‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫מבוא להבנת השפעות טראומה בילדות‬

‫רונית שוסל – פסיכולוגית התפתחותית מומחית‪-‬מדריכה‬

‫‪SHU.RONIT@GMAIL.COM‬‬ ‫‪052-2926724‬‬

‫טראומה ע"פ ‪DSM V‬‬

‫חשיפה לאיום או למצב ממשי של מוות‪ ,‬פגיעה חמורה או אלימות באחת מן הדרכים הבאות‪:‬‬
‫א התנסות ישירה‪.‬‬
‫ב‪ .‬עדות לאירוע המתרחש לאדם אחר‪.‬‬
‫ג‪ .‬למידה על אירוע טראומתי שהתרחש לאדם קרוב במשפחה‪.‬‬
‫ד‪ .‬חוויה של חשיפה חוזרת למידע אברסיבי מהאירוע הטראומתי‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫איום על שלמות פיזית או פסיכולוגית‬

‫של הילד או של דמות ההתקשרות שלו‬

‫מתי סטרס הופך לטראומה ?‬

‫דחק טראומטי‬ ‫"דחק שעולה ביוקר"‬ ‫דחק התפתחותי‬

‫‪COSTLY STRESS‬‬

‫סטרס הופך לטראומה כאשר אי ט סיביות האירועים המפחידים הופכת להיות בלתי שלטת עד‬
‫שמגיעה ל קודה שבה כבר יש איום לשלמות הפסיכולוגית וה פשית‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫מצבים טראומטיים לילדים‪TESI :‬‬

‫)‪(TRAUMATIC EVENTS STRESS INVENTORY‬‬

‫‪ ‬תאונה רצינית בה מישהו היה יכול להיפצע באופן חמור או למות‪ ,‬או אכן נפצע או מת‬

‫‪ ‬אסון טבע חמור בו מישהו היה יכול להפצע באופן חמור או למות‬

‫‪ ‬מחלה חמורה או פציעה חמורה של מישהו קרוב מאוד‬

‫‪ ‬הליך רפואי חמור כלשהו או מחלה מסכנת חיים‬

‫‪ ‬פרידה מהורה או מאדם אחר קרוב מאוד שהילד תלוי בו‪ ,‬ליותר ממס' ימים או תחת מצב‬
‫שהיה מאוד מלחיץ )למשל‪ :‬יציאה לאומנה‪ ,‬הגירה‪ ,‬מלחמה‪ ,‬או אשפוז(‬

‫‪ ‬התאבדות או ניסיון לפגוע בעצמו של מישהו קרוב מאד לילד‬

‫‪ ‬פגיעה גופנית בילד‪ ,‬למשל ע"י‪ :‬מכות‪ ,‬דחיפות‪ ,‬חניקה‪ ,‬נשיכה‪ ,‬ניעור או כוויה‪ .‬או ענישה של‬
‫הילד שגרם לו פציעה גופנית או חבלות‪ ,‬או תקיפה באקדח‪ ,‬סכין או כלי נשק אחר‪.‬‬

‫‪ ‬איום שמישהו יגרום לו חבלה גופנית חמורה‬

‫‪ ‬חטיפה או חטיפה של מישהו קרוב‬

‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫‪ ‬תקיפה של כלב או בעל חיים אחר‬

‫‪ ‬חשיפה לאנשים במשפחה שמתקוטטים פיזית‪ ,‬מכים‪ ,‬בועטים או דוחפים אחד את השני‪ ,‬או יורים‪ ,‬דוקרים או‬
‫תוקפים אחד את השני בכל נשק אחר‪.‬‬

‫‪ ‬איום של מישהו במשפחה שיפגע במישהו אחר באופן חמור‪.‬‬

‫‪ ‬עצירה או כליאה בבית סוהר של מישהו במשפחה או חשיפה ללקיחה בכוח של מישהו )למשל ע"י חיילים או‬
‫שוטרים(‪.‬‬

‫‪ ‬מישהו הכריח ילד לראות או לעשות פעולה בעלת אופי מיני‪.‬‬

‫‪ ‬נוכחות במצב בו מישהו נאנס או שהכריחו מישהו לעסוק בפעילות מינית כאשר הילד נכח‬
‫שם‪.‬‬

‫‪ ‬אמירה לילד באופן חוזר שהוא לא שווה כלום‪ ,‬או צעקות עליו באופן מפחיד או איומים‬
‫בנטישה‪ ,‬או בגירוש מהבית‪.‬‬

‫‪ ‬תקופה שבה ילד טופל באופן לקוי מאוד )למשל‪ ,‬חוסר באוכל או שתייה‪ ,‬חוסר במקום שינה‪,‬‬
‫להישאר לבד בגיל צעיר מידי‪ ,‬או להישאר לבד עם מטפל או הורה שמשתמש בסמים‪(.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫שלושה גורמים קשורים לבריאות נפשית של ילדים‬

‫ולהתפתחותם באופן כללי‪:‬‬

‫‪ .1‬התקשרות‬
‫היכולת ליצור יחסים בינאישיים קרובים ובטוחים‪.‬‬

‫‪ .2‬ויסות‬
‫היכולת לחוות‪ ,‬לבטא ולווסת מגוון רגשות‪.‬‬

‫‪ .3‬חקירה ‪ -‬משחק‪/‬למידה‬
‫היכולת לחקור את הסביבה וללמוד כישורי תרבות‪.‬‬
‫הטראומה פוגעות בשלושת אלו ‪.‬‬

‫טראומות בילדות – פגיעה בגוף ‪ ,‬במח ‪ ,‬בתפקוד‪ ,‬ברגש וביחסים‬

‫‪ ‬פגיעה בהתפתחות המוחית והפיזיולוגית – מבנה ותפקוד מוחי ‪ ,‬פגיעה בהתפתחות המערכת המווסתת חרדה‬
‫‪ ,‬פגיעה במרכזי רגשות ולמידה ‪.‬‬
‫‪ ‬הגברת סיכון למחלות ובעיות פיזיות ונפשיות בילדות ובגרות‬
‫‪ ‬הפרעה באיך ומה ילד תופס כאיום‬
‫‪ ‬פגיעה בתהליכי ויסות )רגשיים‪ ,‬התנהגותיים‪ ,‬תחושתיים ‪ ,‬קוגנטיביים ‪ -‬עיוותי חשיבה (‬
‫‪ ‬סיכון לפתח הפרעות בהתקשרות – לא בטוחה –< לא מאורגנת‬
‫‪ ‬סיכון להעברה בינדורית של מעגל האלימות‪/‬פגיעה‬
‫‪ ‬אישוש חרדות התפתחותיות נורמטיביות ‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫א‪ .‬טראומה משפיעה על המוח‬

