‫תיאורית יחסי אובייקט – מלאני קליין‬

‫מלאני קליין (‪)1960 - 1882‬‬

‫מהפיכה בעולם הפסיכואנליזה ומתחילה אסכולה שנקראת תאוריית יחסי אובייקט‪.‬‬

‫היא מתחילה להתעניין איך בפסיכואנליזה יש השפעה על התפתחות וטיפול בילדים‪.‬‬
‫היא עשתה המון תצפיות על תינוקות קטנטנים שבהם היא מפרשת התנהגות ילדותית עמוקה בגילאים צעירים‪.‬‬
‫בשונה מקודמיה היא מדגישה את העניין של יחסים בינאישיים ומפתחת הרבה רעיונות חדשים‪.‬‬
‫ביצעה אנליזה עם ילדים צעירים פיתחה את שיטת הטיפול במשחק(פרשנות לפי אסוציאציות חופשיות)‬
‫יחסי אובייקט= המונח אובייקט מוכר מהפסיכואנליזה הקלאסית(=הדחף‪-‬שיש לו מקור פיזיולוגי\מטרה לספק‬
‫והאובייקט הוא שם הוא קיים)‪ ,‬מלאני קליין מדברת על יחסי אובייקט היא מתייחסת למושג אבל מתמקדת ביחסים‬
‫שנבנים בין התינוק לאובייקט‪.‬‬
‫הכח המניע= ביחסי האובייקט‪ ,‬ביחסים שנוצרים בין העצמי לבין האובייקט‪.‬‬
‫‪ ‬מהפכת יחסי אובייקט‬
‫‪ ‬אובייקט‬
‫בפסיכואנליזה הקלאסית‪ :‬מושא הדחף והאנרגיה של התינוק‬ ‫–‬
‫ביחסי אובייקט‪ :‬דגש על היחסים בין התינוק לאובייקט‪ ,‬והפנמת האובייקט‬ ‫–‬
‫‪ ‬הכח המניע‬
‫בפסיכואנליזה הקלאסית‪ :‬הדחף‬ ‫–‬
‫ביחסי אובייקט‪ :‬היחסים בין העצמי לאובייקט‬ ‫–‬
 ‫מושגים מרכזיים‬
‫‪ .1‬דחף‪ -‬אם אצל פרויד הדגש הוא מקור הדחף והאובייקט קיים שם באופן פאסיבי ואצל קליין האובייקט הוא‬
‫המטרה לא האמצעי והשינוי הגדול שהיא מביאה זה שהיא לא מדברת על דחף בנפרד מהאובייקט הדחף‬
‫תמיד מכוון כלפי האובייקט‪ .‬מלאני מדברת על תוקפנות בהקשר לאובייקט או ההפך אבל תוקפנות בפני‬
‫עצמה לא קיימת‪ .‬הכל מתרחש מול האובייקט‪.‬‬
‫‪ ‬פרויד‪ :‬הדגש הוא על מקור הדחף‪ ,‬והחשיבות של סיפוק הדחף‪ .‬והאובייקט הוא רק אמצעי לשם‬
‫השגת מטרת הפורקן‬
‫‪ ‬קליין‪ :‬הדחף תמיד מכוון כלפי אובייקט‪ ,‬והאובייקט הוא המטרה‪.‬‬
‫‪ .2‬אובייקט חלקי‪ -‬האובייקט קיים עבור התינוק מלידה אבל בתחילת החיים אין אפשרות לתפוס את‬
‫האובייקט כשלם כאדם לכן בהתחלה עבור התינוק זה רק חלקי אובייקט כלומר לקים של האמא‬
‫שמתקיימים בנפרד כי הוא לא יכול לתפוס אותה כאדם שלם‪ .‬האיבר המרכזי הוא השד ויש לו תפקיד‬
‫נורא מרכזי בתיאוריה והמערכת יחסים הראשונית של התינוק עם אובייקט חלקי‪ .‬היום אנחנו יודעים‬
‫שילדים רגישים במיוחד לאיזורים בגוף של אמא או למשל הריח של אמא או הקול‪.‬‬
‫הדבר הכי חשוב זה שהחשיבות עוברת מהגוף של הילד אל איזור שהוא לא אצלו‪ ,‬חלק ממישהו שהוא לא‬
‫הילד שם מתפתחים יחסי האובייקט‪.‬‬
‫‪ ‬האובייקט קיים מתחילת החיים‬
‫‪ ‬בתחילת החיי ם התינוק מסוגל לתפוס רק חלקי אובייקט‬
‫‪ ‬שמה במרכז את יחסי האובייקט ולא רק את רכיבי הנפש‪.‬‬
‫‪ ‬האובייקט החלקי הראשון‪ :‬השד‬

‫‪ .3‬פנטזיה לא מודעת‪ :‬הייצוג הפסיכולוגי של הדחף‪ ,‬ייצוג מנטאלי של התנהגויות בתוך הקשר בינאישי‬
‫חוויה פנימית של איך אחרים אליי ואני אליהם כל מה שקשור בלמשל איך הוא אוהב אותי ורוצה בטובתי וזו‬
‫הפנטזיה הלא מודעת‪ .‬היא מדברת על עולם פנימי שמלא בפנטזיות פנימיות לא מודעות והן לא צילום‬
‫מציאותי של העולם‪.‬‬
‫ביחסי אובייקט זה שהייצוג שלי רוצה להרוג את הייצוג שלה זה עדיין בפנטזיה‪.‬‬
‫מה יש בפנטזיה? קליין מניחה שהתינוק נולד עם איזשהוא ידע‪ ,‬מנגנון פנימי שעוזר לו לפרש את המציאות‪,‬‬
‫את החוויות שלו כלומר לארגן משמעויות\גירויים\ חוויות‪ .‬ההתייחסות שלו לעולם היא לא אקראית הוא מייד‬
‫מתחיל לארגן את החוויות שלו ולארגן אותם לפי מנגנון פנימי שקיים בו‪.‬‬
‫‪ ‬עולם פנימי מלא בפנטזיות‬
‫‪ ‬הדחף והשלכתו על האובייקט מתקיימים בעולם הפנטזיה‬
‫‪ ‬המונח יחסי אובייקט מתייחס ליחסים שבין הייצוג הפנימי של העצמי לבין הייצוגים הפנימיים של‬
‫האובייקט‬
‫‪ ‬כלומר הדגש הוא על יחסים בפנטזיה‪ ,‬לא במציאות‬
‫‪ ‬התינוק נולד עם "ידע בינאישי" מסויים ‪ ,‬שעוזר לארגן משמעויות של חוויות בעולם‬
 ‫‪ ‬הידע מגיע בצורה של ייצוגים מולדים‪ ,‬או פרה‪ -‬דיספוזיציות‪ ,‬שמאפשרים לארגן אינפורמציה‬
‫בינאישית לפי קודים‬
‫‪ ‬הייצוגים המולדים ‪ /‬הפרה‪-‬דיספוזיציות הם הפנטזיות הלא מודעות‪ -‬הייצוגים המולדים זה קצת‬
‫כמו הקבלה לזה שיש לנו מנגנון מולד שעוזר לנו למיין או לעבד אינפורמציה של צבעים אז הדבר‬
‫הזה עוזר לנו למיין את החוויות הריגשיות שאנחנו עוברים‪ ,‬כלומר אינפורמציה בינאישית לתוך‬
‫דפוסים‪.‬‬
‫הפלט של המיון הזה זה הפנטזיות הא מודעות‪ .‬העובדה שאנחנו פועלים עם המנגנון הזה עוזר‬
‫לנו להתמקד במידע מסוים ולא על דברים אחרים‬
‫‪ ‬זה לא אקראי הוא חווה את החוויות וממיין אותם בהתאם לייצוגים המולדים האלה ולפי קליין‬
‫התוצאה של המיון הארגון של החוויות לפי הייצוג המולד היא פנטזיה שמאורגנת לפי ‪ 2‬חוויות‬
‫מרכזיות‪:‬‬
‫קרבה (מקביל לאינסטינקט החיים)‪ :‬ארגון הגירויים לפי דפוס של קבלה‪ ,‬הזנה‪ ,‬הגנה‪‬‬ ‫‪o‬‬
‫חוויה טובה‬
‫הרס (מקביל לאינסטינקט המוות)‪ :‬פירוש העולם כרודפני‪ ,‬טורף‪ ,‬מסוכן‪ ‬חוויה רעה‬ ‫‪o‬‬
‫‪ ‬חייב להיות אובייקט במשוואה לכן אנחנו לא מדברים לפי נעים לי נח לי והחוויה היא‬
‫כלפי האובייקט הוא טוב אלי או רע אלי אני אהוב על ידו או שנוא‪.‬‬

