‫יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית ‪ -‬וויניקוט והנרי‬

‫גונטריפ‬

‫חוקרים כגון קליין ופבריאן התעסקו במערכת הכללית – כל‬ ‫•‬

‫אחד מהם שינה והגדיר מחדש את התיאוריה הכוללת של פרויד‪.‬‬
‫לעומת זאת וויניקוט וגונטריפ התעסקו בנושאים בודדים ולא‬
‫במערכת הכללית‪ .‬המחשבה של וויניקוט הושפעה מגישות של קליין‬
‫ופרויד‪ ,‬והמחשבה של גונטריפ הושפעה מתיאוריית יחסי אובייקט‬
‫של פבריאן‪ .‬התיאוריה של וויניקוט לגבי הופעת העצמי מהווה בסיס‬
‫לתיאוריה התפתחותית ששונה לחלוטין מהתיאוריות של פרויד‬
‫וקליין‪ .‬גם הגישות של גונטריפ לגבי רגרסיית האגו לקחו את‬
‫התיאוריה של פבריאן עליה התבסס לכיוונים אחרים‪.‬‬
‫וויניקוט – תרם רבות לתיאוריה על התפתחות העצמי‬ ‫•‬
‫ומטריצת היחסים שלו‪ .‬הצורה והתוכן של עבודתו מקבילים בשני‬
‫אופנים – ראשית‪ ,‬רוב העבודות שלו הוצגו לראשונה כשיחות‪ ,‬ולכן‬
‫השפה היא מדוברת יותר ובלתי רשמית‪ .‬עבודותיו קצרות בד"כ‪,‬‬
‫ומשלבות תצפיות קליניות עם ניסוחים תיאורטיים‪ .‬הנושאים‬
‫המרכזיים מוצגים בד"כ כפרדוקסים‪ .‬העורך שלו קרא לסגנון הזה‬
‫‪.cryptic‬‬
‫שנית‪ ,‬יש להתייחס לדרכו של וויניקוט להציב את עצמו‬ ‫•‬
‫ביחס למסורת הפסיכואנליטית‪ .‬הוא רואה את עצמו כממשיך של‬
‫פרויד בעיקר‪ ,‬וגם של קליין ורואה בעבודתו כהמשך לעבודות‬
‫שלהם‪ .‬עם זאת וויניקוט משמר את המסורת שלהם בעיקר ע"י‬
‫עיוותה‪ .‬הפירושים שלו לתיאוריות של פרויד וקליין הופכים לעיתים‬
‫את התיאוריה שלהם כקשה לזיהוי‪ .‬הוא משכתב את התיאוריה של‬
‫פרויד כפי שהוא היה רוצה שתהיה‪ ,‬על מנת שתתאים יותר לדעותיו‬
‫של וויניקוט עצמו‪ .‬כלומר וויניקוט מכניס את התרומות החדשות שלו‬
‫בתוך המסורת הפסיכואנליטית ע"י שכתובה‪.‬‬
‫המאפיינים האלה של כתיבתו של וויניקוט ‪ -‬דרך הכתיבה‬ ‫•‬
‫החמקנית והקשה לתפיסה שלו )‪ (elusive‬וספיגה אך שינוי של‬
‫תיאורטיקנים קודמים – מקבילים לתחומי העניין התיאורטיים שלו‪:‬‬
‫הדיאלקטיות בין מגע לדפרנציאציה‪ .‬רוב העבודות שלו סובבות‬
‫סביב המאבק של העצמי לקיום אינדיבידואלי אשר באותו הזמן‬
‫מאפשר מגע אינטימי עם אחרים‪ .‬הוא טעון כי דרך הנפרדות אנו לא‬
‫מפסידים שום דבר‪ ,‬אלא מרוויחים‪ .‬הוא טוען כי הפרדה איננה פרדה‬
‫באמת אלא צורה של איחוד‪ .‬הוא שואל כיצד הילד מגלה את עצמו‬
‫בתוך הטיפול של אימא ולא מאבד את עצמו‪ ,‬כיצד הוא יכול להפריד‬
‫את עצמו וכו'‪ .‬וויניקוט טען כי חוסר מגע מוחלט עם אחרים מצד‬
‫אחד‪ ,‬והטמעה מוחלטת באחרים מצד שני הן הסכנות הגדולות‬
‫ביותר להישרדותו של העצמי‪.‬‬
‫וויניקוט היה רופא ילדים וזה השפיע על עבודותיו‪ ,‬ובנוסף‬ ‫•‬
‫הוא הושפע מאוד מעבודותיה של מלני קליין‪ .‬הוא עבד עם ילדים‬
‫והופתע לגלות כי קיימים ילדים אשר נראה כי מעולם לא הצליחו‬
‫להגיע לשלב אדיפלי דיפרנציאלי‪ .‬הוא עסק בפנטזיות שיש לילדים‬
‫לגבי הפנים שלהם ))‪ ,insides‬ופנים אמהותיהם‪ .‬לכן התיאוריות של‬
‫קליין לגבי פנטזיות וחרדות מוקדמות דיברו מאוד אל וויניקוט‪.‬‬
‫וויניקוט עסק בהתפתחות הפסיכוזה הוא טען כי ניתן להבין את‬
‫בהקשר‬ ‫רק‬ ‫התהליך של התפתחות העכבות של העצמי‬
‫לאינטרקציה בין הילד לבין האחרים המשמעותיים‪.‬‬
‫הופעת האדם – וויניקוט טען כי התיאוריה הפסיכואנליטית‬ ‫•‬
