‫‪ | 1‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מדריך הכשרות‬

‫אגודת החברים‪.‬‬

‫פתיחה על מהות האגודה ופעולותיה‬

‫ועל שירות קו הכשרות לציבור‪.‬‬

‫חלק א‪.‬‬

‫קונטרסים שי"ל בעניני תרומות ומעשרות‪.‬‬

‫תנאי במעשרות [‪ – ]3‬תנאי עממי‪ -‬מע"ש שלא נברר מקומו [‪ -]38‬נבקע הנוד ‪ -‬הכל כשורה רק ללא תנאי – אין לו מתירין [‪]52‬‬
‫‪ -‬ברירה בבליעות ‪ -‬דרגות בתרו"מ בעיות בהפרשה סיטונאית [‪ –]146‬הברירה – ביאור להשלמות [‪ – ]104‬נוסח השלמות‬
‫לתיקון הכל [‪ – ]130‬השלמות לאחר בד"ץ – דיוק נוסח חזו"א ‪ -‬ברוב דברים לא יחדל פשע‪ -‬ידון בנוסחאות החדשות‪ ,‬ובעניני‬
‫פרוטה חמורה ועוד‪ -‬בדעת הכפתור ופרח לענין חומש‪ -‬הקדמה בתרו"מ ‪ -‬טעות במעשרות – תיקון טעות למשגיח שטעה ‪-‬‬
‫הלכות חבירות בזה"ז – טאג בוך בעניני פרוטה חמורה ‪ -‬הכשר לאחר מירוח‪ ,‬והשחתת תרומה משום חשש תקלה – מקורות‬
‫לנוסח הברכה לשליח [‪ -]237‬מעשה בלימון‪ -‬תשובה והשגה על הקונטרס הנ"ל בענין בליעות מע"ש ‪ -‬בעלים בהשגחה ‪-‬‬
‫מודעות ומכתבים בענין תנאי במעשרות ‪ -‬שיפורים בתרו"מ שבאגודת החברים – אי פסקינן כאב"ג ‪ -‬סתם יינם בתרו"מ ‪ -‬שבור‬
‫זרוע רשע‪ ,‬מקורות על מפקיעי שערים‪ - ,‬תיקון טבלים מדין זכין לאחר התנאי ‪ -‬קיצור הלכות תרו"מ לפי אגודת החברים‪-‬‬
‫קונטרס תשובה מהגר"ש שיינלזון והגרי"מ ולדמן‪ ,‬ברירה בתרו"מ ובמע"ר‪ -‬ולא תועיל גם הפרשת היחידים‪ -‬נוסח התנאי החדש ‪.‬‬

‫חלק ב‪.‬‬

‫בעניני מסכת תרומות וחלה‪.‬‬

‫אין תורמין מדבר שלא נגמ"מ‪ ,‬ומירוח לאיבוד‪ ,‬וממרח לתרומה‪ - ,‬גבול קדש ברנע לחומרא – שותפות בתרו"מ – מעשר עני בפרי‬
‫הדר‪ -‬שיבולת לקט שנתערבה מהמהרלב"ח – סתם דבש אי כונתו תמרים או דבורים – שיעור חלה בזמנינו לרמ"א ‪ -‬ולאר"י א'‬
‫מכד' או א' ממח' – נזרע שביעית ועבר חנוכה וכיו"ב – המכשול שבכל דרגת חיוב – מאה ואחד הערות בענין מע"ש – שתי נשים‬
‫שעשו עיסה – ביטול שליחות בתרו"מ – הערות בעניני זרעים – לסמוך על הדרהם – עיסת ארנונא – עיסה עבה ובענין קוגל ‪-‬‬
‫תקנת חלת דמאי ‪-‬‬

‫חלק ג‪.‬‬

‫כלאים‪.‬‬
‫מסכת כלאים עם תמונות – הלכה למשנה על מסכת כלאים ‪ -‬משמיעין על הכלאים – מקיים בכלאים – מקיים באינו שלו ‪ -‬איסור‬
‫הרכבה בשרשים – הגדרת המינים בכלאים – כלאים בפרי הדר ‪ -‬גנטיקה‪ ,‬בהרכבת זרעים‪ ,‬אילנות‪ ,‬דגים‪ ,‬עופות‪ ,‬ובקר ‪GMc -‬‬
‫הקמת הכשר בנלאומי נגד הנדסה גנטית ‪.‬‬

‫חלק ד‪.‬‬

‫ערלה‪.‬‬

‫ערלה באילן המורכב –‬

‫חלק ה‪.‬‬

‫שאר עניני כשרות‬

‫כשרות היין ‪ -‬כלאי הכרם ‪ -‬בצירה מכנית והכשרות בחו"ל‪ – .‬מעשה ביין שהתירו ‪ -‬בדיקת סוכר ע"י גוי – ניצוק בפסולת –‬
‫ספירט מסתם יינם‪ -‬ספירט בשביעית ‪ -‬חליבה בשבת ‪ -‬פרשית השמן בארה"ב וההשלכות בישראל ‪ -‬פרשית החלב ספיחי‬
‫השמיטה לאחר הביעור ‪ -‬אבקת חלב מגרמניה בתוך החלב הטרי? ‪ -‬הצורך בחלב טרי ללא טריפות ושאר חששות! ‪-‬‬
‫מסרטות במגזר המיעוטים – טועה בדבר משנה בענין טומאת קברים – מכתב תשובה על טהרת מירון‪.‬‬

‫אפשר לשמוע שיעור‪ ,‬או להזמין כל קונטרס מהשבעים ושנים קונטרסים שיצא לאור ע"י‬
‫האגודה ‪ -‬בקו הכשרות ‪039059696‬‬
 ‫‪ | 2‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫פתיחה‬

‫אגודת החברים היא אגודה אשר נוסדה בחשאיות לפני כשנתיים ומחצה לסייע ולעזור לגופי‬
‫הכשרות לספק מזון לכלל הציבור כשר למהדרין‪ ,‬האגודה אינה מחליפה את ועדי הכשרות‬
‫למיניהם אשר פעולתם הברוכה ראויה לשבח‪ ,‬אלא היא מהווה גוף ניטראלי אשר בכוחו‬
‫לבקר ביקורת בונה מבחוץ‪ ,‬ולסייע לתקן את הצריך תיקון‪ ,‬אחת ממטרותיה היה לעזור לאנשי‬
‫החסד במכירות השכונתיות לספק מזון כשר ללקוחותיהם לאחר שנתברר ענין התנאי‬
‫במעשרות‪ ,‬ועוד עקולי ופשורי שיש בהפרשות של התרו"מ‪ ,‬בדרך של עשה טוב במקום סור‬
‫מרע‪ ,‬בני החבורה אשר היו ממונים להפריש תרו"מ קיבלו חברות בפני ג' חברים כדין‪ ,‬והיו‬
‫מפרישים בכל שבוע כנלענ"ד על הצד היותר טוב לציבור הרחב‪ ,‬כמו"כ אף בשאר עניני‬
‫כשרות תוקנו הדברים בהשקט‪ ,‬בתוך הגופי הכשרות‪ ,‬לתועלת כלל הציבור‪ ,‬החוברות‬
‫שחוברו ע"י בני החבורה‪ ,‬היו באוצרותינו זה כשנתיים ימים‪ ,‬ולא היו אמורים להתפרסם‬
‫לציבור הרחב‪ ,‬כל עוד שהכל התנהל כהלכתו‪.‬‬

‫עקב שינויים במשך השנה האחרונה וחדירת כותבי התנאים לתוך המכירות השכונתיות‪,‬‬
‫וממילא העברתם לגופי הכשרות‪ ,‬לא נותרה ברירה אלא לפרסם את הדברים כדי להציל את‬
‫הציבור הרחב‪ ,‬מאכילת חשש טבלים‪.‬‬

‫לפני פירסום הדברים האגודה פנתה לכל ועדי הכשרות וניסתה בכל דרך לתקן את הדברים‬
‫בהשקט ובדרכי נועם‪ ,‬לאחר שהצדדים עמדו על דעתם‪ ,‬לא נותרה ברירה אלא לתת לציבור‬
‫הלומדים לישא וליתן בנידו"ד‪ ,‬ומינן ומינהו תסתיים שמעתתא‪ ,‬עד שיצא האמת לאמיתה‪,‬‬
‫להצלת הכלל‪ ,‬לצורך זה הוקם קו הכשרות אשר בו יכול לשמוע כל אחד שיעור על כל ענין‬
‫בכשרות‪ ,‬וכמו"כ להזמין קונטרס על הנושא‪ ,‬מתקופה לתקופה יצא כרך של כל החוברות‬
‫הנערכות ע"י בני החבורה כדוגמת ה' כרכים אלו‪.‬‬

‫אנו תפילה כי נזכה ויתוקנו כל הדברים בקרוב‪ ,‬לתועלת הכלל‪ ,‬במקרה ולא‪ ,‬יתכן כי השלב‬
‫הבא‪ ,‬יהיה לפתוח שיווק מיוחד לחברים הרוצים לקבל מזון כשר למהדרין‪.‬‬

‫אנו קובעים כאן ברכה למזכי הרבים הרה"ג ר' יוסף אפרתי שליט"א‪ ,‬והרה"ג ר' שאול‬
‫רייכנברג שליט"א‪ ,‬ולעוד רבים החפצים בעילום שמם‪ ,‬אעפ"י שיתכן חילוקים בדיעותינו‪ ,‬מ"מ‬
‫אין ספק כי ללא פעולתם הברוכה במשך שנים בכל ענפי מצוות התלויות בארץ‪ ,‬לא היינו‬
‫מגיעים למצבינו כיום‪ ,‬יבורכו מן השמים‪ ,‬כל המזכים להצלת הרבים‪.‬‬
 ‫‪ | 3‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫אין תנאי במעשרות‬

‫יבאר האיסור להתנות על המעשרות שאם לא יתוקן כראוי‬

‫שישאר טבל ביד המפרישים‪ ,‬דיש בזה חיסרון‪ ,‬אף אם הכל‬
‫יצא כשורה‪ ,‬ואף למ"ד יש ברירה‪ ,‬כיון שמתברר לאחר‬
‫שכבר אינו בעולם‪ ,‬והוי כנבקע הנוד [כחזו"א דמאי סי' ט'‬
‫סקט"ז] ונמצאו מאכילין טבלים‪.‬‬

‫ולמ"ד אין ברירה בודאי דלכלל הציבור הוא חורבן נורא‬

‫שיוצא שאם משהוא שלא כשורה נשאר הכל טבל גמור‪.‬‬

‫יבאר שכל ענין התנאי נגרם ע"י היחידים שרוצים להפריש‬

‫בביתן בהידור מטבל ודאי‪ ,‬ויתכן דאף להם לא מהני לשי'‬
‫הראשונים דאין ברירה פירותיו מקולקלין‪ ,‬שחל בתערובת‪,‬‬
‫ולא שנשאר טבל‪ ,‬או אי יגיע להם תערובת ממילא‪ ,‬וצריך‬
‫תיקון אחר‪.‬‬

‫יבאר שבאומר נוסח המעשרות הרגיל בלא תנאי‪ ,‬כמעט אין‬

‫שום חיסרון [כחזו"א סי' י"ב סק"טו]‪ ,‬ועוד דפיחת או הותיר‬
‫לב ב"ד מתנה עליהם‪ ,‬ואף אם רוצים אפשר לעשות‬
‫ההשלמות לאח"כ לתיקון הכל‪.‬‬

‫יסיק בשבחן של ועדי הכשרות שאינם עושים תנאי זה‪,‬‬

‫ולענין ועדי הכשרות שעושים התנאי שלכה"פ יפרסמו‪ ,‬שכל‬
‫עוד שהמצב ממשיך שמעשרין בתנאי‪ ,‬מחויב כל אחד‬
‫להפריש בביתו‪ ,‬מספק טבל‪.‬‬
‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬
‫רמת בית שמש‬
‫חנוכה ‪ -‬תשע"א‬
‫מפתחות‬
 ‫‪ | 4‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הקדמה‬
‫נוסח תרו"מ‪ ,‬לכתחילה לפטור כל הבעיה בלא ליזקק לתנאי המדובר‪.‬‬
‫סימן א‬
‫נוסחאות התנאים השונים ובחסרונות שבהם לכו"ע‬
‫פרק א' יבאר טעם המצדדים במעלות שבעשיית התנאי במקומות‬
‫סיטונאים ותרומות ומעשרות בזמן הזה‪ ,‬והתשובה על דבריהם‪.‬‬
‫פרק ב' יבאר טעם המצדדים בחסרונות שבעשיית התנאי‪ ,‬והצורך‬
‫לבטלם‪.‬‬
‫בסוף הקונטרס יבואר החילוק בין תערובת קודם המעשרות‪ ,‬לממעט במעשרות‪.‬‬
‫סימן ב‪.‬‬
‫[בדיני הברירה שלא להלאות הקורא הועבר לקונטרס מיוחד על ברירה]‬
‫פרק א' יבאר בשי' הגמ' גיטין כה'‪ ,‬עירובין לז'‪ ,‬וביצה לח'‪ ,‬בדיני הברירה‬
‫‪ -‬יאריך בשי' הראשונים בסוגיות הנ"ל בחילוקים שבין תנאי לברירה‪.‬‬
‫פרק ב‪ .‬יסכם באופנים השונים הנהוגים כיום בועדי הכשרות אי תליא‬
‫בברירה‪ ,‬או דהוי תנאי בעלמא‪.‬‬
‫פרק ג‪ .‬בסוגיות הגמ' ופלוגתת הראשונים היאך פסקינן להלכה בדיני‬
‫הברירה‪.‬‬
‫פרק ד' יסיק למעשה מה דפסקינן דבדאו' אין ברירה ובדרבנן יש ברירה‬
‫אי הוא בכל אופני ברירה‪.‬‬
‫פרק ה' אי אמר י' אין ברירה האם המעשה בטל‪ ,‬או שחל בתערובת‪ ,‬ונפ"מ‬
‫לתרו"מ‪ ,‬שלאחר התנאי‪.‬‬
‫פרק ו' אי יש ברירה בדרבנן הוא מדין ספק דרבנן לקולא‪ ,‬וה"ה אמרי'‬
‫אין ברירה להקל‪ ,‬אך לא נפשט במציאות הברירה או שמכריעין בדרבנן‬
‫דיש ברירה למעשה‪.‬‬
‫פרק ז' יסיק באיזו סוגי ברירה נוהגים בזה"ז בדרבנן – ובדינא דעיקרו‬
‫דאוריתא – ובשי' הרמב"ם דאין ברירה לגבי תרו"מ ‪ -‬ובסתי' השו"ע לגבי‬
‫תרו"מ אי חשיבא עיקרו דאורי' בזמן הזה ‪ -‬בין חזקה שליח עושה‬
‫שליחותו‪ ,‬וביש ברירה‪.‬‬
‫פרק ח' יסיק להלכה בשי' השונות באחרונים‪ ,‬אי יש ברירה בתרו"מ‬
‫בזה"ז‪ ,‬ובאיזו אופנים ‪ -‬ובשי' מרן החזו"א זלל"ה‪.‬‬
‫פרק ט' בתנאים הנהוגים כיום‪ ,‬אי גריעא מברירה‪ ,‬כיון שלא ידוע בשעת‬
‫מעשה ולא יתבררו לעולם‪.‬‬
‫פרק י' ‪ -‬יביא המעשה שהיה בזמן מרן החזו"א זלל"ה בענין עשיית התנאי‬
‫בהפרשה במקומות שהיו מערבים התרומת מעשר בתוך החולין‪ ,‬להפריש‬
‫הרבים מאיסורא‪ ,‬והיו מתנים שמ ה שיגיע לחברים שיפרישו בביתן אינם‬
‫בכלל המעשרות‪.‬‬
‫יסיק שלב' הצדדים החובה כל עוד שהתנאים קיימים‪ ,‬להודיע לציבור‬
‫שיש להפריש בבית‪.‬‬
‫ידון אי יש להפריש בבית כספק טבל‪ ,‬ושלא לסמוך על קולי דמאי‪ ,‬ומה‬
‫שהורה מרן זלל"ה שבהכשר מהודר אפשר לנהוג קולי דמאי היה‬
‫בהפרשה בלא תנאים‪ ,‬ידון לענין תנאי בשבת על של אחרים‪.‬‬
 ‫‪ | 5‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫פתיחה‬
‫בזמן האחרון נתגלה שבועדי הכשרות מקדימים ואומרים לפני הפרשתן‬
‫את התרומות ומעשרות‪ ,‬נוסח של תנאי שאם יהא משהוא שלא כשורה‬
‫שישאר טבל ביד המפרישים‪ ,‬ונתעוררנו דיש בזה מכשולות רבות כמבואר‬
‫בקונטרס זה‪.‬‬
‫והנה מה שהביא לחבר תנאי זה‪ ,‬משום שלטענת מצדדי התנאי שונה‬
‫ההפרשה כיום ממה שהיה נהוג מימי קדם‪ ,‬דבזמן שהיו מפרישים בשדה‬
‫או בתחנה הראשונה שסחורה מגיע מחקלאי אחד ולא היה מצוי שום‬
‫תערובת‪ ,‬וספיקות שונים‪ ,‬היה אפשר לעשר ודאי טבל‪ ,‬בלא שום תנאים‪,‬‬
‫והיה מתקן הכל באופן המועיל‪ ,‬משא"כ בזמנינו שהדרך לעשר בשווקים‬
‫הסיטונאים‪ ,‬או בבית אריזה שמויין לפי גדלים‪ ,‬מחקלאים שונים‪ ,‬שמצוי‬
‫שכבר התערבו סחורות שונות בדרגות חיוב ופטור שונות‪ ,‬וכן אופן‬
‫המעשרות במקומות אלו מצוי בהם כיום בעיות שונות‪ ,‬וזה מה שהביא‬
‫את היחידים לחדש ענין התנאי‪ ,‬שרצו שלכה"פ אולי להם יגיע לבית טבל‬
‫גמור‪ ,‬אף שיש כאן הפסד לרבים‪.‬‬
‫אך האמת יורה דרכו שמאז ומעולם היו חששות שונים‪ ,‬ויש דברים‬
‫ששופרו במשך השנים וכן להיפך‪ ,‬כגון שפעם היה כל מגדל מגדל שלושים‬
‫דונם בלבד וא"כ בשוק היה תערובות מהרבה מגדלים‪ ,‬שחלקם עישרו‬
‫וחלקם לא‪ ,‬ואילו היום כל מגדל‪ ,‬מגדל בכמויות ענק‪ ,‬ולפעמים יש פחות‬
‫חשש תערובות של מגדלים שונים‪ ,‬באותו קניין‪ ,‬ובסיטונאות יותר קל‬
‫לברר אם כבר עישרו או לאו‪ ,‬ומאידך יש דברים שנארזים בבתי אריזה‬
‫וכו' אך אפשר לברר אם הגיעו מכל המקומות טבלים‪ ,‬ובזמן מרן החזו"א‬
‫כבר העלה הגר"ד בהר"ן קונטרס על חששות‪ ,‬שרצה לתקן עם השאריות‬
‫וכו'‪ ,‬ויעוי' שם בהקדמה [הודפס בנטעי נאמנים תש"ס עמוד קפא]‪ ,‬שכ'‬
‫גם כל חששות תערובות‪ ,‬שקיימים עדיין כיום משום הגבולות‪ ,‬ומשום‬
‫מירוח עכו"ם וישראל‪ ,‬ועוד‪ ,‬וע"כ רצה לעשות תקנות מהשאריות להפריש‬
‫לכל ארץ ישראל לתקן גם עבור החרדים שלא יגיעו להם תערובות שאינם‬
‫מעושרים ‪ ,‬ודרכו של מרן החזו"א היתה ברורה שהכל תלוי בהגדרות‬
‫שאמרו חז"ל אי מותר לעשר זה על זה או לאו‪ ,‬דבמקום שאסרו חז"ל‬
‫לעשר מזע"ז יש לעשר מכל קבוצה בנפרד‪ ,‬ואם א"א יש להביא טבל חמור‬
‫על הקל‪ ,‬ואילו במקום שהתירו לעשר מזע"ז [ובודאי בהפרשות דרבנן‬
‫שלא ידוע על תערובת] אין שום חשש שמא יהיה בפנים פטור או חיוב‪,‬‬
‫וכמו שתיקן נוסח הרגיל לכולם‪ ,‬וצורת הדיון בזה ביאר בספרו להדיא‬
‫בדמאי‪ ,‬ז"ל‪[ .‬בסי' יב' ס"ק טו'] ד"ה יש לעי' בלוקח מתגר נכרי הלקוח מישראל‬
‫במקום שיש ספק אם רוב מעשרין‪ ,‬וכן בתגר ישראל והוא חשוד‪ ,‬אי מעשר מזע"ז‬
‫בקונה מן הפלטר או כשלוקח מן העני תמרים וגרוגרות ובולל‪ ,‬וכן בלוקח מן הסיטון‬
‫אי כל הני קולות דמאי אבל בספק שאין רוב מעשרין דאסור מן הדין יש לחוש שמא‬
‫יעשר מפטור על החיוב‪ ,‬ומחיוב על הפטור‪ ,‬או דלמא זה שהכריעו חכמים שבדרך‬
‫הרגיל הוו של אדם אחד סמכינן על זה כרוב‪ ,‬ונראה דיש להקל דאי רובא אין‬
‫מעשרין או רובא מעשרין איכא למיזיל מעיקר הדין בתר רובא ולעשר מזע"ז‬
‫ומחצה על מחצה לא שכיח‪ ,‬וגם מעיקר הדין הוי ס"ס דלמא שניהם מעושרין‬
‫ודלמא שניהם שוין ומיתקני השתא וכיון דבזה"ז דרבנן וגומר ע"מ למכור דרבנן‪,‬‬
 ‫‪ | 6‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואם הן ירק או פירות חוץ מזיתים וענבין מינן דרבנן‪ ,‬יש להקל לעשות כדין‬
‫משנתינו בדמאי‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫ובשביעית סי' ג' או' לב' סק"ד‪ .‬כ' ועכשיו אין אנו בקיאין ברצועה זו שמכזיב ולהלן‪,‬‬
‫ובסתם פירות הולכין אחר הרוב דעל הרוב הן מין אחד‪ ,‬ומיעוט הוא שיזדמן‬
‫תערובות חיוב ופטור וא"צ לעשר כל קלח וקלח מיני' ובי'‪ .‬עכ"ל‬
‫[ויעוי' במ"ל בפ"ה דתרומות הי"ז להוכיח מהגמ' מנחות לא' דמפריש מהדמאי על טבל שנתערב אף שיתכן שהדמאי כבר מעושר‪,‬‬
‫כיון שנתערב כבר הטבל ברוב אמרי' ספק דרבנן לקולא]‬
‫ובחזו"א הנ"ל (דמאי סי' יב' סקט"ו) פסק כירושלמיא דבדמאי יש בילה‬
‫ז"ל‪ .‬ומיהו אי חיישינן שהוסיף מאיש אחר ראוי לחוש לעולם לתערובות‪,‬‬
‫ומיהו כיון דבדמאי יש בילה יכול לבלול ולעשר‪ ,‬ומיהו לא שמענו שיהא‬
‫צריך לבלול ומשמע דלא חיישינן שיערב משנים עכ"ל‪.‬‬
‫וא"כ לפי"ז הכל תלוי רק בהגדרת חז"ל מתי גזרו לחשוש בדמאי שלא‬
‫לעשר מזע"ז וכו'‪ ,‬וכשאסור כמו שהסיק בתגר נכרי שלוקח משני גינות‬
‫ויתכן שא' של ישראל‪ ,‬וא' של עכו"ם‪ ,‬אין לעשר מזע"זב‪ ,‬ולא העלה על‬
‫דעתו לעשות תנאים כאלו שממילא לא מתקנים את הבעיה רק מזיקים‬
‫לכלל הציבור‪ ,‬שנהיה הכל טבל‪ ,‬ומשאירים את כל הענין מעורפל‪ ,‬ולעומת‬
‫זה לענין אין ב רירה בעיקרו דאורי' בזה"ז‪ ,‬היתה דעתו ברורה כמו‬
‫שהאריך בסוף דמאי סי' טז' סק"י שאין ברירה אפי' במעשר ירק‪ ,‬ובס"ק‬
‫טז' שאין לעשות תנאי כזה התלוי בברירה‪.‬‬
‫ז"ל‪ .‬וצריכים אנו לדון אם אפשר להפריש על תנאי שאם יגיעו הפירות‬
‫ליד חבר תשארנה טבל כמו שהיו זולת תרומה גדולה שאין בהפרשתה‬
‫נדנוד כלל‪ ,‬ולמש"כ לעיל סק"י אין ברירה אף בזה"ז ואפי' במעשר ירק‪,‬‬
‫והכא חשיב ברירה כמו כל המתלקט יהא מחולל וככל מה שילקטו עניים‬
‫יהא הפקר וכמש"כ לעיל סק"ח עכ"ל‪.‬‬

‫ודברים אלו כ' אף בנידון שם שהיה להיפך שלא הפרישו כראוי שהיו‬
‫מפרישים ומבטלים את כל התרו"מ‪ ,‬דנאסר הכל לשי' הראב"ד [ועשו זאת‬
‫כדי להציל הרבים] ודן לגבי תנאי זה‪ ,‬לכה"פ להציל החברים‪ ,‬וכ' שלא‬
‫מהני אם אין ברירה‪ ,‬ובסו"ד כ' ומיהו אם נוהגין להתנות שאם יגיעו‬
‫הפירות לחבר תהיינה טבל כמות שהן ואם יגיעו לחשוד יהי' המעשר‬
‫ותרו"מ שמתנה קימים מעכשיו‪ ,‬אין כח למחות‪ ,‬דכיון דהבאים לחבר אין‬
‫בהם מכשול בהחלט שאם אין ברירה הרי לא הפריש כלום‪ ,‬ואם יש‬
‫ברירה הרי של החבר אין בו דימוע‪ ,‬ואפשר שמציל את החשוד מאיסורא‬
‫רבא לאיסורא זוטא לדעת האומרין דיש ברירה‪ ,‬ואף שהמעשר עושה‬

‫א והנה בירושלמי אמרו על מתני' הנ"ל דהלוקח מן העני תמרים או גרוגרות בולל ונוטל‪ ,‬רבי יוסי‬
‫בשם רבי פדייה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא לשמן ויין בלבד‪ ,‬ר' יוחנן אמר עד כזיתים‬
‫הנבללין מתניתין פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרורגרות בולל ונוטל פתר לה עד כזיתין רבי יוסי‬
‫בשם רבי זעירא בדמאי התירו כרבי יהודה‪.‬‬

‫ב וממילא לא שייך במציאות ענין זה התנאי שהרי אם ידוע להכשר שמשהוא שלא כשורה ושעפ"י‬
‫הלכה במקום זה אין לעשר מזע"ז א"כ ממילא מוכרחין להביא טבל ודאי להפריש מהחמור על הקל‪,‬‬
‫ואי עפ"י הלכה אין צריך לחשוש ממילא אין חשש ואין שום היתר לעשות זה התנאי‪.‬‬
 ‫‪ | 7‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫איסור בשביל שיזכה חברו אפשר דזה דומה למש"כ תוס' שבת ד'‪ .‬דהם‬
‫דומין לאנוסין ומצוה דרבים ואמנם זהו מצד משקל הפרטי של תנאי זה‬
‫אבל במשקל ההנהגה הכללית נראה שאין לקיים מנהג כזה בישראל‬
‫ואין לקיים מנהג קבוע ע"פ חברים לספות איסורא לאינשי ולקרות שם‬
‫של חברים על דבר שלא כהלכה‪ ,‬ואם לא ינהגו במנהג זה יוסיפו‬
‫להשתדל שיעשרו כל גינה וגנה במקומה ובטח יעלה בידם כי במקום‬
‫גידולן יש למצוא הרבה פירות בעלי מומין שאינן ראוין להביא לעיר ואין‬
‫לבעלים הפסד אם יעשם תרו"מ והמקום ב"ה ישים בלבן של כל ישראל‬
‫לשוב אליו ית' ולשמור חקותיו ומצותיו בחדוה‪ .‬עכ"ל‬
‫הרי שאף במקום שנוגע להצלת הרבים מאיסור טבלים‪ ,‬כ' שאין ראוי‬
‫לעשות כן‪ ,‬משום שגורם רפיון בכל ההשגחה‪ ,‬וק"ו בן בנו של ק"ו בנידו"ד‬
‫שהוא להיפך‪ ,‬שההפרשה רגילה מתקנת לכולם‪ ,‬ואילו התנאי מקלקל‬
‫לרבים‪ ,‬ומשאיר טבלים לכולם‪ ,‬אף לו יצוייר שיהני ליחידים בודאי שאין‬
‫לעשות תנאי כזה‪ ,‬בהפרשות סיטונאיות לכלל הציבור בא"י‪ ,‬שרובם‬
‫הגדול אין מעשרים בבית‪ ,‬ויש למחות על נזק הרבים‪[ ,‬ואין אנו באים‬
‫לשלול מכירה לקהל מסויים של מחמירים שמעשרין בביתם וכדו' שיעשו‬
‫כהבנתם] ובשום פנים ואופן לא יתכן שהכשר ימכור לציבור הסומך עליו‪,‬‬
‫ואינו מעשר אחריו‪ ,‬דבר התלוי אף לשיטתם בתנאי שיתכן והוא טבל‬
‫גמור‪ ,‬וכ"ש למש"כ שלא חישבו נכון‪ ,‬שבנידו"ד בין למ"ד יש ברירה בין‬
‫למ"ד אין ברירה הרי נשאר הכל טבל‪ ,‬ואף לפי שיטתם בכל המוצרים‬
‫המבושלים לא יהיה תקנה‪.‬‬
‫והנה תנאים אלו מיום המצאתן פשטו ולבשו צורה‪ ,‬עד שהגיע רח"ל‬
‫שאמרו אפי' ללא ברירה‪ ,‬שאם יש משהוא שלא כראוי שישאר הכל‬
‫טבל ‪ ,‬ומספיק שהיה משהוא שלא כראוי שנמצאו מכשילים הרבים‬
‫באכילת טבלים כפשוטו‪.‬‬
‫והנה הארכנו בקונטרס דרגות המצויות המצו"ב‪ ,‬לבאר כל הבעיות‬
‫והתערובות שמצוי בארץ ישראל‪ ,‬ויש דברים המצויים שהם רק‬
‫לכתחילה‪ ,‬ויש שמעכבין בדיעבד‪ ,‬אך בכל ציור יש הוראה מחז"ל האיך‬
‫להתנהג‪ ,‬ואיך שלא יהיה הכשר למהדרין אמור לספק סחורה כשירה‬
‫ללקוח‪ ,‬ולא יתכן שישאיר את הדבר מעורפל על ידי תנאי זה‪ ,‬על סמך‬
‫תיקון בבתים‪.‬‬
‫ואם מוצאים ח"ו מכשולות שאין מעשרים כראוי‪ ,‬יש להלחם ולתקן עבור‬
‫הרבים‪ ,‬כמש"כ החזו"א‪ ,‬ולא לעבור בשתיקה‪ ,‬ע"י עשיית תנאי זה‪.‬‬
‫והנה תנאי זה אף בברירה הלא תועלתו כמעט אפסית‪ ,‬ונזקו רב‪ ,‬ונביא‬
‫כמה מהדברים שיבוארו לקמן‪.‬‬
‫א‪ .‬המשגיח הלא מעשר כל המינים כאחד‪ ,‬וא"כ אם יהיה פרי אחד‬
‫במין אחד שלא כשורה‪ ,‬יתבטלו כל המעשרות של כל המינים‬
‫כולן‪.‬‬
‫ב‪ .‬אפי' אם יעשר כל מין בנפרד עם תנאי‪ ,‬שאם יש תערובת יתבטל‬
‫רק הפרשת המין שבו יש תערובת‪ ,‬הרי גם לשיטתם בלא התנאי‪,‬‬
‫היה רק אחוזים מקולקלים‪ ,‬כיון שמיעט בתרו"מ‪ ,‬וחל חלקית‪,‬‬
 ‫‪ | 8‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואילו לאחר התנאי כל מין זה ישאר טבל‪ ,‬ומכשיל את הרבים‬

‫ביותר איסורים‪.‬‬
‫אף למ"ד יש ברירה יש חיסרון בתנאי זה‪ ,‬כיון שאם יקנו הקונים‬ ‫ג‪.‬‬
‫ויאכלו החלק שליד המעשר ראשון או השני ואח"כ יקנה המחמיר‬
‫את חלק המעשר ראשון או השני יצא שנתברר לאחר שכבר נאכל‬
‫שהמעש"ר יותר דרומי‪ ,‬והוי כנבקע הנוד דאסור לכו"עג‪ ,‬יעוי'‬
‫חזו"א דמאי סי' ט' סקט"ז‪ ,‬וכן הכריע בסי' טז' וכ"כ במנח"ש‪.‬‬
‫אף למ"ד יש ברירה הלא כ' התוס' יומא נו' שהמעשר מע"ש‬ ‫ד‪.‬‬
‫בברירה עתידית א"א לחלל המע"ש כיון שעדיין לא קבע לו מקום‪,‬‬
‫וכמעשה שהובא שם השכרת מעות ואיבדת נפשות‪ ,‬וא"כ ה"ה‬
‫בנידו"ד שהמקום שקבע למע"ש עדיין לא קבוע ומשתנה לפי‬
‫הקונים העתידים‪ ,‬וכ"כ כל הראשוניםד למעט שי' רש"י ונפסק‬
‫ברמב"ם ושו"ע‪.‬‬
‫לולי התנאי יש ביטול ברוב מדאו' כמבואר מנחות לא' ואפשר‬ ‫ה‪.‬‬
‫לסמוך על הראשונים בשי' ר"ת ועוד דבמקום שאין לו טבל ודאי‬
‫יתבטל אף מדרבנן‪[ ,‬ולכה"פ במקום שכבר הפרישו תרו"ג ורק‬
‫מיעטו בתרו"מ] ואפשר להפריש מיניה וביה [וכשו"ע שלא' סעי'‬
‫יח'] אך לאחר התנאי חשיב כיש לו מתירין שהרי יכול עדיין‬
‫להפריש בביתו בצורה יותר טובה‪ ,‬אילו לא יגיע לו תערובת‪ ,‬או‬
‫מכל פרי‪ ,‬או ממקום אחר‪ ,‬וממילא לא בטיל‪ ,‬ושוב חל התנאי‬
‫ונשאר הכל טבל שעיקרו דאורייתא‪.‬‬
‫הלא לולי התנאי‪ ,‬יש תנאי ב"ד בירושלמי שפיחת או הותיר יהיה‬ ‫ו‪.‬‬
‫הכל בסדר‪.‬‬
‫לשי' רש"י ומהר"י אם אין ברירה חל בתערובת וא"א תו לתקנו‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫דבר זה גורם לועדי הכשרות שלא יקפידו לעשר כראוי‪ ,‬ולברר אם‬ ‫ח‪.‬‬
‫היה תערובת‪ ,‬ולהביא טבל ודאי לעשר מחמור על הקל במקום‬

‫ג והג"ר שאול רייכנברג שליט"א העיר שלפי האמת לעולם נתברר לאחר שכבר אינו בעולם‪ ,‬כיון‬
‫שהחלק של התרו"מ והתרו"ג‪ ,‬שצריך עדיין להתברר שיעור חשבונו‪ ,‬לפי המפרישים‪ ,‬כמה ממנו‬
‫מע"ר ותרו"מ וכמה תרומה גדולה‪ ,‬הושחת או הושלך לאשפה מיד לאחר הפרשה‪ ,‬וממילא בשעת‬
‫הבירור כבר אינו בעולם‪ ,‬אלא שבזה יל"ד כיון שהחלק שנשאר לתקן התרו"מ כבר היה בכל אופן‬
‫בהתחלה‪ ,‬אלא שהשאלה רק שיתברר מה יתמעט מהכמות של התרו"מ לפי חשבון המפרישים‪,‬‬
‫להיות יותר תרו"ג‪ ,‬ויתכן דזה אינו מעכב חלות ההפרשה‪ ,‬על המיעוט שנשאר‪ ,‬ולכך הבאנו רק את‬
‫הציור של המע"ר והמע"ש הנצרך עדיין לאלו שאינם מפרישים‪ ,‬שנברר לאחר אכילה בודאי‪.‬‬

‫ד תוס' עירובין לז‪ ,‬גטין כה‪ .‬סוכה כג‪ .‬יומא נו‪ .‬ותו"י שם‪ :‬ר"ש פ"ז מדמאי מ"ד‪ ,‬ורמב"ן‪ ,‬ותוס' רא"ש‬
‫ורשב"א חולין יד‪ .‬תוס' רא"ש בעירובין‪ ,‬יומא‪ ,‬סוכה‪ ,‬וגיטין‪ ,‬רשב"א ב"ק סט‪ :‬ריטב"א סוכה כד‪.‬‬
‫ריטב"א החדשות גיטין כה‪ :‬תוס' רבינו פרץ ב"ק סט‪ ,:‬ודלא כשי' רש"י שכ' שאפשר לחללו אף בלא‬
‫ברירה‪ ,‬שהוא דעת יחידאה‪ ,‬ויעוי' בארוכה בקונטרס חילול מע"ש המצו"ב אם למאן דאית ליה‬
‫ברירה אם זה מהני רק לענין ההפרשה שהוי כקביעות מקום‪ ,‬או אף לענין החילול‪ ,‬וכתבנו שם‬
‫דבנידו"ד אף רש"י יודה דא"א‪.‬‬
 ‫‪ | 9‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הנצרך‪ ,‬דטועים וסומכים על התנאי שכביכול זה ממילא יסתדר‬

‫ע"י המפרישים בביתם‪.‬‬
‫האיך אפשר לברך אם עושה תנאי שאולי יש משהוא שאינו‬ ‫ט‪.‬‬
‫כראוי‪ ,‬ואם אין ברירה נמצא הכל בטל‪ ,‬ומברך ברכה לבטלה‪.‬‬
‫אף לשיטת הסבורים דיש ברירה‪ ,‬אף בכה"ג‪ ,‬וישאר טבל רק‬ ‫י‪.‬‬
‫למפרישים‪ ,‬הלא בכל המוצרים המבושלים לא יהיה תקנה אילו‬
‫יפריש המפריש לאחר שכבר אכלום‪ ,‬שהרי יתברר למפרע שהיה‬
‫חלקי טבל בתבשיל‪ ,‬ומכשיל את כולם באכילת בליעות טבל‪ ,‬ואילו‬
‫לא יפריש יכשל הוא באכילת טבל‪.‬‬

‫באופנים שהוסק לעיל שגריעא מברירה וא"כ או שלא מהני המעשה‬

‫לכו"ע כיון שאינו מבורר ולא יתברר לעולם‪ ,‬ונמצא מכשיל את אלו‬
‫שיאכלו בלא הפרשה‪ ,‬או שחל בתערובת ונמצאו מכשילין אף את אלו‬
‫שיפרישו בביתן‪.‬‬
‫וקונטרס זה יביא הצעות לתיקון הכל באופן היותר מועיל‪ ,‬אף לחוששים‬
‫לאחר הפרשה רגילה בנוסח החזו"א‪ ,‬אך בצורה שחז"ל תיקנו לכה"ג‪,‬‬
‫בלא ליזקק להמצאות חדשות של תנאי דהפרשת היחידים‪ ,‬ולברירה‬
‫שבמעשרות‪ ,‬דלדעת התוס' מהרש"ל חדרי דיעה [ומג"א בסי' שז' לגבי‬
‫דתו"י] וחזו"א דבעיקרו דאוריתא אין ברירה נשאר הכל טבל‪ ,‬ונמצא‬
‫מכשיל הרבים‪.‬‬
‫והנה המצדדים בעשית התנאי חוזרים כל הזמן על הדברים שאם הכל‬
‫כשורה ממילא אין כאן ברירהה‪ ,‬ואם לא הרי טבל וחולין ממילא מעורבין‬
‫זב"ז ולא מבארים לציבור החילוק בין אחוזי תערובת‪ ,‬לטבל גמור שנהיה‬
‫ע"י התנאי אף לשיטתם‪ ,‬והנה בלא ליכנס לסוגיא של תיקון תערובת‬
‫שנתבאר בארוכה בקונטרס השלמות שעל ידינו‪ ,‬כל הדרכים בזה‪ ,‬שבאין‬
‫לו ממקום אחר הוא קל מעיקר הדין וכבר הורונו חז"ל האיך לתקן‬
‫ואכמ"ל‪ ,‬כיון שהאיך שלא יהיה מכל הצדדים תמיד ההפסד לרבים יהיה‬
‫יותר גדול בעשיית התנאי מהעדרו‪ ,‬שאף אם ישאר כהבנתם אחוזים‬
‫מקולקלים עדין זה יותר טוב לכלל הציבור שלא יפרישו בביתם‪ ,‬מאשר‬
‫להשאיר עבורם הכל טבל‪ ,‬מ"מ חשוב לבאר לכה"פ שני דרכים שנתבאר‬
‫שם‪ ,‬דלולי שהיו עושים התנאי‪ ,‬אף אם רח"ל יצא תערובת ודאי‪ ,‬היה‬
‫מתוקן הכל בדיעבד‪ ,‬כיון שמדאורייתא היה בודאי מתוקן הכל למבואר‬
‫בגמ' מנחות לא'‪ .‬במעשה דר"ש שזורי שנתערבו לו פירות טבל בחולין‪,‬‬
‫דמדאוריתא ברובא בטל‪[ ,‬וממ"נ אם הרוב חייב נהיה הכל חייבו כמבואר‬

‫ה ולא חישבו נכון‪ ,‬דלפי הנוסח שאומרים‪ ,‬כיון שתלו את כל החלותים זב"ז [כדי שלא יהא קדימה‬
‫בתרו"מ]‪ ,‬תרו"ג‪ ,‬מע"ר‪ ,‬תרו"מ‪ ,‬ומע"ש‪ ,‬שאם אחד יתבטל יתבטלו כולן למפרע הרי הוא תולה בדבר‬
‫עתידי והוי ברירה אף אם יצא הכל כשורה משל למקדש ה' נשים בזאח"ז בתנאי שהאחרונה לא‬
‫תהיה כושית [ה"ה] דודאי כולן תליא בברירה‪.‬‬

‫ו ואף הפטור מקבל שם טבל מדאור' כמבואר ברא"ש בהל' חלה‪ ,‬וכמו שהוכיח ר' אייזיק חבר והמ"ל‬
‫שם בספרו בית יצחק על ברירה‪ ,‬ואף אם נימא דלא כן אלא דביטול ברוב רק מוריד איסורים‪ ,‬ולא‬
 ‫‪ | 11‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בר"ש ורמב"ם פ"ז מדמאי בפי' המשנה מאה טבל מאה חולין] ואם הרוב‬
‫פטור נהיה הכל פטור‪ ,‬והוה מהפטור על הפטור‪ ,‬כדאי' בגמ' שם‪ ,‬אלא‬
‫דמדרבנן כיון שהוא דבר שיש לו מתירין‪ ,‬וכהיתרו כך איסורו‪ ,‬לכך אם יש‬
‫לו ממקום אחר צריך לקחת ולעשר עליו‪ ,‬ויעוי' רש"י שם שמה שאמר לו‬
‫לקחת ממקום אחר היינו מהדמאי‪ ,‬כיון שרוב ע"ה מעשרין שם הוי כאותו‬
‫דרגה של ביטול ברוב‪ ,‬דמדאוריתא בטל‪ ,‬והוה מהפטור על הפטור‪ ,‬ולמדנו‬
‫שטבל לאחר התערובת מקבל דרגת דמאי‪ ,‬ומותר לעשר מזע"ז ולא חישי'‬
‫שמא הדמאי כבר מעושר ואילו בתערובת יש טבל גמור‪ ,‬כיון שתרוייהו‬
‫אזלי' בתר רוב דמדאור' פטורין וחייבין מדרבנן‪.‬‬
‫והנה מפורש בראשונים בב"מ בסוגיא דמעות הראשונות דלא חשיב דבר‬
‫שיש לו מתירין אלא אם אינו צריך להוציא הוצאות‪ ,‬ואין לו טורח‬
‫והפסד‪ ,‬ו במקום שאין לו מעות הראשונות לא חשיב דשיל"מ‪[ ,‬וכן נפסק‬
‫בשו"ע יו"ד סי' קב' לגבי תערובות כלים שאין צריכין הגעלה]‪ ,‬ומצאנו‬
‫בסידור רש"י שכ' להדיא שאף בטבל כן‪ ,‬שאם אין לו טבל ודאי‪ ,‬חשיב אין‬
‫לו מתירין‪ ,‬ובטל אף מדרבנן‪ ,‬וכן הביאו הראשונים בשי' ר"ת‪ ,‬ובפרט‬
‫לאחר תיקון התרו"ג‪ ,‬כמבואר בקונטרס הכל כשורה המצו"ב‪ ,‬שלעולם‬
‫מתוקן התרו"ג‪ ,‬לא מבעיא לאומרים נוסח פרי א' יהא תרו"ג‪ ,‬אלא אף‬
‫לאומרים נוסח חזו"א‪ ,‬היותר מא' ממאה‪ ,‬דאנו מפרשין דבריהם בכמות‬
‫ולא בחיוב‪ ,‬להצלת הרבים‪ ,‬ולעולם מתוקן התרו"ג‪ ,‬וממילא [בלא נודע‬
‫שיש תערובות] יש לסמוך על השיטות שירד כבר הטעם של כהיתרו כך‬
‫איסורו‪ ,‬ונשאר רק הטעם של יש לו מתירין [וממילא הוכשרה הפרשתו‬
‫ז‬

‫מיניה וביה] וממילא יש לפרש כן מתני' דחלה ודברי הרמב"ם והשו"ע‬

‫בסי' שלא' סעי' יח' שכ' בנתערבו לו פירות החייבים עם הפטורים‪ ,‬דאם‬
‫יש לו חייב להפריש ממקום אחר‪ ,‬ואם לאו מעשר לפי כולו‪ ,‬וכ"ש בלא‬
‫ידעינן כלל שנתערבו שלא חשיב יש לו מתירין‪ ,‬וא"כ בודאי שבטל ולי'‬
‫שום חיסרון בהפרשה רגילה‪.‬‬
‫אך לאחר שעושים תנאי שאם יש כאן משהוא שלא כשורה המעכב‪ ,‬שלא‬
‫יחול ההפרשה כלל‪ ,‬כיון שס"ל שאם לא תחול ההפרשה‪ ,‬יוכלו לתקן‬
‫ח‬

‫בבית בצורה יותר טובה‪ ,‬ממילא ודאי חשיב כיש לו מתירין‪ ,‬שהרי יכול‬
‫עדיין לתקן בצורה יותר טובה בביתו אילו יגיע לו חלקו שאינו מעורב‪ ,‬או‬
‫מכל פרי‪ ,‬או ממקום אחר‪ ,‬וממילא לא בטיל לכו"ע‪.‬‬

‫נותן שם טבל‪ ,‬מ"מ לפי החשבון זה יוצא אותו דבר כיון שיוציא מהרוב ויתקן ממילא תוקן הרוב‪,‬‬
‫שוב ירד איסור טבל מהמיעוט שיתבטל ברוב המתוקן‪ ,‬ולחשוש שיוציא דוקא מהמיעוט הפטור‬
‫מהיכי תיתי הלא כל דפריש מרובא פריש‪ ,‬ורובו חייב‪.‬‬

‫ז ויעוי' באריכות בכל זה בקונטרס יש לו מתירין המצו"ב‪.‬‬

‫ח שחוששים לשיטות שלא חילקו בין טבל לטבל ובכל הטבלים‪ ,‬לא רק בתרו"ג‪ ,‬יש גם הטעם של‬
‫כהיתרו כך איסורו‪ ,‬וממילא לא בטיל‪ ,‬אף אם אין לו טבל ודאי‪ ,‬אך כבר כתבנו להם נוסח השלמות‬
‫האיך לתקן הכל‪ ,‬בלא תנאים‪.‬‬
 ‫‪ | 11‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הדרך הב'‪ .‬דהנה מדרבנן אי' במתני' דחלה פ"ג מ"ד ביש לו ממקום אחר‬
‫מפריש עליו‪ ,‬ובליכא מפריש תרו"ג ותרו"מ כרגיל על הכלט‪ ,‬ונחלקו‬
‫בירושלמי בביאורה והוא גם פלוגתא בראשונים דלדעת הר"ש בי' מתני'‬
‫דחלה דוקא בזיתים וענבים ובנסחטיןי‪ ,‬משום יש בילה‪ ,‬ולדעת הרמב"ם‬
‫משום ביטול‪.‬‬
‫ובסוף מס' דמאי פ"ז מ"ד אי' מאה טבל ומאה חולין שנתערבו וכו' מוציא‬
‫מאה ואחד ובי' הרמב"ם דהיינו שמחלק לשני קבוצות צט' ומאה ואחד‪,‬‬
‫ומפריש התרו"מ בתוך המאה ואחד‪ ,‬ועולה במאה ואחדיא‪ ,‬והוסיף‬
‫הרמב"ם שיכול מעיקר הדין לעשר בתוך המאתיים ורק גזירה דרבנן‬
‫משום מראית עין שיחלק למאה ואחד שלא יאמרו כאילו כל הטבל עלה‪,‬‬
‫וכן פסק ביד החזקה‪.‬‬
‫ואף הראב"ד בי' שם שהוא מדין ביטול בא' ומאה אלא שפי' במפורש‬
‫שעושה תנאי שיהא תרו"מ בכל מקום שהוא‪.‬‬

‫ט ויעוי' בקונטרס השלמות ה' דרכים שנתבאר באחרונים בדעת השו"ע האיך מהני להפריש על הכל‪.‬‬

‫י ויש להמתיק הדבר לשיטתו שסתמה מתני' ולא נתבאר דאתיא דוקא כמ"ד יש בילה‪ ,‬דהנה‬
‫מדאורי' ישנם רק ג' דברים החייבים‪ ,‬דגן תירוש ויצהר‪ ,‬ושלשתם שייך בהם שיבללו ויהיה בילה‪,‬‬
‫שמן ויין בלח‪ ,‬ואף דגן בקמח‪ ,‬לסוברים יש בילה בקמח‪ ,‬וכבר כ' מרן החזו"א שהרי בשמן ויין ממילא‬
‫צריך לכתחילה להפריש רק אחר סחיטתם שאז הוי גמר מלאכתם‪ ,‬ואז לעולם יהא בילה‪ ,‬וא"כ‬
‫אפשר לפרש מתני' דבדאורי' הוא מדין יש בילה‪ ,‬ואילו בשאר פירות כיון דהוי דרבנן הרי כיון‬
‫שמעשרותן דרבנן‪ ,‬והוי ספק דרבנן בנתערבו‪ ,‬הרי הקילו בכהאי שיש בילה‪ ,‬אף ביבש‪ ,‬כשם שמצאנו‬
‫שהקילו בדמאי‪ ,‬ומיושב לפי"ז מה שבמתני' דדמאי מאה טבל ומאה חולין לא בי' הר"ש שאיירי‬
‫בנסחטין וכ' שם פי' ק' אחר‪ ,‬אעפ"י שכ' שלא יתפרש אלא עפ"י מתני' דחלה‪.‬‬

‫יא אמנם יש להוסיף דאף אם לאו מדין בילה ביבש אתינן עלה‪ ,‬מ"מ בהני אופנים לא יהיה חיסרון‬
‫לכאורה שמא מה שמוציא הוא עצמו הפטור‪ ,‬ולא יכול לפטור כלל‪[ ,‬דלר"ש שאיירי בדברים שיש‬
‫בילה הרי הוציא בדיוק מהחיוב כמות הנצרכת]‪ ,‬ואילו לרמב"ם הלא איירי שיודע כמה נתערב מדאי'‬
‫שמפריש ממקום אחר לפי חשבון‪ ,‬וכן אם אין לו ממקום אחר המעשרות הלא מפריש לפי חשבון‪,‬‬
‫וע"כ שיודע כמה נתערב‪ ,‬וכיון שכן אין שום חיסרון שלמשל אם נתערב מאה במאה כדאי' במתני'‬
‫דדמאי‪ ,‬הלא כיון שיפרישם לשני קבוצות‪ ,‬מאה ואחד‪ ,‬ותשעים ותשע‪ ,‬ע"כ שבקבוצת המאה וא'‬
‫חייב להיות ודאי א' שהוא חייב וכיון שיפריש אותו לתרומת מעשר‪ ,‬הרי תיקן את כל המאתיים‪ ,‬מה‬
‫נימא שאין אנו יודעין איזה א' יש לנו להפריש ואף אם נפריש שנים שמא בדיוק שנים אלו הם‬
‫אותם הפטורים שנמצא בתוך קבוצת המאה ע"ז תי' הרמב"ם שהיות ומפריש שנים לתרו"מ הלא‬
‫יש לו מאה וא' ונמצא שמפריש אותו א' המחוייב ובטל בא' ומאה‪ ,‬אלא שמשום שבעי' הרמה הלא‬
‫הוא מוציא שנים החוצה‪ ,‬אך אם אין אותם אלו שצריכים להפריש הרי הוא מפרישה בכל מקום‬
‫שהוא ונתבטל בתערובת‪.‬‬
‫ויתכן דקיל שונה מלעשות ביטול בכל התערובת כיון שכאן יש קבוצה א' שבה ודאי נמצא אותו א'‬
‫שאפשר לעשותו תרו"מ והיא בודאי תתוקן‪.‬‬
 ‫‪ | 12‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ולמעשה מקורו מפורש להדיא בתוספתאיב ויעוי' לקמן שג"כ החזו"א כ"כ‬
‫בביאור לב ב"ד המבואר בירושלמי‪.‬‬
‫ומפורש שלא בי' הרמב"ם דוקא בזיתים וענבים אלא בכל טבל‪ ,‬דאי‬
‫בנסחטין הלא מדין הבילה לא סגי להוציא אחד ממאתים‪ ,‬אלא צריך‬
‫להוציא כפול‪ ,‬כדי שיצא א' ממאה מהחיוב‪.‬‬
‫וכן פסק השו"ע בסי' שלא' סעי' יח' דפירות שנתערבו כשאין ממקום‬
‫אחר‪ ,‬מפריש מיניה וביה‪ ,‬תרומה גדולה ותרו"מ לפי כולו‪ ,‬ומע"ר ומע"ש‬
‫לפי חשבון‪ ,‬ושינה מלשון המשנה דאי' זיתים וענבים וכ' פירות‪.‬‬
‫והאיך שלא נפרש דברי השו"עיג מ"מ הדברים מפורשים שאף בנתערבו‬
‫פירות באין לו ממקום אחר סגי בהפרשה רגילה‪ ,‬ולא אוקים בזיתים‬
‫וענבים ובנסחטין [ואף אם נרצה לדחוק גם בדעת השו"ע דדוקא בזיתים‬
‫וענבים הנסחטין‪ ,‬מ"מ במקום שלא ידוע על תערובת לאחר שהוא תלת‬
‫דרבנן בודאי אמרי' כן אף בשאר פירות‪ ,‬כמש"כ החזו"א דבדמאי אמרי'‬
‫יש בילה‪ ,‬וכדהוכיח מלוקח מן העני גרוגרות ובולל‪ ,‬והמשיך וכ' דאף‬
‫בתלת דרבנן יעוי' לקמן‪ ,‬וכ"ש במקום שאין צריך לחשוש מעיקר הדין‬
‫לתערובת‪ ,‬אף לדעת מרן החזו"א כמבואר לקמן]‪.‬‬

‫יב ובתוספתא מסכת תרומות (ליברמן) פרק ה הלכה טו‬

‫הטבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם‬
‫לאו ר' ליעזר ור' לעזר בן ערך או' קורא שם לתרומת מעשר שבו ועולה באחד ומאה וכן מעשר‬
‫מעשר טבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון‬
‫ואם לאו ר' אלעזר בן ערך אומ' קורא שם על תרומת מעשר שבו ועולה באחד ומאה ואם היה טבל‬
‫מעשר ראשון ומעשר שני הרי זה אסור שלא התירו ספק מדומע אלא לדבר שיש לו מתירין ר'‬
‫שמעון או' כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל מעשר שני והקדש והחדש ולא נתנו להם חכמים שיעור‬
‫[וכל דבר שאין לו מתירין כגון ערלה וכלאי הכרם נתנו חכמים להם שיעור אמרו לו והלא שביעית‬
‫אין לה מתירין ולא נתנו לה חכמים שיעור] אמ' להם שביעית אינה אוסרת כל שהוא אלא לביעור‬
‫אבל לאכילה אינה אוסרת אלא בנותן טעם‬
‫ובנוסף לזה יש תוספתא בפ"ה דדמאי שאי' הטבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא ואם יש‬
‫לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל את החולין כדי תרומה ומעשרות שבטבל‬
‫וכן מעשר טבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי‬
‫חשבון ואם לאו נוטל את כל חולין כדי תרומת מעשר שבמעשר טבל‬

‫יג ולמפרשים שו"ע זה בדרך אחרת‪ ,‬דלסוברים דהוא מדין יש בילה והחשבון מדוייק‪ ,‬ה"ה בנידו"ד‪,‬‬
‫במקום ספק או במקומות שהוא דרבנן‪ ,‬אפ"ל כן‪ ,‬ולכו"ע בדמאי כן הוא שאמרי יש בילה‪ ,‬או שהוא‬
‫מדין ביטול לרמב"ם בדמאי‪ ,‬א"כ יוצא שאף לשי' אלו אפשר להפריש כראוי‪ ,‬אף אם יש כאן‬
‫תערובת‪.‬‬
 ‫‪ | 13‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫[וכ"כ בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' יח' ובמ"ל כר' יוחנן דירושלמי שיש בילה‬
‫עד כזיתים] ובמעדנ"א כ' שכיון שמדאורי' בטל שוב מדרבנן אפשר‬
‫להפריש על הכל‪.‬‬
‫ואף לדעת החזו"א שהכריע כר"ש דדוקא בזיתים וענבים הנסחטין‪,‬‬
‫אמרי' בילה‪ ,‬זה הכל בדאורי' אך בתלת דרבנן יש תקנה זו‪ ,‬כמש"כ מרן‬
‫החזו"א בדמאי סי' יב' ס"ק טו' [הובא לעיל] ד"ה יש לעי' בלוקח מתגר נכרי‬
‫הלקוח מישראל במקום שיש ספק אם רוב מעשרין‪ ,‬וכן בתגר ישראל והוא‬
‫חשוד‪ ,‬אי מעשר מזע"ז בקונה מן הפלטר או כשלוקח מן העני תמרים וגרוגרות‬
‫ובולל‪ ,‬וכן בלוקח מן הסיטון אי כל הני קולות דמאי אבל בספק שאין רוב‬
‫מעשרין דאסור מן הדין יש לחוש שמא יעשר מפטור על החיוב‪ ,‬ומחיוב על‬
‫הפטור‪ ,‬או דלמא זה שהכריעו חכמים שבדרך הרגיל הוו של אדם אחד סמכינן‬
‫על זה כרוב‪ ,‬ונראה דיש להקל דאי רובא אין מעשרין או רובא מעשרין איכא‬
‫למיזיל מעיקר הדין בתר רובא ולעשר מזע"ז ומחצה על מחצה לא שכיח‪ ,‬וגם‬
‫מעיקר הדין הוי ס"ס דלמא שניהם מעושרין ודלמא שניהם שוין ומיתקני השתא‬
‫וכיון דבזה"ז דרבנן וגומר ע"מ למכור דרבנן‪ ,‬ואם הן ירק או פירות חוץ מזיתים‬
‫וענבין מינן דרבנן‪ ,‬יש להקל לעשות כדין משנתינו בדמאי‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫וא"כ בירקות טריות שבדרך כלל מגיע מאותו שדה‪ ,‬בודאי אין לחשוש‪ ,‬ובפירות או‬
‫ירקות יבשים‪ ,‬ושאר דברים שנארזים בבתי אריזה יש לברר ואם מגיע רק טבלים‬
‫לשם הלא אי' במתני' מעשרין מטבל על הטבל‪ ,‬ועכ"פ לכתחילה אפשר להביא‬
‫לכאורה תרו"ג ותרו"מ מטבל ודאי‪ ,‬ואם א"א‪ ,‬במקום שלא נודע על תערובת אפשר‬
‫לעשר רגיל‪ ,‬ואם רוצים אפשר לעשות תיקונים כנוסח ההשלמות הבנויים עפ"י חז"ל‬
‫למקרה של תערובת‪ ,‬ולא להמציא המצאות חדשות כתנאי זה שלא פותר את הבעיה‬
‫אלא גורם שלא יחול כלום ומשאירים לכולם טבלים בין למ"ד יש ברירה בין למ"ד‬
‫אין ברירה‪ ,‬וועדי הכשרות יותר קל להם שישאר הכל מעורפל‪ ,‬ומדמים שהתנאי‬
‫יפתור את הבעיה‪ ,‬במקום שיטרחו להביא טבל ודאי‪.‬‬
‫וזה כנראה הטעם שמרן זלל"ה לא חשש שיעשרו עפ"י הנוסח הרגיל שתיקן‪ ,‬אף‬
‫במקום שלא ידוע‪ ,‬ושמא יש חשש תערובות‪ ,‬כיון שהתירו חז"ל לעשר מזע"ז‪ ,‬ורק‬
‫במקום שאמרו חז"ל בתקנתם שאין מעשרין מזע"ז שם צריך לעשר מכ"א‬
‫בנפרד‪.‬‬
‫וכמבואר למעשה בירושלמי שבכל מעשרות לב ב"ד מתנה עליהן בפיחת‬
‫או הוסיף וכו' שהכל יסתדר‪ ,‬וביאר מרן החזו"א זלל"ה שאף לב ב"ד‬
‫מתנה שאי לא חל כראוי משום שפיחת‪ ,‬יחול החסר בתוך הכרי‪ ,‬ויתבטל‬
‫בתערובת קא'‪.‬‬
‫אלא שכיון שמתנים להדיא שאי לא יתוקן כראוי לא יחול‪ ,‬הרי מגלים‬
‫שמקפידים ואינם רוצים את תנאי ב"ד דחז"ל‪.‬‬
‫ואף אם חוששים שליכא תנאי ב"ד יכולים לומר זאת במפורש בנוסח‬
‫ה השלמות לאחר אמירת נוסח המעשרות דהחזו"א‪ ,‬כמו שהציע הרב‬
‫שיינלזון מכולל חזו"א‪.‬‬
‫והנה כל תיקון זה דתערובת הוא בלא מתנה‪ ,‬אלא שמפריש כרגיל‪ ,‬אך אם‬
‫מתנה ואומר במפורש שאם לא תיקן כל השיירים כראוי לא יחול אלא‬
‫בברירה‪ ,‬על מה שלא יעשרו היחידים בביתם‪ ,‬א"כ הוא מתנה במפורש‬
‫שבכה"ג שאם מעורב‪ ,‬לא יהני הפרשתו בלא ברירה‪ ,‬שהרי בודאי שיותר‬
‫טוב להפריש ממקום אחר‪ ,‬כביש לו‪ ,‬ולא חשיב תיקון השיריים כראוי‪,‬‬
 ‫‪ | 14‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וכיון שאין ברירה לשי' החזו"א [וכן למ"ד יש ברירה‪ ,‬מודה הכא דהוי‬
‫כנבקע הנוד] יוצא שהשאיר הכל טבלים‪ ,‬לכלל הציבור‪ ,‬במקום שאם לא‬
‫היה מתנה היה הכל מתוקן כראוי‪.‬‬
‫ועוד דמה שעושים תנאי במעשרות שאומר בצפונו‪ ,‬אך יתכן שאם זה‬
‫שמעשר בביתו יתוקן כראוי א"כ יצא צפונו מכלל החשבון וא"כ יהיה‬
‫צפון אחר‪( ,‬יתכן בדרום דהשתא) וזה מתלי תלי וקאי אם יצליח אותו א'‬
‫לקנות שלא מתערובת ויפריש בביתו כראוי‪ ,‬וכיון שאף אחד לא ידע מזה‪,‬‬
‫לאן זה משתנה ואף בשעת חלותו בצפון שקובע אין לו משמעות‪ ,‬אם זה‬
‫ישתנה אח"כ‪ ,‬וכולו ברירה‪ ,‬וגרע מברירה דשני לוגין דשם יפריש לבסוף‬
‫וית ברר ומשתמש בבירור שלמחר‪ ,‬היום‪ ,‬אך כאן אין יכול להשתמש‬
‫במחר‪ ,‬שהרי לא ידע ולא יתברר‪ ,‬והרי הוא עושה חלות שאינו מבוררת‬
‫לאף א' בעולם‪ ,‬דאף אם נדע בסוף מי עישר בביתו‪ ,‬שמא המעשרו'‬
‫הראשונות היה כראוי ואין משמעות למעשרותיו‪ ,‬ושמא הגיע אליו‬
‫בתערובת וממילא לא עישר כראוי ולא חל‪ ,‬ויתכן דזה גרע מברירה סתם‪.‬‬
‫ולשי' רש"י בחולין ומעילה‪ ,‬ושי' מהר"י בתוס' דלמ"ד שאין ברירה חל‬
‫מהשתא בתערובת‪ ,‬א"כ הוא מכשול גדול להכניס כל הציבור לענין ברירה‬
‫ומקלקל אף לאותם יחידים שחישבו להנות מהתנאי כדי לעשר בביתן‬
‫מטבל ודאי‪ ,‬דעדיף להן שיעשרו כראוי‪ ,‬והם יעשרו פעם שנית‪ ,‬מאשר‬
‫לקבל תערובת פטור וחיוביד‪ ,‬וכן ממילא לא יהני להם התנאי‪ ,‬שכיון‬
‫שהתנו שרק אם יעשר ההוא בביתו כראוי אין הוא בכלל המעשרות‪ .‬וכיון‬
‫שאין ברירה חל בתערובת‪ ,‬לא משכח"ל שאותו א' יעשר בביתו כראוי‪,‬‬
‫שהלא יגיע לו תערובת‪ ,‬ואף אם נימא כפי שיש שרצו לומר בשי' רש"י‬
‫שלמעשה לאחר שיגיע הבירור ויתברר אז יהא ברור‪ ,‬כלמ"ד יש ברירה‪,‬‬
‫וכל מה שרש"י כ' שנמצא שותה תרומה הוא רק עד שעת הבירור‪ ,‬מ"מ‬
‫הוא מכשול גדול עד אז כל השותים או אוכלים קודם הרי אכלו ספק‬
‫תרומה‪ ,‬כמש"כ רש"י חולין‪ ,‬ואף אלו שבאים להפריש בביתן‪ ,‬כשבאין‬
‫להפרי ש אינו בב"א‪ ,‬ויש חיסרון בהפרשתם‪ ,‬אף שלאחר שיפרישו הרי אם‬
‫יש ברירה אינם בכלל החשבון‪ ,‬ואם אין ברירה כולו טבל‪ ,‬אך מ"מ כל‬
‫שעומד להפריש עדיין הוא מעורב‪ ,‬וכיון שהמעשרות חלים לאט לאט לפי‬
‫הסדר‪ ,‬וא"כ כשמתקן חלקים עדיין לא נתקיים הברירה והרי הוציא‬
‫מהפטור על החיוב דע דיין לא תיקן הכל כראוי כפי שהתנו‪ ,‬ולמשל‬
‫בהפרשתו תרומה גדולה בלבד‪ ,‬ועדיין לא הפריש שאר המעשרות‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬

‫יד דבאופן דרש"י שהברירה היה על תרומה עתידה‪ ,‬חל תערובת של תרומה וחולין‪ ,‬ובנידו"ד‬
‫שהברירה היא על טבל וחולין‪ ,‬אי אין ברירה‪ ,‬חל הכל בתערובת‪ ,‬טבל וחולין‪.‬‬
 ‫‪ | 15‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והנה כיום מצוי ועדי כשרות שונים‪ ,‬ומכירות שכונתיות‪ ,‬ויש לברר אצל‬
‫כל אחד האם הם עושים תנאי‪ ,‬ואיזה תנאי‪ ,‬או לאו‪.‬‬
‫במקומות שעדיין אומרים התנאי‪ ,‬כדאי לתקן אחריהם‪ ,‬ע"י נוסח‬
‫ההשלמות המצו"ב‪ ,‬ויהני אף לסוברים שחל בתערובת‪ ,‬ולכה"פ יודיעו‬
‫לרבים שכיון שמעשרין על תנאי‪ ,‬צריך להפריש בבית מספק טבל‪.‬‬

‫והנה עד היום היה נהוג בהכשרים לעשר גם בכל חנות ירקות בפני עצמה‬
‫ויש בזה מעלה גדולה שהרי בחנות הכמויות יותר קטנות ומסתמא מגיע‬
‫מאותו מקום‪ ,‬וכן יש השגחה קפדנית בחנות עצמה שהכל יהא מעושר‬
‫ואין צריך לסמוך על משלוחים ממקום למקום ולחתום המשלוח‬
‫בחותמות כדין וכו'‪.‬‬
‫ומה שהיה שמועה שרוצים לבטל המשגיחים מהחנויות ולעשות משגיחים‬
‫רק בשווקים הסיטונאים‪ ,‬ובבית אריזה‪ ,‬ששם מפרישים בכמויות‪,‬‬
‫ולכאורה יש בזה חסרון הנ"ל דבכמות יתכן שיפריש מהפטור על החיוב‬
‫או מאינו מינו‪ ,‬ולמרות שיש בזה גם מעלה שהרי זה דרגה אחת קודמת‬
‫לחנות ואולי הוא עוד טבל שאינו בתערובת‪ ,‬ובבית אריזה יש מעלה שיש‬
‫את המיכלים של התעשיה עם דרגות חמורות‪ ,‬אך לזה היה סגי שהיו‬
‫מוסיפין לעשר גם שם מלבד בחנויות‪ ,‬אך לבטל המעשרות מהחנויות זה‬
‫לכאורה אתי לידי מכשול‪.‬‬
‫ויש עוד שמועה שרוצים לבטל לגמרי את כל הפרשת תרומות ומעשרות‬
‫בחנוייות ולסמוך על קבלות‪ ,‬שמגיע מעושר‪ ,‬וכל זה פירצה נוראה‬
‫במערכת הכשרות‪ ,‬שהרי לאו עכברא גנב אלא חורא גנב‪ ,‬ועד היום יכל‬
‫הירקן להביא יר קות ממי שרוצה וממילא היו מעשרין בירקן אך ברגע‬
‫שינהיגו שיצטרכו דוקא לקנות ממקומות מסויימים כשנת השמיטה‪,‬‬
‫ולהשגיח על החנויות בקבלות בלבד‪ ,‬א"כ הרי אנו גורמים להם נסיון‬
‫בידים להכשילנו שהרי מי פתי ולא יערים לקנות סחורה ב‪ 1‬ש"ח כאשר‬
‫ידרשו ממנו חמשה שקלים לק"ג ובודאי שהוא יעשה כל טצדקי לעבוד על‬
‫ההכשר להכניס ירקות באמצע הלילה למדפים וכדומה‪ ,‬וא"א לתפוס‬
‫זאת‪.‬‬
‫והנה בתוס' יומא נו' הביאו מהתוספתא על המחלל המעש"ש בכה"ג‬
‫בברירה איבדת ממון והפסדת נפשות‪ ,‬ומקורם כנר' ממתני' דידים דאי'‬
‫על הפסד מע"ש כמדומה אתה שאתה מהנן ממון ואין אתה אלא מפסיד‬
‫נפשות קובע אתה את השמים מלהוריד טל ומטר שנאמר היקבע אדם‬
‫אלוקים ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה ע"כ‪.‬‬
‫ובירושלמי דמאי אמרו שבאו לר' פנחס בן יאיר ואמרו לו שהמעין שלהם‬
‫לא מספק אותם‪ ,‬ואמר להם דילמא לא תיקנתם תרו"מ‪ ,‬ואמרו לו האם‬
‫אתה מוכן להיות ערב לנו על הדבר‪ ,‬ואמר להם כן‪ ,‬ותיקנו תרו"מ כראוי‪,‬‬
‫והספיק להם המעיין‪.‬‬
‫ע"כ אנו מבקשים מכל מי שיש בידו להשפיע על ועדי הכשרות שידאגו‬
‫לטובת הרבים ויחדלו מתנאים אלו‪ ,‬המזיקים לרבים‪[ ,‬או שלכה"פ‬
‫יוסיפו קודם התנאי שאם זה מזיק לרבים איננו מתנים כלום] כמבואר‬
 ‫‪ | 16‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בגמ' ביצה יז'‪ ,‬האי צורבא מרבנן תחילת הוראתו לקילקול שעשה‬
‫חומרא שהביאה לקלקול הרבים‪ ,‬יעוי"ש‪[ ,‬אף שהרבים עשו שלא‬
‫כהילכתא] או לכה"פ שיודיעו לרבים מה הם עושים‪ ,‬ושיש לכ"א‬
‫להפריש בביתו מספק טבל‪[ .‬ואם רוצים יכולים להשאיר תחנה א' בב"ב‬
‫וירושלים‪ ,‬למחמירים שרוצים תנאי לטבל ודאי]‬
‫ו נזכה שיתקיים בנו המשך הפסוק שם‪ :‬אם לא אפתח לכם את ארובות‬
‫השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די וגו' וכסיום ברכת מרן החזו"א‬
‫זלל"ה המקום ב"ה ישים בלבן של כל ישראל לשוב אליו ית' ולשמור‬
‫חקותיו ומצותיו בחדוה‪.‬‬
‫ומי שיש לו הערה על דברינו‪ ,‬נשמח אם יפנה אלינו‪ ,‬ונודה אם טעינו‪.‬‬
 ‫‪ | 17‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הנה יש הצעות שונות האיך לתקן באופן היותר מועיל ענין הפרשת‬
‫התרומות ומעשרות‪ ,‬אף אם ח"ו לו יצוייר שהיה שם תערובת‪ ,‬בלא‬
‫ליזקק לתנאי היחידים‪ ,‬שלא מתקן אלא משאיר טבל‪ ,‬ויעוי' בקונטרס‬
‫השלמות ותיקונים להפרשת תרומות ומעשרות במקומות סיטונאיים‪,‬‬
‫המצו"ב‪ ,‬לתקן כל האופנים אף בלא להזקק לתנאי זה‪ ,‬ויכול לומר‬
‫בקצרה כל הפרשות יחולו כנוסח החזו"א‪ ,‬ולאחמ"כ כל ההשלמות יחולו‬
‫כמבואר בקונטרס השלמות‪ ,‬אף שמעיקר הדין אין אחר הפרשה רגילה‬
‫[במקום שלא נודע תערובת] ולא כלום‪.‬‬

‫נוסחאות התנאים השונים ובחסרונות שבהם לכו"ע‬

‫נוסח התנאי הישן בעדה החרדית‪.‬‬
‫והריני מתנה בזה כפי משפטי התנאים שאם לא תועיל הפרשתי להתיר‬
‫כל הפירות והירקות‪ ,‬ולא תועיל גם הפרשת היחידים אחר כךטו‪ ,‬לא תחול‬
‫הפרשתי על אותם פירות וירקות שיופרשו מהם אחר כך תרומות‬
‫ומעשרות כראוי‪.‬‬

‫[חסר כאן ג' תנאים שהובאו אצל הרב אפרתי‪ ,‬ונכלל כנראה ממילא‬
‫בכונתם בפנים‪ ,‬שאם לא שיתנו שהצפון והדרום והחשבון‪ ,‬ישתנה לפי‬
‫הקונים הרי אם יקנה מחמיר מחצית מהמעשר יתבטל רק מחצית‬
‫מהמע"ר ויהיה ממעט במעשרות]‬

‫נוסח שהכניסו אצל הרב אפרתי שליט"א‪.‬‬

‫אם הפרשתי לא תתקן את כל השיירים כראוי הריני מתנה בזה‪:‬‬

‫טו ועתה נודע לנו שבתיבות אלו באו לרמז כנגד שותפות ישראל ועכו"ם במפעלים‪ ,‬שאם לא מועיל‬
‫ההפרשה אח"כ‪ ,‬אז יועיל התנאי לבטל התרו"מ‪.‬‬
 ‫‪ | 18‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הפרשתי לא תתיחס לאותם פירות שיגיעו לידי מי שיפריש מהם‬

‫פעם נוספתטז‪.‬‬

‫קביעת המקום שבהפרשתי צפון או דרום וכו' יחול באותם‬

‫פירות שלא יגיעו לידי מי שמפריש מהם פעם נוספת‪.‬‬

‫השיעורים שבהפרשתי אחד ממאה תשעה חלקים מעשר שני‬

‫יהיו לפי הטבל שלא יפרישו ממנו שוב‪.‬‬
‫נוסח התנאי החדש שהכניסו לרבנות‬

‫והנה תנאים אלו לקויים בברירה כיון שאם משהוא הכי קטן שלא כשורה הרי כל פרי מתלי‬
‫תלי אם הוא בכלל החשבון לפי מי שהוא יגיע בסופו‪ ,‬והרי תלה הכל בברירה ואין חל בין‬
‫למ"ד יש ברירה כיון שיאכל לפני הבירור‪ ,‬וכ"ש לדעת התוס' מהרש"ל חדרי דיעה ומג"א‬
‫דאין ברירה בעיקרו דאוריתא והכל נשאר טבל גמור ונמצאו מכשילים הרבים שאינם‬
‫מפרישים בביתם בטבל ודאי‪.‬‬

‫נוסח התנאי החדש בעדה החרדית שהגיע בסוף ההדפסה יובא בסוף הספר‬

‫טז צ"ב שלא כ' כדין‪ ,‬ושמא הפרשה נוספת תהי' שלא כהלכתה כיון שהמעשרות מעורבין ויתכן חיוב‬
‫על הפטור וכדו' ונמצא שאכלו בלא הפרשה ראשונה ג"כ וצ"ע‪.‬‬
 ‫‪ | 19‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫במעלות התנאים‬
‫הננו מקדימים דעת הניגוד‪ ,‬אך כדי שלא ליכשל בלפני עיור כ' התשובה בצידה‪.‬‬

‫פרק א' יבאר טעם המצדדים במעלות שבעשיית התנאי במקומות‬

‫סיטונאים ותרומות ומעשרות בזמן הזה‪.‬‬
‫יש להקדים שכל המבואר כאן הוא מעלות של התנאי‪ ,‬במצב הקיים‪ ,‬בהתחשב ביחס מה היה קורה ללא התנאי‪ ,‬בבחינת מה עדיף‪ ,‬ולא שיש להכריע‬
‫כן להלכה מצד עצמו‪ ,‬אלא שטענת המצדדים שעדיפא מילתא בתנאי‪.‬‬

‫שכיון שיתכן שמגיע לשוק מכל מינים מעורבים‪ ,‬כגון מירוח נכרי‬ ‫א‪.‬‬
‫ומירוח ישראל‪ ,‬מקומות הפטורים ומקומות המחוייבים‪ ,‬לקוח‬
‫ושאינו לקוח‪ ,‬וכו'‪ ,‬ואם נפריש בלא תנאי‪ ,‬יתכן שבתרומת מעשר‬
‫יצא דרגת חיוב שונה או פטור גמור‪ – .‬תשובת השוללים שלזה אין‬
‫צריך להתנות דממ"נ אם מה שהוציא לתרומת מעשר פטור לגמרי‬
‫א"כ לא חלה כאן הפרשה כלל‪ ,‬וממילא מי שיפריש בביתו ניצל‪ ,‬ומי‬
‫שלא יפריש ממילא הוא באותו מצב רח"ל‪ ,‬ואי התרומת מעשר הוא‬
‫בדרגה יותר קלה ממילא אף בלא עשית התנאי‪ ,‬הרי יחול על כל‬
‫דרגה שיכול לחול‪ ,‬ואדרבה אף האמירה שקפיד על כל דרגת חיוב‬
‫היא מכשול‪ ,‬כיון שמגלה שדעתו שרוצה לעשר דוקא על אותו דרגה‪,‬‬
‫ושמא כמצוי שאין בתרומת מעשר אותו דרגה כלל שבפירות‪ ,‬כיון‬
‫שלוקחו בנפרד‪ ,‬ולולי אמירתו היה חל לכה"פ בדרגה שיכול לחול‬
‫והשתא לא יחול כלל‪ ,‬והוספת התנאי נמצא רק מגרע כחסרונות‬
‫המובאים לקמן‪ ,‬ואי התרומת מעשר עצמו חלוק שמעורב בו‬
‫חלקית דרגה יותר קלה מבפירות‪ ,‬הלא אין לזה ענין מה שאמר כל‬
‫דרגת חיוב‪ ,‬וא"צ לזה תנאי דממילא החלק שכנגדו ישאר טבל‪.‬‬
‫מאי אמרת דילמא חלקו מתוקן ויפטור כנגדו‪ ,‬א"כ יש גריעותא‬
‫בעשיית התנאי‪ ,‬דבלא התנאי לכה"פ תיקן מה שיכל לתקן‪ ,‬ועפ"י‬
‫רוב רובו מתוקן‪[ ,‬כמש"כ החזו"א בדמאי סי' יב' ס"ק טו' ד"ה‬
‫יל"ע הובא לעיל] משא"כ לאחר התנאי בין לחזו"א דאין ברירה‬
‫פירושו שנשאר הכל טבל‪[ ,‬ובין למ"ד יש ברירה דהוי כנבקע הנוד]‬
‫יוצא שרוב הציבור שאינם מפרישים בבית יאכלו טבלים‪.‬‬
‫שמא המשגיח לא ידייק כראוי בהפרשת השיעור הראוי לתרומת‬ ‫ב‪.‬‬
‫מעשר ותרומה גדולה וכגון שהפריש א' ממאה בלא יותר‪ ,‬והרי אין‬
‫לו היותר לתרומה גדולה ‪ -‬תשובת השוללים‪ ,‬שהלא ממילא לפי‬
‫הבנתם בטלה שליחותו בכה"ג‪ ,‬דהרי הכל טבול לתרומה גדולה‪,‬‬
‫ואין צריך להתנות ע"ז‪ ,‬ואדרבא לא יתנה ויגרום שידייק להפריש‬
‫כראוי‪ ,‬ואם יש לו חשש מחוייב לישאל על מעשרותיו ולהציל כלל‬
‫הציבור‪ ,‬ואמירת התנאי רק יגרום לו רפיון ועצלות לישאל שיחשוב‬
‫שממילא זה יסתדר מאיליו כיון שהתנה‪ ,‬ואם באופן שלא יודע לו‪,‬‬
‫אף בזה י"ל דהרי לאותם שיפרישו בביתם עדיף להם שלא יחול‬
‫התרו"מ כלל‪ ,‬שהרי הוא שליח לעיוות לגבם‪ ,‬ואילו לאלו שלא‬
‫יפרישו‪ ,‬אם הוא בשיעור ביטול ברוב ממילא נתבטל כבר קודם‬
‫הפרשתו‪ ,‬כמשנה דמכשירין‪[ ,‬וכמבואר בשו"ע סעי' יח'] [אף לגבי‬
‫תרו"מ] ולא הוי דשיל"מ בלא התנאי כיון שאינו ידוע לו ולא ישאל‬
 ‫‪ | 21‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫על זה‪ ,‬ואם הוא ברוב איסור‪ ,‬א"כ הכל אסור כרגע‪ ,‬ולא יהני‬
‫התנאי מידי‪ ,‬דהלא בושים אנו לומר שהמעשרים מיעוטא לדידן‬
‫ובודאי שלא יוציאו מהחשבון את רוב התערובת [ואצ"ל באופן‬
‫שלא ידוע לציבור כלל כל הענין דהתנאה‪ ,‬דמה"ת שיפרישו‬
‫בביתם]‪ - .‬אך לפי האמת י"ל א‪ .‬שמדין ביטול ברוב הכל שרי ללא התנאי ב‪ .‬כבר הארכנו‬
‫במקום אחר כיון שאומר על הצד היותר טוב ממילא אף בזה יש לפרש א' ממאה לפי הכמות ולא‬
‫לפי החיוב וממילא יחול התרו"ג ללא התנאי ויהיה רק מיעוט בתרו"מ‪ ,‬ונמצא התנאי מקלקל‬
‫לרבים שאינם מפרישים‪.‬‬
‫שמא הפריש פחות מא' ממאה‪ ,‬שנמצא שלא הפריש תרומה גדולה‪,‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫ומיעט בתרו"מ‪ ,‬והקדים התרומת מעשר לגדולה‪ ,‬וחל בדיעבד אלא‬
‫שפירותיו מקולקלין‪ ,‬כיון שנמצאו טבול לתרו"מ וחולין מעורבין‬
‫זב"ז‪ ,‬והתנאי יועיל לתקנם שכיון שיצאו המפרישין בביתם מכלל‬
‫החשבון‪ ,‬שמא יסתדר החשבון שישתייר כראוי [ואמנם לענין שאר‬
‫מעשר ראשון ושני‪ ,‬אם מעשרים מתוך נוסח‪ ,‬לא אמור להיות‬
‫מכשול במעשר ראשון ושני‪ ,‬בלא מכשול בתרומת מעשר] – תשובת‬
‫השוללים כנ"ל שכיון שלהבנתם בשעת ההפרשה עדיין לא הפריש‬
‫תרומה גדולה ואף קילקל הפירות‪ ,‬הרי מסתמא שליחותו בטילה‪,‬‬
‫[וממילא הוי טבל בכה"ג לאותם שיפרישו בביתם] ואם חושש לזה‬
‫יש לו לישאל מיד על מעשרותיו ולהפריש מחדש‪ ,‬ולא לבנות על‬
‫התנאי‪ ,‬ואם לא יודע לו הרי זה כנ"ל‪ ,‬ובכלל מי יימר דיש ענין‬
‫להכנס בפירצה דחוקה לתקן תנאים לצורך עדיפות לאכול טבול‬
‫לתרומה גדולה‪ ,‬ולא לתרומת מעשר‪ ,‬שמא כל שהוי עדיין טבול‬
‫לתרומה הרי הוא במיתה באותו דרגה – אמנם לפי האמת כ"כ דהכל שרי ללא‬
‫התנאי משום ביטול ברוב באין לו טבל ממקום אחר‪ ,‬ורק לאחר התנאי מגרע דלא בטיל דחשיב‬
‫כיש לו מתירין כיון שמתנה שלא יחול ויפריש בביתו‪.‬‬
‫שמא המעשר ראשון שבהפרשה יחול על כל דרגת חיוב‪ ,‬אך‬ ‫ד‪.‬‬
‫בתרומת מעשר ליכא כל דרגה של חיוב שיש בתוך התערובת‪ ,‬ולכך‬
‫יהני התנאי‪ ,‬שאלו שיפרישו בביתם יוכלו להפריש מתוך הדרגת‬
‫חיוב שיש אצלם‪ – .‬אין עושים תקנה לדבר שלא מעכב בדיעבד‬
‫כדרגות‪ ,‬אם התקנה גורמת מכשול שמעכב בדיעבד לאחרים ואם‬
‫איירי בדרגה המעכבת ממילא לא חל וא"צ לתנאי‪.‬‬
‫שמא המשגיח לא אמר הנוסח כראוי‪ ,‬או לא מדד כראוי‪ - .‬תשובת‬ ‫ה‪.‬‬
‫השוללים שאם עדיף שיתבטל ממילא יתבטל מדין לתיקוני שדרתיך‪ - ,‬אמנם לפי האמת עדיף‬
‫שיחול והכל יסתדר ממילא מדין ביטול ברוב ללא התנאי‪ ,‬והתנאי מגרע ומאכיל טבלים לכל אלו‬
‫שלא יפרישו בביתן‪.‬‬
‫שהרי כל התנאי הוא רק ברירה על הצד שלא תוקן כראוי‪ ,‬אך אי‬ ‫ו‪.‬‬
‫תיקן כראוי אינו ברירה ואי לא תוקן כראוי דהוי ברירה ממילא‬
‫יש בעיה שפירותיו מקולקלין‪ ,‬ואם כן התנאי רק מתקן – תשובת‬
‫השוללים א‪ .‬שתלוי בנוסח התנאי ויש שזה חיסרון אפי' לצד שלולי‬
‫התנאי תוקן כראוי‪ .‬ב‪ .‬שהלא כל מה שאנו דנים ובאים לתקן הוא‬
‫על הצד שיש חיסרון‪ ,‬ואי אין חיסרון אין צריך לכל התנאי‪ ,‬ועל‬
‫ה צד שיש חיסרון‪ ,‬התנאי מזיק‪ .‬ג‪ .‬שהקילקול ללא התנאי יכול‬
‫להיות מזערי‪ ,‬כגון שחסר כל שהוא‪ ,‬אך התנאי יכול לגרע את הכל‬
‫אם אין ברירה ולהשאיר הכל טבל גמור‪ ,‬או תערובת‪ .‬ד‪ .‬שעדיף‬
‫לעשות את אותו תרגיל בדרך של לתקוני שדרתיך‪ ,‬כפי שהיה תמיד‪,‬‬
 ‫‪ | 21‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שבזה אין צריך לברירה שעל הצד הקלקול לא נשלח‪ ,‬ואף בזה‬
‫מחלקינן בדרגת הקלקול שאי עדיפא דיבורו משתיקתו א"כ נמצא‬
‫מתקן ולא מקלקל ביחס‪ ,‬ואי עדיפא שתיקתו אז נמצא מקלקל‬
‫ובטלה שליחותו‪ ,‬ואף שכל שיש עדיין קצת תיקון במעשרותיו‪ ,‬לא‬
‫יתוקן‪ ,‬הקלקול ליחידים‪ ,‬שרוצים להפריש בביתן‪ ,‬הלא אין לנו‬
‫לקלקל הרבים מחמת היחידים‪ ,‬ויש למצוא פיתרון אחר‬
‫שלכתחילה יסודר הכל כפי שהובא בקונטרס ההשלמות המצו"ב‪.‬‬
‫ואמנם יתכן שבמקום שאין אומרים הנוסח כראוי‪ ,‬שאין רוצים‬ ‫ז‪.‬‬
‫להכנע לדעת מרן החזו"א זלל"ה‪ ,‬משום שמתעקשים על מנהגיהם‬
‫וכדו'‪ ,‬כגון לעשר מקניבה של ירק‪ ,‬ויש בזה כמה עקולי ופשורי‬
‫שלדעת החזו"א יתכן ומעכב ממש ואילו חלק גדול מהציבור רוצה‬
‫תרומות ומעשרות לדעת החזו"א‪ ,‬כפי שנתפשט כבר בכל עם‬
‫ישראל‪ ,‬וע"כ חישבו כמה ת"ח להכניס להם ענין התנאי‪ ,‬שממילא‬
‫אם אינם מתקנים כראוי לכה"פ לא יהרוס מעשרותיהם‪ ,‬לאלו‬
‫שרוצים אח"כ לעשר בביתן כנוסח החזו"א ובזה לכאורה היה‬
‫תיקון גדול בענין התנאי‪ ,‬אך יש לעיין בזה טובא [וכן בדרך המוסר]‬
‫בכל הלכה והלכה האם באמת יש חסרונות בשיטתם או בנוסחם‪,‬‬
‫ואף אם כן לשקול מה עדיף מבחינת ההלכה‪ ,‬אם להכנס לברירה‬
‫דתנאי‪ ,‬ולבטל את הכל ויאכלו כולם מאה אחוז טבלים‪ ,‬או‬
‫להשאיר בלא תנאי ולכה"פ מה שתיקן יתוקן‪ ,‬ואילו השאר‪,‬‬
‫המחמירים יכולים לתקן בביתם מטבל חמור‪ ,‬או מכל ירק‪ ,‬או‬
‫בצורת ההשלמות‪ ,‬במקום לקלקל לרבים‪.‬‬
‫ומה שאומרים שנחוץ ענין התנאי‪ ,‬כיון שיש הרבה טעויות‬ ‫ח‪.‬‬
‫והמשגיח לא ירוץ לישאל ושמא אין סומכין על הא דלתקוני‬
‫שדרתיך בלא שאלה – זה באמת תיקון גדול שכיון שאומר התנאי‬
‫יכול מיד אח"כ לעשר שוב כראוי‪ ,‬אך גם בזה יל"ע טובא שבראיה‬
‫קצרה זה נראה ריוח גדול‪ ,‬אך יתכן וזה גורם לרפיון בכל הסתכלות‬
‫של המשגיח על המעשרות שאין זה דבר רציני כ"כ שלעולם אפשר‬
‫מיד אח"כ לתקן שוב‪ ,‬ואילו היה צריך לעשר כראוי והיה יודע שאם‬
‫יהיה חיסרון במעשרותיו יצריכו לישאל בפני ג' וכו' מתוך שהחמרת‬
‫עליו בסופו הרי הוא דייק בתחילתו‪ ,‬וישים לב לראות באמת‬
‫שהמשקל מדויק וכו' [וכתבנו דבר זה מתוך הנסיון]‪.‬‬
‫ומה שאומרים ששמא זה יתקן שיצאו מכלל החשבון ויסתדר‬ ‫ט‪.‬‬
‫החשבון‪ ,‬מלבד שזה מגוחך במציאות שהרי המעשרים מכל פרי כדי‬
‫שיצא להם מעשר כראוי ללא תערובת‪ ,‬מיעוט דמיעוטא ואינם‬
‫קונים עפ"י רוב סחורות אלו‪ ,‬אלא יש להם מקומות מיוחדים‬
‫שקונים מהם‪ ,‬ועכ"פ כבר נתבאר בארוכה בין למ"ד אין ברירה בין‬
‫למ"ד יש ברירה שבתנאי זה ממילא הכל מתבטל ונשאר מאה אחוז‬
‫טבל ואינו מתקן כלום‪.‬‬
 ‫‪ | 22‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫חסרונות התנאי‬
‫פרק ב' יבאר החסרונות שבעשיית התנאי‪ ,‬והצורך לבטלם‪.‬‬

‫המשגיח הלא מעשר כל המינים כאחד‪ ,‬וא"כ אם יהיה פרי אחד‬ ‫יא‪.‬‬
‫במין אחד שלא כשורה‪ ,‬יתבטלו כל המעשרות של כל המינים כולן‪.‬‬
‫אפי' אם יעשר כל מין בנפרד עם תנאי‪ ,‬שאם היה תערובת יתבטל‬ ‫יב‪.‬‬
‫רק המינים שבו התערובת‪ ,‬הרי גם לשיטתם בלא התנאי היה רק‬
‫אחוזים מקולקלים ואילו לאחר התנאי כל מין זה ישאר טבל‪,‬‬
‫ומכשיל את הרבים ביותר איסורים‪.‬‬
‫אף למ"ד יש ברירה יש חיסרון בתנאי זה‪ ,‬כיון שאם יקנו הקונים‬ ‫יג‪.‬‬
‫ויאכלו החלק שליד המעשר ראשון או השני ואח"כ יקנה המחמיר‬
‫את חלק המעשר ראשון או השני יצא שנתברר לאחר שכבר נאכל‬
‫שהמעש"ר יותר דרומי והוי כנבקע הנוד דאסור לכו"ע‪ ,‬יעוי' חזו"א‬
‫דמאי סי' ט' סק"טז‪.‬‬
‫אף למ"ד יש ברירה הלא כ' התוס' יומא נו' שהמעשר מע"ש‬ ‫יד‪.‬‬
‫בברירה עתידית א"א לחלל המע"ש כיון שעדיין לא קבע לו מקום‪,‬‬
‫וכמעשה שהובא שם השכרת מעות ואיבדת נפשות‪ ,‬וא"כ ה"ה‬
‫בנידו"ד שהצפון שקבע למע"ש עדיין לא קבוע ומשתנה לפי הקונים‬
‫העתידים‪ ,‬ולכאורה כן כ' כל הראשונים כפי שהארכנו בקונטרס‬
‫נפרד‪ ,‬וכן הרמב"ם פסק כן בפ"ג וכפי' שכ' הכ"מ והרדב"ז שם‪:‬‬
‫וכפי שבי' בפיה"מ מחל מלשון מתחיל כתוס'‪ ,‬וכ"ה בשו"ע‪ ,‬ורק‬
‫בדמאי כ' ביד החזקה שמחל מלשון מחלל דבזה הקילו שאפשר‬
‫לחלל לאחר הפרשה בברירה עתידית‪.‬‬
‫טו‪ .‬תנאי זה גורם למצב שאף לסבורים יש ברירה אין תקנה לכל המוצרים המבושלים‪ ,‬שהרי‬
‫ממ"נ אם לא יעשרוהו יכשלו בטבל‪ ,‬ואם יעשרו יכשילו אחרים למפרע בטבל‪ ,‬שהרי א"א‬
‫לעשות ברירה על בליעות שלא היו בשעת הפרשה כמבואר באור גדול ובנפשה חיה מכח‬
‫הירושלמי והשו"ע חו"מ רנז' וכן מחמת החשבון שלא עישרו לפי כולו‪ ,‬כפי שהארכנו‬
‫בקונטרס נפרד‪.‬‬
‫טז‪ .‬האיך אפשר לברך אם עושה תנאי שאולי יש משהוא שאינו כראוי‬
‫ואם אין ברירה נמצא הכל בטל‪ ,‬ומברך ברכה לבטלה‪.‬‬
‫באופנים שהוסק לעיל שגריעא מברירה וא"כ או שלא מהני המעשה‬ ‫יז‪.‬‬
‫לכו"ע כיון שאינו מבורר ולא יתברר לעולם‪ ,‬ונמצא מכשיל את אלו‬
‫שיאכלו בלא הפרשה‪ ,‬או שחל בתערובת ונמצאו מכשילין אף את‬
‫אלו שיפרישו בביתן‪.‬‬
‫דהנה מלבד שאם היה איזהו חיסרון קטן‪ ,‬כבר הכל נכנס לברירה‬ ‫יח‪.‬‬
‫לכו"ע‪ ,‬יש לומר עוד שאף אי מעשר כראוי יתכן שיהא ברירה‪ ,‬דכל‬
‫הה' תנאים שנתבארו בראשונים בחיסרון וחילוק בין תנאי לברירה‬
‫ליתא הכי‪ ,‬שי' רש"י שכל שבידו ובדעתו לקיימם‪ ,‬וממילא‪ ,‬הוי‬
‫תנאי ואם לאו הוי ברירה‪ ,‬והנה כאן לא הוי בידו‪ ,‬כיון שאינו יודע‬
‫אם הוא כראוי שאם היה יודע לא היה מתנה כלל‪ ,‬והברירה היא‬
‫תתבצע ביד המפרישין בביתם‪ ,‬ואין דעתו לקיימם שהרי תולה‬
‫באחרים‪ ,‬ששמא לא יעשרו‪ ,‬והוא עצמו אינו יודע‪ ,‬ולא הוי ממילא‬
‫דטעון מעשה הפרשה נוסף‪ – .‬שי' התוס' שצריך שיתברר לבסוף‬
 ‫‪ | 23‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫כאן הרי לא יתברר לעולם‪ ,‬אם היה הפרשה כראוי‪ ,‬שאם יכול‬
‫להתברר הרי מחוייב לישאל ולא לעשות תנאים‪ ,‬שי' התוס' שמתנה‬
‫בפירוש כאן אינו מתנה בפירוש‪ ,‬שאין המצב ידוע‪ – .‬שי' הרמב"ן‬
‫שתנאי הוא בדבר אחד שאינו תלוי ברצון אדם‪ ,‬וברירה הוא או‬
‫בשני דברים‪ ,‬או אף בדבר א' שתלוי ברצון אדם אחר‪ ,‬והנה כאן‬
‫החלק אם יתקן כראוי או לא יש הרבה יותר משני צדדים במעשה‪,‬‬
‫שהרי יכול להיות דרגות שונות של חיובים‪ ,‬וכ"א אחד מותנה אם‬
‫לא יעשה כראוי שישתנה גדרו לגדר אחר‪ ,‬ובחלק השני של התנאי‬
‫בודאי הוה שני מעשים‪ ,‬שהרי מתנה בכל קונה‪ ,‬על כל חלק שיבוא‬
‫לכל אדם‪ ,‬וכן תלוי ברצון כל הקונים אי להפריש‪ - .‬שי' הר"ן ‪ -‬שי'‬
‫הרשב"א הנתיה"מ וכפי שנתבאר בשערי יושר‪ ,‬שהחיסרון בברירה‬
‫הוא בכל מקום שהחלות של היום לא יכול להעשות בלא פעולת‬
‫המחר‪ ,‬אך למחר כבר לא יוכלו להפריש‪ ,‬אך אי המצב של מחר‬
‫יכול לעשות גם מחר וגם כיום לא שיך לברירה‪ ,‬והנה כאן אינו יכול‬
‫לחול התרו"מ רק בעתיד על הכל‪ ,‬כיון שבנתיים יש אחרים‬
‫שאוכלים‪ ,‬ואף שבעיקרון יכול מיד לעשר שוב כל חלק‪ ,‬או לעשר‬
‫ללא תנאי‪ ,‬וכן אח"כ להפריש עוד פעם ולתקן‪ ,‬ולא מחוייב דוקא‬
‫להמתין עד שיפרישו בביתם‪ ,‬וכן להיפך אפשר תמיד לעשרן עדיין‬
‫בבית‪ ,‬כל שהפירות קיימים‪ ,‬גם אם לא יחול עכשיו‪ ,‬מ"מ כיון‬
‫שהוא רוצה לעשר על ידי ברירה עתידית שיהיה תלוי בקונים‪ ,‬ומ"מ‬
‫רוצה שיוכלו להתחיל לאכול מיד‪ ,‬ולכך א"א לעשות את החלות‬
‫בעתיד‪ ,‬א"כ יש כאן חיסרון של ברירה‪ - .‬למאי שכ' ר"ת בספר‬
‫הישר בשם רבינו שמואל שברירה הוא כדשלבל"ע‪ ,‬א"כ כל מה‬
‫דאמרי' בברירה הוא רק שמקדים מאוחר או שלא מתיחסים‬
‫לבעיית הזמן‪ ,‬אך כאן שלא זה הנושא אלא הנושא הוא מחמת אי‬
‫ידיעה לעולם על המצב‪ ,‬לכך הוא תולה באלו שיפרישו בביתן‬
‫כראוי‪ ,‬אך אין הזמן הסיבה‪ ,‬מה"ת שיהני‪ ,‬ולדעת ר"ת שם שהוא‬
‫מעשה המתמשך וכאופה שנמשך אפייתו‪ ,‬ג"כ כאן תלוי בעתיד‪ ,‬ורק‬
‫מתחיל ועדיין לא נגמר המעשה‪.‬‬
‫גם הטענה שאמרו שאם הכל כשורה אין כאן ברירה‪ ,‬בחשבון יוצא‬ ‫יט‪.‬‬
‫שאינו‪ ,‬שכיון שאמר אם לא יתוקנו כל השירים כראוי‪ ,‬וכיון שאין‬
‫כל המעשרות חלים כאחד אלא בזאח"ז והוא תולה הכל אחד בשני‬
‫שאם התרומת מעשר לא יהא בסדר שיופקע למפרע גם התרומה‬
‫גדולה וכן ע"ז הדרך‪ ,‬ויוצא א"כ שהכל תלוי בברירה עתידית על‬
‫מה שיעשה אח"כ והוי ברירה אף אם יצא הכל כשורה משל למקדש‬
‫ה' נשים בזאח"ז בתנאי שהאחרונה לא תהיה כושית [ה"ה] דודאי‬
‫כולן תליא בברירה‪ ,‬אף אם לבסוף האחרונה היתה לבנה‪.‬‬
‫ואף אם לא יסכימו עם טענה זו‪ ,‬וישנו הנוסח ויאמרו לפי הראוי‪,‬‬ ‫כ‪.‬‬
‫ולא לפי מה שיתוקן בפועל וידמו שבזה אין חיסרון באופן שהכל‬
‫חל בסוף כראוי‪ ,‬מ"מ באופנים דהוסק לעיל שהוי ברירה‪ ,‬א"כ אף‬
‫אם תיקן חלקו כראוי‪ ,‬יכול להיות ברירה ושלא חל כלל‪ ,‬וכגון‬
‫שבסו"ד באמת האחרון לא יצא כראוי שמבטל את כל ההפרשות‬
‫הקודמות‪[ .‬וביותר הסבר דלא מבעיא אם אומר אם לא יתוקן כל‬
 ‫‪ | 24‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫השיירים כראוי‪ ,‬שזה מעשה שקורה לאחר אמירת תנאו‪ ,‬ואף‬

‫התרומות ומעשרות עצמן הלא אינם בב"א אלא בזאח"ז‪ ,‬ואין‬
‫מותנה באמירתו עצמו‪ ,‬ומקדים התנאי‪ ,‬לכאורה תלי במה שיהיה‬
‫לאח"כ והוי ברירה ויש לחשוש למאי דהכריע מרן החזו"א זלל"ה‬
‫שאין ברירה בכל תרומות ומעשרות‪ ,‬בזה"ז‪ ,‬וא"כ נמצא שהמעשה‬
‫בטל והכל נשאר טבל‪ ,‬ונמצא שהתנאי מכשיל אף באופן שאילו לא‬
‫היה אומר התנאי היה הכל כראוי‪ ,‬דנמצא שבאמירת התנאי מכשיל‬
‫כל אלו שלא יפרישו בביתן באכילת טבלים – וכן כיון שמתנה‬
‫באופן כולל על כל התרו"מ‪ ,‬ולא מחלק בין התרומות ומעשרות‬
‫להתנות על כל דבר בנפרד‪ ,‬למשל בתרומה גדולה‪ ,‬ואח"כ במע"ר‬
‫כו' א"כ לעולם הרי הרי זה קורה לפי הסדר‪ ,‬וכשחל התרומה גדולה‬
‫עדיין לא ברור מה יהא בשאר התרו"מ‪ ,‬וא"כ יתכן שהכל הוי‬
‫ברירה‪ ,‬כיון שצריך להמתין לבא אחריו לראות אם תוקן כראוי כדי‬
‫לבטל לאותו היחיד כל תרו"מ למפרע‪ ,‬ולמשל שאם התרומת מעשר‬
‫לא יצא טוב הרי הוא רוצה לבטל למפרע גם את המעשר ראשון כדי‬
‫שההוא יוכל לקח ת תרו"מ מתוך מע"ר‪ ,‬וכן את התרומה גדולה‪,‬‬
‫כדי שלא יהא דוקא היותר מא' ממאה‪ ,‬לגבי התרומת מעשר‪ ,‬אם‬
‫ירד ההוא מכלל החשבון בתוך הא' ומאה וכדו'‪].‬‬
‫כא‪ .‬ולשיטות שאי אין ברירה חל בתערובת‪ ,‬א"כ נמצא התנאי‪ ,‬מכשיל‬
‫אף את אותם שיפרישו בביתן‪ ,‬כיון שיתכן שיפרישו מהתערובת‪,‬‬
‫מהחיוב על הפטור‪.‬‬
‫כב‪ .‬כיון שכל כח המשגיח לעשר הוא מדין שליחות‪ ,‬הרי אם עיות יתכן‬
‫דבטל השליחות דהמשלח אומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי‪ ,‬ואין‬
‫צריך לתנאי דתלי בברירה‪.‬‬
‫כג‪ .‬אי יש איסור לעשר באופן זה בין מדין ברירה‪ ,‬כמבואר בגמ' הלשון‬
‫אוסרין‪ ,‬בין מדין לפני עיור שמכשיל הרבים‪ ,‬א"כ אם אין שליח‬
‫לדבר עבירה נמצא בטל כל המעשרות‪ ,‬ונמצאו מאכילין טבלים את‬
‫כל אלו שלא יפרישו בביתן‪.‬‬
‫כד‪ .‬הלא יכול לתקן הכל באופן המועיל ע"י הצעות שונות בלא תנאים‪.‬‬
‫כה‪ .‬הלא אין משקל יחידים כנגד הצלת הרבים מאיסור טבלים‪.‬‬
‫כו‪ .‬הנה מעיקר הדין התרומות ומעשרות שנתעשרו ע"י חבר‪ ,‬והיה בהם‬
‫מיעוט שלא כראוי שלא נודע למפריש‪ ,‬אף אי נמצאו טבל וחולין‬
‫מעורבין זב"ז‪ ,‬הרי הן בטלין ברוב ומותרין באכילה‪ ,‬אך מכיון‬
‫שהתנו שאם הוא שלא כראוי שישאר טבל ודאי ביד המפרישין‪,‬‬
‫שוב הוי דבר שיש לו מתירין‪ ,‬ולא בטילים ברובא‪ ,‬כיון שיש להם‬
‫תקנה בהפרשה בבית‪ ,‬ונמצא מכשילין את כלל הציבור שאינם‬
‫מפרישין בביתם‪ ,‬בטבל‪ ,‬והתקנה לזה כל עוד שקיים התנאי‪,‬‬
‫שיודיעו לכלל הציבור שיש להפריש בבית‪.‬‬
‫כז‪ .‬ואף אותן המפרישין בביתם בתורת חומרא‪ ,‬או מדין דמאי בלא‬
‫היו המפרישין חברים‪ ,‬ואינם יודעים מתנאים אלו‪ ,‬הרי נוהגים‬
‫בהם קולי דמאי ונמצאו מכשילין אותם – הדמאי אין לו חומש‬
‫ואין לו ביעור ומאבדין את מיעוטו בדרכים ונאכל לעניים ובשבת‬
‫ראשונה דפרוטגמא אינו חייב לעשר ונאמן ע"ז אז ע"ה בשבת‪,‬‬
 ‫‪ | 25‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ויכול לעשרו ע"י ברירה לכו"ע‪ ,‬ובטל ברוב ולא חשיב דשיל"מ [יעוי'‬
‫ראב"ד ורמב"ם על מתני' דמכשירין] ואילו לאחר התנאי מחוייבין‬
‫באלו מדין ספק טבל‪.‬‬
‫כח‪ .‬המפרישין כנהוג בתנאי בערב שבת על של אחרים‪ ,‬דחושבים דהוי‬
‫דמאי‪ ,‬והולכין ואוכלים אצלם‪ ,‬ואינם יודעים שכיון שיש כאן תנאי‬
‫שישאר טבל‪ ,‬הרי יש לדון דא"א להתנות בטבל על של אחרים‬
‫ונכשלין בחילול שבת‪ – ,‬התקנה כל עוד שהמצב קיים‪ ,‬שיודיעו‬
‫ברבים שיש לעשרן בבית כספק טבל‪ ,‬ולא כדמאי‪.‬‬
‫כט‪ .‬כיון שההכשרים אינם מפרישין בודאי מעשר ראשון ועני [כראוי]‬
‫ואילו היה בגדר דמאי א"כ אין חיוב על המפריש בביתו‪ ,‬אך כאן‬
‫שהתנו על הטבל יוצא שזה ביד המפרישין‪ – .‬ואמנם אם הקריאת‬
‫שם היתה כהלכתה אלא שאין מפרישין ונותנין יל"ע אך יעוי'‬
‫בר"ש פ"ז דדמאי מש"כ לענין החילוק שבין קריאת שם דשרי‬
‫בע"ש עם חשכה‪ ,‬להפרשה בפועל‪.‬‬
‫ל‪ .‬וענין התנאי גורם לרפיון בענין ההשגחה ולקחת משגיחים שאינם‬
‫חברים כדין‪ ,‬על סמך התנאי‪ ,‬וכן גורם ברבות הימים אף למשגיח‬
‫כראוי לזלזל‪ ,‬ובפרט באופן שהיה לו מיקרה דהוי נסיון גדול‪ ,‬שאף‬
‫אחד אינו יודע מה עישר והיאך‪ ,‬וצריך להודות על כשלונו לאחר‬
‫מעשה ושמא בעקבות זה לאבד כל פרנסתו‪ ,‬כיון שיראו שנשאל‬
‫שנגרם לו מזיד שלא דקדק בחשבון וכה"ג‪ ,‬וכיון שבתוך ליבו מחשב‬
‫שיש תקנה לזה ממילא יתעצל מלישאל על הפרשותיו [ובמאמר‬
‫המוסגר ראוי שועדי הכשרות יזרזו בזה את המשגיחים על שאלה‬
‫על המעשרות ואפי' לפצות אותם בפיצוי הגון כדי שיזדרזו לישאל‬
‫ולא יחששו מזה‪ ,‬ואדרבה להפוך זה לענין גאוה‪ ,‬שהוא משגיח‬
‫כראוי‪ ,‬וחיסרון למשגיח שלא רואים שנשאל מידי פעם‪ ,‬וכיון שלא‬
‫ימלט שיהיה למשגיח מקרה שחייב לישאל עליו‪ ,‬יש לפטר משגיח‬
‫שאין רואים אותו מיראי הוראה]‪.‬‬
‫לא‪ .‬לולי שהיו עושים התנאי לכאורה רוב פעמים היה מתוקן הכל‬
‫למבואר בירושלמי שלב ב"ד מתנה עליהן בפיחת או הוסיף וכו'‬
‫וביאר מרן החזו"א זלל"ה שאף לב ב"ד מתנה שאי לא חל כראוי‬
‫יחול החסר בכרי‪ ,‬ויתבטל בתערובת קא'‪ ,‬אלא שכיון שמתנים‬
‫להדיא שאי לא יתוקן כראוי לא יחול‪ ,‬הרי מגלים שמקפידים‬
‫ואינם רוצים את תנאי ב"ד דחז"ל‪.‬‬
‫לב‪ .‬שכיון שבשו"ע שלא' סעי' יח' אי' שבתערובת כשאין ממקום אחר‪,‬‬
‫מפריש מיניה וביה‪ ,‬תרומה גדולה ותרו"מ לפי כולו ומע"ר ומע"ש‬
‫לפי חשבון‪ ,‬והפשטות הואיז משום שמדאורייתא בטל ברוב‪ ,‬אלא‬
‫שהוי דשיל"מ אם אפשר להפריש ממקום אחר‪ ,‬אך באינו יודע שיש‬
‫תערובת או שאין לו ממקום אחר‪ ,‬כמש"כ רש"י‪ ,‬שוב הוי אין לו‬
‫מתירין ובטל ברוב‪ ,‬וכמש"כ הרא"ש בהל' חלה דממ"נ אם הרוב‬

‫יז ויש בזה עוד ה' דרכים שנתבארו בקונטרס השלמות‪.‬‬

 ‫‪ | 26‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫חייב נהיה הכל חייב ואם הרוב פטור נהיה הכל פטור‪ ,‬וא"א‬
‫לצמצם דהוי מע"מ‪[ ,‬ואף אם נימא דביטול ברוב רק מוריד‬
‫איסורים‪ ,‬ולא נותן שם טבל‪ ,‬ודלא כמש"כ בספר בית יצחק‪ ,‬מ"מ‬
‫לפי החשבון זה יוצא אותו דבר כיון שיתוקן הרוב‪ ,‬שוב ירד איסור‬
‫טבל מהמיעוט שיתבטל ברוב המתוקן]‪ ,‬ולחשוש שיוציא דוקא‬
‫מהמיעוט הפטור מהיכי תיתי הלא כל דפריש מרובא פריש‪ ,‬ועוד יש‬
‫פלוגתא גדולה האיך לבאר שו"ע זה‪ ,‬אך לסוברים דהוא מדין יש‬
‫בילה והחשבון מדוייק‪ ,‬או להסוברים שבמקום ספק או במקומות‬
‫שהוא דרבנן‪ ,‬אפ"ל כן‪ ,‬ולכו"ע בדמאי כן הוא שאמרי יש בילה‪ ,‬או‬
‫שהוא מדין ביטול לרמב"ם בדמאי‪ ,‬א"כ יוצא שלשי' אלו אפשר‬
‫להפריש כראוי‪ ,‬אף אם יש כאן תערובת‪ ,‬וזה הכל בלא מתנה‪,‬‬
‫ומפריש כרגיל‪ ,‬אך אם מתנה ואומר במפורש שאם לא תיקן כל‬
‫השיירים כראוי לא יחול אלא בברירה‪ ,‬על מה שלא יעשרו היחידים‬
‫בביתם‪ ,‬א"כ הוא מתנה במפורש שבכה"ג שאם מעורב‪ ,‬לא יהני‬
‫הפרשתו בלא ברירה‪ ,‬שהרי בודאי שיותר טוב להפריש ממקום‬
‫אחר‪ ,‬ולא חשיב תיקון השיריים כראוי‪ ,‬וכיון שאין ברירה לשי'‬
‫החזו"א יוצא שהשאיר הכל טבלים‪ ,‬במקום שאם לא היה מתנה‬
‫היה הכל מתוקן כראוי‪.‬‬
‫מלבד מש"כ שלשי' רש"י בחולין ומהר"י דלמ"ד שאין ברירה חל‬ ‫לג‪.‬‬
‫מהשתא בתערובת‪ ,‬א"כ הוא מכשול גדול להכניס כל הציבור לענין‬
‫ברירה ומקלקל אף לאותם יחידים שחישבו להנות מהתנאי כדי‬
‫לעשר בביתן מטבל ודאי‪ ,‬דעדיף להן שיעשרו כראוי‪ ,‬והם יעשרו‬
‫פעם שנית‪ ,‬מאשר לקבל תערובת פטור וחיוב‪ ,‬וכן ממילא לא יהני‬
‫להם התנאי‪ ,‬שכיון שהתנו שרק אם יעשר ההוא בביתו כראוי אין‬
‫הוא בכלל המעשרות‪ .‬וכיון שאין ברירה וחל בתערובת‪ ,‬לא‬
‫משכח"ל שאותו א' יעשר בביתו כראוי‪ ,‬שהלא יגיע לו בתערובת‪,‬‬
‫ואף אם נימא כפי שיש שרצו לומר בשי' רש"י שלמעשה לאחר‬
‫שיגיע הבירור ויתברר אז יהא ברור‪ ,‬כלמ"ד יש ברירה‪ ,‬וכל מה‬
‫שרש"י כ' שנמצא שותה תרומה הוא רק עד שעת הבירור‪ ,‬מ"מ הוא‬
‫מכשול גדול עד אז כל השותים או אוכלים קודם הרי אכלו ספק‬
‫תרומה‪ ,‬כמש"כ רש"י חולין‪ ,‬ואף אלו שבאים להפריש בביתן‪,‬‬
‫כשבאין להפריש אינו בב"א‪ ,‬ובפרט שמפריש לפי הסדר תרו"ג‪,‬‬
‫מע"ר‪ ,‬תרו"מ וכו'‪ ,‬וכשמפריש תרו"ג עדיין מתלי תלי אם יהא כל‬
‫הפרשתו כראוי‪ ,‬ובפרט שהחשבון של היותר לתרו"ג מתלי תלי‬
‫בתרו"מ‪ ,‬והתרו"מ מתלי תלי במע"ר וכו'‪ ,‬ויש חיסרון בהפרשתם‪,‬‬
‫אף שלאחר שיפרישו הרי אם יש ברירה אינם בכלל החשבון‪ ,‬ואם‬
‫אין ברירה כולו טבל‪ ,‬אך מ"מ כל שעומד להפריש עדיין הוא‬
‫מעורב‪ ,‬וכיון שהמעשרות חלים לאט לאט לפי הסדר‪ ,‬וא"כ‬
‫כשמתקן חלקים עדיין לא נתקיים הברירה והרי הוציא מהפטור על‬
‫החי וב דעדיין לא תיקן הכל כראוי כפי שהתנו‪ ,‬ולמשל בהפרשתו‬
‫תרוגמה גדולה בלבד‪ ,‬ועדיין לא הפריש שאר המעשרות‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
 ‫‪ | 27‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בדיני הברירה הארכנו בקונטרס נפרד אך נביא כאן רק נקודה אחת‬

‫למחשבה על קושי ענין ברירה שהוא למעלה מן הזמן‪.‬‬

‫הנה ברור לכל משכיל כי ענין ברירה הוא שאנו משתמשין עם הכח‬
‫העתידי עכשיו‪ ,‬שהרי שני לוגין שאני עתיד להפריש (דעת עצמו משולב)‬
‫מלבד שהוא מצב עתידי שיפריש בעתיד שני לוגין‪ ,‬זה גם תערובת לח בלח‬
‫והרי העתיד מעורה עכשיו ואינו מיוחד עכשיו שלא כציורים אחרים‬
‫דברירה‪ ,‬שבסוף יתברר איזה יצאה בפתח תחילה או עלה לירושלים והרי‬
‫הוא היה מופרד ומזומן לכך כל הזמן‪ ,‬משא"כ כאן שזה בתערובת שיש‬
‫בה בילה ולא שייך בה קריאת שם כרגע‪ ,‬שא"כ יהא מדומע‪ ,‬שהוא בלול‬
‫במציאות‪ ,‬ואעפ"כ אנו משתמשים עם הכח העתידי שעל מה שיפריש‬
‫מחר‪ ,‬יחול כבר תרו"מ עכשיו‪ ,‬ואף בזה יש שני אפשרויות א‪ .‬שמודיע‬
‫שמה שישתייר בסופו הוא יהא התרומה וב‪ .‬שמה שהוא יפריש ע"י מעשה‬
‫לאחמ"כ הוא יהא התרומה ולכאורה חלוקין הן‪ ,‬וזה נותן מקום חשיבה‬
‫שאנו מוכרחין מצב עתידי ידוע שנוכל להשתמש בו לקריאת שם‪ ,‬וכמו‬
‫שהמפריש ולא אומר צפונו לא קרא שם‪ ,‬כמו"כ המפריש ולא מתנה על‬
‫צפונו עתידי לא קרא שם‪ ,‬ובפרט שאף למ"ד יש ברירה לא שייך לפי זה‪,‬‬
‫רק אם הוא מחוסר זמן בלבד‪ ,‬ולא אם יהיה שינוי במציאות עד שיתברר‪,‬‬
‫שאז גם הוא מודה דא"א דהוי דשלבל"ע‪.‬‬
‫והדברים מתבארים לפי מש"כ ר"ת בס' הישר סי' שסח' בשם רבינו‬
‫שמואל‪ ,‬ז"ל‪ .‬ומחלוקת יש ברירה או אין ברירה דוגמת מחלוקת ר"מ‬
‫וחכמים דפליגי באדם מקנה דשלב"ל ודוגמת מחלוקת ר' יוסי ורבנן‪,‬‬
‫דפליגי בב"ב במזכה לעובר דהוא לדבר שלבל"ע‪ ,‬וכו' ור"ת פליג והק'‬
‫דאית דיש ליה ברירה‪ ,‬ולית ליה אדם מקנה דלשב"ל‪ ,‬אלא כ' וטעם‬
‫ברירה שכך הוא בדין תורה כעין האופה בשבת אם מניח עד שתאפה חייב‪,‬‬
‫ואם יחתה קודם שתאפה פטור‪ ,‬וכן הרבה דברים מוכיח סופן על תחילתן‬
‫והרי הן כמוגמר גמרי ואזלי‪ ,‬וכל המפרשים ש"מ יש ברירה הוברר הדבר‬
‫עתה שהיה דעתו כך בשעת שחיטת הפסח‪ ,‬או בשעת קנין העירוב‪ ,‬והיינו‬
‫ברירה אינן אלא טועין‪ ,‬דאין בית מיחוש לדעת הקונין‪ .‬ולא נשאל את‬
‫פיהו לעולם‪ .‬ובכמה מקומות לא הושוו טעמיהו הללו אלא כמו שפי'‬
‫סמכינן אברירה או לא סמכינן‪ ,‬הנקנה קנין עירוב‪ ,‬או שחיטת הפסח‬
‫להתברר לאחר מעשה שעת הקנין או לא‪.‬‬

‫הרי נתבאר להדיא שברירה הוא השתמשות עם כח העתידי בפועל עכשיו‪,‬‬

‫כיון שאין לנו אלא עיכוב הזמן‪ ,‬והרי בברירה אנו מסירים כביכול את‬
 ‫‪ | 28‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מניעת הזמן‪ ,‬ומשתמשים עם העתיד עכשיו‪ ,‬אך אם ישתנה באמת‬

‫המציאות עד שעת הברירה לא שייך לעשות ברירה כזו‪ ,‬וכנבקע הנוד‪.‬‬

‫סו"ד שענין זה התנאי לרבים שתיקתו עדיפא מדיבורו וברוב דברים לא‬
‫יחדל פשע‪ ,‬והוי הכשלת הרבים‪ ,‬וחובה למחות‪ ,‬וכל התועלת האפסית שלו‬
‫מתקיימת גם ללא אמירתו‪ ,‬ועכ"פ לכל הצדדים החובה כל עוד שהתנאים‬
‫קיימים‪ ,‬להודיע לציבור שיש להפריש בבית מספק טבל‪.‬‬

‫ראינו לצרף בזה את המכתב הנ"מ אעפ"י שרוב הדברים חוזרים ע"ע‪.‬‬

‫למע"כ הרה"ג ר' ‪ ....‬שליט"א‬

‫באתי בזה לדון לפניו במה שצ"ב בענין התנאי שנתחדש במעשרות‪ ,‬והנה הדברים היו טמונים‬
‫באוצרותי בשם קונטרס תנאי במעשרות‪ ,‬במשך כשנתיים ימים‪ ,‬וראו זה גדולי ת"ח והסכימו‪,‬‬
‫ומ"מ כיון שאני נמנה על הציבור דתלמידי תלמידי החזו"א וחביבים לי כולם עד לאחת‪ ,‬נתתי יד‬
‫לפי‪ ,‬משום כבוד המצדדים בעשית התנאי‪ ,‬אך מחמת מעשה שהיה כרגע‪ ,‬שיצא מזה תקלה‬
‫לרבים ‪ ,‬אין ברירה‪ ,‬אלא לפנות לכ"ת‪ ,‬וכבודו שהאמת נר לרגלו‪ ,‬ומתענג על רמינהו יותר מסייעתא‬
‫כלשו' מרן‪ ,‬בודאי ישמח על הדברים‪[ ,‬ואכתוב מיעוט מהדברים והשאר הרי הם על הקונטרס אשר‬
‫בודאי כבר קיבלו כ"ת מהרב ‪]...‬‬
‫הנה כל משכיל יבין כי כל דבר נמדד לפי תוצאותיו‪ ,‬והנה ענין זה התנאי תועלתו כמעט אפסית‪,‬‬
‫למחשב בצורה נכונה‪ ,‬ואילו נזקו לעין בשר נראה רב כאשר יבואר‪.‬‬
‫ויש להקדים דכידוע דעת מרן החזו"א זלל"ה לא היה נוחה דעתו מענין התנאים שמכניסים את‬
‫הכל לברירה‪ ,‬כפי שכ' בספר ו וכפי שהורה מרן הגר"ח קנייבסקי לעדה החרדית שאף על התנאי זה‬
‫הדברים אמורים ויש לבטלו‪ ,‬והנה טענת המצדדים בעשית התנאי שמחלקים שהרי אם הכל יהיה‬
‫כשורה אין כאן ענין ברירה‪ ,‬הלא סמיות עיניים יש כאןיח‪ ,‬שהרי אם מעשר הכל כשורה‪ ,‬אין צריך‬
‫לכל ענין התנאי‪ ,‬וכל מה שעושים את התנאי על הצד שיש כאן משהו שלא כשורה וע"ז אנו דנים‪,‬‬
‫ולצד זה ודאי שהכל נכנס לברירה ויש לדון מה עדיף העדרו או עשיתו‪.‬‬
‫בהזדמנות זו יש להעיר עוד שכל נגיעה בנוסח המעשרות מה שלא מצאנו לחז"ל‪ ,‬היא מסוכנת‪,‬‬
‫שהרי גם בזמנם היו תערובות וכו' ולא מצאנו לעצות אלו בדבריהם‪ ,‬וכן ראיתי בפועל דהמשנה‬
‫מנוסח דהחזו"א בבחי' בל תוסיף ובל תגרע [יהיה מה שיהיה] הנני יכול להראות בחוש ע"י חשבון‬
‫וע"י המציאות‪ ,‬שהיא הביאה למכשולות‪ ,‬ורבים המעשים שהיו בזה [וע"כ אנו דואגים שקודם‬
‫יעשרו עפ"י נוסח החזו"א כפשוטו ורק אח"כ יעשו את כל ההשלמות שרוצים]‪.‬‬
‫הנה תנאי זה נגרם מחמת היחידים שרצו שיגיע לביתם טבל קודם המעשר‪[ ,‬ועצם השקפה זו אינה‬
‫עפ"י תורה‪ ,‬שהרי אמרו שאסור למכור את הטבל אלא לצורך‪ ,‬והיינו כמש"כ הראשונים‪ ,‬בכה"ג‬
‫שנתערב כמעשה דר"ש שזורי‪ ,‬ולא באופן שהכל כשורה ורק מחמירים‪ ,‬והוא דבר מסוכן מאוד‪,‬‬
‫ובעיני חזיתי ששלחו טבל ודאי כמה פעמים‪ ,‬למחמירים לעשר בביתם‪ ,‬ויצא מזה מכשולות] ויש‬
‫לשנן כי בכל עשיה ציבורית עפ"י הלכה צריך לדון בתר הרבים‪ ,‬ותועלת היחידים אינו בר משקל‬
‫נגד הפסד הרבים‪ ,‬אף לו יצוייר שהיה להם תועלת בזה‪ ,‬ק"ו כשבנידו"ד תועלתו אפסית אף להם‪,‬‬

‫יח מלבד מה שנתבאר בקונטרס תנאי במעשרות שאף בציור שהכל כשורה יש צדדים שיש קלקול‬
‫בעשית התנאי המדובר‪.‬‬
 ‫‪ | 29‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫וכפי שיבואר לקמן הדברים אף להיפך שזה מגרע להם לשיטות מסויימות שאינם יכולים יותר‬
‫לתקן את המעוות‪ ,‬ואילו לא היו עושים את התנאי היה הכל כשורה‪.‬‬
‫ונרכז את עיקר הטענות‪ ,‬ואדרבה מיני ומינך תסתיים שמעתתא‪ ,‬ונשמח כי תעוררנו על הטעות‪.‬‬
‫הבעיות הקיימות כפטור על החיוב ודרגות וכו' עפ"י רובא דרובא אינם שחור לבן‪ ,‬שאו הכל מעושר‬
‫או לא‪ ,‬אלא יש רק משהוא שאינו כשורה ולא כולו‪ ,‬שבמקרה שכולו פטור א"צ לתנאי‪.‬‬

‫הנה אמרו בירושלמי שפיחת או הותיר [בכדי שהדעת טועה] לב ב"ד מתנה עליהן שהכל‬ ‫א‪.‬‬
‫יהיה כשורה והקשה החזו"א בספרו דהאיך יהני אם פיחת‪ ,‬ותי' דלב ב"ד מתנה שהיתרה‬
‫החסרה‪ ,‬יחול בתערובת ויתבטל בא' ומאה‪ .‬והנה זה פשוט שהדברים אמורים כשמעשר‬
‫בסתמא‪ ,‬אך אם מתנה בקפידא שלא יחול אם אינו כשורה‪ ,‬הרי גילה דעתו שלא ניחא ליה‬
‫בתקנת הב"ד ויוצא שתנאי זה גרם לקלקול במעשרות שהיו מתוקן מבלעדיהם‪.‬‬
‫הנה הלומד סוגי' ברירה שהיא מהסוגיות הקשות יוכח כי יש דרגות רבות ואילו נידו"ד‬ ‫ב‪.‬‬
‫הוא ממש מהקשות שבהם‪ ,‬כיון שלעולם לא יתברר למעשר‪ ,‬מה עישר‪ ,‬והיכן היה הצפון‬
‫והדרום בשעת מעשרו‪ ,‬אלא הכל מתלי תלי וקאי מי יקנה כל פרי ופרי ומה יעשה אח"כ‪.‬‬
‫והנה כ' התוס' דאף במעשר ירק דרבנן לא אמרי' ברירה כיון שעיקרו דאורי' וכן הכריע‬ ‫ג‪.‬‬
‫המהרש"ל וכן הוכיח החזו"א מדעת הרמב"ם [ומבואר בגמ' שלדיעות אלו יש איסור‬
‫לעשר כך] אלא שבשו"ע כ' מדנפשיה שנ"ל שבזה"ז יש ברירה‪ ,‬ותמהו רבים ממקומות‬
‫אחרים בשו"ע בזה וכגון בחזקה שליח עושה שליחותו וכו' ונכתבו בזה כמה מהלכים‬
‫באחרונים שיוצא שהדבר לא פשיטא כ"כ אף לדעת השו"ע אך עכ"פ לענינינו הלא כבר‬
‫הכריע מרן החזו"א להלכה שאין ברירה אפי' במעשר דרבנן‪.‬‬
‫במש"כ שאם הכל כשורה אין כאן ברירה יל"ע טובא שהרי היות ואין כל המעשרות חלים‬ ‫ד‪.‬‬
‫כאחד אלא בזאח"ז‪[ ,‬ואילו התנאי הוא אחיד על הכל] א"כ יוצא שהתרו"ג בשעת חלותה‬
‫מיתלי תלי מה יהיה עם שאר המעשרות אם יהיו כשורה‪ ,‬וא"כ יוצא שאף בזה הכניס הכל‬
‫בברירה אף אם כל א' בנפרד היה כשורה‪[ ,‬ואם יעשה תנאי לכל דבר בנפרד א"כ יוצא‬
‫שהקדים סדר המעשרות ומלבד שזה עבירה כמו"כ נשתנו האחוזים וכגון אם מע"ש קודם‬
‫למע"ר הרי נותנים עשר אחוז ולא תשע]‪.‬‬
‫הנה אף לדעת השו"ע דמסקינן למעשה דבדאו' אין ברירה ובדרבנן יש ברירה הלא מבואר‬ ‫ה‪.‬‬
‫באחרונים דיתכן דהוא לאו דוקא בכל אופני ברירה ובמקום שלא יתברר לעולם כה"ג‬
‫יתכן דלא אמרי' ברירה‪.‬‬
‫יש שי' בראשונים רש"י ומהר"י [ומדוייק מלשון הגמ' אוסרין]‪ ,‬דאי אמרי' אין ברירה אין‬ ‫ו‪.‬‬
‫הכונה שהמעשה בטל‪ ,‬אלא שחל בתערובת‪ ,‬ונפ"מ שא"א אח"כ לתקנן מיניה וביה‪ ,‬ואף‬
‫שדעת מרן נוטה שאין חל כלל‪ ,‬כבר הארכנו לבאר שזה לא בכל האופנים‪ ,‬ואף לדעת‬
‫התוס' תלוי אם זה חלותים נפרדים‪ ,‬שסותרים א' את השני‪ ,‬או שחלות התרומה יכולה‬
‫להתקיים עכ"פ‪ ,‬ורק מקומו תלוי בעתיד‪ ,‬ועוד דזה הכל לדעות שאין ברירה ממש‪ ,‬אך אי‬
‫יש ספק בעצם אי הלכה כמ"ד‪ ,‬אין ברירה או יש ברירה וכדעת השאג"א ועוד שהוא מדין‬
‫ספק דאו' לחומרא וספק דרבנן לקולא‪ ,‬א"כ שוב יש ספק לכל הכיוונים כפי שכ' התוס'‬
‫והשאג"א בסי' פט'‪.‬‬
‫כ' הר"ן בריש השותפין כי עיקר חיסרון דברירה שאין ראוי שיחול הדבר על הספק‪,‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫והביאור בזה כמקובל לרבותינו הגרש"ש ועוד‪ ,‬שכיון שהשתא עוד לא בא לעולם א"כ הוי‬
‫כמקדש א' מב' אחיות שחל על דבר שאינו מסויים‪ ,‬וא"כ האיך יתכן שנכניס כל המעשרות‬
‫לבעיה זו של חלות שתלוי בזמן עתידי‪ ,‬וממילא חל על דבר שאינו מסויים‪.‬‬
‫כל עוד שחברים או נאמנין מעשרין‪ ,‬הדבר יוצא מחזקת דמאי‪ ,‬ואין האדם הפרטי חייב‬ ‫ח‪.‬‬
‫לעשר‪ ,‬אך במה דברים אמורים שעישר כהלכתה‪ ,‬אך אם עשה תנאי שמשייר עדיין את‬
‫האפשרות לעשר בבית ולאנשים אלו ישאר טבל גמור‪ ,‬א"כ בודאי דנשאר בחזקת דמאי‪,‬‬
‫ומחוייבין כולם לעשר בביתם‪ ,‬כדי לתקן הנצרך תיקון‪ ,‬וא"כ האיך אנו עושים בכזה בדבר‬
‫ציבורי‪ ,‬בידעינן להדיא שהמעשרים מיעוטא לדידן‪ ,‬כלשון מרן‪.‬‬
 ‫‪ | 31‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ט‪ .‬עפ"י רוב בעיקר הדין מי שיאמר נוסח החזו"א כפשוטו אין לחשוש אחריו ולא כלום‪,‬‬
‫והדברים מסתדרים מצד עצמם‪ ,‬כיון שמדאורי' הלא אזלי' בתר רוב‪ ,‬וא"א לצמצם שיהא‬
‫מחצה על מחצה וא"כ או שהכל חיוב ונתקן המעשרות כדין או שהכל פטור וממילא‬
‫מתוקנים כדין‪[ ,‬אלא דמדרבנן הוי דשיל"מ וכהיתרו כך איסורו] אך לאחר שנתערב בדלא‬
‫ידעי'‪[ ,‬דאם יודע שנתערב ודאי לוקח מטבל ודאי לתקנו] וממילא לי' אופן אחר לתקנו‪,‬‬
‫ממילא אזלי' בתר רובו‪ ,‬ודבר זה הוא משניות מפורשות במכשירין ותוספתות בדמאי‬
‫מצרפין וכו' ומבואר במשנה דחלה כיו"ב זיתי מסיק וכו' ובמשנה דסוף דמאי ונפסק‬
‫ברמב"ם ושו"ע [שלא' סעי' יח'] שבתערובת כשאין ממקום אחר‪ ,‬מפריש מיניה וביה‪,‬‬
‫תרומה גדולה ותרו"מ לפי כולו ומע"ר ומע"ש לפי חשבון‪ ,‬אלא דנחלקו האיך לבאר מתני'‬
‫דבירושלמי יש מ"ד שכ' שבנסחטין איירי וכן כ' הר"ש‪ ,‬אך א"א להתעלם שזה ניחא‬
‫במתני' דחלה‪ ,‬אך במתני' סוף דמאי‪ ,‬ותוספתות דדמאי‪ ,‬ומשניות דמכשירין דמצרפין וכו'‬
‫שם לא פורט דוקא ביין ושמן‪[ ,‬וע"כ שבאופן שלא הוי טבל ודאי] אף בשאר פירות אמרי'‬
‫כן‪ ,‬ונתחבטו בזה האחרונים טובא‪ ,‬והרבה כ' שבדמאי יש בילה אף בדבר יבש‪[ ,‬ויש שכ'‬
‫שבמקום ספק אמרי' כן‪ ,‬ויש שכ' שבמקומות שהוא מדרבנן] והרמב"ם כ' בסוף דמאי‪,‬‬
‫שמהני מדין ביטול בא' ומאה‪ ,‬וממילא אתינן לדינא שהמעשר כראוי בלא תנאי בדלא‬
‫ידעי' שהיה בעיה תיקן הכל כהלכתה‪ ,‬משא"כ זה שהתנה בפירוש שלא יחול אם אינו‬
‫כשורה‪ ,‬א"כ בודאי שלגביו לא חל והרי הירס את התרו"מ בידיים‪.‬‬
‫י‪ .‬ויש לבאר דזה גרע מברירה דמתני' דשני לוגין [דאף שם פסקי' לדעת מרן דאין ברירה]‬
‫דשם יפריש לבסוף ויתברר ומשתמש בבירור שלמחר‪ ,‬היום‪ ,‬אך כאן אין יכול להשתמש‬
‫במחר‪ ,‬שהרי לא ידע ולא יתברר‪ ,‬והרי הוא עושה חלות שאינו מבוררת לאף א' בעולם‪,‬‬
‫דאף אם נדע בסוף מי עישר בביתו‪ ,‬שמא המעשרו' הראשונות היה כראוי ואין משמעות‬
‫למעשרותיו‪ ,‬ושמא הגיע אליו בתערובת וממילא לא עישר כראוי ולא חל‪ ,‬ויתכן דזה גרע‬
‫מברירה סתם‪.‬‬
‫יא‪ .‬לשי' רש"י בחולין ועוד‪ ,‬ומהר"י דלמ"ד שאין ברירה חל מהשתא בתערובת‪ ,‬א"כ הוא‬
‫מכשול גדול להכניס כל הציבור לענין ברירה ומקלקל אף לאותם יחידים שחישבו להנות‬
‫מהתנאי כדי לעשר בביתן מטבל ודאי‪ ,‬דעדיף להן שיעשרו כראוי‪ ,‬והם יעשרו פעם שנית‪,‬‬
‫מאשר לקבל תערובת פטור וחיוב‪ ,‬וכן ממילא לא יהני להם התנאי‪ ,‬שכיון שהתנו שרק אם‬
‫יעשר ההוא בביתו כראוי אין הוא בכלל המעשרות‪ .‬וכיון שאין ברירה חל בתערובת‪ ,‬לא‬
‫משכח"ל שאותו א' יעשר בביתו כראוי‪ ,‬שיגיע בתערובת‪ ,‬ואף אם נימא כפי שיש שרצו‬
‫לומר בשי' רש"י שלמעשה לאחר שיגיע הבירור ויתברר אז יהא ברור‪ ,‬כלמ"ד יש ברירה‪,‬‬
‫וכל מה שרש"י כ' שנמצא שותה תרומה הוא רק עד שעת הבירור‪[ ,‬מלבד שכפשוטו אין זה‬
‫הפי' ברש"י ורק למ"ד יש ברירה חישי' שמא יבקע הנוד וצריך לקיים התנאי‪ ,‬כיון שאפשר‬
‫לעשות על העתיד‪ ,‬אך למ"ד אין ברירה חל השתא בתוכו] מ"מ הוא מכשול גדול עד אז כל‬
‫השותים או אוכלים קודם הרי אכלו ספק תרומה‪ ,‬כמש"כ רש"י חולין‪ ,‬ואף אלו שבאים‬
‫להפרי ש בביתן‪ ,‬כשבאין להפריש אינו בב"א‪ ,‬ויש חיסרון בהפרשתם‪ ,‬אף שלאחר שיפרישו‬
‫הרי אם יש ברירה אינם בכלל החשבון‪ ,‬ואם אין ברירה כולו טבל‪ ,‬אך מ"מ כל שעומד‬
‫להפריש עדיין הוא מעורב‪ ,‬וכיון שהמעשרות חלים לאט לאט לפי הסדר‪ ,‬וא"כ כשמתקן‬
‫חלקים עדיין לא נתקיים הברירה והרי הוציא מהפטור על החיוב דעדיין לא תיקן הכל‬
‫כראוי כפי שהתנו‪ ,‬ולמשל בהפרשתו תרוגמה גדולה בלבד‪ ,‬ועדיין לא הפריש שאר‬
‫המעשרות‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬

‫יב‪ .‬ענין התנאי גורם לרפיון בענין ההשגחה ולקחת משגיחים שאינם חברים כדין‪ ,‬על סמך‬
‫התנאי‪ ,‬וכן גורם ברבות הימים אף למשגיח כראוי לזלזל‪ ,‬ובפרט באופן שהיה לו מיקרה‬
‫דהוי נסיון גדול‪ ,‬שאף אחד אינו יודע מה עישר והיאך‪ ,‬וצריך להודות על כשלונו לאחר‬
‫מעשה ושמא בעקבות זה לאבד כל פרנסתו‪ ,‬כיון שיראו שנשאל שנגרם לו מזיד שלא‬
‫דקדק בחשבון וכה"ג‪ ,‬וכיון שבתוך ליבו מחשב שיש תקנה לזה ממילא יתעצל מלישאל על‬
‫הפרשותיו [ובמאמר המוסגר ראוי שועדי הכשרות יזרזו בזה את המשגיחים על שאלה על‬
‫המעשרות ואפי' לפצות אותם בפיצוי הגון כדי שיזדרזו לישאל ולא יחששו מזה‪ ,‬ואדרבה‬
‫להפוך זה לענין גאוה‪ ,‬שהוא משגיח כראוי‪ ,‬וחיסרון למשגיח שלא רואים שנשאל מידי‬
‫פעם‪ ,‬וכיון שלא ימלט שיהיה למשגיח מקרה שחייב לישאל עליו‪ ,‬יש לפטר משגיח שאין‬
‫רואים אותו מיראי הוראה]‪.‬‬
 ‫‪ | 31‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫יג‪ .‬עוד תקלה נוספת שמתנה שרק אם יעשרו כראוי בביתם‪ ,‬ויוצא שאם הראשון לא עישר‬
‫כראוי‪ ,‬והאחרון גם לא כראוי לגמרי רק יותר טוב מהראשון‪ ,‬א"כ לא יחול של השני‪,‬‬
‫שהרי כבר הגבילו בתנאו הראשון שרק אם השני יעשר כראוי יתבטלו מעשרותיו‬
‫הראשונים‪ ,‬ומי ביקשם להכנס לכל זה‪ ,‬ולא לעשות השלמות כראוי‪.‬‬
‫יד‪ .‬שגורם למשגיח ברכות לבטלה שהרי מעשר על תנאי‪ ,‬ואם היתה בעיה כל שהיא‪ ,‬אם אין‬
‫ברירה לא עישר כלל‪ ,‬והרי בירך לבטלה דהכל טבל‪ ,‬משא"כ בלא התנאי חל לכה"פ על מה‬
‫שיחול ולא בירך לבטלה‪.‬‬
‫טו‪ .‬אי יש איסור לעשר באופן זה מדין לפני עיור‪ ,‬כמבואר בגמ' בכ"מ הלשון אוסרין‪ ,‬א"כ אם‬
‫חשיב אין שליח לדבר עבירה נמצא בטל כל המעשרות‪ ,‬ונמצאו מאכילין טבלים את כל‬
‫אלו שלא יפרישו בביתן‪[ ,‬ומה שאמרו שע"כ נותנים לבעה"ב שגם הוא יגיד הנוסח‬
‫הכשילם פיהם שמבינים שיש בזה איסור]‪.‬‬
‫טז‪ .‬משגיח שמעשר בכה"ג לכאורה איבד את חבירותו כיון שלא בטוח שהוא מוכר מעושר‬
‫כראוי‪ ,‬וא"כ שוב אין נאמן כלל‪.‬‬
‫יז‪ .‬כל מה דקיימא לאלו שאין מעשרין בביתן משום שהם מחזיקין ההשגחות הוא לכאורה‬
‫רק עפ"י הוראת מרן למעשה‪ ,‬שנאמנין אוכלין זא"ז‪ ,‬אף שצ"ב דמבואר בירושלמי והובא‬
‫במרן דל רבים אינם נאמנים עד שיקבלו‪ ,‬וממילא מדמים אלו שסומכים שכיון שיש כאן‬
‫מעגל שכל המשגיחים של אותו הכשר אינם אוכלים אלא מאותו הכשר ממילא הוי‬
‫כמקיימים את דיני החבירות‪ ,‬אך אם מעשרים בהאי תנאי שוב נשבר כל המעגל ודו"ק‪.‬‬
‫יח‪ .‬תנאי זה גורם למצב שאף לסבורים יש ברירה אין תקנה לכל המוצרים המבושלים‪ ,‬שהרי‬
‫ממ"נ אם לא יעשרוהו יכשלו בטבל‪ ,‬ואם יעשרו יכשילו אחרים למפרע בטבל‪ ,‬שהרי א"א‬
‫לעשות ברירה על בליעות שלא היו בשעת הפרשה כמבואר באור גדול ובנפשה חיה מכח‬
‫הירושלמי והשו"ע חו"מ רנז' וכפי שהארכנו בקונטרס נפרד‪.‬‬
‫יט‪ .‬ענין זה התנאי לא מועיל אף למ"ד יש ברירה כיון שהוי כנבקע הנוד‪ ,‬שהרי אם המעשר‬
‫מעשר באחרית היבול‪ ,‬כבר נאכלו שאר הפירות לפני שהגיע שעת הבירור והלא כ' החזו"א‬
‫בסי' ט' ס"ק טז' וכן הכריע בסי' טז' וכ"כ בדרך אמונה‪ ,‬וכ"ה במנחת שלמה‪ ,‬שצריך‬
‫שיהא קיים בשעת הבירור‪ ,‬וכפי שהארכנו בקונטרס נפרד‪.‬‬
‫כ‪ .‬כתב ו כל הראשונים למעט רש"י שא"א לחלל מע"ש שעדיין לא נקבע מקומו‪ ,‬וכפי‬
‫שהארכנו בקונטרס נפרד‪ ,‬וכאן מקום המע"ש עדיין לא נקבע שמשתנה לפי המפרישים‪.‬‬
‫כא‪ .‬אין כאן שייריה ניכרין‪ ,‬וגרע ממש"כ מקצת הראשונים שבברירה יש שייריה ניכרין‪ ,‬כיון‬
‫שכאן לא יתברר לאף א' בעולם‪ ,‬לבסוף מה היה המתיר והניתר‪ ,‬בהפרשה הראשונה‪.‬‬
‫לסיכום ועוד הוספות‪:‬‬
‫לד‪ .‬באופנים שהוסק לעיל שגריעא מברירה וא"כ או שלא מהני המעשה לכו"ע כיון שאינו‬
‫מבורר ולא יתברר לעולם‪ ,‬ונמצא מכשיל את אלו שיאכלו בלא הפרשה‪ ,‬או שחל בתערובת‬
‫ונמצאו מכשילין אף את אלו שיפרישו בביתן‪.‬‬
‫לה‪ .‬דהנה מלבד שאם היה איזהו חיסרון קטן‪ ,‬כבר הכל נכנס לברירה לכו"ע‪ ,‬יש לומר עוד‬
‫שאף אי מעשר כראוי יתכן שיהא ברירה‪ ,‬דכל הה' תנאים שנתבארו בראשונים בחיסרון‬
‫וחילוק בין תנאי לברירה‪ ,‬שי' רש"י שכל שבידו ובדעתו לקיימם‪ ,‬וממילא‪ ,‬הוי תנאי ואם‬
‫לאו הוי ברירה‪ ,‬והנה כאן לא הוי בידו‪ ,‬כיון שאינו יודע אם הוא כראוי שאם היה יודע לא‬
‫היה מתנה כלל‪ ,‬והברירה היא תתבצע ביד המפרישין בביתם‪ ,‬ואין דעתו לקיימם שהרי‬
‫תולה באחרים‪ ,‬ששמא לא יעשרו‪ ,‬והוא עצמו אינו יודע‪ ,‬ולא הוי ממילא דטעון מעשה‬
‫הפרשה נוסף‪ – .‬שי' התוס' שצריך שיתברר לבסוף כאן הרי לא יתברר לעולם‪ ,‬אם היה‬
‫הפרשה כראוי‪ ,‬שאם יכול להתברר הרי מחוייב לישאל ולא לעשות תנאים‪ ,‬שי' התוס'‬
‫שמתנה בפירוש כאן אינו מתנה בפירוש‪ ,‬שאין המצב ידוע‪ – .‬שי' הרמב"ן שתנאי הוא‬
‫בדבר אחד שאינו תלוי ברצון אדם‪ ,‬וברירה הוא או בשני דברים‪ ,‬או אף בדבר א' שתלוי‬
‫ברצון אדם אחר‪ ,‬והנה כאן החלק אם יתקן כראוי או לא יש הרבה יותר משני צדדים‬
‫במעשה‪ ,‬שהרי יכול להיות דרגות שונות של חיובי אחד מותנה אם לא יעשה כראוי‬
‫שישתנה גדרו לגדר אחר‪ ,‬ובחלק השני של התנאי בודאי הוה שני מעשים‪ ,‬שהרי מתנה בכל‬
‫קונה‪ ,‬על כל חלק שיבוא לכל אדם‪ ,‬וכן תלוי ברצון כל הקונים אי להפריש‪ - .‬שי' הר"ן ‪-‬‬
‫שי' הרשב"א הנתיה"מ וכפי שנתבאר בשערי יושר‪ ,‬בברירה שהחלות של היום לא יכול‬
‫להעשות בלא פעולת המחר‪ ,‬אך למחר כבר לא יוכלו להפריש‪ ,‬אך אי המצב של מחר יכול‬
‫לעשות גם מחר וגם כיום לא שיך לברירה‪ ,‬והנה כאן בעיקרון יכול מיד לעשר כל חלק‪ ,‬או‬
‫לעשר ללא תנאי‪ ,‬וכן אח"כ להפריש עוד פעם ולתקן‪ ,‬ולא מחוייב דוקא להמתין עד‬
‫שיפרישו בביתם‪ ,‬וכן להיפך אפשר תמיד לעשרן עדיין בבית‪ ,‬כל שהפירות קיימים‪ ,‬גם אם‬
‫לא יחול עכשיו וא"כ לא אמרי' בזה יש ברירה‪ - .‬למאי שכ' ר"ת בספר הישר בשם רבינו‬
‫שמואל שברירה הוא כדשלבל"ע‪ ,‬א"כ כל מה דאמרי' בברירה הוא רק שמקדים מאוחר‬
‫או שלא מתיחסים לבעיית הזמן‪ ,‬אך כאן שלא זה הנושא אלא הנושא הוא מחמת אי‬
 ‫‪ | 32‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ידיעה לעולם על המצב‪ ,‬לכך הוא תולה באלו שיפרישו בביתן כראוי‪ ,‬אך אין הזמן הסיבה‬
‫מה"ת שיהני‪ ,‬ולדעת ר"ת שם שהוא מעשה המתמשך וכאופה שנמשך אפייתו‪ ,‬שוב אין‬
‫ראיה‪.‬‬
‫לו‪ .‬באופנים דהוסק לעיל שהוי ברירה‪ ,‬לפעמים לא רק על הצד שמשתמשים בתנאי הוי‬
‫ברירה‪ ,‬אלא אף אם תיקן כראוי‪ ,‬יכול להיות ברירה ושלא חל כלל‪ ,‬וכגון שאומר אם לא‬
‫יתוקן כל השיירים כראוי‪ ,‬שזה מעשה שקורה לאחר אמירת תנאו‪ ,‬ואף התרומות‬
‫ומעשרות עצמן הלא אינם בב"א אלא בזאח"ז‪ ,‬ואין מותנה באמירתו עצמו‪ ,‬ומקדים‬
‫התנאי‪ ,‬לכאורה תלי במה שיהיה לאח"כ והוי ברירה ויש לחשוש למאי דהכריע מרן‬
‫החזו"א זלל"ה שאין ברירה בכל תרומות ומעשרות‪ ,‬בזה"ז‪ ,‬וא"כ נמצא שהמעשה בטל‬
‫והכל נשאר טבל‪ ,‬ונמצא שהתנאי מכשיל אף באופן שאילו לא היה אומר התנאי היה הכל‬
‫כראוי‪ ,‬דנמצא שבאמירת התנאי מכשיל כל אלו שלא יפרישו בביתן באכילת טבלים – וכן‬
‫כיון שמתנה באופן כולל על כל התרו"מ‪ ,‬ולא מחלק בין התרומות ומעשרות להתנות על‬
‫כל דבר בנפרד‪ ,‬למשל בתרומה גדולה‪ ,‬ואח"כ במע"ר כו' א"כ לעולם הרי זה קורה לפי‬
‫הסדר‪ ,‬וכשחל התרומה גדולה עדיין לא ברור מה יהא בשאר התרו"מ‪ ,‬וא"כ יתכן שהכל‬
‫הוי ברירה‪ ,‬כיון שצריך להמתין לבא אחריו לראות אם תוקן כראוי כדי לבטל לאותו‬
‫היחיד כל תרו"מ למפרע‪ ,‬ולמשל שאם התרומת מעשר לא יצא טוב הרי הוא רוצה לבטל‬
‫למפרע גם את המעשר ראשון כדי שההוא יוכל לקחת תרו"מ מתוך מע"ר‪ ,‬וכן את‬
‫התרומה גדולה‪ ,‬כדי שלא יהא דוקא היותר מא' ממאה‪ ,‬לגבי התרומת מעשר‪ ,‬אם ירד‬
‫ההוא מכלל החשבון בתוך הא' ומאה וכדו'‪.‬‬
‫לז‪ .‬ולשיטות שאי אין ברירה חל בתערובת‪ ,‬א"כ נמצא התנאי‪ ,‬מכשיל אף את אותם שיפרישו‬
‫בביתן‪ ,‬כיון שיתכן שיפרישו מהתערובת‪ ,‬מהחיוב על הפטור‪.‬‬
‫לח‪ .‬כיון שכל כח המשגיח לעשר הוא מדין שליחות‪ ,‬הרי אם עיות יתכן דבטל השליחות‬
‫דהמשלח אומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי‪ ,‬ואין צריך לתנאי דתלי בברירה‪.‬‬
‫לט‪ .‬אי יש איסור לעשר באופן זה מדין לפני עיור‪ ,‬א"כ אם אין שליח לדבר עבירה נמצא בטל‬
‫כל המעשרות‪ ,‬ונמצאו מאכילין טבלים את כל אלו שלא יפרישו בביתן‪.‬‬
‫מ‪ .‬הלא יכול לתקן הכל באופן המועיל ע"י הצעות שונות בלא תנאים‪.‬‬
‫מא‪ .‬הלא אין משקל יחידים כנגד הצלת הרבים מאיסור טבלים‪.‬‬
‫מב‪ .‬הנה מעיקר הדין התרומות ומעשרות שנתעשרו ע"י חבר‪ ,‬והיה בהם מיעוט שלא כראוי‬
‫שלא נודע למפ ריש‪ ,‬אף אי נמצאו טבל וחולין מעורבין זב"ז‪ ,‬הרי הן בטלין ברוב ומותרין‬
‫באכילה‪ ,‬אך מכיון שהתנו שאם הוא שלא כראוי שישאר טבל ודאי ביד המפרישין‪ ,‬שוב‬
‫הוי דבר שיש לו מתירין‪ ,‬ולא בטילים ברובא‪ ,‬כיון שיש להם תקנה בהפרשה בבית‪ ,‬ונמצא‬
‫מכשילין את כלל הציבור שאינם מפרישין בביתם‪ ,‬בטבל‪ ,‬והתקנה לזה כל עוד שקיים‬
‫התנאי‪ ,‬שיודיעו לכלל הציבור שיש להפריש בבית‪.‬‬
‫מג‪ .‬ואף אותן המפרישין בביתם בתורת חומרא‪ ,‬או מדין דמאי בלא היו המפרישין חברים‪,‬‬
‫ואינם יודעים מתנאים אלו‪ ,‬הרי נוהגים בהם קולי דמאי ונמצאו מכשילין אותם – הדמאי‬
‫אין לו חומש ואין לו ביעור ומאבדין את מיעוטו בדרכים ונאכל לעניים ובשבת ראשונה‬
‫דפרוטגמא אינו חייב לעשר ונאמן ע"ז אז ע"ה בשבת‪ ,‬ויכול לעשרו ע"י ברירה לכו"ע‪,‬‬
‫ובטל ברוב ולא חשיב דשיל"מ [יעוי' ראב"ד ורמב"ם על מתני' דמכשירין] ואילו לאחר‬
‫התנאי מחוייבין באלו מדין ספק טבל‪.‬‬
‫מד‪ .‬המפרישין כנהוג בתנאי בערב שבת על של אחרים‪ ,‬דחושבים דהוי דמאי‪ ,‬והולכין‬
‫ואוכלים אצלם‪ ,‬ואינם יודעים שכיון שיש כאן תנאי שישאר טבל‪ ,‬הרי יש לדון דא"א‬
‫להתנות בטבל על של אחרים ונכשלין בחילול שבת‪ – ,‬התקנה כל עוד שהמצב קיים‪,‬‬
‫שיודיעו ברבים שיש לעשרן בבית כספק טבל‪ ,‬ולא כדמאי‪.‬‬
‫מה‪ .‬כיו ן שההכשרים אינם מפרישין בודאי מעשר ראשון ועני [כראוי] ואילו היה בגדר דמאי‬
‫א"כ אין חיוב על המפריש בביתו‪ ,‬אך כאן שהתנו על הטבל יוצא שזה ביד המפרישין‪.‬‬

‫ועתה נעבור לענות על טענות המצדדים בעשיית התנאי‪.‬‬

‫במעלות התנאים‬

‫יש להקדים שכל המבואר כאן הוא מעלות של התנאי‪ ,‬במצב הקיים‪ ,‬בהתחשב ביחס מה היה‬
‫קורה ללא התנאי‪ ,‬בבחינת מה עדיף‪ ,‬ולא שיש להכריע כן להלכה מצד עצמו‪ ,‬אלא שטענת‬
‫המצדדים שעדיפא מילתא בתנאי‪.‬‬
 ‫‪ | 33‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫י‪ .‬שכיון שיתכן שמגיע לשוק מכל מינים מעורבים‪ ,‬כגון מירוח נכרי ומירוח ישראל‪ ,‬מקומות‬
‫הפטורים ומקומות המחוייבים‪ ,‬לקוח ושאינו לקוח‪ ,‬וכו'‪ ,‬ואם נפריש בלא תנאי‪ ,‬יתכן‬
‫שבתרומת מעשר יצא דרגת חיוב שונה או פטור גמור‪.‬‬
‫– התשובה בזה‪ .‬שלזה אין צריך להתנות דממ"נ אם התרומת מעשר פטור לגמרי א"כ לא חלה‬
‫כאן הפרשה כלל‪ ,‬וממילא מי שיפריש בביתו ניצל‪ ,‬ומי שלא יפריש ממילא הוא באותו מצב‬
‫רח"ל ואי התרומת מ עשר הוא בדרגה יותר קלה ממילא אף בלא עשית התנאי‪ ,‬הרי יחול על‬
‫כל דרגה שיכול לחול‪ ,‬ואדרבה אף האמירה שקפיד על כל דרגת חיוב היא מכשול כיון שמגלה‬
‫שדעתו דוקא על אותו דרגה ושמא כמצוי שאין בתרומת מעשר אותו דרגה כלל‪ ,‬כיון שלוקחו‬
‫מאותו מקום‪ ,‬ולולי אמירתו היה חל בדרגה שיכול לחול והשתא לא יחול כלל‪ ,‬והוספת התנאי‬
‫נמצא רק מגרע בחסרונות המובאים לקמן‪ ,‬ואי התרומת מעשר עצמו חלוק שמעורב בו דרגה‬
‫יותר קלה הלא אין לזה ענין מה שאמר כל דרגת חיוב‪ ,‬וא"צ לזה תנאי דישאר טבל רק אי‬
‫ליתא לאותו דרגה כלל‪ ,‬ואז הוי כנ"ל‪.‬‬
‫יא‪ .‬שמא המשגיח לא ידייק כראוי בהפרשת השיעור הראוי לתרומת מעשר ותרומה גדולה‬
‫וכגון שהפריש א' ממאה בלא יותר‪ ,‬והרי אין לו היותר לתרומה גדולה‪.‬‬
‫‪ -‬תשובת השוללים‪ ,‬שהלא לפי חשבונכם ממילא בטלה שליחותו בכה"ג‪ ,‬דהרי הכל טבול לתרומה‬
‫גדולה‪ ,‬ואין צריך להתנות ע"ז‪ ,‬ואדרבא לא יתנה ויגרום שידייק להפריש כראוי ואם יש לו חשש‬
‫מחוייב לישאל על מעשרותיו ולהציל כלל הציבור‪ ,‬ואמירת התנאי רק יגרום לו רפיון ועצלות‬
‫לישאל שיחשוב שממילא זה יסתדר מאיליו כיון שהתנה‪ ,‬ואם באופן שלא יודע לו‪ ,‬אף בזה י"ל‬
‫דהרי לאותם שיפרישו בביתם עדיף להם שלא יחול התרו"מ כלל‪ ,‬שהרי הוא שליח לעיוות לגבם‪,‬‬
‫ואילו לאלו שלא יפרישו‪ ,‬אם הוא בשיעור ביטול ברוב ממילא יתבטל כמשנה דמכשירין‪[ ,‬וכמבואר‬
‫בשו"ע סעי' יח'] [אף לגבי תרו"מ] ולא הוי דשיל"מ בלא התנאי כיון שאינו ידוע לו ולא ישאל על‬
‫זה‪ ,‬ואם הוא ברוב איסור‪ ,‬א"כ הכל אסור כרגע‪ ,‬ולא יהני התנאי מידי‪ ,‬דהלא בושים אנו לומר‬
‫שהמעשרים מיעוטא לדידן ובודאי שלא יוציאו מהחשבון את רוב התערובת [ואצ"ל באופן שלא‬
‫ידוע לציבור כלל כל הענין דהתנאה‪ ,‬דמה"ת שיפרישו בביתם] ‪ -‬אך לפי האמת י"ל א‪ .‬שמדין‬
‫ביטול ברוב הכל שרי ללא התנאי ב‪ .‬כבר הארכנו במקום אחר כיון שאומר על הצד היותר טוב‬
‫ממילא אף בזה יש לפרש א' ממאה לפי הכמות ולא לפי החיוב וממילא יחול התרו"ג ללא התנאי‬
‫ונמצא התנאי מקלקל לרבים שאינם מפרישים‪.‬‬
‫יב‪ .‬שמא הפריש פחות מא' ממאה‪ ,‬שנמצא שלא הפריש תרומה גדולה והקדים התרומת‬
‫מעשר לגדולה‪ ,‬וחל בדיעבד הרי פירותיו מקולקלין‪ ,‬ונמצאו טבל וחולין מעורבין זב"ז‪,‬‬
‫והתנאי יועיל לתקנם שכיון שיצאו המפרישין בביתם מכלל החשבון‪ ,‬שמא יסתדר‬
‫החשבון שישתייר כראוי [ואמנם לענין שאר מעשר ראשון ושני‪ ,‬אם מעשרים מתוך נוסח‪,‬‬
‫לא אמור להיות מכשול במעשר ראשון ושני‪ ,‬בלא מכשול בתרומת מעשר]‬
‫– תשובת השוללים כנ"ל שכיון שבשעת ההפרשה עדיין לא הפריש תרומה גדולה ואף קילקל‬
‫הפירות‪ ,‬הרי מסתמא שליחותו בטילה‪[ ,‬וממילא הוי טבל בכה"ג לאותם שיפרישו בביתם] ואם‬
‫חושש לזה יש לו לישאל מיד על מעשרותיו ולהפריש מחדש‪ ,‬ולא לבנות על התנאי‪ ,‬ואם לא יודע לו‬
‫הרי זה כנ"ל‪ ,‬ובכלל מי יימר דיש ענין להכנס בפירצה דחוקה לתקן תנאים לצורך עדיפות לאכול‬
‫טבול לתרומה גדולה‪ ,‬ולא לתרומת מעשר‪ ,‬שמא כל שהוי עדיין טבול לתרומה הרי הוא במיתה‬
‫באותו דרגה – אמנם לפי האמת הכל שרי ללא התנאי משום ביטול ברוב באין לו טבל ממקום‬
‫אחר‪ ,‬ורק לאחר התנאי מגרע דלא בטיל דחשיב כיש לו מתירין כיון שמתנה שלא יחול ויפריש‬
‫בביתו‪.‬‬
‫יג‪ .‬שמא המעשר ראשון שבהפרשה יחול על כל דרגת חיוב‪ ,‬אך בתרומת מעשר ליכא כל דרגה‬
‫של חיוב שיש בתוך התערובת‪ ,‬ולכך יהני התנאי‪ ,‬שאלו שיפרישו בביתם יוכלו להפריש‬
‫מתוך הדרגת חיוב שיש אצלם – תשובת השוללים הדרגות אינם מעכבות בדיעבד‪ ,‬ואם‬
‫איירי בדרגה המעכבת ממילא לא חל וא"צ לתנאי‪.‬‬
‫יד‪ .‬שמא המשגיח לא אמר הנוסח כראוי‪ ,‬או לא מדד כראוי‪ - .‬תשובת השוללים שאם עדיף‬
‫שיתבטל ממילא יתבטל מדין לתיקוני שדרתיך‪ ,‬אמנם לפי האמת עדיף שיחול והכל‬
‫יסתדר ממילא מדין ביטול ברוב ללא התנאי‪ ,‬והתנאי מגרע ומאכיל טבלים לכל אלו שלא‬
‫יפרישו בביתן‪.‬‬
‫טו‪ .‬שהרי כל התנאי הוא רק ברירה על הצד שלא תוקן כראוי‪ ,‬אך אי תיקן כראוי אינו ברירה‬
‫ואי לא תוקן כראוי דהוי ברירה ממילא יש בעיה שפירותיו מקולקלין‪ ,‬ואם כן התנאי רק‬
‫מתקן – תשובת השוללים א‪ .‬שתלוי בנוסח התנאי ויש שזה חיסרון אפי' לצד שלולי‬
‫התנאי תוקן כ ראוי‪ .‬ב‪ .‬שהלא כל מה שאנו דנים ובאים לתקן הוא על הצד שיש חיסרון‪,‬‬
‫ואי אין חיסרון אין צריך לכל התנאי‪ ,‬ועל הצד שיש חיסרון‪ ,‬התנאי מזיק‪ .‬ג‪ .‬שהקילקול‬
‫ללא התנאי יכול להיות מזערי‪ ,‬כגון שחסר כל שהוא‪ ,‬אך התנאי יכול לגרע את הכל אם‬
‫אין ברירה ולהשאיר הכל טבל גמור‪ ,‬או תערובת‪ .‬ד‪ .‬שעדיף לעשות את אותו תרגיל בדרך‬
‫של לתקוני שדרתיך‪ ,‬כפי שהיה תמיד‪ ,‬שבזה אין צריך לברירה שעל הצד הקלקול לא‬
 ‫‪ | 34‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫נשלח‪ ,‬ואף בזה מחלקינן בדרגת הקלקול שאי עדיפא דיבורו משתיקתו א"כ נמצא מתקן‬
‫ולא מקלקל ביחס‪ ,‬ואי עדיפא שתיקתו אז נמצא מקלקל ובטלה שליחותו‪ ,‬ואף שכל שיש‬
‫עדיין קצת תיקון במעשרותיו‪ ,‬לא יתוקן‪ ,‬הקלקול ליחידים‪ ,‬שרוצים להפריש בביתן‪ ,‬הלא‬
‫אין לנו לקלקל הרבים מחמת היחידים‪ ,‬ויש למצוא פיתרון אחר שלכתחילה יסודר הכל‬
‫כפי שהובא בריש הקונטרס‪.‬‬
‫טז‪ .‬ואמנם יתכן שבמקום שאין אומרים הנוסח כראוי‪ ,‬שאין רוצים להכנע לדעת מרן החזו"א‬
‫זלל"ה‪ ,‬משום שמתעקשים על מנהגיהם וכדו'‪ ,‬ויש בזה כמה עקולי ופשורי שלדעת‬
‫החזו"א יתכן ומעכב ממש ואילו חלק גדול מהציבור רוצה תרומות ומעשרות לדעת‬
‫החזו"א‪ ,‬כפי שנתפשט כבר בכל עם ישראל‪ ,‬וע"כ חישבו כמה ת"ח להכניס להם ענין‬
‫התנאי‪ ,‬שממילא אם אינם מתקנים כראוי לכה"פ לא יהרוס מעשרותיהם‪ ,‬לאלו שרוצים‬
‫אח"כ לעשר בביתן כנוסח החזו"א ובזה לכאורה היה תיקון גדול בענין התנאי‪ ,‬אך יש‬
‫לעיין בזה טובא בכל הלכה והלכה מהחסרונות שיש בנוסחם‪ ,‬שלפעמים אם היה חיסרון‬
‫במעשרות‪ ,‬יש מעלה בנוסחתם‪ ,‬ויש לשקול מה עדיף מבחינת ההלכה‪ ,‬אם להכנס לברירה‬
‫דתנאי‪ ,‬או לעשר שוב לאחר נוסחם בלא תנאי‪.‬‬
‫יז‪ .‬ומה שאומרים שנחוץ ענין התנאי‪ ,‬כיון שיש הרבה טעויות והמשגיח לא ירוץ לישאל‬
‫ושמא אין סומכין על הא דלתקוני שדרתיך בלא שאלה – זה באמת תיקון גדול שכיון‬
‫שאומר התנאי יכול מיד אח"כ לעשר שוב כראוי‪ ,‬אך גם בזה יל"ע טובא שבראיה קצרה‬
‫זה נראה ריוח גדול‪ ,‬אך יתכן וזה גורם לרפיון בכל הסתכלות של המשגיח על המעשרות‬
‫שאין זה דבר רציני כ"כ שלעולם אפשר מיד אח"כ לתקן שוב‪ ,‬ואילו היה צריך לעשר‬
‫כראוי והיה יודע שאם יהיה חיסרון במעשרותיו יצריכו לישאל בפני ג' וכו' מתוך‬
‫שהחמרת עליו בסופו הרי הוא דייק בתחילתו‪ ,‬וישים לב לראות באמת שהמשקל מדויק‬
‫וכו'‪.‬‬

‫איני רוצה להטריח אך אשמח לצרף לכ"ת אם ירצה‪ ,‬קונטרס בעומק מהות הזמן‪ ,‬וקונטרס ארוך‬
‫על ברירה‪ ,‬שמתוכם מתבאר מדוע ז ה בעיה במציאות לעשות חלות בברירה כנידו"ד‪ ,‬כמו"כ רובא‬
‫דשאר הקונטרסים בכל עניני המעשרות ועניני זרעים נמצאים אצל הרב ‪...‬‬
‫הדושו"ט וש"ת‬
‫‪...‬‬
‫נ‪.‬ב‬
‫חשוב לציין שרוב הבעיות הקיימות כפי שנתבאר בקונטרס דרגות במעשרות‪ ,‬הם משום התערובת‬
‫עצמה שאין ידועין‪ ,‬ולא משום שאין המשגיח מדייק להוציא כשיעור‪ ,‬וממעט במעשרות‪ ,‬שהרי יש‬
‫משקל‪ ,‬ומשגיח שמזלזל בזה יש לפטרו‪ ,‬ואדרבא ח"ו משום זה לעשות תנאי שהרי יבוא להקל‬
‫בדקדוק‪.‬‬
‫והנה מה שגרם להבנה של המצדדים בעשי' התנאי‪ ,‬הוא הדמיון בין תערובת טבל‪ ,‬לממעט‬
‫במעשרות שפירותיו מקולקלין‪ ,‬ולפי"ז חישבו שלא יזיק לציבור אם אין ברירה וישאר הכל טבל‪,‬‬
‫שהרי ממילא פירותיו מקולקלין ומ"ש‪.‬‬
‫והנה מהלך זה טעות ביסודה א‪ .‬שיש חילוק גדול בכמות המתקלקלת‪ ,‬בין אחוז אחד להכל וכו'‪.‬‬
‫לגבי רוב הציבור שלא מעשרין בביתן‪ ,‬אם אוכלים מאה אחוז טבל או אחוז אחד‪ ,‬ומה שכתבו‬
‫שאם טועה מסתבר שמתבטל כל הפרשתו‪ ,‬ודאי אינו שהרי אם לא יתגלה עדיף לן שיחול חלקו‪,‬‬
‫וע"כ אנו מפרשים דבריו על הצד היותר טוב להצלת הרבים‪ ,‬ואף כותבי התנאי הלא ע"כ שס"ל‬
‫שחל חלקו שאל"כ אין צריך לכל ענין התנאי שממילא מתבטלת כל ההפרשה‪.‬‬
‫ובפרט שאף אי ממעט במעשרות פירותיו מקולקלין מ"מ אם הרוב כשר כבר נתבטל ברוב מעיקר‬
‫הדין דאורי' והוא רק משום ישל"מ‪[ ,‬ואם אין לו טבל ודאי חשיב אין לו מתירין‪ ,‬כפי שכתב‬
‫בסידור רש"י מכח הגמ' ב"מ באין לו מעות הראשונות כפי שכ' כל הראשונים שם ונפסק להלכה‬
‫ביו"ד] ורק אם הרוב טבל יש חיסרון‪.‬‬
 ‫‪ | 35‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫[ובמאמר המוסגר כ"כ שאף אם ביטול ברוב לא מהני לעשותו טבל מ"מ אם אי' בהפרשתו רוב‬
‫טבל ומיעוט פטור אינו נפ"מ כלל בזה שהמיעוט לא יתהפך לטבל דמ"מ כיון דודאי לכו"ע ביטול‬
‫ברוב מוריד את האיסור מהמיעוט ולכך אם יפריש רוב‪ ,‬שוב יהא בתערובת [הפירות המקולקלין]‬
‫רוב מתוקן ומיעוט טבל שיתבטל מעיקר דין וירד מהם דין טבל‪ ,‬וא"כ שוב כל הדין הוא רק משום‬
‫דבר שיש לו מתירין ובדליכא טבל ודאי לא מיקרי יש לו מתירין ושפיר הותר הכל‪].‬‬
‫ב‪ .‬יש חילוק במהות בין ממעט כמות המעשרות‪ ,‬לתערובת קודם המעשרות‪ ,‬שזה מבואר בכל‬
‫המשניות ובתוספתות ונפסק ברמב"ם ושו"ע שמעיקר הדין מדאורי' הוא בטל ברוב‪ ,‬ורק משום‬
‫דבר שאין לו מתירין‪ ,‬אמרי' שלא בטיל‪ ,‬אך אם אין לו ממקום אחריט‪[ ,‬או שאינו יודע בכלל שהיה‬
‫תערובת]‪ ,‬הרי מבואר שם שמעשר רגיל וכנפסק בשו"ע שלא' סעי' יח' וכיון שמצינו להדיא ברש"י‬
‫שאם אין לו טבל ודאי ממילא לא חשיב יש לו מתירין‪ ,‬שפיר יש לפרש גם דברי השו"ע כן‪[ .‬ואף לפי‬
‫שאר הפי' שנאמרו שם כמבואר לעיל] ועוד שאף אם לא יתבטל ויוציא מכולו מ"מ כל מין חיוב או‬
‫דרגה פוטר את דרגתו‪ ,‬אף בלא שיפרש‪ ,‬אלא שישאר דרגות או מינים נפרדים שלא תוקנו [והם‬
‫טבל גמור בתערובת] אך לא מעורבים בעצם כממעט בשיעור המעשרות‪.‬‬
‫משא"כ ממ עט במעשרות ענינו שמוציא פחות כמות‪ ,‬כגון שמוציא רק ט' אחוז למע"ר‪ ,‬ובזה אמרי'‬
‫לראב"ד שפירותיו מקולקלין דהיינו שהמעשר לא חל רק על ט' אחוז‪ ,‬שהרי זה מה שאמר והקפיד‬
‫להדיא‪ ,‬וא"א לומר שיחול על יותר אחוזים‪ ,‬ואף בזה כ' בירושלמי דלב ב"ד מתנה בכדי שהדעת‬
‫טועה‪ ,‬ובי' החזו"א דהיתר חל בתערובת ובטל‪.‬‬
‫ג‪ .‬דתערובת רגילה היא בכמות ושייך ביטול‪ ,‬משא"כ בממעט במעשרות יתכן שחל על אינו מסויים‬
‫או באיכות‪ ,‬וכו' ואין לו תקנה רק ממקום אחר‪ ,‬כמש"כ הכ"מ [פ"ו ממעשר ה"ז] ויש לדון בזה אף‬
‫בגירסת הגר"א שהממעט במעשרות פירותיו ומעשרותיו מקולקלין וכתבנו לפרשה במקום אחר‪.‬‬
‫(ועוד חילוק דכשמעשרין סתמא חל בצורה אוטומטית על כל מה שיכול לפטור‪ ,‬ורק השאר נשאר‬
‫בעיה‪[ ,‬ומפורש ברש"י בשותפות ישראל ועכו"ם שמפריש מינה וביה וחל החיוב על החיוב והפטור‬
‫על הפטור] וע"כ אם הוציא רק דרגה א' דאו' למשל‪ ,‬וחלק הוציא פטור‪ ,‬אין זה פוחת במעשרות‬
‫בכמות‪ ,‬שהרי אמר שיחול על עשר אחוז אלא שחלקו אינו יכול לפטור‪ ,‬ויש כאן תערובת שחלקה‬
‫נפטרת‪ ,‬משא"כ ממעט במעשרות היינו שרוצה שיחול מעשר רק על ט' אחוז‪ ,‬לא שטועה בפטור‬
‫וחיוב‪ ,‬והחילוק אולי בתוצאה דתערובת הוא בכמות משא"כ ממעט במעשר באחוזים הוא תוצאה‬
‫באי כות‪ ,‬ואם כנים אנו חלוקין הדרבים במהותן‪ ,‬דכל מתני' ותוספתות שהבאנו יתכן שהם לגבי‬
‫חילוק בכמות‪ ,‬שממילא חל על חלקו ושוב ביטל ברוב וכו'‪).‬‬
‫אף שבעיקר הדבר יותר מסתבר שגם בזה יש ביטול ברוב‪.‬‬

‫וחשוב לדעת שענין זה של תערובת טבל וחולין הובא הרבה פעמים במשניות ובש"ס כמצויין לעיל‬
‫משא"כ ענין ממעט במעשרות דפירותיו מקולקלין‪ ,‬מקורו הוא מתוספתא אך בגירסא דידן אי' שם‬
‫להיפך דממעט במעשרות מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין‪ ,‬רק עפ"י הירושלמי וגי' הראב"ד‬
‫הוא להיפך דפירותיו מקולקלין ומעשרותיו מתוקנין אך יעוי' שם גי' הגר"א‪ ,‬ששניהם מקולקלין‪,‬‬
‫אך בש"ס לא הובא כלל אלא דינא דמרבה במעשרות‪ ,‬ולא הובא דינא דממעט‪ ,‬ובריש פ"ד‬
‫דתרומות מפורש במתני' דמפריש מקצת מעשרות דלא אמרינן שפירותיו מקולקלין‪ ,‬עד כדי כך‬
‫שנחלקו בזה הרמב"ם והראב"ד ואף השו"ע הביא כדעת הרמב"ם‪ .‬דז"ל הרמב"ם בהלכות מעשר‬
‫פרק א הלכה טו‪ .‬המפריש מקצת מעשר אינו מעשר אלא כמי שחלק את הערמה‪ ,‬אבל צריך‬
‫[להפריש] מזה החלק שיוציא מעשר שלו‪ ,‬כיצד היו לו מאה סאה הפריש מהם חמשה לשם מעשר‬
‫אינו מעשר ואינו יכול להפריש על החמש סאין מעשר במקום אחר אלא מפריש מהן חצי סאה‬
‫שהיא המעשר שלהן‪/ .‬השגת הראב"ד‪ /‬המפריש מקצת מעשר וכו' עד שהוא המעשר שלהם‪ .‬א"א לא ידעתי ממי למד זה‬
‫המחבר אם מסברתו או מפי רבו וחיי ראשי לא הסכימו להלכה לא הוא ולא רבו המשנה אמרה המפריש מקצת תרומה ומעשר‬
‫מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר ר"מ אומר אף מוציא ממנו תרומה ומעשר על מקום אחר המחבר הזה סבור מוציא‬
‫ממנו תרומה עליו על מה שהפריש קאמר שצריך הוא לתקן ההפרשה עצמה שהפריש תחלה שאין עליה תורת תרומה כלל והיא טבל‬
‫וצריכה תיקון ומתקן אותה מעצמה ולא ממקום אחר והמשנה לא אמרה כן אלא אבל לא למקום אחר ואין הלשון הזה מסכים‬

‫יט וכן מבואר בראשונים בב"מ בסוגיא של מע"ש בטל ברוב‪ ,‬דאין לו מתירין הוא רק ביש לו‪.‬‬
 ‫‪ | 36‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫לפירושו ועוד שהיה לו לומר עליה שהתרומה לשון נקבה אבל ודאי שמה שתרם ועישר קדושים הם שהממעט במעשר מעשרותיו‬
‫מתוקנים ופירותיו מקולקלים לפי שהן טבל וחולין מעורבין ועל הכרי קאמר שאינו מוציא ממנו תרומה ומעשר על מקום אחר‬
‫שהוא טבל גמור מפני שדומה כתורם ומעשר מן הפטור על החיוב אבל תורם ומעשר השאר מיניה וביה ורבי מאיר סבר יש ברירה‬
‫הילכך יכול לתרום ולעשר ממנו על כרי אחר ויאמר סאה של טבל שהיא בכרי הזה יהא מעשר על תשע שבכרי הזה‪.‬‬

‫ויעוי' בקונטרס נפרד שהוצאנו לפרש בטוטו"ד השיטות ומה דקשה על המפרשים שהרמב"ם והשו"ע הוא רק בדעתו להמשיך‬
‫להפריש‪ ,‬שא"כ מדוע השמיטו את דין התוספתא של הממעט במעשרות שפירותיו מקולקלין‪ ,‬והסקנו שהכל תלוי במה שיותר טוב‬
‫להצלת הרבים‪.‬‬

‫סו"ד‪ :‬לפי כל החישובים‪ ,‬תנאי זה העדרו עדיף ממציאותו‪ ,‬ולענ"ד בין למ"ד יש ברירה בין למ"ד‬
‫אין ברירה‪ ,‬יש לחשוש בו להכשלת הרבים שאינם מפרישים בביתם באיסור טבלים‪ ,‬ואילו‬
‫המפרישים בביתם יכולים ליכשל לרש"י ור"י באיסור אכילת תרומה‪ ,‬ובלפני עיור בידים‬
‫בהפרשתם כל המוצרים המבושלים‪ ,‬ואי יבטלו התנאי בדיעבד הכל יהיה כראוי‪.‬‬
‫‪ | 37‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 38‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫תנאי במעשרות‬
‫יבאר בשפה עממית המובנת לכל אחד את‬
‫שערוריה שבפרשיית תנאי במעשרות‪,‬‬
‫שכמוה לא היתה מאז הוקם כשרות עלי‬
‫אדמות‪ ,‬בו משאירים טבל על תנאי לציבור‪.‬‬
‫וכשם שמבין כל אחד שאין שוחטים על תנאי‪ ,‬ואין נוטלין לולב על‬
‫תנאי‪ ,‬כ"ש שאין מאכילין את הציבור טבל על תנאי‪.‬‬

‫יתחנן לכל מי שבידו לפעול שועדי‬

‫הכשרות יסירו את התנאי‪ ,‬או לחילופין‬
‫שיכניסו לפחות את התיבות שביקש‬
‫הגר"ח קנייבסקי שליט"א שאם תנאי זה‬
‫מזיק לרבים איננו מתנים‪.‬‬
‫יו"ל ע"י קו הכשרות‬
‫מידע לציבור בעניני כשרות‬
‫‪30-0360909‬‬
 ‫‪ | 39‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לרבים השואלים‬
‫חסרונות התנאי במעשרות‬
‫והטעם שיש לכל אחד לעשר בביתו מספק טבל‬
‫נוסח התנאי‪ :‬שאם לא תועיל הפרשתי להתיר כל הפירות והירקות‪ ,‬ולא תחול גם‬
‫הפרשת היחידים אח"כ‪ ,‬לא תחול הפרשתי על אותם פירות שיופרשו מהם אח"כ‬
‫תרו"מ‪.‬‬
‫חסרונותיו כפי אשר נתבאר בארוכה במכתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א ‪-‬‬
‫ובקונטרס תנאי במעשרות‪.‬‬
‫א‪ .‬שכיון שמעשרים כל המינים כאחד אם יהיה פרי א' שלא כשורה‬
‫מתבטל המעשרות של כל המינים כולן‪.‬‬
‫ב‪ .‬אפי' אם יעשר כל מין בנפרד עם תנאי‪ ,‬הרי בלא התנאי יהיה‬
‫לכה"פ אחוזים מתוקנים‪ ,‬משא"כ לאחר התנאי נשאר הכל טבל‪.‬‬
‫ג‪ .‬אף למ"ד יש ברירה למעשה תנאי זה כפי צורתו הוא משאיר את‬
‫כל הפירות הירקות בספק טבל‪ ,‬דהוי כנבקע הנוד‪ ,‬כיון שנתברר‬
‫לאחר אכילה כמש"כ החזו"א סי' ט' סקט"ז‪ ,‬והכריע כן שוב בסי'‬
‫טז'‪ .‬וכ"כ במנח"ש‪ ,‬וכש"כ למ"ד אין ברירה שכיון שהתנה‬
‫בברירה הרי לשי' התוס' כהכרעת מרן החזו"א נשאר הכל טבל‪.‬‬
‫ד‪ .‬חסרונות אלו הם אף אם ימצא שהכל כשורה כיון שהתנו ה'‬
‫חלותים בזאח"ז‪ ,‬שהתרו"ג מתלי תלי וקאי מה יהיה עם שאר‬
‫התרו"מ ממילא הוי ברירה‪.‬‬
‫ה‪ .‬אף למ"ד יש ברירה כ' התוס' ביומא נו' שכה"ג א"א לחלל‬
‫המע"ש ונמצא מאכילין את הציבור‪ ,‬מעשר שני‪ ,‬כמש"כ שם‬
‫השכרת מעות ואיבדת נפשות‪.‬‬
‫ו‪ .‬תנאי זה מקלקל את לב ב"ד מתנה המבואר בירושלמי דפיחת או‬
‫הותיר יתוקן הכל‪.‬‬
‫ז‪ .‬לשי' רש"י ומהר"י שאין ברירה חל בתערובת וא"א תו לתקנו‬
‫מיני' וביה‪.‬‬
‫ח‪ .‬המשגיח המברך מברך ברכה לבטלה‪ ,‬כיון שעישר על תנאי‬
‫שישאר טבל‪.‬‬
‫ט‪ .‬דבר זה גורם רפיון לועד הכשרות שלא טורחים להביא טבל ודאי‬
‫וטועים וחושבים שהתנאי מסדר הכל‪.‬‬
‫י‪ .‬לא חישבו‪ ,‬לשיטתם‪ ,‬דהמעשר חלקו ממוצר שכבר נתבשל הרי‬
‫הוא מכשיל את כל האוכלים מאותו תבשיל באכילת בליעות טבל‪.‬‬
 ‫‪ | 41‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בכאב לב הננו נגשים לכתוב חוברת זו‪ ,‬לאחר כשנתיים שניסינו כל האפשרויות להתחנן‬
‫עם כותבי התנאים‪ ,‬וכן עם וועדי הכשרות שיסכימו לשבת לשולחן אחד עם המומחים‬
‫לנושא‪ ,‬ללבן ולברר את גודל התועלת או התקלה שיצא מעניין זה‪.‬‬
‫פתיחה‬
‫לאחרונה לאחר שנתפרסם ברבים חוברת הלכתית על הנושא של תנאי במעשרות‪,‬‬
‫שנתגלה שיש שהכניסו לועדי הכשרות תנאי על המעשרות שבמקרה ותהיה איזו בעיה‬
‫בתערובת פטור וחיוב וכדו' תתבטל ההפרשה למי שמפריש בביתו‪ ,‬והיות ודבר זה תלוי‬
‫בברירה ממילא לדעת הסוברים אין ברירה בתרו"מ בזה"ז יוצא שאם יהיה כל שהוא שלא‬
‫כשורה הרי מאכילין את הציבור שאינו מפריש בביתו טבל‪.‬‬

‫מה גם שלא חישבו שבכזה צורה של תנאי אף מ"ד יש ברירה יודה שלא חל התרו"מ כיון‬
‫שהדבר יכול להתברר רק לאחר אכילה והוי כנבקע הנוד שמבואר בגמ' שאף למ"ד יש‬
‫ברירה אינו חל‪.‬‬

‫עוד נתברר שם שבצורה שהם עשו את התנאי אף אם הכל יצא כשורה ישנה בעיה כיון‬
‫שכל הה' הפרשות תלויין אחד בשני ועוד אריכות הלכתית במעלות וחסרונות התנאי‬
‫שנתבארו שם‪.‬‬
‫ובסו"ד אין צריך לכל העיון בסוגיא הנ"ל משום שהחזו"א כ' דן ע"ז להדיא בספרו בסוף‬
‫דמאי [אף בציור שלא היו מפרישין כראוי כלל וזה רק בא להציל מאיסור גמור] וכ' שאין‬
‫לעשות תנאי כזה ושאם עושים כן הרי אין ברירה בתרו"מ בזה"ז ומתבטלת כל ההפרשה‪,‬‬
‫ק"ו בנידו"ד שאמורים להשתדל שההפרשה תהיה כראוי וממילא אין מקום לתנאי זה‪ ,‬וכן‬
‫הורה הגר"ח קנייבסקי בעל הדרך אמונה שעל ההכשרים לכה"פ להוסיף שאם תנאי זה‬
‫מזיק לרבים אי ננו מתנים כלום‪ ,‬עוד ניבא שם החזו"א שדבר זה יגרום לרפיון בכל‬
‫ההשגחה כיון שהמחמירים לא ישגיחו יותר שיעשו כראוי‪.‬‬

‫והנה היות ואותו חוברת אינה מובנת‪ ,‬לקורא הפשוט שאינו מונח בענינים‪ ,‬ומהו גודל‬
‫האסון שיכול לקרות בעקבות זה‪[ ,‬ושמא כתבוהו בדוקא בצורה זו כדי שיתעסקו בזה רק‬
‫המבינים]‪.‬‬

‫גם לא נתבאר שם שכל הענין כאן הוא סוגיא מוסרית‪ ,‬ולא הלכתית‪ ,‬שמאיזה כיוון שלא‬
‫נחשב תנאי זה לעולם יזיק יותר משיועיל למי שאינו מפריש בביתו‪ ,‬ורק לפי הבנתם יועיל‬
‫למעשרים בביתם‪ ,‬וכי משום שאני רוצה להחמיר‪ ,‬מותר לי לסבך את כל הציבור שאינם‬
‫מפרישים בביתם‪ ,‬שלהם תנאי זה מזיק‪ ,‬שהרי אף לפי הבנתם של כותבי התנאים‪ ,‬הלא‬
‫מוטב לאלו שאינם מעשרים לאכול תערובת של אחוזים מעושרים‪ ,‬מאשר לאכול מאה‬
‫אחוז טבל‪.‬‬

‫וע"כ ראינו צורך לבאר את הדברים במונחים פשוטים שכל קורא יבין את האסון הגדול‬
‫שיכול ליגרם מ כאלו סוגי תנאים‪ ,‬כשם שכבר הזהיר הרמ"א כשו"ע בהל' סוכה שבזה"ז‬
‫שאין אנו בקיאין בתנאים‪ ,‬אין לעשות תנאים‪ ,‬כ"ש וק"ו בכאלו דברים מסובכים ועוד‬
‫שתלויים בברירה כפי שרואים להדיא שלא חישבו את כל הצדדים‪ ,‬ולא ימלט שתמיד‬
‫יכול להיות בזה תקלה‪.‬‬

‫ונפתח במשל פינו‪ ,‬הנה ברור לכל אדם שאם הוא היה נכנס לבנק‪ ,‬והיו אומרים לו שכל‬
‫ההפקדות של הכספים והחסכונות שהנך מפקיד כאן זה הכל בתנאי שלא יהיה שום‬
 ‫‪ | 41‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫תקלה‪ ,‬אך אם תהיה תקלה כל שהוא תדע שהכל בטל ומבוטל ואינך מקבל כלום מכספך‪,‬‬
‫היה נזעק בודאי‪ ,‬על העול הנוראי שקורה כאן‪ ,‬וא"כ כאן הבן שואל מה שונה ענין רוחני‬
‫כאכילת טבל רח"ל‪ ,‬שמהתורה עונשו מיתה בידי שמים‪ ,‬שבזה הוא מוכן להפקיד את כל‬
‫חייו ליד המקרה‪ ,‬שהכל יצא כשורה ולהסכים לעשות תנאי שיתכן ותתבטל כל הפרשתו‪,‬‬
‫הדברים לא עולים על הדעת של כל בר סמכא‪.‬‬

‫והנה אלו שחיברו את תנאים אלו‪ ,‬הם מאותם המקפידים לעשר מכל דבר ודבר בביתם‪,‬‬
‫וחושבים שלהם ממילא לא תהיה תנאי זו תקלה‪ ,‬כיון שמפרישים אח"כ בביתם‪ ,‬אך לאלו‬
‫שאינם מפרישים בביתם רח"ל גודל התקלה שיכולה לקרות מכזה תנאי‪.‬‬

‫ובשלמא אם היו מפרסמים ברבים בקול רעש גדול שהם עושים תנאי‪ ,‬ושיש על כל אחד‬
‫בעקבות זה לעשר בביתו‪ ,‬כפי שנוהג הגר"י אפרתי שליט"א שמפרסם כל הזמן שכבר אין‬
‫זה חומרא לעשר בבית‪ ,‬מחמת גודל המכשולות שיש כיום‪ ,‬ומידי פעם טורח לפרסם‬
‫בעיתונים את מכתבו של הגרי"ש אלישיב שהיום יש לכל אחד לעשר בביתו‪ ,‬היתה חצי‬
‫צרה‪ ,‬שלכה"פ מודיעים לכל אחד שאין להם אפשרות לתקן כראוי וע"כ עשו תנאי זה שכל‬
‫אחד יעשר בביתו‪ ,‬אך אם מסתירים את התנאי מעיני הציבור ואדרבה טורחים להפריח‬
‫שמועות שכביכול אין מה לחשוש וכל אחד יכול לאכול בביתו אף בלא לעשר שוב רח"ל‪.‬‬

‫הנה לביאור הענין יש להקדים הנחה פשוטה‪ ,‬אם באמת לא היו שום בעיות בהפרשה אף אחד‬
‫לא היה דורש לעשות תנאי כיון שההפרשה ממילא כראוי מאה אחוז‪ ,‬וכשם שאינו מניח‬
‫תפילין ונוטל לולב על תנאי כמו"כ לא יעלה בדעת אף אדם מהישוב להאכיל טבל על תנאי‪,‬‬
‫ואף אם נניח שועד הכשרות אינו מתמצא בנושא‪ ,‬וחושב לתומו שהכל כשורה‪ ,‬בודאי שלא‬
‫היה נכנע לאנשים מבחוץ שיחתימו אותו בתנאי זה‪ ,‬שהרי זה הכרזה גלויה שהוא אינו מעשר‬
‫כראוי‪ ,‬שהרי אותם מחמירים כשמעשרים כראוי אין עושים תנאי‪ ,‬וא"כ מדוע הסכימה ועדת‬
‫הכשרות להכניס תנאי זה‪ ,‬ועוד נלחמת בכל תוקף להחזיקה‪ ,‬והתשובה פשוטה‪ .‬נצטט מפי‬
‫אומרם‪ ,‬מקטע מכתב שקיבלנו‪ ,‬מא' מועדי הכשרות ז"ל‪ .‬אם נדמה לכם שההכשרים למהדרין‬
‫עושים את הדברים באופן שיוצאים ידי כל השיטות‪ ,‬כפי שהנכם דורשים מעושי התנאים‪ ,‬כנראה‬
‫שאינם מכירים כלל את מערכות הכשרות עכ"ל‪ ,‬ובמכתב נוסף הוא מעלה תקלות למכביר‬
‫שתסמרנה שערות ראש לחשוב שכך קורה בהכשר למהדרין‪.‬‬

‫הוי אומר שהם עצמם מודעים לכך‪ ,‬שהרי כל אחד שמתחיל קצת להבין בתרו"מ‪ ,‬יודע שחלוק‬
‫תרו"מ משאר עניני כשרות‪ ,‬והדברים מאוד מסובכים‪ ,‬ואינו צריך לעבור על כל החוברת שיצאה‬
‫לא מזמן של דרגות בתרו"מ ובו מבואר כל הבעיות שיכולות לגרום לתערובות פטור וחיוב בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬שבמקום לטרוח להביא טבל ודאי בכל מקום שיש ספק‪ ,‬וכן לברר בכל מקום מכמה‬
‫מקומות זה הגיע ואם יתכן כאן פטור וחיוב‪ ,‬וכו' שאם מעשרים בחנויות רוב פעמים הדבר כבר‬
‫אינו אפשרי לברר‪ ,‬והרי הוא מרגיע את עצמו בתנאי זה‪ ,‬שהמחמירים ישתקו ממילא כיון שעשינו‬
‫להם תנאי ומעשרים בביתם ואילו שאר הציבור ממילא אינו מבין ואינו נזעק‪.‬‬

‫אך לו חכמו ישכילו כי הכל טוב אם לא היו עושים תנאי‪ ,‬והיו מפרישים כהלכתה‪ ,‬שאז לכה"פ‬
‫היה ביטול ברוב מהתורה והיינו נכנסים רק לדין דרבנן שטבל לא בטיל משום כהיתרו כך איסורו‪,‬‬
 ‫‪ | 42‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ומשום דבר שיש לו מתירין כיון שאפשר להפריש שוב‪ ,‬או ממקום אחר‪ ,‬אך במקומות שלא ניתן‬
‫להפריש שוב או ממקום אחר אפשר לסמוך לכה"פ על השיטות שזה כשר‪ ,‬אך לאחר שעושים‬
‫תנאי שאם תהיה בעיה תתבטל ההפרשה‪ ,‬כדי שיוכלו להפריש יותר טוב בבית‪ ,‬בודאי ששוב לא‬
‫יתבטל הטבל שמיעט במעשרות ברוב כיון שיש עדיין מתירין שיש תקנה להפריש בביתו מכל‬
‫פרי ופרי ולתקנם‪ ,‬ונמצא שהוא גורם לכל הציבור שאינו מפריש בביתו לאכול טבל‪.‬‬

‫ונביא דוגמאות פשוטות לעיני הקורא שיבין איזה בעיות יכולות להיות כיום בתרומות ומעשרות‪,‬‬
‫שאין להכשר שום שליטה עליהם‪ ,‬ואח"כ יבין שלהשאיר תנאי שהתוצאה שהכל ישאר לא מעושר‬
‫אינו פיתרון ויש לחשוב על פיתרונות אחרים וישנם רבים‪ ,‬אך המכנה המשותף של כולם צריך‬
‫להיות כזה סוג פיתרון שיגיע לקונה פירות שודאי מתוקנים ולא דבר שעדיין יכול להיות טבל‬
‫על תנאי‪ ,‬וכל הרוצה יכול לקחת את החוברת השלמות למעושרים‪ ,‬ולראות האיך אפשר לפתור‬
‫בעיות של תערובות גם במקום שאין טבל ודאי‪.‬‬

‫אין מה לפרט שכיום שישנם דברים שעוברים בבתי אריזה וממויינים לפי גודל וכדו' ממקומות‬
‫שונים ישנה תערובת של פירות או ירקות כעין הדוגמאות הבאות‪.‬‬

‫דוגמא א‪ .‬הנה שי' הרמב"ם למשל שבמירוח גוי הולכים לפי הפועל ולא לפי הבעה"ב‪ ,‬וההשלכה‬
‫היוצא מזו‪ ,‬שאם כמצוי‪ ,‬שפועלים גויים אורזים חבילות‪ ,‬והבעה"ב שהוא יהודי אורז עמהם הרי‬
‫החבילות של הפועל יהיו פטורות ושל היהודי יהיו חייבות‪ ,‬ולא יוכלו לשי' הרמב"ם לעשר מזע"ז‪,‬‬
‫וכל אדם מבין שאין באפשרות אף הכשר לברר איזה קופסא ארז יהודי ואיזה גוי‪ ,‬וממילא בכה"ג‬
‫התנאי יבטל את ההפרשה‪ ,‬ולולי התנאי היה ביטול ברוב וכנ"ל‪ ,‬אך יש פיתרון אחר שפותר את‬
‫הבעיה לסכם אם החקלאי שלכה"פ את החבילה המיועדת לתרומות יארוז יהודי ואז הכל יסתדר‬
‫שהרי הוא מהחמור על הקל ‪.‬‬

‫דוגמא ב‪ .‬ארץ הקודש מוצפת בסוגי גבולות שלא כולם באותו דרגה של חיוב‪ ,‬ולמשל רוב הירקות‬
‫מגיעים כיום ממקומות המסופקים בגבול הדרומי‪ ,‬ולא ניתן לדעת איזה ירקות שהגיעו הם מתחילת‬
‫השדה שהיא לפעמים בא"י ואיזה מסוף השדה שהיא חו"ל וכן ע"ז הדרך בעולי מצרים ועולי בבל‪,‬‬
‫ועוד רבות‪ ,‬המכשלה ע"י התנאי ברורה בכה"ג‪ ,‬לעומת זה יש פיתרון לבקש מהחקלאי שיביא‬
‫לכה"פ לתרומות מהמקום היותר חייב‪ ,‬ואז יפתר מהחמור על הקל‪.‬‬

‫דוגמא ג‪ .‬ישנם ירקות שחנטו קודם ר"ה ויש שאחריה‪ ,‬בין בר"ה לאילנות בט"ו בשבט‪ ,‬ובין בר"ה‬
‫לירקות שהוא בתשרי ההלכה הברורה שא"א להפריש משנה על חברתה ואין התרו”מ חלין כלל‪,‬‬
‫ברגע שיש תערובת המכשלה ע"י התנאי ברורה בכה"ג‪ ,‬למרות שבלעדו היה ביטול ברוב‪ ,‬יש‬
‫פתרון פשוט להביא כפול למיועד לתרומות‪ ,‬פירות גדולות שהם ודאי משנה שעברה‪ ,‬וכן פירות‬
‫קטנות שהם ודאי משנה זו ולהפריש מכל שנה על שנתו‪ ,‬אמנם הבעל העסק לא ירצה כיון‬
‫שמפסיד בכה"ג כפול תרומה‪ ,‬כמו"כ הטירחה רבה למשגיח לברור את המתאימים‪ ,‬לצורך זה יש‬
‫פיתרונות אחרים המבוארים בקונטרס השלמות‪.‬‬
 ‫‪ | 43‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דוגמא ד‪ .‬שותפות ישראל וגוי‪ ,‬ה‪ .‬חממה עם שדה פתוח‪ .‬ו‪ .‬בעלים‪ ,‬עציץ שא"נ עם נקוב‪ .‬וכן ע"ז‬
‫הדרך יתכן בא"י מאות אלפי דרגות כיון שהם מכפילים את עצמם‪ ,‬כפי שנתבאר בחוברת דרגות‬
‫בתרו"מ‪ ,‬ואין כאן המקום להאריך‪.‬‬

‫כמדומה שבכל ענף הכשרות אין דבר מסובך כתרומות ומעשרות‪ ,‬ולא בחינם גזרו חז"ל ע"ז גזרת‬
‫דמאי‪.‬‬

‫וכאן הבן שואל‪ ,‬האם אפשר לנהל מערכת כשרות לעניני זרעים ללא רב מומחה שעומד על‬
‫המשמר לסלק את כל ההפרעות הנוצרת יום יום‪ ,‬האם בכזה דבר מסובך אפשר להכניס תנאי‬
‫שעתיד להאכיל את הציבור טבל על תנאי‪ ,‬ולהשאיר את הדבר מעורפל ולסמוך שאנשים יפרישו‬
‫בבית‪ ,‬למרות שמסתירים מהם את כל הסיפור‪.‬‬

‫האם כל עוד שמתעקשים לעשר בתנאי‪ ,‬לא יותר חשוב מלסמן ליד ההכשר שזה לא קשור לפסח‪,‬‬
‫לסמן שזה מעושר רק על תנאי ויתכן שזה טבל גמור‪ ,‬ויש להפריש בבית‪ ,‬האם גרועים אנו מבד"ץ‬
‫של הגרי"ח זוננפלד זצ"ל שפירסמו [אף כשלא היה את כל המכשול של התנאי]‪ ,‬שגם לאחר‬
‫הפרשת המשגיחים כל עוד שאין חברים כתקנת חז"ל יש על כל אחד להפריש בביתו‪ ,‬האם‬
‫גרועים אנו מהמנחת יצחק שפירסם בספרו כי יש להפריש בבית‪.‬‬

‫האם אין חובה לארגן שיעורים למשגיחי כשרות שידעו במה הם מתעסקים? שיבינו בכל הבעיות‪.‬‬

‫סו"ד‪ :‬ידינו פרושות לשלום והננו מכריזים שוב כי אנו מוכנים לשבת עם כל רב שמבין בענינים‬
‫אלו לתקן את הצריך תיקון‪.‬‬

‫אנו מבקשים מכל מי שיכול לפרסם מעל כל במה אפשרית הוראת הרבנים שבמצב הנוכחי יש‬
‫חובה לעשר בבית‪ ,‬לא מדין דמאי אלא מחמת ספק טבל‪ ,‬ומאידך לשכנע את ועדי הכשרות‬
‫לכה"פ להושיב ת"ח בזרעים‪ ,‬שיבדקו את הדבר‪ ,‬כמו"כ אנו דורשים למנות בדחיפות רב‬
‫מומחה לעניני זרעים בועד הכשרות של העדה החרדית‪.‬‬

‫‪03905969-6‬‬ ‫אגודת החברים‪.‬‬

‫‪ | 44‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 45‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 46‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 47‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 48‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 49‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫חילול מע"ש שעדיין אינו‬

‫מבורר מקומו‪.‬‬

‫יבאר דברי התוספתא פ"ג הי"ז‪ ,‬שאי אפשר לחלל מעשר‬

‫שני שעדיין לא קבע לו מקום‪ ,‬כמו שפירשוהו תוס' יומא נו'‪.‬‬
‫תו"י‪ ,‬ר"ש‪ ,‬ורמב"ן‪ ,‬תוס' רא"ש רשב"א ריטב"א‪ ,‬תוס' רבינו‬
‫פרץ‪ ,‬רמב"ם‪ ,‬ושו"ע‪.‬‬

‫ישלול מה שרצו אחרים לבאר בדעת התוס'‪ ,‬שדעתם כרש"י‬

‫שאפשר לחלל‪ ,‬ורק נתכונו לנקוט שאי אפשר להחיל חלות‬
‫מעשר שני‪ ,‬אך לחללו אפשר‪.‬‬

‫יסיק במש"כ הרמב"ם ושו"ע‪ ,‬בהאי ענינא ודינים העולים‬

‫לגבי יצירת מע"ש בפירות‪ ,‬בפרט ע"י קלקול התנאי‬
‫במעשרות‪ ,‬או חילולם במטבעות שאינם מבוררות‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

‫רמת בית שמש‬
‫חורף תשע"א‬
 ‫‪ | 51‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫פתיחה‬

‫הנה כתבנו בקונטרס תנאי במעשרות כי המעשרים בתנאי שיתבטל ההפרשה למי‬
‫שמפריש אח"כ בביתו‪ ,‬לא מהני חילול המע"ש אף למ"ד יש ברירה‪ ,‬כיון שכ' התוס'‬
‫ביומא נו‪ .‬שא"א לחלל מע"ש באופן שמעשר בברירה‪ ,‬וא"כ ג"כ בכה"ג של התנאי כיון‬
‫שהצפון והדרום‪ ,‬או עליונו ותחתונו‪ ,‬עדיין אינו מבורר ותלוי במי שיקנה אם יפריש בביתו‬
‫כראוי‪ ,‬א"כ אין בכח המשגיח לחלל המעשר שני שעדיין לא נתברר מקומו‪ ,‬ונמצא‬
‫מאכילין את הציבור מעשר שני ללא חילול‪ ,‬ואף שאף לענין עצם ההפרשות צריך קביעות‬
‫מקום כמבואר במתני' דתרומות‪ ,‬מ"מ בזה י"ל כראשונים דלמ"ד דיש ברירה סגי במה‬
‫שיתברר אח"כ לברר מקומו‪ ,‬אך לענין החילול לא מהני כיון שעדיין תלוי בירורו במעשה‬
‫עתידית שעוד לא בא לעולם‪ ,‬ואין כאן מעשר שני מסויים שניתן לחללו‪ ,‬כשם שכ' התוס'‬
‫ושא"ר‪.‬‬
‫וכ' לנו ת"ח גדול א' בזה"ל‪.‬‬

‫והרי מצווין אנו לברר האי סוגיא הנוגעת לכמה הלכות גדולות ביצירת וחילול מעשר שני‪,‬‬
‫כיום‪ ,‬ובפרט להאי ענינא של האיסור להתנות בכה"ג‪ ,‬מהו באמת כוונת התוס' ושאר‬
‫ראשונים שא"א לחלל את המעשר שני בכה"ג דברירה‪ ,‬באופן דשני לוגין‪ ,‬ונביא כל‬
‫הדברים במקורן ובלשונם למרות האריכות‪ ,‬כדי להעמיד דברים על דיוקם ‪.‬‬
‫הנה בתוספתא מע"ש פ"ג הי"ז אי' בזה הלשון‪ .‬האומ' מעשר שיני שבחפץ זה מחולל על‬
‫איסר זה ולא קבע לו מקום ר' שמעון אומ' קרא שם וחכמים אומ' עד שיאמר לצפונו או‬
‫לדרומו‪.‬‬
‫הי"ח‪ .‬מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ור' יהודה ור' יוס' שנכנסו אצל בעל הבית לכזיב‬
‫אמרו לא נדע היאך בעל הבית זה מתקין את פירותיו כיון שהרגיש בהן הלך והביא‬
‫לפניהן דלוסקיס מלא דינרי זהב אמרו לו היאך אתה מתקן את פירותיך אמ' להם כך וכך‬
‫אני אומ' מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה אמ' לו צא ואכול את פירותיך‬
‫נשתכרת במעות איבדתה נפשות‪.‬‬
 ‫‪ | 51‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והנה דברי התוספתא צ"ב מדוע נקטו דוקא על החילול‪ ,‬והלא יש כאן חיסרון אף בעצם‬
‫יצירת המעשר שני שלא קבע לו מקום‪ ,‬אף ללא החילול כשם שנחלקו להדיא במסכת‬
‫תרומות (פ"ג משנה ה) ואין שום חילוק בין כל ה' הפרשות‪ ,‬תרו"ג או מע"ש‪ ,‬שכולן צריכות‬
‫קביעות מקום‪ ,‬ומהו דנקטו כאן דוקא לענין חילול‪ ,‬ולא לענין היצירת מע"ש עצמה‪.‬‬
‫וע"כ יש לבאר דברי התוספתא בג' אופנים‪ .‬א‪ .‬שבאמת היה כאן חיסרון בתרוייהו גם‬
‫בעצם יצירת המעשר שני‪ ,‬כיון שאין כאן קביעות מקום בפירות‪ ,‬שלא אמר בצפונו או‬
‫בדרומו‪ ,‬וכשם שנחלקו בהלכה הקודמת‪ ,‬ולכך סבירא ליה לרבנן שאפי' לא קרא שם‪,‬‬
‫ונשאר טבול למעשר שני‪ ,‬ומ"מ טענו רבנן לר"ש שיש כאן עוד חיסרון נוסף בחילול‪ ,‬שאף‬
‫לו יצוייר שיח ול המע"ש כדס"ל מ"מ א"א לחללו‪ .‬ב‪ .‬שאיירי כאן בחפץ שכבר נקבע עליו‬
‫מע"ש‪ ,‬וכן נקט בדרך אמונה‪ ,‬וכל הנידון כאן הוא רק לענין החילול‪ ,‬שכיון שעדיין לא‬
‫נקבע מקומו‪ ,‬אף אם חל המעשר שני א"א לחללו‪[ ,‬כיון שאין לו עדין מקום קבוע הרי חסר‬
‫בגמ"ד של החילול]‪ .‬ג‪ .‬שבמע"ש עצמו אין חיסרון רק היות והיה לו מטבעות רבות יש כאן‬
‫חיסרון בקביעות מקום במטבע‪[ ,‬ולא בפירות] שאינו יודע על איזה מטבע רוצה שיחול‪.‬‬
‫ועכ"פ זה מבואר בתוספתא להדיא שהחיסרון היה מחמת הקביעות מקום‪ ,‬ולא מחמת‬
‫שלא אמר בכלל בלשונו שיחול מעשר שני‪ ,‬וע"כ שזה מונח בלשונו‪[ ,‬כמש"כ הפנ"י‪,‬‬
‫ובדרך אמונה כ' שיש כאן קיצור לשון ומדובר שקודם אמרו שיחול מע"ש‪ ,‬ועוד] ויתבאר‬
‫לקמן‪.‬‬

‫והנה בנידונינו האם החיסרון הוא בעצם הפרשת המעש"ש או בחילולו‪ ,‬מצאנו בזה להדיא‬
‫בראשונים‪ ,‬אמנם שלא להלאות הקורא‪ ,‬מחמת האריכות‪ ,‬נסכם ונקצר ראשית את‬
‫הדברים העולים בקצרה‪ ,‬ושוב נביאם בלשונם‪.‬‬

‫פרק א‪.‬‬

‫הנה בסוגיא של ברירה בכמה מקומות בש"ס עירובין לז‪ .‬יומא נו‪ .‬סוכה כג‪ :‬גיטין כה‪:‬‬
‫קדושין כו‪ :‬מעילה כב‪ .‬הביאה הגמ' ברייתא דלוקח יין מבין הכותים אומר מעשר שני‬
‫שאני עתיד להפריש‪ ,‬ומיחל‪ ,‬ושותה מיד‪ ,‬למ"ד יש ברירה‪ ,‬ואילו ר"מ ור"ש ור"י נחלקו בזה‬
‫ואוסרין כיון דס"ל אין ברירה‪.‬‬
‫וכ' רש"י בכל המקומות שאומר שיחול בתוכו‪ .‬ומיחל ‪ -‬מעשר שני על המעות‪ ,‬דמה שיש‬
‫בידו לתקן ‪ -‬יתקן‪ ,‬ושותה מן התערובת‪ ,‬וכשיהיו לו כלים יפריש בם התרומה ומעשר‪,‬‬
‫דסמכינן אברירה‪ ,‬ולומר‪ :‬זה היה התרומה‪ ,‬והוא שתה חולין‪.‬‬
‫ומבואר מדברי רש"י דענין החילול הוא פועל אף בלא ברירה‪ ,‬ורק על ההפרשות צריך‬
‫להגיע למ"ד יש ברירה‪ ,‬וטעמו דרש"י כיון שהוא ביאר ענין ברירה‪ ,‬שודאי איירי שאומר‬
‫שכרגע יחול בתוכו מה שיפריש לבסוף‪ ,‬שאם לא שאומר כעת בתוכו באמת אין כאן‬
‫קביעות מקום עדיין‪ ,‬רק בעתיד ולא יוכל לא להפריש ולא לחלל‪ ,‬והאיך שותהו‪ ,‬וקאי‬
‫לשיטתו דביאר סוגיא דברירה שאף למ"ד אין ברירה חל בתערובת בתוכו‪ ,‬וכל הפלוגתא‬
‫האם הבירור יברר אח"כ‪ ,‬שזה היה התרומה והוא שתה החולין‪ ,‬דמברר את מה שחל כבר‬
‫עכשיו‪ ,‬אך לא כשא"ר שענין ברירה הוא שמשתמשים לחלות עכשיו‪ ,‬עם הזמן העתידי‪,‬‬
‫שעדיין לא בא לעולם‪ ,‬ובאמת לא קבעו עדיין עכשיו בתוכו ‪.‬‬
 ‫‪ | 52‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואמנם שאר הראשונים שביארו ענין ברירה שתולה חלות ההפרשה בזמן העתידיכ‪ ,‬שהרי‬
‫איירי כאן במשקה לח‪ ,‬ואם יחול עכשיו בתוכו יהא תערובת לח בלח‪ ,‬והאיך שייך לבררו‬
‫אח"כ במציאות ואטו מופת יש כאן‪ ,‬שבדיוק מה שיפריש לבסוף הוא מה שקבע מקום‬
‫בתחילהכא ‪ ,‬וע"כ תמהו עליו הראשונים דכשם שלמ"ד אין ברירה א"א לעשות כזה חלות‬
‫התלויה בעתידכב‪ ,‬כ"ש שא"א לחלל‪ ,‬אף למ"ד יש ברירה‪ ,‬מה שעדיין אינו קיים‪ ,‬שלא‬
‫נקבע מקומו‪ ,‬שהרי תלוי בעתיד‪ ,‬ויש מהראשונים שהוסיפו להקשות שאף למ"ד יש‬
‫ברירה‪ ,‬יש לתמוה האיך חל בכלל ההפרשה כיון שעדיין לא קבע בצפונו או בדרומו‪ ,‬ויש‬
‫שתי' דלענין ההפרשה עצמה לזה סגי בברירה שאפשר להפריש בכה"ג‪ .‬אך לענין החילול‬
‫עדיין צ"ב כיון שרק לענין ההפרשה אנו אומרין שמה שיתברר לבסוף אנו כבר משתמשין‬
‫איתו לעשות חלות עכשיו‪ ,‬אך לחללו לאח"כ כיון שעדיין אינו קיים במקום מסויים‪ ,‬הוי‬
‫דשלבל"ע וא"א לחללו‪ ,‬שהרי תלה בדבר עתיד שמה שיפריש יהיה מע"ש ועדיין לא‬

‫כ ליתר ביאור בענין זה יעוי' בס' הישר‪ ,‬ונתבאר בארוכה בקונטרס הברירה שהוצאנו‪.‬‬

‫כא כמו שהקשה הריטב"א ויש שתירצו דלעולם הכא סיים מקום וכי אמרינן (לא) קרא לה שם‬
‫[מפיה כו'] הני מילי למאן דלית ליה ברירה אבל למאן דאית ליה ברירה כיון דשיריה ניכרין השתא‬
‫וקרא שם יכול לשתות מהם לאלתר דכי מפריש ליה אמרינן הוברר הדבר ולפיכך אפילו סיים מקום‬
‫מפיה ישתה משוליה‪ ,‬והא ליתא דאם כן למאן דאית ליה ברירה אין לך דבר שאוסר לחבירו‬
‫בתערובת‪ ,‬דשביק לבסוף כדי איסור ואמרינן הוברר הדבר שזהו‪ ,‬ולא נאמר לעולם דין ברירה אלא‬
‫בדבר שלא הוברר מתחלתו אלא שהוברר מסופו דאמרינן הרי הוא כאלו הוברר מתחלתו‪ ,‬ועיקר‬
‫הפירוש בכאן דהא דסמיך למשתי מינה באמירה זו משום דלא קרי עליה שם מהשתא אלא שקורא‬
‫שם מעכשיו לכשיפריש שאומרים הוברר הדבר למפרע שאותן שני לוגין הן אותן של תרומה ונמצא‬
‫שלא שתה מן התרומה כלום‪ ,‬ובשעת ההפרשה הא איכא ראשית ששיריה ניכרין‪ ,‬והיינו דקאמר‬
‫שני לוגין שאני עתיד להפריש‪ ,‬שקריאת השם מעכשיו ולכשיפריש‪ ,‬ומשכחת לה שפיר בשלא סיים‬
‫מקום‪ ,‬וכן אמרו בירושלמי אם באומר מכבר משקה מעורב הוא‪ ,‬פי' אם קרא שם לגמרי מעכשיו‪,‬‬
‫ואם באומר לכשישתה למפרע טבל שתה‪ ,‬אלא אנן קיימין באומר מכבר לכשישתה‪ ,‬ובהמשך‬
‫הקשה על שי' רש"י לענין חילול ז"ל‪ - .‬מיחל ושותה מיד‪ .‬פירש"י ז"ל מחלל מעשר שני על מעות‬
‫שלו דכל מאי דאפשר לתקוני מתקנין ולא סמכינן אברירה‪ ,‬פירוש לפירושו לאו משום דליכא‬
‫למסמך אברירה לכתחילה דהא ודאי למאן דאית ליה ברירה דין תורה לסמוך עליה‪ ,‬אלא לומר שאין‬
‫סומכין על הברירה כל מה שאפשר משום חשש בקיעת הנאד‪ ,‬מיהו לא נהירא דהא פרישנא דהאי‬
‫גברא אמר שאני עתיד להפריש ואינו מסיים מקום וקורא שם מעתה‪ ,‬ועד שיפריש למוצאי שבת‬
‫אין כאן הפרשה ואם כן היכי מצי מחלל‪ ,‬דהא אי אפשר לחלל מעשר אלא לאחר סיום מקום וקריאת‬
‫שם גמור כדאמרינן בתוספתא (מע"ש פ"ג הי"ז) האומר מעשר שני שבכלי זה מחולל על מעות‬
‫הללו רבי שמעון אומר קרא שם וחכ"א לא קרא שם עד שיאמר לצפונו או לדרומו‪ ,‬ואמרינן מעשה‬
‫ברשב"ג וזקנים שנתארחו אצל בעל הבית שבדרום אמרו לו היאך אתה מעשר פירותיך הביא‬
‫לפניהם דיסקיא מלאה דינרי זהב אמר להם כך אני אומר מעשר שני שבתוכו מחולל על דינרי זהב‬
‫הללו אמרו לו נשתכרת מעות ואבדת נפשות שאין אדם יכול לחלל מעשר שני עד שיהא מפורש‪,‬‬
‫ואפשר שדעת רבינו ז"ל דכי קתני שאני עתיד להפריש אתרומה ומעשר ראשון קאי אבל במעשר‬
‫שני מעכשיו קורא לו שם לצפונו או לדרומו ומחלל אותן לאלתר כי קודם חלול לא יוכל לשתות‬
‫מהם מפני שהמשקים מעורבים כדכתיבנא לעיל‪ ,‬מיהו לא מחוור‪ ,‬חדא דבמסכת דמאי (פ"ז מ"א)‬
‫אמרינן כה"ג ולא קתני מיחל אלא קתני מעשר שני לצפונו או לדרומו ומחולל על המעות‪ ,‬ועוד שאני‬
‫עתיד להפריש דקתני סיפא אכולהו משמע‪ ,‬אלא ודאי דלא מחלל השתא מידי וכי היכי דסמיך על‬
‫ברירה ובקיעת הנאד בתרומה ומעשר ראשון סמיך נמי במעשר שני‪ ,‬ומיחל ושותה היינו כדפירש‬
‫ר"ח ז"ל שהוא לשון כי החל האדם כלומר מתחיל ושותה מיד‪ ,‬ורב האי גאון ז"ל גורס מוהל ושותה‬
‫מיד כלומר מוזג ושותה מיד מלשון סבאך מהול במים‪.‬עכ"ל‪.‬‬
‫כב ולשיטתם נשאר הכל טבל‪.‬‬
 ‫‪ | 53‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הפריש‪ ,‬וכיון שכן‪ ,‬ביארו שמיחל אין הכונה שמחלל אלא שמוזג‪ ,‬או שמתחיל לשתות‪,‬‬
‫ודייקו זאת ממתני' דלעיל מינה‪ ,‬שלענין חילול נשתמשו במתני' בלשון מחולל על המעות‪,‬‬
‫ולא מיחל‪ ,‬וח לק המעשר שני אינו מחללו כלל‪ ,‬אלא מוציאו לבסוף כמבואר בלשון מתני'‬
‫ותוספתא שאני עתיד להפריש‪ ,‬דקאי על כל ההפרשות‪.‬‬
‫עכ"פ לענינינו נתבאר שלכו"ע א"א לחלל דבר שעדיין לא נקבע מקומו‪ ,‬כמפורש‬
‫בתוספתא‪ ,‬אלא שלרש"י הביאור בברירה שהשתא כבר חל בתוכו‪ ,‬וממילא הוא קיים‪,‬‬
‫ולכך אפשר לחללו‪ ,‬ואח"כ רק יתברר שאותו חלק זהו מה שיפריש לבסוף‪ ,‬ואילו לשאר‬
‫ראשונים כיון שעדיין אינו מוגדר היכן חלותו‪ ,‬ותלוי בעתיד א"א לחללו‪ ,‬כיון שעדיין אינו‬
‫קיים בעולם‪ ,‬אלא שלמ"ד דיש ברירה אנו משתמשין לחלות ההפרשה עכשיו עם דבר‬
‫עתידי‪ ,‬אך לענין החילול מי יימר דיהני‪.‬‬

‫פרק ב‪.‬‬
‫בלשונות הראשונים והחילוקים ביניהם‪.‬‬
‫תוס'‪ ,‬ור"ש בדמאי שם מ"ד‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬רשב"א‪ ,‬ריטב"א‪.‬‬
‫והנה נביא לשונות הראשונים ונדייק בדבריהם‪.‬‬
‫כ' התוס' בסוכה כג‪ :‬ז"ל‪ .‬ומתניתין בין השמשות‪ ,‬ולהכי נמי לא קתני הכא ומחלל על‬
‫המעות כדקתני גבי דמאי אלא קתני ומיחל ושותה והיינו מתחיל ושותה דאי מחלל על‬
‫המעות ושותה ליתני מחלל על המעות כדקתני בכולהו ועוד כאן דאמר שאני עתיד‬
‫להפריש סתם ולא קבע לו מקום בצפונו או בדרומו אין יכול לחללו כדתניא בתוספתא‬
‫דמעשר שני מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום בצפונו או‬
‫בדרומו רבי שמעון אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר לצפונו או לדרומו ומייתי‬
‫התם עובדא דרשב"ג ור' יוסי ור' יהודה שנכנסו אצל בעל הבית לכזיב והיה מעשר בזה‬
‫הענין אמרו לו השכרת המעות ואיבדת הנפשות ורבי שמעון נמי דאמר קרא שם לא אמר‬
‫אלא דוקא כשאומר בתוכן דהיינו נמי פלוגתייהו דר"ש ורבנן במסכת תרומות (פ"ג מ"ה)‬
‫האומר תרומת כרי זה בתוכן ותרומת מעשר בתוכן ר"ש אומר קרא שם ומפרש פרק בכל‬
‫מערבין (עירובין דף לז‪ ):‬דדוקא כשאומר בתוכן דמשמע באמצעיתו דקבע לו מקום אלא‬
‫בירושלמי עלה דההיא דתרומות פרק ששי משמע דבתוכן לאו דוקא ושם פירשתיה ועוד‬
‫על כרחיך צריך להפריש דהא קאמר שאני עתיד להפריש ואם היה שותה בלא הפרשה‬
‫נמצא שותה טבלים למפרע כמו באם יבקע הנוד דשאני עתיד להפריש אכולהו קאי‬
‫כדמוכח בתוספתא דקתני עשרה הבאים אחריהם תשעה הבאים אחריהם ובשבת אין‬
‫מפרישין כדפרישית‪.‬‬

‫ובעירובין לז‪ .‬ז"ל‪ .‬מיחל ‪ -‬פ"ה מחלל על מעות ושותה מיד בלא הפרשה ואינו נראה‬
‫דאינו יכול לחלל דדוקא בסיפא דהך מתני' גבי דמאי קתני ומחלל על מעות משום‬
‫דקבע לו מקום דהוי כמו הפרשה דקתני התם מעשר שני בצפונו או בדרומו ובע"ש בין‬
‫השמשות איירי כדקתני בתוספתא וקדש עליו היום ולכך בדמאי יכול לקבוע עליו מקום‬
‫דספק חשיכה מעשרין את הדמאי אבל בכותים דודאי לא מעשרי הוי ודאי ולהכי לא‬
‫קתני גבי כותים מעשר שני בצפונו או בדרומו כדקתני על דמאי ולא קתני נמי הכא‬
‫ומחלל על מעות כדקתני גבי דמאי אלא ומיחל פירוש מתחיל או כמו שפי' רבינו תם‬
‫דמיחל כמו מיהל בה"א פירוש מזוג כמו סבאך מהול במים (ישעיה א) ואחר השבת‬
‫מפריש מעשר ראשון ושני כדקתני בתוספתא עשרה הבאין אחריהן תשעה הבאין‬
‫אחריהן דכיון שאין יכול לקבוע לו מקום אם היה שותה בלא הפרשה היה שותה טבלים‬
‫למפרע‪.‬‬
 ‫‪ | 54‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וביומא נו‪ .‬ז"ל‪ .‬ומהאי טעמא נמי לא קתני גבי כותים כדקתני התם ומחולל על המעות‬
‫אלא ומיחל ושותה מיד פי' מתחיל או כמו שפירש הר"ר משולם זצ"ל ומיהל בה"י מזוג‬
‫מלשון סבאך מהול במים (ישעיה א) אבל לחלל אינו יכול כיון שלא קבע לו מקום‬
‫כדתניא בתוספתא דמסכת מעשר שני [פ"ג] מע"ש שבחפץ זה יהא מחולל על איסר זה‬
‫ולא קבע לו מקום ר' שמעון אומר קרא שם וחכ"א עד שיאמר לצפונו או לדרומו ומייתי‬
‫התם עובדא דרשב"ג ורבי יהודה ורבי יוסי שנכנסו אצל בעל הבית אחד בכזיב והיה‬
‫מחלל בענין זה ואמרו לו צא ואכול מעותיך השכרת מעות איבדת נפשות ואפילו רבי‬
‫שמעון דאמר קרא שם י"ל דמיירי כגון שאמר בתוכו דחשיב כקביעות מקום דהוי כעין‬
‫פלוגתייהו דפליגי במסכת תרומות (פ"ג משנה ה) ומייתי לה בפרק בכל מערבין (עירובין‬
‫דף לז‪ ):‬האומר תרומת הכרי זה בתוכו רבי שמעון אומר קרא שם ומפרש התם דכי אמר‬
‫בתוכו כאילו אמר באמצעיתו דקבע מקום ולא כמו שפרש"י ומיחל מחלל דאינו יכול‬
‫לחלל כדפרישית ועוד אם היה שותהו בחילול בלא הפרשה היה שותה טבלים למפרע‬
‫כדפרישית לעיל וכן משמע הלשון דקאמר שאני עתיד להפריש אלמא כולהו צריך סופו‬
‫להפריש וליכא למימר דשאני עתיד להפריש לא קאי אלא אתרומה דאי הוה חיילא בלא‬
‫הפרשה אם כן היתה מדמעת ואוסרת הכל אם כן מעשר ראשון נמי (דכתיב) ביה תרומת‬
‫מעשר וליכא למימר דאתרומה ומעשר ראשון קאי ולא אמעשר שני דמאיזה טעם הוה לן‬
‫למימר הכי הא לא קתני אלא חדא זימנא שאני עתיד להפריש ואי קאי אתרי קאי אכולהו‬
‫ועוד בתוספתא קתני עשרה הבאים אחריהם תשעה הבאים אחריהם משמע אחריהן מן‬
‫החבית ומיהו ההיא ראיה דתוספתא ודמסכת תרומה יש לדחות דכיון דמזכיר סכום‬
‫התרומה והמעשר חשיב קריאת שם טפי ולא בעינן קביעות מקום ואיכא נמי למאן דאמר‬
‫במסכת תרומות פ' שלישי (מ"ה) [האומר] תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם ועוד תנן‬
‫במסכת מעשר שני פרק רביעי (משנה ז) הפודה מעשר שני ולא קרא שם רבי יוסי אומר‬
‫דיו ומיהו שאר הקושיות קשו לפרש"י ועוד דהך משנה גופא בעיא קביעות מקום מדקתני‬
‫סיפא בצפונו או בדרומו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובגיטין כה‪ :‬ומיחל ‪ -‬פי' בקונטרס מחלל בדבורא בעלמא על המעות ושותה בלא הפרשה‬
‫ואין נראה דדוקא גבי דמאי קתני בהך משנה בסיפא ומחלל על המעות לפי שקבע לו‬
‫מקום דקתני התם מעשר שני בצפונו או בדרומו דהוי כמו הפרשה דבע"ש בהש"מ איירי‬
‫כדאמרי' בתוספתא (דדמאי פ"ח) (דקתני וקדש עליו היום) ולכך בדמאי יכול לקבוע לו‬
‫מקום דספק חשכה מעשרים את הדמאי אבל בכותים הוי ודאי ולכך לא קתני גבי כותים‬
‫מעשר שני בצפונו או בדרומו ולא קתני נמי ומחלל על המעות כדקתני גבי דמאי אלא‬
‫מיחל פי' מתחיל או כמו שפי' ר"ת דמיחל כמו מיהל בה"א פירוש מערב במים ומוזג כמו‬
‫סבאך מהול במים (ישעיה א) ואחר שבת יפרישו מעשר ראשון ושני כדקתני בתוספתא‬
‫עשרה הבאים אחריהם תשעה הבאים אחריהם דכיון שאינו יכול לקבוע לו מקום אם היה‬
‫שותה בלא הפרשה הוה שותה טבל למפרע‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫והנה דברי התוס' צ"ב מה השייכות בחיסרון כאן בסוגיא דמפריש יין בברירה עתידית‬
‫שיחול המע"ש מעכשיו על אותו יין שיוציא לבסוף לחיסרון דתוספתא דבעיא שבשעת‬
‫הפרשה יהיה קביעות מקום‪ ,‬כדי שיהא חלות מעשר שני על דבר מסויים‪ ,‬הלא כאן קבע‬
‫מקום מדוייק בברירה‪ ,‬שמה שיוציא בעתיד הוא יהיה המקום‪ .‬ועוד דאם כל החיסרון הוא‬
‫בהפרשה עצמה שלא קבע מקום בדבר מסויים א"כ זה הלא גם חיסרון בתרומה כמו‬
‫שהביאו התוס' מתרומות‪ ,‬ומדוע הקשו התוס' דוקא ממעשר שני‪ ,‬והלא יש להקשות היאך‬
‫חל בכלל כל ההפרשות למ"ד יש ברירה כיון שעדיין לא קבע מקום לתרומה גדולה‬
‫ותרומת מעשר‪ ,‬וא"א לתרום בלא קביעות מקום‪ ,‬כשם שא"א לקבוע מעש"ש וע"כ שזה‬
‫פשיטא לתוס' דלמ"ד יש ברירה אפשר להפריש על קביעות עתידית במה שיוציא‪,‬‬
 ‫‪ | 55‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫[כמש"כ הרמב"ן ושא"ר] וא"כ ה"ה לענין מעש"ש‪ ,‬ומה הקשו‪ ,‬וע"כ שנתקשו כמש"כ‬
‫בלשונם‪ ,‬דוקא על החילול‪ ,‬דענין ברירה הוא שהחלות של עכשיו משתמשת אם דבר‬
‫שעדיין לא בא לעולם‪ ,‬כזמן עתידי‪ ,‬וממילא אף שלמ"ד יש ברירה אפשר לעשות חלות על‬
‫דבר שיהא בעתיד‪ ,‬מ"מ לחללו א"א כיון שעדיין אין המע"ש נמצא כיום‪.‬‬

‫ומבואר שהתוס' ביארו התוספתא דשם‪ ,‬לענין חילול ולא לענין היצירת המעשר שני‬
‫עצמו‪ ,‬שבזה פשיטא שא" א כיון שלא קבע מקום‪ ,‬כשאר הפרשות כמתני' דתרומה‪ ,‬אלא‬
‫שבתוספתא יש עוד חידוש שאף אם חל המעשר שני א"א לחללו אם עדיין לא נקבע‬
‫מקומו‪ ,‬וע"ז תמהו התוס' שאף אם חלות ההפרשה חלה על דבר עתידי‪ ,‬אך לחללו א"א‪.‬‬
‫ומדויק בלשון התוס' כמש"כ והיה מחלל בענין זה‪ ,‬ולא כ' והיה מפריש בענין זה‪ ,‬וכן‬
‫בהמשך נקטו בלשונם לענין החילול‪.‬‬
‫ורק התוספות בקידושין כו‪ :‬שם הקשו מכח תוספתא דידן‪ ,‬אף לענין ההפרשה‪ .‬ז"ל‪ .‬ועוד‬
‫קשה כיון שלא קבע מקום לצפונו או לדרומו מה הועיל בהפרשתו דהא תניא בתוספתא‬
‫מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום חכמים אומרים לא קרא לו‬
‫שם עד שיקבע לו מקום לצפונו או לדרומו ומייתי עלה ההיא עובדא דרשב"ג ור"י ור' יוסי‬
‫שנתארחו אצל בעל הבית אמרו נראה היאך מעשר בעה"ב הזה פירותיו והיה אומר פירות‬
‫שבכלי זה יהיו מחוללין על מעות שבדלוסקמא אמרו לו צא ואכול מעותיך השכרת מעות‬
‫ואיבדת נפשות ואמר ר"ת ששעת הביעור היה שהיה צריך לבער מעשרותיו מתוך ביתו‬
‫וליתנם לבעליהן וכן משמע בתוספתא דמסכת מעשר שני דקתני כיצד מצות ביעור נותנין‬
‫תרומה ותרומת מעשר לכהן מעשר ראשון ללוי מעשר שני ומעשר עני לעני ומתבערין‬
‫בכ"מ ור"ש אומר הבכורים נותנים לכהן כתרומה וקתני בתר הכי מי שהיו פירותיו‬
‫צבורים ורחוקים‪.‬‬
‫הרי נתבאר שהתוס' ברוב המקומות הדגישו קושיתם דוקא לענין החילול ולא לענין‬
‫ההפרשה ורק בקידושין הקשו לענין ההפרשה‪.‬‬

‫ומצינו כן להדיא בשאר ראשונים ברמב"ן וברשב"א בחולין יד‪ .‬ובריטב"א בסוכה כג‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהקשו את זה כשני קושיות נפרדות שראשונה הקשו ממתני' דתרומות היאך חל‬
‫כל ההפרשות והלא לא אמר בצפונו או בדרומו‪ ,‬וע"ז תי' הרמב"ן בשם גאון דלמ"ד יש‬
‫ברירה סגי בברירה עתידית לקביעות מקום להפרשת התרו"מ‪ .‬ואח"כ תו הקשו על רש"י‬
‫שכ' שמיחל הוא מחלל‪ ,‬ולא שותה‪ ,‬מתוספתא דמעשר שני‪ ,‬ומבואר דשם קאי לענין‬
‫חילול‪ ,‬והוא קושיא נפרדת ודו"ק ונביא לשונם‪.‬‬

‫בחידושי הריטב"א סוכה כג‪ :‬ז"ל‪ .‬אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה‪.‬‬
‫איכא למידק הא מאי מהני‪ ,‬דאי בדלא סיים לה מקום לא קרא שם כלל כדאמרינן התם‬
‫(תרומות פ"ג מ"ה) האומר תרומת כרי זה לתוכו מעשר שני לתוכו רבי שמעון אומר קרא‬
‫שם וחכמים אומרים לא קרא שם עד שיאמר לצפונו או לדרומו דבעינן ראשית ששיריה‬
‫ניכרין‪ ,‬וגבי יין ומשקה אפילו סיים מקום לצפונו או לדרומו נהי דקרא שם אסור לו לשתות‬
‫מן השאר‪ ,‬כדאמרינן בהדיא במסכת תרומות (תוספתא דמאי פ"ח הי"א) קרא שם מפיה‬
‫לא ישתה משוליה משוליה לא ישתה מפיה מפני שהמשקין מעורבין‪ ,‬ויש שתירצו‬
‫דלעולם הכא סיים מקום וכי אמרינן (לא) קרא לה שם [מפיה כו'] הני מילי למאן דלית ליה‬
‫ברירה אבל למאן דאית ליה ברירה כיון דשיריה ניכרין השתא וקרא שם יכול לשתות‬
‫מהם לאלתר דכי מפריש ליה אמרינן הוברר הדבר ולפיכך אפילו סיים מקום מפיה‬
‫ישתה משוליה‪ ,‬והא ליתא דאם כן למאן דאית ליה ברירה אין לך דבר שאוסר לחבירו‬
‫בתערובת‪ ,‬דשביק לבסוף כדי איסור ואמרינן הוברר הדבר שזהו‪ ,‬ולא נאמר לעולם דין‬
 ‫‪ | 56‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ברירה אלא בדבר שלא הוברר מתחלתו אלא שהוברר מסופו דאמרינן הרי הוא כאלו‬
‫הוברר מתחלתו‪ ,‬ועיקר הפירוש בכאן דהא דסמיך למשתי מינה באמירה זו משום דלא‬
‫קרי עליה שם מהשתא אלא שקורא שם מעכשיו לכשיפריש שאומרים הוברר הדבר‬
‫למפרע שאותן שני לוגין הן אותן של תרומה ונמצא שלא שתה מן התרומה כלום‪,‬‬
‫ובשעת ההפרשה הא איכא ראשית ששיריה ניכרין‪ ,‬והיינו דקאמר שני לוגין שאני עתיד‬
‫להפריש‪ ,‬שקריאת השם מעכשיו ולכשיפריש‪ ,‬ומשכחת לה שפיר בשלא סיים מקום‪ ,‬וכן‬
‫אמרו בירושלמי אם באומר מכבר משקה מעורב הוא‪ ,‬פי' אם קרא שם לגמרי מעכשיו‪,‬‬
‫ואם באומר לכשישתה למפרע טבל שתה‪ ,‬אלא אנן קיימין באומר מכבר לכשישתה‪.‬‬

‫ובהמשך כ'‪ .‬מיחל ושותה מיד‪ .‬פירש"י ז"ל מחלל מעשר שני על מעות שלו דכל מאי‬
‫דאפשר לתקוני מתקנין ולא סמכינן אברירה‪ ,‬פירוש לפירושו לאו משום דליכא למסמך‬
‫אברירה לכתחילה דהא ודאי למאן דאית ליה ברירה דין תורה לסמוך עליה‪ ,‬אלא לומר‬
‫שאין סומכין על הברירה כל מה שאפשר משום חשש בקיעת הנאד‪ ,‬מיהו לא נהירא דהא‬
‫פרישנא דהאי גברא אמר שאני עתיד להפריש ואינו מסיים מקום וקורא שם מעתה‪ ,‬ועד‬
‫שיפריש למוצאי שבת אין כאן הפרשה ואם כן היכי מצי מחלל‪ ,‬דהא אי אפשר לחלל‬
‫מעשר אלא לאחר סיום מקום וקריאת שם גמור כדאמרינן בתוספתא (מע"ש פ"ג הי"ז)‬
‫האומר מעשר שני שבכלי זה מחולל על מעות הללו רבי שמעון אומר קרא שם וחכ"א לא‬
‫קרא שם עד שיאמר לצפונו או לדרומו‪ ,‬ואמרינן מעשה ברשב"ג וזקנים שנתארחו אצל‬
‫בעל הבית שבדרום אמרו לו היאך אתה מעשר פירותיך הביא לפניהם דיסקיא מלאה‬
‫דינרי זהב אמר להם כך אני אומר מעשר שני שבתוכו מחולל על דינרי זהב הללו אמרו לו‬
‫נשתכרת מעות ואבדת נפשות שאין אדם יכול לחלל מעשר שני עד שיהא מפורש‪,‬‬
‫ואפשר שדעת רבינו ז"ל דכי קתני שאני עתיד להפריש אתרומה ומעשר ראשון קאי אבל‬
‫במעשר שני מעכשיו קורא לו שם לצפונו או לדרומו ומחלל אותן לאלתר כי קודם חלול‬
‫לא יוכל לשתות מהם מפני שהמשקים מעורבים כדכתיבנא לעיל‪ ,‬מיהו לא מחוור‪ ,‬חדא‬
‫דבמסכת דמאי (פ"ז מ"א) אמרינן כה"ג ולא קתני מיחל אלא קתני מעשר שני לצפונו או‬
‫לדרומו ומחולל על המעות‪ ,‬ועוד שאני עתיד להפריש דקתני סיפא אכולהו משמע‪ ,‬אלא‬
‫ודאי דלא מחלל השתא מידי וכי היכי דסמיך על ברירה ובקיעת הנאד בתרומה ומעשר‬
‫ראשון סמיך נמי במעשר שני‪ ,‬ומיחל ושותה היינו כדפירש ר"ח ז"ל שהוא לשון כי החל‬
‫האדם כלומר מתחיל ושותה מיד‪ ,‬ורב האי גאון ז"ל גורס מוהל ושותה מיד כלומר מוזג‬
‫ושותה מיד מלשון סבאך מהול במים‪.‬‬

‫ובחידושי הרמב"ן חולין יד‪ .‬ושותה מיד‪ .‬איכא דקשיא ליה והא בעי למימר לצפונו או‬
‫לדרומו כדתנן בפ"ג דתרומות האומר תרומת כרי זה לתוכו ומעשרותיו בתוכו ותרומת‬
‫מעשר זה בתוכו ר' שמעון אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר לצפונו או לדרומו‪,‬‬
‫ואמרינן בערובין (ל"ז ב') דאפי' ר' שמעון לא קאמר אלא דאיכא סביביו כלומר שאינו‬
‫בכלל‪ ,‬דהוא אמר לתוכו‪ ,‬אבל בעלמא לא‪ ,‬והכא לא קתני לצפונו או לדרומו‪ ,‬ועוד שאי‬
‫אפשר לומר כן במדת הלח שהרי הכל מעורב ואם היה קורא שם מעתה היה אסור‬
‫להסתפק ממנה כלל‪ ,‬ותנן נמי התם (תוספתא דמאי פ"ח הי"א) בתרומה קרא לה שם‬
‫מפיה לא ישתה משוליה משוליה לא ישתה מפיה‪ ,‬ויש שהיו סבורין לומר דכי תנן הכי‬
‫אליבא דמאן דלית ליה ברירה אבל מאן דאית ליה ברירה אפי' לא אמר לצפונו או‬
‫לדרומו קרא שם‪ ,‬ולא היא דהתם משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין דהא ר' שמעון‬
‫אית ליה ברירה ואפי' הכי אמרינן בערובין טעמא דאיכא סביביו הא ליכא סביביו לא‬
‫משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין כדאיתא התם בפ' בכל מערבין‪ ,‬ועוד דרישא‬
‫וסיפא דהא מתניתין קתני בדמאי ומעשר שני בצפונו או בדרומו מחולל על המעות‪.‬‬
 ‫‪ | 57‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ושמעתי בשם גאון ז"ל דלמאן דאית ליה ברירה כיון שאמר שאני עתיד להפריש לא‬
‫בעינן למימר לצפונו או לדרומו‪ ,‬שכשהוא מפרישו הוברר הדבר למפרע שעל מה‬
‫שהפריש חל המעשר ושיריה הן ניכרין למפרע אע"פ שלא היו ידועין באותה שעה‪,‬‬
‫והיינו מסקנא דערובין בפ' בכל מערבין דכי בעי לצפונו או לדרומו למאן דלית ליה‬
‫ברירה אי נמי למאן דאית ליה וקורא שם מעתה‪ ,‬אבל אמר שאני עתיד להפריש קרא‬
‫שם ושותה מיד‪ ,‬וזהו ענין כל הפרק הזה שם במס' דמאי דתנן בתחלת פ"ז המזמין את‬
‫חברו והוא אינו מאמינו על המעשרות וכו' עד מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד‬
‫לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת‬
‫מעשר עליו ומעשר שני בפיו ומחולל על המעות‪ ,‬ובירושלמי אמרו עליה אם באומר מכבר‬
‫משקה מעורב הוא ואם באומר לכשישתה למפרע טבל שתה אלא כי אנן קיימין באומר‬
‫מכבר לכשישתה‪.‬‬
‫ובהמשך כ'‪ - .‬מיחל ושותה מיד‪ .‬פרש"י ז"ל מחלל על המעות דכיון דאפשר לחללו על‬
‫המעות לא התירו חכמים לשתותו ולסמוך על הברירה‪ ,‬אבל בתרומה ושאר מעשרות‬
‫סמכינן אברירה בשהיתה ערב שבת עם חשיכה שאין שהות להפריש‪ ,‬וזה אינו מחוור‬
‫בעיני שאע"פ שהוא מחלל צריכין אנו לסמוך על הברירה שאלמלא כן מעשר אין כאן‬
‫וחלול אין כאן דהא קתני שאני עתיד להפריש אכולהו ואם לא הפריש לא עשה כלום‬
‫וכדכתיבנא לעיל‪ ,‬ותניא בתוספתא מסכת מעשרות פ"ג האומר מעשר שבחפץ זה‬
‫מחולל על מעות הללו ר' שמעון אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר לצפונו או‬
‫לדרומו‪ ,‬והמשניות עצמן מוכיחות כן דקתני סופא היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא‬
‫בבית המדרש או בשדה אומר שתי תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשר‬
‫מעשר ותשע מעשר שני היו דמאי אומר מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר‬
‫ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו ומעשר שני בצפונו או‬
‫בדרומו מחולל על המעות‪ ,‬למדנו מדקתני רישא וסיפא בדמאי מחולל על המעות ולא‬
‫קתני בטבל ובכותיים הכי שזה אינו מחלל כלום‪ ,‬והטעם לזה מפני שהדמאי אין מפריש‬
‫ממנו אלא תרומת מעשר שהיא אסורה לזרים וקורא שם למעשר ראשון להוציא מאיסור‬
‫טבל ואינו מפרישו‪ ,‬וקורא שם למעשר שני ומסיים לו מקום ומחלל מיד כדי שלא יטרח‬
‫להפריש‪ ,‬אבל בטבל שהוא צריך להפריש הכל למה יחלל ומה הועיל בחלול שלו אלא‬
‫אומר שאני עתיד להפריש ומפריש‪ ,‬אלא פי' מיחל ושותה מתחיל ושותה לומר שאין‬
‫חוששין לבקיעת הנוד‪ ,‬ובנוסחת משניות של ארץ ישראל ראיתי בשם רבינו האיי מהל‬
‫מלשון סבאך מהול במים והכל עולה לטעם אחד‪.‬‬

‫ובחידושי הרשב"א שם‪ :‬הא דאמרינן אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' מיחל‬
‫ושותה מיד‪ ,‬ק"ל דהא בעי למימר לצפונו או לדרומו כדתנן בפרק ג' דתרומות האומר‬
‫תרומת כרי זה בתוכו ומעשרותיו בתוכו ותרומת מעשר זה בתוכו ר"ש אומר קרא שם‬
‫וחכ"א עד שיאמר לצפונו או לדרומו אלמא בעי למימר לצפונו או לדרומו והכא קתני מה‬
‫שאני עתיד להפריש‪ ,‬ועוד דבמדת הלח אפי' לצפונו או לדרומו לא מהני דהא משקה‬
‫מעורב הוא וכדתנן במס' תרומות [הוא בתוס' דמאי פ"ח] קרא לה שם מפיה לא ישתה‬
‫משוליה משוליה לא ישתה מפיה‪ ,‬וכתב הרמב"ן ז"ל בשם גאון ז"ל דלמ"ד יש ברירה‬
‫באומר שאני עתיד להפריש מהני דכשהוא מפרישו הוברר הדבר למפרע שעל מה‬
‫שהפריש חל המעשר ושיריה ניכרין הן למפרע אע"פ שלא היו ניכרין בשעת קריאה‬
‫ובשעת שתיה‪ ,‬והא דבעינן לצפונו או לדרומו בקורא לה שם מעתה וכדתנן במס' דמאי‬
‫פ"ז המזמין את חבירו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מע"ש מה שאני עתיד‬
‫להפריש למחר הרי הוא מעשר וכו' מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי‬
‫הכוס ה"ה מעשר ושאר מעשר סמוך לו וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו‬
 ‫‪ | 58‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ומעשר שני בפיו ומחולל על המעות‪ ,‬וגרסי' בירושלמי עלה דההיא אם באומר מכבר‬
‫משקה מעורב הוא ואם באומר לכשישתה למפרע טבל שתה אלא כן אנן קיימין באומר‬
‫מכבר לכשישתה‪ ,‬ומיהו לכאורה בעירובין לא משמע הכין דגרסינן התם בפרק בכל‬
‫מערבין (ל"ז ב') גמר' מתנה אדם על עירובו דתניא הריני מערב לשבתות של כל השנה‬
‫כולה רציתי אלך לא רציתי לא אלך רצה מבע"י עירובו עירוב משחשכה רש"א עירובו‬
‫עירוב וחכ"א אין עירובו עירוב קשיא דר"ש אדר"ש כלומר דאסר גבי נוד דאלמא לית ליה‬
‫ברירה ופרקינן אמר רבא התם היינו טעמא דבעינן שיריה ניכרין כלומר לעולם אית ליה‬
‫לר"ש ברירה והתם גבי נוד היינו טעמא דאסר משום דבעינן שיריה ניכרין בשעת קריאת‬
‫שם ובשעת שתייה ואקשי עליה אביי והתניא תרומת הכרי הזה בתוכו ומעשרותיו בתוכו‬
‫ותרומת מעשר בתוכו ר"ש אומר קרא השם ופרקינן שאני התם דאיכא סביביו אלמא‬
‫משמע דאפי' למאן דאית ליה ברירה בעלמא גבי נוד לא קרי' ליה שיריה ניכרין כיון‬
‫דאין ניכרין בשעת קריאה ובשעת שתייה‪ ,‬ואיכא למימר דמסקנא בהכי סלקא דאמרינן‬
‫התם ואבע"א כדקתני טעמא אמרו לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד כלומר אי‬
‫איכא מאן דאית ליה ברירה שיריה ניכרין למפרע וכשמפריש למחר מן הדין מתוקן שתה‬
‫למפרע אלא דלכתחלה אסור לעשות כן גזרה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים‬
‫למפרע דהא לא איתבררא ליה התרומה מיניה ואפילו לבסוף לאו לכלל תרומה אתיא‪.‬‬

‫ובחידושי הריטב"א קידושין כו‪ :‬ואיכא דקשיא ליה היאך לא סיים מקום למעשרות אלו‬
‫דהא תנן (תרומות פ"ג מ"ה) האומר תרומת כרי זה לתוכו תרומת מעשר ראשון לתוכו לא‬
‫קרא שם עד שיאמר לצפונו או לדרומו‪ ,‬ואיכא למימר דכי בעינן סיום מקום הני מילי למאן‬
‫דלית ליה ברירה אבל רבן גמליאל סבר יש ברירה וכשאוכל ומשייר שיעור מעשר אמרינן‬
‫הוברר הדבר למפרע שזהו מה שהפריש‪ ,‬דיקא נמי דקאמר שאני עתיד למוד‪ ,‬ואע"ג‬
‫דאמרינן בעלמא לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף הכא דמיניה וביה מפריש‬
‫עליה אף על פי שאינו סמוך לרבן גמליאל מוקף חשבינן ליה‪ ,‬ודין מוקף פירשתיו במסכת‬
‫גיטין בארוכה בס"ד‪.‬‬

‫והנה בתו"י ביומא נו'‪ .‬כ' ב' תירוצים מדוע מעותיו נשארו חולין‪ .‬א‪ .‬משום שלא קבע מקום‬
‫למעשר שני היכן יחול בפירות בצד צפונו או בצד דרומו‪ ,‬לכך לא חל כלל המעשר שני‬
‫וממילא המעות נשארו חולין דלא נתחלל עליהם כלום‪ .‬ב‪ .‬דהמעשר שני חל אך החילול‬
‫לא חל‪ ,‬כיון שהאיסר אינו מבורר‪ ,‬דהוא לא פירש על איזה איסר יחול החילול רק אמר‬
‫שיחול על איסר מתוך המעות שבכלי‪.‬‬

‫העולה לדינא‪ :‬מבואר בתוספתא שאי אפשר לחלל מעשר שני שעדיין לא קבע לו מקום‪,‬‬
‫וכן נקטינן להלכה‪ ,‬כמו שפירשוהו כל הראשוניםכג וכנפסק ברמב"ם פ"ד ממע"ש הי"ז‬
‫ושו"ע יו"ד סי' של"א סעי' קלט‪ ,‬וביארנו שאף שי' רש"י לא פליגא על זה אלא דלשיטתו‬
‫ס"ל דאף למ"ד יש ברירה לעולם הוא חל כבר השתא בתוכו‪ ,‬וא"כ יש כאן קביעות מקום‬

‫כג כמו שהביא בד"א‪ ,‬תוס' עירובין לז‪ ,‬גטין כה‪ .‬סוכה כג‪ .‬יומא נו‪ .‬ותו"י שם‪ :‬ר"ש פ"ז מדמאי מ"ד‪,‬‬
‫ורמב"ן‪ ,‬ותוס' רא"ש ורשב"א חולין יד‪ .‬תוס' רא"ש בעירובין‪ ,‬יומא‪ ,‬סוכה‪ ,‬וגיטין‪ ,‬רשב"א ב"ק סט‪:‬‬
‫ריטב"א סוכה כד‪ .‬ריטב"א החדשות גיטין כה‪ :‬תוס' רבינו פרץ ב"ק סט‪ ,:‬ודלא כשי' רש"י שכ'‬
‫שאפשר לחללו אף בלא ברירה‪ ,‬שהוא דעת יחידאה‪ ,‬ואמנם למאן דאית ליה ברירה נדון לקמן אם‬
‫זה מהני רק לענין ההפרשה שהוי כקביעות מקום‪ ,‬או אף לענין החילול‪.‬‬
 ‫‪ | 59‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בשעת הפרשה ורק אח"כ יתברר שמה שיוציא זהו התרומה ולא מה ששתה [כעין גילוי‬
‫מילתא]‪.‬‬

‫פרק ב‪.‬‬
‫בקבע מקום שעתיד להשתנות בברירה עתידית‪ ,‬למ"ד יש ברירה‪.‬‬
‫ג‪ .‬שיטות בראשונים בענין הברירה לענין החילול‪.‬‬

‫א‪ .‬הנה ביארנו שי' רש"י לעיל שכיון שאף בציור דברירה ס"ל דחל כבר מתחילה בתוכו‬
‫אפשר אף לחללו‪ ,‬דהברירה היא רק כענין גילוי מילתא אך כיון שכבר נמצא השתא‬
‫בתוכו‪ ,‬אפשר כבר לחללו‪.‬‬
‫והנה בדברי רש"י יל"ע האם בתוכו שכ' מתפרש השתא באמצעיתו כשם שביארה הגמ'‬
‫בעירובין לז‪ ,‬דא"כ הלא בזה גופא נחלקו ר"ש ורבנן‪ ,‬ועוד דא"כ האיך שייך לומר שיין זה‬
‫שהיה באמצע זה בדיוק מה שיפריש לבסוף‪ ,‬וע"כ צ"ל שמה שכ' רש"י בתוכו נתכוין‬
‫הבתוכו‪ ,‬של אותו יין שיופרש אח"כ‪ ,‬ואף שלכאורה הבתוכו של השתא אינו אותו בתוכו‬
‫שיפריש לאח"כ‪ ,‬כיון שאיירי במשקה לח‪ ,‬שמתערב כולו‪ ,‬וכל שניה מתנדנד ומשתנה‬
‫מקומו‪ ,‬והאיך שייך לומר כן‪ ,‬וצ"ל שס"ל שלמ"ד יש ברירה הרי הוא יכול להתנות שמה‬
‫שיתברר לבסוף זהו מה ש הפריש בתחילה בכל מקום שהוא נמצא השתא‪ ,‬ואף שהוא‬
‫מחליף מקום‪ ,‬שהרי הנך יכול לשתות כל כוס שאתה רוצה בחבית‪ ,‬מ"מ מכח הסוף אנו‬
‫מבררין איזהו יין שהיה בתחילה שהיה לו מקום מסויים בשעת הפרשה והחילול‪ ,‬כיון‬
‫שכלפי שמיא גליא שהוא היין שישאר לבסוף אף שאין אנו מכירין אותו השתא‪.‬‬
‫ב‪ .‬שיטת התוס' מדהקשוכד דוקא לענין החילול למ"ד יש ברירה‪ ,‬האיך חל ההפרשה למ"ד‬
‫יש ברירה בלא שקבע בצפונו או בדרומו‪ ,‬כמו שהקשו שאר ראשונים‪ ,‬מבואר מדבריהם‬
‫שס"ל שודאי לענין ההפרשה מהני הברירה העתידית ליחשב כקביעת מקום‪ ,‬שיוכל‬
‫להפריש‪ ,‬ואמנם חלוק החילול כפי שנתבאר לעיל שכיון שלשיטתם ברירה יסודו‬
‫שמשתמשים עם הזמן העתידי לעשות חלות עכשיו‪ ,‬ממילא אף שאפשר לקבוע מקום על‬
‫חשבון עתיד‪ ,‬מ"מ לחללו עכשיו א"א כיון שעדיין לא נתברר והוי דשלבל"ע ולכך ביארו‬
‫דברי התוספתא לענין החילול‪ ,‬שא"א לחלל פירות שעדיין לא נקבע להם מקום‪ ,‬וא"כ‬
‫לשיטתם יוצא שכל המעשר בבריר ה עתידית א"א עדיין לחלל המעשר שני עד שיבוא‬
‫לעולם שעת הבירור‪.‬‬

‫ג‪ .‬שי' הרמב"ן בשם גאון בחולין יד‪ .‬שמבואר מדבריהם שבתחילה הקשו לענין ההפרשה‬
‫שהרי לא קבע צפונו או דרומו‪ ,‬והביאו תשובת הגאון שמהני הברירה ליחשב כקביעות‬
‫מקום‪ ,‬ותו כ' לאח"כ שמיחל אין פירושו מחלל‪ ,‬אלא כתוס' דפירושו שותה אך לא כ'‬
‫להדיא בדבריהם שלענין החילול לא מהני הברירה‪ ,‬וא"כ יתכן דס"ל דאף לענין החילול‬
‫מהני הברירה אף שלמעשה מדלא ביארו כרש"י שמחלל מיד‪ ,‬משמע שלא מהני‪.‬‬

‫ד‪ .‬שיטת הריטב"א שבתחילה הקשו לענין ההפרשה שהרי לא קבע צפונו או דרומו‪,‬‬
‫והביאו תשובת הג און שמהני הברירה ליחשב כקביעות מקום‪ ,‬ותו הקשו אח"כ שמיחל‬
‫אין פירושו מחלל‪ ,‬מכח התוספתא‪ ,‬ונקטו למעשה שמיחל הכונה שותה הרי נתבאר‬

‫כד מדלא הקשו כלל ברוב המקומות‪ ,‬על ההפרשה [רק בקידושין] וביומא הקשו כן ותי' להדיא דלזה‬
‫מהני הברירה‪.‬‬
 ‫‪ | 61‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בדבריהם להדיא שס"ל שאף שלמ"ד יש ברירה מהני קביעות מקום העתידית לענין‬
‫הקריאת שם‪ ,‬מ"מ לענין החילול לא מהני‪.‬‬

‫וא"כ בזה מצינו פלוגתא בראשונים בהבנת דין זה האם כשם שמהני ברירה לצורך‬
‫הקריאת שם‪ ,‬שלמרות שלא קבע לו מקום‪ ,‬עצם זה שאומר שיהא במה שעתיד להפריש‪,‬‬
‫זהו קביעות מקום‪ ,‬וחלין התרו"מ‪ ,‬ה"ה מהני לענין החילול‪ ,‬או דלענין החילול לא מהני כיון‬
‫שסו"ס אין עדיין המע"ש בעולם‪ ,‬וא"א לחללו‪.‬‬

‫והנה ברמב"ם פ"ד ממע"ש הי"ז כ' הפודה מעשר שני קודם שיפרישנו כגון שאמר מעשר‬
‫שני של פירות אלו פדוי במעות אלו לא אמר כלום‪ ,‬ולא קבע מעשר‪ .‬אבל אם קבע ואמר‬
‫מע"ש שלהן בצפון או בדרום ‪ ,‬מחולל על המעות אלו ה"ז פדוי‪ .‬וציינו הכ"מ והרדב"ז‬
‫שמקור הרמב"ם הוא תוספתא דידן‪ ,‬שכיון שלא קבע לו מקום א"א לחללו‪ ,‬וכן הביא‬
‫בשו"ע יו"ד סי' של"א סעי' קלט‪.‬‬

‫וא"כ העולה לדינא‪ :‬דבטבל ודאי‪ ,‬לכאורה יש מקום לספוקי אף למ"ד יש ברירה אם מהני‬
‫לחלל המעשר שני כל עוד שלא נקבע מקומו‪ ,‬כיון שהוי כחילול בדשלבל"ע‪ ,‬כיון שלשיטת‬
‫כל הראשונים מלבד שי' רש"י לא נתבאר להדיא שמהני לענין החילול‪[ ,‬ורש"י לשיטתו‬
‫שאין ברירה חל בתערובת‪ ,‬ואנן לא פסקינן כן] וכיון שעצם הדבר שיש ברירה לא פשיטא‬
‫בדעת המחבר שרק כתבה בתרי דרבנן‪ ,‬ובהצטרף שי' התוס' מהרש"ל וחדרי דיעה ומג"א‬
‫וחזו"א שאין ברירה בעיקרו דאוריתא בתרו"מ בזה"ז בודאי ראוי להצטרף להחמיר לענין‬
‫חילול המעשר שני‪ ,‬שא"א לחללו אף לסוברים יש ברירה כל עוד שעדיין לא נתברר‬
‫מקומו‪ ,‬וכ"ש בנידו"ד דלעולם לא יתברר מקומו‪ ,‬שהרי אף אחד לא ידע איזה הפרשה חלה‬
‫כראוי וממילא איפה הוא הצפון והדרום‪ ,‬וי"ל דבזה כו"ע מודו דא"א לחלל דבר שאין אנו‬
‫יודעין מקומו העתידי‪ ,‬ולא יתברר לעולם‪ ,‬לאדם בעולם איה מקומו‪ ,‬ורק כלפי שמיא‬
‫יתגלה בעתיד‪ ,‬דדילמא בזה לכו"ע אין ברירה מהני לענין החילול‪.‬‬

‫סימן ג‬
‫בחילוק בין דמאי לטבל‪.‬‬

‫ואמנם כל מה שכתבנו זהו רק לענין טבל שנתבאר במתני' ובראשונים כן אך לענין דמאי‬
‫דנתבאר במתני' דאפשר להפריש בברירה ואף לחללו לכאורה וכן פסק הרמב"ם יש לדון‬
‫אם מהני לחללו ג"כ קודם שנתברר‪ ,‬דהנה במתני' דדמאי‪ ,‬יש לספוקי בטעם שאפשר‬
‫לחללו אם זה רק משום שקבע בצפונו או בדרומו כדאי' במתני'‪ ,‬או דכמה דאפשר לתקן‬
‫מתקנינן אך אה"נ שגם אם לא יקבע בצפונו או בדרומו אלא במה שיפריש לבסוף יכולין‬
‫לחלל בדמאי‪ ,‬דבר עתידי‪.‬‬
‫וכיון שהוכחנו שאין שום ראי' מלשון הרמב"ם לענין חילול בברירה שכל הציורים שכ'‬
‫שמהני הם רק בדמאי‪ ,‬ורק באופן שקבע מקום כדאי' ממילא אין ראי' שאפשר לחלל אף‬
‫בדמאי על דבר עתידי‪ ,‬אך נראה דכאן כיון שאין הצירופים להחמיר שכ' לעיל‪ ,‬וכן כל‬
‫יסוד ה א דאמרי' בדמאי שיש ברירה הוא רק משום שכל ענין דמאי הוא חומרא שמעיקר‬
‫הדין רוב ע"ה מעשרין‪ ,‬וממילא יתכן דבכה"ג דקולות דמאי לא גזרו רבנן כלל‪ ,‬וא"כ ה"ה‬
‫לענין ברירה כיון שאמרו שמהני הוא לא מטעם שחלוק דמאי מטבל ודאי במציאות‬
‫שהברירה מהני בה‪ ,‬אלא שבזה הקילו רבנן‪ ,‬ממילא שפיר א"א למחות ביד הנוהג להקל‬
‫לחלל אף קודם שנתברר‪.‬‬
 ‫‪ | 61‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וא"כ לדינא אין חילוק בין מה שכתבנו למש"כ בדרך אמונה כיון שג"כ הוא רק הקיל לענין‬
‫דמאי שיש ברירהכה‪ ,‬כדס"ל לחזו"א‪ ,‬דבזה יהני הברירה אף לענין קביעות מקום לחילול‪.‬‬

‫פרק ד‪.‬‬
‫בהא דלא אמר כלל שיחול המעשר שני‪.‬‬

‫הנה לעיל הקשינו מדוע לא נקטה הברייתא לחיסרון מה שאינו אומר כלל שיחול המעשר‬
‫שני‪ ,‬והבאנו שמצינו בפנ"י כעין זה שכ' שזה נכלל בתוך דיבורו וז"ל‪ .‬ומה שהקשו עוד‬
‫דלא עשה כלום כיון שלא אמר שיהא מעשר אפשר דמכיון שאמר שיהא נתון ליהושע מיד‬
‫לא גרע ממאי דקאמר שיהא מעשר כדאשכחן כה"ג טובא בפודה מעשר שני ולא פירש‬
‫וכן במדבר על עסקי גיטה וקידושיה ולא פירש דנתינה הו"ל כמו בדיבור וה"נ כיון שאמר‬
‫מה שאני עתיד למוד נתון ליהושע אפשר דהו"ל כמו שאמר שיהא מעשר‪ .‬עכ"ל‪ .‬ובדרך‬
‫אמונה נתקשה בזה אף בלשון הרמב"ם וכ' ששמא יש כאן קיצור לשון‪ ,‬ובאמת אמר קודם‬
‫שיחול‪ ,‬והאמת שנראה מלשון הרמב"ם שאף לא הפריש‪ ,‬שפסק להאי דינא דתוספתא‬
‫דידן לפי מה שציינו הכ"מ והרדב"ז וכ' הפודה מע"ש קודם שיפרישנו‪ ,‬ואמנם בסיפא כ'‬
‫אבל אם קבע ואמר מע"ש שלהן בצפון או בדרום‪ ,‬וא"כ יש חיסרון ג"כ שאין כאן מעשר‬
‫שני כלל‪ ,‬ומדוע פי' התוס' שרק משום החילול‪ ,‬ומשום שלא קבע מקום‪ ,‬והאמת שכבר יש‬
‫נידון כזה במה דנהיגין שאומרים שהפרוטה וחומשה תחולל‪ ,‬ואף שלא אמר כלל שקודם‬
‫יהיה יצירה של חומש‪ ,‬ואח"כ יחולל‪ ,‬והגרשז"א כ' שבתיבות חילול יש שני משמעויות‬
‫שיתחלל ושיוצר‪ ,‬וממילא זה כולל תרוויהו וא"כ ג"כ כאן אפ"ל שבעצם זה שאומר‬
‫שהמעשר שני מחוללין על איסר זה‪ ,‬הרי הוא כאומר שיהא מעשר שני‪ ,‬ובפרט לשי'‬
‫הרמב"ם שס"ל שאפשר לעשות תרומת מעשר קודם מעשר ראשון והרבה ביארו פירושו‬
‫שכשאומר תרומת מעשר ממילא הוי כאומר שיחול חלק א' מהמע"ר ואח"כ יחול עליו‬
‫תרומת מעשר‪ ,‬וממילא ה"ה יש לפרש כאן‪ ,‬אלא שהחיסרון הוא שלא קבע לו מקום היכן‬
‫יהיה המעשר שני בתוך הפירות וממילא יש כאן חיסרון של קביעות מקום כמו שכ' התוס'‬
‫ועפי"ז כ' התוס' שאף כל מעשר שני שתלויה עדין מקומה בברירה א"א לחלל המע"ש כיון‬
‫שעדיין לא נברר מקומה‪ ,‬ולפי"ז כ' שאף בעושה התנאי המדובר‪ ,‬שכיון שעדיין לא קבע‬
‫איה הצפון שתלוי במחמירים שיקנו ויפרישו בביתם‪ ,‬ולמשל אם הם יקנו את הצפון‬
‫שכיום‪ ,‬ממילא יחול המע"ש יותר דרום‪ ,‬ובכה"ג לשי' התוס' א"א לחלל‪.‬‬
‫וא"כ אולי נשאר לדון בזה להלכה לשיטת הרמב"ם שנתבאר שיש כמה חסרונות כאן עצם‬
‫זה שלא הפריש‪ ,‬וכן שלא קבע בצפון או בדרום‪ ,‬ובין לענין הפרשה בין לענין חילול‪ ,‬מה‬
‫יהא באופן דברירה כגון בדמאי לשיטתו‪.‬‬

‫פרק ה‪.‬‬
‫בחילול על מטבע שאינו מבורר‪.‬‬

‫כה ואמנם בדרך אמונה הביא ממאירי גטין כג' דגם בדמאי לא יסמוך לכתחילה על ברירה ורק‬
‫בדיעבד אם עשה כן לא עבר איסור‪ .‬והביא משעה"צ שכ' דבחול אין ראוי לסמוך על ברירה רק אם‬
‫הוא אצל אדם נכבד‪.‬‬
 ‫‪ | 62‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והנה דנו האחרונים במייחד הרבה מטבעות לצורך חילול מעשר שני ולא ביאר על איזה‬
‫מטבע יחול חילולו אם יש כאן חיסרון של תוס'‪ ,‬כיון שלפי התו"י בתירוצם השני א"א‬
‫לחלל על איסר שאינו מוגדר‪ ,‬וא"כ ה"ה כאן‪ ,‬או דילמא דקי"ל כתוס' וכתי' הראשון של‬
‫התו"י שרק החיסרון משום שא"א לחלל מע"ש שאינו מוגדר עדיין מקומו בפירות‪ ,‬והוא‬
‫חיסרון בגמי רות דעת לחלל דבר שעדיין לא בא לעולם‪ ,‬כיון שתלוי בברירה‪ ,‬אך אין כאן‬
‫חיסרון בזה שלא אמר באיזה מטבע שיחול‪ ,‬כיון שיכול לחול על אינו מסויים וכאומר בית‬
‫מבתי אני מוכר לך וכארבעים מתוך שמונים וכמקדש א' מב' אחיות וכו'‪.‬‬

‫והנה בדרך אמונה הביא שכיון שתוס' ותוס' הרא"ש עירובין לז‪ .‬ויומא נו‪ .‬וסוכה כג‪:‬‬
‫וקידושין כו‪ :‬רמבן ורשב"א חולין יד‪ .‬וריטב"א סוכה שם ועוד ביארנו כדרך הראשונה של‬
‫התו"י שהחיסרון הוא מצד שלא קבע מקום למעשר שני ומכח זה למד שלמטבע אין צריך‬
‫לקבוע מקום‪.‬‬

‫אלא שעדיין יל"ד בזה דדילמא כ' לענין החילול עצמו של הפירות דלא מהני‪ ,‬אך ה"ה‬
‫לענין המטבע נמי לא מהני כיון שלא סיים על מטבע מסויים‪ ,‬ואמנם הסברא נוטה שיחול‬
‫שם בתערובת כמקדש ארבעים מתוך שמונים‪ ,‬וכשני אחיות‪ ,‬וכמקנה דבר שאינו מסויים‬
‫וכמו שבי' הגרש"ש בתחילת מערכת הקנינים‪.‬‬

‫ר"ש דמאי פ"ז מ"ג דטעמא דר"ש משום שס"ל שאומר באמצעיתו חל‪ .‬ר"ש תרומות פ"ה‬
‫מ"ג כ' דבחפץ זה לא משמע באמצעיתו‪.‬‬
‫וכן בי' בפ"ט ממעשר ה"ט יעוי"ש‪ ,‬וכן בה"י שם יעוי"ש‪.‬‬

‫והנה יש פלוגתא בין רמב"ן חולין יד‪ .‬בשם גאון וריטב"א סוכה‪ ,‬למש"כ הר"ש בדמאי שם‬
‫מ"ד ותוס' ביומא ובסוכה ותוס' במעילה כב' דתנן שחייב לקבוע מקום‪.‬‬

‫רש"י מסכת יומא דף נו עמוד א‬

‫ומיחל ‪ -‬מעשר שני על המעות‪ ,‬דמה שיש בידו לתקן ‪ -‬יתקן‪ ,‬ושותה מן התערובת‪,‬‬
‫וכשיהיו לו כלים יפריש בם התרומה ומעשר‪ ,‬דסמכין אברירה‪ ,‬ולומר‪ :‬זה היה התרומה‪,‬‬
‫והוא שתה חולין‪.‬‬

‫פני יהושע מסכת קידושין דף כו עמוד ב‬

‫ובלא"ה נמי לא ידענא מאי קשיא להו לתוס' וכי לא ניחא ליה לר"י להפריש מיד לקיים‬
‫מצות הפרשת תרומת מעשר וזריזין מקדימין למצות ואף שלא היה מקיים ההפרשה‬
‫כתיקונה לקבוע מקום מ"מ כשיבא לביתו יגמור המצוה כתיקונה‪ .‬ומה שהקשו עוד כיון‬
‫שלא קבע מקום לצפונו או לדרומו מה הועיל כבר תירץ הריטב"א ז"ל דר"ג סבר יש‬
‫ברירה‪ ,‬וכל שכן למאי דפרישית שהתבואה היה עדיין במחובר כשהלך וא"כ מסתמא לא‬
‫היה יודע נמי באיזה מקום התבואה מונחת לקבוע מקום וכל מאי דהוי אפשר לתקוני היה‬
‫מתקן דאף למ"ד אין ברירה הא אסקינן דמספקא ליה וא"כ מוטב לתפוס הספק ולהניח‬
 ‫‪ | 63‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הודאי איסור ובלא"ה נמי הא מילתא דלצפונו או לדרומו פלוגתא דתנאי היא וא"כ שפיר‬
‫מצינן למימר דר"ג ס"ל כאידך תנא‪.‬‬
‫נמצא דלפמ"ש נתיישבו כל קושיות התוס' על פירש"י‪ .‬ועל פירוש התוס' בשם ר"ת ששעת‬
‫הביעור היה ואיירי שפיר שכבר הפריש קשיא לי א"כ מאי שאני עתיד למוד דקאמר וצ"ע‪.‬‬
‫מיהו מסוף דבריהם שכתבו כי לא היה מתוקן משמע שהרגישו בזה ועיין במהרש"ל‬
‫ובמהרש"א ודו"ק‪:‬‬

