ . . .‬מסיבה נתעכב שילוח מכ׳ זה‪ .‬ובינתיים נתקבל מבתבו מה׳ אייר עם הפ״נ‬
‫המוסג״ב‪ .‬ונהניתי לקרות בו‪ ,‬אשר העלמה ‪ . . .‬שתליט״א אין רצונה להתגאל‬
‫במאכלים בלתי בשרים‪ .‬וזה גופא יוסיף בבריאותה גם בגשמיות‪ .‬ובודאי ישתדלו גם‬
‫מצדם לסדרה באופן שתהי׳ האכו׳׳ש שלה עצהיו״ט כדרישת הרופאים וגם כשרים‪.‬‬
‫והשי״ת ישלח דברו וירפאה בקרוב‪.‬‬
‫)ממכתב כ״ט ניסן‪ ,‬תשט״ס‬

‫בטח• שגגו באכילת דעניני שמיטה‪.‬‬

‫עבודת ה׳ בשמחה)שפורצת גם גדר דשגיאות מי יבין(‪.‬‬

‫)ממענה קיץ תשמ״ז(‬

‫•( מענה למשפחה מסוימת שסבלה מעניו בריאותי וכמענה ע״ז נכתב הקטע הראשון‪.‬‬
‫עם קבלת המענה פנו בשאלה איך להתחיל לבדוק את הדבר‪ ,‬לאחר שבדרך־כלל הם קונים רק‬
‫מצרכים בהכשרים מהודרים‪ .‬וקיבלו המענה שבקטע השני‪ .‬המו־׳ל‪.‬‬
‫‪299‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬תומו״צ מביא רפואה‬ ‫לקוטי‬

‫‪ . . .‬בנוגע להאברך* ‪ . . .‬שי׳ ‪-‬‬

‫עליו לדייק בכשרות האבו״ש‪ ,‬ובהנחת תפליז)בדוקות••(‪.‬‬
‫)ממכתב י״ד כסלו‪ ,‬חש־מ(‬

‫•( שהפך ל״ע ול״ע צמח‪ .‬המו־ד‪.‬‬

‫••( כשנבדקו התפילין נמצא כתוב ‪,‬ושינתם״ במקום ‪,‬ושננתם״‪ .‬המז״ל‪.‬‬

‫יביאו* לו תניא ויקרא בו מזמן לזמן וכן מזוזה)בדוקה( במעטפה תוך מעטפה‬
‫אזכיר עה״צ ויב״ט‪.‬‬
‫)ממענה נ־לן אדמ!״ר שליט״א(‬

‫•( נכתב לאברו שאביו שהה ל״ע בבית־רפואה‪ ,‬אך היה מאד לא רגוע‪ .‬המו־ד‪.‬‬

‫יסביר• לזוג׳ תי׳ שח״ו במצב כזה לחזור מהבטחה לצדקה ‪ -‬היינו להקב״ה‬
‫שהוא הרופא כל בשר)והרופאים בשר ודם אך שלוחיו(‪.‬‬
‫לנסוע עוה״פ להתראות עמו ועם זוג׳ בפ״ע וגם ביחד ולהסביר כנ״ל‪.‬‬
‫אזכיר עה״צ‪.‬‬
‫)ממענה כ־ק אדמו״ר שליט־א(‬

‫■( מענה לא׳ שכתב בנוגע לגביר שחלה ל״ע וליע במחלה הידועה‪ .‬קיבל ברכתו הק׳ ונתרפא‪ .‬אז‬
‫הבטיח סכום גדול לצדקה אך אח׳׳כ מתוך לחץ בני־משפחתו חזר בו‪ .‬המו״ל‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתוח וטסזל כו׳‬ ‫לקוטי‬ ‫‪300‬‬

‫ו‪ .‬נתוח‪ ,‬וטפול גאברים פרטיים‬

‫‪ . . .‬לכתבו אודות חילוקי דיעות בין הרופאים בהנוגע לזוגתו תחי׳ וטפול‬
‫המתאים‪.‬‬
‫ידוע אשר במקום ספק בהנוגע לנתוח איזה שיהי׳‪ ,‬שב ואל תעשה עדיף‪ ,‬והרופא‬
‫כל בשר ומפליא לעשות ירפאה ויחזקה באופן המתאים וימלא משאלות לבבם‬
‫לטובה ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ״ט כסלו‪ ,‬תשכ״א(‬

‫ג_^יי«‬

‫אין ענטפער אויף אייער בריף פון ד׳ פ׳ ויצא‪ ,‬אין וועלכען איר שרייבט וועגען‬
‫אייער געזונט צושטאנד און די מיינונג פון דעם דאקטאר‪.‬‬
‫פארשטענדליך איז‪ ,‬וויבאלד אז ער זאגט ‪ -‬דער דאקטאר ‪ -‬אז אויב מען וועט‬
‫אנהאלטען די דיעטא‪ ,‬קען מען אויסקומען אן א אפעראציע א יאר צוויי און מער‪,‬‬
‫האט ניט קיין ארט צו טראכטען וועגען א אפעראציע‪ ,‬און בפרט אז פון צייט צו‬
‫צייט קומען צו נייע וועגען אין דער באהאנדלונג פון אזא צושטאנד‪ ,‬און דעריבער‬
‫איז זייער מעגליך אז מען וועט אינגאנצען ניט דארפען קיין אפעראציע‪ ,‬און דאם‬
‫ווענדעט זיך אין אייער זעלבסט קאנטראל‪ ,‬ניט אויפרעגען זיך און אפהיטען מער‬
‫ווייניגער די דיעטא און אין אלגעמייגעם די אנווייזונגען פון דעם דאקטאר‬
‫ספעציאליםט‪ ,‬און ווען איר וועט זיף אפילו נאר אויף א קליינע ווייל אריינטראכטען‬
‫אין וואסערע ערטער מען איז געווען מיט אייניגע יאר פריער‪ ,‬און אז הונדערטער‬
‫טויזענטער אידען געפינען זיד נאד אויר היינט דארטען זייער אבסטאנאווקע‬
‫דארטען און אייערע דא‪ ,‬וועלען גאנצענע טעג ניט גענוגענד זיין צו דאנקען השם‬
‫יתברך פאר זיין חסד‪ ,‬און דענסטמאל זעהט מען וואס פאר א קליינעם ארט עס‬
‫פארנעמען די שוועריגקייטן וועלכע זיינען פראן איצטער קעגען די אויבען‬
‫געזאגטע חסדים פון השם יתברך‪ ,‬און איך בין זיכער אז עם איז גאנץ איבעריג צו‬
‫ראספראסטנייען אין דעם‪.‬‬
‫בברכה‪ ,‬אזוי ווי עם איז דאך איצטער דער חדש כסלו‪ ,‬וועלכער איז א חדש‬
‫פון נסים און גוטעס‪ ,‬זאלט איר אנזאגען גוטע בשורות אין דאס אלץ אויבען‬
‫געזאגטע‪ ,‬און אויך וועגען אייער מאז און קינדער שיחיו‪.‬‬
‫בברכה לרפואה ולבשורות טובות‪.‬‬
‫)ממכתב ז־ כסלו‪ ,‬תשי״ן(‬
‫ו‪30‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתות וטפול כו׳‬ ‫לקוטי‬

‫‪ . . .‬לשאלתה אודות ניתוח ‪ -‬אין לענות בהחלט‪ ,‬כיון שאין ברור במכתבה‬
‫מהות המיחוש שלה‪ ,‬אבל ביון שבכתבה במכתבה רואה הטבה במצבה‪ ,‬יש לקוות‬
‫להטבה עוד יותר ועד שלא יצטרכו לניתוח‪ - .‬כדאי לשאול הרופא המטפל בה‬
‫הכדאי שתשמור דיעטא של אורז‪.‬‬
‫>נומבחנ ט׳ תנזוז‪ ,‬ח)‪311‬״ה(‬

‫הניתוח שכותב אודותו ‪ -‬הוא‪ ( 1 :‬מטובו ביותר‪ (2 .‬בשלב של חקו״ד‪ (3 .‬מעטים‬

‫)לפי ערך ‪ -‬עכ״פ( מספר הניתוחים שכבר נעשו‪ ,‬ובמילא כל המסקנות שישנן ‪ -‬אינן‬
‫״ודאיות כ׳׳כ״‪ .‬ועוד ועיקר גדול ‪ -‬השינויים שעושה הניתוח א״א להחזיר‪.‬‬
‫ולכן באם המצב במקומו עומד)לא נגרע‪ ,‬ח ‪ - (r‬יש לחכות בטיפולים כהנ״ל ‪-‬‬
‫עד שידעו אודותם הרבה יותר מהנודע עתה‪ - .‬אזכיר עה״צ‪.‬‬
‫)ממענה כ״ד! אדמו״ר שדיט״א(‬

‫באם עוד רופא יאמר כהנ״ל ‪ -‬יעשה כן בשטומו״צ ]כמובן ‪ -‬מה טוב בחודש‬
‫אלול ולא במנ״א‪ .‬ובכל אופן ‪ -‬לא בועש״ק כ״א קרוב לתחלת השבוע[‪.‬‬
‫)ממענה כ־ק אדמו״ר שדיט״א(‬

‫‪ . . .‬נתקבל המכתב פ״נ מיום כ׳ סיון והקודמיו שיקראו בעת רצון על הציון הק׳‪.‬‬
‫ובנוגע לטיפול הרפואי ‪ - . . .‬יעשו כדעה אחידה ד)עכ״פ( שני רופאים מומחים‬
‫)ובכל אופן ‪ -‬לא ב״בין המצרים״(‪ .‬בנוגע ‪ . . .‬תי׳)ורידי הרגל( ‪ -‬כדאי לנסות ע״י‬
‫פוזמקאות גומי‪ ,‬זריקות וכיו״ב*‪.‬‬

‫•( ראה גם לקמן עי ‪ .313‬המו״ל‪.‬‬

‫)ממכתב ה־ תמה‪ ,‬תשנ״ז(‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתווו וטפול כו׳‬ ‫ל מו טי‬ ‫‪302‬‬

‫נעם לי לקבל מכתבו מר״ח מנ״א‪ ,‬אחרי הפסק ארוך שלא שמעתי ממנו מאומה‪.‬‬
‫ובנוגע לבנו ‪ . . .‬שי׳‪ ,‬הנה אין דעתי נוחה מההצעה לעשות בדיקות נוספות מסוכנות‪.‬‬
‫יתן השי״ת שגם בלא בדיקות אלו יקבעו הרופאים אופן וסדר רפואה מתאימה‬
‫בשבילו ויקוים על ידם מרז״ל שהתורה נתנה רשות ‪ -‬שפירושו ג״כ כח ‪ -‬לרופא‬
‫לרפאות‪ .‬ואף שצריך למלאות אחרי הוראת הרופאים‪ ,‬אבל לא בענינים כמו אלו‬
‫בבדיקות מסוכנות וכו׳‪.‬‬
‫)ממנחב ר מנ׳יא‪ ,‬חשי־ב(‬

‫י—‬

‫במענה למכתבה מנר הראשון‪ ,‬בו כותבת אודות נתוח להוציא בלוטה וכו׳‪.‬‬
‫והנה כבכל עניני נתוחים‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬מעשה שאי אפשר להחזירו‪ ,‬צריך לשאול דעת‬
‫מומחים במקצוע‪ ,‬לכה״פ שנים ומה טוב שלשה‪ .‬ובטחוני שגם חמי׳ שי׳ לא יקפיד על‬
‫זה‪ ,‬והרי גם על פי הוראת תורתנו תורת חיים יש תוקף לדעת שנים ושלשה שלא‬
‫בערך לתוקף דעת יחיד‪ ,‬והרי גם שכל האנושי מסכים על זה‪ ,‬כי האדם יהי׳ מי שיהי׳‬
‫אינו אלא נברא מוגבל והתייעצות שנים שלשה יחד הרי תשועה ברוב יועץ‪ ,‬וכיון‬
‫שכותבת מכתבה ונתקבל ונשלח המענה בימי חנוכה‪ ,‬דענינם מוסיף והולך באור‪ ,‬הנה‬
‫יהי רצון שיאיר מזלם במילוי משאלות לבבם לטובה‪.‬‬
‫בברכה‪.‬‬
‫)ממכתב א׳ טבת‪ ,‬תשי״ח(‬

‫‪ . . .‬מה שכותב אשר יש רופאים מייעצים לנתח את השקדים של ‪ . .‬שי׳ ומחכים‬

‫לקריאה מהרופא לעשות הנתוח‪ .‬הנה בטח קודם שיעשו ישאלו את דעתו עוד הפעם‬
‫כיון שתלוי זה במצב האויר בעת ויום שאומרים שצריך להסיר השקדים נוסף על מה‬
‫שכמה רופאים אין דעתם כ״כ בהחלט לנתח שקדים כמו שהי׳ בשנים שעברו‪ ,‬ואיך‬
‫שיהי׳ יה״ר מהשי״ת שיהי׳ כשעה טוכה ומוצלחת ויגדלוהו לתורה ולחופה ולמעשים‬
‫טוכים ‪. . .‬‬
‫)ממכחכ ד' אייר‪ ,‬תשי״ד(‬
‫‪303‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתווז וטפול כו׳‬ ‫לק וטי‬

‫במענה על מכתבו בו שואל במה שיש רופאים מיעצים לחתוך השקדים אצל‬
‫בתו ‪ . .‬תחי׳‪ ,‬הנה כנראה ממכתבו אין זה נוגע אלא לאפטיט שלה‪ ,‬ואם כן הוא אין‬
‫כדאי למהר בזה‪ ,‬ואין צריך לומר שאין לעשות זה בשלהי קיטא בימי החום‪ .‬ויש‬
‫להתיעץ עם רופאים מומחים בשנת תשט״ו הבע״ל לאחרי הימים טובים ‪. . .‬‬
‫)ממכחב כ־ח מנ־א‪ ,‬תשי״ד(‬

‫במענה על מכתבה מח׳ סיון ‪ . .‬ובשאלתה בהנוגע למצב בריאותה וחוות דעת‬
‫הרופאים ע״ד הסרת השקדים‪ ,‬נוהגים בענינים כאלו לםמוך על הוראות שני רופאים‬
‫מומחים במקצוע זה ואז מתקיימת הודעת רז״ל ה תו ר ה נתנה רשות לרופא לרפאות‬
‫שהיא תורת חיים גם בפשוטו‪ ,‬חיים בעולם הזה ‪. . .‬‬
‫נסמכתנ ט״‪ 1‬סיו!‪ ,‬תשט״ס‬

‫^יי!(‬

‫‪ . . .‬במ״ש אודות הטאנסילם וכו׳ הרי ע״ד הרגיל אפילו אלו המצטננים לפעמים‬
‫והסיבה היא הטאנסילס‪ ,‬במה דברים אמורים בימי הסתיו וחורף; משא״ב בקיץ‪ ,‬ולכן‬
‫לכאורה אין נוגע עתה לדון על שאלה זו‪ ,‬ויתייעצו בזה עוה״פ עם הרופא שלהם‪,‬‬
‫ובאם גם דעתו כנ״ל יהי׳ מקום לשאלה וכתיבה עד״ז רק בעוד כמה חדשים ובינתים‬
‫הנה כל אחד ואחת מהם וכלם יחד זאלען האבען א געזונטען זומער ‪. . .‬‬
‫)ממכחב ר אי‪-‬ר‪ ,‬חשט״ס‬

‫^‪(TV‬‬

‫במענה למכתבו מב׳ מיון‪ ,‬בו כותב אודות מצב בריאות בנם ‪ . .‬שליט״א ודעת‬
‫הרופאים בזה‪.‬‬
‫וע״פ סגנון כתבו‪ ,‬אף שאינו מפורש הדבר‪ ,‬כנראה שדעת כל הרופאים שלע׳׳ע‬
‫אין כל קס״ד ע׳׳ד טפולים רצינים)כגון נתוח ח״ו וכיו״ב‪ ,‬אפילו לא נתוח של בירור‬
‫המצב^ ומובנת השלילה בקשר עם הגיל הרך של בנם שי׳‪.‬‬
‫וכיון שאין נפק״מ בהנוגע למעשה‪ ,‬הרי לפי השקפת תורתנו תורת חיים‪ ,‬על‬
‫האדם להיות חזק כבטחון בהשי״ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות שילך המצב‬
‫הלוך וטוב‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתוח וטפול כו׳‬ ‫ל מו טי‬ ‫‪304‬‬

‫אלא שלדעתי יש לעוררם ‪ -‬הרופאים ‪ -‬שבאם תמצי לומר שהסיבה היא שאחד‬
‫מקנה הריאה‪ ,‬החלל שלו דק יותר מהרגיל‪ ,‬הרי בכגון דא יש עצה ותרופה מכנית‬
‫שאיו בה חשש העדר התועלת ח״ו ורק תועלת והיא‪ ,‬עשיית תנועות הקשורות בנשימה‬
‫ובשרירי הצואר בקצב קצת יותר מהיר וחזק‪ ,‬שכדרך כל האברים שכשמרגילים‬
‫אותם לעבודתם‪ ,‬זה גופא מחזק אותם ומפתחם וגם בהאמור י״ל עד״ז‪ ,‬ומודגש לעיל‬
‫קצת יותר שאז בטלו כל החששות בזה‪.‬‬
‫אופן תנועות האמורות כמובן על הרופא להחליט וכן באם ע״י מכונה או בידים‬
‫וכר ואולי מקום בזה לשאלת עצה מאחיות המומחיות בהתעמלות הגוף‪.‬‬
‫ומהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו ‪ -‬באם לא נעשה כזה במשך שנים עשר‬
‫חדש האחרונים ‪ -‬וזוגתו תחי׳ תשמור על מנהגן הטוב של בנות ישראל הכשרות‬
‫להפריש לצדקה קודם הדלקת הנרות בכל ערב שבת וערב יום טוב‪ .‬וכן מהטוב‬
‫לברר באם לא הי׳ בהשידוך שלהם פגיעה בכבוד בן או בת ישראל באופן שע״פ דין‬
‫צריכים לבקשת מחילה‪.‬‬
‫וכיון שהכל בהשגחה פרטית עלי החובה)והזכות( לעוררו על ההכרח בקביעות‬
‫עתים בלימוד פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות‪ ,‬קביעות בכל יום‬
‫ובהוספה ביום השבת אשר קדש הוא לה׳‪.‬‬

‫בברכה לבשו״ט בבל האמור‪.‬‬

‫)ממנחב כ״ז סיון‪ ,‬חשכ״א(‬

‫קבלתי מכתבו מה׳ שופטים‪ ,‬שבו מתאר מצב בריאות ‪ . .‬תחי׳ ושואל חוו״ד‬
‫בנוגע למה שאמר לה הרופא‪:‬‬
‫הנה לפ״ד‪ ,‬בנוגע של הנתוח למרידין‪ ,‬אם זהו דעת שני רופאים מומחים במקצוע‬
‫זה‪ ,‬תעשה זאת‪ ,‬ויתן השי׳׳ת שיהי׳ בהצלחה‪.‬‬
‫ובנוגע לענין השני שמציע לה לעשות נתוח על האם‪ ,‬הנה בדבר זה צריכים‬
‫לברר אצל הרופא מהו כוונתו בזה‪ ,‬אם הוא רוצה לעשות קלין אפ לגמרי‪ ,‬או שרק‬
‫לחתוך את הטומאר‪ ,‬ואם הוא באופן הראשון אעזר בד״כ הרופאים דארצוה״ב להוטים‬
‫אח׳׳ז‪ ,‬אזי ישאל ג״כ דעת עוד שני רופאים ורק אם שלשתם יחד יסכימו לעשות קלין‬
‫אם‪ ,‬יעשו כזה‪ .‬והשי״ת יתן בלב הרופאים דיעה הישרה לכווין אל האמת והטוב‪ ,‬וה׳‬
‫ישלח דברו וירפאה ע״י רופא פלוני וסם פלוני‪.‬‬
‫במ״ש אודות ‪ . .‬שי׳ ימלא כהוראת הרופאים‪ ,‬והעיקר בעניני אכילה ושתי׳‬
‫‪305‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתוח וטפול כו׳‬ ‫למוטי‬

‫ומנוחה‪ ,‬און ער זאל זיין א סאלדאט להשי״ת כמו שצ״ל‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ם הלכות‬
‫דיעות רפ״ד‪ :‬היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא ‪. . .‬‬
‫)ממכתב זז־ אלול‪ ,‬תשי״א(‬

‫במענה על מכתבו ‪ -‬שכותב עליו יו״ד סיון אבל נתקבל רק היום ‪ -‬בו כותב‬
‫ע״ד מצב בריאותו ואשר כמה מהרופאים ייעצו לו לעשות נתוח להשבר משני‬
‫הצדדים‪ ,‬שסובל מזה כמה שנים‪:‬‬
‫הנה לדעתי ביון שזהו עצת רופאים מומחים במקצוע זה‪ ,‬נכון הדבר‪ ,‬אלא‬
‫שכדאי לעשות לאחר ימי הקיץ ולא בימי החום‪,‬‬
‫והשי״ת יוליכהו בדרך הישרה ויזכהו להחדיר בתלמידיו רוח יראת שמים‬
‫ולהאירם בנר מצוה ותורה אור כפי שהם מוארים בתורת החסידות וזכות אבותיו‬
‫מסייעתו וכל זה ישמש ג״כ לצנור וכלי נוספים להמשכת וקבלת תוספת ברכת הקזי׳׳ת‬
‫בכל המצטרך לו‪.‬‬
‫נממכחב י־ג מנ״א‪ ,‬תשי״ב(‬

‫‪><_7‬י(‬

‫במענה על מכתבו מכ״ח תשרי עם הפ״נ שיקרא בעת רצון על הציון הק׳ של‬
‫כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪.‬‬
‫בו כותב אודות השבר‪ ,‬ואשר מלפני זמן הרגיש כאבים וגם לאחרי הטפול לא‬
‫עבר לגמרי‪.‬‬
‫וידוע בכגון דא‪ ,‬אשר החגורה שנותנים לשבר‪ ,‬הנה מזמן לזמן צריך להתאימה‬
‫לשינוי הגוף ע״י שנעשה שמן קצת יותר או להיפך וכיו״ב‪ ,‬וקרוב לומר שגם אצלו‬
‫באים הכאבים מאי התאמה של החגורה‪ ,‬ולכן כדאי שמומחה במקצוע זה יבדוק‬
‫החגורה ויתאימה ככל הדרוש ‪. . .‬‬
‫)ממכתב ג׳ מ״ח‪ ,‬חשי״ז(‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתווז וטפול כו׳‬ ‫לקוטי‬ ‫‪306‬‬

‫‪ . . .‬מ״ש ע״ד מצב בריאות זוגתו תחי׳ ‪ -‬הגה צריך להתייעץ עם הרופאים‬
‫מומחים‪ ,‬כי בהרבה מקרים מאריכים ימים ושנים רבות וגם טובות מבלי לעשות נתוח‪.‬‬
‫וזה תלוי בגודל האבן‪ ,‬מקום המצאו וכו׳‪ .‬וכיון שכותב במכתבו שכ]ש[שומרת היא‬
‫הדיעטא מרגשת עצמה לפ״ע בטוב‪ ,‬לכן לדעתי צריך לדבר עם הרופאים עוד הפעם‪.‬‬
‫והשי׳׳ת יתן להרופאים הדיעה הנכונה שבכה התורה‪ ,‬כמרז״ל נתנה רשות לרופא‬
‫לרפאות‪ ,‬וייעצו אותם העצה טובה לרפואה קרובה ‪. . .‬‬
‫)ממכתב נ״א שבט‪ ,‬חשי״ג(‬

‫במענה למכתבו‪ ,‬בו כותב אודות מצב בריאותו ודעת הרופאים‪.‬‬

‫וצדק בכתבו אשר כמה מקרים דומים לשלו ואולי עוד יותר חמורים‪ ,‬הרי ע״י‬
‫הנהגה מתאימה יורד האבן מבלי נתוח ובהנהגה האמורה הוא גם אמבטיות חמות‬
‫השתי׳ בכמויות חשובות אלא שגם נוהגים שבהמשקים תהי׳ גם כמות שומן צמחוני‬
‫וכיו״ב‪ ,‬וכדאי לשאול את הרופאים בזה‪.‬‬
‫אין ברור כ״כ ממכתבו מקום האבן‪ ,‬כי לפעמים יש לגעת אליו ע״י צבת‬
‫מתאימה לפצלו‪ ,‬שאז הירידה שלו בנקל יותר‪.‬‬
‫והשי׳׳ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות ירפאהו ע״י טפול מתאים ורופא‬
‫מתאים‪.‬‬
‫ובודאי למותר להאריך ע״ד הוספה בעניני תורה ומצות שנוסף על הציווי וגם‬
‫זה עיקר להעלות בקדש בכל עת‪ ,‬הרי ההוספה מוסיפה בברכת השי׳׳ת‪ ,‬וק״ל‪.‬‬
‫בטח יודע משלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים ועכ״פ ישמור‬
‫עליהם מכאן ולהבא‪.‬‬
‫בברכה לבשו״ט בכל האמור‪.‬‬
‫)ממכחב כ״ז סיין‪ ,‬חשנ״ב(‬

‫‪ . . .‬לשאלותי׳* בענין הניתוח ~ תעשה בכ״ז כעצת רופא ידיד‪.‬‬

‫‪ . . .‬באופן עדין)שלא לפגוע בכבוד הרופאים הנ״ל כלל( כדאי לשאלם‪:‬‬

‫•( מענה לשאלה בטיפול רפואי באבניב! בכליות‪ .‬המו״ל‪.‬‬

‫‪307‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתוח וטפול כו׳‬ ‫לקוטי‬

‫ששמעה שלאחרונה יש מקרים שבמקום ניתוח ‪ -‬מכניסים מבחוץ ״מכשיר״ לתוך‬

‫הכוליא ומפוצץ את האבן שבתוכה)ובמילא יוצאים אח״כ חלקיו בהשתו(‪.‬‬
‫)ממכתב ט׳ תמוז‪ ,‬חשמ״כ(‬

‫‪ . . .‬לכתבה אודות‪ ,‬מאלע‪ ,‬הנה כיון שדעת איזה רופאים‪ ,‬שכשמסירים אותם‪,‬‬
‫הרי על ידי זה עצמו ‪ -‬מגרים את הגוף ונותנים מקום אשר יחזור עוד הפעם‪ ,‬משא״כ‬
‫)לדעתם עכ״פ( כשאין נוגעים בהם‪ ,‬וגם שלא לחכך ולגרד אותם וכו׳ ‪ -‬נוח יותר‪,‬‬
‫והרי גם זה סימן טוב הוא‪ ,‬אשר אינם גורמים לה כל אי נוחיות‪ ,‬ולכן יש להתייעץ‬
‫עם עוד רופא מומחה בכהנ״ל‪ .‬ובאם יהי׳ חילוקי דיעות בין הרופאים‪ ,‬הרי שב ואל‬
‫תעשה עדיף‪.‬‬
‫נממכתב ט׳ תמה‪ ,‬תשכ״ם‬

‫במענה למכתבה מיום ‪ , 10/9‬בו כותבת אודות בריאות בעלה שי׳ שסובל‬
‫מדיסקוס‪.‬‬
‫והנה בארצוה״ב לאחרונה משתמטים מנתרחים בכגון זה‪ ,‬ומשתדלים באופני‬
‫טפול אחרים‪ ,‬וכיון שהרופאים דאה״ק ת״ו עומדים בקישור תמידי עם הרופאים‬
‫דכאן‪ ,‬בודאי ידועים טפולים אלו בסביבתה‪.‬‬
‫כשתכתוב השמות שלה ושל בעלה בלשון הקדש בצירוף שם האם של כל אחד‬
‫ואחת)שכן נוהגים להזכיר בתפלה( יזכירום להמצטרך להם‪.‬‬
‫בברכה לבשו״ט ולכוח״ט‪.‬‬
‫)ממכתב כ־ג אלזל‪ ,‬תשכי׳ג(‬

‫במענה למכתבו מכ״ב סיון‪ ,‬עם הפ״נ המוסגרים בו‪ ,‬בו כותב אודות הסברא‬
‫לעשות נתוח‪ ,‬אבל אינו מפרש ענין הנתוח ואפשר הכוונה להנתוח הנקרא‬
‫‪ Lobotomy‬ואם כן אינו נראה לי הדבר עב״פ לעת עתה‪ ,‬בי הרי לפעמים הכי‬
‫תכופות לא הצליח כ״כ ע״ע בנתוח‪ ,‬שמזה מובן שצריך לנסות בכל האופנים‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתווז וטפול כי׳‬ ‫לקוטי‬ ‫‪308‬‬

‫האפשרים מקודם לזה והרי ידוע שכמה מהכדורים )פילן( ובכלל אופני הטפול‬
‫החדישים שמשתמשים בהם עתה‪ ,‬ישנם כאלה שפעולתם ניכר לאחרי שנה ושנתיים‬
‫וכדאי הי׳ אשר הרופא המטפל יכתוב בפרטיות כדרך הרופאים שכותבים אחד‬
‫לחבירו‪ ,‬בהנוגע ‪ , .‬תחי׳ הטפול שעשו עד עתה וכו׳‪ ,‬ווראו כתב זה להמומחה‬
‫במקצוע אשר בכאן‪.‬‬
‫ויהי רצון שכיון שנכנסנו לחדש תמוז הוא חדש הגאולה של רבנו נשיאנו ראש‬
‫ישראל‪ ,‬וגופא בתר רישא אזיל‪ ,‬הנה הגוף בכל הקומה שלו ועד העקבתא ימשיך מן‬
‫הראש ככל הדרוש ויגאל כאו״א מכל הענינים המבלבלים ויוכלו לעבוד השי״ת‬
‫בשמחה שלימה ובטוב לבב‪,‬‬
‫בברכה לבשו״ט בכל האמור‪.‬‬
‫)ממכתב ד׳ תמוץ‪ ,‬תשי״ח(‬

‫^ ‪(p s‬‬

‫הנני מאשר בזה קבלת מכתבו מכ״ג בתמוז‪ ,‬ומודה לב׳ בעד טרחתו לתאר מצב‬
‫החולה ‪. . .‬‬
‫לפי דעת המומחים הכי גדולים במקצוע זה אשר כאן‪ ,‬ועל יסוד כמה וכמה‬
‫מקרים שטיפלו בהם‪ ,‬הנה אם המחלה היא ממושכה כמה שנים וכל הטיפולים כבר‬
‫עשו ולא הועילו‪ ,‬אז דעתם נוטה לניתוח‪.‬‬
‫ומובן שעל כבודו להחליט אם המקרה בנידון דידן הוא מסוג הנ״ל‪ ,‬כיון‬
‫שהחולה נמצאת בטיפול המוסד שבהנהלתו‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה‪.‬‬
‫מתאים לציווי חכמינו ז״ל והייתם נקיים מה׳ ומישראל הנני עונה גם על ענין‬
‫השני אשר במכתבו וסגנונו המכוון אלי‪ ,‬שמתפלא איך זה אני רוצה להשפיע מעבר‬
‫לאוקינוס וכו׳‪ ,‬ומסיים אעזר ״ישראל אמנם ארץ חדשה‪ ,‬אבל כו״׳‪.‬‬
‫והנה פשיטא שאין רצוני לפגוע בכבוד ארץ ישראל או בכבוד אישי של מישהו‪,‬‬
‫ובפרט באלה שאינם מוכרים לי‪ .‬אבל בהנוגע לטיפול לובוטומי שנתחדש בשנים‬
‫האחרונות‪ ,‬הרי ככל ענין מדעי‪ ,‬ובפרט ככל ענין של טיפול רפואי‪ ,‬אי אפשר שמשנה‬
‫לשנה לא יהיו שנויים ביחס הרופאים לטיפול זה וגם באופן ביצועו וככל שיגדל‬
‫מספר המקרים הנבחנים יהיו שנויים אלו מבוססים יותר‪ ,‬ועל פי ההשערה‪ ,‬קיימים‬
‫לזמן ארוך יותר‪ .‬ובודאי לב׳ ידוע כל זה ‪ -‬הרבה יותר מאשר לי‪.‬‬
‫על פי האמור‪ ,‬מובן שבכל טיפול שאי אפשר לתקנו אח״כ‪ ,‬וכמו ניתוח‪ ,‬הרי‪,‬‬
‫כלשונו גם במכתבו‪ ,‬יש להשתמש בו רק אחרי כל נסיון אחר‪ ,‬זאת אומרת רק במקרה‬
‫שמוכרחים לעשותו ואי אפשר לחכות אפילו באופן דשב ואל תעשה‪ .‬ולכן ראינו‬
‫‪309‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתות וטפול כו׳‬ ‫למוטי‬

‫אשר גם בארצות הברית ממעטים בניתוח זה‪ ,‬וגם זה ‪ -‬רק לאחרי כמה שנים של‬
‫טיפול בחולה‪ ,‬וברוב המכריע שעושים ניתוח לובוטומי ‪ -‬הוא מפני שלא היתה‬
‫אפשרות של השגחה מעולה)מחוסר אמצעים כספיים(‪ .‬ולאחר כל זה‪ ,‬וגם זה בודאי‬
‫ידוע לככודו יותר מאשר לי‪ ,‬אם גם הניתוח מצליח‪ ,‬הנה אף שכבודו מזכיר במכתבו‬
‫״שכמעט כולם חזרו לחיים תקינים״ מקרים כאלו שיחזרו לחיים תקינים כאן ‪-‬‬
‫נדירים ביותר וביותר‪ ,‬אם בכלל היו כאן מקרים כאלו‪.‬‬
‫ולהשתמש בסגנונו של כבודו שאינו ״רוצה להיות שותף ברצח״‪ ,‬הרי בניתוח‬
‫האמור אין זה ניתוח רק בגוף‪ ,‬כי אם ניתוח גם בחיים הנפשיים של המנותח‪ ,‬ואם‬
‫תמצא לומר‪ ,‬הרי זה פוגע בחלק מחייו הנפשיים ‪ -‬ז‪ .‬א‪ .‬שיש בזה ג״כ רצח חלקי‬
‫עכ״פ‪ ,‬אלא שבלית ברירה ‪ -‬בוחרים את הרע במיעוטו‪.‬‬
‫כל הנ״ל מבאר עמדתי בנוגע לטיפול האמור‪ ,‬מבוססת על הוראות חכמינו ז״ל‬
‫בתורתנו תורת חיים‪ ,‬שאפילו הצלה לשעה ג״כ יש להשתדל בה ככל האפשר‪ ,‬ובפרט‬
‫במקרה של חולי נפש‪ ,‬אשר בזה כמה ענינים עדיין אין ברורים הן בהנוגע לגורמי‬
‫המחלה והן כאופן רפואתה‪ ,‬וביותר בשנים האחרונות‪ ,‬אשר טיפולים עקריים ושנויים‬
‫עקריים מתחדשים בשטח זה לעתים הכי תכופות‪ .‬ולכן כדאית כל השתדלות לדחות‬
‫טיפול הלובוטומי׳ למשך זמן איזה שיהי׳ ‪ -‬עד שאין ברירה בהחלט‪.‬‬
‫את כבודו הסליחה על כתבי אליו בשטח שהוא שלו‪ .‬ויהי רצון אשר הרופא כל‬
‫בשר ומפליא לעשות יצליחו במילוי תפקידו במילואו‪ .‬וזכות הרבים מסייעתו‪.‬‬
‫)ממכתב ר״ח מנ״א‪ ,‬תשח״י(‬

‫לפלא השאלה הלהסתבך בניתוח ‪ . . .‬דהקטנת הקיבה ותוצאותיו הבלתי ברורות‬

‫)ככל הדרוש( וכר! ‪ -‬והסיבה היחידה ‪ -‬שהמדוברת תי׳ כבדת בשר?! ומופרך‪.‬‬
‫מזמכתב ח■ כסלו‪ ,‬תשמ״ג(‬

‫;״‪(Tv‬‬

‫אין ענטפער אויף אייער בריף פון י״ט חשון וועגען אייער געזונט צושטאנד און‬
‫די מיינונג פון די דאקטוירים‪.‬‬
‫בכלל פון די צוויי אופנים‪ ,‬וואס איר שרייבט נתוח אדער ראדיום חשמל‬
‫)געמיינט הקרנות( דארפמען נוטה זיין מער צו דעם ערשטן אופן‪ .‬פארשטענדליך מיט‬
‫דער צושטימונג פון א רב מורה הוראה‪ .‬ווארום אין הקרנות‪ ,‬איז ניט שטענדיג קען‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתווז וטפול בו׳‬ ‫לקוטי‬ ‫‪310‬‬

‫מען זאגען פאראויס דעם אויסגאנג און ניט שטענדיג את מעז זיכער‪ ,‬אז מ׳האט‬
‫באווארענט וואט מ׳וויל באווארענען‪,‬‬
‫און ווי מ׳פירט זיך אין אזעלכע פאלען‪ ,‬דארפמען האבען די החלטה אין דעם‬
‫פון צוויי דאקטוירים ספעציאליסטען אויף דעם געביט‪ ,‬אין צוגאב צו דעם הסכם‬
‫פון דעם רב ווי אויבען געזאגט‪ .‬און השם יתברך זאל אייך פירען ווי גוט איז פאר‬
‫אייך אין אלע הינזיכטען‪.‬‬
‫געווים היט איר אפ דעם גוטען מנהג פון אידישע פרויען צו געבען אויף צדקה‬
‫יעדער מאל פאר ליכט צינדען ערב שבת און ערב יום טוב‪.‬‬
‫)ממכתב נ״ד מ״זז‪ ,‬תשכ״ג(‬

‫‪ . . .‬ותקותי שלעת קבלת מכתבי זה קבל גם ידיעות מהטבת מצב בריאות ב״ב‬
‫שי׳‪ ,‬ובמ״ש אודות השטראלען להראש בנוגע לבריאות ‪ . .‬כמדומה כגר כתבתי פעם‪,‬‬
‫שטפול זה דורש זהירות יתירה‪ .‬והרי ישנם כמה טפולים שאין בהם אחריות‪ ,‬וכמה‬
‫טפולים שאין בהם עב״פ אחריות כ״כ ויודעים התוצאות מהם יותר ברור מאשר‬
‫תוצאות טפול של שטראלען ‪. . .‬‬
‫)ממכתב י״ח שבט‪ ,‬תשט״ז(‬

‫נתקבל המכתב שלה והברקתי דעתי ע״פ מה שראיתי בכמה וכמה מקרים דומים‪,‬‬
‫שכדאי לנסות בטפול בקאמפרעסין‪ ,‬שמטיבים לרכך ענינים כאותם שכותבת‬
‫ולפעמים קרובות עד שעוברים לגמרי‪ ,‬ובמשך זמן קצר רואים כבר תוצאות באם‬
‫הטפול מתאים‪ ,‬ובודאי גם הרופא יסכים על הנ״ל‪ ,‬ובהתאם להתוצאות מהאמור‬
‫תחליט‪.‬‬
‫והשי״ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות ישלח דברו וירפאה ע״י טפול פלוני‬
‫ואיש פלוני ‪. . .‬‬
‫>ממכחנ ה׳ טכת‪ ,‬תשכ״ב(‬
‫ו ו‪3‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתוח וטפול בו'‬ ‫לקוטי‬

‫במענה למכתבו מב׳ תמוז‪ ,‬בו כותב אודות מצב בריאות בתו ‪ . .‬תחי׳ ודעת‬
‫הרופאים בזה‪ ,‬שכמה מהם מייעצים נתוח ביד‪ ,‬ואינו ברור במכתבו‪ ,‬אם זוהי דעת‬
‫רופא יחיד או רופאים רבים ועוד ועיקר ‪ -‬האם הדיעה מבוססת רק על העדר ידיעה‬
‫לסיבת המיחוש)שלכאורה כן משמע כיון שעשו טפולים שונים אחרים( או שיודעים‬
‫המיחוש ברור וגם הטפולים הנ״ל שייכים למיחוש‪ ,‬אלא שבמקרה זה לא הצליח‪,‬‬
‫ובטח יברר האמור ובהתאם להידיעות יחליטו‪.‬‬
‫ועוד להוסיף‪ ,‬אשר בנתוחים כאלו ישנם סוג שנוגע לא כ״כ עצם הנתוח‪,‬‬
‫שבסגנון כתבו קל הוא‪ ,‬כי אם הזהירות יתירה שלא לנגוע בעצבים)נערוון( ועורקים‬
‫)מוסקולם( הנוגעים לנענוע אצבע או אצבעות‪ ,‬כן מהנכון לברר החלק שמתוסף מצד‬
‫״הפסיכולוגיא״‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬ענין שאינו בגשם האצבע והיד‪ ,‬כי אם בכח המחשבה והדמיון‬
‫‪ -‬שנדמה לבתו שבחזרתה לעבודה גם הכאב חוזר ]שבמקרה זה הרי התבוננותה‬
‫בהענין דהשגחה פרטית וזה שהמשגיח על כאו״א הוא ג״כ רופא כל בשר ומפליא‬
‫לעשות‪ ,‬ונאמר בכל אשר תעשה‪ ,‬וההדגשה בכל אפילו כל שהוא‪ ,‬יש מקום לומר‬
‫שיחליש אז הדמיון ואת הכאבים בזה[‪ ,‬ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור‪.‬‬
‫התקוה חזקה שעשה בשבועות אלה בענין הפצת המעינות בכל מקום שידו‬
‫מגעת‪ ,‬ובטח ימלא עד״ז בהזדמנות הבאה‪.‬‬
‫בברכה לבשו׳׳ט בכל האמור‪.‬‬
‫זממכחב כ״ה תמוז‪ ,‬תשכ״א(‬

‫‪>«0‬י(‬

‫במ׳׳ש אודות מצב בריאותו והרופאים תולים זה בעצב בחוליות הצואר‪ ,‬בטח‬
‫נודע לו שישנה שיטה בחכמת הרפואה)אף שכמה מהרופאים מתיחסים לזה בביטול(‬
‫שע״י משמוש ‪ -‬המומחים באופן זה ‪ -‬בחוליות מביאים להטבה בכמה ענינים כגון‬
‫דא‪ .‬ואף שמוכרחני לאמר שאינני בהתלהבות משיטה וו‪ ,‬אבל הנסיון הראה שבמה‬
‫פעמים מביאים תועלת‪ .‬וכדאי לנסות‪ .‬כמדומה שהשם הוא‪ :‬קיראפראקטיק‪.‬‬
‫לפלא שאינו מזכיר דבר מהתועדות דחודש כסלו בכלל ומיום הבהיר י״ט כסלו‬
‫ביחוד‪ ,‬שהרי הוא ר״ה לחסידות ולדרכי החסידות‪ ,‬שהראש כולל בתוכו חיות כל‬
‫האברים)הימים( וממשיך להם חיות במקומם הם‪.‬‬
‫ולסיום מכתבו בהנוגע למצב בתו ‪-‬‬
‫השי״ת ימלא ימי הריונה כשורה ובנקל ותלד זחו׳׳ק בעתה ובזמנה כשורה ובקל‪.‬‬
‫המחכה לבשו״ט בכל האמור‪.‬‬
‫)ממכתב י־׳א טבת‪ ,‬תשי״דו(‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נ תות וטפול כו׳‬ ‫לקוטי‬ ‫‪312‬‬

‫במענה למכתבו מיום הבהיר ח״י אלול‪ ,‬יום שנתלו בו שני המאורות הגדולים‪,‬‬
‫יום הולדת מורנו הבעל שם טוב ויום הולדת כ״ק רבנו הזקן‪.‬‬
‫בו כותב ע״פ בקשת הורים בהנוגע לבנם שי׳ אשר פסק לדבר ולאחרי כמה‬
‫טפולים שלא הועילו עשו טפול בעצמות העורף ונראית הטבה‪ ,‬ושואלים באם‬
‫להמשיך בזה וכו׳‪.‬‬
‫והנה כפי הנראה מהמלות ספורות שכותב‪ ,‬אודות הטפול הרי זוהי שיטה שכמה‬
‫רופאים התחילו להשתמש בה לאחרונה‪ ,‬וקורין לה קיראפראקטיקע‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬שאין בזה‬
‫כל ענין סגולי וכו׳ גם לדעתם‪ ,‬וכן לדעת החולקים עליהם‪ ,‬והחילוקי דיעות הוא רק‬
‫במדת התועלת שבדבר ותו לא‪ ,‬שבזה לכאורה מענה על השאלה האם מותר ללכת‬
‫לאותו שטפל בזה‪.‬‬
‫בכ״ז הרי אין מעניני לפסוק דינים ובפרט בהעדר כמה פרטים‪ ,‬ולכן יפנו לרב‬
‫מורה הוראה בסביבתם לאחר שידועים יהיו לו הפרטים בהנוגע להטפול‪.‬‬
‫בעצם הדבר באם מותר‪ ,‬אם כדאי ללכת עוד פעם‪ ,‬הרי כיון שרואים הטבה‪,‬‬
‫כדאי להמשיך בזה‪.‬‬
‫ולכשיודיעו השם של הבן בצירוף שם האם שלו‪ ,‬יזכירוהו על הציון הק׳ של‬
‫כ׳׳ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע להמצטרך לו ויהי רצון שכשם שהביא‬
‫הבקשה בן יבשר טוב בזה‪.‬‬
‫ובטח ימצא אותיות מתאימות ומסבירות להורי הנער‪ ,‬אשר עליהם להוסיף‬
‫בעניני תורה ומצות‪ ,‬והרי ככל שיהי׳ גם המצב טוב בזה‪ ,‬הרי תמיד יש מקום להוסיף‬
‫עוד‪ ,‬מאחר שקשורים בהקב״ה שהוא אין סופי‪ ,‬ושעי״ז מתוסף בברכות השי״ת‬
‫בהמצטרך לאדם ולביתו‪.‬‬
‫בברכה לבשו״ט ולכוח״ט‪.‬‬
‫)נזמכתב כ־ח אלול‪ ,‬תשי״ט(‬

‫^>‪(T‬‬

‫‪ . . .‬במ״ש אודות הנסיעה לטבריא והצדדים החיובים והשלילים שבזה‪.‬‬

‫לאחרי בקשת סליחתה‪ ,‬הוא בדוגמת סוחר המחשב חשבונות באם יפתח בית‬
‫מסחר‪ ,‬הרי עליו להשקיע בשכירת המעון וקניית הסחורה מאה זוז ובאם לא יפתח‬
‫הרי אין מקום להרויח מאה פעמים מאה זוז‪ ,‬שהרי בעולמנו אין ענין שאין צריך‬
‫להשקיע בו אם כחות נפשים או כחות גופנים או ממון‪ ,‬וזוהי היכולת להרויח כ״פ‬
‫ככה‪ ,‬וחשבון כזה הוא גם בהנוגע להנסיעה‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬להאי נעימות הכרוכה בנסיעה‬
‫לחמי טבריא בערך להרויח כ״פ ככה ולארך ימים ושנים טובות שיבוא ע״י נסיעה זו‪,‬‬
‫והלואי היתה נוסעת שנה שעברה‪ ,‬אבל אין צועקין על העבר‪ ,‬ומזכיר הנני את זה רק‬
‫‪ 3‬ו‪3‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתוח וטפול כו׳‬ ‫לקוטי‬

‫כהוכחה שנסיעה זו לא רק מותרת ועולה על גבי הצדדים השלילים שמזכירה אלא‬

‫גם רצוי‪ ,‬ואפילו לטובתן של אלו שלשעה קלה אולי יסבלו ע״י נסיעה זו‪.‬‬
‫בברכה לבשו״ט ולחורף בריא בכל המובנים‪.‬‬
‫)מתכתב י״ד טבת‪ ,‬תשי־ח(‬

‫‪ . . .‬במ״ש אודות מצב בריאות זוגתו תחי׳ בהנוגע להרגלים שיש רופאים‬
‫מייעצים לנתח‪ - .‬לפלא שאין מזכיר אם התעסקו באופנים אחרים וכמו לבישת‬
‫פוזמקאות‪ ,‬מאסאזש‪ ,‬זריקות ובו׳ ‪ -‬שמובן שקודם שיחליטו בנוגע לנתוח‪ ,‬ינסו‬
‫באופנים אלו‪ .‬ובאם כבר ניצלו כל הנ״ל אין כל תועלת‪ ,‬אזי יש לעשות התייעצות‬
‫)קונסיליום( משני רופאים מומחים במקצוע ולעשות כהוראתם‪ ,‬והתורה נתנה רשות‬
‫לרופא לרפאות‪ ,‬ויהי רצון שיבשר טוב בכל הנ׳׳ל‪.‬‬
‫בטח זוגתו תחי׳ נוהגת במנהג הטוב של בנות ישראל הכשרות להפריש לצדקה‬
‫קודם הדלקת הנרות בכל ערב שבת וערב יום טוב‪ .‬ונכון הי׳ לבדוק את המזוזות‬
‫בדירתם‪ .‬ובטח שומר הוא שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ׳׳ק מו״ח‬
‫אדמו׳׳ר זצוקללה׳׳ה נבג׳׳מ זי״ע‪ ,‬בחומש תהלים ותניא הידועים‪ ,‬ועכ׳׳פ ישמרם מכאן‬
‫ולהבא‪.‬‬
‫בברכה‪.‬‬
‫מזמנתב י־ן מ־ח‪ ,‬תשי״ז(‬

‫‪ . . .‬במ׳׳ש אודות גידי הרגלים של זוגתו שתליט׳׳א‪ - .‬לפלא שאינו מזכיר אם‬
‫ציוה הרופא ללבוש פוזמקים של ראבער וכן אשר תפסיק תכופות בהילוכה או‬
‫בעמידתה ותשכב לנוח איזה רגעים‪.‬‬
‫והשי׳׳ת ימלא ימי הריון זוגתו תחי׳ כשורה ובנקל ותלד זחו״ק בעתה ובזמנה‬
‫כשורה ובקל ‪. . .‬‬
‫)ממכתב ח׳ המוז‪ ,‬תשי׳׳ז(‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬גתות וטפול בו׳‬ ‫למוטי‬ ‫‪ 4‬ו‪3‬‬

‫מאשר הנני קבלת מכתבו מג׳ מטו״מ‪ ,‬בו כותב ע״ד מצב בריאותו ושואל חוו״ד‬
‫באשר יש רופא אומר שכדאי לעשות נתוח‪:‬‬
‫הנה בכלל בעניני אולסער‪ ,‬מרפאים לרוב ע״י שמירת דיעטע ומנוחת הנפש‬
‫והגוף‪ ,‬אשר מובן שזה דרך נכון מאשר ע״י נתוח וכו׳ אבל כיון שכותב במכתבו שזה‬
‫איזה פעמים שזב דם ל״ע וכו׳ ובמילא נראה שזה כבר דבר ישן אצלו וקשה עליו‬
‫השמירה הנחוצה בעניני אכו״ש וכו׳ לכן יתייעץ לדעתי עם שני רופאים מומחים‬
‫במקצוע זה ביחוד וכהוראתם יעשה‪ ,‬ולנסוע לראטשעסטער לתכלית זה‪ ,‬הנה איני‬
‫יודע הנחיצות‪ ,‬כיון שבשיקאגא נמצאים מומחים בזה ולמה לו טלטול הדרך הוצאות‬
‫נוספות וכו'‪ ,‬והשי״ת יתן להרופאים שישאל אותם את הדיעה הנכונה שע״י יבוא מן‬
‫הכח אל הפועל פס״ד התורה שנתנה רשות)שפירושו ג״כ כח( לרופא לרפאות‪ ,‬עיין‬
‫בתקוני זהר תקון י״ט דף מ׳ ע״ב בדיוק הלשון מהכח אל הפועל‪ ,‬והשי״ת יזכהו‬
‫לבשר בשו״ט מהטבת מצב בריאותו ואשר מוסיף כח ועוז להשפיע על קהלתו‬
‫וסביבתו לקרב את לבם לאבינו שבשמים ע״י ההתחזקות בשלשת הקוים דתורה‬
‫עבודה וגמילות חסדים מוארים במאור שבתורה זוהי תורת החסידות‪.‬‬
‫מוסג׳׳פ הקונטרס והרשימה שהו״ל בקשר עם ימי הגאולה והסגולה י״ב וי״ג‬
‫תמוז שעברו‪ ,‬ואשר באמת כל השנה זמנם הם ומהראוי שישתמש בשהותו בביה״ח‬
‫לזכות בהם גם את שכניו הנמצאים שם‪ ,‬ואין אתנו יודע עד מה‪ ,‬ואולי זהו תכלית‬
‫הכוונה ועיקרה מה שהביאוהו לביה״ח וכשיגמור שליחותו זאת בטוב הרי בדרך‬
‫ממילא הטפל נמשך אחר העיקר וכו׳‪.‬‬
‫בברכה לרפואה קרובה‪.‬‬
‫וממכתב כ־ד תמוז‪ ,‬תשי״ב(‬

‫לאחרי הפסק ארוך נתקבל מכתבו מיום השלישי שהוכפל בו בי טוב‪ ,‬בו כותב‬
‫אודות מצב בריאותו ודעת הרופאים שונים בזה‪.‬‬
‫ובכללות אינו מובן‪ ,‬שהרי מפורסם במדינה‪ ,‬שבעניני אולקוס מועילה דיעטא‪,‬‬
‫באם שומרים אותה בדיוק‪ ,‬והתועלת לא רק שמשקיטה את הכאבים אלא גם בריפוי‬
‫האולקוס‪ ,‬והכדורים )פילן( שמוסיפים בזה הם למהר הריפוי ולחזק הבריאות‬
‫ולמלאות את החסר בויטאמין וכיו״ב מפני הדיעטא‪.‬‬
‫וכיון שממכתבו אין משמע כל זה‪ ,‬אולי כדאי שיברר וידבר עוד הפעם עם‬
‫הרופא המטפל בו‪.‬‬
‫והרי על האדם לעשות בדיר הטבע והשי״ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות‬
‫ישלח דברו וירפאהו על ידי איש פלוני וטפול פלוני ‪. . .‬‬
‫)ממכתב ט״ו טבת‪ ,‬חשכ״ב(‬
‫‪ 5‬ו‪3‬‬ ‫שיחות‬ ‫רסואה ‪ /‬גתיח וטסיל מ­‬ ‫לקוטי‬

‫‪ . . .‬א( בנוגע להנתוח של קאטארעק ואשר הרופאים מאיצים לעשות‪ ,‬הנה כותב‬
‫״שהרופאים״ לשון רבים‪ ,‬הרי בודאי עכ״פ שנים מומחים בכללם‪ ,‬ובמילא איו מה‬
‫להרהר בזה ‪ -‬איבערטראכטען ‪ -‬כי נתוחים כאלו כבר נעשו דבר הרגיל ביותר‪,‬‬
‫וידוע למדי הזהירות הצריכה בזה‪ ,‬ומזה מובן ג״כ שלכאורה אין כדאית הנסיעה‬
‫למדינה אחרת בשביל זה ומפני כמה טעמים‪ .‬ובאיזה רופא יבחר‪ ,‬הנה ידוע סיפור‬
‫ששמעתי מכ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪ ,‬שבברית מילה של אחד מנכדי‬
‫הצ״צ שהי׳ בחיי הצ״צ‪ ,‬ושאלו את הצ״צ באיזה מוהל לבחור‪ ,‬אם זה הבא בשנים‬
‫ויודע הכוונות וכו׳ או את הצעיר אבל פשוט הוא ביותר‪ ,‬וענה הצ״צ שיקחו את‬
‫הצעיר‪ ,‬כי העיקר הוא הבפו״מ‪ ,‬והשי״ת ישלח דברו וירפאהו ע״י איש פלוני‬
‫רפו״ש ‪. . .‬‬
‫)ממכתב ה• אייר‪ ,‬תשי״ג(‬

‫במענה על המכתב פ״נ‪ ,‬שיקרא בעת הרצון על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח אדמו״ר‬
‫זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪.‬‬
‫בהנוגע לשאלתו‪ :‬הסרת הקאטאראק‪ ,‬הרי כיון שרופא מומחה אמר שנמצא עוד‬
‫מעט ראי׳ בעין ואין למהר בנתוח‪ ,‬שב ואל תעשה עדיף‪ .‬אלא שמזמן לזמן מהנכון‬
‫לבקר אצלו או לשאלו מראש מתי לבוא אליו עוד הפעם‪ ,‬בכדי שהוא יבחון את‬
‫העין‪ .‬ורופא כל בשר ומפליא לעשות ינחה אותם באופן היותר טוב בטוב הנראה‬
‫והנגלה‪.‬‬
‫ואחכה לבשו״ט לתוכן הפ״נ‪ ,‬ובפרט שהרי נמצאים אנו בחודש כסלו‪ ,‬חודש‬
‫הנסים והגאולה ונצחון‪.‬עניני חב״ד‪ ,‬ואשר כל אנ״ש החסידים והתמימים שי׳ הם חלקי‬
‫ועיקרי‪.‬‬
‫)ממכתב ד כסלו‪ ,‬תשי״ז(‬

‫קבלתי הפ״נ ‪ -‬בלי הוראת זמן כתיבתו ‪ -‬שכותב שאצלו נחלשה הראי׳ מכמו‬
‫שהיתה‪ ,‬והרופא מומחה‪ ,‬לא נתן לו לע״ע מאומה לזה‪.‬‬
‫נכון הוא שהי׳ שיכנוס לרופא אחר מומחה‪ ,‬שע״פ התורה צריכים להתנהג גם‬
‫בדרך הטבע‪ ,‬וחוץ מזה הצעתי שישתתף בשיעורי תורה הנלמדים ברבים‪ ,‬וגם יראה‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתווז וטפול נו׳‬ ‫ל קו טי‬ ‫‪ 6‬ו‪3‬‬

‫ללמוד או לומר לכל הפחות שורות אחדות מספר התניא וספר הזהר‪ ,‬ואקוה שיוכל‬
‫לבשר בשו״ט שהולך וטוב מצב הראי׳ שלו‪.‬‬
‫)ממכחב כ־ג טבת‪ ,‬תשי״ב(‬

‫במענה על מכתבו מז׳ מנ״א‪ ,‬בו כותב ע״ד מצב בריאותו בגשמיות והעיקר בנוגע‬
‫למצב עינו‪.‬‬
‫והנה אין דעתי נוחה מזה שכותב שכשנתים שהתחיל להרגיש מה בעינו ובכ״ז‬
‫לא הלך לרופאים‪ ,‬אבל אין צועקין על העבר‪ ,‬ועתה לדעתי צריך לשאול בעצת שני‬
‫רופאים מומחים במקצוע זה ביחוד‪ ,‬ולהשתדל אצלם שיעשו כל התרופות האפשריות‬
‫קודם שיציעו לו ע״ד הוצאת העין ח״ו‪ ,‬ויהי׳ חזק בבטחונו בהשי״ת שלא יוצרכו לזה‪,‬‬
‫ובטח למותר להעיר אותו ע״ד הזהירות בקידוש והבדלה שכמרז״ל זה נוגע למאור‬
‫עינו של אדם‪ ,‬וכן ישתדל להוסיף אומץ בלימוד פנימיות התורה מתאים למעמדו‬
‫ומצבו‪ ,‬ואחכה לבשו׳׳ט ממנו‪.‬‬
‫הפ״נ שלו אקראהו על הציון של כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע ובטח‬
‫יעורר ר״ר עליו‪.‬‬
‫בברכה לבריאות הנכונה בכל‪.‬‬
‫)ממכתב י־יג מנ״א‪ ,‬חשי־ב(‬

‫במענה על מכתבו מר״ח כסלו‪ ,‬בו כותב אשר רופא מייעצו לעשות נתוח‬
‫לעינו ‪. . .‬‬
‫בטח למותר להעירו להזהר בקידוש ובהבדלה שזה נוגע למאור עיניו של אדם‬
‫וכן בתוספת אומץ בענינים של כבוד התורה ולומדי׳ והוא ע״פ מ״ש כי נר מצוה‬
‫ותורה אור‪ ,‬ומדתו של הקב״ה מדה כנגד מדה לחזק ולהוסיף במאור עיניו‪ .‬ויקבע‬
‫שיעורים בתורת הנגלה ובתורת החסידות הסוד מתוך הרחבה ובריאות הנכונה‪.‬‬
‫בברכת רפ׳ קרובה‪.‬‬
‫)ממנחב כ־ כסלו‪ ,‬חשי״ג(‬
‫‪317‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתוח יטפול כי׳‬ ‫לקוטי‬

