‫הפרעת דחק פוסט טראומטית‪-‬מה זה‬

‫פוסט טראומטית דחקה (‪ )PTSD‬הידועה גם כפוסט טראומה היא תגובת דחק מתמשכת לאירוע טראומטי‪,‬‬
‫הכולל עוררות מוגברות‪ ,‬חודרנות של האירוע הטראומטי והימנעות מגירויים המזכירים אותו‪ .‬בעמוד זה‪ ,‬תוכלו‬
‫לקרוא כיצד לאבחן פוסט טראומה‪ ,‬את הגורמים להתרחשות פוסט טראומה ודרכי הטיפול בה‪.‬‬

‫כמה מבין האנשים חוו טראומה משמעותית במהלך חייהם כתוצאה ממלחמה‪ ,‬תאונה‪ ,‬תקיפה מינית או אירוע מסכן חיים אחר‪,‬‬
‫אך רק מעטם יפתחו סימפטומים פוסט‪-‬טראומטיים מתמשכים‪ .‬תגובות דחק לאירוע טראומטי הן נורמליות בטווח הזמן שסמוך‬
‫לאירוע‪ ,‬ואף נחשבות אדפטיביות ומועילות‪ .‬אולם‪ ,‬במקרה שסימפטומים אלו נמשכים לטווח של יותר מחודש לאחר האירוע‪,‬‬
‫מדובר בהפרעת דחק פוסט טראומטית‬

‫תסמינים קליניים של פוסט טראומה‬

‫הפרעת דחק פוסט טראומטית עשויה להתפתח כתגובה דחוקה מתמשכת לאירוע טראומטי גופני או נפשי (כגון חוויית הפחד‬
‫או האיום של המאורע)‪ .‬הסימפטומים הקליניים של ההפרעה מתבטאים בארבע קבוצות עיקריות‪ :‬חודרניים (כמו פלאשבק בו‬
‫האדם מרגיש כאילו האירוע הטראומתי מתרחש שוב או סיוטים)‪ ,‬המנעותיים (כמו הימנעות ממחשבות על האירוע‪ ,‬ממקומות‬
‫או אנשים שקשורים לאירוע)‪ ,‬שינויים בקוגניציה ובמצב הרוח (כגון חוסר יכולת להיזכר בטראומה‪ ,‬האשמה עצמית‪ ,‬מנעד‬
‫רגשות מצומצם ועוד) ועוררות יתר (כמו חוסר שינה‪ ,‬דריכות יתר‪ ,‬התנהגות רגזנית או תוקפנית)‬

‫כמה זה שכיח?‬

‫כ‪ 8%-‬מכלל האוכלוסייה סובלים מהפרעת דחק פוסט‪-‬טראומטית‪ ,‬ו‪ 10%-‬מהאנשים שחוו טראומה חווים חלק ניכר‬
‫מהסימפטומים הפוסט טראומטיים‪ .‬הפרעה זו עשויה להופיע אצל כל אדם ובכל גיל‪ .‬בעולם בכלל ובישראל בפרט‪ ,‬השתתפות‬
‫במלחמה או בפעילות מבצעית במסגרת שירות צבאי מהווה מקור מרכזי להתפתחות הפוסט‪-‬טראומה‪ .‬בשפה היומיומית‪,‬‬
‫הפרעה פוסט‪-‬טראומטית המתפתחת בהקשר זה מכונה לעתים "הלם קרב" או "הלם תותחים"‬
 ‫האם אני סובל מ‪PTSD?-‬‬

‫בהתאם ל‪ ,DSM-5-‬הספר לאבחון הפסיכיאטרי האמריקני‪ ,‬ניתן לאבחן בפרעת טראומה לאחר קיום הקריטריונים הבאים‪:‬‬

‫‪ - A‬האדם נחשף לאירוע טראומטי (סכנת מוות‪ ,‬פציעה חמורה‪ ,‬תקיפה מינית וכו') באחת מהדרכים הבאות (או‬
‫יותר מכך)‪:‬‬