‫רבי עקיבא איגר מסכת קידושין דף כו עמוד ב‬

‫‪+‬תוד"ה מעשה בר"ג וכו' אדרבה גרע טפי‪ .‬עי' בפנ"י דטבל קיל מתרומה כדאית' ביומא‪.‬‬
‫תמהני‪ ,‬הא אם יאכלו הבני הבית ולא יבא לידי הפרשה ממילא לא יהא תרום‪ ,‬דהא אמר‬
‫רק מה שאני עתיד להפריש וכדאמרי' שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬
‫וכה"ג תמוה לי ברש"י חולין י"ד‪ .‬ד"ה אין ברירה‪ ,‬ונמצא דשותה תרומה‪ ,‬דאיך אפשר‬
‫ששותה תרומה‪ ,‬כיון דמה דשתה ולא בא לידי הפרשה ולא נתקיים בי' מה שאני עתיד‬
‫להפריש‪ ,‬פשיטא דאין עליו שם תרומה‪ ,‬והו"ל לרש"י לפרש כיון דא"ב לא חל עליו שם‬
‫תרומה ושותה טבל‪ ,‬וצע"ג‪.+‬‬
‫‪+‬בא"ד‪ ,‬ועוד קשה כיון דלא קבע מקום‪ .‬צל"ע‪ ,‬דלכאורה עיקר דבעי' קביעת מקום דבעי'‬
‫שיהי' מבורר מקום חלק המעשר‪ ,‬ולאפוקי באומר מעשר בתוך הכרי זה דלא מהני‪ ,‬כיון‬
‫דאינו מבורר מקום חלק המעשר‪ ,‬משא"כ באומר מה שאני עתיד למוד‪ ,‬זהו גופ' הבירור‬
‫דמה שעתיד למוד זהו המבורר חלק המעשר‪ ,‬ומה בכך דעתה עדיין אינו מבורר מ"מ סופו‬
‫שיהי' מבורר‪ ,‬וצע"ג‪.+‬‬

‫תוספות מסכת מעילה דף כב עמוד א‬

‫דתנן הלוקח יין מבין הכותים כו' ‪ -‬מרבי מאיר פריך למה ליה למימר שאני עתיד‬
‫להפריש במוצ"ש כי לא אמר נמי נתפס לה התרומה באחרונה כמו גבי כיסין שפרוטה של‬
‫הקדש באחרונה וי"מ דפריך מרבי יוסי ורבי שמעון דאוסרין דלית להו ברירה דה"נ לימא‬
‫דאין ברירה ולא נהירא דמאן נימא לן דר' יוסי ור"ש היא‪.‬‬
‫‪ | 64‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 65‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫טעות בחשבון‬
‫בו יתברר שבכל ענין תנאי במעשרות‬
‫שדרשו המחמירים‪ ,‬חלה כמה טעויות‬
‫בחשבון‪ ,‬אף לסוברים יש ברירה‪ ,‬ולא‬
‫חישבו שלמעשה יוצא מזה מכשול נורא‬
‫שלשיטתם אלו המעשרים לאחר ההכשר‪,‬‬
‫מכשילים את הרבים באכילת טבלים‬
‫ממש‪.‬‬
‫ואי לא יעשרו יכשלו הסוברים אין‬
‫ברירה באכילת טבלים‪ ,‬ואין ברירה‬
‫אלא לבטל תנאי זה אשר בטעות יסודו‪.‬‬

‫יו"ל ע"י קו הכשרות‬

‫מידע חינם לציבור בעניני כשרות‬
‫‪30-0360909‬‬
 ‫‪ | 66‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בעוה"ר מעשה שטן הצליח ונכנס בחודשיים האחרונים תנאי חדש‬

‫למעשרות בועד הכשרות שמעמיד בסכנה את כל אוכלי מוצרי העדה‬
‫החרדית באכילת טבלים ממש‪.‬‬

‫והנה אף שאלו שהכניסוהו מסתמא היתה כוונתם לטובה‪ ,‬אך לא חישבו‬

‫שיזיק אף למחמירים לעשר בביתם‪ ,‬שהיה להם כמה טעויות בחשבון‪ ,‬ולא‬
‫השכילו להבין להיכן הדבר מגיע‪.‬‬

‫ונפרט דוגמאות מספר‪.‬‬

‫למשל בהתאם לתנאים החדשים‪ ,‬לשיטת הסבורים דיש ברירה בזה"ז‪ ,‬יש‬
‫ליזהר שכל הבא לחתונה וכדו' או כל הקונה מאכל מבושל כקופסאות‬
‫שימורים וכדו' בהכשר העדה החרדית‪ ,‬שלא יעשר‪ ,‬כיון שיתברר למפרע‪,‬‬
‫שמה שהוא עישר היה טבל מעיקרא‪ ,‬ואסר בליעות הטבל את כל מה‬
‫שנתבשל באותה קדירה‪ ,‬שהרי טבל לא בטיל‪ ,‬ויוצא שהכשיל בידים‪ ,‬את כל‬
‫אלו שאכלו עד שהגיע לחתונה‪[ ,‬או בקופסאות השימורים שנקנו ונאכלו‬
‫לפניו] באכילת טבלים ממש‪.‬‬

‫כמו"כ ברגע שהוא מעשר‪ ,‬וכבר נאכל חלקי תפו"א לפני שהוא עישר‪ ,‬יוצא‬
‫שהוי כנבקע הנוד‪ ,‬שגם למ"ד יש ברירה א"א להפריש אם יתברר לאחר‬
‫אכילה‪ ,‬וממילא בעקבות מעשרותיו‪ ,‬מתבטל למפרע כל ההפרשה ויוצא שכל‬
‫אלו המחמירים לעשר לאחר התנאי‪ ,‬מכשילים הרבים ממש‪.‬‬

‫ואי לא יעשרו שנית יוצא שיכשלו למ"ד אין ברירה שהכל טבל וממילא‬
‫מחוייבים לעשר הכל‪.‬‬

‫כמו"כ לא חישבו למשל שלמ"ד יש ברירה כיון שלא נקבע עדיין מקומו של‬
‫המע"ש שהרי תלוי עדיין בדעת המפרישים‪ ,‬ממילא לרוב הראשונים וכנפסק‬
‫ברמב"ם ושו"ע‪ ,‬א"א לחלל מע"ש שלא נקבע עדיין מקומו‪ ,‬ויוצא שמאכילים‬
‫את הציבור מע"ש שאינו מחולל‪ ,‬ואף מי שיחלל את המע"ש בתוך ביתו לפני‬
‫אכילתו לשי' הר"ש במע"ש שא"א כבר לחלל בליעות של מעשר שני‪ ,‬יוצא‬
‫שבכל הדברים שכבר נתבשלו לא יהיה תקנה לבליעות רח"ל‪.‬‬

‫ולאלו שאינם מעשרים בביתם יוצא לאחר כל החישובים שלכל צד שלא‬

‫נבדוק תנאי זה הפסדו רב‪ ,‬בהכשלת הרבים באיסור טבלים ממש‪ ,‬בין למ"ד‬
‫יש ברירה בין למ"ד אין ברירה‪ ,‬ואין לו שום תקנה‪ ,‬ואילו בהעדרו היה נפתר‬
‫רוב הבעיות‪.‬‬
 ‫‪ | 67‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ונפרט לדוגמא בגמ' מבואר דלמ"ד יש ברירה מודה שבכל מקום שיבקע‬
‫הנוד לא אמרי' ברירה‪ ,‬והנה תנאי זה מצוי בו שיאכל המקום שיתברר בסופו‬
‫כנ"ל ששם צריך לחול המע"ר או המע"ש קודם שיפרישו המחמירים מצידו‬
‫השני‪ ,‬וממילא יוצא שכל ההפרשה לא חלה והרי נשאר טבלים‪.‬‬

‫וביותר שיש אף גזירה שמא יבקע הנוד‪.‬‬

‫ובפרט בענין החילול מע"ש כנ"ל יוצא שכל אלו שאינם מפרישים א"כ עדיין‬
‫לא חיללו עבורם את המעשר שני כיון שלא נקבע עדיין מקומו‪ ,‬וממילא יוצא‬
‫שאוכלים מע"ש בלא חילול‪.‬‬

‫וכל בר דעת מבין שעצם ההתנאה על המעשרות שבמקרה ותהיה איזו בעיה‬
‫בתערובת פטור וחיוב וכדו' תתבטל ההפרשה למי שמפריש בביתו‪ ,‬הוא‬
‫שערוריה‪ ,‬שלא יעלה על בן אדם מהישוב‪ ,‬שהרי ודאי שמצוי בו מכשולות‬
‫רבים אם לא יחשבו את כל החשבונות‪.‬‬

‫עוד נתברר שלא חישבו שבצורה שהם עשו את התנאי אף אם הכל יצא‬
‫כשורה ישנה בעיה כיון שכל הה' הפרשות תלויין אחד בשני וממילא הוי‬
‫ברירה‪.‬‬
‫ובסו"ד אין צריך לכל העיון בסוגיא הנ"ל משום שהחזו"א כ' דן ע"ז להדיא‬
‫בספרו בסוף דמאי [אף בציור שלא היו מפרישין כראוי כלל וזה רק בא‬
‫להציל מאיסור גמור] וכ' שאין לעשות תנאי כזה ושאם עושים כן הרי אין‬
‫ברירה בתרו"מ בזה"ז ומתבטלת כל ההפרשה‪ ,‬ק"ו בנידו"ד שאמורים‬
‫להשתדל שההפרשה תהיה כראוי וממילא אין מקום לתנאי זה‪ ,‬וכן הורה‬
‫הגר"ח קנייבסקי בעל הדרך אמונה שעל ההכשרים לכה"פ להוסיף שאם‬
‫תנאי זה מזיק לרבים איננו מתנים כלום‪ ,‬עוד ניבא שם החזו"א שדבר זה‬
‫יגרום לרפיון בכל ההשגחה כיון שהמחמירים לא ישגיחו יותר שיעשו כראוי‪.‬‬
‫ונתברר שכל הענין כאן הוא סוגיא מוסרית‪ ,‬ולא הלכתית‪ ,‬שמאיזה כיוון‬
‫שלא נחשב תנאי זה לעולם יזיק יותר משיועיל למי שאינו מפריש בביתו‪ ,‬ורק‬
‫לפי טעותם שחישבו שיועיל למעשרים בביתם‪ ,‬וכי משום שאני רוצה‬
‫להחמיר‪ ,‬מותר לי לסבך את כל הציבור שאינם מפרישים בביתם‪ ,‬שלהם‬
‫תנאי זה מזיק‪ ,‬שהרי אף לפי הבנתם של כותבי התנאים‪ ,‬הלא מוטב לאלו‬
‫שאינם מעשרים לאכול תערובת של אחוזים מעושרים‪ ,‬מאשר לאכול מאה‬
‫אחוז טבל‪.‬‬
‫ולא בחינם כבר הזהיר הרמ"א כשו"ע בהל' סוכה שבזה"ז שאין אנו בקיאין‬
‫בתנאים‪ ,‬אין לעשות תנאים‪ ,‬כ"ש וק"ו בכאלו דברים מסובכים ועוד שתלויים‬
‫בברירה כפי שרואים להדיא שלא חישבו את כל הצדדים‪ ,‬ולא ימלט שתמיד‬
‫יכול להיות בזה תקלה‪.‬‬
‫‪ | 68‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 69‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫אין ברירה בבליעות‬

‫יבאר שהמתנה על המעשרות שישאר טבל ביד המפרישים והמפריש‬

‫הפריש חלקו לאחר הבישול יש לחשוש לכל מה שהיה באותו‬
‫קדירה‪ ,‬משום בליעות טבל‪.‬‬
‫יראה בחשבון פשוט‪ ,‬שלא הפרישו כלל על הבליעות העתידיות‪,‬‬
‫שהרי התנו שמה שהמפרישים יפרישו יתמעט עפי"ז שיעור‬
‫המעשרות‪ ,‬וע"כ שלא הפרישו כנגד הבליעות‪ ,‬ובפרט שצריך לשער‬
‫כנגד כולו‪ ,‬והרי מיעטוהו משיעור המעשרות‪.‬‬
‫יבאר החילוק בין ממשות לטעם‪ ,‬שהוא דשלבל"ע בשעת הפרשה‪,‬‬
‫וא"א לשייר הפרי טבל ולהפריש הבליעות שיצא ממנו בעתיד‪ ,‬יביא‬
‫דעת האור גדול והנפש חיה שא"א להפריד הבליעות מהממשות‪,‬‬
‫כשם שאמרו בירושלמי שא"א להקדיש אילן ולשייר גידוליו‪,‬‬
‫וכמבואר בשו"ע חו"מ רנז‪.‬‬
‫יביא שהדברים מפורשים להדיא בדברי רבותינו‪ ,‬מהרי"ו‪ ,‬הרמ"א‪,‬‬
‫ש"ך‪ ,‬ט"ז‪ ,‬רעק"א‪ ,‬נפש חיה‪ ,‬בהל' חלה סי' שכג' ושכד'‪ ,‬ואף לדעת‬
‫הב"ח כן הוא באופן שפירש שיחול למפרע‪.‬‬
‫יסיק כי המתנה על המעשרות הרי הוא בכלל מחטיאי הרבים‪ ,‬לא‬
‫מבעיא למה שהארכנו בקונטרסים הקודמים שבין למ"ד יש ברירה‬
‫כיון שהוי כנבקע הנוד‪ ,‬וכ"ש למ"ד אין ברירה‪ ,‬נתבטל כל הפרשתו‬
‫והוי כולו טבלים‪ ,‬ונמצא שמאכיל את כל אלו שלא יפרישו בביתם‬
‫טבלים‪ ,‬אלא אף לשיטתם שסברו שמהני למ"ד יש ברירה‪ ,‬מ"מ‬
‫נמצא שמכשיל את אלו שמעשרים‪ ,‬שכשיעשרו מוצרים מבושלים‬
‫הרי הם גורמים בידים ששאר הציבור אוכל בליעות טבל מחמתם‪.‬‬
‫ונמצא שאף לשיטתם לאחר התנאי אין שום תקנה לכל המוצרים‬
‫המבושלים‪ ,‬שהרי אם לא יעשר יכשל בטבל‪ ,‬ואם יעשר מכשיל‬
‫אחרים בטבלים‪.‬‬
‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬
‫רמת בית שמש ‪ -‬חורף ‪ -‬תשע"א‬
 ‫‪ | 71‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫פתיחה‬
‫במה שפרסמנו מודעה לאפרושי מאיסורא בכל המוצרים המבושלים שהיה עליהם‬
‫תנאי שישאר טבל ביד המפרישים‪ ,‬שאף לסוברים יש ברירה [ולא ס"ל כמש"כ שהוי‬
‫כנבקע הנוד] כיון שכשמעשר א' מהם מתברר למפרע שחלקו היה טבל‪ ,‬וכיון‬
‫שנתבשל באותה קדירה אם שאר הבישולים‪ ,‬הרי יוצא שע"י שמעשר מכשיל הרבים‬
‫באכילת בליעות טבל‪ ,‬ואילו לא יעשר‪ ,‬יכשל הוא עצמו באכילת טבלים‪[ ,‬כיון שיתכן‬
‫שיש בחלקו תערובת טבל‪ ,‬וכן יתכן שא' עישר כבר לפניו וגרם לו בליעות] ויוצא‬
‫שאין תקנה למוצרים המבושלים לאחר התנאי‪.‬‬

‫[ובזה לא יהני אף אם יתנו תנאי על התנאי‪ ,‬שאם מזיק איננו מתנים‪ ,‬כיון שהוא דבר‬
‫שנולד לאחמ"כ‪ ,‬ואם יתנו שאם יזיק בעתיד‪ ,‬שוב הוי גם תנאי זה ברירה‪].‬‬

‫וביארנו מדוע א"א לברר גם הבליעות למפרע‪ ,‬שכיון שבשעת ההפרשה עדיין לא היו‬
‫הבליעות בעולם הוי דשלבל"ע שהרי מתברר למפרע שמשעת הפרשה היה טבל‪.‬‬

‫ויש שהקשו מדוע לא נוכל ללמד זכות שלכה"פ יהיה ברירה גם על הטעם שיצא‬
‫השתא בשעת הבישול מאותו פרי שנתברר שהיה טבל‪ ,‬וכאילו הופרש בליעה זו‬
‫מעיקרא‪ ,‬אף שממשו לא הופרש‪ ,‬ונפרדו רק השתא‪ ,‬וממילא לא יכשלו האוכלים‬
‫משאר התבשיל בבליעות טבל‪.‬‬
‫וע"כ ראינו צורך לבאר האי סוגיא עמוקה של אין ברירה בבליעות שעדיין לא היו‬
‫בשעת הפרשה‪ ,‬אבע"א מצד הסברא והחשבון הפשוט‪ ,‬ואבע"א מדברי רבותינו בזה‪,‬‬
‫וכנפסק בשו"ע חו"מ רנז'‪ ,‬לגבי גידולים‪.‬‬
‫ולצורך זה יש להרחיב בכמה סוגיות א‪ .‬חשבון כמות הבליעות‪ .‬ב‪ .‬ההבדל בין הגדרה‬
‫של ממשות‪ ,‬לטעם‪ ,‬עפ"י הלכה‪ ,‬וממילא הטעם הוי נולד‪ ,‬ומבואר בירושלמי ונפסק‬
‫בשו"ע שא"א להקדיש דבר ולשייר גידוליו‪ .‬ג‪ .‬ביאור דעת מ"ד יש ברירה כפי שהובא‬
‫בס' הישר‪ ,‬שכל מה שפליג על מ"ד אין ברירה‪ ,‬שמחוסר זמן אינו מעכב‪ ,‬אך אם יהיה‬
‫שינוי במציאות‪ ,‬כנידו"ד שהממשות נהפכה לטעם‪ ,‬גם הוא מודה שלא אמרינן‬
‫ברירה וכפי שאמר לגבי נבקע הנוד‪ ,‬וה"ה כאן חלק הממשות שנתהפך לטעם‪ ,‬הוי‬
‫כנבקע‪ ,‬שהרי נעלם ממנו דין ממשות‪ .‬ד‪ .‬דין בליעות טבל ומע"ש לשי' הראשונים‬
‫שחלוקין מממשות‪.‬‬
‫פרק א‬
‫חשבון כמות הבליעות‬
‫מבואר בגמ' שבכל פליטה כיון שלא ידעינן כמה פליט הרי משערינן כנגד כולו‪ ,‬ויוצא‬
‫שאם בישלו למשל תפוח אדמה עם עוף‪ ,‬ורוצים עכשיו לעשר בנפרד את הבליעות של‬
‫הטבל שיש בתוך העוף‪ ,‬צריך לקחת כנגד שיעור כל התפו"א שהרי לא ידעינן כמה‬
‫פליט‪ ,‬ויתכן דפלט כנגד כולו‪ ,‬וא"כ בנידו"ד בתנאי המדובר‪ ,‬אין צריך לפנים שא"א‬
‫לומר ששייר את התפוח אדמה טבל למפרע‪ ,‬ומ"מ עישר למפרע הבליעות שיצאו‬
‫ממנו אח"כ‪ ,‬שהרי א"כ צריך לעשר כנגד כל התפוח אדמה כדי לפטור בליעותיו‪,‬‬
‫והלא הוא פירט ובירר להדיא בתנאי שיחול לפי כמות שעת ההפרשה למפרע‪,‬‬
‫ויתמעטו הפירות שיפרישו המפרישים מכלל החשבון‪ ,‬והריני מצלם מנוסח התנאי‬
‫הארוך‪.‬‬
 ‫‪ | 71‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫[שהרי אם לא יצמצם החשבון לא ירויח כלום] וממילא לפי החשבון הפשוט הרי לא‬
‫הפריש גם על כל בליעותיו‪ ,‬שהרי כיון דלא ידעינן כמה פלט הלא צריך לשער בכולו‪,‬‬
‫כדי להפריש בליעותיו‪ ,‬וממילא אם ירצה להפריש על הבליעות העתידיות שיצא‬
‫ממנו‪ ,‬הרי ממילא הפריש על כולו‪ ,‬ולא שייר ולא התנה כלום‪ ,‬וע"כ שמתנה שיקבע‬
‫לפי שעת ההפרשה ועדיין הבליעות אינם בעולם‪ ,‬והחלק היבש שבשעת הפרשה אינו‬
‫מופרש‪ ,‬וא"כ יוצא שברגע שזה מתברר למפרע יוצא שהמבשל בישל טבל עם חולין‪,‬‬
‫ונאסר כל התערובת מחמת בליעות הטבל‪.‬‬

‫ומה שנקטנו כנגד כולו הוא רק כדי להמחיש הדבר‪ ,‬לעין הקורא‪ ,‬אך ה"ה על כל‬
‫שיעור שלא יהיה‪ ,‬כגון שנימא ששייר מחצית מהפרי‪ ,‬א"כ צריך להתמעט מחצית‬
‫מהפרי מכלל החשבון‪ ,‬והאיך שייך לומר שתיקן גם על שיעור הבליעות שיצאו‬
‫ממחצית פרי זה‪.‬‬
‫ויעוי' חזו"א סימן טו' ס"ק ט' ז"ל‪ .‬טבל שנתבשל עם החולין מין בשאינו מינו‬
‫מפריש ממשו על טעמו כיון דטעם כעיקר דאוריתא וצ"ע כמה מעשר הוא נותן על‬
‫הטעם כיון דאין בו ממש אין לו מדה ומשקל‪ ,‬ואפשר דמשתער כפי מדת הממש‬
‫שנותן טעם כזה‪ ,‬ומעשר גם מיניה וביה וכמש"כ סי' ד' ס"ק טו'‪ .‬מיהו אפשר דמע"ש‬
‫שעשה בטעם אין לו פדיון וצריך להפרישו ולקברו וכמש"כ שם‪ :‬עכ"ל‪.‬‬
‫פרק ב‪.‬‬
‫יבאר שדין בליעות כדין גידולין שא"א להפרידן מהגוף טרם שבל"ע‪.‬‬
‫הנה מצאנו הרבה יותר מזה בדעת רבותינו‪ ,‬שאף האומר שאינו מפריש השתא אלא‬
‫בעתיד אינו יכול לשייר הבליעות שיצאו מהדבר שיפריש בעתיד‪ ,‬שהנה יש פלוגתא‬
‫גדולה אם יש דין כבוש בלח‪[ .‬יעוי' בשדי חמד חמץ ומצה סימן ג' או"ז שהאריך בזה‬
‫והכריע דלא שייך כלל] והסוברים שאי' דין כבוש גם לח בלח‪ ,‬הקשו מהלוקח יין‬
‫מבין הכותים דתנן בדמאי פ"ז מ"ד שהוא אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש‬
‫בעתיד הרי הן תרומה וכו' ולפירושים שהכונה שמפריש בע"ש ויוציא רק במוצ"ש‪,‬‬
‫איך מותר לשתות את היין עד מוצאי שבת והא תפ"ל שנאסר גם החולין ע"י זה‬
‫שהי' כבוש ומעורב יחד מעל"ע שלם עם התרומה ונאסר הכל מחמת דין כבוש‪.‬‬
‫וביתרון האור שבסוף משניות זרעים להגדול ממינסק ז"ל הביא קושיא זו בשם חכם‬
‫אחד‪.‬‬
‫וכתב שם דאין לומר דהוי כאילו התנה בתחילה שהוא עושה תרומה רק את היין‬
‫שישאר למוצ"ש ולא את הטעם הנפלט מהם משום דאפילו אם היה משייר כן‬
‫להדיא ג"כ לא מהני כמו"ש בירושלמי פסחים דלא מצי איניש להקדיש אילן ולשייר‬
‫הגידולין לעצמו וה"נ גם כאן‪.‬‬
‫וא"כ כ"ש בנידו"ד שלהדיא שייר למפרע לפי שעת הפירות היבשים‪ ,‬שבשעת‬
‫הפרשה‪ ,‬שהרי חלות המעשר הוא בשעת הפרשה‪ ,‬ולא אמר מה שאני עתיד‬
‫להפריש יהא תרומה‪ ,‬דלא שייך לומר שהוברר שהפריש הבליעות של הדבר היבש‬
‫שממשו נתברר שלא הופרש‪ ,‬ובשעת מעשה עדיין לא היה הבליעות שיצאו ממנו‪,‬‬
‫אלא שהיה מוגדר כחלק ממששו ממש שע"ז התנה שלא מפרישו‪.‬‬
 ‫‪ | 72‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וכדבריו כ' גם הנפש חי' מכח דברי הירושלמי הנ"ל‪.‬‬

‫וכן נפסק בשו"ע חו"מ סי' רנ"ז דאי אפשר להקדיש הגוף ולשייר הפירות‪ ,‬כמבואר‬
‫בירושלמי‪ ,‬ובשו"ת הרשב"א‪.‬‬
‫ובטעם הדבר שהשוו גידולין לבליעות הוא פשוט‪ ,‬שהרי מבואר בכל הש"ס שאי'‬
‫הגדרה של ממשו‪ ,‬ואי' הגדרה של טעם כעיקר‪ ,‬ואין הבליעה דבר ממשי כלל‪ ,‬שלא‬
‫קרבו זא"ז כלל‪ ,‬ולא מבעיא לסוברים טעם כעיקר לאו דאוריתא‪ ,‬שבודאי אינו‬
‫האיסור הממשי‪ ,‬אלא אף לסוברים טעם כעיקר דאורייתא‪ ,‬הלא הוא גזה"כ‬
‫מיוחדת הנלמד ממשרת‪ ,‬שכל דבר שאינו בעין הרי לפי הגדרת התורה הרי הוא לא‬
‫קיים כלל‪ ,‬אלא שאם נכנס למקום אחר הרי הוא אוסרו מחמת חידוש התורה של‬
‫טעם כעיקר‪ ,‬שאותו חלק שקיבל ממנו נהיה לו דין של טעם כעיקר מחמת הבליעה‬
‫שבתוכו אך היום כולו טבל משום טעם כעיקר וחנ"נ [ויעוי' נדרים בסוגיא דגידולי‬
‫טבל דלכאורה השוו בליעות לגידולין]‪.‬‬
‫ואף מי שירצה לחלוק על דעתם הנ"ל ולומר דאפשר לשייר תרומה עתידה בטעם‪,‬‬
‫הוא רק בגוונא שאומר מה שאני עתיד אח"כ להפריש יהא תרומה מעכשו דרק מה‬
‫שמפריש לבסוף הוא דהוי תרומה למפרע ולא הטעם שכבר נפלט קודם‪.‬‬

‫אך בנידו"ד שהוא להיפך שמברר את חלק למפרע בודאי אמרינן דלאו כל כמיניה‬
‫לאתנויי שהוא קורא שם חוץ מהטעם שיפלט מהם אח"כ‪ ,‬או גם על הטעם שיכנס‬
‫בהם אח"כ‪.‬‬
‫שוב התקשר אלי יהודי מב"ב שהרב זאב ברטלר שליט"א אמר לו שבשעה שעשו את‬
‫התנאי לא חישבו באמת מה יהיה על המוצרים המבושלים שיתבררו לאחר שכבר‬
‫נתבשלו‪ ,‬ועכשיו הוא לומד את זה עם אביו‪ ,‬והם בודקים את הסוגיא ומצאו להדיא‬
‫כמש"ככו בספר החו"ב בדמאי והריני מצטט משם ז"ל‪ .‬בדמאי סי' יא' ס"ק ג' ד"ה‬
‫ונראה דאיירי באוכל פירות חיין אבל במבושלין אין לו תקנה זו דכיון שהע"ה מבשל‬
‫עם פירותיו הרי פירותיו נותנין טעם בפירות שיאכל החבר‪ ,‬ולעשרינהו אינו יכול‬
‫דלא מסתבר שיהא אפשר לעשר טעם שעתיד לצאת מן הפרי בעוד שהוא בפרי‬
‫והפרי טבל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫וממילא באמת התנאי גורם מכשול לשיטת הסבורים דתנאי זה מועיל דבכה"ג יש‬
‫ברירה‪ ,‬דהרי כשמעשר הרי מברר למפרע שהוא מכניס טבל לקדירה‪ ,‬ואוסר‬
‫לכולם מחמת הבליעות‪ ,‬וכן נ"ט בכלים וכו'‪.‬‬

‫כו כדברי המהרי"ו וכל רבותינו שיבואר בפרקין לקמן [וכ"ש לאור גדול והנפש חיה] שא"א לעשר על‬
‫בליעות שיצא בעתיד‪ ,‬וכבר כתבתי שגם בחשבון לא שייך שהרי אם רוצים לעשר הבליעות שיצאו‬
‫בעתיד‪ ,‬צריך לעשר כנגד כולו‪ ,‬שהרי לא ידעינן כמה פליט‪ ,‬וא"כ שוב עישרו כנגד הכל ובטל כל‬
‫התנאי] אלא שחישבו שדברי החו"ב סותרים לכאורה את הצ"ע של החזו"א על המהרי"ו בדמאי סי'‬
‫יג' ס"ק יד'‪ ,‬אך יעוי' לקמן בפ"ה שנבאר בטוב טעם ודעת בה' אופנים‪ ,‬שאין הדברים סותרים כלל‪,‬‬
‫ובנידו"ד ודאי דגם החזו"א ס"ל דא"א לשייר הטבל ולהפריש מה שיצא ממנו‪.‬‬
 ‫‪ | 73‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫פרק ג‬
‫דברי הרמ"א בבליעות חלה אף בחו"ל וכ"ש בא"י‪.‬‬

‫והנה מה שכתבנו בפרק הקודם שעד כאן לא חידש האור גדול אלא באופן שמעשה‬
‫ההפרשה היא מכאן ולהבא‪ ,‬אמנם בנידו"ד שהמעשה ההפרשה והבירור היא‬
‫למפרע‪ ,‬בזה פשיטא לכו"ע שא"א לשייר הפרי טבל‪ ,‬ומ"מ לעשר מה שיצא ממנו‬
‫בעתיד‪ ,‬והדברים מפורשים בדברי רבותינו‪ ,‬מהרי"ו‪ ,‬הרמ"א‪ ,‬ש"ך‪ ,‬ט"ז‪ ,‬רעק"א‪,‬‬
‫נפש חיה ועוד ‪.‬‬

‫שהרי לענין חלה כתב הדרכי משה ביו"ד סימן שכ"ג סק"ד וז"ל‪ :‬כתב מהרי"ו‬
‫בתשו' סימן מ"ח על עיסה שנתבשלה ולא ניטל ממנה חלה ופסק דיש ליטול עדיין‬
‫ויטול מעט שיהא בשאר העיסה ק"א נגד החלה ולא יהא נאסר העיסה מן החלה‬
‫עכ"ל‪ .‬וצ"ע דהא אמרינן חלת חו"ל אוכל ואח"כ מפריש ולא מחלקינן בין אם היה‬
‫ק"א בפת נגד החלה או לא‪ ,‬ונראה דהואיל וחלת חו"ל דרבנן לא מחמירין שתאסר‬
‫למפרע אלא דוקא מכאן ולהבא אם נתערבה לאחר שהופרשה לחלה עכ"ל‪.‬‬
‫והנה ביאור דברי המהר"י וייל במש"כ במפריש מעיסה שנתבשלה‪ ,‬שצריך שישתייר‬
‫קא' כנגד החלה‪ ,‬אעפ"י שרק השתא מפריש חלה וקודם עדיין היתה טבל‪ ,‬והשתא‬
‫הלא נוטל ג"כ על הבליעות וא"כ מה החיסרון שנתנה טעם‪ ,‬הלא בשעתה הייתה‬
‫עדיין טבל‪ ,‬והשתא כשמפריש‪ ,‬מפריש גם על בליעותיה‪[ ,‬ואף הרמ"א מודה לו בחלת‬
‫ארץ ישראל]‪.‬‬
‫ומבוארין הדברין שכיון שאיירי שכבר אכל מהעיסה‪ ,‬אלא שבחלת חו"ל התירו רבנן‬
‫להפריש אף לאחר אכילה‪ ,‬וע"כ שתיקנוהו שיחול כעין ברירה למפרע‪ ,‬וממילא יוצא‬
‫שבשעת מעשה כבר היה כחלה‪ ,‬ונתנה אח"כ טעם בשאר וע"כ צריך לשייר כשיעור‬
‫קא'‪ ,‬ולא אמרינן שהבליעות שיצא ממנה על זה לא אומרים שיתברר החלה למפרע‪,‬‬
‫שכיון שהחלה חלה למפרע ע"כ שא"א להפריש בליעותיה ממנה‪.‬‬
‫שו"ר שהביאור שכתבנו‪ ,‬מפורש בדברי מהרי"ו‪ ,‬הביאם הט"ז בסי' שכד' סקט"ו‬
‫ז"ל‪ .‬וכתב מהרי"ו בתשובה סימן מח' וז"ל על העיסה שלא נטלו ממנו חלה‬
‫ונתבשלה לא שייך הכא ביטול דכל העיסה טבל כיון שלא הורמה חלתה ומ"מ נראה‬
‫דאיכא תקנה כגון ליטול ממנה חלה לאחר שנתבשלה ויקח ממה שישער בעיסה יותר‬
‫ממאה ואחת ואע"ג דכשנתבשלה היתה הכל טבל מ"מ כיון דאחר כך הפריש אמרינן‬
‫ברירה דבדרבנן אמרינן ברירה דהכי איפסק בפ' בתרא דביצה ותו גבי חלת חוצה‬
‫לארץ קי"ל כשמואל דאמר אוכל והולך ואח"כ מפריש אלמא דאמרי' ברירה עכ"ל‪.‬‬
‫וכ' ע"ז הט"ז‪ .‬ומו"ח ז"ל חולק על זה דאין צריך ביטול באחת ומאה אלא כשכבר‬
‫הורמה ואח"כ נפלה לתבשיל מה שאין כאן כאן דכשיפריש יתוקן כל מה שנתבשל‬
‫ולע"ד נראה דברי מהרי"ו נכונים דהוקשה לו כיון שיש בעיסה זו חלקו של כהן והוא‬
‫מבשל כולה נבלע טעם האיסור בכולה ולא מהני ההפרשה אח"כ וראיה לזה מזרוע‬
‫בשילה בפ' גיד הנשה דאמרינן התם דמבשל הזרוע שהיא חלקו של כהן עם הבהמה‬
‫והיא בטילה בששים ומהתם ילפינן שיעור ששים לביטול וא"כ הדברים ק"ו דמה‬
‫דמה התם דאמרה תורה בפי' שלא יתנו לכהן רק אחר הבישול אפ"ה אי לאו הביטול‬
‫היה אוסר שאר הבהמה ולא אמרינן שאין חלק של כהן מתחיל רק אחר הבישול‬
‫אלא אוסר למפרע ק"ו כאן בחלה שהחיוב ליתן משעת הגלגול ודאי אוסרת כל‬
‫העיסה אם אין שם ביטול נגדה וא"ל שאני זרוע דאי אפשר בענין אחר משא"כ כאן‬
‫שאפשר להפריש על זה ממקום אחר ונמצא אין כאן איסור ודאי זה אינו דמ"מ כל‬
‫זמן שלא הפריש יש איסור בעיסה זו וראיה מדברי תרומת הדשן סימן נד' שביאר‬
 ‫‪ | 74‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דלדעת רש"י בסאה תרומה שנפלה לאחת ומאה של חולין דבטלה וצריך להרים‬
‫חלקו של כהן ואי בעי יוכל לתת לו מעות בעד חלקו ואפ"ה אמרינן כל כמה דלא‬
‫יהיב דמי אסור לאכול הכל כ"ש כאן דודאי איסור גמור יש בכל העיסה כל זמן שלא‬
‫הפריש חלה א"כ החלה שיש בעיסה זאת אסרה הכל כל שאין ביטול נגדה כיון שאינו‬
‫מפריש עד לבסוף אמאי לא אמרינן דמה שאכל תחילה היה איסור מצד שלא הפריש‬
‫עדיין ואפשר שמה שאוכל הוא החלה אלא ע"כ דבשעה שמפריש אח"כ אמרינן‬
‫ברירה למפרע שלא היה שם חלה יותר ה"נ כן הוא לענין תערובת ונתינת טעם‬
‫בעיסה ונמצא דברי מהרי"ו נכונים מאד וכן ראוי לנהוג במי ששכח להפריש חלה‬
‫דדינו שאוכל ואח"כ מפריש שיפריש אח"כ חלק קטן מאד עד שתהיה באותה עיסה‬
‫שאפה קא' נגדה ואע"פ שרמ"א לא הביא זה מ"מ הלכה היא ודברים נכונים הם‬
‫כנלענ"ד‪.‬‬
‫הרי דלא מבעיא דהדברים מפורשים בדברי מהרי"ו והרמ"א והט"ז [ובש"ך לענין‬
‫א"י]‪ ,‬והגרעק"א‪ ,‬אלא אף הב"ח שפליג עד כאן לא פליג אלא באופן שמתקן מכאן‬
‫ולהבא‪ ,‬אך באופן שמתברר הטבל למפרע מדין ברירה‪ ,‬הדברים פשוטים לכו"ע דלא‬
‫שייך להפריד ולברור הבליעות מהפרי למפרע‪ ,‬ולומר שאעפ"י שהפרי לא הופרש‪,‬‬
‫הבליעות שעתידין לצאת ממנו כבר הופרשו‪ ,‬כשם שכ' מהרי"ו להדיא בדין הברירה‪.‬‬

‫וכן הוא בש"ך יורה דעה סימן שכג ואם חזרה ונתערבה כו' ‪ -‬להכי נקיט לישנא‬
‫דאם חזרה ונתערבה לאפוקי אם לא הפריש חלה כלל דאז אפי' אם אין ק"א בעיסה‬
‫מותר בכל ענין וכדלקמן דאוכל והולך ואח"כ מפריש כדכתב בד"מ וז"ל כתב‬
‫מהרי"ו בתשובה סימן מ"ח על עיסה שנתבשלה ולא ניטל ממנה החלה דיש ליטול‬
‫עדיין ויטול מעט שיהא בשאר העיסה ק"א נגד החלה ולא יהא נאסר העיסה מן‬
‫החלה עכ"ל וצ"ע דהא אמרינן חלת ח"ל אוכל ואח"כ מפריש ולא מחלקינן בין היה‬
‫ק"א בפת נגד החלה או לא ונראה דהואיל וחלת ח"ל אינו אלא מדרבנן לא מחמרינן‬
‫שתאסר למפרע אלא דוקא מכאן ולהבא אם נתערבה לאחר שהופרשה החלה ולכן‬
‫נ"ל דאף לדברי המחמירין שאינה בטלה אלא בק"א היינו אם נתערבה לאחר‬
‫שהופרשה הואיל והיה עליה שם חלה מעיקרא אבל בכה"ג שלא היה עליה שם‬
‫חלה מעולם אין להחמיר וכ"ש דהרמב"ם סובר דאפילו לערב לכתחלה שוה בשוה‬
‫שרי בכה"ג כן נ"ל‪ ,‬ועוד נ"ל דאפי' לדברי מהרי"ו דפשוט הוא דאם היה במים‬
‫שנתבשל בהן העיסה ס' דשרי מטעם סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו‬
‫ומבטלו ואח"כ יכול ליקח מעט עד שיהא במים ס' כנגדו ושרי עכ"ל ד"מ וכ"פ הב"ח‬
‫לק' ס"ס שכ"ד‪:‬‬
‫הרי מבואר בש"ך כרמ"א שדוקא בחלת חו"ל שזה רק מדרבנן הקילו שיכול להפריש‬
‫לאחר אכילה‪ ,‬ולא נימא שאכל בליעות‪ ,‬אך בארץ ישראל ודאי יאסור משום‬
‫בליעותיה ולא ס"ד לומר ברירה בבליעות למפרע‪.‬‬
‫וכ"ה בתשו' נפש חיה חיו"ד סימן פ"ט שהורה הלכה למעשה להחמיר גם בחו"ל כיון‬
‫שנראה מהט"ז שמחמיר גם בחו"ל ואסר כשיעור כדי נטילה במפריש חלה ממצה‬
‫אפויה עיי"ש ובהגהות רע"א ביו"ד סימן שכ"ג ובשו"ע או"ח סי' תס"ז סעיף י"א‪.‬‬
‫ולמדנו מדברי כולם דעכ"פ בחלת א"י אף בזה"ז שהוא רק מדרבנן שפיר סברי גם‬
‫הד"מ והש"ך כהמהרי"ו כיון דבא"י ליכא קולא דאוכל ואח"כ מפריש‪.‬‬
‫הרי נתברר בדברי רבותינו הפוסקים דיש להחמיר בשיעור בליעה דטבל של החלה‬
‫כהיתה תרומה למפרע להצריכה שיעור ביטול של קא' אעפ"י שכשהוא מפריש החלה‬
‫הוא מפריש גם על בליעותיו‪ ,‬כיון שחל כביכול למפרע וא"א להפריד בליעותיה‬
‫ממנה‪.‬‬
 ‫‪ | 75‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וא"כ על אחת כמה וכמה בנידו"ד שאיירי בתרו"מ שעיקרה דאורייתא בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬והתנה בברירה שכל מה שיפרישו המחמירים אינו מעשר‪ ,‬וישאר טבל‬
‫למפרע‪ ,‬ושוב בישלוהו בקדירה שודאי אוסר ע"י הפרשתו את כל הבישולים‬
‫בקדירה‪.‬‬
‫ואף מי שירצה לחלוק על דעת המהרי"ו‪ ,‬וכדעת הב"ח‪ ,‬זה רק משום שס"ל שבחלה‬
‫ההפרשה חלה מכאן ולהבא ולא למפרע‪ ,‬אך בנידו"ד אין צריך לפנים‪ ,‬שהרי פירש‬
‫להדיא שההפרשה הראשונה חלה למפרע‪ ,‬ולא מכאן ולהבא‪ ,‬ומתברר שמה‬
‫שהמפריש מפריש השתא נשאר טבל למפרע‪ ,‬ובזה בודאי לא שייך לומר לכו"ע‬
‫שאעפ"י שמשייר הפרי טבל‪ ,‬מ"מ מעשר מה שיצא ממנו בעתיד‪.‬‬
‫[ובמאמר המוסגר יש לבאר בנידו"ד בתרו"מ דמצד ההפרשה המחודשת השתא‪,‬‬
‫פשיטא‪ ,‬שהיא חלה רק מכאן ולהבא‪ ,‬ולא למפרע‪ ,‬וממילא אינה מתקנת הבליעות‬
‫הקודמות של הטבל שיצאו ממנה‪ ,‬דעד כאן לא קאמרי' הני אחרונים שחל למפרע‪,‬‬
‫רק בחלה שחיובה משעת גלגול‪ ,‬ממילא אמרי' שבהפריש לאחר אפיה הוי כחל‬
‫למפרע משעת גלגול‪ ,‬אך בתרומות ומעשרות פשיטא שחל רק מכאן ולהבא‪ ,‬שאם‬
‫היה חל למפרע א"כ לא היה שייך להפריש לאחר בישול‪ ,‬שנמצא לעולם שהתרומה‬
‫חלה למפרע ומדמעת כל התבשיל‪ ,‬ולא שייך שם ביטול בקא' כחלה דשיעורה בכל‬
‫שהוא‪ ,‬אלא לפי שיעור התרומת מעשר‪ ,‬וזה לא יתכן וכמו שהאריך המנח"ש להוכיח‬
‫ממשניות מפורשותכז‪ ,‬וממילא בנידו"ד כל האוכלים קודם ההפרשה המחודשת‪,‬‬
‫נתברר שאכלו בליעות טבלים‪ ,‬ובאמת גם מכאן ולהבא אין פשוט הדבר שחלה‬
‫הפרשתו גם על הבליעות‪ ,‬שהרי עד כאן לא נקטינן כדרך אמונה‪ ,‬שהמפריש ולא‬
‫פירש על הבליעות‪ ,‬דהוי כלב ב"ד מתנה שחל ממילא‪ ,‬כמבואר בתוספתא לענין גפת‬
‫וזגין‪ ,‬אלא לגבי הבליעות שלו‪ ,‬אך לומר שמתקן את כל הבליעות של האחרים צ"ע‪].‬‬

‫כז בפ"א דמעשרות מ"ז "לא יתן לקדרה ואלפס כשהן רותחין"‪ ,‬וכן בפ"ד מ"א "הכובש השולק‬
‫המולח חייב"‪ ,‬ובמ"ד "שותין על הגת בין על החמין"‪ ,‬ובפ"ב דתרומות מ"ו "ולא מן המבושל על‬
‫שאינו מבושל"‪ .‬ואיכא נמי עוד כמה משניות מפורשות דמוכח שאפשר להפריש תרו"מ גם מן‬
‫המבושל‪ .‬ואיתא נמי בירושלמי פאה פ"ח ה"ג אהא דתנן התם שכן דרך בעל הבית להוציא מאלפסו‬
‫"דבית אסי בשלון ירק אנשין מתקנתיה סלק גמליאל זוגי ותקניה מן גו לפסיה"‪ .‬ובפ"א דדמאי ה"ג‬
‫איתא דר' יוחנן כד הוי אכיל אפילו קופד אפילו ביעה היה מתקן אותם מפני שחשש למשקין שבהן‪.‬‬
‫וכן בפ"ז ה"א הוה עובדא באשה אחת שבשלה ירק שאינו מעושר ושלח ר' אושעיא לזבדי ותיקן‬
‫את הירק ומשמע בכל הנך עובדי שהתיקון היה מיניה וביה ולא ממקום אחר‪ .‬ומעתה אם ננקוט‬
‫כהמהרי"ו גם בתרו"מ נמצא שהתרומה והתרומת מעשר כבר נאסרו לזר למפרע תיכף עם תחילת‬
‫בישולם וא"כ הרי צריך כל התבשיל כולו להיות אסור מחמת פליטת הטעם שלהם‪ ,‬דבשלמא גבי‬
‫חלה מצא תקנה להפריש פחות מק"א משא"כ בתרו"מ ששיעורן קצוב הרי א"א כלל למעט שיעורן‪,‬‬
‫והיה נלענ"ד דשאני הפרשת חלה שעיקר חיוב ההפרשה הוא בעודה עיסה קודם שתאפה משום‬
‫דראשית עריסותיכם כתיב כמבואר בב"י או"ח סימן תנ"ז [ודלא כהרידב"ז שכתב בירושלמי פ"ב‬
‫דדמאי ה"ד דחובת הפרשת חלה מן העיסה הוא רק משום דזריזין מקדימין למצוות‪ ,‬ועיין בקצוה"ח‬
‫סימן רמ"ג סוף ס"ק ח']‪ ,‬ואי לאו דמרבינן בספרי מדרשא שאם לא הפריש מן הבצק מפריש גם מן‬
‫הפת הו"א דתו לא מהני ליה כלל הפרשה‪ ,‬ולכן שפיר סובר המהרי"ו שנעשה חלה למפרע משעה‬
‫שהיתה עיסה שאז הוא עיקר חיובו‪ .‬משא"כ אם הפריש חלה מן הבצק אע"פ שכבר היתה עיסה‬
‫מאתמול מודה שפיר גם המהרי"ו דלא אמרינן כלל שנעשה חלה למפרע משעה שנעשה עיסה‪ .‬וכיון‬
‫שכן נראה דגבי תרו"מ אף אם מפריש מהאפוי ומהמבושל הרי זה דומה להפרשת חלה מן הבצק‬
‫דאמרינן שגם להמהרי"ו חייל רק מכאן ולהבא ולא למפרע‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
 ‫‪ | 76‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואסיים במילתא דמתאמרא בבי מדרשא דבריסק‪ ,‬שאם לדעת הגרי"ז שהיוצא אינו‬
‫הפרי שהיה קודם וס"ל שא"א לעשרו א"כ ק"ו בן בנו של ק"ו שבליעה לא מוגדר‬
‫הדבר שהיה קודם‪ .‬וא"א לומר שהוברר למפרע שהבליעות שיולדו ונכנסו השתא‬
‫מהפרי הטבל‪ ,‬נתעשרו למפרע‪.‬‬
‫וזהו הביאור מה שהגדול ממינסק לא הוכיח מדעת המהרי"ו‪ ,‬משום שהוא איירי‬
‫בציור ההפוך שאת מעשה ההפרשה הוא עושה מכאן ולהבא‪ ,‬במוצ"ש‪ ,‬ואף בזה‬
‫חידש שא"א להפריד הבליעות מהממשות‪ ,‬ואין ראיה מנידון דהמהרי"ו ששם חל‬
‫למפרע כדין ברירה ובודאי א"א להפריד הבליעות שיוצרו לאחר מעשה ההפרשה‪.‬‬
‫וכחילוק זה למעשה מצאנו בסו"ד המנח"ש ז"ל שם חלק א סימן נד‪ .‬מ"מ לולא‬
‫דמסתפינא הי' נ"ל פשוט דכל זה דוקא בכה"ג שמברר את חלק החלה והתרומה דאז‬
‫שפיר אמרינן דלאו כל כמיניה לאתנויי שהוא קורא שם חוץ מהטעם שיפלט מהם‬
‫אח"כ‪ ,‬משא"כ בכה"ג שאומר מה שאני עתיד אח"כ להפריש יהא תרומה מעכשו‬
‫בכה"ג מסתבר דרק מה שמפריש לבסוף הוא דהוי תרומה למפרע ולא הטעם שכבר‬
‫נפלט קודם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫ולמדנו לנידו"ד שההפרשה חלה למפרע ומתברר שאותו חלק שהמפריש הפריש‬
‫השתא מעולם לא הופרש ונשאר טבל למפרע‪ ,‬דבודאי אוסר בליעותיה‪ ,‬ולא שייך‬
‫לומר ששייר את הפרי טבל‪ ,‬ומ"מ כבר הפריש על הבליעות שיצא ממנו בעתיד‪.‬‬
‫וכל זה כתבנו לשיטתם של מצדדי התנאים‪ ,‬אך לשיטתינו בודאי כיון שהתנו בכזה‬
‫סוג ברירה כנבקע הנוד‪ ,‬שלא יהיה קיים בשעת הבירור‪ ,‬ממילא לא חלה ההפרשה‬
‫כלל‪ ,‬והכל ממילא טבל‪ ,‬ושפיר מותר לעשר כל אחד לפני שאוכל בכל מקום‪ ,‬ובכל‬
‫מצב‪.‬‬
‫פרק ד‬
‫בענין בליעות לגבי חילול מע"ש וטבל‪.‬‬
‫והנה כל מש"כ הוא לענין ברירה בבליעות‪ ,‬שא"א לברר מעיקרא כיון שהוי‬
‫דשלבל"ע‪ ,‬שבשעת המעשרות עדיין לא היה קים המציאות של בליעה‪ ,‬ודבר זה‬
‫שבליעה הוא משהוא אחר לגמרי ואינו כחלק מממשות למדנו מעצם זה שהוצרך‬
‫קרא לטעם כעיקר‪ ,‬וכ"ש למ"ד שהוא רק דרבנן‪ ,‬והרבה יותר מזה מצאנו שיטות‬
‫ברבותינו שלא פשיטא להו כלל‪ ,‬שבכלל אפשר לתרום מבליעות‪ ,‬וא"כ ק"ו שא"א‬
‫לחלקו ולעשרו למפרע‪ ,‬כשהוא עדיין לא קיים כלל‪.‬‬
‫שהנה בהתוס' רי"ד בסוף מהדו"ת למס' ע"ז כתב דאם נתערב טעמו של טבל בדבר‬
‫אחר אין תקנה בהפרשה וכן טעמו של מעשר שני אין לו תקנה בחלול עיי"ש‪.‬‬

‫ומה שכתב לענין חילול מע"ש הוא מפורש כדבריו בר"ש במסכת מע"ש והחזו"א‬
‫החמיר כן להלכה‪.‬‬
‫ומבואר טעמו משום שכל הענין של בליעה שהוא דרגה אחרת לגמרי מממשות לגבי‬
‫הפרשה‪.‬‬
‫והנה לענין הפרשה מבליעות על הבליעות שכ' התו' רי"ד שא"א‪ ,‬הדברים כמעט‬
‫מפורשים בדברי הרמ"א בשו"ע בסי' שכד' סעי' כב' ז"ל‪ .‬הגה‪ :‬האופה פשטיד"א‬
 ‫‪ | 77‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מעיסה שלא הורמה חלתה‪ ,‬ובתוכו בשר‪ ,‬מותר להפריש מעיסה אחרת החייבת‬
‫בחלה על זו‪ ,‬ונפטר ג"כ טעם העיסה הנכנס בבשר (ב"י בשם תשובה)‪.‬‬
‫וכ' הט"ז דמעיסה פשטידא עצמה לא כיון שיש בה כבר טעם בשר‪ .‬והשיגו הדגול‬
‫מרבבה והנתיה"מ דלכאורה טעם בשר הנבלע בעיסת הפשטיד"א אינו מזיק להעיסה‬
‫לענין חלה דהטעם אין מבטל הממש‪.‬‬
‫ולכאורה הביאור בזה דס"ל לט"ז שאף ששיעור חלה מהתורה בכל שהוא‪ ,‬אך הכל‬
‫שהוא עצמו‪ ,‬צריך להיות מלא באיכותו‪ ,‬אך בנבלע בו טעם בשר ממילא איקליש כח‬
‫החלה שבו‪ ,‬ואינו באותו דרגה של חלה אחרת‪ ,‬אלא שקצ"ע לפי"ז שא"כ בכל‬
‫מוצרים מבושלים לא נוכל להפריש תרומות ומעשרות מיניה וביה‪ ,‬כיון שנבלע בו גם‬
‫טעמים אחרים‪ ,‬וגם בסברא צ"ב‪ ,‬דעד כמה שאיקליש בעיסה עצמו‪ ,‬ונחשב דרגה‬
‫פחותה‪ ,‬ק"ו שאיקליש גם הבליעות חלה שבבשר וא"כ הוי מדרגה על דרגתו‪,‬‬
‫[ולכה"פ מהחמור על הקל] ע"כ נראה דאפ"ל דהט"ז ביאר שהבליעות שבתוך הבעין‬
‫הם המתקנות את הבליעות שבבשר‪ ,‬ולא הממשות שבבשר מתקנת את הבליעות‪,‬‬
‫וממילא כל שיקח מעיסה זו גופא שבליעותיה הם בליעות גם של בשר אין יכול‬
‫לתקנה מיניה וביה‪ ,‬משא"כ בלוקח ממקום אחר שפיר הוי הבליעות שבתוך הבעין‪,‬‬
‫רק בליעות של חלה ומתקנת את הבליעות של חלה שבתוך הבשר‪.‬‬
‫והש"ך בס"ק כד כ' האופה פשטיד"א כו' ‪ -‬זה פשוט דיכול להפריש מעיסה אחרת על‬
‫זו אבל המ"כ שהביא ב"י אשמועינן דיכול להפריש חלה על הבשר גופיה דאף על גב‬
‫דבבשר ליכא אלא טעמא לחוד לא אמרינן דהוי כמפריש מחיוב על הפטור דטעם‬
‫כעיקר נמי דאורייתא ע"ש ודו"ק‪:‬‬
‫ולכאורה עד כאן לא קאמרי כולם אלא להפריש מעיסה עצמה על הבשר‪ ,‬אך‬
‫להפריש מהבשר עצמו זה לכאורה משמע שא"א לכו"ע‪ ,‬וצ"ב מדוע לא יפריש‬
‫מהבשר על הבליעות שבבשר מיניה וביה‪ ,‬דהם באותו דרגה‪ ,‬ומבואר לכאורה כתוס'‬
‫רי"ד שא"א להפריש מבליעות על בליעותכח‪ ,‬ורק מהבעין עליהם‪.‬‬
‫אמנם החזו"א בדמאי ‪ -‬סימן יג אות ה ד"ה יו"ד סי' שכ"ד כ' מש"כ הט"ז והש"ך‬
‫דאשמעינן דיכול להפריש על הטעם ולא חשיב מן החיוב על הפטור‪ ,‬צ"ע דמאי‬
‫רבותא מעיסה אחרת יותר מפשטיד"א עצמה ולמש"כ ט"ז דדוקא מעיסה אחרת‬
‫ניחא אבל כבר חלקו עליו אחרונים ז"ל‪ ,‬ונראה דיכול להפריש מטעם על טעם ויקח‬

‫כח וממילא אין פשוט שאפשר להפריש מיין ממש על בלוע שכבר נפגם‪ .‬ויעוי' ברמב"ם פט"ו‬
‫מתרומות הי"ט ובהשגות הראב"ד‪ .‬ז"ל‪ .‬קדרה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין‪ ,‬ואם בישל‬
‫בנותן טעם‪ ,‬ואם שטף הקדרה במים או ביין ה"ז מותר לבשל בה‪ ,‬בישל במקצת הכלי אין צריך‬
‫לשטף את כולו אלא שוטף מקום הבישול בלבד‪/+ .‬השגת הראב"ד‪ /‬קדרה שבשל בה תרומה וכו'‬
‫עד מקום הבשול בלבד‪ .‬א"א הפליג ושטף שלא מצינו שטיפה אלא בצונן ודרך העברה וזה צריך‬
‫הגעלה בחמין ואח"כ שטיפה בצונן משמעתא דזבחים פרק דם חטאת ודוקא קדרה של נחשת אבל‬
‫של חרס אין לה תקנה‪ - .‬ויעוי' בדברי הרמב"ם בזה בשו"ת שואל ומשיב מהדורה א ח"ב סימן צא‬
‫ד"ה ועכ"פ לדינא‪ ,‬ובתו"ד כ' ואני מצאתי ביריאים מצוה קמ"ו שכתב בזה דבר נפלא דכיון שבדעת‬
‫התורם תלוי ואין דעתו של תורם ע"ז‪ .‬ודבר זה נעלם מהפר"ח סי' צ"ט ס"ק ח' והתוס' יו"ט שם‬
‫ועכ"פ דברי רבינו תמוהים לפע"ד מכל צד וראיתי בפר"ת שם מ"ש לדעת רבינו לפרש הסוגיא והוא‬
‫דחק ע"ג דחק כאשר יראה המעיין דבש"ס אמרו בהדיא מידי דהוה אגיעולי עכו"ם והוא הגעלה‬
‫גמורה והוא נדחק שלא כדת במחכת"ה אמנם לפע"ד הדבר ברור דהרמב"ם מפרש דבריו עפ"י‬
‫סוגיא דע"ז דף ע"ו דמסיק הש"ס דהיתירא בלע ל"צ ליבון רק הגעלה ולפ"ז כי ממעט אותה פרט‬
‫לתרומה היינו אף הגעלה בחמין א"צ אלא שטיפה בלבד דגם תרומה היתירא בלע עכ"ל‪ .‬יעוי"ש‪.‬‬
‫ובביאור דעת היראים עוד נרחיב בזה בס"ד בסוף פ"ה‪.‬‬
 ‫‪ | 78‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫חתיכה קטנה מן הבשר ויעשה את הטעם שבה חלה על השאר‪ ,‬והכי אמר בירושלמי‬
‫פ"ק דדמאי‪ ,‬ר"יח כד הוה אכל אפי' קופד כו' היה מתקן‪ ,‬ואע"ג דהתם בדמאי‬
‫[ובנתבשלו ברשותו שכבר נתחייבו הזרעים והירקות בדמאי דאם לקח ביעים‬
‫מבושלות לא גזרו על תערובות דמאי] מ"מ שמעינן דחייל מהתורה שם מעשר על‬
‫טעם דאי לא חייל לא תיקן כלום‪ ,‬וכ"מ ממתני' דנתן שאור שלא הורמה חלתה‬
‫לעיסה שהורמה דמפריש מני' וביה לדעת הסוברין אין בילה ואפשר שבא לידו הכל‬
‫מן העיסה וע"כ דחייל חלה משום טעם וכמש"כ לעיל‪[ ,‬ומיהו נראה שאין להפריש‬
‫מן הבשר של פשטיד"א על עיסה אחרת או על הפשטיד"א ולא מיקילינן רק במקום‬
‫שי"ל בילה‪ ,‬ומיהו בחלה דידן שאין לה שיעור לכאורה מפריש גם מן טעם על עיסה]‪.‬‬

‫הרי שנקט שאפשר להפריש גם מטעם הבשר על הטעם‪ ,‬דעד כמה שיש בו איסור טבל‬
‫יכולים לתקנו מיניה וביה באותו דרגה‪ ,‬ולכאורה תלוי בפלוגתא בין הגרי"ז לחזו"א‬
‫לענין יוצא ודו"ק‪.‬‬
‫אמנם בתרומות ומעשרות לכאורה לא יוכלו להפריש רק על הבליעות מיניה וביה‬
‫ולא מהבליעות על הבעין כפי שכ' במוסגר‪.‬‬
‫וכבר כתבנו לעיל שמצד ההפרשה המחודשת מכאן ולהבא שפיר פוטר הבעין אף‬
‫הבליעות‪ ,‬אפי' בלא פירש‪ ,‬דאפשר לנקוט דאמרי' שלב ב"ד מתנה ע"ז‪ ,‬אך זה הכל‬
‫מכאן ולהבא‪ ,‬ובבליעות שלו‪ ,‬אך למפרע שכבר נאכלו הבליעות ודאי א"א לתקנם‪,‬‬
‫ויוצא שמכשילין הרבים לשיטתם ע"י הפרשתם באכילת בליעות טבלים‪.‬‬
 ‫‪ | 79‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫פרק ה‬
‫בדעת מרן החזו"א בזה‪ ,‬ובחילוק בין לשייר בהקדשת החלה‪ ,‬או בטבל‪.‬‬
‫ובחילוק שאפשר להפריש השתא על בליעות‪ ,‬אך לא ע"י ברירה‪.‬‬
‫יש להעיר על מש"כ לעיל להוכיח מדברי המהרי"ו וכל רבותינו [וכ"ש לאור גדול‬
‫והנפש חיה] שא"א לשייר פרי טבל בברירה‪ ,‬ומ"מ לעשר על בליעות שיצא ממנו‬
‫בעתיד‪ ,‬וכבר כתבנו שגם בחשבון לא שייך שהרי אם רוצים לעשר הבליעות שיצאו‬
‫בעתיד‪ ,‬צריך לעשר כנגד כולו‪ ,‬שהרי לא ידעינן כמה פליט‪ ,‬וא"כ שוב עישרו כנגד‬
‫הכל ובטל כל התנאי‪.‬‬
‫והבאנו שכ"כ ג"כ החו"ב ז"ל‪ .‬בדמאי סי' יא' ס"ק ג' ד"ה ונראה דאיירי באוכל‬
‫פירות חיין אבל במבושלין אין לו תקנה זו דכיון שהע"ה מבשל עם פירותיו הרי‬
‫פירותיו נותנין טעם בפירות שיאכל החבר‪ ,‬ולעשרינהו אינו יכול דלא מסתבר שיהא‬
‫אפשר לעשר טעם שעתיד לצאת מן הפרי בעוד שהוא בפרי והפרי טבל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫וצ"ע ממש"כ החזו"א בדמאי סי' יג' ס"ק יד'‪ ,‬ז"ל‪( .‬שו"ע) שכ"ד ט"ז ס"ק ט"ו‪ ,‬הביא‬
‫דברי מהרי"ו דאם נתבשלה עיסת טבל בחו"ל מפריש אח"כ וידקדק להפריש פחות מק"א‪ ,‬ונראה‬
‫דעתו ז"ל דהא דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש היינו דתנאי ב"ד הוא דתיכף לחיוב העיסה‬
‫בחלה תוקדש החלה אותה שעתיד להפריש‪ ,‬וכיון שקבעו חכמים כן תקנה קבועה לכל ישראל וכל‬
‫ישראל עושה ע"ד חכמים הוי כהתנה כל אחד על עיסתו בשעה שמגלגלה‪ ,‬והלכך אם מפריש פחות‬
‫מא' מקא' שפיר בטל טעמה אבל אם יהיה יותר יאסור הטעם‪ ,‬והנה משמע דסבר דאי אפשר‬
‫שיחול שם חלה חוץ מן הטעם שעתיד לצאת ממנה‪ ,‬ודברי מהרי"ו דוקא בחלת חו"ל אבל בארץ‬
‫דחייל השתא שפיר מפריש השתא גם על הטעם המובלע בעיסה ובתבשיל‪ ,‬מיהו עיקר דבריו ז"ל‬
‫צ"ע דשפיר י"ל דחייל למפרע חלה אותה שהפריש וזה חוץ מן הטעם שיצא‪ ,‬ועוד דבגמ' ביצה ט' א'‬
‫משמע דהא דאוכל והולך ואח"כ מפריש אינו מטעם דחייל למפרע אלא שלא גזרו בזה איסור טבל‬
‫ובלבד שיפריש אח"כ ולפיכך בעי למימר דמותר להפריש ביו"ט שאין כאן תיקון ומסיק דמ"מ‬
‫חשיב שבות‪ ,‬ומיהו אי חייל בתנאי ב"ד למפרע נמי יש לפרש דפריך דלא הוי שבות כיון דכבר חייל‬
‫בתנאי ב"ד ומשני מי לא מודה שמואל שאם קרא לה שם שאסורה לזרים וא"כ חייל השתא‪ ,‬ולפ"ז‬
‫נלמד דהמתנה מע"ש שתחול בשבת ע"י ברירה אסור וכמש"כ לעיל סי' ט' מיהו ל' הגמ' מי לא‬
‫מודה וכו' ל"מ כפי' זה והו"ל מי לא מודה שמואל שאינה אסורה לזרים עד שיפריש‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫אך לאחר העיון נראה דבנידו"ד ודאי דגם החזו"א ס"ל דא"א לשייר הטבל‪,‬‬
‫ולהפריש מה שיצא ממנו בעתיד‪ ,‬ויש לבאר החילוק בין מש"כ החזו"א לתמוה על‬
‫המהרי"ו‪ ,‬לבין נידו"ד בה' אופנים‪.‬‬
‫א‪ .‬משום שבחלה לי' שיעור‪ ,‬שסגי בכל שהוא‪ ,‬וממילא אינו נפק"מ בעצם לגבי‬
‫החלה כמה היא פוטרת‪ ,‬ורק תליא במקדיש מה רצונו שיפטור‪ ,‬משא"כ‬
‫בתרומות ומעשרות‪ ,‬שהרי אם רוצה לעשר על הבליעות צריך ליתן שיעור גם‬
‫כנגד הבליעות וכיון שכ' החזו"א בדמאי סימן טו' ס"ק ט' ז"ל‪ .‬וצ"ע כמה‬
‫מעשר הוא נותן על הטעם כיון דאין בו ממש אין לו מדה ומשקל‪ ,‬ואפשר‬
‫דמשתער כפי מדת הממש שנותן טעם כזה‪ ,‬עכ"ל ממילא דברי החזו"א‬
‫עניים במקום אחד‪ ,‬ועשירים במקום אחר‪ ,‬ובא זה וגילה על זה שזה שייך רק‬
‫בחלה ולא בנידו"ד‪ ,‬שהרי ממילא השיעור להפריש על הבליעות ועל הממשות‬
‫שוין וממילא לא שייך בנידו"ד לחלק ביניהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬משום שכד נדייק בלשון הקודשו דמרן זלל"ה ז"ל‪ .‬דתנאי ב"ד הוא דתיכף לחיוב‬
‫העיסה בחלה תוקדש החלה אותה שעתיד להפריש‪ ,‬דהיינו שהיה כאן תנאי ב"ד‬
‫שהוא כמתנה שמה שיפריש לבסוף הוא שיוקדש מעכשיו‪ ,‬וא"כ מעשה‬
‫ההפרשה היא לבסוף‪ ,‬ובזה שפיר יכול לברור הבליעות שלא יתקדשו‪ ,‬שהרי‬
‫בשעת מעשה ההפרשה כבר הוא לאחר שיצאו הבליעות‪ ,‬ובאמת מפריש רק‬
‫את היבש‪ ,‬ולא אותם‪ ,‬וא"כ אף שעובד למפרע‪ ,‬מ"מ סוף סוף בשעת מעשה‬
‫ההפרשה לא הוציא את הבליעות‪ ,‬משא"כ בנידו"ד דהוא להיפך‪ ,‬שמעשה‬
 ‫‪ | 81‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ההפרשה כבר היתה למפרע‪ ,‬אלא שתולה זה בשעת הבירור העתיד‪ ,‬דבזה‬
‫לכאורה לא שייך לומר שהפרי ישאר טבל והבליעות שעדיין לא יצאו ממנו‪,‬‬
‫כבר מעושרין‪.‬‬
‫ג‪ .‬דכל מה שכ' הוא רק באופן שמשייר בהקדשת החלה‪ ,‬שמקדיש השתא‪ ,‬ולא‬
‫מקדיש חלקי הבליעות למפרע‪ ,‬משא"כ באופן ששייר בטבל‪ ,‬דשם ודאי‬
‫נשתייר כל הטבל שהיה‪ ,‬דזהו שהקשה שצ"ע על המהרי"ו אמאי לא יוכלו‬
‫חז"ל לעשות צורת התקנה שחלת חו"ל אוכל ואח"כ מפריש‪ ,‬מפני שיאמרו‬
‫שהפרשתו דהשתא הוא כמפריש חלה בשעת גלגול‪ ,‬ומשייר ולא מקדיש מה‬
‫שעתיד ליצא ממנו‪ ,‬כיון שאינו מפריש אלא מה שבדעת חז"ל שיפרישכט‪ ,‬אך‬
‫בנידו"ד שמשייר טבל למפרע‪ ,‬ודאי משייר את כל הפרי טבל‪ ,‬וממילא גם‬
‫בליעותיו‪ ,‬שאי אפשר לעשר טעם שעתיד לצאת מן הפרי בעוד שהוא בפרי‪,‬‬
‫והפרי טבל‪ ,‬כיון שכרגע הטעם עצמו הוא מוגדר כממשות‪ ,‬וא"א להפריש‬
‫הגדרת הבליעה שעדיין אינו בעולם‪ ,‬אף שאפשר לשיירו‪ ,‬מדין הממשות שבו‪.‬‬

‫ולכאורה יש להביא ראיה מדברי החזו"א עצמו‪ ,‬שחלוק הטעם מממשות‪ ,‬שהרי כ'‬
‫על דברי הר"ש במע"ש שא"א לחלל בליעות מע"ש‪ ,‬וצריך לקוברם‪ ,‬שזה רק באופן‬
‫שכבר היה מע"ש קודם שנבלע‪ ,‬אך אם קרא עליה שם בתערובות יש לו פדיון [דמאי‬
‫סי' ד' סוס"ק טו'] ומבואר שחלוקין במהותן‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד י"ל דאף אם ננקוט שהצ"ע של החזו"א על המהרי"ו ורבותינו‪ ,‬הוא אף‬
‫באופן שמשייר טבל למפרע ומ"מ יוכל להפריש על מה שעתיד לצאת ממנו‪ ,‬אמנם‬
‫זה הכל בקולא דרבנן שאוכל ואח"כ מפריש‪ ,‬שהם אמרו והם אמרו‪ ,‬דהיינו שרבנן‬
‫שחייבו להפריש הם נתנו לו רשות להפריש לאחר אכילה כביכול למפרע ולמעט‬
‫הבליעות שכבר נוצרו‪ ,‬אך באופן שהוא עצמו עושה השיור בברירה בעיקרו‬
‫דאורייתא כתרו"מ‪ ,‬ותלוי בברירה ממש‪ ,‬והוא ענין מציאותי לא שייך לשייר‬
‫הממשות טבל ומ"מ לומר שמה שיצא ממנו בעתיד הריני מעשר בברירה‪ ,‬והדברים‬
‫מוכרחים בדעת החזו"א שהרי כ' לבאר בליקוטים בזרעים סי' יא' בד"ה ענין‪,‬‬
‫בתו"ד לפרש עיקרו דאורייתא‪ ,‬ז"ל‪ .‬ואמנם כשאנו באים להתיר הגעלת כ"ח ג"פ‬
‫בשאר איסור דבריהם אנו תופשים בשר עוף בחלב ליותר חמור מתרומה בזה"ז מפני‬
‫שיש לפנינו בשר בהמה‪ ,‬ויש מקום לומר דדוקא בתרומה הקילו וכאילו לב ב"ד‬
‫מתנה עליהן שלא יוקדש טעם הקלוש הזה ואף שצריך לברירה‪ ,‬ולענין תרומה‬
‫בזה"ז בדין ביטול לדעת הרמבם חמירא תרומה מבשר עוף‪ ,‬דאין לחלק בשביל זמן‬
‫בזה כי ביטול בידים הוא הריסה טפי ואין לחלק הזמנים עכ"ל‪ .‬וצ"ב שהלא שי' מרן‬
‫זלל"ה שאין ברירה בזה"ז כפי שחזר ושנאה בהרבה מקומות והאיך השתמש כאן‬
‫עם ברירה וע"כ שכל כה"ג שהתנו חז"ל שלא יוקדש קילא טפי משאר ברירה‪,‬‬
‫שעושה האדם בעצמו‪ ,‬שבתרומה בזה"ז י"ל שהם אמרו והם אמרו‪ ,‬וכך היא צורת‬

‫כט‬
‫ויש לציין בדומה לזה מש"כ החזו"א בליקוטים בזרעים סי' יא' בד"ה ענין‪ ,‬בתו"ד לפרש עיקרו‬
‫דאורייתא‪ ,‬ז"ל‪ .‬ואמנם כשאנו באים להתיר הגעלת כ"ח ג"פ בשאר איסור דבריהם אנו תופשים‬
‫בשר עוף בחלב ליותר חמור מתרומה בזה"ז מפני שיש לפנינו בשר בהמה‪ ,‬ויש מקום לומר ד דוקא‬
‫בתרומה הקילו וכאילו לב ב"ד מתנה עליהן שלא יוקדש טעם הקלוש הזה ואף שצריך לברירה‪,‬‬
‫ולענין תרומה בזה"ז בדין ביטול לדעת הרמבם חמירא תרומה מבשר עוף‪ ,‬דאין לחלק בשביל זמן‬
‫בזה כי ביטול בידים הוא הריסה טפי ואין לחלק הזמנים עכ"ל‪ .‬וצ"ב שהלא שי' מרן זלל"ה שאין‬
‫ברירה בזה"ז כפי שחזר ושנאה בהרבה מקומות והאיך השתמש כאן עם ברירה וע"כ שכל כה"ג‬
‫שהתנו חז"ל שלא יוקדש קילא טפי משאר ברירה‪ ,‬וממילא ה"ה יש לפרש כן לענין חלת חו"ל‪ ,‬אך‬
‫בודאי בברירה אמיתית יודה מרן שא"א‪ .‬ודו"ק‪.‬‬
 ‫‪ | 81‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫התקנה‪ ,‬וע"כ כן הוא שהרי בתרומה דאורייתא בודאי יצטרך הגעלה ולא נימא‬
‫סברא זו שהתנו שלא יוקדש וכו'‪ ,‬וממילא ה"ה יש לפרש כן לענין חלת חו"ל‪ ,‬שכ'‬
‫מרן לבאר האיך זה מהני‪ ,‬ז"ל‪ .‬ונראה דעתו ז"ל דהא דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש‬
‫היינו דתנאי ב"ד הוא דתיכף לחיוב העיסה בחלה תוקדש החלה אותה שעתיד להפריש‪ ,‬וכיון‬
‫שקבעו חכמים כן תקנה קבועה לכל ישראל וכל ישראל עושה ע"ד חכמים הוי כהתנה כל אחד על‬
‫עיסתו בשעה שמגלגלה‪ .‬ע"כ‪ .‬אך בודאי בברירה אמיתית שעושה האדם בעצמו ולא‬
‫משום תקנת חז"ל יודה מרן שא"א‪ .‬ודו"ק‪.‬‬
‫ה‪ .‬עוד י"ל דכשאנו דנים לסברת הסוברים יש ברירה אף בתרו"מ בזה"ז‪ ,‬בזה יודה‬
‫גם מרן החזו"א שאי אפשר לעשות כן‪ ,‬והדברים תלויים בעומק הבנת דין ברירה‪,‬‬
‫ונבאר הדברים‪ ,‬שהנה כבר הרחבנו בקונטרס‪ ,‬במש"כ מרן החזו"א בסי' ט' סקט"ו‬
‫ושנאן למעשה בסי' טז' דאף מ"ד יש ברירה ס"ל שאף שחל למפרע צריך שיהיה‬
‫קיים בשעת הבירור בעולם‪ ,‬ועומק הדברים בזה‪ ,‬דלא נחלקו מ"ד יש ברירה ואין‬
‫ברירה אלא אם אפשר לעשות חלות על זמן עתידי‪ ,‬אי מחוסר זמן הוי כמחוסר‬
‫מעשה‪ ,‬או לא‪ ,‬אך גם מ"ד יש ברירה מודה דבאופן שישתנה המציאות עד שעת‬
‫הבירור בזה א"א לעשות ברירה‪ ,‬שהרי הוי דשלבל"ע ממש‪ ,‬וממילא באופן‬
‫שמשייר פרי טבל ע"י ברירה ורוצה מ"מ להפריש הבליעות שיצאו ממנו זה א"א‬
‫כיון שהלא השתא בשעת החלות הוא ממשות‪ ,‬ואילו כשיתברר כבר יהיה רק בגדר‬
‫טעם‪ ,‬והוי שינוי במציאות‪ ,‬ולא רק חיסרון בזמן‪ ,‬דבזה מודה מ"ד יש ברירה דא"א‬
‫לעשות חלות עתידית וכנבקע הנוד‪.‬‬
‫והדברים מתבארים עפמש"כ בס' הישר סי' שסח' ז"ל‪ .‬ומחלוקת יש ברירה או אין ברירה דוגמת‬
‫מחלוקת ר"מ וחכמים דפליגי באדם מקנה דשלב"ל ודוגמת מחלוקת ר' יוסי ורבנן‪ ,‬דפליגי בב"ב‬
‫במזכה לעובר דהוא לדבר שלבל"ע‪ ,‬וכו' ור"ת פליג והק' דאית דיש ליה ברירה‪ ,‬ולית ליה אדם מקנה‬
‫דלשב"ל‪ ,‬אלא כ' וטעם ברירה שכך הוא בדין תורה כעין האופה בשבת אם מניח עד שתאפה חייב‪,‬‬
‫ואם יחתה קודם שתאפה פטור‪ ,‬וכן הרבה דברים מוכיח סופן על תחילתן והרי הן כמוגמר גמרי ואזלי‪,‬‬
‫וכל המפרשים ש"מ יש ברירה הוברר הדבר עתה שהיה דעתו כך בשעת שחיטת הפסח‪ ,‬או בשעת‬
‫קנין העירוב‪ ,‬והיינו ברירה אינן אלא טועין‪ ,‬דאין בית מיחוש לדעת הקונין‪ .‬ולא נשאל את פיהו לעולם‪.‬‬
‫ובכמה מקומות לא הושוו טעמיהו הללו אלא כמו שפי' סמכינן אברירה או לא סמכינן‪ ,‬הנקנה קנין‬
‫עירוב‪ ,‬או שחיטת הפסח להתברר לאחר מעשה שעת הקנין או לא‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫ונבאר את הדברים כיון שבזה תלוי עיקר הנידון בנידו"ד‪ ,‬האיך להסתכל על ברירה‪ .‬ישנם הסבורים‬
‫שברירה הוא שמתגלה שמה שהיה בסוף כבר כהיה מתחילה‪ ,‬וע"ז כ' ר"ת שטועים כל האומרים כן‪,‬‬
‫אלא בין לפי הבנת הרשב"ם בין לפי הבנת ר"ת‪ ,‬היא פעולה המתמשכת עם הזמן‪ ,‬שמשתמשין‬
‫לחלות היום עם זמן עתידי‪ ,‬אלא שלפי רשב"ם מועיל מדין דמחוסר זמן‪ ,‬לא הוי עיכוב‪ ,‬כדשלבל"ע‪,‬‬
‫משא"כ לפי ר"ת שהוא כא ופה בשבת שמגמר גמרי ואזלי‪ ,‬דהיינו שמתחיל מעכשיו ולאחר ל'‪ ,‬וממילא‬
‫מתבאר שלדעת שניהם‪ ,‬אם משתנה הדבר באמצע‪ ,‬ברור שגם מ"ד יש ברירה מודה שא"א לעשות‬
‫בכזו‪ ,‬שכל מה שאמר רק שמחוסר זמן אינו מעכב‪.‬‬

‫וממילא בנידו"ד שמשתנה הגדרת הדבר מממשות לטעם כעיקר בודאי יודה מ"ד‬
‫יש ברירה דהוי כנבקע הנוד כיון שבשעת הבירור יהיה מציאות אחרת של הפרשה‬
‫שהוי דשלבל"ע עדיין בשעת הפרשה‪ ,‬ובזה בודאי לא אמרינן ברירה‪.‬‬
‫וכמש"כ לעיל מדברי החזו"א עצמו‪ ,‬שחלוק הטעם מממשות‪ ,‬שהרי כ' על דברי‬
‫הר"ש במע"ש שא"א לחלל בליעות מע"ש‪ ,‬וצריך לקוברם‪ ,‬שזה רק באופן שכבר היה‬
‫מע"ש קודם שנבלע‪ ,‬אך אם קרא עליה שם בתערובות יש לו פדיון [דמאי סי' ד'‬
‫סוס"ק טו'] ומבואר שחלוקין במהותן‪ ,‬וא"כ לעשות ברירה על זה‪ ,‬שבשעת הבירור‬
‫כבר יהיה בלוע בתערובת‪ ,‬הוי כנבקע הנוד‪ ,‬כיון דישתנה דינו בשעת הבירור‬
‫מדהשתא‪.‬‬
 ‫‪ | 82‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וממילא בודאי א"א להפריש השתא ולשייר טבל ע"י ברירה את הפירות שיפרישו‬
‫המפרישים‪ ,‬ומ"מ להפריש בברירה על הבליעות העתידיות לצאת מן הפרי‪ ,‬אלו שלא‬
‫יגיעו ליד המפרישים‪.‬‬
 ‫‪ | 83‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫פרק ו‬
‫בדעת היראים לגבי הפרשת חלה למפרע‬
‫כ' היראים בסימן קמח יש לתמוה קצת‪ .‬האיך יכול לתרום חלה מן העיסה לאחר‬
‫חימוצה שהרי חמץ ושאור מכח חמוצם נותנים טעם כדאמרינן בפסחים [ל' ב'] הני‬
‫אגני דמחוזא וכו' ומאחר שהעיסה טבולה לחלה משעת גלגולה והורמה לה לאיסור‬
‫דבר אחר כדאשכחן בזרוע בשלה שאמרה תורה ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן‬
‫האיל וקודם לקיחת כהן היה אוסר אם לא מטעם מוטל היה הזרוע המתקדש‬
‫בלקיחת כהן לאחר בישולה אוסר שאר האיל‪ .‬כדאמרינן בחולין בגיד הנשה [צ"ח א']‬
‫האומר כל איסורין שבתורה בק"ג לא למדוה אלא מזרוע בשלה‪ .‬ואמנם יש לחלוק‬
‫בין זרוע בשלה המבוררת להלוקח מחלה שאינה מבוררת וצריך הוראת בני ועוד‬
‫שרגילות נשים ללוש בשתי ככרות ומתחמצות ומחמיצות בהן עיסה מרובה‪.‬‬
‫והתורמת חלה סמוך לגלגול העיסה קודם חימוצה תשיגנה ברכה עד בלי די אמן יהי‬
‫רצון יאמר השם לצרותינו די‪:‬‬

‫ומבואר מדברי היראים שחילק בין חלה שאינה מבוררת וצריך עדיין לברר איזה‬
‫חלק יהיה לחלה‪ ,‬ששם לא אמרי' שתאסור למפרע‪ ,‬והנה לעיל הבאנו מהשואל‬
‫ומשיב ז"ל ח"ב סימן צא ד"ה ועכ"פ לדינא‪ ,‬ובתו"ד כ' ואני מצאתי ביריאים מצוה‬
‫קמ"ו שכתב בזה דבר נפלא דכיון שבדעת התורם תלוי ואין דעתו של תורם ע"ז‪.‬‬
‫ודבר זה נעלם מהפר"ח סי' צ"ט ס"ק ח' והתוס' יו"ט שם‪ :‬ע"כ‪.‬‬
‫והנה חיפשתי בכל הספר ולא מצאתי דבר זה ביראים אלא מה שהבאנו לעיל‪,‬‬
‫שלכאורה כונתו שכיון שעדיין אינו מבורר ממילא אינו מפריש למפרע אלא מכאן‬
‫ולהבא אך לא שמקדיש ומשייר הטעם הפגום שיצא ממנה וצ"ע‬
‫אך לעצם הסברא שכ' השו"מ בשמו‪ ,‬הבאנו לעיל בדומה לזה מש"כ החזו"א‬
‫בליקוטים בזרעים סי' יא' בד"ה ענין‪ ,‬בתו"ד לפרש עיקרו דאורייתא‪ ,‬ז"ל‪ .‬ואמנם‬
‫כשאנו באים להתיר הגעלת כ"ח ג"פ בשאר איסור דבריהם אנו תופשים בשר עוף‬
‫בחלב ליותר חמור מתרומה בזה"ז מפני שיש לפנינו בשר בהמה‪ ,‬ויש מקום לומר‬
‫דדוקא בתרומה הקילו וכאילו לב ב"ד מתנה עליהן שלא יוקדש טעם הקלוש הזה‬
‫ואף שצריך לברירה‪ ,‬ולענין תרומה בזה"ז בדין ביטול לדעת הרמבם חמירא תרומה‬
‫מבשר עוף‪ ,‬דאין לחלק בשביל זמן בזה כי ביטול בידים הוא הריסה טפי ואין לחלק‬
‫הזמנים עכ"ל‪ .‬וצ"ב שהלא שי' מרן זלל"ה שאין ברירה בזה"ז כפי שחזר ושנאה‬
‫בהרבה מקומות והאיך השתמש כאן עם ברירה וע"כ שכל כה"ג שהתנו חז"ל שלא‬
‫יוקדש קילא טפי משאר ברירה‪ ,‬וממילא ה"ה יש לפרש כן לענין מש"כ מרן על‬
‫מהרי"ו בחלת חו"ל‪ ,‬ז"ל‪ .‬ונראה דעתו ז"ל דהא דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ‬
‫מפריש היינו דתנאי ב"ד הוא דתיכף לחיוב העיסה בחלה תוקדש החלה אותה‬
‫שעתיד להפריש‪ ,‬וכיון שקבעו חכמים כן תקנה קבועה לכל ישראל וכל ישראל עושה‬
‫ע"ד חכמים הוי כהתנה כל אחד על עיסתו בשעה שמגלגלה‪ ,‬והלכך אם מפריש פחות‬
‫מא' מקא' שפיר בטל טעמה אבל אם יהיה יותר יאסור הטעם‪ ,‬והנה משמע דסבר‬
‫דאי אפשר שיחול שם חלה חוץ מן הטעם שעתיד לצאת ממנה‪ ,‬ודברי מהרי"ו דוקא‬
‫בחלת חו"ל אבל בארץ דחייל השתא שפיר מפריש השתא גם על הטעם המובלע‬
‫בעיסה ובתבשיל‪ ,‬מיהו עיקר דבריו ז"ל צ"ע דשפיר י"ל דחייל למפרע חלה אותה‬
‫שהפריש וזה חוץ מן הטעם שיצא עכ"ל‪ .‬דזה הכל כ' מרן לענין צורת התקנה דחז"ל‬
‫בחלת חו"ל דאוכל ואח"כ מפריש אך לענין העושה תרו"מ בברירה אמיתית‪ ,‬ורוצה‬
‫לשייר ע"י ברירה הפרי שיגיע ליד המפרישים טבל‪ ,‬ומ"מ לעשר בברירה הבליעות‬
 ‫‪ | 84‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שיצאו ממנו בעתיד שיגיעו לאלו שלא יפרישו‪ ,‬דזה הוי דשלבל"ע ממש‪ ,‬בזה בודאי‬
‫יודה מרן שא"א וכמש"כ לעיל‪ .‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ | 85‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 86‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫אין לו מתירין‬

‫יבאר כי ללא התנאי במעשרות היו כל ההפרשות כשירות‬

‫בדיעבד‪ ,‬אף אם רח"ל היה שם חשש תערובת‪ ,‬ורק משום‬
‫התנאי הוי דשיל"מ ולא בטיל הטבל ברוב‪.‬‬

‫ירחיב בשי' רוב הראשונים וכנפסק בשו"ע שבדבר שיש‬

‫טורח מרובה והוצאה לא חשיבא יש לו מתירין‪.‬‬

‫יביא שי' רש"י ור"ת שאף לתערובת טבל כן באין לו טבל‬

‫ודאי ממקום אחר לא חשיב יש לו מתירין ובטל‪ ,‬וממילא כן‬
‫יש לפרש מתני' דחלה ורמב"ם ושו"ע‪ ,‬וכמש"כ המהרשד"ם‪.‬‬

‫יבאר שלאחר שתיקנו התרו"ג במקום שלא נודע על‬

‫תערובת‪ ,‬יש לסמוך בדיעבד אשיטות שנשאר רק טעמא‬
‫דישל"מ וכמש"כ המהרשד"ם וממילא המפריש בלא תנאים‬
‫שפיר חיילא הפרשתו אף אם היה רח"ל תערובת ‪ -‬שהרי‬
‫הפריש מיניה וביה‪.‬‬

‫ורק במתנה שלא יחול‪ ,‬שם חשיבא דבר שיש לו מתירין‪,‬‬

‫כיון שיכול אח"כ לתקן בביתו‪ ,‬מכל פרי‪ ,‬או ממקום אחר‪,‬‬
‫וממילא לא בטיל‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

‫רמת בית שמש‬
 ‫‪ | 87‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מפתח‬
‫פתיחה‬
‫סימן א‪ .‬בגמ' מנחות לא'‪ .‬דטבל בטיל ברוב מדאוריתא‪ ,‬ובסוגית מתני' דמכשירין‪,‬‬
‫ומתני' דחלה דטבל לא בטיל מדין דשיל"מ‪ ,‬גמ' דע"ז מדין כהיתרו כך איסורו‪.‬‬
‫סימן ב‪ .‬בסוגיא דב"מ נג' באין לו מעות הראשונות דלא חשיב דשיל"מ‪ ,‬בשי' ר"ת‬
‫דיליף מזה לטבל שבמקום שלי' טבל ממקום אחר חשיב דבר שאין לו מתירין‪,‬‬
‫ובטל ברובא‪ ,‬בפלוגתת הראשונים אי טעם כהיתרו כך איסורו הוא רק בתרו"ג או‬
‫בכל הטבלים‪.‬‬
‫מראי מקומות לסוגיא דאין לו מתירין בתרומות ומעשרות‬
‫פתיחה‬
‫בענין דבר שיש לו מתירין ע"י טורח והוצאה‬
‫איתא בגמ' ב"מ נג‪ .‬שהמחלל מע"ש פחות מהשיעור לא נתפס במטבע רק אם יש לו‬
‫כבר מעות הראשונות על המטבע‪ ,‬וממילא בנתערב לו מע"ש פחות מכשיעור חשיב‬
‫דבר שיש לו מתירין שיכול עדיין לפדותו על מטבע שכבר יש שם מעות הראשונות‪,‬‬
‫ומ"מ אמרו בגמ' שאם אין לו מטבע כזה שוב לא חשיב דבר שיש לו מתירין ובטל‪,‬‬
‫ולמדו מזה הראשונים שכל דבר שיש לו מתירין היינו רק אם יש לו האופן להתיר‬
‫בלא טורח והוצאה‪ ,‬אך בדלית ליה‪ ,‬בטל‪ ,‬דלא חשיב דשיל"מ‪ ,‬וכן נפסק בשו"ע‬
‫ביו"ד סי' קב' דברי הרשב"א שכלי שנאסר ונתערב באחרים לא חשיב דשיל"מ‬
‫בהגעלה כיון שאין צריך להוציא הוצאות על כל הכלים‪ .‬ולעיל מינה הובא בשם יש‬
‫מי שאומר דכל שאינו בידו ויש לו ספק לא חשיב דשיל"מ ויעוי' ש"ך שם שכ' לתמוה‬
‫גם לגבי הדין הראשון שאין חולק על דין זה‪.‬‬
‫ובראשונים הביאו שי' ר"ת שלמד מהגמ' לגבי מעשר שני‪ ,‬שאף לענין טבל שמבואר‬
‫בגמ' מנחות לא' שמדאורייתא בטל ברוב אלא דמדרבנן לא בטיל כמבואר נדרים נח'‬
‫משום דשיל"מ‪ ,‬היינו דוקא בדאית ליה טבל ממקום אחר להפריש עליו‪ ,‬אך בדליכא‬
‫בטל‪[ ,‬ואמנם גם בזה יש ב' דרגות ביטול שלא יצטרכו כלל להפריש שוב‪ ,‬וביטול‬
‫הדאוריתא כדי שיוכלו להפריש מיניה וביה‪ ,‬מדרבנן‪ ,‬ונדון ע"ז בהמשך] ואמנם יש‬
‫שהביאו בשיטתו [התוס' בע"ז] דהיינו החילוק בין הטעם של דשיל"מ לכהיתרו כך‬
‫איסורו‪ ,‬דאם לית ליה טבל מ"מ נשאר עדיין הטעם השני שטבל לא בטיל משום‬
‫כהיתרו כך איסורו‪ ,‬ובזה ג"כ נחלקו האחרונים בביאור דברי הראשונים אם הוא רק‬
‫בטבול לתרו"ג שאז יש הטעם של כהיתרו כך איסורו‪ ,‬משא"כ בתרומת מעשר שיש‬
‫רק הטעם של דבר שיש לו מתירין‪ ,‬או שאף בשאר הטבלים‪ ,‬לא חילקו‪ ,‬ומצאנו בזה‬
‫אף בראשונים ברמב"ן רשב"א ריטב"א שכ' שגזרו ולא חילקו בין הטבלים‪.‬‬
‫ובקונטרס זה נביא שיטות הראשונים ונדון בהם‪ ,‬ונסיק שבנידו"ד במקום שלא נודע‬
‫בבירור על תערובת‪ ,‬וכבר תוקנה התרומה גדולה‪ ,‬ואין לו טבל ודאי ממקום אחר‬
‫להפריש עליו‪ ,‬ודאי אפשר לסמוך על הני שיטות דבכה"ג הטבל בטל ברוב‪ ,‬ונהיה‬
 ‫‪ | 88‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הכל מתוקן אף מדרבנן‪ ,‬ובפרט שמפריש מיניה וביה לפי כולו‪ ,‬כנפסק בשו"ע‬
‫שלא' סעי' יח' וכפי שהכריע בספר פאת השולחןל יעוי' מנח"י ח"י סי' קה‪ ,‬והנה‬
‫ביארנו מתני' דמכשירין ותוספתא פ"ד דדמאי לפי פשטות המשנה דאיירי בביטול‬
‫ברוב‪ ,‬כפי' שפי' הרא"ש‪ ,‬ופסק הרמב"ם עפ"י ביאור הראב"'ד‪ ,‬מהרי"ק‪ ,‬כ"מ‪,‬‬
‫ורדב"ז‪ ,‬וכן פסק השו"ע‪ ,‬וכמופיע בסוף הקונטרס בתשו' השבט הלוי‪.‬‬
‫ואמנם החזו"א בי' כל מתני' דמכשירין לענין כל דפריש‪ ,‬ולא לענין ביטול ברוב‪ ,‬אך‬
‫מ"מ גם החזו"א יודה בנידו"ד דלא נודע על תערובת בבירור‪ ,‬דבכה"ג מותר לקבוע‬
‫בתוכה‪ ,‬ולבטלה בקא' כעין שכ' לבאר ענין פיחת או הותיר דלב ב"ד מתנה‪ ,‬ובפרט‬
‫בתלת דרבנן‪ ,‬כפי שכ' בסי' יב' סק"טו‪ ,‬וע"כ עשינו אף לחוששים בזה נוסח‬
‫השלמות שיתוקן הכל לכל השיטות כמצו"ב‪.‬‬
‫וממילא המעשר בלא תנאים אף אם היה תערובת‪ ,‬אפשר לסמוך בדיעבד שהכל‬
‫הופרש כראוי‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬אך במתנה להדיא שאם יהיה בעיה שלא יחול הפרשתו‪ ,‬כדי‬
‫להרויח אף השיטות שלא בטיל מדרבנן‪ ,‬ושיוכל להפריש בביתו בצורה יותר טובה‬
‫ממקום אחר או מכל פרי וכדומה ודאי ששוב חשיב יש לו מתירין ולא בטל כנפסק‬
‫בשו"ע שאם יש לו להפריש עליו ממקום אחר לא בטיל‪ ,‬וממילא הדר דינא שחל‬
‫תנאו לבטל ההפרשה ומאכילין את כולם טבלים שעיקרן דאורייתא‪ ,‬בין למ"ד יש‬
‫ברירה דהוי כנבקע הנוד‪ ,‬וכ"ש למ"ד אין ברירה‪.‬‬
‫ובסופו ציטטנו כל המקורות מהראשונים והאחרונים לכל הרוצה ללמוד האי סוגיא‪.‬‬
‫פרק א‪.‬‬
‫בדין טבל בטל ברוב מדאורייתא‪.‬‬
‫אי' במנחות לא‪ .‬תניא‪ ,‬אמר ר"ש שזורי‪ :‬פעם אחת נתערב לי טבל בחולין‪ ,‬ובאתי ושאלתי את רבי‬
‫טרפון‪ ,‬ואמר לי‪ :‬לך קח לך מן השוק ועשר עליו; קסבר‪ :‬דאורייתא ברובא בטל‪ ,‬ורוב עמי הארץ‬
‫מעשרים הן‪ ,‬והוה ליה כתורם מן הפטור על הפטור‪ .‬ולימא ליה‪ :‬לך קח מן העובד כוכבים! קסבר‪:‬‬
‫אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר‪ ,‬והוה ליה מן החיוב על הפטור‪ .‬איכא‬
‫דאמרי‪ ,‬אמר ליה‪ :‬לך קח מן העובד כוכבים; קסבר‪ :‬יש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע‬
‫מיד מעשר‪ ,‬והוה ליה מן הפטור על הפטור‪ .‬ולימא ליה‪ :‬קח מהשוק! קסבר‪ :‬אין רוב עמי הארץ‬
‫מעשרין‪ .‬שלח ליה רב יימר בר שלמיא לרב פפא‪ ,‬הא דאמר רבין בר חיננא אמר עולא א"ר חנינא‪:‬‬
‫הלכה כר"ש שזורי‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא כל מקום ששנה רבי שמעון שזורי הלכה כמותו‪ ,‬אף בנתערב ליה‬
‫טבל בחולין? אמר ליה‪ :‬אין‪ .‬אמר רב אשי‪ :‬אמר לי מר זוטרא‪ ,‬קשי בה ר' חנינא מסורא‪ :‬פשיטא‬
‫מי קאמר‪ ,‬במשנתינו? כל מקום ששנה קאמר‪.‬‬

‫הרי מבואר בגמ' דהלכה כר"ש שזורי בין במשנה בין בברייתא שבנתערבו פירות טבל בחולין‬
‫מדאורי' ברובא בטלי‪ ,‬ומדרבנן צריך ליקח ממקום אחר לעשר עליו‪.‬‬

‫וברש"י הביא ב' פירושים מה נתערב לו האם טבל ודאי‪ ,‬או דמאי‪ ,‬ומהו לוקח ממקום אחר‪ ,‬אם‬
‫טבל ודאי‪ ,‬או דמאי‪ .‬דז"ל רש"י נתערב לי טבל ‪ -‬דמאי בחולין ולא יכול להפריש ממנו מפני‬
‫חולין המעורבין בו ואע"ג דדמאי לא מיחייב מדאוריי' במעשר אפילו הכי הואיל ומיחייב מדרבנן‬
‫הוה ליה מן חולין הפטור על טבל החייב‪ .‬קח מן השוק ‪ -‬דמאי מעם הארץ דהוי נמי פטור‬
‫מדאורייתא על הפטור דאורייתא‪ .‬ולימא קח מן העובד כוכבים ‪ -‬דפטור מדאורייתא וחייב‬

‫ל (הל' מעשר עני י"ג סעי' ט"ו) בבית ישראל שם (אות י"ט)‪ ,‬במה שהביא שם התוספתא (פ"ד‬
‫דדמאי)‪.‬‬
 ‫‪ | 89‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מדרבנן‪ .‬אין רוב עמי הארץ מעשרין ‪ -‬אלא מספקינן בהו מחצה על מחצה הילכך איכא למימר‬
‫המעורב נתעשר וזה לא נתעשר אי נמי איפכא כך שמעתי וקשיא לי א"כ כשלוקחה מן העובד‬
‫כוכבי' נמי שמא ע"ה זה שמכר פירות הללו לא עשרן והוה ליה מן פטור על החיוב ונראה בעיני‬
‫שהטבל הזה טבל גמור היה וכיון שנתערב בחולין בטל דמדאוריית' חד בתרי בטיל והוה ליה‬
‫פטור מדאורייתא ורבנן הוא דאחמור ביה ואמור טבל אסור במשהו והצריכו להפריש עליו תרומה‬
‫ומיהו מיניה וביה לא דחולין מתוקנין נפטרו לגמרי ואפי' חיובא דרבנן ליכא וא"ל צא וקח מן‬
‫השוק ועשר עליו לפי חשבון טבל שבו קסבר רוב עמי הארץ מעשרין הן והוה ליה פטור‬
‫מדאורייתא וחייב מדרבנן כי האי ונימא ליה קח מן העובד כוכבים דפטור נמי מדאורייתא דקס"ד‬
‫יש קנין [לעובד כוכבים להפקיע] כו' וחייב מדרבנן קסבר אין קנין לעובד כוכבים א"ד כו' קסבר‬
‫אין רוב עמי הארץ מעשרין ושמא זה שמכרו לא עישר והוה ליה חייב מדאורייתא וטבל המעורב‬
‫בה פטור מדאורייתא‪.‬‬

‫אלא שנתקשו כל האחרונים דדברי ר"ש שזורי דהכא סותרים לכאורה דברי ר"ש שזורי המובאין‬
‫בתחילת הסוגיא לעיל ל‪ :‬דלגבי תערובת שנה על חברתה‪ ,‬אמרי' דמעשר מיניה וביה‪ ,‬דאי' התם‪,‬‬
‫רבי יוסי בן כיפר אומר משום ר"ש שזורי‪ :‬פול המצרי שזרעו לזרע‪ ,‬מקצתו השריש לפני ר"ה‬
‫ומקצתו אחר ר"ה ‪ -‬אין תורמין מזה על זה‪ ,‬לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא‬
‫מן הישן על החדש‪ ,‬כיצד יעשה? צובר גרנו לתוכו‪ ,‬ונמצא תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש‬
‫שבו‪ ,‬ומן הישן שבו על הישן שבו; הא איתמר עלה‪ ,‬אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן‪:‬‬
‫הלכה כרבי שמעון שזורי‪ .‬וברש"י צובר גורנו לתוכו ‪ -‬כלומר מערבן יפה ויתרום‪ .‬ונמצא ‪-‬‬
‫חדש שבתוך התרומה מתקן את החדש הנשאר וישן שבתרומה מתקן את הישן הנשאר‪.‬‬

‫וצ"ב מ"ש לגבי שנה על חברתה דאמר ר' שמעון שזורי כביכול דיש בילה אף ביבש‪ ,‬ויכול לערבו‬
‫ולעשר מיניה וביה ויצא שמעשר מכל אחד על חברתה‪ ,‬ואילו לגבי טבל וחולין שנתערבו לא‬
‫אמרי' בילה שיוכל לעשר מזע"ז‪ ,‬וצריך מדרבנן להביא דוקא ממקום אחרלא‪.‬‬

‫והנראה בזה דחלוק תערובת פטור וחיוב‪ ,‬כטבל וחולין‪ ,‬מאשר תערובת של שני טבלים כשנה על‬
‫חברתה‪ ,‬והטעם הוא פשוט‪ ,‬שהרי כאן אין ביטול של איסור בהיתר‪ ,‬שנימא שכיון שהוי דבר‬
‫שיש לו מתירין שאפשר בהפרשה ממקום אחר לא יתבטל‪[ ,‬דעד שתאכלהו באיסור תאכלהו‬
‫בהיתר]‪ ,‬דהלא שניהם טבלים ואסורין‪ ,‬אלא שהשאלה רק איזה טבל יש כאן‪ ,‬ובזה דייני' מדיני‬
‫הבילה אם אפשר לתרום מכל חד על חברתה או לאו‪.‬‬

‫משא"כ בטבל בחולין שיש כאן שאלה של תערובת היתר באיסור‪ ,‬בזה אמרי' דמדאורי' ברובא‬
‫בטל‪ ,‬ויורד האיסור‪ ,‬ורק מדרבנן לא בטל‪ ,‬כיון שאפשר עדיין לעשרו ממקום אחר‪.‬‬

‫ואמנם אם הדין דכל הטבלים לא בטלי הוא משום כהיתרו כך איסורו צ"ב דמשום זה לכאורה לא‬
‫יהני תערובת אף בשני סוגי טבלים‪ ,‬והלא נידון הגמ' בצובר גרנו לתוכו‪ ,‬אינו רק לענין מעשר שני‬
‫או עני‪ ,‬משנה על חברתה‪[ ,‬דנימא כרדב"ז דע"ז לא נאמר דטבל לא בטיל] אלא אף לענין תרומה‬
‫שא"א לתרום משנה על חברתה‪.‬‬

‫לא ובטו"א הקשה קושיא זו‪ ,‬והסיק בסו"ד שכיון שאם אמרי' בילה הרי הוא מפסיד כנגד כולו‪,‬‬
‫משא"כ ממקום אחר אינו צריך להפריש אלא לפי חשבון‪ ,‬וא"כ יוצא לדבריו שמה דאמר להפריש‬
‫ממקום אחר אינו חיוב‪ ,‬אלא עצה טובה‪ ,‬ואמנם אי בעי להפריש לפי כולו מדין בילה יכול לר"ש‬
‫שזורי‪ ,‬ובהגהות ברוך טעם על הטו"א כ' ליישב באופן אחר ז"ל‪ .‬נ"ב ועי' רש"י כיצד הוא עושה טורח‬
‫לתת זה בעצמו וזה בעצמו‪ .‬וז"ל רש"י בד"ה צובר יבלול אותו יפה לאחר שנתן מן הראשון בזוית זו‬
‫ומן הב' בזויות זו יחזור ויצברנו לאמצע הגורן שיהיה כולו כאחד נמצא תורם מן החדש שבו וכו' ע"כ‬
‫הרי להדיא דבצבירה זו ליכא טורח והיינו משום שידוע לו שזה מונח בזוית אחד וזה בזוית אחר‬
‫וא"צ רק לקבצן יחד ולבללן ומאותו התערובות יפריש על כל הגורן‪ .‬אבל מעשה דרש"ש במנחות‬
‫שנתערב לו טבל בחולין אם לא ידע באיזה מקום נתערב היה צריך לבלול יפה כל הגורן מקצהו‬
‫לקצהו ואין טורח גדול יותר מזה ולזה א"ל ר' טרפון קח מן השוק‪:‬‬
 ‫‪ | 91‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫וא"כ אם לא אמרי' ביטול ברוב‪ ,‬מנ"ל שכל מה שיוציא שיצא לו לפי הכמות של כל טבל וטבל‪.‬‬

‫והנה גמ' זו הובא גם בר"ה יג‪ :‬אלא דהתם אמרו בשם שמואל במסקנה טעם אחר משום דאזיל‬
‫בתר גמר פרי‪.‬‬
‫תנן התם‪ :‬האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה ‪ -‬מתעשרים לשעבר‪,‬‬
‫ומותרין בשביעית‪ .‬ואם לאו ‪ -‬אסורין בשביעית‪ ,‬ומתעשרין לשנה הבאה‪ .‬אמר רבה‪ ,‬אמור רבנן‪:‬‬
‫אילן ‪ -‬בתר חנטה‪ ,‬תבואה וזיתים ‪ -‬בתר שליש‪ ,‬ירק ‪ -‬בתר לקיטה‪ ,‬הני כמאן שוינהו רבנן? הדר‬
‫אמר רבה‪ :‬מתוך שעשויין פרכין פרכין ‪ -‬אזלי רבנן בתר השרשה‪ .‬אמר ליה אביי‪ :‬ויצבור גורנו‬
‫לתוכו‪ ,‬ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו‪ ,‬מן הישן שבו על הישן שבו! מי לא תניא‪ ,‬רבי‬
‫יוסי בן כיפר אמר משום רבי שמעון שזורי‪ :‬פול המצרי שזרעו לזרע‪ ,‬מקצתו השריש לפני ראש‬
‫השנה ומקצתו השריש לאחר ראש השנה ‪ -‬אין תורמין ומעשרין מזה על זה‪ ,‬לפי שאין תורמין‬
‫ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש‪ .‬כיצד הוא עושה? צובר גורנו לתוכו‪ ,‬ונמצא‬
‫תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו‪ ,‬ומן הישן שבו על הישן שבו‪ - .‬אמר ליה‪ :‬רבי שמעון‬
‫שזורי קאמרת? רבי שמעון שזורי סבר‪ :‬יש בילה‪ ,‬ורבנן סברי‪ :‬אין בילה‪ .‬אמר רבי יצחק בר נחמני‬
‫אמר שמואל‪ :‬הלכה כרבי יוסי בן כיפר שאמר משום רבי שמעון שזורי‪ .‬מתקיף לה רבי זירא‪ :‬ומי‬
‫אמר שמואל הכי? והאמר שמואל‪ :‬לכל אין בילה חוץ מיין ושמן! ‪ -‬אשתמיטתיה הא דאמר‬
‫שמואל‪ :‬הכל הולך אחר גמר פרי‪ .‬וצריכא; דאי אשמעינן הלכה כרבי שמעון שזורי ‪ -‬הוה אמינא‬
‫משום דקסבר יש בילה‪ ,‬קא משמע לן‪ :‬לכל אין בילה‪ .‬ואי אשמעינן לכל אין בילה ‪ -‬הוה אמינא‬
‫כרבנן סבירא ליה‪ ,‬קא משמע לן‪ :‬הלכה כרבי שמעון שזורי‪ .‬ואי אשמעינן הני תרתי ‪ -‬הוה אמינא‪:‬‬
‫קשיא דשמואל אדשמואל‪ ,‬קא משמע לן‪ :‬הכל הולך אחר גמר פרי‪ .‬ואי אשמעינן הכל הולך אחר‬
‫גמר פרי ‪ -‬הוה אמינא אפילו תבואה וזיתים נמי‪ ,‬קא משמע לן‪ :‬הלכה כרבי שמעון שזורי במאי‬
‫דפליג‪ .‬ולשמעינן הני תרתי‪ ,‬לכל אין בילה למה לי? ‪ -‬הא קא משמע לן‪ ,‬דליין ושמן יש בילה‪.‬‬

‫והנה רש"י ביאר ששמואל פליג אר"ש‪ .‬ז"ל‪ .‬למדנו דאשכח שמואל תנא דלא אזיל בתר השרשה‬
‫בקטניות אלא אחר גמר פרי‪ ,‬ועליה סמיך לפלוגי עליה דרבי שמעון שזורי‪ ,‬ועליה דהא מתניתין‬
‫דתנינן לעיל האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו כו'‪ ,‬ואני לא ידעתי מאן הוא ההוא תנא‪.‬‬
‫אשתמיטתיה לרבי זירא הא דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי ‪ -‬ואף הקטניות לא‬
‫הלכו בהן אחר השרשה‪ ,‬וכי אמר שמואל הלכה כרבי שמעון שזורי ‪ -‬לא מטעמיה דאמר‪ ,‬דאלו‬
‫רבי שמעון שזורי טעמיה משום בילה‪ ,‬וטעמא דשמואל משום דכוליה חדש הוא‪ ,‬שגדל ונגמר‬
‫אחר ראש השנה‪.‬‬

‫וא"כ לפי דברי רש"י באמת לשמואל אין צריך לצבור גרנו לתוכו‪ ,‬ולערבו‪ ,‬דממילא הכל אזיל בתר‬
‫לקיטה‪.‬‬

‫וכן הוא בתוס' שהקשו‪ .‬ותימה שמואל דאמר כמאן הא בין ר' שמעון שזורי בין רבנן מודו דאזלינן‬
‫בתר השרשה דלפני ראש השנה כדפי' והוה ליה ישן ושמואל דאזיל בתר גמר פרי דלאחר ראש‬
‫השנה הוה ליה חדש‪.‬‬

‫ובחידושי הרשב"א ז"ל‪ .‬אישתמיטתיה הא דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פירי‪ .‬כלומר‬
‫והלכתא כר' שמעון שזורי משום דהוי גמר פירי בשנה אחת קאמר ולא מטעמיה דר' שמעון שזורי‬
‫דאמר כיצד יעשה יצבור גרנו לתוכו‪ .‬ולמאי דפריש הרב בעל המאור ז"ל דר' שמעון שזורי אית ליה‬
‫דהני אורז ודוחן בתר לקיטה אזלינן ניחא דשמואל דאמר כר' שמעון שזורי אבל אי ר' שמעון‬
‫גופיה ס"ל בתר השרשה כרבנן קשיא אדשמואל דאמר כמאן‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫ואמנם פשטות דברי הגמ' דשמואל כר"ש שזורי‪ ,‬ונתקשו האחרונים טובא בדברי הגמ'‪ ,‬שהלא אם‬
‫אזלי' בתר גמר פרי למה צריך לצבור גרנו לתוכו הלא ממילא מה שילקט יהא בתר לקיטה כשאר‬
‫ירקות‪ ,‬וא"צ לבילה‪ ,‬ואי משום שליקט משתי שנים ויש כאן תערובת טבלים‪ ,‬א"כ הדק"ל דאין‬
‫בילה אלא לשמן ויין ומה יעזור שיצבור גרנו לתוכו‪.‬‬

‫והדברים מחמירים בשי' הרמב"ם שפסק מצד אחד האי דינא דר"ש שזורי דיצבור גרנו לתוכו‪,‬‬
‫ובסו"ד כ' כשמואל משום שאזלי' בתר גמר פרי‪ ,‬וכן פסק לדינא דשמואל שאין בילה אלא לשמן‬
‫ויין בלבד‪ ,‬ומצד שני פסק כמתני' דמכשירין דפירות שניה בשלישית אזלי' בתר רוב יבואר לקמן‪.‬‬
‫והנראה בזה דבכל תערובת טבל בחולין יש כאן שני דינים‪ ,‬א‪ .‬ביטול דאוריתא לגבי הדין דאורייתא להיותו‬
‫כולו כאחד‪ ,‬וממילא אם הרוב היה חייב נעשה כולו חייב‪ ,‬ואם הרוב פטור נעשה כולו פטור‪ ,‬ומאידך כיון‬
‫דטבל לא בטיל מדרבנן‪ ,‬ממילא יש תקנה דרבנן שאף שכולו כאחד עדיין צריך הפרשה שניה‪ ,‬ובזה אמרי'‬
‫דצריך לתרוויהו דצריך לדין של צובר גרנו לתוכו כדי לקיים דין ביטול דאורייתא ומאידך כדי לתקן הדין‬
 ‫‪ | 91‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫דרבנן שהרי טבל לא בטיל‪ ,‬וכן אין בילה ביבש‪ ,‬ונשאר עדיין תערובת של פטור וחיוב‪ ,‬ממילא צריך לומר‬
‫טעמא דשמואל‪ ,‬דאזלי' בתר גמר הפרי מדרבנן‪ ,‬ואז אף מדרבנן כולו אחד ‪.‬‬

‫[ובמאמר המוסגר בזה א"ש מה שבשו"ע קב' פסקי' כרשב"א שבאין לו מתירין כגון כלי בתוך הגעלה של‬
‫כלים אחרים‪ ,‬אמרי' ביטול ומאידך בסעי' הקודם שם‪ ,‬שלכאורה מקורו אותו רשב"א‪ ,‬כ' השו"ע בשם יש‬
‫מי שאומר שאם אין בידו לא חשיב דבר שיש לו מתירין‪ ,‬וכבר עמד הש"ך ע"ז דהלא זה נפסק ללא חולק‪,‬‬
‫וצ"ע מדוע לא הקשה הש"ך ביותר דמה החילוק בין שני הסעיפים שבדין ההגעלה לא הביאו השו"ע הבשם‬
‫יש מי שאומר אלא משמע שכן הוא דעת כולם כרשב"א וצ"ע‪.‬‬

‫והנראה בזה דיש שני דינים ביש לו מתירין‪ ,‬דביש לו מתירין דממילא‪ ,‬שאין צריך לעשות מעשה הפרשה‬
‫כלל בזה אמרי' כרשב"א דרק אם יש לו מתירין אחרים‪ ,‬אך אם אין לו אלא ע"י הפסד והוצאה הרי בטל‪,‬‬
‫משא"כ ביש לו מתירין שצריך לעשות פעולה כמעשרות וכדו' בזה אמרי' רק בשם יש מי שאומר‪].‬‬

‫וביותר דהלא כאן כפי שהקשו החת"ס והמנח"ח ועוד‪ ,‬שהלא יש תרתי דסתרי שהרי אם נימא שנתבטל‬
‫מדאורי' ממילא א"א תו לתקנו מטבל דאורי' דהוי מהחיוב על הפטור‪ ,‬ואם כביכול לא מתבטל מדאורייתא‬
‫א"כ א"א לתקנו מדרבנן‪ ,‬דהוי מהפטור על החיוב‪ ,‬וע"כ צ"ל דאמרי' תרוייהו דלענין הדין דאוריתא ודאי‬
‫אמרי' שבטיל‪ ,‬ואילו לגבי הדין דרבנן‪ ,‬אמרי' שנהיה כולו כחד ויש כאן תקנה חדשה להפריש מיניה וביה‬
‫לפי חשבון כולו‪ ,‬ושפיר פסק השו"ע בשלא' סעי' יח' שבאין לו להפריש ממקום אחר מפריש לפי כולו‪ ,‬וצ"ב‬
‫דאם לאו מדין בילה הוא‪ ,‬מה"ת שיצטרך להוציא כנגד הכל ולא רק כנגד המעשרות‪ ,‬וע"ז אמרי' שביטול‬
‫ברוב נותן דין להיות כולו כחד וממילא שפיר מפריש לפי כולו ולא רק לפי חשבון שבתערובות‪.‬‬

‫ובזה מתיישב דברי הכ"מ שכ' שמה דפסק הרמב"ם במתני' דמכשירין שם הוא מדין שהוציא כנגד כולו ורק‬
‫השאלה אם הוא מעשר עני או שני וכבר תמהו כל האחרונים דלכאורה מה"ת שהוציא מכל טבל על טבלו‪,‬‬
‫דשמא הוציא רוב מע"ש ואילו בתערובת יש רוב מע"ע וכן להיפך‪.‬‬

‫ולדברינו א"ש דמדאורייתא נהיה כולו כחד‪ ,‬ועדיין צריך להוציא מדרבנן משום תקנה חדשה‪ ,‬ושפיר מוציא‬
‫לפי חשבון כולו‪ ,‬ונפק"מ לדינא דכל הנידו"ד המדובר שפיר אפשר להפריש בלא תנאי לפי חשבון כולו‪ ,‬וחלה‬
‫הפרשתו אף אם היה רח"ל תערובת‪ ,‬ורק לאחר שעושים תנאי הרי הם מקלקלים הכל ולא חל כל ההפרשה‬
‫ונשאר טבל שעיקרו דאורייתא‪.‬‬

‫ולמעשה חידוש נורא זה מצאנו לו סמוכין בתוך דברי הפני יהושע ז"ל‪ .‬אלא דאפ"ה צריך לצבור‬
‫גורנו לקיים בהו נמי תקנתא דרבנן לילך אחר השרשה ובכה"ג ודאי שפיר סמכינן אבילה‪ .‬כן היה‬
‫נראה בעיני נכון‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫שוב מצאתי כעין מה שכתבתי לחלק אם מפריש לפי חשבון או לפי כולו‪ ,‬משום דין ביטול דרבנן‪ ,‬בהגהות‬
‫ברוך טעם לטו"א ז"ל‪ .‬פו) נ"ב אישתמוטי שהר"ש והרא"ש מקשה קושיא זו על שמואל שסובר דאין בילה ומתרץ דתחילה‬
‫דורך ענבים וכותש זיתים ועושה מענבים יין ומזיתים שמן ואח"כ מפריש (וכן כתב הרמב"ן בחידושיו למס' ע"ז (דף ע"ג) ומביא שם‬
‫דברי הירושלמי דמוקי הך מתני' בתערובת יין או שמן‪ .‬ויעוין בירוש' דנחית לאוקימתא זו למ"ד טבל מדרבנן בטל ברוב)‪ .‬והיינו‬
‫משום דביין ושמן אף לשמואל יש בילה (יעוין תשו' מהרי"ט ח"א סי' י"ח ומל"מ סוף הלכות מעשר)‪ .‬וגוף דברי הר"ש והרא"ש צ"ע‬
‫דכיון דיש בילה אף במפריש מתוך התערובות מהראוי שלא יצטרך לקרות שם מעשר ע"כ ההפרשה אלא לפי חשבון המגיע על‬
‫שיעור השמן או היין שיצא מזיתים או מענבים של חיוב‪ .‬דלכאורה נראה דהא דאם יש לו פרנסה ממק"א אינו מפריש אלא לפי‬
‫החשבון ואם מוצא מתוך התערובת צריך להפריש ולקרות שם מעשר ות"מ לכל‪ .‬הטעם דבמוצא מתוך התערובו' יש לחוש שיהי'‬
‫מפריש מפטור על החיוב דאין בילה וצ"ל דעשאו חכמים כל התערובות כטבל מדרבנן ושפיר הוי מחיוב דרבנן על חיוב דרבנן דהא‬
‫גם זיתי מסיק שבתערובות אחר שנתבטלו מדאו' ברוב אין עליהם רק חיוב מדרבנן וממילא כיון שצריכין לומר בכה"ג דהוי כולו‬
‫טבל מדרבנן ע"כ יש חיוב הפרשה וקר"ש מעשר ותר"מ לכל‪ .‬אבל כשיש לו פרנסה ממק"א ל"צ לעשות כל התערובות כטבל‬
‫מדרבנן וע"כ די בהפרשה ממק"א רק לפי חשבון ומינה מהראוי שיהיה כן שורת הדין‪ .‬אף במפריש מתוך התערובות אם נבלל יפה‬
‫יפה ולמ"ד יש בילה‪ .‬והר"ש בעצמו כתב בזה"ל ואם לאו רואין כאלו הכל חיוב לענין תרומה ותרומת מעשר‪ .‬וכן בפי' הרא"ש שכתב‬
‫ואם לאו מוצא תרומה ותרומת מעשר רואים אותו כאלו כולו טבל וכן כתב הרע"ב‪ .‬דברים אלו מורי' כמ"ש שהטעם שצריכין‬
‫להפריש הכל משום שרואין דהוי כאלו כולו טבל‪ .‬ומה שמצורך להיות רואין כאלו לכל טבל א"ש למ"ד אין בילה או כשא"א לבלול‬
‫יפה א"כ קשה כנ"ל עד"מ בנתערב עשרה זיתי מסיק בעשרים זיתי ניקף אם אין בילה צריך להפריש שלש זיתים למעשר לכל‬
‫השלשים והיינו שנחשב לכל התערובת כאלו הוא טבל אבל למ"ד יש בילה יש בכל שלש זיתים אחד מזיתי החיוב יכול ליקח שלש‬
‫זיתים ולומר אחד מהשלשה זיתים שהוא של חיוב בתוך אותן ג' זיתים יהיה מעשר על התשעה זיתים שנשארו בתערובות ושנים של‬
‫הניקף שבתוך אותן השלשה לא יחול עליהם כלל שם מעשר וכן לענין תרומה ותרומת מעשר‪ .‬ומחמת שלשון המשנה מורה שקורא‬
‫שם מעשר ות"מ על כל מה שלוקח מהתערובות ע"כ הוצרך הר"ש והרא"ש להסביר דרואין אותו כאלו כולו טבל‪ .‬וע"כ צ"ע למ"ד‬
‫יש בילה או כשנעשה מעשה דגם שמואל מודה שיש בילה ל"ל קריאת שם מעשר על כל הג'‪ .‬יותר יש להאריך בזה ע"פ דברי הרמב"ן‬
‫וריטב"א בחידושיהם לע"ז (דף ע"ג) והר"ן לאלפסי שם‪( :‬הגהות ברוך טעם)‬
 ‫‪ | 92‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ובמהרי"ט ובטו"אלב ובפנ"י ובשפת אמתלג‪ ,‬נקטו דמה דאמר ר"ש שזורי דיש בילה הוא בדרבנן‪,‬‬
‫כעין מה שאמרי' בדרבנן יש ברירה‪ ,‬וממילא אתי שפיר‪ ,‬והביא הטו"א ראיה לדבריו ממתני'‬
‫דעני שנתנו לו פת או פלחי דבילה‪ ,‬דבולל‪ ,‬ובירושלמי אמרו ע"ז דבדמאי הקילו דאמרי' בילה‪,‬‬
‫ולמעשה לענין דמאי הכריע כן גם החזו"א דבדמאי אמרי' בילה‪[ .‬ומשמע בסי' יב' ס"ק טו' דאף‬
‫בתלת דרבנן הקיל בזה‪ ,‬דהלא כ' שם שאין לחשוש לסיטון הלוקח משני מקומות‪ ,‬אלא ככקולות‬
‫דמאי‪ ,‬ושם הוא מדין בילה וכנ"ל‪ ,‬דא"א לצמצם דיהא מחצה על מחצה וממילא או רוב חייב או‬
‫רוב פטור‪ ,‬ושפיר מפריש מיניה וביה]‪.‬‬

‫ולפי"ז בכל תערובת שירד מדין טבל ודאי לדינא דדמאי‪ ,‬כמו שכ' רש"י שאפשר להפריש‬
‫מהדמאי עליו‪ ,‬לכאורה יש מקום לומר בילה כדמאי‪ ,‬וממילא בלי' ממקום אחר להפריש עליו‬
‫יוכל להפריש מיניה וביה‪ ,‬ואמנם זה הכל בהיה רוב פטור‪ ,‬אך בהיה רוב חייב‪ ,‬אף שמדאורי'‬
‫יהיה כולו חייב‪ ,‬מ"מ מדרבנן נחשוש שמא יוציא מהמיעוט הפטור‪ ,‬ואף דמסתמא כל דפריש‬
‫מרובא פריש מ"מ עדיין אפשר להסתפק כאן בדין קבוע דרבנן‪.‬‬

‫והנה הר"ש הקשה על דברי הגמ' אלו‪ ,‬ממתני' דחלה דאי' נתערב לו זיתי ניקוף וכו' ובר"ש‬
‫אוקים ליה למתני' דהתם דוקא בשמן ויין הנסחטין‪ ,‬שאמרינן בילה‪.‬‬

‫וכ"ה בחידושי הרמב"ן מסכת עבודה זרה דף עג עמוד ב‬

‫לב ויעוי' בערוך לנר מסכת ראש השנה דף יג עמוד ב ז"ל‪ .‬בתוס' ד"ה ויצבור‪ .‬ועוד מאי קשיא ליה‪.‬‬
‫הקושיא ראשונה כבר תירץ הפ"י אבל על קושיא זו לא תירץ כלום‪ .‬ולענ"ד י"ל דדוקא לענין חדש‬
‫וישן יש חשש ולא לענין מעשר שני ועני דממנ"פ אם ידע באיזה שנה לקט הרוב א"כ המיעוט‬
‫שלקט בשנה האחרת בטל ברוב ויעשר על פי הרוב דאפילו אם מה שמפריש למעשר הרוב שבו הוא‬
‫משנה האחרת מ"מ הרי חיוב המעשר תלוי במה שמעשר עליו‪ .‬ועוד כיון דס"ל יש בילה הרי המעשר‬
‫עצמו ג"כ נדון על פי הרוב ואי איירי שלא ידע באיזו שנה לקט הרוב אם בשניה אם בשלישית א"כ‬
‫הוי ספק מעשר עני ולא צריך להפריש רק מעשר שני דהעני הוי מוציא מחבירו ועליו הראיה ודי אם‬
‫מפריש גם מעשר עני ומערב עם פירותיו וכמו דאמרינן לענין מעשר שני של דמאי (בדמאי פ"ד‬
‫מ"ג) ולכן פריך שפיר ויצבור גורנו דאם לא ידע מה הרוב אין צריך מעשר עני כלל ואם ידע מה הרוב‬
‫א"צ להפריש רק המעשר של הרוב‪ .‬שוב אחר כתבי זאת מצאתי בט"א (באבני שהם) שעמד בזה‬
‫ע"ש שהאריך‪:‬‬
‫לג שפת אמת מסכת ראש השנה דף יג עמוד ב‪ .‬ולולי דברי הראשונים הי' נלע"ד דכוונת הגמ' דהכל‬
‫הולך אחר גמר פרי הוא לענין הדין דיצבור גורנו לתוכו דנהי דבעלמא אין בילה מ"מ בכה"ג שנתערב‬
‫קודם גמר פרי [כדמשמע מדברי הריטב"א דגמר פרי דהכא אינו במחובר כנראה מדברי התוס' אלא‬
‫אחר שנלקט ונעשה פרכין מניחין אותם בשדה להתיבש ואחר שנתיבשו הוי גמר פרי דידהו ע"ש]‬
‫דעדיין לא חל שם חיוב תרומות ומעשרות הקילו חכמים בטבל דרבנן בקטניות לומר דיש בילה‬
‫ולפ"ז א"ש הכל דגם ר"ש שזורי י"ל דמה"ט מקיל בצבירת גורן ושמואל לגמרי פוסק כר"ש שזורי‬
‫ומפרש הטעם משום דהולכין אחר גמר פרי שאם התערובת נעשה קודם הגמר יכולין לתרום מיני'‬
‫ובי' והשתא שפיר תיקנו למיזל בתר השרשה דאי ניזיל בתר לקיטה יהי' התערובת דחדש וישן אחר‬
‫הגמר פרי ג"כ [כיון דאין נלקטין כאחת ממילא נמי אין מתיבשין כאחת דאותן שנלקטו מקודם‬
‫מתיבשין ג"כ מקודם ואין הגמר שלהם כאחת ונמצא דהתערובת הוא אחר שנתיבשו מקצתן שהוא‬
‫גמר פרי דידהו] ואז לא מהני צבירת גורן מיהו לשון הגמ' ר"ש שזורי קאמרת לא משמע הכי וגם‬
‫לשון הגמ' אח"כ אי הוי אמר הלכה הו"א משום דקסבר יש בילה משמע דשמואל באמת פליג על‬
‫ר"ש שזורי לענין בילה מ"מ עכ"פ בדשמואל עצמו יש לפרש כן דמכריע דקודם גמר פרי הלכה כר"ש‬
‫שזורי ולא כר"ש דס"ל יש בילה בכל גווני ובזה א"ש פירכת הגמ' לכל אין בילה ל"ל כיון דדוקא קודם‬
‫גמר פרי אמר דמהני צבירת גורן כנ"ל אכן הרמב"ם פסק להדיא כשיטת רש"י ותוס' דלשמואל‬
‫אזלינן בתר גמר פרי אלא דפי' גמר פרי אינו לקיטה דלא כתוס' וצ"ע לפרש קושית הגמ' לכל אין‬
‫בילה ל"ל כדכתיבנא‪:‬‬
 ‫‪ | 93‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ויש לי לפרש שלא אמרו מפריש חלה אחת על הכל אלא בשאור וכיוצא בו שהוא בלול ומעורב‬
‫בכולה עיסה‪ ,‬ובכל מקום שהוא מפריש נמצא מפריש מן הפטור שבו על הפטור שבו ומן החיוב שבו‬
‫על החיוב שבו‪ ,‬וסיפא דקתני כיוצא בו זיתי מסיק וכו'‪ .‬קיימתיה בשמן של זיתי מסיק שנתערב‬
‫בשמן של זיתי ניקוף וכך העמידוה בירושלמי‪ ,‬אבל ביבש כיון שאין לו פרנסה ממקום אחר אי‬
‫אפשר להפריש עליו מניה וביה שמא יעלה בידו פטור‪ ,‬וכי הא דאמרינן בפרק קמא דר"ה (י"ג ב')‬
‫לכל אין בילה חוץ מיין ושמן‪.‬‬
‫ובירושלמי במס' חלה מצאתיה בענין אחר‪ ,‬דגרסינן התם רשב"ל בשם חזקיה טבל בטל ברוב ר'‬
‫יוסי בר נהוראי אמר טבל בטל ברוב א"ר יוחנן אין הטבל בטל ברוב ר' בא בר ממל ור' אילא אעלין‬
‫עובדא קומי לינא סברין מימר שנים רבין על אחד ולא שמעין דא"ר סימון בשם ריב"ל אין הטבל‬
‫בטל ברוב והתנינן אם לאו מוציא חלה אחת על הכל אמר ר' יוסי כל עמא מודו שהוא מפריש ומה‬
‫פליגין בהפרשה שניה מ"ד אין הטבל בטל ברוב ארימה ונפלה לאתר חורין חושש להפרשה שניה‪,‬‬
‫ואין פירושו ברור לפי גמרתינו‪.‬‬
‫ולי נראה דודאי טבל שיש לו מתירין קאמר‪ ,‬וקסבר ר' יוחנן פליגי רבנן עליה דר"ש דאמר (נדרים‬
‫שם) כל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל ואנא דאמרי כרבנן ותניא דמסייע לי דקתני חוץ‬
‫מטבל ויין נסך‪ ,‬ומה שאמרו עוד תניא נמי הכי דעתי נוטה בו לדברי הר"א ז"ל שהיא משנת חלה‬
‫וסייעו מן הברייתא ואח"כ מן המשנה‪ ,‬והאי דקאמר תניא נמי הכי אשגרת לישן הוא או שבוש‬
‫בספרים‪.‬‬

‫תוספות מסכת סוטה דף יח עמוד א‬

‫ועוד תימה אי אית לן למימר ברירה כי האי גוונא אם כן כל התערובות שבעולם יחזור ויחלק‬
‫משום ברירה ועוד אמאי לא פשיט ליה מפרק קמא דראש השנה (דף יג‪ ):‬דקיימא לן דיש בילה‬
‫לשמן ויין נמצא דאין ברירה בדבר לח ובפרק התערובות (זבחים דף פ‪ ).‬מייתי ליה פלוגתא דרבי‬
‫אליעזר ורבנן צלוחית של חטאת שנפל לתוך מים וכו'‬

‫תוספות מסכת בבא מציעא דף נג עמוד א‬

‫דלמא אתי לאתויי ודאי ‪ -‬וא"ת בהקומץ רבה (מנחות דף לא‪ ).‬קאמר רבי שמעון שזורי פעם‬
‫אחת נתערב לי טבל בחולין ואמר לי רבי טרפון לך וקח בשוק ועשר עליו ולא גזרינן דלמא אתי‬
‫לאתויי ודאי וי"ל דהתם ליכא למגזר דלמא אתי לאתויי ודאי דידע שפיר דאין מפרישין מן החיוב‬
‫על הפטור אבל הכא לא אסיק אדעתיה דלא מצטרפי דאורייתא ודרבנן‪.‬‬

‫פרק ב‪.‬‬
‫במתני' דמכשירין‪.‬‬
‫איתא במכשירין פ"ג מי"א פירות שניה שרבו על של שלישית ושל שלישית על של‬
‫רביעית ושל רביעית על של חמישית ושל חמישית על של שישית‪ ,‬ושל שישית על‬
‫של שביעית ושל שביעית על של מוצאי שביעית הולכין אחר הרוב‪ ,‬מחצה על מחצה‬
‫להחמיר‪.‬‬
‫ובפי' הרא"ש ואם נתערבו פירות של השנים הללו באוצר הולכים אחר הרוב אם‬
‫רוב פירות של שניה יפריש מעשר שני על הכל כי מיעוט הפירות של שלישית‬
‫בטלים ברוב ועולים מידי טבל בהפרשת מעשר שני כאילו גדלו בשניה‪ ,‬וכן של‬
‫שישית ושל שביעית אם רוב משל שביעית נוהג קדושת שביעית בכולם‪ ,‬וגם אוכלן‬
‫בלא מעשר ואם רוב משל שישית אין נוהג בהם שביעית ומעשר כולן‪.‬‬
‫וכן שנינו בתוספתא דדמאי פ"ד‪ .‬מצרפין פירות חו"ל על פירות הארץ כדי שירבו‬
‫על פירות הארץ לפוטרן מן המעשרות‪ ,‬מצרפין פירות חו"ל על פירות שניה כדי‬
‫שירבו על פירות שלישית לפוטרו מן המעשר עני‪ ,‬מצרפין מפירות חו"ל על פירות‬
 ‫‪ | 94‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שלישית כדי שירבו על פירות רביעית לפוטרן מן מ"ש‪ ,‬מצרפין מפירות חו"ל על‬
‫פירות שביעית כדי שירבו על פירות מוצאי שביעית לפוטרן מן המעשרות (תוספתא‬
‫פ"ד דדמאי כגי' הגר"א‪ ,‬ונפסקה בפאת השולחן הל' מ"ע הט"ו)‬

‫והנה הרמב"ם בפ"א ממע"ש הלכה י"א‪ ,‬פסקן ז"ל‪ .‬פירות שנה שניה שנתערבו‬
‫בשלישית או של שלישית ברביעית הולכין אחר הרוב‪ ,‬מחצה למחצה מפריש מע"ש מן‬
‫הכל אבל לא מעשר עני שמעשר שני חמור שהרי הוא קודש ומעשר עני חול וכן‬
‫פירות שהן ספק אם פירות שני' או שלישית מפריש מהן מע"ש‪.‬‬
‫והשיגו הראב"ד‪ .‬ולמה לא יפריש מ"ע והלא יש עליהם איסור טבל ואוסר במשהו וכו'‬
‫ואפילו אחר הרוב אין לילך באיסור טבל אלא בדמאי בירושלמי פ"ה ממעשרות‪.‬‬

‫ובמהרי"ק הובא גם בכ"מ כ' על קושית הראב"ד‪ ,‬לא ידעתי איך הקשה כן דאם זה‬
‫נקרא טבל תיקשי לי' מתניתין דמכשירין שאמרה בהדיא דהולכין אחר הרוב‪ ,‬ולכן אני‬
‫אומר דלא נקרא טבל אלא כשלא הוציא כל מה שצריך להוציא ונשאר באותו כרי‬
‫מחוקי השם‪ ,‬אבל זה כבר הוציא כל מה שצריך‪ ,‬אלא שהמעשר שהוציא הוא ספק אם הוא‬
‫שני או עני ומאחר שהוציא כל מה שצריך לא נשאר בו טבל‪ ,‬וכיון שנסתלק דין טבל‪ ,‬ואנו‬
‫מסופקים מה יעשו בו מותר לעשות חול קודש ולא קדש חול‪ ,‬וכו'‪ ,‬כך נראה לי לדעת רבינו‬
‫והוא חילוק נכון ומוכרח שאם המועט נשאר טבל כדברי הראב"ד איך אמרו הולכין אחר הרוב‪,‬‬
‫דטבל לא בטיל עכ"ל‪.‬‬
‫ונתקשו כל האחרונים דהלא יתכן שיוציא מפטור על החיוב‪ ,‬ואף יתכן שיוציא חלקים חייבים וחלקים‬
‫פטורים‪ ,‬ולא הוציא כשיעור כ"א על טבלו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫כמו"כ צ"ב דהלא במ תני' אי' להדיא גם משישית על שביעית וממוצאי שביעית על שביעית ששם איירי‬
‫בתערובת טבל וחולין‪ ,‬שהלא שביעית פטורה מן המעשרות‪ ,‬וכן מחו"ל על של א"י איירי בתערובת‬
‫פטור וחיוב ממש‪.‬‬

‫והנראה לבאר דברי הכסף משנה‪ ,‬דאמרי' ביטול ברוב להיותו כולו כחד‪ ,‬אלא דלא ידעי' אם רובו עני או שני‪,‬‬
‫וממילא איזה דין קיבל כולו‪ ,‬וע"ז אמר שהלא הוציא כל צרכו‪ ,‬אלא שלא ידעי' מהו‪ ,‬והוי ספק השקול בידיעתינו‪,‬‬
‫ולכך מותר להחמיר לעשותו כמעשר שני הקודש‪.‬‬

‫אלא שעדיין צ"ע הלא שנינו שטבל אינו בטל מדרבנן‪ ,‬ועוד כיון דלא אמרינן בילה‬
‫ביבש‪ ,‬האיך ידע שהוציא מהחיוב ולא מהפטור‪ ,‬והאיך אמרו כאן במתני' ותוספתא‬
‫ביטול ברוב‪ ,‬וכפשוטו יש לפרש דברי מתני' ותוספתא לאור כל המפרשים הנ"ל‬
‫בב' דרכים‪ .‬א‪ .‬שאף שטבל לא בטיל מדרבנן‪ ,‬זהו רק במקום שיש לו מתירין‪ ,‬אך‬
‫במקום שאין לו מתירין בטל כמש"כ ר"ת ויובא בהמשך‪ ,‬וממילא מתני' ותוספתא‬
‫איירי דליכא טבל ממקום אחר להפריש עליו‪ ,‬שכבר כלו פירות השנה הקודמת‪ ,‬ב‪.‬‬
‫שאפשר לפרש דמה דלא בטל הוא הדין דרבנן שבו שצריך להפריש שוב מיניה‬
‫וביה‪ ,‬אך הדין דאורייתא שפיר בטל שמקבל כולו דין טבל אחד כדין הרוב‪ ,‬אלא‬
‫שאף אם רובו פטור צריך עדיין להפריש מיניה וביה כמבואר בגמ' מנחות לא‪ ,‬והוא‬
‫מוכרחלד שאל"כ לעולם לא יהיה לו תקנה ממ"נ שאם נביא מחיוב דאוריתא‬

‫לד כמש"כ החת"ס והמנח"ח והברוך טעם ועוד לתמוה‪ ,‬שלא שייך כאן עד שתאכלנו באיסור תאכלנו‬
‫בהיתר‪ ,‬כיון שלעולם אני צריך לדין הרוב‪ ,‬ויובא לקמן‪.‬‬
 ‫‪ | 95‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ממקום אחר‪ ,‬לא יהיה שוה עימו שהוא פטור מדאוריתא וההוא חייב‪ ,‬ואם נביא‬
‫מחיוב דרבנן ג"כ לא ישוה עימו‪ ,‬שההוא חייב רק מדרבנן וכאן אם לא בטיל יש‬
‫חיוב דאורייתא‪ ,‬וע"כ שהדין דאוריתא בטיל מינה‪ ,‬ונהיה כולו כחיוב דרבנן‪ ,‬אלא‬
‫שצריך עדיין להפריש מדרבנן וכמש"כ רש"י במנחות לא‪ .‬שמביא מן הדמאי‬
‫ומעשר עליו כיון שרובא מדאורי' בטל‪ ,‬ומקבל דרגה כדמאי‪ ,‬אלא שלפי"ז אף‬
‫בנתערבו פטור וחיוב‪ ,‬לא יעשרו מיניה וביה לפי חשבון החייב‪ ,‬אלא לפי כולו‬
‫שנהיה כולו אחד משום דין ביטול ברוב‪ ,‬וזהו עומק מש"כ הכ"מ שהפרישו כל‬
‫טבלו אלא דלא ידעינן אם הוא מעש"ש או מ"ע‪ ,‬ומיושבים דברי השו"ע בסי' שלא'‬
‫סעי' יח' שכ' דבנתערב פירות בפירות אם אין לו ממקום אחר מפריש לפי כולו‪ ,‬ולא‬
‫פירש שאיירי דוקא בנסחטין‪ ,‬וא"כ צ"ב א‪ .‬שאם לא בטל‪ ,‬א"כ צריך להוציא רק‬
‫לפי חשבון החייב‪ .‬ב‪ .‬דכיון שאין בילה ביבש האיך ידע שמוציא מהחייב‪ ,‬ולהאמור‬
‫ניחא שבמקום שאין לו להפריש ממקום אחר שפיר אמרי' ביטול ברוב שנהיה כל‬
‫התערובת כחד מדאוריתא‪ ,‬ועדיין מדרבנן הצריכוהו להפריש לפי כולו מיניה וביה‪.‬‬
‫וברדב"ז כדי ליישב הירושלמי שהביא הראב"ד דטבל לא בטיל‪ ,‬חילק בין תרו"מ‬
‫ותרו"ג למע"ש ומ"ע‪ ,‬ובהמשך דבריו הקשה מ"מ אם המיעוט מע"ש האיך בטל‪,‬‬
‫וכ' וי"ל דכיון דקי"ל רובא דאורייתא סמכינן עליה והוי כאילו הכל מעשר עני‬
‫שנתבטל המיעוט אצל הרוב‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫אלא שמש"כ הרדב"ז לחלק בין תרומה גדולה ותרו"מ צ"ע דהלא מתני' במכשירין‬
‫ותוספתא דדמאי כללה בחד דינא גם פירות שישית ושביעית שהשישית חייבין‬
‫בתרומה והשביעית פטורין ולא חילקו בין תרומה למעשר שני‪ ,‬ובהכל אמרו הולכין‬
‫אחר הרוב‪ ,‬ודוחק לאוקים כולא מתניתין בשנתערבו לאחר שהפריש מהם כבר‬
‫תרומה ומע"ר‪ ,‬וע"כ כמש"כ‪.‬‬
‫ואמנם מרן החזו"א הלך בדרך אחרת לבאר דברי מתני' שלא איירי בתערובת‬
‫בפירות‪ ,‬כיון שטבל לא בטיל מדרבנן‪ ,‬אלא איירי מדין כל דפריש‪ ,‬שאין יודעין‬
‫מהיכן הפירות הגיעו ע"ז אמרי' הלך אחר הרוב‪ ,‬שהגיע מרוב פירות שהם משנה‬
‫שניה‪ ,‬אך באמת אם יתערבו זה בזה שם לא אמרינן שבטל ברוב‪ ,‬וצריך להפריש‬
‫רק לפי חשבון החייבים‪ ,‬ממקום אחר‪ ,‬ולזה עשינו נוסח השלמות כמו שיובא‬
‫לקמן‪.‬‬
‫ויש שהביאו סמוכין לדברי החזו"א דמתני' דמכשירין איירי מדין כל דפריש‪ ,‬ולא מדין ביטול‬
‫ברוב‪ ,‬מחידושי הרשב"א חולין ו‪ .‬ז"ל‪ .‬ובשם רבינו שמואל ז"ל אמרו דכל שהוא קרוב לשביעית‬
‫כגון שנייה ושלישית חוששין שמא נשתיירו להם מפירות שביעית וכל שהוא רחוק משביעית כגון‬
‫רביעית וחמישית אין חוששין שמא נשתייר בידן מפירות שביעית עד עתה‪ ,‬ובודאי שחשודים על‬
‫השביעית הן‪ ,‬וכענין ששנינו במסכת מכשירין פ"ב המוצא פירות בדרך אם רוב מכניסין לבתיהן‬
‫פטור למכור בשוק חייב מחצה למחצה דמאי וכו' פירות שנייה שרבו על של שלישית ושל שלישית‬
‫על של רביעית ושל רביעית על של חמישית ושל חמישית על של שישית ושל שישית על של שביעית‬
‫ושל שביעית על של מוצאי שביעית הולכים אחר הרוב מחצת למחצה להחמיר אלמא הולכים אחר‬
‫הרוב להקל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫ובחסדי דוד על התוספתא בדמאי הביא דפסקן הרמב"ם וביאר לה ז"ל‪ .‬אלא האמת‬
‫דהא לא חשיב דבר שיש לו מתירין‪ ,‬דכל מידי דבעי הוצאה וטורח לא חשיב דבר‬
‫שיש לו מתירין‪ .‬והכא אפי' בדמאי יש הוצאה דבעי ליתן תרומת מעשר לכהן‪ ,‬וטורח‬
‫מפני המעשר שני לעלות ולאכלו בירושלים‪ .‬עכ"ל‪ .‬ויתבאר בסימן ב' לקמן‪.‬‬
 ‫‪ | 96‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫סו"ד‪ :‬דעת הראב"ד‪ ,‬ר"ש‪ ,‬ורא"ש‪ ,‬ומפרשי המשנה‪ ,‬והתוספתא‪ ,‬וכן ביארו‬
‫מפרשי הרמב"ם המהרי"ק‪ ,‬כ"מ‪ ,‬ורדב"ז‪ ,‬וכ"ה בשו"ע שלא' סעי' קכח'‪ ,‬ובביאור‬
‫הגר"א‪ ,‬ובפאת השולחן‪ ,‬וכ"כ המנח"י‪ ,‬והשבט הלוי‪ ,‬דמתני' דמכשירין ותוספתא‬
‫דדמאי איירי בביטול בתערובת‪ ,‬אך דעת מרן החזו"א דאיירי בלוקח משני אוצרות‪,‬‬
‫ושכח‪ ,‬ומדינא דכל דפריש‪ ,‬וכן הכריע בדרך אמונה כשיטתו‪.‬‬
‫פרק ג‪.‬‬
‫מתני' דחלה פ"ג‪,‬‬
‫מתני' דנדרים נח‪,‬‬

‫וכ' בדרך אמונה בפ"א ממע"ש ס"ק קז' קורא להם שם אבל אין צריך ליתנו לענין‬
‫מספק‪ ,‬וכ"ז דעת רבינו‪ ,‬אבל דעת הראב"ד והר"ש והרא"ש והרע"ב והגר"א שבכל‬
‫ספק צריך גם לתת לענין וכנ"ל ה"ז ואין חילוק בין ספק במציאות לספק בדין‪,‬‬
‫דילפי' מקרא דבספק צריך לתת לענין כנל פ"ד ממתנו"ע ה"ו וכן הלכה‪.‬‬

‫גמ' ע"ז עג‪.‬‬

‫ר"ה סוגיא דפול המצרי‬
‫דצובר גרנו לתוכו‪ .‬ופסקן הרמב"ם בפ"א ממע"ש ה"ח וכן פול המצרי אע"פ‬
‫שמקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו לאחריו צובר גרנו לתוכו ותורם ומעשר מן הכל‬
‫כאחד שהכל הולך אחר גמר הפרי‪.‬‬
‫וכבר נתקשו האחרונים מרישא לסיפא‪ ,‬שברישא משמע שבעינן צובר גרנו‪ ,‬כדי‬
‫לעשות ביטול ברוב‪ ,‬ויש בילה‪ ,‬ומסיפא משמע שזה מדין שהולכין אחר גמר הפרי‪,‬‬
‫וא"כ אין צריך לצבור בכלל אלא כשאר ירקות שכולו חייב משום דאזלינן בתר‬
‫לקיטה וצ"ע‪.‬‬
‫ולדברינו הנ"ל אתי שפיר דאי' כאן לכאורה תרי דינים הסותרים‪ ,‬דהלא‬
‫מדאורייתא בטל ברוב‪ ,‬וממילא ברגע שצבר גרנו לתוכו נהיה כולו כאחד‬
‫מדאורייתא‪ ,‬אך מאידך כיון שמדרבנן לא בטיל‪ ,‬וממילא אין בילה ביבש‪ ,‬א"כ א"א‬
‫ממ"נ לעשרו‪ ,‬שאם נביא מחיוב דאורייתא עליו יהיה מהחיוב על הפטור כיון שכאן‬
‫כבר נתבטל מדאורייתא‪ ,‬ואי נביא מחיוב דרבנן א"כ אם אמרו רבנן דלא בטיל‪,‬‬
‫יהיה מהפטור על החיוב‪ ,‬ואי נוציא מתוכו‪ ,‬שמא יצא מהפטור על החיוב‪ ,‬וע"ז‬
‫הוסיף שהכל הולך אחר גמר הפרי דהיינו דמדרבנן‪ ,‬ג"כ נתנו לו דין אחד‪ ,‬ואין צריך‬
 ‫‪ | 97‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫להביא ממקום אחר‪ ,‬אך לא מטעמא דאורייתא של ביטול ברוב‪ ,‬אלא שאמרו‬
‫שמדרבנן אזלי' אחר גמר הפרי‪ ,‬וממילא מפריש מיניה וביה‪ ,‬לפי כולו‪ ,‬מדאוריתא‬
‫משום שע"י ביטול ברוב נהיה הכל כאחד‪ ,‬ומדרבנן משום דאזלי' בתר גמר פרי‪.‬‬
‫אמנם בחזו"א ובדרך אמונה הלכו לשיטתם דכיון שמדרבנן טבל לא בטיל‪ ,‬ולא‬
‫אמרינן בילה ביבש‪ ,‬ממילא לא שייך כלל במציאות להלכה שיהיה דין בטל ברוב‪,‬‬
‫סימן ב‪.‬‬
‫ידון בדיוקים מהסוגיא ב"מ נג‪.‬‬
‫ואם איתא לדחזקיה‪ ,‬דלא פריק‪ .‬לכאורה מדלא אמרו וליקח וליפרוק‪ ,‬משמע דאין‬
‫מחוייב לקנות מהשוק כדי שיהא לו מתירין‪ ,‬וכל מה שהקשו בגמ' רק ונייתי דאית‬
‫ליה‪ ,‬וצ"ע ממה דאמרו במנחות לא‪ .‬במעשה דר"ש שזורי שאמר לו ר' טרפון לך קח‬
‫מהשוק ועשר עליו‪ ,‬וכן הקשו שיקח מעכו"ם‪ ,‬ומאי קושיא והלא כיון שאין לו בביתו‬
‫הוה טירחא והוצאה ולא מיקרי דבר שיש לו מתירין‪.‬‬
‫ובאמת ר"ת הובא בתוס' ע"ז עג'‪ .‬ובספר הישר סי' תש'‪ ,‬ותשכה‪ ,‬ותעא‪ ,‬וברמב"ן‬
‫וברשב"א בחידושים בע"ז בשם ר"ת‪ ,‬ובמאירי בסוגיין‪ ,‬וכן הוא בתוה"ב הארוך‪,‬‬
‫ובב"י סי' קכב' בשם הרשב"א‪ ,‬שדייקו מהגמ' באמת שאין מחוייב ליקח כדי שיהא‬
‫לו מתירין‪ ,‬וכ"ה בסי' רש"י‪ ,‬אף לענין טבל‪ ,‬וצ"ע מש"כ הרשב"א דידיה אדידיה‬
‫דבחדושים בסוגיין בב"מ כ' דבמעשה דר"ש שזורי לא הוי הוצאה אף שצריך ליקח‬
‫כיון שמקבל הפירות במקום הממון‪.‬‬
‫ולעומת זה בהמשך הגמ' דייק הרשב"א ונייתי דאית ליה‪ ,‬שדוקא בדאית ליה בביתו‪,‬‬
‫ולא כ' בסוגיין שצריך ליקח כדי לעשות דחזקיה‪.‬‬
‫והנה באמת יש חילוקים בראשונים האיך שמביאין את שי' ר"ת‪ ,‬דהנה התוס'‬
‫בסוגיין גם הקשו בהמשך הגמ' שאמרו ולעייליה לירושלים דא"כ אמאי לא הקשו‬
‫אפחות מש"פ כן‪ ,‬ותירצו שהוה טורח גדול להעלותו לירושלים‪ ,‬ולא חשיב דבר שיש‬
‫לו מתירין ורק בדהיה בירושלים ויצא דהוי פסיעות מועטות הקשו כן‪.‬‬
‫אמנם רש"י כ' שנטמא ולכך אין יכול להעלותו ומשמע שהיה מחוייב להעלותו‪ ,‬ור"ת‬
‫בסי' תש' ובתוה"ב בגירסתינו‪ ,‬אי' ג"כ שראי' ר"ת הוא מהמשך הגמ' ולעייליה‬
‫לירושלים‪ ,‬ולא מדלא אמרו וליקח וכו' כמו שהביא הב"י בשם התוה"ב‪ ,‬ויעו'‬
‫בחידושי הגהות אמנם יתכן דברשב"א יש חיסרון תיבות בגירסתינו מדכ' ואם איתא‬
‫לדחזקיה ועוד תניא מעשר שני בטל ברוב‪ ,‬ויתכן דבגי' הב"י היה ב' ראיות‪.‬‬
‫עכ"פ חלוק שי' ר"ת בין הסימנים בספר הישר‪ ,‬דבסי' תשכה' כ' כדעת המהרש"ל‬
‫שהובא בש"ך‪ ,‬בסי' קכב' שדשיל"מ הוא רק שנהיה מותר ממילא‪ ,‬משא"כ טבל‬
‫שצריך הפרשה‪ ,‬ואמנם איירי לגבי שלא במינו‪ ,‬אך בסימן תעא' כ' שרק בדלית ליה‬
‫טבל להפריש‪ ,‬והראשונים הביאו בשמו שהראיה מדלא אמרו וניקח ויביא ובתוס'‬
‫בע"ז ג"כ לא נתפרש להדיא מהיכן הראי'‪ ,‬אמנם ברשב"א וברמב"ן שם כ' להדיא‬
‫מדלא הקשו לאחר דלית ליה דלא פריק‪ ,‬שיקח ויביא ויפדה ויהיה לו מעות‬
‫הראשונות‪ ,‬וכמו שהביא הב"י‪.‬‬
 ‫‪ | 98‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אמנם בדברי התוס' שם יש לספק דלשונו משמע שזה רק ב' טעמים מדוע טבל לא‬
‫טביל משום דכהתירו כך איסורו‪ ,‬ומשום דשיל"מ‪ ,‬ותרויהו צריכי‪ ,‬דהו"א דכהתירו‬
‫הוא רק על תרומה גדולה‪ ,‬ואי תניא דשיל"מ הו"א דוקא בלא טורח וכגון דליתא‬
‫לבעלים א"צ לטרוח להביא אצלן‪ ,‬לכך איצטריכו תרויהו‪ ,‬אך משמע שאין חילוקי‬
‫דינים למעשה בין הטבלים‪ ,‬אך בלשון הספר הישר שכ' שאה"נ שפליגי התניא על מה‬
‫שאמרו בנדרים נח' משמע שהחלוקה קימת למעשה דבדלי' לטבל או אי' טורח לא‬
‫חשיב דשיל"מ אף לגבי טבל‪ ,‬וחלוק טבל לתרומה גדולה ששם אי' לדין דכהיתרו כך‬
‫איסורו אך טבל לתרומת מעשר שם באמת הוה רק מטעם דשיל"מ ואין אין לו‬
‫פרנסה ממקום אחר אין צריך לקנות‪.‬‬
‫ולקמן נביא בזה פלוגתא בראשונים‪ ,‬וברא"ה ובריטב"א כ' שכל טעם דכהיתרו כך‬
‫איסורו הוא לשיטת רבנן‪ ,‬אך לר"ש שקי"ל כמותו הטעם בכל הטבלים רק משום‬
‫דבר שיש לו מתירין‪ ,‬וכן אי' פלוגתא באחרונים האיך לבאר דברי התוס' בע"ז שכ'‬
‫שאיצטריך תרי הטעמים שאי משום כהיתרו כך איסורו הו"א רק בתרו"ג ואי משום‬
‫דשיל"מ הו"א רק בדאי' לבעלים בעיר‪ ,‬ונחלקו האחרונים האם הטעמים ההם‬
‫חלוקים באמת למסקנה או שזה רק הו"א אך למעשה לא חילקו בין הטבלים‪,‬‬
‫ובלשון הרמב"ן והרשב"א בע"ז כ' להדיא בשם ר"ת שלא רק טבול לתרומה גדולה‬
‫אלא אגב זה דכהיתרו כך איסורו הנוהג בתרו"ג גזרו אף על שאר הטבלים במשהו‪.‬‬
‫והנה הבה"ג ציין לשו"ע סי' קב' ושם הביא השו"ע בשם יש מי שאומר שאם לא‬
‫בידו‪ ,‬ויש לו ספק‪ ,‬לא חשיב דשיל"מ‪ ,‬ובהלכה אח"כ הובאו דברי הרשב"א שכלי‬
‫שנאסר ונתערב באחרים לא חשיב דשיל"מ בהגעלה כיון שאין צריך להוציא הוצאות‬
‫על כל הכלים‪.‬‬
‫ובש"ך הקשה על הדין הראשון אמאי כ' השו"ע בשם יש מי שאומר והלא אין חולק‬
‫על דין זה‪ ,‬וצ"ע מדוע לא הקשה הש"ך מיניה וביה מהסעי' לאח"כ שזה הובא בשו"ע‬
‫בלא חולק‪ ,‬והלא זה אותו מקור לכאורה של הרשב"א‪ ,‬וכן צ"ע בעיקר הדין שהרי‬
‫לכאורה דברי הרשב"א יש חולקים על זה וכמו שהובא במאירי ושמא תליא בגירסא‬
‫אי גרסי' דלא פריק או דלית ליה דלא פריק‪ ,‬או דלית ליה ולא פריק‪ ,‬וכן הרשב"א‬
‫בחידושא דידן שכ' שר"ש שזורי לא הוה הפסד בקנייתו כיון שמקבל הפירות במקום‬
‫הממון‪ ,‬א"כ הוא חולק על הגי' שהובא ברשב"א בע"ז בשם הרמב"ן שאין מחוייב‬
‫לקנות‪ ,‬והגאון רעק"א ציין לכ"מ בפז' מע"ז ה"י שכ' שהרמב"ם פליג על הרשב"א‪.‬‬
‫וא"כ יל"ע טובא אם אפר לחלק בין הסעיפים שע"כ לא התיר הרשב"א אלא‬
‫בהגעלה שאם נצריכו להגעיל כל הכלים אי' טורח והוצאה על דברים נוספים‪ ,‬מלבד‬
‫על האיסור‪ ,‬משא"כ בסעי' הקודם וצ"ע‪.‬‬
‫והנה בענין שביעית דהוה דבר שיש לו מתירין בנדרים נח' פליגי הראשונים אי משום‬
‫שיכול לאכלו בקדושה קודם הביעור‪ ,‬או משום שלאחר הביעור נהיה מותר‪ ,‬או‬
‫משום שיכול לבערו בהפקר וצ"ע האיך פסקי' להלכה שברמב"ם הובא לשון המשנה‬
‫בחרובין וכ' דנתערב יש לו לבער אך א"א להוכיח מכאן שאיירי דוקא קודם הביעור‬
‫שהלא הרמב"ם לשיטתו שביעור הוה שריפה ולא הפקר וא"כ יכול להתפרש אף‬
‫לאחר הביעור שנתערב חייב לשרוף הכל‪.‬‬
 ‫‪ | 99‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אמנם בר"ש וברא"ש בשביעית אי' דמה ששביעית אוסרת במשהו איירי לאחר‬
‫הביעור אך ברמב"ם בפיה"מ משמע שאיירי קודם הביעור‬
‫והנה בבלע הכלי אי' בצה"ל בשם הקהלות יעקב שבליעת שביעית אינה מחייבת מה‬
‫שיתבשל בקדירה לאח"כ בקדושת שביעית‪.‬‬
‫ובשו"ע אי' שעל טעם לא אמרי דבר שיש לו מתיריןלה‪ ,‬אמנם בש"ך אי' שאף על‬
‫הטעם‪.‬‬
‫והנה הרב רוזמן הקשה אמאי לא יעשר בתערובת ובכל מקום שהוא ויוריד את זה‬
‫מטבל לתרומה ושוב לא יהא דבר שישל"מ ובטל ברובא מדאורייתא‪ ,‬ומדרבנן בקא'‪,‬‬
‫ואמרתי לו שצ"ע אם מותר לעשר בתערובת שלעולם לא יהא ניכר ההפרשה‪.‬‬
‫[שוב מצאנו להדיא בתוספתא דתרומות פ"ה דראב"ע אמר כדבריו‪ ,‬שבאמת באופן‬
‫שיש תערובת ואין לו להפריש ממקום אחר מתקן במקום שהוא ובטל במאה ואחד‪,‬‬
‫אמנם בירושלמי מבואר שרבנן פליגי משום שא"א לעשר בדימוע‪ ,‬אמנם בנידו"ד‬
‫שחילקן לשני קבוצות אין בזה חיסרון שהרי כבר הוציא חלקו החוצה וכפי שעשינו‬
‫בנוסח השלמות‪ ,‬עפ"י מתני' דמאה טבל‪ ,‬כנפסק ברמב"ם ובראב"ד‪ ,‬ומצו"ב]‬
‫ועכ"פ אמרתי שלכאורה יש לתקן מטבל לתרומה כדי להוריד את איסור הטבל מכל‬
‫הפירות וישאר רק על א' ממאה‪ ,‬וכמו שעשו במקומות שלא רצו להפריש שהיה‬
‫מפרישים מהם תרומת מעשר ושוב מערבים בחזרה‪ ,‬ובטיל בקא'‪ ,‬ואף שלכאורה גם‬
‫עכשיו מעורב התרומה בתוכו ומה הועילו רבנן בתקנתם שהפרישו הטבל והשאירו‬
‫התרומה בתוכה‪ ,‬וע"כ שהוא מוריד האיסור על כל התערובת והוה רק על התרומה‬
‫והוא קל ממקודם‪ ,‬וכמש"כ החזו"א בסוף דמאי בענין השאלה להציל אלו שאינם‬
‫מעונינים להפריש תרו"מ‪ ,‬האם לבטלה בקא'‪ ,‬שודאי במשקל האיסורים יש כאן‬
‫הורדה מאיסור חמור לקל‪.‬‬
‫והנה אם נאמר בשי' ר"ת שרק תרומה גדולה יש דין כהיתרו כך איסורו‪ ,‬ולא‬
‫בתרומת מעשר צ"ע לפי מי שמפרש בסוגיא דר"ש שזורי דאיירי בטבל של דמאי‬
‫וכמו שפי' רש"י ללישנא קמא התם‪ ,‬א"כ הוה רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה‬
‫ואמאי אמר לו ליקח והלא בדשיל"מ אין דין ליקח‪[ ,‬וברשב"א כמדומה הובא‬
‫דאיירי שם בדמאי‪ ,‬ואעפ"כ אי' שם בשם ר"ת דאין לו דין ליקח]‬

‫לה וכבר הארכנו במקום אחר שאף לדעת השו"ע אין זה היתר לשיטתם להתנות שמה שיפרישו‬
‫אחרים לא יהא בכלל המעשרות וממילא יצא שהמפריש לאחר הבישול‪ ,‬ואכילת אחרים‪ ,‬יכניס‬
‫כביכול טבלים לכתחילה לקדירה ע"י התנאי‪ ,‬דזה דומה לביטול איסור לכתחילה שע"י הפרשתו הרי‬
‫הוא מכניס לכתחילה טבל לקדירה‪ ,‬וגרע מתערובת מאיליה‪ ,‬ואדרבא לא יפריש שנית ויסמוך על‬
‫ביטול בטעמא דלי' דשיל"מ בטעם‪ ,‬אך אם עושה בידים ע"י הפרשתו‪ ,‬שם לכאורה אסור שמכשיל‬
‫אחרים בידים‪ ,‬וכ"ז לשיטתם אמנם לשיטתינו לאחר התנאי ממילא בין למ"ד יש ברירה וכ"ש למ"ד‬
‫אין ברירה הוי כולו טבלים וצריך להפריש שנית‪.‬‬
 ‫‪ | 111‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ויש ב' חילוקים בין מה שהביא הב"י בשם הרשב"א בתוה"ב למה דאי' בגירסתינו א'‬
‫שהביא הראי' מדלא עייליה לירושלים ולא מדלא אמרו דיקח ויביא‪ ,‬ועוד‬
‫דבגירסתינו אי' פעמים שאין לו ויפסיד‪ ,‬ומשמע כמו שתי' המאירי‪ ,‬ואילו בגירסתם‬
‫אי' שיקח ויביא בלא תיבות פעמים שאין לו‪.‬‬
‫והנה בשי' רש"י בסוגיין יש לומר שהא שהקשו בגמ' דוקא על חזקיה ולא לכו"ע‬
‫שיצרף לחצי פרוטה מעשר שני אחר‪ ,‬שהא לא שייך לאקשויי שאם יש לו שני חצאי‬
‫פרוטה בביתו א"כ יש לו פרוטה שלימה אף ללא דין צירוף‪ ,‬והלא אנו אמרנו כבר‬
‫דאיירי במע"ש שאינו שוה פרוטה‪ ,‬ולכך הקשו בגמ' דוקא על חזקיה שיש לו ה"ת של‬
‫מעות הראשונות שאפשר להוסיף על המטבע אף בלא צירוף‪ ,‬ותו הקשו ונצרף הכונה‬
‫על שני סוגים של מעשרות‪ ,‬וכעין שאמר חזקיה שאפשר לעשות על מעות הראשונות‬
‫ה"ה אפשר לצרף שני סוגים של פחות מפרוטה‪ ,‬אך הא לא קשיא שנחברו עם‬
‫המע"ש אחר שיש בביתו‪ ,‬שזה פשיטא שאם יש לו בביתו יותר לא הוה חצי פרוטה‬
‫אלא פרוטה שלימה אלא כל הקושיא דוקא בגלל שהוא שני דרגות או משום שהוא‬
‫בתערובת‪ ,‬או משום שהוא מדרבנן‪ ,‬וע"ז ובאמת דדרבנן ודאורי' לא מצטרפי ותו‬
‫הקשו דוקא לחזקיה‪ ,‬דנעשה כמעות הראשונות אם הפרוטה ומחצה‪ ,‬ותי' דחצי‬
‫פרוטה לא תפסה הדר הוה ליה דאוורי' ודרבנן לא מצטרפי אך דין זה דוקא בצירוף‬
‫אך בחזקיה אי וחיסרון זה‪ ,‬כיון שהיסוד דחזקיה הוא משום שכבר תפיס המעות‬
‫יכולים להתפיס שוב ולא מדין צירוף‪ ,‬וממילא פשיטא שאף מה שלא מצטרף עכ"פ‬
‫בדחזקיה יהני שוב הראני הרב בלאכרוסקי שבנודע ביהודה בתשובה ובחת"ס‬
‫בחידושים באמת כ' בשיטת התוס' בע"ז דלא פלוג בין טבל לטבל והביאו ראי'‬
‫מתוס' ביומא שכ' שם אף לגבי קומץ‪ ,‬דטבל במשהו אף שלא שייך שם לא טעמא‬
‫דכהיתרו כך איסורו‪ ,‬ולא טעמא יש לו מתירין‪ ,‬וע"כ דס"ל דלא פלוג בין טבל לטבל‪,‬‬
‫והנה בלשון הנוב"י כ' דדוקא משום שיש שני טעמים ומשמע כמו שכ' שהוא צירוף‬
‫בין שני הטעמים‪ ,‬שכיון שממילא הוה דבר שיש לו מתירין ממילא אמרו לא פלוג‬
‫שאף באופן שיהא הטעם דכהתירו כך איסורו לא יתבטל‪ .‬אמנם במנח"ח בתחילת‬
‫דבריו כ' דמהתוס' חילקו בין טבל לתרומת מעשר‪ ,‬ואמנם בסוף דבריו כ' מסברא‬
‫ג"כ דלא פלוג בין טבל לטבל‪ .‬וכן בתפארת ישראל כ' מסברתו דלא פלוג בין טבל‬
‫לטבל‪.‬‬
‫ובדרך אמונה בח"ב כ' באמת בשם הרמב"ן הרשב"א והר"ן‪ ,‬דלא פלוג רבנן בין טבל‬
‫לטבל‪ ,‬ואמנם בחלק ג' כ' בהקדמה למעשר להיפך בשם המפרשים בע"ז‪ ,‬דבתרומת‬
‫מעשר בטל באופן שאין לו מתירין וכ' רק בשם יש מי שאומר שלא בטיל משום דלא‬
‫פלוג וכהיתרו כך איסורו וצ"ע דידיה אדידיה ושמא נתוסף לו לאחר מכאן בח"ג אך‬
‫צ"ע שציין למש"כ בח"ב‪.‬‬
‫וע"כ נראה דשורת הדין דבמקום הדחק יש לסמוך על שיטות אלו בלא נודע‬
‫התערובת וכנ"ל‪.‬‬
‫וכפי שמצינו להדיא בשו"ת מהרשד"ם חלק יו"ד סימן קצב ז"ל‪ .‬וראיה לזה מ"ש‬
‫הרשב"א בת"ה והביאו ב"י בי"ד סי' ק"ב כתב הרשב"א שאינו נקרא דבר שיש לו‬
‫מתירין אלא דבר שההתר יבא ממילא כו' עד ואם כן המתיר בידו לעשותו בלא הפסד‬
‫כטבל אשר נתערב בפירו' מעושרין ויש בידו עוד טבלין אחרים שהרי יכול הוא להפריש על‬
‫הטבל שנתערב מן הטבל שלפניו שעדיין עתיד לתקנו וכן כל כיוצא בזה אבל שאינו בידו‬
‫ואינו ודאי שיבא המתיר אינו כדין דבר שיש לו מתירין‪ :‬וכו' ועוד הביא בסי' קכ"ב מ"ש‬
 ‫‪ | 111‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הרשב"א ז"ל בשם ר"ת ז"ל הכלל דטבל יש לו דין כמו דבר שיש לו מתירין ויש לו‬
‫דין כמו דבשל"מ כשנתערב טבל ויש לו פרנסה אחרת להפריש עליו הו"ל דין שיל"מ ואפי'‬
‫באלף לא בטיל כיון שיש לו תקנה בלי הפסד אין לו פרנסה להפריש עניו וצרי' לקנות‬
‫ממקום אחר הוי כשאר אסורין ובטל וכן היא הסכמת הרמב"ן ז"ל יע"ש‪ :‬עכ"ל‪.‬‬

‫והנה ממתני' דפ"ז דדמאי דאי' דמאה טבל ומאה חולין מוציא מאה ואחד‪ ,‬וצ"ע‬
‫האיך מוציא מאה ואחד והאחד הוא לתרומת מעשר ועולה ומתבטל בא' ומאה‪,‬‬
‫והלא הוא דבר שיש לו מתירין‪ ,‬וכהיתרו כך איסורו‪ ,‬וצריך להיות שלא יתבטל אף‬
‫אם אין לו פרנסה כמקום אחר‪ ,‬ויעוי' ר"ש שכ' דא"א לפרש מתני' אלא כמתני'‬
‫דחלה דזיתי ניקוף‪ ,‬ואיירי שהופרש כבר תרומה גדולה ותרומת מעשר רק אם יש לו‬
‫פרנסה ממקום אחר צריך להפריש‪ ,‬כמו שאמרו בחלה‪ ,‬וכנראה כונתו שכיון‬
‫שתרומת מעשר הוא רק דבר שיש לו מתירין ואין צריך ליקח ולהביא כמו שכ' ר"ת‪.‬‬
‫וכיון שהרמב"ם והראב"ד פסקו להאי דינא דמאה טבל ומדין ביטול בקא'‪ ,‬נתבאר‬
‫בדבריהם דבכה"ג עכ"פ שהתרו"ג תוקנה ויש תערובת של טבול לתרומת מעשר‪ ,‬אם‬
‫חולין‪ ,‬מותר לעשר במקומו‪ ,‬ויתבטל בקא'‪ ,‬וממילא מצאנו מקור להדיא להלכה‬
‫למה שכתבנו ובצירוף למש"כ החזו"א בביאור לב ב"ד דירושלמי‪ ,‬שהוא מדין ביטול‬
‫בקא'‪ ,‬וכמפורש בתוספתא דתרומות פ"ה שראב"ע אומר שקורא לה שם ויתבטל‬
‫בקא'‪ ,‬וכפי שכתבנו שבנידו"ד שחלוקין לשני קבוצות‪ ,‬גם רבנן מודים כפי שכ'‬
‫הרמב"ם והראב"ד הנ"ל‪.‬‬
‫והנה בפי' הראב"ד שתי' תי' אחר על דברי ר"ת דאמאי צריך תרי טעמי דבר שיש לו‬
‫מתירין וכהיתרו כך איסורו‪ ,‬דתירץ שהו"א דטבול לתרומה גדולה לא יהא חמור‬
‫מתרומה גדולה שבטילה‪ ,‬ונראה דאין כונת הראב"ד לומר שבאמת האי טעמא סגי‬
‫בלא טעמא דיש לו מתירין‪ ,‬שא"כ יקשה בתרומת מעשר שאין דינא דכהיתרו בחיטה‬
‫א' וע"כ צריך להגיע לדינא דיש לו מתירין‪ ,‬אלא כונתו שב' הטעמים הולכים ביחד‬
‫דאטעמא דיש לו מתירין לבד היינו תמהים האיך יתכן דעדיפא מתרומה גדולה ע"ז‬
‫אמרי' דעובד רק בצירוף סברא דכהיתרו כך איסורו‪ ,‬אך שוב מובן בצירוף יש לו‬
‫מתירין‪ ,‬ומה שסיים לגבי מה שאיתמר בנדרים דלא דמי לשאר יש לו מתירין הכונה‬
‫שעובד בנפרד משא"כ בהאי שעובד בצירוף הסברא השניה‪.‬‬
‫וזה אין סברא לומר כרמב"ן שגזרו אכולא טבל‪ ,‬דהרמב"ן קאמר לשיטתו כר"ת‬
‫דהגמ' אירי באופן שאין לו מתירין ואעפ"כ סתמו דכל טבל במשהו וע"כ צריך לומר‬
‫שאף בשאר טבלים‪ ,‬אך לשי' הראב"ד שהגמ' איירי ביש לו מתירין ע"כ לי' חילוק‪.‬‬
 ‫‪ | 112‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לתועלת הלומדים הבאנו כאן‪.‬‬

‫מקורות מהראשונים והאחרונים להאי סוגיא דישל"מ‬
‫תוספתא מסכת תרומות (ליברמן) פרק ה הלכה טו‬

‫הטבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא‬
‫לפי חשבון ואם לאו ר' ליעזר ור' לעזר בן ערך או' קורא שם לתרומת מעשר שבו ועולה‬
‫באחד ומאה וכן מעשר מעשר טבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא אם יש לו‬
‫פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו ר' אלעזר בן ערך אומ' קורא שם על‬
‫תרומת מעשר שבו ועולה באחד ומאה ואם היה טבל מעשר ראשון ומעשר שנילו הרי זה אסור‬
‫שלא התירו ספק מדומע אלא לדבר שיש לו מתירין ר' שמעון או' כל דבר שיש לו מתירין כגון‬
‫טבללז מעשר שני והקדש והחדש ולא נתנו להם חכמים שיעור [וכל דבר שאין לו‬
‫מתירין כגון ערלה וכלאי הכרם נתנו חכמים להם שיעור אמרו לו והלא שביעית אין‬
‫לה מתירין ולא נתנו לה חכמים שיעור] אמ' להם שביעית אינה אוסרת כל שהוא אלא‬
‫לביעור אבל לאכילה אינה אוסרת אלא בנותן טעם‬

‫תוספתא מסכת תרומות (ליברמן) פרק ו הלכה יח‬

‫היו (לפני) [לפניו] שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ולפניהן שני סאין‬
‫אחת של תרומה ואחת של חולין ונפלו משתיהן ואין ידוע אם מזו לתוך זו ואם מזו‬
‫לתוך זו הריני אומ' תרומה לתוך תרומה נפלה חולין לתוך חולין נפלו ואם היה טבל‬
‫מעשר ראשון ומעשר שני הרי זה אסור שלא התירו ספק מדומע אלא לדבר שיש לו‬
‫מתירין‬

‫לו והנה לכאורה החילוק שבטבול למע"ר שנתערב בטבול למע"ש‪ ,‬הכל טבל‪ ,‬רק נתערבו ב' סוגי‬
‫טבלים‪ ,‬משא"כ ברישא שאיירי שנתערב בחולין והוי דשיל"מ בלבד‪ ,‬אך צ"ע שג"כ כאן נפדה‬
‫המע"ש וישאר טבל וחולין‪ ,‬ושוב יתבטל המע"ר שיקרא לו שם בקא'‪ ,‬וכנ"ל‪ ,‬וע"כ שזה חשיב‬
‫כביטול איסור לכתחילה ואסור‪ ,‬ורק ברישא שנתערב כבר בחולין ובטל מדאורי' ורק הוי דשיל"מ‬
‫בזה התירו לעשרן במקומו‪ ,‬וא"כ למדנו מכאן חילוק גדול לנידו"ד בין קודם התנאי במעשרות‪,‬‬
‫ללאחר יה‪ ,‬שהרי אם היה הפרשה כראוי ללא תנאי‪ ,‬והיה רח"ל תערובת‪ ,‬הוי רק דשיל"מ מדרבנן‪,‬‬
‫שבכה"ג בטל מדאורייתא ומותר לעשות השלמות‪ ,‬ואף נעשים מאיליהם מתנאי ב"ד‪ ,‬משא"כ לאחר‬
‫התנאי שכולו טבל‪ ,‬שלא חלה ההפרשה כלל‪ ,‬שוב אין היתר לקבוע התרומה במקומו ולעשות ביטול‪,‬‬
‫והנה בר"ש וברא"ש כ' פירוש אחר לתוספתא שאם נופל תרומה לטבל אין הביטול מתירו אלא‬
‫נשאר אסור‪.‬‬

‫לז והנה אפי' לר"ש בדלית ליה טבל ממקום אחר‪ ,‬הוי דשאל"מ ובטל‪ ,‬ואף אם לא ס"ל כראב"ע‬
‫דקדשו מדומעין‪ ,‬אלא כרבנן דפליגי כמבואר בירושלמי פ"ז דדמאי ה"ז‪ ,‬מ"מ באופן של הרמב"ם‬
‫במאה טבל מאה חולין‪ ,‬שמחלקן לשני קבוצות ומוציא קא'‪ ,‬ודאי קדשו מדומעין‪ ,‬כיון שיש קבוצה‬
‫א' שאינה מדומעת בודאי‪ ,‬וכפי שהאריך החזו"א לבאר שיטת הרמב"ם‪ ,‬אמנם הרמב"ם הלא כ' שם‬
‫שמעיקר הדין אפשר אף לבטלה במאתיים בלא לחלק הקבוצות‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
 ‫‪ | 113‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫תוספתא מסכת תרומות (ליברמן) פרק ח‬

‫היו לפניו שתי קדרות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי מדוכות אחת‬
‫של תרומה ואחת של חולין נתן משתיהן ואין ידוע אם מזו לתוך זו ואם מזו לתוך זו‬
‫הריני או' תרומה לתוך תרומה נתן וחולין לתוך חולין נתן‬

‫הלכה יט‬
‫אם היה טבל מעשר ראשון ומעשר שיני הרי זה אסור שלא התירו ספק דמוע אלא‬
‫לדבר שיש לו מתירין‬

‫הלכה כ‬
‫חתכה אסורה שנתערבה בחתכות אפלו הן אלף כולן אסורות הרוטב בנותן טעם אם‬
‫נמחה הרי זה בנותן טעם‬

‫תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ד עמוד א‬

‫רב אשי אמר‪ :‬לעולם ספק יום טוב ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין‪ ,‬וכל דבר שיש‬
‫לו מתירין ‪ -‬אפילו בדרבנן לא בטיל‪.‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ד עמוד ב‬

‫אמר רב מתנה‪ :‬עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב ‪ -‬מרבה עליהם עצים‬
‫מוכנים ומסיקן‪ - .‬והא קא מהפך באיסורא! ‪ -‬כיון דרובא דהיתרא נינהו‪ ,‬כי קא‬
‫מהפך בהיתרא קא מהפך‪ - .‬והא קא מבטל איסורא לכתחלה‪ ,‬ותנן‪ :‬אין מבטלין איסור‬
‫לכתחלה! ‪ -‬הני מילי בדאורייתא‪ ,‬אבל בדרבנן מבטלין‪ .‬ולרב אשי‪ ,‬דאמר‪ :‬כל דבר‬
‫שיש לו מתירין‪ ,‬אפילו בדרבנן לא בטיל‪ ,‬מאי איכא למימר? ‪ -‬הני מילי היכא‬
‫דאיתיה לאיסורא בעיניה‪ ,‬הכא מקלא קלי איסורא‪.‬‬

‫תוספות מסכת ביצה דף ד עמוד ב‬

‫ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה ‪ -‬ואע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטיל היינו‬
‫היכא דמיערב ממילא אבל למערבינהו בידים לבטולי אסור דהכי תנן במס' תרומות‬
‫(פ"ה מ"ט) סאה של תרומה שנפלה לתוך תשעים ותשעה של חולין וחזרה ונפלה‬
‫לתוכן סאה של חולין ורבה עליהן בשוגג מותר במזיד אסור דאין מבטלין איסור‬
‫לכתחילה ומשני הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ומש"ה הפילה אסור דאין‬
‫מבטלין איסור לכתחילה אבל הכא לא אמרינן הכי דשפיר מבטלין לכתחילה ואם‬
‫תאמר לעיל (ג‪ ):‬גבי עגול דהוי תרומה דרבנן יוסיף עליו ויבטל וי"ל דהא דאמר‬
‫בדרבנן מבטלין היינו בדבר שעיקרו מדרבנן כגון מוקצה דעיקרו אינו אלא מדרבנן‬
‫אבל בדבר שעיקרו מדאורייתא כגון תרומה דאיכא שום דבר דאורייתא כגון דגן תירוש‬
‫ויצהר אפילו במקום שאינו אלא מדרבנן כגון בשאר פירות אין מבטלין וכן משמע פ'‬
‫גיד הנשה (חולין צח‪ ).‬גבי ההיא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדקולא סבר מר בר רב‬
‫אשי לשערינהו בתלתין פלגי דזיתא א"ל אבוה אל תזלזל בשיעורי כו' ואין מבטלין‬
‫ואמאי לא הוסיף עליהן עד [ששים] כדי לבטל אותם אלא שמע מינה כיון דעיקר‬
 ‫‪ | 114‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫איסורו דאורייתא כגון היכא דאיכא כזית הכי נמי דליכא כזית וליכא אלא איסור‬
‫דרבנן אין מבטלין‪.‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נח עמוד א‬

‫כל דבר שיש לו מתירין‪ ,‬כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש ‪ -‬לא נתנו בהן חכמים‬
‫שיעור‪ ,‬וכל דבר שאין לו מתירין‪ ,‬כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה וערלה וכלאי‬
‫הכרם ‪ -‬נתנו בהם חכמים שיעור; אמרו לו‪ :‬והלא שביעית אין לה מתירין‪ ,‬ולא נתנו‬
‫בה חכמים שיעור‪ ,‬דתנן‪ :‬השביעית אוסרת כל שהוא במינה! אמר להן‪ :‬אף אני לא‬
‫אמרתי אלא לביעור‪ ,‬אבל לאכילה ‪ -‬בנותן טעם‪ .‬ודלמא הא נמי לחומרא שאני! אלא‬
‫מן הדא פשטה‪ ,‬דתנן‪ :‬בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו‪ ,‬אם היו עלין שלהן שחורין‬
‫‪ -‬אסורין‪ ,‬הוריקו ‪ -‬מותרין; ר' חנניא בן אנטיגנוס אומר‪ :‬אם יכולין ליתלש בעלין‬
‫שלהן ‪ -‬אסורין‪ ,‬וכנגדן למוצאי שביעית ‪ -‬מותרין‪ ,‬למימרא‪ ,‬דגידולי היתר מעלין את‬
‫האיסור‪ .‬ודלמא במדוכנין! אלא מן הדא‪ ,‬דתניא‪:‬‬
‫ר"ן מסכת נדרים דף נט עמוד א‬

‫תרומה מאי מצוה לאתשולי עלה איכא ‪ -‬הלכך כיון שאין ההיתר בא מעצמו‬
‫וליכא מצוה למעבד הכי לא מיקרי דבר שיש לו מתירין והקדש דקא מני לעיל בדבר‬
‫שיש לו מתירין בהקדש בדק הבית עסקינן דעל כרחין לפדייה קאי‪.‬‬

‫תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ו דף לו טור ד ‪/‬ה"ג‬

‫הלכה ג' כיני מתניתא שחורין אסורין וירוקין מותרין רבי יוסי בשם רבי יוחנן בצל‬
‫שעקרו ושתלו מכיון שהשחיר מתעשר לפי כולו רבי חיה בשם רבי יוחנן בצל שעקרו‬
‫ושתלו מכיון שהשריש מתעשר לפי כולו ולא שנייא בין שעקרו בשביעית ושתלו‬
‫למוצאי שביעית בין שעקרו בשביעית ר' זעירא אמ' מכיון שרבה עליו החדש מותר‬
‫רבי לא רבי אימי תרויהון אמרי אסור מתניתין פליגא על רבי לא ועל רבי אימי דתני‬
‫זה הכלל שהיה רבי שמעון אומר משום רבי יהושע כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל‬
‫ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו להן חכמים שיעור אלא מין במינו בכל שהוא‬
‫ושאינו במינו בנותן טעם וכל דבר שאין לו מתירין כגון תרומה וחלה וערלה וכלאים‬
‫נתנו להן חכמים שיעור מין במינו ושלא במינו בנותן טעם התיבון הרי שביעית הרי‬
‫אין לה מתירין ולא נתנו לה חכמי' שיעור אמר להן לא אם אמרתם בשביעית שאינה‬
‫אוסרת כל שהוא אלא בביעור אבל לאכילה בנותן טעם מה עבדין לה ר' הילא ורבי‬
‫אימי פתרין לה בעירובין אבל בגידולין חומר הוא בגידולין דאמר רבי זעירא בשם רבי‬
‫יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפילו הוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור‬
‫מעלין את האיסור מתניתא פליגא על רבי זעירא דתנינן גידולי תרומה תרומה וגידולי‬
‫גידוליהן חולין אבל טבל ומעשר ראשון וספיחי שביעית ותרומ' מעשר והמדומע‬
‫והביכורין גידוליהן חולין ותני עלה במה דברים אמורי' בדבר שזרעו כלה אבל בדבר‬
‫שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין מה עבד לה רבי זעירא פתר לה בקדוש'‬
‫שביעי' בביעור אבל לאכילה כיון שרבה עליו החדש מותר ר' אבהו על לארבל‬
‫ואיתקבל גבי אבא בר בנימן אתון ושאלון ליה באילין בצלייא והורי לון הדא דרבי‬
‫זעירא מכיון שרבה עליו החדש מותר חמתון סמיכין עלוי אמר‬

‫פירוש המשנה לרמב"ם מסכת ביכורים פרק ב משנה ב‬

 ‫‪ | 115‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וכאן הוא אומר שאם נתערב אפילו כל שהוא ממעשר שני או בכורים בכמות גדולה‬
‫של חולין והיהת אותה התערובת בירושלים דוקא‪ ,‬הרי דין התערובת כולה כדין מעשר‬
‫שני או הבכורים‪ ,‬ואין אומרין יעלה באחד ומאה ולא בשום שיעור מן השיעורין‪ ,‬מפני‬
‫שהוא דבר שיש לו מתירין‪ ,‬לפי שאנו אומרין לבעלים כיון שאתה בירושלם שהיא מקום‬
‫אכילת המעשר והבכורים כמו שנתבאר‪ ,‬אכול הכל בתורת מעשר‪ .‬ואומרין לכהן אכול‬
‫הכל בתורת בכורים‪ .‬ואמרו וגדוליהן אסורין מלאכל בירושלם‪ ,‬ר"ל אם זרע‬
‫אותה התערובת בירושלם הרי הגדולין כמותן ואסור לאכלן בתורת חולין אלא בתורת‬
‫מעשר אם היתה התערובת מעשר‪ ,‬או בתורת בכורים אם היתה התערובת בכורים‪ ,‬ולא‬
‫התירתן הזריעה כיון שיש לו מתירין קרובים שהרי הוא בירושלם‪ .‬ואמרו אף לזרים אף‬
‫לבהמה‪ ,‬ר"ל שזה שנתערב בו הבכורים בכל שהוא אסור לזרים‪ ,‬והיה עולה בדעתינו‬
‫הואיל והוא אסור לזרים נעשה כדבר שאין לו מתירין ויעלה באחד ומאה אם נתערב‬
‫בירושלם‪ ,‬לפיכך השמיענו שהוא אסור ואע"פ שהדבר כן‪ ,‬והוא אמרו אף לזרים‪ ,‬תקון‬
‫הלשון אע"פ שהוא אסור לזרים אוסר בכל שהוא‪ .‬וכן אם היתה התערובת מעשר שני‬
‫אע"פ שאסור להאכילו לבהמה‪ ,‬וחולין אלו קודם התערובת היו מותרין לבהמה‪ ,‬אין‬
‫אומרין שנעשית תערובת זו כדבר שאין לו מתירין ועולה‪ ,‬אלא מעשר שני והבכורים‬
‫לעולם אם נתערב מהם כל שהוא בירושלם אינו עולה בשום פנים‪ ,‬אלא אסורין כל‬
‫שהן‪ ,‬וכן גדוליהן‪ ,‬וזה אינו אלא בתקנת חכמים עשו תערובת שני אלו בירושלם דוקא‬
‫כדבר שיש לו מתירין‪ ,‬הואיל ואכילתן שם קל וקרוב‪ ,‬והוא אמרם עשו את ירושלם כדבר‬
‫שיש לו מתירין‪ ,‬כמה דתימר דבר שיש לו מתירין אוסר כל שהוא‪ ,‬ודוכתה ירושלם‬
‫אוסרת כל שהוא‪ ,‬והבן כלל זה‪ .‬ולא חלק ר' שמעון אלא בגדוליהן לפי שהוא אומר‬
‫כבר בטלו‪ ,‬אבל התערובת עצמה אין ר' שמעון חולק בה שאסור בכל שהוא‪ ,‬וזהו‬
‫אמרם בטעם סברת ר' שמעון ערובין בעינן הן גדולין כבר בטלו‪ .‬אבל התרומה אין‬
‫בה שום דין מדינין אלו כמו שנתבאר‪ .‬ואין הלכה כר' שמעון בכל המחלוקות הללו‪.‬‬

‫ר' עובדיה מברטנורא מסכת ביכורים פרק ב משנה ב‬

‫מלאכול בירושלים ‪ -‬כלומר אם נתערבו המעשר שני או הבכורים בעוד שהן בתוך‬
‫ירושלים‪ ,‬אז אוסרים תערובתן בכל שהוא מלאכול בתורת חולין‪ ,‬משום דהוי דבר שיש‬
‫לו מתירין הואיל ויכול לאכול התערובת כולה במקומה‪ .‬אבל מעשר שני ובכורים שנתערבו‬
‫בחולין חוץ לירושלים אינן אוסרין בכל שהוא הואיל ויש טורח להעלותן‪ ,‬לא מקרי דבר‬
‫שיש לו מתירין‪:‬‬

‫תוספות מסכת נדרים דף נח עמוד א‬

‫לא נתנו חכמים שיעור ‪ -‬ואסורין בכל שהוא ואין להקשות דבפ' בתרא דע"ז (דף‬
‫עג‪ ):‬אמר דבטבל שלא במינו בנ"ט י"ל דהא נמי דאמר שלא נתנו בו שיעור משום‬
‫דיש לו מתירין היינו דווקא במינו אבל שלא במינו בטל וכן משמע לעיל גבי יין‬
‫שהוא בנ"ט ואע"ג דהוי דבר שיש לו מתירין וא"ת פרק בתרא דמסכת ע"ז (שם)‬
‫דקאמר חוץ מטבל ויין נסך דבמינו במשהו ופריך בשלמא עבודת כוכבים משום חומרא‬
‫דע"ז אלא טבל מאי טעמא ומסיק כהיתרו כך איסורו פירוש דחיטה אחת פוטרת את‬
‫הכרי ולימא טעמא משום דיש לו מתירין וי"ל דהתם בטבל שהלכו בעליו למדינת הים‬
‫דאין לו מי יתירו אבל קשה למה לי טעם דיש לו מתירין תיפוק ליה משום דכהיתרו כך איסורו‪.‬‬

‫תוספות מסכת עבודה זרה דף עג עמוד ב‬

 ‫‪ | 116‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫טבל מאי טעמא דכהיתירו כך איסורו ‪ -‬מה היתירו במשהו כשמואל דאמר‬
‫שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי וכי היכי דכל שהוא חשוב להתירו חשוב נמי‬
‫לאסרו ותימה דהכא משמע דטעמא דטבל במשהו דכהתירו כך איסורו ובירושלמי‬
‫קאמר דטעמא משום דטבל יש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא‬
‫בטיל כגון טבל ושביעית ומעשר והקדש כשהן במינן אבל שלא במינן בנותן טעם‬
‫והשתא תרי טעמי ל"ל וי"ל דצריכי תרוייהו דאי ליכא אלא חד טעמא דיש לו מתירין הוי‬
‫אמינא דוקא היכא דהבעלים בעיר דאז יש לו מתירין שהבעלים יכולים להפריש אבל אי ליכא‬
‫בעיר אע"ג דיכול לילך במקום שהבעלים שם מ"מ כיון שיש לו טורח והוצאה הוי כשאין לו‬
‫מתירין כמו שפר"ת בפ' הזהב (ב"מ דף נג‪ .‬ושם) דלא מיקרי יש לו מתירין אלא בלא טורח‬
‫ויציאה הלכך אצטריך טעמא דהכא משום דכהתירו כך איסורו ואי ליכא אלא טעמא דהכא‬
‫הוי אמינא דלא הוי במשהו אלא טבל גמור דהיתירו במשהו כדשמואל אבל מעשר ראשון‬
‫הטבול לתרומת מעשר דהיתירו לא הוי במשהו דהא מעשר מן המעשר בעי אפרושי הוי אמינא‬
‫דאיסורו לא הוי במשהו לכך אצטריך טעמא דירושלמי דיש לו מתיריןלח‪.‬‬

‫ספר הישר לר"ת (חלק החידושים) סימן תש‬

‫‪+‬עבודה זרה ע"ג ב' (סי' (תק"א) [תר"א]‪ ,‬נ"ו ב')‪+‬‬

‫חוץ מטבל ויין נסך דבמינו במשהו שלא במינו בנ"ט‪ .‬וק"ל הא טבל דבר שיש לו‬
‫מתירין הוא‪ .‬ואפי' שלא במינו ואמאי בטל‪ .‬הא ק"ל בביצה דכל דבר שיש לו מתירין‬
‫אפי' באלף לא בטיל‪ .‬ותו בהדיא תניא בנדרי' פ' הנודר מן הירק ר' שמעון אומ' כל‬
‫דבר שיש לו מתירין לא נתנו חכמים שיעור כגון טבל ומעשר שני‪ .‬ובעל כורחיך הא‬
‫מתני' פליגא‪ .‬אין ודאי הכי נמי‪ .‬ומיהו הכא ודאי מיירי בטבל שהלכו בעליו למדינת הים‪.‬‬
‫דהוי דבר שאין לו מתירין‪ .‬כך (משנין) [משנינן] בהזהב דלית ליה מעות הראשוני'‪ .‬ובלא‬
‫בעלים א"א לתקנם (דבעין) [דבעינן] דעת בעלים כדאמרי' אתם גם אתם מה אתם לדעת אף‬
‫שלוחכם לדעת‪ .‬ואי אפשר לעכבו עד חזרת בעלים דפירות עשויין לירקב בזמן מועט הילכך הוי‬
‫דבר שאין לו מתיריןלט‪ .‬ועוד ק"ל חמץ בפסח לר' שמעון דק"ל כוותיה אמאי שרי‬
‫בתערובת והא שרי ליה לאחר הפסח בתערובת ובתערובת היכי בטיל הא יש לו‬
‫מתירין‪ .‬ונ"ל דבתערובת (שלא מיחו) [שנימוחו] כגון שהאיסור אין בו ממש אפי' יש‬
‫לו מתירין בטל‪ .‬ואם יש באיסור ממש (ועל) [על] זה שנינו בהנודר מן הירק כל שיש‬
‫לו מתירין כגון טבל והקדש כו'‪ .‬ואע"ג דאמרי' בהזהב מעשר שני בטל ברוב באיזה‬
‫מעשר אמרו במעשר שני שאין בו שוה פרוטה‪ .‬דאי הוה שוה פרוטה לא בטיל דיש לו‬
‫מתירין‪ .‬ונ"ל דהכי הוה מצי למימ' במעשר שני של תערובת דלא ידיע ממשו‪ .‬ואמרי'‬
‫בשילהי ביצה גבי האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה וקרי ליה דבר שיש לו מתירין‬
‫משום דידיע ממשו‪ .‬ומוקי לה במלח איסתרוקני‪ .‬ומים נמי כמו ממש בעיסה אית להו‪.‬‬
‫מכתיבת רבינו‪.‬‬

‫לח ולמעשה יש שני צדדים בהבנת התוס' דהחת"ס והנו"ב בי' שאי' לתרווייהו בכל הטבלים‪ ,‬ואילו‬
‫במנ"ח ובגבורת ארי‪ ,‬ובמהרשד"ם כ' שבתרו"מ יש רק הטעם של דשיל"מ‪.‬‬

‫לט צ"ב דבהפסד גמור מדוע לא נימא כתרוה"ד שאפשר לתרום חלה שלא מדעת בעל העיסה במקום‬
‫דאי' קלקול דהוי זכות גמור‪ ,‬ונפסק ברמ"א בשו"ע יעוי' קונטרס תיקון טבלים בארוכה‪ ,‬ושמא ס"ל‬
‫כרשב"א שהובא בקצה"ח סי' רמג'‪.‬‬
 ‫‪ | 117‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ספר הישר לר"ת (חלק החידושים) סימן תשכה‬

‫‪+‬עבודה זרה ס"ו ב' (סי' (תקי"ח) [תרי"ח]‪ ,‬נ"ח א')‪+‬‬

‫רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו שלא במינן בנ"ט [עד]‬
‫חוץ מטבל ויין נסך וכו'‪ .‬וק"ל הא דאמרי' כל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא‬
‫בטיל‪ .‬וטבל דבר שיש לו מתירין הוא‪ .‬ואומ' ר' דה"פ כל דבר שיש לו מתירין לאחר זמן‬
‫מעצמו כגון ביצה שנולדה היום מותרת למחר מעצמה בלי שום תיקון‪ .‬אבל טבל אם‬
‫יניחו כמות שהוא אסור לעולם אם אינו מתקנו בידים מה שאין כן בביצה‪.‬‬

‫ספר הישר לר"ת (חלק החידושים) סימן תעא‬

‫‪+‬חולין צ"ז א' (סי' שפ"ב‪ ,‬ל"ח ג')‪+‬‬

‫גיד הנשה‪ .‬אמר רבא אמור רבנן בטעמא אמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בששים מין‬
‫במינו דליכא למיקם אטעמא ואי נמי מין בשאינו מינו וליכא קפילא בס'‪ .‬ומדאמ' רבא‬
‫מין במינו דליכא למיקם אטעמא בס' ש"מ הכי הלכתא‪ .‬דאי אמרת הכי אורחיה‬
‫למכלל מילי ושיטה איתמר‪ .‬כמו חמש מידות בכלי חרס וגבי ג' מידות בקטן אע"ג‬
‫דאיכא בהנהו דלא כהלכתא לפי פי' שפי' בגטין‪ .‬הכא וודאי הלכתא היא דהוה ליה‬
‫למימר דמין ושאינו מינו וליכא קפילא בס'‪ .‬אלא מדקאמ' רבא מין במינו (וליכא)‬
‫[דליכא] למיקם אטעמ' ש"מ רבא כר' יוחנן וריש לקיש סבירא ליה‪ .‬וקיימא לן רב‬
‫ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן‪ .‬ושמעי' ליה לר' יוחנן דאמר כל איסורין שבתורה‬
‫בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך‪ .‬אע"ג דלא אמר ר' יוחנן‬
‫חוץ מטבל ויין נסך ותרומה מכל מקום שמעי' ליה לר' יוחנן דבתרומה אית ליה מין‬
‫במינו [במשהו] דאמר ר' יוחנן שתי כוסות אחת של חולין ואחת של תרומה שמזגן‬
‫ואחר כך עירבן סלק את מינו כו'‪ .‬מכלל דתרומה כמו טבל‪ .‬ואינו בטל במינו דחד טעמא‬
‫הוא‪ .‬וכי היכי דאמרי' גבי טבל מאי טעמא ואמרינן כעלייתו כך איסורו גבי תרומה נמי‬
‫כהיתרא כך איסורא‪ .‬דחטה אחת פוטרת את הכרי‪ .‬בשילהי ע"ז‪ .‬ודרבא עדיפא מדר' יוחנן‪.‬‬
‫(ואילו) [דאילו] ר' יוחנן חמץ בפסח כשאר איסורין חשיב פר' כל שעה (והכא) [ורבא]‬
‫פוסק בחמץ בפסח כרב במשהו‪ .‬ולא מטעמא (דרבא) [דרב] אלא מטעמא דנפשיה משום‬
‫(דחומרא) [חומרא] (חמץ) [דחמץ] בפסח‪ .‬דהא דקאמר תלמודא במילתיה דרב רב בחמץ‬
‫בפסח שלא במינו אטו מינו גזר משום דוחק קושיא הוצרך לתרץ כך‪ .‬דגירסא הכי‬
‫איתא גבי מילתיה דרב חמץ בפסח שלא במינו במשהו והאמר רב כל איסורין שבתורה‬
‫במינן במשהו שלא במינן בנותן טעם‪ .‬ומשני רב בחמץ בפסח שלא במינו אטו מינו‬
‫גזר‪ .‬ומתוך כך פירש גם דברי שמואל ודברי ר' יוחנן‪ .‬וכן גירסא בספרים קדמונים‪.‬‬
‫אלא שרבינו שלמה הגיה רב לטעמיה‪ .‬ואינו כך‪ .‬ואפילו לפי גירסתו אתא שמעתא‬
‫שפיר‪ .‬ור' יהושע בן לוי דהלכתא כוותיה ואפי' גבי דר' יוחנן כדפסקי פר"ח וגם‬
‫בהלכות פסוקות פוסק הלכה כר' יהושע בן לוי בכל מקום לגבי חבירו פוסק בכל‬
‫איסורין שבתורה בס' (ומאה)‪ .‬וסתם התלמוד יליף לה מזרוע בשלה דהוי מין במינו‪.‬‬
‫ועלה קיימי אביי ורבא דהא היתר מכלל איסור וכו'‪ .‬מדכייל ר' יהושע בן לוי ולא‬
‫קמפליג כרב דאמר כל איסורין שבתורה במינן כו' ש"מ ר' יהושע בין אמינו בין שלא‬
‫אמינו קאי‪ .‬דאפי' ר' יוחנן דפירש בין במינו בין (שאינו במינו) [בשאינו מינו] בנותן‬
‫טעם משום דקאי אדרב וגם להוציא מן הכלל טבל ויין נסך‪ .‬וראייה הא דאיפליגו‬
‫אביי ורבא דמר אמר בתר שמאי אזלינן ומר אמר בתר טעמא אזלינן (בתר) [גבי]‬
‫חמירא דחיטי וחמירא דשערי חלא דחמרא וחלא דשיכרא‪ .‬ולא איפליגו במילי אחריני‬
‫משום דאלו דברים בלבד הוו מין במינו במשהו דהיינו טבל או תרומה או יין נסך‪.‬‬
‫ובהני אפי' ר' יוחנן מודי‪ .‬דרבא בפירוש סבר לה כר' יוחנן אלא שמוסיף חמץ בפסח‬
 ‫‪ | 118‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫כדפרישי' לעיל‪ .‬וא"ת לדברי רבא כי תניא חוץ מטבל ויין נסך מאי טעמא לא תני‬
‫חוץ מטבל ויין נסך וחמץ בפסח‪ .‬תריץ משום דלא מיתני ליה דחמץ בפסח אפי' שלא‬
‫במינו במשהו‪ .‬מה שאין כן בטבל ויין נסך‪ .‬ועוד ראיה לדבר מדר' אליעזר בן יעקב‬
‫דאמר במסכת (מנחות) (ד)שחיטת קדשים גבי חרסו של זב דמין במינו בטל‪ .‬וקיימא לן‬
‫משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי (כו')‪ .‬וסתם תלמודא הכי הוא קאי מין בשאינו‬
‫מינו בטל חיטין בחיטין נהי דלר' יהודה לא בטל‪ .‬מכלל דהכי הלכתא ולהכי (ד)אחיכו‬
‫עליה‪ .‬דאע"ג דר' יהודה איירי התם מכלל דרישא רבנן מכל מקום רבנן בהאי משנה‬
‫לא איירו במין במינו‪ .‬ובמנחות בהקומץ (זוטא) [רבה] כך מפרש ר' יוחנן טעמא דר'‬
‫יהודה דאין דם מבטל דם משום דמין במינו ומותיב עליה ממתני' זו בלילתה עבה וזו‬
‫בלילתה רכה והן בולעות זו מזו‪ .‬ור' יהודה קאמר לה‪ .‬ומשני רבא קסבר ר' יהודה מין‬
‫במינו ודבר אחר [וכו']‪ .‬אבל רבא לא סבר לה כוותיה אלא בטבל ויין נסך ותרומה‬
‫וכדפרישית‪ .‬וכל סתם התלמוד אחרי ר' יוחנן הולך דפסק הכי בשילהי ע"ז‪ .‬ואביי‬
‫ורבא כוותיה קיימי‪ .‬וכן הלכה‪ .‬וכן היו נוהגין חכמי אפריקיא‪ .‬ועוד יש מהן שאין‬
‫[שומעין] לפסק רבינו שלמה שפוסק במשהו‪ .‬והלכות גדולות של אספמיא פוסקות‬
‫חתיכת בחתיכו' בנותן טעם בזמן שמכירה‪ .‬ומילתיה (דרבנן) [דרבא] דאמרו רבנן בס'‪.‬‬
‫ומייתי לה לפסק הלכה‪ .‬ולא מישתמיט בכולהו מין במינו במשהו‪ .‬רק בחמץ בפסח‬
‫לבדו‪ .‬ואפי' שלא במינו בזמנו‪ .‬וטבל ויין נסך ותרומה‪ .‬וכן הלכה‪ .‬על טבל קשיא לי‬
‫ההיא דאמרי' בנדרים בהנודר מן הירק כל שיש לו מתירין כו' לא נתנו בו חכמים‬
‫שיעור‪ .‬ותו אמרי' גבי מעשר שני בבבא מציעא דמעשר שני שאין בו (מעשר) שוה פרוטה‬
‫בטל ברוב וכגון דלית ליה מעות הראשונות‪ .‬טבל דהכא נמי כגון דלית ליה טבל בר חיובא‬
‫דלפרשיה אהאי‪ .‬ובהדיא פוסק בהלכות גדולות בהלכתא חמץ בפסח מין במינו בס' לבד‬
‫מחמץ בפסח במין שלא במינו וטבל ויין נסך במינו‪ .‬ובשאלתות דרב אחאי בפרשת צו‬
‫את אהרן פוסק בכל איסורין שבתורה אפי' בחמץ בר מטבל ויין נסך‪ .‬ובתשובו'‬
‫הגאונים ובתשובות דרב יהודאי גאון (כתבן) [כתבין] תוב שאילו מקמיה כל איסורין‬
‫שבתורה במינן מה הם השיב בששים מדאמר בחמץ בפסח במשהו ש"מ בשאר איסורין‬
‫בס'‪ .‬ורבינו שלמה פסק במסכת ע"ז בכולה מסכתא מין במינו בששים בשמעתא דבתר‬
‫שמא אזלינן דפסק אין הלכה כן אלא כל איסורין שבתורה אפי' במינן בס'‪ .‬לפי שהוא‬
‫סבור דאכולהו מילי קאי ולא היא אלא כמו שפירשתי‪ .‬וכן בשילהי ע"ז פסק כמו כן‪.‬‬
‫ואשר הוזקקתתי לכל אלו ראיות לפי סברתי ופסקתי לפי הנראה‪ .‬וחברו עליו חבירי‬
‫כתרנגולין של בית בוקיא‪ .‬ואחרי כן חיפשתי כל אלה ומצאתי‪ .‬ולא על פיהן דנתי‬
‫לכתחילה‪ .‬כי הדבר פשוט למבינים‪ .‬ועוד בעינא דאמינא מילת' ומסתפינא מחברייא‪.‬‬
‫דאפי' בחמץ בפסח נראה לי שהוא בס' כר' יוחנן‪ .‬ועיקר דשמעתא גירסא ופי' הכי‪.‬‬
‫אמר רב חמץ בפסח בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור ושלא בזמנו במינו אסור‬
‫ושלא במינו מותר במאי עסקי' אילימא בנותן טעם שלא בזמנו שלא במינו מותר הא‬
‫קא יהיב טעמא אלא במשהו חמץ בזמנו שלא במינו אסור והא רב ושמואל דאמרי‬
‫תרוייהו כל איסורין שבתורה במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם‪ .‬רב גזר בחמץ‬
‫בזמנו שלא במינו אטו מינו‪ .‬במינו אסור כר' יהודה שלא במינו מותר‪ .‬שלא בזמנו בין‬
‫[במינו] בין שלא במינו מותר כר' שמעון‪ .‬ור' יוחנן [אמר] חמץ בפסח בין במינו בין‬
‫שלא במינו אסור שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר' שמעון‪ .‬אמ' רבא‬
‫הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור שלא בזמנו בין במינו בין שלא‬
‫במינו מותר כר' שמעון ומי אמר רבא הכי והא אמר רבא ר' שמעון קנסא הוא דקא‬
‫קניס וכו'‪ .‬כך היא הגירסא‪ .‬ולא גרסי' בעיקר מימרייהו דרב ושמואל ור' יוחנן ורבא‬
‫לא משהו ולא נותן טעם‪ .‬אלא לגמרי שוין דברי ר' יוחנן ורבא‪ .‬ולשון אחד בשתיהן‪.‬‬
‫ומאן דגריס במילתיה דרבא בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב טועה הוא‪ .‬ועל‬
‫[פי] ההלכות גדולות כתבוהו פרשנים שבשנים‪ .‬תדע שהוא כן דפוסק בהלכות גדולות‬
 ‫‪ | 119‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אמר רבא הלכתא חמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו אסור מדלא יהיב שיעורא‬
‫למילתיה למימרא דבמשהו כרב‪ .‬הרי לך שבמשהו כרב לא היה בספרים‪ .‬אלא מסתמא‬
‫קא פסיק רב יהודאי כן‪ .‬ומתוך כך נכתב בספרי' חדשים מקרוב באו‪ .‬הואיל וכן‬
‫(ובסמוך) [נסמוך] על שאלתות דרב אחאי שפוסק בפרשת צו את אהרן ומאריך‬
‫בשאלתו ובמסקנא פוסק ת"ש דאמר רבא הלכתא חמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו‬
‫אסור (מדלא יהיב שיעור למימרא דבמשהו כרב הרי לך שבמשהו כרב לא היה בספרים‬
‫אלא מסתמא קא פסיק רב יהודאי כן ומתוך כך נכתב בספרים חדשים מקרוב באו) פי'‬
‫בנותן טעם לאחר זמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר' שמעון‪ .‬אע"ג דאיכא נותן‬
‫טעם כר' יוחנן‪ .‬כך כתוב בשאלתות‪ .‬וכן עיקר‪ .‬דעל כורחינו דדברי רבא כדברי ר'‬
‫יוחנן‪ .‬ואסור דרבא ור' יוחנן בעל כרחיך בנותן טעם‪ .‬דהא סיפא דמילתייהו בנותן‬
‫טעם‪ .‬וכי איצטריכא מילתא דרבא משום למירמי דידיה אדידיה ולפרושי מילתיה וכי‬
‫קניס ר' שמע' בעיניה אבל על ידי תערובת לא‪ .‬וכי מה שהעמדנו אסור דרב במשהו‬
‫היינו טעמא משום (פי' רבא) [פירכא] דשלא בזמנו מותר הא קא יהיב טעמא‪ .‬אבל‬
‫מילתיה דלאחר זמנו והכל מותר ואסור דידיה כמותר דידיה דהכל בנותן טעם כר'‬
‫יוחנן‪ .‬דבתריה קא פסיק הלכה‪ .‬כדמוכח בשחיטת חולין גבי אמור רבנן בששים‪ .‬ותו‬
‫לא תיקשי ליה ברייתא דע"ז דתניא כוותיה דר' יוחנן דלא מפקא מכללא אלא טבל‬
‫ויין נסך‪ .‬דבשלמא רב ושמואל תניא נמי כוותייהו ולית להו הא דתני' כר' יוחנן‪ .‬אלא‬
‫(לרב) [לרבא] ור' יוחנן מיבעי להו למיהוי הך מתני' דוקא‪ .‬ואע"ג דשנינהו לעיל‬
‫כדפרישי' לפי הלכות גדולות ותשובות הגאונים ותשובות רבינו שלמה ורבינו חננאל‬
‫פירשתי‪ .‬אבל לפי עניות דעתי ושאלתות דרב אחאי נראה לכאורה‪ .‬וכן עיקר כמו‬
‫שפירשתי כולה שמעתא דפסחים וכן הגירסא בספרים קדמונים‪ .‬וגם מה שפסק ר' יוחנן‬
‫וריש לקיש בכל איסורין שבתורה בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך נ"ל דביין שנתנסך‬
‫לע"ז ממש איירי‪( .‬דאי) [דהא] אמתני' יין ביין ומין במינו קאי והא מפרש זה הכלל‬
‫לאתויי טבל ומים במים בנתנסכו ממש לע"ז בעל כרחיך‪ .‬וכן יין ביין כמו כן‪ .‬ואם‬
‫באת להחמיר בכל שלש יינות עליך להביא ראיה‪ .‬זכר לדבר תרומה‪ .‬דבתרומה‬
‫דאוריתא אין ביטול למין במינו ותרומת חוצה לארץ מבטלה ברוב ואפי' במינו‪ .‬ומכל‬
‫מקום דבר ברור בידי כיון שאינו אסור בהנאה שבטל במינו בס' ואין גמגום בדבר‪.‬‬
‫דהא (דמתני') [במתני'] תרתי בעי איסור הנאה ודבר שבמנין‪ .‬ואיין נסך דיין ביין ומים‬
‫במים קאי‪ .‬ואני מסרתי דבר זה לחבירי בחשאי‪ .‬עד שבדקתי בתשובות הגאונים בב'‬
‫דפים הראשונים ומצאתי כת' בספר ר' יוסף טוב עלם יין נסך שניסך ממנו לע"ז אסור‬
‫בהנאה ואינו בטל לא [ב]אחד ומאה ולא אפי' אחד באלף כמו ששנינו יין נסך אסור‬
‫ואוסר בכל שהוא ואילו אסורין (דלאיסורן) [ואיסורן] בכל שהו יין נסך וכו'‪ .‬מכלל‬
‫דשאר יין סתמא נסך וכן כל שאר איסורין חוץ מטבל ותרומה בין במינו בין שלא‬
‫במינו בנותן טעם היינו בששים‪ .‬ואלו שתים האחרונות הרוצה להחמיר על עצמו תבא עליו‬
‫ברכה והמיקל לא הפסיד כל כך דלא כותאי אנן ובני מדינה‪ .‬וצור ישראל יעמידנו על‬
‫האמת וידריכנו דרך ישרה‪.‬‬

‫תוספות רי"ד מסכת פסחים דף ל עמוד א‬

‫אמר רבא הלכה חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כמה נכבדים דברי ר"ת‬
‫בספר הישר דמוקי רבא כר' יוחנן ולא אסר אלא בנותן טעם ול"ג בספרים במשהו‬
‫כרב ובכל מקום מוכיח דס"ל רבא כר' יוחנן דכל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא‬
‫במינן בנ"ט חוץ מטבל ויי"נ בלחוד ור"ת מוסיף אף תרומה ועושה התרומה כטבל ועיין‬
‫מה שהשבתי עליו בפ' בתרא דע"ז במהדורא תליתאה עיין בפ' הערל במהדורא‬
 ‫‪ | 111‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫תליתאה מה שמקשים על נותן טעם דחמץ משום דהוי דבר שיש לו מתירין ומה‬
‫שתירצתי שם‪[ :‬מהדות"ל]‬

‫תוספות רי"ד מסכת נדרים דף נח עמוד א‬

‫א"נ לאיסור ספיחין כדפרישית בפ' מקום שנהגו במהדורא תליתאה והאי איסור אכילה‬
‫דאמרי' לא שיהו אסורין באכילה ממש שכל פירות שביעית מותרין באכילה כדכתיב‬
‫והיתה שבת הארץ לכם לאכלה אלא שצריך לאוכלן בתורת שביעית לאכלה ולא‬
‫לסחורה ולא למלוגמא ושאר משפטי שביעית המפורשין במס' שביעית ולאחר הביעור‬
‫נמי אינן אסורין באכילה אלא חייב הוא להפקירן בפני שלשה וכל הקודם בהן זכה בין‬
‫הוא בין אחר ואחר שזוכה בהן מן ההפקר הן מותרין לו כדפרישית בפסחים בפ' מקום‬
‫שנהגו והשתא קס"ד שכמו שהשביעית אוסרת כל שהוא במינה ע"י תערובת ה"ה נמי‬
‫בגידולין שאם נטע בצל של ששית בשביעית והוסיף כ"ש חייב בביעור דבטל שרשי‬
‫היתר איסור אצל גידולי איסור ודחה ודלמא הא נמי לחומרא שאני פי' דאפילו אי‬
‫אמרי' דה"ה בגידולין הנ"מ שיהו בטלין שרשי ההיתר באיסור אבל לקולא שיהו שרשי‬
‫איסור בטלין בגידולי היתר לא כמו שאמרו בערלה וכלאי הכרם שבו נאסרין ולא‬
‫ניתרין‪:‬‬

‫תוספות רי"ד מסכת עבודה זרה דף עג עמוד ב‬

‫וראיתי שר"ת השוה התרומה לטבל ואמר דשמעי' לי' לר' יוחנן דבתרומה נמי אית לי'‬
‫מין במינו במשהו דאמר ר' יוחנן שתי כוסות אחת של חולין ואחת של תרומה שמזגן‬
‫ואח"כ עירבן סילק את מינו וכו' מכלל דתרומה כמו טבל ואינו בטל דחד טעמא הוא‬
‫דכי היכי דאמרי' גבי טבל כעלייתו כך איסורו גבי תרומה נמי כהיתרא כך איסורא‬
‫דחיטה אחת פוטרת את הכרי וזה איני נ"ל כלל להשוות התרומה לטבל שהרי בפירוש‬
‫שנינו בפ"ב דערלה שהתרומה מין במינו במאה אם אינו נ"ט ובשאינו מינו בנ"ט‬
‫ואע"פ שאין בו מאה כדכתבית לעיל במה"ק אלמא לא אמרי' בתרומה מין במינו כל‬
‫שהוא אלא במאה ואין טעם התרומה דומה לטעם הטבל שהטבל חט' אחת פוטרת כל‬
‫הכרי שהי' טבל אבל התרומה אחרי שהוקבע' לשם תרומ' אין לה מי שיתירנה הילכך‬
‫אין דינם שוה ושתי כוסות שמזגן דקאמר ר' יוחנן סילק את מינו נמי שאינו מפני‬
‫שבמינו הי' צריך א' ומאה ולא כל שהו כדאמר ר"ת ואם נסלק את מינו המים שבשתי‬
‫הכוסות יבטלו את יין התרומה מפני שאין בה בנ"ט במים שבשתי הכוסות ולעולם‬
‫תרומה במאה משערין אותה אפילו במין במינו ורבא ואביי לא מיירי אלא בטבל ויי"נ‬
‫ולא בתרומה‪[ :‬מהדות"ל]‬
‫ותנן נמי הכי א"כ למה אמרו הטבל אוסר כל שהו במינו כו' ה"ג ולא תניא נמי הכי‬
‫דמשנה הוא בחלה כדכתבית לעיל ואחרי שאמר תניא כוותי' דר' יוחנן ור"ל חזר ואמר‬
‫ותנן נמי הכי שגם במתני' תנן שהטבל אוסר כל שהו במינו‪[ :‬מהדות"ל]‬

‫חידושי הרמב"ן מסכת בבא מציעא דף נג עמוד א‬

‫הא דאקשינן הוה ליה דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטיל‪ ,‬אי קשיא דלמא‬
‫ס"ל כמ"ד דבר שיש לו מתירין נמי בטיל דפלוגתא היא כדמוכח בשלהי ע"ז (ע"ג ב'‬
‫עיי"ש)‪ ,‬לא ס"ד דתניא ובאיזה מעשר אמרו במעשר שאין בו שוה פרוטה וכדמפרש‬
‫ואזיל‪.‬‬
 ‫‪ | 111‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫חידושי הרמב"ן מסכת עבודה זרה דף עג עמוד ב‬

‫והא דאמרינן חוץ מטבל ויין נסך שבמינן במשהו‪ ,‬ובעינן נמי טבל מאי טעמא‪ ,‬קשיא‬
‫לן והא טבל דבר שיש לו מתירין הוא וכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל‪,‬‬
‫וכדתניא בנדרים (נ"ח א') כל דבר שיש לו מתירין כגון הטבל לא נתנו בו חכמים‬
‫שיעור‪ .‬ור"ת ז"ל מתרץ לה כשאין לזה מתירין כגון שאין לו טבל אחר שיפריש עליו ממקום‬
‫אחר‪ ,‬כי ההיא דאמרינן בפ' הזהב מעשר שני בטל ברוב באיזה מעשר אמרו במעשר‬
‫שאין בו שוה פרוטה‪ ,‬ואקשינן ונחלליה על מעות הראשונות דלא פרק‪ ,‬ולא הוי דבר‬
‫שיש לו מתירין‪ ,‬ה"נ בדלית ליה טבל אחר לאו דבר שיש לו מתירין הוא‪ ,‬אלא היינו טעמא‬
‫משום דכהתירו כך איסורו דאמר שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי‪ ,‬ומשום טבל הטבול‬
‫לתרומה גדולה גזרו על כולן לאסור במשהו‪ ,‬אבל תרומה בטלה בנותן טעם‪ ,‬דכיון שקרא‬
‫עליה שם לא משתריא בחטה אחת ומפני כך החמירו בטבל יותר מתרומה עצמה‪.‬‬
‫ובמס' נדרים בפ' הנודר מן הירק בעו בתרומה אמאי בטלה הא דבר שיש לו מתירין‬
‫היא דהא אפשר לאיתשולי עלה‪ ,‬ומתרצי דאע"ג דמצי לאיתשולי עלה כיון דלאו מצוה‬
‫לאיתשולי כל אימת דלא איתשיל עלה דבר שאין לו מתירין הוא‪.‬‬
‫ויש שפירש דהאי טבל דקאמרינן בשמעתין ודאי דבר שיש לו מתירין הוא‪ ,‬ואפ"ה‬
‫מתמהינן עליה אמאי אוסר במשהו‪ ,‬מי איכא מידי שהאוסרו דהיינו התרומה בטלה‬
‫באחד ומאה והוא אוסר במשהו הרי זה אומר לו אוסריך לא אוסרני ואתה אסרתני‪,‬‬
‫ומפרקינן משום דכהיתרו כך איסורו‪ ,‬משא"כ בתרומה שכבר קרא שם‪ ,‬זה פירש‬
‫הראב"ד ז"ל‪ ,‬ואינו מחוור‪.‬‬
‫ולדברי ר"ת ז"ל תמיהא לי היכי מייתי תניא נמי הכי מדקתני ברייתא במינו במשהו‬
‫שלא במינו בנותן טעם‪ ,‬דילמא כי קתני הכי בטבל שיש לו מתירין‪ ,‬ואפשר דלישנא‬
‫דייקא להו דבכל טבל קאמר מדקתני למה אמרו הטבל אוסר בכל שהוא‪ ,‬סתמא בכל‬
‫טבל משמע‪ ,‬ואלו לטבל שיש לו מתירין אין לומר כן שכל דבר שיש לו מתירין נמי‬
‫כך דינו‪.‬‬
‫ואיכא למידק היכי לא מסייעינן ליה ממתני' דתנן במס' חלה פ"ג (מ"י עיי"ש) מפני‬
‫שאמרו הטבל אוסר כל שהו מין במינו ושלא במינו בנותן טעם‪ ,‬אלא דהתם בטבל‬
‫שיש לו מתירין כדקתני רישא הנוטל שאור מעיסת חטים ונתן לתוך עיסת האורז אם‬
‫יש בה נותן טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה מן החלה מפני שאמרו הטבל אוסר‬
‫כל שהו מין במינו ושלא במינו בנותן טעם‪ ,‬ומש"ה לא מייתי מינה סיועא לר' יוחנן‪,‬‬
‫דבשיש לו מתירין הוא שמפריש עליה ממקום אחר‪ ,‬וכי קתני טבל ה"ה לשאר כל‬
‫שיש להן מתירין אלא מאי דצריכא ליה לתנא נקט‪.‬‬
‫והא דתנא נמי התם במס' חלה (מ"ח) הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונתן‬
‫לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו‬
‫מוציא חלה אחת לכל‪ ,‬כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם‬
‫ענבי עוללות אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא תרומה‬
‫ותרומת מעשר לכל והשאר מעשר ומעשר שני לפי חשבון‪ .‬דאלמא לעולם טבל דבר‬
‫שיש לו מתירין הוא‪ ,‬שאם אין לו פרנסה ממקום אחר מוציא חלה אחת לכל וקשיא לדברי ר"ת‬
‫ז"ל‪ .‬אלא שאני אומר שכל שיש לו פרנסה ממקום אחר כיון שאינו מפריש עליו אלא‬
‫לפי חשבון הוי דבר שיש לו מתירין‪ ,‬אבל כשצריך להפריש על הכל אין זה נקרא דבר‬
‫שיש לו מתירין‪ ,‬שאין התירו של איסור להפסיד עליו המותר‪ ,‬שא"כ אף כשאין לו מעות‬
‫מעשר ילך ויקח ויביא ונחשוב אותו כדבר שיש לו מתירין‪ ,‬אלא כל שאין לו מתירין כדרכו‬
‫שלא בהפסד אינו דבר שיש לו מתירין‪ ,‬ולא הצריכוהו חכמים להפסיד ולהפריש יותר מדינו‬
‫אלא בשיש בו נותן טעם דהתם כיון דאיכא טעמא לא בטיל וכמפריש מן החיוב עליו הוא‪,‬‬
 ‫‪ | 112‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אבל כשהוא במשהו אינו אלא כמפריש מן הפטור עליו שאין החיוב ניכר כאן שכבר בטל טעמו‬
‫וממשו ברוב ואין אנו מצריכין אותו להפסיד את שלו כדי שלא יבטל ברוב‪.‬‬
‫ויש לי לפרש שלא אמרו מפריש חלה אחת על הכל אלא בשאור וכיוצא בו שהוא‬
‫בלול ומעורב בכולה עיסה‪ ,‬ובכל מקום שהוא מפריש נמצא מפריש מן הפטור שבו על‬
‫הפטור שבו ומן החיוב שבו על החיוב שבו‪ ,‬וסיפא דקתני כיוצא בו זיתי מסיק וכו'‪.‬‬
‫קיימתיה בשמן של זיתי מסיק שנתערב בשמן של זיתי ניקוף וכך העמידוה בירושלמי‪,‬‬
‫אבל ביבש כיון שאין לו פרנסה ממקום אחר אי אפשר להפריש עליו מניה וביה שמא‬
‫יעלה בידו פטור‪ ,‬וכי הא דאמרינן בפרק קמא דר"ה (י"ג ב') לכל אין בילה חוץ מיין‬
‫ושמן‪.‬‬
‫ובירושלמי במס' חלה מצאתיה בענין אחר‪ ,‬דגרסינן התם רשב"ל בשם חזקיה טבל בטל‬
‫ברוב ר' יוסי בר נהוראי אמר טבל בטל ברוב א"ר יוחנן אין הטבל בטל ברוב ר' בא‬
‫בר ממל ור' אילא אעלין עובדא קומי לינא סברין מימר שנים רבין על אחד ולא‬
‫שמעין דא"ר סימון בשם ריב"ל אין הטבל בטל ברוב והתנינן אם לאו מוציא חלה‬
‫אחת על הכל אמר ר' יוסי כל עמא מודו שהוא מפריש ומה פליגין בהפרשה שניה‬
‫מ"ד אין הטבל בטל ברוב ארימה ונפלה לאתר חורין חושש להפרשה שניה‪ ,‬ואין‬
‫פירושו ברור לפי גמרתינו‪.‬‬
‫ולי נראה דודאי טבל שיש לו מתירין קאמר‪ ,‬וקסבר ר' יוחנן פליגי רבנן עליה דר"ש‬
‫דאמר (נדרים שם) כל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל ואנא דאמרי כרבנן‬
‫ותניא דמסייע לי דקתני חוץ מטבל ויין נסך‪ ,‬ומה שאמרו עוד תניא נמי הכי דעתי‬
‫נוטה בו לדברי הר"א ז"ל שהיא משנת חלה וסייעו מן הברייתא ואח"כ מן המשנה‪,‬‬
‫והאי דקאמר תניא נמי הכי אשגרת לישן הוא או שבוש בספרים‪.‬‬
‫ומכלל מה שכתבנו למעלה תשובה לדברי האומר שכל דבר שיש לו מתירין אפי'‬
‫באלף לא בטיל אע"פ שהוא שלא במינו‪ ,‬ומייתי לה מדאמרינן בפ' בתרא דביצה (ל"ח‬
‫א') וליבטול מים ומלח לגבי עיסה‪ ,‬ואוקמה רב אשי משום דהו"ל דבר שיש לו מתירין‬
‫ואפי' באלף לא בטיל‪ .‬אלמא אף שלא במינו לא בטיל‪ ,‬ואע"פ שיש בזה כעין ראיה‬
‫על כרחין יש לנו לדחותה ולומר דהתם כיון שאי אפשר לעיסה בלא מים ומלח הו"ל‬
‫כמין במינו ולא בטיל‪ ,‬וה"נ בההיא סוגיא מדמו לה לחטים בחטים‪ ,‬ועוד יש לי תירוץ‬
‫אחר וכתבתיו בהלכותי במס' נדרים (שם)‪ .‬אבל זו ראיה גמורה שהוא בטל מדתנן‬
‫במס' נדרים בפ' הנודר מן המבושל (נ"ב א') שהנודר מן הדבר ונתערב באחרים אם יש‬
‫בו בנותן טעם אסור‪ ,‬אלמא נותן טעם בעינן‪ ,‬ונדרים דבר שיש לו מתירין הוא הואיל‬
‫ומצוה לאתשולי עלייהו‪ ,‬והכי מפורש התם בפ' הנודר מן הירק (נ"ט א')‪.‬‬
‫ותו דתניא במסכת שביעית (פ"ו ה"ג) ואיתא בנדרים (ירושלמי פ"ו ה"ד) ר"ש אומר‬
‫כל דבר שיש לו מתירין כגון הטבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו בו חכמים‬
‫שיעור וכל דבר שאין לו מתירין כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה וערלה וכלאי הכרם‬
‫נתנו בו חכמים שיעור א"ל והלא שביעית אין לה מתירין ולא נתנו חכמים שיעור‬
‫דתנן השביעית אוסרת בכל שהוא במינה אמר להן אף אני לא אמרתי אלא לביעור‬
‫אבל לאכילה בנותן טעם‪ .‬מדקאמר לא נתנו בהם חכמים שיעור ואקשו ליה שביעית‬
‫במינה ש"מ איהו נמי במינן קאמר‪ ,‬דאל"ה מאי קושיא לימא התם שלא במינה בנותן‬
‫טעם והכא בין במינה בין שלא במינה במשהו‪ ,‬אלא ש"מ איהו נמי במינן קאמר‪.‬‬
‫ומפורש שם בירושלמי במס' נדרים בפ' הנודר מן המבושל זה הכלל היה ר"ש אומר‬
‫משום ר' יהושע כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו‬
‫בהם חכמים שיעור אלא מין במינו בכל שהוא ושלא במינו בנותן טעם‪ ,‬אילין נדרין‬
‫מה את עביד לון כדבר שיש לו מתירין או כדבר שאין לו מתירין‪ ,‬מסתברא מעבדינון‬
‫כדבר שיש לו מתירין דתנינן תמן שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו‪ ,‬אמרין אין עיקור‬
‫אלא מכאן ולהבא‪ ,‬ודא מתניתא עבדא לון כמי שאין לו מתירין דתנינן תמן הנודר מן‬
 ‫‪ | 113‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנ"ט ה"ז אסור‪ ,‬תפתר במין שאינו מינו כדבר שיש‬
‫לו מתירין‪.‬‬
‫ומשמע דס"ל לרבי יוחנן כר"ש דאמר שביעית באכילה בנותן טעם והיינו דלא חשיב‬
‫הכא שביעית‪.‬‬
‫וחמץ בפסח לר' יוחנן בנ"ט הוא כדמפורש בפ' כל שעה‪ ,‬ואע"ג דקי"ל כר"י ור"ל‬
‫דכל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנ"ט‪ ,‬לענין חמץ בפסח קי"ל כרב‪,‬‬
‫דאמרינן התם (פסחים ל' א') אמר רבא הילכתא חמץ בפסח בזמנו בין במינו בין בשלא‬
‫במינו אסור‪ ,‬ופריש רבינו ורבנן קשישי מדלא יהיב שיעורא ש"מ במשהו‪ ,‬והכי הוא‬
‫ודאי דאי בנ"ט אסור פשיטא‪ ,‬ואדרבה הול"ל מותר כלישנא דר' יוחנן דהתם לומר‬
‫שאינו אוסר במשהו‪ ,‬אי נמי לימא בנ"ט‪ ,‬אלא מדקאמר אסור ש"מ איסורא אתא‬
‫לאשמועינן לומר דלית לאיסוריה שיעורא אלא במשהו‪ ,‬מ"ט אחמירו רבנן במשהו‬
‫בחמץ משום דעבר עליה בבל יראה ובבל ימצא‪ ,‬ועוד משום דלא בדילי אינשי מיניה‪,‬‬
‫תדע דהא גזרו שאינו מינו אטו מינו מה שלא גזרו אפי' בטבל ויין נסך‪ ,‬אלמא‬
‫גזירות נינהו משום חומר שהחמירו בחמץ יותר משאר כל איסורין שבתורה‪ .‬ואפשר‬
‫שהטעם לדברי רבא שפסק אסור במשהו משום דס"ל חמץ בפסח דבר שיש לו מתירין‬
‫הוא דלאחר זמנו מותר כר"ש‪ ,‬ובהא פליגי רבא ור' יוחנן דר' יוחנן סבר דבר שיש לו‬
‫מתירין נמי בטיל דלא סבירא ליה כר' שמעון כדפרישית‪ ,‬ורבא סבר לא בטיל‪ ,‬והכא‬
‫נמי דבר שיש לו מתירין הוא‪ ,‬כיון דמדינא שרי קנסא דקנסוה רבנן לא לבטולי‬
‫ולאקולי ביה אלא לאחמורי ביה‪ ,‬ועוד שיש לו מתירין לתבשיל זה שנתערב בו החמץ‬
‫דע"י תערובת הוא ומשו"ה הו"ל דבר שיש לו מתירין ואוסר במינו במשהו‪ ,‬וכל בזמנו‬
‫גזרו שאינו מינו אטו מינו‪ ,‬ודברי הר"מ הספרדי ז"ל מטין לזה ונכון הוא‪.‬‬

‫חידושי הרמב"ן מסכת עבודה זרה דף עג עמוד ב‬

‫ור"ת ז"ל כתב בספר הישר דדבר שיש לו מתירין בטל במיחוי שהרי חמץ דבר שיש לו‬
‫מתירין הוא ובטל‪ ,‬ואין דבריו נכונים‪ ,‬ויתבאר למבין ממה שכתבנו למעלה בזה‪.‬‬

‫חידושי הרשב"א מסכת נדרים דף נח עמוד א‬

‫כל דבר שיש לו מתירין‪ .‬כגון טבל שאפשר לתקנו ולעשר עליו ממקום אחר‪ ,‬ובשלהי‬
‫ע"ז מפרש טעמא אחרינא משום דכהתרו כך איסורו ושם כתבתיה בארוכה בס"ד‪.‬‬
‫חידושי הרשב"א מסכת בבא מציעא דף נג עמוד א‬

‫ושנכנס לירושלים ויצא‪ .‬קס"ד השתא דתרתי קתני שאין שוה פרוטה אי נמי ביתר‬
‫מכאן אלא שנכנס לירושלים ויצא‪ ,‬ואקשינן על שאין בו שו"פ ליחליה על מעות‬
‫הראשונים‪ ,‬והא דלא אקשינן וליעייליה וליכליה כדאקשינן בסמוך על שנכנס לירושלם‬
‫ויצא‪ ,‬תירץ ר"ת ז"ל דנכנס לירושלם ויצא משמע אפי' לא יצא אלא פסיעה אחת חוץ‬
‫לירושלם ומש"ה אקשינן ליעייליה בתערובתו כיון שאין טורח בהעלאתו‪ ,‬אבל כאן‬
‫שהוא רחוק מירושלם ואי אפשר להכניסו לירושלם אלא בטורח ובהוצאה לא חייבוהו‬
‫להעלותן שם בתערובתן ובכי הא לא מקרי יש לו מתירין‪ ,‬פי' לפירושו דלאו להעלותן‬
‫בתערובתן קאי‪ .‬ומהא שמעינן דלא מקרי דבר שיש לו מתירין כל שאין לו מתירין [אלא]‬
‫בהפסד הוצאה‪ ,‬ונפקא מינה לקערה שנאסרה מחמת בלע שנתערבה בין הקערות דלא‬
‫קרינן לה דבר שיש לו מתירין אע"פ שיש היתר בהגעלה‪ ,‬והא דאמרינן במנחות פ'‬
‫הקומץ רבה ר' שמעון שזורי נתערב לו טבל בחולין אמר לו ר' טרפון לך קח מן‬
 ‫‪ | 114‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫השוק ועשר עליו‪ ,‬התם נמי אע"ג דהזקיקו ליקח ולעשר אין הפסד ממון בדבר דמה שיקנה‬
‫מן השוק נשאר בידו אלא מה שמוציא ממנו כנגד מעשר שנתערב לו בחולין‪.‬‬
‫מהא דאקשינן וניתי מעשר דאית ליה ונצטרף משמע דאית ליה מעשר דצריך לפדות‪,‬‬
‫ותמיהא לי דא"כ כי אקשינן וניחליה על מעות הראשונים ודחי דלית ליה דלא פריק‪,‬‬
‫מיד הו"ל לאקשויי וניתי השתא ונפרוק והדר ניחליה להאי אמעות הראשונים‪ .‬ונראה‬
‫דאלימא ליה לאקשויי צרוף ולומר דאפי' לית ליה אלא פורתא ניתי ונצטרף‪ ,‬ולבסוף‬
‫אקשינן ליה ניתי מעשר בפרוטה ומחצה והיינו דומיא דחזקיה‪ ,‬וכי דחי דחצי פרוטה‬
‫לא תפשה מידי ואיסר נמי דילמא אתי לאתויי פרוטות כיון דמשייר ממש בכונה לחלל‬
‫עליו‪ ,‬תו ליכא לאקשויי ונייתי מעשר טובא וניחליה אפרוטות או על איסרין דכל‬
‫דמכוין (לעשר) [לשייר] איכא למיחש דילמא אתי לאתויי פרוטות‪.‬‬

‫חידושי הרשב"א מסכת עבודה זרה דף עג עמוד א‬

‫גמ' ר' יוחנן ורשב"ל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן‬
‫בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך במינן במשהו וכו'‪ .‬ובעינן לקמן בשלמא יין נסך‬
‫משום חומרא דע"ז אלא טבל מאי טעמא ומהדרינן כהתירו כך איסורו‪ ,‬וא"ת תיפוק לי‬
‫משום דהוה ליה דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא‬
‫בטיל‪ ,‬וכדתניא בנדרים כל דבר שיש מתירין כגון הטבל לא נתנו בו חכמים שיעור‪,‬‬
‫ותניא בתוספתא דתרומת מעשר טבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר בכל שהוא אם יש‬
‫לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון‪ ,‬ועוד תניא בתוספתא ר"ש אומר כל שיש לו‬
‫מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו בו חכמים שיעור‪ ,‬תירץ ר"ת ז"ל‬
‫דהכא מיירי בשאין לזה מתירין כגון שאין לו טבלין ממקום אחר שיפריש עליו כי ההיא‬
‫דאמרינן בפרק הזהב מעשר שני בטל ברוב באיזה מעשר אמרו במעשר שאין בו שוה פרוטה‬
‫ואקשי' ולחלליה על מעות הראשונות דלא פריק ולא הוי דבר שיש לו מתירין‪ ,‬הכא נמי בדלית‬
‫ליה טבל להפריש עליו ממקום אחר לא הוי דבר שיש לו מתירין והילכך [אי] לאו טעמא‬
‫דכ(ש)התירו כך איסורו לא היה אוסר אפי' במינו במשהו‪ ,‬ומשום טבל הטבול לתרומה גדולה‬
‫דאיכא למימר האי טעמא (מאי) [מה] התירו בחטה אחת כך איסורו בחטה אחת‪ ,‬גזרו על שאר‬
‫טבלין לאסור במשהו‪ ,‬וחומר זה שהחמירו בטבל משום תרומה שבו יותר מן התרומה‬
‫עצמה משהופרשה שהיא עולה באחד ומאה ואע"פ שאיסור הטבל התרומה שבו [גורם]‬
‫לו‪ ,‬משום דתרומה משהופרשה אי אתה יכול לא להוסיף על אסורה ולא למעט‬
‫ומשהופרשה הופרשה‪ ,‬ואינה ניתרת כולה בחטה אחת מכיון שקרא עליה שם‪ ,‬והילכך‬
‫ילפי' לה מתרומת מעשר כהיתרו כך איסורו מה התירו אחד ממאה אף איסורו אחד‬
‫ממאה‪ ,‬ובמס' נדרים פרק הנודר בעי בתרומה עצמה אמאי בטלה הא דבר שיש לו‬
‫מתירין הוא דהא איפשר לאתשולי עלה (כיון)‪ ,‬ופריקו משום דלאו מצוה לאתשולי‬
‫עלה והילכך כל אימת דלא מיתשיל עלה דבר שאין לו מתירין הוא‪ ,‬והראב"ד ז"ל‬
‫תירץ דהאי טבל דשמעתין ודאי דבר שיש לו מתירין הוא ויש לו להפריש עליו‬
‫ממקום אחר‪ ,‬ואפי' הכי מתמהינן עליה אמאי אוסר במשהו דמי איכא מידי שהגורם לו‬
‫האיסור דהיינו התרומה בטלה באחד ומאה והוא אוסר במשהו‪ ,‬ומפרקינן משום‬
‫דכהתירו כך איסורו‪ ,‬מה שאין כן בתרומה שכבר קרא לה שם ואינה ניתרת בחטה‬
‫אחת‪ ,‬והא דתניא טבל בהדי הנך דיש להם מתירין לאו למימרא דחד טעמא אית להו‬
‫דהא טבל טעמא משום דכהתירו כך איסורו‪ ,‬אלא משום דדמי להו דיש לו מתירין‬
‫תנא להו בהדייהו‪ .‬וא"ת לדברי ר"ת ז"ל היכי מתמהינן להדיא אלא טבל מאי טעמא‪,‬‬
‫דכיון דסתם טבלים שיש לבעלים על מה שיפרישו עליהן ממקום אחר אוסרין ממה‬
‫שהם משום דהוה להו דבר שיש לו מתירין‪ ,‬שפיר קאמר ר' יוחנן טבל במינו במשהו‪,‬‬
‫דמנא ידעינן דהאי טבל דאיירו עליה ר' יוחנן ור"ל בטבל שאין לו מתירין הוא‬
 ‫‪ | 115‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דמתמהינן עלייהו מ"ט‪ ,‬י"ל דודאי ר' יוחנן ור"ל על כרחין אית לן למימר דבטבל‬
‫שאין לו מתירין [אמרו דאי] משום טעמא דיש לו מתירין מאי שנא טבל ויין נסך‬
‫בלבד דקא חשבי הו"ל למימר חוץ מטבל וחדש והקדש ושביעית (אבל) [וכל] הנך‬
‫דתניא בתוספתא דקרי להו דבר שיש לו מתירין דהא כל דבר שיש לו מתירין לא‬
‫נתנו בו חכמים שיעור‪ ,‬אלא ודאי מדלא חשבי אינהו אלא טבל בלחוד בטבל שאין לו‬
‫מתירין אמרו ומשום הכי מתמהינן עלייהו טבל שאין לו מתירין אמאי‪ ,‬ומפרקינן כהתירו כך‬
‫איסורו כנ"ל‪.‬‬
‫ואי קשיא לך הא דתנן במסכת חלה זיתי מסיקה שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר‬
‫עם ענבי עוללות אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא‬
‫תרומה ותרומת מעשר לכל והשאר מעשר ומעשר שני לפי חשבון‪ ,‬אלמא טבל דבר‬
‫שיש לו מתירין הוא לעולםמ דהא אם אין לו פרנסה ממקום אחר הרי יכול לתקנו שיטול‬
‫מיניה וביה ומוציא תרומה על הכל‪ ,‬תירץ הרמב"ן נ"ר דלא מקרי דבר שיש לו מתירין‬
‫כשצריך להפריש על הכל ומפסיד בהתירו דבר מרובה שצריך להפסיד מן המותר כדי‬
‫להכשיר האסור‪ ,‬שאם אתה אומר כן באותם דפרק הזהב דאמרינן דלא פריק שאין לו‬
‫מעות מעשר ואייתינן לה לעיל‪ ,‬וילך ויקח ויביא ונחשוב אותו כדבר שיש לו מתירין‪ ,‬אלא‬
‫ודאי לא קרינן ביה דבר שיש לו מתירין אלא בשיכול להתירו כדרכו בלא הפסד אחר‪ ,‬ולא‬
‫הצריכוהו להפסיד ולהפריש עליו יותר מדינו אלא בשיש בו נותן טעם‪ ,‬דהתם כיון‬
‫שנתן בו טעם טעמא לא בטיל והרי הוא כמפריש מן החיוב על החיוב אבל כשהוא במשהו אם‬
‫יפריש על הכל נמצא כמפריש מן הפטור עליו לפי שאין החיוב ניכר שכבר בטל טעמו‬
‫וממשו ברוב‪.‬‬
‫תניא נמי הכי במה אמרו טבל אסור ואוסר במשהו במינו ושלא במינו בנותן טעם‪.‬‬
‫פירש הראב"ד ז"ל דמשנה היא במסכת חלה פרק ג'‪ ,‬וסייעו מן הברייתא ואח"כ סייעו‬
‫מן המשנה‪ ,‬והאי דקאמר תניא אמר הרמב"ן נ"ר דאשגרות לישן הוא‪.‬‬
‫ממה שאמר במשנה זו דטבל בשאינו מינו בנותן טעם‪ ,‬וסתם טבל קאמר בין טבל‬
‫שיש לו מתירין בין טבל שאין לו מתירין דהא לא פליג‪ ,‬שמעינן מינה דכשאמרו דבר‬
‫שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל לא אמרו אלא במינו אבל שלא במינו בטל‬
‫בנותן טעם כשאר איסורין‪ ,‬ומשנה שבמס' נדרים פרק הנודר מן המבושל מסייענו דתנן‬
‫התם הנודר מן הדבר ונתערב באחרים אם יש בו בנותן טעם אסור‪ ,‬אלמא נותן טעם‬
‫בעינן‪ ,‬ואע"פ שהנדרים דבר שיש לו מתירין הוא דהא אי בעי מיתשיל עליה ומצוה‬
‫נמי איכא לאתשולי עליה כדמפרש התם בפרק הנודר מן הירק‪ ,‬ועוד תניא במסכת‬
‫שביעית ואיתה בנדרים ר"ש אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני‬
‫והקדש וחדש לא נתנו בו חכמים שיעור‪ ,‬וכל דבר שאין לו מתירין כגון תרומה‬
‫ותרומת מעשר וחלה וערלה וכלאי הכרם נתנו בהם חכמים שיעור‪ ,‬אמרו לו והלא‬
‫השביעית אין לה מתירין ולא נתנו בהם חכמים שיעור דתנן השביעית אוסרת בכל‬
‫שהוא במינה‪ ,‬אמר להם אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנותן טעם‪,‬‬
‫ובודאי מדקאמר איהו לא נתנו בו חכמים שיעור ואקשו עליה משביעית במינה ש"מ‬
‫דאיהו נמי במינו קאמר‪ ,‬דאי לאו הכי מאי קושיא לימא להו (שהוא) [שאני] שביעית‬
‫דשלא במינה בנותן טעם והני בין במינן בין שלא במינן במשהו‪ ,‬אלא ודאי מדלא‬
‫אהדר להו הכי ש"מ דאיהו נמי במינן דוקא קאמר אבל שלא במינן בטלין בנותן טעם‬
‫כשאר אסורין‪ ,‬ובהדיא מפורש בירושלמי במסכת נדרים פרק הנודר מן המבושל זה‬

‫מ צ"ב שיכל לתרץ דשם איירי בלח אך ביבש‪ ,‬אין לו תקנה בדלית ליה טבל אחר להפריש עליו‪.‬‬
 ‫‪ | 116‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הכלל היה ר"ש אומר משום ר' יהושע כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני‬
‫והקדש וחדש לא נתנו בהם חכמים שיעור אלא מין במינו כל שהוא שלא במינו בנותן‬
‫טעם‪ ,‬אילין נדרים מה [את] עביד לון כדבר שיש לו מתירין או כדבר שאין [לו]‬
‫מתירין‪ ,‬מסתברא מעבדינון כדבר שיש לו מתירין דתנינן תמן שהזקן עוקר הנדר‬
‫מעקרו אמרין אין עקור אלא מכאן ולהבא‪ ,‬ודא מתניתא עבדא לון כמי שאין לו‬
‫מתירין דתנינן תמן הנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור‬
‫תפתר במין שאינו מינו בדבר שיש לו מתירין‪ ,‬משמע מכל הני דדבר שיש לו מתירין‬
‫אינו אוסר במשהו אלא במינו דוקא אבל אם נתערב בשאינו מינו בטל בששים כשאר‬
‫איסורין‪ ,‬וכן עיקר‪ ,‬ואי קשיא לך למאי דכללינן השתא הא דאמרינן בפרק בתרא‬
‫דביצה וליבטיל מים ומלח לגבי עיסה ואוקמה רב אשי משום דהוה ליה דבר שיש לו‬
‫מתירין ואפי' באלף לא בטיל דאלמא משמע מינה דאפילו בשלא מינו לא בטיל‪ ,‬י"ל‬
‫דכיון דאי איפשר לעיסה בלא מים ומלח הוה ליה כמין במינו‪.‬‬
‫הא דאפליגי רב ושמואל ור' יוחנן וריש לקיש בכל איסורין שבתורה במינם אם‬
‫בטלים אם לאו ומייתינן תניא כוותיה למר ותניא כוותיה למר‪ ,‬קשיא ליה לרמב"ן נ"ר‬
‫דהוה לן למימר כתנאי דפלוגתייהו ודאי תנאי היא‪ ,‬דרב ושמואל כר' יהודה דאמר‬
‫משום ר"ג אין דם מבטל דם ואין רוק מבטל רוק כדאיתא בזבחים בפרק התערובות‬
‫ובחולין‪ ,‬ור' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו כרבנן דפליגי עליה דר' יהודה דאמרי‬
‫מין במינו בטל‪ ,‬ואם כן מאי האי דקאמרינן תניא כוותיה דמר ותניא כוותיה דמר‬
‫דודאי פלוגתא דתנאי היא וטפי הוה לן למימר ולאיתויי פלוגתייהו דר' יהודה ורבנן‪,‬‬
‫ואם תאמר דמשום דהני ברייתות סתמן חדא כמר וחדא כמר‪ ,‬סתם בריתא לאו כלום‬
‫הוא דאי רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה‪ ,‬ומתרץ לה הוא נ"ר דאצטריך האי תניא‬
‫כוותיה דר' יוחנן לאשמועינן דטבל ויין נסך מיהא במינו במשהו אע"פ שאין כן בשאר‬
‫איסורין‪ ,‬ותניא כוותיה דרב ושמואל אצטריך דלא תימא דר' יהודה לא אמר אלא בדם‬
‫ורוק ומשום חומרא דקדשים וטהרות אבל בשאר איסורין שבחולין כרבנן ס"ל‪ ,‬קמ"ל‬
‫דבשאר איסורין נמי הכי אמרינן‪.‬‬
‫ובפלוגתא דרב ושמואל ור' יוחנן וריש לקיש‪ ,‬קי"ל כר' יוחנן וריש לקיש‪ ,‬חדא‬
‫דקמו להו ר' יוחנן ור"ל כרבנן והלכתא כוותייהו דרבים נינהו‪ ,‬ור' יהודה נמי משמיה‬
‫דרשב"ג אמרה כדאיתא בזבחים הא דידיה הא דרביה דתניא ר' יהודה אומר משום ר"ג‬
‫אין דם מבטל דם ולדידיה כרבנן סבירא ליה‪ ,‬ועוד דכל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן‬
‫כדאמרינן בפ"ק דביצה‪ ,‬ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כדאיתא בעירובין בפרק מי‬
‫שהוציאוהו‪ ,‬ועוד הביא ר"ת ז"ל ראיה דר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי הכי‬
‫סבירא ליה דקאמר בפרק התערובות (ע"ט ב') חרסן של זב וזבה אם כבסו [בין] במים‬
‫בין במי רגלים של אדם טהור פעם ראשון ושני טמא שלישי טהור אלמא מין במינו‬
‫בטל סבירא ליה‪ ,‬ורבא נמי כר' יוחנן ס"ל כדשמעינן ליה בפרק גיד הנשה דאמר‬
‫אמור רבנן בששים מין במינו דלא יכיל למיקם אטעמא בס'‪ ,‬וזרוע בשלה נמי דמינה‬
‫ילפי' ששים [מין במינו הוא‪ ,‬וריב"ל נמי] הכי ס"ל התם בפרק גיד הנשה דאמר כל‬
‫איסורין שבתורה בששים ויליף לה מזרוע בשלה‪ ,‬והראב"ד אייתי סייעתא נמי מההיא‬
‫כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא דאיתה בפרק גיד הנשה וסבר רב אשי לשעורי‬
‫במאי דבלעא קדרה‪ ,‬כלומר דבעא לצרף מאי דבלעא קדרה בהדי בשר לבטל הכזיתא‬
‫דתרבא‪ ,‬אלמא מין במינו בטל דהא חלב ובשר מין אחד הם כדמשמע בשלהי פרק גיד‬
‫הנשה‪ ,‬והרי"ף ז"ל שכתב בתחלה בהלכותיו דהלכה כרב ושמואל דפלוגתא דאביי ורבא‬
‫בחמירא דחיטי וחמירא דשערי וחלא דחמרא וחלא דשיכרא כרב ושמואל שייכא‪ ,‬אחר‬
‫כך חזר בו כמו שהעידו עליו תלמידיו וצוה לתקן שהלכה כר' יוחנן ור"ל‪ ,‬וההוא‬
‫דחמירא דחטי לא מסייעא להו לרב ושמואל דהיינו דוקא בטבל ויין נסך‪ ,‬והיינו‬
‫דנקטי פלוגתייהו בחלא ובחמירא דשייכי ביין נסך ובטבל‪ ,‬וכן תמצא לרש"י ז"ל‬
 ‫‪ | 117‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שפסק כן בפירושיו גבי עכברא בשכרא וזה לשונו הלכה רווחת כל איסורין שבתורה‬
‫בששים חוץ מחמץ בפסח במינו דמוקמינן לה בפסחים במשהו‪ ,‬וטבל ויין נסך במינו‬
‫דמוקמינן להו לקמן במשהו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכן העיד בתשובותיו משום רבותינו ז"ל‪ ,‬ואע"פ‬
‫שבפרק כל הבשר כתב בהפך ואמר דקיימא לן כר' יהודה‪ ,‬והביא ראיה מפלוגתא‬
‫דרבא ואביי בחמירא דחיטי‪ ,‬כבר דחינו אותה ראיה דבטבל ויין נסך דוקא קא מיירי‪,‬‬
‫וכן דעת כל הגאונים ז"ל ודעת הר"ז הלוי ז"ל‪.‬‬
‫ומ"מ בחמץ בפסח קי"ל דבין במינו בין שאינו במינו במשהו‪ ,‬וכן כתוב בהלכות‬
‫גדולות‪ ,‬וכן כתב הרי"ף ז"ל בפרק כל שעה בהא דאמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין‬
‫במינו בין שלא במינו אסור ומדלא יהיב שיעורא שמע מינה במשהו‪ ,‬וטעמא דמילתא‬
‫משום דאחמירו רבנן טפי בחמץ משאר איסורין משום דעבר עליה בבל יראה ובל‬
‫ימצא‪ ,‬ועוד דלא בדילי אינשי מיניה‪ ,‬ואחמירו ביה טפי דאפילו בשאינו מינו אחמירו‬
‫עליה למיסר במשהו דגזרינן שאינו מינו אטו מינו מה שאין כן אף בטבל ויין נסך‪,‬‬
‫ש"מ דחומר הוא שהחמירו בו חכמים ולא מדינא אלא בין במינו בין בשאינו מינו‬
‫גזרת חכמים היא וחומר שהחמירו עליו‪ ,‬ויש מי שאומר שהטעם בדברי רבא שאסר‬
‫בחמץ בזמנו במינו במשהו משום דהוה ליה דבר שיש לו מתירין דאחר הפסח מותר‬
‫מדאוריתא אלא דקניס עליה ר' שמעון‪ ,‬וכיון דמדינא מותר דבר שיש לו מתירין הוא‪,‬‬
‫ועוד דבתערובת מותר אף לדברי ר"ש‪ ,‬והילכך אסור במינו במשהו כדין דבר שיש לו‬
‫מתירין דאינו בטל לעולם וגזר שאינו מינו אטו מינו‪ ,‬ור' יוחנן דפליג עליה התם‬
‫ואמר בנותן טעם סבירא ליה דאפי' דבר שיש לו מתירין בטל בששים‪ ,‬ובהא לית‬
‫הלכתא כר' יוחנן אלא כרב אשי דאמר בריש פ"ק דביצה דבר שיש לו מתירין אפילו‬
‫באסורי רבנן אף באלף לא בטלי‪ ,‬ודברי הרמב"ם ז"ל מטין לסברא זו דאסיר חמץ‬
‫משום דבר שיש לו מתירין הוא‪ ,‬ונכון הוא‪ ,‬ור"ת ז"ל שכתב בספר הישר דדבר שיש‬
‫לו מתירין בטל במחוי שהרי חמץ דבר שיש לו מתירין הוא ובטל‪ ,‬לא נראו דבריו‪.‬‬

‫חידושי הריטב"א מסכת בבא מציעא דף נג עמוד א‬

‫ואם איתא לחזקיה הוה ליה דבר שיש לו מתירין‪ .‬כלומר על ידי פדיון‪ .‬וכל דבר שיש‬
‫לו מתירין אפי' באלף לא בטיל‪ .‬פירוש מין במינו דאילו בשאינו מינו בטל הוא‬
‫בששים כדאיתא בנדרים (נ"ב א') ובתוספתא ובירושלמי (שביעית פ"ו ה"ג) ובדברי‬
‫רבינו בפרק בתרא דע"ז‪ ,‬וא"ת ולוקמה להא בשנתערב בשאינו מינו‪ ,‬י"ל דהא ליתא‬
‫דא"כ תרומה נמי עולה בששים כדאיתא בפרק כל הבשר‪ ,‬וא"ת והא פלוגתא דרבנן‬
‫ור"ש היא בדבר שיש לו מתירין (עי' נדרים נ"ח א') ודילמא הא מתניתין רבנן היא‬
‫דסבירא להו דאפילו דבר שיש לו מתירין בטל‪ ,‬י"ל דהא ליתא מדקתני עלה באיזה‬
‫מעשר אמרו במעשר שאין בו שוה פרוטה שנכנס לירושלים כלומר לפי שאין לו פדיון‬
‫ואינו בר אכילה ואין לו מתירין אלמא האי תנא ר"ש היא‪ ,‬וא"ת ובלאו דחזקיה נמי‬
‫היכי ניחא לדידן דהא אית ליה מתירין לאכלו בירושלם כשהוא מעורב בתורת מעשר‪,‬‬
‫וכי תימא דמיירי בשנטמא וכדפרש"י והא מדכתב הא לקמן מכלל דהשתא סבירא לן‬
‫דבטהור עסקינן‪ ,‬ור"ת תירץ דכיון דאיכא טורח להעלותו לירושלים לא חשיב דבר שיש לו‬
‫מתירין‪ ,‬והא דפרכינן לקמן וליהדר ולעייליה התם משום דקתני שנכנס לירושלים ויצא‬
‫דמשמע שלא יצא אלא פסיעה אחת שאין טורח להכניסה‪ ,‬והביא ראיה לדבריו מהא‬
‫דאמרינן בעלמא דטבל במינו במשהו ופירשו טעמא משום דכהיתירו כך איסורו‪ ,‬ותיפוק לי'‬
‫דהוה ליה דבר שיש לו מתירין‪ ,‬אלא ודאי משום דזימנין שאין לו טבל אחר שם כדי לתקנו‬
‫ויש לו טורח לקנות או להביאו ממקום אחר ולא חשיב דבר שיש לו מתירין‪ ,‬ואין ראיה זו‬
‫מחוורת דהתם נקט טעמא דכהיתירו כך איסורו כי היכי דתיתי אפילו לרבנן דפליגי‬
‫עליה דר"ש דסברי דדבר שיש לו מתירין בטיל וכדפרישנא התם בדוכתא בס"ד‪ ,‬אבל‬
 ‫‪ | 118‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫יש לדון כדברי ר"ת דכיון דמעשר שאין בו שוה פרוטה אינו חייב להעלותו לירושלים‬
‫ולא חשיב דבר שיש לו מתירים כיון דאית ביה טורח ולאו להכי קאי‪.‬‬
‫וליתי מעשר דאית ליה ונצרף‪ .‬פירוש ויפדה הכל ביחד אותו מעשר שיש לו בעין עם‬
‫זה שנתערב בחולין‪ ,‬וא"ת ולדידן נמי תיקשי הכי‪ ,‬וי"ל דלדידן מעשר שאין בו שוה‬
‫פרוטה אינו בר פדיון כלל ואפילו ע"י צירוף‪ ,‬אבל לחזקיה דאמר שיש לו פדיון וחייב‬
‫לעשות כן על מעות הראשונות כש"כ שיש לו לפדותו בצירוף מעשרותיו‪ ,‬והוה ליה‬
‫דבר שיש לו מתירין‪.‬‬

‫חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף עג עמוד ב‬

‫בשלמא יין נסך משום חומרא דעבודה זרה אלא טבל מאי טעמא כהיתרו כך איסור‪.‬‬
‫פירוש כיון דבתרומה גדולה חטה אחת פוטרת את הכרי אמרו שיהא טבל הטבול לה‬
‫אוסר גם כן במשהו‪ ,‬ושוב לא חלקו בין טבל הטבול לתרומה גדולה לטבל הטבול לתרומת‬
‫מעשר ושאר מעשרות‪ ,‬כי אף על פי שאין היתרם במשהו איסורן במשהו שלא לחלוק‪ ,‬וגם‬
‫שלא יהא מי שהוא חמור בהיתרו קל באיסורו יותר ממי שהוא קל בהיתרו‪ ,‬ואם תאמר‬
‫והיאך יהא טבל חמור לאסור במשהו יותר מן התרומה האוסרתו שהיא בטלה במאה‪,‬‬
‫יש לומר דשאני התם דכיון שהופרשה הופרשה ושוב אין לה היתר וכיון דכן דנו אותה‬
‫כדין היתרו של תרומת מעשר שהוא חד ממאה‪ ,‬אבל טבל שעדיין לא הופרש ויש לו‬
‫היתר עשו איסור תערובתו כדבר המתירו‪.‬‬
‫והקשה ר"ת ז"ל ותיפוק לי דהוי טבל דבר שיש לו מתירין דקיימא לן דבמינו במשהו‬
‫ושלא במינו בנותן טעם כדתניא בהדיא בתוספתא דתרומות וכדתנן בהדיא בנדרים‬
‫(נ"ב א') גבי הנודר מן הדבר המתערב באחר ותניא נמי התם (נ"ח א') כל דבר שיש‬
‫לו מתירין כגון הטבל לא נתנו לו חכמים שיעור‪ ,‬ותירץ ז"ל דהתם בשיש לו פרנסה‬
‫ממקום אחר דאפשר להפריש על הטבל המעורב לבדו ומתקן הכל‪ ,‬אבל הכא באין לו טבלים‬
‫ממקום אחר שיוכל להפריש עליו‪ ,‬ואם בא להפריש מיניה וביה כשהוא מעורב יהא מפריש מן‬
‫הפטור על החיוב וכל שכן שכבר בטל מן התורה וכל שאין ביד הבעלים לתקנו לא חשיב דבר‬
‫שיש לו מתיריןמא‪ ,‬וכדאמרינן בפרק הזהב (ב"מ נ"ג א') גבי מעשר שני שהוא בטל‬
‫ברוב דלא חשיב דבר שיש לו מתירין משום דלית ליה במאי דפריק‪ ,‬וא"ת ומנא ליה‬
‫לתלמודא דבטבל שאין לו פרנסה היא עד שהקשו להדיא טבל מאי טעמא והוצרך‬
‫לטעם דכהיתרו כך איסורו‪ ,‬י"ל מדנקט טבל בלחוד ולא נקט חדש והקדש‪ ,‬אי נמי‬
‫דלא קאמר בדרך כלל חוץ מיין נסך וכל דבר שיש לו מתירין‪.‬‬
‫ומורי הרא"ה ז"ל היה אומר דהא דדבר שיש לו מתירין דרבי שמעון היא כדאיתא‬
‫במתניתא דמסכת שביעית ואיתא נמי בנדרים רבי שמעון אומר כל דבר שיש לו‬
‫מתירין כגון הטבל ומעשר שני כו' וכדאיתא נמי בירושלמי דנדרים‪ ,‬וכיון דכן ניחא‬
‫לן לפרושה הכא אפילו לרבנן דלית להו לדרבי שמעון‪ ,‬ותדע דבפרק קמא דביצה (ג'‬
‫ב') וכן בפרק בתרא (ל"ח א') גבי האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה דשקלו וטרו‬
‫אמוראי טובא ולא אשתמיט חד מנייהו לתרוצי משום דהוה ליה דבר שיש לו מתירין‬
‫בר מרב אשי דתריץ הכי בבתרייתא‪ ,‬והיינו ודאי או משום דלית להו דר' שמעון או‬

‫מא וי"ל שיוציא מיניה וביה וממ"נ אם יצא לו מתאים מה טוב‪ ,‬דהוי דשיל"מ ואם לא יצא אלא פטור‪,‬‬
‫שוב הוי דבר שאל"מ‪ ,‬ובטל ומותר‪ ,‬ובזה יתישב חילוקי הלשונות לרשב"א ורמב"ן שלא כ' משום‬
‫שיצא פטור‪ ,‬אלא משום שצריך להוציא כנגד הכל‪ ,‬וכבר הקשינו דהא תינח בלח‪ ,‬אך ביבש מאי‬
‫איכא למימר‪ ,‬ולאמור ניחא‪.‬‬
 ‫‪ | 119‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫משום דלא בעו לתרוצי אליבא דידיה כיון דאיכא רבנן דפליגי‪ ,‬ומיהו אנן כותיה‬
‫קיימא לן כסוגיא דנדרים ושאר דוכתי דתלמודא דהכין סבירא להו לבתראי‪ ,‬ולא‬
‫צרכינן בטבל לטעמא דהא מתניתא דהא רבנן היא‪ ,‬אלא טעמא משום דכל דבר שיש‬
‫לו מתירין במינו במשהו ושאינו מינו בנותן טעם‪ ,‬כדקתני ר"ש בהדיא בסיפא‬
‫דמתניתא דגמרא דילן ובירושלמי‪ ,‬שאף דבר שיש לו מתירין שלא במינו בנותן טעם‬
‫וכדכתיבנא התם בס"ד‪ ,‬וחמץ בפסח דפסק רבא בין במינו בין שלא במינו במשהו‬
‫היינו משום דבר שיש לו מתירין לאחר הפסח מדאורייתא‪ ,‬וגזר שאינו מינו אטו מינו‬
‫משום חומרא דחמץ‪.‬‬
‫ותניא נמי הכי במה אמרו כו'‪ .‬אומר רבינו הרמב"ן ז"ל דהא דאמרינן תניא אשגרת‬
‫לישן דלעיל הוא דהא ודאי משנה היא במסכת חלה‪ ,‬וסייעו מן הברייתא ואחר כך‬
‫סייעו מן המשנה‪ ,‬וכדברי הראב"ד ז"ל‪.‬‬

‫איסור משהו לראב"ד פרק א (מיוחס לראב"ד) ד"ה השעור הי"ד‬

‫וזהו שאמרו כל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל‪ ,‬פירש כל דבר מצוה‬
‫התלויה בדבר אחר שא"א לעשות את השני עד שיעשה את הראשון‪ ,‬הרי הראשון‬
‫נקרא מתיר והשני נקרא דבר שיש לו מתירין‪ ,‬כגון קרבנות הנאכלין שא"א לאוכלן‬
‫עד שיזרוק דמן כאשר שנינו כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח אין חייבין‬
‫עליו משום פגול‪ ,‬העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים‪ ,‬עולת העוף‬
‫דמה מתיר את בשרה למזבח‪ ,‬חטאת העוף דמה מתיר את בשרה לכהנים‪ ,‬פרים‬
‫הנשרפים ושעירים הנשרפים דמם מתיר את אמוריהן לקרבן למזבח‪ ,‬אלו וכיוצא בהן‪,‬‬
‫מתירין שהם מעשים‪ .‬ויש מתירין שהם זמנים‪ ,‬כגון החדש שהוא אסור עד שיעבור‬
‫הפסח‪ ,‬וביצה שנולדה בשבת אסורה עד מוצאי השבת וכן ביו"ט‪ .‬וכן פירות שנלקטו‬
‫ודגים שנצודו עד מוצאי שבת או מוצאי יו"ט מותרין‪ .‬והזמן מתיר את אלו‪ ,‬ואין‬
‫מתיר אותן התערובות‪ ,‬והתערובת מתרת דבר שאין הזמן מתיר‪ ,‬כגון ערלה וכלאי‬
‫הכרם שלא יהי' בהן מוקש‪ .‬פירש‪ ,‬שלא יהיה פחות ממאתים במבטלו‪ .‬אבל החדש‬
‫והביצה וכיוצא בהם יעוכבו עד חלוף זמן איסורן‪ ,‬ויותרו גופיהן‪ ,‬ואין צריך לומר‬
‫תערובתן‪.‬‬
‫ספר אור זרוע ח"א ‪ -‬שאלות ותשובות סימן תשנה ד"ה [א] חתיכה‬

‫[א] חתיכה שנאסרה ע"י תיקו ככל הני דא"ט אם נתערבה בחתיכות אחרות אם היא‬
‫בטלה אם לאו משום שמא יבוא אליהו ז"ל ויטהרנה או שמא נמצא בה טעם להתיר‬
‫והו"ל דבר שיש לו מתירין או שמא אין שייך לומר דבר שיש לו מתירין אלא היכא‬
‫שבודאי עתיד להיות מותר אבל הכא שמא יתברר לאיסור וקצת דמי לנדרים דספק‬
‫ימצא חרטה ויתיר לו חכם וספק לא ימצא וקרי ליה שיש לו מתיריןמב‪:‬‬
‫ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות יום טוב ד"ה [כד] בשמחת‬

‫אמר מהר"י סג"ל דכתב במרדכי בשם אבי"ה אם ליבנו מאכל בביצה שנולדה וכו' עד‬
‫דהוי דבר שיש לו מתירין ולא בטיל‪ .‬ומקשין העולם‪ ,‬וכן הקשה בטור‪ ,‬והא לר"ת מין‬
‫בשאינו מינו בטיל אפי' ביש מתירין‪ .‬ותי' מהר"י סג"ל דאבי"ה תפס הא דר' א"מ‬
‫עיקר לפי שהוא רבו‪ ,‬ואיהו כתב בהדי' דאפי' בשאינו מינו לא בטיל ביש לו מתירין‪.‬‬

‫מב וא"כ אף לנידו"ד בתנאי במעשרות שמאי יעלה בידו בביתו כראוי ושמא לא‪.‬‬
 ‫‪ | 121‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫זה הפוך מס' הישר תש' מכתיבת רבינו‪.‬‬

‫כסף משנה הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה ו‬

‫אלא טבל מ"ט כהיתרו כך איסורו דאמר שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי‪.‬‬
‫ובירושלמי יהיב טעמא לטבל משום דהוי דבר שיש לו מתירין ורבינו תפס טעם‬
‫הירושלמי שהוא כולל יותרמג‪.‬‬

‫לחם משנה הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה ו‬

‫אלא טבל מאי טעמא כהיתרו כך איסורו דאמר שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי‬
‫ותנ"ה במה אמרו טבל אוסר בכל שהוא במינו שלא במינו בנ"ט ע"כ‪ .‬ורבינו כתב‬
‫טעם הטבל מפני שיש לו מתירין וקשה למה הניח הטעם האמור בגמרא שאמרה‬
‫כהיתרו כך איסורו ועוד מה ראיה הביא לקמן שאמר יראה שאפילו דבר שיש לו‬
‫מתירין כו' לא יהיה זה שיש לו מתירין חמור מטבל כו' דילמא טעמא דטבל לאו‬
‫משום דבר שיש לו מתירין הוא‪ .‬ועוד קשה למה הוצרך רבינו לומר פירות שאינן‬
‫בכלל אלו וכן חמץ בפסח וכל השאר שהזכיר אחר כך ומה לנו אם יהיה בכלל אלו‬
‫או לא ונראה דהתוס' כתבו בשם הירושלמי שאמרו שם טעמא דטבל משום דהוי דבר‬
‫שיש לו מתירין וכל דבר שיל"מ אפילו באלף לא בטיל כגון טבל ושביעית ומעשר‬
‫והקדש כשהן במינן אבל שלא במינן בנ"ט ע"כ‪ .‬וסובר רבינו דגמרא דידן והירושלמי‬
‫לא פליגי אלא דהירושלמי אמר האי טעמא וגמ' דידן אמר טעמא אחרינא עדיף מיניה‬
‫ולפי שקשה לו לרבינו ע"כ פליג גמרא דידן לירושלמי דאל"כ אמאי לא קאמר ר'‬
‫יוחנן חוץ מטבל ויי"נ ושביעית והקדש ומעשר וכל הני לזה תירץ רבינו לכלם דאינם‬
‫בכלל כל איסורין שבתורה ותירץ לשביעית דאינו נקרא איסור אלא שהוא אוכלו‬
‫בקדושת שביעית‪ .‬ותפס עליו הר"א בהשגות במ"ש במינו במשהו ושלא במינו בנ"ט‬
‫שאין הדין הזה כולל בכל זמן דאחר הביעור בין במינו בין שלא במינו בנ"ט כלומר‬
‫אחר שכלה המין במין האחרון שבאותה הארץ וכיון שכן אין תירוצו של רבינו מספיק‬
‫דהיכי קאמר כל איסורין שבתורה במינו במשהו שלא במינו בנ"ט הא איכא איסור‬
‫שביעית לאחר הביעור שבין במינו בין שלא במינו בנ"ט ונראה דמ"מ כיון דשביעית‬
‫לא הוי מילתא פסיקתא לא דבר בו ר' יוחנן דלא קאמר אלא באיסור שהוא איסור‬
‫כולל בכל זמן אבל איסור שביעית שבזמן השביעית אינו אלא לאוכלו בקדושת‬
‫שביעית לא ולחמץ בפסח תירץ שאין איסורו לעולם‪ .‬וא"ת להקדש ומעשר שני מה‬
‫תירץ וא"ת שיש להם פדיון א"כ טבל נמי הרי יכול להפריש עליו והוי כמו פדיון וי"ל‬
‫דטבל אע"ג דיכול להפריש עליו הוא בדיעבד דלכתחלה אין תורמין אלא מן המוקף‬
‫ולכך הוי איסורא טפי‪ .‬אח"כ ראיתי מ"ש רבינו בפי' המשנה בפ' השוכר את הפועל‬
‫על מתניתין דאלו אסורין וכו' ונראה משם שכוון למה שכתבתי‪ .‬ומ"ש רבינו טעם‬
‫הירושלמי מפני שהוא טעם שוה לכולם כלומר לשביעית ולהקדש ולכל השאר ומ"ש‬
‫בגמ' תניא אין פירושו כדפירש"י ז"ל שהוא לסיוע דטעמא הוי הכי דמאי סייעתא הוא‬

‫מג וצ"ע דהלא אי' נפק"מ בדלית ליה טבל ודאי‪ ,‬ויעוי' לח"מ הנ"מ‪.‬‬
 ‫‪ | 121‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מהך ברייתא טפי מברייתא קמא אלא לסיוע לסברתם הביא ברייתא אחרת‪ .‬ועל טעם‬
‫החמץ דהוי דבר שיל"מ אין להקשות דא"כ מאי מקשה בגמרא פ' השוכר (דף ע"ד) על‬
‫מתניתין דאלו אסורין וליתני חמץ בפסח דילמא לא תני ליה משום דהוי דבר שיל"מ‬
‫ולא רצה לשנותו אלא דבר שאין לו מתירין‪ .‬וי"ל דפטר חמור נמי דבר שיל"מ הוא‬
‫ועוד מדקאמר אלו אסורין משמע דליתנהו אלא הני ותירץ דחמץ בפסח ס"ל דאינו‬
‫אוסר וכפירש"י ז"ל וכן נראה מדברי הרי"ף ז"ל שפירש כן דכתב דלא קי"ל כי הא‬
‫מתני' וכמו שהוזכר בדברי הרא"ש ז"ל‪:‬‬
‫משנה למלך הלכות תרומות פרק ה הלכה יז‬