‫הקלאסית לוקחת משהו מאוד חשוב כמובן מעליו – שהפציינט הוא‬
‫אדם‪ ,‬כלומר שיש לו אישיות יציבה וייחודית אשר זמינה‬
‫לאינטרקציות עם אחרים‪ .‬הוא טען כי פרויד הניח מראש את‬
‫הנפרדות של העצמי ואת עיצובו של האגו‪ .‬עקב ההנחה הזאת‬
‫הוזנחו שתי בעיות עיקריות – קיומם של פציינטים שאינם "אנשים"‬
‫עקב פסיכוה או עקב כך שרק נראה שיש להם אינטרקציות עם‬
‫אחרים‪ .‬הדבר השני שהוזנח הוא המאפיינים של הסיטואציה‬
‫האנליטית אשר קשורים ישירות לתהליכים התפתחותיים אשר‬
‫מאיצים את הפיכת הפציינט ל"אדם"‪ .‬אלה היו הדברים שוויניקוט‬
‫רצה לחקור‪ ,‬והוא עסק בתנאים אשר מאפשרים לילד להיות מודע‬
‫עצמו כנפרד מאחרים וכד'‪.‬‬
‫טענתו הייתה כי האם מספקת את החוויות אשר מאפשרות‬ ‫•‬
‫ל"עצמי" של הילד להופיע‪ .‬התינוק נולד במצב של אנאינטגרציה‬
‫שיש בה חלקים מופרדים ודפוזיים של חוויה‪ .‬הארגון של התינוק את‬
‫החוויות שלו תלוי בתפיסתה המאורגנת של האם את התינוק‪.‬‬
‫וויניקוט קורא למצב של התמסרות האם ורצונה להציע את עצמה‬
‫בזמן גדילת התינוק "‪ .primary maternal preoccupation‬הוא רואה את‬
‫ההכלה של האם בפנטזיות וחוויות התינוק כטבעית ואדפטיבית‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬האם מביאה את העולם לתינוק ולפי וויניקוט‬ ‫•‬
‫הפונקציה הזאת היא חשובה מאוד ויש לה תפקיד קריטי‬
‫בהתפתחות‪ .‬כאשר התינוק מרגיש עוררות הוא מחפש אובייקט‬
‫המתאים לצרכיו‪ ,‬ובמצב אידיאלי האם מגישה בדיוק ברגע זה את‬
‫האובייקט המתאים – למשל שד‪ .‬הרגע הזה נקרא ‪moment of‬‬
‫‪ illusion‬והתינוק מאמין כי הוא יצר את האובייקט‪ .‬בזמן זה‬
‫ההלוצינציה של התינוק והאובייקט המוצג נתפסים כאחד והתינוק‬
‫חווה את עצמו כמקור לכל בריאה )) ‪ .omnipotent‬וויניקוט מציע‬
‫שדווקא התפיסה הזאת של כל‪-‬יכול מהווה את הבסיס להתפתחות‬
‫בריאה של נפרדות העצמי‪ .‬ההכרחיות של ההתמסרות האימהית‬
‫בתהליך זה ברורה מאוד‪ ,‬המילוי אמפתי של האם את צרכי התינוק‬
‫ותזמון מדויק לכך‪ ,‬הם הכרחיים‪ .‬הבו זמניות של ההלוצינציה של‬
‫התינוק וההצגה המוחשית של האם את האובייקט המדובר מהווים‬
‫את הבסיס לתחושת הילד שיש לו קשר עם המציאות החיצונית‪ ,‬ויש‬
‫לו כוח עליה‪.‬‬
‫התפתחות בריאה דורשת אומנם סביבה אידיאלית‪ ,‬אך רק‬ ‫•‬
‫לזמן קצר‪ .‬בסביבה אידיאלית וויניקוט מתכוון לכך ש‪maternal -‬‬
‫‪ preoccupation‬של האם מאפשרת רגישות קרובה ומדויקת לצורכי‬
‫התינוק ומחוותיו‪ .‬האם מתפקדת כמראה אשר משקפת לילד‬
‫השתקפות מדויקת של חוויותיו ומחוותיו‪ ,‬למרות היותם חסרי צורה‬
‫קבועה‪ .‬אי סדרים בהשתקפות זאת מעכבים את היכולת של התינוק‬
‫לחוויה עצמית ואינטגרציה‪ ,‬ומפריעת לתהליך הפרסונליזציה‪.‬‬
‫הכישלון של האם לממש את המחוות והצרכים של הילד הורסת את‬
‫אשליית המסוגלות המוחטת של התינוק ומפריעה להתפתחות‬
‫העצמי‪.‬‬
‫וויניקוט מדבר גם על התנאים ההכרחיים להתפתחות היכולת‬ ‫•‬
‫להיות לבד‪ .‬הוא טוען כי חשוב מאוד שהאם תהיה נוכחת גם כאשר‬
‫הילד לא דורש שום דבר ולא מבטא צרכים‪ .‬הדבר מספק לילד את‬
 ‫חוויית אנאינטגרציה מלאה‪ ,‬מצב שנקרא ‪ going-on-being‬שממנו‬
‫הצרכים והמחוות הספונטניים מופיעים‪ .‬הנוכחות השקטה של האם‬