‫חוויית האירוע הטראומטי ישירות על ידי האדם‪.‬‬

‫עדות ישירה לאירוע טראומטי של אדם אחר‪.‬‬
‫מצב בו אדם קרוב חווה אירוע טראומטי‪.‬‬
‫חשיפה חוזרת או קיצונית לפרטים קשים של מקרה או מקרים טראומטיים במהלך ביצוע תפקיד מקצועי‪ .‬החשיפה העקיפה‬
‫לא נכללת בסעיף זה‪ ,‬אם היא אינה קשורה למילוי תפקיד מקצועי‬

‫‪- B‬המאורע הטראומטי נחווה מחדש ובהתמדה באחת או יותר מן הדרכים הבאות‪:‬‬

‫זיכרונות חוזרים וחודרניים מהמאורע‪ ,‬הכוללים דימויים ויזואליים‪ ,‬מחשבות או תחושות‪( .‬ילדים מעל גיל ‪ 6‬עשויים לעסוק‬
‫במשחק חוזר המשחזר את האירוע)‪.‬‬
‫חלומות חוזרים ומעוררי מצוקה על המאורע (אצל ילדים החלומות עלולים להיות מפחידים אך ללא תוכן ברור)‬
‫פלאשבקים ‪ -‬תגובות דיסוציאטיביות המבוצעות בצורת רצף‪ ,‬החל מפיזורי תחושה קצרים שבהם האדם מרגיש או מתנהג‬
‫כאילו הוא מחווה את המאורע הטראומטי‪ ,‬וכוללים גם אובדן מלא של המודעות לסביבה‪ .‬ילדים עשויים לשחזר את האירוע‬
‫במשחק‪.‬‬
‫מצוקה פסיכולוגית ‪ -‬מצב של קשיים פסיכולוגיים ארוכים וקשים בתגובה לכל חשיפה לסימן פנימי או חיצוני המזכיר אספקט‬
‫של האירוע הטראומטי‪ ,‬כמו תחושות גופניות או זיכרונות‪.‬‬
‫עוררות פיזיולוגיות ‪ -‬תגובות פיזיולוגיות משמעותיות כגון טחורים‪ ,‬דחפי אדים‪ ,‬עליית לחץ דם וכו'‪ ,‬שמתרחשות בתגובה‬
‫לחיכוך עם גירויים פנימיים או חיצוניים המסמלים או מזכירים אספקט מהמאורע הטראומתי‪.‬‬

‫‪- C‬קיימת הימנעות מתמשכת מגירויים הקשורים לטראומה‪ ,‬שכן ניתן למנוע אותם באחת או שתיים מהדרכים‬
‫הבאות‪:‬‬

‫ניסיונות להימנע מזיכרונות‪ ,‬מחשבות או רגשות הקשורים לטראומה ומתקשורת הקשורה אליהם‪.‬‬
‫ניסיונות להימנע מהתמזגות עם זיכרויות חיצוניות (אנשים‪ ,‬מקומות‪ ,‬שיחות‪ ,‬פעילויות וכדומה) המעוררות זיכרונות‪,‬‬
‫מחשבות או רגשות הקשורים לטראומה‪.‬‬

‫‪- D‬שינויים שליליים בקוגניציות ובמצב הרוח יכולים להתפתח אחרי החוויה הטראומטית‪ ,‬ויכולים להתבטא בשתי‬
‫דרכים לפחות‪:‬‬

‫חוסר יכולת לזכור היבטים חשובים של האירוע הטראומטי (בדרך כלל בגלל אמנזיה דיסוציאטיבית ולא בגלל גורמים‬
‫חיצוניים כמו פציעה‪ ,‬שימוש בסמים או אלכוהול)‪.‬‬
 ‫אמונות וציפיות שליליות (שכמובן עשויות להיות מעוותות) ומתמשכות על העצמי‪ ,‬האחר והעולם‬