‫התורם מן הדמאי על הדמאי כו'‪ .‬תניא בפרק הנודר מן הירק (דף נ"ח) כל דבר‬
‫שיש לו מתירין כגון טבל כו' נתנו בהן חכמים שיעור ע"כ‪ .‬ופירש"י טבל יש לו‬
‫מתירין שמתקנו וניתר ואין הכוונה שמתקנו מעצמו דהא ודאי לא מהני דאפשר דמפריש‬
‫מן החולין על הטבל והוי מן הפטור על החיוב אלא הכוונה היא שמפריש עליו ממקום אחר‬
‫וכמו שכתב הר"ן‪ .‬וראיתי להרא"ש שכתב טבל אם נתערבה בחולין יש לו היתר לעשר עליו‬
‫מעציץ שאינו נקוב ע"כ‪ .‬והנה דברי הרא"ש הללו באו סתומים והנראה שכיון הרא"ש‬
‫לאותה ששנינו בפרק הקומץ (דף ל"א) תניא אמר ר' טרפון פעם אחת נתערב לי טבל‬
‫בחולין ובאתי ושאלתי את ר"ש ואמר לי לך קח לך מן השוק ועשר עליו קסבר‬
‫דאורייתא ברובא בטל ורוב עמי הארץ מעשרין הם והוה ליה כתורם מן הפטור על‬
‫הפטור כו' ובפירוש איפסיקא הלכתא התם כר"ש שזורי בהאי מלתא ומש"ה כתב‬
‫הרא"ש דמה שיש היתר לתערובת זה לעשר עליו הוא מעציץ שאינו נקוב דאין חיובו‬
‫כי אם מדרבנן וכמבואר דהשתא מפריש מהחיוב דרבנן על החיוב דרבנן אבל מטבל‬
‫גמור לא משום דהוי מהחיוב על הפטור‪ .‬והנה הואיל ואתא לידן סוגיא זו ראיתי‬
‫לפרשה ורש"י כתב שיש מי שפירש דמה שנתערב לרבי טרפון היה דמאי ולא היה‬
‫יכול להפריש מיניה וביה מפני חולין המעורבין בו ואע"ג דדמאי לא מיחייב במעשר‬
‫אפ"ה הואיל ומחויב דרבנן הו"ל חולין מן הפטור על טבל החייב ומש"ה אמר לו קח‬
‫מן השוק דהוי מע"ה דהוי נמי פטור דאורייתא על הפטור דאורייתא ולפי פי' זה לא‬
‫גרסינן קא סבר דאורייתא ברובא בטלמד דאין לו שום שייכות כלל אלא הגירסא היא‬
‫קא סבר רוב ע"ה מעשרין הם והו"ל כתורם מהפטור על הפטור כלומר שאם לא היו‬
‫רוב ע"ה מעשרין אלא מחצה על מחצה לא היה יכול לעשר מזה על זה דשמא הא'‬
‫הוא מעושר והב' אינו מעושר והוקשו לזה בגמרא ולימא ליה קח מהעכו"ם ותירצו קא‬
‫סבר אין קנין לעכו"ם ואיכא דאמרי דאמר לו לך קח מהעכו"ם דקסבר יש לקנין‬
‫והו"ל מהפטור על הפטור והקשו ולימא ליה קח מהשוק ותירצו קא סבר אין רוב עמי‬
‫הארץ מעשרים אלא מספקינן להו מחצה על מחצה הלכך איכא למימר המעורב נתעשר‬
‫וזה לא נתעשר אי נמי איפכא ע"כ‪ .‬והנה המתבאר מזה הוא שאם אנו אומרים דרוב‬
‫עמי הארץ מעשרים יכול להפריש מן הדמאי על הדמאי אך אי מספקא לן במחצה על‬
‫מחצה אין מעשרין מזה על זה ולא ידעתי טעם לסברא זו דאף אם נאמר דרוב ע"ה‬
‫מעשרין הם אכתי איכא למיחש דלמא הא' מעושר והב' אינו מעושר ונמצא מפריש מהפטור‬
‫על החיוב או מהחיוב על הפטור ותו דהא תנן בסוף פי"א מדמאי תרם מן הדמאי על‬
‫הדמאי תרומה ויחזור ויתרום ופשיטא דסתמא דמתני' אתיא כהלכתא דקי"ל רוב ע"ה‬
‫מעשרין ורבינו פסקה למתני' אף דאית ליה דרוב ע"ה מעשרים ורש"י הקשה על פי'‬

‫מד דהדמאי בלא"ה כבר הוי מדין רוב ע"ה מעשרין‪ ,‬ורק אי איירי בטבל דאורי' צריך שיבטל ברובא‬
‫כדי שיהפך להיות דומה לדמאי‪ ,‬שהוא מטעם רוב ע"ה מעשרין‪.‬‬
 ‫‪ | 122‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫זה דאם איתא דמה שלא תקן מהדמאי הוא משום דאית ליה דאין רוב ע"ה מעשרים‬
‫א"כ כשלוקח מהעכו"ם נמי ניחוש שמא ע"ה זה שמכר פירות הללו לא עשרן והו"ל‬
‫מהפטור על החיוב ומכח קושיא זו פירש דטבל זה שנתערב לרבי טרפון היה טבל‬
‫גמור וכיון שנתערב בחולין בטל דמדאורייתא חד בתרי בטל והו"ל פטור מדאורייתא‬
‫ורבנן הוא דאחמור ביה ואמרו טבל אוסר במשהו והצריכו להפריש עליו תרומה ומיהו‬
‫מיניה וביה לא דחולין מתוקנים נפטרו לגמרי ואפי' חיובא דרבנן ליכאמה וא"ל צא‬
‫ולקח מהשוק ועשר עליו לפי חשבון טבל שבומו קא סבר רוב ע"ה מעשרין הן והו"ל‬
‫פטור מדאורייתא וחייב מדרבנן כי האי ע"כ‪ .‬ועדיין לבי מהסס בזה דנהי דמחיובא דרבנן‬
‫אחייב דרבנן תורמין ומעשרין מזה על זה היינו דוקא כגון מפירות עציץ שאינו נקוב על פירות‬
‫ח"ל או על פירות הלקוחים מהעכו"ם למ"ד אין קנין לעכו"ם דכל הני מה שהם פטורים מהתורה‬
‫לאו משום ספיקא הם אלא דגזירת הכתוב דדין תרומות ומעשרות אינם נוהגים כי אם בא"י וכן‬
‫עציץ שאינו נקוב לא חשיב כארץ וכן דאין קנין לעכו"ם בא"י אלא דרבנן החמירו בכל הני‬
‫גווני וחייבום בתרומות ומעשרות ומש"ה תורמין ומעשרין מזה על זה אבל בדמאי מאי דפטור‬
‫מן התורה הוא משום ספק דאמרי' רוב ע"ה מעשרין אלא שחכמים החמירו וחששו למיעוטא‬
‫וא"כ איך תורמין מהדמאי על טבל אחר שהוא חייב מדרבנן דהא איכא למיחש שמא דמאי זה‬
‫אינו מעושר וחייב מן התורה ונמצא מפריש מהחיוב על הפטור ואפשר ג"כ שהוא מתוקן ונמצא‬
‫מפריש מהפטור לגמרי על החיוב דרבנן וראיה לחילוק זה דהא קי"ל דאין תורמין מן‬
‫הדמאי על הדמאי ואע"ג דאין חיובם כי אם מדרבנן וקי"ל דתורמין מדרבנן אדרבנן‬
‫מ"מ שאני דמאי דחיובו הוא משום ספק וכמו שכתבנו וא"כ לפ"ז לא יתרום מן הדמאי‬
‫על טבל אחר שחייב מדרבנן ואע"ג דמצינו במקום אחר דלא חששו לספק זה דדמאי‬
‫דהא תנן תרם מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום ומדלא קתני ולא תאכל עד‬
‫שיוציא עליה תרומה ומעשר דומיא דתורם מן הודאי על הדמאי משמע שלא חששו‬
‫חכמים דלמא הדמאי שמפריש ממנו הוא טבל גמור והדמאי שהפריש עליו הוא מעושר‬
‫ונמצא שהפריש מהחייב על הפטור ונמצאת התרומה שהפריש טבל גמור הא לא קשיא‬
‫שהרי כבר כתב שם רבינו עובדיה דמה שלא הצריכו לתקן התרומה הוא משום דרוב‬
‫ע"ה מעשרים לא החמירו בתרומה אבל לעולם דלכתחילה אינו מפריש מהדמאי על‬
‫הדמאי ואם הפריש חוזר ותורם משום ספק דשמא הדמאי שהפריש ממנו הוא מעושר‬
‫וא"כ ה"נ אין מפרישין מן הדמאי על טבל אחר דרבנן ואם הפריש צריך לחזור‬
‫ולתרום דשמא הדמאי הוא מעושר ונמצא מפריש מהפטור על החיוב וסבור אני לומר‬
‫דלעולם אין תורמים מן הדמאי על טבל אחר דרבנן והכא שאני בטבל זה שנתערב‬
‫בחולין דמה שהוא פטור מן התורה הוא משום רובא שנתבטל ברוב וכתיב אחרי רבים‬
‫ודמי לדמאי דמאי דפטור מן התורה הוא משום רובא נמצא דטבלים הללו יש להם‬
‫הדמות בפטורא דטעמא דכולהו הוא משום דאזלינן בתר רובא ומש"ה תורם מזה על‬
‫זה אבל בטבל אחר דרבנן לא‪ .‬ומ"מ לא נתקררה דעתי בכל זה דמאחר דשנינו דאין‬
‫תורמין מן הדמאי על הדמאי ואם תרם יחזור ויתרום איך התירו לתרום מן הדמאי על‬
‫הטבל אחר דרבנן יהיה מה שיהיה‪ .‬והנראה אצלי דלעולם תורמין מן הדמאי על כל‬
‫טבל דרבנן ושאני מדמאי על הדמאי והטעם דבכל מקום דאיכא חשש איסור תורה‬

‫מה ושמא יצא לו מהפטורין לגמרי‪ ,‬ולא ס"ל שמתחייבין מדרבנן משום ביטולו ברוב‪ ,‬כיון שהרוב היה‬
‫פטור‪ ,‬ורק משום טעמא דיל"מ צריך להפריש‪ ,‬ממק"א אך לא מיניה וביה‪ ,‬כיון שאף שלא בטיל סו"ס‬
‫הוא מיעוט ואינו עושה השאר כמוהו‪.‬‬

‫מו ולא כנגד כולו‪.‬‬

 ‫‪ | 123‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫חששו חכמים כגון מן הדמאי על הדמאי דשמא הא' מעושר והב' אינו מעושר ונמצא‬
‫מפריש מן הפטור על החייב דאינו תרומה ונמצא אוכל טבל גמור אבל במפריש מן‬
‫הדמאי על טבל אחר דרבנן דאף אם נחוש דלמא הדמאי הוא מעושר אכתי ליכא‬
‫איסור תורה דטבל דרבנן הוא ולא חששו בזה ולפ"ז נראה דדוקא מן הדמאי על טבל‬
‫דרבנן התירו אבל מטבל דרבנן על הדמאי לא התירו משום דשמא הדמאי אינו מעושר‬
‫ונמצא פוגע באיסור תורה‪ .‬ודע שיש חילוק בין מפריש מן הפטור על החיוב למפריש‬
‫מן החיוב על הפטור דהתורם משאינו נקוב על הנקוב דהיינו מן הפטור על החיוב‬
‫צריך לחזור ולתרום אבל התורם מן הנקוב על שאינו נקוב אינו צריך לחזור ולתרום‬
‫שהרי נפטר שאינו נקוב בעדיפא מיניה דהיינו במה שתרם מן הנקוב אלא דלגבי‬
‫התרומה עצמה אמרינן דלא תאכל עד שיוציא עליה ממקום אחר דאי אמרת דגם‬
‫בתורה מן הנקוב על שאינו נקוב דצריך לחזור ולתרום משאינו נקוב איך מפריש מן‬
‫הדמאי על טבל דרבנן דהא לא ימנע אם הדמאי מעושר צריך לחזור ולתרום מהטבל‬
‫דרבנן ואם הדמאי אינו מעושר ג"כ צריך לחזור ולתרום אלא ודאי דאם הדמאי אינו‬
‫מעושר כבר נתקן הטבל דרבנן ואין לחוש אלא דשמא הדמאי מעושר וכבר כתבנו‬
‫דבאיסורא דרבנן לא חששו ודין זה שכתבנו מלבד שהסברא היא נכונה פשטא דמתני'‬
‫הכי מוכח דתנן משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו‬
‫נקוב תרומה ולא תאכל ולא קתני בסיפא ויחזור ויתרום מוכח בהדיא דמן החייב מן‬
‫התורה על החייב מדרבנן אינו חוזר ותורם שכבר נפטר הטבל דרבנן במה שתרם‬
‫מהטבל דאורייתא וכן כתבו התוספות בפרק האשה רבה עלה פ"ט ד"ה ולא‪:‬‬
‫ודע שאף שכתבנו לעיל דבחשש איסור תורה חששו חכמים אך באיסור דרבנן לא‬
‫חששו ומש"ה מפריש מהדמאי על טבל דרבנן אפ"ה התרומה שמפריש מהדמאי על‬
‫טבל דרבנן יכול הכהן לאוכלה ואינו צריך להפריש עליה ממקום אחר אף דאיכא חשש‬
‫איסור תורה דדלמא דמאי זה אינו מעושר והוי טבל דאורייתא מ"מ לא חששו לזה‬
‫שהרי בתורם מן הדמאי על הדמאי לא חששו לתרומה עצמה לומר שיפריש עליה‬
‫ממקום אחר והטעם הוא משום דלגבי תרומה עצמה סמכו חכמים על רוב עמי הארץ‬
‫מעשרין הם וא"כ בנ"ד דהיינו מפריש מהדמאי על טבל דרבנן לא חששו חכמים לענין‬
‫התרומה עצמה שלא תאכל עד שיוציא עליה ממקום אחר וסמכו על רוב ע"ה מעשרין‬
‫הם‪ .‬ובזה שכתבנו נראה דיש ליישב הפירוש הא' שכתב רש"י דמה שנתערב לרבי‬
‫טרפון היה דמאי וכתבנו דלפי פי' זה לא גרסינן דמדאורייתא ברובא בטל אך לפי מה‬
‫שכתבנו נראה דלעולם דגרסינן ליה ואיצטריך להאי טעמא משום דאי לאו‬
‫דמדאורייתא בטל לא היה מפריש עליו מן הדמאי דהא קי"ל דאין תורמין מן הדמאי‬
‫על הדמאי אך כיון שכבר נתבטל ברוב דליכא איסור תורה התירו לעשר מן הדמאי‬
‫דאף את"ל דהדמאי שמפריש ממנו הוא מעושר מ"מ ליכא איסור תורה וטעמא‬
‫דאוקמוה דתערובות זה היה דמאי ולא טבל הוא משום דס"ל דאם מה שנתערב היה‬
‫טבל גמור לא היה להפריש עליו מן הדמאי משום דדילמא הדמאי היה מעושר ונמצא‬
‫שאוכל טבל דרבנן‪ .‬והכוונה והכלל דכל היכא דאיכא ספק א' להקל כגון במפריש מן‬
‫הדמאי על טבל דרבנן דאם הדמאי מעושר לא נתקן הטבל ואם הדמאי אינו מעושר‬
‫נתקן נמצא דליכא אלא חד צד להקל אף באיסור דרבנן חוששין לחומרא ואינו מעשר‬
‫מזה על זה אך אם מה שנתערב היה דמאי דהשתא איכא תרי ספיקי להקל דאפשר‬
‫דמה שמפריש ממנו אינו מעושר ואת"ל דהוא מעושר אפשר שהדמאי שנתערב ג"כ‬
‫הוא מעושר נמצא דאיכא תרי חלוקות יש להקל באיסורא דרבנן אך באיסורא‬
‫דאורייתא אף דאיכא תרי ספיקי להקל אזלינן לחומרא והיינו טעמא דאין תורמין מן‬
‫הדמאי על הדמאי אף דאיכא תרי ספיקי להקל משום דאי אמרת שהדמאי שמפריש‬
‫הימנו הוא מעושר והדמאי שמפריש עליו אינו מעושר קא אכיל איסור תורה ואליבא‬
‫דרש"י אף אם היה התערובות מטבל גמור יכול להפריש מן הדמאי עליו משום דכל‬
‫בדרבנן אזלינן לקולא‪ .‬ומ"מ עדיין לכל הפירושים קשה עלי דמהסוגיא מוכח דאף‬
 ‫‪ | 124‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דהתורם מן החייב מן התורה על החייב מדרבנן נפטר הטבל דרבנן מ"מ לכתחלה אינו‬
‫תורם שהרי הקשו בגמרא ולימא ליה קח לך מן השוק ותירצו קא סבר אין קנין‬
‫לעכו"ם כו' והו"ל מן החייב על הפטור וא"כ איך התירו לתרום מהדמאי על טבל‬
‫דרבנן דלא ימנע אם הדמאי אינו מעושר הוי מן החייב על הפטור ואם הוא מעושר‬
‫הוי מן הפטור על החייב ויש לתרץ בדוחק ועדיין יש לי משא ומתן בסוגיא זו אלא‬
‫שמפני האריכות לא כתבתים לפי שסוגיא זו סובלת אריכות הרבה והדבר צריך אצלי‬
‫תלמוד‪ .‬ודע דאליבא דרש"י דאית ליה דמיירי בטבל גמור ע"כ מיירי בטבל הטבול‬
‫לתרומת מעשר ולא לת"ג דאם היה טבול לתרומה גדולה איך היה מפריש מן הדמאי‬
‫עליו והלא דמאי פטור מתרומה משום דלא נחשדו ובודאי שאינו מפריש תרומה מדבר‬
‫שאינו טבול לתרומה וכמ"ש רבינו בפ"ג דין כ"ב וכן פי' הר"ש בפ"ג דחלה מ"ט להך‬
‫דמנחות בטבל שהורם ממנו תרומה גדולה ועלה בדעתי לומר שהפי' הא' שכתב רש"י‬
‫דתערובות זה היה דמאי הוא משום דניחא להו דמיירי בדמאי שכבר הורם ממנו‬
‫תרומה גדולה כסתם דמאי ולא בטבל גמור ולאוקמי בטבל שהורם ממנו תר"ג‪ .‬ודע‬
‫שזה שכתבנו לעיל דכל טבל שנתערב בחולין אינו מפריש עליו מטבל גמור מן התורה משום‬
‫דהוי מן החייב על הפטור אלא מטבל אחר דרבנן לא כל טבלים דרבנן הותר לתרום מהם על‬
‫טבל זה שנתבטל שהרי התוס' שם הקשו דמה תירצו בגמרא קא סבר אין קנין לעכו"ם‬
‫דהא מיפטר מטעם מירוח ותירצו דמ"מ דמי לחיוב כי היכי דלא אמר ליה קח מעציץ‬
‫שאינו נקוב או מתבואת ח"ל כו' מוכח מכאן דאף דעציץ שאינו נקוב ותבואת ח"ל‬
‫ומירוח העכו"ם אין חיובם כי אם מדרבנן מ"מ אינו תורם מהם על טבל שנתערב‬
‫בחולין שנתבטל ברוב משום דהני דמו לחיובמז והוי כאילו תורם מן החייב על הפטור‪.‬‬
‫והנה הרא"ש ז"ל שכתב דטבל שנתערב בחולין שמפריש עליו מעציץ שאינו נקוב‬
‫חולק בסברת התוספות הלזו אך לא ידעתי אם הרא"ש חולק בכל וס"ל דכל טבל‬
‫שאינו חייב מן התורה דינו שוה ומפריש ממנו על טבל שנתערב בחולין או דילמא‬
‫דדוקא בעציץ שאינו נקוב פליג אבל באחריני מודה כגון מירוח העכו"ם או תבואת ח"ל משום‬
‫דדמי לחיוב ואין ולאו ורפיא בידי ומדברי הר"ש בפ"ג דחלה מ"ט נראה דס"ל כסברת‬
‫התוספות שהקשה עלה דמתני' דזיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף דקתני אם יש לו‬
‫פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון מהך דמנחות ותיקון דדמאי ליכא למימר הכא‬
‫משום דמתני' איירי בשלא הורם ממנו תרומה גדולה וכתב ומיהו למ"ד יש קנין משכחת לה‬
‫דלך קח מן העכו"ם וזה דוחק לאוקמי סתמא דמתני' במחלוקת עוד תירץ דמוציא‬
‫תחלה ת"ג ואח"כ לוקח מן השוק ומעשר לפי חשבון וגם זה דוחק דא"כ כשמוציא‬
‫תחלה ת"ג הוא על הכל וא"כ מתני' דקתני מוציא לפי חשבון הוא דוקא בתרומת‬
‫מעשר ומדקתני סיפא ואם לאו מוציא תרומה לפי חשבון מכלל דרישא אינו מוציא‬
‫לפי חשבון עוד תירץ דהכא איירי כשהטבל רוב וגם זה דוחק דא"כ איפכא הוה ליה‬
‫למיתני זיתי ניקוף שנתערבו עם זיתי מסיק ענבי עוללות עם ענבי בציר וכמו שדקדק‬
‫הר"ש בפ"ה דדמאי מ"ה ומדלא תירץ דפרנסה דמתני' הוא בעציץ נקוב ודכוותיה נראה‬
‫דס"ל כסברת התוס' דכל הני דמו לחיוב והוי כתורם מן החייב על הפטור‪ .‬ודע‬
‫שראיתי שהתוספות דבריהם סתרי להדדי דבפרק הנודר מן הירק עלה דהך דכל דבר‬
‫שיש לו מתירין כגון טבל כו' כתבו דמעשר עליו מדמאי או מעציץ שאינו נקוב וזה‬
‫הוא הפך ממה שכתבו בפרק הקומץ וצ"ע‪ .‬ודע שמ"ש התוספות דמעשר עליו מדמאי‬
‫על כרחך מיירי כשטבל זה שנתערב בחולין היה טבול דוקא לת"מ דאם היה טבול‬

‫מז וחזי' כמה קל איסור שנתבטל לעומת הטבל שקדם וממילא בנידו"ד דתנאי במעשרות‪ ,‬התנאי‬
‫מגרע מאיסור קל לאיסור חמור‪ ,‬גם לשיטתם‪.‬‬
 ‫‪ | 125‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לת"ג לא היה מעשר מן הדמאי דהא לא נחשדו ע"ה בתרומה גדולה וכמבואר וכן כתב‬
‫הר"ש בספ"ג דחלה וכמ"ש לעיל וכ"כ הרא"ש בפרק הנודר מן הירק (דף ט') עלה‬
‫דההיא דאמרינן ליטרא בצלים כו' דלמא לחומרא שאני‪ .‬ודע דכתב מהר"ם בתשובה‬
‫סי' תצ"ג דאין מפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן והכריח כן מאותה סוגיא דפרק‬
‫הקומץ יע"ש‪ .‬ועיין בהגהות דשייכי לספר זרעים שכתבו בשם מהר"ם דמסוגיא זו‬
‫דהקומץ משמע דאין להפריש אפילו בטבל דרבנן היכא דנראה דאחד חמור קצת‬
‫מחבירו יע"ש‪:‬‬

‫משנה למלך הלכות מעילה פרק ז הלכה ו‬

‫אך דברי הר"ן הללו קשים הם בעיני מההיא דתניא בתוספתא דדמאי פ"ג מצטרפין‬
‫פירות חו"ל על פירות שניה כדי שירבו על פירות שלישית לפוטרן מן מעשר שני‬
‫מצרפין פירות חו"ל על פירות שלישית כדי שירבו על פירות רביעית לפוטרן ממעשר‬
‫שני מצרפין פירות ערב שביעית לפוטרן מן המעשרות ע"כ‪ .‬והנה כל החלוקות הללו‬
‫הוא דבר שיש לו מתירין דהא טבל אוסר במשהו משום דהוי דשיל"מ ואפי' טבל של‬
‫מעשר שני או של מעשר שני אוסר במשהו כמ"ש הראב"ד פ"א מהל' מע"ש הל' י"א‬
‫יע"ש‪ .‬וכן פירות שביעית שנתערבו בפירות אחרות הוי דשיל"מ ואוסרין בכל שהו‬
‫כמ"ש רבינו ספ"ז מהל' שמיטה וא"כ ה"ק בתוס' דאזלינן בתר רובא לפוטרן‬
‫מהמעשרות ומן הביעור אלא ודאי ע"כ לומר החילוק שכתבנו‪ .‬וכ"כ המבי"ט ח"א סי'‬
‫נ"א דהא דתנן שביעית אוסרת בכל שהו במינה היינו כשנתערבו בידוע פירות שביעית‬
‫עם פירות אחרות אבל היכא דלא נתערבו אלא שאין ידוע אם הם פירות שביעית אם‬
‫לאו אזלינן בתר רובא וכיון דרובא מחו"ל או מערב שביעית פטורין מן הביעור ע"כ‪.‬‬

‫בית יוסף יורה דעה סימן קכב אות ח ד"ה כתב הרשב"א‬

‫ח כתב הרשב"א כלי שנאסר בבליעת איסור ונתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב‬
‫וכו'‪ .‬בתורת הבית הקצר (ב"ד ש"ד לח‪ ).‬וביאר בתורת הבית הארוך (שם לח‪ ):‬שלמד‬
‫כן מדאמרינן בשילהי ע"ז (עג‪ ):‬כל איסורין שבתורה בין במינם בין שלא במינם בנותן‬
‫טעם חוץ מטבל ויין נסך דבמינם במשהו ואקשינן טבל מאי טעמא ופרקינן משום‬
‫דכהיתרו כך איסורו ומאי מקשה טבל מאי טעמא הא טעמו מפורש משום דהוי דבר‬
‫שיש לו מתירין ותירץ רבינו תם דההיא בשאין לו טבל אחר להתירו ולא אמרו בפרק‬
‫הנודר מן הירק (נדרים נח‪ ).‬דטבל דבר שיש לו מתירין הוא אלא כשיש לו פרנסה‬
‫אחרת להפריש עליו שאם אתה מזקיקו לקנות ממקום אחר הרי הוא נפסד כדי להתירו‬
‫ולא אמרו דבר שיש לו מתירין אלא כשהוא יכול להתירו בלא שום הפסד ממון‬
‫ממקום אחר ותדע מדגרסינן בפרק הזהב (ב"מ נב‪ ):‬אמר חזקיה מעשר שני שאין בו‬
‫שוה פרוטה אומר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות וכו' ואקשינן עליה הבכורים‬
‫והתרומה חייבין עליהם מיתה וחומש וכו' ואם איתא לדחזקיה ליחלליה על מעות‬
‫הראשונות ואוקימנא דלית ליה דלא פריק על מעות הראשונות ואם איתא ילך ויביא‬
‫ויקח ויפרוק על מעות ויחלל זה על מעות הראשונות אלא שלא אמרו דבר שיש לו‬
‫מתירין אלא בדבר שיכול להתירו כדרכו בלא הפסד אחר‪ .‬ועוד שמעינן לה מהא דתנן‬
‫במסכת חלה (פ"ג מ"ט) זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף וכו' אם יש לו פרנסה‬
‫ממקום אחר וכו' ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל וכו' אלמא טבל דבר שיש‬
‫לו מתירין הוא אפילו אין לו פרנסה ממקום אחר ואפילו לא פריק אמעות הראשונות שהרי‬
‫יכול לתקנו שיטול מיניה וביה ומוציא תרומה על הכל אלא שתירץ הרמב"ן (ע"ז עג‪:‬‬
 ‫‪ | 126‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ד"ה זה הכלל) דלא מיקרי דבר שיש לו מתירין בשצריך להפריש על הכל ומפסיד‬
‫בהיתרו דבר מרובה שצריך להפריש מן ההיתר כדי להכשיר האיסור ולא הצריכו‬
‫להפסיד ולהפריש עליו יותר מדינו אלא כשיש בו בנותן טעם כההיא דזיתי מסיק‬
‫שנתערבו עם זיתי ניקוף דהתם כיון שיש בו בנותן טעם טעמא לא בטיל והרי הוא‬
‫כמפריש מן החיוב על החיוב אבל כשהוא במשהו אם יפריש על הכל נמצא כמפריש‬
‫מן הפטור לפי שאין החיוב ניכר שכבר בטל טעמו וממשו בהכי והילכך אף כלי‬
‫שנתערב באחרים אם אתה מצריכו להגעיל או ללבן את כולם נמצא מפסיד על הכשרן‬
‫ולא מיקרי דבר שיש לו מתירין כל שצריך להפסיד על הכשרן ואין הכשרן בא כדרכו בלא‬
‫הפסד אחר והרי הוא כיבש ביבש וכל שנתערב אחד בין שנים בטל ומשתמש בהם‬
‫אפילו לכתחלה עכ"ל וכבר כתבו התוספות בשילהי ע"ז (עג‪ :‬ד"ה טבל) דברים אלו‬
‫שכתב רבינו תם‪ :‬כתב המרדכי בפרק אין מעמידין (ע"ז סי' תתלב ‪ -‬תתלג) יש‬
‫אומרים דכלי חרס לא שייך ביה נותן טעם לפגם וראיה מאבות דרבי נתן דקאמר‬
‫(פמ"א מ"ו) ג' מדות בכלי חרס אין מבאיש מה שבתוכו ולא נהירא דהא סתם קדרות‬
‫שבתלמוד של כלי חרס הם ואפילו הכי נותן טעם לפגם מותר אלא הכי פירושו אינו‬
‫מבאיש מאכל שנשתהה בו מה שאין כן בכלי מתכות שהמאכל השוהה בתוכו נעשה מר‬
‫אבל הנבלע בדפנות גם בכלי חרס נותן טעם לפגם כשאינו בן יומו‪:‬‬

‫טורי אבן מסכת ראש השנה דף יג עמוד ב‬

‫כיצד הוא עושה צובר גרנו לתוכו‪ .‬ק"ל הא בפ"ג דמנחות (דף ל"א) תניא אר"ש‬
‫שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ושאלתי את ר"ט ואמר לי קח מן השוק ועשר‬
‫עליו קסבר דאוריית' ברובא בטל ורוב ע"ה מעשרין הן וה"ל כתורם מן הפטור על‬
‫הפטור‪ .‬והשתא כיון דר"ש שזורי ס"ל יש בילה‪ .‬ל"ל ליקח מן השוק יצבור גרנו‬
‫לתוכו ונמצא מעשר מן החיוב שבתערובות על החיוב שבו(פג) ודוחק לומר דר"ט סבר‬
‫אין בילה ולא רצה ר"ש שזורי להורות כדבריו במקום ר"ט רבו‪ ,‬ועוד דהתם מייתי‬
‫להא דר"ש שזורי דפול המצרי דשמעתין ואמ' ר"ח התם כ"מ ששנ' ר"ש שזורי הלכה‬
‫כמותו ובתר הכי מייתי הא עובדא דטבל שנתערב בחולין ומסתפק שם אי הלכה‬
‫כמותו בהא ואר"פ אין וקשיא בה ר"ח מסורא פשיטא מי קאמר הלכה כמותו במשנתינו‬
‫כ"מ ששנה קאמר‪ .‬והשת' איך אפשר לומר דהלכה כמותו בהא עובדא ובהא דפול‬
‫המצרי הא ה"ל תרתי דסתרן אהדדי דמהא ש"מ דאין בילה ובהא דפול המצרי ס"ל‬
‫דיש בילה‪ .‬דל"ל דהא דקבע הלכה כמותו בהאי עובדא לא קאי אהא דש"מ אין בילה‪.‬‬
‫דבהא דבילה ודאי הלכה כר"ש שזורי משמיה דנפשיה דס"ל יש בילה גבי פול המצרי‬
‫אלא קבע הלכה במאי דש"מ מהאי עובדא רוב ע"ה מעשרין הן‪ .‬ועוד דפריך התם‬
‫ולימא קח מן העכו"ם ומשני קסבר אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מן המעשר וה"ל‬
‫מן החיוב על הפטור ובהא קבע הלכה כהאי עובדא הא ליתא דהתם איכא חד לישנא‬
‫להיפך דא"ל קח מן העכו"ם דיש קנין ולא מן השוק דאין רוב ע"ה מעשרין‪ ,‬והשתא‬
‫הא דקבע ר"פ הלכה כמותו לא מסיימי אי אלישנא קמא דאין קנין ורוב ע"ה מעשרין‬
‫אי אלישנא בתרא דיש קנין ואין רוב ע"ה מעשרין(פד)‪ ,‬והשתא נפל פיתא בבירא דאין‬
‫שום נ"מ בהאי פיסקא דר"פ כיון דלא פי' אהייא לישנא קבע הלכה אי אקמא דש"מ‬
‫הכי אי אבתרא דש"מ איפכא‪ ,‬ובע"כ הא דפסק ר"פ כהאי עובד' אינו אלא מה דש"מ‬
‫לתרתי לישני דהיינו דאין בילה דבין אי א"ל קח מן השוק או מן העכו"ם עכ"פ ש"מ‬
‫אין בילה דאי יש בילה טורח זה למה יצבור גרנו לתוכו‪ .‬דהא דקאמר הגמר' קסבר‬
‫מדאוריית' ברובא בטל הא מילת' דפשיטא היא דבטל ברובא והאי קסבר אסוף דבריו‬
‫קא גריר קסבר מדאוריית' ברובא בטל ורוב ע"ה מעשרין פי' קסבר רוב ע"ה מעשרין‬
‫ולאפוקי מלישנא בתרא דל"ל הא רובא וכיון דרוב ע"ה מעשרין ממילא ש"ד לעשר‬
 ‫‪ | 127‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫משל ע"ה דהא מדאוריית' לכ"ע ברוב בטל‪ ,‬ומהשתא ליכא שום נ"מ במאי דפסק ר"פ‬
‫כי האי עובדא אלא בהא בלבד דש"מ דאין בילה וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהא‬
‫ר"ש שזורי בהא דפול המצרי ס"ל דיש בילה‪ .‬וי"ל דע"כ לא קאמר ר"ש שזורי דיש‬
‫בילה אלא בטבל דרבנן כמו פול המצרי אבל בטבל של תורה כגון של דגן לא‪.‬‬
‫וכה"ג מצינו בשילהי פ"ה דביצה (דף ל"ח) דאיכא למ"ד בשל תורה אין ברירה‬
‫ובדרבנן יש ברירה וההוא טבל שנתערב בחולין טבל של תורה היה ולפ"ז פסק ר"פ‬
‫כתרווייהו כר"ש שזורי דבדרבנן יש בילה וכההוא עובדא דבשל תורה אין בילה‪ .‬והא‬
‫דפריך אשמואל דאמר הל' כר"ש שזורי מהא דאמר לכל אין בילה ולא משני דההוא‬
‫דאין בילה מיירי בשל תורה דווקא היינו משום דשמואל סתם וכייל לכל אין בילה‬
‫דמשמע אפי' בדרבנן בילה לית ליה‪ ,‬וכ"ת דאפ"ת דהאי עובדא דטבל שנתערב בחולין‬
‫בטבל של תורה מיירי אפ"ה כיון שנתערב חזר עכשיו להיות טבל דרבנן דהא מדאוריית'‬
‫ברובא בטל ואי ס"ל בדרבנן יש בילה אכתי תקשה ל"ל [למימר] קח מן השוק יצבור גרנו‪ .‬י"ל‬
‫כיון שהי' טבל של תורה קודם שנתערב אפי' לאחר שנתערב לא פקע מיניה שם טבל של תורה‬
‫מש"ה לא סמכינן אבילה‪ .‬תדע דהוה מצי למימר קח מעציץ שאינו נקוב או משל חוץ לארץ‪.‬‬
‫אלא ע"כ היינו טעמ' דהא דטבל שנתערב בחולין דמי לחיוב של תורה וה"ל כמפריש‬
‫מן הפטור על החיוב כמש"כ התוס' שם וה"נ לענין אין בילה הטבל שבתערובות זה‬
‫דמי לחיוב של תורה ואין בילה בשל תורה‪ .‬ונראה לי שיש להביא ראיה שיש לחלק‬
‫בהא דבילה בין של תורה לשל דבריהם מהא דתנן בפ"ה דדמאי הלוקח מן העני וכן‬
‫העני שנותנין לו פרוסות פת או פלחי דבילה מעשר מכל א' ואחד ובתמרי' וגרוגרות‬
‫בולל ונוטל ואמרי' עלה בירושלמי ר' יוסי בשם ר"ש בדמאי התירו‪ .‬פי' הא דסמכינן אבילה‬
‫דוקא בדמאי שכל עיקרו אינו אלא מדרבנן ואע"ג דל"ד לגמרי להא דר"ש שזורי דלדידיה‬
‫אפי' בודאי דרבנן כמו ההיא דפול המצרי סמכינן אבילה ואילו בהאי דפ"ה דדמאי לפירוש‬
‫הירושלמי בודאי טבל דרבנן כמו תמרים וגרוגרות לא סמכינן אבילה אלא דוקא בדמאי‬
‫שלהם הוא דסמכינן אבילה מ"מ בהא שוין לחלק בין של תורה לשל דבריהם‪ .‬ונ"ל‬
‫דבהא פליגי דר"ש שזורי לא גזר של דבריהם אטו של תורה ותנא דפ"ה דדמאי גזר‬
‫הא אטו הא ולא הקילו אלא בשל דמאי דקיל טפי דלית ליה עיקר בשל תורה כלל‬
‫מיהו בדמאי אפי' בשל דגן דודאי שלו מה"ת‪ .‬אפ"ה נ"ל דלא גזר בדמאי שלו מדתני‬
‫רישא העני שנותנין לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל א' וא'‪ .‬ומשמע דה"ט‬
‫דפרוסו' פת משום שאין נבללין יפה דומיא דפלחי דבילה דע"כ טעמא מש"ה הוי הא‬
‫אם היה נבלל יפה יש בילה אע"ג דמעשר ודאי של פת מה"ת הוא‪ ,‬וש"מ דס"ל להאי‬
‫תנא דבודאי אפי' בדרבנן אין בילה ובדמאי אפי' בשל תורה יש בילה להאי תנא דפ"ה‬
‫דדמאי(פה)‪ .‬מיהו לר"ש שזורי כל בדרבנן אפי' בודאי כמו פול המצרי יש בילה והא‬
‫דמוקי הירושלמי להא סיפא דבתמרים וגרוגרות בולל ונוטל בדמאי דוקא ה"ל לאוקמי‬
‫אפי' בודאי ור"ש שזורי היא דכל בדרבנן אפי' ודאי יש בילה‪ .‬י"ל דמתני' קשית' דאי‬
‫בודאי ריש' דתני פרוסות פת דומיא דפלחי דבילה דה"ט משום דאין נבללין תיפוק‬
‫ליה דאפי' נבלל פרוסות פת דהוי טבל של תורה אין בילה‪ .‬א"ו ש"מ מתני' בדמאי‬
‫איירי‪ ,‬מיהו בלא"ה לק"מ הא דלא אוקי לה בודאי ור"ש היא משו' דכולה מכילתא‬
‫וכל האי פירקא לפני בבא זו ולאחריה בדמאי איירי אם אית' דההיא בבא איירי מודאי‬
‫לא ה"ל למיתנא התם‪ .‬מ"מ אכתי ק"ל על תי' זה דהא להאי לישנא דא"ל קח מן‬
‫השוק דהיינו דמאי ש"מ דטבל זה שנתערב בחולין ודמאי בני חיובא כהדדי נינהו ולא‬
‫ה"ל כמפריש מן הפטו' על החיוב כמו טבל של חוץ לארץ ושל עציץ שאינו נקוב‬
‫דחשיבי להו לגבי טבל זה המעורב כמו מן הפטור על החיוב כמש"כ לעיל בשם‬
‫התוספ'‪ .‬וכיון דכהדדי נינהו והא אפי' רבנן דמחמרי בבילה דאפי' בדרבנן אין בילה‬
‫בההיא דתמרים וגרוגרות דבולל דוקא בדמאי אבל בוודאי לא ואפ"ה בדמאי שודאי‬
‫שלו מה"ת יש בילה כדמוכח האי דפרוסות פת וכדפי'‪ .‬ש"מ דמאי של תורה קיל‬
 ‫‪ | 128‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מודאי טבל דרבנן וכיון דס"ל לר"ש שזורי יש בילה בודאי טבל דרבנן גבי פול‬
‫המצרי כ"ש דיש בילה בדמאי של תורה דבהאי לא שמעינן דפליגי ר"ש שזורי ורבנן‬
‫אלא מאי דלמר חשיב ליה קיל או חמיר ה"ה למר‪ .‬וכמו דס"ל לר"ש שזורי יש בילה‬
‫בדמאי של תורה ה"ה ממילא נמי לטבל שנתערב בחולין יש בילה דהא כהדדי חשיב‬
‫להו ועוד כ"ש הוא מודאי של דבריהם דחמיר מדמאי של תורה ומטבל זה ואפ"ה יש‬
‫בילה לר"ש שזורי‪ .‬והשת' הדר' קושיא לדוכתא ל"ל [למימר] קח מן השוק‪ .‬טורח זה‬
‫למה יצבור גרנו לתוכו'‪ .‬עוד י"ל דר"ש שזורי ס"ל דיש בילה אפי' בשל תורה והא‬
‫דלא תיקן ע"י צבירת גורן לאו משום דאין בילה ושמא יעלה החולין בידו וכדפירש"י‬
‫התם‪ .‬דהא לא חיישינן דודאי יש בילה‪ .‬אלא מש"ה א"ל קח מן השוק או מן העכו"ם‬
‫משום דאלו היה מפריש מיניה ובי' ע"י צבירת גורן משום דיש בילה היה מפסיד שהיה‬
‫צריך להפריש תרומת מעשר על הכל אפי' על חולין שבתערוב' זה והיה מפסיד‬
‫כשיעור תרומת מעשר של החולין‪ .‬אבל כשמפריש ממקום אחר מן השוק או מן‬
‫העכו"ם אינו מפריש תרומת מעשר אלא שיעור המגיע לשל טבל לבד ולא לשל‬
‫חולין‪ .‬וכי הא דתנן בפ"ג דמסכת חלה זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר‬
‫עם ענבי עוללות אם יש לו פרנסה ממקום אח' מוציא לפי חשבון‪ .‬פי' דזיתי ניקוף‬
‫וענבי עוללות ממתנות עניים הן ופטורין מן המעשרות‪ .‬וה"ל טבל שנתערבו עם‬
‫החולין ואם לאו מוציא תרומ' ותרומת מעשר לכל והשאר מעשר שני ומעשר עני לפי‬
‫חשבון וה"נ דכוות' וכדפירש'‪ .‬מיהו אכתי להאי פי' ק"ל דמאי מספקא ליה אי הלכה‬
‫כר"ש שזורי בהאי עובד' דטבל שנתערב בחולין פשיטא דהילכתא כוותיה דהא לא‬
‫קמ"ל מידי אלא כי הא מתני' דפ"ג דחלה והא סתמא היא(פו) וליכא מאן דפליג עליה‪.‬‬
‫וי"ל דהא דמספקא ליה אי הלכה כר"ש שזורי היינו במאי דס"ל דמדאורייתא ברובא‬
‫בטל לאפוקי מדר"י דס"ל בכל מקום מין במינו אינו בטל ולדידיה מן התורה לא בטל‬
‫מין במינו אפי' לקולא כדאמר ר"י בפ"ח דזבחים (דף ע"ח) גבי דם קדשים שנתערב‬
‫בדם בהמה או חיה אין דם מבטל דם ואפי' טיפה של דם קדשים בכלי גדול של דם‬
‫חולין אינו בטל וכשר לזריקה דמין במינו לא בטל‪ .‬ומקרא נפקא ליה לר"י הא בפ"ג‬
‫דמנחות (דף כ"ב) מולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה‬
‫משל שעיר מכאן למין במינו דלא בטל וא"כ אפי' נתערב מעט טבל בהרב' חולין במין‬
‫במינו יכול להפריש ממקום אחר של חיוב ואין כאן משום מן החיוב על הפטור דהטבל‬
‫שבתערובות זה נמי בר חיוב מן התורה הוא‪ .‬ולא עוד בע"כ א"א להפריש עליו‬
‫ממקום אחר מן הפטור מן התורה כגון מן השוק או משל עכו"ם למ"ד יש קנין דה"ל‬
‫מן הפטור על החיוב כיון דטבל זה אינו בטל ברוב חולין מה"ת‪ .‬קמ"ל דמה"ת אפי'‬
‫מין במינו בטל אלא מדרבנן הוא דאינו בטל מש"ה צריך לעשר מן השוק או מן‬
‫העכו"ם דווקא וסגי ליה בהכי‪ .‬ואעפ"י שהתוס' פי' התם דלר"י חטים בחטים בטל‬
‫מדאמ' ר"י אף מעלין את המדומע בק"א ולא אר"י מין במינו לא בטל אלא בדבר‬
‫המתערב כגון קמח בקמח‪ .‬י"ל ההיא דר"ש שזורי נמי קמח בקמח איירי ואפ"ת דמיירי‬
‫חטים בחטים נמי א"ש דהא גופיה קמ"ל דעכ"פ חטים בחטים בטל וגם לתיר' התוס'‬
‫השני התם נמי א"ש‪ .‬אלא שלא רציתי להאריך בזה והדבר מובן מאליו וא"כ א"ש‬
‫לפי"ז הא דלא סמיך ר"ש שזורי אבילה משום הא דפ"ג דחלה שלא יהיה צריך‬
‫להפריש על הכל גם הא דמספקא ליה אי הלכה כמותו משום הא דמין במינו‪:‬‬

‫גבורת ארי מסכת יומא דף מז עמוד ב‬

‫הדר פשטה בין הביניים ספיקא הוי‪ .‬הקשו התוס' מאי פשטה הוא זה כיון דאכתי ספק‬
‫הוא ותי' דמעיקרא מיבעי ליה אי טיבלא כדמעיקרא הוי אי ספק הוי ספק קומץ ספק‬
‫שיריים אי טיבלא הוי כמו מרבה במעשרות דפירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים‬
 ‫‪ | 129‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דכל מאי דשקיל טפי מדיני' ואינו נראה בחוץ בדעתיה דכהן תליא מילתא ואין דעתו‬
‫שיהיה קומץ אלא מה דגואי ומה שנשאר בכלי ומה דבראי ליהוי שיריים אבל דביני‬
‫ביני טיבלא הוי כמעיקרא קודם קמיצה או דלמא פשיטא דטיבלא לא הוי אלא ספק‬
‫או שיריים או קומץ הדר פשטה דספיקא הוא ונפקא מינה אי טיבלא הוי אם נתערב‬
‫בחולין לא בטיל וטביל במשהו ואי ספיקא הוי בטיל‪ .‬וקשה לי הא אפילו אם תמצא‬
‫לומר טיבלא הוי אפילו הכי בטל דהא דקיימא לן טבל אפילו באלף לא בטיל או‬
‫משום כהתירו כך איסורו דקיימא לן חטה אחת פוטרת את הכרי כדאמרינן בפרק ה'‬
‫דעל זה והא לא שייך אלא גבי טבל דתרומה אבל לא בטבל זה של מנחה ואפילו‬
‫לאידך טעמא דטבל אינו בטל משום דהוה ליה דבר שיש לו מתירין כדאמרינן בפרק‬
‫ז' דנדרים (דף נ"ח) האי טעמא נמי ליתא אלא גבי טבל דתרומה ומעשרות ומשום דאית ליה‬
‫תקנה לפרוש עליו ממקום אחר אבל טבל זה דמנחה אין לו תקנה ודאי בטל‪ .‬מיהו יש לומר‬
‫דנפקא מינה אליבא דר"ש דאמר ריש פרק ז' דמנחות (דף ס"ג) מנחת חוטא של כהנים‬
‫נקמצת והקומץ קרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמן והשתא אי ליכא ספיקא בבין‬
‫הבינים אלא הא לחוד אי קומץ הוי או שיריים במנחת כהן קרב ממה נפשך דהא בין‬
‫קומץ בין שיריים קריבין אבל אי הוי נמי ספק טבל אינו קרב מכל מקום עיקר דברי‬
‫התוס' שפי' דקומץ בדעתיה דכהן תליא ושמא אין דעתו של כהן שיהא קומץ אלא‬
‫דגואי ליתא דודאי הא לא תלוי בדעת הכהן אלא מה שהוא קומץ דין קומץ עליו‬
‫מאיליו ממילא ומה שהוא שיריים נעשה שיריים ממילא ואפילו דעת כהן עליהם להיות‬
‫נשאר בטבלם לאו כלום הוא ולא דמי להא דאמרינן במנחות פרק ג' (דף כ"ד) דקומץ‬
‫בדעתיה דכהן תליא וכהן כי קמיץ אדעתא דעשרון קא קמץ התם מיירי באבד חצי‬
‫עשרון והפריש אחר תחתיו ואחר כך נמצא הראשון דהשתא איכא יותר משיעור מנחה‬
‫תליא בדעת הכהן דאין קומץ אלא על שיעור עשרון אבל היכא דליכא אלא שיעור‬
‫מנחה שהוא עשרון קומץ דין קומץ עליו ממילא וכן שיריים ולא מהני דעת כהן כלל‬
‫להשאיר מקצת מן העשרון בטבלו וזה ברור‪( :‬מילואים)‬
‫מקטיר קומץ לחוד תחילה והדר בין הבינים‪ .‬קשה לי כיון דמספקא לן דילמא בין‬
‫הביניים לאו שם קומץ עליהם אם כן הוה ליה קומץ זה יתר על ידי בין הבינים הללו‬
‫והא קומץ יתר פסול לגמרי כדאמרינן בפרק קמא דמנחות (דף ו') קומץ היתר והחסר‬
‫פסול ואיזה יתר שקומצו מבורץ‪( :‬מילואים)‬

‫אמנם בנודע ביהודה ובחת"ס כ' פירוש התוס' שגזרו על כל הטבלים‪.‬‬

‫ספר הישר (חלק התשובות) סימן נה ד"ה ב‪( .‬בענין‬

‫ב‪( .‬בענין טבל אי מיקרי דבר שיל"מ)‪ .‬ועוד ילמדנו רבינו מהא דאמרינן ‪+‬ע"ז דף‬
‫ע"ג ע"ב דאמר חוץ מטבל ויין נסך במינן במשהו שלא במינן בנותן טעם‪ +‬דטבל‬
‫בטיל וקשיא ליה לרבינו ‪+‬בספר הישר על ע"ז בדפוס דף נ"ו ע"ב סימן תק"א‪ ,‬ועוד‬
‫עיין בתוס' ע"ז שם ‪/‬דף ע"ג‪ /‬ד"ה טבל‪ +‬הא הוי דבר שיש לו מתירין כדאמרינן בפ'‬
‫הנודר מן הירק ‪+‬נדרים דף נ"ח ע"א ועיין בתוס' ישנים ובר"ן שם‪ +‬ודבר שיש לו‬
‫מתירין אפילו באלף לא בטיל‪ .‬ותימה לן כיון שנפל יין או שמן של טבל בשלא במינו‬
‫כגון יין ביין תפוחים או שמן בשאר משקין ולא ידע כמה נפל היכי יש לו מתירין‬
‫דאי מרבה מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין כדאמרינן ‪+‬תוספתא דמאי פ"ח ועיין ערובין‬
‫דף נ' ע"א ושם נרמז‪ ,‬וכונת הר"ר יוסף דהכי איכא לאוקמי בשלא ידע כמה נפל‪+‬‬
‫המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין ואי ממעט‪ ,‬פירותיו לא מתוקנין ולצמצם אי‬
‫אפשר‪ ,‬וילמדנו רבינו אי קרי דבר שיש לו מתירין כה"ג דמקלקל מעשרותיו‪ .‬ועוד‬
‫יפרש רבינו מה שתירץ דבאדם שאין לו טבל לתקן מיירי‪ ,‬והלא יכול להקנותו למי שיש לו‬
‫טבל‪[ .‬ועוד] דהא בבבא מציעא ‪+‬דף נ"ג ע"א‪ +‬כי פריך עליה דחזקיה וניתי איסר‬
 ‫‪ | 131‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ודחיק ואמר דילמא אתי לאתויי פרוטות אמאי לרבינו לא מתרץ דלית ליה איסר‪.‬‬
‫ואע"ג דתירץ דלית ליה מעות הראשונות התם לא משכח תירוצא אחרינא אבל בכל‬
‫מה דאשכח תירוצא אחרינא לא ניחא ליה לבעל התלמוד לפי הנראה למיעבד האי‬
‫תירוצא‪.‬‬
‫שו"ת מהרלב"ח סימן פח ד"ה נפל חלב‬

‫וחוץ מטבל שהרי אפשר לתקנן‪ .‬הטע' שאמר הרב ביין נסך הוא מוזכר בגמרא בכאן‬
‫בפירוש אבל הטעם שאמר בטבל לא הוזכר בכאן בגמרא כי אם טעם אחר והוא‬
‫דכהתרו כך איסורו דאמר שמואל חטה אחת פוטרת כל הכרי אבל בנדרים בסוף פרק‬
‫הנודר מן הירק (דף נ"ט) כתבו הטעם של הרב וכן בירושלמי‪ .‬וצריך לתת טעם למה‬
‫הביא הרב אותו הטעם שהוזכר במקום אחר ולא הטעם שהוזכר בכאן בגמרא‪ .‬גם למה‬
‫הוצרכו בגמרא לתת ב' טעמים בטבל גם צריך לעיין שאם הטעם הוא כדברי הרב‬
‫שהוא מפני שיש לו מתירין למה אמרו חוץ מטבל לבד היה להם לומר חוץ מדבר‬
‫שיש לו מתירי' והיה כולל דברים אחרים רבים והתשובה לכל זה נלמוד ממה שכתבו‬
‫התוספות והר"ן יעויין משם באורך‪ .‬ובקיצור אומר שיש פעם שהטבל הוא דבר שיש‬
‫לו מתירין והוא כשהבעלים הם בעיר וכשיש לו טבל אחר שאם אין לו טבל אחר אינו‬
‫נקרא דבר שיש לו מתירין כיון שמפסיד הרבה כשמתקן אותו מיניה וביה או כשאין הבעלים‬
‫בעיר‪.‬‬
‫שו"ת מהרלב"ח סימן פח ד"ה והנה הטעם‬

‫והנה הטעם שהוזכר בכאן בגמרא דכהתרו כך איסורו הו' לכשאותו הטבל אין לו‬
‫מתירין והטעם האחר דהוי דבר שיש לו מתירין לכשאותו הטבל יש לו מתירין דטעם‬
‫דכהתרו כך איסורו אינו מספיק לכל טבל לפי שכשהוא טבל לתרומת מעשר אין‬
‫תיקונו בחטה אחת‪ .‬ולהיות שבכאן בגמ' כולל כל טבל אפילו אותו שאין לו מתירין‬
‫שאל מ"ט נתן גם הטעם הזה‪ .‬גם לא אמר חוץ מדבר שיש לו מתירין שאם היה אומר‬
‫כן לא היה נכנס בזה הכולל כל מיני הטבל והוא הטבל שאין לו מתירין‪ .‬אמנם‬
‫הרמב"ם ז"ל להיות שרוצה ללמוד מטבל דכל דבר שיש לו מתירין בטל שלא במינו‬
‫כמבואר לפנים בלשונו ז"ל‪ .‬יראה לי שאפילו דבר שיש לו מתירי' וכו' הזכיר זה‬
‫הטעם יותר מאחר‪ .‬וזהו שסמך מיד ומפני זה וכו' לומר דאינם אוסרין כשלא במינן‬
‫כ"א בנותן טעם כשא' האיסורין ודוקא במינן יש להם חומרא מהטע' שזכר בכל אח'‬
‫מהם כיצד טפת יין נסך וכו' סוף פ"ג דחלה והוצרך הרב להביא זה הכיצד לבאר לנו‬
‫שדוקא אוסר יין נסך בכל שהוא כשנפל היין המות' על יין נסך אבל אם הוא בהפך‬
‫אין הדין כן ויש לחלק כאשר באר הוא ז"ל הדין באורך בסוף פרק י"ו עוד פי' לנו‬
‫הרב ז"ל שדוקא ביין נסך יש זה החילוק אבל בטבל יין אין חילוק באותן התערוב'‬
‫אלא בכל איזה אופן הכל טבל עד שיפריש תרומות ומעשרות‪ .‬ואין הדבר זר כפי‬
‫שרשי הדין כי בדב' שתיקונו קרוב החמירו בו עד שיתקן מה שאין כן בדבר שאי' בו‬
‫שום תיקון שיש להקל ועוד טעם אחר והוא העיקר שכיון שבתרומה אפי' שנתבטלה‬
‫בק' צריך להרים משום גזל השבט אם כן גם בטבל אפי' כשנפל על החולין דקמא‬
‫קמא בטיל צריך להפריש תרומות הראויותמח וכו' ומ"ש הרב כמו שיתבאר במקומו הוא‬

‫מח ולמדנו כמש"כ שאף במקום שאל"מ צריך עדיין להפריש מיניה וביה כדי לקיים דין העלאה‪,‬‬
‫ואמנם לפ"ז יהא לפי חשבון ולא כנגד הכל‪ ,‬ואמנם בזה"ז בתרו"ג בלא"ה הוא בכל שהוא‪ ,‬ורק‬
‫בתרו"מ‪ ,‬דהלא מע"ר ומע"ש לעולם הוא לפי חשבון בכרי‪[ ,‬וא"כ לכאורה אפשר להוציא לפי חשבון‬
‫והשאר בהשלמות אם יחסר‪ ,‬שהרי מדין העלאה כבר יצא וצ"ע]‬
 ‫‪ | 131‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בפ"ח מהל' מעשר ראשון‪ .‬פירות שביעית אף על פי וכו' בא הרב להשיב לקושיות‬
‫שיש כנגד הכלל ששם שהרי השביעית נראה דדומה ליין נסך ולטבל ואם כן למה לא‬
‫הזכירו עמהם ותירץ ומקום הדין מפירות שביעית הוא במשנ' בשביעית בפרק שביעי‪.‬‬
‫ומה שכתב שאין אותה התערובת וכו' הוא בנדרים פרק הנודר מן הירק (דף נ"ח) ומה‬
‫שכתב כמו שיתבאר במקומו אם על קדושת שביעית הוא בפרק חמישי ושביעי מהלכות‬
‫שמטה‪ .‬והדין הזה הפרטי מחילוף התערובת במינו לשלא במינו הוא שם בסוף פרק‬
‫שביעי‪.‬‬

‫שו"ת מהרשד"ם חלק יו"ד סימן קצב‬

‫וראיה לזה מ"ש הרשב"א בת"ה והביאו ב"י בי"ד סי' ק"ב כתב הרשב"א שאינו נקרא‬
‫דבר שיש לו מתירין אלא דבר שההתר יבא ממילא כו' עד ואם כן המתיר בידו לעשותו‬
‫בלא הפסד כטבל אשר נתערב בפירו' מעושרין ויש בידו עוד טבלין אחרים שהרי יכול הוא‬
‫להפריש על הטבל שנתערב מן הטבל שלפניו שעדיין עתיד לתקנו וכן כל כיוצא בזה אבל‬
‫שאינו בידו ואינו ודאי שיבא המתיר אינו כדין דבר שיש לו מתירין‪:‬‬

‫לפיכך ביצה של ספק טרפה שנתערבה באחרות אע"פ שאפשר שתטעון עוד התרנגול'‬
‫ויותרו כלם או תחיה התרנגולת י"ב חדש אין זה כדין דבר שיש לו מתירין לפי שאין‬
‫המתיר בפנינו ודאי ואינו בידו ולפיכך בטל הוא כביצה אסורה שנתערבה באחרות וכן‬
‫כל כיוצא בזה‪:‬‬

‫ועוד הביא בסי' קכ"ב מ"ש הרשב"א ז"ל בשם ר"ת ז"ל הכלל דטבל יש לו דין כמו‬
‫דבר שיש לו מתירין ויש לו דין כמו דבשל"מ כשנתערב טבל ויש לו פרנסה אחרת‬
‫להפריש עליו הו"ל דין שיל"מ ואפי' באלף לא בטיל כיון שיש לו תקנה בלי הפסד אין‬
‫לו פרנסה להפריש עניו וצרי' לקנות ממקום אחר הוי כשאר אסורין ובטל וכן היא הסכמת‬
‫הרמב"ן ז"ל יע"ש‪:‬‬

‫ונדון דידן שהחטים או שעורים מישראל הוא אחד מאלף ממה שלוקחין מן הגוים ואם‬
‫אמרו במשנ' הכל דמאי יהיה בשידוע החטים של ישראל כמה הם וגם יש לו פרנסה‬
‫להפריש עליו כלל הדברים כי לע"ד המנהג שנהגו בני א"י שלא לעשר פירות או‬
‫תבואה שלוקחים מן הגוים שנתגדל ברשותם ומרחן הגוי אין לפקפק עליה כי יש להם‬
‫עמודים גדולים לסמוך עליהם הלא הם הרמב"ם ז"ל שדעתו שתרומה אפילו של‬
‫ישראל ובא"י בזמן הזה אינו אלא מדרבנן אפי' שנתגדלה מתבואה ברשות ישר' ומרחן‬
‫ישר' דיש לה דין חלה דצריך ביאת גבולכם וכן יש איכא דאמר' שהבי' הטור דסבר‬
‫דבטלה קדוש' א"י ואע"ג דלא שוו האיכא דאמרי עם הרמב"ם ז"ל בטעם הפטור מ"מ‬
‫מצטרפי כיון שהם שוין בדין הפטור יש לסמוך עליהם וכמ"ש מהררי"ק ז"ל שרש מ"א‬
‫יע"ש‪:‬‬

‫וא"כ אחר שתבואת ישראל אינו אלא מדרבנן התבואה שקונים מן הגוי שנתגדלה‬
‫ברשות הגוי ומרחה הגוי פטורה מן התרו' ומעשר אפי' מדבריהם דאין לגזור גזרה‬
‫לגזרה‪:‬‬

‫שו"ת מראה יחזקאל סימן יא‬

 ‫‪ | 132‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ובהכי מיושב ג"כ קושית הלח"מ שם שהקשה אמאי שבק הרמב"ם טעמא דאיתא‬
‫בש"ס דילן [בע"ז שם משום כהתירו כך איסורו] ונקט טעמא דהירושלמי‪ ,‬ולהנ"ל א"ש‬
‫דדוקא ר' יוחנן לשיטתיה דפסק בחמץ בפסח דלא הוי דבר שיש לו מתירין ע"כ‬
‫הוכרח לומר בש"ס דילן טעם אחר לטבל‪ ,‬משא"כ לדידן אין צריך לזה דהא טעמא דדבר‬
‫שיש לו מתירין הוא מרווח יותר אפילו אין הבעלים כאן‪ ,‬ובהכי אתי שפיר נמי מה דקשה‬
‫לכאורה למה הוצרך המרדכי לטעם דחוזר ונאסר ולא סגי ליה בטעמו של הר"ן דגוף‬
‫החמץ אסור אחר פסח מדרבנן‪ ,‬ולפימ"ש שניהן עולין בקנה אחד‪ ,‬דאי לא ס"ל טעמא‬
‫דלא באו חכמים להקל וכו' אז יש ריעותא זו דחוזר ונאסר לשנה הבאה‪ ,‬אבל לשיטת‬
‫בעלי סברא זו דאמרינן דלא בא ר"ש להקל וכו' אין ריעותא ג"כ במה שנאסר לשנה‬
‫הבא דהא זה הוי ג"כ רק מדרבנן ולא באו להקל אלא להחמיר עליו כנ"ל‪.‬‬

‫שו"ת מראה יחזקאל סימן יב‬

‫עוד בענין זה ולמסקנא דשמעתין דדבר שיש לו מתירין‬

‫הנה בדין דבר שיש לו מתירין לא בטל נחלקו הרי"ף והרמב"ם‪ ,‬דהרי"ף [בחולין פרק‬
‫גיד הנשה דף ל"ב ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה והא דתני רב כהנא] פסק דאפילו במין‬
‫בשאינו מינו לא בטל כדמוכח לה בההיא דפת שאפה עם הצלי [פסחים עו‪ :‬דאסור‬
‫לאכלה בכותח] דאסור אפילו ללוי משום ריחא אע"ג דמשהו הוא‪ ,‬והיינו משום דהוי‬
‫דבר שיש לו מתירין שראוי לאכלו עם בשר‪ ,‬ועיין בר"ן [פ' הנודר מן המבושל דף‬
‫נב‪ .‬דס"ל כדעת הרי"ף]‪ ,‬אבל הרמב"ם פסק בפט"ו מהל' מאכלות אסורות [הי"ב]‬
‫דדוקא במין במינו לא בטל אבל במין בשאינו מינו בטל‪ ,‬וכתב הטעם לא יהיה זה‬
‫חמור מן הטבל‪ ,‬ועיי"ש בהכ"מ שנדחק לפרש דברי הראב"ד שכתב משנה שלימה היא‬
‫[ואין צריך ללמוד מסברא דטבל] בב' אופנים‪ ,‬ועיקר הפירוש הוא כמ"ש הלח"מ שם‬
‫דכיון דהרמב"ם ס"ל דטבל ג"כ הטעם משום דבר שיש לו מתירין‪ ,‬וזו שנינו משנה שלימה‬
‫בפ"ג דחלה דדוקא מין במינו לא בטיל משא"כ בשאינו מינו עיי"ש‪ ,‬והכ"מ הקשה שם על‬
‫הרמב"ם לעיל מינה דכתב דטבל טעמא משום דבר שיש לו מתירין‪ ,‬והוא נגד הש"ס דילן דע"ז‬
‫[דף עג ב] דאיתא התם טעמא משום כהתירו כך איסורו‪ ,‬ומה שתירץ הכ"מ שזה הוא כולל‬
‫יותר עיי"ש אינו מספיק דהא יש נ"מ לדינא כמ"ש התוס' בע"ז שם [עג‪ :‬ד"ה טבל]‬
‫דכשאין הבעלים בעיר לא הוי דבר שיש לו מתירין‪.‬‬

‫ועוד קשה יותר מה שהקשה הלח"מ שם דאכתי קשה מנ"ל להרמב"ם דדבר שיש לו‬
‫מתירין בטל בשאינו מינו כיון דבגמ' דידן איתא טעמא משום כהיתירו וכו' א"כ שאר‬
‫דבר שיש לו מתירין אינו ענין לטבל‪ ,‬ואע"ג שהביא הכ"מ שיש להרמב"ם ראיה‬
‫מהירושלמי גבי נדרים דדבר שיש לו מתירין בטל בשאינו מינו‪ ,‬מכל מקום בגמ' דילן‬
‫[ביצה לט א] גבי מים ומלח וכו' מוכח להיפך [דגם במין בשאינו מינו אינו בטל‬
‫בדבר שיש לו מתירין] עיי"ש בהכ"מ שהביא דברי התוס' דהכא‪ ,‬והנה גם דברי התוס'‬
‫דהכא [ביצה לח‪ .‬ד"ה ולבטיל] גופייהו צריכין יישוב דבתחילת הסוגיא הקשו מאי ס"ד‬
‫דהמקשן דפריך וליבטל וכו' [בהא דתנן במתני' ביצה לז‪ .‬האשה ששאלה מחברתה‬
‫תבלין ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן ופריך הגמ' שם לח‪ .‬וליבטיל מים ומלח‬
‫לגבי עיסה] הא הוי דבר שיש לו מתירין‪ ,‬ותירצו דהוי מין בשאינו מינו‪ ,‬וא"כ נשאר‬
‫קושייתם לבסוף על רב אשי [בדף לט‪ .‬דמשני דאינו בטיל משום דהוי דבר שיש לו‬
‫מתירין‪ ,‬והתוס' הקשו דהא לא אמרינן אלא במין במינו] והוכרחו לחלק בסברות‬
‫דחוקים‪ ,‬וגם קשה מאי דוחקיה דאביי ורבא [בדף לח א] לשנויי משום גזירה ובאיזו‬
‫סברא פליגי ארב אשי‪ ,‬על כן נ"ל לתרץ כל זה וגם ליישב דברי הרמב"ם והרי"ף‬
 ‫‪ | 133‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דלשיטתם אזלו‪ ,‬דהנה כבר עוררתי לעיל דף ד' ליישב קושית הצמח צדק על היש מי‬
‫שאומר ביו"ד סי' ק"ב וגם קושית הש"ך שם‪ ,‬וגם קושית הפני יהושע על תירוציה‬
‫דר"א שם וגם מ"ש דהעיקר חסר מן הספר בשינוייא דר"א‪ ,‬ועיין שם היטב‪.‬‬

‫והנה בפרק גיד הנשה גבי מין במינו דליכא למיקם אטעמא כתב הר"ן [דף ל"ד ע"א‬
‫מדפי הרי"ף] מהכא מוכח דקיי"ל מין במינו בטל כרבנן‪ ,‬וכבר כתבתי בחידושיי לפרק‬
‫גיד הנשה דלשיטת הרי"ף אין זה מוכרח דהא כתב הרי"ף שם כגון שמנו של גיד‪,‬‬
‫וכבר כתבו תוס' בדף צ"ט [ע"ב ד"ה שאני] שם דבאיסור דרבנן מודה ר' יהודה דמין‬
‫במינו בטל‪ ,‬ולפ"ז י"ל דהרי"ף לטעמיה דס"ל מין במינו לא בטל וא"כ טעמא דדבר‬
‫שיש לו מתירין משום עד שיאכלנו וכו'‪ ,‬ולפ"ז שפיר פסק הרי"ף דדבר שיש לו‬
‫מתירין לא בטל אפילו במין בשאינו מינו‪ ,‬אבל הרמב"ם דפסק כר' יוחנן בפרק ט"ו‬
‫[ה"ו] דמין במינו בטל בכל איסורים וא"כ טעמא דדבר שיש לו מתירין משום מין‬
‫במינו אבל בשאינו מינו בטל‪ ,‬ולפ"ז לא קשה על הרי"ף מהירושלמי דס"ל דדבר שיש‬
‫לו מתירין בטל בשאינו מינו דסתם ירושלמי הוא ר' יוחנן ולשיטתיה אזיל כנ"ל‪.‬‬

‫ולפ"ז אתי שפיר סוגיין‪ ,‬דהכא [ביצה לח א] קאי הש"ס אליבא דר' יוחנן ור' חנינא‬
‫וכו'‪ ,‬וגם ללישנא דר' אבוהו הוי במקום ר' יוחנן מ"מ הוא תלמידו דר' יוחנן וס"ל מין‬
‫במינו בטל כדאיתא התם בע"ז [דף עג ב]‪ ,‬והכי נמי ס"ל לרבא בפסחים דף למ"ד‬
‫עיי"ש‪ ,‬וא"כ ע"כ לא מצי לשנויי דהכא טעמא משום דבר שיש לו מתירין דהא הוי‬
‫מין בשאינו מינו‪ ,‬ולדידהו ע"כ טעמא דדבר שיש לו מתירין משום מין במינו כנ"ל‪,‬‬
‫אבל רב אשי דשני לעיל [ביצה דף ד א] דדבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא‬
‫בטל‪ ,‬על כרחך ס"ל טעמא דעד שיאכלנו וכו' שפיר משני [ביצה לט א] דהוי דבר‬
‫שיש לו מתירין‪ ,‬דלדידיה אין חלוק בין מין במינו למין בשאינו מינו‪ ,‬ואע"ג דרב אשי‬
‫שני לעיל הכי אליבא דר' יוחנן מ"מ מדדחיק לשנויי הכי ולא מוקי ליה כתנא‬
‫דליטרא קציעות שמע מינה דהכי ס"ל‪ ,‬ועוד י"ל דלרב אשי אע"ג דס"ל מין במינו‬
‫בטל מ"מ י"ל טעמא דדבר שיש לו מתירין משום עד שיאכלנו‪ ,‬רק דאינו מוכרח‬
‫לומר כך‪.‬‬

‫ולפי"ז מיושבים כל דברי הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬דבלא"ה צריך לדקדק דמאי קאמר בע"ז שם‬
‫כהתירו כך איסורו‪ ,‬מה ענין זה לזה‪ ,‬ועוד קשה גם להרמב"ם והירושלמי דטעמא‬
‫דטבל הוי דבר שיש לו מתירין הא צריך טרחא והוצאות‪ ,‬אבל באמת לא קשה מידי‬
‫דהא בלא"ה אסור להפריש מכרי זה של התערובת דשמא יקח מן הפטור על החיוב‪,‬‬
‫רק צריך להפריש מכרי אחר ויפטור גם את זה והיינו משום דחטה אחת פוטרת‬
‫הכלמט‪ ,‬וא"כ ב' הטעמים אחד הם‪ ,‬רק דמכל מקום קשה דא"כ אם אין הבעלים בעיר‬
‫לא תהיה דבר שיש לו מתירין אפילו לטעמא דהש"ס‪ ,‬אבל באמת לא קשה מידי‬
‫דהר"ן [בנדרים נב א] המתיק הטעם במ"ש דדבר שיש לו מתירין טעמו משום מין‬
‫במינו עיי"ש שביאור דבריו דוודאי מין במינו בשמא הוא עדיף ממין במינו בטעמא‪,‬‬
‫רק דמ"מ כיון דדבר שיש לו מתירין אינו היתר גמור עכשיו רק דעתיד להיות היתר‪,‬‬
‫אין כח בשם זה לדחות המין במינו בטעמא‪ ,‬ולכך לא בטל רק במין במינו ג"כ‬
‫בטעמא‪ ,‬אבל בדבר שיש עליו ג"כ עכשיו שם היתר כמו עולין אין מבטלין זא"ז‬
‫[זבחים פא ב] אפילו אי הוי מין בשאינו מינו‪ ,‬וכמו כן פת שאפאה עם צלי כיון‬

‫מט צ"ב לתרו"מ‪.‬‬

 ‫‪ | 134‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דאתה יכול להעמיס עליו ג"כ עכשיו שם היתר בדבר אחר‪ ,‬ואע"ג דלדבר זה לא‬
‫נאסר מעולם‪ ,‬מ"מ הרי יש עליו שם היתר‪ ,‬וא"כ הכי נמי בטבל דמה בכך שאין‬
‫הבעלים בעיר מכל מקום כיון שחובה עליהם לתקן הכרי האחר ובזה יתקן ג"כ זה‪,‬‬
‫א"כ אתה יכול להעמיס עליו שם היתר והוי שפיר דבר שיש לו מתירין בכל אופנים‪,‬‬
‫וא"ש דברי הרמב"םטו‪.‬‬

‫ואפשר עוד לומר לדידן אפילו אי הוי ס"ל נמי טעמא דעד שיאכלנו וכו'‪ ,‬מ"מ דבר‬
‫שיש לו מתירין בטל בשאינו מינו‪ ,‬והיינו משום דכיון שאין נרגש כלל הטעם כבר‬
‫נאבד האיסור ואינו בעולם‪ ,‬משא"כ במין במינו שבמקומו עומד ומחזקו‪ ,‬וכמ"ש הט"ז‬
‫בסי' ק"א‪ ,‬אבל לשיטת רש"י דס"ל בפרק גיד הנשה [דף צז ב] בסוגיא דבצל וקפלוט‬
‫דצריך תרתי קפילא וגם ס' עיי"ש‪ ,‬על כרחך דהאיסור אינו אבוד בס' רק דאמרינן‬
‫מסתמא בטל בדליכא קפילא‪ ,‬וא"כ שפיר ס"ל גביה עד שיאכלנו באיסור מספק יאכלנו‬
‫בהיתר גמור‪.‬‬
‫שו"ת בנין ציון החדשות סימן צ‬

‫עוד הקשה מר נ"י‪ :‬על פי דברי פסקי התוס' נדרים (פרק הנודר) בכל דבר שההיתר‬
‫בא מאליו אף שאינו בכלל דבר שיש לו מתירין מכ"מ אפילו באלף לא בטיל לפ"ז‬
‫למה הוצרכו התוס' ביצה (דף ל"ט) בד"ה משום דהוי לתרץ שני תירוצים דחוקים‬
‫תיפוק ליה דלכך נקרא מים ומלח לעיסתה דבר =שיש לו מתירין= שיל"מ הואיל‬
‫דההיתר בא מאליו לאחר י"ט‪.‬‬

‫תשובה‪ :‬מה שהעתיק מר נ"י בשם פסקי התוס' לא ראיתי שם דז"ל דבר שיש לו‬
‫מתירין ממילא שעל ידי מעשה בלא בטול אף בשאינן מינן עכ"ל והם דברים בלי‬
‫הבנה ובלי ספק טעות נפל בזה ואם כוונת מר נ"י להגי' בדברים האלה ולפרש שפסקי‬
‫התוס' רצו לומר שאף דאמרינן דבר שיש לו מתירין באינו מינו בטיל מכ"מ בהיתר‬
‫הבא מאליו שלא ע"י מעשה לא בטיל לא ידעתי לכוון זה בדבריהם שהרי נרשם לפסק‬
‫זה התוס' ד"ה כל דבר ושם לא נזכר כלום מזה אדרבא כתבו סתמא דכל דבר שיל"מ‬
‫בטיל באינו מינו וכן מוכח מדבריהם ע"פ דברי מעכ"ת נ"י עצמו שהרי הקושיא ממים‬
‫ומלח שמצא מתנגד לכלל הפסקי התוס' הקשו התוספת גם בנדרים שם (דף נ"ט) הרי‬
‫בפי' שלא חלקו בין היתר הבא ע"י מעשה או מאליו וכן יש להוכיח ג"כ דאין חילוק‬
‫בזה מהברייתא שהביא הר"ן שם (דף נ"ב) זה הכלל היה ר"ש אומר משום ר"י כל דבר‬
‫שיש לו מתירין כגון טבל ומ"ש הקדש וחדש לא נתנו בו חכמים שיעור אלא מב"מ‬
‫=מין במינו= במשהו ושלא במינו בנותן טעם ע"ש הרי דחשיב חדש ג"כ בהנך דשלא‬
‫במינו בטלים והרי בחדש ג"כ ההיתר בא שלא ע"י מעשה אלא מאליו כשהאיר המזרח‬
‫אלא ודאי דאין חילוק‪ .‬ואין להשיב הרי בר"ה (ד' ז') אמרינן דהיתר חדש מקרי מידי‬
‫דתלי במעשה דזה דוקא לענין מה דאמרינן שם דבששה עשר בניסן הותר דבזה לא‬
‫הותר רק ע"י מעשה דהקרבת העומר אבל מכ"מ לענין דבר שיש לו מתירין ודאי‬
‫מקרי לא תלי במעשה שהרי אפילו לא נעשה המעשה דהקרבה ההיתר בא ממילא‬
‫לכ"ע בכניסת יום י"ז ולכן ודאי אין כוונת הפסקי התוס' כמו שרצה מעכ"ת נ"י‬
‫לפרשם וכש"כ שאין מהם קושיא על התוספות‪.‬‬
‫שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן קה‬

‫בנדון שנתערבו פירות שלא הופרש מהם תרומת מעשר בפירות שהופרש מהם‬

‫בס"ד‪ ,‬ירושלים עיה"ק ת"ו‪ ,‬יום א' פר' בא ב' שבט תשמ"ו לפ"ק‪ .‬שוכטו"ס א"כ‬
‫הרה"ג חו"ב טובא ומופלג בהפלגת חכמים ונבונים מוה"ר מתתי' דייטש שליט"א‪ ,‬ראש‬
 ‫‪ | 135‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫כולל מגלה עמוקות קראקא ‪ -‬פעיה"ק ת"ו‪ .‬אחדש"ת כראוי‪ ,‬הנה נהניתי מדבריך מה‬
‫שכתבת בדבר השאלה הנודע‪ ,‬והוא‪:‬‬

‫בבית אריזה של תפוחי אדמה‪ ,‬נתעורר שאלה על הפרשת תרו"מ‪ ,‬הנהוג שם‪ ,‬כי נמצא‬
‫שנתערב בהם מעשר ראשון שלא נטלו מהם תרומת מעשר‪ ,‬ופלפלת בזה בחכמה‬
‫ובבקיאות רב כדרכה של תורה‪.‬‬

‫אמנם בהיותי עמוס הטירדא גם מחמת בריאות א"א לי כעת לירד לתוך הלכה זו‪,‬‬
‫אולם כשתעיין בדברינו במנחת יצחק (חלק ז' סי' צ"ו) תמצא ג"כ עוד סניפים‬
‫להיתרא‪ ,‬והנה בגוף הענין שכתבת דשייך בזה ביטול אף דקיי"ל דטבל אוסר אפילו‬
‫במשהו‪ ,‬מטעם דהוי דבר שיש לו מתירין וכדאיתא בנדרים (כ"ח ע"א)‪ ,‬וכתבת דבנד"ד‬
‫לא הוי דשיל"מ כיון דעכשיו אין כבר האפשרות להשיג תפו"א טבלים משנה זו‪ ,‬ולהפריש‬
‫מיני' ובי' כיון דלא ברירא לן חלק המעשר ראשון‪ ,‬נהי' צריכים להפריש מכל ירק בנפרד‪ ,‬וזה‬
‫הוי טירחא והוצאה מרובה וכו' וכו' כמבואר באריכות בדבריך‪.‬‬

‫הנה כי כן כתב בספר פאת השולחן (הל' מעשר עני י"ג סעי' ט"ו) בבית ישראל שם (אות י"ט)‪,‬‬
‫במה שהביא שם התוספתא (פ"ד דדמאי)‪ ,‬וכתב שם‪ :‬ועי' מ"ש הגאון בטורי אבן (באבני‬
‫שהם בר"ה בד"ה ויצבור גורנו וכו')‪ ,‬ומאריך ומסיק דלענין מעשר עני ומעשר שני אם‬
‫יש רוב באחד המיעוט בטל‪ ,‬וא"צ להפריש כלל‪ ,‬דהמיעוט בטל ברוב‪ ,‬וכמאן דליתא‬
‫דמי‪ ,‬וכמ"ש שם בשם הרשב"א ור"ת‪ ,‬שתירצו על מהה שהקשו הא טבל הו"ל דבר‬
‫שיל"מ‪ ,‬די"ל דאינו נקרא דבר שיל"מ אלא כשיש לו להפריש ממקום אחר‪ ,‬שאלו אתה‬
‫מזקיקו ליקח ממקום אחר פעמים אין לו ונפסד כדי להתירו‪ ,‬ולא אמרן דשיל"מ אלא‬
‫שיותר לו בלי הפסד כלל עיי"ש‪.‬‬

‫ודברי הר"ן שהבאת שכ' וז"ל‪ :‬וה"נ בשאין לו טבל ממקום אחר שיפריש עליו לפי‬
‫חשבון עסקינן‪ ,‬מאי אמרת יפריש מיני' ובי' כלומר ממעורב‪ ,‬זה ליתא‪ ,‬שאם היה‬
‫מפריש ממנו‪ ,‬לא הי' די לו שיפריש ממעורב זה לפי חשבון הטבל שנפל בו‪ ,‬שנמצא‬
‫יפריש מן הפטור על החיוב‪ ,‬אלא הי' צריך להפריש כנגד כולו‪ ,‬כאלו הי' הכל טבלנ‪,‬‬
‫וכל כה"ג שאין לו תקנה אלא בשיפסיד יותר מדינו לאו דבר שיש לו מתירין נקרא‬
‫עכ"ל‪ ,‬הנה על דברי הר"ן יש להעיר מהמבואר ברמב"ם (פרק ב' מהלכות תרומות‬
‫הלכה י"ג) ושו"ע (יו"ד סימן של"א סעיף י"ח) שהובא גם כן בדבריך‪ ,‬דאיתא שם נתערבו‬
‫פירות החייבים בתרומה ומעשר בפירות הפטורים אם יש לו פירות אחרים מוציא מהם לפי‬
‫חשבון פירות חייבים שבתערובת‪ ,‬ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר על הכל‪ ,‬ומפריש‬
‫מעשר ראשון ושני לפי חשבון פירות החייבים שבתערובת‪.‬‬

‫ומש"כ ע"ז דלכאורה חזינן הכא דתרומת מעשר נמי לא בטל‪ ,‬דמפורש דצריך לחזור‬
‫ולהפריש מהתערובת נמי תרומת מעשר‪ ,‬וכתבת דזה לא מוכרח‪ ,‬דאיירי הכא דאיכא‬
‫רוב פירות פטורים‪ ,‬וע"ז כתבת‪ ,‬דכן ראית בהגהות גאון צבי כרם ציון הלכות פסוקות‬
‫(סי' כ"ד סעי' ה)‪ ,‬דהקשה‪ ,‬אי איירי דרוב הפירות פטורים‪ ,‬א"כ קשה כיצד מפריש‬

‫נ גם זה צ"ע האיך יהני ביבש‪ ,‬ורק בלח דיש בילה‪ ,‬יהני לכאורה כנגד כולו‪ ,‬ולכאורה היה צריך‬
‫להוציא כנגד החולין ועוד שיעור הפרשה‪ ,‬כמתני' דמאה טבל וכו' אם לא נימא כמש"כ לעיל שבכה"ג‬
‫מותר להפריש במקומה‪ ,‬כתוספתא פ"ה דתרומות‪.‬‬
 ‫‪ | 136‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מפירות חייבים‪ ,‬והא הוי מחיוב על הפטור‪ ,‬וכדאמרינן במנחות (דל"א) גבי ר"ש שזורי‬
‫שנתערב לו טבל בחולין ולא אמר לו לעשר מפירות שהם חייבים‪ ,‬ועכ"ח צ"ל דהכא‬
‫איירי במחצה על מחצה עיי"ש עכ"ד‪.‬‬

‫הנה בגאון צבי שם לא החליט כן‪ ,‬אלא כתב בדרך הערה וז"ל‪ :‬ואם נאמר דכאן מיירי‬
‫שהם מחצה על מחצה לא הו"ל לסתום אלא לפרש וצ"ע עכ"ל‪.‬‬

‫ובנוגע להערתו‪ ,‬הנה ברמב"ם (פ"ה מהל' תרומות הי"ד) כתב‪ ,‬וז"ל אין תורמין מדבר‬
‫שהוא חייב מן התורה על דבר שהוא חייב מדבריהם‪ ,‬ולא מן המחויב מדבריהם על‬
‫החייב מן התורה‪ ,‬ואם תרם תרומתו תרומה ויחזור ויתרום עכ"ל הרמב"ם‪ ,‬ומקורו‬
‫בדמאי פ"ה בעציץ נקוב‪ ,‬עי' כ"מ ורידב"ז שם‪ ,‬וכן מבואר (במנחות ל"א ע"א) בהא‬
‫דר"ש שזורי הנ"ל‪ ,‬וא"כ כזה י"ל ג"כ הכוונה בהא דאיתא ברמב"ם (פ"ב מהל' תרומות‬
‫הי"ג) ושו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' י"ח) המובא לעיל‪ ,‬דהא אם יש לו פירות אחרים‬
‫בתרו"מ‪ ,‬היינו המחויב מה"ת על המחויב מה"ת והמחויב מדרבנן על המחויב מדרבנן‪,‬‬
‫וכמו דאיתא בש"ס דמנחות שם‪ ,‬דאמר ר"ט לרש"ש קח לך מן השוק ועשר עליו‪,‬‬
‫קסבר דאו' ברובא בטל ורוב עמי הארץ מעשרין והו"ל כתורם מן הפטור על הפטור‬
‫עיי"ש גמ' וצ"ע‪.‬‬

‫וחוץ מהנ"ל‪ ,‬מסופק אני אם הא דאמרינן דאין תורמין מדבר שהוא חייב מה"ת על דבר שהוא‬
‫חייב מדרבנן כנ"ל‪ ,‬הוי אף באופן שאפשר בענין אחר‪ ,‬אבל היכא שא"א בענין אחר שאין לו‬
‫טבל מדרבנן‪ ,‬מותר להפריש מדבר שחייב מה"ת בתרו"מ‪ ,‬ויחזור ויתרום וצ"ע‪.‬‬

‫כ"ז כתבתי בהחפזי ובין גברא לגברא וא"א לי כעת להאריך יותר‪ .‬והנני בזה דושת"ה וש"ת‬
‫וחותם בכל חותמי ברכות‪ ,‬יצחק יעקב ווייס‬

‫שו"ת ויען יוסף אורח חיים סימן שלא ד"ה ובספר ברוך‬

‫ובספר ברוך טעם (שער התערובות דין ג' פרק א') כתב בזה דבר חדש‪ ,‬דטעמו של‬
‫רש"י בדבר שיש לו מתירין דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר לא שייך בטבל‪,‬‬
‫דאיתא במנחות דף ל"א ע"א אמר ר' שמעון שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין‬
‫ובאתי ושאלתי את ר' טרפון ואמר לי לך קח לך מן השוק ועשר עליו‪ ,‬קסבר‬
‫דאורייתא ברובא בטל‪ ,‬ורוב עמי הארץ מעשרין‪ ,‬והוה ליה כתורם מן הפטור על‬
‫הפטור‪ ,‬פרש"י דהאי טבל שנתערב היה טבל גמור וכשנתערב בחולין בטל מדאורייתא‬
‫חד בתרי והוי ליה פטור מדאורייתא ורבנן הוא דאחמור דטבל לא בטל‪ ,‬על כן אמר‬
‫לו ליקח מן השוק פירות דמאי דגם כן פטור מדאורייתא וחייב מדרבנן‪ ,‬מבואר מזה‬
‫דאם נתערב טבל בחולין אין לו תקנה אלא להפריש עליו מטבל דרבנן‪ ,‬דמטבל‬
‫דאורייתא אסור להפריש עליו דהוי ליה מן החיוב על הפטור‪ ,‬ולפי זה אף אם מתקנו‬
‫ומפריש עליו ממקום אחר עדיין צריך לענין דאורייתא לסמוך על הביטולנא‪ ,‬ואם כן‬
‫לא הועילו חכמים בתקנתן במה שאמרו דלא ליבטול וצריך להפריש עליו ממקום אחר‪,‬‬

‫נא י"ל שאף לדרבנן אנו מבטלין ומשוינן לכל התערובת דין אחד‪ ,‬בדלית ליה ממקום אחר‪ ,‬כדי‬
‫שיצליח להוציא ולהפריש מהחייב‪ ,‬ויפריש כנגד כולו‪ ,‬ושו"מ כעין זה בהגהות ברוך טעם עצמו על‬
‫הטו"א‪.‬‬
 ‫‪ | 137‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דאכתי איסור דאורייתא שבתערובות זה לא נפקע כלל על ידי הפרשה זו‪ ,‬דאי לאו‬
‫הביטול לא היה מועיל‪ ,‬דהוי ליה מן הפטור על החיוב‪ ,‬אלא משום דאיסור דאורייתא‬
‫נפקע על ידי ביטול מועיל הפרשה מטבל דרבנן על טבל דרבנן‪ ,‬ולא שייך לומר עד‬
‫שתאכלנו באיסור על ידי ביטול תאכלנו בלא ביטול‪ ,‬דאיסור דאורייתא אי אפשר‬
‫להפקיע ממנו רק על ידי ביטול‪ ,‬ואם כן מה שאמר בירושלמי דטבל לא בטל משום‬
‫דהוי דבר שיש לו מתירין‪ ,‬על כרחך צריך לומר דסבירא ליה להירושלמי טעם הר"ן‪,‬‬
‫דטעמא דדבר שיש לו מתירין לא בטל הוא משום דהוי מין במינו‪ ,‬והיינו טעמא דלא‬
‫אמרינן בגמרא דילן הטעם משום דבר שיש לו מתירין אלא משום כהתירו כך איסורו‪,‬‬
‫משום דסבירא לן כטעם רש"י‪.‬‬
‫כ"כ המנח"ח‬

‫שו"ת שבט הלוי חלק ב סימן קפג‬

‫במשנתינו סופ"ב דמכשירין ורמב"ם פ"א ממע"ש ונט"ר דטבל דמע"ש ומ"ע בטלי‬
‫ברובא‪ ,‬בחידוש הכ"מ בשם מהרי"ק שם ובשיטת הטו"א ר"ה י"ד לחלק בזה בין דין‬
‫טבל דמע"ש לטבל דמ"ע‪ .‬בדברי הירושלמי פ"ג דתרומות דמותר לטמא טבל הטבול‬
‫למע"ש‪ ,‬בדין תערובת טבל בפירות שביעית‪ ,‬בחי' הרדב"ז דטבל הטבול למע"ש ומ"ע‬
‫בטל ברוב‪ ,‬בדין דשיל"מ דטבל‪ ,‬אם יש חילוק בין טבל בחולין לבין טבל בטבל‪.‬‬

‫לשון הרמב"ם פ"א ממע"ש הלכה י"א‪ ,‬פירות שנה שניה שנתערבו בשלישית או של‬
‫שלישית ברביעית הולכין אחר הרוב‪ ,‬מחצה למחצה מפריש מע"ש מן הכל אבל לא‬
‫מעשר עני שמעשר שני חמור שהרי הוא קודש ומעשר עני חול וכן פירות שהן ספק‬
‫אם פירות שני' או שלישית מפריש מהן מע"ש‪ ,‬ובראב"ד השיג ולמה לא יפריש מ"ע‬
‫והלא יש עליהם איסור טבל ואוסר במשהו וכו' ואפילו אחר הרוב אין לילך באיסור‬
‫טבל אלא בדמאי בירושלמי פ"ה דדמאי ועל מה שכ' דאינו מפריש רק מע"ש במחצה‬
‫וספק השיג הר"א מר' עקיבא דהפריש ב' מעשרות מספק‪.‬‬

‫ובכ"מ בשם מהרי"ק כ' על קושית הראב"ד‪ ,‬לא ידעתי איך הקשה כן דאם זה נקרא‬
‫טבל תיקשי לי' מתניתין דמכשירין שאמרה בהדיא דהולכין אחר הרוב‪ ,‬ולכן אני אומר‬
‫דלא נקרא טבל אלא כשלא הוציא כל מה שצריך להוציא אבל זה הוציא כל מה שצריך‪,‬‬
‫אלא שהמעשר שהוציא הוא ספק אם הוא שני או ענינב ומאחר שהוציא כל מה שצריך לא‬
‫נשאר בו טבל‪ ,‬וכיון שנסתלק דין טבל‪ ,‬ואנו מסופקים מה יעשו בו מותר לעשות חול קודש‬
‫ולא קדש חול יעש"ה‪.‬‬

‫והנה הטו"א ר"ה י"ד ע"א ובאבני מלואים י"ג ע"ב הבין בדברי הר"י קורקוס שבכ"מ‬
‫שהרי"ק מסביר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בזה דהראב"ד סובר שהמפריש מעשר עני‬
‫בשנת מע"ש‪ ,‬או המפריש מעשר שני בשנת מעשר עני לא עשה ולא כלום גם להוציא‬
‫מידי טבל‪ ,‬כיון שלא עשה ההפרשה הראוי לאותה שנה‪ ,‬וא"כ בספק צריך לעשות ב'‬
‫הפרשות ממש ולהתנות על כ"א בתנאי שיתבטל הא' אם השני אמת‪ ,‬ודעת הרמב"ם‬

‫נב הלא יתכן לחלקים ולא הוציא כשיעור כ"א על טבלו‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬וע"כ שבזה אמרי' ביטול ברוב להיותו‬
‫כולו כחד‪ ,‬אלא דלא ידעי' אם רובו עני או שני‪ ,‬וע"ז אמר שהוציא כל צרכו‪ ,‬אלא שלא ידעי' מהו והוי‬
‫ספק השקול בידיעתינו‪ ,‬ולכך מותר להחמיר לעשותו כמעשר שני הקודש‪.‬‬
 ‫‪ | 138‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דמעשר השני כיון שהוא קודש פוטר דיעבד גם חיוב מ"ע‪ ,‬לכן מספק אינו מפריש‬
‫אלא מע"ש שבמע"ש נפטר דיעבד גם מ"ע ובמ"ע אינו נפטר גם דיעבד חיוב מע"ש‪,‬‬
‫ע"ש באבני מלואים תראה שהבין הטו"א כן‪ ,‬והטו"א הקשה לדרכו דא"כ מה הועיל‬
‫הכ"מ בשם מהרי"ק בזה דאכתי תקשה ברוב טבל מעשר עני ומיעוט טבל מע"ש דטבל‬
‫אוסר בכ"ש ולא נפטר ע"י מ"ע‪ ,‬ולמה לדעת הרמב"ם ומשנתינו דמכשירין הולכין בו‬
‫אחר הרוב‪ ,‬ועוד דבמשנתינו דמכשירין קתני נמי של רביעית בחמישית דהולכין אחר‬
‫הרוב‪ ,‬והתם אין הנדון מע"ש ומ"ע דשניהם מע"ש והנדון רק חדש וישן‪ ,‬וזה אפילו‬
‫דיעבד לא מהני כמבואר פ"ק דתרומות‪ ,‬ואיך קתני דהולכין אחר הרוב כיון דטבל‬
‫אוסר בכ"ש‪ ,‬ועוד הקשה דהא קתני דברוב פירות שביעית ומיעוט ששית הולכים אחר‬
‫הרוב והתם לא שייך סברת הכ"מ בשם מהרי"ק בהא הוי כתערובת טבל בחולין‬
‫דעלמא וטבל אוסר בכ"ש‪.‬‬

‫ב) ובעניותי הבנת הטו"א בדברי המהרי"ק צ"ע דאם נחלק בין מ"ע למע"ש בזה ונאמר‬
‫כהטו"א דדוקא הפריש מע"ש בשנת מ"ע מהני דיעבד אבל לא בהפריש מ"ע בשנת‬
‫מע"ש דלא מהני להפקיע איסור טבל והטעם דלא עשה ההפרשה כמחויב בשנה זו‬
‫וממילא לא הפקיע איסור טבל אם כן גם בהפריש מעשר שני בשנת מ"ע לא עשה‬
‫ההפרשה כדין‪ ,‬ומה יושיענו שמע"ש הוא קודש מאי מהני זה לשנת מעשר עני שקודש‬
‫זה של מע"ש אין לו שום שייכות לשנת מ"ע‪ ,‬ואי משום דהחול נכלל בקודש ואין‬
‫הקודש נכלל בחול‪ ,‬א"כ נכלל מ"ע במע"ש ולא מע"ש במ"ע מי הגיד לנו זאת דיש‬
‫כאן התכללות‪ ,‬ועיין כיו"ב בריש זבחים ובתשובת שאג"א בענין התכללות של קדושה‬
‫נמוכה בקדושה חמורה ואכמ"ל בזה‪.‬‬

‫אבל מה שיראה ברור בלשון הרי"ק דהתורה חייבנו להוציא ולהפריש מתבואה ב'‬
‫מעשרות מעשר ראשון ואח"כ בשנה א"ב ד"ה מע"ש ובשנות מ"ע ג"כ הפרשת מעשר‬
‫השני אחר הראשון וניתן לעניים‪ ,‬אבל ההפרשה ויחוד המעשר הם ב' ענינים דבזה‬
‫שהפריש העשירי פעם הב' יצא ידי חובתו בענין הפקעת טבל דכבר הוציא מן התבואה‬
‫כל החיובים כלשון הכ"מ‪ ,‬אלא דעליו ליחדו בשנת מע"ש לשני ובשנת מ"ע לעני ואם‬
‫המפריש היפך הסדרים ויחד בשנת מע"ש לעני או בשנת מ"ע לשני היפך בזה סדרי‬
‫התורה ולא קיים בזה רצון ה' במה שנוגע לחלק הנתינה אבל מה שנוגע לחלק‬
‫ההפרשה לחיוב טבל הרי הפריש כל החיובים שעליו כנ"לנג‪.‬‬

‫ועיקר טעם בזה נראה עפ"י מש"כ הראב"ד פ"י הכ"א מה' מאכא"ס דלהכי טבל הטבול‬
‫לתרו"ג חייב מיתה אבל לא בטבל הטבול למע"ש ועני דאינם נקראים קודש כמו‬
‫תרומה וכבר נתקשה בכ"מ שם דהרי מע"ש נקרא קודש‪ ,‬וכ' לח"מ דתרומה נקראת‬
‫קודש קודם ההפרשה בעודה טבל ולא יחללו את קדשי בנ"י אשר ירימו‪ ,‬ומע"ש נקרא‬
‫קודש אחרי ההפרשה‪ ,‬והענין כמש"כ דטבל דמ"ש ועני הוא שם אחד להפריש העשירי‬
‫השני אחר הראשון וליחדו כל אחד כדינו בשנתו הוא‪ ,‬וכעין זה מצאתי ברדב"ז בה'‬
‫מע"ש בהלכה הנ"ל דמחלק כעין זה בין טבל דתרומה לטבל דמע"ש [והוא כתב זה‬
‫לדרכו בענין עצם הבטול של טבל הטבול למע"ש שהוא קל יותר לדרך הרדב"ז ונדבר‬

‫נג ז"א שהרי מלבד שהוא עני ושני הוא גם שנה על חברתה דלא חל בדיעבד‪ ,‬וע"כ כמש"כ לפרש‬
‫לעיל‪.‬‬
 ‫‪ | 139‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בזה לקמן אי"ה] דמע"ש הוא חול בהפרשה אלא שמקבל דיני קודש עם קריאת השם‬
‫בשעת ההפרשה‪.‬‬

‫עכ"פ ברור דלדעת הרי"ק גם בהפריש מ"ע בשנת מע"ש נהי דלא קיים המצוה אבל‬
‫הטבל הופקע ע"י הפרשת העשירי השני‪ ,‬ובמש"כ אפשר להסביר דברי הירושלמי פ"ג‬
‫דתרומות ה"ב דפליגי ב"ש וב"ה דמאימתי מותר לטמא הטבל דס"ל לב"ש אחרי‬
‫שהופרש מע"ש‪ ,‬וב"ה סברי אחרי שהופרש מעשר ראשון וס"ל לב"ה דמותר לטמא‬
‫טבל הטבול למע"ש ולא אשכחנא טעם נכון בזה אם לא כנ"ל דטבל הטבול למע"ש‬
‫אינו מקדושת מע"ש אלא מחיוב הפרשה השני' אחרי מע"ר‪ ,‬אבל קדושת מע"ש אינו‬
‫באה רק אחרי ההפרשה כנ"ל‪.‬‬

‫ג) ומה דהקשה הטו"א דאכתי לא מתורץ משנתינו בתערובת רביעי בחמישי דהולכים‬
‫אחרי הרוב ושם לא שייך סברת הרי"ק‪ ,‬איברא עיין בשנות אלי' להגר"א במכשירין‬
‫שם דיש דלא גרסי כלל בבא זו במשנתינו וזה הי' גי' הרמב"ם דלא העתיק לה‪.‬‬

‫ומה דהקשה הטו"א מ"ט בטל טבל ברוב שביעית דטבל אוסר בכ"ש‪ ,‬בעניותי נראה‬
‫כיון דטבל מה"ת בטל לא גזרו רבנן בתערובת שביעית דדומה למשנתינו פ"ח‬
‫דשביעית אין מבשלין תרומה בשמן שביעית שלא יבא לידי פסול‪ ,‬ופי' המפ' שלא‬
‫להביא שביעית לידי פסול ע"י שריפת תרומה‪ ,‬או שממעט באכילת שביעית דתרומה‬
‫אסורה לזרים‪ ,‬וה"נ כיון דאם נחליט שהתערובת אסור משום טבל א"כ צריך להפריש‬
‫תרומה ותרו"מ ויבא שביעית לידי פסול ולא גזרו רבנן בכה"ג‪.‬‬

‫ד) והנה עד כאן נמשכתי אחרי הבנת הכ"מ בשם מהרי"ק בדעת הרמב"ם דלהכי לא‬
‫דנין כאן דין טבל בכ"ש כיון דטבל של מע"ש ומ"ע שנתערבו בני ביקתא דהדדי‬
‫נינהו דיעבד‪ ,‬אבל הרדב"ז כ' וז"ל סובר רבינו שלא אמרו שהטבל והדמאי אין הולכין‬
‫אחר הרוב אלא מפני שיש בו (תרומה) תרומת מעשר או ספק תרו"מ אבל מעשר‬
‫ומע"ש הכל חולין אלא שמע"ש נקרא קודש לענין שצריך לאכלו בירושלים ע"כ‪.‬‬

‫הנה חידוש ‪/‬חידש‪ /‬לנו הרדב"ז דטעם דטבל דתרומה ותרו"מ בכ"ש משום דנקראו‬
‫קודש‪ ,‬כבר קודם הרמה כנ"ל‪ ,‬ולכאורה לא כן אמרו בע"ז ע"ג ע"ב דמבואר שם‬
‫דטעם טבל בכ"ש משום דכהתירו כך איסורו‪ ,‬מה היתרו בכ"ש כך איסורו‪ ,‬ולא משום‬
‫דנקרא קודשנד‪ ,‬ועוד דבלא"ה הי' יכול לחלק הרדב"ז בפשיטות דכיון דהטעם משום‬
‫דכהיתרו כך איסורו וזה לא שייך רק בתרומה גדולה‪ ,‬ולא בהפרשה שיש לה שיעור‪,‬‬
‫ובאמת כבר נתקשו רבותינו הראשונים בע"ז שם דמ"ט דטבל דמעשרות לא בטל כיון‬
‫דלא שייך כהיתרו‪ ,‬ויש מהם שכתבו דעיקר טעם טבל בכ"ש עפ"י ש"ס נדרים נ"ח דהו"ל‬
‫דבר שיש לו מתירין ובטעם זה שוים כל הטבלים‪ ,‬וכיון דהרמב"ם פט"ו ממאכלות אסורות ה"ו‬
‫נקט לעיקר טעם דדבר שיש לו מתירין ושביק לגמרי טעם דכהיתרו כך איסורו א"כ טבל‬
‫הטבול למעשרות נמי‪.‬‬

‫איברא מצאתי להרדב"ז במכא"ס שם כ' על קושית המפ' דשביק רבינו טעמא דכהיתרו‬
‫כך איסורו‪ ,‬ונקט טעמא דדשיל"מ וי"ל משום דקשיא לי' אטעמא דתלמודא הא ניחא‬

‫נד לגבי תרו"ג‪.‬‬

 ‫‪ | 141‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫טבל הטבול לתרומה דחטה אחת פוטרת אבל טבל הטבול לתרומת מעשר דצריך‬
‫להפריש אחד מעשרה מאי איכ"ל מש"ה נקט טעמא דישל"מ שהוא כולל כל האיסורין‬
‫ע"כ‪ ,‬כנראה בדיוק עצום נקט הרדב"ז דהועיל טעם דישל"מ לתרומת מעשר‪ ,‬ולא נקט‬
‫נמי לטבל דמ"ע ומע"ש‪ ,‬דלשיטתו אזיל כשיטת הרמב"ם דטבל דידהו באמת בטל‬
‫ברוב‪.‬‬

‫ולפ"ז להרדב"ז ג' גדרים הם בטבל דטבל דתרומה גדולה אינו בטל מג' טעמים‪,‬‬
‫דכהיתרו כך איסורו בכ"ש‪ ,‬משום דשיל"מ‪ ,‬ומשום דאיקרי קודש‪ ,‬של תרומת מעשר‬
‫מתרי טעמא משום דשיל"מ‪ ,‬ומשום דאיקרי קודש‪ ,‬ושל מ"ע ומע"ש כיון דלא איקרי‬
‫קודש בטל באמת אע"ג דהוי דבר שיל"מ‪.‬‬

‫אלא אכתי טעמא לא ידענא מ"ט לא חששו כאן לדשיל"מ‪ ,‬וי"ל ע"פ מש"כ הרא"ש‬
‫נדרים נ"ח ע"א דה"ט דטבל דשיל"מ דאם נתערב ברוב חולין יש לו היתר לעשר עליו‬
‫מעציץ שאינו נקוב (או מפירות גוי עיין מנחות ל"א ע"א) והקשה בח"סנה נדרים שם‬
‫דא"כ מה עד שתאכלנה באיסור ע"י ביטול תאכלנה בהיתר ע"י הפרשה הא איסור‬
‫דאורייתא לא מיתקן ע"י הפרשת עציץ שא"נ‪ ,‬וצריך לסמוך על הביטול‪ ,‬ומי יאמר‬
‫שיש כאן איסור דרבנן דדשיל"מ דגזרו רק שלא יצטרך לסמוך על ביטול וכיון שאי‬
‫אפשר לתקן זה‪ ,‬א"כ מ"ט לא יתבטל גם מדרבנן והניח בצ"ע‪.‬‬

‫ובאמת נתיישב בזה קושית הראשונים בע"ז דלמה נקט הש"ס טעמא דכהיתרו כך‬
‫איסורו ולא נקט האמת דהוא דשיל"מ‪ ,‬ולדברי הח"ס אתי שפיר דבטעם זה לחוד לא‬
‫היה די‪ ,‬דאינו דשיל"מ גמור‪ ,‬והוצרכו לאסרו מתרי טעמא דגם טעם דכהיתרו כך‬
‫איסורו פקפקו הראשונים דהא תרומה עצמו בטלה אעפ"י שהיא בגדר היתר דחטה‬
‫אחת פוטרת‪ ,‬ואנו אוסרים בצירוף ב' טעמים ועכ"פ בתרומה איכא דשיל"מ וכהתירו‬
‫וכו'‪ ,‬ובתרומת מעשר איכא מלבד דשיל"מ עוד טעם שנקרא קודש‪ ,‬וטעם דשיל"מ‬
‫לחוד לא מהני ונתיישבו דברי הרדב"ז‪.‬‬

‫ה] ע"כ נמשכתי אחרי דברי הרדב"ז אבל האמת אין חידושו של רבינו הרדב"ז מוכרח‬
‫בדברי הרמב"ן לחלק בין דין טבל דתרומה לטבל דהני‪ ,‬די"ל ברווח דס"ל לרבותינו‬
‫דנהי דטבל בחולין אינו בטל כלל ואין חילוק בזה אין טבל דתרומה וטבל דמעשרות‪,‬‬
‫אבל בתערובת טבל בטבל אחר‪ ,‬כיון דסו"ס איכא תרתי לטיבותא דמה"ת בטל וגם‬
‫אינו אוכל בלא הפרשה [אף שאינה ההפרשה של המיעוט] לא גזרו בזה‪ ,‬ואף שכתב‬
‫הטו"א בפשיטות דאם טבל בחולין אינו בטל גם טבל בטבל לא בטלנו והטעם דסו"ס‬
‫הו"ל דשיל"מ להפריש גם נגד מיעוט המתערב‪ ,‬מ"מ לא הביא ראי' לכך‪ ,‬ויש סברא‬
‫גם להיפך דכיון דאינו מסתמך על דין דאורייתא דביטול לאכול בלי הפרשה כלל‬
‫אשר כן הנדון בתערובת טבל בחולין‪ ,‬אלא אוכל בהפרשה כנגד כל התערובת בדיני‬

‫נה כ"ה גם בברוך טעם‪ ,‬מנח"ח‪ ,‬טו"א‪ ,‬וישבנו הכל בטוטו"ד שהכל מתהפך להיות כאחד‪ ,‬כדי שיוכל‬
‫להוציא מהחייב‪ ,‬כנגד כולו‪ ,‬ושפיר מהני הפרשתו‪.‬‬

‫נו ובתוספתא פ"ה דתרומות אפ"ל ביותר דתרו"ג ותרו"מ מפריש ומתקן מדומע‪ ,‬כיון שכבר חלקו‬
‫מותר מהתורה‪ ,‬משא"כ טבל דמע"ש בדעני‪ ,‬ששניהם טבלים אסור‪ ,‬וחשיב דשיל"מ ואמנם בדליכא‬
‫טבל אחר אפ"ל כמש"כ לפרש דברי הכ"מ‪.‬‬
 ‫‪ | 141‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הפרשה של הרוב‪ ,‬א"כ אינו דומה לעיקר גזרת דשיל"מ בטבל שלא רצו להתירו‬
‫לאכול ע"י ביטול בלי הפרשה לגמרי‪.‬‬

‫ומ"מ גם אם לא ניחתנא לזה וס"ל דגם בתערובת טבל בטבל כגון הטבול לתרו"ג של‬
‫שנה זו בטבל של שנה אחרת גם טבל בטבל לא בטל‪ .‬מכ"מ בטבל הטבול למעשרות‬
‫זב"ז נראה דבטל‪ ,‬וטעמא דילי דהנה בריטב"א ע"ז ע"ג ע"ב כתב דהא גם טבל‬
‫הטבול למעשר אינו בטל אע"ג דלא שייך כהיתרא כך איסורא מכ"מ משום לא פלוג‬
‫לא חילקו בגזירת טבל שאינו בטל‪ ,‬ולפ"ז י"ל למש"כ המג"א סי' תמ"ז דלא פלוג לא‬
‫חמור כהגזירה עצמה‪ ,‬א"כ כיון דגם הא דטבל של מעשר אינו בטל הוא רק משום לא‬
‫פלוג לא גזרו רק בתערובות טבל בחולין ול"ג בתערובת טבל בטבל‪ ,‬מיהו טעם זה‬
‫לא שייך כ"כ לשי' הרמב"ם דנקט טעם דשיל"מ לעיקר רק לשאר הראשונים דנקטו‬
‫לעיקר הטעם הא דכהיתרו כך איסורו‪ ,‬ועכ"פ נתיישבו דברי הרא"ש במכשירין דנקט‬
‫משנתינו כפשוטה דתערובת טבל דמעשר בטל ברוב‪ ,‬ובחזון איש שביעית סי' ז' ט"ו‬
‫הניח דברי הרא"ש בצ"ע וכתב דרך אחר בהבנת הרמב"ם דלא כהבנת הר"א הכ"מ‬
‫והרדב"ז בדבריו ולפמש"כ נתיישב הנ"ל בעז"ה‪.‬‬
‫‪ | 142‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 143‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫ביאור להשלמות ותיקונים‬

‫למעשרים במקומות סיטונאים שיש בהם חשש‬

‫לתערובת‪ ,‬האיך להשלים ולתקן לאחר אמירת‬
‫כנהוג נוסח החזו"א‪ ,‬באופן המועיל‪ ,‬כל‬
‫המכשולות שיכולות לימצא‪ ,‬מפטור על החיוב‪,‬‬
‫או מדרגותיהם‪ ,‬כמבואר בקונטרס דרגות חיוב‬
‫בתרו"מ‪.‬‬

‫והנה כל זה נכתב בדיעבד להצלת הרבים כל‬

‫עוד שלא יתוקן מה שנתבאר בקונטרס לעשר‬
‫בשדה עצמה‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

‫רמת בית שמש‬
‫כסלו תשס"ט‬
 ‫‪ | 144‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫תוכן הענינים‬
‫הקדמה לקונטרס השלמות ותיקונים לתרומות ומעשרות‪ ,‬לאלו שאינם מעשרים‬
‫בשדה‪ ,‬אלא בבית אריזה שכבר הגיע ממקומות שונים ומעורב‪ ,‬או בשוק הסיטונאי‬
‫שכבר מעורב ביותר‪ ,‬וממילא יש כבר חשש תערובת בהם‪ ,‬והנה מה שצריך לכתחילה‬
‫הוא להביא מטבל הודאי או החמור מינה‪ ,‬יותר מא' ממאה לתרו"ג ותרו"מ‪ ,‬ומע"ר‬
‫ומע"ש לקבוע בפירות כל דרגה על דרגתו‪ ,‬אך במקום שאין ביכלתם להביא טבל‬
‫החמור ביותר ממקום אחר לתרו"מ‪[ ,‬וכ"ש במקום שנודע לו החשש תערובת לאחר‬
‫שכבר אין הפירות לפניו ולא יכול לעשר כל המע"ר ומע"ש‪ ,‬שהם עשרים אחוז‬
‫ממקום אחר]‪ ,‬ורוצה להציל הרבים בכל מאי דאפשר יל"ע מה צריך לעשות‪.‬‬
‫והנה במקום שודאי שנתערב ויודע החשבון כמה נתערב על זה יש לנו משניות‬
‫מפורשות‪ ,‬במס' חלה פרק ג משנה ט כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף‬
‫ענבי בציר עם ענבי עוללות אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו‬
‫מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל והשאר מעשר ומעשר שני לפי חשבון‪:‬‬
‫ומשנה זו נפסקה ברמב"ם ובשו"ע שלא סעי' יח'‪.‬‬
‫רמב"ם הלכות תרומות פרק ב הלכה יג‬
‫נתערב דבר שחייב בתרומה בדבר שאינו חייב‪ ,‬כגון זיתי ניקוף שנתערבו בזיתי מסיק‬
‫וענבי עוללות בענבי בציר אם יש לו פירות אחרות מוציא על החייב לפי חשבון‪ ,‬ואם‬
‫אין לו אלא אלו מפריש תרומה ותרומת מעשר על הכל וכאילו הכל חייב בתרומה‪,‬‬
‫ומפריש מעשר ראשון ושני לפי חשבון דבר החייב‪.‬‬
‫שולחן ערוך יורה דעה סימן שלא סעיף יח‬

‫נתערבו פירות החייבים בתרומה ומעשר בפירות הפטורים‪ ,‬אם יש לו פירות אחרים‬
‫החייבים‪ ,‬מוציא מהם‪ ,‬לפי חשבון פירות חייבים שבתערובות‪ .‬ואם לאו‪ ,‬מוציא‬
‫תרומה ותרומת מעשר על הכל‪ ,‬ומפריש מעשר ראשון ושני‪ ,‬לפי חשבון פירות חייבים‬
‫שבתערובות‪.‬‬
‫[והנה אם ברמב"ם עוד מצינו לבאר שאיירי בדברים הנסחטין ומדין יש בילה בלח‬
‫כדעת הר"ש‪ ,‬כמש"כ החזו"א בדעתו‪ ,‬בשו"ע קשה טפי שהרי שינה מלשון מתני'‬
‫והרמב"ם דאיירי דוקא בזיתים‪ ,‬וכ' להדיא פירות‪ .‬וצ"ל בדמאי או בפירות שחיובן‬
‫דרבנן וצ"ע‪ .‬ויעוי"ש בש"ך שכ' ברישא שלא יפריש מיניה וביה שלא יהיה מהפטור‬
‫על החיוב וצ"ע האיך בי' סיפא]‬
‫ויש עוד מתני' בסוף דמאי‪ ,‬פרק ז משנה ז‬
‫[ז] מאה טבל מאה חולין נוטל מאה ואחד מאה טבל מאה מעשר נוטל מאה ואחד‬
‫מאה חולין מתוקנים מאה מעשר נוטל מאה ועשר מאה טבל תשעים מעשר תשעים‬
‫טבל ושמונים מעשר לא הפסיד כלום זה הכלל כל זמן שהטבל מרובה לא הפסיד‬
‫כלום‪:‬‬
‫ואף זה נפסק להלכה ברמב"ם פ"ח ממעשר‪.‬‬
‫ובנוסף לזה יש תוספתא בפ"ה דדמאי שאי' הטבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל‬
‫שהוא ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל את החולין‬
‫כדי תרומה ומעשרות שבטבל וכן מעשר טבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא‬
 ‫‪ | 145‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל את כל חולין כדי‬
‫תרומת מעשר שבמעשר טבל‬
‫ובתוספתא מסכת תרומות (ליברמן) פרק ה הלכה טו‬
‫הטבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא‬
‫לפי חשבון ואם לאו ר' ליעזר ור' לעזר בן ערך או' קורא שם לתרומת מעשר שבו‬
‫ועולה באחד ומאה וכן מעשר מעשר טבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא אם‬
‫יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו ר' אלעזר בן ערך אומ' קורא‬
‫שם על תרומת מעשר שבו ועולה באחד ומאה ואם היה טבל מעשר ראשון ומעשר‬
‫שני הרי זה אסור שלא התירו ספק מדומע אלא לדבר שיש לו מתירין ר' שמעון או'‬
‫כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל מעשר שני והקדש והחדש ולא נתנו להם חכמים‬
‫שיעור [וכל דבר שאין לו מתירין כגון ערלה וכלאי הכרם נתנו חכמים להם שיעור‬
‫אמרו לו והלא שביעית אין לה מתירין ולא נתנו לה חכמים שיעור] אמ' להם שביעית‬
‫אינה אוסרת כל שהוא אלא לביעור אבל לאכילה אינה אוסרת אלא בנותן טעם‬

‫ויש עוד מתני' במכשירין ותוספתא בדמאי שאי' שם דבנתערב פירות משנה על‬
‫חברתה‪ ,‬אף בשישית ושביעית‪ ,‬הולכין אחר הרוב‪ .‬ויעוי' מש"כ בזה בקונטרס אין לו‬
‫מתירין‪.‬‬
‫ונחלקו הראשונים בביאור משניות אלו‪ ,‬ששי' הר"ש שבין מתני' דחלה ובין דדמאי‪,‬‬
‫שניהם איירי משום בילה‪ ,‬שסוחטן ומערבן‪ ,‬לכל התערובת וכיון שיש בילה בלח הרי‬
‫נמצא שבכל מה שיוציא יהא משניהם בדיוק לפי הכמות שנתערבו‪ ,‬וכיון שמפריש‬
‫תרו"מ ותרו"ג לפי כולה יוצא שהפריש בדיוק מכל א' על עצמו‪ ,‬כיון שהלא בלול‬
‫מחולין וטבל‪ ,‬וכל מה שנוציא הלא יש לו בדיוק בשוה למידת הבלילה כפי‬
‫שנתערבו‪.‬‬
‫ויש להמתיק הדבר שסתמה מתני' ולא נתבאר דאתיא דוקא כמ"ד יש בילה‪ ,‬דהנה‬
‫מדאורי' ישנם רק ג' דברים החייבים‪ ,‬דגן תירוש ויצהר‪ ,‬ושלשתם שייך בהם שיבללו‬
‫ויהיה בילה‪ ,‬שמן ויין בלח‪ ,‬ואף דגן בקמח‪ ,‬לסוברים יש בילה בקמח‪ ,‬וכבר כ' מרן‬
‫החזו"א שהרי בשמן ויין ממילא צריך לכתחילה להפריש רק אחר סחיטתם שאז הוי‬
‫גמר מלאכתם‪ ,‬ואז לעולם יהא בילה‪ ,‬וא"כ אפשר לפרש מתני' דבדאורי' הוא מדין‬
‫יש בילה‪ ,‬ואילו בשאר פירות כיון דהוי דרבנן הרי כיון שמעשרותן דרבנן‪ ,‬והוי ספק‬
‫דרבנן בנתערבו‪ ,‬הרי הקילו בכהאי שיש בילה‪ ,‬אף ביבש‪ ,‬כשם שמצאנו שהקילו‬
‫בדמאי‪.‬‬
‫אמנם שי' הרמב"ם בפי' מתני' דדמאי‪ ,‬שאיירי ביבש‪ ,‬שנתערבו מאה פירות טבל עם‬
‫מאה פירות חולין‪ ,‬אלא שמחלק התערובת לשני קבוצות מאה ואחד‪ ,‬ותשעים ותשע‪,‬‬
‫וממילא כיון שמוציא תרו"מ‪ ,‬מהקבוצה של המאה ואחד‪[ ,‬בכל מקום שהוא] הרי‬
‫ודאי שיש כאן לכה"פ א' שחייב בתרו"מ‪ ,‬ובטל במאה ואחד‪ ,‬ומ"מ מוציא שנים‬
‫כביכול מכל קבוצה תרו"מ כדי שלא יאמרו שהמאה שנשאר הוא בדיוק המאה טבל‪,‬‬
‫אך לא נתבאר בדברי הרמב"ם האיך מפרש למתני' דחלה‪.‬‬
‫ואף הראב"ד בי' שם שהוא מדין ביטול בא' ומאה אלא שפי' במפורש שעושה תנאי‬
‫שיהא תרו"מ בכל מקום שהוא‪.‬‬
 ‫‪ | 146‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ויש שביארו שמתני' דחלה אתיא דוקא כמ"ד יש בילה ביבש‪ ,‬וממילא כולו נהיה‬
‫כטבל משום דיש בילה אף ביבש‪ ,‬ולכך מפריש תרו"ג ותרו"מ על הכל‪ ,‬וצ"ל שלפי"ז‬
‫שונה המע"ר והמע"ש שמפריש לפי חשבון שבתערובת‪ ,‬ואף שאם יש בילה הרי יש לו‬
‫חשבון מדוייק האיך להפריש אמנם אינו מחוייב להפריש כפול‪ ,‬כדי להפריש‬
‫במדוייק‪ ,‬כיון שממילא יכול להתחלף אח"כ עם הלוי והעני‪.‬‬
‫אמנם לדידן אעפ"י שפסק הרמב"ם והשו"ע להאי מתני' דחלה כצורתה‪ ,‬מ"מ הלא‬
‫פסק להדיא בסוף תרומות‪ ,‬שאין בילה ביבש‪ ,‬רק בלח‪ ,‬ונחלקו האחרונים בביאור‬
‫דברי הרמב"ם שהעתיק מתני' דחלה כצורתה‪ ,‬יש שכ' שס"ל יש בילהנז‪ ,‬ויש שכ' וכן‬
‫ס"ל למרן החזו"א שודאי אין בילהנח‪ ,‬ושדברי הרמב"ם יתבארו דוקא בלח לאחר‬
‫סחיטתן כר"ש‪ ,‬לבד מדמאי ששם הקילו דיש בילה אף ביבש‪ .‬וממילא צ"ל כנ"ל‪.‬‬
‫אמנם יש להוסיף דאף אם לאו מדין בילה ביבש אתינן עלה‪ ,‬מ"מ בהני אופנים לא‬
‫יהיה חיסרון לכאורה שמא מה שמוציא הוא עצמו הפטור‪ ,‬ולא יכול לפטור כלל‪,‬‬
‫[דלר"ש שאיירי בדברים שיש בילה הרי הוציא בדיוק מהחיוב כמות הנצרכת]‪ ,‬ואילו‬
‫לרמב"ם הלא איירי שיודע כמה נתערב מדאי' שמפריש ממקום אחר לפי חשבון‪ ,‬וכן‬
‫אם אין לו ממקום אחר המעשרות הלא מפריש לפי חשבון‪ ,‬וע"כ שיודע כמה נתערב‪,‬‬
‫וכיון שכן אין שום חיסרון שלמשל אם נתערב מאה במאה כדאי' במתני' דדמאי‪,‬‬
‫הלא כיון שיפרישם לשני קבוצות‪ ,‬מאה ואחד‪ ,‬ותשעים ותשע‪ ,‬ע"כ שבקבוצת המאה‬
‫וא' חייב להיות ודאי א' שהוא חייב וכיון שיפריש אותו לתרומת מעשר‪ ,‬הרי תיקן‬
‫את כל המאתיים‪ ,‬מה נימא שאין אנו יודעין איזה א' יש לנו להפריש ואף אם נפריש‬
‫שנים שמא בדיוק שנים אלו הם אותם הפטורים שנמצא בתוך קבוצת המאה ע"ז‬
‫תי' הרמב"ם שהיות ומפריש שנים לתרו"מ הלא יש לו מאה וא' ונמצא שמפריש‬
‫אותו א' המחוייב ובטל בא' ומאה‪ ,‬אלא שמשום שבעי' הרמה הלא הוא מוציא שנים‬
‫החוצה‪ ,‬אך אם אין אותם אלו שצריכים להפריש הרי הוא מפרישה בכל מקום‬
‫שהוא ונתבטל בתערובת‪.‬‬
‫ושונה מלעשות ביטול בכל התערובת כיון שכאן יש קבוצה א' שבה ודאי נמצא אותו‬
‫א' שאפשר לעשותו תרו"מ והיא בודאי תתוקן‪ ,‬וא"כ אף לרבנן דפליגי בירושלמי‬
‫ארב"ע וס"ל דאין מקדשין מדומעין‪ ,‬מ"מ כאן שקבוצה א' ודאי תתוקן‪ ,‬אפ"ל‬
‫דמודו‪.‬‬
‫וא"כ אם לא נימא שהוא מדין בילה‪ ,‬אלא כמו שנתבאר ברמב"ם בדמאי‪ ,‬א"כ מה‬
‫שנפסק ברמב"ם ובשו"ע שמסתכלים כאילו כל התערובת היא חייבת ומוציא לפי‬
‫כולה תרו"ג ותרו"מ לא יעזור לנידו"ד שאינו יודע כמה נתערב וממילא אין יודע‬

‫נז מהרי"ט ח"א סי' יח' ומל"מ‪ ,‬כר' יוחנן בירושלמי שעד כזיתים יש בילה‪.‬‬

‫נח עפ"י הרמב"ם פי"ג מתרומות ה"ד‪ ,‬בד"א בדבר שאין דרכו ליבלל כגון חטים לחטים‪ ,‬או קמח‬
‫לקמח‪ ,‬אבל דרכו להבלל כגון שמן תרומה לשמן חולין או יין תרומה ליין חולין הולכין אחר הרוב וכו'‪.‬‬
‫וכמש"כ הר"ש במתני' דחלה‪ ,‬וכ"כ הרמב"ן והרשב"א בע"ז עג'‪ :‬ובי' הגר"א יו"ד סי' של' סק"ה‪,‬‬
‫מרכה"מ‪ ,‬ומהריט"א‪ ,‬וחזו"א שביעית סי' ז' סק"ל ל‪ .‬בדעת הרמב"ם‪ ,‬ודמאי סי' יג' סק"ו‪ ,‬ובמעד"א‬
‫כ' שכיון שנתבטל מדאו' נעשה כל התערובת טבל וחולין‪ ,‬טבל מדרבנן‪.‬‬
 ‫‪ | 147‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫השיעור לחלקם לקבוצות‪ ,‬וכמה צריך לביטול במאה וא' ואם יוציא כנגד כולה‬
‫למשל במאתיים יוציא בדיוק ב' החוצה ויקבע לתרו"מ‪ ,‬כאילו עושה הפרשה רגילה‪,‬‬
‫שמא בדיוק אלו הב' הם מהפטורים ונמצא שלא הפריש כלל‪.‬‬
‫ע"כ בנידו"ד מחוייבים למצוא פיתרון האיך נקבע באין לו טבל ממקום אחר‪,‬‬
‫שיוציא דוקא מהחייב ולא מהפטור‪.‬‬
‫והנה אם לעולם היינו מוסיפים לשיעור הנצרך עוד אחד מבחוץ כשיעור תרו"מ של‬
‫כולה‪ ,‬כדי שיהא ביטול במאה ואחד‪ ,‬ואח"כ היינו מוציאים שנים החוצה‪ ,‬וקובעים‬
‫שאם א' מאלו חייב‪ ,‬שיהא הוא תרו"מ על החייבים לפי מספר החוב‪ ,‬בצפונו‪ ,‬ואם‬
‫הם לא חייבים‪ ,‬יהא א' הטבל הצפוני שבתוך הפירות תרו"מ לפי חשבון‪ ,‬ושוב כיון‬
‫שהוספנו עוד שיעור כנגדו‪ ,‬ממילא הרי יש כאן תערובת של התשעים ותשע‪ ,‬שבתוך‬
‫הפירות‪ ,‬עם עוד שנים שבחוץ כיון שאין אנו יודעין היכן נמצא החייב‪ ,‬ובטל במאה‬
‫ואחד‪ ,‬אותו אחד שיש בו מתרו"מ במאה ואחד כנגדו‪ ,‬ומה שהוצאנו הם כנגד מה‬
‫שצריך להרמה בביטול מאה ואחד [וכמתני' דחלה אם נפרשה כעין מתני' דדמאי]‪.‬‬
‫ואף שבכולו טבל ודאי אסור לתרום ולבטל בא' ומאה כפי שכ' החזו"א בספרו סוף‬
‫דמאי‪ ,‬דזה הוא ביטול איסור לכתחילה‪[ .‬ואף שמהר"י כהנו כ' בספרו ארץ חפץ‬
‫לעשות כן‪ ,‬וכן פסק הגרשז"א שביצירת התערובת מתחילה אין ביטול איסור‬
‫לכתחילה‪ ,‬וכן נהגו ברבנות‪ ,‬לעשות כן להצלת הרבים‪ ,‬הלא ידוע שדעת מרן החזו"א‬
‫לא היתה נוחה בזה‪ ,‬כפי שכ' בספרו‪ ,‬ורק כדי להציל הרבים מאיסור חמור לקל‬
‫הורה בע"פ לאחיינו הרב אלפא מחיפה לעשות כן‪].‬‬
‫אך בנידו"ד שכבר היה תערובת‪ ,‬ונתבטל ברוב מדאורייתא והוא רק ביטול לדין‬
‫דרבנן‪ ,‬של טבל מדין ישל"מ וכהיתרו כך איסורו‪ ,‬כ' הרמב"ם והראב"ד לעשות כן‬
‫אך יתכן שכ' כן רק בביאור מתני' דדמאינט‪ ,‬ובב' קבוצות כמש"ב‪ ,‬אמנם זה דוקא‬
‫בדמאי‪ ,‬אך בתערובת טבל ודאי‪ ,‬לכאורה כיון שאפשר לעשות יותר טוב מחוייבים‪,‬‬
‫והראי' מדאי' במתני' שאם יש לו שיפריש ממקום אחר‪[ ,‬אף שהוא מהחיוב על‬
‫הפטור שאינו לכתחילה] ולא יפריש כנ"ל‪ ,‬והטעם שכיון שאפשר לתקן בצורה יותר‬
‫טובה לא הותר הביטול לכתחילה‪.‬‬
‫ואף שברמב"ם ובשו"ע פסקו למתני' דחלה‪ ,‬ולפי הביאור הנ"ל דהרמב"ם זה מדין‬
‫דביטול‪ ,‬כמתני' דדמאי‪ ,‬מ"מ זה רק במקום שיודע החשבון‪ ,‬ומפרידם לשני קבוצות‪,‬‬
‫ומפריש מן החייבים דוקא לפי חשבון כולו‪ ,‬ויוצא שקבוצה א' של התשעים ותשע‪,‬‬
‫ודאי מותרת אף בלא ביטול איסור‪ ,‬ולא במקום שאינו יכול להוציא דוקא מהחייב‬
‫כיון שאינו ידוע החשבון‪ ,‬וכולו מעורב ואינו יכול לחלקם לפי קבוצות שיהא בא'‬
‫מהם בודאי מן החייב לעומת הקבוצה השניה‪ ,‬כאופן דידן שהכל מעורב‪ ,‬ויתכן שלא‬
‫הוציא כלל אלא מן הפטור‪ ,‬ונצרך לקבוע שא"כ יהא בכל מקום שהם בכל התערובת‬
‫ונצרך לביטול בכולו‪ ,‬ולאו דוקא בקבוצה א'‪.‬‬

‫נט אך בפ"ח מהל' מעשר‪ ,‬לא פי' שהוא דוקא בדמאי‪ ,‬ודיני דמאי לכאורה מתחילים בפ"ט שם‪ ,‬וזה‬
‫נוטה לומר כמש"ב שמתני' דחלה עם מתני' דדמאי הוא ענין א' לביאורו‪ ,‬דבשניהם יש ביטול מאה‬
‫וא' כיון שמוסיף א' וא"כ זה גם הביאור בשו"ע‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
 ‫‪ | 148‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והראיה שאין עושים כזה תיקון של ביטול‪ ,‬בכל מקום שנתערב או שמערב‪ ,‬יש‬
‫להוכיח מדתנן בפ"ה דדמאי הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי‬
‫דבלה מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ואוכל ונוטל א"ר יהודה‬
‫אימתי בזמן שהמתנה מרובה אבל בזמן שהמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד‬
‫ע"כ‪ .‬הרי מפורש במתני' דאף בדמאי כשלקח פרוסות פת או פלחי דבלה צריך לעשר‬
‫מכל א' ואחד משום דשמא האחד עישר והשני לא עישר ונמצא מפריש מן החיוב על‬
‫הפטור או מן הפטור על החיוב ורק בתמרים וגרוגרות כשבוללם יכול להפריש מאחד‬
‫על הכל משום דקא סבר יש בילה ונמצא מפריש מן החייב על החייב ומהפטור על‬
‫הפטור‪ .‬ולהלכה אף בזה נחלקו הפוסקים האם בדמאי הקילו דבגרוגרות ובתאנים‬
‫יש בילה‪ ,‬או שלא ס"ל כן להלכה‪ ,‬אך עכ"פ בדברים שאינם נבללים‪ ,‬כפרוסות‪ ,‬או‬
‫פלחי דבילה‪ ,‬לכו"ע אף בדמאי קי"ל דאין ברירה‪ ,‬וצריך לכאורה לעשר מכל אחד‬
‫ואחד‪ -.‬ולמדנו לנידו"ד שכשאינו יודע מה מוציא לכאורה א"א להפריש כנגד כולו‬
‫דשמא מוציא מהפטור על החיוב‪ ,‬ואף שאפשר ע"י ביטול כנ"ל‪ ,‬כנראה שזה לא‬
‫הותר במקום שאפשר להפריש מכל אחד‪.‬‬
‫ולכן תיקון מעין זה של ביטול במאה וא' השארנו לתיקון האחרון‪ ,‬אך לפני זה אנו‬
‫מחוייבין בתיקונים יותר טובים‪ ,‬והתיקון היותר טוב להוציא מכל דרגה ודרגה‪ ,‬אפי'‬
‫אם במהותן‪ ,‬נזקקים להיתרים אחרים כדי לעשותן‪ ,‬עדיין קודמים הם לביטול‪ ,‬ולכן‬
‫הקדמנו בהשלמות תיקון במה שנזרק‪ ,‬ובקליפות‪ ,‬שהם ממש מכל דרגה ודרגה‪ ,‬ורק‬
‫אח"כ השתמשנו בדלית ברירה בתיקון אחרון של ביטול‪.‬‬
‫ומ"מ כיון שיתכן שאין כאן תערובת‪ ,‬וכן יתכן שמה שיוציא לפי חשבון כולו יהיה‬
‫בדיוק כמו שנצרך להפרשה לפי חשבון מתני' אלו‪ ,‬וכן יתכן שיש בילה במקום ספק‬
‫שאין ידוע בודאי שנתערב כגוונא דידן‪ ,‬כמש"כ במעשרות שאינם דגן תירוש ויצהר‪,‬‬
‫דהוי דרבנן‪ ,‬ובזה"ז דרבנן‪ ,‬ולוקח ע"מ למכור דרבנן‪ ,‬וכן כיון שהוי כדמאיס‪ ,‬וכן‬

‫ס כמש"כ מרן החזו"א בדמאי סי' יב' ס"ק טו' ד"ה יש לעי' בלוקח מתגר נכרי הלקוח מישראל‬
‫במקום שיש ספר אם רוב מעשרין‪ ,‬וכן בתגר ישראל והוא חשוד‪ ,‬אי מעשר מזע"ז בקונה מן הפלטר‬
‫או כשלוקח מן העני תמרים וגרוגרות ובולל‪ ,‬וכן בלוקח מן הסיטון אי כל הני קולות דמאי אבל בספק‬
‫שאין רוב מעשרין דאסור מן הדין יש לחוש שמא יעשר מפטור על החיוב‪ ,‬ומחיוב על הפטור‪ ,‬או‬
‫דלמא זה שהכריעו חכמים שבדרך הרגיל הוו של אדם אחד סמכינן על זה כרוב‪ ,‬ונראה דיש להקל‬
‫דאי רובא אין מעשרין או רובא מעשרין איכא למיזיל מעיקר הדין בתר רובא ולעשר מזע"ז ומחצה‬
‫על מחצה לא שכיח‪ ,‬וגם מעיקר הדין הוי ס"ס דלמא שניהם מעושרין ודלמא שניהם שוין ומיתקני‬
‫השתא וכיון דבזה"ז דרבנן וגומר ע"מ למכור דרבנן‪ ,‬ואם הן ירק או פירות חוץ מזיתים וענבין מינן‬
‫דרבנן‪ ,‬יש להקל לעשות כדין משנתינו בדמאי‪ .‬ע"כ‪ .‬הרי זה עוד סיבה מעליא לעשות כהפרשה‬
‫רגילה‪ ,‬ומ"מ צריך התיקונים וההשלמות שלאח"כ כיון שמרן דיבר בלא ידוע שנתערב ממקומות‬
‫שונים‪ ,‬מדכ' שבדרך הרגיל הוו של אדם א' סמכינן ע"ז כרוב‪ ,‬אך בכמויות גדולות‪ ,‬ובמקום שידוע‬
‫בבירור שנתערב ממקומות שונים כגון בבית אריזה שאמרו מפורש שהם מקבלים מחמשה עשר‬
‫מקו מות‪ ,‬וכן יש כאן ספיקות נוספים שמרן לא דיבר עליהם שהוא דיבר רק ספק אם עישרו או לא‪,‬‬
‫וכיום יש ספיקות רבים וחילוקי דרגות ואף בין דרבנן לעיקרו דאורי'‪ ,‬שמרן כ' שמעכב אף בדיעבד‬
‫בהפרשה‪ ,‬ע"כ מחוייבים לכאורה להביא לתרו"ג ותרו"מ מטבל ודאי‪ ,‬ואם א"א‪ ,‬ועכ"פ למעשרות‬
‫לעשות תיקונים בהשלמות‪.‬‬
 ‫‪ | 149‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לצאת שי' המהרי"ט והמ"ל שסברי בשיטת הרמב"ם דיש בילה ביבש שנתערבסא‪,‬‬
‫ומעשר לפי כולהסב‪ ,‬לכן זה יתוקן כבר בהפרשה ראשונה בנוסח החזו"א שמפרישים‬
‫באופן הרגיל בהנחה שכל מה שהוציאו הוא חיוב שיכול לפטור לכה"פ בדיעבד‪,‬‬
‫ובנוסח הרגיל‪ ,‬ולאחמ"כ יבואו התיקונים וההשלמות‪.‬‬
‫והנה בתוספתא שהובא כבר לעיל‪ ,‬מצינו פלוגתא מפורשת בזה אם אין לו פירות‬
‫אחרות אי קורא שם בתערובת‪ ,‬דשי' ר"א בן ערך‪ ,‬שיכול להפריש לתוכו בתערובת‪.‬‬
‫תוספתא מסכת תרומות (ליברמן) פרק ה הלכה טו‬
‫הטבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא‬
‫לפי חשבון ואם לאו ר' ליעזר ור' לעזר בן ערך או' קורא שם לתרומת מעשר שבו‬
‫ועולה באחד ומאה וכן מעשר מעשר טבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא אם‬
‫יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו ר' אלעזר בן ערך אומ' קורא‬
‫שם על תרומת מעשר שבו ועולה באחד ומאה ואם היה טבל מעשר ראשון ומעשר‬
‫שני הרי זה אסור שלא התירו ספק מדומע אלא לדבר שיש לו מתירין ר' שמעון או'‬
‫כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל מעשר שני והקדש והחדש ולא נתנו להם חכמים‬
‫שיעור [וכל דבר שאין לו מתירין כגון ערלה וכלאי הכרם נתנו חכמים להם שיעור‬
‫אמרו לו והלא שביעית אין לה מתירין ולא נתנו לה חכמים שיעור] אמ' להם שביעית‬
‫אינה אוסרת כל שהוא אלא לביעור אבל לאכילה אינה אוסרת אלא בנותן טעם‬

‫וברמב"ם פרנקל ציינו מראה ממקום מהסמ"ג שהביא ומוכיח בירושלמי שמתוכו‬
‫הוא מפריש‪ ,‬וא"כ נמצא להדיא מקור להלכהסג בדלית ברירה‪ ,‬לעשות ביטול‬

‫סא ובפרט באופן שהדאו' כבר נתבטל ברוב‪ ,‬די"ל כמש"כ הגרשז"א דבתערובת טבל וחולין נהיה הכל‬
‫טבל מדרבנן‪ ,‬ומפריש מיניה וביה‪ ,‬אלא שצ"ע ממעשה דר"ש שזורי שאמר לו לקחת מדרגה דרבנן‬
‫לעשר עליו‪ ,‬ולא מיניה וביה‪ ,‬וצ"ל דזה ביש לו ממקום אחר‪ ,‬ובאין לו מפריש מיניה וביה כנ"ל‪,‬‬
‫וכמבואר שם‪.‬‬

‫סב וכמו שהביא בקובץ מפרי הארץ ח"ד תשו' הגר"ש ואזנר שהסכים להקל בשעת הדחק גדול‬
‫לסמוך על המהרי"ט‪.‬‬

‫סג ואמנם בדרך אמונה בצה"ל או' שמו' כ' דלא קי"ל כר"א בן ערך בירו' דמאי פ"ז ה"ה מדהשמיטו‬
‫רבינו‪ ,‬וכן אמרו בירושלמי רפ"ג דחלה אין הלכה כר"א בן ערך‪ .‬ע"כ‪ .‬אך מה שהוכיח מדהשמיט‬
‫הרמב"ם למאי דבי' הרמב"ם מתני' דדמאי פ"ז הלא הוא ג"כ משום ביטול‪ ,‬וצ"ל שרק בודאי אין‬
‫עושים כן‪ ,‬אך בדמאי כמו דאמרי' יש בילה‪ ,‬ה"ה במקום שאי אפשר במעשרות דרבנן‪ ,‬לאחר שעשה‬
‫כל התיקונים הקודמים‪ ,‬אמרי' מבטלו לתוכו כתוספתא‪ .‬ואיך שלא יהיה יעוי' מש"כ החזו"א בסוף‬
‫דמאי בענין הצלת הרבים בהפרשה לכתחילה ולבטל במזיד בתערובת‪ ,‬שאף שמרויחים הצלה‬
‫מאיסור רבא לאיסור זוטא מ"מ עדיין יש בזה ב' איסורים‪ .‬א‪ .‬שמבטל איסור לכתחילה ונאסר הכל‬
‫מדרבנן‪ .‬ב‪ .‬שצריך הרמה‪ .‬והנה באופן דידן יש כאן הרמה‪ ,‬מה שהוציאו חוצה‪ .‬וכן אין כאן גזירה של‬
‫ביטול איסור לכתחילה דרבנן‪ ,‬כיון שעשה כדין עפ"י הוראת רבנן המתירים לאחר התערובת‪ ,‬וכ"ש‬
‫לאחר שעשה התיקונים הנוספים‪ ,‬ובכה"ג בודאי לא קנסו אותו רבנן‪ ,‬אף אם שגה‪ .‬וממילא נהיה כל‬
‫התערובת מותרת לכו"ע‪ .‬ודו"ק‪.‬‬
 ‫‪ | 151‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בתערובת‪ ,‬ועשינו פיתרון זה באמת בתיקון אחרון‪ ,‬ולעולם מחשב הרמה כשם‬
‫שביארנו במתני' דחלה כיון שמוציא החוצה‪ ,‬כנגד כולו לתרו"ג ולתרו"מ‪ ,‬אף אם אין‬
‫זה אותו המחוייב‪ ,‬כיון שזורקו לאח"כסד‪.‬‬
‫ויתכן שאף זה הביאור בשו"ע שלא' סעי' יח' שלא כ' מהיכן מפרישוסה‪.‬‬
‫אמנם בדרך אגב למדנו ממתני' דחלה‪ ,‬שאין חייבים להפריש תרו"מ בהתאם‬
‫לחשבון שמפרישים מע"ר ומע"ש‪ ,‬ויתכן שתרו"מ מפרישים לפי כולו‪ ,‬ואילו במע"ר‬
‫ומע"ש מפרישים לפי חשבון החייבים שמעורב בו‪ ,‬וכמו שכ' הר"ש במתני' שם שאם‬
‫קובע לצפונו או לדרומו יכול לקבוע מעשרותן בדיוק לפי חשבון [בכל מקום שהם]‬
‫ויתן ללוי ולעני אחרים כנגדן לפי חשבון‪ ,‬וזה יעזור לנו לנוסח השני מה שהפרדנו את‬
‫חשבון הט' מהא'‪ ,‬כיון שבט' מפריש כל דרגה על דרגתו‪ ,‬משא"כ בא' כנגד כולה לפי‬
‫מה שיש בה‪ .‬ודו"ק‪.‬‬
‫ועומק הסברא בזה שכיון שמדאורייתא נהיה ביטול ברוב‪ ,‬לגבי התרו"מ‪ ,‬נהיה כולו‬
‫כאחד‪ ,‬כפי שהארכנו בקונטרס אל"מ משא"כ לגבי המע"ר והשני‪ ,‬שבכרי ששם יש‬
‫מכל דרגה על דרגתו‪ ,‬ומעולם לא נתערב‪ ,‬שם ודאי לפי חשבון‪ ,‬אך מוכח שאין זה‬
‫סתירה לומר מצד א' ביטול מדאו' ומצד שני לחלק לפי חשבון‪ ,‬וכמ ושהבאנו שם‬
‫ראי' מהרמב"ם דפסק להאי דר"ש שזורי בפול המצרי שצובר גרנו לתוכו‪ ,‬ומ"מ‬
‫סיים משום דאזיל בתר גמר פרי‪ ,‬וביארנו שם דהיינו דמדאוריתא יש ביטול ברוב‬
‫משום שצובר גרנו לתוכו‪ ,‬ומ"מ צריך עדיין מדרבנן לילך בתר גמר פרי‪.‬‬
‫והנה מלבד כל החשבונות הנ"ל‪ ,‬לא רצינו לגעת בנוסח הפרשה ראשונה‪ ,‬דלפי הנסיון‬
‫נגיעה בנוסחאות היא מסוכנת ביותרסו‪ ,‬ולכן כל התיקונים נסובים‪ ,‬רק לאחר‬
‫הפרשה ראשונה כנוסח א‪ .‬שהוא עפ"י החזו"א‪ ,‬שבחשבון המסתבר יותר אין אחריה‬
‫ולא כלום‪ ,‬וכל אלו שתיקנו לשונות נוספים רק גרעו אצ"ל אלו שאומרים דרגה על‬
‫דרגתו‪ ,‬ולא יודעים אם מוציאים אותו דרגה שרוצים לתקן‪ ,‬שבודאי מקלקלים‪,‬‬
‫שבלא אמירתם היה לכה"פ פוטר מה שיכול לפטור והשתא לא יפטור כלום‪ ,‬שהרי‬
‫אין בהפרשתו אותו דרגה‪.‬‬
‫ואף שהם נתכונו לטובה שתחילת לשון זה תוקן במפריש מודאי טבל דאו' על דאו'‬
‫ודרבנן‪ ,‬לפמש"כ מרן בסוף סי' יב' בנידון שהיו שני כריים דאו' ודרבנן‪ ,‬דיכול לצאת‬

‫סד והנה כל ענין הרמה הוא רק משום ממון כהן‪ ,‬וכמבואר ברמב"ם פיג' ה"א וכל תרומה שאין‬
‫הכהנים מקפידין עליה כגון תרומת הכליסין והחרובין והשעורים של אדום אינו צריך להגביה‪ ,‬הואיל‬
‫ונפלה במאה בטלה במיעוטה והכל מותר לזרים‪.‬‬

‫סה ושמא קאי בדמאי‪ ,‬ומשום יש בילה ובצירוף הא דהלא מרים א' וממ"נ אם הוא זה מה טוב‪ ,‬ואם‬
‫לאו הרי נתבטל במאה וא' והוי כהרמה וכמו שבי' הרמב"ם מתני' דדמאי פ"ז‪ ,‬מאה טבל‪.‬‬

‫סו שרוב הנוסחאות ששינו כל שהוא מלשון מרן החזו"א נמצאו על ידיהם מכשולות רבים‪ ,‬וכן מה‬
‫שהוסיפו שיחל על החמורות לפעמים לא מתאים כלל לחשבון וכמש"כ לקמן‪ ,‬ואין לנו אלא דברי‬
‫מרן‪ ,‬בהפרשה ראשונה‪ ,‬ואין להוסיף ע"ז‪ ,‬וכמו שהארכנו בקונטרס ברוב דברים לא יחדל פשע‪.‬‬
 ‫‪ | 151‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בעיה אם לא חישב שיחול לחילוק דרגותיהם‪ ,‬ומיהו סיים מרן שם‪ ,‬שאם בליבו היה‬
‫שכל כרי יתוקן בשלו הולכין אחר מחשבתו‪ ,‬ושסתמא הכי מתפרשא‪ ,‬אך הם מהיות‬
‫טוב‪ ,‬חישבו לתקן זאת מפורש בנוסח באמרם כל דרגת חיוב על דרגתו‪ ,‬ולא נתכונו‬
‫דוקא כל דרגה על דרגתו‪ ,‬אלא שהחיוב יפטור החיוב דאו'‪ ,‬והחיוב דרבנן בנפרד‪,‬‬
‫אמנם במקום שלא יודעים מה מוציאים הלא יש כאן מכשול גדול‪ ,‬דשמא לא הפריש‬
‫כלל מאותו דרגה‪ ,‬וע"כ אין לומר כן‪ ,‬אלא יש תיקון יותר במקדים שהכל יהיה‬
‫באופן המועיל ביותר‪ ,‬והוי כמפרש מה שבליבו‪.‬‬
‫ואף להוסיף שתחילת המעשר ראשון יפטור החמור יותר‪ ,‬נמצא מקלקל מאוד‪ ,‬שהרי‬
‫אם הוציא הקל היה יכול לכה"פ לפטור הקלים‪ ,‬והשתא שאומר שיפטור החמורים‬
‫הרי הוא מתנה שיפטור מן הפטור על החיוב‪ ,‬ואם אומר זאת על סמך‪ ,‬דשמא הוציא‬
‫החמור מינה‪ ,‬ג"כ אינו מרויח הרבה במה שאומר זאת‪ ,‬דאם ס"ל שבדיעבד חל אפי'‬
‫שלא בדרגתו‪[ ,‬בחילוקי דרגות דרבנן] הרי אם שאר המעשר ראשון לא באותו דרגה‪,‬‬
‫ממילא צריך להגיע לחשבון מתאים בדיוק עם הא' ממאה‪ ,‬ולא עוזר לו חילוקי‬
‫דרגות‪ ,‬ואם לא יפטור בדיעבד‪ ,‬אם אינו בדרגתו מן הקל על החמור‪ ,‬א"כ אם אינו‬
‫עושה פטנט להשלים הלא ממילא משאיר טבל של מעשר ראשון בתערובת‪ ,‬ואם‬
‫יעשה פטנט להשלים הלא ממילא יכול לעשות אף על דרגתו‪ ,‬כיון שחושש שמא‬
‫הוציא מהקל ולא חל בדיעבד‪ ,‬ואם מתכוין רק שיפטור כל החמורות שיכולות ליכלל‬
‫בו תחילה‪ ,‬כדי להרויח חשבון החזו"א שם‪ ,‬בפי' מילה כמותו‪ ,‬ג"כ אינו מרויח הרבה‬
‫ומסבך רק את המשפט כמותו לגבי הט' לאח"כ‪ ,‬דאילו לפטור חשבון החזו"א שם‬
‫היה סגי לומר שיתחלק הא' כפי שצריך לדרגותיהם‪ ,‬ובט' לומר כל דרגה על דרגתו‪,‬‬
‫ושוב הא' ממאה לתרו"מ יפטור כל דרגה שפטר במע"ר על דרגתו‪ ,‬כחשבון החזו"א‬
‫שם‪ :‬והט' כל דרגה על דרגתו בנפרד‪ ,‬משא"כ כשאומר על החמורות הרי לא מסתדר‬
‫החשבון של הא' עם הט' כמותו‪ ,‬אילו הא' או הפירות אינם כולם חייבים‪ ,‬כפי‬
‫שיתבאר לקמן‪ ,‬והם כנראה חישבו להרויח אף מש"כ שם מרן החזו"א שאין חיסרון‬
‫‪ ...‬אך כיון שאתי לידי מכשול עדיף לן לסמוך בהפרשה ראשונה‪ ,‬על הכרעת מרן‬
‫זלל"ה שאין בזה חיסרון‪ ,‬ולא לתקן נוסח שיביא לידי מכשול‪.‬‬
‫ע"כ תוקן באופן אחר שלאחר נוסח ראשון‪ ,‬באים התיקונים עם ההשלמות‪ ,‬שנפרש‬
‫לקמן‪ ,‬שכיון שהמפריש הוא שליח ולתיקוני שלחוהו‪ ,‬הרי אם עדיף יותר לתיקון‬
‫הרבים‪ ,‬שיאמר הנוסחאות הבאים יחולו הם לפי הסדר הכתוב‪.‬‬
‫ויכול לומר בקיצור כל ההפרשות תרו"מ‪ ,‬וחילול מע"ש ונ"ר‪ ,‬יחולו ככתוב בנוסח זה‬
‫לפי הסדר‪ ,‬והטעונים חילול יחוללו על מטבעות אלו‪.‬‬
‫ונמצא מתקן הכל באופן המועיל ביותר‪.‬‬
‫נוסח ב‪ .‬ראשית תיקונו שכיון שלוקחים תמיד יתר על הנדרש‪ ,‬ליותר מא' ממאה‪,‬‬
‫הרי מתנים באופן המועיל ביותר שמתפרש למשל שאם אין בא' ממאה בשוה לכל‬
‫דרגותיהם‪ ,‬א"כ אף בתוך היותר יחולק לשנים‪ ,‬שעשירית מילימטר מעוקבת‪ ,‬תהיה‬
‫מהדרגה היותר חמורה שנמצא במה שהפריש‪ ,‬וממילא יפטור הכל בתרומה גדולה‬
‫מדין מן החמור על הקל‪ ,‬ואילו שאר היותר שהולך לתרו"ג‪ ,‬יהיה מאותם דרגות‬
‫שישארו לאחר שיחושב כל הנצרך לתועלת התרומת מעשר לפטור כל דרגת חיוב א'‬
‫ממאה‪ ,‬וישייר לדרגת חיוב שלאחריו‪ ,‬והיתרה מהיותר מא' ממאה‪ ,‬לאחר שכ"א‬
‫לקח א' ממאה כנצרך‪ ,‬יהיה לתרומה גדולה‪.‬‬
 ‫‪ | 152‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לאח"כ עיקר התיקון בנוסח זה שהוא מחלק את הא' ממאה משאר הט' ועובד באופן‬
‫המועיל ביותר‪ ,‬וכביכול הא' ממאה מתחשב בנפרד‪ ,‬ואם חסר לו שלא תיקן כל‬
‫הפירות‪ ,‬יושלם לאחמ"כ בדיוק‪ .‬ואילו הט' נעשה נסיון לחשבם בנפרד לפי דרגות‬
‫חיובם במדוייק‪ ,‬וחלק העשירי אם יחסר להם הלא ממילא יושלם בהשלמת הא'‬
‫ממאה בסופו בדיוק‪.‬‬
‫הריוח בנוסח זה הוא שלפחות הט' חלקים מעשר ראשון יהיו מדוייקים‪,‬‬
‫לדרגותיהם‪ ,‬דיש חילוק גדול בין הא' ממאה שממילא זורקים אותו‪ ,‬ולא אכפ"ל כ"כ‬
‫להצלת הרבים‪ ,‬אף אם יהיה שאריתו טבל או פטור‪ ,‬כיון שפירותיו מתוקנים ורק‬
‫מעשרותיו מקולקלים [לאחר שתיקן חלק מאה‪ ,‬מכל פרי‪ ,‬או דרגה‪ ,‬שהצליח לפטור‬
‫במע"ר‪ ,‬או במקום שמתאים החשבון‪ ,‬מהדרגות החמורות מהחיוב על חיובם‪ ,‬כדי‬
‫שיתאים אח"כ לפטור הטבול לתרומת מעשר אף מהחמורה ביותר‪ ].‬לבין הט'‬
‫חלקים שאם הם לא מדוייקים הרי הפריש אותם מהחיוב על הפטור‪ ,‬ומעשרותיו‬
‫מקולקלין והט' האלו הלא נאכלים ואינם כאותו א' שנזרק‪ ,‬ונמצא מאכיל טבולים‬
‫למע"ר‪.‬‬
‫ע"כ תוקן שהא' ממאה מתפרש באופן המועיל ביותר דהיינו אם אינו יכול להתפרש‬
‫א' ממאה לפי חשבון כלל הפירות‪ ,‬משום שיש בהם פטורים‪ ,‬או חמורים שאינו יכול‬
‫לפטור‪ ,‬הרי הוא מתפרש א' ממאה לפי חשבון הטבל שבכל דרגה שיכול לפטורסז‪,‬‬

‫סז שאם אין הוא יכול לפטור את כל הפירות‪ ,‬משום שחמורים ממנו או משום שהם פטורים לגמרי‪,‬‬
‫הרי הוא מחלק השאר שיכול לפטור כל דרגה בנפרד ביחד עם החלק שבו שצריך לפוטרם לצט'‬
‫חלקים בכרי‪ ,‬וחלק א' בו‪ ,‬שביחד הם בדיוק א' ממאה‪ ,‬ביחד עם שאר החייבים שיכול לפטור‪,‬‬
‫וכמחלק כביכול מאה פרוסות ולוקח פרוסת חלק א' ממאה מתוכם‪ ,‬לפטור חלק מאה‪ ,‬מתוך כל פרי‬
‫שיכול לפטור‪ ,‬במעשר ראשון‪ ,‬ואח"כ בתרומת מעשר‪[ ,‬לפי חלק ממאה שבדרגת הטבל שיכול‬
‫לפטור ולא לפי גודל עצמו]‪ ,‬והשאר שלא בכלל החשבון הלא נהיה תרומה גדולה משום שהוא‬
‫היותר מא' ממאה‪ ,‬והרי החשבון מתאים בדיוק‪ ,‬ולאלו שאינם אומרים כנוסח החזו"א אלא‬
‫מפרישים תרומה גדולה בנפרד‪ ,‬ואומרים בתחילה היותר מא' ממאה יהא חולין‪ ,‬אותו א' ממאה יהא‬
‫מע"ר וכו' הרי גם הם משיירים היתרה מעל א' ממאה טבל ואינם מכניסים לכלל החשבון‪ ,‬אלא‬
‫שקורים לו יהא חולין‪ ,‬ובחילוקי הדרגות דאורי' ודרבנן‪ ,‬הלא יתחלק אח"כ הא' ממאה לדרגותיהם‬
‫שהרי מתחלק לכלל הפירות‪ ,‬וכ"א יפטור דרגתו‪ - .‬והנה אם היינו מבארים היותר מא' ממאה לפי‬
‫חשבון הפירות‪ ,‬ולא לפי חשבון הטבל‪ ,‬וממילא לא היה נהיה היותר מהתפוח תרומה גדולה‪ ,‬ואח"כ‬
‫בא' ממאה היינו רוצים לחשב לפי מנין הטבל‪ ,‬ולשייר טבל את החלק שלא תיקן בעצמו לפי חשבון‪,‬‬
‫ולא אכפ"ל כיון שממילא נזרק‪ ,‬וכאילו אנו מתנים במפורש שלא יתקן את כל עצמותו‪ ,‬רק כנגד‬
‫חלק מאה שיכול לתקן בהם‪ ,‬ולמשל אם היה שם מאתיים פירות והוציא שנים לתרו"מ‪ ,‬ומאה‬
‫חמורים או פטורים בתערובת‪ ,‬שאינו יכול לפוטרם‪ ,‬הרי רק א' מהם יהא תרו"מ על צט' שבתערובת‪,‬‬
‫ויתקן מאה‪ ,‬ביחד איתו‪ ,‬והשני יצא מכלל החשבון‪ ,‬ואף שאם נאמר שאין בילה ביבש אף בכה"ג‪,‬‬
‫ושני התפוחים שהוציא היו מהמחוייבים כלומר מתוך המאה‪ ,‬הרי זה מסבך את החשבון שנשאר רק‬
‫צט' לפטור וצריך לחלקם למאה פרוסות‪ ,‬שהוא ‪ 0.99‬למע"ר המיועד לתרו"מ‪ ,‬ועל ידו נתקן כל הצט'‬
‫תפוחים שהוא חלק א' ממאה‪ ,‬והרי חלק הצט' שמתוך התפוח האחד‪ ,‬יהא מע"ר המיועד לתרומת‬
‫מעשר‪ ,‬וישאר בו עצמו ‪ 0.1‬ושוב אינו מתאים החשבון שהרי ממ"נ א"א לומר שהוא טבל‪ ,‬שיצא‬
‫מכלל החשבון‪ ,‬שהרי פרסנו גם אותו בכלל המאה פרוסות‪ ,‬ואם לא נצרפו שוב אין החשבון מתאים‪,‬‬
‫כיון שאין כאן צט' תפוחים‪ ,‬אלא צט' פחות ‪ ,0.1‬ואם נצרפו לכלל החשבון ויפטור אף אותו‪ ,‬כאילו‬
 ‫‪ | 153‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ומה שלא יכול לפטור יוצא מכלל החשבון לא בו ולא בפירות‪ ,‬וממילא מתקן כל מה‬
‫דיכול חלק ממאה בכל פרי‪ ,‬או דרגה‪[ ,‬שבחשבון כולל הם עשר אחוז מכל דרגה‬
‫שיכול לפטור] ואילו הט' מתקנים ט' חלקי מאה מכל דרגה ודרגה‪ ,‬וממילא הדרגות‬
‫שתוקן ע"י האחד‪ ,‬יושלם תשעים אחוז שלהם ע"י הט'‪ ,‬ומה שלא תוקן ע"י האחד‬
‫משום שהוא קל מינם‪ ,‬והם אינם בכלל החשבון‪ ,‬יתוקן ט' חלקים שלהם ע"י הט'‬
‫והחלק העשירי יושלם בהשלמות‪ ,‬והוא אף יהיה התרומת מעשר שלהם‪.‬‬

‫היה במקומם של שאר התפוחים‪ ,‬ויהיה כאן ‪ 0.1‬חולין‪ ,‬לפי החשבון‪ ,‬והוא הלא אמר שכל הא'‬
‫ממאה שיש כאן יהא מע"ר‪ ,‬ולא ‪ 0.99‬שבו‪ ,‬והשאר יהא חולין‪ ,‬ואמנם בנוסח דידן אין בזה בעיה‬
‫שהרי פירשנו שהא' ממאה שבטבל ולא שבפירות‪ ,‬שיש כאן יהא מע"ר‪ ,‬וכיון שיש כאן יותר אין הוא‬
‫בכלל החשבון‪ ,‬של הא' ממאה אף שהוא בחשבון של המאה טבל וממילא נשאר חולין‪[ .‬אך צריך‬
‫להמשיך ולחשב לגבי ט' חלקי מעשר ראשון שכיון שהיה רק ‪ 9.9‬מעשר ראשון בכל פרי‪ ,‬וצריך ‪0.99‬‬
‫לתרו"מ‪ ,‬ואף בחלק ה‪ 0.1‬שהוא חולין‪ ,‬יהא בו עצמו חלוקה זו‪ ,‬שיצטרף או לשיירי החולין‪ ,‬או שינתן‬
‫בו מהט' מע"ר לפי החשבון‪ ,‬והא' ממאה יפטור אף אותו] אמנם למפרשים א' ממאה שבחשבון‬
‫הפירות ‪ ,‬שיש כאן‪ ,‬יהא תרומת מעשר צע"ג‪ ,‬בין לגבי הא' וכן לגבי הט' כמותו‪ ,‬וכן צ"ע בכל הפרשה‬
‫שבאה מבחוץ שכן הוא החשבון‪ ,‬דהלא זה כלל פשוט בחשבון‪ ,‬דכל דבר שמתוסף מבחוץ לעולם לא‬
‫יתאים בחשבון‪ ,‬רק אם יצטרף להיות בחשבון הבפנים‪ ,‬וכמה הוא החשבון להוסיף מבחוץ להתאימו‬
‫לבפנים‪ ,‬אי' בירושלמי סוף דמאי‪ ,‬שהוא א' מט'‪ ,‬שהרי בתשעים שרוצה להוסיף מבחוץ הוא עשרה‪,‬‬
‫לי' ממאה‪ ,‬שהם א' מט' של תשעים‪ ,‬והרוצה להוסיף עשרה למאה‪ ,‬הרי צריך להוסיף לפי חשבון זה‬
‫א' מט' של מאה שהוא ‪ 11.11‬שזה כלל גדול שכל מלבר הוא מספר לפני המלגאו‪ ,‬וכגון א' מ ‪10‬‬
‫מלבר הוא א' מט' מלגאו‪ ,‬ואמנם בירושלמי שם בתחילה לא הביאו החשבון מדוייק רק בסופו‪,‬‬
‫ושמא ס"ל דבשיעור קטן זה לא אכפ"ל‪ ,‬וכדאי' בירושלמי‪ ,‬דלב ב"ד מתנה עליהן‪ ,‬וצ"ע דסו"ס‬
‫במספרים גדולים הוא חילוק גדול‪ ,‬ומסתבר שצריך במדויק‪ ,‬ועכ"פ כל הפרשה מבחוץ כן הוא‪,‬‬
‫שצריך א ' מט'‪ ,‬והנה למחשבים א' ממאה לפי חשבון הפירות ואף מתנים שהא' ממאה יפטור‬
‫בתחילה הדרגות החמורות‪ ,‬ולא מחלקים לכל הדרגות שיכול לפטור הרי יש כאן עוד סיבוך בחשבון‪,‬‬
‫מלבד מה שנכתוב לקמן‪ ,‬שכיון שלעולם הא' למע"ר אינו פוטר אלא דרגות החמורות ומטה‪,‬‬
‫(שמלבד שהרי הוא מוציא שלא על דרגתו‪ ,‬ומה שפוטר על דרגה הפחותה ממנה הרי הוא נשאר בו‬
‫פטור‪ ,‬כמפריש מהחיוב על הפטור)‪ ,‬וכיון שכן‪ ,‬למשל אם יש לו שלוש מאות פירות והוציא ג'‬
‫מתוכם‪ ,‬לפטור א' ממאה‪ ,‬והרי ירדו ג' מכלל המאה החמורות ונשארו ‪ 97‬בפירות וא' בתרומת‬
‫מעשר שצריך להפריש ממנו על דרגתו ‪ 0.98‬תרומת מעשר כיון שביחד איתו הם ‪ 98‬והוא הלא אמר‬
‫א' ממאה על דרגתו ומחשיבו כשלם‪ ,‬למרות ש‪ 0.02‬שלו צריך להיות בכלל פירותיו המתוקנים וכנ"ל‪,‬‬
‫וכיון שהוא מחשב שא' ממאה שהוא ג' מכלל הפירות יהיה תרו"מ‪ ,‬הרי מחשיב זה לטבל לפטור את‬
‫הבאים אחריו‪ ,‬ביחד עם השנים האחרים‪ ,‬וזה הרי לא יתכן כיון שהוא סתירה מיניה וביה בחשבון‬
‫שרק מה שמצטרף עמו להחלק למאה יכול ליכלל לא' ממאה‪ .‬וזה בהנחה שהשנים האחרים יכולים‬
‫לפטור המאתיים הנותרים‪ ,‬ואם אין בכוחם למשל לפטור רק עוד מאה הרי יוצא שהא' ממאה‬
‫שהחשיבו לג' הוא למעשה צריך להיות רק ‪ 1‬ועוד ‪ 0.98‬במקום ג' וכיון שנתמעט הא' ממאה שוב‬
‫הט' כמותו ג"כ לא יפטרו בכל הג' מאות כמש"כ החזו"א שם‪ :‬ודו"ק – ובמספרים גדולים מי שרוצה‬
‫לעשות חשבון הירושלמי להפריש מבחוץ לעולם יוסיף א' מט' ויעשה במחשב מדעי החשבון‪,‬‬
‫למשל ל‪ 100‬פירות ורוצה להוסיף מע"ר ומע"ש מבחוץ‪ ,‬עושה =‪ . 100+100\9‬וכן יעשה למע"ש‪,‬‬
‫אלא ששם צריך להוסיף גם על המע"ש עצמו שיעור מע"ר‪ ,‬ויעשה לאחר שהפריש ‪ .22.222‬למע"ר‬
‫ומע"ש‪ .‬יוסיף = ‪ 11.11+11.11 \9‬ויוצא ס"ה ‪.123.4567901243567‬‬
 ‫‪ | 154‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וממילא גם האחד ממאה מושלם‪ ,‬שמה שלא תוקן ע"י האחד ממאה משום שהיה‬
‫קל מינם‪ ,‬יתוסף בהשלמות‪ ,‬ונמצא בין הא' ממאה ובין הט' מדויקים להפליא לפטור‬
‫כל דרגותיהם‪.‬‬
‫ואין לחשוש למש"כ מרן החזו"א בסוף סימן‪....‬שהרי לגבי הדרגות הם מתחלקים‬
‫לדרגותיהם‪ ,‬וכן לגבי הפירות שפטורים לגמרי‪ ,‬כיון שלא אמרנו כמותו‪ ,‬א"כ לא‬
‫מתפרש שהא' ממאה שבפירות מתחלק לחלקים לפי מה שפוטר בכלל הפירות‪[ ,‬אלא‬
‫מתפרש הא' ממאה שבטבל שבכל דרגה‪ ,‬ומה שלא פוטר את עצמותו בכולו‪ ,‬הלא‬
‫הוא עצמו מתחלק וחלקים שהוא לא תיקן באחרים הרי לא מתקן בעצמו‪ ,‬דיצאו‬
‫מכלל החשבון‪ ,‬ונהיו תרומה גדולה‪ ,‬ואף לא יחשבו בהמשך לחשבון התרו"מ‪ ,‬אלא‬
‫מה שנהיה בו מע"ר כל דרגה על דרגתו] אלא פירשנו שיעבוד באופן של א' ממאה‬
‫מהטבל בכל דרגה שפוטר‪ ,‬וממילא פטר חלק מאה שבכל פרי או מכל דרגה במע"ר‪,‬‬
‫ובודאי אין חיסרון בתרומת מעשר שלו‪ ,‬שיפטור בדיוק עשירית מכל דרגה ודרגה‬
‫הקיים בפירות‪ ,‬כיון שהוא מאית מכל פרי‪ ,‬כפול כמה שיש באותו דרגה ואף שאם‬
‫אין שם מספר עגול ולמשל אם יהיה שם רק שש מכל דרגה הרי הוא פטר רק שש‬
‫מאיות‪ ,‬מתוכם‪ ,‬וזה מתאים לאותה קבוצה ‪ 0.06 = 6 X 0.01‬והוא ממשיך לפטור‬
‫את שאר הדרגות שיכול לפטור לפי חשבון‪ ,‬ופטר עוד‪ ,‬וכל מה שהוא יכול לפטור‬
‫לגביו הוא כדרגה אחת‪ ,‬וא"כ הוא פוטר בסופו של דבר מאה חלקים מכל הפירות‬
‫שיכול לפטור שביחד הם עשר אחוז‪ ,‬ואילו הט' חלקים פוטרים בהם ט' חלקים בכל‬
‫פרי‪ ,‬שביחד הם תשעים אחוז‪ ,‬ולא אכפ"ל מה שהם בתוך עצמם מחולקים‬
‫לדרגותיהם‪ ,‬ואף שהוא יפטור גם דאו' וגם דרבנן‪ ,‬אך כיון שפטר מאית בכל פרי‪,‬‬
‫א"כ לעולם התרו"מ שלו יהיה על מאית שבכל פרי שהוא בדיוק יפטור את העשירית‬
‫מע"ר שבכל פרי‪ ,‬כל דרגה על דרגתו‪ ,‬באופן המועיל ביותר‪.‬‬
‫דבזה שרק נאמר כנהוג בועדות‪ ,‬שהא' ממאה יפטור הדרגות החמורות‪ ,‬לא נרויח‬
‫הרבה באופן שהוא עצמו הקל יותר‪ ,‬לולי ההשלמות שיש לנו בסופם‪ ,‬ולכן תוקן‬
‫נוסח זה שגורם לדיוק בין בט' חלקים ובין בא' שהרי יושלם בדיוק בסופו‪.‬‬
‫ואמנם נוסח זה יש לו מעלות וחסרונות מעל הבאים אחריו‪ ,‬מעלותיו הוא‬
‫שההשלמות באים לאחר הנוסח המושלם שלו‪ ,‬ונמצא שאם יכל לתקן חלק‪ ,‬באופן‬
‫המועיל ביותר ללא השלמות‪ ,‬הרי תיקנם וההשלמות רק יתקנו החלק הנוסף שעדיין‬
‫לא תוקן‪ ,‬משא"כ אם נערב את ההשלמות בתוך הנוסח עצמו כנוסח דלקמן‪ ,‬הרי‬
‫אמנם יתוקן מיד בדיוק יתר ע"י ההשלמות‪ ,‬אך הן הלא פחות מועדפות לנו מטעם‬
‫שעובדים עם ברירה‪ ,‬ועם דברים שבתוך התערובת שעתידין ליזרק‪ ,‬או עם קליפות‬
‫שדרכן ליזרק‪ ,‬או ביטול‪.‬‬
‫מאידך חסרונותיו‪ ,‬לגבי הנוסח הכולל כא' ההשלמות שבא אחריו‪ ,‬שהרי כאן הוא‬
‫מקדים סדר המעשרות‪ ,‬שלאחר שהפריש כבר תרומה גדולה‪ ,‬מע"ר‪ ,‬ותרו"מ‪,‬‬
‫ומע"ש‪ ,‬הריהו חוזר להשלים תרו"ג של הדרגות שעדיין לא פטר‪ ,‬מע"ר של א'‬
‫ממאה‪ ,‬ותרו"מ‪ ,‬של מה שלא פטר אף שכבר הופרש מהן ט' חלקי מע"ר‪ ,‬ומע"ש‬
‫כולו‪ ,‬ומלבד שיש כאן הקדמת הסדר שאמנם הוא מותר בדמאי אך לא בודאי‪ ,‬עוד‬
‫ישנו כאן שינוי בשיעורים לפי הקדמת סדרם‪ ,‬שהרי מע"ר שהקדים לתרו"ג צריך‬
‫להפריש אף על התרו"ג מע"ר‪ ,‬וכו'‬
 ‫‪ | 155‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫נוסח ג‪ .‬הנוסח הקודם אלא שהוא בא עם השלמותיו כא' במקומם‪ .‬מעלותיו לגבי‬
‫הקודם‪ ,‬שהוא מדוייק בין בסדרו ובין בחשבונותיו‪ .‬חסרונותיו לגבי הקודם‪ ,‬שיתכן‬
‫שכבר מיד בתחילתו הוא נצרך לתקן ע"י ברירה‪ ,‬וע"י דבר שעומד ליזרק‪ ,‬או ע"י‬
‫קליפות שדרכן ליזרק‪.‬‬
‫נוסח ד' הוא תיקון השלמה בלבד ע"י ביטול‪ ,‬ומגיע קודם בנפרד‪ ,‬להשלמות‬
‫הנוסחאות הקודמות‪ .‬מעלותיו לגבי הבא אחריו‪ ,‬שהוא רק משלים את מה שחסר‬
‫בקודמים ע"י ביטול‪ ,‬חסרונותיו לגבי הבא אחריו‪ ,‬הוא שוב כנ"ל שאינו מתקן‬
‫בסדר הנכון‪ ,‬הסיבה שלא הקדמנו אותו עם ההשלמות הקודמים לפני הנוסח הכולל‬
‫שלפניו‪ ,‬כיון שאם יש מעלה בכולל לפניו בלא ביטול‪ ,‬עדיף שיגיע אחריו‪.‬‬
‫נוסח ה'‪ .‬הוא נוסח הכולל כל הג' תיקונים ביחד עם הנוסח ההפרשה הקודם כאחד‪.‬‬
‫מעלותיו שהוא מדויק בסדרו ובחשבונותיו‪ ,‬חסרונותיו שיתכן שמיד בראשיתו הוא‬
‫נצרך לברירה‪ ,‬עומד ליזרק‪ ,‬קליפות שדרכו ליזרק‪ ,‬וביטול איסור בתערובת‪ ,‬לאחר‬
‫שנתערב כדי לתקן הרבים בלית ברירה‪ ,‬לעומת הנוסח שבא בנפרד להשלמות‪ ,‬שעשה‬
‫זאת בשלבים שרק מה שלא הצליח לתקן באופן הרגיל תיקן או ע"י ברירה או עומד‬
‫ליזרק‪ ,‬או אם א"א ע"י קליפות‪ ,‬ורק אח"כ ע"י ביטול בתערובת‪.‬‬
‫והנה לגבי היותר מא' ממאה בתחילה‪ ,‬ביארנו במקום אחר שאם עדיף‬
‫לתקנו בתחילה מע"י ההשלמות‪ ,‬מתפרש שאם לא הוציא יותר מא'‬
‫ממאה‪ ,‬בחיוב‪ ,‬שיתפרש לפי הכמות‪ ,‬וממילא לעולם ברישא יתקן כל‬
‫שהוא היותר טבול בצפונו את התרו"ג ושוב יש מיעוט בתרו"מ ומתוקן‬
‫בהשלמות וכנ"ל‪.‬‬
‫ביאור הנידון בלשון תשעה ממאה‪ ,‬או מתשעים ותשעה שבשאר הפירות‪.‬‬
‫הנה לתקן לשון שהט' יוכלו לעבוד בנפרד בלא הא' ולהיות מדוייקים‪,‬‬
‫ומ"מ להשאיר הא' על כנו שיתכן והוא שותף איתם ומשלים אותם‪ ,‬ויתכן‬
‫שהוא מצפה להשלמה‪ ,‬הוא מסובך מאוד‪.‬‬
‫והטעם מפני שאנו רוצים שהא' יפטור אף הקלים ממנו‪[ ,‬או בכל פרי ופרי‪,‬‬
‫או בכל דרגה‪ ,‬או לאחר שפטר כל החמורים שיכול לפטור כדי שיהא מן‬
‫החיוב על החיוב לגבי תרו"מ] משום שלא אכפ"ל בו שהוא מחיוב על‬
‫הפטור‪ ,‬כיון שממילא הולך לאיבוד‪ ,‬משא"כ בשאר המעשר ראשון הלא‬
‫אין אנו רוצים שיפטרו מחיוב על הפטור‪ ,‬כיון שאוכלים אותם‪ ,‬והוה‬
‫מעשרותיו מקולקלין‪.‬‬
‫ולכך אנו רוצים שהט' יעבוד בנפרד לתקן תשעים כל דרגה על דרגתו‪,‬‬
‫ואילו האחד יפטור אף שלא בדרגתו‪ ,‬ומ"מ אין אנו רוצים ששיעור הט'‬
‫יוגדר מכל הטבל‪ ,‬כולל מה שהיה בא' משום ששם לא היה לפי החישוב‬
‫של דרגתם‪ ,‬אלא שלא היה לנו ברירה ופטרנו אף על ידו‪ ,‬ואם נגדיר א'‬
‫ממאה שבכל הטבל יתפרש כולל הטבל שהוא פטר‪ ,‬וזה אינו משום שהוא‬
‫לא פטר דוקא בדרגתו כמו שאנו דורשים מהט'‪ ,‬ואף שאם הא' לא‬
 ‫‪ | 156‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מתאים לפטור הכל‪ ,‬חסר לנו גם בא' ממאה‪ ,‬אך זה הלא נשלים בהשלמה‬
‫ומשא"כ הט' שלא מושלמים בהשלמה וצריך שיהא מדוייקים‪.‬‬
‫והנה דבר זה תלוי לכאורה מה הוא הפירוש א' ממאה שאם הכונה‬
‫כמש"כ לעי ל א' ממאה שבטבל שבכל דרגה שיכול לפטור‪ ,‬והשארית נהיה‬
‫ממילא תרומה גדולה‪ ,‬א"כ החשבון קל טפי‪ ,‬שהוא פוטר חלק ממאה בכל‬
‫מה שיכול לפטור ומה שאינו יכול לפטור הלא הוציאו ממילא מכלל‬
‫החשבון‪ ,‬ואילו הט' פוטרים ט' חלקים ממאה שבכל דרגה ודרגה‪ ,‬ולא לפי‬
‫חשבון הא'‪ ,‬וממ"נ בדרגות שהוא פטר א"כ הם משלימים אותו‪ ,‬ובדרגות‬
‫שלא פטר יושלם בהשלמות‪ ,‬אך אם נפרש א' ממאה שבחשבון הפירות‪,‬‬
‫והוא לא הוציא כראוי משום שחלק מהפירות פטורים‪ ,‬או חמורים ממנו‬
‫שאינו יכול לפוטרם‪ ,‬וא"כ מתפרש שמעורב בו פטור וחיוב דמה שלא פטר‬
‫כנגדו בפירות א"כ לא פטר אף בעצמו‪ ,‬ושוב הט' כמותו ג"כ יתפרשו‪ ,‬לפי‬
‫מה שהוא עשה וזה מסבך את החשבון‪ ,‬וכ"ש אם באנו לחלק אף בדיעבד‬
‫ולכתחילה ולא רק לחשב לפי מה שפוטר בדיעבד‪ ,‬ויתכן שא"א לעשות‬
‫דבר זה כלל במציאות לחלק אף בלכתחילה ובדיעבד ונחשב זאת בסוף‬
‫הדברים אך בהו"א שחשבנו שאפשר לעשות ג"כ זה כ' זה‪.‬‬
‫ובנוסח זה נתחלקו הדיעות בין בני החבורה מה עדיף‪ ,‬לנקוט בלשון של‬
‫הט' כדי לבאר שאם הא' ממאה אינו כראוי בדרגתו בדיוק‪ ,‬אין אלו הט'‬
‫כמותו‪ ,‬אלא הם פוטרים בדרגתם בדיוק‪.‬‬
‫ושמא אפשר לומר שיהא כלשון המועיל ביותר מתוך הג' לשונות דלקמן‪.‬‬
‫א‪ .‬שי' הר' טרייטל לנקוט כלשון זה‪ .‬אותו א' ממאה שיש כאן‪ ,‬כל מין‬
‫על מינו‪ ,‬וכל שנה על שנתו [באופן המועיל ביותר] ועוד תשעה‬
‫ממאה של כל מין‪ ,‬כל דרגת חיוב‪ ,‬כל שנה ‪ -‬כל הפרט כולו [כולל גם‬
‫מה שהבדלתי משאר הפירות] הנמצאים בצד צפונו בשאר הפירות‪,‬‬
‫כל מין על מינו וכל דרגת חיוב על חיובו וכל שנה על שנתו הרי הם‬
‫מעשר ראשון‪.‬‬
‫והרי נקבע רק ט' מע"ר בתוך הכרי במדויק לדרגותיהם‪ ,‬והא' או שהוא‬
‫הופרש או שיושלם‪.‬‬
‫אמנם בנוסח זה עדיין נצרכנו להשלים ע"י מה שהובדל גם‪ ,‬ולכאורה כיון‬
‫שהוא פטר אף שלא בדרגתו‪ ,‬הרי החשיבם כדרגתם כדי לפוטרם והוה‬
‫סתירה מיניה וביה לומר שיצטרפו לשיעור מאה מה שהובדל‪ ,‬ומ"מ רק‬
‫דרגה על דרגתו‪ ,‬דאם בדיעבד פוטר אף שלא בדרגתו מן הקל על החמור‪,‬‬
‫וכ"ש מן החמור על הקל דלכו"ע פוטר אלא שמיקרי קצת מהחיוב על‬
‫הפטור שמעשרותיו מקולקלין בדרגה‪ ,‬וא"כ האיך נצרפו לכלל החשבון‬
 ‫‪ | 157‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫המאה‪ ,‬ונרכיבם אתרי ריכשי שמצד א' לחשבו שאינו כדרגתו לגבי הט'‬
‫ומצד שני לגבי הא' החשבנום כדרגתם‪.‬‬
‫ועוד שאם א' ממאה הוא בחשבון כלל הפירות‪ ,‬הרי תלוי לכאורה אם‬
‫בכוחו לפטור הכל או לאו‪ ,‬שאם בכוחו לפטור הכל‪ ,‬לא אכפ"ל אף אם‬
‫הפירות חלקם פטורים‪ ,‬כיון שהא' ממאה היה לפי חלוקה של כלל‬
‫הפירות ולא הצליח לפטור אלא ‪ 60‬פירות הוא ‪ 0.6‬הרי יוצא שבא' ממאה‬
‫מעורב ‪ 0.4‬טבל כיון שלא פטר לא נפטר‪ ,‬ו‪ 0.6‬מע"ר ואם היינו מחלקים‬
‫לכל פרי ופרי הרי מתאים החשבון‪ ,‬שכשנחלקו ל‪ 60‬הפירות שיכולים‬
‫ליפטר על ידו‪ ,‬יפטר בכל אחד‪ 0.1 ,‬ולא אכפת לן מיתרת הטבל שהרי‬
‫נחלקם לדרגותיהם‪[ ,‬והא' ממאה ממילא נזרק] ואף אם נחלקם לקבוצות‬
‫ולמשל יהא לנו ‪ 8‬פירות מדרגה מסויימת וניתן לה לפי חשבון א' ממאה‬
‫שבכלל הפירות שהוא ‪ , 0.08‬ועתה אנו משלימים לפי ט' חלקים ממאה‬
‫שבדרגה זו ‪ 0.72‬וחסר לנו ‪ 0.08‬גם מתאים החשבון‪.‬‬
‫אך אם הא' ממאה הוא פגום ואינו יכול לפטור הכל ולמשל רק ‪ 0.6‬שבו‬
‫יכול לפטור הפירות ובפירות ישנם מאה שצריך לפוטרם א"כ מתחלק א'‬
‫ממאה שהוא ‪ 0.6‬לכל פרי ‪ 0.006‬לפטור בכל פרי ‪ 0.06‬במקום שצריך‬
‫לפטור בו ‪ 0.10‬ועתה שיבואו הט' להשלים הם ישלימו ‪ 0.09‬ויפטרו ‪ 0.9‬אך‬
‫ישאר חיסרון של ‪ 0.04‬בכל פרי‪ ,‬ולקבוצה שמונה ‪ 8‬פירות ינתן ‪0.048‬‬
‫ואילו הט' חלקים שלהם הוא ‪ 0.09‬לפרי ולכל הקבוצה ‪ 0.72‬והרי נתנו‬
‫‪ 0.768‬במקום ‪ 0.8‬למע"ר‪.‬‬
‫ב‪ .‬שי' הר' בלאכרוסקי לנקוט כלשון זה‪ .‬אותו א' ממאה שיש כאן‪ ,‬כל‬
‫מין על מינו‪ ,‬וכל שנה על שנתו [באופן המועיל ביותר] ועוד תשעה‬
‫ממאה של כל הטבל [היינו גם זה שבשאר הפירות וגם מה שהוציא‬
‫אם יש מה שצריך להשלמה לעשר‪ ,‬באופן שבפנים יש צט' חלקים‬
‫הכי קטנים שאפשר להשלים עם חלק א' בחוץ אף אם זה רק חלק‬
‫קטן ממה שהבדלתי] כל מין‪ ,‬כל דרגת חיוב‪ ,‬כל שנה‪ ,‬הנמצאים‬
‫בצד צפונו בשאר הפירות‪ ,‬הרי הם מעשר ראשון כל מין על מינו וכל‬
‫שנה על שנתו‪ ,‬והט' ממאה הן כל דרגה על דרגתו וא' ממאה הוא‬
‫באופן המועיל ביותר‪.‬‬
‫והנה גם בלשון זה למרות שפירש להדיא בסופו‪ ,‬מ"מ בתחילתו כ' ממאה‬
‫של כל הטבל והוא לכאורה כמצרפו לחשבון‪ ,‬ואם קורים אותו גם טבלו‬
‫אף שהוא שלא בדרגתו והא ראיה מדפטרו‪ ,‬א"כ הוי סתירה מרישא‬
‫לסיפא‪.‬‬
 ‫‪ | 158‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ג‪ .‬שיטת סץ‪ ,‬שעדיף לנקוט בלשון ועוד תשעה מתשעים ותשעה‬
‫שביחד עם עוד א' ממאה הם עשרה ממאה‪ ,‬כשיעור מע"ר הכתוב‬
‫בתורה‪.‬‬
‫וכאומר ועוד תשעה‪ ,‬מתשעים ותשעה פלוס אחד‪.‬‬
‫ומתפרש שאם הפריש הא' ממאה הראוי לפטור את כל הפירות‪ ,‬הרי ט'‬
‫מצט' שוה בח שבון לט' ממאה של הטבל הכולל והרי אמר נוסח מדוייק‪,‬‬
‫וביאר להדיא שאף שהם שוים בחשבון‪ ,‬מ"מ אין הט' עובד בהתחשב לא'‬
‫אלא בנפרד‪ ,‬ומרויח בזה שאם לא הוציא לא' ממאה כראוי וממילא נשאר‬
‫לו יותר מצט' טבל בתוכו והרי אם יחלק את זה לצט' לא יתאים לפי‬
‫החשבון לחלוקה של א' ממאה‪ ,‬לכן כאילו מתנה ומפרש שאם המציאות‬
‫הוא כן‪ ,‬יתפרש הצט' לא בחילוק מתמטי כמחלק חלקי א' מצט' מהטבל‬
‫שנשאר בתערובת‪ ,‬אלא כאומר ט' מחלקי צט' מכל הטבל פלוס א'‪ ,‬של כל‬
‫דרגה ודרגה‪ ,‬שאותו א' של הפלוס הוא או חוץ לכרי או במה שיושלם‪,‬‬
‫ועובד בנפרד‪ ,‬ואילו אנו מתחשבים בנפרד לו לשיעור ט' מצט' שנשארים‬
‫אחריו‪.‬‬
‫ואז יצא שאף אם אנו מרכיבים אותו אתרי ריכשי לומר שמצד א' הוא‬
‫כדרגתם‪ ,‬לגבי הא' ממאה שפטרם‪ ,‬ומצד שני שלא כדרגתם לגבי הט'‬
‫שהם פוטרים רק כל דרגה על דרגתו‪ ,‬מ"מ עדיין החשבון מסתדר משום‬
‫שאנו מחשבים בנפרד מהצט' בלעדי הא' שמוציאים בנפרד‪ ,‬אף שהוא‬
‫מצטרף לשיעור הי' ממאה הכתוב בתורה‪.‬‬
‫בדומה למה שאמר בתחילת הנוסח שהא' ממאה מתפרש כאילו חילקנו‬
‫הכרי לצט' בפנים ועוד א' בחוץ‪.‬‬
‫שאין הכונה דוקא לחלוקה מתמטית‪ ,‬של מה שנותר כאן לצט'‪ ,‬אלא צט'‬
‫שביחד עם עוד א' ממאה הם עשרה ממאה‪ ,‬כשיעור מע"ר הכתוב בתורה‪,‬‬
‫אלא שלא רצינו לכתוב ט' כמותו‪ ,‬ולא ט' ממאה‪ ,‬שאם הא' ממאה חסר‬
‫בו עדיין‪ ,‬דשמא לא הוצאנו מכל חיוב בשוה‪ ,‬לא יתפרש אף בט' של מע"ר‬
‫כמותו ויחסר‪ ,‬אלא הט' הם מדוייקים‪ ,‬בפ"ע‪ ,‬לפטור חיוב מע"ר הנצרך‬
‫בשאר תשעים החלקים‪ ,‬ואילו חסר לא' ממאה לפטור הי' שלו‪ ,‬נשלימו‬
‫בהשלמות‪.‬‬

‫שאי אפשר לנקוט ט' ממאה שלא יתפרש ט' ממאה הנשארים‪ ,‬מלבד הא'‪,‬‬
‫שיתכן שהוא א' מיא'‪.‬‬
‫וכן א"א לנקוט ט' ממאה הכולל את הא'‪ ,‬שלא יתפרש דוקא לפי הא'‬
‫שהופרש כמותו‪ ,‬שיתכן שהוא חסר וממילא מחסיר אף את חשבון הט'‪.‬‬
 ‫‪ | 159‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואמנם מתפרש ט' ממאה הכולל צט' ועוד א' הדומה להם‪ ,‬ולאו דוקא‬
‫אותו א' שהפרשנו‪ ,‬שלא יתפרש דוקא לפי הא' שהופרש כמותו‪ ,‬שיתכן‬
‫שהוא חסר וממילא מחסיר אף את חשבון הט'‪.‬‬
‫ואי אפשר לנקוט ט' ממאה של כל הטבל‪ ,‬כיון שיש כאן דרגות שונות של‬
‫טבל וזה כל מה שבאנו לתקן‪ ,‬וכשאומר ט' ממאה של הטבל לא הגדיר את‬
‫הכמות כלל‪ ,‬שכל טבל יש לו כמות אחרת‪ ,‬והוא אפילו לא משוה זאת‬
‫בחשבון לאותו א' ממאה שיש כאן שנוכל להבין על מה הוא מדבר‪.‬‬
‫ואף שגם אותו א' ממאה הלא אין אנו יודעים מהו‪ ,‬שהרי התרומה גדולה‬
‫לקחה יתרתו‪ ,‬ואין לנו מושג כמה בו תרומה גדולה וכמה טבל‪ ,‬מ"מ ביחס‬
‫לשארית הפירות הוא מוגדר מאוד‪ ,‬שלעולם לא יתכן שהוא יותר גדול‬
‫מכל מה שהפריש‪.‬‬
‫וכן א"א לנקוט ט' ממאה של כל דרגת טבל משום שכיון שאנו מרכיבים‬
‫אתרי ריכשי שמצד א' הוא אותו דרגה של הטבל לגבי הא' ממאה ומצד‬
‫שני הוא לא אותו דרגה א"כ יתפרש שוב שאנו מצרפים את המאה‬
‫משניהם וזה כל מה שבאנו לתקן שלגבי הט' יחשבו בנפרד בלא לחשב‬
‫האיך הסתכל עליו הא' ממאה אם הוא אותו דרגה‪ .‬ודו"ק כי הוא ענין‬
‫נפלא ועמוק מאוד להצלת הרבים מכל התערובת הנמצאים‪.‬‬

‫והנה עלינו להאריך מדוע פסקנו להקדים תיקוני ההשלמה לנוסח אף‬
‫שיתכן שיהיה בזה עבירה על דיני קדימה למעשרות‪ ,‬מאשר להקדים את‬
‫הנוסח הכולל שיש בזה סדר מדוייק‪ ,‬אך יתכן ויוקדם ברירה‪ ,‬קליפות‪,‬‬
‫וביטול‪ ,‬שהנה העבירה על סדרה קדימה היא איסור בלבד אך בדיעבד מה‬
‫שעשה עשוי‪ ,‬ולא יגרום למכשול הרבים‪ ,‬כמש"נ בהמשך‪ ,‬משא"כ הקדמת‬
‫הענין השני שיכול להביא מכשול לרבים‪ ,‬באכילת טבלים ועדיף לן הצלת‬
‫הרבים מאשר חשש שמא יעבור על סדר קדימה‪ ,‬והראיה שהרי התירו‬
‫להקדים בדמאי‪ ,‬וא"כ ה"ה בנידו"ד שאיירי לאחר הפרשה ראשונה‬
‫כנוסח חזו"א‪ ,‬א"כ אף אם חוששים שיש תערובת‪ ,‬הלא התיקונים עשויים‬
‫רק להציל הרבים ועדיף לן הצלת הרבים מאשר חשש לעבירה על סדר‬
‫קדימה‪ ,‬ובפרט שלאח"כ אומר הנוסח של הסדר כראוי‪ ,‬ואומר שאם זה‬
‫יותר טוב מהקודם יחול זה ולא הקודם‪ ,‬וממילא לא עבר על סדר‬
‫הקדימה שהרי מדין לתקוני שדרתיך יחול השני ולא הראשון אם הוא‬
‫עדיף‪.‬‬
 ‫‪ | 161‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואמנם יש לנו לדון ששליח שהקדים האם יש בזה חיסרון בשליחות‬

‫לתקוני שהרי סו"ס תיקן כראוי אלא שעבר איסור ואם הוא עבר האיסור‬
‫ולא המשלח א"כ מה אכפ"ל למשלח שהשליחות תמשיך‪.‬‬
‫ואמנם שאין שליח לדבר עבירה‪ ,‬אך זה רק אם השליחות היה לדבר‬
‫עבירה אך כאן שהשליחות היה לתקן לו הכרי‪ ,‬אלא שהוא הקדים הסדר‬
‫יש להסתפק האם נתבטלה השליחות‪ ,‬דהלא אם ודאי שנתבטלה א"כ היה‬
‫מקום לומר שכבר אין נפ"מ הסדר‪ ,‬אך גם על זה יש לטעון שהרי הקדמנו‬
‫שכל הלתיקוני שדרתיך הוא גם באחוזי תיקון להצלת הרבים לעומת מה‬
‫שלא יעשה כלל‪ ,‬ולא רק באופן כולל אם עשה כראוי‪ ,‬וממילא אם יש בזה‬
‫עדיפות תיקון בסדר הקודם עדיף הוא על המאוחרים‪.‬‬
‫ושאלנו את פי מורינו הגאון ר' נתן קופשיץ והכריע כהאי‪ ,‬להקדים נוסח‬
‫ההשלמות בנפרד‪ ,‬לנוסח המסודר הכל כאחד‪.‬‬

‫והנה ענין שלא רצינו לעשות בשום אופן תנאי קודם הפרשה ראשונה כדי‬
‫שלא להכניס את כל הענין דהפרשה למצב של אין ברירה לחזו"א ולא‬
‫יחול כלום‪ ,‬וכן למ"ד יש ברירה‪ ,‬ל"מ כה"ג דהוי כנבקע הנוד‪ ,‬וכן‬
‫במוצרים המבושלים‪ ,‬לא שייך שיתברר לאחר שכבר פלטו טעם הטבל‬
‫באחרים‪ ,‬ויהיה מכשול לרבים‪ ,‬רק בשביל להציל אותם יחידים‬
‫שמפרישים בביתם‪ ,‬ואפשר שגם להם לא יועיל שיגיע להם תערובת‪,‬‬
‫משא"כ לאחר תיקונינו יגיע לכולם מאה אחוז מתוקן ‪ ,‬ובפרט שהענין‬
‫שלנו הוא הצלת הרבים ולא היחידים‪ ,‬וכמו שהארכנו בקונטרס תנאי‬
‫במעשרות‪ ,‬ובפרט שלאחר כל התיקונים וההשלמות שלנו הלא ממילא אין‬
‫מצב שיגיע ליחיד משהוא שעוד לא מתוקן‪ ,‬אלא שהוא היה יכול‬
‫לכתחילה לעשר בביתו מכל פרי ופרי ולעשות התיקון באופן יותר מועיל‪,‬‬
‫אך היות וממילא אין כמעט כאלו אנשים שמעשרים מכל פרי ופרי‪ ,‬עדיף‬
‫לן לתק ן הענין לכל הרבים‪ ,‬באופן היותר מועיל‪ ,‬וזה יתקן אף לאותו‬
‫יחיד‪ ,‬דלאחר מעשה אין נפ"מ איך תוקן‪ ,‬שכבר תוקן‪ ,‬מאשר לעשות תנאי‬
‫ולגרום לחשש של ביטול כל המעשרות‪.‬‬
‫ועכ"פ לאחר כל נסיונותינו אם עדיף כלפי שמיא שלא נעשה הלא ממילא‬
‫הוא בטל מדין לתקוני וכו'‪ ,‬ואם הוא חל סימן שהיה עדיפות בו על‬
‫ביטולו‪ ,‬ולמה נבטל אותו ע"י שנכניסו למצב של ברירה‪.‬‬
 ‫‪ | 161‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואמנם נשאר לנו לדון האם לעשות תנאי בנוסח שני קודם ההשלמותסח‪,‬‬
‫שאם יש איזשהו חיסרון במה שאנו אומרים‪ ,‬ויגיע ליד חבר שמעשר מכל‬
‫פרי ופרי‪ ,‬שהוא לא יהא בכלל המעשרות‪ ,‬והחיסרון בזה שהלא שמא יגיע‬
‫לו אותו חלקים שאנו צריכים להשלמת הרבים‪ ,‬ועדיף לן הרבים על‬
‫היחיד‪ ,‬ואף אם נימא שיהיה באופן היותר רצוי לפני בורא עולם‪ ,‬הלא‬
‫הכנסנו זה למצב של ברירה‪ ,‬שהרי הדבר מתלי תלי וקאי אם יגיע ליד‬
‫חבר שמעשר מכל פרי ופרי והוא ברירה ועדיף לן להשאירו בלא מצב‬
‫ברירה‪.‬‬
‫והנה עלינו לדון בדיני הקדימה באופן דידן‪.‬‬

‫והנה כל הנידון של הראב"ד והרמב"ם בפ"ה ממתני' דתרומות פ"א‬

‫והר"ש והרמב"ם בפיה"מ לא קשור לכאורה לנידו"ד לדעת רוב‬
‫הפוסקים‪.‬‬
‫דהם איירי באופן שאינו טבול ממש לתרומה גדולה כ"א לשיטתו‪,‬‬
‫דלרמב"ם איירי כפשוטו שכבר פטרו‪ ,‬ולראב"ד כיון שכבר ניתן ממנו‬
‫תרומת מעשר‪.‬‬
‫משא"כ באופן דידן שלאחר מירוח שהוא חייב בתרומה גדולה‪ ,‬ודאי‬
‫אפשר להפריש לאחר מע"ר קודם תרו"מ כמש"כ הראב"ד כיון שהוא‬
‫עדיין חייב בתרו"ג‪ ,‬והרמב"ם לא איירי בזה אלא בפטור מתרומה גדולה‬
‫ממש כמש"כ להדיא בפי' המשנה החדש במהדורא בתרא‪.‬‬
‫ולראב" ד שאחר המע"ר אפשר להפריש תרו"ג ולא אחר תרו"מ והנה‬
‫אצלינו הדרגה הזאת שמפרישים ממנה תרו"ג בהשלמות היא לא הופרשה‬
‫ממנה תרו"מ עדיין כיון שלא היה בהפרשה שהבדלנו שאילו היה עשירית‬
‫מילימטר הראשונה של תרומה גדולה‪ ,‬היה לוקחה‪ ,‬וא"כ כל מה שיכול‬
‫להיות שהופרש מזה מע"ר וזה אפשר לכו"ע להפריש תרו"ג וזה מדוייק‬
‫ברמב"ם ממה שלא כ' שאף בלא הופרש לא תרו"ג ולא תרו"מ א"א‬
‫להפריש תרו"ג וסתם רק שאל הפריש תרומתו‪.‬‬
‫וכן הביא המלאכת שלמה והתוי"ט ממהדו"ב דהרמב"ם‪.‬‬

‫סח שכאן הוא יותר קל מתנאי קודם הפרשה ראשונה‪ ,‬כיון שלאחר הפרשה כתיקונה‪ ,‬מקבל דין‬
‫דמאי‪ ,‬ובדמאי יש ברירה‪ ,‬וכן אמרי' בילה‪.‬‬
 ‫‪ | 162‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ונראה דאילו זכה מרן החזו"א לראות מהדו"ב דהרמב"ם היה מפרש‬
‫כפשוטו‪.‬‬
‫ואין שום סברא לומר שהרמב"ם בא לחדש שגם אם לא נתן תרו"ג צריך‬
‫ליתן תרו"מ קודם ואח"כ תרו"ג שהרי זה מקדים תרו"מ לתרו"ג וקאי‬
‫בלאו‪ ,‬וכמו שהק' בשערי אמונה‪ ,‬ועוד שאין סברא שלא יוכל להפריש‬
‫ממע"ר שלו רק משום שיש תערובת תפיסת כהן‪ ,‬בתרומת מעשר‪ ,‬משום‬
‫שהוא ממילא ישלים לכהן אח"כ התרו"מ‪.‬‬
‫וכן הכהן שניתן לו יתכן שישלים מזה תרו"מ שכבר נתחייב‪.‬‬
‫והמ"ל עצמו כ"כ רק לאחר שנתן תרומת מעשר‪.‬‬
‫וכ' שאין הפרש בין הרמב"ם לראב"ד‪.‬‬
‫והנה פי' דברי הר"ש בהקדימו בשבלים שכיון שכל עוד שלא תרום תרו"מ‬
‫עדיין לא נפטר מתרו"ג ממילא יכול להפריש עדיין תרו"ג דהקדימו‬
‫בשבלים הפוטר הוא התרו"מ‬
‫והנה ברמב"ם תרומתו משמע תרו"מ ואילו לא היה מופרש גם תרומה‬
‫גדולה ויש כאן חידוש עצום שא"א להפריש על של אחרים אף שאפשר‬
‫להפריש על עצמו ולכאורה כיון שחיטה א' פוטרת כל הכרי יפריש חיטה‬
‫א' ויפטור הכל ועכ"פ יחול על חיטה א' ואיך אפ"ל שבדיעבד לא הוי‬
‫תרומה ואין לומר לסוברים דא"א להפריש על חיוב ופטור כ"א דהלא כאן‬
‫הוא חייב וחייב אלא שהוא דין ממוני‪ ,‬וכיון שמותר שוב אין כאן חיסרון‬
‫ממוני לגבי החיטה א'‪.‬‬
‫וע"כ שפי' הרמב"ם כפיה"מ החדש שמדובר שפטור מתרומה גדולה‬
‫וכגירסא שגורסים בכ"מ לתרומת מעשר וע"כ כן הוא הגירסא מדסיים‬
‫שם דחולין גמורים‪.‬‬
‫ואם עדין לא הופרש תרו"ג אינו חולין גמורים וכן במהרי"ק דתרומה‬
‫גדולה כבר ניטלה ור"מ פ"ג הכ"א ומה שסיים המהרי"ק שכיון שאינו‬
‫טבול לתרומה גדולה‪.‬‬
‫וכן סים הרדב"ז ומיהו דברי הראב"ד על שהקדימו בכרי ויש עדין בו‬
‫תרומה גדולה אבל רבינו מפרש מתני' כפשטה‪.‬‬
‫והמ"ל כ' ורבינו ג"כ כפי מה שפי' מרן דבריו ההוא מסכים לדברי‬
‫הראב"ד דרבינו מיירי ג"כ בשהקדימו בכרי שאז הוא טבול לת"ג אבל‬
‫תרו"מ ניטלה ממנו כראב"ד‬
 ‫‪ | 163‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הרי שבי' ג"כ שרק משום שניטלה תרו"מ אך בלא ניטלה תרו"מ אלא‬
‫מע"ר יכול להפריש תרו"ג וכראב"ד‬
‫וכ"כ התוי"ט מכח פ"ג דפירות הטבולים לת"ג תורמין מהן‪.‬‬
‫ומה שהק' המ"ל על הר"ש כ"כ לתרץ שבהקדימו בשבלים אינו לא פטור‬
‫ולא חייב בתרו"ג כל שעדיין לא הפרישו ממנו תרומת מעשר והפוטר ממש‬
‫הוא התרומת מעשר‪ ,‬ועד אז חשיב כלפני מירוח שלא נתחייב בתרומה‬
‫גדולה אך עדיין לא פטר ולכך כ' הר"ש שאפשר להפריש על מקום אחר‬
‫משא"כ אחר תרו"מ שכבר נפטר‪.‬‬
‫ומה שסיים המ"ל לבאר דברי הרמב"ם בפיה"מ מה"ג י"ל שאחר שנתגלה‬
‫לן מהדו"ב לית לן בה כיון שמתאים עם הרמב"ם ביד החזקה וכפי‬
‫שפסקו ג' גדולי מפרשי הרמב"ם ה"ה הכ"מ המהרי"ק והרדב"ז‪.‬‬
‫ואמנם בחזו"א דמאי סי' ד' ס"ק יח' יט' כ' דלראב"ד א"א להפריש‬
‫משהשיירים על אחרים כיון שהם כבר אינם טבולים לתרו"מ ורק‬
‫מהמע"ר אפשר וא"כ בנידו"ד צריך להפריש התרו"ג דוקא מדרגה שעדין‬
‫לא תיקנה ע"י ט' חלקי מע"ר אך מ"מ י"ל שכיון שאצלינו תיקן רק ט'‬
‫חלקים הרי חלק העשירי שלא תוקן ועדיין טבול לתרו"מ ולמע"ר‬
‫ולתרו"ג‪ ,‬ומלבד זה כבר כ' שיהא מהטבל הנצרך לתרומה גדולה‪ ,‬ומתפרש‬
‫לכאורה כ"א לפי שיטתו שאם הלכה כראב"ד שצריך להפרישו דוקא‬
‫מהמע"ר ולא מהשיירים כיון שכבר נפטרו מתרו"מ‪ ,‬יתפרש כן‪ ,‬ואם‬
‫ההלכה כבי' החזו"א ברמב"ם שצריך להפרישו דוקא מהשיירים יתפרש‬
‫כן‪.‬‬
‫ואמנם כבר כתבנו דגם לחזו"א באופן דידן אינו נפ"מ כלל דכל ענין‬
‫הרמב"ם בפיה"מ קמא‪ ,‬הוא רק משום חיסרון ממון כהן‪ ,‬שכיון שמיועד‬
‫לתת תרומת מעשר לכהן‪ ,‬א"א להפרישו על פירות אחרות‪ ,‬אך על פירות‬
‫עצמם אפשר‪ ,‬וכמש"כ הרמב"ם שם להדיא שיפריש תרומת מעשר ואח"כ‬
‫יתן תרומה גדולה‪ ,‬הרי שאין חיסרון בטבלו לתרו"ג‪ ,‬וכן במקום שאין‬
‫טענה לכהן כגון שהוא ספק לכאורה יהא אפשר‪ ,‬שאין כאן חיסרון בטבל‬
‫אלא בגזילת ממון כהן‪.‬‬
‫הגדרת ברירה‬
‫ברירה הוא מסברא‪ ,‬יסודו דבר שיתברר לאח"ז שאנו אומרים שכבר‬
‫אפשר לו שישתמש עם כח זה העתידי בפועל כיום‪.‬‬
‫אך ענין שלא יתברר לעולם אינו ענין לברירה דגרע טפי דמה"ת שנוכל‬
‫לברור‪ ,‬דבר שאין שום אפשרות בעולם לברר והתוס' שכ' האי סברא אין‬
 ‫‪ | 164‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לדקדק שהמ"ד שחולק ס"ל דבכה"ג נמי יש ברירה‪ ,‬דהם כ' דבר שאברר‬
‫בודאי‪ ,‬והכונה לשלול דבר שאפשר יתברר אך אינו ודאי שיתברר ושעבוד‬
‫רק על הצד שיתברר לבסוף אך דבר שבבירור לא יתברר לעולם ודאי גם‬
‫לשיטתם מיגרע מברירה‪.‬‬
‫והנה כפי שאנו אומרים שיהיה באופן המועיל ביותר ודעת הגר"י בויאר‪,‬‬
‫שהמועיל ביותר הוא שהתרומת מעשר יפטור תחילה החמורות שבו‬
‫למע"ר‪ ,‬אך הוא כ' זאת על ודאי טבל ויש להסתפק מה הראוי במקום‬
‫ספק‪.‬‬
‫והנה נשאר עלינו לברר אם מה שהא' ממאה ינסה לפטור הדרגות‬
‫החמורות ביותר ממע"ר‪ ,‬כדי שיהיה התרו"מ החמור ביותר לאח"כ הוא‬
‫סתירה למה שאח"כ יושלמו כל דרגה על דרגתו‪ ,‬דלכאורה ענין מה‬
‫שלוקחים מטבל ודאי או מהחמור מינה ומפרישים מן החמור על הקל‪,‬‬
‫לכאורה הוא מתקן רק חלק עשירי מהמע"ר ואת התרו"מ‪ ,‬אך שאר הט'‬
‫חלקים הוא עדין לא יתקן אם לא נחלקם לדרגותיהם כפי שעשינו בנוסח‬
‫הב' ואף אם נאמר כל דרגה על דרגתו אך נשלב זאת עם הא' ממאה‬
‫כשנאמר כמותו וכדומה לכאורה לא יהא כאן תיקון שכיון שאמרנו כמותו‬
‫כל דרגה על דרגתו‪ ,‬מתפרש שאותו שיעור שהיה בא' ממאה הוא יהא‬
‫השיע ור בכל דרגה על דרגתו‪ ,‬ובאופן שלוקח מהחמור יותר‪ ,‬הרי למשל‬
‫אם הא' היה א' ומחצה מדרגת החיוב החמורה‪ ,‬אלא שפוטר מהחמור על‬
‫הקל‪ ,‬אף דרגה הפחותה מינה‪ ,‬יש להסתפק האיך יתפרש הכמותו של הא'‬
‫ממאה בצירוף אמירת כל דרגה על דרגתו‪.‬‬
‫ואם למשל יהיה להיפך שהפריש מחציתו מהקל יותר או שרק מחציתו‬
‫חיוב הרי הט' של כל דרגה יהיו רק מחציתם‪ ,‬וממילא נמצא שבמקום‬
‫לעשר ט' חלקים מע"ר הפרשנו רק ארבע ומחצה‪ ,‬ולומר השאר ודאי הוה‬
‫קלקול שהרי אם יש לו רק מחצית בא' ומאה הרי הוא יקבע שהשאר‬
‫מע"ר יהיה בתוך התערובת ובסופו יפריש תרו"מ רק על המחצה ונשאר‬
‫טבול לתרו"מ ארבע ומחצה חלקים בתערובת‪.‬‬
‫ואין ברירה אלא להפריד הט' חלקים כמש"כ מהא'‪ ,‬שיעבוד בנפרד‪ ,‬והא'‬
‫לתקן בנפרד בהשלמה‪ ,‬שאז יוצא מדוייק לכאורה לכל דרגה ודרגה‪ ,‬ואף‬
‫שבאופן שהא' ממאה היה חמור פטר אף מהחמור על הקל‪ ,‬מ"מ לגבי מה‬
‫שפטר כלומר עשר אחוז דמע"ר‪ ,‬הרי נפטר כראוי‪ ,‬ואילו הט' שפוטרים ט'‬
‫יפטרו באופן היותר מועיל כל דרגה על דרגתו‪ ,‬לפי מה שנשתייר בפירות‬
‫מכל דרגה ודרגה‪ ,‬ולמשל אם היה מהדרגה חמורה ביותר ‪ 12‬בשאר‬
‫הפירות הרי עשר מהם נפטר ע"י הא' ממאה שהופרש למע"ר על החמור‬
‫ביותר‪[ ,‬ולכאורה זה לא משנה עם זה עשר פירות נפרדים‪ ,‬ונשאר תשעים‬
 ‫‪ | 165‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שעוד לא תוקנו למע"ר‪ ,‬או שזה עשר מתוך השנים עשר בתוך הדרגות‬
‫הפירות החמורות‪ ,‬או שזה עשר חלקים מתוך המאה חלקים שבכל פרי‬
‫ופרי‪ ,‬שהרי בהמשך יושלם כל התשעים חלקים שעדיין לא הופרש מהן‬
‫מעשר ראשון‪ ,‬ואמנם יתכן שהם יהיו בפירות אחרות‪ ,‬ויתכן שישולמו‬
‫באותם פירות‪ ,‬אך לגבי התרו"מ אין זה משנה שהרי הוא בסופו של דבר‬
‫פוטר אכל העשר שיופרשו למעשר ראשון‪ ,‬והלא אפשר להפריש אף‬
‫ממע"ר על מע"ר אחר] ועוד שנים‪ ,‬יתחלקו לצט' חלקים‪ ,‬ועוד חלק א'‪,‬‬
‫שביחד הם מאה‪ ,‬וט' מתוך הצט' יתוקן השתא כל דרגה על דרגתו‪ ,‬וחלק‬
‫עשירי שבהם אם עדיין לא תוקן משום שאי אפשר להפריש יושלם אח"כ‬
‫בהשלמות‪ ,‬אף שלגבי התרומת מעשר הרי יפטור אח"כ כל מה שיכול‬
‫לפטור מהפירות מדין מן החמור על הקל‪ ,‬וא' פוטר מאה אם הוא הכי‬
‫חמור‪ ,‬אין בזה סתירה מה שט' חלקים מתוכם יתוקנו מע"ר שלהם‬
‫בנפרד‪ ,‬ויושלמו לא' ממאה‪ ,‬אם הם יכולים‪ ,‬שהרי אם דרגה א' הרי הוא‬
‫מצטרף לט' ואין צריך אלא השלמת ט' חלקים‪.‬‬
‫ואמנם יש מקום עיון ממש"כ מרן החזו"א בדמאי סי' ו' ס"ק כ'‪ .‬דלעולם‬
‫כשמפריש אחת מעשר אותה האחת מצטרפת לתשע הנשארות לפטור את‬
‫עצמה ולפטור את השירים ונמצא דעשירית מן המעשר הוא מעשר על‬
‫עצמו ותשע עשיריות הן מעשר על התשע‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫ואמנם זה לגבי מה שפוטר אותו א' שפוטר את עצמו ואת ט' הנותרים‪ ,‬אך‬
‫התשעים הנותרים שיפטרו שאר הט' ע"ז לא כ' מרן האיך מתחלק אם‬
‫בכמות פירות נפרדת‪ ,‬או בכמות בכל פרי ופרי‪ ,‬או באיכות‪.‬‬
‫והנה צ"ע על מש"כ מרן שהרי קי"ל כשמפריש מן החיוב על הפטור [או מן‬
‫החמור על הקל אם יש קפידא בדרגות] שמעשרותיו מקולקלין‪ ,‬ששאר‬
‫הט' חלקים שצריך לפטור את האחרים הרי לא פטר שזה מהחיוב על‬
‫הפטור‪ ,‬וכיון שכן נשאר הוא עצמו בדרגתו תשע חלקים שבו חולין‪ ,‬שלא‬
‫היה לו מה לפטור ומעורב בתוך האחד הזה טבל וחולין מעורבין זב"ז‪,‬‬
‫ואילו לדברי מרן שהרי תשיעית פטרה את עצמה היה צריך להיות מעשר‬
‫וחולין מעורבין‪.‬‬
‫ולדברי מרן אף בתרומת ממעשר צריך להיות כן שעשירית תפטור את‬
‫עצמה ותשע עשיריות תפטור את האחרים‪.‬‬
‫וכיון שכן אילו הפרשנו שלא מאותו דרגה הרי עשירית שתפטור עצמה‪,‬‬
‫אלא שתשע עשיריות לא יפטרו אחרים‪.‬‬
‫וע" כ צ"ל שאף לדברי מרן מוגבל החלוקה דוקא אם פוטר את האחרים‪,‬‬
‫שאם אינו פוטר את האחרים הרי לא מתחלק לי' עשיריות‪ ,‬אלא לחלוקה‬
 ‫‪ | 166‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אחרת שהרי אין החשבון מתאים‪ ,‬שאם יש רק עוד ד' חלקים כמותו‪ ,‬הרי‬
‫מחצה רק נפטר‪ ,‬וא"כ במקום להתחלק שעשירית תפטור עצמו‪ ,‬ועוד‬
‫ארבע עשיריות יפטור האחרים וישאיר מחציתו חולין‪ ,‬הרי מתחלק רק‬
‫לה' חלקים‪ ,‬והרי הרבה בתרו"מ‪ ,‬שהרי נתן עשרים אחוז לעצמו ועוד‬
‫עשרים אחוז‪ ,‬לכל א'‪ ,‬וא"כ הרבה אף לעצמו‪ ,‬שנתן לו כפול‪ ,‬ושוב במקום‬
‫לתרום על עצמו‪ ,‬הפריש כפול ושוב הוא מעורה טבל וחולין שהרי מחציתו‬
‫לא פטר אחרים‪ ,‬ונשאר שאף לא פטר עצמו‪.‬‬
‫ויש לדייק זה מדברי מרן שכ' שמצטרפת לתשע הנשארות‪ ,‬ולמה לה‬
‫להצטרף‪ ,‬אף בלא להצטרף אפשר לעשות כן‪ ,‬שהעשירית תפטור עצמה‬
‫ושאר החלקים שבו יעבדו בנפרד לפטור מה שיכולים‪ ,‬וע"כ שמצטרף‬
‫ומתלי תלי כ"א בחשבון המצטרפים לו‪.‬‬
‫ולפי"ז יש לידון בנידו"ד האם בכלל שייך להפריד הט' כשאין אותו דרגה‬
‫בכל דרגה‪ ,‬כמו הא' ממאה‪ ,‬או שהוא חייב לעבוד כאחד‪.‬‬
‫דדילמא כשמפריש י' פירות מע"ר אין הכונה שמתפרש שמפריש כל אחד‬
‫מעשר ראשון בנפרד‪ ,‬על י' פירות‪ ,‬אלא כל העשר כאחד‪ ,‬על כל המאה‪.‬‬
‫דאם עובד על כל אחד בנפרד אם כן למה כל אחד שמרבה במעשרות הרי‬
‫הוא מעשרותיו מקולקלין‪ ,‬נימא שהחשבון המתאים עבד בנפרד ופטר את‬
‫עצמו בעשיריתו‪ ,‬והשאר נשאר בו נשאר חולין משום שלא היה צריך‬
‫לפטור את הנצרך לו לחשבון‪.‬‬
‫וע"כ צ"ל שכיון שמפריש עשרים אחוז ואומר שזה מעשר ראשון‪ ,‬הרי‬
‫אמר במפורש שרוצה מעשר ראשון בכל העשרים ולא בעשר שבתוכם‪ ,‬לפי‬
‫חשבון הנצרך‪.‬‬
‫ואמנם יש לדון שזה הכל קורה משום אמירתו אך במפרש להדיא שיעבוד‬
‫כל אחד בנפרד אין בזה חיסרון שיעבוד בנפרד‪ ,‬ולא יהיה באמת‬
‫מעשרותיו מקולקלין אלא יפטור עצמו לגמרי‪ ,‬והשאר יפטור מה שיכול‬
‫לפטור ויהיה חולין מעורב בו ולא טבל‪.‬‬
‫והנה יש ללמוד מדינא שאפשר לפטור ממעשר על מעשר אחר‪ ,‬ובשלמא‬
‫ששניהם מע"ר באותו דרגה‪ ,‬א"כ יוצא שלוקח א' ופוטר רק ט' ומתאים‬
‫החשבון שהט' מצטרף לא' ופשוט‪ ,‬ואם רוצה לפטור עשר הלא ע"כ צריך‬
‫להוסיף עשירית לא' שבא לפטור איתו‪ ,‬וכן לעולם שאל"כ ישאר עשיריתו‬
‫אינו מעושר‪ ,‬וא"כ ע"כ שתמיד צריך להוסיף והחשבון מתאים‪.‬‬
‫אמנם אם אפשר להפריש תרו"מ מא' טבל שלא הופרש ממנו מע"ר‪ ,‬על‬
‫מע"ר אחר‪ ,‬אף שהחשבון אינו מתאים שאינו מצטרף לתשע הנותרים‪,‬‬
 ‫‪ | 167‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שהרי הוא אחד עשר יחדיו‪ ,‬ואף אם יפטור קודם את מע"ר דעצמו הרי‬
‫הוא עשר ועשירית מע"ר‪ ,‬ואינו צריך א' אלא א' ועשירית לתרו"מ‪.‬‬
‫וכן להיפך אם הפריש מע"ר קודם תרומה גדולה והחשבון אינו מתאים‬
‫כ"כ שמפריש ממנו תרומה גדולה וממעט שיעור עשירית החייבת בתרומת‬
‫מעשר‪.‬‬
‫וכן אם מעשר שני קדם למעשר ראשון‪ ,‬הרי מפריש‬
‫ואם נסיק שצריך לעולם הצטרפות ואף במפרש שיעבוד בנפרד אם צריך‬
‫לא מהני‪ ,‬א"כ לא שייך בכלל ארכביה אתרי ריכשי מה שניסינו לחלק בין‬
‫הט' לא' שכל אחד יעבוד בנפרד‪ ,‬אלא אם הא' לא פטר‪ ,‬שאז הט'‬
‫מצטרפים עם הא' של ההשלמה‪ ,‬ולא עם הא' של התרומת מעשר‪ ,‬אך אם‬
‫הא' פטר אף בדיעבד שלא על דרגתו‪ ,‬א"כ אין הט' יכולים לעבוד בנפרד‬
‫על דרגתם‪ ,‬רק בהצטרפות איתו‪ ,‬לפי חשבון מה שעשה בדיוק‪ ,‬ולא שייך‬
‫כל דרגה על דרגתו בכלל שכיון שהא' לא היה בדרגתו הרי החשבון אינו‬
‫מתאים ולא שייך שהט' יעבדו על דרגתם‪.‬‬
‫ונחשב את זה בחשבון להדיא לעיני הקורא ונקח קודם מספר המתחלק‬
‫במאה‪ ,‬ובדרגותיהם‪ ,‬דלמשל אם יש לנו מאה תפוחים שיש בהם ‪ 5‬דרגות‬
‫שונות‪ ,‬כלומר עשרים מכל דרגה‪ ,‬והפריש א' מהם לא' ממאה מע"ר‬
‫שאח"כ יהיה תרו"מ על כל המאה ונתחיל לחשב מה יקרה כאן‪.‬‬
‫ויש כאן ו' דרכים שצריכים לחשב אפי' בחשבון קל זה‪ ,‬ועדיין אנו אוחזים‬
‫באמצע החשבון דלקמן‪.‬‬
‫והנה אם הא' הוא הכי חמור שבכל ה‪ 5‬דרגות ויתנה שיפטור את הדרגות‬
‫החמורות במע"ר קודם‪ ,‬כדעת הגר"י בויאר‪ ,‬הרי הא' פטר עשרה מתוך‬
‫עשרים החמורות שצריך לפוטרם‪ ,‬ונשאר עשר מדרגה החמורה ועוד‬
‫שמונים מתוך שאר הד' דרגות‪ ,‬והנה הט' צריך לפוטרם‪ ,‬ואם אומר שהט'‬
‫ממאה שבכל הטבל שבדרגה זו יפטור כל דרגה על דרגתו‪ ,‬אז אין שום‬
‫חיסרון‪ ,‬ולמשל אם נחלק הט' לדרגותיהם הרי הי' הנותרים שעדין לא‬
‫נפטרו מהדרגה חמורה הרי תשע עשיריות שבאחד החמור יפטור ט'‬
‫מתוכם‪ ,‬וישאר א' שלא תוקן שיושלם בא' ממאה שבהשלמה‪ ,‬ואפילו אם‬
‫נפרש ט' כמותו של הא' א"כ אם הא' ממאה היה יכול לפטור כל הפירות‪,‬‬
‫א"כ החשבון ג"כ מתאים‪ ,‬וכל החיסרון הוא במקום שהא' לא התאים‬
‫לפטור כולם‪ ,‬והט' מתפרשים כמותו‪.‬‬
‫ואם אומר שהט' כמותו שמתפרש ממאה לפי הכמות שבכל הטבלים‪ ,‬או‬
‫שבכל הפירות‪[ ,‬כיון שאין שום הכרח שכל המאה טבל] ולאו דוקא‬
‫שבדרגה זו יפטור כל דרגה על דרגתו במע"ר‪ ,‬ולא אומר באופן המועיל‬
 ‫‪ | 168‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ביותר‪ ,‬ומתפרש שבכמות לעולם יהא ט' נוספים מע"ר לפטור תשעים‪,‬‬
‫אלא שיתחלק איזו לפטור לפי דרגותיהם‬
‫ויתכן שכיון שהא' ממאה מתפרש לפי א' ממאה שבכל הטבלים ולא‬
‫שבכמות הפירות‪ ,‬וממילא אין החלוקה כלל לפי מאה תפוחים‪[ ,‬כיון שאין‬
‫שום הכרח שכל המאה טבל] אלא אם היה מעורב שם חמישים פטורים‪,‬‬
‫הרי הא' ממאה הוא מחצה‪ ,‬והט' כמותו הם ארבעה ומחצה אם אומר‬
‫שהט' כמותו שמתפרש ממאה לפי הכמות שבכל הטבלים‪ ,‬ולאו דוקא‬
‫שבדרגה זו יפטור כל דרגה על דרגתו במע"ר‪ ,‬ולא אומר באופן המועיל‬
‫ביותר‪ ,‬ומתפרש שבכמות לעולם יהא ט' נוספים שהם ארבע ומחצה‬
‫לפטור מע"ר כל דרגה על דרגתו‪ ,‬והנה נשאר לנו י' מדרגה החמורה‬
‫שעדיין לא נפטרו ממעשר ראשון‪ ,‬כיון שהא' ממאה פטר רק עשר‪ ,‬והרי‬
‫מתחלק הארבע ומחצה לפוטרם‪ ,‬והם צריכים הלא לפטורם ט' חלקים‬
‫שהם תשיעית תפוח ועוד עשירית תפוח בהשלמות לאח"כ‪.‬‬
‫ואם הא' ממאה היה מהקלות שאינו יכול לפטור החמורות‪ ,‬עכשיו נחשב‬
‫ממ"נ אם דרגה קלה אינה פוטרת החמורה‪ ,‬אפי' בדיעבד כלבושי שרד‪,‬‬
‫א"כ ממילא לא הופרש עליה לא מעשר ראשון ולא תרומת מעשר‪ ,‬ושניהם‬
‫יהיו בהשלמות‪ ,‬וא"כ אין בזה אין שום חיסרון‪ ,‬שמפריש עתה מהם ט'‬
‫חלקים ואח"כ בהשלמות עוד א'‪ ,‬ומתאים החשבון‪ ,‬כיון שמעולם לא‬
‫הופרש עליהם‪ ,‬אך אם בדיעבד התרומת מעשר יכולה לפטור אף החמורות‬
‫מינה בדרבנן‪ ,‬א"כ לא שייך כלל לחלק שאר הט' חלקים מהחשבון של‬
‫הא' ממאה שיעבוד בנפרד‪ ,‬ולעולם הוא צריך להצטרף עם הא' ממאה‬
‫בחשבון‪ ,‬שאל"כ יהיה כאן חיסרון אחר שאף שמדין תרומת מעשר יכול‬
‫לפטור כל הדרגות‪ ,‬החמורות ממנו‪ ,‬וא' מספיק הרי גם למאה‪ ,‬ואם יש‬
‫פחות לא אכפ"ל דמעשרותיו מקולקלין שהרי ממילא הולך לאיבוד‪ ,‬אך‬
‫יש כאן חיסרון אחר שהרי התרומת מעשר אינו מתוך המעשר ראשון שלו‪,‬‬
‫שהמעשר ראשון נפרד והופרש בדרגתו כל דרגה על דרגתו‪ ,‬ולא יוכל‬
‫לפוטרו‪ ,‬כיון שהוא תרומת מעשר שלא היה ממעשר ראשון שלו‪ ,‬ואם‬
‫התרומת מעשר יוכל לפוטרו א"כ הוא תרו"מ שפוטר קודם מע"ר‪ ,‬ואמנם‬
‫אם הוא פוטר אותו א"כ יתכן שמחשב איתו חד דרגה וא"כ שוב מצטרף‬
‫עם הט' וא"כ אין הט' צריכים השלמה רק של ט' וא"כ לא שייך כלל‬
‫מושג לפי דרגתם‪ ,‬שלעולם הם צריכים להתחשב לפי הא' ממאה‪.‬‬
‫לפטור תשעים‪ ,‬אלא שיתחלק איזו לפטור לפי דרגותיהם‬

‫ולמשל אם נחלק הט' לדרגותיהם הרי הי' הנותרים שעדין לא נפטרו‬

‫מהדרגה חמורה או שיפטר בהם תשע עשיריות בכל אחד וישאר תשע‬
 ‫‪ | 169‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫עשיריות שבהם טבול למע"ר‪ ,‬שבאחד החמור יפטור אותם‪ ,‬וישאר ט'‬
‫ועוד‬
‫וא"כ ממ"נ אין בפיתרון של הגר"י בויאר פיתרון שהרי אם בדיעבד חל‬
‫אם כן חשיבי אותו דרגה לעולם‪ ,‬ולא צריך לומר שתחילת המעשר ראשון‬
‫יהיה על החמורות באותו א' ממאה‪ ,‬רק שרוצה לעשות זאת לכתחילה‬
‫במקום שמפריש מן החמור על הקל‪ ,‬אך בדיעבד הלא זה לא משני ולעולם‬
‫יפטור אח"כ התרו"מ שלו את כל המאה‪.‬‬
‫ואם לא הוציא מה שיכול לפטור בדיעבד אין בזה שום פיתרון שלא יכול‬
‫לחול על החמורים‪ ,‬ונמצא רק מקלקל שאומר זאת‪ ,‬שבלא אמירתו היה‬
‫פוטר לכה"פ את הקלים שיכול לפטור והשתא שאינו יכול לפטור‬
‫החמורים‪ ,‬א"כ הוא מתנה שמפריש מן הפטור על החיוב‪ ,‬ובלא לומר‬
‫כלום היה מפריש מהחיוב על החיוב לכה"פ בדרגות הקלות‪.‬‬
‫‪ | 171‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 171‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬
‫השלמות ותיקונים‬

‫נוסח למעשרים במקומות סיטונאים‬

‫אשר בו יתוקן הכל‪ ,‬אף למקרה שרח"ל קרה תערובת ללא ידיעה‪.‬‬
‫לאחר אמירת כנהוג נוסח החזו"א‪ ,‬באופן‬
‫המועיל‪ ,‬ובו יתוקן כל המכשולות שיכולות‬
‫לימצא‪ ,‬מפטור על החיוב‪ ,‬או מדרגותיהם‪,‬‬
‫כמבואר בקונטרס דרגות חיוב בתרו"מ‪.‬‬

‫והנה כל זה נכתב בדיעבד להצלת הרבים כל‬

‫עוד שלא יתוקן מה שנתבאר בקונטרס לעשר‬
‫בשדה עצמה‪.‬‬

‫יו"ל להצלת הרבים‬

‫ע"י אגודת החברים‪.‬‬
‫כסלו תשס"ט‬
 ‫‪ | 172‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫א‪ .‬בעל הפירות ישכור החצר בכסף‪ ,‬מבעל הקרקע‪ ,‬או משלוחו‪ ,‬ליום א'סט‪ ,‬ויזכה על ידה בכל הפירות מדאורי'‪[ ,‬ואם לא‬
‫שייך יעשו בקנין אגב כדלקמן] לאח"כ ימנה כל פעם את המשגיח להפריש עבורו‪ ,‬ואם יכול לתת מינוי שליחות בכתב‬
‫לעולם ש"ד‪ ,‬אף לדשלבל"ע‪.‬‬
‫ב‪ .‬כדאי להקדיםע ‪ ,‬המטבע הגדולה שאני מחלל עליה אם לא נשתייר בה מקום לששה עשר פרוטות‪ ,‬הרי אני מחלל היא‬
‫וחומשה מלבד ד' פרוטות הח מורות שבה‪ ,‬על פרוטה ורביע‪ ,‬במטבע הקטן שמצורף לה‪ ,‬ואם היא כבר מלאה ואין לה‬
‫מקום‪ ,‬הרי תוקדם היא ותחולל היא וחומשה על פרוטה ורביעעא במטבע הגדולה‪ ,‬ולאח"כ יחולל הגדולה עליה כנ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬יעבור על כל הרשימה עם המשקל‪ ,‬לבדוק כמה הפרישו‪[ ,‬אותו מין ממקומות שונים יפריש בנפרד] ולעולם יפריש‬
‫יותר מהנצרך‪ ,‬מהנסיון‪ ,‬אם מעשר מן המוקף‪ ,‬כדאי לבדוק לאחר ההפרשה ולסמן בוי כל מה שנזרק לפח‪.‬‬
‫ד‪ .‬אם מעשר דבר שיש חשש שכבר מעושר‪ ,‬כדאי לומר קודםעב‪ ,‬אם יש כאן מעשר שני יהו מחוללין על ד' פרוטות‬
‫במטבע זו‪ ,‬ואם הוא שוה פחות מד' פרוטות יהא מחולל על מעות הראשונות‪.‬‬

‫יקח יותר מא' ממאה מכל מין ומין‪ ,‬וממקומות המסופקים או‬
‫המעורבים‪ ,‬יקח מטבל הודאי‪[ ,‬או מהחמור מינה עליהם]‬
‫ויאמר‪.‬‬
‫עג‬
‫לתיקון הטבלים‬ ‫כל לשוני יתפרש באופן המועיל ביותר‬
‫עד עה‬
‫להצלת הרבים‪ ,‬על פי דין תורה ותקחז"ל ‪. ,‬‬

‫סט שאם ישכחו לחזור ולהקנות יופקע ממילא אחר יום א'‪.‬‬
‫ע אף שאנו מחשבים בכל פעם שההפרשה תפסה לכל היותר ששה עשר פרוטות‪ ,‬וכשמתמלא‬
‫לחשבון זה אנו מחללין אותו על מטבע אחר ומשמידין אותו ככפו"פ‪ ,‬מ"מ שמא טעה בחשבון ולא‬
‫נותר‪ ,‬או ששכח‪ ,‬או שאחר חילל על זה‪ ,‬ועוד כיון שהבאנו עיצה בסופו לכל דרגות חיוב ללא גבול‬
‫וחוזר חלילה‪ ,‬לכ ן כדאי לעולם להקדים זה‪ .‬ולקחת מטבע חדש בכל פעם לא כדאי משום שצריך‬
‫מעות הראשונות‪.‬‬
‫עא וכאן לא החמרנו על ה' פרוטות‪ ,‬דדילמא אין מקום ליותר מפרוטה ורביע‪.‬‬
‫עב דיש חשש שמא נשאר מע"ש בפירות שלא נתחלל כראוי‪ ,‬ומה שיוציא לתרו"מ‪ ,‬שמא הוא‬
‫המע"ש – וכשמקדים מרויח דאף אם יוציא זה לא' ממאה‪ ,‬הלא יכול אח"כ לעשותם אף תרו"מ אם‬
‫הפרישו מהם רק מע"ש‪ ,‬כירושלמי‪ ,‬וכנפסק ברמב"ם פ"ז ממעשר‪.‬‬
‫עג ואקדים הקדמה עיקר הבעיה בתרו"מ בסיטונאות‪ ,‬שיתכן תערובת‪ ,‬ושמא לא הפריש לתרו"ג‬
‫ותרו"מ שיעורי החיוב כראוי‪ ,‬מהדרגות החמורות שבפירות אלא דרגות הקלים מינם‪ ,‬והנה אם קל‬
‫לא פוטר החמור כלבושי שרד‪ ,‬לזה לכאורה אין תיקון בכל נוסח שיהיה‪ ,‬כיון שחסר לי במציאות‪,‬‬
‫וצריך לתקן במציאות ולא במילים [וכ' ע"ז עצה בהמשך] ואמנם אפשר לתקן לחלקים כדלקמן‪,‬‬
‫ולכך עדיף להקדים שיחול באופן המועיל ביותר להצלת הרבים מאיסור טבלים‪ .‬ובנוסח עצמו לא‬
‫לפרש כלום‪ ,‬לא כל דרגה על דרגתו וכו' וממילא מתקן היותר והא' ממאה‪ ,‬באופן המועיל ביותר‬
‫שיכול לתקן‪[ ,‬וחוסך בזה גם מה שחשש החזו"א שלא יפריש מע"ר מדרבנן על הדאו' ולהיפך‪ ,‬ולכך‬
‫תיקנו אחרים על דרגתו‪ ,‬שהרי פירש להדיא שיהא באופן המועיל] שאילו מפרש למשל כל דרגה על‬
‫דרגתו הרי הוא מגרע שמקפיד שיופרש דוקא מדרגה על דרגתו וזה הרי יתכן דלא הוציא‪ ,‬וממילא‬
‫לא תיקן‪ ,‬ולא פירש שיהני באופן המועיל ביותר‪ ,‬ולמשל אם הקל פוטר הדרגות הקלים שבחמור‪,‬‬
‫וביותר דהלשון דרגה על דרגתו נראה שמקפיד אף לאידך גיסא‪ ,‬שלא יחול מהחמור על הקל‪ ,‬אלא‬
‫דוקא מדרגה על דרגתו‪ ,‬ולכן עדיף לומר באופן המועיל ביותר ולסתום בנוסח כדלקמן‪ – .‬ואמנם כל‬
‫זה במפריש ביבש‪ ,‬אך בדבר לח דיש בילה‪ ,‬ויש כל הדרגות‪ ,‬שם אפשר לפרש כל דרגה על דרגתו‪.‬‬
‫עד ואף שיש לפעמים שצריך לעשות או לפרש אף באופן דליעבד איסורא קלילא כדי להציל הרבים‪,‬‬
‫גם זה נתכונו לכלול בתקחז"ל‪ ,‬שאין לפרש שיתקן הרבים דוקא בצורה שמתאים עם הדין ותקחז"ל‬
‫הכללית לכתחילה‪ ,‬אלא הוא כשני ענינים שעושה בצורה שהכי מועילה להצלת הרבים‪ ,‬עפ"י דין‬
‫תורה ותקחז"ל‪ ,‬שבמקום שיכול להתפרש כדין לכתחילה יתפרש‪ ,‬ובמקום שצריך לפרש כדי להציל‪,‬‬
‫יתפרש כנצרך‪.‬‬
 ‫‪ | 173‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫נוסח הפרשת תרומות ומעשרות א' עפ"י החזו"א‬

‫הנוסח הקצרעו לספק טבל‬
‫כל ההפרשות תרומות ומעשרות‪[ ,‬בודאי‪ :‬יברך קודם‪ ,‬גם על פדיון מע"ש‪ ]:‬וחילול מעשר‬
‫שני ונטע רבעי‪ ,‬יחולו כמו שכתוב בנוסח זה כדת‪.‬‬
‫נוסח הקצרעז לודאי טבל‬
‫כל ההפרשות תרומות ומעשרות יחולו כמו שכתוב בנוסח זה כדת‪.‬‬
‫[יברך על פדיון מע"ש‪ ]:‬וימשיך‪ ,‬וחילול מעשר שני ונטע רבעי יחולו כמו‬
‫שכתוב בנוסח זה כדת‪.‬‬
‫בטבל ודאי יברך‪ :‬ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו‬
‫במצותיו וציונו להפרישעח תרומות ומעשרות‬

‫נוסח הארוך‬
‫פא‬
‫[ה]יותר מאחד ממאהעט שיש כאןפ הרי הוא תרומה גדולה בצד‬

‫עה לגבי תרו"ג אם אי אפשר לנקוט שיעור כל שהוא‪ ,‬הרי קבענו שיעור לכל שהוא במקום שלא‬
‫פירשנו‪ ,‬שמתפרש כאן‪ ,‬עשירית מילימטר מעוקבת [היינו מידת נפח ולא צורה‪ ,‬וכלשון בנ"א‪ ,‬וכן‬
‫לקמן]‪ ,‬ואם צריך שיתחלק לפטור לפי דרגותיהם‪ ,‬הרי שיעור זה מתחלק כפי הדרגות שצריך‪.‬‬
‫עו אם חושש שיתבלבל כשאומר הנוסח הארוך יכול להקדים ולומר קודם הקצר ואח"כ הארוך‪.‬‬
‫עז אם חושש שיתבלבל כשאומר הנוסח הארוך יכול להקדים ולומר קודם הקצר ואח"כ הארוך‪.‬‬
‫עח בדרך אמונה תרומות פ"ב הט"ז כ' כן לפי הרמ"א דלעולם אין לחלק בינו לשליח‪ ,‬וממילא מברך‬
‫לעולם להפריש‪ ,‬וצין בצה"ל אות תכב' רמ"א ביו"ד סי' רסה' ס"ב וסי' שה' ס"י וכמו שביאר הגר"א‬
‫שם בסי' שה' שאין חילוק בין אחרים‪ ,‬וכיון שנהגינן עפ"י התוספתא דלהפריש‪ ,‬אין מחלקים בין ע"י‬
‫שליח‪ ,‬ושכ"כ בקונטרס הגר"ז שפירא עפ"י מרן החזו"א‪ ,‬וזה דלא כרמב"ם שחילק‪ ,‬ודלא כמנח"י‬
‫בח"ו‪ ,‬ויעוי' בארוכה מש"כ בקונטרס נוסח הברכה לאחרים‪.‬‬
‫עט ומתפרש הא' ממאה השוה בכמותו לא' מצט' שבשאר הפירות‪ ,‬וכאילו חילקנו הנשאר לאחר‬
‫תרו"ג לק' חלקים‪ ,‬צט' בכרי וא' בידו‪ ,‬והיינו היותר מאותו אחד ממאה שישאר לאחר הפרשת‬
‫התרו"ג‪ ,‬הוא יהא התרו"ג [חזו"א]‪.‬‬
‫פ שיש כאן‪ ,‬הכונה מה שהבדלתי להפרישו לתרומה גדולה ותרו"מ‪ ,‬משאר הפירות‪ ,‬ואף אם עומד‬
‫במקום אחר‪ ,‬וכן לקמן‪.‬‬
‫פאחזו"א‪ ,‬עפ"י ירושלמי דצפונו לבד יכול להתפרש רביע שבצפון‪ ,‬ונמצא מעורב טבל וחולין‪ ,‬ואם‬
‫התרו"ג רבה‪ ,‬יבטל החולין‪ ,‬ותו לא יהני לתרו"מ‪.‬‬
 ‫‪ | 174‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫צפונו כל מין על מינו [וכל שנה על שנתו]פב‪.‬‬

‫אותו אחד ממאה שיש כאן [באופן המועיל ביותר]‬
‫ועוד תשעה חלקים כמותו‪ ,‬בצד צפונופג של הפירות כל מין על‬
‫מינופד [וכל שנה על שנתו] הרי הוא מעשר ראשוןפה‪.‬‬
‫אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון עשוי תרומת מעשר כל‬
‫מין על מינו [וכל שנה על שנתו]פו‪.‬‬
‫ומעשר שני בדרומו‪ .‬כל מין על מינו‪[ .‬וכל דרגת חיוב על דרגתו‪,‬‬
‫וכל שנה על שנתו]‬
‫[אם מעשר לח או דבר חריף או שהיה חם יאמר‪ :‬למעט אם יש בליעות החייבות שיחול מעשרותיהן על‬
‫הבעין‪ ,‬של הדרגה החמורה מינה‪].‬‬
‫במעשר שני ודאי יברך‪ :‬ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר‬
‫קדשנו במצותיו וציונו על פדיון מעשר שני‪.‬‬
‫אם מחלל במטבע שלו על פירות של חבירו יאמר‪:‬‬

‫פב ובלא לפרש כאן‪ ,‬מתפרש באופן הכי מועיל לתיקון הטבלים כפי שהקדמנו‪ ,‬ולא פירשנו כאן‪,‬‬
‫משום שאנו צריכים שהתרו"ג יחול באופן המועיל ביותר אף לתרו"מ‪ ,‬ולא רק לתרו"ג‪ ,‬ולמשל אם‬
‫הקל אינו פוטר החמור מינה‪[ ,‬ואין כאן מספיק לכל דרגה על דרגתו בשוה לתרו"ג ותרו"מ‪ ,‬לצאת‬
‫י"ח הלבושי שרד] הרי אם יש כאן כדרגה החמורה ביותר שבפירות‪ ,‬הרי שיעור עשירית מילימטר‬
‫מעוקבת מינה בתרו"ג פוטר כל הדרגות אף הקלים מינה‪ ,‬ואם אין הרי הוא פוטר כל מה שיכול‬
‫לפטור‪[ .‬ואף לחו"ב הלא שיעור זה יכול להתפצל לחלקים לפי הנצרך לדרגותיהם] וממילא אף‬
‫היותר מא' ממאה מתפרש באופן הכי מועיל לתיקון התרו"ג והתרו"מ‪ ,‬ולמשל אם יש דרגות שונות‬
‫וצריך כל שהוא מהחמורה לתרומה גדולה‪ ,‬כדי לפטור כל הדרגות‪ ,‬ואילו השאר מהדרגות החמורות‬
‫אם אין בשוה בא' ממאה לכל דרגה של הפירות על דרגתו הלא עדיף להשאיר לתרומת מעשר‬
‫שיספיק לו השיעור לפטור הקל ממנו‪ ,‬ומתפרש היותר מא' ממאה שהוא מורכב‪ ,‬שיעור עשירית‬
‫מילימטר מעוקבת מהדרגה החמורה הנצרכת לתרו"ג‪ ,‬ואילו השאר מתחשבן לפי הראוי לתרומת‬
‫מעשר לכל הדרגות חיוב כפי מה שנצרך‪ ,‬לפי הסדר‪ ,‬ומה שישאר לאחר חלוקת א' ממאה באופן‬
‫המועיל ביותר‪ ,‬ויתכן שהוא מהדרגות הקלות ביותר שצריך אותם פחות לתרומת מעשר‪ ,‬הוא יהא‬
‫שארית היותר מא' ממאה לתרו"ג‪ ,‬ואף שכל שהוא מהחמורה כבר פטר כל התרומה גדולה מ"מ הרי‬
‫א פשר להוסיף עד שיעור עין יפה בב"א‪ ,‬משא"כ אם נפרש כאן כל דרגה על דרגתו הרי הוא מקלקל‪,‬‬
‫דנמצא מקפיד ודילמא אין לו דרגות אלו ולא הפריש כלל וכנ"ל‪ ,‬ואנו רוצין באופן המועיל‪ ,‬ושנה על‬
‫שנתו אינו יכול לקלקל כיון שממילא אף בדיעבד אינו פוטר שנה על חברתה‪ ,‬ולאחר כל זאת אם‬
‫עדיין חסר משהוא לתרומה גדולה במין או בדרגה החמורה יושלם בהשלמות לאחר נוסח ב'‪.‬‬
‫פג ואם גם בצפונם מעורב פטור וחיוב‪ ,‬יחול דוקא בצד צפון של טבלם‪ ,‬וצפונם קאי רק על שאר‬
‫הפירות ולא על א' ממאה שהוא כולו למע"ר‪.‬‬
‫פד ומתפרש באופן המועיל ביותר למשל כל דרגה על דרגתו‪.‬‬
‫פה כאן אם רוצה יכול להקנותם ללוי ולהפריש מטעמו בשליחותו תרומת מעשר‪ ,‬אך יעוי' מש"כ בזה‬
‫בארוכה שבנידו"ד א"צ‪.‬‬

‫פו וכאן אין צריך לפרש באופן המועיל‪ ,‬שכבר נתפרש לעיל‪ ,‬לגבי המעשר ראשון שלו‪ ,‬והלא אמרי'‬
‫אותו א' ממאה‪.‬‬
 ‫‪ | 175‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וכל המעשר שני שבכאן מחולליןפז‪ ,‬על ד' פרוטות במטבע זו‪.‬‬
‫[ואם המטבע של בעל הפירות‪ :‬יאמר וכל המעשר שני שבכאן מחוללין‪ ,‬הן‬
‫וחומשן על ה' פרוטות במטבע זו‪].‬‬

‫ואם נשאר מע"ש ממין או דרגת חיוב שאין בו שוה ד' פרוטות יהא‬
‫מחולל על מעות הראשונות‪.‬‬
‫[ואם המטבע של בעל הפירות יאמר יהא מחולל הן וחומשן על מעות הראשונות‪].‬‬
‫ואם צריך מעשר עני יהא מעשר עני בדרומו כל מין על מינו‪[ .‬וכל‬
‫דרגת חיוב על דרגתו]‬
‫ואם הוא רבעי יהא מחולל על ד' פרוטות במטבע זו‪.‬‬
‫[ואם המטבע של בעל הפירות יאמר ומחוללין הן וחומשן על ה' פרוטות במטבע זו]‬

‫ויקנה החצר בכסף‪ ,‬לר' מנחם זוסמן הלוי‪ ,‬או להרב הכהןפח‪ ,‬בקנין‬
‫חצר‪ ,‬ויזכו בפירות מע"ר‪ ,‬בכל מקום שהם‪.‬‬
‫ואח"כ יקנה בחזרה את החצר מהלוי [כדי שלא ישאר שלו בפעם‬
‫הבאה]‪.‬‬
‫אם אין החצר משתמרת לדעת בעלים‪ ,‬או שכבר הוציאו הפירות‬
‫מהחצר כגון שהורידו מהמשאית למקום ציבורי וכו'‬
‫יכול המשגיח לקבל פרוטה מא' ותמורת זה להשכיר לו טע"ט‬
‫בפתח ביתו‪ ,‬ואגב זה להקנות לנצרך הפירותפט‪.‬‬

‫לאחר הפרשה ראשונה אומר אם עדיין לא תיקנתי כל השיירים‬

‫כראוי‪ ,‬משום שלא היה בהיותר ובא' ממאה‪ ,‬הראוי לפטור וכדו'‪,‬‬
‫אם עדיף לומר הנוסח דלקמן‪ ,‬ולתיקוני שלחוני ולא לעוותי‪ ,‬הריני‬
‫מפריש מחדש‪ :‬ואומר ‪.‬‬
‫נוסח הקצר לתיקונים‬
‫כל ההפרשות תרומות ומעשרות וההשלמות וחילול מע"ש ונ"ר‪,‬‬
‫יחולו כפי הכתוב בנוסח זה לפי הסדר‪ ,‬כדת‪.‬‬

‫פז הער' הר' טרייטל‪ ,‬להפיכת הסדר‪ ,‬עפ"י דקדוק‪ ,‬ומונע טעות‪ ,‬והוא ענין נפלא ועמוק מאוד‪.‬‬
‫פח ואם מזכה לכהן‪ ,‬יכול לזכותו אף התרומות‪ ,‬ויתקיים בזה מצות נתינה דאו' אף שבזה"ז ממילא‬
‫הולך לאיבוד‪ ,‬כיון שבתרומה טמאה‪ ,‬יכול להנות בשעת ביעורו‪ ,‬כגון ליתנם לבהמתו אם ירצה‪ ,‬וכן‬
‫בתרומת חו"ל יכול להאכילו לטהור מטומאת גופו‪.‬‬
‫פט במקבל שליחות בטלפון מבעל הפירות הקודם‪ ,‬להקנותם לבעל הפירות העכשוי‪.‬‬
 ‫‪ | 176‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫נוסח הארוך‬
‫צב‬
‫היותר מאחד ממאהצ שיש כאןצא הרי הוא תרומה גדולה בצד‬
‫צפונו כל מין על מינו‪ ,‬וכל שנה על שנתוצג‪.‬‬

‫צ ומתפרש הא' ממאה השוה בכמותו לא' מצט' שבשאר הפירות‪ ,‬וכאילו חילקנו הנשאר לאחר‬
‫תרו"ג לק' חלקים‪ ,‬צט' בכרי וא' בידו‪ ,‬והיינו היותר מאותו אחד ממאה שישאר לאחר הפרשת‬
‫התרו"ג‪ ,‬הוא יהא התרו"ג [חזו"א] ומתפרש באופן המועיל ביותר למשל אם החשבון אינו תואם‬
‫ואין הא' ממאה יכול לפטור בשום אופן חלק מהפירות‪ ,‬כיון שהם פטורים‪ ,‬או חמורים ממנו‪ ,‬הרי‬
‫יתפרש א' ממאה שבטבל של כל דרגה‪ ,‬לפי הכמות שיכול הא' ממאה לפטור בכל דרגה‪ ,‬והיותר‬
‫יהיה בו תרומה גדולה כדי שיתאים החשבון לקמן‪ ,‬ואילו שאר הטבל שאינו יכול לפטור יושלם‬
‫בהשלמות‪.‬‬
‫צא שיש כאן‪ ,‬הכונה מה שהבדלתי להפרישו לתרומה גדולה ותרו"מ‪ ,‬משאר הפירות‪ ,‬ואף אם עומד‬
‫במקום אחר‪.‬‬
‫צב חזו"א‪ ,‬עפ"י ירושלמי דצפונו לבד יכול להתפרש רביע שבצפון‪ ,‬ונמצא מעורב טבל וחולין‪ ,‬ואם‬
‫התרו"ג רבה‪ ,‬יבטל החולין‪ ,‬ותו לא יהני לתרו"מ‪.‬‬
‫צג ובלא לפרש כאן‪ ,‬מתפרש באופן הכי מועיל לתיקון הטבלים כפי שהקדמנו‪ ,‬ולא פירשנו כאן‪,‬‬
‫משום שאנו צריכים שהתרו"ג יחול באופן המועיל ביותר אף לתרו"מ‪ ,‬ולא רק לתרו"ג‪ ,‬ולמשל אם‬
‫הקל אינו פוטר החמור מינה‪[ ,‬ואין כאן מספיק לכל דרגה על דרגתו בשוה לתרו"ג ותרו"מ‪ ,‬לצאת‬
‫י"ח הלבושי שרד] הרי אם יש כאן כדרגה החמורה ביותר שבפירות‪ ,‬הרי שיעור עשירית מילימטר‬
‫מעוקבת מינה בתרו"ג פוטר כל הדרגות אף הקלים מינה‪ ,‬ואם אין הרי הוא פוטר כל מה שיכול‬
‫לפטור‪[ .‬ואף לחו"ב הלא שיעור זה יכול להתפצל לחלקים לפי הנצרך לדרגותיהם] וממילא אף‬
‫היותר מא' ממאה מתפרש באופן הכי מועיל לתיקון התרו"ג והתרו"מ‪ ,‬ולמשל אם יש דרגות שונות‬
‫וצריך כל שהוא מהחמורה לתרומה גדולה‪ ,‬כדי לפטור כל הדרגות‪ ,‬ואילו השאר מהדרגות החמורות‪,‬‬
‫אם אין בשוה בא' ממאה לכל דרגה של הפירות על דרגתו‪ ,‬הלא עדיף להשאיר לתרומת מעשר‬
‫שיספיק לו השיעור לפטור הקל ממנו‪ ,‬ומתפרש היותר מא' ממאה שהוא מורכב‪ ,‬שיעור עשירית‬
‫מילימטר מעוקבת מהדרגה החמורה הנצרכת לתרו"ג‪ ,‬ואילו השאר מתחשבן לפי הראוי לתרומת‬
‫מעשר לכל הדרגות חיוב כפי מה שנצרך‪ ,‬לפי הסדר‪ ,‬ומה שישאר לאחר חלוקת א' ממאה באופן‬
‫המועיל ביותר‪ ,‬ויתכן שהוא מהדרגות הקלות ביותר שצריך אותם פחות לתרומת מעשר‪ ,‬הוא יהא‬
‫שארית היותר מא' ממאה לתרו"ג‪ ,‬ואף שכל שהוא מהחמורה כבר פטר כל התרומה גדולה מ"מ הרי‬
‫אפשר להוסיף עד שיעור עין יפה בב"א‪ ,‬משא"כ אם נפרש כאן כל דרגה על דרגתו הרי הוא מקלקל‪,‬‬
‫דנמצא מקפיד וד ילמא אין לו דרגות אלו ולא הפריש כלל וכנ"ל‪ ,‬ואנו רוצין באופן המועיל‪ ,‬ושנה על‬
‫שנתו אינו יכול לקלקל כיון שממילא אף בדיעבד אינו פוטר שנה על חברתה‪ ,‬ולאחר כל זאת אם‬
‫עדיין חסר משהוא לתרומה גדולה במין או בדרגה החמורה יושלם בהשלמות לאחר הפרשה‬
‫ראשונה‪.‬‬
 ‫‪ | 177‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫צד‬
‫אותו אחד ממאה שיש כאן‪ ,‬כל מין על מינו‪ ,‬וכל שנה על שנתו‬
‫[באופן המועיל ביותר]‬
‫צה‬
‫[שביחד עם עוד א' ממאה הם עשרה ממאה‪ ,‬כשיעור מע"ר הכתוב בתורה]‬ ‫ועוד תשעה מתשעים ותשעה‬

‫צד ואף כאן עדיף מלפרש כל דרגה על דרגתו ששמא לא הוצאנו אותו דרגה ואין אנו רוצין להקפיד‪,‬‬
‫אלא שיועיל באופן הכי מועיל‪ ,‬ואף שכאן צריך שיעור א' ממאה לכל דרגה‪ ,‬ולכך כ' באופן המועיל‬
‫ביותר שלמשל אם יש כאן מספיק בדרגה השוה לפטור כל דרגה על דרגתה מה טוב‪ ,‬ואם אין לכה"פ‬
‫יהיה מהחמורה לפי הסדר מהחמור אל הקל‪ ,‬ואם החשבון מתאים ועדיף לפטור עכשיו עשירית הכי‬
‫חמורה שבפירות‪ ,‬ולא לפטור בכל פרי או דרגה יהא כך‪ ,‬ואם יש כאן דרגות הקלים‪ ,‬משבשאר‬
‫הפירות‪[ ,‬אם יש קפידא בדרגות] הרי כל דרגה ודרגה שבכאן יפטור כל מה שיכול לפטור אם לא‬
‫בשויו‪ ,‬לפי הסדר מהחמור אל הקל‪[ ,‬כדי שיהיה מהחיוב על החיוב אח"כ לפטור בתרו"מ אף הקלים‬
‫מינה]‪ ,‬וישייר לדרגה הפחותה מינה‪ ,‬לפי הסדר מהחמור אל הקל‪ ,‬ואף אם אין כאן כל הדרגות יפטור‬
‫לכה"פ הדרגות הקלים שבתערובת‪ ,‬ואף הדרגות הקלים שבחמורות‪ ,‬וכל זה אם יש בכוחו לפטור כל‬
‫הפירות‪ ,‬וכל הפירות חייבות‪ ,‬שאז מתאים החשבון‪ ,‬של א' ממאה‪ ,‬והט'‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬הרי יהיה באופן‬
‫המועיל כפי שביארנו שהא' ממאה מתפרש לפי הטבל שבכל דרגה‪ ,‬ויפטור חלק עשירית בכל פרי‬
‫ופרי‪ ,‬או בכל דרגה‪ ,‬שיכול לפטור כדי שיתחלק לדרגותיהם ואח"כ יושלם הט' חלקים בכל פרי ופרי‪,‬‬
‫או בכל דרגה‪ ,‬וממילא מה שחסר יושלם בהשלמות מה טוב‪ ,‬ואף אם אין כרגע כל הנצרך‪ ,‬הלא אנו‬
‫מסכמים עכשיו שיושלם בהמשך‪[ ,‬בהשלמות לאחר הפרשה ראשונה]‪ ,‬לחשבון הא' ממאה‪,‬‬
‫ובנתיים יפטור הא' ממאה באופן המועיל ביותר]‬
‫צה ומתפרש שאם הפריש קודם כראוי לכל הפירות א' ממאה הלא שוין בחשבון א' מצט' הנשארין‬
‫עם א' ממאה‪ ,‬שהרי צט' לחלק לצט' הם א'‪ ,‬ואם לא הוציאו עדיין לכל הפירות‪ ,‬והרי צמצמנו הא'‬
‫ממאה לפי הטבל של כל דרגה ודרגה שיכול לפטור אמנם הט' לא יתפרשו כמותו‪ ,‬אלא הם יתפרשו‬
‫לפי ט' ממאה שבכל טבל של כל דרגה‪ ,‬על דרגתו‪ ,‬ואף אם הא' ממאה שלהם הוא בתוך התערובת‬
‫ומצפה להשלמה‪ ,‬יתפרש שבכל מקום שהוא‪ ,‬מתחלק הטבל למאה חלקים‪ ,‬צט' וא'‪ ,‬וט' מצט' אלו‬
‫הם מע"ר והא' הנותר או שכבר הופרש או שיופרש בהשלמה‪ ,‬דאין מתפרש כאן הכונה לחלוקה‬
‫מתמטית‪ ,‬של כל הטבל לצט' חלקים‪ ,‬אלא כמחלק בכל דרגה לצט' ועוד א'‪ ,‬ולוקח ט' מהצט'‪ ,‬שהוא‬
‫כלוקח א' ממ אה שבתוכו בדיוק‪ ,‬ושאר הא' ממאה יושלם הלא בהשלמה‪[ ,‬ולעולם הא' ממאה יתכן‬
‫שהוא לפי חשבון נפרד בין אם חשבונו מתאים לכל הפירות‪ ,‬הוא מתקן י' למע"ר בפירות החמורות‪,‬‬
‫בין אם הוא לפי כל דרגה ודרגה שהוא יכול לפטור‪ ,‬ואח"כ כולו לתרו"מ‪ ,‬מתחשב בנפרד בין אם הוא‬
‫בחוץ בין אם הוא מהשלמת תוכו] וזהו הכונה שביחד עם עוד א' ממאה הם עשרה ממאה‪ ,‬כשיעור‬
‫מע"ר הכתוב בתורה‪ ,‬שלעולם יתפרש נוסח זה וחשבונו באופן שמתאים עם המעשר הכ' בתורה‪,‬‬
‫ולא רצינו לכתוב ט' כמותו‪ ,‬ולא ט' ממאה‪ ,‬שאם הא' ממאה חסר בו עדיין‪ ,‬דשמא לא הוצאנו מכל‬
‫חיוב בשוה‪ ,‬לא יתפרש אף בט' של מע"ר כמותו ויחסר‪ ,‬שלעולם הט' לא מתלי תלי וקאי בא' שכבר‬
‫הופרש‪ ,‬לי' שלו‪ ,‬אלא הט' הם מדוייקים‪ ,‬בפ"ע‪ ,‬כל דרגה על דרגתו‪ ,‬לפטור חיוב מע"ר הנצרך בשאר‬
‫תשעים החלקים‪ ,‬ואילו חסר לא' ממאה שלהן לפטור הי' שלו‪ ,‬נשלימו בהשלמות‪ ,‬והנה אם לשון‬
‫זה לא מהני ועדיף לומר לשונות שכ' הר' טרייטל או הרב בלאכרוסקי יחולו כפי הלשון הכתוב‬
‫בנוסחם‪ ,‬ונמצא בקובץ ג' לשונות לצט'‪.‬‬
 ‫‪ | 178‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫של כל מין‪ ,‬כל דרגת חיוב‪ ,‬כל שנה‪ ,‬בטבל שבשאר הפירותצו בצד‬
‫צפונוצז‪ ,‬כל מין על מינו‪ ,‬וכל דרגת חיוב על דרגתו‪ ,‬וכל שנה על‬
‫שנתו‪ ,‬הרי הם מעשר ראשון‪.‬‬
‫אותו אחד ממאה שיש כאן שעשיתיו מעשר ראשון עשוי תרומת‬
‫מעשר כל מין על מינו וכל שנה על שנתוצח‪.‬‬

‫צו כיון שיתכן שכל דרגה צריכה שיעור ט' אחר‪ ,‬דאין אותה כמות מכל מין או דרגה‪ ,‬לכך לא כ' כמותו‪,‬‬
‫ולא ט' ממאה‪ ,‬שהרי בתרו"מ יתכן שאין כל הדרגות‪ ,‬ונשלימם בהמשך‪ ,‬אלא פירשנו ט' מצט'‪ ,‬לכל‬
‫מין וכל דרגה וכל שנה‪ ,‬וכאן שייך למנקט כיון שיש כאן בודאי מכל הדרגות שיעור הצריך להן וכו'‬
‫וכיון שכאן הלא הט' חלקים דמע"ר נאכלין‪ ,‬א"כ אם נפריש אף מן החמור על הקל‪ ,‬הרי יש כאן‬
‫מעשרותיו מקולקלין‪ ,‬דהפריש מחיוב על הפטור‪ ,‬וצריך להפריש בדיוק מכל דרגה על דרגתו‪ ,‬ושונה‬
‫ממקודם במיועד לתרומת מעשר‪ ,‬דשם יתכן שאין כל הדרגות או השיעור‪ ,‬במה שהוציאו‪ ,‬ועושים‬
‫אף מן החמור על הקל‪ ,‬כיון שלא אכפ"ל אף אם יצא מן החיוב על הפטור‪ ,‬שפירותיו מתוקנין‪,‬‬
‫ומעשרותיו מקולקלין‪ ,‬דממילא אין אוכלין אותו בזה"ז‪ ,‬ואף שעשינו שם בדיוק א' ממאה משיעור‬
‫הפירות‪ ,‬ואם אין שם אותה דרגה או השיעור שצריך‪ ,‬אם אין הקל פוטר החמור אף בדרבנן‪ ,‬נתמעט‬
‫אף המע"ר ולא רק התרו"מ‪ ,‬מ"מ א"כ הוא‪ ,‬א' ממאה זה יושלם ויתוקן בהמשך במש"נ בסיום‬
‫ההפרשה הראשונה‪ ,‬אך מ"מ בשאר הפירות אין אנו נותנים אלא ט' חלקים‪ ,‬והרווחנו בזה גם שלא‬
‫יהיה צד שמרבה או ממעט במעשר ראשון ומקלקל בכרי באומרו כמותו‪ ,‬בדומה לא'‪ ,‬ואמנם מרן כ'‬
‫כמותו כדי שיגלה האחד עליו שהכונה חלקי א' ממאה‪ ,‬והוא יגלה על האחד שהכונה א' ממאה‬
‫שלאחר הפרשה‪ ,‬אך אנן שכ' פירשנוהו שפיר דמי‪ ,‬וא"א לומר כלשון מתני' והשו"ע והשאר‪,‬‬
‫דדילמא אין בא' ממאה‪ ,‬מספיק לכל דרגה וישתייר טבול לתרו"מ בכרי‪ ,‬ע"כ כ' ט' חלקים כנצרך‪,‬‬
‫שיהא כראוי בכרי‪ ,‬ואילו השלמת חיסרון הא' אילו יצוייר שנחסר יבוא השלמתו בהמשך‪.‬‬
‫צז דאם גם בצפונם מעורב פטור וחיוב‪ ,‬יחול דוקא בצד צפון של טבלם‪ ,‬וצפונם קאי רק על שאר‬
‫הפירות ולא על א' ממאה שהוא כולו למע"ר‪.‬‬
‫צח וכאן אין צריך לפרש באופן המועיל‪ ,‬שכבר נתפרש לעיל‪ ,‬לגבי המעשר ראשון שלו‪ ,‬והלא אמרי'‬
‫אותו א' ממאה‪.‬‬
 ‫‪ | 179‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לאחר הפרשה זו אם חושש שהיה מיעוט בתרומות‪[ ,‬וממילא‬

‫צט‬
‫במע"ר]‪ ,‬משום תערובת דרגות שונות‪ ,‬וכדומה‪ ,‬יכול להשלים‬
‫ולומר‪.‬‬
‫הנוסח הקצר‬
‫כל ההשלמות והתיקונים‪ ,‬יחולו לפי הסדר‪ ,‬כמו שכתוב בנוסח זה‪.‬‬
‫הנוסח הארוך‬
‫אם הפרשתי עדיין לא תיקנה את כל השיריים כראוי‪[ ,‬משום שלא היה בהיותר‪,‬‬

‫ובא' ממאה‪ ,‬מכל שיעור הנצרך להפרשה לכל הדרגות חיוב החמורים מהם או חיסרון אחר וכדו'] הריני מתנה‬
‫כמשפטי התנאים‪ ,‬דאם יש ברירה‪ ,‬בגוונא דידןק‪ ,‬ויכולים להפריש‬
‫על מה שיזרקקא‪ ,‬יחול עתה‪ ,‬על הטבל הנצרךקב מכל מין או דרגת‬

‫צט ואין כאן שום חיסרון שמשלים לאחר זמן‪ ,‬כיון שהתנה מראש שאם חסר ישלים וכ"כ הרא"ש‪,‬‬
‫והר"ש‪ ,‬פ"ד דתרומות מ"א דכשאדם תורם כריו אי אפשר לו להוציא כל התרומה בבת אחת‪ ,‬אלא‬
‫מרים וחוזר ומרים‪ ,‬הלכך אפי' הפסיק ביניהם יום או יומיים אין לחוש דמה לי הפסק מועט מה לי‬
‫הפסק מרובה‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ הראב"ד בהשגות לפ"א ממעשר הט"ו‪ ,‬ובי' הגר"א שלא' ס"ק קכה'‪ ,‬ואף‬
‫הרמב"ם ועוד שפליגי נראה פשוט‪ ,‬שהוא רק במקום שנתכוין לגמור‪ ,‬אך בנתכוין להשלים כו"ע‬
‫מודו‪ ,‬ומה שכבר עשינו תרומת מעשר ומשלימין אנו אח"כ‪ ,‬לא אכפ"ל שהרי על הדרגות שנחסרו‬
‫ואנו משלימין עוד לא קבענו כל המע"ר ותרו"מ‪ ,‬ומ"מ הוספנו עוד נוסח לחושש אעפ"כ והוא שליח‬
‫ורוצה לעשות שוב הכל כאחד‪ ,‬ולא רצינו לקבוע ההשלמה בתוך הנוסח הראשון דעדיף שיחול קודם‬
‫הכל בלא ברירה‪.‬‬
‫ק דהרי יש חילוק לענין ברירה‪ ,‬בין דאו' לדרבנן‪ ,‬ובין כל הדרגות דרבנן‪ ,‬לפי המבואר בקונטרס דרגות‬
‫חיוב‪ ,‬דלמשל יש חילוק אף בזה"ז‪ ,‬בין דגן תירוש ויצהר לאילנות‪ ,‬ובין אילנות לירקות‪ ,‬ולמשל בירק‪,‬‬
‫יתכן דלכו"ע יש ברירה כיון שעיקרו דרבנן‪ ,‬וכ"ש בלקוח‪ ,‬כפי שס"ל לחזו"א בתחילתו‪ ,‬ואף למסקנתו‬
‫הורה בע"פ להרב אלפא לעשות כך במקום שאין ברירה ונצרך להציל הרבים‪ ,‬ובנידו"ד שכבר נתערב‬
‫חד בתרי ובטל מדאו' מסתמא לכו"ע יש ברירה כדחזי' בגמ' ב"מ נג' שאפשר להפריש מהדמאי על‬
‫המעורב ברוב‪ ,‬וכמש"כ לבאר דשניהם מדין ביטול ברוב קאתי‪.‬‬
‫קא בגוונא דידן‪ ,‬להצלת הרבים‪ ,‬לאחר שנעשה הפרשה הראשונה כראוי‪ ,‬ואין שום ברירה אחרת‪,‬‬
‫דאף החזו"א יסבור כן דאף שכ' שאין להפריש על דבר העומד לירקב‪ ,‬נראה דבזה"ז כיון שהכל הולך‬
‫ממילא לאיבוד‪ ,‬לא אכפ"ל לכהן במקום הצלת הרבים‪ ,‬והחזו"א קאי על הפרשה ראשונה‪ ,‬שרצו‬
‫לעשר על מה שיזרק ובזה דחאם‪ ,‬שאין לתקן מעשרות לכתחילה בכהאי‪ ,‬אך בנידו"ד שכבר הפריש‬
‫כל הפרשותיו כראוי אלא שחושש שמא היה דרגה מסויימת וכדומה שלא היה בתרומת מעשר‬
‫שהוציא‪ ,‬ואין לו אפשרות לתקנה רק בכהאי‪ ,‬נראה דגם החזו"א יסבור דעדיף הכא מלא כלום‪ ,‬או‬
‫מלתלות כל הפרשה הקודמת בתנאי ובברירה‪ ,‬שמלבד שאין זה מתקן את הבעיה לרבים‪ ,‬ולא‬
‫ליחידים אם יגיע להם תערובת‪ ,‬אלא אם ימצא שיגיע ליחידים‪ ,‬שיעשרו בביתן‪ ,‬בדיוק מאותו דרגה‬
‫הנצרכת להם‪ ,‬עוד מיגרע גרע‪ ,‬ויכול לקלקל כל ההפרשה‪ ,‬כפי הנתבאר בקונטרס תנאי במעשרות‪,‬‬
‫ובכל מקרה היחידים שחוששין עדיין ומעדיפים יותר מזה‪ ,‬הלא בכל אופן יש כאן ג"כ הכלל של‬
‫לתקוני שדרתיך לגביהם‪ ,‬אם יש כאן עדיין מכשול‪ ,‬ויוכלו להפריש מחדש בביתן‪.‬‬
‫קב ובתיבות אלו נחסוך אף לסוברים [ודלא כמש"כ בקונטרס שאין חיסרון לאף שי' יעוי"ש] בשי'‬
‫הרמב"ם שא"א לתת תרומה גדולה לאחר מע"ר קודם הפרשת תרו"מ‪ ,‬מ"מ הלא מהשיירים אפשר‬
‫לתת‪ ,‬ולראב"ד שא"א לתת מהשיירים לבי' החזו"א כיון שהוה כניטלה תרומתו‪ ,‬ויתפרש לכל שיטה‬
‫לפי שיטתו דלראב"ד הלא אין השיירים ראויים לתרומה גדולה כיון שכבר נתקן מהם תרומת מעשר‬
‫א"כ לא מיחשיב טבל הנצרך‪ ,‬ואילו לרמב"ם להיפך המע"ר לא נחשב ראוי אלא השיירים‪ ,‬ולסבורים‬
 ‫‪ | 181‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫חיוב‪ ,‬וכל שנה‪ ,‬שיעור עשירית מילימטר מעוקבתקג‪ ,‬תרומה גדולה‬