‫‪ ‬קיים קשר הדוק בין התנסויות סביבתיות לתהליכים גופניים – התפתחותיים‪.‬‬

‫‪ ‬הקשרים המוחיים שנבנים במהלך ההריון ובשנים הראשונות לחיים מושפעים‪ ,‬בין השאר‪ ,‬מהגירויים‬
‫הסביבתיים אליהם הילד יהיה חשוף ‪.‬‬

‫‪ ‬למשל ‪ ,‬תינוק שנולד לאישה שהייתה נתונה לאלימות במהלך ההיריון בסיכון לאירטבליות ולמצב רוח שלילי‬
‫מתמשך ‪.‬‬

‫במחקרי הדמיה נמצאו הבדלים משמעותיים במבנה‪,‬‬

‫בגודל ובפעילות של מוחות ילדים שלא חוו טראומה‬
‫לעומת מוחם של ילדים שחוו טראומות מתמשכות‬
‫כמו התעללות והזנחה ‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫שלוש מערכות שמנהלות אותנו ברמה הפיזיולוגית במצבי סטרס‬

‫מערכת סימפטתית פעילה בעיקר‬
‫מערכת אנדוקרינית‬ ‫בעיתות חירום‪ ,‬לחץ ואיום פתאומי‪.‬‬
‫היא מערכת שמופעלת באופן חד‬ ‫מערכות‬
‫כשאדם נמצא בסכנה‪ ,‬יותרת הכליה מפרישה‬ ‫ומיידי‪ ,‬פועלת מהר‪ ,‬אך לא לאורך‬ ‫מנוגדות‪,‬‬
‫הורמוני סטרס‪ ,‬בעיקר אדרנלין או אפנפרין ‪,‬‬ ‫זמן‪.‬‬ ‫כשאחת פועלת‬
‫אשר מפעילים באופן מיידי את מערכת העצבים‬ ‫משימתה של המערכת היא להבטיח‬ ‫השניה‬
‫הסימפתטית‪.‬‬ ‫"יכולת הישרדות"‪ .‬תגובות "הלחם"‬ ‫"מושתקת "‬
‫בסטרס מופרש גם קורטיזול ‪.‬‬
‫או "ברח" ‪.‬‬

‫‪ ‬מערכת פאראסימפטתית ‪ -‬פעילה‬

‫בעיקר במצב של מנוחה בגוף‬
‫ואחראית על מצב של שגרה‪ .‬היא‬
‫מווסתת את הפעילויות הפיזיולוגיות‬
‫הרצופות כגון נשימה ופעילות הלב‪.‬‬
‫היא אחראית בעיקר על פעילות של‬
‫שימור‪ ,‬עיכול‪ ,‬הפרשה‪ ,‬הגדלת‬
‫הפרשת סרוטונין המחזיר לרגיעה‬
‫מאגרי אנרגיה‪.‬‬

‫כשהגוף נמצא בעוררות ממושכת = יציאה מויסות‬

‫‪ ‬הורמוני סטרס מופעלים גם כאשר אין סטרס‪ .‬כאילו גירויים של איום חמור נוכחים‪,‬‬
‫גם כאשר הם אינם בנמצא‪ .‬הילד מגיב לטראומה גם כשאין איום נוכח במציאות ‪.‬‬

‫‪ ‬כשחווים אירועי טראומה חוזרים יש רמות גבוהות של קורטיזול באופן שנדרשים‬

‫דברים פחות ופחות מאיימים כדי לעורר בפעם הבאה את המערכת‬

‫‪ ‬הפרשת יתר של קורטיזול‪ ,‬במשך זמן רב ‪ -‬גורם להרס של תאי מוח‪ ,‬בעיקר כאלה‬
‫שקשורים להחזקה ולעיבוד של הזיכרון הרגשי‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫הערכה שגויה של מצבי סכנה‬

‫‪ ‬מאזכרי טראומה= אירועים בהווה אשר קשורים במאפיינים ייחודים ומאוד ספציפיים לאירוע הטראומה‬
‫המקורי‪ .‬המפגש עם מאפיינים אלו מפעיל אצל הילד באופן אוטומטי את החוויה הטראומטית מחדש או מפגש‬
‫עם מרכיבים ממנה ‪.‬‬

‫‪ ‬ההורה והילד יכולים להפוך להיות מאזכרי טראומה האחד לשני‪.‬‬

‫‪ ‬הערכת יתר או הערכת חסר של גירויים מסוכנים ‪ -‬יכול להוביל להתנהגות מסתכנת או לדריכות יתר‪ ,‬חרדה‬
‫והמנעות ‪.‬‬

‫ממצאים ממחקר נוירופסיכולוגי‪:‬‬

‫טראומה הורסת את המח‬

‫‪ ‬רמות גבוהות של קורטיזול לאורך זמן מביאות להקטנה של אזורים במח הקשורים‬
‫בעיבוד רגשי וזכרונות‬

‫‪ ‬חלק מהממצאים המעידים על פגיעה במבנה ובתפקוד של אזורים שונים במח‪:‬‬

‫א‪ .‬פגיעה בקורטקס הפרה פרונטלי – שאחראי על שליטה על דחפים ותפקודים ניהוליים‪ ,‬וקשור ללמידה ‪.‬‬

‫ב‪ .‬פעילות יתר של המערכת הלימבית – הקשורה לעיבוד רגשי ולתפיסת פחד ‪ ,‬ממצאים המראים שינויים בפעילות האמיגדלה‬
‫והקטנה שלה ‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫‪ ‬ג‪ .‬היפוקמפוס קטן יותר – האזור שאחראי על עיבוד זכרונות רגשיים‪ ,‬המרה של חוויה לזיכרון מילולי בתוך קונטקסט‪,‬‬
‫"תיוק" זכרון רגשי טראומטי כמשהו שחלף ‪ - .‬פגיעה בזכרון‬
‫‪ ‬ד‪ .‬השפעה על מנגנוני ויסות חושי – פעילות יתר של אזורים בקורטקס הקשורים לעיבוד ויזואלי לעומת הפחתה של פעילות‬
‫באזורים הקשורים בשפה ) צפייה בסרט אימה ללא כיתוביות ‪/‬הסבר(‬
‫‪ ‬ה‪ .‬שינויים מבניים בקורפוס קלוסום האחראי על קישוריות בין שני חלקי המח ‪.‬‬
‫‪ ‬ו‪ .‬שכיחות גבוהה יותר של הפרעות בפעילות החשמלית של המח )ע"ס ‪.(EEG‬‬

