‫בס"ד‪.

‬‬

‫שם‪ :‬נאור מזוז‬

‫ת‪.‬ז‪311429740 :.‬‬

‫קורס‪ – 10698 :‬לגדול עם הטלוויזיה‬

‫ממ"ן ‪13‬‬

‫שאלה ‪1‬‬
‫‪ .1‬בתקופת הקורונה התגלתה קורלציה בין זמנים של ההורים מול המסכים‪ ,‬לבין זמנים של‬
‫הילדים שלהם‪ .‬קשר זה התגלה במחקר רחב שכלל ילדים‪ ,‬והתוצאות לא מפתיעות‪:‬‬
‫הורים מתוחים יותר נחשפים יותר למסכים בתגובה למתח – וילדיהם גם כן כך בדומה‬
‫להם‪ .‬המתח מגביר את זמן השימוש במסכים; ככל שהשימוש רב יותר קיים סיכוי‬
‫לסיכון התפתחותי ברמת השפה של הילדים‪ ,‬ולכן עדיף להפחית בו‪.‬‬

‫תיאור עיקרי המאמר חלקי‬

‫מחקר זה לדעתי מחזק את העובדה שיש "לשמור" על הילדים משימוש רב במסכים‪ .‬הילדים אינם‬
‫מסוגלים לקלוט מסרים בצורה טובה כמו בוגרים‪ .‬יכולתם אינה מפותחת מספיק‪ .‬תיאורית‬
‫ההתפתחות הקוגניטיבית מדברת על כך בדיוק‪ .‬החשיבה האנושית מתפתחת בשלבים והם‬
‫כלליים‪ ,‬כרונולוגיים ומצטברים‪ .‬בכל שלב משתכללת תבנית החשיבה של הילד‪ ,‬והיא מתבססת‬
‫על התנסויות קודמות‪ .‬הבנתו של הילד היא מוגבלת ועם הזמן הוא מבין יותר לאחר שמפתח‬
‫מיומנויות תלויות גיל‪ :‬יכולת להבחין בין מציאות לדמיון‪ ,‬הבחנה בין סוגות‪ ,‬הבנה של מאפיינים‬
‫צורניים ודמויות בטלוויזיה‪ .‬כל המיומנויות הללו נרכשות עם הזמן ולכן קיים קשר הדוק בין גילו‬
‫של הילד והתפתחותו לבין הבנתו את התכנים במסכים‪ .‬כשיש פיקוח של ההורים וצמצום הצריכה‬
‫של הצפייה במסכים‪ ,‬כך הסיכויים להשפעות שליליות פוחתים בהתאם‪ .‬המחקר רק מאשש הנחה‬
‫הגיונית זו‪.‬‬

‫‪ 9‬נק‬

‫ב‪ .‬ישנם מחקרים ומאמרים רבים שנכתבו בתחום של הורים וילדים לגבי צפייה במסכים‬
‫וההשפעה עליהם‪ .‬מחקר כזה לדוגמה הוא של גבריאל סלומון‪ ,‬שהתפרסם בשנת ‪ .1977‬מחקר זה‬
‫התבצע כדי לבדוק את השפעתם של ההורים על הילדים בלמידה מהטלוויזיה‪ .‬שאלת המחקר‬
‫הייתה האם הנוכחות של ההורים בזמן הצפייה אכן עוזרת לילדים ללמוד‪.‬‬
 ‫שיטת המחקר התבצעה באמצעות תצפיות וניסוי שארך במשך מספר חודשים‪ :‬לקח עשרות‬
‫ילדים וחילק אותם לשתי קבוצות בזמן צפייה בתוכנית טלוויזיה ‪ -‬אחת כזו שעודד את האם‬
‫לצפות ביחד עם הילד והשנייה קבוצת ביקורת‪ .‬זאת על מנת להבחין בהבדלים בין הקבוצות‪,‬‬
‫ברמת ההבנה‪ ,‬החשיפה וההנאה של הילדים‪ .‬הוא ניסה זאת במשך שש פעמים שונות במהלך‬
‫ארבעה חודשים‪.‬‬

‫ממצאי המחקר שלו איששו את שנוכחותם של ההורים אכן גרמה לילדים ללמוד‪ ,‬לזכור וליהנות‬
‫יותר מהצפייה‪ .‬הילדים בקבוצת הביקורת הבינו ונהנו פחות ולא היה מי שיסייע לפוטנציאל‬
‫שלהם להתממש בצורה מיטבית – ולכן מסקנת המחקר הייתה שכאשר ההורה נוכח עם הילד‬
‫בזמן צפייתו בטלוויזיה‪ ,‬נוכחותו משפיעה עליו ותורמת לו במספר דרכים‪ :‬הילד לומד וזוכר טוב‬
‫יותר את התוכן באמצעות ההורה‪ ,‬הילד מרגיש שהתוכן חשוב לצפייה ויותר נהנה לצפות‪ .‬תיווך‬
‫הורים בצפיית ילדיהם בטלוויזיה‪ ,‬אם כן‪ ,‬הוא חשוב ומסייע להם באופן חיובי‪.‬‬