‫במענה על מכתבו מיום הראשון‪ ,‬בו כותב אודות מצב בריאותו ובפרט בהנוגע‬
‫לעינים‪.‬‬
‫וכפי שמתאר המיחוש כנראה שזהו הנקרא גלאוקאמע ורגילים בכגון דא‬
‫לעשות נתוח גם פעם שני‪ ,‬אף שכמובן זקוקים בזה להוראת רופא מהיותר מומחים‬
‫במקצוע דוקא‪ ,‬וישנם כמה מסוג זה באה״ק ת״ו‪ ,‬וישאלם‪ ,‬והתורה נתנה רשות לרופא‬
‫לרפאות‪.‬‬
‫וידוע אחת הסגולות בכגון דא ע״פ מרז״ל למאור עיניו של אדם‪ ,‬זהירות‬
‫בקידוש והבדלה על היין ‪. . .‬‬
‫נממכחב י״ן מנ״א‪ ,‬תשי״ז(‬

‫במענה על מכתבו מב׳ מ״ח‪ ,‬בו כותב ע״ד בריאות בתו שתליט׳׳א בהנוגע לעיני׳‬
‫וחוו״ד הרופאים‪.‬‬
‫ולכל לראש טרם יחליטו ‪7‬׳ד נסיעה‪ ,‬הנהוג בכגון דא‪ ,‬אשר הרופא המטפל בה‬
‫מתאר הידוע לו ממצבה והטפולים‪ ,‬ושולחים את זה להרופא אשר אותו רוצים לבקר‪,‬‬
‫ובנדון דידן להרופא בבוסטון‪ .‬כן נשמע כאן אשר הרבה מאה״ק ת״ו מתייעצים עם‬
‫רופאים מומחים בשווי^‪ ,‬ומהנכון לעשות את הנ״ל גם בהנוגע להם‪ ,‬שבודאי כמה‬
‫היכירות בשווייץ יש למצוא ע״י מכיריו באה״ק ת״ו‪.‬‬
‫ועצם הענין כפי שמתארו במכתבו אינו מובן קצת‪ ,‬כי גודל הלחץ בעינים‬
‫מבררים אותו בקל‪ ,‬ולכן צ״ע איך אפשר ספק בדבר‪ ,‬ועוד זאת אשר אם נעשה‬
‫המיחוש כאופן פתאומי‪ ,‬הרי יש מקום לאמר שזהו קשור בשאק)זעזוע פסיכולוגי(‬
‫ואינו במכתבו כלל אם חקרו עד״ז והרי לזה טפולים מיוחדים‪ ,‬ואף שחשש פשוט הוא‬
‫בכ״ז מצאתי לנחוץ לעורר גם עד״ז‪.‬‬
‫בעת רצון יזכירוה על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪,‬‬
‫ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור‪.‬‬
‫מזמכתב ט׳ ח״ח‪ ,‬חשי״ז(‬

‫‪ . . .‬מיחוש האזנים שכותבתו ‪ -‬כפי תיאורה‪ ,‬לפעמים בא זה מעקזעמא באוזן‬

‫ונקב שנהי׳ עי׳׳ז‪ .‬וא״כ הוא ‪ -‬ישנם רופאים שמטפלים בזה ומרפאים ע״י משחה‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתווז וטפול כי'‬ ‫למוטי‬ ‫‪ 8‬ו‪3‬‬

‫ושלילת כניסת מים באוזן‪ .‬מובן‪ ,‬אשר סופית צריך להחליט עדכ״ז ‪ -‬הרופא‬
‫המטפל‪.‬‬
‫)ממכתב כ״ב כסלו‪ ,‬תשכ״ב(‬

‫‪—P‬‬

‫במענה למכתבה מיום כט׳ סיון ע״ד השן כר‪,‬‬

‫כיון שהכאבים)רגישות( משך זמן מתאים שהמצב לא כסדר ‪ -‬צריך לטפל בזה‬
‫ולא להזניחו‪.‬‬
‫ובאם‪ ,‬ככתבה‪ ,‬בין הרופאים ישנה חלוקת דעות‪ ,‬ישאלו דעת רופא שלישי‬
‫שיכריע ביניהם‪.‬‬
‫הפ״נ שבמכ׳ יקרא בעת רצון על ציון כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪.‬‬
‫)ממכתב ר תמוז‪ ,‬תשל־ב(‬

‫‪ . . .‬בהזדמנות זו‪ ,‬אתענין לדעת אם יש תוכן לידיעה שהגיעה אלי שד״ר ‪ . .‬של‬
‫קארנעל אוניברסיטה גילתה הסיבה למחלת העור סאראיאסיס‪ ,‬שהיא באה מחמת‬
‫אלרגי׳ לטאורין העוברת בירושה‪ :‬ושלכן הטיפול במחלה האמורה הוא להקטין‬
‫מידת הטאורין של החולה ע״י מיעוט אכילת מאכלים המכילים טאורין‪ ,‬בעיקר בשר‬
‫ודגים‪.‬‬
‫וכיון שבעבר שלחתי לב׳ שני אנשים שסבלו ממחלה האמורה‪ ,‬ת״ח מראש אם‬
‫יודיע לי חוו״ד על דבר הנ׳׳ל ואם משתמשים בטיפול האמור‪.‬‬
‫)ממכתב ימי הסליחות‪ ,‬תשכ״וז{‬

‫במענה על מכתבו עם הפ״נ המוסגר בו‪ ,‬שיקרא בעת רצון על הציון הק׳ של‬
‫כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪ ,‬בו כותב ראשי פרקים מאשר עבר עליו‬
‫במשך שנה זו וכן אודות מצב בריאותו בהנוגע לעורו‪.‬‬
‫ומובן שבאם כוונת מכתבו כפשוטו שבעצמו בוחר לו משחה ואופן הטפול בה‪,‬‬
‫‪ 9‬ו‪3‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתות וטפול כו'‬ ‫לקוטי‬

‫וע״פ השאלה מידידיו וכר‪ ,‬אין זה הדרך כמובן בשכל הטבעי וגם לא ע״פ הוראת‬
‫תורתנו שנתנה רשות לרופא לרפאות‪ ,‬ובטח ישנם רופאים מומחים במקצוע זה‬
‫בסמיכות מקום אליו ועכ״ם ישאל עתה להוראתם ויעשה כן׳ וע״פ הנ״ל מובן במה‬
‫ששאל עצת איש אחד שאומרים עליו שהוא מומחה‪ ,‬גם זה אינו נכון‪ ,‬ויעשה כנ״ל‬
‫וכמו שמסיים גם במכתבו‪ ,‬להתייעץ עם רופא עור וכר‪.‬‬
‫ויהי רצון שיוסיף בתורה ומצותי׳ במסירה ונתינה ולא בהסדר שכותב שבאם‬
‫יעזור לו השי״ת אז יתעורר‪ ,‬וסדר איש הישראלי הוא לכל לראש לעשות בפועל‬
‫)ובפרט שהענין לעצמו אין די ערך וכמאמר המשנה שכר מצוה מצוה(‪ ,‬והשי״ת‬
‫יצליחו לבשר טוב בהנוגע לבריאות לא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות‪.‬‬
‫בודאי משתתף בפעולות צעירי אגודת חב״ד‪ ,‬ובאופן שלא יגע בסדרי הלימוד‪.‬‬
‫בברכת כוח״ט ולבשו״ט‪.‬‬
‫)ממכתב י־ד אלול‪ ,‬תשי־ז(‬

‫במענה על מכתבו מכ״ה אייר והקודם לו‪.‬‬

‫בעת רצון אזכירו על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‬
‫לבריאות הנכונה‪ ,‬ובודאי ביאר לב׳ ג״כ הרופא ששאל בעצתו‪ ,‬אשר ענין לחץ הדם‬
‫תלוי במדה חשובה במצב רוח האדם‪ ,‬שמזה מובן שהנהגה מתאימה לדברי הבעש״ט‪,‬‬
‫עזב תעזוב עמו ‪ -‬עם הגוף‪ ,‬בשמחה וטוב לבב‪ ,‬ה״ז מהענינים שמתן שכרם בצדם‬
‫הטבת כריאות הגוף כפשוטה‪ ,‬וכנראה גם במוחש‪.‬‬
‫ומה נפלאו דברי רבינו הזקן בתניא פרק מ״ט)ס״ט סוף ע״ב( ובנו בחרת כו׳ הוא‬
‫הגוף כר‪ ,‬ומסוגלים ימים אלו בפרט להאמור כיון שהם ימי הכנה לקבלת התורה‪,‬‬
‫אשר כדרז״ל נעשו כל ישראל בריאים בגופם ושלמים )וע״פ כל הנ״ל מוכן שאין‬
‫להתנצל כלל על מה שכתב אלי בענין זה‪ ,‬כי נוסף על הפתגם החסידרתי הידוע‪,‬‬
‫יענעמם גשמיות איז בא מיר רוחניות‪ ,‬הרי גוף הישראלי קדוש הוא וכמובן גם מתניא‬
‫הנ׳׳ל(‪.‬‬
‫כיון שאינו מזכיר בהנוגע לבריאות זוגתו הרבנית שתליט״א בטח הכל‬
‫בסדר ‪. . .‬‬
‫נממכחב נ׳׳ז אייר‪ ,‬תשט״ז{‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתוח וטפול בוי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪320‬‬

‫‪ . . .‬במש״ב ע״ד האויסשלאג ‪ -‬אינו מובן הספק בדברי‪ .‬לפעמים קורה שמיני‬
‫אכו״ש מסוימים גורמים אצל איש פלוני תופעות שונות וכמו אויסשלאג וכיו״ב‪ .‬וע״י‬
‫שנמנעים ממינים אלו חולפות התופעות‪ .‬הקושי בדבר הוא לברר איזה הן מיני‬
‫האכו״ש הגורמים‪ .‬הדרך הפשוטה )אבל ארוכה( בזה היא ‪ -‬מניעת סוג מיוחד‬
‫מאכו״ש לאיזה זמן ולראות התוצאות‪.‬‬
‫נממנתב כ״א אד״ש‪ ,‬תשי״ץ(‬

‫‪ . . .‬וביחוד מה שכותבת על דבר בנם ‪ . .‬שי׳‪ ,‬לפלא בעיני הדבר כי בזמן‬

‫האחרון מצאו כמה תרופות לחולי העפעלעפסי ‪ -‬ר״ל ‪ -‬אשר אף שמרפאים לאט‬
‫לאט בכל זה ניכרת ההטבה בימים קרובים והולכת וגדולה‪ ,‬ולכן עלי׳ לדבר עוד‬
‫הפעם עם הרופא המומחה שבודאי נודע לו מהרופזדם והרפואות שנתגלו בשנים‬
‫האחרונות לזה שינסה עוד הפעם‪ ,‬והשם יתברך יתן לו הרעיון הנכון איך לרפאות את‬
‫בנם שי׳‪.‬‬
‫המחכה לבשו״ט‪.‬‬
‫)ממכתב בי אדר‪ ,‬תשט״ס‬

‫^ >‪(j‬‬

‫במ״ש אודות ‪ . .‬שי׳‪ ,‬הנה בכגון דא ישנם תרופות שפועלות לא רק להקל אלא‬
‫שמגדילים ההפסק בין פעם לפעם‪ ,‬וההוספה ההולכת וגדלה‪ ,‬ולפלא שהרי הרופא‬
‫שמזכיר במכתבו מומחה הוא במקצוע ואפשר אין ממלאים הוראתו‪ ,‬ולכן לע״ע לא‬
‫ניכרת הפעולה‪.‬‬
‫בברכה‪.‬‬
‫)ממכתב אדר״ח טבח‪ ,‬תשי״ח(‬

‫^ייי‪5‬‬

‫בעת רצון אזכיר בנו ‪ . . .‬שי׳‪ ,‬וכן את אלו שכותב אודותם‪ ,‬על ציון כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪.‬‬
‫גמגום בלשון בגיל זה לעתים תכופות בא מפחד פתאום‪ ,‬וכיו״ב‪ ,‬וכשמבררים‬
‫ו‪32‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתוח וטפול מ׳‬ ‫לקוטי‬

‫הסיבה אז בנקל יותר לתקן המצב עד שיבריא לגמרי‪ .‬ולכן מהנכון שיתייעץ עם‬
‫רופא מומחה במקצוע זה‪.‬‬
‫בודאי למותר לעוררו אשר ככל שיוסיף בעניני תורה ומצותי׳ יתוסף שיפור‬
‫בכל הענינים ובהנ׳׳ל ביחוד‪.‬‬
‫בודאי מחנך את בנו בגן ילדים)וימשיך חינוכו בבית ספר( על מהרת הקדש‪.‬‬
‫)ממכתב י־א מנ״א‪ ,‬תשי״ז(‬

‫ס יייי (‬

‫‪ . . .‬ולכתבו בנוגע לגמגום ‪ -‬כיון שעל האדם לעשות את התלוי בו בדרך‬

‫הטבע‪ ,‬ישאל ויעשה כדעת רופא‪,‬‬
‫אלא ועיקר‪ ,‬שעליו להוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד התורה נגלה וחסידות‪,‬‬
‫והלימוד יהי׳ כהוראת חז״ל מביא לידי מעשה קיום המצות בהידור‪ ,‬שנוסף על‬
‫העיקר שכן הוא ציווי הקב״ה הרי זה גם הדרך לקבלת הברכה שהוא הרופא כל‬
‫בשר ומפליא לעשות ורופא בשר ודם שלוחו הוא‪.‬‬
‫ורואים במוחש שבנוגע לגמגום מועילה בפרט ההתחזקות במדת הבטחון בהשם‬
‫יתברך שהוא המשגיח על כל אחד בהשגחה פרטית‪ ,‬כיון שסיבה חשובה במיחוש‬
‫האמור‪ ,‬הוא העדר שלוה נפשית ובטחון עצמי ככל הדרוש‪.‬‬
‫)ממכתב כ־ה תמוז‪ ,‬תשכיס‬

‫במענה על מכתבו מעשירי במנחם‪ ,‬בו כותב אשר לפעמים מרגיש כמו שנעשה‬
‫צר לו בהקנה וכו׳‪.‬‬
‫והנה אין זה אלא ענין הקשור בעצבים)ניערווין( שמזה מובן שבאם יסיח דעתו‬
‫מזה ויחזק בטחונו בהשי״ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות שהוא נותן התורה‬
‫והמצוה‪ ,‬תחול הטבה בדרך ממילא‪ ,‬אלא שצריך לעשות גם איזה אחיזה בדרך הטבע‬
‫על ידי שאלת רופא ולמלאות הוראתו‪ ,‬ופשוט שעליו להוסיף בהתמדה ושקידה‬
‫בתורת הנגלה ובתורת החסידות ולהשפיע גם על חבריו בזה וטוב יהי׳ לו בגשמיות‬
‫וברוחניות‪.‬‬
‫בברכה‪.‬‬
‫)ממכתב ט״ו מנ״א‪ .‬תשי־׳ז(‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתוח וטפול כו'‬ ‫לקוטי‬ ‫‪322‬‬

‫‪ . . .‬במ״ש אודות פורונקול‪ - ,‬לפעמים רבות בא זה מהתרגשות הניערווין‬

‫ומאופי המאכלים‪ ,‬ותיקון קצת בשתי הנקודות מביא לשינוי לטוב תומ״י‪ ,‬ויתייעץ גם‬
‫בזה עם הרופא ששאל בעצתו‪.‬‬
‫)ממכתב טי טבת‪ ,‬תשי־ח(‬

‫‪ . . ,‬ובמ״ש אודות בנם ‪ . .‬שליט״א‪ ,‬איך ששינתו קלה ביותר ומתעורר כמעט כל‬
‫לילה וכר‪.‬‬
‫יש מקום לומר שחסר לו מה במזונו‪ ,‬וכשימלאו החסר בודאי יתחזקו העצבים‬
‫)ניערווען שלו( לישן במנוחה יותר‪ ,‬אלא שצריך לבדוק גם המזוזה בחדרו בו ישן‪,‬‬
‫וכן לדקדק בכשרות המאכלים ומשקים אשר נותנים לו‪ ,‬שעל ידי כל זה ילך מצבו‬
‫הלוך וטוב‪.‬‬
‫וכיון שהשגחה העליונה העמידתו על חלק היפה חינוך בני ישראל בחינוך על‬
‫טהרת הקדש‪ ,‬הנה כל הוספה מצדו במלאכתו מלאכת שמים זו‪ ,‬תוסיף כ״פ ככה‬
‫בברכות השי״ת בענינים הפרטים שלו ושל ב״ב שיחיו‪ ,‬ויהי רצון שיבשר טוב בכל‬
‫האמור ‪. . .‬‬
‫)ממכתב ט־‪ 1‬תמוז‪ ,‬תשי־ח(‬

‫‪ , . .‬במ״ש אודות החלישות שלו‪ ,‬וכן מהפרעות בעת השינה‪ ,‬יש מקום לומר‬
‫ששני הענינים הוא מהבלתי סדר והעדר זמנים קבועים לאכילה שתי׳ שינה וכר‪ ,‬והרי‬
‫ידוע עד המה דרשו וגם דייקו והקפידו רבותינו על סדר חיים מסודרים וביארו‬
‫והסבירו שמונע ‪ -‬הבלתי סדר ‪ -‬להצלחה בקיום התורה והמצות ובפרט בנדון כזה‬
‫שנוגע למלאכתו בקדש מלאכת זבולון שקדם לישכר‪ ,‬ואופן מלאכתו הרי מקרא מלא‬
‫דבר הכתוב שמח זבולון בצאתך‪ ,‬וק״ל‪.‬‬
‫ומהנכון שישאל דעת רופא בכדי להשקיטו מהתרגשות מהנ״ל ויבקשו לקבוע לו‬
‫זמני האכילה שתי׳ וכו׳ ועד כמה שאפשר ישתדל לשמור עליהם והשי״ת ישלח דברו‬
‫ויחלימהו ויחזקהו ‪. . .‬‬
‫)ממכתב י־׳ד סיון‪ ,‬תשי׳׳ח(‬
‫‪323‬‬ ‫שיחרת‬ ‫רפואה ‪ /‬נתוח וטפול כוי‬ ‫לקוטי‬

‫במענה למכתבו מיום החמישי‪ ,‬בו כותב ע״ד הפרעות שיש לו בשינה וכר ושאל‬
‫דעת רופא ול ‪7‬׳ע לא עזר לו‪.‬‬
‫הנה לכל לראש צריך לבדוק את המזוזות בדירתו וכן את התפילין שלו‬
‫שתהיינה כשרות כדין‪ ,‬ובכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש פרוטות אחדות‬
‫לצדקה‪ ,‬ואחרי התפלה בכל יום גם בש״ק ויום טוב‪ ,‬יאמר השיעור תהלים חדשי ‪-‬‬
‫כפי שנחלק התהלים לימי החדש ‪ -‬ומה טוב שלא רק ביום ילבש טלית קטן בדוק‬
‫בציציותיו אלא גם יישן בטלית קטן וכדברי האריז״ל בזה )הובאו ע״י רבנו הזקן‬
‫בסידורו הל׳ ציצית‪ /‬ואז תקותי חזקה שיסתדרו עניניו‪.‬‬
‫אלא שכיון שלכל דבר צריכה להיות אחיזה בטבע‪ ,‬ובטח הרופא יתן לו איזה‬
‫כדורים וכיו׳׳ב‪ ,‬יקחם כהוראת הרופא‪ ,‬אבל יסיח דעתו לגמרי מענין הפרעות הנ״ל‬
‫ואז כנ״ל לאט לאט במשך זמן לא אדיר יחזור לאיתנו ככל האדם‪ ,‬וככל שיסיח דעתו‬
‫יותר ויוסיף בבטחונו בהשי׳׳ת בורא עולם ומנהיגו יתוסף בברכות השי״ת והצלחתו‬
‫בהנ״ל ובכל עניניו‪.‬‬
‫בברכה לבשו״ט בכל האמור‪.‬‬
‫)ממכתב ה־ אייר‪ ,‬תשי״ט(‬

‫כמפורסם• מיעצים‪ :‬מנוה״ח• דהנ״ל ככל האפשרי‪ ,‬היסח דעתם דהנ״ל בהנ״ל‬
‫)ופשיטא שלא להגזימו(‪.‬‬
‫מיעוט שתי׳ סמוך לשינה וכו׳‪.‬‬
‫)ממענה קיץ תשמ״ג(‬

‫•( ‪ 8‬ענ ה ל הורי ם שכתבו ע״ד הר טבת לילה אצל ילדם‪ ,‬ו ציינו‪ ,‬ל רו פ אי ם איו תרופ ה לזה״‪ .‬וע״ז העיר‬
‫כ״ק אדמו״ר שליס״א‪ !? :‬והוסיף ההמשך בבפנים‪ .‬המו״ל‪.‬‬
‫••( כי ה בה ע תק ה שתחיי וכנרא ה הכוונ ה מנו חת הנפ ש )ואולי טעה המעתיק(‪ .‬המו־ל‪.‬‬

‫מאשר אני קבלת מכתבה מכ״ז טבת שהגיעני זה עתה בנדון ‪ . .‬בקשת ברכה‬
‫ועצה‪ .‬ואזכירה על ציון כ״ק מו״ח אדמו׳׳ר להצלחה בטיפולה עם הנ״ל ובל הזקוקים‬
‫לעזרתה‪.‬‬
‫ולכתבה אודות עצה‪ ,‬הרי זהו מקצוע שלה ואין חכם כבעל הנסיון‪ .‬ובפרט‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתות וטפול כוי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪324‬‬

‫שקשה לתת עצה מרחוק‪ ,‬שהרי התנאים במדינה ובמשפחה וכר יש להם השפעה‬
‫בכגון זה‪ ,‬ואלה הרואים מקרוב מסוגלים ומומחים יותר באופני טיפול בכל מקרה‪.‬‬
‫כיון שכבר כתבה אלי‪ ,‬והרי הכל בהשגחה פרטית‪ ,‬אדגיש בזה מה שראיתי‬
‫ברוב המקרים במצב דומה‪ ,‬גורם פעיל וטוב ביותר‪ ,‬ולמרבית תמהוני לא מנצלים‬
‫אותו‪ ,‬על כל פנים במלוא המדה‪ ,‬והוא הענין דהיסח הדעת‪ .‬וכמדת ההצלחה להסיח‬
‫דעת הנזקק לטיפול ממצבו‪ ,‬הרי זה מגדיל כוחות הטבעיים של הגוף להתרפאות‪ ,‬וכן‬
‫של שאר הגורמים הפוזיטיבית'להגביר פעולתם‪ .‬מפני מצבם המיוחד של מקרים‬
‫כאלה לא תמיד מצליחים כשמדברים עמהם גלוי על תכלית ההדגשה דהיסח הדעת‪,‬‬
‫והרי אין זה נוגע כי אם שיסיחו דעתם בפועל‪ .‬והדרך לזה היא שיהיו עסוקים‬
‫במשהו שאין לזה כל שייכות למצב בריאותם‪ .‬ובכדי להסיח דעת בפועל צריך‬
‫להיות קשור בפעולה שתגרום לו או לה סיפוק נפשי‪ ,‬כגון לעשות טובה להזולת‪,‬‬
‫אשר גם בלאו הכי מתקבל על דעת כל אחד ואחת‪ ,‬ובפרט בתקופתנו זו רבת‬
‫המהומות והצרכים מרובים‪ ,‬ובקל אפשר למצוא אופן עזר להיטיב להזולת שיהי׳‬
‫מתאים להסביבה ולתנאי הזקוק לרפואה‪.‬‬
‫מעלה עקרית בהאמור הוא גם בזה‪ ,‬שעשית הטובה היא לא רק פעולה טובה‬
‫מצד עצמה‪ ,‬אלא ששכרה בצדה‪ ,‬שכר מצוה גדולה מאד‪ ,‬ובלשון חכמינו ז״ל‪ :‬יותר‬
‫ממה שבעל הבית עושה עם העני‪ ,‬העני עושה עם בעל הבית‪.‬‬
‫יש להאריך בהאמור‪ ,‬אבל בשבילה בודאי יספיק‪.‬‬
‫בברכה להצלחה ולבשורות טובות‪.‬‬
‫)ממכתב א׳ דר ־ח אדר אי‪ .‬תשמ־‪(1‬‬

‫‪ .1‬יתייעצו עם הרופא שבתם תי׳ מבקרת )או ביקרה( אצלו לאחרונה‪ .‬ואף ‪-‬‬
‫שבכלל ‪ -‬אין הרופא מגלה לאחרים את הנעשה עם פאציענט שלו ‪ -‬בטח ייעצם‬
‫איד עליהם להתנהג עם הבת)כנראה מכתבם ‪ -‬כדאי שמשך זמן יעזבוה לנפשה(‪.‬‬
‫‪ . 2‬מובן ‪ -‬שכדאי למצוא ידידים שישפיעו על הבת)מבלי שיהי׳ ניכר שההורים‬
‫בקשום להשפיע(‪.‬‬
‫‪ .3‬הוספה בהנהגת ההורים‪ ,‬שתתאים עוד יותר להשו״ע ‪ -‬היינו לרצון השי״ת ‪-‬‬
‫מוסיפה בברכת ה׳ גם להילדים ‪. . .‬‬
‫)ממענה כ״ק אדמו״ר שליט״א(‬
‫‪325‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬גתות וטפול כו׳‬ ‫ל קו טי‬

‫‪ . •.‬כיון• שבכתוב במסמכים)שמוחזרים בפ״ע( מתענין ה ל ד בנגינה ושר לעתים‬

‫קרובות וכר ‪ -‬הרי יש לחפש ולהשתדל עי״ז אויף ״צו קומעז״ צו עם‪ ,‬לקשרו יותר‬
‫עם הוריו שי׳ וכר ]באמצעות ‪ -‬שהם ישירו בנוכחותו ויאמרו שומשיכו כשיעשה ענין‬
‫פ׳‪ ,‬או תקליטים שהם לפי רוחו יותר וכו׳ ‪ -‬ובודאי פסיכאלאג מחנך יורה כמה‬
‫אפשריות בזה[ ‪. . .‬‬
‫נממענה נ״ק אדמו״ר שליט״א(‬

‫•( מענה אודות ילד שנכנס יותר ויותר לתוך עולם הדמיון שלו בוי‪ .‬המו׳ל‪.‬‬

‫במענה על המכתב עם המוסגר חוו״ד הרופא אודות בנו שליט״א‪ ,‬שמוחזר בזה‪.‬‬
‫יש להמשיך בהטפול שהציעו‪ ,‬ואפשר כדאי לעורר את הרופא שלכאורה ע״פ‬
‫המבואר‪ ,‬סיבת מצב רוחו‪ ,‬הי׳ מועיל ביותר באם היו ממציאים לו האפשריות לעזור‬
‫לחלשים הימנו להיות מנהיגם או מדריד בכתה כמו מסיבת שבת וכיו״ב שזה הי׳‬
‫מגדיל האמון בעצמו וכו׳ ‪. . .‬‬
‫)ממכתב א׳ סיון‪ ,‬תשי״ז(‬

‫מ״ש אודות האברך ‪ . .‬הנה צריך לשאול בזה חוו׳׳ד רופאים מומחים לענינים‬
‫אלו‪ ,‬כי ל״ע ול׳׳ע מצוי הענין שקרה להנ״ל בשנים האחרונות ביותר וביותר‪ ,‬ובמילא‬
‫ידוע כבר להרופאים דמקצוע זה אופני הנהגה ואופני הרפואה וכן ההנהגה לאחר‬
‫שחוזרים לביתם‪ ,‬ומהדברים העיקרים בזה שלא יהי׳ זמנו פנוי היינו שיהי׳ פארנומען‬
‫ובענינים שאינם שייכים להעמקת המחשבה‪ .‬ומה טוב שעכ׳׳פ חלק מזמנו יעבוד איזה‬
‫עבודה פיזית‪ ,‬ואותו צריך לחזק בבטחונו בהשי״ת ולפעול עליו‪ ,‬עד כמה שאפשר‪,‬‬
‫שיסיח דעתו לגמרי מהעבר ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ״א שבט‪ ,‬תשי־ד{‬

‫‪ . . .‬ובודאי לדכוותי׳ למותר להזכיר הוראת חז״ל‪ ,‬לעולם אל יתיאש אדם וכו׳‬
‫ובפרט ע״פ המבואר בזה בתורת החסידות‪ ,‬שמסקנא ™ית מזה לא להרפות מהשפעה‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתוח וטפול כוי‬ ‫ל קו טי‬ ‫‪326‬‬

‫באופן המתאים על הנ״ל בכיוון המתאים‪ ,‬וכמדומה כבר כתבתי בזה‪ ,‬מה שרואים‬
‫במוחש במקרים דומים‪ ,‬שהשפעה בעקיפין סיכוים יותר טובים לה מאשר השפעה‬
‫במישרים‪.‬‬
‫ועוד להעיר כקשר לכתבו שהנ״ל נמצא בטפול אצל רופא העוסק בבריאות‬
‫הנפש‪ ,‬אשר אף שאינו ברור כ״כ לאיזה רופא מתכוון‪ ,‬אבל בכלל בעוה״ר סוג מיוחד‬
‫ישנו מהנ״ל מתחילים הטפול מדבור על ה׳ וכבוד שמים וכבוד אב ואם וכר‪ ,‬וצ״ע‬
‫ובירור גודל השכר ואפילו אם חשוב הוא‪ ,‬האם אינו יוצא בהפסדו במשך הימים‪,‬‬
‫פשוט שכמה רופאים מהנ״ל שהועילו ורפאו בדרכים ישרים‪ ,‬ובפרט מעת‬
‫שפרופסר אחד מצא עוז בנפשו להכריז ולהודיע אשר)היפר שיטת מייסד טפול זה‬
‫‪ -‬הידוע( הרי האמונה בה׳ נטי׳ דתית בכלל המביא תוכן בחיים וכר וכר הרי זה‬
‫מדרכים הכי יעילים לרפואה וכו׳ הרי עדיין מכמה סיבות לא חדרה שיטה זו לחוגים‬
‫רחבים של רופאים הנ״ל ובמילא מקום לבירור ‪. . .‬‬
‫גנזמנחנ כ״‪ 1‬אייר‪ ,‬תשכ־נ(‬

‫‪ . . .‬מוסג״פ העתק מכ־ מענה למר ‪ . .‬וכיון אשר להנ׳׳ל אין ידוע עד״ז ששלחתי‬
‫לו העתקה‪ ,‬הנה הוא מצדו צריך להודע )באופן דיפלומטי( אם היו אצל רופא‬
‫למקצוע זה‪ ,‬היינו ניערוונע וכו׳‪ ,‬מה אמר להם ואם שומעה וממלאה אחרי הוראת‬
‫הרופא‪ ,‬כי טרם אדע את זה איני רוצה להזכיר במכתבי אליהם ע״ד ענינה‪ .‬בודאי‬
‫יעזנם במחנו מומחים גדולים בהמקצוע‪ ,‬וכדאי להשתדל שישאלו בעצת אחד מהם‪,‬‬
‫כי‪ ,‬ל׳׳ע‪ ,‬הענין שכותב הוא דבר הרגיל‪ ,‬לפ״ע‪ ,‬במי שבריאותו אינו כדבעי במקצוע‬
‫זה‪ ,‬ועושים לזה כו״כ תרופות‪ .‬ובפרט אחרי‪ ,‬שכפי שכותב במכתבו‪ ,‬שהתחיל הענין‬
‫בקשר למאורעות מטויימים‪ ,‬אשר זה מקיל בדרכי הרפואה‪ .‬ולבשו״ט בכל הנ״ל‬
‫אחכה ‪. . .‬‬
‫)ממכתב א־ אלול‪ ,‬תשי״ב(‬

‫‪5^0‬‬

‫במענה למכתבו שהגיע באיחור זמן‪ ,‬בו כותב אודות המצב במשפחה* ביחוד‬
‫בעניני בריאות וכו׳ ושואל דעתי בזה‪.‬‬
‫והנה בכלל תמוה מה שכותב שכאילו אמר רופא שאין סיכוים להחלמה שלימה‪,‬‬

‫•( מחלת עוינים‪ ,‬ויש מכך סכנה לילדים‪ .‬המו״ל‪.‬‬

‫‪327‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬נתווז וטפול בו׳‬ ‫ל מו טי‬

‫בה בשעה שכמה מקרים ידועים ברור שנתרפאו בהחלט‪ .‬ומביניהם גם כאלו שאני‬
‫ראיתים‪ ,‬וזה יותר מכעשר שנה שהם בסדר ולא עוד אלא שבינתים נשאו)כי המדובר‬
‫זה שמכירו הנני משך כל הזמן‪ ,‬הי׳ רווק ונשא והוליד בנים( ומשתכר בפרנסה‬
‫קבועה‪.‬‬
‫בהנוגע למאורע מיוחד אי אפשר לדעת ברור ובהחלט אבל פשוט‪ ,‬שאמירת‬
‫רופא בסגנון האמור‪ ,‬תמוה ביותר‪ ,‬ולכל היותר ובכלל בן אדם יבול לאמר‪ ,‬שאינו‬
‫ערב ואינו לוקח אחריות בהנוגע לעתיד‪ ,‬ותו לא מידי‪.‬‬
‫בכלל בהענין כפי שמתארו וביחוד שילדים העומדים בגיל חינוך באמצע‪ ,‬פשוט‬
‫שצריך להשתדל לחפש כל טצדקי שהבית ימשיך בקיומו‪.‬‬
‫ועוד ועיקר שצריך לעמוד בקישור תמידי עם מומחים במקצוע זה‪ ,‬לעוררם‬
‫לשאלם בפועל מזמן לזמן על אופני טפולים ותרופות המתחדשים לעתים תכופות‪,‬‬
‫האם יש בהם מתאימים גם בנדון זה‪.‬‬
‫והשי״ת המשגיח על כאו״א בהשגחה פרטית והוא גם הרופא כל בשר ומפליא‬
‫לעשות‪ ,‬ינחהו ואת כאו״א מהמוזכרים במכתבו בטוב לפניהם באמת טוב הנראה‬
‫והנגלה שהוא טוב לשמים וטוב לבריות‪.‬‬
‫ויהי רצון שיחול שינוי לטוב עיקרי בזה תיכף‪ ,‬והרי נמצאים אנו בחדש אדר‬
‫ימים מוצלחים לבני ישראל בכל עניניהם‪.‬‬
‫בודאי אינו מסתפק בהשיעורים שכותב ומוסיף עליהם מזמן לזמן‪ ,‬ובודאי גם‬
‫משתתף בשיעורים הנלמדים ברבים‪.‬‬
‫לשאלתו ע״ד היתר בו׳ ‪ -‬מובן שבזה צריך לפנות לרב מומחה על אתר ושיודע‬
‫כל הפרטים וכר‪.‬‬
‫בברכה לבשו״ט‪.‬‬
‫)ממכתב י״ט אדר‪ ,‬תשכ־א(‬

‫לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מכ״ו באייר עם המצורף אליו‪.‬‬
‫ומובן שבכגון זה צריך לעשות כהוראת הרופא מומחה אודותו כותב‪ ,‬שהרי הוא‬
‫גם טובת הבת שתחי׳ שבודאי בבית אי אפשר שתקבל כל הענינים והטפול האפשרי‬
‫בסביבה אודותה ממל^ הרופא‪ .‬אלא מקודם צריך להודע יותר פרטים אודות המוסד‬
‫והעיקר למצוא קשרים עם הרופא שבמוסד למען יוכלו לדעת הנעשה אתה והעיקר‬
‫להיות בטוח שיטפלו בה בשימת לב הראוי׳‪ ,‬ולא באופן שיגרתי וק״ל‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬סמי מרפא‬ ‫לקוטי‬ ‫‪328‬‬

‫ויה״ר מהשי״ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות‪ ,‬שהעשי׳ מצדם תהי׳ כלי לקבלת‬
‫הברכה ממעל וכמ״ש וברכך ה״א בכל אשר תעשה‪.‬‬
‫אולי‪ ,‬באם לא ביררו זה עד עתה‪ ,‬כדאי להעיר את הרופא מומחה בהנוגע למצב‬
‫הווסת שלה‪ ,‬שבאם אינו בסדר‪ ,‬בודאי ששיפור המצב בזה ישפר מצבה בכללות‪ .‬כן‬
‫לשאול אותו האם בכגון זה יש מקום לסממנים מסוג ״אמינאסיד״ ובהנוגע להמיחוש‬
‫שלה הטפול ע״י הלם וכיו״ב ‪. . .‬‬
‫)ממכתב כ־ סיון‪ ,‬תשכ״א(‬

‫ז‪ .‬סמי מרפא‪ ,‬זריקות כד‬

‫‪ . . .‬תקותי שלעת קבלת מכתבי זה הוטב מצב בריאות כל המשפחה והיא עצמה‬
‫בכלל ובהנוגע להמיגרענע שסובלת מהם‪ ,‬הנה נוסף על הסמי מרפא שנתרבו בזמנים‬
‫האחרונים ומהם סוגים שונים של ‪ .Nicotinic Acid‬כדאי הי׳ שתשיג מזוזה קטנה‬
‫שבדקו אותה וכשרה היא ותכרוך אותה לבד על גבי לבד איזה פעמים ותשא את‬
‫המזוזה עמה)מובן בעת שמותר לשאת‪ ,‬משא״כ כשבת ברשות הרבים( שבודאי ישפיע‬
‫זה לטובה על בריאותה‪ ,‬ויצליחה השי״ת שביחד עם בעלה יבשרו טוב תמיד כל‬
‫הימים‪.‬‬
‫)ממכתב י״ח טבת‪ .‬תשט־ס‬

‫אין ענטפער אויף אייער בריף אין וועלכען איר שרייבט וועגען אייער געזונט‬
‫און דעם געזונט פון די קינדער שי׳‪ ,‬און איך האף אז צו דער צייט פון באקומען מיין‬
‫דיזן בריף‪ ,‬איז שוין פיל בעסער‪.‬‬
‫וואם איר שרייבט אז איר ליידעט פון קאפ ווייטאג‪ ,‬שרייבט איר ניט די‬
‫דיאגנאזע פון די דאקטוירים‪ ,‬און על פי רוב אין אזא פאל גיט מען פילען)כדורים(‬
‫וועלכע רופען זיך ‪ Nicotinic Acid‬און אפשר איז כדאי צו פרעגען דעם דאקטאר‬
‫ספעציעל וועגען דעם‪ ,‬און אפשר גיט ער שוין דאם‪.‬‬
‫אלענספאל‪ ,‬וואס שטארקער איר וועט זיין אין בטחון בהשם יתברך וועלכער‬
‫איז דער רופא כל בשר ומפליא לעשות‪ ,‬אלץ גיכער און בעסער וועט זיין דער‬
‫געזונט‪ ,‬און בפרט בא די וועלכע האבען געזעהן די חסדים פון השם יתברך בגלוי‬
‫‪329‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬סמי מרפא‬ ‫ל קו טי‬

‫פילע מאל‪ ,‬וועט זיכער השי״ת ממשיר זיין זיינע חסדים און וועט מצליח זיין אויר‬
‫בעתיד‪.‬‬
‫בברכה לבשו״ט‪.‬‬
‫)ממכתב י־ד מ־ח‪ ,‬תשי״ח(‬

‫במענה למכתבה‪ ,‬בו כותבת אודות מצב בריאותה‪ ,‬כאבי הראש וגם בנוגע לנפוח‬
‫מצד הצואר‪.‬‬
‫ומובן שצריכה לשאול עוד הפעם דעת רופא מומחה במקצוע ולעשות כהוראתו‪.‬‬
‫ובמ״ש אודות כאבי הראש‪ ,‬יש לומר שבא זה מפני שאין הוסת שלה בקביעות‪,‬‬
‫וכשיקבע על ידי טפולים מתאימים‪ ,‬גם הכאבים יהיו עכ״פ קלים יותר‪.‬‬

‫)ממכתב י״ב נים!‪ ,‬תשי״ט(‬

‫במענה על מכתבו מי״ט מנ״א‪ ,‬בו כותב בהנוגע לדודתו תחי׳‪.‬‬

‫הנה כפי שמתאר מצבה יש מקום לומר שהלב בסדר הוא והמיחוש מקורו‬
‫בשינוים דגיל זה )מיעוט הווסת והפסקתו וכו׳( וכדאי הי׳ לעורר או לשאול את‬
‫הרופא שמבקרת אצלו עד״ז‪ ,‬ובאם כן הוא‪ ,‬הדי יש טפולים קלים מיוחדים המקילים‬
‫את המצב כהרבה והעיקר אשר כשתדע סיבת המיחוש ירגיע זה את רוחה והרי זה‬
‫עצמו ענין גדול הוא‪.‬‬
‫בעת רצון יזכירוה וכן את בתה תחי׳ על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח אדמו״ר‬
‫זצוקללה״ה נבג״מ זי׳׳ע מתאים לתוכן כתבו‪.‬‬
‫בטח יודעת ממנהג הטוב של בנות ישראל להפריש לצדקה קודם הדלקת הנרות‬
‫בכל ערב שבת וערב יום טוב‪ ,‬ועכ״פ תעשה ככה מכאן ולהבא‪.‬‬
‫בברכת כוח״ט‪.‬‬
‫)ממכתב א׳ אלול‪ .‬חשי״ז(‬
 ‫שי חו ת‬ ‫רפואה ‪ /‬סמי מרפא‬ ‫ל קו טי‬ ‫‪330‬‬

‫במענה על מכתבו מד׳ תמוז‪ ,‬בו כותב אודות מצב בריאותו בגשמיות )ואפשר‬
‫כדאי לעורר הרופא שלו על שיש משתמשים בכגון דא בתרופה חדשה הנקראת‬
‫הידרא קארטיזאן וכיו״ב‪ ,‬אף שכמובן אין מקרה אחד דומה לחבירו‪ ,‬ורק על הרופא‬
‫להחליט אם גם במקרה זה מתאים(‪.‬‬
‫כבקשתו אזכירו על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‬
‫לרפו״ק ולרפו״ש‪.‬‬
‫כיון שגשמיות קשור ברוחניות הרי בענינים כגון דא צריך להרבות בדבור של‬
‫מצוה‪ ,‬היינו באותיות התורה ותפלה‪ ,‬ולדייק יותר בזהירות מדבור האסור ואפילו‬
‫מדבור המאוס ודבור הרשות‪ ,‬וכמו שנמנים החילוקים בפירוש המשניות להרמב״ם‬
‫אבות סוף פרק א׳‪.‬‬
‫וזכות התעסקותו בתוככי הנוער החב״די לקרב לב בנ״י לאבינו שבשמים יעמוד‬
‫לו לבשר טוב בקרוב בכל האמור לעיל‪.‬‬
‫בברכה‪.‬‬
‫)ממכתב יו״ד תנזח‪ ,‬תשט״ס‬

‫במענה על מכתבו מכ״ח שבט‪ ,‬בו כותב אודות הקס״ד בהנוגע לתרופה החדשה‪,‬‬
‫מטיקורטן ‪ -‬ואשר ישנם ספיקות עדיין אם להשתמש בה‪.‬‬
‫לדעתי יש לשאול דעת הרופא בהנוגע להתרופות הידועות הידרא־קארטיזאן‪,‬‬
‫שהם ממשפחת קארטיזאן‪ ,‬אלא שטובים יותר‪ ,‬ולכן הספיקות בהנוגע להשימוש בהן‬
‫קלות יותר‪ ,‬ובמקרים ידועים משתמשים בזה כאן זה כמה חדשים‪ ,‬אף שאינני יודע‬
‫אם זה נוגע לטפול זוגתו תחי׳ ‪. . .‬‬
‫)ממכתב ג־ אדר‪ ,‬תשט״ס‬

‫‪ . . .‬ולכתבו שמציעים לעשות עוד הפעם הטיפול ע״י אינסולין‪ - ,‬בכלל דבר‬
‫רגיל הוא לכפול טפול האמור‪ ,‬אבל בזמן האחרון נתחדשו כמה שיטות חלוקות‬
‫בהנוגע לטיפולים במיחוש כהנ״ל‪ ,‬וי״א להמשיך כמו עד עתה באינסולין וחשמל וכו׳‪,‬‬
‫ולאחרונה מתפשטת השיטה להסתפק בכדורים ובשיחות‪.‬‬
‫ויהי רצון שהרופא כל בשר ומפליא לעשות‪ ,‬ימהר רפואתה בטיפול המתאים‬
‫לפני׳‪.‬‬
‫ו ‪33‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬סמי מרפא‬ ‫ל קו טי‬

‫בברכה לבשו״ט בכל האמור ‪. . .‬‬

‫מובן שבהנוגע לפועל ‪ -‬עליהם לעשות כהוראות הרופא על אתר‪ ,‬אלא‬
‫שיכולים לעורר)באופן דיפלומטי( ע״ד הנ״ל‪.‬‬
‫)ממכתב י״ז סמ‪ ,1‬תשי־מ(‬

‫‪ . . .‬במענה לשאלתו ‪ -‬פה בשנים הכי אחרונות‪ ,‬ממעטים הרופאים ביותר‬

‫בטיפול הלם או אינטולין‪ ,‬ומחליפים זה בכדורים)תוצרת שווייץ עם קצת שבלול‬
‫בארצה״ב‪ .‬שמות הכדורים ‪ -‬משתנה ממדינה למדינה וידועים לרופאים(‪ ,‬ושבעים‬
‫רצון מחילוף זה‪ ,‬אף שהטיפול ממושך יותר‪ .‬בכל אופן עיקר ‪ -‬שבדרכי נועם‬
‫ישתדלו שיהי׳ עסוק בעבודה או בענין שלא ירגיש אחריות כבדה בהם‪.‬‬
‫)ממכתב י״ב אד״ר‪ ,‬ח ש כ״ ם‬

‫מאשר הנני קבלת הפ״נ עבור בתם תחי׳ ולפלא שזה רב זמן ביותר שלא הי׳‬
‫ממנו כל ידיעות וגם עתה מסתפק בהפ׳׳נ ותו לא מידי‪ ,‬ובטח ימלא בהזדמנות הבאה‬
‫ויהי רצון שיבשר טוב‪.‬‬
‫במ׳׳ש אודות בתו תחי׳ הנ״ל‪ ,‬כפי שאפשר לברר המצב מכתבו‪ ,‬כמה טפולים‬
‫חדשים נתחדשו בשנים האחרונות בכגון דא‪ ,‬כמו כדורים )פילען( הממהרים את‬
‫ההתפתחות וכו׳ וכמדומה שבמדינת שרר^ נמצאים רופאים גדולים מומחים במקצוע‬
‫זה‪ ,‬וכדאי שיתוודע עד״ז בפרטיות‪ ,‬מעשה בהתאם להידיעות שיקבל‪.‬‬
‫מוכרחני להעיר בהנוגע לסיום מכתבו‪ ,‬שכשיעזור השי״ת ותתרפא יתן בל״נ‬
‫לישיבת תומכי תמימים וכו׳ שאין זה נוסח רצוי באופן דלהתנות תנאים עם השי׳׳ת‬
‫ולהקדים שכתחלה יעזור ואחרי כן וכו׳ והרי ענינו של כל איש ישראל הוא לעשות‬
‫ככל האפשרי וככל יכולתו בעניני תורה ומצות שצדקה בכלל זה ועוד ששקולה היא‬
‫כנגד כל המצות עד שנקראת בשם מצוה סתם)עיין בתניא פרק ל׳׳ז בארוכה( וביחד‬
‫עם זה להתפלל לבקש ולדרוש מהשי״ת המצטרך לו בבני חיי ומזוני רויחי‪ .‬וק״ל‪.‬‬
‫בברכה לבשו׳׳ט בכל האמור ולכוח״ט‪.‬‬
‫)וומכתב יו״ד אלוד‪ ,‬חט‪1‬י״ז(‬

‫‪<TNO‬‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬סמי מרפא‬ ‫ל מו טי‬ ‫‪332‬‬

‫במענה על מכתבו מעש״ק‪ ,‬בו שואל אודות הזריקות)איינשפריצונגען( שעושים‬

‫עתה לילדים קטנים‪ ,‬איך ינהג בזה‪.‬‬
‫הנה בכגון דא נאמר אל תפרוש מן הצבור‪ ,‬וינהג כמו שעושים רוב הכתה בבית‬
‫הספר בה לומדים ילידיהם שיחיו‪ ,‬ויעזרם השי״ת לגדל את כל ילידיהם שיחיו‬
‫לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתור הרחבה‪.‬‬
‫)מנזנתב ב• סיי‪ , 1‬תשט״‪(1‬‬

‫מאשר הנני קבלת מכתבו מי״א שבט)והקודמו( וממהר הנני לענות עליו שלא‬
‫בתור אפילו של מכתבים התכופים מפני ענין הזריקות לחיסון‪ ,‬אף שלפלא שאלתו‬
‫בזה שהרי כמה מאה״ק כבר שאלוני ועניתי להם בחיוכ כיון שכאן עושים זה רובם‬
‫ככולם ובהצלחה‪ ,‬ומובן שבאם ישנם זריקות מתוצרת בתי סממני רפואה שונים צריך‬
‫להשתמש בזו הבדוקה ומנוסה‪.‬‬
‫)ממכתב ח״י שבט‪ ,‬תשי״ו(‬

‫‪ . . .‬במ״ש אודות הזריקות חיסון ומה שקרה ל״ע ול״ע בארצוה״ב מלפנים בכגון‬
‫דא‪ - ,‬הנה המאורע בארצוה״ב הי׳ בתחלת ההשתמשות בזריקות אלו קודם שקבעו‬
‫בדיוק אופן הכנת התרכיבים וכו׳ משא״כ עתה שכבר ישנם כו״כ חדשים של נסיון‬
‫בזה‪ ,‬ולכן לאחרי שיבררו סמכות תוצרת התרכיב אין חשש כלל לעשות הזריקות‬
‫ואדרבה ‪. . .‬‬
‫)ממכתב מ׳ שבט‪ ,‬תשי״ז(‬

‫‪ . . .‬בעת רצון יזכירו את כל אלה שכותב אודותם על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע מתאים לתוכן כתבו‪.‬‬
‫ולכתכו אודות זריקות וכו׳ ‪ -‬לפלא הדבר‪ ,‬שה]רי[ לאחרונה משתמשים‬
‫‪333‬‬ ‫שיחות‬ ‫רסואה ‪ 0 /‬מ’ מוסא‬ ‫ל קו טי‬

‫בכדורים )פילן( המועילים יותר מאשר ]״‪[.‬ל*‪ ,‬וצד השלילי בהם ג״כ פחות מהנ״ל‪,‬‬
‫ולא עוד אלא שבאופן כז]ה[ אין כל צורך להיות בבית הבראה‪ .‬בכאן משתמשים‬
‫לאחרונה בסממנים הנקראים ״טאפראניל״ ובודאי ידוע אודותם או דו]גמ[תם באה״ק‬
‫ת׳ד‪.‬‬
‫וקרוב לודאי ששינוי מקום המצאה לאיזה ימים‪ ,‬כגון ביקור בבית ידידים‬
‫וכיו״ב לימים אחדים‪ ,‬ישפיע לטוב‪ ,‬בטוב הנראה והנגלה‪.‬‬
‫מובנת הפליאה שאין מזכיר ע״ד יום ההילולא של כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא‬
‫ישראל‪ ,‬עשירי בשבט‪ ,‬וכיו״ב מפעולותניו[ בהפצת המעינות‪ ,‬וכבר כתבתי לכמה‬
‫מאנ ‪r‬ז בכגון דא‪ ,‬שבאם היו כותכים לעתים תכופות בהקו דועשה טוב‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬הפצת‬
‫המעינות בתוככי החזקת היהדות בכלל‪ ,‬בודאי שוה הי׳ מונע הכתיבה בעניני טוב‬
‫שאינו מושג‪ ,‬ובפרט שזכות הרבים מסייעתו‪.‬‬
‫ויהי רצון שיבשר טוב גם בזה‪.‬‬
‫)ממכתב י״ז שבט‪ ,‬תשכ״א(‬

‫•( התחלת התיבה נחתכה מהגלען‪ .‬ה מ דל‪.‬‬

‫נתקבל מכתבו עם המצורף אליו שני מאמריו‪ ,‬ובבקשתו עברתי על המונוגרפיא‪,‬‬

‫ומוכרחני לאמר אשר הסברת כבודו ע״ד האופן למנוע אומיניטעט נגד סממני‬
‫הרפואה מתקבל ביותר וביותר‪ ,‬ורק שפליאה בדבר איר זה עד עתה לא נקטו בה‬
‫ופעלו מתאים לסברא זו‪ ,‬אף שבדברי ימי המדעים כמה תופעות מעין זו‪ ,‬בכ״ז הרי‬
‫צייר העבר להיות מלמד את העתיד ומספר תופעות אלו צריך הי׳ להיות פוחת‬
‫והולר‪.‬‬
‫מובן שכוונתי בזה לא להביע פליאה‪ ,‬אלא להעיר‪ ,‬שאפשר כבר חקרו בכיוון‬
‫שמציע כ׳ וגם פעלו בזה‪ ,‬אף שחזקה בודאי קודם הדפיסו את המאמר חקר ודרש‬
‫בזה ככל האפשרי‪.‬‬
‫דא׳׳ג הנה אף שאין זה מקצוע שלי‪ ,‬אבל ראיתי בהטבלאות שבהמונוגרפיא שלו‬
‫מובאות תרופות ואופני טפול שהשתמשו בהם לפני ‪ 150‬שנה ויותר‪ ,‬ולפלא גם זה‪,‬‬
‫שהרי ממנ״פ‪ ,‬במשר זמן ארור כזה בודאי שהשתמשו בהם כ״פ ובשינוים מאופנים‬
‫הקודמים ובשכלול אופני השמוש‪ ,‬ואי אפשר שלא יהי׳ בזה חידושים הן לימין או‬
‫לשמאל‪ ,‬והרי אין כוונת הטבלא דברי ימי חכמת הרפואה‪ ,‬אלא תועלת בהנוגע‪,‬‬
‫לרפואה ולטפול בהתרופה אשר בזה יש לנצל רק התוצאות הכי חדשות‪ ,‬וכהכלל גם‬
‫בתורתנו להבדיל שכלל שכלי הוא‪ ,‬הלכה כבתראי‪ ,‬כיון שראו דברי הקודמים להם‬
‫מובן‪ ,‬שכל הנ״ל כתוב כדעת אחד שאין זה מקצוע שלו ורק כהערת העומד מבחוץ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬סמי מרפא‬ ‫ל קו טי‬ ‫‪334‬‬

‫בברכת הצלחה בהמחקר שלו בעבודתו ברפואת הנשמה )ע״י חינוד על טהרת‬
‫הקדש( ורפואת הגוף‪.‬‬
‫ובכבוד‪.‬‬
‫)ממכתב כ״ד סנ־א‪ ,‬תשי־!(‬

‫באשטעטיג די ערה]א[לטונג פון אייער בריף פון כ׳ סיון מיט דאם בייגעלייגטע‪,‬‬
‫און עם איז מיר ניט אינגאנצן פארשטענדליך וועגן וועלכע פילן עם רעט זיר אין‬
‫דעם בייגעלייגטן בריף‪ .‬בכלל אין אזעלכע פאלן גיט מען פילן אין וועלכע עם איז‬
‫ניטא קיין אחריות‪ ,‬מען דארף נאר קאנטראלירן דעם בלוט דרוק און ענליכעם‪ .‬און‬
‫אפשר האט דער דאקטאר אין דעם פאל גענוצט אנדערע פילן‪ ,‬און דעריבער‬
‫שרייבט ]ע[ר וועגן זיי אין אזא אופן‪.‬‬
‫בעת רצון וועל איך דעם בייגעלייגטן צעטיל לייענען אויף דעם ציון הק׳ פון‬
‫כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪ ,‬און השי״ת זאל אייך העלפן צו אנזאגען‬
‫גוטע בשורות אין דעם און אויך אין דער עםקנות ציבורית‪.‬‬
‫בברכה‪.‬‬
‫)ממכתב כ־א ם’ ין‪ ,‬תשט״ז(‬

‫במענה על מכתבו פ״נ‪ ,‬שיקרא בעת רצון על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח אדמו״ר‬
‫זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪ ,‬ותוכנו‪ ,‬שקבל מכתב ממדינתנו לפנים‪ ,‬מבקשים םמי רפואה‪,‬‬
‫ולאחרי החקירה ודרישה כאן‪ ,‬נתודע להם‪ ,‬שבהיות סממנים אלו חריפים‪ ,‬אי אפשר‬
‫לתת אותם מבלי ראות את החולה‪.‬‬
‫והנה כבר היו כמה מקרים כאלו‪ ,‬והנהוג בכגון דא‪ ,‬אשר ביחד עם הסממנים‬
‫שולחים לשם ג״כ החוברת המבארת אופני ההשתמשות בסממנים אלו‪ ,‬ובאיזה מקרים‬
‫מתאימים הם ביותר‪ ,‬אשר חוברת כזו יכול להשיג רופא מכיר וידיד שלהם אצל‬
‫הפאבריק המייצרת סממנים אלו‪ ,‬או ע״י הירחונים של אגודת הרופאים וכיו״ב‪.‬‬
‫ובודאי מכירים הם כמה רופאים במחנם עתה‪ ,‬ועל ידם יוכלו להשיג כל הנ״ל‬
‫ולשלוח ביחד עם הסממנים‪.‬‬
‫ועוד זאת למודעי‪ ,‬אשר כמה מירחונים אלו מתקבלים גם במדינתנו לפנים‪ ,‬ואם‬
‫עם סממני הרפואות שקזולחים יכתבו באיזה חוברת מהן מדובר ע״ד סממנים אלו‪ ,‬יש‬
‫‪335‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬טפול מדיטצי'‬ ‫ל קו טי‬

‫מקום לומר שהרופא שם יוכל להשיג את החוברת‪ .‬אבל מובן שטוב יותר לשלוח גם‬
‫החוברת מכאן‪ ,‬ויהי רצון שיכשר טוב כטוב הנראה והנגלה ככל האמור‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה‪.‬‬
‫)ממנתב נ ־ ו אויר‪ .‬חש’ ‪( 1-‬‬

‫^‪(TN‬‬

‫‪ . . .‬במ״ש אודות הכדורים משוויץ‪ ,‬כמדומה כבר כתבתי לו‪ ,‬שהשמוש בהם צ״ל‬
‫דוקא בהשגחת רופא וע״פ הוראותיו ע״ד הכמות וכר‪.‬‬