‫מחשבות מתמשכות ומעוותות בנוגע לגורם לאירוע הטראומטי‪ ,‬המובילות את האדם להאשים את עצמו או אחרים בגרימת‬
‫האירוע הטראומתי או השלכותיו‪.‬‬
‫רגשות שליליים עיקשים הקשורים לטראומה (פחד‪ ,‬אימה‪ ,‬כעס‪ ,‬אשמה או בושה)‪.‬‬
‫ירידה ברורה בעניין או בנוכחות בפעילויות חשובות ומשמעותיות (בהשוואה לתקופה הקודמת לטראומה)‪.‬‬
‫תחושה של ניתוק או ניכור מאחרים‪.‬‬
‫חוסר יכולת מתמשך לחוות רגשות חיוביים (שמחה‪ ,‬סיפוק או תחושות)‬

‫‪- E‬שינויים בעוררות ובתגובתיות המקושרים לאירוע הטראומטי (שלא הופיעו לפני הטראומה) הם מזהים‬
‫בכללותם לפי שני או יותר מהסימפטומים הבאים‪:‬‬

‫רגזנות או התפרצויות כעס הבאו לידי ביטוי כתוקפנות פיזית או מילולית כלפי אנשים או חפצים‪.‬‬
‫הרס עצמי ו‪/‬או התנהגויות של נטילת סיכונים‪.‬‬
‫דריכות מתמדת‪.‬‬
‫תגובת בהלה מוגזמת מדברים שונים‪.‬‬
‫קשיי ריכוז‪.‬‬
‫קושי להירדם או לישון שינה רציפה‪.‬‬

‫‪- F‬משך ההפרעה (קריטריונים‪ )B,C,D & E‬הוא למעלה מחודש‬

‫‪- G‬ההפרעה גורמת למצוקה נפשית משמעותית או לפגיעה בתחומי תפקוד משמעותיים כדוגמת התחום החברתי או‬
‫התעסוקתי‬

‫התופעות לא נגרמות בגלל טיפול תרופתי‪ ,‬חומרים ממכרים או מחלה‪.‬‬

‫‪- H‬בנוסף‪ ,‬לפעמים התופעות הללו מופיעות יחד עם סימפטומים דיסוציאטיביים כתגובה לחשיפה לגורם מעורר‬
‫הדחק‬

‫דה פרסונליזציה ‪ -‬חוויה חוזרת או עקבית של תחושת ניתוק או צפייה מהצד של האדם בגופו או בתהליכי החשיבה שלו‪.‬‬
‫דה ראליזציה ‪ -‬חוויה חוזרת או עקבית של תחושת חוסר מציאותיות של העולם החיצוני (העולם נחווה כלא אמיתי‪ ,‬מרוחק או‬
‫מעוות)‬
‫הסימפטומים מושהית‪ ,‬כלומר יש התפרצות מלאה של התסמונת לפחות שישה חודשים לאחר הטראומה‪ ,‬גם אם חלק‬
‫מהסימפטומים הופיעו מיד לאחר האירוע הטראומטי‪ .‬במקרה כזה יש לציין זאת במהלך האבחנה‬

‫מה גורם להפרעה?‬

 ‫טראומתי‪ ,‬המביאה לטראומטיזציה מחודשת‪ .‬כמו כן‪ ,‬הפרעת טראומה עקיפה מתפתחת כתוצאה מחשיפה חוזרת לאירוע‬
‫טראומתי‪ ,‬והטראומטיזציה מתרחשת כאשר האירוע מנוכר או מקשה ומעורר פחד‪ .‬בנוסף‪ ,‬טראומטיזציה מתפתחת גם‬
‫במקרים של מוות אלים וחריג של בן משפחה או חבר קרוב‪ .‬חומרת האירוע הטראומתי אינה משפיעה בהכרח על התפתחות‬
‫ההפרעה פוסט טראומטית‪ ,‬ועשויים לחסוך סימפטומים פוסט טראומטיים גם לאחר אירוע קשה‬