‫‪ ‬תינוק שכרגע סובל מכא ב בטן החוויה שלו ברמה הכי בסיסית הוא ירגיש כאב ולא נוחות אבל‬
‫הוא יקודד אותה לפי המערכת הזו של הייצוג המולד איך הוא יקודד את החוויה הזו? מכאיבים‬
‫לי‪ .‬מבחינתו כרגע העולם מסוכן לו אמא שהיא העולם מכאיב לו‪ .‬סביר שאמא תבוא ותנסה‬
‫לעזור לו שתהיה לו הקלה וכשתבוא ההקלה הוא ירגיש קרבה העולם טוב אליי הוא רוצה‬
‫שאחייה‪ .‬זה לא יקרה כי הוא ראה את אמא משתדלת כשתפסיק לכאוב לו הבטן הוא ירגיש טוב‬
‫זה שאנחנו יודעים שאמא באה והשתדלה זה לא מה שישנה את החוויה‪ ,‬אם אמא השתדלה‬
‫מאוד ועדיין כואבת לו הבטן זה לא יעזור כי בסוף הכאב לא עבר רק שהדחף יסופק החוויה מול‬
‫האובייקט תשתפר‪.‬‬
‫שהוא חווה כאב והאובייקט לא שם\לא מצליח לעזור=חוויה רעה\סכנה‪.‬‬

‫‪ ‬אצל הפרויד הדגש היה על הפנמה‬

‫‪ ‬אצל קליין הכל מתחיל מבפנים‪ ,‬מושלך החוצה‪ ,‬ומופנם בחזרה‪ .‬הדגש העיקרי הוא על ההשלכה‬
‫‪ ‬היא אומרת שהתינוק מאוד פעיל בהבניית המציאות שלו‪ ,‬אם אצל פרויד היה דגש על הפנמה(=מוסר‪,‬‬
‫כללים) מלאני קליין מדגישה השלכה כי זה מתחיל ממשהו פיזי פנימי וזה מושלך החוצה על האובייקט‬
‫ואז נחווה מחדש כאילו זה מגיע מהאובייקט‪.‬‬
 ‫ואיפה האגו?‬
‫‪ ‬הפנטזיות הללו מעוררות חרדה עמוקה‬
‫‪ ‬מול החרדה אנחנו מפתחים מנגנוני הגנה‬

‫‪ ‬מלאני קליין אומרת בניגוד לפרויד שהאגו הוא חלקיק מולד הוא נולד עם אגו ראשוני לא מאוד מאורגן אבל‬
‫הוא כן יכול להרגיש חרדה‪ ,‬לקיים יחסי אובייקט‪ ,‬ולפתח מנגנוני הגנה‬
‫‪ ‬האגו נע מדיס אינטגרציה (אובייקט מפוצל‪ ,‬שחור לבן) לאינטגרציה(להבין שיש אדם שלם שרוצה בטובתי‬
‫ולפעמים הוא לא מצליח אבל העיקר הוא מנסה) האגו המולד מצליח לחוות את השלושה דברים האלו‪.‬‬

‫מרכז התיאוריה‬
‫‪ ‬קליין מתמקדת בהתפתחות הנפשית של התינוק במהלך השנה הראשונה לחייו על מה הוא חווה ואיך‬
‫הוא מתמודד‬
‫‪ ‬השנה הראשונה מחולקת לשתי פוזיציות (עמדות) בתוך המסלול הריגשי שהתינוק עובר במהלכן‬
‫התינוק עובר תהליכים רבים ביחס לעצמו ולאובייקט‪.‬‬

‫רעיון הפוזיציות‬
‫פוזיציה= עמדה כלפי העולם‪ ,‬איך אני חווה את העולם‪ .‬איך אני מתארגנת מול העולם‪.‬‬
‫‪ ‬פוזיציה היא אופנות של התארגנות פסיכולוגית‬
‫‪ ‬יש שתי פוזיציות שמלוות אותנו כל החיים‪ -‬היא לא שלב יש בסה"כ ‪ 2‬מתחילים בראשונה מתוך‬
‫ההתמודדות איתה נצליח לעבור לפוזיציה השנייה ולאורך החיים שתיהן קיימות בנו במידה שונה של‬
‫דומיננטיות‪.‬‬
‫‪ ‬אפשר להגדיר את האופנות לפי שלושה מאפיינים‪:‬‬
‫החרדות שמאפיינות אותה (שמעוררות הפנטזיות)‪ -‬לכל פוזיציה יש חרדה שונה שמאפיינת‬ ‫–‬
‫אותה ומה שמעורר אותה זו הפנטזיה הלא מודעת‬
‫מנגנוני הגנה (מפני החרדות)‪ -‬קמים מול החרדה‪ .‬היא מדברת על סוגים אחרים של מנגנוני‬ ‫–‬
‫הגנה מאלו של פרויד שמכוונים כלפי האובייקט‬
‫יחסי אובייקט (ייצוגי אובייקט וייצוגי עצמי)‪ -‬הייצוג העצמי של התינוק כלפי עצמו וייצוג של‬ ‫–‬
‫האובייקט‪-‬חלקי‪.‬‬
‫‪ ‬הפוזיציה אינה שלב‪ ,‬יש סה"כ שתיים‪ ,‬ושתיהן מתקיימות כל החיים בדומיננטיות שונה‬
 ‫שתי הפוזיציות של קליין‪:‬‬
‫‪ .1‬הפוזיציה הסכיזו‪-‬פרנואידית (עד גיל ‪ 6‬חודשים)‬
‫‪ ‬היא הפוזיציה במהלך ה‪ 6-‬חודשים הראשונים לחיים‬
‫‪ ‬סכיזו=פיצול‪ ,‬התפצלות‪ ,‬הפרדה‬
‫‪ ‬פרנואיד=רדיפה‬
‫‪ ‬תימה בסיסית לפיה יש להרחיק את הטוב מפני הרע‪:‬‬
‫‪ ‬גירוי אברסיבי יוצר דימוי מנטאלי של רוע‪ ,‬מוות‬
‫‪ ‬מפני הרע‪ -‬התינוק נולד ומופצץ בגיריים חלקם טובים ונעימים וחלקם לא‪ ,‬החוויה מתוך הגירויים שהוא‬
‫פוגש מעוררת את הפנטזיה הלא מודעת כך שהחוויה שמתעוררת יש לה ‪ 2‬קצוות כל גירוי לא נעים יותר‬
‫חיווי מנטלי של רוע מוות הרס ולעומת זאת גירוי נעים יוצרת דימוי מנטלי של חיים וקרבה והגנה‪.‬‬
‫‪ ‬פרה‪ -‬דיספוזיציה של הרס בפנטזיה הלא מודעת‬
‫‪ ‬גירוי נעים יוצר דימוי מנטאלי של טוב‪ ,‬חיים‬
‫‪ ‬פרה‪ -‬דיספוזיציה של קרבה בפנטזיה הלא מודעת‬
‫‪ ‬התינוק מעבד ע"י חידוד ההבדלים‪-‬איך התינוק מעבד את המידע על הגירויים הללו?‬
‫‪ ‬הפעולה שהוא עושה זה לחדד את ההבדלים ביניהם כדי להבין את זה יותר טוב זה הסכיזו הפיצול‬
‫ביניהם‪.‬‬
‫‪ ‬חרדה מרכזית‪ :‬חרדת כיליון‪ -‬אני רוצה להרחיק ביניהם אני לא רוצה שהרע ישתלט לי על הטוב‪ .‬זה‬
‫הישרדותי הפרדתי ועכשיו משימת חיי ז ה להגן על הטוב אני לא רוצה שהרע ישתלט עליו לכן זו החרדה‬
‫המרכזית כי אם הרע משתלט התינוק יחדל להתקיים‬
‫השתלטות הרע על הטוב‪ .‬זו הפרנויה‪.‬‬