‫בצפוןקד הדרגה היותר חמורה‪ ,‬שיזרק‪ ,‬על הכל‪ ,‬כל מין על מינו‪ ,‬וכל‬
‫קה‬
‫שנה על שנתו‪.‬‬
‫ומה שנחסר לשיעור מעשר ראשון‪ ,‬יחול השתא‪ ,‬על הטבול למע"ר‬
‫של מה שיזרק‪ ,‬בדרוםקו של כל מין‪ ,‬וכל שנה‪ ,‬וכל דרגת חיוב‬
‫הנצרך‪ ,‬שיעור החסר להשלמת מע"ר כל מין על מינו‪ ,‬וכל דרגה על‬
‫קז‬
‫דרגתו‪ ,‬וכל שנה על שנתו‪ ,‬ומה שנחסר לשיעור תרומת מעשר‬
‫יחול השתא‪ ,‬על הטבול לתרו"מ של מה שיזרק‪ ,‬בדרום של כל מין‪,‬‬
‫וכל שנה‪ ,‬וכל דרגת חיוב הנצרך‪ ,‬שיעור החסר להשלמת תרומת‬
‫מעשר‪ ,‬כל מין על מינו‪ ,‬וכל דרגה על דרגתו באופן המועיל ביותר‪,‬‬
‫וכל שנה על שנתוקח‪.‬‬

‫ואם אין ברירה‪ ,‬או שא"א להפריש על מה שיזרקקט‪ ,‬יחול התרומה‬

‫גדולה בטבל הנצרךקי שיעור עשירית מילימטר מעוקבתקיא‪ ,‬בצפון‬

‫בשי' הראב"ד שא"א להפריש תרומה גדולה לאחר מעשר שני‪ ,‬לכאורה אין חיסרון דהמע"ש היה‬
‫בדרומו ולא בצפונו‪.‬‬
‫קג עפ"י הרב טרייטל שא"א לומר כל שהוא שאין כזה שיעור‪ ,‬אפי' בדבר שאין לו שיעור‪ ,‬ואם כן הוא‪,‬‬
‫לפי"ז מתפרש כל מקום שכ' כאן בהערות כל שהוא עשירית מילימטר מעוקבת‪ ,‬והיינו מידת נפח‬
‫ולא צורה‪ ,‬וכלשון בנ"א‪ ,‬וכן לקמן‪ ,‬ואם צריך לכתחילה לפטור כל דרגה בנפרד הרי היא מחולקת‬
‫בשוה לדרגותיהם כפי הנצרך‪ ,‬החמור יותר בצפון יותר‪.‬‬
‫קד [ואם יש שם כבר מע"ר יהא בסמוך למע"ר] ואף אם לא יזרק בב"א מ"מ כיון שחל השתא הרי יש‬
‫כאן צפונם דהשתא של כל מה שיזרקו‪.‬‬
‫קה ויחול מדין חמור על החמור והקל‪ ,‬ואם צריך לעשות לכתחילה דוקא מכל דרגה על דרגתו‪ ,‬ויש‬
‫מספיק בעומדין ליזרק‪ ,‬מכל דרגה ודרגה על דרגתו‪ ,‬ומכל שנה על שנתו‪ ,‬יהו הן תרומה גדולה‬
‫בצפונם כנצרך‪.‬‬
‫קו כיון שכתבנו בצפון בתרומה גדולה כ' כאן בדרומו ואף שכבר נתנו שם מע"ש הלא אפשר לכו"ע‬
‫לפדות ואח"כ לתת ממנו מעשר ראשון ותרומת מעשר‪ ,‬כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם בפ"ז‬
‫ממעשר ובר"א שם‪.‬‬
‫קז דיתכן דיש מע"ר חמור ממנו לא באלו שהפרשנו בהשלמה‪ ,‬אלא מקודם וטבולים לתרו"מ וע"כ‬
‫יחול באופן המועיל ביותר על העומדים ליזרק או כל דרגה על דרגתו‪ ,‬ואם א"א לפי הסדר‬
‫מהחמורים אל הקלים לפי הסדר‪.‬‬
‫קח ואם אין מהחמורים אל הקלים לפי הסדר‪.‬‬
‫קט וכדומה‪ ,‬אף בגוונא דידן‪.‬‬
‫קי להרויח אף הסוברים לשי' הרמב"ם והר"א שא"א להפריש לאחר מע"ר תרומה גדולה‪ ,‬אלא לחד‬
‫מן השיירים ולחד מן המע"ר‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬
‫קיא היינו מידת נפח ולא צורה‪ ,‬וכלשון בנ"א‪.‬‬
 ‫‪ | 181‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫[בסמוך למע"ר] של הקליפות היותר חמורות‪ ,‬שהדרך לזורקןקיב‪,‬‬

‫מכל מין על מינו‪[ ,‬למעט דבר חריףקיג]‪ ,‬ומכל שנה על שנתו‪ ,‬ויפטור‬
‫כל מה שצריך עדיין לפטור‪.‬‬
‫ומה שנחסר בא' ממאה לשיעור מעשר ראשון‪ ,‬הריני משלים‬
‫ומפריש‪ ,‬ויחול בטבלן של כל מין‪ ,‬ובכל דרגת חיוב‪ ,‬ובכל שנה‪,‬‬
‫בדרוםקיד של כל הקליפות שדרכן ליזרקקטו [למעט דבר חריף]קטז‪,‬‬
‫שיעור החסר להשלמת מע"ר‪ ,‬כל מין על מינו‪ ,‬וכל דרגה על דרגתו‪,‬‬
‫וכל שנה על שנתו‪ ,‬ומה שנחסר לשיעור תרומת מעשרקיז יחול‬
‫השתא‪ ,‬על הטבול לתרו"מ של כל מין‪ ,‬ובכל דרגת חיוב‪ ,‬ובכל‬
‫שנה‪ ,‬בדרום של כל הקליפות שדרכן ליזרקקיח [למעט דבר‬
‫חריף]קיט‪ ,‬שיעור החסר להשלמת תרומת מעשר‪ ,‬באופן המועיל‬
‫ביותרקכ כל מין על מינו‪ ,‬וכל שנה על שנתוקכא‪,‬קכב‪.‬‬

‫אם היה ע"י שליחות‪ ,‬ורוצה לעשות את כל ההפרשה כולל‬

‫קיב כמש"כ קודם‪ ,‬שדרכה ליזרק‪ ,‬אך בלא התנאה שיזרק‪ ,‬וזה עדיף אף מנוסח הקודם שאין כאן את‬
‫החיסרון שהזכיר החזו"א במפריש רק ע"מ שילך לאיבוד‪ ,‬דהרי לא מתנה דוקא לזריקה‪ ,‬וכמש"כ‬
‫החזו"א להפריש בגינות מבעלי מומין‪ ,‬שממילא הולכין לאיבוד‪ ,‬וכל מה ששלל הוא דוקא במתנה‬
‫ע"מ שילך לאיבוד‪ ,‬ואעפ"כ לא הקדמנו האי‪ ,‬שמא יאכלו בסוף הקליפה‪ ,‬ע"כ עדיף להקדים הקודם‪,‬‬
‫ואי לא יחול יחול זה‪.‬‬
‫קיג למשל בבצל‪ ,‬שלא יהא בעיה של בליעת תרומה בתוך הבצל‪ ,‬בדוחקא דסכינא‪.‬‬
‫קיד ואף שהיה שם מע"ש אפשר לפדותו ולתת מע"ר ותרו"מ כנ"ל‪.‬‬
‫קטו הוא גם הגדרה לעובי הקליפה‪ ,‬דקליפה כאן היינו כולל כל העובי שבפרי שהדרך להסיר יחד עם‬
‫הקליפה בעת הקילוף והיינו כל העובי שעדיין כלול בתשעים ותשעה אחוז משטח כל הקליפות‬
‫שקולפו באותו המין בעולם מתחלת שנת התש"מ ועד עתה ואותו המין היינו כל שמועיל להפריש‬
‫מעשרות מזה לזה‪.‬‬
‫והיינו כל העובי שהדרך להסיר שעדיין כלול וכן לקמן‪.‬‬
‫קטז למשל בבצל‪ ,‬שלא יהא בעיה של בליעת תרומה בתוך הבצל‪ ,‬בדוחקא דסכינא‪.‬‬
‫קיז דיתכן דיש מע"ר חמור ממנו לא באלו שהפרשנו בהשלמה‪ ,‬אלא מקודם וטבולים לתרו"מ וע"כ‬
‫יחול באופן המועיל ביותר על העומדים ליזרק או כל דרגה על דרגתו‪ ,‬ואם א"א לפי הסדר‬
‫מהחמורים אל הקלים לפי הסדר‪.‬‬
‫קיח הוא גם הגדרה לגודל הקליפה‪ ,‬וכן לקמן‪.‬‬
‫קיט למשל בבצל‪ ,‬שלא יהא בעיה של בליעת תרומה בתוך הבצל‪ ,‬בדוחקא דסכינא‪.‬‬
‫קכ דהיינו אם אפשר מכל דרגה על דרגתו ואם לאו לפי הסדר מהחמור יותר על החמור יותר וכו'‪.‬‬
‫קכא ואם אין מהחמורים אל הקלים לפי הסדר‪.‬‬
‫קכב ואם חושש שלא נשאר שם שיעור בקליפות לעשות מע"ר לתרו"מ‪ ,‬מהדרגות החסירות‪ ,‬הריני‬
‫מוסיף‪ ,‬אם חסר עדיין למעשר ראשון יחול בדרום טבלם של הפירות‪ ,‬ויחול גם בצד צפון קליפות‬
‫הטבולות לתרו"מ‪ ,‬תיכף אחר התרומה גדולה והלאה צפונה‪ ,‬תרו"מ‪ ,‬באופן המועיל ביותר‪ ,‬כל דרגה‬
‫על דרגתו וכל מין על מינו וכל שנה על שנתו‪.‬‬
 ‫‪ | 182‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ההשלמות כאחדקכג‪ ,‬יכול לומר אם ירצה לאחר הפרשה ראשונה‪.‬‬

‫אם נמצא שקילקלתי ולתקון שלחו אותי‪ ,‬ולא חל תרו"מ‪.‬‬
‫הריני מתקן ומפריש מחדש ואומר‬
‫היותר מאחד ממאה שיש כאן הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונו‬
‫כל מין על מינו‪[ .‬באופן המועיל ביותר לתרו"ג ולתרו"מ‪ ,‬דהיינו אם‬
‫אין בהפרשתי לתרו"ג אותם דרגות בשוה הנצרכין‪ ,‬יתפרש היותר‬
‫מא' ממאה‪ ,‬דיחול תחילת התרומה גדולה על עשירית מילימטר‬
‫מעוקבתקכד הכי חמורה שבכאן‪ ,‬ויפטור את כל מה שיכול‬
‫לפטורקכה‪ ,‬ושאר התרומה גדולה יהא מהנשארין‪ ,‬לפי חשבון‬
‫המועיל ביותר הנצרכין לתרומת מעשרקכו] ואם עדיין לא פטר כל‬
‫חיוב התרו"ג‪ ,‬משום שאין במה שהבדלתי‪ ,‬כל הדרגות החמורות‬
‫שישנם בפירות‪ ,‬הריני מתנה כפי משפטי התנאים‪ ,‬דאם יש ברירה‪,‬‬
‫בגוונא דידןקכז‪ ,‬ויכולים להפריש על תנאי שיזרקקכח‪ ,‬הריני מוסיף‬
‫ומפריש‪ ,‬על אותן דרגות או מין החסירות‪ ,‬ויחול עתה‪ ,‬בשאר‬
‫הפירות‪ ,‬על הנצרך מכל מין או דרגת חיוב‪ ,‬שיעור עשירית‬
‫מילימטר מעוקבתקכט‪ ,‬תרומה גדולה בצפוןקל טבל הדרגה היותר‬

‫קכג כלומר במקומו השלמת התרו"ג לאחר התרו"ג מיד‪ ,‬והשלמת הא' ממאה שבמע"ר לאחר המע"ר‬
‫ולא אחר התרומת מעשר‪.‬‬
‫קכד היינו מידת נפח ולא צורה‪ ,‬וכלשון בנ"א וכן להלן‪.‬‬
‫קכה ובאופן המועיל ביותר דהיינו שיפטור לכה"פ דרגות הקלים שבפירות‪ ,‬ואם יכול לפטור אף דרגות‬
‫הקלים שבתוך החמורות יפטרם‪.‬‬
‫קכו דהיינו לאחר שישייר לכל דרגת חיוב כפי הנצרך לו לפוטרו א' ממאה‪.‬‬
‫קכז דהרי יש חילוק בין דאו' לדרבנן‪ ,‬ובין כל הדרגות דרבנן‪ ,‬לפי המבואר בקונטרס דרגות חיוב‪,‬‬
‫דלמשל יש חילוק אף בזה"ז‪ ,‬בין דגן תירוש ויצהר לאילנות‪ ,‬ובין אילנות לירקות‪ ,‬ולמשל בירק‪ ,‬יתכן‬
‫דלכו"ע יש ברירה כיון שעיקרו דרבנן‪ ,‬וכ"ש בלקוח כפי שס"ל לחזו"א בתחילתו‪ ,‬ואף למסקנתו הורה‬
‫בע"פ להרב אלפא לעשות כך במקום שאין ברירה ונצרך להציל הרבים ובנידו"ד שכבר נתערב חד‬
‫בתרי ובטל מדאו' מסתמא לכו"ע יש ברירה כדחזי' בגמ' ב"מ נג' שאפשר להפריש מהדמאי על‬
‫המעורב ברוב‪ ,‬וכמש"כ לבאר דשניהם מדין ביטול ברוב קאתי‪.‬‬
‫קכח בגוונא דידן‪ ,‬להצלת הרבים‪ ,‬לאחר שנעשה הפרשה הראשונה כראוי‪ ,‬ואין שום ברירה אחרת‪,‬‬
‫דאף החזו"א יסבור כן וכנ"ל‪.‬‬
‫קכט עפ"י הרב טרייטל שא"א לומר כל שהוא שאין כזה שיעור‪ ,‬אפי' בדבר שאין לו שיעור‪ ,‬ואם כן‬
‫הוא‪ ,‬לפי"ז מתפרש כל מקום שכ' כאן בהערות כל שהוא עשירית מילימטר מעוקבת‪ ,‬והיינו מידת‬
‫נפח ולא צורה‪ ,‬וכלשון בנ"א‪ ,‬וכן לקמן‪ ,‬ואם צריך לכתחילה לפטור כל דרגה בנפרד הרי היא מחולקת‬
‫בשוה לדרגותיהם כפי הנצרך‪ ,‬החמור יותר בצפון יותר‪.‬‬
‫קל ואף אם לא יזרק בב"א מ"מ כיון שחל השתא הרי יש כאן צפונם דהשתא של כל מה שיזרקו‪.‬‬
 ‫‪ | 183‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫קלג‬
‫חמורהקלא‪ ,‬שיזרקקלב‪ ,‬ויפטור כפי הנצרך‪ ,‬כל מין על מינו‪.‬‬
‫ואם אין ברירהקלד או שא"א להפריש על תנאי שיזרקקלה‪,‬יחול‬
‫על עשירית מילימטר מעוקבתקלו שבשאר הפירות בצפון טבלן של‬
‫הקליפותקלז היותר חמורות‪ ,‬כל מין על מינו [למעט דבר חריף]קלח‪,‬‬
‫וכל שנה על שנתו‪ ,‬תרומה גדולה‪ ,‬ויפטור כל הנצרך‪.‬‬

‫קלט‬
‫אותו אחד ממאה שיש כאן‪ ,‬כל מין על מינו וכל שנה על שנתו‬
‫[באופן המועיל ביותר]‬

‫קלא ויחול מדין חמור על החמור והקל‪ ,‬ואם צריך לעשות לכתחילה דוקא מכל דרגה על דרגתו‪ ,‬ויש‬
‫מספיק בעומדין ליזרק‪ ,‬מכל דרגה ודרגה על דרגתו‪ ,‬ומכל שנה על שנתו‪ ,‬יהו הן תרומה גדולה‬
‫בצפונם כנצרך‪.‬‬
‫קלב כנ"ל בשיזרק הקודם‪.‬‬
‫קלג ויחול מדין חמור על החמור והקל‪ ,‬ואם צריך לעשות לכתחילה דוקא מכל דרגה על דרגתו‪ ,‬ויש‬
‫מספיק בעומדין ליזרק‪ ,‬מכל דרגה ודרגה על דרגתו‪ ,‬ומכל שנה על שנתו‪ ,‬יהו הן תרומה גדולה‬
‫בצפונם כנצרך‪.‬‬
‫קלד בגוונא דידן וכנ"ל‪.‬‬
‫קלה בגוונא דידן וכנ"ל‪.‬‬
‫קלו ואם צריך לכתחילה לפטור כל דרגה בנפרד הרי היא מחולקת בשוה לדרגותיהם כפי הנצרך‪,‬‬
‫החמור יותר בצפון יותר‪.‬‬
‫קלז שדרכה ליזרק‪ ,‬אך בלא התנאה שיזרק‪ ,‬וזה עדיף אף מנוסח הקודם שאין כאן את החיסרון‬
‫שהזכיר החזו"א במפריש רק ע"מ שילך לאיבוד‪ ,‬דהרי לא מתנה דוקא לזריקה‪ ,‬וכמש"כ החזו"א‬
‫להפריש בגינות מבעלי מומין‪ ,‬שממילא הולכין לאיבוד‪ ,‬וכל מה ששלל הוא דוקא במתנה ע"מ שילך‬
‫לאיבוד‪ ,‬ואעפ"כ לא הקדמנו האי‪ ,‬שמא יאכלו בסוף הקליפה‪ ,‬ע"כ עדיף להקדים הקודם‪ ,‬ואי לא‬
‫יחול יחול זה‪.‬‬
‫קלח למשל בבצל‪ ,‬שלא יהא בעיה של בליעת תרומה בתוך הבצל‪ ,‬בדוחקא דסכינא‪.‬‬
‫קלט ואף כאן עדיף מלפרש כל דרגה על דרגתו ששמא לא הוצאנו אותו דרגה ואין אנו רוצין להקפיד‪,‬‬
‫אלא שיועיל באופן הכי מועיל‪ ,‬ואף שכאן צריך שיעור א' ממאה לכל דרגה‪ ,‬ולכך כ' באופן המועיל‬
‫ביותר שלמשל אם יש כאן מספיק בדרגה השוה או החמורה לפטור הכל מה טוב ואם יש כאן דרגות‬
‫הקלים‪[ ,‬אם יש קפידא בדרגות] הרי כל דרגה ודרגה יפטור כל מה שיכול לפטור‪ ,‬וישייר לדרגה‬
‫הפחותה מינה‪ ,‬לפי הסדר מהחמור אל הקל‪ ,‬ואף אם אין כאן כל הנצרך‪ ,‬הלא אנו מסכמים עכשיו‬
‫שיושלם בהמשך‪ ,‬לחשבון הא' ממאה‪ ,‬ובנתיים יפטור לכה"פ הדרגות הקלים שבתערובת‪ ,‬ואף‬
‫הדרגות הקלים שבחמורות]‬
 ‫‪ | 184‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫קמ‬
‫ועוד תשעה מתשעים ותשעה‬
‫[שביחד עם עוד א' ממאה הם עשרה ממאה‪ ,‬כשיעור מע"ר הכתוב בתורה]‬
‫קמא‬
‫של כל מין‪ ,‬כל דרגת חיוב‪ ,‬כל שנה‪ ,‬בטבל שבשאר הפירות‬
‫בצד צפוןקמב‪ ,‬הרי הם מעשר ראשון‪ ,‬כל מין על מינו‪ ,‬וכל דרגת‬
‫חיוב על דרגתו‪ ,‬וכל שנה על שנתו‪.‬‬

‫ואם אין בא' ממאה שהפרשתי שיעור או דרגה‪ ,‬לכל הדרגות‬

‫החמורות שישנם בתערובת‪ ,‬הריני מתנה כמשפטי התנאים‪ ,‬דאם‬
‫יש ברירה‪ ,‬בגוונא דידןקמג‪ ,‬ויכולים להפריש על מה שיזרקקמד הריני‬

‫קמ ומתפרש שאם הפריש קודם כראוי לא' ממאה הלא שוין בחשבון א' מצט' הנשארין עם א'‬
‫ממאה‪ ,‬שהרי צט' לחלק לצט' הם א'‪ ,‬ואם לא הוציאו עדיין והוא בתוך התערובת מתפרש שאין‬
‫הכונה לחלוקה מתמטית‪ ,‬של כל הטבל שבתוכו לצט' חלקים‪ ,‬אלא כמחלקן לצט' ועוד א'‪ ,‬ולוקח ט'‬
‫מהצט'‪ ,‬שהוא כלוקח א' ממאה שבתוכו בדיוק‪ ,‬ושאר הא' ממאה יושלם הלא בהשלמה‪ ,‬וזהו הכונה‬
‫שביחד עם עוד א' ממאה הם עשרה ממאה‪ ,‬כשיעור מע"ר הכתוב בתורה‪ ,‬שלעולם יתפרש נוסח זה‬
‫וחשבונו באופן שמתאים עם המעשר הכ' בתורה‪ ,‬ולא רצינו לכתוב ט' כמותו‪ ,‬ולא ט' ממאה‪ ,‬שאם‬
‫הא' ממאה חסר בו עדיין‪ ,‬דשמא לא הוצאנו מכל חיוב בשוה‪ ,‬לא יתפרש אף בט' של מע"ר כמותו‬
‫ויחסר‪ ,‬אלא הט' הם מדוייקים‪ ,‬בפ"ע‪ ,‬לפטור חיוב מע"ר הנצרך בשאר תשעים החלקים‪ ,‬ואילו חסר‬
‫לא' ממאה לפטור הי' שלו‪ ,‬נשלימו בהשלמות‪ ,‬והנה אם לשון זה לא מהני ועדיף לומר לשונות שכ'‬
‫הר' טרייטל או הרב בלאכרוסקי יחולו כפי הלשון הכתוב בנוסחם‪ ,‬ונמצא בקובץ‪...‬‬
‫קמא כיון שיתכן שכל דרגה צריכה שיעור ט' אחר‪ ,‬דאין אותה כמות מכל מין או דרגה‪ ,‬לכך לא כ'‬
‫כמותו‪ ,‬ולא ט' ממאה‪ ,‬שהרי בתרו"מ יתכן שאין כל הדרגות‪ ,‬ונשלימם בהמשך‪ ,‬אלא פירשנו ט'‬
‫מצט'‪ ,‬לכל מין וכל דרגה וכל שנה‪ ,‬וכאן שייך למנקט כיון שיש כאן בודאי מכל הדרגות שיעור הצריך‬
‫להן וכו' וכיון שכאן הלא הט' חלקים דמע"ר נאכלין‪ ,‬א"כ אם נפריש אף מן החמור על הקל‪ ,‬הרי יש‬
‫כאן מעשרותיו מקולקלין‪ ,‬דהפריש מחיוב על הפטור‪ ,‬וצריך להפריש בדיוק מכל דרגה על דרגתו‪,‬‬
‫ושונה ממקודם במיועד לתרומת מעשר‪ ,‬דשם יתכן שאין כל הדרגות או השיעור‪ ,‬במה שהוציאו‪,‬‬
‫ועושים אף מן החמור על הקל‪ ,‬כיון שלא אכפ"ל אף אם יצא מן החיוב על הפטור‪ ,‬שפירותיו‬
‫מתוקנין‪ ,‬ומעשרותיו מקולקלין‪ ,‬דממילא אין אוכלין אותו בזה"ז‪ ,‬ואף שעשינו שם בדיוק א' ממאה‬
‫משיעור הפירות‪ ,‬ואם אין שם אותה דרגה או השיעור שצריך‪ ,‬אם אין הקל פוטר החמור אף בדרבנן‪,‬‬
‫נתמעט אף המע"ר ולא רק התרו"מ‪ ,‬מ"מ א"כ הוא‪ ,‬א' ממאה זה יושלם ויתוקן בהמשך במש"נ‬
‫בסיום ההפרשה הראשונה‪ ,‬אך מ"מ בשאר הפירות אין אנו נותנים אלא ט' חלקים‪ ,‬והרווחנו בזה גם‬
‫שלא יהיה צד שמרבה או ממעט במעשר ראשון ומקלקל בכרי באומרו כמותו‪ ,‬בדומה לא'‪ ,‬ואמנם‬
‫מרן כ' כמותו כדי שיגלה האחד עליו שהכונה חלקי א' ממאה‪ ,‬והוא יגלה על האחד שהכונה א'‬
‫ממאה שלאחר הפרשה‪ ,‬אך אנן שכ' פירשנוהו שפיר דמי‪ ,‬וא"א לומר כלשון מתני' והשו"ע והשאר‪,‬‬
‫דדילמא אין בא' ממאה‪ ,‬מספיק לכל דרגה וישתייר טבול לתרו"מ בכרי‪ ,‬ע"כ כ' ט' חלקים כנצרך‪,‬‬
‫שיהא כראוי בכרי‪ ,‬ואילו השלמת חיסרון הא' אילו יצוייר שנחסר יבוא השלמתו בהמשך‪.‬‬
‫קמב היינו של כל פרט מהנזכרים‪ ,‬ולא על א' ממאה שהוא כולו למע"ר‪.‬‬
‫קמג דהרי יש חילוק לענין ברירה‪ ,‬בין דאו' לדרבנן‪ ,‬ובין כל הדרגות דרבנן‪ ,‬לפי המבואר בקונטרס‬
‫דרגות חיוב‪ ,‬דלמשל יש חילוק אף בזה"ז‪ ,‬בין דגן תירוש ויצהר לאילנות‪ ,‬ובין אילנות לירקות‪,‬‬
‫ולמשל בירק‪ ,‬יתכן דלכו"ע יש ברירה כיון שעיקרו דרבנן‪ ,‬וכ"ש בלקוח כפי שס"ל לחזו"א בתחילתו‪,‬‬
‫ואף למסקנתו הורה בע"פ להרב אלפא לעשות כך במקום שאין ברירה ונצרך להציל הרבים ובנידו"ד‬
‫שכבר נתערב חד בתרי ובטל מדאו' מסתמא לכו"ע יש ברירה כדחזי' בגמ' ב"מ נג' שאפשר להפריש‬
‫מהדמאי על המעורב ברוב‪ ,‬וכמש"כ לבאר דשניהם מדין ביטול ברוב קאתי‪.‬‬
‫קמד בגוונא דידן וכנ"ל‪.‬‬
 ‫‪ | 185‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫משלים ומפריש‪ ,‬אותן שיעורי דרגות או מין החסירות בא' ממאה‬

‫לשיעור מעשר ראשון‪ ,‬ויחולו השתא‪ ,‬על מה שיזרק‪ ,‬בדרום טבלן‬
‫של כל מין‪ ,‬וכל שנה‪ ,‬וכל דרגת חיוב הנצרך‪ ,‬שיעור החסר‬
‫להשלמת מע"ר כל מין על מינו‪ ,‬וכל דרגה על דרגתו‪ ,‬וכל שנה על‬
‫שנתו‪.‬‬

‫ואם אין ברירה או שא"א להפריש על מה שיזרק‪ ,‬הריני משלים‬

‫ומפריש‪ ,‬אותן שיעורי דרגות או מין החסירות בא' ממאה לשיעור‬
‫מעשר ראשון‪ ,‬ויחולו השתא בדרום טבלן של הקליפות שדרכן‬
‫ליזרק של כל מין [למעט דבר חריף]קמה‪ ,‬וכל שנה‪ ,‬וכל דרגת חיוב‬
‫החסירה‪ ,‬כל מין על מינו‪ ,‬וכל דרגה על דרגתו‪ ,‬וכל שנה על שנתו‪.‬‬
‫אותו אחד ממאה שיש כאן‪[ ,‬ואם הוצרך השלמה יכלול אף מה‬
‫שהשלמתי לו] שעשיתיו מעשר ראשון עשוי תרומת מעשר כל מין‬
‫על מינו וכל שנה על שנתו באופן המועיל ביותרקמו‪.‬‬
‫ואם עדיין נחסר לשיעור תרומת מעשרקמז הרי אם יש ברירה בכה"ג‬
‫ואפשר להפריש על העומדין ליזרק בכה"ג‪ ,‬יחול השתא‪ ,‬על הטבול‬
‫לתרו"מ של מה שיזרק‪ ,‬בדרום של כל מין‪ ,‬וכל שנה‪ ,‬וכל דרגת‬
‫חיוב הנצרך‪ ,‬שיעור החסר להשלמת תרומת מעשר‪ ,‬באופן המועיל‬
‫קמט‬
‫ביותרקמח כל מין על מינו‪ ,‬וכל שנה על שנתו‬
‫ואם אין ברירה או שא"א להפריש תרו"מ על העומד ליזרק‪ ,‬ועדיין‬
‫נחסר לשיעור תרומת מעשרקנ יחול השתא‪ ,‬על הטבול לתרו"מ של‬
‫כל מין‪ ,‬ובכל דרגת חיוב‪ ,‬ובכל שנה‪ ,‬בדרום של כל הקליפות‬
‫שדרכן ליזרקקנא [למעט דבר חריף]קנב‪ ,‬שיעור החסר להשלמת‬

‫קמה למשל בבצל‪ ,‬שלא יהא בעיה של בליעת תרומה בתוך הבצל‪ ,‬בדוחקא דסכינא‪.‬‬
‫קמו וכנ"ל‪.‬‬
‫קמז דיתכן דיש מע"ר חמור ממנו לא באלו שהפרשנו בהשלמה‪ ,‬אלא מקודם וטבולים לתרו"מ וע"כ‬
‫יחול באופן המועיל ביותר על העומדים ליזרק או כל דרגה על דרגתו‪ ,‬ואם א"א לפי הסדר‬
‫מהחמורים אל הקלים לפי הסדר‪.‬‬
‫קמח דהיינו אם אפשר מכל דרגה על דרגתו ואם לאו לפי הסדר מהחמור יותר על החמור יותר וכו'‪.‬‬
‫קמט ואם אין מהחמורים אל הקלים לפי הסדר‪.‬‬
‫קנ דיתכן דיש מע"ר חמור ממנו לא באלו שהפרשנו בהשלמה‪ ,‬אלא מקודם וטבולים לתרו"מ וע"כ‬
‫יחול באופן המועיל ביותר על העומדים ליזרק או כל דרגה על דרגתו‪ ,‬ואם א"א לפי הסדר‬
‫מהחמורים אל הקלים לפי הסדר‪.‬‬
‫קנא הוא גם הגדרה לגודל הקליפה‪ ,‬וכן לקמן‪.‬‬
 ‫‪ | 186‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫תרומת מעשר‪ ,‬באופן המועיל ביותרקנג כל מין על מינו‪ ,‬וכל שנה על‬
‫שנתוקנד‪,‬קנה‪.‬‬

‫ומעשר שני יהא בדרום טבלן של הפירות של כל מין ומין‪ ,‬על מינו‪,‬‬
‫וכל דרגת חיוב על דרגתו‪ ,‬וכל שנה על שנתו החייבים במעשר שני‪.‬‬

‫אם מחלל במטבע שלו על פירות של חבירו יאמר‪:‬‬

‫וכל המעשר שני שבכאן מחולליןקנו‪ ,‬על ד' פרוטות במטבע זו‪.‬‬
‫[ואם המטבע של בעל הפירות‪ :‬יאמר וכל המעשר שני שבכאן מחוללין‪ ,‬הן‬
‫וחומשן על ה' פרוטות במטבע זו‪].‬‬

‫ואם נשאר מע"ש ממין או דרגת חיוב שאין בו שוה ד' פרוטות יהא‬
‫מחולל על מעות הראשונות‪.‬‬
‫[ואם המטבע של בעל הפירות יאמר יהא מחולל הן וחומשן על מעות הראשונות‪].‬‬
‫ואם יש כאן החייבים במעשר עני יהו מעשר עני בדרום טבלן‪ ,‬של‬
‫כל מין ומין‪ ,‬על מינו‪ ,‬וכל דרגת חיוב על דרגתו‪.‬‬

‫ואם יש כאן נטע רבעי יהא מחולל על ד' פרוטות במטבע שיחדתיה‬
‫לחילול מעשר שני ונטע רבעי‪.‬‬
‫[ואם המטבע של בעל הפירות יאמר ומחוללין הן וחומשן על ה' פרוטות במטבע שיחדתיה‬
‫לחילול מע"ש ונ"ר]‬

‫ויקנה החצר בכסף‪ ,‬להרב הכהן‪ ,‬או לר' מנחם זוסמן הלוי‪ ,‬בקנין‬
‫חצר‪ ,‬ויזכה בפירות מע"ר‪.‬‬
‫ואח"כ יקנה בחזרה את החצר מהלוי [כדי שלא ישאר שלו בפעם‬
‫הבאה]‪.‬‬

‫קנב למשל בבצל‪ ,‬שלא יהא בעיה של בליעת תרומה בתוך הבצל‪ ,‬בדוחקא דסכינא‪.‬‬
‫קנג דהיינו אם אפשר מכל דרגה על דרגתו ואם לאו לפי הסדר מהחמור יותר על החמור יותר וכו'‪.‬‬
‫קנד ואם אין מהחמורים אל הקלים לפי הסדר‪.‬‬
‫קנה ואם חושש שלא נשאר שם שיעור בקליפות לעשות מע"ר לתרו"מ‪ ,‬מהדרגות החסירות‪ ,‬הריני‬
‫מוסיף‪ ,‬אם חסר עדיין למעשר ראשון יחול בדרום טבלם של הפירות‪ ,‬ויחול גם בצד צפון קליפות‬
‫הטבולות לתרו"מ‪ ,‬תיכף אחר התרומה גדולה והלאה צפונה‪ ,‬תרו"מ‪ ,‬באופן המועיל ביותר‪ ,‬כל דרגה‬
‫על דרגתו וכל מין על מינו וכל שנה על שנתו‪.‬‬
‫קנו הער' הר' טרייטל‪ ,‬עפ"י דקדוק‪ ,‬ומונע טעות‪ ,‬והוא ענין נפלא ועמוק מאוד‪.‬‬
 ‫‪ | 187‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אם אין החצר משתמרת לדעת בעלים‪ ,‬או שכבר הוציאו הפירות‬
‫מהחצר כגון שהורידו מהמשאית למקום ציבורי וכו'‬
‫יכול המשגיח לקבל שליחות בטלפון‪ ,‬מבעל הפירות הקודם‪,‬‬
‫להקנות לבעל הפירות העכשוי‪ ,‬ויקבל פרוטה מא' ותמורת זה‬
‫ישכיר לו טע"ט בפתח ביתו‪ ,‬ואגב זה יקנה לנצרך הפירות‪ ,‬בקנין‬
‫אגב‪.‬‬

‫השלמה הן לשליח והן לשאינו שליח‪.‬‬

‫תיקון אחרון ‪ -‬לבטל בתוך התערובתקנז‪.‬‬
‫אם כל זה עדיין לא הועיל‪ ,‬משום שא"א להפריש על קליפות‪ ,‬או‬
‫משום שיש כאן ירקות שלא היה בהם חלק שיזרק‪ ,‬ושמא בהם‬
‫הצריך השלמה‪ ,‬וכן יש שאין דרך קליפותיהן ליזרק‪ ,‬וכן בדבר‬

‫קנז והנה במקום כזה ודאי דשרי לבטל לכתחילה‪ ,‬א‪ .‬כמפורש ברמב"ם בדמאי פ"ז מ"ז במתני' דמאה‬
‫טבל מאה חולין‪ ,‬שנתערבו שמפריש ומבטל במאה ואחד‪ ,‬וכ"ש כאן שאין כאן מבטל איסור‬
‫לכתחילה‪ ,‬אלא מתקן איסור לכתחילה שבמקום לעצור כאן את ההפרשה כנהוג‪ ,‬ויאכלו בלא תיקון‬
‫הרי הוא בא להציל הרבים ומוסיף לתקן ולבטלם‪ ,‬אך ורק כדי להצילם מאיסור‪ ,‬ובכה"ג שאין ברירה‬
‫אחרת וזהו האופן היחיד שאפשר לתקנם ודאי שרי‪ .‬כ"ש כשמדובר לאחר הפרשה ראשונה כראוי‬
‫כמש" כ בשו"ע שלא' סעי' יח' שאף בתערובת ודאי עושים כהפרשה רגילה ויש שפירשו משום‬
‫שיש בילה ביבש‪ ,‬או שדוקא בדרבנן‪ ,‬או דוקא בדמאי‪ ,‬ולפי"ז כבר תוקן‪ ,‬ואנו באין להוסיף תיקון‬
‫דודאי שרי‪ ,‬וכ"ש שביטול זה עפ"י הוראת הראשונים ובודאי שאין כאן קנס דרבנן של ביטול איסור‪,‬‬
‫ויש ע וד סיבות ששרי לבטלם א‪ .‬שהרי זה ספק דרבנן כיון שכבר נתבטל חד בתרי‪ .‬ב‪ .‬דהנה בשו"ע‬
‫שבאיסור דרבנן שכבר נתערב מרבה עליו ומבטלו‪ ,‬ואמנם הרמ"א הוסיף דע' הרא"ש דדוקא במקום‬
‫שמקלי קלי לאיסורא‪ ,‬וכאן הלא הוי כעין מקלי קלי‪ ,‬שהרי ממילא איסורו יתבטל אם לא יהיה לו‬
‫האי תיקו ן‪ ,‬דכל מה דאינו מתבטל הוא רק אם הוי דשיל"מ שיש לו תיקון‪ ,‬ועוד דבפמ"ג הביא‬
‫מכנה"ג שבספק מבטלין איסור לכתחילה והביא שם השיטות אי בשורשו דאו' או רק בדרבנן‪,‬‬
‫והפמ"ג פליג עליו וס"ל שאין לבטל איסור תורה מהתורה אף בספק איסור דאו' או בשיעור דרבנן‪,‬‬
‫ולא הוי כספק דרבנן‪ ,‬שבעצם איסורו מהתורה‪ ,‬ובכה"ג דידן נראה דגם הפמ"ג יודה שבדרבנן אפשר‬
‫לבטלם‪ .‬ג‪ .‬הא הוי ספק ספק ספיקא‪ ,‬דדילמא הפרשה ראשונה תיקנה הכל כראוי‪ ,‬ואף אם לא‬
‫דילמא השלמת הברירה במה שיזרק‪ ,‬ואף אם לא דילמא השלמתם בקליפות תיקנתם‪ .‬ד‪ .‬דתערובת‬
‫הוי דרבנן גמור שמא יש לו ברירה‪ ,‬שאפשר לעשר מדמאי על תערובת בביטול ברוב‪ .‬ה‪ .‬דמי יימר‬
‫שבכלל היה כאן בעיה‪ ,‬דמי יימר שהיה תערובת‪ ,‬ואף אם היה תערובת הרי ספק מי הרוב‪ ,‬וממ"נ אם‬
‫הדרגה החמורה היתה רוב‪ ,‬כל דפריש מרובא פריש‪ ,‬בכה"ג לחזו"א‪ ,‬והרי תוקן בהפרשה ראשונה‪,‬‬
‫ואם היתה הדרגה הקלה רוב הרי כבר נתקנה מהחמור על הקל‪ ,‬וביטלה אף את המיעוט החמור‬
‫מדאוריתא‪ ,‬ועוד שמא לקחתי להפרשה מן החמור‪ ,‬ועוד דכל מה שצריך תיקון הוא מדרבנן בתרומה‬
‫גדולה משום כהיתרו כך איסורו‪ ,‬ומשום דשיל"מ‪ ,‬ובשאר תרו"מ משום דבר שיש לו מתירין‪ ,‬ושפיר‬
‫נוכל עכשיו לתקנו ולבטלו מדרבנן‪ ,‬שאם א"א לתקנו בכהאי ממילא הוא מותר דהוי דבר שאין לו‬
‫מתירין‪ ,‬ויעוי' מנחת שלמה סי' ס' שיוצא מדבריו שכאשר אין דרך אחרת לתקן‪ ,‬שפיר דמי‪ ,‬ולא‬
‫חשיב מבטל איסור לכתחילה‪ ,‬וביותר שכ' במע"א שכל תערובת נהיה טבל דרבנן‪ ,‬ומפרישין אותו‬
‫כרגיל וא"כ כבר הפרשנוהו בהפרשה קודמת‪ ,‬ובפרט למש"כ הגר"ש וזנר לסמוך בדוחק על שי'‬
‫המהרי"ט סי' יח' שיש בילה ביבש‪ ,‬א"כ כ"ש שמותר לתקן אח"כ כנ"ל ‪.‬‬
 ‫‪ | 188‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫חריף שמיעטנו שלא יהא בעיה של דוחקא דסכינא‪.‬‬

‫וחסר עדיין תרומה גדולה לא' מהפרטים או כמה מהם‪ ,‬יהא תרומה‬
‫גדולה בטבול לתרו"ג‪ ,‬במקום היותר סמוך לקצה הדרומי של‬
‫המעשר ראשון שבפרט החמור ביותר [שבכל מין‪ ,‬ושנה] ומידתה‬
‫עשירית מילימטר מעוקבת ויפטור כל מה שיכול לפטור‪.‬‬
‫ומה שעדיין חסר למע"ר‪ ,‬יחול בצד צפון הטבל שנשאר כל דרגה‬
‫על דרגתו וכל מין על מינו וכל שנה על שנתו‪ ,‬ויהא תרומת מעשר‬
‫בצד צפון הטבול לתרו"מ לפי סדר מהחמור אל הקל‪ ,‬באופן‬
‫המועיל ביותרקנח כל מין על מינו וכל שנה על שנתו‪.‬‬

‫אם היה ע"י שליחות‪ ,‬ורוצה לעשות את כל ההפרשה כולל‬

‫ההשלמות אף של הביטול כאחדקנט‪ ,‬יכול לומר אם נמצא שעדיין‬
‫קילקלתי ולתקון שלחו אותי‪ ,‬ולא חל תרו"מ‪.‬‬
‫הריני מתקן ומפריש מחדש ואומר‬
‫היותר מאחד ממאה שיש כאן הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונו‬
‫כל מין על מינו‪[ ,‬באופן המועיל ביותר‪ ,‬דהיינו אם אין בהפרשתי‬
‫לתרו"ג אותם דרגות בשוה הנצרכין‪ ,‬יתפרש היותר מא' ממאה‪,‬‬
‫די חול תחילת התרומה גדולה על עשירית מילימטר מעוקבתקס הכי‬
‫חמורה שבכאן‪ ,‬ויפטור את כל מה שיכול לפטורקסא‪ ,‬ושאר התרומה‬
‫גדולה יהא מהנשארין‪ ,‬לפי חשבון המועיל ביותר הנצרכין לתרומת‬
‫מעשרקסב] ואם עדיין לא פטר כל חיוב התרו"ג‪ ,‬משום שאין במה‬
‫שהבדלתי‪ ,‬כל הדרגות החמורות שישנם בפירות‪ ,‬הריני מתנה כפי‬

‫קנח דהיינו אם אפשר מכל דרגה על דרגתו ואם לאו לפי הסדר מהחמור יותר על החמור יותר וכו'‪.‬‬
‫קנט כלומר במקומו השלמת התרו"ג לאחר התרו"ג מיד‪ ,‬והשלמת הא' ממאה שבמע"ר לאחר המע"ר‬
‫ולא אחר התרומת מעשר‪.‬‬
‫קס היינו מידת נפח ולא צורה‪ ,‬וכלשון בנ"א וכן להלן‪.‬‬
‫קסא ובאופן המועיל ביותר דהיינו שיפטור לכה"פ דרגות הקלים שבפירות‪ ,‬ואם יכול לפטור אף דרגות‬
‫הקלים שבתוך החמורות יפטרם‪.‬‬
‫קסב דהיינו לאחר שישייר לכל דרגת חיוב כפי הנצרך לו לפוטרו א' ממאה‪.‬‬
 ‫‪ | 189‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫משפטי התנאים‪ ,‬דאם יש ברירה‪ ,‬בגוונא דידןקסג‪ ,‬ויכולים להפריש‬

‫על תנאי שיזרקקסד‪ ,‬הריני מוסיף ומפריש‪ ,‬על אותן דרגות או מין‬
‫החסירות‪ ,‬ויחול עתה‪ ,‬על הנצרך מכל מין או דרגת חיוב‪ ,‬שיעור‬
‫עשירית מילימטר מעוקבתקסה‪ ,‬תרומה גדולה בצפוןקסו טבל הדרגה‬
‫קסט‬
‫היותר חמורהקסז‪ ,‬שיזרקקסח‪ ,‬ויפטור כפי הנצרך‪ ,‬כל מין על מינו‪.‬‬
‫ואם אין ברירהקע או שא"א להפריש על תנאי שיזרקקעא‪,‬יחול‬
‫קעג‬
‫על עשירית מילימטר מעוקבתקעב שבצפון טבלן של הקליפות‬
‫היותר חמורות‪ ,‬כל מין על מינו [למעט דבר חריף]קעד‪ ,‬וכל שנה על‬
‫שנתו‪ ,‬תרומה גדולה‪ ,‬ויפטור כל הנצרך‪.‬‬

‫קסג דהרי יש חילוק בין דאו' לדרבנן‪ ,‬ובין כל הדרגות דרבנן‪ ,‬לפי המבואר בקונטרס דרגות חיוב‪,‬‬
‫דלמשל יש חילוק אף בזה"ז‪ ,‬בין דגן תירוש ויצהר לאילנות‪ ,‬ובין אילנות לירקות‪ ,‬ולמשל בירק‪ ,‬יתכן‬
‫דלכו"ע יש ברירה כיון שעיקרו דרבנן‪ ,‬וכ"ש בלקוח כפי שס"ל לחזו"א בתחילתו‪ ,‬ואף למסקנתו הורה‬
‫בע"פ להרב אלפא לעשות כך במקום שאין ברירה ונצרך להציל הרבים ובנידו"ד שכבר נתערב חד‬
‫בתרי ובטל מדאו' מסתמא לכו"ע יש ברירה כדחזי' בגמ' ב"מ נג' שאפשר להפריש מהדמאי על‬
‫המעורב ברוב‪ ,‬וכמש"כ לבאר דשניהם מדין ביטול ברוב קאתי‪.‬‬
‫קסד בגוונא דידן‪ ,‬להצלת הרבים‪ ,‬לאחר שנעשה הפרשה הראשונה כראוי‪ ,‬ואין שום ברירה אחרת‪,‬‬
‫דאף החזו"א יסבור כן וכנ"ל‪.‬‬
‫קסה עפ"י הרב טרייטל שא"א לומר כל שהוא שאין כזה שיעור‪ ,‬אפי' בדבר שאין לו שיעור‪ ,‬ואם כן‬
‫הוא‪ ,‬לפי"ז מתפרש כל מקום שכ' כאן בהערות כל שהוא עשירית מילימטר מעוקבת‪ ,‬והיינו מידת‬
‫נפח ולא צורה‪ ,‬וכלשון בנ"א‪ ,‬וכן לקמן‪ ,‬ואם צריך לכתחילה לפטור כל דרגה בנפרד הרי היא מחולקת‬
‫בשוה לדרגותיהם כפי הנצרך‪ ,‬החמור יותר בצפון יותר‪.‬‬
‫קסו ואף אם לא יזרק בב"א מ"מ כיון שחל השתא הרי יש כאן צפונם דהשתא של כל מה שיזרקו‪.‬‬
‫קסז ויחול מדין חמור על החמור והקל‪ ,‬ואם צריך לעשות לכתחילה דוקא מכל דרגה על דרגתו‪ ,‬ויש‬
‫מספיק בעומדין ליזרק‪ ,‬מכל דרגה ודרגה על דרגתו‪ ,‬ומכל שנה על שנתו‪ ,‬יהו הן תרומה גדולה‬
‫בצפונם כנצרך‪.‬‬
‫קסח כנ"ל בשיזרק הקודם‪.‬‬
‫קסט ויחול מדין חמור על החמור והקל‪ ,‬ואם צריך לעשות לכתחילה דוקא מכל דרגה על דרגתו‪ ,‬ויש‬
‫מספיק בעומדין ליזרק‪ ,‬מכל דרגה ודרגה על דרגתו‪ ,‬ומכל שנה על שנתו‪ ,‬יהו הן תרומה גדולה‬
‫בצפונם כנצרך‪.‬‬
‫קע בגוונא דידן וכנ"ל‪.‬‬
‫קעא בגוונא דידן וכנ"ל‪.‬‬
‫קעב ואם צריך לכתחילה לפטור כל דרגה בנפרד הרי היא מחולקת בשוה לדרגותיהם כפי הנצרך‪,‬‬
‫החמור יותר בצפון יותר‪.‬‬
‫קעג שדרכה ליזרק‪ ,‬אך בלא התנאה שיזרק‪ ,‬וזה עדיף אף מנוסח הקודם שאין כאן את החיסרון‬
‫שהזכיר החזו"א במפריש רק ע"מ שילך לאיבוד‪ ,‬דהרי לא מתנה דוקא לזריקה‪ ,‬וכמש"כ החזו"א‬
‫להפריש בגינות מבעלי מומין‪ ,‬שממילא הולכין לאיבוד‪ ,‬וכל מה ששלל הוא דוקא במתנה ע"מ שילך‬
‫לאיבוד‪ ,‬ואעפ"כ לא הקדמנו האי‪ ,‬שמא יאכלו בסוף הקליפה‪ ,‬ע"כ עדיף להקדים הקודם‪ ,‬ואי לא‬
‫יחול יחול זה‪.‬‬
‫קעד למשל בבצל‪ ,‬שלא יהא בעיה של בליעת תרומה בתוך הבצל‪ ,‬בדוחקא דסכינא‪.‬‬
 ‫‪ | 191‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אם כל זה עדיין לא הועילקעה‪ ,‬וחסר עדיין תרומה גדולה לא'‬

‫מהפרטים או כמה מהם‪ ,‬יהא תרומה גדולה בטבול לתרו"ג‪ ,‬במקום‬
‫היותר סמוך לקצה הדרומי של המעשר ראשון שבפרט החמור‬
‫ביותר [שבכל מין‪ ,‬ושנה] ומידתה עשירית מילימטר מעוקבת‬
‫ויפטור כל מה שיכול לפטורקעו‪.‬‬

‫קעז‬
‫אותו אחד ממאה שיש כאן‪ ,‬כל מין על מינו וכל שנה על שנתו‬
‫[באופן המועיל ביותר]‬

‫קעח‬
‫[שביחד עם עוד א' ממאה הם עשרה ממאה‪ ,‬כשיעור מע"ר הכתוב בתורה]‬ ‫ועוד תשעה מתשעים ותשעה‬

‫קעה משום שא"א להפריש על קליפות‪ ,‬או משום שיש כאן ירקות שלא היה בהם חלק שיזרק‪ ,‬ושמא‬
‫בהם הצריך השלמה‪ ,‬וכן יש שאין דרך קליפותיהן ליזרק‪ ,‬וכן בדבר חריף שמיעטנו שלא יהא בעיה‬
‫של דוחקא דסכינא‪.‬‬
‫קעו ונרויח שיתבטל בתערובת יבש ביבש לאח"כ‪.‬‬
‫קעז ואף כאן עדיף מלפרש כל דרגה על דרגתו ששמא לא הוצאנו אותו דרגה ואין אנו רוצין להקפיד‪,‬‬
‫אלא שיועיל באופן הכי מועיל‪ ,‬ואף שכאן צריך שיעור א' ממאה לכל דרגה‪ ,‬ולכך כ' באופן המועיל‬
‫ביותר שלמשל אם יש כאן מספיק בדרגה השוה או החמורה לפטור הכל מה טוב ואם יש כאן דרגות‬
‫הקלים‪[ ,‬אם יש קפידא בדרגות] הרי כל דרגה ודרגה יפטור כל מה שיכול לפטור‪ ,‬וישייר לדרגה‬
‫הפחותה מינה‪ ,‬לפי הסדר מהחמור אל הקל‪ ,‬ואף אם אין כאן כל הנצרך‪ ,‬הלא אנו מסכמים עכשיו‬
‫שיושלם בהמשך‪ ,‬לחשבון הא' ממאה‪ ,‬ובנתיים יפטור לכה"פ הדרגות הקלים שבתערובת‪ ,‬ואף‬
‫הדרגות הקלים שבחמורות]‬
‫קעח ומתפרש שאם הפריש קודם כראוי לא' ממאה הלא שוין בחשבון א' מצט' הנשארין עם א'‬
‫ממאה‪ ,‬שהרי צט' לחלק לצט' הם א'‪ ,‬ואם לא הוציאו עדיין והוא בתוך התערובת מתפרש שאין‬
‫הכונה לחלוקה מתמטית‪ ,‬של כל הטבל שבתוכו לצט' חלקים‪ ,‬אלא כמחלקן לצט' ועוד א'‪ ,‬ולוקח ט'‬
‫מהצט'‪ ,‬שהוא כלוקח א' ממאה שבתוכו בדיוק‪ ,‬ושאר הא' ממאה יושלם הלא בהשלמה‪ ,‬וזהו הכונה‬
‫שביחד עם עוד א' ממאה הם עשרה ממאה‪ ,‬כשיעור מע"ר הכתוב בתורה‪ ,‬שלעולם יתפרש נוסח זה‬
‫וחשבונו באופן שמתאים עם המעשר הכ' בתורה‪ ,‬ולא רצינו לכתוב ט' כמותו‪ ,‬ולא ט' ממאה‪ ,‬שאם‬
‫הא' ממאה חסר בו עדיין‪ ,‬דשמא לא הוצאנו מכל חיוב בשוה‪ ,‬לא יתפרש אף בט' של מע"ר כמותו‬
‫ויחסר‪ ,‬אלא הט' הם מדוייקים‪ ,‬בפ"ע‪ ,‬לפטור חיוב מע"ר הנצרך בשאר תשעים החלקים‪ ,‬ואילו חסר‬
‫לא' ממאה לפטור הי' שלו‪ ,‬נשלימו בהשלמות‪ ,‬והנה אם לשון זה לא מהני ועדיף לומר לשונות שכ'‬
‫הר' טרייטל או הרב בלאכרוסקי יחולו כפי הלשון הכתוב בנוסחם‪ ,‬ונמצא בקובץ‪...‬‬
 ‫‪ | 191‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫קעט‬
‫של כל מין‪ ,‬כל דרגת חיוב‪ ,‬כל שנה‪ ,‬בטבל שבשאר הפירות‬
‫בצד צפונוקפ‪ ,‬הרי הם מעשר ראשון‪ ,‬כל מין על מינו‪ ,‬וכל דרגת‬
‫חיוב על דרגתו‪ ,‬וכל שנה על שנתו‪.‬‬

‫ואם אין בא' ממאה שהפרשתי שיעור או דרגה‪ ,‬לכל הדרגות‬

‫החמורות שישנם בתערובת‪ ,‬הריני מתנה כמשפטי התנאים‪ ,‬דאם‬
‫יש ברירה‪ ,‬בגוונא דידןקפא‪ ,‬ויכולים להפריש על מה שיזרקקפב הריני‬
‫משלים ומפריש‪ ,‬אותן שיעורי דרגות או מין החסירות בא' ממאה‬
‫לשיעור מעשר ראשון‪ ,‬ויחולו השתא‪ ,‬על מה שיזרק‪ ,‬בדרום טבלן‬
‫של כל מין‪ ,‬וכל שנה‪ ,‬וכל דרגת חיוב הנצרך‪ ,‬שיעור החסר‬
‫להשלמת מע"ר כל מין על מינו‪ ,‬וכל דרגה על דרגתו‪ ,‬וכל שנה על‬
‫שנתו‪.‬‬

‫ואם אין ברירה או שא"א להפריש על מה שיזרק‪ ,‬הריני משלים‬

‫קעט כיון שיתכן שכל דרגה צריכה שיעור ט' אחר‪ ,‬דאין אותה כמות מכל מין או דרגה‪ ,‬לכך לא כ'‬
‫כמותו‪ ,‬ולא ט' ממאה‪ ,‬שהרי בתרו"מ יתכן שאין כל הדרגות‪ ,‬ונשלימם בהמשך‪ ,‬אלא פירשנו ט'‬
‫מצט'‪ ,‬לכל מין וכל דרגה וכל שנה‪ ,‬וכאן שייך למנקט כיון שיש כאן בודאי מכל הדרגות שיעור הצריך‬
‫להן וכו' וכיון שכאן הלא הט' חלקים דמע"ר נאכלין‪ ,‬א"כ אם נפריש אף מן החמור על הקל‪ ,‬הרי יש‬
‫כאן מעשרותיו מקולקלין‪ ,‬דהפריש מחיוב על הפטור‪ ,‬וצריך להפריש בדיוק מכל דרגה על דרגתו‪,‬‬
‫ושונה ממקודם במיועד לתרומת מעשר‪ ,‬דשם יתכן שאין כל הדרגות או השיעור‪ ,‬במה שהוציאו‪,‬‬
‫ועושים אף מן החמור על הקל‪ ,‬כיון שלא אכפ"ל אף אם יצא מן החיוב על הפטור‪ ,‬שפירותיו‬
‫מתוקנין‪ ,‬ומעשרותיו מקולקלין‪ ,‬דממילא אין אוכלין אותו בזה"ז‪ ,‬ואף שעשינו שם בדיוק א' ממאה‬
‫משיעור הפירות‪ ,‬ואם אין שם אותה דרגה או השיעור שצריך‪ ,‬אם אין הקל פוטר החמור אף בדרבנן‪,‬‬
‫נתמעט אף המע"ר ולא רק התרו"מ‪ ,‬מ"מ א"כ הוא‪ ,‬א' ממאה זה יושלם ויתוקן בהמשך במש"נ‬
‫בסיום ההפרשה הראשונה‪ ,‬אך מ"מ בשאר הפירות אין אנו נותנים אלא ט' חלקים‪ ,‬והרווחנו בזה גם‬
‫שלא יהיה צד שמרבה או ממעט במעשר ראשון ומקלקל בכרי באומרו כמותו‪ ,‬בדומה לא'‪ ,‬ואמנם‬
‫מרן כ' כמותו כדי שיגלה האחד עליו שהכונה חלקי א' ממאה‪ ,‬והוא יגלה על האחד שהכונה א'‬
‫ממאה שלאחר הפרשה‪ ,‬אך אנן שכ' פירשנוהו שפיר דמי‪ ,‬וא"א לומר כלשון מתני' והשו"ע והשאר‪,‬‬
‫דדילמא אין בא' ממאה‪ ,‬מספיק לכל דרגה וישתייר טבול לתרו"מ בכרי‪ ,‬ע"כ כ' ט' חלקים כנצרך‪,‬‬
‫שיהא כראוי בכרי‪ ,‬ואילו השלמת חיסרון הא' אילו יצוייר שנחסר יבוא השלמתו בהמשך‪.‬‬
‫קפ היינו של כל פרט מהנזכרים‪ ,‬ולא על א' ממאה שהוא כולו למע"ר‪.‬‬
‫קפא דהרי יש חילוק לענין ברירה‪ ,‬בין דאו' לדרבנן‪ ,‬ובין כל הדרגות דרבנן‪ ,‬לפי המבואר בקונטרס‬
‫דרגות חיוב‪ ,‬דלמשל יש חילוק אף בזה"ז‪ ,‬בין דגן תירוש ויצהר לאילנות‪ ,‬ובין אילנות לירקות‪,‬‬
‫ולמשל בירק‪ ,‬יתכן דלכו"ע יש ברירה כיון שעיקרו דרבנן‪ ,‬וכ"ש בלקוח כפי שס"ל לחזו"א בתחילתו‪,‬‬
‫ואף למסקנתו הורה בע"פ להרב אלפא לעשות כך במקום שאין ברירה ונצרך להציל הרבים ובנידו"ד‬
‫שכבר נתערב חד בתרי ובטל מדאו' מסתמא לכו"ע יש ברירה כדחזי' בגמ' ב"מ נג' שאפשר להפריש‬
‫מהדמאי על המעורב ברוב‪ ,‬וכמש"כ לבאר דשניהם מדין ביטול ברוב קאתי‪.‬‬
‫קפב בגוונא דידן וכנ"ל‪.‬‬
 ‫‪ | 192‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ומפריש‪ ,‬אותן שיעורי דרגות או מין החסירות בא' ממאה לשיעור‬

‫מעשר ראשון‪ ,‬ויחולו השתא בדרום טבלן של הקליפות שדרכן‬
‫ליזרק של כל מין [למעט דבר חריף]קפג‪ ,‬וכל שנה‪ ,‬וכל דרגת חיוב‬
‫החסירה‪ ,‬כל מין על מינו‪ ,‬וכל דרגה על דרגתו‪ ,‬וכל שנה על שנתו‪.‬‬
‫ואם עדיין חסר למע"ר‪ ,‬יחול בצד צפון הטבול למע"ר שנשאר כל‬
‫קפד‬
‫דרגה על דרגתו וכל מין על מינו וכל שנה על שנתו‬
‫אותו אחד ממאה שיש כאן‪[ ,‬ואם הוצרך השלמה יכלול אף מה‬
‫שהשלמתי לו] שעשיתיו מעשר ראשון עשוי תרומת מעשר כל מין‬
‫על מינו וכל שנה על שנתו באופן המועיל ביותרקפה‪.‬‬
‫ואם עדיין נחסר לשיעור תרומת מעשרקפו הרי אם יש ברירה בכה"ג‬
‫ואפשר להפריש על העומדין ליזרק בכה"ג‪ ,‬יחול השתא‪ ,‬על הטבול‬
‫לתרו"מ של מה שיזרק‪ ,‬בדרום של כל מין‪ ,‬וכל שנה‪ ,‬וכל דרגת‬
‫חיוב הנצרך‪ ,‬שיעור החסר להשלמת תרומת מעשר‪ ,‬באופן המועיל‬
‫קפז‬
‫ביותר כל מין על מינו‪ ,‬וכל דרגה על דרגתו‪ ,‬וכל שנה על שנתו‬
‫ואם אין ברירה או שא"א להפריש תרו"מ על העומד ליזרק‪ ,‬ועדיין‬
‫נחסר לשיעור תרומת מעשרקפח יחול השתא‪ ,‬על הטבול לתרו"מ של‬
‫כל מין‪ ,‬ובכל דרגת חיוב‪ ,‬ובכל שנה‪ ,‬בדרום של כל הקליפות‬
‫שדרכן ליזרקקפט [למעט דבר חריף]קצ‪ ,‬שיעור החסר להשלמת‬
‫תרומת מעשר‪ ,‬באופן המועיל ביותר כל מין על מינו‪ ,‬וכל דרגה על‬
‫דרגתו‪ ,‬וכל שנה על שנתוקצא‪,‬קצב‪.‬‬

‫קפג למשל בבצל‪ ,‬שלא יהא בעיה של בליעת תרומה בתוך הבצל‪ ,‬בדוחקא דסכינא‪.‬‬
‫קפד ונרויח שיתבטל בתערובת יבש ביבש לאח"כ‪.‬‬
‫קפה וכנ"ל‪.‬‬
‫קפו דיתכן דיש מע"ר חמור ממנו לא באלו שהפרשנו בהשלמה‪ ,‬אלא מקודם וטבולים לתרו"מ וע"כ‬
‫יחול באופן המועיל ביותר על העומדים ליזרק או כל דרגה על דרגתו‪ ,‬ואם א"א לפי הסדר‬
‫מהחמורים אל הקלים לפי הסדר‪.‬‬
‫קפז ואם אין מהחמורים אל הקלים לפי הסדר‪.‬‬
‫קפח דיתכן דיש מע"ר חמור ממנו לא באלו שהפרשנו בהשלמה‪ ,‬אלא מקודם וטבולים לתרו"מ וע"כ‬
‫יחול באופן המועיל ביותר על העומדים ליזרק או כל דרגה על דרגתו‪ ,‬ואם א"א לפי הסדר‬
‫מהחמורים אל הקלים לפי הסדר‪.‬‬
‫קפט הוא גם הגדרה לגודל הקליפה‪ ,‬וכן לקמן‪.‬‬
‫קצ למשל בבצל‪ ,‬שלא יהא בעיה של בליעת תרומה בתוך הבצל‪ ,‬בדוחקא דסכינא‪.‬‬
‫קצא ואם אין מהחמורים אל הקלים לפי הסדר‪.‬‬
 ‫‪ | 193‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ומעשר שני יהא בדרום טבלן של הפירות של כל מין ומין‪ ,‬על מינו‪,‬‬
‫וכל דרגת חיוב על דרגתו‪ ,‬וכל שנה על שנתו החייבים במעשר שני‪.‬‬

‫אם מחלל במטבע שלו על פירות של חבירו יאמר‪:‬‬

‫וכל המעשר שני שבכאן מחולליןקצג‪ ,‬על ד' פרוטות במטבע זו‪.‬‬
‫[ואם המטבע של בעל הפירות‪ :‬יאמר וכל המעשר שני שבכאן מחוללין‪ ,‬הן‬
‫וחומשן על ה' פרוטות במטבע זו‪].‬‬

‫ואם נשאר מע"ש ממין או דרגת חיוב שאין בו שוה ד' פרוטות יהא‬
‫מחולל על מעות הראשונות‪.‬‬
‫[ואם המטבע של בעל הפירות יאמר יהא מחולל הן וחומשן על מעות הראשונות‪].‬‬
‫ואם יש כאן החייבים במעשר עני יהו מעשר עני בדרם טבלן‪ ,‬של‬
‫כל מין ומין‪ ,‬על מינו‪ ,‬וכל דרגת חיוב על דרגתו‪.‬‬

‫ואם יש כאן נטע רבעי יהא מחולל על ד' פרוטות במטבע שיחדתיה‬
‫לחילול מעשר שני ונטע רבעי‪.‬‬
‫[ואם המטבע של בעל הפירות יאמר ומחוללין הן וחומשן על ה' פרוטות במטבע שיחדתיה‬
‫לחילול מע"ש ונ"ר]‬
‫כל פעם שמפריש יחשב שתפס לכה"פ ששה עשר פרוטות במטבע‪ ,‬וכשתתמלא לפי‬
‫חשבונו‪ ,‬יחללה היא וחומשה מלבד ד' פרוטות החמורות שבה על מטבע אחר‬
‫וישמידו‪.‬‬

‫אם חושש שיש הרבה דרגות‪ ,‬ועדיין לא נפדו‪ ,‬לשיטה שצריך פרוטה לכל דרגה יאמר‪.‬‬
‫אם עדיין לא נתחלל כל המעשר שני שבכאן‪ ,‬הריני מחלל כל דרגת חיוב בנפרד על‬
‫פרוטה לפי הסדר מהחמור אל הקל‪ ,‬עד שתתמלא כל המטבע הגדולה‪ ,‬וכשתתמלא‬
‫תחולל המטבע הגדולה‪ ,‬מלבד ד' פרוטות החמורות שבה‪ ,‬היא וחומשה על ה' פרוטות‬
‫שבקטנה הסמוך לה‪ ,‬ושוב ימשיך להתחלל כל הדרגות הנצרכות כל דרגת חיוב בנפרד‬
‫על פרוטה שבגדולה לפי הסדר מהחמור על הקל‪ ,‬עד שתתמלא שוב כל המטבע הגדולה‪,‬‬
‫ותחזור להתחלל על הקטנה כנ"ל‪ ,‬וכשתתמלא הקטנה מעשר תהא מחוללת היא וחומשה‬
‫על פרוטה ורביע שבגדולה‪ ,‬וימשיך שוב להתחלל על הגדולה כנ"ל‪ ,‬וכן לעולם עד‬
‫שיתחלל כל הדרגות הנמצאות שבכאן‪.‬‬

‫קצב ואם חושש שלא נשאר שם שיעור בקליפות לעשות מע"ר לתרו"מ‪ ,‬מהדרגות החסירות‪ ,‬הריני‬
‫מוסיף‪ ,‬אם חסר עדיין למעשר ראשון יחול בדרום טבלם של הפירות‪ ,‬ויחול גם בצד צפון קליפות‬
‫הטבולות לתרו"מ‪ ,‬תיכף אחר התרומה גדולה והלאה צפונה‪ ,‬תרו"מ‪ ,‬באופן המועיל ביותר‪ ,‬כל דרגה‬
‫על דרגתו וכל מין על מינו וכל שנה על שנתו‪.‬‬
‫קצג הער' הר' טרייטל‪ ,‬עפ"י דקדוק‪ ,‬ומונע טעות‪ ,‬והוא ענין נפלא ועמוק מאוד‪.‬‬
 ‫‪ | 194‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫עצות כלליות‪.‬‬
‫כשמפריש טבל מהודאי‪ ,‬על המעושר להצלת הרבים‪ ,‬כדאי להשאיר כל שהוא‬ ‫א‪.‬‬
‫ניכר בחוץ לתיקון שלא יהא מהחיוב על הפטור לגמרי שהוא איסור לכתחילה‬
‫אלא פטר ק' מחיוב על החיוב והשאר על הפטור‪ ,‬ועדיף מהחיוב על הפטור‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫‪ | 195‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 196‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫דרגות חיוב בתרו"מ‬

‫ימנה מקופיא הדרגות השייכות לגבי‬

‫הפרשת תרומות ומעשרות‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

‫בבהמ"ד היכל אברהם ‪ -‬בית שמש‬
‫אדר תשס"ט‬
 ‫‪ | 197‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫והנה לא עיינתי לחשב כל הדרגות ששייך‪ ,‬אך בחשבון מקופיא בל"ע כלל‪ ,‬זה יכול להגיע למאות אלפים‪.‬‬

‫‪ 17‬בגבולות‪.‬‬

‫עולי בבל‪.‬‬ ‫א‪.‬‬

‫קצד‬
‫עולי מצריים ‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫כל המקומות שהתיר ר' כגון בית שאן‪ ,‬אשקלון‪ ,‬קסרין‪ ,‬כפר צמח‪ ,‬כפר לודים‪ ,‬בית גוברין‪,‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫המסילה מבית גוברין לרמלה או לודקצה‪ ,‬שבילי דכותאי‪ ,‬וכו' שדינו ספק אם התירן לגמרי‪ ,‬או‬
‫שהוא כעולי מצרים‪ ,‬ובתוספתא אהלות פי"ח עיירות המובלעות בא"י כגון סוסיתא וחברותיה‪,‬‬
‫אשקלון וחברותיה‪ ,‬אעפ"י שפטורות מן המעשר ומן השביעית‪ ,‬גיטין ב' דכפר לודים הוא‬
‫מחו"לקצו וכל זה לגבי דגן תירוש ויצהר לרמב"ם‪.‬‬
‫הנ"ל לגבי מעשר ירק ואילןקצז‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫קצח‬
‫סביבות בית שאן‪ ,‬כהבקעה וכדו' דהוי ספק ‪ ,‬לשון החזו"א שאין לנו אלא בית שאן וכו'‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫סוריא ביד ישראלקצט‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫סוריא לענין מע"ש דיש פלוגתא דהרמב"ם והראב"ד אי סוריא חייב בכלל במעשר שני‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬

‫קצד בס' מלבושי יו"ט חובת קרקע סי' יז' נסתפק שכיבוש עולי מצרים תרי דרבנן לגבי כיבוש עולי‬
‫בבל שהוא חד דרבנן‪ ,‬וכ"כ הגרימ"ט בס' א"י ח"א סי' כו' או' ז' שלא להפריש מעולי מצרים על עולי‬
‫בבל‪ .‬וכ"כ בתבואות ארץ להר"י שוורץ‪ ,‬ומעדנ"א פ"א מתרומות ה"ו או' ב'‪ .‬אמנם עי' חזו"א שביעית‬
‫סי' ג' ס"ק יח' ד"ה ולענין‪ ,‬ובס"ק לב' או' ד'‪ .‬דמשמע דהכל דרגת חיוב אחת‪.‬‬

‫קצה הוראת הגרב"צ אבא שאול והגר"י יוסף‪ ,‬למושבים שדות מיכה‪ ,‬ולוזית‪ ,‬לעשר ללא ברכה‪ ,‬משום‬
‫שחששו שהם על מסילה זו‪ ,‬וצע"ג מנ"ל‪ ,‬דא"‪ F‬יש לחשוש אף למושבים בית חלקיה יד בנימין‬
‫יסודות בני ראם‪ ,‬ומי נביא ידע‪ ,‬באיזו דרך הלכה המסילה‪.‬‬

‫קצומקומות שהניחום מכיבוש‪ ,‬עולי בבל‪ ,‬רמב"ם פ"א מתרומות ה"ה שפטורין‪ ,‬וראב"ד כ' רק‬
‫במעשר ירק ופירות האילן‪ ,‬רש"י חולין ו'‪ :‬מהרי"ק כפתור ופרח פ"ה בשם הר' יוסף טוב עלם בתוס'‬
‫חולין ע"ז יח‪ :‬שלא התירו בבית שאן אלא דמאי‪ .‬מהרי"ט ח"א סי' מז'‪.‬‬

‫קצז כפתור ופרח פ"ה חילק בין דגן תירוש ויצהר דיפריש בברכה כראב"ד ורש"י הנ"ל‪ ,‬דר' התיר רק‬
‫בירק ואילן‪.‬‬

‫קצח כ' מרן החזו"א זלל"ה שביעית ג' ס"ק יט' נראה שלא הניחו עולי בבל הכרכים שהניחו אלא‬
‫הכרכים ותחומן ולא יותר‪ ,‬שבקושי הניחום כדי שיסמכו עליהם בשביעית ולא נהגו בזה מדת‬
‫פזרנות‪ ,‬והילכך אין לנו אלא מה שאמרו בגמ' בית שאן אבל לא שדות סביבותיה חוץ לתחומה‪,‬‬
‫וכ"ש רחוקות ‪ 12‬ק"מ מבית שאן שאינן בכלל זה‪ ,‬שאם אתה נותן ‪ 12‬ק"מ לכל רוח יהיה השטח‬
‫הפטור ‪ 24‬ק"מ על ‪ 24‬ק"מ‪ ,‬ובשטח זה היו עיירות הרבה ותפסת מרובה לא תפסת‪ ,‬ואין לנו אלא‬
‫בית שאן ותחומה‪ ,‬ואף שקורין בקעת בית שאן‪ ,‬אין זו עדות על פטורה וגם עיקר בית שאן א"א‬
‫לסמוך על השם כי בהמשך הזמן נהרסו וחזרו ונתיישבו ופעמים נעתקו ממקומן הראשון ופעמים‬
‫ישתנו השמות ע"כ‪.‬‬

‫קצטצפון הגולן הוא בחלקו מסוריא‪ ,‬וסוריא חייבת מעיקר הדין אף בזה"ז כמ"ש בשו"ע‪ ,‬ומש"כ‬
‫בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תרנט' ויעוי' שו"ת בית דינו של שלמה סי' סב' סג'‪ ,‬שהרבה בע"ב אינם‬
‫מפרישים תרו"מ ומעולם לא הקפידו הרבנים עליהם אבל החכמים מפרישים תרו"מ‪ ,‬וע"ע בנבחר‬
‫מכסף למהר"י פינטו סי' טז'‪ .‬יתכן דכל זה בזמנם שהיה רוב נכרי שם‪ ,‬ובסוריא יש קנין‪ ,‬והיה‬
‫משועבד לטסקא למלך‪ ,‬וכמש"כ ר"ת לענין חו"ל‪ ,‬אך לא ביד ישראל ‪.‬‬
 ‫‪ | 198‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫עבר הירדן‪ .‬שהוא ספק אם כיבוש עולי מצרים או עולי בבל‪[ .‬ומצוי אף בשוכר ישראל בתוך ירדן]ר‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬
‫עבר הירדן ביד נכרי [ויש בהם תחת שלטון ישראל] אם יש קנין דלדעת החזו"א אין קנין ולא הוי‬ ‫ט‪.‬‬
‫כסוריא‪ ,‬ויש חולקים‪.‬‬
‫עבר הירדןרא ששיך כיום למלך ירדן‪ ,‬שהחזירו בהסכם השלום‪ ,‬אעפ"י שהוא בשטח ישראלי‪,‬‬ ‫י‪.‬‬
‫וחוכרים זאת חקלאים ישראלים‪ ,‬ומגדלים שם‪ ,‬ויש לספק במש"כ הראשונים בשם ר"ת בטעם‬
‫שאין מפרישין בחו"ל משום שמשועבד לטסקא למלך פוטר מתרו"מ‪.‬‬
‫עמון ומואב‪ ,‬לגבי תבואה קטניות ופירותרב‪.‬‬ ‫יא‪.‬‬
‫ד' ארצות הסמוכות דגזרו עליהןרג ומקומות כיום חוץ לגבולות‪ ,‬בנגב‪ ,‬ובערבה‪ ,‬ובאילת‪ ,‬וכדו'‪,‬‬ ‫יב‪.‬‬
‫שבשליטת ישראל יש לספק עליהם מדין ארצות הסמוכות‪ ,‬כיון שבזמנם לא היה מקום ישוב‪.‬‬
‫חו"ל ונמרח בארץ ישראל ביד ישראלרד‪.‬‬ ‫יג‪.‬‬
‫חו"ל ומיצוי מקומי בא"ירה‪.‬‬ ‫יד‪.‬‬

‫ר עבר הירדן‪ ,‬אין אנו יודעים אם כבשו עו"ב או עולי מצרים‪ ,‬ואיזה מקומות כבשו שם‪ ,‬שיש רבת‬
‫עמון שהוא חו"ל‪ ,‬וכן מזרחית לעמון ומואב‪ ,‬יש ספיקו דהגר"א ואין אנו יודעין מידת הרוחב עם הוא‬
‫עד קארק או יותר מזה‪ ,‬יעוי' מאמרינו על עבר הירדן ותשו' חתנו של הגרנ"ק‪ .‬חזו"א שביעית סי' ג'‬
‫ס"ק כה' הוכיח שיש תרו"מ‪ ,‬לקוטים סי' י' [להעתיק הערה ] ואין להפריש מעבר הירדן על של א"י‪,‬‬
‫למאי דאין מפרישין מעו"מ‪.‬‬

‫ראומצוי שטחים בצד המזרחי של הרדן המעובדים ע"י ישובי העמק ובין השאר מגדלים שם מטעים‬
‫גדולים של בננות‪[ .‬משפטי ארץ]‪.‬‬

‫רב אמנם לגבי ירק‪ ,‬כ' הרמב"ם פ"ב מתרומות ה"ז‪ ,‬דפטור‪ ,‬וע"ע חזו"א שביעית ו' ד‪ .‬ולא מנינו בבל‪,‬‬
‫ומצרים בפ"ע‪ ,‬דבמעד"א פ"א מתרומו' ה"ו‪ ,‬או' ב' כ' דמסתברא דמעשרין משל שנער על עמון‬
‫ומואב‪ ,‬ולהיפך‪ ,‬אע"ג ששנער חייבת מתקנת נביאים ועמון ומואב ומצרים מתקנת חכמים‪ ,‬כיון‬
‫שמעיקר הדין כולן חו"ל‪ ,‬אמנם צ"ב כיון דחזינן שחלוקין מעשרותיהן בשביעית‪ ,‬דמצרים מע"ע‪,‬‬
‫ובבל מעשר שני‪ ,‬ועמון ומואב נחלקו במתני' דידים למי דומה‪ ,‬ונהגינן מע"ע‪ ,‬קצת מוכח שאינו אותו‬
‫דרגה‪.‬‬

‫רג ואף שחייבין מעיקר הדין המנהג שאין מעשרין רדב"ז ח"ג תרנט'‪ ,‬אך קשה להוכיח ממנהג זה‬
‫שיסודו בזמן שהנכרים היו שם ורוב פעמים הוא כבר לאחר מירוח עכו"ם‪ ,‬בשדה עכו"ם ושם לכו"ע‬
‫יש קנין‪ ,‬משא"כ ביד ישראל בשליטת ישראל יש לספק‪ ,‬ואמנם בארץ אדום לכאו' פטור מתרו"מ‬
‫אף בשל ישראל‪ ,‬וכמצוי כיום שמגדלין שם יהודים ששכרו הקרקע מירדנים‪ ,‬ונקרא חברת ליקוטי‬
‫הדר גידולי חו"ל‪ ,‬ואף שהפועלים הם שכירים נכרים‪ ,‬ובאנו לפלוגתא אי חשיב מירוח עכו"ם‪ ,‬או‬
‫ישראל‪ ,‬למחנ"א דיד פועל כיד בעה"ב‪ ,‬מ"מ יש שם גם פועלים יהודים‪ ,‬שמפקחים על בדיקת‬
‫התולעים‪ ,‬ויתכן אף מירוח ישראל‪ ,‬ועכ"פ כיון שהוי ירק הלא מקילין אנו אף בארצות הסמוכות‪,‬‬
‫ואמנם יל"ע מהיכן השתילים שם דאי מביאין מהארץ יתכן שיש לעשר קודם שתילתן‪ ,‬דהו"ל דבר‬
‫שאין לו גורן [הע' הר' איתן מבית מאיר] ובהביאו ולא עישרו הוי הגידולין גידולי טבל בחו"ל‪,‬‬
‫דלכאורה קי"ל דמה שגדל בפטור פטור‪ ,‬ויש לעשר דוקא מחלקו שגדל בארץ ישראל וצ"ע‪.‬‬

‫רד ואי' בזה ב' תירוצים בכ"מ אי חייבים מדאורי' או מדרבנן‪ ,‬וקי"ל מדרבנן‪ .‬ובמעדנ"א [פ"א‬
‫מתרומות הכ"ב או' ט'] רצה לחדש דדוקא בגדלו בחו"ל ביד ישראל ולא ביד גוי‪ .‬ויעוי' מש"כ בשם‬
‫מרן זלל"ה‪ ,‬ומצוי בזה בענבים שבאין מחו"ל ועושין מהם מיץ ענבים ויין במוצאי שמיטה כאן בא"י‪,‬‬
‫דהוי מירוח בארץ‪ ,‬וא"כ מה שכ' על הבקבוקים ענבי חו"ל אינו הכרח שפטור מתרו"מ‪ ,‬שכתבום רק‬
‫משום שמיטה‪ ,‬ורק אי היצור היה בחו"ל פטור‪.‬‬
 ‫‪ | 199‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫טו‪ .‬חו"ל ונמרח בחו"ל ע"י ישראל – דמחייבין הכ"מ בתי' א' וכ"כ הש"ך והט"ז‪ ,‬והמנהג שפטור‪.‬‬
‫טז‪ .‬חו"ל ונמרח שם ע"י עכו"ם‪ .‬ולאח"כ בא לא"י דפטור לכו"ע ברוב עכו"ם או בניכריןרו‪.‬‬
‫יז‪ .‬הנ"ל באינם ניכרין וברוב ישראל דחייבים עפ"י מתני' ריש פ"ב דדמאי כפי' הר"ש‪ ,‬ובחזו"א כ'‬
‫דאף לפי' הרמב"ם‪.‬‬
‫וכל הני יש להכפיל בו' אופנים‪ ,‬הרי ‪ 90‬דרגות‪.‬‬

‫א‪ .‬בשדה‪ ,‬וה"ה בעציץ שנקוברז‪.‬‬

‫ב‪ .‬בחממה שדרכו בכך ולא הוי לרועץ‪ ,‬דיש לספק אי הוי דאורי' כיון שדרכו‪ ,‬או שסו"ס יש מיעוט‬
‫דירושלמי לגבי מעשרות בשדך ולא בבית‪.‬‬
‫ג‪ .‬בחממה שהיא לרועץ דהוי פלוגתא דהראב"ד והרמב"ם אי הוי דרבנן‪.‬‬
‫ד‪ .‬ובעציץ נקוב אך מונח פלסטיק ע"ג הרצפה כבמשתלות‪ ,‬והוא ענין טבלא שיש לה לזבז כהגריש"א‪.‬‬
‫ה‪ .‬ובעציץ שאינו נקוב‪ ,‬דהוי דרבנן‪.‬‬
‫בעש"נ יש ב' דרגות‪.‬‬

‫במידי דבר גורן דהוי דרבנן‪.‬‬

‫ו‪ .‬ובמידי דלאו בר גורן דכ' החזו"א דאפשר דמירוחו לאח"כ בארץ ישראל הוי דאורי'‪.‬‬

‫ואף בעציץ שאינו נקוב יתכן בד' אופנים שהם ג' שלא נמנו מלבד בשדה‪.‬‬

‫א‪ .‬שא"נ בחממה‪.‬‬

‫ב‪ .‬שא"נ בגג‪.‬‬

‫ג‪ .‬שא"נ בבית‪.‬‬

‫הרי ‪ 270‬דרגות‪.‬‬

‫ובכל הני ג' אופנים‪.‬‬

‫א‪ .‬בבעלות ישראל ממש‪.‬‬

‫ב‪ .‬ויש בבעלות ישראל ומוחכרין‪,‬לעכו"ם כגון קק"ל – ובמושכרין ממש‪.‬‬

‫ג‪ .‬ובמעלי מיסין לישראל תחת כיבוש ישראל‪.‬‬

‫הרי כפול ג' כשמתוכם יש סוגים שפטורים ממש כחו"ל‪ ,‬וכסוריא שקנין עכו"ם מפקיע שם‪ ,‬אם‬
‫נתמרחו ע"י עכו"ם‪ .‬הרי ‪ '810‬דרגות‪.‬‬

‫ובכל הני שייך ז' סוגי' לפי המירוח‪.‬‬

‫א‪ .‬מירוח עכו"ם‪ ,‬בפירות של עכו"ם‪ ,‬וברשות עכו"ם‪ ,‬דפטור לגמרי כדקי"ל כבית יוסף‪ ,‬ברוב עכו"ם‪.‬‬
‫[ולדעת הר"ש הוי ג"כ גזירת בעלי כיסין‪].‬‬
‫ב‪ .‬עכו"ם ומירח עכו"ם דחייבין ברוב ישראל בארץ ישראל‪ ,‬ואינם ניכרין‪ ,‬כמו שאי' בתוספתא‬
‫בלוקח מתגר עכו"ם וכדפסק הרמב"ם וכדמוכח מהתשו' באבקת רוכל שלא אמר הב"י אלא בזמן‬
‫שהיה רוב עכו"ם בא"י‪ ,‬ולא גרע מחו"ל ובא לארץ דחייב עפ"י ריש פ"ב דדמאי‪.‬‬

‫רה כגון שמן סויה‪ ,‬שמן כותנה‪ ,‬שמן שומשמין‪ ,‬דנחלקו בזה האחרונים‪ ,‬ובכל מין יש צדדים שונים‪,‬‬
‫ומצדד מרן החזו"א שחייבין‪.‬‬

‫רוובדרך אמונה דסגי אף ניכרין בשקית ארוזה מחו"ל‪.‬‬

‫רז אך תליא בגודל החור‪ ,‬ובחומר העציץ‪ ,‬וכשם שנחלקו התוס' ורש"י מהקצה אל הקצה‪ ,‬בחרס ועץ‬
‫אי חשיב נקובים‪ ,‬ויש לספק בפלסטיק וכו'‪.‬‬
 ‫‪ | 211‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ג‪ .‬מירוח עכו"ם‪ ,‬בפירות של עכו"ם‪ ,‬וברשות ישראל‪.‬‬

‫ד‪ .‬מירוח עכו"ם‪ ,‬בשל עכו"ם‪ ,‬לאחר שהיה של ישראל‪ ,‬וחוזר ומוכרו לישראל דהוה גזרת בעלי כיסין‪.‬‬
‫ה‪ .‬מירוח ישראל בשלו דהוי דאוריתא‪.‬‬
‫ו‪ .‬מירוח עכו"ם [שאינו פועל של בעה"ב] בפירות של בעה"ב ישראל‪.‬‬
‫ז‪ .‬מירוח פועל עכו"ם בפירות של בעה"ב ישראל [דלדעת המחנ"א הוי יד פועל כיד בעל הבית]‬
‫הרי ‪ 810‬כפול ז' ס"ה ‪5760‬‬

‫ובכל הני שייך ד' דרגות לפי הלקיחה‪.‬‬

‫א‪ .‬לקוח לאחר מירוח‪.‬‬

‫ב‪ .‬לקוח קודם מירוח‪.‬‬
‫ג‪ .‬לקוח במידי דלאו בר גורן‪.‬‬
‫ד‪ .‬לקוח קודם עונת המעשרות‪.‬‬
‫הרי ס"ה ‪ 5760‬כפול ‪22680 = 4‬‬

‫ובהם ד' דרגות דאו' ודרבנן‪.‬‬

‫א‪ .‬דגןרח תירושרט ויצהררי לבד הוי דאוריתא‪ ,‬לרוב הפוסקים‪.‬‬

‫ב‪ .‬אילנות דהוי דאוריתא לרמב"ם‪.‬‬

‫ג‪ .‬חרובי צלמונה לאפוקי שאר חרובים לרמב"ם וראב"ד‪.‬‬

‫ד‪ .‬ירקות דהוי דרבנן‪.‬‬

‫ס"ה ‪90720‬‬

‫נוסף לזה שיטות הראשונים‪.‬‬

‫א‪ .‬יראים סי' קמז' [וסמ"ג עשין קלו' וקסא'] דתרו"מ למעט מעשר שני דנוהג מן התורה בכל הפירות‬
‫והירקות‪.‬‬

‫ב‪ .‬רמב"ן ריטב"א ב"מ פח‪ .‬בשם הראב"דריא דכל שבעת המינים חייבים בתרו"מ מהן התורה‪.‬‬

‫ג‪ .‬הרמב"ן על התורה [דברים יד' כב] דרק תירוש ויצהר מהתורה‪ ,‬אך לא זיתים וענבים דהוי דרבנןריב‪.‬‬

‫ומכאן הפסקתי להכפיל‪ ,‬שצריך לחשב מה להכפיל ומה נחשב וכו'‪.‬‬

‫רחחיטה‪ ,‬שעורה‪ ,‬כוסמת‪ ,‬שיפון‪ ,‬שיבולת שועל‪.‬‬

‫רטענבים‪ ,‬מיץ ענבים‪ ,‬יין‪ ,‬ויל"ע בחומץ יין‪.‬‬

‫רי זית‪ ,‬שמן זית‪.‬‬

‫ריא וע"ש שהראב"ד חזר בו‪ ,‬אך מצאנו כן ברבינו יהונתן בעירובין‪ ,‬ח‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬והביא דיעה זו‬
‫במאירי מכות יט‪.‬‬

‫ריב וכ"ה בתלמידי רבינו יונה בברכות מא' מדפי הרי"ף ד"ה כל‪ ,‬ויעוי' דרך אמונה ריש פ"ב מתרומות‬
‫ובבה"ל שבי' כל השיטות‪.‬‬
 ‫‪ | 211‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫פירות א"י ונגמר מלאכתן בחו"ל פטורין ויש מחייביןריג‪ ,‬ואי נגמר מלאכתן בארץ ויצאו לאח"כ הכריע מרן‬
‫החזו"א דחייביןריד‪.‬‬

‫פירות המיועדים ליצוא‪ ,‬שנגמרה מלאכתן ע"ד להוציאן‪ ,‬מהרש"ם ח"ג סי' עב' פטרן‪ ,‬והחזו"א פליגרטו‪.‬‬
‫ועי' שאג"א צז' שדימה מגלגל ע"מ להקדיש דפטור בחלה‪ ,‬לתרו"מ‪.‬‬

‫אינו יהודי שבצרו לאכילה‪ ,‬וישראל מירחן לשתיה‪.‬‬

‫אינו יהודי שבצרן לשתיה‪ ,‬וישראל סחטן‪ ,‬דהוי גמ"מ ביד ישראל מהתורה לב"י‪.‬‬

‫פירות שנגמרה מלאכתן ע"מ לאכול‪ .‬רמב"ם פ"ב ממעשר ה"א רמב"ן ב"מ פח' ע"מ למכור‪.‬‬

‫גמר ע"מ לאכלן ונמלך למכרן לדעת הרמב"ם רמב"ן ועוד ראשונים אין בו פטור ולקוח מהתורה ולדעת‬
‫ר"ת וראב"ד יש לו פטור לקוח מהתורה‪.‬‬

‫קנה פירות קודם גמ"מ וגמר ע"ד לאכול‪ ,‬רמב"ם רמב"ן ריטב"א ר"ת ועוד‪ ,‬אין בו פטור לקוח מהתורה‪.‬‬

‫ועוד מצינו ב' דרגות‪.‬‬

‫א‪ .‬בתפו"ז וכדומה העומדים לשתיה קודם ולאחר סחיטתם אי הוי כזיתים וענבים או יוצא כהגרי"ז‪.‬‬

‫ב‪ .‬לימון דמסתבר דעומד לשתיה וסחיטתו הוא מירוחו‪ ,‬כזיתים וענבים כהגר"י ברטלר‪ ,‬אף אם הנ"ל אינו‬
‫נחשב כן‪.‬‬

‫ובכל הני שייך שותפות בתערובות‪.‬‬

‫א‪ .‬שותפות ישראל ועכו"ם במחצה על מחצה‪.‬‬

‫ב‪ .‬שותפות ישראל ועכו"ם כשרובו של עכו"ם דיתכן ויש ביטול ברוב לפטור‪ ,‬אי לו הוה דשיל"מ‪.‬‬
‫ג‪ .‬שותפות ישראל ועכו"ם כשרובו של ישראל דיתכן ויש ביטול ברוב לחיוב‪.‬‬
‫ובכל הני שייך לאח"כ תערובת בבתי אריזה‪.‬‬

‫א‪ .‬במע"מ‪.‬‬
‫ב‪ .‬ברוב לחיוב‪.‬‬
‫ג‪ .‬ברוב לפטור‪.‬‬
‫ד‪ .‬בכל דרגה ודרגה וכו'‪.‬‬
‫ובכל הני שייך לאחר שכבר עישרו חלקו במקום א' והוי תערובות פטור וחיוב‪.‬‬

‫ושייך שמיעט בתרו"ג דדרגות מסויימות‪.‬‬

‫ושייך שמיעט בתרומת מעשר בשיעור או בדרגת חיוב‪.‬‬

‫ריגראב"ד פ"ע מתרומות הכ"ב‪ ,‬דלא גריעי מארצות הסמוכות‪ ,‬ועוד שלא יאמרו ראינו פירות הארץ‬
‫נאכלין בטבלן‪.‬‬

‫ריד הרמב"ם פ"א מתרומות הכ"ב פטר פירות א"י שיצאו לחו"ל‪ ,‬והראב"ד והכ"מ והמשל"מ פי' דוקא‬
‫בנגמר בחו"ל‪ ,‬אך הב"ח בסו"ס שלא' פי' אף בגמר בארץ וכן נ' במנח"ח‪ ,‬במעדני ארץ הוכיח ג"כ‬
‫מהרמב"ם בפי"ג ממעשר ה"ד ומתשו' רלב'‪ ,‬אמנם החזו"א בדמאי סי' טו' סק"ד כ' שאנו מכריעים‬
‫כדעת הפוסקים דדוקא אם נגמ"מ בחו"ל פטורים‪ ,‬ויל"ע בזה בחי' הגר"ח בפטורא דקרא שמה‪,‬‬
‫ומ"ש מחלה‪ ,‬ואי תליא בפי' הכ"מ בפירות חו"ל שבאו לארץ‪.‬‬

‫רטו ודחאה מכל וכל‪ ,‬והוכיח מירושלמי פ"ה דמעשרות ה"א וכ"כ האחיעזר‪ ,‬הגר"א קוטלר‪ ,‬ומעדנ"א‪.‬‬
 ‫‪ | 212‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ובכל הני שייך עישר מקודם מירוח על לאחר מירוח‪.‬‬

‫רמב"ם פ "ה מתרומות הי"ב דאין להפריש ממירוח על ראי' פה"ב‪ .‬רש"י נידה מז‪ :‬כדברי כולן תו"י יומא‬
‫י‪:‬‬

‫ושייך ראי' פני הבית במוץ‪ ,‬וכמש"כ הר"ש לחלק בין קודם פיקוס או מוץ‪.‬‬

‫ושייך בעומד לימכר ראי' פה"ב דבשוק כמש"כ הרא"ש‪.‬‬

‫וכל הני שייך בזרעוני גינה‪ ,‬ושדה‪ ,‬נשמרים‪ ,‬ושאין נשמרים‪ ,‬עומד לאכילת בהמה‪ ,‬ועומד לאכילת אדם‪.‬‬

‫ובכל הני שייך בדמאי‪ ,‬ובספק טבל‪.‬‬

‫ובכל הני שייך בספיקות הגבולות בדרום‪ ,‬מתחת אשקלון‪ ,‬למהרי"ט בעזה דהוי ספק חו"ל ספק עולי‬
‫מצרים ספק עולי בבל – ויתכן אף באמצע שדה‪ ,‬במע"מ וברוב לחיוב וברוב לפטור‪.‬‬

‫וספיקות הערבה‪ ,‬מים המלח‪ ,‬או פארן‪ ,‬או קו שלושים‪ ,‬או יטבתה‪ ,‬או כיבוש שלמה‪ - .‬ויתכן אף באמצע‬
‫שדה‪ ,‬במע"מ וברוב לחיוב וברוב לפטור‪.‬‬

‫והנה על ספק באמצע שדה‪ ,‬אי עובר הגבול‪ ,‬הביא בספר משפטי ארץ בעמוד ‪ 60‬דהורה הגריש"א דאין‬
‫לחשוש כיון שתרו"מ דרבנן בזה"ז ונגמ"מ ע"מ למכור‪ ,‬דרבנןרטז‪ .‬ואילו בשיעורי הגרנ"ק פ"א מתרומות‬
‫ה"ו דמארגז לארגז יש לחוש‪[ .‬ובמשלוח יש להקל] חזו"א שביעית ג' ס"ק לב' או' ד' לענין רצועת כזיב‪,‬‬
‫הולכין אחר הרוב‪ .‬וא"צ לעשר כל קלח מיניה וביה‪[ .‬ועכ"פ בשטחים גדולים ראוי להפריש כל שטח‬
‫בנפרד]‬

‫ובגידולי טבל כגון שלוקחים פקעיות ופקעיות אם‪.‬‬

‫וכגון שלוקחים מהמשתלה שתיל בדבר שאין לו גורן‪ ,‬שכבר הגיע לעוה"מ‪ ,‬וממשיך ליגדל‪.‬‬

‫ואף בזה ב' דרגות בממשיך ליגדל בישראל או בעכו"ם‪.‬‬

‫בגידולי תרומה בדבר שאין זרעו כלה כגון בצל שום וכו'‬

‫בגידולי תרומה בשתילים‪.‬‬

‫במעשר שני שלא נפדה מחמת כל מיני חששות במעשר הקודם‪ ,‬כגון שחיללו על פחות מד' פרוטות למ"ד‬
‫חומשו ש"פ בעינן‪ ,‬וכגון שהיה פרוטה ורביע‪ ,‬וחיללו על ב' פרוטות למש"כ החזו"א דלרמב"ם דא"א להוסיף‬
‫על דמיו יתכן דלא תפיס‪ ,‬וכגון שחיללו על פירות‪ ,‬ולראב"ד לא תפיס ונשאר המטבע מלא‪ ,‬ולפעם הבא אינו‬
‫תופס‪ ,‬וכגון וכו'‪.‬‬

‫ובהקדמת סידרי התרו"מ‪.‬‬

‫ובמעשר שני שלא הופרש ממנו תרו"ג ותרו"מ‪ ,‬רק הקדימו‪.‬‬

‫ובמעשר שני שלא הופרש מעשר ראשון‪.‬‬

‫ובכל הני בעשה תנאי שיחול רק כל דרגה על דרגתו‪ ,‬והרי הקפיד וא"כ חלקו חל וחלקו שלא קיים לא חל‪.‬‬

‫אי אין ברירה לראשונים שס"ל שחל בתערובת‪.‬‬

‫רטז ויתכן שאמרה בזמנם שהיה כל חקלאי מגדל רק על שלושים דונם‪ ,‬משא"כ כיום שמדובר על‬
‫שטחים עצומים‪ ,‬ולמשל יבולים‪ ,‬שיש להם ארבע מאות דונם‪ ,‬ליד צאלים‪ ,‬ואמר לי הר' רוני שרון‪,‬‬
‫דבכזה שטח גדול שיש לו ודאי יתכן דעובר הגבול באמצע‪ ,‬ונוהג לעשר בלא ברכה‪ ,‬ולקחת‬
‫מהודאים יותר במיכלים‪ ,‬כמו"כ יל"ע ממש"כ החזו"א הובא לקמן לחשוש בספק טבל בדרבנן‪.‬‬
 ‫‪ | 213‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ואי יש ברירה בדרבנן לקולא‪ ,‬אך אין הכונה שחל בברירה אלא שה"ה אין ברירה לקולא כשאג"א‪.‬‬

‫לעשר מרכז על יין המעורב במים‪ ,‬ולהיפך‪.‬‬

‫במנח"י שאפשר לעשר מרכז על היין ולהיפך‪.‬‬

‫ושייך בג' אופני קנין‪.‬‬

‫בקנה בקנין דרבנן‪ ,‬כהגבהה‪ ,‬סיטומתא‪.‬‬

‫ובקנה בכסף מדאו' ולא מדרבנן‪.‬‬

‫ובקנה קנין דאוריתא‪ ,‬כחצר אגב וסודר‪ ,‬ובכליו של קונה ברשות מקנה‪ ,‬ובר"ה‪.‬‬

‫ובד' דרגות בטעם‪.‬‬

‫תערובת טעם גדול‪ ,‬כזית בכדי אכילת פרס‪.‬‬

‫טעם כעיקר דאוריתא‪ .‬נהפך להיות היתר לר"ת ש"ך ט"ז בסי' צח' רק לחומרא‪.‬‬

‫בליעות‪.‬‬

‫בליעות לגבי מעשר שני שכ' הר"ש שאין נפדין‪.‬‬

‫ובאיסורו בכל שהוא‪.‬‬

‫בתרומה גדולה דכהיתרו כך איסורו‪ ,‬ובשאר טבל דרק משום דשיל"מ‪ ,‬ובאין לו הוה דשאל"מ לר"ת‪ ,‬ובשי'‬
‫הראשונים שגזרו הא אטו הא‪.‬‬

‫במתני' דמכשירין דמהני רבו בשני מעשרות משנה על חברתה‪ ,‬וברמב"ם אפי' בנתערבו והראב"ד ושאר‬
‫אחרונים וכן בחזו"א רק בספק מהיכן באו דבכל דפריש אזלי' בתר רוב‪ ,‬כתשו' המבי"ט‪.‬‬

‫ובדרגות דמעשר שני בפרוטה‪ ,‬ובד' פרוטות‪.‬‬

‫ובהנ"ל בצירוף חומש‪ .‬דהוה מדבריהם‪.‬‬

‫ובשי' התוס' הרא"ש שהוא דין בפירות ולא במטבע‪ ,‬ואפשר להונות ד' פרוטות על פרוטה במטבע כשי'‬
‫התוס' ב"מ נד' ור"ה ו‪ ...‬ודלא כתוס' גיטין סה‪.‬‬

‫בשי' הכפתור ופרח שחלוק פדיון בשוויו מחילול דהוי שלא בשוויו‪ ,‬ואינו מוסיף חומש‪.‬‬

‫בביטול במאה וא'‪ ,‬ובמאה‪ ,‬ולכך זרע יצחק ויקבל מאה שערים‪.‬‬

‫והנה מקור הדין שיש חילוק בין דרגות דרבנן‬

‫להעתיק הערה לגבי חד דרבנן לתרי דרבנן דהוי כדאו' לכתחילה הערה כט'‬

‫ב"י טור יו"ד של' בשם מהר"ם‪ ,‬מ"ל פ"ה מתרומות הי"ז שערי צדק פ"ט ה"ט‬

‫חזו"א דמאי יב' ס"ק יט' אך טורי אבן מגילה יט‪ :‬פליג וס"ל דכל דרבנן חד‪ ,‬כפתור ופרח פ"ד בשם פר"ת‬
‫לענין דיעבד‪.‬‬

‫בזה"ז דרבנן‪ ,‬דהוי עיקרו דאורי' וכל דרגות דרבנן‪ ,‬ומקומות שמדבריהם‪ ,‬ועציץ שא"נ שעיקרו דרבנן‪.‬‬

‫לבושי שרד יו"ד שכג' דבדרגות דרבנן אף בדיעבד אינו מועיל‪ ,‬אם הפריש מתרי דרבנן על חד דרבנן‪.‬‬

‫אחיעזר‬
 ‫‪ | 214‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ובד"א מה שדימה לפרוטה חמורה אין הנידון דומה דשם פשיטא וכמש"כ‪ ,‬שהחמור כולל הקל‪ ,‬וכיון‬
‫שיש לכ"א פרוטה‪ ,‬הרי חל כולן כא' על פרוטה א'‪ ,‬משא"כ בדרבנן הקל על החמור אינו פוטר ודו"ק‪.‬‬

‫הדמיון למע"ש מן הרע על היפה‪ ,‬בז"ה יתכן שאינו כיון שהוא שוה יותר ממון אפדיון‪ ,‬ואף שמאנה אח"כ‬
‫ומותר להונות בזה"ז‪ ,‬הוא שלב ב' אך מי יימר שבשלב א' מותר להפריש מן הרע על היפה‪ ,‬שהשווי שונה‪,‬‬
‫ואינו א' מעשר בשוויו‪ .‬וכנראה שס"ל שהפירות הולך רק בתר החומר‪ ,‬ואין כלל מהות שיווי במע"ש‬
‫עצמו‪ ,‬רק לאח"כ בחללו על המטבע וצ"ע‬

‫ובחו"ב וקיצור הלכות צ"ע כמש"ש‪.‬‬

‫פלפלין וכדו' שעדיין ראויין למאכל אדם ע"י תבלין‪ ,‬כ' התוס' יומא פא‪ :‬דפטורין מן המעשר אף‬
‫שבתחילה היו חייבין‪ ,‬אף הריטב"א בעירובין כח‪ :‬חולק על התוס' וס"ל דלא פקע‪ ,‬ובחזו"א דדוקא‬
‫פלפלין שעומדים למאכל אדם לתבלין‪.‬‬

‫דבר שנפסל מאכי לת אדם לגמרי פקע איסורו [לחזו"א דמאי ריש סי' טו]‪ ,‬וע"ע מעדנ"א פ"ב מתרומות‬
‫ה"ח‪ .‬או' ג'‪.‬‬

‫מאכל אדם שזרעו לבהמה‪ ,‬וגמר מלאכתו לכך‪ .‬בתוס' רא"ש נידה‪ .‬אוכל שסתמו לאדם אין יכול לשנותו‬
‫לבמהמ ע"י מחשבתו‪ .‬רמב"ן בע"ז מא‪ :‬דמאכל אדם שזרעו לבהמה פטור מתרו"מ‪[ .‬וע"ע חזו"א מעשרות‬
‫ב' ב' דרך אמונה פ"ב מתרומות צה"ל או' עה‪].‬‬

‫זרעו לבהמה וחזר וגמר מלאכתו לאדם‪ .‬בחזו"א מעשרות א' סק‪,‬י כ' דאינו חוזר ומתחייב ובמעדנ"א‬
‫דבכהאי חוזר ומתחייב אף לדעת הרמב"ן‪.‬‬

‫חיטה לתחמיץ בהמות‪ ,‬כ' הגר"ש רייכנברג שכיון שעדין לא נגמרה מלאכתו לאדם מותר לבהמה‪.‬‬

‫שעורה שיבולת שועל תירס שזרעו לאדם ונמל לבהמה‪ ,‬כ' במעדנ"א דאפי' נמלך קודם גמר מלאכה אינו‬
‫נפטר מתרו"מ‪.‬‬

‫הנ"ל שזרען לבהמה פטורין‪ ,‬כיון שעומדין לבהמה‪.‬‬

‫זרעו לבהמה ונמלך קודם גמ"מ נסתפק אי חוזר ומתחייב‪.‬‬

‫רסק חשיב טפי מיוצא‪ ,‬ויל"ע אם הוא כפרי עצמו ממש‪ ,‬או"ח רב' ס"ז ובמ"ב לגבי סוג הברכה‪ ,‬בפובדלא‪.‬‬

‫ונקטר‪ ,‬שהוא רסק מעורב במים‪ ,‬ולפעמים תרכיז רסק מעורב‪ ,‬ולפעמים מיץ שזרקו אח"כ שאריות תפוז‬
‫שיראה טבעי כג'אמפ‪.‬‬

‫מיצים‪.‬‬

‫רמב"ם בפ"י ממאכ"א משקין היוצאין אסורין כמותן ואין לוקין עליהן‪.‬‬

‫בכס"מ דהוא רק מדרבנן‪ ,‬דמה"ת אין לך חיוב יוצא אלא מזיתים וענבים‪[ .‬פנ"י וחזו"א מעשרות ז‪,‬א‪],‬‬

‫ועפי"ז כ' בקצור הלכות פ"א סי"ב דאין להפריש מהפרי עליהן‪ ,‬ולהיפך‪ ,‬אלא מיניה וביה‪ ,‬דהוי חד דרבנן‬
‫על תרי דרבנן‪ ,‬ולכאורה מהפרי על המיץ הוי מהחמור על הקל‪ ,‬ורק מעשרותיו מקולקלין‪ ,‬ורק להיפך‬
‫דפירותיו מקולקלין דיש צד דלא חל ללבושי שרד‪.‬‬

‫ודעת הגרי"ז דא"א להפריש על היוצא כלל לא מיניה וביה ולא מהפרי עליו‪ ,‬והחזו"א אמר דאינה עגונה‪,‬‬
‫שאין לה תיקון דעד כמה שיש בה טבל אפשר להפרישו‪ ,‬וצ"ל דחלוק מע"ש לר"ש דהוא דין בדיני הממון‪,‬‬
‫שא"א לפדות בליעה בלבד‪.‬‬

‫אך יתכן דאפשר להפריש מהפרי על המיץ ולא מהמיץ עצמו כשי' הר"ש לענין בליעות מע"ש‪.‬‬

‫אמנם בקרית ספר בפ"י ממאכ"א הכ"ב‪ ,‬פרמ"ג או"ח רב' א"א ס"ק יח'‪ ,‬צל"ח חולין קכ'‪ ,‬קרן אורה‬
‫נדרים נב‪ ,‬חת"ס חולין קכ' ובשו"ת יו"ד סי' קיד‪ ,‬ישועות מלכו פ"ב מתרומות ה"א ספר החינוך מצוה‬
‫רפ"ד‪ ,‬דמשקין היוצאין אסורין מהתורה אלא שאין לוקין עליהן‪.‬‬
 ‫‪ | 215‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫הפרשת תרו"מ מסלק סוכר‪ ,‬מנח"י ח"ח סי' קי' קיא'‪.‬‬

‫חזו"א מעשרות א' ס"ק לא' דתנן פ"א דמעשר שני מ"ג דקליפי אגוזים ושקדים אינם אוכל‪ ,‬דיצא לחולין‪,‬‬
‫ובתוספתא תרומות פ"ט דאתרוג ומלפפון הוי אוכל‪ ,‬ושאר קליפין לא שמענו וילמד סתום מהפורש‪ ,‬וכל‬
‫שאין אוכלין אותו כלל לאו אוכל הוא ויעוי"ש לגבי גרעינים‪.‬‬

‫קליפות תפוזים הוא פלוגתא באחרונים‪ ,‬ודעת החזו"א דפטורים מתרו"מ‪.‬‬

‫ויעוי' שו"ע רב' פלוג' האחרונים ג' שיטות‪ ,‬לגבי ברכתו‪ .‬ובספר התרומה והמעשר הכריע עפי"ז לחוש‬
‫להפריש תרו"מ‪.‬‬

‫תבלינים‪.‬‬

‫המשמשים לטעם בלבד פטורים מתרו"מ‪ .‬כגון עלי תה‪ ,‬פלפל שחור וכדו'‪.‬‬

‫לתערובת‪ ,‬ולמרק‪ ,‬חייבים‪,‬‬

‫קימל כ' הגר"נ קרליץ והדרך אמונה דחייבים בתרו"מ דנותנים אותם בפת לאכילה‪.‬‬

‫קני סוכר נחלקו הרדב"ז והכפתור ופרח‪.‬‬

‫שמן כותנה‪ ,‬כיון שעומד למיצוי יש מפרישים‪ ,‬ויש פוטרים‪ ,‬דגרעיני הכותנה אינם ראוי' למאכל אדם‬
‫אלא לבהמה‪ ,‬ונטעי אדעתא דסיבים‪ ,‬או בהמה‪.‬‬

‫עלים הגודלים מבצל טבל שחייבים מדין גידולי טבל‪ ,‬יש לספק אם מפרישין מהם על הבצלים‪.‬‬

‫גידולי מים החזו"א והגרצ"פ דחייבים במעשרות ובשביעית אמנם יש שנסתפקו דזה דוקא אם היה שם‬
‫מצע או אדמה‪ ,‬אך מים בלבד‪ ,‬הוה ספק אי חייבים בתרו"מ‪ ,‬ואין מפרישים מהם על עשא"נ‪ ,‬יעוי' דרך‬
‫אמונה פ"ב מתרומות‪ ,‬בה"ל אוכל‪.‬‬

‫פטורים‪.‬‬

‫זרעים שאינם נאכלים‪ .‬רמב"ם פ"ב מתרומות ה"ג‪.‬‬

‫שקדים מרים‪ .‬רמב"ם פ"ב ממעשר ה"ה‪.‬‬

‫צמחי מרפא פטורים‪ ,‬ושהטבעונים משתמשים בהם צ"ע‬

‫העברת השתיל ממקום למקום נחשבת כהמשך הגידול‪ .‬רמב"ם פ"ו ממעשר ה"ג‬

‫בליעות לגבי תרו"מ בתלודות רי"ז מסלנט‪ ,‬שמפריש מן המשקה בעין על הבלוע‪ ,‬ובמנחת שלמה סי' סב'‬
‫או' ט' כ' לדון לראב"ן במג"א או"ח ריש סי' תנא‪ ,‬ובאמרי בינה דיני פסח סי' יח' דאיסור הבלוע בקדירה‬
‫אין עליו שם איסור וכ' דמסתבר דה"ה לענין טבל‪ ,‬וכ' להפריש ממקום אחר‪.‬‬

‫ויל"ע אם אפשר להפריש מיניה וביה‪ ,‬כמש"כ החזו"א ללמוד מחלת הפשטידא עם בשר המבואר ברמ"א‬
‫וכ' מרן זלל"ה דה"ה אפשר להפריש מהבשר על הבשר אף שזה רק בליעה‪ ,‬ואמנם יל"ע אי בליעה בכלי‬
‫גרע דלא ראוי כעת לאכילה‪.‬‬

‫והגרש"ז ובשם הגריש"א כ' דלאחר כד' שעה שהוא נטלפ"ג יש להגעיל הכלי‪ ,‬ויל"ע בזה ממה דמפורש‬
‫ברשב"א בתוה"ב שפליג על הרא"ה וס"ל שבליעה לא נפגמה כלל‪ ,‬רק ביציאתה לאוכל אינה משביחתו‪.‬‬
 ‫‪ | 216‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ועיקר הדבר לחשב שגזירה אטו בין יומו הוא איסור חדש‪ ,‬ולאו שם איסור טבל עליה‪ ,‬צ"ע‪ ,‬וכפשוטו גדרו‬
‫שאותו איסור שיש בבן יומו יהיה באינו בן יומו משום הגזירה ושפיר אפשר להפריש‪ ,‬ואעפ"י שאינו‬
‫אוסר בדיעבד התבשיל לאח"כ‪ ,‬ורק הוא דין לכתחילה על הכלי‪ ,‬מ"מ זהו גדרו של האיסור‪ ,‬ואין סברא‬
‫לאוסרו משום איסור חדש‪.‬‬

‫דרך אמונה סוף פ"ד דמעשרות בבה"ל ד"ה שתנאי ב"ד להקל בדיעבד אם לא כיון על הבלוע‪.‬‬

‫מנח"י ח"ו סי' קיט' שאין למכור טבל כדי שלא יתערב אח"כ‪ ,‬שהרי אפשר להפריש בתנאי שלא יחול‬
‫תרו"מ אם יפרישו אח"כ כדין‪.‬‬

‫תיקון לתערובת‪ ,‬מטבל ודאי ממקום אחר‪ ,‬או מהקליפות מכל פרי ופרי וכדו'‪ ,‬או סחיטתן לבילה כר"ש‪,‬‬
‫או לפי חשבון בודאי יתר מהנתערב [עפ"י הראשונים סוף דמאי]‪ ,‬ואי אי אפשר וחייבים לתקן להצלת‬
‫הרבים מאיסור טבלים יפריש מיניה וביה כנגד הכל ויאמר כל טבל על טבלו‪[ .‬ואם קרה מחמת התערובת‬
‫מחמת טעות בהפרשה במפריש הקודם‪ ,‬בודאי אם יכול המפריש לישאל‪ ,‬מה טוב‪ ,‬ואף אם לאו כגון‬
‫שאיננו‪ ,‬כיון שרוב מפרישין במקומות ציבורים הוא ע"י שליחות בעל הפירות יש לסמוך על הכלל‬
‫שלתיקוני שדרוהו‪ ,‬וממילא נתבטל ההפרשה של המתוקן‪ ,‬והוה כולו טבל ושפיר מפריש מיניה וביה‪ ,‬ואם‬
‫נתערב לאחר ההפרשה כדינה לא מועיל כלל זה‪[ ,‬ואף שאלה ל"מ יעוי' בט"ז הל' חלה] כיון דהוה נולד‪,‬‬
‫והכלל הוא רק במעשה שליחות דההפרשה עצמו] לדעת הרמב"ם פ"ב מתרומות הי"ג דפסק המשנה‬
‫דתערובת זיתי מסיק כפשוטו דאם אין לו ממקום אחר יפריש מיניה וביה‪ ,‬וכ' במהרי"ט ח"א סי' יח'‬
‫דהרמב"ם פסק יש בילה כר' יוחנן בירושלמי עד שיעור כזית‪ ,‬וכ"כ המשל"מ בסוף הל' מעשר וצריך‬
‫לערבם היטב‪ ,‬ואף שהרבה אחרונים פליגי וכן מרן החזו"א וס"ל שאין בילה אלא לשמן ויין בלבד‪ ,‬מ"מ כ'‬
‫בקובץ מפרי הארץ ח"ד הגר"ש וואזנר להקל בשעת הדחק גדול לסמוך על המהרי"ט‪ ,‬ועי' באבן ישראל‬
‫ח"ז סי' לח‪ .‬ועכ"פ יכול להתנות ולומר אם יש כאן בתרו"ג ותרו"מ כל דרגת חיוב מה טוב‪[ ,‬דבמעשר‬
‫ראשון עני ושני‪ ,‬לעולם יש בתערובת כל הדרגות ואומר כל דרגה על דרגתו] והדרגות שאין כאן הריני‬
‫מפריש על מה שיזרק בצפונם‪ ,‬ואם אי אפשר ואי אפשר אף על הקליפות‪ ,‬הריני מפריש בתוך התערובת‬
‫כדי ביטול בא' ומאה] ואף אי אין הלכה כרמב"ם זה יתכן דאזלי' בתר הרוב וקבע המיעוט לטבל‪,‬‬

‫טבל במין במינו בכל שהוא‪ ,‬משום כהיתרו כך איסורו בתרומה גדולה‪ ,‬ומשום דשיל"מ אף בשאר‪ ,‬ויש‬
‫ראשונים שס"ל שיש גזירה בכל טבל אף משום כהיתרו כך איסורו‪ ,‬ונפק"מ במקום שאין לו מתירין‪.‬‬

‫ובאינו מינו בנותן טעם‪.‬‬

‫אמנם כל דינים אלו הוא לכאו' מדרבנן אך מדאורי' בטיל חד בתרי ולכך כל שנתבטל אין להפריש ממנו על‬
‫אחרים דהוי מפטור דאו' על החיב מדאורי'‬

‫החזו"א מעשרות סי' ז' ס"ק טז' כ' דבספק טבל [בספיקא דדינא או מחלוקת הפוסקים או שכח אם עישר‪,‬‬
‫ולא בדמאי] יש לדון א‪ .‬לש"ך כללי ס"ס או' כ' דבספק דרבנן באיתחזק איסורא יש להחמיר‪ ,‬וטבל הוי‬
‫איתחזק‪ ,‬הפר"ח חולק על הש"ך‪ ,‬אך השעה"מ חולק על הפר"ח ומקיים דבריך הש"ך‪ .‬ב‪ .‬דהמ"ל בבכורות‬
‫פ"ד כ' דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא באיתחזק איסורא אף לדעת הפר"ח‪ ,‬אלא שיש ספק אם נעשה‬
‫בזמן המתירו או כשיעור המתירו‪ ,‬אך אם יש ספק אי נעשה כלל‪ ,‬ספיקו לחומרא‪ ,‬וא"כ אם היה ודאי טבל‬
‫וספק אי תיקנו אזלי' לחומרא‪[ ,‬משא"כ באופן שיש ספק אי נתחייבו כלל] ג‪ .‬דהוי דבר שיש לו מתירין‪.‬‬
‫[אמנם באין לו כדי לתקן ממקום אחר‪ ,‬לא חשיב דשיל"מ‪ ,‬לדעת ר"ת] ד‪ .‬עיקרו דאורי' יש להחמיר‪ ,‬חזו"א‬
‫דמאי ט' ס"ק כא‪.‬‬

‫ל מש"כ החזו"א שדבר שאין לו גורן לקיטתו הוא גמ"מ‪ ,‬יש לספק בשתילים העוברים בגושן מארץ לחו"ל‬
‫אי נימא שיש כאן עקירה בשינוי דין היניקה מחיוב לפטור‪ ,‬וחייבין‪ ,‬והוי גידולי טבל‪ ,‬או דלא חשיב‬
‫עקירה כיון שאזלו בגושן‪ ,‬ומה שמשתנה דינן לא חשיב גמ"מ‪ ,‬וה"ה יש לספק בכזה בנכרי שקונה‬
‫שתילים מישראל בארץ ישראל‪ ,‬וזורע בשדהו‪ ,‬אמנם בזה י"ל שכיון שאין קנין לכו"ע לגבי הקרקע‪,‬‬
‫ממילא אינו פוטר הגידולים‪ ,‬דאין כאן רבה גידולי היתר‪ ,‬משא"כ בחו"ל‪ ,‬ואף שהכל מתלי תלי במירוח‬
‫לכאורה חלוקין במהותן‪ ,‬דהמירוח מחייב רק מה ששיך עליו חיוב‪ ,‬ולא מה שמופקע בעצם‪ ,‬ומירוח פירות‬
‫חו"ל בארץ ישראל הוא גזה"כ מיוחדת מדין שמה‪ ,‬ולא דמי למירוח דארץ ישראל‪ ,‬וכחיטים שירדו בעבים‬
‫שאף שנלקטו בא"י אין הכרח דחייבין‪ ,‬כספיקו דהגמ' מנחות‪.‬‬
 ‫‪ | 217‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫עפ"י רמב"ם פ"ה דתרומות‪.‬‬

‫אין תורמין‪.‬‬

‫מן הרע על היפה (עכ"פ מע"ר שניתן ללוי) ובזמן שאין כהן תורם מהמתקיים‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫אין תורמין מחצי גדול‪ ,‬אלא משלם קטן‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫ממה שכלאים על חבירו‪( .‬אבטיח המורכב בדלעת על אבטיח שאינו מורכב‪ ,‬תורמין למש"כ בד"א‪).‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫זונין על החטים שאינן אוכל אדם‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫דבר שנגמר על שלא נגמר‪ ,‬ואם תרם תרומתו תרומה‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫שמן על זתים וענבים על היין‪ ,‬החמירו מדרבנן‪ ,‬ויחזור ויתרום‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫וכן ענבים העומדים לאכילה‪ ,‬על ענבים עומדים לשתי'‪ ,‬זתים עומדים לאכילה על זיתם עומדים‬ ‫ז‪.‬‬
‫לשתי‪.‬‬
‫מלא נגמר על לא נגמר‪ ,‬שנא' כדגן מן הגורן‪ ,‬ואם תרמו תרומתן תרומה‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬
‫משאינו צבור על הצבור‪( .‬כאינו גמ"מ)‬ ‫ט‪.‬‬
‫מן הטהור על הטמא‪ ,‬ואם תרם תרומתו תרומה‪( .‬ובד"א דבזה"ז שרי) ותורמין תרו"מ מן הטהור‬ ‫י‪.‬‬
‫על הטמא‪ ,‬שנא' את מקדשו מן המקודש שבו‪.‬‬
‫מן הטמא על הטהור ובמזיד לא תיקן את השיירים ויחזור ויתרום [ואם ידע שנטמא ושגג שמותר‬ ‫יא‪.‬‬
‫לתרום על הטהור ה"ז כמזיד] וכ' בד"א שבזה"ז כיון דבלא"ה אין הכהנים אולים מותר‪.‬‬
‫מן המחובר על התלוש‪ – .‬לא אמר כלום‪.‬‬ ‫יב‪.‬‬
‫מן התלוש על המחובר ‪" -‬‬ ‫יג‪.‬‬
‫מן הלח על היבש‪ – .‬בדיעבד תרומה‪.‬‬ ‫יד‪.‬‬
‫מן היבש על הלח‪" .‬‬ ‫טו‪.‬‬
‫משנה על שנה‪ ,‬אינה תרומה‪.‬‬ ‫טז‪.‬‬
‫מפירות הארץ על פירות חו"ל‪.‬‬ ‫יז‪.‬‬
‫מפירות חו"ל על הארץ‪.‬‬ ‫יח‪.‬‬
‫מפירות ארץ על של סוריא‪.‬‬ ‫יט‪.‬‬
‫סוריא על הארץ‪.‬‬ ‫כ‪.‬‬
‫מדאו' על הדרבנן‪ ,‬ומדרבנן על הדאו' [ובשעת הדחק בזה"ז שנזרק התיר מרן כדי לתקן הרבים]‬ ‫כא‪.‬‬
‫משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום‪.‬‬ ‫כב‪.‬‬
‫מנקוב על שאינו נקוב‪ ,‬לא יאכל עד שיוציא עליה תרו"מ ממ"א‪.‬‬ ‫כג‪.‬‬
‫מדמאי על הודאי‪ – .‬תרומתו תרומה ויחזור ויתרום מכ"א בפ"ע‪.‬‬ ‫כד‪.‬‬
‫"‬ ‫מדמאי על הדמאי‪.‬‬ ‫כה‪.‬‬
‫מן הודאי על הדמאי לא תאכל עד שיוציא עליה תרו"מ‪.‬‬ ‫כו‪.‬‬
‫לא מזיתי כבש על זיתי שמן‪ – .‬בדיעבד הווי תרומה‪.‬‬ ‫כז‪.‬‬
‫"‬ ‫מיין מבושל על שאינו מבושל‪- .‬‬ ‫כח‪.‬‬
‫"‬ ‫משאינו צלול על הצלול‪- .‬‬ ‫כט‪.‬‬
‫לא מתאנים על גרוגרות במדה‪" - .‬‬ ‫ל‪.‬‬
‫לא מגרוגרות על תאנים במנין‪" - .‬‬ ‫לא‪.‬‬
‫שמן על זיתים הנכתשין‪.‬‬ ‫לב‪.‬‬
‫יין על ענבים הנדרכות‪.‬‬ ‫לג‪.‬‬
‫חומץ על היין (היה בליבו לתרום חומץ על חומץ ונמצא יין תרומתו תרומה)‬ ‫לד‪.‬‬
‫קישות מרה‪ - .‬יחזור ויתרום‪.‬‬ ‫לה‪.‬‬
‫"‬ ‫אבטיח סרוח‪.‬‬ ‫לו‪.‬‬
‫"‬ ‫נקורין‪.‬‬ ‫לז‪.‬‬
‫"‬ ‫מגולה‪.‬‬ ‫לח‪.‬‬
 ‫‪ | 218‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ממנח"י‬

‫ומה דאתאן מינה בנוגע לנדון דידן בזרע עכו"ם‪ ,‬שפיר י"ל דלשיטת הרמב"ם‪ ,‬היכא דל"ה רק טבל דרבנן‪,‬‬
‫הגידולין מותרין באכילה בלא הפרשת תו"מ =תרומות ומעשרות=‪ ,‬ובנדון דידן הוי רק דרבנן מכמה טעמי‪,‬‬
‫א' אף לאחר מירוח ישראל הוי רק דרבנן מקרא דואכלת ולא הזורע‪ ,‬כמבואר ברע"ב (פ"א דפאה) שם‪ ,‬ועי'‬
‫(ב"מ פ"ח) ובירושלמי (פאה) שם בעובדא דחניות עיי"ש‪ ,‬ב' למ"ד דשתלא פקע טבלא מינה לפי פי' הר"ש‬
‫הנ"ל‪ ,‬ג' קודם מירוח ניתוסף גם שיטת ר"ע הנ"ל‪ ,‬ד' בשתילים גם אליבא דחכמים דר"ע מותר לזרוע בלא‬
‫תו"מ בישראל‪ ,‬ורק במכירה לנכרי קנסו משום הפקעה‪ ,‬ה' היכא דרבו הגידולין על העיקר למ"ד דנגעו בה‬
‫משום דשיל"מ =דבר שיש לו מתירין=‪ ,‬דאינו בטל רק מדרבנן‪ ,‬בודאי שפיר י"ל דבדיעבד היכא דזרע עכו"ם‬
‫בקרקעו בלא תו"מ‪ ,‬הגידולין מותרין בלא תו"מ‪ ,‬היכא דהגמר מלאכה הי' גם ע"י עכו"ם‪ ,‬לשיטת הרמב"ם‬
‫(בתרומות) שם כנ"ל‪.‬‬

‫והנה לעשר מדרגה שלא על דרגתו ממנח"י‬

‫הרי איתא בתוס' (מנחות ל"א ע"א ד"ה קסבר‪ ,‬וב"מ פ"ח ע"א ד"ה תבואת‪ ,‬ובבכורות י"א‬
‫ע"ב ד"ה טבלים ובר"ש פאה פ"א מ"ו)‪ ,‬שאם אחד דומה יותר חיוב מחבירו‪ ,‬הוי מן החיוב על‬
‫הפטור‪ ,‬ואנן לא ידעינן איזה דומה יותר חיוב‪ ,‬כמ"ש בלב"ש (ה' חלה אות רמ"א) עיי"ש‪ ,‬ומה‬
‫דאיתא כן בחי' חת"ס (לחולין) שם‪ ,‬הנה הוא כתב שם (ק"כ ע"ב ד"ה והנה) לפום ריהטא‬
‫דמשעתין דטבל אתי' מהנך (והיינו לפי דברי רש"י כנ"ל)‪ ,‬ובתרומה אין כמותן דאוקמי‬
‫באתרא כר' יהושע‪ ,‬ובזה כתב‪ ,‬דמשקה היוצא מטבל הטבול לחלה אסור‪ ,‬עד שיפריש עליו‬
‫ממקום אחר עיי"ש‪ ,‬אבל כ"ז אם נחליט כשיטה זו‪ ,‬אז אפשר להפריש מהחיוב מה"ת‪ ,‬דהוי‬
‫מחיוב על החיוב‪ ,‬אבל בהגיע לתור דבר הלכה למעשה‪ ,‬דלכ"פ יוצא מטבל רק דרבנן‪ ,‬אי אפשר‬
‫בתקנה זו‪ ,‬אם לא דנאמר כיון דאי אפשר באופן אחר‪ ,‬יש להקל גם מחיוב על הפטור‪ ,‬אבל‬
‫בלב"ש שם (אות רל"ט) הביא כמה ראיות דל"א כן עיי"ש‪.‬‬
‫‪ | 219‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 211‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬
‫תיקון ההפרשה כראוי‬

‫ובו יבוא הצעת הגאב"ד דקוממיות לתקן ולחדש את ההפרשה כמחוייב‬

‫בתורה בשדה עצמה ע"י החקלאי שמחוייב מדאוריתא והוא זה שימנה‬
‫את השליח להפריש בעבורו‪.‬‬

‫יביא החילוקים בדברים שדרכן לימרח בשדה‪ ,‬ככל הירקות הטריות‪ ,‬שיש‬
‫מילוי בקופסאות בשדה עצמה‪ ,‬או ביבשים שמועברים במיכלים ענקים‬
‫ונמרחים בבית אריזה דיתכן דבעל בית האריזה נתחייב מהתורה דהוא‬
‫לקוח קודם מירוח‪.‬‬

‫יבאר בארוכה כמה נצרך דבר זה להציל הרבים מאיסורי טבל‪.‬‬

‫ידון אי אפשר לכתחילה לעשר בב"א מחמור‪ ,‬על חמור וקל‪ ,‬ולהפך מתרי‬
‫דרבנן על חד דרבנן‪ ,‬ולענין חילול מע"ש ונ"ר‪.‬‬
‫ובשי' הלבושי שרד דכה"ג מקל על החמור אף בדיעבד לא חל‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

‫בבהמ"ד היכל אברהם ‪ -‬בית שמש‬
‫אדר תשס"ט‬
 ‫‪ | 211‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫פתיחה‬
‫זכינו ואכשר דרא ובכל יום מתחדשים תיקונים בענפי הכשרות חדשים לבקרים‪,‬‬
‫והיגעים בכשרות‪ ,‬מזכי הרבים‪ ,‬לא שוקדים על שמרם‪ ,‬ויגעים לחדש ולתקן ולסקל‬
‫כל מכשול‪ ,‬אשרי חלקם‪.‬‬
‫והנה לאחר שהארכנו בקונטרס תנאי במעשרות‪ ,‬ובקונטרס דרגות חיוב‪ ,‬על כל‬
‫הבעיות שקיימים בהפרשת תרו"מ במקומות הסיטונאים‪ ,‬באה הבקשה האיך יוכלו‬
‫לתקן כל הענין באופן היותר מועיל‪.‬‬
‫ויש לצטט מש"כ מרן החזו"א זלל"ה כשדן בענין התנאי של עירוב וביטול התרו"מ‬
‫בידים כדי להציל הרבים שאינם מתקנים מאיסורא‪.‬‬
‫ומיהו אם נוהגין להתנות שאם יגיעו הפירות לחבר תהיינה טבל כמות שהן ואם‬
‫יגיעו לחשוד יהיה המעשר והתרומת מעשר שמתנה קיימים מעכשיו‪ ,‬אין כח למחות‪,‬‬
‫דכיון דהבאים לחבר אין בהם מכשול בהחלט שאם אין ברירה הרי לא הפריש כלום‬
‫ואם יש ברירה הרי של החבר אין בו דימוע‪ ,‬ואפשר שמציל את החשוד מאיסורא‬
‫רבא לאסורא זוטא לדעת האומרין דיש ברירה‪ ,‬ואף שהמעשר עושה איסור בשביל‬
‫שיזכה חבירו אפשר דזה דומה למש"כ תוס' שבת ד' א' דהן דומין לאנוסין ומצוה‬
‫דרבים‪.‬‬
‫ואמנם זהו משקל הפרטי של תנאי זה אבל במשקל ההנהגה הכללית נראה שאין‬
‫לקיים מנהג קבוע ע"פ חברים לספות איסורא לאינשי ולקרות שם של חברים על‬
‫דבר שלא כהלכה‪ ,‬ואם לא ינהגו במנהג זה יוסיפו להשתדל שיעשרו כל גינה וגנה‬
‫במקומה ובטח יעלה בידם כי במקום גידולן יש למצוא הרבה פירות בעלי מומין‬
‫שאינן ראויין להביא לעיר ואין לבעלים הפסד אם יעשם תרומת מעשר והמקום‬
‫ב"ה ישים בלבן של כל ישראל לשוב אליו ית' ולשמור חוקותיו ומצותיו בחדוה‪.‬‬
‫עכ"ל הטהור של מרן זלל"ה‪.‬‬
‫והנה כל זה כ' בזמנו שהיה הדרך לגדל כל חקלאי בשלושים דונם שהיה לו‪ ,‬כ"ש‬
‫כיום שהכל עבר לגידולים סיטונאיים‪ ,‬ומגדלים במאות ואלפי דונם בודאי שיש‬
‫לתקן ענין זה שיפרישו המגדלים בעצמן בשדותיהן‪.‬‬
‫וכמדומה שדין גרמא ליה שזה שתיקנו ענין לעשר על תנאי שישאר טבל ביד‬
‫המפריש‪ ,‬הניחה דעת העוסקים‪ ,‬וחשבו שכבר אין צורך להשתדל יותר‪ ,‬ושוב‬
‫שהתחילו הענינים להסתבך יותר ויותר ע"י מגדלים גדולים ובתי אריזה וכו' ניחמו‬
‫עצמן שכבר ממילא יש תנאי‪ ,‬אך כל מבין יבין שאין זה פיתרון אף לשיטתם‪ ,‬שהרי‬
‫כ' כ' מרן ובושים אנו לומר שהמעשרים מיעוטא לדידן‪ ,‬והאיך נבנה על תיקון‬
‫היחידים [דתנאי זה נבנה עפ"י בקשתם‪ ,‬כיון שחששו להפרשה הקודמת ורצו לעשר‬
‫מטבל ודאי בביתם‪ ,‬אך לא סגי בזה לתיקון הכלל]‪ ,‬וכבר ניבא רפיון תקנה זו מרן‬
‫בלשונו‪ ,‬שכ' בתחילת דבריו שם בענין הנ"ל‪ ,‬ז"ל‪ .‬וגם גורם התרשלות מעט בשקידת החכמים‬
‫להסיר מכשלה ובכגון זה אין ראוי להורות לרבים כיון דסוף סוף הדבר באיסור נגד הדין וההלכה ואין‬
‫לחברים להקריא שמם על זה כאילו התירו פרושים את הדבר עכ"ל‪.‬‬

‫ואף שאין דומה לראיה דכאן חושבים שהוא רק חומרא בעלמא כיון דס"ל דתיקנו‬
‫כראוי ויש ברירה‪ ,‬אך מ"מ עתה לאחר שנתבאר בקונטרס תנאי במעשרות‪ ,‬כל‬
‫הצדדים והעקולי ופשורי שיכולים לימצא בזה‪ ,‬ודאי דהעוסקים באמונה‪ ,‬יוסיפו‬
‫להשתדל כלשון מרן זלל"ה עד שיעשרו כל גינה במקומה‪.‬‬
‫ומה שחוששים שזה רק יסבך את כל ענין התרו"מ כיון שיגיע לבית אריזה מעושר‬
‫ושאינו מעושר‪ ,‬ולכן עדיף שיביאו הכל טבלים‪ ,‬הנה הנוהג כדין תורה אין לו מה‬
‫לחשוש‪ ,‬וכיון שאי' איסורא דאסור למכור טבל‪ ,‬לאחר מירוח‪ ,‬אין לנו לחשוש‬
‫מקיום מצות התורה שיביא לידי תקלה‪ ,‬ואדרבא כיון שיהיה דרישה מכל ועדי‬
‫הכשרות ויעמדו על זה בתוקף יעשרו כולם בשדה‪ ,‬וכל מה שיגיע לבית האריזה כבר‬
‫יהיה מעושר באופן היותר מועיל‪ ,‬ולא יצטרכו אלא לעשר לחומרא בלבד‪ ,‬וכבר כ' כן‬
‫המנח"י בתשובתו ז"ל‪.‬‬
 ‫‪ | 212‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וא"כ אין לנו תיקון יותר גדול מלקיים דברי התורה כפשוטה לעשר לאחר מירוח‬
‫בשדה כמחוייב‪.‬‬
‫[ובמאמר המוסגר יש לציין שכשהמשגיח נמצא בשדה אם הוא עני‪ ,‬ורוצה ללקט‬
‫לעצמו‪ ,‬מתחייבים לקיים דין לקט שכחה ופאה‪ ,‬וכן מצוי זה מאוד במלקטים‬
‫בידים לצורך מצות הפסח‪ ,‬והם עניים‪ ,‬דהבעלים מתחייב בלקט שכחה ופאה מעיקר‬
‫הדין‪ ,‬כיון שודאי שילקטו בחינם‪ ,‬אי יתן להם‪ ,‬לצורך המצות‪ ,‬ואין איש שם על לב‬
‫ונעקרת מצות עשה יקרה זו ממקומה‪].‬‬
‫והנה יש בדבר זה להצלת הרבים אף התינוקות שנשבו מאיסור טבלים‪ ,‬שכיון‬
‫שינהגו להפריש בשדה אם כן כל קונה בשוק‪ ,‬אף אם החקלאי לא עבר דרך בית‬
‫אריזה או שוק סיטונאי שמעשרים שם וכדומה יהא כל הסחורה מעושרת‪ ,‬ונמצאו‬
‫מצילים הרבים מאיסור טבלים‪.‬‬
‫‪ | 213‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 214‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫תיקון טעות בתרו"מ‬

‫יבאר האיך לתקן אם טעה בהפרשה ולא הוציא תרו"מ‬

‫כראוי‪ ,‬במקום שכבר אינו יכול לישאל כגון שנאכל חלקו‪,‬‬
‫ואין לו טבל ודאי לתקן עליהם‪ ,‬יפרש לפי הנוסחאות השונות‬
‫בועדי הכשרות‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

‫רמת בית שמש‬
‫חורף ‪ -‬תשע"א‬
 ‫‪ | 215‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫היאך לתקן במקום שיש חשש שהמשגיח טעה ומיעט בהפרשה בכמות או בחיוב‪.‬‬

‫הנה יש להקדים שודאי כל המפריש אדעתא דרבנן מפריש ורצונו שאם לא יודע‪ ,‬שיתפרש על‬
‫הצד היותר טוב שיתקן לכה"פ מה שיכול לתקן‪ ,‬ומאידך רצונו שאם יוודע שהיה טעות שלא‬
‫יחול כדי שיוכל לתקן באופן היותר טוב‪ ,‬וע"כ נקטינן למעשה כהוראת החזו"א שאם נודע לו‬
‫שמיעט יעשה שאלה‪ ,‬ויפריש מחדש‪ ,‬ואם לא יכול לישאל‪ ,‬כגון שנאכל‪ ,‬או שלא נודע לו‪ ,‬אלא‬
‫לבא אחריו‪ ,‬הרי תיקן לכה"פ חלקו‪ ,‬ורק צריך להשלים הנשאר‪ ,‬מטבל ודאי‪.‬‬

‫וכן בהפריש ע"י שליח‪ ,‬אמרי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי‪ ,‬ואמנם התיקון הוא לפי מה שיקרה‬
‫שאם לא יוודע בודאי שהתיקון הוא שלכה"פ יחול חלקו‪ ,‬משא"כ אם יודע הרי התיקון הוא‬
‫שלא יחול המין שטעה בו ויכול להפרישו מחדש‪ ,‬ואמנם עדיף זה משאלה על המעשרות‪ ,‬כיון‬
‫שבשאלה אנו נכנסין לשאלה של בטל מקצתו בטל כולו‪ ,‬על שאר המינים שהיו בהפרשה זו‪,‬‬
‫משא"כ בדרך של לתקוני שדרתיך‪ ,‬מסתבר שבטל רק החלק המעוות שנצרך לתיקון‪ ,‬דאפשר‬
‫לחלק שליחותו שמה שעשה כהוגן הרי היה לו שליחות ע"ז ורק על החלקים שלא עשה כהוגן‬
‫לא היה לו כח השליחות‪.‬‬

‫אלא שיש בזה חילוקים שונים לפי הנוסחאות השונות המקובלות בועדי הכשרות‪ ,‬ונבארם‪,‬‬
‫האומרים פרי א' יהא תרו"ג‪ ,‬הא' ממאה שבכאן יהא מע"ר‪ ,‬א"כ כשמיעט התרומה גדולה ודאי‬
‫חלה‪ ,‬והמיעוט הוא במע"ר ותרו"מ‪ ,‬ולכאורה אי לא יודע לו בודאי עדיף ליה שיחול לכה"פ‬
‫חלקו מאשר שלא יחול כלל‪ ,‬וע"כ אמדינן דעתיה‪ ,‬שבודאי נתכוין שיחול עד א' ממאה‪ ,‬אך גם‬
‫פחות מזה חל מע"ר ותרו"מ‪ ,‬אלא שצריך להשלים שאר השיעור לכתחילה מטבל ודאי‪ ,‬כיון‬
‫שאם ינסה לתקן בפירות מיניה וביה חישי' לשי' התוס' דדילמא מה שיוציא אין בהם שיעור‬
‫הטבול למע"ר שחסר‪.‬‬

‫ואם לא אמר א' ממאה יהא מע"ר ותרו"מ‪ ,‬אלא אמר והשאר יהא מע"ר יל"ד בזה שהרי אם‬
‫מיעט בכמות‪[ ,‬ואף אם מיעט משום תערובת פטור וחיוב שאז החשבון שונה כיון שהפטור‬
‫המעורב יוצא מכלל החשבוןריז‪ ,‬מ"מ סגי בהכי] ודאי לא נתכוין שיחול שארית המע"ר החסר‬
‫אף הטבול ומיועד לתרו"מ בתוך הפירות שהרי אסור באכילה‪ ,‬ולא יכול להיות שיחיל אח"כ‬
‫את הא' ממאה לתרו"מ‪ ,‬שהרי יחול חלקו בתוך הפירות‪ ,‬ואף אם אינו עושה תרו"מ אלא על‬
‫מה שב חוץ וחיסר חצי מתרו"מ וירצה להוציא אח"כ מבפנים ולתקן יצטרך פי עשרים‪ ,‬ולמשל‬
‫היה לו מאתים ק"ג של פירות וצריך להוציא שני ק"ג לתרו"מ וטעה והוציא רק ק"ג אחד הרי‬
‫הוציא רק חצי אחוז תרו"מ במקום אחוז וכדי לתקנו אח"כ מיניה וביה אם יחול בתוך כל פרי‬

‫ריז ולכאורה כיון שלא ידעינן כמה פטור וחיוב היה בפנים וכמה הוציא‪ ,‬אף אם ניקח את המקסימום‪,‬‬
‫דשמא הכל בפנים חייב ורק בחוץ הוציא הרוב לרעה‪ ,‬א"כ אף אם יש בכל פרי ופרי ‪ 10‬אחוז מע"ר‬
‫בכל מקרה אם נוציא ‪ 20‬ק"ג מתוכם יצא ממ"נ מספיק שהרי אף אם יש בכל אחד עשירית מע"ר‬
‫הטבולה לתרו"מ‪ ,‬א"כ מספיק ‪ 20‬ק"ג כדי שיהא ‪ 2‬ק"ג שהוא חלק ממאה‪ ,‬מה‪ 200‬ק"ג החסר‬
‫לתרו"מ‪ ,‬ואם כבר נתקן חלקו א"כ אף שיש בכל אחד פחות אחוזים טבולים‪ ,‬ולמשל אם הוציא‬
‫מחצה הרי יש רק ‪ 5‬אחוז בכל פרי‪ ,‬אך מצד שני צריך פחות כדי לתקן‪ ,‬דלעולם מתקן לפי היחס‬
‫המחולק עשר כנגדו‪.‬‬
 ‫‪ | 216‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫תשע וחצי אחוז מע"ר‪ ,‬אשר לפי גירסת הראב"דריח [כירושלמי] שהממעט במעשרות‪,‬‬
‫מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין‪ ,‬הרי תיקן רק ‪ 5.4‬אחוז מתוך המע"ר שבכל פרי‪,‬‬
‫[ע"י החצי אחוז שהוציא] ו‪ 4‬אחוז מתוך ה‪ 5.4‬אחוז בעליונו של הפרי נשאר מע"ר הטבול‬
‫לתרו"מ‪ ,‬וכדי לתקנו יצטרך להוציא עשרים ק"ג החוצה שיש בהם ס"ה ‪ 1‬ק"ג הטבול לתרו"מ‪,‬‬
‫שהרי בכל ק"ג יש חמישים גרם טבול לתרו"מ‪.‬‬

‫ובודאי לא ניחא ליה לאבד כ"כ הרבה‪ ,‬אלא בודאי נתכוין להחיל א' ממאה בחוץ והשארית‬
‫בפנים‪ ,‬אלא שכיון שמיעט בא' ממאה‪ ,‬ממילא השארית של המע"ר יחול בפנים אך עדיף ליה‬
‫שלא יחול בפנים אלא ט' חלקי מע"ר כדי שיוכל להשלים מבחוץ רק שיעור החסר להשלים‬
‫לזה‪ ,‬דהיינו ק"ג אחד מבחוץ‪ ,‬משא"כ אם יחול בפנים יהא לו מעורב המיועד לתרו"מ בפנים‪.‬‬

‫ואם אמר שהשאר יחול בעליונו של כל פרי ופריריט‪ ,‬א"כ יל"ד ג"כ כנ"ל שאין רצונו בכל פרי‬
‫ופרי אלא שיעור ט' חלקי מע"ר דחלק הי' הלא אינו נאכל שהוא טבול לתרו"מ ובודאי שהוא‬
‫רוצה שיחול בחוץ ולא בכל פרי ופרי‪ ,‬וכיון שכן אם מיעט בחוץ למשל חצי אחוז יוצא שתיקן ט'‬
‫וחצי חלקי מע"ר וחסר לו חצי אחוז‪ ,‬והנה הפירות בכללם עדיין טבולים חצי אחוז למע"ר‬
‫[המיועד לתקן שארית התרו"מ] ולדעת התוס' א"א לדעת היכן זה‪ ,‬ולכך מביא מטבל ודאי‬
‫יותר מחצי אחוז ומתקנםרכ‪ ,‬שאומר שיהא מע"ר ואח"כ תרו"מ על הנחסר‪ ,‬ואם א"א‪ ,‬אם היה‬
‫קובע בכל מקום שטבול‪ ,‬ועושה לזה ביטול בא' ומאה שפיר דמי‪ ,‬אך לתקנו לזה לכאורה‬
‫לתוס' יכול להוציא לכה"פ ק"ג א' ויאמר אם טבילות למע"ר שבו מספיק כדי להשלים חצי‬
‫אחוז מ ה טוב‪ ,‬ויהא מע"ר ותרו"מ על הנחסר‪ ,‬ואי לאו סגי בזה יחול השאר החסר בצפון‬
‫טבלם‪ ,‬ויתבטל ממילא בא' וק' בתערובת [שהרי יש מאה תשעים ושמנה כנגדו]‪.‬‬

‫[ולמפריש חלקם לאחר שהגיע לביתו יאמר אם אין חלק הטבול בכל הפירות שהגיעו לידו‪,‬‬
‫א"כ ממילא פירות אלו מתוקנין‪ ,‬ואי יש בהם חלק‪ ,‬אך לא סגי במה שהוצאתי לא' ממאה יחול‬
‫השאר החסר בצפון טבלם‪ ,‬ויתבטל ממילא בא' וק' בתערובת‪].‬‬

‫ריח ואם אין אנו נוקטים כשי' הראב"ד אלא שהממעט במעשרות גם מעשרותיו מקולקלין‬
‫[כגירסתינו בתוספתא מסכת דמאי (ליברמן) פרק ח הלכה יג הממעט במעשרות מעשרותיו‬
‫מקולקלין‪ ,‬וכתיקון הגר"א שם מעשרותיו ופירותיו מקולקלין‪ ].‬ולא נתבאר שם יחס הקלקול ואם‬
‫נדמהו לפירות‪ ,‬א"כ החצי לא תיקן ארבע וחצי‪ ,‬אלא ארבע ושלוש רבעי שהוא חצי מ‪ 9.5‬שבעליונו‬
‫של פרי א"כ לתקן התרו"מ החסר יצטרך להוציא יותר מפי עשרים כדי לתקן‪ ,‬שהרי בכל ק"ג יש לו‬
‫רק תשעים וחמש גרם מע"ר‪ ,‬שרק חציו טבול לתרו"מ‪ ,‬וחסר לו הרי ק"ג שלם לתרו"מ‪ ,‬ולכך יצטרך‬
‫להוציא אח"כ יותר מפי עשרים לאיבוד שהרי בעשר ק"ג יש לו רק תשע מאות וחמשים גרם מע"ר‪,‬‬
‫שחציו כבר פטור‪ ,‬כלומר ‪ 475‬גרם טבול לתרו"מ‪ ,‬ובעשרים ואחד ק"ג יש לו ‪ 1.995‬גרם‪ ,‬וצריך‬
‫להוציא ‪ 21‬ק"ג ו‪ 53‬גרם בקירוב‪ ,‬כדי שיגיע להשלים ‪ 1‬ק"ג מתוכם הטבול לתרו"מ‪ ,‬לעשותו‬
‫תרו"מ]‪.‬‬

‫ריט ואף שאין הכונה שיתחלק בשווה בכל הפירות אלא בכל פרי יקבל רק לפי מה שנצרך למעשר‬
‫שלו‪ .‬וחלוק לפי גודלו‪ ,‬מ"מ אינו נפק"מ לכל מה שנכתוב לקמן‪ ,‬כיון שבס"ה גם אם יתן ‪ 9.5‬אחוז‬
‫מע"ר בכל פרי‪ ,‬ויהיה גודלם שונה‪ ,‬בכל ק"ג מצטבר חמישים גרם‪ ,‬טבול לתרו"מ‪ .‬ובעשרים ק"ג‬
‫יצטבר ק"ג‪ ,‬אף שהוא לא ביחס שוה לכל הפירות שבתוכם‪.‬‬

‫רכ שכיון שמביא מבחוץ צריך להוסיף לפי חלוקה ל‪ 99‬ולא לפי חלוקה למאה‪.‬‬
 ‫‪ | 217‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואם ננקוט שכיון שאמר והשאר א"כ לעולם אף חלק הנחסר לי' מהמע"ר הוא בכל פרי ופרי‪,‬‬
‫ולא החסיר כלום במע"ר אלא בתרו"מ החסיר חצי אחוז‪[ ,‬וכיון שאנו יודעין מקומו בחלק‬
‫העליון של הפרי לכך לא יכול להתבטל]‪ ,‬וא"כ יוצא לפי גירסת הראב"דרכא [כירושלמי]‬
‫שהממעט במעשרות‪ ,‬מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין‪ ,‬הרי תיקן רק ‪ 5.4‬אחוז מתוך‬
‫המע"ר שבכל פרי‪[ ,‬ע"י החצי אחוז שהוציא] ו‪ 4‬אחוז מתוך ה‪ 5.4‬אחוז בעליונו של הפרי‬
‫נשאר מע"ר הטבול לתרו"מ‪ ,‬וכדי לתקנו יצטרך להוציא עשרים ק"ג החוצה שיש בהם ס"ה ‪1‬‬
‫ק"ג הטבול לתרו"מ‪ ,‬שהרי בכל ק"ג יש חמישים גרם טבול לתרו"מ‪.‬‬

‫ובודאי לא ניחא ליה לאבד כ"כ הרבה‪ ,‬ומתפרש כוונתו‪ ,‬שיחול רק ט' חלקי מע"ר בעליונו של‬
‫פרי‪ ,‬ועוד אחוז בחוץ‪ ,‬וכיון שלא הוציא אלא חצי אחוז‪ ,‬ממילא החצי אחוז הטבול למע"ר‬
‫ותרו"מ מעורב בכל הכרי‪ ,‬ויקבע בצפון טבלם מע"ר ותרו"מ על כל הנחסר‪ ,‬ומתבטל ממילא‬
‫בא' ומאה בתוך התערובת [שהרי יש שם מאה תשעים ושמנה כנגדו]‪.‬‬

‫ואף באמר נוסח החזו"א היותר מא' ממאה הרי הוא תרומה גדולה אותו א' ממאה ועוד ט'‬
‫חלקים כמותו וכו' ולמעשה נמצא שמיעט בשיעור שהוציא‪ ,‬נראה דיש לחלק אם המיעוט‬
‫מחמת תערובת פטור וחיוב‪ ,‬ולא חסר בכמות‪ ,‬אלא בחיוב‪ ,‬או שמיעט בכמות ג"כ דאם הוא‬
‫רק בתערובת‪ ,‬יל"ד א‪ .‬דמדין ביטול ברוב הרי או כולו פטור או כולו חייב‪ ,‬וא"כ מדאורי' שפיר‬
‫חלה ההפרשה כראוי‪ ,‬ואילו מדרבנן‪ ,‬אי יש לו מתירין‪ ,‬שלא מתבטל הטבל‪ ,‬ג"כ יש לספק אם‬
‫מה שנתכוין היותר מא' ממאה הוא בשיעור הכמות‪ ,‬או בחיוב‪[ ,‬דהרי הקדים שלשונו יתפרש‬
‫על הצד היותר טוב להצלת הרבים] דאם הוא בכמות א"כ שפיר חל התרו"ג על הכמות היותר‬
‫מא' ממאה‪[ ,‬כאילו היה כולו חייב] ורק מיעט בתרו"מ ושפיר ישלימו מבחוץ עם טבל ודאי‪ .‬ואם‬
‫ננקוט שהכונה היותר מא' ממאה בחיוב‪ ,‬וממילא לא היה כאן יותר ולא הפריש כלל תרומה‬
‫גדולה‪ ,‬ורק מיעט בתרו"מ‪ ,‬מ"מ ג"כ כאן נראה שאם לא יודע‪ ,‬רצונו לכה"פ שיתוקן חלק‬
‫מהמע"ר והתרו"מ במקום שיתבטל לגמרי‪ ,‬וממילא בנודע לו יש לישאל על הפרשתו ולהפריש‬
‫מחדש‪.‬‬

‫וא ם מיעט בכמות שטעה ולא הוציא בכלל כשיעור הראוי והרי נמצא שלא היה לו יותר מא'‬
‫ממאה וכן לא היה לו א' ממאה אלא פחות‪ ,‬מ"מ נראה פשוט שכיון שנחית אדעתא לתקן‪,‬‬
‫מתפרש עד א' ממאה‪ ,‬ושפיר חל לכה"פ החלק שיכול לחול‪ ,‬אלא שהקדים תרו"מ לתרו"ג‬
‫ולכך צריך לישאל‪ ,‬ולהפריש מחדש‪ ,‬ואם א"א לישאל כגון שכבר אכלו‪ ,‬או שהיה עוד מינים‬
‫בהפרשה [שאותם כבר א"א לתקן] וחושש שיהא דין נדר שבטל מקצתו בטל כולו‪ ,‬ויתבטלו‬

‫רכא ואם ננקוט דלא כראב"ד אלא כגיר' הגר"א שם‪ :‬שגם מעשרותיו מקולקלין‪ ,‬א"כ היה לו בכל פרי‬
‫ופרי תשע וחצי חלקי מע"ר של אותו הפרי‪ ,‬שמתוכם חציים תוקן וכבר נהיה חולין‪ ,‬ורק ארבע‬
‫ושלושת רבעי אחוז טבול לתרו"מ‪ ,‬וכדי לתקנו אח"כ מיניה וביה א"כ לתקן התרו"מ החסר יצטרך‬
‫להוציא יותר מפי עשרים כדי לתקן‪ ,‬שהרי בכל ק"ג יש לו רק תשעים וחמש גרם מע"ר‪ ,‬שרק חציו‬
‫טבול לתרו"מ‪ ,‬וחסר לו הרי ק"ג שלם לתרו"מ‪ ,‬ולכך יצטרך להוציא אח"כ יותר מפי עשרים לאיבוד‬
‫שהרי בעשר ק"ג יש לו רק תשע מאות וחמשים גרם מע"ר‪ ,‬שחציו כבר פטור‪ ,‬כלומר ‪ 475‬גרם טבול‬
‫לתרו"מ‪ ,‬ובעשרים ואחד ק"ג יש לו ‪ 1.995‬גרם‪ ,‬וצריך להוציא ‪ 21‬ק"ג ו‪ 53‬גרם בקירוב‪ ,‬כדי שיגיע‬
‫להשלים ‪ 1‬ק"ג מתוכם הטבול לתרו"מ‪ ,‬לעשותו תרו"מ‪.‬‬
 ‫‪ | 218‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫גם השאר יש לו להשלים מטבל ודאי ויאמר שיעור חיטה א' יהא תרומה גדולה‪ ,‬והשאר יהא‬
‫מע"ר על הנצרך‪ ,‬אותו א' ממאה שבכאן יהא תרו"מ והרי תיקן הכל‪.‬‬

‫ואם אין לו טבל ממקום אחר יכול להשלים בכל פרי ופרי חלק החסר בו‪ ,‬ע"י חלקי הנקלפים‬
‫עם הקליפות או ע"י הנזרקין‪ ,‬או ע"י שיחול היתר החסר בצפונו הטבול‪ ,‬ויתבטל בא' ומאה‪.‬‬

‫ואם יכול להוציא שיעור של יותר מעשרים אחוז [לאיבוד]‪ ,‬שהרי ודאי כבר הוציא שיעור מעבר‬
‫למה שהיה מחוייב הכל במע"ר ומע"ש שהוא רק יט' אחוז ואף אם הקדים מע"ש לראשון‬
‫שממילא שיעורו י' ולא ט' מ"מ ממ"נ אם הקדים כולו א"כ שפיר יכול לתקן המע"ר דכולו טבול‬
‫למע"ר ואם תיקן חלקו אלא שמיעט בשיעור המע"ר א"כ ממילא ג"כ המע"ש צריך פחות מי'‪,‬‬
‫וממילא בעשרים אחוז יש לעולם יותר משיעור המע"ר והמע"ש‪ ,‬ויאמר גודל חיטה א' הטבול‬
‫שיש כאן בצד צפונו יהא תרומה גדולה‪ ,‬החסר לשיעור מע"ר יחול מצד צפון של הטבל‬
‫שבכאן‪ ,‬ואם עדין חסר יושלם בשאר הפירות‪ ,‬שיעור תרו"מ החסר יחול בצד צפון של המע"ר‬
‫שכאן‪ ,‬ומע"ש בדרום טבלן וכו'‪ ,‬ויזרוק את כל שיעור העשרים אחוז‪.‬‬

‫סו"ד אם אין לו אפשרות להביא מטבל ודאי‪ ,‬ולא לעשר מכל פרי‪ ,‬יכול לומר בקיצור כל‬
‫ההשלמות יחולו כפי שכתוב בנוסח ההשלמות‪ ,‬ודיו‪.‬‬

‫מן האמור נלמד שאסור להתנות על ההפרשה שאם יהא משהוא שלא כשורה שלא יחול‬
‫ההפרשה לאותם המפרישים בביתם‪ ,‬כיון שללא התנאי יחול מדאורי' כולו ואף מדרבנן‬
‫לכה"פ חלקו משא"כ לאחר התנאי יתבטל כל ההפרשה כפי שהארכנו בקונטרס תנאי‬
‫במעשרות ונמצא שמכשיל את כל אלו שלא יפרישו בביתם לאכול ודאי טבל‪ ,‬ואף לדעת‬
‫החו"ב [תרומות סי' ג' סק"ד ד"ה נראה] שנוטה לומר שבטעה ומיעט בטל כל ההפרשה‬
‫[ומסתמא זה רק בנודע‪ ,‬ו יכול לתקן‪ ,‬שהרי בלא נודע רוצה שיחול לכה"פ חלקו] א"כ אין‬
‫צריך לתנאי‪ ,‬שהרי מאיליו בטל‪ ,‬וע"כ שהתנאי בא על הצד שכן חלה ההפרשה חלקית‪,‬‬
‫וא"כ על צד זה אין לנו היתר לעשות תנאי זה ולבטל כל ההפרשה לרבים‪.‬‬
‫‪ | 219‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 221‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וכהמשך למכתב זה משנת תרפ"ז הרי אנו מוצאים בשנת תרפ"ט מכתב זה‪.‬‬

‫בספר טוב ירושלים להגרב"צ ידלר‪ ,‬מופיע מכתב זה‪.‬‬

‫אנחנו הח"מ מרשים לעצמינו בזה לשאול מאת כ"ג שליט"א כי היות שעתה בימי‬
‫הקיץ מרבים להביא פירות וירקות ממושבות אחב"י אשר זקוקים להפרשת‬
‫תרו"מ הואילו נא להודיענו את חוות דעתכם אם בא שינוי לטובה בשמירת‬
‫השגחה על הפרשת תרומות ומעשרות על הפירות המובאים ממושבות אחב"י‬
‫לירושלים ת"ו‪ ,‬ואפשר לקנות בשוק פירות וירקות ולאכול בלא שום פקפוק על‬
‫סמך אלה שאומרים שהם מפרישים כד"ת‪.‬‬

‫כן תטיבו נא להודיענו אם אפשר לסמוך על זה שמנינו לשליח בשמנו את הרה"ג‬

‫ר' בן ציון יאדלער שליט"א שהוא יעשר בשבילנו בהטבלים שהוא קונה עבורינו‬
‫בכספינו בלא שום קבלת פרס‪.‬‬

‫ובמכתב תשובה מהב"ד כתבו‪.‬‬

‫בתשובה על שאלתיך כבר נתפרסם מטעם הבד"צ שהשוק הוא תמיד אפילו‬
‫אחרי סיבוב המפרישים בחזקת דמאי‪ ,‬ור' בן ציון נ"י כבר קיבל עליו בפני‬
‫הבד"צ כדין‪ ,‬ולמי שהוא אומר שמפריש בעדו אפילו שלא מן המוקף הוא נאמן‬
‫ויאכלו ענוים וישבעו‬
‫ובמקום החותם מופיע חתימתם של‬
‫ר' מרדכי לייב רובין‬
‫חברי הבד"ץ‬
‫והגאון ר' יוסף חיים זאננפלד‬
 ‫‪ | 221‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מפני שראינו כי בקיצורים על הלכות תרו"מ הושמט חלק חשוב זה של הלכות‬

‫חבירות בזה"ז‪ ,‬על מי אפשר לסמוך‪ ,‬וכן תוקף נאמנותם של ההכשרים‪ ,‬ראינו‬
‫צורך לחבר קונטרס קטן זה לעורר לב המדקדקים‪.‬‬

‫הקדמה‬

‫לשון הרמב"ם פ"ט מהל' מעשר‪.‬‬

‫בימי יוחנן כהן גדול שהיה אחר שמעון הצדיק שלחו ב"ד הגדול ובדקו בכל גבול‬
‫ישראל ומצאו שהכל זהירים בתרומה גדולה ומפרישין אותה‪ ,‬אבל מעשר‬
‫ראשון ומעשר שני ומעשר עני היו עמי הארץ מישראל מקילין על עצמן ולא היו‬
‫מפרישין אותן‪ ,‬לפיכך גזרו שלא יהא נאמן על המעשרות אלא אנשים נאמנים‪,‬‬
‫אבל עמי הארץ פירותיהן ספק ואין נאמנין לומר מעושרין הן וזהו הנקרא דמאי‬

‫הלכה ב‬

‫והתקינו שלא יהא אדם מפריש מן הדמאי אלא תרומת מעשר מפני שהוא עון‬
‫מיתה‪ ,‬ומעשר שני שאין בזה הפסד שהרי בעליו אוכלין אותו‪ ,‬אבל מעשר‬
‫ראשון ומעשר עני אין מפריש מן הדמאי מפני שהוא ספק והמוציא מחבירו עליו‬
‫הראיה‪ ,‬לפיכך אומר ללוי או לעני הבא ראיה שאינו מעושר וטול מעשרות‪.‬‬

‫הלכה ג‬

‫אע"פ שאין מפרישין מעשר עני מן הדמאי צריך לקרות לו שם ואינו מפריש‬
‫ואומר עישור מה שיש כאן מעשר עני כדי לקבוע מעשר שני שמעשר עני‬
‫בשלישית וששית במקום מעשר שני של שאר שני השבוע‪ [ .‬ל' הרמב"ם‬
‫הלכות מעשר פ"ט ה"א]‪.‬‬

‫בזמן הזה שאין הכלל של רוב ע"ה מעשרין‪ ,‬וממילא אין להקל בקולות של‬
‫דמאי‪ ,‬מ"מ כל החומרות שגזרו בדמאי עדיין קיימות‪ ,‬אלא שנתוסף חשש‬
‫שבאמת אינו מעושר‪ ,‬וכן כיון שאין כולם מפרישים תרומה גדולה‪ ,‬לכך יש‬
‫להפריש כל התרומות ומעשרות מספק אך בלא ברכהרכב‪.‬‬

‫רכב ז"ל החזו"א דמאי סי' טו' סק"ד ולדידן ע"ה חשודין אף על ת"ג ואין אצלנו רוב ע"ה מעשרין ואף‬
‫דת"ג לא הוי בגזירת דמאי מ"מ נלמד מן הגמ' דלא נחשדו אבל בספק מישראל ספק מהן הנכרי‬
 ‫‪ | 222‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואי ע"ה היו רוב בימים ראשונים אנן לא עדיפי מינן‪ ,‬ובושים אנו לומר דהמעשרין‬
‫מיעוטא לדידן [לשון החזו"א דמאי סי' טו' סק"ד‪].‬‬

‫היות ובזמנינו עדיין לא הונהג קבלת חברים בפני ג' ממילא יל"ע טובא בדיני‬
‫הנאמנות‪.‬‬

‫לכך ראינו לנכון ללקט את הלכות חבירות מש"ס ר"ש רמב"ם חזו"א דרך אמונה‪,‬‬
‫ונעזרנו רבות באנציקלופדיה תלמודית ערך חבר‪ ,‬ועוד‪ ,‬ולמוסרו לציבור‬
‫המדקדקים‪.‬‬

‫כמו"כ ביארנו סדר השגחה על תרו"מ‪ ,‬מי נאמן להיות משגיח וכו'‪ ,‬ונפק"מ אי‬
‫אפשר לסמוך על השגחה בזמנינו‪.‬‬

‫רצ"ב‪ .‬מכתב מב"ד דירושלים בראשות הגרי"ח זוננפלד‪ ,‬בו מבואר שכל עוד‬
‫שאין הסוחרים והמוכרים חברים‪ ,‬כפי שהורו לנו חז"ל‪ ,‬צריך לעשר כ"א בביתו‬
‫אף לאחר ההשגחה‪ ,‬ומכתב נוסף בו מודיעים שהר' בן ציון ידלר כבר קיבל עליו‬
‫בפני הביד"צ כדין‪ ,‬ולמי שהוא אומר שמפריש בעדו אפילו שלא מן המוקף הוא‬
‫נאמןרכג‪.‬‬

‫ודאי ומפריש ת"ג ולא דיינינן בספק דרבנן וע"כ שזה בכלל חומרת דמאי וא"כ אף בס"ס נמי‪ ,‬ופירות‬
‫המובאין לחו"ל מא"י לית דינא ודיינא דהן חייבין וא"א להקל משום ס"ס דלמא של נכרים ודלמא‬
‫כבר עשרינהו ישראל‪ ,‬דזה לא חשיב ס"ס דספק עשרינהו לאו ספיקא הוא דכבר גזרו עליו חכמים‬
‫שלא לצרפו לס"ס וכמש"כ לעיל סי' ח' סק"ח‪.‬‬

‫רכגבספר טוב ירושלים להגרב"צ ידלר‪ ,‬מופיע מכתב זה משנת תרפ"ט‪.‬‬

‫אנחנו הח"מ מרשים לעצמינו בזה לשאול מאת כ"ג שליט"א כי היות שעתה בימי הקיץ מרבים‬
‫להביא פירות וירקות ממושבות אחב"י אשר זקוקים להפרשת תרו"מ הואילו נא להודיענו את חוות‬
‫דעתכם אם בא שינוי לטובה בשמירת השגחה על הפרשת תרומות ומעשרות על הפירות המובאים‬
‫ממושבות אחב"י לירושלים ת"ו‪ ,‬ואפשר לקנות בשוק פירות וירקות ולאכול בלא שום פקפוק על‬
‫סמך אלה שאומרים שהם מפרישים כד"ת‪.‬‬
‫כן תטיבו נא להודיענו אם אפשר לסמוך על זה שמנינו לשליח בשמנו את הרה"ג ר' בן ציון יאדלער‬
‫שליט"א שהוא יעשר בשבילנו בהטבלים שהוא קונה עבורינו בכספינו בלא שום קבלת פרס‪.‬‬
‫ובמכתב תשובה מהב"ד כתבו‪.‬‬
‫בתשובה על שאלתיך כבר נתפרסם מטעם הבד"צ שהשוק הוא תמיד אפילו אחרי סיבוב‬
‫המפרישים בחזקת דמאי‪ ,‬ור' בן ציון נ"י כבר קיבל עליו בפני הבד"צ כדין‪ ,‬ולמי שהוא אומר‬
‫שמפריש בעדו אפילו שלא מן המוקף הוא נאמן ויאכלו ענוים וישבעו‬
 ‫‪ | 223‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הרי שמנהגם פעם היה להעמיד משגיח שהוא חבר‪ ,‬ויש לדעת מתי נשתנה‬
‫המנהג בועדי הכשרות‪ ,‬שהרי נתברר מדבריהם שצריכים חברים דוקא‪ ,‬וכנראה‬
‫שבשלב מסויים שההכשרים גדלו ולא היה שייך יותר לסמוך רק על נאמנים‪,‬‬
‫סמכו על השליחות‪ ,‬אך יעוי' משכ"ב‪ ,‬ועוד יל"ע אם במציאות ממנה אותם‬
‫בעה"ב כשליח וד"ל‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬

‫מקום החותם‬
 ‫‪ | 224‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הלכות נאמנות על המעשרות‬

‫חבר מצאנו בש"ס במיוחד למי שנאמן על טהרות‪ ,‬ותרומות‬ ‫המושג‬

‫רכד‬
‫ומעשרות ‪ ,‬ותיקנו חכמים שיהו מקבלים עליהם דיני חבירות והנהגות מיוחדות‬
‫ושקבלה זו תהיה בפני ג' חברים [שכבר קיבלו] (בכורות ל‪ ):‬וכל עוד שלא קיבל‬
‫בפניהם אינו נאמן לומר ע"ד שהוא מעושר‪ ,‬אף אם ישבע ע"ז‪.‬‬

‫משי' רש"י נראה כי להיות חבר עליו לקבל ע"ע דיני טהרות ודיני תרו"מרכה‪ ,‬וכל‬
‫שאינו מקבל פרט מסויים הרי הוא בכלל מה שאמרו שם הבא לקבל דברי‬
‫חבירות חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו‪.‬‬

‫אמנם משיגרא דלישנא דמתני' ותוספתא מדחילקה מתני' ותוספתא דדמאי‬

‫[דמאי פ"ב מ"ב‪ ,‬דיני נאמנות על המעשרות וחבירות על הטהרות לשנים‪,‬‬
‫משמע דיתכן להיות נאמן כלומר חבר לענין תרו"מ אף שאינו חבר לטהרות‪,‬‬
‫ויתכן דאף רש"י ס"ל כן שסגי להיות נאמן על תרו"מ בנפרד‪ ,‬אלא שלענין חבר‬
‫לטהרות בעי' ג"כ נאמנות על המעשרות כיון שהחשוד על המעשרות חשוד על‬
‫הטהרותרכו‪ ,‬וכן נראה מדברי הרמב"ם שבי' בפ"י ממעשרות דיני קבלת נאמנות‬
‫למעשרות אף ללא דיני חבר לטהרות‪ ,‬שבי' בהל' משכב ומושב‪.‬‬

‫וכיון שנקטו האחרונים כן [הגרי"ז חזו"א ועוד] א"כ אפשר להיות חבר אף בזה"ז‬
‫לענין תרו"מ‪ ,‬אף שלא שייך להזהר מדיני טומאה וטהרה‪.‬‬

‫כיון שדיני טהרות לא נוהגין בזה"ז‪ ,‬כיון שכולנו טמאי מתים‪ ,‬נייחד קודם את‬
‫הדיבור בענין נאמן על המעשרות ולאו דוקא בדיני חבר הכללי‪.‬‬

‫אי' במתני' דמאי פ"ב מ"ב המקבל עליו להיות נאמן‪ ,‬מעשר את שהוא אוכל [בין‬
‫משלו בין משל אחרים] ואת שהוא מוכר [משדותיו] ואת שהוא לוקח [על מנת‬

‫רכד ‪ .‬עי' דמאי פ"ו מי"ב ופ"ד מ"ה‪ ,‬ובכמ"ק‪ ,‬ועי' עירובין לב א בד"א בעם הארץ אבל בחבר כו'‪ ,‬ועי'‬
‫פסחים ט א חזקה על חבר כו' ועי' תוי"ט דמאי פ"ו מי"ב ‪.‬‬
‫רכה רש"י בכורות ל‪ :‬ד"ה דברי חבירות ‪ -‬מפרש בתוספתא במסכת דמאי שלא יתן תרומה ומעשר‬
‫לעם הארץ ושלא יעשה טהרות אצל עם הארץ ושיאכל חולין בטהרה ושיעשר את שהוא אוכל ואת‬
‫שהוא מוכר ואת שהוא לוקח‪.‬‬
‫ומשמע שגרס כן בתוספתא‪ ,‬אך לפנינו זו הלכה נפרדת המקבל עליו להיות נאמן כו'‪ ,‬ועי' תוספתא‬
‫כפשוטה שם שרש"י גורס‪ :‬ומקבל (ולא המקבל)‪ ,‬והוא הדבר הרביעי של קבלת החברות‪ .‬ועי' רש"י‬
‫ע"ז לט א ד"ה צריכין ותוס' רי"ד נדה נא א ד"ה ומודה‪.‬‬
‫רכו מתני' בכורות ל‪.‬‬
 ‫‪ | 225‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫למכוררכז] ואינו מתארח אצל עם הארץרכח ר' יהודה אומר אף המתארח אצל‬
‫ע"ה נאמן אמרו לו על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על של אחרים‪.‬‬

‫ובי' הרמב"ם בפיה"מ‪ ,‬להיות נאמן‪ ,‬שיאמינוהו כשיאמר זה מעושר וזה אינו‬
‫מעושר‪.‬‬

‫ובביאור שאינו מתארח אצל עם הארץ‪ ,‬שלאחר שאכל אצל עם הארץ אינו נאמן‬
‫לומר מה שאכלתי עמו היה מעושר מפני שהוא נוגע בעדותו‪ ,‬ומאחר שאינו‬
‫נאמן על מה שאכל היאך יהיה נאמן על מה שאנו אוכלים ונסמוך על דבריו‬
‫שיאמר זה מעושררכט ואף ר' יהודה לא אמר אלא בדיעבד כשכבר התארח‬
‫אצל עם הארץ‪ ,‬אבל בתחילה צריך לקבל שלא יתארח אצלורל ‪ .‬ואין הלכה כר'‬
‫יהודהרלא‪.‬‬

‫ונחלקו אמוראי בירושלמי חד אמר אף שמעשר שם‪[ ,‬שלא רצו שיתארח‬

‫בקביעות אצל עם הארץ] וחד אמר שאם מעשר מותר‪ ,‬ולדעת הגר"א לכו"ע‬
‫רלב‬
‫מותר אם מעשר וי"א דגם אם כל אחד אוכל משלו לא יאכל עם עם הארץ‬

‫בתוספתא דדמאי [פ"ב ה"ב] שנינו‪ :‬המקבל עליו ארבעה דברים מקבלים אותו‬
‫להיות חבר שלא יתן תרומה ומעשרות לעם הארץ ושלא יעשה טהרות לעם‬
‫הארץ ושיהא אוכל חולין בטהרה‬

‫המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא‬
‫לוקח ואין מתארח אצל עם הארץ דברי ר' מאיר וחכמים או' המתארח אצל עם‬
‫הארץ נאמן אמ' להם ר' מאיר על עצמו אינו נאמן יהא נאמן עלי אמ' לו מימיהם‬

‫רכזירושלמי שם ה"ב ור"ש ורא"ש ורע"ב שם‪.‬‬

‫רכחהיינו שלא יאכל וישתה אצלו פהמ"ש שם‪ ,‬ובתפא"י שם כ' שלא יתעכב אצלו שמא יבוא לאכול‬

‫רכטפהמ"ש שם‪.‬‬

‫רלבאור הגר"א לירושלמי שם ובשנות אליהו למשנה שם‪ .‬ועי' פ"מ שם שפי' בע"א‪.‬‬

‫רלאפהמ"ש שם והרע"ב; רמב"ם מעשר פ"י ה"א‪ ,‬ולפי' הגר"א שבתחילה גם ר' יהודה מודה וכ'‬
‫שהמשנה ואינו מתארח כו' הוא כדברי הכל אין ראיה מרמב"ם מעשר שם שכ' במקבל עליו‬
‫בתחילה‪ ,‬ומ"מ ממה שלא הזכיר הדין שבדיעבד נאמן משמע שאינו נאמן‪.‬‬

‫רלבד"א בשם ריא"ז בשה"ג שבת יג‪.‬‬

 ‫‪ | 226‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫של בעלי בתים לא נמנעו מלהיות אוכלין זה אצל זה ואע"פ כן פירותיהן שבתוך‬
‫בתיהם מתוקנין‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫וצריך שיקבל דברים אלו ברביםרלג‪[ ,‬היינו בפני ג' חברים‪ ,‬בכורות ל‪:‬רלד]‬
‫רלז‬
‫וכשיבואו עדיםרלה נאמניםרלו שקיבל דברים אלו ברבים ושהוא רגיל בהם תמיד‬
‫ה"ז נאמן על פירותיו לומר מעושרין הן [רמב"ם]‬

‫והבי' שלאחר שמעידים עדים נאמנים שהוא משמר בצינעא דיני החבירות הנ"ל‪,‬‬
‫ב"ד מחזיקין הדבר בכל העיר וכל שמוחזק בעיר עושין עפ"י חזקה וא"צ כל יחיד‬
‫לשמוע מב"ד ואפשר שכל יחיד עושה עפ"י שני עדים שהעידו לו שפלוני קיבל‬
‫בפני ג' חברים ומשמר הדינים אף בצינעארלח‪.‬‬

‫יש מהאחרונים שכתבו שיעידו שהתנהג כן שלשים יוםרלט ויש שכתבו שלא‬
‫אמרו שלשים יום אלא לטהרות אבל למעשרות מיד שהוחזק שמעשר נאמן‪,‬‬
‫רמ‬
‫ואין שיעור לדבר‪ ,‬אבל צריך עדים שמשמר בצנעא בתוך ביתו‪ ,‬כמו בטהרות‬

‫קבלת חבירות‪.‬‬

‫רלגלשון הירושלמי שם ופ"ה ה"א; רמב"ם שם‪.‬‬

‫רלדר"ש ור"מ דמאי פ"ג מ"ב ורמב"ם מעשר פ"י ה"א עפ"י כ"מ רדב"ז ומהריקו"ס תוס' רעק"א‬
‫ותוי"ט במתני' הנ"ל‪ ,‬ולהדיא כ' הר"מ במו"מ בפני ג' חברים ושינה לשונו כאן וכ' ברבים‪ ,‬כלישנא‬
‫דהירושלמי‪.‬‬

‫רלההיינו שנים ריטב"א ע"ז לט א‪.‬‬

‫רלוולא עם הארצים‪ ,‬חזו"א דמאי סי' ה' סק"ה וסי' י' סק"ד‪.‬‬

‫רלז עד שיהא נודע ומפורסם שהוא נזהר בכל אלו פהמ"ש דמאי שם‪ .‬ועי' חזו"א שביעית סי' י ס"ק ט‬
‫שכל שכן שידוע שהוא פורש משאר עברות‪.‬‬

‫רלחד"א עפ"י חזו"א סי' ה' ס"ק ה' עפ"י הגה' הריטב"א‪.‬‬

‫רלטתפא"י דמאי שם‪.‬‬

‫רמ‪ .‬חזו"א דמאי סי' ה ס"ק ה‪.‬‬

 ‫‪ | 227‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מן הדין כל ישראל בחזקת כשרות‪( ,‬אך עי' רמ"א יו"ד קיט' א') וכו' [חזו"א דמאי‬
‫סי' ה' ס"ק י']‬

‫בראשית התקנה מה היה דינם של כל אלו שעדיין לא קיבלו‪.‬‬

‫כ' החזו"א [שביעית סי' י'] והנה כשגזרו על הדמאי‬

‫והנה בזמנינו שנתבלבלנו מרוב הגלויות ואין לנו חברים במסורת אבותינו אילו‬
‫באנו לקבוע חברים ראוי לנו לקבוע לחברים כל אותן שאין בהן פחיתויות של‬
‫ע"ה ולגזור עליהן דין חבר שלא יקבלו מעתה לחברתם ע"ה שיחזרו בלתי‬
‫קבלה‪ ,‬ומ"מ כל שלא קבענו חברים נמי נוהג דין דמאי ואין זה שהוא חבר רשאי‬
‫ליקח ולסמוך עליו שהוא מעושר ע"כ‪.‬‬

‫ובדמאי סי' ו' ס"ק יא כ' על הירושלמי שאפי' חבר ששלח לחבר צריך לעשר‪,‬‬
‫אלא נראה דהמקבל צריך לעשר קאמר ובחבר שלא קיבל איירי ואשמעינן ר"י‬
‫דדוקא מתארח אצלו אבל שולח לביתו לא חשיב כמתארח‪.‬‬

‫שם‪ :‬כגון אני לרשבר"י ורשבר"י לי [ר"ל כשאני שולח לו והוא שולח לי אם צריך‬
‫אני לעשר] א"ל מה את בעאי מרשבר"י [ר"ל מה שאלתך מרשבר"י טפי מכל‬
‫חבר] דכל מה שהוא אכל משוקא אכל [השיב לו ר"ז דלכך אני שואל משום‬
‫דרובו דמאי אם אפשר להקל בדמאי לסמוך על חבר אע"פ שלא קיבל] והא‬
‫דאמר ירו' שבת פ"ב ה"ז שלא היה אומר עשרתם היינו משום דדמאי מעשרין‬
‫בה"ש‪.‬‬

‫ולפי"ז מבואר דת"ח צריך לקבל‪ ,‬אבל הר"מ פ"י מה"מ ה"ב פסק דת"ח א"צ‬
‫לקבל לענין מעשרות‪ ,‬ולענין טהרות כ' בפ"י מה' מו"מ ה"ג דנהגו סלסול שלא‬
‫יהו מוסרין טהרות אפי' לת"ח [אפשר דוקא לכתחילה] וכו'‪[ .‬חזו"א]‬

‫מי הוא הראוי להתקבל לחבירות‪.‬‬

‫בגמ' בכורות ל‪ .‬גרסי' עם הארץ שבא לקבל דברי חבירות וכפשוטו משמע שכל‬
‫שמקבל עליו גדרי חבירות‪ ,‬אף אם הוא עם הארץ מקבלין אותו‪ ,‬אך בחזו"א‬
 ‫‪ | 228‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שביעית סי' י' ס"ק ז‪-‬ט נקט שכל שאינו פורש ממנהגי עם ארצות אינן מקבלין‬
‫אותורמא‪.‬‬

‫ולפי זה עלינו לברר גדרי עם הארץ‬

‫בגמ' גרסי' אינו קורא ק"ש בברכותיו‪ ,‬אמנם בחזו"א הביא שאינו קורא ק"ש כלל‪,‬‬
‫וצ"ב הגדר בברכותיו‪ ,‬אם אינו מברך כלל‪ ,‬אף בזמן תפילה‪ ,‬או שאינו סומך‬
‫קר"ש לברכותיה בזמן קר"ש‪.‬‬

‫אינו לובש ציצת נסתפק החזו"א אי דוקא שעובר בעשה שלובש ד' כנפות בלא‬
‫ציצית‪ ,‬או שאינו לובש בגד ד' כנפות כלל (ויעוי' פלוג' הראשונים בזה במה‬
‫שאמרו בגמ' דענשיתו אעשה‪ ,‬ועי' רב"י‪).‬‬

‫לא קרא ולא שנה‪ ,‬יל"ע אם שואל כל דבר את הרב‪ ,‬אך הוא עצמו לא שנה אי‬
‫לענין זה סגי בזה שאינו נכשל‪ ,‬או דכיון שלא קרא ושנה בפ"ע אינו יודע כלל מה‬
‫צריך לשאול‪.‬‬

‫רמאגדרו של ע"ה לפרש"י סוטה כב' א' נחלקו שם תנאי וקיי"ל דאפי' קרא ושנה ולא שמש ת"ח ה"ז‬
‫ע"ה כדפסקינו ברכות מ"ז‪ :‬ומיהו משמע בגמ' סטה שם דאותן שקראו ושנו ולא שמשו היו בחד צד‬
‫גרועים מאותם שלא שנו דהא קרו לה התם רשע ערום ומגוש ומ"מ משמע דהם עדיפי מאינו קורא‬
‫ק"ש ושאר הדברים דתנאי קמאי‪ ,‬ונמצא לדידן אין לנו ענין קרא ושנה ולא שימש [ואולי הוא‬
‫בזמנינו ג"כ שמשנתן סדורה להן בקופיא ואינם יודעין לעיין ולהבין ומתגאין נגד רבותינו היודעים‬
‫באמת ואינם שומעין להם ואינם נכנעים להם] אבל כל שאינו קורא ק"ש או שאינוו שאין לו ציצת‬
‫בבגדו [של ד' כנפות וצ"ע] או שיש לו בנים ואינו מגדלן ללמוד תורה הוא ע"ה וכן אם מתמיד‬
‫לעבור על לאו מן הלאוין שרוב ישראל משמרין וכדפרש"י בכורות ל‪ .‬דהחשוד על השביעית אינו‬
‫חשוד על המעשרות אלא מעשר דמאי והנה פשוט ליה לרש"י ז"ל דחשוד על השביעית הוא בכלל‬
‫ע"ה‪.‬‬
‫ובס"ק ט' יל"ע אי מקבלין אותו אף שאינו פורש משאר עבירו או לחומרא קאמר דאפי' פירש‬
‫משאר עבירות צריך ליזהר בדמאי בכל הדקדוקים ונראה דכל שהוא ע"ה באחד הדברים שמנו‬
‫סוטה כב‪[ .‬דהא קיי"ל כאחרים שם דאפי' קרא ושנה ולא שימש ה"ז ע"ה ומשמע מדאמר אפי' כו'‬
‫דכש"כ בקמייתי דהוי ע"ה] אין מקבלין אותו וכו'‪ .‬ויל"ע לפי"ז בקרא ושנה ולא שימש מאי תקנה‬
‫יש לו אם רוצה לקבל דברי חבירות אם לא שילך וישמש‪ .‬ומיהו כ"ז לענין לקבלו‪ ,‬אבל לענין עיקר‬
‫נאמנות זה שחמור לו מעשרות ונזהר בהן נאמן בהן אף שאינ ודל בניו ללמוד תורה ואינו מניח‬
‫תפילין ואם יש שנים כמו אלה נאמנין זע"ז [מיהו ד"ז צ"ע שו"ר דלמש"כ דמאי סי' ו ס"ק יא' הדבר‬
‫מבואר דאינן נאמנין זע"ז] מיהו זה שאינו עם הארץ אע"פ שלא קיבל אינו אוכל על יד ע"ה שאינו‬
‫ראוי לקבלו אף את"ל שאוכל על יד חברו שלא קיבל וכמש"כ לעיל ס"ק ח'‪[ .‬ל' החזו"א]‬
 ‫‪ | 229‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קרא ושנה ולא שימש ת"ח‪ ,‬כ' החזו"א דאולי הוא באותם שיודעים התורה‬
‫מקופיא ואינם יודעים לעיין ולהבין ומתגאים נגד רבותינו היודעים התורה באמת‪,‬‬
‫וכו'‬

‫עבר על החבירות‬

‫חבר שעבר על א' מהדברים הנ"ל דינו כע"ה‪ ,‬ולכן חבר המתארח אצל חבר‬
‫שהתארח אצל ע"ה ה"ז כע"ה וכן המתארח אצלו אפי' עד מאה כולן מפסידים‬
‫חברותן‪[ .‬חזו"א שם ס"ק ח']‬

‫בני בית‬
‫המקבל עליו חברות‪ ,‬בניו ובני ביתו שהיו אצלו בשעת קבלתו הרי הן כמוהו‪,‬‬
‫וא"צ לקבל בפני ג' מפני שהוא מלמדן ומרגילן‪.‬‬

‫אשת חבר כחבר ונאמנת על המעשרותרמב וה"ה אשתו של מי שמדקדק לעשר‬

‫ולקיים דיני החבירות למעשרות‪ ,‬וחשיב נאמן על המעשרות‪ ,‬שהיו מקבלים אותו‬
‫לחבירות‪ ,‬דלחזו"א אוכלין זא"ז‪ ,‬הרי אשתו ובני ביתו כמוהו‪.‬‬
‫ואין אשתו של חבר צריכה לקבל דברי חברות בפני שלשה אנשים‪ ,‬שבעלה מרגילה ומלמדה בדרך טהרה ודוקא כשהיתה אשתו בשעה‬
‫שהחבר קבל עליו החברות‪.‬‬

‫בת עם הארץ‪ ,‬או אשתו‪ ,‬הניסת לחבר וכן עבדו הנמכר לחבר צריכין לקבל‬
‫כבתחילה הואיל ובשעת קבלת החבר לא היתה אשתו ויש לחוש שבהרגלה‬
‫הראשון היא נוהגת‪.‬‬

‫היה הוא נאמן ואשתו אינה נאמנת לוקחים ממנו ואין מתארחין אצלורמג (כיון‬
‫שאת האוכל היא מכינה) ואמרו ע"ז בירושלמי שהוא כאדם הדר עם נחש‬
‫בכפיפה א' שקשה ליזהר בזה שאין יכול לסמוך עליה‪ ,‬ומחוייב לעשר הכל שוב‪,‬‬
‫ושמא תכשילנו‪.‬‬

‫היתה אשתו נאמנת‪ ,‬והוא אינו נאמן‪ ,‬מתארחין אצלו‪ ,‬ואין לוקחין ממנו‪ ,‬ואמרו‬
‫רמד‬
‫ע"ז ותבוא מארה למי שאשתו נאמנת והוא אינו נאמן‬

‫רמב ע"ז לט א; רמב"ם מטמאי משכב ומושב פ"י ה"ה בטהרות‪ .‬ועי' פהמ"ש להרמב"ם טהרות פ"ז‬
‫מ"ד‪.‬‬

‫רמגתוספתא דמאי פ"ג וירושלמי שם פ"ב ה"ב; רמב"ם מעשר פ"י ה"ד‪.‬‬

‫רמדירושלמי שם; רמב"ם שם‪ .‬ועי' ברכות כ ב‪.‬‬

 ‫‪ | 231‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הנאמן על הטהרות‪ ,‬נאמן על המעשרות‪ ,‬שכיון שאינו חשוד על טהרות חולין‬

‫שמדרבנן כל שכן שנאמן על דאורייתא‪ .‬במה דברים אמורים להתארח אצלו‪,‬‬
‫שכיון שמקפיד על הטהרות ודאי שאינו אוכל דבר שאינו מתוקן‪ ,‬אבל להיות‬
‫נאמן לרבים לומר זה מעושר‪( ,‬כשהוא בעצמו אינו אוכל עמהם)‪ ,‬אינו נאמן עד‬
‫רמה‬
‫שיקבל עליו חברות בפני רבים למעשרות‬

‫אכסנאי‬
‫הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם‪ ,‬ואמר‪ :‬מי כאן נאמן‪ ,‬מי כאן מעשר ‪ -‬נאמן‬
‫שאינו לוקח פירות מעם הארץ‪ ,‬ומעשר פירותיו קודם שימכרםרמו ואמר לו אחד‪:‬‬
‫רמח‬
‫אני ‪ -‬כלומר אני נאמן ‪ -‬אינו נאמןרמז‪ ,‬אמר לו איש פלוני נאמן‪ ,‬הרי זה נאמן‬
‫ודוקא שאמר כן שלא בפניו‪ ,‬אבל בפניו אינו נאמן‪ ,‬שאינו מעיז להעיד בפניו‬
‫שאינו נאמן ולביישורמט ואפילו אמר על עצמו שאינו נאמן‪ ,‬מכל מקום נאמן על‬
‫אחר לומר שהוא נאמןרנ ‪ ,‬ולוקח מאותו פלוני אף על פי שאינו מכירו והולך‬
‫ואוכל על פיורנא וקל הוא שהקלו חכמים באכסנאי ועוברי דרכים‪ ,‬משום חיי‬
‫נפשרנב במה דברים אמורים בזמן שאינו מכיר שם אדם‪ ,‬אבל אם היה מכיר‬

‫רמהר' ינאי בירושלמי שם וכפי' הפ"מ שם‪ .‬ועי' מקדש דוד ח"א דמאי עמ' כה‪.‬‬

‫רמו רש"י בכורות לו סוע"א‪ ,‬ובריבמ"ץ דמאי פ"ד מ"ה שנאמן הוא בחנוונים הלוקחים ומוכרים‪,‬‬
‫ומעשר הוא בבעלי בתים המעשרים פירותיהם ואינם אוכלים טבלים‪ .‬ועי' פהמ"ש שם ותוי"ט שם‬
‫והגר"א בי' נאמן לרבים מעשר שידוע ליחיד שמעשר בתוך ביתו אך לא קיבל עליו חבירות‪.‬‬

‫רמז דמאי פ"ד מ"ו לגירסתנו‪ ,‬וכ"ה בס' המקח לרה"ג סוף שער נה (ועי' תוס' כתובות כד א ד"ה שלי‬
‫גי' אחרת‪ ,‬ועי' תוי"ט שם); רמב"ם מעשר פי"ב ה"ז‪.‬‬

‫רמחמשנה שם; רמב"ם שם‪.‬‬

‫רמטתוספתא דמאי פ"ה לגי' שבר"ש פ"ד מ"ו ורא"ש שם וכ"ה בבדק הבית להרא"ש בית ד שער ב‬
‫וכן הגיה הגר"א‪ ,‬ולפנינו בתוספתא ט"ס‪ ,‬ועי' תוספתא כפשוטה עמ' ‪ ;251‬ירושלמי דמאי פ"ד ה"ה‬
‫לגי' הראב"ד בהשגות מעשר פי"ב ה"ז‪ ,‬וכ"ה בבאור הגר"א שם אלא שמפרש כשאין האחר אומר‬
‫מעצמו שהוא נאמן אלא אחר ששאל אותו אם הוא נאמן השיב כן ואז בפניו חוששים שלא רצה‬
‫לביישו‪ .‬ועי' פי' אחרים בפ"מ שם ובר"י קורקוס מעשר שם‪.‬‬

‫רנ לגי' התוס' כתובות כד א וריטב"א שם במשנה דמאי שם‪ ,‬וכ"מ מגי' המשנה שבגמ'‪ ,‬ועי' ראב"ד‬
‫בהשגות עדות פי"א ה"ח ותוס' רעק"א דמאי שם‪ ,‬וצ"ב דאף שאין חוששין לגומלין מ"מ הלא אינו‬
‫חבר והאיך נאמן וצ"ל שגם זה בכלל הקולא שהקילו כאן באכסנאי משום חיי נפש‪.‬‬

‫רנארמב"ם מעשר שם‪.‬‬

‫רנבירושלמי דמאי שם; פהמ"ש ור"ש ורע"ב שם‪ .‬ועי' ראב"ד בהשגות שם הי"ז שהקשה להרמב"ם‬
‫שכל חשוד נאמן על אחרים שאין אדם חוטא ולא לו ולמה דוקא בחיי נפש‪ ,‬ועי' מש"כ ליישב ברי"ט‬
 ‫‪ | 231‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אדם שם‪ ,‬לא הקלו בו‪ ,‬ואינו לוקח אלא מן המומחהרנג היינו שאם מכיר אחד‬
‫שהוא מומחה לא יסמוך עוד על בני העיר ולא יקח אלא מן הידוע לורנד ויש‬
‫מפרשים שאותו שהוא מכיר אינו מומחה‪ ,‬אבל מכיון שמכיר שם בני אדם יוכל‬
‫לברר האמת שפלוני מומחה בעיני בני העיר ולא יהתלו בו כמו שאפשר שיהתלו‬
‫רנה‬
‫‪ ,‬או שאם מכיר אדם שם הרי יש לו אכסניה‬ ‫במי שאינו מכיר אדם שם‬
‫רנו‬
‫ואינו רחוק כל כך ויוכל להמתין עד שיזדמן לו מומחה שהה שם שלשים יום‪,‬‬
‫אף על פי שאינו מכיר אדם שם‪ ,‬לא יקח אלא מן המומחה רנז‪ ,‬היינו ממי שאמרו‬
‫רנח‬
‫לו הרבה מבני העיר שזה מומחה‬

‫חבר השולח לחבר צריך לעשר [ירושלמי] ובי' החזו"א דמאי סי' ו' סק" שהרי אי'‬
‫פלוגתא בין ר' יוסי לרבנן אי המשלח חייב לעשר ואמאי צריך המקבל לעשר‪ ,‬וכ'‬
‫שאיירי כאן בחברים שלא קיבלו‪ ,‬ולכך צריך המקבל לעשר‪.‬‬

‫בד"א בשולח טבל אך בשולח דמאי ומודיעו שאינו מעושר יעוי' הערה ‪76‬‬

‫כ' החזו"א דבזה"ז אף תרומה גדולה בכלל גזרת דמאי‪.‬‬

‫כהיום אין גדר של רוב עמי הארץ מעשרין‪ ,‬ולכך [אם לא לקח מנאמן] הרי הוא‬
‫בחשש מעיקר הדין שאינו מעושר וא"א להקל בזה קולות דמאי‪ ,‬הנכתבים לקמן‪.‬‬

‫הנלקח מהשגחה מהודרת‪ ,‬הורה מרן זלל"ה שאפשר לנהוג בה קולות דמאירנט‪.‬‬

‫אלגזי בכורות פ"ד סי' לב ובאור שמח מעשר שם בשם בדק הבית ועוד‪ ,‬וכפשוטו י"ל דבתרו"מ‬
‫החמירו משום גזירת דמאי שרק חבר נאמן‪ ,‬אלא שכאן התירו משום חיי נפש לסמוך על נאמנות‬
‫רגילה שנאמן על של אחרים‪.‬‬

‫רנגתוספתא דמאי שם; רמב"ם שם ה"ח‪.‬‬

‫רנדראב"ד בהשגות שם בפי' התוספתא‪ ,‬ועי' חזון איש דמאי סו"ס י שגם הרמב"ם ר"ל כך‪.‬‬

‫רנהכ"מ שם‪.‬‬

‫רנורדב"ז שם‬

‫רנזתוספתא שם; רמב"ם שם‪.‬‬

‫רנחכ"מ שם וצ"ב הגדר דסו"ס לא אמר לו אף נאמן עליו ומדוע הקילו כאן‪.‬‬
‫רנט עי' חזו"א דמאי סי' יג' סק"ח ומה דמטו משמיה מעשה דהורה לעשר בשבת בלא תנאי‪ ,‬צ"ב‬
‫ממ"נ שאם הוא דמאי צריך תנאי ואם הוא מעושר בודאי שהיה ידוע שבהכשר ההוא המשגיחים‬
‫נאמנים או חברים‪ ,‬שא"צ תנאי למה הורה להפריש כלל‪ ,‬ושמא משום גדר והנהגה טובה‪.‬‬
 ‫‪ | 232‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הנלקח מהשגחה שהמשגיחים שם חברים א"צ לעשר‪ ,‬ואם הם רק נאמנים‬

‫כלומר שמקיימים כל דיני חבירות אלא שחסר להם רק הקבלה בפועל‪ ,‬יל"ע אם‬
‫כל אדם למעט חברים יכולים לאכול מהכשרם בלא לעשררס‪ ,‬או שלרבים בודאי‬
‫צריך חבר‪ ,‬כמבואר בירושלמירסא‪ ,‬אך למעשה כמעט ולא מצוי שיהיו כל‬
‫המשגיחים ראוי' להתקבל לחברות‪ ,‬ויעוי' לקמן‪.‬‬

‫קולות דמאי‪.‬‬

‫מותר להאכיל את העניים והאכסנאים דמאי‪ ,‬ובי' הראשונים דאכסנאי הוא חיל‬
‫המלך‪ ,‬והרמב"ם בי' שאף אורחים נקראים אכסנאיםרסב ומותר להאכילן‪ ,‬וצריך‬
‫להודיען ואם רצו יתקנו‪ ,‬שלא גזרו עליהן‪.‬‬

‫במשנה ראשונה‪ ,‬הקשה ממשניות מפורשות שהמתארח צריך לעשר‪ ,‬ותי' דרק‬
‫אורחים מחוץ לעיר ס"ל לרמב"ם שא"צ לעשר‪ ,‬ובדרך אמונה פי"ב ממעשר ה"ג‬
‫בבה"ל‪ ,‬הק' דלפעמים אף אורחים באותו העיר אין להם מה לאכול‪ ,‬אלא חילק‬
‫בדעת הרמב"ם בין אם הוא בא מחמת כבודו בלבד‪ ,‬שאז צריך לעשר‪ ,‬לבין אם‬
‫הוא אורח שאין לו מה לאכול‪.‬‬

‫ברמב"ן כ' שהאכסנאי בשבת שאין לו מה לאכול התירו משום כבוד שבת‪ ,‬אך‬
‫יתכן דמפרש אכסנאי חיל המלך [ד"א שם‪]:‬‬

‫מתנה אדם על הדמאי אעפ"י שאינו ברשותו‪ ,‬אבל בודאי אינו מתנה אלא ע"ד‬
‫שברשותו [ר"מ פ"ט ה"ח]‬

‫התנאי שאומר מע"ש יכול לומר אף באופן שעדיין לא מברר על מה יחולו‬

‫המעשרות‪ ,‬ויתברר למחר בעת שיפריש‪ ,‬כגון שאומר היותר מאחד ממאה‬
‫שאפריש למחר יהא תרומה גדולה ועשירית שאני מפריש מעשר ראשון‪ ,‬והאחד‬

‫רסלמה דנסתפק החזו"א וכ' דהמנהג שנאמנים שלא קיבלו אוכלין זא"ז‪ ,‬או דילמא דכל מה שכ'‬
‫החזו"א הוא רק לאכול בתוך ביתו‪ ,‬אך כששולח אליו או קונה אינו נאמן‪ ,‬כמש"כ החזו"א הנ"ל‬
‫בדמאי ס"ק ו' בבי' הירושלמי אפי' חבר ששלח לרבר צריך לעשר שאיירי בחבר שלא קיבל ומחוייב‬
‫המקבל לעשר‪ ,‬אף שהשולח מעשר‪.‬‬

‫רסא דנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות בד"א ביחיד אבל לרבים עד שיקבל ובירושלמי אר"ז‬
‫אפי' אני צריך לעשר‪.‬‬

‫רסבדמשום מצות הכנסת אורחים לא גזרו‪.‬‬

 ‫‪ | 233‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ממאה שאפריש מתוכו תרו"מ‪ ,‬ותשעה שאני מפריש אחריה מע"ש ולמחר‬
‫מפריש וקובע ואוכל [עפ"י מתני' פ"ז מ"ה וברמב"ם פ"ט ה"ח]‬

‫ולפי"ז יל"ע אם יכול לומר כל הפרשות תרו"מ יחולו כמו שאומר למחר‪ .‬אמנם‬
‫הלשון במתני' שם ואם היה דמאי אומר מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא‬
‫מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו‬
‫ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות [וצ"ע ועי' מה שהבאנו בזה לקמן‬
‫מהדרך אמונה דבדמאי צריך לקבוע]‪.‬‬

‫חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן‬

‫חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקןרסג‪ ,‬שקודם שהם מניחים‬
‫פירותיהם מתחת ידם מעשרים אותםרסד‪ .‬חזקה זו היא ודאית‪ ,‬ולכן אף על פי שהפירות היו‬
‫ודאי טבל‪ ,‬ואין‪-‬ספק‪-‬מוציא‪-‬מידי‪-‬ודאי ‪ ,‬הרי גם זה הוא ודאי שעישרורסה ‪ ,‬או שאף על‬
‫פי שאין זו חזקה גמורה בתורת ודאי‪ ,‬מכל מקום אף הטבל של הפירות אינו ודאי‪ ,‬שאפשר‬
‫שלא ראו פני הבית עד אחר גמר מלאכהרסו ‪ .‬ולפיכך חבר ‪ -‬הנאמן על המעשרותרסז ‪-‬‬
‫שמת‪ ,‬והניח מגורה מלאה פירות‪ ,‬אפילו הם בני יומם ‪ -‬שניכרים שהיום נתמרחרסח ‪ -‬הרי‬
‫הם בחזקת מתוקניםרסט ‪ .‬בירושלמי אמרו שדוקא כשמת תוך ישוב הדעת‪ ,‬שאם לא כן‬
‫חוששים שמא נטרפה דעתורע ‪ .‬ויש שכתבו שהבבלי חולק על כךרעא ‪ .‬אף אם פירש מן‬

‫רסגפסחים ט א וש"נ; ירושלמי דמאי פ"ג ה"ה ומע"ש פ"ה ה"א‪.‬‬

‫רסדרש"י פסחים שם‪.‬‬

‫רסהלשון א בפסחים שם‪.‬‬

‫רסולשון ב שם‪ ,‬ועי' מל"מ מעשר פ"י ה"ב ורדב"ז שם שכ' של' הרמב"ם משמע כל' א‪.‬‬

‫רסזא‪ .‬רש"י שם ד ב‪.‬‬

‫רסחרש"י שם ובתוספתא וירושלמי ורמב"ם‪ :‬אפי' כנסם באותו היום‪.‬‬

‫רסטתוספתא מע"ש סופ"ג וברייתא בפסחים שם וש"נ ובירוש' מעשרות פ"ג ה"א; רמב"ם מעשר פ"י‬
‫ה"ב‪ :‬תלמיד חכם‪ ,‬ועי' משנת ר' נתן דמאי פ"ב מ"ג בהערות שר"ל שהרמב"ם חולק על רש"י‬
‫פסחים בציון ‪293‬א‪.‬‬

‫רע ירושלמי מעשרות שם ופ"מ‪ ,‬והביאו בתוס' ע"ז מא ב ד"ה חזקה וריטב"א קדושין כו ב ושו"ת‬
‫מהר"ם בר"ב ד' לבוב סי' שכב ושו"ת הרשב"א ח"א סי' תתלז‪.‬‬
 ‫‪ | 234‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הבית והלך למדינת הים והשאיר פירות בבית‪ ,‬הרי הם בחזקת מתוקנים‪ ,‬שחזקה על חבר‬
‫שאינו משאיר דברים שאינם מתוקניםרעב ‪ ,‬ודוקא שכבר הכניסם לתוך ביתו ובאו לחיוב‬
‫המעשרות‪ ,‬אבל אם בשעת פרישתו עדיין היו בגורן ולא הגיעו לחיוב המעשרות‪ ,‬אין‬
‫מחזיקים אותם למתוקניםרעג ‪ .‬יש מהראשונים סוברים שלא אמרו חזקה זו אלא בחבר‬
‫שמת או שהלך למרחקים ואין בדעתו לשוב עד ימים רבים‪ ,‬אבל אם דעתו לחזור בזמן מועט‬
‫אפשר שלא תיקן מידרעד‪ ,‬ויש שכתבו שאפילו לפי שעה מחזיקים פירותיהם בחזקת‬
‫מתוקנים‪ ,‬שאינו זז ממקומו עד שמתקנםרעה ‪.‬‬

‫אפילו דבר שאין בו אלא איסור דרבנן‪ ,‬כגון דמאי‪ ,‬כתבו אחרונים שחבר נזהר‬
‫שלא להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקןרעו ‪.‬‬

‫חבר שאמר לעם הארץ לקוט לי כלכלה זו‪ ,‬ושמע חבר אחר‪ ,‬רבי יוסי אומר זה‬
‫החבר האחר אוכל ואינו צריך לעשררעז ‪ ,‬שחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת‬
‫ידו דבר שאינו מתוקן‪ ,‬וחזקתו שהפריש עליה ממקום אחר‪ ,‬ואף על פי שלא‬
‫נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקףרעח נוח לו לחבר לעשות איסור קל‬
‫ולתרום שלא מן המוקף ולא יעשה עם הארץ איסור חמור לאכול טבליםרעט ‪,‬‬
‫ורבן שמעון בן גמליאל סובר אין החבר האחר אוכל עד שיעשר‪ ,‬שלא נחשדו‬
‫חברים לתרום שלא מן המוקףרפ ‪ ,‬ואף על פי שגם הוא מודה שאין חבר מוציא‬

‫רעא מאירי ע"ז שם‪ ,‬וכ"כ בפאת השלחן דמאי סי' טו ס"ק י בד' הרמב"ם שחולק‪ ,‬וכ"כ במרה"פ‬
‫לירושלמי שם בד' הרמב"ם‪.‬‬
‫רעבעי' רש"י קדושין כז א ותוס' שם בדעתו‪.‬‬
‫רעגרשב"א ב"מ יא א וריטב"א שם בשם תוס'‪ ,‬ע"פ ירושלמי מעשרות פ"ג ה"א‬
‫רעד‪ .‬תוס' ב"מ יא א ד"ה עישור ומהרש"א שם‪ .‬ועי' ריטב"א קדושין שם ‪.‬‬
‫רעה שו"ת הרשב"א ח"א סי' שסא [טור תקל] אי נמי כו'‪ ,‬ועי' מאירי נדה טו ב‪ :‬והוא הדין שאינו‬
‫משהא‬
‫רעו ‪ .‬קהלת יעקב מידות חכמים אות ח סי' פד‪ ,‬ע"פ ערובין לב א‬
‫רעז תוספתא מעשרות פ"ב וברייתא בערובין לב א‪.‬‬
‫רעח‬

‫רעטערובין שם‪.‬‬
‫רפ תוספתא שם וברייתא בערובין שם‪.‬‬
 ‫‪ | 235‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מתחת ידו דבר שאינו מתוקן‪ ,‬מכל מקום לדעתו נוח לו לחבר שיעשה עם הארץ‬
‫איסור חמור ולא יעשה הוא איסור קלרפא‪ .‬הלכה כרבירפב ‪.‬‬

‫חבר לא ישמש במשתה עם הארץ ולא בסעודתו‪ ,‬אלא אם כן היה הכל מעושר‬
‫ומתוקן מתחת ידו‪ ,‬לפיכך הרואה חבר משמש במשתה עם הארץ או בסעודתו‪,‬‬
‫הרי הכל בחזקת מעושר ומתוקןרפג חבר שהיה מיסב במשתה של עם הארץ או‬
‫בסעודתו‪ ,‬אפילו רואים אותו נוטל ואוכל מיד נוטל ושותה מיד‪ ,‬אין הסעודה‬
‫בחזקת מעושרת‪ ,‬שמא עישר בלבורפד ‪ ,‬וכן בן חבר שהיה מיסב במשתה עם‬
‫הארץ‪ ,‬אין הסעודה בחזקת מעושרת‪ ,‬שמא אביו עישר עליורפה ‪.‬‬

‫רפו‬
‫‪ ,‬שודאי החבר‬ ‫היו חבר ועם הארץ שותפים בחנות‪ ,‬הרי זו בחזקת מעושרת‬
‫מעשר על כל הפירותרפז ‪.‬‬

‫טבל‪ ,‬שאין אדם רשאי למכרו אלא לצורךרפח ‪ ,‬מפני שאסור לו להוציא מתחת‬
‫רפט‬
‫‪ ,‬כשמוכרו לצורך אינו מוכרו אלא לחבר‪ ,‬שזהיר‬ ‫ידו דבר שאינו מתוקן‬
‫רצא‬
‫בין לעם הארץ ובין לחבר‬ ‫לעשררצ ‪ .‬המשלח את הטבל ‪ -‬על ידי שליח‬

‫רפאערובין שם‪.‬‬
‫רפב‪ .‬רמב"ם מעשר פ"י ה"י‪ .‬ואי' מחלוקת ראשונים אם גם בתרומה גדולה כן‪.‬‬
‫רפגתוספתא דמאי פ"ג וירושלמי שם פ"ב ה"ב; רמב"ם מעשר שם ה"ו‪.‬‬
‫רפדתוספתא שם וירושלמי שם; רמב"ם שם‪ .‬וע"ע דמאי כרך ז עמ' תקנט שמתנה בע"ש על מה‬
‫שיאכל אצל ע"ה בשבת‪.‬‬
‫רפה תוספתא שם וירושלמי שם; רמב"ם שם ה"ז‪.‬‬
‫רפותוספתא שם‪.‬‬
‫רפזמנחת בכורים שם והרמב"ם השמיט‪ ,‬ועי' חסדי דוד שם שעמד ע"ז‪ .‬על עם הארץ המשמש‬
‫בחנותו של חבר אם חוששים שמא החליף‪.‬‬
‫רפח עי' דמאי פ"ה מ"ח‪,‬‬
‫רפטתוי"ט ותפא"י שם‪.‬‬
‫רצ ירושלמי דמאי פ"ה ה"ז; רמב"ם מעשר פ"ו ה"ו‪.‬‬
‫רצאעי' משנה ראשונה דמאי פ"ג מ"ג ותוספתא כפשוטה עמ' ‪.230‬‬
 ‫‪ | 236‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫צריך לעשר‪ ,‬רבן שמעון בן גמליאל אומר לעם הארץ צריך לעשר‪ ,‬לחבר צריך‬
‫להודיערצב ‪ ,‬וכן אמר ר' יוסי שמותר לשלוח לחברו ודאי‪ ,‬ובלבד שיודיענו רצג אך‬
‫להלכה אין שולחים את הטבל אפילו חבר לחבר‪ ,‬שמא‬ ‫רבנן פליגי וס"ל?‬
‫רצד‬
‫‪ ,‬ולא מפני שמתנה חמורה ממכר‪ ,‬אלא מכיון‬ ‫יסמכו זה על זה ויאכל הטבל‬
‫שאינו מוסרו לו בעצמו אלא על ידי שליח שמא לא יודיע לו השליח שהוא טבל‬
‫ויסבור זה שהמשלח תיקנורצה ‪ .‬במה דברים אמורים בודאי‪ ,‬אבל בדמאי‬
‫מוכרים ומשלחים אותו לחבר<?עי' חזו"א>‪ ,‬שאין החבר אוכל עד שיעשר או‬
‫עד שיודיעו אדם נאמן שהוא מעושררצו ‪.‬‬

‫סמיכה על כשרויות‬

‫הגר"א בבי' לירושלמי סוף מע"ש בי' שיוחנן כה"ג העמיד זוגות ת"ח אצל מוכרי‬
‫הפירות שישגיחו שיפרישו תרו"מ ואלו שלא הפרישו הודיעו הזוגות לעם שזה‬
‫דמאי וכן ראוי להעמיד ממונים ומשגיחים שישגיחו על המעשרות כדי שלא‬
‫יכשלו באיסור טבל ובפרט בזמנינו שאין רוב עמי הארץ מעשרין בעו"ה בודאי‬
‫ראוי למנות משגיחים בכל מקום שאפשר וכן עשה דוד המלך שמינה משגיח על‬
‫המעשרות באוצרותיו שנאמר ועל אוצרות המלך עזמות בן עדיאל ועל האוצרות‬
‫בשדה בערוב ובכפרים ובמגדלות יהונתן בן עוזיהו ואמרו חז"ל [בתנחומא]‬
‫שהיו ממונים על המעשרות ומ"מ ראוי לכל ירא שמים אף אם קנה במקום שיש‬
‫השגחה מעולהרצז לחזור ולעשר בעצמו בלי ברכה שהנסיון מוכיח שכמה פעמים‬
‫קורה תקלות אף במקום שיש השגחה מעולה [לשון דרך אמונה פ"ט ממעשר‬
‫סס"ק י']‬

‫יל"ע אמאי העמיד יוחנן כה"ג דוקא זוגות ולא סגי ביחיד‪ ,‬וכן אמאי העמיד דוקא‬
‫ת"ח וכי לא סגי בכל חבר שקיבל‪ ,‬אף שאינו ת"ח‪.‬‬

‫רצב תוספתא דמאי פ"ג וכגי' הגר"א שם שבטבל ודאי הוא‪ ,‬וכ"כ בפי' ה"ר יונה בר"ג שם ובמנחת‬
‫בכורים שם ובתוספתא כפשוטה שם‪.‬‬
‫רצגדמאי פ"ג מ"ג‪ ,‬ועי"ש במשנה ראשונה שחכמים חולקים‪.‬‬
‫רצד רמב"ם מעשר פ"ו ה"ו‪ ,‬ע"פ ירושלמי דמאי פ"ב ה"א אפילו חבר ששלח לחבר כו'‪ ,‬וכעובדא דר'‬
‫ירמיה ור' זעירא שם פ"א ה"ג‪ ,‬ועי' ירושלמי מעשרות פ"ב ה"א מדברי שניהם כו' ובגליון הש"ס‬
‫שם‪.‬‬
‫רצה משנה ראשונה שם וחזו"א דמאי סי' ו'‪.‬‬
‫רצו רמב"ם פי"א ה"א‪ :‬לתלמידי חכמים‪.‬‬

‫רצזשהמשגיחים ת"ח או חברים או לכה"פ נאמנים‪.‬‬

 ‫‪ | 237‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ומדכתב הרמב"ם שצריך שיבואו עדים נאמנים שקיבל דבר זה ברבים‪ ,‬וכ'‬
‫החזו"א דכונתו נאמנים לאפוקי ע"ה‪ ,‬למדנו מדבריו דאף שני עדים שהם עם‬
‫ארצים אינם נאמנים לומר מעושר‪ ,‬ושפיר הוצרך להעמיד שני ת"ח‪ ,‬ואמנם עדיין‬
‫צ"ב אמאי לא סגי בחבר א' שהרי נאמן לרבים‪.‬‬

‫עוד צ"ב לפי"ז אמאי גזר יוחנן כה"ג גזירת דמאי‪ ,‬שכל אחד צריך להפריש אי‬
‫בימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי כיון שתיקן כל השוק ע"י משגיחים‪ ,‬וצ"ל‬
‫שממה שקנו שם בשוק באמת לא היו צריכים לעשר‪ ,‬והגזירה היתה רק בלוקח‬
‫או באוכל אצל עם הארץ [או מי שלא קיבל] ששמא לקחו מגינתו או ממקום אחר‬
‫ולא מהשוק המתוקן‪ ,‬ולמדנו דמי שאינו חבר אינו נאמן לומר מהשוק המתוקן‬
‫לקחתיו‪.‬‬

‫מי הוא הראוי להיות משגיח?‬

‫מסתבר שצריך להיות חבר‪ ,‬ולכה"פ ראוי להתקבל לחברות‪ ,‬שאל"כ אינו נאמן‬
‫לומר שהוא מעושר‪[ ,‬שעל עצמו אינו נאמן על אחרים לא כ"ש] ולהדיא אמרו‬
‫בירושלמי שאף מי שנאמן על הטהרות‪ ,‬דמדנאמן על דאורי' כ"ש דנאמן על‬
‫דרבנן של תרומות ומעשרות מ"מ זה רק ליחיד אך לרבים אינו נאמן על‬
‫המעשרות עד שיקבל דברי חברות ברביםרצח‪ ,‬וכ"ש מי שבעצמו אינו מקפיד על‬
‫הל' חבירות שמוכר או שולח שאינו מעושר ואצ"ל אם אוכל שבודאי אינו נאמן ‪.‬‬

‫נאמן שראוי לקבלו לחבירות‪ ,‬שמשמר בצינעא ומקיים כל דיני החבירות‪ ,‬אלא‬
‫שעדין לא קיבל בפני ג' כגון בזמנינו דליתא לקבלה‪ ,‬שנסתפק בזה החזו"א וכ'‬
‫שמנהג ישראל תורה שנאמנין זה ע"ז‪ ,‬ומ"מ כ' בדמאי סי' ו' לפרש הירושלמי‬
‫שחבר השולח לחבר צריך לעשר בחברים שלא קיבלו דמ"מ צריך לעשר‪ ,‬וצ"ל‬
‫שאף שנאמנין להאכיל בביתם‪ ,‬מ"מ כששולח צריך המקבל לעשר‪ ,‬וחזינן‬
‫בשיטתו דחלוק מחבר ממש‪ ,‬וא"כ יתכן דאף בתור משגיח לרבים בהשגחה אינו‬
‫נאמן עד שיקבל חבירות בפני ג' או ת"ח לשי' הרמב"ם שא"צ קבלה‪.‬‬

‫ואף אם נימא דלחזו"א חבר שלא קיבל נאמן אף להיות משגיח לרבים א"כ הוא‬
‫רק לאלו שלא קיבלו‪ ,‬אך לאלו שקיבלו או לתלמידי חכמים‪ ,‬דחשיבי חברים‪ ,‬אינו‬
‫נאמן‪ ,‬רק אם הוא חבר‪.‬‬

‫רצחר' ינאי בירושלמי שם וכפי' הפ"מ שם‪ .‬ועי' מקדש דוד ח"א דמאי עמ' כה‪.‬‬
 ‫‪ | 238‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מדברי הגר"א שהובא לעיל שבי' מי כאן נאמן מי כאן מעשר דנאמן הוא שקיבל‪,‬‬
‫ומעשר הוא הידוע שמעשר אף שלא קיבל‪ ,‬למדנו דרק נאמן באכסנאי משום חיי‬
‫נפש‪ ,‬דהוי שעת הדחק הקילו עליו‪ ,‬אך לרבים בודאי צריך להיות חבררצט‪.‬‬

‫משגיח שאינו מעשר בפ"ע ולא הוחזק מצד עצמו אלא שטוען שאוכל רק מאותו‬
‫הכשר שהוא עובד בו וסומך על שאר המשגיחים כמותו שעישרוהו‪ ,‬ואף הן‬
‫סומכין עליו‪ ,‬מסתבר דלא מהני‪ ,‬שאין לנו האיך להתחיל את הגלגל של‬
‫הנאמנות‪ ,‬לומר שהמשגיחים נאמנים‪ ,‬שלאח"כ נוכל לומר שהם אוכלים רק‬
‫מעושר‪ ,‬וממילא אף הם נאמנים‪ ,‬דכל עוד שלא הוחזקו כנאמנים מצד עצמן‪ ,‬א"כ‬
‫אינם נאמנים להעיד ואוכלים משאינם נאמנים‪.‬‬

‫ומסתבר דסגי אף במשגיח אחד שאינו נאמן‪ ,‬ששוב א"א לסמוך שוב על כל‬
‫אותה השגחה‪ ,‬כיון שהמשגיח עצמו כל נאמנותו מזה שאוכל מהמשגיח ההוא‬
‫וההוא אינו נאמן ובושנו לומר שלפ"ז צ"ע כל מצב ההשגחה כהיום אם לא‬
‫שנימא שנאמנים מדין חזקה צדדית‪.‬‬

‫ולפי"ד למדנו דאם באנו לתקן המצב עלינו ליצור השגחה מהודרת שמלבד‬
‫שיתוקן מבחינות טכניות שלא יהיה מקום לחשוש לחששות וכשלונות‪ ,‬הרי יש‬
‫להעמיד אותה על בסיס שאף המשגיחים יהיו חברים [או נאמנים‪ ,‬וצ"ע] מצד‬
‫עצמן‪[ ,‬או ת"ח] ושוב יהיה אפשר לסמוך על אותה השגחה‪ ,‬אף אם יצטרף לה‬
‫משגיח לאחמ"כ שכל נאמנותו משום שהוא אוכל‪ ,‬מוכר‪ ,‬ושולח‪ ,‬רק מאותו‬
‫הכשר שכיון שכבר הוחזק אותו הכשר‪ ,‬ומשגיחיו לנאמנים‪ ,‬הרי גם הוא נאמן‪.‬‬

‫וכן נהגו הב"ד שבירושלים כמצו"ב ומעניין לדעת מאימתי שינו נוהג זה‪.‬‬

‫ויתכן שזהו הסיבה שהקילו בהכשר מהודר כהיום שכיון שיסודו היה בכשרות‬
‫אף המצטרפים לאח"כ שאוכלים רק מאותו הכשר הוחזקו‪ ,‬אך כל זה בתנאי‬
‫שהמשגיח לא יאכל חוץ מאותו הכשר אך כיון שבעו"ה המציאות בשטח‬
‫שקיימים משגיחים שאוכלים אף ממקומות אחרים [ובפרט שההכשרים גדלו ואין‬
‫אפשרות להשגיח ע"ז‪ ,‬ובפרט שנצרכים אף משגיחים בחו"ל‪ ,‬שלא תמיד מצוי‬

‫רצט וכן כתב בשבט הלוי ח"ט סי' רלו' ז"ל מכ"מ אין ראי' להגר"א מזה די"ל דדוקא בנכנס לעיר ואין‬
‫מכיר אדם בזה סמכו על שהוחזק לעשר כדאמר בירושלמי שם דמשום חיי נפש סמכו על עדות א'‪,‬‬
‫הה"ד דמשום חיי נפש סמכו על חזקת מעשר‪ ,‬וזה שייך במשנה ו' לא במשנה ה'‪ ,‬דלא מדבר מחיי‬
‫נפש‪ ,‬וא"ש לשון הרמב"ם‪.‬‬
 ‫‪ | 239‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫להם אותו הכשר ואוכלים אחר מא"י‪ ,‬אף בלא לעשר] שוב איתרע כל השגחה זו‬
‫עד שיעשו כנ"ל‪.‬‬

‫הטועה וסומך על א' שנאמן ואוכל על ידו‪ ,‬אם היה בדין לסמוך עליו כמש"כ‬
‫הרמב"ם שבאו עדים והוחזק בעיר‪ ,‬אף אם למעשה נתפס שאינו נאמן יל"ד‬
‫שאין הסומך עליו מפסיד חבירותו כיון שלפי תומו אכל אצל נאמן [וכן מבואר‬
‫מדברי הגריש"א בדרך אמונה]‪.‬‬

‫המזמין את חבירו שיאכל אצלו [בשבת] והוא אינו מאמינו על המעשרות [כיון‬
‫שלא קיבל עליו כדין‪ ,‬ולחזו"א כהיום שנאמנים אוכלין זא"ז‪ ,‬ע"י שמאמינים זל"ז‪,‬‬
‫ממילא אם אינו מאמינו] והרידב"ז בי' שאיירי אף בחבר אלא שהוא חושד עליו‬
‫על המעשרות‪ ,‬אומר מערב שבת נוסח המעשר‪.‬‬

‫[ה]יותר מאחד ממאה שאני עתיד להפריש יהא תרו"ג בצד צפונו וכו' ואם מתנה‬
‫גם על החלה יאמר וכל מה שאני עתיד להפריש לשם חלה יהא חלה‪ ,‬ואם יש לו‬
‫חוברת זה בביתו או נוסח אחר יכול לומר כל מה שאני עתיד להפריש ולחלל‬
‫בשבת יהא כנוסח הכתוב ברשותי כדת‪ ,‬ולא יפריש בשבת אלא מה שצריך‬
‫לשבת ולא יותר‪[ .‬עד"א פ"ט ס"ק פ"א]‪.‬‬

‫ובשבת רוחש בשפתיו בשעה שמפריש זא"ז אם ירצה ע"י ברירה כנוסח הזה‪.‬‬

‫היותר מאחד ממאה ממה שאני עתיד לשייר לאחר הסעודה הרי הוא תרומה‬
‫גדולה בצד צפונו* אותו אחד ממאה שאני עתיד לשייר הרי הוא מעשר‪ ,‬ושאר‬
‫מעשר סמוך לו*‪ ,‬ויחולו מכבר לכשאשתה ואוכל‪ ,‬זה שעשיתי מעשר עשוי‬
‫תרומת מעשר*‪ ,‬על השאר הסמוך לו‪ ,‬ומעשר שני בפי הכוס או הקערה‪ ,‬והרי‬
‫הוא וחומשו מחוללים על פרוטה [ורביע] במטבע שיחדתיה לכך‪.‬‬

‫ואם אין בעה"ב נפגע בכך‪ ,‬ומפריש כרגיל אומר הנוסח הרגיל‪.‬‬

‫*כל מין על מינו‪.‬‬

‫ומי שיש לו קונטרס זה יכול לומר בקיצור כל הפרשות תרו"מ יחולו כנוסח‬
‫הברירה שברשותי כדת‪.‬‬

‫ואינו כמתקן בשבת שהרי הקדים תנאו‪.‬‬

‫נחלקו רבנן ואבא שאול בבכורות ל‪ :‬אי ת"ח צריך לקבל דברי חבירות דלרבנן‬
‫צריך‪ ,‬ורק זקן ויושב בישיבה א"צ שכבר קיבל מעשה שישב‪ ,‬ולדעת אבא שאול‬
‫אף כל ת"ח אין צריך לקבל‪ ,‬ולא עוד אלא שמקבלין בפניו‪ ,‬בירושלמי לא הובא‬
 ‫‪ | 241‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שי' אבא שאול‪ ,‬וכן הר"ש בדמאי פ"ב מ"ב‪ ,‬הביא רק דברי רבנן דת"ח צריך‬
‫לקבל‪ ,‬ומשמע דקיי"ל כותייהו [חזו"א דמאי סי' ח?] אמנם הרמב"ם פסק לגבי‬
‫מעשר כאבא שאול דת"ח לעולם נאמן‪ ,‬וא"צ בדיקה וב"ב כמוהו‪ ,‬ולפי"ז אף עם‬
‫הארץ ונעשה ת"ח א"צ לקבל‪ ,‬ובחזו"א נסתפק איזה ת"ח צריך לענין זה‪ ,‬וכ'‬
‫ואפשר דגם בזמנינו יש ת"ח לענין זה דסגי בגמיר וסביר‪ ,‬ובדרך אמונה כ' דסגי‬
‫ביודע כל הל' תרומות ומעשרותש‪.‬‬

‫והיינו משום דמסתמא אמרי' דנזהר‪ ,‬ות"ח זה לחזו"א דינו כחבר שאינו אוכל אף‬
‫אצל הנאמנין שמעשרין וראויין להתקבל‪ ,‬כל עוד שלא קיבלו בפני ג' רק אצל‬
‫חבר שכמותו‪.‬‬

‫ואמנם ת"ח שידוע שאינו מקפיד על א' מהל' חבירות או שאינו מעשר‪ ,‬גרע‬
‫מע"ה ודינו כחשוד על המעשרות‪ ,‬שאף אין מקבלין אותן‪ ,‬כמו"כ ת"ח שאין בו‬
‫יר"ש גרע מע"ה ואינו נאמן [ד"א]‪.‬‬

‫ענין עם הארץ כ' החזו"א כל שעפ"י קלות דעתו אין אנו יכולין לסמוך עליו‬
‫שמדקדק‪.‬‬

‫נוסח מעשר ע"י ברירה‪ ,‬למוזמן לבית אחר‪.‬‬

‫היותר מאחד ממאה ממה שאני עתיד לשייר לאחר הסעודה הרי הוא תרומה‬
‫גדולה בצד צפונו אותו אחד ממאה שאני עתיד לשייר הרי הוא מעשר‪ ,‬ושאר‬
‫מעשר סמוך לו‪ ,‬ויחולו מכבר לכשאשתה ואוכל‪ ,‬זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת‬
‫מעשר‪ ,‬על השאר הסמוך לו‪ ,‬ומעשר שני בפי הכוס או הקערה‪ ,‬והרי הוא‬
‫וחומשו מחוללים על פרוטה [ורביע] במטבע שיחדתיה לכך‪.‬‬

‫מי שיש לו קונטרס זה יכול לומר כל הפרשות תרו"מ יחולו כנוסח הברירה‬
‫שברשותי כדת‪.‬‬

‫בנידון חזקה שליח עושה שליחותו‬

‫הגרי"ז בבואו לא"י עורר באניה את הבעיה שרק חברים שקיבלו בפני ג' נאמנים‬
‫וא"כ האיך יסמכו בבית א' על השני ואמר לבניו שיש לו עיצה ע"י שימנו את‬
‫השליח לעשר וממילא אמרי' בדרבנן חזקה שליח עושה שליחותו‪ ,‬אמנם הגרי"ז‬

‫ש ואמרתי להגר"א גנחובסקי שלפי"ז יוצא לדעת החזו"א שכשלא יודע הל' תרו"מ הרי יכול לאכול‬
‫אצל כל נאמן מהמנהג שנאמנין אוכלין זא"ז‪ ,‬ואילו כשידע הל' תרו"מ נהיה חבר ואינו יכול לאכול‬
‫רק אצל חבר שקיבל או כמותו‪ ,‬ואמר לי שאפשר ללמוד הל' תרו"מ חוץ מהלכה אחת‪.‬‬
 ‫‪ | 241‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אמר זאת על שליח בתוך ביתו שמינהו בעל הפירות‪ ,‬ולא מקבל ממון עבור‬
‫עשית השליחות‪ ,‬ולמעשה נהג הגרי"ז שסמך על הנאמנין אצלו אף ללא‬
‫שליחות‪.‬‬

‫ואמנם זה פשוט שעל עם הארץ א"א לסמוך שיעשה שליחות לעשר דמאי כמו‬
‫שאמרו בגמ' עירובין לב‪ .‬אילימא דאמר ע"ה לע"ה חבריה מי ציית ליה‪ .‬ובי'‬
‫רש"י‬

‫אלא שהגרי"ז כנראה דיבר על נאמנים שמקיימים כל הל' חבירות אלא חסר‬
‫להם רק הפרט שעדיין לא קיבלו בפני ג'‪.‬‬

‫וכנראה קים לו כחזו"א שגזירת דמאי חלוקה לשנים ועיקר החשד כל שנאמנים‬
‫לא חישי' אלא שאעפ"כ גדרו שיקבלו בפני' ג' וע"ז כ' החזו"א דהמנהג דנאמנים‬
‫אוכלין זא"ז כל שלא קיבלו או שס"ל לגרי"ז שרק לטהרות בעי' קבלה ולא‬
‫למעשרות אלא שמ"מ היה גזירת דמאי שיחששו למיעוט וע"ז סגי בחזקת שליח‬
‫עושה שליחותו שמבטל את החשש המציאותי שזה אינו מעושר אף שלא קיבלו‪.‬‬

‫אך עדיין יל"ע בזה שהרי כל החזקה של שליח עושה שליחותו הוא כגודל‬
‫נאמנותו שהרי מתבסס ע"ז שאם לא יעשה יבוא ויודיע למשלח שלא עשה‬
‫שליחותו‪ ,‬וא"כ כל החזקה מתבססת על אמירתו ואי אמירתו‪ ,‬והאיך יתכן שיהיה‬
‫לה כח יותר ממה שהוא אומר במפורש שהרי כאן אף אם היה בא ואומר‬
‫במפורש שזה מעושר לא היה נאמן משום שכל שלא נתקבל בפני ג' אינו חבר‬
‫ולא האמינוהו‪ ,‬וכ"ש למאי דבי' החזו"א ברמב"ם שאף עדים ע"ה אינם נאמנים‬
‫לתרו"מ‪ ,‬ועדים ודאי עדיפא מחזקה‪ ,‬והאיך נקל להחזיקו כמעושר עפ"י חזקה‬
‫זושא‪.‬‬

‫אך מילתא דפשיטא שזה שחשוד על המעשרות או שהוא בגדר עם הארץ לא‬
‫יהני חזקה שמעשר כדאי' בגמ' דמי ציית ליה כלל לעשר מחבירו‪ ,‬דהלא מחזיק‬
‫שא"צ‪ ,‬ורק לנאמנים יל"ד בזה‪.‬‬

‫ויש שרצו לומר שההכשרים כיום נאמנותם ג"כ משום שממנים את המשגיח‬
‫לשליח וחזקה ששליח עושה שליחות‪ ,‬ומלפני שנדון מי מינהו? האם הוא שליח‬
‫של בעל הפירות לעשר או של ההשגחה שאין ביכלתם לעשותו שליח על מה‬

‫שאוצ"ל דס"ל להגרי"ז שבגזרת דמאי היה ב' חלקים א‪ .‬שגזרו שיחששו שמא במציאות אינו‬
‫מעושר‪ ,‬אך לו יצוייר שבמציאות מעושר‪ ,‬א"צ לעשר שוב‪ .‬ב‪ .‬שגזרו שלא יהא נאמן לומר שהוא‬
‫מעושר אלא מי שקיבל בפני ג' וע"ז אמר שלגבי החשש האמיתי שאינו מעושר כל שיש ראי'‬
‫במציאות שעישר משום החזקה א"ל א"צ לעשר שוב וכמו שלמעשה סמך על נאמנין אף בלא‬
‫קבלה‪ ,‬אך עדיין לא יסגי בזה אי קיי"ל דאינו נאמנות אלא בקיבל חבירות ודו"ק‪.‬‬
 ‫‪ | 242‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שאינו שלהם כלל‪[ ,‬ואם ממנה בעל הפירות את הבד"צ למנות שליח עבורו צ"ב‬
‫האם הוי מילי דלא מימסרן לשליח] נדון קודם אי אמרי' בתרו"מ חזקת שליח‬
‫עושה שליחותו‪.‬‬

‫יעוי' סוגיא עירובין לב‪[ .‬ובחולין יב] א"ר נחמן בשל תורה אין חזקת שליח עושה‬
‫שליחותו‪ ,‬בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו ‪ .‬ורב ששת אומר אחד‬
‫זה ואחד זה חזקת שליח עושה שליחותו‪ .‬ובתוס' שם בשם ר"ת דהלכה כר"נ‬
‫בהא ונסתייע מסוגייא דחולין (יב) דסליק הש"ס כרב נחמן‪ .‬ע"ש‪ .‬ופליגי רבוותא‬
‫בזה אם קיי"ל להחמיר או להקל‪ ,‬וכ' גדולי הפוסקים דלדידן חזקה זו‬
‫בדאורייתא ספיקא דדינא‪ ,‬ואף שאנן קיי"ל כרוב פוסקים דתרומה בזה"ז דרבנן‬
‫עיין יו"ד של"א ס"ב וברמ"א‪ ,‬ובמל"מ ה' בכורות באריכות בזה‪ ,‬מ"מ הסיק שם‬
‫כמש"כ התוס' בעירובין שם דבדרבנן שעיקרו מה"ת כתרו"מ יש להחמיר‪ ,‬וכן‬
‫הכריע מרן הב"י בש"ע (סימן שלא סל"ד)‪ ,‬האומר לשלוחו צא ותרום לי והלך‬
‫לתרום‪ ,‬ואינו יודע אם תרם‪ ,‬ובא ומצא כרי תרום‪ ,‬אין חזקתו תרום‪ ,‬וחוששין‬
‫שמא אחר תרם בלא רשותשב‪ .‬הגה‪ ,‬וי"א דבכה"ג חזקתו תרום‪ ,‬דאמרינן חזקה‬
‫שליח עושה שליחותו אפילו באיסור דאורייתא‪ .‬ע"ש‪ .‬ובשבט הלוי ח"ט סי' רלו'‬
‫כ' עפ"י הבית שלמה‪ ,‬דרק בודאי טבל‪ ,‬אך בספק כנידו"ד יש להקלשג‪ ,‬וצ"ב שאנו‬
‫לא באנו לדון על מקרה יחיד אם נוכל להקל בספיקו לא לחשוש שבמציאות אינו‬
‫מעושר‪ ,‬אלא באנו לדון על גזירת דמאי שכלול כהיום בזה ב' חסרונות א‪ .‬שמא‬
‫במציאות אינו מעושר משום שאין היום רוב עמי הארץ מעשרין‪ .‬ב‪ .‬שגזרו שלא‬
‫להאמין אפי' לרוב עמי הארץ מעשרים הם עד שיהו חברים‪ ,‬וע"ז טענו שכל‬
‫גזירת דמאי הוא רק במקום ספק אך כיון שיש כאן חזקה‪ ,‬א"כ אף שאין כאן‬
‫נאמנות מ"מ המציאות שודאי מעושר משום החזקה‪ ,‬וא"כ כל שיש ספק שוב‬

‫שבומה שהקשו ממש"כ השו"ע שם בסעי' יא' בד"א‪ ,‬בא"י‪ ,‬שהמעשרות של תורה‪ ,‬ובשל תורה אין‬
‫ברירה‪ .‬אבל אם לקחו שדה בסוריא‪ ,‬הואיל והמעשרות שם מדבריהם‪ ,‬אפילו חלקו הגדיש‪ ,‬חלקו‬
‫של עובד כוכבים פטור מכלום‪ .‬ונראה לי דהאידנא שאין חיוב תרומות ומעשרות בעובד כוכבים‪,‬‬
‫אלא מדבריהם‪ ,‬גם בא"י חלקו של עובד כוכבים פטור מכלום‪ ,‬עכ"ל כ"כ לחלק בזה ועוד נלענ"ד‬
‫לחלק בין דין ברירה דהספק הוא השתא במציאות ולא על הנידון הדאורי' לבין עיקרו דאורי'‬
‫כנידו"ד‪.‬‬

‫שגועי' עוד בס' ישועות מלכו (פ"א מה' תרומות ה"כ) שכתב לחלק בד' הרמב"ם בדין ברירה בדרבנן‬
‫בין כשיש לו עיקר מה"ת או לא‪ ,‬וכמ"ש התוס' (עירובין לז‪ .):‬ועפ"ז כתב‪ ,‬דאע"ג דבדמאי ס"ל‬
‫לרבינו בהל' מעשר שיש ברירה‪ ,‬שאני דמאי דרוב ע"ה מעשרין הם‪ .‬אבל בשאר דברים שעיקרם‬
‫מה"ת‪ ,‬אע"ג דלא הוי אלא מדרבנן ספיקו אסור‪ ,‬ולפי"ז בזמנינו שאין רוב עמי הארץ מעשרין‪ ,‬צ"ל‬
‫שאין חזקת שליח עושה שליחותו ודו"ק‪.‬‬
 ‫‪ | 243‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הדרנא לדינא הקודם שיש גזירת דמאי‪ ,‬עד שיאמר לנו אדם נאמן או חבר‬
‫שהדבר מעושר‪ ,‬שאין לנו אלא מה שאמרו חז"ל וכפסק הרמב"ם שאין נאמנים‬
‫שבכלל גזרת דמאי שאינם נאמנים לתרו"מ אלא חברים‪ ,‬ואפי' שני עדים עם‬
‫ארצים אינם נאמנים [כמו שהבאנו מחזו"א בבי' הרמב"ם עדים נאמנים‪ ].‬ולפלא‬
‫האיך דנו שנאמין לזה שאינו חבר על הדמאי שהלא הוא סוגיא ערוכה שם דכל‬
‫הנידון על החזקה הוא דוקא לחבר שאינו עובר בלפני עיור‪ ,‬להכשיל אחר‪ ,‬ולכך‬
‫אף שלא הודיעו שעישר סגי בחזקה שעישרה‪.‬‬

‫ויעוי' עוד בנודע ביהודה קמא (חאה"ע סימן ב) שהביא מ"ש המל"מ (בפ"ד מה'‬
‫בכורות) שהרמב"ם פוסק כרב נחמן‪ ,‬והוכיח כן מד' הרמב"ם (פ"ד מתרומות‬
‫ה"ו)‪ ,‬שאין אומרים באיסורין חזקה שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר‬
‫ותמה ע"ז וכ' דע"כ צ"ל להרמב"ם שפסק כר"ש ואין חילוק בין איסור תורה‬
‫לאיסור דרבנן ושניהם שוים בזה שאם המשלח יכול לבוא לידי עבירה אם לא‬
‫יעשה שליח שליחותו אז אפילו בשל תורה סמכינן אחזקת שליח ואם אין‬
‫המשלח יכול לבוא לידי עבירה אז אפילו בדרבנן לא סמכינן על חזקה זו‪.‬‬

‫והנה יש שכתבו שהמשגיח נאמן משום שנוטל שכר עבור זה ועוד דתפקידו‬
‫שלא להכשיל‪ ,‬ויל"ד בזה אם מה שהוא נוטל כסף עבור זה הוא מעליותא או‬
‫חיסרון‪ ,‬דמצד א' יש לו דין פועל‪ ,‬אך מאידך הוא מפחד שמרע לאומנותיה ואין‬
‫כאן הסברא של חזקה שעשה שליחות שבנוי ע"ז שיחזור למשלח ויאמר לא‬
‫עשיתי שליחותך שהרי כאן הוא נוגע שלא יקבל ממון‪ ,‬אם לא יעשה השליחות‬
‫ובספר קלין שבדמאי הביא מהריב"ש שבמקבל ממון אין חזרה זו [ולא מצאתי]‪.‬‬

‫ויש מי שכתב שבזמנינו כיון שאין חברות בטלה גזרת דמאי‪ ,‬אך כבר כתבו‬
‫האחרונים שאינו יעוי' בשבט הלוי שם‪ :‬ז"ל‪ ,‬ודאי פשוטן של דברים דלא בטלו‬
‫דיני דמאי כאשר העירו הפאת השולחן והחרדים‪ ,‬דכיון דהרמב"ם ועוד העתיקו‬
‫כל הדברים להלכה‪ ,‬ואין אחד שיגיד שבטלו דיני דמאי ביסודם‪ ,‬מיהו ודאי‬
‫המציאות נשתנה‪ ,‬ואין כהיום רוב ע"ה מעשרים‪ ,‬וכן אין הנהוג כש"ס סוף סוטה‬
‫וכמה משניות וסוגיות שנקבע שכולם מפרישים תרומה גדולה ובזה"ז ע"פ רוב‬
‫המפריש מפריש הכל והאינו מפריש מזלזל בהכל‪ ,‬והנדונים היום לפנינו‪ ,‬או‬
‫ודאי טבל‪ ,‬או ספק טבל ז"א ספק השקול‪ ,‬או ודאי מפריש כי למוד הוא לכך‪.‬‬
‫חזו"א דמאי סי' יג' סק"ח [קולות דמאי במקום שיש משגיח בצירוף]‬

‫והמכתבים המצו"ב בראשית הקונטרס מב"ד דירושלים מבואר שבזמנם היה מנהג הב"ד שהמשגיחים היו חברים שקיבלו בפני ב"ד של‬
‫ת"ח‪[ ,‬ובספר משפטי ארץ העיר שלמרות זאת הצריכו גם סוחרים חברים וגם משגיחים]‬

‫והנה בזמנינו אילו כל ב"ד שנותן הכשר על הפרשת תרו"מ היה מקבל לעבודת‬
‫השגחה רק משגיחים הבקיאים בעיקרי הל' תרו"מ ואותם משגיחים היו מקבלים‬
‫עליהם בב"ד להתנהג כחברים בענין הפרשת תרו"מ [כמו שעשו ב"ד בירושלים‬
 ‫‪ | 244‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בזמן הגרי"ח זוונפלד] היה מקום לסמוך על ההשגחה אף שאין אנו מכירין את‬
‫המשגיח עצמו הואיל שאנו סומכים על בה"ד שהוא בחזקת נאמן על המעשרות‬
‫וכדוגמת המבואר בירושלמי הנ"ל‪ ,‬אבל מה נעשה ועדיין לא זכינו שבתי הדין‬
‫מעמידים רק משגיחים שקיבלו ע"ע בב"ד להתנהג כחבר‪[ .‬מתוך הספר משפטי‬
‫ארץ‪ ,‬למכון החקלאות]‬
‫ומכאן הקריאה יוצאת לכל הבד"צ לתקן ענין הנ"ל ע"י שיקבלו בפני ג' ת"ח [שיודעים הל' תרו"מ] נאמנים [שמקפידים על כל הל' חבירות] כל‬
‫המשגיחים שהם יאכלו ימכרו וישלחו רק בד"ץ‪ .‬וממילא יהו חברים נאמנים ויאכלו ענוים וישבעו‪.‬‬

‫במנחת שלמה בסי' סב' אות י' וסי' נג' או' א' כ' שנראה שכל המפריש תרו"מ‬
‫צריך לדעת שבקריאת שם מעשר ראשון מוסרים עשירית ללויים או כהנים‪,‬‬
‫ובקריאת שם מעשר עני לעניים‪ ,‬ואם אינו יודע לא זכו‪ ,‬וחושבני שאין זו הפרשה‬
‫והפירות בטיבלן ע"כ‪.‬‬

‫ועפי"ז יש הכשר מסויים שנוהג לישב עם בעלי החנויות ולהסביר להם את נוסח‬
‫ההפרשה‪.‬‬

‫נוסח תרומות ומעשרות היותר מתוקן עפ"י החזון איש‪.‬‬

‫לפני שמפריש תרו"מ מטבל ודאי מברך‪:‬‬

‫(בספק טבל אינו מברך)‬
‫ברחך אתה ד' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו להפריש תרומות‬
‫ומעשרות‪.‬‬

‫לפני פדיון מעשר שני (במעשר שני ודאי) בפרי השנה הראשונה‪ ,‬השניה‪ ,‬הרביעית‬
‫והחמישית לשמיטה‪ .‬מברך‪:‬‬
‫ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על פדיון מעשר שני‪.‬‬

‫נוסח להפרשת תרומות ומעשרות‪.‬‬

‫היותר מאחד ממאה שיש כאן הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונו* אותו אחד ממאה שיש כאן‬
‫ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפונו של הפירות* הרי הוא מעשר ראשון‪ ,‬אותו אחד ממאה‬
‫שעשיתיו מעשר ראשון עשוי תרומת מעשר*‪ ,‬ומעשר עני בצד דרומו של הפירות*‪ ,‬ואם צריך‬
‫מעשר שני יהא מעשר שני בדרומו‪ ,‬ומחולל הוא וחומשו על פרוטה ורביע במטבע שיחדתיה‬
‫לחילול מעשר שני ורבעי‪.‬‬

‫ואם הפירות נטע רבעי יהא מחולל הוא וחומשו על פרוטה ורביע במטבע שיחדתיה לחילול‬
‫מעשר שני ונטע רבעי‪.‬‬

‫כשאין לו פנאי יכול לומר נוסח הקצר‪.‬‬

 ‫‪ | 245‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫כל ההפרשות תרומות ומעשרות וחילול מעשר שני ורבעי‪ ,‬יחולו כמו שכתוב בנוסח שברשותי‬
‫כדת‪.‬‬

‫*[אם מעשר מינים הרבה יאמר] כל מין על מינו‪.‬‬

‫כשנתמלא המטבע ובא לחללו על מטבע אחר אומר כל מטבעות מעשר שני ונטע רבעי שיש‬
‫בידי‪ ,‬יהו מחוללין הן וחומשן על פרוטה ורביע במטבע זה‪ ,‬ומבער את המטבע‪.‬‬
 ‫‪ | 246‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫הכשר קודם מירוח‬

‫יבאר דברי הרמ"א דטוב להכשיר קודם מירוח‪ ,‬האם‬

‫לאחר מירוח הוא מטעם גרמא‪ ,‬או מטעם טבול‬
‫לתרומה כתרומה‪ ,‬ואסור מעיקר הדין‪.‬‬

‫יבאר ספיקו דבעל התרומות שהובא בבי' הגר"א אי‬

‫שרי לטמא לאחר מירוח כדי למנוע תקלה‪.‬‬

‫ידון למעשה בנהוג כיום בועדי הכשרות שכדי שלא‬

‫יבוא לידי תקלה‪ ,‬המשגיחים משחיתים בטהרתה‪ ,‬או‬
‫זורקים לפח‪ ,‬שאזיל לפעמים לשריפה‪ ,‬אי עדיף‬
‫לטמאות קודם‪ ,‬אף לאחר מירוח‪ ,‬כדי שישחיתו‬
‫תרומה טמאה‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

‫רמת בית שמש‬
‫קיץ תש"ע‬
 ‫‪ | 247‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מפתח‬
‫סי' א'‬
‫בטור וב"י וברמ"א סי' שלא' וטוב להכשיר קודם מירוח‪ ,‬ובש"ך אבל לאחר מירוח‬
‫אסור להכשיר משום שגורם לטומאה‪ ,‬והביאו בבה"ט‪ ,‬ובבי הגר"א הביא מקור‬
‫לרישא דקודם מירוח מגמ' נידה ו‪ .‬אך לסיפא לא הביא המקור מגמ' הנ"ל ואף הביא‬
‫לשי' ס' התרומה‪ ,‬שבזה"ז יש לספק אי מותר לטמאות כדי שלא יבוא לידי תקלה‬
‫וצ"ב דאי אמרי' טבול לתרומה כתרומה‪ ,‬הרי יש כאן איסור גמור‪ ,‬והאיך יתכן‬
‫לעבור איסור גמור כדי להציל תקלה‪.‬‬
‫סי' ב'‪.‬‬
‫במתני' פ"ג דחלה וסוגיא דנידה ו‪ .‬דיעשנה בטהרה משום שטבול לחלה כחלה‬
‫וברש"י את משמרת תרומותי‪ ,‬אעפ"י שאיירי' כאן בדליתא להפסד כהן‪ ,‬שהרי‬
‫ממילא כבר ספק נטמא‪.‬‬
‫סימן ג‪.‬‬
‫במתני' סוף פ"ב דחלה דר"א מתיר לטמאות‪ ,‬וסוגיא דסוטה ל' דטבול לחלה לאו‬
‫כחלה‪ ,‬ולכאורה הו"ל לפסוק כחכמים וא"כ הוא שלא כג' תירוצים בגמ' דלשלשתן‬
‫פסק הרמב"ם לכאורה כר"א‪ ,‬צ"ב דמחלוקת ואח"כ סתם פסקי' כסתם‪ ,‬דטבול‬
‫לחלה כחלה‪.‬‬
‫סימן ד‪.‬‬
‫בסוגיא דגטין דאף לפני גלגול אסור לטמאות משתטיל למים‪ ,‬והביאה הרמב"ם‬
‫להלכה‪.‬‬
‫סימן' ה'‬
‫בסוגיא דע"ז אין בוצרין‪ ,‬דכבר משעת בצירה אסור לטמאות‪ ,‬וברש"י שם אבל אם‬
‫ישראל אפי' לפי שטבול לתרומה ואסור לגרום טומאה‪ ,‬ובתוס' שם דמדאוריתא‪,‬‬
‫ובשיטת הרשב"א והריטב"א‪.‬‬
‫סי' ו' – בשיטת הרמב"ם‪.‬‬
‫בסתירת הרמב"ם מפ"ז מהל' בכורים‪ ,‬שפסק דטבול לחלה לאו כחלה‪ ,‬וכן בפי"א‬
‫מאה"ט ‪ -‬ובפ"ח פסק שנולד בה ספק יעשנה בטהרה וכ"פ בפי"א מאה"ט – ובפ"ה‬
‫מתרומות פסק דאין מפרישין מטהור על הטמא‪.‬‬
‫סימן ז‪ .‬בגירסת התוספתא‬
‫ובביאור גירסת המהרי"ק והכ"מ‪ ,‬שאעפ"י שכ' שהגירסא כמתני' מ"מ גרס ברמב"ם‬
‫דיעשנה בטומאה‪ ,‬בהשמטת הדרך אמונה גירסת המהרי"ק‪.‬‬
‫סימן ח‪.‬‬
‫בישוב דברי הרמב"ם מכל המקומות‪ ,‬וכדאי ר"א דטבול לחלה לאו כחלה‪ ,‬לסמוך‬
‫עליו בשעת הדחק דחשש תקלה‪ ,‬לטמא אף לאחר מירוח‪.‬‬
‫סימן ט‪.‬‬
‫החזו"א שביעית סי' ה' אי מותר להשחית תרומה טהורה‪ ,‬כדי שלא יבוא לידי‬
‫תקלה‪ ,‬ובדמיון שבין יקבר לאיבוד בידים‪ ,‬והאיסור דרך בזיון‪ ,‬ובדרך אמונה בטעם‬
‫דהשמיט החזו"א בזמנינו לטוב להכשיר דהטור והרמ"א‪ ,‬וצ"ע דלהדיא כ' בכפו"פ‬
‫שאסור לאבד‪ ,‬ויעוי' שם ובמהרש"ל שאין לקוברה בזכוכית שלא ימצאנה אדם‬
‫ויאכלנה‪ ,‬יבאר דהחזו"א לשיטתו בענין לעשות מום בבכור בזה"ז‪ ,‬אך לפשוטו‬
‫דהרמב"ם הוי איסור דאורי' ולא מצאנו היתר בזה וה"ה בתרומה בזה"ז וכמבואר‬
‫בסוגיא דפסחים דרק בהפסד מרובה התיר ר' יהושע באזיל לאיבוד לטמאה בידים‪,‬‬
‫ומבואר שם בסוגיא דתקלה שיבואו לאכלה‪ ,‬לא חשיב שם הפסד מרובה‪ ,‬ובפרט‬
‫למאי דפסק הרמב"ם כר"ג דל"ח לתקלה‪ ,‬יביא דבגמ' תרומות ירקבו‪ ,‬ושיש מי שכ'‬
‫להגיה כן בלשון הטור‪ ,‬ואינו נראה כ"כ דהלא כ' בס' התרומות הובא בכפו"פ שלא‬
‫יניחנו בכלי וכן כ' שיבא לידי מיאוס‪ ,‬הרי שבקבורה איירי וצ"ע‪.‬‬
‫סימן י‪.‬‬
‫במחלוקת שאר הראשונים בטעם האיסור לטמאות טבול לתרומה‪ .‬א‪ .‬דאורי' משום‬
‫משמרת תרומותי‪ .‬ב‪ .‬דרבנן‪ ,‬ג‪ .‬בשי' הירושלמי הובא בר"ש שמעיקר הדין מותר‬
 ‫‪ | 248‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לטמאות חולין הטבולין ג"כ ורק משום הפסד כהן‪ ,‬ובמקום שממילא מופסד ליכא‬
‫איסורא‪ ,‬אך הוא נגד הסוגיא דנידה‪ .‬ד‪ .‬משום גרמא שלאחר מכן יהיה תרומה‬
‫טמאה‪.‬‬
‫סימן יא‬
‫בסוגיא דר"ע ורבנן דיעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה‪.‬‬
‫סימן ב‪.‬‬
‫בסוגיא דגרמא לטומאת תרומה אי יניחה במקום התורפה‪ ,‬ובפסק הרמב"ם בשי'‬
‫הכ"מ דמשמע דאדרבא עדיף לגרום שיטמא כדי שלא יבוא לידי תקלה‪ ,‬ובדרך‬
‫אמונה‪.‬‬
 ‫‪ | 249‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫פתיחה‬

‫הנה כידוע א' מהבעיות הגדולות בסדרי ההפרשה הוא מה לעשות עם התרומה‬
‫גדולה והתרומת מעשר‪ ,‬ובפרט בכמויות סיטונאיות‪ ,‬דמצד א' חיישינן לתקלה שמא‬
‫יבואו וילקטו מפח אשפה וישתמשו בזה רח"ל‪ ,‬והנה אלו שאינם נוהגים לתתן‬
‫לבהמות כהן‪ ,‬כיון שיכול להיות צד איסור בדבר‪ ,‬דבעי' כהן מיוחס‪ ,‬וכהכרע' מרן‬
‫החזו"א זלל"ה‪ ,‬וגם מספק שמא כבר נטמאו‪ ,‬ע"כ נהגו להשחיתה‪[ .‬והגאון ר' דוד‬
‫בהר"ן חשש לאיסור השחתת תרומה וזה היתה א' מהסיבות שתיקן את הנוסחה‬
‫לעשר עבור הרבים ממה שלא יגיע להפסד תרומה יעוי"ש] וכבר כ' רבי אברהם‬
‫ראטה מועד הכשרות של העדה החרדית בזמנו למנחת יצחק [ח"י בסו' סי' קו] ז"ל‪:‬‬
‫הרי כאשר נתבונן בסדרי הפרשת תרו"מ בשוק ובחנויות הירקות‪ ,‬נראה שיום יום‬
‫מאבדים ומפסידים תרומה שעפ"י רוב לא הוכשרה כמו ענבים‪ ,‬תפוחים‪ ,‬רמונים‪,‬‬
‫וכו' וכו'‪ ,‬וכאשר יתרשלו מאיבוד התרומה יצאו מזה מכשולים רבים‪ ,‬ופוק חזי‬
‫בשוקא איך שמהדרים משתדלים להשמיד התרומה‪ ,‬ואם אינם נביאים בני נביאים‬
‫הם‪ ,‬ובודאי קבלו מאבותיהם ורבותיהם מהדור הקודם עכ"ד‪ ,‬וקלסיה בעל המנחת‬
‫יצחק‪.‬‬
‫אך מאידך לכאורה יש כאן שאלה שצ"ב מעיקר הדין‪ ,‬של משמרת תרומותי שאסור‬
‫לכו"ע להשחית בידים תרומה טהורה‪ ,‬ואילו היו מטמאין אותה קודם מירוח [עם‬
‫שטיפה בצינור מים] לכאורה יותר קל האיסור לאח"כ‪ ,‬להשחית תרומה טמאה‬
‫מטהורה‪ ,‬וכמו דהביא הטור והרמ"א בשו"ע שלכך טוב להכשיר קודם מירוח‪[ ,‬וכמו‬
‫דנהגינן בחלה לטמאותה קודם כדי שנוכל לשרפה בטומאה‪ ,‬וכמבואר בשו"ע שאין‬
‫לעשות עיסה ממי פירות שהרי לא יוכלו לאבד את החלה הטהורה] והביאור הגר"א‬
‫הביא מס' התרומות להסתפקשד אף אי שרי לטמא לאחר מירוח כדי שלא יבוא לידי‬
‫תקלה‪ ,‬הרי דלא ניחא ליה בהשחתה של תרומה טהורה ועדיפא ליה לטמאות לאחר‬
‫מירוח ולשרפה אח"כ‪ ,‬מאשר להשחיתה בטהרה‪.‬‬
‫ומפורש כתב כן בס' התרומה וכן בטור דתרומה טהורה צריך לקוברה‪ ,‬וטוב יותר‬
‫להכשיר ולטמאותה כדי שיוכלו לשרפה‪ ,‬וכ' כן בזמנינו אף דקאזיל לאיבוד‪.‬‬
‫וא"כ צ"ב על מה סמכינן‪ ,‬כמו"כ צ"ב אף הנוהגים לטמאות לאחר מירוח‪ ,‬כספיקו‬
‫דהסה"ת האיך שרי לטמאות אפי' בתרומה דרבנן‪ ,‬אי אמרי' טבול לתרומה‬
‫כתרומה‪.‬‬
‫ובפרט שהגר"א לא הכריע בזה כסה"ת אלא נשאר בצ"ע בספיקו‪.‬‬
‫ע"כ נתתי אל ליבי לבדוק אחר שורש האי איסור‪ ,‬האם להלכה בזה"ז‪ ,‬הוא איסור‬
‫גמור לטמאות טבול לחלה מדאוריתא משום משמרת תרומותי‪ ,‬או שהוא רק איסור‬
‫דרבנן‪ ,‬או שהוא רק מעלה בטהרו' שהנהיגו כן חז"ל‪ ,‬וא"כ הוא‪ ,‬אולי במקום תקלה‬
‫שרי‪ ,‬ונכלל במה דאמרי' ניחא לחבר דלעביד איסורא קלילא [לגרום לתרומה‬

‫שד ואצלינו בסה"ת הכריע כן שיש לטמאות אף לאחר מירוח‪.‬‬

 ‫‪ | 251‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫טמאה]‪ ,‬ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה [כאכילת תרומה רח"ל] או שיש טעם אחר‬
‫דשרי לטמאות קודם הפרשה‪.‬‬
‫כמו"כ הוא מצוי מאוד למדקדקים הנוהגים להפריש בביתן‪ ,‬אשר מתחבטים בזה‬
‫רבים כיון שאין יכולים לקבור תרומה טהורה‪ ,‬או לשרוף תרומה טמאה‪ ,‬ומניחים‬
‫בשקית ניילון באשפה‪ ,‬אי עדיף להם לטמאות קודם מעשרותן מאשר להפסידן‬
‫בידים‪ ,‬או שהם רק גורמים ודו"ק‪ .‬וזה החילי‪.‬‬
 ‫‪ | 251‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫סימן א‪.‬‬

‫בטור ורמ"א סי' שלא' וטוב להכשיר קודם מירוח‪ ,‬ובש"ך אבל‬
‫לאחר מירוח אסור משום שגורם לטומאה‪ ,‬והביאו בבה"ט‪ ,‬ובבי‬
‫הגר"א הביא מקור לרישא דקודם מירוח שרי מגמ' נידה ו‪ .‬אך‬
‫לסיפא לא הביא המקור מגמ' הנ"ל ואף הביא לשי' ס' התרומה‪,‬‬
‫שבזה"ז יש לספק אי מותר לטמאות כדי שלא יבוא לידי תקלה‬
‫וצ"ב דאי אמרי' טבול לתרומה כתרומה‪ ,‬הרי יש כאן איסור‬
‫גמור‪ ,‬והאיך יתכן לעבור איסור גמור כדי להציל תקלה‪.‬‬

‫כ' הטור יו"ד סי' שלא'‪ .‬ז"ל‪ .‬אבל האידנא שהכל טמאים ואי אפשר לה ליאכל מפריש כל שהוא אפילו‬
‫חטה אחת ונותנה לכהן אפי' לעם הארץ ואינו מיוחס רק שיהא מוחזק בכהן והוא שורפה ויכול להניחה עד שישרפנה‬
‫ליהנות בה בשעת שריפה ולא חיישינן שמא יבא ליהנות ממנה אפילו אם מניחה בכלי שאינו מאוס כיון שאין שום‬
‫תרומה נאכלת אבל זר אסור ליהנות בשריפתה אם לא שיהא כהן נהנה עמו ומ"מ שאר הנאות שאינו מכלה אותה‬
‫מותרת אפי' לזרים כדתנן מערבין לישראל בתרומה ואין מפרישין אותה אלא מן המוקף בד"א בא"י אבל בח"ל‬
‫מפרישין אותה לכתחילה שלא מן המוקף אע"פ שאין לה שיעור למטה יש לה שיעור למעלה שאינו יכול לעשות כל‬
‫גורנו תרומה ואם קרא שם תרומה על כל הכרי אין שם תרומה חלה עליו וזה הדין אם הוכשרה התבואה‬
‫כגון שבא עליה מים אחר שנתלשה אבל אם לא הוכשרה אינה ראויה לקבל טומאה‬
‫והרי היא טהורה ואי אפשר לאוכלה שהכל טמאים וטמא אסור לאכול בתרומה‬
‫טהורה וא"א לשורפה כיון שהיא טהורה אלא תקבר וטוב יותר להכשירה קודם‬
‫מירוח שעדיין לא חל עליה חיוב תרומה כדי שתטמא וישרפנה מיד פן יבא לידי‬
‫מכשול ליהנות ממנה עכ"ל‪.‬‬

‫ובבית יוסף‪ .‬ומ"ש וטוב יותר להכשירה קודם מירוח שעדיין לא חל עליה חיוב‬
‫תרומה‪ .‬כלומר דאילו אחר שחל עליה חיוב תרומה אסור לטמאה ומיהו היינו דוקא‬
‫בתרומת ארץ ישראל אבל בתרומת חוץ לארץ מותר לטמאה בידים וכמו שכתב‬
‫הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות תרומות (ה"א)‪:‬‬
‫ומ"ש וישרפנה מיד פן יבוא לידי מכשול וכו'‪ .‬תימה שזה סותר מ"ש לעיל בסמוך‬
‫ויכול להניחה עד שישרפנה וכו' ולא חיישינן שמא יבוא ליהנות ממנה וכו' כיון שאין‬
‫שום תרומה נאכלת ואין לומר דשאני התם שהיתה טמאה מתחלתה אבל הכא היתה‬
‫טהורה והכשירה בידים דאין טעם לחלק ביניהם מפני כךשה‪:‬‬

‫וברמ"א יו"ד בסי' שלא' סעיף יט כ' טוב להכשיר אותם קודם מירוח‪ ,‬כדי שתקבל‬
‫טומאה ויהא מותר לשרפה (טור)‪.‬‬

‫שה י"ל דהטור בתחילה איירי על הכהן‪ ,‬דזהירים הם‪ ,‬וכאן איירי ביד ישראל‪ ,‬וכ"מ בש"ך‪.‬‬
 ‫‪ | 252‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ובש"ך אבל אחר מירוח שכבר נתחייב בתרומה אסור להכשירה לקבל טומאה‬
‫שאסור לגרום טומאה לתרומה טהורה‪:‬‬
‫וצ"ב בדברי הש"ך מש"כ שאסור לגרום טומאה לתרומה טהורה אם בא לבאר טעם‬
‫האיסור לטמאות טבל לאחר מירוח‪ ,‬קודם היותה תרומה‪ ,‬שהוא רק משום שגורם‬
‫שיהיה אח"כ בהפרשתו תרומה טמאה‪ ,‬או שבא לבאר את האיסור להכשיר‪ ,‬שהוא‬
‫רק גרמא לטומאה‪ ,‬אך לטמאות בידים הוא משום דטבול לתרומה כתרומה ומשום‬
‫משמרת תרומותי‪ ,‬דאילו בב"י כ' רק שאסור לטמאה‪ ,‬אך לא כ' שאסור להכשירה‪.‬‬
‫ובבי' הגר"א הביא (אות נ') וטוב להכשיר כו'‪ ,‬ולאח"כ אסור לגרום טמאה ואפילו‬
‫אזלא לאיבוד‪ ,‬כמ"ש בפ"ק דפסחים (ט"ו א' כ' ב') שאפילו תלוי' וטמאה אסור‬
‫לשורפן כאחת בע"פ‪ ,‬ומיהו בסה"ת נסתפק כיום שתרומה בזה"ז דרבנן‪ ,‬אפשר‬
‫שאפילו אח"כ מותר‪ ,‬משום תקלה‪ ,‬שלא יכשל בה ע"ש (ע"ב) עכ"ל‬
‫וצ"ב מדוע לא הזכירו הנושא כלים המקור שאסור לטמאות טבול לאחר מירוח‬
‫ממתני' דחלה פ"ג והוא גמ' מפורשת בנידה ו‪ .‬דטבול לחלה כחלה וממילא אסור‬
‫לטמאות אף טבול לחלה שהיא כבר ספק טמאה ואזלא לאיבוד‪ ,‬וכ' רש"י משום‬
‫משמרת תרומותי‪ ,‬הרי שיש כאן איסור מעיקר הדין כיון שדינה כחלה וממילא ה"ה‬
‫לאחר מירוח בפירות וירקות הוי טבול לתרומה כתרומה‪ ,‬וכשם שהוזכר בתוספתא‬
‫אהאי מתניתין דה"ה בפירות לאחר גמר מלאכה‪.‬‬
‫וביותר שהבי' הגר"א הזכיר מקור לרישא שמותר לטמאות קודם מירוח מסוגיא‬
‫הנ"ל שמותר לטמאות בעודו קמח‪ ,‬קודם גילגול‪ ,‬ואילו לסיפא שלאחר מירוח אסור‬
‫לא ציין מקור זה‪.‬‬
‫וביותר צ"ב מה שהובא בבי' הגר"א דמסתפק‪ ,‬בשם בעה"ת דבזה"ז יהא שרי‬
‫לטמאות משום שהוא דרבנן‪ ,‬וצ"ב האיך יתכן דיהא מותר לטמאות אם הוא איסור‬
‫גמור‪ ,‬משום דטבול לתרומה כתרומה‪ ,‬ואין לומר דבזה"ז שאני‪ ,‬משום דממילא קא‬
‫אזיל לאיבוד‪ ,‬דהלא אף בסוגיין נידה ו' ממילא הוא תלוי שכבר היה ספק טמא‪,‬‬
‫ואעפ"כ אסור תו לטמאותו‪.‬‬
‫ולמעשה יעוי' ברמב"ם שפסק להאי גמ' בשני מקומות‪ ,‬בפ"ח מבכורים ובפי"א‬
‫מאה"ט‪.‬‬
‫והוא פלא דלכאורה אין צריך לגזירה שלא לטמאותה כיון שספק נשען אינו טמא‬
‫מעיקר הדין ואי טבול לחלה כחלה ממילא אסור לטמאותה שעדיין היא טהורה‪.‬‬
‫ויעוי' בפ"ז שכ' הרמב"ם להדיא דטבול לחלה לאו כחלה וצ"ע‪.‬‬
‫ומעשה שהייתי עם הגרנ"ק וטימא את הירקות קודם מעשרותיו‪ ,‬וכששאלתי אותו‬
‫שהרי יוצא מהרמ"א וש"ך שאסור לטמאות אחר מירוח‪ ,‬אמר לי שכיון שכאן‬
‫ישחיתו שהרי יזרקהו לפח‪ ,‬ממילא כדי שלא אתי לידי תקלה יש לטמאותו‪,‬‬
‫ונתקשיתי בדבריו דהלא יש כאן איסור גמור דמשמרת‪ ,‬וכי אומרים לאדם חטא כדי‬
‫שיזכה חבירך‪ ,‬וביותר שהלא ההוא לא יודע ומשחיתו רק בגרמא וצ"ע‪.‬‬
‫ולכאורה היה נראה דהוא תרי סוגיות חלוקות לגמרי ובאמת בסוגיא של טבול לחלה‬
‫אין פוסקין כגמ' בנידה‪ ,‬אלא להיפך דלאו כחלה וכסוגיא דסוטה‪ ,‬ומש"כ הרמ"א‬
‫והש"ך הוא מדין אחר דגרמא‪ ,‬שנמצא גורם לתרומה טמאה‪ ,‬וזה לכאורה אין אסור‬
‫מעיקר הדין‪ ,‬שהרי אמרו מניחה במקום התורפה דשרי לגרום לטומאת תרומה‪,‬‬
‫וע"כ זהו הפתח למתירין כדי שלא יבוא לידי תקלה‪.‬‬
‫אך זה אינו דיעוי' בלשון הס' התרומה שהוא המקור לטור ורמ"א שכ' השתא אם‬
‫התרומה טהורה כגון שלא הוכשר' והרי אין לה אוכלין לפי שכלנו טמאי מתים ואין‬
‫לנו הזאה עד שיבא מלך המשיח והרי אסור לשורפה נמי כדתנן בחלק ותרומות‬
‫יקברו אבל לא ישרפו עם שלל העיר א"כ טוב לקובר' ותמאס שם שלא יבאו לידי‬
 ‫‪ | 253‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫תקלה לאכלה אם ימצאוה וטוב להפריש מעט שהרי חטה א' פוטרת הכרי וטוב יותר‬
‫מזה להכשיר הפירות קודם שיפריש התרומה ויפרישנה טמאה ומעט יפריש‬
‫כדשמואל דאמר חטה אחת פוטרת ואותו מעט יתן לכהן ויסיקנו ואסור לזר ליהנות‬
‫אם אין כהן נהנה בשעת בעורה כדתנן שלהי מס' תרומות כדפי' לעיל אבל בקבור' לא‬
‫כיון שהיא טמאה דהנשרפי' לא יקברו שלהי תמורה וגם פירשתי לעיל היאך‬
‫יכשירנה הלא חולין הטבולין לתרומה כתרומה דמי וכתיב משמרת תרומותי אלא‬
‫כיון דפסקתי דעכשיו לא קדשה ותרומה בזמן הזה דרבנן טוב להפריש בטומאה‬
‫ויהיה לה תקנה לשורפה כיון דאין לה אוכלין בזמן הזה עכ"ל‪.‬‬
‫הרי שמשום טבול לתרומה כתרומה‪ ,‬ומשום משמרת תרומותי‪ ,‬נקט לה‪ ,‬וכמש"כ‬
‫רש"י בסוגיא‪ ,‬ולא משום גורם לטומאה כמש"כ הש"ך‪ ,‬וא"כ צ"ב האיך התיר‬
‫לטמאותה לאחר מירוח‪.‬‬
‫ולכאורה חלוקין הני טעמים במהותן‪ ,‬דלטעם משום דטבול לתרומה א"כ אסור‬
‫לטמאות כולו‪ ,‬ואילו לטעם משום שגורם תרומה טמאה‪ ,‬א"כ האיסור הוא רק על‬
‫החלק שמפריש לתרומה‪ ,‬ואם יפריש ממקום אחר לי' איסורא לכאורה‪.‬‬
‫ע"כ יש לעי' בהאי סוגיות במקורות ושורשי הדברים‬
‫סימן ב‪.‬‬