‫טראומה משפיעה על סימפטומים גופניים ‪:‬‬

‫‪ ‬שיבושים בתהליכים גופניים הדורשים ויסות – אכילה‪ ,‬שינה‪ ,‬צרכים ‪ ,‬בכי‪/‬צחוק‬

‫‪ ‬שינויים בתפקודים גופניים – ברצף של ניתוק והתכנסות ועד לאי שקט‪ ,‬עצבנות ‪ ,‬אימפולסיביות ופעלתנות‬
‫יתר‪ .‬ירידה תפקודית על רקע השקעת אנרגיה מרובה ברגשות המציפים‪.‬‬

‫‪ ‬קשיים בויסות קשב ‪.‬‬

‫‪ ‬תגובתיות גופניות לא מותאמות – טיקים ‪ ,‬הבעות פנים לא מתאימות‪ ,‬קיפאון וכו ‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫ב‪ .‬הגברת סיכון למחלות פיזיות ונפשיות בבגרות‬

‫‪ACES –ADVERSE CHILDHOOD EXPERIENCE‬‬

‫‪ ‬מחקר ענק שבוצע בארה"ב על ‪ 17000‬איש ובחן גורמי טראומה בילדות והשפעתם על בריאות נפשית ופיזית בבגרות ‪:‬‬

‫נבדקו ‪ 10‬סוגי טראומה שנחוו עד גיל ‪: 18‬‬

‫‪ ‬פגיעה פיזית‪ ,‬מילולית ‪ ,‬מינית ‪ ,‬רגשית ‪ ,‬הזנחה‬
‫‪ ‬הורה אלכוהוליסט‪ ,‬חשיפה להורה אלים‪ ,‬בן משפחה בכלא‪ ,‬בן משפחה מאובחן עם מחלת נפש‬
‫‪ ‬אובדן הורה בשל גירושין‪ ,‬מוות או נטישה‬

‫ממצאים של מחקר ‪ACE‬‬

‫אנשים עם ציון ‪ 4‬ויותר נטו‪:‬‬

‫‪ ‬לעשן פי ‪ 2‬מאחרים‬
‫‪ ‬להיות אלכוהוליסטים פי ‪7‬‬
‫‪ ‬לקיים יחסי מין לפני גיל ‪ 15‬פי ‪6‬‬
‫‪ ‬לחלות בסרטן פי ‪2‬‬
‫‪ ‬לחלות במחלות לב פי ‪2‬‬
‫‪ ‬לחלות במחלות ריאות פי ‪4‬‬
‫‪ ‬לחלות בדיכאון פי ‪4.5‬‬
‫‪ ‬לעשות ניסיונות אבדניים פי ‪12‬‬
‫‪ ‬גברים עם ציון ‪ +6‬נטו להזריק סמים פי ‪ 46‬מגברים עם ציון ‪.0‬‬
‫‪ ‬בעלי ציון ‪ +7‬שלא עישנו‪ ,‬לא שתו ולא סבלו מעודף משקל בכל זאת קבלו מחלות לב פי ‪ 3.5‬יותר מבעלי ציון ‪.0‬‬
‫טראומות ילדות משפיעות על החוסן הפיזי והנפשי בבגרות‬
‫תש"פ‬/‫חשון‬/‫י"ד‬


https://www.ted.com/talks/nadine_burke_harris_how_childhood_trauma_affects_health_across_a_lifetime/transc
ript?language=he&hc_location=ufi
‫ נדין בורק האריס‬

‫ טראומה ויחסים‬.‫ג‬
‫ ויסות ומשחק‬, ‫השפעות טראומה על התקשרות‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫התקשרות – בולבי‬

‫‪ ‬התקשרות = צורך ביולוגי בסיסי הישרדותי התקשרות מאפשרת לילדים ‪:‬‬

‫‪ ‬להתנהל במצבי סטרס‪,‬‬
‫‪ ‬לבטוח באחרים‪,‬‬
‫‪ ‬להרגיש בטוח וללמוד‪.‬‬
‫‪ ‬כל תינוק מפתח היררכיה של יחסים רגשיים קרובים עם מספר אנשים מועדפים תוך ציפייה שהם יספקו לו הגנה‬
‫זמינה ואמינה כנגד סכנות חיצוניות ופנימיות‬

‫‪ ‬הסנכרון בין תגובות הילד וההורה יוצר "ביולוגיה משותפת" התורמת לתהליכי ויסות מגע בין ההורה והילד ‪.‬‬

‫‪ ‬גורם להגברת הפרשת אוקסיטוצין "הורמון האהבה" שנמצא כקשור להורדת רמות סטרס‪ ,‬לשיפור פעילות‬
‫‪23‬‬
‫המערכת החיסונית ולהגברת הפרשת דופמין שמשמעותי בתהליכי למידה וויסות קשב‪.‬‬

‫התקשרות‬
‫התקשרות – יכולת טבעית מולדת‪:‬‬
‫‪ ‬קרבה לדמויות זמינות וקרובות אשר נתפסות כיכולות להגן בשעת סכנה‬
‫או איום‪) .‬אדפטציה אבולוציונית(‬
‫‪ ‬ילד לומד דרך מערכות יחסים עם אנשים משמעותיים בסביבתו הזמינים‬
‫לו והרגישים לאיתותיו‪ ,‬כי יש לו על מי לסמוך שיקרא את צרכיו ויהיה שם‬
‫עבורו כשהוא חש מצוקה‪.‬‬
‫‪ ‬משפיע על התפתחותם של ייצוגים פנימיים )דגמי עבודה פנימיים( ‪ -‬על‬
‫העצמי‪ ,‬על האחר ועל העולם‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫התקשרות בטוחה – למה זה בכלל חשוב?‬

‫כילדים‪:‬‬
‫‪ ‬בטוחים בעצמם‪ ,‬בטוחים שהם נאהבים ורצויים‪.‬‬
‫‪ ‬קואופרטיביים ביחסיהם עם בני גילם‪ ,‬מתוך ביטחונם בהיענות וזמינות האחרים‪ .‬הקשרים החברתיים‬
‫שלהם ממושכים יותר‪.‬‬
‫‪ ‬מתמודדים טוב יותר עם סיטואציות מורכבות‪ ,‬ביודעם לקבל את המורכבות שבקשר‪.‬‬
‫‪ ‬מאופיינים בגמישות וסקרנות‪ ,‬ולהם מנגנוני פתרון בעיות והתמודדות מסתגלים‪.‬‬
‫‪ ‬בעלי יכולת תקינה לוויסות רגשי ושליטה בתוקפנות – פחות קשיי התנהגות ‪ ,‬מוכנים להיעזר‬
‫במבוגרים‪.‬‬
‫‪ ‬מראים יכולות טובות לאמפטיה ולרגישות כלפי אחרים‪.‬‬
‫‪25‬‬