‫)ממכחב ניס‪ . 1‬תשי״ט(‬

‫ח‪ .‬טפול רפואי בשיטת ה״מדיטצי'״‬

‫זה מזמן רב שהגיעתני הידיעה ע״ד הפס״ד באה״ק ‪ -‬איסור גמור בהנוגע‬
‫לטיפולים שונים הנעשים ע״י ״גורו״‪ ,‬כולל ג״כ התבודדות והתבוננות וכיו״ב‪.‬‬
‫אף שפס״ד האמור‪ ,‬וכמדומה שנכלל גם בניסוחו‪ ,‬טעמו ונימוקו מפני שמעורב‬
‫בהאמור גם ענין דע״ז‪ ,‬עכ״פ אביזרייהו דע״ז‪ ,‬והרי זה מג׳ דברים דיהרג ואל יעבור‪,‬‬
‫אבל ענין ההתבודדות והתבוננות וכו׳ כשלעצמם ‪ -‬לא הנ״ל שחידשו ח״ו טיפול זה‬
‫ולא בהם תלוי׳ הצלחתו ח״ו‪ .‬ומה שמעלים ״קטורת״ וכיו״ב אין זה עיקר בהאמור‪,‬‬
‫כמובן ופשוט‪.‬‬
‫שלכן‪ ,‬על פי סגנון חכמינו ז״ל וכי מפני השוטים יאבד עולמו‪ ,‬הצעתי• שכדאי‬
‫ונכון ואולי גם נחוץ שכת״ר )בעצמו או עכ״פ ע״י עושי רצונו( יבואו בדברים עם‬
‫רופאים יראי־שמים ומומחים בשטח עצבים ומנוחת הנפש ומחלות הנפש וכו׳ ויטילו‬
‫עליהם חובה )ויותר נכון ‪ -‬זכות( שיוסיפו לימוד בריפוי וטיפול בשטח זה על ידי‬
‫התבודדות והתבוננות עצמית וכו׳‪ ,‬ואחרי כן יפרסמו זה ככל האפשרי‪ - ,‬בפרט‬
‫שנוסף שעי״ז ירפאו כו״כ חולים הזקוקים לזה‪ ,‬יהי׳ זה ג״כ אמצעי יעיל לנתק אותם‬
‫מה״גורו״ המושכים אותם בחבלי טיפול האמור‪ ,‬בראותם שאפשר הדבר להיעשות‬
‫בלי קטורת‪ ,‬ע״י איש או אשה י״ש וכו׳‪ .‬ובודאי לדכותי׳ דכת״ר אין צורך באריכות‪.‬‬

‫•( ראה בארוכה מיתת י'» תמוז תטל*ט‪ .‬הש״ל‪.‬‬

 ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬טפול מדיטצי'‬ ‫ל קו טי‬ ‫‪336‬‬

‫ואולי זכות מיוחדת תהי׳ לכת״ר בעסקנותו בהאמור‪ ,‬כיון שבמדה ידועה כבר‬
‫עשה הכנה לזה עוד בהיותו ברוסטוב‪ ,‬כפי שספרו לי‪ ,‬שהתענין אז בשיטת מרת‬
‫בלווטסקץ‪ ,‬ובשיטות הודו כפי שידעו אודותם אז‪ ,‬שה״גורו״‪ ,‬כנראה‪ ,‬תולדותיהם או‬
‫תולדות תולדותיהם‪ ,‬ועכ״פ יש להם כמה נקודות משותפות‪.‬‬
‫ויה״ר מהשי״ת רופא כל כשר ומפליא לעשות שיירפאו כאו״א מכל עניני צער‬
‫וחוסר בריאות וכו׳‪ ,‬כולל ג״כ הרפואה הכללית דעם ישראל כולו‪ ,‬וימים אלו ייהפכו‬
‫לימי ששון ושמחה‪ ,‬ומועדים טובים‪.‬‬
‫)ממנתנ נ־ה תמח‪ ,‬חשל״ס‬

‫‪ . . .‬לפלא קצת שלא קבלתי כל ידיעה כלל מהנעשה ע״ד תעמולת ו״רפואות״‬
‫היאגא‪ ,‬הגורו׳ם והשייך לזה‪ ,‬לאחרי שהודיעני כת״ר לפני כו״כ זמן שדיבר עד״ז עם‬
‫פרופ‪ . . .‬שי׳)?( או שמסר לו הענין‪ .‬ובטח יודע ש״נגע״ זה מתפשט ר״ל ומה שקרה‬
‫בצפת ומכתב הראל״צ וכו׳‪ .‬ועוד ועיקר ‪ -‬שהגיעתני ידיעה)חשאית( שיש קצינים‬
‫בכירים בצה״ל שממליצים)כבר המליצו( עד״ז בפקודות שלהם‪ .‬ובאם ח״ו יש קורטוב‬
‫אמת בהידיעה מובנות התוצאות‪ ,‬היל״ת‪.‬‬
‫)ממכתב נ־ט כסל‪ , 1‬תשל־ט(‬

‫מבתבו נתקבל ות״ח‪.‬‬

‫עיקר הכעי׳ ‪ -‬סכנה מן דית)דכו״כ מבנ״י מקבלים עתה טיפול שמעורבים בו‬
‫עניני ע״ז(‪ ,‬שמזה ג״כ מובן שראשית הפעולה צ׳׳ל הצלה מסכנה זו בהקדם‪ ,‬כיון שזהו‬
‫נוגע בכל יום‪ ,‬ומהעצות והדרכים ‪ -‬שכאו׳׳א שיש לו כנר רשיון לעסוק בכיו״ב‬
‫יתענין במיוחד לטפל בכהנ״ל באופן הכשר‪ ,‬שישתדל וישתדלו אחרים שיפורסם‬
‫שמטפל בזה ובו׳‪ ,‬ולהשפיע על בל הרופאים השייכים לשטח זה שיתענינו בטיפול זה‬
‫ובפאציענטין אלה‪.‬‬
‫כן לקשר )אח״כ( הרופאים זב״ז ‪ -‬לסייע זא״ז באופני הטיפול‪ ,‬לעודד זא״ז‬
‫וכיו״ב‪.‬‬
‫מחקר מעמיק בהטיפול‪ ,‬אינסטיטוט בללי וכיו״ב ‪ -‬טובים ונחוצים ביותר‪ ,‬אבל‬
‫לזה צ״ל הכנה)אסיפת חומר מהמטפלים כבר ומאלה שיטפלו בזה‪ ,‬לימוד הספרות‬
‫שכבר ישנה בזה‪ ,‬התייעצות בהמומחים בזה שבעולם ובכבוד המתאים לכאו״א(‪,‬‬
‫‪337‬‬ ‫שיחות‬ ‫רפואה ‪ /‬טפול מדיטצי׳‬ ‫לק וטי‬

‫ואי אפשר לעשותה בחפזון)שלא להרגיז המומחים‪ ,‬וכו׳( ויעשה צעד צעד‪,‬‬
‫משא״ב הנ׳ל ‪ -‬שיפה שעה אחת קודם ‪. . .‬‬
‫כן ‪ -‬לברר בארגון המדענים האורטודקסים כאן)בקרוב ‪ -‬קאנווענשן שלהם‬
‫השנתית( ‪. . .‬‬
‫)ממכחב דשנח חשל״ט(‬
<>
Cr
 ‫מפתח ענינים‬
‫אדם הראשון‪:‬‬
‫ע״ע עץ הדעת‪.‬‬
‫אדר‪:‬‬
‫‪) 242‬בריא ותקיף מזלי׳(‪) 244 .‬כנ״ל(‪246 .‬‬
‫)מרבין בשמחה‪ ,‬ובריא מזלי׳ ‪ -‬גם‬
‫באד״ר(‪) 247 .‬חודש העיבור הוא אד״ר(‪.‬‬
‫‪) 249‬כנ״ל ‪) 251 .(242‬כנ״ל(‪) 253 .‬כנ״ל‬
‫‪) 254 .(246‬כנ״ל ‪) 257 .(247‬מרבין‬
‫בשמחה‪ .‬מזלו דגים ‪ -‬וידגו לרוב בקרב‬
‫הארץ(‪) 258 .‬דין מרבין בשמחה הוא גם‬
‫באד״ר ולנשים(‪) 265 .‬מרבין בשמחה גם‬
‫באד״ר(‪.‬‬
‫ז׳ אדר‬
‫‪) 217‬בו נולד משה(‪.‬‬
‫אהבת ה׳‪:‬‬
‫‪) 211‬בכל מאדך(‪) 236 .‬אהבת ה׳ אהבת‬
‫התורה ואהבת ישראל(‪) 267 .‬כנ״ל(‪.‬‬
‫אהבת ואחדות ישראל;‬
‫‪) 150‬דוקא ע״י אחדות ראויים לעלות‬
‫לפני ה׳‪ .‬אחדות מצד שרשם‪ ,‬והחידוש‬
‫דהמשכת אחדות גס במקום התחלקותם(‪.‬‬
‫‪) 243‬ע״י צדקה וגמ״ח(‪) 245 .‬כנ׳׳ל(‪247 .‬‬
‫)כנ״ל(‪) 249 .‬כנ״ל(‪) 252 .‬כנ״ל(‪254 .‬‬
‫)כנ״ל(‪.‬‬
‫ע״ע אהבת ה׳‪.‬‬
‫אולם‪:‬‬
‫ע״ע בית המקדש‪.‬‬
‫אומות העולם‪:‬‬
‫‪) 95‬אם ב״נ חייבין בכיבוד אב ואם(‪.‬‬
‫ע״ע גוף ונפש‪ .‬עבודה זרה‪.‬‬
‫אומות‪ ,‬ז׳ אומות‪:‬‬
‫‪) 68‬מלחמת האומות רומזת על המלחמה‬
‫עם ז׳ מדות הרעות(‪.‬‬
‫אותיות פרטיים‪:‬‬
‫‪) 144‬יו״ד בחי׳ חכמה(‪.‬‬
‫אחדות‪:‬‬
‫‪) 151‬אמיתית האחדות וההתכללות היא‬
‫כשנמשכת במקום ההתחלקות(‪152 .‬‬
‫‪341‬‬
‫א‬
‫אב ואם‪:‬‬
‫‪> 91‬מהג׳ שותפים בהולדה(‪) 150 .‬עצם‬
‫מציאות הולד הוא מהאב‪ ,‬וההתחלקות‬
‫בבטן האם(‪.‬‬
‫ע״ע כיבוד אב ואם‪.‬‬
‫אב‪ ,‬חודש‪:‬‬
‫‪) 301‬עשיית ניתוח מה טוב באלול ולא‬
‫במנ״א(‪.‬‬
‫אבות‪:‬‬
‫‪) 36‬אם ישראל נעשו לאומה מזמן האבות‬
‫או מזמן מ׳׳ת(‪) 98 .‬מרכבה‪ .‬ביטולם‬
‫והחידוש דמ״ת(‪) 122 .‬מרכבה(‪.‬‬
‫אביב‪:‬‬
‫‪) 109‬פירושו בפשש״מ(‪.‬‬
‫אבלות‪:‬‬
‫‪) 230‬אין מנהגינו שהאבל יורד לפני‬
‫התיבה בליל ש״ק‪ .‬הלימוד במשניות‬
‫אותיות השם של הנפטר‪ .‬בלימוד‬
‫המשניות אם פרק אחד עולה לכל אותיות‬
‫הנכפלות(‪) 231 .‬אודות הקריאה בתורה‬
‫ועלי׳ למפטיר‪ .‬לימוד אותי׳ השם‪ .‬לימוד‬
‫משניות ולימוד פנימיה״ת‪ .‬נתינת צדקה‪.‬‬
‫כל המיקל באבל הלכה כמותו(‪232 .‬‬
‫)לברך בסעודה ג׳ ולעבור לפנה״ת בשבת‬
‫לפני יא״צ ‪ -‬אינו מנהגנו‪ .‬בהתנהגות‬
‫דיאצ״ט בר״ח כשחל באמצע האבלות(‪.‬‬
‫ע״ע הילולא‪ .‬קדיש‪.‬‬
‫אבנט‪:‬‬
‫ע״ע בגדי כהונה‪.‬‬
‫אברים‪:‬‬
‫‪) 271‬במספר רמ״ח(‪.‬‬
‫אגדה‪:‬‬
‫‪) 21‬בכלל שליש במשנה(‪.‬‬
‫אדם‪:‬‬
‫‪) 237‬חלקי דומם וצומח חי ומדבר‬
‫שבאדם(‪.‬‬
‫ע״ע עץ‪.‬‬
 ‫‪ /‬אחדות‪-‬בחירה‬ ‫מפתח ענינים‬ ‫‪342‬‬

‫ארבע אמות‪:‬‬ ‫)מעלת המשכת האחדות גם בהתחלקות‬

‫‪.228‬‬ ‫דעלמא דפרודא(‪) 158 .‬ע״י ביטול(‪.‬‬
‫ארבע כוסות‪:‬‬ ‫ע״ע אהבת ואחדות ישראל‪ .‬יחו״ע‬
‫ע״ע פסח‪.‬‬ ‫ויחו״ת‪ .‬ישראל‪.‬‬
‫ארבע פרשיות‪:‬‬ ‫אחשורוש‪:‬‬
‫‪) 206‬אין מפסיקין בין פורים לפרה ובין‬ ‫‪) 161‬עונשו לושתי‪ .‬ע״ד הסעודה כדצון‬
‫פרה להחודש(‪) 207 .‬אם פ׳ פרה מה״ת‪ .‬פ׳‬ ‫איש ואיש(‪.‬‬
‫פרה ופ׳ החודש אם הם תקנה אחת‬ ‫אילו‪:‬‬
‫המתחלקת לשתיים או שתי תקנות‬ ‫‪) 84‬שלימות הצמיחה באילן יותר‬
‫שונות(‪) 209 .‬פ׳ פרה ופ׳ החודש(‪.‬‬ ‫מבזריעה‪ .‬אילן רומז על הצמיחה דתורה(‪.‬‬
‫ארון‪:‬‬ ‫אימה;‬
‫‪) 145‬מקום ארון אינו מן המדה(‪) 195 .‬לא‬ ‫‪) 65‬ההבדל דאימה ופחד(‪.‬‬
‫הי׳ בגדר כלי שרת‪ .‬חסר בבית שני(‪196 .‬‬ ‫אין עוד;‬
‫)ארון במקומו נגנז(‪.‬‬ ‫‪) 98‬ביטול דאין עוד‪ ,‬אין עוד מלבדו(‪.‬‬
‫ע״ע בית המקדש‪.‬‬ ‫אכילה‪:‬‬
‫ישראל‪:‬‬ ‫ארץ‬ ‫‪) 174‬אם אפשר בלי אכילה ושחי׳ ז׳‬
‫‪) 169‬בא״י השגחה אלקית בגילוי‪ ,‬בחו״ל‬ ‫ימים(‪.‬‬
‫בהסתר(‪) 170 .‬א״י וחו״ל ע״ד נשמה‬ ‫ע״ע דירה‪.‬‬
‫וגוף(‪) 234 .‬אף שאין להתיירא אבל לא‬ ‫אליעזר‪ ,‬ר״א;‬
‫לפרוש מן הצבור בענין לבישת מסכות גז‬ ‫‪) 181‬במארז״ל שלא אמר דבר שלא שמע‬
‫כ ר(‪) 240 .‬שיפור חוקי השיפוט שיהיו‬ ‫מפי רבו(‪) 182 .‬בור סוד סאינו מאבד‬
‫ע״פ דין תורה(‪) 255 .‬מענה לשאלת א׳ אם‬ ‫טיפה(‪.‬‬
‫עדיף לנסוע לא״י או במקום זה לקנות‬ ‫אלקים‪:‬‬
‫ס״ת באותו ממון(‪.‬‬ ‫‪) 54‬לשון דיינים(‪.‬‬
‫אתכפיא ואתהפכא‪:‬‬ ‫אמה;‬
‫‪.152‬‬ ‫ע״ע ארבע אמות‪.‬‬
‫אמירה;‬
‫‪) 180‬במארז״ל כל האומר דבר בשם‬
‫אומרו כו׳(‪.‬‬
‫בגדי כתוגה‪:‬‬ ‫א ס ת ר;‬
‫‪) 153‬היתר כלאים בבגדי כהונה‪ .‬אבנט‪.‬‬ ‫‪) 186‬בחי׳ מלכות(‪.‬‬
‫חושן ואפוד‪ .‬כתונת(‪) 154 .‬אם הוי לצורך‬ ‫אפוד‪:‬‬
‫כהנים או לצורך גוף העבודה(‪) 155 .‬בסדר‬ ‫‪) 146‬סדר כתיבת שמות השבטים על ב׳‬
‫לבישת האבנט ומצנפת(‪) 159 .‬אבנט של‬ ‫האבנים(‪.‬‬
‫כה״ג ביוהכ״פ‪ .‬אבנט מקיף דיחידה‪ .‬הרמז‬ ‫ע״ע חושן‪.‬‬
‫באורכו ל״ב אמה(‪.‬‬ ‫אפילןומן‪:‬‬
‫ע״ע חושן‪.‬‬ ‫ע״ע פסח‪.‬‬
‫בד‪:‬‬ ‫אפר‪:‬‬
‫‪) 159‬פשיטות הא״ס(‪.‬‬ ‫‪) 190‬הוא חלק העפר מן הד׳ יסודות(‪.‬‬
‫בחירה‪:‬‬ ‫אצילות זכי״ע‪:‬‬
‫‪) 9‬ידיעה ובחירה(‪) 13 .‬כנ״ל(‪) 93 .‬ע״י‬ ‫ע״ע נפש רוח נשמה ח״י‪.‬‬
‫‪343‬‬ ‫‪ /‬ב חיר ה‪-‬בי ת המקדש‬
‫באי כח אנ״ש כו׳‪ .‬אודות מקום העמדת‬
‫הארון‪ .‬לא לעשות שינויי מנהגים‬
‫בביהכ״נ‪ .‬ע״ד פרוכת בתוך הארון קודש(‪.‬‬
‫‪) 261‬אודות הפרוכת בתוך הארון‪.‬‬
‫השתדלות ע״ר מחיצה(‪) 262 .‬מחיצה‬
‫בביהכ״נ(‪) 263 .‬כנ״ל‪ .‬בהאיסור להתפלל‬
‫בביהכ״נ שמשתמשים במיקראפאן בשבת‬
‫ויו״ט(‪) 264 .‬להרבות בבתי כנסת על‬
‫טהרת הקודש(‪.‬‬
‫בית הלל ובית שמאי‪:‬‬
‫‪) 182‬החילוק בדיעותיהם ע׳׳פ שורש‬
‫נשמתם(‪.‬‬
‫בית המררש‪:‬‬
‫לקדושת‬ ‫דומה‬ ‫מעט‪.‬‬ ‫‪) 128‬מקדש‬
‫ביהכ״נ(‪.‬‬
‫בית המקדש‪:‬‬
‫‪) 57‬ושכנתי בתוכם(‪) 123 .‬במארז״ל‪:‬‬
‫שאינו זז לעולם‪ .‬גניזת שעריו‪ .‬קדושתו‬
‫לא בטלה(‪) 125 .‬החיוב לעסוק בבניינו‬
‫נוהג גם בזה״ז‪ .‬הלימוד בהלכות וצורת‬
‫הבית הוא חלק מגדר בנין ביהמ״ק(‪126 .‬‬
‫)השוואתו לביהכ״נ לענין איסור איבוד‬
‫וניתוץ(‪) 128 .‬מצות ועשו לי מקדש גו׳‬
‫ע״י קביעות מקום לתורה ולתפלה כו׳‬
‫בביתו הפרטי(‪) 129 .‬ג׳ הקוין‪ :‬תורה‬
‫עבודה וגמ״ח ‪ -‬ענינם בביהמ״ק‪ :‬הר‬
‫המורי׳‪ .‬לשכת הגזית‪ .‬לשכת חשאין(‪130 .‬‬
‫)השתתפות גם נשים וקטנים כבנין‬
‫ביהמ״ק‪ .‬ביהמ״ק דלעתיד בנין נצחי(‪136 .‬‬
‫)בסוגיא דכותל שבין הקדש לקדה״ק‬
‫ואמה טרקסין כו׳(‪) 137 .‬הכל בכתב מיד‬
‫ה׳ כו׳(‪) 138 .‬הפרוכת וגדרה(‪) 140 .‬דביר(‪.‬‬
‫‪) 141‬קדה״ק קדושתו נעלית שלא בערך‪.‬‬
‫משכן וביהמ״ק ‪ -‬עראי וקבע‪ .‬אולם(‪144 .‬‬
‫)רביד‪ .‬אם ההיכל ואולם ב׳ קדושות(‪145 .‬‬
‫)קדה״ק למעלה מגדר גבול‪ .‬מקום ארון‬
‫אינו מן המרה(‪) 195 .‬קדה״ק ‪ -‬קשר סתים‬
‫דישראל עם סתים דקוב״ה‪ ,‬עזרה והיכל‬
‫‪ -‬קשר הגליא‪ .‬גדול יהי׳ כבור הבית גו׳‪.‬‬
‫בכית שני חסרו ה׳ דברים(‪) 196 .‬דרגת‬
‫השכינה שבבית שני(‪) 198 .‬גילוי השכינה‬
‫מפתה ענינים‬
‫בחירת האב ואם בהולדה עי״ז הם‬
‫שותפים להקב׳׳ה(‪) 202 .‬בחירה אמיתית‬
‫אינה מצד מעלת הנבחר(‪) 210 .‬בחירה‬
‫חפשית(‪) 286 .‬בחירה חפשית בישראל(‪.‬‬
‫ע״ע גוף ונפש‪ .‬ירושלים‪ .‬ישראל‪.‬‬
‫גטחון‪:‬‬
‫‪) 2‬ע׳׳ד יעקב ומשה שלא סמכו על‬
‫ההבטחה(‪) 3 .‬טעם להבטחון שיהי׳ טוב‬
‫בפועל הלא אפשר גרם החטא(‪) 4 .‬במאמר‬
‫הצ״צ‪ :‬טראכט גוט וועט זיין גוט(‪) 5 .‬גדר‬
‫הבטחון(‪) 6 .‬אין סתירה בין בטחון עם‬
‫בקשת סיבות בדרך הטבע לבטל‬
‫המניעות(‪) 235 .‬בכל מצב ‪ -‬הבוטח בה׳‬
‫חסד יסובבנו(‪) 321 .‬עוזר ברפואת הגוף(‪.‬‬
‫ע״ע רפואה‪.‬‬
‫בישול‪:‬‬
‫‪) 13‬ביטול בתכלית הוא אמיתית ענין‬
‫יצי״מ(‪) 15 .‬בדרך מלמטלמ״ע‪ ,‬ובדרך‬
‫מלמעלמ״ט(‪) 83 .‬ע״י הביטול נעשה‬
‫עליית וצמיחת הנשמה שלא כערך(‪97 .‬‬
‫)ב׳ דרגות‪ :‬ביטול שהאדם מכניע ומשפיל‬
‫א״ע‪ ,‬וביטול בתכלית שבא ע״י גילוי‬
‫נעלה(‪) 99 .‬מעלת הביטול שע״י תורה‬
‫מהביטול שע״י מצות(‪) 101 .‬לימוה״ת‬
‫וקיום המצות בלי המציאות שלו כ״א‬
‫ע״ד מנפשי׳ כרע(‪) 158 .‬מביא לאחדות(‪.‬‬
‫ע״ע אין עוד‪ .‬מתן תורה‪.‬‬
‫בין המצרים‪:‬‬
‫‪) 301‬דחיית ניתוח עד אחרי בין המצרים(‪.‬‬
‫ביה‪:‬‬
‫‪) 128‬מצות ועשו לי מקדש גו׳ גם כבית‬
‫פרטי ע״י שקובע בו מקום מיוחד לתורה‬
‫ולתפילה(‪) 130 .‬מקדש מעט ע״י קביעות‬
‫מקום בו לתורה ולתפילה וקביעות קופת‬
‫צדקה(‪.‬‬
‫בית הבגסת‪:‬‬
‫‪) 123‬מקדש מעט(‪) 126 .‬בנין ביהכ״נ‬
‫ככלל מצות בנין ביהמ״ק(‪) 259 .‬חיזוק‬
‫שיעורי תורה וקביעות עתים בביהכ״נ‪.‬‬
‫עריכת מסיבה לציון כהונת המרא‬
‫דאתרא(‪) 260 .‬עניני הביהכ״נ ע״י הועד‬
 ‫מ ‪ 0‬ת ח ע נ י נ י ם ‪ /‬בית המקד ש‪-‬גיהנם‬ ‫‪344‬‬

‫ברית המועצות‪:‬‬ ‫דמ״ת ודכיהמ״ק(‪) 200 .‬נצחיות קדושת‬

‫ע״ע רוסי‪/‬‬ ‫המקדש(‪) 201 .‬משכן שילד‪ .‬נק' ג״כ‬
‫מנוחה‪ .‬החילוק בין הבחירה בשילה‬
‫והבחירה בידושלים(‪ .‬א‪) 25‬יסוד העולם‪.‬‬
‫ג‬ ‫אבן שתי׳(‪> 265 .‬ע״ד הדלקת הנרות‬
‫גאולה‪:‬‬ ‫בביהמ״ק(‪.‬‬
‫‪) 6‬בזכות הבטחון והקיווי(‪) 15 .‬נגאלין‬ ‫ע״ע ארון‪ .‬משכן‪.‬‬
‫בזכות הצפי׳ לגאולה(‪) 51 .‬גאולה‬ ‫בית הרפואה‪:‬‬
‫העתירה תלוי׳ בגאולת כאו״א מישראל(‪.‬‬ ‫‪) 314‬השפעת הנמצא בבית הרפואה על‬
‫‪) 58‬לפי כל הסימנים שכש״ס דורנו זה‬ ‫הנמצאים אתו שם(‪.‬‬
‫הוא סוף זמן הגלות(‪) 180 .‬במארז״ל כל‬ ‫ע״ע רפואה‪.‬‬
‫האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה‬ ‫בית ספר‪:‬‬
‫לעולם(‪) 204 .‬קשור עם ישראל שהם‬ ‫‪) 219‬הדפסת חומר אודות נשיאי חב״ד‬
‫למעלה מגדרי הגבול דעולם(‪254 .‬‬ ‫עבור בתי הספר(‪.‬‬
‫)״קבץ״ בגי׳ ״בכל מכל כל״(‪.‬‬ ‫בית רבקה‪:‬‬
‫גבאי‪:‬‬ ‫‪) 217‬מכתב לדינער במאנטריאול(‪233 .‬‬
‫ע״ע צדקה‪.‬‬ ‫)מכ׳ לתלמידות המסיימות(‪) 236 .‬חינוך‬
‫גבול ובל״ג‪:‬‬ ‫הספוג אהבת ה׳ התורה וישראל(‪.‬‬
‫‪) 145‬נמנע הנמנעות(‪) 197 .‬אמיתית‬ ‫בכור‪:‬‬
‫הבל״ג ביכולתו להתלבש גם במקום‬ ‫‪) 59‬בהדין דלא רצה לפדותו עורפו כו׳(‪.‬‬
‫גשמי(‪.‬‬ ‫‪) 62‬כדין הפודה פטר חמור של חבירו(‪.‬‬
‫גוף ונפש‪:‬‬ ‫‪) 63‬אם מקיימים המצוה ע״י נתינת הפטר‬
‫‪) 94‬השתוות גופי ישראל וגופי אוה״ע(‪.‬‬ ‫חמור עצמו לכהן(‪.‬‬
‫‪) 170‬בנשמה נרגש אלקות‪ ,‬בגוף בהסתר‪.‬‬ ‫בכל דרכין דעהו‪:‬‬
‫ע״ד א״י וחו״ל(‪) 202 .‬בחירת העצמות‬ ‫‪.238‬‬
‫היא בגוף וזה נקבע בפנימיות הגוף ע״י‬ ‫בן גח‪:‬‬
‫הנשמה(‪) 237 .‬גם הגוף מבנ״י נכלל בחיי‬ ‫ע״ע אומות העולם‪.‬‬
‫הרוח(‪) 240 .‬בריאות הגוף ושלימותו‬ ‫בנין‪:‬‬
‫מדרכי ה׳(‪) 272 .‬כנ״ל(‪) 273 .‬ובנו בחרת‬ ‫‪) 257‬בנין של שמחה(‪.‬‬
‫בהגוף החומרי כו׳(‪) 274 .‬התעסקות עם‬ ‫בעלי תשובה‪:‬‬
‫הגוף ולא תעניות כו׳(‪) 319 .‬עזוב תעזוב‬ ‫ע״ע צדיקים ובע״ת‪.‬‬
‫עמו עם הגוף‪ .‬ובנו בחרת בהגוף כו׳‪ .‬גוף‬ ‫בריאות‪:‬‬
‫אדם הישראלי קדוש הוא(‪.‬‬ ‫ע״ע גוף ונפש‪ .‬רפואה‪.‬‬
‫ע״ע גלות‪ .‬רפואה‪.‬‬ ‫בריאת העולס‪:‬‬
‫גזילה‪:‬‬ ‫‪) 35‬בשביל ישראל ובשביל התורה(‪.‬‬
‫‪) 181‬באומר דבר שלא בשם אומרו(‪182 .‬‬ ‫ברית‪:‬‬
‫)בדבר שאין בעה״ב מקפיד בו(‪.‬‬ ‫‪) 115‬כניסת אבותינו לברית בעת מ״ת‬
‫גיהגם‪:‬‬ ‫במילה הזאה וטבילה(‪) 120 .‬ברית הקב״ה‬
‫‪) 241‬איך אפשר להיות התראה על העונש‬ ‫ובנ״י כמ״ת‪ .‬דרך כריתות כרית(‪121 .‬‬
‫דגיהנם(‪.‬‬ ‫)כנ״ל(‪) 122 .‬כרית בין הבתרים(‪.‬‬
‫‪345‬‬ ‫ג לו ת‪ -‬ה ל כ ה‬ ‫מפתח ענינים ‪/‬‬

‫דירה בתחתונים‪:‬‬ ‫גלות‪:‬‬

‫‪.205 .190‬‬ ‫)רק הגוף ניתן בגלות אכל לא‬ ‫‪170‬‬
‫הנשמה(‪.‬‬
‫ע׳׳ע גאולה‪.‬‬
‫ה‬ ‫גמילות חסךים‪:‬‬
‫הבדלה‪:‬‬ ‫‪) 242‬מעלתה‪ .‬טוב לשמים טוב לבריות(‪.‬‬
‫‪) 239‬אין עושים על חלב(‪.‬‬ ‫‪) 244‬כנ״ל(‪) 246 .‬כנ״ל(‪) 248 .‬כנ״ל(‪251 .‬‬
‫ע״ע שבת‪.‬‬ ‫)כנ״ל(‪) 253 .‬כנ״ל(‪) 255 .‬מעלת צדקה‬
‫הבטחה‪:‬‬ ‫לקרן גמ״ח(‪.‬‬
‫ע״ע בטחון‪.‬‬ ‫גמרא‪:‬‬
‫הבל‪:‬‬ ‫ע״ע תלמוד‪.‬‬
‫ע״ע קין‪.‬‬ ‫גרפולוגיא‪:‬‬
‫הבערה‪:‬‬ ‫ע׳׳ע כתיבה‪.‬‬
‫ע״ע שכת‪.‬‬ ‫גשמיות ורוחניות‪:‬‬
‫הגדה‪:‬‬ ‫‪) 293‬אצל ישראל עניני הרוחניות‬
‫ע״ע פסח‪.‬‬ ‫קודמים(‪.‬‬
‫הולדה‪:‬‬
‫‪) 91‬מצד כח הא״ס כ״ה(‪) 94 .‬כנ״ל‪ .‬במה‬
‫שנמצא גם בשאר הנבראים לא רק‬
‫בישראל(‪.‬‬ ‫דביר‪:‬‬
‫ע״ע אב ואם‪.‬‬ ‫ע״ע בית המקדש‪.‬‬
‫הורים‪:‬‬ ‫דברי קבלה‪:‬‬
‫ע״ע אב ואם‪.‬‬ ‫‪) 42‬אם חל עליהם גדר תורה(‪.‬‬
‫הזאה‪:‬‬ ‫דגים‪:‬‬
‫‪) 116‬בדין אין הזאה כלא טבילה(‪.‬‬ ‫ע״ע אדר‪.‬‬
‫החלטה‪:‬‬ ‫דוד‪:‬‬
‫‪) 12‬לפעמים בהחלטה בלבד נחשב כבר‬ ‫‪) 199‬קשר הבחירה בדוד והבחירה‬
‫כאילו עשה הדבר(‪.‬‬ ‫בירושלים(‪) 202 .‬נצחיותו ונצחיות‬
‫הילולא‪:‬‬ ‫מלכותו מצד ביטולו(‪) 255 .‬נעים זמירות‬
‫‪) 227‬יום הסתלקות הצדיק הוא יום‬ ‫ישראל(‪.‬‬
‫סגולה‪ .‬ובפרט למי שזכה להכיר את‬ ‫דורות‪:‬‬
‫הצדיק(‪) 232 .‬אין מנהגנו שבעל יאצ״ט‬ ‫ע״ע גאולה‪ .‬מנין‪.‬‬
‫מברך בסעודה ג׳ ועובד לפני התיבה בליל‬ ‫דיבור‪:‬‬
‫ש״ק ובמוצש״ק שלפני היאצ״ט‪ .‬בהתנה­‬ ‫‪) 39‬כלימוה״ת‪ .‬הרהור לאו כדיבור דמי(‪.‬‬
‫גות יאצ״ט בר״ח כשחל באמצע האבלות(‪.‬‬ ‫‪) 330‬זהירות בדבור האסור והמאוס ודבור‬
‫‪) 233‬חושבין מיום המיתה ולא הקבורה(‪.‬‬ ‫הרשות(‪.‬‬
‫ע״ע אבלות' קדיש‪.‬‬ ‫דין תורה‪:‬‬
‫היתר עיסקא‪:‬‬ ‫‪) 241‬הצורך להתדיין אצל המרא דאתרא(‪.‬‬
‫ע״ע רכית‪.‬‬ ‫ע״ע משפט‪.‬‬
‫הלנה‪:‬‬ ‫דירה‪:‬‬
‫‪) 17‬אם מותר לפסוק מתוך הלכות‬ ‫‪) 162‬דירתו של אדם במקום מזונותיו(‪.‬‬
 ‫מפתת עגינים ‪ /‬הלכה‪-‬חושן‬ ‫‪346‬‬

‫התראה‪:‬‬ ‫פסוקות בלי טעמים(‪ 82 .‬נ )פסקי הדינים‬

‫ע״ע גיהנם‪.‬‬ ‫של תנאים ואמוראים ע״פ שורש‬
‫נשמותיהם(‪) 183 .‬לא בשמים היא(‪.‬‬
‫ע״ע דין תורה‪.‬‬
‫הלל‪:‬‬
‫ולד‪:‬‬ ‫‪) 168‬אמירתו על נס גלוי דוקא(‪170 .‬‬
‫ע״ע אב ואם‪ .‬הולדה‪.‬‬ ‫)מלשון בהלו נרו(‪.‬‬
‫וסת‪:‬‬ ‫ע״ע פורים‪.‬‬
‫ע״ע רפואה‪.‬‬ ‫הפטרה‪:‬‬
‫ושתי‪:‬‬ ‫‪) 33‬מענין הפרשה(‪.‬‬
‫ע״ע אחשורוש‪.‬‬
‫הפסד‪:‬‬
‫‪) 62‬אם מניעת ריוח נקרא הפסד(‪.‬‬
‫ז‬ ‫הפצה ושליחות‪:‬‬
‫‪) 37‬השתדלות גם אם התועלת רק למתי‬
‫ובולון‪:‬‬
‫מעט(‪) 44 .‬הפצת פנימיה״ת בע׳ לשון(‪51 .‬‬
‫‪) 322‬עבודת ובולון צ״ל כשמחה שמח‬
‫)לרדת ממדריגתו בשביל לקרב כ״א‬
‫זבולון בצאתך(‪.‬‬
‫מישראל לתומ״צ(‪) 114 .‬קביעות התומ״צ‬
‫זמן‪:‬‬
‫בהאדם ד‪,‬וא ע״י פעולתו על בנ״י‬
‫‪) 175‬אם יש למעלה הגדר דהמשך‪ .‬הזמן(‪.‬‬
‫שסביבו(‪) 191 .‬תכלית עבודת הנשמה‬
‫זקן‪ ,‬זקגה‪:‬‬
‫‪) 87‬זקני ישראל בפסוק אם כולל גם‬ ‫להאיר את העולם(‪) 287 .‬זכות‬
‫ההתעסקות(‪) 294 .‬ב״א שלמד בישיבת‬
‫הזקנות(‪.‬‬
‫זריעה‪:‬‬ ‫ליובאוויטש הוא שליח כו׳(‪) 330 .‬זכות‬
‫‪) 82‬נש״י בעוה״ז(‪) 83 .‬הזורעים בדמעה‪,‬‬ ‫ההתעסקות בקירוב(‪.‬‬
‫בירידת הנשמה בגוף עי״ז ברנה יקצורו(‪.‬‬ ‫ע״ע חינוך‪.‬‬
‫ע״ע צמיחה‪.‬‬ ‫הקהל‪:‬‬
‫‪) 245‬שנת הקהל‪ .‬טף במצות הקהל(‪.‬‬
‫הרהור‪:‬‬
‫ע״ע דיבור‪.‬‬
‫חודש‪ ,‬ר״ח‪:‬‬ ‫הריון‪:‬‬
‫‪) 82‬בדיוק לשון ״ראש״ ולא ״תחילת״(‪.‬‬ ‫ע״ע רפואה‪.‬‬
‫‪) 239‬מולדנו הוא מולד האמצעי ולא‬ ‫השפעה‪:‬‬
‫האמיתי(‪) 243 .‬מתחדשים כמותה כר‬ ‫ע״ע הפצה ושליחות‪.‬‬
‫כבוד מלכותו(‪) 248 .‬כנ׳׳ל(‪) 250 .‬כנ״ל(‪.‬‬ ‫השקעה‪:‬‬
‫חוץ לארץ‪:‬‬ ‫ע״ע נכסים‪.‬‬
‫ע״ע ארץ ישראל‪.‬‬ ‫התכללות‪:‬‬
‫חושן‪:‬‬ ‫‪) 156‬הרכבה והתכללות בקדושה(‪.‬‬
‫‪) 149‬ע״ד החושן והאפוד אם הם לבוש‬ ‫התלבשות‪:‬‬
‫אחד‪ ,‬וסדר לבישתם‪ .‬סדרם של השבטים‬ ‫ע״ע מעבר והתלבשות‪.‬‬
‫באבני החושן(‪) 150 .‬אם עיקר הבגד הוא‬ ‫התקשרות‪:‬‬
‫החושן או האפוד(‪) 151 .‬חילוק בדרגת‬ ‫‪) 285‬צ״ל התקשרות אמיתית(‪.‬‬
‫‪347‬‬ ‫מ ‪ 0‬ת ת ע נ י נ י ם ‪ /‬חו שן‪-‬יוס ף יצחק‬

‫ההתכללות דאבני החושן ואבני האפוד(‪.‬‬

‫ע״ע כגדי כהונה‪.‬‬
‫יארצייט;‬ ‫חטא העגל‪:‬‬
‫ע״ע הילולא‪.‬‬ ‫‪) 268‬שלא עבר אהרן על על איסור ע״ז‬
‫יגיעה‪:‬‬ ‫כר׳(‪.‬‬
‫‪) 85‬כתורה‪ .‬יגעת ומצאת(‪.‬‬ ‫הדעת‪:‬‬ ‫ח טא עץ‬
‫ידיעה‪:‬‬ ‫ע״ע עץ הדעת‪.‬‬
‫ע״ע בחירה‪.‬‬ ‫חידוש‪:‬‬
‫הוי‪ /‬שם‪:‬‬ ‫ע״ע תורה שבכתב ותושבע״פ‪.‬‬
‫‪) 144‬אות י׳ בחי׳ חב׳‪ ,‬ומובדלת משאר‬ ‫חינון‪:‬‬
‫האותיות(‪.‬‬ ‫‪) 217‬לימוד ממס״נ דיוכבד ומדים שעי״ז‬
‫יהודה ליוואי‪ ,‬המהר״ל מפראג‪:‬‬ ‫נולד משה(‪) 228 .‬״ריליז טיים״ לילדי‬
‫‪) 222‬איזה ענינים בספריו הם מקור לכמה‬ ‫ישראל(‪) 277 .‬ענינה היא התעסקות‬
‫מדברי אדה״ז בתניא(‪.‬‬ ‫ברפואת הנפש‪ ,‬ובזכות זה זוכים לעניני‬
‫יוכבד‪:‬‬ ‫רפואה גשמיית(‪) 305 .‬זכות החינוך‬
‫ע״ע נשים‪.‬‬ ‫משמש לענוד וכלי לברכת השי״ת(‪324 .‬‬
‫יום‪:‬‬ ‫)מענה לא׳ ע״ד להתייעץ עם רופא איך‬
‫ע״ע שבוע‪.‬‬ ‫להתנהג עם הבת‪ .‬הוספה בהנהגת ההורים‬
‫יום הכפויים‪:‬‬ ‫ע״פ שו״ע מוסיף בברכת ה׳ להילדים(‪.‬‬
‫ע״ע מן‪.‬‬ ‫ע״ע קטנים‪.‬‬
‫יום טוב‪:‬‬ ‫חכמה‪:‬‬
‫‪) 78‬ע״ד חיוב לח״מ בשבת ויו״ט(‪81 .‬‬ ‫‪) 144‬ענינה ביטול כתכלית(‪.‬‬
‫)בחיוב בציעת הפת ולח״מ‪ .‬חילוקים בענין‬ ‫הגובה‪:‬‬
‫סעודת שבת וסעודת יו״ט‪ .‬אם יש חיוב ג׳‬ ‫‪) 155‬הצורך בנס אף דטומאה דחוי׳‬
‫סעודות ביו״ט(‪) 82 .‬ג׳ הרגלים נקבעו על‬ ‫בצבור(‪.‬‬
‫התבואה פסח בזמן האביב שבועות חג‬ ‫חת״ת‪:‬‬
‫הקציר סוכות בזמן האסיף(‪) 83 .‬בטעם‬ ‫‪.313 .282‬‬
‫שנק׳ רגלים ע״ש הקב״ע(‪) 110 .‬ג׳ הרגלים‬
‫נקבעו על התבואה כו'(‪) 208 .‬בדין‬
‫דשלשים יום קודם החג שואלין ורורשין‬ ‫ט‬
‫בהל׳ החג‪ .‬חייב אדם לטהר א״ע ברגל(‪.‬‬ ‫טבילה‪:‬‬
‫ע״ע מן‪.‬‬ ‫ע״ע הזאה‪.‬‬
‫יוטי‪ ,‬ר״י‪:‬‬ ‫טבע‪:‬‬
‫‪) 186‬בחי׳ מלכות(‪.‬‬ ‫ע״ע נס‪.‬‬
‫יוסף יצחק‪ ,‬כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ‪:‬‬ ‫טברי׳‪:‬‬
‫‪) 43‬השתדל בענין תירגום פנימיה״ת לע׳‬ ‫‪) 312‬נסיעה לחמי טבריא(‪.‬‬
‫לשון(‪) 44 .‬שנת הארבעים להסתלקותו(‪.‬‬ ‫טבת; כ״ד טבת‬
‫‪) 227‬ביקורו באה״ק(‪) 229 .‬אודות מצב‬ ‫‪) 221‬חלוקת הש״‪.(0‬‬
‫בריאותו‪ .‬רמז בשמו למספר שמונה(‪247 .‬‬ ‫טיוליס‪:‬‬
‫)שנת הארבעים להסתלקותו(‪) 249 .‬כנ״ל(‪.‬‬ ‫‪) 228‬מכ׳ לשלול ע״ר עריכת טיולים עם‬
‫‪) 276‬ברכותיו נמשכות גם לאחר‬ ‫הכי״ס בימי סגולה(‪.‬‬
 ‫מפתח עדנים ‪’ /‬וסף יצחק‪-‬לד‬ ‫‪348‬‬

‫הסתלקותו‪ .‬אמירת הקאפיטל תהלים שלו‬

‫לאתר הסתלקותו(‪ 296 .‬וענייתו לאחד‬
‫כהן•‪.‬‬
‫‪) 257‬כהני בחשאי ובדעותא דלבא(‪.‬‬
‫כח ופזעל‪:‬‬
‫‪) 314‬בהלשון; מהכח אל הפועל(‪.‬‬
‫כיבוד אב ואס‪:‬‬
‫‪) 90‬טעמי המצוה‪ .‬אם הוא ממצות שבין‬
‫אדם למקום או בין אדם לחבירו‪ .‬בדין אב‬
‫שמחל על כבודו(‪) 95 .‬אם המצוה נוהגת‬
‫כב״נ(‪.‬‬
‫כלאים‪:‬‬
‫‪) 153‬בגדר ודיני היתר כלאים בבגדי‬
‫כהונה ובציצית(‪) 156 .‬בטעם איסור‬
‫שעטנז(‪.‬‬
‫כנען‪:‬‬
‫‪) 67‬הוא שם כללי להאומות(‪.‬‬
‫כסלו‪:‬‬
‫‪) 315‬חודש הנסים וגאולה ונצחון עניני‬
‫חב״ד(‪.‬‬
‫י״ט כסלו‬
‫‪) 221‬חלוקת הש״ס(‪) 311 .‬עריכת‬
‫התוועדויות‪ .‬פועל על כל הגוף‬
‫והאברים(‪.‬‬
‫כפד חכ״ד‪:‬‬
‫‪) 272‬לשאלה ע״ד הרופא כו׳(‪.‬‬
‫כשרות האכו״ש‪:‬‬
‫‪) 298‬שמירת כשרות מוסיף בבריאות(‪.‬‬
‫ע״ע שמיטה‪.‬‬
‫כתיבה;‬
‫‪) 221‬גילוי מהכת״י תכונות נפש הכותב(‪.‬‬
‫אוה״ע הם בשביל ישראל(‪) 50 .‬אהבת‬
‫הקב״ה לישראל(‪) 94 .‬השתווה גופי‬
‫ישראל עם גופי אה״ע בכדי שיהי׳ ענין‬
‫לב‪:‬‬
‫‪) 159‬מדריגת היחידה נאחזת בלב(‪.‬‬
‫לוחות‪:‬‬
‫‪) !78‬לוחות ראשונות ולוחות שניות(‪.‬‬
‫‪) 268‬ציור הלוחות צ״ל רבוע ולא עגול(‪.‬‬
‫לוי‪ ,‬שבט לוי‪:‬‬
‫‪) 262‬בהם בחר ה׳ לשרת בקודש בו׳(‪.‬‬
‫שרצה לשמוע עצה רק ע׳׳ד מסחר ולא‬
‫עניני תומ״צ‪ :‬מסחר שאתה המומחה ואין‬
‫זה שייך אלי ‪ -‬תשאל בעצתי‪ ,‬ואילו‬
‫בתומ״צ שזהו מעניני העיקריים כו׳(‪.‬‬
‫יחודא עילאה ויחו״ת‪:‬‬
‫‪ 152‬נשמע רנשכמל״ו(‪.‬‬
‫יחידה‪:‬‬
‫‪.227.159‬‬
‫ע״ע מסירות נפש‪.‬‬
‫ימין ושמאל‪:‬‬
‫‪) 152‬התכללותם(‪.‬‬
‫יעקב‪:‬‬
‫‪) 2‬יראתו אף שא״ל הקב״ה הנד‪ ,‬אנכי‬
‫עמך(■‬
‫יראה‪:‬‬
‫ע״ע פחד‪.‬‬
‫ירושלים‪:‬‬
‫‪) 199‬קשר הבחירה בירושלים והבחירה‬
‫בדוד(‪.‬‬
‫ירידה‪:‬‬
‫‪) 82‬ירידה צורך עלי׳{‪) 204 .‬כנ״ל(‪.‬‬
‫יריעות‪:‬‬
‫ע״ע משכן‪.‬‬
‫ישראל‪:‬‬
‫‪) 35‬בריאת העולם וכל המאורעות הם‬
‫בשביל ישראל ובשביל התורה(‪) 36 .‬אם‬
‫ישראל נעשו לאומד‪ ,‬מזמן האבות או‬
‫מזמן מ״ת(‪) 37 .‬מאורעות העולם גם אצל‬
‫הבחירה(‪) 94 .‬יש בהם כח הא״ס משא״כ‬
‫במלאכים(‪) 122 .‬אחדותם עם הקב״ה(‪.‬‬
‫‪) 194‬התקשרות ישראל בקוב״ה סתים‬
‫וגליא(‪) 203 ,‬מציאות נצחית(‪204 .‬‬
‫)למעלה מגדרי גבול ועולם‪ .‬בחירת‬
‫העצמות בד‪,‬ם‪ .‬פעולתם גאולה כעולם(‪.‬‬
‫ע״ע נשמות ישראל‪.‬‬
‫‪349‬‬ ‫ל ח ם‪ -‬מ ל כו ת‬
‫מסעודת מוצ״ש(‪) 76 .‬המשכת הכח דשבת‬
‫בסעודה של חול(‪.‬‬
‫מובח;‬
‫‪) 99‬מזבח אדמה מורה על הענוה‬
‫ושפלות(‪) 265 .‬לבו של כאו״א(‪.‬‬
‫מזוזה‪:‬‬
‫‪) 298‬בדיקת המזוזות(‪) 313 .‬כנ״ל(‪323 .‬‬
‫)כנ״ל(‪.‬‬
‫ע״ע רפואה‪.‬‬
‫מחיצה‪:‬‬
‫ע״ע בית הכנסת‪.‬‬
‫מחשבה‪:‬‬
‫‪) 4‬במאמר הצ״צ‪ :‬טראכט גוט וועט זיין‬
‫גוט(‪.‬‬
‫ע״ע דיבור‪.‬‬
‫מילה;‬
‫‪) 118‬אות ברית(‪) 315 .‬סיפור מהצ״צ‬
‫ששאלוהו באיזה מוהל לבחור אם את זה‬
‫היודע הכוונות כו׳ ואמר לבחור בהפשוט‬
‫כי העיקר הבפו״מ(‪.‬‬
‫מיתה‪ ,‬הסתלקות‪:‬‬
‫‪) 175‬אם שייך זמן למעלה לאחר‬
‫הסתלקות(‪.‬‬
‫ע״ע הילולא‪.‬‬
‫מלאכים;‬
‫‪) 94‬אין בהם כח הולדה‪ .‬מלאכים‬
‫ונשמות(‪) 172 .‬במלאכים דאברהם אם‬
‫אכלו ושתו ממש(‪) 177 .‬גדר אכו״ש‬
‫שלהם(‪.‬‬
‫מלחמה;‬
‫‪) 37‬מלחמת ז׳ שנים כו׳ בכדי שיצא מזה‬
‫ניגון לצדיק א׳ בעבודתו את ה׳(‪.‬‬
‫ע״ע ארץ ישראל‪.‬‬
‫מלך‪:‬‬
‫‪) 84‬תכלית הביטול‪ .‬ענינו להמשיך ביטול‬
‫בבנ״י‪ .‬משכמו ומעלה בו׳(‪) 99 .‬מאן מלכי‬
‫רבנן(‪) 100 .‬עבד מלך מלך(‪) 163 .‬בדין‬
‫מלך שמחל על כבודו(‪.‬‬
‫מלכות‪ ,‬ספי׳‪:‬‬
‫‪) 186‬סופא דבל דרגין‪ .‬לית לה מגרמה‬
‫כלום(‪.‬‬
‫מפתח עדנים ‪/‬‬
‫לחם‪:‬‬
‫‪) 162‬סעודה בכלל נק׳ לחם(‪.‬‬
‫לחס משנה‪:‬‬
‫ע״ע יו״ט‪ .‬שבת‪.‬‬
‫לי‪:‬‬
‫‪) 123‬כ״מ שנאמר לי אינו זז לעולם כר׳(‪.‬‬
‫לילה‪:‬‬
‫‪) 239‬שיעור ראיית כוכבים(‪.‬‬
‫לעתיד לגא‪:‬‬
‫‪) 210‬משיח אתא לאתבא צדיקיא‬
‫בתיובתא(‪) 212 .‬מארז״ל הקב״ה עושר‪,‬‬
‫סעודה לצדיקים‪ ,‬ומארז״ל אין בו אכילה‬
‫ושתי׳ בו׳(‪.‬‬
‫לשון הקודש‪:‬‬
‫‪) 39‬הוא הלשון שבה ניתנה תורה(‪88 .‬‬
‫)מסירת משה דברי ה׳ לישראל אם הי׳‬
‫בלה״ק(‪.‬‬
‫לשון הרע‪:‬‬
‫‪) 6‬הדיבור מוציא הרע מהעלם לגילוי(‪.‬‬
‫לשונות‪:‬‬
‫‪) 38‬ביאור התורה בע׳ לשון(‪) 40 .‬לשון‬
‫ארמי ניתנה מסיני‪ ,‬תיבות מלשונות‬
‫העמים שנמצאים בתורה(‪) 41 .‬קדושת‬
‫ספרי קודש שנכתבו בלשונות אוה״ע(‪43 .‬‬
‫)תירגום פנימיה״ת לע׳ לשון‪ .‬לשון‬
‫אידית(‪.‬‬
‫לשם שמים‪:‬‬
‫‪) 171‬כל מעשיך לש״ש(‪.‬‬
‫מ‬
‫מבעיר‪:‬‬
‫ע״ע שכת‪.‬‬
‫מגילה‪:‬‬
‫ע״ע פורים‪.‬‬
‫מדות;‬
‫ע״ע אומות‪ ,‬ז׳ אומות‪.‬‬
‫מוצאי שבת‪:‬‬
‫‪) 70‬בענין סעודת מלוה מלכה אם היא‬
‫חובה‪ ,‬וגדרה(‪) 75 .‬הנאת העצם לוז‬
 ‫‪ /‬מל מטלמ״ע ו מל מעלמ״ ט ‪ -‬מ שה‬ ‫מ פ ת ח עניני ם‬ ‫‪350‬‬

‫מצנפת‪:‬‬ ‫מלמטה למעלה ומלמעלמ״ט‪:‬‬

‫ע״ע בגדי כהונה‪.‬‬
‫מצרים‪ ,‬יצי״מ‪:‬‬
‫‪) 8‬יצי״מ בשביל קבלת התורה(‪) 10 .‬הזמן‬
‫שנתבשרו על מ״ת; בהוציאך את הצם‬
‫גו׳(‪) 11 .‬זמני המכות(‪) 13 .‬בטעם שנענשו‬
‫המצרים אף שנגזר ועבדום וענו אותם‪.‬‬
‫יציאה ממיצרים וגבולים גם דקדושה‪.‬‬
‫ענינה ביטול בתכלית להקב״ה(‪26 .‬‬
‫)בפרטי הנסים דמכת שחין(‪) 31 .‬מטרת‬
‫המכות דמצרים(‪) 33 .‬מכות מצרים טעמם‬
‫וסיבתם(‪) ) 45 .‬בהדילוג ופסיחה על בתי‬
‫ישראל(‪) 48 .‬בעצם היום הזה‪ .‬הבחנת‬
‫הקב״ה בעצמו בין בכורי מצרים ובכורי‬
‫ישראל(‪) 49 .‬הגאולה ע״י הקב״ה בכבודו‬
‫ובעצמו(‪) 51 .‬לא ע״י מלאך כו׳(‪57 .‬‬
‫)החידוש שנעשה בישראל ביצי״מ אף‬
‫שגם לפנ״ז היו אומה בפ״ע‪ .‬כור הברזל(‪.‬‬
‫‪) 109‬זמני המכות(‪) 112 .‬ע״ד זכירת‬
‫יצי״מ כל השנה(‪) 113 .‬זכירת יצי״מ יסוד‬
‫גדול כוי‪ .‬הזכרון צריך להיות בתוקף עד‬
‫שיפעל על סביבתו(‪) 114 .‬בכל דור כו׳‪.‬‬
‫יציאה ממיצרים(‪) 217 .‬אורך זמן מכות‬
‫מצרים(‪.‬‬
‫ק״ל )לדוגמא( או לאחר שעברו ק״ל‬
‫ע״ע קריעת ים סוף‪.‬‬
‫מקיף ופנימי‪:‬‬
‫‪) 50‬אהבת הקב״ה לישראל מצד בחי׳‬
‫שלמעלה‬
‫המקיף(‪.‬‬
‫מקרא משנה תלמוד‪:‬‬
‫‪) 224‬סדר הלימוד למתחיל צ״ל מקרא‬
‫ואח״כ משנה ואח״כ תלמוד‪ ,‬ואח״ז יכול‬
‫‪) 42‬מ׳ שנה(‪) 44 .‬ע׳ לשון‪ .‬מ׳ שנה(‪) 56 .‬וי‬
‫להיות במקום שלבו חפץ(‪.‬‬
‫מרים‪:‬‬
‫ע״ע נשים‪.‬‬
‫משה‪:‬‬
‫‪) 2‬במארז״ל שא״ל הקב״ה כי אהי׳ עמך‬
‫ולבסוף נתיירא(‪) 8 .‬מליץ על ישראל(‪40 .‬‬
‫)כל עניני התורה נמסרו לבנ״י ע״י משה(‪.‬‬
‫‪) 174‬הגדר של העדר האכו״ש בהר אם‬
‫נשתנה טבע גופו רכו׳(‪) 175 .‬ביטול גופו‬
‫הי׳ מצד נשמתו ולא מצד גופו(‪) 179 .‬קרן‬
‫‪) 212‬מעלת כ״א מהם(‪.‬‬
‫ממון‪:‬‬
‫ע״ע נכסים‪.‬‬
‫מן‪:‬‬
‫‪) 72‬ירידתו בבוקר‪ .‬מזון שתי סעודות(‪73 .‬‬
‫)שני העומר דע״ש‪ .‬ברכו במן וקדשו‬
‫במן<‪) 77 .‬במה שלא ירד המן בשבת ויו״ט‬
‫ויוהכ״ס(‪) 177 .‬אם הוא אכילת מלאכי‬
‫השרת(‪) 234 .‬הבדל החשבון דזמן אכילת‬
‫המן לאחרי מות משה(‪.‬‬
‫מנהג‪:‬‬
‫‪) 172‬בהדין דאל ישנה אדם מן המנהג(‪.‬‬
‫מנורה‪:‬‬
‫ע״ע כית המקדש‪.‬‬
‫מנחם מענדל‪ ,‬כ״ק ארמו״ר הצ״צ‪:‬‬
‫‪) 219‬שנת המאה להסתלקותו(‪315 .‬‬
‫)סיפור ששאלוהו באיזה מוהל לבחור אם‬
‫את זה היודע הכוונות כו׳ ואמר לבחור‬
‫כהפשוט כי העיקר הבפו׳׳מ(‪.‬‬
‫מנין‪:‬‬
‫‪) 217‬במנין שנים ודורות צריך לדקדק‬
‫ע״ד שנים מקוטעות וכן אם הכוונה בשנה‬
‫שנה(‪.‬‬
‫מסירות נפש;‬
‫פשוטה‬ ‫)נקודה‬ ‫‪190‬‬
‫מהתחלקות(‪.‬‬
‫ע״ע יחידה‪.‬‬
‫מספרים‪:‬‬
‫שמות(‪) 57 .‬מ׳ שנה(‪) 135 .‬י; י״א(‪151 .‬‬
‫)כ״ה(‪) 218 .‬ק״נ שנה(‪) 219 .‬שנת הק׳(‪.‬‬
‫‪) 239‬ח•‪ ,‬י״ג; ק״נ שנה(‪) 247 .‬מ׳ שנה(‪249 .‬‬
‫)כנ״ל(‪.‬‬
‫מעבר והתלגשות‪:‬‬
‫‪) 193‬בהשראת השכינה במשכן(‪.‬‬
‫מצוה‪:‬‬
‫‪) 70‬בלשון מצוה מן המובחר(‪.‬‬
‫ע״ע תורה ומצות‪.‬‬
‫ו ‪35‬‬ ‫‪ /‬מ שה‪-‬נפה״א ונפה״ב‬ ‫מ‪ 0‬תח ענינים‬

