‫קטניות בפסח‬

‫‪www.ybm.org.il‬‬

‫הרב יהודה‬

‫ראשי פרקים‬

‫א‪ .‬קטניות מדינא דגמרא‬

‫ב‪ .‬גזירת הקטניות וטעמיה‬

‫ג‪ .‬איסור הנאה ואיסור השהיה‬

‫ד‪ .‬תערובת קטניות‬

‫ה‪ .‬בליעת קטניות בכלים‬

‫ו‪ .‬קטניות קלויות ואפויות‬

‫ז‪ .‬חליטה‬

‫ח‪ .‬קטניות טריות ולחות‬

‫ט‪ .‬קטניות במי פירות‬

‫י‪ .‬שמן קטניות‬

‫יא‪ .‬הגדרת מיני הקטניות‬

‫יב‪ .‬חומרות בפסח‬

‫יג‪ .‬סיכום‬

‫***‬

‫א‪ .‬קטניות מדינא דגמרא‬

‫מדינא דגמרא רק חמשת מיני דגן (חיטה‪ ,‬שעורה‪ ,‬כוסמת‪ ,‬שיפון ושבולת שועל) יכולים לבוא לידי‬
‫חימוץ‪ .‬אבל שאר מינים‪ ,‬כגון אורז ודוחן‪ ,‬אינם מגיעים לידי חימוץ‪ ,‬אלא לידי סרחון (גמ' פסחים לה‪,‬א;‬
‫ועי' תחומין א עמ' ‪ ,79‬במאמרו של ד"ר פ' מונק‪ ,‬בהבדל הכימי שבין חימוץ לבין סרחון)‪ .‬אמנם רבי יוחנן בן נורי‬
‫אוסר אורז‪ ,‬כיון שלדעתו מין דגן הוא; וכן הוא אוסר דוחן מפני שקרוב להחמיץ ‪ -‬אך בגמ' (פסחים‬
‫קיד‪,‬ב) מבואר שזוהי דעת יחיד‪ ,‬וסתם משנה (בדף לה‪,‬א) היא דלא כמותו‪ ,‬וכך פסקו הראשונים‪ ,‬וזו‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪1‬‬

‫לשון הרמב"ם (הל' חמץ ומצה ב‪,‬א)‪" :‬אין איסור חמץ אלא בחמשה מינים בלבד‪ ...‬אבל קטניות‪ ...‬אפי'‬
‫לש אורז וכיוצא בו ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ ‪ -‬הרי זה מותר באכילה‪,‬‬
‫שאין זה חימוץ אלא סרחון" (וכן פסקו‪ :‬הרז"ה בעל המאור כו‪,‬ב מדפי הרי"ף ד"ה כתב הרי"ף; הרא"ש פ"ב סי' יב;‬
‫ריטב"א פסחים לה ועוד; וכן משמע מהרי"ף שהשמיט את דברי ריב"נ)‪.‬‬

‫ברם נראה שקצת מרבותינו הראשונים הבינו שגם לרבנן ולמסקנת הגמ'‪ ,‬שאין חייב על חימוצן של‬
‫אורז ודוחן‪ ,‬מ"מ איסורא מיהא איכא בהם‪ ,‬ודינם כחמץ נוקשה (שהוא אסור מדרבנן לחלק מהפוסקים ‪-‬‬
‫עי' מגן‪-‬אברהם תמב‪,‬א ותמז‪,‬ה)‪ .‬כן נראה מהתוס' (מ‪,‬ב ד"ה רבא) שכתבו שקמח של עדשים אין דרכו‬
‫לבוא לידי חימוץ כל כך‪ ,‬משמע שבא לידי חימוץ קצת‪ .‬וכן כתב מהר"ם חלאוה (לה‪,‬א וקיד‪,‬ב) בדעת‬
‫רבותינו הצרפתים‪ .‬וכתב עוד בשמם‪ ,‬שמדלא ממעט בגמ' אלא אורז ודוחן שבאין לידי סרחון‪ ,‬ש"מ‬
‫ששאר מינים אסורים‪ .‬ומזה כלל‪ :‬כל שנתפח בבישולו אסור לבשלו בפסח‪ ,‬דקצת חמץ יש בו (היינו‪,‬‬
‫חמץ נוקשה)‪ .‬וכן כתב הריטב"א (לה‪,‬ב)‪:‬‬
‫יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ ‪ -‬ויש שפירשו‪ ,‬שאינם באים לידי חמץ גמור להתחייב‬
‫עליה כרת‪ ,‬אלא לידי נוקשה‪ ,‬ואיכא עליה איסור דרבנן‪.‬‬

‫ויש שהבינו כן בדעת הראב"ד (בהשגות בריש פרק ה)‪ ,‬שכתב‪:‬‬

‫אין דבר זה פשוט‪ ,‬ולא הכל מודים בו ‪ -‬דנהי דאין עושים חמץ גמור‪ ,‬ואין חייבים על‬
‫חימוצו כרת‪ ,‬נוקשה מיהת הוי‪ ,‬ואסור‪.‬‬

‫וכתב במגדל‪-‬עוז‪ ,‬שדברי הראב"ד מכוונים לדברי הרמב"ם בהלכה א' בדין קטניות‪ .‬לפ"ז לראב"ד‬
‫יש איסור של חמץ נוקשה באורז ודוחן‪ .‬כך הבין בחק‪-‬יעקב (תנג‪,‬יד) בדעת הראב"ד‪ .‬מהדיר חי'‬
‫הריטב"א שבהוצ' מוסד הרב קוק העיר‪ ,‬שה"יש שפירשו" שהביא הריטב"א‪ ,‬הוא הראב"ד‪.‬‬

‫אולם נראה שאין כן דעת הראב"ד‪ ,‬שהרי בדפוס שלנו השגת הראב"ד הנ"ל קאי על דברי הרמב"ם‬
‫בהלכה ב‪ ,‬בנוגע למי פירות (שלחלק מהראשונים יש בהם חשש חמץ נוקשה)‪ .‬זוהי גם הגירסה שהיתה‬
‫לפני המגיד‪-‬משנה‪ ,‬ודלא כמגדל‪-‬עוז (עי' חק‪-‬יעקב הנ"ל‪ ,‬שו"ת חת"ס או"ח סי' קכא‪ ,‬כף‪-‬החיים תנג‪,‬ז ושו"ת‬
‫יחוה‪-‬דעת ח"א עמ' כה בהערות)‪.‬‬

‫אף מהר"ם חלאוה‪ ,‬שהביא דעה זו בשם רבותינו הצרפתים‪ ,‬דחה דבריהם‪ ,‬שהרי רב הונא העיד‬
‫בגמ' (קיד‪,‬ב) שהיו מבשלים לכתחילה תבשיל של אורז‪ .‬גם הריטב"א‪ ,‬לאחר שהביא דברי היש‪-‬‬
‫מפרשים‪ ,‬כתב‪:‬‬
‫אבל מצאנו מנהג פשוט בכל ספרד‪ ,‬שאוכלים אורז ודוחן מבושל‪ ,‬וסומכים על דברי‬
‫הגאונים שאמרו שאין מחמיצים כלל‪ ,‬וכדאמרינן שאין באין לידי חימוץ אלא סרחון‪ ,‬ולא‬
‫קאמר שהוי נוקשה‪ .‬וכן הלכה‪.‬‬

‫גם אם שנוי הדבר במחלוקת‪ ,‬הרי כיון שאיסור חמץ נוקשה הוא מדרבנן‪ ,‬אזלינן בתר המקל‪,‬‬
‫בפרט שהם הרבים‪.‬‬

‫ב‪ .‬גזירת הקטניות וטעמיה‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪2‬‬

‫אף שהסכמת רוב הראשונים היא‪ ,‬איפוא‪ ,‬שאין חשש חמץ אלא בה' מיני דגן בלבד‪ ,‬מכל מקום‬
‫מצאנו בראשונים‪ ,‬שיש שהחמירו במינים אחרים מחששות שונים‪ .‬אב לכולם הוא הר"י מקורביל‬
‫בסמ"ק (מצוה רכג בהגהות)‪ ,‬שכתב‪:‬‬
‫ועל הקטניות‪ ,‬כגון פוי"ש ופול"י ורי"ש ועדשים וכיוצא בהם‪ ,‬רבותינו נוהגים איסור שלא‬
‫לאוכלם בפסח‪ .‬וכמדומה לי ששמעתי שלא לבשלם כי אם במים רותחין מתחילת נתינתם‬
‫בקדירה‪ 1 .‬וגדולים נהגו בהם היתר‪ ...‬מיהו קשה הדבר מאד‪ ,‬להתיר דבר שנוהגים בו‬
‫העולם איסור מימי חכמים קדמונים‪ ,‬דסתמא לא נהגו בו איסור מחמת חימוץ עצמו ‪ -‬דלא‬
‫טעו בדבר שתינוקות של בית רבן שלמדו הלכה יודעין‪ ,‬דאיכא בהדיא בגמ' דלא באין לידי‬
‫חימוץ כ"א מה' מיני דגן‪ .‬ולכן נראה לקיים המנהג‪ ,‬ולאסור כל הקטניות בפסח ‪ -‬ולא‬
‫מחמת חימוץ עצמו‪ ,‬כי טעות הוא לומר כן ‪ -‬אלא מטעם גזירה הוא‪ .‬דכיון דקטניות מעשה‬
‫קדרה הוא‪ ,‬ודגן נמי מעשה קדרה הוא‪ ,‬אי הוי שרינן קטניות‪ ,‬אולי אתי לאחלופי‪ ,‬כיון‬
‫דאידי ואידי מעשה קדרה הוא‪ .‬וגם מידי דמידגן ‪ 2‬הוא כמו ה' מינים‪ .‬וגם יש מקומות‬
‫שרגילים לעשות מהם פת כמו ה' המינים‪ ,‬ולכן אתי לאחלופי לאותן שאינם בני תורה‪ .‬ולא‬
‫דמי למיני ירקות‪ ,‬כגון כרוב וכרישין וכיוצא בהן‪ ,‬דהני לא דמי כלל לדגן‪ ,‬ולא אתי‬
‫לאחלופי‪ .‬ומנהג הגון הוא להזהר מכל קטניות‪ ,‬ואפ' מחרדל‪ ,‬משום דהוי מידי דמידגן‪.‬‬
‫ואע"ג דבתלמודא שרי אורז‪ ,‬זהו דווקא בימיהם‪ ,‬שהיו כולן בקיאים בהלכות איסור והיתר;‬
‫אבל עכשיו‪ ,‬בדורות אחרונים‪ ,‬ודאי יש לגזור כדפירשתי‪ ...‬ואפילו ליתנם במים רותחים‬
‫מתחילה יש לאסור‪ ,‬דילמא אתי לאחלופי לתתן במים קרים‪.‬‬

‫מדברי הסמ"ק עולה שהטעם לאיסור הוא‪ ,‬שמחמת דמיון הקטניות לדגן אתי לאיחלופי בחמשת‬
‫מיני הדגן‪ .‬מדברי הסמ"ק המובאים בבית‪-‬יוסף סי' תנג עולה‪ ,‬שהחשש הוא לתבואה שתתערב‬
‫במינים אלו‪ ,‬שהרי אי אפשר לבררן יפה‪ .‬לטעם זה רמזו דברי הריטב"א‪ ,‬שלאחר שהתיר את‬
‫האורז‪ ,‬כתב‪:‬‬
‫מיהו צריך להזהר לבררן יפה‪ ,‬שהרי נמצא עם האורז כמין כוסמין תמיד‪ ...‬ומילתא‬
‫דשכיחא טובא‪ ...‬והרבה מן החסידין נמנעו מלאכול מהם בפסח מבושלים מפני ערבובים‬
‫שעושים עמהם‪.‬‬

‫מדברי רבנו מנוח (על הרמב"ם פ"ה) יש ללמוד עוד טעם לאיסור‪ .‬וז"ל‪:‬‬
‫וכתוב בספר המנהגות‪ :‬ונהגו כל העולם שלא לאכול זרעונים בפסח‪ ,‬מפני שהם מחמיצים‪,‬‬
‫ועל כן נקרא 'חימצי'‪ - 3‬ע"כ‪ .‬ולא מסתבר לומר שיהיה תלוי באיסור כלל‪ ,‬שאין בשום‬
‫קטניות בעולם חשש חימוץ‪ .‬אלא הטעם‪ ,‬מפני שאין דרך לאכול קטניות במועד‪ ,‬שהרי‬
‫כתוב "ושמחת בחגך"‪ ,‬ואין שמחה באכילת תבשיל קטניות‪.‬‬

‫‪ 1‬פעולה זו נקראת "חליטה"‪.‬‬

‫‪ 2‬פי'‪ :‬נאספים לכרי‪ ,‬כדאיתא בנדרים נה‪,‬א‪ ,‬דקרי לקטניות מידי דמידגן‪.‬‬
‫‪ 3‬דמה שזהו החומוס‪.‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪3‬‬

