‫בראשית פרק כ"ג‬

‫קניית מערת המכפלה‬

 ‫בפרק זה מסופר על מות שרה ועל ניסיונו של אברהם‬
‫לרכוש חלקת אדמה על מנת לקבור את שרה‪ .‬בשלב‬
‫זה לאברהם אין חלקת אדמה בבעלותו בארץ כנען‪.‬‬
‫הקדמה‬ ‫הוא נמצא במעמד של "גר‪-‬תושב"‪ ,‬אדם שיצא‬
‫ממולדתו ובא לגור באופן קבוע בארץ אחרת‪ .‬ישיבתו‬
‫בארץ תלויה ברצונם הטוב של אדוני המקום‪ ,‬בני העם‬
‫החתי‪.‬‬
 ‫פסוקים א'‪-‬ב'‬

‫ְשבַ ע ָׂשנִּ ים‪ְ --‬שנֵּי‪ַ ,‬חיֵּי (= שנות חייה של שרה) ָׂש ָׂרה ‪.‬‬
‫א וַיִּ ְהיּו ַחיֵּי ָׂש ָׂרה‪ֵּ ,‬מאָׂ ה ָׂשנָׂה וְעֶ ְש ִּרים ָׂשנָׂה ו ֶ‬

‫ָתכתּ‪.‬‬
‫ב ו ַָׂת ָׂמת ָׂש ָׂרה‪ְ ,‬ב ִּק ְריַת אַ ְרבַ ע ִּהוא ֶח ְברֹון ְבאֶ ֶרץ כְ נָׂעַ ן; ַויָׂב ֹא‪ ,‬אַ ְב ָׂר ָׂהם‪ִּ ,‬ל ְספֹ ד ְל ָׂש ָׂרה‪ ,‬ו ְִּל ְֹב ָׂ‬

‫אברהם מתחיל בתהליך האבל על שרה ובהכנות לקבורתה‪ .‬כדי לקבור את שרה הוא נזקק לחלקת אדמה‪ ,‬חלקת קבר‪ .‬אך כיוון‬
‫שאינו אזרח הארץ‪ ,‬אין בבעלותו אדמה‪ .‬עליו לקנות כעת חלקת קבר‪ .‬זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית‪ ,‬שכן תושבי הארץ‬
‫בתקופה זו‪ ,‬בני העם החתי‪ ,‬אסרו למכור חלקת אדמה לגרים‪ ,‬אפילו לא חלקת קבורה‪ ,‬כדי שהאוכלוסייה החתית בכנען לא‬
‫תהפוך למיעוט‪.‬‬
 ‫פסוקים ג'‪-‬ד'‬

‫ְתֹושב אָׂ נָֹתכִּ י‪ִּ ,‬ע ָׂמָתכֶם; ְתנּו(=בכסף) ִּלי אֲ חֻ זַ ת‪ֶ -‬קבֶ ר‬
‫ג ַוי ָָׂׂקם‪ ,‬אַ ְב ָׂר ָׂהם‪ֵּ ,‬מעַ ל‪ְ ,‬פנֵּי ֵּמתֹו; ַוי ְַדבֵּ ר אֶ ל‪ְ -‬בנֵּי‪-‬חֵּ ת‪ ,‬לֵּ אמֹר‪ .‬ד ֵּגר‪-‬ו ָׂ‬
‫ִּע ָׂמָתכֶם‪ ,‬וְאֶ ְק ְב ָׂרה ֵּמ ִּתי ִּמ ְלפָׂ נָׂי‪.‬‬
‫אין לו אדמה‬
‫משלו‬

‫מעמדו החוקי‪-‬משפטי של אברהם הוא מעמד של "גר‪-‬תושב"‪ ,‬אין לו אדמה משלו וישיבתו בארץ תלויה ברצונם הטוב של בני‬
‫העם החתי‪ ,‬השולטים באותה תקופה‪ .‬אברהם מבקש שהחתים ימכרו לו חלקת אדמה‪ ,‬למרות חוקיהם האוסרים זאת‪.‬‬

