‫דבר הר"מים‬

‫ּכָר ִּתי‬
‫כַּב ִרית‪ ,‬אֲ ֶׁשר ַ‬ ‫ה‪ּ--‬ב ִרית חֲ ָד ָׁשה‪ֹ  .‬לא ְ‬
‫הּוד ְ‬ ‫ִהּנֵה י ִָמים ּבָ ִאים‪ ,‬נְאֻ ם‪-‬ה'; וְ כ ַָר ִּתי‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬בֵ ית יִ ְׂש ָראֵ ל וְ אֶ ת‪ּ-‬בֵ ית יְ ָ‬
‫יתי‪ ,‬וְ ָאנֹכִ י ּבָ עַ לְ ִּתי בָ ם‪--‬‬
‫ת‪ּ-‬ב ִר ִ‬
‫יקי ְבי ָָדם‪ ,‬לְ הו ִֹציָאם מֵ אֶ ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם‪  :‬אֲ ֶׁשר‪-‬הֵ ּמָ ה הֵ פֵ רּו אֶ ְ‬ ‫אֶ ת‪-‬אֲ בוֹתָ ם‪ְּ ,‬ביוֹם הֶ חֱ זִ ִ‬
‫נְאֻ ם‪-‬ה'‪ּ  .‬כִ י זֹאת הַ ְּב ִרית אֲ ֶׁשר אֶ כְ רֹת אֶ ת‪ּ-‬בֵ ית יִ ְׂש ָראֵ ל ַאחֲ ֵרי הַ ּי ִָמים הָ הֵ ם‪ ,‬נְאֻ ם‪-‬ה'‪ ,‬נָתַ ִּתי אֶ ת‪ּ-‬תו ָֹר ִתי ְּב ִק ְרּבָ ם‪,‬‬
‫ת‪ָ-‬אחיו‬
‫ִ‬ ‫ת‪-‬רעֵ הּו וְ ִאיׁש אֶ‬
‫ֵאֹלהים‪ ,‬וְ הֵ ּמָ ה יִ ְהיּו‪-‬לִ י לְ עָ ם‪  .‬וְ ֹלא יְ ל ְַּמדּו עוֹד‪ִ ,‬איׁש אֶ ֵ‬
‫יתי לָהֶ ם ל ִ‬ ‫וְ עַ ל‪-‬לִ ּבָ ם אֶ כְ ְּתבֶ ּנָה; וְ הָ יִ ִ‬
‫לֵאמֹר‪ְּ ,‬דעּו‪ ,‬אֶ ת‪-‬ה'‪ּ  :‬כִ י‪-‬כּוּלָם י ְֵדעּו או ִֹתי לְ ִמ ְּקטַ ּנָם וְ עַ ד‪ּ-‬גְ ד ֹולָם‪ ,‬נְאֻ ם‪-‬ה'‪ּ--‬כִ י אֶ ְסלַח ַל ֲעו‍ֹנָם‪ּ ,‬ולְ חַ ּטָ אתָ ם ֹלא‬
‫אֶ זְ ּכָר‪-‬עוֹד‪ .‬‬
‫[ירמיהו לא]‬

‫בני מחזור מה' היקרים‪,‬‬

‫בכנות‪ ,‬עבודת החינוך בדורנו אינה פשוטה‪ .‬תמו הימים בהם ניתן להחזיק ביד התלמיד ("ביום החזיקי בידם")‬
‫ולמושכו בכח מתוך המיצר ("להוציאם מארץ מצרים")‪ .‬אם בעבר‪ ,‬היו התלמידים שואלים "איפה זה כתוב?"‪,‬‬
‫אזי היום השאלה היא – "איפה זה כתוב בי?"‪ .‬אין התלמיד מוכן לקבל תורה שהיא חיצונית לו‪ .‬ישנה דרישה‬
‫שתורה תהיה חקוקה בלבו‪ַ"( .‬אחֲ ֵרי הַ ּיָ ִמים הָ הֵ ם‪ ,‬נְ אֻ ם‪-‬ה'‪ ,‬נָתַ ִּתי אֶ ת‪ּ-‬תו ָֹר ִתי ְּב ִק ְרּבָ ם‪ ,‬וְ עַ ל‪-‬לִ ּבָ ם אֶ כְ ְּתבֶ ּנָה")‬
‫על‪-‬מנת כן‪ ,‬על המחנך לוודא שהוא והתלמיד נמצאים באותו המישור‪ .‬עליו לוודא‪ ,‬שהלומד רואה את המלמד‬
‫כמי ששייך לעולמו הפנימי‪.‬‬