‫מאפשרת את התרחשותה של חוויית הבדידות הנוחה‪ ,‬ויכולת זאת‬
‫הופכת למרכזית בהתפתחות עצמי אישי ויציב‪ .‬כלומר רק כאשר‬
‫הילד נמצא לבד )והאם נוכחת(‪ ,‬הוא יכול לפתח את החיים האישיים‬
‫שלו‪.‬‬
‫יש לציין כי למרבה המזל תגובות כאלה של האם לא‬ ‫•‬
‫נדרשות לאורך זמן‪ .‬ברגע שתחושת ‪ hallucinatory omnipotence‬של‬
‫הילד הופכת יציבה‪ ,‬זה הכרחי שהילד ילמד את מציאות העולם‬
‫שמחוץ לשליטתו ולחוות את המגבלות לכוחותיו‪ .‬מה שמאפשר את‬
‫הלמידה הזאת היא הכישלונות ההדרגתיים של האם לעצב את‬
‫העולם לפי דרישת הילד‪ .‬ברגע שהאם יוצאת ממצב של ‪maternal‬‬
‫‪ preoccupation‬ומתחילה שוב להתעניין בתחומים אחרים בחיים‪ ,‬הילד‬
‫מתעמת עם מה שהוא לא יכול להשיג‪ ,‬המגבלות ליכולות הבריאה‬
‫שלו‪ .‬המציאויות הקשות הללו דוחפות את הילד אל עבר הנפרדות‪.‬‬
‫מכאן שהירידה בהיענות של האם באה במקביל עם הגברת התרגול‬
‫של פונקציות האקטיביות של האגו מצד הילד‪ .‬ככל הילד גדל‪,‬‬
‫דפרנציאציה הולכת וגדלה‪ ,‬וגם אינטרקציה הולכת וגדלה מאפיינת‬
‫את היחסים בין האם לילד‪ .‬מכאן שהכישלון ההדרגתי בעיצוב העולם‬
‫לפי דרישות התינוק‪ ,‬הכרחי על מנת לפתח נפרדות‪ ,‬דפרנציאציה‬
‫ותחושת מציאות‪.‬‬
‫וויניקוט טוען כי כישלון האם לספק לילד סביבה מושלמת בהתחלה‪,‬‬ ‫•‬
‫ואת הנסיגה ההדרגתית אח"כ‪ ,‬יש לו השפעות רבות על ההתפתחות‬
‫האמוציונלית של התינוק‪ .‬הכישלונות של האם יכולים להיות משני סוגים –‬
‫‪ .1‬חוסר היכולת לממש את הבריאות ההלוצינציוניות של התינוק ואת‬
‫צרכיו‪ ,‬כאשר הוא נמצא במצב של עוררות ‪ .2‬התערבות והפרעה במצבים‬
‫של חוסר‪-‬צורה ואנאינטגרציה של התינוק כאשר הוא נמצא במצב שקט‪.‬‬
‫שני סוגי הכשלים נחווים ע"י התינוק כמאיימים על המשך הקיום שלו‬
‫ושניהם מביאים לחוויה של ‪ .annihilation of the infants self‬התינוק חווה את‬
‫הדברים כאילו מישהו מבחוץ מביע טענות אליו ודורש תגובה‪ .‬הילד נאלץ‬
‫לצאת ממצבו השקט ונאלץ להגיב‪ ,‬או שהוא מחוייב לנטוש את הרצונות‬
‫שלו ולקבל מוקדם מידי את האופי הלא ריאליסטי של דרישותיו‪ .‬הדבר‬
‫יוצר שברים בחוויית הילד והוא לא יכול לאפשר לעצמו להיות במצב של‬
‫חוסר‪-‬צורה שקט מכיוון שהוא צריך להיות מוכן לדרישות שיופנו אליו‪ .‬הוא‬
‫מאבד את הקשר עם הצרכים והמחוות הספונטניים שלו מכיוון שאין להם‬
‫שום קשר לאיך שהאם חווה אותו ומה שהיא מציעה לו‪ .‬וויניקוט מאפיין את‬
‫השבר הנוצר כהפרדה בין העצמי האמיתי של הילד לבין העצמי המזויף‪.‬‬
‫העצמי האמיתי של הילד‪ ,‬המקור של הצרכים והמחוות הספונטניים שלו‬
‫מתחבא ורוצה להימנע מהתבטאות שלא תגרור אחריה התייחסות‪ .‬העצמי‬
‫המזויף לעומת זאת מספק את האשליה של קיום עצמי‪ ,‬אך התוכן שלו נגזר‬
‫מדרישות וציפיות של האם‪ .‬הילד הופך להיות לדימוי שלו‪ ,‬כפי שהוא קיים‬
‫אצל האם‪ .‬העצמי המזויף שומר על השלמות של האני האמיתי והפונקציה‬
‫שלו הוא להחביא אותו‪ ,‬מה שמושג באמצעות היענות לדרישות הסביבה‪.‬‬
‫וויניקוט דיבר על עיצוב של אובייקטים של מעבר כאספקט נוסף‬ ‫•‬
‫בהתפתחות האדם‪ .‬המימד החשוב ביותר בהקשר זה אינו האובייקט עצמו‬
‫אלא טבע היחסים עם האובייקט ‪ ,‬אשר מייצגים תחנת מעבר בין תחושת‬
‫הכל –יכולת של הילד לבין ההכרה במציאות האמיתית‪ .‬המעבר בין שני‬