‫אבותינו לבדית בעת מ״ת במילה הזאה‬ ‫עור פניי(‪) 217 .‬שנת עמידתו לפני פרעה‪.‬‬
‫וטבילה(‪) 122 .‬תכלית היחוד עם בנ״י‪.‬‬ ‫הולדתו מתוך מס״נ דיוכבד ומרים(‪234 .‬‬
‫חידוש היחוד דמ״ת על היחוד דהאבות(‪.‬‬ ‫)הסתלקותו בשבת או בע״ש‪ .‬כתיבתו‬
‫‪> 272‬כל ישראל היו בריאים ושלמים(‪.‬‬ ‫התורה(‪.‬‬
‫‪) 319‬כנ״ל(‪.‬‬ ‫משה‪ ,‬הרמב״ו‬
‫ע״ע בית המקדש‪.‬‬ ‫)כולל בפירושו דבדים מסודות‬ ‫‪195‬‬
‫התורה(‪.‬‬
‫משנן;‬
‫‪) 123‬גניותו(‪) 131 .‬אופן הנחת היריעות‬
‫נבואה‪:‬‬ ‫על המשכן‪ .‬ע״ד עובי הקרשים(‪135 .‬‬
‫‪) 1‬בענין הבטחה בבשו״ט ע״י נביא שא״א‬ ‫)החילוק הפנימי בין עשר יריעות‬
‫שתתבטל(‪> 55 .‬הוא דבר ה׳ אבל מתלבש‬ ‫התחתונות וי״א יריעות עזים(‪) 192 .‬אם‬
‫בדעתו ובסגנונו של הנביא(‪.‬‬ ‫עיקר החפץ במשכן הוא הארון או‬
‫נבוכדנאצר;‬ ‫הקרבנות‪ .‬ע״ד זמן ציווי המשכן‪ .‬אם‬
‫‪) 36‬נבואת יחזקאל על כיבוש נ״נ את‬ ‫עשיית הארון וכפורת נמנה במצוה‬
‫מצרים(‪.‬‬ ‫בפ״ע(‪) 193 .‬אופן השראת השכינה‬
‫נהר סמבטיון‪:‬‬ ‫במשכן בדרך מעבר או בדרך התלבשות(‪.‬‬
‫‪.239‬‬ ‫‪) 211‬באחד בניסן הוקם המשכן‪ .‬אם נדבת‬
‫המשכן היתה קודם חטא העגל(‪.‬‬
‫נזיקין‪:‬‬
‫‪) 102‬בדין שור מועד שנמכר אם רשות‬ ‫ע״ע בית המקדש‪ .‬שבת‪.‬‬
‫משנה(‪) 103 .‬גרר העראה בבעלים בשור‬ ‫משנה‪:‬‬
‫‪) 17‬בלשון אדה״ז ע״ד לימוד המשניות‬
‫מועד(‪.‬‬
‫עם פירושיהן(‪) 22 .‬ע׳׳ד לימוד שליש‬
‫ניסן‪:‬‬
‫במשנה(‪) 28 .‬פירוש לשון רש״י שמביא‬
‫‪> 82‬בא׳ בניסן ר״ה למלכים ולרגלים(‪.‬‬
‫כמה פעמים ״יש בלשון משנה״ וכיו״ב(‪.‬‬
‫‪) 211‬בא׳ בניסן הוקם המשכן(‪.‬‬
‫ע״ע מקרא משנה תלמוד‪.‬‬
‫ניתוח‪:‬‬
‫משנה תורה‪:‬‬
‫ע״ע רפואה‪.‬‬
‫ראה במפתח הפסוקים לר״פ דברים‪.‬‬
‫ננסים‪:‬‬
‫משפט‪:‬‬
‫‪) 255‬מענה לא׳ ע״ר השגת הלואה ע״מ‬ ‫‪) 240‬שיפור חוקי השיפוט בא״י שיהיו‬
‫להשקיע כנכסים(‪.‬‬ ‫ע״פ ד״ת(‪.‬‬
‫נמנע הנמנעות‪:‬‬ ‫ע״ע דין תורה‪.‬‬
‫‪.145‬‬ ‫מתן תורה‪:‬‬
‫נס‪:‬‬ ‫‪) 9‬כפה עליהם הר כגיגית(‪) 12 .‬שבחם של‬
‫‪) 168‬נסים המלובשים בטבע‪ .‬גם טבע הוא‬ ‫ישראל שקיבלו התורה‪ .‬כפה עליהם הר‬
‫נס(‪) 250 .‬הנהגה נסית(‪.‬‬ ‫כגיגית(‪) 14 .‬כפה עליהם הר כגיגית(‪36 .‬‬
‫נסיונות‪:‬‬ ‫)אם ישראל נעשו לאומה מזמן מ״ת או‬
‫‪) 6‬ע״י בטחון בה׳ הם בטלים(‪.‬‬ ‫מזמן האבות(‪) 96 .‬ציווי לא תעשון אתי‬
‫נפש האלקית ונפש הבהמית‪:‬‬ ‫כו׳ מיד לאחר מ״ת(‪) 97 .‬פעולתו ביטול‬
‫‪) 107‬כפיפת הנה״ב והפיכתו לטוב‪ .‬נה״ב‬ ‫בישראל ובעולם(‪) 98 .‬חידוש בהביטול‬
‫שבישראל מק״נ(‪.‬‬ ‫דמ״ת על הביטול דאבות(‪) 115 .‬כניסת‬
 ‫‪ /‬נמחי׳י‪-‬עליון ותחתיז‬ ‫מפתח עגינים‬ ‫‪352‬‬

‫סימנים‪:‬‬ ‫נפש רוח נשמה ח״י‪:‬‬

‫‪) 206‬סימנים שבדברי חז״ל יש שייכות‬ ‫‪) 227‬כנגד עולמות אבי״ע ועולמות הא״ס(‪.‬‬
‫בתוכן בין הסימן להרבר שעליו ניתן‬ ‫נצחיות‪:‬‬
‫הסימן(‪.‬‬ ‫‪) 175‬נ‪ .‬דצבא השמים(‪> 200 .‬נ‪ .‬דירושלים(‪.‬‬
‫סמבטיון‪:‬‬ ‫ע״ע ביהמ״ק‪ .‬דוד‪ .‬ישראל‪.‬‬
‫ע״ע נהר‪.‬‬ ‫נרות שבת קודש‪:‬‬
‫ספירת העומר‪:‬‬ ‫‪) 276‬הפרשה לצדקת רמכעה״נ לפני‬
‫‪) 10‬מצד ההכנה וצפי׳ למ״ת(‪.‬‬ ‫הדלקה״נ(‪) 310 .‬צדקה לפני הדלקה״נ(‪.‬‬
‫ספרי׳‪:‬‬ ‫‪) 313‬כנ״ל(‪) 329 .‬כנ״ל(‪.‬‬
‫‪) 295‬ספריית ליובאוויטש(‪.‬‬ ‫נשיאי חב״ד‪:‬‬
‫ספרים‪:‬‬ ‫‪) 227‬בהד׳ אמות הקרובים לראש ההר‬
‫‪) 220‬התעסקות גדולה בהדפסת הכת״י‬ ‫מרגישים כו׳(‪) 333 .‬כתיבה להם בשו״ט‬
‫של מאמרי אדה״ז(‪) 240 .‬מכון להדפסת‬ ‫ע״ד הפצת המעיינות כו׳(‪.‬‬
‫ספרים(‪.‬‬ ‫ע״ע הילולא‪.‬‬
‫ע״ע שניאור זלמן‪ ,‬אדה״ז‪.‬‬ ‫נשים‪:‬‬
‫‪) 217‬לימוד ממס״נ דיוכבד ומרים שעי״ז‬
‫נולד משה(‪) 218 .‬עקרת הבית(‪233 .‬‬
‫)בבמה ענינים להן שליחות ותפקידים‬
‫מיוחדים יתר על הגברים(‪) 236 .‬הזכות‬
‫עבד‪:‬‬
‫ואחריות של בניית בית בישראל(‪258 .‬‬
‫‪) 13‬לי בנ״י עבדים(‪) 15 .‬מוכר עצמו‪,‬‬
‫)אף הן היו באותו הנם ‪ -‬דחודש אדר(‪.‬‬
‫ומכרוהו בי״ד(‪) 170 .‬ישראל ‪ -‬עבדי ה׳(‪.‬‬
‫נשמות ישראל;‬
‫עבודה זרה‪:‬‬ ‫‪) 82‬ירידה צורך עלי׳(‪) 170 .‬לא נמסרו‬
‫‪) 92‬טעם שהחשיבו אוה״ע כוכבים‬ ‫לגלות(‪) 189 .‬עליית הנשמה באהבה‬
‫ומזלות וטעותם(‪) 96 .‬ציווי לא תעשון‬ ‫כרשפי אש(‪) 204 .‬ירידה צורך עלי'(‪210 .‬‬
‫אתי כו׳ מיד לאחר מ״ת(‪) 267 .‬בפנימיות‬ ‫)ירידתה למטה וריחוקה מדביקותה בו‬
‫הו״ע האומר שיש אתר פנוי מיני׳(‪268 .‬‬ ‫ית׳(‪.‬‬
‫)בעשיית אהרן העגל‪ .‬ובדין אין אדם‬ ‫ע״ע גוף ונפש‪.‬‬
‫אוסר דבר שאינו שלו(‪.‬‬
‫עגל‪:‬‬
‫ע״ע חטא העגל‪.‬‬
‫עולם‪:‬‬ ‫סדר‪:‬‬
‫ע״ע בריאת העולם‪.‬‬ ‫‪) 231‬מעלת לימוד לפי הסדר וגם‬
‫עולם הבא‪:‬‬ ‫בתושבע״פ כו׳(‪) 322 .‬נחיצות סדר חיים‬
‫‪) 177‬אין בו אכילה ושתי׳ כו׳<‪) 178 .‬עולם‬ ‫מסודרים‪ .‬בלתי סדר מפריע לקיום‬
‫הנשמות בגופים(‪) 212 .‬אין בו אכילה‬ ‫התומ״צ‪ .‬עצת רופא להשקיט מהתרגשות(‪.‬‬
‫ושתי׳ כו׳(‪.‬‬ ‫ע״ע פנימיה״ת‪.‬‬
‫עירובי תחומין‪:‬‬ ‫סוכות‪:‬‬
‫ע״ע שבת‪.‬‬ ‫‪) 84‬ע״ד שמחה דחה״ס יותר מבשאר‬
‫עליון ותחתון‪:‬‬ ‫יו״ט(‪.‬‬
‫ע״ע מלמטה למעלה ומלמעלמ״ט‪.‬‬ ‫ע״ע יום טוב‪.‬‬
‫‪353‬‬ ‫מ פ ת ח ע נ י נ י ס ‪ /‬ע מל ק‪-‬פר ש ת החודש‪ ,‬פרה‬
‫של מרדכי ותשב״ר‪ ,‬ועד״ז בהגזירה‬
‫דדורנו(‪) 267 .‬חינוך ילדים במצות מתנות‬
‫לאביונים(‪.‬‬
‫ע״ע אחשורוש‪,‬‬
‫פחר‪:‬‬
‫‪) 65‬במאחז״ל פחד על הקרובים כו׳‪.‬‬
‫החילוק דפחד ואימה(‪) 68 .‬בהחילוק‬
‫■‬ ‫דפחד ומורא(‪.‬‬
‫פנימיות התורה‪:‬‬
‫‪) 220‬המאמרים שמלפני פטרבורג(‪224 .‬‬
‫)הסדר בלימוד בתורת חב״ד הוא נחוץ‬
‫למתחיל אבל אח״כ יכול ללמוד בתורה זו‬
‫במקום שלבו חפץ(‪) 231 .‬אילנא דחיי‪.‬‬
‫מהפך עה״ד לעה״ח(‪) 267 .‬מיסודי תורת‬
‫החסידות היא התאחדות אהבת ה׳ אהבת‬
‫התורה ואהבת ישראל(‪) 277 .‬חידוש דרך‬
‫החסידות על דרך המוסר ‪ -‬ההדגשה על‬
‫רום ויוקר הנפש‪ .‬קשור עם רפואת הנפש‬
‫ורפואת הגוף(‪) 314 .‬מאור שבתורה(‪316 .‬‬
‫)פנימיה״ת כסגולה לבריאות העיניים(‪.‬‬
‫ע״ע משה‪ ,‬רמכ״ן‪.‬‬
‫פסח‪:‬‬
‫‪) 50‬בל׳ ההגדה‪ :‬לא ע״י מלאך כו׳; אילו‬
‫הי׳ שם לא הי׳ נגאל(‪) 113 .‬קביעתו‬
‫במועד האביב(‪) 171 .‬נסים גלויים‪,‬‬
‫משא״ב נס פורים(‪) 206 .‬ארבע כוסות‪ :‬בין‬
‫כוס ג׳ לד׳ לא ישתה(‪) 208 .‬ארבע כוסות‪:‬‬
‫כל אחת מצוה באפי נפשה היא(‪209 .‬‬
‫)גירות עם ישראל ביצי״מ‪ .‬יצי״מ רומז‬
‫לעבודת הצדיקים(‪) 212 .‬בסדר ההגדה‪:‬‬
‫חציו הא׳ עניני גאולת מצרים וחציו הב׳‬
‫שייך לגאולה העתידה‪ .‬בפיסקא‪ :‬שפוך‬
‫חמתך כו׳‪ .‬אפיקומן זכר לפסח או למצה‬
‫הנאכלת עם הפסח(‪.‬‬
‫ע״ע יום טוב‪.‬‬
‫פרה אדומה‪:‬‬
‫‪) 209‬רומז לעבודת בע״ת(‪.‬‬
‫פרעה‪:‬‬
‫‪) 34‬טעם הכבדת לבו(‪.‬‬
‫פרשת החודש‪ ,‬פרה‪:‬‬
‫ע״ע ארבע פרשיות‪.‬‬
‫עמלק‪:‬‬
‫ל‪) 6‬אם נפל פתד עליהם בעת קי״ס(‪.‬‬
‫עגוח‪:‬‬
‫‪) 99‬מזבח אדמה מורה על הענוה‬
‫ושפלות(‪.‬‬
‫עץ‪:‬‬
‫‪) 235‬האדם עץ השדה(‪) 236 .‬כנ״ל(‪237 .‬‬
‫)בנ״ל(‪.‬‬
‫ע״ע אילן‪.‬‬
‫עץ הדעת;‬
‫‪) 75‬תכלית בריאתו לא רק לנסיון‪ ,‬ב״א‬
‫בכדי שהאדם יהפכו ויעלהו למע׳ מענין‬
‫המיתה‪ .‬אם הי׳ אדה״ר ממתין ג׳ שעות‬
‫בו׳(‪) 231 .‬ע״י פנימיה״ת מהפך עה״ד‬
‫לעה״ח(‪.‬‬
‫ערג שבת‪:‬‬
‫ע״ע שבת‪.‬‬
‫עריפה‪:‬‬
‫‪) 59‬פירושו וגדרו(‪.‬‬
‫עשו‪:‬‬
‫‪) 91‬הידר בכבוד אביו(‪.‬‬
‫עתיד‪:‬‬
‫‪) 62‬בלימוד ע״ד הפשט מצינו בכ״מ‬
‫בתורה שמתחשבים בהווה במה שיקרה‬
‫בעתיד(‪.‬‬
‫ע״ע שכר ועונש‪.‬‬
‫פורים‪:‬‬
‫‪) 165‬קיימו מה שקיבלו כבר במ״ת‪.‬‬
‫בהחיוב לבסומי ביין‪ .‬שמחה למע׳‬
‫ממדידה והגבלה(‪) 166 .‬כל המועדים‬
‫בטלים לגבי שמחת פורים(‪) 167 .‬בטעם‬
‫תקנת קריאת המגילה‪ .‬מה שאין אומרים‬
‫הלל בפורים(‪) 168 .‬נס המלובש בטבע(‪.‬‬
‫‪) 170‬שמחת פורים ע״י משתה ‪ -‬שמחה‬
‫גשמית‪ .‬נם פורים שייך להגופים(‪171 .‬‬
‫)מיסמך הנסים גלויים דגאולת פסח‬
‫לגאולת פורים(‪) 265 .‬שמחה דפורים‬
‫קטן(‪) 266 .‬ביטול הגזירה ע״י לימוה״ת‬
 ‫צב א‪-‬קרבנו ת‬ ‫מפתח ענינים ‪/‬‬ ‫‪354‬‬

‫צמיחה‪:‬‬
‫‪) 82‬ע״י ביטול ורקבון הזריעה‪ .‬לא החטה‬ ‫צבא‪:‬‬
‫הנזרעת כ״א התהוות חדשה(‪84 .‬‬ ‫‪) 226‬הנחת תפילין עם אנשי הצבא(‪336 .‬‬
‫)שלימות הצמיחה בנטיעת אילן יותר‬ ‫)צה״ל(‪.‬‬
‫מבזדיעה(‪.‬‬ ‫צבאות‪:‬‬
‫ע״ע זריעה‪.‬‬ ‫‪) 53‬בטעם שישראל נקראו בשם זה‬
‫ביצי״מ‪ .‬אם הוא מהשמות שאינם‬
‫נמחקים(‪) 56 .‬לפי מעשי אני נקרא בו'‬
‫ק‬ ‫כשעושה מלחמה עם הרשעים(‪.‬‬
‫קביעות עתים‪:‬‬ ‫צדיקים‪:‬‬
‫ע״ע תורה‪.‬‬ ‫‪) 211‬נמלך בנשמותיהן של צדיקים(‪.‬‬
‫קבלת עול‪:‬‬ ‫צדיקים ובע״ת‪:‬‬
‫ע״ע ביטול‪.‬‬ ‫‪) 196‬מעלת בע״ת ‪ -‬אור עצמי(‪209 .‬‬
‫קדיש‪:‬‬ ‫)התכללות ב׳ העבודות רצדיקים ובע׳׳ת(‪.‬‬
‫‪) 230‬מנהג אבל בט׳׳ז קדישים במעל״ע(‪.‬‬ ‫‪) 210‬מי גדול ממי‪ .‬הבדל בין תשובת ה­‬
‫‪) 232‬הקדיש שלאחר מזמור שיר ליוה״ש‬ ‫צדיקים בזה״ז ותשובת הצדיקים דלעת״ל(‪.‬‬
‫אומרים כשחל היאצ״ט בועש״ק או‬ ‫צדקה‪:‬‬
‫בש״ק(‪) 233 .‬זמן סיום י״א חודש‪ .‬קדיש‬ ‫‪) 129‬לשכת חשאין שבביהמ״ק(‪231 .‬‬
‫בזמן י״א חודש אזלינן בתר הזמן דמקום‬ ‫)לפני תפילת שחרית ומנחה‪ .‬צדקה‬
‫הפטירה ולא שבמקום האבלים(‪.‬‬ ‫כמיוחר בימי אבלות(‪) 242 .‬בממונו גופו‬
‫ונפשו‪ .‬שקולה כנגד כל המצות‪ .‬מעלת קדש הקדשים;‬
‫ע״ע בית המקדש‪.‬‬ ‫גבאי צדקה‪ .‬מאחדת את ישראל(‪244 .‬‬
‫)כנ״ל(‪) 246 .‬כנ״ל(‪) 248 .‬מעלת גבאי קטנים‪:‬‬
‫‪) 266‬ביטול הגזירות ע״י לימוה״ת של‬ ‫צדקה(‪) 249 .‬בממונו גופו ונפשו‪ .‬שקולה‬
‫קטנים(‪) 267 .‬חינוך קטנים בצדקה(‪.‬‬ ‫כנגד כל המצות‪ .‬מאחדת את בנ״י(‪251 .‬‬
‫)כנ״ל ‪) 253 .(242‬כנ׳׳ל(‪) 255 .‬מענה לא׳ קידוש;‬
‫‪) 239‬אין עושים על חלב(‪.‬‬ ‫אם עדיף לנסוע לא״י או במקום זה לקנות‬
‫ע״ע שבת‪.‬‬ ‫ס׳׳ת(‪) 267 .‬גודל הערך החינוכי בהרגלת‬
‫ילדים לצדקה(‪) 276 .‬צדקת רמבעה״נ קיו‪:‬‬
‫‪) 156‬קין והבל קרבנם צמר ופשתים ‪-‬‬ ‫לפני הדלקת הנרות(‪) 299 .‬לא לחזור בו‬
‫כלאים(‪.‬‬ ‫מהבטחה לצדקה בעת חליו<‪) 310 .‬צדקה‬
‫לפני הדלקה״נ(‪) 313 .‬כנ״ל(‪) 329 .‬כנ״ל(‪ .‬קירוב;‬
‫ע״ע הפצה ושליחות‪.‬‬ ‫‪) 331‬אין רצוי להתנות דכשיתרפא יתן‬
‫צדקה בו׳ אלא צריך לעשות וביחד עם זה קנדה‪:‬‬
‫ע״ע בית רבקה‪.‬‬ ‫להתפלל על הרפואה(‪.‬‬
‫קניו‪:‬‬ ‫ע״ע גמילות חסדים‪.‬‬
‫ע״ע ארבע אמות‪.‬‬ ‫ציצית‪:‬‬
‫‪) 153‬היתר כלאים בציצית(‪) 159 .‬תוכנה קרבנות‪:‬‬
‫‪) 118‬הכניסה לברית כעת מ״ת ע״י‬ ‫מסירה ונתינה כללית להקב״ה מצד עצם‬
‫הרצאת דמים(‪) 120 .‬עולה ושלמים(‪.‬‬ ‫נפשו(‪.‬‬
‫‪355‬‬ ‫מ‪ 0‬תה עגינים ‪ /‬קרוב ורחוק‪-‬רפואה‬

‫‪) 271‬הרופא צריך ג״כ לעודד את הרוח‪.‬‬ ‫קרוג ורחוק‪:‬‬

‫במרו״ל חוקי׳ גנז ספר רפואות‪ .‬נתנה‬ ‫‪) 68‬ענין קרוב ורחוק בעבורה בירור הו׳‬
‫תורה רשות וכח לרופא לרפאות‪ .‬רפואת‬ ‫מדות רעות(‪.‬‬
‫הגוף תלוי ברפואת הנפש‪ .‬אפשרות‬ ‫קריאת שמע‪:‬‬
‫עקירת החולי מעיקרו(‪) 272 .‬כנ״ל‪ .‬אופן‬ ‫‪) 151‬שמע ובשבמל״ו‪ ,‬יחו״ע ויחו״ת‪ .‬רמז‬
‫הכי נעלה ברפואה היא כל המחלה גו׳ לא‬ ‫בהכ״ה אותיות(‪.‬‬
‫אשים עליך(‪) 273 .‬התורה נתנה רשות‬ ‫קריעת ים סוף‪:‬‬
‫לרופא לרפאות‪ .‬עיסוק בעניני רפואה‬ ‫‪) 57‬ראתה שפחה על הים בו׳‪ .‬ע״ד הגילוי‬
‫אינו בובוו ומן כ״א אדרבה‪ .‬השמיעה‬ ‫דמ״ת(‪) 66 .‬השירה נאמרה ברוה״ק(‪.‬‬
‫לרופא הוא מדיני התורה וצריך להעשות‬ ‫קרשים‪:‬‬
‫מתוך שמחה(‪) 274 .‬התורה נתנה כו׳‪.‬‬ ‫ע״ע משכן‪.‬‬
‫לשמוע בקול הרופא כי הוא רק שליח‪.‬‬
‫ציות להרופא גם אם אין החולה מבין(‪.‬‬
‫‪) 275‬כנ״ל‪ .‬ללכת לבית הרפואה ע״פ‬
‫ציווי הרופא(‪) 276 .‬זהירות בנרות שבת‬ ‫ראש חודש‪:‬‬
‫וצדקה‪ .‬לא להעסיק מחשבתו אודות‬ ‫ע״ע חודש‪.‬‬
‫המיחושים ב״א למלאות הוראת הרופא‪.‬‬ ‫רב ותלמיד‪:‬‬
‫לפעול ע״פ התייעצות שני רופאים‬ ‫‪) 180‬בדין לומר דבר בשם אומרו(‪183 .‬‬
‫מומחים(‪) 277 .‬צ״ל רופא מומחה לאותו‬ ‫)בדין הרב שמחל על כבודו כו׳(‪.‬‬
‫מיחוש‪ .‬תרופות חדשות צריבים זהירות‬ ‫רבית‪:‬‬
‫יתירה‪ .‬לצורך בריאות לפעמים צריך‬ ‫‪) 256‬נוסח שטר היתר עיסקא(‪.‬‬
‫למעט בלימוד בבדי להתעסק בעבודה‬ ‫רבנים‪:‬‬
‫גופנית‪ .‬רפואת הנפש ורפואת הגוף‪.‬‬ ‫‪) 259‬עריכת מסיבה לציון כהונת המרא‬
‫סממנים מרים וסממנים מתוקים ‪-‬‬ ‫דאתרא(‪.‬‬
‫בבריאות הנפש(‪) 278 .‬אין מבדילים בין‬ ‫ע״ע דין תורה‪.‬‬
‫רופא מבנ״י או א״י‪ .‬לשאול עוד דעת‬ ‫רבקה‪ ,‬הרבנית אם כ״ק אדמו״ר‬
‫רופא מומחה‪ .‬הפתרון כשיש דעות‬ ‫הזקן‪:‬‬
‫חלוקות בין הרופאים‪ .‬מענה ע״ד שליחת‬ ‫‪.218‬‬
‫המצב למוסד מחקרי(‪279 .‬‬ ‫תיאור‬ ‫רוב‪:‬‬
‫)לפעמים צריך רופא כללי אף שאיננו‬ ‫‪) 174‬תורה על הרוב תדבר(‪.‬‬
‫מומחה כ״כ‪ .‬כשיש דעות חלוקות בין‬ ‫רוחניות‪:‬‬
‫הרופאים(‪) 280 .‬התייעצות רופאים‬ ‫ע״ע גשמיות ורוחניות‪.‬‬
‫ממדינות שונות‪ .‬ע״ד ניתוח בלב‪ .‬כדעה‬ ‫רוסי׳‪:‬‬
‫אחידה דב׳ רופאים מומחים‪ .‬פרט השייך‬ ‫‪) 334‬אופן שליחת תרופות לשם(‪.‬‬
‫לשו״ע צריך חוו״ד רב(‪) 281 .‬אצל רופא‬ ‫רעפארם‪:‬‬
‫שיש למטופל בו אימון יותר‪ .‬הרופא אינו‬ ‫‪) 262‬יורדים מדחי אל דחי(‪) 263 .‬איסור‬
‫אלא שלוחו של הקב״ה‪ .‬ע״י התחזקות‬ ‫שמשתמשים‬ ‫בביהכ״נ‬ ‫להתפלל‬
‫באמונה ובטחון ובקיום המצות(‪282 .‬‬ ‫במיקראפאן בשבת ויו״ט(‪.‬‬
‫)התורה נתנה רשות לרופא לרפאות ולא‬ ‫רפואה‪:‬‬
‫לפעול נמיכת רוח‪ .‬התחזקות בבטחון‪.‬‬ ‫‪) 229‬רפואה בשמינית(‪) 236 .‬קיום הוראת‬
‫ע״ד דיעטא צמחונית(‪) 283 .‬התחזקות‬ ‫הרופא(‪) 257 .‬בריאות קשור עם שמחה(‪.‬‬
 ‫מפתח ענינים ‪ /‬רפואה‪-‬‬
‫שאינו רגוע בבית הרפואה‪ :‬תניא ומזוזה‬
‫בדוקה‪ .‬לא לחזור בו מהבטחה לצדקה‬
‫בעת חליו(‪) 300 .‬דחיית ניתוח‪ .‬שמירת‬
‫דיעטא(‪> 301 .‬כנ״ל‪ .‬בספק אם לעשות‬
‫ניתוח‪ .‬לא בעש״ק כ״א קרוב לתחלת‬
‫השבוע‪ .‬דחיית ניתוח ער אלול‪ .‬דחי׳ עד‬
‫אחרי בין המצרים‪ .‬ע״פ התייעצות‬
‫רופאים מומחים(‪) 302 .‬שלילת בדיקות‬
‫מסוכנות‪ .‬ע״ד ניתוח להוציא בלוטה‪ .‬ע״ד‬
‫ניתוח שקדים(‪) 303 .‬ע״ד ניתוח שקדים‪.‬‬
‫התורה נתנה רשות לרופא כו׳‪ .‬בטחון(‪.‬‬
‫‪) 304‬תרופה כשחלל א׳ מקנה הריאה דק‬
‫יותר מהרגיל‪ .‬ניתוח מרידין‪ .‬ניתוח‬
‫טומאר‪ .‬כהחלטת שני או שלשה רופאים(‪.‬‬
‫‪) 305‬ניתוח וטיפולים בשבר(‪) 306 .‬ניתוח‬
‫לאבנים בכליות‪ .‬כעצת רופא ידיד(‪307 .‬‬
‫)אודות מאלע‪ .‬בחילוקי דיעות בין‬
‫ניתוח‬ ‫הרופאים‪ .‬ניתוח דיסקוס‪.‬‬
‫לובוטומי(‪) 308 .‬התייעצות רופאים‪.‬‬
‫ניתוח רק כשא״א באופן אחר‪ .‬ניתוח‬
‫לובוטומי‪ .‬שינויים בטיפולים משנה‬
‫לשנה(‪) 309 .‬ניתוח פוגע בחלק מחיים‬
‫הנפשיים של המנותח‪ .‬שלילת ניתוח‬
‫הקטנת הקיבה בגלל הורדת משקל‪ .‬אם‬
‫להעדיף ניתוח או הקרנות(‪) 310 .‬החלטת‬
‫שני רופאים ובהסכם רב )על ניתוח(‪.‬‬
‫נתינת צדקה לפני הדלקה״נ‪ .‬טיפול‬
‫הקרנות בראש‪ .‬טיפול בקאמפרעסין(‪311 .‬‬
‫מהירות בניתוח לא לנגוע בעצבים‪.‬‬
‫התבוננות בהשגחה פרטית כו׳ מחליש‬ ‫בפת של שחרית‪ .‬נתנה תורה כת ורשות‬
‫הדמיון והכאבים‪ .‬טיפול קיראפראקטיק(‪.‬‬
‫‪) 312‬טיפול קיראפראקטיק לילד שפסק‬
‫לדבר‪ .‬הוספה בתומ״צ מוסיף כברכות‬
‫השי״ת‪ .‬נסיעה לחמי טבריא(‪313 .‬‬
‫)טיפולים למיחושים ברגליים‪ .‬התייעצות‬
‫שני רופאים מומחים‪ .‬צדקה לפני‬
‫הדלקה״נ‪ .‬בדיקת המזוזות‪ .‬טיפול בגידי‬
‫הרגליים כימי ההריון(‪) 314 .‬בעניני‬
‫אולקוס מועיל דיעטא ומנוחת הנפש‪ .‬ע״פ‬
‫שני רופאים מומחים‪ .‬נסיעה לניתוח לעיר‬
‫אחרת‪ .‬התורה נתנה רשות וכח לרופא כו׳‪.‬‬
‫‪356‬‬
‫כבטחון(‪) 284 .‬כנ״ל‪ .‬לפעמים מיותר‬
‫לעשות בדיקות מסוכנות‪ .‬כדעת ב׳‬
‫רופאים(‪) 285 .‬כנ״ל‪ .‬לחזק הבטחוץ‬
‫ושמחה ולא להתפתות לעצת היצר(‪286 .‬‬
‫)לא להעסיק מחשכתו כ״א למלאות‬
‫הוראת הרופא‪ .‬התורה נתנה כו׳ לרפאות‪,‬‬
‫אבל לא לפעול נמיכת הרות‪ .‬מילוי‬
‫הוראת רופאים מומחים(‪) 287 .‬חיזוק‬
‫הבטחון ושמחה‪ .‬לא להעסיק מחשבתו‬
‫כ״א היסח הדעת ומילוי הוראת הרופא(‪.‬‬
‫‪) 288‬סדרים באכילה ושתי׳‪ .‬תומ״צ‬
‫ורפואת הנפש מביאים רפואת הגוף‪ .‬הנחת‬
‫תפילין‪ .‬לרופא להבין יותר את נחיצות‬
‫התומ״צ לרפואת הגוף(‪) 289 .‬ע״י זהירות‬
‫בנרות שבת וצדקה‪ .‬הרפואה העיקרית‬
‫הוא צדקה ומעש״ט(‪> 290 .‬על הרופא‬
‫לעורר גם על רפואת הנשמה‪ .‬ע״ד ניתוח‬
‫הפראסטאט‪ .‬חשיבות סבר פנים יפות של‬
‫הרופא(‪> 291 .‬על הרופא עיניים לפעול‬
‫גם לפקוח עיניים עיוורות בנוגע לאור‬
‫התורה‪ .‬פעולת הרופא גם על בריאות‬
‫הנפש(‪) 292 .‬רפואת הנפש והגוף‪ .‬קשור‬
‫עם תפלין(‪) 293 .‬חשיבות סבר פנים יפות‬
‫של הרופא‪ .‬רפואת הגוף ורפואת הנפש(‪.‬‬
‫‪) 294‬השפעה בעניני תומ״צ על סטודנטים‬
‫לרפואה(‪) 295 .‬עשיית ״קאמפרעסען״‪.‬‬
‫רפואת הגוף ורפואת הנשמה‪ .‬רפואת‬
‫הנפש קשורה כמדת ההתקשרות שלה‬
‫לתורה(‪) 296 .‬ע״ד עשיית בדיקות‪ .‬זהירות‬
‫לרופא לרפאות‪ .‬קירוב ליהדות את אלו‬
‫הנמצאים עמו בכית הרפואה(‪) 297 .‬מענה‬
‫לא׳ שלא היי שבע רצון מפראפ׳ מסויים‪.‬‬
‫ע״י דיוק בהנחת תפילין‪ .‬ע״ר‬
‫״סקיצאפערניא״‪ .‬מענה לא׳ ע״ד קושי‬
‫בהנשימה‪ ,‬זהירות כק״ש שעל המטה‪.‬‬
‫עשי׳ כדרך הטבע(‪) 298 .‬לעצבות וכעס‪:‬‬
‫צדקה בכ״י‪ ,‬לימוד שער הבטחון בחובת‬
‫הלבבות‪ ,‬בדיקת המזוזות‪ .‬שמירת כשרות‬
‫האכילה‪ .‬לא לשגוג בעניני שמיטה(‪299 .‬‬
‫)כשרות‪ .‬הנחת תפילין בדוקות‪ .‬לא׳‬
‫‪357‬‬ ‫מ פ ת ח ענמ* ‪ / 0‬רפואה‪-‬יו״ד שבט‬

‫קודם הדלקה״נ(‪) 330 .‬תרופת הידרא‬ ‫הרפואה על‬ ‫השפעתהנמצא בבית‬

‫קארטיזאן‪ .‬להרבות בדבור של מצוה‪.‬‬ ‫הנמצאים אתו שם(‪) 315 .‬ניתוח‬
‫תרופת מטיקורטן‪ .‬טיפול באינסולין‬ ‫קאטארעק‪ .‬נסיעה למדינה אחרת בשביל‬
‫והלם(‪) 331 .‬טיפול באינסולין והלם‪ ,‬או‬ ‫ניתוח‪ .‬במקום ספק באיזה רופא לבחור‪.‬‬
‫בכדורים )תוצרת שווייץ כו׳(‪ .‬אין רצוי‬ ‫תלישות הראי׳(‪) 316 .‬בריאות העיניים‪.‬‬
‫להתנות דכשיתרפא יתן צדקה כו׳ אלא‬ ‫זהירות בקידוש והבדלה‪ .‬הוספה בלימוד(‪.‬‬
‫צריך לעשות וביחד עם זה להתפלל על‬ ‫‪) 317‬כנ״ל‪ .‬מיחוש באזנים(‪) 318 .‬טיפול‬
‫הרפואה(‪) 332 .‬זריקות לחיסון(‪333 .‬‬ ‫בשיניים‪ .‬כשהדיעות חלוקות בין‬
‫)תרופות טאפראניל במקום זריקות‪.‬‬ ‫הרופאים‪ .‬ע״ד מחלת העור סאראיאסיס(‪.‬‬
‫הערות על מונוגרפיא‪ .‬אופן למנוע‬ ‫‪) 319‬ע״פ עצת רופאים מומחים‪ ,‬ולא‬
‫אומיניטעט כו׳‪ .‬בטיפול ובתרופות צריך‬ ‫בסתם ידיד שאומרים עליו שהוא מומחה‪.‬‬
‫לנצל רק התוצאות הכי חדשות(‪334 .‬‬ ‫ע״ד לחץ הדם‪ .‬עזוב תעזוב גו׳ ובשמחה(‪.‬‬
‫)רפואת הנפש ורפואת הגוף‪ .‬כדורים‬ ‫‪) 320‬אויסשלאג‪ .‬אלרגיות‪ .‬אפילפסי׳‪.‬‬
‫מסויימים שצריך בנטילתם השגחה על‬ ‫גמגום בדבור(‪) 321 .‬גמגום בדבור‪.‬‬
‫הלחץ רם כו׳‪ .‬ע״ד שליחת תרופות לרוסי׳‬ ‫התחזקות בלימוה״ת ובבטחון‪ .‬מיחוש‬
‫וירחונים של אגודת הרופאים(‪335 .‬‬ ‫בהקנה‪ .‬ענין הקשור בעצבים שאלה‬
‫)טיפול בכדורים )כנ״ל ‪ (331‬בד‪,‬שגחת‬ ‫ברופא והיסח הדעת(‪) 322 .‬פורונקול‪.‬‬
‫הרופא דוקא‪ .‬טיפול במדיטצי׳ באופן‬ ‫ניערווין‪ .‬הפרעות בשינה‪ .‬סדרים באכילה‬
‫הכשר(‪) 336 .‬טיפול במדיטצי׳ כנ״ל(‪.‬‬ ‫ושתי׳(‪) 323 .‬הפרעות בשינה‪ .‬צדקה‬
‫ע״ע נשיאי חב״ד‪.‬‬ ‫ובדיקת מזוזות ותפילין‪ ,‬שיעור תהלים‬
‫רצוא ושוב‪:‬‬ ‫החדשי‪ ,‬שינה בט״ק‪ .‬שאלה ברופא והיסח‬
‫‪) 190‬תכלית הרצוא הוא השוב(‪.‬‬ ‫הדעת‪ .‬עצות למניעת הרטבת ילר בשינה(‪.‬‬
‫‪) 324‬בכלל טיפול נפשי צ״ל ייעוץ להיסח‬
‫רשות‪ ,‬עבודה בדברי הרשות;‬
‫הדעת‪ .‬היסח הדעת ע״י התעסקות‬
‫‪) 171‬כל מעשיך לש״ש(‪.‬‬
‫בעשיית טובה להזולת‪ .‬מענה לא׳ ע״ד‬
‫התייעצות עם רופא באופן ההתנהגות עם‬
‫ש‬ ‫הבת(‪) 325 .‬טיפולים לבעיות פסיכולוגיים‬
‫אצל ילדים‪ .‬היסח הדעת והתעסקות‬
‫שבוע‪:‬‬ ‫פיזית‪ .‬לא להתייאש ולא להרפות‬
‫‪) 242‬שלישי; הוכפל בו כי טוב(‪244 .‬‬ ‫מהשפעה באופן המתאים(‪) 326 .‬השפעה‬
‫)כנ״ל(‪) 246 .‬כנ״ל(‪) 248 .‬כנ״ל(‪251 .‬‬ ‫עקיפה עדיף מאשר השפעה במישרין‪.‬‬
‫)כנ״ל(‪) 253 .‬כנ״ל(‪.‬‬ ‫להזהר בטיפול פסיכולוגי שיהי׳ בדרכים‬
‫שבועות‪ ,‬חה״ש‪:‬‬ ‫ישרים ואמונה בה׳ כו׳‪ ,‬היפך שיטת‬
‫ע״ע יום טוב‪.‬‬ ‫המייסד כו׳‪ .‬התייעצות עם רופא נערווין(‪.‬‬
‫שבט‪:‬‬ ‫‪) 327‬ע״ד מחלת עצבים שמתחדשים‬
‫יו״ד שבט‬ ‫תכופות אופני טיפולים ותרופות‪ .‬ע״ד‬
‫‪) 58‬שנת הארבעים לההילולא(‪) 228 .‬אין‬ ‫מסירת בת למוסד לטיפול מיוחר(‪328 .‬‬
‫ענינו דיו״ד שבט לטיולים לשם טיול(‪.‬‬ ‫)ע״ד סדר בהוסת‪ .‬מיחוש מיגרענע )כאבי‬
‫‪) 247‬שנת הארבעים לההילולא(‪249 .‬‬ ‫ראש(‪ .‬תרופת נעקאטין אסיד‪ .‬לשאת‬
‫)כנ״ל(‪.‬‬ ‫מזוזה כשרה‪ .‬הגדלת הבטחון(‪329 .‬‬
‫ע״ע מספרים)מ׳(‪.‬‬ ‫)אודות כאבי ראש‪ .‬קביעות בוסת‪ .‬צדקה‬
 ‫מ פ ת ה ע נ י נ י ם ‪ /‬ט״ו ב שבט‪ -‬שמות הקדושים‬
‫‪358‬‬

‫שירת הים‪:‬‬
‫ט״ו גשבט‬
‫ע״ע קריעת ים סוף‪.‬‬ ‫‪) 235‬רומז על האדם ועל ת״ח בפרט‪ .‬ר״ה‬
‫שכר ועונש‪:‬‬ ‫והתחדשות להפעולות הצומחות מלימוד‬
‫‪> 8‬אפ לפעמים הוא ע״ש העתיד(‪.‬‬ ‫התודה(‪) 236 .‬ע׳׳ד הנ״ל{‪) 237 .‬כנ״ל‪.‬‬
‫שלום‪:‬‬ ‫שייך גם לרפואה(‪.‬‬
‫‪) 157‬ע״פ עושה שלום במרומיו(‪.‬‬ ‫שבסים‪:‬‬
‫שליו‪:‬‬ ‫‪) 146‬סדרם באבני האפוד(‪.‬‬
‫‪) 72‬בהדיעות שהי׳ רק לזמן קצר(‪.‬‬ ‫ע״ע חושן‪.‬‬
‫שבת‪:‬‬
‫שליחות‪:‬‬ ‫‪) 70‬בחיוב ג׳ סעודות(‪) 74 .‬המשכת‬
‫ע״ע הפצה ושליחות‪.‬‬ ‫קדושתו לכל ימי החול(‪) 75 .‬מצות‬
‫האכילה‪ /‬פרש שכתבם לא קאמר‪ .‬מעין שלישי‪:‬‬
‫ע״ע שבוע‪.‬‬ ‫עוה״ב למע׳ מענין המיתה(‪) 78 .‬גדר חיוב‬
‫שלמה‪ ,‬רש״י; כללים כפירושו‪:‬‬ ‫משנה‬ ‫לח״מ בשבת ויו״ט(‪) 79 .‬חיוב לחם‬
‫‪) 28‬פירושו כשמביא ״יש בלשון משנה״‬ ‫ג׳‬ ‫)חיוב‬ ‫בכל סעודה שסועד בשבת(‪80 .‬‬
‫וכיו״ב(‪) 29 .‬כשהפסוק הוא ״מקרא‬ ‫‪162‬‬ ‫מדאורייתא(‪.‬‬ ‫סעודות לכמה דיעות‬
‫מסורס״ דרכו של רש״י לפרש כן‬ ‫)לגבי עירובי תחומין ‪ -‬דירתו של אדם‬
‫כהדיא(‪) 59 .‬ענינים שונים‪ ,‬גם כשהם‬ ‫במקום מזונותיו(‪) 187 .‬בגדר מלאכת‬
‫שניהם בפירוש תיבה אחת‪ ,‬הוא מחלקם‬ ‫הבערה‪ :‬כליון העצים או דיבוי האש‪ .‬בדין‬
‫לשני ד״ד‪) 60 .(,‬ברובא דדובא אינו מפרש‬ ‫מקלקל בשבח(‪) !89 .‬לימוד הל״ט מלאכות‬
‫טעמי המצות(‪) 61 .‬נרמזים בו גם ענינים‬ ‫ממלאכת המשכן‪ .‬ל״ט המלאכות בשרשן‬
‫מופלאים(‪) 65 .‬מפרש רק פשש״מ׳‬ ‫בקדושה הן עבודות כלליות בעבודות‬
‫ופירושי חז״ל שמביא הוא רק כשהם‬ ‫האדם לקונו(‪) 232 .‬קדיש יתום בערבית‬
‫מיישבים בפשטות המקרא(‪) no .‬בדרך‬ ‫אחר מזמור שיר ליוה״ש(‪) 239 .‬העבדת‬
‫כלל אינו מבאר פירוש השמות(‪U5 .‬‬ ‫הסדרה בעש״ק‪ .‬איסור הוצאה מכרמלית‪.‬‬
‫)כנ״ל‪ .‬כלשון; מכאן למדו רבותינו(‪131 .‬‬ ‫אינו שייך לעכו״ם(‪) 316 .‬קידוש והבדלה‬
‫)מפרש דק פשש״מ ואינו מביא כל דיעות‬ ‫נוגע למאור עיניו של האדם(‪) 317 .‬כנ״ל(‪.‬‬
‫חז״ל בענין מסויים(‪) !33 .‬כלשונו‪:‬‬ ‫ע״ע מוצאי שבת‪ .‬מן‪ .‬נרות שבת‪.‬‬
‫״והכתוב מוכיח״‪ .‬וכיו״ב(‪) 150 .‬רש״י‬ ‫שואה;‬
‫עה״ת אינו מוכרח שיתאים לפירושו‬ ‫‪) 266‬ביטול הגזירה ע״י לימוה״ת‬
‫בנ״ך(‪.‬‬ ‫דתשב״ר(‪.‬‬
‫שם‪:‬‬ ‫שור‪:‬‬
‫‪) 110‬רש״י בדרך כלל אינו מבאר פירוש‬ ‫‪) 106‬ענין שור תם ושור מרעד בנה״ב(‪.‬‬
‫השמות(‪) 230 .‬הוא הצנור המקשר את‬ ‫ע״ע נזיקין‪.‬‬
‫הנשמה עם הגוף(‪.‬‬ ‫שותף‪:‬‬
‫‪) 91‬ג׳ שותפים באדם(‪.‬‬
‫שסזת הקזזשים‪:‬‬
‫‪) 54‬שמות הק׳ שיש בהם גם פירוש של‬ ‫שחיסה‪:‬‬
‫‪) 99‬זביחה ענינו ביטול בו׳(‪.‬‬
‫חול(‪) 237 .‬באופן בתיבת ג־ט או ‪- G -d‬‬
‫לא לכותבם כשלימות(‪.‬‬ ‫שחין‪:‬‬
‫‪) 28‬פירושו לשון חמימות‪ .‬בהנסים דמכת‬
‫ע״ע צבאות‪.‬‬
‫שחין(‪.‬‬
‫‪359‬‬ ‫מ פ ת ה ע נ י נ י ם ‪ /‬ש מ ח ה‪ -‬תל מוד כבלי‬
‫‪) 103‬פעולתה שינוי בטבע העולם(‪122 .‬‬
‫)אוריייתא וקוב״ה כולא חד(‪) 183 .‬לא‬
‫בשמים היא‪ .‬ע״י יגיעה בתורה האדם‬
‫מקבל גדר בעלות על התורה(‪184 .‬‬
‫)הנחיצות בידיעת מסורת התורה מי קיבל‬
‫ממי(‪) 185 .‬ב׳ גדדים‪ :‬מסידה מדור לדור‪,‬‬
‫ומה שמתחדש בתושבע״פ וגזירות תקנות‬
‫ומנהגות(‪) 224 .‬סדר הלימוד(‪) 230 .‬ס׳‬
‫הראשון של אדה״ז הי׳ הל׳ ת״ת ‪ -‬כי‬
‫לימוה״ת היא החובה הראשונה של כ״א(‪.‬‬
‫‪) 259‬חיזוק שיעורי תורה וקביעות עתים‬
‫בביהכ״נ(‪) 277 .‬קביעות לא רק בזמן כ״א‬
‫גם בנפש(‪) 321 .‬הוספה בלימוד התורה‬
‫מוסיף בברכות ה׳(‪.‬‬
‫ע״ע לשונות‪ .‬מקרא‪ .‬רוב‪ .‬רפואה‪.‬‬
‫תורה ומצות!‬
‫‪) 99‬מעלת הביטול שע״י תורה על‬
‫הביטול שע״י מצות‪ .‬ע״י תורה נעשה‬
‫בחי׳ מלך‪ ,‬ע״י מצות עבד(‪) 312 .‬הוספה‬
‫בתומ״צ מוסיף בברכות השי״ת(‪.‬‬
‫ע״ע רפואה‪.‬‬
‫תורה נביאים וכתובים‪:‬‬
‫‪) 41‬כולם נכתבו בנבואה או ברוה״ק אבל‬
‫חלוקים בדרגותם(‪.‬‬
‫תורה עבודה וגמ״ח‪:‬‬
‫‪) 129‬ענינם בביהמ״ק(‪.‬‬
‫תורה שבכתב ותורה שבע״פ‪:‬‬
‫‪) 39‬בתושב״כ נחשב לימוד אע״פ שאינו‬
‫מבין משא״ב בתושבע״פ‪ .‬גדר דיבור גם‬
‫בתושכע״פ(‪) 43 .‬בתושבע״פ ב׳ קצוות‪:‬‬
‫צדיכה להיות השגתו של האדם הלומד‪,‬‬
‫לאידך היא רצונו ית׳ ולא תלוי׳ בהבנת‬
‫האדם(‪) 185 .‬כ׳ גדרים‪ :‬מסירה מדור‬
‫לדור‪ ,‬ומה שמתחדש כתושבע״פ וגזידות‬
‫תקנות ומנהגות(‪.‬‬
‫תחיית המתים‪:‬‬
‫‪) 75‬מהעצם לוז(‪.‬‬
‫תחתון‪:‬‬
‫ע״ע מלמטה למעלה ומלמעלמ״ט‪.‬‬
‫תלמוד בבלי‪:‬‬
‫‪) 221‬חלוקת הש״ס(‪.‬‬
‫שמחה‪:‬‬
‫‪) 83‬באה ע״י הביטול שלפנ״ז‪ .‬פורצת‬
‫גדר(‪) 298 .‬פורצת גדר(‪.‬‬
‫ע״ע רפואה‪.‬‬
‫שמיטה‪:‬‬
‫‪) 243‬בשנת השמיטה בולם שוים‪ ,‬עניים‬
‫ועשירים(‪) 298 .‬זהירות לא לשגוג בעניני‬
‫שמיטה בתור סגולה לבריאות(‪.‬‬
‫שנה‪:‬‬
‫‪) 250‬הר״ת דשנת תש׳׳נ(‪) 252 .‬הר׳׳ת‬
‫דשנת תנש״א(‪) 254 .‬הר״ת דשנת תשנ״ב(‪.‬‬
‫שנה‪ ,‬שגת העיבור‪:‬‬
‫‪) 112‬עיבור השנה על האביב ועל פירוח‬
‫האילן ועל התקופה(‪) 247 .‬רומז על ענין‬
‫האחדות‪ .‬שנה תמימה(‪) 254 .‬כנ״ל(‪.‬‬
‫שניאור זלמן‪ ,‬כ״ק אדמו״ר הזקן‪:‬‬
‫‪) 218‬שנת הק״נ להסתלקותו‪ .‬ע״ד אמו‬
‫הרבנית רבקה(‪) 219 .‬הדפסת חוברות‬
‫אודות אדה״ז עבוד תלמידי בחי הספר(‪.‬‬
‫‪) 220‬התעסקות גדולה בהדפסת הכת״י‬
‫של מאמרי ארה״ו(‪) 221 .‬כתב יר קרשי(‪.‬‬
‫‪) 229‬שנת הק״נ להסתלקותו(‪) 230 .‬רמז‬
‫בהדפסת ספרו הראשון על הלכות ת״ת(‪.‬‬
‫שנים מקרא כו׳‪:‬‬
‫ע״ע שבת‪.‬‬
‫שעטנז‪:‬‬
‫ע״ע כלאים‪.‬‬
‫תומכי תמימים‪:‬‬
‫‪) 229‬מבתב למסיבה השנתית(‪.‬‬
‫תורה‪:‬‬
‫‪) 8‬בריאת העולם בשביל התורה(‪18 .‬‬
‫)בחיוב לימוד בל התורה ובחיוב לימוד‬
‫הלכות הצריכות(‪) 19 .‬בגדר מצות ידיעת‬
‫התורה(‪) 21 .‬ליגמר והדר ליסבר(‪35 .‬‬
‫)בריאת העולם וכל המאורעות הם בשביל‬
‫ישראל ובשביל התורה(‪) 85 .‬בדוגמת‬
‫צמיחת האילן‪ .‬באה ע״י יגיעה וביטול(‪.‬‬
 ‫‪ /‬תם ומועד‪-‬ת שובה‬ ‫מ‪ 0‬תח ענינים‬ ‫‪360‬‬

‫תפילין‪:‬‬ ‫תם ומועד‪:‬‬

‫‪) 226‬הנחת תפילין עם אנשי הצבא(‪281 .‬‬
‫)בדיקת התפילין(‪) 292 .‬שעבוד הלב‬
‫והמוח(‪) 297 .‬דיוק בהנחת תפילין(‪323 .‬‬
‫)בדיקת התפילין(‪.‬‬
‫ע״ע רפואה‪.‬‬
‫תקנות‪:‬‬
‫‪) 182‬פס״ר שלהם ע״פ שורש נשמותיהם‪,‬‬
‫ע״ע תורה שבכתב ותושבע״פ‪.‬‬
‫תרגום‪:‬‬
‫‪) 48‬דרך התרגומים עה״ת‪ ,‬בתוארי ה־‬
‫קב״ה‪ ,‬להפשיט הדברים מגשמיותם(‪.‬‬
‫תשוגה‪:‬‬
‫‪) 107‬תשובה גמורה היא כשבא לידו‬
‫מעשה באותו מקום בו׳‪ .‬שינוי השם‬
‫ושינוי הרשות בתשובה(‪,‬‬
‫ע״ע צדיקים ובע״ת‪.‬‬
‫ע״ע נזיקין‪.‬‬
‫ממה‪:‬‬
‫‪) 308‬חדש הגאולה של הנשיא ופועל על‬
‫כל קומת הגוף דכאז״א לגאול מעניניס‬
‫המבלבלים(‪.‬‬
‫מנאיס ואמודאים‪:‬‬
‫וגם ע״פ התבוננות בשבלם(‪.‬‬
‫תעגית‪:‬‬
‫‪) 12‬כשמקבל ע״ע להתענות ה״ז נחשב‬
‫כתענית(‪.‬‬
‫תפילה‪:‬‬
‫‪) 129‬קביעות מקום לתפילה הן כשמתפלל‬
‫בביהכ״נ והן כשמתפלל בביתו(‪154 .‬‬
‫)לבישת חגורה כעת התפילה(‪.‬‬
‫ע״ע אבלות‪ .‬קדיש‪.‬‬
‫ו ‪36‬‬

‫מפויח פסוקים‬
‫בראשית‬
‫תרגום‪ :‬דרך התרגומים עה״ת‪ ,‬בתוארי הקנ״ה‪ ,‬להפשיט הדברים‬
‫מגשמיותם‪.48 :‬‬
‫ברש״י‪ :‬בשביל ישראל ובשביל התורה‪.204.35 :‬‬ ‫א‪ .‬א‬
‫ברמב״ן‪ :‬בפתיחה‪ :‬הכל מן התורה כו׳ אפילו ספר רפואות בו׳‪.271 :‬‬
‫שט‪ :‬אשיב שואלי דבר בכתיבת פירוש התורה בו׳ ובקצת דברים נעימים‬
‫לשומעים וליודעים חן‪.195 :‬‬
‫ברש״י‪ :‬ובשלישי בו׳ כפל בו כי טוב בו׳‪.253.251.246.244.242 :‬‬ ‫א‪ ,‬ז‬
‫בדש״י‪ :‬שמים שם מים שם מים אש ומים כו׳‪.110 :‬‬ ‫א‪ ,‬ח‬
‫עץ פרי עושה פרי גו׳; ‪.92‬‬ ‫א‪ ,‬יא‬
‫למינהו‪.156 :‬‬ ‫א‪ ,‬יב‬
‫זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם גו׳‪.92 :‬‬ ‫א‪ ,‬כז־ח‬
‫ברש׳׳י‪ :‬ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית ברי׳ ולאכול בשר‪.60 :‬‬ ‫א‪ ,‬כט‬
‫ויברך גו׳ ויקדש גו׳; ‪.73‬‬ ‫ב‪ ,‬ג‬
‫ויברך גו׳ ויקדש)ורש׳׳י‪ :‬כרכו במן בו׳(‪.78 :‬‬
‫ברש׳׳י‪ :‬וזה מוכיח‪.133 :‬‬ ‫ב‪ ,‬ה‬
‫ברש׳׳י ד״ה ותפקחנה‪ :‬וסוף המקרא מוכית‪.133 :‬‬ ‫ג‪ ,‬ז‬
‫ברש״י‪ :‬ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא‪.65 :‬‬ ‫ג‪ ,‬ח‬

‫צח‬
‫כל רמש כו׳ לכם יהי׳ לאכלה גו׳‪.60 :‬‬ ‫ט‪ ,‬ג‬
‫אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו‪.60 :‬‬ ‫ט‪ ,‬ד‬
‫בראב׳׳ע‪ :‬אל תבקש טעם לכל השמות‪.110 :‬‬ ‫י‪ ,‬ח‬

‫לד לד‬
‫כרש׳׳י‪ :‬וזה מוכיח‪.133 :‬‬ ‫יב‪,‬ג‬
‫ויעבר אכרם בארץ)ורש״י‪ :‬נכנס לתוכה(‪.48 :‬‬ ‫יב‪ ,‬ו‬
‫ברש״י‪:‬כמו שמוכיח כו׳‪.133 :‬‬ ‫יג‪ ,‬א‬
‫ברש׳׳י‪ :‬שראה שעתידין בניו כו׳‪.62.9 :‬‬ ‫יד‪ ,‬יד‬
‫ברש״י‪ :‬חלק כל אחד לב׳ חלקים כו׳‪.118 :‬‬ ‫טו‪,‬י‬
‫ויתן איש בתרו לקראת רעהו‪.121 :‬‬
‫והנה אימה גו׳)ודש׳׳י(‪.65 :‬‬ ‫טו‪ ,‬יב‬
‫וגם גו׳ דן אנכי‪.47 :‬‬ ‫טו‪ ,‬יד‬
‫ואתנה בריתי ביני וביניך‪.118 :‬‬ ‫יז‪ ,‬יב‬
 ‫מ ‪ 0‬ת ה )‪ / D*p1D£‬וירא‪-‬שמות‬ ‫‪362‬‬

‫וירא‬
‫והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו; ‪.172‬‬ ‫יח‪ ,‬ח‬
‫ברש״י; נראין כמו שאכלו מכאן שלא ישנה כו׳‪.172 :‬‬
‫באשד הוא שם)ורש״י‪ :‬לפי מעשיו שהוא עושה עכשיו הוא נידון כו׳(‪.9 :‬‬ ‫כא‪ ,‬יז‬
‫אדץ המודי׳)ודש״י; ע״ש שמשם הוראה יוצאה לישראל(‪. 1-29 :‬‬ ‫כב‪ ,‬ב‬
‫ברש״י‪ :‬סכין כו׳ שמכשרת בשר לאכילה; ‪.60‬‬ ‫כב‪ ,‬י‬

‫חיי שרה‬
‫על פני כל אחיו נפל‪.66 :‬‬ ‫כה‪ ,‬יח‬

‫ויצא‬
‫והנה אנכי עמך‪.2 :‬‬ ‫כח‪ ,‬טו‬
‫מה נורא המקום הוה גד‪.193 :‬‬ ‫כח‪ ,‬יז‬
‫ברש״י‪ :‬וקרא מוכיח; ‪.133‬‬
‫ווה שער השמים)ורש״י‪ :‬מקום תפלה כו׳(‪.129 :‬‬
‫ויפתח גו׳ ורחל עקרה; ‪.148‬‬ ‫כט‪ ,‬לא‬
‫ותרא רחל כי לא ילדה גו׳‪.148 :‬‬ ‫ל ‪,‬א‬
‫ותאמר הנה אמתי בלהה גו׳‪.148 :‬‬ ‫ל‪ ,‬ג‬
‫ברש״י ד״ה הנותרות‪ :‬הרעועות שכהן‪.147 :‬‬ ‫ל‪ ,‬לו‬
‫יגר שהדותא‪.40 :‬‬ ‫לא‪ ,‬מז‬