‫בכך ישיג שתי מטרות‪:‬‬

‫‪ .1‬הוא יוכל לקבור את שרה בחלקת קבר משפחתית בבעלותו‪.‬‬

‫‪ .2‬הוא ישנה את מעמדו המשפטי בארץ‪ ,‬כי כל בעל אדמה נחשב לתושב קבע שווה זכויות‪.‬‬
 ‫פסוקים ה'‪-‬ו'‬

‫ֹלהים (=מעמדך גבוה כמו של מלך) אַ ָׂתה ְבתֹוָתכֵּנּו‪ְ --‬ב ִּמ ְב ַחר ְקבָׂ ֵּרינּו‪ְ ,‬קבֹר אֶ ת‪-‬‬
‫ה ַויַעֲ נּו ְבנֵּי‪ֵּ -‬חת אֶ ת‪-‬אַ ְב ָׂר ָׂהם‪ ,‬לֵּ אמֹר לֹו ‪.‬ו ְש ָׂמעֵּ נּו אֲ דֹנִּ י‪ ,‬נְ ִּשיא אֱ ִּ‬
‫ֵּמ ֶתָך; ִּאיש ִּמ ֶמּנּו‪ ,‬אֶ ת‪-‬‬
‫אברהם‬
‫מָתכובד‬
‫ִּק ְברֹו ל ֹא‪-‬יִָּתכְ לֶ ה (=לא ימנע) ִּמ ְמָך ִּמ ְקבֹר ֵּמ ֶתָך‪.‬‬

‫החתים מפגינים נימוס וכבוד כלפי אברהם למרות היותו "גר ותושב"‪ .‬הוא נחשב בעיניהם איש חשוב‪ .‬הם מתעלמים בנימוס מבקשתו‪.‬‬

‫" ְב ִּמ ְב ַחר ְקבָׂ ֵּרינּו‪ְ ,‬קבֹר אֶ ת‪ֵּ -‬מ ֶתָך"‪ -‬מציעים לו לקבור את שרה באחד מהקברים המובחרים ביותר שלהם‪ ,‬ומבטיחים שאף אדם לא יסרב‬
‫לבקשתו לקבור את שרה בחלקת קבורה חיתית‪ִּ " :‬איש ִּמ ֶמּנּו‪ ,‬אֶ ת‪ִּ -‬ק ְברֹו ל ֹא‪-‬יִָּתכְ לֶ ה ִּמ ְמָך ִּמ ְקבֹר ֵּמ ֶתָך"‪.‬‬

‫הנדיבות באה לכסות על סירובם למכור אדמה לאדם שאינו חתי‪.‬‬

 ‫פסוקים ז'‪-‬ט'‬

‫ז ַוי ָָׂׂקם אַ ְב ָׂר ָׂהם וַיִּ ְש ַתחּו ְלעַ ם‪ָׂ -‬האָׂ ֶרץ‪(,‬מנהיגי העיר‪ ,‬האצולה המקומית) ִּל ְבנֵּי‪ֵּ -‬חת‪ .‬ח ַוי ְַדבֵּ ר ִּא ָׂתם‪ ,‬לֵּ אמֹר‪ִּ :‬אם‪-‬יֵּש אֶ ת‪-‬נ ְַפ ְשָתכֶם‪ִּ ,‬ל ְקבֹר‬
‫ִּתן‪ִּ -‬לי‪ ,‬אֶ ת‪ְ -‬מעָׂ ַרת ַה ַמָתכְ פֵּ לָׂ ה אֲ ֶשר‪-‬לֹו‪ ,‬אֲ ֶשר‪ִּ ,‬ב ְקצֵּ ה‬
‫ּופגְ עּו‪=( -‬בקשו בשבילי) ִּלי ְבעֶ ְפרֹון בֶ ן‪-‬צ ַֹחר‪ .‬ט ְוי ֶ‬
‫אֶ ת‪ֵּ -‬מ ִּתי ִּמ ְלפָׂ נַי‪ְ --‬ש ָׂמעּונִּ י‪ִּ ,‬‬
‫ָׂש ֵּדהּו‪ְ :‬בָתכ ֶֶסף ָׂמלֵּ א י ְִּת ֶנּנָׂה ִּלי‪ְ ,‬בתֹוָתכְ ָתכֶם‪--‬לַ אֲ חֻ זַ ת‪ָׂ -‬קבֶ ר"‪.‬‬