‫התקשרות בטוחה – למה זה בכלל חשוב?‬

‫בבגרות‪:‬‬
‫‪ ‬אמון בכוונות של האדם האחר‪ ,‬יכול לסמוך‪.‬‬
‫‪ ‬תחושת ערך עצמי‪ .‬אם השני מתפנה כדי לעזור לי‪ ,‬יש בי משהו יקר שהשני רוצה לשמור‪.‬‬
‫‪ ‬משאבים וחוסן‪ ,‬דפוסי התמודדות גמישים‪.‬‬
‫‪ ‬פתיחות קוגניטיבית‪ ,‬הרחבת אופקים ומיומנויות‪ ,‬העזה‪ ,‬חקירה‪ ,‬נטילת סיכונים מחושבים‪.‬‬
‫‪ ‬נוטה פחות לפרש מצבים כמאיימים‪.‬‬
‫‪ ‬יכולת לבטא מצוקה‪.‬‬
‫‪ ‬פחות עוינות‪ -‬יותר אמפתיה‪.‬‬
‫השפעה על יחסי זוגיות ועל דפוסי ההורות לילדיהם‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫ויסות רגשי‬

‫"כלל התהליכים‪ ,‬הן החיצוניים והן הפנימיים‪ ,‬האחראיים על‬ ‫‪‬‬

‫ניהול‪ ,‬הערכה ושינוי בעוצמות התגובות הרגשיות ובמשך שלהן"‬
‫)‪(Thompson, 1994, p. 27‬‬

‫‪ ‬זיהוי‬
‫‪ ‬הבעה‬
‫‪ ‬גמישות‬
‫‪ ‬הגברת עוצמה או הפחתה‬
‫‪ ‬באופן מסתגל )מקובל חברתית (‬

‫ויסות ‪:‬‬
‫‪ ‬כל שילד צעיר יהיו יותר תהליכים של קו‪-‬רגולציה עם ההורה ‪ ,‬להורה יש תפקיד אקטיבי‬
‫בתהליכי הוויסות‪.‬‬
‫‪ ‬ככל שהילד גדל ומתפתח נוירולוגית ‪ ,‬ומשמר זיכרון ולמידה של תהליכי ויסות במערכות‬
‫יחסים – תתפתח בצורה טובה יותר המיומנות לוויסות עצמי‪.‬‬
‫‪ ‬בגיל הרך החוויות של הילד מעובדות דרך הקשר עם ההורה ולכן במצב טראומטי נראה‬
‫פגיעה בויסות של הילד‪ ,‬בויסות של ההורה ובתהליכי ויסות הדדי ‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫פגיעה בויסות הרגשי‬

‫‪ ‬ילד חשוף לרגשות עוצמתיים שאינו יכול להכיל – בעיקר אימה‬

‫‪ ‬העדר דמות שתשמש בתהליכי ויסות הדדי ) הורים כחווים ‪/‬גורמים טראומה (‪.‬‬

‫‪ ‬רגשות דומיננטיים‪ :‬פחד וזעם‪ ,‬אשר מתעוררים עם תזכורות טראומטיות‬

‫לא להתבלבל – זה לא ‪/ ADHD‬התנהגות אנטי חברתית ‪ /‬דווקא‬ ‫‪‬‬

‫סימפטומים מגוונים של יציאה מויסות‬

‫‪ ‬התכנסות ‪ ,‬דכאון ‪ ,‬עצב‪,‬‬

‫‪ ‬התפרצויות ‪ ,‬זעם ‪ ,‬כעס‬
‫‪ ‬הכחשה ‪ ,‬התעלמות ‪ ,‬ניתוק‬
‫‪ ‬לאביליות רגשית‬
‫‪ ‬עוצמות גבוהות מדי או נמוכות מדי‬
‫‪ ‬חוסר הלימה בין עוצמת ו‪/‬או ביטוי של הרגש למצב הרגשי ועוד‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫מעגל הביטחון‬
‫‪2000 COOPER, HOFFMAN, MARVIN & POWELL‬‬

‫תמיד‪ :‬תהיה גדול יותר‪ ,‬חזק יותר‪ ,‬חכם יותר וחם‪.‬‬

‫כשאפשרי‪ :‬ספק את צרכי הילד‪.‬‬ ‫‪31‬‬

‫כשהכרחי‪ :‬קח פיקוד‪.‬‬

‫מעגל הביטחון‬

‫יותר ביטחון‬

‫יותר יחסים חברתיים‪ ,‬מוטיבציה‪,‬‬

‫הצלחה בהישגים לימודיים והתפתחותיים‪ ,‬דימוי עצמי‬
‫גבוה יותר‪ ,‬יותר בריאות נפשית וגופנית‪,‬‬
‫פחות בעיות התנהגות‬
‫‪32‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫טראומה וקשר‪/‬התקשרות‬

‫תחושת העצמי של הילד מתארגנת סביב שתי הנחות ‪:‬‬

‫א‪ .‬ההורים שלי יכולים לטפל בי היטב ‪.‬‬

‫ב‪ .‬אני ראוי לטיפולם של הוריי‪.‬‬

‫‪ ‬הטראומה סודקת את בועת ההגנה של הילד שההורה שלו זמין לו‪ ,‬רוצה ויכול לשמור עליו בפני מצבי סכנה‬
‫ואיום ‪.‬‬
‫‪ ‬מערערת את תחושת הסדר והיציבות בעולם – שאני מוגן ‪ ,‬שיש מי ששומר עלי ושהעולם הינו מקום בטוח‪.‬‬
‫‪ ‬כאשר לא ניתן לצפות שיהיה ביטחון אישי‪ ,‬מתפתחות ציפיות לסכנה וקורבנות )ציפיות טראומטיות (‪.‬‬

‫‪ ‬תחושת מוגנות ‪ ,‬בטחון וויסות – מאזנת בין חרדה ובין צרכי התקשרות וחקירה‬

‫שינויים ביחסי ילד‪-‬הורה בעקבות טראומה‬

‫‪ ‬אבדן האמונה שההורים יכולים להגן על הילד‬

‫‪ ‬ייצוגים פנימיים מופרעים –‬
‫‪ ‬אודות עצמי ) האם אני ראוי להגנה ? לאהבה? (‬
‫‪ ‬אודות האחר – ההורה ) האם ההורה בסיס בטוח או חוף מבטחים עבורי ? האם אני יכול לסמוך עליו? (‬
‫‪ ‬אודות העולם )האם העולם מקום בטוח? על מי ניתן לסמוך ? מה מסוכן ? (‬
‫‪ ‬פגיעה בויסות הרגשי ‪.‬‬
‫‪ ‬הורה וילד עלולים להוות "טריגר טראומטי" אחד לשני‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫מעגל הקסמים של הפגיעה הטראומטית‬