‫וישלח‬
‫ויירא יעקב מאד וייצר לו‪.2 :‬‬ ‫לב‪ ,‬ח‬
‫בתיב׳׳ע‪ :‬עשו כו׳ דהוא עסק באיקרא דאבוי‪.91 :‬‬ ‫לב‪ ,‬יב‬

‫וישב‬
‫ברש״י; בלשון משנה; ‪.28‬‬ ‫לז‪ ,‬ז‬

‫מקץ‬
‫ערות הארץ‪.50 :‬‬ ‫מב‪ ,‬ט‬
‫כי שם יאכלו לחם‪.162 :‬‬ ‫מג‪ ,‬כה‬

‫ויחי‬
‫ברש״י‪ :‬לפי שעתיד כו׳; ‪.9‬‬ ‫מח‪ ,‬ח‬

‫שמות‬
‫הבה נתחכמה לו גו'‪.34 :‬‬ ‫א‪ ,‬י‬
‫ויפן כה וכה וירא כי אין איש; ‪.2‬‬ ‫ב‪ ,‬יב‬
‫ברש״י‪ :‬דתן ואבירם כו׳ שהותירו את המן‪.2 :‬‬ ‫ב‪ ,‬יג‬
‫‪363‬‬ ‫מ‪ 0‬מה פסזקיס ‪ /‬שמות‪-‬וארא‬

‫ויירא משה גו׳ )ורש״י‪ :‬כפשוטו ומררשו ראג לו על שראה בישראל‬ ‫ב‪ ,‬יד‬
‫רשעים דלטורין כו׳(‪.1 :‬‬
‫וארד להצילו מיד מצרים‪.47 :‬‬ ‫ג‪ ,‬ח‬
‫ויאמר משה גו׳ וכי אוציא את בנ״י ממצרים)ורש״י‪ :‬מה זכו ישראל כו׳(‪:‬‬ ‫ג‪ ,‬יא‬
‫‪.7‬‬
‫ויאמר כי אהי׳ עמך גו׳ בהוציאך את העם ממצרים גו׳)ורש׳׳י‪ :‬ד״א כי‬ ‫ג‪ ,‬יב‬
‫אהי׳ עמך וזה שתצליח בשליחותך לך האות כו׳ ודוגמת לשון זה מצינו‬
‫כו׳(‪.7 :‬‬
‫כי אהי׳ עמך‪,2 :‬‬
‫לך ואספת את זקני ישראל גו׳; ‪.88‬‬ ‫ג‪ ,‬טז‬
‫ברש׳׳י‪.86 :‬‬ ‫ד‪ ,‬טז‬
‫כי מתו כל האנשים גו׳‪.2 :‬‬ ‫ד‪ ,‬יט‬
‫‪-‬‬ ‫ואני אחזק את לבו‪.34 :‬‬ ‫ד‪ ,‬כא‬
‫מי ה׳ אשר אשמע כקולו גו׳‪.33 :‬‬ ‫ה‪ ,‬ב‬
‫על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה׳‪.11 :‬‬ ‫ה‪ ,‬יז‬

‫וארא‬
‫‪) 33‬ע״ד ההפטרה ושייכותה להסדרה(‪.‬‬
‫ברש׳׳י‪ :‬פעם אחת כו׳ ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו כו׳‪.86 :‬‬ ‫ז‪ ,‬ב‬
‫ואני אקשה את לב פרעה )ירש״י‪ :‬מאחר שהרשיע והתריס כו׳ כדי‬ ‫ז‪,‬ג‬
‫שישמעו ישראל וייראו(‪.34 :‬‬
‫ברמב׳׳ן‪ :‬אם ה׳ הקשה את לבו מה פשעו ויש בו שני טעמים כו׳‪.34 :‬‬
‫והוצאתי את צבאותי את עמי‪.53 :‬‬ ‫ז‪ ,‬ד‬
‫וידעו מצרים כי אני ה׳‪.33.31 :‬‬ ‫ז‪ ,‬ה‬
‫ויעשו גם הם חרטומי מצרים גו׳‪.31 :‬‬ ‫ז‪ ,‬יא‬
‫בזאת תדע כי אני ה׳; ‪.33‬‬ ‫ז‪ ,‬יז‬
‫ויך את המים אשר ביאור לעיני פרעה כו׳‪.30 :‬‬ ‫ז‪ ,‬כ‬
‫ברש׳׳י‪ :‬שהיתה המכה משמשת רביע חודש כו׳‪.109 :‬‬ ‫ז‪ ,‬כה‬
‫בביתך גו׳‪.31 :‬‬ ‫ז‪ ,‬כח‬
‫ברש׳׳י‪ :‬בתוך מעיהם נכנסין ומקרקרין‪.31 :‬‬ ‫ז‪ ,‬כט‬
‫ויט אהרן את ידו גר׳ ותעל הצפרדע גו׳)וברש״י‪ :‬היו מכין אותה כר׳(‪.30 :‬‬ ‫ח‪ ,‬ב‬
‫ויעשו כן החרטומים גו׳‪.31 :‬‬ ‫ח‪ ,‬ג‬
‫ויט אהרן את ידו גו׳ ותהי הכנם גו׳‪.30 :‬‬ ‫ח‪ ,‬יג‬
‫ויעשו כן החרטומים גו׳‪.31 :‬‬ ‫ח‪ ,‬יד‬
‫גדש׳׳י‪ :‬שאין השד שולט על ברי׳ פחותה מכשעורה‪.32 :‬‬
‫אצבע אלקים היא‪.31 :‬‬ ‫טו‬ ‫ח‪,‬‬
‫ויבוא ערוב כבד ביתה פרעה‪.31 :‬‬ ‫כ‬ ‫ח‪,‬‬
‫הנה יד ה׳ הוי׳ במקנך גו׳‪.47 :‬‬ ‫ג‬ ‫ט‪,‬‬
‫והפלה ה׳ בין מקנה ישראל גו׳‪.47 :‬‬ ‫ד‬ ‫ט‪,‬‬
 ‫ו א ר א‪ -‬ב א‬ ‫מפ ת ח פסוקים ‪/‬‬ ‫‪364‬‬

‫ויאמר ה׳ אל משה גו׳ פיח כבשן וזרקו משה השמימה)ורש״י‪ :‬וזרקו משה‪,‬‬ ‫ט‪ ,‬ח‬
‫וכל רבר כו׳ הרי נסים הרבה כו׳(; ‪.26‬‬
‫לשחין פורח אבעבועות גו׳ )ורש״י‪ :‬כתרגומו בו׳‪ ,‬שחין לשון חמימות‬ ‫ט‪ ,‬ט‬
‫והרבה יש בלשון משנה כו׳{; ‪.28.26‬‬
‫ויהי שחין אבעבועוח פורח באדם ובבהמה; ‪.29‬‬ ‫ט‪ ,‬י‬
‫ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה גו׳‪.30 :‬‬ ‫ט‪ ,‬יא‬
‫מפני השחין כי הי׳ השחין גו׳; ‪.29‬‬
‫בעבור תרע כי אין כמוני גו׳; ‪.33‬‬ ‫יד‬ ‫ט‪,‬‬
‫ואך אותך ואת עמך בדבר גו׳; ‪.47‬‬ ‫טו‬ ‫ט‪,‬‬
‫בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך גו׳‪.34 :‬‬ ‫טז‬ ‫ט‪,‬‬
‫ויט משה את מטהו גו׳‪.30 :‬‬ ‫כג‬ ‫ט‪,‬‬
‫ברש״י‪ :‬נס בתוך נס‪.29 :‬‬ ‫כד‬ ‫ט‪,‬‬
‫כי השעורה אביב; ‪.109‬‬ ‫לא‬ ‫ט‪,‬‬
‫ברש״י; פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו; ‪.111‬‬ ‫לב‬ ‫ט‪,‬‬

‫גא‬
‫ברמב׳׳ן ]הזמן שבין ג׳ מכות האחרונות(‪.109.11 :‬‬ ‫י‪ ,‬ד‬
‫בגחיי‪ :‬ימי עמידת המכות כו׳‪.109.11 :‬‬ ‫י‪ ,‬ה‬
‫ויט משה את מטהו גו׳‪.30 :‬‬ ‫י‪ ,‬יג‬
‫ויט משה את ידו גו׳‪.30 :‬‬ ‫י‪ ,‬כב‬
‫עוד נגע אחד אביא על פרעה גו׳; ‪.109‬‬ ‫יא‪ ,‬א‬
‫כחצוח הלילה אני יוצא‪.47.45 :‬‬ ‫יא‪ ,‬ד‬
‫ברש״י‪ :‬בעמדו לפני פרעה כו׳; ‪.109‬‬
‫ומת כל בכור גו׳‪.50 :‬‬ ‫יא‪ ,‬ה‬
‫למען תדעון גו׳‪.33 :‬‬ ‫יא‪ ,‬ז‬
‫החודש הזה לכם גו׳‪.203.110 :‬‬ ‫יב‪ ,‬ב‬
‫דברו גו׳ בעשור לחודש הזה גו׳‪.207 :‬‬ ‫יב‪ ,‬ג‬
‫ברש״י; הגיע שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו‪.8 :‬‬ ‫יב‪ ,‬ו‬
‫שם; נתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה כו׳‪.116 :‬‬
‫ברש״י ד״ה פסח‪ :‬הקרבן קרוי פסח ע״ש הדילוג והפסיחה כו׳ וישראל‬ ‫יב‪ ,‬יא‬
‫אמצעי נמלט‪.45 :‬‬
‫ועברתי באמ״צ גו׳)ורש״י; כמלך העובר ממקום למקום כו׳(; ‪.45‬‬ ‫יב‪ ,‬יב‬
‫אני ה׳)ורש״י‪ :‬אני בעצמי ולא ע״י שליח(‪.46 :‬‬
‫והי׳ הדם גו׳ וראיתי גו׳)ורש״י‪ :‬הכל גלוי כו׳ נותן אני את עיני כו׳(; ‪.49‬‬ ‫יב‪ ,‬יג‬
‫ופסחתי עליכם גו׳)ורש׳׳י; מדלג הי׳ מבתי ישראל לבתי מצרים כו׳(‪.45 :‬‬
‫‪.46‬‬
‫ברש״י ד״ה ולא יהי׳; שהי׳ ישראל בביחו של מצרי כו׳; ‪.50‬‬
‫הוצאתי את צכאותיכם‪.S3 :‬‬ ‫יב‪ ,‬יז‬
‫הדם אשר בסף)ורש״י; בכלי כמו ספות כסף(‪.119 :‬‬ ‫יב‪ ,‬כב‬
‫‪ 65‬נ‬ ‫ב א‪ -‬ב ש ל ח‬ ‫מפ תח ‪ 0‬ס‪1‬ק* ‪/ 0‬‬

‫ואתם לא תצאו כר׳‪.50 :‬‬

‫ועבר ה׳ לנגוף את מצרים‪.46 :‬‬ ‫יב‪ ,‬כג‬
‫ואמרתם זבח פסח הוא גר; ‪.47‬‬ ‫יב‪,‬כז‬
‫ברש״י‪ :‬מכיון שקבלו עליהם ‪ . .‬כאילו עשו; ‪.12‬‬ ‫יב‪ ,‬כח‬
‫ויהי כחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור)ירש״י; וה׳ הוא וכ״ד(‪.46 :‬‬ ‫יב‪ ,‬כט‬
‫ויסעו בנ״י מרעמסס סוכתה)ידש״י; ק״ב מיל היו כו׳(; ‪.11‬‬ ‫יב‪ ,‬לז‬
‫ברש״י‪ :‬תערובת אומות של גרים‪.38 :‬‬ ‫יב‪ ,‬לח‬
‫בעצם היום הזה‪.47 :‬‬ ‫יב‪ ,‬מא‬
‫יצאו כל צבאות ה׳‪.S3 :‬‬
‫ליל שמורים הוא לה׳ גר‪.48 :‬‬ ‫יב‪ ,‬מב‬
‫זאת חוקת הפסח‪.209 :‬‬ ‫יב‪ ,‬מג‬
‫וכל ערל לא יאכל בו; ‪.116‬‬ ‫יב‪ ,‬מח‬
‫את כנ״י מאמ״צ על צבאותם‪.S3 :‬‬ ‫יב‪ ,‬נא‬
‫קדש לי כל בכור גר‪.111 :‬‬ ‫יג‪,‬ב‬
‫זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים )ודש״י‪ :‬למד שמזכירין יצי׳׳ם‬ ‫יג‪ ,‬ג‬
‫בכל יום(‪.112 :‬‬
‫היום אתם יוצאים בחודש האביב‪.109 :‬‬ ‫יג‪ ,‬ד‬
‫גבחיי‪ :‬שג׳ הרגלים נקבעו על התבואה פסח בזמן האביב בו׳; ‪.82‬‬
‫ועבדת את העבודה הזאת גו׳; ‪.112‬‬ ‫יג‪ ,‬ה‬
‫ברש״י‪ :‬בעבור שאקיים מצותיו כו׳; ‪.112‬‬ ‫יג‪ ,‬ח‬
‫שם‪ :‬שאילו היית שם לא היית כדאי ליגאל; ‪.51‬‬
‫כל פטר רחם לה׳‪.60 :‬‬ ‫יג‪ ,‬יב‬
‫וכל פטר חמור תפרה גו׳ וערפתו)ורש׳׳י‪ :‬עורפו בקופיץ כו׳ הוא הפסיד‬ ‫יג‪ ,‬יג‬
‫ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו(‪.59 :‬‬
‫ברש׳׳י‪ :‬נותן שה לכהן ופטר חמור מותר בהנאה‪.60 :‬‬
‫ויהי כי הקשה פרעה גו׳ כל בכור גו׳‪.111 :‬‬ ‫יג‪ ,‬טז‬
‫ולטוטפות; ‪.40‬‬ ‫יג‪ ,‬טז‬

‫בשלח‬
‫‪) 233‬ע״ד ההפטרה ‪ -‬שירת דבורה‪ ,‬ושייכותה לשירת משה‪ .‬הלימוד מזה(‪.‬‬
‫כי קרוב הוא‪.67 :‬‬ ‫יג‪ ,‬יז‬
‫וחזקתי את לב פרעה גר‪.33 :‬‬ ‫יד׳ ד‬
‫ואכבדה בפרעה )ורש״י‪ :‬כשהקב״ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל‬
‫ומתכבד(‪.35 :‬‬
‫ברש״י; ‪.66‬‬ ‫יד‪ ,‬כא‬
‫ברש״י; ראתה שפחה על הים כר; ‪.66.57‬‬ ‫טו‪ ,‬ב‬
‫נצבו כמו נר)ורעז׳׳י(‪.175 :‬‬ ‫טו‪ ,‬ח‬
‫שמעו עמים ירגזון חיל אחז גו׳‪.66 :‬‬ ‫טו‪ ,‬יד‬
‫ברמב׳׳ן‪ :‬פי׳ אימתה ופחד‪.66 :‬‬
 ‫ב של ח‪-‬י תרו‬ ‫מפ ת ח פסוקים ‪/‬‬ ‫‪366‬‬

‫תפול עליהם אימתה ופחד)ורש״י‪ :‬אימחה על הרחוקים ופחד על הקרובים‬ ‫טו‪ ,‬טז‬
‫כענין שנאמר כו׳{‪.65 :‬‬
‫מכון לשבתך פעלת ה׳; ‪.126‬‬ ‫טו‪ ,‬יז‬
‫בתת ה׳ גו׳ ולחם בבוקר‪.72 :‬‬ ‫טז‪ ,‬ח‬
‫בין הערבים תאכלו בשר גו׳‪.72 :‬‬ ‫טז‪ ,‬יב‬
‫וכבוקר היתה שכבת הטל גו׳‪.72 :‬‬ ‫טז‪ ,‬יג‬
‫]ירידת המן בבוקר[‪.72 :‬‬ ‫טז‪ ,‬כא‬
‫לקטו לחם משנה‪.78 :‬‬ ‫טז‪ ,‬כב‬
‫שני העומר לאחד‪.73 :‬‬
‫בחזקוני‪ :‬והוא הדין לסעודת מוצ״ש‪.73 :‬‬ ‫טז‪ ,‬כג‬
‫לא הבאיש ורמה לא היתה בו‪.74 :‬‬ ‫טז‪ ,‬כד‬
‫ויאמר משה אכלוהו היום גו׳‪.70 :‬‬ ‫טז‪ ,‬כה‬
‫היום לא תמצאוהו בשדה‪.77 :‬‬
‫בש׳׳ך עה׳׳ת‪ :‬אכלוהו היום כי הוא מנה של שבת ואין דאוי לאוכלו בחול‪:‬‬
‫‪.74‬‬
‫ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהי׳ בו)ירש״י‪ :‬שבת הוא כו׳‬ ‫טז‪ ,‬כו‬
‫ולא בא הכתוב לרבות אלא יוהכ״ם ויו״ט(‪.77 :‬‬
‫ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפירים‪.67 :‬‬ ‫יז‪ ,‬ח‬

‫יתת‬
‫ברש״י ד״ה עולה‪ :‬שהיא כולה כליל‪.120 :‬‬ ‫יח‪ ,‬יב‬
‫כה תאמר לבית יעקב גו׳)ורש״י‪ :‬אלו הנשים תאמר להן בלשון רכה כו׳(‪:‬‬ ‫י ט‪,‬ג‬
‫‪. 88 . 86‬‬

‫ואשא אתכם על כנפי נשרים‪.11 :‬‬ ‫יט‪ ,‬ד‬

‫אלה הדבדים אשד תדבר אל בנ״י)ירש״י‪ :‬לא פחות ולא יותר(‪.86 :‬‬ ‫י ט‪,‬ו‬
‫ויבא משה ויקדא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדבדים גו׳‪.87 :‬‬ ‫יט‪ ,‬ז‬
‫ויענו כל העם גו׳‪.87 :‬‬ ‫יט‪ ,‬ח‬
‫וכבסו שמלותם‪.116 :‬‬ ‫יט‪ .‬י‬
‫ברש״י‪ :‬ומדדשו שנתלש ההד ממקומו ונכפה עליהם כגיגית‪.9 :‬‬ ‫יט‪ ,‬יז‬
‫בראב״ע‪ :‬בדבוד החמישי כו׳ ואם לא יכבדם כאילו אינו מכבד השם‪.90 :‬‬ ‫כ; א‬
‫אנכי ה״א גו׳‪.51 :‬‬ ‫כ‪ ,‬ב‬
‫אנכי ה״א אשד הוצאתיך מאמ״צ )ורש׳׳י‪ :‬כדאי היא ההוצאה שתהיו‬
‫משועבדים לי(‪. 14 :‬‬
‫לא יהי׳ לך גו׳‪.96 :‬‬ ‫כ‪ ,‬ג‬
‫על כן בדך ה׳ את יום השבת‪.74 :‬‬ ‫כ‪ ,‬יא‬
‫כבד את אביך גו׳‪.90 :‬‬ ‫כ‪ ,‬יב‬
‫ברמב״ז‪ :‬הנה השלים כל מה שאנו חייבין מדבדי הבודא בעצמו ובכבודו‬
‫וחזר לצרות אותנו כעניני הנבראים והתחיל מן האב כו׳; ‪.90‬‬
‫ברמג״ן‪ :‬כי כבד את אביך כבוד הא־ל כו׳‪.90 :‬‬ ‫כ‪ ,‬יג‬
‫‪367‬‬ ‫י תרו‪ -‬תרו מ ה‬ ‫מפ ת ח פסוקים ‪/‬‬

‫וכל העם רואים את הקולות גו׳; ‪.57‬‬ ‫כ‪ ,‬טי‬

‫וכל העם רואים את הקולות גו׳ וינועו ויעמדו מרחוק)ודמב״ז(‪.97 :‬‬
‫אל הערפל אשר שם האלקים‪.193 :‬‬ ‫כ‪ ,‬יח‬
‫כה תאמר אל בנ״י אתם ראיתם גו׳ לא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב‬ ‫כ‪ ,‬יט־כ‬
‫לא תעשו לכם)ורמב׳׳ז(; ‪.96‬‬
‫ברש״י‪ :‬לא תעשון דמות שמשי כו׳‪.98 :‬‬ ‫כ‪ ,‬כ‬
‫מזבח אדמה תעשה לי גו׳‪.99 :‬‬ ‫כ‪ ,‬כב‬

‫מ שפ טים‬
‫בראב״ע‪ :‬במארז״ל נתנה תורה רשות לרופא לרפאות‪.271 :‬‬ ‫כא‪ ,‬יט‬
‫והועד בבעליו)ורש״י‪ :‬לשון התראה בעדים(; ‪.103‬‬ ‫כא‪ ,‬כט‬
‫עד האלקים‪.54 :‬‬ ‫כב‪ ,‬ח‬
‫אלקים לא תקלל‪.55 :‬‬ ‫כב‪ ,‬כז‬
‫והשביעית תשמטנה ונטשתה‪.110 :‬‬ ‫כג‪ ,‬יא‬
‫שלש רגלים גו׳‪.110.112 :‬‬ ‫כג‪ ,‬יד‬
‫את חג המצות גו׳ חורש האביב)ורש׳׳י‪ :‬שהתבואה מתמלאת בו׳ לשון אב‬ ‫כג‪ ,‬טו‬
‫בו׳(‪.109 :‬‬
‫חג הקציר בכורי מעשיך גו׳; ‪.110‬‬ ‫כג‪ ,‬טז‬
‫שלש פעמים גו׳; ‪.110‬‬ ‫כג‪ ,‬יז‬
‫בבחיי‪ :‬שג׳ הרגלים נקבעו על התבואה פסח בזמן האביב בו׳; ‪.82‬‬
‫ברש״י ד״ה ויקח משה חצי הדם; מי חלקו מלאך בא וחלקו‪.117 :‬‬ ‫כד‪ ,‬ו‬
‫וישם באגנות )ורש׳׳י‪ :‬שתי אגנות כו׳ ומכאן למדו רבותינו שנכנסו‬
‫אבותינו לברית כו׳(; ‪.115‬‬
‫ויקח משה את הדם ויזרוק על העם גו׳)ירש״י ענין הזאה ותרגומו כו׳(‪:‬‬ ‫כד‪ ,‬ח‬
‫‪.121 .117 .115‬‬
‫וישכן כבוד ה׳ על ה״ס‪.193 :‬‬ ‫כד‪ ,‬טז‬
‫ברש״י ד״ה ויקרא‪.87 :‬‬

‫תרומה‬
‫ברמב״ן; וישראל קבלו עליהם כו׳ ראויים שיהי׳ בהם מקדש להשרות‬ ‫כה‪ ,‬א‬
‫שכינתו ביניהם כו׳ עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא‬
‫הארון כו׳ ע״כ הקדים הארון כו׳‪.194.192 :‬‬
‫שם‪ :‬וסוד המשכן הוא שיהי׳ הכבוד אשר שכן על ה״ס כו׳‪.193 :‬‬
‫בבחיי בסוף הקדמתו‪.197 :‬‬
‫ייקחו לי תרומה‪.123 :‬‬ ‫כה‪ ,‬ב‬
‫ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‪.194.192.141.128.123.57 :‬‬ ‫כה‪ ,‬ח‬
‫באלשיד‪.197 :‬‬
‫ועשו ארון גו׳; ‪.129‬‬ ‫כה‪ ,‬י‬
‫במפרשי התורה‪ :‬ע״ד זמן ציווי המשכן‪.192 :‬‬
 ‫מפ תח פסוקים ‪ /‬תרומה‪-‬תצוה‬ ‫‪368‬‬

‫ונתת אל הארון את העדות)ורש״י; התורה(ז ‪.129‬‬ ‫כה‪ ,‬טז‬

‫ונועדתי לך שס גו׳; ‪.192‬‬ ‫כה‪ ,‬כב‬
‫אשר אתה מראה בהר‪.193 :‬‬ ‫כה‪ ,‬מ‬
‫ברש״י‪ :‬רחבן של יריעות בו׳ זו מצאתי בברייתא בו׳ אבל במס׳ שבת אין‬ ‫כו‪ ,‬ה‬
‫היריעות מכסות בו׳ ולמערב אמה‪.134.131 :‬‬
‫בבחיי‪.135 :‬‬ ‫ז‬ ‫כו‪,‬‬
‫גרש״י‪ :‬אמה מכאן ואמה מכאן בו׳‪.134 :‬‬ ‫ח‬ ‫כו‪,‬‬
‫וחברת את חמש היריעות גו׳‪.132 :‬‬ ‫ט‬ ‫כו‪,‬‬
‫וסרח העודף ביריעות האהל גו׳)ורש״י‪ :‬יריעות האהל הן העליונות כו׳‬ ‫יב‬ ‫כו‪,‬‬
‫לכסות שתי אמות שהיו מגולות בקדשים(‪.132 :‬‬
‫חצי היריעה העודפת תסרח על אחורי המשכן)ורש״י(‪.133 :‬‬
‫יהי׳ סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לכסותו)ורש״י‪ :‬למדה תורה דרך ארץ‬ ‫כו‪ ,‬יג‬
‫בו׳(‪.135 :‬‬
‫ויחדיו יהיו תמים‪.132 :‬‬ ‫כו‪ ,‬כד‬
‫ברא״ם‪ :‬ורש״י ז״ל תפס הברייתא עיקר כו׳ אפילו במקום שהכתוב עומד‬ ‫כו‪ ,‬כו‬
‫לנגדו‪.133 :‬‬
‫ועשית פרוכת גו׳)ורש״י‪ :‬ל׳ מחיצה בו׳{‪.140 :‬‬ ‫כו‪ ,‬לא‬
‫ברש״י‪ :‬והפרכת כו׳ פרוסה בשליש של משכן שיהא הימנה ולפנים בו׳‬
‫שלישו של משכן‪.133.131 :‬‬
‫ונתת את הפרוכת תחת הקרסים‪.131 :‬‬ ‫כו‪ ,‬לג‬
‫והבדילה הפרוכת לכם גו׳‪.137 :‬‬
‫והבאת שמה גו׳)ורמב׳׳ן‪ :‬יצוה אותו הכתוב כו׳(‪.140 :‬‬
‫ומזרקותיו‪.119 :‬‬ ‫כז‪ ,‬ג‬
‫גרש״י‪ :‬מצאתי במשנת מ״ט מדות‪.131 :‬‬ ‫כז‪ ,‬ה‬
‫ברש״י‪ :‬עשויין לידיעות האהל כו׳ קשורים במיתרים סביב סביב בו׳‪.135 :‬‬ ‫כז‪ ,‬יט‬

‫תצוח‬
‫באהל מועד מחוץ לפרוכת‪.139 :‬‬ ‫כז‪ ,‬כא‬
‫בצרור המור‪.150 :‬‬ ‫כח‪ ,‬ו‬
‫בבחיי‪.150 :‬‬
‫ששה משמותם גו׳ כתולדותם )ורש׳׳י‪ :‬כסדר שנולדו ראובן שמעון בו'‬ ‫כח‪ ,‬י‬
‫כ״ה אותיות בכל אחת ואחת‪.146 :‬‬
‫ושמת את שתי האבנים גו׳ לזכרון)ורש׳׳י‪ :‬שיהא רואה הקב״ה השבטים‬ ‫כח‪ ,‬יב‬
‫כו׳(‪.150 :‬‬
‫בפנים יפות‪. 152 :‬‬ ‫כח‪ ,‬יב‬
‫בתיב״ע‪ :‬ומפרש שמהת ג׳ שבטיא ראובן כו׳ יהודה דן כו׳)ובת״י סדר‬ ‫כח‪ ,‬יז־כ‬
‫שני(‪.149 :‬‬
‫איש על שמו)ורש״י‪ :‬כסדר תולדותם כו׳(‪.150.149 :‬‬ ‫כח‪ ,‬כא‬
‫לכבוד ולתפארת‪.154 :‬‬ ‫כח‪ ,‬מ‬
‫‪369‬‬ ‫מ פ ת ח ‪ / D*pTOO‬ת צו ה‪-‬ויקרא‬

‫ולקחת גו׳ ואת האפוד‪.149 :‬‬ ‫ה‬ ‫כט‪,‬‬

‫וחגרת אותם אב‪1‬ט‪.155 :‬‬ ‫ט‬ ‫כט‪,‬‬
‫ולקחת מדמו ונתת על תנוך אוזן אהרן גו׳‪.117 :‬‬ ‫כ‬ ‫כט‪,‬‬
‫שמשימים שלום למזבח כו׳‪.120 :‬‬ ‫כב‬ ‫כט‪,‬‬
‫ברטב׳׳ן‪ :‬השבינה בישראל צורך הדיוט ולא צורך גבוה כו׳‪.194 :‬‬ ‫מו‬ ‫כט‪,‬‬
‫ונתתה אותו לפני הפרוכת גו׳‪.139 :‬‬ ‫ל‪ ,‬ו‬

‫מ שא‬
‫ברמב״ן‪ :‬שדברי התורה והנבואות בו׳ כולם בלשון ההוא נאמרו בו׳‬ ‫יג‬ ‫ל‪,‬‬
‫שהקב״ה מדבר ‪ ..‬בו‪.39 :‬‬
‫גרש״י‪ :‬אף האחרונים היו ברצון אמור מעתה אמצעיים היו בכעס‪.178 :‬‬ ‫לג‪ ,‬יא‬
‫ברש״י‪ :‬הראשונות ע״י שהיו בתשואות בו׳ שלטה בהן עין רעה בו׳‪.178 :‬‬ ‫לד‪ ,‬ג‬
‫חודש האביב)ורש״י‪ :‬חודש הביכור כו׳(‪.110 :‬‬ ‫לד‪ ,‬יח‬
‫כל פטר רחם גו׳‪.111 :‬‬ ‫לד‪ ,‬יט‬
‫ברש׳׳י ד״ד‪ .‬וערפתו‪ :‬עורפו בקופיץ הוא הפסיד ממון כהן כו׳‪.61 :‬‬ ‫לד‪ ,‬כ‬
‫בחריש ובקציר תשבות)ורש׳׳י‪ :‬למה נזכר חריש וקציר בו׳(‪.111 :‬‬ ‫לד‪ ,‬כא‬
‫ויאמר ה׳ אל משה כתב לך את הדברים האלה‪,176 :‬‬ ‫לד‪ ,‬ס‬
‫לחם לא אכל ומים לא שתה‪.172 :‬‬ ‫לד‪ ,‬כח‬
‫קרן עור פניו)ורש׳׳י(‪.179 :‬‬ ‫לד‪ ,‬כט‬
‫גרש׳׳י ד״ה ואחרי כן נגשו‪.88 :‬‬ ‫לד‪ ,‬לב‬

‫וילןהל‬
‫ברמכ׳׳ן‪ :‬יתכן שהי׳ זה ביום מחרת רדתו ואמר לכולם ענין המשכן אשר‬ ‫ר״פ‬
‫נצטווה בו מתחלה קודם שבור הלוחות כו׳ שתהי׳ שכינתו בתוכם בו׳‪:‬‬
‫‪.192‬‬
‫את המשכן את אהלו גו׳‪.192 :‬‬ ‫לה‪ ,‬יא‬
‫פרוכת המסך‪.139 :‬‬ ‫לה‪ ,‬יב‬
‫ויבואו האנשים על הנשים וורמב״ו‪ :‬שהאנשים נטפלו להנשים(‪.130 :‬‬ ‫לה‪ ,‬כב‬
‫ועשה בצלאל ואהליאב גו׳‪.192 :‬‬ ‫לו‪ ,‬א‬

‫פ קו די‬
‫)צשיית האבנט מצמר ופשתן(; ‪.154‬‬ ‫לט‪ ,‬כט‬
‫ושמת שם את ארון העדות גו׳‪.139 :‬‬ ‫מ‪ ,‬ג‬
‫וסכות על הארון)ירש׳׳י‪ :‬לשון הגנה שהרי מחיצה היתה כו׳(‪.140 :‬‬
‫ויבא את הארון גו׳ וישם את פרוכת המסך כו׳; ‪.139‬‬ ‫מ‪ ,‬כא‬
‫וכבוד ה׳ מלא את המשכן‪.193 :‬‬ ‫מ‪ ,‬לד־לה‬

‫וי ק ר א‬
‫ומלק)ורש׳׳י‪ :‬אין מליקה בכלי אלא כו׳ קוצץ בצפרנו כו׳(‪.60 :‬‬ ‫א‪ ,‬טו‬
 ‫‪ /‬ויקרא‪-‬בהעלותך‬ ‫מפתה פסוקים‬ ‫‪370‬‬

‫גרש״י‪ :‬שלמים שיש בהם שלום למזבח ולכהני׳ ולבעלי׳; ‪. 120‬‬ ‫ג‪ ,‬א‬

‫צו‬
‫ברש״י; וי״ו זו יתירה היא בו׳‪.146 :‬‬ ‫ז‪ ,‬טז‬
‫ברמג״ז; שחגירת האפוד נעשתה לפני לבישת החושן; ‪.149‬‬ ‫ח‪ ,‬ז־ט‬

‫תזריע‬
‫ברש״י‪ :‬שחין לשון חמום שנתחמם הבשר בו׳; ‪.28‬‬ ‫יג‪ ,‬יח‬

‫אחרי‬
‫ובאבנט בד‪.159 :‬‬ ‫טז‪ ,‬ד‬
‫שבת שבתון‪.77 :‬‬ ‫טז‪ ,‬לא‬
‫באוה״ח‪ :‬בביאור שהארי למטה חי׳ טמאה ובשרשו אחד מד׳ חיות‬ ‫יז‪ ,‬יד‬
‫המרכבה‪.157 :‬‬

‫קדושים‬
‫ברמב״ן ובחיי‪ :‬בטעם וסוד איסור שעטנז; ‪.155‬‬ ‫יט‪ ,‬יט‬
‫בש״ך‪ :‬אם הי׳ אדה״ר ממתין ג׳ שעות הי׳ אוכל מעה״ד ולא הי׳ ענין‬ ‫יט‪ ,‬כג‬
‫המיתה בו׳‪.75 :‬‬
‫ברש״י‪ :‬אני הבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור‪:‬‬ ‫יט‪ ,‬לו‬
‫‪.48‬‬

‫אמור‬
‫ומן המקדש לא יצא גו׳‪. 159 :‬‬ ‫כא‪ ,‬יב‬
‫ברש״י‪ :‬כל סעודה קרוי׳ לחם‪.162 :‬‬ ‫כא‪ ,‬יז‬
‫ושמרתם מצותי ועשיתם אותם‪.19 :‬‬ ‫כב‪ ,‬לא‬
‫מחוץ לפרוכת העדות‪.139 :‬‬ ‫כד‪ ,‬ג‬

‫בהר‬
‫ברש״י‪ :‬והבחנתי בין בכור לשאינו בכור‪.48 :‬‬ ‫כה‪ ,‬לח‬
‫עבדי הם)ורש״י‪ :‬שטרי קדם(‪.170.13 :‬‬ ‫כה‪ ,‬מב‬
‫כי לי כנ״י עבדים גו׳)ירש״י‪ :‬שטרי קדם(‪.170 .13 :‬‬ ‫כה‪ ,‬נה‬
‫ופסל ומצבה לא תקימו לכם‪.96 :‬‬ ‫כו‪ ,‬א‬

‫ב חו קו תי‬
‫והשמותי את מקדשיכם‪.123 :‬‬ ‫כו‪ ,‬לא‬

‫ב העלו תך‬
‫אספהל■■‪.123 :‬‬ ‫יא‪ ,‬טז‬
‫‪371‬‬ ‫בהעלותך‪-‬דברים‬ ‫מפתה פסוקים ‪/‬‬

‫נרש״י‪ :‬יצא יחידי שלא כמדת בשר ודם כד‪.47 :‬‬ ‫יב‪ ,‬ה‬

‫שלח‬
‫עמלק יושב בארץ הנגב גר‪.67 :‬‬ ‫יג‪ ,‬כט‬
‫והעמלקי והכנעני גר‪.67 :‬‬ ‫יד‪ ,‬כה‬
‫וזכרתם את כל מצות ה׳‪.159 :‬‬ ‫טו‪ ,‬לט‬
‫למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי‪.160 :‬‬ ‫טו‪ ,‬מ‬
‫כרש״י‪ :‬אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לשאינה של בכור‬ ‫טו‪ ,‬מא‬
‫כר‪.48 :‬‬
‫בבחיי‪ :‬השראת השכינה במקדש בשביל ישראל‪.194 :‬‬ ‫טו‪ ,‬מא‬

‫קר ח‬
‫כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה׳ באדם ובבהמה יהי׳ לך גר‪.63 :‬‬ ‫יח‪ ,‬טו‬

‫חו ק ת‬
‫זאת חוקת התורה‪.210 :‬‬ ‫יט‪ ,‬ב‬
‫בדש״י‪ :‬קראה הכתוב חטאת כר‪.209 :‬‬ ‫יט‪ ,‬ט‬
‫כרש״י)מיסודו של ר״מ הדרשן(‪ :‬תכא פרה ותכפר על העגל‪.209 :‬‬ ‫יט‪ ,‬כב‬
‫בפי׳ הרע׳׳ב לרש״י‪ :‬וה׳ ‪ . .‬ובית דינו אין לפרש שם ל׳ שליחות כו׳‪.47 :‬‬ ‫כ‪ ,‬טז‬
‫ברש׳׳י‪ :‬שמע שמת אהרן בו׳‪.67 :‬‬ ‫כא‪ ,‬א‬
‫ויאמר ה׳ אל משה אל תירא אותו‪.2 :‬‬ ‫כא‪ ,‬לד‬

‫פמחס‬
‫ברש׳׳י‪ :‬את מואב לא צוה להשמיד מפני רות המואבי׳ כו׳‪.9 :‬‬ ‫כה‪ ,‬יח‬
‫בדש׳׳י ד״ה העשויה בהר סיני‪.119 :‬‬ ‫כח‪ ,‬ו‬

‫מ טו ת‬
‫ברש׳׳י‪ :‬מפני ב׳ פרידות כו׳‪.9 :‬‬ ‫לא‪ ,‬ב‬

‫מס עי‬
‫ברש׳׳י‪ :‬ללמדך שמיתת אהרן היא השמועה כו׳‪.67 :‬‬ ‫לג‪ ,‬מ‬

‫רברים‬
‫‪) 41‬משנה תורה משה מפי עצמו אמרה(‪> 42 .‬משנה תורה היא המקור של‬
‫תושבע״פ(‪.‬‬
‫הואיל משה באר את התורה הזאת )ודש״י‪ :‬בשבעים לשון פירשה להם(‪:‬‬ ‫א‪ ,‬ה‬
‫‪.89 .38‬‬
‫ברש״י‪ :‬עבד מלך מלך‪.100 :‬‬ ‫א‪ ,‬ז‬
 ‫ו א ת חנן‪ -‬ת צ א‬ ‫מפמח פסוקים ‪/‬‬ ‫‪372‬‬

‫ו את חנן‬
‫כור הברזל‪.57 :‬‬ ‫ד‪ ,‬כ‬
‫לקחת לו גוי מקרב גוי‪.36 :‬‬ ‫ד‪ ,‬לד‬
‫כי ה׳ הוא האלקיס אין עוד מלכרו‪.98.96 :‬‬ ‫ד‪ ,‬לה‬
‫אין עוד‪.98 :‬‬ ‫ד‪ ,‬לט‬
‫ולמדתם אותם גו׳‪.18 :‬‬ ‫ה‪ ,‬א‬
‫פנים בפנים דיבר ה׳ עמכם‪.198 :‬‬ ‫ה‪ ,‬ד‬
‫כאשר צוך‪.90 :‬‬ ‫ה‪ ,‬טז‬
‫הן הראנו ה׳ אלקינו את כבודו ואת גדלו‪.193 :‬‬ ‫ה‪ ,‬כא‬
‫ככל לבבך‪.69 :‬‬ ‫ו‪ ,‬ה‬
‫לטוטפות‪.40 :‬‬ ‫ו‪ ,‬ח‬

‫עקג‬
‫ואשב בהר ארבעים יום גו׳ לחם לא אכלתי גו׳; ‪.173‬‬ ‫ט‪ ,‬ט‬
‫ברש״י‪ :‬אף האחרונים ברצון אמור מעתה אמצעיים היו בכעס‪.178 :‬‬ ‫ט‪ ,‬יח‬
‫באגרבנאל; בחילוק בין פחד ומורא‪.68 :‬‬ ‫י‪ ,‬יב‬
‫פחדכם ומוראכם יתן ה׳ גו׳)ורש״י‪ :‬והלא פחד הוא מורא אלא פחדכם על‬ ‫יא‪ ,‬כה‬
‫הקרובים בו׳(; ‪.65‬‬
‫באבדבנאל; בחילוק בין פחד ומורא‪.68 :‬‬

‫ראה‬
‫אבד תאבדון‪.126 :‬‬ ‫יב‪ ,‬ג‬
‫לא תעשון כן לה״א‪.126 :‬‬ ‫יב‪ ,‬ד‬
‫המקום אשר יבחר ה׳ גו׳ לשום את שמו שם‪.201 :‬‬ ‫יב‪ ,‬ה‬
‫אשר יבחר ה״א בו לשכן שמו שם; ‪.201‬‬ ‫יב‪ ,‬יא‬
‫שמור את חודש האביב ןורש״י‪ :‬מקודם בואו שמור בו׳(; ‪.112‬‬ ‫טז‪ ,‬א‬
‫הוציאך ה״א ממצרים לילה‪.48 :‬‬
‫ברש״י ד״ה למען תזכור‪ :‬ע״י אכילת הפסח והמצה את יום צאתך‪.114.112 :‬‬ ‫טז‪ ,‬ג‬

‫שופ טים‬
‫שום תשים עליך מלך גו׳; ‪.84‬‬ ‫יז‪ ,‬טו‬
‫כי תצא למלחמה גו׳ לא תירא מהם; ‪.3‬‬ ‫כ‪ ,‬א‬
‫ופקדו שרי צבאות בראש העם‪.S3 :‬‬ ‫כ‪ ,‬ט‬
‫כי האדם עץ השדה; ‪.85‬‬ ‫כ‪ ,‬יט‬
‫ברש״י‪ :‬קוצץ ערפה‪.60.59 :‬‬ ‫כא‪ ,‬ד‬

‫תצ א‬
‫לא תלבש שעטנז גו׳‪.154 :‬‬ ‫כב‪ ,‬יא‬
‫גדילים תעשה לך גו׳; ‪.154‬‬ ‫כב‪ ,‬יב‬
‫‪373‬‬ ‫‪ /‬תצ א‪ -‬ש מו אל ב‬ ‫מפ ת ה ‪D’plOO‬‬

‫גרש״י ד״ה אשר קרך‪.67 :‬‬ ‫כה‪ ,‬יח‬

‫ת בו א‬
‫שמור את כל המצדה גו׳‪.19 :‬‬ ‫כז‪ ,‬א‬
‫וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב)ורש״י(‪.40 :‬‬ ‫כז‪ ,‬ח‬
‫גאמרי שםר)לםרש״י(‪ •.‬יגלו לבין ע׳ אומות לפיכך באר כו׳;‬
‫בשחין מצרים)ורש״י‪ :‬רע הי׳ מאד בו׳(; ‪.29‬‬ ‫כח‪ ,‬כז‬
‫לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע; ‪) 247.57.44‬ורש״י שם‪ ,‬ו<‪.250 .‬‬ ‫כט‪ ,‬ג‬

‫גצב> ‪0‬‬
‫ברש״י‪ :‬שבאו ‪ . .‬להתגייר בימי משה בו׳‪.38 :‬‬ ‫כ ט‪,‬י‬
‫כך היו כורתי בריתות עושין בו׳‪.118 :‬‬ ‫כט‪ ,‬יא‬
‫כרש״י‪ :‬אוחז בידיו ממש איש איש בו׳‪.51 :‬‬ ‫ל‪,‬ג‬
‫לא בשמים היא; ‪.183‬‬ ‫ל‪ ,‬יב‬

‫וילן‬
‫הקהל ‪ . .‬וגרך אשר בשעריך‪.245 :‬‬ ‫לא‪ ,‬יב‬

‫האזינו‬
‫ברש״י ד״ה ימצאהו‪ :‬אותם מצא לו נאמנים בו׳‪.12 :‬‬ ‫לב ‪,‬י‬
‫שם ד״ה יסובבנהו‪ :‬שם סבכם בו׳‪.9 :‬‬

‫גרבה‬
‫ברש״י ד״ה ויאמר‪ :‬כדאי הם אלו בו׳‪.12 :‬‬ ‫לג‪ ,‬ב‬
‫ברש״י ד״ה והם; והם ראויים לכך כו׳; ‪.12‬‬ ‫לג‪ ,‬ג‬

‫יהושע‬
‫כי שמענו את אשר הוביש גו׳‪.65 :‬‬ ‫ב‪ ,‬י‬
‫כי מולים היו כל העם היוצאים‪.116 :‬‬ ‫ה‪ ,‬ה‬
‫ברד״ק‪.38 :‬‬ ‫ח‪ ,‬לב‬

‫שופ טים‬
‫גרש״י; דן שמו כתוב על לשם‪.150 :‬‬ ‫יח‪ ,‬כט‬

‫שמואל א‬
‫משכמו ומעלה גבוה מכל העם‪.84 :‬‬ ‫ט‪ ,‬ב‬

‫שמואל ג‬
‫עיר דוד‪.202 :‬‬ ‫ה‪ ,‬ז‬
 ‫שמואל נ ‪-‬י ח ז ק א ל‬ ‫מפתוז פסוקים ‪/‬‬ ‫‪374‬‬

‫כסאך יהי׳ נכון עד עולם‪.202 :‬‬ ‫ז‪ ,‬טז‬

‫דוח ה׳ דבר בי ומלתו על לשוני‪.55 :‬‬ ‫כג‪ ,‬ב‬
‫ויעתר ה׳ לארץ גו׳‪.199 :‬‬ ‫כד‪ ,‬כה‬

‫מלבים א‬
‫בתיב׳׳ע‪ :‬ולא שחין לי׳‪.28 :‬‬ ‫א‪ ,‬א‬
‫והבית גו׳ ששים אמה ארכו‪.136 :‬‬ ‫ו‪ ,‬ב‬
‫ברד״ק‪.141 :‬‬ ‫ו‪ ,‬ג‬
‫ויבן לו מבית לדביר גו׳‪.140 :‬‬ ‫ו‪ ,‬טז‬
‫וארבעים כאמה הי׳ הבית גו׳‪.136 :‬‬ ‫ו‪ ,‬יז‬
‫ולפני הדביר עשרים אמה בו׳‪.136 :‬‬ ‫ו‪ ,‬כ‬
‫ויהיו שם עד היום הזה‪.196 :‬‬ ‫ח‪ ,‬ח‬
‫לא בחרתי בעיר גו׳ ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל‪.199 :‬‬ ‫ח‪ ,‬טז‬
‫ואשים שם מקרםלארון; ‪.196‬‬ ‫ח‪ ,‬כ א‬
‫כרד״ק‪ :‬באופן השראת השכינה בביהמ״ק; ‪.193‬‬ ‫ח‪ ,‬כז‬
‫בור הברזל‪.57 :‬‬ ‫ח‪ ,‬נא‬
‫ויהי ככלות שלמה לבנות את בית ה׳ גו׳; ‪.144.140‬‬ ‫ט‪ ,‬א‬

‫ישעי׳‬
‫והי׳ באחרית הימים נבון יהי׳ הר בית ה׳ גו׳‪.180 :‬‬ ‫ב‪ ,‬ב‬
‫כי מלאה הארץ גז׳‪.15 :‬‬ ‫יא‪ ,‬ט‬
‫בלע המות לנצח‪.76 :‬‬ ‫כה‪ ,‬ח‬
‫ואתם תלוקטו לאחד אחד בנ״י‪.51 :‬‬ ‫כז‪ ,‬יב‬
‫ושמחת עולם על ראשם‪.166 :‬‬ ‫לה‪ ,‬י‬
‫וזה לך האות גו׳‪.7 :‬‬ ‫לז‪,‬ל‬
‫שאו מרום עיניכם וראו גו׳ למה תאמר ‪ . .‬נסתרה גו׳ וקוי ה׳ גו׳‪.291 :‬‬ ‫מ‪ ,‬כו־לא‬
‫בתיב״ע‪ :‬אף שחין ‪ . .‬שחינית‪.28 :‬‬ ‫מד‪ ,‬טז‬
‫ושמחת עולם על ראשם‪.166 :‬‬ ‫נא‪ ,‬יא‬
‫ותשכח ה׳ עושך גו׳ ותפחד גו׳‪.2 :‬‬ ‫נא‪ ,‬יג‬
‫ואשים דברי בפיך‪.99 :‬‬ ‫נא‪ ,‬טז‬
‫ביתי בית תפילה יקרא; ‪.129‬‬ ‫נו‪,‬ז‬
‫ועמך כולם צדיקים‪.203 :‬‬ ‫ס‪ ,‬כא‬

‫ירמי׳‬
‫קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתה‪.82 :‬‬ ‫ב‪ ,‬ג‬
‫העגל אשר כרתו לשנים גו׳‪.118 :‬‬ ‫לד‪ ,‬יח‬

‫י חזק אל‬
‫בן אדם את אשר תמצא אכול גו׳‪.176 :‬‬ ‫ג‪ ,‬א‬
‫‪375‬‬ ‫מפ תח פס‪ 1‬קים ‪ /‬יחזקאל‪-‬תהליס‬

‫ואהי להם למקדש מעט‪.123 :‬‬ ‫יא‪ ,‬טז‬

‫ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך גר; ‪.116‬‬ ‫טז‪ ,‬ו‬
‫ואת אילי הארץ לקת‪.54 :‬‬ ‫יז‪ ,‬יג‬
‫כה אמר ה״א בקבצי את בית ישראל גו׳ בעשותי שפטים בכל השאטים‬ ‫כח‪ ,‬כה־ו‬
‫אותם גו׳‪.33 :‬‬
‫בשנה העשירית; ‪.36‬‬ ‫כט‪ ,‬א‬
‫על פרעה מלך מצרים גר‪.33 :‬‬ ‫כט‪ ,‬ב‬
‫וידעו כל יושבי מצרים כי אני ה׳; ‪.36.33‬‬ ‫כט‪ ,‬ו‬
‫יען היותם משענת קנה לבית ישראל‪.36 :‬‬
‫בעשרים ושבע שנה ‪ . .‬העביד את חילו ‪ . .‬פעולתו אשר עבד גו׳‪.36 :‬‬ ‫כט‪ ,‬יז־כ‬
‫ביום ההוא אצמיח קרן גו׳ וירעו כי אני ה׳; ‪.33‬‬ ‫כט‪ ,‬כא‬

‫הושע‬
‫וזרעתי׳ לי בארץ‪.82 :‬‬ ‫ב‪ ,‬כה‬
‫ה׳ אלקי הצבאות‪.54 :‬‬ ‫י כ‪,‬ו‬

‫חגי‬
‫גדול יהי׳ כבוד הבית גו׳‪.195 :‬‬ ‫ב‪ ,‬ט‬

‫מלאכי‬
‫הלא אח עשו גו׳ ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי גו׳‪.50 :‬‬ ‫א‪ ,‬ב־ג‬

‫ת הלי ם‬
‫בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה‪.183 :‬‬ ‫א‪ ,‬ב‬
‫והבוטח בה׳ חסר יסובבנו‪.5 :‬‬ ‫לב‪ ,‬י‬
‫צרקתך כהררי אל‪.55 :‬‬ ‫לו‪ ,‬ז‬
‫בטח בה׳‪.5 :‬‬ ‫לז‪ ,‬ג‬
‫גדול ה׳ ומהולל מאד גו׳‪.152 :‬‬ ‫מח‪ ,‬ב‬
‫ברש׳׳י‪ :‬שקבלו את התורה בברית וזבח כענין שנאמר הנה דם הברית כו׳‪:‬‬ ‫נ‪ ,‬ה‬
‫‪.118‬‬
‫השלך על ה׳ יהבך‪.4 :‬‬ ‫נה‪ ,‬כג‬
‫מוציא אסירים בכושרות; ‪.109‬‬ ‫סרז‪ ,‬ז‬
‫ויטוש משכן שילה גו׳‪.202 :‬‬ ‫עח‪ ,‬ס‬
‫מצאתי דוד עבדי גר‪.252 :‬‬ ‫פט‪ ,‬כא‬
‫וחסדי לא אפיר מעמו‪.202 :‬‬ ‫פט‪ ,‬לד‬
‫ונחלתו לא יעזוב‪.200 :‬‬ ‫צד‪ ,‬יד‬
‫נכון לבו בטוח בה׳‪.2 :‬‬ ‫קיב‪ ,‬ז‬
‫הללו עבדי ה׳‪.167 :‬‬ ‫קיג‪ ,‬א‬
‫המגביהי לשבת גו׳‪.197 :‬‬ ‫קיג‪ ,‬ה‬
 ‫ת ה לי מ‪ -‬א ס ת ר‬ ‫מפ ת ה פס‪ 1‬קים ‪/‬‬ ‫‪376‬‬

‫ברד״ק; ‪.38‬‬ ‫קיד‪ ,‬א‬

‫ישראל בטח בה׳‪.5 :‬‬ ‫קטו‪ ,‬ט‬
‫טוב לי בי עניתי למען אלמד חוקיך; ‪.176‬‬ ‫קיט‪ ,‬עא‬
‫הזורעים בדמעה ברנה יקצורו; ‪.83‬‬ ‫קכו‪ ,‬ה‬
‫בי בחר ה׳ בציון גו׳‪.203 :‬‬ ‫קלב‪ ,‬יג‬
‫זאת מנוחתי עדי עד‪.200 :‬‬ ‫קלב‪ ,‬יד‬
‫כי יעקב בחר לו גו׳‪.203 :‬‬ ‫קלה‪ ,‬ד‬
‫כי רם ה׳ ושפל ידאה‪.99 :‬‬ ‫קלח‪ ,‬ו‬
‫כחשיבה כאורה‪.50 :‬‬ ‫קלט‪ ,‬יב‬
‫הוא צוה ונבראו; ‪.50‬‬ ‫קמח‪ ,‬ה‬

‫משלי‬
‫אל תמנע טוב מבעליו‪.182 :‬‬ ‫ג‪ ,‬כז‬
‫לכו לחמו בלחמי‪.176 :‬‬ ‫ט‪ ,‬ה‬
‫נר ה׳ נשמת אדם‪.189 :‬‬ ‫כ‪ ,‬כז‬
‫אל תגזל דל גו׳‪.181 :‬‬ ‫כב‪ ,‬כב‬
‫חגרה בעוז מתני׳ גו׳; ‪.225‬‬ ‫לא‪ ,‬יז‬
‫טעמה כי טוב סחרה‪.225 :‬‬ ‫לא‪ ,‬יח‬

‫איוג‬
‫עושה שלום במרומיו; ‪.157‬‬ ‫כה‪ ,‬ב‬

‫שיר ה שידים‬
‫רחצתי את רגלי גו׳; ‪.51‬‬ ‫ה‪ ,‬ג‬
‫באבי הנחל‪.109 :‬‬ ‫ו‪ ,‬יא‬

‫קהלת‬
‫אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪.3 :‬‬ ‫ז‪ ,‬כ‬
‫והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה‪.210 :‬‬ ‫יב‪ ,‬ז‬

‫אסתר‬
‫‪) 165‬כל מלך האמור במג״א מרמז על הקב״ה(‪.‬‬
‫בהראותו את עושר כבוד מלכותו גו׳‪.164 :‬‬ ‫א‪ ,‬ד‬
‫לכל העם הנמצאים בשושן הבירה‪.165 :‬‬ ‫א‪ ,‬ה‬
‫והשתי׳ כדת גו׳)ודש״י(‪.165,161 :‬‬ ‫א‪ ,‬ח‬
‫ויקצוף המלך מאד גו׳)ורש׳׳י‪ :‬ששלחה לו דברי גנאי(‪.161 :‬‬ ‫א‪ ,‬יב‬
‫כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין‪.161 :‬‬ ‫א‪ ,‬יג‬
‫כדת מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה גו׳‪.161 :‬‬ ‫א‪ ,‬טו‬
‫לא על המלך לברו עותה גו׳ כי על כל השרים גו׳‪.161 :‬‬ ‫א‪ ,‬טז‬
‫‪377‬‬ ‫א ס תר‪-‬דברי הימים ב‬ ‫מפ ת ח ‪ 0‬ס‪ 1‬קי ‪/ 0‬‬

‫ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי‪.180 :‬‬ ‫ב‪ ,‬כב‬

‫אשר יבוא אל המלך גו׳ אתת דחו להמית‪.161 :‬‬ ‫ד‪ ,‬יא‬
‫ורבים מעמי הארץ מתיהדים‪.267 :‬‬ ‫ח‪ ,‬יז‬
‫ונהפוך הוא‪.165 :‬‬ ‫ט‪ ,‬א‬
‫קיימו וקבלו היהודים גו׳‪.165 :‬‬ ‫ט‪ ,‬כז‬
‫וימי הפורים האלה לא יעברו גו׳‪.166 :‬‬ ‫ט‪ ,‬כח‬

‫דניאל‬
‫‪) 40‬ע״ד הפרקים שהם בלשון ארמי(‪.‬‬
‫כי מן היום גו׳ את לבך להבין ולהתענות כו׳‪.12 :‬‬ ‫י‪ ,‬יב‬

‫עזרא‬
‫לרומם את בית אלקינו גו׳‪.126 :‬‬ ‫ט‪,‬י‬

‫נחמי׳‬
‫ואתה מחי׳ את כולם‪.176 :‬‬ ‫ט‪,‬ו‬

‫דברי הי מי ם א‬
‫]נעתר ה׳ לדוד בגורן ארונה באש מן השמים(‪.199 :‬‬ ‫כא‪ ,‬כו‬
‫הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל‪.137 :‬‬ ‫כח‪ ,‬יט‬

‫דברי הי מי ם‬
‫ויעש את בית קדה״ק גו׳‪.136 :‬‬ ‫ג‪ ,‬ח‬
‫ויעש את הפרוכת‪.138 :‬‬ ‫ג‪ ,‬יד‬
‫לא בחרתי בעיר גו׳ ולא בחרתי באיש גו׳ ואבחר בירושלים גו׳ ואבחר‬ ‫ו‪ ,‬ה־ו‬
‫בדויד גו׳‪.199 :‬‬
 ‫‪378‬‬