‫המצבים הללו אינו ליניארי‪ .‬וויניקוט מנגיד את שני השלבים הללו‪ ,‬והיחסים‬
‫עם אובייקטים של מעבר יוצרים שלב ביניים שלישי בין שתי העולמות‬
‫הללו‪.‬‬
‫וויניקוט טוען כי מה שהכרחי לביסוס של אובייקט מעבר )כגון דובי‬ ‫•‬
‫למשל( היא ההסכמה הטקטית בין המבוגרים לתינוק לא להעמיד בסימן‬
‫שאלה את מקורו וטבעו של האובייקט הזה‪ .‬המבוגר מתנהג כאילו הילד‬
‫ברא את האובייקט ויש לו שליטה עליו אך גם מכיר בקיומו האובייקטיבי‬
‫בעולם‪ .‬ההורה‪ ,‬שמבין את הפרדוקס לא משייך את החפץ הזה לאף אחד‬
‫משתי העולמות וההסכמה שלו לא להעמיד בשאלה את הזכויות המיוחדות‬
‫שיש לילד עם החפץ יוצרת את שלב המעבר‪ .‬החפץ איננו תחת שליטה‬
‫מאגית וגם איננו תחת שליטה ריאלית‪ ,‬של האם למשל‪ .‬בגלל הסטטוס הדו‬
‫משמעי הזה‪ ,‬חפצי מעבר מתווכים את המעבר ההדרגתי מחוויית הילד את‬
‫עצמו כמרכז העולם‪ ,‬לחוויית היותו אדם בין אנשים אחרים‪ .‬החוויה של‬
‫מעבר מבוססת על היכולת של הילד לשחק‪.‬‬
‫בכתבים מאוחרים שלו וויניקוט מדבר על מאפיין נוסף של‬ ‫•‬
‫התפתחות העצמי אשר מבוסס על ההבחנה בין היחס לאובייקט לשימוש‬
‫באובייקט‪ .‬היחס לאובייקט מוגדר כחוויה סובייקטיבית השלכתית שבה‬
‫האחר הוא תחת השליטה המדומה של הילד‪ .‬לעומת זאת שימוש באובייקט‬
‫זו התפיסה והאינטרקציה עם האחר כבלתי תלוי ונמצא מחוץ לשליטתו‬
‫הבלעדית של הילד‪ .‬גם כאן וויניקוט מדגיש את המנגנון שמאפשר את‬
‫המעבר הזה וטוען כי הילד "הורס" את האובייקט מכיוון שהוא החל לחוות‬
‫אותו כנפרד ונמצא מחוץ לשליטתו הסובייקטיבית‪ ,‬ואז הילד מציב את‬
‫האובייקט הזה מחוץ לשליטתו הבלעדית מכיוון שהוא כבר השתמש בו‬
‫והרס אותו‪ .‬ההישרדות של החפץ היא קריטית וזה מגביר את האמונה שלו‬
‫בקיומם של אחרים מחוץ לשליטתו‪.‬‬
‫עבור וויניקוט‪ ,‬הופעתו של עצמי בריא ויצירתי תלוי בתנאים‬ ‫•‬
‫ספציפיים שהסביבה מספקת לתינוק‪ ,‬להם הוא קרא בשם קבוצתי "אימהות‬
‫טובה מספיק"‪ .‬התנאים הללו מאפשרים לילד להתחיל ע"י "קיום ואל‬
‫תגובה"‪ ,‬הם מאפשרים את המעבר מתלות לעצמאות ותחושה של כל‪-‬יכולת‬
‫לתפיסה ריאליסטית‪ .‬התנאים הללו קובעים את המבנה‪ ,‬הקוהרנטיות‬
‫והתוקף של תחושת העצמי של האדם‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬וויניקוט טוען כי גם תחת נסיבות אידיאליות‪ ,‬העצמי הוא‬ ‫•‬
‫שביר מאוד ותמיד קיים מתח בין התפיסה הסובייקטיבית למציאות‬
‫האובייקטיבית‪ .‬בתחילת החיים אנו לחלוטין תלויים באחרים בניית העצמי‬
‫שלנו והתלות המוחלטת הזאת גורמת גם לפגיעות‪.‬‬
‫וויניקוט והמודלים – וויניקוט פועל בתוך המודל סטרוקטורלי של‬ ‫•‬
‫יחסים‪ .‬הוא טוען כי קיימת יחידה אחת‪ :‬אם‪-‬תינוק ולכן הוא מדבר על‬
‫תהליכים אשר מתרחשים לא רק בתוך הילד אלא בשדה היחסים בין הילד‬
‫לדמויות הטיפוליות‪ .‬הוא גם טען כי לא ניתן להבין פסיכופתולוגיה אם רואים‬
‫את הפרט כמבודד‪ .‬וויניקוט ראה את היחסים בין האם לתינוק כמורכבים‬
‫ולא בהכרח רק פיסיים‪ .‬האספקטים השונים של היחסים המוקדמים בין‬
‫האם לילד משמשים כבסיס לדפרנציאציה וסטרוקטורליזציה של העצמי‪.‬‬
‫וויניקוט ביסס את יחסי האובייקט באופן שהוא אוטונומי ונפרד‬ ‫•‬
‫מהתהליכים האינסטינקטואליים‪ .‬בתיאורית הדחף הקלאסית יחסי אובייקט‬