‫בביאור‪-‬הלכה ריש סי' תנג כתב‪ ,‬שהטעמים המובאים ע"י רבינו מנוח הם קלושים‪ .‬אך באור‪-‬זרוע‬
‫(ח"ב סי' רנו) כתב שהר"ש מפלי"ש הביא בשם השאילתות‪ ,‬שמותר לבשל קטניות בין בפסח ובין‬
‫בשאר יו"ט‪ .‬וכ"כ בפרדס (סי' קלח)‪ .‬נראה מדבריהם שהיה מנהג שלא לאכול קטניות בכל יום טוב‪,‬‬
‫ולאו דוקא בפסח‪.‬‬

‫להלכה כתב הטור (סי' תנג) שחומרא זו שכתב הסמ"ק‪ ,‬חומרא יתירה היא‪ .‬וכן כתב בבית‪-‬יוסף‪,‬‬
‫דלית דחש לדברים הללו זולתי האשכנזים‪ .‬ועל כן בשו"ע (תנג‪,‬א) פסק מרן שמותר לבשל אורז‬
‫ושאר מיני קטניות‪ ,‬ואין הם באים לידי חימוץ‪ .‬אולם בדרכי‪ -‬משה כתב הרמ"א‪ ,‬שבני אשכנז נהגו‬
‫להחמיר‪ ,‬והוסיף בהגה בשו"ע‪" :‬ואין לשנות"‪ ,‬וכתב בחק‪-‬יעקב (אות ט)‪" :‬כל זה אינו אלא חומרא‬
‫בעלמא וגדר וסייג משום פרישות‪".‬‬
‫בפרי‪-‬חדש ובביאור‪-‬הגר"א הביאו סמך למנהג ממ"ש בפסחים מ‪,‬ב "רב פפי שרי ליה לבורדיקי‬
‫(נחתומים) דבי ריש גלותא לממחה קדרה בחסיסי‪ .‬אמר רבא‪ :‬איכא דשרי כי האי מילתא בדוכתא‬
‫דשכיחי עבדי" (שמזלזלין בדבר איסור)‪ .‬התוס' (ד"ה רבא) פירשו בשם הערוך‪ ,‬שחסיסי היינו קמח‬
‫עדשים‪ ,‬שאין דרכו לבא לידי חימוץ כל כך‪ .‬הרי שאסר רבא קמח העשוי מעדשים משום חשש‬
‫אחלופי‪.‬‬

‫כמה דחיות יש לראיה זו‪:‬‬

‫א‪ .‬הרא"ש (פ"ב סי' כח) למד מכאן‪ ,‬שאדרבא "לא חיישינן דילמא אתי לאיחלופי בשאר קמח"‪,‬‬
‫שהרי ללישנא בתרא "רבא גופא מחי לה קידרא בחסיסי"‪ ,‬וכלישנא זו קיי"ל להלכה (שו"ע תסג‪,‬ג)‪.‬‬
‫ב‪ .‬רש"י פירש שחסיסי הוא קמחא דאבשונא‪ ,‬היינו קמח קלוי (כרמל)‪ ,‬ואין איפוא מכאן ראיה‬
‫לקמח עדשים‪ .‬בשו"ע‪ ,‬בפסקו כלישנא בתרא‪ ,‬פירש כפירוש זה‪.‬‬
‫ערוך‪-‬השלחן הביא סמך למנהג להחמיר מהירושלמי‪ .‬וסיכם‪:‬‬
‫נהגו אבותינו זה הרבה שנים וקבלו עליהם באיסור לבלי לאכול אורז וכו'‪ ...‬ואיסור זה‪,‬‬
‫כיון שקבלו עליהם אבותינו משום גדר מדין תורה‪ ,‬אסור לנו לבטלו‪ .‬והמפקפקים בזה‬
‫והמקלים בזה מעידים בזה על עצמן‪ ,‬שאין בהן יראת שמים ויראת חטא‪ ,‬ואינם בקיאים‬
‫בדרכי התורה‪.‬‬

‫ברם יש בין גדולי האחרונים שהתנגדו בכל תוקף למנהג זה‪ ,‬עיין באריכות במור‪-‬וקציעה סי' רנג‪.‬‬
‫מקורות נוספים ראה בדברי ה"ר ש"י זוין זצ"ל בספרו המועדים‪-‬בהלכה‪ ,‬ובפרק "איסור קטניות"‬
‫שבערך "חמץ" באנציקלופדיה התלמודית (כרך טז עמ' קא‪ -‬קז)‪ .‬אשר להיתר אכילת קטניות ע"י‬
‫חולים ובשעת הדחק‪ ,‬ראה אריכות בשדה‪-‬חמד‪ ,‬מע' חמץ ומצה ו‪,‬א; ערוך‪-‬השלחן תנג‪,‬ה ומשנה‪-‬‬
‫ברורה תנג‪,‬ז‪.‬‬

‫לנו נותר עדיין מקום לדון‪ ,‬האם אותן עדות‪ ,‬שנהגו איסור בקטניות‪ ,‬נהגו בהן איסור כמו בחמץ‬
‫עצמו‪ .‬השאלה נוגעת לאיסורי ההנאה ואיסור השהיה (שבחמץ קיים משום בל יראה ובל ימצא);‬
‫לתערובת קטניות; לכלים הבלועים בקטניות; לקטניות שאינן באות במגע עם מים המחמיצים (כגון‪,‬‬
‫קלויות ואפויות) או באופן שאינו מחמיץ (בחליטה או במגע עם מי פירות)‪ .‬כמו"כ נדון בתוצרת‬
‫הקטניות‪ ,‬כגון שמן‪.‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪4‬‬

 ‫ג‪ .‬איסור הנאה ואיסור השהיה‬

‫בחמץ מצאנו איסור מיוחד‪ ,‬שאין כמותו בכל התורה כולה‬

‫(עי' תוס' פסחים ב‪,‬א ד"ה אור לגבי חיוב הביעור)‬
‫‪ -‬בל יראה ובל ימצא‪ .‬לגבי קטניות כתב בתרומת‪-‬הדשן (סי' קיג) שאין איסור להשהותם בפסח‪ ,‬וכל‬
‫שנאסר הוא דוקא לאוכלם‪ .‬בבאר‪-‬יצחק (סי' יא) ביאר שלא גזרו בקטניות‪ ,‬כיון שאין בהן איסור כרת‬
‫(ומאותו טעם לא גזרו על תערובתם‪ ,‬כנזכר בפרק ד)‪.‬‬

‫בנוגע לאיסור הנאה מבואר בתרומת‪-‬הדשן (סי' קיג) ובשו"ת המהרי"ל (סי' כה) שמנהג איסור‬
‫הקטניות הוא רק לגבי האכילה‪ ,‬אך מותר להנות מהן‪ ,‬כגון להדליק בשמן הנעשה מקטניות‪ .‬כל‬
‫הדיון לגבי הדלקה כזו הוא רק באשר לסמיכותו לשלחן האוכל‪ ,‬ובאשר לחשש שמא תיפול ממנו‬
‫טיפה לאוכל (ראה להלן בפרק ד)‪ .‬אמנם כתב בתה"ד‪ ,‬שכמדומה שהעולם נהגו איסור גם בהנאה‪,‬‬
‫ובמנהגי המהרי"ל כתב‪ ,‬שכן נהגו חסידים הראשונים ‪ -‬אולם תה"ד עצמו פסק להקל‪ ,‬וכן פסק‬
‫הרמ"א‪" :‬וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם [היינו הנאה]‪ ,‬וכן מותר להשהות מיני קטניות‬
‫בבית‪".‬‬

‫ד‪ .‬תערובת קטניות‬

‫חמץ אוסר את תערובתו אף במשהו (שו"ע תמז‪,‬א)‪ .‬האם כך יש לנהוג גם לגבי קטניות; או שמא שם‬
‫חזר הדין להיות ככל שאר האיסורים‪ ,‬הבטלים בששים; ואולי אף קיל מזה‪.‬‬

‫בתרומת‪-‬הדשן (סי' קיג) כתב‪ ,‬שנראה דאם נמצא גרגיר של מיני קטניות בקדרה או בתבשיל לא‬
‫מחמירינן כלל לאוסרו‪ ,‬דאפי' באכילה מותר‪ ,‬דגזרה דאיסור משהו ליתא אלא בתבואה דחמשת‬
‫המינים‪ .‬דבריו הובאו בדרכי‪-‬משה‪ ,‬אשר הביא גם את דברי המהרי"ל‪ ,‬שהמדליקים בשמן קטניות‬
‫צריכים להזהר שלא לתלות במקום שיכול לנטף על השולחן‪ .‬על כך כתב בדרכי‪-‬משה‪ ,‬שאין‬
‫המנהג כדבריו‪ ,‬אלא תולין ע"ג השולחן כבשאר ימות השנה‪ ,‬ואין לחוש שמא יטיף על האוכל‪ ,‬דאף‬
‫אם נוטף אין לאסור‪" ,‬דמיני קטניות אינן חמץ כלל‪ ,‬ואינם אסורים אלא משום מנהג‪ ,‬ובכה"ג ליכא‬
‫למיחש‪".‬‬
‫דברי דרכי‪-‬משה תמוהים‪ ,‬הרי כבר הביא בשם תה"ד שקטניות אינן אסורות במשהו‪ ,‬וא"כ גם‬
‫טיפת השמן שתיפול לתוך התבשיל לא תוכל לאוסרו‪ .‬אולם נראה שכונת הרמ"א לרבותא‪ ,‬שאין‬
‫צריך לנהוג בזהירות יתר בקטניות‪ ,‬ולא חיישינן שיתערב כלל‪.‬‬

‫להלכה כתב הרמ"א‪:‬‬

‫מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל‪ .‬וכן מותר להדליק בשמנים‬
‫הנעשים מהם‪ ,‬ואינן אוסרים אם נפלו לתוך התבשיל‪.‬‬

‫ומ"מ‪ ,‬אם אותו גרגיר ניכר‪ ,‬צריך להוציאו ‪ -‬כ"כ חיי‪-‬אדם (קכז‪,‬א)‪ ,‬ערוך‪-‬השלחן (סע' ו) ומשנה‪-‬ברורה‬
‫(ס"ק ח)‪.‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪5‬‬

‫לא ברור מלשון הרמ"א האם קטניות דינן ככל האיסורים הבטלים בששים‪ ,‬או שמא אין הן אוסרות‬
‫בדיעבד כלל אם נתערבו‪ .‬בחק‪-‬יעקב (ס"ק ו) דייק מלשון הרמ"א "ואם נפלו לתבשיל"‪ ,‬דאפי' ליכא‬
‫ששים מותר‪ ,‬ואפי' באכילה‪ .‬אך מדברי תה"ד משמע לו‪ ,‬דדוקא בתערובת משהו אין איסור‪ ,‬אבל‬
‫ביותר מששים אסור באכילה‪ .‬והעלה‪ ,‬שעיקר להלכה דאפילו ליכא ששים מותר‪ ,‬דבלאו הכי‬
‫חומרא והרחקה בעלמא הוא‪ .‬מ"מ ‪ -‬כתב בחק‪-‬יעקב ‪ -‬ביטול ברוב בעינן‪ ,‬דאם לא כן לא מקרי‬
‫תערובת כלל‪ ,‬דהוי כאוכל תבשיל קטניות בעין‪ .‬כך אמנם פסקו להלכה בשו"ע הגר"ז (סעיף ה)‪ ,‬חיי‪-‬‬
‫אדם (קכז‪,‬א) ומשנה‪-‬ברורה (ס"ק ט)‪ .‬בשו"ת באר‪-‬יצחק (סי' יא) הוסיף שעכ"פ לא צריך רוב כפול‪ ,‬ודי‬
‫במשהו יותר בהיתר‪.‬‬

‫רבים מן האחרונים שהוסיפו להשוות את איסור הקטניות לאיסורים אחרים‪ ,‬ומתוך כך הגיעו‬
‫למסקנה שאין לאסור בקטניות כל עוד אין הן הרוב בתערובת‪ ,‬כמו שביארנו‪ ,‬מפני שעל תערובת‬
‫קטניות לא גזרו כלל‪ ,‬וכן דקדקו מדברי חק‪-‬יעקב הנ"ל‪ .‬בבאר‪-‬יצחק (שם‪ ,‬וכן בספר המרחשת סי' ג‪,‬‬
‫ובספר חקת‪-‬הפסח לה"ר יצחק טייב תנג‪,‬ג) כתב‪ ,‬שלא יתכן שגזירת הקטניות תהיה חמורה מאיסור‬
‫דמאי‪ ,‬שעליו אמרו במס' חולין (ד‪,‬א) שלא גזרו בו על התערובת‪ .‬ובפרי‪-‬חדש (סי' תנג סוף אות א)‬
‫כתב‪ ,‬דלא עדיף מחלת חוץ לארץ שמבטלה ברוב ואכלה‪ .‬בספר המרחשת‪ ,‬בכף‪-‬החיים (אות כה)‬
‫ובספר חקת‪-‬הפסח (שם) הבינו מדבריו‪ ,‬שאפי' לכתחילה מותר לבטל קטניות ברוב‪ ,‬ואפילו בפסח‬
‫עצמו‪ .‬ברם מדברי תה"ד והרמ"א‪ ,‬שעסקו "בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל"‪ ,‬משמע שהקלו רק‬
‫בדיעבד‪ ,‬אך לכתחילה אין מבטלין איסור קטניות בידים‪ .‬והוסיף בחקת‪-‬הפסח‪ ,‬שאף לומר לאחר‬
‫לערבו ‪ -‬אסור‪ .‬בס' המרחשת (סוף אות ט) צירף את דברי הפר"ח לסניף להקל‪.‬‬