‫מצינו שני אופנים להגיע למצב זה –‬

‫א‪ .‬כותב האדמו"ר מפיאסצ'נה‪:‬‬
‫"המחנך שרוצה לגלות את נשמת התלמיד הטמונה והגנוזה בו‪ ,‬לגדלה ולהבעירה שתבער באש של מעלה‬
‫למרום וקדוש‪ ,‬וכולו אף כוחות גופו בקדושה יתגדלו ולתורת ה' ישתוקקו‪ ,‬מוכרח הוא להרכין את עצמו אל‬
‫התלמיד המתחנך על ידו‪ ,‬ולחדור לתוך קטנותו ונמיכותו‪ ,‬עד אשר יגיע אל ניצוץ נשמתו הגנוזה אף נעלמה‪,‬‬
‫להוציאה‪ ,‬להצמיחה ולגדלה‪.‬‬
‫וכיון שכן‪ ,‬לא כל הנערים שווה הוא החינוך‪ ,‬תלוי הוא בכל נער ונער כפי טבעו‪ ,‬דעתו‪ ,‬מידותיו וכו'‪ .‬ואותם על‬
‫המחנך להכיר‪ .‬ולא די לו למחנך אם רק יכיר את עצמו ודעתו בלבד יכיר‪ ,‬כי גם במתחנך הדבר תלוי‪ ,‬לא‬
‫בדעתו וכוחות עצמו בלבד ישמש ויפעל‪ ,‬יצווה ויורה‪ ,‬רק גם בדעת‪ ,‬וכוחות התלמיד יאחז‪ ,‬ישמש ויפעל‪ ,‬ולא‬
‫מה שיצווה ויחנך לזה‪ ,‬יצוה ויחנך לתלמיד אחר השונה ממנו בטבע‪ ,‬רצון‪ ,‬מידות וכו'‪ .‬וזה רמז לנו שלמה‬
‫המלך‪" :‬חנוך לנער על פי דרכו" ‪ -‬על פי דרכו של כל אחד ואחד"‪.‬‬
‫[חובות התלמידים]‬

‫שיטה זו מבקשת מהמחנך לרדת אל עולמו הפנימי של המתחנך‪ .‬להבין כי גם בתוך הקטנות שהוא שרוי בה‬
‫נמצאים כוחות גנוזים‪ ,‬שניתן לנתבם ולהעלותם אל הקודש‪.‬‬

‫אמנם מצינו שיטה נוספת –‬

‫ב‪ .‬הרמב"ם מברר שישנם מדרגות שונות לחברות בין אדם לחברו‪ .‬המדרגה הגבוהה ביותר היא –‬
‫"אוהב המעלה‪ ,‬הוא שתהיה תאות שניהם וכוונתם למטרה אחת‪ ,‬והיא‪ :‬הטוב‪ ,‬וירצה כל אחד להעזר בחברו‬
‫בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד‪ .‬וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו‪ ,‬והוא כחברות הרב לתלמיד והתלמיד‬
‫[פיהמ"ש לאבות א‪ ,‬ו]‬ ‫לרב‪".‬‬

‫כאן‪ ,‬כבר אין הרב "יורד" אל עולמו של התלמיד‪ .‬ישנה הבנה של הרב כי נדרשת צמיחה משותפת של הרב‬
‫והתלמיד‪ .‬אין הרב רואה עצמו כתכלית השלמות המידתית והאישיותית‪ .‬הרב יודע כי השותפות עם התלמיד‬
‫היא שעתידה להביא את שניהם אל שיאים חדשים בעבודתו הרוחנית‪ .‬זהו הקשר הבריא‪ ,‬בין הרב והתלמיד‪,‬‬
‫המתגלה מתוך הגמרא‪ .‬אלו עומקם של דברי רבי‪:‬‬
‫[מכות י‪].‬‬ ‫"הרבה תורה למדתי מרבותי‪ ,‬ומחבירי יותר מהם‪ ,‬ומתלמידי יותר מכולן‪".‬‬

‫התלמיד מצידו‪ ,‬אינו חש כי ישנו עריץ שבא לכוף עליו עולם ערכים חיצוני‪ .‬אומר לעצמו התלמיד‪:‬‬
‫'הרב ואני נמצאים כאן במסע משותף‪ .‬שנינו שואפים אל האמת‪ .‬שנינו מתעלים‪ ,‬כל אחד בדרגתו'‪.‬‬

‫ברוך ה'‪ ,‬זכינו להיות חלק מתהליך הצמיחה של בני מחזור מה'‪ .‬זו צמיחה משותפת‪.‬‬
‫צמיחה זו באה לידי ביטוי בבית המדרש‪ ,‬בזמן התעמקות משותפת בסוגיות הגמרא ובלימודי האמונה‪.‬‬
‫צמיחה זו ניכרת בשיח החופשי הקיים בין התלמידים לרבנים‪ ,‬בסדרים וביניהם‪ ,‬בארוחה בישיבה או‬
‫במלווה‪-‬מלכה בבית הר"מים‪.‬‬

‫מתוך הבנה של השאיפה המשותפת להתעלות ולהתקדם‪ ,‬אנו זוכים ללמוד וללמד תורה הנספגת בתוך עולמו‬
‫הפנימי של האדם – הרב והתלמיד‪.‬‬

‫בתפילה להמשך צמיחה משותפת‪,‬‬

‫באהבה רבה‪,‬‬
‫אריה קסלר‬
‫ישי לוינגר‬