‫נגזרים מסיפוק הדחפים ומההגנות ולעומת זאת בתיאוריה של וויניקוט יחסי‬
‫אובייקט מוקדמים כוללים את האינטרקציות בין הצרכים ההתפתחותיים של‬
‫הילד לבין מה שהאם מספקת‪ ,‬זאת באופן נפרד לחלוטין לסיפוק הדחף‪.‬‬
‫וויניקוט אינו מבטלת את הדחף בצורה ישירה אך מעניק לו סטטוס‬
‫פריפריאלי ומשני בחשיבותו‪.‬‬
‫וויניקוט טוען כי הילד זקוק ליחסים עם האם‪ ,‬וההזדקקות הזאת‬ ‫•‬
‫מורכבת מאוריינטציה וציפייה מולדת ולא מסדרה של דימויים מוקדמים כמו‬
‫שהציעה קליין‪ .‬הוא מפריד בין ההזדקקות של הילד להיענות רגישה‬
‫ומיידית לצרכיו )כגון מחוות ורצונות שלו‪ ,‬הספקת סביבה מחבקת ולא‬
‫פולשנית בשלבים השקטים וכו'( מסיפוק הרצונות האינסטינקטואליים‪.‬‬
‫בצרכים עליהם הוא מדבר הם אבני דרך התפתחותיים ואם לא מקיימים‬
‫אותם לא תתקיים התפתחות משמעותית נוספת‪ .‬מכאן שוויניקוט מדגיש את‬
‫ההפרדה בין תהליכי מפתח הקשורים ליחסים לבין הדחפים‪ .‬קליין ואחרים‬
‫הדגישו את חשיבות סיפוק הצרכים בתהליכים התפתחותיים וויניקוט הפריד‬
‫בין הדברים וטען כי הסיפוק כשלעצמו אינו משמעותי והצרכים שהאם‬
‫מספקת )עליהם דיברנו קודם( יכולים להיות בלתי תלויים בסיפוק הדחפים‬
‫האינסטינקטואליים‪ .‬וויניקוט אמר למשל כי ניתן להאכיל )כלומר לספק‬
‫דחף( את הילד ללא אהבה אך זה לא מספיק על מנת שיתפתח תינוק‬
‫אוטונומי בריא‪.‬‬
‫מכאן ניתן לראות כי למרות שוויניקוט מדבר על הקונספט של‬ ‫•‬
‫דחפים‪ ,‬הוא מעניק להם חשיבות משנית בהתפתחות‪ ,‬והוא טוען כי סיפוק‬
‫דחפים בלבד יכול אף להפריע להתפתחות תקינה‪.‬‬
‫בריאות נפשית מורכבת לפי וויניקוט מורכבת מהספונטניות‬ ‫•‬
‫והשלמות היחסית של העצמי‪ .‬פסיכופתולוגיה היא למעשה הפרעות ותנודות‬
‫בביטוי העצמי‪ ,‬והגורם ההכרחי והמספק האחראי לבריאות הנפשית הוא‬
‫היחס ההורי – כלומר אימהות טובה מספיק‪ .‬פסיכוזה למשל מוגדרת אצל‬
‫וויניקוט ככשל סביבתי והוא מראה שוב ושוב כי אישיות ההורים משפיעה‬
‫מאוד על הילד‪.‬‬
‫וויניקוט מדגים את ההבנות הללו בטיפול ברגרסיה‪ .‬הוא טוען כי‬ ‫•‬
‫רגרסיה איננה חזרה לנקודות פיקסציה ליבידינליות אלא היא מחזירה‬
‫לאותה נקודה בה הסביבה אכזבה את הילד‪ .‬הצרכים ההתפתחותיים שונים‬
‫מאוד מדחפים‪ ,‬וצרכים אלה הם הכרח‪ -‬עד שלא ממלאים אותם שום דבר‬
‫אחר לא יכול להתרחש )לא תהיה התפתחות(‪ .‬יש לציין כי במודל‬
‫הסטרוקטורלי הקלאסי רגרסיה היא מסוכנה‪ ,‬ולעומת זאת במודל של‬
‫וויניקוט ע"י רגרסיה הילד מחפש את חוויות היחסים החסרות‪ ,‬וזה נתפס‬
‫כמאין ניסיון לריפוי עצמי‪.‬‬
‫וויניקוט טוען כי האלמנט המרפא בטיפול הוא למעשה בכך‬ ‫•‬
‫שבמהלכו מסופקים הצרכים החסרים )שהיו אמורים להיות מסופקים ע"י‬
‫ההורים(‪ .‬הדבר ממלא את הצרכים ההתפתחותיים של האדם ותורם‬
‫לטיפול‪ .‬כלומר הפונקציה של הטיפול היא לפצות על כישלונות ההורים‬
‫ולספק סוג מסוים של סביבה‪ .‬בעוד שפרויד ראה בטיפול כשחרור‬
‫מאילוזיה‪ ,‬וויניקוט ראה בו כחופש ליצור אילוזיה‪ ,‬המבוסס על משחק בין‬
‫המטפל למטופל‪ .‬וויניקוט טוען כי רק בסביבה מסוימת ניתן להגיע לעצמי‬
‫ולהמשיך את צמיחתו‪.‬‬
‫וויניקוט ומסורת – פרויד וקליין הן שתי דמויות שהשפיעו על‬ ‫•‬
‫החשיבה של וויניקוט והוא ניסה להציג את התיאוריה שלו כהמשך לגישות‬
‫שלהם‪ .‬וויניקוט ממזג את התיאוריה שלו עם זו של קליין ופרויד דרך‬