‫קושי בויסות‬ ‫לשמור על ויסות בתוך מערכת‬

‫של רגשות‪,‬‬ ‫מציפה )פוגעת בהווה או‬
‫תחושות‪,‬‬ ‫שמזכירה לי את הפגיעה‬
‫התנהגויות‬
‫בעבר(‬
‫קושי‬
‫בהתנהגויות‬
‫חקירה‬
‫להחזיר תפקוד למסלול‬ ‫ולמידה‬
‫ההתפתחותי למרות העיסוק‬ ‫בהתאם‬
‫בתימות השרדותיות הדורשות‬ ‫לציפיות‬
‫חברתיות‬ ‫קושי ביצירת‬
‫דריכות והשענות על המוכר‬ ‫מערכות יחסים‬
‫בטוחות ‪ ,‬הנשענות‬
‫על אמון ותחושת‬ ‫שיקום מערכת יחסים עם‬
‫מוגנות‬ ‫הורים שפגעו ‪/‬לא היו שם‬
‫עבורי בשביל לשמור‬

‫ה‪ .‬חרדות התפתחותיות בסיסיות‬

‫‪ ‬חרדת פרידה )‪ (6-12‬החרדה שההורה ילך ולא יחזור‬

‫‪ ‬החרדה לאבד את אהבת ההורה‪ (1-2) :‬החרדה שלא יאהבו אותי‬

‫‪ ‬חרדה לשלמות הגוף )‪ :(18-36‬חרדה מפגיעה בשלמות הגוף ואובדן‬

‫שליטה עליו ‪.‬‬

‫‪ ‬חרדה מהרוע פנימי )‪ :(4-5‬החרדה להיות רע‬

‫טראומה נותנת תיקוף לחרדות ההתפתחותיות הטבעיות ‪.‬‬

‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫סיכון לפיתוח הפרעות התקשרות והעברה בינדורית של טראומות‬

‫‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫עקרונות התערבות בטראומה בגיל הרך‬

‫‪ ‬גישות שהן מבוססות מחקר‬

‫‪ ‬הרבה שיטות ‪ ,‬אנחנו נכיר עקרונות התערבות מרכזיים ממודל ה‪CPP-‬‬
‫‪ ‬מצבים של טראומות בגיל הרך ‪ ,‬ההתערבות תהיה דרך חיזוק הקשר ילד‪ -‬הורה על מנת להחזיר ליד תחושת‬
‫בטחון ‪ ,‬חיזוק הקשר בין הילד והוריו על מנת לשפר ויסות ותפקוד בכל התחומים ‪.‬‬
‫‪ CPP‬מבוסס על פסיכותרפיה תינוק‪-‬הורה של סלמה פרייברג‬ ‫‪‬‬
‫‪ ‬טיפול דיאדי עם הורה וילד‬
‫‪ ‬נמשך כשנה‬
‫‪ ‬מבוסס על אינטראקציה ספונטנית ומשחק חופשי בין הורה וילד‪.‬‬
‫‪ ‬משלב התערבויות ממגוון גישות – קוגנטיביות ‪ ,‬התנהגותיות ‪ ,‬דינאמיות ‪ ,‬פסיכואדוקציה‪ ,‬התערבות אקולוגית‬
‫וכו‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫הנחות יסוד בהתערבות‬

‫‪ ‬מערכת ההתקשרות מארגנת את תגובת הילד לסכנה ולביטחון ב‪ 5-‬שנות חיים הראשונות‬

‫‪ ‬לכן ההתערבות היעילה ביותר עם קשיים התנהגותיים ורגשיים של ילדים תהיה דרך עבודה עם דמויות ההתקשרות‬

‫‪ ‬רגישות תרבותית‬

‫‪ ‬הקשר הטיפולי הינו גורם משמעותי להחלמה‬

‫‪ ‬בטיפול "מדברים את אשר לא ידובר" ) )‪ ( speaking the unspeakable‬לצד עידוד ביטחון ותקווה‪.‬‬

‫‪ ‬הדגשת העיקרון של "מיטיבות הורית " ‪.‬‬

‫‪ ‬מטרת ההתערבות היא לחזק ולטפח את הדיאדה ולכן כל התערבות נבחרת רק אחרי‬
‫שנשקלה ההשפעה שלה על ההורה על הילד ועל האינטראקציה‪.‬‬

‫‪ ‬מטרת התערבות היא לאפשר להורה להיות זה שמנחה את הילד לאורך ההתפתחות כמו גם‬
‫בתוך עיבוד הטראומה הנוכחית‪ .‬לכן כל התערבות צריכה להגדיל את התחושה של ההורה‬
‫שהוא מסוגל וראוי לעשות זאת‪.‬‬

‫‪ ‬המטרה של המטפל זה לעזור להורה לחשוב‪ to reflect ,‬על מה קורה ‪ ,‬לעזור להורה לחקור‬
‫את רגשות הילד‪ ,‬ולעזור להורה לנקוט במעשה‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫שדות התערבות – מתגמשים ומשתנים ממקרה למקרה ‪ ,‬לעיתים גם בתוך‬

‫פגישה‬

‫‪ ‬שימוש במשחק‪ ,‬מגע פיזי ושפה בכדי להשיג יעדים התפתחותיים‪.‬‬

‫‪ ‬הדרכה התפתחותית מזדמנת‬
‫‪ ‬הדגמה של התנהגות מגנה‬
‫‪ ‬פירוש‪ :‬חיבור העבר וההווה‬
‫‪ ‬עזרה מעשית‪ ,‬ניהול המקרה‪ ,‬והתערבות במצבי משבר‬

‫קווים מנחים לבחירת נתיבי התערבות‬

‫‪ ‬המטפל מחפש נתיבי כניסה שיאפשרו לו לתת משמעויות להתנהגויות‪.‬‬

‫‪ ‬המטפל מתרגם בעבור ההורה את המשמעויות שבהתנהגות הילד‪.‬‬

‫‪ ‬המטפל מנצל נתיבי כניסה כדי לתרגם בעבור הילד את התנהגות ההורה‪ ,‬ואת מניעיו ‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫טראומה והורות‬