‫‪ 15‬נק‬

‫ג‪ .‬המחקר של סלומון בא לידי ביטוי לאורך הכתבה‪ ,‬אך במיוחד בסיומה בה כתוב על מחקר‬
‫בינלאומי גדול שהראה שצפייה במסכים פוגעת בילדים ברמה השפתית כי היא פסיבית ופחות‬
‫מפעילה את אזורי הדמיון במוח‪ ,‬זאת בניגוד לצפייה אינטראקטיבית‪ ,‬כלומר צפייה משותפת עם‬
‫אדם אחר‪.‬‬

‫אפשר להגיד שמחקר זה בדיוק נוגע במחקרו של סלומון ומחזק את מסקנותיו‪:‬‬

‫במחקרו‪ ,‬הקבוצה שצפתה עם ההורים למדה ונהנתה יותר מקבוצת הביקורת שהייתה‬ ‫‪‬‬
‫ללא הורים‪ ,‬בדומה למחקר שמצוין בכתבה שחיזק את הנקודה הזו כפי שרשום בפסקה‬
‫השנייה והשלישית מהסוף‪" :‬ילדים שהקריאו להם יותר במהלך הסגרים הפגינו יכולות‬
‫שפתיות טובות יותר‪ .‬אינטראקטיביות‪ ,‬בהקשר של ילדים קטנים‪ ,‬היא למשל צפייה‬
‫משותפת עם אדם אחר‪ ,‬שבמהלכה מדברים על התוכן שבו צופים"‪ .‬כלומר‪ ,‬הצפייה לצד‬
‫אדם משותף יותר סייעה לילד יותר מאשר צפייה שלו לבד‪.‬‬

‫כאשר ההורה נוכח בזמן הצפייה של הילד‪ ,‬הילד מרגיש שכדאי לצפות והוא לומד וזוכר‬ ‫‪‬‬
‫טוב יותר‪ .‬נקודה זו גם מצוינת במחקר בכתבה – "צפייה מהסוג הזה (משותפת) מגייסת‬
‫רשתות מוחיות שמשתתפות גם בתהליך הקריאה"‪.‬‬

‫רוב המחקרים מראים שההורים לא מנצלים את צפיית הילדים ללמידה‪ ,‬וכפי שרשום‬ ‫‪‬‬
‫בכתבה "הורים לפעמים חושבים שהילד לומד מיומנויות מורכבות מהעברת דפים‬
‫באייפד‪ ,‬אבל מדובר ביכולת מוטורית בסיסית ולא מתוחכמת"‪.‬‬

‫תיווך הורים מועיל למיתון פחדים – כפי שסלומון הסיק‪ ,‬כך גם אחת המסקנות במחקר‬ ‫‪‬‬
‫הישראלי – "ההורים צריכים קודם כל להתייחס למצב הרגשי ולצריכת המסכים שלהם‬
‫עצמם ולשמש דוגמה לילדיהם‪ .‬בסופו של יום‪ ,‬ההורה הוא המודל החזק והמשמעותי‬
‫ביותר עבור ילדו"‪ .‬אכן‪ ,‬הורה שצופה ביחד עם הילד יכול לתרום לו גם בלמידה‪ ,‬גם‬
‫במיתון פחדים של תכנים מסוימים וגם בהנאה‪.‬‬
 ‫לסיכום‪ ,‬המחקר של סלומון לטעמי מחזק את הדברים שנאמרו בכתבה‪ :‬צפייה של ילדים לצד‬
‫הוריהם תורמת וחשובה הרבה יותר מצפייה שלהם לבד‪.‬‬

‫‪ 15‬נק‬

‫חלק ב‬
‫‪ .1‬המאמר טוויית רשת הזהות מאת אליאס ולמיש (‪ )2009‬מציג שימושים שליליים של בני נוער‬
‫באינטרנט – לא נכון‬

‫המאמר של אליאס ולמיש משנת ‪ 2009‬מדבר על כך שלאמצעי התקשורת‪ ,‬ובפרט לאינטרנט‪ ,‬יש‬
‫תפקיד מהותי בהסתגלות צעירים לחברה חדשה וגם בשימורה של התרבות המקורית‪ .‬המאמר‬
‫מדבר על ההיבט האנונימי של הרשת שמאפשר לפתח קשרים בסביבה חדשה ומעניק הזדמנות‬
‫לאלו שקשה להם יותר להשתלב‪ .‬המאמר מציג שימוש חיובי באינטרנט‪ ,‬שממלא תפקיד עיקרי‬
‫בהבניה של זהות ותורם ליציבות בתנאים של חוסר וודאות במצב של נחיתות‪ .‬במקרה של‬
‫המאמר‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬הוא נתן יציבות והפך את חיי המהגרים שנבדקו לקלים ונוחים יותר בכך‬
‫שהעניק להם אפשרות להתנסות בזהות חדשה שהתגבשה מכמה זהויות‪ .‬מדובר בשימוש חיובי‬
‫באינטרנט משום שהבניית המציאות של האינטרנט במאמר הזה היא חיובית‪.‬‬