‫‪ ‬ייצוג החרדה בפנטזיה‪ :‬אובייקט טוב ואובייקט רע‪ .‬בשלב זה‪ :‬שד טוב ושד רע (חלקי אובייקט)‪ -‬התפיסה‬
‫של התינוק בחודשים הראשונים הי א חלקית ולכן אנחנו מדברים על חלקי אובייקט בעיקר סביב היניקה‬
‫והשד הוא האובייקט החלקי הראשון שהתינוק תופס‬
‫אם השד מספק הוא נאהב ונחווה כאובייקט טוב ואם הוא מתסכל הוא שנוא ונתפס כשד רע‪ .‬בבסיס של‬
‫הכל זו חוויה פנימית שלו של טוב או רע לו וזה מושלך על השד מה שגורם לו להיות טוב אליי\רע אליי‪.‬‬
‫הרבה פעמים חוויה של שד רע זה כשהתינוק רעב למשל ואין שד ואז הוא ייתפס כאובייקט רע‪.‬‬
‫‪ ‬התינוק לא מסוגל להבחין בין גירוי פנימי לחיצוני‪ -‬תינוק עם רגישות יתר יותר דברים לא נעימים לו אז‬
‫תהיה לו יותר חוויה של שד רע‪ ,‬המציאות היא לא חשובה לא משנה מאיפה הגיע הכאב בבטן בסוף‬
‫החוויה היא שמישהו מכאיב לו בבטן כי אין דבר כזה כאב בטן בלי שמישהו מכאיב לי הרי חייב להיות‬
‫אובייקט‪.‬‬
‫‪ ‬דגש חזק על מבנה מולד בקביעת החוויות הפנימיות‬
‫‪ ‬הערה‪ :‬אמרנו שפרויד מסתכל פנימה וקליין מדברת על הקשר בין התינוק לאמא שמתקיים בעולם‬
‫הפנטזיה של התינוק כך שגם קליין מדברת על זה שעדיין התינוק במרכז‪ ,‬לכן גם התאוריה שלה היא‬
‫תאוריה פנימית כי כל יחסי האובייקט מתרחשים בתוך התינוק‪.‬‬
‫‪ ‬ההגנה המרכזית‪ :‬פיצול (‪ -)Split‬אם החוויה המרכזית היא הפרנואידית שהרע ישתלט על הטוב מה אני‬
‫יכולה לעשות כדי למנוע? להרחיק אותם עד כמה שניתן וזה הפיצול לקחת אתזה עוד יותר רחוק כמה‬
‫שניתן‪ .‬אם הטוב והרע רבים זה נורא מפחיד‪ ,‬וזה רעיון של פיצול כמנגנון הגנה כי כמה שאני מרחיק כך‬
‫אני מקטין את הסיכוי שהרע יצליח להשתלט על הטוב‪.‬‬
‫‪ ‬המטרה היא להרחיק בין הטוב והרע עד כמה שניתן‪ .‬וזה הסכיזו‪.‬‬

‫פיצול (‪ )splitting‬כמנגנון הגנה‪:‬‬

‫‪ ‬הארגון לשתי קטגוריות מוחלטות עושה סדר בבלגאן‬
‫‪ ‬זו הבנה שיוצרת עולם מקוטע ופשוט‬
‫‪ ‬בעולם המפוצל לאובייקטים אין המשכיות והיסטוריה‬

