‫התיאוריה של מלני קליין‬

‫יחסי אובייקט מוקדמים‬

 ‫העמדה הדכאונית‬

‫הצורה הבוגרת ביותר של ארגון פסיכולוגי‬ ‫‪‬‬

‫יכולת סימבוליזציה ‪ :‬אדם יוצר לעצמו סמלים‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫המייצגים אנשים אחרים‪ ,‬רגשות או אינטראקציות‪.‬‬
‫הסמל והמסומל נתפסים כשונים‪ ,‬והסובייקט הוא‬
‫שיוצר את הקשר ביניהם‪.‬‬
‫שימוש במילים כדי לנסות ולהעביר חוויה‬ ‫‪‬‬
‫סובייקטיבית‪.‬‬
‫ההגנות‪ -‬הזדהות‪ ,‬השלכה‬ ‫‪‬‬
 ‫יחסי אובייקט‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫עולם של אובייקטים שלמים וסובייקטים‪ .‬לאנשים אחרים‬ ‫‪‬‬
‫יש רגשות ומחשבות‪.‬‬
‫יציבות של עצמי ואחר לאורך זמן‪ ,‬למרות תמורות רגשיות‬ ‫‪‬‬
‫ושינויים בקשר‪.‬‬
‫חוויות בהווה‪ -‬מצטרפות לחוויות עבר באותו הקשר וכך‬ ‫‪‬‬
‫נוצר רצף היסטורי‬
‫כאשר אני והאובייקט יציבים ורציפים – ישנה אפשרות‬ ‫‪‬‬
‫לאכפתיות וניתן לחוש אשמה (פגיעה במישהו שאיכפת לי‬
‫ממנו)‪.‬‬
 ‫‪ ‬כאשר פוגעים במישהוא‪ -‬ניתן לבקש סליחה –‬
‫ניתן לנסות לתקן את מה שהיה‪ ,‬או לפצות‪ ,‬אך אי‬
‫אפשר למחוק את הפגיעה‪.‬‬
‫‪ ‬האחר הוא מחוץ לשליטה האומניפוטנטית שלנו‪:‬‬
‫ניתן להתגעגע‪ ,‬להיות חרד שהשני יעזוב‪.‬‬
‫‪ ‬ישנה יכולת להרגיש ולהכיל אמביבלנטיות‬
‫(מישהוא טוב איכזב אותי; גיליתי שהיא לא‬
‫נפלאה כמו שחשבתי בתחילה‪ -‬אם כי היא בסדר)‬
 ‫‪ ‬חרדה‪ :‬קשורה ליחסי אובייקט‪ :‬חרדה שהאחר‬
‫יעזוב‪ ,‬חרדה להשאר לבד‪ ,‬בושה הקשורה‬
‫בחשיפה שלי בפני האחר‪ ,‬אשמה על שפגעתי‬
‫באחר‪.‬‬
‫‪ ‬יחסי העברה‪ :‬שיחזור של חלק מחווית העבר‬
‫בקשר עם המטפל‪ ,‬תוך ידיעה שהעבר לא יחזור‪.‬‬
‫‪ ‬העברה נגדית‪ :‬שימוש ב"הדהוד" שלנו עם‬
‫עצמנו כדי להבין את הזולת‬
 ‫העמדה הסכיזו‪-‬פרנואידית‬