‫במתני' פ"ג דחלה וסוגיא דנידה ו‪ .‬וברש"י את משמרת‬

‫תרומותי‪ ,‬אעפ"י שאיירי' כאן בדליתא להפסד כהן‪ ,‬שהרי‬
‫ממילא כבר ספק נטמא‪.‬‬
‫מתני' דחלה פ"ג הובא בגמ' נידה ו‪ :‬תנן התם‪ :‬נולד לה ספק טומאה‪ ,‬עד שלא‬
‫גלגלה ‪ -‬תעשה בטומאה‪ ,‬משגלגלה ‪ -‬תעשה בטהרה‪ .‬עד שלא גלגלה ‪ -‬תעשה‬
‫בטומאה חולין נינהו‪ ,‬ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל‪ .‬משגלגלה ‪-‬‬
‫תעשה בטהרה‪ ,‬חולין הטבולין לחלה ‪ -‬כחלה דמו‪ ,‬ואסור לגרום טומאה לחלה‪.‬‬
‫תנא‪ :‬וחלתה תלויה‪ ,‬לא אוכלין ולא שורפין; באיזה ספק אמרו ‪ -‬בספק חלה‪ .‬מאי‬
‫ספק חלה? אביי ורבא דאמרי תרוייהו‪ :‬שלא תאמר בהוכחות שנינו כמו שני שבילין‪,‬‬
‫דהתם ‪ -‬חולין גרידא נמי מטמו‪ ,‬אלא בנשען‪ .‬דתנן‪ :‬זב וטהור שהיו פורקין מן‬
‫החמור‪ ,‬או טוענין‪ :‬בזמן שמשאן כבד ‪ -‬טמא‪ ,‬משאן קל ‪ -‬טהור‪ ,‬וכולן טהורין לבני‬
‫הכנסת‪ ,‬וטמאין לתרומה‪ .‬וחולין הטבולין לחלה כחלה דמו? והתניא‪ :‬אשה שהיא‬
‫טבולת יום ‪ -‬לשה את העיסה‪ ,‬וקוצה הימנה חלתה‪ ,‬ומניחתה בכפישה או באנחותא‪,‬‬
‫ומקפת וקורא לה שם‪ ,‬מפני שהוא שלישי‪ ,‬ושלישי טהור בחולין‪ .‬ואי אמרת חולין‬
‫הטבולין לחלה כחלה דמו ‪ -‬הא טמיתנהו! אמר אביי‪ :‬כל שודאי מטמא חולין ‪ -‬גזרו‬
‫על ספקו משום חולין הטבולין לחלה‪ :‬והאי טבול יום‪ ,‬כיון דלא מטמא ודאי חולין ‪-‬‬
‫לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה‪ .‬והא מעת לעת שבנדה‪ ,‬דודאי מטמא חולין‬
‫‪ -‬ולא גזרו על ספקה משום חולין הטבולין לחלה! דאמר מר‪ :‬קבלה מיניה רב‬
‫שמואל בר רב יצחק בחולין שנעשו על טהרת קדש‪ ,‬ולא בחולין שנעשו על טהרת‬
‫תרומה! התם ‪ -‬לא פתיכא בהו תרומה‪ ,‬הכא ‪ -‬פתיכא בהו תרומה‪ .‬ואיבעית אימא‪:‬‬
‫הנח מעת לעת ‪ -‬דרבנן‪ .‬ע"כ‪.‬‬
 ‫‪ | 254‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והנה לשון הגמ' מבואר שהטעם במתני' וברייתא שאסור לטמאות מכאן ולהבא‬
‫מפני שחולין הטבולין לחלה כחלה דמי‪.‬‬
‫[אלא שקצ"ב מיניה וביה‪ ,‬מהו שאמרו‪ ,‬ואסור לגרום טומאה לחלה‪ .‬דאם הם כחלה‬
‫א"כ הרי הוא מטמא בידים טבול לחלה‪ ,‬שפתיכא ביה תרומה‪ ,‬ולא צריך לזה שגורם‬
‫טומאה לחלה אח"כ‪ ,‬ואי האיסור הוא רק משום שגורם שהחלה אח"כ תהיה‬
‫טמאה‪ ,‬א"כ למה צריך לזה שטבול לחלה כחלה‪].‬‬
‫וברש"י שהאיסור הוא משום משמרת תרומותי‪ ,‬ובפשוטו כונת רש"י שלאחר מה‬
‫שאמרו בגמ' שטבול לחלה כחלה‪ ,‬ממילא שוב יש איסור משמרת כחלה עצמה‪ ,‬וכן כ'‬
‫רש"י בסוגיא דגיטין עד שתטיל למים יבואר לקמן‪ ,‬וכן בסוגיא דע"ז דאין בוצרין עם‬
‫ישראל‪ ,‬שהאיסור הוא מדאוריתא משום משמרת תרומותי‪ ,‬ומבואר בדבריו שאי‬
‫טבול לתרומה כתרומה‪ ,‬אי' אותו איסור משמרת שיש על תרומה מדאורייתא גם על‬
‫הטבול‪.‬‬

‫ונתבאר בסוגיא לשיטתו שכל שכבר היה לה ספק טומאה שטומאתה יש לה עיקר‬
‫מדאורי' ממילא גזרו עליו שטבול לתרומה כתרומה‪ ,‬וממילא כבר יש ספק אי נטמא‬
‫בטומאת הנשען שקדמה‪ ,‬ולכך תנא דתלויה‪ ,‬וכן לכך אי' במתני' וברייתא דאסור‬
‫לטמאות ספיקו‪ ,‬מכאן ולהבא‪ ,‬משא"כ בטומאה ששרשה מדרבנן לא נתנו דין טבול‬
‫לתרומה‪ ,‬למהוי כתרומה‪ ,‬וממילא אף בנוגעת בה טבול יום נשארה טהורה‪ ,‬שאין‬
‫שלישי בחולין‪ ,‬ולכאורה כמו"כ מותר לטמאותו מכאן ולהבא‪ ,‬שהלא אמרו בגמ'‬
‫שהטעם שאסור לטמאותו במתני' הוא משום דטבול לחלה כחלה‪.‬‬

‫והנה פשוטו של סוגיא צ"ב א‪ .‬דהלא להנתבאר בתחילת הגמ' דמשתתגלגל טבול‬
‫לחלה כחלה ולכך אסור לטמאותה‪ ,‬א"כ לענין לטמאות מכאן ולהבא יש איסור‬
‫גמור‪ ,‬וא"כ מה אכפ"ל באיזה ספק נטמא קודם אם הוא בספק שעיקרו מדרבנן או‬
‫שעיקרו מדאוריתא והלא מכאן ולהבא כיון שיש צד שעדין טהור צריך להיות אסור‬
‫לטמא מעיקר הדין‪ .‬ב‪ .‬דהסברא צריכה להיות להיפך דאי נטמא קודם בספק שעיקר‬
‫טומאתה דרבנן א"כ הוא עדיין יותר טהור מנטמא בספק שעיקרו מדאורי' וא"כ‬
‫צריך יותר ליזהר שלא לטמאותו מכאן ולהבא כיון שהוא עדיין טהור‪ .‬ג‪ .‬דלמבואר‬
‫ברש"י שספק נשען אינו כלל טומאה מעיקר הדין אף לא מדרבנן‪ ,‬והוא רק משום‬
‫סייג‪ ,‬א"כ ק"ו שלא נוכל לטמאות מכאן ולהבא כיון שמעיקר הדין באמת נשאר‬
‫טהור‪ ,‬ולמה צריך גזירה שלא יטמאו אותו‪.‬‬
‫וכפשוטו צ"ל שיש שני נידונים בטבול לחלה לענין שאסור לטמאותו בזה כ' רש"י‬
‫דאי' איסור משמרת וכו' ולכן ודאי אסור לטמאות מכאן ולהבא‪ ,‬וכל הנידון לטמא‬
‫מכאן ולהבא הוא רק לדרגת טומאת שלישי דרק לענין זה אמרי' שכיון שלא נותנים‬
‫לזה דין טבול לחלה כחלה‪ ,‬אלא כחולין לענין זה‪ ,‬ממילא לא יקבל טומאה בדרגת‬
‫שלישי‪ ,‬ולכך מותר לנסות לטמאותו‪ ,‬כיון שממילא לא יקבל טומאה‪ ,‬אך לטמא‬
‫בדרגות שני ומעלה לכאורה אין היתר באף ציור‪ ,‬אך גם זה קשה דבסוף הגמ' אמרו‬
‫דבטומאת נידה דמעל"ע דרבנן לא אמרי' בטבול לחלה‪ ,‬ורק בחלה עצמה‪ ,‬ואף ששם‬
 ‫‪ | 255‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הנידה היא אב הטומאה‪ ,‬ועושה לטבול לחלה ראשון‪ ,‬ובע"כ שגם זה יסודו תלוי אי‬
‫טבול לחלה כחלה‪.‬‬

‫ועצם הענין אין לו ביאור שהרי אם טבול לחלה כחלה מעיקר הדין‪ ,‬צריך להיות‬
‫שיקבל שלישי ושיהא אסור לטמאותו מכאן ולהבא‪ ,‬ואם מעיקר הדין לאו כחלה‬
‫ורק מגזרה דרבנן‪ ,‬מ"מ עדיין צ"ב האם סתם טבול לחלה אסור לטמאותו מדרבנן‬
‫א"כ עדיין צריך להיות אסור בב' הציורים לטמאות מכאן ולהבא‪ ,‬ואם גם מדרבנן‬
‫אין איסור דטבול לחלה לאו כחלה ומותר לגרום טומאה לחולין שבא"י‪ ,‬א"כ איזה‬
‫סברא יש לומר שדוקא משום שספק נטמא פעם אחת בטומאה ששרשה מדאורי' לכן‬
‫לא נטמאו מכאן ולהבא‪ ,‬ואילו ספק נטמא בטומאה ששרשה מדרבנן‪ ,‬נטמאו מכאן‬
‫ולהבא‪ ,‬והלא טבול לחלה שודאי טהורה מותר לטמאותה‪ ,‬וכי בשביל שכבר ספק‬
‫נטמא גרע שיהא אסור לטמאותה‪.‬‬
‫והנה לשון הרמב"ם לגירסתינו לכאורה היה מורה כן‪ ,‬והוא דבר רחוק מן השכל‬
‫שטבול לחלה טהורה מותר לטמאותו לכתחילה ואילו אם ספק נטמאה כבר אסור‬
‫לטמאותה‪ ,‬דהלא ממ"נ אם עדיין לא נטמא‪ ,‬תיפוק ליה שזו תהיה טומאתו ראשונה‬
‫שמותר לטמאותו‪ ,‬ועל הצד שכבר נטמא א"כ מה האיסור לטמאותו שוב‪.‬‬
‫דז"ל הרמב"ם [ביכורים פ"ח ה"י] עיסה שנולד בה ספק טומאה קודם שתתגלגל‬
‫יעשנה בטומאה לפי שמותר לטמא חולין שבא"י ותשרף חלתה‪ ,‬נולד לה אחר‬
‫שנתגלגלה ספק טומאה שודאה מטמא את החולין מן התורה יגמרנה בטהרה שכל‬
‫שודאה מטמא את החולין גזרו על ספיקו בחולין הטבולים לחלה שלא יטמאו אותן‬
‫הואיל ונטבלו לחלה ותהיה החלה תלויה לא נאכלת ולא נשרפת‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫וכביכול משמעות לשון הרמב"ם שהיה כאן גזירה שיעשנה בטהרה‪ ,‬שכל שודאו‬
‫מטמא מדאורי' גזרו על ספיקו שלא יטמאו אותן מכאן ולהבא והוא צ"ע גדול‪,‬‬
‫דאילו היה אסור מעיקר הדין לטמא טבול לחלה משום שהוא כחלה‪ ,‬אין צריך‬
‫גזירה חדשה שיהא אסור לטמאותו‪ ,‬דמעיקר הדין אסור משום צד טהרה שבו‪,‬‬
‫ואילו מותר מעיקר הדין קודם לטמאותו איזה סברא שיגזרו לא לטמאותו יותר‬
‫מטהור גמור‪.‬‬
‫ואם היינו מתעקשים לפרש דברי הרמב"ם כן וכמו שכ' הרדב"ז שם‪ :‬ז"ל‪ .‬ולמדנו‬
‫שאם היה ספק זה מטומאה שאין ודאה מטמא את החולין גומרה בטומאה‬
‫ואינו חושש עכ"ל‪ .‬הרי שבאמת טבול לחלה לאו כחלה ומותר לטמאותו ורק‬
‫אם כבר ספק נטמא בטומאת נשען‪ ,‬כדי להורות שספק הקודם היה במקום אחר‬
‫מדאוריתא לכך מחמרי' שלא יטמאו אותו מכאן ולהבא אף בטבול לחלה‪ ,‬כדי שלא‬
‫יאמרו שהסיבה שמטמאין אותו משום שכבר נטמא‪ ,‬ולכך תיקנו שלא יטמאו מכאן‬
‫ולהבא‪ ,‬אך הטהור ממש אין שום איסור לטמאותו כיון שמעיקר הדין טבול לחלה‬
‫לאו כחלה ומותר לטמא חולין בא"י כמש"כ בפ"ז ה"יב‪ ,‬ולאו דוקא לענין טומאת‬
‫שלישי המבואר שם‪.‬‬
 ‫‪ | 256‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואם היינו אומרים כן היה יוצא לדינא שבסתם‪ ,‬מותר לטמאות טבול לחלה‬
‫ולתרומה‪ ,‬דעדין אינו כתרומה‪ ,‬וא"כ נסתרים דברי הרמב"ם ממה שפסק סוגיא‬
‫דגיטין שאשת חבר לא תיגע בעיסה דע"ה משעה שתטיל למים‪ ,‬וכן סוגיא דע"ז דאין‬
‫בוצרין עם ישראל‪ ,‬דמה אכפ"ל שתסייע או שתטמאהו הלא טבול לחלה ולתרומה‬
‫אינה כתרומה‪.‬‬

‫והנה במהרי"ק וכ"מ גרסו ברמב"ם גזרו שיטמאו אותן‪ ,‬והוא עפ"י מה שביארו‬
‫הסוגיא כרש"י שכל מה שאמרו בתוספתא באיזה ספק אמרו וכו' וביארה הגמ'‬
‫בספק נשען‪ ,‬הוא לא ביאור על דינא דמתני' שיעשנה בטהרה‪ ,‬שזה לעולם אסור‬
‫לטמאות מכאן ולהבא‪ ,‬דלענין זה ודאי טבול לחלה כחלה‪ ,‬ואינו ענין לסוגיין‪ ,‬רק על‬
‫מה שכתוב בברייתא וחלתה תלויה‪ ,‬שהסיבה שתלויה ולא תאכל‪ ,‬רק על זה קאי‪,‬‬
‫שאיירי בספק נשען‪ ,‬וכל טומאה ששרשה מדאורי' גזרו שיהא הטבול לחלה כחלה‬
‫שאמרי' שנטמא לשעבר מטומאת נשען‪ ,‬ולכך תולין אותו‪ ,‬אך כל ששורש הטומאה‬
‫מדרבנן לא גזרו עליו וממילא אינו מקבל כזו דרגת טומאה כלל‪ ,‬ושפיר אוכלין אותו‬
‫בטהרה ואין צריך לתלותו‪ ,‬אבל לטמאותו מכאן ולהבא ודאי גם אסור‪.‬‬
‫וממילא ביארו אף ברמב"ם כן דגזרו שיטמאו אותו דהיינו לשעבר‪ ,‬שהסיבה שהיא‬
‫תלויה משום דגזרו שיהא נטמא בספק נשען הקודם אך מה דיעשנה בטהרה מכאן‬
‫ולהבא הוא פשוט משום שלעולם אסור לטמאות טבול לחלה כחלה‪.‬‬
‫אך קשה שלשון הרמב"ם באה"ט כ' מפורש דגזרו שיעשנה בטהרה [וכבר עמד בזה‬
‫הערל"נ] וממילא שם אי אפשר לפרש כמהרי"ק וכ"מ‪ ,‬שהגזירה מה שהיא תלויה‪,‬‬
‫אלא הגזירה הוא מה שיעשנה בטהרה מכאן ולהבא‪ ,‬וכנראה משום שדייק לשון‬
‫הגמ' בתחילה שהסיבה שיעשנה בטהרה הוא רק משום שטבול לחלה כחלה וגם על‬
‫זה קאי הגמ' דכל ששרשה דאורי' גזרו עליה משום טבולין לחלה‪ ,‬ולא רק על מה‬
‫שהיא תלויה‪ ,‬וכדמשמע לשון הגמ' גזרו משום חולין הטבולין לחלה‪ ,‬ולא אמרו‬
‫שגזרו שיהא טבולין לחלה כחלה‪.‬‬

‫ובאמת לשון התוספתא מסכת חלה (ליברמן) פרק א הלכה יא נולד לעיסה ספק‬
‫טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה משגלגלה תיעשה בטהרה וחלתה תלויה באי‬
‫זה ספק אמרו בדבר הספק לחלה וכן פירות שנולד להם ספק טומאה עד שלא נגמרה‬
‫מלאכתן ייעשו בטומאה משנגמרה מלאכתן ייעשו בטהרה ותרומתן תלויה באי זה‬
‫ספק אמרו בדבר הספק לתרומה‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫ומהא דתנא גם דינא דמתני' והוסיפו וחלתה תלויה‪ ,‬משמע קצת דבאיזה ספק אמרו‬
‫בספק חלה קאי אתרוייהו גם על מה שתעשה בטהרה וגם על מה שתלויה‪ ,‬וממילא‬
‫בי' הרמב"ם דכל זה אמרו דטבול לחלה כחלה‪ ,‬רק בדבר הספק לחלה ולא בודאי‪,‬‬
‫דאז טבול לחלה אינה כחלה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫והכריח הרמב"ם מזה פירושו דמעיקר הדין בכל פעם מותר לטמאות טבול לחלה‬
‫כחלה שאל"כ מהו באיזה ספק אמרו בספק חלה‪ ,‬והלא אי אסור מעיקר הדין‬
‫לטמאות טבול לחלה א"כ בכל ספק שיתעורר אף ספק של שני שבילין שהוא ג"כ‬
 ‫‪ | 257‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בחולין‪ ,‬כיון שיש עדיין צד טהרה‪ ,‬ממילא צריך להיות תלויה מכאן ולהבא ושיהא‬
‫אסור לטמאה‪ ,‬ומהו שאמרו שדוקא בספק שנוהג בחלה איירי‪ ,‬ולא בספק שנוהג‬
‫בחולין‪.‬‬
‫וביותר צ"ב כנ"ל דהלא החלה לעולם יסודה מדאוריתא‪ ,‬ומה אכפ"ל שהטומאה של‬
‫הספק שהיה בה קודם היא טבול יום ששרשה מדרבנן‪ ,‬אדרבה א"כ תשאר יותר‬
‫טהורה וכ"ש שאסור לטמאה מכאן ולהבא‪ ,‬ועכצ"ל שודאי שאין הכונה שיטמאה‬
‫מכאן ולהבא בראשון לטומאה‪ ,‬אלא דלעולם טומאת שלישי לא ינהוג בה אף מכאן‬
‫ולהבא‪ ,‬ומ"מ צ"ב שזה אף בנתעורר לה ספק טומאה ששרשה מדאורי'‪ ,‬מ"מ מכאן‬
‫ולהבא לכאורה שרי לעשותה שלישי כיון שלענין זה לא אמרי' טבול לחלה כחלה‬
‫וצ"ע‪ ,‬ועוד דמהא דאמרו במעל"ע דרבנן לא גזרו משמע שבטומאה דרבנן אפי'‬
‫בדרגה של ראשון לטומאה שרי לטמאותה שהרי מעל"ע שבנדה כאב הטומאה‬
‫ומטמאה ראשון‪ ,‬ואינו כגמ' דלעיל שכל שודאו וכו' דשם הכונה שרק שלישי לא‬
‫עושה אך ראשון ודאי עושה אף אם אין לו שורש בדאורי'‪ ,‬שאל"כ למה אמרו מפני‬
‫שהיא שלישי ואין שלישי בחולין‪ ,‬ואפי' אם עושה ראשון מותרת לטמאות כיון‬
‫שטבול לחלה לאו כחלה‪ ,‬לגבי טומאה דרבנן‪ ,‬ומבואר שרק בדרגה דשלישי שרי‬
‫וצ"ע‪.‬‬

‫ושי' הרמב"ם בסוגיין לכאורה מבוארת‪ ,‬שגזרו היינו שנתנו לה דין שלא לטמאות‬
‫מכאן ולהבא‪ ,‬אך אין כאן מעיקר הדין איסור דאורי' לטמאותה כיון שסו"ס‬
‫מדאורי' טבול לחלה לאו כחלה אף לענין טומאתה ורק במקום שגזרו אסור וצ"ע‪.‬‬

‫אך עכ"פ כפשוטו‪[ ,‬ובפרט למהרי"ק וכ"מ] יש כאן לכאורה סתמא דמתני' בפ"ג‬
‫דחלה‪ ,‬דאסור לטמאות טבול לחלה אפי' במקום שכבר ספק נטמאה‪ ,‬משום דטבול‬
‫לחלה כחלה כלשון הגמ' בתחילה‪ ,‬וא"כ בחשבון צ"ל כ"ש בטהורה ודאי‪ ,‬לרש"י‬
‫מדאוריתא ואילו לרמב"ם לכה"פ מדרבנן‪.‬‬

‫סימן ג‬

‫והנה לעיל מינה בסוף פ"ב דחלה שנינו‪ .‬רבי אליעזר אומר נטלת מן הטהור על‬
‫הטמא כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורם חלתה‬
‫ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף וחכמים אוסרין‪:‬‬

‫והנה כפשוטו יש לבאר פלוגתא דמתני' דלר"א מותר להפריש מן הטהור על הטמא‪,‬‬
‫ואילו לחכמים אסור‪ ,‬וכשם שנחלקו לענין תרומה בכה"ג‪ ,‬ולפי"ז יתפרש שהלכה‬
‫כחכמים שאסור להפריש מטהור על הטמא‪ ,‬אך לו היה מותר‪ ,‬היה אפשר לעשות כפי‬
 ‫‪ | 258‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שאמר ר"א דלעצם הסוגיא של טבול לחלה כחלה לענין טומאה וכו' בזה לא נחלקו‪,‬‬
‫אך בגמ' בסוטה ל' נתבאר מחלוקתם באופן שונה‪ ,‬בג' אפשרויות‪[ ,‬יבואר לקמן] ולפי‬
‫כל הג' אפשרויות יוצא שפסקי' כר"א ולא כחכמים וצ"ע‪.‬‬
‫ובפרט למבואר בירושלמי שהוכיחו שמבואר בעיסה טמאה ראשונה‪[ ,‬שאילו היא‬
‫שניה אין צריך לפחות מכביצה באמצע אלא יכול לקרב העיסות ואין שני עושה‬
‫שלישי] וממילא ביארו שם דאיירי שמטמא לפחות מכביצה מהטהורה‪ ,‬להיות שניה‪,‬‬
‫והיא אינה מטמאה העיסה הטהורה להיות שלישית‪ ,‬ומבואר דלר"א מותר לטמא‬
‫טבול לחלה‪.‬‬
‫וא"כ יש כאן לכאורה פלוגתא בין הסוגיות בנידה ו‪ .‬ובסוטה ל‪ .‬אי מותר לטמאות‬
‫טבול לחלה וצ"ע‪.‬‬

‫עוד סוגיא שחזי' ציור שמותר לטמאות‬

‫תוספתא מכשירין פרק ג הפירות בכל מקום הרי הן בחזקת טהרה אחד הגוי ואחד‬
‫הכותי ואחד ישראל אף על פי שאמרו אין אדם ראשי לטמא פירותיו התירו לבעל‬
‫הבית שהיא מטמא דבר מועט ונותן לתוך כפישא‪:‬‬
‫וצ"ע דאי אסור לטמאות מעיקר הדין משעת הבצירה כסוגיא דע"ז נו‪ ,‬משום שטבול‬
‫לתרומה כתרומה ואי' איסור משמרת תרומותי האיך יתכן שיתירו לבעה"ב לטמא‬
‫רק כדי שיהא לו היכר‪.‬‬
‫כמו"כ צ"ע דאם איירי בטבול לתרומה מדוע הרמב"ם לא פסק להאי תוספתא‪ ,‬כיון‬
‫שפסק דאין בוצרין עם ישראל‪ ,‬ובשלמא אי איירי בחולין‪ ,‬א"כ כיון שפסק שמותר‬
‫לטמאות חולין בא"י א"כ יכול לטמאה כולה‪ ,‬אך אי איירי בטבול לתרומה עדיין‬
‫נוגע למעשה דקצת מיהא מותר לטמאות וצ"ע‪.‬‬

‫ובחסדי דוד (כת"י) לתוספתא שם‪ .‬הרגיש בזה‪ ,‬וכ' להיכר שלא יערבם עם שאר‬
‫פירותיו‪ ,‬ואפילו שהם ראויים לתרומה מותר לטמאם קודם גמר מלאכה לאכלם‬
‫ארעי‪.‬‬

‫ומה שהוסיף בחס"ד שאיירי קודם גמר מלאכה ולאכלם ארעי‪ ,‬לא נתבאר עדיין‬
‫למש"כ התוס' ושא"ר שכיון שאסור אכילת קבע וכן שייך להקדימו בשיבלין‪ ,‬א"כ‬
‫כבר אסור בפירות אף קודם גמר מלאכה‪ ,‬וממ"נ דאם לא ס"ל כן‪ ,‬ואין עדיין איסור‬
‫קודם גמר מלאכה א"כ יטמא הכל‪ ,‬ועוד מהו ההיתר שכ' לאכלם ארעי דכונתו‬
‫שיאכלם עוד קודם מירוח שיצא שלא הם אלו שיהו ראויין לתרומה לבסוף‪ ,‬וצ"ב‬
‫דאם האיסור היה משום שגורם שהתרומה תהיה טמאה א"כ כל שלא יגיע לבסוף‬
‫לידי תרומה אין כאן איסור‪ ,‬אך אם ה איסור משום שטבול לתרומה כתרומה‪ ,‬א"כ‬
‫מה אכפ"ל אי יאכלם או לא יאכלם‪ ,‬הלא לא זה מה שמייצר את ההיתר כיון שעדיין‬
‫שם טבול לתרומה על הכל‪.‬‬
 ‫‪ | 259‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ומה דמותר אכילת ארעי אין הכונה שזה לא טבול לתרומה‪ ,‬שא"כ יתירו לו אף‬
‫הרבה‪ ,‬אלא אכילת ארעי דאינה קובעת הותרה קודם גמ"מ אעפ"י שמישך שייך‬
‫ביה תרומה‪.‬‬

‫ובספר כפתור ופרח פרק יז כתב הרב בעל התרומה (וכן) [כמו דהוי] אסור לגרום לה‬
‫טומאה מדכתיב (במדבר יח‪ ,‬ח) משמרת תרומתי שצריך לשמרה מטומאה‪ ,‬והוא‬
‫הדין מאבוד‪ .‬הראיה דאמרינן פרק חלק (סנהדרין קיא‪ ,‬ב) גבי עיר הנדחת‪ ,‬ותרומות‬
‫ירקבו אבל לשרפה עם שלל העיר אסור‪ ,‬ומשום הכי אם היא טהורה שלא הוכשרה‬
‫יקברנה ולא יתננה בכלי שלא תמצא ויבא לידי תקלה שיאכלנה‪ .‬ואף על גב דאסור‬
‫לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל מן התורה (מותר להכשירה קודם הפרשתה‬
‫במעט) לאחר שבא להם חיוב חלה דהיינו לאחר גלגול‪ ,‬או לאחר חיוב תרומה דהיינו‬
‫לאחר מירוח‪ ,‬דחולין הטבולין לחלה כחלה דמו‪ .‬ומכל מקום בזמן הזה דלא קדשה‬
‫לעתיד לבא ותרומה בזמן הזה דרבנן‪ ,‬כיון שאין לה אוכלין אם היתה טהורה‪ ,‬מותר‬
‫להכשירה ותהא טמאה בהפרשתה שלא יכשל בה עוד הכהן וישרפנה ויהנה ממנה‬
‫בשעת שריפה‪ ,‬דדרשינן (במדבר יח‪ ,‬ח) נתתי לך‪ ,‬שלך תהא להסיקה תחת תבשילך‪.‬‬
‫דאי לא תימא הכי תמה על עצמך היאך לשין שום עסה בארץ ישראל עכשו שאין לנו‬
‫שום הזאה וכלנו טמאים‪ ,‬הלא אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל‪ ,‬אלא‬
‫כיון דבזמן הזה חלה ותרומה דרבנן הקלו חכמים היכא דלא אפשר לתקן‪ .‬מיהו‬
‫מזה יש לומר דקודם חיוב חלה דהיינו קודם גילגול אין קפידה בגרם טומאה שלה‪,‬‬
‫עד כאן‪ .‬אבל הר"מ כתב פרק ז' (מבכורים הי"ב) שמותר לגרום טומאה לחולין‬
‫שבארץ ישראלשו‪ .‬והכי איתא נמי מסכת נדה פרק קמא (ו‪ ,‬ב) דאמרינן נולד לה ספק‬
‫טומאה עד שלא גילגלה תעשה בטומאה‪ ,‬משגלגלה תעשה בטהרה‪ .‬עד שלא גלגלה‬
‫תעשה בטומאה‪ ,‬חולין נינהו ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל‪ ,‬משגלגלה‬
‫תעשה בטהרה חולין הטבולין לחלה נינהו‪ ,‬וחולין הטבולין לחלה כחלה דמו‪ ,‬ואסור‬
‫לגרום טומאה לחלה‪ .‬והכי נמי נפקא לן מהתוספתא דאמרינן וב"ה אומר אף‬
‫למעשר‪ ,‬זכרנוה פרק ל"ו‪ .‬וטומאת חולין שבארץ ישראל איסורא דרבנן הוא וכיון‬
‫שנולד להם ספק טומאה ואי אפשר לאכלן עוד בטהרה‪ ,‬מותר לטמאם טומאה‬
‫ודאית‪ .‬טהור קדוש מה"ר אליעזר זק"ל הכי נמי כתב בהלכותיו‪ ,‬ואף על גב דאין‬
‫בוצרין עם ישראל העושה פירותיו [טבל] בטומאה‪ ,‬משום דהוי מסייע ידי עוברי‬
‫עברה‪ ,‬אף כי מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל‪.‬‬
‫ריש פרק המצניע (שבת צא‪ ,‬א) גבי זרק כזית תרומה לבית טמא מהו‪ .‬זכרנו שלא‬
‫אמרו אסור לגרום טומאה לחולין בארץ ישראל אלא בשיש להם שיעור לטמא‬
‫אחרים ובשביל שלא ילכו ויטמאו אוכלין הרבה‪ ,‬אבל פחות מכביצה שאינו מטמא‬
‫אחרים לא גזרו‪ .‬ואמרינן מסכת טהרות בריש פרק שני (מ"א) אף על פי שיש בו‬
‫כביצה הוא טמא והכל טהור‪ ,‬אלמא דפחות מכביצה מקבל טומאה ואינו מטמא‬
‫אחרים‪ ,‬ורבותא דאף על פי הוא דאפילו בכביצה אינו מטמא‪ .‬ירושלמי (חלה פ"ג‬

‫שו צ"ב דהרמב"ם שם כ' רק לשלישי כיון שאינה מקב"ט‪ ,‬אך לטמא ממש הלא פסק בפ"ח כסוגיא‬
‫דנידה‪ ,‬וכנראה כונתו קודם גלגול וצ"ע‪.‬‬
 ‫‪ | 261‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ה"ב) אמר רבי יוסי בשם רבי הילא בדין היה שיטמא אדם טבלו דבר תורה דכתיב‬
‫(במדבר יח‪ ,‬ח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי‪ ,‬תרומה צריכה שימור ואין‬
‫טבל צריך שימור‪ ,‬ומה אני מקיים (שם שם‪ ,‬כח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרון‬
‫הכהן‪ ,‬עשה שינתן לאהרן הכהן בכהנתו‪ ,‬ובאלו הואיל ואי אתה יכול ליתנו לאהרן‬
‫הכהן בכהנתו רשאי אתה לטמאו‪ .‬תוספתא מסכת מכשירין פרק (ד) [ג] (ה"ג)‬
‫הפירות בכל מקום הרי הן בחזקת טהרה‪ ,‬אחד הגוי ואחד המין ואחד ישראל‪ .‬אף על‬
‫פי שאמרו אין אדם רשאי לטמא את פירותיו התירו לבעל הבית שיהא מטמא דבר‬
‫מועט ונותן לתוך כפישה‪.‬‬

‫וצ"ב למה הביא האי תוספתא‪ ,‬אי בא ללמדינו דדבר מועט מותר לטמאות אפי'‬
‫בטבול לתרומה ‪.‬‬

‫סימן ד‪.‬‬
‫בשיטת הרמב"ם‪.‬‬
‫והנה הרמב"ם פסק לסוגיא דנידה וסוטה וצ"ע ויתבאר לקמן‪.‬‬
‫דבהלכות ביכורים פרק ח פסק לכאורה כמתני' דפ"ג וכחכמים ז"ל‪ .‬עיסה שנולד‬
‫בה ספק טומאה קודם שתתגלגל יעשנה בטומאה לפי שמותר לטמא חולין שבא"י‬
‫ותשרף חלתה‪ ,‬נולד לה אחר שנתגלגלה ספק טומאה שודאה מטמא את החולין מן‬
‫התורה יגמרנה בטהרה שכל שודאה מטמא את החולין גזרו על ספיקו בחולין‬
‫הטבולים לחלה שלא יטמאו אותן הואיל ונטבלו לחלה ותהיה החלה תלויה לא‬
‫נאכלת ולא נשרפת‪.‬‬

‫והנה לשון הרמב"ם צ"ב א‪ .‬מדכתב דנולד הספק אחר שנתגלגלה משמע שאירי'‬
‫בדרגת שלישי לטומאה ששיך רק בחלה ולא בחולין‪ ,‬שאילו ספק נטמאה בדרגה‬
‫שמטמאה אף חולין א"כ יכל לכתוב אף אי קדם הספק טומאה לגלגול‪ ,‬ולא טימאוה‬
‫שוב בודאי‪ ,‬מ"מ השתא לאחר גלגול יש כאן טבול לחלה שהוא ספק טמא‪ .‬ב‪.‬‬
‫דמדכתב נולד לה וכו' משמע שאסור לטמאות לכתחילה בידים לאחר גלגול‪ ,‬דטבול‬
‫לחלה כחלה‪ ,‬וא"כ מה הוצרך לכתוב שיגמרנה בטהרה משום שגזרו שלא יטמאו‬
‫אותן‪ ,‬והלא צריך לגמרה בטהרה משום צד טהרה שבו‪ ,‬כיון שלא נטמאה בודאי‬
‫אלא ספק‪ .‬ג‪ .‬הלשון שכל שודאה‪ ,‬גזרו שלא יטמא וכו' צ"ב דמשמעות לשון הרמב"ם‬
‫שבספק טומאה דרבנן שקילא‪ ,‬שם נתיר לו לטמאות הטבול לחלה מכאן ולהבא‪,‬‬
‫ואילו ספק טומאה ששרשה דאורי' שחמירא שם גזרו שלא יטמאה מכאן ולהבא‬
‫והוא צ"ע שהלא הסברא להיפך דאדרבה כל שהוא פחות טמא‪ ,‬כטומאה דרבנן‪ ,‬יש‬
‫יותר סיבה לעשותו בטהרה מכאן ולהבא כיון שעדיין לא נטמא‪ ,‬ובאמת בסוגין‬
‫משמע כן שספק נשען שם גזרו על ספיקו שלא יטמא אך בטומאה ששרשה מדרבנן‬
‫שם לא גזרו ומותר לעשותה אף בטומאה מכאן ולהבא‪[ ,‬כיון שבו טבול לחלה לאו‬
‫כחלה ואין איסור לטמאותו] והוא צ"ע דאדרבה כל שהוא יותר טהור יותר יש לנו‬
‫לעשותה בטהרה אי טבול לחלה כחלה‪.‬‬
 ‫‪ | 261‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ומבואר בסוגין שיש כאן ג' נושאים א‪ .‬אם מותר לטמא טבול לחלה‪ ,‬אף בדרגת‬
‫טומאה דאורי' כיון שהאי תנא סבר דחולין מותר לטמאות‪ .‬ב‪ .‬אם טבול לחלה נטמא‬
‫בכלל בדרגת שלישי דבזה תלוי אי טומאה זו שרשה מדאורי' או מדרבנן‪ ,‬ובטומאה‬
‫דרבנן כיון שממילא לא נטמא בדרגת שלישי שוב ליכא איסור כלל‪ .‬ג‪ .‬אם גזרו אף‬
‫באופן שכבר היה ספיקו טמא‪ ,‬אם גם עתה אסור לטמאותו‪ ,‬ואף על זה אמרו‬
‫שחלוק שבשרשה מדאורי' אסור‪.‬‬
‫והנה אם ננקוט כצד הא' שבדרגת טומאה דאורי' ודאי אסור לטמאות לעולם‬
‫וכמש"כ רש"י ובזה לא דנו בסוגיא א"כ צ"ב דברי הרמב"ם וסוגיין דהיה גזירה‬
‫מיוחדת על הספק נטמא‪ ,‬דלכאורה מה שאסור לטמאותה הוא אף ללא הגזירה‪ ,‬כיון‬
‫שטבול לחלה כחלה מעיקר הדין א"כ ממילא ספק נטמא ג"כ אסור לטמאותה משום‬
‫שהוי כספק חלה טמאה מעיקר הדין‪ ,‬ובפרט שאין כאן ספק נטמא ממש מעיקר‬
‫הדין‪ ,‬א"כ כש"כ שלא נעשנה בטומאה מכאן ולהבא שהרי טבול לחלה כחלה והוא‬
‫טהור מעיקר הדין‪.‬‬
‫ואם ללא הגזירה הרי טבול לחלה לאו כחלה‪ ,‬ומותר לטמאה‪ ,‬אף בדרגה שמטמאה‬
‫חולין‪ ,‬א"כ אפשר לנקוט דין זה אף בטהור ודאי‪ ,‬ולא רק בספק נטמא‪ ,‬שגזרו‬
‫שטבול לחלה כחלה‪ ,‬ואסור לטמאה‪.‬‬
‫וכנראה זה מה שדחק את המהרי"ק בלשונו דהרמב"ם‪ ,‬וגרס גזרו שיטמא אותן‪.‬‬
‫וממילא בפי' מהרי"ק יש לבאר‪ ,‬דודאי שאין הכונה בגירסתו שגזרו שיטמאו מכאן‬
‫ולהבא שהרי אי' להדיא ברמב"ם שתלויה שאין שורפין ואין מטמאין‪ ,‬וכן באה"ט כ'‬
‫שגזרו שיעשה עיסתה בטהרה‪ ,‬אלא הכונה כאן בהל' בכורים‪ ,‬שבא ליתן טעם למה‬
‫היא תלויה‪ ,‬והלא מעיקר הדין היא טהורה‪ ,‬והיו יכולין להמשיך בטהרתה ממש‪,‬‬
‫וע"ז קאמר שעשו גזירה שיהיה תלויה וכאילו היא טמאה מדרבנן‪ ,‬אף שנשען טהור‬
‫מעיקר הדין‪.‬‬
‫שכל שודאי שלו מטמא חולין דהיינו שיש לו שורש בדאורי' גזרו אף על ספק נשען‬
‫שלו למרות שאין שום טומאה מעיקר הדין שתהיה תלויה ולא יאכלוה‪ ,‬אך ליתן‬
‫טעם למה אסור לטמאותה זה אין צריך כיון שהיא טהורה מעיקר הדין‪ ,‬ולא שייך‬
‫לומר שגזרו שלא לטמא אותה דמעיקר הדין אסור לטמאותה‪ ,‬ואדרבה כל שאין‬
‫ודאו טמא מדאורי' שם יש יותר סיבה לגזור שלא לטמא אותה כיון שמעיקר הדין‬
‫היה מותר לטמאותה בכזו סוג טומאה‪ ,‬שאין לטומאתה שורש מהתורה‪.‬‬
‫ואמנם יש כאן נקודה אחרת בסוגיין שלכאורה יש כאן ג' נידונים בטבול לחלה‬
‫כחלה‪ ,‬א‪ .‬לגבי עצם האיסור לטמאות לאחר הגלגול‪ ,‬דהרי האי תנא סבר מותר‬
‫לגרום טומאה לחולין בא"י‪ ,‬ורק אי סברינן טבול לחלה כחלה אסור לטמאותה‬
‫לאחר גלגול כלשון הגמ'‪ .‬ב‪ .‬לגבי דרגתה‪ ,‬דחולין לא יכול להיות שלישי‪ ,‬ואילו טבול‬
‫לחלה כחלה בטומאה ששרשה מדאו' יכול להיות אף שלישי לטומאה ג‪ .‬דלגבי‬
‫טומאות דרבנן לא אמרי' טבול כחלה‪ ,‬למשל לענין טומאת מעל"ע שבנידה‪ ,‬ווסתות‪,‬‬
‫כתמים‪ ,‬הוציא העובר ראשו‪.‬‬
‫וא"כ למסקנת הגמ' שכל שודאי מטמא חולין גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין‬
‫לחלה‪ ,‬משא"כ בטומאה ששרשה מדרבנן בזה לא אמרי' טבול לחלה כחלה‪.‬‬
‫בזה יל"ע אם כונת הגמ' גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה‪ .‬אם נתכוונו‬
‫דודאי לענין לטמא טהורה‪[ ,‬בדרגת טומאה דאוריתא] טבול לחלה כחלה‪ ,‬ואסור‬
‫לטמאות מעיקר הדין‪ ,‬משום משמרת תרומותי‪ ,‬ודוקא כאן משום שכבר נתעורר לה‬
‫ספק טומאה לכך היו צריכים לגזירה שלא יטמאו אותה‪ ,‬שיחשבו שכבר נטמאה‪,‬‬
‫וא"כ הגזירה היא רק על הספק‪ ,‬אך על הודאי אין צריך גזירה שיעשנה בטהרה‪.‬‬
 ‫‪ | 262‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫או דנימא דודאי כל הדין בכלל שאסור לטמאות טבול לחלה כחלה הוא משום‬
‫הגזירה‪ ,‬אלא שמה שאמרו גזרו על ספיקו נתכונו על ספק נשען שאינו ספק טומאה‬
‫כלל דמעיקר הדין הוא טהור‪ ,‬ורק משום שעשאוהו כחלה אנחנו מתיחסים לזה‬
‫כספק טומאה שצריך לתלותה‪.‬‬
‫ובזה יש שני דרכים לפרש לרמב"ם להלכה‪ ,‬שמצד א' פסק בפ"ז שטבול לחלה לאו‬
‫כחלה‪ ,‬ומצד שני כ' כסוגיין שאף בספק נטמא אסור לטמאותה‪ ,‬משום שטבול לחלה‬
‫כחלה‪ .‬א‪ .‬שרק לענין דרגתה בזה לא אמרי' טבול לחלה כחלה ואין נעשה לעולם‬
‫שלישי‪ ,‬אך לענין האיסור לטמאות בזה לעולם אמרי' טבול לחלה כחלה‪.‬‬
‫ב‪ .‬דנימא דאף לענין זה חלוק להלכה דלענין טומאה ששרשה דרבנן בזה לא אמרי'‬
‫כלל טבול לחלה כחלה לא לענין האיסור לטמאות‪ ,‬ולא לענין דרגתה [וכן מ' מדאמרו‬
‫במסקנה שבכל טומאות דרבנן לא אמרי' טבול לחלה אף שבנידה היא אב הטומאה]‪.‬‬
‫משא"כ לענין טומאה ששרשה בדאוריתא בזה אמרי' גם שאסור לטמאות וכן שנהיה‬
‫שלישי כחלה‪.‬‬
‫ג‪ .‬שפסק מצד א' בפ"ז שטבול לחלה לאו כחלה היינו לענין דרגתה להיות שלישי‬
‫לחולין לענין זה ודאי לאו כחלה ולא משנה באיזה סוג טומאה‪ ,‬ואילו לענין סוגיין‬
‫בזה באמת פסק שטבול לחלה כחלה ולכך אסור לטמאותה מכאן ולהבא‪ ,‬דאי לאו‬
‫כחלה אלא כחולין אף לענין הטומאה‪ ,‬מה אכפ"ל שיטמאוה‪.‬‬
‫והנה בערוך לנר כ' שראיה גמורה דלא כמהרי"ק הוא מהרמב"ם באה"ט ששם כ'‬
‫במקום הלשון שלא יטמאו אותם‪ ,‬שיעשה עיסתה בטהרה‪ ,‬הרי להדיא שהכונה‬
‫שהגזירה שיעשה בטהרה ולא שיעשה בטומאה‪.‬‬
‫ולדברינו אתי שפיר שיש שני נקודות בזה הגזירה א‪ .‬שטבול לחלה כחלה הוא לא‬
‫בכל מקום שהרי לענין טבול יום לא אמרי' בכלל שטבול לחלה כחלה‪ ,‬ואם לא‬
‫אומרים אין שום איסור אף לטמאות ובזה שפיר אמרי' שיעשנה בטהרה מגזירתם‬
‫דטבול לחלה כחלה‪ ,‬דאילו בלא הגזירה היה אפשר לטמאותה מעיקר הדין‪ .‬אך לענין‬
‫שלא לאכלה בזה אמרי' שגזרו שאף שמעיקר הדין היא טהורה שהרי ספק נשען אינו‬
‫מטמא כלל‪ ,‬מ"מ גזרו שהספק הקודם כביכול טימא אותה כדי שתהיה תלויה ולא‬
‫יאכלוה בטהרה‪.‬‬
‫ובזה יתיישב מה שהמהרי"ק דחה לגירסא דתוספתא וכ' דגרסינן כמתני' ואילו‬
‫בסוף דבריו כ' דלרמב"ם גרסי' שיטמאו אותם‪ ,‬ולדברינו אתי שפיר דקאי רק על‬
‫ספק הטומאה הראשונה שעשאוהו כמו שנטמאת מספק כדי דתהיה תלויה‪ ,‬אך לא‬
‫שעכשיו יטמאו אותם מכאן ולהבא דבזה פשיטא כמתני' שאסור לטמאותה‪.‬‬
‫ובזה יתיישב מה שהדרך אמונה השמיטה לגי' המהרי"ק והכ"מ דס"ל דאין נפ"מ‬
‫בזה להלכה דמתפרש כגרסתינו דהוא רק הסבר לתלויה‪ ,‬אך למעשה לכל הפירושים‬
‫לא יטמאנה מכאן ולהבא ודו"ק‪.‬‬

‫סימן ה‪.‬‬

‫ואילו ברמב"ם בהלכות ביכורים פרק ז הי"ב פסק כר"א דז"ל‪ .‬עיסה הטבולה‬
‫לחלה אינה כחלה‪ ,‬והרי היא כחולין לענין הטומאה‪ ,‬שאין השני עושה שלישי‬
‫בחולין כמו שיתבאר במקומו‪ ,‬ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל‪ ,‬לפיכך‬
‫שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל כדי חלת שתיהם מעיסה שלא הורמה‬
‫חלתה ונותנו באמצע סמוך לעיסה הטהורה ומושך מן הטמאה לטהורה כדי ביצה‬
‫כדי לתרום מן המוקף‪/+ .‬השגת הראב"ד‪ /‬עיסה הטבולה לחלה וכו' עד שלא מן‬
 ‫‪ | 263‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫המוקף‪ .‬א"א הוא פסק כר"א וחכמים אוסרין לעשות כן מפני שהוא מטמא חלתה‬
‫פחות מכביצה ובירושלמי לא הסכימו בסוף כר"א לעשות מעשה כמותו‪+.‬‬
‫ובזה באמת צ"ב דעת הרמב"ם א‪ .‬שהתחיל דטבול אינה כחלה משמע לכל מילי ולא‬
‫רק לענין שלישי‪ ,‬שא"כ היה לו לכתוב שאין שני עושה שלישי בטבול לחלה משום‬
‫שלענין זה בלבד לא אמרו הרי הוא כחלה‪.‬‬
‫ב‪ .‬מה שהקדים והרי היא כחולין לענין הטומאה‪ ,‬משמע שמותר אף לטמאותה‪ ,‬וכמו‬
‫שכ' בהמשך ומותר לגרום טומאה לחולין‪ ,‬וא"כ ה"ה לטבול לחלה אם הוא כחולין‪,‬‬
‫וא"כ מה כ' בהמשך שאין השני דמשמע רק באופן זה אך לענין לטמאותה בראשון‬
‫לטומאה אסור‪ ,‬והלא כ' דאין איסור לטמאות חולין‪.‬‬
‫ג‪ .‬האיך פסק הרמב"ם כר"א ולא כחכמים‪ ,‬שהם רבים‪ .‬ד‪ .‬דאם הפלוגתא ביניהם אי‬
‫טבול לחלה כחלה‪ ,‬א"כ הלא אי' סתמא דמתני' אח"כ בפ"ג שנ"ל‪ ,‬דמשתתגלגל‬
‫אסור לטמאותה משום דטבול לחלה כחלה‪ ,‬והו"ל פלוגתא ואח"כ סתם דהילכתא‬
‫כסתם‪ .‬ה‪ .‬דהרמב"ם פסק בפ"ח כמתני' דהתם‪ ,‬דטבול לחלה כחלה‪ .‬ו‪ .‬דהרמב"ם‬
‫הלא פסק בפ"ה מתרומות‪ ,‬דאין מפרישין מטהור על הטמא‪ .‬ז‪ .‬דבפיה"מ כ' והלכה‬
‫כחכמים‪.‬‬
‫ח‪ .‬דבמתני' אי' פחות מכביצה שרק נטמאת ואינה יכולה לטמאות‪ ,‬ורק בתוספתא‬
‫אי' כביצה‪ ,‬ובגמ' הלא ביארו משום דס"ל דאין שני עושה שלישי‪ ,‬וא"כ האיך פסק‬
‫הרמב"ם כביצה‪.‬‬
‫ט‪ .‬שהראב"ד השיגו רק משום שמטמא חלתו פחות מכביצה‪ ,‬וצ"ב דהרמב"ם הלא‬
‫כ' דמושך מהטמאה כבר כביצה‪ ,‬ולא מהטהורה פחות מכביצה ומטמאה כפי' רש"י‪.‬‬
‫י‪ .‬שהראב"ד השיגו שבירושלמי לא הסכימו לעשות מעשה כר"א‪ .‬ולא תמה מיניה‬
‫וביה שהרמב"ם סותר עצמו‪.‬‬
‫יא‪ .‬מש"כ כמו שיתבאר במקומו‪ .‬והוא בפי"א מאה"ט הט"ו‪ .‬שכ' שם הרמב"ם‬
‫ועיסה הטבולה לחלה הרי הן כחולין‪ ,‬והראשון טמא בהן והשני פסול ואין בהן‬
‫שלישי‪ .‬ואעפ"י שכ' שם בה"ט חולין שנעשו על טהרת תרומה השלישי שבהן פסול‬
‫כתרומה‪ .‬הביא בד"א מחזו"א בלקוטים דזה דוקא כשדעתו להשאירה על טהרת‬
‫תרומה משא"כ כאן שלאחר הפרשה אינו משמרה‪ ,‬וצ"ב דמ"מ הלא כעת קודם‬
‫הפרשה יש כאן עיסה שיש בה חלק המיועד לחלה‪ ,‬וא"כ אף אם נימא שפסק כמ"ד‬
‫לאו כחלה דמי‪ ,‬מ"מ מי גרע חלק זה דחלה‪ ,‬שאותו יצטרך לשמור אף לאחר הפרשה‪,‬‬
‫מחולין על טהרת תרומה‪ ,‬שנוהג בהן שלישי‪.‬‬
‫ולכאורה כונת הרמב"ם שכיון שהם כחולין לענין דרגת שלישי‪ ,‬באמת אינו עושה‬
‫אותה על טהרת תרומה לגבי זה‪ ,‬אך צריך באמת לשמרה ואסור לטמאותה בשאר‬
‫דרגות‪ ,‬דלענין זה טבול לחלה כחלה‪.‬‬

‫ובדרך אמונה הקשה כן דהלא אסור לטמאות בחינם כמש"כ בפ"ח ה"י וכ' דמ"מ‬
‫התירו כאן לטמאות כביצה משום תקנת השאר א"נ התם בבא להפריש מהעיסה‬
‫עצמה משא"כ כאן שמפריש מהטהורה ע"כ‪.‬‬
‫ולא נתבאר א‪ .‬שהרי הרמב"ם הקדים להדיא משום דאינו כחלה ומותר לטמאות‬
‫חולין ולא כ' משום תקנת השאר‪ .‬ב‪ .‬דהלא אפשר בפחות מכביצה כמבואר במתני'‬
‫וכסוגיא דסוטה‪ ,‬ובשלמא אם הרמב"ם בא ללמדינו דמותר לטמאות שאין נעשה‬
‫שלישי‪ ,‬א"ש דמלמדינו שאפי' כביצה אינה מטמאה את העיסה הטהורה להיות‬
‫שלישי‪ .‬ג‪ .‬דהלא אין צריך לתקנת השאר דוקא לטמאות כביצה מהטהורה‪ ,‬דהלא‬
‫יכול לחברה ע"י שיקח כביצה מהטמאה כמש"כ רש"י שם‪ :‬וכן פשטות לשון‬
‫הרמב"ם דלוקח מהטמאה‪ ,‬ואין צריך לקחת דוקא מהטהורה ולטמאותה ויעוי'‬
‫בהגה' הב"ח שם‪[ :‬והגרח"ק בי' כן עפ"י המבואר בירושלמי שהעיסה ראשונה ולכך‬
‫צריך לטמא חלק מהטהורה שתהיה שניה ואילו הטהורה שלישי' שאם העיסה שניה‬
 ‫‪ | 264‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לטומאה א"צ כלל כביצה באמצע דהרי יכולה ליגע בעצמה בעיסה הטהורה‪ .‬ובזה‬
‫י"ל שלרש"י הבבלי לא ס"ל כן‪ ,‬דאם תגע כל העיסה חישי' שמא יתערב‪ ,‬ולכך לא‬
‫התירו אלא בשיעור מינימום באמצע‪ ].‬ד‪ .‬דהלא כל הענין הוא לקונסו כדי להפריש‬
‫שיעור דא' מכד' ולא ממח' כיון שעשאה במזיד‪ ,‬אך אין ענין כאן דוקא שיהא‬
‫מהטהורה‪ .‬ה‪ .‬דאם טבול לחלה כחלה והוא איסור גמור לטמאות משום משמרת‬
‫תרומותי‪ ,‬האיך אפשר להתירה משום תקנת השאר‪ .‬ו‪ .‬דהרמב"ם בפ"ה מתרומות‬
‫הלא פסק כחכמים שאין מפרישין לכתחילה תרו"מ מטהור על הטמא‪ ,‬וכן בפ"ה‬
‫מבכורים הי"ג לענין חלה‪ ,‬א"כ יכול להפריש מהטומאה בנפרד‪ ,‬ובשלמא אי בא רק‬
‫לחדש לנו שאין איסור לטמאות חולין ויכול לעשות ג"כ כר"א א"ש‪ ,‬דבא לומר שאם‬
‫יכול להקיפה כנ"ל מותר להפריש אף מן הטהור על הטמא [דכאן אין לחשוש לנגיע'‬
‫הטומאה בטהרה שתטמאה כיון שממילא אינה נעשית שלישי]‪ ,‬אך אם מעיקר הדין‬
‫אסור לטמאות הטבול לחלה‪ ,‬ורק כאן משום שמחויב להפריש דוקא מהטהורה על‬
‫שניהם‪ ,‬ומשום תקנת השאר‪ ,‬כמש"כ הד"א‪ ,‬א"כ באמת צ"ב האיך פסק כאן כר"א‬
‫וכהשג' הר"א‪ ,‬וכן שסותר ד"ע לגבי להפריש מטהור על הטמא‪ .‬ז‪ .‬מש"כ א"נ התם‬
‫בבא וכו' צ"ב דלפמש"ב דברי הרמב"ם הלא אינו מדין גרם טומאה לתרומה‬
‫שלאח"כ אלא שלענין זה טבול לחלה כחלה‪ ,‬וכמבואר בסוגיא דנידה‪ ,‬א"כ כל‬
‫העיסה טבולה לחלה ודינה הכי‪ ,‬ומה מהני מה שיפריש ממקום אחר‪ ,‬והלא שם‬
‫בסוגיין אסרו לטמאותה משום טבול לחלה ואסור לגרום טומאה לחלה‪ ,‬וא"כ אף‬
‫אם דעתו להפריש ממקום אחר‪ ,‬השתא מיהת עיסה זו כולה טבולה לחלה ופתיכא‬
‫ביה תרומה כלשון הגמ' שם‪.‬‬
‫וכפשוטו היה נראה להיפך דודאי ס"ל לרמב"ם בבי' הסוגיא דנידה ו' דלענין דרגת‬
‫הטומאה‪ ,‬לטמא שלישי‪ ,‬אין טבול לחלה כחלה לעולם‪ ,‬ומותר אף לכתחילה‬
‫לטמאותה בשלישי‪ ,‬ולכך אף שלא פסק כר"א אלא כחכמים שמפרישין מטמא על‬
‫הטמא‪ ,‬ומטהור על הטהור‪ ,‬מ"מ בא ללמדינו שמותר לעשות כאן כר"א‪ ,‬דאין שלישי‬
‫בטבול לחלה‪ ,‬ולכך שינה הסדר והקדים קודם דאינה כחלה‪ ,‬ומותר לגרום טומאה‬
‫לחולין‪ ,‬ולפיכך יכול לעשות כן ואף בשיעור כביצה אף שאינו נצרך‪.‬‬
‫וסוגיא דנידה שטבול לחלה כחלה לענין ספק נשען פסק לקמן בפ"ח ובאה"ט‪ ,‬והוא‬
‫דוקא לענין איסור הטומאה‪ ,‬שאסור תו לטמאותה כחלה‪ ,‬אך לא לענין דרגתה‪ ,‬ורק‬
‫עד שני וכמש"כ בפי"א מאה"ט להדיא שהבאנו‪.‬‬
‫ובשעה"צ ס"ק קנ"ט הביא הגרח"ק מהמאירי בסוטה ל' שפסק דאף כאן אסור‬
‫לטמאות וציין לסה"ת שנסתפק אם בזה"ז מותר לגרום טומאה לאחר גלגול‪ .‬וצ"ב‬
‫דהלא הרמב"ם לא התיר לטמאותה אלא שכ' שבשלישי אינה נטמאת באמת‪ ,‬ואילו‬
‫המאירי והסה"ת לא איירי לענין דרגת שלישי אלא לענין לטמאותה ממש בדרגה‬
‫שנטמאת באמת כדי לאבדה‪.‬‬
‫ובכן יש ללמוד סוגיא דסוטה ל‪ .‬אליבא דהרמב"ם האיך מפרש לגמ'‪.‬‬
‫גמ' ר' אליעזר‪ ,‬דתנן‪ ,‬ר"א אומר‪ :‬חלה ניטלת מן הטהורה על הטמאה‪ ,‬כיצד? שתי‬
‫עיסות אחת טהורה ואחת טמאה‪ ,‬נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה‪ ,‬ונותן‬
‫פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף‪ ,‬וחכמים אוסרין‪ ,‬ותניא‪ :‬כביצה;‬
‫סברוה אידי ואידי בעיסה ראשונה‪ ,‬וחולין הטבולין לחלה לא כחלה דמו‪ ,‬מאי לאו‬
‫בהא קמיפלגי‪ ,‬דמר סבר‪ :‬אין שני עושה שלישי בחולין‪ ,‬ומר סבר‪ :‬שני עושה שלישי‬
‫בחולין‪ .‬אמר רב מרי בריה דרב כהנא‪ :‬דכולי עלמא אין שני עושה שלישי בחולין‪,‬‬
‫והכא בחולין הטבולין לחלה קמיפלגי‪ ,‬מר סבר‪ :‬כחלה דמו‪ ,‬ומר סבר‪ :‬לא כחלה‬
‫דמו‪ .‬ואיבעית אימא‪ :‬דכולי עלמא ‪ -‬חולין הטבולין לחלה לא כחלה דמו‪ ,‬ואין שני‬
‫עושה שלישי בחולין‪ ,‬והכא במותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל קמיפלגי‪,‬‬
 ‫‪ | 265‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מ"ס‪ :‬מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל‪ ,‬ומר סבר‪ :‬אסור לגרום טומאה‬
‫לחולין שבארץ ישראל‪.‬‬

‫והנה לפי אוקימתא דגמ' ללישנא ראשונה דכו"ע חולין הטבולין לחלה לאו כחלה‪,‬‬
‫ופליגי אי שני עושה שלישי בחולין‪ .‬א"כ הרמב"ם פסק כר"א דאין עושה שלישי ולא‬
‫כחכמים‪ .‬ולרב מרי דכו"ע אין עושה שלישי בחולין ונחלקו בטבול לחלה כחלה‪ ,‬א"כ‬
‫שוב פסק הרמב"ם כר"א דטבול לחלה לאו כחלה ולא כחכמים‪ .‬ולאבע"א דנחלקו‬
‫אי מותר לגרום טומאה לחולין בא"י‪ .‬שוב פסק כר"א דמותר לגרום ודלא כחכמים‪.‬‬
‫וצ"ע סתירת הרמב"ם דהראינו לעיל דפסק כחכמים‪ ,‬ואף בלא זה צ"ב ממקומו‬
‫כהשגת הראב"ד האיך פסק כר"א נגד חכמים‪ ,‬דמלבד דהוי יחיד ורבים הלא אמרי'‬
‫בכל מקום דר"א שמותי הוא [דהיינו מתלמידי ב"ש כפי' התוס'] ואין פוסקים‬
‫כמותו‪.‬‬
‫והיה מקום לומר דהרמב"ם יישב סוגיא דסוטה וסוגיא דנידה יחדיו‪ ,‬דבעיקר הדין‬
‫ס"ל שטבול לחלה כחלה ואסור לטמאותה טומאת ראשון ושני‪ ,‬ורק לענין שלישי‬
‫פסק שלאו כחלה ומותר לטמאותה‪ ,‬משום שממילא אינה יכולה להיות שלישי‪ ,‬ובי'‬
‫כן דברי הגמ' בנידה‪ ,‬וא"ש שהשלים בין ר"א לחכמים‪ ,‬וממילא שפיר מה שפסק‬
‫שלאו כחלה ושמותר לגרום טומאה היינו לענין טומאת שלישי בלבד כיון שבאמת‬
‫לא נטמא ואין סתירה למה שפסק בפ"ח ופ"ה כחכמים דאף בנולד בה כבר ספק‪,‬‬
‫אסור לטמאותה למשל באב הטומאה ודו"ק‪.‬‬
‫ולמש"כ לבאר דעת הרמב"ם יוצא להלכה בשיטתו שודאי אסור לטמא טבול‬
‫לתרומה לטומאת שני לטומאה‪ ,‬ורק לשלישי מותר לטמאותו כיון שלענין זה בלבד‬
‫לאו כתרומה נינהו ואינה נהיה שלישי לטומאה‪ ,‬ולפי"ז א"כ למעשה לא מצאנו‬
‫מקור לשי' הרמב"ם לטמא כיום טבול לתרומה‪ ,‬כיון שהוא אסור מעיקר הדין‪.‬‬

‫סימן ז‬
‫סוגיא דגיטין משתטיל מים‬
‫אלא שעדיין צ"ע שכאן בפ"ג הכריע הרמב"ם שרק משתתגלגל אסור לטמאותה‪.‬‬
‫ואילו בגיטין סא‪ .‬שנינו מתני'‪ .‬משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית‪ ,‬נפה‬
‫וכברה וריחים ותנור‪ ,‬אבל לא תבור ולא תטחן עמה‪ .‬אשת חבר משאלת לאשת עם‬
‫הארץ נפה וכברה‪ ,‬ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה‪ ,‬אבל משתטיל את המים לא תגע‬
‫עמה‪ ,‬לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה‪ .‬וכולן לא אמרו ‪ -‬אלא מפני דרכי שלום‪.‬‬
‫ובגמ'‪ .‬מאי שנא רישא ומ"ש סיפא? אמר אביי‪ :‬רוב עמי הארץ מעשרין הן‪ .‬רבא‬
‫אמר‪ :‬הכא בעם הארץ דר"מ‪ ,‬וטומאה וטהרה דרבנן; דתניא‪ :‬איזהו ע"ה? כל שאינו‬
‫אוכל חוליו בטהרה‪ ,‬דברי ר"מ‪ ,‬וחכ"א‪ :‬כל שאינו מעשר פירותיו‪ .‬והא מדקתני‬
‫סיפא‪ :‬משתטיל את המים לא תגע עמה‪ ,‬מכלל דרישא לאו בטומאה וטהרה עסקינן!‬
‫רישא וסיפא בטומאה וטהרה‪ ,‬ורישא בטומאת חולין‪ ,‬וסיפא בטומאת חלה‪.‬‬

‫רש"י אבל משתטיל את המים לא תגע ‪ -‬לפי שמשגלגלה הוטבלה לחלה וקא‬
‫מיטמאה מחמת כלים טמאים וזו מסייעתה לגלגל ואסור לגרום טומאה לחלה‪.‬‬
 ‫‪ | 266‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫[בגמ'] וסיפא בטומאת חלה ‪ -‬דאורייתא שאסור לטמאה ביד דכתיב (במדבר יח) את‬
‫משמרת תרומותי עביד לה שימור‪.‬‬

‫והנה הרמב"ם פסק להאי דינא ז"ל‪[ .‬ביכורים פרק ח הלכה יג] אשת חבר מרקדת‬
‫ובוררת עם אשת עם הארץ אבל משתטיל מים בעיסה לא תסייע אותה מפני שהיא‬
‫עושה עיסתה בטומאה‪ ,‬וכן הנחתום שעושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו שאין‬
‫מחזיקין ידי עוברי עבירה אלא מוליכין עמו פת לפלטר‪.‬‬
‫וצ"ב מפ"ח דחלה שכ' שרק משתתגלגל אסור לטמאות‪ ,‬ועד אז מותר לטמאותה‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫ובתוס' ביארו שאף שבתרו"מ אסור כבר משעת בצירה כמבואר בע"ז נו‪[ .‬יבואר לקמן]‪ ,‬אך בטבול‬
‫לחלה שהוא טהור אסור לטמאותו רק משעת הטלת המים‪ ,‬כיון דא"א להפריש חלתו קמח‪ ,‬ואילו‬
‫בטבול לחלה שכבר ספק נטמא‪ ,‬אז אסור לטמאות רק משעת גלגול‪.‬‬
‫אמנם הרשב"א הביא פי' דמשתטיל מים הכונה משתגלגל‪.‬‬
‫ובריטב"א הביא יש מי שפירש דאע"פ שהוכשרו ונטמאו כבר אסור לסייע בעיסה מפני שאסור‬
‫לטמא בידים חלה או תרומה שכבר נטמאת דכתיב את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב‬
‫מדבר אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה‪ ,‬וכיון שכן איכא משום מסייע ידי עוברי עבירה‬
‫דאיהי אתיא להפריש חלה בטומאה ויטמאנה אח"כ ואסור‪.‬‬
‫אבל לפי פירוש זה אין האיסור משום דמטמא העיסה זו דכיון דטמאה היא ליכא איסור בדבר‪,‬‬
‫דכי אמרינן דאסור משום משמרת תרומותי דוקא תרומה אבל טבל כיון שנטמא אינו אסור‬
‫לטמאו אח"כ‪ ,‬נהי דאסור לטמאו מתחילה קודם שנטמא‪ ,‬לאו משום דכתיב משמרת תרומותי‬
‫דהא אינו עדיין תרומה‪ ,‬אלא מדכתיב ונתתם אותה לאהרן הכהן עשה שתתננה לאהרן הכהן‬
‫בכהונתו‪ ,‬וכן הוא בירושלמי (חלה פ"ג ה"ב) ומייתי לה ר' שמשון ז"ל בפירוש המשניות שלו‬
‫במסכת חלה‪ ,‬ואיסור זה דאורייתא כשהוטבלו אבל קודם לכן אע"פ שהגיע עונתן לתרומה אינו‬
‫אסור לטמאן אלא מדרבנן‪ ,‬אבל כיון שנטמאו ודאי מותר לטמאן דלא הזהירה התורה אלא‬
‫בתרומה שכבר הופרשה שאע"פ שנטמאת שלא יטמאו אותה‪ ,‬והיינו הא דתנן התם במסכת חלה‬
‫(פ"ג מ"ב) נולד לה ספק טומאה בעיסה עד שגלגלה תעשה בטומאה לאחר שגלגלה העיסה תעשה‬
‫בטהרה‪ ,‬וע"כ לא אמרו אחר שגלגלה תעשה בטהרה אלא משום (דאיכא) [דאינה] טומאה ודאי‬
‫וכיון דמדאורייתא אסור לטמאה כיון דטבולה לחלה‪ ,‬מספיקא לא מטמאינן לה‪ ,‬אבל קודם‬
‫שגלגלה דאינו אסור לטמאה אלא מדרבנן אפילו בנולד לה ספק טומאה לחוד מטמאין לה‪ ,‬וזו‬
‫כשנטמאת ודאי תעשה בטומאה‪ ,‬וכיון שכן כאן אין האיסור אלא משום שהפרישה ויטמאנה‬
‫אח"כ דאיכא איסור תורה כיון שהופרשה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫למדנו מדברי הריטב"א דלפי' שני שאיסור דמשמרת תרומותי הוא רק לאחר הפרשת התרומה‬
‫ואיסור זה יש אפי' אם כבר נטמא שאסור לטמאותו פעם שניה [כיון דכתיב תרומותי בשני‬
‫תרומות הכתוב מדבר א' תרומה טהורה וא' תרומה טמאה]‪ ,‬וכל האיסור לסייע כאן‪ ,‬שמא תטמא‬
‫פעם שניה לאחר שיחול החלה‪ ,‬אך כשרק טבול לתרומה שם האיסור הוא מדאוריתא רק מצד‬
‫א הרן בכיהונו‪ ,‬שצריך לתת לו חלה טהורה‪ ,‬ולכך אם הוא כבר טמא ליכא איסור לטמאותו שוב‪,‬‬
‫ואם הוא רק ספק נטמא א"כ אם זה לאחר גלגול שיש דינא דאהרן בכיהונו מהתורה אסור‬
‫לטמאותו ואם הוא לפני גלגול כיון שהוא רק מדרבנן‪ ,‬א"כ מותר אף לטמאותו מכאן ולהבא‪.‬‬
‫אלא שלא נתבאר שכיון שלפני חלות התרומה כל האיסור רק מצד אהרן בכיהונו‪ ,‬ולא מדין‬
‫משמרת‪ ,‬א"כ אף כשכבר ספק נטמא הלא ממילא הוי תלויה ולא יוכל הכהן להשתמש בטהרתה‪,‬‬
‫ואמאי יש איסור לטמאותו שוב‪.‬‬
 ‫‪ | 267‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫סימן ח‬
‫סוגיא דעבודה זרה משעת בצירה‪.‬‬

‫וביותר צ"ב דאי' בעבודה זרה נו‪ .‬ואין בוצרין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה‪,‬‬
‫וכ"ש שאין דורכין; אבל בוצרין עם העובד כוכבים בגת‪ ,‬שמותר לגרום טומאה‬
‫לחולין שבא"י‪.‬‬

‫ובי' רש"י ואין בוצרין עם ישראל כו' ‪ -‬משום דגורם טומאה הוא ואף ע"ג דסבירא‬
‫לן השתא מותר לגרום טומאה לחולין כדקתני סיפא ה"מ דעובד כוכבים אבל‬
‫דישראל טבולים הם לתרומה ואסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב ואני הנה נתתי‬
‫לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר וכ"ש שאין דורכין שדריכתן‬
‫מטמאתן ומסייע ידי עוברי עבירה‪.‬‬

‫והרמב"ם פסק להאי דינא ז"ל‪[ .‬תרומות פרק יב הלכה י] ישראל שעושה פירותיו‬
‫בטומאה אין בוצרין עמו‪ ,‬ואין צריך לומר שאין דורכין עמו מפני התרומה שתעשה‬
‫בטומאה‪ ,‬אבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין מן הגת‪.‬‬

‫וא"כ צ"ב האיך הכריע כאן דאסור לטמאות משיבצור‪ ,‬ואילו בביכורים פ"ח הי"ג כ'‬
‫משתטיל למים‪ ,‬ושם בפ"ח מבכורים‪ ,‬כ' רק משתתגלגל‪ ,‬ובפ"ז שם כ' כר"א שאפי'‬
‫אח"כ מותר לטמאות טבול לחלה‪ ,‬דלאו כחלה נינהו אלא כחולין ומותר לגרום‬
‫טומאה לחולין בא"י‪ ,‬וכ"ה בפי"א מאה"ט‪ ,‬ואילו בפ"ה ה"ז דתרומות‪ ,‬ובפ"ה‬
‫דבכורים הי"ג כ' כחכמים דאין לתרום מטהור על הטמא‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫סימן ט'‬
‫יבאר בישוב הרמב"ם בכל המקומות‪.‬‬
‫וממילא יתבאר מקור למנהג לטמאות בשעת הדחק אף לאחר מירוח‪.‬‬
‫והנה הרמב"ם פסק כל הני סוגיין דפסק כסוגיא דעבודה זרה שמשעה שיבצור אסור‬
‫לבצור עמו‪ ,‬ומאידך פסק כסוגיא דגיטין דמשתטיל למים‪ ,‬ומאידך פסק כסוגיא‬
‫דנידה דמשתגלגל‪ ,‬ויתירה על הכל דפסק כסוגיא דסוטה ל' וכר"א דטבול לחלה לאו‬
‫כחלה ומותר לטמאותה‪ ,‬והשיגו הר"א דהוי ליה לפסוק כחכמים וכסוף הירושלמי‪,‬‬
‫והרמב"ם בפיה"מ כ' והלכה כחכמים‪ ,‬ועוד דבפ"ה מתרומות וכן בביכורים פ"ה‬
‫הי"ג לענין חלה פסק דאסור להפריש מהטהור על הטמא כחכמים וצ"ע‪.‬‬

‫ואף שכבר כתבנו שזה רק לענין לעשותה שלישי לענין זה לאו כחלה‪ ,‬ולכך לא אכפ"ל‬
‫בזה שיפריש מהטהור על הטמא כיון דממילא לא יוכל להטמא להיות שלישי‪ ,‬אך‬
‫לענין לטמאותה פסק כמתני' דגלגול דאסור‪ ,‬וכביאורו בסוגיא דנידה ו'‪ ,‬אך מ"מ‬
‫תקשי אם נבאר כגירסת הראב"ד ברמב"ם דמטמא לפחות מכביצה מהטהורה‪,‬‬
‫וכירושלמי‪ ,‬או אפי' אם נגרוס כביצה כגירסתינו‪ ,‬אך נבאר כחזו"א‪ ,‬וד"א‪ ,‬שכ'‬
‫כירושלמי שהעיסה הטמאה היא ראשון לטומאה‪ ,‬וממילא בהכרח שלוקח כביצה‬
‫מהטהורה ומטמאה להיות שני‪ ,‬והיא אינה מטמאה לעיסה הטהורה לשלישי‪,‬‬
‫[וכקושית הירושלמי‪ ,‬דאם העיסה הטמאה שניה לטומאה א"כ אין צריך לכל הנ"ל‬
 ‫‪ | 268‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שיכול להגיע העיסות אחד בחבירתה] א"כ צ"ע האיך שרי לטמאות כביצה זו שהיא‬
‫טבולה לחלה‪ ,‬לדרגה שניה לטומאה‪ ,‬ואף למש"כ החזו"א משום תקנת השאר‪ ,‬צ"ע‬
‫וכי משום תקנת השאר נתיר לעבור על משמרת תרומותי‪ ,‬ועוד ככל קושין דלעיל‬
‫דהלא ליכא כאן הכרח לעשות כן דמצי פסק כרבנן וכמו שפסק בשאר מקומות שאין‬
‫מפרישין מהטמא על הטהור‪.‬‬
‫והנה בכ"מ ומהרי"ק הביאו הירושלמי שהוא תרי ותרי ושאלו מהו לאורי וכו'‬
‫וממילא תמה הכ"מ למה באמת פסק כר"א כיון שתרי ותרי נינהו חזרה ההכרעה‬
‫דיחיד ורבים הלכה כרבים‪.‬‬

‫ע"כ נראה בהא דהכריע הרמב"ם כאן כר"א ובכל מקום פסק כחכמים‪ ,‬דהנה אמרו‬
‫בנידה ד' וט' דמעשה שהיה ברבי שפסק כר' אליעזר לאחר שנזכר אמר כדאי הוא‬
‫ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק‪ ,‬ובגמ' ביארו דכיון דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא‬
‫כמר מצי עביד כר"א והטעם שרק בשעת הדחק משום שרבים פליגי עליה‪.‬‬
‫ובתוס' ביארו דלאו דוקא בשעת הדחק גדול כשני בצורת‪ ,‬דאז גם רבנן מודו‪ ,‬אלא‬
‫אפי' בשעת הדחק דהלך השואל דא"צ להדר אחריו‪.‬‬
‫וממילא לנידו"ד בהאי פסק דשני עיסות שכדי שלא יהא חוטא נשכר עלינו לקונסו‬
‫שיפריש שיעור כד' מהטהור על הטמא ג"כ‪ ,‬וזה לא שיך אלא בהקפה דנגיעה‪,‬‬
‫וכמש"כ החזו"א דדוקא כאן התירו לטמאות משום תקנת השאר‪ ,‬היינו דהו"ל‬
‫כשעת הדחק ושפיר פסקי' כר"א‪ ,‬דטבול לחלה לאו כחלה ומותר לטמאותו‪ ,‬אך לא‬
‫דהתרנו לעבור על איסור גמור דמשמרת תרומותי‪ ,‬אך שלא במקום תקנה ודאי‬
‫פסקי' כחכמים דלכתחילה טבול לחלה כחלה ואסור לטמאותה וכמו שפסק בפ"ח‬
‫דאף בנולד לה כבר ספק טומאה משתתגלגל אסור לטמאותה‪.‬‬
‫והא דכ' דוקא משעת גלגול‪ ,‬ואילו באשת חבר פסק משתטיל למים הוא כתי' התוס'‬
‫דדוקא בספק הוי משעת בצק אך בטהור לגמרי אסור אף משתטיל למים‪ ,‬והא דפסק‬
‫דאין בוצרין דאסור לטמאות כבר משעת בצירה י"ל כתי' הראשונים דדוקא לגבי‬
‫תרו"מ שיכול לעשר אף קודם מירוח כהקדימו בשבלין וכן אסור אכילת קבע‪ ,‬לכך‬
‫אסור לטמאות מאז‪ ,‬משא"כ בהפרשת חלה שהמפריש קמח לא עשה ולא כלום‪,‬‬
‫ממילא לא חל איסור רק משתטיל מים‪.‬‬
‫וממילא יוצא לדינא דיש לנו מקור מדברי הרמב"ם דבשעת הדחק שרי לטמאות‪.‬‬
‫ושפיר יש לנו להמליץ על הנוהגים לטמא ולהשחית כדי שלא יבוא לידי תקלה אף‬
‫לאחר מירוח‪ ,‬דבשעת הדחק גדול כזה שפיר אפשר לפסוק כר"א במקום דהוי כלא‬
‫איתמר הילכתא כיון שהוא תרי ותרי בירושלמי‪ ,‬וברמב"ם הלא פסק לתרוייהו גם‬
‫לר"א בפ"ז‪ ,‬וגם לחכמים בפ"ח‪ ,‬ממילא הוה אף לדידן כלא איתמר הילכתא אם‬
‫הלכה כר"א דטבול לחלה לאו כחלה או כחכמים דכחלה נינהו‪[ ,‬וק"ו אם זה גופא‬
‫נפסק ברמב"ם דבשעת הדחק כתקנת השאר שפיר אפשר לסמוך בזה על ר"א‪ ,‬וק"ו‬
‫משום חשש תקלה בנידו"ד] ושפיר יש לפסוק כר"א ולהתיר אף לאחר מירוח לטמא‬
‫הטבול לתרומה כדי למנוע תקלה‪ ,‬והוא מכ"ש מספיקו דבעה"ת שנסתפק להתיר‬
‫בתרומה דרבנן בזה"ז‪ ,‬אף איסור גמור למאי דכ' דטבול לתרומה כתרומה כמש"כ‬
‫שם שאסור משום משמרת תרומותי‪ ,‬ומ"מ רצה להתירו כדי למנוע תקלה‪ ,‬כש"כ‬
‫שאפשר לומר בפחות מזה שבשעת הדחק גדול כדי למנוע תקלה רק פסקי' כר"א‬
‫דטבול לתרומה לאו כתרומה ומותר לטמאותו ולהשחיתו‪.‬‬
 ‫‪ | 269‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ובזה נרויח דאף אם לא פסקי' כסה"ת לגבי שביעית בזה"ז דרבנן אלא כחזו"א דהוי‬
‫עיקרו דאורי' ולא נידון כספק דרבנן לקולא‪ ,‬וא"כ אף בנידו"ד הלא אף דתרו"מ‬
‫דרבנן מ"מ הוי ספק זה דבעה"ת בעיקרו דאורי' של משמרת תרומותי‪ ,‬מ"מ שפיר‬
‫אפשר בדרבנן כזו בשעת הדחק לפסוק כר"א דטבול לתרומה לאו כתרומה ומותר‬
‫לטמאותו ולהשחיתו‪ ,‬ועדיף לכאורה מלהשחית בידים תרומה טהורה שאסור‬
‫מעיקר דין תורה‪.‬‬

‫ואם יאמר האומר דאין ליישב עפ"י נוסח כזה משום דר"א שמותי הוא ודילמא‬
‫יפסקו כמותו אף במקומות אחרים בשעת הדחק‪.‬‬

‫ע"ז יש לציין מתני' דמסכת נידה דד' נשים מסולקות והלכה כר"א‪ ,‬ור' יהושע פליג‬
‫ואמרו בגמ' דכל ימיו של ר"א לא עביד ר' יהושע כמותו דילמא עביד באחריניתא‪,‬‬
‫ולא מצינן מחינן בהו‪ ,‬לאחר פטירתו של ר"א דמצינן מחינן בהו החזיר הדבר‬
‫דפסקי' כר"א‪.‬‬
‫והנה הרמב"ם פסק באמת להני דד' נשים מסולקות כר"א ודו"ק‪.‬‬
‫אמנם כל זה הוא רק במקום הדחק כמפרישין במקומות סיטונאים דבזה פסקי'‬
‫כר"א דטבול לאו כתרומה ואין איסור כלל לטמאותו‪ ,‬אך למפרישין בביתן שאינו‬
‫שעת הדחק כ"כ ויכולין להניח בשני שקיות ולהניח דרך כבוד באשפה וכמש"כ‬
‫החזו"א [ושמא הוא רק גרמא] יעוי' בסי' לקמן‪ ,‬בזה יל"ע מה עדיף דשמא י"ל כטור‬
‫ורמ"א שהעתיקו מבעה"ת רק דטהורה בקבורה דהיינו איבוד דרך כבוד ומה דטוב‬
‫להכשיר הוא רק קודם מירוח כדי לשורפה‪ ,‬וכ' הש"ך אבל לאחר מירוח אסור‬
‫להכשיר דגורם לטמא תרומה‪ ,‬דאסור מעיקר הדין לחכמים משום דטבול לתרומה‬
‫כתרומה ומשום משמרת תרומותי ודלא כמו שהכריע בבעה"ת לטמא אף אחר‬
‫מירוח‪ ,‬כדי שיוכלו לשורפו‪ ,‬משום חשש תקלה‪.‬‬
‫ושפיר המלצנו על המנהג שהיה מקובל בירושלים אף בזמנינו‪ ,‬שעדיף לטמאות קודם‬
‫מירוח כמש"כ בטור וברמ"א [ובמקום חשש תקלה אפשר אף לאחר מירוח כמש"כ‬
‫בבעה"ת אך מטעמא שכתבנו] מאשר לאבדה לטהורה בידים‪ ,‬וכ"כ בס' עיר הקודש‬
‫והמקדש (חלק ג' פרק ה' אות ה') וז"ל‪ :‬בזה"ז שכולנו טמאים אסור לכהן לאכול‬
‫תרומה‪ ,‬אם התרומה היא טהורה אסור לאכלה בטומאת הגוף‪ ,‬ואם טמאה אסור‬
‫לאכול תרומה טמאה‪ ,‬וכשהיא טהורה אסור גם לשריפה ולאבדה‪ ,‬ולכן מכשירים‬
‫את הפירות בעודם בטבלם (קודם מירוח) וכשהוכשרו הרי נטמאו‪ ,‬וכשמפריש הרי‬
‫זה תרומה טמאה‪ ,‬העומדת לשריפה‪ ,‬ויכול הכהן להנות משריפתה וכו'‪ ,‬ואם יש‬
‫לחוש לתקלה וקשה לו לשרוף‪ ,‬יש לסמוך על השיטה שמותר לבער תרומה טמאה‬
‫בכל מיני ביעור וכו' וראינו שיש מאבדין הת"ג ותרו"מ מבלי יבחינו אם טמא אם‬
‫טהור בטרם הוכשרו‪ ,‬וזה לא יאות כלל‪ ,‬בטהור אסור לאבד ויניחנו להרקב‪ ,‬ובמקום‬
‫שיש חשש תקלה מוכרח לקברה עכ"ל‪.‬‬
‫סימן י‬
‫קבורה ודרך איבוד בתרומה טהורה בזה"ז‪.‬‬
‫והנה בחזו"א שביעית סי' ה' כ' דמהא דהביא הטור מהבעה"ת דתרומה טהורה‬
‫יקבר אף שהקבורה גורמת לו ריקבון‪ ,‬חזי' שמותר לאבדה‪ ,‬אך לא לשרפה משום‬
‫דהוי דרך בזיון‪ ,‬וכיון שהותר לאבדה אין לטמאה חינם‪ ,‬ולא כ' לטמאה קודם‬
‫הפרשה‪.‬‬
‫וצ"ע מדוע באמת יותר לאבד תרומה טהורה בזה"ז‪ ,‬ואין לומר משום דממילא‬
‫קאזיל לאיבוד‪ ,‬שהרי חזי' בסוגיא דנידה ו' דאף בנולד ספק טומאה שודאי ילך‬
 ‫‪ | 271‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לאיבוד מ"מ אסור לגרום לה טומאה משום משמרת תרומותי‪ ,‬וכש"כ שאסור‬
‫לאבדה בידים‪.‬‬
‫אך למעשה בבעה"ת חזי' כמש"כ ז"ל‪ .‬א"כ טוב לקובר' ותמאס שם שלא יבאו לידי‬
‫תקלה לאכלה אם ימצאוה וטוב להפריש מעט שהרי חטה א' פוטרת הכרי וטוב יותר‬
‫מזה להכשיר הפירות קודם שיפריש התרומה ויפרישנה טמאה ומעט יפריש‬
‫כדשמואל דאמר חטה אחת פוטרת ואותו מעט יתן לכהן ויסיקנו ואסור לזר ליהנות‬
‫אם אין כהן נהנה בשעת בעורה כדתנן שלהי מס' תרומות כדפי' לעיל אבל בקבור' לא‬
‫כיון שהיא טמאה דהנשרפי' לא יקברו שלהי תמורה וגם פירשתי לעיל היאך‬
‫יכשירנה הלא חולין הטבולין לתרומה כתרומה דמי וכתיב משמרת תרומותי אלא‬
‫כיון דפסקתי דעכשיו לא קדשה ותרומה בזמן הזה דרבנן טוב להפריש בטומאה‬
‫ויהיה לה תקנה לשורפה כיון דאין לה אוכלין בזמן הזה‪.‬‬

‫הרי דמצד א' כ' דטוב לקוברה ותמאס‪ ,‬וחזי' ק' כחזו"א שס"ל שהקבורה מביאה‬
‫לידי מיאוס‪[ ,‬למרות שאפ"ל שזה בגרמא] ומאידך חזי' דלא ס"ל שמותר לאבדה‬
‫בטהרתה שא"כ למה לי לטמאות אותה יאבדנה בטהרה‪.‬‬
‫וע"כ דעדיפא ליה לטמאותה כשהיא רק טבולה לתרומה ושוב להשחיתה אח"כ דאין‬
‫כאן איסור מהתורה‪ ,‬מאשר להשחיתה בטהרה שהוא איסור תורה ממש משום‬
‫משמרת תרומותי‪ ,‬ובודאי דאין לדמות איסור הטומאה דטבולה לתרומה משום‬
‫משמרת שהוא לכאורה רק מדרבנן‪ ,‬וכסוגיא דנידה דגזרו על ספיקו שלא לטמאותה‪,‬‬
‫לאיסור השחתה או טומאה לאחר שכבר הוי תרומה ששם הוא אסור מעיקר הדין‪.‬‬
‫וממילא לכאורה עדיף כהמנהג הנ"ל לטמאות קודם‪ ,‬ולסמוך על ר"א דטבול‬
‫לתרומה לאו כתרומה בשעת הדחק דתקלה‪ ,‬ולהשחית אחר הפרשה תרומה טמאה‪,‬‬
‫מאשר להשחית תרומה טהורה‪.‬‬
‫אך לנוהגים כמרן החזו"א זלל"ה לאבד דרך כבוד כשהיא כבר תרומה טהורה מהא‬
‫דכ' הטור דיקבר‪ ,‬וצריך ליישב הקושיא שהקשינו דהלא הבעה"ת עצמו לאחר שכ'‬
‫יקבר כ' שעדיף לטמאותה בטיבולה ולשורפה כדי למנוע תקלה‪ ,‬הרי שעדיפא ליה‬
‫האי על איבוד בטהרתה‪ .‬וי"ל דכונת החזו"א ללמוד מדברי הטור ולא מבעה"ת‬
‫שהוא מקורו‪ ,‬דהנה הטור הביא רק דינא דטהור יקבר וטמאה תשרף‪ ,‬ולא הביא‬
‫מש"כ הבעה"ת לטמאותה אף לאחר מירוח משום תקלה‪ ,‬הרי דעדיף ליה איבוד דרך‬
‫כבוד כקבורה בטהרתה‪ ,‬מאשר לטמאותה בטבולה‪ ,‬ולשורפה אחר הפרשתה‪ ,‬וכיון‬
‫דהרמ"א הביא רק דעת הטור‪ ,‬דטוב להכשיר קודם מירוח וציין הש"ך דאחר מירוח‬
‫אסור‪ ,‬ואף הבי' הגר"א שהביא הבעה"ת לטמאה לאחר מירוח‪ ,‬נשאר בספק ולא‬
‫הכריע כמותו‪ ,‬שפיר מאבדינן לה דרך כבוד בהנחת שני שקיות בפח אשפה‪ ,‬אף‬
‫שבסופו ילך לשריפה או לקבורה‪.‬‬
‫אלא שיש לספק במשגיחי כשרות שמשחיתים בידים ע"י גרזנים וסכינים כדי שלא‬
‫יבואו לאכלה אם גם זה התיר מרן החזו"א משום חשש תקלה‪ ,‬שהרי כ' שם שאף‬
‫שהותר איבוד אין לשורפה בטהרתה משום שהוא דרך בזיון‪ ,‬ונראה דהכל תלוי בתר‬
‫הצלה מהחשש תקלה‪ ,‬וכל שאין אפשרות להציל כיון שעדין מסוגלים ליקח מפח‬
‫האשפה או שאין באפשרות מחמת הכמויות להניח בשני כיסויים וכו'‪ ,‬שפיר יש להם‬
‫על מי שיסמוכו על מרן זלל"ה‪.‬‬
‫וכמובא במנח"י ז"ל‪ .‬ועלי לציין עוד שמאוד צדקו דברי ידידי הרב הגאון רבי‬
‫אברהם ראטה שליט"א במה שכתב להצדיק הפסד תרומה טהורה בזה"ז‪ ,‬וז"ל‪ :‬הרי‬
‫כאשר נתבונן בסדרי הפרשת תרו"מ בשוק ובחנויות הירקות‪ ,‬נראה שיום יום‬
 ‫‪ | 271‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מאבדים ומפסידים תרומה שעפ"י רוב לא הוכשרה כמו ענבים‪ ,‬תפוחים‪ ,‬רמונים‪,‬‬
‫וכו' וכו'‪ ,‬וכאשר יתרשלו מאיבוד התרומה יצאו מזה מכשולים רבים‪ ,‬ופוק חזי‬
‫בשוקא איך שמהדרים משתדלים להשמיד התרומה‪ ,‬ואם אינם נביאים בני נביאים‬
‫הם‪ ,‬ובודאי קבלו מאבותיהם ורבותיהם מהדור הקודם עכ"ד‪ ,‬ותן לחכם ויחכם עוד‪.‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ולנוהגים לעשר בביתן נראה שכיון שהוא נקנה מהכשר שכבר הפרישו תרו"מ‪ ,‬ורק‬
‫מעשרין כמו שאמר מרן החזו"א שבהכשר מהודר אפשר להקל קולות דמאי‪[ ,‬ודינו‬
‫כדמאי כיון שאין משגיחי ועד הכשרות חברים שקיבלו בפני ג' כמבואר בקונטרס‬
‫הלכות חבירות בזה"ז]‪ ,‬ממילא י"ל שזה רק גזרו לענין חיוב הפרשה‪ ,‬אך לענין‬
‫טומאה ואיבוד בזה שפיר י"ל ככל דין תורה דאזלי' בתר רובא‪ ,‬דמסתמא מעושרין‬
‫הן והוי חולין ושרי לטמא או לאבדן‪ ,‬אך כדי שלא יבואו לזלזל בתרו"מ כדאי‬
‫להנהיג להניחן בניילון דרך כבוד באשפה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וכן שמעתי מת"ח אחד שהיה נוהג להכשיר לפני המעשרות בביתו ושוב הפסיק‬
‫להכשיר ושאלתיו מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר ואמר לי שכיון שאיירי‬
‫בדמאי ס"ל בתחילה שמותר לטמאותו‪ ,‬דמסתמא הוא כבר מעושר‪ ,‬שוב חזר בו‬
‫שכיון שהוא ספק א"כ על הצד שהוא טבל אסור לטמאותו לאחר מירוח‪.‬‬
‫ואמרתי לו את מש"כ לעיל בעיקר הדין שפסקי' כר"א דטבול לתרומה אינה כתרומה‬
‫בשעת הדחק‪ ,‬והסכים להנ"ל שעדיף לטמאות לאחר מירוח‪ ,‬ולהשחית טמאה‪,‬‬
‫מאשר לאבד תרומה טהורה‪ ,‬ואמר שהחזו"א כ' להתיר לאבד תרומה טהורה משום‬
‫חשש תקלה כיון שידע שלא יטרחו לטמא קודם הפרשה ולשרוף אחר הפרשה‪ ,‬אך‬
‫לא דס"ל שבאמת עדיף מלטמא טבול לתרומה‪.‬‬
‫שו"ר בדרך אמונה פ"ב מתרומות הי"ד בבה"ל ד"ה מדליקין‪ ,‬שכ' דמרן בהל' תרו"מ‬
‫שכתב‪ ,‬השמיט לרמ"א שטוב להכשיר קודם מירוח‪ .‬ונראה שטעמו שאנו נוהגין‬
‫לקבור גם תרומה טהורה וגם תרומה טמאה‪ ,‬א"כ אין לנו שום נפ"מ בזה ואין שום‬
‫סיבה לגרום טומאה בחינם‪ ,‬ובזמן הרמ"א שהיו מעט ישראל בארץ ישראל ומעט‬
‫תרומה היו נוהגין לשרוף תרומה טמאה‪ ,‬ולשהות תרומה טהורה עד שיקברנה‪ ,‬ולכן‬
‫כ' לטמאותה אבל בזמנינו שיש הרבה ויש לחוש לתקלה שלכן מנהגינו לקבור הכל‬
‫או לעטוף בנייר ולהניחה באשפה כמש"כ בחזו"א אין בזה נ"מ ולכן השמטנו זה‪.‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫וצ"ע דלאבד טהורה הוא איסור תורה משום משמרת תרומותי‪ ,‬שהרי עדין דינה‬
‫לאכילה‪ ,‬ורק בדלית ברירה בזה"ז משום חשש תקלה התיר הבעה"ת לקבור‪ ,‬ואילו‬
‫לטמאות טבול לתרומה ורק אח"כ לאבדה כשיש לה כבר דין שריפה במקום תקלה‬
‫אין איסור עפמש"כ לעיל‪[ ,‬ושמא יש אף מקור מירושלמי שציין הגר"ש רייכנברג‪,‬‬
‫דשריפה לאו דוקא וה"ה כל איבוד] וא"כ עדיין עדיף להכשיר קודם מירוח כדי‬
‫להציל מאיסור‪ ,‬וזו כונת הבעה"ת‪ ,‬סמ"ג‪ ,‬טור‪ ,‬ורמ"א‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫וכמבואר בכפתור ופרח פרק יז ז"ל‪ .‬שאסור לאבד תרומה טהורה בזה"ז ז"ל‪.‬‬
‫תרומה טהורה שלא הוכשרה באחד משבעה משקין‪ ,‬שהם היין‪ ,‬הטל‪ ,‬המים‪ ,‬השמן‪,‬‬
‫החלב‪ ,‬הדם‪ ,‬ודבש תמרים‪ ,‬וכדאיתא מסכת מכשירין פרק בתרא (פ"ו מ"ד) אסורה‬
‫שבאכילה אפילו לכהן בזמן הזה שאין לנו הזאה וכלן טמאין‪ .‬וכן אינו יכול לשרפה‬
‫שאין שורפין את הטהורה‪ .‬ואף על גב דאמרינן מסכת פסחים פרק קמא (יג‪ ,‬א)‬
‫ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות‬
‫תלויות טמאות וטהורות‪ ,‬התם בלאו הכי נמי אזלא לאיבוד משום איסור חמץ‪.‬‬
‫ואית דמפרשי דתרומה טהורה בשעה ששית אסורה מדרבנן ושורפין לה עם הטמאה‬
 ‫‪ | 272‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דאוריתא ומשויה לה שניה דאוריתא‪ ,‬דמן התורה אוכל מטמאה אוכל‪ ,‬ומתחלה‬
‫הויא טהורה לגמרי‪ .‬והא דתנן מסכת טהרות פרק ד' (מ"ה) על ששה ספקות שורפין‬
‫את התרומה‪ ,‬מיירי בתרומה דרבנן‪ ,‬דכיון דטמאה בספק הקלו לשרפן‪ ,‬מה שאין כן‬
‫בטהורה גמורה‪ .‬אבל אספק ספקא לא שרפינן תרומה וכדאיתא מסכת נדה פרק‬
‫בנות כותים (לג‪ ,‬ב)‪ .‬כתב הרב בעל התרומה (וכן) [כמו דהוי] אסור לגרום לה טומאה‬
‫מדכתיב (במדבר יח‪ ,‬ח) משמרת תרומתי שצריך לשמרה מטומאה‪ ,‬והוא הדין‬
‫מאבוד‪ .‬הראיה דאמרינן פרק חלק (סנהדרין קיא‪ ,‬ב) גבי עיר הנדחת‪ ,‬ותרומות‬
‫ירקבושז אבל לשרפה עם שלל העיר אסור‪ ,‬ומשום הכי אם היא טהורה שלא הוכשרה‬
‫יקברנה ולא יתננה בכלי שלא תמצא ויבא לידי תקלה שיאכלנה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫הרי מבואר דבזה"ז לא הותר לאבדה‪ ,‬ודוקא בחמץ קודם פסח שדינה ממילא אזלא‬
‫לאיבוד‪ ,‬משא"כ בזמנינו שאין דין לאבדה דאם יטהרו באפר פרה‪ ,‬יהא מותר‬
‫לאכלה‪ ,‬וכל מה שקוברין הוא רק משום חשש תקלה‪ ,‬אך אין לה דין איבוד‪.‬‬
‫וכמבואר בגמ' דהמקדיש בזה"ז פירות ירקבו‪ ,‬וכן פסק הרמב"ם בערכין‪ ,‬ולא כ'‬
‫דבזה"ז מותר לאבדה משום תקלה‪.‬‬
‫וכפשוטו דברי הבעה"ת והטור והרמ"א דהתירו קבורה מ' דס"ל דהוה רק גרמא‬
‫דנרקב לאח"כ מאליה ולא הוי פעולה של איבוד בידים‪.‬‬
‫אך החזו"א ס"ל שעצם הפעולה של מניעת האויר ע"י קבורה הוי איבוד בידים‪,‬‬
‫וממילא בי' דעת הטור דמותר לאבדה בזה"ז‪ ,‬ונראה דהחזו"א לשיטתו אזל במש"כ‬
‫בסוגיא דע"ז יג‪ .‬דלעשות בע"מ בבכור בזה"ז הוא רק איסור דרבנן‪ ,‬דנראה כבע"מ‬
‫כפרש"י וכ"כ שם אף בדעת הרמב"ם‪ ,‬וממילא ס"ל דה"ה בתרומה טהורה בזה"ז‬
‫[ושמא עדיפא דאין נראה כבע"מ] ולכך כיון דהוי רק דרבנן התיר משום תקלה‪ ,‬אך‬
‫בסוגיא דפסחים הלא מבואר שאף לר"י משום תקלה לא התרנו לאבדה בידים‪ ,‬דלא‬
‫חשיב הפסד מרובה‪ ,‬ואפי' באיסור דרבנן‪ ,‬ושמא משום שהוי תרי דרבנן דתרו"מ‬
‫בזה"ז דרבנן ונוסף לזה לשיטתו דעשי' בע"מ בזה"ז וה"ה איבוד תרומה טהורה‬
‫בזה"ז דרבנן‪ ,‬ולכך בי' את דעת הטור שהתיר משום תקלה‪ ,‬אך לפי פשטות דברי‬
‫הרמב"ם דהוי איסור דאורי' אף בזה"ז ממילא לא מצאנו להיתר זה ולכך נהגו‬
‫אחרים לטמאות‪ ,‬וסוגיא דבכורות וע"ז יתבאר לקמן‪.‬‬

‫סימן יב‪.‬‬
‫באיסור הפסד תרומה טהורה ובדין גרמא במשמרת‬

‫שז צ"ב האיך למד מהגמ' דירקבו דמותר לקבור‪ ,‬ובטור הביא יקברו‪ ,‬וכמש"כ בהמשך‪ ,‬ויש מי שכ'‬
‫להגיה בלשון הטור ירקבו‪ ,‬אך אינו נראה‪ ,‬דהלא להדיא סיים שלא יניחנה בכלי הרי דבקבורה איירי‬
‫וצ"ע‪ ,‬ועכ"פ מבואר בדברי הכפתור ופרח דכיון דאסור לאבדה בידים ויש לה דין ירקבו‪ ,‬לכך קברינן‬
‫דהוי רק גרמא שירקבו‪ ,‬ולא בידים‪.‬‬
 ‫‪ | 273‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והנה הא שהבאנו שי' רש"י ושאר ראשונים שיש איסור משמרת גם על תלויה צ"ע‬
‫דהלא הוא פלוגתא ערוכה בין התנאים בבכורות לג‪ :‬ובתחילה אמרו בגמ' טעמם‪,‬‬
‫דר"א סבר דדרשי' אם למקרא דמשמרת תרומותי א' טהורה וא' תלויה ואמר‬
‫רחמנא עביד לה שימור‪ ,‬ואילו ר' יהושע ור"ג סברי דיש אם למסורת ותרומתי כתיב‪,‬‬
‫אלא שהקשו מבבגדו דר"א ולכך אמרו שפליגא דדר"י ס"ל ראויה לך שמור ושאינה‬
‫ראויה לא תשמור ואילו תלויה אינה ראויה‪ ,‬אלא דר"א ס"ל שאף היא ראויה שמא‬
‫יבוא אליהו ויטהרנה‬

‫והנה להלכה לא פסקי' שם כר"א‪ ,‬וא"כ צ"ע האיך הביאו הראשונים טעם דאיסור‬
‫משמרת‪ ,‬דצריך לשמור על עיסה הטבולה שנולד לה ספק טומאה ‪.‬‬

‫עוד צ"ב דהלא אף ר"י ור"ג בסוגיא שם דס"ל דלא נאמר משמרת על תלויה‪ ,‬מ"מ‬
‫ס"ל שאסור לאבדה ביד מעיקר הדין‪ ,‬ורק בגרמא ס"ל לר"י [ורק באזלא ממילא‬
‫לטומאה במקום הפסד מרובה‪ ,‬אף בטהורה מצאנו בפסחים שהתיר ר' יהושע‬
‫לטמאה ביד]‪ ,‬ואי אין איסור משמרת על התלויה אמאי אסור לשיטתם לטמאה‬
‫ביד‪ .‬ועוד דבתחילה אמרו שם אף לר"ג הסברא שמא יבוא אליהו ויגלה שהיא‬
‫טהורה‪ ,‬והאיך אמרו לבסוף שהוא טעמא דר"א‪.‬‬

‫ואי נימא דיש איסור מדאו' דבכל קודש לא תגע‪ ,‬אף במקום שאין דין שימור‪ ,‬משום‬
‫שאינה ראויה לך‪ ,‬וממילא אף בתלויה אסור לטמאות בידים מדאורי' א"כ צ"ע‬
‫האיך הותר איסור זה במקום הפסד מרובה‪ ,‬לטמאו' בידים אפי' תרומה טהורה‬
‫בדאזלא לטומאה או לאיבוד‪.‬‬

‫עוד צ"ב דבגמ' שם דימו פלוגתא לפלוגתא דבכור שאחזו דם אי מותר להקיז אע"פ‬
‫שעביד ביה מום‪ ,‬ויוצא שלר' יהושע ור"ג אסור להקיז בעביד ביה מום‪ ,‬משא"כ‬
‫לר"א‪.‬‬
‫והנה הרמב"ם פסק שם כר' שמעון‪ ,‬דמיקל מכולהו‪ ,‬שמותר להקיז לה דם בידים‪,‬‬
‫ואם נעשה בה מום על ידי זה נשחט על אותו המום‪ ,‬וכמו שאמרו בסוף הגמ' דהלכה‬
‫כר"ש וס"ל שהלכה כמותו בין בברייתא בין דמתני'‪ ,‬ודלא כתוס' ורא"ש שחילקו‬
‫בזה‪.‬‬

‫וא"כ צריך להיות לדמיון הגמ' שה"ה בספק תרומה יפסוק לכה"פ כר' יהושע דמותר‬
‫לגרום לה טומאה‪ ,‬ואילו הרמב"ם פסק שם כר"ג‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
 ‫‪ | 274‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואי ס"ל כשאלת הגמ' ממאי‪ ,‬דע"כ לא קאמר ר"ג התם משום דשמא יבוא אליהו‪,‬‬
‫משא"כ במום דודאי מיית‪ ,‬א"כ ה"ה יכל לפסוק כר"א דאי' משמרת על התלויה כיון‬
‫דראוי' שמא יבוא אליהו וכמו שאמרו בסוף הגמ'‪.‬‬

‫דז"ל שם‪ :‬בכורות לג‪ :‬מתני'‪ .‬בכור שאחזו דם‪ ,‬אפי' מת אין מקיזין לו דם‪ ,‬דברי רבי יהודה;‬
‫וחכ"א‪ :‬יקיז‪ ,‬ובלבד שלא יעשה בו מום‪ ,‬ואם עשה בו מום ‪ -‬הרי זה לא ישחט עליו‪ ,‬ר"ש‬
‫אומר‪ :‬יקיז‪ ,‬אע"פ שהוא עושה בו מום‪.‬‬

‫גמ'‪ .‬ת"ר‪ :‬בכור שאחזו דם מקיזין לו את הדם במקום שאין עושים בו מום‪ ,‬ואין מקיזין לו‬
‫את הדם במקום שעושין בו מום דברי רבי מאיר‪ ,‬וחכ"א‪ :‬אף במקום שעושה בו מום‪ ,‬ובלבד‬
‫שלא ישחט על אותו המום; ר"ש אומר‪ :‬אף נשחט על אותו המום‪ ,‬ר' יהודה אומר‪ :‬אפי' מת ‪-‬‬
‫אין מקיזין לו את הדם‪ .‬מתני ליה ר' אלעזר לבריה‪ ,‬ואמרי לה ר' חייא לבריה‪ :‬כמחלוקת כאן‬
‫כך מחלוקת בחבית של תרומה‪ ,‬דתנן‪ ,‬חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה‪ ,‬ר"א אומר‪:‬‬
‫אם היתה במקום התורפה ‪ -‬יניחנה במקום המוצנע‪ ,‬אם היתה מגולה ‪ -‬יכסנה‪ ,‬רבי יהושע‬
‫אומר‪ :‬אם היתה מונחת במקום המוצנע ‪ -‬יניחנה במקום התורפה‪ ,‬אם היתה מכוסה ‪ -‬יגלנה‪,‬‬
‫רבן גמליאל אומר‪ :‬לא יחדש בה דבר‪ .‬ר"מ ‪ -‬כרבי אליעזר‪ ,‬ורבנן ‪ -‬כרבי יהושע‪ ,‬ור' יהודה‬
‫‪ -‬כרבן גמליאל‪ .‬ממאי? דלמא‪ :‬עד כאן לא קאמר ר"מ התם ‪ -‬דקא עביד בידים‪ ,‬אבל הכא‬
‫דגרמא ‪ -‬כרבי יהושע סבירא ליה! ועד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם ‪ -‬אלא שמא יבא‬
‫אליהו ויטהרנה‪ ,‬אבל הכא דאי שביק ליה מיית ‪ -‬כרבנן סבירא ליה! ועד כאן לא קאמרי‬
‫רבנן הכא ‪ -‬דאי שביק ליה מיית‪ ,‬אבל התם שמא יבא אליהו ויטהרנה ‪ -‬כר' אליעזר סבירא‬
‫להו! ועד כאן לא קאמר ר' יהודה הכא ‪ -‬דקא עביד בידים‪ ,‬אבל התם דגרמא ‪ -‬כרבי יהושע‬
‫ס"ל! וע"כ לא קאמר רבן גמליאל התם ‪ -‬דשמא יבא אליהו ויטהרנה‪ ,‬אבל הכא‪ ,‬דאי שביק‬
‫ליה מיית ‪ -‬כרבנן ס"ל! ועוד‪ :‬הכא בקראי פליגי‪ ,‬והכא בקראי פליגי‪ ,‬דאמר ר' חייא בר‬
‫אבא א"ר יוחנן‪ :‬הכל מודים במחמץ אחד מחמץ ‪ -‬שהוא חייב‪ ,‬דכתיב ‪+‬ויקרא ו'‪ +‬לא תאפה‬
‫חמץ ולא תעשה‪ ,‬במסרס אחר מסרס שהוא חייב דכתיב ‪+‬ויקרא כ"ב‪ +‬ומעוך וכתות ונתוק‬
‫וכרות‪ ,‬אם על כורת חייב‪ ,‬על נותק לא כל שכן? אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב‪,‬‬
‫לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום‪ ,‬דר"מ סבר‪ :‬כל מום לא יהיה בו‪ ,‬ורבנן סברי‪+ :‬ויקרא‬
‫כ"ב‪ +‬תמים יהיה לרצון‪ .‬ורבי מאיר‪ ,‬האי תמים יהיה לרצון מאי עביד ליה? מיבעי ליה‬
‫למעוטי בעל מום מעיקרו; בעל מום מעיקרו ‪ -‬פשיטא! דיקלא בעלמא הוא! אלא למעוטי‬
‫פסולי המוקדשין לאחר פדיונן‪ ,‬סד"א‪ :‬הואיל ואסירי בגיזה ועבודה ‪ -‬במומין נמי ליתסרו‪,‬‬
‫קמ"ל‪ .‬ורבנן נמי‪ ,‬הכתיב כל מום לא יהיה בו! לגרמא הוא דאתי‪ ,‬דתניא‪ :‬מום לא יהיה בו ‪-‬‬
‫אין לי אלא שלא יתן בו מום‪ ,‬מנין שלא יביא דבילה ובצק ויניחנה על האוזן‪ ,‬כדי שיבא‬
‫כלב ויאכלנה ‪ -‬ת"ל‪ :‬כל מום‪ ,‬אחד מום ‪ -‬ואחד כל מום‪ .‬הכא בקראי פליגי‪ ,‬דאמר רב‬
‫יהודה אמר שמואל‪ ,‬וכן אמר ר"ל‪ ,‬וכן אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה‪+ :‬במדבר י"ח‪ +‬ואני הנה‬
‫נתתי לך את משמרת תרומתי‪ ,‬ר"א סבר‪ :‬בשתי תרומות הכתוב מדבר‪ ,‬אחת תרומ' טהורה‬
‫ואחת תרומ' תלויה‪ ,‬ואמר רחמנא‪ ,‬עביד לה שימור; ורבי יהושע ‪ -‬תרומתי כתיב‪ .‬למימרא‬
‫דר' אליעזר סבר יש אם למקרא? ורמינהי‪+ :‬שמות כ"א‪ +‬בבגדו בה ‪ -‬כיון שפירש טליתו‬
‫עליה שוב אינו רשאי למוכרה ‪ -‬דברי ר"ע‪ ,‬ר"א אומר‪ :‬כיון שבגד בה שוב אינו רשאי‬
‫למוכרה! אלא הכא בהא קמיפלגי‪ ,‬ר' יהושע סבר‪ :‬הראויה לך ‪ -‬שמור‪ ,‬ושאינה ראויה לך ‪-‬‬
‫לא תשמור; ור"א ‪ -‬הא נמי ראויה היא‪ ,‬שמא יבוא אליהו ויטהרנה‪ .‬אמר רב יהודה אמר‬
‫שמואל‪ :‬הלכה כר"ש‪ .‬מתקיף לה ר"נ בר יצחק‪ :‬הי ר"ש? אילימא ר"ש דמתני' ‪ -‬עד השתא‬
 ‫‪ | 275‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לא אשמעינן שמואל דבר שאין מתכוין מותר? והא ר' חייא בר אשי אמר רב‪ :‬הלכה כר'‬
‫יהודה‪ ,‬ורב חנין בר אשי אמר שמואל‪ :‬הלכה כר"ש‪ .‬ורב חייא בר אבין מתני בלא גברי‪ ,‬רב‬
‫אמר‪ :‬הלכה כר' יהודה‪ ,‬ושמואל אמר‪ :‬הלכה כר"ש! אלא ר"ש דברייתא‪ .‬ורב שישא בריה דרב‬
‫אידי מתני לה בהדיא‪ ,‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬הלכה כר"ש דברייתא‪.‬‬

‫ומצאתי בליקוטים ברמב"ם פרנקל שהביאו מציאה גדולה‪.‬‬

‫ז"ל‪ .‬אבל בזמן הזה וכו' אינו לוקה‪ .‬עלח"מ‪ .‬והנה רגיל אני להסביר דהרי אמרינן בעירובין‬
‫מג‪ .‬הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור ביין בכל יום שמא היום יבוא‪ ,‬וא"כ בודאי אם היה‬
‫אליהו בא ואמר דכל ימי חיי זו הבהמה לא יבוא בן דוד נמצא לא הוי חזי לא לגופיה ולא‬
‫לדמי והיה מותר להטיל בו מום אך הלא אין אנו יודעים על כן המטיל בו מום עובר בלאו‬
‫דלמא היום יבוא‪ ,‬וכשמתה הבהמה ולא בא נפטר למפרע ועכ"פ אין לוקין אפי' יבוא דהוה‬
‫התראת ספק ומאז אמרתי הואיל ומעשר בהמה מ"ע דאוריתא בכל זמן וחכמים בטלוהו משום‬
‫תקלה וקשה אי הטלת מום לאו דאורי' בזה"ז מוטב היה לחכמים שלא לאסור הטלת מום‬
‫ושלא לבטל מ"ע של מער ולהטיל בו מום ולא יהיה תקלה ומ"ע מתקיימת ותקשי על‬
‫הפוסקים דהטלת מום בזמן הזה דרבנן‪ ,‬וי"ל ע"ד דקאמר הש"ס תענית יז' אבל מה אעשה‬
‫שתקנו קלקלתו וה"נ מתחלה כשחרב בהמ"ק והי' מצפים יום יום לישועה ה' והיה כמו ראוי‬
‫להקרבה דמהרה יבנה המקדש והוי מטיל מום דאורי' ומאז גזרו על הפרשת מעשר משום‬
‫תקלה אך ברבות הימים וכמו נתיאשו לומר היום והוי הבהמה כמו לא לגופיה חזי ולא לדמי‬
‫חזי וחזר הטלת מום איסור דרבנן ומ"מ לא יכלו להחזיר הפרשת מעשר למקומו כיון שכבר‬
‫נתבטל ע"י ב"ד הראשןו הגדול מן האחרונים [הרב חת"ס יו"ד סי' שיח] (לשד השמן) עכ"ל‪.‬‬

‫הרי לפ"ד החת"ס כל מה שאמרי' שמא יבוא אליהו הוא עד שיתקלקל אך לאחר שנתקלקל‬
‫ואגלאי שאליהו לא בא א"כ למפרע לא עבד איסור אם טימאו‪ ,‬וא"כ ה"ה בנידו"ד דכל‬
‫שיעבור זמן שירקיב‪ ,‬יוצא שאגלאי שלא עבד איסור משום שהרי אליהו לא בא וממילא היה‬
‫לאיבוד קאי‪ ,‬ומודה ר"א דסו"ס היתה אינה ראויה ואגלאי דלא היה על זה דין שמירה‪.‬‬

‫מסוגיא דפסחים דמבואר דרל"ש בשי' ר' יוסי דפליג על ר"מ‬ ‫אך יעוי' מה שהקשינו לקמן ע"ז‬
‫תלויה בשעת שריפת חמץ מטומאה‪ ,‬מבואר בגמ' שאף בחמץ‬ ‫במתני' דלא ילפינן לטמא תרומה‬
‫אליהו לאחר זמן ויאמר שטהורה היתה ובחינם טימאוה‪ ,‬אף‬ ‫שדינה לשריפה חישי' שמא יבוא‬
‫קודם ביאת אליהו‪.‬‬ ‫שלמעשה כבר היה דינה לשריפה‬

‫וא"כ כש"כ במקום שודאי טהורה שאין היתר לשרפה אף אם יבוא אליהו רק לאחר שתרקב‬
‫ממילא‪.‬‬
 ‫‪ | 276‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ויל"ע אם שקית באשפה זה גרמא או שזה בידים‪ ,‬ועכ"פ גורם לעובדי האשפה שיפסידוהו‬
‫בידים‪ ,‬ואם הי הדין שימור לכאורה לא מהני מה שאינו עושה בקום עשה שסו"ס יש לו דין‬
‫לשמור על זה‪.‬‬

‫ואם טומאה גרע שיש איסור נוסף דבכל קדש לא תגע‪ ,‬משא"כ איבוד שהוא רק מדין משמרת‪,‬‬
‫א"כ מה דימו שם בפסחים‪,‬‬

‫והרמב"ם פסק כר"ש בפ"ב מבכורות הי"ג שכ' בכור שאחזו דם יקיז ובלבד שלא‬
‫יתכוין לעשות בו מום‪ ,‬ואם נעשה בו מום בהקזה זו הרי זה נשחט עליו‪.‬‬

‫ומאידך בתרומות פרק יב כ' ה"א אסור לטמא את התרומה של ארץ ישראל כשאר‬
‫הקדשים ולא יביאנה לידי טומאה ולא יפסידנה אלא אוכל הטהורה ומדליק‬
‫הטמאה‪ ,‬ומותר לטמא תרומת חוצה לארץ בטמאות של תורה‪ ,‬ואע"פ שאינה טמאה‬
‫אלא בארץ העמים שהיא מדבריהם מפני שעיקר חיובה מדבריהם‪ ,‬לפיכך נדה קוצה‬
‫לה חלה בחוצה לארץ שאינה מוזהרת אלא לאכלה לא ליגע בה כמו שביארנו‪.‬‬

‫הלכה ב תרומה שנטמאת בספק לא אוכלים ולא שורפין אלא תהיה מונחת עד‬
‫שתטמא טומאה ודאית ותשרף‪ ,‬ויש שם ספיקות ששורפין עליהן את התרומה כמו‬
‫שיתבאר בענין טומאה וטהרה‪.‬‬

‫הלכה ג חבית של תרומה שנולד לה ספק תרומה ה"ז לא יחדש בה דבר לא יזיזנה‬
‫ממקומה ולא יגלנה אלא יניחנה עד שתטמא ודאי ותשרף‪ .‬ואין חוששין שמא תאכל‪:‬‬
‫עכ"ל‬
‫וק' שפסק כר"ש דברייתא ומתני' כסוף הגמ' דמותר לעשות מום כדי להציל‪ ,‬והוא‬
‫כר' יהושע דאין איסור משמרת‪ ,‬והאיך פסק כר"ג שיניחנה ולא יחדש בה דבר‪,‬‬
‫וביתר צ"ב שפסק בספק משנתגלגל שיעשנה בטהרה‪ ,‬ומה אכפ"ל שיטמא אותה‬
‫בידים לר' יהושע הלא בהפסד מרובה התיר הרמב"ם אף הפסד בידים כר' יהושע‬
‫ביין בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאים‪ ,‬וע"כ דמשום תקלה בזה"ז לא מוגדר‬
‫אפי' כהפסד מרובה וכדמוכח מסוגיא דפסחים וכמו שפסק כר"ג דלא יחדש בה‬
‫דבר ולא חישי' לתקלה‪ ,‬אף כדי להתיר גרמא‪ ,‬וא"כ אין לנו מקור דבזה"ז מותר‬
‫לקבור טהורה כבעה"ת משום תקלה‪ ,‬וכש"כ שאר איבוד‪.‬‬
‫ובסוגיא דהקדשות בזה"ז אמרו פירות ירקבו‪ ,‬ולא אמרו יקברו‪.‬‬
 ‫‪ | 277‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואיך שלא יהיה מבואר ברמב"ם שתרומה טהורה אסור לאבדה ביד ואף אי נולד לה‬
‫ספק תרומה דפסק כר"ג דלא חוששין שמא תאכל‪ ,‬ולא מתירין משום חשש תקלה‬
‫שתאכל‪ ,‬אפי' לגרום לאבד ספק תרומה טהורה‪ ,‬וא"כ צ"ב האיך התיר הבעה"ת‬
‫והטור והרמ"א לפי הבנת החזו"א לאבד ודאי תרומה טהורה בזה"ז ‪.‬‬

‫ואין לחלק כיון שבזמנינו ממילא לא נותנים תרומה טמאה לכהן‪ ,‬וכיון שליכא כהן‬
‫טהור כיום ואסור באכילה א"כ אין סיבה לחכות ומאבדינן לה שהלא אמרו בגמ'‬
‫דטעמא דר"א דסבר דראויה לך שמור וזו נמי ראויה היא שמא יבוא אליהו ויטהרנה‬
‫ע"כ וא"כ אף בתרומה טהורה לדידן שמחויבים מדאוריתא לשמרה נימא שיהא דין‬
‫שמירה שמא יעשו פרה אדומה במהרה בימינו‪ ,‬וינתן לאכול ממנה‪ ,‬וכן אמרו‬
‫בפסחים שמא יבוא אליהו והוא בטהורה אליבא דכו"ע‪.‬‬

‫והנה בטעמא דר"ג בר"ש בי' לא יזיזנה ממקומה לשמרה כדי שלא תטמא ודאי‬
‫דמוטב שתטמא כדי שתהא ראויה לזילוף ובלבד שלא תטמא על ידו‪ ,‬והוא כרש"י‬
‫בסוגיא‪ ,‬דהינו שהטעם שאנו מחכים שתטמא כדי שנוכל לתתה לכהן להשתמש‬
‫איתה לזילוף‪ ,‬וא"כ בזמנינו שממילא אין נותנים לכהן‪ ,‬אין ענין להמתין שיטמא‪ ,‬אך‬
‫הכ"מ הלא דחה פי' זה ברמב"ם דא"כ הו"ל לסיים בה יניחנה עד שתטמא ודאי‬
‫ותעשה זילוף אלא כ' שכוונתו לומר לא יזיזנה ממקומה לשמרה שמוטב שתטמא‬
‫כדי שתשרף ולא יבא בה לידי תקלה‪ :‬הרי שאף משום חשש תקלה ס"ל שלא התירו‬
‫לאבדה מיד אפי' בספק טומאה אלא צריך להמתין עד שתטמא מאליה ואז לשרפה‪,‬‬
‫וצ"ב האיך אנו מאבדין תרומה טהורה ממש משום חשש תקלה‪.‬‬

‫וברדב"ז נתקשה מדוע פסק כר"ג שלא יזיזנה‪ ,‬וכ' שדרשי' קרא כדר' יהושע‬
‫דהראויה לך שמור אלא שמוסיפין דשאינה ראויה לך לא תשמור ולא תאבד‪ ,‬ור'‬
‫יהושע מודה דהכי מידרש קרא אלא שחשש שמא יבא לאכלנה ולפיכך אמר דיניחנה‬
‫במקום התורפה ושיגלנהשח‪.‬‬

‫הרי שרק ר' יהושע חושש לתקלה אך הרמב"ם דפסק כר"ג לא חשש להכי וצ"ע‪.‬‬

‫שח וסיים שם‪ :‬ולא ראיתי בזה כלל לסמוך עליו ומה שכתבתי נ"ל נכון‪ ,‬ויל"ע אם כונתו לחלוק על‬
‫הרמב"ם ולפסוק כר' יהושע שחישי' לתקלה‪.‬‬
 ‫‪ | 278‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ומכאן צע"ג למש"כ בד"א שבזמנינו לא נוהג דין הרמ"א דטוב להכשיר קודם‬
‫מירוח‪ ,‬כיון שמאבדינן ממילא תרומה טהורה‪ ,‬דהלא יש כאן איסור מעיקר הדין‪,‬‬
‫ואי נימא דכיון שתרו"מ בזה"ז דרבנן הם אמרו והם אמרו דבמקום תקלה מותר‬
‫לאבדן‪ ,‬היה לרמב"ם לפרש כן‪ ,‬ומה"ת שיקילו רבנן במקום שיש אפשרות לטמאותה‬
‫קודם הפרשה וכנ"ל‪ ,‬ואי משום שלא יקבע שמותר לאבד טבול לתרומה התירו לאבד‬
‫טהורה משום תקלה צ"ע מנ"ל לחדש כל זה אחר שבמקור שהוא הבעה"ת טור‬
‫רמ"א כ' במפורש שעדיף להכשיר ולטמאות‪.‬‬

‫ובסדר הפרשת תרומות ומעשרות שנדפס עפ"י מרן החזו"א‪ ,‬כ' דסתם פירות הם‬
‫בחזקת שלא באו עליהן מים בתלוש ולא הוכשרו ואסור לגרום טומאה לתרומה‬
‫שלהן‪:‬‬

‫והנה כל זה כתבנו לשי' הראשונים ובכללם הרמב"ם דאיסור משמרת היא גם על‬
‫איבוד התרומה‪ ,‬אך הגרח"ק בבה"ל בפי"ב מתרומות ד"ה ולא יפסידנה‪ .‬הביא שי'‬
‫תוס' הרשב"א והר"ן בפסחים יג' (וכ' שרמוז ג"כ בתוס' שלפנינו) הביאו שי' רבנו‬
‫אפרים דמה"ת מותר לשרוף תרומה טהורה ואין בזה אלא איסור דרבנן‪ .‬ואין איסור‬
‫משמרת אלא לטמאות ולא לשרוף ולאבד וראי' מדהתירו לשרוף תרומת חמץ בע"ש‬
‫שחל ביג' בניסן ואי משום דהולך לאיבוד הרי מה"ת בביטול סגי‪ ,‬ועוד שתיקנו ב'‬
‫חלות במקום שכבשו עו"מ וא' נשרפת שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת‬
‫אע"פ שאינה טמאה אלא בטומאת ארץ העמים דרבנן‪ ,‬וראיה דמהתורה מותר‬
‫לשרוף תרומה‪.‬‬
‫והראשונים השיבו על דבריו שכל תרומה שהולכת לאיבוד אין בזה איסור משמרת‪.‬‬
‫כמו שאמרו בכורות לד' הראויה לך שמור ושאינה ראויה לך אל תשמור‪ ,‬אך תרומה‬
‫טהורה שראוי' לאכילה אסור לשרפה כשם שאסור לטמאותה משום משמרת‪.‬‬

‫ונראה דבודאי אין לעשות סמוכין לבאר המנהג שלא לטמא קודם הפרשה אלא‬
‫לאבד תרומה טהורה‪ ,‬משיטת רבינו אפרים ולומר שכיון שלאבד הוא רק דרבנן‬
‫ותרומה בזה"ז דרבנן עדיף לאבד טהורה מלטמא טבול לתרומה‪ ,‬במקום שיש חשש‬
‫תקלה‪.‬‬
‫א‪ .‬דהלא לא פסקי' כשי' רבנו אפרים‪ ,‬אלא כמבואר ברמב"ם שכ' ולא יפסידנה‪,‬‬
‫דלהפסיד הוא בכלל משמרת‪ .‬ב‪ .‬דאף רבינו אפרים הלא מודה דיש איסור דרבנן‬
‫לאבדה‪ ,‬וא"כ גם לשיטתו עדיף להכשיר קודם שהוא טבול שעדיין אין משמרת‬
‫לכמה ראשונים אפי' מדרבנן‪ ,‬ועכ"פ מדאורי' לרוב הראשונים‪ ,‬מאשר לאבד תרומה‬
‫טהורה שהוא איסור גמור לכה"פ מדרבנן אף לשיטתו‪.‬‬

‫ואף אין לעשות סמוכין לנידו"ד מהא דתי' הראשונים דבמקום שהולך לאיבוד מותר‬
‫לשורפו‪ ,‬א‪ .‬דכל ראי' משי' ר' יהושע והרמב"ם הלא פסק כר"ג דאף במקום ספק‬
 ‫‪ | 279‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שאין חיוב לשמור אסור לאבד ביד כנ"ל‪ ,‬ועוד דחלוק מקום שכבר ספק נטמא שכבר‬
‫הוא במציאות של תלוי'‪ ,‬מתרומה טהורה שעדין היא טהורה לגמרי‪ ,‬ועוד דאין‬
‫מחייב שילך לאיבוד כלל דמהרה יהא אפר פרה‪ ,‬ויטהרו הכהנים ויהא ראוי‬
‫לאכילה‪.‬‬

‫ובבי' הגר"א שלא' סק"נ הביא שאף ההולך לאיבוד אסור לאבדו‪.‬‬

‫בעצם שי' רבינו אפרים צ"ב דבפשטות מסוגיא דמשמע להיפך‪ ,‬שהשוו איבוד איסור‬
‫לטומאה‪ .‬ומה שהביא ראי' מדהתירו לשרוף תרומת חמץ בע"ש שחל ביג' בניסן ואי‬
‫משום דהולך לאיבוד הרי מה"ת בביטול סגי‪ ,‬צ"ע דסו"ס כיון שמדרבנן לא סגי‬
‫בביטול ותיקנו שריפה‪ ,‬הוי כר' חנינא סגן הכהנים וכר"ע שטומאה דרבנן לא נמנעו‬
‫לשרפה עם טומאה דאורי'‪ ,‬בכל השנה‪ ,‬אעפ"י שמדאורי' טהורה ואסורה בטומאה‬
‫ובשריפה‪[ ,‬ופסק הרמב"ם כן] ומה שהביא עוד שתיקנו ב' חלות במקום שכבשו עו"מ‬
‫וא' נשרפת שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת אע"פ שאינה טמאה אלא‬
‫בטומאת ארץ העמים דרבנן‪ ,‬וראיה דמהתורה מותר לשרוף תרומה‪ ,‬ג"כ י"ל שכיון‬
‫שמדרבנן נטמאת מותר לשרפה‪ ,‬וכמו שאמרו לר"מ בשעה שישית‪[ ,‬ולר"י בשביעית‪,‬‬
‫בערב פסח דמותר לטמא דרבנן בדאור' כיון שממילא אזיל לאיבוד]‪.‬‬
‫ואף שלפי' אחד בגמ' ר"מ הביא ראי' מזה לטהורה וטמאה בערב פסח ור"י דחאה‪,‬‬
‫והרמב"ם פסק שאין מטמאין יחדיו‪ ,‬ואעפ"י ששורפין בע"ש‪ ,‬הלא כל הדיחוי הוא‬
‫רק משום שעדיין היא טהורה ואין לטמאותה חינם משום הפסד מועט דעצים‪.‬‬
‫אבל הא מיהא מוכח שאין חילוק בין טומאה לשריפה‪.‬‬

‫מוצ"ש במדבר מז' למב"י תשע‬

‫אמנם מסוגיא דבכור בזה"ז ע"ז יג' יש ראי' שאין איסור דאורי' ויעוי' חזו"א שם‪,‬‬
‫סי' כד' ג' ד'‪ ,‬וכנראה זהו סוד דבריו‪ ,‬בנידו"ד שהתיר איבוד בזה"ז משום תקלה‪,‬‬
‫כיון שהוא רק דרבנן‪ ,‬דממילא לא חזי בזה"ז‪ ,‬ותרומה בזה"ז דרבנן הקיל משום‬
‫תקלה‪ ,‬עכ"פ כספק דרבנן כמש"כ שם‪.‬‬
‫אך לא יכל להתיר לטמאות משום תקלה למבואר בפסחים דלא התירו לטמא ביד‬
‫משום תקלה‪[ ,‬ומ"מ אמרו גם לגבי שריפה דלא התירו משום הפסד עצים‪ ,‬לשרפן‬
‫כאחד‪ ,‬כיון שאינו הפסד מרובה‪ ,‬ורק בהפסד חולין מרובה בבור] אך צ"ע דשם דימו‬
‫איבוד איסור שממילא לאיבוד קאי כשריפה מדרבנן‪ ,‬לתוספת טומאה דרבנן ודאו'‪,‬‬
‫וא"כ משמע להיפך דמשום תקלה לבד אסור לאבד‪ ,‬דלא חשיב הפסד מרובה‪ ,‬וכל‬
‫זה בתרומה אך בטבול הלא הוא עצמו התיר משום תקנת השאר לטמאות‪ ,‬כר"א‬
‫בב' עיסות‪ ,‬וכש"כ משום תקלה‪ ,‬וחילוק בין טבול הוא מוכרח מר"א גופיה‬
 ‫‪ | 281‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דבתרומה החמיר יותר מר' יהשוע ואילו בטבול התיר לטמאות יותר מר' יהושע‪,‬‬
‫והרמב"ם הלא פסק בטבול כר"א דמותר לטמאות‪ ,‬ולא כר' יהושע‪.‬‬
‫ולומר דתקנת השאר עדיפא מחשש תקלה הוא צ"ע למש"כ שם שאין כלל ענין לפי‬
‫הרמב"ם בתקנת שאר זו‪ ,‬אלא שבא לחדשינו שגם זה שרי‪ ,‬שהרי פסק בכמה‬
‫מקומות כחכמים שאין מפרישין מטהור על הטמא‪ ,‬ומפרישין מטמא בפני עצמו‬
‫ומטהור בפני עצמו‪.‬‬

‫ובמאמר המוסגר צ"ע איזה איסור יש לטמאות תלויה כיון שאין ע"ז משמרת לר'‬
‫יהושע ולר"ג‪ ,‬ואם אי' איסור לא תעשה דבכל קודש לא תגע‪ ,‬איך הותר במקום‬
‫הפסד‪.‬‬

‫ושמא לכך כ' הרמב"ם בעיסה שנולד לה ספק ששרשה מדאור' משתגלגל דגזרו‬
‫שלא יטמאם דמעיקר הדין אין איסור כיון שפסק כר"ג דאין איסור משמרת על‬
‫התלויה ולכך צריך לגזירה שלא יטמאם‪ ,‬אך צ"ע דלמבואר בבכורות גם ר"ג מודה‬
‫לחשש שיבוא אליהו‪ ,‬וא"כ לא יהני לטהורה בזה"ז שמא מהרה יהא אפר פרה‬
‫אדומה ויהא ראוי' לאכילה‪.‬‬
‫סימן‬

‫ונראה דהחזו"א קאי לשיטתו בסוגיא דעשי' מום בקדשים בזה"ז דמבואר בע"ז יג'‬
‫דעושה בעל מום בזה"ז הוי רק נראה‪ ,‬וברש"י דרק בזמן המקדש דקרינא בזה‬
‫תמים יהיה לרצון‪ ,‬להקריב‪ ,‬אבל השתא‪ ,‬נראה בע"מ הוא ולא אסור מדאוריתא‪.‬‬

‫ויש לעי' אי ס"ל לרש"י כן גם בזה"ז לשי' דמקריבין אעפ"י שאין בית‪ ,‬או רק‬
‫משום שנדחה‪.‬‬
‫אך הרמב"ם פסק בפ"א מאסורי מזבח‪ ,‬ה"ז דעובר מדאוריתא אלא שאינו לוקה‪,‬‬
‫וכן בפ"ב וא"כ ה"ה בנידו"ד טהורה בזה"ז שדימוהו בגמ' הוי איסור דאורי'‬
‫לאבדה‪.‬‬
‫ואף יש מקום לומר דתרומה גריעא דבהמה נדחית משום דאין מזבח‪ ,‬משא"כ‬
‫תרומה אין שייך בה נדחה אי אוכלין אעפ"י שאין חומה‪ ,‬ורק צריך לטהר מטומאה‬
‫ע"י פרה אדומה‪.‬‬
‫וצ"ע לשיטתו בי' לשון גמ' נראה‪ ,‬ולית לן בה‪.‬‬
‫וכן פסק דמקריבין אעפ"י שאין בית‪ ,‬וא"כ אינו דחוי אף שאין מזבח ושמא דחוי‬
‫מבנין המזבח‪ ,‬ומהו החילוק‪.‬‬
 ‫‪ | 281‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ועכ"פ החילוק בין מלקות צ"ב ועכ"פ לא יהא מוכח מכאן ראי' לשיטתו להתיר‬
‫בזה"ז תרומה טהורה באיבוד‪.‬‬
‫אך החזו"א בי' בדעת הרמב"ם דהוי רק דרבנן‪ ,‬יעוי' בכורות סי' כד' ד' וממילא‬
‫הכריע דמותר משום תקלה‪ ,‬וה"ה כנראה דס"ל דתרומה טהורה בזה"ז הוה רק‬
‫דרבנן ולכך התיר במקום תקלה‪.‬‬
‫רמב"ם פרנקל בכורות‬
‫איסורי מזבח‬
‫מפתח ולקיוטים‬
‫טור שיג'‬
‫בי' הגר"א‬
‫פסחים יא'‬
‫יומא‬

‫סוגיא דר' חנינא סגן הכהנים פסחים יד'‬

‫אין להוכיח מסוגיא זו לזה"ז בתרומה טהורה דממילא קאזלא לאיבוד כיון דמהרה‬
‫יהא אפר פרה אדומה ויוכלו להשתמש בה ולא מצינו שיתירו איסור גמור משום‬
‫חשש תקלה‪ ,‬דהלא ר"מ התיר רק גרמא דיניחנה במקום התורפה אף שיש חשש‬
‫תקלה והגזיר זאת הפסד מועט ולא כהפסד מרובה דהתיר אפי' לטמאה ביד‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫ואמנם חזי' שטומאת דרבנן לא נמנעו מלשרו עם טומאה דאורי' וכן שבשעת‬
‫שריפה כערב פסח מותר בשעה שביעי' לכו"ע לטמא בשעת שריפה‪ ,‬אמנם בשעה‬
‫שישית לא התיר ר' יוסי טהורה עם טמאה [ורק ר"ש דר' יוסי] וכש"כ בשבת ערב‬
‫פסח משום דהפסד עצים‪ ,‬הוי כהפסד מועט דלא התירו‪ ,‬וכן הכריע הרמב"ם‬
‫דאסור ונשרפין‪ ,‬התלויה בפ"ע והטמאה בפ"ע וטהורה בפ"ע‪.‬‬
‫והנה להדיא אמרו בגמ' דלבית הלל מה שפיגול נותר וטמא נשרפין כאחד רק משום‬
‫שיש עליהם ג"כ טומאה דרבנן‪ ,‬אך ללא זה אף בשעת שריפה אין לטמאותן‪ ,‬וצ"ע‬
‫מ"ש מר"ח סגה"כ ור"ע שלא נמנעו‪.‬‬

‫ברמב"ם דמשקין דתרומה שטמאין ואין ראויין לשריפה כמו יין קוברין אותן‪.‬‬

‫ולא פסק זילוף משום דחשי' לתקלה ואין להניחה בכלי מאוס משום שתו לא‬
‫יזלפוהו‪ ,‬וא"כ עכ"פ יש מכאן ראי' שבמקום שכבר נטמא אף אם אי אפשר למעבד‬
 ‫‪ | 282‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דינו‪ ,‬ולא עבדי' רק משום חשש תקלה‪ ,‬מותר לאבדו‪ ,‬ולא כבטהורה שתקלה חשיב‬
‫הפסד מועט שלא התירו לאבדו‪.‬‬

‫וע"כ שהאיסור לאבד תרומה טמאה אינו כלאבד טהורה‪ ,‬דאף ששניהן נלמדין‬
‫ממשמרת‪ ,‬טמאה מותר לאבדה משום תקלה‪ ,‬וא"כ יוצא לנידו"ד דעדיף לטמא‬
‫קודם הפרשה ולאבדה אח"כ‪ ,‬מאשר לאבדה בטהרה ודלא כדרך אמונה‪.‬‬

‫שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן יג‬

‫והנה בטור (יו"ד סי' של"א) שם‪ ,‬כתב‪ ,‬לענין תרומה מפירות שלא הוכשרו‪ ,‬דא"א לאוכלה‬
‫בזה"ז שהכל טמאים‪ ,‬וא"א לשורפה‪ ,‬תקבר‪ ,‬ועי' שם בב"י ודו"פ וב"ח וטו"ז‪ ,‬ובזה יש להעיר‪,‬‬
‫דבשלמא הטור‪ ,‬שלא כתב‪ ,‬ימתין עד שתטמא או עד ערב הפסח‪ ,‬אם היתה חמץ‪ ,‬ניחא‪ ,‬דהרי‬
‫כיון שלא הוכשרה‪ ,‬בודאי לא באו עלי' מים‪ ,‬וא"א להיות חמץ‪ ,‬וגם עד שתטמא טומאה‬
‫ידועה‪ ,‬הוי דבר רחוק‪ ,‬כיון שאסור לגרום טומאה כמבואר שם‪ ,‬וא"כ הרי אף בקבורה‪ ,‬חשש‬
‫שם‪ ,‬פן יבא לידי מכשול‪ ,‬להנות ממנה‪ ,‬לפי איזה מפרשים בדברי הטור שם‪ ,‬ויש ראי' לזה‪,‬‬
‫מדברי רש"י והרע"ב (סוף תמורה) הנ"ל‪ ,‬ומכ"ש בלא קבורה‪( ,‬ובתרומה טהורה‪ ,‬אין מניחים‬
‫בכלי שמחזיקים בה תרומה טמאה‪ ,‬עי' טו"ז שם)‪ ,‬ובזה כדי לתפוס החשש במיעוטן‪ ,‬נקט הטור‬
‫(ומקורו בסה"ת) עצת הקבורה‪ ,‬אבל על הירושל' והרמב"ם בתרומה וחלה מחו"ל לארץ הנ"ל‪,‬‬
‫קשה‪ ,‬דלמה לא נקטו גם הם עצת הקבורה‪ ,‬דבזה יצאו גם המצות שריפה‪ ,‬אחרי שיתמקמק‬
‫ויכלה בארץ‪ ,‬וכמ"ש החת"ס‪ ,‬וכיון שלא יאבדו בידים‪ ,‬אין איסור‪ ,‬אף בתרומה טהורה‪,‬‬
‫כדמוכח מדברי (הסה"ת ו) הטור הנ"ל‪ ,‬אלא עכ"ח‪ ,‬דדוקא (הסה"ת ו) הטור‪ ,‬דמיירי בתרומה‬
‫טהורה‪ ,‬דאין שם מצות שריפה‪ ,‬רק מצות אכילה‪ ,‬וכיון שא"א לאכלה‪ ,‬שהכל טמאים‪ ,‬תקבר‪,‬‬
‫אבל בתרומה טמאה‪ ,‬דמצותו בשריפה‪ ,‬אין מקיימים המצוה בקבורה‪ ,‬וע"כ הירושלמי‬
‫והרמב"ם‪ ,‬דמיירי בתרומה מחו"ל‪ ,‬שנטמאה בטומאת ארץ העמים‪ ,‬כמו שא"א לאכלה‪ ,‬מטעם‬
‫שלא יאמרו‪ ,‬תרומה טמאה נאכלת‪ ,‬כן א"א לקברה‪ ,‬שלא יאמרו‪ ,‬תרומה טמאה נקברת‪ ,‬ואין‬
‫עצה אחרת‪ ,‬רק להניח אותה‪ ,‬עד שתטמא טומאה ידועה‪ ,‬או בחמץ‪ ,‬עד הפסח‪ ,‬ותשרף כנ"ל‪.‬‬

‫סימן‬

‫בדין שריפת יין דתרומה טמאה ע"י נתינת אלכוהול‪.‬‬

‫לשרוף את היין טמא של תרומה ותרומ"ע‪ ,‬ולהרעיל אותו‪ ,‬שלא‬ ‫והנה הגאון רנ"ה הורה‬
‫יבא לידי תקלה‪ ,‬לעשותו יי"ש ראוי לשריפה ולשרוף אותו ע"י שיתוף הנאת הכהנים‪ .‬ונהגו‬
‫כן ביקב בראשל"צ‪ ,‬והרה"ג ר' גרשון לפידות זצ"ל קרא תגר ע"ז במכתבו למשפט כהן סי'‬
‫לז' ושם ענה לו שדין זה עפ"י הרנ"ה ושהגאון אדר"ת ז"ל הודיע לו‪ ,‬שהרב הגאון רנ"ה ז"ל‬
‫כל הוראותיו היו ע"פ מרן הגה"ק ריל"ד ז"ל להלכה ולמעשה‪ ,‬וכן בנו הרב ר"י העיד לי שכן‬
‫הורה אביו ז"ל בעצם ומובטחני שגם הגאון מוהריל"ד ז"ל הורה כן‪ .‬ע"כ‪.‬‬
 ‫‪ | 283‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫תוספות מסכת בכורות דף כב עמוד ב‬

‫תירום ותירקב ‪ -‬בירושלמי תני תשרף וקשה אטו בשופטני עסקינן שמותרין ליהנות בשריפתן ואינם‬
‫חפצים ומניחים אותה לרקב ואין לנו להשמיע במה שאין בני אדם רגילים לעשות ור"ת מפרש דתרקב‬
‫ותשרף הכל אחד והגמרא שלנו מפרש ותשרף דתנן היינו בלא הנאה כעין רקבון דאי שרית בהנאה אתי‬
‫למיכליה הואיל וסברא היה להתירה ע"י בטול כדאמרי רבנן תעלה ותיאכל כו' וה"ק או תרקב או תשרף‬
‫בלא הנאה ועוד יש לפרש דמחלוקת של בני בבל ושל בני א"י מהש"ס שלנו והש"ס ירושלמי וכמו כן בבבא‬
‫אחרת ששנה באותו פרק דקתני אחר שהודו ר' אליעזר אומר תירום ותישרף קתני בתוספתא תירום ותרקב‬
‫ואפשר דאיכא תני הכי ואיכא תני הכי וכן נמי אשכחן בפרק מצות חליצה (יבמות דף קד‪( ):‬שפירש לעיל)‬
‫גבי קטנה שחלצה ובספרים שלנו גרסינן חליצתה פסולה ובירושלמי גרסינן כשירה ובריש מקום שנהגו‬
‫(פסחים דף נא‪ ):‬בההיא דכל הספיחים אסורין חוץ מספיחי כרוב אין הגרסא כן בירושלמי ובמשניות וא"ת‬
‫וכיון דתרקב ואסירא בהנאה אמאי תירום הא מפרש בירושלמי האי ערלה וכלאי הכרם בטלים באחד‬
‫ומאתים וא"צ להרים ותרומה באחד ומאה וצריך להרים משום גזל השבט והכא דכי מרים מתסרא ליכא‬
‫גזל השבט י"ל דלא פלוג רבנן‪.‬‬

‫סימן‪.‬‬

‫בדין שריפת חלה טמאה בזה"ז‬

‫הנה ודאי מנהג עם ישראל לקיים עיקר הדין דחלה בשריפה ושרי לשרפה אף הישראל‪ ,‬כיון שנוהגים‬
‫כהכרעת מרן החזו"א שאין ליתן כיום לכהן לשורפו‪ ,‬וכן ממילא אין הכהן נהנה בשריפתו בזה"ז‪ ,‬ונוהגים‬
‫לשרוף בבית במדורה בפ"ע או בתוך נייר אלומניום על החצובה‪ ,‬שממילא הכל נשרף שם‪[ ,‬וכמו שנוהגין‬
‫לענין בשר וחלב] ונשאלת השאלה לאלו שקשה להם לשרוף על הגז‪ ,‬משום שחוששין לאיסור דחלה‪ ,‬אם‬
‫שרי לעטפם בשני כיסוי נילון ולהניח בפח אשפה‪.‬‬

‫והנ ה החזו"א הנהיג כן מחמת חשש תקלה‪ ,‬ותוך כדי כתיבת הראו לי משמיא שנהיה כאן שאלה שעשו ק"ג‬
‫ועוד כוס אחת שהיא כ‪ 1200‬גרם והפרישו בלא ברכה ולא שרפוהו מיד כיון שחשבו שבספק אולי אפשר‬
‫להניח בנילון ולזרוק באשפה והניחו על השולחן ואח"כ שכחו שזה חלה ואפו ונאכל‪ ,‬וחזי' שיש כאן חשש‬
‫תקלה שכדאי שלא להשהות כלל ולמנהג החזו"א שאין צריך לשורפו ישר הם מניחים בניילון וזורקים‬
‫לאשפה ולי' חשש תקלה‪..‬‬

‫פ"ב‬

‫‪ ,‬גם מה שהנהיג א' כיום שאוסף את החלות בתוך תיבות ברזל כדי לשרפם‪ ,‬מה עדיף לעשות‪ ,‬ואי שרי ליתן‬
‫לאחר או שחישי' לתקלה‪ ,‬כמו"כ האם שרי ליתנם לבצק בשמש במקום שמחמיץ ומתקלקל‪ ,‬עד שיבואו‬
‫לשרפן‪,‬‬

‫פ"ג‬

‫יש להעיר שלפעמים שייך כיום חלה טהורה ואסור לטמאה‪ ,‬והציור הוא כגון שמניח קמח שלא לותת‪ ,‬וא"כ‬
‫לא הוכשר לקב"ט‪ ,‬ומצוי בכל קמח מלא‪ ,‬לתוך קערה דהקנווד העשוי' מפלסטיק‪ ,‬ומטיל מים מהברז בכוס‬
‫פלסטיק‪ ,‬שלא נטמאים המים‪[ ,‬כיון שהברז וכל הצינורות הם מחוברים לקרקע והוי קבעו ולבסוף חקקו‪,‬‬
‫דלא הוי בית קיבול‪ ,‬קודם חיבורן לקרקע כיון שאינו סגור משני צדדים‪ ,‬וישפך המים הניתנין לתוכו ורק‬
‫לאחר חיבורן נהיה בית קיבול‪ ,‬ואף במקומות שיש דודים על הגג כיון שלפני שמחברין הדוד יש לו נקב‬
 ‫‪ | 284‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫מלמטה אינו מקבל המים‪ ,‬וכפי שהארכנו בקונטרס ט' קבין] [ואף אם המערבל של הקנווד עשוי מחומר של‬
‫מתכת מסויים יש לעי' דלא מבעיא לדעת האור לציון שכלים חשמלים אינם צריכים טבילה כיון שהם כלים‬
‫רק כשהם מחוברים לקרקע‪ ,‬לחשמל‪ ,‬אלא אף אי לא נימא כן‪ ,‬לא כל המתכות מקב"ט מדאור' שיש‬
‫שנתחדשו כיום שעשוים מחומרים שונים] וכיון שמפעיל את הקנווד וכבר נעשה בצק ללא מגע יד‪ ,‬שוב‬
‫אסור לטמאותו דהוא טבול לחלה‪ ,‬ולכאורה אסור להוציא ביד ולקבוע חלה‪ ,‬שהרי היא מטמאה בידים‪,‬‬
‫ולכך כדאי ללמד הנשים תמיד לטמאות המים קודם הטלתן לקמח דאז שרי לכו"ע לטמאותן‪ ,‬דהמפריש‬
‫חלתו קמח לא עשה ולא כלום‪.‬‬

‫סימן יא'‬
‫חלה פ"ב מ"ג‬

‫מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה‪ ,‬חכמים סברי יעשנה קין ואל יעשנה בטומאה‪ ,‬ואילו ר"ע‬
‫סבר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים (ובי' במתני' טעמא) שכשם שהוא קורא לטהורה כן הוא‬
‫קורא לטמאה לזו קורא לה חלה בשם‪ ,‬ולזו קורא חלה בשם‪ ,‬אבל קבים אין להם חלק בשם‪:‬‬

‫ומבואר דר"ע סבר שחלה טמאה יש בו חלק לשם‪ ,‬משא"כ פחות משיעורא שאין לשמים חלק בה‪,‬‬
‫ולכך עדיף לעשות בטומאה‪ ,‬וזהו אי גרסי' במשנה לשם‪ ,‬ואם יש גירסא במתני' בשם‪ ,‬בין ברישא‬
‫בין בסיפא א"כ רק בא לומר שאין לקרוא בשם חלה‪ ,‬לפחות מכשיעור משא"כ לשיעור אך לא בי'‬
‫טעמו וזה צ"ע ושמא בי' ששניהם יש להם אותו שם ממש וזהו שכ' בשם‪ ,‬דהיינו ששוין מהתורה‬
‫וממילא הוא טעם ג"כ‪.‬‬

‫והנה חכמים שאמרו יעשנה קבים לא בי' טעמם‪ ,‬ויתכן דס"ל דאף שחלה טמאה ג"כ חלה וכמו‬
‫דאי' במשמרת תרומותי‪ ,‬בשני תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה‪,‬‬
‫[ולאו דוקא דנחלקו במחלוקת אם יש אם למקרא או למסורת‪ ,‬אי קרינן תרומתי‪ ,‬כמבואר בגמ'‬
‫בכורות דנחלקו ר"א ור' יהושע בזה משום שלא מצאנו בגמ' שתלו פלוגתיהו זה בזה‪ ,‬ומ"מ כיון‬
‫שאין התר לטמאות טבול לחלה‪ ,‬וכמו שלמדנו סתם מתני' לעיל בשנתגלגלה וכשי' רבנן ולא‬
‫כר"א ממילא כיון שאסור לטמאות חייב לעשות פחות מכשיעור‪ ,‬אך לא שאין לו חלה בשם‪ ,‬אלא‬
‫שא"כ צ"ב דתליא פלוג' בפלוגתא דלעיל‪ ,‬ולא אשתמיט בגמ' נידה ו' וכו' לקשר בין האי פלוגתא‬
‫לר"א אי מותר לטמאות טבול לחלה‪ ,‬וע"כ שאין דנים אפשר משאי אפשר וכיון שכא"א לעשותו‬
‫בטהרה הוא פלוגתא אחרת ושמא אף חכמים דהתם יודו דמותר לטמאות כר"ע ורק נחלקו אי יש‬
‫בזה ענין טפי כיון שסו"ס חלה טמאה אינו שוה בשם או לשם‪[ ,‬אף שבעומק הענין א"כ הוא תלוי‬
‫בפלוגתא הבאה שהבאנו אי תרומתי או תרומותי‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬ושמא זה הכל אחר שמטמאה אך בטבול‬
‫לחלה לעשות ממנה חלה טמאה כו"ע יודו שאין דינא להכנס לתרומותי וזהו דס"ל לרבנן וצ"ע‪.‬‬

‫והנה הרמב"ם פסק בפיה"מ ואין הל' כר"ע [וכמו שאמר הרב איזו ליבוביץ שהרי הלכה כר"ע‬
‫מחבירו ולא מחביריו]‬

‫וא"כ היה צריך להיות כרבנן‪ ,‬שאין לעשות לה גדולה בטומאה‪ ,‬וצע"ג בזה"ז‪ ,‬ואף אי נימא דאין‬
‫דנין א"א כלל בזה"ז שאין טהורים והכל ממילא טמא‪ ,‬מ"מ מנ"ל ברך ע"ז הפרשת חלה‪ ,‬אם לא‬
‫מתקיימת עיקר מצותה‪ ,‬וע"כ שגם לרבנן מתקיים עיקר המצוה‪ ,‬וא"כ אמאי באמת אמרו יעשנה‬
‫קבין‪ ,‬ויפקיעו מצוה דאור' ואי משו םהאיסור דטומאה וכנ"ל‪ ,‬וכרבנן לעיל‪ ,‬א"כ עדין תקשי אף‬
‫בזה"ז משום האיסור דטומאה יהדר לעשות פחות מכשיעור‪ ,‬דזה הרי לא מצאנו שבזה"ז יהא‬
‫מותר לטמאה לכתחילה כיון שממילא הולך לאיבוד דהרי אמרו בגמ' לכו"ע שמא יבוא אליהו ורק‬
‫בהפסד מרובה התיר ר' יהושע לטמאנה ביד‪ ,‬ואנן פסקי' אף כר"ג דיניחנה ולא יחדש בו דבר‬
‫וצ"ע‪.‬‬

‫והנ ה דבר מענין שאעפ"י שבי' הרמב"ם כן‪ ,‬ביד החזקה לא הזכיר לא לרבנן ולא לר"ע מדלא ציין‬
‫העין משפטה על משנתינו‪.‬‬
 ‫‪ | 285‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והנה בדעת ר"ע צ"ב באמת מדוע אל יעשנה קבים‪ ,‬שאעפ"י שמפקיע חיוב חלה איזה איסור יש‬
‫לנהוג כן‪ ,‬והלא לכאורה ל"ש מאלו שהיו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לפוטרם מן‬
‫המעשר‪ ,‬דסו"ס לא נתחייב‪ ,‬וה"ה כאן אף שעושה פחות מכשיעור סו"ס לא נתחייב‪ ,‬וכאן עדיפא‬
‫שלפני גלגול אין חיוב כלל‪ ,‬שהמפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום‪ ,‬משא"כ בתרומות ומעשרות‬
‫שהקדימו בשבלין חל‪ ,‬ושאסור באכילת קבע גם קודם‪ ,‬ותו שכאן גם אח"כ עדיין יכול להצטרף‬
‫בצירוף הסל‪ ,‬ואין עדיין שום הכרח שהפקיע מהמצוה‪.‬‬

‫וכמו דעבדינן במצות פחות מכשיעור כדי שלא יחמיץ‪ ,‬שאילו היה כאן הפקעה ממצוה‪ ,‬האיך‬
‫מותר‪ ,‬אלא כפשוטו כיון דסו"ס עדיין לא הגיע זמן חיובא מותר לשפוך פחות קמח למים‪ ,‬שלא‬
‫יהא חיוב חלה‪ ,‬ומדוע סבר ר"ע שאסור ושמא רק עצה טובה קמ"ל ולא איסור וצ"ע‪ .‬ובאמת‬
‫בר"ש משמע כן שכ' טוב שיפריש משמע שליכא איסור בדבר‪.‬‬

‫והנה בירושלמי אמרו עד ד' מילין יעשנה בטהרה יותר יעשנה בטומאה‪ ,‬וכ"ה בגמ' ברכות‬
‫ועירובין‪ ,‬לגבל עד ד' מילין‪ ,‬והנה דין זה לכאורה נפסק ברמב"ם ובשו"ע כשם שפסקוהו לתפילה‪,‬‬
‫ומבואר דלאחר ד' מילין אין חיוב לעשות קבין כרבנן‪ ,‬ושמא בד' מילין גופא הפלוגתא ולאחר ד'‬
‫מילין כו"ע יודו דיעשנה בטומאה וא"כ ה"ה בזה"ז וצ"ע‪.‬‬

‫והנה הרמב"ם פ"ו מבכורים הט"ז פסק אסור לאדם לעשות עיסתו פחות מכשיעור כדי לפטרה‬
‫מהחלה‪ ,‬וציין הכ"מ רדב"ז ומהרי"ק מקורו מהירושלמי אריש פ"ג דחלה ז"א שאסור לאדם‬
‫לעשות עיסתו קבין‪( ,‬פסחים מח) ובמהרי"ק הוסיף גם פ"ב דחלה משמע כן‪ ,‬מי שאינו יכול‬
‫לעשות וכו' וכונתו דחזינן לכו"ע דאם יכול לעשות בטהרה אסור למעט בשיעורא‪ ,‬אלא שצ"ע‬
‫שא"כ כל הלכה זו נשנית דוקא לטהורה‪ ,‬ואמאי לא פי' הרמב"ם דבזה"ז שהכל טמא מותר‬
‫לעשות פחות מכשיעור‪ ,‬גם בשו"ע פסקו להאי הילכתא דאסור ואף שאיירי בזה"ז שהכל‬
‫בטומאה' וצ"ע‪.‬‬

‫וכפשוטו היה משמע שבי' שכל פלוגתא דר"ע ורבנן לעיל הוא רק באופן שאפשר לעשות בטהרה‬
‫בעתיד‪ ,‬משא"כ בזה"ז שא"א כלל לעשות בטהרה‪ ,‬הדר דינא שצריך לעשות כשיעור‪ ,‬אלא שצ"ע‬
‫דלרבנן יעשנה קבין‪ ,‬ואל יעשנה בטומאה א"כ לעולם לא יעשנה בטהרה דכבר הפקיעה‪ ,‬וכנראה‬
‫משום שאינו מחויב יותר מד' מילין‪ ,‬וא"כ ה"ה בזה"ז מ"ש סו"ס יכול לעשותה קבין ולא לטמאות‬
‫וצ"ע‪.‬‬

‫והנה בפ"ה מבכורים ה"ט כ' הרמב"ם דבזה"ז שאין שם עיסה טהורה מפני טומאת המת‬
‫מפרישין חלה א' בכל' א"י ושורפין אותה מפני שהיא טמאה ויש לה שם עיקר מהתורה‪.‬‬

‫ולעיל מינה הביא דאף בחו"ל מפרישין כדי שלא תשתכח תורת חלה [אעפ"י ששם דינה שונה‬
‫ונאכלת וכו] וא"כ יתכן דהסיבה דאין עשוין כיום פחות מכשיעור שא"כ תשתכח תורת חלה ולכך‬
‫לי' לדינא דרבנן דיעשנה קבין דא"א לעולם לעשות כן‪ ,‬ושפיר הדר דינא דאסור לפחות משיעור‪.‬‬

‫ובפ"ח מבכורים הי"א כ' הרמב"ם לא יעשה אדם עיסתו בטומאה לכתחילה‪ ,‬אלא יזהר וישתדל‬
‫ויטהר הוא וכליו כדי להפריש חלה בטהרה‪ ,‬היה בינו ובין המים יותר מד' מילין יעשנה בטומאה‬
‫ויפריש חלה טמאה‪.‬‬

‫וברדב"ז כ' ע"ז מפיה"מ דאין הלכה כר"ע [וצינו ברמב"ם פרנקל שבמהד"ב חזר בו ] וכ'‬
‫דהאידנא שאין שם עיסה טהורה מוטב שיעשנה בטומאה אחרת ואל יעשנה קבין כר"ע‪ ,‬ואילו‬
‫בזמן שהיה טהרה אז פסקי' כרבנן דמוטב שיעשנה קבין‪ ,‬אלא שא"כ יוצא שהלכה זו הוא רק‬
‫לזמנינו וממילא טמאים בט"מ ומהו ההלכה דיעשנה בטהרה עד ד' מילין ע"כ יצא לחדש דכל‬
‫דאפשר לתקוני מתקנינן ויטהר עצמו משאר טומאות‪ ,‬והוכיח מר' אמי שלא היה להן אפר פרה‬
‫ואעפ"כ היו נזהרין משאר טומאות [ובמקו"צ ציינו למהרי"קו שהוכיח מנדה ו' שהיה להם אפשר‬
‫פרה]‬
 ‫‪ | 286‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ולו"ד הרדב"ז צ"ל או שהרמב"ם חזר בו ופסק כר"ע‪ ,‬או שהוא נפ"מ לשיטתו שאפשר לעשות‬
‫ג"כ כיום בטהרה במי פירות‪[ ,‬ורק לשי' הרא"ש א"א כשיעור דאתמול‪ ,‬אמנם מענין שבשו"ע‬
‫העדיף שלא יעשנה במי פירות בטהרה כדי שיוכלו לשרוף החלה ואם זה מעיקר דין צ"ע האיך‬
‫התקנה משום תקלה עוקרת עיקר הדין]‬

‫ויהיה מכאן ראי' למש"כ הב"י והטור בשי' הרמב"ם שמי ביצים חייב בחלה‪.‬‬

‫ובספר המפתח הביאו מתפארת יעקב דאפי' בעיסה טמאה אסור לעשות פחות מכשיעור‬
‫ובמשנה ראשונה ומשיב דבר ותוס' אנשי שם שפסק כר"ע ודלא כפיה"מ‪.‬‬

‫ובמשנה ראשונה כ' הטעם דפסק כר"ע משום סתמא דמתני' לעיל דנולד לה ספק טומאה אלא‬
‫שיש להעיר שא"כ וא סתם מחלוקת סתם מחלוקת‪ ,‬ולא הוזכר בגמ' דתליא פלוגתייהו בהדדי‪,‬‬
‫וגם צ"ע שהרמב"ם הלא פי' בהאי סוגיא שהגזירה שיטמאו אותם‪ ,‬וברדב"ז בי' שם שכל שאין‬
‫עיקרה דאוריתא מותר לטמאותם‪.‬‬

‫וברש"ש אי' חידוש דכשיעשנה קבין יעשנה בטהרה משום שאסור לגרום טומאה לחולין בא"י‪,‬‬
‫וכגון שהוא טהור ורק הכלים הגדולים טמאים‪ ,‬ולפ"ז כ' בתו"י שהרמב"ם פסק גם אליבא דרבנן‪,‬‬
‫דמתני' והיינו משום דלהלכה מותר לגרום טומאה בזה"ז בדלי' אפשרות לעשות קב ג"כ בטהרה‪.‬‬

‫דמותר לטמאותו אבל תמה למה השמיט דין משנתינו ולא הביאו (דהיום בדיכול לעשות בטהרה‬
‫עדיף כרבנן‪ ,‬ונראה דהוא ג"כ נפ"מ בזה"ז לרמב"ם דמי פירות חייבים דיכול לעשות קב בטהרה‬
‫וא"כ במי פירות לא יהא דין יעשנה בטומאה‪ ,‬אלא אדרבה יעשה קב א' בטהרה וצ"ע‪.‬‬

‫והנה נפ"מ זה יהא בין לפי' הרדב"ז בין לפי' הרש"ש והוא נפ"מ במי פירות בלא הוכשרו החיטין‬
‫שיצטרכו לעשות קב קב ולא להכשיר ולעשות שני קבין בטומאה‪ ,‬ודלא כמש"כ בשו"ע‪ ,‬ב‪ .‬באופן‬
‫שהוכרשר קצת דאם אינו חיבור לטומאה כרא"ש יכול לעשותה ג"כ שני קבים מדין טומאה ורק‬
‫מדין חלה א"א משא"כ לרמב"ם אם הוכשרו קצת חיטין‪ ,‬והוא חיבור לחלה וכ"ש לטומאה א"כ‬
‫יהא דין לעשותה דוקא קב קב ולא לעשותה שני קבין שמתחבר הכל לטומאה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫והנה בבי' הגר"א שכד' ס"ק כג' כ' כמש"כ שאף שאמרו רבנן יעשנה קבין‪ ,‬שלא לשתכח תורת‬
‫חלה בזה"ז לכן אין לפחות מכשיעור‪[ ,‬ואמנם הגר"א כונתו על חו"ל כמש"כ וכמו שאמרו אך‬
‫בא"י אין מקור לזה]‬

‫וצ"ב לגר"א דפסקי' כרבנן ורק בזה"ז שאין טהרה האיך פסק בסו"ס שכט' דיש ליזהר לא ללוש‬
‫במי פירות וכו' וכ' הגר"א כדי שיוכלו לשרוף החלה‪ ,‬והלא יכול לעשותה קבין קבין בטהרה ומנ"ל‬
‫ההתר לטמאותו‪.‬‬

‫וצ"ל שכל השו"ע שם הוא דוקא בחו"ל וכדי שיתנוהו לקטן לאכלו‪ ,‬ולא משום חשש תקלה‪ ,‬שכמו‬
‫שבתרו"מ יקברו‪ ,‬ולא חיישינן לתקלה כמש"פ הרמב"ם כר"ג‪ ,‬אלא שכיון שיכול לתתו לקטן‪,‬‬
‫שהוא רק טמא מת ואין לו טומאה מגופו‪ ,‬יש דין לטמאותו בטו"מ‪ ,‬ולכך עדיף מלעשותה קבין‬
‫[שלא לשתכח תורת חלה וכמש"כ הגר"א] וממילא יהא נפ"מ שבא"י שאי נטמאת ממילא הולכת‬
‫לשריפה‪ ,‬יהא דין לעשותה קבין בטהרה ולא להוסיף מים ולטמאותו וצ"ע למעשה‪.‬‬

‫ואמנם בעיקר דברי הרא"ש שלא לעשות ממי פירות משום ספק חלה‪ ,‬אלא להוסיף מים בשך כ'‬
‫דאם עשו יפרישו בלא ברכה משום הרא"ש[ ואף לספרדים יתכן דאמרי' כאן סב"ל נגד מרן]‬

‫ומש"כ שלא יעשו הוא משום דממילא אין לעשותו גם לשו"ע משום שיהא טהור ולא יכולו לשורפה‬
‫[ואף שנפ"מ בכמות המים למש"כ לעיל וצ"ע‪].‬‬
 ‫‪ | 287‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואמנם בעיקר דברי הרא"ש נראה שהוא רק משום שאפשר להוסיף מים אך אין דין להגיד לאדם‬
‫לא לעשות כשהוא רוצה לעשות כן‪ ,‬אלא אמרי' ספק דרבנן לקולא ואין חייב‪ ,‬וממילא מותר‬
‫לעשות]‬

‫והנה בדברי הש"ך שאל הר' ולדין ממ"נ מה הוא מרויח שלוקח ממקום אחר גם על זה שאם רק‬
‫רוצה להביא הברכה א"כ יברך על הדאוריתא ואח"כ יפריש ממי פירות בעצמו מיניה וביה‪ ,‬ואם‬
‫רוצה להפריש מהחיוב על הפטור‪ ,‬א"כ יפריש חלק נפרד ע"ז ונחלק נפרד ע"ז ומה הענין‬
‫לעשותם יחדיו‪ ,‬ושמא כתוב כאן שיש גרירא מסויימת שאגב הדאו' מתחייב גם המי פירות וצע"ג‪.‬‬

‫ונראה דיש לחקור ברא"ש אם הוא פחות מכשיעור או שאין חיוב חלה כלל‪ ,‬ונפק"מ להתחבר עם‬
‫אחד שכבר יש עליו חיוב‪ ,‬וזה מש"כ הש"ך ואע"פ שבפ"ע לא יעזור לו צירוף הסל שאינו יכול‬
‫ליצור חיוב משא"כ להצטרף לשיעור‪.‬‬

‫מצאתי במשנה ראשונה שכ' כמש"כ דמדכתב דבש סתם ולא כ' דבש דבורים משמע אפ'י דבש‬
‫תמרים והוא יהיה נפ"מ כנ"ל בדבש לטמאה קבין‪.‬‬

‫בה"י כ' הרדב"ז ולמדנו שאם היה ספק זה מטומאה שאין ודאה מטמא את החולין גומרה‬
‫בטומאה ואינו חושש וציינו ברמב"ם פרנקל שהחס"ד תמה ע"ז מאוד‪.‬‬

‫סימן יב‬
‫בדין לו ולא לאורו‬

‫ולא היתה לו שעת הכושר לענין תרו"מ וחלה‪.‬‬

‫הנה בשאג"א הקשה והובא בקהלות יעקב‪ ,‬דמפסחים לג‪ .‬מבואר שתרומת חמץ לכו"ע לא חלה‬
‫משום לו ולא לאורו והקשו מטמא על הטהור ואמרו דהתם היתה לו שעת הכושר‪ ,‬ומבואר דאי‬
‫נטמא קודם שהיתה לו שעת הכושר‪ ,‬לכו"ע לא הוי תרומתו תרומה‪.‬‬

‫והקשה השאג"א דא"כ בחלה דנטמא קודם הטלת מים הוי כלא היתה לו שעת הכושר וצריך‬
‫להיות שלא יחול הפרשת חלה משום לו ולא לאורו‪.‬‬

‫ובקהלות יעקב במהדו"ב ר"ל בפשטות שחלה כיןו שמתי שרוצה יכול לגלגלה ולעשות ממנה‬
‫חלה‪ ,‬אין פטור כזה‪ ,‬משא"כ בתרו"מ שיש את זמנה‪ ,‬לכך אמרי' שקודם לכן בלא היתה לה שעת‬
‫הכושר פטור מתרומה‪.‬‬
 ‫‪ | 288‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והנה לכאורה יש לחלק בין חלה לתרומה‪ ,‬דבחלה כיון שהפריש קמח לא עשה ולא כלום‪ ,‬א"כ לא‬
‫משכח"ל פטור אז דהרי מעולם לא אתחייבה קודם גלגול ומה הוא פטורה‪ ,‬ודמיא לבאין מחו"ל‬
‫ונתגלגלו בארץ דהגלגול מחייבתן וא"כ ה"ה בנטמא קודם לא שייך פטור‪ ,‬וזה כנראה א נתחדש‬
‫שעם תחילת חיובה בטומאה אינה מתחייבת‪ ,‬משא"כ בתרו"מ שאף במחובר כבר מישך שייך‬
‫ביה דיני תרו"מ‪ ,‬לענין דינא דהביאה שליש‪ ,‬ולענין הקדימו בשבלין‪ ,‬ואכילת קבע‪ ,‬וממילא שייך‬
‫ביה פטורא דלו ולא לאורו‪.‬‬

‫ועכ"פ יוצא לרמב"ם שבנטמא קודם גמ"מ כפי שמצוי כיום ששוטפים בבית אריזה‪ ,‬לפני האריזה‪,‬‬
‫[שהוא המירוח] וכבר נטמא וא"כ צ"ל פטור מתרו"מ‪ ,‬והאיך אנו מברכין ע"ז‪.‬‬

‫והנה בסוגיא דהתם פליגי הראשונים דהר"ש והרא"ש כ' דאופן דלא היתה לו שעת הכושר הוא‬
‫כגון במחובר‪ ,‬אך מהרמב"ם בפיה"מ ורש"י משמע דנטמא קודם גמר מלאכה הוי לא היתה לו‬
‫שעת הכושר‪.‬‬

‫וחזו"א כ' דא"כ קי"ל כר"ש ורא"ש‪ ,‬ומ"מ אין נפ"מ כיון דכ' הרע"ב דאף בלא היתה לו שעת‬
‫הכושר מדרבנן חל התרו"מ‪ ,‬וכיון שלרמב"ם תרו"מ היום דרבנן אין נפק"מ בזה‪.‬‬

‫והנה בעצם הסוגיא דהתם צ"ב מה דהשוו חמץ לטומאה דלכאורה היה מקום לחלק‪ ,‬שטומאה‬
‫הרי יש לכהן היתר להנות בשעת ביעורו משא"כ בחמץ שהוא איסורי הנאה‪ ,‬וא"כ שמא כל‬
‫המיעוט דלו ולא לאורו הוא דוקא לגבי חמץ‪.‬‬

‫אך עדיין צ"ע למש"כ החזו"א שהוא רק מדרבנן‪ ,‬דעדיין נפ"מ לענין הדרגות שאין מעשרין‬
‫מדרבנן לדאורי' ומדרבנן לדרבנן אחר‪ ,‬ומשמע מהחזו"א כאן דלא ס"ל לחלק בדרבנן בזה"ז אלא‬
‫כולא ענין א'‪.‬‬

‫ועכ"פ לר"ש ולרא"ש שדוקא בנטמא קודם תלישה יל"ד אי שייך כיום ואי ג"כ לשיטתם אמרי'‬
‫דמ"מ חייב מדרבנן‪.‬‬

‫ועכ"פ בחלה לעולם תחילת חיובה לאחר שנטמאה‪ ,‬שהרי לאחר הטלת מים כבר אסור לטמאה‪,‬‬
‫כמתני' דגיטין‪ ,‬וכתי' התוס' דבודאי טהורה אסור מהטלת המים לטמאה‪ ,‬וא"כ כל הה"ת לטמאות‬
‫הוא רק את המים או את הקמח קודם הטלתן‪ ,‬וממילא הוא פלא גדול מה שאמרו נידה ו' שקודם‬
‫גלגול מותר לטמאותן‪ ,‬לפי שמותר לגרום טומאה לחולין בארץ ישראל‪ ,‬דהא לפי"ז סו"ס מפקיע‬
‫ליה דין תרומה דאורי' עי"ז והאיך שרי‪.‬‬

‫והאיך אמר בשו"ע דיש ליזהר בעושה ממי פירות לטמא קודם במים‪ ,‬כדי שיוכל לשרפן‪ ,‬והלא‬
‫מפקיע מצות חלה מהתורה‪ ,‬ומ"ש מפחות מכשיעור שאסור להפקיע‪.‬‬

‫ושמא שם הוא רק כשמפקיע גם את ה דרבנן‪ ,‬והוא משום שלא תשתכח תורת חלה‪ ,‬ובחו"ל‪ ,‬אך‬
‫כאן שנשאר דרבנן‪ ,‬לא אכפ"ל שקודם זמן חיובא מפקיע מצותה מדאו' ועוד שכיון שבחו"ל איירי‬
‫ויש לנו ענין כדי לתתה לכהן שיאכלנה לכך שרי לטמאותה‪ ,‬משא"כ בא"י שממילא אזלא‬
‫לשריפה‪ ,‬יתכן באמת כמש"כ לעיל בשם הרמב"ן תשב"ץ והרשב"א שאין לטמאותה אלא‬
‫לעשותה קבין‪ ,‬וממילא אינו מפקיע יותר בעשי' הקבין‪ ,‬ושמא זהו טעמא דרבנן דפליגי אר"ע‪,‬‬
‫משא"כ ר"ע דקאמר שכשם יש לטומאה חלה לשם‪ ,‬לא ס"ל הא דינא דלא ולא לאורו‪[ ,‬שמא אין‬
‫לענו ענין להדר אחר חיוב חלה בא"י בזה"ז ואף שיש חשש שתשתכח תורת חלה‪ ,‬דמצי לקיומה‬
‫במי פירות‪ ,‬בטהרה‪ ,‬ושוב להיפך דמי פירות יעשנה בקבין ובטמאה ממילא יעשה כשיעור כיון‬
‫שבזה"ז לא משכח"ל בטהרה‪ ,‬כדי שלא תשתכח תורת חלה בא"י וכמש"כ]‬

‫אמנם בעיקר הדין אפשר שמדוייק מהגמ' דכל דינא דולא לאורו הוא רק בחמץ שאינו ראוי לכלום‬
‫לא הטבל ולא החלה‪ ,‬משא"כ בטומאה בזה"ז שיכולין לאכול החולין אין דין ולא לאורו‪ ,‬ונבאר‬
‫דברי הגמ' שתירצו על טמא וטהור היתה לו שעת הכושר‪ ,‬שזה גופא הכונה‪ ,‬שלא נאמר אלא‬
‫בחמץ שאין לה שעת הכושר דהיינו שאינה ראוי' לכלום שכבר היא איסור הנאה מיד בתלישה‪,‬‬
 ‫‪ | 289‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫משא"כ טומאה וטהרה במציאות הוא שיש לו שעת הכושר ולא דוקא בזמן קודם מירוח ואם נימא‬
‫כן נבוא מדוע הרמב"ם וטוש"ע השמיטו האי הילכתא‪ ,‬דטמא על הטהור אין להפריש אף בזה"ז‬
‫משום שהוא לא אותו דרגה דטמא פטור מדאור' והוה מדרבנן על דאורי' והוא כפטור על החיוב‪,‬‬
‫[דלעולם אין כזה דין לא בתרו"מ ולא ב חלה] ורק בחמץ‪.‬‬

‫ושמא זו הסיבה שחש מרן לטמאות והעדיף לאבדן בטהרה‪ ,‬כדי שלכה"פ ההפרשה בזמן הזה‬
‫יהיה כראוי‪ ,‬ושמעתי שהגרי"ד אמר שיעור בענין רע גמור‪ ,‬דאין לעשר אף בזה"ז מטמא על‬
‫הטהור ודלא כנודע ביהודה שכ' שכיון שכל הענין הוא רק משום הפסד כהן מרע על היפה‪,‬‬
‫ובזה"ז שהכהן ממילא אינו אוכל ואינו מפסיד‪ ,‬ממילא מותר להפריש מהטמא על הטהור‪ ,‬ואמר‬
‫הגרי"ד שבגר"א מבואר שיש מפריש מהרע על היפה‪ ,‬ויש רע גמור‪ ,‬והוא מטמא על הטהור‪ ,‬שזה‬
‫אין להפריש אף בזה"ז‪ ,‬וצ"ע החוששים לזה האיך מסתדרים כיום במציאות‪ ,‬ואי מפרישין רק‬
‫מטהור מה עושים עם חשש תקלה בטהורה‪.‬‬

‫ולענין מעשה מרן החזו"א הכריע כשי' ר"ש ורא"ש ודלא כרמב"ם שדוקא נטמא קודם תלישה‬
‫מיקרי לא היתה לו שעת הכושר‪ ,‬וכתב שהרמב"ם עצמו חזר מפיה"מ‪ ,‬ושכן המנהג שמעשרין‬
‫טמא על הטהור‪.‬‬

‫סימן יג‪.‬‬
‫סיכום השיטות בטעם האיסור לטמאות טבול לתרומה‪ .‬א‪.‬‬
‫דאורי' משום משמרת תרומותי‪ .‬ב‪ .‬מדרבנן‪ .‬ג‪ .‬בשי' הירושלמי‬
‫הובא בר"ש שמעיקר הדין מותר לטמאות חולין הטבולין ג"כ‪,‬‬
‫ורק משום הפסד כהן‪ ,‬ומדין לאהרן בכיהונו אסור לטמאותו‬
‫במקום שהוא ודאי טהור‪ ,‬ובמקום שממילא מופסד ליכא‬
‫איסורא‪ ,‬אך הוא נגד הסוגיא דנידה‪ .‬ד‪ .‬משום גרמא שלאחר‬
‫מכן יהיה תרומה טמאה‪.‬‬

‫א‪ .‬הובא לעיל שרש"י כ' שהאיסור הוא מדאוריתא משום משמרת תרומותי‪.‬‬
‫אך בשאר ראשונים מצאנו שחלקו בהאי סוגיא בשורש איסור זה לטמאות טבול‬
‫לחלה ב‪ .‬שהריטב"א והרשב"א בגיטין הביאו מהירושלמי דטבול לחלה לאו כחלה‬
‫והאיסור לטמאותו הוא רק משום קרא דלאהרן בכיהונו‪ ,‬אך כל שנפסל ממילא‬
‫מאכילת כהן כיון שכבר נתעורר לו ספק טומאה אין איסור לטמאותו‪.‬‬
‫ג‪ .‬ובריטב"א בגיטין הובא לעיל ב' פירושים דלפי' שני איסור דמשמרת תרומותי‬
‫הוא רק לאחר הפרשת התרומה ואיסור זה יש אפי' אם כבר נטמא שאסור‬
‫לטמאותו פעם שניה [כיון דכתיב תרומותי בשני תרומות הכתוב מדבר א' תרומה‬
‫טהורה וא' תרומה טמאה]‪ ,‬וכל האיסור לסייע בסוגיא דגיטין‪ ,‬שמא תטמא פעם‬
‫שניה לאחר שיחול החלה‪ ,‬אך כשרק טבול לתרומה שם האיסור הוא מדאוריתא‬
‫רק מצד אהרן בכיהונו‪ ,‬שצריך לתת לו חלה טהורה‪ ,‬ולכך אם הוא כבר טמא ליכא‬
‫איסור לטמאותו שוב‪ ,‬ואם הוא רק ספק נטמא א"כ אם זה לאחר גלגול שיש דינא‬
‫דאהרן בכיהונו מהתורה אסור לטמאותו ואם הוא לפני גלגול כיון שהוא רק‬
‫מדרבנן‪ ,‬א"כ מותר אף לטמאותו מכאן ולהבא‪.‬‬
 ‫‪ | 291‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ויל"ע בריטבא החדשות אי כ' ג"כ החילוק בין קודם מירוח שהוא רק מדרבנן‬
‫ולאחר מירוח מדאוריתא אך יל"ע אם הוא מטעם דלאהרן בכיהונו וכריטב"א‬
‫הישנות הנ"ל או מטעם משמרת‪.‬‬
‫ג‪ .‬ברמב"ן בע"ז נה' בשם הראב"ד דהוא מדרבנן‪.‬‬

‫ועוד מקור לזה שמשום חשש תקלה מותר לאבד שהרי הרמב"ם בהלכות תרומות‬
‫פרק יב הלכה יג פ'‬

‫יין תרומה שנתגלה הואיל ואסור בשתייה ישפך‪ ,‬וכן תאנים וענבים וקישואים‬
‫ודילועין ואבטיחין ומלפפונות של תרומה שנמצאו מנוקרות הרי אלו אסורין‬
‫באכילה מפני סכנת נפשות‪ ,‬מה יעשה בהן ישליך לים או יקברו‪.‬‬

‫ומעניין שברישא לגבי יין שנתגלה כ' הואיל ואסור בשתיה ואילו בסיפא הוסיף‬
‫דאסורין באכילה מפני סכנת נפשות‪ ,‬וא"כ מסיפא לי' ראיה לחשש תקלה באיסור‬
‫דסכנת נפשות חמירא טפי‪ ,‬אך שמא מרישא יש לדייק‪ ,‬אך יעוי' לקמן דרק בהפסד‬
‫מרובה התירו לטמאות ביד‪ ,‬ותקלה לא חשיב הפסד מרובה כמבואר בפסחים‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬

‫וברדב"ז הביא מקורו‪.‬‬

‫יין תרומה שנתגלה הואיל ואסור בשתייה וכו'‪ .‬משנה פ"ח דתרומות יין של תרומה‬
‫שנתגלה ישפך ואין צ"ל חולין שלשה משקין אסורין משום גילוי המים והיין והחלב‬
‫ושאר כל המשקין מותרין ותנן נמי התם נקורי תאנים וענבים והקישואין והדלועין‬
‫ואבטיחים והמלפפונות אפי' הן ככר אחד גדול וא' קטן אחד תלוש וא' מחובר כל‬
‫שיש בו ליחה אסור ונשוכת הנחש אסורה מפני סכנת נפשות‪:‬‬

‫הרי שאף המשנה לגבי משקין כ' ישפך‪ ,‬ואילו לגבי נשיכה הוסיפו אסור מפני סכנת‬
‫נפשות‪ ,‬ומענין מדוע במגולין עדיין יש נזהרין‪ ,‬ואילו בנשוכין דמ' כאן דחמירא טפי‬
‫לא מצאנו כיום דנזהרין בזה‪.‬‬

‫ובה"יד עיסה שנילושה במים מגולים אע"פ שהוא תרומה תשרף‪ .‬וכ' הרדב"ז‪ .‬עיסה‬
‫שנילושה במים וכו'‪ .‬הכי איתא בתוספתא דתרומות ופשוט הוא דחמירא סכנתא‬
‫מאיסורא ואפי' האידנא דלא חיישינן לגילויא למאן דחייש אסור וזהו שכתב רבינו‬
‫דיני הגילוי במקומו‪:‬‬
 ‫‪ | 291‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ומשמע מדבריו שאפי' האידנא דלא חיישינן מאן דחייש מותר לו לאבד תרומה‬
‫טהורה משום זה וצ"ע אמאי לא יתננה למאן דלא חייש‪ ,‬דהלא רק מאן דקפיד‬
‫קפדינן עימיה‪ ,‬ושמא זה נאמר רק לגבי שדים וכדו' אך לגבי גילוי דהוי סכנה‬
‫מציאותית אי חייש חייש גם לאחר‪.‬‬
‫‪ | 292‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 293‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫שיפורים בהפרשת תרומות ומעשרות ושאר הענינים שנעשו על‬

‫ידינו במכירות ברמת בית שמש בהאי שתא תשס"ט‬

‫יו"ל ע"י אגודת החברים‬

‫תלמידי מרן החזו"א זלל"ה‬

‫בשיתוף קו הכשרות ‪ -‬מידע חינם לציבור בעניני כשרות‬

‫רמת בית שמש‬
‫סיון תשס"ט‬
 ‫‪ | 294‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הכל מבוסס על רמב"ם‪ ,‬וטוש"ע‪ ,‬ומרן החזו"א‪ ,‬וחבורת זרעים‪ ,‬בהוראת מורינו הגרנ"ק‪ ,‬וכתוב‬
‫באריכות כל הנידו"ד בקונטרסים‪.‬‬

‫כל המפרישים תרו"מ‪ ,‬קיבלו חברות בפני ג' חברים‪ ,‬כדינא דגמ' בכורות ל' וכפסק הרמב"ם‪,‬‬ ‫א‪.‬‬
‫דמי שלא חבר או שלא קיבל חבירות אינו נאמן על תרו"מ‪ ,‬וכמנהג ירושלים המצו"ב מבית‬
‫דינו של הגרי"ח זוננפלד‪ ,‬וכשם שקיבל ר' בן ציון ידלר‪[ .‬ודלא כמו ששינו בשנים האחרונות]‪.‬‬
‫בתרומות ומעשרות אנו מהדרים שיהא שני חברים‪ ,‬כלשון הגמ' בתיקון דיוחנן כה"ג‬ ‫ב‪.‬‬
‫וכירושלמי דלרבים בעי' תרי חברים שקיבלו‪.‬‬
‫המעשרות נעשים ללא תנאים‪ ,‬כמבואר בקונטרס תנאי במעשרות הכד' מכשולות שיש בענין‬ ‫ג‪.‬‬
‫התנאי‪ ,‬ובעיקר למאי שכ' מרן החזו"א דאין ברירה בתרו"מ והכל נשאר טבל‪.‬‬
‫קודם ההפרשה מחללין כל המע"ש אם נשאר כאן על ד' פרוטות‪ ,‬כדי שאם יצא מע"ש‬ ‫ד‪.‬‬
‫משיירים קודמים‪ ,‬ג"כ יוכלו לקובעו לתרו"מ‪.‬‬
‫קודם ההפרשה בכל פעם מחללין ליתר ביטחון המטבע הגדולה אם אין שם שש עשרה‬ ‫ה‪.‬‬
‫פרוטות ריקות על פרוטה במטבע הקטנה‪.‬‬
‫מהדרין להפריש מטבל ודאי‪ ,‬על הדמאי כדי לצאת חשש תערובת‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫בירקות שיש בהם חשש שותפות נכרים‪ ,‬כקיבוצים‪ ,‬וכו' ויש בעיה לעשר מזע"ז‪ ,‬תוקן הענין‬ ‫ז‪.‬‬
‫ע"י ההשלמות‪.‬‬
‫נוסח המעשרות הוא בתחילה נוסח החזו"א‪ ,‬ללא לגעת בזה‪ ,‬ורק אח"כ בנוסח שני באו כל‬ ‫ח‪.‬‬
‫התיקונים וההידורים [הנוסח שונה מבד"ץ בכחמשה עשר תיקונים‪ ,‬שיש בהם שמעכבים‬
‫בדיעבד]‪.‬‬
‫מחללין על ד' פרוטות לחומרא לצאת ידי שי' התוס' והרמב"ם‪ ,‬וכפי שכ' מרן זלל"ה‬ ‫ט‪.‬‬
‫והגרשז"א‪,‬‬
‫אין מחללין כסף על פירות‪.‬‬ ‫י‪.‬‬
‫אין מוסיפין על דמי מעשר שני‪ ,‬כשי' הרמב"ם‪ ,‬ולכך אין מחללין ביתר משווי החומש‪ ,‬כגון‬ ‫יא‪.‬‬
‫שאין מחללין במקום פרוטה ורביע על ב' פרוטות‪ ,‬כמש"כ מרן זלל"ה‪.‬‬
‫פתרו את כל הבעיות של חילול‪ ,‬בכל הדרגות חיוב‪ ,‬לפי כל השיטות‪ ,‬ומ"מ תיקנו שלא יצא‬ ‫יב‪.‬‬
‫מזה מכשול‪ ,‬ודלא כאותם האומרים על כל דרגת חיוב‪ ,‬מחמת המכשול עקב ריבוי דרגות‪,‬‬
‫כמבואר בקונטרס חשב דרגות‪.‬‬
‫עקב הבעיות הרבות שיש בתערובת‪ ,‬מפטור על החיוב‪ ,‬ובכל הדרגות כמבואר בקונטרס‬ ‫יג‪.‬‬
‫חשב דרגות בתרו"מ‪ ,‬ע"כ תוקן כי לאחר אמירת נוסח חזו"א‪ ,‬יש ד' השלמות ותיקונים אשר‬
‫ישבנו על זה במשך חודשים‪ ,‬לפתור כל בעיות התערובת‪.‬‬
‫מקפידים בכל פעם לעשות קנין חצר קודם המעשרות לודא שהפירות בודאי יהיה של‬ ‫יד‪.‬‬
‫המשלח בקנין דאו' ולאחר הפרשה מקנים המעש"ר ללוי בקנין חצר‪.‬‬
‫אף התרומה נקנה לכהן בקנין חצר לקיים מצות נתינה כמבואר ברמ"א בשו"ע ורק אח"כ‬ ‫טו‪.‬‬
‫משליכין אותה‪.‬‬
‫מעשר ראשון ניתן ללוי כדין‪ ,‬בקנין חצר‪ ,‬ע"י שלוחו המשמרו כדי שיהא חצר המשתמרת‪,‬‬ ‫טז‪.‬‬
‫לצאת אף דעת הש"ך וכמש"כ מרן זלל"ה‪.‬‬
‫היות ולמעשה המעשר משמש שליח גם של בעה"ב וגם של לוי הרי יצאנו אף ידי שי'‬ ‫יז‪.‬‬
‫המהרי"ט דלא פסקי' כאבא בן גמלא וממילא צריך הלוי דוקא להפריש תרומת מעשר‪.‬‬
‫ומ"מ יצאנו אף ידי שיטת מרן החזו"א מעשרות סי' ז' ס"ק יד'‪ ,‬שאין הידור מצוה ליתן ללוי‬ ‫יח‪.‬‬
‫בטבלו‪ ,‬וכמו שנסתפק שם שהרי אין חבר רשאי לשלח טבל אפי' לחבר‪.‬‬
‫למעשה נהג הלוי לע"ע‪ ,‬שלאחר זכיתו בקנין חצר כדין‪ ,‬תרם זאת לטובת עניי העיר‪[ ,‬ע"י‬ ‫יט‪.‬‬
‫שמינה אותי שליח בשטר הרשאה‪ ,‬שיהני אף על דשלבל"ע‪ ,‬לעשות כל מה שצריך עבור זה‪,‬‬
‫אף שלמעשה אין צריך לזה דלזכות לעולם זכות הוא לו‪ ,‬ולזכות לאחרים הלא ממילא כן הוא‬
‫כשמפקיר וניחא ליה ואין צריך בזה זכיה שוב]‪ ,‬כמבואר בשו"ע שלעניים מותר אף להחזיר‬
‫תמיד לבעלים‪ ,‬וכ"ש לעניים אחרים‪ ,‬וכמבואר בחזו"א סי' ח' ממעשרות משום שמקיים בזה‬
‫מצות צדקה‪ ,‬ובפרט שאין לו שום טוה"נ מזה‪ ,‬ואין כאן שום חשש כמבואר בחזו"א שם‪.‬‬
 ‫‪ | 295‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫כ‪ .‬בפירות תוקן‪ ,‬שהיות ויש עובדים יהודים וגויים כדי לצאת ידי חשש הרמב"ם שגוי שממרח‬
‫בשל ישראל פטור מתרו"מ מהתורה‪ ,‬מקפידים שאת הארגזים של המעשרות ימלא דוקא‬
‫הישראל‪[ ,‬למעשה הוא נוהג שכל שישים ארגז הוא ממלא ארגז א' עבור המעשרות]‪.‬‬
‫כא‪ .‬במ כירה לא היה מהנקטפים בשבת קודש [ובקהלות יעקב שאסור אפי' בדיעבד] וכפי שאמר‬
‫לי הרב יוחאי קוסובר אף אין בעלי הפירות עובדים ח"ו בשב"ק ומחודש סיון הובא זאת‬
‫בקופסאות שמודפס עליהם ללא חשש חילול שבת לקדש ש"ש בפירסום‪.‬‬
‫כב‪ .‬נתבקשנו ע"י הגרנ"ק‪ ,‬לבקש שהאבטיחים לא יהו מאותם המורכבים מדלעת ואבטיח בא"י‪,‬‬
‫שהם הרכבת זרעים האסורה לכל הדיעות בארץ ישראל‪ ,‬והוי מסייע בידי עוברי עבירה‪.‬‬
‫כג‪ .‬לא מובאים פירות שמהותם כלאים חדשים‪ ,‬כגון אגס‪-‬תפוח וכדומה‪ ,‬משום מסייע בידי עוברי‬
‫עבירה‪.‬‬
‫כד‪ .‬ומחודש סיון הובא מהרב ברוך מרגליות שהוא שומר תורה ומצוות לחומרא ואין שם חשש‬
‫הרכבת כלאים אף בכל העצים‪.‬‬
‫כה‪ .‬כל העלים ללא תולעים‪ ,‬ועפ"י רוב גם המלפפונים והעגבניות הובאו מהרב דנינו אשר הקפיד‬
‫על שמיטה לחומרא‪ ,‬ואין שום חשש לא בזרעים ולא בשתילים‪.‬‬
‫כו‪ .‬פתרנו את הבעיה של גידולי טבל בשתילים שמחוייבים במעשר מקוטנן‪ ,‬ובעוה"ר יש‬
‫שזורעים אותם בלא הפרשה‪ ,‬ויוצא בעיה אח"כ בתרו"מ‪ ,‬ואף זה תוקן ע"י ההשלמות‪.‬‬
‫כז‪ .‬העלים ללא תולעים בפיקוח צמוד מטעם הרב ויא‪ ,‬ואעפ"כ העלים שמובאים למכירה עוברים‬
‫בדיקה נוספת ע"י הרב טייפר מרמב"ש א' עבורינו בכל שבוע קודם המכירה‪.‬‬
‫כח‪ .‬עפ"י הוראת מורינו הגרנ"ק כל שנמצא ג' טריפסים בשקית עלים‪ ,‬הרי יש להדר שלא לקחת‬
‫את כל הסחורה‪ ,‬למכירה‪ ,‬אף אם הם מתים שיורדים ע"י המים‪ ,‬כיון שמשיעור זה כבר‬
‫מצריך הרשב"א בדיקה מעיקר הדין‪ ,‬והיות ואין בודקים אלא שוטפים יש להחמיר‪[ ,‬ולמעשה‬
‫החזרנו את כל המשאית של הסלק עלים מהמכירה לחברה אף כשנמצא א' והפסקנו לקחת‬
‫כליל סלק עלים משום זה‪].‬‬
‫כט‪ .‬ענין הערלה סודר ע"י שהיה פיקוח אגרונום בשעת שתילת העצים הר' חגי קירשינבוים‪,‬‬
‫ולאחר מכאן בכל עונה הוא מבקר שוב בשדה ובודק שאין מילואים‪ ,‬מעבר לזה יש הכשר של‬
‫רב המושב‪ ,‬ונוסף לזה נסענו אנחנו לבדוק שבאמת העצים הם זקנים בני שש שנים‪ ,‬וכפי‬
‫שצילמנו זאת רואים על עובי הגזע שהם זקנים‪.‬‬
‫ל‪ .‬ומחודש סיון הובא מהר' ברוך מרגליות שהוא שומתו"מ לחומרא‪ ,‬ואף יש אצלו השגחת בד"ץ‬
‫לגבי ערלה‪ ,‬ואף מעשר בשדה הכל כדין‪ ,‬והפרשנו שנית‪ ,‬וביקשנוהו שישלח טבל ודאי‬
‫להפריש שנית‪ ,‬לחשש תערובת‪.‬‬
‫לא‪ .‬הוקפד שלא לקחת אף משנת רבעי‪ ,‬לאחר חילול‪ ,‬משום בעיה בתערובת התרו"מ‪.‬‬
‫לב‪ .‬הוקפד לברר זמני החנטה של הפירות‪ ,‬שלא יהא תערובת של קודם ט"ו בשבט ואחר ט"ו‬
‫בשבט משום שזה יכול להיות בעיה בתרומות ומעשרות משנה על חבירתה‪ ,‬שלא חל אף‬
‫בדיעבד‪ ,‬ואף תוקן לזה נוסח בהשלמות ותיקונים‪.‬‬
‫לג‪ .‬בענין כלאי הכרם‪ ,‬ירדנו לכרמים‪ ,‬קודם שגדלו‪ ,‬והכרחנו את הבעלים לחרוש מסביב הכרם‬
‫‪ 0.52‬שלא יהא אף דשאים העולין מאליהן‪ ,‬כפסק השו"ע‪ ,‬וכפי שמצוי כיום רח"ל שבולת‬
‫שועל או שאר תבואה‪ ,‬בסמוך לכרמים‪.‬‬

‫החלב שנמכר במכי' בר' טרפון‪ ,‬היה חלב ישראל מתחילת חליבה ובהשגחה צמודה בכל‬
‫שעת החליבה‪ ,‬ללא חשש טריפות מרובות כיון שהוא מעיזים דלא שכיח בהם‪ ,‬ולא עירבום‬
‫ישירות בכלי אחד‪ ,‬שיצטרך שישים‪ ,‬כמבואר ברמ"א יו"ד פא'‪ ,‬וללא נתפטמה באיסור‪.‬‬

‫בענין החלב הוקפד על חלב ישראל מתחילת החליבה‪ ,‬בהשגחה צמודה‪ ,‬הובא למהדרים‬
‫חלב עיזים לצאת מידי חשש טריפות המצוי בפרות‪ ,‬נבדקו כל הענינים בעיזים‪ ,‬ובפרט שלא‬
‫מתפטמים באיסור‪.‬‬

‫ומחודש סיון תשס"ט‪ ,‬הפירות הגיעו מהרב ר' ברוך מרגלית יהודי יקר מאוד‬
‫שומר תורה ומצוות לחומרא ברמת הגולן‪ ,‬שהקפיד על כל שמיטה לחומרא‪ ,‬ואין‬
 ‫‪ | 296‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שם לא חשש חילול שבת‪[ ,‬כפי' שמקפיד לפרסם על הקרטונים‪ ,‬להרבות כבוד‬
‫שמיים] ולא חשש כלאים‪ ,‬ואצ"ל שאין שם שום חשש ערלה‪ ,‬ויש לו גם פיקוח על‬
‫ערלה מהבד"ץ‪.‬‬

‫אצרף לזה מה שכתוב אצלי בהנהגתינו כפי שכתבתי בפעם הראשונה בתחילת‬
‫המכירה‪.‬‬
‫סדר ההפרשה כפי שעשה מורינו הגרנ"ק שליט"א במחסני הרב רון‬
‫שרון שליט"א ‪ -‬אדר תשס"ט‪.‬‬
‫א‪ .‬אעפ"י שפסקינן ונהגינן אף בירושלים כרמב"ם שמשיעשה כיו"ב או‬
‫מחנוכה מותרין כל הירקות שנלקטו בשמינית‪ ,‬וכבר עבר חנוכה ואף‬
‫עברו כל התאריכים של כיו"ב אף משעת שתילה‪ ,‬ביררו מהיות טוב‪,‬‬
‫שהירקות היו מזריעת שמינית למרות שספק נזרע כבר מותר לכל‬
‫הדיעות כיום‪.‬‬
‫ב‪ .‬מלבד זה כל השתילים של הירקות היו מעציץ שנשטח יריעות פלסטיק‬
‫מתחתיו והוי אינו נקוב בתוך חממה‪ ,‬וכפי' שכ' הראב"ד שבמקומות‬
‫שהשמיטה מדבריהם אפשר דלא אמרינן יעקור‪ ,‬וכפי שפסק המנחת‬
‫יצחק ח"ח סי' קכד' וא"כ כ"ש בעשא"נ‪.‬‬
‫ג‪ .‬הובא טבל ודאי להפריש אף על המופרשין מהחמור על הקל‪.‬‬
‫ד‪ .‬הורה מורינו להקנות לבעל הפירות את כל החצר בקנין כסף‪ ,‬וזכה בכל‬
‫הפירות בודאי בקנין חצר דאוריתא‪ ,‬ואח"כ מינה בעל הפירות‪ ,‬בשליחות‬
‫את מורינו הרב להפריש עבורו תרו"מ‪.‬‬
‫ה‪ .‬כל הפרשות תרו"מ היו על ידי מורינו הרב כתקנת חז"ל‪ ,‬בכורות ל'‪:‬‬
‫דבעינן חבר על המעשרות שקיבל בפני ג'‪[ ,‬כהכרעת בד"ץ ירושלים בזמן‬
‫הגרי"ח זוננפלד‪ ,‬דאם לא קיבל המשגיח קבלה צריך עדיין לעשר בבית‪,‬‬
‫וחזו"א וגרי"ז‪ ,‬וכירושלמי דלרבים ודאי בעינן חבר] ואילו ת"ח הוי חבר‬
‫ואין צריך לקבל בפני ג' כגמ' בכורות ל'‪ :‬וכפסק הרמב"ם‪ ,‬וכהכרעת‬
‫החזו"א ובדרך אמונה דאף בזמנינו יש ת"ח לענין זה‪ ,‬דגמיר וסביר‬
‫[ובד"א הל' תרו"מ]‪.‬‬
‫ו‪ .‬החמירו בנוסף שיהא במעמד ההפרשה לכה"פ שנים כמאמר חז"ל דיוחנן‬
‫כה"ג יחד זוגות להפריש‪ ,‬כשי' רבינו יונה בירושלמי‪ ,‬דלרבים חמירא‬
‫דבעינן ב'‪ ,‬וכלשון הרמב"ם עדים נאמנים‪.‬‬
‫ז‪ .‬ההפרשה היתה לאחר מירוח ודאי‪ ,‬וראי' פני הבית של המחסן של עומד‬
‫לימכר בשוק‪.‬‬
‫ח‪ .‬נוסח התרו"מ תוקן עפ"י הוראות מורינו הרב‪ ,‬בנוסף לנוסח מרן החזו"א‬
‫זלל"ה‪ ,‬והזכיר להדיא שיהיה יותר ממאה שלאחר הפרשה‪ ,‬כדי לצאת ידי‬
‫פלוגתת הראשונים דצריך בדיוק תרמת מעשר‪ ,‬אי' לא פסקי' כאבא בן‬
‫גומל‪.‬‬
 ‫‪ | 297‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫עגבניות השרי היו מטבל ודאי בארץ ישראל והפריש מורינו בברכה‪.‬‬ ‫ט‪.‬‬
‫שאר הירקות היו מספק חו"ל‪ ,‬מתחת אשקלון‪.‬‬ ‫י‪.‬‬
‫הופרש על כל המעושרין ע"י בד"ץ‪ ,‬שנית‪ ,‬תרומה ותרומת מעשר מטבל‬ ‫יא‪.‬‬
‫שהובא מבית האריזה‪ ,‬מטבל ודאי מהחמור על הקל‪ ,‬ולא מיניה וביה‪,‬‬
‫כדי שלא יוצר מצב של פטור על החיוב [ולאחר מעשה נתגלה שהם לא‬
‫עישרו]‪.‬‬
‫המעשר ראשון והמעשר שני הופרשו כל דרגה על דרגתו בכל מקום‬ ‫יב‪.‬‬
‫שנמצא‪.‬‬
‫ניתן ללוי כל המעשר ראשון‪ ,‬ע"י שהקנו לו בקנין חצר כל המחסן בקנין‬ ‫יג‪.‬‬
‫כסף‪.‬‬
‫טימא כל התרומה קודם ההפרשה כדי שלא יזרקו לפח אשפה תרומה‬ ‫יד‪.‬‬
‫טהורה‪[ ,‬ולמעשה כבר היה טמא לאחר השטיפה בבית האריזה] ואף שכ'‬
‫הרמ"א לטמאות רק קודם מירוח וכ' הש"ך דלא אח"כ‪ ,‬מ"מ הורה מורינו‬
‫הרב דזה במקום שקוברין תרומה טהורה‪ ,‬אך במקום שזורקין לאשפה‬
‫והוא עצמו השחתה בידים‪[ ,‬דבכמויות גדולות אין עוטפים בניילון] עדיף‬
‫לטמאות וישחיתו תרומה טמאה‪ ,‬במקום שישחיתו טהורה‪ ,‬ובפרט‬
‫שזורקין לאשפה‪ ,‬המיועדת לשריפה‪ ,‬וטהורה צריכה קבורה‪.‬‬
‫מורינו הרב הביא המטבע לחילול‪ ,‬והוה משלו על של חבירו‪ ,‬ולא הוצרכו‬ ‫טו‪.‬‬
‫להכנס לכל הספיקות בנתינת חומש‪ ,‬אי קאי בתר הקרן או בתר השווי‬
‫ויצאו מכל הפלוגתא דלשי' הכפתור ופרח בפחות משוויו הוה חילול ואין‬
‫חיוב חומש‪ ,‬ולא הוי חשש דאת וחמור‪.‬‬
‫חיללו אם יש שאריות מעשר שני בתוך הפירות מהפרשה קודמת‪ ,‬קודם‬ ‫טז‪.‬‬
‫הפרשת התרו"מ‪.‬‬
‫חילול המעשר שני היה על ד' פרוטות במטבע כמ"ד חומשו בשוה פרוטה‬ ‫יז‪.‬‬
‫וכשי' התוס' גיטין סה' וכמו שכ' הגרשז"א והחזו"א דהמחמירים כתוס' יש‬
‫להם לחלל אף על המטבע ד' פרוטות‪.‬‬
‫מלבד הנהוג וכשי' הגר"מ אטיק שליט"א שאפשר לחלל דרגות שונות‪,‬‬ ‫יח‪.‬‬
‫כשיש לכ"א פרוטה בפ"ע על פרוטה א'‪ ,‬כדי לצאת אף שיטת הגר"י‬
‫ברטלר והגר"ח גרינימן והגר"י בויאר‪ ,‬עשו כשיטתם שאם יש משהוא‬
‫יותר מפרוטה ורביע אפשר בבת אחת לחלל על זה כל הדרגות דמעשר‬
‫שני‪.‬‬
‫והוסיפו על זה חומרא על חומרא שנתנו לכל דרגה עוד פרוטה ולא רק‬ ‫יט‪.‬‬
‫עוד כל שהוא כשיטתם‪.‬‬
‫כל המעשר שני שיש בפירות בשווי של פחות מד' פרוטות חיללו בשוויו‬ ‫כ‪.‬‬
‫על המטבע של מעות הראשונות‪.‬‬
 ‫‪ | 298‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫כא‪ .‬כל ההפרשות בין התרומה גדולה בין התרומת מעשר היה מן המוקף‪,‬‬
‫דהקיפו ונגעו כל כלי במינו לפי' שי' הגר"א‪ ,‬בהל' חלה‪ ,‬דאם יש מין אחר‬
‫המפסיק בעינן נגיעה‪.‬‬
‫כב‪ .‬הזכיר מורינו שאם יש כאן בליעות יופרשו מהבעין עליהם כדי לצאת שי'‬
‫הר"ש שא"א לחלל מעשר שני הבלוע‪ ,‬וע"כ הפרישו מע"ש מדרגת‬
‫הפירות שכמותם עליהם שהיא דרגה החמורה מינה‪.‬‬
‫כג‪ .‬הקופסאות של הירקות ניתנו ע"י הר' משולם שטרן‪ ,‬לבעלי השדות‬
‫למלאותם‪ ,‬כך שהיה היכר וסימן ברור שכל הירקות במכירה הם אלו‬
‫שנקטפו והוכשרו‪.‬‬
‫כד‪ .‬כל הירקות נמכרו במחיר הקרן‪ ,‬שעלה בגורן‪ ,‬ללא מסחר וריוח כל שהו‪,‬‬
‫כתקנת חז"ל משום ישוב ארץ ישראל‪ ,‬וכמו שנפסק בשו"ע חו"מ סי' רלא'‬
‫סעי' כב' שאין לסחור בא"י בדברים שיש בהם חיי נפש‪ ,‬אלא זה מביא‬
‫מגרנו ומוכר – ולקיים מאמרם שתיקנו ברכה תשיעית לשבר זרוע רשע‬
‫דמפקיעי שערים‪ ,‬וכמו שנפסק בשו"ע דאוצר פירות בארץ ישראל ה"ז‬
‫כמלוה בריבית‪ ,‬וכמו שנתבאר שם שחייבים ב"ד להעמיד ממונים שלא‬
‫ירויח כל אחד כמה שירצה‪ ,‬ובדור יתום זה שאין ידינו תקיפה‪ ,‬יש לקיים‬
‫כן ע"י מכירות אלו והוי קיום הדת‪.‬‬
‫כה‪ .‬עקבו אחר כל התרו"מ שיושלך לאשפה המרכזית במקום שאף אחד לא‬
‫יוכל ליקחם‪.‬‬
‫כו‪ .‬נוסח הברכה במפריש לאחרים‪ ,‬בתחילה היה דעת הגרנ"ק שכשהליח‬
‫מברך מברך על הפרשת‪ ,‬שהרי כידוע שי' הרמב"ם שבכל מקום שעושה‬
‫לאחרים מברך על‪ ,‬ורק לעצמו מברך להפריש‪ ,‬וכן הכריע במנח"י לגבי‬
‫תרו"מ‪ ,‬והביא סמך מרעק"א‪ ,‬אך שוב אמרתי לו שבדרך אמונה כ' שכיון‬
‫שפסקי' כרמ"א ובי' הגר"א בהל' מילה ופדיון‪ ,‬שלא מחלקין בין עושה‬
‫לעצמו ולאחרים‪ ,‬וכיון שכאן אנו מברכין להפריש כנוסח התוספתא‪,‬‬
‫ממילא אף במפריש לאחרים יברך להפריש‪ ,‬ושכן הורא' מרן החזו"א‬
‫עפ"י מה שסתם הגר"ז שפירא בקו' תרו"מ שהוגה ע"י מרן (ובסמוך‬
‫נרחיב בזה)‪.‬‬

‫בתקוה שלא יצא מכשול מתחת ידינו‬

‫ונזכה לעבדו ית' כראוי‬

‫ולגמול חסדים כראוי עם כל עמ"י‪.‬‬

‫אגודת החברים תלמידי מרן החזו"א זלל"ה‬

‫‪ | 299‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 311‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬
‫נוסח הברכה במפריש ע"י שליח‬

‫ידון אי שליח שמפריש לאחרים מברך על הפרשת תרו"מ‪,‬‬

‫או להפריש תרו"מ‪.‬‬
‫יביא שהספרדים ודאי מברכין בלשון על‪ ,‬כשי' הרמב"ם‬
‫ואילו לאשכנזים לכאורה יש בזה פלוגתא בין רעק"א‬
‫לחזו"א‪ ,‬בהבנת דברי הרמ"א בהל' מילה‪ ,‬דנהגינן דלא‬
‫מחלקינן בין שליח לעצמו‪.‬‬
‫יביא מקורות לנוסח הברכה במפריש ע"י שליח אם מברך‬
‫על הפרשת תרומות ומעשרות או שמברך להפריש כשם‬
‫שמברך בשלו‪ ,‬לנוהגין כדעת הרמ"א דלא מחלקינן בין‬
‫ברכת עצמו לשליח במקום שמברכין על‪ ,‬וא"כ ה"ה‬
‫במקום שמברכין להפריש כתוספתא‪ ,‬לא נחלק בינו‬
‫לשליח‪ ,‬או דילמא דרק להיפך אמרי' כן דהלא נוסח על‬
‫כשר לכו"ע‪ ,‬אך להפריש אין מברכין לשליח‪ ,‬אף שנחלק‬
‫מנוסח לעצמו‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

‫בית שמש‬
 ‫‪ | 311‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫פתיחה‬
‫הנה כשהלכתי לעשר עם הרב הגאון ר' נתן קופשיץ שליט"א ועשהו בעל הפירות שליח לעשר‬
‫בעבורו‪ ,‬וראיתי לדעתו שיש לברך בנוסח על הפרשת תרו"מ‪ .‬כמו שכתב הרמב"ם‪ ,‬במפריש‬
‫לאחרים‪ ,‬ונפלאתי על המנהג שמברכין להפריש תרומות ומעשרות ואמרתי לו שבדרך אמונה‬
‫הביא מהחזו"א שכיון שפסקי' כרמ"א שלא מחלקינן בין אב שמל בנו‪ ,‬לאחר‪ ,‬ותמיד מברכין על‬
‫המילה‪ ,‬ה"ה כאן להיפך לא מחלקינן בין שליח למפריש עצמו‪ ,‬ותמיד מברכין להפריש‪.‬‬
‫אך שוב ראיתי לבדוק הדברים בשורשן ומצאתי שלכאורה מדברי רעק"א בהל' מעקה אין משמע‬
‫כן‪ ,‬וכן כמדומה שמנהג ירושלים בשאר מצוות לברך עבור אחרים על‪ ,‬וכמו שכ' במנחת יצחק‬
‫לגבי מזוזה‪.‬‬

‫וע"כ ראינו צורך לשנות האי פרשתא‪ ,‬ובעיקרה לצטט ממקורותיהן‪ ,‬לתועלת הלומדים‪.‬‬

‫פרק א‪.‬‬
‫אי' בגמ' בפסחים ז'‪ .‬אמר רב יהודה הבודק צריך שיברך‪ ,‬מאי מברך רב פפי אמר משמיה דרבא‬
‫לבער חמץ‪ ,‬רב פפא אמר משמיה דרבא על ביאור חמץ‪ ,‬בלבער כו"ע לא פליגי דודאי להבא משמע‪,‬‬
‫כי פליגי בעל ביעור מר סבר מעיקרא משמע ומ"ס להבא משמע‪ ,‬מיתיבי ברוך אשר קדשנו‬
‫במצותיו וצונו על המילה‪ ,‬התם היכי נימא נימא למול לא סגיא דלאו איהו מהיל‪ ,‬אבי הבן מאי‬
‫איכא למימר אין הכי נמי‪ .‬מיתיבי ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על השחיטה התם נמי היכי‬
‫נימא נימא לשחוט לא סגיא דלאו איהו שחט פסח וקדשים מאי איכא למימר אין הכי נמי‪ ,‬מיתיבי‬
‫העושה לולב לעצמו מברך שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה נטלו לצאת בו אומר אשר קדשנו‬
‫במצותיו וצונו על נטילת לולב שאני התם דבעידנא דאגבהה נפק ביה אי הכי לצאת בו יצא בו‬
‫מיבעי ליה אין הכי נמי‪ ,‬ומשום דקא בעי למיתנא סיפא לישב בסוכה תנא רישא נמי לצאת בו‬
‫דקתני סיפא העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אתה ה' שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה‪ ,‬נכנס‬
‫לישב בה אומר ברוך אשר קדשנו ב מצותיו וצונו לישב בסוכה והלכתא על ביעור חמץ‪.‬‬
‫וברש"י כ' והלכתא על ביעור נמי להבא משמע וגבי מילה נמי לא שנא אבי הבן מאינש דעלמא דהא‬
‫להבא משמע ועל מילה נמי כלמול דמי‪.‬‬
‫ובתוס' לצטט‪.‬‬
‫וא"כ למסקנת הסוגיא שגם על‪ ,‬כונתו להבא‪ ,‬שפיר אפשר לברך בעל‪ ,‬וממילא כדי שלא לחלק בין‬
‫שליח למשלח‪ ,‬תמיד מברכין בעל‪ ,‬וכן פסק הטור והרמ"א‪ ,‬אמנם הרמב"ם פסק שחלוק שליח‬
‫עצמו שעושה המצוה מהמשלח‪ ,‬שאם עביד לאחרים מברך על‪.‬‬
‫והנה בר"ן כ' לתמוה למה להכניס ראשינו במחלוקת אם לבער כשר לכו"ע‪ ,‬וכ' כעין הגמ' בברכות‬
‫שמברכותיו של אדם ידעי' אם ת"ח הוא‪ ,‬ושוב בהמשך כ' שיש שני סוגי מצוות‪ ,‬שאפשר לעשותן‬
‫ע"י שליח‪ ,‬ושחייבין לעשותן בעצמו‪ ,‬ובזה חלוק הברכות שכל שחייבין לעשותו בעצמו מברך בל'‪.‬‬
‫והקשה מתרו"מ שמברך להפריש‪ ,‬וכ' שכיון שיש גזה"כ מה אתם לדעתכם ממילא הוי כמצוה‬
‫שמחוייב לעשותו בעצמו‪.‬‬
‫אלא שצ"ב לדידן שפסקינן כתרוה"ד שאף מדין זכיה אפשר להפריש לאחר במקום זכות גמור‪,‬‬
‫וכעין קלקול העיסה‪ ,‬וכמו שהכריע הגאון ר' יצחק אלחנן‪ ,‬וכן נהוג כפי שהורה הגריש"א לענין‬
‫מכירת חמץ ועוד‪ ,‬דבמקום זכות גמור אפשר למכור שלא מדעתו‪ ,‬ודלא כקצה"ח שאין זכין מאדם‪,‬‬
‫וכן דלא כמש"כ בשם הרשב"א ותוס' דלא סגי בזכיה ובעי' דוקא אתם לדעתכם‪.‬‬
‫א"כ לפי טעם הר"ן לכאורה לדידן צריך להיות נוסח הברכה במפריש לאחרים בעל‪ ,‬אלא באמת‬
‫טעמא בעי' שמה שאמרו בסוגיין שלבער לכו"ע סגי‪ ,‬האם הוא רק בעושה לעצמו‪ ,‬אך בעושה ע"י‬
‫שליח באמת לא שפיר עביד‪ ,‬וכמו שאמרו בגמ' כיון דלא סגיא דלאו איהו מהיל‪ ,‬וא"כ מש"כ‬
‫הרמ"א דלא מחלקינן בין שליח למשלח‪ ,‬בנוסח הברכה‪ ,‬הוא דוקא למסקנת הגמ' דעל ג"כ‬
‫מעיקרא משמע‪ ,‬וממילא במקום שמברכין על‪ ,‬סגי בזה גם לשליח‪ ,‬אך בתרו"מ שנהגינן כתוספתא‬
‫לברך להפריש‪ ,‬אולי בזה לא סגי שגם השליח יברך באותו נוסח כדי להשוות ברכותיהם כיון דלא‬
‫סגיא וכו'‪ ,‬וצ"ב מש"כ בדרך אמונה בשם מרן החזו"א דלדידן דפסקי' כרמ"א בהל' מילה דלא‬
‫מחלקינן ומברכין תמיד על המילה‪ ,‬ה"ה בתרו"מ להיפך מברכינן תמיד להפריש‪ ,‬וצ"ע כנ"ל‪.‬‬

‫פרק ב‪.‬‬

‫והנה עצם המקור לדידן אף במפריש לעצמו‪ ,‬לברך בתרו"מ להפריש‪ ,‬ולא על‪ ,‬כשאר ברכות‪ ,‬הוא‬
‫משום ששנינו בתוספתא היה מהלך להפריש תרומה ומעשרות אומר ברוך אקב"ו להפריש‬
‫תרומות ומעשרות‪ .‬והביאה הרמב"ן בסוף הל' חלה‪ .‬וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשר פרק א‬
‫הלכה טז‪ .‬המפריש מעשר זה מברך תחלה כדרך שמברכין על המצות וכן מברך על מעשר שני ועל‬
‫מעשר עני ועל מעשר מן המעשר מברך על כל אחד בפני עצמו‪ ,‬ואם הפריש הכל זה אחר זה מיד‬
‫ולא סח ביניהן כוללן בברכה אחת ומברך להפריש תרומות ומעשרות‪.‬‬
 ‫‪ | 312‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫אמנם הרמב"ם בהלכות ברכות פרק יא הלכה יג כ' אבל אם קבע מזוזה לאחרים מברך על קביעת‬
‫מזוזה‪ ,‬עשה להם מעקה מברך על עשיית מעקה‪ ,‬הפריש להם תרומה מברך על הפרשת תרומה‪,‬‬
‫מל את בן חבירו מברך על המילה וכן כל כיוצא באלו‪.‬‬

‫ובשולחן ערוך יורה דעה סימן שלא סעיף עח כ' המפריש תרומה גדולה או תרומת מעשר‪ ,‬מברך‬
‫קודם שיפריש‪ :‬אקב"ו להפריש תרומה‪ .‬וכן המפריש מעשר ראשון‪ ,‬מברך קודם‪ :‬להפריש מעשר‪,‬‬
‫וכן מברך על מעשר שני‪ .‬ואם הפריש הכל זה אחר זה מיד‪ ,‬ולא סח ביניהם‪ ,‬כוללן בברכה אחת‬
‫ומברך‪ :‬להפריש תרומות ומעשרות‪.‬‬

‫ולא חילק השו"ע בין מפריש לעצמו או לאחרים אך בהל' מילה שם הביא השו"ע דעת הרמב"ם וכ'‬
‫[יורה דעה סימן רסה סעיף ב] אם אבי הבן הוא מוהל בעצמו‪ ,‬מברך‪ :‬למול את הבן‪ ,‬לדעת‬
‫הרמב"ם‪( .‬ויש חולקין)‪( ,‬טור בשם בעל העיטור)‪ ,‬וכן נוהגין שלא לחלק מיהו אם בירך למול‪ ,‬או שבירך ברכת להכניסו לחוד‪,‬‬
‫יצא (וכן משמע בהגהות מיימוני)‪.‬‬

‫ודברי הרמ"א מקורן בטור יו"ד (ר"ס רסה) שהביא דברי הרמב"ם‪ ,‬וכתב‪ ,‬ונהגו שלא לחלק‪ ,‬וכן‬
‫כתב בעל העיטור‪ ,‬שלעולם יש לברך "על המילה"‪.‬‬

‫ובשולחן ערוך יורה דעה סימן שה סעיף י לגבי פדיון הבן כ' בשעה שנותן הפדיון לכהן מברך‪:‬‬
‫אקב"ו על פדיון הבן‪ ,‬וחוזר ומברך‪ :‬שהחיינו‪ ,‬ואח"כ נותן הפדיון לכהן‪ ,‬ואם פודה עצמו‪ ,‬מברך‪:‬‬
‫אשר קדשנו במצותיו וצונו לפדות הבכור‪ ,‬ומברך‪ :‬שהחיינו (רמב"ם שם ד"ה)‪ .‬הגה‪ :‬וי"א דאף הפודה עצמו‬
‫מברך‪ :‬על פדיון הבכור‪ ,‬וכן נוהגין (טור וריב"ש סי' קל"א)‪ .‬וע"ל סי' רס"ה‪ .‬וכו' ואין האב יכול לפדות (טז) על ידי שליח‪ .‬וגם אין‬
‫ב"ד פודין אותו בלא האב (ריב"ש סי' קל"א)‪.‬‬
‫הרי שדעת הרמ"א שלא לחלק בנוסח הברכה בין עושה לעצמו או לאחרים‪ ,‬ותמיד מברך על‪,‬‬
‫וכ"כ בבי' הגר"א‪.‬‬

‫בית יוסף יורה דעה סימן רסה אות ב ד"ה ומ"ש בשם‬

‫ב ומ"ש בשם הרמב"ם (הרמב"ם הל' מילה פ"ג ה"א‪ ,‬הל' ברכות פי"א הי"ב) שאם אבי הבן מל‬
‫בעצמו מברך למול את הבן‪ .‬הכי איתמר בסוגיין דגמרא פ"ק דפסחים (ז‪ ):‬והר"ן (שם ג‪ :‬ד"ה‬
‫וקשיא) הקשה עליו דלא איתמר הכי אלא אליבא דמאן דאמר לבער אבל למאן דאמר על ביעור‬
‫אבי הבן נמי מברך על המילה וכ"כ הגהות מיימון בהלכות מילה (פ"ג אות ב) בשם רש"י (פסחים‬
‫ז‪ :‬ד"ה והלכתא) ורבינו שמחה דאבי הבן נמי מברך על המילה‪ .‬ונ"ל שכתב הר"ן כן לפי שהוא‬
‫סבור דכל הנך מתיבי דאיתא התם הוו תיובתא למאן דאמר לבער וסייעתא למאן דאמר על ביעור‬
‫אבל הרמב"ם אפשר דמפרש דמאן דאמר לבער פירושו אף לבער דעל נמי להבא משמע ואין לשון‬
‫בברכה שיורה על העבר ומאן דאמר על ביעור פירושו דוקא על ביעור דלשון על משמע שכבר נעשית‬
‫המצוה והכי נמי משעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק ואותבינן למאן‬
‫דאמר על ביעור מברכת על המילה דבשלמא למאן דאמר לבער כך לי לברך בלמ"ד כמו בעל דעל‬
‫המילה נמי להבא משמע אלא למאן דאמר דעל מורה על עבר במילה ושחיטה ולולב מאי עבר איכא‬
‫דליברוך עלייהו בעל ומשני דבמילה ושחיטה הוי טעמא משום דלא סגיא דלאו איהו מהיל או‬
‫שחיט כלומר אחר הוא המצווה בהם וכיון שזה אינו מצווה עליהם אלא שהוא מוציא אחרים ידי‬
‫חובתן תקנו בעל כדי לעשות היכירא בין כשמוציא עצמו לכשמוציא אחרים ופריך ממל בנו ושוחט‬
‫פסחו דהוה משמע ליה דמברכי בעל ומשני דאין הכי נמי דבלמ"ד מברכי ובלולב תירץ דהכא במאי‬
‫עסקינן בשנטלו כבר דהוי עבר ואסקינא והלכתא על ביעור כלומר דשאני לן בין לבער לעל ביעור‬
‫דלבער הוי להבא ועל ביעור לשעבר וכיון שכן למדנו דכל היכא דהוי לשעבר אי נמי שעשה אותה‬
‫לאחרים אף על פי שהיא להבא מברך עליה בעל וכשעושה אותה לעצמו והיא להבא מברך בלמ"ד‬
‫ולכן המל את בנו מברך למול את הבן‪ .‬אי נמי אפשר דהרמב"ם מפרש דמעיקרא הוה ס"ל‬
‫לתלמודא כרב פפא ולהכי אקשי לרב פפי ממילה שחיטה ולולב והוה בדעתיה לאקשויי ליה‬
‫מברכות טובא מצה מרור תורה ספירת העומר וזולתם אבל מכיון דתריץ תלמודא דבלולב מברכים‬
‫בעל אף לרב פפי מטעמא דכיון דאגבהיה נפק ביה הא ודאי דמהך תירוצא שמעינן דבכל מילי דדמו‬
‫ללולב דכיון דחשב או הגביה נעשית המצוה שפיר מברכים בעל אף לרב פפי ולהכי לא אהדר אקשי‬
‫משום ברכה אחרת דכי פסק והלכתא על ביעור לאו כרב פפא הוא אלא ככולי עלמא ומיהו עיקר‬
‫חידושא לרב פפי הוא מטעם דכיון דאגבהיה וכו' דלרב פפא בלא האי נמי סבירא ליה בעל כנ"ל‬
‫ליישב דעת הרמב"ם ז"ל‪:‬‬

‫והנה אין לדייק מדסתם המחבר ולא חילק בה' תרו"מ בין עצמו לשליח‪ ,‬שהרי סמך על מש"כ‬
‫בהל' מילה בסי' רסה' ובסי' שה' בהל' פדיון הבן‪ ,‬וכאן ראה פחות צורך לבאר זה משום שממילא‬
‫כולם עושין להפריש‪ ,‬ועל בשליח‪ ,‬הוא לא כ"כ חידוש כשם ששם הוצרך לחדש בעושה לעצמו‬
‫שמברך למול ולפדות‪ ,‬כיון שמסקנת הגמ' והילכתא על‪.‬‬
 ‫‪ | 313‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והנה אם נסיק למעשה שהוא מחלוקת בין הרמ"א לשו"ע א"כ יש לספק‪ ,‬מה הדין בשליח‬
‫אשכנזי והמשלח ספרדי האיך מברך‪ ,‬האם אזלי' בתר השליח שהוא המברך ומברך כרמ"א‬
‫להפריש תרו"מ‪ ,‬או שאזלי' בתר המשלח ומברך על הפרשת תרו"מ‪.‬‬

‫והנה לכאורה הברכה שייכת לשליח ולא למברך כלל שאינו עושה אותו שליח לענין ברכה אך‬
‫לענין מצות התרומה ויתכן ביותר דאף ברשות להפריש סגי‪ ,‬וממילא המצוה שייכת לשליח‪,‬‬
‫ופשיטא שהוא מחליט מה לברך‪ ,‬ואף שסברת הרמב"ם שמברך על הוא משום המשלח‪ ,‬וא"כ יש‬
‫כאן מקום לדון‪ ,‬ותליא בפלוגתא דהרמב"ם והרמ"א גופא‪ ,‬אך מ"מ יש מקום לצדד שכאן כו"ע‬
‫יודו שהשליח עושה בתר עצמו‪ ,‬ומי יימר ליה מה לעשות שהרי אין המשלח יכול לכפותו על‬
‫הברכה שהיא שלו‪ ,‬שהרי פשיטא שאם המשלח למשל יקדים ויברך‪ ,‬אף אם נימא דכשר‪ ,‬הלא‬
‫ישלם לו י' זהובים לשליח‪ ,‬שהיא דידיה‪ ,‬וא"כ הוא מחליט על לשון הברכה‪ ,‬כרבותיו שאזלי ביד‬
‫רמ"א‪.‬‬

‫והנה אף שהשו"ע הביאה בהל' מילה רק כדעת הרמב"ם‪ ,‬אמנם בהל' פדיון הלא סתם כן‪,‬‬
‫וממילא מסתבר שגם בהל' תרו"מ סמך על מה שקדם בהל' מילה‪ ,‬ולכך מנהג הספרדים כן‬
‫שמחלקין בין כשעושים לעצמם או להשליח‪ ,‬כבהל' מזוזה‪ ,‬כמו שהביא בהערה בשו"ת פעולת‬
‫צדיק חלק ב סימן קסט‬

‫ועל מה ששאלת אם צריך לברך על קביעת מזוזה כשמסירה ממקום קביעתה כדי לבדקה ואח"כ‬
‫מחזירה למקום קביעתה‪ .‬ונלע"ד דצריך לברך על קביעתה ‪+‬המנהג כשקובע אדם מזוזה לעצמו‬
‫מברך לקבוע מזוזה בלמ"ד‪ ,‬וכשקובע לאחרים מברך על קביעת מזוזה כדעת הרמב"ם ז"ל (עיי'‬
‫פי"א הל' ברכות הי"ב וי"ג)‪ ,‬והמחבר לא דק בזה כיון שעיקר השאלה באה לענין ברכת שהחיינו‪+,‬‬
‫ודמי למי שלבש טלית או תפילין ובירך עליהן והסירן וחזר ולבשן דמברך פעם שני' וה"נ יברך‬
‫דפנים חדשות באו לכאן‪ ,‬ומיהו לכ"ע אין מברך שהחיינו כשקובעה פעם ב' זולתי אם קובע מזוזה‬
‫חדשה‪:‬‬

‫אמנם במנהג האשכנזים בזה כנראה אין הדבר פשוט‪.‬‬

‫דיעוי' בשו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן קיב ז"ל‪.‬‬

‫בענין נוסח הברכה לקובע מזוזה לאחרים עהקת"ו יום ג' ויצא תשל"ג לפ"ק‪ .‬שוכט"ס א"כ ידידי‬
‫הרב הגאון המופלג בתורה וחסידות וכו' כש"ת מוה"ר שלו' שניטצלער שליט"א‪ ,‬אב"ד פ' לאדאני‪,‬‬
‫ב' טשאבא‪ ,‬וכעת רו"מ דכולל לאברכים בעיר לונדון יצ"ו‪ .‬אחדשת"ה כמשפט‪ .‬ע"ד שהביא כת"ה‬
‫מס' בית ברוך בקונטרס המזוזה (סי' רפ"ט) דהקובע מזוזה לאחרים יברך בנוסח על קביעת מזוזה‬
‫כמבואר ברמב"ם (פי"א מה' ברכות הי"ג)‪ ,‬וכת"ה האריך לבאר ולומר שעפ"י דברי הרמ"א (יו"ד‬
‫סי' רס"ה ס"ב)‪ ,‬דס"ל דלא כהרמב"ם לענין מילה‪ ,‬דאבי הבן מברך למול‪ ,‬אלא שלא לחלק בין אבי‬
‫הבן לשליח וכולם מברכים על המילה‪ ,‬וא"כ גם במזוזה דפסק בש"ע לברך לקבוע‪ ,‬גם השליח‬
‫מברך כן עכת"ה‪.‬‬

‫הנה אין לי הספר בית ברוך הנ"ל‪ ,‬אבל באמת כתב כן בספר גדולי הקדש (יו"ד סי' רפ"ט סוף אות‬
‫ה')‪ ,‬ושם במקדש מעט (ס"ק ג')‪ ,‬בפשיטות דע"י שליח יש לברך על קביעת מזוזה כהרמב"ם‪ ,‬וכתב‬
‫שכן משמע בירושלמי עיי"ש‪ ,‬וכ"פ בספר האשכול (ה' מזוזה סי' כ"ד)‪ ,‬וז"ל כדקבע מזוזה מברך‬
‫אקב"ו =אשר קדשנו במצוותיו= לקבוע מזוזה קבעה לאחרים מברך על קביעת מזוזה עכ"ל‪,‬‬
‫ובנחל אשכול שם כתב וז"ל לא נזכר דין זה בש"ע ‪/‬יו"ד‪ /‬רפ"ט אבל רמב"ם פי"א דברכות הביאו‬
‫עכ"ל‪ ,‬ומשמע דמסכים לזה‪ ,‬וכן מוכח דס"ל להגרעק"א ז"ל‪ ,‬דהרי הרמב"ם שם הביא החילוק‬
‫הזה שבין לעצמו ובין שליח גם גבי מעקה עיי"ש‪ ,‬והש"ע (חו"מ סי' תכ"ו) במ"ע =במצות עשה=‬
‫דמעקה לא כתב כלום מברכה‪ ,‬וכתב ע"ז בחידושי רעק"א וז"ל‪ ,‬ומברך אקב"ו לעשות מעקה‪ ,‬ואם‬
‫אחר עושה המעקה מברך העושה על עשיית מעקה‪( ,‬רמב"ם פי"א מה' ברכות) עכ"ל‪ ,‬והנה בגוף‬
‫דין ברכה במעקה שלא הוזכר כלל בש"ע‪ ,‬עי' בנחל אשכול שם‪ ,‬יש שס"ל דאין לברך כלל בעשייתה‪,‬‬
‫עי' בערוך השלחן שם‪ ,‬אמנם הרעק"א מדהעתיק דברי הרמב"ם ש"מ תרתי‪ ,‬א' שמברכין‪ ,‬ב'‬
‫לחלק בנוסח הברכה בין הוא עצמו ובין שליח‪ ,‬וממילא גם במזוזה כן‪ ,‬דהשליח מברך בעל‪ ,‬ואינו‬
‫דומה למש"כ הרמ"א במילה דאין לחלק‪ ,‬דגם האב יכול לברך בעל‪ ,‬דעל משמע על המצוה‬
‫שנצטוו בה כלל ישראל‪ ,‬וגם האב נצטוה בה בפרטית‪ ,‬משא"כ בשליח לברך בלמ"ד ‪/‬בל'‪./‬‬
‫שהמשמעות שמוטל עליו‪ ,‬ובאמת לא מוטל עליו‪ ,‬ועי' בזה בערוך השלחן (יו"ד רס"י רס"ה)‬
‫וק"ל‪.‬‬
 ‫‪ | 314‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫והנני מוכרח לקצר מחמת גודל הטרדא ואסיים בברכת שים שלו' טובה וברכה לכת"ה ולכל‬
‫הנלוים אליו ונזכה לישועה כללית בביאת גוא"צ בבי"א‪ .‬ידידו עוז החותם בכל חותמי ברכות‪.‬‬
‫יצחק יעקב ווייס‪.‬‬

‫ובשו"ת שרידי אש חלק ב סימן סב עמוד תקיט‬

‫לאחרים מברך אקב"ו על עשיית סוכה‪ .‬ואף דלא קיי"ל כירושלמי‪ ,‬דמברכין על עשיית סוכה‪ ,‬מ"מ‬
‫מוכח שגם העושה מצוה לאחרים מברך‪ ,‬וכן הביא מש"כ הרמב"ם בהל' ברכות פי"א הי"ג‪,‬‬
‫שהעושה מזוזה לאחרים מברך העושה ולא בעל הבית‪.‬‬

‫והיוצא מזה‪ ,‬שחיוב הברכה הוא על העושה מעשה המצוה‪ ,‬ולא על מי שמחויב במצוה ואינו עושה‬
‫אותה‪ .‬כמו שכ' בכנסת הגדולה והובא במחנה אפרים הל' שלוחין ושותפין סי' י"א‪ ,‬שמי שעשה‬
‫מעקה ע"י אומן אין בעה"ב מברך אלא האומן העושה את המעקה‪ ,‬דכיון דבעשיית מעקה לא בעי‬
‫שליחות אינו חשוב עושה המצוה אלא מי שעושה אותה והיינו האומן‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ואעפ"י שמקיים‬
‫המצוה הוא בעה"ב והאומן אינו מחויב לעשות מעקה בבית של חברו‪ ,‬מ"מ נקרא עושה המצוה‬
‫וחייב לברך‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫ויעוי' מה שהבאנו מדרך אמונה הכרעת מרן זלל"ה שאף בתרו"מ אין מחלקינן בין שליח לעצמו‪ ,‬ומברך‬
‫להפריש‪ ,‬כשם שכ' הרמ"א במילה שלא מחלקין בין הוא לשליח‪.‬‬

‫ואמנם יל"ע בנידו"ד שאף אם נכריע לברך על הפרשת תרומות ומעשרות אמנם בחילול מע"ש שאנו מחללין‬
‫משלו על של חבירו לכאורה לבעל המטבע יש לברך בל' ואחר יש לברך על פדיון מעשר שני‪ ,‬ומ"מ כן כ'‬
‫בנוסח שלנו על העתקנו מהסידור‪ ,‬ואף להגר"ח שבפודה מטבע על של אחרים‪ ,‬הוא מדין ןשליחות דבעל‬
‫הממון והוא כביכול הפודה א"כ גם שם יש לברך בעל‪.‬‬

‫וראינו צורך לבאר האי סוגיא ממקורותיה‪.‬‬

‫והנה בראשונים‬

‫רש"י דברים פרק כו פסוק יג‬

‫ולא שכחתי ‪ -‬מלברך על הפרשת מעשרות‪:‬‬

‫רא"ש מסכת פסחים פרק א סימן י‬

‫ומה שחלקו במטבע ברכות יש מהן שתיקנו בעל ויש מהן שתיקנו בלמ"ד ר"ת ז"ל היה נותן טעם‬
‫לדבר דכל מצות דנעשות מיד שייך לברך עליהן על כגון על מקרא מגילה על הטבילה על נטילת‬
‫ידים על הפרשת תרומה על אכילת מצה על אכילת מרור אבל להניח תפילין להתעטף בציצית‬
‫ולישב בסוכה יש בהן שיהוי והלשון מורה על כך להיות מעוטר בתפילין ולהיות עטוף בציצית‬
‫ולישב בסוכה לאכול ולטייל כל היום ולהדליק נר חנוכה יש שיהוי במצותה כדאמרינן בבמה‬
‫מדליקין (דף כא ב) מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק‪ .‬וכן לשמוע קול שופר יש‬
‫שיהוי להפסקה בין התקיעות דעיקר מצות שופר על סדר הברכות‪ .‬ומה שאין מברכין על קריאת‬
‫הלל ואנו מברכין על מקרא מגילה היינו טעמא לפי שקוראים את המגילה בלא הפסק אבל‬
‫בקריאת ההלל מפסיקין והצבור עונין ראשי הפסוקים‪ .‬ועוד דאמרינן בפסחים (דף קיז א) דעיקר‬
‫קריאת הלל תקנו נביאים הראשונים לקרותו על כל צרה שלא תבא על הצבור לכשיגאלו גומרין‬
‫את הלל הלכך שייך ביה האי לישנא לקרות את הלל דכל מצוה שאינה חובה תמיד לא שייך ביה על‬
‫ומה שמברכין להכניסו וכו' משום דברכה זו לא נתקנה לגמרי על מצוה זו תדע דהא מברכין אותה‬
‫לאחר המילה אלא נתקנה להודות ולהלל ולשבח להקב"ה שצוה לעשות מצוה זו בכל פעם שתבא‬
‫לידינו‪ .‬ומה שמברכין בתפילין של יד להניח ועל של ראש על מצות משום דלא רצו חכמים לתקן‬
‫שתי ברכות זו אחר זו במצוה אחת שוות ותקנו בשל ראש על מצות שהיא גמר המצוה‪ .‬וריב"א‬
‫היה מחלק דמצוה דאפשר לעשות ע"י שליח מברך על אבל מצוה שהוא בעצמו צריך לעשותה צריך‬
‫לברך בלמ"ד וזו היא קצת סברת הש"ס דלמול משמע דלא סגי דלאו איהו מהיל ועל שופר אנו‬
‫מברכים לשמוע בקול שופר דלא סגי דלאו איהו שומע ולקרוא את הלל אע"פ דשומע כעונה כמו‬
‫גבי מקרא מגילה מ"מ מצוה לענות בראשי הפרקי' אע"פ דשומע כעונה‪ .‬ועל הטבילה אע"ג‬
‫דטבילת טמאים א"א לעשות ע"י שליח כיון דטבילת כלים אפשר לקיים ע"י שליח לא פלוג‪ .‬גם‬
‫משום דטבילת גרים שהיא לאחר הטבילה‪ .‬ועל נטילת לולב לפי שפעמים מברך אחר שיצא בו‬
‫שכבר נטל לא שייך לברך ליטול משום דלהבא משמע והיינו נמי טעמא דעל נט"י‪ .‬ולהדליק נר של‬
 ‫‪ | 315‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫חנוכה אע"ג דאפשר לעשות ע"י שליח אורחא דמילתא הוא שכל אדם מדליק בביתו מפני חביבות‬
‫הנס וכן נר של שבת ועל ספירת העומר לפי שנהגו שש"צ מברך להוציא את מי שאינו יודע לברך‬
‫לכך מברכין על‪ .‬ובתפילין נמצא בספרים מדויקים במצות תפילין וכן כתב רב אלפס ז"ל‪ .‬ועל‬
‫התורה מברכין באשכנז לעסוק בדברי תורה‪ .‬ולפי טעם זה מברכין לאכול מצה ולאכול מרור‪:‬‬

‫ספר אור זרוע ח"א ‪ -‬הלכות ברכת המוציא סימן קלט ד"ה פרק כיצד‬

‫ואומר ר"ת דהיינו טעמא דכל ברכה הנעשה מיד שייך בה לברך על כגון על מקרא מגילה ועל‬
‫הטבילה ועל נטילת ידים ועל נטילת לולב ועל הפרשת תרומה אבל להניח תפלין ולהתעטף בציצית‬
‫לישב בסוכה שיש שהות הרבה במצותו יש לברך לעשות‪ .‬וקשה דמאי שנא לקרות את הלל מעל‬
‫מקרא מגילה ועוד קשה לשמוע בקול שופר דאמר פ"ג דר"ה בירושלמי והתוקע שופר צריך לברך‬
‫בא"י אמ"ה אשר קב"ו לשמוע בקול שופר ושהחיינו ואח"כ תוקע ע"כ ירושלמי‪ .‬וריב"א זצ"ל‬
‫מפרש שאותן מצות שאפשר לעשות ע"י שליח מברך על עשי' כגון שחיטה וכיסוי הדם ועשיית‬
‫מעקה וכל כיוצא בהן אבל מצות שא"א לעשות ע"י שליח מברך [לעשות] וזהו קצת סברת הספר‬
‫דלמול משמע דלא סגי דלא איהו מהיל‪ .‬ולפ"ז אתי שפיר לשמוע בקול שופר ולקרות את הלל‬
‫דאע"ג דשומע כעונה כמו גבי מגילה מ"מ מצוה לענות ראשי הפרקים כדאמר פ' לולב (וערבה) ועל‬
‫הטבילה נמי נהי דטבילה א"א לעשות על ידי אחרים מיהו משום טבילת כלים לא חלקו חכמים‬
‫ועל נטילת לולב משום דפעמים אחר שיצא בו שכבר נטלו לא שייך לברך בו ליטול שכבר יצא בו‬
‫וליטול משמע להבא‪ .‬וקשה מלהדליק נר של חנוכה דאפשר לעשותה על ידי שליח וגם קשה לרבינו‬
‫תם זצ"ל מלהדליק נר של חנוכה מיהו הא לא קשיא שיש שהות במצותה כדאמר בפ' במה‬
‫מדליקין מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק‪:‬‬

‫ולהדיא כתב כן באורחות חיים הלכות חלה‪ ,‬שאף בתרומה מחלקינן בין עצמו לשליח ז"ל‪ .‬בריש‬
‫הלכות חלה‪.‬‬
‫הרוצה להפריש חלה מן העיסה מברך בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש תרומה‪ .‬ואם מפריש אותה על‬
‫ידי שליח מברך על הפרשת תרומה‪.‬‬

‫ספר כלבו סימן צח ד"ה כל העושה‬

‫כל העושה מצוה בין שהיתה חובה עליו בין שאינה חובה עליו אם עשה אותה לעצמו מברך לעשות‪,‬‬
‫עשה אותה לאחרים מברך על העשיה כיצד לבש תפילין מברך להניח‪ ,‬נתעטף בציצית מברך‬
‫להתעטף‪ ,‬ישב בסוכה מברך לישב בסוכה‪ ,‬וכן הוא מברך להדליק נר שבת ולגמור ההלל‪ ,‬קבע‬
‫מזוזה לעצמו מברך לקבוע מזוזה‪ ,‬עשה מעקה לגגו מברך לעשות‪ ,‬הפריש תרומה לעצמו מברך‬
‫להפריש תרומה‪ ,‬מל את בנו מברך לימול את הבן‪ ,‬אבל קבע מזוזה לאחרים מברך על קביעת‬
‫מזוזה‪ ,‬עשה להם מעקה מברך על עשיית מעקה‪ ,‬הפריש להם תרומה מברך על הפרשת תרומה‪ ,‬מל‬
‫בן חבירו מברך על המילה וכן כל כיוצא באלו‪ ,‬עשה המצוה לו ולאחרים כאחד אם היתה מצוה‬
‫שאינה חובה מברך על העשיה לפיכך מברך על מצות ערוב‪ ,‬היתה חובה ונתכוון להוציא לעצמו‬
‫ולהוציא אחרים מברך לעשות לפיכך מברך לשמוע קול שופר‪ ,‬והמברך אחר שעשה בלא ברכה‬
‫מברך על העשיה‪ ,‬לפיכך נטל הלולב מברך על נטילת לולב דמדאגביה נפק ביה אבל אם ברך קודם‬
‫שיטול מברך ליטול את הלולב כגון לישב בסוכה‪ ,‬אבל נטילת ידים ושחיטה הואיל ומדברי הרשות‬
‫הן אפילו שחט לעצמו מברך על השחיטה ועל כסוי הדם ועל נטילת ידים וכן הוא מברך על בעור‬
‫חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הבעור‪ ,‬וכל דבר‬
‫שהוא מנהג [אף] על פי שיהיה מנהג נביאים אין מברכין עליו‪ ,‬וכן כל דבר שיסתפק לך אם הוא‬
‫טעון ברכה אם לאו עושין אותו בלא ברכה‪ ,‬שלעולם צריך אדם להיות נזהר שלא יעשה ברכה‬
‫לבטלה‪.‬‬
‫רבינו ירוחם ‪ -‬תולדות אדם וחוה נתיב יג חלק א דף קג טור א‬

‫כל מצוה הנעשית מיד שייך לברך בעל כגון על הטבילה על מקר' מגלה על נטילת ידים על הפרשת‬
‫תרומה על אכילת מצה על אכילת מרור‪ .‬אבל אם יש שיהוי במצותה אומר בלמד כגון להניח תפלין‬
‫להתעט' בציצית לישב בסוכה כלומר להיות עטוף להיות יושב להדליק נר חנוכה שיש שיהוי‬
‫בשיעור שנתנו לה חכמי' וכן לשמו' קול שופר שיש שיהוי לשמו' על סדר הברכו' ולקרא ההלל‬
‫שמפסיקין בעניית הצבור ראשי פרקים ועוד שאינה חובה תמיד שייך בה לקרות ויש שמברכין‬
‫להכניסו בבריתו של אברהם אבינו משום דברכה זו לא נתקנה לגמרי על מצו' זו שהרי מברכי'‬
‫אותה אחר המילה אלא נתקנה להודות ולשבח ומה שמברכין על תפלי' של יד להניח ועל של ראש‬
‫על מצות מפני שלא רצו לתקן ב' ברכו' זו אצל זו בסגנון א' אלא ראשונה כדינה והשניה על שהיא‬
‫גמר מצוה כל זה כתב וחלק רבינו תם ורי"בא חלק דכל מצוה שאיפשר לעשותה על ידי שליח‬
‫מברך על ומצוה שא"א לעשותה אלא הוא בעצמו מברך בלמד כגון למול דהוא בעצמו חייב למול‬
‫ולשמוע קול שופר דלא סגי אם הוא לא שמע ולקרא ההלל דאף על גב‬
 ‫‪ | 316‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ספר אבודרהם ברכת המצות ומשפטיהם ד"ה תשובה הכי‬

‫אבל פדיון הבן אע"פ שהוא ממתנות כהונה מברך על פדיונו ולא על נתינתו‪ ,‬וה"ה לפדיון פטר‬
‫חמור שמברך על פדיונו ולא על נתינתו‪ ,‬כמו שהוא מברך על הפרשת תרומות ומעשרות והפרשת‬
‫חלה מן העיסה ולא על נתינתן‪ ,‬דמתנות כהונה הן ואין מברך עליהם משום טעמ' דאמרינן‪ .‬ואי‬
‫אמרת אמאי מברכין על פדיון הבן ועל הפרשת תרומות ומעשרות וחלות והא ממתנות כהונה הן‪.‬‬
‫היינו טעמא דמברכינן עלייהו משום דלפדות בנו לתקן תבואתו ועיסתו אזהריה רחמנא ושניא‬
‫פדייה והפרשה מנתינה דהא תליא ביה וקביעה עילויה ונתינה תלי' בדעת אחרים והיא ממתנות‬
‫כהונה דזכי להו רחמנא בגוייהו‪ ,‬וכל שכן שמברך על פדיון כרם רבעי ועל הפרשת מעשר שני משום‬
‫דלא תליין בדעת אחרים ולא בהנאתן‪ ,‬אבל לתקנו כרמו ותבואתו הוא דעבד דרמיא עליה לחודיה‪.‬‬
‫וכן מברכינן על הפרשת מעשר עני דלתקוני הוא דמחייב דלא תליא בדעת אחרים ולא בהנאתן ולא‬
‫אפשר דמחלי ליה ומיעקר ליה עשה‪.‬‬

‫יש מצות שמברכין עליהם בעל ויש מברכין עליהם בלמד‪ .‬וכתב ר"ת טעם לדבר כל מצוה הנעשית‬
‫מיד מברכין בעל כגון על המילה‪ .‬על ביעור חמץ על אכילת מצה‪ .‬על אכילת מרור‪ .‬על מקרא מגלה‪.‬‬
‫על הטבילה‪ .‬על נטילת ידים‪ .‬על נטילת לולב‪ .‬על ספירת העומר‪ .‬על מצות ערוב‪ .‬וכל מצוה שיש בה‬
‫שהות כגון להניח תפלין כל היום להתעטף בציצית להיות עטוף בו כל היום לישב בסוכה לאכול‬
‫ולטייל בה כל היום מברכין בלמ"ד דלהבא משמע‪ .‬ולהדליק נר של חנוכה יש שהות במצותה‬
‫כדאמרינן בפ' במה מדליקין (שבת כא‪ ,‬ב) מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ולכך‬
‫מברכין בלמ"ד‪ ,‬וכן לשמוע קול שופר יש שהות להפסיק בין התקיעות שעיקר מצות שופר על סדר‬
‫הברכות‪ .‬ומה שמברכין להכניסו בבריתו של אברהם אבינו מפני שברכה זו אינה כשאר ברכות‬
‫אלא שבח והודאה הוא לבורא כמו שפירשנו למעלה‪ .‬ומה שמברכין בתפלין של יד להניח ועל של‬
‫ראש על מצות מפני שלא רצו רבותינו לתקן שתי ברכות זו אחר זו על מצוה א' בסגנון א' אלא‬
‫הראשונה מברך להניח שכך דינה כמו שאמרנו והשנייה על מצות שהיא גמר המצוה‪ .‬ומה שאנו‬
‫מברכין על ההלל לקרוא את הלל ואנו מברכין על מקרא מגלה מפני שקורין את המגלה בלא הפסק‬
‫אבל בקריאת ההלל מפסיקין והצבור עונין ראשי פרקים‪ .‬ועוד דאמרינן בפסחים (קיז‪ ,‬א) שעיקר‬
‫קריאת ההלל תקנו נביאים הראשונים לקרותו על כל צרה שלא תבא על הצבור לכשיגאלו גומרין‬
‫את ההלל הילכך שייך בו לקרוא את ההלל שכל מצוה שאינה חובה תמיד לא שייך בו לברך על‪.‬‬
‫והכלל הזה הוא בלא טעם וגם רוב התירוצים הם בדוחק‪ ,‬ועוד קשיא לי לדבריו נר של שבת‬
‫ולהפריש תרומה‪ .‬וא"ת דעל הפרשת תרומה אמרינן אינו כן דגרסי' בתוספתא דברכות (פ"ו ט)‬
‫היה הולך להפריש תרומות ומעשרות‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש תרומות ומעשרות‪,‬‬
‫ועוד דלאכול מצה ולאכול מרור אמרינן כמו שנפרש לקמן‪.‬‬

‫והרמב"ם כתב (ברכות פ"א ה"א) טעם אחר‪ .‬כל מצוה שעושה אותה לעצמו מברך לעשות‪ ,‬כגון‬
‫המל את בנו או עושה מזוזה לביתו או מעקה לגגו או הפריש תרומה לעצמו או לבש תפילין או‬
‫נתעטף בציצית‪ .‬ואם עשה אותה לאחרים כגון מל בן חבירו או הפריש תרומה לחבירו מברך על‬
‫העשייה‪ .‬עשה מצוה לו ולאחרים כאחד אם היתה מצוה שאינו חובה מברך על העשייה לפיכך הוא‬
‫מברך על מצות עירוב‪ .‬היתה חובה ועשה אותה לו ולאחרים מברך לעשות לפיכך מברך לשמוע קול‬
‫שופר‪ .‬נטל את הלולב מברך על נטילת לולב שכיון שהגביהו יצא ידי חובתו‪ ,‬אבל אם בירך קודם‬
‫שיטול מברך ליטול לולב כמו לישב בסוכה‪ .‬מכאן אתה למד שהמברך אחר שעשה בלא ברכה‬
‫מברך על העשייה‪ ,‬אבל נטילת ידים ושחיטה הואיל וכדברי הרשות הם אפי' שחט לעצמו מברך על‬
‫השחיטה ועל כסוי הדם ועל נטילת ידים וכן הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק‬
‫לאחרים‪ ,‬שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק ע"כ‪ .‬והראב"ד השיג עליו‬
‫וזה לשונו‪ :‬אמר אברהם קשיא לי על מקרא מגלה ואם נאמר כל מצוה שהיא מדבריהם אומר על‬
‫שהוא כעין רשות קשיא לי נר חנוכה‪ .‬ואולי מפני שאין לה קצבה שהמהדרין מוסיפין וכן המהדרין‬
‫מהמהדרין יותר‪ .‬א"נ מפני שזאת הברכה הוקבעה על נס הנרות שבמקדש שהם של תורה לפיכך‬
‫עשאוה כשל תורה‪ .‬ובין כך ובין כך קשיא לי על אכילת מצה ועל אכילת מרור‪ .‬ועוד יש תימה האיך‬
‫לא הקשה אותם בגמרא (פסח' ז ב) למאן דאמר לבער חמץ ומסתברא דלאכול אמרינן בהני ומסיק‬
‫הכי בגמרא (שם קטו‪ ,‬א) דאמר בורא פרי האדמה ולאכול מרור ע"כ‪ .‬גם ברכת תפלין של יד ושל‬
‫ראש קשיא לי לדבריו‪.‬‬

‫וי"א טעם אחר‪ :‬כל מצוה שאפשר לעשותה ע"י שליח והיא להבא מברכין בעל וכל מצוה שא"א‬
‫לעשותה ע"י שליח והיא להבא מברכין בלמד‪ .‬זו היא קצת סברת התלמוד בפרק קמא דפסחים (ז‪,‬‬
‫ב) גבי פלוגתא דביעור חמץ דאמרינן בלבער חמץ כולי עלמא לא פליגי דלהבא משמע כי פליגי בעל‬
‫ביעור חמץ ומקשי למאן דאמר לבער חמץ‪ ,‬אקב"ו על המילה‪ .‬וקאמר היכי לימא‪ ,‬למול לא סגיא‬
‫דלאו איהו מהיל‪ .‬ומקשי‪ ,‬אבי הבן מאי איכא למימר ומתרץ אין הכי נמי‪ .‬כלומר כיון שהוא עצמו‬
‫מוהל וצריך למול יש לו לברך בלמד אבל למאן דאמר על ביעור חמץ אפי' אבי הבן נמי על המילה‬
‫הוא מברך כמו שפי' רש"י‪ .‬ולזה הטעם צריך לברך לאכול מצה ולאכול מרור מפני שא"א לעשותן‬
 ‫‪ | 317‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ע"י שליח והן להבא‪ .‬והכי גרסי' להו בפ' ערבי פסחים בנוסחאו' ישנו' ומדוייקות וכן הביאם רב‬
‫עמרם בסדורו‪ .‬ועוד דגרסינן בתוספ' בשלהי פסחים (פ"י) אי זו היא ברכת הפסח‪ ,‬בא"י אמ"ה‬
‫אקב"ו לאכול הזבח‪ .‬ואלו כיוצא בהן‪ .‬וגם לזה הטעם יתיישב מה שהקשינו לאותם הטעמים‬
‫הראשונים מאי שנא תפלין של ראש משל יד דבשלמא להניח תפלין א"ש מפני שא"א לעשותה ע"י‬
‫שליח והיא להבא ולכך מברכין בלמד‪ .‬ועל מצות תפלין ג"כ לפי שכבר הניח של יד וכשמניח של‬
‫ראש לא קרינן ביה להבא אלא לשעבר ולכך מברכין בעל‪ .‬וא"ת והרי נר חנוכה שאפשר לעשותה‬
‫ע"י שליח והיא להבא ומברכין בלמ"ד וי"ל שהדלקה עצמה היא המצוה והואיל והוא נותן השמן‬
‫והפתילה משלו כדאמרינן בפרק במה מדליקין (כג‪ ,‬א) דצריך לאשתתופי בפריטי לא קרינן בה‬
‫שאפשר לעשותה ע"י שליח ולכך מברכין בלמ"ד א"נ דרך העולם הוא שכל אדם מדליק בביתו‬
‫מפני חביבות הנס וכן נר של שבת‪ .‬וא"ת והרי טבילה ונטילת ידים שא"א לעשות' ע"י שליח‬
‫ומברכין בעל‪ .‬ויש לומר מפני שאין עשייתם להבא אלא לשעבר כמו שפירשנו למעלה ולכך מברכין‬
‫בעל‪ .‬א"נ כיון דטבילת כלים אפשר לעשותה ע"י שליח לא חלקו חכמים בכלם‪ .‬וא"ת והרי כסוי‬
‫הדם שא"א לעשותה ע"י שליח ומברכין בעל‪ ,‬וי"ל שכסוי הדם הוא גמר מצוה ולא קרינא ביה‬
‫להבא אלא לשעבר ואפילו לאחר הכסוי יכול לברך כיון שבירך מקודם על השחיטה‪ .‬וא"ת והרי‬
‫העומר שא"א לעשותה ע"י שליח ומברכין בעל‪ .‬וי"ל מפני שכבר הקריב העומר ואנו מונין ממנו‬
‫ולא הוי להבא אלא לשעבר ולכך מברכין בעל‪ .‬לישב בסוכה היא בלמ"ד מפני שא"א לעשות ע"י‬
‫שליח והיא להבא שעיקר מצות סוכה אכילה ושינה כעין דירה‪ .‬ועל המילה ועל מצות עירוב ועל‬
‫השחיטה הם בעל מפני שאפשר לעשותן ע"י שליח והן להבא‪ .‬וא"ת והרי ברכת אבי הבן שמברך‬
‫להכניסו בבריתו וכו' שאפשר לעשותה ע"י שליח כשאין האב בעיר ומברכין בלמ"ד‪ .‬וי"ל מפני‬
‫שמברך אותה אחר המילה לא קרינן להבא אלא לשעבר ולכך מברכין בלמ"ד‪ .‬וכבר פירשנו הטעם‬
‫למעלה‪ .‬וא"ת והרי נטילת לולב שא"א לעשותה ע"י שליח ומברכין בעל‪ .‬וי"ל מפני שא"א לברך‬
‫להבא אלא לאחר הנטילה קודם הנענוע‪ .‬וא"ת והרי תקיעת שופר שאפשר לעשותה ע"י שליח‬
‫ומברכין בלמ"ד‪ .‬י"ל שהשמיעה עצמה היא המצוה והואיל ואי אפשר לשמוע אלא על ידי שליח לא‬
‫קרינן בה שאפשר לעשותה ע"י שליח ולכן מברכין בלמ"ד‪ .‬וא"ת והרי מקרא מגילה שא"א לשמוע‬
‫על ידי אחר אלא ע"י אזנו ומברכין בעל וי"ל שאינו מברך על השמיעה אלא על הקריאה ואפשר‬
‫לצאת ידי הקריאה על ידי שליח ולכך מברכין בלמד‪ .‬וא"ת והרי קריאת ההלל שאיפשר לעשותה‬
‫על ידי שליח ומברכין בלמ"ד‪ .‬וי"ל כיון שצריך לענות ראשי פרקים וגם צריך לומר הודו אנא לא‬
‫קרינא ביה שאפשר לעשותה על ידי שליח ולכך מברכין בלמ"ד‪ .‬ומיהו קשיא לי לההיא טעמא‬
‫מברכת התורה שא"א לעשותה על ידי שליח והיא להבא ומברכין בעל ויש שמברכין לעסוק בדברי‬
‫תורה‪ .‬ונוכל לתרץ שגם זו איפשר לעשותה ע"י שליח שאדם אחר יכול להוציא את הרבים ידי‬
‫חובתן‪.‬‬

‫אך מעניין שבשו"ת אבקת רוכל סימן ז הובא תשו' המבי"ט ומשמע שהיה מברך על שכ' ז"ל‪.‬‬

‫ואיני רואה סמך למה שנהגו להפריש תרומה ומעשר אלא בשנים קדמוניות היו כרמים להרבה‬
‫יהודים וגם היו קונים תירוש הרבה בכרמים שהיו היהודים דורכים שם הענבים של גויים וקונים‬
‫התירוש ולא היו יכולים להבדיל בחביות היין של כרמיהן מהיין שהיו קונים והיו מוציאים‬
‫ומפרישי' מהכל בחושבם שהתירוש של גויים שנטהר ע"י ישראל שהיה חייב ואפ"ה איני רשאי‬
‫לבטל מנהג הראשונים להתיר וגם אני מפריש תרומה ומעשר מן היין העשוי מן הענבים של גויים‬
‫אבל לענין ברכה אני חושש להם למברכין מחטא ברכה לבטלה ואני מחפש על מעט יין של כרם‬
‫ישראל לברך עליו על הפרשת תרומה ומעשר ולהפריש עמו תרומה ומעשר מן היין העשוי מן‬
‫הענבים שנלקחו מן הגויים אחר מירוח הענבים נאם הצעיר משה בכמוה"ר יוסף מטראני זלה"ה‪.‬‬

‫שו"ת דברי יציב חלק יו"ד סימן רה ד"ה ובזה יובן‬

‫ובזה יובן מ"ש בספר פרדס הגדול סימן מ"ז [ובמהדורת עהרנרייך עמ' ר"ט]‪ ,‬לענין נוסח ברכת‬
‫החלה‪ ,‬ובתוספתא תניא הנכנס להפריש תרומות ומעשרות אומר בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש‬
‫תרומות ומעשרות וכו'‪ ,‬דכיון שאם הפריש שלא מדעת בעלים לא עשה כלום כו' מה אתם לדעתכם‬
‫אף שלוחכם לדעתכם‪ ,‬וכיון דלא סגיא בלא דעת בעלים כדלא סגיא בלא בעלים עבדי דמי הלכך‬
‫מברך להפריש‪ ,‬אבל שחיטה ומילה וביעור וכו' ואפילו פסח דגמר ושחטו אותו כל קהל ישראל‬
‫ששלוחו של אדם כמותו ואפילו עשייתו אין צריך דעת בעלים וכו'‪ ,‬לאפוקי תרומה הואיל וצריך‬
‫דעת בעלים מברכין עלה להפריש עיי"ש‪ .‬והיינו דאיכא גזה"כ מיוחד לתרומה דלא סגי בשליחות‪,‬‬
‫שזה היה יכול להיות גם ע"י זכיה‪ ,‬אבל בעי דייקא בעלים‪ ,‬וגם שליח כבעלים בעי עכ"פ מדעתו‬
‫ודו"ק‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫והנה כדברים אלו מפורש בר"ן פסחים ז'‪ .‬וכבר תמהנו שצ"ע לפי"ז לדידן דפסקי' כתרוה"ד‬
‫שהובא ברמ"א דאפשר להפריש מדי ןזכיה בקלקול העיסה‪ ,‬ודלא כקצוה"ח שהביא מהרשב"א‬
‫ותוס' שבעי' דוקא שלוחכם לדעתם‪ ,‬התם לדידן ישתנה הברכה לעל ולכה"פ ע"י שליח‪ ,‬ואם יהיה‬
 ‫‪ | 318‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ירושלים)‬ ‫(ומנהג‬ ‫ורעק"א‬ ‫דהחזו"א‬ ‫פלוג'‬ ‫בזה‬ ‫תלוי‬
‫ולכה"פ באופן שאנו עושין מדין זכיה אם שם באמת יהא נוסח על וצע"ג‬
‫כמו"כ יל"ע במפריש תרו"מ לשיטתינו דלא כאב"ג אלא שהישראל מפריש אם הוא מדין זכיה ואנן‬
‫סהדי דבזה"ז לא אכפ"ל ללוי שהישראל יפריש עבורו‪ ,‬אך אינו ממש מצוה דרמיא על הישראל‪,‬‬
‫וא"כ בזה לכאורה יצטרך לברך על וצ"ע‪.‬‬

‫שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן סו ד"ה וצריך לומר‬

‫וצריך לומר שזה שלא ברכו הוא מפני שהרי מסופקים היו בכל השנים אם נוהג בהם מע"ש או‬
‫מעשר עני‪ ,‬ושעל כן היו מתנים תמיד ואומרים (ככתוב בדבריהם) ואם השנה מעשר עני וכו'‪,‬‬
‫ומשום כו' הנהיגו שלא לברך על הספק‪ .‬וכ"כ באמת בשו"ת אבקת רוכל סי' ד' עיי"ש‪[ .‬ויעוין‬
‫בספר המעשר והתרומה פרק א' סעי' ס"א בציונים ס"ק ק"ל שמביא מהרב"צ ידלר ז"ל שאמר‬
‫בשם הגרש"ס ז"ל שדעתו היתה לכלול בברכת ההפרשה (של להפריש תרומות ומעשרות) גם פדיון‬
‫המעשר שני באופן שיהא הכל בברכה אחת ע"ש]‪.‬‬

‫שו"ת הריב"ש סימן קלא‬

‫עוד שאלת לתקן לך מטבע ברכה לבכור הפודה את עצמו; גם לאב הפודה את בנו הבכור‪ .‬כי מצאת‬
‫להרמב"ם ז"ל (בהלכות מתנות כהונה פי"א)‪ :‬הפודה את בנו‪ ,‬מברך על פדיון הבן; והפודה את‬
‫עצמו‪ ,‬מברך לפדות את הבכור‪ .‬גם בסדורים מצאת‪ ,‬בפודה את עצמו‪ :‬לפדו' בכורי ישראל‪ .‬ותמהת‬
‫על הרמב"ם ז"ל‪ :‬למה מברך בעל? כיון דמצות פדיון הבן עקרה על האב רמיא‪ ,‬אלא דמדיוקא‬
‫דתפדה תפדה ילפינן‪ :‬פודה את עצמו‪ ,‬אבל ע"י שליח או ע"י ב"ד לית לן‪+ .‬רמ"א יו"ד סי' שה‬
‫ס"י‪ +‬ועוד‪ ,‬שלפי שטת הרמב"ם ז"ל בלמול את בנו‪ ,‬איפכא הו"ל לתקן‪ :‬האב בלמד‪ ,‬כמו בברית‬
‫מילה‪ ,‬והפודה עצמו בעל‪ ,‬שהוא כמו שליח‪ .‬ועוד תמהת‪ :‬למה תקנוה בעל פדיון הבן‪ ,‬ולא על פדיון‬
‫הבכור? דהא נפיק מינה חורבא‪ ,‬דנראה דכל הבנים חייבין פדיון‪ .‬ועוד שאלת‪ :‬למה תקנו ברכה‬
‫לכהן בפדיון‪ ,‬יותר מבשאר מתנות כהונה כשזוכה בהן? עוד אמרת‪ ,‬שלפי דעתך יש שבושים‬
‫בנוסחא שמצאת בברכת הכהן; כי שם אומר‪ :‬אביו אומר‪ :‬זה בני בכורי‪ ,‬דנראה‪ ,‬דלא סגיא‪ ,‬אא"כ‬
‫היה בכור לנחלה‪ .‬ועוד שם‪ :‬אמו אומרת‪ :‬זה בכורי פרי בטני‪ ,‬ונתחייבנו לפדותו‪ ,‬דנראה‪ ,‬שהיא‬
‫מחוייב' לפדותו‪ ,‬ואינו אמת‪ .‬ובקשת לברור לך הסלת‪ ,‬ולתקן לך ברכה זו‪.‬‬

‫תשובה‪ :‬גרסינן בשילהי ערבי פסחים‪ :‬רבי שמלאי איקלע לבי פדיון הבן‪ ,‬בעו מיניה‪ :‬ודאי על פדיון‬
‫הבן‪ ,‬אביו מברך; שהחיינו וקיימנו‪ ,‬מאן מברך? כהן מברך‪ ,‬דקא מטי הנאה לידיה‪ ,‬או דילמא‪ :‬אבי‬
‫הבן מברך‪ ,‬דקא עביד מצוה? לא הוה בידיה; אתא שאיל בי מדרשא‪ ,‬אמרו ליה‪ :‬אבי הבן מברך‬
‫שתים; והלכתא‪ :‬אבי הבן מברך שתים‪ .‬מכאן למדו נסח הברכה שהיא בעל‪ .‬ונראה הטעם‪ ,‬לפי‬
‫שאינה דומה לאותן המצות שהם בלמ"ד‪ ,‬כגון ציצית ותפלין וסוכה‪ ,‬לפי שזו נעשית בסיוע הכהן‪,‬‬
‫שמקבל הפדיון‪ ,‬ולפי זה‪ ,‬אף פודה עצמו מברך בעל‪+ .‬רמ"א שם ‪/‬יו"ד סי' שה ס"י‪ +/‬וכן היא בעל‪,‬‬
‫אף בפודה עצמו‪ ,‬בס' המצות מקוצ"י; וכן בספר יו"ד (בסי' ש"ה)‪ .‬אלא שבפודה עצמו אמרו‪ :‬על‬
‫פדיון הבכור‪ ,‬שאין לומר הבן‪ ,‬שאינו פודה בנו‪ .‬ולדעת הר"ם ז"ל בנסח הברכה‪ :‬שבאב הפודה‪,‬‬
‫אומר בעל‪ ,‬ובפודה עצמו‪ ,‬אומר בלמ"ד; אפשר לתת טעם‪ :‬לפי שבאב‪ ,‬אפשר להעשות מצוה זו על‬
‫יד הבן כשיגדל‪ ,‬וכשיגדל‪ ,‬אז אי אפשר לעשותה אלא על ידי עצמו‪ .‬וגם‪ ,‬שאם היה לו לפדות עצמו‬
‫ובנו‪ ,‬קיי"ל (קדושין כט)‪ ,‬דהוא קודם לבנו‪ ,‬דאלמא‪ ,‬עקר המצוה בעצמו‪ ,‬אלא שבקטנותו אי‬
‫אפשר‪ .‬ומה שלא תקנו בפודה בנו לברך‪ :‬על פדיון הבכור‪ ,‬זהו להפריש בין פודה בנו לפודה עצמו‪,‬‬
‫ואין בזה שום חורבא‪ ,‬דזיל קרי בי רב הוא‪ .‬ונסח הברכה שמברך הכהן‪ ,‬אחר שקבל החמשת‬
‫סלעים‪ ,‬הוא זה‪ :‬בתחלה מברך על היין‪ :‬בורא פרי הגפן‪ ,‬ועל ההדס‪ :‬בורא עצי בשמים‪ .‬בא"י‬
‫אמ"ה‪ ,‬אשר קדש עובר במעי אמו‪ ,‬ולארבעים יום חלק אבריו לרמ"ח אברים‪ ,‬ונפח בו נשמה;‬
‫כדכתיב (בראשי' ב')‪ :‬ויפח באפיו נשמת חיים‪ ,‬ויהי האדם לנפש חיה‪ .‬עור ובשר הלבישו‪ ,‬ובעצמות‬
‫וגידים סככו; [כדכתיב (איוב י') עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני]‪ .‬וצוה לו מאכל‬
‫ומשתה‪ ,‬דבש וחלב‪ ,‬להתענג בו‪ .‬וזימן לו שני מלאכי השרת לשומרו במעי אמו; כדכתיב (שם)‬
‫‪/‬איוב‪ ,‬י‪ :/‬חיים וחסד עשית עמדי‪ ,‬ופקודתך שמרה רוחי‪ .‬אביו אומר‪ :‬זה בני בכורי; ואמו אומרת‪:‬‬
‫זה בני בכורי‪ ,‬שבו פתח הקב"ה דלתי בטני‪ .‬ה' סלעים נתחייבו לתת לכהן בפדיונו; כדכתיב‪ :‬ופדויו‬
‫מבן חדש תפדה בערכך חמשת שקלים בשקל הקדש‪ ,‬עשרים גרה השקל‪ .‬וכתיב‪ :‬אך פדה תפדה את‬
‫בכור האדם‪ .‬כשם שזכה פלוני בכור זה לפדיון‪ ,‬כך יזכהו האל לתורה ולחופה ולמעשים טובים;‬
‫ברוך אתה ה'‪ ,‬מקדש בכורי ישראל לפדיון‪ .‬ויש נסחאות מן הגאונים הראשונים‪ ,‬שכתוב בהן‪ :‬אביו‬
‫אומר‪ :‬זה בני בכורי וראשית אוני‪ ,‬ראוי ליטול פי שנים‪ ,‬שכך כתוב בתורת משה‪ :‬לתת לו פי שנים‬
‫וגו'‪ .‬וכתב הרמב"ן ז"ל (בהלכות בכורות)‪ :‬דלא דיקא הדין נוסחא‪ ,‬דכיון דאיכא בכור לכהן ואינו‬
‫בכור לנחלה‪ ,‬לאו שפיר דמי למימר‪ :‬אביו אומר‪ :‬זה בני בכורי וראשית אוני‪ ,‬ואפי' הוי בכור‬
‫לנחלה‪ ,‬משום דמשמע‪ ,‬דקדושת פדיון נמי בהא תליא‪ ,‬הילכך לא לימא איניש הכי‪ .‬ור"ח ז"ל כתב‬
 ‫‪ | 319‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫בפירושי התורה שלו‪ :‬אביו אומר‪ :‬זה בני בכורי‪ ,‬ואני מוזהר לפדותו‪ ,‬שנאמר‪ :‬וכל בכור אדם‬
‫בבניך תפדה; עכ"ל‪ .‬ומה שאמר‪ :‬חמש סלעים נתחייבו‪ ,‬בלשון רבים‪ ,‬עולה על החמש סלעים‪ ,‬או‬
‫על פודים דעלמא‪ .‬ואשר שאלת‪ :‬למה תקנו ברכה לכהן בפדיון‪ ,‬יותר מבשאר מתנות כהונה‬
‫כשזוכה בהן? י"ל‪ :‬דבשאר מתנות כהונה אינו עושה הכהן כלום‪ ,‬רק שזוכה במתנות משלחן גבוה‪,‬‬
‫אבל בפדיון‪ ,‬אע"פ שאין עושה מצוה‪ ,‬כמו שנראה מההיא דרבי שמלאי‪ ,‬מ"מ זכה בבן‪ ,‬ונותנו לאב‬
‫בפדיונו‪ .‬וגם‪ ,‬שברכה זו ברכת השבח‪ ,‬שרומזת ליציאת מצרים‪ ,‬ולמכת בכורות של מצרים‪ ,‬והצלת‬
‫בכורי ישראל‪ .‬ויש נוסחאות שמזכיר כן בברכה בפירוש‪ .‬אמנם‪ ,‬בספר יו"ד כתוב‪ ,‬וז"ל‪ :‬וכתב‬
‫אדוני אבי הרא"ש ז"ל‪ :‬ולא נהגו באשכנז וצרפת שיברך הכהן ברכה זו; שלא מצינו שמברכים‬
‫שום ברכה שלא הוזכרה במשנה או בתוספתא או בגמרא; כי אחרי חבור רב אשי ורבינא לא‬
‫נתחדשה שום ברכה‪ .‬ועוד‪ ,‬למה יברך הכהן ואינו עושה שום מצוה‪ ,‬אלא מקבל מתנות כהונה?‬
‫ותחלת הברכה קשיא לי‪ :‬אשר קדש עובר במעי אמו; אי קדושת הבכור קאמר‪ ,‬בפטר רחם תלה‬
‫רחמנא! עכ"ל‪.‬‬