‫מדברי האחרונים הנ"ל מוכח שהיתר תערובת קטניות ברוב הוא משום שלא גזרו על תערובתם‬
‫(כשם שלא גזרו על תערובת דמאי וחלת חו"ל)‪ .‬אמנם בספר מנחת‪-‬כהן (ח"א פרק ט ד"ה ונראה) כתב‬
‫לגבי איסור נבלה סרוחה‪ ,‬שהיתרה בתערובת הוא משום שלא להפסיד את חלק ההיתר‪ ,‬שבה‬
‫נתערבה‪ .‬לכאורה‪ ,‬אפשר היה לומר אותו טעם בתערובת קטניות‪ ,‬שהיתר תערובת קטניות הוא‬
‫כדי שלא להפסיד את חלק ההיתר שבו נתערבו הקטניות ‪ -‬אך לא מצאנו מי מהפוסקים שיאמר‬
‫שזהו הטעם‪ ,‬אלא הטעם היחיד הוא‪ ,‬שלא גזרו כלל על תערובת קטניות ברוב‪.‬‬
‫לאור דברים אלו יש לדון במוצרי מזון בימינו‪ ,‬אשר מכילים קטניות שבטלות ברוב (כגון אלו‬
‫המכילים מעט שמן קטניות) ‪ -‬אף אם אסור לערב קטניות לכתחילה ע"מ לבטלם‪ ,‬וכן אסור לומר‬
‫לאחר שיבטלם עבורו‪ ,‬מכל מקום הרי חברות המזון הגדולות מכינות את המאכל בהיתר גמור‬
‫עבור הנוהגים היתר בקטניות‪ ,‬ואף רושמות על האריזות שמאכל זה כשר רק לנוהגים היתר‬
‫בקטניות‪ .‬וא"כ‪ ,‬ודאי בהיתר הם עושים כן‪ .‬וא"כ‪ ,‬אפשר ששוב אותו מאכל יהיה מותר גם לאלו‬
‫הנוהגים איסור בקטניות‪ ,‬כדין תבשיל שנתבטלו בו קטניות‪ ,‬המותר בדיעבד‪.‬‬

‫מעתה‪ ,‬לטעם שהביאו האחרונים ‪ -‬שתערובת קטניות לא גזרו עליה ‪ -‬ה"ה כאן אין לגזור‪ .‬אולם‬
‫אילו היינו משתמשים בטעמו של בעל מנחת‪-‬כהן ‪ -‬שלא להפסיד את חלק ההיתר ‪ -‬במקרה הנדון‪,‬‬
‫כל עוד לא קנה בן העדה הנוהג איסור בקטניות את המאכל שבו נתערבו הקטניות‪ ,‬עדיין אין הוא‬
‫מפסיד דבר (באפשרותו לקנות מאכל מקביל‪ ,‬שאין בו אף תערובת קטניות)‪ ,‬ואסור יהיה לו לקנות‬
‫מאכל זה‪.‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪6‬‬

 ‫בכל זאת‪ ,‬בנדון דידן יצטרפו כמה טעמים להסיק להיתר‪:‬‬
‫א‪ .‬כאמור‪ ,‬לדעת רוב האחרונים לא גזרו כלל על תערובת קטניות‪.‬‬
‫ב‪ .‬לדעת פרי‪-‬חדש מותר אף לבטל קטניות לכתחילה‪.‬‬
‫(עי'‬ ‫ג‪ .‬רבים מהראשונים סוברים שאיסור שאין לו עיקר מהתורה מותר לבטלו לכתחילה‬
‫אנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬ערך אין מבטלין איסור לכתחילה‪ ,‬ציון ‪.)05‬‬
‫ד‪ .‬אע"פ שאסור לכתחילה לבטל קטניות ברוב‪ ,‬י"ל שמותר לקנותם מאחר שעירבם בהיתר‪,‬‬
‫מפני שהקניה נחשבת למצב של דיעבד (עי' ט"ז יו"ד קח‪,‬ד)‪.‬‬
‫לכך יש לצרף את ההנחה שמדובר במוצרי מזון שהקטניות עורבו בהם עוד קודם לפסח‪ .‬והרי אפי'‬
‫חמץ גמור‪ ,‬כתבו הרבה אחרונים שמותר לבטלם לכתחילה קודם הפסח (שו"ע תמז‪,‬ד ונו"כ)‪ ,‬וכ"ש‬
‫קטניות שאינן אלא משום מנהג וחומרא בעלמא‪ .‬אפילו החולקים על הפר"ח‪ ,‬שהתיר לבטל קטניות‬
‫לכתחילה‪ ,‬לא נחלקו עליו אלא בביטולן בתוך הפסח‪ ,‬אבל קודם לפסח ‪ -‬י"ל שמותר לכו"ע‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫כך כתב בשו"ת באר‪-‬יצחק (שם)‪:‬‬
‫קטניות מערבים אותם מקודם פסח ‪ -‬דאז מותר לבטלו ברוב‪ ,‬כיון דשם היתר עליו מקודם פסח‪.‬‬
‫ולכן ליתא בזה לאסור דאין מבטלים איסורים לכתחילה‪ .‬ובפרט דאינו רק תקנת הגאונים‪ ,‬וקילא זו‬
‫מחלת חו"ל‪ ,‬דמבטלי לכתחילה ברוב‪ ,‬אף דהוי גזירה קדומה‪ ,‬וכ"ש בזה‪ ...‬ואף דלא גזרו על‬
‫תערובת דמאי‪ ,‬מיירי בלקח מן עם הארץ ע"י עירוב‪ ,‬ואילו בנתערב אחר שלקחו לדמאי‪ ,‬מחמירים‬
‫גם ע"י תערובת (כמבואר בחולין ד‪,‬א) ‪ -‬היינו משום דאחר שנאסר מחמת גזירת חז"ל‪ ,‬דינו כאיסור‬
‫גמור לאסור גם תערובתו; משא"כ בלקחו ע"י תערובת‪ ,‬דלא נכנס כלל בכלל גזירת חז"ל‪ .‬וא"כ‬
‫ה"ה בגזירת קטניות‪ ,‬שעיקר האיסור מתחיל מפסח‪ .‬ולכן‪ ,‬כיון דנתערב מקודם הפסח‪ ,‬ג"כ לא חל‬
‫ע"ז כלל מעולם גזירת הגאונים לאסור קטניות‪ .‬ולכן אם נתערב הקטניות ברוב‪ ,‬אף דעביד‬
‫לטעמא‪ ,‬ג"כ יש להקל‪.‬‬

‫נמצא איפוא‪ ,‬שאפילו מוצרי מזון שמעט קטניות מעורבות בהם לצורך טעם ("עבידא לטעמא") או‬
‫שהן הדבר המעמיד שבמוצרי המזון‪ ,‬מכל מקום הם מותרים‪ .‬בפרט יש מקום להיתר באותם‬
‫מוצרים שאי אפשר להשיגם בלא תערובת קטניות‪ ,‬שאז יש בזה גם משום שמחת יו"ט‪.‬‬

‫ודאי וודאי שיש להקל במוצרי מזון שמכילים רק תערובת של שמן קטניות‪ ,‬שכמו שיובא להלן‬
‫בפרק י‪ ,‬לרוב האחרונים לא נאסר כלל בגזרת הקטניות‪ .‬כל שכן במוצרי מזון‪ ,‬אשר מעורבים בהם‬
‫מיני קטניות שיש לגביהם ספק‪ ,‬אם הם בכלל הגזירה ‪ -‬כגון בוטנים וסויה‪ .‬יצויין כי רוב המוצרים‬
‫שמצויין עליהם שהם מכילים קטניות‪ ,‬המדובר הוא בשמן שמעורב בהם; ורוב השמן שבו‬
‫משתמשים בתעשיה הוא שמן סויה ‪ -‬הרי שהצטרפו כמה וכמה טעמים להתיר לקנות מוצרים אלו‪,‬‬
‫אף לצרכם של בני העדות שקיבלו עליהם את גזירת הקטניות‪.‬‬

‫שמא תאמר‪ ,‬אם כך בטלה כל גזרת קטניות בימינו ‪ -‬אשיבך‪ :‬האם עלינו לחדש גזירה במקום שלא‬
‫היתה שם גזירה מעולם‪ .‬ותמה על עצמך‪ :‬האם במקום שלא מצוי שום מין ממיני הקטניות שנהגו‬
‫בהם איסור‪ ,‬יש להחמיר ולהדר אחר מין חדש‪ ,‬ולאוסרו‪ ,‬כדי שלא יתבטל המנהג?!‬

‫ה‪ .‬בליעת קטניות בכלים‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪7‬‬

‫בכל האיסורים‪ ,‬אם בישלו איסור בכלי‪ ,‬נאסר הכלי לשימוש‪ ,‬כיון שהאיסור נבלע בדפנותיו‪ .‬הדרך‬
‫להיתר הכלי הוא ע"י הגעלתו או ליבונו ‪ -‬כל כלי וכלי ודיניו‪ .‬בכל האיסורים כך‪ ,‬ובאיסור חמץ על‬
‫אחת כמה וכמה‪ ,‬כיון שחמץ אסור אף במשהו‪ ,‬כמובא בפרק הקודם‪.‬‬

‫באשר לאיסור קטניות כתבו בחקת‪-‬הפסח (סי' תנג) בשם המהרל"ח‪ ,‬בכף‪-‬החיים (אות כז) בשם‬
‫הפרי‪-‬חדש‪ ,‬וכן כתב בזרע‪-‬אמת (ח"ג סי' מח)‪ ,‬שלאחר מעת לעת הכלים שבלעו קטניות מותרים‪.‬‬
‫הטעם הוא‪ ,‬שכיון שאין זה אלא מנהג בעלמא משום זהירות יתירה‪ ,‬לא עדיף מחלת חוץ לארץ‪,‬‬
‫שבטלה ברוב משום דקליש איסורא‪ .‬ואם ברוב אין לאסור‪ ,‬כל שכן שאין לאסור את הכלים אחר‬
‫מעל"ע (ועי' עוד תשובות הרמ"א סוף סי' קלג אות טו)‪.‬‬

‫יתר על כן‪ :‬בהמשך דברי חקת‪-‬הפסח כתב‪ ,‬שיש מקום להקל אפי' בכלי בן יומו‪ ,‬ואולי אף לבשל בו‬
‫לכתחילה‪ ,‬לפי שאי אפשר לבוא לידי נותן טעם‪ .‬הוא מביא שהמהרל"ח סיפר על הראב"ד‪ ,‬שהיה‬
‫מתארח אצל נוהגים להקל בדבר שהוא עצמו החמיר בו‪.‬‬

‫לכן‪ ,‬לא רק שבן עדה הנוהגת איסור בקטניות מותר לו לאכול אצל בן עדה המתירה זאת‪ ,‬ואין הוא‬
‫צריך לשאול אם בישלו באותו יום קטניות באותה קדרה שממנה הוא אוכל (הובאו הדברים בכף‪-‬החיים‬
‫אות כז‪ ,‬ובחזון‪-‬עובדיה עמ' נז)‪ ,‬אלא אף לכתחילה מותר לאשכנזי לאכול אצל בני עדות ספרד‪ ,‬אפי' אם‬
‫יודע בבירור שנתבשל בכלים ההם באותו יום קטניות (שו"ת יחוה‪-‬דעת ח"ה סי' לב)‪ .‬ומכאן תוכחת‬
‫גלויה לאלו‪ ,‬שיש בידם מנהג מגונה שלא להתארח אצל חבריהם בפסח‪ ,‬אפי' שהם בני תורה‪ ,‬רק‬
‫מחמת שיש להם מנהגים שונים‪ .‬ואין זה דרכי נועם‪.‬‬

‫אולם בשו"ת יחוה‪-‬דעת ח"א סוף סי' י כתב‪ ,‬שהמבשל קטניות בביתו לקטן‪ ,‬רצוי לכתחילה שייחד‬
‫כלים מיוחדים לצורך זה‪ ,‬כדי שלא ישתמשו בכלים ההם לעצמם‪ ,‬לצורך גדולים (ועי' עוד שמירת שבת‬
‫כהלכתה מ‪,‬פ)‪.‬‬

‫ו‪ .‬קטניות קלויות ואפויות‬

‫מבואר בגמ' (פסחים לט‪,‬ב)‪:‬‬

‫ת"ר‪ :‬אלו הדברים שאין באין לידי חימוץ ‪ -‬האפוי והמבושל והחלוט‪.‬‬

‫פרש"י‪:‬‬
‫האפוי ‪ -‬לחם שנאפה‪ ,‬כל מה ששורהו במים אינו מחמיץ‪ .‬אפוי ומבושל ‪ -‬כלומר אפוי‪ ,‬אפי' הוא מבשלו‬
‫לאחר האפיה אינו מחמיץ‪ .‬והחלוט ‪ -‬ברותחין‪ ,‬שאין מניחין אותן להחמיץ‪.‬‬