‫רונית שוסל – פסיכולוגית התפתחותית מומחית מדריכה‬

‫‪052-2926724 SHU.RONIT@GMAIL.COM‬‬

‫טראומה‬
‫שההורה עבר‬
‫בעברו‬

‫מקורות‬
‫להשפעת‬ ‫טראומה‬
‫שהילד‬
‫טראומה על‬ ‫וההורה‬
‫עוברים בהווה‬

‫ההורות‬
‫אינטראקציה‬
‫בניהן‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫מערכת ההתקשרות היא המארגן המרכזי של תגובות הילד לסכנה ובטחון בגיל הרך ‪.‬‬
‫הורה‬ ‫טראומות הוריות משפיעות על חווית הילד ‪,‬‬
‫טראומות של הילד משפיעות על ההורה ‪,‬‬
‫היחסים מושפעים מהדינמיקה‬
‫ילד‬ ‫בין מאפייני הילד ומאפייני ההורה ‪.‬‬

‫יחסים‬

‫א‪ .‬טראומה שההורה עבר בעברו‬

‫‪ .1‬ארועים טראומטיים ‪ACE`S -‬‬

‫‪ .2‬דפוס התקשרות‬
‫‪ .3‬רוחות ומלאכים‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫ילדים נעזרים ותלויים בהורים כדי‪:‬‬

‫‪ ‬לווסת תגובות רגשיות‬

‫‪ ‬לבסס בסיס בטוח לחקירה וללמידה‬
‫‪ ‬לבסס "מודל עבודה פנימי" ליחסים‬
‫‪ ‬לפעול ע"פ התנהגויות מקובלות‬

‫תפקיד המבוגר בהתקשרות‬

‫רגישות ‪ -‬חום‪ ,‬תגובתיות‪ ,‬תזמון‪ ,‬קבלה‪ ,‬גמישות‪,‬‬ ‫‪‬‬

‫התמודדות עם קונפליקט‪.‬‬

‫‪ -‬היכולת להיות קשוב לאיתותי הילד‪ ,‬להגיב אליהם בצורה‬ ‫‪ ‬זמי ות‬
‫מותאמת‪ ,‬תוך ביטוי רגשות חיובים כלפיו‪ .‬תוך כדי לקיחה בחשבון של‬
‫מאפייני תגובתיות הילד‪.‬‬

‫‪ -‬היכולת לראות את העולם מנקודת מבטו של הילד‬ ‫תוב ה הורית‬ ‫‪‬‬

‫)רפלקציה( ‪ -‬תוך התייחסות גמישה‪ ,‬רחבה ורב מימדית של התנהגות‬

‫הילד והמניעים לה‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫ייחוסים הוריים‬

‫‪ ‬אמונות קבועות הנוגעות להוויתו של הילד‬

‫‪ ‬האמונות נתפסות כאמת מוחלטת‬
‫‪ ‬הייחוסים מתייחסים לפנטזיות ‪ ,‬קונפליקטים ומשאלות הנוגעות לילד‬
‫‪ ‬ההתנהגות והמכווננות של ההורה מעבירה לילד את המסר כיצד עליו להתייחס‬
‫לרגשותיו‪ /‬מה מותר להרגיש‬
‫‪ ‬ילדים מפנימים את הייחוסים ההוריים ופועלים על פיהם‬

‫התקשרות והעברה בינדורית‬

‫דפוסי התקשרות עוברים מדור לדור ‪:‬‬

‫נמצא מתאם בין דפוסי ההתקשרות שהיו לאימהות עם אימותיהן לבין דפוסי‬
‫ההתקשרות שיש להן עם ילדיהם‪.‬‬

‫להורה אשר דפוס ההתקשרות שלו עם ההורה שלו הוא בטוח‪ ,‬סיכוי גבוה פי‬
‫ארבעה לבנות יחסי התקשרות בטוחים עם הילד שלו‪.‬‬

‫ממצאים אלו נכונים גם כאשר התינוק טרם נולד‬

‫)‪(Main, Kaplan, and Cassidy, 1985‬‬

‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫ייצוגים הוריים –‬
‫אחוז‬ ‫ההורה – מערכת‬ ‫הילד – מערכת‬ ‫דפוס‬
‫ארגון החשיבה ההורית‬
‫מהילדים‬ ‫ה‪CAREGIVING‬‬ ‫ההתקשרות‬ ‫ההתקשרות‬
‫ביחס לעבר‬

‫‪65%‬‬ ‫‪AUTONOMOUS‬‬ ‫אימהות רגישות‬ ‫פנוי לחקירה ‪ ,‬בשעת‬ ‫בטוח‬

‫בעלי יכולת לארגן את חוויות‬ ‫וזמינות‬ ‫מצוקה מתנחם אצל‬
‫הילדות שלהם בצורה‬ ‫ההורה‪.‬‬
‫קוהורנטית ואינטגרטיבית‬ ‫איזון בין חקירה‬
‫"אוטונומיות" ו"חופשיות‬ ‫והתקשרות‬
‫לחקור"‬

‫‪10%‬‬ ‫‪PREOCCUPIED‬העצמה‬ ‫לא בטוח חרד ממעט בחקירה ‪ ,‬דפוס אימהות לא עקביות‬
‫רגשית‪ ,‬בלבול‪ ,‬הצפה וכעס‬ ‫אמביוולנטי מול האם ‪ -‬בקריאת איתותי‬
‫בהווה ביחס לחוויות שחוו‬ ‫הילד‬ ‫קירבה ודחייה‪/‬כעס‬
‫בילדות‬ ‫בו"ז‪ ,‬מצוקה וקושי‬
‫אמהות טרודות‬ ‫להתנחם ע"י האם‬ ‫‪51‬‬

‫ייצוגים הוריים –‬
‫אחוז‬ ‫ההורה – מערכת‬ ‫הילד – מערכת‬
‫ארגון החשיבה ההורית‬ ‫דפוס ההתקשרות‬
‫מהילדים‬ ‫ה‪CAREGIVING‬‬ ‫ההתקשרות‬
‫ביחס לעבר‬

‫‪25%‬‬ ‫‪ DISMISSING‬הרחקה‬ ‫העדר זמינות‬ ‫הרבה חקירה אך תוך‬ ‫לא בטוח נמנע‬
‫רגשית‪ ,‬ניתוק מחוויות‬ ‫ורגישות של האם‪,‬‬ ‫התרחקות אקטיבית‬
‫רגשיות שליליות‬ ‫מההורה ‪ ,‬לא רואה בהורה רתיעה ממגע פיזי‬
‫מקור נחמה‪ ,‬עשוי להעדיף עם הילד‪ ,‬אמהות‬
‫דוחות‬ ‫להתנחם אצל זרים‬