‫‪ 15‬נק‬

‫‪ .2‬הגישה הפרשנית מציגה את הבנת הילדים‪.‬ות את הטלוויזיה כמעמיקה פחות מזו של הצופים‪.‬‬
‫ות המבוגרים‪.‬ות – לא נכון‬

‫הגישה הפרשנית אינה חיובית כלפי הטלוויזיה וטוענת שהילדים מבינים את המציאות אחרת‬
‫מהמבוגרים‪ ,‬אך לאו דווקא באופן מעמיק פחות אלא באופן שונה‪ .‬קיימות הרבה דרכים לפרש‬
‫תוכן טלוויזיוני‪ ,‬וילדים מפרשים אותו שונה ממבוגרים‪ ,‬כמו גם אחד מהשני‪ .‬הגישה טוענת שאין‬
‫הבנה אחת של תוכן‪ ,‬והפרשנות שלו תלויה במשתנים שונים ותכונות שונות ולא בגיל‪ .‬משתנים‬
‫כמו סביבתו של הילד‪ ,‬מגדר‪ ,‬מצב כלכלי חברתי ועוד שמובילים לפרשנותם של הילדים‪.‬ות את‬
‫הטלוויזיה יוצרים את הבנתם‪ ,‬שהיא כאמור שונה מזו של המבוגרים אך לא בהכרח מעמיקה‬
‫פחות‪ .‬פרשנותם תלויה בזהותם וניתן להתאים להם את התכנים באמצעות תיווך ושיחות‪ ,‬כל ילד‬
‫לפי צרכיו שלו‪.‬‬

‫‪ 15‬נק‬

‫‪ .3‬ילדים‪.‬ות מושפעים יות מתוכן שהם‪.‬ן תופסים‪.‬ות כמציאותי – נכון‬

 ‫ילדים נוהגים לחקות יותר את מה שנתפס בעיניהם כמציאותי‪ ,‬גם אם לא מדובר בדבר אמיתי‬
‫אלא הוא רק לתפיסתם‪ .‬המחקר של למיש על תכנית ההיאבקות‪ ,‬בה אנשים עושים הצגה שהם‬
‫נאבקים‪ ,‬הוכיח שילדים נטו לחקות יותר התנהגות זו משום שהיא נתפסה בעיניהם כאמיתית‪.‬‬
‫אחד הממצאים של המחקר היה שילדים נטו לחקות פחות התנהגות כשהם הבינו שהיא מבוימת‪,‬‬
‫ותכנים שנראו להם מציאותיים השפיעו עליהם יותר‪ .‬הדמויות נראות מציאותיות‪ ,‬גם הקרבות‬
‫וההפקה‪ ,‬כולם נראים תכנים ריאליסטיים והם שהשפיעו עליהם יותר; מידת המציאות הנתפסת‬
‫אצלם כך מידת ההשפעה עליהם‪.‬‬

‫‪ 15‬נק‬

‫‪ .4‬לשיחות סובבות סביב טלוויזיה יש מטרות מגוונות – נכון‬

‫שיחות סובבות טלוויזיה מסייעות להעביר מידע‪ ,‬ערכים וללמד‪ .‬שיחות אלה תורמות משמעותית‬
‫להבנה של הילד את התכנים בטלוויזיה‪ .‬רוב המחקרים מציגים עדיפות לצפייה משפחתית ושיחות‬
‫הן כלי תיווך טוב ביותר משום שהן מערבות את ההורים בצפייה של הילדים ומסוגלות להשריש‬
‫ערכים‪ ,‬ללמד התנהגות‪ ,‬לתפוס נכון את המציאות בטלוויזיה‪ .‬מסריס ערך שני מחקרים בנושא‪:‬‬
‫מחקר אחד מדבר על שני סוגי שיחות – שיחות של העברת מידע ושיחות של לימוד התנהגות‬
‫נכונה; מחקר נוסף מתמקד בשיחות ותפיסת המציאות בטלוויזיה וגם פה הוא מסווג למספר סוגי‬
‫שיחות שתורמות לילד להבין מה מציאות ומה לא‪ .‬שני המחקרים הללו של מסריס מוכיחים‬
‫ששיחות סובבות טלוויזיה תורמות לילדים במגוון מטרות‪ :‬הבנת מידע ופיתוח חוש ביקורתי כלפי‬
‫מה שהם רואים‪ ,‬יכולת להבדיל בין מציאות לדמיון‪ ,‬תרומה להתנהגות ראויה ועוד‪.‬‬

‫‪ 15‬נק‬