‫מנגנונים של הטמעה‪ ,‬עיוות והימנעות אסטרטגית‪ .‬השימוש של וויניקוט‬
‫בתיאוריה של קליין מדגים זאת – מצד אחד חלק מהמושגים שלה תרמו‬
‫תרומה ישירה לתיאוריה שלו אך מצד שני הוא העמיד בספק חלקים‬
‫מהתיאוריה וטען כי ניסיונה למקם תהליכים קוגניטיביים מורכבים מוקדם‬
‫מאוד בילדות קלקל את התיאוריה‪ .‬כמו כן בתיאוריה של וויניקוט השורש‬
‫של יחסי אובייקט הוא באופייה ובביצועה את פונקציות הטיפול בילד‪ .‬הוא‬
‫ביקר את קליין על ניסיונה לגזור את יחסי אובייקט מגורמים תורשתיים כגון‬
‫דימויים מוקדמים ואגרסיה‪ .‬יש לציין כי עקב חילוקי הדעות עם התיאוריה‬
‫של קליין‪ ,‬וויניקוט נדחה ע"י ממשיכיה‪.‬‬
‫יש לציין כי וויניקוט ניסה להציג את התיאוריה שלו כהמשך של‬ ‫•‬
‫קליין‪ ,‬ועשה זאת ע"י פירושים של גישתה בהתאם לדעותיו‪ .‬למשל הוא‬
‫התייחס לפנטזיות לא מודעות‪ ,‬אך בניגוד לקליין שראתה בהן תופעה‬
‫פנימית בעיקר‪ ,‬וויניקוט ראה אותם כקשורים יותר למציאות החיצונית‪.‬‬
‫וויניקוט טען כי הילד משתמש באם ללא התחשבות ברגשות שלה‬ ‫•‬
‫והוא מודע רק לרצונותיו שלו‪ .‬הוא טען כי המצב הדפרסיבי נובע מכך‬
‫שהילד מבין כי האובייקט אליו מפנה הילד את הדחפים שלו במצב מעורר‬
‫הוא גם האם שמספקת את הסביבה המחבקת בין עירור לעירור‪ ,‬אותה אם‬
‫שהילד אוהב ותלוי בה‪ .‬הדבר מעורר דאגה לאם‪ ,‬וויניקוט טוען שעל מנת‬
‫שזה יקרה שני דברים אמורים להתקיים‪ .1 -‬האם אמורה לשרוד את‬
‫המצבים המעוררים של התינוק ולספק סביבה מחבקת כשצריך ‪ .2‬האם‬
‫אמורה לספק לילד הזדמנות לתרום‪ ,‬לנחם אותה ואז הילד מרגיש פחות‬
‫אשם ומופיעה בו היכולת לדאוגה לאם‪.‬‬
‫הראיה הזאת של וויניקוט שונה מזו של קליין והיא קשורה הרבה‬ ‫•‬
‫יותר לאם כאובייקט אמיתי‪ .‬יש לתת לילד הזדמנות לנחם את האם והדבר‬
‫יוצר בעיה כאשר האם מדוכאת‪ ,‬לא ניתנת לנחמה‪ .‬מכאן שהמצבים‬
‫הדכאוניים קשורים לעולם האמיתי של יחסים בין אישיים‪ .‬קליין ראתה‬
‫בחרדה דכאונית כנובעת מאינטגרציה של השד הטוב‪ ,‬שמייצג את האהבה‬
‫של הילד לאם‪ ,‬והשד הרע שמייצג את השנאה והתסכול של הילד לאם‪.‬‬
‫לעומת זאת וויניקוט ראה בחרדה דכאונית כנובעת מאינטגרציה של האם‬
‫הסביבתית‪ ,‬אשר מחבקת את הילד במצבים השקטים‪ ,‬ואם שהיא אובייקט‪,‬‬
‫אשר מהווה קורבן לדרישות הילד במצבים המעוררים‪ .‬כאן רואים איך‬
‫וויניקוט אינו יוצא בגלוי נגד התיאוריה של קליין‪ ,‬אך מפרש אותה בצורה‬
‫שונה‪.‬‬
‫יש לציין כי קיימים דיווחים ל כך כי וויניקוט הכיר בכך שהוא לא‬ ‫•‬
‫מסכים עם התיאוריות של קודמיו‪ ,‬ובכלל זה גם של פרויד‪ ,‬אך הדבר לא‬
‫השתקף באופן גלוי בכתוביו‪ .‬כמו במקרה של קליין‪ ,‬הוא ניסה להציג את‬
‫התיאוריה שלו כממשיכה את זו של פרויד‪ ,‬זאת ע"י פירושים לא נכונים של‬
‫הכתבים של פרויד‪.‬‬
‫אחד הדברים שוויניקוט לא הסכים בהם עם פריד היה קשור‬ ‫•‬
‫לנרקסיזם ראשוני‪ .‬פרויד הטמיע את המושג וטען כי בהתחלה הילד לא‬
‫מכוון כלפי יחסים עם אחרים‪ .‬קליין ופבריאן ביקרו באופן גלוי את הגישה‬
‫הזאת ווויניקוט העדיף לטעון כי פרויד לא התכוון באמת למה שהוא אמר‬
‫והעדיף לחשוב על נרקסיזם ראשוני כזהה לגישתו שלו בקשר לתלות‬
‫המוקדמת של הילד באם‪.‬‬
‫גם בקשר לדחף האגרסיבי הראשוני שהיה חשוב מאוד בתיאוריה‬ ‫•‬