‫כך נפסק גם להלכה ‪ -‬עי' רמב"ם הל' חמץ ומצה ה‪,‬ג ושו"ע או"ח סי' תסג‪ .‬כדי שחיטה תחמיץ‪,‬‬
‫עליה‪ ,‬איפוא‪ ,‬להיות שרויה במים עד שתחמיץ; אבל באפיה (וה"ה קליה ‪ -‬רש"י שם ופשוט בגמ') או‬
‫בחליטה א"א להגיע לידי חימוץ‪ .‬משום כך יכול היה ר' עקיבא לחלק קליות ואגוזים לתינוקות בליל‬
‫הפסח (פסחים קט)‪.‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪8‬‬

‫לכאורה‪ ,‬כל מה שמותר לעשות בחמשת המינים‪ ,‬ודאי שמותר גם לעשות בקטניות‪ .‬שהרי מכיון‬
‫שטעם הגזרה לאסור הקטניות הוא שמא יבוא להקל בה' מינים‪ ,‬לא עולה על הדעת שנחמיר בהם‬
‫יותר מאשר אנו מחמירים בה' מינים עצמם‪ .‬סברה זו כתבוה הרבה מן האחרונים ‪ -‬עי' דעת‪-‬תורה‬
‫למהרש"ם סי' תנג; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קפג; מרחשת סי' ג ועוד‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שאף אפו‬
‫מצות ממיני קטניות‪ ,‬לאחר שביררום‪ ,‬כמו שמעיד המהרש"ם בספריו‪ ,‬שם‪.‬‬

‫מדברי חיי‪-‬אדם (קכז‪,‬א) עולה שמעולם לא נגזרה הגזרה על קטניות אפויות‪ ,‬שכן מיד לאחר שכתב‬
‫שאסור להקל בקטניות משום 'אל תטוש תורת אמך'‪ ,‬כתב‪" :‬אבל מותר לטחון ולאפותה כעין‬
‫מצות‪ ".‬אין בזה אם כן כלל משום 'אל תיטוש תורת אמך'‪ .‬וכך עולה גם מדברי הראשונים‪,‬‬
‫שבדברם על גזירת קטניות עסקו באכילתם מבושלות בלבד‪ .‬הריטב"א כתב‪" :‬והרבה חסידים‬
‫נמנעו מלאוכלם בפסח מבושלים"; בסמ"ק ‪" -‬שמעתי שלא לבשלן בפסח"; מהרי"ל ‪" -‬אמר‬
‫(ועי' עוד ר' ירוחם נתיב‬ ‫מהר"ש‪ ,‬דגזרינן שלא לבשלן בפסח"; בטור ‪" -‬ויש אוסרים אורז וכו' בתבשיל"‬
‫ד ח"ג)‪ .‬בתרומת‪-‬הדשן סי' קיג חזר והדגיש ג' פעמים שמיירי בקטניות שנפלו עליהם מים‪.‬‬

‫הראי"ה קוק זצ"ל (בשו"ת אורח‪-‬משפט סי' קיא) דייק כך מדברי הרמ"א עצמו‪ ,‬שהגהתו (תנג‪,‬א) מוסבת‬
‫רק על מה שכתב המחבר מלשון הרמב"ם‪" ,‬ומותר לעשות מהם תבשיל"‪ ,‬וע"ז הוסיף‪" :‬ויש‬
‫אוסרים" ‪ -‬כלומר בתבשיל‪ ,‬וע"ז קאי המנהג‪.‬‬

‫כך כתב גם הגר"ז בשו"ע שלו (תנג‪,‬ה)‪:‬‬

‫ואפי' במיני קטניות לא נהגו אלא איסור אכילה אם נפלו עליהם מים‪ ,‬בענין שכיוצא בזה‬
‫בה' מיני דגן אסור מעיקר הדין‪.‬‬

‫וכן בשו"ת רב פעלים (ח"ג סי' ל)‪ ,‬אחר שהביא מנהגים האוסרים אכילת אורז אפי' אצל בני ספרד‪,‬‬
‫כתב‪:‬‬
‫מיהו כ"ז בבישול‪ .‬אבל אם עדיין לא נתבשל‪ ,‬מותר לטלטלו‪ ,‬ולא חשיב מוקצה לגביה‪ ,‬יען‬
‫כי עתה יכול הוא לקלותו באש בלי מים‪ ,‬דאין כאן חימוץ‪ .‬וכן ראיתי להרב מהר"ח פלאג'י‬
‫שכתב‪ ,‬שיש נוהגים לקלות את האורז באש‪ ,‬ואח"כ מבשלים אותו‪ .‬ובמקום רחיצה במים‪,‬‬
‫עושים אותו קלוי באש בלתי מים‪ ,‬ואח"כ נותנים אותו בקדרה מלאה מים רותחים‪ .‬ובזה‬
‫אין פקפוק כלל דהוא היתר גמור‪ .‬והוסיף וכתב‪ :‬ולפי זה אפשר שגם האשכנזים יכולים‬
‫לטלטל אורז ביו"ט‪ ,‬דחזי להו בקליה ‪ -‬כי כיון שקלו אותו‪ ,‬יכולים לבשלו‪.‬‬

‫היו שחששו‪ ,‬שמא יבואו לצאת ידי חובת אכילת מצה במצה שנאפתה מקטניות‬
‫(שואל ומשיב מהדו"ק‬
‫ח"ב סוף סי' ק; כף החיים אות יח)‪ .‬אולם משום כך הזהיר חת"ס (שו"ת או"ח סי' קכא) לעשות היכר בין‬
‫מצת קטניות לבין מצה שיוצאים בה ידי חובה‪ .‬הרי לך שנהגו לאפות מצות מקטניות‪ ,‬וכן עולה‬
‫מתשובת באר‪-‬יצחק (סי' יא)‪.‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪9‬‬

‫מתשובת חת"ס הנ"ל עולה שלא רק שאין לאסור קטניות קלויות או אפויות‪ ,‬בלא מים; אלא אפי'‬
‫עם מים‪ ,‬אם מקפיד בהם כמו באפיית מצות (דהיינו שאינו מניחם עם המים יותר מכרבע שעה) אין‬
‫בכך כל איסור‪.‬‬

‫מחמת סברה זו‪ ,‬שאין גזירת קטניות יכולה להיות חמורה מגוף מיני דגן‪ ,‬ומכיון שמעולם לא היה‬
‫המנהג לאסור באופן זה‪ ,‬עשה הראי"ה קוק זצ"ל מעשה לתת את חותמו על שמן שומשום כשר‬
‫לפסח הנעשה בלא תערובת מים‪ .‬ועוד הוסיף וכתב (שו"ת אורח‪-‬משפט סי' קט ואילך)‪:‬‬
‫חלילה לנו למנוע את הטוב‪ ,‬ולאסור את המותר‪ ...‬כיון שאין כאן אלא מנהג‪ ,‬אין להפליג‬
‫בו בחומרות כ"כ‪ ...‬עיקר הנטיה לחומרות יתרות במה שיש דרך סלולה ע"פ דרכי התורה‬
‫להקל‪ ,‬אין זה מילי דחסידותא כלל‪ ...‬שזהו מדה של המתרחקים מפנימיות התורה‪ ,‬רחמנא‬
‫לצלן מהאי דעתה‪ ...‬ואיך נישא פנינו נגד כל רבותינו הפוסקים שהתירו בפירוש‪ ,‬שלא נהגו‬
‫איסור אלא ע"י תבשיל או לתיתה‪.‬‬

‫אמנם בשו"ת רב‪-‬פעלים (שם)‪ ,‬לאחר שכתב שמותר לקלות אורז‪ ,‬כתב‪:‬‬
‫מיהו מסתפק אני בדבר זה לאשכנזים‪ ,‬דאפשר דאינו מותר להם לקלות האורז ולבשלו‬
‫משום מראית עין‪ ,‬דהרואהו אחר בישולו‪ ,‬אינו יודע שקלו אותו קודם‪ ,‬אלא חושב שעבר‬
‫על דברי חכמים שאסרו להם לבשל אורז‪.‬‬

‫אבל כבר הבאתי לעיל‪ ,‬שבאפיה ובקליה מעולם לא נהגו בזה איסור‪ .‬וצ"ל שבמקומו של בעל שו"ת‬
‫רב‪-‬פעלים לא היו בקיאים במנהגי האשכנזים‪ ,‬ואין בספיקו כדי להוציא מידי ודאי של כל הפוסקים‬
‫הנ"ל‪ ,‬שלא חששו כלל למראית עין בדבר שלא היה בו מנהג להחמיר כלל‪.‬‬

‫ומצאנו בדברי פרי‪-‬חדש (תסא‪,‬א) שאפילו בדבר שיש בו חשש כרת לא חששו למראית העין‪ .‬הוא‬
‫נחלק שם על בעל כנסת‪-‬הגדולה‪ ,‬שאסר להשתמש בקמח מצה משום מראית עין‪ ,‬לאחר מעשה‬
‫שהיה‪ ,‬שאישה אחת טעתה בעקבות חברתה‪ ,‬ובישלה בקמח של ממש‪ ,‬ונכשלה באיסור כרת‪.‬‬
‫הפר"ח דחה דבריו‪ ,‬וכתב "שאין לנו לגזור גזירות מדעתנו‪ ...‬דכל שמותר מעיקר הדין עבדינן‬
‫בפסח‪ ,‬ולא חיישינן למראית עין‪ ".‬לדעתו הסכימו בחק‪-‬יעקב (תס‪,‬טז) ובכף‪-‬החיים (תסא‪,‬לא)‪.‬‬

‫(כגון‪ :‬שו"ת מאמר מרדכי סי' לב; שו"ת שואל‬ ‫אמנם היו אחרונים שהחמירו בקטניות אפויות או קלויות‬
‫ומשיב מהדו"ק ח"ב סוף סי' ק)‪ .‬אבל כבר ראינו שרוב גדולי הפוסקים התירו‪ ,‬ואף בלשון חריפה ביותר‬
‫(עי' דברי הראי"ה קוק); ומה עוד שהגזירה אינה אלא חומרא בעלמא‪ ,‬שיש להקל בספקותיו‪ .‬כל שכן‪,‬‬
‫כשמדובר במיני קטניות שיש לגביהן ספק אם נכללו בגזירה כל עיקר (כגון‪ :‬בוטנים‪ ,‬סויה וחמניות)‪ ,‬לא‬
‫עולה על הדעת להחמיר בזה‪.‬‬

‫ומעתה‪ ,‬הרוצה לפצח 'גרעינים' שחורים בפסח‪ ,‬או לאכול 'פופקורן' ‪ -‬יכינם בקליה בלא מים‪ ,‬או‬
‫יקנה אותם מחברה שיש לה הכשר לפסח‪ ,‬ואין בזה כל חשש‪ .‬ואם אפשר‪ ,‬עדיף להכין הכל מלפני‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה‬ ‫‪11‬‬

‫אדומים‬
‫הפסח‪ ,‬שאז גם אם טעם הגזירה הוא משום חשש להתערבות של מין ממיני הדגן בקטניות‪ ,‬כבר‬
‫נתבטל האיסור קודם לפסח‪.‬‬

‫ז‪ .‬חליטה‬

‫מאותה סברא שהתירו הפוסקים קטניות קלויות ואפויות‪ ,‬יש להתיר גם קטניות חלוטות‪ ,‬שהרי אפי'‬
‫חמשת מיני הדגן אינם באים לידי חימוץ בחליטה‪ ,‬כמבואר לעיל‪ .‬ברם כיון שכבר הסכימו הגאונים‬
‫והראשונים שאין אנו בקיאים בתורת החליטה‪ ,‬וחששו שמא ניתן את החיטים במים לפני שיספיקו‬
‫לרתוח היטב‪ ,‬ואז יבואו לידי חימוץ‪ ,‬לכן נפסק בשו"ע (תנד‪,‬ג) לגבי חמשת מיני הדגן‪" :‬שליכא בזמן‬
‫הזה דידע למחלט‪ ,‬הלכך כל מין החליטה אסור‪ ".‬אפשר שהוא הדין יש לנהוג איסור בחליטת‬
‫קטניות‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬אפשר שדי לנו מה שאנו מחמירים בחליטה בה' מיני דגן‪ ,‬ורק בה החמירו‪,‬‬
‫אבל בקטניות יש להקל כעיקר הדין‪ .‬בדבר זה נחלקו הראשונים‪.‬‬