‫מפתח מאחז״ל‬
‫ברבות‬
‫בהקדמת ד״ן גאון; כל המצוות שהן תלויין כסברא כו׳ ככר הכל מתחייבים‬
‫בהם מן היום אשר ברא אלקים כו׳‪.95 :‬‬
‫שמא יגרום החטא‪.2 :‬‬ ‫ד‪ ,‬א‬
‫ברש״י ר״ה זה גמרא‪ :‬סברת טעמי המשניות בו׳ אבל המורים הלכה מתוך‬ ‫ה‪ ,‬א‬
‫המשנה כד‪.17 :‬‬
‫כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה‪.37 :‬‬ ‫ו‪,‬ב‬
‫מיום שחרב ביהמ׳׳ק כו׳ אלא ר׳ אמות של הלכה‪.128 :‬‬ ‫ח‪ ,‬א‬
‫כל התורה כולה בכל לשון ‪ . .‬בלשון הקודש נאמרה)ובתום׳(‪.39 :‬‬ ‫יג‪ ,‬א‬
‫בשטמ״ק בשם הראב״ד‪ :‬למ״ד כל התורה כולה בכל לשון נאמרה בו׳ לפי‬
‫שהיו בהם גרים משאר לשונות כו׳‪.38 :‬‬
‫ונפשי כעפר לכל תהי׳ בו׳‪.99 :‬‬ ‫יז‪ ,‬א‬
‫עוה״ב אין בו לא אכילה כו׳ אלא צדיקים יושבין ‪ . .‬ונהנים מזיו השכינה‪:‬‬
‫‪.212‬‬
‫אפילו מאן דלא דריש סמוכים בכל התורה במשנה תורה דריש‪.42 :‬‬ ‫כא‪ ,‬ב‬
‫בחדא״ג מהרש״א‪ :‬מצינו בכמה דוכתין בו׳ ואפ״ל דדבר שאינו של סברא‬ ‫כז‪ ,‬ב‬
‫לא אמרה ר״א בשם רבו כיון שלא שמע מפיו)ובפתח עינים להחיד״א(‪:‬‬
‫‪.181‬‬
‫מיום שברא הקב״ה כו׳ עד שבאתה חנה וקראתו צבאות‪.55 :‬‬ ‫לא‪ ,‬ב‬
‫סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך למה לי כולי האי‪.55 :‬‬ ‫לג‪ ,‬ב‬
‫המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף‪.84 :‬‬ ‫לד‪,‬ב‬
‫אבל צדיקים גמורים כו׳ מקום שבע״ת עומדין בו׳‪.210 :‬‬
‫ובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות כו׳)ורש״י ושא״ר(; ‪.79‬‬ ‫לט‪ ,‬ב‬
‫ברש״י ד״ה שלא שמש‪.17 :‬‬ ‫מז‪ ,‬ב‬
‫שבתות ויו״ט דלא סגי דלא אכיל‪.81 :‬‬ ‫מט‪ ,‬ב‬
‫‪.‬‬ ‫שלשה מעין עוה״ב אלו הן שבת כו׳‪.75 :‬‬ ‫נז‪ ,‬ב‬
‫מובטח אני שאין זה בתוך ביתי בו׳)ובמפרשי הע״י(‪.3 :‬‬ ‫ס‪ ,‬א‬
‫משמועה גו׳ נכון לבו בטוח בה׳ אמר רבא כל היכי דדרשת להאי קרא כ ר‪.2 :‬‬
‫אתנח א״ל בו׳‪.5 :‬‬

‫שבת‬
‫הכון לקראת אלקיך ישראל כו׳)ובתום׳‪ :‬שצריך לאזור כו׳(‪.154 :‬‬ ‫י‪ ,‬א‬
‫כל עיר שגגותי׳ גבוהין מביהכ״נ כו׳ לרומם את בית אלקינו כו׳‪.126 :‬‬ ‫יא‪ ,‬א‬
‫בגליוני הש״ם‪ :‬שהצורך בנס חנוכה הוא לפי שאז היתה חנוכת הכית‪.155 :‬‬ ‫כא‪ ,‬ב‬
‫אבות מלאכות כו׳ כנגד עבודות המשכן‪.189 :‬‬ ‫מט‪ ,‬ב‬
‫ליגמר איניש והדר ליסבר‪.183.21 :‬‬ ‫סג‪ ,‬א‬
‫‪379‬‬ ‫מפ ת ח מאחז״ל ‪ /‬שבת‪-‬פסחים‬

‫שכפה הקב״ה עליהם את ההר כגיגית כר‪.14.12.9 :‬‬ ‫פח‪ ,‬א‬

‫הדור קבלוה בימי אחשורוש רכתיב קיימו וקבלו כר‪.165 :‬‬
‫בתום׳ ד״הכפה‪.14 :‬‬
‫התנה הקב״ה עם מע״ב כר‪.8 :‬‬
‫כל דיבור ודיבור שצא מפי הקב״ה נחלק לע׳ לשונות‪.39 :‬‬ ‫פח‪ ,‬ב‬
‫כל דיבור ‪ . .‬יצתה נשמתן; ‪.198‬‬
‫הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב כר‪.189 :‬‬ ‫צו‪,‬ב‬
‫ע״ד אופן הנחת היריעות ועובי הקרשים‪.131 :‬‬ ‫צח‪ ,‬ב‬
‫מבעיר כצריך לאפרו)ורש״י ד״ה מתני׳‪ :‬דאע״פ דמקלקל כו׳(‪.188 :‬‬ ‫קי‪ ,‬א‬
‫חייב אדם לבצוע על שתי ככרות כו׳ דנקט תרתי ובצע חדא כר‪.80 :‬‬ ‫קיז‪ ,‬ב‬
‫כמה סעודות כו׳ אכלוהו היום כו׳‪.80.70 :‬‬
‫דאמרינן לי׳ מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא אכלי׳ כשבתא‪.71 :‬‬ ‫קי ח׳ א‬
‫ברש׳׳י‪ :‬ולא תצטרך לאכול כלילה ואע״ג דאמרינן לקמן לעולם יסדר אדם‬
‫שולחנו במוצ״ש כו׳‪.70 :‬‬
‫הקורא הלל בכל יום ה״ז מחרף ומגדף‪.168 :‬‬ ‫קי ח‪ ,‬ב‬
‫לעולם יסדר אדם שולחנו במוצ״ש כו׳)ורש׳׳י‪ :‬נמי כבוד שבת כו׳(‪.70 :‬‬ ‫קיט‪ ,‬ב‬
‫מדידה דמצוה כו׳ מתעסק בעלמא אנא‪.238 :‬‬ ‫קנז‪ ,‬ב‬

‫עירוגין‬
‫פתח אוה״מ כר קדושת אולם לחוד כו׳ האי במשכן כתיב כר‪.141 :‬‬ ‫ב> א‬
‫בריטב׳׳א ד״ה פתח אולם הבית‪.141 :‬‬ ‫ב‪ ,‬ב‬
‫ברש׳׳י‪ :‬דירתו במקום מזונותיו הוא‪.162 :‬‬ ‫כו‪ ,‬כ‬
‫בתום׳ ד״ה ואין‪ :‬אם ירד המן כיו״ט‪.77 :‬‬ ‫לח‪ ,‬ב‬
‫לא תמצא בגסי רוח‪.99 :‬‬ ‫נה‪ ,‬א‬

‫פ ח חי ם‬
‫עומד בראש החודש ומזהיר על הפסח‪.207 :‬‬ ‫ו‪ ,‬ב‬
‫אל ישנה אדם מפני המחלוקת‪.172 :‬‬ ‫נ‪ ,‬ב‬
‫ז׳ דברים נבראו קודם שנברא העולם בו׳; ‪.258‬‬ ‫נד‪ ,‬א‬
‫כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד‪.151 :‬‬ ‫נו‪ ,‬א‬
‫כלום אדם זורע סאה כו׳‪.82 :‬‬ ‫פז‪ ,‬ב‬
‫כל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא‪.208 :‬‬ ‫ק ט‪ ,‬ב‬
‫מלך פורץ גדר‪.84 :‬‬ ‫קי‪ ,‬א‬
‫גרי׳׳ף‪ :‬ופירשו רבנן רביו״ט נמי בעינן לבצוע על שתי ככרות כשבת כר;‬ ‫קטז‪ ,‬א‬
‫‪.78‬‬
‫בתוס׳ ד״ה מה דרכו‪.80.78 :‬‬
‫שיהו אומרין אותו כו׳ על כל צרה כו׳ ולכשנגאלין אומרים אותו על‬ ‫קיז‪ ,‬א‬
‫גאולתן‪.168 :‬‬
‫מרדכי ואסתר אמרוהו כשעה שעמד עליהם המן הרשע כו׳‪.169 :‬‬
 ‫פ ס חי ם‪-‬יו מ א‬ ‫מפתח מאחז״ל ‪/‬‬ ‫‪380‬‬

‫בין שלישי לרביעי לא ישתה)ומפרשים(‪.206 :‬‬ ‫קיז‪ ,‬ב‬

‫!פרקים הראשונים דהלל שייכים ליצי״מ ופרקים האחרונים לגאולה‬ ‫‪ fH’p‬א‬
‫העתידה!‪.212 :‬‬
‫סעודה לצדיקים כד כוס של ברכה כד‪.212 :‬‬ ‫קיט‪ ,‬ב‬
‫כרש״י ורשכ״ם; שהאפיקומן הוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח‪ .‬וברא״ש‪:‬‬
‫‪. 212‬‬

‫בר״ן‪ :‬בשעה שאמר להם משה תעבדון כד מכאן קבעו חכמים לספה״ע‪:‬‬ ‫בסופה‬
‫‪. 10‬‬

‫שקלים‬
‫ע״ד לשכת חשאין‪30 :‬־‪.129‬‬ ‫פ״ה מ״ו‬

‫ר״ ה‬
‫בא׳ בניסן ר״ד‪ ,‬למלכים ולרגלים כו׳ בא׳ בשבט ר״ה לאילן כדברי ב״ש‬ ‫ב‪ ,‬א‬
‫כו׳‪.82 :‬‬
‫לרגלים כו׳ שבו ר״ה לרגלים‪.82 :‬‬ ‫ד‪ ,‬א‬
‫דנין את האדם בד לפי כד אותה שעה בו׳‪.9 :‬‬ ‫טז‪ ,‬ב‬
‫חייב אדם לטהר א״ע ברגל; ‪.208‬‬
‫לא תעשו כדמות שמשיי בו׳‪.98 :‬‬ ‫כד‪ ,‬ב‬
‫ברש״י ר״ה צריך‪ :‬מה אבותיכם לא נכנסו לכרית אלא במילה וטבילה כו׳‪:‬‬ ‫לא‪ ,‬ב‬
‫‪.117‬‬

‫יומא‬
‫עשיית האבנט מצמר ופשתן‪.154 :‬‬ ‫ו‪,‬א‬
‫לא הוה שריא שכינה במקרש שני‪.196 :‬‬ ‫ט‪ ,‬ב‬
‫מקום ארון אינו מן המדה‪.145 :‬‬ ‫כא‪ ,‬א‬
‫חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני‪.195 :‬‬ ‫כא‪ ,‬ב‬
‫הי׳ מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין‬ ‫נא‪ ,‬ב‬
‫קדה״ק וביניהן אמה‪.142 :‬‬
‫בסוגיא ראמה טרקסין כו׳ ומסתפקא להו לרבנן בקדושחי׳ כו׳ ) ודש״י‬
‫וחוס'(‪.136 :‬‬
‫בתום׳ ד״ה ועבור שתי פרוכת; דבמקדש ראשון כד אמה טרקסין ע״פ‬
‫הדבור עביד כדכתיב הכל בכתב‪.144 :‬‬
‫אמה טרקסין לא הכריעו בו חכמים אי כלפנים אי כלחוץ כו׳; ‪.136‬‬ ‫נב‪ ,‬א‬
‫בדש״י; שהאמה טרקסין נק׳ דביר; ‪.140‬‬
‫מהלך ביניהן ער שמגיע לצפון‪.142 :‬‬ ‫נב‪ ,‬ב‬
‫שנה ‪ . .‬שחונה‪.28 :‬‬ ‫גג‪ ,‬ב‬
‫ארק במקומו נגנז‪.196 :‬‬
‫פרוכת דבבי‪.138 :‬‬ ‫נד‪ ,‬א‬
‫‪381‬‬ ‫יומא‪-‬מגילה‬ ‫מפתח מאחז״ל ‪/‬‬

‫שתי׳ כו׳ שממנה הושתת העולם‪.258 :‬‬ ‫נד‪ ,‬ב‬

‫רבי אליעזר בו׳ לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם‪.181 :‬‬ ‫סו‪ ,‬ב‬
‫בגדי כהונה כו׳ במקדש בין בשעת עבודה בין בו׳ מותר‪.153 :‬‬ ‫סט‪ ,‬א‬
‫]במשנה‪ :‬לבישת האבנט היא לבסוף(‪.155 :‬‬ ‫עא‪ ,‬ב‬
‫לחם אבירים אכל איש לתם שמלאכי השרת אוכלין בו׳‪.177 :‬‬ ‫עה‪ ,‬ב‬
‫בחדא׳׳ג מהרש׳׳א‪ :‬כתוב בם׳ תשא לחם בו׳ בם׳ האמצעים כו׳‪.178 :‬‬
‫תשובה מאהבה עוקרת הדבר מלמפרע‪.271 :‬‬ ‫פו‪ ,‬א‬
‫באותו מקום בו׳‪.107 :‬‬ ‫פו‪ ,‬ב‬
‫עבר בו׳ ושנה בו׳ נעשית לו כהיתר‪.107 :‬‬
‫חוספחא‬
‫וביניהן אמה זה מקום הדביר כו׳‪.140 :‬‬ ‫פ׳׳ב‪ ,‬יא‬

‫סיכה‬
‫רבי אליעזר בו׳ לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם‪.181 :‬‬ ‫כז‪ ,‬ב‬
‫אלמלא הקב״ה שעוזר לו אינו יכול לו‪.68 :‬‬ ‫נ ב‪ ,‬ב‬

‫גיצה‬
‫בתום׳ ד״ה והי׳‪ :‬אם ירר המן ביו״ט; ‪.77‬‬ ‫ב‪ ,‬ב‬
‫בבעל המאור וד״ן‪.153 :‬‬ ‫י ד‪ ,‬ב‬

‫תעגית‬
‫כי האדם עץ השדה כו׳ ת״ח‪.85 :‬‬ ‫ז‪ ,‬א‬
‫נקבלי עילוון בו׳)ורש׳׳י‪ :‬דמשום קבלה מהני לן כתעניתא(‪.12 :‬‬ ‫ח‪ ,‬ב‬
‫מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא)ורש״י(‪.42 :‬‬ ‫ט‪ ,‬א‬
‫ההולך כו׳ מתענה עמהן‪.172 :‬‬ ‫י‪ ,‬ב‬
‫הר המורי׳ בו׳ שיצא ממנו הוראה לישראל)ורש׳׳י ותום׳(‪.129 :‬‬ ‫טז‪ ,‬א‬
‫שנה ‪ . .‬שחונה כו׳‪.28 :‬‬ ‫כד‪ ,‬ב‬

‫מגילה‬
‫יגעתי ומצאתי‪.85 :‬‬ ‫ו‪ ,‬ב‬
‫מיסמך גאולה לגאולה‪.171 :‬‬
‫מיחייב איניש לבסומי בפוריא בו׳; ‪.165‬‬ ‫ז‪ ,‬ב‬
‫קדושה ראשונה בו׳ לא קדשה לעת״ל‪.124 :‬‬ ‫י‪ ,‬א‬
‫כרצון איש ואיש בו׳ כרצון מרדכי והמן‪.164 :‬‬ ‫יב‪ ,‬א‬
‫ומה מעבדות לחרות אמרי שירה כו׳ אי הכי הלל נמי נימא כו׳ אכתי עבדי‬ ‫יד! א‬
‫דאחשורוש אנן כו׳ כיון שגלו חזרו להכשירן הראשון‪.167 :‬‬
‫האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם‪.180 :‬‬ ‫טו‪ ,‬א‬
‫הראהו הקב״ה למשה מה שהסופרים עתידין לחדש‪.40 :‬‬ ‫יט‪ ,‬ב‬
‫ברש״י ותום׳‪ :‬במקום הפרוכת אם בתוך הארון קדש או מבחוץ‪.260 :‬‬ ‫כו‪ ,‬ב‬
 ‫מפתח מאחז״ל ‪ /‬מגילה‪-‬כתובות‬ ‫‪382‬‬

‫בקדושתן אף כשהן שוממין; ‪.123‬‬ ‫כח‪ ,‬א‬

‫מקדש מעט ‪ . .‬אלו בתי כנסיות כד‪.127.123 :‬‬ ‫כט‪ ,‬א‬
‫מקדש מעט כר זה בית רבינו שבבבל‪.128 :‬‬
‫בשלישית פרה אדומה; ‪.208‬‬
‫בדש״י ד׳׳ה פרה אדומה; להזהיר את ישראל לטהר שיעשו פסחיהן‬
‫בטהרה‪.206 :‬‬
‫שם ד״ה ברביעית‪ :‬ששם פרשת הפסת‪.206 :‬‬
‫שם; בדין הוא כד‪.206 :‬‬
‫שואלין בהל׳ הפסח קודם לפסח ל׳ יום‪.208 :‬‬ ‫כט‪ ,‬ב‬
‫לא פליגי הא דאיקלע ר״ח ניסן כשבת הא דאיקלע באמצע שבת‪.206 :‬‬ ‫ל‪ ,‬א‬
‫ברש״י ד״ה הא דאיקלע; לסמוך אזהרת טמאים לפסח; ‪.207‬‬
‫קללות שבמשנה תורה בו׳ משה מפי עצמו אמרן)ובתום׳; וכדוח הקודש(;‬ ‫לא‪ ,‬ב‬
‫‪.41‬‬
‫בחידושי הדמב״ן‪ :‬ע״ד יחיד שייחד לעצמו בית לתפילתו יש בה קדושה‬ ‫סופו‬
‫קצת ואסוד להשתמש בה חול בו׳‪.129 :‬‬

‫חגיגה‬
‫שאינו יכול לאחוז ביד של אביו ולעלות בו׳)ודש״י ד״ה שלש(‪.83 :‬‬ ‫ב‪ ,‬א‬
‫חיגר ברגלו אחת פטור מן הדאי׳ שנאמד דגלים; ‪.83‬‬ ‫ג‪ ,‬א‬
‫בטורי אבן‪ :‬לרבי דסבר דחזקה בב״פ ‪ -‬בשור המועד בג״פ כי ילפינן‬ ‫ד‪ ,‬א‬
‫מקראי אבל די שיגח ב׳ מינים‪.105 :‬‬

‫יבמות‬
‫היתר בלאים בציצית; ‪.154‬‬ ‫ד‪ ,‬א‬
‫בהגהות מהר״ב רנשבורג בשם הראב״ן‪ :‬דרק במשנה תורה דריש סמוכין‪:‬‬
‫‪.42‬‬
‫ברמב״ן ד״ה הא דקאמרינן‪ :‬בגדר היתר כלאים בציצית‪.153 :‬‬ ‫ד‪ ,‬ב‬
‫ויקח משה את הדם כר וגמירי בר‪.115 :‬‬ ‫מר‪ ,‬ב‬
‫אדם מביא חיטין חיטין כוסס‪.85 :‬‬ ‫סג‪ ,‬א‬
‫אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל)וברש״י‪ :‬ליראם בו׳(; ‪.35‬‬
‫דעת רבי דחזקה בשתי פעמים‪.105 :‬‬ ‫סד‪ ,‬ב‬
‫אזל ר״א אמד לשמעתא בי מדרשא ולא אמרה משמי׳ דר' יוחנן כר‪.181 :‬‬ ‫צו‪ ,‬ב‬

‫כתובות‬
‫אם יש בגר בקבר‪.175 :‬‬ ‫לט‪ ,‬א‬
‫רופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא‪.271 :‬‬ ‫עד‪ ,‬ב‬
‫ברש״י ד״ה בדבבי; ולהרחיבו לא יכלו לפי שמקצרים את ההיכל בו׳‪.137 :‬‬ ‫קי‪ ,‬א‬
‫‪383‬‬ ‫נזי ר‪ -‬ב ב א קמא‬ ‫מפתח מאחז״ל ‪/‬‬

‫נזיר‬
‫אמר כר׳ מקובלני כר; ‪.185‬‬ ‫נו‪ ,‬ב‬
‫עו״כ כר במי שמוזהר על כיבוד אביר‪.95 :‬‬ ‫סא‪ ,‬א‬

‫מוטה‬
‫אין אני והוא יכולין לדור כר‪.99 :‬‬ ‫ה‪ ,‬א‬
‫שלא שלטו במעשיהם כר דוד דכתיב כר; ‪.202‬‬ ‫ט‪ ,‬א‬
‫גרש״י ד״ה פחדא‪ :‬דאית דאגה שאינה באה פתאום‪.66 :‬‬ ‫כ‪ ,‬ב‬
‫ברש״י ד״ה ולא שימש; ללמוד סברות הגט׳ כר אין ללמוד הימנו כר; ‪.17‬‬ ‫כב‪ ,‬א‬
‫]השירה נאמרה ברוה׳׳ק(‪.66 :‬‬ ‫ל‪ ,‬ב‬
‫וכתבו כר דברי התורה בשבעים לשון; ‪.40‬‬ ‫לב‪ ,‬א‬
‫בתום׳ ד״ה כל; פשיטא דבשעת מ״ת ניתנו למשה בל׳ קודש‪.39 :‬‬ ‫לג‪ ,‬א‬
‫ג׳ מיני אבנים היו א׳ שהקים משה כו׳; ‪.40‬‬ ‫לה‪ ,‬ב‬
‫ברש״י ד״ה היאך‪ :‬לא נצטוו לכותבה בע׳ לשון אלא לבוא וללמדה כל‬
‫הרוצה כו׳־‪.38 .‬‬
‫ששה משמותם כו׳ שני כו׳ רחב״ג אומר לא כו׳)ורש״י(‪.146 :‬‬ ‫לו‪ ,‬א‬
‫מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול; ‪.164‬‬ ‫מא‪ ,‬ב‬
‫עורפין אותה בקופיץ‪.59 :‬‬ ‫מה‪ ,‬ב‬

‫קידושיו‬
‫]חילוק דמכרוהו בי״ד ומוכר עצמו[‪.15 :‬‬ ‫יד‪ ,‬ב‬
‫מיחייב איהו למיגמר נפשי׳ דכתיב ולמדתם )וברש״י‪ :‬ולמדתם אותם‬ ‫כט‪ ,‬ב‬
‫ושמרתם לעשותם(‪.18 :‬‬
‫השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום‪.92 :‬‬ ‫ל‪ ,‬ב‬
‫ג׳ שותפין הן באדם כו׳‪.91 :‬‬
‫בשעה שאמר הקב״ה אנכי כו׳ לכבוד עצמו כו׳ כיון שאמר בבד את אביך‬ ‫לא‪ ,‬א‬
‫כו׳‪.92 :‬‬
‫שאינו מצווה ועושה כבוד או״א בו׳ עו״כ כו׳; ‪.95‬‬
‫כי הוה שמע קל כרעא דאמי׳ אמר איקום מקמי שכינה דאתיא‪.94 :‬‬ ‫לא‪ ,‬ב‬
‫האב שמחל על כבודו כבודו מחול‪.90 :‬‬ ‫לב‪ ,‬א‬
‫הרב שמחל על כבודו כ ר תורה דילי׳ היא כר‪.183 :‬‬
‫מלך שמחל על בבודו אין בבודו מחול; ‪.164‬‬ ‫לב‪ ,‬ב‬
‫]המקדש בפטר חמור לדעת ר״ש שמותר בהנאה מקודשת[‪.63 :‬‬ ‫נז‪ ,‬ב‬

‫בבא קמא‬
‫הך דהוה במשכן חשיבא קרי לי׳ אב כו׳‪.189 :‬‬ ‫ב‪ ,‬א‬
‫אדם דאית לי׳ מזלא כו׳ כהמה דלית לה מזלא כר)ירש׳׳י(; ‪.103‬‬ ‫ב‪ ,‬ב‬
‫במאירי‪ :‬צד או טבע להשתדל בהצלה‪.105 :‬‬
‫בתום׳ ד״ה והוא‪ :‬עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעת״ל‪.75 :‬‬ ‫טז‪ ,‬ב‬
 ‫בבא ק מ א‪ -‬סנ ה ד רין‬ ‫מפתח מאחז״ל ‪/‬‬ ‫‪384‬‬

‫בתום׳ ד״ה ולא ישמרנו; ‪.103‬‬ ‫כג‪ ,‬ב‬

‫לייעודי תורא או לייעודי גברא‪.103 :‬‬ ‫כד‪ ,‬א‬
‫אין השוד נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני ב״ד; ‪.103‬‬
‫מבעיר בצריך לאפרו‪.188 :‬‬ ‫לד‪ ,‬ב‬
‫מועד לשבתות ואינו מועד לחול כרי)ורש״י וחוס׳(‪.105 :‬‬ ‫לז‪ ,‬א‬
‫ברש׳׳י ד״ה חזר לתמותו‪ .‬ובשאר ראשונים‪.103 :‬‬ ‫לט‪ ,‬א‬
‫רשות משנה איכא בינייהו‪.102 :‬‬ ‫לט‪ ,‬ב‬
‫בעלים משלמין חצי נזק ושואל פטור מכלום‪.102 :‬‬ ‫מ‪ ,‬א‬
‫בפלוגתת האמוראים אם רשות משנה‪.102 :‬‬ ‫מ‪ ,‬ב‬
‫דא״ל לאו כל כמינך דמייעדת לי׳ לתודאי; ‪.104‬‬
‫לייעודי תורא ‪ . .‬לייעודי גברא; ‪.103‬‬ ‫מא‪ ,‬א‬
‫בתום׳ ד״ה הוא‪ :‬שמצות פדי׳ פט״ח יכול כל אדם לפדותו; ‪.62‬‬ ‫סח‪ ,‬ב‬
‫שחין לח מבחוץ כו׳ אבעבועות פורח כו׳)ורש׳׳י(‪.29 :‬‬ ‫פ‪ ,‬ב‬
‫חמרא למרי׳ טיבותא לשקי׳‪.93 :‬‬ ‫צב‪ ,‬ב‬
‫כ״ד מת״כ כו׳ ופדיון פטר חמור‪.63 :‬‬ ‫קי‪ ,‬ב‬
‫]דבר שאין בעה״ב מקפיד אין בו משום גזל[‪.182 :‬‬ ‫קיט‪ ,‬ב‬

‫בבא מציעא‬
‫נצחוני בני נצחוני‪.186 :‬‬ ‫נט‪ ,‬ב‬
‫לעולם אל ישנה אדם מן המנהג כו׳ מלאכי השרת ירדו למטה כו׳ כמי‬ ‫פו‪ ,‬ב‬
‫שאכלו ושתו)ותוד׳׳ה נראין כאוכלין ושותין(; ‪.172‬‬

‫בבא במדא‬
‫כי קאי בתלתין קאי טפי לא קאי‪.137 :‬‬ ‫ג‪ ,‬א‬
‫גדול יהי׳ כבוד הבית כו׳‪.195 :‬‬
‫בבא בן בוטא היכי אסבי׳ לי׳ עצה להורדוס למיסתרי׳ לביהמ״ק‪.126 :‬‬ ‫ג‪ ,‬ב‬
‫בשמ׳׳ק בשם חום׳ הרא׳׳ש‪ :‬אבל באורך ורוחב לא יוכלו להוסיף מהאי קרא‬
‫כו׳ שנתקדש כבר לאולם כו׳‪.137 :‬‬
‫הלוחות אדכן ששה ודחבן ששה כו׳‪.268 :‬‬ ‫יד‪,‬א‬
‫הרוצה כו׳ שיעשיר יצפין כו׳‪.129 :‬‬ ‫כה‪ ,‬ב‬
‫בתום׳ סד״ה אלא‪ :‬בהעדאה כו׳ גזה״כ הוא דאין נעשה מועד אא״כ מעידים‬ ‫כח‪ ,‬ב‬
‫בפניו כו׳‪.103 :‬‬
‫]הסעודה לצדיקים לעת״ל[‪.212 :‬‬ ‫עד‪ ,‬ב‬

‫סנהדרין‬
‫על שלשה דבדים מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל‬ ‫י א‪ ,‬ב‬
‫התקופה; ‪.112‬‬
‫ברש׳׳י ד״ה על פירות האילן; ‪.111‬‬
‫שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן‪.113 :‬‬ ‫יג‪,‬ב‬
‫‪385‬‬ ‫סנהדרין‪-‬אבות‬ ‫מ‪ 0‬ת‪1‬ץ מאחז״ל ‪/‬‬

‫שנים לדבר בו׳)ורש״י‪ :‬בשבעים לשון כו׳(‪.38 :‬‬ ‫יז‪ ,‬ב‬

‫ע״פ כי השתות כו׳‪.258 :‬‬ ‫כו‪ ,‬ב‬
‫]לבישת האבנט בסוף[‪.155 :‬‬ ‫מט‪ ,‬ב‬
‫]כיבוד אב ואם אינו מכלל ז׳ מצות ב״נ[‪.95 :‬‬ ‫נו‪ ,‬ב‬
‫הרבה תורה למדתי ולא תסרתי מרבותי‪.182 :‬‬ ‫סח‪ ,‬א‬
‫ע״ש סופו נהרג‪.9 :‬‬ ‫סח‪ ,‬כ‬
‫ימות זכאי ואל ימות חייב‪.9 :‬‬ ‫עא‪ ,‬ב‬
‫כזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם‪.155 :‬‬ ‫פג‪ ,‬ב‬
‫כי דבר ה׳ בזה האומר אין תורה מן השמים ואפי׳ אמר בו׳ פסוק זה בו׳‬ ‫צט‪ ,‬א‬
‫משה מפי עצמו אמרה‪.41 :‬‬

‫שגועווז‬
‫במהרש׳׳א ד״ה אכל בימי שלמה‪.142 :‬‬ ‫טו‪ ,‬א‬
‫לא קדשה לעת״ל‪.124 :‬‬ ‫טז‪ ,‬א‬
‫בתום׳ ד״ה או אידי; ‪.141‬‬ ‫טז‪ ,‬ב‬
‫שמות שנמחקין בו׳‪.54 :‬‬ ‫לה‪ ,‬א‬
‫ר׳ יוסי אומר צבאות כולו נמחק שלא נק׳ צבאות אלא על שם ישראל‬ ‫לה‪ ,‬ב‬
‫שנאמר והוצאתי כו׳‪.S3 :‬‬
‫עבד מלך כמלך‪.100 :‬‬ ‫מז‪ ,‬ב‬

‫ע״ז‬
‫לא קאי איניש אדעתי׳ דרכי׳ עד מ׳ שנין‪.250.247.58.44 :‬‬ ‫ה‪ ,‬ב‬
‫בזמן שעוסקים בתורה ובגמ״ח יצרם מסור כידם; ‪.224‬‬
‫ישראל שבחו״ל עובדי ע״ז בטהרה הן‪.169 :‬‬ ‫ח‪ ,‬ב‬
‫ילמוד בו׳ במקום שלבו חפץ‪.224 :‬‬ ‫יט‪ ,‬א‬
‫נקראת על שמו שנאמר בו׳ ובתורתו יהגה גו׳‪.183 :‬‬
‫חטאת קרי׳ רחמנא‪.209 :‬‬ ‫כג‪ ,‬ב‬
‫דמות שמשי כו׳ דמות ד׳ פנים‪.98 :‬‬ ‫מג‪ ,‬א־ב‬

‫הוריות‬
‫בשער יוסף להחיד׳׳א ד״ה אמר ר״ח‪.185 :‬‬ ‫ו‪ ,‬א‬
‫אין על גביו אלא ה׳ אלקיו‪.84 :‬‬ ‫י‪ ,‬א‬
‫בתוס׳הרא״ש‪ :‬ע״ד גניזת הארון‪.196 :‬‬ ‫יב ‪ ,‬א‬

‫אבות‬
‫משה קיבל תורה מסיני כו׳‪.40 :‬‬ ‫פ״א מ״א‬
‫על ג׳ דברים העולם עומד כר‪.129 :‬‬ ‫פ״א מ״ב‬
‫אל תפרוש מן הצבור‪.172 :‬‬ ‫פ״ב מ״ד‬
 ‫מפתח מאחז״ל ‪ /‬אבות‪-‬ערכיו‬ ‫‪386‬‬

‫בתויו״ט; העושה הרע כו׳ לא פעל ועשה לקיים מאמרו של מלך ב״ה אלא‬ ‫פ״ב מ״ו‬
‫זרון לבו השיאו לכך‪.13 :‬‬
‫כור סוד שאינו מאבר טיפה‪.182 :‬‬ ‫פ״ב מ״ט‬
‫כל האומר דבר בשם אומרו כו׳‪.180 :‬‬ ‫פי׳ו‪ ,‬ו‬

‫אגות דר׳ נתן‬

‫גם הטפלים הביאו לנדבת המשכן‪.130 :‬‬ ‫פיי׳א‪ ,‬א‬
‫אמר ר׳׳י חלקנו על צבאות שנאמר ופקדו שרי צבאות בראש העם‪.S3 :‬‬ ‫פל׳׳ד‪ ,‬ב‬

‫סופרים‬
‫רבי יוסי אומר צבאות חול כו׳‪.54 :‬‬ ‫פ״ד‪ ,‬א‬

‫זגחים‬
‫שילה כו׳ היא היתה מנוחה‪.201 :‬‬ ‫קיב‪ ,‬ב‬

‫מגחות‬
‫בתום׳‪ :‬אינו אלא מצוה מן המובחר בעלמא‪.70 :‬‬ ‫ה‪ ,‬א‬
‫בתוס׳ד״ה תכלת‪.158 :‬‬ ‫מ‪ ,‬ב‬
‫מתחיל למנות מבערב‪.11 :‬‬ ‫סו‪ ,‬א‬
‫ברש׳׳י ד״ה דפרוכת‪ :‬דפרוכת הי׳ כו׳ משום צניעותא‪.138 :‬‬ ‫צח‪ ,‬א‬
‫ת״ח העסוקין כו׳ כאילו נכנה מקדש בימיהם; ‪.125‬‬ ‫קי‪ ,‬א‬
‫כל העוסק בתורה כו׳; ‪.16‬‬

‫בבורות‬
‫פט״ח אסור בהנאה; ‪.60‬‬ ‫ט‪ ,‬ב‬
‫תני לוי הוא הפסיד כו׳‪.59 :‬‬ ‫י‪ ,‬ב‬
‫לר״ש שפט״ח מותר בהנאה תקדש בכולי׳; ‪.63‬‬
‫ברש״י ד״ה לפיכך יופסד ממונו‪ :‬יכפוהו בית דין לעורפו לאחר שלשים‪:‬‬
‫‪.62‬‬
‫]גדר ממונא דבעלים בפט״ח לרש״י ור״י‪.63:1‬‬ ‫יא‪ ,‬א‬
‫בתום׳ ד״ה הפודה‪.62 :‬‬
‫הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי‪.62 :‬‬
‫לא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו‪.59 :‬‬ ‫יג‪ ,‬א‬
‫ברש״י ד״ה וכתיב אבעבועות‪.29 :‬‬ ‫מא‪ ,‬א‬

‫ערכיו‬
‫]בטעם שאין אומרים הלל בפורים[‪.167 :‬‬ ‫י‪ ,‬ב‬
‫כתום׳ ד״ה התאוו; שפסק להם השליו כו׳; ‪.72‬‬ ‫טו‪ ,‬ב‬
‫בשטמ״ק)אות יא(‪ :‬האבנט מקיפו לב פעמים בגימ׳ לב‪.159 :‬‬ ‫טז‪ ,‬א‬
‫‪387‬‬ ‫כריתות‪-‬ירו שלמי פסחים‬ ‫מ‪ 0‬תה מאחז״ל ‪/‬‬

‫בריתות‬
‫לא נבנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם כר׳‪. 116.115 :‬‬ ‫ט‪ ,‬א‬
‫המדליק הנר אע״פ שא״צ לאפר חייב‪.187 :‬‬ ‫כ‪ ,‬א‬

‫מדות‬
‫אמה טרקסין)ובמפרשי המשנה(‪.138 :‬‬ ‫פ׳׳ד מ״ז‬

‫חולין‬
‫!אפשריות עקירת החולי מעיקרו[‪.271 :‬‬ ‫מח‪ ,‬א‬
‫בתום׳ ד״ה טלית‪ :‬שיטת ר״ת בהיתר כלאים בציצית ובבגדי כהונה‪.158 :‬‬ ‫קי‪ ,‬ב‬
‫שם‪ ,‬בסופו‪ :‬בגדי כהונה עיקר לבישתן לצורך עבודה‪.155 :‬‬
‫כ״ד מת״כ כו׳ ופדיון פטר חמור‪.63 :‬‬ ‫ק לג‪ ,‬ב‬

‫נרה‬
‫שנצים שבמכנסי כהנים‪.155 :‬‬ ‫יג‪,‬ב‬
‫רשע או צדיק לא קאמר‪.9 :‬‬ ‫טז‪ ,‬ב‬
‫הקב״ה נותן בו רוח ונשמה כו׳‪.91 :‬‬ ‫לא‪ ,‬א‬

‫כלים‬
‫קדה״ק מקודש מהם כו׳‪.141 :‬‬ ‫פ׳׳א מ״ט‬
‫שאין נכנס שם אלא כה״ג ביוהכ״פ בשעת העבודה‪.142 :‬‬

‫ירושלמי‬
‫ברבות‬
‫כ״ע ידעין דר״א תלמידי׳ דר״י כו׳‪.181 :‬‬ ‫פ״ב ה״א‬

‫פאה‬
‫כיבוד אב ואם שהוא פריעת חוב‪.95 :‬‬ ‫פ״ א ה״ א‬

‫כלאים‬
‫אמה טרקסין מה מבפנים או מבחוץ כו׳‪.139.136 :‬‬ ‫פ״ ח ה״ד‬

‫שבת‬
‫אס יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה כו׳‪.185 :‬‬ ‫פ״א ה״ב‬

‫פפחים‬
‫אילו הי׳ אותו האיש במצרים לא הי׳ ראוי להגאל משם‪.51 :‬‬ ‫פ״י ה״ד‬
 ‫‪ /‬ירושלמי פס חי ם‪ -‬מכיל ת א‬ ‫מפתה מאחז״ל‬ ‫‪388‬‬

‫בטעם שאין קורין הלל בפורים‪.167 :‬‬ ‫פ״י ה״ו‬

‫שקלים‬
‫ר״א לא אמר שמעתא משמי׳ ודר׳ יוחנן(‪.181 :‬‬ ‫פ״ב ה״ה‬

‫יומא‬
‫אמה טרקסין ‪ . .‬מה מבפנים מבחוץ בו׳‪.139 :‬‬ ‫פ״ה ה״א‬
‫בקה״ע ד״ה כתונת‪ :‬אם בכתונת של בגרי כהונה הי׳ ג״ב כלאים‪.153 :‬‬ ‫פ״ז ה״ג‬

‫מגילה‬
‫תני ר׳ יוסי אומר של בית חגירה בו׳ היו מוחקין צבאות שכן הוא שם חול‬ ‫פ״א ה״ט‬
‫בו׳‪.S3 :‬‬
‫אין מפסיקין בין פורים לפרה כו׳ סימניהון דאילין פרשתא בו׳‪.206 :‬‬ ‫פ״ג ה״ה‬

‫מו״ק‬
‫‪.‬‬ ‫כל עמא ידעין דר״מ תלמידי׳ דר״י כו׳‪.181 :‬‬ ‫פ״ג ה״ז‬

‫יבמות‬
‫רבה דמתניתא רבה דאולפנה‪.223 :‬‬ ‫פ״ד הי״א‬

‫כתובות‬
‫ע״פ לא־ל גומר עלי‪.103 :‬‬ ‫פ״א ה״ב‬

‫שוטה‬
‫הראשונים נכתבין מימינו של כה״ג משמאלו של קורא כו׳‪.152 :‬‬ ‫פ״ז ה״ד‬

‫טנהךרין‬
‫לא שלח לא שליח כו׳ הוא בעצמו דכתיב ועברתי כו׳‪.46 :‬‬ ‫פ״ב ה״א‬

‫מדרשים‬
‫מכילתא‬
‫לא שינו את לשונם‪.38 :‬‬ ‫יב‪ ,‬ו‬
‫ועברתי באמ״צ גו׳ כמלך שעובר ממקום למקום‪.45 :‬‬ ‫יב‪ ,‬יב‬
‫לא ע״י מלאך כו׳‪.50 :‬‬
‫ועבר ה׳ כו׳ כמלך שהוא עובר ממקום למקום‪.45 :‬‬ ‫יב‪ ,‬כג‬
‫משקבלו עליהם ‪ . .‬כאלו עשו‪.12 :‬‬ ‫יב‪ ,‬כח‬
‫אילו היית שם לא היית נגאל‪.51 :‬‬ ‫יג‪ ,‬ח‬
‫‪389‬‬ ‫מכילתא‪-‬ברא שית רבה‬ ‫מפתה מאחז״ל ‪/‬‬

‫ואם לא תפדה וערפתו מכאן אמרו מצות פדיי׳ קודמת למצות עריפה כר‪:‬‬ ‫יג‪ ,‬יג‬
‫‪.59‬‬
‫הואיל ואבדת נכסי כהן אף נכסיך יאבדו‪.61 :‬‬
‫אילו היית שם לא היית נגאל‪.51 :‬‬ ‫יג‪ ,‬יד‬
‫שרתה רוה״ק על ישראל ואמרו שירה‪.66 :‬‬ ‫טו‪ ,‬א‬
‫ראתה שפחה על הים כו׳‪.57.66 :‬‬ ‫טו‪ ,‬ב‬
‫אימתה על רחוקים ופחד על קרובים‪.65 :‬‬ ‫טו‪ ,‬טז‬
‫כפי׳ זה ינחמנו‪ :‬בענין שני העומר דע״ש‪.73 :‬‬ ‫טז‪ ,‬ה‬
‫למדנו שאין יורד בשבת ביו״ט מנין כו׳ ביוהכ״פ מנין כו׳‪.77 :‬‬ ‫טז‪ ,‬כו‬
‫כה בלשון הקודש‪ ,‬כה כסדר הזה‪ ,‬כה כענין הזה כו׳‪.88 :‬‬ ‫י ט‪,‬ג‬
‫מגיד שמשה חלק כבור לזקנים‪.87 :‬‬ ‫י ט‪,‬ז‬
‫]בפי׳ זה ינחמנו‪ :‬הכריתות ברית כעת מ״ת[‪.118 :‬‬ ‫יט‪ ,‬י‬
‫]טבילה לפני מ״ת מפסוק וכבסו שמלותם[‪.116 :‬‬
‫בפי׳ זה ינחמנו; בענין שני העומר דע״ש‪.73 :‬‬ ‫כ‪ ,‬יא‬
‫לא תעשון אתי כו׳ דמות שמשיי כו׳‪.98 :‬‬ ‫כ‪ ,‬כ‬
‫והועד מגיד שאינו חייב עד שיתרו בו‪.103 :‬‬ ‫כא‪ ,‬כט‬
‫קדושת שבת כו׳ מעין קדושת העוה״ב; ‪.75‬‬ ‫לא‪ ,‬יג‬

‫מכילתא דרשב״י‬
‫בשלח‬
‫אימתה על הקרובים ופחד הרחוקים‪.65 :‬‬ ‫טו‪ ,‬טז‬

‫תורת כתנים‬
‫שמור כו׳ שמירת לב‪.20 :‬‬ ‫כו‪ ,‬ג‬
‫מקדש מקדשי מקדשיכם לרבות בתכנ״ס כו׳‪.126 :‬‬ ‫כי‪ ,‬לא‬

‫ספרי‬
‫בכ״מ שנאמר לי קייים לעולם ולעולמי עולמים כו׳‪.123 :‬‬ ‫יא‪ ,‬טז‬
‫פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים בו׳‪.65 :‬‬ ‫יא‪ ,‬כה‬
‫מנין לנותץ אבן מן ההיכל כו׳‪.126 :‬‬ ‫יב‪,‬ג‬

‫בראשית רכה‬
‫חפנו של משה היתה מחזקת שמונה קמצים‪.27.26 :‬‬ ‫פ״ה‪ ,‬ז‬
‫נפשות של צדיקים שבהן נמלך הקב״ה וברא העולם‪.211 :‬‬ ‫פ״ח‪ ,‬ז‬
‫ברכו במן וקדשו במן כו׳ בע״ש שני עומרים כו׳‪.78.73 :‬‬ ‫פי״ א‪ ,‬ב‬
‫הקב״ה מציל את האדם לעת״ל בו׳ מלוז של שדרה‪.75 :‬‬ ‫פכ״ח‪ ,‬ג‬
‫האבות הן הן המרכבה‪.122.98 :‬‬ ‫פמ״ז‪ ,‬ו‬
‫עלת לקרתא הלך בנימוסה למעלה שאין אכו״ש עלה משה למרום ולא‬ ‫פמ״ח‪ ,‬יד‬
‫אכל כו׳‪.173 :‬‬
 ‫‪ /‬ב ר א שי ת ר ב ה ‪ -‬ו י ק ר א רב ח‬ ‫מפתה מאחז״ל‬ ‫‪390‬‬

‫בשבעים לשרן שנא׳ הואיל משה כו׳‪.38 :‬‬ ‫פמ״ט‪ ,‬ב‬

‫וא״ל הקב״ה והנה אנכי עמך ובסוף נתיירא כו׳ כי אהי׳ עמך ולבסוף‬ ‫פע״ו‪ ,‬א‬
‫נתיירא‪.2 :‬‬
‫האבות הן הן המרכבה‪.122 :‬‬ ‫פפ״ב‪ ,‬ו‬
‫עשו ‪ . .‬הי׳ מכבר את אביו‪.91 :‬‬ ‫פפ״ב‪ ,‬יד‬

‫שמות רבה‬
‫מה חטאו בו׳ שנשתעבדו מכל האומות בו׳ לה״ר יש ביניהן כו׳ אכן נודע‬ ‫פ״א‪ ,‬ל‬
‫הדבר בו׳‪.1 :‬‬
‫מה זכות יש בידם שאוכל להוציאם בו׳ שבזכות התורה בו׳‪.7 :‬‬ ‫פ״ג‪ ,‬ד‬
‫לפי מעשי אני נקרא בו׳ כשאני עושה מלחמה כרשעים אני נקרא צבאות‪:‬‬ ‫פ״ג‪ ,‬ו‬
‫‪.56‬‬
‫]בטעם הכבדת לב פרעה[‪.34 :‬‬ ‫פ״ג‪ ,‬י‬
‫]בטעם הכבדת לב פרעה[‪.34 :‬‬ ‫פ״ה‪ ,‬ז‬
‫]בטעם הכבדת לב פרעה[‪.34 :‬‬ ‫פי״א‪ ,‬א‬
‫נס גדול נעשה בשחין בו׳ מלא ידיו בו׳)ועץ יוסף(‪.26 :‬‬ ‫פי״ א‪ ,‬ה‬
‫מהו פורח שלקו בצרעת עמו‪.29 :‬‬ ‫פי״ א‪ ,‬ו‬
‫ויחזק ה׳ את לב פרעה כיון שראה הקב״ה שלא חזר בו מה׳ מכות‬
‫הראשונוח בו׳‪.35.34 :‬‬
‫כי אני הכבדתי כו׳ אר״י ‪ . .‬א״ל ר״ש בו׳)ובמפרשים(‪.34 :‬‬ ‫פי״ג‪ ,‬ג‬
‫משבחר הקב״ה בעולמו קבע בו ר״ח ושנים וכשבחר ביעקב ובניובו׳‪.203 :‬‬ ‫פט״ו‪ ,‬יא‬
‫זאת חוקת הפסח בו׳ זאת חוקת התורה ואי אתה יודע איזו חוקהגדולה כו׳‬ ‫פי״ט‪ ,‬ב‬
‫הפרה שאוכלי פסח צריכין לה‪.207 :‬‬
‫זכו לומר שירה ושרתה עליהם רוה״ק‪.66 :‬‬ ‫פכ״ב‪ ,‬ג‬
‫שרתה עליהם רוה״ק ואמרו שירה‪.66 :‬‬ ‫פכ״ג‪ ,‬ב‬
‫קול א׳ נחלק בו׳ נחלקים לע׳ לשון‪.39 :‬‬ ‫פכ״ח‪ ,‬ו‬
‫כשנתן הקב״ה את התורה צפור לא צווח בו׳‪.97 :‬‬ ‫פכ״ט‪ ,‬ט‬
‫כיצד היו נתונים כו׳!סדר השבטים באבני החושן[; ‪.49‬‬ ‫פל״ח‪ ,‬ט‬
‫אזלת לקרתא הלך בנימוסי' למעלה שאין אכו״ש עלה משה בו׳‪.172 :‬‬ ‫פמ״ז‪ ,‬ה‬
‫לחם לא אכל אבל מלחמה של תורה אכל‪.178 :‬‬
‫ומאין הי׳ משה אוכל מזיו השכינה כו׳ עכשיו שנצטערת אני נותן לך‬ ‫פמ״ז‪ ,‬ז‬
‫הלכות מדרשות ואגדות כו׳; ‪.176‬‬
‫מהו המשכן הזה כו׳ תורה כו׳ אנו עושין הארון‪.192 :‬‬ ‫פ״נ‪ ,‬ב‬

‫ויקרא רבה‬
‫בכ״מ שנאמר לי אינו זז לעולם כו׳)וביפ׳׳ת השלם(‪.123 :‬‬ ‫פ״ב‪ ,‬כ‬
‫ומהיכן הי׳ יודע משה חציו של דם כר‪.121.117 :‬‬ ‫פ״ו‪ ,‬ה‬
‫ברד״ל; בהכתונת דבגדי כהונה היו כלאים‪.153 :‬‬ ‫פ״י‪ ,‬ו‬
‫מהיכן הקב״ה מציף את האדם לעת״ל א״ל מלוז של שדרה‪.75 :‬‬ ‫פי״ח‪ ,‬א‬
‫‪391‬‬ ‫‪ /‬ב מדבר רבה ‪ -‬תנ חו מ א‬ ‫מפתח מאחז״ל‬

‫במרבד רבה‬
‫מיכאל כד׳ של שלג כו׳ גבריאל כו׳ של אש כר׳‪.157 :‬‬ ‫פי״ב‪ ,‬ח‬
‫מעלתו של יעקב כד׳ א׳ מי״ג דברים כו׳ אה״מ בו׳‪.125.123 :‬‬ ‫פטי׳ו‪ ,‬יז‬
‫בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב״ה בו׳ הלכה בשם אומרה‬ ‫פי״ט‪ ,‬ז‬
‫רבי אליעזר אומר כרי‪.182 :‬‬

‫דברים רבה‬
‫בשעה שעלה לרקיע אלקים כשם שאין המלאכים אוכלין ושותין אף הוא‬ ‫פי״א‪ ,‬ד‬
‫כד‪.174 :‬‬

‫אמתר רבה‬
‫כל מקום שנאמר מלך סתם משמש קודש וחול‪.165 :‬‬ ‫פ״ג‪ ,‬י‬

‫קהלת רבה‬
‫עמד משה ועשה תתתונים שאין אוכלים ואין שותיץ הה״ד ויהי שם כד‬ ‫פ״ ג‪ ,‬יד‬
‫לחם לא אכל כד‪.174 :‬‬

‫תנחומא‬
‫בראשית‬
‫ויבא קין ‪ . .‬זרע פשתן הי׳ כד לפיכך נאסר צמר ופשתים‪.156 :‬‬ ‫ט‬
‫שמות‬
‫אכן נודע הדבר כו׳ יש ביניכם לה״ר כרי‪.1 :‬‬ ‫י‬
‫וארא‬
‫אמר ריב״ל נס גדול נעשה בשחין כו׳‪.26 :‬‬ ‫יד‬
‫תרומה‬
‫כל דבר שאמר הקב״ה בתורה לי ישנו בעוה״ז ולעוה״ב‪.123 :‬‬ ‫ג‬
‫תשא‬
‫הלוחות ראשונות כו׳ שלטה כו׳ ונשתברו וכאן כו׳‪.178 :‬‬ ‫לא‬
‫ויקהל‬
‫מה מבקש מן המשכן הזה כו׳ ללמד תורה כו׳ והיכן ‪ . .‬הארון‪.192 :‬‬ ‫ו‬
‫המשכן כולו לא נעשה אלא בשביל הארון שהשכינה בתוכו‪.192 :‬‬ ‫ז‬
‫פקודי‬
‫]צדיק ורשע לא קאמרן‪.9 :‬‬ ‫ג‬
‫צו‬
‫אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית כו׳‪.125 :‬‬ ‫יד‬
‫במדבר‬
‫כל שאינו אומר דבר בשם אומרו כד‪.181 :‬‬ ‫כב‬
‫בהעלותך‬
‫שלש עשרה דברים שהן כתובים לשמו של הקב״ה כו׳ אה״מ כו׳ ועשו לי‬ ‫יא‬
‫מקדש‪.123 :‬‬
 ‫תנ חו מ א‪ -‬מ ד ר ש שמואל‬ ‫‪3‬ז‪ 0‬מח מאחז״ל ‪/‬‬ ‫‪392‬‬

‫חוקת‬
‫בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב״ה כו׳ הלכה בשם אומרה‬ ‫ח‬
‫רבי אליעזר בני אומר בו׳‪.182 :‬‬
‫תבא פרה ותכפר על מעשה העגל‪.209 :‬‬
‫ראה‬
‫כשברא העולם כו׳ יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ כד; ‪.203‬‬ ‫ח‬

‫תנחומא)גאגער(‬
‫וארא‬
‫נודע הדבר שלא על חנם אתם משתעבדים‪.1 :‬‬ ‫יז‬

‫ילקוט שמעוני‬
‫תרומה‬
‫כה‪ ,‬ב) שסד( כ״מ שנאמר בו לי בעוה״ז ובעוה״ב‪.123 :‬‬
‫פקודי‬
‫מ‪ ,‬ג)תכא( !אופן הנחת היריעות[‪.131 :‬‬
‫צו‬
‫ח‪ ,‬ב )תקיג( בכתונת בו׳ שהי׳ מצמר ופשתים כר‪.153 :‬‬
‫אמור‬
‫כג‪ ,‬מא)הרנד( אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג כו׳ אבל בפסח כו׳ שבפסח התבואה‬
‫נידונית בו׳‪.84 :‬‬
‫במדבר‬
‫ד‪ ,‬יח)תרצה( כל מי שאינו אומר דבר כד בשם אומדו בו׳‪.181 :‬‬
‫ישעי׳‬
‫יש ביניכם ירא שמים בו׳ בטחו בשמי בו׳ שכל מי שבוטח בשמי אני‬ ‫נ‪ ,‬י)תעג(‬
‫מצילו‪.5 :‬‬
‫ס‪ ,‬א)תצ ט( בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם‪.37 :‬‬
‫תחלים‬
‫מ‪ ,‬ב)תשלו( כדאי הן לגאולה בשכר הקיווי‪.15.6 :‬‬
‫משלי‬
‫כב‪ ,‬כ ב) ת ת ק ס( כל שאינו אומד דבר בשם אומרו כד‪.181 :‬‬

‫לקח טוב‬
‫בא‬
‫כיון שקיבלו עליהם ‪ . .‬כאלו עשו וכה״א בדניאל כד‪.12 :‬‬ ‫יב‪ ,‬כח‬

‫מדרש שמואל‬
‫כ״מ שנאמר לי אינו זז לא בעוה״ז ולא בעוה״ב‪.123 :‬‬ ‫פי״ט‬
‫‪393‬‬ ‫מדרש ת הלי ם‪-‬ז הר‬ ‫מפתח מאחז״ל ‪/‬‬

‫מדרש תחלים‬
‫כדי שיגאלו בשכר קוה קויתי; ‪.15‬‬ ‫מ‪ ,‬ב‬

‫מדר עולם רגה‪ ,‬עם פי׳ ימות עולם‬

‫בטבלא יא״י בריש הס׳‪ :‬ע״ד שנת עמידת משה לפני פרעה רזמן ד׳ק׳׳פ‪:‬‬
‫‪.217‬‬
‫פ״י‪ :‬בסדר זמנים ‪ -‬בהבדל החשבון דזמן אכילת המן לאחרי מות משה‪.234 :‬‬

‫מדרש תלפיות‬
‫בתחלתו)אות ה׳( כיבוד אב ואם לקיים כו׳ בעבוד שהקב״ה ציוה‪.95 :‬‬
‫אמירת הלל על נסים נגלים‪.168 :‬‬ ‫ע׳ הלל הגדול‬

‫פרקי דר״א‬
‫אל תערבו מנחת קין והבל לעולם כו׳ לא תלבש שעטנז‪.156 :‬‬ ‫פכ״א‬
‫ברד׳׳ל אות סו‪ :‬ההבדל בין שחין שנאמר בו ולא יבלו החרטומים גו׳‬ ‫פמ״ח‬
‫לצפרדע וכנים‪.31 :‬‬

‫תגא דבי אליהו רבה‬

‫וכל האומר לא אכלו מלאכי השרת עם אאע״ה לא אמר כלום כו׳‪.172 :‬‬ ‫פי״ב‬
‫]שהשליו הי׳ רק לזמן קצר[‪.72 :‬‬ ‫פי״ג)יב(‬

‫פשיקתא דר״ב‬
‫פ״ד)פרשת פרה( בשעה שעלה משה לשמי מרום שמע קולו של הקב״ה כו׳ הלבה בשם‬
‫אומרה ר׳ אליעזר אומר כו׳‪.182 :‬‬

‫פ סיק ת א רבתי‬
‫בשעה שעלה משה לשמים שמע קולו של הקב״ה כו׳ הלכה בשם אומרה‬ ‫פי״ד‬
‫רבי אליעזר אומר כו׳‪.182 :‬‬
‫בלשון יחידי אנכי ה״א‪.51 :‬‬ ‫פכ״א‬

‫זהר‬
‫‪) 316‬מענה לא׳ ע״ד לימוד הזהר בחור סגולה על חלישות הראי׳(‪.‬‬
‫חלק א‬
‫שמע ישראל כו׳ יחודא ‪ . .‬לעילא כו׳ בשבמל״ו כו׳ יחודא דלתתא‪:‬‬ ‫יב‪ ,‬א‬
‫‪52‬־‪.151‬‬
‫בשכמל״ו יחודא רלתתא יחו״ע שמע ישראל כו׳‪52 :‬־‪.151‬‬ ‫י ח‪ ,‬ב‬
‫דהא גרמא חד דאשתאר בי׳ בב״נ כו׳ ועלי׳ יכני קוב״ה כל גופא‪.75 :‬‬ ‫סט‪ ,‬א‬
‫ועברתי כאמ״צ כו׳ דאינון לא ידעי כין טפה דבוכרא כו׳ בר קוב״ה‬ ‫קא‪ ,‬כ‬
‫בלחודוי‪.48 :‬‬
 ‫מפתח מאחז״ל ‪ /‬זהר‪-‬‬ ‫‪394‬‬

‫ןתחה״מ מהעצם לוז[; ‪.75‬‬ ‫קכו‪ .‬א‬

‫‪1‬תחה״מ מהעצם לוז(‪.75 :‬‬ ‫קלז‪ ,‬א‬
‫עושה שלום במרומיו מלמד שמיכאל שר ימינו כו׳‪.157 :‬‬ ‫רסג‪ ,‬א‬
‫חלק ב‬
‫דאיהו ביהמ״ק כגון עזרות ולשכות ובית האולם והדביד; ‪.144.140‬‬ ‫ד‪ ,‬א‬
‫גרמא חדא ‪^. -‬תאר מן גופא כר‪.75 :‬‬ ‫כח‪ ,‬ב‬
‫פקודא)יט( למבני מקדשא כו׳ לצלאה בגוי׳ צלותא בכל יומא כר‪.126 :‬‬ ‫נ ט‪ ,‬ב‬
‫ויברך אלקים כר מתברכאן מיני׳ כל שיתא יומין כר‪.73 :‬‬ ‫פח‪ ,‬א‬
‫פרש חגיכם קאמר ולא פרש שבתכם‪.75 :‬‬ ‫פח‪ ,‬ב‬
‫כבד את אביך רא קוב״ה ואת אמך דא כנס״י‪.94 :‬‬ ‫צ‪ ,‬א‬
‫כגורנא דאינון מתייחדין כו׳‪.152 :‬‬ ‫קלה‪ ,‬א‬
‫אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין לי׳ מעילא כר‪.5 :‬‬ ‫קפד‪ ,‬ב‬
‫]ע״פ והי׳ באחרית הימים נכון יהי׳ הר בית ה׳ גו׳[‪.180 :‬‬ ‫קפט‪ ,‬ב‬
‫זכאה ארחא דא דזכינא להאי מלה א״ל ממאן שמעת לה כר; ‪.180‬‬ ‫ק צ‪ ,‬א‬
‫ועבדו עגלא כו׳ מיד ויקהל משה כו׳‪.192 :‬‬ ‫קצה‪ ,‬א‬
‫דכתיב לא בחרתי בעיר ואכחד בדוד מאי האי עם האי כו׳ דמתא וכל בני‬ ‫קצח‪ ,‬א‬
‫מתא כלהו קיימין ברעיא דנהיג לעמא כר; ‪.199‬‬
‫מס׳ ע״ז דא״א ע״ה ת׳ פרקים ומכל אינון ספרים אוליף ליעקב‪.268 :‬‬ ‫ערה‪ ,‬ב‬
‫חלק ג‬
‫מפי ההוא קול דאחיד בי׳‪.42 :‬‬ ‫ז‪ ,‬א‬
‫ג׳ דרגין אינון מתקשרין כו׳ סתים וגליא‪.194 :‬‬ ‫עג‪ ,‬א‬
‫כלאים כו׳ דעביד ערבוביא בחילא דלעילא‪.156 :‬‬ ‫פו‪ ,‬ב‬
‫ובכל אתר המלך סתם דא קוב״ה‪.165 :‬‬ ‫ק ט‪ ,‬א‬
‫ועשו לי מקדש כו׳ דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי‪.125 :‬‬ ‫קכו> א‬
‫לאהדרא צדיקייא בתיובתא‪.210 :‬‬ ‫קנג‪,‬ב‬
‫לבית האולם והאולם להיכל‪.144 :‬‬ ‫קסא‪ ,‬ב‬
‫האי דאקרי משנה תורה משה מפי עצמו אמרן‪.41 :‬‬ ‫רסא‪ ,‬א‬
‫תושב״כ ותושבע״פ והוא אקרי תורה ומשנה תורה‪:‬־‪.42‬‬
‫את אביך דא קוב״ה ואת אמך דא שכינתא‪.94 :‬‬ ‫רעז‪ ,‬ב‬
‫‪395‬‬