‫של פרויד‪ ,‬וויניקוט עשה דבר דומה‪ .‬בתיאוריה שלו אין דחף ראשוני‬
‫לאלימות כפי שפרויד דיבר עליו‪ ,‬אך הוא עדיין משתמש במושג בצורה‬
‫נרחבת‪ ,‬ומשנה את משמעותו‪ .‬הוא רואה את האגרסיה כעוינות כללית לאם‬
‫ולא כדחף אינסטינקטואלי‪ .‬גם בהקשר לאשמה אדיפלית‪ ,‬וויניקוט נותן‬
‫תיאור שונה מפרויד‪ .‬אצל פרויד מדובר בקונפליקט בין הדחף מצד אחד‬
‫לפחד מעונש מצד שני וקליין ראתה בכך קונפליקט בין האהבה לשנאה‪.‬‬
‫לעומת זאת וויניקוט לא יוצא בגלוי נגד פרויד אלא משכתב את התיאוריה‬
‫שלו וטוען כי הילד מבסס יחסים של אהבה עם האם‪ ,‬ומדמיין את מותו של‬
‫האב‪ ,‬מה שהוביל לפחד מהאב )מה גם שמצד שני קיימת גם האהבה של‬
‫הילד אל האב(‪.‬‬
‫וויניקוט אף טען כי ניתן למצוא את מקורות הגישה שלו אצל פרויד‬ ‫•‬
‫והקביל את החלוקה בין הדחפים לפונקציות המסדירות כפי שהיו קיימים‬
‫אצל פרויד‪ ,‬ליחסים השונים בין העצמי לאחרים‪ .‬כמו כן ווניקוט הציג את‬
‫עצמו כנמצא על אותו קו רצף כמו פרויד גם בהקשר לדיאגנוזה‪ .‬הוא מבחין‬
‫בין ‪ 3‬קטגוריות של הפרעות נפשיות – ‪ .1‬הפרעות של פרה‪-‬עצמי כגון‬
‫פסיכוזות‪ ,‬סכיזואידים‪ ,‬גבוליים ועצמי מזויף‪ .‬הוא טען כי כאן מדובר על‬
‫דיספונקציות ביחסי אובייקט המוקדמים והפרימיטיביים ביותר‪ .2 .‬הפרעות‬
‫דפרסיביות שמהווים למעשה קשיים בכל הקשור לעולם פנימי‪,‬‬
‫קונפליקטים בין אהבה ושנאה‪ .3 .‬הפרעות של אדם שלם‪ ,‬כגון נוירוזות‬
‫ואלה נובעים מתסביכים האדיפליים עליהם דיבר פרויד‪ .‬ע"י חולקה כזאת‬
‫וויניקוט אומר שפרויד צדק בקשר לנוירוזות‪ ,‬קליין צדקה בקשר למצבים‬
‫דפרסיביים והוא עצמו תרם בעיקר לגבי הסוג בראשון של ההפרעות‪.‬‬
‫יש לציין כי עם השנים וויניקוט החל להשתמש בעצמי מזויף‬ ‫•‬
‫כקריטריון דיאגנוסטי יחיד והציג את רצף הפסיכופתולוגיה ממצבים‬
‫פסיכוטיים בו העצמי המזויף התמוטט ועד למצבים כמעט בריאים בהם‬
‫העצמי המזויף מטווח בין העצמי האמיתי לעולם‪ .‬את הקטגוריות האחרות‬
‫של האנשים‪ ,‬בהם עדיין ניתן ליישם את העקרונות הפרוידיאניים‪ ,‬וויניקוט‬
‫לא ראה כלל כפסיכופתולוגיות‪ .‬הוא טען כי בנוירוזות‪ ,‬נוצר עצמי בריא‬
‫בעקבות הורות נכונה ולכן זו לא בהכרח מחלה‪ .‬הוא ראה בנוירוזות כתוצר‬
‫של האינדיבידואלים‪ ,‬ולעומת זאת בהפרעות של העצמי המזויף הוא ראה‬
‫תוצר של ליקויי הסביבה‪ .‬יש לציין כי למעשה פרויד עצמו מעולם לא‬
‫הפריד את הנוירוזות מהמרכיב הסביבתי ויש כאן עיוות‪.‬‬

‫התיאוריה של יחסי הורה‪-‬ילד‬

‫בפסיכואנליזה כפי שאנחנו מכירים אותה‪ ,‬לא קיימת שום טראומה‬ ‫•‬
‫שהיא מעבר ליכולתו של הפציינט‪ .‬כל הדברים בסופו של דבר נמצאים‬
‫תחת שליטתו של האגו ולכן הופכים להיות קשורים לתהליכים משניים‪.‬‬
‫השינויים בפציינט לא יתחוללו אם המטפל רק יאמר לו את ההבנות אליהם‬
‫הגיעו‪ ,‬אלא רק כאשר הגורמים הטראומטיים יכנסו לסיטואציה האנליטית‬
‫בדרך של הפציינט עצמו‪ ,‬בגבול היכולת שלו‪.‬‬
‫לעומת זאת בינקות‪ ,‬דברים טובים ורעים קורים לתינוק כשהם מחוץ‬ ‫•‬
‫לשליטתו‪ .‬תמיכת האגו המסופקת ע"י הטיפול האימהי מאפשרת לילד‬
‫לחיות ולהתפתח למרות שהוא עדיין לא יכול לשלוט ולהרגיש אחראי על‬
‫מה שטוב או רע בסביבתו‪ .‬יש לציין כי לא ניתן לשחז את האירועים של‬