‫הסמ"ק (מצוה רכג) כתב בסוף דבריו‪" :‬ואפי' ליתנם במים רותחים מתחילה יש לאסור‪ ,‬דלמא אתי‬
‫לאחלופי במים קרים‪ ".‬בשו"ת אורח‪-‬משפט (סי' קיב עמ' קכב) ביאר הראי"ה קוק‪ ,‬שכיון דכבר נאסרה‬
‫החליטה בכל שבא לידי חימוץ‪ ,‬החמירו גם בקטניות‪ .‬אולם לא היה ניחא לבעל הסמ"ק להחמיר‬
‫כ"כ‪ ,‬וליתן חומר החליטה הנובע מחוסר בקיאותנו‪ ,‬על דבר שאינו אסור מעיקר הדין ‪ -‬ע"כ צירפו‬
‫עוד טעם‪ :‬כיון שדרך הבישול הוא במים צוננים‪ ,‬יש לגזור שמא יעשו כן גם בפסח‪ ,‬ויתבטל ע"י זה‬
‫כל הסייג כולו‪ .‬אבל אילו לא היתה גזירת החליטה פסוקה תחילה‪ ,‬לא היו מחמירים בזה כלל‬
‫בקטניות‪.‬‬

‫אולם בתחילת דברי הסמ"ק כתב‪" :‬שכמדומה ששמעתי על פולים שלא לבשלם בפסח‪ ,‬כי אם‬
‫במים רותחים מתחילת נתינתם בקדרה‪ ".‬מנהג זה‪ ,‬להתיר חליטה (שכאמור‪ ,‬בסוף דבריו בעל‬
‫הסמ"ק מחמיר בזה) נמצא בהדיא באור‪-‬זרוע (ח"ב סי' רנו)‪:‬‬
‫וכן קטניות‪ ,‬מנהג להחמיר שלא לאוכלם כ"א כשנתבשלו במים רותחים‪ .‬ואחר שמעתי כי‬
‫מורי רבי יהודה (מפרי"ש) בעצמו היה אוכלם‪ ...‬ואחריו נהגו רבים להקל וכו'‪.‬‬

‫על סמך מנהג הקולא שהביא הסמ"ק בראשית דבריו כתב חת"ס (או"ח סי' קכב)‪:‬‬
‫וא"כ מיהת קליש ליה איסורא‪ .‬וכי האי גוונא רגיל אנכי ללמד לאחינו בני ישראל אנשי הצבא‪ ,‬בכדי‬
‫שיהיו משומרים מלאכול חמץ דאורייתא‪.‬‬

‫וראה עוד משנה‪-‬ברורה תנג‪,‬ז ושו"ת היכל‪-‬יצחק או"ח סי' נב‪.‬‬

‫לאחר שנמצא מיהו בעל הסברה המקילה ‪ -‬הלא הוא בעל האו"ז ‪ -‬שוב ניתן חיזוק לסברה זו‪ ,‬וכך‬
‫כתב בשו"ת אורח‪-‬משפט (סי' קיב עמ' קכא)‪:‬‬
‫אע"פ שהמרדכי מחמיר‪ ,‬מ"מ דעת האו"ז להקל‪ .‬וידוע שלא היה הספר או"ז (שזכינו‬
‫לאורו זה איזה עשרות שנים) מפורסם בין האחרונים‪ ,‬מפני שהיה כת"י גנוז‪ .‬ובודאי‪ ,‬אם‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה‬ ‫‪11‬‬

‫אדומים‬
 ‫היו דבריו ידועים‪ ,‬היו מצרפים אותו להקל‪ ,‬לכל הפחות במקום שיש עוד סניפים ‪ -‬וכמו‬
‫שהדין נותן לדון כן בדברי ראשונים שלא באו זכרונם על ספר מפורסם‪ ,‬כמבואר בחו"מ‬
‫סי' כה ברמ"א‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועכ"פ ראוי לנו לצרף דעתו‪ ...‬בפרט באיסור קלוש כזה‪ ,‬שראוי ללכת‬
‫בו אחר המקל‪.‬‬

‫מדברי חת"ס (שהזכיר רק את מה שכתב הסמ"ק בתחילת דבריו) עולה שאף הוא לא ראה את‬
‫דברי האו"ז‪ ,‬ומסתבר שאילו היה רואה אותם היה מקל אף יותר‪ .‬וע"ע באורח‪-‬משפט (סי' קיב ד"ה‬
‫ובאמת) ביחס לגישת החת"ס לשינוי מנהגים בדברים חדשים‪.‬‬

‫נראה שבעל או"ז אינו יחיד בדעתו‪ .‬מהדיר חי' מהר"ם חלאוה לפסחים (דף לה) הביא בשם חמד‪-‬‬
‫משה (תנג‪,‬ב) תירוץ לקושית מהר"ם חלאוה על רבותינו הצרפתים (לעיל פרק א)‪ ,‬שהם התירו קטניות‬
‫(שיש בהם חשש חמץ נוקשה לדעתם) ע"י חליטה‪.‬‬

‫ואכן כתב בעל המרחשת (סי' ג) שאפילו אם מחמירים אנו בחמשת מיני הדגן שלא לחולטם‪ ,‬אין‬
‫הדבר מחייב אותנו להחמיר כך גם בקטניות ‪-‬‬
‫אף שהגאונים אסרו את החליטה‪ ,‬הא הטעם שהוא משום דאנן לא בקיאינן בחליטה‪ ,‬ואסור‬
‫משום דלמא לא סליק להו דיקולא‪ ...‬ולא נחלטה יפה‪ ,‬ושמא נשאר מקום לא הורתח יפה‪,‬‬
‫ויחמיץ‪ .‬והא זה ודאי‪ ,‬אף אם לא סליק דיקולה בכל מקום‪ ,‬מיהו רובא דרובא ודאי חולטו‬
‫יפה‪ .‬אלא חישינן שאותו מקום יבוא לידי חימוץ ואינו בטל‪ ,‬דחמץ בפסח במשהו‪ .‬ולא עוד‬
‫אלא שאפשר שגם אין ששים במקומות החלוטים נגד המקום שלא נחלט יפה‪ ...‬אולם כ"ז‬
‫רק בה' מיני דגן‪ ,‬דיש לחוש כנ"ל; אבל במיני קטניות‪ ,‬שעיקרן לא נאסרו אלא משום‬
‫גזירה‪ ,‬שפיר יש להתיר בחליטה‪ ,‬דבזה אין לחוש שמא באיזה מקומות של הקטניות לא‬
‫עלה יפה החליטה‪ .‬דזה אינו‪ ,‬דמבואר בסי' תנג (ברמ"א) דאין לאסור את התערובת אם‬
‫נפלו קטניות בתבשיל‪ ,‬ולחק‪-‬יעקב בטל ברוב‪ ,‬וכן עיקר‪ ...‬ומעתה אחרי דחשש חליטה הוא‬
‫רק פן נשאר בו מקום שלא נחלט יפה‪ ,‬אבל עכ"פ רובא דרובא ודאי נחלט יפה‪ ,‬א"כ הוי‬
‫רובא שלא בא לידי חימוץ‪ ,‬ועיקר האיסור הוא המיעוט‪ .‬ובאיסור קטניות הא לא אסרן כלל‬
‫תערובת ברוב‪ ,‬וא"כ בכה"ג בחליטה לא נאסרה כלל מיני קטניות‪ ...‬ולפ"ז יש תקנה לעשות‬
‫את השמנים ממיני קטניות ע"י שחלטו מקודם ברותחים‪.‬‬

‫שוב הביא המרחשת דברי הרמב"ם (ה‪,‬יז) שהטעם לאיסור חליטה הוא שמא לא ירתיח יפה את‬
‫המים‪ .‬לפי טעם זה החשש של חימוץ הוא בכולו ולא במיעוטו‪ ,‬ולא שייך בזה ביטול ברוב‪ .‬מ"מ‬
‫כתב בעל המרחשת‪ ,‬שאין מקום להחמיר‪ ,‬כיון שקטניות איסורם רק מחמת מנהג‪ ,‬ודוקא בדגן‬
‫חששו לחליטה‪ ,‬כיון דהוי ספיקא דאורייתא‪.‬‬

‫ועוד סברה להיתר הביא בעל המרחשת‪ ,‬והוא לפי הטעם שקטניות אסורות משום החשש דאתי‬
‫לאיחלופי בדגן‪ .‬אם כן‪ ,‬כותב בעל המרחשת‪:‬‬
‫כיון דלא התרת לו אלא ע"י חליטה וזהירות שלא יבוא לידי חימוץ‪ ,‬לא שייך כלל אחלופי‪,‬‬
‫משום דהוי כמו דאמרינן בפסחים (יא) "מתוך שלא התרתה לו אלא ע"י קיטוף‪ ,‬זכור הוא"‪.‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה‬ ‫‪12‬‬

‫אדומים‬
 ‫וה"ה כאן ‪ -‬כיון דלא התרת לו אלא ע"י חליטה וזהירות‪ ,‬זכור הוא‪ ,‬ולא אתי לאחלופי‬
‫בדגן‪.‬‬

‫בסיכומו של דבר‪ ,‬בעל המרחשת התיר ליצור שמן ע"י חליטה רק לפני הפסח‪ .‬אנו שזכינו לאורו‬
‫של האור‪-‬זרוע‪ ,‬שהקל אפי' תוך הפסח (מסתבר‪ ,‬שבעל המרחשת לא ראה את דבריו‪ ,‬שאל"כ‬
‫ודאי היה מזכירו) נוכל להקל אף תוך הפסח‪ .‬אולי אף בעל המרחשת היה מיקל כך‪ ,‬ומה שהתיר‬
‫רק לפני הפסח‪ ,‬הוא משום שזו היתה השאלה שנשאלה לפניו‪ .‬לכך יש לנו עוד לצרף את דעתו של‬
‫החת"ס‪ ,‬וכשהמדובר הוא בגידול שספק אם נכנס לגדר קטניות (כגון‪ :‬בוטנים‪ ,‬חמניות וסויה)‬
‫בודאי שיש מקום להקל‪ .‬ומ"מ כל שאפשר עדיף להכין הכל קודם הפסח‪.‬‬

‫ח‪ .‬קטניות טריות ולחות‬

‫חיטה טריה מותר לכוססה‪ ,‬ואין חשש שהרוק שבפה יחמיצנה‪ ,‬אלא לאחר זמן רב‪ ,‬כמבואר‬
‫במשנה (דף לט) ובשו"ע (תסו‪,‬א)‪ .‬א"כ‪ ,‬לכאורה מותר לאכול קטניות טריות וירוקות שטרם באו במגע‬
‫עם מים‪ .‬וכן כתב באשל‪-‬אברהם (תנג‪,‬ב בגליון)‪:‬‬
‫פולים חדשות אפשר דמותרים בפסח‪ ,‬מהא דקי"ל דהנודר מהירק אסור בפולים לחים‪.‬‬
‫וא"כ דוקא ישנות הוי מידי דמידגן‪.‬‬

‫בברכי‪-‬יוסף (תנג‪,‬ב) הביא בשם בית‪-‬דוד‪ ,‬שפולים לחים מותרים; אך הוא עצמו הסתפק בזה‪ .‬וע"ע‬
‫מקראי‪-‬קדש ח"ב עמ' כז‪.‬‬

‫מסתבר‪ ,‬שהצירוף ביחד של קטניות לחות וירוקות עם חליטה (בה עסקנו בפרק הקודם‪ ,‬ומצאנו מי‬
‫שהתיר אותה) בודאי יש להקל בו‪ .‬ולכן הרוצה לאכול שעועית ירוקה וטריה לכבוד המועד‪ ,‬יבררם‬
‫יפה לפני פסח‪ ,‬ויזרקם למים רותחים‪.‬‬

‫וגדולה מזאת ראיתי במרחשת (שם)‪ ,‬שקטניות יבשות מותרות באכילה בפסח‪ ,‬ואין לחוש שמא‬
‫נפל עליהן מים‪ ,‬דלא מחזיקין איסורא‪ .‬ודבר זה מותר אפי' בחיטה (כמבואר בשו"ע תסז‪,‬ג)‪ .‬במקראי‪-‬‬
‫קודש הוסיף‪ ,‬דכשאוכל אחד אחד אין לחשוש לתערובת דגן‪.‬‬

‫ט‪ .‬קטניות במי פירות‬

‫מי פירות אם מחמיצים‪ ,‬נחלקו בזה המחבר והרמ"א בשו"ע סי' תסב‪ .‬לדעת המחבר אינם‬
‫מחמיצים‪ ,‬ולדעת הרמ"א יש לחוש בזה מכמה טעמים‪ .‬אך בקטניות‪ ,‬שאיסורן הוא רק חומרא‬
‫בעלמא‪ ,‬יש להקל‪ ,‬שהרי מעיקר הדין מותר לבשל אף מין דגן במי פירות‪ .‬וכן פסק בשו"ת אורח‪-‬‬
‫משפט (סי' קיא עמ' קיח)‪ ,‬שאין להחמיר חומר של מי פירות גבי קטניות במקום שהם בלא תערובת‬
‫מים‪.‬‬

‫אם נצרף לכאן את דברי בית‪-‬דוד שהובאו בפרק הקודם לגבי קטניות טריות‪ ,‬הרי שבודאי מותר‬
‫יהיה לטגן קטניות טריות בשמן‪ .‬כמו כן מותר לעשות 'פופקורן' לכבוד החג‪ ,‬כיון שמעשהו הוא ע"י‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה‬ ‫‪13‬‬