‫חרדת הכיליון ‪:‬‬

‫‪ ‬חרדת מוות‪ ,‬כיליון‪ ,‬אניהילציה‪ ,‬הרס טוטאלי‬
‫‪ ‬איך נוצרת הפרנויה?‬
‫‪ ‬לתינוק יש פנטזיות הרסניות כלפי השד השנוא‪ .‬התינוק משליך על השד את הדחפים התוקפניים‪ ,‬ואז‬
‫פוחד שהשד יתקוף אותו באותה צורה חמדנית‪ .‬וכך השד נעשה רודפני‪.‬‬
‫‪ ‬ומי יציל את התינוק מפני כל הרוע הזה? השד הטוב‪.‬‬
‫‪ ‬חוויית השד הטוב תעזור לנטרל את חרדת הרדיפה‬
‫‪( ‬שוב רואים איך הפיצול עובד כמנגנון הגנה)‬
‫השד הטוב שיכול להציל את התינוק מהשד הרע והיחס והאהבה לשד הטוב מנטרל במידה מסוימת את חרדת‬
‫הרדיפה והכיליון‪.‬‬
‫יש עוד חלקים לאמא הריח המגע‪..‬‬
‫אובייקט חיובי‪ ,‬וזה הייצוג הפנימי של האם שהיא טובה הרגעים שבהם הצרכים מסופקים התינוק יחווה בפנטזיה‬
‫שלו את האמא הטובה‪.‬‬
 ‫מנגנוני הגנה‪:‬‬
‫‪ .1‬פיצול‪ :‬התינוק מפצל בין הטוב לרע גם בחוץ (שד טוב מול רע) וגם בפנים (אני טוב ואני רע) = חוויה‬
‫אידאלית‪ .‬חשוב שהילד יצליח לשמור על שני העולמות נפרדים על מנת שיוכל לנוח בחיקו של השד הטוב‪.‬‬
‫לתינוק יש אינטרס שהשד הטוב יציל אותו ולכן הוא חייב להיות הכי טוב ואני צריך ליצור אותו טוב יותר‬
‫אז אני אקצין אותו יותר‪ .‬ככל שיהיה לי יותר פיצול ככה הטוב יותר יוכל להציל אותי מהרע וזה ברור לכולנו‬
‫שהרע יהיה ממש רע אבל ככל שהם רחוקים כך הם יכולים פחות להתלכלך אחד בשני‪.‬‬
‫מכאן אלו גרסאות קיצוניות יותר של פיצול‪.‬‬
‫‪ .2‬השלכה ‪ :‬מתחיל מפיצול אבל כאן הוא ככ חזק שאני משליכה מתוכי את הרע כדי להגן על הטוב‪ .‬בפיצול‬
‫האדם עדיין עובר בין הטוב לרע‪ ,‬בהשלכה הוא נפטר מהרע ומייצר עולם שהטוב אצלי והרע בחוץ והרע‬
‫כל הזמן ירדוף אותי‪ .‬יש חרדת רדיפה‪-‬פרנויה‪ .‬סילוק הרע על מנת שלא להרוס את הטוב שבי‪ ,‬או להפך‬
‫– סילוק הטוב על מנת לשמור עליו מפני הרע שבי‬
‫‪ .3‬אידאליזציה‪ :‬הפיכת הטוב לטוב אבסולוטי‪ ,‬ושקיעה בו‪ .‬כשהאובייקט אידאלי יש רצון לסיפוק בלתי מוגבל‬
‫(מתקשר למושג חמדנות‪ ,‬נפרט בהמשך) כבר יש פיצול אבל כאן הפיכת הטוב לטוב אבסולוטי מושלם‬
‫בלתי חדיר‪ .‬למשל ככ ל שמישהי מתארת את הבן זוג שלה כיותר מושלם אנחנו נחשוב שיש משהו אחר‬
‫שם‪ ,‬מה את לא יכולה לשאת?‪ .‬כשמישהו עושה אידיאליזציה אי אפשר לגעת זה לשים את הדבר במקום‬
‫שאף אחד לא יוכל לגעת‪ .‬העצמת הטוב‪ .‬למשל אצל הורים אנחנו נוטים לעשות אידיאליזציה כי אנחנו לא‬
‫רוצים ששום ד בר יגע בטוב הזה כי אם נכיר בדברים הפחות מושלמים זה יהרוס לנו‪ .‬היא מתחברת‬
‫למושג נוסף שנקרא חמדנות ‪.‬‬
‫‪ .4‬הזדהות השלכתית – ‪ -:Projective Identification‬התינוק חווה תחושה קשה‪ ,‬בלתי נסבלת עבורו‪.‬‬
‫הוא משליך אותה על האם (מפקיד אותה אצלה)‪ .‬אם רגישה תקלוט את האינפורמציה מהתינוק‪ ,‬תעבד‬
‫אותה‪ ,‬ותחזיר לו את החוויה בצורה יותר נסבלת‪ .‬המשמעותי ביותר! תהליך בפני עצמו‬
‫‪ ‬התינוק מפקיד אצל האם חרדה שהוא לא יכול לשאת בתוכו‬
‫‪ ‬איך האם תקלוט את החרדה? היא תרגיש אותה בעצמה‬
‫‪ ‬התינוק ידאג לכך שהיא תרגיש אותה בעצמה‬
‫‪ ‬לאמא מבנה אישיות שונה ויכולות עיבוד שונות‪ ,‬בזכותן היא מעבדת את החוויה בצורה שונה מהתינוק‬
‫‪ ‬ואז מחזירה גירסה מעובדת‪ ,‬מרוככת של החוויה‬
‫‪ ‬כשהרגש מרוכך ומעובד התינוק יכול להפנים אותו חזרה‬

‫הוא גם מנגנון הגנה וגם עוד הרבה דברים‪ ,‬הוא מאוד נפוץ ומטפלים בו המון‪ .‬קורה בין ‪ 2‬אנשים שיש‬
‫ביניהם קשר משמעותי‬
‫יש לו כמה שלבים‪ :‬התינוק חווה תחושה מאוד קשה בלתי נסבלת(חרדת כיליון למשל) הוא משליך אותו‬
‫על האובייקט ואם רגישה מספיק תצליח לקלוט את האינפורמציה מהתינוק לקלוט אותה לעבד אותה‬
‫ולהחזיר לו את אותה החוויה בצורה יותר נסבלת‪.‬‬
‫אם התינוק היה בחרדת כיליון נוראית הוא משליך על האמא‪-‬בוכה ואם היא תצליח לקבל‪-‬נדבקת באותה‬
‫תחושה של התינוק ולעבד‪ -‬בשונה מהתינוק לאמא יש עוד כלים בעולם הריגשי שלה וכשהיא מעבדת את‬
‫זה היא מעבדת את מה שהיא מרגישה את החוויה שלה ולהחזיר היא תשיב את זה כמשהו פחות נורא‬
‫שאפשר לשאת אותו‪.‬‬
‫כאן הוא מפקיד את החרדה אצל אמא אבל בפנטזיה שלו הוא עדיין מתפעל אותה היא עדיין שלו הוא רק‬
‫שם אצל אמא שתטפל ותחזיר לו‪.‬‬
 ‫‪ ‬התפקידים של הזדהות השלכתית‪:‬‬
‫‪ ‬צורת קומוניקציה ראשונית‪ ,‬פרימיטיבית‪-‬הדרך של התינוק להעביר לאמא את החרדה היא‬
‫להכניס אותה לחוויה דומה לשלו לכן זה לא יכול לקרות בין זרים כי אני יכולה לנסות להלחיץ‬
‫אדם זר אבל זה לא יעבוד‪.‬‬
‫‪ ‬אחת הדרכים החשובות לווסת חרדה‪ .‬המטרה היא לווסת חרדה דרך שימוש אמיתי באדם אחר‬
‫‪ ‬מנגנון הגנה‬
‫‪ ‬כשלון בתהליך‪:‬‬
‫‪ ‬אם האם לא מצליחה לעבד‪ -‬העצמה‪ -‬כשהאמא נדבקת מידיי מחרדת התינוק והחרדה שלו‬
‫מציפה אותה ואין לה את היכולת והכלים להתמודד אז התינוק לומד שהחרדה היא אכן קשה‬
‫מנשוא‬
‫‪ ‬אם האם לא "מקבלת" את ההשלכה – חוסר תגובה‪ -‬אם האמא לא תקלוט‪-‬לא קשובה‪ ,‬לא‬
‫מסוגלת כרגע להכיל‪ ,‬עובר לידה‪ .‬אמא חייבת לצאת משלוותה כדי שזה יעבוד זה חייב לחדור‬
‫אליה‪.‬‬
‫‪ ‬רעיון משמעותי כי מחבר בין העולם הפנימי לעולם החיצוני‪ -‬הרעיון הזה הוא משמעותי כי סוף סוף יש‬
‫קשר עם העולם החיצוני‪ ,‬פה יש את הקשר האמיתי שנוצר עם האמא ועדיין התפקיד שלה הוא ביחס‬
‫לעולם הפנימי של התינוק הכל בעולם הפנטזיה אין שיח על איכות הטיפול האימהי היא שם כאובייקט‬
‫שתפקידו להתמודד עם עולם הפנטזיה של התינוק אבל לפחות היא שם סוף סוף יש את אמא בתמונה‪.‬‬
‫‪ ‬בתוך הזדהות השלכתית יש משמעות לקשר הבינאישי‬
‫‪ ‬העיבוד של האם מאפשר להקל במעט על מעגל הפנטזיות הרודפניות‪ -‬זה מנגנון מרכז שמקדם את‬
‫התינוק ומאפשר לו לצאת מהמעגל האינסופי ההרסני מהחוויות של העמדה הסכיזופראנואידית המעגל‬
‫של החרדה מתחיל להירגע כשיש רצף של הזדהות השלכתית‪.‬‬
‫‪ ‬עם זאת‪ ,‬עדיין אין בתיאוריה התייחסות של ממש לאם המציאותית‬
‫‪ ‬הזדהות השלכתית מתרחשת בתדירות גבוהה בקשרים בינאישיים קרובים‪ ,‬ונפוצה מאוד בטיפול‪ .‬הבנתה‬
‫מאפשרת לזהות ולנתח צורת תקשורת לא מודעת‬