‫גורמים קוגניטיביים התנהגותיים‪:‬‬

‫הגישה הקוגניטיבית התנהגותית מתייחסת להפרעה פוסט טראומטית כתוצאה מעיבוד לקוי של האירוע הטראומטי‪ .‬כשאין‬
‫עיבוד מלא‪ ,‬יכול להתרחש תנודה בין הזכרונות המופקרים לסיוטים ופלאשבקים‪ .‬כמו כן‪ ,‬החוויה הטראומטית נקשרת‬
‫לגירויים ניטרליים שאינם מאיימים באופן ישיר (כמו מטוס‪ ,‬רחוב חשוך‪ ,‬ריחות או קולות) בתהליך התניה קלאסית‪ ,‬ובכך‬
‫נוצרת התנגדות להתקרבות לגורמים אלו‬

‫גורמים ביולוגיים‪:‬‬
‫ניסויים שנערכו על בעלי חיים ואנשים הסובלים מהפרעת טראומה פוסטית הגלו את ההשפעה של נוירוטרנסמיטרים במוח על‬
‫התפתחות המחלה‪ .‬נמצא כי הסובלים מהפרעת טראומה פוסטית נוטים להפרשה נמוכה יחסית של חומרים מרגיעים כמו‬
‫אדרנלין‪ ,‬אופיואיטים וקורטיזול‪ ,‬הקשורים לוויסות תגובות בעת לחץ‬
‫גורמים פסיכואנליטיים‪:‬‬
‫טראומת ילדות שעברה תהליך של הכחשה‪ ,‬הדחקה‪ ,‬תצורת תגובה או ביטול‪ ,‬והתעוררה עקב חווית טראומה עכשווית‪ .‬כמו‬
‫כן‪ ,‬יש טענות כי מנגנוני ההגנה הבריאים‪ ,‬שאמורים להגן על האגו‪ ,‬לא פעלו כראוי בעת האירוע‬

‫טיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית‪ -‬טיפול ב‪ - PTSD‬איך מטפלים?‬

‫רוב האנשים מתאוששים מאירועים טראומטיים באופן ספונטני ועשויים להיעזר בתמיכה משפחתית וחברתית‪ .‬אך כאשר‬
‫הסימפטומים הטראומטיים קיצוניים ולא עוברים במשך זמן מסוים‪ ,‬נדרשים טיפולים שונים להקלה סימפטומטית והתמודדות‬
‫עם השלכות החוויה הטראומטית‪.‬‬
‫דבר המשותף לרוב הטיפולים הניתנים לאחר אירועים טראומטיים הוא מסירת מידע למטופל ולמשפחתו על תסמיני ההפרעה‪,‬‬
‫הטיפולים הקיימים והנטייה להחלמה ספונטנית‪ .‬אלמנט טיפולי זה משמעותי מאחר שהוא מחזק את תחושת הנורמטיביות של‬
‫המטופל ואת יכולתו להשתמש במערכת התמיכה המשפחתית או הסביבתית‪.‬‬
‫בשל המורכבות של הפרעת דחק פוסט טראומטית‪ ,‬הטיפול בה יכול לכלול יותר מגישה טיפולית אחת‬

‫טיפול קוגניטיבי‪-‬התנהגותי‪:‬‬

‫טיפול יעיל המתמקד בסימפטומים של הפרעת דחק פוסט‪-‬טראומטית‪ .‬הטיפולים כוללים חשיפה מדורגת לגירויים שהיו‬
‫מאיימים לאחר האירוע הטראומטי‪ ,‬טכניקות ניהול חרדה (הרפיה‪ ,‬חשיבה חיובית‪ ,‬חינוך לאסרטיביות והסחת דעת)‬
‫והתמודדות עם הנחות לא יעילות ("כל גבר ינסה לפגוע בי"‪" ,‬כל טיסה תסתיים באסון")‪ .‬אחד הטיפולים‬
‫הקוגניטיביים‪-‬התנהגותיים היעילים ביותר לטיפול בטראומה נקרא חשיפה ממושכת (‪ )PE – Prolonged Exposure‬ומבוסס‬
‫על חשיפה מדורגת ושחזור מפורט של החוויה הטראומטית‬