‫אדומים‬
‫טיגון בשמן (רק שיבררם היטב)‪ .‬על כל פנים כדאי להניחם בשמן כשהוא כבר רותח‪ ,‬שאז הרי זה‬
‫כחליטה‪ ,‬ובצירוף דעת האו"ז אין מקום לחשוש בזה כלל‪ .‬גם בזה‪ ,‬כל שאפשר להכין מקודם‬
‫הפסח‪ ,‬עדיף‪.‬‬

‫מכל האמור לעיל יש להקל גם ב"עוגיות בוטנים" הנמכרות לכבוד הפסח‪ ,‬שהרי לישתן במי פירות‪,‬‬
‫ועוד שהן אפויות‪.‬‬

‫י‪ .‬שמן קטניות‬

‫עד כה עסקנו בגזירה על בישול הקטניות עצמן‪ .‬האם גם המשקה היוצא מקטניות הוא בכלל‬
‫הגזרה? הנפקא‪-‬מינה העיקרית היא לגבי השימוש בשמן קטניות בפסח‪.‬‬

‫מדברי תרומת‪-‬הדשן‪ ,‬שהתיר להדליק שמן של קטניות מפני שלא נהגו איסור אלא באכילה ולא‬
‫בהנאה‪ ,‬מבואר‪ ,‬דשמן קטניות עכ"פ אסור באכילה‪ .‬ואם כן‪ ,‬הרי שלמדנו מדבריו‪ ,‬שגם המשקה‬
‫היוצא מקטניות הוי בכלל הגזרה‪ .‬וכן מוכח מדברי המהרי"ל‪ ,‬שאסר לתלות מנורת שמן מעל גבי‬
‫השולחן‪ ,‬מחשש שמא יטף לאוכלים‪ .‬וכן מוכח מדברי הרמ"א‪ ,‬שכתב‪" :‬וכן מותר להדליק בשמנים‬
‫הנעשים מהם ואינם אוסרים אם נפלו לתבשיל" ‪ -‬משמע בפשטות שבאכילה מיהא‪ ,‬השמן אסור‪.‬‬
‫וכן דייק בעל חיי‪-‬אדם (נשמת‪-‬אדם שאלה לג)‪.‬‬

‫(שם‬ ‫אולם אין דיוק זה מוסכם על כל האחרונים‪ .‬במרחשת‪ ,‬בדונו אודות היתר שמן קטניות‪ ,‬כתב‬
‫אות ב)‪" :‬שמנים הנעשים ממיני קטניות לא הוי אלא זיעה בעלמא‪ ,‬ולא אסירי‪ ".‬לדבריו‪ ,‬דבר שנאסר‬
‫רק בתורת נדר (ומנהג איסור הקטניות אינו עדיף מנדר)‪ ,‬המשקה היוצא ממנו מותר‪ .‬הוא חולק‬
‫איפוא על בעל חיי‪-‬אדם‪ ,‬וסובר שמשקה היוצא מהקטניות אינו בכלל האיסור‪.‬‬

‫אבל עדיין אין זה מספיק להתיר אכילת שמן קטניות‪ ,‬שהרי מבואר בסמ"ק‪ ,‬שאחד מטעמי האיסור‬
‫הוא מחשש תערובת תבואה בקטניות‪ ,‬וחשש זה עומד בעינו גם בשמן העשוי מקטניות‪ .‬משום כך‬
‫ראה בעל המרחשת להוסיף‪:‬‬
‫לפי טעם האיסור של חשש תערובת‪ ,‬לענ"ד ע"כ לא אסרו אלא כשבא לבשל מהם כמו‬
‫שהן בעין בפסח‪ ,‬דבזה יש חשש שמא לא בררן יפה‪ .‬ואם אפילו בררן עד שלא נשתייר מהן‬
‫אלא אחד מאלף ג"כ אסור‪ ,‬דחמץ בפסח במשהו‪ .‬אבל‪ ,‬היכא דבררן יפה וטחנן ועשה מהם‬
‫קמח‪ ,‬לענ"ד לא גרע מכל תבואה שיש בה חיטים שצמחו (כמבואר בשו"ע סי' תנג)‬
‫שבוררן וטוחנן קודם הפסח‪ ,‬ומותר לאוכלה בפסח‪ ,‬משום שכיון שבררן עד שיהיה ששים‬
‫בתבואה נגד החיטין שנצמחו וטחנם קודם פסח‪ ,‬הוה ליה לח בלח‪ ,‬ונתבטל קודם פסח‪,‬‬
‫ושוב אינו חוזר וניעור כמבואר בשו"ע תמז‪,‬ד‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכיון שכן‪ ,‬ודאי שה"ה גם בקטניות ‪-‬‬
‫אם בררן יפה עד שיהיו ששים בהם נגד התבואה המעורבת בהם‪ ,‬וטחנן ועשה הימנו קמח‪,‬‬
‫שפיר מותר לאוכלו בפסח‪ ,‬שאין בזה שום חשש כלל‪ .‬וא"כ מכ"ש אם עשה מהם שמנים‪,‬‬
‫דהוי לח בלח ממש‪ ,‬דודאי מותר כה"ג בפסח‪.‬‬

‫הרי לפי דבריו‪ ,‬המשקה היוצא מהקטניות לא נכלל בגזירה‪.‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה‬ ‫‪14‬‬

‫אדומים‬
‫אבל עדיין עלינו לישב דברי תה"ד‪ ,‬מהרי"ל והרמ"א‪ ,‬שלכאורה משמע מהם שיש איסור באכילת‬
‫שמן קטניות את זאת יישב בעל המרחשת‪ ,‬שדעתם להחמיר רק בשמנים שלא נזהרו לבררן יפה‬
‫קודם הפסח‪ ,‬ובהם יש חשש שמא לא היה ששים כנגד החמץ שאולי מעורב בהם קודם לפסח‪.‬‬

‫ואכן מדברי הרמ"א בדרכי‪-‬משה עולה שלא מדובר בשמן שנעשה במיוחד לשם פסח‪ ,‬וממילא לא‬
‫נתברר מפני חמץ שאולי מעורב בו‪ ,‬שכן לשונו היא‪" :‬ואין לחוש שמא יטיף השמן על האוכל‪ ...‬ואין‬
‫לאסור מכח חשש שעשו חמץ באותן כלים שעושין בהן השמן‪".‬‬
‫גם בשו"ת באר‪-‬יצחק (יא)‪ ,‬בשו"ת מהרש"ם (ח"א ס' קפג) ובשו"ת אורח‪-‬משפט (שם) כתבו שהרמ"א‬
‫מיירי באופן שלא בררו יפה או שלתתו אותם במים (וכן יש להסביר בדברי הגר"ז סעי' ה)‪.‬‬

‫ומעתה‪ ,‬לפי דבריהם נסתרו כל הוכחותיו של בעל חיי‪-‬אדם שיסד את דינו על דברי תה"ד‪ .‬ממילא‪,‬‬
‫כל שבררו את הקטניות היטב לפני פסח‪ ,‬מכל חשש תערובת ונזהרו מלתתן במים‪ ,‬או שחלטם‪,‬‬
‫אין במשקה היוצא מהן (כגון שמן) כל חשש איסור (וע"ע במקראי‪-‬קודש עמ' רה בהררי‪-‬קדש‪ ,‬שמצא סתירה‬
‫בדברי החיי‪-‬אדם)‪.‬‬

‫עוד סברה להקל הובאה בשו"ת באר‪-‬יצחק (סי' יא)‪ ,‬שבדברים שנאסרו משום "אתי לאיחלופי"‬
‫(שהוא אחד מטעמי האיסור של קטניות בפסח) לא שייך להחמיר כשעושה מעשה המוכיח שהוא‬
‫מודע לחשש‪ .‬ראייתו היא מגזירת תקרה שבסוכה (סוכה טו) ‪-‬‬
‫דאם מפקפק אחת מהנסרים ומסכך בהם‪ ,‬אף ביש בהם רוחב ד טפחים‪ ,‬עם כל זה לא שייך‬
‫בזה גזרת תקרה דבטלה בהכי‪ ...‬כיון דעביד מעשה המוכיח שהתקרה פסולה לא גזרו‬
‫ביה‪ ...‬וליכא למיגזר משום זימנא אחרינא‪ ,‬שהרי המעוות תיקן‪ ,‬ומכ"ש שלא יעוות‪...‬‬
‫אלמא בגזרת חז"ל היכא דעושה מעשה המוכיח דידע הפסול לא גזרו בזה אטו זה‪ ...‬וכ"ש‬
‫בגזרת הגאונים (קטניות)‪ .‬ובפרט דהא חשש רחוקה לחוש דיבוא לאכול חמץ בפסח‪,‬‬
‫המבואר בתורה בפירוש שלא לאכול חמץ‪ .‬כל שכן דיש להקל בזה דהיכא דעשה מעשה‬
‫המוכיח‪ ,‬ובירר מקודם בפסח הדגן מן הקטניות‪ ...‬דודאי כיון דעשה מעשה המוכיח לזה‬
‫לא שייך בזה גזרה כלל‪ ...‬ומנא לן דגזרו בכהאי גוונא‪ ...‬אין לדחות ראיה זו מסוכה‪ ,‬דשאני‬
‫הכא‪ ,‬דבגזרת תקרה שבעל הבית היושב בסוכה יודע מעצמו שתקנה‪ ,‬משא"כ ביי"ש‬
‫ששותים ממנו אחרים ‪ -‬דהא התם בסוכה ודאי דמותרים גם אחרים לצאת ידי חובת סוכה‬
‫בסוכה זו שבעל הבית פקפק א' מהנסרים לשם הכשר סוכה‪ .‬וא"כ ה"ה בנידון דידן‬
‫דמותרים גם לאחרים לשתות‪ ,‬משום דזה לא נכנס כלל מעולם בגזרה שגזרו‪.‬‬

‫עוד כתב שם‪ ,‬שגם הטירחא של הכשר ונקוי כלים לשם הפסח נחשב למעשה המוכיח‪ .‬לפי סברה‬
‫זו כתב‪ ,‬שגם כל קמח קטניות שנעשה לשם פסח אחר שבררו אותם‪ ,‬שרי‪.‬‬

‫במקראי‪-‬קודש (עמ' רה) צרף הרצ"פ פרנק זצ"ל את סברת באר‪-‬יצחק להלכה להקל בשמן קטניות‬
‫(של בוטנים)‪" ,‬אם נעשו לכתחילה 'בהכשר' לשם חג הפסח 'ונבררו' מחשש תערובת דגן היטב‪".‬‬
‫בהררי‪-‬קודש שם הוסיף‪ ,‬שעדיף שלא יבוא עליהם מים‪ ,‬אף כי‪ ,‬כאמור‪ ,‬לדעת באר‪-‬יצחק עצמו אין‬
‫צורך בזה‪.‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה‬ ‫‪15‬‬

‫אדומים‬
‫על פי רוב כל השמן הנאכל אינו נאכל אלא בתערובת‪ .‬ממילא ניתן להוסיף עוד סניף לקולא‪ ,‬והוא‬
‫דברי בעל פרי‪-‬חדש‪ ,‬שהתיר לבטל קטניות לכתחילה (ראה לעיל פרק ד)‪ ,‬והרי מוצרי המזון שמעורב‬
‫בהם שמן קטניות נוצרו עוד קודם לפסח‪ .‬בודאי לדינא שומעים אנו לדברי המקלים ‪ -‬חדא‪ ,‬דרבים‬
‫הם; ושנית‪ ,‬שנסתרו דברי המחמיר‪ .‬ובפרט בדין זה דאינו אלא חומרא בעלמא‪ ,‬ושי"ל שבכה"ג לא‬
‫היה בכלל המנהג‪ ,‬הבו דלא להוסיף עלה כמ"ש החק‪-‬יעקב‪ ,‬ובדבריהם הלך אחר המקל‪ .‬ולפ"ז כל‬
‫שמן הנמכר בחניות לפני הפסח‪ ,‬אשר נדפס עליהם 'כשר לפסח'‪ ,‬מותר לאכילה אפי' לנוהגים‬
‫איסור בקטניות‪.‬‬

‫ומכ"ש בשמן ממיני הקטניות שיש לגביהם ספק כגון שמן סויה‪ ,‬כותנה או חמניות‪ ,‬אין סברא‬
‫להחמיר בזה כלל‪ .‬וביחוד שמן סויה‪ ,‬שהוא השמן הזול‪ ,‬יש להקל בו‪ ,‬שהרי התורה חסה על‬
‫ממונם של ישראל‪ ,‬ואיך נעמוד בדין לפני דיין האמת אחר שגרמנו לישראל קדושים להוצאות‬
‫מיותרות‪ ,‬במקום שאין סברא להחמיר‪ .‬ובפרט בימי החג שההוצאות מרובות למען יוכלו להרבות‬
‫בכבוד יו"ט‪.‬‬