‫בטיפול אצל מבוגרים‪:‬‬

‫מגיע מטופל שמ רגיש בתוכו חסר ערך‪ ,‬זה סוג של חרדת כיליון כי אין מוצא מהדבר הזה הוא כזה קטן ועוד שניה‬
‫הוא יעלם‪ .‬ההזדהות ההשלכתית בטיפול תבוא לידי ביטוי בזה שהוא יגרום למטפל להרגיש כחסר ערך בעצמו‬
‫והוא לא ידבר כך המטפל לא יוכל להבין והוא יגיד למטפל אני משלם לך את לא עוזרת לי בכלל השורה התחתונה‬
‫תהיה שהמטפל ייצא מהפגישה הזו חסר ערך‪ .‬מה למטפל יש אפשרות לעשות? הוא באמת ירגיש כחסר ערך ואז‬
‫איכשהו אני אגיע למצב שאני מצליחה להפריד בין הרגיל שלי ולתחושות שאני חווה עכשיו בצורה חזקה ואני אזהה‬
‫שזה לא שלי מישהו הפקיד אצלי את החוויה שלו ו אני אעבד אותה עם עצמי לעצמי ואחזיר לו את התחושה הזו‬
‫מעובדת יותר‪.‬‬
‫איך אני אחזיר יכול להיות בכל מיניי דרכים‪ -‬כמו להגיד משו על זה שנורא קשה להרגיש שכל מה שאתה עושה לא‬
‫מצליח הפיכת התחושה לקשה מדוברת ונסבלת‪.‬‬
‫בסוף אני אחזיר את התחושה עם ההזדהות עצמה‪ ,‬הבנתי לבד שהוא מרגיש חסר ערך=הבנתי שהוא רעב‪ .‬זה לא‬
‫שנפתר משו אבל את החרדת כיליון צמצמנו‪.‬‬
 ‫כשלון יראה כך‪:‬‬
‫מטפלת מתפטרת‪ -‬אין אני גרועה מידי מחליפה מקצוע‬
‫המטפל נרקיסיסט במידה כזו של זה לא שאני לא מבינה זה שאתה לא הסברת כלומר לא מוכנה לאפשר‬
‫להפקדה להתרחש‬

‫מצבים בינאישיים נוספים אופייניים לפוזיציה הסכיזו‪-‬פרנואידית‪:‬‬

‫‪ ‬חמדנות‪ :‬מצב רגשי בו אני מזהה טוב בסביבה ורוצה לקחת אותו לתוכי בעוצמה‪ ,‬ללא הבחנה או‬
‫התחשבות בכמות המאגר הטוב‪ .‬קצת נצלני‪ .‬יש פה טוב ואני רוצה הכל לעצמי‪ ,‬וכשהוא מקבל מהטוב‬
‫הזה זה מדרבן אותו לרצות עוד‪ ,‬התינוק\ המבוגר אין לו שום יכולת להתחשב במאגר שהוא סופי שאפשר‬
‫להשאיר משו לעצמו בסיפור על התינוק זה ילד שלא יורד מהשד ובחיים הבוגרים הבנאדם לא יודע שובע‬
‫"שואב"מתחברת לאידיאליזציה זה הרבה פעמים הולך עם חמדנות כי אם אני רואה את האובייקט כטוב‬
‫האולטימטיבי והוא היחיד אז אני יכולה לשאוב ממנו אינסוף‪.‬‬

‫‪ ‬צרות עין (‪ : )envy‬הרצון או הדחף להרוס את האובייקט הטוב‪ .‬נובעת מהפנטזיה הלא מודעת של התינוק‬
‫שהוא מקנא בשד השופע‪ .‬קנאה לא מודעת‪ .‬מצד אחד רוצה וצריך לקבל את הטוב מהשד‪ ,‬מצד שני קשה‬
‫לו עם זה שלאם יש כל כך הרבה ולו עצמו כל כך מעט‪ .‬פרדוקסלי‪ .‬יש שד טוב ואני רוצה ממנו אני מוכנה‬
‫לעשות הכל כדי שיהיה שלי אבל אם זה לא יהיה שלי בסוף אז אני אהרוס את זה כדי שזה לא יהיה של‬
‫אף אחד‪ .‬בפנטזיה הלא מודעת של התינוק הוא חש צרות עין כלפי השד השופע‪ ,‬הוא מקנא במובן שלשד‬
‫יש משהו שלו אין‪ .‬ב ‪ NV‬הוא מקנא בזה שיש לאחר מה לתת לו ואז הוא רוצה להרוס אותו‪ .‬אנשים‬
‫שמצד אחד נורא צריכים עזרה אבל ברגע שאתה בצד העוזר הם לא יכולים לשאת את זה שאתה הצד‬
‫העוזר הוא יתעצבן נורא שאני יודעת משו שהוא לא‪ .‬היא תמיד מכוונת כלפי האובייקט הטוב\הנחשק‪.‬‬
‫החוויה היא לא מודעת‪.‬‬
‫‪ ‬הבחנה חשובה בין צרות עין (‪ )envy‬לבין קנאה רגילה‪ ,‬מודעת (‪ )jealousy‬בשונה מקנאה רגילה שהיא‬
‫הרבה יותר מודעת ובד"כ מערבת ‪ 3‬אנשים כמו שאח אחד מקבל יותר מהשני מההורים‪ ,‬אחד מקנא במה‬
‫שהשני מקבל יותר מאיתנו בדרכ יהיה על אהבה וכאן המטרה היא להגיע לאהבת האובייקט והשני מהווה‬
‫מכשול בדרך‪ ,‬ב ‪ NV‬המטרה היא להרוס את האובייקט אני רוצה את הטוב מאבא אבל אני אהרוס אותו‪.‬‬