‫אך מעניין שגם אצל הספרדים מצאנו שאין הדבר פשוט כ"כ יעוי' במ"מ שבשו"ת יביע אומר‬
‫חלק ז ‪ -‬יו"ד סימן כא ד"ה ז) והלום ז"ל‪.‬‬

‫‪+‬ולענין נוסח ברכת המילה כשאבי הבן בעצמו מל את בנו‪ ,‬הרמב"ם (פ"ג מהל' מילה ה"א) כתב‪:‬‬
‫"המל מברך קודם שימול אקב"ו על המילה‪ ,‬אם הוא מל את בן חבירו‪ ,‬ואם בא למול את בנו‬
‫מברך אקב"ו למול את הבן"‪ .‬וזאת ע"פ מה שפסק (בפרק יא מהל' ברכות הל' יא)‪ :‬כל העושה‬
‫מצוה לעצמו מברך לעשות‪ ,‬עשה אותה לאחרים מברך על העשייה‪ ,‬כיצד‪ ,‬לבש תפלין מברך להניח‬
‫תפלין‪ ,‬נתעטף בציצית מברך להתעטף בציצית וכו'‪ ,‬וכן אם קבע מזוזה לביתו מברך לקבוע מזוזה‪,‬‬
‫עשה מעקה לגגו מברך לעשות מעקה‪ .‬מל את בנו מברך למול את הבן‪ .‬אבל אם עשה לאחרים‪ ,‬כגון‬
‫שקבע מזוזה לאחרים מברך על קביעת מזוזה‪ ,‬עשה להם מעקה מברך על עשיית מעקה וכו'‪ ,‬מל‬
‫את בן חבירו מברך על המילה‪ .‬וכן כל כיוצא באלו‪ .‬ע"כ‪ .‬וכן פסק עוד בתשובותיו (הוצאת מקיצי‬
‫נרדמים סימן קכ)‪ .‬ע"ש‪ .‬ורבינו המאירי בספר מגן אבות (הענין השמיני עמוד מ והלאה) כתב‪ ,‬נהגו‬
‫בכל גלילותינו ע"פ חכמי הדורות הקודמים שכל שאבי הבן מל את בנו מברך למול את הבן‪ ,‬וצווחו‬
‫עלינו אותם תלמידים‪ ,‬שזה אינו‪ ,‬שלעולם המל מברך "על המילה"‪ ,‬בין שמל את בנו בין שמל את‬
‫בן חבירו‪ ,‬ושכן דעת הרמב"ן‪ ,‬והוא דעת רבינו תם‪ .‬נמתי להם וכי רבותא למחשב גברי‪ ,‬אף אני‬
‫אומר לכם שמנהגינו שכל שאבי הבן מל את בנו מברך למול את הבן הוא כמ"ש הרמב"ם (הנ"ל)‪,‬‬
‫ושאף הרב רבי משולם בדרשי (בעל ההשלמה) כתב כן‪ ,‬והסכים אליו הרב הגדול אביו רבי משה בר‬
‫יהודה‪ ,‬וכן מנהג הארץ הזאת מימי קדם‪ .‬ואחר שהאריך בפירוש הסוגיא (בפסחים ז ב) סיים‪ ,‬והרי‬
‫נתישבו השמועות ונתפשטו הקמטים‪ ,‬ומנהג אבותינו ורבותינו במקומו עומד‪ ,‬כרע שכב כארי‬
‫וכלביא מי יקימנו‪ .‬ע"כ‪ .‬וע"ע במאירי (פסחים ז א)‪ .‬ע"ש‪ .‬ובשו"ת הרשב"ש (סי' פט) בד"ה וכיון‪,‬‬
‫כתב‪ ,‬והרמב"ם כתב שאם אבי הבן בעצמו מל‪ ,‬מברך למול בלמ"ד‪ ,‬וכבר חלקו עליו הכל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫ולפי האמור יש להרמב"ם חברים רבים‪ .‬והטור יו"ד (ר"ס רסה) הביא דברי הרמב"ם‪ ,‬וכתב‪ ,‬ונהגו‬
‫שלא לחלק‪ ,‬וכן כתב בעל העיטור‪ ,‬שלעולם יש לברך "על המילה"‪ .‬וכתב מרן הב"י‪ ,‬שהר"ן הקשה‬
‫ע"ד הרמב"ם דלא אמרינן הכי בגמ' אלא למ"ד לבער חמץ‪ ,‬אבל למ"ד על ביעור‪ ,‬אבי הבן שמל ג"כ‬
‫מברך על המילה‪( .‬וכן פירש רש"י פסחים (ז ב) ד"ה והלכתא‪ ,‬דעל ביעור נמי להבא משמע‪ ,‬וגבי‬
‫מילה נמי לא שנא אבי הבן מאיניש דעלמא‪ ,‬דהא על המילה נמי להבא משמע‪ ,‬ועל המילה כלמול‬
‫דמי)‪ .‬וכ"כ בהגהות מיימוני בשם רבינו שמחה‪ .‬והאריך מרן ליישב דעת הרמב"ם‪ .‬וז"ל מרן (סי'‬
‫רסה ס"ב)‪" :‬אם אבי הבן הוא מוהל בעצמו מברך למול את הבן‪ ,‬לדעת הרמב"ם"‪ .‬והרמ"א כתב‬
‫בהגה‪ ,‬ויש חולקים‪ ,‬וכן נהגו שלא לחלק‪ .‬ע"כ‪ .‬ומדלא פסקה מרן בסכינא חריפא‪ ,‬משמע שהמברך‬
‫"על המילה" יש לו על מה שיסמוך‪ .‬והכנה"ג (סי' רסה הגה"ט אות ב) כתב וז"ל‪ :‬ובתשובות למרן‬
‫מהריק"א ולמהר"ש סבע כתבו שלברך "למול את הבן" עדיף טפי‪ .‬אבל מהרי"ל בתשובה (סי' יח)‬
‫האריך בזה והעלה שיברך על המילה‪ .‬ובקושטא ראיתי רבים המברכים למול את הבן‪ ,‬ולא ניחא‬
‫לי‪ .‬עכ"ל‪ .‬ובספר שלחן גבוה (סי' רסה ס"ק יד) כתב‪ ,‬ולענין מעשה המנהג בסאלוניקי ושאר‬
‫מקומות שראיתי וששמעתי שמעם לברך "למול את הבן"‪ ,‬כדברי הרמב"ם‪ .‬ומה שלא סתם לנו‬
‫מרן כן‪ ,‬ותלה הדבר במחלוקת‪ ,‬היינו משום שבסוגיא זו יש צדדים לענין נוסח ברכה זו לכאן ולכאן‬
‫וכמו שהאריך בזה בב"י‪ ,‬ולכן לא החליט הדבר‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ בשו"ת בית דוד (חיו"ד סי' קנב) כדברי‬
‫הרמב"ם‪ .‬ע"ש‪ .‬אולם בספר מטה משה (בסוף הספר בהל' מילה אות יג) פסק שיש לברך "על‬
‫המילה" אפילו כשאבי הבן מל את בנו‪ .‬וכן ציוה מהרי"ל‪ .‬ע"ש‪ .‬וכ"כ רבי יעקב הגוזר בהל' מילה‬
‫שלו (עמוד פד ועמוד קל)‪ ,‬וכתב ששמע הטעם מפי רבי מנחם שאמר לו בעל החלום‪ ,‬שתקנו הנוסח‬
‫"על המילה" לרמוז על אברהם שמל את בנו יצחק כשהיה בן מאת שנה‪ ,‬ורמז לשרה שהיתה אז‬
‫בת תשעים שנה‪ ,‬וזהו "על" גימט' מאה‪" ,‬המילה" גימט' תשעים‪ .‬ולכן לעולם יש לברך על המילה‪.‬‬
‫ולא למול‪ .‬ע"ש‪ .‬גם הגאון יעב"ץ במגדל עוז כתב שצ"ל על המילה‪ ,‬ואין אומרים למול‪ ,‬כי המילה‬
‫גימט' הפה‪ .‬לרמוז‪ :‬שהערל אסור בדברי תורה וכו'‪ .‬וכן העלה הגאון מהר"י חאגיז בשו"ת הלכות‬
 ‫‪ | 311‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫קטנות ח"א (סי' מט)‪ ,‬שכתב‪ ,‬כשבא הדבר לידי קיימתי דברי הרמב"ם וברכתי למול את הבן שכן‬
‫נראה מפשטות הסוגיא‪ ,‬ואח"כ חזרתי בי ע"פ מ"ש בהגמ"י שם‪ .‬ומיהו אם בירך למול את הבן‬
‫יצא‪ .‬והניף ידו שנית בח"ב (סי' קסט) וכתב‪ ,‬וכבר הבאתי ראיה שיש לברך תמיד "על המילה"‪ ,‬וכן‬
‫כשמלתי את בני ברכתי אקב"ו על המילה‪ .‬וכתב הרב המני"ח‪ ,‬דהיינו אחר חזרה‪ ,‬וכמ"ש בח"א‬
‫(סי' מט)‪ .‬ע"כ‪ .‬וכן פסק הגאון ר' מנחם עזריה מפאנו באלפסי זוטא (פ"ק דפסחים ז עמוד קכא)‬
‫בד"ה ויש דעת שלישית‪ .‬ע"ש‪ .‬ומרן החיד"א בברכי יוסף (סק"ז) כ'‪ ,‬מדחזינן למרן דלא קא פסיק‬
‫ותני שהאב יברך למול את הבן כמילתא פסיקתא‪ ,‬וגמר אומר שזהו לדעת הרמב"ם‪ ,‬נראה קצת‬
‫דלא פסיקא ליה מילתא‪ .‬אך הכנה"ג כתב שמרן בתשובה כ' דלמול עדיף טפי‪ .‬ושכ"כ מהר"ש סבע‪.‬‬
‫אבל מהרי"ל כ' שצ"ל "על המילה"‪ .‬וכו'‪ .‬וכ"פ בשו"ת הלק"ט ח"א (סי' מט)‪ .‬וגם אני שמעתי שעל‬
‫דרך האמת יש לברך "על המילה" בכל אופן‪ .‬והכי נהוג במקומותינו דלא להשנאה‪ .‬ע"כ‪ .‬וכן הובא‬
‫במכשירי מילה (פרק ה' אות מ)‪ .‬ע"ש‪ .‬וכן הגאון רבי אהרן עזריאל בשו"ת כפי אהרן ח"ב (חיו"ד‬
‫ס"ס ט) כ'‪ ,‬שכאשר מל את בנו לא שינה מן המנהג ובירך על המילה‪ ,‬וכמ"ש מרן החיד"א בברכי‬
‫יוסף הנ"ל‪ .‬ע"ש‪ .‬וסיוע לדבריהם ממ"ש רבי דוד בונפיד בחידושיו לפסחים (כ‪ :‬עמוד נ) בסוף ד"ה‬
‫בשלמא‪ ,‬שאין לברך בשתי מטבעות לשון על מצוה אחת‪ .‬וע' בהערה שם שכן כתב הרמב"ן‪( .‬וע"ע‬
‫שם עמוד מה בד"ה והרב מורי)‪ .‬ע"ש‪ .‬וכ"כ הגאון רבי אברהם די בוטון בשו"ת מחזה אברהם (סי'‬
‫ו' אות ו‪ ,‬דכ"ד ע"ב)‪ ,‬ע"פ דברי הלק"ט הנ"ל‪ .‬ושכן העלה בשו"ת אשדות הפסגה (חיו"ד סי' יז)‪.‬‬
‫ע"ש‪ .‬וכן עיקר‪ .‬וע' במש"כ בס"ד בספר חזון עובדיה ח"א (סימן ל)‪ .‬ודו"ק‪.+‬‬
 ‫‪ | 311‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫למעלת כבוד הרה"ג ‪ ....‬שליט"א‬

‫אחדשה"ט‪ ,‬חושבני כי משמיא סיבבו את כל הענין של אמירה לעכו"ם בשביעית כדי שיכנס למוחות‬
‫האנשים שבשבת זה אסור‪ ,‬שהרי זה פרוץ בעוה"ר מאוד בענין שבת‪.‬‬

‫והנה כידוע מה שדואב כל לב ששבת היא כא' מימות השבוע בגידולי הירקות ובעוה"ר אנו הגורמים‬
‫בזה שאנו קונים את הירקות ואילו ועדי הכשרות היו דורשים שאינם רוצים ירקות מממחללי שבתות‬
‫על המקום היו מקבלים על עצמם לשמור שבת שזה לא משתלם להם כלכלית‪.‬‬

‫וכבר כתב הרב רומפלער חוברת ארוכה בעניין‪ ,‬ויש אצלי עדויות בכתב מאנשים שרואים את‬
‫המגדלים בשבת כבאחד הימים‪.‬‬

‫וכון הוא בעון כלאים שכל העצים בארץ מורכבים למעט ז' המינים והכל בגרמא שועדי הכשרות אינם‬
‫דורשים וכידוע‪.‬‬

‫והנה יש הרבה מה לתקן בעניני זרעים‪ ,‬ואין כאן המקום להאריך שיש שמפרישים בכל מיני נוסחאות‬
‫שלא עפ"י נוסח החזו"א ויש לבדוק כל נוסח ונוסח‪ ,‬ויש שטעונים עיון גדול ויתכן שיש דברים שיכול‬
‫להיות שמעכבים כל ההפרשה‪ ,‬ומה ששינו ממה שהיה בזמן הגרי"ח זוננפלד‪ ,‬שאין מקבלין כיום‬
‫חבירות כדין המבואר בבכורות דף ל' ואינם נאמנים על תרו"מ כמבואר במכתבו שהדפסתי בראשית‬
‫הק ונטרס‪[ .‬וד"ל הודאת בע"ד מה שאמר לי הר' ‪ ...‬שאם צריך להביא מחו"ל אז בכל השש שנים צריך‬
‫להביא מחו"ל מחמת הבעיות שיש בתרו"מ ולא בשביעית ]‪.‬‬

‫והנה יש פיתרון גדול לכל הענין מה שהציע הר' מיכה רוטשילד לפתוח חנות ירקות בירושלים ב"ב‬
‫ובית שמש שתמכור אך ורק ירקות ופירות משומרי שבת ושביעית ערלה וכלאים ומלבד השגחת בד"ץ‬
‫יהא בזה השגחת חברים שהכל יופרש מטבל ודאי ע"י חברים כדין‪ ,‬אך דא עקא שצריך לזרזו על‬
‫הענין והנה שלחו לי חוברת של הרב רומפלער שהאריך בענין שמירת שבת בענף הירקות והביא‬
‫מהגרי"ז והסטמאר רב שלא רצו לאכול מהירקות שאינם של שומרי שביעית‪ ,‬ושלחתי אליכם‪.‬‬

‫אקוה שקיבלתם לידכם החוברת שהוצאתי דיני חברות בזה"ז‪.‬‬

‫חושבני כי כדאי להוציא בכל חודש סוגיא של מראי מקומות על א' מהענינים הטעונים תיקון בזרעים‪,‬‬
‫כעין מה שהוצאתם בעין אמירה‪ ,‬ואין קנין‪ ,‬ונדפיסם רק עשרים עותקים ונעביר לידי הקודקודים‬
‫המרכזים‪ ,‬וזה כבר יעשה את שלו שילמדו הסוגיא וממילא יתקנו‪ ,‬אך דא עקא איני רוצה להפריע לכם‬
‫בעניני עירובין דעסקיתו בה אך יש בידי חומר רב גם בענין זה אולי אעבירם לידי הרב ‪ ...‬בדיסק‪.‬‬

‫הכוחו"ט בברכה מרובה בכל הענינים שנעשה נח"ר לבוראינו‬

‫‪ | 312‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 313‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫מעשה במיץ לימון‬

‫ובו שמונים נידונים‬

‫הרב שלום בלאכרוסקי שליט"א‬

‫יו"ל ע"י קבוצת זרעים‬

‫הלכה למעשה‬

‫בית שמש‬

‫תשסט'‬
 ‫‪ | 314‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫עובדא הוי באחד שהיה לו לימון מחו"ל שחנט בשישית והלקיטה היה בשביעית‬
‫בחו"ל‪ ,‬ועשה ממנו מיץ בארץ ישראל בביתו וכיון שס"ל שלימון עומד לשתיה והוה‬
‫סחיטתו גמר מלאכה בא"י‪ ,‬הוי פירות חו"ל שמירחן באר"י‪ ,‬ולכך הפריש ממנו‬
‫תרו"מ לאחר שעשה ממנו מיץ‪ ,‬ושהה המעשר שני אולי ו' דקות בכלי ללא פדיון‪ ,‬ולא‬
‫אמר בפירוש כשפדה המעשר שני דפודה ג"כ הבליעות‪ ,‬אמנם קודם כל ההפרשות‬
‫אמר דכל הפרשות תרו"מ יחולו גם על הבליעות‪ ,‬ושאלה זו תלויה לכאורה בכמה‬
‫נידונים‪.‬‬
‫א‪ .‬אי תרו"מ בזה"ז הוא דאורי'‪.‬‬
‫ב‪ .‬אי גם בפירות האילן תרו"מ דאוריתא‪.‬‬
‫ג‪ .‬אי קרא עליהם שם אי מ"מ חל מדאוריתא אף שאינם מחוייבים‪.‬‬
‫ד‪ .‬אי פירות חו"ל שנתמרחו בארץ הוי דאוריתא‪.‬‬
‫ה‪ .‬אי גמר מלאכה בבית הוי דאוריתא‪.‬‬
‫ו‪ .‬אי כשנמרח לאחר לקוח הוי גמר מלאכה מדאוריתא‪.‬‬
‫ז‪ .‬ואי אינו דאורי' אי חלוק בפירות חו"ל שבאו לארץ‪.‬‬
‫ח‪ .‬אי טעם כעיקר דאוריתא‪.‬‬
‫ט‪ .‬אי למ"ד טכ"ע דאוריתא אי בעי כזית בכדי אכילת פרס‪.‬‬
‫י‪ .‬ואי רק ללקות‪ ,‬או אף לאיסור‪.‬‬
‫יא‪ .‬אי דין כזית בכדי אכילת פרס הוא דוקא בבעין אך טעם יותר חמור כיון‬
‫שבא מעיקר כזית‪ ,‬או דינםשוה‪ ,‬או להיפוך‪ ,‬או היכי דליכא בעין קיל טפי‪– .‬‬
‫ואיזה שיעור טעם בעינן‪.‬‬
‫יב‪ .‬אי בליעות קדירה חמיר מטעם כעיקר דחידוש הוא דילפי' מגיעולי עכו"ם‪ ,‬או‬
‫שקיל מטעם כעיקר כיון שבלוע בקדירה‪.‬‬
‫יג‪ .‬אי מין במינו מדאורי' בליכא שישים‬
‫יד‪ .‬אי מתנות מעשר שני חמור ולכ"ע מדאורי' כיון דאי' בפדיון‪ ,‬א"כ לא חשיב‬
‫כתערובת דאפשר להכיר איסורו‪.‬‬
‫טו‪ .‬אי חלוק בזה מין בשאינו מינו‪ ,‬דשם בנו"ט לעולם בטיל‪ ,‬כבדשיל"מ מדרבנן‪.‬‬
‫טז‪ .‬אי קי"ל דיש חנ"נ דאורי' בבשר בחלב‪.‬‬
‫יז‪ .‬אי יש חנ"נ אף בשאר איסורים‪.‬‬
‫יח‪ .‬ובלח בלח בבשר בחלב מה דינו‪.‬‬
‫יט‪ .‬בלח בלח בשאר איסורים‪.‬‬
‫כל זה יש לדון בדאוריתא ועתה יש לידון אף לגבי איסור בדרבנן‪.‬‬

‫כ‪ .‬אי פירות גוים של חו"ל שנגמר מלאכתן בארץ חייבים‪.‬‬

‫אי עשיית מיץ לימון חשיב גמר מלאכה [וכן בדאוריתא]‬ ‫כא‪.‬‬
‫כב‪ .‬אי פירות חו"ל שנגמר מלאכת בארץ ישראל דחייבין‪ ,‬הוה אף לגבי מעשר שני‬
‫שתלוי במנין השנים‪.‬‬
‫כג‪ .‬אי נגמר מלאכתן בתוך הבית מחוייב כלל‪.‬‬
‫כד‪ .‬אי חלוק מה שהדרך לגמור בבית‪.‬‬
‫כה‪.‬אי עשית לימון למיץ חשיב הדרך בבית‪ ,‬או שהרוב קונים מיץ מוכן‪.‬‬
‫כו‪ .‬אי באתרוג הולכין בתר לקיטה או בתר חנטה לתרומות ומעשרות‪.‬‬
‫כז‪ .‬אי בשביעית אזלי' בתר לקיטה או חנטה‪ ,‬כשנלקט ע"י ישראל‪.‬‬
‫כח‪.‬ושיך לגוי מה דינו‪.‬‬
‫ושייך לגוי ונלקט ע"י גוי‪.‬‬ ‫כט‪.‬‬
 ‫‪ | 315‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ל‪ .‬ושייך לישראל ונגמר ע"י גוי‪.‬‬

‫לא‪.‬ובנלקט בחו"ל ע"י גוי מה דינו‪.‬‬
‫לב‪ .‬אי לימון דומה לאתרוג או לשאר פירות‪.‬‬
‫לג‪ .‬אי כשגדל בחו"ל ונגמר בא"י‪ ,‬אזלי' בתר הגידול או הגמר מלאכה‪.‬‬
‫לד‪ .‬ובבאו לא"י בשאינן ניכרין‪ ,‬דדינן כפירות שביעית‪ ,‬אי הוי רק לסחורה או אף‬
‫לשאר דינים כלשון התוספתא כפירות הארץ וכמש"כ הרא"ש וא"כ אם אף‬
‫לגבי פטור תרו"מ‪ ,‬או שזה תלי בהפקר במחובר ולא בקדושתן ‪.‬‬
‫לה‪ .‬אי מעשרין כלל פירות שביעית בארץ ישראל‪.‬‬
‫לו‪ .‬ואי מעשרין מעשר שני או עני‪.‬‬
‫לז‪ .‬אי פירות חו"ל שנגמ"מ בארץ‪ ,‬לשי' המבי"ט דפוטר בארץ‪ ,‬אי מחוייבים‬
‫במעשרות‪ ,‬כמתני' דידים דארצות הסמוכות‪.‬‬
‫לח‪ .‬ואי במעשר שני או עני‪.‬‬
‫לט‪.‬וכנשנגמר מלאכתן בשמינית בארץ מה דינו [וחלוק מנכרים לב"י דהמירוח‬
‫מחייבן למפרע כיון שסו"ס פירות הארץ נינהו]‪.‬‬
‫מ‪ .‬אי לימון הוי דבר חריף‪.‬‬
‫אי הוי חריף לגמרי או כשאר פירות החמוצין‪.‬‬ ‫מא‪.‬‬
‫וציר אי מבליע כדי קליפה או כדי נטילה באוכל‪ ,‬או בכולו‪.‬‬ ‫מב‪.‬‬
‫מג‪ .‬אי ציר מבליע אף בכלי‪.‬‬
‫אי נפלט מהכלי‪.‬‬ ‫מד‪.‬‬
‫אי מיץ לימון דינו כציר לגבי מליח כרותח‪.‬‬ ‫מה‪.‬‬
‫מו‪ .‬אי ציר שכבוש בפחות מכד' שעות מבליע‪.‬‬
‫מז‪ .‬אי מבליע ג"כ בכלי בפחות מכד' שעות‪.‬‬
‫ואי פולט מהכלי בכה"ג‪.‬‬ ‫מח‪.‬‬
‫מהו שיעור כדי שיעלה על האש וירתיח אי הוי ו' דקות או י' דקות או‬ ‫מט‪.‬‬
‫יח' דקות או שיעור אחר‪.‬‬
‫נ‪ .‬אי מיץ לימון דינו כציר לענין זה‪.‬‬
‫נא‪ .‬וכמה בולע אי חשבי' כנגד כולו‪.‬‬
‫נב‪ .‬וכמה מפליט‪.‬‬
‫נג‪ .‬אי כדי קליפה בטל‪.‬‬
‫נד‪ .‬בכלל ולענין מעשר שני ובלח מה דינו‪.‬‬
‫נה‪ .‬אי בליעת מעש"ש באוכל מחויייב בפדיון‪.‬‬
‫נו‪ .‬ובכלי אי מחוייבים‪.‬‬
‫נז‪ .‬ואי מועיל פדיון עליהם בלחוד [ר"ש במע"ש]‬
‫נח‪ .‬וכשפודה בצירוף עם הבעין אי מועיל‪.‬‬
‫נט‪ .‬ואי בסתמא הפדיון הולך על שניהם ואי הוה כתנאי ב"ד‪.‬‬
‫ס‪ .‬ובאמר כדת‪.‬‬
‫וכשאמר על ההפרשות בכללות שיחול על הבליעות אך לא אמר על‬ ‫סא‪.‬‬
‫פדיון מעשר שני‪.‬‬
‫ובכהאי וכשידעינן שדעתו כן לעולם‪ ,‬רק לא אמר עכשיו ואי חשיב‬ ‫סב‪.‬‬
‫דברים שבלב‪ ,‬או פחות דרצונו כן רק שכח‪.‬‬
‫סג‪ .‬אי זה שלא אמר בשעת פדיון מגלה דלא כיון על זה הפרט כשדרכו תמיד‬
‫לחזור במפורש לגבי מעשר שני כשזוכר‪.‬‬
 ‫‪ | 316‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אי מועיל שאלה על המעשר שני בכה"ג‪.‬‬ ‫סד‪.‬‬

‫אי ראוי לישאל בכה"ג‪.‬‬ ‫סה‪.‬‬
‫סו‪ .‬אי מועיל שאלה על הפדיון‪.‬‬
‫סז‪ .‬אי מועיל שאלה על המעשר שני אחר הפדיון‪ ,‬ואי רוצה רק לישאל על הצד‬
‫דמתקן השאלה ועל צד האחר אינו רוצה לישאל‪.‬‬
‫אי הוי תנאי או ברירה‪.‬‬ ‫סח‪.‬‬
‫אי מועיל שאלה בלא פתח‪.‬‬ ‫סט‪.‬‬
‫ע‪ .‬אי פותחין בנולד כה"ג‪[ ,‬יעוי' ט"ז לגבי חלה]‬
‫עא‪ .‬בקרא שם שוב‪ ,‬לפני ששאל אי חל ממילא אחר ששאל על הראשונה ‪,‬כיון‬
‫שחכם עוקר למפרע‪.‬‬
‫עב‪ .‬אי שאל אחר מעת לעת ונתגלה שבליעות טבל‪ ,‬אי יכול להפריש תרו"מ על‬
‫בליעות שאינן בני יומן‪.‬‬
‫עג‪ .‬ואי יכול להפריש על בליעות בכלל‪.‬‬
‫עד‪ .‬ובנתבטלו ברוב בשאר בליעות‪ ,‬אי הוי תרי דרגות ודרבנן ודאורי' לא‬
‫מצטרפי‪.‬‬
‫עה‪ .‬אי יש חיסרון דקני את וחמור‪.‬‬
‫עו‪ .‬אי בליעה בדבר חריף חלוק‪.‬‬
‫עז‪ .‬אי לא תיקן ויש בליעה דמעש"ש אי אמרינן חנ" בכלל‪.‬‬
‫עח‪ .‬אי בחביות של לח יש ביטול ברוב כמו ביבש‪.‬‬
‫עט‪.‬אי שרי לבטל לכתחילה בכה"ג‪.‬‬
‫שט‬
‫פ‪ .‬אי יכול למנוע שלא יחול מע"ש על הבליעות ע"י שישייר בברירה ‪ ,‬כמו‬
‫במתני' דשני לוגין שמפריש בברירה וממילא לא חל על הבליעות‪ ,‬והראי'‬
‫דאף דמותר לשתותו מיד בלח‪ ,‬אף שאם יש כאן כבר הפרשות למפרע בתוכו‬
‫הרי צריך לאסור בבילה מצד הבליעות וטעם כעיקר‪ ,‬וע"כ שכיון שאומר מה‬
‫שאשייר למחר או מה שאפריש למחר‪ ,‬הרי זה מעשה ארוך דברירה ויחול רק‬
‫על מה שישתייר למחר‪ ,‬ולא על בליעותיהם עד למחר‪ ,‬כמו שפי' ר"ת בס'‬
‫הישר‪ ,‬ואף שמתחיל לחול עכשיו לא מסתיים אלא למחר‪ ,‬ושפיר אין כאן‬
‫כבוש‪ ,‬אעפ"י ששהה בתוך הכלי ההפרשות כד' שעות‪.‬‬

‫עוד נידונים רבים‪.‬‬

‫והשתא נבוא לדון בבליעות מעשר שני ופדיונן‪.‬‬

‫תנן במעשר שנית פרק ב' משנה א' מעש"ש ניתן לאכילה וכו' נפל לתוכו דבש ותבלין‬
‫והשביחו ה שבח לפי חשבון דגים שנתבשלו עם קפלוטות של מעשר שני והשביחו‬

‫שט א"ה‪ .‬יעוי' מה שהארכנו בהאי בקונטרס בליעות‪ ,‬והבאנו מהאור גדול‪ ,‬ומהנפש חיה‪ ,‬ומהחו"ב‬
‫שא"א לעשות כן‪ ,‬ומ"מ כאן שונה מהנידון על התנאי במעשרות במוצרים המבושלים‪ ,‬שכאן מדובר‬
‫על הפרשה לאחר שכבר יצאו הבליעות‪ ,‬ואילו שם הנידון להיפך‪ ,‬שההפרשה היתה בשעה שעדיין‬
‫לא היו קיימים בליעות והוי דלשלב"ע דמודה מ"ד יש ברירה‪ ,‬וכבר חילק כן במנח"ש‪.‬‬
 ‫‪ | 317‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫השבח לפי חשבון עיסה של מעש"ש שאפאה והשביחה השבח לשני זה הכלל כל‬
‫ששבחחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין השבח ניכר השבח לשני עכ"ד המשנה ופי'‬
‫המשנה כך בציור הא ' יש יין של מעש"ש שלגודמא שוה י' שקלים ונפל לתוכו דבש‬
‫ותבלין ששוה ה' שקלים ו השביח ששוה עכשיו כ ' שקלים נמצא דביחד השביחו ה'‬
‫שקלים חולקין לפי חשבון בב' שקלים ביוצא ג' וג' שקלים ליין ושקל ורבע לדבש‬
‫ותבלין‪ ,‬ורוצה היין ולפי השבח דהיינו דשמין היין ביג' וג' רבע וזה שוויות המעש"ש‬
‫הראשונים והציור הזה הדבש ותבלין נתערב עם היין ולא בדין בליעה רק תערובות‬
‫לח בלח ובציור דדגים שנתבשלו עם הקפלוטוהציור הזה הדבש ותבלין נתערב עם‬
‫היין ולא בדין בליעה רק תערובות לח בלח ובציור דדגים שנתבשלו עם הקפלוטות‬
‫דהוי הקפל וטוות מעשר שני ואז הוה ע"י בליעה פירש הר"ש דמייירי שהקפל וטוות‬
‫השביח מהדגים וג"כ שמין השוויות ע"פ זה כגון שהדגים שוה ה' וקפלוטוות י' וע"י‬
‫הבישול שוה הקפל וטוות כ' מצד טות כ' מצד טעם הדגים ג"כ שוין בכה"ג ומלשון‬
‫רר"ש משמע שהקפל וטוות השביח ולא שמין הדג והקפל וטוות ביחד דהינו‬
‫כשהקפל וטוות שוה י' והדגים ה' וכשתנבשלו שוה קפלוטות יא' דחולקין השקל‬
‫לפיי חשבון וזה הוי כגון כשמבשלין תבלין עם בשר דזורקין התבלין והבשר השביח‬
‫אבל מדברי הר"ם מדויק דהציור שבישלו ביחד ונעשה מאכל אחד שמין כמה שוה‬
‫הכל ביחד ויש לדון מה ה דין לר"מ כשיבלשו יחד וכל אחד עלה בשויות האיך נדון‬
‫ומחלוקת זו למדתי מלשון הר"ש דכתב קפלוטת לא כל התבשיל אך דיש לדחות‬
‫דכמו ביין לשון המשנה והשביחו דהולך איין כיון דהיין עיקר ונתבטל התבלין ליין‬
‫ה"ה כאן נתבטל הדגים לקפלוטת אבל דוחק ו—דמה ביטול שייך בא לח ויכא‬
‫תערובות אלא ע"כ דדגים רק כמה שוה יותר הקפלוטות בפני עצמן אכן מדברי הרש‬
‫שפירש וכשיתבשל הכל או נתערב הכל מבואר דשמין הכל כמה שוה הדגים ביחד עם‬
‫הקפלוטת וצ"ע בטעם הפלוגתא עוד צ"ע דהא קפלווטות הוא תבלין ועיקר הוא‬
‫הדגים וכפשוטו מה שמשביח בעיקר הוא הדגים וכן בלשון מתני' דגים שנתבשלו‬
‫וכו' והשביחו דהולך אדגים או ע להכל וכמו היין עם התבלין ואמאי נטה הרש‬
‫מפירוש זה ופירש וכן קפלוטות שישבחו מן הדגים דהיינו שהדגים משביח‬
‫הקפלוטות ודנין כמה שוה הקפלוטות וצ"ע‬
‫והנה סברא דמתני' בעיסה של מעש"ש שאפאה והשביחה השבח לשני פירשו‬
‫הראשונים דמיירי דהעצים חולין והשביחה שוב יותר מהעיסה אין מחשבין השבח‬
‫רק הכל הולך לפת וכגון שהעיסה שוה ה' שקלים ואחר האפיה י' שקלים שמין‬
‫המעש"שבי' שקלים ופירש הרש הטעעם דכתב מתני' דבעי שבחו ניכר דהיינו‬
‫שיוסיף אותו דבר במשקל המעשר וכגון ביין שהיין שוקל יותר דבעינן שיש תוספת‬
‫הכמות ואז שמין לפי חשבון דחלק מהמאכל הוא חולין אבל כשמוסיף רק באיכות‬
‫אין חשובין המאכל שגרם התוספת וכל השבח הולך לשני והביאור הוא פשוט‬
‫דכשליכא הוספה בכמות אז המאכל הוא השני רק ששוה יותר המאכל וא"כ הוי רק‬
‫כהמאכל עלה במחיר ומה דטעם של דבר אחר גורם ההוספה אנו חשוב דקים הך‬
‫טעם רק דבטל להשני דלגבי דין ממון ול להשני וכמו המאכל של ראובן ומאכל של‬
‫שמעון נתן טע בזה והשביח מ"ולם הר"ש פירש דאין שבח עצים ניכר בפת וסתם ולא‬
‫פירש למה אינו ניכר ואח"כ פירש כלל דמתני' דדהבייא מחלוקת הירושלמי דר"יי‬
‫אמר דתלוי אם הותיר מידה דאם הותיר מידה השבח לפי חשבון ואי לא הותיר‬
‫מידה השבח לשני ור"ל אמר דאם טע שבחו ניכר השבח לפי חשבון ואין טעם שבחו‬
 ‫‪ | 318‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ניכר השבח לשני‪ ,‬ומבואר דהר"ש פי' כר"י דבעי הותיר מידה והוא משום דקי"ל‬
‫כר"י לגבי ר"ל אבל בר"ש סתם דהפת לכ"ע השבח לשני דהעצים ג"כ אין טעם עצים‬
‫ניכר בפת אמנם בפירוש ר"י בן מלכי צדק פירש שהשבח לשנני משום דעצים אין‬
‫בהן ממש וצ"ע כונתו דזה דלא כר"י ודלא כר"ל ונראה די"ל דכונתו דעצים אין בהן‬
‫טעם והוא כר"ל אבל לומר דאינו מוסיף מידה צ"ע דהא זה לא קשור דעצים אין בהן‬
‫ממש רק דהעיסה אינו מוסיף מידה אלא משמע דכונותו כר"ל וא"כ נמצא דפסק‬
‫כר"ל ולא כר"י וזה צ"ע מחמת כלל הידוע אבל באמת כונתו משמע דלא כשניהם‬
‫רק דעצים אין בהן ממש ואין בכונה דעצים בעצמן אין בהן ממש דהא ודאי עצים‬
‫הם דבר השוה הרבה ויכול להיות הרבה יותר מהעיסה עצמה לפעמים רק הכונה‬
‫דאין העצים כלום שיוצא מהם וא"כ אין שייך למר דהכל יש כח חלק של העצים‬
‫בתוכו וא"כ כל השבח הוא לעיסה וזה נמצא דלא כר"י ודלא כר"ל וצ"ע ובאמת‬
‫הפירוש הר"ש ג"כ י"ל כן דאינו ניכר בפת דכך הוא כונתו אבל יותר מסתבר דאין זה‬
‫כונתו דלמה פירש דאינו ניכר הא ליכא שבח עצים כלל אלא משמע דיש רק דאינן‬
‫ניכר והנה בדברי ר"ל צ"ע הכונה אי טעם ניכר אי מרגישין טעם של המאכל האחר‬
‫וכמו בכל טעכ"ע ונמצא דאי אין מרגישין הטעם בטל וכמ ובדבר של איסורין אבל‬
‫י"ל דכוונתו טעם חזק ייותר וצ"ע‬
‫והנה אח"כ הביא הרש דברי הירושלמי דמקשה מברייתא תבשיל של מעש"ש שתבלו‬
‫בתבלין של חולין השבח לפי חשבון ושל חולין שתבלו בתבלין של מעש"ש אל יצא‬
‫מעש"ש לפדיון על דעתיה דרי והוא שהותיר מידה על דעתיה דר"ל והוא שיהא‬
‫שבחחו ניכר ופירש דהיינו דמינכר שיבחא טוא מה שהביחו החולין את המעשר‬
‫רובא דמינכר בעינא א"ננ ניכר בחזותא וטעמא וריחא דכיון דמינכר כולי האי אין‬
‫השבח למעשר אלא לפי חשבון אבל היכא דלא מינכר שבחא דחולין כל השבח‬
‫למעשר וצ"ע כונתו רובא דמינכר בעינא אטו בעי שיהא הרוב חולין הא ודאי הרוב‬
‫הוא המעש"ש והחולין הוא רק טעם וראיה דאי הוי בעין בא ודאי הותיר מידה ומה‬
‫קאמר ר"י והוא שהותיר מידה וכן מוכח מסיפא לדברי ר"ש וא"כ מה קאמר רובא‬
‫דינכר ובכלל הוי ליה לומר דניכר הטעם ומה שממוכח מזה דלא מהני טעם בכל טעם‬
‫באיסורין או במצות לדין טעכע"ק דהתם אעג דיש טעם מ"ממ עיקר הטעם הוא‬
‫הבעין ומעש"ש זה לא מספירק רק בעי רובא דמינכר דהטעם התבלין הוא רוב‬
‫הטעם ועיקר הטעם ואפי' אי נימא דאין זה כונתו מ"מ לכל הפחות בעיטעם חזק‬
‫דמינכר טובא וכמו רוב דניכר דזה טעם זה אבל יותר מסתבר דבעי שזה רוב הטעם‬
‫או דניכר דהיה שיוני טעם לגמרי מקודם ולא דבעי שניכר טעם החולין רק ניכר דזה‬
‫טעם חדש דהגיע מהתבלין ודו"ק\א"ננ אע"פ דאינו רוב הטעם מ"מ אם ניכר הטעם‬
‫וכן בחזותא וריחא ג"כ מהני והטעם לכל זה דכמו לר"י בעי הותיר מידה ואל"כ בטל‬
‫דלגב ממון אין הטעם חשיב שיש חלק של בעלות בהבעין ה"ה לר"ל ורק אי ניכר‬
‫דבבעין שייך ג"כ להטעם וזה או ע"י דזה עיקר הטעם או דניכר לא רק הטעם רק‬
‫ברי ח וחזותא דבזה ניכר עליו דשייך לטהעם ואז יש לזה דין ממון של שניהם וקצת‬
‫ממשמע מדפירש הרש כ"כ דברי ר"ל דפסק כותיה ויש לדחוק ובפרט דדוחק לפרש‬
‫דפסק כר"ל היפוך הכלל הידוע‪.‬‬
‫תו פירש הרש סיפא דברייתא בתבשיל של חולין שתבלה בתבלין של מעש"ש דאל‬
‫יצא מעש"ש לפדייון דהכונה דאין לו תקנה ע"י פדיון וזה הכונה אל יצא מעש"ש‬
‫לפדיון וטעם דלא שיך פדיון הדבר שאין בו ממש וא"כ צריך להוליכו לירושלים‬
‫דכיון דנתן במעש"ש טעם בחולין אסור לאוכלו בגבולין כדתני בחולין מ‪ .‬חושש‬
 ‫‪ | 319‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לשאור ותבלין שבה‪ ,‬משום מעשר ושביעית וא"כ ראינו דטעם מעש"ש אוסר בחולין‬
‫ומ"מ ליכא תקנה ע"י פדיון כיון דהוי אין בו ממש והבדבר שאין בו ממש ליכא פדיון‬
‫והחולין תני שם בסוגיא דלא גזרו על תערובות דממאי והתניא הנותן לשכנתו עיסה‬
‫לאפות וכו' ואם אמר לה עשה לי משליכי כמאן דעירב דמי‪ ,‬וחושש לשאור ותבלין‬
‫שבה משום שביעית ומשום מעשר וא"כ רואין דאע"פ דרק הוי תערובת מ"מ חוששין‬
‫דמאי ומתרץ הגמ' דשאני הכא כיון דאמר עשה לי משליכי כמאן דעריב בידים רפרם‬
‫אמר שאני שאור ותבלין דלטעממא עביד וטעמא לא בטיל‪ ,‬ופי' רש"י טעמא לא‬
‫בטיל לפי שהוא מתקן הכל והוא עיקר וא"כ לא דמי לסתם תערובות דכאן הוי‬
‫השאור ותבלין העיקר או הוי כניכר החלק המחייב במעשרות והנה התם הוי בעין‬
‫דמערב בעין דשאור ודאי הכונה דנותן שאור בעיסה וא"כ הו יבעין מעורב בהעיסה‬
‫ובפרט לתוס' דהברייתא רק הולך אשאור למעשרות וכן תבלין כפשוטו דנתן התבלין‬
‫בעיסה ומה מדמי לטעם בעלמא לעולם אימא דטעם בלי בעין אינו אוסר וכמו‬
‫דמצינו דאף לרש"י דקי"ל טעכ"ע מדאוריתא מ"ממ כשנותן בעין וע"י כן יש טעם‬
‫הוי דאוריתא כדמוכח מסוגיא דאור וחיטים במצה עי"ש בראשונים בחולין וא"כ‬
‫ממה מביא הר"ש משם ומבאור דדעת הר"ש דלא כרש"י וטעם כעיקר דאורייתא‬
‫וכדעת התוס' וכן הוא מפורש ברש בטבו"י פרק ב' מ"ג דדעתו דלא כר"שי ולשיטתו‬
‫הקשו על רש"י מדין דאורז וחיטין ולא חילקו בין בעין לטעם וע"כ דסברי דליכא‬
‫חילוק בין מיעוט של בעין לטעם ונראה דזה יסוד מחלוקת בטכע"ק דלר"ת ודעימיה‬
‫כל בעין דהוי מיעוט כשנתערב אז הרוב קובע מה החפץ ואי טכע"ק לא דאוריתא‬
‫המיעווט בטל וכמו בתערובת יבש ביבש שבטל המיעוט וכל דאיכא הוא רק טעם‬
‫משא"כ לרש"י ודעימיה בעין דהוי מיעוט שם בעין עלה רק כיון דיש שם אחד‬
‫לעתערובת הרוב קובע והבעין נתבטל‪.‬‬
‫וזה מחמת דברוב יותר חשוב מהמיעוט אבל היכא דטעם המיעוט קיים אז אין הרוב‬
‫יותר חשוב מהמיעוט ודמי למחצה על מחצה וא"צ דין טכע"ק לזה דהעיקר קיים רק‬
‫הטעם עושה דהעיקר קיים אבל בשליכא בעין רק טעם א"ננ טיפה דלא חשיב דבעין‬
‫קיים עי"ש בראשונים ורק יש טעם בזה קי"ל דטעכע"ק לאו אוריתא וא"כ כון דדעת‬
‫הרש דטכע"ק דאוריתא ותוס' הוכיח מדיןאורז וחיטה שעשה עיסה א"כ ש"מ‬
‫דסברי דאינו חשיב בעין רק טעם א"כ שפיר מוכיח הרש מסוגיא דחולין דשאור‬
‫ותבלין דאף בטעם לבד יש דין מעשר ואגב מדברי הרש כאן יש להוכיח דתבלין חייב‬
‫במעשרות דאל"כ האיך משכחת תבלין של מעש"ש ובאמת דהוי קושיא על תוס' שם‬
‫ובירושלמי ויש לדחות דאחר שחל עלה שם מעש"ש משתמש לבתלין אבל אינו חייב‬
‫במעשרות ומ"מ ג"כ י"ל דשאור אף כשנותן בעין אם יתן מיעוט כ"כ שאינו מוסיף‬
‫מידה בתוספת מידה צריך דניכר הוספה לא חשיב בעין רק טעם לכ"ע ואפילו תימא‬
‫דחשיב בעין י"ל דכאן מיירי ג"כ בכה"ג שנתנו תבלין בעין בשיעור שאינו מוסיף רק‬
‫צ"ע מה צריך הר"ש להוכיח מסוגיא דחולין דיש דין טעם מעש"ש שאסור לאוכלו‬
‫הא פשוט מ"ש מכל האיסורים‪ ,‬דטעם אוסר וע"כ כונתו להוכיח דאסור אפי' מדרבנן‬
‫דהא התם אינו מוכח דאסור מדאוריתא דאפילו טעכ"ע דרבנן מ"ממ יהא דין דמאי‬
‫ובכלל מ"ש מכל טעכ"ע ואי חלוק אולי מדרבנן ג"כ חלוק ובתרומה ובתרומה הוי‬
‫ברייתא מפורש תרומה לא יבשל בהן חולין ואם בישל בנותן טעם ומוכח דתרומה‬
‫אוסר הטעם ולמ"ד דטכ"ע דאוריתא הוי דאוריתא וא"כ מה מוכיח משם וצ"ע‬
‫והנה בירושלמי איתא אמר ר"י כל שיש בו הותיר מידה השבח לפי חשבון וכל שאין‬
‫בו לפי השבח לשני ר"ל אמר כל שטעמו ושבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין טעם‬
 ‫‪ | 321‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שבחו ניכר השבחלשני ויש לעורר על הלשון טעמו ושבחו ניכר הא תיפוק ליה אי‬
‫טעמו ניכר או לא תו מקשה בירושלמי על ר"י מעיסה של מ עש"ש אפיה פת‬
‫והשביחה השבח לשני ומתרץ בשאין טעם שבחחו ניכר והנה 'דברי הירושלמי קשה‬
‫להולמם הא מה הקושיא מפת על ר"יי יותר מר"ל ומה התירוץ בשאין טעם שבח‬
‫ניכר הא זה לר"ל לא לר"י ומכח זה גרס הפנ"מ דהקשיא על ר"ל אבל קשה ג"כ מה‬
‫הקושיא על ר"ל ועי'ש בפנ"מ מה שפירש דהפת ניכר הטעם ומכח זה פירש התירות‬
‫דמיירי דאין הפת שוה יותר וובן דפשט זה דוחק גדול ועיש ברידב"ז מה שפירש‬
‫דהתירוץ הוא דליכא הותיר מידה וג"כ דוחק גדול ולכן נראה לפרש דהקושיא ע‬
‫לר"יי דכיון דהעיסה נעשה פת מקרי הוסיף מידה דתפחה וא"כ בשלמא לר"ל דצריך‬
‫טעם הא עצים לאו בר ניתנת טעם ואינו ניכר טעם השבח אבל לר"י קשה ולזה‬
‫מתרץ דר"י מודה דצריך טעם ניכר ג"כ רק מוסיף דצריך ג"כ שהותיר מידה אבל בלי‬
‫טעם ניכר פשווט דהשבח לשני רק צע"ק הלשון דלא קאמר דמודה לר"ל דצריך טעם‬
‫שבח ניכר ועוד דמשמע דמוקי בציור זו והא זה פשוט דרק הוא הציור דאל"כ קשה‬
‫על ר"ל עוד צ"ע אמאי בהותיר מידה וליכא טעם ניכר השבח לשני הא הותיר מידה‬
‫וזה שייך לחולין עוד צ"ע לבאר יסוד מחלוקת ר"י ור"ל ‪.‬‬
‫ואשר נראה דביארנו דהא דיש שבח מיירי שהשביח המאכל של שניהם ביחד או‬
‫המע"ש והנה ברישא שנפל דבש ליין זה ודאי דהשיעור של שוויות הדבש אנו‬
‫למעש"ש וזה מוכר דרק על השבח יש דיון וא"כ זה ודאי שאין החולין מפסיד רק‬
‫השאלה רק השאלה למי שייך השבח והנה לדעת הר"ש הדגים וקפלוטות דמירי‬
‫דהקפלוטות השביח הא התם ליכא בעין בקפלוטו יש בקפלוטות דהאי לחודיה והאי‬
‫לחודיה ואיך שייך שיש שם הותיר מידה נראה לקמן אבל ודאי דרק איכא טעם‬
‫וא"כ ודאי היסוד בקפלוטות שייך למע"ש וא"כ ה"ה ביין ודבש כיון דעיקר הוא היין‬
‫ודאי שהקובע הוא היין ושם יין על כל המשקה וא"כ כל השבח בעצם הוא ליין דהיין‬
‫בעיקר ולזה לא מהני הותיר מידה בלחוד דמה בכך העיקר הוא היין רק אי טעם‬
‫שבח ניכר דאז ניכר הטעם של הדבש לא בטל הבעין ויש שם של שניהם והנה כ"ע לא‬
‫פליגי רק ר"י סובר דזה לא מספיק דטעם לחוד בלי שיותיר מידה אינו ממון בכלל‬
‫וא"כ מ"מ כל הבעין הוא של המע"ש ולזה צריך הותיר במידה ור"ל סובר דטעם‬
‫לחודה מהניי והיינו יכולין לפילפולא לומר דנחלקו בטעם כעיקר דר"י לית ליה טעם‬
‫כעיקר ובעי טעמו וממשו כדביארנו דצריך שהבעין יהיה בו טעם ור"ל אית ליה טעם‬
‫כעיקר‪ ,‬וא"כ בעין וסוגיא דזבחים באורז וחיטין מקשה הגמרא על ר"ל ולדידיה הוא‬
‫מדין טעם ולא בעין ולכך בר"ש מדמה אהדדי טעם לבעין לר"ל משא"כ לר"י ליכא‬
‫לדמויי אבל כל זה לפילפול בעלמא רק יש לבאר דר"י סובר דצריך בעין וכמו‬
‫שביארנו ור"ל סובר דטעם חשוב מהני וזה לא מבעיא אי טעכ"ע דאורייתא מ"מ‬
‫לגבי ממון סובר ר"י דהמאכל הוא בעין והממון שייך לו וכל השבח הוא לא וכ"ש אי‬
‫טעכ"ע לאו דאוריתא ור"ל סובר לפי פירוש הר"ש דטעם חשוב כ"כ נמצא דניכר‬
‫השבח דהיינו הממון במאכל דהוא מהטעם נמצא דהטעם שוה ממון וזה שייך לאמר‬
‫דזה לכ"ע אפילו אי טעכ"ע לאו דאוריתא ור"י לית ליה סברא זו ואפילו אי נימא‬
‫דיש חולקים וסובר דטעם בעלמא מהני מ"מ י"ל דכיון דהשביח חשיב דניכר הטעם‬
‫והוי ממון ולפי הר"ש י"ל דזה דברי ר"ל טעמו ושבחו ניכר דלא רק דניכר הטעם רק‬
‫דניכר כ"כ דחשיב ניכר השבח ואף דלא כהר"ש י"ל כן ואשר לפי זה י"ל הפת בעצים‬
‫זה מאי אע"פ דנשתנה טעם מ"ממ טעם עצים ליכא ולא עדיף לר"ל מטעם בעלמא‬
‫להר"ש דלא חשיב דניכר הממון של העצים הפת רק דהעצים גרם שהעיסה ישביח‬
‫אבל לר"י כיון דהותיר מידה ונשתנה הטעם א"כ ניכר ע"י הוספת מידה יש בעין וזה‬
‫תוצאה מהעצים א"כ זה שייך לעצים וכיון דנשתנה טעם חשיב שהבעין ניכר וזה‬
‫משני דאין טעם שבח ניכר או דמיירי דאינו ניכר הטעם ודוחק או דהוספת מידה אין‬
‫הטעם ניכר מחמת ההוספה ומיירי בכה"ג רק סתם נשתנה הטעם או דטעם עצים‬
 ‫‪ | 321‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ליכא כלל וחשיב דליכא טעם של ההוספה כיון דבעי שהעצים דהוא הגורם יהא טעם‬
‫ניכר דשייך לו וזה ליכא רק צ"ע דמשמע דעושה אוקימתא וי"ל או דליכא אוקימתא‬
‫והכי מחוור רק מפרש מתני' או דלפעמים יש טעם עצים דבעצים נותנים טעם ובזה‬
‫נחלוק השבח ועכ"פ יוצא דלר"י בעי שניהם ולר"ל א"צ הותיר מידה רק לר"י א"צ‬
‫טעם חשוב כ"כ כר"י או דר"י מודה לר"ל לגמרי וראשון עיקר ולפי זה ניחא דנחלקו‬
‫ביסוד דלר"י הבעין גורם שמגיע השבח להאחר רק צריך טעם שיחשב שהמאכל ע"ש‬
‫שניהם ולר"ל אי ןהבעין גורם כלום ובעי שיש טעם חשוב כ"כ דעושה דהשבח הוא‬
‫ע"ש הך טעם ובלי זה אין מגיע לשני כלום ונמצא דבציור דר"י אנו מודה דר"ל‬
‫ובציור דר"ל אנו מודה ר"י וניחא דברי הירושלמי וביין שיש דבש יש בין הוספת‬
‫מידה ובין טעם חשוב ופשוט‪.‬‬
‫תו איכא בירושלמי דמקשה על ר"י מדגים שנתבשל עם קפלוטות של מעש"ש וכו'‬
‫ומתרץ ר' יוסי תיפתר בשבישל שניהם כאחת ר' יונה בעי הגע עצמך שבישל זה בפני‬
‫עצמו וזה בפני עצמו ועירבן כלום יש בדגים אלא טעם קפלוטות ובקפלוטות אלא‬
‫טעם דגים‪ ,‬וצ"ע מה מקשה הירושלמי על ר"י ומה שיותר צ"ע מה מתרץ ר' יוסי הא‬
‫ודאי דמיירי שבישל שניהן כאחת ורק הציור דמבשלין שניהם וע"י כן בולע‪ ,‬זה מזה‬
‫וא"כ מה מרתץ ר' יוסי וכן כל דברי ר' יונא צריך ביאור ונראה דהקושיא הוא‬
‫כפשוטו דבדגים שנתבשל עם קפלוטות ליכא הוספת מידה כיון דליכא בעין וכן אין‬
‫הקפלוטות מוסיפים כמו בפת וא"כ קשה על ר"י אמאי חולקים בשח אבל לר"ל לא‬
‫קשה כיון דלא בעי הוספת מידה ומה שמתרץ ר' יוסי הוא דכד נדייק במתני' נדייק‬
‫יין שנפל לתוכו דבש דמיירי במקרה שנפל דבש ליין ולא היתה זה הכונה לכתחילה‬
‫לעשות יין כזה וה"ה כאן נדייק דגים שנתבשלו עם קפלוטות דהיה במקרה שבשלם‬
‫יחד ולא היתה הכונה לעשות דגים עם קפלוטות וע"ז תירץ ר"י דבישל שניהן כאחת‬
‫דבישל לכתחילה שניהן לעשות מאכל אחד וא"כ חשיב מאכל אחד ולא ב' דברים‬
‫אע"פ דאפשר להפרידן משא"כ כשנתבשל שלא בכונה האי לחודיה והאי לחודיה‬
‫וכיון שחשיב שניהן ביחד שפיר מיירי ששמין כל המאכל ואיכא הוספת מידה א"נ‬
‫י"ל כמו שפירשו המפרשים שבישל שניהן כאחת דבישלו כאחת שניהיה מאכל אחד‬
‫שא"א להפרידן א"נ שבישל שניהן כאחת בכוונה ולכך עדיין הן רק ולבאר דברי ר'‬
‫יונה נראה דהוא פירוש על דברי ר' יוסי דהפשט דר' יוסי הוא דבישל כאחת שנהיה‬
‫מאכל אחד ביחד ולזה תקשה דמ"מ צריך לדעת במי ניכר הטעם ואי ניכר הטעם של‬
‫קפלווטות ולא ההיפוך אז השבח לדגים ואי הוי איפכא השבח לקפלוטות והאיך‬
‫נידע כיון דנעשה מאכל אחד ואע"פ דניכר טעם שניהם מ"מ המע"ש הוא מחמת‬
‫הקפלוטות ואנן צריך לדעת אי יש טעם קפלוטות חוץ לקפלוטות וכן ההיפוך ולזה‬
‫הביא דוגמא כשבישלן לבד ושוב עירבן דפשוט דיש בשניהן טעם שניהם ה"ה כאן‬
‫דבישל כאחת אע"פ דלא עירבן ביחד רק הבישול ביחד וא"א לחלק דיש טעם שניהם‬
‫בשניהם ומ"מ דוחק וצ"ע ועיין במפרשים שפירשו א"נ דמיירי שאינן ביחד וכי הכי‬
‫כשעירבן דודא יחשיב תבשיל אחד יש בשניהם טעם שניהם ולא חשוב דמאכל לחוד‪,‬‬
‫רק מאכל אחד ה"ה כאן כיון דבשלו יחד כל הכונה ליתן טעם זה בזה הוי מאכל‬
‫אחד כמו עירבן והנה לר"י דצ"ל דשמין המאכל ביחד לא הקפלוטות לחוד וזה דלא‬
‫כהר"ש ואדרבא י"ל בר"ש לשיטתו פירש הר"י והר"ש מפרש אליבא דר"ל רק צ"ע‬
‫דבר"ש מפרש המשנה שלא אליבא דר"י והפרט דפשט דר"י יודה לזה ר"ל דיכול‬
‫להיות פשט במתני' משא"כ הפשט דהר"ש א"א לר"י להודות ונחזור לזה‪.‬‬
‫תו מקשה בירושלמי על ר"י מהא דתנן האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח‬
‫לעיסתה הוי כרגלי שתיהן דהיינו דלענין תחומין איירי והלחם הוי כרגלי שניהן‬
‫דג"כ צריך להיות בתחום של בעל המים והתבלין מלח והא ליכא הוספת מידה רק‬
‫טעם בעלמא וזה צ"ל להר"ש או דחשיב רוב ניכר דהשינו בין קמח לעיסה מיקרי‬
‫רובא מינכר ומ"מ צ"ע דהא הקמח הוא העיקר או דחשיב ניכר במראה וטעם וריח‬
‫כיון דהשינוי מקמח לעיסה כ"כ וא"צ במראה של המים או הריח רק שיהיה אחר‬
‫לגמרי מהקמח והנה צ"ע הא ודאי הותיר מידה ע"י המים ומזה מוכרח דהותיר‬
‫מידה אינו במשהוא רק הותיר מידה הניכר ועיסה לא ניכר כ"כ היתירה מהקמח‬
 ‫‪ | 322‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ומתרץ הירושלמי דבתחומין עשו למידת הדין והכוונה דכיון דודאי בעל המים ומלח‬
‫ותבלין יש זכות ממון בהעיסה דאע"פ דבטל להקממח מ"מ במים שלו ולא הפסיד‬
‫מה שנתן א"כ צריך לחשוב עמו והנה בעצם צ"ע הא הוכחנו לעיל ופשוט דכל הנידון‬
‫הוא לגבי השבח אבל מה שהשני מוסיף ודאי שלו וא"כ כאן אף דליכא הוספת מידה‬
‫ודאי שהמים שלו וא"כ פשוט דהעיסה שייך לשניהם ומה שמוכח מזה דיש לשניהם‬
‫זכות ממון בהעיסה אבל לגבי מה העיסה כי הכי דהשבח השבח יהי לקמח ופשוט‬
‫דהתערובות הוא ע"ש הקמח ומה שמוסיף הוא לו והמים בטל רק דין ממון לא בטיל‬
‫דאיך יופסד מה שלו א"כ לענין תחומין דדנין ע"ש מה העיסה מצד עצמו לא מצד‬
‫החלקים שבו ה ודאי שהקמח העיקר והעיסה ע"ש הקמח וא"כ אע"פ דיש לזה זכות‬
‫ממון בהעיסה אבל עיסה ע"ש האחר ולזה משני דבתחומין הלכו בתר הזכות ממון‬
‫דלמי שיש זכות ממון ע"ש הוא הדבר א"כ הוי ע"ש שנניהם ומביא הירושלמי ראיה‬
‫דהא קיי"ל דאפילו כששאל עצים לאפות הלחם ע"ש שנניהם ועצים לית בהו ממש‬
‫ולכ"ע השבח לעיסה אלא ע"כ דהולכין בתר דיני ממונות והכונה דאע"פ דבעל‬
‫העצים אינו בעלים בללחם מ"מ יש לו זכות מממון ע"י השתמשותו בעצים ומ"מ‬
‫צ"ע בפשוטו דאין לו זכות רק שכר השתמשות לא דקנה חלק מהפת ומוכח מזה‬
‫דכיון דלעשות לחם בעי עצים א"כ נמצא דהלחם נעשה ע"י העצים א"כ צריך לשלם‬
‫על ההנאה שיש לו לחם ע"י העצים שלו וזה מקרי שיש לו בעלות הלחם וא"כ לענין‬
‫תחומין הוי ע"ש שניהם‪.‬‬
‫תו מקשה הירושלמי על ר"ל דתניא תבשיל של מעש"ש שתיבלו בתבלין של חולין‬
‫השבח לשני וכונת הירושלמי הא כיון דתיבלו בתבלין של חולין ע"כ יש טעם של‬
‫התבלין ואמאי השבח לשני ומשני בשאין טעם שבחו ניכר וזה ניחא מאוד להר"ש‬
‫דודאי יש טעם התבלין דאל"כ למה שמו התבלין ובכלל למה השביח רק דליכא טעם‬
‫עיקר כמו שפירש הר"ש ומ"מ י"ל דמיירי שנשתנה הטעם אבל אין ניכר טעם‬
‫התבלין רק זה צ"ע מעיסה דחשיב טעם ניכר והוכחנו דא"צ טעם המים והפנ"מ‬
‫פירש לשיטתו דליכא שבח מחמת הטעם וכבר כתבנו דזה דוחק תו מקשה הירושלמי‬
‫והתני תבשיל של חולין שתיבלו בתבלין של מעש"ש לא יצא מ עש"ש מידי פדיונו על‬
‫דעתיה דר"י והוא שיהא שם הותיר מידה על דעתיה דר"ל והוא שיהא טעם שבחו‬
‫ניכר וצ"ע בביאור הירושלמי וכפשוטו נראה לבאר דהקושיא על התירוץ של הרישא‬
‫דמיירי כשאין טעם שבחו ניכר א"כ אממאי בתשבלי של חולין שתבלו בתבלין של‬
‫מעש"ש לא יצא מידי פדיון הא כיון דליכא טעם א"כ אין השבח למעש"ש וא"צ‬
‫פדיון ולזה משני דלר"י נצטרך לומר דמיירי דיש הוספת מידה ולר"ל נצטרך לומר‬
‫דיש טעם שבח ניכר וא"כ לא יצא מידי פדיון וצריך פדיון וכן פירש הפנ"מ והגר"א‬
‫שם ודעתי שיש ג"כ מהלך להרש סירילו אבל אין לי את ספרו תחת ידי לעיין בו והנה‬
‫כשהותיר מידה וצריך פדיון לא נתבאר אי מהני פדיון עליהם בלחודאו רק ביחד עם‬
‫הבעין וכפשוטו מהני עליהם בלחוד אבל הר"ש ע"כ לא פירש כן ומדפירש דאל יצא‬
‫דאני ו יכול לצאת מידי פדיונו ונראה שגריס הפירוש של הירושלמי ארישא דבזה‬
‫נחלקו ר"י ור"ל דגריס הירושלמי דברישא תני דחולקין לפי חשבון והוקשיא הוא‬
‫דאמאי חולקין לפי חשבון הא ליכא הוספת מידה רק צ"ע דהוי קושיא רק על ר"י‬
‫ואמאי צריך היורשלמי לפרש אליבא דר"ל ומוכח מזה להר"ש דר"ל דצריך טעם‬
‫חשוב א"כ כשתיבלו בתלין מהסתם ליכא טעם כ"כ דאין זה הדרך שיהא זה רוב‬
‫הטעם והא תני רק שתבלו ולזה תירץ ירושלמי אליבא דשניהם כל חד לפי פירושו‬
‫ועל סיפא דהירושלמי לא פירש כלום וכפשוטו שם א"צ לשום פירוש של ר"י ור"ל‬
‫כיון דממילא לא מהני פדיון ולחלות שם מעש"ש מדין טעם רק צריך טעם כעיקר‬
‫אבל כד נדייק דביר הר"ש יראה שכתב והכיא דמעשר משביח את החולין וכו' וצ"ע‬
‫הלשון היכא דמעשר משביח את החולין א" שום שבח רק היכא דמעשר נותן טעם‬
‫בחולין ואמאי כתב היכא דמשביח את החולין וכן אמאי מביא הירושלמי כל‬
‫הברייתא לפני שמתרץ לר"י ולר"ל הא הקושיא הוא מרישא והפירוש הוא על‬
‫הרישא וסיפא הוא דין בפני עצמו דהוי ליה לתני אח"כ דין דסיפא‪.‬‬
 ‫‪ | 323‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ומה שנראה בזה דהקושיא מהירושלמי הוא מכל הברייתא דג"כ מסיפא קשה אמאי‬
‫אל יצא מ עש"ש מידי פדיונו הא ליכא הוספת מידה וכן ליכא טעם וא"כ כי היכי‬
‫דהציור ההיפוך כל השבח הוא לשני ה"ה כאן כל השבח לחולין וא"צ שום פדיון‬
‫דבטל המעש"ש ופשוט דאיירי שהשביחו דבדלא השביח פשוט דליכא שום מעש"ש‬
‫דצריך פדיון ולזה משני דלר"י מיירי בהותיר מידה ולר"ל מירי דאיכא טעם חשוב‬
‫ובשניהם בין בירשא בין בסיפא מיירי בכה"ג והכה"ג דאיכא שם מעש"ש אל יצא‬
‫מידי פדיון ולזה פירש הר"ש משום דהוי דבר שאין בו ממש רק צ"ע האיך ס"ד‬
‫לפוטרו מפדיון הא התבלין להיכן הלך ואי נימא דמיירי דליכא רק טעם התבלין הא‬
‫ליתא דלר"י מיירי בהותיר מידה מיהו קושיא זו ליתא דבהו"א ס"ד דמיירי דליכא‬
‫רק טעם רק בתירוץ מחדש ר"י דמיירי דהותיר מידה רק צ"ע הא האיך שייך הותיר‬
‫מידה ע"י התבלין מ"ש מדגים שנתבשלו עם קפלוטות וצ"ל דבתבלין ודאי ניהה חלק‬
‫של התבשיל משא"כ הדגים עם קפלוטות ולכן שייך שהותיר מידה ע"י התבלין ומ"מ‬
‫כיון דהתבלין המיעוט בטל התבלין לחולין ולא חשיב רק טעם ולא בעין ואעפ"י‬
‫דלעיל היארנו דלר"י צריך בעין ובהותיר מידה חשיב בעין מ"מ צ"ל דזה רק לגבי‬
‫דלא בטיל לגמרי דניכר ה מאכל האחר אבל ודאי שם המאכל העיקר הוא התבשיל‬
‫וא"כ התבלין ודאי טפל להתבשיל ולא חשיב דבר שיש בו ממש ולפי זה מובן דזה‬
‫החידוש דהבריתא דא"א לפדותו בכה"ג ולר"ל ג"כ י"ל דס"ד ע"י הטעם חשוב כ"כ‬
‫חשוב שחלק מהמאכל הוי של מעש"ש ועכ‪,‬פ המאכל לגבי הטעם ושייך בפדיון קמ"ל‬
‫דלא שייך פדיון דמ"מ אין בו ממש ומיה ובהותיר מידה ואין טעם ניכר אע"פ דליכא‬
‫שבח למעש"ש מ"מ הבעין צריך פדיון דאע"פ דאנו רק טעם מ"מ המע"ש להיכן אזיל‬
‫דלא פקע שם ממון מיניה וצריך פדיון וכיון דלא חשיב עוד בעין לא מהני פדיון‪ ,‬וזה‬
‫מוכח מהא דכשהותיר מידה החולין המעש"ש רק דנין למי שייך השבח אבל על‬
‫העיקר ליכא דיון וע"כ דזה נשאר הממון שלו דאי םשייך שיהפך הממון מרשות אחד‬
‫לרשות אחר ע"י ביטול ואי שייך א"כ ה"ה היכא דהמעש"ש העיקר דאי ליכא טעם‬
‫א"כ כל השויות יהא למעש"ש א"נ י"ל דעל הבעין שייך פדיון ורק על השבח לא‬
‫שייך פידיון דאע"פ דהשבח לשניהם מ"מ כיון דהמאכל ע"ש הרוב הוי השבח רק‬
‫טעם ולא בעין דליכא למימר דהמיעוט השביח רק כל המאכל השביח ודוחק א"נ‬
‫כיון דביארנו דלר"י א"צ טעם חשוב א"כ אי ליכא טעם שוב בטל לגמרי ואה"נ איי‬
‫היה שיך פדיון היה צריך פדיון כיון דאיכא דין ממון אבל כיון דלא שייך פדיון א"כ‬
‫ליכא דין מון כ"כ וכיון דליכא טעם בטל ככל איסורים רק בציור ההיפוך אע"פ‬
‫דליכא טעם מ"מ אין הממון של חולין שייך למעש"ש ואע"פ דאינו בעין מ"מ זה לא‬
‫ניהיה של מעש"ש ואפילו אי היתר נהפך לאיסור וחולין יכולין ליהפך לקדושה ע"י‬
‫ביטול מ"מ א"א להפפך דהממון של השני ויש לדון בזה מ"מ כאן דאה"נ דבממון של‬
‫מע"ש לא יעשה חולין אבל כיון דא"א הפדיון וליכא טעם א"כ ליכא למימר דאוכל‬
‫קדושה של מעש"ש שהקדושה ודיא בטיל ואי לא שייך פדיון א"כ אה"נ דהממון של‬
‫מעש"ש אבל מה בכך מ"מ קדושה ליכא ואפילו אי יאכל בירושלים אינו אוכל‬
‫מעש"ש רק אי שייך פדיון י"ל דהקדושה נשאר כיון דאפשר לאכול בקדושה ע"י‬
‫פדיון וא"כ מחויב בזה ואסור לאכול בלי פדיון דכיון דאפשר לפדותו לא בטיל או‬
‫דנימא איפכא כיון דבטיל הקדושה א"א כבר לפדותו ומסתבר דלא בטיל דכיון‬
‫דאפשר לפדותו והקדושה נובע מהממון קיים הקדושה דהקדושה לא בטיל כיון‬
‫דאפשר להוציאו וצ"ע והכי מסתבר דהיכא דא"א לפדותו וליכא טעם בטל ולא‬
‫אמרינן דמחמת הממון לא בטיל מהא דתרומה בטיל אע"פ דמממון השבט לא בטיל‬
‫ומיהו לר"ל בהותיר מידה ואיכא טעם אבל ליכא טעם גמור בפשוטו לא בטיל‬
‫דההותיר מידה שייך למעש"ש וזה לא בטיל אם לא דנימא דלר"ל בכה"ג שייך‬
‫לחולין ופקע שם ממון וזה לא מסתבר כדביארנו רק על ר"ל פירש דמיירי אפילו בלי‬
‫שהותיר מידה וא"כ אי ליכא טעם חשוב רק טעם קצת ליכא דין עמש"ש והא דכתב‬
‫הר"ש הייכא דהממעשר משביח את החולין לר"ל פשוט דבדליכא שבח פאילו אם‬
‫ייה טעם גמור אינו כלום ולר"י אפילו אם הותיר מידה ויש טעם מ"מ אי ליכא שבח‬
‫ע"כ דמה שהותיר אינו שוה כלום עכשיו ובטל כל הדין ממון שלו ואינו מעש"ש עוד‬
 ‫‪ | 324‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מיהו יש לדון דלר"ל אפילו כשהותיר מידה ויש טעם ומ"מ ליכא טעם גמור דא"צ‬
‫פדייה מיהא טעמא בעי ומה שנראה די"ל דאע"פ דהותיר מידה וזה הוי של מעש"ש‬
‫מ"מ לעיל הבאו דהירושלמי הקשה על ר"י ממתני' דתחומין והקשינו שם כיון דנתן‬
‫תבלין מים ומלח הר אה"נ ליכא הופת מידשה לענין השבח אבל מ"מ האיך יפסיד‬
‫השני מה שנתן וביארנו דאה"נ יש זכות תממון אבל המאכל ע"ש אחד מהן ולגבי‬
‫חומין הולכין בתר שם המאכל אבל נראה ייותר דכיון דהמאכל נקע ע"ש אחד' א"כ‬
‫המאכל שיך לאחד מהן ורק חייב לשלם לשני חלקו המגיע לו אבל המאכל נקבע ע"ש‬
‫העיקר וא"י י"ל דהמעש"ש בטל ופקע שם מעש"ש מהן ולא מבעיא לשי' הר"ש דכיון‬
‫דאינו בעין לא שייך פדיון דבטל דכיון דהמאכל ע"ש העיקר א"כ כל מה שיש שמה‬
‫הוא רק זכות ממון וכיון דאין שייך לפדותו בטל ופקע הזכות אלא אפי' אי שיך‬
‫לפדות מ"מ כיוןדהוי המאכל ע"ש העיקר א"כ המאכל אינו מעש"ש וא"צ פדייה ולא‬
‫שיך פדיה דרק יש זכות ממון כמו נהנה והשתמשות וזה ודאי לא שיך פדייון וא"צ‬
‫דאין לזה שיכות לממאכל וזה מדויק דברייתא מיירי שתבלו בתבלין של מעש"ש‬
‫וא"כ ודאי ניכנס תבלין של מעש"ש לחולין וקתני לא יצא מע"ש מידי פדיון ובזה‬
‫מקשה על ר"י ור"ל והא צ"ע הא בפשוט י"ל דלא יצא המעש"ש שנתן מידי פדיון‬
‫ולא השבח ובפרט דלא תני והשביחו ומשמע מהירושלמי דבאופן דלא הותיר מידה‬
‫אז אין טעם שבחו ניכר דיצא מידי פידיון וצ"ע הא לא יצא המע"ש מידי פידון רק‬
‫דהשבח אינו של מעש"ש ואף שיש לדחוק דזה הכונה מ"מ אין זה פשטות הברייתא‬
‫אלא ע"כ דא"צ פדיון כלל וע"כ כדברינו דבטל ופקע שם מעש"ש ולפי זה ה"ה אפכא‬
‫יהא השבח לשני כולל התבלין שנתן דמ"ש ובאמת לא מצאנו מפורש להיפוך רק‬
‫דייקנו מהא דהיכא דחולקין השבח שמה מיירי על השבח שהשביחו ביחד אבל‬
‫לעולם י"ל היכא דהשבח לשני הוא כל השבח והכי הוא סתמא דרישא בתבלין של‬
‫חולין דג"כ נכנס קצת תבלין וכל השבח לשני מיהו י"ל דרק יכול ליפקע דין ממון‬
‫אבל אינו יכול לחול שם ממון ממילא לא חל שם מעש"ש על הך אוספה משא"כ‬
‫לחול שם חולין ודאי חל כיון דנפקע השם מעש"ש חל ממילא ועוד דהוי כהוקר‬
‫דהשני קונה משא"כ מעש"ש אינו קונה מהפקר ופשוט ועין לקמן בעזהי"ת מה‬
‫שנתבאר די"ל דנחלקו הר"ש והראב"ד בזה‬
‫והנה זה שהכרענו דלדעת הר"ש הא דתבשיל של חחולין שקיבל טעם מעש"ש דלא‬
‫מועיל פדיון דמיריר ביש שבח ולא טעם בעלמא הוכחנו א' מהא דכ' הר"ש והיכא‬
‫דמעשר משביח את החולין ואי די בנתינת טעם בעלמא הוי ליה לומר והיכא דמעשר‬
‫נתן טעם בחולין דלא מצאנו הטעכ"ע לשון השביח רק שנתן טעם ורק כאן מצאנו‬
‫במתני' הלשון השביח והשבח כאן הוא בממון וכדאפליגי ר"י ור"ל ולימא שקר צריך‬
‫שבח מון בלי יתרון מידה או שבחו ניכר אינו מסתבר דהא בפשוטו נחלקו בכל שבח‬
‫מה חשיב שהשביח ועוד מ"ש ממחולין שהשביחו למעש"ש ולחלק דלעולם כל היכא‬
‫דהשביח יש לשניהם חלק רק כשאין שבחו ניכר השני העיקר וא"כ הוי בכולו וצריך‬
‫פדיון על כולו משא"כ להיפוך עדיין יש למעש"ש חלק ודוחק דמהכ"ת לומר זה‬
‫בפרט דהוא נגד הספברא פשוטה ועוד דלשון הירושלמי משמע דהולך אכל הבריתא‬
‫דחלקו בפירוש כל הבריתא ועוד מהכ"ת לעשות מחלוקת בין הרש לשאר מפרשי‬
‫ירושלמי היכא דא"צ והנה לצד זה דאם יש שבח לא יצא מידי פדיון אפילו בלי יתרון‬
‫מידה לר"י י"ל דפירוש השבח לשני הוא למעש"ש והכונה כמו שביאנרו דלחולין אין‬
‫השבח לשחולין דלעולם נשאר למע"ש אך כל עמין יראה דדוחק לומר דזה הפשט‬
‫לשני דלשני הכונה להמאכל האחר דהיינ והעיקר ולא המעש"ש וכן משמע מפירוש‬
‫ר"י בן מלכי צדק וא"כ רק היכא דהשני הוא מעש"ש הדין כן ליתני השבח למעש"ש‬
‫ואדרבא מסתימת מתני' משמע דהוא לשני בין אם השני מעש"ש בין אם השני חולין‬
‫וא"כ כיון דכתב ה ר"ש והשביחו דהוי שבח ע"כ דבעי שבח ניכר ותלוי בפלוגתת ר"י‬
‫ור"ל ועוד דאי נימא דדברי הר"ש ל"ד והשביחו הוא נתינת טעם מה קאמר מתני'‬
‫השבח לשני הא בחולין ליכא למימר הכי דהא כיון דא"א לפדותתו מה שיך למי‬
‫השבח הא מדין מעש"ש צריך לאכלו בירושלים בטהרה ובשלמא אי שיך פדיון י"ל‬
‫דנ"מ למי שיך השבח דכמה צריך לפדות המעש"ש אבל העיקר הדבר לעולם צריך‬
 ‫‪ | 325‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לפדותו וכל הדיון לגבי השבח אבל להר"ש דא"א לפדותו ליכא למימר ולומר דהיכא‬
‫דשבחו ניכר שיך לפדותו להר"ש וקמ"ל מתני' היכא דאין שבחו ניכר שהשבח‬
‫לשחולין וא"א לפדותו א"א לומר דהא הוי ליה להרש לומר דבכה"ג אפשר לפדותו‬
‫בפרט דפשטות הירושלמי מורה דנחלקו על כל הברייתא ואדרבא כתב והשביחו ולפי‬
‫זה יהא איפכא דהשביח ל"ד והיכא דהשביח ושבחו ניכר אפשר לפדותו ומכל הלין‬
‫מוכח כדבאירנו עוד יש לעורר דהא הגירסא של כל מפריש הירושלמי הוא לא יצא‬
‫מעש"ש מידי פדיון וזה מורה דצריך פדיון וזה החידוש ולר"ש זה פשיטא רק י"ל‬
‫דהחידוש הוא דלא בטל ולא מהני פדיון אבל מ"מ הירושלמי אצלינו הוא פלוגתא‬
‫בפירוש זה דא"כ לא יצא וצ"ע שהרש גירסרא אחרת לגמרי אף שכן נראה מדברייו‬
‫אבל י"ל דלמד דהפלוגתא על כל הברייתא רק עוד צ"ע דאצלינו ביורשלמי הגירסא‬
‫ברישא לשני ולא לפי חשבון כדתוספתא ויש קושיא על כל ולהר"ש פירש איפכא ועין‬
‫במהר"א פולדא מה פשירש דאנו אותו בריתא ובפנ"מ פירש דהעיקר כמו הגירסא‬
‫אצלינו ועכ"פ אין לעשות פלוגתא היכא שפאשר לישם ושן מוכח לשון הרש‬
‫מיהו צריכים לבאר אמאי היכא דליכא שבח ניכר א"צ פדיון מ"‪ A‬מכל איסורים‬
‫וקדושה דהטעם נותים את דינם ונראה לבאר עפ מה דביארנו לעיל דמעש"ש דדין‬
‫ממון יש וכל הקדושה נובע מהדין ממון א"כ אי לא חשיב הממון למע"ש או משום‬
‫דליכא שבח או משום דהשבח הוא לחולין א"כ ליכא מעש"ש כלל דלא שיך שיהא‬
‫שם מעש"ש בלין הדין ממון וכמו מעש"ר דהוי רק דין ממון דהינו דין מעש"ש הוא‬
‫כמו מעש"ר וכמו דמעש"ר הוא דהוי ממון של לוי וכן מעש"ש דינא הכי ואעפ"י דעד‬
‫שנתן המתנות עוד לא הוי ברושתום אבל מ"מ זה הוא דינם ואם יתערב מעש"ר בלי‬
‫תרו"מ בחולין א"צ ליתן ללוי המעש"ר רק י"ל דממון מיהא חייב ה"ה מעש"ש הוי‬
‫ממון של מעש"ש לא מבעיא אי הוי ממון גבוה אלא אפילו אי הוי ממון הדיוט ג"כ‬
‫הוי ממון ששיך למעשר וכשפקע הדין ממון מזה פקע הקדושה ממנו ותרומה‬
‫ותרומת מעשר שאני דאע"פ דהוי ממון של כהן מ"מ יש עוד איסור שאסור לזרים‬
‫וזה לא מחמת משום דשים לכהן רק דין איסור אכילה וכמו דאי מוכר הלוי מעש"ר‬
‫שלו אין על זה שם מעש"ר אבל בתרומה ודאי דלא פקע שם תרומה ה"ה מעש"ש כיו‬
‫ןדאם פודין אותו פקע הדושה ע"כ דהוי דין ממון וה"ה דכל דבר דמהנ י פדיה תלוי‬
‫בהדין ממון שלו ואי פקע דין ממון שלו פקע דין קדושה ולפי זה כ"ש בשביעית‬
‫דאפילו מכירה מהני דג"כ הדין כן אי פקע הממון פקע הקדושה רק "ע הא דקי"ל‬
‫דאם נתערבו פירות מע"ש בפירות חולין דצריך לפדותן או לאכלן בטהרה דהוי ליה‬
‫דבר שיש לו מתירין הא כיון דנתערבו תיפקע דין ממון כמו כאן וצ"ע‪.‬‬
 ‫‪ | 326‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מוצש"ק וארא סט'‬

‫בענין פדיון בליעות מע"ש‬

‫תשובה על קונטרס מעשה בלימון‪.‬‬

‫ועיקרו לבאר מתני' דמע"ש פ"ב מ"א‬

‫וכדי לבאר דינא דמתני' יש להקדים כמה הקדמות‪ ,‬שד"ת ענים במקום אחד ועשירים במקום אחר‬
‫ובא זה וגילה על זה‪ .‬א‪ .‬כי פי' לשני הכונה למעשר שני ונקטו קיצור לשון כמבואר בפ"ד מ"א וכן‬
‫בתוספתא שהובא בירושלמי תני לשני‪ ,‬ושם ע"כ הכונה למעשר שני וה"ה כאן כמש"פ כל‬
‫המפרשים‪.‬‬

‫ב‪ .‬מדתני זה הכלל מחוייב שהוא מדבר על כל האופנים‪ ,‬על דבר והיפוכו‪ ,‬ולעולם יש עדיפות‬
‫החולין‪ ,‬שאילו באופן ההפוך היה עדיפות לחולין לא הוי זה הכלל דתלוי מה‬ ‫למע"ש על‬
‫האוקימתא‪ ,‬ואין הפרש בין חולין למעשר שני כלל‪ ,‬ומהו שאמרו דהשבח למעשר שני‪ ,‬והלא‬
‫באותו אופן להיפך השבח יהיה לחולין [ומשל למה"ד לאומר כלל‪ ,‬אתה יכול לקנות איזה צבע‬
‫מכונית שתרצה אך רק באופן שתבחר כחול] ולכך תני במתני' ג' אופנים א‪ .‬דהיין מע"ש ואילו‬
‫התבלין ודבש דחולין‪ ,‬שבזה העיקר המע"ש‪ ,‬והתבלין הוא החולין‪ .‬ב‪ .‬דגים דחולין‪ ,‬וקפלוטות שהם‬
‫תבלין דמעשר שני‪[ ,‬כמו שאמרו בחולין צח' כל האיסורים משערין אותן כאילו הן בצל וקפלוט‪,‬‬
‫והביאו זה כאן בירושלמי‪ ,‬וכן מהא דהקשו מתרומות משי' ר"י דס"ל שבצל וקפלוט אינו אוסר‬
‫כלל כיו שמביאין הקפלוט ובצל כדי להסיר הזוהמא‪ ,‬ופשיטא שאף החולק אינו חולק במציאות‪,‬‬
‫אלא שס"ל שמ"מ ג"כ הוא מושבח ונאכל] ג‪ .‬עיסה של מעשר שני ועצים של חולין‪ ,‬שהשבח‬
‫שהשביחו הוא לא בתערובת אלא מבחוץ‪ ,‬ועל כולם נאמרה בסיפא כללא דמתני'‪.‬‬

‫ג‪ .‬מהא דתני למתני' דוקא במסכת מעשר שני‪ ,‬ע"כ שהוא דין מיוחד דוקא לגבי מעשר שני‪ ,‬אך‬
‫לגבי דיני ממון חלוק הדין‪ ,‬וכן אמרו להדיא בירושלמי שהקשו מעירובי תחומין דאשה ששאלה‬
‫מחברתה מים ומלח ותבלין‪ ,‬ואמרו דשאני שם שהוא מידת הדין‪ ,‬משא"כ כאן לא אזלי' בתר דיני‬
‫הממון‪ ,‬אלא כל שאין שיבחו ניכר יש עדיפות למעשר שני‪.‬‬

‫ד‪ .‬במעשר שני יש דין מיוחד שכל שמישהוא אחר משביח בו שבח שאינו ניכר‪ ,‬המעשר שני לוקח‬
‫את כל השבח‪ .‬וכמו ששנינו זה בפ"ד מ"א דהמוציא הוצאות להביא פירות מע"ש מן הגורן לעיר‪,‬‬
‫הרי הוא נפדה כשער העיר והכל למעשר שני‪ ,‬וזה שהוציא ההוצאות הפסידן מביתו‪ ,‬והאחרונים‬
‫כבר דימו זה למתני'‪.‬‬

‫ה‪ .‬דמע"ש לא שנא מכל האיסורין שאוסר טעם כעיקר‪ ,‬ככל המתבל‪ ,‬ואף בליעה בכלי אוסר‪ ,‬כמו‬
‫ששנינו לגבי המזלף בקנקנים‪ ,‬ומש"כ הר"ש שכל שאין בו ממש אינו בר פדיון מ"מ כיון שהוא בר‬
‫אכילה ע"י תערובת‪ ,‬מחוייבין לעלותו ולאכלו בירושלים‪ ,‬או בזה"ז להגעיל הכלי‪[ ,‬באופן שאין שם‬
‫גם ממשות שאפשר לפדותן כאחד]‪.‬‬

‫ו‪ .‬דבשאר הפרשות תרו"מ אין שום חיסרון להפריש על טעם לא מיניה וביה‪ ,‬ולא מממשות החמור‬
‫עליו‪ ,‬למאי דס"ל טעם כעיקר דאורי' [ולסוברים דהוי דרבנן ג"כ הוי כנ"ל אלא ששם הוא שני‬
‫דרגות‪ ,‬שבכלל החמור הקל ולא להיפך] ודבר זה מפורש בירושלמי [כמו שהוכיח מרן החזו"א‬
‫זלל"ה] דר"י הפריש מבשר ודגים‪ ,‬שמא נתבשל אצל עם הארץ‪ ,‬ואף שהוי רק מטעם על טעם‪ ,‬וכמו‬
 ‫‪ | 327‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ששנינו לגבי חלה בסי' שכד' סעי' יא' שאפשר להפריש חלה על טעם‪ ,‬בבלע אורז טעם דגן‪ ,‬ובבלע‬
‫פטור טעם דגן‪ ,‬ושם ברמ"א לענין פשטידא שנתנה טעם בבשר‪ ,‬והכריע מרן זלל"ה דל"ש מממשות‬
‫על הטעם או מיניה וביה מהבשר‪[ ,‬ואף הט"ז דפליג שם לענין פשטידא הוא מטעם אחר‪ ,‬דהרי לא‬
‫פליג על סעי' יא'‪ ,‬אלא שס"ל שבעיסת הפשטידא כיון שיש בה טעם בשר ג"כ‪ ,‬וצריך להפריש‬
‫מאה אחוז חלה‪[ ,‬דסגי בכל שהוא בכמות‪ ,‬אך באיכות צריך להיות כולו עיסה]‪ ,‬וכל שיש גם‬
‫בתרומתו טעם אחר הרי נתמעט שיעור החלה שבו‪ ,‬וע"כ כ' להפריש ממקום אחר‪ ,‬על הטעם אך‬
‫ס"ל שאפשר להפריש על טעם‪ ,‬והחולקים עליו לא ס"ל חי' זה אלא דסגי בכל שהוא חלה‪ ,‬אף‬
‫באיכות ולא רק בכמות‪ ,‬ולכך ל"ש ממה מפרישין]‪.‬‬

‫ז‪ .‬אף לדעת הר"ש כאן‪ ,‬מיעט דוקא בליעה מדיני פדיון וכעין פחות מש"פ‪ ,‬ועדיף מפחות מש"פ‬
‫ששם הוי פחות משיעור ממון במציאות‪ ,‬משא"כ כאן יתכן שבצירוף התערובת הוי השבח של‬
‫הטעם שיעור ממון‪ ,‬אלא שא"א לפדותו בפני עצמו‪.‬‬

‫ח‪ .‬נסתפק מרן זלל"ה שאף הר"ש יודה שאם בשעת החלות היה המע"ש טעם בלבד שיהא לו‬
‫פדיון‪ ,‬ומה שחידש הוא רק שאם היה החלות בשעת ממשו ולאח"כ יצא ממנו טעם בלבד‪ ,‬אינו‬
‫נפדה בנפרד‪.‬‬

‫ועתה נבוא לבאר מתני'‪ ,‬וירושלמי‪.‬‬

‫משנה מסכת מעשר שני פרק ב משנה א‬

‫[א] מעשר שני ניתן לאכילה ולשתיה לסיכה לאכול דבר שדרכו לאכול לסוך דבר שדרכו לסוך‬
‫לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן אין מפטמין שמן של מעשר שני ואין לוקחין בדמי‬
‫מעשר שני שמן מפוטם אבל מפטם הוא את היין נפל לתוכו דבש ותבלין והשביחו השבח לפי‬
‫חשבון דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון עיסה של מעשר‬
‫שני שאפאה והשביח השבח לשני זה הכלל כל ששבחו נכר השבח לפי החשבון וכל שאין שבחו‬
‫נכר השבח לשני‪:‬‬

‫תלמוד ירושלמי מסכת מעשר שני פרק ב דף נג טור ב ‪/‬ה"א‬

‫דגים שנתבשלו בקפלוטות של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון אמר רב הושעיא דרבי‬
‫יודה היא דתנינן רבי יודה מתיר בצחנה שאינו אלא ליטול את הזוהמה רבנין דקיסרין בעיין והיא‬
‫דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסורין משערין כילו בצל כילו קפלוט דלא כרבי יודה מודי‬
‫רבי יודה בבצל של הקדש מודי רבי יודה בבצל של עבודה זרה‬

‫אמר רבי יוחנן כל שיש בו הותיר מדה השבח לפי חשבון וכל שאין בו הותיר מדה השבח לשני ר'‬
‫שמעון בן לקיש אמר כל שטעמו שבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין טעם שבחו ניכר השבח‬
 ‫‪ | 328‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לשני מתניתא פליגא על רבי יוחנן עיסה של מעשר שני שאפייה פת והשביחה השבח לשני פתר‬
‫לה בשאין טעם שבחו ניכר מתניתא פליגא על רבי יוחנן דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר‬
‫שני והשביחו השבח לפי חשבון רבי יוסי בשם רבי הושעיה תיפתר שבישל שניהן כאחת רבי יונה‬
‫בש ם רב הושעיה בעי הגע עצמך שבישל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ועירבן כלום יש בדגין אלא‬
‫טעם קפלוטות ובקפלוטות אלא טעם דגין מתניתין פליגא על רבי יוחנן האשה ששאלה מחבירתה‬
‫תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן אמר רבי בא תחומין עשו למידת הדין תדע לך‬
‫שהוא כן דתמן אמרין בשם רב חסדא ולא ידעינן אם מן שמועה אם מן מתניתא אפילו עצים‬
‫סברנן מימר עצים אין בהן ממש מתניתין פליגא על רבי שמעון בן לקיש תבשיל של מעשר שני‬
‫שתיבלו בתבלין של חולין השבח לשני פתר לה בשאין טעם שבחו ניכ' והתני תבשיל של חולין‬
‫שתיבל בתבלין של מעשר שני לא יצא מעשר שני מידי פדיונו על דעתיה דרבי יוחנן והוא שיהא‬
‫שם הותיר מדה על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש והוא שיהא טעם שבחו ניכר‬

‫גרסי' דלא כר' יהודה פי' דר' יהודה אמר בתרומות שאם מבשלים בדגים קטנים בצל הוא רק כדי‬
‫להסיר הזוהמא ואינו אוסר‪ ,‬וא"כ מתני' שהקפלוט של מעשר שני אוסר הדגים‪ ,‬אינו כר' יהודה‪,‬‬
‫וע"ז הקשו רבנין דקיסרין שאיך יבאר ר' יהודה כל האיסורין כאילו הן קפלוט והלא קפלוט אינו‬
‫אוסר כלל בתערובת‪ ,‬ואמרו שהכונה משערין כאילו בצל של עבודה זרה נפל בתערובת שהוא‬
‫ודאי אסור בהנאה ולא רק היוצא ממנו‪ ,‬ואמנם לגבי' מתני' דידן שהרי בקפלוט מעשר שני ודאי‬
‫הוא דלא כר' יהודה דלדידיה אינו אוסר בתערובו‪.‬‬

‫אר"י כל שיש בו הותיר מידה השבח לפי חשבון‪ ,‬ועפ"י בי' הגר"א שכל שהמעשר שני הוסיף מידה‬
‫מכח החולין הרי מקבלין החולין שבח לפי חשבון‪ ,‬וכל שאינו מוסיף מידה כלומר שהקרן לא נמצא‬
‫כעין תבלין דחול ין במעשר שני אז כל השבח למעשר שני‪ .‬ביאור דכל שאין החולין מוסיף מידה‬
‫במעשר שני הרי כל השבח למעשר שני‪ ,‬כיון שאין ניכר השבח הרי הוא כהוציא הוצאות להביאו‬
‫לעיר שהכל למע"ש ומפסיד הוצאות מביתו כיון שאינן ניכרין בתערובת‪.‬‬

‫ואיירי שהוסיף מידה בבחינת הקרן כלומר שבין החולין ובין המעשר שני הוסיפו כמות וכמש"כ‬
‫הרמב"ם בפיה"מ‪.‬‬

‫ור"ל אמר שכל שמרגישים טעם החולין במעשר שני‪ ,‬אז גם החולין מקבל לפי חשבון‪ ,‬ואם לאו כל‬
‫השבח הולך למעשר שני‪.‬‬

‫והקשו מעיסה שאף שמתנפח באפייה ומיקרי שעיסת המע"ש הותיר במידה ע"י עצי החולין‪ ,‬מ"מ‬
‫השבח רק לשני‪ ,‬ולא לפי חשבון‪ ,‬ותי' בשאין שבחו ניכר‪ ,‬כלומר שלא התנפח‪ ,‬והקשו מדגים‬
‫שנתבשלו עם הקפלוטות כלום יש בדגים אלא טעם קפלוטות ובקפלוטות אלא טעם דגים‪ ,‬דס"ד‬
‫דהפרידן‪ ,‬ויש בהם רק טעם ולא הוספה במידת הקרן של המעשר שני‪ ,‬ואמרו שבישל שניהן‬
‫כאחת ולא הפרידן‪ ,‬וממילא יש כאן הוספה במידה ולכך השבח לפי חשבון‪ ,‬ואמר ר' יונה הגע‬
‫עצמך לבי' הגר"א בירושלמי הוא ספק דש אליבא דר"ל האם צריך דוקא שבשלן כאחת וע"י זה‬
‫נתן טעם או שסגי אף בטעם שבבליעה ע"י נגיעה אף שנתבשלו בנפרד‪ ,‬ואילו לפי השנות אליהו‬
‫הוא הוכחה לר"ל שמדנקטה מתני' דוקא שבישלן‪ ,‬ולא שעירבן אח"כ הרי שהעיקר הוא טעם‬
‫הבליעה דאילו לר"י הרי יש הוספת מידה גם בלא שנתבשלו בעצם העירוב‪ ,‬וזה הוכחה שהביאור‬
‫בר'י שהוספת מידה היא בקרן עצמה ולא בשבח ‪.‬‬

‫ואמרו מתניתא פליגא על ר"י שבאשה ששאלה מים ומלח אין ניכר ההוספה‪ ,‬ואעפ"כ אמרו כרגלי‬
‫שניהן‪[ ,‬וצ"ל שאף שבודאי הוספת המים הוי הוספה במידה מ"מ הגר"א לפי' לא חשיב לר"י כיון‬
 ‫‪ | 329‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שאין רואין אותו] ואמרו ששם הוא לפי מידת הדין כלומר שבדיני ממון גם שבח שאינו ניכר אי‬
‫הוסיף נוטל יציאותיו‪ ,‬אפי' שבח עצים בפת‪ ,‬דהם שותפים בהשבחה‪ ,‬משא"כ כאן שיש דין מיוחד‬
‫במעשר שני שההוצאות מביתו בשבח שאינו ניכר והמע"ש מרויח הכל‪ ,‬שמתבטל למע"ש‪ ,‬ואין‬
‫החולין יכול לתבוע כיון שאין בו ממשות‪ ,‬ואמרו דמתניתא פליגא על ר"ל שתבשיל דמע"ש‬
‫שתבלו בתבלין חולין השבח לשני‪ ,‬אף שמורגש טעם תבלין החולין בתבשיל‪ ,‬ובשלמא לר"י ניחא‬
‫כיון שלא הוסיף במידה‪ ,‬הכל לשני‪ ,‬פתר לה בשאין טעמו ניכר‪ ,‬וקצ"ב דלמה שמו אותו‪ ,‬וצ"ל‬
‫שההשבחה במעשר שני‪ ,‬אינה ניכרת אך הוא עצמו ניכר‪ ,‬והקשו מתבשיל של חולין שתיבל‬
‫בתבלין של מעשר שני‪ ,‬שאי' לא יצא מידי מעשר שני מידי פדיונו‪ ,‬ולהגר"א הכוונה שחיבין‬
‫לפדותו‪[ ,‬ולדעת הר"ש הכונה שאי אפשר לפדותו] ואמאי הלא אין בו ממש וכר"ש שא"א לפדותו‪,‬‬
‫וע"ז תי' על דעתיה דר"י שהוסיף מידה‪ ,‬ע"ד דר"ל שטעם שבחו ניכר‪ ,‬ויש בזה ג' אפשרויות‬
‫להסביר הירושלמי ב‪ .‬עפ"י בי' הגר"א וא‪ .‬עפ"י הר"ש בלבד‪ ,‬א‪ .‬כמבואר באו"ש דבהוסיף מידה‬
‫יש בו ממשות‪ ,‬וממילא יש לו פדיון‪ ,‬אך בפחות מזה הוי כר"ש שאף שהשבח לשני אך אין לו‬
‫פדיון כיון שאין בו ממש וצריך להעלותו לירושלים‪ ,‬ועל דעתיה דר"ל שטעם תבלין המעשר שני‬
‫ניכר וממילא יש לו פדיון משום שהשבח לפי חשבון‪ ,‬אך באינו ניכר יהיה לשני כדין טעם כעיקר‬
‫כדין כל המתבל‪ ,‬אך יתכן שאינו מספיק לגבי פדייה‪ .‬ב‪ .‬כמו שהבין הקהלות יעקב בגר"א‬
‫שבהותיר מידה יש לו פדיון‪ ,‬ובפחות הוא מותר לגמרי‪ ,‬ואמנם הוא פלא גדול וכמו שהקשה שם‬
‫מ"ש מכל האיסורין‪ ,‬ודין כל המתבל‪ ,‬ודין דקנקנים שזילפן בגפנים‪ .‬ג‪ .‬עפ"י הר"ש שגרסי' להיפך‬
‫וקאי ארישא‪ ,‬ובזה יש פדיון כיון שיש ממשות‪ ,‬אך בסיפא הכונה כפשוטו שאין לו פדיון כיון‬
‫שאינו בעין‪ ,‬וחייבין לאכלו בירושלים‪.‬‬

‫אך למעשה כפשוטו כולם מסכימים עם חידושו דהר"ש דיתכן דאין פדיון לטעם מע"ש בפ"ע‪ , ,‬וכן‬
‫הכריע החזו"א לחוש‪ ,‬וכ"ה בדרך אמונה‪ ,‬לבד מהפני משה שדחה דברי הר"ש‪.‬‬

‫דרך אגב יש להעיר שבדרך אמונה חלה טעיות בהבאת דברי האו"ש כביכול שהחולין נוטלין כל‬
‫השבח‪ ,‬ויוצא לחולין ואינו כן אלא כמש"כ שבאינו בעין הרי הוא בקדושתו ויאכלנו בירושלים וכן‬
‫משמעות לשון הגר"א וכמש"כ‪ ,‬ועפ"ז יש לתקן גם בביאור הלכה שם האיך שהבין בדברי הגר"א‬
‫ונרשאר בצ"ע ואינו כן‪ ,‬אלא לעולם ס"ל ורש והגר"א רק כ' שהרי הוא בקדושתו‪ ,‬אלא שלא יצא‬
‫מידי פדיונו הכונה חיב בפדיון ואיירי בהוסיף מידה‪.‬‬

‫היוצא לדינא דלכו"ע יש לחוש לבליעת מע"ש שאין לו פדיון וצריך הכלי הגעלה אם אין איתו‬
‫ממשות לפדותו כאחד‪.‬‬

‫תוספתא מסכת מעשר שני (ליברמן) פרק א הלכה טז‬

‫לוג יין שנפל לתוכו לוג דבש והרי בו שני לוגין השבח לפי חשבון תבשיל של מעשר שני שתיבלו‬
‫בתבלין של חולין השבח לפי חשבון ושל חולין שתיבלו בתבלין של מעשר שני אל יוציא מעשר‬
‫שני שלו בפדיון‬
 ‫‪ | 331‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קפליט של מעשר שני ושל חולין שניתבלו זה עם זה השבח לפי חשבון‬

‫היתה לו עיסה של מעשר ואפאה השבח לפי חשבון ניפילה הפת ניקדח התבשיל הפגם לשני בורר‬
‫את [החטים] וטוחנן ומרקידן דיים שיפדם כשער החטים ר' יוסה אומ' מקום שמחשבין את הוצאה‬
‫פודין את החטים ואין פודין את הככרות מקום שאין מחשבין את הוצאה אף פודין את הככרות‬
‫שמן של מעשר שני וראשי בשמים של חולין שנתערבו השבח לפי חשבון זה הכלל אמ' ר' יוסה כל‬
‫המותיר במדה שבחו ניכר השבח לפי חשבון לא הותיר במדה שבחו ניכר השבח לשני‬

‫משנה מסכת מעשר שני פרק ד‬

‫[א] המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר פודהו כשער‬
‫מקומו המביא פירות מן הגרן לעיר וכדי יין מן הגת לעיר השבח לשני ויציאות מביתו‪:‬‬

‫פירוש המשנה לרמב"ם מסכת מעשר שני פרק ד משנה א‬

‫השבח לשני‪ ,‬התוספת שניתוסף בדמיהם למעשר שני‪ ,‬לפי שהפירות יקרים בעיר יותר מכשהם‬
‫בשדה בלי ספק‪ ,‬שאם היו הפירות שוין בשדה דרך משל זוז והביאם לעיר הרי הם שוים שני זוזים‪,‬‬
‫לפיכך צריך לפדותם בשני זוזים ואין מנכין ממעשר שני ההוצאות שהוציא בהעברתם עד הביאם‪,‬‬
‫וזה הוא ענין אמרו והיצאות מביתו‪ .‬ונקרא זה יציאה לפי שיוצא מן היד‪.‬‬

‫פירוש הריבמ"ץ למשנה מסכת מעשר שני פרק ד‬

‫המוליך פירות מעשר שיני ממקום היוקר למקום הזול פי' פודהו כשער מקומו‪ ,‬פי' זול‪ ,‬וכן ממקום‬
‫הזול למקום היוקר פודהו כשער מקומו‪ ,‬פי' יוקר‪.‬‬

‫המביא פירות מן הגורן לעיר‪ ,‬פי' יותר שוין הפירות בזמן שישנן בעיר משישנן בגורן‪ ,‬וכן המביא‬
‫כדי יין של מעשר מן הגת לעיר‪ ,‬פי' יותר שוה בעיר ממה ששוה בגת‪ ,‬השבח לשיני‪ ,‬ומה שמוציא‬
 ‫‪ | 331‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אינו מחייב לשיני אלא מפסידם הוא‪.‬‬

‫פירוש הריבמ"ץ למשנה מסכת מעשר שני פרק ב משנה א‬

‫מעשר שיני ניתן לאכילה‪ .‬מאי טעמ'‪ ,‬דכתי' ביה אכילה‪ ,‬ושתייה‪ ,‬מאי טעמ'‪ ,‬דשתייה בכלל‬
‫אכילה‪ ,‬טעמ' דר' יוסי מייתי ליה מהכא‪ ,‬כל נפש מכם לא תאכל דם‪ ,‬ודם משקה הוא‪ ,‬וקרייה רחמ'‬
‫אכילה‪ ,‬ר' חנניה בר פינחס מייתי ליה מהכא‪ ,‬שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין חייב‪,‬‬
‫ואית דבעי משמעי' מן הדא‪ ,‬לא תוכל לאכל בשערי' מעשר וגו' וקיימ' לן תירוש ויין ושמן זו סיכה‪,‬‬
‫וקרייה רחמנ' אכילה‪.‬‬

‫וליסיכה‪ .‬מנלן‪ ,‬א"ר אלעזר בש"ר סימאי דכת' לא נתתי ממנו למת‪ ,‬אי זהו דבר שאסור למת‬
‫ומותר לחי‪ ,‬הוי אומר זו סיכה‪.‬‬

‫לאכל דבר שדרכו לאכול‪ .‬כיצד‪ ,‬אין מחייבין אותו לאכול לא פת שעיפישה ולא קניבת ירק ולא‬
‫תבשיל שנתקלקלה צורתו‪ ,‬וכן הוא אומ' אם ביקש לאכול תרדין לחין או לגגם חטין חיות אין‬
‫שומעין לו‪ ,‬כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות‪ ,‬אין מחייבין אותו לשתות אניגרון ולא אכסגרון ולא‬
‫יין בשמרין‪.‬‬

‫ולא לסוך דבר וכו'‪ .‬תניא החושש ראשו או עלו בו חטטים‪ ,‬סך שמן‪ ,‬אבל לא יין וחומץ‪.‬‬

‫אין מפטמין שמן של מעש ר שיני‪ .‬פי' פיטום השמן‪ ,‬משימין תבלין ועיקרים ומתבטלין יחד עם‬
‫השמן‪ ,‬ונקרא שמן מפוטם‪ ,‬מפני שמחסר השמן שהעיקרים בולעין‪.‬‬

‫וכן אין לוקחין בדמי מעשר שיני שמן מפוטם‪ .‬דבענן דבר השוה לכל‪.‬‬

‫אבל מפטם הוא את היין‪ .‬פי' לעשות קונדיטון‪.‬‬

‫נפל לתוכו‪ .‬פי' בתוך היין של מעשר שיני‪.‬‬

‫דבש ותבלין‪ .‬של חולין‪ ,‬והשביח היין‪ ,‬אין כל השבח למעשר שיני‪ ,‬אלא לפי חשבון לשיני ושאר‬
‫השבח לדבש ותבלין‪ .‬כיצד משערין האומנין מן הפיטום כמה היה שווה היין קודם וכמה היה שוה‬
‫דבש ותבלין‪ ,‬ומה שהשביחו חולקין‪ ,‬אם היה היין א' זהוב ודבש ותבלין חצי זהוב‪ ,‬היין שנטל ב'‬
‫שלישי השבח והדבש שליש‪ .‬תניא לוג יין שנפל לתוכו לוג דבש‪ ,‬והרי בו ב' לוגין‪ ,‬השבח לפי‬
‫חשבון‪ ,‬תבשיל של מעשר שיני שתיבלו בתבלין של חולין‪ ,‬השבח לפי חשבון‪ ,‬פי' בששבח‬
‫התבלין ניכר בתבשיל‪.‬‬

‫דגין‪ .‬של חולין‪.‬‬

‫שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שיני והשביחו‪ .‬הקפלוטות מן הדגין‪ ,‬אין כל השבח לקפלוטות‪,‬‬
‫אלא לפי חשבון‪.‬‬

‫עיסה של מעשר שיני שאפייה‪ .‬פי' בעיצי חולין‪.‬‬

‫והשביחה‪ .‬פי' שיותר שווה עיסה אפוייה מעיסה נא‪.‬‬

‫השבח לשיני‪ .‬פי' כל השבח לעיסה‪ ,‬מאי טעמ'‪ ,‬דעצים אין בהם ממש‪ ,‬וגרסי' א"ר יוחנן כל שיש בו‬
 ‫‪ | 332‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הותיר מידה השבח לפי חשבון‪ ,‬וכל שאין בו הותיר מידה השבח לשיני‪ ,‬וריש לקיש כל שטעם‬
‫שבחו ניכר השבח לפי חשבון‪ ,‬שאין שבחו ניכר השבח לשיני‪ ,‬וריש לקיש כמתני'‪ ,‬ואקשינ' והא‬
‫תניא תבשיל של שיני שתבלו בתבלין של חולין השבח לשיני‪ ,‬ופריק הכא במאי עסיק' בשאין‬
‫שבח התבשיל ניכר בתבשיל‪.‬‬

‫רמב"ם על משנה מסכת מעשר שני פרק ב משנה א‬

‫[א] לשון התורה הוא שמעשר שני ניתן לאכילה ולשתייה שנ' ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך‬
‫בבקר ובצאן וביין ובשכר‪ .‬אבל הראיה שסכין אותו נסמך למה שנ' במעשר ולא נתתי ממנו למת‪,‬‬
‫ואמרו אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שאסור לחי הוא‪ ,‬לחי אסור למת לא כל שכן‪ ,‬אלא אי זה‬
‫הוא דבר שמותר לחי ואסור למת זו סיכה‪ .‬לאכול דבר שדרכו לאכול‪ ,‬יש בו שני ענינים האחד‬
‫שאין מחייבין אותו לאכול מה שקנה ממעות מעשר שני אם נתקלקל עד שאינו ראוי לאכילה כגון‬
‫פת שעפשה או יין שנפסד טעמו‪ .‬והענין השני שלא יאכל דבר שלא כדרך אכילתו כגון שיאכל‬
‫את ה ירקות בלי בשול‪ ,‬או הפירות מבושלים וכיוצא בזה‪ .‬ואסור לפטם השמן בעקרין מפני‬
‫שמקלקל טעמו וממעט באכילתו‪ ,‬ומטעם זה אין לוקחין במעות מעשר שני שמן מפוטם‪ .‬קפלוטות‪,‬‬
‫"אלכראת'" של ארץ ישראל‪ .‬והמשל באמרו השבח לפי חשבון‪ ,‬כגון שהיו פירות מעשר שני שוין‬
‫זוז והחולין שנתערב ו בהן או שנתבשלו עמהן שוין שלשה זוזים‪ ,‬וכשנתבשלו יחד או נתערבו נעשו‬
‫שוים חמשה זוזים‪ ,‬הרי הזוז הנוסף יש בו למעשר שני רביעיתו‪ ,‬ולפיכך חושב שאותם הפירות בזוז‬
‫ורבע‪ ,‬ולוקח ממעות מעשר שני כנגד שאר הפירות שלשה זוזים וחצי ורבע‪ .‬ועל דרך זו תחשוב‪.‬‬
‫ואמרו עיסה של מעשר שני שאפיה‪ ,‬ר"ל בעצים של חולין‪ .‬השבח לשני‪ ,‬כלומר שאין חושבין‬
‫השבח‪ .‬ואמרו כל ששבחו ניכר‪ ,‬ר"ל שאותו דבר שהשביח מוסיף במשקל המעשר וכמותו לא‬
‫שתיראה פעולת החולין באיכות המעשר בלבד‪ .‬ולפיכך אם פיטם אוכל של מעשר שני בדבר‬
‫שדמיו יקרים שמוסיף בדמיו אין משלמין אותה התוספת ממעות מעשר שני‪ ,‬לפי שלא הוסיף‬
‫בכמות האוכל כלום‪.‬‬

‫ר' עובדיה מברטנורא מסכת מעשר שני פרק ב משנה א‬

‫מעשר שני נתן לאכילה ולשתיה ‪ -‬דכתיב (דברים יד) בבקר ובצאן וביין ובשכר ואכלת שם‪,‬‬
‫ושתיה בכלל אכילה‪ .‬וסיכה כשתיה דכתיב (תהלים קט) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו‪:‬‬

‫לאכול דבר שדרכו לאכול ‪ -‬שאם קנה בכסף מעשר פת ונתעפשה‪ ,‬יין והקרים‪ ,‬תבשיל ונבאש‪,‬‬
‫אין מחייבין אותו לאכול דבר שאין דרכו לאכול כדי שלא יפסדו מעות של מעשר שני‪ .‬אי נמי‬
‫בקש לאכול תרדין לחין חיין או לכוס חטין חיות‪ ,‬אין שומעין לו‪ ,‬כיון שאין דרכן לאכלן כך‪:‬‬

‫אין מפטמין את השמן ‪ -‬לשים בתוכו עקרין וראשי בשמים‪ ,‬משום דבלעי השמן ואזיל לאבוד‪,‬‬
‫שהשרשים אינן נאכלין‪:‬‬

‫ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם ‪ -‬משום דבעינן דבר השוה לכל אדם‪ ,‬וזה אינו אלא‬
 ‫‪ | 333‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫למפונקים ולמעונגים‪:‬‬

‫אבל מפטם הוא את היין ‪ -‬לעשותו ינומולין וכיוצא בהן‪:‬‬

‫נפל ‪ -‬לתוך יין של מע"ש כשהוא חוץ לירושלים דבש ותבלין והשביח‪ ,‬חולקין את השבח לפי‬
‫חשבון‪ ,‬כגון אם היין שוה ב' סלעים ודבש ותבלין שוין סלע והשביחו ועמדו על ד' סלעים‪ ,‬פודה את‬
‫היין בב' סלעים ושני שלישי סלע‪:‬‬

‫קפלוטות ‪ -‬כרתי פורו"ש בלע"ז‪:‬‬

‫השבח לשני ‪ -‬ופודה את הפת בשויו‪ ,‬ואין חולקין השבח לעצים של חולין‪ ,‬אלא כל השבח‬
‫למעשר שני‪ ,‬לפי שאין שבח עצים ניכר בפת‪:‬‬

‫כל ששבחו ניכר ‪ -‬ששבח החולין ניכר במעשר שני‪ ,‬שהוסיפו החולין על המעשר במדה ובמשקל‪,‬‬
‫אבל אם לא הוסיפו אלא בטעם אע"פ שנתעלה בדמים מחמת הטעם‪ ,‬אין זה שבחו ניכר‪:‬‬

‫ו פירוש הריבמ"ץ למשנה מסכת מעשר שני פרק ד משנה א‬

‫המוליך פירות מעשר שיני ממקום היוקר למקום הזול פי' פודהו כשער מקומו‪ ,‬פי' זול‪ ,‬וכן ממקום‬
‫הזול למקום היוקר פודהו כשער מקומו‪ ,‬פי' יוקר‪.‬‬

‫המביא פירות מן הגורן לעיר‪ ,‬פי' יותר שוין הפירות בזמן שישנן בעיר משישנן בגורן‪ ,‬וכן המביא‬
‫כדי יין של מעשר מן הגת לעיר‪ ,‬פי' יותר שוה בעיר ממה ששוה בגת‪ ,‬השבח לשיני‪ ,‬ומה שמוציא‬
‫אינו מחייב לשיני אלא מפסידם הוא‪.‬‬

‫רמב"ם על משנה מסכת מעשר שני פרק ד משנה א‬

‫[א] יוקר‪" ,‬אלגלא"‪ .‬וזול‪" ,‬אלרכ'ץ"‪ .‬ואמרו המוליך‪ ,‬אם עבר והוליך‪ ,‬אבל לכתחלה אסור לעשות כן‬
‫אלא פודהו במקומו או מעלהו לירושלם‪ .‬השבח לשני‪ ,‬התוספת שניתוסף בדמיהם למעשר שני‪,‬‬
‫לפי שהפירות יקרים בעיר יותר מכשהם בשדה בלי ספק‪ ,‬שאם היו הפירות שוין בשדה דרך משל‬
‫זוז והביאם לעיר הרי הם שוים שני זוזים‪ ,‬לפיכך צריך לפדותם בשני זוזים ואין מנכין ממעשר שני‬
‫ההוצאות שהוציא בה עברתם עד הביאם‪ ,‬וזה הוא ענין אמרו והיצאות מביתו‪ .‬ונקרא זה יציאה לפי‬
‫שיוצא מן היד‪.‬‬

‫ר' עובדיה מברטנורא מסכת מעשר שני פרק ד משנה א‬

‫המוליך ‪ -‬דוקא עבר והוליך‪ ,‬דלכתחילה אסור להוליכו ממקום למקום‪ ,‬אלא פודהו במקומו או‬
 ‫‪ | 334‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מעלהו לירושלים‪:‬‬

‫כשער מקומו ‪ -‬כשער המקום שהוא בשעת פדיון בין לקולא בין לחומרא‪:‬‬

‫השבח לשני ‪ -‬מה ששוין בעיר יותר‪ ,‬הריוח של מעשר שני‪ .‬ומה שהוציא להביאן מן השדה לעיר‬
‫ישלם מביתו‪:‬‬

‫רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ג הלכה יג‬

‫יין של מעשר שנפל לתוכו דבש והתבלין והשביחו השבח לפי חשבון‪ ,‬וכן דגים שנתבשלו עם‬
‫קפלוטות של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון‪.‬‬

‫עיסה של מעשר שני שאפאה והשביחה השבח לשני‪ ,‬זה הכלל כל ששבחו ניכר אם הותיר במדה‬
‫השבח לפי חשבון‪ ,‬ואם לא הותיר המדה השבח לשני בלבד‪ ,‬וכל שאין שבחו ניכר אפילו הותיר‬
‫המדה השבח לשני בלבד‪/+ .‬השגת הראב"ד‪ /‬עיסה של מעשר וכו'‪ .‬א"א אין זה דרך הירושלמי‬
‫ומשנה אמרה כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח לשני ואיפליגו עלה‬
‫ר"י ור"ל ר"י סבר מאי ניכר ניכר ביתרון המדה אבל יתרון שבח בלא יתרון מדה השבח לשני ור"ל‬
‫אמר ניכר בטעם אע"פ שאין שם יתרון מדה השבח לפי חשבון אבל מדה בלא שבח טעם‬
‫הירושלמי לא איירי ביה ואפשר שתחזור המדה למה שהיתה ולא דברו אלא בשבח שהותיר על‬
‫המדה ועל דמי התערובות אם היה לבעל התערובות חלק בו‪+.‬‬

‫כיצד השבח לפי חשבון יין של מעשר ששוה ג' שנפל לתוכו דבש ותבלין שוה זוז אחד והוסיפה‬
‫במדתו והשביחוהו והרי הכל שוה ה' חושבין הכל בארבעה ורביע וכן ע"ד זה בשאר הדברים‪.‬‬
‫‪/+‬השגת הראב"ד‪ /‬כיצד השבח לפי וכו' עד וכן על דרך זה‪ .‬א"א זו החלוקה איני יודע מה היא‬
‫שהשבח הוא זוז ובאותו זוז יטול בעל המעשר ג' חלקים ובעל התבלין רביע נמצא לבעל המעשר ד'‬
‫זוזים פחות רביע ובעל התבלין זוז ורביע וכן הדין‪+.‬‬

‫רדב"ז הלכות מעשר שני פרק ג הלכה יד‬

‫עיסה של מעשר שני וכו'‪ .‬שם במשנה עיסה שאפאה וכו' זה הכלל כל ששבחו ניכר השבח לפי‬
‫חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח לשני בירושלמי פליגי בה רבי יוחנן אמר כל שיש הותר‬
‫במדה השבח לפי חשבון וכל שאין בו הותר במדה השבח לשני כלומר למעשר שני ר"ל אמר כל‬
‫שטעם שבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין טעם שבחו ניכר השבח לשני והלכה כר"י ודעת‬
‫רבינו שלא נחלקו אלא ביש שם שבח ותוספת מדה דר"י סבר דכיון דיש שם שבח ותוספת מדה‬
‫הכל לפי חשבון אבל שבח בלא תוספת מדה או תוספת בלא שבח הכל לשני וזה שכתב וכל‬
‫שאין שבח ניכר אפי' במדה השבח לשני בלבד כלומר וכל שאין השבח ניכר אפילו שניכר במדה‬
‫השבח לשני וע"ז השיג הראב"ד ז"ל וכתב אבל מדה בלא שבח טעם ואפשר שתחזור המדה למה‬
 ‫‪ | 335‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שהיתה ולא דברו אלא בשבח שהותיר על המדה וכו' ונ"ל דמתניתין דייקא כדברי רבינו דתנן זה‬
‫הכלל ולאתויי מאי דהא שמעינן מרישא דאם השביח השבח לפי חשבון ועיסה שאפאה השבח‬
‫לשני דאין שבח עצים בפת וזה הכלל לאיתויי מאי ואמר רבי יוחנן דאע"ג דיש שבח לא הוי לפי‬
‫חשבון עד שיהיה תוספת דתרתי בעינן אבל שבח בלא מדה או מדה בלא שבח הכל לשני דידו על‬
‫העליונה להחמיר ור' יוחנן לפרושי זה הכלל דמתניתין אתא וקי"ל כוותיה כך נראה לי ליישב‬
‫דברי רבינו‪:‬‬

‫רדב"ז הלכות מעשר שני פרק ד הלכה כב‬

‫היו לו פירות מעשר שני בגורן וכו'‪ .‬שם במשנה המביא פירות מן הגורן לעיר וכדי יין מן הגת לעיר‬
‫השבח לשני ויציאות מביתו ותני בתוספתא אבל אם קרא להם שם בגורן הרי זה מחשב עמהם‬
‫דמי ההוצאה‪ ,‬ורבינו לא הזכיר זה לפי שלא שנו כאן אלא בתרומה ובמעשר ראשון ובמעשר עני‬
‫שאם קרא שם בגורן מחשב עליהם דמי ההוצאה אבל מעשר שני כשבא לפדות אותו אפי' קרא לו‬
‫שם בגורן אין פודה אותו אלא כשער העיר דלא עדיף ממוליך מעשר ממקום הזול למקום היוקר‬
‫שפודה אותו בשער היוקר ומפסיד יציאותיו‪:‬‬

‫כסף משנה הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ג הלכה יג‬

‫יין של מעשר שנפל לתוכו דבש ותבלין וכו' עד השבת לשני‪ .‬משנה בפ"ב דמעשר שני (משנה א)‬
‫ומסיים בה שם במשנה זה הכלל כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח‬
‫לשני ובירושלמי אמר רבי יוחנן כל שיש בו הותיר מדה השבח לפי חשבון וכל שאין בו הותיר‬
‫מדה השבח לשני רשב"ל אמר כל שטעם שבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין טעם שבחו ניכר‬
‫השבח לשני וידוע דהלכה כר"י‪:‬‬

‫כתב הראב"ד אין זה דרך הירושלמי וכו'‪ .‬נראה שבא להשיג על מה שכתב רבינו שכל שאין שבחו‬
‫ניכר אפילו הותיר המדה השבח לשני בלבד דמשמע דגם יתרון המדה לשני וע"ז כתב שאין זה‬
‫דרך הירושלמי דמשמע שלא נחלקו ר"י וריש לקיש אלא בשנשאר המדה שהיתה בו תחלה ודמי‬
‫התערובות שעירב בו היה ד' זוזים והשביח ושוה ה' זוזים אבל לא הותיר על המדה דלר"י אין לבעל‬
‫התערובות חלק בזוז שהשביח כיון שלא הותיר על המדה ולריש לקיש יש לו בו חלק כיון שעל ידו‬
‫הותיר אבל כשהותיר המדה ולא היה בו שבח לא איירי ביה בירושלמי ואפשר דכ"ע מודו שהמדה‬
‫לבעל התערובות ולמה יאבד זה מה שעירב ולזה נראה שכיון הראב"ד ורבינו תפס לשון המשנה‬
‫והירושלמי כפשטן דמתניתין קתני כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון ור"י התנה עוד שיותיר על‬
‫המדה ואז יהיה השבח לפי חשבון אבל אם חסר אחת משתי אלה השבח לשני‪ .‬ועל מה שכתב‬
‫רבינו כיצד השבח לפי חשבון וכו' כתב הראב"ד א"א זו החלוקה איני יודע וכו'‪ .‬ואני אומר שאין‬
‫מח לוקת ביניהם שמ"ש רבינו חושבין הכל בארבעה ורביע פירושו חושבין כאילו הקרן ארבעה‬
‫ורביע ונותנין לבעל התערובות זוז ורביע והשאר למעשר שני וכדברי הראב"ד ואפשר שגירסא‬
‫אחרת היתה להראב"ד בדברי רבינו ולפיכך השיגו וגירסא דספרים דידן נכונה‪:‬‬

‫חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף קח עמוד א‬

 ‫‪ | 336‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הא מני חנן היא דאמר איבד את מעותיו‪ .‬פירש רש"י ז"ל דכיון דאלו פרעיה לשם הלואה לאו‬
‫הלואה היא כי פרעיה נמי לשם מתנה לאו הנאה היא‪ ,‬ואין הלשון זה ברור דנהי דבדיעבד פטור‬
‫לפי שלא עשה על פיו למה לא תהא חשובה הנאה‪ ,‬וי"ל משום דהא אשכחן בעלמא שהיורד‬
‫ל שדה חבירו והשביחה חייב ליתן לו כאחד מאריסי העיר ואע"פ שלא התנה וא"כ מאי שנא‬
‫מפורע חובו‪ ,‬אלא ע"כ טעמא דמלתא משום דהיורד לשדה חברו שבחו וחדושו ניכר מה שאין כן‬
‫בפורע חובו שאין שבחו ניכר והרי הלוה עומד בנכסיו כמו עכשיו ומה שגרם לו פטורא שבח‬
‫שאינו ניכר הוא‪ ,‬ואפשר דבלאו דידיה לא מטי ליה הזיקא והיינו דקרי ליה בנדרים מבריח ארי‬
‫מנכסי חברו‪ ,‬וזהו מה שאמרו בירושלמי (ה"ב) דאמר מפייס הוינא ליה ומחיל לי ופריק הגע עצמך‬
‫שיש עליו משכון ופריק מפייס הוינא ומחיל ליה משכונא‪ ,‬ולא סוף דבר מן הטעם ההוא בלבד‬
‫דהא מלתא דלא שכיחא הוא‪ ,‬וכל שכן דאיתיה להאי דינא בבעל חוב דוחק כדאיתא בירושלמי‪,‬‬
‫אלא עיקר הטעם מ"ש שאין שבחו ניכר וברור וכי מתהני ליה מנכסיו מדידיה מתהני דבעל חוב‬
‫מכאן ולהבא הוא גובה ואפי' למ"ד למפרע הוא גובה זהו כשגבאו בסוף‪ ,‬מעתה מן הטעם הזה יש‬
‫לומר דבמודר הנאה לא חשיב מהני‪ ,‬וזה ברור‪ ,‬ונתקיימו דברי רש"י ז"ל אלא שלשונו קצר כמנהגו‬
‫הטוב‪.‬‬

‫פסקי דין רבניים חלק ה עמוד ‪164‬‬

‫ערעור תשכג ‪/ -‬מאה שמנים ואחד‪ /‬בבית הדין הרבני הגדול בפני כבוד הדיינים‪ :‬הרב עבדיה‬
‫הדאייא‪ ,‬הרב יוסף שלו' אלישיב‪ ,‬הרב ב' זולטי בענין‪ :‬המערער‪ :‬ב' (ב"כ עו"ד טיטונוביץ) נגד‪:‬‬
‫המשיבה‪ :‬א' המשך מהערעור הקודם‪ ,‬שהוגש מצד הבעל גם נגד פסה"ד השני של ביה"ד הרבני‬
‫האזורי תל ‪ -‬אביב ‪ -‬לאחר בקשת הבירורים מביה"ד הרבני הגדול ‪ -‬שהאשה דינה כמורדת‬
‫ועליה להחזיר לבעלה את כל ההוצאות שהשקיע בבנין‪ ,‬בטענה שעליו לקבל בעלות בגוף הבנין‪- .‬‬
‫דין המוציא הוצאות על נכסי חבירו‪ - .‬דין המוציא הוצאות על נכסי אשתו ועל נכסי אשתו‬
‫שמרדה בו‪.‬‬

‫מסקנות א‪( .‬א) בעל המוציא הוצאות בנכסי אשתו‪ ,‬הוציא הרבה ואכל קימעא‪ ,‬מה שהוציא הוציא‬
‫ואינו יכול במקרה של גירושין לדרוש בחזרה את הכספים שהשקיע בנכסיה‪( .‬ב) אין הבדל בין‬
‫השביח נכסיה שבח שאינו ניכר לבין בנה בנין על מגרש השייך לאשתו ודר בו זמן מועט וגירשה‬
‫שאין האשה צריכה לשל ם לו דמי הבנין‪ .‬ב‪( .‬א) הוציא ולא אכל הרי מקבל בחזרה את ההוצאות‪,‬‬
‫אבל שמין אותן וידו על התחתונה ואם השבח יתר על ההוצאה אין לו אלא ההוצאות‪( .‬ב) והוא‬
‫הדין באשה המורדת בבעלה שהוא מקבל הוצאותיו כנ"ל גם אם נהנה מהשקעותיו‪ .‬ג‪( .‬א) היורד‬
‫לתוך שדה חבירו ובנה שלא ברשות‪ ,‬אם המגרש שעליו בנה הוא מקום ראוי לבנין‪ ,‬שמין לו וידו‬
‫על העליונה ואם לא ‪ -‬שמין לו וידו על התחתונה‪( .‬ב) במקרה הראשון אין הבונה יכול לומר‪ :‬אני‬
‫רוצה להרוס את הבנין ולקחת עציי ואבניי‪ .‬במקרה השני יכול לומר‪ :‬עציי ואבניי אני נוטל‪( .‬ג) יש‬
‫לדון דאין חילוק ביניהם בעצם הדין‪ ,‬ואם בעל הקרקע מוכן לשלם לו כשאר בנאי העיר‪ ,‬גם אם‬
‫המקום שעליו בנה אינו ראוי לבנין‪ ,‬אינו יכול לומר עציי ואבניי אני נוטל‪ .‬ד‪ .‬הטענה שאין בעל‬
‫הבנין יכול להוציא עציו ואבניו בזמן שהוא מקבל את המגיע לו‪ ,‬היא משום שבשעה שנכנס‬
‫לרשותו של חבירו‪ ,‬העמיד את הבנין אדעתא דהכי לזכות את חבירו בעצים ואבנים אם ירצה הלה‬
 ‫‪ | 337‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לשלם לו כשאר בנאי העיר‪ .‬ולכן נראה שביורד לתוך שדה חבירו וכסבור שהוא שלו‪ ,‬אף אם‬
‫המקום ראוי לבנין‪,‬‬

‫‪...‬‬
‫‪ | 338‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 339‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫בעלים בהשגחה‬
‫ידון בנאמנות של ועד כשרות אשר שותפים‬
‫במפעל בו הם נותנים את כשרותם‪.‬‬

‫יחלק בין נאמנות שאר ענינים שגם בעלים נאמן‬

‫עליהם‪ ,‬לבין נאמנות לגבי תרו"מ שבעינן דוקא‬
‫חבר‪ ,‬ואילו אחר אינו נאמן על של עצמו‪.‬‬

‫יביא עוד נידונים בהתנהלותה של ועדת כשרות‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

‫רמת בית שמש‬
‫אדר תשס"ט‬
 ‫‪ | 341‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הנה כיום אכשר דרא ונתרבו נותני הכשרות השונים‪ ,‬ונתרבו השאלות סביב זה בבי‬
‫מדרשא‪.‬‬
‫דהרי שלא כימים הראשונים הימים האלו‪ ,‬שפעם היו גובים דמי אחזקה למשגיח‬
‫וכדו' שהיה ניתן לפי משכורת חודשית על ההשגחה בלבד‪ ,‬אך לא היה גוף ההכשר‬
‫עסק כלכלי‪ ,‬וענתה שנתפתח מאוד כל הענף‪ ,‬ורוצים להפוך את זה לענף כלכלי מניף‬
‫רווחים‪ ,‬ונשאלה השאלה האם מותר לועד כשרות אשר יש לה למשל פירמה יקרה‪,‬‬
‫וממילא יש לה דרישה גדולה‪ ,‬לגבות מלבד דמי הוצאות המשגיח‪ ,‬פרמיה מסויימת‬
‫בעד כל מוצר אשר מנפיקים עם חותמתם‪ ,‬או שזה פוגם בנאמנות שלהם משום‬
‫שנעשה כביכול שותפים עם בעלי המפעל שהרי הם מרויחים על כל מוצר ומוצר‪.‬‬
‫והנה לאחר שבזמן האחרון בפרט התפרסם זאת בריש גלי בשנת השמיטה ונוכחנו‬
‫לראות גודל המכשול בדבר שגרם להטות את מחזיקי הכשרות מעל לשיקולים‬
‫הלכתיים נקיים‪ ,‬אשר נדרש מהם ע"י גדולי הדור שליט"א‪ ,‬לתערובת של נטיות‬
‫כאלו ואחרות‪ ,‬ונהיה מחלוקות בין נותני הכשרות השונים על כל מיני נידונים אשר‬
‫הם חלוקים בזה מועדי כשרות אחרים‪ ,‬והרבה פעמים לא היה בזה נידון הלכתי נקי‪,‬‬
‫אלא צירוף של ענינים כלכלים‪ ,‬עלינו לדון בדבר מבחינה הלכתית‪ ,‬האם יש חיסרון‬
‫בזה שההכשר מקבל סכום על מוצר ומוצר‪.‬‬
‫והנה נראה שיש לחלק בין נאמנות על שאר דברים שלנוהגים כדעת השו"ע הרי כל‬
‫סתם אדם נאמן בכל דבר‪ ,‬שיש דין ע"א נאמן באיסורים שאל"כ אין לך אדם שאינו‬
‫אוכל אצל חבירו‪ ,‬וזה נאמר אפי' על הבעלים עצמם‪ ,‬לבין הלכות תרומות ומעשרות‬
‫ששם תיקנו חז"ל דיני חברים ואם לא אינו נאמן על של עצמו‪ ,‬וכמו שנתבאר‬
‫בארוכה בקונטרס הל' חברות בזה"ז‪ ,‬משא"כ על של אחרים אפי' חשוד נאמן‪.‬‬
‫והנה ניתן לומר שכל עוד שאין הועד הכשרות מקבל משכורתו לפי מוצר א"כ הרי‬
‫הוא כמעיד על של אחרים שהרי לא יפסיד כלום מזה שיכריז על מוצר מסויים‬
‫שאינו כשר וכדומה ואין לו שום נגיעה שיהיה מוצר מסויים כשר או להיפך‪ ,‬משא"כ‬
‫כשלוקח פרמיה על כל מוצר ומוצר הרי יש לו ריוח בכל מוצר שנמכר בחתימתו‪,‬‬
‫והרי הוא כשותף פעיל בעל המפעל‪ ,‬ובזה יש לדון האם יש נאמנות למפעל הנותן‬
‫הכשר לעצמו‪.‬‬
‫ואמנם לנוהגים כדעת הרמ"א בשו"ע שאף לגבי שאר דינים אין סתם אדם נאמן‬
‫אלא שהוחזק בכשרות‪ ,‬בזה יש לידון אף בשאר דינים האם נוגע נאמן על של עצמו‬
‫או רק על של אחרים‪ ,‬וממילא האם לקיחת פרמיה עבור כל מוצר מחשב כשל עצמו‬
‫או כשל אחרים‪.‬‬
‫והנה ראשונה יש לדון מהו גדר לשון הרע בדיבור על מצב ועד כשרות מסויים‪.‬‬
‫האם יש נאמנות לאחד שבא לשלול חזקת כשרות במקום שיש קלא דלא פסיק‬
‫ורגלים לדבר כאמירתו‪.‬‬
‫ויש כאן נידונים שונים שיש לדון בהם‪.‬‬
‫מה דין ועד כשרות שנותן חסות מסויימת ללקוחותיו כנגד הדין וההלכה למשל של‬
‫מפקיעי שערים‪ ,‬בהרוחת יתר משתות במוצרי מזון של חיי נפש בארץ ישראל‪ ,‬האם‬
‫יש בזה חיסרון אף לועד כשרות או רק לבעלי המפעל‪.‬‬
‫מה דינו של ועד כשרות שרוצה לתת בלעדיות למפעל מסויים‪ ,‬משום שקיבל פרמיה‬
‫מסויימת עבור בלעדיות זו‪.‬‬
‫מה דינם של ועד כשרות שרוצים לתת בלעדיות‪ ,‬כדי לשמר את יוקר השער‪ ,‬שלא‬
‫יהיו מתחרים בענף האם יש בזה בעיה הלכתית‪ ,‬והאם הבעיה היא דוקא לבעלי‬
‫המפעל או גם לועד הכשרות‪.‬‬
‫מה דינם של רבנים המשועבדים בפועל לועד כשרות מחמת קבלת המשכורת‬
‫מאיתם‪.‬‬
 ‫‪ | 341‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מה דינם של כותבי הספרים‪ ,‬עפ"י הזמנה מראש מיוחדת מועד הכשרות להצדיק‬
‫דבר מסויים‪ ,‬או להנפיק היתר מסויים‪ ,‬הנצרך לפי עניניהם הכלכלים לפי שעה ‪.‬‬
‫האם יש גדר השגת גבול בועדי כשרות כשאחד משכנע בעל חנות או מפעל לעבור‬
‫מהשגחה אחת לחברתה‪.‬‬
‫מה דינו של ועד כשרות שמפרסם מודעות שהוסרה ההשגחה מחמת מציאת כל מיני‬
‫מכשולות שלא קיימות והכל מחמת ענינים כאלו ואחרים‪ ,‬כגון שבעל החנות או‬
‫המפעל ניסה לעבור לכשרות אחרת‪.‬‬
‫האם יש חיסרון בזה בנאמנותו של ועד הכשרות‪ ,‬או שאפשר לפרש שזה צורת‬
‫הדיבור והמסחר בענף זה‪.‬‬
‫מה דינו של עסקני ועד כשרות מסויימים כשלוחמיים נגד רבנים מסויימים שרוצים‬
‫להעמיד הדת על תילה‪ ,‬בין בעניני כשרות בין בעניני אונאת ממון המבואר בשו"ע‬
‫וכדומה‪.‬‬
‫מה דינו של ועד כשרות שנותן השגחה על המוצר בלבד בלא להתערב בהלכות הממון‬
‫של המוצר‪ ,‬כגון מכירת בשר שרוי במים‪ ,‬ללא הודעה לציבור‪ ,‬מכירת מיץ ענבים‬
‫מעורב במים כשכתוב עליו מאה אחוז טבעי‪ ,‬ללא הודעה שמעורב בזה מים‪ ,‬מכירת‬
‫מוצר שיש בו בעיות הלכתיות ביצורו‪ ,‬אף שבדיעבד הוא כשר‪ ,‬מכירת מוצר שאין בו‬
‫בעיה הלכתית באכילתו‪ ,‬אך יש בו טמטום הלב‪ ,‬עפ"י המבואר ברמ"א בשו"ע‪ ,‬שאין‬
‫לאכלו‪.‬‬
‫מה דינו של ועד כשרות שנותן השגחה על תוצאת המוצר ללא להתערב בתהליך‬
‫יצור המוצר עפ"י הלכה כיון שאינו נפ"מ לדינו הסופי‪ ,‬כגון יצירתו בשבת‪ ,‬באופן‬
‫שמותר בדיעבד לאחר כדי שיעשה‪ ,‬זריעת כלאים בירקות ואילנות כשהמוצר מותר‬
‫בדיעבד‪ ,‬שיש כאן מסייע לעוברי עבירה אך אין איסור על המוצר בעצם‪.‬‬
‫מה דינו של ממונה על ענף כשרות בועד כשרות מסויים שמתגלה שניסה להכשיל‬
‫אחרים בענף כשרות מתחרה‪ ,‬האם נפסל נאמנותו‪ ,‬או שעדיין לגבי הועד כשרות שבו‬
‫הוא עובד נשאר נאמן‪.‬‬
‫מה דין נאמנותו של ועד כשרות לאחר שהוחזק ג' פעמים שמודעות שיוצאים על ידם‬
‫אין בהם מן האמת‪.‬‬
‫מה דינו של ועד כשרות שנתפס במוצר מסויים שנכשל‪ ,‬ואינו רוצה להודיע לציבור‪,‬‬
‫מחמת כשלונו‪ ,‬ומגייס את כל המאמצים כדי להתיר זאת בדיעבד‪ ,‬משום טענות של‬
‫זילותא דבי דינא כאלו ואחרות‪.‬‬
‫מה דינו של ועד כשרות כשמתקן את מחצית הדרך וסומך על החברים שימשיכו‬
‫לתקן מה שבכוחם‪ ,‬בלא להודיע להם ברבים‪ ,‬שעליהם לנסות להמשיך לתקן זאת‪.‬‬
‫מה דינם של עסקני ועדי כשרות ביחס לרבני ועדי הכשרות‪ ,‬כשאינם מתכופפים‬
‫להם‪ ,‬אלא להיפך מסובבים ומכופפים את הרבנים לדרישותיהם‪.‬‬
‫מה דינו של רב אשר מנפיק הכשר בחינם ללא קבלת פרס‪ ,‬לתועלת הרבים‪ ,‬האם יש‬
‫בזה חיסרון בכשרותו‪.‬‬
 ‫‪ | 342‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫האם מותר לועד כשרות להכניס מבני משפחתו וכדומה למרות שישנם המתאימים‬
‫יותר למקצוע הדרוש‪ ,‬או שיש בזה ממש"כ בערוך השולחן בסי' ג' בחו"מ‪.‬‬
‫האם מותר לועד כשרות לנקום‪ ,‬כדי להעמיד לפי מחשבתו‪ ,‬את כשרותו על תילה‪.‬‬
‫האם מותר לרבנים לשבת בהכרעת ישיבת ועד כשרות כשאינם בקיאים בסוגיה‬
‫המדוברת‪.‬‬
‫האם אפשרי לרבנים לתת הכשר בלא להיות בקיאים בחלק המקצועי כגון ללא‬
‫בדיקת ויטרינרים האם הבהמה נפגמה‪.‬‬
‫מה דינם של חותמות המודפסים בבתי הדפוס‪ ,‬ומושלכים לאשפה‪.‬‬
‫מה גדר נאמנותו של דבר המודפס כשהוא מודפס לפני יצירת המוצר‪.‬‬
‫מה דינם של בעלי חיים זעירים שאינם נראים לעין האדם כבעל חי אלא כנקודה‪,‬‬
‫ובמיקרוסקופ נראים כבעלי חיים‪.‬‬
‫האם קיימות הרגשות בסכינים אשר אינם פגימות ממש‪.‬‬
‫מה דינו של ועד כשרות אשר מפורסם כהשגחה מהודרת‪ ,‬האם מותר לו בפועל‬
‫לסמוך על משגיח מועדת כשרות אחרת אשר מדורגת לפחות בציבור בדרגה פחותה‬
‫ממנו‪ ,‬משום הידורי כשרות וכדומה‪.‬‬
‫האם בממוצרים שמחוייבים לפקח אף בתת מפעלים האם יכול ועדת כשרות‬
‫מכהודרת למשל לסמוך על ארגונים כאו יו‪ ,‬וכדומה בלא לפרסם לציבור שעל סמך‬
‫זה הוא מאכילם‪ ,‬או שצריך לפרסם שבחלק זה‪ ,‬אין לו אפשרות פיקוח בלעדית‪,‬‬
‫וסומך עליהם‪.‬‬
‫מה דינו של ועדת כשרות מהודרת אשר נזקק למשגיחים במדינות שונים בחו"ל ואין‬
‫לו ברירה אלא לסמוך על הנמצאים שם‪ ,‬אף שגדרם בשמירת תומ"צ אינו כגדר‬
‫המקובל אצל משגיחי כשרות בענף זה בארץ‪ ,‬האם עליו להודיע זאת לציבור‪.‬‬
‫מה דינו של משגיח במפעל שההשגה מחוייבת שם בכל שעה‪ ,‬ולא בגדר יוצא ונכנס‪,‬‬
‫או שרמת ההשגחה מפורסמת שאינם סומכים על יוצא ונכנס‪ ,‬וכיון שאין עליו‬
‫פיקוח באיזו שעה הוא מגיע לעבודה‪ ,‬נוהג לאחר וכדומה‪ ,‬לפי הזמן שבו קובע‬
‫תפילתו וכו'‪.‬‬
‫מה דינו של ועד כשרות שהמשגיח מחמת הקפדתו‪ ,‬בעל המפעל הסתכסך איתו‪ ,‬וכדי‬
‫שלא ליצור מתח בין בעלי המפעל לכשרות‪ ,‬נכנעים הם לבקשתו ומפטרים את‬
‫המשגיח?‬
‫האם בעלי הכשרות מחוייבים בחסותו של המשגיח שעובד מטעמם?‬

‫בענין המכירה במוצאי שביעית תשס"ט‬

 ‫‪ | 343‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הנה בדבר מה ששאלת בענין מה שהיה במכירה‪ ,‬ע"י אנשי חסד מהשכונה‪ ,‬בהכשרו‬
‫של המרא דאתרא הגרנ"ק שליט"א‬
‫הריני להשיבך‪ ,‬שביררו קודם שכל זמן הירקות כבר עבר כיוצא בו‪ ,‬כולל זמן שתילת‬
‫השתילים‪ ,‬ועפ"ז הורה הרב שעכ"פ מהיות טוב לברר אצל החקלאים אם זה מזריעת‬
‫שמינית‪ ,‬ועל מה שאמרו שאינם יודעים כגון הקישואים והחצילים‪ ,‬לא הביאו‬
‫למכירה‪ ,‬ורק על מה שאמרו שיודעם שמזריעת שמינית‪[ ,‬ונוסף לזה היה אף גידולי‬
‫ספק חו"ל מאשקלון ולמטה] הורה לקחת מהם‪ ,‬כיון שאף בלא אמירתם לא גרע‬
‫מספק נזרע שמותר‪.‬‬
‫והנה לאחר המכירה יצא ערעורים ע"י בד"צ ירושלים‪ ,‬ששמא היה כאן שתילים‬
‫מזריעת שביעית‪.‬‬
‫ויש להקדים שאין אף הכשר בארץ ישראל שמקפיד על ספק נזרע‪ ,‬לאחר חנוכה‪.‬‬
‫והנה כו"ע מודו שכל הירקות היו מזריעת שמינית‪ ,‬אלא שהשאלה היתה שכיון‬
‫שכיום קונים ממשתלות את השתילים‪ ,‬שמא הם קנו זאת משתילים שנזרעו‬
‫בשביעית‪ ,‬אעפ"י שכבר עבר הזמן שאם היו רוצים היו יכולים לקנות שתילים‬
‫משמינית‪ ,‬ושתילים הלא זורעים תמיד‪ ,‬וא"כ לאחר ר"ה מיד התחילו גם בשתילת‬
‫שתילים של שמינית [אלא שהמערערים אמרו שיש שתילת עונות בעגבניות‪ ,‬ועדיין‬
‫אין מהשתילה החדשה ולא רצו לסמוך על בירור דידן שהיה משתילה חדשה‪ ,‬ואילו‬
‫הם נוהגים להביא מנכרי‪ ,‬בלא בדיקה אי השתילים מישראל‪.‬‬
‫והנה אף לו יהי כחששתם‪ ,‬הלא הכל שרי לכתחילה‪.‬‬
‫דהנה עיקר הדין הוא כמו שהכריע החזו"א שאף זריעת שביעית ממש ויצא לשמינית‬
‫אפשר לקנות משיעשה כיוצא בו או מחנוכה כל המינים‪ ,‬כיון שאזלינן בתר לקיטה‬
‫וכשיטת הרמב"ם‪ ,‬וכפי שהורה למעשה לקנות בשוק בתל אביב משיעשה כיו"ב או‬
‫מחנוכה‪.‬‬
‫אך אפי' לאומרים שיש מנהג ירושלים להחמיר כשי' הראב"ד שנזרע אסור‪ ,‬הם‬
‫מודים שלא נהגו אלא בודאי נזרע אך כל שיש ספק נזרע נהגו כולם לקנות‪.‬‬
‫והנה כל זה אם היו מדברים על זריעת שביעית ויצא לשמינית‪ ,‬אמנם על ענין‬
‫שתילים בזה הורה המנחת יצחק להקל [ח"ו סי' קכד] אפי' בשביעית עצמה‬
‫חלק ו סימן קכד‬
‫בדין ירקות ששתלן ישראל ונעקרו ונמכרו לעכו"ם לשתלן בשדיהן‪ ,‬מה דינם לגבי‬
‫שביעית וטבל בס"ד פעיה"ק ירושלים ת"ו‪ .‬ע"ד השכיח כעת שיהודים משתילים‬
‫משתלות עם מיני ירקות כדי שיגדלו קצת‪ ,‬וביניהם גם אותם שאין זרעם כלה כגון‬
‫בצלים‪ ,‬ועוקרין אותם ומוכרים מהם לנכרים כדי לשותלן בשדיהן‪ .‬ומתגדלין שם‪,‬‬
‫ויש לדון אם אין בהגדולים משום טבל ובשביעית משום איסורי שביעית וקדושתו‪.‬‬
‫ובסו"ד הנה כל הנ"ל אנחנו צריכים לחשש טבל‪ ,‬אבל לחשש שביעית‪ ,‬לכאורה אין‬
‫אנו צריכין לכל הנ"ל‪ ,‬דאיתא במתני' (דתרומות פ"ט מ"ד)‪ ,‬דהזורע ספיחי שביעית‬
‫אחר שביעית גידוליהן מותרין‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ם (פ"ד מה' שמיטה ה"ו)‪ ,‬וכ"כ שם‬
‫(בהל' כ"א) דבצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו העלו‬
‫גידוליו את עיקרו והותר הכל הואיל ושביעית אסורה ע"י קרקע כך נטילתה ע"י‬
‫קרקע עכ"ל‪ ,‬ובראב"ד כתב דוקא במרוכנים‪ ,‬והכ"מ הביא ראי' להרמב"ם מדברי‬
‫הש"ס בבלי וירושלמי עיי"ש‪ ,‬והמשמעות דאין חילוק בין זרעו כלה לאין זרעו כלה‪,‬‬
‫ולא רק איסור ספיחין אלא גם קדושת שביעית נתבטל בהגידולין הראשונים‪,‬‬
‫וכמ"ש בחז"א (שביעית פ"ח סקט"ו)‪ ,‬דלא כהפוסקים המחלקים בזה‪ ,‬וכמ"ש בה'‬
‫שביעית להגרב"י זילבר שליט"א (סי' ג' ‪ -‬מ"א וד' סק"ל)‪ ,‬וי"ל דהה"ד בשביעית‬
‫עצמה בנכרי לשיטת הב"י‪ ,‬ולהמחמירים כהמבי"ט‪ ,‬נפ"מ לאיסור ספיחים‪ ,‬אמנם‬
‫צ"ע ענין בטלתה ע"י קרקע דאיתא (בנדרים נ"ח) וברמב"ם שם‪ ,‬אם שייך בנכרי‬
‫ג"כ‪ ,‬אבל בצירוף ספיקות דלעיל בודאי שרי כנלע"ד‪ .‬יצחק יעקב ווייס‪.‬‬
‫ומרן הגריש"א פליג ע"ז (בס' קובץ תשובות ח"ג סי' רמב) וס"ל שאין להתיר‬
‫בשביעית עצמה‪ ,‬בהמשיכו ליגדל על ידי נכרים וכפי שהארכנו בס' שמיטה תשס"ח‪.‬‬
 ‫‪ | 344‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אמנם בחו"ל‪ ,‬או בשמינית מבואר להדיא בגמ' נדרים נח' דרבו גידולין מתיר‪ ,‬שכיון‬
‫ששביעית איסורה ע"י קרקע בטילתה ע"י קרקע‪.‬‬
‫והנה אף שהראב"ד עצמו פליג אף בזה והביא מירושלמי שרק ברכונים התיר‪ ,‬כבר‬
‫כ' הפוסקים שזה דלא כגמ' נדרים נח' דפליגא על הירושלמי ואנן קי"ל בזה כבבלי‬
‫[ויעוי' רדב"ז כ"מ ומהרי"ק‪ ,‬פ"ד הכ"א משמו"י‪ ,‬וכן הכריע להלכה מרן בחזו"א סי'‬
‫ט' סקט"ז‪ ,‬ובמנחת יצחק ח"ו סי' קכד‪.‬‬
‫והנה לגופו של ענין בשתילים עצמן יש מקום גדול להקל יותר כיון שלמעשה כפי‬
‫שבירר הרב ולדמן נוהגים לתת פלסטיק על הקרקע‪ ,‬תחת מגשי השתיל‪ ,‬וכפי שכ'‬
‫שם הגריש"א בתשובה הסמוכה‪(.‬אמנם כדאי לברר בכל משתלה שבאמת יש שם‬
‫מצע פלסטיק תחת השתילים‪).‬‬
‫וממילא הוה עציץ שאינו נקוב והנה בעציץ שאינו נקוב הביא הדרך אמונה בשם‬
‫הגריש"א שאין בכלל ספיחים כיון שלאו ריבותייהו‪.‬‬
‫ואף אם לא נקבל זה‪ ,‬עכ"פ לענין נזרע של הראב"ד בודאי יש לסמוך דשרי שהרי‬
‫הראב"ד כ' ואם אמרו לא אמרו אלא בנכרים‪ ,‬או במקומות שהשמיטה מדבריהם‪,‬‬
‫וא"כ כ"ש עציץ שאינו נקוב שלא נתבאר בגמ' בכלל לאיסור רק שאנו מסתפקים‬
‫מכח שנתבאר במעשרות בודאי שלא ס"ל לראב"ד איסור נזרע על זה‪ ,‬במקום שרבו‬
‫גידולי השמינית על היתרו‪.‬‬
‫ואף אם לא עקרו בשביעית‪ ,‬כגון שהשתיל נלקח עם הגוש אדמה שיש בו כדי לחיות‪,‬‬
‫וזרעו בשמינית באדמה‪ ,‬יהא מותר‪.‬‬
‫והנה אף בעציץ נקוב אם עקרו לשתיל בשביעית וכגון שלקח בלא הגוש‪ ,‬וחזר ושתלו‬
‫בשמינית‪ ,‬הרי רבה גידולו על היתרו כדפסקי' כגמ' נדרים נח'‪ ,‬ומותר‪ ,‬ודלא כראב"ד‬
‫שפסק כירושלמי שרק ברכונים‪ ,‬וכמש"כ במנחת יצחק והוא אף לדבריהם‬
‫שמחמירין כראב"ד בנזרע‪ ,‬בהאי ראב"ד של עקרו וחזר ושתלו לא החמירו משום‬
‫דלא כבבלי‪.‬‬
‫וכ"ש בעציץ שאינו נקוב‪ ,‬שודאי מותר כיון שמעולם לא חל עליו איסור נזרע או‬
‫שמור ונעבד וספיחים‪ ,‬ואף אם נימא שחל‪ ,‬עכ"פ מתיר הראב"ד כמו בשביעית‬
‫מדבריהם יעוי' לעיל‪.‬‬
‫והנה כנהוג שהמשתלות נמצאות תחת בית או חממה וכיסוי‪ ,‬ויש לדון בזה אף לענין‬
‫בית‪ ,‬והנה עציץ שאינו נקוב בתוך בית‪ ,‬הלא כ' מרן זלל"ה שאם הבית לרועץ‬
‫לצמחים שרי לכתחילה לגדל בשביעית‪ ,‬והנה בחממות של שתילים‪ ,‬יש לבדוק אם‬
‫הוא מטיב לצמחים‪ ,‬כיון שהשתילים ממילא מונחים מגש א' על השני ונמנע מהם‬
‫הטללים וכו' הלא הבית הוא רק להיותו מקום סגור ולא כדי להטיב לצמחים‪ ,‬וכ"ש‬
‫לענין חומרת הראב"ד ביצא לשמינית ורבו גידוליו על היתרו אין מקום לחשש‪.‬‬
‫ואפי' היה עציץ נקוב בתוך בית‪ ,‬הוי ספק מירושלמי דשדך ולא בית‪ ,‬והוה ספק נזרע‬
‫באיסור‪ ,‬שאף לחוששים לראב"ד המנהג להקל‪.‬‬
‫ונשאר רק החשש אם יהיה אופן שיהא עציץ נקוב‪ ,‬בתוך שדה‪ ,‬ויעקרוהו עם גוש‬
‫דלא חשיב עקירה‪ ,‬א"כ להראב"ד הוי נזרע בשביעית ונלקט בשמינית‪ ,‬לאומרים‬
‫שמנהג ירושלים להחמיר‪ ,‬ודלא כפאת השולחן שהעתיק דברי הרמב"ם להקל‬
‫בפכ"ב עבר וזרעו בשביעית ויצא לשמינית אם זרעו לזרע בין זרעו ביו ירקו אסור‬
‫במוצאי שביעית כשאר הספיחין‪ ,‬ואם זרעו לירק הואיל ונלקט בשמינית בין ירקו‬
‫בין זרעו מותר וכו' והשמיט דעת הראב"ד הרי דלא פסק כמותו‪ ,‬וכן עמא דבר בישוב‬
‫החדש‪( ,‬ואף בירושלים רוב הציבור נהגו לקנות מחנוכה ירקות בשוק‪ ,‬וכל‬
‫הפירסומות מהרידב"ז היה בענין אילנות‪).‬‬
‫והנה בחכמת אדם פרק טז' הלכה ה' העתיק לשון הרמב"ם בדינא דספיחין שיצאו‬
‫לשמינית‪ ,‬אלא שהוסיף כמה תיבות שמותר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד‪ ,‬דבב' וג'‬
‫ימים עושה כיוצא בו‪ ,‬והוא עפ"י הירושלמי שמעשה שהביאו לר' בצום גדליה ירקות‬
‫גדולים כגמל‪ ,‬באותו שעה התיר ר' מיד‪ ,‬וכמש"כ הגר"א‪.‬‬
 ‫‪ | 345‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אמנם יש להדגיש שזה הכל לענין שביעית‪ ,‬אך לא לענין טבלים‪ ,‬ולכן לאפרושי‬
‫מאיסורא יש לפרסם לקונים כיום מבד"צ שיש לעשר בבית‪ ,‬כיון שהם קונים עדיין‬
‫מנכרים ולא מעשרים‪ ,‬כיון שהוא נכרי למנהגם‪ ,‬אעפ"י שיתכן שיש שם שתילים‬
‫מישראל שכבר נתחייבו בדבר שאין לו גורן‪ ,‬ובזה הלא גידולין לא מעלין‪ ,‬דהוי כדבר‬
‫שאין זרעו כלה‪ ,‬ונמצא מאכילין חשש טבל‪ ,‬ובפרט במקום שרוב ישראל שמחוייבין‬
‫לעשר הקונה מתגר עכו"ם לכל הדיעות‪ ,‬וכמש"כ הב"י‪ ,‬והם לא נוהגים כן אלא‬
‫סומכים על מנהג הב"י בזמן שהיה רוב עכו"ם‪ ,‬שלא נוגע לזמנינו‪ ,‬ונמצאו מאכילין‬
‫טבלים‪.‬‬
‫ולמעשה לאח"כ נודע מפיהם‪ ,‬שכל הענין היה שיקול ממוני‪ ,‬כיון שזה שובר את‬
‫השוק שלהם ושל הירקנים כיון שלא קנו מהם במחירים מופרזים‪ ,‬ולא שילמו לועד‬
‫הכשרות מס ‪ 45‬אגו' לכל ק"ג כרצונם‪ ,‬וממילא חידשו טענה שצריך לדאוג לירקנים‪.‬‬
‫ומחוייבים אנו לבדוק עפ"י הלכה מיהו הרודף ומי הנרדף וכמש"כ מרן זלל"ה‬
‫באמונה וביטחון‪.‬‬
‫והנה לפני המכירה בדקו זאת הרבנים והדיינים בעיר בית שמש והכריעו עפ"י‬
‫המבואר בשו"ע חו"מ סי' רלא' דאי' להדיא דבדברים שהם חיי נפש‪ ,‬אסור לסחור‬
‫בא"י‪ ,‬ז"ל שם‪:‬‬
‫סעיף כג‬
‫אסור לעשות סחורה בארץ ישראל בדברים שיש בהם חיי נפש‪ ,‬אלא זה מביא מגרנו‬
‫ומוכר‪ ,‬וזה מביא מגרנו ומוכר‪ ,‬כדי שימכרו בזול‪ .‬ובמקום שהשמן מרובה‪ ,‬מותר‬
‫להשתכר בשמן‪.‬‬
‫[סעיף כד] אין אוצרין פירות שיש בהן חיי נפש בארץ ישראל‪ ,‬וכן בכל מקום שרובו‬
‫ישראל‪ .‬בד"א‪ ,‬בלוקח מהשוק‪ ,‬אבל לאצור הגדל בשלו‪ ,‬מותר‪ .‬ובשנת בצורת לא‬
‫יאצור יותר מכדי פרנסת ביתו לשנה‪[ .‬סעיף כה] כל המפקיע שערים‪ ,‬או שאצר‬
‫פירות בארץ ישראל או במקום שרובו ישראל‪ ,‬הרי זה כמלוה ברבית‪.‬‬
‫הרי שבדברים שהם חיי נפש בארץ ישראל אדרבא כל הקודם לזכות במצוה ולזכות‬
‫את הציבור ולמנוע הפקעת שערים תבא עליו הברכה‪.‬‬
‫והנה כל משכיל יבין שאין חילוק‪ ,‬אם הסוחר הוא האוצר פירות וגורם להעלות‬
‫המחיר‪ ,‬דהרי הוא כמלוה בריבית‪ ,‬או שהגורם לזה הם סוחרי ההכשרים‪ ,‬שמנסים‬
‫בכל כח לעצור את החלוקות‪ ,‬שמוכרים בזול או במחירי הקרן‪ ,‬ולחזק את עצמם או‬
‫הירקנים שמפקיעים השערים‪ ,‬שגם דינם כמלוי בריבית‪.‬‬
‫ואילו הציבור נקעה נפשו ממה שנגרם ע"י ועדת השמיטה שלמשל עגבניה שרי‬
‫נמכרה בחנותם השבוע ב‪ 14‬ש"ח ואילו במכירה ב‪ 2‬ש"ח פלפל אדום סוג א' א'‬
‫במכירה ב‪ 2‬ש"ח ואילו אצלם ב‪ 8‬ש"ח‪ ,‬עגבניה איכות חממה‪ ,‬במכירה ב ‪ 1‬ש"ח‬
‫ואילו בחנותם מעבר ל ‪ 3‬ש"ח‪ ,‬תפוח אדמה משמינית‪ ,‬ב‪ 2‬ש"ח ואילו בחנותם ב‪5‬‬
‫ש"ח ומעלה‪.‬‬
‫ורוצים לכפות על הציבור להמשיך במחירי שמיטה עד פסח‪.‬‬
‫והיות ובעלי החסד רוצים להמשיך במכירות בכל שבוע ושבוע‪ ,‬אנו דורשים מהציבור‬
‫לחזק ידי העושים‪ ,‬ומאידך לכל היכול להשפיע על גורמי ועדי הכשרות בתחנונים כי‬
‫יניחו להם‪.‬‬
‫ונזכה כולנו יחדיו לעשות נח"ר לפניו ‪ ,‬כהלכה‪.‬‬
‫והאמת והשלום אהבו‬

‫נוסח תיקון למשגיח שטעה‪ ,‬וכבר אינו יכול לישאל ולהפריש מחדש‪ ,‬כגון‬
‫שכבר קנו ואכלו מזה‪.‬‬

‫והנה לענין תרומה גדולה ירוץ ויקח כל שהוא מטבל ודאי או מאותו היבול‪,‬‬
‫ויאמר הרי זה תרומה גדולה על כל אותו סחורה‪ ,‬ואם כבר נמכר כל הסחורה‬
 ‫‪ | 346‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לכאורה צריך ליקח עוד יט' אחוז כנגד מע"ר ומע"ש כדי לעשר משלו על של‬
‫חבירו‪ ,‬ומתוכם יקח לחומרא תרו"מ כנגד הכל‪ ,‬ויפריש ויאמר שיתפוס כנגד‬
‫כל החלקים שעדיין לא הופרש‪.‬‬

‫ואי אינו משיג מטבל ודאי או מאותו סחורה‪ ,‬יאמר הריני בא לתקן מדין זכין‬
‫לכל אלו שקנו מסחורה זו ולא הפרישו עדיין ולא יפרישו‪.‬‬

‫כל שהוא שיש בכל מקום שהגיע מאותו הסחורה‪ ,‬ושעתיד ליזרק‪ ,‬הרי כל‬
‫שהוא בצד צפונו של מה שיזרק ממנו‪ ,‬עשוי תרומה גדולה כל מין על מינו‪.‬‬

‫[ואי מגרע מה שעומד ליזרק כמש"כ החזו"א לגבי עומד ליאבד‪ ,‬י"ל כל שהוא‬
‫שעל הקליפה יהא תרומה גדולה‪ ,‬ובזה אינו מתנה דוקא אם יזרק אלא‬
‫שהדרך לזורקו‪].‬‬

‫אך אי לא הפריש תרו"מ כראוי‪ ,‬ואין לו את הכמויות לעשר עליהם‪.‬‬

‫וא' מחלקי המעשר ראשון שהוא א' ממאה מהפירות המיועד להיות תרומת‬
‫מעשר יחול על השאר ממה שיזרק‪ ,‬כל מין על מינו [באופן המועיל ביותר]‪,‬‬
‫ושאר חלקי המעשר ראשון יחול כנצרך‪ ,‬בצד צפונם של כל מין ומין‪ ,‬וכל‬
‫דרגת חיוב‪ ,‬שבפירות שבכל המקומות שהגיע משם‪ ,‬כל מין על מינו וכל‬
‫דרגת חיוב על דרגתו‪.‬‬

‫[ואי מגרע מה שעומד ליזרק כמש"כ החזו"א לגבי עומד ליאבד‪ ,‬י"ל וא'‬
‫מחלקי המעשר ראשון [שהוא א' ממאה מהפירות]‪ ,‬המיועד להיות תרומת‬
‫מעשר יחול על השאר שעל הקליפות‪ ,‬ובזה אינו מתנה דוקא אם יזרק אלא‬
‫שהדרך לזורקו‪].‬‬

‫אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון הרי הוא תרומת מעשר כל מין על‬
‫מינו‪.‬‬

‫ומעשר שני יהא בדרום הפירות של כל מין ומין‪ ,‬על מינו‪ ,‬וכל דרגת חיוב על‬
‫דרגתו‪ ,‬בכל מקומות שישנם‪ ,‬החייבים במעשר שני‪ ,‬ומחוללין הן על ד'‬
‫פרוטות במטבע שיחדתיה לחילול מע"ש ונטע רבעי‪.‬‬

‫ובקצרה יכול לומר כל ההשלמות יחולו כמש"כ בנוסח ההשלמות כדת‪.‬‬

 ‫‪ | 347‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מוצ"ש‬

‫יש לחשב קודם האיך הכל מועיל באופן המועיל ביותר לפי הנוסח של החזו"א כמותו‪ ,‬וללא שום‬
‫תוספת המגרעת‪.‬‬

‫והנה לולי הוספת הגר"י בויאר החשבון מתאים בדיוק‪ ,‬שהרי קבע הא' שהוציא למע"ר שיפטור כל מה‬
‫שיכול לפטור ואם יכול לפטור כל התערובת‪ ,‬הרי הוא פוטר למשל אם יש מאה פירות‪ ,‬עשירית שבכל‬
‫פרי ופרי‪ ,‬ונשאר תשעים חלקים שלא נפטרו‪ ,‬והרי בא הט' חלקים ומעשרן‪ ,‬אלא שהט' יכול לעשר‬
‫התשעים חלקים בדרגותיהם בדיוק‪ .‬שהרי גם הוא יעשר מכל פרי ופרי‪ ,‬ונמצא שט' עשיריות שמוציא‬
‫בכל פרי ופרי הם בדיוק מדרגותיו‪.‬‬

‫ואף אם היה פוטר רק עשר פירות הראשונים‪ ,‬גם לא היה בעיה שכיון שנשאר תשעים פירות הרי הוא‬
‫קובע ט' פירות שהם בדיוק תשע עשיריות שיעושרו מכ"א על דרגתו‪ ,‬ולמשל אם כל שורה של עשר‬
‫הוא מדרגה אחרת הרי בכל שורה יהא צפונו מע"ר‪ .‬ואם מחציתו מדרגה אחרת‪ ,‬הרי בצפון של‬
‫מחציתו יהא חצי מעשר ובסוף השורה חצי מעשר‪ ,‬אך לעולם יהא מדוייק שהתרו"מ תיקן עשירית‬
‫מהכל והט' חלקים תשע עשיריות מכולם והחשבון מדוייק עד למאוד‪.‬‬

‫ואמנם באופן שיש שם פטור וחיוב מעורב‪ ,‬בשאר הפירות‪ ,‬ובמה שהפריש הכל חייב‪ ,‬ג"כ לכאורה לא‬
‫היה מקום לחסרון אם היינו קובעים למשל שהא' ממאה לא איירי לפי מספר הפירות אלא לפי מספר‬
‫הטבל‪ ,‬וממילא היה נקבע חצי מהאחד למאה למע"ר והיה פוטר עשירית של חצי מהתערובת‪ ,‬בכל‬
‫מקום שהם‪ ,‬ושוב היו באים הט' חלקים שלהם ומתקנים עוד י' עשיריות שלהם החסרות‪ ,‬והיה‬
‫מתפרש הכמותו של הט' כמותו כמו הא' כמו שהוא אין הכונה לפי מספר הפירות אלא לפי מספר‬
‫החייבים ה"ה הט' אינם לפי מספר הפירות אלא לפי מספר החייבים‪ ,‬וממילא הכל מדוייק בנוסחו של‬
‫החזו"א באופן המדוייק ביותר‪.‬‬

‫ואף אם נרצה לחלק בדרגותיהם‪ ,‬יל"ד דדרגה שאינה מעכבת בדיעבד והכל חל‪ ,‬א"כ הוא כנ"ל שהא'‬
‫של התרו"מ תיקן בדיעבד עשירית מכולם‪ ,‬ושוב הט' יתקנו לפי חילוק בדרגותיהם עשירית ויתאים‬
‫החשבון‪ ,‬כיון שהם יתקנו בכל פרי ופרי תשע עשיריות‪ ,‬והוא עשירית אחד‪ ,‬ושוב יחול תרו"מ הכל‬
‫כראוי‪.‬‬

‫ואם יש דרגה שהיא מעכבת כדאו' ודרבנן‪ ,‬א"כ הוא כפטור וחיוב וכחשבון הנ"ל שהא' והט' יקבעו לפי‬
‫מספר החייבים בדאו' והט' יפטור עשירית של אותם החיבים מדאו' והט' תשע עשיריות שלהם‬
‫לדרגותיהם‪ ,‬וכן בדרבנן‪ ,‬הא' ממאה יפטור הנצרך מדרבנן‪ ,‬והט' לדרגותיהם אף בדרבנן‪ ,‬וכל החשבון‬
‫מתאים במיוחד ואין צריך להוסיף ולומר כלום‪ ,‬שלא לגרע כמבואר לקמן‪ ,‬והכל מועיל באופן המועיל‬
‫ביותר‪.‬‬

‫אלא שהחיסרון שעדיין יכול להיות שמא הא' ממאה הוא לא לפי אותו חשבון של התערובת‪ ,‬שלמשל‬
‫הוא פטור חלקו‪ ,‬והתערובת כולו חייבת‪ ,‬ועכשיו נמצא שהא' ממאה לא פטר כולו‪ ,‬רק מה שיכול לפטור‬
‫למשל חמישים אחוז ונמצא חמישים אחוז לא מתוקנים‪ ,‬ואם מתפרש החשבון של הא' ממאה לפי‬
‫הטבל שבו ולא לפי מספר הפירות‪ ,‬א"כ עתה יבואו הט' כמותו‪ ,‬לפי מס' הטבל של האחד‪ ,‬ויפטרו ג"כ‬
‫רק לפי חשבון החמישים‪ ,‬כמו הא'‪ ,‬ואילו החמישים הנותרים לא רק שלא יתוקן בהם תרו"מ אלא אף‬
‫מעשר ראשון לא יתוקן בהם‪ ,‬כיון שהט' לא מתקנים אותם‪ ,‬שהרי לא מכניסים אותם לפי החשבון‪.‬‬

‫ולזה אנו מחוייבין השלמות במציאות להשלים לא' ממאה‪ ,‬לא מתוך נוסחאות גרידא‪ ,‬אלא במציאות‪,‬‬
‫ולזה תוקן כאן השלמות‪ ,‬שלאחר ההפרשה ראשונה הרי באין השלמות‪ ,‬להשלים אף אם הא' ממאה‬
‫היה ממש פטור לגמרי‪ ,‬או פטור לדרגותיו‪ ,‬כדאו' ודרבנן‪ ,‬או אף בדרגות דרבנן ללבושי שרד שלא חל‬
‫בדיעבד ונמצא שחסר‪.‬‬

‫ולזה תיקנו כאן נוסח‪ ,‬שלאחר הפרשה ראשונה של החזו"א יש הפרשה שניה שבנוסח עצמו יש כבר‬
‫תיקון גדול א‪ .‬שבהיותר מא' ממאה מלבד עשירית מילימטר‪ ,‬הרי הוא משייר דרגות חמורות מתוכם‬
 ‫‪ | 348‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לתרו"מ‪ ,‬ולוקח שאר הקלות‪ .‬ב‪ .‬שהמעשר ראשון שבתערובת אינו מוגבל לא' שאם הא' היה מחציתו‬
‫פגום לכה"פ הט' שהם יכולים לפטור כל הדרגות יפטרו את כל הדרגות‪ ,‬ומה שפטר הא' ממאה הם‬
‫יפטרו בו תשע עשיריות‪ ,‬ומה שלא פטר הא' ממאה הרי הם יפטרו בו תשע עשיריות‪ ,‬ועשירית‬
‫המיועדת לתרו"מ שלהם שעדיין לא הופרשה כיון שהא' ממאה קל מהם‪ ,‬יופרש במה בהשלמות במה‬
‫שעתיד ליזרק או בקליפות‪ ,‬או בביטול וכנ"ל ברמב"ם‪.‬‬

‫ואמנם בנוסח זה היה צורך להתגבר על בעיה קשה מאוד‪ ,‬שנוסח ט' כמותו‪ ,‬הוא לכאורה מדוייק רק‬
‫במקום שהא' ממאה מתאים עם החשבון של הט' אך ברגע שלא מתאים יהיה כאן חיסרון גם בחשבון‬
‫של הט' מאיזה א' ממאה הוא יקח‪ ,‬שהרי כל דרגה ודרגה יש לה כמות אחרת של פירות‪ ,‬ואנו‬
‫מחוייבים להגדיר שאין הט' ממאה בדומה לא' ממאה לפי חשבון‪ ,‬לא לפי חשבון החלוקה למאה‪ ,‬ולא‬
‫לחשבון הנלקח‪ ,‬שהרי כל דרגה יש לחלקה למאה חלקים כוללת לפי מה שהיתה‪ ,‬קודם שהוצא הא'‬
‫ממאה‪ ,‬ולקחת ממנה ט' חלקי מאה לפי מה שהיא [בהנחה שהחלק הי' או שכבר הושלם או שיושלם‬
‫בהשלמות] בלא להתחשב עם חשבון הא' ממאה‪.‬‬

‫וגם א"א לומר שיקח מא' ממאה של כל הטבל‪ ,‬של אותו דרגה‪ ,‬שהרי יתכן שהא' ממאה כבר לקח‬
‫חלק מסוים באותו דרגה‪ ,‬ושמא צריך לקחת רק ט' חלקים או חשבון אחר לפי מה שלקח‪.‬‬

‫[והנה מדברי מרן החזו"א בסוף סי' יג' יתבאר מה כונתו בא' במאה במה שכ' שם בעישר משני כריים‬
‫דאו' על דאו' ודרבנן ולא פירט שילך כ"א על מינו‪ ,‬ודן שם והרי חזי' שלא ס"ל שכל א' ממאה מתפרש‬
‫על טבלו אלא על הכמות ועדיין יל"ע שם]‬

‫וגם א"א לומר שיקח ט' חלקים ממאה מכל הטבל של כל דרגה ודרגה‪ ,‬שהכונה בין שהופרש בין שלא‬
‫הופרש‪ ,‬שאף זה יש בו חיסרון אם ננסה בתחילה לעשות גם את תיקונו של הגר"י בויאר דלקמן‪.‬‬

‫ונקדים לבאר מה שנקרא בלשונינו התיקון של הגר"י בויאר‪.‬‬

‫הנה יסוד נוסח זה נוסח ללוקח טבל ודאי להפריש על הספק‪ ,‬או על הפחות ממנו‪ ,‬שכנראה חששו‬
‫שמא המעשר ראשון שמפריש מהא' ממאה יהיה על הדרגות הקלות‪ ,‬וממילא הוא לגבי עצמו כחיוב‬
‫על הפטור‪ ,‬ולא נתמלא כולו בטבול לתרו"מ‪ ,‬ושוב לא יכול לפטור רק את הדרגות הקלות שפטר‬
‫במע"ר בתרו"מ‪ ,‬ולכך חישבו לומר שתחילת המעשר ראשון כלומר הא' ממאה יפטור את הדרגות‬
‫החמורות שבפירות‪.‬‬

‫ומזה נוצר מצב שאף מי שאינו מביא מדרגת טבל ודאי‪ ,‬משמש לשון זה‪ ,‬דהנה אף מי שלא משלים‬
‫כמותינו ‪ ,‬אלא נוהג כועדות הכשרות‪ ,‬שסומכים על זה שמה שהפרישו יפטור בדיעבד‪ ,‬מ"מ יש מקום‬
‫לדון שבתוך הנוסח עצמו אפשר לתקן לפי הנוסח הנ"ל שלכה"פ רק מחציתו לא יהא מתוקן ולא רובו‪.‬‬

‫שהרי אם הא' ממאה לכה"פ חמור ממחציתו זה ודאי שמחציתו יתוקן מתרו"מ‪ ,‬לכה"פ מדין מהחמור‬
‫על הקל‪ ,‬אך יתכן מצב שאפילו מחציתו לא יתקן כגון שהא' יפטור עשירית מהדרגות הקלות‪ ,‬ואילו‬
‫הט' יפטור מהחמורות ונמצא שגם א"א להפריש עליהם תרו"מ מאותו הא' כיון שהמעשר ראשון‬
‫שלהם יותר חמורים ממנו‪.‬‬

‫אפילו שכיון שהפריש בט' חלקים מהמע"ר שבפירות מחצה מהנצרך יתכן שיופרשו בכלל לא באותם‬
‫שהא' ממאה תיקן‪ ,‬דדילמא הא' ממאה הופרש על המחצית האחרת המחוייבת ופטר בה י' פירות‬
‫למע"ר‪ ,‬והט' יפטור ארבעים אחרים‪ ,‬ונמצא שכשיקבע לתרו"מ על האחרים‪ ,‬לא רק שלא יפטור את‬
‫מחצית שלא הופרש עליה‪ ,‬אלא אף את המחצית השניה לא יפטור‪ ,‬כיון שהתרו"מ יותר קלה מהם‬
‫ואין פטור מן הקל על החמור‪.‬‬

‫וכנראה לזה באה תיקונו של הגר"י בויאר שיאמר שתחילת המעשר ראשון של הא' ממאה יפטור‬
‫הדרגות החמורות שיכול‪ ,‬ונמצא מרויח לכאורה שהמעשר ראשון הכי חמור מהחיוב על החיוב נמצא‬
‫באותו המיועד לתרו"מ ושוב הוא יוכל לפטור כל הקלים ממנו בדין תרו"מ‪ ,‬ובמשל דידן הוא יפטור‬
‫לכה"פ מחצה של התערובת שהם קלים ממנו‪.‬‬
 ‫‪ | 349‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואמנם החשבון אינו מתאים לפי"ז שאם הכונה בא' ממאה על הטבל והכמותו ג"כ כנ"ל על הטבל‬
‫שלו‪ ,‬א"כ נמצא שצריך שהא' ממאה יתאים בחשבון לט' הנותרים‪.‬‬

‫דברגע שאמר שהא' ממאה יפטור דוקא החמורות‪ ,‬הרי מילא דוקא את הפירות החמורות במע"ר‪,‬‬
‫ושאר הפירות לא הפריש מהם מע"ר כלל‪ ,‬וממתין לט' שיתקנו אותם‪ ,‬והנה הט' הלא יכולים לתקן גם‬
‫מה שאין בדרגת הא' ממאה‪ ,‬אך כיון שהוא אמר שהא' יתקן בחומרתם‪ ,‬הרי הוציא מכלל החשבון של‬
‫הפירות החמורות שאותו א' יכול לפטור ונשארו תשעים פירות מדרגות שונים חמורים ממנו וקלים‬
‫ממנו שיש בכח הט' לפוטרם למע"ר‪ ,‬אך ישאיר טבול לתרו"מ בחמישים שבו בתערובת‪ ,‬אך אותם אלו‬
‫שלא היה בכח הא' ממאה לפוטרם מחמת שהוא קל מהם‪ ,‬ויש בכח המעשר ראשון לפוטרם‪ ,‬הרי‬
‫המעשר ראשון ינסה לפוטרם בתוך דרגותיהם ואם יתן להם י' חלקים שחסר להם ולא ט' הרי נמצא‬
‫ממעט במעשרות לאחרים‪ ,‬ואם יתן להם ט' חלקים מעצמם‪ ,‬הרי נמצא חסר להם עוד חלק‪ ,‬ובכל‬
‫מקרה נשאר טבול לתרו"מ בתערובת‪.‬‬

‫והנה בענין הקדימה בסדר הפרשת תרו"מ עשינו הכל כהלכה‪.‬‬

‫דהנה מה שהקדמנו מע"ש שבהפרשה ראשונה בנוסח החזו"א כיון שהמפריש הרגיל הלא יאמר רק‬
‫נוסח הראשון‪ ,‬וצריך שיהיה במילואו כסדרן‪ ,‬ויוכל לומר לאח"כ כל ההשלמות יחולו כמש"כ בקונטרס‬
‫זה‪.‬‬

‫ואף שהוקדם מע"ש להשלמות‪ ,‬של התרומה גדולה מע"ר ותרומת מעשר‪.‬‬

‫אעפ"י שיתכן שיבואו אחריו תרו"ג מע"ר ותרו"מ של הא' ממאה שעדיין לא תוקן ומצפה להשלמה‪.‬‬

‫דלא מבעיא למה שמבואר במתני' דבדמאי מותר להקדים לכתחילה‪ ,‬וא"כ כ"ש לאחר הפרשה‬
‫ראשונה שרק באנו לחשוש שמא נשאר עדין מה שצריך לתקן‪ ,‬ואף שהוי ספק טבל‪ ,‬מ"מ מאותו סיבה‬
‫שהתירו בדמאי יש להתיר כאן לצורך הצלת הרבים להקדים‪.‬‬

‫והוא מפורש בירושלמי שאפשר לעשות ממע"ש מע"ר ותרו"מ לאחר שפדאו‪.‬‬

‫ונ פסק ברמב"ם פ"ז ה"ג ממעשר‪ ,‬וכבר דייקו האחרונים שהרמב"ם לא כ' שזה רק בדיעבד אלא אף‬
‫לכתחילה‪ ,‬ובדרך אמונה בי' שקאי בדמאי ושם אפשר אפי' לכתחילה‪ ,‬עכ"פ נראה פשוט שבתיקון‬
‫לאחר הפרשה ודאית‪ ,‬אפשר להקדים‪ ,‬ובפרט באופן שנתבטל כבר מהתורה חד בתרי דגדרו כדמאי‪,‬‬
‫כמבואר ב"מ נג' שאפשר להפריש מדמאי על תערובת‪ ,‬דשניהם מחמת רוב‪.‬‬

‫ואף אם אסור להקדים הלא מ"מ מה שעשה עשוי לכו"ע‪ ,‬וזהו עיקר מטרתינו לתקן הרבים בהצלת‬
‫הטבלים‪ ,‬שבזה עדיף דוקא האי סדר כמש"כ‪.‬‬

‫ולענין דיעבד הנה הר"א השיגו לגבי תרומה גדולה בלבד‪ ,‬שא"א לעשותה אחר תרו"מ‪.‬‬

‫ואמנם מפורש בראב"ד בפ"ה הי"ג שקודם הפרשת תרומת מעשר בודאי שאפשר להפריש מהמע"ר‬
‫אף תרומה גדולה‪ ,‬ובנידו"ד הלא אנו צריכים להשלמה רק לאותו דרגה שעדין לא הופרש ממנה‬
‫תרומת מעשר וא"כ לעולם יבוא השלמת התרומה גדולה קודם התרומת מעשר שהרי אם אותו דרגה‬
‫כבר תוקנה בתרומת מעשר כ"ש שתוקנה בתרומה גדולה שעשירית המילימטר הכי מיוחסת‬
‫בתחילתה הלא ניתנה לתרומה גדולה‪.‬‬

‫ואף המע"ר של הא' ממאה שעדיין לא הופרש קודם תמיד לתרומת מעשר שלו‪ ,‬אלא שנשאר רק‬
‫המעשר שני שהוא קודם להם בהשלמתם‪ ,‬וזה מפורש בירושלמי ומוסכם להלכה שאפשר‪.‬‬
 ‫‪ | 351‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ובדעת הרמב"ם שם‪ :‬כידוע יש ב' אופנים אופן א'‪ .‬כפי שכ' הרמב"ם עצמו במהדו"ב וכפי שפירשו כל‬
‫מפרשי הרמב"ם דעתו ביד החזקה‪ ,‬שמה שבי' מתני' שא"א להפריש ממע"ר שלא ניטלה תרומת‬
‫מעשר תרומה גדולה‪ ,‬איירי במע"ר רגיל שכבר פטור מתרומה גדולה‪.‬‬

‫אך אם עדיין לא ניטל ממנו תרומה גדולה מודה לראב"ד שאפשר להפריש‪ ,‬וצריך להפריש קודם‬
‫תרו"ג ורק אח"כ תרומת מעשר כסדר האמור בתורה‪.‬‬

‫ואמנם במהדו"ק במתני' פי' הרמב"ם באופן אחר [והחזו"א שכנראה היה לו רק מהדו"ק כמש"כ מדוע‬
‫מיאנו לפרש הרמב"ם כמו שפי' במתני']‪ ,‬שיש כאן חידוש מיוחד שא"א להפריש ממע"ר זה תרומה‬
‫גדולה על פירות אחרים רק על עצמם‪ ,‬אף אם עדיין טבול לתרו"ג‪ ,‬עד שיפרישו ממנו תרומת מעשר‬
‫כיון שיש כאן ממון כהן שצריך להפריש ממנו תרומת מעשר ואי יפריש מזה על פירות אחרים נמצא‬
‫גונב את הכהן‪ ,‬וממילא תפיסת כהן זו מעכבתו מלהפריש שכביכול אינו שלו לגבי זה‪.‬‬

‫והנה לא מבעיא שעל עצמם בודאי אפשר להפריש תרומה גדולה אף לשי' זו ברמב"ם‪ ,‬כמו שהיה‬
‫בתחילה‪ ,‬שהיה מפריש תרומה גדולה על פירות אלו והיה יורד מחשבון הכהן של התרו"מ‪ ,‬אף לפטור‬
‫השיירים‪ ,‬וא"כ ה"ה לאחר שקבעם במע"ר יכול להפריש מהם תרומה גדולה על עצמם ובאותו תרומה‬
‫גדולה יפטר ממילא השיירים‪ ,‬שהרי אנו מפרישין כל שהוא‪.‬‬

‫והנה בכל אופן אף לשי' זו אינו דרגה פחותה שא"א לתקן ממנה תרו"מ על מקום אחר שהרי סיים‬
‫הרמב"ם שלאחר שיפרישו ממנו תרומת מעשר יוכל ליתן ממנה תרומה גדולה על מקום אחר‪ ,‬ואם‬
‫הוא חיסרון בדרגתה א"כ כ"ש לאחר שיתוקן ממנו תרו"מ שלא יוכלו להפריש על מקום אחר שהוא‬
‫טבול להכל‪ ,‬תרו"ג‪ ,‬וכן מדיכול להפריש על עצמם‪ ,‬חזי' שאין חיסרון בתרומה גדולה שלהם‪.‬‬

‫אלא נראה ביותר מזה שבנידו"ד שהוי ספק שהרי כבר הופרש ממנו הפרשה ראשונה‪ ,‬א"כ אין לכהן‬
‫זכות טענה ממונית‪ ,‬ובודאי יוכל להפריש ממנו אף כמות יותר גדולה על פירות אחרים‪.‬‬

‫אלא שנשאר לדון לשי' הראב"ד למש"כ מרן החזו"א שא"א להפריש מהשיירים על המע"ר תרומה‬
‫גדולה שהרי לראב"ד מה שתוקן ממנו תרומת מעשר הוא בדרגה יותר פחותה שא"א להפריש ממנו‬
‫על אחרים תרומה גדולה‪ ,‬והלא לעולם המע"ר הבדיל את הטבול לתרו"מ משאר הפירות וא"כ‬
‫השיירים כבר כהופרשו ממנו תרו"מ וא"א לתרום מהם תרומה גדולה על שאר המע"ר‪.‬‬

‫ואמנם למש"כ בנוסח שיהא מהטבול לתרומה גדולה‪ ,‬א"כ נראה שממ"נ א"ש שלראב"ד הלא כיון‬
‫שהשיירים בדרגה יותר קטנה ממילא אינו טבול לתרומה גדולה כהמע"ר וממילא יופרש דוקא‬
‫מהמע"ר‪ ,‬ואילו לדעת הרמב"ם אף אם לא נימא כמש"כ לעיל שבכה"ג מודו כו"ע‪ ,‬מ"מ אם יש ענין‬
‫שיופרשו דוקא מהשיירים‪ ,‬תרו"ג אף על המע"ר‪ ,‬למש"ב החזו"א בדעתם שנחלקו מהקצה אל הקצה‬
‫ומה שטוב לראב"ד לא טוב לרמב"ם‪ ,‬א"כ ממילא יתפרש טבול לתרומה גדולה‪ ,‬דוקא השיירים ולא‬
‫המעשר ראשון שמהם יש חיסרון להפריש‪.‬‬

‫וא"כ א"ש לכו"ע באופן המועיל ביותר‪.‬‬

‫וכבר הרחבנו מדוע לא רצינו לגעת בסדרם של ההפרשות הראשונות והקדמנו נוסח ההשלמות‬
‫בנפרד‪ ,‬לנוסח שמאחדן כאחד‪.‬‬

‫ואמנם יש לדון בכמויות שלאחר הקדמה‪ ,‬ונראה פשוט שכיון שהמקדים מע"ש לראשון כולו חייב‬
‫בתרו"ג ובמע"ר‪ ,‬ובתרו"מ‪[ ,‬אף שאם היה עושה לפי הסדר היה המע"ר פטור ממעשר שני] א"כ אין‬
‫כאן שום נפ"מ בכמות דעדיין כל הנצרך להשלמה מחוייב בהכל לפי כולו‪.‬‬

‫הנה יש לספק מה עדיף לעשות‪.‬‬

‫כשיש חשש תערובת‪ ,‬ויתכן שהוציא מן הקל‪ ,‬ויתכן שהוציא מן החמור יותר‪ ,‬לא' ממאה‪ ,‬ואומרים‬
‫שיועיל באופן המועיל ביותר‪.‬‬
 ‫‪ | 351‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫יש לספק מה מועיל יותר האם כמש"כ הרב בויאר לעשות שהא' ממאה הוא יפטור את החמורות‬
‫ביותר שבפירות כשהוא מע"ר‪ ,‬ושאר הט' מע"ר יפטרו הקלים יותר שבפירות‪ ,‬וכנראה כונתו כדי‬
‫שיהיה אח"כ המעשר ראשון החמור ביותר שיוכל לפטור התרו"מ שלו המעשר ראשון החמור ביותר‪.‬‬

‫ואמנם יתכן שכאן הוא להיפך והט' הם יותר חמורות מהא' ואם הוא יקח להם דרגותיהם‪ ,‬וישייר להם‬
‫הדרגות הקלות הרי הם ישארו מהחיוב על הפטור כיון שפוטרים פחות מדרגותיהם‪ ,‬ונמצא טבל וחולין‬
‫מעורבין בט' חלקי המעשר ראשון שבפירות בדרגותיהם‪.‬‬

‫ויתכן לאידך גיסא שאם הט' הם קלים יותר משאר הפירות הרי הם מהפטור על החיוב ופירותיהם‬
‫כביכול מקולקלים לדרגותיהם‪.‬‬

‫ואמנם אם הוא מהחמור יותר או לחלקים‪ ,‬הרי הוא פוטר את הדרגות החמורות‬

‫אין כאן שיעור מספיק בא' ממאה לפטור החמורות ולשייר בדיוק לכל הט' כ"א לדרגתו‪.‬‬

‫שהרי אם הוא אינו כ"כ חמור ואנו מבקשין אותו לפטור החמורות ביותר‪ ,‬ויתכן שהוא יפטור החמורים‬
‫יותר ממנו‪ ,‬כיון שדיעבד חל‪ ,‬ויהיה אח"כ תרו"מ מהחמור‪ ,‬אך יהיה מעורב בו פטור וחיוב‪ .‬כיון שהוא‬
‫לא פטר כל החמורות מינו הרי הם לא פטרו אותו ונשאר טבל וחולין מעורבין‪.‬‬

‫יפטור יותר ממה שיש בדרגתו‪ ,‬ולא ישייר לט' כפי הנשאר לדרגתם‪.‬‬

‫והנה יש לד ון כשאומר אח"כ ט' חלקים כמותו‪ ,‬ומתפרש כמותו על אותו כמות שהפריש לא' ממאה‬
‫אלא שדרגותיהם חלוקות‪ ,‬אך כל התערובת ניתרת כא' בעשרה ממאה‪ ,‬אלא שמחלק שהא' ממאה‬
‫פוטר הדרגות החמורות‪ ,‬והט' פוטר הדרגות הקלות‪.‬‬

‫והנה כשיש חשש תערובת‪ ,‬ויתכן שהוציא מן הקל‪ ,‬ויתכן שהוציא מן החמור יותר‪ ,‬לא' ממאה‪.‬‬

‫הרי יוצא שאין הט' מדוייקים לדרגותיהם‪ ,‬שהרי בתוך התערובת יש כמויות שונות מכל דרגה‪ ,‬ובפרט‬
‫לאחר שהוא כבר פטר את הדרגות החמורות יותר ולקח לט' מדרגותיהם‪ ,‬הרי לא יוכל לומר כל דרגה‬
‫על דרגתו שהרי אין הכמויות של הדרגות שוות‪.‬‬

‫וממילא יצא שהט' פטרו דרגות שאינם שוות וממילא או שהם מהחיוב על הפטור ומעשרותיהן‬
‫מקולקלין והרי א"א לאכול את ט' חלקי המעשר ראשון‪ ,‬או שהם מהפטור על החיוב ופירותיהן‬
‫מקולקלין וא"א לאכול את שאר התערובת‪ ,‬ואמנם זה איסור לאו‪ ,‬אך לגבי איסור טבול לתרומת מעשר‬
‫הלא הוא תיקן מה שיותר שהרי הפריש את אותו א' על החמורות יותר והרי הוא נשאר תרומת מעשר‬
‫חמור ביותר לפי מה שיכול‪ ,‬ויפטור כל הדרגות הקלות ממנו בתרומת מעשר‪ ,‬אף שאינו מדוייק‪.‬‬

‫ויש לספק האם עדיף לעשות א' ממאה מדוייק ע"י כל מיני פטנטים שונים להשלמה לאחמ"כ וט' מצט'‬
‫מדוייקים‪ ,‬או שעדיף לעשות כנ"ל לגבי התרומת מעשר‪ ,‬אף שלגבי הלאו לא יהיה מדוייקים‪.‬‬

‫ממקום אחר‪.‬‬

‫יש לדון‬

‫הנה אם מוציא לא' ממאה הדרגה הכי חמורה אם צריך שיפטור את הדרגות‬
‫הכי חמורות שבתוך הטבל‪ ,‬וממילא יהיה אח"כ לתרו"מ מן החיוב על החיוב‬
‫ביותר‪ ,‬או שאין בזה נפ"מ‪ ,‬שהרי גם אם יתחלק לדרגותיהם ויפטור בכל דרגה‬
‫כפי דרגתו‪ ,‬עשירית במקום לפטור את כל החיוב שבעשר פירות החמורות‪,‬‬
‫לכאורה יהני אח"כ לתרו"מ לפי החשבון של דרגתם‪ ,‬שהרי יש בו עשירית מכל‬
‫דרגה‪.‬‬
 ‫‪ | 352‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואמנם באינו יודע מה מוציא ומה מצבם של הפירות‪ ,‬יש לדון מה עדיף האם‬
‫לומר כפי שאמרנו באופן המועיל ביותר‪ ,‬והט' יהיו מדוייקים ביותר‪ ,‬ואם חסר לא'‬
‫ממאה הלא נשלימו בהמשך‪ ,‬בין למע"ר בין לתרו"מ מהדרגות החמורות‪ ,‬או‬
‫שעדיף לומר כנ"ל שהא' ממאה יפטור החמורות ביותר‪ ,‬כדי שכרגע יהיה‬
‫לתרו"מ הדרגה החמורה ביותר‪ ,‬אף שיתכן שזה יגרום שלתשעים הנותרים לא‬
‫יהיה מדוייק דרגותיהם לפוטרם‪ ,‬שאם הא' אינו חייב כולו לכאורה החשבון אינו‬
‫מתאים אח"כ‪ ,‬שכיון שפטר רק ‪ 2.7‬במקום ‪ 1‬הרי יש בכוחו לפטור רק ‪ 7‬פירות‬
‫ולא עשר‪ ,‬ולמשל אם ישאר ‪ 15‬מתוך עשרים בדרגה החמורה‪ ,‬הרי הט' שיבואו‬
‫אח"כ ויפרישו ט' ממאה שבעשרים‪ ,‬יהיה ‪ 1.1‬לדרגה זו ולא ‪ 1.5‬ואי יתפרש ט'‬
‫כמותו כשם שהוא פטר רק ‪ 2.7‬ה"ה הם יפטרו רק ‪ 5 X 2.7‬ס"ה ‪ 4.5‬לכלל‬
‫הפירות יוצא של ‪ 15‬פירות יפטר‪ 6.47 ,‬ואי יפריש ט' ממאה שבכל הפירות‪ ,‬אז‬
‫יתאים החשבון של הט' רק בתנאי שכל המאה פירות חיבים‪ ,‬שאז ינתן לכל פרי‬
‫‪ 2.21‬שהוא מתאים ל‪ 15‬פירות ‪ 2.15‬אך אם למשל יהיה רק ‪ 12‬פירות מתוכם‬
‫החייבים והוא קבע בצפונם המעשר ראשון‪ ,‬הרי לא ינתן הכמות הנצרכת‪.‬‬

‫ואף שלעולם אנו משלימין אך אנו משלימין רק הא' ממאה‪ ,‬ולא שאר ט' חלקי‬
‫המעשר ראשון‪.‬‬

‫וע"כ יש לנו להפריד שהט' לעולם יהיו מדוייקים וגם הא' ממאה יעבוד רק‬
‫לדרגות שיכול לפטור ומה שאינו יכול לפטור הלא אם יחסר יושלם בהשלמות‬
‫בנפרד‪.‬‬

‫ומה שחישבנו שאין חיסרון בחשבון כיון שממילא פוטר מה שמוציא מכלל‬
‫החשבון‪ ,‬ונשאר רק שארית הפירות‪ ,‬וכאילו יש להם חשבון נפרד‪ ,‬זה נכון כלפי‬
‫הט' חלקי מע"ר‪ ,‬שאפשר לחשבם בנפרד‪ ,‬אך כלפי הא' שמשלימם והוא‬
‫התרומת מעשר שבתחילה בזה יש מקום עיון שהרי אנו מעדיפין שהוא יהא‬
‫בכמות היותר גדולה לכל פרי ופרי הנצרך כדי שלא נצטרך להשלים לענין תרו"מ‬
‫ע"י התיקונים‪ ,‬ובזה יש מעלה לכאן ולכאן שהרווחנו יותר לכאורה אם נעשה‬
‫זאת במדוייק‪ ,‬לחילוק לדרגותיהם ונוציא השאר הפירות שאינו יכול לפטור מחוץ‬
‫לחשבון‪ ,‬כדי שלא יהא בהם חלק פטור וחלק חייב‪ ,‬וממצד שני אולי עדיף לפטור‬
‫חלקם בשלב ראשון כדי שנוכל לפטור מה שיותר‪ ,‬מאשר שנחלק בפירות אלו‬
‫עצמן במספרם‪ ,‬אף שלמעשה אין נפ"מ שמה שיכול לפטור ממילא יכול לפטור‬
‫ומה שלא צריך השלמה ומה לי אם נשלימם בתוך הפירות או בפירות אחרות‪,‬‬
‫ועדיף להשאיר הפירות אחרות שלא יהו מעורבים בתוכם טבל וחולין‪ ,‬מאשר‬
‫לערב בפירות עצמם טבל וחולין מעורבין זב"ז‪.‬‬

‫והנה גם בנוסח של העדה החרדית הקדימו‪ ,‬באופן המועיל דהיינו שיחול בכל‬
‫דרגת חיוב כפי השיעור הראוי‪ ,‬והתחלת המעשר ראשון יחול על החיוב היותר‬
‫חמור בפירות שהפרשתי בצד‪.‬‬
 ‫‪ | 353‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אלא שלפי"ז תיקנו לכאורה רק אם הוציאו את החמור ביותר למעשר ראשון‬

‫המיועד לתרומת מעשר שיפטור את החיוב ביותר‪ ,‬אמנם אם לא הוציאו את‬
‫הדרגה הכי חמורה של המעשר ראשון‪ ,‬א"כ הוא מהפטור על החיוב‪ ,‬אלא‬
‫שלהם ממילא אין תיקון לזה וממילא לא רצו לחשוש לזה וכו' וכנראה סמכו בזה‬
‫שמסתמא לא יהיה שם פטור וחיוב ממש‪ ,‬ולא דאו' ודרבנן‪ ,‬אלא רק דרגות‬
‫דרבנן‪ ,‬והקילו שאף הקל יפטור החמור‪ ,‬ורצו שיפטור החמור ביותר כדי שאח"כ‬
‫שיהיה תרו"מ לפטור שאר המע"ר מהחמור ביותר‪ ,‬ואמנם עד כמה שאין‬
‫חילוקים בדרבנן‪ ,‬לא היו צריכים להתנות זאת כלל‪ ,‬שממילא אין חילוק איזה‬
‫טבל הוא יפטור‪ ,‬שכולו דרבנן‪ ,‬ואי יש חילוק ואין הקל פוטר החמור א"כ מה‬
‫מהני מה שהתנו שיפטור החמור יותר והלא כיון שהוא קל לא יתהפך לחמור‬
‫יותר‪ ,‬בזה שפוטרו‪.‬‬

‫ולכאורה יש בנוסחם‪ ,‬סתירה מיניה וביה‪ ,‬שלא שייך להכליל כל המאה כאחד‪,‬‬
‫שאם יפטור כל דרגת חיוב כפי השיעור הראוי‪ ,‬א"כ לא שייך שהא' ממאה יפטור‬
‫החמור יותר‪ ,‬ששמא הוא הקל‪ ,‬והט' הם החמורים‪ ,‬ולא יתן להם לחול על‬
‫דרגתם כפי השיעור הראוי משום שהוא יקח להם ויפטור הי' החמורין‪ ,‬וישייר‬
‫להם תשעים הקלין לפוטרן‪ ,‬ולא יהו כדרגתן‪.‬‬

‫ואין לזה תיקון אלא אם נחלק כמש"כ שהא' עובד בנפרד לתקן י' חלקים‪ ,‬והט'‬
‫עובדים בנפרד לתקן צ' חלקים‪ .‬ואז אף אם הוא פטר את הדרגות החמורות של‬
‫י' חלקי פירות‪ ,‬אך השאיר צ' חלקים בפירות לדרגותיהם‪ ,‬ואנו פוטרים בט' כל‬
‫דרגה על דרגתו‪ ,‬בכל מקום שהוא‪.‬‬

‫ולדידן שאנו מתקנים זאת בהשלמה שהא' ממאה לעולם לא יחסר לו חיוב או‬
‫דרגת חיוב‪ ,‬והוא יתקן כביכול בנפרד את כל הי' חלקי פירות שהוא מתקן‬
‫למעשר ראשון‪ ,‬באופן הכי טוב שיכול בהמשך‪ ,‬ואנו קובעים שהט' חלקים‬
‫שבשאר הפירות יפטרו את התשעים חלקים שהם פוטרים במע"ר כל א' על‬
‫דרגתו בדיוק‪ ,‬כיון שנשארו להם תשעים חלקים לפטור‪ ,‬ויש להם בתוכם את כל‬
‫דרגותיהם‪ ,‬ואנו רוצים שיתקנו כ"א את דרגתו בדיוק‪ ,‬כדי שלא יהא ט' חלקים‬
‫אלו מהחיוב על הפטור וישיירו טבל במעשרותיהם הנאכלין‪ ,‬או מהפטור על‬
‫החיוב וישיירו טבל בכל הפירות‪ ,‬ע"כ לכאורה אין לנו לומר שיפטור דוקא את‬
‫החמור ביותר שבכל הפירות‪ ,‬אף החמורים מהם‪ ,‬כיון שיש לנו תיקון יותר טוב‬
‫לחמורים ממנו‪ ,‬בהמשך‪ ,‬ואנו יכולים לעשות שיפטור את דרגתו בדיוק‪ ,‬והט'‬
‫יפטרו את דרגותיהם בדיוק‪ ,‬ואמנם גם אנו צריכים שהתרומת מעשר יהיה‬
‫החמור ביותר‪ ,‬כדי שיפטור את כל הט' מע"ר‪ ,‬שאם הט' מצט' יהיו חמורים‬
‫מהא' מהתרו"מ א"כ האיך יפטרו בתרו"מ‪ ,‬ואין לנו לחשוש לזה כיון שממילא אנו‬
‫משלימין לאחמ"כ שמתוסף לתרו"מ הדרגות החמורות ביותר‪ ,‬ואמנם אם הא'‬
‫ממאה פחות חמור מהט' יתכן שהם כבר נלקחו בתוך שאר הט' של המע"ר‪ ,‬ולא‬
‫נוכל לתקנם‪ ,‬דאיך נפריש תרומת מעשר לא' מתוך המעשר ראשון‪ ,‬וגם לזה אין‬
 ‫‪ | 354‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לחשוש שהרי קבענו שההשלמה יהיה מתוך אותם הטבולים לתרומת מעשר‪,‬‬
‫בכל מקום שהם‪ ,‬ואמנם יש להוסיף לפי"ז שאם חסר למע"ר יושלם‪ ,‬אך השלמת‬
‫התרומת מעשר יחול לאו דוקא בהשלמת המע"ר הנוספת‪ ,‬אלא בטבול לתרו"מ‬
‫הכי חמור שבתוך התערובת‪ ,‬ואמנם זה אין אנו יכולים לתקן אלא בתיקון‬
‫האחרון שהוא ביטול בתערובת שבשאר התיקונים אין אנו יכולים לעשות תרומת‬
‫מעשר אלא במה שנזרק ולא בנאכלין‪ ,‬ומי יימר דהם בנזרקין‪.‬‬

‫נוסח תנאי שאפשר לצרף קודם ההשלמות‪.‬‬

‫הריני מתנה בזה כפי משפטי התנאים שאם כלפי שמיא גליא שעדיף שלא תחול‬
‫הפרשתי על אותם פירות וירקות של היחידים שיפרישו מכל פרי ופרי‪ ,‬תרומות‬
‫ומעשרות כראוי‪ ,‬ויצאו מכלל החשבון‪ ,‬הרי יהא כן‪ ,‬ואם עדיף כלפי שמיא שלא‬
‫יהא כן‪ ,‬משום שנכנס לענין ברירה‪ ,‬או משום הצלת הרבים שיהו בכלל החשבון‬
‫דשמא צריך חלקם להצלת הרבים וכדו' יהא כן‪.‬‬

‫עדיף‪ .‬שאם הפרשתי לא תיקנה ולא תתקן את כל השיירים באופן הראוי‪.‬‬

‫עדיף‪ .‬התיר כל הפירות והירקות כהלכתם‪ ,‬לא [שאין נצרכת הפרשתם כרגע‬
‫לתיקון הרבים]‪ ,‬שיופרשו מהם אחר כך‬
‫ר"ח ניסן סט'‬

‫בנוסח שלנו אם נבאר שמחלקים הא' ממאה לפי הטבל שיכול לפטור כאחד‪ ,‬ולמשל אם הוא חלק‬
‫החיוב שבו ביחד עם החייבים שבפירות הם ‪ 42‬במקום מאה א"כ האחד ממאה הוא ‪ 2.4‬ויכול לפטור‬
‫רק ‪ 4‬פירות שהוא עשירית מה‪ ,42‬ואף אם יש בו יותר מ‪ 2.4‬יהיה היותר תרו"ג ולעולם יפטור‬
‫עשירית‪ ,‬בכל הפירות שיכול לפטור‪ ,‬ויתחלק לדרגותיהם לפי מספרם בכל דרגה יתן את חלקו‪ ,‬ויפטור‬
‫עשירית מאותו דרגה שבסך הכולל הוא עשירית מכלל הפירות‪ ,‬ואמנם לא יתפרש החלק א' ממאה‬
‫לפי כלל הפירות כאחד‪ ,‬שא"כ הוא ‪ 2.4‬שפוטר ‪ 4‬פירות ולא שייך להתאימו למספר הפירות שיש בכל‬
‫קבוצה‪ ,‬שלמשל ב‪ 7‬פירות צריך ליתן רק ‪ 2.27‬כדי לפטור ‪ 2.7‬שהיא עשירית מפירות אותה דרגה‪,‬‬
‫וצריך להתפרש לפי א' ממאה שבכל אותה קבוצה כדי שיתן על ‪ 7‬פירות ‪ 2.27‬לפטור ‪ 2.7‬שהיא‬
‫עשירית הפירות‪ ,‬אלא שבסך הכולל של כל הקבוצות שיכול לפטור יהיה א' ממאה שתפטור עשירית‬
‫מכלל הפירות‪.‬‬

‫שאם נפרש א' ממאה לפי כלל הדרגות יחדיו‪ ,‬א"כ לא יתואם החשבון גם אם הט' חלקים לאחמ"כ‬
‫ששם הלא רצינו לתקן את כולם‪ ,‬והלא אנו מחוייבין לתת ט' ממאה שבכל דרגה ודרגה‪ ,‬וא"כ אף‬
‫באותו דרגה שמשתנים אינם שוים בחשבון שהא' ממאה נתן לפי א' ממאה שבכל הדרגות יחדיו‪2.4 ,‬‬
‫לכלל הפירות כאחדשי‪ ,‬והט' ממאה נתן לפי כל דרגה ודרגה ט' ממאה שלה‪ ,‬ויתכן שאינם משתוים‬
‫בחשבון‪ ,‬אם הא' ממאה לא יהיה בכוחו לפטור את כל החייבים‪ ,‬ואם נפרש שיתן א' ממאה שבכל פרי‬

‫שי אף שאם נחלקם לכלל הפירות כדרגה א' יצא ש‪ 0.5‬לחלק ל‪ 50‬הוא מתאים בדיוק ‪ 0.01‬לפטור‬
‫עשירית‪ ,‬וממילא אף בדרגות שונות החשבון מתאים‪ ,‬שהרי משייר מדרגה לחבירו ובס"ה פוטר ‪50‬‬
‫פירות ב‪ 0.5‬והחיסרון הוא רק במקום שהא' ממאה הוא פחות משיעור הנצרך כגון שחלקו פטור‬
‫וצריך לפטור יותר מגודלו‪.‬‬
 ‫‪ | 355‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לפי כמות הפרי‪ ,‬ויפטור עשירית הפרי‪ ,‬והט' נותן ט' ממאה בכל פרי ופרי‪ ,‬לפי הפרי‪ ,‬שאז בכל הפירות‬
‫שפוטרין ישתוו שניהם‪ ,‬יסתדר החשבון שהרי ‪ 2.7‬לחלק ל‪ 7‬הוא ‪ 2.1‬והוא חלק מאה שבכל פרי‪ ,‬וא"כ‬
‫צריך לפרש או הא' ממאה שבכל דרגה ודרגה‪ ,‬או שבכל פרי ופרי‪ ,‬ומה שאין לו לפטור דרגות אחרות‬
‫הלא יושלם בהמשך ולא יסבך החשבון במה שפטרם‪.‬‬

‫ואמנם לפי"ז הוא א' ממאה שבכל הטבל שלמשל אם כולם ‪ 72‬פירות יחדיו‪ ,‬הרי נתן א' ממאה‬
‫שבשישים‪ ,‬שהוא ‪ 2.7‬אלא שחילקם בכל פרי ופרי‪ ,‬ואילו לא היה נותן בכל פרי אלא בכולו בחמור‬
‫שבו‪ ,‬א"כ השתא שהט' יבואו לתת כ"א לפי דרגתם‪ ,‬חלק א' ממאה‪ ,‬לא יתאים החשבון שלמשל אם‬
‫יש ב‪ 72‬אלו לכל דרגה ט' הרי חלק א' ממאה שלהם‪ ,‬הוא לפי ‪ 2.25‬ואילו הא' ממאה של הראשון‪,‬‬
‫הוא לפי ‪ 2.7‬ואין הט' משלימים כראוי לא' ממאה שקדמם‪.‬‬

‫וחייבים לפרש א' ממאה שבכל דרגה או בכל פרי שפוטר והט' שבכל דרגה או פרי‪ ,‬אלא מה שאינו‬
‫פוטר הראשון העשירי שבה יושלם בהשלמה‪ ,‬אך אין ביכלתינו לחלקם לקבוצות‪ ,‬אי הא' ממאה הוא‬
‫לפי מספר שכולל כל הקבוצות כאחד‪.‬‬

‫ואמנם לפי"ז כשנבוא להשלים נצטרך בדיוק א' ממאה שבכל פרי ובקליפות זה יתכן אך בנזרקין או‬
‫רוצים אף הפרי על חבירו באותו דרגה‪ ,‬ונצטרך להפריש א' ממאה שבכל קבוצת דרגה ודרגה‪ ,‬ואמנם‬
‫זה מתאים בחשבון שכיון שמעשר ניטל במידה משקל ומנין‪ ,‬ממילא אין נפ"מ בגודל התפוח‪ ,‬וא' חלקי‬
‫מאה שבכל פרי שוה לא' ממאה שבכל הקבוצה‪ ,‬שאם יש ט' פירות מאותה דרגה שוה‪= 5 X 2.21 ,‬‬
‫‪ 2.25‬שהוא פוטר ‪ 2.5‬שבפירות ויבוא הט' ממאה שבתחילה שהוא ‪ 2.25‬שבכל פרי כפול ‪2.11 = 5‬‬
‫וישלים ל‪ 2.5‬שהוא בדיוק עשירית מט' הפירות‪.‬‬

‫אך היות ולמרות שניטלין במידה משקל ומנין‪ ,‬אי' במתני' דבמנין עדיף מכולן‪ ,‬ויתכן שאם יחלק הפרי‬
‫עצמו לחלקים אינו יוצא אותו דבר כשם שחילק הקבוצה כולה‪ ,‬שהרי לא כל פרי שוה בגודל‪ ,‬א"כ יתכן‬
‫שיש עדיפות על חלוקה קבוצתית מאשר כל פרי וצ"ע‪.‬‬

‫וזהו הבעיה בתיקונו של הגר"י בויאר שיפטור החמור תחילה‪ ,‬שזה מתאים רק במקום שכל החשבון‬
‫מתאים‪ ,‬שאם נפרש כמותו לפי מנין הפירות ג"כ לא יתכן סו"ד שלא שייך לחבר תיקון השלמות‬
‫לחסרים עם ענינו של הגר"י בויאר יחדיו‪ ,‬שעד כמה שאנו חוששין שהא' לא היה בכוחו לפטור כולם‪,‬‬
‫הרי שוב לא מתאים החשבון‪.‬‬

‫ואמנם למש"כ שהא' ממאה לא יחשב כל מה שיכול לפטור לדרגה א' אלא כל דרגה בנפרד ויתן חלק‬
‫א' ממאה שבכל דרגה לדרגה זו בצפונה וגם הט' יעשה כן‪ ,‬אז יהא שוה כמו בכל פרי ופרי‪ ,‬ואח"כ‬
‫בהשלמות יכולין להשלים לכל דרגה א' ממאה‪.‬‬

‫וא"כ עלינו לפרש א' ממאה לכל דרגה ודרגה שיכול לפטור אך לא כל מה שיכול לפטור כיחידה א' אלא‬
‫כ"א על דרגתו בנפרד‪ ,‬שמתחלקין לדרגותיהם כפי מש"כ מרן זלל"ה וממילא היתרה לאחר כל מה‬
‫שיכול לפטור הרי הוא תרומה גדולה‪ ,‬וזה שוה לחשבון הקודם אלא שכל החילוק שאינו נותן א' ממאה‬
‫שבכל הדרגות לכל דרגה שיתכן שדרגה גדולה מחברתה ואם יתן לה ‪ 2.27‬והיא צריכה ‪ 2.25‬לא‬
‫יתאים לה וע"כ אנו מחוייבין או לחלק לפי דרגותיהם או לכל פרי ופרי‪ ,‬ואז זה יתאים הא' והט' ובמה‬
‫שלא פטר הא' נותן ט' מדרגתה ומשלים לה א' ממאה בהשלמות‪.‬‬

‫וא"כ החשבון של הגר"י בויאר לפטור החמורות‪ ,‬ויתמלא בטבול לתרו"מ החמורה‪ ,‬אך לא נתבאר לפי‬
‫מנין א' ממאה של מה? ואם נימא של כל דרגה‪ ,‬אך לאח"כ יפטור בזה כל החמורות ג"כ לא הרווחנו‬
‫הרבה‪ ,‬ועדיף לעשות כ"א על דרגתו כלומר לחילוק דרגותיהם לפי החסר להם‪ ,‬א' למאה לכל דרגה‬
‫ויפטור את עצמם‪.‬‬

‫דהרי ממילא אינו יכול להיות יותר חמור ממשהוא בגלל שיפטור החמורים יותר ואף שפוטר דרגות‬
‫הפחותות ממנו לא אכפ"ל ואף שנחשב טבל לגביהם‪ ,‬הלא מדרבנן אין אנו מחוייבין לפטור יותר מהם‪,‬‬
‫ושמא הגר"י חשב להחמיר דלא כחזו"א אלא שאינו יכול לפטור כ"א דרגתו אלא צריך להיות חמור‬
 ‫‪ | 356‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ממנו‪ ,‬ולכך תיקן הא' אך זה הכל אפשר במקומות שהחשבון של הא' ממאה מתאים אך במקום שיש‬
‫לחשוש שהוא פחות עדיף לן לתאם החשבון מלעשות תיקון זה‪.‬‬

‫ואפשר לכתוב שאם בכח הא' ממאה לפטור כל הפירות וכולם חייבים אז יתפרש אופן המועיל כהגר"י‬
‫בויאר‪ ,‬ולפי א' ממאה שבכל הפירות ואח"כ יהא תרומת מעשר‪ ,‬מהחמור על הקל‪ ,‬אך אם אין הא'‬
‫ממאה יכול לפטור כל הפירות ויתכן שמה שאין כל הפירות מע"ר על החמורות‪ ,‬והט' אינם מתאימים‬
‫איתו שהם ג"כ יותר מהחשבון‪ ,‬ואם יהיה לפי דרגתם במדויק‪ ,‬הלא יתכן שהוא כבר פטר יותר משום‬
‫שהיו פירות פט ורים‪ ,‬ואף אם חישב לפי כלל הפירות משום שהט' לא מחשב לכלל הפירות שאם‬
‫יחשב כן ירבה המעשרות ויהיה כל המע"ר מקולקל שהוא מעורב בטבל‪.‬‬

‫ואמנם המשקל הוא טבל מעורב במע"ר לעומת החשש של הגר"י וכיון שהכריע החזו"א לקולא בהאי‬
‫ענינא‪ ,‬והכי מסתברא‪ ,‬וכאן הוא ל"ת של טבל נראה להעדיף סדר זה מדוייק ממש"כ שיחול דוקא על‬
‫החמורות‪.‬‬

‫ואמנם אם הא' הוא חמור מכולם‪ ,‬ויש בכוחו לפטור כולם אז מתאים החשבון‪ ,‬אף לשיטתם שאף אם‬
‫יפטור לפי א' ממאה שבכל הפירות‪ ,‬כלומר עשירית מכלל הפירות יפטור במע"ר אף אם יפטור‬
‫החמורות‪ ,‬הרי יצאו מכלל החשבון ולא יהא חיסרון שהט' אח"כ יפריש לנותרים לפי כל דרגה שלו‪,‬‬
‫שהא' ממאה ישלימו כראוי לפי החשבון הנצרך לו שהוא צריך השלמת א' ממאה לפי דרגתו כגון ל‪5‬‬
‫‪ 2.25‬והא' ממאה מכלל הפירות הוא עבורו ‪ 2.21‬לכל פרי ל ‪ 5‬פירות הוא ‪ 2.25‬ואם גם הט' יעבדו‬
‫לפי כלל הפירות ויתן לכל א' ט' חלקים ממאה מכלל הפירות שהוא ‪ 5 X 2.25‬הוא ‪ 2.11‬ומתאים‬
‫החשבון‪.‬‬

‫אלא שחששנו שמא הא' אינו יכול לפטור כולם‪ ,‬או שמא בפירות אין כולם חייבים‪ ,‬וממילא דרגה מאית‬
‫מכלל הפירות כשיש פירות הפטורין הרי הרבה במעשרות והוי טבל וחולין מעורבין‪.‬‬

‫ולפי"ז לא הבנתי כלל מה כל הרווח להביא טבל ודאי‪ ,‬ואמאי לא סגי בדרגה הקיימת‪ ,‬במקום שאין‬
‫חשש שיוציא מהפטור‪ ,‬שהרי אם מעורבים שם פטורים ממילא כל החשבון תקוע בכמותו‪ ,‬ולהביא רק‬
‫משום התרומת מעשר‪ ,‬שיהא חמירא מיניה אעפ"י שזה יעכב את טבל המע"ר‪ ,‬ולעומת זה אם יעשו‬
‫מיניה וביה‪ ,‬הלא ודאי יתקנו באותו דרגה שהוא‪ ,‬ע"כ נראה שיש עדיפות לעולם להפריש מדרגתו‪ ,‬כל‬
‫שאין כאן תערובת ספק פטור גמור שמא לא יפטור‪ ,‬דעדיפא אותו דרגה‪ ,‬מחיוב על הפטור אף בזה"ז‪.‬‬

‫והנה אף אם לא נימא כן כפשוטו הא שלא הקשתה הגמ' מכח דשיל"מ שיגדיל החצי‬
‫פרוטה לפרוטה‪ ,‬משום שאין האדם מחוייב להכפיל שיעור מעשרו מחצי פרוטה‬
‫לפרוטה כדי שיחשב יש לו מתירין‪.‬‬
‫וע"כ כן הוא שאל"כ אף בפרוטה ומחצה‪ ,‬או בפרוטה א' יגדיל ויתפוס החמור‬
‫פרוטות שלימות ויתחבר החמור עם הקל לגי דרגת הקל שו להטרף למיקרי חילול א'‬
‫שיוכל להגדיל הקל לפרוטה שלימה נפרדת‪.‬‬
‫וע"כ דלרמב"ן מתחבר ומצטרף חמור לקל‪ ,‬שהרי כל דין מעות הראשונות בי'‬
‫הרמב"ן מדין צירוף‪ ,‬הרי שמצטרף קל עם החמור לדרגת הקל שבו אף בזאח"ז וכ"ש‬
‫שמצטרף בבת אחת להיות חילול א' לגבי דרגת הקל דלא גרע בבת אחת מבזאח"ז‬
‫שעובד מדין מעות הראשונות ליחשב צירוף אחד‪.‬‬
‫והראי' מהגמ' שאמרה פרוטה ומחצה בצירוף חצי פרוטה‪ .‬ולא אמרה פרוטה‬
‫שלימה‪ ,‬וחצי פרוטה יתפוס כל הפרוטה השניה וראי' להדיא שכל חיסרון הוא דוקא‬
‫בחצי פרוטה‪.‬‬
 ‫‪ | 357‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והנה צ"ע איך בי' הרמב"ן דינא דממעשרו ולא כל מעשרו‪ ,‬האם הוא דין בפירות או‬
‫במטבע‪ ,‬ואם הוא דין במטבע שלא תפיס‪ ,‬א"כ פרוטה ומחצה ג"כ לגבי המטבע‬
‫נשאר חצי פרוטה‪ ,‬והוי שוב רק חצי והאיך יכול למלאותה לפרוטה שלימה‪ ,‬וע"כ‬
‫שאפשר לעשות מחצי פרוטה שלימה‪.‬‬
‫והנה עיקר דברי הגמ' לא נחית כל הזמן רק על פרוטה ומחצה שבזה יש תקלה‬
‫דילמא אתי לאתויי פרוטות‪ ,‬אך אילו יביא חזקיה רגיל של פרוטות שלימות אין שוב‬
‫חיסרון שיכול לחלל על מעות הראשונות אלא שכבר אמרו בגמ' דלא פריק והא דלא‬
‫הקשו שיביא השתא פרוטה שלימה לרמב"ן או יתר מזה‪ ,‬ויאמר שחל על האיסר‬
‫ושוב יהא לו מעות הראשונות ואי משום החשש יאמר שיתפוס כל הפרוטות וכגון‬
‫אם זה פרוטה ומחצה יתפוס שתי פרוטות באיסר שזה אין שום מכשול אף אם יעשה‬
‫כן בפרוטות‪.‬‬
‫וע"כ הטעם היחיד שאין מחוייב להוסיף על חצי פרוטה לפרוטה שלימה‪ .‬שאל"כ‬
‫מדין מעות הראשונות יצטרף עם הקודמים ודו"ק‪.‬‬

‫נדרים נח'‬
‫גידולי היתר ועיקרו אסור‪ ,‬כיון דרבו גידוליו מעיקרו אותן גידולי היתר מעלין את‬
‫האיסור‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫ובמפרש ועיקרו אסור בהנאה‪ ,‬שהרי גדל בשביעית וחייבין בביעור‪ ,‬וכיון דרבו‬
‫גידוליו על עיקרו שהיו יותר מן העיקר אותן גידולי היתר מעלין את האיסור‬
‫שמבטלין את האיסור כולו או לא‪ ,‬מותר דגידולי היתר מבטלין את האיסור‪.‬‬
‫הרי שהמפרש בי' אף לגבי איסור הנאה וחיוב ביעור ישנו ביטול דגם דיני השביעית‬
‫שבו מדאורי' בטלין‪ ,‬ולא רק הדין ספיחין דרבנן‪( ,‬דלא אמרו בגמ' דוקא על ספיחין‬
‫ושמא בהאי פשיטא ליה דאזלי' בתר לקיטה‪ ,‬אף נעקר וחזר ונתלש וצ"ע)‬
‫וכן מוכר מראיו' הגמ' מבצל של תרומה‪ ,‬וכן מילדה שסיבכה בזקנה‪ ,‬ומבצל שנטעו‬
‫בכרם‪ ,‬ומליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה‪.‬‬
‫הרי שפרשו זאת לדין דאוריתא‪ ,‬ובכל מקום אמרו ביטול ברוב‪ ,‬וא"כ מתקנ' הגמ'‬
‫שאני שביעית הואיל ואיסורה ע"י קרקע בטילתה ע"י קרקע‪ ,‬הכל באמת בדין‬
‫דאורי' שבו בקדו"ש המחייבת ביעור‪ ,‬שמתבטל ברבו ביתר על האיסור‪ ,‬וא"כ ה"ה‬
‫אם היה איסור שמור ונעבד או נזרע מעיקר הדין היה מתבטל אלא שהראב"ד כנרה‬
‫רק פליג על הדין דרבנן של זרע יעקור‪ ,‬שלא נותנים עם הגידולין בעונו‪.‬‬

‫והנה לדינא של היתר מעלה האיסור הלא מודה הראב"ד שהרי השיג בפ"ד ה"ו ועד‬
‫מתי אסורין ספיחי שיעית במוצאי שביעית מר"ה ועד חנוכה‪ ,‬והזורע ספיחי שביעית‬
‫אחר שביעית הגידולין מותרים‪.‬‬
 ‫‪ | 358‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והשיגו הראב"ד וכו' על זמן חנוכה‪ ,‬ואולי כשעמדו בקרקע ורבה החדש על העיקר‬
‫שהיתר מעלה את האיסור ברוב הרי שס"ל לדין זה‪ .‬אלא דיעקור הוא דין אחר‬
‫לשיטתו וכמו שיתבאר‪.‬‬
‫ובה"ז בצלים שיצאו משביעית למוצאי שביעית אך עשו כיוצא בו מותרין‪ ,‬וכו' א"א‬
‫ואין ידוע אם משל שביעית או מערב שביעית נשארו בקרקע אינן מותרין עד שיצאו‬
‫מן החדשות גסות כמותן‪.‬‬
‫הרי שמודה הראב"ד לדינא דיעשה כיוצא בו שמתיר אפי' מה שספק אם היה‬
‫משביעית וכמתני' עשה הבכיר הותר האפיל‪.‬‬
‫והנה בהט"ו שכ' הרמב"ם עבר וזרעו בשביעית ויצא לשמינית ואם זרעו לירק הואיל‬
‫ונלקט בשמינית בין ירקו בין זרעו מותר‪ ,‬השיגו הראב"ד דלא מצינו בזורע בשביעית‬
‫שום היתר ולא אחר גמר פרי‪ ,‬אלא בספיחין שיצאו מאיליהן‪ ,‬ואי משכחת לה בנזרעו‬
‫לא משכחת לה אלא בשזרעו גוי אי נמי במקומות שהשביעית מדבריהם דאפשר דלא‬
‫אמרינן בהו יעקור‪.‬‬
‫וכ' המהר"י קורקוס דלדברי הרמב"ם אם עבר ולא עקר הפירות מותרים‪ ,‬ומעתה‬
‫הדין שוה אפי' במקום שהשביעית מן התורה ואפי' זרעו ישראל כפשט הירושלמי‪.‬‬

‫לשאול את ר' נתן‪.‬‬

‫האם אפשר לעשר מחממות על שדה פתוח‪ .‬שורש השאלה כיון שמבואר‬ ‫א‪.‬‬
‫בירושלמי ערלה פ"א סוף ה"ב אילן שנטעו בתוך הבית‪ ,‬ופטור מן המעשרות‬
‫דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה‪.‬‬
‫וברמב"ם פסק שמדרבנן חייב והראב"ד פליג בפ"א מהל' מעשר ה"י [לגבי דין‬ ‫ב‪.‬‬
‫דרבנן וא"כ אינו אותו דרגה של שדה דאורי'] או שנימא שהיום דהוי דרך‬
‫הגידול המועיל טפי לרוב הירקות שפיר דמי ואם הוא גזה"כ לכאורה אין‬
‫להקל בזה דסו"ס גריעא‪ ,‬וא"כ זהו עוד חומרא בבית אריזה עם ירקות‬
‫מתערבים ומצאתי בדרך אמונה ציון הלכה צב' פ"א ממעשרות‪ ,‬ויל"ע באלו‬
‫שעושין היום בחממות וכו'‪ ,‬אם אפשר לעשר מזה על זה ובברירה‪.‬‬
‫ובחזוא' סי' ז' ממעשרות‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫בענין הרא"ש בראי' פני השוק‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫לזכור לבדוק מירוח‪ ,‬שלא יהיה מצב עכו"ם שמירח ברשות ישראל‪ ,‬אם‬ ‫ה‪.‬‬
‫ישראל שמירח‪.‬‬
‫טלפון זוסמן שיקנה החצר בחזרה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫אם התרומה טמאה לאחר בית אריזה‪ ,‬אם יש לתת מתנות לכהן‪ ,‬כשו"ע‬ ‫ז‪.‬‬
‫ורמ"א‪ ,‬שהרי יכול להאכילו לבהמתו‪ ,‬ומה הדין בטהור אם יש מקום הידור‬
‫לקיים הנתינה דאורי'‪.‬‬
‫האם זה דין על בעל הפירות ולא על השליח‪ ,‬או שהוא שליח אף לזה לא רק‬ ‫ח‪.‬‬
‫להפריש אלא גם לתתו‪ ,‬ונפ"מ בשליח כהן‪ ,‬אי זכה ממילא‪.‬‬
‫באופן שהורידו ממשאית אם אפשר להקנות בקנין אגב‪ ,‬טע"ט‪ ,‬שבביתו ע"י‬ ‫ט‪.‬‬
‫שמישהו יתן לי פרוט ואשכיר הקרקע ואגב זה התרומות ומעשרות למיועד‬
‫אם להקל במה שכ' הגריש"א כיום‪ ,‬בדיעבד בקנין סודר לעני וללוי (נגד‬ ‫י‪.‬‬
‫המפורש בגמ')‬
 ‫‪ | 359‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫יא‪ .‬לחזו"א דאזלי' בתר רוב‪ ,‬א"כ אפ מפריש יתר על המידה‪ ,‬האם יש לחשוש‬
‫שיש בתרומה גדולה כיד ביטול בא' ומאה‪ ,‬אעפ"י שלעולם הוא מצמם‬
‫שישאר בדיוק א' ממאה‪ ,‬לתרומה מעשר‪ ,‬ולא מאה ואחד‪ ,‬אמנם לאבא בן‬
‫גומל ימלט שנשאר יותר ממאה ואחד האם מבטל התרומה גדולה‪ ,‬וכפשוטו‬
‫כיון שקבע בצפון לא מבטלו‪.‬‬
‫יב‪ .‬ואמנם בדרגות שונות ואינו יודע היכן צפונם ודרומם דהם במקום של כל‬
‫דרגת חיוב בכל מקום שהוא‪ ,‬האם יש ביטול‪.‬‬
‫יג‪ .‬פועל נכרי כיד בעה"ב‪ ,‬או מירוח עכו"ם הפוטר‪ ,‬ונפ"מ דהוי מפטור על החיוב‪.‬‬
‫יד‪ .‬מה שהביא לא ארוזים טבל ודאי‪ ,‬וארוזים האם יש כאן בעי שמפריש מקודם‬
‫מירוח על שלאחריו‪ ,‬או שאף הלקיטה הגדולה כבר הוי מירוח אף שהוא‬
‫אמצעי לבית אריזה למיין בניילונים בגזר‪.‬‬
‫טו‪ .‬לעי' חזו"א שביעית ס"א ס"ק כד' מידי דלאו בני גורן דלא מיפטר במירוח‬
‫עכו"ם ביד ישראל‪.‬‬
‫טז‪ .‬מה נחש לאו בן גורן‪.‬‬
‫יז‪ .‬כל לשוני יתפרש על אופן המועיל‪ ,‬או על צד היותר טוב עפ"י דין תורה ותקנת‬
‫חז"ל‪ ,‬האם יש בזה לגרע במקום שחילל דבר שלא לכתחילה אבל עדיף שיהא‬
‫כן להציל הרבים מאיסור הטבלים‪ ,‬וא"כ עדיף שלא לומר וכגון אי יפריש‬
‫מהקל על החמור מינה‪ ,‬שמתקן כל הדרגות הקל שבו וכיון שא"א לידע עדיף‬
‫הכא‪ ,‬מכלום‪ ,‬האם זה מגרע?‬
‫יח‪ .‬ברוני שרון‪ ,‬שעושה תרומה מהיותר ודאים וכו' אמנם מה שמביא לנו יש‬
‫לשואלו אם מהמיכלים על הודאי‪ ,‬היותר בארץ‪.‬‬
‫יט‪ .‬לחזו"א דאין ברירה האם לתקוני שדרתיך למחצה שליש ורביע הוי ברירה‪,‬‬
‫או שיש כן ב' אפשרויות כלום‪ ,‬או הכל‪ ,‬והאם שייך לומר לתקוני באופן‬
‫המועיל ביותר‪ ,‬ואם זה יגרע‪.‬‬
‫כ‪ .‬המינוי שליחות בכל פעם האם בפה? או שעומד לידו וקרא לו לעשר? ואם‬
‫מינוי בדשלבל"ע‬
‫כא‪ .‬ש"ך שצריך חצר המשתמרת לדעת בעלים האם סגי בשליחו של הלוי‪.‬‬
‫כב‪ .‬תוצרת לתעשיה‪.‬‬
‫כג‪ .‬האם עדיף לרשום את הסכומים של הלוי‪ ,‬ולתת לו קבלה‪ ,‬שיהיה מוכח‬
‫שאמיתי‪,‬‬
‫כד‪ .‬ברירה במקומות המסופקים‬
‫כה‪ .‬מילוי מיכל גמר מלאכה בעומד לישאר‪.‬‬
‫רוב המוחלט של יבולים הוא טבל ודאי‪ ,‬עפ"י המפה הוא בתוך ארץ ישראל ועכ"פ‬
‫בעל פה אמר לי רוני שרון שמעשרים בלא ברכה שממקומות המסופקים‪ ,‬שא"א‬
‫לדעת איפה הגבול עובר באמצע ‪ 400‬דונם שיש לו ליד צאלים‪.‬‬
‫מירוח עכו"ם בידני הוא בעי' רצינית‪ .‬שלכאורה פוטר‪.‬‬
‫ובקמביין ישנם יהודים ולא יהודים‪.‬‬

‫הערת טרייטל כי יש חיידק הנקרא אמבו‪ ,‬שנראה בעיינים‪ ,‬והוא נוזלי‪ ,‬והוא משנה‬
‫צורה שמתפזר לכל הכיוונים‪.‬‬
‫והוא מתקדם לכיון האוכל‪ ,‬לפי הריח באלכסון שפוע קלוש‪ ,‬והוא חד תאי‪ ,‬ולא‬
‫מכיל אברים‪ ,‬ויל"ע האם מוגדר כבעל חי‪.‬‬
 ‫‪ | 361‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בחזו"א סי' טז' ס"ק יד'‬

‫יד) שאלה‪ ,‬בני אדם שאינם רוצים לעשר מפני הפסד התרומת מעשר והנם תגרים‬
‫מוכרים לשוק‪ ,‬והקונים מהם חברים ומהם עמי הארץ‪ ,‬מהו לעשר להם ולערב את‬
‫התרומת מעשר לכתחילה בקא' ולבטלה‪.‬‬

‫הנה אם היה הנידון בע"ה לעצמו ודאי ראוי לבחור הרע במיעוטו ובמקום פיקוח‬
‫נפש דמאכילין הקל הקל ודאי הדין נותן אם אפשר להפריש ולבטל התרומה עבדינן‬
‫דנקטינן דביטול איסור לכתחילה אינו אלא איסורא דרבנן‪ ,‬ומ"מ אף שמצד ריוח‬
‫מאיסורא רבא לאיסורא זוטא הדבר מוכרע אבל יש מקום דנפיק מיני' חורבא שאם‬
‫יזדקק חבר בתיקון זה אתא לאמשוכי ורבים יסברו שהדבר בהיתר ואפשר שיתוספו‬
‫מיקילים בזה מאלה שלא היו מיקילים באיסור טבל‪ ,‬וגם גורם התרשלות מעט‬
‫בשקידת החכמים להסיר מכשלה ובכגון זה אין ראוי להורות לרבים כיון דסוף סוף‬
‫הדבר באיסור נגד הדין וההלכה ואין לחברים להקריא שמם על זה כאילו התירו‬
‫פרושים את הדבר‪.‬‬

‫טו) ומלבד זה דביטול איסור לכתחילה שזה הירוס כללי שאפשר הדבר בכל‬
‫איסורים ובטלו כל האיסורים‪ ,‬הנה יש לדון אם מותר הדבר דיעבד‪ ,‬ונראה דגם‬
‫דיעבד יש איסור על התערובת מב' טעמים א‪ ,‬ממה שמבואר ביו"ד סי' צט' ס"ה‬
‫דאסור למי שנתבטל בשבילו וכ' הגרע"א בגליון שם בשם הריב"ש סי' תצ"ח שאם‬
‫מבטל לכל מי שירצה לקנות אסור לכל קונה‪.‬‬
‫הב' משום דתרומה עולה בא' ומאה צריך להרים ומבואר שבת קמב' א' דכל זמן‬
‫שלא הרים אסור באכילה‪ ,‬ובין לפי' תוס' ובין לפי' רמב"ן שכתבנו לעיל סי' ט"ו‬
‫סק"ה‪ ,‬משמע שם שאסור באכילה עד שירים וכו'‬
‫וא"כ אף דיעבד נשאר איסור דרבנן ומ"מ מרויחין מאיסורא רבא של טבל להני‬
‫איסורי זוטא‪.‬‬
‫וכו' ואם אמר בשולי כל פירי ופירי לעולם יש כאן מדומע שאף אם נתערב ואינו יודע‬
‫את שוליו מ"מ תוכו אינו נכנס בכלל הספק לעולם‪.‬‬
‫טז) ומיהו כל הנידון שכתבנו הוא בתיקון החשודים אילו לא היו חברים קונים‬
‫מאותן הפירות אבל אם גם מחית חברים תמוכה על פירות אלו ודאי אין לעשות‬
‫תקנה לחשודים ותקנה לחברים שהרי הפירות אסורים עכ"פ‪.‬‬
‫וצריכים אנו לדון אם אפשר להפריש על תנאי שאם יגיעו הפירות ליד חבר תשארנה‬
‫טבל כמו שהיו זולת תרומה גדולה שאין בהפרשתה נדנוד כלל‪ ,‬ולמש"כ לעיל סק"י‬
‫אין ברירה אף בזה"ז ואפי' במעשר ירק‪ ,‬והכא חשיב ברירה כמו כל המתלקט יהא‬
‫מחולל וככל מה שילקטו עניים יהא הפקר וכמש"כ לעיל סק"ח‪.‬‬
 ‫‪ | 361‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ועדיין יש להתנות שלא תחול המעשר מעכשו אלא כשיגעו הפירות ליד זה שאינו‬
‫מעשר וכה"ג אפשר דלא חשיב ברירה וכמו שנסתפקנו לעיל סק"ז אבל אי אפשר‬
‫הדבר משני טעמים‪ ,‬א‪ ,‬שבשעה שחייל המעשר צריך דעת בעלים ואין דנין בזה זכות‬
‫לאדם כיון שנוטל ממנו ומקדישו לכהן וכמש"כ לעיל סי' ט' סק"ך‪ ,‬ב'‪ ,‬שמתנה בדבר‬
‫שלב"ל וכמש"כ שם סקכ"א‪ ,‬ועוד שאי אפשר לתקן את המקצת שהוא מפריש עכשיו‬
‫וכו' אבל טעמים הראשונים קיימים שאי אפשר לעשות כן‪.‬‬
‫ומיהו אם נוהגין להתנות שאם יגיעו הפירות לחבר תהיינה טבל כמות שהן ואם‬
‫יגיעו לחשוד יהיה המעשר והתרומת מעשר שמתנה קיימים מעכשיו‪ ,‬אין כח למחות‪,‬‬
‫דכיון דהבאים לחבר אין בהם מכשול בהחלט שאם אין ברירה הרי לא הפריש כלום‬
‫ואם יש ברירה הרי של החבר אין בו דימוע‪ ,‬ואפשר שמציל את החשוד מאיסורא‬
‫רבא לאסורא זוטא לדעת האומרין דיש ברירה‪ ,‬ואף שהמעשר עושה איסור בשביל‬
‫שיזכה חבירו אפשר דזה דומה למש"כ תוס' שבת ד' א' דהן דומין לאנוסין ומצוה‬
‫דרבים‪ ,‬ואמנם זהו משקל הפרטי של תנאי זה אבל במשקל ההנהגה הכללית נראה‬
‫שאין לקיים מנהג קבוע ע"פ חברים לספות איסורא לאינשי ולקרות שם של חברים‬
‫על דבר שלא כהלכה‪ ,‬ואם לא ינהגו במנהג זה יוסיפו להשתדל שיעשרו כל גינה וגנה‬
‫במקומה ובטח יעלה בידם כי במקום גידולן יש למצוא הרבה פירות בעלי מומין‬
‫שאינן ראויין להביא לעיר ואין לבעלים הפסד אם יעשם תרומת מעשר והמקום ב"ה‬
‫ישים בלבן של כל ישראל לשוב אליו ית' ולשמור חוקותיו ומצותיו בחדוה‪ .‬עכ"ל‬
‫הטהור של מרן זלל"ה‪.‬‬

‫יז) לעשות תרומה ותרומ"ע העתידין לירקב‪ ,‬אי אפשר מפני ג' טעמים‪ ,‬א‪ ,‬מפני שאין‬
‫ברירה‪ ,‬וכמש"נ לעיל ב'‪ ,‬במפני שאין הדין ברור דמקרי זכות‪ ,‬ולעשות מע"ר ומע"ש‬
‫ודאי אין זה זכות וכמש"כ סי' ט' ס"ק כא' ג' שהאומר ה"ז תרומה אם ישרף קדם‬
‫שיגיע ליד כהן לא חייל דבעינן דבר הראוי לנתינה וליכא ולא דמי לחבית שנשברה‬
‫ב"ק קט"ו ב' דמשמע דאי לאו שנעשה הפקר הוי חייל תרומה אף שאינו יכול להציל‬
‫ע"י הדחק דהתם השתא קני לה שבט ואפ יארע נס הרי ראוי לנתינה והאיבוד הוא‬
‫מקרה הבא מן החוץ אבל המפריש ע"מ שישרף קדם שיגיע ליד כהן אין השבט זוכה‬
‫כלום דאם יהנה בהן הרי אינו תרומה ואם הוא תרומה אבידתו שלא הופרש לכהן‬
‫כלום ואין כאן לכהן כלום בהכרח וממילא אין כאן לשבט כלום בהפרשתו‪ ,‬ולא דמי‬
‫למש"כ שם ס"ק ט"ז במיחד לאחר שאבד דהתם אפשר שלא יבקע הנוד והלכך אין‬
‫כאן רק איסור לכתחלה משום הפסד כהן אבל הכא אף דיעבד לא חייל‪ ,‬ומיהו מש"כ‬
‫שם עדיין אינו מספיק דבאומר ב' לוגין וכו'‬

‫דמאי סי' טז' סק"י) והא דבדרבנן יש ברירה‪ ,‬יש להסתפק בדבר שעיקרו מה"ת אלא‬
‫שמתגלגל לדרבנן‪ ,‬כגון תרומה בזה"ז לדעת הר"מ שהוא דרבנן‪ ,‬ונראה דכל שעיקרו‬
‫מהתורה אין ברירה וכמש"כ הר"מ פ"א מה"ת ה"כ דאף אם מרחו נכרי שאין חיובו‬
‫אלא מדבריהם מ"מ אמרינן אין ברירה‪ ,‬ושם בהכ"א כתב בד"א בא"י כו'‪ ,‬והנה‬
 ‫‪ | 362‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לדעת רבינו בבית שני ולאחר חורבן הבית כל א"י דרבנן‪ ,‬ומ"מ כ' דאין ברירה ולא‬
‫מיעט אלא סוריא‪ ,‬דהקילו בה הרבה קולות ואם בזה"ז יש ברירה בא"י לא שייך‬
‫להזכיר סוריא וכמש"כ לעיל סי' ט' ס"ק כא' וכן רבינו בפי' המשנה דמאי פ"ז מ"ד‬
‫מ"ה כתב שאין המשנה הלכה דקי"ל בדאוריתא אין ברירה ומחובת ההוראה‬
‫להזכיר דבזה"ז המשנה קימת אלא ודאי דגם בזה"ז כן‪.‬‬
‫וכו' אלא סיומו מני שחיוב תרו"מ מה"ת ולפיכך אף בזה"ז אין ברירה‪.‬‬
‫יא) וכ"ד מהרש"ל ביש"ש פ' הפרה דאף בדרבנן אין ברירה כל שיש לו עיקר‬
‫מהתורה‪ ,‬והביא ראיה מסוגיא דעירובין לז' ב' דלא משכח תנא דלית ליה ברירה‬
‫בדרבנן ולמה לא הביא הא דע"ה שאמר לחבר קח לי אגודה של ירק כו' אלא דהתם‬
‫חשיב \כדאוריתא כיון שעיקרו מהתורה וכמש"כ תוס' שם ולמש"כ וכו'‪.‬‬

‫עוד כדאי לכתוב על דעת השאג"א שיש ברירה בדרבנן הוא רק ענין קולא כמו‬
‫שהוכיחו מתוס' וחי' שם שה"ה אמרי' אין ברירה בדרבנן לקולא‪ ,‬דמ"ש‪ ,‬וא"כ נמצא‬
‫מכשול גדול בכל הענין‪ ,‬שאין הכונה ברירה שודאי עישר כדין‪ ,‬אלא שכולו קולא‬
‫דרבנן‪.‬‬
‫דזה ודאי לא מסתבר לומר דמדאוריתא א"א לצמצם שיהא ברירה‪ ,‬ואילו בדרבנן‬
‫הוי ברירה מציאותית‪ ,‬דודאי אינו‪ ,‬אלא הוא הנהגה לקולא בדיני דרבנן‪ .‬והאיך‬
‫נעשה מעשה לכתחילה להעמיד כל עניני השגחה על זה‪.‬‬

‫ובעיקר שזה מרפה ידי העוסקים מלהמציא תיקון מושלם‪ ,‬ומשאירים העבודה‬
‫באמצע הדרך‪ ,‬ולכאורה לא אריך למעבד הכי בהכשר למהדרין‪.‬‬

‫דמאי סי' טו' ס"ק ו) לאחר שכ' מרן החידוש שהאומר שיחולו התרומות והמעשרות‬
‫כמו שכתוב בנוסח שבידו [הנעשה ע"פ חכם] שפיר חייל וכו'‬
‫וכן ע"ה שאמר לחבר לתקן את כריו‪ ,‬הולך החבר ותורם ומעשר כדין‪ ,‬וא"צ החבר‬
‫לבאר לפני העם הארץ מה שיעשה אלא כל שסמך המשלח דעתו למעשה השליח‬
‫חשיב שליחות אף שנעלם ממנו פרטיהן של הדבר וריצוי לדבר סתום הוי ריצוי ואין‬
‫ידיעת פרטיות מעכבת וכן הדין בכל מכירות והקנאות‪.‬‬
‫ומיהו באומר שיחול כמו שצריך מן הדין שכתוב שם דמהני‪ ,‬יש בזה מקום עיון‬
‫שהרי יש לפנינו כמה גווני ביחודן‪ ,‬וכו' ומ"מ לא נתבטל בשביל זה וחייל בתערובת‬
‫וכו'‬
 ‫‪ | 363‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בדעת הכפתור ופרח בדין מע"ש שאין פודה בשוויו שאין צריך להוספת חומש‪.‬‬

‫הנה מצאנו בכפתור ופרח חידוש גדול שיש שני סוגים של פדיון מעשר שני‪ ,‬דרך פדיון ודרך‬
‫חילול‪ ,‬שכשפודה בשוויו מיקרי פדיון‪ ,‬שרק פודה כלומר מחליף זה בזה‪ ,‬משא"כ חילול הוא אפי'‬
‫שוה מנה על שוה פרוטה‪ ,‬וכל שאין דמיו ידועים או שפודה בפחות משוויו הרי הוא פטור מחומש‪,‬‬
‫ודיו שיאמר הוא וחומשו מחוללין על סלע זו‪.‬‬

‫וז"ל הכפתור ופרח פרק מ מעשר שני ניתן שיפדה או שיחלל‪ ,‬ופדיון הוא בשויו‪ ,‬וחלול הוא אפילו‬
‫על פרוטה ויהיה הוא שוה מנה ואין פדיון בפחות מפרוטה מפני שהוא כפודה באסימון‪ .‬וכו'‬
‫ובהמשך כ' כתב הר"ם (הל' מע"ש פ"ב ה"ב)‪ ,‬מדת חסידות שפודין אותו בזמן הזה בכדי שוויו‬
‫כדרך שפודין אותו בפני הבית‪ .‬דהתם אין פודין אותו אלא בשוויו ולא אכסרא‪ ,‬פירוש באומד‪,‬‬
‫אלא את שדמיו ידועים ייפדה על פי עד אחד ושאין דמיו ידועים יפדה על פי שלשה כדאיתא‬
‫במתני' (מע"ש פ"ד מ"ב)‪ ,‬ופירש הר"ם (בפיה"מ) שצריך שיהיו סוחרים ואפילו יהיה האחד גוי או‬
‫בעל הממון מותר‪ .‬מסכת סנהדרין פרק קמא (יד‪ ,‬ב)‪ ,‬ת"ר איזהו מעשר שני שאין דמיו ידועין‬
‫פירות שהרקיבו יין שהקרים ומעות שהחלידו‪ .‬ת"ר מעשר שני שאין דמיו ידועין פודין אותו‬
‫בשלשה לקוחות אבל לא בשלשה שאינן לקוחות אפילו אחד מהן גוי אפילו אחד מהן בעלים‪ .‬וכן‬
‫[איתא] בתוספתא (מע"ש פ"ג ה"ג)‪ .‬ואת שדמיו ידועים כיצד פירות מרקיבין ומעות מחלידין או יין‬
‫שהתחיל להחמיץ‪ .‬ועל מעשר שהוא כזה כשפודה אותם אין צריך להוסיף עליהם חומש אלא‬
‫דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על איסר זה‪ ,‬וזהו שהזכירה התוספתא מעשר שני (פ"ג ה"ב)‪,‬‬
‫שאין לו דמים דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על איסר זה‪ .‬וכן נראה מלשון הר"ם פ"ד (ה"כ)‬
‫ופ"ה (ה"ד)‪ .‬וכו'‬

‫על הזמן הזה כתב עוד (הל' מע"ש פ"ב ה"ב)‪ ,‬והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה‬
‫לכתחילה בזמן הזה פודה לא יהיה חמור מן ההקדש ומשליך הפרוטה לים הגדול‪ ,‬וכן אם חלל‬
‫מעשר שוה מנה על שוה פרוטה מפירות אחרות הרי זה מחולל‪ ,‬ושורף את הפירות שחלל עליהם‬
‫כדי שלא יהיה תקלה לאחרים‪ .‬כתב הראב"ד‪ ,‬תמה אני אם אמרו הגאונים שיפדה מעשר שני‬
‫אפילו בזמן הזה פירות על פירות אלא במעשר שני של חוצה לארץ שעשאוהו כדמאי‪.‬‬

‫כתב הר' מאיר נרבוני‪ ,‬מיהו לפרסומי מילתא צריך ליה טפי מפרוטה כי ההיא דאחרמינה לנכסיה‬
‫וכו'‪ .‬ולא נהירא דפרוטה נמי היא לפרסומי מילתא‪ ,‬דהכי אמרינן מסכת ערכין פרק המקדיש (כט‪,‬‬
‫א)‪ ,‬ההוא גברא וכו' אימר דאמר שמואל שחללו לכתחילה מי אמר‪ ,‬הני מילי בזמן שבית המקדש‬
‫קיים משום פסידא דהקדש אבל בזמן הזה אפילו לכתחילה‪ ,‬אי הכי אפילו פרוטה נמי‪ ,‬לפרסומי‬
‫מילתא‪ .‬ואולי למדו מהר"ם סוף הלכות ערכין (פ"ח ה"י) שכתב ז"ל‪ ,‬מותר לפדות ההקדשות בזמן‬
‫הזה ואפילו לכתחלה בפרוטה ומשליך אותה פרוטה לים המלח וחכמים דיו שיפדנו בארבעה זוזים‬
‫או קרוב לזה כדי לפרסם הדבר‪ .‬וכו'‬

‫הפדייה והחלול‪ ,‬הוא שפודה אותם בדמיהם וצריך שיאמר הרי המעות הללו פדיון הפירות של‬
 ‫‪ | 364‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מעשר שני‪ ,‬או הפירות הללו של מעשר שני מחוללין על המעות הללו‪ ,‬כלומר שתחול קדושת‬
‫המעשר על המעות‪ .‬וזהו שצריך לכתחלה אבל אם לא פירש כלומר שלא הוציא בפיו ובשפתיו‬
‫ולא אמר הרי זה פדיו ן מעשר אלא שהפריש המעות כנגד הפירות דיו כרבי יוסי (מע"ש פ"ד מ"ז)‪.‬‬
‫ובזה המעשה יצאו הפירות ההם מקדושת מעשר שני לחולין‪ .‬ובתוספתא פ"ד (הט"ז)‪ ,‬רבי אומר‬
‫אם עתיד לקרא להם שם אין בהם קדושה עד שיקרא להם שם‪ ,‬אם אין עתיד לקרא להם שם כיון‬
‫שהפרישם נתקדשו‪ .‬ומתני' (מע"ש פ"ד מ"ז)‪ ,‬הפודה מעשר שני ולא קרא שם רבי יוסי אומר דיו‪.‬‬
‫והלכתא כותיה‪ .‬ומסתברא שכשאדם פודה מעשרו כדין תורה כלומר שדמיו ידועים ופודהו‬
‫בשוויו שאז מוסיף חומש וקורא לו שם חומש‪ ,‬והמחללו על שוה פרוטה אין צריך לקרוא שם‬
‫לחומשו‪ ,‬ולזה אינו נזכר כלל במשנה כשאמר ומעשר שני מחולל על המעות שאינו מזכיר וחומשו‬
‫בשום מקום‪ ,‬ואם אמרו יפה הוא וכדחזקיה‪ .‬וכו'‬

‫מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אינו תופס בו פדיון‪ ,‬אם כן יצניעהו עד שיהיה [לו מה שיהיה] שוה‬
‫פרוטה בודאי ואז יפדהו כדין‪ .‬ומעשר שני כזה בטל ברוב‪ ,‬כלומר מעשר שני שאין בו שוה פרוטה‪,‬‬
‫וב פרק הזהב (ב"מ נג‪ ,‬א) איתא והכי אוקימנא מדתניא בהדיא‪ ,‬מעשר שני בטל ברוב‪ ,‬באיזה‬
‫אמרו במעשר שני שאין בו שוה פרוטה שנכנס לירושלם ויצא‪ .‬פודין אותו כשער הזול [כמו‬
‫שהחנוני לוקח לא כמו שהוא מוכר (תוס')] כמו שהחנוני פורט ולא כמו שהוא מצרף‪ .‬וכו'‬

‫ומנהגנו היום בארץ הצבי לייחד בתיבה או בכיס חתיכה אחת כסף ממטבע היוצא ונחלל על שוה‬
‫פרוטה ממנה‪ ,‬וכשאנו אומדים שהיא כבר טענה משאה נקח לה פרוטה ונחלל החתיכה ההיא‬
‫עליה ונשליכה באחת הבורות לאבוד‪ ,‬ועתה תצא החתיכה לחולין והפרוטה תהיה פדיון המעשר‪,‬‬
‫עוד נחזיר החתיכה למקומה וחוזר חלילה לעולם‪ .‬האמנם בשנת מעשר עני אין לך עסק באותו כסף‬
‫שמוכרח אתה להפרישו‪ .‬ובעל נפש שנותן בזמן הזה המעשר שני לעניים תבוא עליו ברכה‬
‫וכדאיתא בירושלמי זכרנוהו פרק מ"ו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫[במאמר המוסגר מש"כ מע"ש לעני‪ ,‬הוא בפרק מו ז"ל וכן יתן מעשר שני לעניים אם ידבנו לבו‪,‬‬
‫ירושלמי פרק ב' (מביכורים ה"ד) מה עשה קרא שם למעשר שני ופדאו ונתנו לעניים עכ"ל‪ .‬ואמנם‬
‫יש בזה תיקון משום שבזמנו לא כולם היו יודעין בדיוק מנין השנים ולכך הפרישו בספק השנים‪,‬‬
‫מעשר אחד או לשני או לעני‪ ,‬ולכך כ' שעדיף ליתנו לעניים והם יחללוהו]‬

‫ונראה לבאר דבריו שהנה חילול הוא מלשון מוציאו לחולין‪ ,‬וזה אפי' בפחות משוויו‪ ,‬וכונתו שבכל‬
‫מע"ש יש בו שני חלקים חלק האיסור שבו שיוצא בפדיון וחלק הממון גבוה [כהקדש] שבזה‬
‫מתחלף על המעות ונאכלין המעות בירושלים והנה בפודה בפחות מהשווי שם א"א לפרש‬
‫שמתקיים החלפת הממון‪ ,‬אלא ששם הוא החלק השני שמחללו כדי להוציא איסורו‪ ,‬ובאמת בזמן‬
‫הבית היה אסור לעשות כן דיש עדיין גם הדין השני‪ ,‬דממון גבוה בסכום כל המעשר‪ ,‬וכהקדש‬
‫שאסור להונות לכתחילה ורק בדיעבד אי מאנה חל‪ ,‬ורק בגוונא שיש חיסרון בשווי כגון שהוא‬
‫פחות מד' פרוטות או פחות מפרוטה כל חד כדאית ליה דנתמעט ממעשרו או שהתחיל להתקלקל‬
‫שאין לו ממון ידוע‪ ,‬או בזה"ז שכיון שהולך לאיבוד‪ ,‬ממילא פודהו שלא בשווי‪ ,‬אלא כדינא‬
‫דשמואל ששוה מנה מחללו על שוה פרוטה בזה הוי רק חילול להוציא איסורו מהתורה‪ ,‬אך הדין‬
‫השני של השווי ממון שיש בו לא קיים כאן מדאורייתא כיון שממילא אין לו שווי‪ ,‬וכל דין הממון‬
‫שיש בזה רק מדרבנן ולכך סגי בזה אף בלא הוספת חומש‪ ,‬דדין חומש נובע מדין הממון שיש בו‬
‫שכשפודה בשווי כדין תורה מוסיף חומש על הממון‪ ,‬אך כשרק מוציא איסורו בחילול ולא בפדיון‪,‬‬
‫שם אין סברא להוסיף חומש שאף הקרן אינו נותן‪.‬‬
 ‫‪ | 365‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ובזה יתיישב לך סוגיא דמעות הראשונות לבי' הרמב"ם אליבא דהכפתור ופרח‪ ,‬דהנה בסוגיא‬
‫אמרו שממעשרו נתמעט שפחות משיעור ד' פרוטות או פרוטה אינו בר גאולה‪ ,‬וכ' הראב"ד‬
‫שמותר לאכלו חוץ לירושלים‪ ,‬וכן במאירי כ' גם על פחות מד' פרוטות‪ ,‬והוא אליבא דתוס' דמכות‬
‫יט' שכל האיסור חוץ לירושלים הוא מדין וצרת הכסף וכל שהתורה מיעטתו מחיוב פדיה שוב אין‬
‫וצרת הכסף עליו ואין סיבה שיהא אסור לאכלו חוץ לירושלים‪ ,‬והנה הרמב"ם אעפ"י שפסק כמ"ד‬
‫חומשו ושפחות מזה אין חיוב לפדותו מהתורה כמש"כ בפ"ב ה"ט שהוא מדבריהם‪ ,‬מ"מ דרש נמי‬
‫לדרשא דממעשרו כירושלמי שאינו מוסיף חומש ונתקשו בזה רבים האיך יתכן לדרוש קרא‬
‫דממעשרו‪ ,‬גם לענין פטור חומש‪ ,‬וגם לענין שלא חייב בפדייה כלל מהתורה‪ ,‬ומותר לאכלו‪,‬‬
‫ובפרט ששני הדינים נראים כסותרים זה את זה שאם אתה אומר שאינו מוסיף חומש הרי שחייב‬
‫בפדיון בפ"ע בלא חומש‪ ,‬והאיך אתה אומר שהוא מע"ש מדבריהם‪ ,‬גם נתקשו האיך בי' לדינא‬
‫דחזקיה שפודה על מעות הראשונות‪ ,‬אי לשיטתו לעולם יש לו פדיה בפני עצמו‪ ,‬גם נתקשו מהו‬
‫שאמרו דיו שיאמר והלא להיפך מעות הראשונות הוא חומרא שצריך להוסיף חומש‪ ,‬ואי נימא‬
‫כמהרי"ק שסתם אומר אעפ"י שאינו מוסיף שום דבר בשבילו איזו סברא יש בזו‪.‬‬

‫ונראה דהנה באמת קשה האיך יהני פדיון זה שחידש חזקיה מדבריהם לדין תורה להוציא המעשר‬
‫שני מידי איסורו שיהא מותר לאכלו בירושלים בטומאה ובאנינות‪ ,‬ושאר דיניו‪ ,‬דבשלמא לענין‬
‫דין אכילתו חוץ לירושלים בזה ממילא גם קודם הפדיון הלא אינו עובר על אכילתו כיון שהוא‬
‫פחות משיעור וצרת הכ סף‪ ,‬ואף אי אוכלו באנינות או בטומאה חוץ לירושלים הרי אינו עובר כיון‬
‫שעדיין לא ראה פני החומה כדדרשי' במכות יט'‪ ,‬אך אילו יכנס לירושלים לכאורה יהא עליו דיני‬
‫מעשר שני וכמו שאמר הרמב"ם בסוף פ"ו דמע"ש בטל ברוב באיזה מע"ש אמרו אפי' בפחות‬
‫משוה פרוטה ושנכנס לירושלים ויצא‪ ,‬וצ"ע האיך יהני לממון זה פדיון‪ ,‬להוציאו מדיני התורה‪,‬‬
‫ולמש"כ פשוט דיש שני דינים מהתורה‪ ,‬לפדותו מחמת ממון גבוה שבו‪ ,‬ולחללו מחמת האיסור‬
‫שבו‪ ,‬וכל דין ממעשרו נתמעט מחמת שיעור הממון ולכך פטור מחומש וממילא ידעי' אף שאין‬
‫צריך לפדותו מחמת ממון שבו ושפיר שרי לאכלו חוץ לירושלים‪ ,‬אך מ"מ עדיין שם מע"ש עליו‪,‬‬
‫לגבי האיסורים ושייך בו חילול להוציאו מאיסורו‪ ,‬וע"כ תיקנו לו רבנן דיני פדיה ושוב כשיפדה‬
‫אפילו על פרוטה‪ ,‬שמדאורי' הוא רק חילול בעלמא כיון שהוא פחות משיעור ממון שוב יוציאו אף‬
‫מידי איסורו ודו"ק‪.‬‬

‫וזה כעין מש"כ התוס' שדינא דשמואל שיכול לחלל שוה מנה על שוה פרוטה זה רק בבעלים‪ ,‬ובי'‬
‫התוס' במנחות כיון שאין סברא שיפדה אדם אחר ויוציאו מזה‪ ,‬ובי' בצפנת פענח שכיון שההקדש‬
‫עדיין שייך לבעלים‪ ,‬ממילא כל עוד שהוא אצלו יש בזה רק דין איסור‪ ,‬ולכך אמר שמואל שסגי‬
‫בפרוטה להוריד איסורו‪ ,‬משא"כ באחר שפודה שצריך לפדות הממון ג"כ מההקדש‪ ,‬צריך לפדותו‬
‫בשוויו‪ ,‬ושפיר מתיישב לפי"ז אף פירוש הירושלמי לגבי מע"ש‪ ,‬שלהוריד איסור זה נקרא חילול‬
‫שמוציא לחולין מה שהיה קודש‪ ,‬אך פדיון הוא ענין אחר שמחליף זה בזה‪.‬‬

‫ובאמת דברי הכפתור ופרח כמעט מפורשים ברמב"ם דהנה בהלכות מעשר שני ונטע רבעי‬
‫פרק ד הלכה כ אין פודין מע"ש אכסרה אלא מדקדק במדתו או במשקלו ונותן דמיו‪ ,‬אם היו דמיו‬
‫ידועים יפדה על פי אחד‪ ,‬ואם דבר שאין דמיו ידועים כגון יין שהתחיל להחמיץ ופירות שהרקיבו‬
‫או מעות שהחלידו יפדה ע"פ ג' תגרים ואפילו היה אחד מהן עכו"ם או בעל המעשר אפילו איש‬
‫ושתי נשיו פודין על פיהם‪ ,‬וכופין את הבעלים לפתוח ראשון וזה חומר במעשר מן ההקדש‪.‬‬
‫‪/+‬השגת הראב"ד‪ /‬וזה חומר במעשר מבהקדש‪ .‬א"א יש כאן שבוש ובתוספתא אמרו כופין אותו‬
‫לפתוח ראשון כו' ואם רצה לחזור בו חוזר וזה חומר בהקדש מבמעשר‪ +.‬וברמב"ם הלכות מעשר‬
‫שני ונטע רבעי פרק ה הלכה ד' מע"ש שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף עליו חומש‪ ,‬וכן‬
 ‫‪ | 366‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מעשר שאין דמיו ידועין דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה‪ ,‬וכל מעשר שהוא אינו‬
‫פודהו משלו אינו מוסיף חומש‪ ,‬ומע"ש של דמאי אינו מוסיף עליו חומש‪.‬‬

‫הרי שהרמב"ם בפ"ה שאי ירי כולו בדיני חומש הביא לשני דינים אלו וכתב וכן‪ ,‬שהוא אותו יסוד‬
‫שכשם שאין בחומשו שוה פרוטה נתמעט מדין ממעשרו שאינו מוסיף חומש‪ ,‬ובזה הלא בי'‬
‫הרמב"ם בפ"ב ה"ט שהוא רק מדבריהם‪ ,‬ולכך דיו שיאמר הוא וחומשו ה"ה מעשר שאין דמיו‬
‫ידועין‪ ,‬כמו שנתבאר בתוספתא שאין לו דמים‪ ,‬א"כ הוא מעשר שממונו רק מדרבנן שהרי‬
‫מדאורי' כבר אין מחייבין אותו לאכלו כמו שכ' החזו"א בדעת הרמב"ם שאין צריך שאינו ראוי‬
‫לגר אלא שפת שנתעפשה אין מחייבין אותו לאכלו אפי' ראויה ומ"מ כיון שהוא עדיין מע"ש‬
‫מהתורה‪ ,‬הרי יש עליו רק איסור בלבד‪ ,‬ולא דין ממון‪ ,‬ובזה מקרי חילול‪ ,‬ויש לזה עדין פדיון שווי‬
‫מדרבנן אף שאין לו דמים‪ ,‬ופדיון זה כיון שהוא רק מדרבנן ולא בשוויו לכך אין צריך להוסיף‬
‫חומש‪ ,‬אך אומר כדחזקיה‪ ,‬כיון שמדרבנן עדין הוא מוסיף חומש אך יש בזה קולא‪ ,‬שסגי במזכירו‬
‫אעפ"י שאינו מוסיף שום דבר בשבילו וכמש"כ הרמב"ם בה"ה לענין מעות הראשונות‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬

‫וה"ה בזה"ז שאין לו פדיון הוי כהולך לאיבוד ולכך שרי לכתחילה לפדותו רק על פרוטה אף שדינו‬
‫דשמואל הוא רק בדיעבד מ"מ כאן לכתחילה יש דין זה כיון שהוא הולך לאיבוד ממילא אין‬
‫למע"ש תביעת ממון ורק להוריד איסורו וסגי בפרוטה‪.‬‬

‫ואמנם צ"ב אמאי כופין את הבעלים לפתוח ראשון‪ ,‬והלא ממילא לא יהיה כאן חומש ומה אכפ"ל‬
‫אם מישהוא אחר יפדהו‪ ,‬ולחדש שאף שלא נותן חומש יש דין פדיון דוקא על הבעלים ומשום הכי‬
‫כופין אותו‪ ,‬הוא חידוש‪ ,‬ושמא כיון שאין דמיו ידועים‪ ,‬ואף אחד לא רוצה לפדותו ממילא כופין‬
‫את הבעלים כשם שכופין אותו משום החומש ה"ה כאן כופין משום הקרן‪.‬‬

‫ומקור דברי הרמב"ם לפרש שענין מעות הראשונות וענין פדיון באין דמיו ידועין‪ ,‬חד ענינא הוא‬
‫ובתרוייהו סגי שיאמר הוא וחומשו‪ ,‬הוא מפורש בירושלמי פ"ד שאמרו להדיא ירושלמי מעשר‬
‫שני פרק ד [דף נד טור ג] בעל הבית או' בסלע ואחד או' בסלע בעל הבית קודם מפני שהוא‬
‫מוסיף חומש בעל הבית או' בסלע ואחד או' בסלע ואיסר את של סלע ואיסר קודם מפני שהוא‬
‫מוסיף על הקרן הפודה מעשר שני שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו בין שניתן לו מתנה‪.‬‬

‫ובגמ' ואין חומשו של זה מרובה על תוספתו של זה אמר רבי אבין שנייא היא שהוא יכול להערים‬
‫עליו ולפוטרו מן החומש‪ :‬של סלע ואיסר קודם מפני שהוא מוסיף על הקרן‪.‬‬

‫רבי יעקב בר אידי בשם רבי סימיי כל מעשר שני שאין בקרנו שוה פרוטה אינו מוסיף חומש רבי‬
‫יוסי בי רבי סימון בשם רבי יוחנן כל מעשר שיני שאין בחומשו שוה פרוט' אינו מוסיף חומש‬
‫התיב רבי בא בר ממל והתנינן חמש פרוטות הן וניתני שש על דעתיה דר' סימאי וקרנו של מעש'‬
‫שני בשוה פרוטה ושבע על דעתיה דר' יוחנן וחומשו של מעשר שיני שוה פרוטה ועוד מן הדא‬
‫דא"ר יוסי בשם ר' מנא בר תנחום ר' אבהו בשם ר' יוחנן אין קרקע נקנה בפחו' משוה פרוטה ועוד‬
‫מן הדא מעשר שני שאין דמיו ידועין דייו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה רבי יוסי בשם‬
‫ר' קריספא ר' יונה בשם רבי זעירא בסלע של מעשר שני היא מתניתא אי אפשר שלא יהא שם‬
‫חולין כל שהן‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫והנה דברי הירושלמי יתפרשו לשיטתו כמין חומר דעל מה שאי' במתני' שעדיף אחר שנותן יותר‬
‫בקרן הקשו בירושלמי שהרי הבעה"ב בצירוף החומש סו"ס נותן יותר ואמרו שכיון שיכול להערים‬
 ‫‪ | 367‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ולפטר מן החומש עדיף לן תוספת בקרן‪.‬‬

‫ותו הביאו פלוגתא אי המע"ש צריך להיות פרוטה כדי להוסיף חומש או ד' פרוטות‪ ,‬והקשו ממתני'‬
‫דאי' רק חמש פרוטות ולדברי ר' סימאי יש עוד דין פרוטה‪ ,‬שמע"ש שיעורו בפרוטה כדי להוסיף‬
‫חומש‪ ,‬ושבע על דעתיה דר' יוחנן שיש עוד דין שגם חומשו שוה פרוטה בשביל הוספת חומש‪,‬‬
‫[דרך אגב בירושלמי משמע שלר' יוחנן יש שני דינים גם דין לגבי פרוטה על המעשר שני עצמו‪,‬‬
‫וגם דין פרוטה על חומשו‪ ,‬לגבי הוספת חומש‪ ,‬שהרי אמרו שלדבריו ניתני שבע‪ ,‬ולא שש‪ ,‬ואי‬
‫פליג על פרוטה דמע"ש עצמו ורק ס"ל חומשו‪ ,‬א"כ הוא שש ולא שבע‪ ,‬ועוד דבבבלי אי' בשם ר'‬
‫יוחנן שס"ל שממעשרו קאי על אין בו שוה פרוטה ולא על אין בחומשו והוא סתירה מר' יוחנן לר'‬
‫יוחנן דירושלמי אם לא נימא שאף שס"ל לענין פדיה הוא בפרוטה אך לענין הוספת חומש הוא‬
‫בד' פרוטות‪ ,‬ודו"ק כי זה מקורו דהרמב"ם לב' הדינים‪ ,‬שאילו נפרש כדברי שאר המפרשים‬
‫בירושלמי ששבע קאי על ההמשך על הקושיא מקרקע‪ ,‬א"כ היה צריך להיות שמנה שהרי יש עוד‬
‫על דמיו שאין ידועים‪ ,‬אמנם בהגר"א גרס ר' יהודה‪ ,‬וצ"ב שמימרא דקרקע הוא ר' יוחנן‪ ,‬וכי גברא‬
‫אגברא קרמית‪].‬‬

‫ועוד מן הדא הוא עוד ראיה לקושיא שמע"ש יש לו דין שוה פרוטה‪ ,‬שהרי כשם שאין קרקע נקנה‬
‫בפחות משוה פרוטה‪ ,‬אף שהוא מציאות בפ"ע‪[ ,‬ולא כמטלטלין שפקע לגמרי] מ"מ אינו נקנה‬
‫בפחות משוה פרוטה‪ ,‬וה"ה מעשר שני כיון שהוא כקניני ממון צריך שיהא פרוטה‪ ,‬וא"כ אמאי לא‬
‫תני דמע"ש שיעורו בפרוטה‪ ,‬ועוד הקשו ממע"ש שאין דמיו ידועין שדיו שיאמר הוא וחומשו‬
‫מחולל על הסלע הזה‪ ,‬הרי שכל שאין שיעור ד' פרוטות ידועין למע"ש אינו מוסיף חומש‪ ,‬וא"כ יש‬
‫ראי' שצריך שהחומשו יהיה שוה פרוטה והוא חיזוק לקשיא שניתני שבע שצריך שיהא החומש‬
‫של מעשר שני שוה פרוטה‪.‬‬

‫וע"ז אמר ר"י בסלע של מעשר שני היא מתניתא‪ ,‬ויתכן לפרש בא' מב' אופנים או שהמשך לבאר‬
‫ראיה דלעיל שבי' שסלע זה הוא סלע של מעות הראשונות ונשאר שם כל שהוא ואעפ"כ יכול‬
‫לחלל על זה מעשר שאין דמיו ידועין [וכדחזקיה שכל פחות מהשיעור דיו שיחלל הוא וחומשו על‬
‫מעות הראשונים] כיון שלא היה לו ד' פרוטות ידועין‪ ,‬או שהוא ענין חדש שמיישב מתניתא במעות‬
‫הראשונות‪ ,‬ועכ"פ איך שלא יהיה יש מכאן ראיה לשי' הרמב"ם והכפתור ופרח שמעשר שני שאין‬
‫דמיו ידועין שוין הם למע"ש שאין בחומשו שוה פרוטה ששניהם פטורין מחומש מהתורה‪ ,‬וזיל‬
‫בתר טעמא כיון שאין להם שיעור ממון אינם ברי פדייה‪.‬‬