‫‪ UNRESOLVED‬טראומה‬ ‫התנהגות הורית‬ ‫דפוסי התנהגות סותרים‪,‬‬ ‫לא בטוח לא מאורגן‬

‫מפחידה או מפוחדת לא פתורה בהסטוריית‬ ‫התמוטטות של דפוס‬
‫‪ ,‬תקשורת הורית לא ההתקשרות של ההורה‬ ‫התקשרות מאורגן‪ .‬בגיל‬
‫מותאמת‬ ‫מבוגר – דפוסי התנהגות‬
‫שולטים בהוריהם – היפוך‬
‫תפקידים‬

‫‪52‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫השפעת חוויה טראומטית )ברקע של ההורה או טראומה משותפת ליחסים עם‬

‫הילד ( על ההורות‪ -‬סיכונים‪:‬‬

‫‪ ‬מערערת את התחושה של ההורה שהוא יכול לשמור על הילד ולכן עשויה‪:‬‬

‫• להגביר את התנהגות השמירה של ההורה על הילד בצורה שאינה מתאימה לסביבה על‬
‫ידי הימנעות מפעילות‪ ,‬הגברת השליטה על הילד )כרוכה בכעס מרובה לעתים קרובות(‪,‬‬
‫ביטוי גלוי של פחד וחשש‪ ,‬אזהרת הילד‪ ,‬תפיסת הילד כפגיע מאוד‪.‬‬
‫• להקטין את השמירה על הילד מתוך הדחקת החוויה‪ .‬הזנחת הילד‪ ,‬אי הפעלת שיקול‬
‫דעת‪.‬‬

‫השפעת טראומה על ההורות‪ -‬סיכונים‪:‬‬

‫פוגעת בתחושת האפקטיביות של ההורה ובביטחון שלו ובכך עשויה‪:‬‬

‫• ליצור הורות לא החלטית ולא יציבה‬

‫• להקטין את היכולת של הורה לעמוד בקונפליקטים עם הילד‬
‫• להגביר התנהגויות של חוסר אונים‪ -‬התפרצויות‪ ,‬אלימות‪ ,‬שיתוק‬
‫וויתור‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫השפעת טראומה על ההורות‪ -‬סיכונים‪:‬‬

‫‪ ‬שבירת תחושת הצדק וההיגיון בעולם עשויה ליצור מירמור ופסימיות אצל ההורה‬
‫ולהפריע לילד בתהליך הסוציאליזציה שלו שדורש תחושה של סדר והגיון בעולם‪ .‬יכול להביא‬
‫גם לפגיעה בהתפתחות המוסרית של הילד ) קבלת סמכות ‪/‬ממסד וכו (‬

‫‪ ‬תחושת חוסר אונים אצל ההורה עשויה ליצור חוסר תקוה וייאוש שמפריעים לילד לפעול‬
‫באופן פעיל בהבנת העולם ובפעילות בו ‪.‬‬

‫השפעת טראומה על ההורות‪ -‬סיכונים‪:‬‬

‫‪ ‬טראומה עשוייה לייצר נטיה לדיכאון וחרדה אצל ההורה ובכך‪:‬‬

‫• להפריע לפעילויות משחקיות ומונעות סקרנות עם הילד‪.‬‬
‫• לבטא פחות אהבה כלפי הילד‬
‫• לפגוע בתחושה של הילד שהוא מקור לעניין ושמחה אצל ההורה‬
‫• לגרום לילד להשקיע משאבים רבים בהרגעת ההורה‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫טראומות בהורות ‪ -‬הזדמנות‬

‫‪ ‬תחושת חוסן מול סכנות‪.‬‬

‫‪ ‬מאפשרת להורה לפעול באופן שקול גם במצבי קיצון‪.‬‬
‫‪ ‬מועברת לילד כיכולת התמודדות גבוהה של ההורה‪ ,‬מייצרת ביטחון של הילד בהורה‪.‬‬
‫‪ ‬עליה ביכולת להיות יצירתי ואמונה ביכולת לפעול באופן יצירתי‪.‬‬
‫‪ ‬מגבירים את היכולת של ההורה להיות משחקי עם הילד גם בסיטואציות מעוררות פחד וקושי‪.‬‬
‫‪ ‬מגבירות את התחושה של הילד שהוא אהוב ובעל ערך‪.‬‬
‫‪ ‬אימוץ תפיסות עולם מורכבות יותר‪ -‬חיים רוחניים מפותחים יותר‪.‬‬
‫‪ ‬מספק לילד תחושת משמעות מורכבת ומגינה‪.‬‬

‫הערכת טראומות בהורות‬

‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫‪ ‬בחינת רקע הטראומות שאיתן ההורה מגיע אלינו – הכרחית ‪.‬‬

‫‪ ‬תהליך ההערכה הינו ערוץ למידה של ההורה ‪.‬‬
‫‪ ‬מאפשר שיח אינטימי וגלוי על דברים שבד"כ אינם מדוברים מייד‪.‬‬

‫‪ LIFE STRESSOR EVENT CHECKLIST‬שאלון אירועים‬

‫טראומטיים להורה‬

‫"אירועים קשים ומצבי דחק שאנו כהורים חווינו בעבר משפיעים על ההבנה‬
‫שלנו את החוויה של הילד באירוע הטראומטי ועל יכולתנו לסייע לו‪ .‬ברצוני‬
‫לברר האם ישנם אירועי חיים קשים שאתם חוויתם בעבר ועשויים להיות‬
‫רלוונטיים‪ .‬גם תכנים אלו עשויים לעורר רגשות קשים‪ ,‬אנא שתפו אותי‬
‫במידה ואתם חווים קושי"‪.‬‬
‫תקיפה מינית‪ ,‬פיזית‪ ,‬נפשית‪ ,‬הזנחה‬ ‫‪.1‬‬
‫מוות של ילד‪/‬בן זוג‪/‬אדם קרוב‬ ‫‪.2‬‬
‫המצאות באסון או עדות לאסון‬ ‫‪.3‬‬
‫חשיפה לאירוע מאיים‬ ‫‪.4‬‬
‫בטחון כלכלי ‪/‬משפחתי‬ ‫‪.5‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫רוחות רפאים בחדר הילדים ‪Ghosts in the nursery:‬‬