‫השלבים המוקדמים הללו‪ ,‬ולכן הם נלקחים כמובנים מעליהם‪ .‬על המטפל‬
‫להמתין עד שהפציינט יוכל להציג את הגורמים הסביבתיים הללו במונחים‬
‫שיאפשרו את פירושם‪ .‬לעיתים התחושה שהמטופל יכול לסמוך על המטפל‬
‫היא הקריטית ביותר בהקשר זה‪ .‬הדבר יהווה בסיס למחקר של מה‬
‫המטפל יכול לעשות על מנת לטפל בסכיזופרניה וסוגי פסיכוזה אחרים‪.‬‬
‫במקרים גבוליים‪ ,‬המטפל לא תמיד מחכה לשווא‪ ,‬ולעיתים המטפל‬ ‫•‬
‫מתחיל להשתמש בפירושים הפסיכואנליטיים את הטראומה המקורית‪ ,‬זאת‬
‫דרך ההשלכה‪ .‬הפרדוכס הוא בכך שלמרות שהדברים הטובים בסביבתו‬
‫של התינוק לא מהווים השלכה‪ ,‬על מנת שהתינוק יתפתח באופן בריא‪,‬‬
‫הדברים הללו אמורים להיראות לו כהשלכה‪.‬‬
‫בכתביו של פרויד‪ ,‬רוב הדברים שקשורים לילדות נגזרים מחקר‬ ‫•‬
‫האנליזה של מבוגרים‪ .‬יש אומנם כמה תצפיות על ילדים‪ ,‬אך נראה כי‬
‫למרות העובדה שרוב התיאוריה מבוססת על חוויות ילדות מוקדמות‪ ,‬פרויד‬
‫הזניח את הילדות כמצב‪) .‬להשלים – לא ברור(‬
‫עולם התינוק – כעת נדבר על השלב בו התינוק תלוי לחלוטין‬ ‫•‬
‫בטיפול האימהי אשר מבוסס על אמפתיה אימהית ולא על מה שיכול להיות‬
‫מבוטא במילים‪ .‬התקופה הזאת היא תקופה של התפתחות האגו ואינטגרציה‬
‫של התכונות העיקריות של התפתחות זו‪ .‬בהתחלה כוחות האיד הם חיצוניים‬
‫לילד‪ ,‬ובהתפתחות תקינה האגו רותם את האיד ושולט עליו‪ ,‬כך שסיפוקי‬
‫האיד הופכים למחזקי האגו‪ .‬בהתפתחות לא תקינה‪ ,‬הישגים כאלה יכולים‬
‫להיות מינימליים ביותר או בלתי מושגים בכלל‪ .‬בפסיכוזה או סכיזופרניה‬
‫בילדות האיד נותר יחסית "חיצוני" לאגו והסיפוקים של האיד נותרים‬
‫פיסיים‪ ,‬מה שמאיים על מבנה האגו )זאת עד לפיתוח ההגנות(‪ .‬הטענה היא‬
‫שהסיבה העיקרית לכך שבהתפתחות תקינה האגו שולט וכולל את האיד‬
‫היא בכך שהטיפול האימהי מחזק את האגו של הילד והופך אותו לחזק‬
‫ויציב‪.‬‬
‫היסטוריה – להשלים – לא ממש ברור‬ ‫•‬
‫הילד – מילת המפתח במחקר הזה היא תלות‪ .‬הטענה היא כי‬ ‫•‬
‫התינוקות האנושיים לא יכולים להתחיל "להיות" ללא תנאים מסוימים‪.‬‬
‫תינוקות מגיעים למצב של "להיות" בצורה שונה‪ ,‬בהתאם לכך שהתנאים‬
‫הם מטיבים או לא מטיבים‪ .‬עם זאת יש לציין כי התנאים הללו לא קובעים‬
‫את הפוטנציאל של התינוק‪ .‬הפוטנציאל הזה הוא מורש‪ ,‬אך הוא לא יכול‬
‫להתממש ללא הטיפול האימהי‪.‬‬
‫הפוטנציאל המורש הזה כולל את הנטייה לגדילה והתפתחות‬ ‫•‬
‫וההנחה היא כי יש תאריך לכל שלב בהתפתחות‪ ,‬בכל ילד‪ .‬אך לא רק‬
‫שהתאריכים הללו שונים מילד לילד‪ ,‬אלא שגם אם הם ידועים מראש בילד‬
‫ספציפי‪ ,‬לא ניתן להשתמש בהם על מנת לנבא את ההתפתחות הממשית‬
‫של אותו הילד‪ ,‬וזאת עקב הגורם השני – הטיפול האימהי‪ .‬ניתן להשתמש‬
‫בתאריכים האלה לניבוי רק אם מניחים מראש טיפול מתאים של האם‪.‬‬
‫הפוטנציאל המולד וגורלו ‪ -‬חשוב להבין מה קורה לפוטנציאל‬ ‫•‬
‫המולד כשהוא מתפתח לתינוק ואז לילד למחפש את עצמאותו‪ .‬על מנת‬
‫לעשות זאת יש להניח טיפול אימהי הולם הכולל את המרכיבים הבאים‪.1 :‬‬
‫חיבוק ) או החזקה( ‪ .holding 2‬האם והתינוק מתגוררים יחדיו ‪ .3‬אב‪ ,‬אם‬
‫ותינוק מתגוררים יחד‪ .‬יש לציין כי המונח חיבוק כוונתו לא רק להחזקה‬
‫פיסית אלא להספקות סביבתיות בכללותם‪ .‬להשלים‬