‫טיפול פסיכודינמי‪:‬‬
 ‫המטרה של הטיפול הפסיכודינמי בהפרעת דחק פוסט טראומטית היא לעבד באופן מעמיק את החוויה‬
‫הטראומטית ואת ההשלכות שלה על האישיות והמסלול החיים של האדם‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬הטיפול לא מתמקד‬
‫בהקלת הסימפטומים הפוסט טראומטיים שהתפתחו לאחר הטראומה‪ ,‬ולכן הוא אינו מתאים למצבים בהם‬
‫נדרשת הקלה סימפטומטית מיידית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬סוג זה של טיפול מתאים למצבים של טראומה המתרחשים‬
‫כתוצאה מפגיעה מתמשכת‪ ,‬במיוחד בגיל הילדות וההתבגרות‪ .‬זה כיוון שחוויות טראומטיות בתקופות החיים‬
‫הללו אינן מלוות רק בסימפטומים פוסט טראומטיים‪ ,‬אלא גם בפגיעה בדפוסי הקשר הבין‪-‬אישי‪ ,‬בדימוי העצמי‬
‫ובהיבטים נוספים באישיות ובמסלול החיים של הנפגע‬

‫טיפול פסיכיאטרי‪:‬‬
‫כיוון שהפרעת דחק פוסט טראומטית כוללת חוויה עזה של חרדה ולעיתים דיכאון‪ ,‬יש אפשרות לפנות לייעוץ פסיכיאטרי על‬
‫מנת לקבל תרופות שיעזרו להפחית את הסימפטומים‪.‬‬
‫טיפול במשחק מאפשר חשיפה עקיפה לזיכרונות טראומטיים ועיבוד מחודש שלהם‪ ,‬ועשוי להיות יעיל בטיפול בילדים‬
‫המתקשים לנהל שיחה ישירה על חוויות טראומטיות בעברם‬

‫קטמין תרופה ‪ -‬טיפול קטמין ל‪PTSD‬‬

‫קטמין הוא חומר אנטגוניסטי של קולטן ‪ ,NMDA‬ובאופן נוסף הוא מגביר את ביטוי הקולטן ‪ .AMPA‬הגירוי הזה חיוני‬
‫להגברת ייצור הפקטור הנוירוטרופי ‪ ,BDNF‬המפעיל יצירת קולטנים וסינפסות חדשות‪ .‬תהליך זה חיוני לבניית קשרים בין‬
‫נוירונים‪ ,‬וכן חשוב במיוחד לטיפול בסובלים מ־‪ ,PTSD‬מדיכאון ומפרעות מצב רוח‪.‬‬

‫טיפול בקטמין עשוי להקל על מספר הסימפטומים המתקשים בטיפול ב‪ ,PTSD-‬כמו חרדה‪ ,‬בדידות ואובדן עניין‬
‫בפעילויות מהנות‪ .‬בטיפול בדיכאון‪ ,‬קטמין יכול לפעול מהר מכיוון שהחומר נספג במהירות דרך הוריד‪ .‬חלק‬
‫מהמטופלים יכולים להרגיש שיפור כבר תוך מספר שעות‬

‫קטה מיינד ישראל‬

‫המומחים בקטה־מיינד ישראל הם רופאים וקלינאים‪ .‬המרפאה שלנו היא המרפאה היחידה בתחום הקטמין‬
‫שמאגדת תחת קורת גג אחת מומחיות וניסיון של אנשי מקצוע בתחום הבריאות הנפש‪ ,‬החל משלב ההערכה‬
‫הראשונית ועד לתמיכה לאחר תום הטיפול‪ .‬השילוב של הכוונה מצד אנשי מקצוע בתחום הבריאות הנפש מצד‬
‫אחד‪ ,‬והמומחיות הרפואית שלנו מצד שני‪ ,‬מאפשר לנו להתאים תוכנית טיפול אישית לכל מטופל ומטופל‪.‬‬
‫בראש המרפאה עומד מנהל רפואי ורופא לרפואה דחופה ‪ -‬מיכאל דרשר‪ ,MD ,‬ופסיכיאטר ראשי ‪ -‬סטיוארט‬
‫סיידמן‪MD ,‬‬

‫היצירה ‪ 5‬רעננה כניסה ב׳ קומה ‪2‬‬

‫‪055.6636600‬‬

‫‪staff@ketamindclinic.com‬‬