‫והנה בהמשך אמרו בירושלמי‪ .‬אמר רבי יוחנן הקדש שפדייו יותר על דמיו תפס את הכל מעשר‬
‫שני שפדייו יותר על דמיו לא תפס את הכל מה בין הקדש מה בין מעשר שני אמר רבי אימי שכן‬
‫אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו רבי זעירא בעא קומי רבי אימי נבדק אותו האיש ואמר לא לכך‬
‫נתכוונתי אמ' ליה לכשיבדוק רבי יונה בעי כמאן דאמר אינו כנכסיו ברם כמאן דאמר בנכסיו הוא‬
‫מה [דף נה טור א] בין הקדש ומה בין מעשר שני אמר רבי יוסי לא כן כבר איתמר טעמא שכן‬
‫אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו‬

‫אמר רבי יוחנן הקדש פדייו ולא הוסיף חומש הרי זה פדוי מעשר שני שפדייו ולא הוסיף חומש‬
‫הרי זה אינו פדוי מה בין הקדש ומה בין מעשר שני אמר רבי הילא הקדש יש לו תובעין מעשר שני‬
‫אין לו תובעין רבי יונה בעי כמאן דאמר אינו כנכסיו ברם כמאן דאמר כנכסיו הוא מה בין הקדש‬
‫ומה בין מעשר שני אמר רבי יוסי ולא כבר איתמר טעמא הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו‬
 ‫‪ | 368‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫תובעין הפודה מעשר שני שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו בין שניתן לו מתנה מתניתא‬
‫דרבי מאיר דרבי מאיר אומ' אין מתנה כמכר אמר רבי יונה דברי הכל היא תיפתר בפירות שהן‬
‫טבול ין למעשר והתנינן הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו אית לך מימר בפירות שהן‬
‫טבולין למעשר שני והתנינן לנטע רבעי לא לנטע רבעי עצמו ברם הכא מעשר הוי סופך מימור‬

‫והנה מש"כ הרמב"ם וכופין את הבעלים לפתוח ראשון וזה חומר במעשר מן ההקדש‪ .‬והקשו‬
‫המפרשים שהרי אי' להיפך‪ ,‬שם‪ :‬וכן מהו החומר במעשר מבהקדש והלא אף בהקדש כופין‬
‫לפתוח ראשון‪ ,‬ואמר הרב ר' יואל ולדין בפי' הרמב"ם שהוא חומר במעשר מן ההקדש שאף שגם‬
‫בהקדש יש דין שכופין את הבעלים לפתוח ראשון‪ ,‬וכמו שפסק הרמב"ם‪ ,‬מ"מ שם כופין דוקא‬
‫במקום שמוסיף חומש‪ ,‬ומשום תוספת חומש להקדש‪ ,‬משא"כ כאן שלפי' הכפתור ופרח אין‬
‫מוסיפין חומש בדמיו שאין ידועין‪ ,‬א"כ יוצא שהוא יותר חמור מהקדש שאף במקום שאינו‬
‫מוסיף חומש מ"מ כופין את הבעלים לפתוח ראשון‪ ,‬כדי לפדות את הקרן‪ ,‬כיון שאף אחד אחר‬
‫לא ירצה לפדות פירות שהרקיבו‪ ,‬שאין עליהם חיוב לאכלן בקדושת מע"ש‪ ,‬דלא הוי כדרך‬
‫אכילתו הנצרך במעשר שני‪ ,‬וזהו הבי' בדברי מרן החזו"א שכ' שאף בראוי לגר כבר אין חיוב‬
‫אכילה במע"ש ובשביעית כל שהתחיל להרקיב‪ ,‬דכיון שמע"ש צריך לאכול כדרך אכילתו וזה‬
‫אינו כדרך אכילתו ודמיא לאכילה גסה‪.‬‬

‫ונראה דדין זה שאין דמיו ידועין לענין חולין עדיין יש לו שוויות‪ ,‬אלא שלענין מעשר שני ממון‬
‫גבוה אין שום טענה כיון שאין מחייבין אותו לאכלו‪ ,‬ולכך אפשר לחללו בפרוטה כיון שכל‬
‫ענינו הוא חילול האיסור מהתורה ולא פדיית הממון גבוה‪ ,‬אלא שמדרבנן הצריכוהו שומא‬
‫וכו'‪.‬‬

‫והנה דין זה שיש רק דין קדימה על הבעלים‪ ,‬אך אם אחר נותן יותר יש זכות לשני‪ ,‬מבואר במתני'‬
‫גם על דמיו ידועין וכמו שכ' הרמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה הלכה ז בעל הבית‬
‫אומר בסלע‪ ,‬ואחר אומר בסלע‪ ,‬בעה"ב קודם מפני שהוא מוסיף חומש‪ ,‬בעה"ב אומר בסלע ואחר‬
‫אומר בסלע ופרוטה‪ ,‬האחר קודם מפני שמוסיף על הקרן‪.‬‬

‫והנה לאחר שפדה ההוא ביותר‪ ,‬יש להסתפק למי הולך פדיון המעשר שני‪ ,‬דלכאורה הפירות‬
‫בודאי ילכו לפודה‪ ,‬כבהקדש‪ ,‬אמנם המעות יש מקום לומר שהבעלים הקודמים יקבלו כשיעור‬
‫שרצו לתת עבור המעשר שני‪ ,‬כגון בכהאי יקבלו סלע ואילו השני יקבל פרוטה‪ ,‬ויש מקום לומר‬
‫שהבעלים הראשונים יקבלו סלע ופרוטה‪ ,‬את כל דמי המע"ש משום שלהם היה זזכות אכילה‬
‫בפירות‪ ,‬וזה כעין מקח‪ ,‬והשני הפודה יקבל הפירות ויש מקום לומר שכיון שהבעלים לא רצה‬
‫לפדותם בשיעור המלא‪ ,‬ממילא הפסידום כבהקדש‪ ,‬וילך הכל לשני גם הפירות וגם המעות‪ ,‬אך‬
‫מסתבר כשני הצדדים הראשונים‪ ,‬וכן כ' בחזון יחזקאל‪ ,‬שבעל הפירות מקבל המעות במקום‬
‫הפירות‪ ,‬ובדרך אמונה כ' ופודהו ונוטל הפירות לעצמו וגם דמי הפדיון נשאר שלו ויעלהו ויאכלנו‬
‫בירושלים‪ ,‬ובס"ק סט' ואם בעה"ב לא נתן לו רשות רק לפדותו אבל הפירות ישאר לו אין יכול‬
‫לעשות אלא מה שהרשהו וצ"ע‪.‬‬
 ‫‪ | 369‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והנה מש"כ שם שהפ ודה לוקח הכל‪ ,‬הוא רק ברשות בעלים שהבעלים מרשהו שיקחנו לעצמו‪ ,‬אך‬
‫נראה פשוט שאם הבעלים אינם מסכימים‪ ,‬ומציעים סלע והשני מוסיף סלע ופרוטה‪ ,‬שבודאי‬
‫שסלע יחזור לבעלים לאחר הפדיה שאל"כ לעולם ישתלם לכל אחד להוסיף פרוטה על הבעלים‬
‫ויקבל כפול גם הפירות וגם המעות‪ ,‬ואין כאן סברא שהבעלים שפודה רק הפירות משלם סלע‪,‬‬
‫והשני שמקבל כפול גם המעות וגם הפירות‪ ,‬ישלם רק סלע ופרוטה‪ ,‬והשני הלא ממילא אינו‬
‫מפסיד כלום שהרי גם הממון נשאר שלו וגם הפירות‪ ,‬אלא שכיון שא"א ממילא לפדות מע"ש בלא‬
‫רשות בעלים‪ ,‬א"כ אם הבעלים אינו רוצה לפדותם במילואו‪ ,‬צריך שיוותר על הפירות‪.‬‬

‫אך זה פשיטא דבפודה מנה על פרוטה‪ ,‬כזמנינו‪ ,‬ודאי לא יוכל אחר לפדותו‪ ,‬שהרי גונב מהבעלים‬
‫את כל שיעור הממון שהיה לו זכות לפדותו בפרוטה ויהיה הכל שלו‪ ,‬וכעין מש"כ התוס' במנחות‬
‫אף לגבי הקדש שאין סברא שדינא דשמואל יהיה שלא בבעלים שאיך יתכן שיקח אחר ממנו את‬
‫כל ההקדש לעצמו‪ ,‬וא"כ כש"כ במעשר שני שהוא יותר ממון הדיוט מהקדש כמו שאומרים בשם‬
‫הגר"ח שאף שהוא ממון גבוה עדיין הוא שייך לבעלים‪ ,‬וכמש"כ ס"ז בספרו משכן בצלאל בראיות‬
‫הרבה‪ ,‬שהרי יכול להקדישו‪ ,‬והגונבו משלם לו קרן‪ ,‬וא"כ ודאי שאין רשות לאחר לגונבו ממנו‪.‬‬

‫נראה פשוט דכל הראשונים שהביאו שאם יש לו פחות מש"פ ישהנו עד שיצטרף לאו דוקא באו‬
‫לאפוקי מדחזקיה‪ ,‬אלא נתכונו שישהנו עד שיצטרף או לפירות או למעות הראשונות אלא שכיון‬
‫שאמרו בגמ 'דלא פריק ממילא זה לא שכיח שיש לו מעות הראשונות ולכך נקטו צירוף‪.‬‬

‫והראי לזה הוא מדברי ספר התרומה שכ' במפורש דישהנו בדלית ליה מעות הראשונות ואמאי‬
‫נוציא פלוגתא חדשה בין הראשונים אלא נראה דפשיטא להו שצירוף וחזקיה היינו הך‪ ,‬כמש"כ‬
‫הריטב"א שהגמ' הקשה מצירוף לחזקיה‪ ,‬וממילא ישהנו הכוונה עד שיהא לו מעות הראשונות‬
‫כדחזקיה‪ ,‬או צירוף ממש‪.‬‬

‫והנה בכפתור ופרח כ' דבדינא דשמואל אין צריך לומר הוא וחומשו‪ ,‬ואם יאמר יפה הוא‬
‫וכדחזקיה וצ"ב דממ"נ שאם ביאר שבאונאה לא שייך חומש כיון שלא מוסיף דמי החומש בפועל‪,‬‬
‫ועושה אונאה ואין ענין לאמרו‪ ,‬מהו שכ' שאם יאמר יפה וכחזקיה ואם ס"ל כתתוס' ב"מ נד' שמהני‬
‫אונאה אף לגבי חומשו‪ ,‬יאמר שיש חיוב לומר כן דהא חזקי' הלא לא הפקיע דין דאורי' דחומש‪,‬‬
‫ושמא בי' כרמב"ם שאינו מוסיף חומש וחזקיה הוא קולא שאפשר לתת פחות מהשיעור לחומש‪,‬‬
‫ולכך כ' ואם אמר יפה הוא וכדחזקיה‪ ,‬כיון שממעט השיעור כמו שממעט שיעורא באופן דחזקיה‬
‫ואעפ"כ אומר ה"ה בזה יאמר אעפ"י שאינו נותן שיעורו בפועל‪ ,‬וממילא יתקיים דין זה אך צ"ב‬
‫עדיין שאינו מוסיף שום דבר בשבילו כדחזקיה‪ ,‬וכמהרי"ק שמזכירו אעפ"י אמרו יפה הוא‬
‫וכדחזקיה כיון שממילא זה נהיה שפיר הוא רק ענין יפה אם מזכירו‪ ,‬והוא פחות מש"פ ובזה א"ש‬
‫מה שפי' וכעין מש"כ במפריש על דאור'י ודרבנן כאחד‪ ,‬וכמש"כ דעל אותם מעות דקרן מחלל‬
‫החומש‪ ,‬שאל"כ וכמש"כ במקום אחר שכיון שחל ממילא בב"א אינו נפ"מ וין ממ"נ אם מתקיים‬
‫בזה דין התורה יהא חיוב לאמרו ואם לא מה ענינא ולומר שפי' רק מד"ס וכמש"פ הרמב"ם‬
‫והמאירי קשה שאיך פתרנו את חובת החומש מדאוריתא והנה בלשון הכפתור ופרח ומסתברא‬
‫שכאדם פודה מעשרו כדין תורה כלומר שדמיו ידועים ופודדהו בשויו שאז מוסיף לו חומש וקורא‬
 ‫‪ | 371‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לו שם חומש והמחללו על ש"פ אין צריך לקרוא שם לחומשו וכונתו שאין בשויו‪ ,‬דחומש הוא על‬
‫כל דמי הפירות וכאן ממילא אינו מתקיים ולזה אינו נזכר כלל במשנה‬

‫והמשך שם וכ' דמע"ש שאיו בו ש"פ אינו תופס בו דפדיון א"כ יצניעהו עד שיהיה לו מה שיהיה‬
‫ש"פ ואז יפדהו כדין [הרי שלא בי' כרמב"ם שנפדה בפני עצמו‪ ,‬ושמא דוקא פחות מש"פ אך‬
‫בפחות מד' יסבור שכן ועכ"פ נקט צירוף ויפדהו כדין‪ ,‬וכמש"כ לעיל שאין להפקיע מס"ת‪.‬‬

‫והנה בהערות החדשות הערה ‪ 64‬כ' שלא מצאו בראשונים מי שאמר חידוש זה להדיא וכדאי‬
‫להעתיקר הערה מעמו' תי'‬

‫והנה בחו"ב דייק לשון הכפתור ופרח א"צ לקרוא שם לחומשו ולא שא"צ ליתן כלל חומש‪ ,‬ונראה‬
‫שזה המשך למש"כ לעיל שא"צ להוציא בשפתיו‪ ,‬ודו"ק ודוקא במחשב דמים לתוספת גדולהשם‬
‫קורא שם לחומשו שהו"א נפ"מ וכ‬

‫והנה בהמשך הביא לגבי שינוי הברכה שכשמחלל על מעות מברך על פדיון ועל הפירות מברך‬
‫על חילול‪ ,‬וצ"ע אם גם בשוויו ובפחות יהיה שינוי בברכה‪ ,‬ונראה פשוט שכיון שמדרבנן גם באין‬
‫לו דמים או בפחות מד' פרוטות תיקנו לו פדיון שפיר מברכיך לעולם על פדיון ודו"ק‪.‬‬

‫ועתה נבא לבאר שיטתו לענין פדיון מע"ש בזה"ז בירושלים‪.‬‬

‫ספר כפתור ופרח פרק מא‬

‫הפרק האחד וארבעים‪ :‬בביאור פדיית מעשר שני בירושלם בזמן הזה‬

‫‪/‬פתיחה‪/‬‬

‫ונאמר שמעשר שני מפירות שנגמרה מלאכתן כמו שקדם‪ ,‬אחר שקרא לו שם הרי הם בקדושת‬
‫מעשר שני‪ ,‬ויצטרך בעל הפירות או שיוציא מעשר זה ושיפרישהו מפירותיו ושיתנהו ללוי עני‪ .‬ואם‬
‫הוא בעצמו רוצה לאוכלו מאחר שהוא מותר לזרים צריך שיפדהו או שיחללהו‪ ,‬ובזה המעשה הוא‬
‫שהפשיט וחלץ זה המעשר שני קדושתו והלבישה אל המעות ההם שהוא מחלל עליהם‪ .‬וזה הענין‬
‫מסתברא שלא יתכן שיעשה בזמן הזה בירושלם‪ ,‬לפי שמעשר שני שנמצא בירושלם אין אדם‬
‫יכול להפשיט מעליו קדושתו לא בפדיון ולא בחלול‪ .‬והטעם בזה שאחר שהמעשר שני הזה קלטו‬
‫ליה מחיצות ירושלם אינו נתן לעולם לפדייה ולא לחלול לא בזמן הבית ולא אחריה‪.‬‬
 ‫‪ | 371‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והכי גרסינן לה מכלתין (מע"ש) פ"ג (מ"ו)‪ ,‬פירות שנגמרה מלאכתן ועברו בתוך ירושלם יחזור‬
‫מעשר שני שלהם ויאכלם בירושלם‪ .‬אלו הפירות עברו בתוך ירושלם והמעשר שני עדיין בתוכם‬
‫ויצאו הפירות כמות שהם ואפילו הכי קלטי להו מחיצות למעשר שני שבתוכם‪ ,‬כל שכן אם יש לך‬
‫פירות בירושלם חייבין במעשר שני והפרשת אותו וקראת לו שם כמו שהוא צריך דקלטי ליה‬
‫מחיצות ויאכל בירושלם בקדושת מעשר שני שלא נתן לפדייה‪ .‬אם כן בזמן הזה שלא נתן לאכילה‬
‫וגם אין אתה יכול לפדותו דקלטי ליה מחיצות תוליך הכל לים המלח‪ .‬ואין לומר שהדבר תלוי‬
‫במציאות החומה מדאמרינן מסכת זבחים פרק בתרא (קיב‪ ,‬ב) ומעשר שני לפנים מן החומה‪ ,‬ואם‬
‫כן עכשו שבטלה החומה חזרה להיות כשאר עיירות ארץ ישראל לענין זה‪ .‬זה אינו שהרי בכלל‬
‫ארץ ישראל בדינים התלויים בחומה בטולה אינו מבטל הדין והחוק‪ ,‬כדאמרינן מסכת מגלה פרק‬
‫קמא (י‪ ,‬ב)‪ ,‬רבי אליעזר אומר אשר לו חומה (ויקרא כה‪ ,‬ל) אף על פי שאין לו עכשו והיה לו קודם‬
‫לכן‪ .‬וזה הן בענין בתי ערי חומה הן בענין קריאת המגלה‪ ,‬ואם כן היאך יזיק לירושלם שקדושתה‬
‫לעולם עומדת‪.‬‬

‫[פדיון מע"ש טמא בירושלים]‬

‫גרסינן פרק כיצד צולין (פסחים עה‪ ,‬ב) סכו בשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים על [בני] חבורה‬
‫שאין פודין מעשר שני בירושלם‪ .‬ברם אם המעשר שני נכנס לירושלם ונטמא מותר לפדותו‬
‫ואפילו נגמרה מלאכתו ואפילו מעשר שני של ודאי‪ .‬והכי תנינן לה פרק הזהב (ב"מ נג‪ ,‬א)‪ ,‬מנין‬
‫למעשר שני שנטמא שפודהו ואפילו בירושלם‪ ,‬שנאמר (דברים יד‪ ,‬כד) כי לא תוכל שאתו ואין‬
‫שאתו אלא אכילה שנאמר (בראשית מג‪ ,‬לד) וישא משאות מאת פניו‪.‬‬

‫[דין קליטת מחיצות]‬

‫וכן התם נמי בההיא פרקא (נג‪ ,‬ב) דאמרינן מחיצות לאכל דאוריתא‪ ,‬כלומר מן התורה מצוה‬
‫לאכל לפנים מן החומה‪ .‬מחיצות לקלוט‪ ,‬כלומר שיהיו המחיצות קולטות בין לענין פדייה בין לענין‬
‫שום דבר‪ ,‬מדרבנן הוא‪ .‬וכי גזרו רבנן דתהני קליטת מחיצות למעשר שני‪ ,‬דשוב אינו יכול‬
‫לפדותו‪ ,‬וכן פרש"י‪ .‬והרב בעל התרומה הביא מזה ראיה שעכשו יפדנו ואפילו בירושלם‪ .‬ותמה‬
‫הוא דהכי הוא דאמרינן התם‪ ,‬כלומר פרק הזהב‪ ,‬ומאי יצא דנפל מחיצה‪ ,‬והא אמר רבא מחיצה‬
‫לאכל דאוריתא מחיצה לקלוט דרבנן וכי גזור רבנן כי איתנהו למחיצות כי ליתנהו למחיצות לא‬
‫גזרו רבנן‪ .‬לא פלו ג רבנן וכו'‪ .‬אי הכי מאי איריא אין בו שוה פרוטה אפילו יש בו נמי‪ .‬לא מבעיא‬
‫קאמר לא מבעיא יש בו דאוריתא קלטו ליה מחיצות אבל אין בו דרבנן אימא לא קלטו ליה‬
‫מחיצות קמ"ל‪ .‬אשכחן לרבנן דפליגי עליה דרבא דאע"ג דליתנהו למחיצות לא פלוג אלא כמאן‬
‫דאיתנהו דמי‪ ,‬ואין הלכה כיחיד במקום רבים‪.‬‬

‫[מע"ש שנכנס לירושלים]‬

‫גרסינן מכלתין פ"ג (מ"ט) וכן היא שנויה פרק אלו הן הלוקין‪ ,‬מעשר שני שנכנס לירושלם ונטמא‬
‫וכו' ב"ה אומרים הכל יפדה ויאכל בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים‪ .‬פירוש כיון שנכנס‬
‫לירושלם בין שנטמא באב הטומאה בין בולד הטומאה בין בפנים בין בחוץ אומרים ב"ש הכל‬
 ‫‪ | 372‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫יפדה ויאכל בפנים‪ ,‬כלומר שלא פסק ממנו הקדושה לגמרי חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ‪,‬‬
‫דכיון שנכנס לירושלם ואף על פי שהוא נפדה שהוא עתה חולין אסור להוציאו אלא יאכל‬
‫בירושלם‪ ,‬מלבד מה שנטמא באב הטומאה חוץ לחומה ואחר כך נכנס לירושלם שמותר להוציא‬
‫לפי שבשעת כניסתו לא היה ראוי לאכילה ולא היתה בו קדושה כלל שכבר נטמא בטומאה‬
‫חמורה דאוריתא‪ .‬וב"ה אומרים הכל יאכל בחוץ כשנפדה מלבד מה שנטמא בולד הטומאה לפנים‬
‫מן החומה לפי שעדיין נשאר בו קצת מקדושת מעשר שני לפי שלא נטמא טומאה חמורה‬
‫דאוריתא‪ ,‬ולפיכך יאכל בפנים אחר הפדיה‪ .‬ואב הטומאה הוא כמו שרץ ושכבת זרע וטמא מת‬
‫ונדה וזב ומצורע וכיוצא בהם‪ ,‬וולד הטומאה כמי שנטמא באב הטומאה‪ .‬הרי שיש לנו פירות‬
‫שפודין אותם בירושלם וחוזרין חולין ונאכלין בכל מקום הן בירושלם הן בחוצה לה לפי שנסתלקה‬
‫מהם קדושת מעשר שני שדינו שאינו נאכל אלא בירושלם וזה כשנטמא‪.‬‬

‫[פדיון מע"ש בירושלים בזה"ז]‬

‫מסתברא לעניותנו שאין ראוי ללמוד מזה בזמן הזה עד שנאמר מעשר שני בזמן הזה טמא הוא‬
‫שכלנו טמאים‪ ,‬ואם הוא טהור כלומר המעשר הזה מפני שלא הוכשר באחד משבעת המשקין‬
‫נגרום לו טומאה כדי שנוכל לפדותו בירושלם‪ ,‬אין זה כלום דהתם משתעי בזמן שהיו פודין מעשר‬
‫שני שנטמא ואוכלין את דמיו בטהרה בתורת פירות מעשר שני‪ ,‬וכמו שכתב הר"ם (הל' מע"ש)‬
‫פ"ג (ה"ג)‪ ,‬מעשר שני שנטמא אפילו בירושלם פודין אותו ויאכל ואוכלין את דמיו בטהרה בתורת‬
‫פירות מעשר שני כמו שיתבאר אפילו נטמאו הפירות כלן כשהן טבל מפריש מעשר שני בטומאה‬
‫ופודהו‪ .‬אם כן כשנוכל לאכל פדיונו בקדושת מעשר שני דהיינו כשנטמא לפני הבית יפדה‪ ,‬לא‬
‫נוכל לאכל פדיונו בקדושת מעשר שני דהיינו כשנטמא אחר הבית אין פדיונו כלום‪ .‬לזה מעשר‬
‫שני שנמצא היום בירושלם לא נוכל לפדותו‪ ,‬דמה נפשך [אם] טהור הוא למה נפדהו ולאכלו לא‬
‫נוכל שאין בית‪ ,‬ואם הוא טמא כשנפדהו היכול נוכל לאכל פדיונו בקדושת מעשר שני‪ .‬הילכך אין‬
‫למעשר שני בירושלם היום אלא הרקבון הן שיהיה טהור הן שיהיה טמא‪ .‬אם כן עכשו בחטאינו‬
‫בטלה הפדייה שם כי אין בית‪ .‬וכן נראה ממה שאמרו (ב"מ נג‪ ,‬א) כי לא תוכל שאתו (דברים יד‪,‬‬
‫כד) כלומר שאין אתה יכול לאכלו מפני שנטמא הא לא נטמא תוכל לאכלו‪ ,‬יצא עכשו שהמונע‬
‫הוא חרבן הבית‪ ,‬ואפילו יהיה המעשר טהור‪ .‬אם כן פדיון הטמא שבזמן ההוא אינו מטעם הפדיון‬
‫שהוא עכשו והתם הוא אפשר והשתא לא אפשר‪.‬‬

‫ומסתברא שכיוצא בזה הוא מה ששנינו סוף המסכתא (מע"ש פ"ה מ"ז)‪ ,‬מי שהיו לו פירות בזמן‬
‫הזה והגיעה שעת הביעור ב"ש אומרים צריך לחללו על כסף וב"ה אומרים אחד שהם כסף ואחד‬
‫שהם פירות‪ .‬ופירש הר"ם (בפיה"מ)‪ ,‬בזמן הזה עניינו בזמן שאין בית המקדש קיים‪ ,‬אומרים ב"ש‬
‫וצרת הכסף בידך הכסף בלבד מעלין‪ ,‬וב"ה אומרים כי הוא כשיש שם מקום להעלות הפירות‬
‫ולאכלן בו‪ ,‬אבל בזמן הזה שאין שם מקדש הדין הוא שיבער הפירות‪ ,‬שהרי החילול אינו מועיל לו‬
‫מכיון שאין יכול לעלות ולאכלן בירושלם‪ ,‬אם כן יגנז אחד הכסף ואחד הפירות‪ ,‬כלומר יניחם‬
‫במקום מוצנע עד שירקבו הפירות‪ .‬אף אנו נאמר בזמן שהיה שם מקדש והיה מעשר שני טמא היה‬
‫נפדה ואוכלין דמיו בטהרה וכדלעיל‪ ,‬אבל עכשיו שאין שם מקדש יוליכהו לים המלח עד שנאמר‬
‫כל שישנו באכילה ישנו בפדייה וכל שאינו באכילה אינו בפדייה‪ .‬והכי גרסינן לה בפירוש‬
‫בתוספתא (מע"ש) פ"ג (הי"ג)‪ ,‬אין פודין מעשר שני בירושלם בזמן הזה ואין מחללין מעשר שני‬
‫בירושלם בזמן הזה‪ ,‬אין מוכרין מעשר שני בירושלם בזמן הזה‪ ,‬אין מוציאין מעשר שני בירושלם‬
‫בזמן הזה ואם הוציא הרי אלו ירקבו‪ ,‬מחללין מעות על פירות בירושלם בזמן הזה ב"ש אומרים זה‬
 ‫‪ | 373‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וזה מעשר שני וב"ה אומרים מעות כמו שהיו הפירות כמו שהיו‪ .‬ועל כרחין תלתא בבי קמאי‬
‫במעשר שני מופרש ועומד משתעו‪ ,‬ובבא דאין מוציאין הוא בשעדיין המעשר שני בתוך הפירות‪,‬‬
‫ועצה טובה קמ"ל שאין מוציאין אותו שם כלומר אין מפרישין‪ .‬ומה שהכריח לפרש כך דקתני‬
‫בירושלם ולא קתני מירושלם‪ .‬ובבא בתרא דמחללין מעות הוא לחזוק הדבר שהרי המעות הם של‬
‫מעשר שני והפירות הם חולין‪ ,‬ואומרים ב"ה מעות כמו שהיו כלומר שאפילו על קדושת מעות‬
‫קלטי מחיצות‪.‬‬

‫ועל דרך זה הלך הר"ם (הל' מע"ש) פ"ב (ה"ד)‪ ,‬כשם שאין אוכלין מעשר שני בזמן הזה בירושלם‬
‫כך אין פודין אותו שם ואין מחללין אותו שם ואין מוכרין אותו שם‪ ,‬ואם נכנס לירושלם אף בזמן‬
‫הזה אין מוציאין אותו משם אלא מניחין אותו שם עד שירקב‪ ,‬לפיכך אין מפרישין מעשר שני‬
‫בירושלם בזמן הזה אלא מוציאין את הפירות בטבלן חוץ לעיר ומפרישין אותו שם ופודהו‪ ,‬ואם‬
‫הפרישו שם בזמן הזה ירקב‪ ,‬ע"כ‪ .‬והר"ם דקוצי כתב וזאת הבריתא קשה לרבינו יצחק [שפירש] על‬
‫ההיא דמסקינן פרק הזהב (ב"מ נג‪ ,‬ב) דלענין פדייה לא נחלקו בין ישנם למחיצות בין אינם‬
‫למחיצות‪ ,‬ופירש שם דלענין להוציאו לחוץ משמע בסוף פרק חלק (סנהדרין קיג‪ ,‬א) שחלקו דאמר‬
‫רבא מחיצות לאכל דאוריתא מחיצות לקלוט דרבנן וכי גזור רבנן כי איתנהו למחיצות כי ליתנהו‬
‫למ חיצות לא‪ ,‬פירוש ויכול להוציאו‪ ,‬ובפירוש שונה בתוספתא שאין יכול להוציאו בזמן הזה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ואיך לא יהיה פירוש התוספתא על דברי התלמוד כפירוש המפרשים כמו הרב בעל התרומה‬
‫וזולתו שיאמרו שאינו נאמר בזמן הזה‪.‬‬

‫נמצא אם כן שבזמן הזה המפריש מעשר שני בירושלם צריך להוליכו לים המלח או מפזר וזורה‬
‫לרוח‪ ,‬וזה דהא על כרחיך צריך לקרא לו שם ואחר שקרא לו שם מעשר שני נתקדש ונאסר אם לא‬
‫בפדיון או בחלול‪ ,‬והוא אינו יכול לפדותו שם ולא לחללו שם‪ ,‬אם כן הוצרך להפרישו מכלל‬
‫הפירות שלו ואחר כן לאבדו במקום נקי‪.‬‬

‫[ההבדל בין ירושלים לציון]‬

‫האמנם מסתברא שיש ליושבי ירושלם כפי מה שאנו רואים בזה העת‪ ,‬הקל מטורח הוצאת‬
‫הפירות למקום רחוק‪ ,‬ואיך שהרי ירושלם לחוד וציון לחוד וכמו שכתוב בספר מלכים (א ח‪ ,‬א)‪ ,‬אז‬
‫יקהל שלמה את (כל) זקני(ו) ישראל את כל ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל המלך‬
‫שלמה ירושלם להעלות את א רון ברית יי מעיר דוד היא ציון‪ .‬וכתוב בספר דברי הימים (א טו‪ ,‬א)‪,‬‬
‫ויעש לו בתים בעיר דוד ויכן מקום לארון האלהים ויט לו אהל‪ ,‬הרי שזה האהל הוא בציון‪ .‬והנך‬
‫רואה כי עוד היום האהל הזה עומד קיים כתחלת הוייתו והוא בכיפה וכנגד הר המוריה לדרום‬
‫והכל קורין לו היכל דוד‪ ,‬ולפניו לצפונו מערבו רחוב אין ספק שהוא מציון‪ ,‬וזה קרוב מאד אל בית‬
‫הכנסת שהוא היום שם ואל השכונה‪ .‬ואם כן נקל הוא להם להוליך שם פירותיהם וכבר יצאו‬
‫מירושלם ויתקנום שם‪ .‬ומה שאמר אבן עזרא על מגדל ציון זכרנוהו פ"ו‪ .‬ואולי בית הכנסת‬
‫והשכונה הכל בציון‪ ,‬אבל מה נעשה היום שהרי דרכי ציון אבלות ומסילות ירושלם שוממות ולא‬
‫נכר גדריהם בברור‪ ,‬שהיום תראה העיר יותר גבוהה מהר המוריה וכל שכן בית הכנסת והשכונה‪,‬‬
‫ואולי היה זה מאשר נחרבה כמה פעמים וחוזרים ובונים על ההרוס ולזה תמצא כיפות ישנות תחת‬
‫הבתים והם קרקע הבתים החדשים‪ ,‬ולעולם היה הר הבית גבוה מירושלם‪ .‬וכדאיתא בפרקא‬
‫דחסידי (תענית כג‪ ,‬א)‪ ,‬לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה‪ ,‬ירדו כתקנן עד שיצאו‬
‫ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים‪ .‬ומסכת חגיגה פ"ק (ב‪ ,‬א)‪ ,‬אם יכול לרכוב על כתפו‬
‫של אביו לעלות מירושלם להר הבית ובכמה דוכתיה‪ .‬ובשנת מעשר עני שוה ירושלם בענין זה‬
 ‫‪ | 374‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לשאר מקומות ארץ ישראל‪.‬‬

‫ספר כפתור ופרח פרק מב‬

‫[שכר המפריש מעשרות ועונש המבטלם]‬

‫פרק כל כתבי (שבת קיט‪ ,‬א)‪ ,‬בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי עשירים שבארץ במה הם‬
‫זוכים‪ ,‬אמר ליה בשביל שמעשרין‪ ,‬שנאמר (דברים יד‪ ,‬כב) עשר תעשר‪ ,‬עשר בשביל שתתעשר‪,‬‬
‫וכן היא שנויה מסכת תענית פרק קמא (ט‪ ,‬א)‪ .‬עוד בההיא פרקא (תענית ז‪ ,‬ב)‪ ,‬אמר רב חסדא אין‬
‫הגשמין נעצרין אלא בשביל תרומות ומעשרות שנאמר (איוב כד‪ ,‬יט) ציה גם חום יגזלו מימי שלג‪.‬‬

‫ירושלמי פרק הרואה (ברכות פ"ט ה"ב)‪ ,‬אליהו זכור לטוב שאל את רבי נהוראי מפני מה זוועות‪,‬‬
‫אמר ליה בעון תרומות ומעשרות‪ .‬כתיב (דברים יא‪ ,‬יב) עיני יי אלוהיך בה‪ ,‬וכתיב (תהלים קד‪ ,‬לב)‬
‫המביט לארץ ותרעד‪ ,‬כיצד יתקיימו שני כתובים הללו‪ ,‬בשעה שישראל עושין רצונו של מקום‬
‫ומוציאין מעשרותיהם כראוי תמיד עיני יי אלוהיך בה ואינה ניזוקת כלום‪ ,‬ובשעה שאין עושין‬
‫רצונו ואינם מוציאין מעשרותיהם כראוי המביט לארץ ותרעד‪ .‬אמר ליה חייך כך הוא‪.‬‬

‫מסכת אבות פרק ה (מ"ח)‪ ,‬שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירות‪ ,‬מקצתן‬
‫מעשרין ומקצתן אין מעשרין רעב של בצורת בא‪ ,‬מקצתן רעבין ומקצתן שבעין‪ .‬גמרו שלא לעשר‬
‫רעב של מהומה ושל בצורת בא‪ .‬פרק במה מדליקין (שבת לג‪ ,‬א)‪ ,‬אסכרה באה על המעשרות‪.‬‬
‫אלה שמות רבה (פרשה לא אות יז)‪ ,‬נבהל להון איש רע עין (משלי כח‪ ,‬כב)‪ ,‬אמר רבי זה שאינו‬
‫מוציא מעשרותיו כראוי‪ .‬ולא ידע כי חסר יבואנו‪ ,‬מעשה באחד שהיה לו שדה עושה אלף מדות‬
‫והוא מוציא מאה למעש ר‪ .‬מת הוא‪ ,‬בא בנו נכנס בו עין רעה פחת עשרה‪ ,‬והשדה מאה‪ ,‬וכן עשה‬
‫עד שעמדה על מעשרותיה‪ .‬באו קרוביו אמרו לו לשעבר היית בעל השדה והקב"ה כהן‪ ,‬עכשיו‬
‫נעשית כהן והקב"ה בעל הבית‪.‬‬

‫[הבא לא"י צריך להתנהג בקדושה]‬

‫בראשית רבה פרשת לך לך (פרשה מו אות ט) כתוב (יהושע ה‪ ,‬ד)‪ ,‬וזה הדבר אשר מל יהושע‪,‬‬
‫אמר וכי אתם סבורים ליכנס לארץ ערלים‪ ,‬כך אמר הקב"ה לאברהם (בראשית יז‪ ,‬ח) ונתתי לך‬
‫ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך על מנת ואתה את בריתי תשמור‪ .‬מכאן שמי שבא ונכנס לישב‬
‫בארץ הקדושה שיכנס בקדושת דמים ובקדושת הגוף שיהיה טהר ידים נקי כפים ובעל נפש‪ .‬וכתב‬
‫רש"י (בראשית כו‪ ,‬ב) שכון בארץ‪ ,‬שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך‪ ,‬ואם כן מי‬
‫שהוא עולה תמימה כדאי לו ארץ ישראל‪.‬‬
 ‫‪ | 375‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ר"ח שבט סט'‬

‫הקושיא על הרמב"ם שפסק שפחות מש"פ פקע קדושת מע"ש‪ ,‬וכפשוטו היינו מבארים שהוא‬
‫דוקא באוכל על המטבע שכל יסודו הוא משום שוויות ממון של המע"ש‪ ,‬ולכך ברגע ששוה פחות‬
‫מש"פ שאינו ממון פקע קדושת מע"ש מהמטבע‪ ,‬אך בפירות לא יהא כן אך בכ"מ ומהרי"ק הביאו‬
‫מהרא"ש שהקשה מחזקיה שאמר שפחות מש"פ צריך לחלל על מעות הראשונות ותי' הכ"מ‬
‫שהר"מ פסיק כמ"ד בחומשו‪ ,‬וממילא רק פחות מה' פרוטות אינו פוקע‪ ,‬וצריך לחללו על מעות‬
‫הראשונות אך פחות מפרוטה שאינו ממון כלל פקע לגמרי אף מפירות‪.‬‬

‫ובמאמר המוסגר זה יוצא בדומה לדינו של הר' משה סולוביציק שהבאנו מש"כ בשי' הרמב"ם‪.‬‬

‫והנה צ"ע מדפסק הרמב"ם שנכנס לירושלים ויצא אפי' בפחות מש"פ‪ ,‬ואמאי לא אמרי' שפקע כל‬
‫קדושת מע"ש בו כיון שהוא פחות מש"פ ושוב לא יהיה שייך להעלותו לירושלים דאחר שנעשה‬
‫חולין וכי יחזור מע"ש שבו לתחיה בירושלים‪.‬‬

‫ונראה שכל היסוד שמע"ש תלוי בדין ממון שבו הוא רק לגבי שוויות הממון שלו ואף מש"כ הכ"מ‬
‫שהוא ג"כ בפירות הוא רק בפירות חוץ לירושלים שכל הדין מע"ש שלו הוא עתה מחמת הדין‬
‫עשה שיש בו מוצרת הכסף כמ"ש התוס' במכות יט' שכל הדין שאסור לאוכלו ומחוייבין להעלותו‬
‫לירושלים הוא רק משום העשה של וצרת הכסף‪ ,‬וכמש"כ הראב"ד ב"מ נג' ומאירי שם‪ ,‬שכל‬
‫שאינו בר פדיה מותר לאכלו חוץ לירושלים‪ ,‬בזה אמרי' שפקע דין ממון שבו‪ ,‬אך נראה שהרמב"ם‬
‫בי' שכל שלא נתבטלו ברוב הרי הפירות נשארו מע"ש ורק הממון שבהם פקע‪ ,‬ויכול לאכלן ואינו‬
‫מחוייב לאכלן לירושלים אך אם יעלה לירושלים יהיה לו בירושלים דין אכילה וטומאה ואנינות‪,‬‬
‫דשם הוא לאו מדין ממון אלא מדין אכילת החומר שבו‪ ,‬וחלוקין במהותן דין מע"ש בירושלים‬
‫מחו ץ לירושלים דבירושלים אין הדין נובע מחמת ממון שבו אלא מחמת אכילתו ושוב יכול‬
‫להחשיבו לפדיון משא"כ חוץ לירושלים שכל יסודו רק מחמת דין ממון שבו הרי כל שפקע דין‬
‫ממון שבו מותר לאכלו‪.‬‬

‫וזהו שפסק הרמב"ם שאף שחלוקין המ"ד חומשו ממ"ד אין בו לגבי מה מהני הביטול ברוב‪ ,‬דלמ"ד‬
‫אין בו הרי הביטול ברוב מבטל דין מע"ש שבו כדי שיהא מותר לאכלו לכה"פ מדרבנן דחזקיה‪,‬‬
‫ואילו למ"ד חומשו רק בפחות מד' פרוטות צריך ביטול ברוב כדי להתיר לאכלו מדחזקיה‪ ,‬אך‬
‫בפחות מש"פ אין צריך לזה לדין אכילתו דכיון דאין לו כסף שפיר שרי לאכלו חוץ לירושלים‪ ,‬מ"מ‬
‫ש ייך בו ביטול כדי להפכו לחולין לגמרי‪ ,‬ונפ"מ שלא יהא לו אף שום דין בירושלים מחמת החומר‬
‫שבו‪ ,‬וע"ז כ' הרמב"ם דאי נכנס לירושלים ויצא כבר קלטוהו מחיצות אף לענין אכילתו וטומאה‬
‫ואנינות ונפ"מ שלא יהני לו דין פדיון השתא חוץ לירושלים אף במעות הראשונות או בצירוף ושוב‬
‫הוי דבר שאין לו מתירין ויכול ליבטל ברוב מכל דין מע"ש שבו‪.‬‬

‫וא"כ יוצא לדינא דלהרמב"ם שפסק כמ"ד חומשו‪ ,‬הרי מע"ש פחות מד' פרוטות אסור לאכלו חוץ‬
‫לירושלים עכ"פ מדינא דרבנן דחזקיה שיש לו תקנה בפדיון במעות הראשונות‪ ,‬ולאחר שנתבטל‬
‫ברוב‪ ,‬נהיה חולין‪ ,‬אך אם קלטוהו מחיצות קודם הפדיון תו לא יהני לו אף פדיון חוץ לירושלים‪,‬‬
‫והוי דבר שאין לו מתירין ובטל ברוב‪ ,‬אך פחות מש"פ אף שפקע דין ממון שבו ומותר לאכלו חוץ‬
‫לירושלים אפי' מדרבנן‪ ,‬מ"מ עדיין שיך עליו ביטול לגבי דיניו בירושלים‪ ,‬ואחר שקלטוהו מחיצות‬
‫הרי הם מעכבים פדיונו אף חוץ לירושלים‪ ,‬ושוב הוי דבר שאין לו מתירין‪.‬‬
 ‫‪ | 376‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אלא דלפי"ז אי ס"ל כתוס' במכות יוצא שחוץ לירושלים כל דינו מחמת ממון שבו וכל שאין לו‬
‫פדיה יהיה מותר לאכלו‪ ,‬וכל מה שאמרו שאסור לאכלו הוא דוקא בירושלים‪ ,‬וא"כ מדוע הקשה‬
‫הרא"ש על הרמב"ם ודוקא מדחזקיה‪ ,‬והלא יש לבאר כן כראב"ד מאירי וכמדומה שבתוס' רא"ש‬
‫עצמו בי' כן‪ ,‬שכל שאין לו דין ממון שרי לאכלו‪ ,‬וצ"ל דחזי' מהגמ' דסברא זו מהני רק לדאורי' אך‬
‫מדרבנן עדיין כיון שיש דין דחזקיה שאפשר לפדותו על מעות הראשונות שוב הדר דינא דיש לו‬
‫כסף ואסור לאכלו‪ ,‬וזהו שהקשה מדחזיקה וע"ז כ"כ הכ"מ‪ ,‬דלכך צ"ל דפסק כמ"ד חומשו אך‬
‫בפחות מש"פ אין אפי' דין דחזקיה מדרבנן‪.‬‬

‫ובזה א"ש שאף שהוא רשות ואין צריך לעלותו מ"מ אם מעלין אותו יש לו דין מעשר שני‪ ,‬ולפי"ז‬
‫יכול להתפרש מש"כ הרמב"ם בפ"ב דממע"ש שאין בחומשו שוה פרוטה שהוא מדבריהם דיש‬
‫עליו קליטת מחיצות הכונה שהוא מדבריהם לגבי חיוב דין פדיון שבו חוץ לירושלים אך לא שכל‬
‫דינו מדרבנן‪ ,‬דנפ"מ דאף שהוא רשות מ"מ אי נכנס לירושלים אכילתו ודין טומאה ואנינות הוא‬
‫מהתורה‪ ,‬וכמו שראינו כעין זה בריטב"א בשם הראב"ד‪ ,‬ואפשר לומר בדרך אחרת שהכל דרבנן‬
‫ובמקום אחר כ' בזה‪.‬‬

‫והנה ברמב"ם פ"ד ה"ד וה"ה הביא דינא דחזקיה ותוספתא שדיו שיאמר‪ ,‬וצ"ע שבה"ד כ' הרמב"ם‬
‫דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה‪ ,‬וקאי על ב' הדברים שכ' שם בין על מע"ש שאין‬
‫בחומשו שוה פרוטה וכן על מע"ש שאין דמיו ידועים‪ ,‬ולא כ' הרמב"ם שצריך דוקא מעות‬
‫הראשונות‪ ,‬ואילו בה"ה כ' הרמב"ם על מעות הראשונות [לפי שא"א לצמצם] ויש שדחקו‬
‫דהרמב"ם גם כאן נתכוין דוקא על מעות הראשונות‪.‬‬

‫כמו"כ צ"ע מדוע הכפיל ההלכה בה"ה כמו"כ צ"ע האיך בי' הרמב"ם כל הסוגיא דאי נפדה בלא‬
‫חומש א"כ למה צריך מעות הראשונות לפדיון והלא ממילא יכול לפדות וע"כ מעות הראשונות רק‬
‫להוספת חו מש‪ ,‬וא"כ מהו דיו שיאמר‪ ,‬והלא להיפך המעות הראשונות מחייב ליתן חומש ולא‬
‫פוטר‪ ,‬והוי לחומרא ולא לקולא ומהו לשון דיו‪ ,‬ואיך יתפרש קושי' הגמ'‪.‬‬

‫כמו"כ צ"ב מאוד מה ששינה הרמב"ם מלשון הגמ' בה"ה וכ' הפוודה מעשר שני והיה לו מע"ש‬
‫אחר שלא נפדה‪ ,‬ולא כ' שהיו לו מעות שפדה עליהם פעם קודמת‪ ,‬או שמחלל עתה קודם פעם א'‬
‫ויש לו מעות הראשונות ושוב מחלל עליהן‪ ,‬ומשמע מהרמב"ם שאין צריך לזה דוקא אלא אף‬
‫בחילול כאחד של שני מע"ש נאמר ע"ז דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות לפי‬
‫שא"א לצמצם‪ ,‬וצ"ב א‪ .‬מסברא מדוע אינו מצטרף לחייבו שיעור חומש ממש‪ ,‬ב‪ .‬מדוע מיקרי‬
‫מעות הראשונות‪ .‬ג‪ .‬מהו לפי שא"א לצמצם‪ ,‬והלא כפשוטו הכונה לשאר ראשונים‪ ,‬שא"א לצמצם‬
‫שפעם קודמת לא צימצם וממילא נשאר לו מקום על המטבע‪ ,‬לחלל פעם זו‪ ,‬אך אם הרמב"ם איירי‬
‫שלא חילל פעם קודמת אלא השתא מחלל שניהן‪ ,‬מה שייך לפי שא"א לצמצם‪.‬‬

‫ועכצ"ל שהרמב"ם לשיטתו שס"ל שדרשא דממעשרו בא ללמד שאינו מוסיף חומש על פחות מה'‬
‫פרוטות וכמו שאמרו בירושלמי‪ ,‬ולא שאינו נפדה כלל‪ ,‬בהכרח היה צריך לפרש את כל הגמ'‬
‫באופן שונה‪ ,‬שדיו שיאמר הכונה שא"צ ליתן חומש שלם‪ ,‬כיון שהוא פחות מחיוב חומש‪ ,‬ואף מה‬
‫שחזקיה חייבו מדרבנן על מעות הראשונות הוא רק שיאמר הוא וחומשו אך אין צריך להוסיף בזה‬
‫שיעור חומש וסגי בכל שהוא‪ ,‬ולפי שא"א לאדם לצמצם מעותיו‪ ,‬יכול להתפרש או שממילא‬
 ‫‪ | 377‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫נשאר כל שהוא לזה‪ ,‬או שזהו סיבת הקולא‪,‬שבגלל שא"א לאדם לצמצם מעותיו לכן הקלו עליו‬
‫שאין צריך ליתן חומש שלם‪.‬‬

‫וכעין זה כ' מהרי"ק בסוף דבריו שמזכיר חומש אעפ"י שאינו מוסיף שום דבר מחמתו‪.‬‬

‫ולפי"ז יכול להתפרש ההלכה הקודמת שאף שמחלל על סלע זה אין צריך אלא לומר הוא וחומשו‬
‫על סלע זו‪ ,‬והחילוק שבין הלכה ד' לה' שבה"ד הייה רק מע"ש פחות מד' פרוטות שאינו חייב‬
‫בחומש‪ ,‬משא"כ בה"ד היה שם שני סוגי מע"ש ויתכן שבצירוף יש להם שיעור ד' פרוטות [איך‬
‫שלא נפרש אם כדיוק הרמב"ם שעדין לא פדה פעם הראשונה ומ"מ כיון ששניהם באין משיעור‬
‫קטן שאינו חייב בחומש‪ ,‬אינם מצטרפים לחייבו חומש ממש‪ ,‬או משום שאיירי במעות הראשונות‬
‫שכבר נפדו‪ ,‬ואינם מצטרפים ממש לחייבו חומש שלם] ומ"מ כיון שאינו מצטרף אין צריך ליתן‬
‫חומש שלם אלא שסגי שיאמר הוא וחומשו‪.‬‬

‫אך לכאורה אין לפרש שהכונה שהוא מצמצם שיעור הקרן ונותנו לחומש‪ ,‬ומותר להונות הקרן‬
‫שבו דמה"ת שהקרן יהיה שונה בין יש בו שוה ד' פרוטות או לא שהרי לרמב"ם כל הדרשה הוא‬
‫דוקא שאינו מוסיף חומש‪ ,‬ומה ענינו למיעוט הקרן כלל‪ ,‬ועוד דאם זה דינו דחזקיה מה הרויח‬
‫בתקנתו והלא קודם נתן אותו שיעור וקרה לו קרן והשתא חידש חומש ונצטמצם הקרן‪ ,‬אלא נראה‬
‫פשוט שאין צריך למעט הקרן‪ ,‬אלא שהחומש לא מרבה וכמו שבי' המהרי"ק‪.‬‬

‫מה שכ' לחלק במהות מע"ש תוך ירושלים וחוץ‪ ,‬הוא כעין מש"כ האחרונים שחלוקין במהותן‬
‫שלכו"ע חוץ לירושלים הוא ממון הדיוט ובירושלים נחלקו אי הוא ממון גבוה‪.‬‬

‫רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב הלכה ט‬

‫מעשר שני שנכנס לירושלים אפילו של דמאי אסור להוציאו משם שכבר קלטוהו מחיצות‪ ,‬וכן‬
‫פירות הנלקחין בכסף מעשר שנאמר ואכלת לפני י"י אלהיך‪ ,‬עבר והוציאן או שיצאו בשגגה יחזרו‬
‫ויאכלו בירושלים‪ ,‬וקליטת מחיצות מדבריהם אפילו מעשר שאין בחומשו שוה פרוטה שהוא‬
‫מדבריהם מחיצות קולטות אותו ואסור להוציאו‪ ,‬אבל מעות מעשר שני נכנסין לירושלים ויוצאין‪.‬‬

‫רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה הלכה ד‬

‫מע"ש שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף עליו חומש‪ ,‬וכן מעשר שאין דמיו ידועין דיו שיאמר‬
‫הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה‪ ,‬וכל מעשר שהוא אינו פודהו משלו אינו מוסיף חומש‪ ,‬ומע"ש‬
‫של דמאי אינו מוסיף עליו חומש‪.‬‬

‫ה"ה‬

‫הפודה מע"ש והיה לו מע"ש אחר שלא נפדה‪ ,‬אם אין בחומשו שוה פרוטה דיו שיאמר הוא וחומשו‬
 ‫‪ | 378‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מחולל על מעות הראשונות לפי שא"א לאדם לצמצם את מעותיו‪.‬‬

‫רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ח הלכה יד‬

‫המניח דינר של מעשר להיות אוכל כנגדו והולך כיון שאכל עליו עד שלא נשאר ממנו (אלא) פחות‬
‫מפרוטה יצא לחולין‪ ,‬בד"א בשל דמאי אבל בשל ודאי לא יצא לחולין עד שישאר ממנו פחות‬
‫משוה פרוטה אחר שמוסיפין את החומש‪ ,‬כגון שנשאר ממנו פחות מארבעה חומשי שוה פרוטה‪.‬‬
‫‪/+‬השגת הראב"ד ‪ /‬המניח דינר של מעשר וכו' עד פחות משוה פרוטה‪ .‬א"א נ"ל שזה שיבוש וראוי‬
‫להיות שנשאר ממנו ארבעה חומשי פרוטה‪+.‬‬

‫רדב"ז הלכות מעשר שני פרק ה הלכה ד‬

‫מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה וכו'‪ .‬פרק הזהב פלוגתא דאמוראי ומאן דאמר שאין בו שוה‬
‫פרוטה מסיק ליה בקושיא הילכך הלכתא כהנך אמוראי דאמרי אין בחומשו וכיון שאין בחומשו‬
‫שוה פרוטה אין מוסיף עליו חומש‪:‬‬

‫וכן מעשר שאין דמיו ידועים וכו'‪ .‬וא"ת הא אמרינן לעיל ואם דבר שאין דמיו ידועים כגון יין‬
‫שהחמיץ וכו' י"ל דלעיל מיירי שאין דמיו ידועים לכל והכא איירי בשאינם ידועים כלל והכי‬
‫מ יתניא בתוספתא פ"ג דמעשר שני שאין לו דמים דין הוא שיאמר הוא וחומשו מחולל על איסר זה‬
‫והדר תני מעשר שני שאין דמיו ידועים נפדה ע"פ ג' לקוחות ולא על פי ג' שאינן לקוחות והיינו‬
‫תגרים שכתב רבינו‪:‬‬

‫משנה למלך הלכות מעשר שני פרק ה‬

‫הלכה ד‬

‫מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה‪ .‬עיין מה שכתב הרב לח"מ רפ"ה מהל' ערכין‪:‬‬

‫עוד יוסף חי מסכת בבא מציעא דף נג עמוד ב‬

‫ובירושלמי פ"ד דמעשר שני גרסי' בהדיא ר' יעקב בר אידי בשם ר' סימא כל מ"ש שאין בקרנו‬
‫שוה פרוטה אינו מוסיף חומש רבי יוסי ברבי סימון בשם ריב"ל מ"ש שאין בחומשו שוה פרוטה‬
‫אינו מוסיף חומש הרי לך בהדיא דלענין חומש הוא דפליגי כמ"ש הרמב"ם מיהו קשה דודאי סוגיא‬
‫דגמרין ס"ל דפחות מש"פ לא תפיס דקאמר לעיל מי סברת פרוטה ומחצה תפסה שתי פרוטות לא‬
‫פרוטה תפסה פרוטה חצי פרוטה לא תפסה‪:‬‬
 ‫‪ | 379‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן סז ד"ה יא‪ .‬איך‬

‫יא‪ .‬איך שהוא נראה דמדברי רבנו כאן אין ללמוד כלל על מע"ש שא"ב ש"פ אם קדושתו‬
‫דאורייתא או רק מדרבנן כיון דעיקר טעמו הוא משום דנפקע מהדינר שם "כסף" והא דאם נשארו‬
‫ד' חומשין מהני פדיון הוא רק מדרבנן וכמו שנתבאר‪ ,‬ועיין בזית רענן הנ"ל סי' כ"ה שכתב‬
‫דמדברי רבנו בהלכה זו נלמד דאין פדיון למעשר שא"ב ש"פ שהרי אם בסוף הקדש של מעשר‬
‫שני דינו כך כ"ש בתחלתו‪ ,‬אולם לדברינו אין שום הכרע מכאן‪ ,‬אולם בפ"ב ממעשר שני ה"ט כתב‬
‫הרמב"ם "וקליטת מחיצות מדבריהם אפי' מעשר שאין בחומשו שוה פרוטה שהוא מדבריהם‬
‫מחיצות קולטות אותו ואסור להוציאו" ונראה דאף שגם מדברי הראב"ד בתו"כ סוף בחוקותי‬
‫משמע קצת דכמו שסובר לענין מעשר שאין בו ש"פ דהוי רק דרבנן כך גם לאידך מ"ד כשאין‬
‫בחומשו ש"פ‪ ,‬אולם בדעת רבנו הוא תמוה מאד דהא בפ"ה ה"ד להדיא כתב "מעשר שני שאין‬
‫בחומשו ש"פ אינו מוסיף עליו חומש" ומבואר דהוי שפיר מעשר גמור מדאורייתא אלא פטור רק‬
‫מחומש‪ ,‬ואף אם נדחוק לומר דמיירי דוקא בכה"ג שהי' לו מעשר ששוה הרבה אלא שרק נשארו‬
‫פחות מד' פרוטות‪ ,‬מ"מ נראה דבשלמא לרש"י ותוס' דס"ל דכל שאין בחומשו פרוטה נתמעט‬
‫לגמרי מפדיון יכולין גם להוסיף על דבריהם ולומר כהראב"ד כל שאינו בפדיון הוי גם עיקר‬
‫קדו שתו רק מדרבנן אבל להרמב"ם שרק מחומש ממעטו ולא מפדיון מהיכ"ת נימא דכל המעשר‬
‫הוי רק מדרבנן‪ ,‬גם צ"ע דבסוף פ"ו ג"כ כתב הרמב"ם דין זה ושם כתב רק שאין "בו" שוה פרוטה‬
‫ולא כמו"ש כאן אין בחומשו‪ ,‬גם איך סתם הרמב"ם חדוש גדול זה להזכירו רק דרך אגב לענין‬
‫קליטת מחיצות ו לא זכרו בפירוש פ"ה גבי עיקר הדין של אין בחומשו לאשמעינן דכל עיקרו אינו‬
‫אלא מדבריהם‪ ,‬גם חושבני דאם נאמר דמעשר שהוא פחות מד' פרוטות הוי רק מדרבנן לא‬
‫מסתבר שיוכל אדם לפדות מעשר ששוה מנה על פרוטה אחת ולהדיא פסק רבנו בפ"ב ה"ב ובפ"י‬
‫ממא"ס הי"ז דפודין מעשר ורבעי ששוין הרבה על פרוטה אחת‪ ,‬והן אמנם נראה דפרוטה זו הוי‬
‫שפיר מעשר דאורייתא כיון שהיא באה מחמת מעשר דאורייתא ששוה הרבה‪ .‬אך אעפי"כ‬
‫מסתבר דלאו כל כמיניה להעריך את המעשר בפחות מד' פרוטות כיון דלפי הערכתו הוא חושבו‬
‫רק למעשר דרבנן [להלן יבואר ישוב לקושיא זו]‪ .‬ונהניתי לראות באור שמח על ב"מ נ"ג ע"ב‬
‫שכתב "חושש אני שט"ס נפל בדבריו וצ"ל בפ"ב‪ :‬אין בו וצ"ע עוד בזה"‪ ,‬ועיין גם בריטב"א נ"ג ע"ב‬
‫דמפורש כתב בדעת הרמב"ם דמעשר שאין בחומשו ש"פ הוי מעשר גמור דאורייתא אלא דפטור‬
‫מחומש עיי"ש‪ ,‬אולם מהר"י קורקוס והרדב"ז והכס"מ רואים שאין זה ט"ס וגם הסמ"ג בעשין קל"ו‬
‫מעתיק דברי הרמב"ם וכתב נמי "שאין בחומשו ש"פ שהוא רק מדבריהם"‪ ,‬ואפי' במעשר שאין בו‬
‫שוה פרוטה דמבואר להדיא ברמב"ם דהוי רק מדרבנן ג"כ צ"ע טובא דבשלמא להראב"ד והרא"ש‬
‫שכתבו את דבריהם אליבא דמ"ד אין בו מצינן שפיר לדחוק ולומר דהפסוק בא למעטו שגם אינו‬
‫צריך פדיון ולפיכך אמרינן דהוי נמי רק מדרבנן וכן משמע קצת מהראב"ד בתו"כ‪ ,‬אבל להרמב"ם‬
‫דפסק כמ"ד אין בחומשו ואין הפסוק בא אלא לפוטרו מחומש והא דאין בו ש"פ אין לו פדיון סובר‬
‫רק מסברא‪ ,‬לפי"ז התינח לענין פדיון אבל מהיכ"ת נימא דגם עיקר המעשר הוי רק מדרבנן ונאכל‬
‫מדאורייתא גם חוץ לחומה והרי אם הפחות מפרוטה בא מפרוטה הוי ודאי דאורייתא וא"כ מנלן‬
‫דאם אין בו ש"פ בתחלתו אינו אלא מדרבנן‪ ,‬ובפרט דיש לו גם תקנה לפדותו ע"י צירוף או על‬
‫מעות הראשונות‪.‬‬

‫שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן סו ד"ה ה‪ .‬בפדיון‬

 ‫‪ | 381‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ה‪ .‬בפדיון ה מע"ש לא מוזכר מדבר הוספת חומש ופדיונו‪ ,‬וכן לא מוזכר מזה גם בהלק"ט שם (וכן‬
‫לא במהרי"ט סי' פ"ה שם)‪ ,‬ודוחק לומר שהמכוון רק שכפודה ‪/‬כשפודה‪ /‬של חבירו‪ ,‬או כשאין‬
‫בחומשו שו"פ =שוה פרוטה=‪ ,‬דודאי לא היו נמנעים מלבאר זאת בהדיא‪ .‬וכפי הנראה סברו‬
‫דבזה"ז דשרי לכתחילה לפדות שוה מנה בפרוטה אינו צריך להוסיף חומש‪ ,‬וכפי שמצינו‬
‫שכותבים בכזאת בכו"פ פרק מ' ובספר טל אורות בחלק השו"ת חיו"ד סי' א'‪( ,‬אם כי שהמה‬
‫מצריכים מיהת לומר הוא וחומשו מחולל על פרוטה זו‪ ,‬כפי שאנו נוהגים)‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ויצוין במיוחד‬
‫שהשע"צ פי"א וגם גאון ירושלים בזמנינו האדר"ת ז"ל בקו' אחרית השנים פ"ה סקי"א‪ ,‬אינם‬
‫מזכירים ג"כ מחומש כלל‪ ,‬אלא כותבים בסתם בלשון‪ :‬בפדיונו על מעות אומר הפירות הללו יהיו‬
‫מחוללין על המעות האלו עיי"ש‪.‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת ערכין דף כז עמוד א‬

‫מעשה באחד שהקדיש שדהו וכו'‪ .‬לימא בהא קמיפלגי‪ ,‬דר"י סבר‪ :‬שוה כסף ככסף‪ ,‬ורבנן סברי‪:‬‬
‫שוה כסף אינו ככסף‪ ,‬והא קי"ל דשוה כסף ככסף! דכולי עלמא שוה כסף ככסף‪ ,‬והכא בפודין‬
‫בדבר שאין בחומשו שוה פרוטה קמיפלגי‪ ,‬ת"ק סבר‪ :‬איסר דאיכא בחומשו שוה פרוטה פרקינן‪,‬‬
‫ורבי יוסי‪ :‬כביצה נמי פרקינן‪.‬‬

‫רמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק ה הלכה א‬

‫ואינו פותח בפחות מארבע פרוטות כדי שיהא החומש שמוסיף פרוטה‪.‬‬

‫ילקוט שמעוני תורה פרשת בחוקותי רמז תרעט‬

‫ואם גאל יגאל איש ממעשרו ולא כל מעשרו‪ ,‬פרט למעשר שני שאין בו שוה פרוטה‪ ,‬רבי אמי אמר‬
‫אין בו‪ ,‬רב אסי אמר אין בחומשו‪ ,‬שנאמר ויסף חמישיתו עליו שיהא הוא וחומשו חמשה דברי ר'‬
‫יאשיה‪ ,‬ר' יונתן אמר (חומש) [חמישיתו] חומשו של קרן‬

‫חידושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף יא עמוד ב‬

‫ואשכחן כי האי גוונא בתלמודא דמצי לאתויי תניא נמי הכי ולא מייתי‪ ,‬חדא בפ' הזהב (נ"ב ב' נ"ג‬
‫ב') גבי מעשר שני שאין בו שוה פרוטה‪ ,‬ואחרת בשבת פרק מפנין (קכ"ח א' ב') גבי מטלטלים‬
‫בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה ותניא כרב הונא הוא‪ ,‬וכן כתב שם רבינו הגדול ז"ל‪.‬‬
 ‫‪ | 381‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫כסף משנה הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ח הלכה יד‬

‫המניח דינר של מעשר וכו'‪ .‬משנה רפ"ד דמע"ש (משנה ח) המניח איסר של מעשר שני ואכל עליו‬
‫י"א באיסר ואחד ממאה באיסר בית שמאי אומר הכל עשרה וב"ה אומרים בודאי י"א ובדמאי‬
‫עשרה ופירש רבינו בפירוש המשנה וז"ל ענין זה המאמר שאם יהיה אותו איסר של מע"ש של‬
‫דמאי ואכל בי' חלקים מי"א חלק האיסר ונשאר עליו חלק מי"א כבר יצא האיסור לחולין וכו' ואם‬
‫יהיה האיסר של מע"ש של ודאי הדין בו א' מק' וכו' ואמרי ב"ש דכל עשרה בין דמאי בין ודאי כיון‬
‫שלא נשאר בו כאיסר אלא עשירתו יצא לחולין אבל אם נשאר בו יותר צריך לאכול כנגדו וכו'‬
‫ואמרו ב"ה בודאי י"א ובדמאי עשרה אבל אם נשאר עליו כאיסר של דמאי עשירית נתחייב‬
‫לאכול כנגדו וזה לפי שהעיקר אצלינו כי מה שהוא שוה פחות משוה פרוטה אין חוששין לו בכל‬
‫התורה לא לענין גזל ולא לענין נהנה מן ההקדש ולא לשום ענין וכו' ופרוטה היא אחד משמנה‬
‫באיסר האיטלקי נמצא עשירית האיסר שמנה עשיריות הפרוטה וכשתוסיף עליהם החומש החייב‬
‫מי שפודה מע"ש שלו שכבר ביארנו שהוא רביעית הדבר הנפדה יהיה הכל פרוטה וכנשאר‬
‫מהאיסר עשיריתו חוששין עליו לפי שכשמוסיפין עליו החומש יהיה הכל ש"פ ואם הוא פחות‬
‫מהעשירית אין חוששין לו לפי שאין בו שוה פרוטה אפילו בתוספת החומש ולפיכך אמרו בודאי‬
‫י"א ובדמאי עשרה לפי שאינו חייב בחומש ועשיריתו הוא פחות מש"פ כמו שביארנו ע"כ לשונו‪:‬‬

‫ומ"ש שנשאר ממנו פחות מד' חומשי שוה פרוטה כתב הראב"ד ז"ל שהוא שיבוש וראוי להיות‬
‫שנשאר ממנו ד' חומשי פרוטה עכ"ל ולע"ד נראין דברי רבינו מכוונים שאם נשארו ד' חומשי‬
‫פ רוטה כשאתה מוסיף עליו חומש הרי כאן פרוטה שלימה ולא יצא לחולין ולכך צריך שישאר‬
‫פחות מד' חומשי פרוטה ויש בספרי רבינו חסרון תיבת אלא וכך מצאתי בספר מוגה עד שלא‬
‫נשאר ממנו אלא פחות מפרוטה והרא"ש הקשה על פירוש זה דאיך נתיר לזלזל במע"ש שאין בו‬
‫ש"פ להוציאו לחולין לכתחלה דהא אמר חזקיה מעשר שני שאין בו שוה פרוטה מחללו על מעות‬
‫הראשונות ועוד דהא קי"ל דאין מוסיפין חומש על פדיון שני וזה פדיון שני הוא ועוד שאמרו‬
‫בירושלמי ב"ש כר"א הנאמן על השני נאמן על הראשון ולפי פי' זה אין ענין לב"ש בדר"א‬
‫ולראשונה יש לתרץ דהא אסיקנא דחזקיה אין בחומשו קאמר אבל בקרן יש יותר מג' פרוטות‬
‫כמבואר בדברי רבינו בפ"ה‪ ,‬והר"י קורקוס ז"ל כתב דעי"ל דאם מתחלה היה פחות מש"פ לבד‬
‫ודאי שאין לזלזל בו ולהוציאו לחולין לכתחלה אלא הכא הרי אותו פחות מש"פ הנשאר כאילו‬
‫נתחל על מה שאכל והוי כמו הבלעה שאין אדם מצמצם מעותיו ודמי לדחזקיה ואין זה זילזול וגם‬
‫זה חילול מעשר הוא ואין אדם מצמצם בחילול שהרי אם היה לו פחות מפרוטה מחללו על מעות‬
‫אחרות שחילל עליהם כבר מטעם זה דמסתמא יש בהם תוספת דאין אדם מחלל בצמצום כי ירא‬
‫פן יפחות וכיון שכן גם כן החילול עצמו אם ישאר פחות מפרוטה לא נחוש לו דאומרין שהיה לו‬
‫תוספת וזה נכון ומכל מקום ודאי דלכתחילה אין אומרים לו אכול ט' חלקים ותניח העשירית אם‬
‫אכל שמנה אומרים לו אכול שנים אבל אם אכל אחת אז אותו עשירית הנשאר כיון שהוא פחות‬
‫מש"פ אין חוששין לו מטעם שנתבאר עכ"ל‪ .‬ולי אין צורך לידחק בכל זה שהתירוץ הראשון הוא‬
‫אמת וא"כ קושיא מעיקרא ליתא וקושיא שניה נמי ליתא דהא דאין מוסיפין חומש בפדיון שני‬
‫היינו על החומש דוקא אבל על הקרן גם בפדיון שני מוסיף חומש כדאיתא בפרק הזהב ומבואר‬
‫בדברי רבינו בפ"ה‪ .‬ולשלישית שהקשה מהירושלמי הנה ר"ש פי' משנה זו ע"פ הירושלמי והקשה‬
‫עליו הרא"ש ור"ש עצמו נתקשה בפירוש הירושלמי ואליהו עתיד לפרש‪ .‬ופירוש רבינו במשנה‬
 ‫‪ | 382‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מחוור וה"ר עובדי' ז"ל לא כתב אלא פירוש זה אע"פ שבמקומות אחרים דרכו לימשך אחר פירושי‬
‫רבינו שמשון‪:‬‬

‫והנה קליטת ירושלים הוא אף לענין טבל לעשותו שני דרגות של מעשר שני‬

‫רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב הלכה י‬

‫פירות שנגמרה מלאכתן ועברו בתוך ירושלים ויצאו אינו יכול להוציא עליהן מעשר שני מפירות‬
‫אחרות שלא נכנסו לירושלים‪ ,‬אלא יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים ואינו נפדה בחוץ‪,‬‬
‫אפילו עשה כל הפירות האלו מעשר שני אחר שיצאו על פירות אחרות שלא נכנסו יחזרו ויאכלו‬
‫בירושלים‪ ,‬חומר הוא במחיצות ירושלים הואיל וקלטו קלטו‪.‬‬

‫שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן עד ד"ה (ב) ולשניה‬

‫(ב) ולשניה אומר אני בודאי על אופן הנ"ל שכ' מכ"ת לק"מ‪ .‬ואין זו צריכ' לפנים‪ .‬דמאי דפריך‬
‫וניתי דמאי זה אינו סותר דעת ר"ת דס"ל כל מקום שיש הפסד ממון לא מיקרי דבר שיל"מ דהא‬
‫בדמאי שאין בו ש"פ =שוה פרוטה= עסקינן וכפירש"י‪ .‬וזה ברור דמה שהוא פחות מש"פ לא הוי‬
‫הפסד מ מון דלא ממון שמיה (ואין בו דין ממון לב"י אלא לב"ן)‪ .‬ומ"ש דהוכחת הרשב"א שילך‬
‫ויבוא ויקח נמי מיירי בחצי פרוט' במ"כ כ' בלי הבנת הלב דהוכחתו של הרשב"א היא‪ .‬אם איתא‬
‫דמיקרי דבר שיש לו מתירין אפי' בהפסד ממון‪ .‬ליפריך הכי אי איתא לדחזקיה ילך ויקח הרבה‬
‫דמאי או ודאי אם אין לו משלו ויחללנו‪ .‬ומתוך שאי אפשר לו לצמצם מעותיו ויותיר בימי פדיונו‬
‫כדלעיל‪ .‬יוכל לחלל זה המ"ש של חצי פרוט' שנתערב על מעות הראשונות וק"ל‪ .‬דהוי ליה דשיל"מ‬
‫אלא ע"כ דבר איסור שצריך להפסיד מעות כדי להתירו‪ .‬כגון מ"ש זה שאי אפשר למצוא לו התר‬
‫אלא א"כ מפסיד בקיח' ובהפרשת מעשר אינו נקרא דשיל"מ ולא מחמת שיחללנו שלא בצמצום‪.‬‬
‫לכן מצד זה הוכחת רשב"א נכונה היא ואדרב' משם נתחזק' ההוכח' ביתר עז דמדפריך תלמודא‬
‫נייתי דמאי‪ .‬והיינו חצי פרוט' להתירו ע"י צירוף (כדמוכח משינויא דילמא אתי לאתויי ודאי‪.‬‬
‫ובודאי כה"ג אסור‪ .‬משום דאורייתא ודרבנן לא מצטרפו ש"מ דדמאי דאיירי ביה נמי דכוותיה ע"י‬
‫צירוף לא דגזרינן אטו ודאי) אבל טובא בין ודאי בין דמאי כה"ג משרי שרי‪ .‬דהא מ"ש בר פדייה‬
‫הוא וא"כ תקשי ליפריך בפשיטות ליטרח ולייתי דמאי טובא וליעבד כדחזקיה אלא ודאי לא‬
‫קאמר תלמודא דנהוי דשיל"מ בהכי אלא כשיש לו מתירין ע"י פורתא דמאי דלית ביה ש"פ שאינו‬
‫חשוב ממון (אע"ג דצריך פדיה‪ .‬משום חצי שיעור דאסור מ"ה =מן התורה=) אבל טפי לית לן‬
‫לחיוביה לאפוקי ממונא עליה למשרייה ולמהוי דשיל"מ‪ .‬והרי נסתייע' הוכחת הרשב"א ממקום‬
‫שבאת‪ .‬דאפי' רק בהפסד פרוט' לא מקרי דשיל"מ אלא דוקא פחות מש"פ לא בהפסד פרוט'‬
‫דחשיבא ממון בכל מקום‪ .‬אמנם מה שאני חוכך בראיה זו דהא בשינויא דלא פריק פשיטא לי‬
‫דכייל נמי דלית ליה נמי מעשר למפרק דאטו לא סגי אלא דאית ליה‪ .‬והכי מוכח נמי מדפריך‬
‫ונייתי מעשר דאית ליה ונצרפיה דר"ל שיביא מעשר שוה חצי פרוט' כדפרש"י ועל כרחך הכי הוא‬
‫דאי טובא קאמר הא כבר אסקיה בפרכא קמא דלא פריק דסליק נמי אהך פרכא מי לא עסקינן‬
 ‫‪ | 383‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בגברא דלית ליה מעשר (כלומר משהו וכל שהיא) והכי דייק נמי לישנא דגמרא נייתי דמעשר‬
‫דאית ליה (כלומר משהו וכל שהו) אלא דתפיס במעוטא‪ .‬והכי פריך נהי דלית ליה טובא מי לא‬
‫שכיח דאית ליה מיהא מעשר בחצי פרוט' ונצרפיה‪ .‬אבל להביא מעשר הרבה לא אסיק אדעתיה‬
‫השתא‪ .‬משום דמי לא משכחת דלית ליה ואי הכי אזדא לה הוכחת רשב"א לגמרי דלא שייך כלל‬
‫למפרך ילך ויקח ויביא ויפרוק דמי לא עסקינן בגברא דזוזי נמי לית ליה ובמאי יקח ולא משום‬
‫דלא מקר י דבר שיל"מ אם אין ההתר בא אלא ע"י הפסד אלא ה"ט‪ .‬משום דלא שכיח כה"ג ולא‬
‫אפשר הוא גבי רובא דעלמא ולעולם משום הוצא' קלה לא חשו ומקרי דשיל"מ בהכי‪ .‬והא‬
‫דפרכינן תו בסופא דסוגיא ונייתי איסר נ"ל דה"פ לייתי איסר ולפריק ביה דמאי דאי בשלו‪ .‬הא‬
‫לית ליה כדאמרן דאלת"ה הוי מצי למפרך לאלתר לייתי טובא ולפרוק אלא ניחא לאוקמ' בדלית‬
‫ליה ואי הכי מאי פסקא דנייתי איסר ויפד' מעשר בריווח‪ .‬הא אמרת דלית ליה אלא ע"כ קושיא‬
‫הכי הוא לטרח ונייתי דמאי מן השוק דלא סגי דלא מייתי פחות מכאיסר‪ .‬ואע"ג דהוא הפסד יותר‬
‫מפרוט' הוי דיינינן ליה כדשיל"מ כיון דמ"מ דבר מועט הוא (דאפי' שתי איסרות ויותר הוא דבר‬
‫מצוי אף לעני‪ .‬כההיא דתנן כדי שיהא העני יוצא ולא יהא מביא בארבע איסרות) אם לא מטעמא‬
‫דגזרינן דילמא אתי לאתויי פרוטות‪ .‬וכיון דלא חיישי להוצא' קלה כזו‪ .‬אנן נמי לא ניחוש להוצא'‬
‫זוטא דכוות' בהגעל'‪ .‬ותו אפי' תימא דפירכת נייתי איסר משלו הוא דקאמר דאע"ג דניחא ליה‬
‫מעיקרא לתפוש במועט דמועט השתא משמע ליה דאיסר נמי דבר פחות הוא ולא שכיח דלא ניהוי‬
‫ליה מעשר מועט מדיליה בכאיסר שיפדנו בו ולעולם מן השוק לא הוי מחייבינן לאתויי כלל וכלל‬
‫כיון דמפסיד מכיסו מ"מ אין הוכחתו ברור' דודאי מיד לא הוי מצי לאקשויי בתר דאוקמינן דלא‬
‫פריק לא שייך למיפרך לייתי טובא וליפרוק דהאי תנא שליח וערטילאי וסיים מסאני הוא‪.‬‬
‫דהשתא דמוקמת ליה בדלא פריק הוא מניין לו דינרין ואיסרין שיקח ויביא מן השוק דילמא זוזי‬
‫נמי לית ליה‪ .‬הילכך תלמודא פתח במועט‪ .‬ומיעוטא דשכיח ליה טפי היינו חצי פרוט' דמאי ובתר‬
‫דדחי ליה קמהדר אמעשר דפרוט' ומחצ' דפריק בשתי פרוטות‪ .‬ולבתר הכי בעי למימר דכנגד‬
‫איסר בציר פרוט' נמי מידי הוכיח הוי ומצי לאתויי ולמפרקיה באיסר מיהת לא איירי תנא‬
‫דברייתא במידי דלא שכיח לגמרי וכי אהדרינן דאיסר נמי לא מצי אתויי‪ .‬משום גזרה תו ליכא‬
‫למפרך מידי השתא דאתינן להכי‪ .‬דחיישינן באיסר דילמא מייתי פרוטות אפי' מייתי טובא‬
‫חיישינן‪ .‬דמאי שנא איסר מדינר וסלע או יותר כל מטבע דכסף שלמעל' מפרוט' דנחושת הכל‬
‫שוה ודחזקיה דווקא בשחלל שלא בכוונת חילול של חצי פרוט'‪ .‬אבל במתכוין לתקן ע"י כך מ"ש‬
‫זה שאין בו ש"פ עבדינן כל טצדקי שלא לחללו ולהתירו כי היכי דלא ליפוק מניה חורבא וזה‬
‫פשוט וברור א"כ למסקנא אין כאן הוכח' דמשום הפסד ממון לא מיקרי דשיל"מ‪ .‬דהא ליתא ודלא‬
‫פרכינן שיקח ויחלל‪ .‬משום דלא אפשר משום גזרה ולעולם אימא לך דמיקרי דשיל"מ אי לא מה"ט‬
‫אע"פ שיש בו הפסד מה אף יותר מש"פ ומינה דבהגעל' דלא שייך למגזר מידי נימא דאית לכלי‬
‫דין דשיל"מ דלהפסד מועט לא חששו‪ .‬ואין מדרש בלי חידוש כי מלבד האמור הייתי תמיה מאד‬
‫על הוראה זו דרשב"א‪ .‬שנמשך אחריה בפשיטות הרב בש"ע‪ .‬וקבעה סתמא‪ .‬שכלי הבלוע מאיסור‬
‫בטל ברוב כלים כשרים משמע דשרי לכתחלה לבשל בכולם דבר היתר איזה שיהא‪ .‬דמדמי לי'‬
‫ליבש ביבש מין במינו‪ .‬והיא מלתא דתמיהא טובא נהי נמי דחשיב כלי כה"ג דשאל"מ כי היכי‬
‫דלבטיל‪ .‬מיהת לבשל בו בשאינו מינו דבלוע דקיהיב טעמא‪ .‬מי איכא למימר דשרי‪ .‬והא טעם‬
‫כעיקר דאורייתא‪ ,‬וכי נמי בשיל באחד מן המעורבים או בשנים ואכיל לי' הו"ל ספק איסור‬
‫דאורייתא‪ .‬ואפילו במינו לא לשתרי מה"ט דילמא אתי למעבד בי' (שלא) במינו דאתי לידי איסור'‬
‫דאורייתא זהו שקש' בעיני ביותר מאי פסקא דשרי לה לגמרי‪ .‬הגם הלום ראיתי אחרי רואי‬
‫באחרונים שהביאו דברי הרא"ה דפליג עליה דרשב"א וכ"כ בשם תשו' ב"ל דאף הרשב"א לא שרי‬
‫אלא במין במינו והנאני‪ .‬ומ"ש ש"ך שתפס עליו הב"ח‪ .‬נ"ל דלא מהניא תפיסתו מידי במ"ש שבא‬
‫להחמיר בכלי מבחתיכה‪ .‬ואין בזה תמיהא לגמרי לשטת הרשב"א (עסק"ט) וב"ח תפס עליו מדברי‬
 ‫‪ | 384‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הרא"ש‪ .‬ואנן בנ"ז בדהרשב"א קיימינן ודו"ק‪+ .‬ובסוגיא זו דמ"ש אין בו ש"פ נתקשיתי בדברי רש"י‬
‫שכ' אהא דחצי פרוטה דמעשר לא תפסה לפרוט' שנייה כו'‪ .‬ואם באת לומר דחזקיה היכי משכחת‬
‫שיש עודף ע"י מי נתפס משכחת לה במחלל מעשר בסלע כו'‪ .‬שאפילו לא הי' המעשר שוה כו'‬
‫נתפס כולו‪ .‬דבריו אלה נפלאו ממני לא הבנתים כלל תחל' קשה לי‪ .‬מהו המכוון באמרו ע"י מי‬
‫נתפס וכי לכך אנו צריכין‪ .‬אדרב' הי' נ"ל דכי לא נתפס העודף‪ .‬טפי עדיף כי תמה על עצמך‪ .‬וכי‬
‫פודין את הקודש בקודש אלא כך אני אומר בדחזקיה לפי שאינו מצמצם הפדיון כוונת המחלל‬
‫מ"ש =מעשר שני= היא שיהא העודף במעשר בלתי נתפס‪ .‬וישאר חולין כדי לפדות בו מעשר שאין‬
‫בו ש"פ =שוה פרוטה=‪ .‬ולא נעלם ממני שרש"י הוצרך לכך כדי להסביר ולהבין הפרכא הסמוכ'‬
‫דליתי איסר אכן בשביל כך אין צורך לדחוק בו כלל‪ .‬דחזקיה משכחינן בלא"ה שפיר דכי מחלל‬
‫בכסף ואשתייר ביה כחצי פרוטה עודף דלא נתפס בחצי פרוטה דמעשר שכנגדו‪ .‬ואית ליה מעשר‬
‫שאין בו ש"פ אומר הוא וחומשו כו' דהוי ליה דאורייתא ודאורייתא דמצטרפי‪ .‬ומתפסו בפרוט'‬
‫עודף והיא פליא' נשגבה בעיני ואז לא הי"ל ספרו של מהרש"א‪ .‬ועכשיו שבא לידי עיינתי בו‪.‬‬
‫ולכאור' גם הוא ז"ל הרגיש בכך (עם שלא באר היטב) איברא פרוקא לא חזינא לא ידענא מאי‬
‫ניחותא אע"פ שסיים ודוק נפקנא דייקנא ולא אשכחנא פתרא לחלמא דנא‪+.‬‬

‫בגמ' למימרא דסבר חזקיה דמזלזלינן במעשר שני והאמר וכו' ולשי' הרמב"ם צ"ע שכיון שחזקיה מצמצם‬
‫וממעט שיעור הקרן או החומש כמהרי"ק שמזכיר אעפ"י שאינו מוסיף בשבילו‪ ,‬וזה כל חידושא דחזקיה‬
‫דהלא פדיון יש לו אף בפחות מהשיעור דממעשרו‪ ,‬אלא שאינו מוסיף חומש‪ ,‬א"כ חזי' להיפך שהוא כן‬
‫מזלזל מעשר שני ומאי קושיא‪ ,‬ואף אם בפעם הראשונה לא זילזל והשאיר לפעם שניה אך מיניה וביה‬
‫קשיא האיך זלזל פעם שניה‪.‬‬

‫וע"כ צריך לומר שגם הרמב"ם למד דבקרן לא מזלזלינן‪ ,‬גם בפעם שניה‪ ,‬שהרי כל מיעוטא דקרא דרק אינו‬
‫מוסיף חומש אך הקרן נפדה אף בלא מעות הראשונות ואין סברא שמעות הראשונות ימעטו אף הקרן‪ ,‬אלא‬
‫רק החומש וזה לא מיקרי זלזול במעשר שנני למאי דפסקי שחומש אינו מעכב ומשתנה כל ההסתכלות על‬
‫החומש שד' בד' פריק ואכנפשיה מוסיף חומש‪ ,‬וכמש"כ רש"י שהפדיון הוא ד' בד' פריק‪ ,‬ומעצמו מוסיף‬
‫חו מש‪[ ,‬ודלא כמ"ד חומש מעכב דלדידיה ד' בה' פריק והוא מעצם פדיון המע"ש] וזהו שהביאו ראי' מפעם‬
‫הראשונה שלא זלזל במעשר שני לצמצם והשאיר מקום במטבע שאפשר לחלל ע"ז פעם שניה‪ ,‬ואף בפעם‬
‫שניה אינו מזלזל במעשר שני‪ ,‬אף במעות הראשונות אלא בחומשו‪ ,‬דהמעות הראשונות הלא אינן מקילים‬
‫עליו‪ ,‬מאילו היה פודה בפני עצמו שהיה נותן כשווי ללא חומש‪ ,‬אלא רק לענין החומש שזה מצטרף עם‬
‫החילול הקודם ונותן חומש ע"ז מקלינן שמזכירו אעפ"י שאינו מוסיף בשבילו כמהרי"ק‪ ,‬או כמאירי ששמו‬
‫על כל שהוא יותר משווי הפירות‪ ,‬אך הקרן בעינו‪.‬‬

‫ועכ"פ יש מכאן ראיה ד גם לשי' הרמב"ם שהמיעוט שאינו מוסיף חומש‪ ,‬אך נפדה בפני עצמו אף בלא מעות‬
‫הראשונות‪ ,‬מ"מ צריך לבאר שמעות הראשונות הכונה דוקא שנשתייר בהם מפעם קודמת‪ ,‬וא"כ מש"כ‬
‫בפ"ד ה"ד על סלע‪ ,‬ולא בי' כה"ה דמעות הראשונות צריך לדחוק דאיירי ג"כ במעות הראשונות כמש"כ‬
‫בה"ה לפי שא"א לצמצם‪.‬‬

‫והנה אם נבאר שלרמב"ם החידוש דמעות הראשונות הוא רק שמצמצם החומש ולא שאפשר לפדות פחות‬
‫משיעור ממעשרו‪ ,‬א"כ מהי כל קושי' הגמ' מברייתא ואם איתא לדחזקיה הוי ליה דבר שיש לו מתירין‪,‬‬
‫וליבטל ברוב‪ ,‬והלא אף בלא חזקיה היה לו פדיון מהתורה אלא שא"צ הוספת חומש‪ ,‬ובמאירי כ' שזה לס"ד‬
‫שהכונה שפחת משיעור ממעשרו אינו נפדה ולא שאינו מוסיף חומש‪ ,‬וצ"ב היכן ראה הרמב"ם בגמ'‬
‫שהדרא מפירוש זה בפלוגתתם ונקטה שהפלוגתא רק לענין הוספת חומש כירושלמי‪ ,‬ולומר שחלוק בזה‬
‫המ"ד אין בו מהמ"ד אין בחומשו והגמ' אזלא רק למ"ד אין בו הוא לכאורה פלאי‪ ,‬שהלא נחלקו על אותו‬
‫דבר‪ ,‬ולומר שהרמב"ם יבאר הגמ' רק מדין חיסרון ממון שפחות משוה פרוטה‪ ,‬ולא מדין ממעשרו כלל‬
‫אליבא דמ"ד אין בו דלשיטתו הלא נפדה רק שאינו מוסיף חומש‪ ,‬הוא פלא גדול א‪ .‬שא"כ איך ס"ל להאי‬
‫מ"ד שהקרא יבוא למעט שאינו מוסיף חומש ונפדה בפ"ע אם לא שייך לפדותו במציאות מחמת חיסרון דין‬
‫ממון‪ ,‬ועוד שא"כ אינו ענין כלל לדחזקיה אלא הוא דין בקניני הממון‪ ,‬שאפשר לצרף למחשב ממון לגבי‬
 ‫‪ | 385‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫קנין‪ ,‬והלא חזקיה לא חידש דין צירוף בממון‪ ,‬אלא חידש לרמב"ם שפעם שניה נותנים פחות משיעור חומש‬
‫וסגי באמירה כמש"כ מהרי"ק‪ ,‬ומה הקשו עליו בגמ'‪ ,‬והלא יש להקשות לכו"ע אי יש צירוף לגבי שיעור‬
‫ממון שבו‪ ,‬ואינו ענין כלל למעשר שני‪ ,‬ואין לומר שזה היה פשיטא להם אליבא דכו"ע שפחות משיעור ממון‬
‫א"א לחלל‪ ,‬וכל ממה שאמר מ"ד אין בו שאינו מוסיף חומש אך פדיון יש לו בפני עצמו הוא רק בצירוף‪,‬‬
‫וזהו שהקשו רק לחזקיה שמתוך דבריו היה משמע שאפשר לצרף אף ע"י מעות הראשונות ולא רק ע"י‬
‫פירות וזה יותר שכיח ולכך הקשו דוקא עליו‪ ,‬וזה נסמך על מה שאמרו בהמשך הגמ' דניתי וכרמב"ן‬
‫דהקושיא היתה לכו"ע ואמרו דלא פריק‪ ,‬ולכך כבר הקדימו דוקא לחזקיה‪ ,‬דזה דוחק שהגמ' כבר חישבה‬
‫קודם שאין שכיח שיהיה לו פירות‪ ,‬והקשו שדוקא לחזקיה הו"ל דבר שישל"מ‪ ,‬ומ"מ אח"כ חוזרין‬
‫להקשות לכו"ע ולא רק לחזקיה שיביא פירות ויצרף‪.‬‬

‫וביותר קשה שא"כ קשה גם למסקנה‪ ,‬שאמרו שחצי פרוטה א"א להביא משום דאורי' ודרבנן לא מצטרפי‪,‬‬
‫ופרוטה ומחצה על שני פרוטות ולשייר עליו חצי פרוטה כדחזקיה א"א דפרוטה תפסה פרוטה וחצי פרוטה‬
‫לא תפסה והו"ל דאורי' ודרבנן‪ ,‬אכתי‬

‫יביאו פרוטה וחצי פירות ויצרפו לחצי פרוטה‪ ,‬ויחללוהו כאחד‪ ,‬ויקשה לכו"ע‪ ,‬ולא רק לדחזקיה‪ ,‬ובזה א"א‬
‫לומר דחצי פרוטה לא תפסה כיון שהיא א' וחצי‪ ,‬ואי גם בזה יש חיסרון שכל פרוטה נידונית בפני עצמה‬
‫והוי חצי פרוטה דאורי' וחצי דרבנן דלא מצטרפי‪ ,‬אכתי יחללן על שני פרוטות שבאיסר כאחד‪ ,‬ולא מסתבר‬
‫לומר שגם בזה יש גזירה שמא יביא שני פרוטות‪ ,‬שא"כ הפקעת כל דין פדיון מעשר שני בצירוף כאחד‪ ,‬ורק‬
‫אדחזקיה הקשוה‪.‬‬

‫ומה שאמר הר' בלאכרוסקי דלפי יסודו המוטעה‪ ,‬שכל דאור' פרוטה וחצי לא יכול לחול עם צירוף חצי‬
‫פרוטה דרבנן על שיעור שני פרוטות שבאיסר‪ ,‬וכבר כתבנו שזה אינו שהרי לגבי דאוריתא יש כאן אחד וחצי‬
‫שודאי תופס האיסר‪ ,‬וכבר נתפס המטבע‪ ,‬ולגבי דרבנן הדאורי' גם כדרבנן‪ ,‬שבכלל מאתים מנה‪ ,‬והחמור‬
‫כולל הקל‪ ,‬וא"כ יש כאן שני פרוטות לצירוף‪ ,‬מאי אמרת שהדרבנן מודד את הדאוריתא ביחס לדאוריתא‬
‫שבו‪ ,‬אין בזה סברא כיון שביחס אליו הוא אינו נמצא כלל‪ ,‬ואפי' אם כן עדיין יש כאן דאורי' שנתפס והוי‬
‫מעות הראשונות שאפשר להחיל עליהן החצי פרוטה דרבנן ומדיכול לחול בב' שלבים כ"ש שיכול לחול‬
‫כאחד]‬

‫ועכ"פ חזי' ש המאירי לא רצה ליישב כן‪ ,‬אך תי' שכל הסוגיא למ"ד אין בו‪ ,‬לס"ד דפלוגתתם אי לא תפיס‬
‫פדיונו‪ ,‬אך להלכה מחלוקתם אי מוסיף חומש ובודאי נפדה בפני עצמו‪ ,‬והדק"ל היכן חזינן בגמ' שהדרא‬
‫בה‪ ,‬ושמא כונתו לפסק הלכה שפסקי' כירושלמי שפלוגתתם רק לגבי הוספת חומש‪ ,‬ולא כבבלי שהפלוגתא‬
‫לגבי אי תפיס פדיונו‪ ,‬אך לא שהבבלי עצמו הדר בזה לענין הלכה‪.‬‬

‫ונראה דהנה יל"ע בדברי המאירי גופא שהביא בתחילת דבריו ז"ל‪.‬‬

‫בד"ה מי שפדה הביא כדברי הרמב"ם בפ"ד ה"ה וכן בהמשך בד"ה אחר שביארנו שמעשר שאין בו ש"פ ר"ל‬
‫בחומשו נפדה מד"ס‪ ,‬אף בנתערב כן ואם פדה כבר נתחללו על מעות ראשונות ואם לא פדה פודהו בעצמו‪,‬‬
‫והקשה מעתה מה שטרחו לענין פסק הלכה אינך צריך‪ ,‬ולא נאמרו הדברים אלא שהיה סובר שכל שאין בו‬
‫ש"פ אינו נפדה בעצמו ומ"מ למדנו מסוגיא זו שאם לא רצה לפדות זה המעורב שאין בו ש"פ בעצמו אין לו‬
‫תיקון לצרפו עם אחר הואיל ולא פדה מעשר אחר שיתפיס חילול על מעות הראשונות וכו' וכן סיים בסוף‬
‫הקטע ומעתה אין לו תיקון אלא בפדיה ע"י עצמו‪.‬‬

‫וצ"ע דידיה אדידיה דהתחיל בזה שפסקי' כמ"ד דחומשו שוה פרוטה בעינן וכל שפחות מזה אינו מוסיף‬
‫חומש‪ ,‬ומשמע שפדיון יש לו‪ ,‬ושוב כ' שפדיונו מד"ס‪ ,‬ומשמע שיש גם מיעוט השני שפחות משיעור ממעשרו‬
‫לא תפיס פדיונו‪ ,‬וא"כ ה"ה למ"ד אין בו צ"ל תרתי‪ ,‬שפחות מהשיעור אינו מוסיף חומש‪ ,‬וגם שלא תפיס‬
‫פדיונו‪ ,‬והוא רק מעשר שני מד"ס‪ ,‬דהלא נחלקו באותו פלוגתא וכל חד כדאית ליה‪ ,‬וא"כ מה כ' תו ולענין‬
‫פסק הלכה אינך צריך כיון שמבארים שהכל לענין הוספת חומש‪ ,‬והלא הוא יליף שניהם גם לענין הוספת‬
‫חומש וגם לענין מיעוט משיעור פדיון דאוריתא‪ ,‬וא"כ עדיין נצרך כל הגמ' לדינא‪ ,‬דלמ"ד אין בו‪ ,‬שפחות‬
‫משיעור פרוטה אינו נפדה מן התורה רק בצירוף מעות הראשונות כדחזקיה וכגמ'‪ ,‬וה"ה למ"ד אין בחומשו‪,‬‬
‫ואי נבאר לשיטתו שס"ל שכל הגמ' הוא רק מדרבנן‪ ,‬לאחר שתיקנו למעשר שני זה פדיון ע"י צירוף‬
‫דחזקיה‪ ,‬א"כ גם להלכה צריך לכולא גמ' למאי דפסקי' כמ"ד חומשו דמהתורה אין לו פדיון וכן אינו‬
‫מוסיף חומש ומ"מ מדרבנן יש לו פדיון רק בצירוף כדחזקיה ולא בפני עצמו וכמפורש בגמ'‪ ,‬ואי ס"ל שאף‬
‫דמדאורי ' אי' לתרי הדרשות‪ ,‬מ"מ מדרבנן יש לו פדיון אף בפני עצמו ורק חומש אין לו בפני עצמו‪ ,‬ולזה‬
‫צריך דינא דחזקיה שיוסיף חומש אפי' על כל דהו‪ ,‬מ"מ עדיין דברי הגמ' קיימים להלכה שאי הוה חצי‬
‫פרוטה הוי רק מע"ש מדבריהם‪ ,‬ואילו יש שיעור הוה מדאוריתא‪ ,‬ולא מצטרפי דדאורי' ודרבנן לא מצטרפי‪,‬‬
‫ואי חלוק בא מקטן מבא מגדול‪ ,‬ומה דלא מצטרף הוא רק בא מקטן שהיה חלות לפחות משיעור התורה‬
 ‫‪ | 386‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫וכבר נפקע מע"ש שלו מהתורה‪ ,‬אך בא מגדול עדין חזי לאצטרופי‪ ,‬אף שלא נפדה בפני עצמו מהתורה‪ ,‬עכ"פ‬
‫צ"ב ממ"נ על מה קאי חזקיה אבע"א על הדרבנן של בא מקטן שאפשר לצרפו במעות הראשונות א"כ זה‬
‫נפק"מ גם להלכה שאף שפחות מחומשו נפדה מדרבנן‪ ,‬מ"מ אם בא מקטן צריך דוקא צירוף כדחזקיה‪ ,‬ואי‬
‫בא מגדול מצטרף מדאורי' וכנ"ל‪ ,‬ואי ס"ל דמ"מ להלכה נפדה בפני עצמו אף בלא צירוף‪ ,‬ואף בצירוף הוי‬
‫דרבנן‪ ,‬כיון שמדאורי' בא מקטן לא נפדה בצירוף‪ ,‬וממילא שוב אינו נפק"מ להלכה מ"מ עדיין הוא נפק"מ‬
‫לכאורה בבא מגדול שירצה להצטרף עם קטן‪.‬‬

‫וכן מה המשיך וכ' שמ"מ אפשר ללמוד נפ"מ מסוגיא זה להלכה שפחות מפרוטה לא מצטרף עם פחות‬
‫מפרוטה ואין לו אלא תקנה אלא לפדות בפני עצמו‪ ,‬ממ"נ על מה איירי אם על פדיון מד"ס כמו שפתח‪,‬‬
‫והגמ' לא איירי בזה כמו שהתחיל‪ ,‬א"כ איך נלמד מהגמ' דאיירי על בא מגדול דיש לו חיסרון דאורי' ודרבנן‬
‫לא מצטרפי לדידן דבא מקטן שכולו דרבנן‪.‬‬

‫והרב בלאכרוסקי רצה לבאר דברי המאירי שס"ל שאף שפדיונו אינו מחוייב מהתורה אלא מד"ס‪ ,‬מ"מ‬
‫תופס מהתורה אלא שהוא רשות‪ ,‬וס"ל באמת ב' דרשות א‪ .‬שממעשרו אינו מוסיף חומש‪ ,‬וכביכול יש לו‬
‫פדיון‪ .‬ב‪ .‬שאינו מחוייב לפדותו מהתורה אלא מד"ס‪ .‬ומ"מ יש לו אפשרות פדיון רשות מהתורה‪ .‬אך עדיין‬
‫קשה מה הקשה מהגמ' דאם ס"ל לגמ' שלא מספיק רשות אלא בעי' חובה ולכך דנו שהוי דבר שאין לו‬
‫מתירין אעפ"י שבמציאות אפשר לפדותו מהתורה‪ ,‬והקשו דוקא לחזקיה שס"ל שמדרבנן יש חיוב לפדותו‪,‬‬
‫א"כ כל זה נפ"מ אף להלכה למאי דקי"ל דמהתורה חומשו בעינן‪ ,‬ופחות מזה אין לו חיוב פדיון מהתורה‬
‫וכן אינו מוסיף חומש אי פודהו‪ ,‬מ"מ מדחזקיה הלא יש חיוב לפדותו עכ"פ מדרבנן והדק"ל‪ ,‬ואי אין צריך‬
‫דוקא כ דחזקיה אלא יש עוד דרבנן שחייב לפדותו בפני עצמו ולא הוי רק רשות כתורה‪ ,‬מנ"ל להאי דרבנן‪,‬‬
‫דמדברי הגמ' לא שמענו אלא לדחזקיה‪ ,‬וביותר שהלא אנו בשי' הרמב"ם קייימי' דחזקיה רק בא לחדש‬
‫שיכול למעט בשיעור החומש‪ ,‬ולא שחייב לפדות‪ ,‬וא"כ אין לנו מקור בכלל שחייבים לפדותו‪ ,‬וא"כ מה‬
‫רצתה בכלל הגמ' שלא יבטל ברוב‪ ,‬והלא כיון שאין מחוייבין לפדותו שפיר בטל ברוב‪ ,‬ובכלל אם נימא‬
‫כראב"ד שאם אין חיבים לפדותו הרי הוא נאכל חוץ לירושלים‪ ,‬אף שיש לו אפשרות פדיה מהתורה‪ ,‬א"כ‬
‫אין צריך כלל לכל דינא דביטול ברוב זה‪ ,‬דאפשר שפיר לאכלו אף בלא זה‪ ,‬ובשלמא לראב"ד מדרבנן קאמר‬
‫דחזקיה חייב לו פדיון‪ ,‬אך לרמב"ם שחזקיה דין אחר אתי לאשמועי' שיכול לצמצם שיעור החומש‪ ,‬ולא‬
‫שחייב לפדותו הדק"ל‪.‬‬

‫ובאמצע דבריו כ' ומ"מ הואיל ותחילת הפרשתו היה שם מעשר בשוה פרוטה אף זה הנשאר ממנו הוא‬
‫מהתורה‪ ,‬הרי שבי' כראב"ד שיש חילוק בין בא מקטן לבא מגדול‪ ,‬דבא מגדול נשאר צירופו מהתורה‪ ,‬ורק‬
‫בא מקטן הוא מדרבנן ולא מהני לו צירוף‪ ,‬וזה לפי מש"כ במקום אחר שאם מחלקים בין בא מקטן לגדול‪,‬‬
‫יוצא שבא מגדול אין שום סברא שלא יצטרף דהא חזי לאצטרופי ואף אי לא תפיס פדיונו בפ"ע מהתורה‬
‫רק בצירוף‪,‬‬

‫וביותר צ"ע דהלא הבאנו לעיל דברי הרמב"ם בהלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ח הלכה יד‬

‫המניח דינר של מעשר להיות אוכל כנגדו והולך כיון שאכל עליו עד שלא נשאר ממנו (אלא) פחות מפרוטה‬
‫יצא לחולין‪ ,‬בד"א בשל דמאי אבל בשל ודאי לא יצא לחולין עד שישאר ממנו פחות משוה פרוטה אחר‬
‫שמוסיפין את החומש‪ ,‬כגון שנשאר ממנו פחות מארבעה חומשי שוה פרוטה‪/+ .‬השגת הראב"ד‪ /‬המניח‬
‫דינר של מעשר וכו' עד פחות משוה פרוטה‪ .‬א"א נ"ל שזה שיבוש וראוי להיות שנשאר ממנו ארבעה חומשי‬
‫פרוטה‪+.‬‬

‫והביא הכ"מ דברי הרמב"ם בפיה"מ פ"ד דמע"ש מ"ח דבי' לדין זה‪ .‬ענין זה המאמר שאם יהיה אותו‬
‫איסר של מע"ש של דמאי ואכל בי' חלקים מי"א חלק האיסר ונשאר עליו חלק מי"א כבר יצא האיסור‬
‫לחולין וכו' וזה לפי שהעיקר אצלינו כי מה שהוא שוה פחות משוה פרוטה אין חוששין לו בכל התורה לא‬
‫לענין גזל ולא לענין נהנה מן ההקדש ולא לשום ענין וכו' ופרוטה היא אחד משמנה באיסר האיטלקי נמצא‬
‫עשירית האיסר שמנה עשיריות הפרוטה וכשתוסיף עליהם החומש החייב מי שפודה מע"ש שלו שכבר‬
‫ביארנו שהוא רביעית הדבר הנפדה יהיה הכל פרוטה וכנשאר מהאיסר עשיריתו חוששין עליו לפי‬
‫שכשמוסיפין עליו החומש יהיה הכל ש"פ ואם הוא פחות מהעשירית אין חוששין לו לפי שאין בו שוה‬
‫פרוטה אפילו בתוספת החומש ולפיכך אמרו בודאי י"א ובדמאי עשרה לפי שאינו חייב בחומש ועשיריתו‬
‫הוא פחות מש"פ כמו שביארנו ע"כ לשונו‪:‬‬

‫והוסיף הכ"מ שה"ה בפירות דז"ל שם‪.‬והרא"ש הקשה על פירוש זה דאיך נתיר לזלזל במע"ש שאין בו ש"פ‬
 ‫‪ | 387‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫להוציאו לחולין לכתחלה דהא אמר חזקיה מעשר שני שאין בו שוה פרוטה מחללו על מעות הראשונות ועוד‬
‫דהא קי"ל דאין מוסיפין חומש על פדיון שני וזה פדיון שני הוא ועוד שאמרו בירושלמי ב"ש כר"א הנאמן‬
‫על השני נאמן על הראשון ולפי פי' זה אין ענין לב"ש בדר"א ולראשונה יש לתרץ דהא אסיקנא דחזקיה אין‬
‫בחומשו קאמר אבל בקרן יש יותר מג' פרוטות כמבואר בדברי רבינו בפ"ה‬

‫ואף שהביא תי' אחר מהר"י קורקוס ז"ל כתב דעי"ל דאם מתחלה היה פחות מש"פ לבד ודאי שאין לזלזל‬
‫בו ולהוציאו לחולין לכת חלה אלא הכא הרי אותו פחות מש"פ הנשאר כאילו נתחל על מה שאכל והוי כמו‬
‫הבלעה שאין אדם מצמצם מעותיו ודמי לדחזקיה ואין זה זילזול וגם זה חילול מעשר הוא ואין אדם‬
‫מצמצם בחילול שהרי אם היה לו פחות מפרוטה מחללו על מעות אחרות שחילל עליהם כבר מטעם זה‬
‫דמסתמא יש בהם תוס פת דאין אדם מחלל בצמצום כי ירא פן יפחות וכיון שכן גם כן החילול עצמו אם‬
‫ישאר פחות מפרוטה לא נחוש לו דאומרין שהיה לו תוספת וזה נכון ומכל מקום ודאי דלכתחילה אין‬
‫אומרים לו אכול ט' חלקים ותניח העשירית אם אכל שמנה אומרים לו אכול שנים אבל אם אכל אחת אז‬
‫אותו עשירית הנשאר כיון שהוא פחות מש"פ אין חוששין לו מטעם שנתבאר עכ"ל‪.‬‬

‫וכ' ע"ז הכ"מ‪ ,‬ולי אין צורך לידחק בכל זה שהתירוץ הראשון הוא אמת וא"כ קושיא מעיקרא ליתא ע"כ‪.‬‬
‫הרי שס"ל שלמ"ד חומשו פחות מפרוטה פקע ואינו כלום‪.‬‬

‫וכמש"כ המהרי"ק בפ"ב ה"ט דכ' הרמב"ם מע"ש שאין בחומשו שהוא מדבריהם‪ ,‬דבפחות מפרוטה אפי'‬
‫דרבנן אין בו‪.‬‬

‫ודין זה דפחות מפרוטה אינו כלום לגבי דיני ממון הלא יש לו עוד השלכה אף לענין מטבע שיש בו צורה‬
‫שפחות מפרוטה שאין פודין בו ודבר זה מפורש בירושלמי שאין פודין בפחות מפרוטה מפני שהוא כאסימון‪,‬‬
‫שיש כאן חיסרון ממון‪ ,‬ונפסק ברמב"ם רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ד הלכה ט‬

‫ואין פודין בפחות מפרוטה מפני שהוא כפודה באסימון‪.‬‬

‫רדב"ז הלכות מעשר שני פרק ד הלכה ט‬

‫ואין פודין בפחות מפרוטה‪ .‬ירושלמי פ"ד ואיכא למידק דאי בשל נחשת תיפוק לי' דבעינן כסף ואי בשל‬
‫כסף ואין בו צורה תיפוק ליה משום אסימון ואי בשל כסף ויש בו צורה מאי מפני שנראה כפודה באסימון‬
‫הוה ליה למימר משום דפחות מפרוטה לא הוי ממון‪ .‬וי"ל דלעולם בשל כסף שיש בו צורה איירי ולא מצי‬
‫למימר דבפחות מפרוטה לא הוי ממון משום דה"א כסף אמר רחמנא ואפי' כל דהו משום הכי תלי טעמא‬
‫מפני שנראה כפודה באסימון דכיון שאין בו פרוטה אינו חשוב כסף שיש בו צורה דתרתי בעינן כסף צורה‬
‫וחשוב‪:‬‬

‫כסף משנה הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ד הלכה ט‬

 ‫‪ | 388‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ואין פודין בפחות מפרוטה וכו'‪ .‬ירושלמי פ"ד אמר רבי חזקיה זה שהוא מחלל לא יהא מחלל על חצי‬
‫פרוטה שלא יהא כמחלל על אסימון אלא על פרוטה ע"כ‪ .‬ונראה שכוונת רבינו והירושלמי דאף אם יש‬
‫במעשר כמה פרוטות ומחלל אותו על מטבעות שיש בכל אחת חצי פרוטה אינו מחולל דכל מטבע פחות‬
‫מפרוטה הרי הוא כאסימון‪:‬‬

‫וכונת הכסף משנה דהא פשיטא מדיני ממון שא"א לחלל פירות פחות מפרוטה וזה אפי' דרבנן אינו כמש"כ‬
‫מהכ"מ שפקע קדושתו אף ממטבע גדול‪ ,‬בנשתייר פחות מש"פ‪ ,‬וכ' שם הכ"מ שה"ה בפירות פקע קדושתו‪,‬‬
‫ולכך בי' אפי' בפירות ששוין הרבה אינו חל על מטבע פחות מפרוטה‪.‬‬

‫וכן דייק ברדב"ז דהו"ל משום דפחות מפרוטה לא הוי ממון‪ ,‬דהו"א כסף אמר רחמנא ואפי' כל דהו‪.‬‬

‫דהנה יל"ע היאך הם לומדים הסוגיא אי קאי ממעשרו על הפירות הנפדין או בשיעור המטבע הנפדה‪ ,‬דאי‬
‫בי' הרמב"ם דקאי על שיעור הפירות ולא המטבע‪ ,‬ובמטבע לעולם לי' שיעור א"ש כנ"ל אך א"כ אין לזה‬
‫הסבר לדינא דחזקיה שיעבוד מדין צירוף כיון שהחיסרון דממעשרו היה בפירות ולא בשיעור המטבע ומה‬
‫מהני מה שיש לי השתא מטבע גדול‪ ,‬שיש עליו כסף מע"ש מפעם הקודמת והלא הוא כבר לא פירות אלא‬
‫כסף וכסף הוא רק שוויות‪ ,‬ולא זה היה חיסרון דממעשרו שאינו נפדה אלא היה החיסרון דפירות אלו הם‬
‫פחות משיעור פדיון מע"ש‪.‬‬

‫בקיצור הלכות פי"ב ה"ה הביא דמע"ש שאין בחומשו ש"פ י"א שאין חיוב החומש שלו אלא מדרבנן ולכן‬
‫אין לומר שיהא מחולל על פרוטה‪ ,‬דדאו' ודרבנן לא מצטרפי כדלקמן וכו' אלא יאמר על פרוטה ורביע‪.‬‬

‫(והוא מהחזו"א בספר) דמאי ס"ג סקט"ו מיהו ומיהו‪.‬‬

‫והנה כל משכיל יבין דאף כל פדיונו מדרבנן וכמו שאמרו אין בו דרבנן‪ ,‬וכמו שפסק הרמב"ם אעפ"י שהוא‬
‫מדבריהם‪ ,‬ומ"מ כ' מרן דלא מצטרפין לחומש‪ ,‬דהוי כתרי דרבנן‬

‫דהלא ג"כ הרמב"ם שלומד אינו מוסיף חומש לומד ג"כ שהמע"ש מדבריהם ודריש לב' הדרשות הן כבבלי‬
‫והן כירושלמי‪ ,‬וא"כ אממאי לא מצטרפי לפרוטה א' וע"כ שגם ב' דרבנן לא מצטרפי [דאין לומר דחשש מרן‬
‫שמא הלכה רק כירושלמי לגבי הוספת חומש אך פדיונו דאוריתא‪ ,‬שהלא הביא חבל הראשוים שכל מעשרו‬
‫מדרבנן]‬

‫שוב ראיתי בחזו"א בסק"ג שם שכ"כ להדיא שלא קדשי מהתורה‪ ,‬ז"ל והנה לדעת הראשונים האלו הא‬
‫דאמר נג‪ :‬פרט למע"ש שאין בו ש"פ היינו שאין חייבין בפדיונו ונאכל חוץ לחומה אם היה בתחילתו פחות‬
‫מש"פ ולא היה לבעלים טבל יותר [ומסתבר דבאותו מין הדבר תלוי] ובכלל זה שאין המעות נתפשין‬
‫בקדושה בפחות מפרוטה ולמ"ד אין בחומשו נמי ילפינן שאין המעשר קדוש ליאסר חוץ לחומה אלא ביש בו‬
‫ד' פרוטות ואין המעות מתקדשין בפחות מד' פרוטות‪ ,‬והנה הרמב"ם וכו' ולכן נראה דדוקא לענין מע"ש‬
‫עצמו פליגי אבל לעננין מטבע דבעינן פרוטה סברא הוא דכל שאין בו שיעור פרוטה לא חשיב מטבע וכדאמר‬
‫בירו' דחשב כאסימון‪ ,‬ור"ל דנהי דמצד תפיסת קדושת הפדיון לא בעינן שיעורא וראוי אפי' בכל שהוא‪,‬‬
‫חסר שיעור מטבע וכו'‪.‬‬

‫הרי שאם יש בפירות שיעורא בזה סגי במטבע פרוטה אך אם בפירות עצמן חסר שיערו שהם פחחות מד'‬
‫פרוטות בזה כ' למ"ד חומשו או פחות מפרוטה למ"ד בו להדיא שאין תופס קדושתו מהתורהעל הממטבע‪.‬‬

‫ואח"כ הביא דברי הרמב"ם וכ' דמקרא דממעטי' מעשר שאין בחומשו ש"פ‪ ,‬ממעטינן נמי חומש‪ ,‬וא"כ‬
‫להדיא דמש"כ אח"כ מיהו למה שנתבער שאין חיוב חומש פחות מד' פרוטות אך הוא בא מקטן הלא גם‬
‫מעשרותיו דרבנן וגם חומשו‪ ,‬ומ"מ כ' שאינו מצטרף‪ ,‬ושמא קאי דוקא על בא מגדול למאי דחילק לעיל‬
‫ואפשר שאף בבא מממעשר מרובה אך זה צ"ע דהלא לא משכח"ל כ"כ למעשר בא ממעשר מרובה‪ ,‬דבאופן‬
‫הרגיל מחללי'‪ ,‬כל המעשר שעשה בב"א על פרוטה וע"ז כ' שלא יוסיף חומשו לתוך הפרוטה וכפשוטו הוא‬
‫באופן שכל מעשרו היה פחות מד' פרוטות וא"כ גם דברי הקיצור הלכות מתפרשין בכהאי דמע"ש שאין‬
‫בעיקרו חומשו שוה פרוטה שאף שלרמב"ם שאינו מוסיף חומש מהתורה ה"ה לא תפיס פדיונו מהתורה‬
‫וכ מש"כ מרן לעיל‪ ,‬מ"מ א"א לשימו על פרוטה א' דאין הדרבנן של פחות מד' פרוטות מצטרף עם החומש‬
‫שלו עצמו‪ ,‬כיון שהחומש שלו תיקנו רק במעות הראשונות‪ ,‬וא"כ הוא כעיקרו דאוריתא ודרבנן‪ ,‬ודו"ק‬
‫ותשכח‪.‬‬
 ‫‪ | 389‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ובפרט היא דברי החו"ב דמעשר דאורי' ודרבנן ווח"א יחד על פרוטה כי המעשר שני דרבנן כחולין לגבי‬
‫הדאור' ונמצא שמתחלל המעשר שנני דאו' על פחות מפרוטה‪ ,‬שהרי יש בפרוטה חלק בשביל הדרבנן‪ ,‬וכן‬
‫מעשר שני חד דרבנן ותרי דרבנן כגוןדגן לקוח ורק לקוח נמי אין לחללן על פרוטה א' אלא דבזה מסתבר‬
‫דבדיעבד שפיר דמי ע"כ‪ - .‬וזה אינו כדלקמן‪.‬‬

‫והנה בהערות הביא מקורו מהחזו"א דמאי ס"ק טז' לענין מע"ש שתחלתו פחות מש"פ שאינו אלא מדרבנן‬
‫דאין החומש מצטרף כיון דגם בדאור' החומש רק מדרבנן‪ ,‬ותמוה מאוד דשם איירי' לפחות מש"פ דנמצא‬
‫הדרגה החמורה כלפה נשאר פחות מש"פ אך אם היה במעשר ש"פ כבר כ' שם להיפך דאין שוב חיסרון‬
‫שמחיל שני הם על המטבע כאחד וה"ה נמי הכא כשיחלל החטה דאורי' ופרוטה דרבנן על פרוטה אין שום‬
‫חיסרון‪ ,‬וכן תיקן מרן זלל"ה בחילול שני שאף שבפרוטה חמורה היה דאו' ודרבנן מ"מ כשמחלל פעם שניה‬
‫מחיל הכל על פרוטה א' והוא כמש"כ לעיל דלענין הדאור' יש רק פרוטה א' ולענין הדרבנן הלא ממילא‬
‫החמור בכלל הקל ושוין הם‪.‬‬

‫ושם כ' תקנה ולכן טוב להוסיף בנוסח המעשר בדברים האלה ואם יש כמה דרגות חיוב יהא מחולל כל‬
‫דרגת חיוב הוא וחומשו על פרוטה ואם יש שאין בו ש"פ מחולל הוא וחומשו בשויו עכ"ל‪.‬‬

‫חישב לתקן ונמצא קילקל שכיון שאמר כל דרגת חיוב וחומשו על פרוטה יתכן דיש דרגות יותר מכל שיעור‬
‫המטבע‪ ,‬ואינם יכולים כולם לחול‪ ,‬ולא יחול כלום ויהיה לו שאלה של את וחמור על באמת‪ ,‬דרק לדידן‬
‫שהקל בכלל החמור וחלין כא' אין שום חיסרון‪.‬‬

‫ולא את וחמור כמש"כ שם‪:‬‬

‫ונראה שג"כ מש"כ בה"י שם אינו דז"ל כל מי שממוסיף חומש במקום שא"צ חומש ואומר יהא מחולל הוא‬
‫וחומשו על פרוטה הרי אף המע"ש לא נתחלל‪ ,‬דכיון שהקדים בפרוטה חלק עבור החומש מצא שאת‬
‫המעשר חילל על פחות מפרוטה‪ ,‬ואנן פרוטה בעינן לחילול כדליעל דן ' ולכן טוב לנהוג לומר יהא חולל הוא‬
‫וחומשו על פרוטה ורביע‪ ,‬דאז אף אם נזדמן מע"ש שאין בו חיוב חומש הרי נתחלל המע"ש על פרוטה ויש‬
‫בזה עוד יתתרונות ואכ"מ עכ"ל‪.‬‬

‫ונראה דודאי אינו וכל המחלל הוא וחומשו על פרוטה כונתו שיחולו כא' על הפרוטה ואי לי' חומש הרי‬
‫המע"ש עצמו תפס כל הפרוטה ואין בזה שום חיסרון‪ ,‬והראי' מדברי התוס' ב"מ נג' ור"ה‪ ,‬שכ' ששוה מנה‬
‫שחילל על ש"פ הכונה ביחד עם חומשו ולא שצמצם הפרוטה לב' חלקים חלק לחומשו וחלק לקרנו ונמצא‬
‫שהמע"ש פחות מש"פ ושוב הוי מע"ש דרבנן והאיך יצטרף לחומשו אפשדיון‪ ,‬אף אם נימא דממעשרו הוא‬
‫דין בפירות‪ ,‬מ"מ מדין מטבע ודאי בעינן ג"כ שיעור פרוטה במעשר שני וכ"כ החזו"א להדיא בספרו שם‬
‫דמדברי התוס' אין שום חיסרון‪ ,‬וכל החיסרון גם בפחות מש"פ ולא במחלל יותר מש"פ על פרוטה אף‬
‫שאומר עם חומשו‪ ,‬וממילא ה"ה אם לא היה חומש‪ ,‬סו"ס יחול המע"ש על הפרווטה ואדרבה לפי הבנתו‬
‫דיש כאן שני דברים שחלים וכ"א מצמצם השני‪ ,‬נמצא שאם לא חל א' יש כאן שאלה גדולה שלא יחול הכל‬
‫דנמצא את וחמור ואין יכול לומר כתי' החזו"א שמרבה במעשרות כיון שצמצם שרק על החלק יחול וחלק‬
‫השני השאיר לדבר השני ‪ -‬ומה שצין מחזו"א סט"ו סקי"א לכאורה הוא ראי' להיפך ואמנם מש"כ לעי'‬
‫חו"ב סי"א סקי"ד ד"ה אבל שזה מקורו‪ ,‬וכ"כ שאינו‪.‬‬

‫עוד יש לדין שכל מה שכ' שם למשל בהי"א מע"ש שאאין בו ש"פ וחוזר ע"ז הכל צריך להיות חומשו להלכה‬
‫דהלא לא פליג אחזו"א דבפירות ודאי בעינן שעור חומשו כסתמא דמתני' ב"מ נה' וערכין‪ ,‬וכרמב"ם‬
‫והשו"ע איירי במחלל מרובה על הפרוטה וכמש"כ מרן זלל"ה‬

‫בהי"ב מע"ש שנבלע בכלי או באוכל י"א שא"א לחללו‪ ,‬ובשעת הצורך אפשר להקל וכש"כ אם עשהו מע"ש‬
‫כשכבר היה בלוע עכ"ל‪.‬‬

‫במש"כ ברישא לכאו' אין מקום להקל לפי מה דביארו כולם כר"ש‪[ ,‬ורק אם היינו מבארים כקהלות יעקב‬
‫בגר"א היה שי' כזו אך למעשה יש לחוש כמש"כ מרן‪ ,‬ואמנם נראה כקהלות יעקב דבצירוף הממשות אפשר‬
‫לחללו‪ ,‬וכל הנידון רק בפ"ע ואמנם מה שסיים הוא קולת מרן זלל"ה וצ"ת‪.‬‬

‫מש"כ בהי"ג יל"ע בכפתור ופרח וס' התורמה שהרי כבר נכנס בטבלן לירושלים ואף בזה"ז קלטוהו מחיצות‬
‫ומי התיר לו לטמאם ולעשר על הטמא‪ ,‬וביותר איך כ' לטמאות מע"ש ולחללו‪ ,‬וצ"ע לפו"ר עד שנלמוד‪.‬‬

‫בכל מש"כ בהי"ד‪ ,‬אבל יש בזה מקום לחברים לחוש בהיות והדבר קרוב שיש במטבע היתה סוגי חיוב‬
‫קלים חמורים וא"א לחלל כולן על פרוטה א' שאין הקל חשוב כמעשר שני נגד החמור‪ ,‬ונמצא שמחלל‬
‫החמור על פחות מפרוטה וכדלעיל דין ט' וכן יש במטבע מע"ש שטעון חומש ויש שאין טעון בפדייתו חמש‬
 ‫‪ | 391‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫והוא החומשין שבו‪ ,‬שהפודה חומש א"צ להוסיף חומש ולכן מן הראוי שיחללן על מטבע שיש בה לפחות‬
‫שתי פרוטות ומחצה ויאמר שהמעשר שני החמור יהא מחולל הוא וחומשו על פרוטה ורביע‪ ,‬ושאר המעשר‬
‫שני והוא מחולל הוא וחומשו ע להמותר‪ ,‬דבזה נמצא שמחלל המעשר שני עצמו על פרוטה וכדלעיל דין י'‬
‫וכן מחלל עיקרו דאור' לחוד ועיקרו דרבנן לחוד עכ"ל‪.‬‬

‫והנה כ"ז אינו כדלעיל ועדיף לו לחלל הכל כא' על פרוטה מאשר לומר זזה שנמצא מקןקל שהרי יש בו‬
‫הרבה דרגות חיובים יותר משעיור שמחלל וכשאומר וכן לשיטתו נמצא שמגלה שמצמצם ואינו רוצה‬
‫להחילן כאחד ושוב יתכן שלא יחול כלום‪ ,‬משום את וחמור‪ ,‬ואף בלא זה לא יחול כיון שיש כאן הרבה‬
‫דרגות חמורות זה מזה ואם נפרש החמור הכי חמור‪ ,‬ו ה שאר על פרוטה ורביע הנותרים‪ ,‬עדיין יש לשיטתו‬
‫חיסרון דאת וחמור שלשיטתו לא קיום כיון שהכל כא'‪.‬‬

‫וכן ממילא יש כאן פחות משיעור ד' פרוטות ואי נימא דבחילול שני אין בזה חיסרון וסי בפרוטה‪ ,‬למאי‬
‫הוצרך לכל הרביע‪ ,‬דמנ"ל דלעין דין ממון ג"כ אינו מצטרף‪].‬‬

‫ועכ"פ סיים שם הלכות לאח"כ שצריך לומר שאף הכל חל כאחד וכו' והוסיף על המצב והוציא מתקנת‬
‫הכלל ויאן לנו אלא לשון הקצר של מרן זלל"ה הכולל הנ"ל‪ ,‬וכבר אמרו בגמ' דבג' תבות אתי למיגז ובקדוש‬
‫לה' שמא יאמר וכו' ולעולם ישנה דרך קצרה וכבר היה מעשה בהיותי בסלבודקה שעקב מחמירים אלו‬
‫בסוף נמצא שבכלל לא עושה לפעממים שהרי אמרו כל דרגה על דרגתו ולפעמים לא היה כלל אותו דרגה‪.‬‬

‫שוב הסתכלתי במאירי כקטע מי שפדה‪ ,‬ולשונו יותר משמע שא"צ אפי' מד"ס‪ ,‬ליתן שויו אך יש לו מעות‬
‫הראשונים אלא שאומר הוא וחומשו על מעות הראשונים ואם לא פדה מעשר אחר פודה את זה ואינו‬
‫מוסיף בו חומש כמו שיתבאר‪.‬‬

‫היר מפורש בדבריו שכל הפדיון של פחות מד' פרוטות הוא רק מדרבנן‪ ,‬ומותר לצמצמו‪ ,‬לקרן זהו דינא‬
‫דחזקיה יכון שכולו דרבנן הקלו במעות הראשונים לצמצו‪.‬‬

‫ושוב כ' דקטע ד"ה והעליתה ואת"ל שאין בחומשו ש"פ ולדעת האומר שכל שאין בו ש"פ אינו בר‬
‫פדי' הרי מ"מ יכול להעלותו לירושלים והוא כרש"י ודלא כראב"ד שמותר לאכלו‪ ,‬ובהמשך כ'‬
‫שמותר לאכלו אף פחות מד' פרוטות]‪.‬‬
‫ושוב הביא וכיצד הוא שיאן דרך פדייו י"א כל שאין בו ש"פ ושנטמא וי"מ שכל שאין בו ש"פ אין‬
‫מטריחין אותו לעלות‪ ,‬ומ"מ לענין עסק אינו כן שאעפ"י שאין בו ש"פ בר פדיה הוא מד"ס‪.‬‬
‫ולא סוף דבר בשיש במעשר זה ש"פ אלא אף בפחות מש"פ אעפ"י שאינו בר פדי' מן התורה אלא‬
‫מד"ס אומרים שקלטוה מחיצות‪.‬‬
‫ולא מסתבר לומר שכל ההמצאה שנפדה בפ"ע הוא מדרבנן לענין פסק הלכה ומ"מ הקשה לשי'‬
‫ההיא מדרבנן אי ןלו פדיון בפ"ע והסיק להלכה שמדרבנן אין לו פדיון נגד גמ' מפורשת וגם איך‬
‫הוציא מכן דינים למעשה שאין מצטרף חצי פרוטה לחצי פרוטה אם אפשר לפדותו בפ"ע מהיותו‬
‫גרוע שיפדה שנים כאלו כ"א‬
‫בלשון המאירי על דשיל"מ כ' ואת"ל שאין בחומשו שוה פרוטה ולדעת האומר כל שאין בו שוה‬
‫פרוטה אינו בר פדיה ומ"מ לענין פסק הלכה אינו כן שאעפ"י שאין בו ש"פ בר פדיה הוא מד"ס‬
‫[רואים שיש לו מ"ד שאומר שבר פדיה מד"ס ויש לו מ"ד שאפי' מד"ס אינו בר פדיה‪ ,‬וצ"ב מהיכן‬
‫וחלצו הוי מ"ד ומאי טעמא ואיך זה שיך למאי זפסקי' חומשו‪ ,‬דמשמע ממנו שדוקא בגלל זה והיה‬
‫פחות לפרוטה אינו בר פדיה ונראה שביאר כפשוטו דאם המיעוט דקרא על פרוטה יש רק דין א'‬
‫שלא תפיס פדיונו מהתורה [ ולא שלא מוסף חומש אך אם פדיונו דקרא חומשו אז יש שני דינים‬
‫וכמש"כ התוס' למ"ד חומשו מסתבר לפרש על פטור חומש ומ"מ לפ"ז פחות מפרוטה יש לו‬
‫חיסרון ממון‪ ,‬אך למעשה נראה מדבריו להיפך דלמ"ד אין בו אינו בר פדיה ולמ"‪ S‬אין בחומשו‬
‫הוה בר‬
‫‪ | 391‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 392‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס טאג בוך‬

‫מה שלמדנו בעניני פרוטה חמורה‬

‫ידון בדינא דמע"ש בפחות מש"פ‪.‬‬

‫ואי פסקינן כמ"ד אין בו או אין בחומשו‬

‫בשי' רש"י ותוס'‬

‫ובשי' הרמב"ם‪.‬‬

‫ובדינא דחזקיה דמעות הראשונות ב"מ נג'‬

‫ובנוסחאות הישנות דד' פרוטות‬

‫בהמנהג כהיום‪.‬‬

‫רמת בית שמש‬

‫מוצ"ש תשס"ט‬
 ‫‪ | 393‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מפתח‬

‫סימן א‪.‬‬

‫שי' רש"י תוס'‬

‫שי' הרמב"ן‬

‫שי' הראב"ד‬

‫שי' הרמב"ם‬

‫מע"ש שמבואר ברמב"ם שאינו נקנה במתנה יעוי' קדושין נד‪ :‬הפודה משלו וכו' אילימא ר"מ מי מצי‬
‫יהיב ליה במתנה‪ ,‬וברש"י ממון גבוה הוא‪ .‬ולא מצי יהיב ליה‪ ,‬והוה ליה זה שנתן לו כאילו אינו שלו אין‬
‫מוסיף חומש אלא בעלים‪.‬‬

‫והנה ברמב"ם בפ"ד מאישות שם מבואר יותר שהסיבה שאין מקדש בזה את האשה משום שלא ניתן לו‬
‫לשאר חפציו‪ ,‬אלא רק לע נין מה שניתן לו‪ .‬כלומר שהתורה נתנה לו מעשר שני לעשות בו דברים‬
‫מסויימים‪ ,‬ולמה שלא התירו לו‪ ,‬יתכן לפרש אין אף לראשון ולא רק לשני‪ ,‬אין את זה‪ ,‬ויתכן לפרש‬
‫שלראשון יש את הקנינים אלא שניתן לו רשות לתת לשני‪ ,‬וזה צ"ב והר' בלאכרוסקי רצה לדמות זה‬

‫וכן מש"כ רש"י כאילו אינו שלו אך לא שזה לגמרי לא שלו‪[ ,‬וברע"ב אי' שיש איסור במתנה אך‬
‫במהרי"ק ביאר שאין איסור במתנה דמדוע שלא יהא לו והמשך כ' שלרווחא דמילתא אינו ניתן במתנה‪.‬‬

‫ומה ברמב"ם פ"ג ממע"ש ה"י מעשר שני ניתן לאכילה ושתי' שנאמר ואכלת לפני ד' אלוקיך וסיכה‬
‫כשתיה ואסור להוציאו בשאר צרכיו כגון שיקח בו כלים ובגדים ועבדיםן [ומסיפא משמע ק' דשלו רק‬
‫אסור לעשות] ובהי"ז מע"ש ממון גבוה הוא שנ' לד' הוא לפיכך אינו נקנה במתנה אלא אם נתן לו הטבל‬
‫והמקבל מפריש המעשר‪ ,‬ואין מקדשין בו את האשה‪.‬‬

‫והנה בתחילת הגמ' יליף לה מלד' והביאו מתרומה ואמרו דלא כתי' ל"ד ובמסקנה הוא בהויותו תהא‬

‫ובדף כד‪ .‬בקדושין כ' רש"י ור‪,‬מ לטעמיה דאמר לקמן בפ"ב מעשר ממון גבוה הוא ואכילתו משולחן גבוה‬
‫הוא הלכך אינו כשאר נכסים למקניה בעל בתקנתא דתקון רבנן פירות לבעל הילכך לא זכי ביה וכי פרקה‬
‫ליה בזוזי דבעל לאוו ממעשרו הוא דזוזי דחד ומעשר דחד‪.‬‬

‫הרי ג"כ כאן משמע כנ"ל שאין לבעלים זכות כלל‪ ,‬אלא למה שניתן לו לאכילה ולכך לא עובר לבעלים‪ ,‬ולא‬
‫רק משום שאינו עובר לשני אך לראשון יש‪.‬‬

‫ובמקו"צ ברמב‪,‬ם פרנקל‪ ,‬הביא מהר"ש סיליראו‪ ,‬שדריש משום ואכלת ולא לסחורה‪.‬‬

‫ובמאירי כ' שאם עבר ומכרו מכור‪ ,‬ומהרי"ק הקשה שהרי הרמב‪,‬ם פסק מתנות שלא הורמו כמי שהורמו‬
‫דמיין וא"כ האיך פסק שאם נתן לו בטבלו ניתן במתנה‪ ,‬ותו דדוקא להאי מילתא לאו כמי שהורמו דמיין‬
‫דעד כאן לא אמר ר"מ מע"ש ממון גבוה אלא משהורם ונקרא עליו שם מעשר דהא מכתיב ל"ד הכא אחר‬
‫שהורם ומקרא מעשר ופי' הדבר‬
 ‫‪ | 394‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ובירושלמי אמרו דלר"מ דמתנה נתינה כמכר אבל נותנין זל"ז מתנת חינם‪.‬‬

‫ובכ"ד כ' הרמב‪,‬ם‪ 9‬כבר ביארנו שמעשר ממון גבוה הוא לפיכך אני אומר שהגונב אינו משלם תשלומי כפל‬
‫והאוכלו אינו מוסיף חומש‪ ,‬ולמעשה במאירי ק‪3‬דושין נג' אי' לחי' דמהרי‪,‬ק שכ' בין שנתן לו במתנה‬
‫ושמא תאמר היאך אפשר ליתן לו במתנה והלא ממון גבוה הוא פירושו בשניתן לו הטבל והוא מפריש‬
‫אח"כ מעשרותיו ולאו לענין זה לא אמרו שמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי שאין קדשה למתנות‬
‫שיקרא ממון גבוה עד שיופרשו‪.‬‬

‫ושם כ' אף כרם רבעי מוסיף חומש‪ ,‬בין שניתן לו במתנה‪ ,‬ושמא תאמר הלא הוא ממון גבוה כדין מעשר‬
‫שני והנאיך ניתן במתנה שהרי בזו אי' אתה אומר שיתנו בטבלו שהרי כרם רבעי על הכל הוא פירושו‬
‫שנתנו לו כשהוא סמדר והוא כשנפל פרח מעליהם‪.‬‬

‫וברמב"ם סוף פ"ג שהמקדיש מע"ש להקדש‪ ,‬הרי הפודה פודהו ע‪,‬מ ליתן פדיונו להקדש ולמעשר שני‪,‬‬
‫וצ"ב למי ילך המע"ש לאחר פדיונו האם לפודהו‪[ ,‬אך אין נראה שהולך לבעלים הראשונים שכיון שכבר‬
‫הקדיש פקע ממנו‪ ,‬ואף שמש"כ הרדב"ז ומהרי"ק שאם הבעלים פודהו משלם שני חומשין שזה במקום‬
‫שהוא עצמו פדאו‪ ,‬אך אם אחר פודהו‪ ,‬לכאורה שיך לאחר‪ ,‬ואף אם נימא שלא משלם חומש דהוא גזה"כ‬
‫על הראשון מ"מ זה ודאי דהחולין והמעות שלו‪.‬‬

‫ובריש פ"ד נתבאר ברמב"ם דבכל חילול יש ב' דרכים דרק מקח ודרך חילול‪ ,‬וזהו מש"כ החזו"א החלל‬
‫שלו על של חבירו יש דרך מקח ודרך חילול‪ ,‬שבמקח זה יוצא זהע תמורת זה ובחילול לא‪ ,‬ואמנם צ"ב‬
‫בסתמא מה יהא הדין ולכאורה מי שכאן מעות עבור מע"ש [לא מסתבר שיתן בחינם וכיון שכן כשקיבל‬
‫רשות מהשני לפדות סתמא בלא פירושו היתה כונתם שיתן זה תמורת זה דרך מקח]‬

‫והנה בגמ' ב"ק סט‪ .‬אמרו דאי לאו דאמר ר' יוחנן ור' דוסא אמרו דבר אחד הו"א מאן תני צנועין ר"מ‬
‫היא‪ ,‬לאו אמר ר"מ מעשר ממון גבוה‪ ,‬ואפ"ה לענין פדיה אוקמיה רחמנא ברשותיה‪ ,‬דכתיב ואם גאל‬
‫יגאל‪.‬‬

‫וברשב"א כ' ומ"מ מדר' יוחנן מוכח דליתיה להאי טעמיה ומכאן נראה לי תשובה על הרמב"ם ז"ל שכ'‬
‫והצנועין היו צמיחין את המעות בשנת השמיטה ואומרין כל הנלקט מפירות נטע רבעי אלו הרי הוא‬
‫מחולל על המעות האלו שרי להדיא במחובר כמו שבי' ע"כ‪ .‬וזה מן התימא דהא קי"ל ר' יוחנן דאמר גזל‬
‫ולא נתיאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדיש ונראה שהוא סמך על טעם דוקא ואינו וכו' ועי' שו"ת‬
‫המיוחסות סי' קנו‪.‬‬

‫ור' מאיר סמחה הביא מהתוס' מנחות עא'‪ .‬ומשטמ"ק הביא ש"ך דאמאי לא יוכל כ"א לחלל כשם שפודה‬
‫בהקדש וכן החילוק בין נטע רבעי להקדש‪.‬‬

‫יעוי' הגר"ח מע"ש‬

‫והגר"ח זכיה ומתנה שם גם נתבאר דאי' תרי סוגי פדיון משלו על של חבירו שהפירות נשארים במקומן‬
‫ושמתחלפין כמקח יעוי"ש‬

‫מתני' ריש מע"ש אין מוכרין אותו אבל נותין זל"ז מתנות חינם והנה בירושלמי אמרו מאן תני אין מוכרין‬
‫ר"מ ברם כר"י בדין הוא שיהא מותר למוכרו [כלומר דלר"מ כיון שהוא ממון גבוה דל"ה בהויתו תהא‪,‬‬
‫לכך א"א למוכרו] ובהמשך אמרו אל נותנין זל"ז מתנת חינם‪ ,‬מתני' דר"מ דו ר"מ אמר אין מתנה כמכר‪,‬‬

‫והנה נחלקו בזה הראשונים דהר"ש בי' שמתנה אינה כמכר שמותר לתת מתנה גמורה‪ ,‬ואילו מתנה‬
‫כמכר‪ ,‬ג"כ מותר לתת לו רשות לאכול‪.‬‬

‫אמנם הרמב"ם כ' שאין נקנה במתנה‪ ,‬ומשמע שבדיעבד ג"כ לא חל המתנה ונשאר חומש לגבי הראשון‬
‫וכשם שכ' רש"י בדברי רבא דמע"ש ממילא לאו ברשותו אלא דרחמנא אוקמיה לענין פדיה וממילא בכל‬
‫מקום שהוא יכול לפדותו ולהוסיף חומש‪ ,‬ולכאורה א"ש למאי דפסק הרמב"ם צנועין כרבא שיכולים‬
‫לחלל אף שלא ברשותן‪ .‬ואמנם הרמב"ן במיוחסות כבר תמה ע"ז דהלא צריך לפסוק כר' יוחנן שאין אדם‬
‫מחלל דבר שאינו ברשותו‪.‬‬

‫ויש שכ' וכן הוא בהגר"ח זכי' ומתנה‪ ,‬שהרמב"ם באמת פסק כר' יוחנן שא"א לחלל מע"ש שאין ברשותו‬
‫אלא שמה שפסק צנויעין הוא דוק א בשמיטה דהוי הפקר וכמש"כ שם ואין חיסרון של אינו ברשותו‬
‫ואמנם צ"ב שא"כ לאו דוקא הבעלים ה"ה כל אדם‪[ ,‬ואמנם לשי' רש"י י"ל שאף בשביעית נשארין‬
‫הבעלים בטלים לגבי חומש‪ ,‬וצ"ע ]‬
 ‫‪ | 395‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫והנה במ"ב שנינו שאין ברשותו‪ ,‬וצ"ב א"כ האיך מחללין משלו על של חבירו‪ ,‬ואמנם י"ל דדוקא במקום‬
‫שהשני מעכב כגזלן שם חשיב אינו ברשותו וכמו שאמרו בירושלמי במקום שנפל לבור וכו' אך בנמצא ביד‬
‫חבירו ונותן לו רשות לחלל ע"ז בזה לכאורה פשיטא דהוי ברשותו דאינו מעכב עליו וא"צ דוקא לענין‬
‫שליחות‬

‫והראי' ממתני' דכיצד מערימין על המעשרות דכ' הר"ש [וכ"מ בירושלמי] דאיירי שהמעות נשארו של‬
‫האב ומ"מ הבן פטור מחומש כיון שמחלל על פירות אביו‪ ,‬ואילו היה מדין שליחות בודאי היה חייב‬
‫להוסיף חומש‪ ,‬שהרי הפירות והמעות של אביו‪ ,‬ואילו היה מדין שליחות בודאי היה חייב להוסיף חומש‪,‬‬
‫שהרי הפירות והמעות של איו‪ ,‬ואף הוא המחלל מדין שליחות‪ ,‬וע"כ צריך לומר שכיון שאינו מחלל מדין‬
‫שליחות אינו מוסיף חומש [וברמב"ם ג"כ משמע כן‪.‬‬

‫ואמנם אופן המכירה מבואר שם שנותן לו מאה בעד נ' מחמת טורח הדרך אך מכירה שהיא חילול דרך‬
‫מקח זה בודאי שאפשר לעשות ונהיה המעות של השני להוסיף עליו חומש‪.‬‬

‫והנה הגר"ח זכי' ומתנה כ' לחדש שיש שני דינים בחילול המע"ש שהפודה ובעל הפירות נשארין כ"א‬
‫בשלו‪ ,‬או שמחליף זה תמורת זה‪ ,‬והוא מידי דממילא מחמת הפדיון‪.‬‬

‫ועפי"ז כ' לבאר שם האיך קטן יוכל לעשות זכיה לאביו‪,‬‬

‫בביאורי הגרח"ק לירושלמי פ"ד ה"ג צא ופדה לך שלו הן‪ ,‬הרי הפירו שלו והמעות שלו ופשיטא א"כ‬
‫שצריך להוסיף חומש‪ ,‬והוא לשי' שבי' במתני' נתונים לך במתנה‪ ,‬דקאי אמע"ש והוא כריש פ"א דלר"מ‬
‫דמתנה לאו כמכר נותנין זל"ז מתנת חינם‪ ,‬ומחייב בחומש‪ ,‬ודלא כגמ' קידושין נ' כמפרשי' ודלא כרמב"ם‬
‫שאינה נקנית במתנה‪.‬‬

‫ולגמ' קידושין נו‪ :‬דאתיא כמ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין‪ ,‬צ"ל דאיירי אף כאן בטבלן וכן‬
‫לרמב‪,‬ם איירי בטיבלן ולענין זה בלבד כמי שלא הורמו‪ ,‬שקודם הפרשה הוא טבל ויכול ליתנן‪ ,‬ורק לאחר‬
‫הפרשה הוי ממון גבוה שאין יכול ליתנו‪.‬‬

‫והנה יש שפי' דברי המאירי ב"מ נג' שכל המטבע יתפס בקדושה וא"א לחלל פירותיו על מטבע חבירו כי‬
‫נמצא מוסר מע"ש במתנה וצ"ע שהרי לא מוסר לו מע"ש או מטבע‪ ,‬אלא שהוא מחלל קדושת המע"ש‬
‫שלו על מטבע חבירו‪ ,‬על חלק החולין שבו‪ ,‬וא"כ אינו נותן לו המטבע כלל‪ ,‬ולהעבירהקדושה על מטבע של‬
‫חבירו תמיד בדרך חילול כן הוא‪.‬‬

‫והנה יש לפרש מאירי זה כפשוטו שאיירי שיתן לשני פירותיו כדי שבעל המאות יחללן וממילא י"ל שזה‬
‫שהוכיח ממעשר משלו על של חבירו‪ ,‬שכיון שלעולם נשאר כדידיה [ובפרט בפחות מש"פ דלאו שיעור‬
‫ממון] וממילא חשוב שלו על של חבירו‪ ,‬ואמנם חי' שאסור לעשות זה משום שאסור ליתן מע"ש‪.‬‬

‫עוד צריך לפרש דבריו שנותן רק רשות על הפירות לבעל המעות‪ ,‬ותו בעל המעות רשות לבעל הפירות‪ ,‬ולא‬
‫שתרוייהו אצל א' וע"ז ג"כ תי' שא"א ליתן הפירות לשני‪ .‬אך אין ראי' שא"א לחלל על מעות חבירו‪ ,‬דשם‬
‫צריך רק רשות לחלל על החולין שלו ולא על המע"ש ושמא זה לא נקרא נותן מע"ש לחבירו‪ ,‬ואף‬
‫שהקדושה עוברת זה דמי למוכר‪.‬‬

‫והנה במאיר י של מכון המאור בהערות ציין דהוא דלא כרמב"ן וריטב"א נב'‪ :‬שכ' שהעודף הוא חולין‬
‫גמורים ובשו"ת ראשי בשמים סי' יב' שא"א לחלל על מה"ר של חבירו‪ ,‬ועוד מבואר בדברי רבינו שגם‬
‫במעות מעשר אמרי' מג' ודלא כהצל"ח בפסחים ז‪ .‬וראה במנ"ח סוף מצוה תעג' שהוכיח דלא כצל"ח‬
‫ע"ש‪.‬‬

‫ובמ"ש לעיל בירושלמי דפליג אבבלי וס"ל דמוסיף חומש במתנה‪ ,‬משום דר"מ סבר דמתנה אינו כמכר‬
‫שו"ר שהוא בירושלמי להדיא בפ"ד סוף ה"ב דאמרו על מתני' דהפודה מעשר שני שלו מוסיף עליו‬
‫חמישיתו בין שהוא שלו בין שנותן לו במתנה‪ ,‬מתניתא דר"מ אומר אין מתנה כמכר‪ ,‬אמר ר' יונה דברי‬
‫הכל היא תיפתר בפירות שהן טבלין למעשר‪ ,‬והתנינן פירות נטע רבעי‪ ,‬שלו מוסיף עליו חמישתיו אית לך‬
‫מימר בפירות שהן טבולין למעשר שהני ניתן לנטע רבעי‪ ,‬לא לנטע רבעי עצמו ברם הכא מעשר הוי פוסק‬
‫מימר ובי' הפנ‪,‬י שע‪,‬כ אתה חייב לפרש דוקא כר"מ דמתנה אינה כמכר‪.‬‬

‫והנה הגר "ח בהל' זכיה ומתנה‪ ,‬דמה דאמרו דממתני' דמערימין אין ראיה דקטן יכול לזכות לאחרים וצ"ב‬
‫איזה זכות מזכה לאביו דממ"נ אם המעות נשארו של אביו‪ ,‬א"כ צריך לעשות את זה מכח שליחות‪ ,‬כיון ם‬
‫הפירות וגם המעות של איו והוא צריך להיות המחלל [א‪.‬ה‪ .‬י"ל מש"ב שם הר"ש שאינו מקנה לו במתנה‬
 ‫‪ | 396‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ומ"מ הבן יכול לעשות ללא דין שליחות‪ ,‬שאם הוא דין שליחות הלא היה מוסיף חומש‪ ,‬וא"כ איך הבן‬
‫יכול לעשות וצ"ל שכיון שמספיק רשות לחלל על מעות של אחר‪ ,‬וכן במעות שלו מספיק רשות לחלל‬
‫פירות של אחר א"כ אף אם אין שניהן שלו כיון שהוא המחלל‪ ,‬ולאח"כ יהו הפירות שלו‪ ,‬סגיבמה שעושה‬
‫זה מדעת אביו אף ללא שלוחו‪ ,‬שכן רצון אביו כדי לא להוסיף חומש]‬

‫ותי' הגר"ח דעפ"י הגמ' ב"ק חזינן שצריך דעתו וכונתו של הבעלים ומדין זכיה אתינן עלה‪ ,‬וביארו שאי'‬
‫תרי גווני חילול אץ שנשאר המעות והפירות ביד זה שהיה קודם‪ .‬ב‪ .‬שמתחלף המעות עוברים ליד בעל‬
‫הפירות‪ ,‬והפירות עוברים ליד בעל המעות והנה לא מבעיא באופן השני שפשיטא שחשיב מזכה לאביו‬
‫אלא אף באופן הראשון חשיב מזכה לאביו‪.‬‬

‫ולכאורה באופן הראשון הרי הוא מזכה יותר שקודם היו לו פירות על ממון גבוה והשא מזכה לו פירות של‬
‫ממון חולין‪ ,‬משא"כ באופן השני שקודם היה מע"ש ממון גבוה בידו‪ ,‬והשתא יש לו אותו סכום מע"ש‬
‫ממון גבוה רק במעות]‬

‫וי' הגר"ח שכיון שהרמב"ם בי' על שמיטה דהוי הפקר‪ ,‬וחזי' שאף בלא בעלים אפשר לחלל לשני‪ ,‬וא"כ‬
‫גם כשיש בעלים אין עובד החילול מדין שליחות או בעלים‪ ,‬אלא זה עובד מדין שמזכה לו או הפירות או‬
‫המעות [ תליא בגוונא דמעשר שני] וצ"ל כונתו שכל החיסרון דשלו וברשותו הוא חיסרון בדיני ממונות‬
‫דהא ילפי' לה מגזילה בהקדש‪ ,‬שאינו יכול להקדיש כיון שאסור בבעלותו וה"ה אינו יכול לחלל כשהגנב‬
‫מעכב על בעלותו‪ ,‬אך כל שאין עיכוב כיון שמחלל מדעת הבעלים ועבורו ומכוחו‪ ,‬ממילא שפיר מחלל‬
‫כשהפקר אף לולי שליחות שהלא הוא עושה ההיפך כשם שמוכר אינו יכול להיות שליח ככל הקונה וכן‬
‫להיפך‪.‬‬

‫והנה יל"ע מו הדרך המחודש בהגר"ח בתרי גווני האם ההחלפה‪ ,‬או שנשאר כ"א שלו ולי נראה שנשאר‬
‫כ"א שלו הוא חידוש טפי שכיון שאין מע"ש כפטר חמור שהוא רק אריא דרביע עליה וכיון שיורד נשאר‬
‫ברשות שהי הקודם אלא קודם היה בממון גבוה‪ ,‬לגמרי רק היה לו כטובת הנאה שאוכלה בירושלים שכן‬
‫הוא דינו‪ ,‬משא"כ לאחר הפידיון כולו נעש שלו ממון הדיוט‪ ,‬א"כ הפדיון שעושה השני ע"י מעותיו אינו‬
‫רק להוריד המע"ש שיש ביד זה וממילא יהיה חולין אלא צריך לזכות בעבורות את החולין‪ ,‬במקום הממון‬
‫גבוה‪ ,‬משא"כ באופן השני שרק מחליף ממון גבוה כפודה הקדש‪ ,‬שניתן מעות ונהיה הקדש שלו‪ ,‬אלא‬
‫שכיון שיש כאן בכל זאת טוה"נ צריך דעתו‪.‬‬

‫ומי שיפרש להיפך שהחידוש טפי בגוונא שמחליף הוא משום שיפרש שמע"ש דומה טפי לפטר חמור ולא‬
‫להקדש כיון שהיה לו זכות אפילו בירושלים א"כ יש לו שייכות בזה הממון גופא ואף שורים לזה ממון‬
‫גבוה‪.‬‬

‫ובאמת בהגר"ח סטנסל או בחי' הגרי"ז הביא בשם הגר"ח שמע"ש ממון גבוה בכל זאת יש שם ממון‬
‫בעלים והראי' מתוספתא שפסקה הרמב"ם שיכול להקדישו‪ ,‬ואילו היה רק ממון גבוה האיך יכול‬
‫להקדישו‪.‬‬

‫ובאמת דין זה צ"ע שהרי לאחר פדיון ההקדש יש לחקור אי ישוב ויהיה מע"ש של הראשון ואי הראשון‬
‫פודהו כ' האחרונים דחייב בשני חומשים‪ ,‬וראי' דחוזר אליו ומ"מ אחר שפדה לתת יוסיף חומש אלא דיש‬
‫לחקור באם אף בזה ישראל אצל הראשון לענין חומש או שהוא כבר מופקע מחומש כיון דהקדש מפקיע‬
‫כל שעבוד דהראשון‪ ,‬ולמבואר דממילא לאו דידיה ורחמנא אוקמיה ברשותיה לענין פדי' וחומש שמא אף‬
‫בה"א אוקים רחמנא ברשותיה‪.‬‬

‫ובזה יתישב לך האיך יכול להקדישו‪ ,‬שמה דהוא ממון גבוה אינו סתירה להקדיש את זכות הטובת הנאה‬
‫שבו או שנקרא לזה כביני וביני‪.‬‬

‫והנה זה ש יכול להונות את המעשר שני ולחללה בש"פ זה לכאורה אינו כלום שאין זכות שלו‪ ,‬אלא שהוא‬
‫מאנה את המעשר שני שבמקום לתת מלא הסכום נותן רק פרוטה‪ ,‬אך הכל היה קודם של המעשר שני‪,‬‬
‫ולא הוי כפטר חמור שכל היה שלו‪ ,‬והחילוק שאמרתי מכבר בין פטר חמור שאינו דין פדי' והחילות‬
‫שהיו ת אלא שעל החמור נמצא דין עריפה‪ ,‬ואילו בשה דין אינה לכהן אף אם האמור היה של הבעלים‬
‫משא"כ במעשר שני‪ ,‬שכולו היה של ממון גבוה ובפדי' עובר כל הממון גבוה להחלפה ומצאנו חי' זה‬
‫בהגר"ח במעשר שני‪.‬‬

‫והנה אם בחי' הגר"ח על הרמב‪,‬ם היה מקום להסתפק בכונתו אם בעי' רק רשות‪ ,‬או שצריך שיעמדו‬
‫במקום הבעלים מדין זכי' בא חי' הגר"ח סטנסל וגילה על זה‪ ,‬שאין כונתו אלא רשות יעוי"ש‪ ,‬בעי' רמ"ה‬
‫וסי' רמו' ושם חילק בין פדיון פטר חמור שלא עובד כקנינים‪ ,‬משא"כ מעשר שני‪ ,‬וכנראה כונתו למש"כ‬
 ‫‪ | 397‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫בסוגריים בחי' על הר"מ בהל' מע"ש שפט"ח הוא רק איסור דרביע עליה‪ ,‬ומוריד האיסור‪ ,‬משא"כ‬
‫במעשר שני יש כאן כעין הקנאה והחלפה כמו שבי' בהל' זכיה ומתנה‪.‬‬

‫והנה בתחילת דברי הגר"ח הלא הקשה איזה מזכה לאחרים יש כאן וצ"ב מה תירץ ע"ז שאין לבאר שדין‬
‫החילול עצמו זה זיכוי בלא שיזה לו כלום‪ ,‬דאדרבה בא נסתכל ע"ז כהקדש ואינו מזכה כלום אלא פודה מן‬
‫ההקדש‪ ,‬ובכלל אמאי צריך בעלים‪ ,‬וע"כ שעצם זה שצריך בעלים זה מוכיח‪ ,‬שהוא ניתן משהוא לשני וזה‬
‫הוא מזכה לו‪ ,‬ובנידו"ד שכיון שלמד הגר‪,‬ח שלעולם זה עובד כקנינים בצורה של מקח החלפה וא"כ אין‬
‫שיך אופן הראשון שנשאר כ"א בשלו‪ ,‬וע"כ צ"ל שגם באופן זה זה עובד בצורת החלפה שהוא נותן לו את‬
‫כח הכסף שיש לו שיפעה בפירותיו‪ ,‬שהלא הכסף מחייב בקנין כסף החוזר‪ ,‬וזהו שניתן לבעלים שיקנה‬
‫עבור עצמו את הפירות ממון גבוה שזהו ממון חולין‪.‬‬

‫ובסו"ד בי' הגר"ח דבמקום שצריך קנין וזכי' זה רק בתורת שליחות מהקונה בזה כ' רש"י שזכייתו אינה‬
‫א לא מדרבנן דאין שליחות בקטן‪ ,‬אמנם במעשר שני‪ ,‬שאין דרך הקנאה‪ ,‬וכנראה הולך לפי יסוד הראשון‬
‫שכיון שהחילול ממילא מחייב צד השני‪ ,‬וקטן אי' בפדיון ע"כ יש לו הכח לזכות לאחרים‪ ,‬את הדין‬
‫ההיפוך במע"ש‪ ,‬וממילא י"ל דה"ה בחד גוונא הראשון שכ"א נשאר בשלו גם שם עובד מדין זכיה שחלה‬
‫אוטומטית במעשר שני‪ ,‬ובזה קטן אינו מופקע מדין זכיה לאחרים ואף אינו עובד בשליחות‪ ,‬כיון שסו"ס‬
‫הכסף שלו‪ ,‬ואינו יכול להיות המקנה ושלא של הקונה יחדיו דהוי תרתי דסתרי אלא שהוא מחיל פדיון‬
‫מכוחו וממילא מדין זכי' לבעל הפירות חל גם החלק השני‪ ,‬של בעל הפירות בדין המעשר שני שמחייב את‬
‫ההיפוך ואמנם איך חל שהוא נשאר בשלו ונהפך למעשר שני והשני נהפך לו לחולין בלא שיעזה כלום‬
‫וע"כ שהקטן פעל זאת בעקיפין שפירותיו של פלוני יתהפכו ממון גבוה לממון הדיוט‪ ,‬דכל מקום שיש‬
‫בעלים צריך שיהא שלו וברשותו ג"כ לענין הפירות‪.‬‬

‫היוצא לדינא שאם א' נותן רשות לשני לחלל פירותיו עובד מדין זכי' לאחרים‪ ,‬ולא מדין שליחות ובעלים‬
‫אלא להיפך ובאופן שנותן רשות לשני לחלל על מעותיו‪ ,‬והשני בעל הפירות ג"כ שם יעבוד להיפך וכנ"ל‪.‬‬

‫ביאור הגר"ח מהר' בלאכרוסקי‪ .‬בהגר"ח זכיה ומתנה אם א"א לזכות מההפקר ואפשר לזכות בפדי'‬
‫להפקר ואמרנו שהגר‪,‬ח ס"ל שלא הולך לפודה הפירות [שהרבעי נהיה הפקר והפדיה אינה ראיה שיהי‬
‫השלו משום שהוא בעלים של חולין דאל"כ מנ"ל שהוא ללא שליח של הבעלים‪.‬‬

‫ב שהגר"ח ס"ל שכשהוא פודה פירות על המעות אך המעות נהיה מע"ש שהוא זוכה ויכול להיות‬
‫שאחרים יזכו‪ ,‬או שהגר‪,‬ח למד שא‪,‬א משום דהוי ממון גבוה ומה"ת שאזכה וע"כ שזה על ממון שנהיה‬
‫שלו‪ ,‬ובשלו על של חבירו [כ' הגר"ח דיש דרך מכירה ממש‪ ,‬ובממון גבוה א"א לעשות כירה ללא שיהא‬
‫חילול] ואם הקטן יעשה הקנאה זה א"א אם אין ענינה לזכות לאחרים וחילול בדרך הקנאה וחילוף האיך‬
‫עושין זאת‪ ,‬ואם אני עושה כל לבד זה זוכה לאחרים ואני עושה הכל במקומו‪ ,‬ואינו יכול להוציא סתם אלא‬
‫או מזכה המעות לך ואתה עוזה זה להוריד הקדושה‪ ,‬שמע"ש שיש לבעלים והוא שולט ע"ז א"א לעשות‬
‫בבממון של השני וכדי לעשות זאת צריך שיזכה החילול לאחרים‪ ,‬ואני כביכול נותן לך הכסף ומוציא ממך‪.‬‬

‫ואפי' בגוונא הראשון אינו מדין שליחות וראי'מהפקר שא‪,‬צ בעלים לפדי' ואם היה צריך משום שאינו‬
‫כקדש שזה שות גבוה ממש‪ ,‬א‪ 5‬לא יש שם רשות הדיוט‪ ,‬וממילא כיון שחזי' שא"צ בעלים א‪,‬כ אף כשיש‬
‫בעלים א}"א לפעול בעסקים בלעדיו וצריך להשתמש בכוחם כדי לחלל עבורך‪.‬‬

‫ברשב‪,‬א גיטי ן סה‪ .‬יעוי' בראשונים שם הקשה מה הוא מזכה לאחרים והלא המעות שלו ועושה לעצמו‬
‫וברמב‪,‬ן כ' שזוכה בפירות לבעלים‪ ,‬דס"ל דלעולם הולך הפירות לפודה וכאן מזכה פירות לבעים וכן‬
‫בריטב"א ובר‪4‬שב"א כ' דהו‪,‬א שהוא הערמה קמ"ל‪.‬‬

‫ובריטב"א דלמאן דזוכה לאחרים מדרבנן יכלו להקשות ולטעמיך ודלא כהגר"ח והגר"ח פליג על הר"ש‬
‫בכמה נקודות‪.‬‬

‫ובר"ש שפודה במעות בעה"ב והפירות נהיה שלו כהגר"ח דהמחלל הוא דבר בפ"ע שכל שמחלל שנותן‬
‫הכסף הולך אליו‪ ,‬ובר"ש הקשה שאינו זוכה לאחרים‪ ,‬ותי' שצריך לילך לפודה אלא שהוא מזכה לאחרים‬
‫וברייתא והתלמוד אינו כמשנה‪.‬‬

‫והעיר הרב בלאכרוסקי שנותן לו המעות ויאמר שפודה ונותן עבורו ויתכן דס"ל שזה אינו נקראה לאחרים‬
‫וא‪,‬כ הר"ש לשיטתו‪ ,‬דלהגר‪,‬ח מי שהוא שלו הוא מזכה ל‪ ,‬ולהגר‪,‬ח בעל המעות הוא המחל והוא זה‬
‫שצריך לעשות הפדיון‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫ב‪,‬מ נג‪:‬‬
 ‫‪ | 398‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫מאי יצא דנפול מחיצות‪ ,‬וברש"י ושוב אין מעשר נאכל שם עד שיעמדו מחיצות דבעינן לפני ד' תאכלנו‪,‬‬
‫ובפדיה נמי לא דקלטוהו מחיצות מלפדותו עוד משנכנס לתוכה וכו' ובהמשך מחיצה לאכול דאורייתא‬
‫מחיצה שנאמרה בתורה לא הוזכרה אלא לאכול בתוכה‪.‬‬

‫והנה צ"ב דבתורה לא נאמרה מחיצה אלא לפני ד' תאכלנו‪ ,‬והנה ברמב"ם פסק כמ"ד קידשה לעתיד‬
‫לבוא‪ ,‬ואוכלין מע"ש אעפ‪,‬י שאין חוה ולכאורה משמע שמתלי תלי קדושה במחיצות או לאו אם פלוגתא‬
‫דקידשה לעתיד לבוא וצ"ע‬

‫והנה ברמב"ם כיצד מקדשין אי' שיר ותודה וכו' ומקדשין עד מקום שירצו‪ ,‬ולא כ' עד החומה‪ ,‬וכן לא כ'‬
‫בכלל חומה בהלכה זו‪ ,‬ולעיל מינה שם כ' ומושחין חומת העיר עד מקום שירצו‪ ,‬וצ"ע אדידיה‪.‬‬

‫ברש"י ד"ה ונפרקיה קס"ד ביש ש"פ קאמר דייק הר' רוזנהיים שרש"י כ' קס"ד דס"ל שעיקר התירוץ‬
‫הארחון‪ ,‬וצ"ע דהלא הוא שני מ"ד ומה דק' על הראשון הלא ממילא קשה גם על השני וצ"ל לא פלוג‪.‬‬

‫בר"ן שבשטמ"ק כ' לגבי' קושי' ר"ת שיעלהו לירושלים שהוי טורך ולכך אף בכלים בתערובת שאין צריך‬
‫לטרוח ולא כשאר ראשונים שכ' לשון הוצאה ועכ"פ נראה דלכו"ע אין צריך בין טורח בין הוצאת ממון‪.‬‬

‫בריטב"א שטמ"ק הקשה על צירוף ולדידן נמי תקשי הכי וי"לדלדידן מע"ש שאין בו ש‪,‬פ אינו בר פידיון‬
‫כלל ואפי' ע"י צירוף אבל לחזקיה דאמר שיש לו פדיון וחייב לעשות כן על מעות הראשונות כ"ש שיש לו‬
‫לפדותו בצירוף מעשרותיו עכ"ל‪.‬‬

‫הרי שבי' שחזקיה הו‬

‫ברמב"ם פ"ח הי"ד ממע"ש המניח דינא של מעשר להיות אוכל כנגדו והולך‪ ,‬כיון שאכל עליו עד שלא‬
‫נשאר ממנו אלא פחות מש"פ‪ ,‬יצא לחולין‪ ,‬בד"א בשל דמאי‪ ,‬אבל בשל ודאי לא יצא לחולין עד שישאר‬
‫ממנו פחות משוה פרוטה אחר שמוסיפין את החומש כגון שנשאר ממנו פחות מארבעה חומשי פרוטה‬
‫[א"א ר"ל שזה שיבוש וראוי להיות שנשאר ממנו ארבע חומשי פרוטה] ובכ"מ הביא מהרא"ש שהק'‬
‫דאיך נתיר לזלזל במעשר שני והא חזקיה מחללו על מעות הראשונים קאמר‪ ,‬ותי' הכ"מ ולראשונה יש‬
‫לתרץ דהא אסיקנא דחזקיה אין בחומשו קאמר‪ ,‬אבל בקרן יש יותר מג' פרוטות כמבואר בדברי רבינו‬
‫פ"ה ה"ה [יעויש' גם הלכה ד' דהרמב"ם פסק לחזקיה גם להוספת חומש על מעה"ר‪ ,‬וגם לאפשרות‬
‫חילול בה"ה וצ"ע דפסק גם כדרשת הירושלמי וגם כבבלי ובמ"א ביארנו]‬

‫בהליכות שדה כסלו סט' חוברת ‪ 160‬הוכיח חי' הגרש"ז שכלי שבלע טבל ואינו בן יומו לא גזרו עליו אטו‬
‫בן יומו ושטעם ושטבל לאחר מעל"ע אינו בר הפרשה‪.‬‬

‫וע"כ הובא שחלה ששאלו את הגרש"ז אם אפשר להפריש על הבלוע‪ ,‬ואם יש חילוק בין טעם בלוע שאינו‬
‫בן יומו שא"א לתקנו‪ ,‬ומהו הדין טעם חריף שיוציא את ה בלוע וישוי ליה לשבח‪.‬‬

‫ותושו' הגרשז‪,‬א מכ‪,‬י דנהגו תמיד לכלול בשעת הפרשה גם את הבלוע וחושבני שיכולים שפיר לסמוך על‬
‫זה בזה"ז אך הרי לפעמים הבלוע כבר לא בן יומו וגם כל הנבל בתוך הכלי הרי ג"כ לא בן יומו‪ ,‬ומפני זה‬
‫שאפשר להשביחו ע"י דבר חריף מסתבר שודאי לא כלום הוא ומעתה אף אם נסמוך ע"ז שבטבל לא גזרו‬
‫על אינו בן יומו‪ ,‬עדיין צריכים ליזהר מלבשל בו דבר חריף עכ"ל‪.‬‬

‫והסיק שם מדבריו שאין להשתמש בדבר חריף ושאין אפשרות להפריש ע"ז רק להגעיל‪.‬‬

‫והנה הובא שם שהגריש‪,‬א חולק‪ ,‬על תי' הגרשז"א וס"ל שצריך להגעילו לאחר כ' שעה‪.‬‬

‫ובדרך אמונה בהקדמה לפ"ו ממעשר‪ ,‬שכ' שאפשר להפריש על בלוע כמש‪,‬כ מרן החזו"א נראה שהותא‬
‫תוספתא מפורשת בבישל בירק‪ ,‬וא"צ למש"כ בדרך אמונה כיון שטעם כעיקר דאורי' ואי משום שנתכוין‬
‫שיהא אותו דרגה ממילא י"ל דטכ"ע אינו אותו דרגה של האיסור עצמו] ושם בצה"ל אות נט' הביא‬
‫ששמע ממו"ח דאם נתבשל חולין בכלי שאינו בן יומו‪ ,‬מטבל א"א לעשר עליו כיון דהתבשיל מותר משום‬
‫נטל"פ אין כאן טבל לעשר עליו ורק שחכמים הצריכו להגעיל הכלי‪ .‬וע"ז לא יועיל לעשר עליו ומוכרחים‬
‫דוקא להגעיל הכלי‪ ,‬הק' מדבר חריף‪ ,‬א"כ א"א לומר שאין כאן טבל‪ ,‬ולמה לא יועיל לעשר עליו עי' יו"ד‬
‫סי' צה' ס"ג‪ ,‬ושמא חושש לדיעה המובאת בפ"ת שמדרבנן וצ"ע‪ ,‬וראי' מתוס' רי"ד סוף ע"ז מהד"ת‬
‫דטבל שנימוח בתוך תבשיל שאינו בעין א"א להפריש עליו‪ ,‬ולא הוי דשיל"מ ובטל בס' [וצ"ע מדוע אין‬
‫כהיתרו כך איסורו‪ ,‬ואמר בס‪ '.‬והנה בחלה ברמ"א שאפשר להפריש‪ – ].‬והנה הג"ר שלום בלאכרוסקי‬
‫שהרי כידוע מש"כ הרשב"א בתוה‪,‬ב שכל עוד שהוא בתוך הכלי שפיר הוא ראוי לגר‪ ,‬ורק אח"כ‬
‫בתערובתו אינו ראוי‪ ,‬וא"כ אמאי לא יוכלו להפריש על הבלוע בכלי גם לאחר כד' שעות [ואם לא נימא כן‬
 ‫‪ | 399‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫א"כ כל כלי שבלע כגון שימורים‪ ,‬ושוב הניחו בתוכו אין לו תקנה‪ ,‬ואמנם אם שהה רדב"ז בתוכו ככבוש‪,‬‬
‫י"ל שאינו נהיה בן יומו כיון שהתבשיל עצמו ודאי ראוי לגר‪ ,‬אף שעבר עליו כד' שעות וצ"ע] והלא פסקי'‬
‫רשב"א ולא כרא"ה והראי' כמו שהרימו מדבר חריף‪ ,‬שא"א שדבר שהותר יחזרו ויאסור‪ ,‬והנה בט"ז‬
‫בהל' חלה סי' שכד' ס"ק טו' על דברי הרמ"א בפשטידא שנתנה טעם בבשר‪ ,‬האיך נתיר הבשר יעו"ש‬
‫ויעוי' בפ"ת שהביא החולקים ושמעשר להפריש מיניה וביה‪.‬‬

‫והנה בתוס' רי"ד בע"ז שזם באמת כ' לאחר שהביא את ספר הישר שטעם טבל ומעשר שני לאחר‬
‫שנתערב בתבשיל אין לו היתר כיון שאין שמו הראשון עליו כטכ"ע לאו דאו' ואפי' אם הוא דאו' כיון‬
‫שלוקין עליו‪ ,‬ותוס' בחולין צח‪ :‬רבא אמר הביא פלוגתא‪ ,‬וכנראה ביאר שטעם כעיקר הוא איסור חדש‬
‫וע"ז לא מצאנו הפרשה‪ ,‬וזה צ"ע גדול מתוספתא דנתבשל כיום שמפרישין עליו דאהדרינהו לאיסוריה או‬
‫שוה עשה בעלמא דילפיע' מכלי מדין באופן]‬

‫והנה הגר"א הביא המקור מס"י וממה שאמר‪5‬ו בסוף פ"ג דחלה א"כ למה אמרו‪ ,‬ושלא במינו בנו"ט‬
‫(והנה אף אם במשנה ז' היה אפשר להסביר מדין גרירה עכ"פ במשנה י' לכאורה הוא מפורש שאפשר‬
‫להפריש על הטעם‪.‬‬

‫והנה הדמ"ר והפתחי תשובה‪ ,‬וכל אלו שהביאו להקשות על הט"ז כ' רק להפריש מעיסת הפשטידא על‬
‫הב שר אך לא כ' להפריש מהבשר על הבשר [כמו שמשמע במתני' אורז שבלע טעם דגם שמפריש מיניה‬
‫וביה] ונראה הטעם שאף שחלה בכל שהוא‪ ,‬צריך כל שהוא שכולו טבל‪ ,‬וזה מש"כ הט"ז שבכל חלק שבו‬
‫יש טעם בשר‪ ,‬וע"ז כ' שאינו מזיק לטעם העיסה‪.‬‬

‫שו"ר שבחזו"א כ' שה"ה להפריש מהבשר על הבשר‪.‬‬

‫והנה הר"ש בפ"ב דמע"ש מ"א יל"ע שם ובירושלמי כל האריכות [ובקה"י הובא בדרך אמונה] ובחזו"א‬
‫הכריע בספר להחמיר כר"ש אעפ"י שבקיצור הלכות דהגר"י בויאר כ' להקל בזה‪ ,‬דבחו"ב פליג על‬
‫החזו"א ויעוי' בקובץ של הר' קארפ‪ ,‬מה שהשיג על הקובץ‪.‬‬

‫והנה ב"י הביא התשו' וחזינן שם שבא רק להפקיע שלא נימא דהוה מדאורי' על דרבנן‪ ,‬אך זה פשיטא‬
‫שאפשר להפריש על טעם כעיקר‪ ,‬אלא שהוסיף שהוה אותו דרגה דאו' על דאו' משום שטעם כעיקר דאו'‬
‫[ובאמת צ"ע אמאי חשיב אותו דרגה]‬

‫ובבתוס' רי"ד סוף ע"ז ד"ה ר ושמואל שכ' שטבל שנימוח וכן מע"ש אין לו היתר‪[ ,‬רק ביטול צ"ע מפ‪,‬ג‬
‫דחלה ומתני' דפ"ב מ"א דמע"ש ועצם הטעם שטעם כעיקר הוא איסור חדש ולא מדינא דטבל הוא חידוש‬
‫שהלא אמרו טעם כעיקר‪ ,‬וכשם שהעיקר יש לו הפרשה ה"ה הטעם‬

‫ואף מה שכ' הגריש"א והגרש"ז הוא חידוש גדול דכפשוטו אינו ן יומו אינו גזירה חדשה אלא שגזרו אטו ן‬
‫יומו ונתנו לו דין בן יומו‪ ,‬וממילא כשם שבן יומו יש לו הפרשה ה"ה שאינו בן יומו‪.‬‬

‫מע"ש פ"ב מ"א‬

‫ברמב"ם ולזה הטעם‬

‫בר"ש שהביא הירושלמי כ' אבל היכא דלא מינכר שבחא דחולין במעשר‪ ,‬כל השבח למעשר הרי להדיא‬
‫שהכונה במתני' לשני למעשר שני‪.‬‬

‫סיכום‪:‬‬

‫במתני' אי' ג' דוגמאות א‪ .‬יין של מע"ש שנפל לתוכו דבש ותבלין של חולין‪ .‬ב‪ .‬דגים שנתבשלו בקפלוטות‬
‫של מעשר שני עיסה של מעשר שני שאפאה בעצים של חולין‪.‬‬

‫והנה באופן הראשון היין של מעשר והדבש והתבלין כנראה פחות ממנה‪ ,‬ואעפ"כ כ' לפי חשבון‪ ,‬ובאופן‬
‫הב'‪ 3‬שהדגים הם החולין והקפלוטות מע"ש מסתמא החולין שווה יותר‪ ,‬ואעפ"כ כ' לפי חשבון‪ ,‬ובאופן‬
‫הג' בעיסה שםהחולין אינו בתערובת‪ ,‬אלא שבח עצים בלבד‪ ,‬ולאח"כ אמרו במשנה זה הכלל כל ששבחו‬
‫ניכר לפי חשבון ושאין שבחונ ניכר השבח לשני‪[ ,‬כלומר למעשר שני] ולכאורה קאי כלל זה על כל‬
‫האופנים ועל כולא מתני'‪ ,‬דלעולם אם אין השבח ניכר‪ ,‬הולך כל השבח למע"ש [ואינו ם המע"ש הוא‬
‫הרוב או להיפך שהרי ב' הדוגמאות היה בהמתני' וכן משמע להדיא ברמב"ם שבפיה"מ כ' אופן כגון שהיו‬
 ‫‪ | 411‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫הפירות של חולין ג' חלקים ושל מע"ש חלק א' ומתחלקין לפי חשבון וביד החזקה כ' אופן הפוך בדיוק‬
‫שהיו ג' חלקים למע"ש ולק א' לחולין והרי חזי' של"ש ולעולם אם ניכר כלומר לפי הירושלמי לר"י‬
‫שהוסיף במידה ולר"ל שהוסיף בטעמו מתחלקין לפי חשבון‪ ,‬וכל שאינו מוסיף כל חד כדאית ליה כל‬
‫השבח למעשר שני‪ ,‬וטעם הדבר דמע"ש עדיף מחולין נראה שכל שאין בו מע"ש א"א לתובעו בדיני‬
‫ממונות אלא בהתאם לצד השני משא"כ לגבי מעשר שני מיקרי שבא למרות שאפשר להוכיח לכאו'‬
‫מהירושלמי להיפך שאמרו שבעיסה ומים ומלח לגבי עירובין שם אזלי' בתר דיני ממונות בשניהם שוין‬
‫וכרגלי שניהן ויל"ע עוד בזה‪.‬‬

‫ועכ"פ ברמב"ם בי' שצריך לר"י תרתי גם טעם וגם מידה‪ ,‬ור"א פליג דסגי במידה‪ ,‬ומש"כ שם לר"ל צ"ע‪.‬‬

‫והנה בסיפא אי' בירושלמי אל יצא מידי פדיונו ובר"ש בי' שכיון שהוא טעמא בעלמא אין לו פדיון וחייבין‬
‫לעלותו לירושלים או בזה‪,‬ז יקבר‪.‬‬

‫ובאו"ש כ' התבלין של מע"ש בלבד אין לו דין פדיה כיון שהוא לא בדין ממון אלא דינו כפחות מש"פ‬
‫[שצריך להעלותו לירושלים] ואילו בהוסיף ידה שם השבח למעשר שני‪.‬‬

‫והנה הגרח"ק בס"ק קעג' כ' בשיטת האו"ש שאם הדגים של חולין והקפלוטות של מעשר שני אז הדין‬
‫להיפך שאם נתרבה המידה ולא השביח או השביח ולא נתרבה המדה כל השח לחולין ואין פודין המעשר‬
‫שני אלא בדמיו שהיה שוה קודם‪.‬‬

‫ודבר זה לא ניתן ליאמר שהוא נגד מתני' דאי' השבח לשני‪ ,‬ולשיטתו אין כזה כלל דה"ה להיפך השבח‬
‫לחולין‪.‬‬

‫ועיינתי באו"ש ובאמת כ' שם דבר שונה לגמרי‪ ,‬שבאופן שהמע"ש היה תבלין בלבד ואין לו ממשות שם‬
‫אם לא הוסיף במידה הוי כמעשר שני פחות מש"פ שלא תפיס פדיונו (אם הוא מע"ש והיו חייבים לעלותו‬
‫לירושלים) ובהוסיף מידה שם אפשר לפדותו‪.‬‬

‫אך אין מקום לומר שהחולין שוין למע"ש לכל דיניהם אלא אדרבה האו"ש חילק שבדיני ממון אין לו פדי'‬
‫אך בדין מע"ש ודאי השבח וצריך לאכלו בירושלים והוא מוכח להדיא מהירושלמי שהרי הקשו מעיסה‬
‫בתחומין ואמרו שדיני ממונות שווה וא"כ כ' להדיא שכאן אינו נידון כממונות אלא המעשר שני מרויח‬
‫יותר מהחולין‪.‬‬

‫וכן בדגים וקפלוטות בירושלמי הביאו שבשניהם יש להם ממשות ובולעין כל אחד טעם מהשני‪ ,‬ואעפ"כ‬
‫א הפרידו כל השבח לשני‪ ,‬וןלמה לא נימא שכל השבח לחולין‪ ,‬וע"כ שאינו דומה חולין למע"ש וכל יסוד‬
‫וכלל דמתני' הוא דוקא למעשר שני ולא לחולין‪.‬‬

‫ואיך שלא יהיה היוצא לכל השיטות שיש שבח של מעשר שני שאינו ניכר‪ ,‬ולשי' הר"ש וכן לאו"ש‬
‫מסברא מפורש בירושלמי שאינו יוצא לפדיון‪ ,‬וא"כ למדנו מדברי הר"ש והאו"ש שכל מע"ש שאינו‬
‫מספיק לפדותו כגון שאין לו ממשות‪ ,‬אין לו פדיון‪ ,‬וחייבים לאכלו בירושלים‪ ,‬או לרקבו זה"ז ואמנם יתכן‬
‫שהוא כפחות מש"פ שבצירוף יש לו פדיון וה"ה כאן אגב ממשו יהיה לו פדיון ויש לספק אם יביא ממקום‬
‫אחר ויצרפו אם יוכל לחלל או דוקא ממשות דידיה‪.‬‬

‫וגר"א בשנו"א דאפשר לפדות בלוע‪.‬‬

‫לשי' תוס' רי"ד בעבודה זרה עד'‪ .‬ונ"ל לתרץ קושיתו דהיכא אמרי' דטבל ומע"ש הן דבר שיל"מ ואינן‬
‫בטלין אפי' באלף ה"מ כשעומדין בעינן שיש להן תקנה להתירן‪ ,‬אבל כשנתערו באחרים ונימוחו שוב אין‬
‫להם תקנה להתירן דכיון דנימוחו ואינם בעינן כאלו אבדו מן העולם דמי ולא חייל שם תרומה ומעשר על‬
‫מה שמפריש על אותו טבל שנימוח ורק לא חייל פדיון על מע"ש שנימא הלכך דינן ככל האיסורין להיות‬
‫בטלין בס' וההיא דנדרים ודבבא מציעא בטבל ומעשר העומדים בעינן קא מיירי [אף שהן בתערובת] וכו'‬
‫אבל כשנימוחו ובטל משם לעולם אין היתר לאיסורן שהרי בכל איסורים שבתורה היכא דבטל ממשו‬
‫אע"ג דאי' טעמו אי' מ"ד דאינו אוסר מהתורה‪ ,‬ואפי' למ"ד אסור מהתורה מודה הוא דאין לוקין עליו‬
‫כיון שנימא בטל ואין שמו הראשון עליו ה"נ כיון דנימוחו בטלי ושו לא מיתפס זה שרוצה להתירן‬
‫בקדושה‪ ,‬והרי הן באיסורן‪ ,‬ומשו"ה איצטריך למימרא חוץ מטבל כגון שנימוח מין במינו‪ ,‬ולא מנה נמי‬
 ‫‪ | 411‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫גם מע"ש וחדש והקדש שאלה דוק א כשהן בעינם ואינם ניכרים לא בטלי ואפי' באלף מפני שיש להם‬
‫מתירין אבל אם נימוחו בטלין בנו"ט‪ ,‬אבל טבל אעפ"י שנימוח הוא אוסר בכל שהוא כ"נ‪.‬‬

‫ברשב"א בתוה"ב הארוך (עמוד ‪ )87‬דברים הפוגמין אינם אוסרין ערובתם ואפי' נמחה גופו של איסור‬
‫בתוך ההיתר וכו' ושם פגם זה שאמרו לא שפוגם לגמרי עד שאינו נאכל מחמת פגמו אלא אפי' פוגם קצת‬
‫שהרי קדירה שאינה ת יומא אינה פוגמת אלא מעט ואפ"ה אמרו דקדירה שאינה בת יומא אינה אוסרת‬

‫והנה הרא"ה השיג עליו וכ' דהיפך מהמחבר שהנבילה יותר מותרת מהבלע‪ ,‬יעוי"ש‬

‫והגרעק"א בתשובתו פסקים סי' מט' כתב לתלות בפלוגתא דהרשב"א והר"ן‪ ,‬אי לבשל חרס לאחר מעל"ע‬
‫בכלי ספק טריפה הוי דאורי' אודרבנן‪[ ,‬וצ"ע כי נראה דגם לרשב"א אינו דאורייתא‪ ,‬אלא בתוך הבליעה‪,‬‬
‫אך לבשלה שרי כיון שכל פעם שיצא יהא מותר וכמש"כ בסוגריים‬

‫רש"י בע"ז מתבשיל דפשיטא שלאחר לילה מתקלקל ומעבר צורתו‪ ,‬ובתוס' סוף ע"ז דילפה מגמ' ברכות‬
‫שלא היה דרך לבשל בלילה דהאוכל נפסל או בשקיעה או בעלות או כל הלילה או בד' שעות‪.‬‬

‫פ"ב דע"ז ופ"ב דפסחים‪.‬‬

‫והנה הגרח"ק בד"א עמוד ש"י בביה"ל ד"ה יין הקשה האיך לר"ל ניחא הרי אם הפרידן זמ"ז א"א‬
‫לפדות כלל את הדגים שנבל בהן טעם קפלוטות‪ ,‬מש"כ הר"ש‪ ,‬וא"כ מה נפ"מ אם השבח לפי חשבון או‬
‫למעשר שני‬

‫לא נכתב על בי' הגר"א ורש"ס ורמב"ם וראב"ד‪.‬‬

‫לעי' במפרשי הירושלמי‪.‬‬

‫ב"מ נג' משמע דמדאורי' ודאי בטיל חד בתרי‪ ,‬יעוי' מרכה"מ ותשו' המבי"ט על מעות במעות שהובא‬
‫במנחת שלמה שמדאוריתא אינו בטל כיון שיש לו תקנה בפדיון ולכאורה הוא דלא כסוגיין‪ ,‬וצ"ל שחלוק‬
‫שויות בשויות ששם פשוט שמדאורי' לא בטיל כמו שאמרו בביצה‪ ,‬הרי שנתערב לו חטיין בחיטין של‬
‫חברו יאכל הלה וחדי‪ ,‬משא"כ מע"ש שזה תלוי הממון בקדושה בזה אי בטלי הקדושה ממילא בטל‬
‫השוויות שאינו כשרויות בפ"ע במעות במעות‪ ,‬ודייק המביט לומר מעות משום סוגין בפירות בטלי‪.‬‬

‫והרב בלאכרוסקי אמר שמע"ש שאין בו דין ממון שהרי אפשר לאוכלו חוץ לירושלים שאין לו כסף‬
‫כמש"כ הראב"ד ממילא בטל אף לשאר דינים לטומאה ואנינות‪ ,‬שהרי כבר אין לו דין ממון אלא איסור‬
‫שהרי א"א להוציא ממונו רק בצירוף מעותהראשונות‪ .‬וממילא בטיל אף לטומאה ואנינות‪.‬‬

‫דהנה יש לחלק בין דבר שחייב בחילול מדאו' לבין דבר שאפשר לחלל בצירוף מעות הראשונות ואין‬
‫מחוייבין לחללו מדאו' רק מדינא דחזקיה‪ ,‬וכמש"כ הריטב"א שאפשר להניחו עד שמנקב או שיצטרף אף‬
‫שביותר מפרוטה א"א להניחו מחוייבין לחללו‪.‬‬

‫והנה הריטב"א שכ' דללא חזקיה אין לו פידון כלל מהתורה אפי' בצירוף‪.‬‬

‫בכל חילול שני נהגינן שמחללין על פרוטה במטבע השני ומוסיפין חומש‪ ,‬ואף אם אין ד' פרוטות במטבע‬
‫הראשון‪ ,‬ובשלמא הא דנהגינן בחילול ראשון לחלל על פרוטה א' הוא משום שבפירות יש ד' פרוטות‬
‫ולמדין דהוא דין בפירות ולא בכסף אך בחילול שני צ"ע ושמא לא נאמר קרא רק על פירות‪ ,‬ואי נימא‬
‫דנאמר גם על חילול שני צ"ל שכיון שהוא בא מד' פרוטות לעולם יש בכח זה ד"פ‪ ,‬וכמו שחל על מטבע‬
‫הראשון ה"ה יש בכוחו לעבור למטבע שני‪.‬‬

‫ובלשון מרן סי' ג' ס"ק יז' ולכן נראה דדוקא לענין מעשר שני‪ ,‬עצמו פליגי אבל לענין מטבע דבעינן פרוטה‬
‫סברא הוא דכל שאין בו שיעור פרוטה לא חשיב מטבע וכדאו' בירושלמי דחשיב כאסימון‪.‬‬
 ‫‪ | 412‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫המשך של מקום אחר‬

‫אסור לאכלו מדרבנן קאמר‪.‬‬

‫ובזה א"ש ומה שהביאו בשם הגר"מ סולוביציק לבאר ברמב"ם שפחות מש"פ אין לו תקנה במע"ר‬
‫וקשיא לן מהגמ' וכן איך יתכן שישאר עגונה ומה תקנה יש לו‪.‬‬

‫וי"ל כנ"ל שמתלי תלי אכילתו בפדיונו וכל שאינו בר פדיה לשיטתו כיון דס"ל כמ"ד חומשו ומחוסר הוא‬
‫מתורת ממון בפחות מש"פ כקנינים ולא מדין ממעשרו‪ ,‬שוב הדר דינא דמותר לאכלו במהותו‪ ,‬ואף שפחות‬
‫מד"פ לשיטתו לא אמרינן כן [ודלא כמאירי] כיון שאינו מחוסר מתורת ממון אלא מדין פדיה וחזי‬
‫לאצטרופי למעות הראשונות משא"כ בפחות מש"פ שאינו בכלל בתורת פדיה שפיר אכלינן חוץ לחומה‬
‫ולא אכפ"ל בטומאה ואנינות כיון דלאו במקום אכילתו מהני‪.‬‬

‫ולפי"ז י"ל מקור למנהג בריסק שאין פודין בפחות ש"פ‪ [ ,‬ואעפ"כ אוכלין אותו וכנ"ל ואף שמדרבנן‬
‫לכאורה מבואר בסוגיין שאסור לאכלו י"ל דהוא לכל מ"ד כדאית ליה ודוקא למ"ד בפרוטה אז פחות‬
‫מש"פ אסור מדרבנן‪ ,‬אך למ"ד בד' פרוטות דוקא ד' פרוטות פחות מהם אסור באכילה‪ ,‬אך פחות מש"פ‬
‫אף באכילה מותר‪.‬‬

‫והנה באו"ש השוה דין בליעות מע"ש לדין פחות מש"פ ולנל י"ל לשיטתו דכמו דפחות מש"פ מתלי תלי‬
‫בדין פדיונו וכל שממועט מפדיון ממילא מותר לאכלו אף דס"ל מע"ש עליו לענין אנינות ואכילתו‬
‫בירושלים‪ ,‬ומ‪,‬מ כל שהוא חוץ לירושלים‪,‬‬

‫(והרמב"ם בפ"ג ממע"ש פסיק לגמ' דהאוכל מע"ש בטומאה‪ ,‬והוא שיאכל אותו בירושלים קודם שנפדה‬
‫שאינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא במקום אכילתו‪ ,‬אבל אם אכלו בטומאה חוץ לירושלים מכין אותו‬
‫מכות מרדות וכן בה"ה אם אכלו בחוץ באנינות או שאכלו בפנים באנינות של דבריהם מכין אותו מכות‬
‫מרדות הרי שפי' הרמב"ם להדיא שטומאה ואנינות הוא רק בירושלים והטעם בזה דאכילה בטומאה הוא‬
‫ג"כ אכילה ומתאים רק בירושלים‪.‬‬

‫והנה בתוס' רא"ש הקשה למאי הוא מעשר שני מותר לאכלו וכ' שחזי לאצטרופי‪ ,‬ולא תי' טומאה‬
‫ואנינות לכאורה הוא דלא כחזו"א אמנם י"ל כנ"ל שכיון שלא מתאים טומאה ואנינות בחו"ל ממילא חזי'‬
‫שטומאה ואנינות אינו דין במעשר שני אלא דין בצורת אכילתו וכל שאין כאן אכילה כיון שהוא חוץ‬
‫לירושלם אין כאן טומאה ואנינות‪.‬‬

‫והנה ברשב"א הקשה דאית ליה א"כ מה אמרו דלא פריק נביא השתא ויפרוק‪ ,‬ויהיה לו מעות הראשונות‪,‬‬
‫וצע"ג שאם אית ליה מע"ש יעשה צירוף אף בלא מעות הראשונים‪ ,‬וא"צ אף בצירוף דמדאוריתא יש לו‬
‫בביתו פרו טה שלימה‪ ,‬וע"כ חזי' שצריך להגיע לדין צירוף שדומה לחזקיה וכמש"כ הריטב"א דקשיא רק‬
‫על חזקיה דללא חזקיה ל"מ אפי' צירוף‪ ,‬והטעם או כראב"ד שכיון שא מקטן חלוק מגדול‪ ,‬או שבתערובות‬
‫כרש"י קובע חלות עליו‪ ,‬ומוכרח לצירוף‪ ,‬ועוד אפ"ל דלעולם בעינן בצירוף שני מע"ש כעין דין מן המוקף‪,‬‬
‫פ"ג מתרומות ברמב"ם שחלוק דין תרומה גדולה מדין תרומת מעשר דבתרומה גדולה שלא מן המוקף‬
‫אסור [י"א מדאוריתא וי"א דמדרבנן הוא רק אסמכתא]‬

‫והנה רא"י שיש מי שמדקדק דלא ס"ל כתי' הריטב"א אלא כמש"כ לעיל‪ ,‬מדקאמר בריטב"א החדשים‪,‬‬
‫דיש מתרצינן א"א לקמן‪ ,‬הרי חזינן דזה לא לכו"ע שמדאורי' על הצירוף על שניהם אלא יתכן שמחזקיה‬
‫כולא דרבנן ומדאו'‬

‫ויעוי' ברמב"ם בפיה"מ דבמשנה ב' הביא את דרשות דהגמ' דמכות ובמשנה ג' הביא עוד דרשה חדשה‬
‫שנ' דהמקור לא תוכל לאכול שעריך וכתוב והטמא והטהור יאכלנו יחדיו דשם שבבכור אינו חייב עד‬
‫שיאכלנו בירושלים‪ ,‬ה"ה במע"ש אינו חייב בטומאה ואנינות עד שיאכלנו בירושלים‬

‫גמ'ומנ"ל דמחייב עליה משום טמא‪ ,‬ר"ש אומר הטמא והטהור וכו'‪.‬‬
 ‫‪ | 413‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫גמ' מכות יט‪:‬‬

‫ומנ"ל דמחייב עליה משום טמא‪ ,‬ר"ש אומר הטמא והטהור וכו' גמ' מכות יט‪ :‬א"ר אסי אר"י מעשר שני‬
‫מאימתי חייבין עליו משיראה פ ני החומה מ"ט דאמר קרא לפני ד' אלוקיך תאכלנו שנה בשנה וכתי' כי‬
‫לא תוכל לאכול בשעריך כל היכא דקרינן ביה לפני ד' אלוקיך תאכלנו קרינן ביה לא תוכל לאכול בשעריך‪,‬‬
‫וכל היכא דלא קרינן ביה לפני ד' אלוקיך תאכלנו לא קרינן ביה לא תוכל לאכול שעריך‪.‬‬

‫יעוי' בסה"מ סוף שורש ח‪.‬‬

‫ובחזו"א דמאי סי' ג' ס"ק ב' הביא דברי הרמב"ם וסיים ומיהו עשה איכא וכמש"כ תוד"ה אימר בלא‬
‫ראה פני הבית והנה התוס' שם כ' ז"ל ועשה וכיון דקודם שראה פני הבית הכי נמי דמותר לאכלו חוץ‬
‫א"כ למה הוזקק לעולם לפדות מעשר שני וי"ל דודאי ליכא לאו אבל עשה איכא דכתוב וצרת הכסף בידך‬
‫אבל בלא פדי' לא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫והנה כל העשה הוא רק משום וצרת הכסף בידך וא"כ לראב"ד שעל פחות מש"פ אין וצרת הכסף בידך‬
‫לפי שאין כאן כסף דהוא פחות משיעור ממון‪ ,‬א"כ אין באמת איסור אכילה על פחות מש"פ‪ ,‬דכל האיסור‬
‫אכילה מתלי תלוי פדיונו‪[ ,‬ובריטב"א כ' שיש גם לפני ד' תאכלנו‪ ,‬וא"כ ג"כ זה רק במקום שיש אפשרות‬
‫אכילה אך בפחות מש"פ שכ' ראב"ד שמותר לאכלו חוץ לירושלים א"כ אין באמת שום איסור לראב"ד]‬
‫והנה למש"כ הר"ש בריש פ"ק דמע"ש דבליעהאין לו פדיון וחיבים לאכלו בירושלים‪ ,‬צ"ב דהלא כיון‬
‫דאין לו פדי' א"כ מה אוסרו לאכלו חוץ לירושלים והלא לא מיקרי וצרת הכסף‪ ,‬ובפרט למש"כ האו"ש‬
‫דבליעה הוא דפחות מש"פ וצ"ב כנ"ל ושמא חלוק בליעה שיש עליו לפני ד' תאכלנו דהריטב"א אף שעל‬
‫פחות מש"פ אין‪ ,‬והחילוק ביניהם שמא דפחות משעור פרוטה הוא חיסרון בממון‪ ,‬משא"כ בליעה שאינו‬
‫ממש חיסרון ממון שהרי אמרו בירושלמי לגבי עיסה ותבלין דבידה שבדיני ממונות כן יש תביעה לשניהם‬
‫על השבח אפי' בלא הוסיף מידה וא"כ כל מש"כ הר"ש הוא רק לדין מעשר שני‪ ,‬אך אינו ממש בפחות‬
‫מש"פ שאינו ממון‪.‬‬

‫ונראה דלאחר כד' שעה שנפסק הטעם אף למש"כ בטבל שאפשר להפריש יתכן דכאן יהא מותר שכיון‬
‫שאין לו פדיון כל אכילתו הוא רק מדין תאכלנו וכיון שהוא פגום א"כ לא מתאים לדין תאכלנו שהרי‬
‫במע"ש יש דין שפת שעיפשה ותבשיל שהסריח‪ ,‬אין מחוייבין לאכלו וא"כ אין לו וצרת הכסף‪ ,‬ולא‬
‫תאכלנו‪ ,‬וא"כ יהיה מותר לאכלו בכל מקום והנה במתני' כ' הרמב"ם בפיה"מ בלקוח [ויתכן כר"י] אמנם‬
‫ביד החזקה פ"ג הי"א כ' אף במעשר שני ממש ושמא משום דשפ פסק דלא כר"י‪ ,‬ובדרך אמונה כ' שאין‬
‫חייבין לאכול אפי' פחות מאינו ראוי לאדם‪ ,‬אלא שפקעה הקדושה רק באינו ראוי לאדם‪ ,‬והנה הד"א‬
‫הביאו מחזו"א דמאי סי' טו' ה"א ושם איירי לגבי טבל וכ' שהריטב"א פליג ע‪,‬ז ואמנם לענין מעשר שני‪,‬‬
‫(וחלב בירושלמי עד שתסרח) ושמעינא מן הדא עד שיאכל כלב‪ ,‬עד אכילת אדם‪ ,‬והא דמספק"ל שיהא‬
‫הפרשה‪ ,‬עיסה שאני שיכול להפריש מאחרת‪ ,‬ובגר"א כ' לגבי חלה שאפשר להפריש ממנה על אחרת‪.‬‬

‫והנה כ' שם בריטב"א עירובים נח' חולק ע"ד התוס' וס"ל שכל שחל עליו שם טבל לא פקע אע"ג דעכשיו‬
‫אינו ראוי לאכילה בעינא אבל נראה דדוקא פלפלין יבשין דעכשיו נמי עומד לתיקון הקדירה ס"ל‬
‫לריטב"א דאיסור טבל הוי כשאר איסורין וכל שעומד עדיין למאכל אדם [ע"י תיקון קדירה] לא פקע‬
‫איסורו אבל דבר שנפסל מאכילת אדם לגמרי ואינו עומד עכשיו לאדם מודה הריטב"א דפקע איסורו דלא‬
‫חמירא טבל משאר איסורים‪ ,‬ודע' התוס' דאיסור טבל שאני‪ ,‬דכיון דדבר שאינו נאכל בעין אלא לתיקון‬
‫קדירה אינו חייב במעשר גם כשהיה מתחילה מאכל אדם ונפסל פקע טבלו אע"ג דעומד עדיין לתיקון‬
‫קדירה‪.‬‬

‫והנה לשון הריטב"א או מואכלת או מוצרת הכסף‪.‬‬

‫בר"שוכן קפלוטות שישבחו מן הדגים‪ ,‬הא דלא כ' הר"ש על הדגים שהשביחו מקפלוטות משום ששם‬
‫הוא טעם בלבד ולשיטתו בסיפא דטעם בלבד אין לו פדיון וע"כ צריך לומר דוקא על הקפלוטות שהשביחו‬
‫מהדגים ודלא כמו שדייק מכאן הר"ש בלאכרוסקי‪ ,‬שבדגים שרי לאכלן חולין‪.‬‬

‫והנה יעוי' פ"י דתרומות ובירושלמי וכן בחולין כל האיסורין משערין אותו כאילו הוא בצל וקפלוט ומשמע‬
‫שבקפלוט הוא תבלין חריף כבצל ולא מאכל בפ"ע ובא ליתן טעם בדגים ולר' יהודה להעביר הזוהמא‬
‫מהדגים‪ ,‬וא"כ צ"ע מש"כ הר"ש שהקפלוטות ישבחו מן הדגים ובירושלמי משמע שתרוייהו משביחין‬
‫זמ"ז וכפשוטו דמ תני' באו לומר שבציור הקודם דין ודבש ותבלין היה היין מע"ש ודבש ותבלין החולין‬
‫והשתא הוא להיפך שהוא התבשיל הוא העיקר מהחולין והקפלוטות שהוא התבלין הוא מתרומה ובאו‬
‫ללמדינו שלא נטעה ממתני' דעיקר הוא הקובע אלא ל"ש עד המע"ש העיקר או להיפך‪ ,‬לעולם הוסיף‬
‫מידה לפי חשבון‪ ,‬ולא הוסיף השבח למעשר שני‪ ,‬ואעפ"כ פי' הר"ש שבשעה על קפלוטות שהשגיחו‬
 ‫‪ | 414‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫מהדגים ולא להיפך משום שסו"ס ההפרדן הקפלוטות הם ממשות מעשר שני שנפדין עם הוספת השבח‬
‫ואילו הדגים שבלוע בהן טעם בלבד של מעשר שני ולא ממשות אף שיש גם להם שבח לפי חשבון אינן‬
‫נפדין כיון שהם טעם בלבד ויעלה לאכלן ירושלים‪.‬‬

‫וראה דלפי' הר"ש לאחר כד' שעה מותר בליעה כיון שהוא נטלפ"ג ולגבי מעשר שני סגי אף אם נימא‬
‫כרשב"א שנטלפ"ג בקדירה עדיין חשוב‪ ,‬כיון דאי' דינא דאין מחייבין אותו לאכלו ובי' החזו"א אף‬
‫בקלקול שעדין ראוי למאכל אדם‪ ,‬וכיון שאינו מצווה באכילתו שוב אין טעם שיהא איסור לאכלן חוץ‬
‫לירושלים דאי משום וצרת הכסף הלאאין לו פדיון ובכה"ג שרי וכראב"ד בפחות מש"פ‪ ,‬ואי משום לפני‬
‫ד' תאכלנו הרי בכה"ג שאין מחוייב לעלות ולאכלו דפגום שוב אין סיבה שלא יהא שרי לאוכלו חוץ‬
‫לירושלים וכמש"כ הראב"ד לענין פחות מש"פ לפי' הריטב"א דאף שיש לו אפשרות פדיון מהתורה על‬
‫מעות הראשונות אמנם כיון שהוי רק רשות ולא חובה כדחזקיה אין מקום לאסור אכילתו בנתיים חוץ‬
‫לירושלים ורק אי חובה לפדותו חוץ לירושלים על מעות הראשונות אז י"ל דאסור משום לפני ד' תאכלנו‬
‫משום וצרת הכסף‪.‬‬

‫בר"ש הוכיח מהא דתנן חושש לשאור ותבלין שבה משום מעשר ומשום שביעית וכנראה שבי' משום‬
‫מעשר שני‪ ,‬ועדין צ"ב מנ"ל דלי' פדיה‪ ,‬ושמא נתכוין רק להוכיח שתבלין אוסר במעשר שני [כעין כל‬
‫המתבל] ושיש דין טעם כעיקר וקצ"ע דאטו צריך ראיה שטעם כעיקר אוסר] ושמא הוא פשיטא ליה‬
‫שאינו מחוייב פדיון והוכיח שאעפ"כ תבלין אוסר במעשר שני‪ ,‬ולא נימא דהוי חולין גמורים כיון שאין לו‬
‫פדיון וכמש"כ התוס' במכות יט' דכל איסור אכילה חוץ לירושלים הוא משום וצרת הכסף בידך וממילא‬
‫י"ל וכל אין לו פדיון אין איסור לאוכלו‪.‬‬

‫ואמר הר' ולדין שאפי' אם נימא כראב"ד לענין פחות מש"פ שאינו בר פדיה כיון שאין לו כסף מקרא‪,‬‬
‫כתי' וצרת הכסף‪ ,‬מ}"מ לענין פדיה חלוק‪ ,‬והטעם משום שבליעה למרות שאינה נמכרת בפ"ע אמנם‬
‫ביחד עם התבשיל הלא שווה הרבה משא"כ פחות מש"פ שלעולם אינו ממון‪.‬‬

‫ב"מ נג‪.‬‬

‫רש"י ד"ה וצרת הכסף‪ ,‬יביאנו אצל המעורב ויאמר המערוב וזה מחוללין על פרוטה זו‪.‬‬

‫משמע ברש"י שצריך שני דברים א‪ .‬להביאו אצל המעורב‪ .‬ב‪ .‬לומר ששניהם מחוללין כאחד‪ ,‬וצ"ב מדוע‬
‫צריך להביאו ולא סגי במה שאומר שמחללן יחדיו‪ ,‬וכי מעות הראשונים ג"כ יצטרך להביאן ליד הפירות‬
‫שרוצה להוסיף עליהן ומרש"י לעיל משמע שסגי בעודן בידו‪ ,‬ולאו דוקא שצריך שיביאנו יחדיו וכי מוקף‬
‫שנינו כאן?‬

‫והנה בחלה שנינו שהבית מצרפן‪ ,‬ואין סיבה לומר בטבל שלא‪ ,‬אלא צ"ל שדוקא כאן שהתערובת חילקה‬
‫אותו שלא יצטרף ע"י הבית‪ ,‬אך בלא תערובת סגי בזה שהן בבית א'‪.‬‬

‫והנה חלה אי' ג' אופנים כשצריך צירוף לשיעור חלה משום צירוף הסל‪ ,‬ומוקף יעוי' בשו"ע שכה' וסעי'‬
‫ב' שם בי' הגר"א הביא אף לגבי תרו"מ מהתוספתא פ"ג פירות המפוזרין‪ ,‬ואפי' רחוקים הבית מצרפן‪,‬‬
‫ובסופו שם הביא דתני חמשה שבין בגורן אין תורמין ומעשרין מזע"ז וכ' הגר"‪ T‬שהגירסא תורמין‬
‫ומעשרין‪ ,‬שאין השבין מפסיקין כל שאין הפסק במין אחר ביניהם‪ ,‬בתפיסה א' (ובמקפיד צריך נגיעת‬
‫הכלים)‬

‫ועכ"פ יתכן דכ"ז בתרו"מ שיש בו שיעור בפ"ע‪ ,‬אך בפחות מפרוטה אף בבא מגדול לראב"ד מ"מ כיון‬
‫שיש עליו קרא דממעשרו שאינו נפדה בפ"ע‪ ,‬א"כ צריך צירוף אף בלא תערובת‪ ,‬ואמנם נראה שלזה סגי‬
‫בהנותן כ"א ליד השני‪ ,‬בלא הפסק יניהם של דבר שאינו חל תרו"מ אמנם בתערובת דפמש"פ ורוצה‬
‫לצרפו עם פחות מש"פ כאופן דידן יתכן שצריך יותר מזה‪ ,‬ומש"כ רש"י ויביאנו אצל המעורב‪ ,‬הרי ודאי‬
‫דנגיעה במעורב לא בעי‪ ,‬שהרי כיון שאין בילה‪ ,‬אין שום הכרח שנוגע במין זה‪ ,‬דדילמא מקום החיבור שם‬
‫הוא מהחולין‪ ,‬וע"כ שסגי שמניחו ליד המעורב שאין הפסק בינתיים וצ"ע דסו"ס החולין עצמם מפסיק‬
‫ביניהם ואמאי מיקרי תפיסה א' וצ"ל שאף אם אין בילה‪ ,‬ודאי התערובת היא א' והא ראי' דכולה מדרנן‬
‫וקודם היה דאורי' וא"כ רבנן לא יכולין להגדיר המעשר שני בפני עצמו ללא התערובת וא"כ צריך שיגע‬
‫בתערובת‪ ,‬או שלא יהא מפסיק בין התערובת אלו (ממין אחר) אך התערובת כולא חד הויא דחייב מדרבנן‬
‫משום דשיל"מ ואף שנותן להוציא איסורו ע"י פדיון וא"כ אינו ממש מעורב מ"מ י"ל שכשם שאמרי'‬
‫שבטל מהתורה‪ ,‬ולא אמרי' כראב"ד שיכול להוציאו אינו בטל מהתורה‪ ,‬וא"כ כיון שאמרי' שרק דרבנן‬
‫ע"כ חד מין הוא כולא תערובת‪.‬‬
 ‫‪ | 415‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫והנה דין מן המוקף עצמו יעוי' שם במפרשי הרמב"ם ובמ"ל שיש פלוגתא אי מן המוקף הוא חיוב דאורי'‬
‫או דרבנן‪[ ,‬וקצ"ע שמוקף יהיה מדאורי' ואעפ"כ לא מערב‪ ,‬ושמא הוא כמין הרעה על הטובה‪ ,‬דאם יסוד‬
‫דין מוקף הוא לעשותן א' ממש‪ ,‬כצירוף א"כ הוא חידוש‪ ,‬לומר שלא יערב שסו"ס אין כאן צירוף ובמנה‬
‫יהני התרומה א' על הכל אמנם יחד מן המוקף אינו דין ממש לצירוף לעשותן אחד אלא שיש גזה"כ‬
‫מיוחדת שכל חלות א' צריך להיות מוקף ולאו דוקא משום צירוף שהרי נותן להפריש משלו על של חיברו‬
‫ולכאורה הוא לאו מדין צירוף ומ‪,‬מ מוקף בעי' שהוא דין שחלות א' בין הטבלים בין התרומה צריך להיות‬
‫במקום א' ונראה שאינו דין רק בתרומה ביחס לטבל אלא שאף הטבלים עצמן צריכים להיות מוקפין‬
‫שאל"כ יפריש מא' ויסמוך למקצת הטבל‪ ,‬וע"כ שצריך גם שכל הטבלין יהיו סמוכין‪ ,‬ולא מסתבר לומר‬
‫משום דחלות התרומה על כולן‪ ,‬דבזה נימא מיגו דזכי לטבל שעל ידו יחול על כולן שהרי חיטה א' פוטרת‬
‫כל הכרי‪ ,‬אלא שצריך שיהיו מוקפין הטבלים והתרומה יחדיו‪ ,‬ואמנם אפשר לדחות עוד דאין צריך כל‬
‫הטלים אלא תרומה ופיטורן‪.‬‬

‫ויעוי' במהרי"ק מש"כ אם צריך בית א' או כל הגורן [ודלא כמו שהוכיח בבי' הגר"א שצריך רק גורן א'‬
‫ולאו דוקא בית א']‬

‫וסוף דברי מהרי"ק כ' שם לענין מעשר שני‪.‬‬

‫[ומה שהעיר הר' רוזמן שהיום שהולך לאיבוד כדאי אינו דתרומה טהורה אינו הולכת לאיוד ואי ינהג‬
‫טהרה ישתמשו בה במציאות‪ ,‬ורק אח"כ כשקוברה מאבדה‪ ,‬ואף תרומה טמאה בין בזמן הבית בין בזמן‬
‫הזה אינה הולכת לאיבוד דיש עליה דין את משמרת תרומותי שכן שעתכלאי‬

‫אמנם יש על זה דינא דר"ח סגגן הכהנים שבשעת שריפתו מותר לטמאו יותר אם לשרוף חמץ על‬
‫התרומה קודם זמן דאוי' בדרבנן‪.‬‬
‫ומש"כ הגאונים שמותר להונות בזמן הזה מע"ש כיון שהולך לאיבוד הכונה שעד כמה שזה תלוי‬
‫בממון ואין כאן זה"ז תביעת ממון אין סיבה שלא למעי' שיעור ממונו‪.‬‬
‫והנה בסוף מהרי"ק פ"ג הי"ז‪ ,‬כ' אף לגבי מעשר שני‪ ,‬מי שהיה בא בדרך ובידו מעות וראה אנס‬
‫ב"‪ T‬כנגדול לא יאמר הרי פירות שבביתי מחוללין על מעות הללו‪ ,‬משום שהולך לאיבוד‪ ,‬והנה‬
‫יתכן שמהרי"ק רק הביא דוגמא‪ ,‬אך יתכן דס"ל שאף במעות לחילול צריך שיהא מוקף לפירות‪,‬‬
‫וכעין מש"כ רש"י בסוגין ועודן בידו‪.‬‬
‫והנה ברמב"ם פ"ד ממע"ש הי"א פסק לדינא דגמ' בהגוזל צח‪ .‬אינו פודה במעות שאינן ברשותו‬
‫שנאמר וצרת הכסף בידך‪ ,‬ומקורו מהגמ' הנ"ל דמתיב רבא‪.‬‬

‫ואמנם מדינא דאין מחללין בבל על מעות ירושלים‪ ,‬שנחלקו הרמב"ם והראב"ד בביאורן בפ"ד‬
‫הי"ד אי קפדינן על מקום הבעלים או על מקום המטבע היוצא משמע שלכו"ע אין חיסרון לחלל‬
‫אם הוא ומעותיו במקום שיוצאין סוג זה דמטבע אף שרחוקין זה מזה‪.‬‬

‫ויעוי' במהרי"ק והביאו ג"כ בערוך השולחן בסי' קכה' ס"ק טז' שצריך הבעלים לעמוד עם‬
‫המעות במקום אחד דוקא [הכונה שיוצאין במקום אחד‪ ,‬ולאו אחד ממש] וכמו שהביא במהרי"ק‬
‫מרש"י אין מחללין מעשר שני על מעות של כאן ירושלים והמעות והבעלים בבבל הואיל ואינם‬
‫יודעים שם מיד במקום שהם דבעינן מצוי בידך‪ .‬אלא שרבינו אינו מצריך שיהיו המעות במקום‬
‫אשר הבעלים וסבר כיון שאם היו כאן במקום שמחללין יוצאין מצוי בידך קרינן ליה [מהרי"ק]‬
‫ובהמשך כ' שאפשר שדחה כל אותה ברייתא מפני דמעות של טבריה והם בבבל שמחללין אעפ"י‬
‫שהבעלים רחוקים ממקום המעות וכפי דרכו בה כמו שמוכח מירושלמי שכתבתי וה"ה לקסטרא‬
‫והר המלך דאין נראה לו לחלק ביניהם וכו' ומ"ה הדרך הראשון הוא הנכון אעפ"י שסתם‬
‫הדברים קצת‪.‬‬
 ‫‪ | 416‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫עכ"פ המוצא שאין בעי' לחלל על מעות שאינם ברשותו אם הוא במקום היוצא כמו שהוא עומד‬
‫ויש לו שלטון עליו לכו"ע‪ .‬ולא מצאנו מקור מפורש לחילול מן המוקף על הפירות והמעות‪.‬‬

‫והנה תורמין מחיוב על חיוב ופטור ואמר הגר"ש בלאכרוסקי דכפי הכ' בקיצור הלכות‪ ,‬א"א‬
‫לעשות זאת משום שמדאורי' פטר הדאוריתא והדרבנן אין לו במה ליפטר‪.‬‬
‫ונראה שהוא טעות דמוכח שכיון שהוא חלות א' אין חיסרון בזה שיפטור הדאורי' והדרבנן שלא‬
‫עובד בשני שלבים אלא בשלב א' בכלל מאתים מנה‪.‬‬
‫דהנה הסיבה שאין פוטרין מהחיוב על הפטור‪( ,‬מדאורי' על דרבנן) הוא משום שמעשרותיו‬
‫מקולקלין כלומר שכיון שדאו' בכלל מאתים מנה שכביכול החמורה בכללה הקלה‪ ,‬אך אינו‬
‫במקום אחר באותו מקום‪ ,‬אלא שכלפי הדאורי' שבאמת פטור לגמרי נמצא שלא פטר כלום ולכך‬
‫יש גזירה שרי אסור לתת אותו לכהן‪.‬‬
‫וממילא כשמפרישין מחיוב על החיוב ופטור כאחד‪ ,‬באותו תרומה‪ ,‬כגון בתרומה גדולה בכל‬
‫שהוא ועושה אותו חלות על הדאור' והדרבנן שוב אין חיסרון שהרי בבת אחת חלה הפרשה בין‬
‫על הדאו' בין על הדרבנן ואותו שפטר הדאוריתא הוא זה שפטר הדרבנן‪ ,‬ואין חיסרון שכיון‬
‫שפוטר דאורי' אינו יכול לפטור הדרבנן שדמי לפוטר דרגות שונות כמו בליעות וכדומה שלעולם‬
‫החמור פוטר ג"כ הקל מינה‪ ,‬דהוא בכללו‪.‬‬
‫וכ"ה מפורש בדרך אמונה דשרי להפריש מחיוב על הפטור והחיוב‪ ,‬אך שם כ' מטעם שהכל‬
‫דרבנן‪.‬‬
‫ואמנם במ שיש שיעור כגון בתרומת מעשר א' ממאה‪ ,‬או בתרומה גדולה בזמן שהיו מפרישין‬
‫שיעור א"כ יוצא שהפריש חלקים נפרדים על הדאוריתא וחלקים נפרדים על הדרבנן‪ ,‬שם באמת‬
‫החלקים שם מדרבנן [בתוך הדאורי' המופרשת‪ ,‬הם כחיוב על הפטור‪ ,‬אך מפריש אותו חלות על‬
‫דרגות שונות‪ ,‬אינו סתירה בעצם שפוטר דאורי' ודאי פוטר דרבנן‪ ,‬וכ' מרן זלל"ה הפריש מן‬
‫החיוב על הפטור והחיוב אינו ענין לאת וחמור אלא מרבה במעשרות וכונתו שלגבי פטור ליכא‬
‫אמנם אין ענינו לדרבנן ודאורי' וכמו שכתוב בהמשך דשם‪.‬‬
‫פטר יותר את המעט‪ ,‬ואותו פטר גם הדרבנן וא"כ רק ריבה במעשרות הדאוריתא ויל"ע אי ענינו‬
‫כלל לאת וחמור [ונחזור לזה בלנ"ד] כיון שנתכוין שהשאר יחול לפטור הדרבנן‪.‬‬
‫כ' מרן סי' יב' ס"ק יט' בדמאי הא דאין מעשרין משל לקוח על שלו או משל נכרי על של ישראל‪,‬‬
‫היינו אפי' בזה"ז שהוא דרבנן ואפי'בירקות דכל דאי' באחד חד דרבנן ובשני תרי אין מעשרין‬
‫מזה על זה‪ ,‬ומש"כ ב"י יו"ד סי' של' בשם מ"כ וכ"ה בתשו' מיימוני זרעים בהל' חלה‪.‬‬
‫ובהמשך ולכתחילה אין מפרישין כן‪ ,‬ואפשר דבזמן שמפריש תרומה טמא וקוברה מפריש מן‬
‫הודאי על הדמאי לכתחילה‪ ,‬וכן על תערוות שנתער טבל בחולין וכו'‪ ,‬ובשעת הדחק לתקן את‬
‫הרבים שלוקחין מן השוק ואין מעשרין‪ ,‬מותר ליקח טבל ודאי ולעשותו תרומה וכו'‪.‬‬
‫והנה בהמשך תי' לן מרן דהתורם מדאו' על דרבנן [אף שכביכול מדאו' אין כאן תרומה‪ ,‬וא"כ‬
‫שיפטור דאו' אחר אח"כ‪ ,‬כ' כשא"א שנמצא פוטר טבלו בתרומה‪ ,‬ולענין זכי' השבט מהני דרבנן‬
‫לעכב שלא יפטור טבלו בממון השבט וכל שיש בעלים תרומה יתירה הוי ריוח לכהנים וכמש"כ‬
‫סי' א' עכ"ל‪ .‬וקצ"ב דאמאי הוצרך לסברא זו ולא כ' שדאו' השני יש בו כביכול ג"כ דרבנן‬
‫וכשפוטר אם דאו' שכבר איבד דרגת דרבנן שבו נמצא מפריש מהפטור דרבנן על החיוב דרבנן אף‬
‫שכלפי הדאורי' שניהם חייבין‪.‬‬
‫וע"כ שבי' שז "א שאין דאוריתא כולל בתוכו דרבנן‪ ,‬אלא כ"א ביחס לשני כפטור גמור‪ ,‬דתרי‬
‫מינים ואעפ"כ פוטר דאו' דרבנן דכל מה שמתקנים רבנן הוא כעין דאו' וכ"ש שדאו' יפטרו‬
‫[שלעולם אינן עיושים תקנה חדשה אלא כדאוריתא] וממילא פשוט מזה שדאו' יכול לפטור‬
 ‫‪ | 417‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫יחדיו דרבנן ודאו' ודרבנן כעין דאו' רק תלוש מאה ובכלל מאתים מנה‪ – .‬וראי לזה הוא‬
‫שמעשרותיו מקולקלין עד שיפדנה מדאו' אחרת עליהם‪ ,‬הרי שאפשר לפדות מדאו' אחר עליהם‬
‫[כדאו' על דאו' ול"א שהדאו' השני עכשיו עדין צריך תיקון לדרגת דרבנן שבו וכן לעולם‪ ,‬אלא‬
‫דאו' ודאו' שוין שהדרבנן לא הוריד כלום מהדאו' אף שפטר את הדרבנן לפי הדרבנן שבו‪.‬‬
‫ואם הוא היה צודק היה יכול לפטור אם הדאו' את הדרבנן ואח"כ לחזור ולפטור את דאו' שהרי‬
‫לעולם עושין כן‪ ,‬כשפוטרין מדאו' דרבנן שחוזרים ומתקנים אח"כ מדאו' על דאו' והרי שאינו‬
‫אלא ודאי שתליין שניהם כאחד ולכך אין צריך לזה‪ ,‬אף שהיה מקום לומר שאסור לעשות כן‪,‬‬
‫משום דברי מרן הנ"ל שלאחר שפטר דאו' דרבנן הוי כגזל ממון השבט להשתמש איתו עוד פעם‪,‬‬
‫לגבי הדאו' מ"מ אילו היה כדבריו היה מרן כות לא רק בשני שלבים אלא אף בשלב א' ודו"ק‪.‬‬
‫(יש להוסיף שאף על הפרשה מיניה וביה הדאו' לאחר שכבר פטר דרבנן בשני שלים כ' מרן דהוי‬
‫כפוטר בממון השבט‪ ,‬ולא משום שחסר בו בעצם‪).‬‬
‫ויל"ע עדיין בדברי מרן בס"ק כב' וכג' מה שחישב שם מכשולות בחשבון שקורין כשמפרישין‬
‫מכרי דאו' על שני כריים דאו' ודרבנן וסיים שם שיש לישאל על המעשרות ולעשות מכל מין‪.‬‬
‫ובסי' טו' ס"ק יא' כ' מרן הפריש מן החיוב על החיוב ועל הפטור י"ל שאינו ענין לאת וחמור אלא‬
‫מרבה במעשר וחיל מחצה‪ ,‬והוי מחצה טבל ומחצה תרומה‪( ,‬ששם מעשר כפול שהרי א"א‬
‫להפריש על חולין) וי"ל דאזלינן בתר הכרי המתוקן ויש בו מחצה בבחינת חמור‪ ,‬ומ"מ אפשר‬
‫לסמוך על רה"פ דגם בכולכם קנה מחצה‪ ,‬ואף לדעת בה"ג והרמב"ם י"ל דטעמם כמש"כ הר"ן‬
‫והמ"מ דהמקפיד לקנות כולם ויהיה לי' בצוותא בסימא‪ ,‬אבל מדרבנן לא מתדר ליה משא"כ כאן‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ואמנם בהפריש מדאו' על דאו' ודרבנן יש לדון דחלוק מפטור‪ ,‬דלא שייך כאן לפרש כונתו למרבה‬
‫במעשרות‪ ,‬סתם‪ ,‬שהרי רצה שיחול רק על הדרבנן‪ ,‬וא"כ שיעור הדאורי' חל על הדאו' ושיעור‬
‫שצריך לדרבנן על הדרבנן‪ ,‬ואמנם שהדרינן לגבי הדאו' לא חל כלל‪ ,‬והוי כאת וחמור‪ ,‬שרי הוא‬
‫שרוצה שיחול שניהם וא"א להחיל מדאו' על דרבנן‪ ,‬אמנם הוא עצמו אינו רוצה שיחול אלא דרגת‬
‫דרבנן על דרנן‪ ,‬וממילא בצריך מה שיחש יכול לחול ואינו ענין לאת וחמור‪ ,‬שחצי לא קנה‪ ,‬לא‬
‫מדאו' ולא מדרבנן‪ ,‬אך כל שקנה מחצה מדאו' ומחצה דרבנן לכאורה אין חיסרון דחל בדיוק רצונו‬
‫אף שלגבי הדאו' הדרבנן כליתא‪.‬‬
‫ולפי"ז צ"ע מש"כ מרן בדמאי סי' יב' ס"ק כב' באמצע דבריו עוד יש לדון דכשעושה תרומה‬
‫ומעשר על שלו ועל הלקוח ליהוי כאת וחמור ולא יקנה כלל‪ ,‬אבל למש"כ סי' טו' סק"א לא‬
‫נתבטלה ההפרשה מטעם זה‪.‬‬
‫וצ"ע דשם איירי על הפטור דמרבה במעשרותיו‪ ,‬משא"כ כאן שאינו מרבה במעשרות שהרי רצונו‬
‫חצי לדאור' וחצי לדרבנן ואי לגבי הדאו' עדיין הוי את וחמור א"כ אין לזה תיקון בזה שאת וחמור‬
‫יקנה מחצה‪ ,‬שהרי כאן אנ ו מתחייבים מחצה השני לדרבנן ולומר שלגבי הדאו' הוי את וחמור‬
‫וקנה מחצה ומתקן רק הדאורי' שלגבי הדרבנן מתקן הכל ולא הוי את וחמור‪ ,‬עדיין קשה דסו"ס‬
‫אדם זה רוצה ב' החלקים ואינו ענין לאת וחמור שהכונה בכונת האדם‪ ,‬וכאן הוא יודע בדיוק‬
‫שרוצה שיחול מה שיחול‪ ,‬אלא שהם דרגות חלוקות‪ ,‬והנה מרן כ' דהאומרים הוא וחומשו מחולל‬
‫על ב' פרוטות (זמן שאין במעשר שווי ב' פרוטות) דאין החילול חייל שהרי לא חילל אלא בב'‬
‫פרוטות וא"א למעשר למתפס ב' פרוטות לדעת תוס' והרשב"א ב"מ נג‪ .‬ומיהו י"ל דאין מע"ש‬
‫כמקח דכיון דרוצה בחילול ואית ליה בכל אופן והו"ל כאת וחמור דקנה מחצה וה"נ אע"ג דמותר‬
‫משום המעשר לא מיתפיס שווי מיתפס‪.‬‬
‫והנה יל"ד במחלל מע"ש דאו' בצירוף מע"ש דרבנן על פרוטה ופס מחצה והוי דאו' ודרבנן לא‬
‫מצטרפי‪ ,‬כשם שאמרו בגמ' על חצי פרוטה וחצי פרוטה‪ ,‬ואמנם שכאן הפירות שוין הרב יותר‬
‫לפני האונאה ויש בכ"א לתפוס פרוטה בפ"ע‪ ,‬אך כל שסו"ס מצמצמן ועושה שניהן לפרוטה א'‬
‫שמא לא חייל‪ ,‬דמי פחות מש"פ‪ ,‬אמנם י"ל שכיון שלגבי הדאו' הדרנן כליתא א"כ לגבי הדאו'‬
‫תפס את כל הפרוטה והדרנן לחולין‪ ,‬וכיון שהדאו' בעצם תפיס כל הפרוטה‪ ,‬שפיר יכול למחול גם‬
‫אדרבנן המעות הראשונות‪ ,‬בב"א שהרי מטבע זה ודאי נתפס במעשר מהתורה [משום שהדרבנן‬
 ‫‪ | 418‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫כליתא] וא"כ אף דלגבי הדרבנן הוא כפחות מש"פ כ"א והוי הדאו' ודרבנן אך כבר נתפס מדאו'‬
‫ואין לומר שכיון שמדאו' תפיס‪ ,‬א"א לחלל עליו הדרבנן דבאת בשני שלבים א"א אך בב"א‬
‫אפשר שלגבי הדרבנן הדאו' כמינו וכולו ביחד חד פרוטה‪ ,‬ולגבי הדאו' הוא עצמו תפיס כל‬
‫הפרוטה ואינו כסתירה כיון שתלינן כאחד ואף שבתרו"מ לא אמרי' כן אלא כ"א על דרגתו‪ ,‬הוא‬
‫משום דשם שאין אונאה וכ"א צריך שיעורו ע"כ שיש שיעור לדאו' דפוטר מדאו' ושיעור לדרבנן‬
‫שפוטר רק מדרנן אך כאן שאפשר לנות כל המע"ש על פרוטה‪ ,‬אף אם א"א לאונות על פחות‬
‫מש‪,‬פ שמא חייל ולפי"ז הצלנו את כל שוק וכל אופני הפרוטה חמורה מקו' הגרשז"א דהאיך‬
‫מחללין החילול שני על פרוטה והלא יש בו ב' מינים וכ"א צריך שיעורו וא"כ אין כאן פרוטה‬
‫שלימה לכל מין ווי דאו' ודרבנן די"ל דכאן שאני שכיון שלדרגה חמור שו שוה פרוטה ודאי וכל‬
‫דרגה שפחותה ממנה לגבה הכל מצטרף לשוה פרוטה וכן לעולם ושפיר חייל כל המינין ודרגות‬
‫על פרוטה א' [רק אם יפרש להדיא שאינו רוצה שמדא' יתפוס הדאו' לבד ש"פ] ובכב א"ש סוגיא‬
‫דב"מ נג' שאמרו וניתי מעשר ונצרפינהו ובי' רש"י חצי פרוטה שיש לו עם חצי פרוטה‪ ,‬ובהמשך‬
‫גמ' שהקשנו מפרוטה ומחצה לא אמרו שיביא פרוטה ומחצה פירות ויצרפנו לחצי פרוטה אלא‬
‫יעשה כדחזקיה ואמאי צריך לעשות כחזקיה וקשיא רק על שיטתו‪ ,‬יעשה צירוף ממש בפירות‬
‫ויקשה לכו"ע [ואף שתירוץ הגמ' מי סברת פרוטה וכו' מספיק גם לזה אך לא הקשו כן] ולא‬
‫מבעיא לשי' הר מב"ן שכ' ש‪/‬הקושיא הראשונה לכו"ע א"כ יש להקשות ג"כ קושיה זו לכו"ע‬
‫אלא אף לשי' הריטב"א שכ' שכל הקושיא הראשונה לחזקיה שהוא זה שחידש לן מעות‬
‫הראשונות וממילא מבינין שגם צירוף עובד אך ללא חזקיה אין צירוף עובד כלל ולא תפיס פדיונו‪,‬‬
‫מ"מ כאן שהפירות בקושיא הם פרוטה ומחצה לצרף לחצי פרוטה צריך לתפוס פדיון לכו"ע דאין‬
‫שום חיסרון בצירופו ופדיונו ולעיל תי' בזה ב' אופנים א‪ .‬שהגמ' כבר ידעה שהתירוץ מי סברת‬
‫מגרע שצירוף לא יעויל כאן על ב' פרוטות נפרדות‪ ,‬שסו"ס בפירות יש כאן רק פרוטה המצורפת‬
‫שרוצה לחול בפעם אחת על פרוטה שלימה‪ ,‬רק היה סד"א דבחזקיה זה כן יעבוד שכיון שפעם‬
‫ראשונה יחול פרוטה ומחצה על ב' וישאר מקום חלל לפעם שניה למחצה והטעם שצירוף גרע‬
‫שחזקיה עובד מצד תפיס פדיונו ולא מדין צירוף ואף במקום שצירוף לא עובד שמא יעבוד חזקיה‬
‫דחצי פרוטה דרנן עם חצי פרוטה דאו' לא מצטרפי לתפוס פרוטה השני' כיון שרק שני מינים‬
‫והוי את וחמור ומבטל ההפרשה אך בדחזקיה שכבר נתפס בפעם הראשונה א"כ תו יכול לחול על‬
‫זה וע"ז קאמר שאף בדחזקיה א"א שלא יתחיל החילול דבפעם ראשונה לא יתפוס פרוטה ומחצה‬
‫על מטבעות נפרדות [דאינו דין בפירות בלבד אלא רק במטבע] ואף שלפי"ז יקשה כנ"ל לדידן‬
‫א"כ איך אנו מחללין ב' דרגות על פרוטה א' י"ל דשם לא שוה כ"א פרוטה משא"כ באופן דידן‬
‫שכ"א שוה פרוטה בפ"ע רק מדין אונאה אתינן עלה אין כאן חיסרון דחצי פרוטה לא תפסה‪.‬‬
‫עוד תי' שכל קושי' הגמ' רק להוכיח דלא כחזקיה ואי צירוף וחזקיה שוין ביסודן וריטב"א אין‬
‫לנו עדיין להקשות מצירוף לבד אם תירוץ סגי לשניהן (משא"כ אם התירוץ לא יתרץ צריך עדין‬
‫להקשות על צירוף] ולא היה לנו ענין להקשות לכו"ע ולתרץ כהאי‪.‬‬
‫ואמנם למש"כ לעיל י"ל אופן ג' שהמחלל בדידן כיון שכל דרגה החמורה לדידה דרגה הקלה‬
‫כמאן דליתא ותופסת פרוטה שלימה ואילו יחס לדרגה החלשה כלל מאתיים מנה ומצטרפת‬
‫לפרוטה א' א"כ אין כאן חיסרון דאיך שלא נסתכל כאן ויש כאן מטבע מע"ש שיתפסו ושוב יכול‬
‫לתפס כאחד גם הדרבנן וגם הדאו'‪.‬‬
‫ולפי"ז נחזור לדין במכוין לפטור בחיטה א' (או לגבי חיוב חלה) מדאו' דאו' ודרבנן בב"א אי נימא‬
‫דחל או שנימא דהדאו' תפיס לכולה ולא השאיר לדרבנן בשני שלבים‪ ,‬או שהוי את וחמור לגבי‬
‫הדאו' י"ל כמש"כ שכיון שבדאו' ודאי פוטר דאו' ודרבנן‪ ,‬והכל היה יחדיו‪ ,‬אין שום חיסרון‬
‫בב"א ואף ביחס לחיסרון דאת וחמור אין כאן כמ"ש שלגבי הדאו' הלא תפיס כל החיטה בלבד‬
‫והדרבנן הוא רק מרבה במעשרותיו ואילו לגבי הדרבנן הוי כמין א' מאי אמרת סו"ס אדם זה‬
‫רצה שיחול תרוייהו כא' והדרבנן‪ 9‬לדאו' כלא חל‪ ,‬זה אינו‪ ,‬שהלא האדם רצה בדיוק מה שחל‬
‫באמת שהדאור' יפטור הדאו' מדאו' ומדרבנן את שניהם‪ ,‬ושפיר איך שלא נסתכל קנה הכל‬
‫מדאו' קנה הכל החיטה לדאו' [ואילו שלא פטר החולין חולין זה לא אכפ"ל ולגבי הדרבנן ג"כ‬
‫פטר הכל מדרבנן ושוב עושה שניהם לב"א ולא מדרבנן‪.‬‬
 ‫‪ | 419‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫מימון שדיבר בזה דזה פשי' או שאינו שום נפ"מ כלל‪ ,‬אך במקום שיש דין שיעור שם היה צריך‬
‫מהן לפרש מדום דאי' סוגיא דאת וחמור‪ .‬ונראה להוסיף שאף אם בפדיון מע"ש לא נימוח‬
‫כדברינו אלא כהגרשז"א שצריך פרוטה לכל דרגה‪ ,‬מ"מ לגבי תרומה גדולה וחלה ודאי יודה‪,‬‬
‫והטעם בזה פשוט דבפדיון באמת צריך לתרוייהו אלא שיש דין אונאה וע"ז חידושינו לחלק בן‬
‫דאורי' לדרבנן‪ ,‬בתפיסתו אליבא דחזקיה‪ ,‬דהאי דתפיס פדיונו‪ ,‬משא"כ בתרומה גדולה שאין‬
‫הדרבנן והדאו' מחייב שיעור אחר כלל שהדאו' באותו חלק ובאותו כמות יש בכוחו לפטור גם‬
‫דרבנן כשם שחיטה א' פוטרת מא מדאו' ואין צריך הוספה בכמות אין שום סיבה שלא תפטרו נ'‬
‫דאוריתא ונ' דרבנן‪ ,‬וא"צ שני חיטין לזה‪ ,‬דבכלל הדאוריתא הדרבנן‪ ,‬בכלל מאתים מנה ולא וי‬
‫שני מינים שאין מפרישין מזה על זה יחדיו וצריך בנפרד לדאורי' ובנפרד לדרבנן [ויתכן שכל‬
‫אריכות זה נכתבה רק לשלול דיעה שממילא אינה עולה על הדעת הרבים והקורא לא יבין‪ ,‬אך‬
‫כיון שהגיע לידינו דיעה כזו היינו מחוייבין להאריך בשלילתה]‬
‫ב"ב קמג'‬
‫אמר רב ששת מנא אמינא לך דתניא ר' יוסי אמר אין לך מר בקישות אלא פנימי שבו לפיכך‬
‫כשהוא תורם מוסיף על החיצון שבו ותורם‪ ,‬את וחמור הוא‪ ,‬שאני התם דמדאור' מעליותא הוא‪,‬‬
‫והנה המפרש והתוס' שם שניהם פירשו לכאו' דדוקא זה שהפריש שהיה מר‪ ,‬במפרש כ' טפי‬
‫מאחריני ובתוס' כ' דוקא הוא יה מר כמתני' דסתם קישות ונמצאת מרה אלא שהיא לא ידע‪,‬‬
‫ולכך מוסיף על החיצון‪ ,‬וצ"ב דלכאורה חזי' מקושי' ר"ש דאי לא דחל מדאו' א"כ לא היה‬
‫מתפרש לבד שאול כהלכתו‪ ,‬אלא היינו אומרים שלא חל‪ ,‬ואמאי והלא הוא הרבה בכונה בתרומתו‬
‫כדי שוך המתוך שבה יחול על מתוק‪ ,‬וכשאמר יהא תרומה מכוין על המתוק שבו‪[ ,‬והוכיח כן‬
‫מ דהוסיף ואמאי אמרי' שלא קנעה כלום באומר את וחמור ששם מפרש להכא שכשם חמור אין ו‬
‫צד קניה כן אחר לחזקיה וכולו לכאור' תלוי בפירוש האומדנא והלשון שבו]‬
‫והנה לגבי הדין השני מע"ש דאו' ודרבנן על פרוטה א' מש"כ הגרשז"א שא"א ודחאנוהו‪,‬‬
‫במשפטי ארץ פט"ו ה"ג הביא כן ג"כ בשם החו"ב במע"ש סי' א' ס"ק יב'‪[ .‬ויל"ע בזה בהמשך]‬
‫ובשם הד"א פ"ה ה"ה ציטטו [בד"ה על מעות] שא"צ רק פרוטה א' ולכן לא הזהיר ע"ז מרן‬
‫בנוסחאות‪ ,‬כיון דתרי דרבנן מהגוף להיתר פרוטה א' והנה כ' שם סברת דתוס' כיון שכל דרבנן‬
‫א' וכדו' ונדחק לפי"ז לחלק אמאי במעות הראשונות קודם מרן להחמיר ונשאר בצ"ע‬
‫אמנם למעשה נראה כמש"כ שבא לחלל דאו' ודרבנן על פרוטה‪ ,‬ממ"נ חל‪ ,‬דביחס לדאו' לא קיים‬
‫הדרבנן ותרם כל הפרוטה‪ ,‬וביחס לדרבנן הלא הדאו' מצטרף לדרבנן‪ ,‬מה נימא שניהם כאחד‪,‬‬
‫הלא בדיוק כונתו שיחול כמו שיחול‪ ,‬ואין כאן שום חיסרון לא מצד דאו' ודר‪5‬בנן לא מצטרפי‪,‬‬
‫שלא נאמרו בגמ' אלא בפחות מש"פ ולא מדין את וחמור שהרי כמש"כ ומחוייב לומר תרומה על‬
‫הכל משום הדרבנן‪ ,‬ומתקיים לשונו בדרבנן‪ ,‬ואילו בדאו' הרי ג"כ מתקיים לשונות דלא קיים‬
‫הדרבנן‪.‬‬
‫סי' א' ס"ק יב' בדרך אמונה באמת כ' כצד הא' כמש"כ וכ' אח"כ בצד השני דמכוין שיחול חצי‬
‫פרוטה על ד"א וחצי על דרבנן ולכך לא חל‪ ,‬וזה אינו שכל שיכול לחשב כמש"כ וכצד הא' אין‬
‫סיבה לפרש דבריו באופן שאינו מועיל שלא יחול‪ ,‬ע"כ נראה פשוט דבין לתרומה גדולה בין‬
‫למעשר שני בשניהם יש להכריע כצד הא' שכ' שם‪ :‬ולא יהיה בעי' של את וחמור כמו שהוכיח‬
‫הרב ולדין מהגמ' שאמרו כיון שחל מדאו' ואף שעדיין יש את וחמור מדרבנן וע"כ שאם אפשר‬
‫לפרש דבריו שיחול [אף שיעבור איסור דרבנן של מפריש מן הרע על היפה] עדיף לומר שיחול‬
‫מדאוריתא בדיעבד המעשר להגיד שיהא את וחומשו מדרבנן‪( .‬ויהי הפלוגתא) וה"ה בנידו"ד‬
‫שמדאו' לכך חלקו ומדרבנן הכל‪ ,‬הלא מחויב לומר מדרבנן על הכל‪ ,‬ולכך אין ענינו לאת וחמור‬
‫דמדרבנן צריך לומר הכל ועדיף לבאר דבריו באופן המועיל מארש באינו מועיל‪.‬‬
‫והנה בחו"ב הקשה ממש"כ מרן שחומש אין מצטרף להשלים הפרוטה‪ ,‬יעוי"ש שלא כ' מרן‬
‫במע"ש ששוה פרוטה ולא במ"ש שאינו שוה פרוטה ושחומשו ישלים לפרוטה ע"ז כ' מרן דלא‬
‫משלים [דאין חיובו גמור] וממילא נשאר פחות מש"פ אך כשיש פרוטה הלא ס"ל למרן שאפשר‬
‫לחלל עם חומשו על פרוטה א' וכמש"כ תוס' ב"מ [ודלא כתוס' בגיטין סה'] אפשר שתיקן מרן‬
 ‫‪ | 411‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫בנוסח על פרוטה‪ ,‬והטעם פשוט שכל שכבר יש פרוטה אין בריבוי הצמצום ומיעוטו אלא אונאה‬
‫ולא שמחשיבין שרוצה שכ"א ימעט מהפרוטה שהרי אם היה כן לא יחול‪ ,‬ובודאי נח לן לפרש‬
‫כונתו באופן המועיל דהיינו כאונאה רגילה שמאנה שוה מנה על פרוטה שכל המנה גנו נותן לו‬
‫ע"ז פרוטה שלימה ולא שנימא שמחלק פרוטה לכמה חלקים וממילא ה"ה כאן וא"ש בפשיטות‬
‫שאפשר לחלל דא' גדול יותר מפרוטה דרבנן על פרוטה א'‪ ,‬וכן להפריש חיטה א' כאחד על דרבנן‬
‫ודאו' שהחלות הוא כאחד וחל החמור על כל הדרגות הקל ממנה יחדיו‪.‬‬
‫פדיה‬

‫וכפשטות דברי התוס' דלמ"ד חומשו ילפי' שאינו מוסיף חומש וממילא יש לו פדיה בפ"ג אף בפחות‬
‫מפרוטה‪ ,‬משא‪,‬כ למ"ד אין בו שהילפותא היא שלא תפיס פדיונו‪.‬‬

‫מוצ"ש ויקרא סט'‬

‫שמחתי מאוד שמצאתי בשבת בספר מרן זלל"ה שבי' ענין הירושלמי שלב ב"ד מתנה עליהן אף בפיחת‬
‫שהוא עובד עם דין ביטול‪ ,‬וא"כ יוצא שתיקון שעשינו הוא מפורש בירושלמי שב"ד התנו כן שיעשה‬
‫במקום שפיחת‪ ,‬אלא שכיון שכמדובר לב ב"ד מתנה רק בכמויות קטנות לכן הוצרכנו לעשות השלמה‬
‫במפורש שאף בכמויות גדולות אם נחסרו יעבוד בתיקון אחרון מדין ביטול וכנ"ל‪.‬‬

‫עוד מצאתי בספר מרן זלל"ה שכ' כדברינו שהמרבה במעשרות הוא נשאר טבל ולא חולין מתוקנין מיניה‬
‫וביה‪.‬‬

‫עוד מצאתי בדרך אמונה בתרומות בשני מקומות שדן לגבי להפריש בדרגות דרבנן מתי מותר ומתי אסור‪.‬‬

‫וציין לדברי מרן זלל"ה ויש להביאו בקו' חשב דרגות‬

‫עוד מצאתי לגבי שני לוגין שכ' שם בשם הראשונים שחל התרומה רק בעתיד ולא מיד וכמש"כ לבאר דיני‬
‫ברירה‪.‬‬

‫ומצאתי מש"כ מרן בשי' רש"י בחולין שאמאי הוא חושש ששותה תרומה‪ ,‬אי אין ברירה‪.‬‬

‫ומש"ב שם בשי' מהר"י בתוס' ודו"ק‪.‬‬

‫ואמנם ראי' מרן שלא חל כלל אפשר לדחות לכאורה‬

‫ועכ"פ הסברא נותנת שברירה הוא לפעול עם זמן העתידי‪ ,‬לחלות עכשיו‪ ,‬וכיון שהמ"ד אין ברירה לא ס"ל‬
‫שאפשר לעשות כן‪ ,‬א"כ או שלא שיך להחיל כזה חלות דאין כאן הפרשה עכשוית רק בעתיד‪ ,‬וזהו הסברא‬
‫שלא יחול כלל‪ ,‬או שחייבים לבאר לשיטתו שנתכוין להפרשה מיידית‪ ,‬וכיון שכן הלא יחול בתערובת ואין‬
‫שום סיבה שדוקא זה ישאר לבסוף ואף שא"כ לא נתקיים התנאי שאמר שדוקא מה שיפריש לבסוף‪ ,‬אך‬
‫כיון שלמ"ד זה אין כזה מציאות לעשות כן‪ ,‬ממילא חל עכשיו שאם ישאר לבסוף יפרישו ואם לאו הרי‬
‫שתה תרומה וזהו כונת רש"י‪.‬‬

‫גם מצאתי בבי' המשנה בתרומות שלתוכו לא חל לחכמים משום שבעי' שייריה ניכרין‪ ,‬ובחזו"א כ'‬
‫שמקצת שייריה ניכרין סגי‪ ,‬וא"כ במה שאנו עשינו שיש ממילא מקצת שייריה ניכרין כמש"כ שם אפשר‬
‫אף להחיל בתערובת ושמ א אף בבילה כשי' החזו"א‪ ,‬דכל החיסרון דהחזו"א רק שלא יהא קא' אך בדידן‬
‫שממילא יש בתערובת יותר מקא' כיון שהם דרגות שונים ממילא אין חיסרון‪.‬‬

‫והנה מה שחישב שם מרן שצריך קא' כנגד הכל ולא רק כנגד התרומת מעשר צ"ע‪ ,‬שהרי כיון שחל‬
‫התרומת מעשר צריך לבטל רק אותו ולעולם כל שיש אחד נוסף כבר יש קא' כנגד התרומת מעשר ולמה‬
‫צריך להוסיף יותר מא'‪.‬‬

‫ואמנם כיון שאף הוציא התפו"ז כדי לתקנו‪ ,‬ורוצה שהוא ישאר לשייריה ניכרין צריך תמיד לחשב כלשון‬
‫הרמב"ם שיהא כנגד התרומת מעשר עוד א' ובזה סגי‪.‬‬

‫והגרשז"א האריך בתשובתו להתיר אף לכתחילה בהפרשה ראשונה לבטל בקא' במקום שאין רוצין‬
‫לעשר‪ ,‬ודלא כמרן זלל"ה‪ ,‬אך בנידו"ד נראה פשוט שכולם יודו‪ ,‬ובתוך דבריו הביא דבניר סוף מס' דמאי‬
‫שכתב אהך דמאה טבל מאה חולין נוטל ואחד "זה תקנתו ימנה אחת אחת מאה ועשר להפרישן לבד ויאמר‬
‫כל עשר תאנים הראשונות של טבל שיש באלו שהפרשתי אחת אחת לבד יהיו מעשר והראשונה שבהם תהא‬
 ‫‪ | 411‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫תרומת מעשר עליהן"‪ ,‬עיי"ש שמבואר עכ"פ מדבריו דסובר שבאופן כזה הרי זה חשיב שפיר ראשית‬
‫ששיריה ניכרין‪ .‬ועיין גם בהשגות הראב"ד פ"ח ממעשר ה"ג ובמשנ"ח פ"ה מפאה מ"ב שכתב שם בזה"ל‪:‬‬
‫"הרי דמותר לכתחלה לקרות שם תרומה כדי שתתבטל התרומה במאה ואחד" עכ"ל‪.‬‬

‫ונראה פשוט שכל מה שהביאו מהיעב"ץ אינו נוגע לנידו"ד שכיון שהוציא הלא א' ממאה הוי כהרמה ובזה‬
‫גם הראב"ד מודה‪.‬‬

‫אלא שיש לי מקום עיון ממש"כ הרמב"ם כשפסק למתני' דתרומות כחכמים‪" ,‬האומר תרומת הכרי זה‬
‫בצפונו או בדרומו קרא שם וחייב להפריש ממנו תרומתו"‪ .‬ונתקשו כולם האיך שייך לבררו אח"כ וכבר‬
‫כתבנו שכנראה שתלינן בדעתו של התורם שבודאי לא רצה שיהא הכל מדומע‪ ,‬א' במאה‪ ,‬אלא שנתכוין‬
‫לייחד שמשם יוציא‪ ,‬ויעוי' בדרך אמונה שכ' שבאמת תליא בכונתו אי נתכוין שיחול בתערובת יחול‬
‫בתערובת‪ ,‬ורק אי נתכוין באמת שיוכל להוציא ולייחד אח"כ אנו מפרשין כן דבריו‪ ,‬וא"כ יל"ע בגונא דידן‬
‫אם יתפרש דברינו שיוכל אח"כ להוציאו וא"כ כל שעדיין לא מוציאים לא נתקיים כלום ולא הותר‬
‫בתערובת‪ ,‬וצ"ל שאצלינו כיון שהוא תיקון לאינו ידוע הוי כמפרש להדיא שרצונינו שיחול בתערובת כדי‬
‫שיתבטל ולא שנוציאו‪.‬‬

‫והנה יל"ע במקום שנתבטל ברוב והצריכו רק מדרבנן הרמה במאה ואחד‪ ,‬אם ניתן לבאר שכיון שבדרבנן‬
‫מצינו שיש ברירה אף בדבר שהיה בתערובת לומר שמה שיוציא שהוא מה שצריך להוציא‪ ,‬וטעם הדבר בזה‬
‫כשם שבי' התו' וכשם שנקט השאג"א בסי' פט' וסי' צ' שכל ענין ברירה בדרבנן‪ ,‬הוא משום ספק דרבנן‬
‫לקולא ולאו שאנו אומרים שבדיוק יצא כברירה‪ ,‬וממילא כ' שם השאג"א להתיר אף החלק השני מדין אין‬
‫ברירה מדרבנן לקולא שיצא דוקא החלק של הגוי לישראל יעוי"ש‪ ,‬וא"כ שמא י"ל אף בנידו"ד שכיון שהוא‬
‫רק דרבנן אמרי' שאפרש לברר איסורו ע"י מה שהוציא בהרמה כביכול‪ ,‬וזהו ענין ההרמה שהצריכו חז"ל‬
‫ואם נימא כן א"כ פשוט שאף בזה"ז בעינן להרמה ולא אכפ"ל כלל שאין כיום הפסד כהן שלא תיקנוהו רק‬
‫משום הפסד' כהן אלא גם לברר איסורו ודו"ק ואף שמבואר בירושלמי ערלה פ"ב ה"א "כל תרומה שאין‬
‫הכהנים מקפידין עליה כגון תרומת הכלוסין והחרובין והשעורין שבאדום אינו צריך להרים"‪ ,‬ופסקה‬
‫הרמב"ם בסוף הל' תרומות‪ ,‬מ"מ י"ל בדעת מרן החזו"א שכ' שאף בזה"ז כל שלא הרים אסור הכל‪,‬‬
‫דדוקא בדברים אלו שלא תיקנו חז"ל כלל הרמה‪ ,‬משא"כ במקום שתיקנו בזמנם א"כ כבר כללו‬

‫ואינו ענין למעשר בהמה וכדו' שכ' האחרונים שא"א לברר איסורו דפשיטא דבמציאות בכל איסור תורה‬
‫לא שייך כלל להעלות על הדעת שאפשר להוציא א' והוא בדיוק יהיה אותו איסור שמעורב‪ ,‬אך בדרבנן יש‬
‫מקום לומר שכן הוא הקולא משום ספק דרבנן לקולא‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬

‫והנה הגרשז"א דייק בתחילת התשובה מהרמב"ם שאם אומר חיטה א' שנפלה לתוך הכרי היא תהא‬
‫תרומת מעשר הוי כשייריה ניכרין שאף שלדידן אין אנו מכירין בשייריה אך כלפי שמיא הלא ייחד חיטה‬
‫מסויימת‪ ,‬וצ"ל שחלוק ממתני' שהפריש לתוכו לא מהני לחכמים עד שיאמר בצפונו או בדרומו כיון שאין‬
‫שייריה ניכרין‪ ,‬ואף שתוכו בי' בירושלמי דהוא אמצעיתו וא"כ אמאי לא סגי בזה לשיירה ניכרין‪ ,‬ובפרט‬
‫שהרמב"ם פסק להאי מתני' וכ' דוקא בצפונו שיוציא אח"כ הוא דמהני ומשמע קצת שבי' שדוקא משום‬
‫שנתכוין שיוכל להוציא אח"כ מצפונו‪ ,‬ומ"מ כיון שהשתא מקצת שיריה ניכרין שרק רביע צפונו מדומע‪,‬‬
‫אך שאר ג' חלקים הלא כבר הותרו לכך סגי‪ ,‬אך משמע שאם לא נתכוין כן‪ ,‬אלא נתכוין שיחול בתוך‬
‫התערובת‪ ,‬יהא כאן חיסרון‪ ,‬אך זה לא יתכן שהרי עדיין מקצת שיריה ניכרין שהרי רק צפונו מדומע כל‬
‫שלא יערב הכרי‪ ,‬וע"כ צ"ל שיחול בתערובת‪ ,‬והרמב"ם רק רצה להשמיענו חידוש זה שאנו תולין שלא‬
‫היה רצונו שישאר מדומע צפונו לעולם אלא שיוכל לייחדו לאח"כ‪ .‬וכמש"כ לעיל‪.‬‬

‫והנה הגרשז"א ציין לעיין בזה ברשב"א חולין י"ד ע"א ובשו"ת בית אפרים חיו"ד סימן ע"ג‪,‬‬

‫ונסתפקו בירושלמי אם מותר לכתחילה להפריש מעשר שני של דמאי כל שהוא ולאבד‪ ,355‬ופסקו ראשונים‬
‫לא יפרישנו לכתחילה לאבד‪ ,‬שאין מפרישים לאיבוד‪.356‬‬
 ‫‪ | 412‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫[להוסיף בקונטרס דרגות‪ ,‬שמכזיב ולהלן דמאי הוא דרגה שונה שהרי יתכן שפטור לגמרי‪ ,‬ובודאי ג"כ ספק‬
‫ואין מעשרין מזע"ז‬

‫יא‪ .‬מקומות שלא גזרו‪ .‬מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי‪ ,485‬שכשגזרו על הדמאי לא גזרו אלא על פירות הארץ‬
‫שהחזיקו בה עולי בבל בלבד‪ ,‬שהוא מכזיב ולפנים‪ ,‬וכזיב עצמה כלחוץ‪ ,486‬וכל הפירות [טור תקפד]‬
‫הנמצאים מכזיב ולחוץ פטורים מן הדמאי‪ ,‬שחזקתם מפירות המקום שנמצאו בו‪ ,487‬אף על פי שבודאי‬
‫חייבים אף במקומות שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל‪ .488‬ויש חולקים וסוברים שמכזיב ולהלן פטור‬
‫אף מן הודאי‪ .489‬בסוריא‪ ,‬יש שכתבו שגזרו על הדמאי‪ ,‬ולא פטרו אלא מכזיב ולהלן‪ ,490‬וכן שנינו‪ :‬חזקת‬
‫בעלי בתים ישראל שבסוריא אין מפרישים עליהם דמאי‪ ,‬ואם בידוע שרוב הפירות שלהם הרי אלו‬
‫חייבים‪ ,491‬ולא פטרו בסוריא בסתם אלא מפני שסתמם מפירות נכרים הם‪ ,‬ובסוריא יש קנין לנכרי להפקיע‬
‫מידי מעשר‪.492‬‬

‫בנוסח הברכה של שליח‪ ,‬לשאול את ר' נתן‪.‬‬

‫בדרך אמונה רמב"ם תרומות פ"ב הט"ז כ' לברך לפי הרמ"א לעולם להפריש‪ ,‬וצין בצה"ל אות תכב' רמ"א‬
‫ביו"ד סי' רסה' ס"ב וסי' שה' ס"י וכמו שביאר הגר"א שם בסי' שה' שאין חילוק בין אחרים‪ ,‬וכיון שנהגינן‬
‫עפ"י התוספתא דלהפריש‪ ,‬אין מחלקים בין ע"י שליח‪ ,‬וכ"כ בקונטרס הגר"ז שפירא עפ"י מרן החזו"א‪.‬‬

‫בחשיבות הברכה‬

‫ברכה זו של הפרשת תרומה ומעשר‪ ,‬אף על פי שמדרבנן היא‪ ,‬ככל ברכת המצות‪ ,56‬הסמיכוה חכמים על‬
‫הכתוב האמור בוידוי‪-‬מעשר*‪ :‬לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי‪ ,57‬ואמרו‪ :‬לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר‬
‫שמך עליו‪ ,58‬היינו שלא שכח מלברך אשר קדשנו במצותיו וציונו להפריש תרומה ומעשר‪ ,59‬וכן על הפרשת‬
‫מעשר שני ומעשר עני ותרומת מעשר וחלה‪ ,60‬ואינה אלא אסמכתא*‪ ,‬שהברכה מדרבנן היא‪ .61‬ויש מפרשים‬
‫לא שכחתי מלשבחך ולברכך בשעת הפרשת המעשרות‪ ,62‬שנתתי המעשרות לשם הקב"ה ונתתי אותם‬
‫באהבה ושיבחתי עליהם את הקב"ה‪,63‬‬

‫אבל אינו ענין להברכה‪ ,‬שאינה אלא מדרבנן‪ .64‬ויש מפרשים לפי שצריך להזכיר שם שמים על התרומה‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב‪ :‬תרומה לה'‪ ,65‬ודרשו‪ :‬לה'‪ ,‬לשם המיוחד‪ 66‬שצריך להזכיר שזה תרומה לה'‪ ,67‬וחיוב זה שהוא מן‬
‫התורה‪ ,‬כשתיקנו אנשי כנסת הגדולה לברך יצא בברכה זו ידי חובתו‪[ ,‬טור רב] שהרי מזכיר את השם‬
‫בברכה‪ .68‬ויש מהראשונים מפרשים שאין הדברים אמורים כלל בברכת המצות‪ ,‬אלא בברכה אחרונה על‬
‫המזון‪ ,‬שהיא מן התורה‪.69‬‬

‫‪ .‬רש"ש לתוס' גיטין שם‪ ,‬ע"פ תוס' שם ד"ה כשם‪ .‬ועי' דבר אברהם שם שעמד ג"כ ע"ז וכ' שבמסקנתם שם‬
‫כ' שר"י בר"י הוא שסובר מעשר כתרומה אבל לאאב"ג אינו כן‪.‬‬

‫‪ .57‬תוס' חולין וגיטין שם‪ ,‬ועי"ש ברש"ש ודבר אברהם‪.‬‬

‫‪ . 58‬שמ"ק ביצה לה א דמעשר ניטל במחשבת כו'‪ ,‬עי"ש שצ"ל שבכל המעשרות כן שאל"כ אינו מתוקן;‬
‫חזו"א דמאי סי' טו ס"ק ה ודבר אברהם שם בד' הרמב"ם מעשר פ"א ה"ז שמשווה מעשרות לתרומה לכל‬
‫דבר מלבד מה שפירש לחלק‪ ,‬ושם צידדו לפרש כן אף בד' התוס'‪ .‬וכ"כ בשו"ע הרב סי' תנז סי"ח כל קדושת‬
‫תרומות ומעשרות ע"י דיבור או מחשבה כו'‪.‬‬

‫‪ . 59‬תוס' גיטין ובכורות ומנחות שם‪ .‬וכ"כ בארוכה בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' כה‪ ,‬אלא שהוא כ"כ בתורת‬
‫ונחשב‪ ,‬ועי' תוס' רי"ד שבת קמב א‪.‬‬

‫‪ .60‬ע"ע דברים שבלב כרך ז עמ' קפה‪ ,‬ושם שיש חולקים‪.‬‬

‫‪ .61‬תוספתא תרומות רפ"ג‪.‬‬

 ‫‪ | 413‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ .62‬תוספתא מעשר שני פ"ד הט"ז‪.‬‬

‫‪ . 63‬חסדי דוד שם‪ ,‬וכ' שהלכה כר' יוסי; משנה ראשונה שם מעשר שני פ"ד מ"ז‪ .‬ועי' תוספתא כפשוטה‬
‫לתוספתא שם שתמה שא"א לומר שר' יהודה חולק על תרומה שניטלת במחשבה והרי בירושלמי תרומות‬
‫פ"א ה"א סובר ר' יהודה שאף חרש שתרם תרומתו תרומה‪ .‬ועי' צפנת פענח תרומות ג ב פי' שהמחלוקת‬
‫בתוספתא היא להקדיש התרומה‪ .‬אבל להתיר השיריים לדברי הכל מועלת מחשבה‪.‬‬

‫[טור רפ] ‪ .64‬חזון איש דמאי סי' טו ס"ק ה‪ ,‬ועי' תוספתא כפשוטה שם שפי' כעין זה שיש הבדל בין מחשבה‬
‫בהחלט למהרהר בלב‪ ,‬ע"פ ירושלמי תרומות פ"ג ה"ז בהבדל בין מהרהר בלב לגומר בלב‪.‬‬

‫‪64‬א‪ .‬תוספתא תרומות פ"ד הי"א‪.‬‬

‫‪ 64‬ב‪ .‬מנחת בכורים וחסדי דוד שם‪ ,‬אלא שבמ"ב כ' שבדין האחרון מעשר שני טס"ה וצ"ל מעשר‪ ,‬שאם הוא‬
‫שגת מע"ש איך יהיה מעשר עני‪ ,‬ובחסדי דוד כ' שר"ל שיתחלק לצדקה לעניים‪ ,‬ועי' התוספתא כפשוטה עמ'‬
‫‪.348‬‬

‫‪ .65‬תוספתא דמאי פ"ח‪.‬‬

‫‪ .66‬חסדי דוד לתוספתא שם‪ .‬ועי' חזון איש ערלה סי' יד ס"ק ד שכ' שאין פי' ברור לתוספתא זו והאריך‪.‬‬

‫‪ .67‬תוספתא שם‪.‬‬

‫‪ .68‬חסדי דוד שם‪ ,‬והגר"א מגיה בגוף התוספתא ובמקום תנאי בי"ד צ"ל תוך כדי דבור‪.‬‬

‫‪ .69‬עי' לעיל‪ :‬הסדר ושינויו‪.‬‬

‫תרם ולא בירך‪ ,‬תרומתו תרומה‪ ,‬שהברכה היא מדרבנן ואינה מעכבת‪ .70‬וכן אם לא בירך אין זה מעכב את‬
‫הוידוי על המעשר‪ ,71‬ויש שכתבו שאפילו שהברכה היא מדרבנן‪ ,‬מכל מקום עכשיו שתיקנוה חכמים‪,‬‬
‫כששכח ולא בירך אינו יכול להתודות ולומר לא שכחתי‪ .72‬אבל לכתחילה לא יתרום מי שאינו יכול לברך‪,‬‬
‫ולכן האילם והערום ובעל קרי ‪ -‬קודם שביטלו טבילת בעל קרי‪ - 73‬לא יתרמו‪ ,74‬מפני שאינם יכולים לברך‪.75‬‬
‫וכן חרש המדבר ואינו שומע‪ ,76‬מפני שצריך להשמיע הברכה לאזנו‪ ,‬והוא אינו שומע‪ .77‬יש מן הראשונים‬
‫שכתבו שמי שנולדה בו החרשות אחר שהיה שומע או שנשתתק אחר שהיה מדבר‪ ,‬מותר לתרום‬
‫לכתחילה‪ ,78‬ויש שכתבו שחזרו בהם אותם ראשונים ולא חילקו בדבר‪.79‬‬

‫ב‪ .‬הברכה‪ .‬המפריש תרומות ומעשרות מברך תחילה‪ ,‬כדרך שמברכים על כל המצות‪ :‬אשר קדשנו במצותיו‬
‫וציונו כו'‪ ,41‬בין שמפריש תרומה או תרומת מעשר‪ ,‬ובין שמפריש מעשר ראשון או מעשר שני או מעשר‬
‫עני‪ .42‬בנוסח הברכה נחלקו‪ :‬יש סוברים שצריך לברך בל'‪ :‬להפריש‪ - 43‬תרומה או מעשר ‪ -‬וכתבו ראשונים‬
‫לפי שכל מצוה שקיומה היא על ידי עצמו מברכים בל'‪ ,44‬ואף על פי שאפשר להפריש על ידי שליח‪ ,45‬הרי אין‬
‫השליח יכול להפריש אלא מדעת בעלים‪ ,46‬וכיון שכן אינו יכול להיפטר ממנה אלא על ידי עצמו‪ .47‬ויש‬
‫סוברים לברך‪ :‬על הפרשת‪ ,‬שלדעתם כל מצוה שנגמרת מיד ואין שיהוי זמן בעשייתה מברכים ב"על"‪,48‬‬
‫אלא שיש מהראשונים שאף על פי שסוברים גם הם שמצוה הנגמרת מיד מברכים ב"על" מכל מקום כתבו‬
‫לברך בל'‪ ,‬להפריש תרומה וחלה‪ ,‬מפני שלא נגמרה מצותן עד שעת נתינה לכהן‪ .49‬ויש מחלקים‪ :‬כשמפריש‬
‫לעצמו מברך להפריש‪ ,‬ולאחרים מברך על הפרשת‪.50‬‬

‫[טור ר] ‪ .40‬כרך ט עמ' תשב ותשג‪.‬‬

‫‪ . 41‬תוספתא ברכות פ"ו הי"ט ותרומות פ"ג ה"ב; רמב"ם תרומות פ"ב הט"ז ומעשר פ"א הט"ז; טוש"ע‬
‫יו"ד שלא עח‪.‬‬

‫‪ .42‬רמב"ם שם ושם; טוש"ע שם‪.‬‬

‫‪ . 43‬כ"ה בתוספתא ברכות שם וירושלמי שם פ"ט ה"ג‪ ,‬וכ"כ הר"ן פסחים פ"א‪ ,‬וכ"ה בטוש"ע שלא שם‬
‫ושכח א בהפרשת חלה‪.‬‬
 ‫‪ | 414‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ .44‬ע"ע ברכת המצות כרך ד עמ' תקלה‪.‬‬

‫‪ .45‬עי' להלן‪ :‬הראוי להפריש‪.‬‬

‫‪ .46‬עי' להלן‪ ,‬שם‪.‬‬

‫‪ .47‬ר"ן שם‪ ,‬וע"ע הנ"ל עמ' תקלז‪.‬‬

‫‪ . 48‬ס' הישר לר"ת סי' רנט; רא"ש פסחים פ"א סי' י בשם ר"ת; או"ז ח"א סי' קלט בשמו; ס' המכריע סי'‬
‫סא בשמו ודחה‪ .‬ועי' אבודרהם שער ג שהשיג מתוספתא הנ"ל‪.‬‬

‫‪ .49‬ראב"ן סי' לה‪ ,‬ומתאים לד' הרמב"ן ומגילת אסתר‪ ,‬עי' לעיל‪ :‬המצוה‪.‬‬

‫‪ 50‬ויש מחלקים‪ :‬כשמפריש לעצמו מברך להפריש‪ ,‬ולאחרים מברך על הפרשת‪.50‬‬

‫רמב"ם ברכות פי"א הי"ב ויג‪ .‬וע"ע הנ"ל עמ' תקלג בדעתו‪.‬‬

‫[טור רא] ‪ .51‬עי' לעיל‪.‬‬

‫הפריש להם תרומה מברך על הפרשת תרומה‪.‬‬

‫יל"ע במקום שמכריע בין רבותינו הרא"ש ור"ת לבין שי' הרמב"ם שהרמב"ם עצמו מכריע שלאחרים יברך‬
‫על הפרשת‪ .‬והנה בשו"ע העתיק לשון הרמב"ם ואין ראי' מדסתם בשליח ועכ"פ הרמב"ם עצמו חילק לכך‬
‫י"ל על הפרשת‬

‫נסתפקתי בזמן הזה ש בזמן הזה שאין דיני טומאה וטהרה נוהגים‪ ,‬שכ' האחרונים שלעולם אין לפועלים‬
‫רשות לתרום שלא מדעת בעל הבית‪ ,‬אפילו ביין‪.243‬‬

‫מה יהא הדין בדבר שנהיה עליו שאלה של יוצא וכדומה לאחר סחיטה האף נגיד שכאן הותר לפועלים‬
‫לתרום‪ ,‬שכיון שעשאן שליח לסחוט ואי יסחטו יתכן שיהא אח"כ בעיה להפריש תרומות ומעשרות לאלו‬
‫שחוששין לדינא דיוצא משאר פירות ולא מזיתים וענבים שלא מועיל על זה הפרשה וכמו שס"ל להגרי"ז‪,‬‬
‫וא"כ האם במקום כזה נימא שיש לפועלים אף בזה"ז תרום שלא ברשות בעה"ב‪.‬‬

‫וכעין מה שאמרו בהלכו' חלה לגבי המשרתת שרשאית לתרום במקום שיש חששות וכדומה‪.‬‬

‫עוד יש לספק במקום שיהיה בליעות מעשר שני לאח"כ ויהיה בעיה של הר"ש בפ"ב דמע"ש שא"א לפדות‬
‫בליעות וכדו' האם רשאין הפועלים לחללן כביכול בשליחות בעה"ב‪ ,‬כדי לחסוך בעיה זו‪.‬‬

‫כמו"כ יש לספק במקום שיש מיצוי מקומי ומירוח עכו"ם וכדו' ויהיה אח"כ תערובת ישראל ועכו"ם וכדו'‬
‫האם רשאין הפעולים להקדים ולעשר כדי שלא יהא לבעה"ב בעיה לאח"כ‪.‬‬

‫כמו"כ בבתי אריזה ורואה שמתחיל להתערב ממקומות שונים וכדומה האם יש לו להקדים ולהפריש‬
‫להציל את בעה"ב‪.‬‬

‫נסתפקתי באופן שהלכו לקצור למצות מצוה והקוצרים היו עניים ורוצים לקצור לעצמן ביד‪ ,‬שהרי הן‬
‫מחמירין‪ ,‬וא"כ מיד נתחייב בעה"ב בלקט שכחה ופאה‪ ,‬והנה בעה"ב לא הפריש האם יש חיסרון בהפרשתם‬
‫בזה שיש חלק עני כאן שהרי הלקט וכו' שייך לעניים‪ ,‬או שכיון שלאו אדעתיה ולא הפקיר א"כ הוא כשל‬
‫בעה"ב‪ ,‬ומקום הספק הוא בשומר תורה ומצוות שאם יסבירו לו שבכה"ג מחוייב לתת שאין כאן את‬
‫ההיתר של עורבים ועטלפים‪ ,‬יתן‪ ,‬וא"כ כדי שלא יעבור איסור האם נימא שבאמת נתכוין לתת להם‪ ,‬או‬
‫שבפועל כיון שלא הפקיר ממילא הוי כשל בעה"ב ממש‪.‬‬
 ‫‪ | 415‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫באנצק' שהאורח מפריש על מה שאוכל בתורת בעלים‪ ,‬שנחשב שלו ממש‪.269‬‬

‫לפי"ז יש להסתפק לכל הדינים כגון משלו של חבירו להוספת חומש וכו' האם נחשב שהוא מפריש משלו‪.‬‬

‫יש מקום עיון בגונא דידן שאנו מקנים ללוי‪ ,‬ואני יכול להיות גם שליח של הלוי להפריש תרומת מעשר‪,‬‬
‫האם כדאי הדבר לחשוש לשי' מההרי"ט שדוקא ההלוי צריך להפריש תרומת מעשר וממילא להקנות בקנין‬
‫חצר בין מע"ר לשני את המע"ר בלבד ללוי בקנין חצר‪ .‬ולהפריש בשליחות תרומת מעשר ורק אח"כ‬
‫להמשיך לעשר עבור בעה"ב את המעשר שני‪.‬‬

‫והנה מקור‪ 4‬הפלוגתא הוא‬

‫וא"כ כפשוטו צריך לפסוק כחכמים‪ ,‬אלא שיש שכ' שמ"מ גם חכמים מודים‪ ,‬אלא שיש שכ' שזה רק בדוחק‬
‫וא"כ בנידו"ד אמאי לא נחשוש למהרי"ט‬

‫תרומת מעשר‪ ,‬שמצוה על הלוי שיפריש ממעשר הראשון‪ ,272‬נחלקו בדבר אם ישראל יוכל להפרישה‪ ,‬קודם‬
‫שנתן את המעשר ללוי‪ :‬אבא אלעזר בן גמלא אומר ונחשב לכם תרומתכם‪ ,273‬בשתי תרומות הכתוב מדבר‪,‬‬
‫אחת תרומת גדולה ואחת תרומת מעשר‪ ,‬כשם שיש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומה גדולה‪[ ,‬טור ריח]‬
‫כך יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר‪ ,274‬וכן אמר ר' יוסי בעל הבית שתרם את המעשר מה‬
‫שעשה עשוי‪ ,275‬ור' אלעזר ב"ר יוסי אמר שאביו היה מעשר תרומת מעשר‪ .276‬ונראה מדברי ראשונים שאף‬
‫מצוה היא לישראל לתרום תרומת מעשר לדעת אבא אלעזר‪ .277‬חכמים חולקים וסוברים שהלוי בלבד‬
‫מפריש תרומת מעשר ולא הישראל‪ ,278‬וכן שנינו שבעל הבית שיש לו מעשר טבל רשאי להפקיד כדי תרומת‬
‫מעשר שבמעשר‪ ,279‬היינו להצניע עד שיזדמן לו לוי והוא יפריש תרומת מעשר‪ ,280‬וכן שנינו שישראל שנטל‬
‫רשות מלוי להפריש תרומת מעשר מפריש אף הוא מן המובחר‪ ,281‬הרי שצריך ליטול רשות דוקא‪ .282‬ואותה‬
‫ששנינו שמפרישים תרומת ותרומת מעשר כאחת‪ ,283‬בכהן ולוי הדברים אמורים‪ ,‬אבל הישראל אם יפריש‬
‫תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו‪ ,284‬או שמשנה זו היא כאבא אלעזר‪ .285‬ויש מפרשים שאין‬
‫חכמים חולקים על אבא אלעזר בן גמלא‪ ,‬ואף הם מודים שישראל מפריש תרומת מעשר‪ .286‬אף להלכה‬
‫נחלקו‪ :‬יש פוסקים שיש לישראל להפריש תרומת מעשר וליתנה לכהן‪ ,‬ויתן המעשר ללוי אחר שיפריש ממנו‬
‫תרומתו‪ ,‬שהיא מעשר מן המעשר‪ .287‬ויש פוסקים שאין הישראל יכול להפריש‪ .288‬למעשה יש מהאחרונים‬
‫שכתבו שלכתחילה ימנע הישראל מלהפריש תרומת מעשר‪ ,‬אלא אם כן בשעת הדחק‪.289‬‬