‫אברהם נחוש להשיג את מטרתו‪ .‬הוא מנומס מאוד (משתחווה) אך ממקד את בקשתו באיש אחד עפרון בן צחר‪,‬‬
‫בעל השדה‪ ,‬למכור את האדמה (ולא לתת אותה בחינם)‪.‬‬
 ‫פסוק י'‪-‬ט"ו‬

‫וְעֶ ְפרֹון יֹ ֵּשב‪ְ ,‬בתֹוְך ְבנֵּי‪ֵּ -‬חת; ַויַעַ ן עֶ ְפרֹון ַה ִּח ִּתי אֶ ת‪-‬אַ ְב ָׂר ָׂהם ְבאָׂ זְ נֵּי ְבנֵּי‪ֵּ -‬חת‪ְ ,‬לָתכֹל בָׂ אֵּ י ַשעַ ר‪ִּ -‬עירֹו לֵּ אמֹר ‪.‬יא ל ֹא‪-‬אֲ דֹנִּ י‬
‫יה לָׂ ְך‪ְ ,‬קבֹר ֵּמ ֶתָך‪.‬‬
‫יה; ְלעֵּ ינֵּי ְבנֵּי‪-‬עַ ִּמי נְ ַת ִּת ָׂ‬
‫ְש ָׂמעֵּ נִּ י‪ַ --‬ה ָׂש ֶדה ָׂנ ַת ִּתי לָׂ ְך‪ ,‬ו ְַה ְמעָׂ ָׂרה אֲ ֶשר‪-‬בֹו ְלָך נְ ַת ִּת ָׂ‬
‫• שורש מנחה נ‪.‬ת‪.‬נ‪ -‬להדגיש שהוא מאוד רוצה לתת את המערה במתנה לאברהם‪ ,‬ולא רק את המערה‪ -‬את חלקת השדה כולה‪ .‬שוב לפנינו תשובה מנומסת‬
‫ומלאת כבוד לאברהם‪ ,‬אך מתחת לנימוס מסתתר סירוב למכור‪.‬‬

‫ָׂת ִּתי כ ֶֶסף ַה ָׂש ֶדה‪ַ ,‬קח‬

‫יב וַיִּ ְש ַתחּו‪ ,‬אַ ְב ָׂר ָׂהם‪ִּ ,‬ל ְפנֵּי‪ ,‬עַ ם ָׂהאָׂ ֶרץ ‪.‬יג ַוי ְַדבֵּ ר אֶ ל‪-‬עֶ ְפרֹון ְבאָׂ זְ נֵּי עַ ם‪ָׂ -‬האָׂ ֶרץ‪ ,‬לֵּ אמֹר‪ ,‬אַ ְך ִּאם‪-‬אַ ָׂתה לּו‪ְ ,‬ש ָׂמעֵּ נִּ י‪ :‬נ ַ‬
‫ִּמ ֶמּנִּ י‪ ,‬וְאֶ ְק ְב ָׂרה אֶ ת‪ֵּ -‬מ ִּתי‪ָׂ ,‬ש ָׂמה‪.‬‬
‫אברהם אינו נוקב במחיר שהוא מוכן לשלם‪ ,‬כלומר הוא רומז שהוא מוכן לשלם ככל שיידרש‪.‬‬

‫יד ַויַעַ ן עֶ ְפרֹון אֶ ת‪-‬אַ ְב ָׂר ָׂהם‪ ,‬לֵּ אמֹר לֹו ‪.‬טו אֲ דֹנִּ י ְש ָׂמעֵּ נִּ י‪ ,‬אֶ ֶרץ אַ ְרבַ ע ֵּמאֹ ת ֶש ֶקל‪-‬כ ֶֶסף בֵּ ינִּ י ּובֵּ ינְ ָך ַמה‪ִּ -‬הוא; וְאֶ ת‪ֵּ -‬מ ְתָך‪ְ ,‬קבֹר‬
‫להצעה זו עפרון כבר אינו יכול לסרב והוא נקרע בין חובתו לבין תאוות הבצע שלו‪ .‬הפתרון שהוא מוצא‪ :‬מציע לאברהם הצעת מחיר מופקע‪ .‬הוא מעיר בערמומיות‪:‬‬
‫אני מציע לך לקנות ב‪ 400 -‬ש"ח‪ ,‬שזה מחיר כה נמוך שאני ואתה בכלל לא צריכים לדון עליו‪.‬‬
 ‫פסוקים ט"ז‪ -‬כ'‬