‫יא‪ .‬הגדרת מיני הקטניות‬

‫מה הם המינים שכללו בגזירת הקטניות? הסמ"ק הזכיר פויי"ש (מלה בצרפתית‪ ,‬וכנראה זהו‬
‫החומוס)‪ ,‬פולי (פולים)‪ ,‬ריי"ש (אורז)‪ ,‬עדשים ושומשמין‪ .‬תרומת‪-‬הדשן הזכיר בנוסף גם זרע‬
‫קנבוס ופשתן‪ .‬בחק‪-‬יעקב ובחת"ס נזכר טירקישן וויץ (תירס)‪ ,‬ויש (חק‪-‬יעקב אות ט) שהזכירו גם את‬
‫הקימל והכמון‪ .‬מאידך גיסא הזכירו מינים שאינם בכלל הגזירה ‪ -‬כגון‪ ,‬הרמ"א כתב שזרע אקלינא‪,‬‬
‫וענים אלינדר אינם מיני קטניות ומותרים‪.‬‬

‫לקטניות יכולה להיות הגדרה בוטנית‪ ,‬כמו זו שבה נעשה שימוש בהלכות כלאים‪ .‬אך יתכן‬
‫שבגזירת הקטניות כלולים רק אותם המינים שהיו בזמן שנגזרה הגזירה‪ ,‬ושלגביהם שייכים‬
‫החששות שהזכירו הפוסקים‪ ,‬דהיינו‪ :‬מינים שעושים מהם פת או מעשה קדירה; והוי מידי דמדגן‬
‫(שנאספים בכרי כדגן); ושמצוי בהם תערובת חיטה‪ .‬שאר מינים‪ ,‬אף אם נקראים קטניות‪ ,‬מותרים‪.‬‬

‫בסמ"ק כתב שהגזירה לא חלה על כל הירקות‪" ,‬כגון כרוב וכרישין וכיוצא בהם‪ ,‬שהללו לא דמי כלל‬
‫לדגן‪ ,‬ולא אתי לאחלופי‪ ".‬אך מאידך גיסא כתב‪" :‬מנהג הגון להזהר בכל הקטניות כדפירשתי‪,‬‬
‫ואפילו מחרדל‪ ,‬דהוי מידי דמידגן‪ ".‬מלשון זו דייק הרב ש' גרוסמן בספר "סידור פסח כהלכתו"‬
‫(טז‪,‬א הע' ‪ - 2‬עמ' קפב)‪:‬‬
‫ונהגו שלא לאכול כל מיני קטניות‪ ...‬דאסרו כל מה שנקרא קטניות‪ .‬ולכן גם מינים שלא היו‬
‫בזמניהם אסורים‪ ,‬וכל סוגי הקטניות שלפי הבוטניקה מוגדרים כקטניות ‪ -‬אסורים‪.‬‬

‫ברם לשון הסמ"ק היא‪" :‬ומנהג הגון להזהר בכל הקטניות כדפרשתי" ‪ -‬המלה 'כדפרשתי' באה‬
‫לצמצם את חלות ההגדרה "כל הקטניות" שנכתבה קודם לכן‪ ,‬וכלל בה רק אותן קטניות שפירש‬
‫בשמן לעיל‪ .‬אמנם את התוספת שכתב הסמ"ק‪" ,‬אפי' מחרדל משום דהוי מידי דמידגן"‪ ,‬אפשר‬
‫להבין בשני אופנים‪:‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה‬ ‫‪16‬‬

‫אדומים‬
‫א‪ .‬גם חרדל הוא מין ממיני הקטניות‪ ,‬ואעפ"כ כדי לכוללו בגזירה יש צורך להביא טעם לכך‪,‬‬
‫ובמקרה החרדל הטעם הוא "דהוי מידי דמידגן"‪ .‬לפי"ז אין להכליל בגזירה כל מין ממיני הקטניות‪,‬‬
‫אא"כ שייך בו הטעם לאיסור‪.‬‬
‫ב‪ .‬חרדל אינו מין ממיני הקטניות‪ ,‬ואעפ"כ אף הוא נכלל בגזירה משום "דהוי מידי דמידגן"‪ .‬אילו‬
‫היה מין ממיני הקטניות היה נאסר אף ללא טעם זה‪ .‬הרב ש' גרוסמן אכן סובר כאופן זה‪ ,‬ומכאן‬
‫שלא רק מיני הקטניות כולן נאסרו‪ ,‬אלא אף כל מין אחר ששייך בו טעם האיסור שבקטניות‪ ,‬אף‬
‫אם הוא עצמו אינו ממיני הקטניות‪.‬‬
‫אולם אף לפי ההבנה השניה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬מכאן מוכח שלא ההגדרות הבוטניות הן הקובעות‪ ,‬אלא‬
‫תקיפותם של הטעמים ‪ -‬במקרה החרדל‪ :‬דהוי מידי דמידגן ‪ -‬אך כל עוד לא קיים הטעם‪ ,‬אין‬
‫לאסור‪ ,‬אפילו אם המין מוגדר באופן בוטני כקטניות‪.‬‬

‫נמצא איפוא שהטעמים שנאמרו לאיסור מלמדים‪ ,‬שרק אותן קטניות ששייך בהם טעמים אלו הן‬
‫שיכולות להיכלל בגזירה‪ .‬כך עולה מדברי מור‪-‬וקציעה (סי' תנג) המתיר שבת‪ ,‬קצח וכוסבר‪ ,‬שהם‬
‫מיני תבלין "ואע"ג דדמו קצת לדגן‪ ,‬מ"מ משונים הם בתואר וידועים לכל וניכרים בשמם וטעמם‬
‫וצורתם‪ ".‬כן מוכח מספר המנהגים לרבינו איזק טירנא‪ ,‬שהתיר "קומון הנקרא קמיל‪ ...‬אפי' למאן‬
‫דאסר בכל מיני קטניות מטעם גזרה‪ ...‬דאתי לאחלופי‪ ...‬וגם מין דגן הוא‪ ...‬מ"מ מותר‪ ,‬דיש בו ריח‬
‫ולא אתי לאחלופי‪ ".‬וכן יש לדייק מלשון הגר"ז בשו"ע שלו (סע' ד)‪" ,‬ולא נהגו איסור אלא במיני‬
‫קטניות שהתבשיל הנעשה מהם מתחלף בתבשיל הנעשה ממיני דגן שהם דומים זה לזה‪,‬‬
‫ששניהם נקראים מעשה קדרה‪".‬‬
‫מטעם זה היו שהתירו את הבוטנים‪ ,‬אע"פ שמבחינה בוטנית הם ממשפחת הקטניות‪ ,‬אך מ"מ‬
‫אינו מידי דמידגן‪ ,‬וגם לא עושים מהם מעשה קדירה (הרב פרנק‪ ,‬מקראי‪-‬קודש עמ' רד)‪ .‬וכן הקלו‬
‫בחמניות‪ ,‬מפני שלא עושים מהם מעשה קדירה או פת (שו"ת בית‪-‬שערים או"ח סי' רטו)‪.‬‬

‫יתר על כן‪ :‬אף אם נמצא בימינו מין שטעמי הגזירה שייכים בו (כגון‪ :‬רגילים לעשות ממנו קמח)‪ ,‬אבל מין‬
‫זה לא היה מוכר כשנגזרה הגזירה‪ ,‬גם אז אין לאסור מין זה‪ .‬כך השיב הר"מ פיינשטיין (אגרות‪-‬‬
‫משה או"ח ח"ג סי' סג) לשואל שרצה לאסור בוטנים מפני שעושים מהם קמח באיזה מקום‪ ,‬וגם‬
‫נזרעים בשדות כשאר מיני קטניות‪ .‬תשובתו היא‪:‬‬
‫אין זה ענין כלל‪ ,‬שכל הדברים העושין מהם קמח נאסרו ממנהג זה‪ .‬דאין לך דבר העושין‬
‫ממנו קמח כתפוחי אדמה‪ ...‬ומעולם לא חשו לאסור זה‪ .‬וכן הטעם שמיני חיטים מתערבין‬
‫בהם‪ ...‬אינו כלל‪ ,‬דהא‪ ...‬עניס וקימעל‪ ...‬דקשה לבודקם‪ ...‬ומ"מ לא אסרום כמפורש‬
‫ברמ"א‪ ...‬אין לנו בדבר‪ ,‬אלא מה שמפורש שנהגו לאסור‪ ,‬וכן מה שידוע ומפורסם‪ ...‬כיון‬
‫שלא תיקנו בקבוץ חכמים לאכול דברים שיש חשש שיתערב בהן מיני דגן ודברים שעושין‬
‫מהם קמח‪ ,‬אלא שהנהיגו שלא לאכול איזה מינים‪ ,‬לא נאסרו אלא המינים שהנהיגו‪ ,‬ולא‬
‫שאר מינים שלא הנהיגו מפני שלא היו מצויים אז‪ ,‬שלכן תפוחי‪-‬אדמה‪ ,‬שלא היו מצויין‬
‫אז‪ ,‬כידוע‪ ,‬ולא הנהיגו ממילא לאוסרם‪ ,‬אינם בכלל האיסור‪ ...‬אף שיש אותו הטעם ממש‪...‬‬
‫וכשנתרבו תפוחי אדמה לא רצו חכמי הדור להנהיג לאוסרן‪ ,‬אולי מפני הצורך‪ ,‬ואולי מפני‬
‫שהטעמים קלושים‪ ...‬לא רצו להוסיף לאסור עוד המינים שניתוספו אח"כ‪ .‬רק אי אפשר‬
‫להתיר מה שכבר נהגו לאיסור‪.‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה‬ ‫‪17‬‬

‫אדומים‬
‫מטעם זה נראה שסויה‪ ,‬אף שנתרבה מאד השימוש בה בשנים האחרונות‪ ,‬מכל מקום כיון שלא‬
‫היתה מוכרת לדורות שבהן נגזרה הגזירה‪ ,‬אין לאוסרה מחמת קטניות‪ .‬וכן מורה לרבים מו"ר ה"ר‬
‫דב ליאור‪ ,‬רבה של קרית‪-‬ארבע וראש‪-‬הישיבה בה‪4.‬‬

‫המינים המצויים בימינו ונזכרו אצל הראשונים ככלולים בגזירה‪ ,‬הם‪ :‬אורז‪ ,‬דוחן‪ ,‬פולין ועדשים‬
‫(סמ"ק‪ ,‬ועי' שו"ע הגר"ז סע' ג); שומשום (תה"ד‪ ,‬ועי' מרחשת סי' ג) וחרדל (רמ"א תסד)‪5.‬‬

‫תירס נאסר אף הוא (חק‪-‬יעקב ס"ק א‪ ,‬חת"ס או"ח סי' קכא וערוך‪-‬השלחן תנג‪,‬ג) כנראה משום שהיו עושים‬
‫ממנו קמח‪ .‬כמו כן נאסר החומוס (שו"ת רב פעלים ג‪,‬ל)‪.‬‬

‫בחמניות נחלקו האחרונים ‪ -‬במרחשת (סי' ג) החמיר‪ ,‬ובשו"ת בית‪-‬שערים (או"ח סי' רטו) נטה‬
‫להתירם‪.‬‬

‫בוטנים ‪ -‬במקראי‪-‬קדש הסכים שמעיקר הדין מותרים‪ ,‬אלא שנהגו להחמיר‪ .‬באגרות‪-‬משה הקל‬
‫בהם‪ .‬נראה שהמנהג קובע‪ ,‬ויתכן שהתרת נדרים תועיל למי שנהג להחמיר‪.‬‬

‫סויה ‪ -‬בספר "סידור פסח כהלכתו" הנ"ל אסרם‪ ,‬אולם‪ ,‬כאמור‪ ,‬משתמע מדברי אג"מ שאינם‬
‫אסורים‪ .‬יצויין‪ ,‬כי ביררתי בחברת "שמן"‪ ,‬ונאמר לי שבתהליך הייצור של שמן‪-‬סויה עוברת הסויה‬
‫קליה בחום (וראה על כך לעיל פרק ו)‪ ,‬וכמו"כ אין הסויה באה במגע עם מים בתהליך הייצור‪.‬‬

‫שעועית ואפונה ‪ -‬לט"ז (תנג‪,‬א) י"ל שאסור כחרדל‪ ,‬מפני שהם בשרביטים‪ ,‬וכן החמיר ב"סידור פסח‬
‫כהלכתו" ‪ -‬לטעמו שהוי מצד הבוטניקה כמין קטניות‪ .‬אבל כאמור אין זה מוכרח‪ .‬ומ"מ אם הם‬
‫טריים ויבשים אין להחמיר בהם כנ"ל‪ ,‬וכש"כ בחליטה‪.‬‬

‫כותנה ‪ -‬בשו"ת מנחת‪-‬יצחק (ח"ג סי' קלח) החמיר‪ ,‬אולם במקראי‪-‬קודש הקל‪.‬‬

‫תפוחי‪-‬אדמה ‪ -‬בנשמת‪-‬אדם סי' כ נטה להחמיר‪ ,‬אך האחרונים דחו דבריו‪ ,‬ופוק חזי מה עמא‬
‫דבר‪ ,‬שלא שמענו מי שיחמיר בהם‪.‬‬