‫)‪(Freiberg. S, Adelson & E, Shapiro. V ,1975‬‬

‫רוחות רפאים הוא הדרך שבה ההורים פועלים עם ילדיהם תסריטים מילדותם המוקדמת‪.‬‬
‫אלו טראומות בעברו של ההורה שלא עברו עיבוד רגשי ‪.‬‬
‫לא מודעים אך משפיעים ‪ ,‬בעיקר בהקשר של חוסר אונים ופחד‪.‬‬
‫השיחזור בהווה נעשה באמצעות דרכי טיפול הכוללות ענישה והזנחה ‪.‬‬

‫כדי לא לחוות את הרגשות הקשים המשתחזרים בהווה‪ ,‬ההורה עשוי לפעול באופן אקטיבי על‬
‫ידי הימנעות מסיטואציות מסויימות מול הילד או על ידי תקיפת הילד כאשר הוא מעורר רגשות‬
‫אלו‪.‬‬

‫כאשר ההורה אינו מצליח למנוע את עלייתם של רגשות אלו הוא עשוי להגיב באופן לא מווסת‬
‫כפי שהגיב כאשר חווה אותם סביב האירוע‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫בעיות בפירוש והבנה של סיטואציות בין אישיות‪:‬‬

‫האופן בו ההורה מפרש ותופס את כוונות הילד‪.‬‬ ‫•‬
‫האופן בו ההורה מפרש את גודל הבעיה שעולה מול הילד‪.‬‬ ‫•‬
‫האופן בו ההורה מנתח ומבין סיטואציות מול הילד‪.‬‬ ‫•‬
‫האופן בו ההורה מודד את כוחו מול הילד‪.‬‬ ‫•‬
‫האופן בו ההורה תופס סיטואציות בין הילד לבין אחרים )ילדים או בוגרים(‪.‬‬ ‫•‬

‫למה הורים מסויימים משחזרים את העבר הטראומטי שלהם ואחרים לא ?‬

‫‪ ‬מה שקובע אם ההורה ישחזר חוויות מעברו זה היכולת לזכור לא רק מה קרה‬

‫אלא גם את החוויה האפקטיבית‪ :‬חוויה של אימה‪ ,‬פחד‪ ,‬חוסר אונים‪.‬‬
‫‪ " ‬היזכרות מצילה את ההורה משיחזור העבר‪ ,‬היזכרות מאפשרת להורה‬
‫להזדהות עם הילד ולא רק עם התוקפן " )פרייברג‪(1980 ,‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫מנגנון ההזדהות עם התוקפן‬

‫‪ ‬על ידי הזדהות עם התוקפן או עם תוקפנותו‪ ,‬הילד משנה צורה‪ :‬מהאדם שאיימו עליו לאדם המאיים‪.‬‬
‫‪ ‬מתפקיד סביל לתפקיד פעיל‪ .‬התוקפנות מכוונת לאחרים בעולם‪.‬‬
‫‪ ‬מאפשר הגנה על האגו הפגיע מפני תקיפה מבחוץ ‪.‬‬

‫‪ ‬עבודה טיפולית דו שלבית‪:‬‬

‫א‪ .‬לעורר את המודעות של ההורה למקור התוקפנות ‪ ,‬לזהות אותו ולהפוך אותו לזר‪.‬‬
‫ב‪ .‬לאחר שהקול התוקפן זוהה כשונה ממה שאני ‪ ,‬לתרגם ולפרש אותו כהגנה כנגד חרדה בלתי‬
‫נסבלת‪.‬‬

‫ההתערבות ‪ -‬לעשות חיבור בין עבר להווה ‪ :‬לדוג‪ :‬למצוא את הילד הפגיע‬
‫בהורה הפוגע‬
‫‪" ‬אני חושבת שכשדנה סיפרה לך את הסיפור זה הזכיר לך דברים‬
‫קשים שקרו לך כשהיית קטנה וזה גרם לך לפחד"‬
‫‪" ‬האם את חושבת שלמה שקרה לך כשהיית בת חמש יש קשר‬
‫למה שקורה עכשיו עם דנה" ?‬
‫‪" ‬למה את נזקקת אז מאמא? האם את חושבת שדנה זקוקה לזה‬
‫עכשיו ממך? האם את חושבת שתוכלי לתת לה את זה עכשיו? "‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫מלאכים בחדר הילדים‪ -‬העברה בין דורית של השפעות הוריות מיטיבות‬

‫)ליברמן‪ ,‬פדרון‪ ,‬הריס ואן הורן‪(2005 ,‬‬

‫‪ ‬למה אנשים שעברו טראומה אינם בהכרח משחזרים זאת עם ילדיהם ‪ ,‬למרות הנטייה‬
‫של "רוחות רפאים מהעבר" לרדוף בהורות העכשוית?‬
‫‪ ‬מלאכים = דמויות התקשרות מיטיבות‪.‬‬
‫‪ ‬משמשים ככוחות מקדמי גדילה בחייהם של הורים שעברו טראומה‪.‬‬
‫‪ ‬לצד עיבוד וגירוש רוחות הרפאים קיימת חשיבות טיפולית בהעצמת הכוחות החיוביים‪.‬‬
‫‪ ‬מאפשר ליצור נרטיב שמכניס את הטראומה לפרספקטיבה‪ ,‬ומדגיש גם כוחות ביחסי‬
‫התקשרות שהינם משמעותיים להחלמה‪.‬‬

‫הרגעים הללו מופנמים והופכים להיות חלק אינטגרלי מהזהות ‪ ,‬העצמי של הילד‬ ‫‪‬‬
‫הרגעים הללו נצרבים בזיכרון ‪,‬נחרטים ‪,‬מובילים להזדהות עם המגן‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הרגעים הללו מתדלקים חזרה בהווה של חוויות מטיבות מהעבר ‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הורים שיש ביכולתם לשלב חוויות שליליות ומיטיבות מילדותם‪ ,‬יהיו בעלי יכולת‬ ‫‪‬‬
‫רבה יותר לחוש אמפתיה לילדם בהווה‪.‬‬
‫אימהות לילדים עם התקשרות בטוחה יכלו לתת מקום לאירועים שמחים כמו גם‬ ‫‪‬‬
‫לאירועים פחות משמחים‪ .‬יכלו לספר סיפור מורכב‪ ,‬קוהורנטי ואינטגרטיבי על‬
‫ילדותן‪.‬‬
‫י"ד‪/‬חשון‪/‬תש"פ‬

‫הכלי שלנו ‪ -‬שאלון מלאכים בחדר הילדים‬

‫‪ ‬זכרונות של קשר מהילדות בו ההורה הרגיש מוגן‪ ,‬בטוח‪ ,‬מובן‪.‬‬

‫‪ ‬האופן שבו זכרון זה משמש כעוגן‪ ,‬מקור כוח בקשר עם הילד‬
‫שלו כיום‪.‬‬