‫טז וַיִּ ְש ַמע אַ ְב ָׂר ָׂהם‪ ,‬אֶ ל‪-‬עֶ ְפרֹון‪ ,‬וַיִּ ְשקֹ ל אַ ְב ָׂר ָׂהם ְלעֶ ְפרֹן‪ ,‬אֶ ת‪ַ -‬הכ ֶֶסף אֲ ֶשר ִּדבֶ ר ְבאָׂ זְ נֵּי ְבנֵּי‪ֵּ -‬חת‪--‬אַ ְרבַ ע ֵּמאֹות ֶש ֶקל כ ֶֶסף‪ ,‬עֹ בֵּ ר לַ סֹ ֵּחר‪.‬‬

‫התהליך בוצע כדת וכדין והתשלום היה על פי התקן המקובל במסחר‬ ‫אברהם מסכים ללא היסוס להצעת מחיר זו ומיד משלם‪.‬‬

‫ְה ְמעָׂ ָׂרה אֲ ֶשר‪-‬בֹו‪ְ ,‬וָתכָׂל‪ָׂ -‬העֵּ ץ אֲ ֶשר בַ ָׂש ֶדה‪ ,‬אֲ ֶשר ְבָתכָׂל‪-‬גְ בֻ לֹו‬
‫יז ַוי ָָׂׂקם ְש ֵּדה עֶ ְפרֹון‪ ,‬אֲ ֶשר בַ ַמָתכְ פֵּ לָׂ ה‪ ,‬אֲ ֶשר‪ִּ ,‬ל ְפנֵּי ַמ ְמ ֵּרא‪ַ :‬ה ָׂש ֶדה‪ ,‬ו ַ‬
‫ָׂס ִּביב‪ .‬יח ְלאַ ְב ָׂר ָׂהם ְל ִּמ ְקנָׂה‪ְ ,‬לעֵּ ינֵּי ְבנֵּי‪ֵּ -‬חת‪ְ ,‬בָתכֹל‪ ,‬בָׂ אֵּ י ַשעַ ר‪ִּ -‬עירֹו‪ .‬יט וְאַ חֲ ֵּרי‪ָ-‬תכֵּן ָׂקבַ ר אַ ְב ָׂר ָׂהם אֶ ת‪ָׂ -‬ש ָׂרה ִּא ְשתֹו‪ ,‬אֶ ל‪ְ -‬מעָׂ ַרת ְש ֵּדה‬
‫ְה ְמעָׂ ָׂרה אֲ ֶשר‪-‬בֹו‪ְ ,‬לאַ ְב ָׂר ָׂהם‪--‬לַ אֲ חֻ זַ ת‪ָׂ -‬קבֶ ר‪ֵּ :‬מאֵּ ת‪ְ ,‬בנֵּי‪ֵּ -‬חת‪.‬‬
‫ַה ַמָתכְ פֵּ לָׂ ה עַ ל‪ְ -‬פנֵּי ַמ ְמ ֵּרא‪ִּ --‬הוא ֶח ְברֹון‪ְ :‬באֶ ֶרץ‪ ,‬כְ נָׂעַ ן‪ָ .‬תכ ַוי ָָׂׂקם ַה ָׂש ֶדה ו ַ‬

‫כך הפך אברהם לבעליה החוקיים של מערת המכפלה‪ ,‬ובה קבר את שרה‬

‫*המילה אברהם ‪ -‬כתובה פעמיים כדי להדגיש שאברהם הוא בעל השדה‪ .‬הדגשה זו חשובה כי מערת המכפלה שימשה לקבורת כל האבות והאימהות (חוץ מרחל) זוהי אחוזת קבר בעלת‬
‫חשיבות לאומית ולכן מקפיד הכתוב לספר‪ ,‬שמעשה הקנייה בוצע לפי כל כללי המשפט הנהוגים‪ ,‬שהרי אחוזת קבר של אבות האומה צריכה להיות שייכת לאומה באופן חוקי לחלוטין‪.‬‬