‫מפהח ספרים‬
‫ספרי הרמב״ם‬
‫יד החזקה‬
‫‪) 17‬לימודו‪ ,‬אף שהוא בלי נתינת טעמים להלכות(‪) 24 .‬תקנת לימוד‬
‫הרמב״ם(‪.‬‬
‫הקרמה‬
‫‪. 22‬‬ ‫כל המצות בו׳ בפירושן ניתנו כו׳ ומצוה זו היא הנקראת תושבע״ם‪:‬‬
‫נמצא מרב אשי ער משרע״ה ארבעים דורות‪.42 :‬‬
‫חיבור זה מקבץ לתושבע״ם כולה בו׳‪.24 :‬‬
‫מנין המצות בריש ם׳ היד‬
‫שלא לאבד ביהמ״ק או בתי כנסיות או בתי מדרשות כד‪.126 :‬‬ ‫ל״ת ס ה‬

‫הלבות יסודי ההורה‬

‫כל המאבד שם מן השמות הקדושים כד‪.56 :‬‬ ‫פ״ו ה״א‬
‫ושבעה שמות הם השם הנכתב כד וצבאות‪.56 :‬‬ ‫פ׳׳ו ה״ב‬
‫שאר הכינויין כד ה״ה כשאד כתבי הקודש ומותד למוחקן‪.54 :‬‬ ‫פ״ו ה׳׳ה‬

‫הלבות תלמוד תורה‬

‫וכן אתה מוצא בכ״מ שהתלמוד קודם למעשה)וכ״מ(‪.18 :‬‬ ‫פ׳׳א ה׳׳ג‬
‫חייב לשלש את זמן למידתו שליש בתושב״ב כד‪.18 :‬‬ ‫פ׳׳א הי״א‬
‫כדי שלא ישכח דבר מדיני רברי תורה‪.20 :‬‬ ‫פ״א הי״ב‬
‫ת״ת כנגד כל המצות כולן כד לפיכך כד‪.18 :‬‬ ‫פ״ג ה״ג‬
‫בכ״מ‪ :‬במאמר ר״א שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו כד‪.182 :‬‬ ‫פ״ה ה״ט‬

‫הלבות עבודה זרה‬

‫וזו היתה טעותם כד שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם‪.96.92 :‬‬ ‫פ״א ה״א‬
‫נעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה׳‪.57 :‬‬ ‫פ׳׳א ה״ג‬
‫שמות המיוחדים‪.56 :‬‬ ‫פ׳׳ב ה״ט‬
‫לא תעשון כרמות שמשיי המשמשין לפני במרום כד‪.98 :‬‬ ‫פ׳׳ג הי״א‬

‫הלבות תשובה‬
‫איזו היא תשובה גמורה כד זה שבא לידו דבר שעבר בו כד‪.107 :‬‬ ‫פי׳ב ה״א‬
‫ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים‪.107 :‬‬ ‫פי׳ב א״ד‬
‫לפיכן צדיך בד באילו חציו זבאי וחציו חייב כד‪.37 :‬‬ ‫פ״ג ה״ד‬
‫אם אמר משה אמרו מפי עצמו ה״ז כופר בתורה‪.41 :‬‬ ‫פ״ג ה׳׳ח‬
 ‫מ פ ת ח ס פ ר י ם ‪ /‬רמב״ם הלי ת שובה‪-‬הל' שבת‬ ‫‪396‬‬

‫שהקב״ה גוזר כו׳ צדיק או רשע אין הדבר כן‪.9 :‬‬ ‫פ״ה ה׳׳ב‬
‫עיקר גדול כו׳ שהרשות בידכם כד‪.9 :‬‬ ‫פ״ ה הי׳ג‬
‫]שכר ועונש מיוסד על היסוד דכחירה חפשית[‪.10 :‬‬ ‫פ״ה ה״ד‬
‫]ידיעת הקב״ה אינה מכריחה את הבחירה[‪.9 :‬‬ ‫פ״ה ה״ה‬
‫לפיכך כתב בתורה ואני אחזק כד לפי שחטא כד‪.34 :‬‬ ‫פ׳׳ו ה״ג‬
‫הלא גזר על המצריים לעשות רע כד‪.13 :‬‬ ‫פ׳׳ו ה׳׳ה‬
‫לפי שלא גזר על איש פלוני כד‪.10 :‬‬
‫בראב״ד‪ :‬והשני כד‪. 13 :‬‬
‫העוה״ב אין בו גוף כד כמלאכי השרת כד ונהנין מזיו השכינה)יראב״ד(;‬ ‫פי׳ח ה״ב‬
‫‪.177‬‬
‫וחכמים קראו לה ד״מ לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה כד)וראב״דן‪:‬‬ ‫פ״ ח ה״ד‬
‫‪.178‬‬
‫הנקמה כד הטובה כו׳ כעוה״ב אין שום דרך בעה״ז להשיגה כד‪.241 :‬‬ ‫פ״ח ה״ה־ו‬
‫מפני זה נתאוו כל ישראל כד‪.15 :‬‬ ‫פ״ט ה״ב‬

‫הלכות תפילה‬
‫בהגמי״י‪ :‬שצריך לאזור חלציו כשמתפלל‪.154 :‬‬ ‫פ״ה ה״ה‬
‫וקובע מקום לתפילתו תמיד‪.129 :‬‬ ‫פ״ה ה״ו‬
‫וכן לא ירבה בכינויים של שם כד אלא אומר מה שאמר משה רבינו ע״ה‪:‬‬ ‫פ״ט ה׳׳ז‬
‫‪.55‬‬
‫כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית כד תפלה‪. 128 :‬‬ ‫פי״א ה״א‬
‫בתי כנסיות ובתי מדרשות כד והשימותי את מקדשיכם כד‪. 126 :‬‬ ‫פי״ א הי״ א‬
‫שהכל תורה היא ומשה מפי הגבורה אמרם‪.41 :‬‬ ‫פי״ג ה״ו‬

‫הלכות ציצית‬
‫בכס״ט ]בדעת הרמב״ם ע״ד כלאים בציצית(‪.158 :‬‬ ‫פ״ג ה״ח‬
‫בהשגות הראב״ד‪ :‬נשים כד דוקא בציצית שאין בה כלאים‪.158 :‬‬ ‫פ״ג ה״ט‬

‫הלכות ברכות‬
‫ברכה שלישית כד מנחם עמו ישראל כבנין ירושלים כד וכל מי שלא אמר‬ ‫פ״ב ה״ד‬
‫מלכות בית דוד כד‪.200 :‬‬
‫בשבתות ובי״ט חייב לבצוע על שתי ככרות כד‪.78 :‬‬ ‫פ״ז ה״ד‬

‫הלכות שבת‬
‫אע״פ שאי״צ לגופה של מלאכה חייב עלי׳‪.188 :‬‬ ‫פ״א ה׳׳ז‬
‫המבעיר כל שהוא חייב והוא שיהא צריך לאפר כו׳ המדליק את הנר כד‬ ‫פי״ב ה״א‬
‫בין להתחמם בין להאיר הרי זה חייב‪. 187 :‬‬
‫כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו כו׳‪.71 :‬‬ ‫פ״ל ה״ה‬
‫‪397‬‬ ‫מ פ ת ח ס ‪ 0‬ר * ם ‪ /‬רמב״ם הל׳ ש ב ת‪ -‬ה ל׳ בכורים‬

‫ולבצוע על שתי ככרות וכן בימים טובים‪.78 :‬‬ ‫פ״ל ה׳׳ט‬

‫הלכות שופר‬
‫בהגמי״י‪ :‬כיון דמתניתין ארבעה ראשי שנים בהדי הדדי אידמו נמי להדדי‬ ‫פ״א ה״א‬
‫בהא בר‪.82 :‬‬

‫הלבות קירוש החורש‬

‫כדי שיהא הפסח באותו זמן כו׳ זמן האביב ועל סימן זה סומכין ומעברין‬ ‫פ״ד ה״א־ב‬
‫ואין חוששין לסימן אחר‪.113 :‬‬
‫ולא צמחו פירות האילן שדרכן לצמוח כזמן הפסח כר‪.111 :‬‬ ‫פ״ד ה״ג‬

‫הלכות מגילה‬
‫ושותה יין כר‪.165 :‬‬ ‫פ״ב הט״ו‬

‫הלבות גירושיו‬
‫ורוצה הוא לעשות כל המצות כר‪.51 :‬‬ ‫פ״ב ה״כ‬

‫הלבות איסורי ביאה‬

‫וטבילה היתה במדבר כו׳ וכבסו שמלותם‪.116 :‬‬ ‫פי״ג ה״א‬

‫הלבות שבועות‬
‫נשבע שלא יאכל כלום כר‪.174 :‬‬ ‫פ״ה ה״כ‬

‫הלכות ערכיו‬
‫לשכת חשאים‪.130 :‬‬ ‫פ״ב הי״ב‬

‫הלבות כלאים‬
‫כהנים שלבשו בגדי כהונה כר מפני האבנט שהוא כלאים כו׳ )וראג״ד‬ ‫פ״י הל״ב‬
‫ונו״כ(‪.153 :‬‬

‫הלבות מתנות עגיים‬

‫גרדב״ז‪ :‬ואע״ג דמצוה לאכול במוצ״ש כמי שמלווה את המלך כו׳‪.70 :‬‬ ‫פ״ט הי״ג‬
‫כגון לשכת חשאין שהיתה במקדש כו׳‪.130 :‬‬ ‫פ״י ה״ח‬

‫הלבות בכורים‬
‫החמש שזוכין בהן הכהנים בכל מקום כו׳ ופדיון הבן ופטר חמור‪.63 :‬‬ ‫פ״א ה״ז‬
‫ופטר חמור לזכרי כהונה‪.63 :‬‬ ‫פ״א ה״י‬
‫מצות פדי׳ קודמת למצות עריפה‪.59 :‬‬ ‫פי״ב ה״א‬
 ‫רמב״ס הל׳ בי ה ב״ ח‪ -‬הל' נזקי ממון‬ ‫מפתת ספרים ‪/‬‬ ‫‪398‬‬

‫הלכות בית הבחירה‬

‫מצות עשה לעשות בית לה׳ מוכן כוי‪.192.141.127 :‬‬ ‫פ״א ה״א‬
‫והי׳ לפי שעה כו׳; ‪.141‬‬
‫כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו בל המקומות כו׳; ‪.200.127‬‬ ‫פ׳׳א ה״ג‬
‫ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית כד׳־‪.141 .‬‬ ‫פ״ א ה״ה‬
‫הבל חייבין לבנות בו׳ אנשים ונשים כמקדש המדבר‪.130 :‬‬ ‫פ״א הי״ב‬
‫בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות בו׳‪.196 :‬‬ ‫פ״ד ה״א‬
‫בבית ראשון הי׳ כותל מבדיל בין הקדש ובין קדה״ק בו׳ והניחו אמה‬ ‫פ״ד ה״ב‬
‫יתירה כו׳‪.136 :‬‬
‫אבל במקדש ראשון לא היתד‪ ,‬שם אלא פרוכת אחת בלבד בו׳‪.138 :‬‬
‫קדושה ראשונה בו׳ לשעתה וקידשה לעת״ל בו׳‪.200 :‬‬ ‫פ״ו הי׳׳ד‬
‫לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השבינה ושבינה אינה בטלה בו׳‪:‬‬ ‫פ״ו הט״ז‬
‫‪.200 .123‬‬
‫עשר קדושות הן בו׳‪.141 :‬‬ ‫פ״ז הי״ג‬

‫הלכות כלי המקדש‬

‫ושתים לדביר כו׳‪.140 :‬‬ ‫פ״ז הי״ז‬
‫לובשם בו׳ שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז)ידאב״ד‬ ‫פ״ ח הי״ א‬
‫ונו״ב(‪.153 :‬‬
‫המכנסים כו׳ ושנצים יש להם‪.155 :‬‬ ‫הי״ח‬ ‫פ״ח‬
‫האבנט אורכו ל״ב אמה מקיפו ומחזירו כדך ע״ג כרך‪. 159.155 :‬‬ ‫הי״ט‬ ‫פ״ח‬
‫ומפתח על האבנים שמוח השבטים כתולדותם בו׳‪.149 :‬‬ ‫ה״ז‬ ‫פ״ט‬
‫והאבן שכתב בה ראובן על כתיפו הימנית והאבן שכתוב בה שמעון על‬ ‫ה״ט‬ ‫פ׳׳ט‬
‫בתיפו השמאלית כו׳‪.152.148 :‬‬
‫סדר לבישת כו׳ האבנט כו׳ ואח״ב צונף במצנפת‪.155 :‬‬ ‫פ״י ה״א־ב‬
‫האפוד והחשן וחוגר בחשב האפוד כו׳‪.149 :‬‬ ‫פ״י ה״ג‬
‫וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונה בזמן שבגדיהם עליהם‪.155 :‬‬ ‫פ״י ה״ד‬

‫הלכות גיאת מקדש‬

‫מי שעבר ועשה בית חוץ למקדש להקריב בו בו'‪.127 :‬‬ ‫פ״ט הי״ד‬

‫הלכות מעשה הקרבנות‬

‫כבר בארנו שהעושה בית חוץ למקדש להקריב בו כו׳‪. 127 :‬‬ ‫פי״ד ה״ז‬

‫הלכות נזקי ממון‬

‫העושה מעשה שדרכו לעשותו תמיד כו׳‪. 102 :‬‬ ‫פ״א ה״ד‬
‫שאלו כשהוא תם והועד בבית השואל כו׳ והשואל פטור שהרי החזידו‪:‬‬ ‫פ״ד ה״ט‬
‫‪. 102‬‬
‫אין העדה אלא בפני הבעלים ובפני בי״ד‪.103 :‬‬ ‫פ״ו ה״ב‬
‫‪399‬‬ ‫רמב״ם הל׳ נזקי ממון־פיהמ״ש‬ ‫מפתה ספרים ‪/‬‬

‫שור שהועד ונמכר או ניתן במתנה חדר לתמותו כו׳‪.102 :‬‬ ‫פ״ו ה״ו‬
‫חורה כה מדבר שהוערה לו בו׳ התינוקות ממשמשין בו ראינו נוגח‪.107 :‬‬ ‫פייו ה״ז‬
‫מועד לשבתות אינו מועד לימות החול‪. 105 :‬‬ ‫פ״ ו ה״ ח‬

‫הלכות ממרים‬
‫השמות המיוחדין‪.56 :‬‬ ‫פ״ה ה״ב‬

‫הלכות מלכים‬
‫הרי המלכות לו ולבניו הזכרים כו׳ שנאמר כסאך יהי׳ נכון בו׳‪.202 :‬‬ ‫פ״א ה״ז‬
‫ואין ממנין כו׳ בירושלים לעולם אלא מלך ישראל מזרע דוד‪.202 :‬‬ ‫פ״ א ה״י‬
‫שהמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול‪.164 :‬‬ ‫פ״ב ה״ג‬
‫כל המורד במלך ישראל כו׳; ‪.161‬‬ ‫פ״ג ה״ח‬

‫פפר המצות‬
‫ואמרו ג״כ ולעבדו וו תלמוד כו׳‪.128 :‬‬ ‫מ״ע ה‬
‫ציונו לבנות ביהב״ח לעבודה‪.127 :‬‬ ‫מ״ ע כ‬
‫לעבודה בו יהי׳ ההקרבה כו׳ ועשו לי מקרש‪.195.192 :‬‬
‫בקנאת סוסרים‪ :‬ראי׳ לדברי הרמב״ם דועשו לי מקדש שייך לכל‬
‫המקדשות מספרי כ״מ שנאמר לי קיים לעולם כו׳; ‪.124‬‬
‫בהשגות הרמב׳׳ן‪ :‬עשיית הארון והכפורת כו׳ תמנה מצוה בפ״ע‪.192 :‬‬ ‫מ״ע לג‬
‫ואמרו כל מקום שנאמד לי ה״ה קיים לעולם כלומר כו׳‪. 124 :‬‬ ‫מ״ע קעו‬
‫הזהירנו מלירא מהאויבים כו׳ לא תיראום כו׳‪.3 :‬‬ ‫מל״ת נח‬
‫שהזהירנו מנתוץ ומאבד כתי עבודת הא־ל‪.126 :‬‬ ‫מל׳׳ת סה‬

‫פירוש המשניות‬
‫]בענין הבטחה בבשו״ט ע״י נביא שא״א שתתבטל(‪.1 :‬‬ ‫בהקדמה‬
‫יצוה לעבדיו לבנות ארמון כו׳ ואפשר שיהי׳ הארמון ההוא מזומן לאיש‬
‫חסיד יבוא כאחרית הימים‪.37 :‬‬
‫פאה‬
‫מצות התלויות בתועלת בנ״א קצתם עם קצתם כו׳ כבוד אבות‪.91 :‬‬ ‫פ״ א מ״ א‬
‫פסחים‬
‫]במארז״ל שחוקי׳ גנז ספר רפואות(‪.271 :‬‬ ‫פ״ד בסופו‬
‫יומא‬
‫‪1‬סדר השבטים באבני השהם של האפוד(‪.148 :‬‬ ‫פ״ז מ״ה‬
‫סוטה‬
‫ע״ד כתיבת התורה בע׳ לשון‪.40 :‬‬ ‫פ״ז מ״ג‬
‫סנהדרין‬
‫יסוד החמישי שהוא ית׳ הוא הראוי לעבדו כו׳ ועל פעולתם אין משפט‬ ‫פ׳ חלק‬
‫ולא בחירה כו׳‪.93 :‬‬
 ‫מ פ ת ח ס פ ר י ם ‪ /‬רמב״ס פיהמ״ ש‪ -‬שו״ע או״וז‬ ‫‪400‬‬

‫הקדמה למס׳ אבות)שמונה פרקים(‬

‫!בטעם הכבדת לב פרעה(‪.34 :‬‬ ‫פ״ח‬
‫ובחים‬
‫קרא את ירושלים נחלה בגלל קביעות קדושתה בו׳‪.200 :‬‬ ‫פי״ד מ״ח‬
‫מנחות‬
‫בית חוניר בו׳ שעבר על מ״ש פן תעלה יכו׳‪.127 :‬‬ ‫פי״ג מ״י‬
‫מדות‬
‫בית ראשון כו׳ כותל כו׳ ועליו פרוכת א׳‪.138 :‬‬ ‫פ״ד מ״ז‬

‫מורה נבוכים‬
‫חלק א‬
‫!אופן השראת השכינה בביהמ״ק(‪.193 :‬‬ ‫פכ״ה‬
‫!ע״ד שמות הק׳ שיש בהם גם פירוש של חול(‪.54 :‬‬ ‫פס״א‬
‫חלק ג‬
‫!במאדז״ל שחזקי׳ גנז ספד רפואות[‪.271 :‬‬ ‫פל״ז‬
‫תורה כו׳ יכוון בו הענינים שהם על הרוב כו׳‪.174 :‬‬ ‫פל״ד‬
‫ויהי שם עם ה׳ כו׳ ומרוב שמחתו במה שהשיג לחם לא אכל ומים לא‬ ‫פני׳ א‬
‫שתה כי התחזק השכל כו׳‪.174 :‬‬

‫טור ושולחן עתך‬

‫אורח חיים‬
‫]ענין הרהור לאו כדיבור דמי(‪.39 :‬‬ ‫סב‬
‫במג׳׳א סקל״ג‪ :‬גם כשמתפלל בביתו יקבע מקום‪.129 :‬‬ ‫צ‬
‫צריך לאזור אזור בשעת התפילה‪.154 :‬‬ ‫צא‪ ,‬ב‬
‫בחכמת שלמה‪ :‬זה פשוט לו דבעינן שהנגיחות יהיו בשלשה ימים כו׳‪:‬‬ ‫קי ד‪ ,‬ט‬
‫‪.104‬‬
‫בב״ח ד״ה בונה ירושלים!שייכות כסא דוד לבנין ירושלים[‪.200 :‬‬ ‫קיח‬
‫בכף החיים אות ה׳‪ :‬כופין גם לחזק ביהכ״נ כו׳ דבשם שמ״ע לבנות בית‬ ‫קנ‬
‫הבחירה ולחזק בדק הבית כו'‪.128 :‬‬
‫במג״א סק״ב‪ :‬כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו כו׳‪.180 :‬‬ ‫קנו‬
‫יסדר שולחנו כו׳‪.71 :‬‬ ‫רסב‪ ,‬א‬
‫בב׳׳ח‪ :‬ראוי לנהוג כשני הפירושים לבצוע פרוסה גדולה שתספיק כו׳ וגם‬ ‫רדע‬
‫לבצוע שתי ככרות כו׳‪.79 :‬‬
‫במחצה״ש למג״א סק״ב‪ :‬בביאור הל׳ לעולם יסדר כו׳ במו״ש‪.71 :‬‬
‫בפמ׳׳ג משב״ז סק״ב!בציעת הפת בשבת!‪.79 :‬‬
‫בטור‪ :‬איתא כו׳ בסעודה ג׳ ככר א׳ אם משום כו׳ מכל עומר עשו ב׳‬ ‫רצא‬
‫ככרות כו׳‪.73 :‬‬
‫ו‪40‬‬ ‫שו״ע או״ח‪-‬חויימ‬ ‫מפתח ספרים ‪/‬‬

‫כלבוש האורה‪ :‬דחיוב ג׳ סעודות מן התורה דרשו מדכתיב תלתא זמני‬ ‫רצא‪ ,‬א‬
‫היום כר‪.80.70 :‬‬
‫כרמ״א‪ :‬כשכת צריך לכל סעודה כ׳ ככרות)ובביאורי הגר״א סקי״ב(‪.79 :‬‬ ‫רצא‪ ,‬ד‬
‫בב״י‪ :‬אבר יש באדם כר ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת )ובלבוש‬ ‫ש‬
‫וא״ר שעצם לוז לא נהנה מעה׳׳ד כר(‪.75 :‬‬
‫במג״א‪ :‬אודות סעודת מלוה מלכה‪.70 :‬‬
‫כפתח הדביר סק״א‪.74 :‬‬
‫אל ישנה אדם מפני המחלוקת‪ :‬נ‪.17‬‬ ‫תסח‪ ,‬ד‬
‫בט״ז סק״א‪ :‬ע״ד חיוב ג׳ סעודות בשבת מדאורייתא‪.80 :‬‬ ‫תעב‬
‫בב״י ד״ה וכתב א״א‪ :‬כל כוס תיקנו על דבר מיוחד‪.208 :‬‬ ‫תפד‬
‫בטור‪ :‬ביו״ט שצריך לעשות ג׳ סעודות וכן כתב הרמב״ם‪.81 :‬‬ ‫תקכט‬
‫בב״י‪ :‬חיוב לח״מ ביו״ט כשבת‪.78 :‬‬
‫וחייב לבצוע על שתי ככרות ולקבוע כל סעודה על היין‪.81 :‬‬ ‫תקכט‪ ,‬א‬
‫נע״י קבלה עולה להם כאילו התענו אותם(‪.12 :‬‬ ‫תקעא‪ ,‬ג‬
‫בט״ו סק״ב‪ :‬ע״ד חיוב ג׳ סעודות מדאורייתא‪.70 :‬‬ ‫תרעח‬
‫בברכ״י ובשע״ח‪ :‬ע״ד מי שאין לו מגילה אינו אומר הלל‪.169 :‬‬ ‫תרצג‬

‫יורה רעה‬
‫בש״ך סקי״א‪ :‬שנכתב לשון חול כר לכתחילה יש ליזהר כר‪.238 :‬‬ ‫קעט‬
‫בערוד השולחן ס״ב וד׳‪ :‬כיבוד אב ואם מפני ציווי הקב״ה‪.95 :‬‬ ‫רמ‬
‫בהגהת רעק״א )באנו מקדושה חמורה(‪ :‬שבנימוסיהם מקיימים כיבוד אב‬ ‫רמא‪ ,‬ט‬
‫ואם‪.95 :‬‬
‫בנו״ב‪ :‬ע״ד מה שהתלמיד אומר סתם סבורים שהוא מפי רבו‪.181 :‬‬ ‫רמב‪ ,‬כד‬
‫בד״מ אות ב׳‪ :‬ע״ד ישלש אדם לימודו לאו דוקא שליש‪.21 :‬‬ ‫רמו‬
‫בפתחי תשובה סק״כ‪ :‬משו״ת חו״י סק״ו‪ :‬ספרי קודש הנדפסים בכתב כר‬ ‫רעא‬
‫ואפי׳ בלשון חול חלילה לנהוג כר שום בזיון‪.41 :‬‬
‫בביאורי הגר׳׳א סק״ב‪ :‬דבפטר חמור לא זכה כהן‪.64 :‬‬ ‫שטו‬
‫בטור‪ :‬אם מקיימים המצוה ע״י נתינת הפטר חמור עצמו לכהן‪.63 :‬‬ ‫שכא‬
‫בטור ורמ״א‪ :‬מכהו בקופיץ כר‪.60 :‬‬ ‫שכא‪ ,‬י‬
‫ברמ״א‪ :‬מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם כר יבקש עליו רחמים‪:‬‬ ‫שלה‪ ,‬י‬
‫‪.4‬‬
‫בט״ז סק״א‪ :‬בשם הרמב״ן בענין רפואות‪.271 :‬‬ ‫שלו‬

‫אבן העזר‬
‫ברמ״א‪ :‬לה״ק כו׳ לשון ארמי כר ניתנו בסיני‪.40 :‬‬ ‫קכו‪ ,‬א‬

‫חושן משפט‬
‫בטור‪ :‬אין בע״ה מקפיד עליהם אין בהם משום גזל‪.182 :‬‬ ‫שנח בסופו‬
‫דבר דליכא מאן דקפ ‪ T‬בי׳ שרי‪.182 :‬‬ ‫שנט‪ ,‬א‬
 ‫‪ /‬שו״ע ח ו ״ מ ‪ -‬ש ו ״ ע אד ה״ז‬ ‫ס פ רי ם‬ ‫מ‪ 0‬ת ה‬ ‫‪402‬‬

‫בעריו השולחן סי׳׳ח‪ :‬יש להסביר הטעם דשמא הבעלים החדשים יטילו‬ ‫שפט‬
‫עליו שמירה יתירה ולא יגח עוד‪.104 :‬‬

‫שולח? עדון אדמו״‪ 1‬הזקז‬

‫‪) 221‬מהדורת מינכן עם הפקסימיליא מגוכי״ק אדה״י(‪.‬‬
‫בהקדמת‬
‫בני המחבר וכמו שהאריך א״א מו״ר ז״ל בחיבורו בהל׳ ת׳׳ת בביאור מצות ידיעת‬
‫התורה כר‪.22 :‬‬
‫ומפני שצרכי ישראל כו׳; ‪.24‬‬
‫המהרהר בד״ת אי״צ לברך‪.39 :‬‬ ‫מז‪ ,‬ב‬
‫מי שאינו מבין כו׳ אינו נחשב כו׳; ‪.39‬‬ ‫נ‪ ,‬ב‬
‫הרהור אינו כדיבור‪.39 :‬‬ ‫סב‪ ,‬ג‬
‫מותר להרהר בד״ת כשהוא ערום כו׳ דיבור אסור‪.39 :‬‬ ‫עה‪ ,‬י‬
‫שמות המיוחדין להקב״ה כו׳ בלשון חול יש בו משום בזיון כו׳; ‪.237 .54‬‬ ‫פה‪ ,‬ג‬
‫גם כשמתפלל בביתו יקבע לו מקום‪.129 :‬‬ ‫צ‪ ,‬יח‬
‫אין להוסיף על תואריו של הקב״ה כר‪.55 :‬‬ ‫קיג‪ ,‬ח‬
‫]לא הביא דין המג״א בסק״ב רכל האומר דבר בשם אומרו עובר בלאו[‪:‬‬ ‫קנו‬
‫‪.180‬‬
‫בשבת ויו״ט אין לחתוך כלל בלחם כו׳‪.79 :‬‬ ‫קסז‪ ,‬ג‬
‫]לח״מ ביו״טן‪.81 :‬‬
‫בחיוב בציעת הפת ביו״ט‪.81 :‬‬ ‫קפח‪ ,‬י‬
‫וקראת לשבת ענג כו׳ במה מענגו כו׳‪.71 :‬‬ ‫רמב‪ ,‬א־ב‬
‫צריך אדם לסדר שלחנו כר‪.71 :‬‬ ‫רסב‪ ,‬א‬
‫ג׳ סעודות חייב כו׳ רמז לזה כו'‪.80.70 :‬‬ ‫רדע‪ ,‬א‬
‫ב׳ ככרות כר וא״צ שיבצע משתיהן‪.79 :‬‬ ‫רדע‪ ,‬ב‬
‫לח״מ ביו״ט‪.81 :‬‬
‫החכם עיניו בראשו שלא למלאות בטנו בסעודת הבקר כדי ליתן מקום‬ ‫רצא‪ ,‬א‬
‫לסעודה שלישית‪.70 :‬‬
‫צריך לכל סעודה לחם משנה‪.79 :‬‬ ‫רצא‪ ,‬ז‬
‫מכל עומר עשו כו׳ ד׳ ככרות כר‪.73 :‬‬
‫לעולם יסדר ארם שלחנו כו׳; ‪.71‬‬ ‫ש‪ ,‬א‬
‫פיוטים וזמירות כו׳ כדרך שמלוין את המלך אחר שיצא מן העיר‪.72 :‬‬ ‫ש‪ ,‬ב‬
‫טוב לבשל בשר או דבר אחר במוצ״ש כו׳‪.70 :‬‬ ‫ש‪ ,‬ג‬
‫דעתו של אדם ודירתו במקום מזונותיו הוא‪.162 :‬‬ ‫תח‬
‫לפי שכאו״א הדר בא״י חייב להביא ברגל ג׳ קרבנות בו׳ לפיכך תקנו‬ ‫תכט‪ ,‬א‬
‫חכמים לדרוש הלכות הדגל ל׳ יום לפניו כו׳‪.208 :‬‬
‫יצא ממקום בו׳ ובא לגור במקום‪.172 :‬‬ ‫תסח‪ ,‬ט‬
 ‫‪403‬‬ ‫‪ / 0 *100 0 0 0 0‬שו״ע אדה״ז‪-‬הל׳ ת״ת‬

‫יחמיר בצנעה שלא יודע הדבר‪.174 :‬‬ ‫תסח‪ ,‬יד‬

‫ביו״ט צריך לבצוע על לח״מ כר׳‪.81 :‬‬ ‫תעג‪ ,‬כד‬
‫אע״פ שבכל יו״ט חייב הארם לבצוע על לחם משנה כמו שית׳ בסימן‬ ‫תעה‪ ,‬ג‬
‫תקכט‪.81 :‬‬
‫ענין ההבערה הוא הוצאת האש או שמרבה האש‪.187 :‬‬ ‫תצה‪ ,‬ב‬
‫בקו״א סק״ב‪ :‬אעפ״ב עיקר החיוב אינו משום שריפת וכליון העצים אלא‬
‫משום ריבוי האש‪.187 :‬‬
‫)השמיט הדין דלחם משנה שהביא המחבר(‪.81 :‬‬ ‫תקכט‬
‫איזהו עונג זה שאמרו חכמים כו׳‪.81 :‬‬ ‫תקכט‪ ,‬ג‬

‫סלכו ת שסיטה‬
‫בקו״א סק״ח‪ :‬אודות השוחט שצריך לידע כל חילוקי דינים כו׳‪.23 :‬‬ ‫ס״א‬

‫ס ל כו ת תל מו ד סו ר ה‬
‫‪> 230‬הל׳ ת״ת הוא ספר הראשון שהדפיס אדה״ז‪ ,‬והרמז בזה(‪.‬‬
‫חייב הוא מה״ת כו׳ וגם ללמוד כו׳ שהן ההגדות‪.21 :‬‬ ‫פ״א‪ ,‬ד‬
‫דהיינו תנ״ך וכל הלכות פסוקות של כל התורה עם הטעמים כי הן הן פי׳‬
‫התרי״ג מצות שבתורה‪.19 :‬‬
‫חיוב לימוד תושב״ב גם בנ״ך‪.21 :‬‬
‫כל פרשיות התורה שבהן כתובות המצות והמשפטים שהתלמוד מפרשן‬ ‫פ״ א‪ ,‬ו‬
‫כו׳‪.21 :‬‬
‫מי שלא לימדו אביו תורה חייב ללמד א׳׳ע כשיכיר שנאמר ולמדתם כו׳‪:‬‬ ‫פ״ב‪ ,‬א‬
‫‪.18‬‬
‫פירוש התרי״ג מצות שבתורה כו׳‪.22 :‬‬
‫כי אם אינו יודע טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות כו׳‪.16 :‬‬
‫לא אמרו ליגמר והדר ליסבר אלא כו׳ בעומק כו׳‪.21 :‬‬
‫דרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנה‪.21 :‬‬
‫קו״א סק״א ]בפי׳ שליש בתלמוד(‪.20 :‬‬
‫!בפי׳ לסבור(‪.21 :‬‬
‫שנחקק היטב בזכרונו כה״ת שבכתב ושבע״פ כולה‪.20 :‬‬ ‫פ״ב‪ ,‬ב‬
‫לסבור ‪ . .‬ולפלפל ‪ . .‬עומק הסברות כו׳‪.21 :‬‬
‫)דעת הר״ן וד״מ( שגם בתחילת לימודו כו׳ לא ישלש זמן לימודו לשלשה‬
‫חלקים שוים ממש‪.21 :‬‬
‫שיהיו ד״ת שנונים ומחודדים כו׳‪.20 :‬‬ ‫פ״ב‪ ,‬ג‬
‫!ע״ד האיסור לשכוח מה שלמד(‪.16 :‬‬ ‫פ״ב‪ ,‬ג־ז‬
‫מי שיודע בעצמו כו׳ צריך שיהי׳ כל לימודו בלימוד המביא לידי מעשה‪:‬‬ ‫פ״ב‪ ,‬ח־ט‬
‫‪.16‬‬
‫ולימוד האגדות מביא ג״כ לידי מעשה כו׳‪.22 :‬‬ ‫פ״כ‪ ,‬ט‬
‫אחר שהוא בקי ‪ . .‬לקבוע לו כו׳‪.16 :‬‬ ‫פ״ב‪ ,‬י‬
 ‫‪ /‬שו״ע אדה״ז הל׳ ת״ת‪-‬‬ ‫מפתה ספרים‬ ‫‪404‬‬

‫ללמוד פ״א כסדר כל התלמוד בבלי כו׳‪.25 :‬‬

‫כל המדרשים כו׳ היא תורה שבע״ם‪.22 :‬‬
‫אם יוכל לקבוע לו שעה גדולה ללימור אחר כו׳ מתוך המשניות כו׳ חיבור‬ ‫פ״ ב‪ ,‬יא‬
‫הרמב״ם כו׳‪.16 :‬‬
‫חייב להוסיף כו׳ ללמוד כו׳ הלכות אחרות כו׳‪.25 :‬‬
‫)בתושב״כ( אם מוציא בשפתיו אע״פ שאינו מבין כו׳ מקיים מצות‬ ‫פ״ב‪ ,‬יב־ג‬
‫ולמדתם כו׳ אבל בתושבע״פ כו׳ אינו נחשב לימוד‪.39 :‬‬
‫וכל מי שדעתו וכח זכרונו יפה כו׳ כל ההלכות בטעמיהן כו׳; ‪.21‬‬ ‫פ״ג‪ ,‬א‬
‫בקו״א‪ :‬מצות ושננתם וכן לאו ופן תסורו קאי אכה״ת כולה שבע״ם כו׳‪:‬‬
‫‪.20‬‬
‫מי שלא הגיע בו׳ אינו חייב לחיות חיי צער כו׳ אא״ב עושה במדת חסידות‬ ‫פ״ג‪ ,‬ד‬
‫ואהבת התורה‪.23 :‬‬
‫‪405‬‬

‫מפתח ספדים‬
‫)ע״פ סדר הא״ב(‬
‫אבזדרהם‬
‫דיני ג׳ סעודות‬
‫בשם הרא״ש‪ :‬כל שעה שמבקש לסעוד חייב בלחם משנה‪.79 :‬‬
‫דיני ספה״ע‬
‫משל לאחד שהי׳ חבוש בבית האסורים וצעק למלך כו׳‪.11 :‬‬
‫ס׳ תפלות יוהכ״ם‬
‫כדי שיגאלו בשכר הקווי‪.15 :‬‬ ‫בסופו‬

‫אבני נזר‪ ,‬שו״ת‬

‫או״ח‬
‫בדברי שו״ע אדה״ז בגדר מלאכת הבערה‪.187 :‬‬ ‫סל״ח‬
‫יו׳׳ד‬
‫באות ד ואילך‪ :‬בסוגיית הגמ׳ בכריתות ע״ד כניסת אבותינו לברית במילה‬ ‫סשמ״ז‬
‫כו׳‪.116 :‬‬

‫אור צדיקים‬
‫עמוד התפילה‬
‫כב‪ ,‬אות יט צריך אדם להשלים תרי״ג מצות כו׳ ללמוד יד הגדולה להרמב״ם כו׳‪.24 :‬‬

‫אמונות ודעות‬
‫מאמר נ‬
‫אופן השראת השכינה בביהמ״ק‪.193 :‬‬ ‫פי״א‬
‫מאמו ג‬
‫אופן השראת השכינה בביהמ״ק‪.193 :‬‬ ‫פ״י‬

‫אתוון דאורייתא‬
‫אם בגדי כהונה הוי לצורך כהנים או לצורך גוף העבודה‪.154 :‬‬ ‫כלל יט‬

‫בדבר מלך‬
‫דביהמ״ק הוא יסוד העולם כו׳‪.258 :‬‬ ‫בהפתיחה‬

‫בית האוצר‬
‫מעדנת ב׳‬
‫אם בגדי כהונה הוי לצורך כהנים או לצורך גוף העבודה‪.154 :‬‬ ‫כלל י‬
 ‫מ פ ת ה ס פ ר י ם ‪ /‬בנימין ז א ב‪-‬וי ל ק ט יוסף‬ ‫‪406‬‬

‫בנימין זאג‪ ,‬שו״ת‬

‫קיום ב״נ מצות כיבוד אב ואם‪.95 :‬‬ ‫סקס׳יט‬

‫ספר הגתים‬
‫שעדי ביהמ״ל‪,‬‬
‫בתי כנסיות ובחי המדרשות הם בגלותינו זה במקום המקדש‪.127 :‬‬ ‫שער ח׳‬

‫גט פשוט‬
‫הל׳ גיטין‬
‫ע״ד שיטת הרמב״ם בסדר השבטים באבני החושז‪. 148 :‬‬ ‫קכט‪ ,‬קכז‬

‫דודאי השרה‪ ,‬שו״ת‬

‫בהתנהגות יאצ״ט בר״ח כשתל באמצע האבלות‪.232 :‬‬ ‫סמ״ד‬

‫ררן ה ק ד ש )למהר״א אלפאנררי(‬

‫]במקום אמה טרקסין(‪. 137 :‬‬ ‫כג‪ ,‬ד‬

‫דת ודין‪ ,‬ילקוט‬

‫בהתנהגות דיאצ״ט בר״ח כשחל באמצע האבלות‪.232 :‬‬ ‫ע׳ נז‬

‫הלכות בכורות להרמב״ן‬

‫במהרי״ט אלגאזי‪ :‬ע״ד מצות פדיון פטר חמור אם היא חובת הבעלים‪.63.62 :‬‬ ‫פ״ א‬

‫הלכות גדולות‬
‫הל׳ מגילה‬
‫ועדיף יום פורים כיום שניתנה בו תורה‪.165 :‬‬ ‫בסופו‬

‫המאיר‪ ,‬ירחון‬
‫טבת תשי״א מאמר ע״ד מחיצה בביהכ״נ‪.262 :‬‬

‫הערות התמימים ואנ״ש‬

‫השקו״ט בלקו״ש חי״א תשא שיחה א׳‪.268 :‬‬

‫התמים‬
‫חלק א‬
‫דרגות בביטול‪.97 :‬‬ ‫כה ]יד‪,‬א[‬

‫וילקט יוסף‪ ,‬ילקוט‬

‫בהתנהגות דיאצ״ט בר״ח כשחל באמצע האבלות‪.232 :‬‬ ‫סי״ד‬
‫‪407‬‬ ‫מ פ ת ה ס פ ר י ם ‪ /‬חובת הל בבו ת‪-‬יד מלאכי‬

‫חובת הלבגות‬
‫שער הבטחון‬
‫מהות הבטחון הוא מנוחת נפש הבוטח ושיהי׳ לבו סמוך כו׳‪.3 :‬‬ ‫פ״ א‬
‫הסיבה הששית‪ :‬כעבד האסור אשר הוא בבית הבור ברשות אדוניו בו׳‪.5 :‬‬ ‫פי׳ ב‬
‫שיהי׳ מי שבטח עליו כו׳ למי שראוי לו ולמי שאינו ראוי לו כו׳‪.4 :‬‬
‫בהקדמה הרביעית‪ :‬תהי׳ השגחתו חזקה כו׳ לקיים מה שחייבו בו הבורא‬ ‫פ״ ג‬
‫מעבודתו בו׳ כדי שיהי׳ הבורא מסכים לו במה שהוא בוטח עליו בו׳‪.4 :‬‬

‫חינון‬
‫זכידת יצי״מ יסוד גדול ועמוד חזקבתודתינו ובאמונתינו‪.113 :‬‬ ‫מצוה כא‬
‫כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם וע״ב באמת ראוי לו לעשות להם כל‬ ‫מצוה לג‬
‫כבוד כו׳‪.90 :‬‬
‫ונוהגת מצוה זו בזמן שדוב ישדאל על אדמתן‪.124 :‬‬ ‫מצוה צה‬
‫ונוהגת בזמן שישדאל על אדמתן כו׳ לבנות ביהב״ח‪.124 :‬‬ ‫מצוה תצז‬

‫חמרת ישראל‬
‫קונט׳ נר מצוה‬
‫ס״ו)מ״ע כ( בשיטת הרמב״ן ע״ד זמן ציווי המשכן ועיקר החפץ במשכן‪.192 :‬‬

‫חסידים‪ ,‬ס׳ חסירים‬

‫בגדד מצות כיבוד אב ואם‪.95 :‬‬ ‫סקנ״ב‬
‫בברית עולם‪.182 :‬‬ ‫סרכ״ד‬
‫בגדר מצות כיבוד אב ואם‪.95 :‬‬ ‫סתקע״ג‬

‫חרדים‬
‫פ״ד‬
‫מצי התלוי׳ בושט‪ ,‬אות ג׳‬
‫חיוב ג׳ סעודות בשבת מדאורייתא‪.80 :‬‬

‫חת׳׳ס‪ ,‬שו״ת‬
‫או״ח‬
‫במארז״ל אכתי עבדי דאחשורוש אנן כו׳‪.168 :‬‬ ‫סקצ״ב‬
‫]דין מורד במלכות[‪.161 :‬‬ ‫סר״ח‬

‫יד מלאכי‬
‫כלל הרי״ף‬
‫נשימוש בתי׳ כלומד(‪162 :‬‬ ‫אות יט‬
‫כללי תתי״ו‬
‫במאמר ר״א שלא אמר דבר שלא שמע מפי דבו‪.182 :‬‬ ‫תרס״ג‬
 ‫‪ /‬י ל ק ו ט ח ד ש ‪ -‬מ ה ר ״ ם מ רו ט נ בו ד ג‬ ‫מ פ ת ח ס ס די ם‬ ‫‪408‬‬

‫ילקוט חדש‬
‫ע׳ אדם‪ ,‬ע״ז טעם היתר כלאים בציצית ובמקדש‪. 157 :‬‬

‫כד הקמח‬
‫שלא יתערב שום ספק בבטחונו בו׳‪.5.3 :‬‬ ‫בטחון‬

‫כוזדי‬
‫מאמר ג‬
‫דרך מעבר ודרך התלבשות‪.193 :‬‬ ‫ס״ח‬

‫כלגו‬
‫הל׳ יו״ט‬
‫אם יש חיוב ג׳ סעודות ביו״ט‪.81 :‬‬ ‫סנ״ח‬

‫כנטת יחזקאל‪ ,‬שו״ת‬

‫ע״ד שיטת הרמב״ם בסדר השבטים כאבני החושן; ‪.152.148‬‬ ‫בתחילתו‬

‫כתב טופר‪ ,‬שו״ת‬

‫יודה דעה‬
‫אי אזלינן בתר הזמן דמקום הפטירה או הזמן שבמקום האבלים‪.233 :‬‬ ‫סקפ״ח‬

‫מגלה עמוקות‬
‫משנה תורה יסוד לתושבע״פ‪.42 :‬‬ ‫אופן רמו‬

‫מדבר קדמות‬
‫הגאולה בזכות הצפי׳‪.15.6 :‬‬ ‫מע׳ק‪,‬טז‬

‫מהרי״ל‬
‫הל׳ ד׳ פרשיות‬
‫בטעם קריאת פ׳ פרה‪.208 :‬‬

‫מהרי״ק‬
‫שורש קמא )בדפוס ווארשא הוא סי׳ קנ״ט[ ראוי לדמות נדבת ביהכ״נ לנדבת מלאכת‬
‫המשכן בו׳‪.126 :‬‬

‫מהר״ם מרוטגבורג‪ ,‬תשובות‬

‫בהמשגה דארבעה ראשי שנים הם‪,82 :‬‬ ‫ס״ ה‬
‫‪409‬‬ ‫מ פ ת ח ס פ ר י ם ‪ /‬מהר״ם שי׳׳ק‪-‬נודע ביהודה‬

‫מהר״ם שי״ק‪ ,‬שו״ת‬

‫או״ח‬
‫ברין מחיצה בביהכ״ג רצריך רוקא באופן המסתיר לגמרי‪.262 :‬‬ ‫סע״ ז‬

‫מטה משה‬
‫ח״ה‬
‫!בטעם ספה״ע אחרי יצי״מן‪.11 :‬‬ ‫סתרפ״ה‬
‫ענין ד׳ פרשיות‬
‫סתתקצ״ז בטעם קריאת פ׳ פרה‪.208 :‬‬

‫מנהגים‪ ,‬ר״א טירנא‬

‫]בטעם ספה״ע אחר יצי״מן‪.12 :‬‬

‫מנחת חיניד‬
‫ע״ד מצות פדי׳ אם היא חובת הבעלים‪.62 :‬‬ ‫מצוה כב‬
‫אם אפשר לערוף פטר חמור של חבירו‪.62 :‬‬ ‫מצוה כג‬
‫לכאורה ללוי דדריש טעמא דקרא מחמת קנס א״כ ל״ל קופיץ וממול‬
‫ערפו‪.59 :‬‬
‫מצות כיבוד או״א אי הוי ממצות שבין אדם למקום או בין אדם לחבירו‪:‬‬ ‫מצוה לג‬
‫‪.91‬‬
‫דעת הרמב״ם בסדר דכתיכת השבטים על אבני החושן‪.149 :‬‬ ‫מצוה צט‬
‫היו נכתבין ונקראין על החושן כמו ‪ . .‬על אבני האפוד‪.150 :‬‬

‫מעבר יבק‬
‫שפת אמת‬
‫ריעות חלוקות בהנאת העצם לוז מסעודות השבת בו׳‪.75 :‬‬ ‫פ״ ו‬

‫מעשה חושב‬
‫באופן הנחת היריעות‪.131 :‬‬ ‫פ״ד‪ ,‬אות ג‬

‫מצות‪ ,‬טמ״ג‬
‫ויש אדם שילמוד כל ימיו ולא יכול להשיג לדעת מצות אחת כמאמרה‬ ‫הק׳ למ״ע‬
‫בע״פ מחמת אורך הגמ׳ ופלפולה כו׳‪.17 :‬‬
‫כי המצות כו׳ יש לידע יסודותיהם כו׳ נצטוינו ולמדתם אותם כר׳‪.19 :‬‬

‫נודע ביהודה‪ ,‬שו״ת‬

‫אר׳חמהדו״ת‬
‫בדברי המג״א דכל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו‪.181 :‬‬ ‫ס״כ‬
 ‫מ פ ת ח ס פ ר י ם ‪ /‬נתיבות עו ל ם‪ -‬ע מ ק המלך‬ ‫‪ 0‬ו‪4‬‬

‫נתיגות עולם‬
‫נתיב הבטתון‬
‫]זכות הבטחון[‪.5 :‬‬ ‫בסופו‬

‫סידור האריז״ל‬
‫ויסדר שולחנו ככ׳ ככרות כר׳‪.72 :‬‬ ‫מו!נ׳׳ש‬

‫סידור יעב״ץ‬
‫זמירות למוצ״ש‬
‫סעודה זו אין בה אכילה גמורה כו׳‪.75 :‬‬

‫עגודת הקודש‬
‫ת״ג‬
‫דרך מעבר ודרך התלבשות‪.193 :‬‬ ‫פנ״ה‬
‫ח״ד‬
‫מפי ספרים ומפי סופרים‪.223 :‬‬ ‫פי׳ א‬

‫עיטור‬
‫עשה״ד הל׳ מצה ומרור‬
‫בשעה שאמר להם משה רבינו ע״ה תעבדון את האלקים כו׳ חמשים יום‬ ‫בסופו‬
‫והיו מונין כאו״א כו׳‪.10 :‬‬

‫עיקרים‬
‫מאמר ב‬
‫דרך מעבר ודרך התלבשות‪.193 :‬‬ ‫פי״ז‬
‫מאמר ד‬
‫בטעם הכבדת לב פרעה‪.34 :‬‬ ‫פכ״ה‬
‫אף אם אינו ראוי מצד עצמו מדרך הבטחון להמשיך חסד חנם על‬ ‫פמ״ו‬
‫הבוטחים בהשם‪.5 :‬‬

‫עמק המלד‬
‫בתחלתו ‪ -‬ש׳ תקוני התשובה‬
‫ע״ד נצחיות הנשמות‪.203 :‬‬ ‫פ״ג‬
‫ש״ג)עולם התהו(‬
‫ע״ד נצחיות הנשמות‪.203 :‬‬ ‫פל״א‬
‫שט״ז)רישא דז״א(‬
‫]משם מובן‪ ,‬שבלוחות שניות היו ישראל בע״ת כו׳(‪.179 :‬‬ ‫פל״ז‬
‫‪411‬‬ ‫עץ הדעת ט ו ב ‪ -‬ס׳ הפרדס לרש׳׳׳‬ ‫מפתח ס‪0‬רי ‪/ 0‬‬

‫עץ הדעת טוב‬

‫‪X3‬‬
‫המשחית הי׳ מכה בו׳ הקב״ה הולך כו׳ שלא ימית בכורי ישראל כי׳ ובזה‬ ‫יב‪ ,‬כט‬
‫יתורץ בו׳‪.48 :‬‬

‫עץ חיים‬
‫שער לו‬
‫דרגת השכינה שבבית שני‪.196 :‬‬ ‫פ״ב‬

‫עקידת‬
‫וישלח‬
‫בביאור המדרש אם יעקב ומשה סמכו על ההבטחה‪.2 :‬‬ ‫שכ״ו בסופו‬
‫וארא‬
‫בטעם הכבדת לב פרעה‪.34 :‬‬ ‫של״ו‬
‫נא‬
‫במארז״ל משבחר הקב״ה בעולמו כו׳‪.204 :‬‬ ‫של״ח‬

‫ערוד‬
‫לשון יון פנים וחוץ כו׳‪.139 :‬‬ ‫ע׳ טרקסין‬
‫שנסע מקדש וישב שם בו׳‪.128 :‬‬ ‫ע׳ שף‬

‫פנים יפות‬
‫וארא‬
‫י״ל ה״נ שלקח בכלי במרת מלא חפניכם‪.28 :‬‬ ‫ט‪ ,‬ח‬
‫משפטים‬
‫!שג׳ הרגלים נקבעו על התבואה(‪.82 :‬‬ ‫כג‪ ,‬יד־טו‬

‫פרי עץ חיים‬
‫שער השבת)שי״ח(‬
‫הנפש יתירה אינה הולכת לגמרי עד אחר סעודת מוצ״ש בו׳‪.74.72 :‬‬ ‫פכ״ד‬
‫קבלנו ע״י ג׳ סעודות דשבת ‪ . .‬להשאיר קצת בו׳‪.74 :‬‬ ‫בסופו‬
‫שער תפלות ר״ה)שכ״ה(‬
‫בהמשנה דארבעה ראשי שנים הם‪.82 :‬‬ ‫פ׳׳ז‬

‫ט׳ הפרדט לרש״י‬

‫סדר קריאות והפט׳‬
‫הטעם שבשלישית קורין פ׳ פרה‪.208 :‬‬ ‫סב״ א‬
‫ברביעית החודש הזה משום ר״ח ניסן שענינו של יום הוא‪.208.206 :‬‬
 ‫מ פ ת ה ס פ ר י ם ‪ /‬פרדס רמונימ‪-‬צפנת ‪ 0‬ענח‬ ‫‪ 2‬ו‪4‬‬

‫פרדס רמוגים‬
‫שמות הק׳ שיש בהם גם פירוש של חול‪.54 :‬‬ ‫שי״ט‪ ,‬פ״א‬

‫צמח צדק‪ ,‬שו״ת‬

‫או״ח‬
‫ע״ד היתר כלאים בציצית‪.158 :‬‬ ‫ס״ג‬
‫לימור איסור סתירת ביהמ״ק מביהכ״נ‪27 :‬־‪.126‬‬ ‫ס״כ‬
‫בחיוב בציעת הפת ביו״ט‪.81 :‬‬ ‫סל״ ו‬
‫יו״ד‬
‫אות ח‪ :‬כשם שבין קר״ק לחולי חולין כך גבהו ררכיו )של ארה״ז(‬ ‫סס״ ג‬
‫מררכינו‪.220 :‬‬
‫באות ג־ר‪ :‬בגרר מצות פרי׳ פטר חמור אם היא חובת הבעלים‪.63.62 :‬‬ ‫סשכ״ב‬
‫שער הפוילואים ח״ד‬
‫בגרר היתר כלאים בבגרי כהונה‪.153 :‬‬ ‫ס״א‬

‫צפנת פע)ח‬
‫הל׳ חשובה‬
‫אם שייך זמן למעלה לאחרי הסתלקות‪.175 :‬‬ ‫פ״ח ה״ד‬
‫הל׳ שבועות‬
‫נ״מ בין שמות המיוחרים לשאר שמות כו׳‪.56 :‬‬ ‫פי״ב ה״ג‬
‫הל׳ בלאים‬
‫פ״י הכ״ז)יט‪ ,‬ד( רמצות מתנות כהונה לא חל רק לאחר פריון‪.63 :‬‬
‫ע״ר לבישת האבנט מכלאים וזמן לבישתה בו׳‪.155 :‬‬ ‫פ״י הל״ב‬
‫הל׳ תרומות‬
‫בגרר מלאכת הבערה אם הוא מציאות האש או מה שעי״ז בלה מה שרולק‪:‬‬ ‫פ״ב ה״ב‬
‫‪.187‬‬
‫הל׳ מת״ע‬
‫פי׳ הוא הפסיר ממונו של כהן‪.62 :‬‬ ‫פ״ ד ה״ ח‬
‫אם המית פט״ח לא בעריפה‪.63 :‬‬
‫מהר״ת‬
‫בענין שגם הטפלין הביאו לנדבת המשכן‪.130 :‬‬ ‫ג‪ ,‬ג‬
‫]איזה שמות נק׳ שם המיוחד[‪.56 :‬‬ ‫נט‪ ,‬ד‬
‫על התורה‬
‫וארא‪ ,‬ט‪,‬יא ע״פ ולא יכלו החרטומים לעמור לפני משה‪.31 :‬‬
‫ס״פ פקודי ע״ר גניזת הארון‪.196 :‬‬

‫צפנת פענח‪ ,‬שו״ת)דווינסק(‬

‫ח״א‬
‫]אפשריות עקירת החולי מעיקרו[‪.271 :‬‬ ‫סי״ד‬
‫‪413‬‬ ‫מ פ ת ת ס פ ר י ם ‪ /‬צפנת פענ ח‪ -‬ש אג ת ארי'‬

‫ח״ב‬
‫בגדר הבערה יש בזה מחלוקת גדולה רעיון רב אם המלאכה הוא מציאות‬ ‫סל״ה‬
‫האש בו׳ או מה שעי״ז כלה מה שדולק‪.187 :‬‬

‫קונטרס השולחן‬
‫מבוא‬
‫]אודות הסוגרייים בשו״ע אדה״ז(‪.70 :‬‬ ‫ס״ה‬

‫ראב״ן‬
‫‪.42‬‬ ‫במארז״ל דבמשנה תורה דרשינן סמוכים‪:‬‬ ‫סל״ד‬

‫רא״ש‪ ,‬שו״ת‬
‫כלל ל׳יא‪ ,‬ס׳׳ט‬
‫לא להורות מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים‪.17 :‬‬

‫ראשית חפמה‬
‫שער האהבה‬
‫ע״ד מדת הבטחון‪.3 :‬‬ ‫פי״ב‬

‫רדפ״ז‪ ,‬שו״ת‬
‫ח״א‬
‫אם מקיימים המצוה ע״י נתינת הפטר חמור עצמו לכהן‪.63 :‬‬ ‫סתצ״ו‬
‫ח״ב‬
‫בפי׳ מארז״ל כל המועדים בטלים בו׳‪.166 :‬‬ ‫סתרס״ו‬
‫ח״ה‬
‫בדין בלאים בבגדי כהונה‪.153 :‬‬ ‫אלף תע‬

‫רוקח‬
‫הל׳ פורים‬
‫טעם שבשלישית קורין פרה כו׳ להזכיר שיעשו הפסח בטהרה‪.208 :‬‬ ‫סרמ״א‬

‫רשפ״א‪ ,‬שו״ת‬
‫ח״א‬
‫בטעם שאין מברכין על מצות כיבוד או״א; ‪.90‬‬ ‫סי״ח‬
‫דבגופו של פטר חמור ליכא דזכי בי׳ כו׳‪.64 :‬‬ ‫סשי״א‬
‫בחיוב בציעת הפת ביו״ט‪.81 :‬‬ ‫סרנריי׳ד‬

‫שאגת ארי׳‬
‫בדין כלאים בציצית ובבגדי כהונה; ‪.153‬‬ ‫סכ״ט‬
 ‫מ פ ת ח ס פ ר י ם ‪ /‬שארית י הוד ה‪ -‬ש ם עולם‬ ‫‪ 4‬ו‪4‬‬