‫סיכום מאפייני העמדה הסכיזו‪-‬פרנואידית‬

‫‪ ‬חרדה מרכזית‪ :‬חרדת כיליון‪ ,‬חרדה רודפנית‬
‫‪ ‬ייצוגי אובייקט ‪ :‬חלקיים‪ ,‬אין המשכיות‪ ,‬אין תחושת רצף‪ ,‬אין היסטוריה(יכולה לאהוב ואז לשנוא אין‬
‫רצף)‪ - MAID-‬האמא של אלכס מייצגת בצורה נורא טובה את הפיצול כי כשרע אז רע וטוב אז טוב‬
‫מרגישים מאוד חזק את זה שאין המשכיות גם כשקורים דברים נורא קשים קמים בבוקר וכאילו כלום לא‬
‫קרה‪.‬‬
‫‪ ‬מנגנוני הגנה ‪ :‬פיצול‪ ,‬השלכה‪ ,‬אידאליזציה‪ ,‬והזדהות השלכתית‬
‫[מצבים בינאישיים נוספים‪ :‬חמדנות ו‪]envy-‬‬
 ‫המעבר לעמדה הדפרסיבית‬
‫‪ ‬על מנת לעבור מהעמדה הסכיזו‪ -‬פרנואידית לעמדה הדפרסיבית‪ ,‬צריך שבסופו של דבר החוויה של השד‬
‫הטוב תגבר על החוויה של השד הרע‬
‫‪ ‬איך? שתהיה דומיננטיות של פנטזיות וחוויות חיוביות‬
‫‪ ‬איך? חוויות מוצלחות של הזדהות השלכתית‪ -‬חוויות של סיפוק‪ ,‬האמצעי המרכזי שהיא מדגישה זה‬
‫חוויות מוצלחות של הזדהות השלכתית יהיו לו חוויות רעות אבל אנחנו נעזור לו כל פעם לעבד אותן‪.‬‬
‫‪ ‬התינוק מפנים יותר אובייקטים טובים – יותר חווה את עצמו כטוב‪ -‬יש פה מעגל חיובי ככל שיהיו יותר‬
‫חוויות טובות של הזדהות השלכתית האוג יזדהה עם אובייקט השלכתי מה שיגרום לתחושת עצמי טוב‬
‫‪ ‬האגו רוכש אמון ביתרון האובייקט הטוב (ואינסטינקט החיים) – מה שמקטין בהדרגה את חרדת הכיליון‪-‬‬
‫באמצעות כל זה חוויות חיוביות של הזדהות השלכתית חרדת הכיליון פוחתת וכשהיא פוחתת הפיצול‬
‫בתוך האגו נחלש קצת פחות צריך אותו אם זה לא כזה מסוכן אפשר לשחרר את הפיצול‪ ,‬להרפות‪.‬‬
‫הקצוות יכולים קצת לאט להתקרב הם לא מוכרחים להיות כ"כ מפוצלים‪.‬‬
‫‪ ‬כאן אנחנו מתחילים לייצר אינטגרציה יש גם טוב וגם רע זה אותו האובייקט אבל הוא יגיע לשם בזכות זה‬
‫שהעוצמה של חרדת הכיליון תפחת בזכות החוויות החיוביות של ההזדהות ההשלכתית‪.‬‬
‫מה עוד יעזור במעבר לעמדה הדפרסיבית?‬
‫‪ ‬מתפתח אמון באובייקטים הטובים ומתפתחת יכולת לעמוד זמן מה בתסכולים‬
‫‪ ‬טווח התפיסה של התינוק גדל‪ ,‬והוא תופס חלקים והיבטים נוספים של האם‪ .‬מתוך כך מתפתח מושג‬
‫האם כאדם שלם וייחודי‬
‫‪ ‬קליין טוענת שזה מה שבד"כ קורה יש טוב ויש רע אבל מבחינה בסיסית מולדת אנחנו מחפשים את‬
‫החוויות הטובות וזה מה שעוזר למנגנון של הטוב לנצח את הרע‪ .‬יש כמיהה פנימית כלפי חוויות הטובות‬
‫ואם הן ישנן הוא ימצא‬
‫‪ ‬ובנוסף יש הפנמה מסוימת של ההתגייסות החיובית של הסביבה כלומר הניסיונות גם כשהם לא עובדים‪,‬‬
‫האמא ניסתה בקבוק ציצי להרגיע וזה אל עובד לפי מלאני קליין יש הפנמה של עצם ההתגייסות לפחות‬
‫מישו מנסה‪.‬‬
‫‪ ‬בגדול אם לא טוב לו בגוף הוא עדיין בחוויה של שד רע אבל איפושהו גם השד הטוב קיבל כמה נק' על‬
‫עצם ההתגייסות‪.‬‬
‫‪ ‬לרוב זה מולד בנטייה לכיוון הטוב אבל יש מק רים שבהם הרע מנצח את הטוב וזה יכול להיות מולד‬
‫שגורם לדומיננטיות של חוויות של שד רע‪.‬‬
‫המעבר לעמדה הדפרסיבית – המשך‬
‫‪ ‬חרדת הכיליון פוחתת בהדרגה‪ ,‬הפיצול באגו נחלש‪,‬ואז‪:‬‬
‫‪ ‬האובייקטים הטובים והרעים יכולים להתקרב‪ -‬חרדת הרדיפה נרגעת האגו נחלש והוא מתחיל להיות‬
‫מסוגל למז ג בין התחושות שיש לו כלפי האובייקט כלומר בתוכו לחוות שזה אותו האובייקט שלפעמים‬
‫הוא אוהב אותו ולפעמים שונא‪.‬‬
‫‪ ‬מתחיל תהליך של אינטגרציה בין חלקי האובייקט ובין חלקי האגו‬
‫‪ ‬לעומת זאת‪ ,‬אם התינוק יחווה יותר תסכול מאשר סיפוק – ימשיך להזדקק לפיצול כמנגנון הגנה –‬
‫האינטגרציה תתעכב‬
 ‫‪ ‬לפי קליין בדר"כ הטוב מנצח את הרע – אינסטינקט החיים‬
‫‪ ‬יש מצבים שהרע בכ"ז מנצח – מייחסת למבנה מולד‬
‫‪ ‬כשהפיצול נחלש האגו מתחיל להיות מסוגל לקלוט משהו מורכב יותר‪ ,‬ומתחיל למזג במידה מסויימת בין‬
‫הרגשות שלו כלפי האובייקט‬
‫‪ ‬האם הופכת להיות גם שד טוב וגם שד רע‪ ,‬התינוק מתחיל לחוש גם רגשות חיוביים וגם רגשות שליליים‬
‫כלפיה‬
‫‪ ‬התפיסה הגוברת של האם כאובייקט שלם מובילה להיווצרות רגשות אמביבלנטיים כלפיה‪ ,‬נוצר‬
‫קונפליקט‪ -‬התינוק מרגיש שיש לו גם רגשות חיוביים וגם שלילים כלפי אותו האובייקט כלומר ככל שהאם‬
‫נתפסת יותר כאובי יקט שלם כך נוצרים רגשות אמביוולנטים יותר‪ .‬גם טוב וגם רע‪ .‬והקונפליקט הזה‬
‫מתעורר התינוק התקדם יש יותר אינטגרציה וזה מתחיל להיות יותר קשה וכאן מתחיל להתעורר‬
‫הקונפליקט של העמדה הדפרסיבית‪.‬‬
‫‪ ‬הקונפליקט הזה הוא ההתארגנות של העמדה הדפרסיבית‬