‫‪ ‬ארגון פסיכולוגי ברמה יותר פרימיטיבית‬

‫‪ ‬בארגון זה קיים קושי רב להתמודד עם כאב‪ ,‬ונעשה‬
‫מאמץ להתמודד או לפלוט החוצה כל מה שכואב‪,‬‬
‫באמצעות מנגנונים שונים‪.‬‬
‫‪ ‬החוויה‪ :‬אהבה‪/‬שינאה כלפי אותו אדם (אובייקט)‬
‫מעוררת חרדה בלתי נסבלת‪ .‬מאמץ מתמשך להפריד‬
‫בין אהבה לבין שנאה בעצמי ובאחר‪ ,‬כדי לא לשנוא‬
‫אובייקט אהוב‪ ,‬ולאהוב בבטחה משיהו שאינו שנוא‪.‬‬
‫הפרדה זו יוצרת בטחון‪.‬‬
 ‫הגנות מרכזיות בעמדה זו ‪ :‬פיצול‪ ,‬הכחשה‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫ניתוק‪ ,‬חשיבה אומניפוטנטית‪ ,‬הזדהות השלכתית‬
‫הגנות אלה משרתות את הצורך בהפרדה בין‬ ‫‪‬‬
‫חלקים אהובים ושנואים של האחר‪ ,‬וכן בין חלקים‬
‫אהובים ושנואים של העצמי‪.‬‬
‫פיצול – הפרדה מוחלטת בין טוב ורע‪ ,‬כך שהם‬ ‫‪‬‬
‫אינם יכולים להתקיים באותו האדם‪.‬‬
‫הכחשה – "מחיקה" של מידע משמעותי‪ ,‬רגשות‬ ‫‪‬‬
‫משמעותיים‪ ,‬ארועים‪.‬‬
 ‫‪ ‬חשיבה אומניפוטנטית – חשיבה המייחסת לנו‬
‫כוחות או השפעה ללא קשר למציאות‪ .‬למשל ‪:‬‬
‫אם אנהג במהירות מופרזת‪ ,‬לי לא יקרה כלום‪.‬‬
‫‪ ‬הזדהות השלכתית – מנגנון מרכז חשוב‬
‫בתיאוריה של מלני קליין‪ ,‬המתאר תקשורת לא‬
‫מודעת בין שני אנשים‪ .‬האדם המשליך – פולט‬
‫מתוכו חלק עליו מתקשה לשמור ( טוב או רע)‬
‫ומגרה באופן לא מודע חלקים‪/‬תחושות דומות‬
‫אצל האחר‪.‬‬
 ‫ה"מקבל" או ה"קולט" ( שעליו הושלכו אותן‬
‫התחושות) מרגיש כאילו הן נכפו עליו‪ ,‬והוא "ממלא‬
‫תפקיד‪ ,‬בקשר‪ ,‬ואין לו באמת ברירה‪.‬‬
‫בטיפול – ניתן להשתמש במנגנון זה כדי להבין‬
‫רגשות בלתי נסבלים של המטופל‪ ,‬המוכרים‬
‫למטפל‪ ,‬ועל ידי עיבוד ו"החזרה" למטופל‪ ,‬הוא יכול‬
‫לשאת אותן ולהכיל אותן בתוך עצמו‪.‬‬
 ‫‪ ‬יחסי אובייקט‪ :‬אין סובייקט‪ -‬אלא אובייקט‪.‬‬
‫‪ ‬האחר נחווה ככוח או כעצם אהוב‪/‬שנוא‪/‬מפחיד החודר‬
‫לתוכנו‪ .‬את האובייקט ניתן להרוס או לשמור (לעומת‬
‫הסובייקט אותו אנו אוהבים או בו אנו פוגעים‪/‬מתחרטים)‪.‬‬
‫‪ ‬אין הבנה שהשני בעל תחושות ורגשות‪ ,‬ולכן אין כלפי מי‬
‫להיות אמפתי‪ .‬אין הבנה של פגיעה‪.‬‬
 ‫‪ ‬סימבוליזציה – אין מרווח בין סמל למסומל‪ .‬החוויה‬
‫האישית היא זו שמגדירה את המציאות‪ .‬אם אני‬
‫מרגישה משהו‪ ,‬או תופסת את המטפל באופן מסוים –‬
‫זו בהכרח המציאות ( ולא חוויה סובייקטיבית שלי)‪.‬‬
‫‪ ‬הסמל הופך להיות עצם קונקרטי‪.‬למשל ‪ :‬במקום‬
‫שהמטופל יאמר שהוא מרגיש שהמטפלת מאכזבת‬
‫אותו כמו אמו ( סמל) שהיתה נוהגת "לברוח" – הוא‬
‫תופס את המטפלת כ"אמא בורחת" ומתקיף אותה על‬
‫בריחה זו‪.‬‬
 ‫הטיפול‬
‫‪ ‬העברה‪ :‬העברה פסיכוטית‪ .‬המטפל הופך‬
‫להיות הדמות המקורית מתקופת הילדות‪"( .‬את‬
‫אמא רעה")‪.‬‬
‫‪ ‬התערבויות ‪ :‬צריכות להיות מכוונות לרמה‬
‫הקונקרטית ולא לפירושי עומק‪ .‬פירושי עומק‬
‫מעוררים חרדה שכן הם מציעים התבוננות אחרת‬
‫בחוויה שהמטופל מציג‪ .‬מבחינתו – החוויה זו‬
‫המציאות ולכן פירוש של השלכה‪ ,‬או של פיצול‬
‫יעוררו חרדה דומה ואף כעס‪.‬‬
‫‪ ‬אפשר להתחיל לחבר את הפיצולים בהדרגה‪.‬‬
‫‪ ‬הגנה נוספת היא באמצעות פנטזיות מאגיות של‬
‫"תיקון" – על ידי ביטול או מחיקה של העבר‪:‬‬
‫למשל – לאחר פגיעה קשה –"זה היה בצחוק"‬
‫(הגנה מאנית‪ ,‬שמטרתה למנוע עליית חרדה‬
‫מפני אבדן האובייקט)‪.‬‬
‫הכחשה של אבדן – או של משמעות הקשר‪ .‬ניתן‬
‫בקלות להחליף אובייקט אחד בשני‪.‬‬
 ‫‪ ‬העמדה הסכיזו‪-‬פרנואידית קיימת בנו כל הזמן‪,‬‬
‫ומתחלפת עם העמדה הדכאונית במצבי משבר או‬
‫מצבים אחרים‪ .‬היא אינה נעלמת‪.‬‬
‫‪ ‬למרות העובדה שזוהי עמדה פרימיטיבית יותר–‬
‫רצף של עמדה דכאונית לאורך זמן עלול ליצור‬
‫סגירות לחוויות חדשות ותקיעות‪.‬‬
‫‪ ‬חרדה ופירוק לעתים יוצרים טלטלה חיונית‪,‬‬
‫שבעקבותיה ניתן ליצור חיבורים חדשים‪.‬‬
 ‫קנאה והכרת תודה‬

‫בעמדה הסכיזו‪-‬פרנואידית‪:‬‬ ‫‪‬‬

‫קנאה ואהבה – קנאה הרסנית באובייקט על מה‬ ‫‪‬‬
‫שיש לו ‪))envy‬‬
‫חמדנות –(‪ ) greed‬רצון לקחת את מה שיש‬ ‫‪‬‬
‫לאובייקט ולהשתלט‪.‬‬
‫יכולת סיפוק‪ ,‬אהבה פרימיטיבית‬ ‫‪‬‬
 ‫בעמדה הדכאונית‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫קנאה ואהבה‪ :‬קנאה באחרים הנמצאים עם‬ ‫‪‬‬
‫האובייקט‪( jealousy :‬קנאה תחרותית ולא‬
‫הרסנית)‪.‬‬
‫יכולת להרגיש אהבה והכרת תודה ‪.Gratitude‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