‫כבר ביארנו לעיל‪ ,‬שבכל המינים שיש בהם ספק או מחלוקת‪ ,‬יש להקל במוצרים שרק מעורב מהם‬
‫מעט מלפני פסח‪ .‬וכן יש להקל בשמנים שלהם‪ ,‬כגון שמן סויה או כותנה‪ .‬וכמו כן ודאי שאין‬
‫להחמיר במינים שיש בהם ספק כאשר הם קלויים‪ ,‬אפויים או חלוטים‪ .‬ולכן יש להתיר חמניות‬
‫ובוטנים קלויות‪.‬‬

‫‪ 4‬קבלתי ממנו בכתב את הדברים הבאים‪ ,‬הנוגעים לחיבור זה‪" :‬הריני לציין בשמחה את קבלת הקונטרס שלך‪,‬‬
‫הדן באיסור קטניות בפסח לעדות אשכנז‪ .‬נהנתי מאד מטיב העבודה שלך ומגודל היקיפה‪ ,‬וביחוד מהקליעה‬
‫הנכונה לאמיתה של תורה‪ ,‬כפי שמוצאת את ביטויה לאורך כל החיבור‪ .‬אין לי ספק שראוי החיבור הזה לעלות‬
‫על שולחנם של מלכים ‪ -‬מאן מלכי רבנן ‪ -‬ותזכה שיפוצו מעינותיך חוצה לזכות את הרבים‪".‬‬
‫‪ 5‬הט"ז (תנג סוף ס"ק א) כתב שזהו מפני שהם בשרביטים‪ .‬וצ"ע‪ ,‬שבסמ"ק מבואר שהטעם הוא מפני שהוי מידי‬
‫דמידגן‪.‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה‬ ‫‪18‬‬

‫אדומים‬
 ‫יב‪ .‬חומרות בפסח‬

‫כבר כתב היעב"ץ (בתש' ח"ב סי' סה) שבכל יום מתחדשות חומרות חדשות בדיני פסח‪ ,‬אך כתב‬
‫שאין הציבור יכול לעמוד בזה‪ .‬בכל זאת נהגו המוני העם‪ ,‬ישראל קדושים‪ ,‬בחומרות רבות‪ .‬משום‬
‫כך יש שעשוי לשאול‪ :‬למה נקל כ"כ בדיני קטניות‪ ,‬הרי סוף סוף חג הפסח הוא רק לימים ספורים‪,‬‬
‫מה בכך ששבוע ימים נחמיר על עצמנו גם בדבר שיש בו צדדים להקל ע"פ הדין?‬
‫בעיני מחשבה זו היא טעות חמורה‪ ,‬ומן הנכון לבאר מה הן דרכי ההוראה באשר לחומרות שלא‬
‫מן הדין‪.‬‬

‫כבר לימד אותנו הרא"ש (נדה פ"י סי' ג) כלל חשוב בהוראה‪:‬‬
‫אין לנו אלא מה שמוצאין אנו בהש"ס‪ .‬אם אדם חשוב מרוב ענותו ופרישתו אינו רוצה‬
‫לסמוך על עצמו לעשות מעשה‪ ,‬ינהג מדת פרישותו לעצמו; אבל לא ניתן לכתוב בספר‬
‫להורות בו לדורות הבאין‪ ...‬כ"ש שלא יורה אדם להחמיר מדעתו‪ ,‬אם לא שיביא ראיות‬
‫ברורות מן הש"ס‪.‬‬

‫וע"ע בתשובות הרא"ש (ב‪,‬יז) שכתב‪" :‬הבא להחמיר‪ ,‬עליו להביא ראיה ברורה וחזקה‪ ,‬כי התורה‬
‫חסה על ממונם של ישראל‪".‬‬
‫למדנו מדבריו שני כללים‪ .‬ראשית‪ ,‬אדם הרוצה להחמיר לעצמו‪ ,‬יבדוק עצמו האם באמת כונותיו‬
‫לשם שמים ועושה רק מחמת מידת פרישות וענוה‪ .‬ודאי צריך אדם כזה להשוות מידותיו‪ ,‬ובכל‬
‫עניניו לנהוג בפרישות וענוה שוה (עי' ט"ז או"ח תעג‪,‬ו)‪ .‬המבחן לבדוק אם אכן ליבו לשם שמים‪ ,‬יכול‬
‫להיות בכך שהוא מסתיר חומרותיו והנהגותיו משאר בני אדם‪ .‬כ"כ החיד"א במחזיק‪-‬ברכה (תסז‪,‬ה)‬
‫שאף שכל אחד מחמיר לעצמו בהלכות פסח כאשר תאוה נפשו‪ ,‬את הצנועים חכמה להחמיר‬
‫בביתו ובחומותיו‪ ,‬וכל שיכול יתחמק מלגלות מסתריו לבני אדם‪ .‬מכאן‪ ,‬שאדם שאינו מצליח‬
‫להסתיר חומרותיו שנוהג על עצמו‪ ,‬אלא הולך ומתפאר בהם‪ ,‬מעיד על עצמו שאינו מהפרושים‬
‫שהתירו לו להחמיר על עצמו‪.‬‬

‫שנית‪ ,‬רק לעצמו מותר לו לנהוג כך‪ ,‬ואסור להורות לאחר חומרא שלא כדין‪ .‬כבר הזהירו על כך‬
‫רבים מהאחרונים ‪ -‬עיין שו"ת חקרי‪-‬לב (חו"מ מהדו"ב דף קפ סע' ז) שכתב‪" :‬ולדידי חזי לי‪ ,‬דדוקא ת"ח‬
‫בביתו רשאי להחמיר על עצמו נגד מרן‪ ,‬אבל דיין ומורה צדק אינו רשאי להורות נגד מרן‪ ".‬ועיין‬
‫בית‪-‬יוסף יו"ד סי' תמז בדין נטל"פ‪ ,‬שכן נהג המהר"ם להחמיר על עצמו‪ ,‬ולהורות לאחרים להקל‪.‬‬

‫בשו"ת בתשובה מאהבה (ח"א ס' קפא) כתב‪ ,‬שמי ששגג והורה לאיסור לאחרים שלא כדין‪ ,‬חמור‬
‫עונשו ממי ששגג והורה להקל שלא כדין ‪ -‬שהאחרון חטא בין אדם למקום ושב ורפה לו; אבל‬
‫הראשון חטא בחטא שבין אדם לחבירו‪ ,‬שאפילו יום הכיפורים אינו מכפר‪.‬‬

‫בנושא שאנחנו עסוקים בו במאמר זה ‪ -‬קטניות ‪ -‬כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת אורח‪-‬משפט‬
‫(סי' קיב עמ' קכג)‪ ,‬שעיקר הנטיה לחומרות יתרות במה שיש דרך סלולה ע"פ דרכי התורה להקל‪ ,‬אין‬
‫זה מילי דחסידותא כלל‪ ,‬אלא זו מדה של המתרחקים מפנימיות התורה‪ .‬בודאי שנכונים הדברים‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה‬ ‫‪19‬‬

‫אדומים‬
‫כאשר מחמת חומרא זו יאבד ממונם של ישראל‪ .‬אז בודאי יתן המורה ע"כ את הדין‪ ,‬וכמ"ש‬
‫הרא"ש בתש'‪ ,‬שהרי התורה חסה על ממונם של ישראל‪.‬‬

‫וכן עיין בשו"ת יביע‪-‬אומר (ח"ב כג‪,‬יג) שכתב‪" :‬ואמינא ולא מסתפינא‪ ,‬כי המורה לאחרים להחמיר‪,‬‬
‫ולא ביש ליה על דאמר על מותר אסור‪ ,‬אלא שסופו לומר על אסור מותר‪ ".‬וטעמא דמילתא‪ ,‬מפני‬
‫שאדם המורה שלא כדין להחמיר‪ ,‬הרי הוא מתרחק ממדת האמת‪ ,‬וע"כ נותן לעצמו מקום להכשל‬
‫גם לקולא‪ ,‬ח"ו‪ .‬ועיין עוד בספר חזון‪-‬עובדיה (עמ' סד הערה כו) שכתב‪" :‬ולא מן השם לאבד ממונם‬
‫של ישראל ולהעמיס עליהם חומרות שלא מן הדין שלא קבלו לא הם ולא אבותיהם‪ ,‬כי אנן בדידן‬
‫נקטינן כהוראות מרן בכל דבריו‪".‬‬
‫(מובא בספר שרי המאה ח"א‬‫בענין זה ראיתי סיפור מרגש על רבי אברהם אבוש‪ ,‬רבה של פרנקפורט‬
‫עמ' ‪ ,)570‬שפעם אחת באו לפניו השוחטים של פרנקפורט‪ ,‬בדין שאלה בריאה שהרמ"א החמיר‬
‫בה‪ .‬והיה הדבר בערב חג‪ ,‬וגם היה הפסד מרובה לטבח העני‪ .‬חברי בית הדין הורו להחמיר‬
‫ולהטריף‪ ,‬אולם רבי אבוש היה בדעתו להקל‪ .‬תמהו חברי בית הדין ואמרו‪ :‬איך אפשר להתיר‬
‫ולהכשיר נגד דעת הרמ"א? ענה רבי אברהם אבוש ואמר‪ :‬נוח לי לאחר אריכות ימי ושנותי‪ ,‬שיהיה‬
‫לי דין תורה עם הרמ"א וחבריו‪ ,‬ולא עם הטבח העני הזה‪ .‬הטבח הוא איש פשוט‪ ,‬וקשה יהיה לי‬
‫להתוכח עימו לפני בית דין של מעלה‪ ,‬אם יתבע אותי לדין על שהטרפתי את בהמתו וגרמתי לו‬
‫הפסד מרובה‪ .‬ברם‪ ,‬עם הרמ"א וחבריו‪ ,‬מובטחני כי כשאציע‪ ,‬לפניהם את ראיותי‪ ,‬אבוא עמם לידי‬
‫הסכם‪.‬‬

‫בח"ו משרי‪-‬המאה (עמ' ‪ )552‬מספר הרי"ל מימון‪ ,‬שבעת שהסמיכו הרב יחיאל עפשטיין‬
‫(בעל ערוך‪-‬‬
‫השולחן) ביקש ממנו‪ ,‬שילמד אותו אורחות חיים בהנהגת הרבנות‪ .‬אמר לו הרב עפשטיין‪" :‬כשתבוא‬
‫לפניך שאלה באיסור תורה‪ ,‬עליך לחשוב מקודם כי שאלה זו בחזקת היתר עומדת‪ .‬ורק לאחר‬
‫שתעיין בראשונים ולא תמצא איזה צד היתר‪ ,‬מחויב אתה לאסור‪ .‬ולדאבוני מכיר אני כמה רבנים‪,‬‬
‫והם גדולי תורה‪ ,‬אבל משום שיראתם קודמת לחכמתם‪ ,‬הם דנים בראשונה על שאלה מתוך‬
‫השקפה שיטתית שהיא בודאי טריפה ואסורה‪ ,‬ועל ידי זה הם נכשלים כמה פעמים להפסיד ממון‬
‫של ישראל שזהו חטא יותר חמור מעבירה שבין אדם למקום‪".‬‬
‫לאור הנזכר‪ ,‬ולאחר שהעליתי לדינא‪ ,‬ע"פ דרכי התורה והפסיקה‪ ,‬מה שמותר בגזירת הקטניות‪,‬‬
‫איך נבוא להחמיר שלא מהדין?!‬

‫יג‪ .‬סיכום‬

‫‪ .5‬אין כל איסור בקטניות קלויות או חלוטות‪ .‬נהגו איסור רק בקטניות מבושלות במים‪ .‬יש עדיפות‬
‫לקלות או לחלוט הקטניות לפני הפסח‪.‬‬
‫‪ .2‬אין איסור בקטניות טריות שלא באו במגע עם מים‪ .‬עדיף לבשלן בחליטה או לטגנם בשמן‬
‫רותח‪.‬‬
‫‪ .3‬עיקר לדינא להתיר אכילת כל שמן העשוי מקטניות (שמוכשר לפסח)‪ ,‬ובפרט יש להקל בשמן‬
‫סויה‪.‬‬
‫‪ .4‬לא גזרו על קטניות שנתערבו והתבטלו ברוב‪ .‬לכן מוצרי מזון (הכשרים לפסח) המכילים מעט‬
‫קטניות‪ ,‬הבטלות ברוב‪ ,‬מותרים באכילה ‪ -‬בפרט אם מעורב בהם שמן קטניות בלבד‪.‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה‬ ‫‪21‬‬

‫אדומים‬
 ‫‪ .0‬מותר להאכיל קטניות לקטנים‪ ,‬וה"ה לחולים‪.‬‬
‫‪ .6‬מותר לאכול תבשיל שבושל בכלי שבשלו בו קטניות בו ביום‪.‬‬
‫‪ .9‬מותר להשהות קטניות בבית בפסח‪ ,‬וא"צ לחשוש שמא יתערבו‪ ,‬או שמא יאכלם בטעות‪.‬‬
‫‪ .8‬אין מנהג אלא במינים שגזרו עליהם בלבד‪ ,‬ואין להחמיר במינים נוספים‪ ,‬כגון סויה‪.‬‬

‫* עיבוד מתוך מאמר מקיף שנכתב על אותו נושא‪.‬‬

‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה‬ ‫‪21‬‬

‫אדומים‬