‫העמדה הדפרסיבית (מגיל ‪ 6-7‬חודשים)‬

‫‪ ‬מרגע שמצליחים לראות אובייקט שלם (גם טוב וגם רע)‪ ,‬כך גם החוויה הפנימית (אני גם טוב וגם רע‪ ,‬גם‬
‫אוהב וגם שונא את האובייקט השלם)‪ -‬מרגע שהוא מצליח לראות אובייקט שלם הוא גם רואה את עצמו‬
‫כשלם וזה משנה את ההתייחסות לאובייקט‬
‫‪ ‬מתפתחת הבנה שאותו אובייקט שאני אוהבת – אני עלולה להרוס אותו כשאני לא אוהבת אותו‪ -‬אם זה‬
‫אני שגם אוהבת וגם שונאת ואמא גם טובה וגם רעה אז אני מבינה שאותו אוביקט שאני אוהבת אני‬
‫עלולה להרוס אותה כי זו אותה האחת‪ .‬הייתה פריבילגיה בפיצול יכולתי לעבד את החוויה הרעה וזה לא‬
‫נגע לי בחוויה הטובה‬
‫‪ ‬חרדה אופיינית‪ :‬החרדה להרוס את האובייקט‪ -‬כשזה ביחד מופיעה חרדה עצומה להרוס את האובייקט‬
‫(אני אזיק לי לא יהיה אותו) החרדה המרכזית כאן היא להרוס את האובייקט‬
‫‪ ‬החרדה מובילה לייאוש‪ ,‬שמלווה באשמה קשה‪ -‬השיא שלה היא בחוויה של זה כבר קרה הרסתי ואני‬
‫בייאוש והוא מלווה בהרבה אשמה גם כי זה חסר תקנה כי הרסתי וגם עצם ההרס‪.‬‬
‫‪ ‬למה אשמה? איך הגענו לזה? הוא רק פחד וכבר יש אשמה?‬
‫יש בפנטזיה שלו שהוא אומניקוטנט(כל יכול) התינוק חווה את עצמו ככזה ועצם זה שהתעוררות בו‬
‫הדחפים ההרסניים הוא ככ כל יכול ומעצם זה שהוא חושב על זה זה קרה‪.‬‬
‫וב חוויה שלו הדחפים האלה שלו באמת הורסים את האובייקט ופה החוויות השליליות מתערבבות עם‬
‫התחושה של באמת הרסתי‪ ,‬ואם הרסתי משימה המרכזית עכשיו זה לעבד את האבל יש פה תהליך‬
‫עיבוד של אבל התינוק מתאבל על אבדן האובייקט האידיאלי‪ .‬הוא באמת איבד משו וזה האובייקט‬
‫האידיאלי ועל זה הוא מתאבל‬
 ‫לפי קליין בפנטזיה שלנו אנחנו אומניקוטנט‪( -‬כל יכולים) עצם זה שהתעוררו בו הדחפים ההרסניים הוא כלכך כל‬
‫יכול שבאמת גרם לזה והרסתי אותה וזה קרה‪ .‬החוויות השליליות מתערבבות עם תחושה שהוא באמת הרס ואז‬
‫הוא מרגיש אשמה‪-‬למרות שלא באמת הרס‪ . -‬ואז אם הרסתי ואני מרגיש אשמה העמדה המרכזית בשלב הזה זה‬
‫לעבד את האבל ‪ -‬התינוק מתאבל על אבדן האוביקט האידיאלי‪.‬‬
‫‪ ‬התינוק חש אומניפוטנטי‪ ,‬ומאמין שהדחפים ההרסניים שבו באמת הורסים את האם ואת כל הטוב‬
‫שהופנם בתוכו מהאובייקט (בפנטזיה)‬
‫‪ ‬הוא חווה חוויות קשות של אובדן‪ ,‬אשמה‪ ,‬וחוסר תקווה‬
‫‪ ‬תהליך מרכזי בעמדה הוא עיבוד האבל על אובדן האובייקט האידאלי‪ .‬כי העמדה שלו השתנתה ועכשיו‬
‫הוא כבר לא אידיאלי הוא גם וגם ‪.‬‬
‫‪ ‬ההבנה המורכבת יותר (האובייקט שלם‪ ,‬ונפרד ממני‪ ,‬לא בשליטתי‪ ,‬יכול לעזוב אותי) מרחיקה מהאשליה‬
‫האומניפוטנטית שהיתה בעמדה הסכיזו‪-‬פרנואידית‪ ,‬שהכל בשליטתי‪ .‬אותו אובייקט שהוא שלם‪,‬נפרד‬
‫ויכול לעשות דברים שלא תלויים בי יכול לעזוב אותי וזאת הבנה מדכאת נורא‪.‬‬
‫יחסי האוביקט‪ -‬אובייקט שלם‪ .‬אני גם כועס וגם אוהב‪ .‬וגם אני יכול להיות גם טוב וגם רע‪ .‬כשמתגבשת‬
‫ההבנה הזאת מתגבשת חרדה שמא הכעס שלי יהרוס אותו‪.‬‬
‫‪ ‬אובדן השליטה וויתור על האומניפוטנטיות הם הסיבה לדכאון בעמדה – האבדן שהכל בשליטתו הוא‬
‫דפרסיבי ומדכא‪.‬‬
‫‪ ‬העמדה הדפרסיבית פחות נוחה‪ ,‬פחות פנאטית‪.‬‬
‫‪ ‬מול הייאוש והאשמה צריך הגנות‪.‬‬
‫העמדה הדפרסיבית ‪ -‬הגנות‬
‫‪ ‬הכחשה אומניפוטנטית ‪ :‬הכחשת הצדדים השליליים בעצמי (היותי חלש ותלוי)‪ ,‬ואז מתאפשרת חוויה‬
‫אומניפוטנטית והיפוך של התלות‪ .‬עולים רגשות הפוכים (בוז‪ ,‬שליטה‪ ,‬עליונות) כלפי האובייקט‪ .‬הכחשה‬
‫על זה שאני חלשה וזקוקה לאוביקט נראה היפוך תגובה‪ -‬יש תחושה של עליונות אני מרגישה שאני לא‬
‫צריכה אותו והאובייקט דפוק הוא לא טוב‪.‬‬
‫זו הגנה מאנית ‪ ,‬מהווה התמודדות לא אדפטיבית עם האבל ‪ .‬יש פה חוסר התמודדות עם אבדן‬ ‫–‬
‫האומניפוטנטיות‪.‬‬
‫מייצרת אשליה של התמודדות‪ ,‬אבל לא מאפשרת מגע אמיתי הרגשות הדפרסיביים‬ ‫–‬
‫למעשה מהווה רגרסיה להגנות הסכיזו‪-‬פרנואידיות‪.‬‬ ‫–‬
‫דוגמא ‪ :‬מטופל עם בעיות מול אבא שמתבטאות בכעס ויחס קשה ממנו‪ .‬הוא התחיל נורא לכעוס‬ ‫–‬
‫על האבא והיה קשה לעבוד איתו על זה כי הוא כל הזמן טען שאין לו שום ערך מוסף בשבילו‬