‫שארית יהורה‪ ,‬שו״ת‬

‫או״ח‬
‫שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצע״ג כו׳‪.70 :‬‬ ‫ס״ו‬
‫שער המילואים‬
‫שאפי׳ האוסרים להורות מתוך הקיצורים במבואר בדברי רבינו הג׳‬ ‫סל״א‬
‫אחמו״ר בה׳ ת״ת אין זה אלא לבתחילה בו׳‪.23 :‬‬

‫שבות יעקג‪ ,‬שו״ת‬

‫ח״א‬
‫בסופו ע״ד משה רבינו בהר שמ׳ יום לא אכל בו׳ שנעשה כמו מלאך‪.176 :‬‬ ‫סצ״א‬

‫שבלי הלקט‬
‫]הובא בב״י לטואו״ח ס״ש[ משל שמלווין את המלך ביציאתו בו׳‪.70 :‬‬
‫!הובא בב״י לטואו״ח ס״שן הנאת העצם לוז מסעודת מוצ״ש‪.75 :‬‬
‫ערוגה ח‬
‫לפי שכשנתבשרו ישראל לצאת ממצרים בו׳ לקץ המשים יום בו׳‪.10 :‬‬ ‫סרל״ו‬

‫שדי חמד‬
‫כללים‬
‫מע׳ ב׳ כלל מג־ד‬
‫מ״ע של ועשו לי מקדש כוללת גם בנין ביהכ״נ‪.126 :‬‬

‫של״ה‬
‫מ״ד בע״ת גדול מצ״ג הוא בזה״ז משא״ב לעת״ל בו׳; ‪.211‬‬ ‫לו‪ ,‬א־ב‬
‫ההבחנה במצרים בין טפה של ככור לטפה שאינה של בכור‪.48 :‬‬ ‫מה‪ ,‬כ‬
‫ומדברי קבלה ומד״ס פ״ק דנדרים תני ר׳ תייא כל שאינו אומר דבר בשם‬ ‫עג‪ ,‬א‬
‫אומרו עובר בלאו בו׳‪.180 :‬‬
‫שיאמר דבר בשם אומרו ולא יגזול דעת האומרו בו׳‪. 181 :‬‬ ‫קפג‪ ,‬ב‬
‫חמשת הדברות הראשונות הן בין אדם למקום‪.90 :‬‬ ‫קצ‪ ,‬ב‬
‫תיבות יגר שהדוחא וטוטפות הם לה״ק ונבללו בלשון יוני בו׳‪.40 :‬‬ ‫תט‪ ,‬ב‬

‫שלטי הגבורים)ר׳ אברהם הרופא(‬

‫בסוגיאדאמהטרקסין‪.138 :‬‬ ‫פי״ד‬

‫שם עולם‬
‫פתיחה‬
‫בסופו‪ :‬שאמירת רבד בשם אומרו הוא לא רק בהלכה חדשה אלא גם‬ ‫אות א‬
‫בשמועות והלכות מקובלות‪.184 :‬‬
‫‪415‬‬ ‫מ פ ת ח ס פ ר י ם ‪ /‬שער הגמול‪-‬תשב״ץ‬

‫שער הגמול )להרמב׳ץ(‬

‫גם המקום ההוא נכבד כו׳ וכ״ש בהמ״ק‪93 :‬נ‪.‬‬
‫הנפש שהיא עליונה א״א שתהי׳ בטלה‪.203 :‬‬

‫שער הבחנות‬
‫ענין ויהי נועם‬
‫ע״י סעודת מוצ״ש נמשך אור קדושת סעודות שבת לכל ימי ההול‪.74 :‬‬

‫שערי תשובה)ר״י(‬
‫שערג‬
‫בטחון הוא בכלל הציווי בי תצא למלחמה גו׳ לא תירא מהם‪.3 :‬‬ ‫אות לב‬

‫שפע טל‬
‫בדיוק לשון ״ראש״ ולא ״תחילת״‪.82 :‬‬ ‫ש״ח‪ ,‬פ״ג‬

‫תורת מרדכי‬
‫בהתנהגות יאצ״ט בר״ח כשחל באמצע האבלות‪.232 :‬‬ ‫סקס״ו‬

‫תפארת ישראל)מהר״ל(‬
‫התורה לישראל ברצון מצד עצמם אבל הכרחי הי׳ להם מצד השי״ת בו׳‪:‬‬ ‫פל״ב‬
‫‪.15 .13‬‬
‫במצות כיבוד אב ואם; ‪.91‬‬ ‫פל״ו‬
‫במצות כיבוד אב ואם‪.91 :‬‬ ‫פמ״א‬
‫חילוק דמשנה תורה ודד׳ ספרים הראשונים‪.42 :‬‬ ‫פמ״ג‬

‫תרומת הדשן‬
‫פסקים‬
‫אם מקיימים המצוה ע״י נתינת הפטר חמור עצמו לכהן‪.63 :‬‬ ‫סרל״ה‬

‫תשב״ץ‬
‫ח״א‬
‫משה רבינו עצמו כתב כה״ת על אבנים‪.40 :‬‬ ‫סנ״ג‬
 ‫‪416‬‬

‫מפתח ספרי החפיךומ‬

‫מרבותינו נשיאינו‬

‫הבעש״ט‬
‫כתר שם טוב‬
‫כשרוצין ליפרע העונש למי שראוי לעונש אזי נוטלין ממנו מדריגת‬ ‫סשפ״ב‬
‫הבטחון; ‪.5‬‬

‫המגיד ממעזדיטש‬
‫לקוטי אמרים‬
‫במשרז״ל בשעה שאמר הקב״ה אנכי ולא יהי׳ כו׳ אמרו אוה״ע לכבוד‬ ‫סקכ״ג‬
‫עצמו הוא דורש כו׳‪.93 :‬‬

‫אור תורה‬
‫כמשרז״ל בשעה שאמר הקכ״ה אנכי ולא יהי׳ כו׳ אמרו אוה״ע לכבוד‬ ‫לד‪ ,‬א‬
‫עצמו הוא דורש כו׳‪.93:‬‬

‫כ״ק אדמו״ר הזקן‬

‫תניא‬
‫‪) 222‬לא לשנות בהדפסתו מכמו שהדפיסו רבותינו משנת תר״ס‪ .‬ההפרש‬
‫בינו לבין שאר ספרים שנכתבו בדוה״ק(‪) 223 .‬טה״ד בהמודה שיעוד‪ .‬ע״ד‬
‫ה״תיקנים בדרך אפשר״‪ .‬ביאורי תניא בכת״י(‪) 316 .‬מענה לא׳ ע״ד לימוד‬
‫בתניא כסגולה לתלישות הדאי׳(‪.‬‬
‫דף השער‬
‫מפי ספדים ומפי סופדים‪.223 :‬‬
‫הקדמה‬
‫מפי ספדים ומפי סופדים‪.222 :‬‬
‫ונשמות ששדשן ממדת חסד הנהגתן ג״כ להטות כלפי חסד להקל כו׳‪:‬‬
‫‪.183‬‬
‫‪417‬‬ ‫‪ /‬תניא ל קו ״ א‪ -‬ש ע ר היחוד והאמונה‬ ‫מפתח ספרים‬

‫למוטי אמרים‬
‫ואם לא ירע לבבו כלל מזה‪.223 :‬‬ ‫פ״א‬
‫צדיק ורשע לא קאמר‪.9 :‬‬
‫כי בישראל נפש זו דקליפה בו׳ מסוד עה״ד טו״ר‪.107 :‬‬
‫חלק אלוקה ממעל ממש‪.170 :‬‬ ‫פ׳׳ב‬
‫מדת יראת הרוממות במוחו ופחד ה׳ בלבו‪.68 :‬‬ ‫פ׳׳ג‬
‫רכא!באל״ף[‪.228 :‬‬ ‫פ׳׳ ז‬
‫היתה נפשו בארץ צי וצלמות כו׳ ורחוקה מאור פני ה׳ בתכלית בו׳‪.211 :‬‬
‫כח המתאוה לדברים האסורים הוא שד משדין נוכראין כר‪.107 :‬‬ ‫פ׳׳ ח‬
‫להיות טוב גמור כמו יצ״ט ממש‪.107 :‬‬ ‫פ׳׳ט‬
‫שאין כל אדם זוכה להיות צדיק כר‪.224 :‬‬ ‫פי״ד‬
‫צדיקים לבם ברשותם‪.224 :‬‬ ‫פי״ז‬
‫א״ס ב״ה מלובש בבחי׳ חכמה‪.145 :‬‬ ‫פי״ח‬
‫מתנענע תמיד למעלה בטבעו כר כך נשמת האדם כר‪.189 :‬‬ ‫פי׳׳ט‬
‫וטבע זה הוא שם המושאל כר‪.223 :‬‬
‫שכל אבריהם כולם היו קדושים כר‪.98 :‬‬ ‫פכ״ג‬
‫בשגם שכולן מתאימות כר‪.150 :‬‬ ‫פל״ב‬
‫כי יסוד ושורש כה״ת כר למהוי אחד באחד כר‪.152 :‬‬
‫במארז״ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כר‪.198 :‬‬ ‫פל״ד‬
‫אפילו כר צדיק גמור עובד ה׳ ביראה ואהבה כר הוא דבר בפ״ע‪.210.13 :‬‬ ‫פל״ה‬
‫בהגה״ה‪ :‬שא״ס ב״ה הוא אחד האמת כר וזו היא מדריגת החכמה‪.145 :‬‬
‫שנתאוה הקב״ה כר‪.190 :‬‬ ‫פל׳׳ו‬
‫וגם כבר הי׳ לעולמים מעין זה בשעת מ״ת‪.57 :‬‬
‫ולבן היו בטלים כו׳ שעל כל דיבור פרחה נשמתן‪.198 :‬‬
‫ומיחרון ההארה לישראל יגיה חושך האומוח ג״כ‪.205 :‬‬
‫כי גם שיהי׳ צ״ג עובד ה׳ ביראה ואה״ר בתענוגים לא יגיע למעלת‬ ‫פל״ז‬
‫דביקותו כר‪.210 :‬‬
‫‪. 12‬‬ ‫פמ׳׳ו‬
‫הניח הקב״ה כו׳ ממצרים ערות הארץ כו׳ בכבודו ובעצמו כר‪.50 :‬‬
‫יצא היום ממצרים היא יציאת נפה״א כו׳‪.13 :‬‬ ‫פמ״ז‬
‫‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫פמ״ט‬
‫ובנו בחרת כו׳ הוא הגוף החומרי כו׳‪.319.202 :‬‬
‫ובבית שני כו׳ שורה כדרך השתלשלות והתלבשות כו׳‪.196 :‬‬ ‫פנ׳׳ג‬

‫שער היחוד והאמונה‬

‫מפי ספרים ומפי סופרים‪.222 :‬‬ ‫הקדמה‬
‫תנוך לנער כר‪.224 :‬‬
‫מאי דכתיב שבע יפול צדיק וקם כו׳‪.224 :‬‬
‫מקי״ס עד״מ כר‪.175 :‬‬ ‫פ״ ב‬
 ‫מ פ ת ח ס פ ר י ם ‪ /‬תניא שער היוזוד ו ה א מונ ה‪ -‬תו ר ה אור‬ ‫‪ 8‬ו‪4‬‬

‫והיא בחי׳ התגלות כר במראה הנבואה כר; ‪.55‬‬

‫כשם שאין ביכולת שום נברא להשיג בוראו כך אינו יכול להשיג מדותיו‬ ‫פ״ ד‬
‫כו׳‪.55 :‬‬
‫מדות אלקות למעלה משכל הנבראים כר‪.55 :‬‬ ‫פי׳ה‬
‫]בהביטול דאין עוד[‪.98 :‬‬ ‫פ״ו‬
‫דפסוק שמע ישראל הוא יחו״ע כר‪. 152 :‬‬ ‫פ״ז‬
‫כל אות היא המשכת חיות כו׳ כגון ד״מ כו׳‪31 :‬־‪.230‬‬ ‫פי״ב‬

‫אגרת התשובה‬
‫לדבקה בו ית׳ ביחוד נפלא כמו שהיתה מיוחדת בו ית׳ בתכלית היחוד כו׳‪:‬‬ ‫פ״ח‬
‫‪.211‬‬

‫אגרת הקדש‬
‫המעמיד ומקיים את הראש הוא השכל בו׳ ולקיים הראש והזרועות‪.225 :‬‬ ‫ס״א‬
‫ועל העמדת כו׳ טעמה כי טוב סחרה‪.225 :‬‬
‫מפני היות קטן יעקב במאד מאד בעיניו כו׳ שמא יגרום החטא‪.3 :‬‬ ‫ס״ב‬
‫עד״מ כמו שזורעין כו׳ מהותם ועצמותם כלה ונרקב בארץ כו׳‪.83 :‬‬ ‫ס״ח‬
‫ובאמונה זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי‪.5 :‬‬ ‫סי״א‬
‫עושה שלום במרומיו כי מיכאל שר של מים כו׳‪.157 :‬‬ ‫סי״ב‬
‫העפר שבו היורד למטה ואין האש שולטת בו כו׳ חומרי יותר מכולן‪.190 :‬‬ ‫סט״ו‬
‫כיסוד העפר המצמיח תמיד כו׳‪.83 :‬‬ ‫ס״כ‬
‫אלא שבארצות העו״ג החיות הוא ע״י התלבשות שרים כו׳‪.169 :‬‬ ‫סכ״ה‬
‫אלא דחטאת קרי׳ רחמנא כו׳; ‪.209‬‬ ‫סכ״ח‬

‫קוצטרם אחרון‬
‫]בהחילוק דמעבר והתלבשות[‪.193 :‬‬ ‫קנח‪ ,‬א‬
‫לגמור כל הש״ס בכל שנה ושנה ובכל עיר ועיר‪.221 :‬‬ ‫קסג‪ ,‬א‬
‫וכאו״א כו׳ יגמור לעצמו בכל שבוע החמניא אפי שבתהלים קי״ט; ‪.221‬‬

‫תורה אור‬
‫‪) 224‬לימוד בכל שבוע דרושי התו״א ולקו״ת(‪.‬‬
‫במארז״ל פרש שבתכם לא קאמר‪.75 :‬‬ ‫טו‪ ,‬ג‬
‫ע״ד שהיית משה בהר מ׳ יום לא אכל כו׳‪.177 :‬‬ ‫טז‪ ,‬א‬
‫ע״י קיום המצות הוא בחי׳ עבד אבל בלימוה״ת הוא בחי׳ מלך כו׳‪.99 :‬‬ ‫כז‪ ,‬ב‬
‫ע״פ היינו כחולמים‪.285 :‬‬ ‫כח‪ ,‬ג‬
‫בענין הדלקת הנרות בביהמ״ק‪.265 :‬‬ ‫כט‪ ,‬א‬
‫שהאותיות ושמות עליונים כו׳ בבחי׳ מצרים בחי׳ מקום צר כו׳‪.13 :‬‬ ‫מט‪ ,‬ד‬
‫יצי״מ‪ ,‬יציאה ממיצרים וגבולים גם דקדושה‪.13 :‬‬ ‫נז‪ ,‬ב‬
‫ע״ד שם צבאות‪.55 :‬‬ ‫ס‪ ,‬א‬
‫‪419‬‬ ‫מ פ ת ח ס פ ר י ם ‪ /‬תורה א ו ר ‪ -‬ל ק ו ט י תורה‬

‫במארז״ל כלום אדם זורע כור כו׳‪.82 :‬‬ ‫סא‪ ,‬א‬

‫יצי״מ‪ ,‬יציאה ממיצרים וגבולים גם דקדושה‪.13 :‬‬ ‫עא‪ ,‬ג־ד‬
‫ולכך מרע״ה לא אכל בהר כל מ׳ יום כו׳‪. 177 :‬‬ ‫עד‪ ,‬א‬
‫שמצרים הוא כור הברזל כר; ‪.57‬‬
‫פורים ‪ -‬נס המלובש בטבע‪.168 :‬‬ ‫צג‪ ,‬ד‬
‫בהעילוי דפורים קיימו מה שקיבלו כבר כמ״ת כר‪.165 :‬‬ ‫צח‪ ,‬ד‬
‫ענין שכפה עליהם ההר כגיגית כר; ‪.9‬‬
‫הדר וקבלוה בימי אחשורוש ברצון גמור כר‪.165 :‬‬ ‫צט‪ ,‬א‬
‫הציצית הן רק תשמישי מצוה שאין בעצמן שום קדושה כר‪.158 :‬‬ ‫ק‪ ,‬א‬
‫ע״ד שהיית משה בד‪,‬ר מ׳ יום לא אכל כר; ‪.177‬‬ ‫קיג‪ ,‬ג־ד‬
‫צמיחה ע״י רקבון וביטול הזריעה‪.83 :‬‬ ‫קיד‪ ,‬ד‬
‫בפי׳ מארז״ל כל המועדים בטלים כר‪. 166 :‬‬ ‫קכא‪ ,‬א־ב‬

‫לקוטי תורה‬
‫‪> 220‬בעת עריכתו ע״י הצ״צ לא היו לפניו בל מאמרי אדה״ז(‪) 224 .‬לימוד‬
‫בכל שבוע דרושי התו״א ולקו״ת(‪.‬‬
‫פקודי‬
‫הביטול בלימוה״ת‪.99 :‬‬ ‫ד‪ ,‬ד‬
‫צו‬
‫בהטעם שהי׳ לא ע״י מלאך כו׳‪.51 :‬‬ ‫יב‪,‬ג‬
‫הסעודה לצדיקים לעת״ל והעוה״ב אין בו אכילה ושתי׳ כו׳‪.213 :‬‬ ‫טו‪ ,‬ג‬
‫אחרי‬
‫בגדי בד ‪ . .‬גוון לבן ‪ . .‬פשיטות כר‪.159 :‬‬ ‫כח‪ ,‬ג‬
‫קדושים‬
‫טעם למ״ש בה׳ ת״ת כו׳ לירע כל התורה כו׳‪.20 :‬‬ ‫ל‪ ,‬ד‬
‫אמור‬
‫בחירה חפשית בישראל מפני שמושרשים בעצמות‪.286 :‬‬ ‫לח‪ ,‬ב‬
‫בחוקותי‬
‫בזריעה אי״צ שהות כ״כ ועיכוב מזמן הזריעה כו׳; ‪.84‬‬ ‫מט‪ ,‬ד‬
‫במדבר‬
‫ע״פ וארשתיך לי‪.54 :‬‬ ‫ט‪ ,‬ג‬
‫בענין משנה תורה שהוא ע״ד תורה שבע״פ‪.42 :‬‬ ‫טו‪ ,‬ג‬
‫נשא‬
‫במארז״ל ע״פ ושכנתי בתוכם‪.190 :‬‬ ‫כ‪ ,‬ב‬
‫הביטול בלימוה״ת; ‪.99‬‬ ‫כב‪ ,‬ב‬
‫שלח‬
‫הציצית הן רק תשמישי מצוה שאין בעצמן שום קדושה כו׳‪.158 :‬‬ ‫מד‪ ,‬ב‬
‫בלק‬
‫תשובת הצדיקים היא על הריחוק‪.210 :‬‬ ‫עד‪ ,‬א‬
 ‫מ פ ת ח ‪ / D*1DO‬לקוטי תורה‪-‬סה״מ תקס״ב‬ ‫‪420‬‬

‫ראה‬
‫דהנהכתיב פנים בפנים‪.198 :‬‬ ‫יח‪ ,‬א‬
‫אנכי ה״א מאיר ומתגלה בך‪.51 :‬‬
‫נאביס‬
‫לאחדים כאהד‪.151.150 :‬‬ ‫מד‪ ,‬א‬
‫ר״ה‬
‫ענין ר״ה שנקרא ראש כר‪.82 :‬‬ ‫נח‪ ,‬א‬
‫דרגת השכינה שבבית שני‪.196 :‬‬ ‫ס‪ ,‬ב‬
‫עבודת התשובה גם בצדיקים‪.209 :‬‬ ‫ס‪ ,‬ד‬

‫הסעודה לצדיקים לעת״ל‪ ,‬והעוה״ב אין בו אכילה ושתי׳ כר‪.213 :‬‬ ‫סה‪ ,‬ד‬
‫האזינו‬
‫עבודת התשובה גם בצדיקים‪.209 :‬‬ ‫עא‪ ,‬ג‬
‫שמע״צ‬
‫משיה אתי לאתבא צדיקייא בתיובתא‪.210 :‬‬ ‫צב‪ ,‬ב‬
‫שה״ש‬
‫בענין הוא צוה ונבדאו ל׳ נפעל‪.50 :‬‬ ‫יד‪ ,‬ג‬
‫בענין משנה תורה משה מפי עצמו אמדה‪.42 :‬‬ ‫כ‪ ,‬ג‬
‫שהנשמות דוקא יש בהן כה ההולדה כו׳ ואין כן במלאכים כו׳‪.94 :‬‬ ‫לט‪ ,‬ד‬
‫עיקר ההולדה הוא מצד כו׳ כה א״ס‪.91 :‬‬ ‫מ‪ ,‬א‬
‫במארז״ל‪ :‬במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים‪.211 :‬‬ ‫מד‪ ,‬ג‬
‫משיח אתי לאתבא צדיקייא בתיובתא‪.210 :‬‬ ‫מה‪ ,‬א‬
‫אהבת בכל מאדך הוא בבע״ת‪.211 :‬‬ ‫מט‪ ,‬ב‬
‫משיח אתי לאתבא צדיקייא בתיובתא‪.210 :‬‬ ‫נ‪ ,‬ב‬

‫מאמרי אדמו״ר הזקן‬

‫אתהלן לאזניא‬
‫‪) 220‬ע״ד הדפסת הספר(‪.‬‬

‫הנחות הר״פ‬
‫‪) 220‬ע״ד הדפסת הספר(‪.‬‬

‫תקס״ב‬
‫‪) 220‬ע״ד הדפסת הספר והשוואת מאמריו למאמרי להקו״ת(‪.‬‬
‫ח״ב‬
‫משיח אתי לאתבא צדיקייא בתיובתא‪.210 :‬‬ ‫תקלד‬
‫ו ‪42‬‬ ‫מ פ ת ח ס פ רי ם ‪ /‬סה"מ תקס״ה‪-‬תו״ח‬

‫ת ק ס״ ה‬
‫ח״א‬
‫כענין שאמר הבעש״ט ו״ל שהי׳ אידה מלחמה ו׳ שנים כר׳; ‪.37‬‬ ‫רב‬
‫ח״ב‬
‫בגדר הגופים והאכילה לעת״ל‪.178 :‬‬ ‫תקיח‬
‫ע״ד שהיית משה בהר מ׳ יום לא אכל כו'‪.177 :‬‬ ‫תקצו‬

‫כ״ק אדמו״ד האמצעי‬

‫סידור‬
‫ענין הציצית התקשרות והתחברות עצמותו ממש‪.159 :‬‬ ‫ג‪ ,‬ג‬
‫דהנה כתיב ועשו לי מקדש כו׳ המשכה הזאת כו׳ אחר החורבן בכל בתי‬ ‫רעו‪ ,‬ב‬
‫כנסיות ובתי מדרשות‪.127 :‬‬
‫בהטעם שהי׳ לא ע״י מלאך כו׳; ‪.51‬‬ ‫רצט‪ ,‬א‬

‫ביאוה״ז‬
‫הולדה וכח הא״ס רק בנשמות ולא במלאכים‪.94 :‬‬ ‫ה‪ ,‬ד‬
‫פסקי הדינים של תנאים ואמוראים ע״פ שורש נשמותיהם‪.182 :‬‬ ‫כ‪ ,‬ב‬
‫קיום התומ״צ מתוך ביטול‪.101 :‬‬ ‫נט‪ ,‬ג‬

‫אמרי ביצה‬
‫שעד הציצית‬
‫ענין הציצית התקשרות והתחברות עצמותו ממש‪.159 :‬‬ ‫פ״ד‬

‫שערי תשובה‬
‫ח״א‬
‫שאינו רוצה לגזור כדי שיהי׳ תלוי בבחירה כו׳‪.9 :‬‬ ‫יח‪ ,‬ג‬
‫ח״ב‬
‫!מעלת בכל מאדך דבע״ת על בכל מאדך דצדיקים[‪.211 :‬‬ ‫נג‪ ,‬ג‬

‫עטרת ראש‬
‫שער יוהב״פ‬
‫מראה לבן דבגדי בד‪.159 :‬‬ ‫פ״ה‬
‫ענין האכנט כנגד המקיף דיחידה‪.159 :‬‬ ‫פ״ו־ז‬

‫תו״ח‬
‫בראשית‬
‫בהטעם שהי׳ לא ע״י מלאך כו׳‪.51 :‬‬ ‫כז‪ ,‬ב‬
 ‫תו ״ ח‪ -‬או ה ״ ת‬ ‫מפתח ספרים ‪/‬‬ ‫‪422‬‬

‫ידיעת הקב״ה שאינה באה כדיבור אינה מכריחה את הבחירה‪.9 :‬‬ ‫ל‪ ,‬ד‬
‫וירא‬
‫וכידוע בירידתו במצרים כתיב ועכרתי בארמ״צ כו׳ כחשיכה כאורה ממש‪:‬‬ ‫קג‪ ,‬ג‬
‫‪.51‬‬
‫חיי שדה‬
‫האחדות וביטול בשרי המלך לפני המלך‪.158 :‬‬ ‫ק ל‪ ,‬ב‬
‫רבוי חידושי הלכות שאין להם רמז במקרא כר‪.186 :‬‬ ‫קלד‪ ,‬ג‬
‫תולדות‬
‫ידיעת הקב״ה שאינה באה בדיבור אינה מכריחה את הבחירה; ‪.9‬‬ ‫יד‪ ,‬ג‬
‫שמות‬
‫במארז׳׳ל ישראל שבחו״ל עובדי ע״ד כטהרה הן; ‪.169‬‬ ‫קז‪ ,‬כ‬
‫ע״ד שם צבאות‪.55 :‬‬ ‫קם‪ ,‬ב‬

‫מאמרי אדמו״ר האמצעי‬

‫שמות ח״ג‬
‫כמה דינים מתושבע״פ שנוספים מחדש גמור כר‪.186 :‬‬ ‫שפב‬

‫במדבר ח״ג‬
‫בגדר נשמות נהנין מזיו השכינה‪.178 :‬‬ ‫תשסד‬

‫נ״ך‬
‫דתושבע״פ הן הנה הלכות המקובלות כר‪.186 :‬‬ ‫נה‬

‫כ״ק אדמו״ר הצמח־צדק‬

‫אוה״ת‬
‫‪! 123‬דרכו בכ״מ לקצר בלשונו(‪.‬‬
‫בראשית‬
‫אמירת הלל דוקא על נס גלוי; ‪.168‬‬ ‫יט‪ ,‬א‬
‫הבוחר בעמו ישראל כר ואוהב את יעקב כר‪.50 :‬‬ ‫תקסה‪ ,‬א‬
‫נח‬
‫וזהו שאנו מוזהרים על השיתוף כר אינו ע״ד ג׳ שותפים באדם כר‪.93 :‬‬ ‫תרנח‪ ,‬א‬
‫ויצא‬
‫דרך מעבר ודרך התלבשות‪.193 :‬‬ ‫קעח‪ ,‬א‬
‫איך כהמ״ק הרוחני׳ וכל עניניו יהיו מתלבשים בבהמ״ק הגשמי כר‪.197 :‬‬ ‫קעט‪ ,‬א‬
‫‪423‬‬ ‫מפתה ספרים ‪ /‬אוה״ת‪-‬‬

‫בסוטה כו׳ משמע דפי׳ משה באר שכתב את התורה על האבנים בשבעים‬ ‫תתסא‪ ,‬ב‬
‫לשון כר׳‪.40 :‬‬
‫גא‬
‫ביצי״מ וקי״ס שהיו הנסים בגילוי יוצאים מהטבע לגמרי כד׳ זהו המלחמה‬ ‫שכח‬
‫ע״י שם הוי׳ עצמו‪.57 :‬‬
‫ע״ם ועברתי באמ״צ‪.49 :‬‬ ‫ב׳תרלג‬
‫יתרו‬
‫במארז״ל כיון שאמר הקב״ה כבד את אביך ואת אמך חזרו אוה״ע והודו‬ ‫ג׳ג‬
‫למאמרות הראשונות‪.92 :‬‬
‫משפטים‬
‫בטעם שנקבעו מועדי השנה על צמיחת התבואה‪.82 :‬‬ ‫א׳קעח‬
‫בענין אביב‪.110 :‬‬ ‫א׳קפה‬
‫א״כ זהו כענין כריתת ברית כו׳‪.118 :‬‬ ‫ג׳מב‬
‫לכן ע״ז בא ההוראה וישם את הדם באגנות כו׳‪.122 :‬‬ ‫ג׳מד‬
‫תרומה‬
‫בענין שביהמ״ק אינו זז לעולם כו׳‪.123 :‬‬ ‫א׳תכה‬
‫בביאור דברי הרמב״ן ר״פ תרומה‪.197 :‬‬ ‫א׳תכח‬
‫בפי׳ מארז״ל פרחה נשמתם‪.198 :‬‬ ‫א׳תכט‬
‫ואהי להם למקדש מעט כו׳ אלו בתכנ״ס א״כ הרי שאין זז גם בעוה״ז‪:‬‬ ‫א׳תמג‬
‫‪.123‬‬
‫ע״ד עשר יריעות התחתונות וי״א יריעות עזים‪.135 :‬‬ ‫א׳תקיא‬
‫תצוה‬
‫בהחילוק בין אבני החושן ואבני האפוד‪.151 :‬‬ ‫א׳תרמו‬
‫בהחילוק בין אבני החושן ואבני האפוד‪.151 :‬‬ ‫א׳תרנו‬
‫בהחילוק בין אבני החושן ואבני האפוד‪.151 :‬‬ ‫א׳תרסה‬
‫כלאים ערבוב שני כוחות עליונים‪.156 :‬‬ ‫א׳תשטז‬
‫תשא‬
‫בלוחות שניות היו ישראל כדרגת בע״ת כו׳ וע״כ זכה אז דוקא משה‬ ‫ב׳עה‬
‫לבתי׳ כי קרן עור כו׳‪.179 :‬‬
‫וי?!הל‬
‫ע״ד עשר יריעות התחתונות וי״א יריעות עזים‪.135 :‬‬ ‫ב׳תתט‬
‫אמור‬
‫בענין משנה תורה משה מפי עצמו אמרה‪.42 :‬‬ ‫תתמ‬
‫במדבר‬
‫כי צריך אדם להשפיל עצמו ולומר דיו לעבד להיות כרבו כו׳‪.51 :‬‬ ‫א׳תשצז‬
‫חוקת‬
‫פרה אדומה מורה על עבודת התשובה‪.209 :‬‬ ‫תשסב‬
‫החילוק בין חוקת הפסח וחוקת הפרה‪ ,‬עבודת צדיקים ועבודת בע״ת‪.209 :‬‬ ‫תשעד‬
‫פרה אדומה מורה על עבודת התשובה‪.209 :‬‬ ‫תשפז‬
 ‫או ה ״ ת‪ -‬ס פ ר החקירה‬ ‫מפתח ספרים ‪/‬‬ ‫‪424‬‬

‫פרה אדומה מורה על עבודת התשובה; ‪.209‬‬ ‫תשצז‬

‫דברים‬
‫וכענין זה הוא ההפרש כין משה מפי עצמו אמרו כו׳ ‪.42 :‬‬ ‫ו‬
‫דמשנה תורה הוא מקור תושבע״פ וכ״ב במגלה עמוקות כו׳‪.42 :‬‬ ‫ז‬
‫ואתחנן‬
‫טט בכתפי כו׳ הם לה״ק ונכללו בלשון יוני כו׳‪.40 :‬‬ ‫שכז‬
‫תצא‬
‫כלאים ערבוב רוח הקדושה עם רוח הטומאה‪.156 :‬‬ ‫תתקסא‬
‫תבוא‬
‫שייכות תושב״ב ללה״ק דוקא; ‪.39‬‬ ‫ב׳שצד‬
‫יוהב״פ‬
‫בגדר נשמות נהנין מזיו השכינה‪. 178 :‬‬ ‫א׳תקפז‬
‫שבת שובה‬
‫בענין שביהמ״ק אינו זז לעולם כד; ‪.123‬‬ ‫א׳תפו‬
‫נ״ד‬
‫איסור הכלאים מפני שעי״ז מחבר רוח הקדושה עם רות הטומאה כד‪.156 :‬‬ ‫ע׳ קלב‬
‫תהלים‬
‫ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו וה״ז גילוי אלקות כד‪.168 :‬‬ ‫ע׳ קנד‬

‫ביאורי חזחר‬
‫דרך מעבר ודרך התלבשות‪.193 :‬‬ ‫קג ואילך‬
‫ע״ד אלו שלא סמכו על ההבטחה; ‪.2‬‬ ‫קצב‬
‫ע׳׳י בטחון נעשה טוב גם בגלוי‪.5 :‬‬ ‫קצר‬
‫קיום התומ״צ מתוך ביטול‪.101 :‬‬ ‫שי‬

‫מצותיד‬ ‫ייד‬
‫בעבדם לשמש ולירח כו׳ לפי שראו שכל בחי׳ שפע למטה נמשך ע״י צבא‬ ‫א‬ ‫ו‪,‬‬
‫השמים כו׳; ‪,93‬‬
‫משא״כ כששונא כו׳ ונעשה בעל מום כו׳ אינו יכול לעלות לרצון לפני ה׳‬ ‫כח‪,‬ב‬
‫כד‪.150 :‬‬
‫שרש ענין המכוון במינוי המלך הוא שבו ועל ידו יהיו הישראל בטלים‬ ‫קח‪ ,‬א‬
‫לה׳ כד‪.84 :‬‬
‫דרגות בביטול‪.97 :‬‬ ‫קכח‪ ,‬א‬

‫ספר החקירה‬
‫ע״ד נצחיות צבא השמים כו׳‪.175 :‬‬ ‫בתחילתו‬
‫בענין אביב‪.111.109 :‬‬ ‫צא‪ ,‬א‬
‫ע״ד נצחיות צבא השמים כד‪.175 :‬‬ ‫קא‪ ,‬ב‬
‫‪425‬‬ ‫אגרות קוד ש‪-‬ס ה״ מ תמ״ח‬ ‫מפתה ספרים ‪/‬‬

‫אגרות קודש‬
‫להראות בעצמו תמיד תנועות משמחות כר׳‪.5 :‬‬ ‫ע׳ שכד‬

‫כ״ק אדמו״ר מהר״ש‬

‫תרב״ט‬
‫החילוק בין חוקת הפסח וחוקת הפרה‪ ,‬עבודת צדיקים ועבודת כע״ת‪.209 :‬‬ ‫קד)צה(‬
‫בשולי העמוד‪ :‬לע״ל כר אבל עכשיו אוכלי פסח צריכים לפרה כר‪.211 :‬‬

‫תר״ל‬
‫דרך מעבר ודרך התלבשות‪.193 :‬‬ ‫סג‬
‫בטעם שנקבעו מועדי השנה על צמיחת התבואה‪.82 :‬‬ ‫קלב‬

‫תרל״ד‬
‫כלאים ערבוב שני כוחות עליונים‪.156 :‬‬ ‫כט‬

‫תרל״ח‬
‫ד״ה על חומותיך‬
‫צריכים ללמוד בכ״י תושב״ב עם פרש״י כר ובאגה״ק שלכל הפחות צריך‬
‫כ״א ללמוד מס׳ גמרא בשנה‪.221 :‬‬

‫כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע‬

‫תרמ״ט‬
‫ע״ד השוב דדירה בתחתונים‪.190 :‬‬ ‫רנז‬

‫תרנ״ו‬
‫ציור גופו של האדם בנוגע לבחירה בו׳‪.94 :‬‬

‫תרג״ז‬
‫במארז״ל ישראל שבחו״ל עובדי ע״ז בטהרה הן‪.169 :‬‬ ‫נח‬
‫צמיחה התהוות חדשה‪.83 :‬‬ ‫קעה‬
‫הולדה מצד כח הא״ס‪.91 :‬‬ ‫קעט‬
‫שמחה פורצת גדר‪.83 :‬‬ ‫רכג‬

‫תרנ״ח‬
‫במארז״ל כיון שאמר הקב״ה כבד את אביך ואת אמך חזרו אוה״ע והודו‬ ‫קיח‬
‫למאמרות הראשונות‪.92 :‬‬
 ‫סה״מ תרס״ו‪-‬תרפ״ז‬ ‫מפתח ספרים ‪/‬‬ ‫‪426‬‬

‫תרס׳׳ו‬
‫עלי׳ הב׳ דעוה״ב שאין בו אכילה ושתי׳ כו׳ הוא ע״י עבודת התשובה‪:‬‬ ‫קה‬
‫‪.213‬‬
‫כמה ענינים נתחדשו בתושבע״ם ורק אסמכוהו אקרא בו׳‪.185 :‬‬ ‫שפב‬
‫כד אזלת כ ר אבל אינם משתנים בעצם‪.173 :‬‬ ‫תרלא‬

‫תער״ב‬
‫חלק א‬
‫נקודה העצמית שבנפש נאחזת כלב‪.159 :‬‬ ‫נט‬
‫חלק ג‬
‫המעלה בעבודת התשובה עליית התחתון‪.212 :‬‬ ‫א׳שדמ‬

‫תרע״ח‬
‫וצ״ל מה״ע באיסור דשעטנז בו׳‪.156 :‬‬ ‫תו‬

‫תרע״ט‬
‫החילוק כין חוקת הפסח ותוקת הפרה‪ ,‬עבודת צדיקים ועבודת בע״ת‪.209 :‬‬ ‫שכב‬

‫פר״ת‬
‫דרך מעבר ודרך התלבשות‪.193 :‬‬ ‫קפד‬
‫‪.57‬‬ ‫יש ע״י הקב״ה בעצמו בו׳ ושע״י צבאות בו׳ קרי״ס ‪ . .‬ה׳ נלחם בו׳‪:‬‬ ‫ו אי לן‬ ‫רמז‬

‫קונטרס ומעין‬
‫ע״ד שקיעה בריבוי תאוות בו׳‪.68 :‬‬ ‫מאמר ט‬

‫אגרות ק ת ש‬
‫ח״ב‬
‫אודות לשון הקודש‪.39 :‬‬ ‫תתטו‬

‫כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ‬

‫תרפ״ו‬
‫הולדה מצד כח הא״ס‪.92 :‬‬ ‫רכו‬

‫תרפ״ז‬
‫דרך מעבר ודרך התלבשות‪.193 :‬‬ ‫פג‬
‫רק הגופים נמסרו לגלות כו׳‪.170 :‬‬ ‫קצו‬
‫‪427‬‬ ‫מ פ ת ח ס פ ר * ם ‪ /‬סה"מ ש״ת‪-‬אגרות קודש‬

‫ש׳׳ת‬
‫‪.97‬‬ ‫ע׳ ‪73‬‬

‫תש״א‬
‫ההפסדות שבהם כלתי נכרת כלל והם נראים חזקים כיום הבראם כר׳‪.175 :‬‬ ‫ע׳ ‪135‬‬

‫חש״ה‬
‫ע״פ רעכרתי באמ״צז ‪.49‬‬ ‫ע׳ ‪136‬‬

‫תש״י‬
‫משל לצמאון דבע״ת מבריחה מהמות שהיא בכל עצמותו; ‪.211‬‬ ‫ע׳ ‪7‬‬
‫דרגות בביטול; ‪.97‬‬ ‫ע׳ ‪71‬‬
‫ע״ד שם צבאות ומדת הנצחון; ‪.57‬‬ ‫ע׳ ‪131‬‬
‫ע״ד מדת הנצחון; ‪.57‬‬ ‫ע׳ ‪153‬‬

‫סח״מ קונטרסים‬
‫ח״א‬
‫רק הגופים נמסרו לגלות כו׳; ‪.170‬‬ ‫קעה‪ ,‬ב‬
‫בענין הוא צוה ונבראו ל׳ נפעל; ‪.50‬‬ ‫קצד‪ ,‬א‬

‫ספר חשיחות תרצ״ו־ה׳ש״ת‬

‫תורת אדה״ז ע״ד שהל״ת הראשונה לאחר קבלת התורה היא לא תעשון‬ ‫ע׳ ‪337‬‬
‫אתי כר; ‪.98‬‬

‫ספר השיחות תש׳׳ב‬

‫בפי׳)תניא פי״ט( וטבע זה הוא בר; ‪.223‬‬ ‫עו‬

‫לקוטי דבורים‬
‫ח״א‬
‫המעלה בעבודת התשובה עליית התחתון; ‪.212‬‬ ‫קמז‪ ,‬א‬
‫ח״ד‬
‫רק הגופים נמסרו לגלות בו׳; ‪.170‬‬ ‫תרצב‪ ,‬א‬

‫אגרות קודש‬
‫ח״ב‬
‫טראכט גוט וועט זיין גוט; ‪.4‬‬ ‫תקלז‬
‫ח״ג‬
‫תלת קשרין כו' אופן התאחרותם הוא בשני דרכים כר; ‪.194‬‬ ‫תקלה‬
 ‫מ פ ת ח ס פ רי ם ‪ /‬אגרות קודש‪-‬‬ ‫‪428‬‬

‫ח״י‬
‫דרגות בביטול; ‪.97‬‬ ‫שסט‬

‫הוה״ג הדה״ח והמקובל‬

‫מוהר״ד לוי יצחק שניאורסאהן‬
‫לקוטי לוי יצחק‬
‫כרוב‬
‫בל׳ הזהר‪ :‬עזרות ולשבות ובית האולם והדביר‪.144.140 :‬‬ ‫ה‬
‫כלאים ערבוב שני כוחות עליונים‪.156 :‬‬ ‫פט‬
‫ר׳ חייא בתחלה כו׳ לא אמרו בשם ר״ה בו׳ הרי צריכין לומר דבר בשם‬ ‫קט‬
‫אומרו‪.180 :‬‬
‫שהמיתו א״ע עלי׳ וחידשו זה לא היו צריכים לקשר בכנף בו׳ אבל ר״ח‬ ‫קמז‬
‫שלא חידש זה רק ששמע מר״ה כו׳‪.183 :‬‬
‫אגרווז קודש‬
‫המשכת כח השבת בחול‪.76 :‬‬ ‫רנו‬
‫פס״ד התנאים ואמוראים לא רק מצד שורש נשמתם כו׳‪.183 :‬‬ ‫רסג‬
‫‪429‬‬ ‫רשימת ספרי לקוטי שיחות‬

‫סגנר ראשון‬
‫ת ל ק א ‪ -‬ב ר א שי ת ש מו ת ויקרא; תשכ״ב‪ .‬הוצאה שני׳ ‪ -‬תשכ״ז‪ .‬הוצאה‬
‫שלישית ‪ -‬תשל״ה‪ .‬הוצאה רביעית ‪ -‬תשל״ט‪ .‬הוצאה חמישית ‪ -‬תשמ״ה‪ .‬הוצאה‬
‫ששית ‪ -‬תנש״א‪ .‬הוצאה שביעית ‪ -‬תשנ׳ץ‪.‬‬
‫ח ל ק ב ‪ -‬ב מד בר דברי ם‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬שי חו ת ב ר א שי ת ־ ד ב רי ס‪ /‬מ כ ת בי ם‬
‫ב ר א שי ת־ ד ב רי ס‪ /‬מ פ ת חו ת לכרכים א־ב‪ :‬תשכ׳׳ב‪ .‬הוצאה שני׳ ‪ -‬תשכ׳׳ז‪ .‬הוצאה‬
‫שלישית ‪ -‬תשל״ה‪ .‬הוצאה רביעית ‪ -‬תשל׳׳ט‪ .‬הוצאה חמישית ‪ -‬תשמ׳׳ה‪ .‬הוצאה‬
‫ששית ‪ -‬תשנ״ב‪.‬‬

‫ספר שני‬
‫חלק ג ‪ -‬בראשית שמות ויקרא‪ :‬תשכ״ד‪ .‬הוצאה שני׳ ‪ -‬תשכ״ח‪ .‬הוצאה‬
‫שלישית ‪ -‬תשל״ה‪ .‬הוצאה רביעית ‪ -‬תשל״ט‪ .‬הוצאה חמישית ‪ -‬תשמ״ה‪ .‬הוצאה‬
‫ששית ‪ -‬תשנ׳׳ב‪.‬‬
‫חלק ד ‪ -‬במדבר דברימ‪/‬פרקי אבות‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מ כ ת בי ם ו ש י ח ו ת ‪-‬‬
‫ב ר א שי ת־ ד ב רי מ‪ /‬מ פ ת חו ת לכרכים ג־ד‪ :‬תשכ׳׳ד‪ .‬הוצאה שני׳ ‪ -‬תשכ״ח‪ .‬הוצאה‬
‫שלישית ‪ -‬תשל׳׳ה‪ .‬הוצאה רביעית ‪ -‬תשל׳׳ט‪ .‬הוצאה חמישית ‪ -‬תשמ״ה‪ .‬הוצאה‬
‫שישית ‪ -‬תשנ״ג‪,‬‬

‫ספר שלישי‬
‫חלק ה׳ ‪ -‬בראשית‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מדור שי חו ת ) ת ש כ ״ ה(‪ /‬מ כ ת בי ם ו שיחות;‬
‫י״א ניסן תשל״ב‪ .‬הוצאה שני׳ ומתוקנת ‪ -‬נד׳ו מנ״א תשל״ח‪ .‬הוצאה שלישית ומתוקנת‬
‫‪ -‬פ׳ה מ׳׳ח תשמ״ט‪.‬‬
‫חלק ו׳ ‪ -‬שמות‪ .‬הו ס פו ת מ כ ת בי ם ו שיחו ת‪ :‬יו״ד שבט תשל׳׳ג‪ .‬הוצאה שני׳‬
‫ומתוקנת ‪ -‬ט״ו מנ״א תשל׳׳ח‪ .‬הוצאה שלישית ומתוקנת ‪ -‬מוצש׳׳ק כ״ב שבט תש״נ‪.‬‬
‫חלק ז׳ ‪ -‬ויקרא‪ .‬הו ס פו ת מ כ תבי ם ו שיחות‪ :‬עש״ק כ״ף מנ״א תשל״ג‪ .‬הוצאה‬
‫שני׳ ומתוקנת ‪ -‬ט״ו מנ״א תשל״ח‪ .‬הוצאה שלישית ומתוקנת ‪ -‬י״ב תמוז תשנ׳׳ב‪.‬‬
‫חלק ח׳ ‪ -‬במדבר‪ .‬הו ס פו ת מ כ ת בי ם ו שי חו ת‪ :‬עש״ק יו״ד שבט תשל״ד‪.‬‬
‫הוצאה שני׳ ומתוקנת ‪ -‬ט״ו מנ׳׳א תשל׳׳ח‪ .‬הוצאה שלישית ומתוקנת ‪ -‬ח״י אלול‬
‫תשנ״ב‪.‬‬
‫חלק ט׳ ‪ -‬דברים‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מ כ ת בי ם ו שי חו ת‪ /‬מ כ ת בי ם כלליי ם לר״ה‪:‬‬
‫יו׳׳ד כסלו תשל״ה‪ .‬הוצאה שני׳ ומתוקנת ‪ -‬ט״ו מנ״א תשל״ח‪ .‬הוצאה שלישית ‪ -‬ט׳־‬
‫יו״ד כסלו תשנ״ד‪.‬‬
 ‫רשימת ספרי לקוטי שיחות‬ ‫‪430‬‬

‫סבר רביעי‬
‫חלק יו״ד ‪ -‬בראשית‪ .‬הו ס פו ת מ כ תבי ם ו שיחו ת‪ :‬י״א ניסן תשל״ה‪ .‬הוצאה‬
‫שני׳ ומתוקנת ‪ -‬ו׳ תשרי תשמ״ב‪.‬‬
‫חלק י״א ‪ -‬שמות‪ .‬הו ס פו ת מ כ תבי ם ו שיחות‪ :‬יו״ד שבט תשל׳׳ו‪ .‬הוצאה שני׳‬
‫ומתוקנת ‪ -‬י״ג ניסן תשמ״ג‪.‬‬
‫חלק י״ב ‪ -‬ויקרא‪ .‬הו ס פו ת מ כ ת בי ם ו שיחות‪ :‬יו״ד שבט תשל״ז‪ .‬הוצאה שני׳‬
‫ומתוקנת ‪ -‬עשק׳׳מ אדר ראשון‪ ,‬תשד״מ‪.‬‬
‫חלק י״ג ‪ -‬במדבר‪ .‬הו ס פו ת מ כ ת בי ם ו שי חו ת‪ :‬פורים קטן תשל״ח‪ .‬הוצאה‬
‫שני׳ ומתוקנת ‪ -‬י״ג ניסן תשמ׳׳ה‪.‬‬
‫חלק י״ד ‪ -‬דברים‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מ כ ת בי ם ו שי חו ת‪ /‬מ כ ת בי ם כלליי ם לר״ה‪:‬‬
‫ימי הסליחות תשל״ח‪ .‬הוצאה שני׳ ומתוקנת ‪ -‬ג׳ סליחות תשמ׳ץ‪.‬‬

‫סגנר חמישי‬
‫חלק ט״ו ‪ -‬בראשית‪ .‬הו ס פו ת מ כ ת בי ם ו שיחות‪ :‬מוצש״ק ר׳׳ח שבט תש״מ‪.‬‬
‫הוצאה שני׳ ומתוקנת ‪ -‬מוצש״ק ט׳ד בשבט תשמ׳׳ז‪.‬‬
‫הלק ט״ז ‪ -‬שמות‪ .‬הו ס פ ו ת מ כ ת בי ם ו שי חו ת‪ :‬עש״ק ח״י אלול תש״מ‪.‬‬
‫הוצאה שני׳ ומתוקנת ‪ -‬ועש״ק ג׳ כסלו תש״נ‪.‬‬
‫חלק י״ז ‪ -‬ויקרא‪ .‬הו ס פו ת מ כ ת בי ם ו שיחות‪ :‬י״ג אייר תשמ״א‪ .‬הוצאה שני׳‬
‫ומתוקנת ‪ -‬ט״ו אלול תש״נ‪.‬‬
‫חלק י״ח ‪ -‬במדבר‪ .‬הו ס פו ת מ כ ת בי ם ו שי חו ת‪ :‬שבת מברכים ום׳ החודש‬
‫תשמ״ב‪ .‬הוצאה שני׳ ומתוקנת ‪ -‬ערב ש״ק פ׳ יתרו‪ ,‬כ״ב שבט תש״נ‪.‬‬
‫חלק י״ט ‪ -‬דברים‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מ כ ת בי ם ו שי חו ת‪ /‬מ כ ת בי ם כלליי ם לר״ה‪:‬‬
‫ט׳ד מ״ח תשמ״ג‪ .‬הוצאה שני׳ ומתוקנת ‪ -‬ט׳ד בשבט‪ ,‬תשנ״ב‪.‬‬

‫ספר ששי‬
‫ח ל ק ב ‪ -‬בר א שי ת‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מ א מ רי ם ו שי חו ת ת ש ל ״ ח‪ /‬מ דו ר שי חו ת‬
‫)ת של״ח־ת שמ״ב(‪/‬מכ תבי ם ו שיחות‪ :‬ימי חנוכה תשמ״ג‪ .‬הוצאה שני׳ ומתוקנת ‪-‬‬
‫ימי חנוכה תשמ׳׳ט‪.‬‬
‫ח ל ק כ״א ‪ -‬ש מו ח‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מדור שי חו ת ) ת ש ל ״ ח־ ת ש מ ״ א(‪ /‬מ כ ת בי ם‬
‫ושיחות‪ :‬ר״ח ניסן תשמ״ג‪ .‬הוצאה שני׳ ומתוקנת ‪ -‬ט׳ץ תמוז‪ ,‬תנש״א‪.‬‬
‫ח ל ק כ״ב ‪ -‬ויקרא‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מדור שי חו ת ) ת ש ל ״ ט־ ת ש מ ״ג(‪ /‬מ כ ת בי ם‬
‫ושיחות‪ :‬ה׳ מנ״א תשמ״ג‪ .‬הוצאה שני׳ ומתוקנת ‪ -‬ג׳ טבת תשנ״ה‪.‬‬
‫‪431‬‬ ‫רשימת טסרי למוטי שיחות‬

‫חלק כ״ג ‪ -‬במדבר‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מדור שי חו ת ) ת של ״ ט־ ת ש מ ״ג(‪ /‬מ כ ת בי ם‬

‫ושיחות; ר״ח ניסן תשד״מ‪ .‬הוצאה שני׳ ומתוקנת ‪ -‬כ״ח אלול תש״ג‪.‬‬
‫חלק כ״ד ‪ -‬דברים‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מדור שי חו ת ) ת ש ל ״ ט־ ת ש מ ״ א(‪ /‬מ כ ת בי ם‬
‫ו שי חו ת‪ /‬מ כ ת בי ם כלליים לר״ה‪ :‬ש׳ חזון תשמ״ה‪ .‬הוצאה שני׳ ומתוקנת ‪ -‬כ״ב‬
‫שבט תשנ׳ץ‪.‬‬

‫סבר שביעי‬
‫שי חו ת ) ת ש מ ״ג־ ת ש מ ״ז(‪/‬‬ ‫חלק כ״ה ‪ -‬בראשית‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מדו ר‬
‫מכתבים‪ :‬ר׳׳ח ניסן תשמ׳׳ז‪.‬‬
‫חלק ב״ו ‪ -‬שמות‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מדור שי חו ת ) ת שד ״ מ־ ת ש מ״ו(‪ /‬מ כ ת בי ם‪:‬‬
‫מוצש״ק ר׳׳ח ניסן תשמ״ח‪.‬‬
‫חלק כ״ז ‪ -‬ויקרא‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מדור שי חו ת ) ת ש ד ״ מ־ ת ש מ ״ו(‪ /‬מ כ ת בי ם‪:‬‬
‫כ׳׳ה אדר א׳ תשמ׳׳ט‪.‬‬
‫חלק ב״ח ‪ -‬במדבר‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מדור שי חו ת )ת שד״ מ״ ת ש מ״ו(‪ /‬מכתבי ם‪:‬‬
‫עש׳׳ק פ׳ ויקרא תש׳׳ג‪.‬‬
‫חלק כ״ט ‪ -‬דברים‪ .‬הו ס פו ת‪ :‬מדור שי חו ת ) ת ש מ ״ג־ ת ש מ ״ו(‪ /‬מ כ ת בי ם‪/‬‬
‫מכ תבים כלליים לר״ה‪ :‬מוצש״ק פ׳ החודש תגש׳׳א‪.‬‬

‫ספר שמיני‬
‫חלק ל ‪ -‬בראשית‪ .‬הו ס פו ת מ כ ת בי ם ו מ פ ת חו ת‪ :‬י׳׳א ניסן תשנ׳׳ב‪ .‬הוצאה‬
‫שני׳ ‪ -‬י׳׳א ניסן תשנ׳ד‪.‬‬
‫חלק ל״א ‪ -‬שמות‪ .‬הו ס פו ת מ כ ת בי ם ו מ פ ת חו ת‪ :‬כ״ף מנ״א תשנ׳׳ב‪ .‬הוצאה‬
‫שני׳ ‪ -‬י״א ניסן תשנ׳׳ו‪.‬‬
‫חלק ל״ב ‪ -‬ויקרא‪ .‬הו ס פו ת מכ תבי ם ו שי חות ו מ פ ת חו ת‪ :‬כ״ה אדר תשנ׳׳ג‪.‬‬
‫‪ -‬במדבר‪ .‬הו ס פו ת מ כ ת בי ם ו שי חו ת ו מ פ ת חו ת‪ :‬ר״ח ניסן‬ ‫חלק ל״ג‬
‫תשנ״ד‪.‬‬
‫חלק ל״ד ‪ -‬דברים‪ .‬הו ס פו ת מ כ ת בי ם‪ /‬מ כ ת בי ם כלליים ל ר ״ ה‪ /‬מ פ ת חו ת‪:‬‬
‫ג׳ ניסן תשנ׳׳ה‪.‬‬

‫ספר תשיעי‬
‫‪ -‬בראשית‪ .‬הו ס פו ת מ כ ת בי ם ו שי חו ת ו מ פ ת חו ת‪ :‬ג׳ שבט‬ ‫חלק ל״ה‬
‫השנ׳ד‪.‬‬
‫חלק ל״ו ‪ -‬שמות‪ .‬הו ס פו ת מ כ תבי ם ו מ פ ת חו ת‪ :‬ה׳ טבת תשנ׳׳ז‪.‬‬
 ‫מוקדש‬
‫לחיזוק המתקשרות לנשיאנו‬
‫כ״ק אדמו״ר זי״ע‬
‫ולזפרון הרבנית הצדקנית מרת חי׳ מושקא ע״ה ז״ל‬

‫נדפס על ידי ולזכו ת‬

‫מ ר ת זישל ב ת אסתר‬ ‫וזוגתו‬ ‫ר׳ מאיר בן חוה נענא‬
‫זאיאנץ‬
‫נכדתו רחל וויטיש בת אילה הינדא שפרינצא‬
‫ובעלה ברון בן צלאווא‬
‫ובנם שלמה בן רחל וויטיש‬
‫«‬
‫בתו רעכעל בת זיטל‬
‫ובעלה אלימלך שרגא בן טדבא שיינדל‬
‫נכדו משה בן רעכעל‬
‫וזוגתו לאה בת טילא‬
‫ובתם חוה בת לאה‬
‫ובתם פראידל בת לאה‬
‫נכדתו ליבא דבורה בת רעכעל‬
‫ובעלה אהרן דוד בן מלכה רחל‬
‫ובנם פנחט יוטף בן ליבא דבורה‬ ‫נכדתו חטיא רבקה בת אילה היגדא שפרינצא‬
‫נכדו שלמה בן רעכעל‬
‫נכדו שמואל בנימין בן רעכעל‬
‫נכדו שמחה יצחק בן רעכעל‬
‫נכדתו הינדא שרה בת רעכעל‬
‫«‬
‫בתו לאה טויבא בת זיטל‬
‫נכדתו רוחמה אטתר רויזע בת לאה טויבא‬
‫נכדו שמחה יצחק בן לאה טויבא‬
‫נכדתו רחל בת לאה טויבא‬
‫נכדתו חנה בת לאה טויבא‬
‫הרה״ח הר ה״ ת וכו׳‬
‫בנו ישראל אפרים מנשה בן זיטל‬
‫וזוגתו שרה בת טוינא‬
‫נכדו יעקג בן שרה‬
‫וזוגתו לאנא מרים בת חי׳ נלומא‬
‫ובנם משה יוטף בן לאנא מרים‬
‫נכדתו אטתר בת שרה‬
‫ובעלה אלבטנדר ארי׳ לייב בן מרים‬
‫ובתם חוה נענא בת אטתר‬
‫ובתם רייזעל בת אטתר‬
‫נכדו שמחה יצחק בן שרה‬
‫ס‬
‫בנו יוטף משה בן זיטל‬
‫וזוגתו אילה הינזא שפרינצא בת שדה מלכה‬
‫ובעלה יצחק מאיר בן חנה‬
‫ובתם דבורה פערל פייגא בת חטיא רבקה‬
‫ובנם אהרן בן חטיא רבקה‬
‫ובנם זאב דוב בן חטיא רבקה‬
‫ובתם חי׳ דינה בת חטיא רבקה‬
‫ובתם אטתר בת חטיא רבקה‬
‫נכדו ישראל דוד בן אילה הינדא שפדינצא‬
‫וזוגתו שלומצא מלכה בת נחמה‬
‫ובתם דבורה לאה בת שלומצא מלכה‬
‫ובתם אטתר חנה בת שלומצא מלכה‬

‫לאריכות ימים ושנים טובות ובריאות‬

‫ולהצלחה רבה ומופלגה בכל אשר יפנו בגו״ר‬
9780826657824