‫ומקטין אותו‪ .‬הוא הופך אותו לאדם שאין לו מה להתמודד איתו מרוב שהוא דפוק ‪ .‬פשוט השאיר‬
‫אותו מחוץ לתהליך ולא רצה להתמודד‪ .‬הכעס היה מאיים כלכך על האוביקט וזה גרם נסיגה‬
‫וגרם להכחשה שזה אבא שלו ושהוא כן חשוב לו‪ .‬ברגע שהגיע כעס הוא ביטל את האובייקט‬
‫כאובייקט וכך לא יצטרך להתמודד איתו‪ .‬אנחנו רואים את ההכחשה האומניפוטנטית‪ .‬היא לא‬
‫מאפשרת לשאת את האמביוולנטיות והמורכבות של העמדה הדפרסיבית‪.‬‬
‫‪ ‬תיקון מאגי‪ :‬רגשות האשמה מלווים בדחף לתקן את האובייקט הפגוע‪ .‬התיקון מתבטא בשאיפה לכפר‬
‫על ההרס שנעשה (בפנטזיה)‪ .‬גם התיקון נעשה בפנטזיה‪ .‬בפנטזיה הילד מחיה את האוביקט הפגוע‬
‫ולפעמים זה יכול להביא לחיוך של הילד ולגרום לה לחייך וזהו‪ .‬בתוכו הוא עשה החייאה זה מאגי(קסם)‪.‬‬
‫ברמה ההתנהגותית זה יכול להיות משהו לא קשור כי התיקון נעשה בתוך הפנטזיה‪.‬‬
 ‫התיקון מבוסס על הפנטזיה האומניפוטנטית שגורמת לו להאמין ביכולתו להרוס‪ ,‬אבל גם‬ ‫–‬
‫ביכולתו לתקן ולהחיות אותו‬
‫זה תהליך בריא‪ :‬מאפשר להחיות גם את הטוב שבי‬ ‫–‬
‫עם הזמן בוחן המציאות מתחזק‪ ,‬והתיקון מקבל אופי פחות מאגי‪ .‬יותר מציאותי – התנצלות‪,‬‬ ‫–‬
‫הסבר‪ .‬בחיים הבוגרים נדע שזה לא יכול לקרות בפנטזיה נצטרך לעשות משהו בשביל לתקן את‬
‫זה למשל להתקשר לבן זוג ולדבר‪/‬להתנצל‪-‬בדיבור אפשר להתמודד ‪-‬עיבוד של המורכבות הטוב‬
‫והרע‪ .‬זה לא מאגי כי זה משהו שנעשה במודע יותר ומעשי‪.‬‬
‫אם התיקון מופיע בבגרות בצורתו המאגית‪ ,‬נחשב להגנה מאגית‪ ,‬לא אדפטיבית‪ .‬אז נראה הגנה‬ ‫–‬
‫לא טובה שלא מתמודדת‪ .‬למשל אנשים שמדברים רק בצחוק והומור‪ .‬הניסיון להצחיק בכל‬
‫דבר‪.‬או אם למשל אחרי ריב נברח ונשלח פרחים ונימנע מלדבר זה גם סוג של תיקון מאגי ‪.‬‬
‫בבגרות כשנראה תיקון מאגי בלי התיקון בפועל זאת הגנה לא טובה‪.‬‬
‫העמדה הדפרסיבית ‪ -‬המשך‬
‫‪ ‬נהיית הבחנה ברורה יותר בין פנטזיה למציאות‬
‫‪ ‬נהיה יותר מקום למציאות‪ ,‬לא הכל השלכות והפנמות‬
‫‪ ‬מתאפשר שימוש בהדחקה (מעבר למנגנונים בוגרים יותר)‬
‫‪ ‬אצל האדם הבוגר נראה את הקונפליקט של העמדה הדפרסיבית ביכולתו או אי‪-‬יכולתו לשמר קשרים‬
‫בינאישיים‪ ,‬למרות קיומם של קונפליקטים וקשיים‪ .‬אם יש קשיים בזוגיות למשל והאדם ישר יוותר ויזרוק‬
‫את האדם וימשיך הלאה כל פעם ולברוח זה מראה על התמודדות לא טובה של האדם עם הדפרסיביות‪.‬‬
‫אבל אם האדם מתמודד עם הקונפליקטים ופותר אותם ולא מוותר זה נחשב התמודדות תקינה‪.‬‬
‫העמדה הדפרסיבית ‪ -‬סיום‬
‫‪ ‬העמדה הדפרסיבית לעולם לא מעובדת עד הסוף‬
‫‪ ‬אנחנו כל החיים חווים חרדות סביב אמביבלנטיות ואשמה‬
‫‪ ‬אנחנו כל החיים מתניידים בין שתי הפוזיציות והדומיננטיות שלהם מתחלפת‪ .‬עיבוד ‪ 2‬העמדות נמשך כל‬
‫החיים‪.‬‬
‫‪ ‬שמה דגש על שנת החיים הראשונה של החיים והמעבר לעמדה הדפרסיבית‪ .‬אם האדם עשה את‬
‫המעבר הזה בצורה תקינה בגיל חצי שנה‪ ,‬המשך החיים שלו זה מה שיהיה אצלו‪.‬‬
‫פסיכופתולוגיה קשה‪:‬‬
‫כשיש כשלון במעבר לעמדה הדפרסיבית‪ .‬איך?‬
‫‪ ‬אם בשלב המעבר‪ ,‬החרדה שעולה קשה מנשוא‪ ,‬התינוק יחווה ייאוש דפרסיבי‬
‫‪ ‬התינוק חווה עצמו כאומניפוטנט‪ ,‬אז מאמין שבאמת הרס את האובייקט‪ ,‬ללא יכולת תיקון‬
‫‪ ‬חווה אובדן‪ ,‬אשמה‪ ,‬חוסר תקווה‬
‫‪ ‬מכחיש את אהבתו לאובייקט (הכחשה אומניפוטנטית)‬
‫‪ ‬הפניית עורף לאובייקטים הראשונים‪ ,‬התגברות חרדת הכיליון ‪ -‬ונסיגה לפוזיצה הסכיזו‪-‬פרנואידית‬
‫אנליזה קלייניאנית‪:‬‬
 ‫‪ ‬החרדות אינן מודעות אך קובעות את האישיות‬
‫‪ ‬מטרת הטיפול להעלות את החרדות למודע באמצעות פרשנויות ישירות‬
‫‪ ‬המטרה היא שהמטופל ירגיש שמבינים אותו לעומק (‪ )to be deeply understood‬ומה שהכי עמוק זו‬
‫החרדה‬
‫‪ ‬כך ירגיש שהוא לא לבד‬
‫‪ ‬נותנים הרבה מקום לתוקפנות‪ ,‬אפילו מעודדים אותה‬
‫‪ ‬מצפים שהמטופל יתקוף את המטפל‪ ,‬ורואים בזה הזדמנות לראות את החרדות‬
‫‪ ‬מרכז העבודה ‪ -‬זיהוי החרדות דרך הקשר הטיפולי‬
‫‪ ‬הכלי העיקרי לזיהוי החרדות ‪ -‬הזדהות השלכתית‬
‫‪ ‬הטיפול נורא קשה וחד‪ .‬והוא לא מתאים לכל מטפל ולא מתאים לכל מטופל‪.‬‬