‫ועיקר מקום הספק האם שני הדינים של אבא בן גמלא‪ ,‬שתרומת מעשר ניטלת באומד‪ ,‬ושאף הישראל יכול‬
‫להפריש קשורים זה בזה‪[ ,‬שטעם שניהם משום היקש תרומה גדולה לתרומת מעשר או ענין אחר] שא"כ‬
‫כיון שיתכן שאנו מקילין עפ"י השו"ע שלא לדייק בדיוק‪ ,‬בא' ממאה שהרי כבר נתמעט משיעורו ע"י‬
‫התרו"ג וסומכין על שיטתו כמש"כ הר"ש בריש פ"ב דדמאי‪ ,‬אך במקום אחר הלא כ' הר"ש להיפך‪ ,‬ונבוכים‬
‫מאוד בזה‪ ,‬יעוי' בקונטרס דיוק המעשרות האיך נעשה כאן להיפך‪ ,‬ואף שאין זה עיקר הדין שיתכן שאנו‬
‫סומכין על הירושלמי שלב ב"ד מתנה עליהם ואנו מפרשין לעולם א' ממאה שלאחר הפרשה וכמש"כ מרן‬
‫זלל"ה עי' במש"כ בקונ' דיוק המעשרות‪ .‬מ"מ מידי ספק לא נפקא ואם אפשר לעשות זה בשליחות הלוי‬
‫מדוע נמנע‪.‬‬

‫אלא שיש כאן חשש שמא המפריש יתבלבל ויחול כאן טעות והרי אנו עדיין צריכים לעשר מעשר שני משל‬
‫בעה"ב‪ .‬אך לכאורה אין מה לחשוש שהרי לבעה"ב כבר הוקנה כל הפירות‪ ,‬והוא ודאי לא יקנה ללוי אלא‬
‫חלקו‪ ,‬וא"כ אין מה לחשוש לטעות‪ ,‬רק במקום שיש הפרשות נוספות הרי ממילא לאחר הפרשה אנו מקנים‬
‫ללוי וחוזרים וקונים ממנו הקרקע כדאי' בשטר הרשאה‪.‬‬

‫ואמנם יש סברא לומר שכל הענין לא שייך בזמנינו שהרי ממילא אין לכהן מה לעשות עם התרומת מעשר‬
‫ומאבדין אותו ואין נותנים לו כלל‪ ,‬ובמקום זה אין שום סיבה שהלוי יעכב על הישראל מלהפרישו דבשלמא‬
‫אם היה לו טובת הנאה לאיזה כהן לתיתו א"כ י"ל שאין הישראל יכול לעשות בשל הלוי‪ ,‬אך אם ממילא‬
‫הולך לאיבוד‪ ,‬א"כ מדוע שיעכב‪ .‬ואמנם במפריש טמאה באופן שניתן לכהן להדלקה כשמן לחנוכה וכדומה‬
‫או במקום שניתן לחיות של הכהנים יתכן דיש מקום לחשוש‪ ,‬וכיום לכאורה רוב המעשרות הם טמאים‬
‫שכבר שטפו אותם בבית אריזה וממילא יש לספק בזה‪ ,‬ולכאורה תליא במנהג המקום‪ ,‬שאם לא איירי‬
 ‫‪ | 416‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫במקום שיש חיות וכו' וידוע שאף הלוי שיפריש יזרוק לפח‪ ,‬לכאורה לא שנא אם מפריש עבור הבעה"ב או‬
‫עבור הלוי‪.‬‬

‫אך באופן דידן י"ל ביותר שכיון שהלוי ממילא עשה אותי שליח לקנות ולהקנות את כל המעשר ראשון‪,‬‬
‫א"כ אף לפני זכייתי מה לי אם אני יפריש כשעדיין של בעה"ב מדין שלוחו של בעה"ב או שאני יקנה ללוי‬
‫ויפריש אח"כ בשליחותו‪ ,‬הלא ממילא לא שנא וא"כ בכה"ג נראה פשוט שאין כ"כ חילוק עבור מי אפריש‪.‬‬
‫ומ"מ יש לשאול את ר' נתן‪ ,‬וכיון שהוא הכהן שזוכה‪ ,‬אפשר לסכם עם זיסמן מראש שמרשה שהרי אין‬
‫חילוק‪ ,‬ואף שעדיין לא זכה אלא כל שבט הלויה‪ ,‬מ"מ כיון שעומד לקבלו נראה פשוט שכבר יכול להשתמש‬
‫עם זכותו בחלק השבט‪ ,‬להרשות להפריש בעבורו תרו"מ‪ ,‬שהרי אף אם הם שותפין הלא כל אחד מהשותפין‬
‫יכול להפריש ולתת לכהן‪ ,‬וא"כ אף קודם שזוכה אפשר להפריש בעבורו‪ ,‬ואמנם יש לספק מדין המצוה‬
‫שמא מקפיד הרב זיסמן שהמצוה יהיה שלו וכיון שאני שלוחו הרי הוא מרויח עוד מצוה‪ ,‬והנה אם ניתן זה‬
‫לזיסמן‪ ,‬כיון שעומד לתתו לכל עניי העיר‪ ,‬יש לספק אם בכלל זה חייב בתרו"מ‪ ,‬לדיעות שהפקר מהני לאחר‬
‫מירוח‪ ,‬ושמא יש לסכם איתו שאם נצרך להלכה הרי הוא מקפיד לענין התרו"מ שלא ינתן עדיין לאחר‪ ,‬ורק‬
‫אחר הפרשה הוא מאשר לתת וכנ"ל‪.‬‬

‫‪ .‬עי' לעיל‪ :‬המצוה‪.‬‬

‫‪ .273‬במדבר יח כז‪.‬‬

‫[טור ריח] ‪ .274‬גיטין לא א‪ .‬ועי' להלן‪ :‬במחשבה; באומד ובמידה‪.‬‬

‫‪ .275‬תוספתא תרומות פ"א הי"א וירושלמי שם פ"א ה"א‪.‬‬

‫‪ .276‬עי' מנחות נד ב אבא היה נוטל עשר כו' בתרומ"ע עסקינן כו'‪.‬‬

‫‪ .277‬תוס' גיטין שם ד"ה אין ותוס' הרא"ש שם‪.‬‬

‫‪ . 278‬ריטב"א גיטין שם ובהא דבעל הבית ודאי פליגי כו'‪ ,‬וכ"מ במאירי שם שכ' הלכה כאאב"ג‪ ,‬משמע‬
‫שחולקים עליו‪ ,‬וכ"מ בר"ש דמאי פ"ה מ"ב דילמא אאב"ג היא‪ ,‬וכ"כ בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' פה‪.‬‬

‫‪ .279‬תוספתא תרומות שם ת"ק של ר' יוסי‪.‬‬

‫‪ .280‬חסדי דוד שם‪ ,‬ועי' תוספתא כפשוטה עמ' ‪ .300‬אולם הגר"א שם הגיה להפריש במקום להפקיד‪ ,‬ולפ"ז‬
‫חכמים מתירים אף לכתחילה שהישראל יפריש ור' יוסי רק בדיעבד‪ ,‬עי"ש במנחת בכורים וחזון יחזקאל‪.‬‬

‫‪ .281‬ספרי סו"פ קרח‪ ,‬עי' להלן‪ :‬ביפה ורע‪.‬‬

‫‪ .282‬ועי' אור שמח תרומות פ"ד הי"ב‪.‬‬

‫‪ .283‬דמאי פ"ה מ"ב‪ ,‬ועי' להלן‪ :‬הפרשה בבת אחת‪.‬‬

‫‪ .284‬ירושלמי שם‪ :‬ריבמ"ץ שם‪.‬‬

‫‪ .285‬ר"ש ורא"ש ורע"ב שם‪.‬‬

‫‪ .286‬יש"ש גיטין פ"ג סי' כה; רדב"ז תרומות פ"ג הי"ב‪.‬‬

‫‪ . 287‬רמב"ם תרומות פ"ג הי"ב; ראב"ד בהשגות שם ה"כ‪ ,‬וגם בהי"ב לא השיג על הרמב"ם; סמ"ג עשין‬
‫קלד‪ .‬והטוש"ע השמיטו‪ ,‬אבל ממש"כ בסכ"ח בסתם הרוצה להפריש תרומה ותרומ"ע כאחד כו' מוכח‬
‫שסוברים כהרמב"ם‪.‬‬

‫‪ .288‬שו"ת מהרי"ט ח"א סי' פה‪ ,‬וכ"מ בר"ש ורא"ש ורע"ב דמאי פ"ה מ"ב‪ ,‬וכ"כ בריבמ"ץ שם‪ .‬ועי' דברי‬
‫אמת קונטרס חלה ובברכי יוסף סי' שלא אות יב שהאריכו בד' מהרי"ט‪ ,‬ועי' מעדני ארץ תרומות פ"ג הי"ב‪.‬‬

‫‪ . 289‬ברכ"י שם‪ ,‬ובשערי צדק בבינת אדם פ"י אות ב דייק כן אף מלשון הרמב"ם‪ .‬ועי' להלן‪ :‬הפרשה בבת‬
‫אחת‪ ,‬שבזמן הזה נוהגים ישראל להפריש תרומה ותרומ"ע כאחת אף לכתחילה‪.‬‬
 ‫‪ | 417‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫יש מקום לספק במכירות כגון דידן שכל הריוח ממילא לעניים‪ ,‬אם יש לתת בשנה השלישית והשישית‬
‫המעשר עני לעניים‪ ,‬לאחר הפרשתו‪ ,‬או שממילא כיון שאם ניתן לכל העניים הרי כל עניי העיר יצטרכו‬
‫לשלם יותר עשר אחוז את מחיר ההפרשה‪ ,‬א"כ הפוכי מטרתא למה לי ומה לי אם ינתן עשר אחוז לעניים‬
‫בנפרד‪ ,‬מה לי אם כל הסחורה תינתן לכל העניים בעשר אחוז פחות‪ ,‬שאף שאין זה הדרומו שנתיחד למעשר‬
‫עני‪ ,‬הלא ודאי שהם מוכנים להחליף עשר אחוז בסחורתם‪ ,‬תמורת עשר אחוז שבדרומם‪ ,‬ועצם זה שהם‬
‫קונים זאת בעשר אחוז יותר זול‪ ,‬הרי ניתן להם המעשר עני‪ ,‬ולמה צריך להפרישו ולתתו במיוחד ודו"ק‪.‬‬

‫במה שכ' בסדר ההקדמה שבנוסחתינו וכבר כ' ג"כ הסברא שכיון שרק ט' חלקים ניתן למע"ר לא הוי‬
‫הקדמה ומצאנו זאת בהגרצ‪,‬פ‪ ,‬אך זה עדין צ"ע‪.‬‬

‫אך לכאורה י"ל שהאומר נוסח הקצר שכ' כל ההפרשות תרומות ומעשרות כולל ההשלמות יחולו כפי‬
‫שכתוב בקונטרס זה הנה לא יעבור על ההקדמה שהרי כ' בקונטרס שאם יותר טוב אף להצלת הרבים‬
‫לאמרן כאחד הרי יחול הוא ולא הקודם‪ ,‬ואמנם באומר שיחול לפי הסדר הכתוב בקונטרס יל"ע בזה‪.‬‬
‫שמ"מ כיון שכ' לאחר כל נוסח שאם השני יותר טוב מהראשון הרי מדין תקוני יחול השני ולא הראשון אך‬
‫כ' כתבנו להתספק שכיון שדין הקדימה הוא רק לכתחילה ויתכן שלא קשור למשלח כלל לא יהני זה‬
‫להקדמתה‪ ,‬אך מ"מ באומר כל הנוסחאות בנוסח הקצר כא' י"ל שיחול באופן המועיל ביותר‪ ,‬ושמא י"ל כל‬
‫הפרשות תרו"מ כולל ההשלמות אם צריך‪ ,‬יחולו לפי הסדר היותר מועיל‪ ,‬וצ"ע אם לעשות כזאת‪ ,‬כיון שלפי‬
‫עניותינו הרי היה עדיפא הסדר שסידרנו להצלת הרבים‪ ,‬וא"כ האם בכה"ג יש לתלות בשמיא‪ ,‬במקום‬
‫שיכול הקדימה להביא מכשול לרבים אף אם הוא יותר טוב מדין הקדימה‪.‬‬

‫אף שהמקדים תרומת מעשר למעשר ראשון‪ ,‬יש ראשונים שכתבו שאף בדיעבד אין תרומתו תרומה‪ ,394‬מפני‬
‫שאם אין מעשר לא [טור רכז] תיעשה תרומת מעשר‪ ,‬שהרי היא נקראת בתורה מעשר מן המעשר‪ .395‬מ"מ‬
‫נראה שבנידו"ד שמפריש קודם הא' ממאה למע"ר אף אם לא נתן כל המע"ר כיון שהא' ממאה לא יכול‬
‫לפטור הכל במעשר ראשון ונצרך להשלמה‪ ,‬מ"מ אין בזה שום חיסרון לגבי קדימת תרומת מעשר של עצמו‪,‬‬
‫שהרי ממ"נ מה שהוא יכול לפטור בתרו"מ הלא יכל לפטור גם במעשר ראשון וכבר ניתן ממנו‪ ,‬ומה שלא‬
‫יכול לפטור הלא גם התרומת מעשר לא יחול עליו אמנם יש לחשב עדיין לפי החשבון של החילוק בין‬
‫נוסחתינו להגר"י בויאר ולא חישבתי כרגע לפי כל החשבונות של החזו"א אם זה שנשאר חלקו טבל אם‬
‫יכול לעכב ולפו"ר בחשבון אין שום חיסרון אך עדיין יל"ע בזה‪.‬‬

‫יש להסתפק במפריש דרגות שונות דרבנן אם יש עדיפות לתת מן היפה למעשר ראשון ועני‪ ,‬כיון שיתכן‬
‫שדרגות דרבנן לא מעכבות‪ ,‬או שעדיף לתת מדרגתו בדיוק‪.‬‬

‫ומקום הספק דאף אי נימא שיפה עדיף מ"מ שמא אינו מחוייב לתת יותר מדרגתו‪ ,‬שהרי נתן מהיפה‬
‫שבאותו דרגה וכי בשביל ש יש לו שדה אחר מחוייב לתת משאין דרגתו על דרגתו‪ ,‬ולא נאמר מן היפה אלא‬
‫באותו דרגה שנוטל ממנה ואף אם אנו מחשבין לגבי ההלכה לחד דרגה‪ ,‬מ"מ לענין זה ודאי נשאר שכל‬
‫דרגה הוא מחוייב הפרשה בנפרד וא"א לחייב אדם לתת ממקום אחר בשביל שיהיה יפה‪ ,‬דלא נאמר איסור‬
‫אלא להפריש מן הרע על היפה אך אם כולו אותו דרגה הלא מרע על רע‪ ,‬אין שום איסור‪ ,‬ולחדש שהכל‬
‫נחשב כא' כיון שבא להפרישן כאחד וחשיב מן הרע על היפה אף שלא בדרגתו נראה שהוא חידוש שזה שאנו‬
‫עושים אותו בהפרשה א' הוא כשם שאנו מפרישין אף המינים השונים בהפרשה אחת‪ ,‬אך זה מתחלק‬
‫לסוגיהם‪ ,‬ולא הקפידה תורה אלא שכנוטל מן הרע על היפה‪ ,‬שמזלזל בתרומה ביחס לשייריה‪.‬‬

‫והנה בנוסח השלמתינו שאנו מחוייבים להפריש מן הרע על היפה התרומת מעשר‪ ,‬שהרי אנו אומרים‬
‫בתיקון ראשון מה שעתיד ליזרק‪ ,‬ובקליפות‪ ,‬אף שבזה"ז הלא ממילא כל התרומה נזרקת ואין נפ"מ אך‬
‫הלא כ"כ שהוא נפ"מ בתרומה טמאה הנצרכת לכהן לבהמותיו או להדלקה‪ ,‬מ"מ נראה שמלבד שאין‬
‫הבהמה מבדילה ויתכן שעדיף לה חלקים הנזרקים כגון הקליפות שיש בה יותר סובין ויתכן שיותר בריא‬
 ‫‪ | 418‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫לנפשה‪ ,‬מ"מ אף אם לא נימא כן נראה שכיון שבא לאחר הפרשה ראשונה לא גרע מדמאי שמותר להפריש‬
‫מן הרע על היפה‪.‬‬
 ‫‪ | 419‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫דינים העולים מסוגיא דמעות הראשונות ב"מ נג‪ - .‬נד‬

‫שילוב מסקנות החו"ב בצירוף ההשגות שנראה בעניותינו בסוגיא ולהלכה‪.‬‬

‫סימן א' ס"ק ה' בשי' רש"י ותוס'‪.‬‬

‫א‪ .‬מעשר שני שאין בו ד' פרוטות אינו נפדה אלא על מטבע שכבר יש בה מעשר שני‪.‬‬

‫לדעת הרמב"ם נפדה בפני עצמו ואינו מוסיף חומש אך הוא מדבריהם‪.‬‬

‫ב‪ .‬מצטרף למעשר שני אחר שאין בו ד' פרוטות‪.‬‬

‫ולדעת הראב"ד חלוק בזה בא מקטן לבא מגדול‪ ,‬וכן במאירי דלא מצטרף‪.‬‬

‫ג‪ .‬כשפודה מע"ש שאין בו ד' פרוטות על מעות הראשונות מוסיף חומש מדאורי'‪.‬‬

‫זה אינו רק אם נימא שהוא רשות ולא חובה בפ"ע‪ ,‬אך כפשוטו למאי דמיעטנו שאינו בר גאולה האיך יתכן‬
‫שחזקיה יתן לו גאולה‪ ,‬והוא רק דרבנן‪.‬‬

‫ד‪ .‬תוס' גיטין סה' דאינו נפדה אלא על מטבע שיש בו ה' פרוטות‪.‬‬

‫יתכן שכ' רק ששמואל לא נחית לזה‪.‬‬

‫ה‪ .‬המחלל ז' פרוטות על איסר שיש בו ח' פרוטות אינו תופס יותר מדמיו ונשאר פרוטה חולין‪.‬‬

‫במכוין‪ ,‬אך ברוצה כולו‪ ,‬פלוגתא דהרמב"ם והרמב"ן‪.‬‬

‫ו‪ .‬מע"ש שאין בו ד' פרוטות אינו בטל ברוב שהרי אפשר לפדותו על מעות הראשונות או בצירוף עם פירות‬
‫אחרות‪.‬‬

‫למאי שפסק הרמב"ם דוקא בנכנס לירושלים ויצא‪ ,‬ובלא זה יש לו תקנה בפני עצמו‪.‬‬

‫ז‪ .‬למאי דקי"ל כמ"ד חומשו‪ ,‬מעשר שני שאין בו שוה פרוטה נמי יכול לחללו על מעות הראשונות של ד'‬
‫פרוטות‪.‬‬

‫והנה לשי' הרמב"ם יתכן שאין מקום לפחות מפרוטה על מעות הראשונות דיסודו מחמת חיסרון דין ממון‬
‫ולא משום מיעוט ממעשרו ולא מתאים לזה מעות הראשונות דסו"ס כל חילול וחילול צריך להיות בר ממון‪,‬‬
 ‫‪ | 421‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫כ"כ הגר"מ סולוביציק ובתורת זרעים הוא מפורש בשם הגר"ח שבי' קושי' הירושלמי איך שייך מעות‬
‫הראשונות והלא בחילול הנוסף אין יכול לחלל פחות מש"פ מחמת חיסרון בדיני ממון‪ - .‬וזה לפי המהלך‬
‫שהחיסרון דממעשרו שאינו תופס המטבע ובמעות הראשונות שכבר נתפס תופס‪ ,‬ולא שמצטרף לקודמים‬
‫שא"כ היה מקום לחשוב לצרף אף פחות מש"פ אף שאין לזה הסבר שהקודם כבר נתחלל‪ ,‬והאיך יצטרף‬
‫למעשה חילול חדש‪ ,‬וטפי א"ש לפרש דברי הראשונים של צירוף‪ ,‬שמתבטל לקודמים ולא צירוף ממש‪.‬‬

‫דינים העולים להלכה‬

‫ולענין הלכה ס"ק יא'‬

‫א‪ .‬לחלל מעשר שני שאין בו ד' פרוטות הוא פלוגתא דהראשונים‪ ,‬דדעת הרמב"ם וראב"ד והטור וסה"ת‬
‫וסמ"ג שאפשר לחללו ואילו דעת רש"י ותוס' והרשב"א וכן נראה דעת הרמב"ן וריטב"א ורא"ש שאין‬
‫לחללו אלא על מעות הראשונות‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫והנה מש"כ בשם רמב"ם וראב"ד טור וסמ"ג וסה"ת‪ ,‬נראה פשוט שהחיוב הוא רק מדרבנן‪ ,‬וכמש"כ‬
‫הרמב"ם מדבריהם‪ ,‬וס"ל אף כרש"י ותוס' לענין הדאורי'‪.‬‬

‫ונראה דכו"ע לא פליגי דלענין המטבע סגי בפרוטה כל שהפירות היו ד' פרוטות‪ ,‬מהא דסתם שמואל בכל‬
‫מקום על ש"פ‪ ,‬ומכולא מתני' וגמ' דמחללינן על פריטי‪[ ,‬ודוחק לפרש שדוקא בחיללו על ד' פרוטות נפרדות‬
‫חל‪ ,‬דהרי בגמ' אמרו דפרוטה ומחצה לא תפסי ב' פרוטות‪ ,‬הרי שאי ס"ל דהוא דין במטבע כל מטבע עומד‬
‫לחוד‪ ,‬ולא מהני צירופו לחילול לתפוס ד' פרוטות נפרדות‪ ,‬רק אי הוא דין בפירות היה מקום לצרף מטבעות‬
‫שונות כיון שסו"ס בפירות יש ד"פ] לבד מהתוס' בגיטין סה'‪ .‬ואף בדבריהם י"ל דלא נחתי לזה ורק כ'‬
‫דשמואל לא נחית לזה ודיבר רק בדין אונאה ולא מדין ממעשרו‪.‬‬

‫ובשם מרן כ' שאף באין בו ד' פרוטות מתחלל ויש לבדוק כי נראה שכ' כן רק לענין המטבע אך לענין‬
‫המתחלל צריך ד' פרוטות דס"ל דדין דממעשרו שצריך שיעור ד' פרוטות הוא דין בפירות‪.‬‬

‫ב‪ .‬לחלל ד' פרוטות על פרוטה במטבע לא מצינו לבד מתוס' גיטין סה' ובנטע רבעי מצאנו גם בברכות בתר"י‬
‫וברא"ש דמחללו בפרוטה‪.‬‬

‫ג‪ .‬אין שו"פ אינו מתחלל רק על מעות הראשונים‪ ,‬או בצירוף‪.‬‬

‫יש לספק בזה לדעת הרמב"ם שמא נפדה בפני עצמו כפחות מד' פרוטות‪ ,‬אף שהסברא נוטה שכיון שס"ל‬
‫שהוא פחות משיעור ממון‪ ,‬דמיא למש"כ שאין פודין בפחות מפרוטה משום שהוא כאסימון וכמש"כ‬
‫הגרמ"ס ותורת זרעים בשם הגרח"ס‪ ,‬שאינו חל ושוב מותר לאכלו בלא פדיון לשיטתו‪ ,‬ואין סברא לומר‬
‫שמחללו על פרוטה שלימה שהרי שי' הרמב"ם שאין מוסיף על דמיו ואם מממון לממון אינו מוסיף כ"ש‬
‫שאינו מוסיף לאינו ממון להפכו לממון‪ ,‬ודלא כמש"כ במנח"ח‪ ,‬וברידב"ז על הירושלמי אינו בשי' הרמב"ם‪.‬‬

‫ד‪ .‬במחלל על מעות הראשונות לעולם צריך להוסיף חומש‪.‬‬

‫נראה פשוט שלדעת הרמב"ם ושא"ר שבי' שדיו שיאמר דסגי בכל שהוא‪ ,‬שהוא רק מדרבנן‪ ,‬ומהתורה פטור‬
‫מחומש וכדרשת הירושלמי‪ ,‬שלא שייך למעט שיעור חומש דאורי' וכיון שכל חיוב פדיה זו מדבריהם‪ .‬לבד‬
‫משי' הראב"ד לבי' הריטב"א שיש חילוק בין רשות לחובה וכשעושהו על מעות הראשונות חל מדאורי'‪.‬‬
 ‫‪ | 421‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ה‪ .‬בא מגדול ובא מקטן [כלומר מד' פרוטות ומג' פרוטות] אינו מצטרף‪ ,‬לפרוטה א'‪.‬‬

‫ו‪ .‬בא מפחות מפרוטה מצטרף עם בא מפחות מד' פרוטות למאי דקי"ל כמ"ד חומשו ותרוייהו חד דינא להו‪.‬‬

‫יתכן דאף מ"ד חומשו מודה שיש עוד דין שפחות מפרוטה הוא חיסרון ממון‪ ,‬ובא ממנו אין מצטרף עם בא‬
‫מג' ובפרט לכ"מ שכבר פקע מעשרו‪ ,‬ולהגר"מ שמותר לאכלו בלא פדיון‪.‬‬

‫ז‪ .‬פרוטה ומחצה לא תפסה ב' פרוטות‪ ,‬וחצי פרוטה נשאר בלא חילול‪ ,‬ובמתכוין שיתפוס כל הב' ס"ל‬
‫לרמב"ן דתפסה‪.‬‬

‫ח‪ .‬מחלל מע"ש שוה ז' פרוטות על איסר ששוה ח' פרוטות נשאר פרוטה חולין‪ ,‬ובמתכוין להתפיס כל הח'‬
‫נחלקו הרמב"ן והרמב"ם‪ ,‬דלרמב"ם אין תפיס יותר מדמיו מכח הירושלמי‪[ ,‬ויש שפירשו בדבריו משום‬
‫שאינו רוצה] ולרמב"ן תפיס הכל‪.‬‬

‫ט‪ .‬מע"ש שאין בו שוה פרוטה שנתערב אינו בטל ברוב שאפשר לחללו על מעות הראשונות‪.‬‬

‫למאי דפי' ברמב"ם הגר"מ והגר"ח נאכל אף בלא תערובת‪ ,‬ואי נפדה בפני עצמו כג' פרוטות לרמב"ם אלא‬
‫שאינו מוסיף חומש‪ ,‬הוא אף בלית ליה מעות הראשונות למסקנת הגמ'‪ ,‬ולשאר ראשונים בדלית ליה מעות‬
‫הראשונות בטל ברוב‪ ,‬ואין צריך לטרוח כמש"כ הב"י בסי' קכב' בשם ר"ת ורשב"א בתוה"ב לגירסתו‪.‬‬

‫י‪ .‬דאו' ודרבנן לא מצטרפי הוא דוקא שהדאו' פחות מפרוטה‪ ,‬שנמצא שהדאור' נאכל בלא חילול‪ ,‬אך‬
‫פרוטה ומחצה דאו' עם חצי דרבנן נתפס על ב' פרוטות שבאיסר כאחד כמפורש בגמ'‪ ,‬ולאו דוקא בשני‬
‫שלבים‪ ,‬אלא אף כאחד‪ ,‬אלא שצירוף דמיא לדחזקיה כמש"כ הריטב"א‪[ ,‬ורק שיש גזירה שמא יביא ב'‬
‫פרוטות ונמצא החצי דאו' נאכל בלא חילול] ואפשר לחלל בזה"ז‪ ,‬מע"ש דאורי' ודרבנן כאחד אם כל אחד‬
‫שוה יותר מפרוטה על פרוטה אחת‪ ,‬וכן אפשר להפריש חיטה א' תרומה גדולה על דאו' ודרבנן כאחד‪.‬‬

‫יא‪ .‬אפשר לחלל חומש דאור' עם קרן דאו' על פרוטה א' שמאנה שניהם כאחד וכנ"ל‪ ,‬אך א"א לחלל מע"ש‬
‫דאו' שפחות מפרוטה עם צירוף חומש שנמצא הדאו' מקבל פחות מכשיעור פרוטה‪.‬‬

‫הנה בענין‬

‫מע"ש פ"ב מ"ה מבואר ברא"ששאין מחללין כסף על כסף אפי' בדיעבד לכאורה או מדוחק‪ ,‬מדכ' שצריך‬
‫להביא דאינו חריף מינה‪ ,‬ואינו יכול לומר שאלו שלמטה יחולו על אלו‪.‬‬

‫והנה הרא"ש כ' לשיטתו במתני' לקמן שאין מחללין כסף על כסף‪ ,‬רק בשני מלכוית אמנם הר"ש כ'‬
‫תירוצים אחרים‪ ,‬דמדאור' אפשר לחלל כסף על כסף‪ ,‬כדתנן בהזהב‪ ,‬מחללין סלעים על סלעים‪ ,‬אלא‬
 ‫‪ | 422‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫שמשום גזירה שמא לא יביא יעו"ש ומענין שבפ"א דדמאי פי' הר"ש כו שפי' הרא"ש כאן ואילו הר"ש שם‬
‫משמע כפי' הר"ש כאן‪[ .‬והר"ש עצמו ציין שבמע"ש פי' פי' אחר] והנה הרמב"ם בפיה"מ פ"א דדמאי מ"ב‬
‫בי' דכסף על כסף אפי' אלף פעמים משום שאי' וצרת הכסף ודוקא על נחשת הוא מדוחק ובדמאי הקילו‪.‬‬
‫ועפי"ז כ' בפ"ו ממע"ש ה"ב בנתערבו‪ ,‬מביא בסלע מעות ואפילו מעות של נחשת‪.‬‬

‫הנה בד"א בבי' הלכה פ"ה הי"ג על מש"כ הרמב"ם שבמצרף מעות אין צריך להוסיף חומש שלאו דרך פדיה‬
‫הוא‪ .‬כ' בבה"ל שם לבאר שראי' הרמב"ם הוא מכח מתני' דידן שלא כ' שמוסיף חומש‪ ,‬וכ' שם לבאר שבכל‬
‫מעות על מעות לפי' הרמב"ם לא יהיה חומש‪ ,‬וכ' שאף שהרבה ראשונים חולקים על זה נפק"מ לענין ברכה‬
‫שבמחללין כסף גדול על קטן לא נברך שנחשוש לשי' הרמב"ם משום שספק ברכות להקל‪.‬‬

‫ונראה ששי'הרמב"ם הוא דוקא במש"כ שם בבא לצרף מחמת כובד המשא שאינו דרך חילול אך כל שמחלל‬
‫דרך חילול אפי' במטבעות על מטבעות שייך חילול ומברך עליו‪ ,‬אף לשיטת הרמב"ם ולכן נראה דבמחלל‬
‫חילול שני ממנה על שוה פרוטה בודאי מוסיף חומש‪,‬לולי שי' הכפתור ופרח דחלוק פדיון מחילול וכל‬
‫שאינו בשוויו אינו מוסיף חומש‪.‬‬

‫וצ"ב בזמנינו שלכאורה כל המטבעות הוא אותו חריפות‪.‬‬

‫‪ | 423‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 424‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬
‫שבור זרוע רשע‬
‫לחזק ידי העוסקים באמונה במצות החסד‪ ,‬לזכות את‬
‫הרבים‪ ,‬במצרכים שיש בהם חיי נפש ללא כונת ריוח‪ ,‬לקיים‬
‫ההלכה המבוארת בגמ' ב"ב ונפסק בשו"ע חו"מ רלא' הכ"א‬
‫ללא חולק‪.‬‬
‫אסור לעשות סחורה בארץ ישראל בדברים שיש בהם חיי‬
‫נפש‪ ,‬אלא זה מביא מגרנו ומוכר‪ ,‬וזה מביא מגרנו ומוכר‪,‬‬
‫כדי שימכרו בזול‪.‬‬
‫ולשבר זרוע רשע‪ ,‬להצילם מיד הרודפים אותם‪ ,‬אלו‬
‫המפקיעי שערים – כמו שנפסק שם‪ :‬כל המפקיע שערים‪ ,‬או‬
‫שאצר פירות בארץ ישראל או במקום שרובו ישראל‪ ,‬הרי‬
‫זה כמלוה ברבית‪.‬‬
‫וכמאמרם‪ .‬ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית אמר רבי‬
‫אלכסנדרי‪ :‬כנגד מפקיעי שערים‪ ,‬דכתיב‪[ :‬תהלים י'] שבר‬
‫זרוע רשע‪[ .‬מגילה יז‪]:‬‬

‫וכמאמרם‪ .‬עוצרי פירות‪ ,‬ומפקיעי שערים‪ ,‬ומקטיני איפה‪,‬‬

‫ומגדילי השקל‪ ,‬ומלוי ברבית‪ ,‬עליהם הכתוב אומר נשבע ה'‬
‫בגאון יעקב אם אשכח לנצח לכל מעשיהם‪.‬‬

‫אדר תשס"ט‬

‫פתיחה‬

‫כ' מרן החזו"א זלל"ה באמונה וביטחון‪,‬‬

 ‫‪ | 425‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והנה זה מכבר שנדבה רוח איש יקר‪ ,‬לאור המצב הכלכלי הקשה‬
‫ובפרט בקרב הכוללים בארץ ישראל‪ ,‬ויש שלא קיבלו זה כמה‬
‫חודשים משכורתם‪ ,‬וחישב תחבולות האיך להוזיל את החיי נפש ע"י‬
‫שימכרו בחלוקה שבועית מוצרי היסוד שיש בהם חיי נפש‪ ,‬במחיר‬
‫הקרן‪.‬‬

‫והנה קמו עליו רעים בתואנות שונות ובתחילה ניסו לשקר בעניני‬
‫הכשרות‪ ,‬אך כשזה לא הועיל להם‪ ,‬שהיה בפיקוח מהודר‪ ,‬ונתגלה‬
‫קלונם‪ ,‬בראיות ברורות‪ ,‬הוציאו המרצע מן השק וגילו את פרצופם‬
‫האמיתי שחוששים לממונם‪ ,‬שאילו ימשיך חלוקה זו הלא יצטרכו כל‬
‫המפקיעי שערים לחפש עבודה אחרת ולא במוצרי חיי נפש כמבואר‬
‫בשו"ע‪ ,‬ויזיק זה לפרנסתם כאשר גובים מס גבוה על כל ק"ג ודו"ק‪.‬‬

‫וכיון שגדול השלום‪ ,‬ניסינו בכל טצדקי להגיע להסדר איתם וכו' אך‬
‫לא מלאם ליבם‪ ,‬וילכו בדרכי רדיפות‪ ,‬פאשקוילים‪ ,‬ומסירות‪ ,‬עד‬
‫כדי סכ"נ וכו' העיקר לשבר הענין‪ ,‬והנה עפ"י הלכה יש להתריע‬
‫בכזה ולתקן צומות כמבוא' בגמ'‪ ,‬אך היות וידענו דרכם בדור יתום‬
‫זה להטעות הציבור‪ ,‬ולהפך הקערה על פיה‪ ,‬כי זה דרכם כסל למו‬
‫משכבר כידוע במה שעשו במשך שנת השמיטה‪ ,‬בהכשלת הרבים‬
‫באיסורים שונים‪ ,‬ובהפקעת שערים‪ ,‬והונו את דייני הבד"ץ זה כמה‬
‫פעמים‪ ,‬אך עתה גדל החומרא שנתגלה ברבים וכל מקום שיש חילול‬
‫ד' אין חולקין כבוד אפי' לרב‪ ,‬והנה בתחילה נקטנו בדרך דום לד'‬
‫והתחלל לו‪ ,‬השכם והערב עליהם לביהמ"ד‪ ,‬וכו'‪ ,‬אך כיון שיצא מזה‬
‫חילול ד' נורא ונתפסו שניסו להכשיל הרבים במזיד‪ ,‬ובריך רחמנא‬
‫שהצילנו מידם‪ ,‬ורק כדי לחזק ממונם‪ ,‬אמרנו לא עת לידום‪ ,‬ויש‬
‫לפרסם לרבים דרכם‪ ,‬בבחינת מפרסמין את החנפים מפני חילול ד'‪,‬‬
‫ויש בזה תועלת גדולה לציבור לידע שא"א לסמוך על אותם אנשים‬
‫בין בעניני כשרות וכו' כאשר נאריך בתוך הקונטרס דברים נוראים‬
‫שנמצאו בהם‪.‬‬
 ‫‪ | 426‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לה ד"ה האימתנים והזדונים‬
‫האימתנים והזדונים ועזי פנים ובעלי זרוע עליהם הוא אומר כי זרועות רשעים תשברנה (תהלים ל"ז י"ז)‪.‬‬
‫וחורשי רע ומהפכי דברים וממתיקי שפה ובעלי לשון הרע עליהם הוא אומר יהי דרכם חשך וחלקלקות‬
‫ומלאך וגו' (שם ל"ה ו')‪ :‬המנאצים בסתר והמחרפים בגלוי והמבזים ברבים ובעלי המחלוקת עתידים‬
‫להיות כקרח וכעדתו שנאמר ותכס עליהם הארץ (במדבר ט"ז ל"ג) ומפקיעי שערים ומקטיני מדות‬
‫והמלוים ברבית ואוצרים הפירות לעשות [מהם] שכר בא"י (שנאמר) עליהם [הוא אומר] נשבע ה' בגאון‬
‫יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם (עמוס ח' ז')‪:‬‬
‫מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק המינין הלכה ה‬
‫עוצרי פירות‪ ,‬ומפקיעי שערים‪ ,‬ומקטיני איפה‪ ,‬ומגדילי השקל‪ ,‬ומלוי ברבית‪ ,‬עליהם הכתוב אומר נשבע ה'‬
‫בגאון יעקב אם אשכח לנצח לכל מעשיהם‪.‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יז עמוד ב‬

‫ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית ‪ -‬אמר רבי אלכסנדרי‪ :‬כנגד מפקיעי שערים‪ ,‬דכתיב‪+ :‬תהלים י'‪+‬‬
‫שבר זרוע רשע‪ ,‬ודוד כי אמרה ‪ -‬בתשיעית אמרה‪.‬‬
‫חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף יז עמוד ב‬
‫והא דמשמע לן דהא דכתיב שבור זרוע רשע במפקיעי שערים כתיב‪ ,‬יפה פרש"י ז"ל משום דלעיל מיניה‬
‫כתיב יארוב לחטוף עני ואין דרך לסטים לארוב אלא לעשיר‪ ,‬אלא שהכתוב מדבר במפקיעי שערים וע"ז‬
‫התפלל דוד שבור זרוע רשע שיביא הקב"ה שנת שובע וישבר זרוע הרשע המפקיע את השערים ולא יוכל עוד‬
‫להרשיע בהפקעת השערים‪ ,‬וזהו שאמר ורע תדרוש רשעו בל תמצא‪.‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צ עמוד ב‬
‫תנו רבנן‪ :‬אוצרי פירות‪ ,‬ומלוי ברבית‪ ,‬ומקטיני איפה‪ ,‬ומפקיעי שערים ‪ -‬עליהן הכתוב אומר‪+ :‬עמוס ח'‪+‬‬
‫לאמר מתי יעבור החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה‪,‬‬
‫וכתיב‪+ :‬עמוס ח'‪ +‬נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם‪ .‬אוצרי פירות ‪ -‬כגון מאן? אמר ר'‬
‫יוחנן‪ :‬כגון שבתי אצר פירות‪ .‬אבוה דשמואל מזבין להו לפירי בתרעא חרפא כתרעא חרפא‪ ,‬שמואל בריה‬
‫משהי לפירי ומזבין להו בתרעא אפלא כתרעא חרפא‪ .‬שלחו מתם‪ :‬טבא דאבא מדברא‪ .‬מ"ט? תרעא דרווח ‪-‬‬
‫רווח‪ .‬אמר רב‪ :‬עושה אדם את קבו אוצר‪ .‬תניא נמי הכי‪ :‬אין אוצרין פירות דברים שיש בהן חיי נפש‪ ,‬כגון‬
‫יינות שמנין וסלתות‪ ,‬אבל תבלין כמון ופלפלין ‪ -‬מותר; במה דברים אמורים ‪ -‬בלוקח מן השוק‪ ,‬אבל‬
‫במכניס משלו ‪ -‬מותר‪ .‬ומותר לאדם לאצור פירות בארץ ישראל ג' שנים‪ ,‬ערב שביעית ושביעית ומוצאי‬
‫שביעית; ובשני בצורת ‪ -‬אפי' קב חרובין לא יאצור‪ ,‬מפני שמכניס מארה בשערים‪ .‬אמר ליה רבי יוסי בר'‬
‫חנינא לפוגא שמעיה‪ :‬פוק אצר לי פירי שלש שנים‪ ,‬ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית‪ .‬ת"ר‪ :‬אין‬
‫מוציאין פירות מא"י דברים שיש בהן חיי נפש‪ ,‬כגון יינות שמנים וסלתות; ר' יהודה בן בתירא מתיר ביין‪,‬‬
‫מפני שממעט את התיפלה‪ .‬וכשם שאין מוציאין מארץ לחו"ל‪ ,‬כך אין מוציאין מארץ ישראל לסוריא; ורבי‬
‫מתיר‬
‫מהיפרכיא להיפרכיא‪ .‬ת"ר‪ :‬אין משתכרים בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש‪ ,‬כגון יינות‪ ,‬שמנים‬
‫וסלתות‪ .‬אמרו עליו על ר' אלעזר בן עזריה‪ ,‬שהיה משתכר ביין ושמן‪ .‬ביין ‪ -‬סבר לה כר"י; בשמן ‪ -‬באתריה‬
‫דר' אלעזר בן עזריה שכיח מישחא‪ .‬ת"ר‪ :‬אין משתכרין פעמים בביצים‪ .‬אמר מרי בר מרי‪ :‬פליגי בה רב‬
‫ושמואל‪ ,‬חד אמר‪ :‬על חד תרי‪ ,‬וחד אמר‪ :‬תגר לתגרא‪ .‬ת"ר‪ :‬מתריעין על פרקמטיא ואפי' בשבת‪ .‬א"ר‬
‫יוחנן‪ :‬כגון כלי פשתן בבבל‪ ,‬ויין ושמן בארץ ישראל‪ .‬אמר רב יוסף‪ :‬והוא‪ ,‬דזל וקם עשרה בשיתא‪ .‬ת"ר‪:‬‬
‫אין יוצאין מארץ לחו"ל ‪ -‬אא"כ עמדו סאתים בסלע‪ .‬א"ר שמעון‪ :‬אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח‪ ,‬אבל‬
‫בזמן שמוצא ליקח‪ ,‬אפי' עמדה סאה בסלע ‪ -‬לא יצא‪ .‬וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר‪ :‬אלימלך‪ ,‬מחלון וכליון‪,‬‬
‫גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו‪ ,‬ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ‪ ,‬שנאמר‪+ :‬רות א'‪+‬‬
‫ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי‪ .‬מאי הזאת נעמי? א"ר יצחק‪ ,‬אמרו‪ :‬חזיתם‪ ,‬נעמי שיצאת‬
‫מארץ לחו"ל מה עלתה לה? וא"ר יצחק‪ :‬אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל‪ ,‬מתה אשתו של‬
‫בעז‪ .‬והיינו דאמרי אינשי‪ :‬עד דלא שכיב שיכבא ‪ -‬קיימא מנו בייתיה‪ .‬אמר רבה בר רב הונא אמר רב‪ :‬אבצן‬
‫זה בעז‪ .‬מאי קמ"ל? כי אידך דרבה בר רב הונא‪ ,‬דאמר רבה בר רב הונא אמר רב‪ :‬מאה ועשרים משתאות‬
‫עשה בעז לבניו‪ ,‬שנאמר‪+ :‬שופטים י"ב‪ +‬ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות‬
‫הביא לבניו מן החוץ וישפט את ישראל שבע שנים‪ ,‬ובכל אחת ואחת עשה שני משתאות‪ ,‬אחד בבית אביו‬
‫ואחד בבית חמיו‪ ,‬ובכולן לא זימן את מנוח‪ ,‬אמר‪ :‬כודנא עקרה במאי פרעא לי‪ .‬תאנא‪ :‬וכולן מתו בחייו‪.‬‬
‫והיינו דאמרי אינשי‪ :‬בחייך דילדת שיתין‪ ,‬שיתין למה ליך? איכפל ואוליד חד דמשיתין זריז‪( .‬סי'‪ :‬מלך‬
‫אברהם עשר שנים שנפטר נתנשא לבדו‪ ).‬אמר רב חנן בר רבא אמר רב‪ :‬אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי‬
‫נעמי‪ ,‬כולן בני נחשון בן עמינדב הן‪ .‬מאי קמ"ל? שאפי' מי שיש לו זכות אבות‪ ,‬אינה עומדת לו בשעה שיוצא‬
‫מארץ לחוצה לארץ‪ .‬ואמר רב חנן בר רבא אמר רב‪ :‬אמיה דאברהם ‪ -‬אמתלאי בת כרנבו‪ ,‬אמיה דהמן ‪-‬‬
‫אמתלאי בת עורבתי‪ ,‬וסימניך‪ :‬טמא טמא‪ ,‬טהור טהור‪ .‬אמיה דדוד ‪ -‬נצבת בת עדאל שמה‪ ,‬אמיה דשמשון‬
‫‪ -‬צללפונית‪ ,‬ואחתיה ‪ -‬נשיין‪ .‬למאי נפקא מינה? לתשובת המינים‪ .‬ואמר רב חנן בר רבא אמר רב‪ :‬עשר‬
‫שנים נחבש אברהם אבינו‪ ,‬שלש בכותא ושבע בקרדו; ורב דימי מנהרדעא מתני איפכא‪ .‬אמר רב חסדא‪:‬‬
 ‫‪ | 427‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫עיברא זעירא דכותא זהו אור כשדים‪ .‬ואמר רב חנן בר רבא אמר רב‪ :‬אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן‬
‫העולם‪ ,‬עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו‪ :‬אוי לו לעולם שאבד‬
‫רשב"ם מסכת בבא בתרא דף צ עמוד ב‬

‫מתי יעבור החדש ונשבירה שבר ‪ -‬כלומר נמכור ביוקר לסוף חדש אחר ימות הגורן והיינו מפקיעי שערים‬
‫דלחדש לא מיקרי אוצרי פירות‪.‬‬
‫והשבת ונפתחה בר ‪ -‬כלומר מתי תגיע שנת השמטה ונפתחה אוצרות בר והיינו אוצרי פירות‪.‬‬
‫רשב"ם מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א‬

‫מתריעין ‪ -‬בתפלה‪.‬‬
‫על פרקמטיא שהוזלה ‪ -‬הבגדים טובים שהוזלו דאין כאן הפסד לעניים אם יוקירו‪.‬‬

‫רשב"ם מסכת בבא בתרא דף צ עמוד ב‬

‫כגון שבתי אוצר פירי ‪ -‬כדי למכור לעניים ביוקר אבל כגון דאצר פירי בשעת הזול ומוכרן בזול לעניים‬
‫בשעת היוקר כדלקמן אע"פ שגורם יוקר השער מותר‪.‬‬
‫מדרש תהלים (בובר) מזמור כט ד"ה [ב] הבו לה'‬
‫קול ה' שובר ארזים‪ ,‬כנגד ברכת השנים‪ ,‬שמשבר מפקיעי שערים ומקטיני איפות ועשירי שלוה‪ ,‬שהן‬
‫כארזים‪ ,‬ומברך עולמו ומביא זול לעולם‪ ,‬ושובר מטה רשע‪ ,‬כנגד מברך השנים‪ .‬וישבר ה' את ארזי הלבנון‪,‬‬
‫שמשבר רשעי אומות העולם שהן גבוהין כארז‪ ,‬שנאמר אשר כגובה ארזים גבהו (עמוס ב ט)‬
‫אליהו רבה (איש שלום) פרשה טז ד"ה האומנין והזהתנין ועזי‬
‫האומנין והזהתנין ועזי פנים‪ ,‬עליהן הוא אומר‪ ,‬כי זרועות רשעים וגו' (תהלים ל"ז י"ז)‪ .‬חורשי רע‪ ,‬ומהפכי‬
‫דברים‪[ ,‬מעמיקי] שפה‪ ,‬מחליקי לשון‪ ,‬עליהן הוא אומר‪ ,‬יהי דרכם חושך וחלקלקות וגו' (שם ‪/‬תהלים‪ /‬ל"ה‬
‫ו')‪ .‬מכין בסתר‪ ,‬ומחללי השם בגלוי‪ ,‬ומליזין בדברים‪ ,‬ומטילי מחלוקת‪ ,‬עתידין להיות כקרח וכעדתו‪,‬‬
‫ועליהן הוא אומר‪ ,‬ותכס עליהם הארץ (במדבר ט"ז ל"ג)‪ .‬עוצרי פירות‪ ,‬ומלוי בריבית‪ ,‬ומקטיני איפה‪,‬‬
‫ומפקיעי שערים‪ ,‬עליהן הוא אומר‪ ,‬נשבע ה' בגאון וגו' (עמוס ח' ז')‪.‬‬
‫ילקוט שמעוני עמוס רמז תקמז‬
‫‪+‬ח‪ +‬נשבע אדני ה' בגאון יעקב וגו'‪ .‬שנו רבותינו אוצרי פירות ומלוי ברבית ומקטיני איפה ומפקיעי שערים‬
‫עליהם הכתוב אומר נשבע אדני ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם‪:‬‬
‫רי"ף מסכת בבא בתרא דף מה עמוד ב‬
‫ײת"ר אוצרי פירות וסוחרי שביעית ומפקיעי שערים ומקטיני איפה ומלוי רבית עליהם הכתוב אומר לאמר‬
‫מתי יעבור החדש ונשבירה שבר מאי כתיב אחריו נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח את מעשיהם אמר‬
‫רב עושה אדם את קבו אוצר תניא נמי הכי אין אוצרין פירות בארץ ישראל דברים שיש בהן חיי נפש כגון‬
‫יינות שמנים וסלתות אבל תבלין כמון ופלפלין אוצר בד"א בלוקח מן השוק אבל במכניס משלו מותר‬
‫ומותר לאצור פירות שלש שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית ובשני בצורות אפי' קב חרובין לא‬
‫יאצור מפני שמכניס מארה בשערים תנו רבנן אין מוציאין פירות מא"י דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות‬
‫שמנים וסלתות רבי‬
‫רא"ש מסכת בבא בתרא פרק ה סימן כט‬
‫כט [דף צ ע"ב] ת"ר אוצרי פירות ומפקיעי שערים ומקטיני איפה ומלוי רבית עליהם הכתוב אומר לאמר‬
‫מתי יעבור החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה מה‬
‫כתיב אחריו נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם‪:‬‬
‫אמר רב עושה אדם את קבו אוצר‪ .‬פי' רשב"ם הא דאין אוצרין פירות היינו בעיר שרובה ישראל דוקא‪:‬‬
‫לקט יושר חלק א (או"ח) עמוד קלט ענין א‬
‫עניים משקרים במדו' ומפקיעי שערים‪.‬‬
‫מנורת המאור פרק יח ‪ -‬לשון הרע עמוד ‪354‬‬
‫וגרסי' באבות דר' נתן האימתנין והזדונים ועזי פנים ובעלי זרוע‪ ,‬עליהם הוא אומר כי זרועות רשעים‬
‫תשברנה‪ .‬חורשי רע ומהפכי דברים וממתיקי שפה ובעלי לשון הרע‪ ,‬עליהם הכתו' אומר יהי דרכם חושך‬
‫וחלקלקות‪ .‬המנאפים והמחניפים ומלוי ברבית ובעלי מחלוקת עתידין להיות כקרח ועדתו‪ ,‬שנא' בהם‬
‫ותכס עליהם הארץ‪ .‬מפקיעי שערים ומקטיני מדות ואוצרין הפירות לעשות מהן שכר בארץ ישראל‪ ,‬עליהם‬
‫נאמר נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח (את) כל מעשיהם‪ .‬ולא חרבה ירושלם אלא בעון לשון הרע‪,‬‬
‫כדגרסי' במ' יומא בפרק שבעת ימים‪ ,‬במקדש ראשון לא היתה שנאת חנם‪ .‬והכתי' מגורי [אל]‬
‫מגיד משנה הלכות מכירה פרק יד הלכה ו‬
 ‫‪ | 428‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫מותר לאצור וכו'‪ .‬ברייתא כלשונה ורשב"ם פירש לאצור פירות ג' שנים לקנות בששית לצורך ששית‬
‫ושביעית ושמינית למכור לעולם פן ימותו בשביעית ושמינית ברעב דהא מפירות שמינית לא אכלי עד סוף‬
‫השנה עכ"ל‪:‬‬
‫ובשני בצורת אפילו קב חרובין לא וכו'‪ .‬לשון הברייתא שם‪:‬‬
‫וכל המפקיע שערים או שאצר פירות וכו' הרי זה כמלוה ברבית‪ .‬ברייתא שם אוצרי פירות ומלוי ברבית‬
‫ומפקיעי איפה ומפקיעי שערים עליהם הכתוב אומר מתי יעבור החדש וכו'‪ .‬הרי שהשוו אותן בברייתא‪:‬‬
‫בית יוסף אורח חיים סימן קיז אות א ד"ה תשיעית ברכת‬
‫תשיעית ברכת השנים ומה ראו לאמרה בתשיעית וכו'‪ .‬בפ"ב דמגילה (יז‪ ):‬ופירש רש"י שבור זרוע רשע אלו‬
‫המייקרין את התבואה ומפקיעין את השער וממאי דבמפקיעי שערים כתוב דכתיב בההיא פרשתא (תהלים‬
‫י ט) יארוב במסתר כאריה בסוכו יארוב לחטוף עני וכי הליסטים אורב את העני והלא את העשיר הוא אורב‬
‫אלא במפקיעי שערים הכתוב מדבר שרוב רעתם לעניים הוא וקא בעי דוד רחמי עלה דמילתא שבור זרוע‬
‫רשע ותן שובע בעולם ובכך זרועו שבור ורע תדרוש רשעו בל תמצא וזה שהיה בדעתו להיות רשע כשתדרוש‬
‫רשעו לא תמצא עולה שלא הספיק לעשותה‪:‬‬
‫ומ"ש רבינו דאשרי האיש ולמה רגשו שתי פרשיות הן‪ .‬כן כתב רש"י שם וזה לשונו בפרשה תשיעית אמרה‬
‫וא"ת שמינית היא אשרי ולמה רגשו תרתי פרשתא היא והתוספות (ד"ה ודוד) הקשו עליו מדאמרינן בפרק‬
‫קמא דברכות (ט‪ ):‬דאשרי ולמה רגשו חדא פרשה היא וצריך לומר דלמנצח על מות ולמה יי' תעמוד ברחוק‬
‫תרתי נינהו עכ"ל‪:‬‬

‫שולחן ערוך אורח חיים סימן תקעב סעיף א‬

‫* אין גוזרין תענית על הצבור (א) בתחלה ביום חמישי‪( ,‬ב) א שלא להפקיע (פי' שלא לייקר השער) שערים;‬
‫(ג) ואפילו במקום ב שאין לחוש לכך‪.‬‬
‫מגן אברהם סימן תקעב ס"ק ב‬
‫ב שאין לחוש לכך ‪ -‬כגון בעיר שרובם עכו"ם ואפשר שבמדינות אלו דלא שכיחי מפקיעי שערים מותר לגזור‬
‫תענית ביום ה' וכן נוהגין‪:‬‬
‫שו"ת דברי יציב חלק או"ח סימן קצז ד"ה ונהי שישראל‬
‫ונהי שישראל קדושים הם וקונים מצות שמורה במפקיעי שערים‪ ,‬אבל בכי האי גונא שלכל הפוסקים אין‬
‫חשש‪ ,‬והשיירי כנה"ג יחיד הוא לחוש לחומרא וכמבואר בברכי יוסף הנ"ל‪ ,‬ולפי מה שהארכנו י"ל דגם‬
‫השיירי כנה"ג מודה בני"ד‪ ,‬ועיקר החומרא לכמה מדרבנן‪ ,‬וברשב"א בח"א סי' תפ"ח הנ"ל דעבדינן עובדא‬
‫והדר מותבינן תיובתא‪ .‬ומנהגא לא הוה שבמצות שמורה יחמירו ממש לדעת יחידאה‪ ,‬שאם כן אף בעשרת‬
‫מונים לא יקיימו המצוה כראוי‪ ,‬ודבר גדול שמעתי בזה על כ"ק דו"ז הגה"ק משינאווא זללה"ה‪ ,‬ולזה‬
‫אליבא דהלכתא ליכא לחוש‪ ,‬ועיין בקונטרס אחרון להרב בשו"ע שלו בהלכות שבת סימן רמ"ב ס"ק ד'‬
‫מ"ש דאין להוסיף הידור על הידור‪ ,‬וזה ברור בס"ד ודו"ק‪.‬‬
‫שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן קט‬
‫והנה בגמ' יומא אמרו על שבתאי שהי' ממפקיעי שערים זורו רשעים מרחם והתוס' דחקו לישב האיך‬
‫קוראים שם שבתאי כיון שהי' רשע ותי' דתרי הוי ובגמ' סוף פ"א דכריתות מעשה שעמדו קינין בירושלים‬
‫בדנרי זהב אמר רבי שמעון בן גמליאל המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהו בדנרין נכנס לביה"מ ולימד‬
‫האשה שיש עליה חמש לידות ודאות וחמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר‬
‫עליה חובה ועמדו קנים בו ביום ברבעתים ופרש"י אע"פ שהיקל על דברי תורה עת לעשות לה' הוא‬
‫שאלמלא לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו קדשים בטומאת הגוף ועיין שו"ת צמח צדק‬
‫הראשון סי' כ"ח בערלים מוכרי דגים לשבת ומפקיע שערים שיכולים לעשות הסכמה שלא לקנות שום דגים‬
‫לשבת וכ"כ המג"א בש"ע א"ח ואם הדגים יתייקרו לעולם לא יכלו העניים לכבד את השבת לכך שפיר דמי‬
‫לתקן שלא יקנו דגים כלל לכמה שבתות כדי שיוזלו ויוכלו אחר כך אפילו עניים לכבד את השבת בדגים‬
‫ע"ש‪.‬‬
‫שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן קט‬
‫והנה האוסר דברים המותרים לאחרים עושה שתי דברים חדא דעובר על בל תוסיף וכמ"ש הרמב"ם‬
‫להדיא דהאומר על בשר עוף בחלב שהוא מדאורייתא עובר בבל תוסיף והשנית גורם עי"ז הפסד ממון והרי‬
‫הוא בכלל גוזל עניים שהי' יכול לקנות דבר זה למשל בחמשה דאללאר והוא אסרו ומוכרח לקנות מאכל זה‬
‫ממש בעד חצי דאללאר או דאללאר יותר מפני שיש עליו הכשר ואם קונה כן בכל יום גזלו בכל יום חצי‬
‫דאללאר וכן בכמה מיני מאכלים הנה במשך שנים ממש גורם לו הפסד הון רב ואין חלוק בין דין פרוטה‬
‫לדין מאה וזה גרע ממפקיע שערים דהתם עכ"פ אינו אוסר המאכל ואם המצא ימצא ממאכל זה אצל מי‬
‫שרוצה למכרו בזול יקננו וגם למחר יוכל לקנות אצל אחרים או אצלו אבל כיון שאסרו עליו הרי א"א לו‬
‫בלתי המפקיע שער הזה ולכן ודאי לא טוב עושים בזה לאסור דברים המותרים ובדרך צחות אמרתי דעשו‬
‫בא ליצחק ואמר ליה אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן ולכאורה מאי כולי האי אשר התורה מגנה‬
‫אותו בזה אבל הוא הדבר אשר דברתי דעי"ז רימה את אביו ועלה מה שעלה והכ"נ כן במה שנותנין‬
‫הכשרים על מלח‪ ,‬וסוכר‪ ,‬קלאב סאדא‪ ,‬וכיוצא בו ועי"ז מעשרין את העולם וגורמים עי"ז לכמה בני תורה‬
‫שלא יוכלו לפרנס ב"ב שלהם ולפעמים מוכרחים להניח את כותלי ביה"מ ועוד הרבה ענינין שיוצאין מזה‬
 ‫‪ | 429‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫אבל אין ברצוני להאריך והמבין יבין‪ .‬ועיין ש"ך יו"ד סי' רמ"ב קיצור בהנהגת הוראת או"ה אות ט' כשם‬
‫שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר אפילו בשל עו"כ ואפילו במקום שאין הפסד מפני‬
‫שעל הרוב יש בו צד הקל במקום אחר ואפילו שלפי הנראה לא יבא מזה צד קולא אסור שאפשר שיתגלגל‬
‫ויבא קולא עד אחר מאה דברים ע"כ‪.‬‬
‫ומיהו ח"ו לאידך גיסא להקל ח"ו אפילו בנדנוד איסור כפי שבעונ"ה בדור הזה הרבה הרבה נתפסו בזה‬
‫וכל אחד מקלו יגיד לו כל מי שמקיל יגיד לו וגם זה ודאי איסור גמור הוא ולא תוסיפו ולא תגרעו כתוב‬
‫ואין אני מקיל ח"ו בדבר שיש בו נדנוד איסור ח"ו לא מיניה ולא מקצתיה אבל אני מחמיר בגזל ישראל‬
‫והתורה חסה על ממונם וכ"ש על גופם וד"ל‪.‬‬
‫ובזה הנני ידידו בלתי מכירו ויאמין לי כי לולי אהבתו אל מר אביו הי"ו לא הייתי משיב כעת כי אני טרוד‬
‫מאד בשאלות קודמות והנני בברכת חג כשר ושמח בלב ונפש‪.‬‬
‫מנשה הקטן‬
‫אנציקלופדיה תלמודית כרך י‪ ,‬הפקעת שערים [טור מא]‬
‫הפקעת שערים‪ .‬איסור העלאת מחירם של צרכי אוכל נפש למעלה מהשער הקבוע‪.‬‬

‫הפרקים‪:‬‬
‫א‪ .‬האיסור וחומרו;‬
‫ב‪ .‬השער;‬
‫ג‪ .‬פיקוח בית דין;‬
‫ד‪ .‬גרם הפקעה‪.‬‬
‫א‪ .‬האיסור וחומרו‪ .‬הפקעת שערים מובנה ביטול והריסת השער הקודם‪ 1‬והוספה על השער‪ ,2‬או ביטול‬
‫שיעור המדה הראשונה ומיעוטה‪ ,3‬היינו מידת הפירות שנמכרים בדמים ידועים‪3‬א‪.‬‬
‫כל המפקיע שערים‪ ,‬או שאצר פירות ‪ -‬שאוצרי פירות מפקיעים השערים‪ - 4‬בארץ ישראל‪ ,‬או במקום שרובו‬
‫ישראל‪ ,‬הרי זה כמלוה ברבית‪ ,5‬ועובר על וחי אחיך עמך‪.6‬‬
‫[טור מב] אוצרי פירות ומפקיעי שערים הם בין אלה שעליהם הכתוב אומר‪ :‬לאמר מתי יעבר החדש‬
‫ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה‪ ,7‬שאומרים נמכור ביוקר‬
‫לסוף החודש אחר ימות הגורן והיינו מפקיעי שערים‪ ,‬ומתי תגיע שנת השמיטה ונפתחה אוצרות בר והיינו‬
‫אוצרי פירות‪ ,8‬ונאמר עליהם‪ :‬נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם‪ .9‬ואמרו‪ :‬מה ראו לומר‬
‫ברכת השנים ‪ -‬בתפלת שמנה‪ -‬עשרה* ‪ -‬בתשיעית‪ ,‬כנגד מפקיעי שערים‪ ,‬שהכתוב שבר זרוע רשע‪ 10‬אמרו דוד‬
‫בתשיעית‪ ,11‬שבמייקרים את התבואה ומפקיעי שערים נאמר‪ ,‬שכן כתוב שם‪ :‬יארב לחטוף עני‪ ,12‬וכי‬
‫הלסטים אורב את העני והלא את העשיר הוא אורב‪ ,‬אלא במפקיעי שערים הכתוב מדבר שרוב רעתם‬
‫לעניים הוא‪ ,‬והתפלל דוד על הדבר‪ :‬שבור זרוע רשע ותן שובע בעולם ובכך זרועו שבורה‪ .13‬ובירושלמי‬
‫אמרו‪ :‬מפני מה התקינו מברך השנים בברכה תשיעית‪ ,‬כנגד קול ה' שבר ארזים‪ - 14‬שהוא השם התשיעי‬
‫שבמזמור‪ - 15‬שהוא עתיד לשבר כל מפקיעי שערים‪.16‬‬
‫ב‪ .‬השער‪ .‬המוכר אל ישתכר יותר משתות (ששית)‪ ,17‬וכשבית דין פוסקים השערים‪ ,18‬יפסקו לכל אחד ואחד‬
‫בשכרו שתות‪ ,‬ולא שישתכר כל מה שירצה‪ .19‬ותקנת חכמים היא זו שלא ישתכר יותר‪ .20‬שתות זו היא‬
‫‪21‬‬
‫מלבר‪ ,‬היינו ששית מסכום הכולל גם את הוספת הריוח‪ ,‬שהוא חומש מלגיו‪ ,‬היינו חמישית מסכום הקרן ‪.‬‬
‫כשיש טורח למוכר‪ ,‬יכול להשתכר יותר משתות‪[ ,22‬טור מג] ולא אמרו אל ישתכר יותר משתות אלא‬
‫‪23‬‬
‫כשמוכר סחורתו בבת אחת בלא טורח‪ ,‬אבל חנווני המוכר על יד על יד שמים לו טרחו וכל הוצאותיו ‪,‬‬
‫והמותר עליהם ירויח שתות‪ ,24‬ששכר טרחו והוצאותיו יוסיף לקרן ונוסף על זה ירויח שתות מהכל‪ ,‬ולא‬
‫שיחשוב טרחו ויציאותיו לחוד והקרן לחוד ובהקרן לבד ירויח שתות‪ .25‬ודוקא זה שמוכר מעט מעט נותנים‬
‫לו שכר טרחו נוסף על הריוח‪ ,‬מה שאין כן בשאר סוחרים‪ ,26‬שכן אמרו הנושא ונותן באמונה ‪ -‬שאומר‬
‫ללוקח בכך וכך לקחתי וכך וכך אני משתכר בו‪ - 27‬מעלה לו על המקח שכר כתף ופונדק וכוללם בדמי‬
‫המקח‪ ,‬אבל לא שכר טרחו‪ ,‬מפני שהוא כפועל‪ .28‬ויש מהראשונים סוברים שבחנווני הקונה מן הסיטון‬
‫הרבה ביחד כדי למכור מעט מעט הוא שאמרו אל ישתכר יותר משתות‪ .29‬ויש מי שכתב בדעת ראשונים‬
‫שאפילו אם יש טורח להמוכר אסור להשתכר יותר משתות‪.30‬‬
‫לא אמרו שיעור שתות לריוח אלא כשלא הוקר השער‪ ,‬אבל אם הוקר השער ‪ -‬כגון שלקח בשעת הגורן‬
‫ועכשיו הוקיר‪ - 31‬ימכור כפי היוקר‪ ,32‬וישתכר אפילו כפליים‪ ,‬כפי שהשער עכשיו‪.33‬‬
‫כתבו ראשונים במה דברים אמורים‪ ,‬שפוסקים שערים‪ 34‬ואין משתכרים יותר משתות‪ ,‬בדברים שיש בהם‬
‫חיי נפש‪ ,‬כגון יינות שמנים וסלתות‪ ,35‬אבל בשאר ענינים‪ ,36‬כמו העיקרין כגון הקושט והלבונה וכיוצא‬
‫בהם‪ ,37‬אין פוסקים להם שער‪ ,‬אלא ירויחו בהם מה שירצו‪ .38‬יש מפרשים שהקושט והלבונה לאו דוקא‪,‬‬
‫אלא אף תבלין וכמון ופלפלים וכדומה‪ ,‬כל שאינם בכלל יינות ושמנים וסלתות‪ ,‬אינם בכלל חיי נפש‪,‬‬
‫ויכולים להרויח בהם כמה שירצו‪ ,39‬ויש [טור מד] מפרשים שכל שהוא מאכל אדם בכלל דברים שיש בהם‬
‫חיי נפש הוא‪ ,‬ויינות שמנים וסלתות לא אמרו אלא לדוגמא‪ ,‬ודברים שאינם מאכל אדם משתכר בהם מה‬
‫שירצה‪ ,‬אבל מכשירי אוכל נפש כתבלין כמון ופלפלים הם בכלל אלה שלא ישתכר בהם יותר משתות‪,‬‬
 ‫‪ | 431‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫ולענין אוצרי פירות בלבד הוא שנתמעטו‪ ,40‬ויש סוברים ששלשה חילוקים הם‪ :‬בעיקר אוכל נפש הדומה‬
‫ליינות שמנים וסלתות יכול להשתכר עד שתות ולא יותר‪ ,‬בדברים שאין בהם אוכל נפש כלל‪ ,‬כגון הקושט‬
‫והלבונה יכול להשתכר כל מה שירצה‪ ,‬ואפילו כפלי כפליים מהקרן‪ ,‬ובדבר שיש בו ממכשירי אוכל נפש‪,‬‬
‫כגון כמון ותבלין ודומיהם‪ ,‬מותר להרויח בו עד כפל ולא יותר‪ .41‬יש מהראשונים שכתבו סתם שאם אדם‬
‫צריך לשום דבר שהוא אצל חברו ויודע בו שהוא צריך לו לא יעלה לו בדמים להשתכר בו יותר משתות‪.42‬‬
‫וכתבו ראשונים שלא אמרו אין משתכרים יותר על שתות אלא כשבי"ד קבעו לכל המוכרים שימכרו כך‪,‬‬
‫אבל אם כל אחד ואחד מוכר כפי מה שיכול אין זה מחוייב למכור בזול‪ ,‬שכשיגמור פירות שלו ימכרו‬
‫אחרים ביוקר ואין לנו להפסידו בידים‪ ,43‬וכיון ששאר מוכרים עוברים על מה שאמרו חכמים לא ישתכר‬
‫יותר משתות‪ ,‬אף זה הירא את דבר ה' אין צריך להיזהר בזה‪.44‬‬
‫אין משתכרים פעמיים בביצים‪ .45‬ונחלקו אמוראים בפירושו‪ :‬יש מפרשים שלא ירויח על אחת שתים‪,46‬‬
‫שמה שלקח בדינר לא ימכור בשני דינרים‪ .47‬אבל עד הכפל יכול להשתכר בהן לפי שאין בהן כל כך חיי‬
‫נפש‪ ,48‬שאינם נקראים חיי נפש אלא דברים [טור מה] שאי אפשר לאדם מבלעדם‪ ,‬שחייו תלויים בהם‪ ,‬כגון‬
‫יין ושמן וסולת‪ ,49‬ועוד שטורח מרובה וריוח מועט הוא לעני המחזר בעיירות לקנות ביצים ולכך התירו לו‬
‫להשתכר יותר משתות‪ ,50‬אבל חיי נפש יש בביצים יותר מבשמנים‪ ,51‬או שאפילו בביצים שאינו לוקח מן‬
‫השוק אלא מתרנגולת שבביתו‪ ,‬שבשאר דברים מותר להשתכר הרבה‪ ,‬אבל בביצים לא התירו אלא עד‬
‫הכפל‪ .52‬ויש מהאמוראים מפרשים אין משתכרים פעמיים שתגר לא ימכור לתגר‪ ,53‬אלא תגר ראשון ימכור‬
‫להצריכים‪ ,‬אבל לא לתגר אחר‪ ,‬שיש כאן ריוח שתי פעמים‪ ,‬לתגר ראשון ולתגר שני‪ ,‬ומוקירן יותר מדאי‪,‬‬
‫אבל בשאר דברים מותר‪ ,‬שאם יוקיר זה ימצא אחרים שימכרו בזול‪ .54‬להלכה יש מהראשונים פוסקים‬
‫כלשון ראשון עד הכפל‪ ,55‬ויש פוסקים כלשון שני‪ ,‬מתגר לתגר‪ .56‬יש מהאחרונים שכתב‪ ,‬שבזמננו שמביאים‬
‫ביצים לשוק ככל הסחורות‪ ,‬דינן ככל אוכל נפש‪.57‬‬
‫ג‪ .‬פיקוח בית דין‪ .‬בית דין אם מוטל עליהם לפקח על השערים‪ ,‬נחלקו בדבר תנאים ואמוראים‪ :‬יש סוברים‬
‫מעמידים אגרדמין ‪ -‬ממונים‪ ,58‬שוטרים‪ - 59‬על המידות‪ ,60‬ואין מעמידים אגרדמין על השערים‪ ,61‬לפסוק‬
‫שער שבשוק לגזור שתימכר האיפה כך וכך או ההין כך וכך‪ 62‬ולא ימכרו ביוקר‪ ,63‬וסברא היא‪ ,‬שאין צורך‬
‫לכך‪ ,‬שאם זה רוצה למכור ביוקר אותו הצריך למעות יתן בזול וילכו הלוקחים אצלו וימכור זה בזול בעל‬
‫כרחו‪ ,64‬ועוד שאין כל התבואות שוות ואי אפשר לאגרדמין לתת שער חלוק לכל מוכר ומוכר‪ ,65‬או מפני שכל‬
‫אדם יש לו רשות להוקיר תבואתו אם יפה היא משל חברו‪ .66‬ויש סוברים מעמידים אגרדמין אף לשערים‪,67‬‬
‫מפני [טור מו] הרמאים‪ ,68‬שממתינים עד שימכור אותו שמוכר בזול ואחר כך ימכרו ביוקר‪ ,‬או שמוכרים‬
‫ביוקר ואומרים שהוסיפו במידה‪ ,‬או שיתן חטים יפות למעלה ורעות למטה או כל מיני רמאות‪ .69‬יש‬
‫מהראשונים מפרשים שבהעמדת אגרדמין שלא למכור ביוקר לא נחלקו כלל‪ ,‬והכל מודים שמעמידים‬
‫ממונים על כך‪ ,‬ולא נחלקו אלא בהפחתת השערים‪ ,‬שהסוברים אין מעמידים אגרדמין לשערים ‪ -‬והם‬
‫פוסקים הלכה כמותם ‪ -‬היינו שאין ממנים על כך שלא יהא רשות לשום אדם למכור בזול יותר מן השער‬
‫שבשוק‪ ,‬שהרי זה הפסד ללקוחות‪ ,70‬והסוברים מעמידים מפני הרמאים‪ ,‬היינו שמתוך שהוא מראה שמוכר‬
‫בזול נמצא מרגיל בני אדם לבוא אצלו והוא מרמה אותם במידה או במשקל או בערוב פירות רעות יותר‬
‫ממה שהוא פוחת להם מן הדמים‪ .71‬הלכה שבית דין חייבים לפסוק שערים‪ 72‬ולהעמיד שוטרים לכך‪ 73‬בכל‬
‫מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך‪ ,74‬שיהיו מחזרים על החנויות‪ ,75‬שלא יהיה כל אחד ואחד מרויח ומשתכר כל‬
‫מה שירצה‪ ,‬אלא שתות בלבד‪ ,76‬וכל מי שמקפיע ומוכר ביוקר ‪ -‬מהראוי‪ - 77‬מכים אותו‪ ,78‬ועונשים אותו כפי‬
‫הראוי‪ ,79‬וכופים אותו ומוכר בשער השוק‪.80‬‬
‫רשאים בני העיר להתנות על השערים‪ ,81‬שרשאים לקוץ להם שער לכל דבר שירצו ואפילו על לחם ובשר‪,82‬‬
‫שלא ימכרו בשנה זו יותר מכך וכך דמים‪ ,83‬ואם היה השער ביוקר יוכלו להתנות שיהיה בזול‪.84‬‬
‫מוכרי דגים שמייקרים את השער‪ ,‬נכון שהקהל יתקנו שלא יקנו דגים איזו שבתות עד שיעמוד השער על‬
‫מקומו‪ ,‬אף על פי שמבטלים על ידי זה מצות כבוד שבת בשבתות אלו‪ .85‬יש מי שכתב [טור מז] דוקא‬
‫כשנתייקרו יותר משליש‪ ,‬שהוא השעור של הידור מצוה‪ ,86‬ואחרונים דחו וכתבו שאין שעור לדבר‪.87‬‬
‫ד‪ .‬גרם הפקעה‪ .‬אין גוזרים תענית על הצבור בתחילה בחמישי בשבת ‪ -‬אלא בשני ובחמישי ‪ -‬שלא להפקיע‬
‫השערים‪ .88‬יש מפרשים שאם היו מתחילים להתענות בחמישי היו קונים למוצאי התענית שתי סעודות‬
‫גדולות‪ ,‬אחת לתענית ואחת לשבת ‪ -‬או ארבע סעודות‪ ,‬אחת לתענית ושלש לשבת‪ - 89‬וסבורים המוכרים‬
‫שרעב בא לעולם ומייקרים ומפקיעים השער‪ ,90‬אבל משהתחילו להתענות בשני‪ ,‬יודעים שאינו אלא מפני‬
‫התענית‪ .91‬לפירוש זה הדברים אמורים לאו דוקא בתענית גשמים‪ ,‬אלא בכל תענית שגוזרים על כל צרה‬
‫שלא תבוא‪ .92‬וכן יש מצדדים לומר לפירוש זה שהדברים אמורים בעיר שהחנוונים הם נכרים‪ ,‬שאם לא כן‬
‫הרי החנוונים אף הם בכלל הצבור ויודעים שקונים בשביל התענית‪ ,‬אלא שכתבו שיש לומר אף בחנוונים‬
‫ישראל‪ ,‬שחוששים שמא לא ישימו לבם לכך שמפני התענית והשבת הם קונים‪ .93‬ויש מפרשים מפני שדלת‬
‫העם יאמרו לולא שיש צורך גדול במטר לא היו מתענים קודם השבת‪ ,94‬שלא היו מטילים התענית על‬
‫הצבור סמוך לשבת שאין ביכולת דלת העם לקנות שתי סעודות גדולות‪ ,‬אם לא שצורך שעה הוא‪ .95‬ויש‬
‫מפרשים שבתענית של גשמים בלבד אמרו‪ ,96‬שאז השער מתייקר כשרואים שמתענים על הגשמים ולא רצו‬
‫חכמים שתהא הפקעת השער בתחילה בחמישי מפני כבוד השבת‪ .97‬ויש מפרשים שהיה מנהגם שיום חמישי‬
‫הוא יום השוק‪ ,‬וכדי שלא יבואו הכל להתענות ויבטלו ולא ימכרו בשוק תבואה מרובה שכולם יהיו שרויים‬
‫בתענית ויפקע השער‪ ,‬ועוד כיון שישמעו ביום השוק [טור מח] שגזרו תענית על עצירת גשמים יאצרו‬
‫הפירות ויפקע השער‪ ,‬אבל אם יגזרו בתחילה בשני‪ ,‬שמא ירחמו עליהם ותקובל תפלתם וירדו גשמים קודם‬
 ‫‪ | 431‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫יום חמישי‪ .98‬ויש מפרשים שבני הכפרים הבאים ליום הכניסה לספק מזונות לאחיהם שבכרכים לא ידעו‬
‫שקיבלו עליהם תענית‪ ,‬ואין מביאים מזון אלא לצורך השבת‪ ,‬ולוקחים הכל לצורך הסעודה שאחר התענית‪,‬‬
‫ומתייקר השער לצורך שבת‪ ,‬אבל כשגוזרים בשני כשבאים בשני לעיר שומעים שגזרו תענית וכשבאים‬
‫בחמישי מביאים מזון כדי ליל חמישי ושבת‪.99‬‬
‫אף יחידים המתענים קודם לצבור‪ ,100‬אינם מתחילים להתענות בחמישי‪ ,101‬אף על פי שאין הפקעת שערים‬
‫משום יחידים לבד‪ .102‬וכן כתבו ראשונים שאפילו במקום שאין לחוש להפקעת שערים‪ ,‬כגון בעיר שרובה‬
‫גוים‪ ,‬אין גוזרים‪ .103‬ויש מהגאונים שכתבו שאין הדברים אמורים אלא בעיירות שכולן ישראל או רובן‬
‫ישראל‪.104‬‬

‫במקום שאין שוק קבוע‪ ,‬יש סוברים שמותר לגזור בתחילה בחמישי‪ ,105‬ויש סוברים שאין הבדל בדבר‪.106‬‬
‫בזמן הזה שאין מפקיעי שערים מצויים כתבו אחרונים שמותר לגזור תענית בתחילה בחמישי‪ ,‬ושכן‬
‫נוהגים‪.107‬‬
‫בין הדברים שאסור לעשות משום הפקעת שערים‪ ,‬כתבו גאונים שלא יהא אדם מפחיד בני אדם לומר‬
‫תבואה מועטת בעולם‪ ,108‬וכן אסור לתגר למנוע עצמו ולהתאחר מלמכור מה שיש אצלו מפני פחד הפקעת‬
‫שערים‪ ,‬ולא יאחר עצמו מן השוקים‪.109‬‬

‫על גרם הפקעת שערים מחמת אצירת פירות‪ ,‬ע"ע אוצרי פירות‪.110‬‬
‫אסור לעשות סחורה ‪ -‬לקנות מבעל הבית [טור מט] ולמכור בשוק‪ - 111‬בארץ ישראל בדברים שיש בהם חיי‬
‫נפש‪ ,112‬כגון יינות שמנים וסלתות‪ ,113‬אלא זה מביא מגרנו ומוכר וזה מביא מגרנו ומוכר‪ ,‬כדי שימכרנו‬
‫בזול‪ 114‬ולא יפקיע השער‪ ,115‬ובעל הבית עצמו ימכור להצריכים כמו שימכור לחנווני‪ .116‬יש מהתנאים‬
‫סוברים שבתבואה בלבד אין משתכרים‪ ,‬אבל משתכרים ביין ושמן וקטניות‪ ,117‬ואמרו עליו על ר' אלעזר בן‬
‫עזריה שהיה משתכר ביין ושמן כל ימיו‪ ,118‬לפי שביין הוא סובר הלואי שיוקיר ולא יקנו ממנו‪ ,119‬שממעט‬
‫את התיפלה‪ ,120‬שעל ידי שיכרות בא לתיפלות‪ ,121‬ושמן היה מצוי במקומו‪ ,122‬ואף על פי שישתכר לא ייפקע‬
‫השער כלום‪ .123‬הלכה שאסור בכל דבר שיש בו חיי נפש‪ ,‬מלבד בשמן במקום שהוא מרובה‪ .124‬וכתבו‬
‫ראשונים שהוא הדין בכולם‪ ,‬אם היה שם הרבה יותר מכדי צורך הארץ עושים מהם סחורה‪ .125‬יש‬
‫מהראשונים שפסק להתיר ביין מפני שממעט התיפלה‪ .126‬לקנות חטים ולעשות פת מותר‪ ,‬כיון שיש בו‬
‫טורח‪ ,‬ולא אסרו אלא למכור הדבר בעין כמו שקונה אותו מבעל הבית‪ ,‬שאף בעל הבית יכול למכרו בלא‬
‫טורח‪.127‬‬
‫אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך י‪ ,‬הפקעת שערים [טור מא]‬

‫הפקעת שערים‪.‬‬
‫‪ .1‬עי' ערוך ע' פקע ו שמבארו יחד עם לשון פקיעה ועם מפקיע וחותך בשבת קמו א‪ ,‬ועי' רש"י שם‪ :‬סותר‪.‬‬
‫‪ .2‬רגמ"ה ורשב"ם ב"ב צ ב ד"ה מפקיעי שערים‪.‬‬
‫‪ .3‬רש"י תענית י א ד"ה אפקועי‪.‬‬
‫‪3‬א‪ .‬עי' רש"י בבא מציעא עב ב ד"ה ופוסק עמו‪.‬‬
‫‪ .4‬רש"י יומא פג א ד"ה אצר‪ .‬וע"ע אוצרי פירות כרך א‪.‬‬
‫‪ .5‬רמב"ם מכירה פי"ד ה"ו‪ ,‬ע"פ ברייתא בב"ב צ ב שהשוו אותם‪ .‬עי' מ"מ שם; שו"ע חו"מ רלא כה‪.‬‬
‫‪ .6‬ויקרא כה לו‪ .‬סמ"ע שם ס"ק מג‪ .‬וע"ע רבית‪.‬‬
‫[טור מב] ‪ .7‬עמוס ח ה‪ .‬ברייתא בב"ב צ ב‪.‬‬
‫‪ .8‬רשב"ם שם‪ ,‬ועי' רש"י עמוס שם‪.‬‬
‫‪ .9‬עמוס שם ז‪ .‬ברייתא בב"ב שם ומס' ד"א רבה פ"ב‪.‬‬
‫‪ .10‬תהלים י טו‪.‬‬
‫‪ .11‬מגילה יז ב; טור או"ח קטו‪ .‬לפנינו בתהלים הוא בפרק י ועי"ש ברש"י בגליון ובתוס' ד"ה ודוד‪.‬‬
‫‪ .12‬שם ט‪.‬‬
‫‪ .13‬רש"י מגילה שם‪.‬‬
‫‪ .14‬תהלים כט ה‪.‬‬
‫‪ .15‬פ"מ‪ ,‬וע"ע שמנה עשרה שכנגד יח אזכרות שבמזמור זה תיקנו יח ברכות‪.‬‬
‫‪ .16‬ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד לגי' הר"ש סיריליאו‪ ,‬וכ"ה באבודרהם תפלה של חול‪ .‬לפנינו בירושלמי‪ :‬כל‬
‫בעלי שערים‪ ,‬והיא היא‪ .‬ועי' ר"ש סיריליאו שם שפי' ארזים מלשון רזון שגורמים רזון ורעב בעולם‪.‬‬
‫‪ .17‬שמואל בכ"מ מ ב וש"נ; רמב"ם מכירה פי"ד ה"א; טוש"ע רלא כ‪.‬‬
‫‪ .18‬עי' להלן‪.‬‬
‫‪ .19‬רמב"ם שם‪.‬‬
‫‪ .20‬רשב"ם בבא בתרא צ א ד"ה והמשתכר‪.‬‬
‫‪ .21‬שו"ע הרב הל' מדות ומשקלות‪ ,‬ע"פ ב"ב צ א ששמואל אמרו יחד עם שתות במידות ומטבע‪.‬‬
‫‪ .22‬ריב"ם בתוס' ב"ב צא א ד"ה חד‪ ,‬ע"פ ב"מ מ ב איכא טירחיה כו'‪ .‬ועי' אבן האזל מכירה פי"ד ה"ב‬
‫שתמה על התוס' שבב"מ שם מבואר שיותר משתות מותר בטרחא אבל לא על הכפל כמשמעות התוס'‪.‬‬
‫[טור מג] ‪ .23‬רא"ש ב"מ פ"ג סי' טז‪ ,‬ע"פ הגמ' שם; טוש"ע רלא ב‪.‬‬
‫‪ .24‬שם ושם‪.‬‬
 ‫‪ | 432‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ .25‬פרישה שם וסמ"ע ס"ק לז‪ ,‬מדיוק הלשון והמותר עליהם‪ .‬ועי' מאירי ב"מ מ ב שכ' ומחשבין דמי המקח‬
‫ודמי ההוצאה וניכוי הסחורה וכשמחשבין את הכל נותנים לו שתות ריוח לא פחות ולא יתר ואם יש טרח‬
‫יתר בסחורה זו אף מחשבים לו דמי הטרח לפי ראות עיני הבי"ד‪ ,‬ומבואר כהסמ"ע‪ ,‬ועי' מאירי ב"ב עמ'‬
‫‪ 417‬שכ' סתם אל ישתכר יותר משתות אחר שיחשב כל הוצאותיו‪.‬‬
‫‪ .26‬סמ"ע שם‪.‬‬
‫‪ .27‬עי' טוש"ע רכז ב‪ ,‬וע"ע אמנה כרך ב‪.‬‬
‫‪ .28‬רמב"ם מכירה פי"ד ה"ה וה"ו‪ ,‬ע"פ ברייתא ב"מ נא ב‪ ,‬וטוש"ע רכז כח‪ ,‬עי' סמ"ע רלא שם בדעתם‪.‬‬
‫‪ .29‬רשב"ם ב"ב צ א ד"ה והמשתכר‪ ,‬והביאו ב"י; הגמי"י מכירה שם בשם ה"ר שמשון‪.‬‬
‫‪ .30‬ב"ח רלא בד' הרמב"ם‪ ,‬וכ' שדחה סוגיית ב"מ מהלכה ע"פ סוגיית ב"ב צא א כמ"ד בביצים מתגר לתגר‬
‫אבל על חד תרי אסור אע"פ שיש טורח‪.‬‬
‫‪ .31‬רשב"ם ב"ב שם‪.‬‬
‫‪ .32‬רשב"ם שם; רא"ש ב"ב שם; טוש"ע רלא כ‪.‬‬
‫‪ .33‬רשב"ם שם‪.‬‬
‫‪ .34‬עי' להלן‪.‬‬
‫‪ .35‬תשוה"ג שערי צדק שער ו מה"ה סי' כה; רשב"ם צא א ד"ה אין; רמב"ם מכירה שם ה"ב; טוש"ע רלא‬
‫כ‪ .‬ועי' מ"מ שם שאינו מבואר לחלק בין דברים שיש בהם חיי נפש לאין בהם וכ' שנראה שלמד מאוצרי‬
‫פירות‪ ,‬ע"ע זה כרך א‪ ,‬וכ"מ בתשוה"ג שערי צדק שם שכ' והם דברים שאין אוצרים אותם‪ ,‬משמע שמשם‬
‫למדו‪.‬‬
‫‪ .36‬טור שם‪.‬‬
‫‪ .37‬רמב"ם שם‪.‬‬
‫‪ .38‬רמב"ם שם; טור שם‪.‬‬
‫‪ .39‬עי' מ"מ שם‪ ,‬ועי' דרכי משה ס"ק ב בדעתו‪.‬‬
‫[טור מד] ‪ .40‬כ"מ וב"י שם‪ ,‬ועל תבלין כו' כ' ואפשר‪ .‬ועי' אבן האזל מכירה פי"ד ה"ב מש"כ בד' הרמב"ם‪.‬‬
‫‪ .41‬פרישה וסמ"ע שם ס"ק לו‪ ,‬ע"פ דין הביצים להלן‪ .‬ובאבן האזל שם תמה על הסמ"ע שהרמב"ם אינו‬
‫סובר כלל בביצים על חד תרי‪.‬‬
‫‪ .42‬ס' המקח לר"ה גאון שער ס‪.‬‬
‫‪ .43‬טור בשם הרמ"ה‪ ,‬וכ' בב"י ודברים של טעם הם וכן יש לדקדק מד' הרמב"ם; שו"ע שם‪.‬‬
‫‪ .44‬סמ"ע ס"ק לח‪.‬‬
‫‪ .45‬ברייתא בב"ב צא א; רמב"ם מכירה שם ה"ג; טוש"ע שם כב‪.‬‬
‫‪ .46‬גמ' שם רב ושמואל חד אמר כו'‪.‬‬
‫‪ .47‬רשב"ם שם‪.‬‬
‫‪ .48‬רשב"ם שם; טור שם‪ .‬ועי' מ"מ שם בד' הרמב"ם שביצים אינם בכלל חיי נפש‪.‬‬
‫[טור מה] ‪ .49‬ב"ח סי' רלא בד' רשב"ם ב"ב שם ומ"מ שם‪ ,‬ועי' לעיל ציון ‪ 40‬בתבלין‪.‬‬
‫‪ .50‬רשב"ם שם; שו"ע הרב שם בשם י"א‪ .‬ובתוס' שם בשם ריב"ם כ' רק דאיכא טירחא ולכן מותר ביותר‬
‫משתות‪ ,‬ועי' ב"י שהרשב"ם כד' ריב"ם‪.‬‬
‫‪ .51‬ב"י שם‪ ,‬וכ' שכ"נ מהתוס'‪.‬‬
‫‪ .52‬תוס' שם בשם רשב"א‪.‬‬
‫‪ .53‬גמ' שם חד אמר‪.‬‬
‫‪ .54‬רשב"ם שם‪.‬‬
‫‪ .55‬טור שם; דעה א בסתם בשו"ע שם‪.‬‬
‫‪ .56‬יד רמ"ה שם דבשל סופרים הלך אחר המיקל; רמב"ם שם; דעה ב בשו"ע שם בשם יש מי שאומר‪.‬‬
‫‪ .57‬ערוך השלחן רלא כב‪.‬‬
‫‪ .58‬רשב"ם‪.‬‬
‫‪ .59‬ערוך ע' אגרדמין ורמב"ם גנבה פ"ח ה"כ‪.‬‬
‫‪ .60‬ע"ע מדות ומשקלות‪ ,‬ושם לימוד מפסוק‪.‬‬
‫‪ .61‬ברייתא בב"ב פט א ועי' תוספתא ב"מ פ"ו אגראנאמין היו בירושלים ולא היו ממונין על השערים;‬
‫ברייתא בירושלמי ב"ב פ"ה ה"ה אנגרמוס שאמרו למידות ולא לשערים; שמואל בב"ב שם ורב בירושלמי‬
‫שם‪.‬‬
‫‪ .62‬ערוך שם‪.‬‬
‫‪ .63‬רשב"ם שם‪.‬‬
‫‪ .64‬רשב"ם שם‪.‬‬
‫‪ .65‬ריטב"א שם‪.‬‬
‫‪ .66‬רגמ"ה שם‪ ,‬ומסיים‪ :‬וכל כך שלא ימעט המידה‪ ,‬ונ' שטס"ה וצ"ל ובלבד שלא וכו'‪.‬‬
‫‪ .67‬קרנא ור' יצחק בב"ב וכן עשו דבי נשיאה שם‪.‬‬
‫[טור מו] ‪ .68‬ר' יצחק שם‪.‬‬
‫‪ .69‬רשב"ם שם‪ .‬ועי' שו"ת גליא מסכת סי' ד שהאריך במחלוקת זו אם מעמידים אגרדמים ונגע בה מדיני‬
‫אונאה‪.‬‬
‫‪ .70‬עי' חכמים במשנה ב"מ ס א זכור לטוב‪.‬‬
‫‪ .71‬רמ"ה ב"ב שם סי' קלב‪.‬‬
‫‪ .72‬רמב"ם מכירה פי"ד ה"א‪ .‬והרמ"ה לפירושו לעיל באגרדמין שהוא שלא ימכרו בזול פסק שאין‬
‫מעמידים אגרדמין‪.‬‬
‫‪ .73‬רמב"ם שם וגנבה פ"ח ה"כ; טוש"ע חו"מ רלא כ‪.‬‬
‫‪ .74‬רמב"ם גנבה שם‪ ,‬ועי' סנהדרין פ"א ה"א שוטרים בכל מדינה כו' לתקן השערים כו'‪.‬‬
 ‫‪ | 433‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ .75‬שם‪.‬‬
‫‪ .76‬רמב"ם מכירה שם; טוש"ע שם‪.‬‬
‫‪ .77‬טוש"ע‪.‬‬
‫‪ .78‬רמב"ם גנבה פ"ח ה"כ‪ .‬ע"פ ב"ב פט א מעמידין אגרדמין ורשב"ם שם ד"ה אגרדמין‪ ,‬ועי' מ"מ שם‪ ,‬ועי'‬
‫ערוך ע' אגרדמין ור"י מיגש ב"ב שם שהביאו מיומא ט א חובטין כו'; טוש"ע רלא כא‪.‬‬
‫‪ .79‬טוש"ע שם‪.‬‬
‫‪ .80‬רמב"ם שם‪.‬‬
‫‪ .81‬ברייתא בב"ב ח ב‪.‬‬
‫‪ .82‬רמב"ם מכירה פי"ד ה"ט; טוש"ע רלא כז‪ .‬ועי' רש"י שם‪ :‬שער חטים ויין‪.‬‬
‫‪ .83‬רש"י שם‪.‬‬
‫‪ .84‬רגמ"ה שם‪ .‬וע"ע בני העיר כרך ג עמ' שעז‪.‬‬
‫‪ .85‬שו"ת צמח צדק הישן סי' כח‪ ,‬ע"פ משנה כריתות ח א במעשה שעמדו קינין בדינר זהב והקיל להם‬
‫רשב"ג; מג"א סי' רמב ס"ק א‪ .‬ועי' ערוך לנר כריתות שם ושו"ת כתב סופר או"ח סי' לח בשם החת"ס‬
‫ובהגהות חת"ס לשו"ע סי' רמב שדחו הראיה מכריתות‪.‬‬
‫[טור מז] ‪ .86‬בית הלל יו"ד סי' ריח‪ .‬וע"ע הדור מצוה כרך ח‪.‬‬
‫‪ .87‬עי' אליהו רבא ומחצית השקל ופמ"ג שם‪.‬‬
‫‪ .88‬משנה תענית טו ב; רמב"ם תעניות פ"א ה"ה; טוש"ע או"ח תקעב א‪.‬‬
‫‪ .89‬טור שם‪.‬‬
‫‪ .90‬רש"י י א וטו ב; טור שם ומג"א ס"ק א‪.‬‬
‫‪ .91‬רש"י שם י א‪.‬‬
‫‪ .92‬ר"ן שם‪ ,‬והובא בב"י וב"ח תקעב‪.‬‬
‫‪ .93‬תוי"ט שם‪ ,‬ועי"ש בלקוטים במשניות ווילנא‪.‬‬
‫‪ .94‬פהמ"ש להרמב"ם שם; הרע"ב שם‪.‬‬
‫‪ .95‬תוי"ט שם‪.‬‬
‫‪ .96‬וזה נ' גם לפי' הרמב"ם בפהמ"ש‪ ,‬ועי' תפא"י שם‪.‬‬
‫‪ .97‬ר"ן שם‪ ,‬ולפ"ז לא שהתענית סמוך לשבת הוא הגורם להפקעת השער‪ ,‬כפירושי רש"י ורמב"ם‪ ,‬אלא‬
‫להיפך מפני הפקעת השער לא יעשו סמוך לשבת‪.‬‬
‫[טור מח] ‪ .98‬האשכול הוצ' אלבק‪ ,‬עמ' ‪.137‬‬
‫‪ .99‬רגמ"ה שם י א‪ ,‬ועי"ש בדק"ס; האשכול שם עמ' ‪ 138‬בשם יש מפרשין; מאירי תענית עמ' ‪ 19‬בשם גדולי‬
‫המפרשים‪ ,‬ועי"ש בהערות‪ .‬ועי' אוצה"ג עמ' ‪ 12‬בשם חי' הגאונים בכת"י‪.‬‬
‫‪ .100‬ע"ע תענית גשמים‪.‬‬
‫‪ .101‬גמ' שם י א‪.‬‬
‫‪ .102‬רש"י שם‪.‬‬
‫‪ .103‬מ"מ תעניות פ"א ה"ה‪ ,‬וכ"כ בשם קצת גאונים‪ ,‬וכ' שלכן השמיט הרמב"ם הטעם ושכן נהגו; ב"י‬
‫ושו"ע שם‪ ,‬ועי"ש בבאור הגר"א ס"ק א שהביא מדין היחידים לעיל‪.‬‬
‫‪ .104‬אוצה"ג שם בשם חי' הגאונים כת"י‪ .‬ועי' ב"ח שכן משמע לרש"י ור"ן בשם ר"י שהזכירו הטעם של‬
‫הפקעת שערים‪.‬‬
‫‪ .105‬האשכול שם‪ ,‬להטעם שיתבטלו מחמת התענית לבוא לשוק‪ ,‬או שישמעו ביום השוק שיש תענית על‬
‫עצירת גשמים‪ ,‬עי' לעיל; ארחות חיים הל' תענית סי' יג בשמו‪.‬‬
‫‪ .106‬האשכול שם בשם איכא מאן דאמר‪ ,‬והוא כסברת קצת גאונים במ"מ לעיל‪ ,‬עי' הערות שם; ארחות‬
‫חיים שם בשם י"א‪.‬‬
‫‪ .107‬מג"א סי' תקעב ס"ק ב‪ ,‬ומ"ב ס"ק ג‪.‬‬
‫‪ .108‬ס' המקח לרה"ג שער ס‪.‬‬
‫‪ .109‬שם‪.‬‬
‫‪ .110‬כרך א‪.‬‬
‫[טור מט] ‪ .111‬רשב"ם‪.‬‬
‫‪ .112‬ברייתא בב"ב צא א אין משתכרין כו'; רמב"ם מכירה פי"ד ה"ד; טוש"ע חו"מ רלא כג‪.‬‬
‫‪ .113‬ברייתא שם‪.‬‬
‫‪ .114‬רמב"ם שם; טוש"ע שם‪.‬‬
‫‪ .115‬עי' רגמ"ה שם בהיתר השמן במקום שמצוי‪ ,‬ועי' להלן‪.‬‬
‫‪ .116‬רשב"ם שם‪.‬‬
‫‪ .117‬סתם תוספתא בע"ז פ"ה‪.‬‬
‫‪ .118‬תוספתא ע"ז שם וברייתא בב"ב שם‪.‬‬
‫‪ .119‬גמ' שם ורשב"ם‪.‬‬
‫‪ .120‬עי' ברייתא שם צ ב ר"י בן בתירה כו'‪.‬‬
‫‪ .121‬רגמ"ה שם‪.‬‬
‫‪ .122‬גמ' שם צא א‪.‬‬
‫‪ .123‬רגמ"ה שם‪.‬‬
‫‪ .124‬רמב"ם שם וטוש"ע שם‪.‬‬
‫‪ .125‬מאירי ב"ב שם‪.‬‬
‫‪ .126‬יד רמ"ה שם סי' קנד‪.‬‬
‫‪ .127‬רשב"ם ב"ב שם‪.‬‬
 ‫‪ | 434‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫אנציקלופדיה תלמודית כרך א‪ ,‬אוצרי פרות [טור שעב]‬
‫אוצרי פרות‪ .‬האוגרים פירות‪ ,‬למכרם אחר כך בשעת היוקר‪.1‬‬

‫דברים שיש בהם חיי נפש‪ ,‬כגון יינות שמנים וסלתות‪ ,‬אסור לאצור בארץ ישראל‪1‬א‪ ,‬והוא הדין לכל שאר‬
‫דברים שהם מאכל אדם‪ ,2‬פרט לכמון ותבלין ופלפלין‪ .3‬ואפילו בעיר שרובה עכו"ם אסור לאצור‪ ,4‬וכן בכל‬
‫מקום שרובו ישראל‪ ,5‬אפילו בחוץ לארץ‪ ,6‬שהרי מגיע מדבר זה צער לישראל‪ .7‬והאוצרים דינם כמלוים‬
‫ברבית‪ ,8‬שעוברים על מצות [טור שעג] עשה של וחי אחיך עמך‪ ,9‬ועליהם הכתוב אומר‪ :10‬לאמר מתי יעבור‬
‫החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר וגו' נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם‪ ,11‬ואין להם‬
‫מחילה לעולם‪.12‬‬
‫אין איסור אלא בלוקח מן השוק על מנת לאצור‪ ,‬אבל המכניס משלו‪ ,‬מה שמלקט משדותיו‪ ,‬מותר‪ ,‬וכן‬
‫לפרנסת ביתו מותר אף לקנות מן השוק‪ ,13‬ואפילו על כמה שנים‪ .14‬בארץ ישראל שהשמיטה נוהגת‪ ,‬מותר‬
‫לאצור פירות לשלש שנים‪ :‬ערב שביעית‪ ,‬שביעית ומוצאי שביעית‪ ,‬היינו לקנות בששית לצורך ששית‬
‫ושביעית ושמינית‪ ,‬כדי למכור לאחרים שלא ימותו בשביעית ובשמינית ברעב‪ ,‬שאף מפירות שמינית אינם‬
‫אוכלים עד סוף השנה‪ .15‬ובזמן שהפירות והתבואה של עכו"ם‪ ,‬שמותרים בשביעית‪ ,‬אסור לאצור אפילו‬
‫באלו שלש השנים‪.16‬‬
‫בשני בצורת לא יאצור אפילו קב חרובין‪ ,‬מפני שמכניס מארה בשערים‪ ,17‬ואפילו באותן שלש השנים‬
‫שהתירו בארץ ישראל אסור בשני בצורת‪ ,18‬ואף משלו אסור לאצור‪ ,‬ואף פירות שאין בהם חיי נפש‪ .19‬אבל‬
‫מותר לשייר משלו לעצמו להוצאת ביתו לשנה‪.20‬‬
‫מותר לאצור פירות בשעת הזול בשביל למכור לעניים בזול בשעת היוקר‪ ,‬אלא שממדת חסידות שלא לקנות‬
‫מן השוק פירות אפילו כדי למכרם אחר כך בזול‪ ,‬שמכל מקום הוא מוקיר את השער קצת עכשיו ויצא שכרו‬
‫בהפסדו‪ ,‬אלא ישהה פירות שדהו למכרם לעניים בזול‪ .‬ויותר טוב למכור אף פירות שדהו תיכף בשעת הזול‬
‫כשער הזול‪ ,‬שלא לגרום יוקר השער‪.21‬‬
‫אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך א‪ ,‬אוצרי פרות [טור שעב]‬
‫אוצרי פירות‪.‬‬
‫‪ .1‬וע"ע הפקעת שערים כרך י‪.‬‬
‫‪1‬א‪ .‬תוספתא ע"ז פ"ה; ב"ב צ ב‪ ,‬בלי המלים "בארץ ישראל"; רמב"ם מכירה פי"ד ה"ה; טוש"ע חו"מ רלא‬
‫כד‪.‬‬
‫‪ .2‬כ"מ שם ה"ב‪.‬‬
‫‪ .3‬ב"ב שם; רמב"ם שם ה"ז‪.‬‬
‫‪ .4‬העמק שאלה שאילתא לב‪.‬‬
‫‪ .5‬רמב"ם מכירה שם ה"ה; רשב"ם ורא"ש ב"ב שם; טוש"ע שם‪.‬‬
‫‪ .6‬העמק שאלה שם‪.‬‬
‫‪ .7‬רמב"ם שם‪.‬‬
‫‪ .8‬רמב"ם שם ה"ו; שו"ע שם כה‪.‬‬
‫[טור שעג] ‪ .9‬סמ"ע סי' רלא ס"ק מג‪.‬‬
‫‪ .10‬עמוס ח ה ‪ -‬ז‪.‬‬
‫‪ .11‬ב"ב שם‪.‬‬
‫‪ .12‬שאילתות שם‪.‬‬
‫‪ .13‬ב"ב שם ורשב"ם‪.‬‬
‫‪ .14‬ערוך השלחן חו"מ סי' רלא סכ"ד‪.‬‬
‫‪ .15‬ב"ב שם ורשב"ם; רמב"ם שם ה"ו‪.‬‬
‫‪ .16‬פאת השלחן סי' ב ס"ק ה‪ .‬וע"ע שביעית על פירות של נכרים בשביעית‪.‬‬
‫‪ .17‬ב"ב שם; רמב"ם שם‪.‬‬
‫‪ .18‬נמוק"י שם‪.‬‬
‫‪ .19‬שאילתות שם‪ ,‬ועי"ש בהעמק שאלה שמדקדק מהטור ושו"ע חו"מ רלא‪ ,‬שאף בשני בצורת אין איסור‬
‫אלא בחיי נפש‪.‬‬
‫‪ .20‬רשב"ם ב"ב שם; שו"ע חו"מ רלא כד‪.‬‬
‫‪ .21‬ב"ב שם ורשב"ם‪.‬‬
‫‪ | 435‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 436‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫אוסף המכתבים והכרוזים‬

‫בו יובא אוסף הכרוזים‪ ,‬והמכתבים‪ ,‬בנידון‬

‫של תנאי במעשרות‪.‬‬

‫יו"ל ע"י קו הכשרות‬

‫מידע חינם לציבור בעניני כשרות‬
‫‪30-0360909‬‬
‫‪ | 437‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 438‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 439‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לרבים השואלים‬

‫עפ"י הוראת גדולי התורה שליט"א‬

‫היות וחדר להפרשת תרו"מ בהכשרים תנאי על‬

‫ידי היחידים‪ ,‬שלא בהסכמת הבד"ץ‪ ,‬שאם‬
‫יהיה משהוא שלא כשורה שישאר טבל ביד‬
‫המפרישים‪.‬‬

‫[והיות שנודע שלמעשה לא כל המשגיחים‬

‫מקיימים עדיין את הוראת הראב"ד מיום‬
‫שלישי כג' כסלו תשע"א שלא לומר תנאי זה‪].‬‬
‫ולא חישבו שלמעשה תנאי זה כצורתו‪ ,‬משאיר‬
‫את כל הפירות הירקות בספק טבל‪ ,‬בין למ"ד‬
‫יש ברירה‪ ,‬דהוי כנבקע הנוד‪ ,‬כיון שנתברר‬
‫לאחר אכילה‪ ,‬כמש"כ החזו"א סי' ט' סקט"ז‪,‬‬
‫וכש"כ למ"ד אין ברירה שכיון שהתנה בברירה‬
‫הרי לשי' התוס' וכהכרעת מרן החזו"א נשאר‬
‫הכל טבל‪ ,‬ואף אם ימצא שהכל כשורה‪ ,‬כיון‬
‫שהתנו ה' חלותים התלויים בזאח"ז דהוי‬
‫ברירה‪.‬‬
 ‫‪ | 441‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫יתר פרטים נתבאר בארוכה במכתב הגר"מ‬

‫שטרנבוך שליט"א ובקונטרס אין תנאי‬
‫במעשרות‪.‬‬
‫ובנתיים מחוייב כל אחד ואחד לעשר בביתו‬
‫כספק טבל‪.‬‬
‫עד לפירסום ישיבת בית הדין שבו יבוטלו‬
‫התנאים‪.‬‬

‫זהירות ‪ -‬טבלים!!!‬

‫לשאלת רבים‬

‫בענין חילוקי המעשרות שבמכירות השכונתיות ברחבי הארץ‪.‬‬

‫א‪ .‬המכירות הישנות שנקראת המכירה של הקהילה שלי ‪ -‬שע"י הרב לוינזון ויש להם סניף‬
‫בב"ב בצרכנית גור‪ .‬נמצאת בהשגחת הגרמ"ל לנדא והגרנ"ק [כיום אד"א עא' נשתנה ויש‬
‫להם הכשר של העדה החרדית ויש לעמוד על המשמר שיעשרו ללא תנאי] מעשרים כנוסח‬
‫החזו"א ללא תנאי במעשרות‪[ ,‬ורק אח"כ עושים השלמות] עפ"י הוראת מרן החזו"א בספרו‪,‬‬
‫וכהוראת הגר"ח קנייבסקי שלא לעשות תנאים התלויים בברירה‪ ,‬וכן הוראות הכשרות של‬
‫הגרמ"ל לנדא‪.‬‬
‫ב‪ .‬המכירה החדשה שע"י ר' יוחאי קוסובר ויש להם סניף בב"ב ליד כולל ברסלב‪ ,‬מעשרים‬
‫לבקשת היחידים ע"י תנאי שאם יהיה משהוא בעייתי יהא הכל טבל‪ ,‬וע"כ כדאי לכלל הציבור‬
‫הקונים במכירה זו להפריש בבית‪.‬‬
‫ג‪ .‬המכירה עד הבית הוא בהכשר העדה החרדית‪ ,‬ויש לעמוד על המשמר שיעשרו ללא תנאי‪.‬‬
‫‪ | 441‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 442‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫פניה ובקשה‬
‫לאחר שנודע כי בועדי הכשרות נוסף תנאי למעשרות‪ ,‬אשר ביכלתו לבטל את כל ההפרשה‪,‬‬
‫כמבואר בקונטרס תנאי במעשרות בארוכה‪ ,‬וכ' התוס' ביומא נו' דבכה"ג נמצא משכיר ממון‬
‫ומאבד נפשות‪.‬‬

‫ונודע מפי מומחי כשרות כי הסיבה שאין רוצים לבטל את התנאי מחמת בעיות שונות שיש‬
‫בהפרשתן ‪ ,‬יעוי' בקונטרס דרגות בתרו"מ‪ ,‬ונביא כאן חלקן‪ :‬תערובת פטור וחיוב בפירות‬
‫ו ירקות‪ .‬מחמת א‪ .‬מירוח עכו"ם וישראל לשי' הרמב"ם‪ ,‬ע"י אריזת פועלים נכרים‬
‫וישראלים‪ .‬ב‪ .‬בשסק ולימון ישנם תערובת של פירות שחנטו קודם ט"ו בשבט ואחריה‪ .‬ג‪.‬‬
‫תערובת של ירקות שנלקטו קודם ר"ה ואחריה‪ .‬ד‪ .‬תערובת בגבולות א"י‪ .‬עולי מצרים‬
‫ועולי בבל‪ ,‬גבול הצפוני‪ ,‬והגבול הדרומי ה‪ .‬שותפות ישראל ועכו"ם‪ .‬ו‪ .‬תערובת של‬
‫חממות עם שדה פתוח‪ .‬ו‪ .‬תערובת של עציץ שא"נ עם נקוב‪ .‬ועוד בעיות רבות‪.‬‬

‫ובמקום לטרוח לתקן‪ ,‬לעשר מטבל ודאי‪ ,‬קל להם לעשות תנאי זה‪ ,‬ולהשאיר הדבר‬
‫מעורפל‪ ,‬ע"ס שכביכול יתקנו בבית‪.‬‬

‫אך לא שמו על ליבם כי יש כאן היזק לרבים שאינם מפרישים בביתם‪ ,‬שלולי התנאי היתה‬
‫התערובת כשרה בדיעבד‪[ ,‬ולכה"פ מתוקנת חלקית] אך לאחר שמתנים במפורש שאם‬
‫יש בעיה שתתבטל ההפרשה יש לחשוש לספק טבל‪.‬‬

‫ע"כ בהוראת הרבנים הננו מודיעים לציבור היקר שיש על כל אחד להפריש בביתו מספק‬
‫טבל‪.‬‬

‫ובהזדמנות זו אנו פונים בתחנונים לכל מי שבידו להשפיע על ועדי הכשרות שיסירו תנאי‬
‫זה ויתקנו את הצריך תיקון‪ ,‬ולכה"פ יקחו ממונים המתמחים במצות התלויות בארץ אשר‬
‫יבדקו ויתקנו את כל הצריך תיקון‪ .‬ובשכר זה נזכה לסיפא דקרא כמאמה"כ אם לא אפתח‬
‫לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די‪.‬‬

‫אגודת החברים‬

‫‪993953030‬‬
 ‫‪ | 443‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לאפרושי מאיסורא‬
‫הננו להודיע לציבור הרחב כי בהתאם לתנאים החדשים שהוכנסו‬
‫לחומרא בהפרשת התרו"מ‪ ,‬אף שודאי היתה כוונתם לטובה‪ ,‬מ"מ‬
‫לא חישבו שיש לפי"ז בעיה רצינית באכילת כל המוצרים‬
‫המבושלים כבר‪ ,‬בין אם יעשרן בין אם לאו‪ ,‬שהרי ממ"נ‪ ,‬לשיטת‬
‫הסבורים ד יש ברירה בזה"ז‪ ,‬אם יעשר דבר מבושל יתברר שהוא‬
‫היה טבל‪ ,‬וממילא ע"י מעשרותיו יוצא שגורם שכל מה שנתבשל‬
‫איתו היה בהם בליעות טבל‪ ,‬ומכשיל את כל אלו שאכלו לפניו‬
‫באכילת טבלים‪ ,‬ולפי"ז יש ליזהר שכל הקונה דבר מבושל‪ ,‬או‬
‫שבא לחתונה וכדו' לא יעשר‪ ,‬כיון שיתברר למפרע‪ ,‬שמה שהוא‬
‫עישר היה טבל מעיקרא‪ ,‬ואסר בליעות הטבל את כל מה שנתבשל‬
‫באותה קדירה‪ ,‬שהרי טבל לא בטיל‪ ,‬ויוצא שהכשיל את כל אלו‬
‫שאכלו לפניו‪ ,‬באכילת טבלים‪ ,‬ומצד שני אם לא יעשר גם לא יוכל‬
‫לאכול‪ ,‬שהרי לא מבעיא לסוברים דאין ברירה הרי כולו טבל‪ ,‬אלא‬
‫אף לסוברים יש ברירה יתכן שמישהוא כבר עישר לפניו וממילא‬
‫הכל מעורב בהם בליעות טבלים‪ ,‬ואסור לו לאכול בלא לעשרן‪ ,‬ואין‬
‫לזה תקנה‪ ,‬אלא אם יעשרו כתקחז"ל בלא תנאים‪.‬‬
‫כמו"כ ברגע שהוא מעשר‪ ,‬וכבר נאכל חלקים לפני שהוא עישר‪,‬‬
‫יוצא שהוי כנבקע הנוד‪ ,‬שגם למ"ד יש ברירה א"א להפריש אם‬
‫יתברר לאחר אכילה‪ ,‬וממילא בעקבות מעשרותיו‪ ,‬מתבטל למפרע‬
‫כל ההפרשה ויוצא שכל אלו המחמירים לעשר לאחר התנאי‪,‬‬
‫מכשילים הרבים ממש‪ ,‬ומצד שני אם לא יעשרו לא יאכלו לאכול‬
‫שהרי לא מבעיא אם אין ברירה שיוצא שממילא הכל טבל וממילא‬
‫מחוייבים לעשר הכל‪ ,‬אלא אף למ"ד יש ברירה יתכן שכבר עישרו‬
‫לפניו ‪ ,‬באופן שנאכל לפני הבירור‪ ,‬והוה כנבקע הנוד‪ ,‬שכולו חזר‬
‫להיות טבל‪.‬‬
‫וע"כ כל מי שקנה דברים מבושלים ובישלם‪ ,‬ואח"כ א' מכל הקונים‬
‫עישרם‪ ,‬או שבישל בביתו וא' מהאוכלים הפריש רק על חלקו‪ ,‬יש‬
‫לעשות שאלת חכם על כל הכלים שיש בהם בליעות טבל‪ ,‬ולא‬
‫נתכוונו לעשרם‪.‬‬
‫‪ | 444‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 445‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 446‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫החלטות האסיפה של הרבנים לעניני זרעים‬

‫יום ב' אד"א תשע"א‬

‫לאחר שנתכנסנו לדון בענין שנתחדש להתנות על המעשרות‪ ,‬שישאר טבל ביד המפרישים‪.‬‬
‫מסקנות האסיפה‪.‬‬

‫אף שודאי מסתבר שכותבי התנאים כונתם היתה לטובה‪ ,‬מ"מ לאחר הבירור אין לדיין אלא מה שעיניו רואות‪,‬‬
‫ולענ"ד‪ ,‬היה להם ט עויות בחשבון‪ ,‬וממילא תנאי זה מזיק לרבים‪ ,‬וגורם אכילת טבלים‪ ,‬בצורה היותר נוראה‬
‫כדלהלן‪.‬‬

‫א‪ .‬לאחר שנבדקו וחושבו כל הצדדים‪ ,‬נתברר שלכל הצדדים ובכל האופנים התנאי במעשרות העדרו‬
‫עדיף ממציאותו‪ ,‬בין למ"ד יש ברירה דהוי כנבקע הנוד‪ ,‬וכש"כ למ"ד אין ברירה [כהכרעת התוס'‬
‫מהרש "ל חדרי דיעה מג"א וחזו"א]‪ ,‬בין לאומרים נוסח חזו"א ובין למפרישים בנוסח העדה החרדית‪,‬‬
‫וגורם להשאיר טבלים לכלל הציבור‪[ ,‬כפי שיפורט בנספח סעי' א‪].‬‬
‫ב‪ .‬נתברר כי בנידו"ד יש חיסרון בחילול המע"ש קודם שנתברר מקומו לדעת רוב הראשונים‪[ ,‬וכנפסק‬
‫ברמב"ם ושו"ע] וכפי שנתבאר בארוכה בקונטרס חילול מע"ש‪.‬‬
‫ג‪ .‬נתברר כי גם לפי הבנת המצדדים בתנאי‪ ,‬לסבורים דיש ברירה‪ ,‬לא חישבו שבכל הדברים המבושלים‬
‫כקופסאות שימורים וכו' וכן בכל מקום שיעשרו חלקית‪ ,‬לאחר הבישול‪ ,‬כחתונות וכדו' ומתברר‬
‫למפרע שאותו חלק היה טבל‪ ,‬הרי אף לשיטתם לא יהיה תקנה‪ ,‬שהרי המפריש מכשיל את כל‬
‫הציבור שאוכלים מאותו בישול בבליעות טבל ממש‪ ,‬וממילא הנו בכלל החטאת הרבים בידים באיסור‬
‫טבלים ממש‪[ ,‬ואי לא יפריש לא יוכל לאכול משום חשש טבל]‪.‬‬
‫ד‪ .‬נתברר שלא מצוי בזמנינו‪ ,‬לאחר התנאי‪ ,‬שיהיה מצב שהכל כשורה ללא תערובת כמפורט בארוכה‬
‫בקונטרס דרגות בתרו"מ‪ ,‬וכבר כ' כן רבני ירושלים בכרוזם בשנת תרפז'‪ ,‬וכמבואר בהקדמת הגר"ד‬
‫בהר"ן‪ ,‬לסדר תיקון טבלים‪ ,‬ונבדק שכל הטענות שכתבו עדיין קיימים גם כיום‪ ,‬מלבד בעיות חדשות‬
‫שנתחדשו ע"י בתי אריזה‪ ,‬וע"י העברת רוב גידולי הירקות בא"י למקומות המסופקים‪.‬‬
‫ה‪ .‬הסעיף הקודם קל ביותר‪ ,‬למפרישים בלא תנאים ‪ ,‬כיון שמדאורייתא טבל בטל ברוב‪ ,‬כמבואר מנחות‬
‫לא‪ .‬ויש כאן רק איסור דרבנן של דשיל"מ וכהיתרו כך איסורו שבמקום שלא נודע בבירור על‬
‫התערובת‪ ,‬ואין לו טבל ממקום אחר להפריש‪ ,‬וכיון שכבר תוקן התרו"ג‪ ,‬ויש רק שאלה במיעוט של‬
‫התרומת מעשר‪ ,‬ממילא יש למיקל על מה לסמוך‪[ ,‬ואפשר לעשות נוסח השלמות כתקחז"ל] משא"כ‬
‫לאחר התנאה שאם יהיה איזשהו חיסרון שישאר טבל ביד המפרישים ודאי חשיב כיש לו מתירין שהרי‬
‫יכול לתקן מכל פרי‪ ,‬ונשאר טבל דעיקרו דאוריתא‪.‬‬
‫ו‪ .‬הוסק‪ ,‬כי בכל מקרה שנודע שיש אישזהו בעיה בגוף כשרות עם תערובת וכדו' יש לפעול לתקן את‬
‫הבעיה כדי שלא יהא מכשול לציבור‪ ,‬ולא לפעול בשיטת התנאים‪ ,‬ולהשאיר טבל עבור כלל הציבור כפי‬
‫שהורה מרן החזו"א זלל"ה בספרו סוף דמאי‪.‬‬
‫ז‪ .‬בנוגע לתיקון החלקי בתנאי החדש של העדה החרדית נתגלה כי יש בזה כסות עיניים ועיקר‬
‫הבעיה לא תוקנה ‪ ,‬שבמקום לכתוב שאם יזיק לרבים איננו מתנים‪ ,‬תיקנו רק על הצד שיצא כשורה‪,‬‬
‫כלומר שעל הצד שיצא משהוא שלא כשורה הרי הם מבטלים את כל המעשרות‪ ,‬במקום להשאיר רובו‬
‫מתוקן‪ ,‬ונשאר הכל כנ"ל‪.‬‬
‫ח‪ .‬הוחלט שאף לאחר כל המאמצים שהיו עד כה ישלח שליח נוסף מטעם הועדה לרבני ועד הכשרות לישב‬
‫איתם ולהסביר להם בדרכי נועם ובטוטו"ד את הבעיה‪ ,‬במקרה ולא תהיה הענות מצידם‪ ,‬יש לנסות לפנות‬
‫בדחיפות לבד"ץ של העדה החרדית‪ ,‬ולהעמיד דברים על דיוקם‪ ,‬כיון שהדבר נוגע בכל יום לאכילת טבלים‬
‫בכל א"י‪ ,‬לפני שיוצאים בקריאה לציבור שיש בעיה לרכוש את כל הדברים המבושלים לאחר התנאי‪.‬‬

‫אגודת החברים בהכוונת גדולי הדור שליט"א‬

‫‪993953030‬‬

‫נ‪.‬ב‪ .‬לאחר שביום אתמול ד' אד"א סירבו רבני ועד הכשרות‪ ,‬לישב עם הרבנים לברר את הענין‪ ,‬נשלחו‬
‫שלושה שלוחים מטעם הועדה‪ ,‬לבד"ץ של העדה החרדית‪ ,‬לאחר שהגישו כמקובל תביעה לבית הדין כנגד‬
‫ועד הכשרות‪ ,‬וביקשו להכנס לבד"ץ‪ ,‬מחמת הדחיפות שבדבר‪ ,‬סורבו וגורשו בכח‪ ,‬ע"כ לא נשארה ברירה‬
‫אלא לצאת בקריאה להזהיר את הציבור הרחב על התופעה והמכשולות שנגרמים מהתנאי החדש‬
‫במעשרות‪.‬‬
‫העתקים‪ :‬הגאב"ד‪ ,‬הראב"ד‪ ,‬ודייני העדה החרדית‪ ,‬הגר"ש ואזנר‪ ,‬הגרח"ק שליט"א‪ ,‬הגריש"א‪ ,‬הגרא"ל‪ ,‬הגרמי"ל‪ ,‬הגר"ד‪ ,‬הגר"מ‪ ,‬הגרא"י‪,‬‬
‫סולביציק שליט"א‪ ,‬האדמור מגור שליט"א‪ ,‬הגר"ש רייכנברג שליט"א הגר"י אפרתי שליט"א‪ ,‬הבדצי"ם‪.‬‬
 ‫‪ | 447‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לאפרושי מאיסורא‬
‫אחר שנתברר שהתרו"מ שע"י ההכשרים שונים‪ ,‬נעשים על תנאי‪ ,‬שאם יהיה משהוא שלא‬
‫כשורה‪ ,‬ישאר טבל ביד אלו שמפרישים אח"כ בעצמם‪ ,‬וקביעות מקום ושיעורי המעשרות‬
‫תלוי ועומד‪ ,‬ויחול למפרע‪ ,‬מפירות שלא עישרו פעם נוספת‪ ,‬הננו בזה לעורר את ציבור‬
‫היראים על המכשולות הכרוכות בזה‪.‬‬

‫א‪ .‬דעת הרבה מהפוסקים דבכה"ג אין ברירה ונשאר הכל טבל‪.‬‬
‫ב‪ .‬אפי' לאלו שס"ל יש ברירה‪ ,‬הרי כשאחד מעשר באחרית היבול‪ ,‬על מה יחולו‬
‫המעשרות הראשונים‪ ,‬כשהכל כבר נאכל ונתבער מן העולם‪ ,‬והלא צריך שבשעת‬
‫הבירור יהיה המתברר קיים בעולם‪ ,‬ואל"ה הוי כנבקע הנוד‪ ,‬והכל טבל‪[ .‬מנחת‬
‫שלמה‪ ,‬וחזו"א דמאי סי' ט' סקט"ז‪ ,‬וסי' טז']‬
‫ג‪ .‬כשאחד מעשר מדבר מבושל‪ ,‬ובפרט לאחר שכבר אכלו חאחרים‪ ,‬נמצא כי בעת‬
‫הבישול היו חלקי טבל בקדירה‪ ,‬ומכשיל את כולם באכילת טבלים‪ ,‬וגם האיך‬
‫שייך לומר ברירה על הבליעות שבשאר המאכל וכלי הבישול הרי הו"ל דבר שלא‬
‫בא לעולם בשעת הפרשה‪[ .‬כמבואר ביתרון אור שבסוף משניות זרעים להגדול ממינסק‬
‫אמתני' דשני לוגין דמאי פ"ז מ"ד‪ ,‬ובשו"ת נפש חי'‪ ,‬עפ"י הירושלמי‪ ,‬ושו"ע חו"מ רנ"ז]‬
‫ד‪ .‬מבואר בפוסקים דא"א לחלל מע"ש שאין קבוע מקומו‪.‬‬

‫בנוסף לעוד מכשולות שנתבארו בקונטרס מיוחד דאין תנאי במעשרות בדבר הנוגע‬
‫לכלל הציבור‪ ,‬ויופץ בל"נ בימים אלו בבתי מדרשות‪.‬‬

‫גדולי ישראל הביעו דעתם שיש לבטל את התנאי‪ ,‬אך ועדי הכשרות טרם חדלו מכך‪.‬‬

‫על הציבור ליזהר להפריש תרו"מ בעצמם כדין‪ ,‬כדי שלא יכשלו ח"ו בחשש טבל דעיקרו‬
‫דאורייתא‪.‬‬

‫ליתר פרטים‪ :‬קו הכשרות – ‪039059696-6-141-142‬‬

 ‫‪ | 448‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫למע"כ הרב לובין שליט"א‬

‫הנני עורך את פרטי הדברים שנדברנו בכתב‬

‫הנה מאז שנתבקש ענין התנאי ע"י במ"ד של הגר"י בויאר שונה התנאי בכמה סוגי נוסחאות ונראים‬
‫הדברים שלא חישבו כל הצדדים שבחסרונות התנאי לכלל הציבור‪ ,‬אף לו יצוייר שהוא מועיל ליחידים‪.‬‬

‫ובשנת השמיטה כשרצו הגאון ר' שבח רוזנבלט להתאחד עם העדה החרדית‪ ,‬ביקרו במשותף עם‬
‫הר"י טומבק אצל הגר"ח קנייבסקי והוא הורה להם שכפי דעת החזו"א אין לעשות תנאי כזה‪ ,‬דנמצא‬
‫מקלקל יותר מאשר מתקן‪ ,‬ויש לבטל תנאי זה בעדה"ח‪ ,‬מהסיבות המבוארות לקמן‪.‬‬

‫והנה עיקר החסרונות א‪ .‬שכיון שהמשגיח מעשר מכל המינים יחדיו ואומר תנאי יוצא שאם מין אחד‬
‫לא היה בסדר הרי כל המעשרות של כל המינים נכנסים לברירה ולדעת התוס' ומהרש"ל וחדרי דיעה‬
‫[ומג"א סי' שז' לגבי דגן תירוש ויצהר בזה"ז] ולהכרעת מרן החזו"א שאין ברירה בעיקרו דאורייתא‬
‫ממילא נשאר הכל טבל רח"ל וא"כ יש כאן הפסד מרובה לרבים‪ ,‬שלא מעשרים בביתם‪ ,‬לעומת הרוח‬
‫של היחידים שהוא בספק גדול שהרי אם מעורב גם להם יגיע תערובת‪.‬‬

‫ב‪ .‬אפי' אם יאמרו על כל מין ומין‪ ,‬הרי יוצא שאם לא התנאי יתכן שרק אחוז אחד אינו מתוקן משא"כ‬
‫כשאומרים התנאי הרי מבטלים את כל המעשרות‪ ,‬ויוצא מאה אחוז טבל לכלל הציבור שאינם‬
‫מפרישים בביתם‪.‬‬

‫ג‪ .‬שאף למ"ד יש ברירה הלא כ' התוס' ביומא נו' ועוד‪ ,‬שהמעשר מע"ש בברירה עתידית א"א לחלל‬
‫המע"ש כיון שעדיין לא קבע לו מקום‪ ,‬וכמעשה שהובא שם השכרת מעות ואיבדת נפשות יעוי"ש‪.‬‬

‫ד‪ .‬גם הטענה שאמרו תמיד שאם הכל כשורה אין כאן ברירה בחשבון יוצא שאינו‪ ,‬כיון שאין כל‬
‫המעשרות חלים כאחד אלא בזאח"ז והוא תולה הכל אחד בשני שאם התרומת מעשר לא יהא בסדר‬
‫יופקע למפרע התרומה גדולה וכן ע"ז הדרך‪ ,‬ויוצא א"כ שהכל תלוי בברירה עתידית על מה שיעשה‬
‫אח"כ‪.‬‬

‫ה ‪ .‬לולי התנאי כיון שטבל בטל מדאורי' כמבואר בגמ' מנחות לא' במעשה דר"ש שזורי א"כ יוצא שהוי‬
‫פטור מדאוריתא כמבואר שם שאפשר להפריש מדמאי עליו‪ ,‬וא"כ יוצא דבר ראשון שירד מאיסור‬
‫דאורי' לאיסור קל כדמאי דרבנן‪ ,‬ב‪ .‬אף מדרבנן כיון שלעולם בתערובות א"א לצמצם שיהא מחצה על‬
‫מחצה ויוצא שאו כולו חייב או כולו פטור‪ ,‬אלא שביש לו ממקום אחר כיון שמדרבנן הוי יש לו מתירין‬
‫ממילא חייב לעשר עליו‪ ,‬משא"כ באין לו ממקום אחר שפיר מפריש על הכל מעיקר הדין כמבואר‬
‫בשו"ע שלא' סעי' יחשיא' ולא כ' השו"ע בזיתם וענבים דוקא ובנסחטין כדעת הר"ש דחלה‪ ,‬אלא שינה‬
‫מלשון המשנה וכ' פירות‪ ,‬דהוא כדעת הרמב"ם וכמבואר במשנה סוף דמאי במאה טבל ומאה חולין‬
‫כנפסק ברמב"ם ושו"ע‪ ,‬משא"כ לאחר התנאי יוצא שהכל חוזר להיות טבל דעיקרו דאורי'‪.‬‬

‫ו‪ .‬הלא יש תנאי ב"ד שפיחת או הותיר בכדי שהדעת טועה הכל יסתדר‪ ,‬ובי' החזו"א שהיתר החסר‬
‫חל בתערובת ומתבטל באחד ומאה‪ ,‬וא"כ תנאי זה שאם משהוא שלא כשורה יתבטל המעשרות הוא‬
‫כנגד התנאי ב"ד ונמצא מקלקל‪ ,‬ואף אם חוששים ליתר מהדעת טועה‪ ,‬אמר הרב שיינלזון דהלא‬
‫אפשר לפרש לאחר המעשרות במפורש שאם היה תערובת ועדיין לא תוקן הכל כראוי יהא כתנאי‬
‫ב"ד‪ ,‬וכמו שכ' להדיא בתוספתא בשם ר"א בן ערך וכמש"כ הרמב"ם במשנה דמאה טבל ומאה חולין‬

‫שיאמעיקר הדין ויש עוד פירושים שוניט או שיש בילה בדרבנן‪ ,‬ועוד המכנה המשותף לכולם‬
‫שבמקום שאין לו ממקום אחר מפריש רגיל על הכל‬
 ‫‪ | 449‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שנתערבו דמבטל בא' ומאה‪ ,‬באין לו ממקום אחר‪ ,‬ויצא הכל מתוקן לכלל הציבור משא"כ ע"י התנאי‬
‫אם היה משהוא שלא כשורה לדעת החזו"א יוצא שהציבור מקבל טבלים‪.‬‬

‫והנה לאחר שבשבועות האחרונים במכירות השכונתיות החדשות שע"י ר' יוחאי קוסובר מבית חלקיה‪,‬‬
‫ששם בין השאר נוסח התרו"מ מורכב גם ע"י הרב ‪ ..‬מבית מדרשו של ‪ ...‬שהם מצד המצדדים‬
‫בתנאי‪ ,‬לתועלת היחידים המפרישים בביתם‪ ,‬אלא שבעקבות הפולמוס על התנאי בכללו‪[ ,‬לאפוקי‬
‫המכירות הישנות‪ ,‬שהם בהשגחה כוללת של הרב לנדא והגרנ"ק ששם בשום אופן לא הרשו להכניס‬
‫התנאי מחמת הפסד הציבור] הם התעוררו על הדבר שלא כדאי לעשות תנאי של ברירה‪ ,‬כיון שסו"ס‬
‫לדעת רש"י ומהר"י שאין ברירה חל בתערובת ולא יוכלו לתקנן אח"כ‪ ,‬וכיון שממילא לדעת החזו"א‬
‫שאין ברירה לא חל כלל וכולו טבל‪ ,‬ממילא החליטו שלהם שוה אם יורידו את כל חלק הברירה‬
‫מהתנאי‪ ,‬ואומרים‪ ,‬הריני מתנה בזה שאם לא יתוקן כל השיירים כראוי שישאר הכל טבל‪.‬‬

‫ונזדעקו ע"ז תלמידי חכמים‪ ,‬שזה הרבה יותר גרוע ממקודם‪[ ,‬שמקודם לכה"פ היה מקום לדעת‬
‫האומרים יש ברירה בזה"ז] ובפרט כיון שהדרך להפריש על כל המינים בהפרשה אחת ואומרים כל‬
‫מין על מינו‪ ,‬והתנאי הוא כולל כל המינים‪ ,‬א"כ יוצא שמספיק שהיה פרי א' בעיתי‪ ,‬והרי הכל טבלים‪,‬‬
‫ויוצא שכלל הציבור שקונה במכירות ואינו מעשר בבית אוכל טבלים‪.‬‬

‫ובעקבות כך נתעוררו לחשב כל ענין התנאי כפי אשר יבואר להלן‪ ,‬ונתגלה שודאי עדיף העדרו על‬
‫עשייתו‪.‬‬

‫כמו"כ היה התפתחות בב"ד של העדה החרדית שנתעוררו על הדברים‪ ,‬שלא שאלו בשעתו את הב"ד‪,‬‬
‫והמחמירים הכניסו את התנאי‪ ,‬ולאחר שביררו הדברים ביום אתמול הורה הגאב"ד הגר"מ שטרנבוך‬
‫סופית‪ ,‬בשדר מיוחד לכל המשגיחים לבטל באופן חד משמעי את כל ענין התנאי‪.‬‬

‫גם מבית מדרשו של הגרא"י‪ ,‬והגר"מ והגר"ד סולוביציק יצאו חוצץ בשבוע שעבר נגד כל תנאי‬
‫במעשרות‪.‬‬

‫בהזדמנות זו נודה מאוד לכ"ת על כל טרחו למען ריבוי מצוות התלויות בארץ‪.‬‬

‫הדושו"ט‬

‫בשם כל חבורת זרעים למעשה בבית שמש‬

‫מצו"ב עוד מה שנכתב בשעתו ע"י בני החבורה בחסרונות ומעלות התנאי‪.‬‬

‫נהיה אסיר תודה לכ"ת אם נזכה לקבל תשובתו במס' פקס ‪14505514455‬‬
 ‫‪ | 451‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שאול רייכנברג‬

‫למע"כ הרה"ג ר' שאול רייכנברג שליט"א‬

‫אחדשה"ט כראוי וכיאות‪.‬‬

‫ראשית אנו מאוד מודים לכ"ת על תגובתו‪ ,‬ואנו מבינים ודנים את התגובה לכף זכות שלא ידוע לכבודו‬
‫את הרקע שהביא לכתיבת קונטרס זה‪.‬‬

‫אנו מאוד מעריכים ומעריצים את מחברי התנאים כיום‪[ ,‬קרי – תלמידי הגר"מ בויאר]‪ ,‬והלואי וידונו‬
‫אותנו לכף זכות כפי שאנו דנים אותם‪ ,‬אין לנו ספק כי כולם מתכוונים לשם שמים‪ ,‬אנו קרובים לבני‬
‫חב ורתם‪ ,‬וכל צורת הכתיבה תעיד על כך‪[ ,‬כל החילוק דיעות בינינו הוא למי עדיף לדאוג לרבים או‬
‫ליחידים]‪.‬‬

‫מחמת ההכרח אנו לפי תומינו נספר לכ"ת השתלשות הענינים וכבודו יבחר לנכון‪ ,‬וכשם שכ"ת ידיננו‬
‫לכף זכות כן יזכה מהשמים‪.‬‬

‫בשנת תשס"ט הוקם מכירה סיטונאית של פירות וירקות בכל רחבי הארץ ע"י ארגון של אנשי חסד‪,‬‬
‫לצורך כך הוקמה החבורת זרעים שלמדו את כל הענינים היטב‪ ,‬וניסחו את כל האפשרויות לתועלת‬
‫הרבים‪ ,‬כאשר על הכל עבר הגאון ר' נתן קופשיץ שליט"א‪.‬‬

‫בין הדברים היה גם ענין התנאי אשר נידון בשעתו וכתבנו לעצמינו את מעלותיו וחסרונותיו‪ ,‬והדבר‬
‫היה חבוי אצלינו‪ ,‬במשך כשנתיים עסקנו בין בלימוד ובין בפועל בהפרשות סיטונאיות ירדנו לשדות‬
‫ולבתי אריזה עסקנו ולמדנו את כל הענין היטב‪.‬‬

‫בשלב מסויים נתבקשנו ע"י אברכים מבית מדרשו של הגאון ר' משה בוייאר שליט"א לפתוח גם תחנה‬
‫עבורם בבני ברק‪ ,‬נפגשנו לצורך כך‪ ,‬והעברנו להם את כל החומר שלנו על תרו"מ [כשבעים‬
‫קונטרסים]‪ ,‬אשר בין הדברים היה גם על ענין תנאי במעשרות‪ ,‬כאן משום הכבוד נדלג על מה שקרה‪,‬‬
‫ונעבור לסוף‪ ,‬לפני כחודש וחצי עקב סיכסוך ממוני התפלגה המכירה הארצית לשני קבוצות‪ ,‬ואז הם‬
‫הצליחו להכנס לקבוצה א' והחדירו את התנאים ועוד‪ ,‬למכירה הארצית‪ ,‬כאשר הכל כלומר שני‬
‫המכירות עדיין בהכשר הגאון ר' נתן קופשיץ שליט"א‪[ ,‬בשלב מסויים הם הורידו את הברירה‬
‫שבתנאים‪ ,‬כיון שלשיטתם ממילא אין ברירה‪ ,‬והיו מתנים שאם יהיה משהוא שלא בסדר שישאר הכל‬
‫טבל‪ ,‬דבר אשר כפי ששמענו מפי הגר"י אפרתי בשיעורו‪ ,‬גם הגריש"א לא הסכים בשום פנים ואופן]‬
‫לאחר שהורה לי הגאון ר' נתן קופשיץ שליט"א שחייבים לשוחח איתם על הבעיה‪ ,‬ניסינו בכל הדרכים‬
‫להידבר עימם‪ ,‬על הענין‪ ,‬שאם אנו טועים שלפחות יעמידו אותנו על טעותינו‪ ,‬כתבנו מכתב להגאון ר'‬
‫משה בוייאר שליט"א ובשום אופן לא היו מוכנים‪ ,‬לענות תשובות‪ ,‬לא טלפונית ולא בכתב‪ ,‬נסענו‬
‫במיוחד אליהם הביתה‪ ,‬אך הם ענו שהם בשום פנים ואופן לא מוכנים לדבר בלימוד‪ ,‬שוחחנו בלימוד‬
‫עם כל התלמידי חכמים בכולל חזו"א חתנא דהגר"נ קרליץ‪ ,‬ועם הרב ויינר ועוד וכשכולם הסכימו שיש‬
‫כאן טענות‪ ,‬וחייבים לעשות משהוא‪ ,‬אנו על כל פנים נהגנו באיפוק‪.‬‬

‫בשלב מסויים עלה על הדבר הגאון ר' יששכר שרייבר חתנו של הגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א‬
‫והעביר את הדברים לחותנו‪ ,‬כמובן שחותנו זעם על עושי התנאים שהכניסו זאת ללא רשות הבד"ץ‪,‬‬
‫ודרש להסיר זאת‪ ,‬מכאן ואילך התגלגלו הדברים‪ ,‬שהגאון ר' יששכר שרייבר כתב עם חותנו את‬
‫המכתב שקיבלתם‪.‬‬
 ‫‪ | 451‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אין לנו שום דבר עם ועדי הכשרות‪ ,‬אנו טיפלנו במכירות‪ ,‬שאנו מוכרים למשפחות תחת פיקוחינו‪ ,‬אלא‬
‫שמתוך הכרח כך יצא הדבר שהיו חייבים לפנות לתלמידי חכמים שיעיינו שוב פעם בסוגיא‪ ,‬פנינו‬
‫לכ"ת משום שאנו יודעים כי מבית מדרשכם יתד לכל עניני זרעים‪.‬‬

‫אין ויכוח על המציאות על הבעיות הקיימות וכו' יש לנו קונטרס ארוך על זה בשם דרגות בתרו"מ‪,‬‬
‫ס"ה מש"כ שלענ"ד אף אם ח"ו יוצא תערובת שלא כשורה‪ ,‬תנאי זה תמיד לרבים שאינם מעשרים‬
‫בביתם‪ ,‬העדרו עדיף מעשייתו‪ ,‬כיון שעדיף לאכול טבל וחולין מעורבים אשר נתבטלו מדאורי' מאשר‬
‫לאכול טבל ממש שנוצר בעקבות התנאי‪ ,‬איננו חושבים שהם חושבים אחרת‪ ,‬אלא שלענ"ד דאגתם‬
‫היא ליחידים שמעשרים בביתם‪ ,‬ואילו אנו מחוייבים לדאוג לרבים‪ ,‬ולכך דרך אחרת עימנו שיש לתקן‬
‫באמת את כל הבעיות כהוראת חז"ל ולא להשאיר את הענין מעורפל על סמך אלו שיפרישו בביתם‪,‬‬
‫כפי שכתבנו בקונטרס השלמות למעושרים‪.‬‬

‫נסיים בתקוה כי כבוד תורתו יעשה לפנים משורת הדין‪ ,‬ויסכים לשבת לבדוק את הענין מחדש‪,‬‬
‫לתועלת הענין נשמח לשוחח‪ ,‬בצירוף הגאון ר' יששכר שרייבר‪ ,‬עם כ"ת מעונין נבא לבית מדרשכם‪,‬‬
‫ואדרבה נשמח כי כ"ת יעמידנו על טעותינו‪ ,‬ונודה על האמת‪.‬‬

‫שוב נודה מאוד לכ"ת בצירוף בקשת הסליחה על הטריחנו‪.‬‬

‫בתקוה שנזכה כולנו לעשות נח"ר ליוצרינו‬

‫בצלאל סץ‬

‫הוספה‪ :‬למכתב להרה"ג ר' שאול רייכנברג‪.‬‬

‫הנידון הוא על מכירת פירות וירקות לכלל הציבור אשר עושי התנאים ממילא לא קונים מהם‪ ,‬אנו‬
‫מעולם לא התנגדנו שיהיה תחנה בירושלים וב"ב שימכרו למעונינים בתנאי שישאר טבל‪ ,‬אנו חוזרים‬
‫על זה כל הזמן בכתבינו‪ ,‬אדרבא ביקשנו מהם שיעשו לעצמם כהבנתם‪ ,‬בתחנה שלהם‪ ,‬ואנו נעזור‬
‫להם בכל מה שצריך‪ ,‬אך שלא יעשו דברים לכלל הציבור‪ ,‬שאינו מעונין בזה‪ ,‬ואם כן עושים‪ ,‬שלכה"פ‬
‫יודיעו לציבור מה הם עושים‪.‬‬

‫כל מה שפעלנו בנידון [בצורה הכי עדינה] הוא לאחר התיעצות עם גדולי התלמידי חכמים שליט"א‪.‬‬

‫למע"כ הרה"ג ר' שאול רייכנברג שליט"א‬

‫בשעה טובה הושגה פשרה בין הצדדים‪ ,‬שבמכירות השכונתיות שממילא הכל לשביעות רצונם‪,‬‬
‫יסירו את התנאי‪ ,‬בנוגע לועדי הכשרות‪ ,‬טענתם שכיון שיש שם דברים שלא כשורה ממילא‬
‫מחוייבים לומר התנאי‪ ,‬מה שביקשנו ס"ה הוא כפי שהורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א שאם‬
‫מתעקשים להשאיר את התנאי שיקדימו קודם שאם תנאי זה מזיק לרבים לא אמרנו כלום‪ ,‬גם על‬
‫הצד שיהיה שלא כשורה‪ ,‬שהלא עדיף לרבים שאינם מעשרים בביתם לאכול חלקו מתוקן מאשר‬
‫לאכול כולו טבל‪ .‬ויעוי' ביצה יז' האי צורבא מרבנן וכו'‪.‬‬
‫כמדומה שהם לא מסכימים לזה כיון שהם מודעים לכך שתנאי זה לשיטתם טוב ליחידים אך לא‬
‫טוב לרבים‪.‬‬
‫הדושו"ט‬
‫בצלאל סץ‬
‫‪ | 452‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 453‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 454‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫למע"כ הרה"ג ר' שאול רייכנברג שליט"א‬

‫מזכה הרבים במצוות התלויות בארץ‪.‬‬

‫ראשית אנו מודים מאוד לכ"ת על מכתבו שמאיר את העיניים בהרבה נקודות חשובות‪.‬‬

‫ונתחיל תחילה עם הדברים שאנו מודים בזה לכ"ת ושותפים לדיעה אחת‪.‬‬

‫אין ספק שבמקום שנתברר שלא מעשרים כדת‪ ,‬כמו בסיפורים שכ"ת הביא מהרבנות‪ ,‬ובמקרה שלא‬
‫ניתן להלחם שיעשו כדת‪ ,‬זהו נידון אחר לגמרי [למרות שמרן החזו"א כ' על מצב הרבה יותר גרוע‬
‫מהיום שהיו מבטלים את כל התרומה גדולה והתרו"מ שעדיף להלחם שיהיה כהלכתה ולא להכנס‬
‫לפשרות של תנאי מעין זה] בכל מקרה אנו בזה תמימי דעות עם כ"ת‪ ,‬ולא על זה היה נידונינו כלל‪.‬‬

‫הנידון על הכשרים שמוצגים לציבור כמהדרין מן המהדרין‪ ,‬על חנויות הפירות וירקות‪ ,‬ולא על‬
‫מפעלים‪ ,‬באיזו דרך יותר יועילו לרבים‪.‬‬

‫בשנת השמיטה תשס"ח נכנסו הרבנים הרה"ג ר' שבח רוזנבלט שליט"א והר"י טומבק שהיה אז נציג‬
‫של העדה החרדית להגר"ח קנייבסקי בקשר לשותפות בין העדה החרדית להרב רוזנבלט‪ ,‬הגר"ח‬
‫קנייבסקי הורה שיש לבטל את התנאי‪ ,‬ואם מתעקשים לפחות להוסיף שאם יזיק לרבים הרי כלא‬
‫אומרים כלום‪.‬‬

‫הדברים הובאו בשעתו ע"י הר"י טומבק כפי שסיפר לנו לועד הכשרות של העדה החרדית‪.‬‬

‫אנו גם בזה נזהרנו מאוד שלא להוציא את הדברים לרה"ר והדברים היו שמורים אצלינו במשך‬
‫כשנתיים ימים‪ ,‬וגם לא בצורה שהודפסו כעת‪ ,‬אלא כחוברת שמסבירה בטוב טעם ודעת את שני‬
‫הצדדים‪ ,‬למרות שגדולי התלמידי חכמים ביקשו מאיתנו כן לפרסם זאת‪ ,‬שלכה"פ יעשרו בבית‪ ,‬מ"מ‬
‫הסתרנו את הדברים ורק לבקשתם הפרטית של עושי התנאים שרצו לעבוד בשיתוף פעולה‪ ,‬הבאנו‬
‫להם את החומר‪.‬‬

‫אנו חשבנו לתומינו שעדיף לעבוד בדרך של עשה טוב‪ ,‬והקמנו במוצאי שנת השמיטה את המכירות‬
‫השכונתיות ששם הכל היה על הצד היותר טוב כגון שהביאו על מקומות המסופקים טבל ודאי וכו'‪.‬‬
‫כמו"כ תיקנו עוד הרבה דברים‪ ,‬כגון חילול שבת‪[ ,‬ואפי' דברים שלא מעכבים לציבור‪ ,‬כגון כלאים‬
‫באבטיח המורכבים עם דלעת‪ ,‬וברכיב שהרכיבו במלפפונים נגד מזיקים ועוד] ואם כ"ת מעונין נשמח‬
‫לשלוח לכ"ת את כל החומר בכל עניני זרעים‪.‬‬

‫מצב זה הביא אותנו לרגיעה מסויימת שהרי מי שרוצה יכול לקנות במכירות השכונתיות‪ ,‬בכל רחבי‬
‫הארץ‪ ,‬וממילא אין צורך להילחם בסור מרע‪ ,‬אלא לעבוד על עשה טוב‪.‬‬

‫מה ש השתנה זה לפני כחודש וחצי שהם הכניסו בעל כרחינו גם לתוך המכירות הפרטיות שלנו [שלפי‬
‫מיעוט דעתינו היה הכל בסדר] את התנאי‪ ,‬בעקבות זה אנו ביקשנו הסברים‪ ,‬וכשלא קיבלנו מהם רק‬
‫מסר כללי שהם סוברים שיש כאן ויכוח בהשקפה בדעת תורה מי עדיף היחידים או הרבים‪ ,‬וממילא‬
‫אין מקום לנידון הלכתי‪.‬‬

‫בכל שעה הם הדגישו שהרי גם בהכשרים המהודרים של הבד"ץ והגר"י אפרתי עושים תנאי זה‪.‬‬

‫בעקבות זה נוצר ויכוח בתוך הנהלת המכירה האם כבר אפשר לעבור ממילא להכשר של העדה‬
‫החרדית‪[ ,‬אנו סברנו שרק בתנאי שלא יעשו את התנאי‪ ,‬כפי שזה היה תנאי המכירה כשנתיים וחצי]‬
‫פלג מסויים מאנשי החסד שהיו קשורים לארגון הקימו מכירה נפרדת שמספקת סחורה עד הבית‬
‫בהכשר של העדה החרדית דבר זה גרם לנו שהיה לנו צורך לתקן לכה"פ בעדה החרדית שאם התנאי‬
‫מזיק שלא יאמרו אותו‪ ,‬נוצר לנו מצב שלצורך קיומינו לא היתה ברירה‪ ,‬אלא לתקן בעדה החרדית‪.‬‬
 ‫‪ | 455‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בכל מקרה אנו לא שקלנו ח"ו להתערב בהכשרים של אחרים שלא נוגעים אלינו‪ ,‬לכל הכשר יש את‬
‫הרבנים שלו שישקלו מה עדיף‪ ,‬רק היות וזה נגע ישירות אלינו‪ ,‬לא היתה לנו ברירה‪ ,‬למרות הכל לא‬
‫אנו פנינו לעדה החרדית אלא הגר"י שרייבר חתנו של הגר"מ שטרנבוך פנה לחותנו והוא קרא לנו‬
‫לביתו‪ ,‬עד כאן התנצלותינו‪.‬‬

‫ועתה לפן ההלכתי‪.‬‬

‫נכונו דברי כ"ת במש"כ בסעיף הראשון שאם לקחו פחות מאחוז אחד במקום שאומרים נוסח החזו"א‬
‫היותר מא' ממאה יש בעיה שאין תרומה גדולה כלל‪ ,‬גם אנו עמדנו על זה בקונטרס וכתבנו כדברי כ"ת‬
‫[בעמוד במעלות התנאים‪ ,‬בס"ק ב' וג' יעוי"ש] למרות שיש לדון אם א' ממאה הכונה בכמות וא"כ‬
‫לעולם יש יותר מא' ממאה או הכונה בחיוב‪ ,‬וכיון שאומר שהכל יצא עהצ"ט מסתבר לאוקים בכמות‬
‫ושיהא תרומה גדולה ושיהא ס"ה מיעוט בתרומת מעשר‪ ,‬לעומת לאחר התנאי שיתבטל כל ההפרשה‬
‫בכללותה‪.‬‬

‫מ"מ חשוב לציין שבנידונינו כיום לגבי ההכשר של העדה החרדית הוא כמש"כ כ"ת בהמשך‬
‫שהרי שם אומרים חיטה א' יהא תרומה גדולה והשאר מעש"ר‪ ,‬וממילא חל התרו"ג אלא שיש‬
‫מיעוט בתרומת מעשר‪.‬‬

‫גם במקומות שאומרים נוסח החזו"א הבאנו בס"ק ב' שם‪ :‬שיתכן שהורידו אחוז ולא היה תרו"ג ובס"ק‬
‫ג' שיתכן שהורידו פחות מאחוז אחד וממילא חסר אף בתרומת מעשר‪ ,‬בכל מקרה לאלו שלא יעשרו‬
‫בביתם גם בשני מקרים אלו התנאי מקלקל‪ ,‬ועדיף להם שיחול לכה"פ חלק מהתרומת מעשר‪,‬‬
‫ולפחות זה יתוקן‪ ,‬ואף אם הוא טבול לתרומה גדולה כיון שטבל בטל ברוב מדאוריתא לכל השיטות‪,‬‬
‫כגמ' מנחות לא' והוי פטור מדאוריתא‪[ ,‬וכיון שעשו כל מה שצריך ואין ידוע כל הסיפור הוי כדבר שאין‬
‫לו מתירין] ואילו יבטלו את כל התרומות ומעשרות‪ ,‬הרי ישאר טבל שעיקרו דאורייתא‪.‬‬

‫כיון שלא מדובר כאן באופן שהוציאו את הכל הדרגות חסר א' ממאה‪ ,‬שלזה אין צורך לתנאי שהרי‬
‫מאליו בטל השליחות‪ ,‬אלא עפ"י רוב יש דרגות שונות חלק מהם נפטרו וחלק לא‪ ,‬וממילא בלא התנאי‬
‫יחול חלקו ויהיה ביטול ברוב‪ ,‬משא"כ לאחר התנאי יתבטל כל התרו"מ וישאר כולו טבל‪.‬‬

‫לדעתינו לא חישבו שתנאי זה לא מועיל אף למ"ד יש ברירה כיון שהוא כיבקע הנוד שהרי יתכן שיאכל‬
‫חלק המיועד להיות מע"ר או שני‪ ,‬לפני שהמחמיר יפריש את חלקו‪ ,‬שכיום המע"ר או השני [כמש"כ‬
‫החזו"א בסי' ט' סק"טז] וממילא לכו"ע במקרים אלו תנאי זה יכול לבטל את כל התרו"מ‪.‬‬

‫ובפרט למ"ד אין ברירה‪ ,‬שהרי חשוב לציין שדעת עושי התנאים שאין ברירה בעיקרו דאורייתא כפי‬
‫שכתבו בספר קיצור הלכות ואף לא הביאו שם כלל את הדיעה שיש ברירה בזה"ז‪ ,‬ולשיטתם זה‬
‫בדיוק כמו לומר שאם יהיה משהוא שלא כשורה שהכל ישאר טבל‪ ,‬ולכן במכירות שלנו הם אמרו‬
‫בנוסח זה‪ ,‬וזה גם כן היתה הבקשה הראשונה שהעבירו להגר"י אפרתי שליט"א‪ ,‬אלא שהגריש"א‬
‫התנגד‪.‬‬

‫בכל מקרה בכל מקום שעדיף בודאי לבטל את התרומות ומעשרות מאשר שיחול‪ ,‬זה יהיה ממילא‬
‫מדין לתקוני שדרתיך‪ ,‬ואין צורך בתנאי זה‪ ,‬אלא במקום שלרבים זה יזיק הביטול וליחידים זה טוב‬
‫שיתבטל‪ ,‬ולכן לשיטתם בלא התנאי יתקיים התרו"מ ויש לעשות התנאי לטובת היחידים‪ ,‬במקרה זה‬
‫אנו חלוקי דיעות איתם‪ ,‬שלדעתינו יש לדאוג לרבים שאינם מעשרים בביתם‪ ,‬כדברי הגמ' ביצה יז'‪.‬‬

‫מש"כ לשי' רש"י שחל בתערובת‪ ,‬הכוונה היתה שלא כפי שכותבים שליחידים שמפרישים בביתם‬
‫תנאי זה תמיד מועיל‪ ,‬אלא גם להם התנאי יכול לגרע שהרי יחול בתערובת ולא יוכלו לעשר בביתם‪.‬‬

‫אנו מאוד אסירי תודה לכ"ת ומתנצלים שוב על הטריחנו את כ"ת‬

 ‫‪ | 456‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫יה"ר שיזכה להמשיך בפעולותיו הברוכות למען ריבוי מצוות התלויות בארץ בכל השכבות באה"ק‬

‫בצלאל סץ‬

‫נ‪.‬ב‪ .‬אני חוזר להדגיש שאנו הראשונים שנשמח אם היתה לנו טעות ובאמת תנאי זה אינו מקלקל‬
‫לרבים‪.‬‬

‫נודה מאוד לכ"ת לתועלת הרבים אם יוכל להעביר את דעתו לועד הכשרות של העדה החרדית‪.‬‬

‫אצרף כמה דפים מהקונטרס ששמור באוצרותי דרגות בתרו"מ על כל הבעיות שיכולות להיות באה"ק‪.‬‬
‫‪ | 457‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 458‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫המכתב הבא הוא מאת חתנו של הגר"מ שטרנבוך שליט"א‬

‫‪ | 459‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 461‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 461‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 462‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 463‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 464‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 465‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 466‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 467‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫למע"כ הרה"ג ר' שאול רייכנברג שליט"א‪.‬‬

‫התגלה לי דבר חדש שלא ידעתי‪ ,‬ע"י א' מבית מדרשן של כותבי התנאים‪ ,‬שעיקר הסיבה שהכניסו‬
‫את התנאי בעדה החרדית היה בגלל שעישרו מקליפות של רסק עגבניות‪ ,‬ובגלל חשש שותפות‬
‫ישראל ועכו"ם במפעלים‪ ,‬שלדעת הגר"מ שטרנבוך אין בעיה במינוי שליח להפרשה ע"י מנהל המפעל‬
‫שהוא כאפוטרופוס‪ ,‬ושני דברים אלו הביאן להכניס את התנאי לפני עשר שנים לעדה החרדית‪ ,‬ורימזו‬
‫זה בתנאי‪ ,‬בתיבות "ולא תועיל גם הפרשת היחידים אח"כ" דכוונתם היתה שבמקרה שלא תועיל‬
‫הפרשה שנית‪[ ,‬כיון שחששו לשי' התוס' ששותפות ישראל ועכו"ם אינו בכל חיטה וחיטה‪ ,‬אלא יתכן‬
‫שיצא רק מהפטור] ולצורך זה עושים את התנאי‪.‬‬

‫אך כיון שלא רצו להודיע זאת במפורש לכך עשו לא פלוג‪ ,‬והכניסו את זה לכל מקום בהכשר‪ ,‬למרות‬
‫שלא היתה להם מטרה בחנוייות הפירות והירקות אלא במפעלים‪.‬‬

‫מבחינתי זה משנה את כל התמונה‪.‬‬

‫כפי שכבר התכתבנו‪ ,‬בנוסח העדה החרדית מפרישים כחיטה א' תרומה גדולה והשאר מעשר‪ ,‬כך‬
‫שאם היה תערובת ה"ז ממעט בתרו"מ בלבד‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬בשבוע שעבר שינו את נוסח התנאי בעדה החרדית‪ ,‬וביום שני הקרוב אמור להיות ישיבת ב"ד‬
‫בעדה החרדית בענין התנאי במעשרות‪.‬‬

‫אם דעת כ"ת שאף בנוסח הבד"ץ יש לשייר את התנאי‪ ,‬ואף אין צורך להוסיף את בקשת הגרח"ק‬
‫שאם תנאי זה מזיק את הרבים איננו מתנים‪ ,‬הננו מבטלים דעתינו לדעת כ"ת שליט"א‪.‬‬

‫בצלאל סץ‪.‬‬
‫‪ | 468‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 469‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 471‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 471‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 472‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 473‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 474‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫למע"כ הרה"ג ר' שאול רייכנברג שליט"א‬

‫רב תודות על מכתבכם היקר‪ ,‬אתמול התקשר אלי הרב ולדמן מכולל חזו"א הוא עורך ביחד עם הרב‬
‫שיינלזון‪ ,‬חוברת על עניני התנאי‪ ,‬לא ראיתי עדיין את דבריהם‪ ,‬אך הם אמרו שהם יוצאים מנקודת‬
‫הנחה שאם מוסיפים את התיבות שיש בעדה החרדית‪ ,‬וגם לא תועיל הפרשת היחידים אח"כ‪,‬‬
‫שפירושו שהתנאי מיועד רק למקרה שלולי התנאי לא יוכלו היחידים אח"כ לתקן בבית‪ ,‬בגלל‬
‫ההפרשה‪ ,‬וע"ז עושים תנאי שלא יחול ההפרשה כדי שיוכלו לתקן אח"כ בבית‪ ,‬ולפי"ז הם חישבו‬
‫שלשי' הגר"א שבשותפות בממון‪ ,‬יש בכל קורט וקורט‪ ,‬כשי' רש"י‪ ,‬וממילא אפשר להפריש אח"כ‬
‫מיניה וביה‪ ,‬לעולם יוכלו לתקן אח"כ‪ ,‬כך שהתנאי לא מעלה ולא מוריד וממילא לא הוי תקלה‪,‬‬
‫הדברים צ"ב שהרי אין אדם מוציא דבריו לבטלה‪ ,‬ומה היתה כונת כותבי התנאים‪.‬‬

‫ישנו נוסח חדש שתיקן הגאון ר' משה בוייאר לתנאי בעדה החרדית‪ ,‬כדאי לקבל מהם ולבודקו‪.‬‬

‫ישנו עוד קבוצה מישיבת בריסק של הגרמ"ד‪ ,‬שדנה בעיקר במוצרים המבושלים‪ ,‬כפי שכתבו במודעה‬
‫שהתפרסמה ברחובות‪ ,‬כדאי לראות את דברי כולם‪ ,‬אני עדיין לא זכיתי לראותם‪.‬‬

‫הריני מלא הודיה כלפיכם על עצם הדברים שהדברים נידונים בבמ"ד‪ ,‬כדרכה של תורה‪ ,‬ואין ספק כי‬
‫מחמת זה הדברים מתחילים להתבהר יותר ויותר‪ ,‬דברים שלא חישבו בהם בשעתם‪ ,‬כעין המוצרים‬
‫המבושלים ו עוד‪ ,‬אקוה שברגע שנגיע למצב שנוכל להגדיר בדיוק את הנקודות השנויות במחלוקת‪,‬‬
‫ויבינו הצדדים זה את זה‪ ,‬אהיה הראשון לשמוח להודות אם טעיתי‪.‬‬

‫אסכם‪ :‬הצדדים אינם חלוקים במציאות הבעיתית‪ ,‬ישנם דברים שאינם תחת שליטה של ועדי‬
‫הכשרות ומצוי תערובות‪ ,‬השאלה היא למעשה במקום שהיה תערובת במה שהוציא המפריש‪ ,‬וטבל‬
‫אינו בטל ברוב מדרבנן‪ ,‬כל עוד שאפשר לתקנו ממקום אחר‪ ,‬האם עצם האפשרות שיש ע"י התנאי‬
‫שעדיין לא נסתיימה ההפרשה על כל הפירות שהרי הפירות הנידונים יצאו מכלל החשבון‪ ,‬ועדיין לא‬
‫הופרש עליהם‪ ,‬עצם זה יגרום שלא יתבטלו‪ ,‬כיון שעדיין לא סיים את כל הפרשתן‪ ,‬וחשיב ישל"מ‪ ,‬ואינו‬
‫דומה כלל לתרומה שאין מצוה לישאל ששם הוא לעקור מצב קיים‪ ,‬משא"כ כאן עדיין לא הושלם‬
‫המצב‪ ,‬וזהו בדיוק האופן של יש לו מתירין שעדיין אפשר לתקן‪ ,‬את אשר לא הושלם‪ ,‬ולכך מהני‬
‫התנאי לבטל את ההפרשה‪ ,‬אם לא נפרש כך‪ ,‬שוב אין שום תועלת בכל התנאי‪ ,‬ואין אדם מוציא‬
‫דבריו לבטלה ‪.‬‬

‫לעולם ע"י התנאי אין אנו מבטלים את ההפרשה הקודמת‪ ,‬אלא מבררים שהיא מעולם לא היתה על‬
‫הפירות הנידונים‪.‬‬

‫התנאי הוא לעולם על דבר עתידי שבנידו"ד הוא משתנה עד שעת הבירור‪ ,‬לא אני זה שדימיתי את‬
‫הדברים בין דשלבל"ע לברירה‪ ,‬אלא בספר הישר‪ ,‬אצ"ב‪ .‬עצם עשיית הפרשה‪ ,‬שכמותה‪ ,‬מקומה‪,‬‬
‫וחלותה בכלל‪ ,‬תלויה במפרישים העתידים‪ ,‬כאשר כפי שכתבתם במכתבכם הקודם‪ ,‬אפי' כמות‬
‫החלקים המיועדים לתרו"ג מעבר לתרו"מ עדיין לא נקבעו‪ ,‬ומשתנים בכל רגע עתידי לפי הקונים‬
‫לאחר שכבר נתכלו באשפה‪ ,‬ואף אם בזה היה מקום לדון‪ ,‬אך במקום שהצפון והדרום המיועד‪ ,‬כבר‬
‫נאכל קודם לבירורו‪ ,‬בזה בודאי מודה מ"ד יש ברירה שא"א לעשות כן‪ ,‬כפי שכ' החזו"א‪.‬‬

‫כרגע תוך כדי שאני כותב את מכתבי התקשר אלי יהודי מב"ב שדיבר עם א' מבניו של הגר"י ברטלר‬
‫שליט"א ואמר לו שברור שנקודת המחלוקת היא השקפתית‪ ,‬מה עדיף עפ"י תורה‪ ,‬האם עדיף המיעוט‬
‫שיאכלו כשר‪ ,‬מאשר שרוב הציבור יאכלו פחות איסורים‪.‬‬
 ‫‪ | 475‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫נספח בענין נוסח התנאי ששלחתם‪:‬‬

‫אין ספק שיש בנוסח זה תיקונים חשובים ביותר לעומת הקודם‪.‬‬

‫אך עדין נשאר לדון עליו‪ ,‬באם יהיה תערובת במין מסויים‪ ,‬וממילא מתהפכת הפרשת המין לברירה‬
‫לפ י נוסח זה‪ ,‬וא"כ למ"ד אין ברירה מתבטלת כל הפרשת המין‪ ,‬לעומת תיקון לחלקים שהיתה ללא‬
‫התנאי‪ ,‬ואילו למ"ד יש ברירה לא פתרנו עדיין את הבעיה של בירור לאחר שאינו בעולם‪ ,‬אף שפירשנו‬
‫משעת אמירת הנוסח‪ ,‬כיון שסו"ס אינו מתברר רק אחר שיפרישו שוב‪ ,‬כמו"כ הפרשה מועילה היא לא‬
‫הגדרה ברורה‪ ,‬בכמות התועלת‪.‬‬

‫ולכאורה אם יקדימו אנו מתנים רק בתנאי שיתקן התנאי‪ ,‬בסך הכל‪ ,‬יותר מאשר בהעדרו‪.‬‬

‫היינו מגיעים לתיקון המקסימלי בחשבון‪.‬‬

‫והיתה מסתיימת כל הפרשה על הצד היותר טוב‪.‬‬

‫אני שוב מודה לכם על כל הטרחה‪.‬‬

‫בצלאל סץ‬

‫רצ"ב העתק מספר הישר‬

‫בס' הישר סי' ש סח' הביא בשם רבינו שמואל‪ ,‬ז"ל‪ .‬ומחלוקת יש ברירה או אין ברירה דוגמת מחלוקת‬
‫ר"מ וחכמים דפליגי באדם מקנה דשלב"ל ודוגמת מחלוקת ר' יוסי ורבנן‪ ,‬דפליגי בב"ב במזכה לעובר‬
‫דהוא לדבר שלבל"ע‪ ,‬וכו' ור"ת פליג והק' דאית דיש ליה ברירה‪ ,‬ולית ליה אדם מקנה דלשב"ל‪ ,‬אלא‬
‫כ' וטע ם ברירה שכך הוא בדין תורה כעין האופה בשבת אם מניח עד שתאפה חייב‪ ,‬ואם יחתה קודם‬
‫שתאפה פטור‪ ,‬וכן הרבה דברים מוכיח סופן על תחילתן והרי הן כמוגמר גמרי ואזלי‪ ,‬וכל המפרשים‬
‫ש"מ יש ברירה הוברר הדבר עתה שהיה דעתו כך בשעת שחיטת הפסח‪ ,‬או בשעת קנין העירוב‪,‬‬
‫והיינו ברי רה אינן אלא טועין‪ ,‬דאין בית מיחוש לדעת הקונין‪ .‬ולא נשאל את פיהו לעולם‪ .‬ובכמה‬
‫מקומות לא הושוו טעמיהו הללו אלא כמו שפי' סמכינן אברירה או לא סמכינן‪ ,‬הנקנה קנין עירוב‪ ,‬או‬
‫שחיטת הפסח להתברר לאחר מעשה שעת הקנין או לא‪.‬‬
‫‪ | 476‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 477‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 478‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בס"ד‬

‫למע"כ הרה"ג ר' שאול רייכנברג שליט"א‪.‬‬

‫רב תודות על הערות החשובות‪.‬‬

‫א‪ .‬אבאר את הנקודה הראשונה מש"כ הרב שיינלזון‪ ,‬בענין הקשר בין שותפות בממון לממעט‬
‫במעשרות‪.‬‬

‫אחת הנקודות המרכזיות שבפרשת התנאי היתה‪ ,‬שכותבי התנאים אמרו שבאמת לרוב המקרים‬
‫התנאי לא יועיל‪ ,‬אלא עיקר הסיבה שהם צריכים את התנאי‪ ,‬מחמת שהגר"מ שטרנבוך פסק‬
‫שאפוטרופוס של בעל המפעל סגי בזה כדי לעשות שליח לעשר למרות שיש מניות של גויים‪ ,‬וע"ז‬
‫אמרו שהם חוששים שמא הבעלים הגוי לא יכל לעשות שליח‪ ,‬וממילא ע"י הפרשת המשגיח יווצר‬
‫מצב של ממעט במעשרות‪ ,‬ותערובות‪ ,‬וכל זה רמזו במש"כ ולא יועיל הפרשת היחידים אח"כ‪ ,‬וע"ז‬
‫אמר הרב שיינלזון דלא מבעיא לשי' הרמב"ם והשו"ע שפסקי' כרש"י ששותפות ישראל ועכו"ם הוא‬
‫בכל קורט וקורט‪ ,‬וממילא אפשר לתקן אח"כ מיניה וביה‪ ,‬אלא אף לשיטת התוס' הלא מבואר בבי'‬
‫הגר"א שלא נחלקו אם נשתתפו בממון וקנו אח"כ שבזה בודאי היה שותפות לישראל עם הגוי בכל‬
‫קורט וקורט‪ ,‬וממילא גם אם נחשוש למה שהמשגיח עישר הלא יהיה בכל קורט וקורט וממילא יוכלו‬
‫לתקן אח"כ בבית מיניה וביה‪ ,‬ואין צריך לתנאי‪[ ,‬וממילא הוא טוען שהוא לא מעלה ולא מוריד] וכן‬
‫הביא החזו"א בשביעית סי' ט' כדברי הגר"א‪ ,‬וע"ז כתבתי לתמוה שאין אדם מוציא דבריו לבטלה‪.‬‬

‫ב‪ .‬אתמול התקשר אלי יהודי מב"ב שהרב זאב ברטלר אמר לו שבשעה שעשו את התנאי לא‬
‫חישבו באמת מה יהיה על המוצרים המבושלים שיתבררו לאחר שכבר נתבשלו‪ ,‬ועכשיו הוא‬
‫לומד את זה עם אביו‪ ,‬והם בודקים את הסוגיא ומצאו להדיא כמש"כ [כדברי האור גדול‬
‫והנפש חיה שא"א לעשר על בליעות שיצא בעתיד וכראייתם מהירושלמי הנפסק בשו"ע חו"מ‬
‫רנז' שא"א להקדיש אילן ולשייר גידוליו‪ ,‬וכבר כתבתי שגם בחשבון לא שייך שהרי אם רוצים‬
‫לעשר הבליעות שיצאו בעתיד‪ ,‬צריך לעשר כנגד כולו‪ ,‬שהרי לא ידעינן כמה פליט‪ ,‬וא"כ שוב‬
‫עישרו כנגד הכל ובטל כל התנאי] בספר החו"ב בדמאי והריני מצטט משם ז"ל‪ .‬בדמאי סי'‬
‫יא' ס"ק ג' ד"ה ונראה דאיירי באוכל פירות חיין אבל במבושלין אין לו תקנה זו דכיון שהע"ה‬
‫מבשל עם פירותיו הרי פירותיו נותנין טעם בפירות שיאכל החבר‪ ,‬ולעשרינהו אינו יכול דלא‬
‫מסתבר שיהא אפשר לעשר טעם שעתיד לצאת מן הפרי בעוד שהוא בפרי והפרי טבל‪.‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬

‫וממילא באמת התנאי גורם מכשול לשיטת הסבורים דתנאי זה מועיל דבכה"ג יש ברירה‪ ,‬דהרי‬
‫כשמעשר הרי מברר למפרע שהוא מכניס טבל לקדירה‪ ,‬ואוסר לכולם מחמת הבליעות‪ ,‬וכן נ"ט‬
‫בכלים וכו'‪.‬‬

‫ג‪ .‬במה שביקשתם ראיה שכה"ג חשיב יש לו מתירין‪ ,‬כיון שיכול עדיין לתקן‪ ,‬וחלוק מלישאל על‬
‫תרומה‪ ,‬מצאתי להדיא בחידושי הרשב"א‪ .‬ז"ל בע"ז עג'‪ .‬וחומר זה שהחמירו בטבל משום‬
‫תרומה שבו יותר מן התרומה עצמה משהופרשה שהיא עולה באחד ומאה‪ ,‬ואע"פ שאיסור‬
‫הטבל והתרומה שבו [גורם] לו משום דתרומה משהופרשה אי אתה יכול לא להוסיף על‬
‫איסורה ולא למעט ומשהופרשה הופרשה‪ ,‬ואינה ניתרת כולה בחטה אחת מכיון שקרא‬
‫עליה שם‪ ,‬והילכך ילפי' לה מתרומת מעשר כהיתרו כך איסורו מה התירו אחד ממאה אף‬
‫איסורו אחד ממאה‪ ,‬ובמס' נדרים פרק הנודר בעי בתרומה עצמה אמאי בטלה הא דבר שיש‬
‫לו מתירין הוא דהא איפשר לאתשולי עלה ופריקו משום דלאו מצוה לאתשולי עלה והילכך‬
‫כל אימת דלא מיתשיל עלה דבר שאין לו מתירין הוא‪ .‬עכ"ל הרי להדיא דבמקום שאפשר‬
‫להוסיף ולתקן חשיב דשיל"מ ורק במקום שא"א להוסיף כתרומה‪ ,‬אין מחוייבין לשנות מצב‬
‫ולישאל‪.‬‬
 ‫‪ | 479‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ד‪ .‬במה שהבאתי מר"ת בספר הישר‪ ,‬אני מוצא חובה לבאר את דברי‪ ,‬כיון שבזה תלוי עיקר‬
‫הנידון בנידו"ד‪ ,‬האיך להסתכל על ברירה‪ .‬ואבאר את הדברים‪ ,‬ישנם הסבורים שברירה הוא‬
‫שמתגלה שמה שהיה בסוף כבר כהיה מתחילה‪ ,‬וע"ז כ' ר"ת שטועים כל האומרים כן‪ ,‬אלא‬
‫בין לפי הבנת הרשב"ם בין לפי הבנת ר"ת‪ ,‬היא פעולה המתמשכת עם הזמן‪ ,‬שמשתמשין‬
‫לחלות היום עם זמן עתידי‪ ,‬אלא שלפי רשב"ם מועיל מדין דמחוסר זמן‪ ,‬לא הוי עיכוב‪,‬‬
‫כדשלבל"ע‪ ,‬משא"כ לפי ר"ת שהוא כאופה בשבת שמגמר גמרי ואזלי‪ ,‬דהיינו שמתחיל‬
‫מעכשיו ולאחר ל'‪ ,‬וממילא ע"ז כתבתי שלדעת שניהם‪ ,‬אם משתנה הדבר באמצע‪ ,‬ברור‬
‫שגם מ"ד יש ברירה מודה שא"א לעשות בכזו‪ ,‬שכל מה שאמר רק שמחוסר זמן אינו מעכב‪,‬‬
‫וגם פלוגתת רש"י עם שאר ראשונים לענין חילול מע"ש שלא נקבע מקומו תלוי בזה‪ ,‬כיון‬
‫שלרש"י ברירה כבר חל השתא כפי שכ' שנמצא ששתה תרומה‪ ,‬ולכך אפשר לחללו‪ ,‬משא"כ‬
‫לשי' התוס' שהוא מתמשך עד שעת הפרשה‪ ,‬לכך א"א לחללו‪ ,‬וכ"כ כל הראשונים כשי'‬
‫התוס' וכן נפסק ברמב"ם ושו"ע‪.‬‬

‫במה שכתבתי שהנקודה היא השקפתית‪ ,‬התכונתי לומר שצדקו דברי הגאון ר' יוסף ויינר וכפי שאמרו‬
‫גדולי התורה‪ ,‬מדור זה והקודם‪ ,‬והריני מצטט את דבריהם‪ ,‬שצעקו עלי קודם תחילת כל המערכה‪ ,‬שלא‬
‫אתכתב עם חוג זה כלל בלימוד‪ ,‬ורק לזעוק חמס‪ ,‬משום שיש כאן סוגיא מוסרית‪ ,‬ולא תלמודית‪ ,‬והיא‬
‫הרבה יותר חמורה‪ ,‬ואין כאן שום נידון הלכתי‪ ,‬שהרי הם יודעים שהם מזיקים לרבים‪ ,‬והא ראיה שהם לא‬
‫הסכימו להוסיף לתנאי בקשת הגרח"ק שאם מזיק לרבים איננו מתנים‪ ,‬וא"כ יש כאן עוול הזועק עד‬
‫השמים‪ ,‬וצריך לזעוק‪ ,‬ע"ז שהם דואגים לעצמם על חשבון הרבים‪ ,‬והלא מפורש בגמ' בביצה יז' תא שמע‪,‬‬
‫דרב תחליפא בר אבדימי עבד עובדא כותיה דשמואל‪ .‬ואמר רב‪ :‬תחלת הוראה דהאי צורבא מרבנן‬
‫לקלקולא‪ .‬אי אמרת בשלמא לקולא קאמר ‪ -‬היינו קלקולא‪ ,‬אלא אי אמרת לחומרא ‪ -‬מאי‬
‫קלקולא איכא כיון דמקלקלי בה רבים היינו קלקולא‪ .‬וברש"י כיון דמקלקלי בה רבים ‪-‬‬
‫ששוכחין ומטלטלין בלא ערוב‪ .‬ע"כ‪ .‬הרי שאסור לעשות אפי' לחומרא בדבר המקלקל את הרבים‬
‫אף אם הרבים יעשו שלא כדת‪ ,‬שמטלטלים בלא עירוב‪ .‬וכפי שהיה נוהג להורות החזו"א‪( ,‬ע"כ ציטוט)‬
‫היה כדאי מאוד אם יצא לכם לשוחח עם הרב ויינר‪ ,‬משום שהוא מאוד חריף בזה‪.‬‬

‫וע"ז כתבתי שאולי הם באמת צדקו‪ ,‬וטעיתי במה שאמרתי שצריך לשוחח איתם בלימוד וללכת איתם‬
‫בדרכי נועם‪ ,‬שהרי הם בעצמם אומרים כך‪ ,‬ולכך סירבו מהרגע הראשון לדבר על סוגיא זו בלימוד‪ ,‬כלומר‬
‫שהם מודעים שלפי כל החשבונות הם מזיקים לרבים‪ ,‬ורק מועילים ליחידים‪ ,‬ומסתירים מעיני הציבור‬
‫את התנאי כלומר אפי' את הזכות לבחור אם להיות מהיחידים או מהרבים‪ ,‬כיון שהאדם הפשוט אינו‬
‫יודע כלל מכל הפרשיה‪ ,‬וחושב שאפשר לסמוך על ההכשר‪[ ,‬שהרי לא מדפיסים על המוצר שעשו את‬
‫ההפרשה רק על תנאי‪ ,‬וכדאי לעשר שנית] וזה דבר שלא יתכן לישמע‪ ,‬וזו מן החמורות‪[ ,‬וכן היה‬
‫דעת הגרא"מ שך‪ ,‬בענין הצלת הרבים כנגד היחידים‪ ,‬וכפי שהיה בכינוס בביתו עם הגרא"ל]‪,‬‬
‫וחלילה להעליל בכזו על הגריש"א‪ ,‬ואדרבה כפי ששמעתי בשיעור במפורש מהגר"י אפרתי‪( ,‬זה‬
‫מופיע בקול הלשון)‪ ,‬שכשהם ביקשו לעשות תנאי הם ביקשו לבטל את כל המעשרות ללא ברירה‪,‬‬
‫[כיון שהם סוברים ממילא אין ברירה] (ולשיטתם מחמת סברא זו שעדיפא היחידים וכו')‪ ,‬ונכנס‬
‫להגריש"א‪ ,‬והגריש"א התנגד בתוקף‪ ,‬משום שזה מזיק לרבים‪ ,‬והסכימו לפשרה שרק אם יוסיפו‬
‫ברירה‪ ,‬דהיינו שגם לרבים אינו מזיק מחמת הסוברים יש ברירה‪ ,‬אך לאחר שנתברר כיום שזה רק‬
‫מזיק לרבים‪ ,‬גם לסבורים יש ברירה‪ ,‬ודאי שהרבים שסומכים על ההכשר והם כלל הציבור‪ ,‬עדיפא על‬
‫היחידים‪ ,‬ואין לי שום ספק בזה שאם יכנסו כיום להגריש"א ויציגו לו את הממצאים החדשים של בירור‬
‫לאחר הבישול‪ ,‬ושל בירור לאחר שהדבר אינו קיים בעולם‪ ,‬בודאי יורה שאסור לעשות זה התנאי‪,‬‬
‫ויש לחזור ולעשר כתקנת חז"ל‪ ,‬דחלילה להתנות ולהכשיל הרבים‪ ,‬וק"ו לאחר שהוכח שאדרבה ללא‬
‫התנאים הדברים כשרים‪ ,‬ואדרבא כל הסיבוכים של התערובות קורים רק מחמת התנאים‪ ,‬ואני בטוח‬
‫שאתם תמימי דעות איתי בזה‪.‬‬

‫לסיום אבקש את סליחת כ"ת על כל הטרחתי‪ ,‬והריני עושה זאת רק משום שזה נוגע לרבים‪ ,‬ובודאי‬
‫כ"ת שמח על בירור הדברים ‪.‬‬

‫הדושו"ט בצלאל סץ‬

 ‫‪ | 481‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫לכבוד חבר הבד"ץ‬

‫השלום והברכה‪.‬‬

‫אחדשה"ט כראוי וכיאות הננו פונים לכ"ת בדבר אשר נוגע להצלת הרבים‬
‫מאכילת טבלים‪.‬‬

‫הנה זה שנתיים ימים שאנו במשא ומתן עם ועד הכשרות לתקן כמה מחדלים‬
‫במצוות התלויות בארץ‪ ,‬ובראשם ענין התנאי במעשרות‪ ,‬והנה לאחר שנתיים‬
‫שניסינו בכל מיני אפשרויות ולא תיקנו את כל מה שהעברנו להם‪ ,‬ואף לא‬
‫הסכימו לבקשת הגר"ח קנייבסקי להוסיף את המילים שאם התנאי מזיק לרבים‬
‫איננו מתנים (על כל הצדדים) [רק הסתירו את נוסח התנאי החדש מעיני‬
‫הציבור] התברר מפי מומחי כשרות‪ ,‬כי הסיבה הגורמת לעשיית התנאי‪ ,‬ואי‬
‫הסכמה להורדתו‪ ,‬הוא ענין הרבה יותר עמוק ומסובך‪ ,‬שיש באמת בעיות שאין‬
‫מפרישים כדת‪ ,‬כפי שהארכנו בקונטרס דרגות בתרו"מ‪ ,‬ובמקום לטרוח לתקן‪,‬‬
‫קל להם לעשות תנאי זה‪ ,‬ולהשאיר הדבר מעורפל‪ ,‬ולסמוך ע"ז שכ"א יתקן‬
‫בביתו‪ ,‬ואין לנו ברירה אלא לפנות לכ"ת ולספר על כל הנעשה‪ ,‬וכבר ניבא זאת‬
‫החזו"א בספרו בסוף דמאי לאחר ששלל עשי' תנאי כזה‪ ,‬שכ' שזה יגרום רפיון‬
‫בהשגחה שלא לתקן וכו'‪.‬‬

‫והנה ראש וראשון לכל המחדלים הוא דבר אשר לא יאומן כי יסופר כי בועד‬
‫הכשרות של העדה החרדית אין שום רב המתמחה בעניני זרעים שיהיה ממונה‬
‫על מצוות התלויות בארץ‪[ .‬למרות שמטבען של דברים ישנם בכל יום בעיות‬
‫שונות כפי שנבאר לקמן] ודבר זה גרם לכל המכשולות‪.‬‬

‫הרינו פונים לכ"ת בתחנונים אם יש בידו להשפיע על ועד הכשרות שיקחו‬

‫מכאן ולהבא ת"ח המתמחה בעניני זרעים שיהיה ממונה לדון לבדוק ולתקן‬
‫את כל הענינים‪.‬‬

‫הננו מצרפים מכתב מא' מגדולי הרבנים של ועדת כשרות למהדרין‪ ,‬מה שהוא‬
‫כתב לנו בנידון‪ ,‬מדוע יש תנאי בבד"ץ‪ ,‬ומתוך זה נלמד על הבעיות הרבות‬
‫הקיימות בהפרשה‪ ,‬אשר בעקבות התנאי במעשרות‪ ,‬הדבר מחמיר ומבטל את‬
‫ההפרשה‪ ,‬נצרף בזה גם את תשובתינו לאותו ת"ח האיך צריך לתקן מעיקר‬
‫הדין‪ ,‬כידוע לנו בבד"ץ עדיין אין הדברים מתוקנים‪.‬‬

‫הדושו"ט כה"י‬

‫חבורת זרעים בית שמש‬

‫נ‪.‬ב‪ .‬עפ"י הוראת גדולי הדור שליט"א באם לא יתוקן הענין‪ ,‬נאלץ לפרסם מכתבם שיש לכל אחד לעשר בביתו‪,‬‬
‫ולהקים מערכת של ביקורת כשרות ניטראלית שתטרח לתקן או לכה"פ לפרסם את הצריך תיקון‪.‬‬
 ‫‪ | 481‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫למעלת כבוד הרב ‪....‬‬

‫שלחתי לך נוסח ישן של הרבנות ששלח לי הרב רייכנברג כדי להראות לי שהם כ' כראוי בסוף התנאי‪,‬‬
‫למעשה יש לי כרטיס מעודכן של השנה של הרב אפרתי ועדיין התיקון לא נעשה והם מחלקים לשאר‬
‫הכשרים ג"כ השנה‪.‬‬

‫אך נודע לי מפי משגיח של הרבנות שאין חובה לומר את התנאים וזה תלוי בכל משגיח‪.‬‬

‫כמדומה שהשתנה המצב מאז שהרב אפרתי היה בתוך הרבנות‪.‬‬

‫את הנוסח המדוייק של הרב אפרתי כפי שמופיע בקונטרסים‪ ,‬ששלחתי לך זה בדיוק הנוסח שמופיע‬
‫השנה‪.‬‬

‫הנוסח שמופיע שם בעדה החרדית זה הנוסח של התנאי עד לפי חודש בעדה החרדית‪.‬‬

‫לפני כחודש שינה הרב ‪ ..‬את הנוסח והמשגיחים אומרים כל התנאים יחולו כפי שכ' בועד הכשרות‪,‬‬
‫ולא מגלים לאף א' נוסח התנאי החדש‪.‬‬

‫כפי שהבנתי מהרב ‪ ...‬הנוסח החדש הוא בערך כך‪ ,‬שעל הצד שיצא הכל כשורה אם התנאי מזיק‬
‫איננו מתנים‪ ,‬אך על הצד שיצא משהוא שלא כשורה התנאי שריר וקיים שיבטל את כל ההפרשה‪.‬‬

‫מצד א' תיקנו את הכשורה‪ ,‬מה' חלותים שתלויים זה בזה‪ ,‬אך מצד שני הם זועקים שעל הצד שיצא‬
‫שלא כשורה הרי הם מוכנים להזיק את הרבים‪.‬‬

‫חשוב לציין שיש חילוק גדול בין התרו"מ של העדה החרדית שאומרים שכגודל חיטה א' יהא תרומה‬
‫גדולה והשאר מעשר‪ ,‬מאשר האומרים נוסח החזו"א‪.‬‬

‫שהרי לפי העדה החרדית [וגם ברבנות יש מקומות שאומרים פרי א' יהא תרומה גדולה]‪ .‬ולפי"ז‬
‫התרומה גדולה לעולם מתוקנת גם במיעט‪ ,‬ורק התרומת מעשר ממועטת‪ ,‬בכל מקרה כזה התנאי‬
‫יגרום שבמקום שהכל יהא מתוקן מתרומה גדולה וחלק אף מתרומת מעשר‪ ,‬יתבטל הכל וכל אלו‬
‫שאינם מפרישים בביתם יאכלו טבל גמור גם מתרומה גדולה וגם מתרומת מעשר זה שערוריה‪.‬‬

‫גם לאומרים נוסח חזו"א עפ"י רוב יוצא כן‪ ,‬למרות שאין יותר מא' ממאה‪ ,‬מאותו דרגה‪ ,‬כיון שהבעיות‬
‫המצוייות הם כשמפרישים מכמה דרגות‪ ,‬וא' מהם פטור וא' חיוב‪ ,‬כגון שא' דאוריתא וא' דרבנן‪,‬‬
‫וממילא יש יותר מא' ממאה לדרגה א' ואין לדרגה השני‪ ,‬ובס"ה יוצא ביטול ברוב בדרגה השניה ויורד‬
‫מאיסור טבל דאורי' ואם אין ידוע לו יתכן שלא חשיב יש לו מתירין כשלא מתנה‪ ,‬וממילא מתוקן הכל‪,‬‬
‫משא"כ לאחר התנאי כיון שמתנה שאם יהיה תערובת הכל בטל ומבוטל ומאכילים טבל שעיקרו דאורי'‬
‫בין לתרו"ג בין לתרו"מ‪..‬‬

‫בציור שיש רק דרגה א' יש לדון אם היותר מא' ממאה הוא בכמות הפירות‪ ,‬או בחיובן‪ ,‬ואם ננקוט‬
‫בכמות א"כ לעולם מפריש תרומה גדולה שהרי בכמות יש לו יותר מא' ממאה אעפ"י שאין לו בטבלן‪,‬‬
‫ואם ננקוט שבחיובן‪ ,‬הרי תוקן חלק מהתרו"מ‪ ,‬ולא הפריש תרו"ג כיון שלא היה יותר מא' ממאה‪ ,‬גם‬
‫בציור זה לאחר ההפרשה שוב תתבטל הטבל לתרו"ג‪ ,‬ברוב מדאורי'‪ ,‬ועובר לאיסור קל‪ ,‬מאשר לאחר‬
‫תנאי שהוא ביטול כל ההפרשה ואיסור חמור‪.‬‬

‫כידוע פסקו של הגרי"ח זוננפלד שיש לתקוני שדרתיך‪ ,‬אני נוקט שלתקוני שדרתיך‪ ,‬הוא מה שיותר‬
‫טוב שיצא בסוף בס"ה לרוב הקונים‪ ,‬כלומר כיון שלאלו שלא מעשרים‪ ,‬עדיף שיצא חלקו מתוקן מאשר‬
‫בכלל לא‪ ,‬ולמשל רצוני לומר לך סיפור משלשום אני רואה את ר' ‪ ...‬מגיע לשכונה שלי ואומר שהיה‬
‫בעיה בהפרשת הגזר ושצריך להפריש לתקן וכו'‪.‬‬

‫לא רציתי לשוחח איתו ישירות‪ ,‬אך לאחר מעשה בררתי וסיפר לי א' שהמעשה היה‪ ,‬ששלחו סחורה‬
‫משני מחסנים שונים מא' הוא עישר ומא' לא וע"כ הוא נסע לתחנות לעשר את הכמויות שהגיע‬
 ‫‪ | 482‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מהמחסן השני‪ ,‬וכשבא לעשר כאן א' אמר לו שיש רק חמישים שקיות גזר‪ ,‬ולמעשה נודע שהיה מאה‬
‫חמישים‪ ,‬וממילא היה צריך לתקן את הנותר‪ ,‬הוא הביא טבל ודאי ותיקן את היתרה‪.‬‬

‫בשכונתי אין דרכם של האנשים לעשר בבית‪ ,‬אני נוקט בפשטות שמדין לתיקוני שדרתיך‪ ,‬מתבטל רק‬
‫מה שטוב לציבור‪ ,‬ולמשל אם לא היה נודע יותר טוב לציבור‪ ,‬שכל המינים ישאר‪ ,‬ואפי' בגזר שיתוקן‬
‫לכה"פ חלקו‪ ,‬משא"כ אם היו עושים תנאי היה מתבטל כל ההפרשה והיו אוכלים כולם טבל גמור‪.‬‬

‫אין נראה לי שמדין לתקוני שדרתי‪ ,‬תתבטל הפרשת כל המינים‪ ,‬לעומת זה מדין התנאי‪ ,‬הלא הוא‬
‫מתנה על כל ההפרשה כאחד‪ ,‬איך שלא יהיה נראה שיש לדון בזה אם היה צריך שאלה על הגזר ורק‬
‫אח"כ לתקן‪[ ,‬מדין שאסור למעט‪ ,‬וכן מדין החשש של החו"ב שזה באיכות ולא בכמות] או שאפשר רק‬
‫להוסיף על כמות הגזר מטבל ודאי‬

‫את הנוסח המעשרות של העדה החרדית המדוייק אין לי‪ .‬אפשר לקבל את זה מישראל רוטשטיין‪.‬‬

‫את נוסח הרב אפרתי זה נוסח רגיל של החזו"א‪.‬‬

‫מלבד ג' חומרות שביקש הגר"י בויאר‪ ,‬תנאי‪ ,‬דרגה על דרגתו‪ ,‬ופרוטה לכל דרגה ודרגה‪.‬‬

‫שלשתם לכאורה הירוס נורא‪ ,‬תנאי מבטל את כל ההפרשה‪.‬‬

‫ההוספה של כל דרגה על דרגתו בתרו"מ ותרו"ג הוא חורבן נורא‪[ ,‬כפי שכבר תפסו בסלבודקה‬
‫בשעתו ותיקנו שם‪ ,‬אך לא דאגו לתקן בכל א"י לאחר שהכניסו] שהרי אין בטוח שהוציא את הדרגה‬
‫שהוא צריך ואם לא אומר לכה"פ חל שלא על דרגתו כיון שהכל בזה"ז דרבנן כפי שכ' הד"א‪.‬‬

‫ההוספה שכל דרגה תחולל על פרוטה נוספת הוא חורבן נורא כיון שאין יודעים כמה דרגות יש להם‪,‬‬
‫וגורמים שהמטבע תתמלא ומאכילים מע"ש לציבור‪.‬‬

‫‪.‬המוסר השכל לכה"פ בנוסח הראשון‪ ,‬לא להיות יותר חכמים מהחזו"א ואין צריך להוסיף מה שהוא‬
‫לא הוסיף‪.‬‬

‫‪...‬‬

‫למע"כ הרה"ג ‪ ...‬שליט"א‬

‫אחדשה"ט כראוי וכיאות‪ ,‬הנני להודות לכ"ת על אשר נטה שכמו לסבול זיכוי הרבים בעון ריבית‬
‫החמורה‪ ,‬וב"ה היום היה התקדמות לטובה בעניני הבנקים אשר שוחחנו איתם‪ ,‬ואנו משתדלים לפנות‬
‫עם בקשה אל כמות יותר גדולה של בנקים בחו"ל‪ ,‬כדי שיהא תחרות אח"כ על ההטבות שיציעו‬
‫לציבור‪ - .‬ובענין מה ששאל על התנאי במעשרות הריני מצרף לכ"ת קונטרס על דרגות בתרו"מ ובו‬
‫יהא כל אשר יכול לימצא בארץ ישראל‪ - .‬ואני רוצה להעלות על הכתב את הדברים שדיברנו כרגע‬
‫בטלפון‪.‬‬

‫והנה עיקר החיסרון בג' חומרות שהוסיפו מעל נוסח החזו"א שהם א‪ .‬התנאי ב‪ .‬כל דרגה על דרגתו‬
‫בתרו"ג ובתרו"מ‪ .‬ג‪ .‬פרוטה לכל דרגת חיוב‪ .‬אשר בשלשתן יש חשש תקלה לכאורה‪.‬‬

‫א‪ .‬בענין התנאי הנה אין אני דן לאלו שמפרישין בביתם‪ ,‬שלהם זה נידון אחר לגמרי ואפשר‬
‫להשאיר תחנה למכור להם בנפרד – אך לרוב הציבור שאין מפרישים בביתם לאחר כל‬
‫החישובים יוצא שלעולם לא יהא מצב שעשיית התנאי יועיל יותר מאשר העדרו אלא להיפך‬
‫לפי כל החשבונות יוצא שעשיית התנאי מגרע‪ ,‬ונחשב זאת בין למעשרים בנוסח החזו"א‬
‫כהכשר של הרב אפרתי ורוב הרבנויות‪ ,‬ואף בזה חלוק לשנים‪ ,‬שיש מקומות שאומרים פרי‬
‫א' יהא תרומה גדולה ואח"כ כנוסח החזו"א‪ ,‬ורוב מקומות אומרים היותר מא' ממאה‪ .‬בין‬
‫למעשרים בנוסח העדה החרדית‪ ,‬שאומרים גודל חיטה א' והשאר‪ ,‬ואח"כ השאר בעליונו של‬
‫פרי‪.‬‬
 ‫‪ | 483‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ב‪ .‬ונתחיל לפי החשבון הפשוט לו יצוייר שאין מצב שליחידים יש באמת בעיה שלא תחול‬
‫הפרשתן אח"כ א"כ אין סיבה לעשות את התנאי‪ ,‬ואם עושים תנאי‪ ,‬סימן שחישבו שבמקום‬
‫זה עדיף להם ביטול ההפרשה מאשר חלותה‪ ,‬וכגון שההפרשה מתקנת רק חלק ולא את‬
‫כולו‪ ,‬ויוצא שאלו שלא יפרישו בבית יאכלו חלקו מתוקן‪ ,‬לפי הבנתם‪ ,‬ואילו לאחר ביטול‬
‫ההפרשה יאכלו מאה אחוז לא מתוקן‪ ,‬ומי התיר לנו להכשיל הרבים בסדר גדול כזה‪.‬‬
‫ג‪ .‬והנה בהכשרים של הרבנות והרב אפרתי‪ ,‬שאומרים נוסח החזו"א בודאי שהתנאי מגרע‬
‫לאלו שאינם מפרישים בביתם‪[ ,‬ואומרים נוסח ב' של התנאי] לא מבעיא במקום שאומרים‬
‫פרי א' יהא תרומה גדולה דלולי התנאי אף אם נניח שהיה תערובת שלא בטלה‪ ,‬הרי כולו‬
‫מתוקן מתרו"ג ורק יש מיעוט בתרו"מ‪ ,‬ואילו לאחר התנאי הכל טבול מאה אחוז לתרו"ג‬
‫ולתרו"מ‪ ,‬ומי התיר לנו להרבות באיסורים‪ ,‬ואף לאומרים הנוסח הרגיל של יותר מא' ממאה‪,‬‬
‫יש לדון אם הכונה בכמות‪ ,‬או בחיוב‪ ,‬ואם נניח שהכונה בכמות א"כ ג"כ לעולם מתוקן‬
‫התרומה גדולה כיון שבכמות היה יותר מא' ממאה‪ ,‬ואילו בתרו"מ יהיה מיעוט כיון שאין‬
‫מספיק חיוב‪ ,‬ויוצא כנ"ל‪ ,‬ואף אם נימא שהכונה בחיוב‪[ ,‬וא"כ נוסח זה חיסרון גדול ויש לתקנו‬
‫כדי שיתוקן לכה"פ תמיד התרו"ג] מ"מ כיון שיש עפ"י רוב כמה דרגות בכל מין‪ ,‬א"כ יוצא‬
‫שלאחר התנאי‪ ,‬דרגה א' אינה מת וקנת מתרו"ג משום חיסרון היותר מא' ממאה שלה ויש לה‬
‫מיעוט בתרו"מ שחל חלקה‪ ,‬אך כיון ששאר הדרגות מתוקנות א"כ יוצא שבטלה בשאר‬
‫הדרגות מדאורי' ועוברת לאיסור קל כמבואר בגמ' מנחות לא'‪ ,‬משא"כ לאחר התנאי נשאר‬
‫הכל מאה אחוז טבל שעיקרו דאורי' ומי התיר לנו להכשיל הרבים בכזאת‪.‬‬
‫ד‪ .‬והנה אמר הרב ולדמן שכיון שהם הוסיפו בתנאי הישן של העדה החרדית התיבות וגם לא‬
‫יועיל הפרשת היחידים אח"כ‪ ,‬א"כ לא מתבטלת ההפרשה רק במקום שלא יוכלו להפריש‬
‫בבית‪ ,‬והם טעו בחישובם ולעולם אין מצב שלא יחול הפרשת היחידים כראוי בביתם‪ ,‬וממילא‬
‫אין לתנאי זה שום משמעות‪ ,‬אלא שא"כ צ"ב מהו הריוח בכל התנאי‪ ,‬ולמה יש צורך בכל‬
‫התנאי הלא ממילא יהא אותו מצב גם בלעדו‪ ,‬וא"כ אפשר לוותר עליו ולעשר כרגיל כתקנת‬
‫חז"ל‪.‬‬
‫ה‪ .‬ע"כ נבוא להבין מה שהם טוענים למה יש צורך בתנאי‪ ,‬וטענו שהנה בשותפות ישראל ועכו"ם‬
‫או שאר חסרונות שיוצא שהמשגיח לא יכול לקבל שליחות לעשר על חלק רק על הרוב‪ ,‬וא"כ‬
‫יוצא שאינו מעשר כראוי‪ ,‬וישאר טבל וחולין מעורבים בכל ההפרשה‪ ,‬ועדיף להם שיתבטל‬
‫לגמרי ההפרשה וישאר כולו טבל‪ ,‬ונבוא לחשבן זאת לנוסח החזו"א ולעדה‪.‬‬
‫ו‪ .‬הנה למעשרים בנוסח העדה החרדית שאומרים שגודל חיטה א' יהא תרו"ג והשאר מע"ר‬
‫וימשיך השאר ויתחלק בכל עליונו של כל פרי ופרי וכו'‪.‬‬
‫ז‪ .‬והנה אם לא הוציאו כראוי לכאורה בזה התרומה גדולה לעולם חלה‪ ,‬שהרי יש שיעור חיטה‬
‫א'‪ ,‬ואילו יש כאן מיעוט במע"ר ולאחריו בתרו"מ‪ ,‬והנה דבר זה א"א להשלימו במה שנשאר‬
‫בתוך הפירות כיון שבכל פרי ופרי אין יותר מט' אחוז מהמע"ר המחוייב וכשנפריש ממנו‬
‫תרומת מעשר (לעולם יהא התרו"מ לפי חילוק ל‪ 111‬ולא למאה)‪ ,‬ולשם הדגמה אם היה לנו‬
‫עשר קילו [פלוס גרם] שהם עשר אלף גרם‪ .‬והוצאנו מאה ואחד גרם החוצה לתרו"ג ותרו"מ‪,‬‬
‫ואמרנו שהגרם האחד יהיה תרומה גדולה והמאה גרם יהיה מע"ר ועוד תשע מאות גרם‬
‫בפירות‪ ,‬ואח"כ התרומת מעשר‪ ,‬יחול על המאה גרם שהוצאנו‪ ,‬והנה כיון שטעינו ולא הוצאנו‬
‫כראוי‪ ,‬ולמשל אם הוצאנו רק חמישים גרם חיוב‪ ,‬וחמישים גרם פטור‪ ,‬יוצא שיצא שבפנים יש‬
‫לנו בכל פרי תשע גרם של מע"ר‪ .‬ועוד חצי גרם שהוא טבול גם למע"ר וגם לתרו"מ‪ ,‬איננו‬
‫יודעים איפה הוא ואפשר לתקנו רק ממקום אחר‪ ,‬שהרי אין שום אחריות שבפירות שנוציא‬
‫יהא את אותו חצי גרם‪ ,‬המיועד לתרו"מ שע"ז לא התנו‪ ,‬שיתחלק דוקא בכל פרי [שאם היו‬
‫מתנים כן היה יוצא שאח"כ כשאומרים שא' ממאה יחול עליו תרו"מ‪ ,‬הוא ג"כ בתוך כל פרי‬
‫ומכשילים הרבים באכילת תרו"מ]‪ .‬וא"כ אין לנו אפשרות להוציא מיניה וביה עכשיו את החצי‬
‫גרם הזה ולעשותו מע"ר לפטור עוד חמשה פירות החסרים לנו‪ ,‬ואילו נוציא מהתשע גרם‬
‫שיש לנו לתרומת מעשר א"כ זה יתקן לעולם כנגדו רק תשעים חלקי מע"ר ולא תשעים וחמש‬
‫חלקים‪.‬‬
‫ח‪ .‬וא"כ יוצא שאף בכה"ג חל התנאי וכיון שאין ברירה לחזו"א‪ ,‬מתבטל כל הפרשה לרבים שאינם‬
‫מעשרים בביתם‪ ,‬וא"כ מי התיר לנו בכזאת להכשיל את הרבים שיכלו לאכול מתוקן לתרו"ג ורק‬
 ‫‪ | 484‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מיעוט במעשרות שמעיקר הדין בטל ברוב ויש רק איסור דרבנן‪ ,‬אם יש לו מתירין וכהיתרו כך‬
‫איסורו‪ ,‬למצב של עכשיו שמתבטלת כל ההפרשה והכל טבל גמור בעיקרו דאורייתא‪.‬‬

‫ע"כ אין אני רואה שום מעלה בתנאי זה לאלו שאינם מפרישין בביתם‪ ,‬ואם באנו לדאוג לאלו‬
‫שמפרישין בביתם אדרבה שיהא תחנות מיוחדות עבורם שיקנו שם‪ ,‬אך האיך אפשר להכשר להכשיל‬
‫את כל אלו שסומכין עליו בתמימות ואינם מעשרים בביתם‪ ,‬וע"כ או שיתנו כהגר"ח קנייבסקי שאם‬
‫תנאי זה מזיק לרבים איננו מתנים‪ ,‬וזה אין רוצים כי יודעים בבירור שלרבים הוא מזיק כנ"ל‪ ,‬או‬
‫שיפרסמו לרבים שא"א לסמוך על ההכשר וצריכים כולם מחשש טבל לעשר בביתם‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫אשמח לקבל דבריכם אם טעיתי בחשבון‬

‫שני הדברים הנוספים שהוסיפו על נוסח החזו"א שיחול כל דרגה על דרגתו בתרו"ג ותרו"מ הוא‬
‫חיסרון נורא שהרי יתכן שאינו מוציא אותו דרגה ואילו לא היה אומר תיבות אלו היה חל שלא על‬
‫דרגתו כיון שבדיעבד כל הדרגות הם דרבנן בזה"ז‪ ,‬כמו שנקט בדרך אמונה‪ ,‬משא"כ לאחר שמקפיד‬
‫דוקא דרגה על דרגתו יוצא שלא תרם כלל‪ .‬והערה זו כבר עמד על זה הגרד"ל ותיקנו אלא ששכחו‬
‫להודיע לתקן בכל המקומות‪.‬‬

‫הערה נוספות על כל דרגת חיוב בפרוטה נפרדת שהרי אין יודעים כמה דרגות יש להם ונמצא המטבע‬
‫מתמלא ומאכילין מעשר שני לציבור‪ ,‬וע"כ לכאורה אין להחמיר יותר ממה שכ' החזו"א בנוסח שהרי‬
‫היה לפניו כל חישובים אלו ואעפ"כ כ"כ שבחילול המטבע עם הפרוטה חמורה מחללין על פרוטה א'‬
‫ולא מחללין על כל פרוטה בנפרד‪ ,‬והארכנו לבאר בקונטרס על הסוגיא של פרוטה חמורה‪ ,‬שכיון שכל‬
‫דתקון דרבנן כעין דאורי' תקון ובודאי שהדרבנן מתחשב ומצטרף לדאורי' אף שאין דאורי' מתחשב‬
‫ומצטרף לדרבנן‪ ,‬כיון שלגביו אין דרבנן כלל‪ ,‬ויוצא שבמחלל על פרוטה א' אין שום חיסרון ממ"נ‬
‫דמדאוריתא יש כאן רק פרוטה א' ומדרבנן בודאי לא גרע מדאוריתא שמצטרף עימו לפרוטה‪.‬‬

‫ושוב מצאנו שכסברא זו אמר הגאון ר' מנדל אטיק‪ ,‬וכן למדו בכולל בטל תורה מודפס בחוברת של‬
‫הר' נפתלי לובצקי‪.‬‬
 ‫‪ | 485‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫"דחוף להצלת הרבים מאיסור טבלים"‬

‫למע"כ מזכה הרבים במצוות התלויות בארץ‬

‫הרה"ג ר' יוסף אפרתי שליט"א‬

‫לאחר התיעצות עם הרבנים המומחים לעניני זרעים כאן באה"ק‪ ,‬ועקב דחיפות הענין אנו שולחים שוב‬
‫את המכתב לכ"ת‪.‬‬

‫נשמח לקבל את תשובת כ"ת בדחיפות‬

 ‫‪ | 486‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אנו מצרפים בזה מכתב דומה ששלחנו לעדה החרדית‪ ,‬שיש בו גם מ"מ‪ ,‬אך הוא שונה‪ ,‬לפי‬
‫הנוסח שלהם‪.‬‬

‫למע"כ רבני ועד הכשרות של העדה החרדית‬

‫אחדשה"ט כראוי וכיאות‪ ,‬לאחר התיעצות עם הרבה תלמידי החכמים שמומחים בזרעים נפשינו‬
‫בשאלתנו מדוע לא לעשות כדי לצאת מכל הספיקות‪ ,‬אם לא רוצים לבטל את התנאישיב‪[ ,‬במקום‬
‫שמזדמן חשש תערובותשיג כשותפות ישראל ועכו"ם ועוד] לעשות במקום התנאי‪ ,‬נוסח השלמות‬
‫שלאחר ההפרשה יאמר המשגיח כל ההשלמות יחולו כפי שכתוב בנוסח השלמות‪ ,‬ויסודו בנוי על‬
‫האופן‪ ,‬שלעולם בהפרשה לפי נוסחתכם התרו"ג הלא ממילא מתוקן‪ ,‬ואילו המע"ר לעולם יחול רק ט'‬
‫חלקים בעליונו של כל פרי‪ ,‬וחלק א' מבחוץ‪ ,‬ואף אם היה תערובות וממילא חסר בחלק א' מבחוץ‪,‬‬
‫יושלם לאחמ"כ ע"י כל מיני אפשרויות כגון על מה שיפרישו בביתם המחמירים ואם לא סגי בזה על כל‬
‫העתידין ליזרק סתם‪ ,‬או על הקליפות שבכל פרי‪ ,‬ואם גם בזה לא סגי‪ ,‬על מה שיחול בתוכו ויתבטל‬
‫בא' ומאה‪ ,‬עצה זו מבוארת בתוספתאשיד ובירושלמי וברמב"םשטו למקרה שיש חשש תערובת‪ ,‬וא"א‬
‫לתקן באופן אחר‪ ,‬וכמו שהכריע הגרשז"א במנחת שלמה‪ ,‬ואף החזו"אשטז הלא כ' כן לבאר הלב ב"ד‪,‬‬
‫שבפיחת יחול ויתבטל בתערובת‪.‬‬

‫וממילא יהא הכל מאה אחוז מתוקן גם באופן שהיה רח"ל תערובת‪ ,‬לתועלת כולם‪ ,‬גם אלו שאינם‬
‫מפרישים בביתם‪ ,‬החילוק בין זה לתנאי שזה מתקן מאה אחוז‪ ,‬גם לאלו שאינם מפרישים בביתם‪,‬‬
‫ואילו התנאי משאיר את כל הענין מעורפל‪ ,‬ומשאיר טבל ולא מתקן‪.‬‬

‫הדושו"ט ומעתירים בעבורכם‬

‫חבורת זרעים למעשה‬

‫שיב שהרי ללא התנאי ממילא רוב הבעיות נתקנות כיון שיש ביטול ברוב דאור' ומדרבנן באין ידוע‬
‫אפשר לסמוך על השיטות דחשיב אין לו מתירין‪ ,‬משא"כ לאחר התנאי כיון שאפשר לתקן בביתו‬
‫חשיב דבר שיש לו מתירין ולא מתבטל‪.‬‬

‫שיג כמובן שבמקום שהיה ודאי תערובת אין צריך לזה שהרי חייבין להביא טבל ודאי‪.‬‬

‫שיד בתוספתא מסכת תרומות (ליברמן) פרק ה הלכה טו‬

‫הטבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם‬
‫לאו ר' ליעזר ור' לעזר בן ערך או' קורא שם לתרומת מעשר שבו ועולה באחד ומאה וכן מעשר‬
‫מעשר טבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון‬
‫ואם לאו ר' אלעזר בן ערך אומ' קורא שם על תרומת מעשר שבו ועולה באחד ומאה ואם היה טבל‬
‫מעשר ראשון ומעשר שני הרי זה אסור שלא התירו ספק מדומע אלא לדבר שיש לו מתירין ר'‬
‫שמעון או' כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל מעשר שני והקדש והחדש ולא נתנו להם חכמים שיעור‬
‫[וכל דבר שאין לו מתירין כגון ערלה וכלאי הכרם נתנו חכמים להם שיעור אמרו לו והלא שביעית‬
‫אין לה מתירין ולא נתנו לה חכמים שיעור] אמ' להם שביעית אינה אוסרת כל שהוא אלא לביעור‬
‫אבל לאכילה אינה אוסרת אלא בנותן טעם‬

‫שטו דמאי‪ ,‬פרק ז משנה ז ונפסק להלכה ברמב"ם ובראב"ד פ"ח ממעשר‬

‫שטז דמאי סי' יא סוף ס"ק י' דתנאי ב"ד מהני אף בפיחת‪ ,‬ויתבטל בקא' ובסי' טו' ס"ק ו' ד"ה והנה‪.‬‬
 ‫‪ | 487‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫פקס ‪14505514455‬‬
‫‪ | 488‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 489‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 491‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬
‫דיוק נוסח המעשרות‬
‫לבאר כמה מדוייקים לשון התנא‪,‬‬
‫במתני' בדוקא‪ ,‬וכמה מדוייקים להיום‬
‫לשון מרן החזו"א זלל"ה‪.‬‬

‫מוצ"ש תשס"ט‬
‫יו"ל ע"י חבורת זרעים‬
‫הלכה למעשה‬
‫בהמ"ד היכל אברהם‬
‫בית שמש‪.‬‬
 ‫‪ | 491‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הנה במתני' דדמאי אי' נוסח להפרשת תרו"מ של תרומה גדולה ותרומת מעשר כאחת‪ ,‬ולפו"ר‬
‫צ"ב מדוע שינה מרן החזו"א זלל"ה מלשון מתני'‪.‬‬

‫דמאי פ"ה משנה ב‬

‫[ב] הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ואומר א'‬
‫ממאה ממה שיש כאן ה"ז בצד זה חולין והשאר תרומה על הכל ומאה חולין שיש כאן הרי זה בצד‬
‫זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו והשאר חלה ומעשר‬
‫שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות‪ :‬וצ"ע‪.‬‬

‫דבלשון המשנה מקדים א' ממאה שיש כאן ה"ז בצד זה חולין‪ ,‬ורק אח"כ אומר שהשאר‬ ‫א‪.‬‬
‫תרומה גדולה‪ ,‬ובלשון מרן התחיל ישר ביותר מא' ממאה יהא תרו"ג‪ ,‬ובאמת צ"ב מדוע‬
‫כ' כן מתני' שנראה כביכול מיותר‪.‬‬
‫בלשון מתני' והשאר תרומה על הכל ‪ ,‬וצ"ב למאי צריך תיבות על הכל‪ ,‬ואילו בלשון מרן‬ ‫ב‪.‬‬
‫הרי הוא תרו"ג‪.‬‬
‫במתני' אי' ומהחולין שיש כאן‪ ,‬או ומאה חולין שיש כאן‪ ,‬ואילו בלשון מרן אותו אחד‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫ה"ז בצד זה מעשר‪ ,‬ואילו בלשון מרן בלא לקבוע לו צד (כיון שהוא כל היתרה)‬ ‫ד‪.‬‬
‫ושאר מעשר סמוך לו‪ ,‬ולא אמרו כמה‪ ,‬ואילו בלשון מרן ועוד תשעה חלקים כמותו בצד‬ ‫ה‪.‬‬
‫צפונם של הפירות הרי הוא מע"ר‪.‬‬
‫ומהחולין‪[ ,‬לגי' ר"ש] או ומאה חולין שיש כאן וצ"ב והלא כל החולין שנשאר עשה תרו"מ‪,‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫ומהו כל יתור לשון זה‪.‬‬
‫הרי זה בצד זה מעשר‪ ,‬צ"ע והלא כל החולין עשה מעשר ומהו זה בצד זה‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫מהו יתור תיבת עליו‪ ,‬והלא סגי בעשוי תרומת מעשר‪ ,‬וכי יש כאן ספיקות על מה יחול‬ ‫ח‪.‬‬
‫התרומת מעשר‪.‬‬
‫במתני' אי' והשאר חלה‪ ,‬על איזה שאר מדובר‪.‬‬ ‫ט‪.‬‬
‫החשבון למעשה בתרו"מ אינו מדוייק ולכאורה מעשרותיו מקולקלין‪.‬‬ ‫י‪.‬‬

‫[א‪.‬ה‪ .‬מאמר זה נכתב אי אכפ"ל שלא יפריש יתר על התרו"מ בעין יפה‪ ,‬אך למי שלא אכפ"ל‬
‫לעשות כאבא בן גמלא אין זקוק לזה‪ ,‬ולא עבורו נכתב מאמר זה]‬

‫והנה א' ממאה יכול להתפרש א' ממאה שיהא לאחר הפרשת התרו"ג‪ ,‬והוא צח' חלקים של קודם‬
‫הפרשה‪ ,‬ויכול להתפרש א' ממאה שקודם הפרשה שהוא א' ממאה כלומר שליש שלם‪.‬‬

‫והנה בר"ש על מתני' כ' והשתא אין כאן שליש שלם דשנים מהן נעשו תרומה גדולה ולכך קתני‬
‫מהחולין ולא קתני חולין לפי שאין כל השליש קדוש לתרו"מ‪ ,‬דחסר ממנו א' ממאה שבשני‬
‫שלישים‪ ,‬כלומר שממה שכבר הפרישו תרומה גדולה אין צריך להפריש מעשר ותרומת מעשר‪,‬‬
‫וא"כ אותם שני חלקים ממאה מהתערובת שהופרשו לתרומה גדולה פטורים ממעשר והרי יש כאן‬
‫רק צח' שצריך להפריש מהם ‪ 0.98‬לתרומת מעשר‪.‬‬

‫וצ"ב‪ ,‬מה שלא פי' א' ממאה שלאחר הפרשה כשם שאנו מבארים כיום‪ ,‬וצ"ל שאתי לבאר מאי‬
‫דאי' במתני' והשאר חלה‪ ,‬ואילו כולו תרומת מעשר איזה שאר ישאר לחלה‪.‬‬
 ‫‪ | 492‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וע"כ הסביר בטוטו"ד שלשון מתני' מדוקדק‪ ,‬ומצומצם‪ ,‬שכיון שהא' ממאה כולל גם תרומת מעשר‬
‫וגם חלה‪ ,‬הרי מדובר על א' ממאה ממה שהיה לפני הפרשת תרומה גדולה בסך כל התערובת‪ ,‬אך‬
‫לאחר הפרשת תרומה גדולה הרי חייבים להפריש פחות תרומת מעשר מהאחד ‪ 0.02‬וזה השיעור‬
‫שנשאר הולך לחלה‪( .‬שהוא למעשה א' מחמשת אלפים מכל התערובת‪).‬‬

‫וכמו שסיים בסוף דבריו דללישנא דבריתא שהובא בירושלמי [דלא כמתני' שהובא שם והשאר‬
‫חלה] אין החשבון מצומצם‪ ,‬כלומר דלמתני' החשבון מצומצם וכמ"ש‪ ,‬ולכך לא קשיא ליה חשבון‬
‫דמתני'‪.‬‬

‫[והנה עיקר החיסרון בצמצום החשבון הוא לגבי התרומת מעשר וזה הרוחנו למש"כ במתני'‬
‫ובהמשך יתבאר החשבון בדיוק דבברייתא הוא אינו מצוצמם לכאורה לגבי החלה או התרומה‬
‫גדולה‪ ,‬אף שאינו כ"כ נפ"מ כיון שלשניהם אין שיעור מהתורה‪ ,‬ואף מדרבנן תרו"ג א' מנ' הוא רק‬
‫שיעור עין בינונית ויש עין רעה‪ ,‬ומה אכפ"ל שצמצם קצת בשיעור ולענין חלה ודאי שלא אכפ"ל‬
‫בפרט שלא איירי בחלת ודאי‪ ,‬דבחלת ודאי ממילא צריך א' מכד' ועכ"פ יותר משמע שהוא ממעט‬
‫מהתרומה גדולה כיון שאי' בברייתא שאמר כבר א' ממח' והשאר יהא תרומה שוב אין חשבון דה'‬
‫מצומצם‪ ,‬הכונה שמיעט בתרומה גדולה‪ ,‬משא"כ כאן שאמר והשאר חלה ולא אמר שיעור לעולם‬
‫יהא מצומצם התרומת מעשר‪ ,‬ויתכן דפי' הר"ש בתוספתא שכיון שהחשבון ממילא אינו מצומצם‬
‫על חשבון התרומה גדולה או התרומת מעשר שוב לא אכפ"ל לדייק בברייתא אי התרומת מעשר‬
‫יהא ‪ 0.98‬או א' ממאה‪ ,‬כיון שממילא הולך על חשבון התרו"ג או החלה כדמוכרח משא"כ במתני'‬
‫שזה על חשבון התרומת מעשר ודו"ק כי הוא הצלה למבין]‬

‫ולא קשה דניבעי שיע ור חלה א' מכד' דכיון דאיירי' בספק אין צריך להפריש יתר מכל שהוא‪,‬‬
‫דהממע"ה‪ ,‬ורק מפריש מחמת ספק איסור וסגי בכל שהוא [וכעין מש"כ בתוס' אנשי שם לבאר‬
‫התוי"ט דלא בעינן א' מכד' אלא א' ממח' כיון שאיירי בדמאי]‪.‬‬

‫אלא שקשיא ליה שכיון שאי' כאן תרומה גדולה א"כ לא איירי בדמאי אלא בודאי‪ ,‬והאיך ישראל‬
‫מפריש לכהן במקום הלוי [ומזה גופא יש לדייק דהא לא קשיא ליה שהחשבון לא תואם‪ ,‬שזה‬
‫פשיטא ליה שמתאים כיון שכ' והשאר חלה‪ ,‬אי איירי בספק חלה] וע"ז כ' דילמא קאי כאבא בן‬
‫גומל‪ ,‬וממילא אי איירי בודאי שוב צריך עיון גם לשיעור חלה‪ ,‬וא"כ אין שיעור זה ‪ 00.2‬לחלה אלא‬
‫שהוא משום שבעין יפה הוא תורם‪ ,‬והרי הוסיף בתרומת מעשר לכאורה אעפ"י שזה דחוק‪ ,‬ולכך‬
‫נקט לשון דילמא‪ .‬וממילא אין סתירה בין תחילת דברי הר"ש שרק צח' חלקים תרו"מ‪ ,‬לסו"ד שכל‬
‫השליש תרו"מ דהוא שני אפשרויות‪ ,‬ואי איירי בודאי צ"ל שלא איירי לגבי חלה אך עדיין אפשר‬
‫לומר שאף בודאי איירי משום התרומה גדולה‪ ,‬ומ"מ על החלה היה ספק ולכך סגי בשיעור כל‬
‫שהוא‪ ,‬ולכך כ' הר"ש רק בלשון דילמא‪ ,‬והוא שני אפשרויות לתרץ‪.‬‬

‫וכמו שחזי' בכל המסכתא דאין הר"ש מבאר כאבא בן גומל דא' ממאה הוא ריבוי במעשרות אלא‬
‫שהוי בצמצום‪ ,‬כגון פ"ז מ"ד דמש"כ במתני' ועשרה מעשר לאו דוקא דצריך להוריד שיעור‬
‫שנתמעט מחמת התרו"ג‪ ,‬וה"ה לא מסתבר שהקושיא מזה שישראל מפריש תרו"מ שכ' כ' בזה ג"כ‬
‫הר"ש‪ ,‬ישנה את כל הפירוש בצמצום או לאו‪ ,‬אלא שכדרכו לענין הצמצום‪ ,‬הוא ב' אפשרויות‬
‫בר"ש אי א' במאה דוקא וכר"א בן גומל או לאו דוקא‪ ,‬ולכך כ' בלשון דילמא‪ ,‬ואילו לענין אי‬
‫ישראל יכול להפריש תרו"מ מסתבר דלא תלי הא בהא ובזה יתכן דפוסק כאבא בן גומל‪.‬‬

‫ומיושב היטב‪ ,‬נוסח דמתני' וזה הכל דוקא במתני' שאיירי כאן בהפרשת ג' דברים א תרומה‬
‫גדולה‪ ,‬א' מחמישים‪ .‬ב' תרומת מעשר‪ ,‬א' ממאה‪ .‬ג' חלה‪.‬‬
 ‫‪ | 493‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וכיו ן שא' ממאה יכול להתפרש א' ממאה של היום שהוא כולל התרומה גדולה‪ ,‬ויכול להתפרש א'‬
‫ממאה שלאחר הפרשה כלומר א' ממאה בלא לחשוב התרומה גדולה‪ ,‬ובמתני' שהלא מחוייבים‬
‫לפרש א' ממאה קודם הפרשה תרומה גדולה כדי לשייר א' שלם שיהא בו גם כדי חלה‪ ,‬לכך‬
‫מחוייבים להקדים שהא' יש אר חולין‪ ,‬שהתרומה גדולה לא יתפוס בו‪ ,‬כיון שאינו משאיר כל אותו‬
‫אחד דוקא לתרומת מעשר‪ ,‬אלא חלקו לחלה‪ ,‬וחלקו לתרו"מ‪ ,‬ואילו היינו נוקטים היותר מא'‬
‫ממאה יהא תרומה גדולה היה יכול להתפרש היותר מא' ממאה לאחר הפרשה והיה תופס‬
‫התרומה גדולה את כל היתרה מעל התרומת מעשר‪ ,‬ולא משייר לחלה כלל‪ ,‬וכיון שבאמת הא'‬
‫ממאה אינו כולו תרומת מעשר‪ ,‬ממילא אומר תרומה על הכל שכונתו שלא רק על התערובת‬
‫והתרומת מעשר‪ ,‬אלא גם על החלק שיהא חלה‪ ,‬וזהו שאומר ומהחולין שיש כאן שהרי אינו לוקח‬
‫את כל האחד חולין שיש כאן לתרומת מעשר אלא מתוך החולין‪ ,‬שמשייר חולין לחלה‪ ,‬ולכך‬
‫אומר ה"ז בצד זה מעשר שצריך לקבוע לו מקום‪ ,‬והכונה בצד החולין שיהיה לבסוף חלה‪ ,‬וממילא‬
‫חייב לנקוט בלשון ושאר מעשר סמוך לו שהרי אינו בפירות ט' חלקים כמו הא' ממאה אלא‬
‫פחותים ממנו‪ ,‬שהוא הרי כולל גם החלה‪.‬‬

‫משא"כ כיום באופן שמפרישים רק תרומה גדולה עם תרומת מעשר‪ ,‬א"כ האחד ממאה אינו אותו‬
‫א' ממאה שהיה קודם הפרשת התרומה גדולה אלא א' ממאה שיהיה לאחר הפרשת תרומה‬
‫גדולה‪ ,‬וממילא א"א להתחיל א' ממאה יהא חולין‪ ,‬שיתפרש א' ממאה ממה שיש כיום וזה אינו‬
‫שאנו צריכים לתרומת מעשר א' ממאה שישאר לאחר הפרשת התרומה גדולה‪ ,‬ולכך חייב‬
‫להתחיל היותר מא' ממאה [שהכונה שאפריש לאחמ"כ] יהא תרומה גדולה‪ ,‬ונשאר א' ממאה‬
‫בדיוק לתרומת מעשר וכדי לגלות דעת שאנו מתכוונים דוקא א' ממאה שלאחר הפרשה ושלא‬
‫יוכל להתפרש א' ממאה שלפני הפרשת תרומה גדולה‪ ,‬הרי אנו אומרים ועוד ט' חלקים כמותו‬
‫בפירות‪ ,‬וע"כ שהוא רק א' מעשר‪ ,‬של מעשר ראשון בדיוק ולא יותר‪ ,‬שאילו היינו אומרים והשאר‬
‫ולא אומרים כמה‪ ,‬א"כ היה יכול להתפרש שיש מעשר ראשון יותר מא' בהפרשה‪ ,‬דדילמא הא'‬
‫ממאה היה של קודם הפרשת תרו"ג‪ ,‬ובאמת הוא יותר מע"ר משיעור תרומת מעשר‪ ,‬והשאר הוא‬
‫שמונה חלקים ועוד בתוך הפירות‪ ,‬וכיון שהפרשנו כל היתרה של התרומה גדולה לתרומת מעשר‪,‬‬
‫ממילא אין צריך לומר שוב צד‪ ,‬והוא מדויק מאוד במתני' דלעיל מינה‬

‫[א] הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה ממה‬
‫שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתיו מעשר עשוי תרומת מעשר עליו‬
‫והשאר חלה ומע"ש בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות‪:‬‬

‫הרי שבאמת במפריש רק ב' דברים חלה ותרומת מעשר לא נקטו קודם שהיותר מא' ממאה יהא‬
‫חולין‪ ,‬אלא נקטו ישר הא' ממאה יהא מעשר‪ ,‬וכאן כיון שמחוייב להתפרש א' ממאה מהכל לפני‬
‫הפרשת חלה‪ ,‬שהרי גם חלה חייב בתרומת מעשר‪ ,‬לכך יכול לנקוט אח"כ ושאר מעשר סמוך לו‪,‬‬
‫ושוב אומר זה שעשיתיו עשוי תרומת מעשר עליו ואינו חייב לנקוט שוב צד‪ ,‬כיון שכבר נקט‬
‫בעשותו מע"ר‪ ,‬וכן באומרו והשאר חלה אינו צריך לנקוט צד כיון שממילא משייר כל מה שנשאר‬
‫רק לחלה‪ ,‬ומדוייק מאוד לישנא דמתני' מהחולין‪ ,‬וכמש"כ הרש משא"כ במשנה לעיל‪.‬‬
 ‫‪ | 494‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ועיקר הריוח שאין אנו דוחקים להוסיף על התרומת מעשר ‪ 0.02‬ולדחוק כאבא בן גומל‪ ,‬או שיצא‬
‫כדקי"ל שריבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין‪.‬‬

‫והנה במלאכת שלמה וכן הוא בסוגריים בביאור הגר"א הקצר‪ ,‬ביארו לשיטתם דכל האחד ממאה‬
‫תרומה‪ ,‬וממילא לא נשאר יתרון וכ' דצ"ל דוהשאר חלה הוא ט"ס‪.‬‬

‫אך זה קשה מאוד להגיה כל הספרים‪ ,‬וכן גי' הירושלמי‪ ,‬וכן קשיא כולא לישנא דמתני' מהו זה‬
‫בצד זה והלא כולו חולין ומהו מהחולין‪ ,‬וכן מדוע שינו מלשון משנה א'‪ ,‬ועיקר הקושי שאין‬
‫התרומת מעשר מדוייק להלכה‪ ,‬ע"כ אם בעניותינו אפשר לנו לפרש מתני' בדיוק‪ ,‬ובספק חלה‪,‬‬
‫לכאורה אין עלינו להגיה מתני'‪ ,‬וממילא למעשה יש לנו לעשות בעניותינו מה שיהא מדוקדק‬
‫בתרו"מ‪.‬‬

‫והנה לשון הרמב"ם והשו"ע שהביאו לישנא דמתני' אך לגבי תרו"ג ותרומת מעשר בלא חלה‪ ,‬וכן‬
‫שינו לשון המשנה‪ ,‬וצ"ע שאין דרכם לשנות מלשון המתני'‪ ,‬ולמה הוצרכו לזה‪.‬‬
 ‫‪ | 495‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫רמב"ם הלכות תרומות פרק ג הלכה כד‬

‫לשון מתני'‬ ‫הרוצה להפריש תרומה גדולה ותרומת‬

‫מעשר כאחד מפריש אחד מל"ג ושליש‪,‬‬
‫הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר‬
‫ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי הוא בצד‬
‫כאחת נוטל אחד משלשים ושלש ושליש‬
‫זה שהפרשתי והרי הוא חולין‪ ,‬והנשאר מזה‬
‫ואומר א' ממאה ממה שיש כאן ה"ז בצד זה‬
‫שהפרשתי הוא תרומה על הכל‪ ,‬והמעשר‬
‫חולין והשאר תרומה על הכל ומאה חולין‬
‫שראוי להיות למאה חולין אלו הרי הוא בצד‬
‫שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר‬
‫זה שהפרשתי וזה הנשאר יתר על התרומה‬
‫מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי‬
‫ממה שהפרשתי הרי הוא תרומת מעשר על‬
‫תרומת מעשר עליו והשאר חלה ומעשר שני‬
‫הכל‪.‬‬
‫בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות‪:‬‬
‫השגת הראב"ד‪ /‬הרוצה להפריש תרומה גדולה ותר"מ כאחד מפריש א' מל"ג‪/ .‬א"א‪ /‬פי' שהם ג'‬
‫סאין‪ ,‬ואומר אחד מק' שיש כאן פירוש בין הכל והוא סאה‪ ,‬הרי הוא בצד זה שהפרשתי פירוש‬
‫באותן שלש סאין‪ ,‬והרי הוא חולין פירוש עד שיפריש התרומה‪ ,‬והנשאר שהפרשתי פי' הם‬
‫השנים‪ ,‬הוא תרומה על הכל‪ ,‬והמעשר הראוי להיות למאה חולין אלו הרי הוא בצד זה שהפרשתי‬
‫פירוש הוא הכרי הגדול‪ ,‬וזה הנשאר יתר על התרומה ממה שהפרשתי הרי הוא תר"מ על הכל‪.‬‬

‫הרי דבמקום ומאה חולין שיש כאן ה"ז בצד זה מעשר‪ ,‬ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר‬
‫עשוי תרומת מעשר עליו‪ ,‬כ' והמעשר שראוי להיות למאה חולין אלו הרי הוא בצד זה שהפרשתי‬
‫וזה הנשאר יתר על התרומה ממה שהפרשתי הרי הוא תרומת מעשר על הכל‪.‬‬

‫וצ"ע שהלשון קשה מאוד שלא אמרו שהאחד ממאה שהפרשתי הוא חלק מהמעשר ועוד ט' בצידו‪,‬‬
‫ואח"כ צ"ל שהוא תרומת מעשר‪ ,‬ויוצא שהפריש תרומת מעשר ללא שאמר קודם שהוא מעשר‬
‫ראשון‪[ .‬ואמנם זה יתכן לשי' הרמב"ם שאין צריך לקבוע שם לתרומת מעשר שהוא מעשר ראשון‪,‬‬
‫וחל כאחד באמירתו תרומת מעשר]‬

‫וכן לא אמר שא' ממאה יהיה תרומת מעשר אלא הנשאר יתר על התרומה ממה שהפרשתי‪.‬‬

‫ויוצא שכל מה שנשאר משיעור שהפריש לתרומה גדולה הרי הוא תרומת מעשר וא"כ אם כונתו‬
‫א' ממאה שיש כאן לפי החשבון לאחר הפרשה יהא חולין‪ ,‬והנשאר תרומה גדולה‪ ,‬א"כ התרומת‬
‫מעשר בסדר‪ ,‬אך אם יתפרש קודם הפרשה א"כ מה שאומר והנשאר יהא תרו"מ‪ ,‬יוצא שיהא יותר‬
‫משיעור תרומת מעשר ‪ 0.02‬וצ"ע‪.‬‬

‫וכן שינה לשון תרו"מ עליו וכ' על הכל‪ ,‬ולשיטתו שכל המעשר היה בצד ועדיין לא הפריש חלק‬
‫התרומת מעשר למעשר ראשון‪ ,‬בודאי עליו לומר עליו על המעשר [כדי שיהא כאחת מעשר עם‬
‫שאר הט' חלקים ויצטרפו‪ ,‬שאל"כ יוצא שהפריש קודם ט' חלקים ומעשרותיו מקולקלין‪ ,‬ותו‬
‫לאח"כ מה מהני שמפריש אותו א' לתרו"מ גם למע"ר‪ ,‬ושמא בי' הרמב"ם שלעולם כן הוא ציווי‬
‫התורה להפריש ט' חלקים למעש"ר וא' לתרומת מעשר וצ"ע]‪.‬‬
 ‫‪ | 496‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ובמתני' הקודם לא שינה הרמב"ם מלשון מתני' דבהלכות מעשר פרק ט ה"ו‬

‫וכן הלוקח ככר מן הנחתום מפריש ממנה כדי תר"מ וחלה ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי‬
‫הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר על השאר הסמוך לו‬
‫והיתר על אחד ממאה שיש בזה שהפרשתי הרי הוא חלה ומעשר שני בצפונה או בדרומה והרי‬
‫הוא מחולל על המעות ואוכל‪.‬‬

‫הרי שקבע קודם שה"ה מעשר ושאר מעשר סמוך לו ומדוע שינה אצלינו‪.‬‬

‫והנה בבי' הראב"ד נתבאר שמפריש סאה שלימה לתרומת מעשר‪ ,‬וכן מעשר לפי כל המאה‬
‫חולין‪ ,‬ולא לפי צח'‪ ,‬וזה צ"ע שהוא יתר מהחשבון וכנ"ל‪.‬‬

‫ולמה לו לדחוק ויתפרש שפסק כאבא בן גומל‪ ,‬והוסיף על תרומת מעשר אי היה יכול לבאר דבריו‬
‫על התרומה גדולה ולתקן הכל במצומצם‪.‬‬

‫וכבר הקשה הרדב"ז ואיכא למידק שהרי כשאתה נוטל תרי ממאה לא נשאר אחד לתרומת‬
‫מעשר שהרי אין עשרה למעשר ראשון וי"ל דדבר מועט הוא ויכול להיות בתורת עין יפה וראיתי‬
‫לרבינו שמשון ז"ל שהעמיד משנה זו כאבא אלעזר בן גמלא דאמר בשילהי כל הגט כשם שיש‬
‫לבעל הבית רשות לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר וזה ודאי דוחק‬
‫דסתם מתניתין היא ולא מוקמינן לה כיחידאה ולא הוה ליה לרבינו לפסוק כיחידאה אלא בהא‬
‫כ"ע מודו דיכול ישראל להפריש תרומת מעשר וכבר הארכתי בזה למעלה עיין שם‪:‬‬

‫וצ"ע מדוע לא ביאר הרדב"ז כמש"כ שאיירי בדיוק משום חלה‪ ,‬ובספק חלה‪ ,‬שרק אח"כ שכ'‬
‫הר"ש שאיירי בודאי כ' דדילמא משום אבא בן גומל דאיירי בעין טובה‪.‬‬

‫והשו"ע רק שינה משלושים וכו' לא' ממאה ומעט יותר כיון שבזה"ז מפרישין תרו"ג כל דהו‪ ,‬אך‬
‫שאר הנוסח השאיר כרמב"ם‪ ,‬וק' כנ"ל‪.‬‬

‫לשון מתני'‪:‬‬ ‫שולחן ערוך יורה דעה סי' שלא סע' כח‬

‫הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר‬
‫כאחת נוטל אחד משלשים ושלש ושליש‬
‫ואומר א' ממאה ממה שיש כאן ה"ז בצד זה‬
‫חולין והשאר תרומה על הכל ומאה חולין‬
‫שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר‬
‫מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי‬
‫תרומת מעשר עליו והשאר חלה ומעשר שני‬
‫בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות‪:‬‬
‫ממה שהפרשתי הרי הוא תרומת מעשר על‬
‫הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר‬
‫אחד ממאה ומעט יותר‪,‬‬ ‫כאחד‪ ,‬מפריש‬
‫ואומר‪ :‬אחד ממאה שיש כאן‪ ,‬הרי הוא בצד‬
‫זה שהפרשתי והרי הוא חולין; והנשאר מזה‬
‫שהפרשתי‪ ,‬שהוא המעט היתר על אחד‬
‫ממאה‪ ,‬הוא תרומה על הכל; והמעשר שראוי‬
‫להיות למאה חולין אלו‪ ,‬הרי הוא בצד זה‬
‫שהפרשתי; וזה הנשאר יותר על התרומה‬
‫הכל‪.‬‬
 ‫‪ | 497‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫[ובש"ך והמעשר ‪ -‬שראוי להיות למאה חולין אלו הרי הוא בכרי הגדול בצד זה שהפרשתי‪ :‬ע"כל‪.‬‬
‫וצ"ע כנ"ל שלא הזכיר שעושה הא' חולין למעשר‪ ,‬ורק ט' בכרי הגדול‪].‬‬

‫והנראה דהנה בסו"ד הר"ש הביא דילמא קאי כאבא בן גומל דס"ל שאפשר להפריש תרומת‬
‫מעשר באומד‪ ,‬וממילא שיעור זה של ‪ 0.02‬הוא שיעור שאפשר לתרום בעין יפה‪.‬‬

‫ואף בזה אפשר לפרש שהוא הוספה לתרומת מעשר יתר משיעורו‪ ,‬אך לכאורה עדיף לפרש שהוא‬
‫הוספה על התרומה גדולה‪ ,‬וממילא יהיה התרומת מעשר מדוייק ממה שישאר לאחר הפרשה‪.‬‬

‫ולפי"ז יכול להתפרש באמת מתני' דאחד ממאה שלאחר הפרשה‪ ,‬וכל היתרה על א' ממאה הוא‬
‫תרומה גדולה וכן הרע"ב הביא סיפא דהר"ש דקאי כאבא בן גומל‪ ,‬וכנראה שהרמב"ם והשו"ע‬
‫ביארו כמו שכ' בצד השני‪ ,‬או שהשאירו הלשון שיכול להתפרש לא' מתרי אנפין או כאבא בן‬
‫גומל ומשום עין יפה‪ ,‬או כלאחר הפרשה והתרו"מ בצמצום‪ ,‬ולכך נקטו לישנא דמתני' והשאר אף‬
‫שהם איירי בלא חלה‪ ,‬כיון שאם אסור להפריש תרומת מעשר יתר על המידה ממילא יהא בשאר‬
‫מעשר פחות מט' חלקים‪.‬‬

‫דאי אי אפשר לפרשו רק כצד הא' צ"ע דהלא לכאורה לא פסקי' כאבא בן גומל‪ ,‬וכיוצא מתוס'‬
‫מנחות נד' ב דלאבא בן גומל לא ס"ל כלל להאי דהמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין‪ ,‬ואנן‬
‫הלא פסקי' דמעשרותיו מקולקלין [וגי' הגר"א בתוספתא מעשרותיו ופירותיו מקולקלין]‪ ,‬ואמאי‬
‫מיאנו בפי' שכ' אליבא דהר"ש דהחשבון מדוקדק ובספק חלה‪.‬‬

‫וכן צ"ע לפירושם האיך יתפרש לישנא דמתני' והשאר חלה על איזה שאר הלא לא נשאר כלום‬
‫במה שהפריש שכל היתר על התרומת מעשר היה תרומה גדולה‪ ,‬ואי נימא בפירות עצמם‪ ,‬הלא‬
‫לא קבע שעור לחלה והאיך נידע כמה יהיה שיעור חלה‪ ,‬ואף בירושלמי ג' כן במתני' למרות‬
‫שהביאו הברייתא בירושלמי שהרוצה להפריש שלשתן מפריש ה' ממאה כלומר שמשייר לחלה‬
‫א' ממח' אך במתני' שלא כ"כ לכאורה איירי על השאר לחלה כמו שיוצא מפי' הר"ש בצמצום‪.‬‬

‫והנה בחזו"א בסי' יב' ס"ק א' הקשה על דברי הר"ש שאם החלה היא חוץ לחשבון של תרומת‬
‫מעשר א"כ לא הפרישו ממנה מעשר ותרומת מעשר‪ ,‬וא"כ האיך הכהן אוכלו בטבלו‪[ ,‬ואף‬
‫שברישא מהתרומה גדולה בודאי לא הפרישו חלה והכהן שיעשה ממנה חלה פשיטא שמפריש‬
‫חלה‪ ,‬מ"מ יש לחלק שבתרומה גדולה כך דינא דלעולם קודמת להפרשת חלה‪ ,‬משא"כ בחלה‬
‫שהלא תרומות קודמין לה‪ ,‬וכן אין יכול לתת חלה בלא הפרשה‪ ,‬ממילא פשיטא ליה שצריך‬
‫להפריש תרו"מ מהחלה קודם נתינתו וע"ז הקשה האיך יתיישב במתני']‬
 ‫‪ | 498‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫עכ"פ נתבאר שפי' ששי' הר"ש שהחלה הוא חוץ לחשבון תרומת מעשר וא"כ בתוספתא מתפרש‬
‫ששנים יורדים לתרומה גדולה ואח"כ מפריש חלה א' ממח' ושוב אי נבאר שא' הוא שלאחר‬
‫הפרשה ‪ 0.98‬לתרומת מעשר‪ ,‬וא"כ חסר מהשיעור כמו שנכתוב בסוף אך כיון שהקדים שיור‬
‫החולין ואמר וכל השאר תרומה גדולה לכאורה התרומה גדולה חסירה‪ .‬וכפי החשבון שנביא‬
‫בסוף‬

‫והנה החזו"א תי' שעושה מעשר בכרי עליהן‪ ,‬כלומר שמה שאמר והשאר מעשר כולל גם מעשר על‬
‫שיעור החלה‪ ,‬ולאחר מפריש רק היתר לתרומת מעשר וממילא יוצא החשבון מדוקדק‪[ ,‬ואמנם צ"ב‬
‫שכיון שהפריש מעשר ראשון גם על אלו‪ 0.02 ,‬א"כ יש לו להפריש אף תרומת מעשר עליהם‬
‫‪ 0.0002‬והאיך הפריש בדיוק צח' חלקי א' ממאה שהם ‪ 0.98‬לתרומת מעשר‪ ,‬אלא דהחזו"א הקשה‬
‫שאין בלשונו רמז לזה‪ ,‬ושמא זה הרמז מדאומר והשאר]‪ ,‬ולכך מחוייב לומר במתני' לשון והשאר‪,‬‬
‫ואמנם לפי"ז באופן של הרמב"ם והשו"ע שאין מפריש חלה‪ ,‬א"כ אין צריך לומר והשאר‪ ,‬אלא‬
‫אפשר לנו להפריש בדיוק‪ ,‬ואין צריך לדחוק כאבא בן גומל‪ ,‬ויתפרש אחד ממאה שלאחר הפרשה‬
‫שיהיה בדיוק תרומת מעשר‪ ,‬והרי אנו מגלים כן במה שאנו אומרים ט' חלקים כמותו וכנ"ל‪.‬‬

‫והנה בכפתור ופרח כ' להדיא שהוא גדול מעט יותר‪ ,‬ולכך יאמר והיתרון‪ ,‬דז"ל‪.‬‬

‫גם אביא הנה מה שכתב על זה טהור קודש מה"ר אליעזר זצק"ל בהלכותיו ובלשונו‪ .‬אם הוא רוצה‬
‫להפריש בבת אחת בדבר שיקח הן לחם הן פירות הן כל דבר שנגמרו מלאכתן‪ ,‬יברך תחלה אשר‬
‫קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומות ומעשרות‪ ,‬ולא יסיח בנתים‪ .‬ויחוש להפריש אחד מל"ג‬
‫ושליש שבצד צפון או דרום כי לתרומה גדולה נמי בעיא ראשית שיהיו שיריה נכרין כרבנן דפליגי‬
‫עליה דר' שמעון פרק ראשית הגז‪ .‬ויאמר שנים מהם מאותו שייעד בצפונה לתרומה גדולה‪ ,‬והחלק‬
‫השלישי סמוך לשנים הוא טבל‪ ,‬והוא גדול מעט יותר להפריש עשרה כמוהו למעשר‪ ,‬לכך יאמר‬
‫אותו חלק שלישי הסמוך לשנים‪ ,‬והיתרון שבו היות אחד ממאה בנשאר יצטרף עם החולין‬
‫שאצלו עד שיהיו תשעה כמוהו בצמצום‪ ,‬והוא והתשעה יהיו מעשר ראשון על הכל ואחר יאמר‬
‫אותו שמניתי ראשון שהוא סמוך לשנים יהיה תרומת מעשר עליהם ואחר יאמר מה שיעלה‬
‫למעשר שני סמוך לתשעה של מעשר ראשון לצפונו או לדרומו אם ירצה יהא מעשר שני‪ ,‬ואותו‬
‫מעשר שני מחולל על פרוטה אחת שכבר ייחד במקום אחד‪ .‬ועתה באותו המקום שסיים יפריש‬
‫התרומה גדולה תרי ממאה‪ ,‬והמעשר ראשון והמעשר שני יאכל כי המעשר ראשון מותר לזרים‪,‬‬
‫והמעשר שני כבר חללו על פרוטה והפרוטה יוליכנה לים המלח‪ .‬ואם שנת מעשר עני יפרישנה‬
‫במקום מעשר שני‪.‬‬

‫חזו"א סי' יב או' א'‪-‬ד‬

 ‫‪ | 499‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והנה בתוספתא ביארו כנראה דבאמת קאי על חלה ודאי‪ ,‬ולכך צריך שיעור גדול לחלה‪ ,‬אך כ'‬
‫כ' הר"ש דלפ"ז אין החשבון מצומצם‪.‬‬

‫תוספתא מסכת דמאי (ליברמן) פרק ה הלכה ו‬

‫הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכמה‬
‫היא אחד מעשרים האומ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר מעשר סמוך לו‬
‫ועוד אחד מארבעים ושמונה מה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין והשאר תרומה על הכל מאה חולין‬
‫שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר (וה')‬
‫עליו והשאר חלה מעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות ר' שמעון אוסר בתרומת‬
‫מעשר ומתיר בחלה במה דברים אמורים בזמן שכולן מפרישין נוטל חלה מכולן אבל מקצתן‬
‫מפרישין ומקצתן אין מפרישין נוטל חלה מכל אחד ואחד‬

‫ובסוף הר"ש כ' בתוספתא שאינו מצוצמם לכאורה הכוונה דאי רוצה לתת שיעור עין בינונית‬
‫לתרו"ג‪ ,‬וא' ממח' לחלה אז אינו מצומצם‪ ,‬דאי נותן א' ממח' א"כ הוא יותר מא' מנ' ואי הפריש רק‬
‫ה' נתן א' מנ' וחסר בחשבון ‪ 12\100‬ולא שייך דמצמצם על פחות משיעור לכאורה כמבואר‬
‫בעירובין וכן הלא כשהתחיל כבר אמר קודם א' ממח' וא"כ כבר לקח מאותם הה' יותר ועכצ"ל‬
‫שהכונה ללא התרו"מ והתרו"ג שעליהם אינו מפריש חלה וממילא צריך להפריש רק על ‪97‬‬
‫מהתערובת‪ .‬וא"כ צריך להפריש ‪ 2‬חלקים על ‪ 96‬ועוד על הסאה הנותרת ועל ‪ 0.02‬מהחולין‬
‫שנשאר‪[ ,‬אי אינו תרומת מעשר‪ ,‬משום דאזלינן לאחר הפרשה ואי אזלינן א' ממאה שקודם‬
‫הפרשה א"כ רק על סאה הנשארת] ואמנם ‪ 0.02‬אלו ילכו לחלה‪ ,‬בצירוף השנים‪ ,‬או לתרומה‬
‫גדולה ויתכן שלא מפריש עליהן‪ .‬אי אזיל לתרומה גדולה‪.‬‬

‫וא"כ החשבון כמעט מתאים ומה קשיא ליה‪.‬‬

‫‪0.02‬‬

‫‪ 0.020833333333333333333333333333‬שיעור המחוייב בחלה על א'‪.‬‬

‫ולא מסתבר שקשיא ליה שחסר ליה שיעור קטן שכתבנו שעל הא' הנותר צריך להפריש אם‬
‫מצרף ‪ 0.02‬שנשאר לחלה חסר לו‪.‬‬
 ‫‪ | 511‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫‪0.000833333333333333333333333333‬‬

‫ואם אינו מצרף ‪ 0.02‬חסר לו‪.‬‬

‫‪0.020833333333333333333333333333‬‬

‫ולא מסתבר שמיעוט זה בחלה הפריע לר"ש לעומת לעיל בפרט שכאן אין שום מקום להקשות‬
‫שהרי חלה מותר לתת יותר מא' ממח' ואדרבה לכתחילה השיעור א' מכד' ומהו שהקשו שאינו‬
‫בצמצום ולעיל לא הקשה וע"כ כנ"ל שלעיל ל"ק לר"ש כלל שהחשבון מדוקדק שאי' והשאר חלה‬
‫משא"כ הכא שאיירי א' ממח' דלא כמתני' אין החשבון מצומצם‪.‬‬

‫אך צ"ע שכיון שהקדים א' ממח' מתוך הה' א"כ לקח משיעור התרומה גדולה ונשאר פחות‬
‫לתרומה גדולה משיעור בינונית וכנ"ל וצ"ע‪.‬‬

‫והנה אם נרצה לעשות כל החשבונות אילו היה מפריש א' ממאה לחולין לתרו"מ ועוד א' ממח'‬
‫סמוך לו והשאר תרומה גדולה על הכל וזה יוצא‬

‫‪2.083333333333333333333333333333‬‬

‫ועוד א' לתרו"מ או ‪0.98‬‬

‫‪3.063333333333333333333333333333‬‬

‫ואילו היה מפריש שנים לתרומה גדולה היה יוצא‪.‬‬

‫‪( 5.063333333333333333333333333333‬לאחר הפרשת תרו"מ ‪)0.98‬‬

‫‪( 5.083333333333333333333333333333‬לפני הפרשת תרו"מ א' ממאה)‬

‫אך כיון שאמר והשאר תרו"ג‪ .‬א"כ צמצם שיעור התרומה גדולה‪.‬‬

‫ויצא כך‪.‬‬

‫שישאר לתרומה גדולה ‪1.9366666666666666666666666666667‬‬

‫ואי אינו מפריש חלה על התרומות יוצא‬

‫א' לתרו"מ שישאר חולין או ‪0.98‬‬

‫א' ממח' לחלה ‪2.0416666666666666666666666666667‬‬

‫ס"ה ‪3.021666666666666666666666666667‬‬

‫נשאר לתרומה גדולה ‪1.978333333333333333333333333333‬‬

 ‫‪ | 511‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫פירוש המשנה לרמב"ם מסכת דמאי פרק ה‬

‫[ב] כבר ביארנו שתרומה גדולה אחד מחמשים‪ ,‬ותרומת מעשר אחד ממאה‪ ,‬נמצא בצירוף‬
‫תרומה ותרומת מעשר שלשה חלקים למאה‪ ,‬והוא חלק משלשים ושלשה ושליש‪ ,‬פורס אותו‬
‫החלק והוא שלשה חלקים מן המאה כמו שביארנו ואינו מבדילו‪ ,‬ואומר חלק ממאה מן הכל הרי‬
‫הוא כאן חולין ומראה על השלשה חלקים שפרס‪ ,‬והנה נשארו שני חלקים והוא שיעור תרומה‪,‬‬
‫ואומר הרי הוא תרומה גדולה הראויה לכל זה‪ .‬ואח"כ אומר מאה חולין שיש כאן הרי בצד זה‬
‫מעשר‪ ,‬ומראה על אותו חלק הנשאר משלשת החלקים שכבר עשאו חולין‪ .‬ושאר הענין פשוט‬
‫וברור כמו שביארנו בהלכה הקודמת‪.‬‬

‫ר' עובדיה מברטנורא מסכת דמאי פרק ה משנה ב‬

‫זה שעשיתי מעשר ‪ -‬היינו השליש שקרא עליו שם מעשר תחלה עשוי תרומת מעשר על תשעה‬
‫השלישים‪ .‬ולא שליש שלם אלא חסר דבר מועט‪ ,‬ולהכי קאמר מהחולין שיש כאן דמשמע ולא כל‬
‫החולין‪ .‬ומתניתין אתיא כאבא אלעזר בן גומל דאמר בסוף פרק כל הגט (לא א) כשם שיש לו‬
‫לבעל הבית רשות לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר‪ .‬ואיהו נמי שרי‬
‫ל הפריש תרומת מעשר באומד בעין יפה בפרק כל המנחות באות מצה (דף נד ב‪ ,‬נה א) הלכך‬
‫אותו שליש שהוא מפריש משלם אע"פ שהיה ראוי להיות חסר מעט‪ ,‬בעין יפה הוא מפריש ושרי‪:‬‬

‫וצ"ב שהתחיל שהוא פחות מעט ושוב כ' שהוא כל השליש בעין יפה‪ ,‬וא"כ היכן החלה‪ ,‬ובשלמא‬
‫בר"ש הוא תרי מהלכים‪ ,‬כמש"כ‪ ,‬דבתחילתו איירי אי קאי בספק חלה‪ ,‬ואז הוא פחות מעט כדי‬
‫לשייר לוהשאר חלה‪ ,‬וסופו בודאי‪ ,‬אך הרע"ב שלא הביא תחילתו דהר"ש רק הסיפא דכאבא בן‬
‫גומל‪ ,‬הו"ל לפרש דכל השליש לתרו"מ‪.‬‬

‫והנה הר"ש אף שהביא שהוא בדקדוק הביא בסוף דבריו דאתיא כמש"כ הרע"ב‪ ,‬וצ"ב דהלא‬
‫לשיטתו אינו בעין יפה אלא שדייק וצ"ע‬

‫משמע מדברי הרע"ב שמקסימום שמותר הוא שיעור זה שהוא א' מחמש אלפים‪.‬‬

‫שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן נג ד"ה וכיון שכן‬

 ‫‪ | 512‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וכיון שכן נראה פשוט באחד שידוע לעם הארץ ומפריש תרו"מ מפירותיו ע"י זה שנוטל בידו מעט‬
‫יותר מאחד ממאה וקורא מלה במלה מנוסח ההפרשה וגם מפסיד אח"כ את זה שבידו‪ ,‬דאין זה‬
‫חשיב כלל הפרשה כיון שאינו יודע שבאמירה זו הוא מחלק אחד מחמשה מפירותיו לאחרים‪ ,‬ואף‬
‫שדברים שבלב אינם דברים‪ ,‬מ"מ הרי בעינן שיהא פיו ולבו שוין ויבין מה שהוא אומר‪ ,‬ונמצא‬
‫דבאחד שאנו מסופקים עליו אם הוא יודע מה שאומר הרי זה רק ספק הפרשה‪ ,‬כיון שאם יאמר‬
‫אח"כ שלא הבין יהי' נאמן ויתברר שמעולם לא זכו הלויים והעניים‪ ,‬וכמו שמבואר בשו"ע אהע"ז‬
‫סי' כ"ז לענין קדושין שאפילו אם אומר לה הרי את מקודשת צריכים שהיא תבין שהוא לשון‬
‫קדושין‪ ,‬ואם אמרה שלא הבינה אינה מקודשת כלל‪ ,‬ואף שלדעת כמה רבוואתא היינו דוקא‬
‫באשה משום דלאו כל הנשים מבינות בלשון הקודש‪ ,‬משא"כ איש אינו נאמן‪ ,‬מ"מ פשוט הוא‬
‫דלענין נד"ד יש גם אנשים הרבה שאינם יודעים כלל דבזה שהם אומרים מעשר ראשון בצפונו‬
‫ומעשר עני בדרומו הם נותנים בכך עשרים אחוז מפירותיהם לאחרים‪ .‬ואף דמבואר בחו"מ סי'‬
‫ס"א סעיף י"ג במי שטוען בנוגע לכתובת אשתו שהוא עם הארץ ולא הבין כלל כשקראו לפניו את‬
‫הכתובה דאין שומעין לו‪ ,‬היינו משום דבתחלה היה צריך לומר שאינו מבין ולבקש שיפרשו לו מה‬
‫שכתוב בכתובה‪ ,‬וכיון שלא אמר כן הו"ל כקבל על עצמו לקיים כל מה שכתוב בשטר כתובה‪,‬‬
‫וכמו"ש שם בסי' מ"ה סעיף ג' דמי שחתם על שטר אף שברור הדבר שאינו יודע לקרות‪ ,‬או יש‬
‫עדים שחתם עד שלא קראו‪ ,‬אפי"ה כיון שחתם אמרינן דגמר בדעתו להתחייב על כל האמור שם‬
‫בתוך השטר‪ ,‬אולם כל זה דוקא בכה"ג שיודע עכ"פ שהוא שטר התחייבות‪ ,‬דשפיר אמרינן שגמר‬
‫בדעתו להתחייב בכל מה שכתוב שם‪ ,‬אבל בכה"ג שאינו יודע כלל שהוא שטר התחייבות‪ ,‬אלא‬
‫חושב שהוא איגרת שלום‪ ,‬ודאי דלאו כלום הוא‪ ,‬וה"נ גם כאן לצערנו הגדול ישנם רבבות אנשים‬
‫שאפילו אם נותנים רשות למשגיח הממונה על המעשרות לתקן פירותיהם‪ ,‬הם יודעים רק זה‬
‫שצריכים להפסיד מעט יותר מאחד ממאה‪ ,‬וגם צריכים לומר איזה נוסח של תפלה‪ ,‬אבל אינו‬
‫מעלה כלל על דעתו שבאמירתו עושה הממונה על המעשרות בפירותיו כאדם העושה בתוך שלו‪,‬‬
‫והוא מחלק ללוים אחד מעשרה מאלה שבצפון‪ ,‬ולעניים אחד מעשרה מאלה שבדרום‪ ,‬ולכן כמו‬
‫שהזהירו לענין ביטול חמץ דלא מהני כלל אמירת "כל חמירא" אלא א"כ יודע לפחות ענין הביטול‬
‫ויודע שמפקיר בכך חמצו‪ ,‬אבל אם אינו מבין כלל וסובר שאומר איזה תחנה ובקשה לאו כלום‬
‫הוא ועובר בבל יראה ובבל ימצא‪ ,‬כך גם בנוגע למעשר ראשון ועני‪ ,‬אפילו אם בעל הפירות עצמו‬
‫מבקש מהמשגיח לתקן פירותיו מ"מ אם אינו יודע כלל מאופן התיקון‪ ,‬וחושב שהתיקון נעשה רק‬
‫ע"י זה שהוא אומר פסוקים או תפלה הנקרא נוסח הפרשה לאו כלום הוא‪.‬‬

‫והנה יש לעיין בסוגיא דאבא בן גומל והאיך מכריעין להלכה‪ ,‬ואי תלוי הפלוגתא אי ניטלת תרו"מ‬
‫באומד בפלוגתא אי הישראל ג"כ יכול להפרישה או רק הלוי‪ ,‬דאם שניהן ילפינן מהיקש אחד‬
‫שהוקש תרומה גדולה לתרומת מעשר או לאו דוקא והנה בגמ' מבואר רק דינא דאומר דאליביה‬
‫ולאו דישראל מפריש‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
 ‫‪ | 513‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫תלמוד בבלי מסכת מנחות דף נד עמוד ב‬

‫תא שמע‪ :‬תורמין תאנים על הגרוגרות במנין; אי אמרת בשלמא לכמות שהן משערינן ‪ -‬שפיר‪,‬‬
‫אלא אי אמרת כמות שהן‪ ,‬הוה ליה מרבה במעשרות‪( ,‬ותנן)‪+ :‬מסורת הש"ס‪[ :‬ותניא]‪ +‬המרבה‬
‫במעשרות ‪ -‬פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלין! אלא מאי? לכמות שהן‪ ,‬אימא סיפא‪:‬‬
‫גרוגרות על התאנים במדה; אי אמרת בשלמא כמות שהן ‪ -‬שפיר‪ ,‬אלא אי אמרת לכמות שהן‪,‬‬
‫מרבה במעשרות הוא! אלא הכא בתרומה גדולה עסקינן‪ ,‬ורישא בעין יפה וסיפא בעין יפה היא‪ .‬אי‬
‫הכי‪ ,‬אימא סיפא‪ ,‬א"ר אלעזר בר' יוסי‪ :‬אבא היה נוטל עשר גרוגרות שבמקצוע על תשעים‬
‫שבכלכלה‪ ,‬ואי בתרומה גדולה‪ ,‬עשר מאי עבידתיה? אלא הכא בתרומת מעשר עסקינן‪ ,‬ואבא‬
‫אלעזר בן גומל הוא; דתניא‪ ,‬אבא אלעזר בן גומל אומר‪+ :‬במדבר י"ח‪ +‬ונחשב לכם תרומתכם ‪-‬‬
‫בשתי תרומות הכתוב מדבר‪ ,‬אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר‪ ,‬כשם שתרומה גדולה‬
‫ניטלת באומד ובמחשבה‪ ,‬כך תרומת מעשר ניטלת באומד‬

‫תוספות מסכת מנחות דף נד עמוד ב‬

‫ואי כאבא אלעזר בן גומל הא אמרן דמצוה לעשות מאומד ונראה לפרש דלאבא אלעזר בן גומל‬
‫נמי לא ילפי אלא דמועיל מאומד ולא שתהא מצוה מאומד והשתא הא דמשני בירושלמי כאן‬
‫בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר היינו כאבא אלעזר בן גומל וניחא השתא הא דמייתי עלה‬
‫ברייתא דאבא אלעזר בן גומל אי נמי מודו רבנן לאבא אלעזר בן גומל דמאומד הויא תרומה אבל‬
‫אין מצוה לעשות מאומד וא"ת והיכי שרי לרבנן לעשות מאומד א"כ הוה ליה מרבה על המעשר‬
‫וי"ל דהיינו כשמרבה במתכוין אבל כשמתכוין לאומד יפה לא חשיב מרבה ומיהו מדשריא הכא‬
‫לאבא אלעזר בן גומל תאנים על הגרוגרות במנין אע"ג דהוה ליה מרבה מעשרות במתכוין משמע‬
‫דכל מה שירצה להרבות נחשב עין יפה ונראה דלית ליה לאבא אלעזר בן גומל מרבה מעשרות‬
‫דהא מעשר ראשון נמי איתקש לתרומה כדאמרי' בפרק בתרא דבכורות (דף נח‪ ):‬ולא משכחת לה‬
‫אלא במעשר עני או במעשר שני דהנהו לא איתקוש דלא איירי אלא במעשר ראשון כדקאמרינן‬
‫התם ומעשר קרייה רחמנא תרומה דכתיב (במדבר יח) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה'‬
‫תרומה נתתי ללוים לנחלה‬

‫תוספות מסכת בכורות דף נח עמוד ב‬

‫ונראה דלית ליה כדאבא אלעזר בן גומל המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין דבמעשר נמי‬
‫שרי מאומד כדמוכח בשמעתין כדקאמר ומעשר קריה רחמנא תרומה דכתיב בו את מעשר בני‬
‫ישראל אשר ירימו לה' תרומה ובמעשר ראשון איירי דכתיב בסיפיה דקרא נתתי ללוים לנחלה‬
‫וקשה אסוגיא דשמעתין למה לי [לאוקמא] הכי דר"א בן גומל ורבי יוסי ברבי יהודה אית‬

‫ערוך לנר מסכת סוכה דף לה עמוד א‬

 ‫‪ | 514‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫והנלענ"ד דהנה אמה דאמרינן במתניתין (פ"ה דדמאי מ"ב) שמפריש תרומה ותרומת מעשר‬
‫כאחד כתבו הר"ש והברטנורא דמתניתין אתיא כאבא אלעזר בן גומל דס"ל בגיטין (לא א) שיש‬
‫רשות לבעה"ב להפריש גם תרומת מעשר אמנם התוס' חדשים כתב שאין זה מוכרח די"ל דאיירי‬
‫שהוא לוי ושכן משמע בירושלמי ע"ש ולפ"ז א"ש דלא צריך להיות ה' רביעים בלא מעשר לוי‬
‫שהרי מעשר ראשון של לוי שלו הוא ופשיטא שחייב בחלה וגם משום מעשר שני לא פטור מחלה‬
‫די"ל דס"ל מ"ש ממון הדיוט הוא כמש"כ לעיל ולכן כתבו התוס' דרק חלק הכהן שאינו שלו צריך‬
‫להיות יותר מה' רביעים‪:‬‬

‫שו"ת מהרי"ט חלק א סימן פה ד"ה ואותם שקוראים‬

‫ואותם שקוראים שם למעשר א' לבד ומפרישין ממנו תרומת מעשר חוששני להם מעון שבמיתה‬
‫דהו"ל תורם את שאינו שלו שהמעשר הזה משקרא לו שם שוב אינו שלו אלא של לוי הוא ואינו‬
‫רשאי לתרום עד שיגיע לידו של לוי והוא יתרום או מי שיתן לו רשות דאמרינן בסוף פרק כל הגט‬
‫אההיא דתניא ישראל שאמר ללוי כור מעשר לך ביד אבא אין חוששין לתרומת מעשר שבו דכיון‬
‫דקיץ תקוניה תקניה ב"ה ופרכי' וכי יש לו רשות לב"ה לתרום תרומת מעשר ומשני אין אבא‬
‫אלעזר בן גומל היא דתניא אבא אלעזר בן גומל או' ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות הכתוב‬
‫מדבר א' תרומה גדולה וא' תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה נטלת באומד כך תרומת מעשר‬
‫וכולי וכשם שיש לו רשות לבעל הבית לתרו' תרומ' גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר‪.‬‬
‫ורבנן פליגי עליה ולית להו הך היקשא דמקיש תרומת מעשר לתרומה גדולה וכרבנן קי"ל‬
‫דתרומת מעשר אינה נטלת באומד דתנן בפ"ד דתרומות המונה משובח והמודד משובח הימנו‬
‫והשוקל משובח משלשתן ובפרק קמא דתרומות אמתניתין דאין תורמין לא במדה ולא במשקל‬
‫רמי מתניתין אהדדי ומשני כאן בתרומה גדולה כאן בתרומ' מעשר ותני כן אבא אלעזר בן גומל‬
‫אומ' מנין שאין תורמין לא במדה ולא במשקל ת"ל ונחשב לכם תרומתכם כו' אלמא רבנן פליגי‬
‫עליה ומתני' רבנן היא והא דתנן בפ"ה דדמאי הרוצה להפריש תרומה ותרומ' מעשר כאחת וכו'‬
‫הקשה רבינו שמשון ז"ל וא"ת היאך ישראל מפריש תרומת מעשר והלא מעשר ראשון דלוי הוא‬
‫ועליו להפריש ומשני דילמא אבא אלעזר בן גומל היא כלו' ויחידאה היא ולי נר' להעמידה בכהן‬
‫ולוי התורמים שגם הם צריכים להרים להוציאן מידי טבלם כדמוכח בפ' בכל מערבין שהכהנים‬
‫מערבין בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו אלמא לא חזיא להו‬
‫ובספרי דריש לה מכן תרימו גם אתם לרבות את הכהנים ואת הלוים שלא יאכלו פירותיהן‬
‫בטבלם ושוב מצאתי בירושל' שם עד כדון כהן לוי וישראל אין ימר תרומת מעשר נמצא מפריש‬
‫על דבר שאינו שלו וה"פ עד כדון כלו' מתניתין בכהן ולוי אבל ישראל אם יאמר תרומת מעשר‬
‫נמצא מפריש על דבר שאינו שלו‪.‬‬
‫‪ | 515‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 516‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫סתם יינם בתרו"מ‬

‫במעשה שהיה בצפון שיש גוי בעל יקב‪ ,‬שמטהר יינו‬

‫על ידי ישראל‪ ,‬והרב הפריש הצידה יותר ממאה‬
‫לצורך תרו"ג ותרו"מ‪ ,‬והגוי שחשב שזה כבר עומד‬
‫ליזרק נגע ביין‪ ,‬ונשאלו האם יין זה כשר שוב‬
‫להפרשת תרומה‪[ ,‬וליבי אומר לי שהשאלה היתה‬
‫שלאחר שכבר הפרישו נודע שהגוי נגע קודם]‪.‬‬

‫יסיק כמש"כ החזו"א שאף לדעת הרמב"ם דאזלי' בתר‬

‫הפועל לענין מירוח הוא רק ברשות ישראל אך‬
‫ברשות עכו"ם לעולם פטור מתרו"מ‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

‫רמת בית שמש‬
‫תשע"א‬
 ‫‪ | 517‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫למע"כ הרה"ג הרב ‪ ...‬שליט"א‪.‬‬

‫אחדשה"ט כראוי וכיאות‪ ,‬היות וענוות כ"ת רבתה‪ ,‬לשאול דל כמוני‪ ,‬ורצון כ"ת שאבוא בכתובים בזה‪ ,‬לעשות רצון כ"ת הנני‪,‬‬
‫אעפ"י שאיני ראוי והגון לכך‪ ,‬והנני מעביר את הדברים בכתב רק כמ"מ‪ ,‬וכ"ת יכריע בזה‪ ,‬בצירוף לחוברת על הבצרת‪ ,‬ומגע‬
‫עכו"ם שלא בכוונה‪.‬‬

‫במעשה שהיה בצפון שיש גוי בעל יקב‪ ,‬שמטהר יינו על ידי ישראל‪ ,‬והרב הפריש הצידה יותר ממאה לצורך תרו"ג ותרו"מ‪,‬‬
‫והגוי שחשב שזה כבר עומד ליזרק נגע ביין‪ ,‬ונשאלו האם יין זה כשר שוב להפרשת תרומה‪[ ,‬וליבי אומר לי שהשאלה היתה‬
‫שלאחר שכבר הפרישו נודע שהגוי נגע קודם]‪.‬‬

‫ונתחיל ראשון ראשון‪ ,‬א‪ .‬בציור דנן מעיקר הדין כפי שהנוהג בא"י כדעת מרן החזו"א שהיין פטור מתרו"מ‪ ,‬כיון שהבעלים‬
‫הוא גוי‪ ,‬והפועלים הסוחטים‪ ,‬והרב המכשיר הם רק פועלים עבורו‪ ,‬ומיחשיב מירוח עכו"ם‪ ,‬ולא מירוח ישראל‪ ,‬דאזלי' בתר‬
‫שיז‬
‫הרשות הממונית בשעת המירוח ‪ ,‬ואף אם באנו להחמיר כשי' הרמב"ם שמירוח אזלינן בתר הפועל ולא בתר הבעלים‪ ,‬כ'‬
‫החזו"א דבגוונא שהבעל ים גוי גם הרמב"ם מודה‪ ,‬ואף אם נרצה לנקוט כלשון הרמב"ן שחייב‪ ,‬מ"מ כיון שהיין עדיין שיך לגוי‪,‬‬
‫אף אם נרצה לעשר עבורו הלא לא שייך לכאורה לקבל שליחות מהגוי לעשר עבורו‪ ,‬ורק אם נאמר שהרב המעשר‪ ,‬מעשר‬
‫מדין פועל ולא מדין שליח‪ ,‬וכדעת המחנ"א שיד פועל כיד בעה"ב‪ ,‬כפי שהוכיח ממתני' דקצרוה ליסטים‪ ,‬וא"כ הדרנא לדינא‪,‬‬
‫שעד כמה שאנו מחשיבין זאת כמעשה הגוי ממש א"כ הוי קרוב לתרתי דסתרי להחשיבו כמירוח ישראל המחייב ומאידך‬
‫לומר שהגוי כאילו בעצמו מעשר שהרי אין יכול לעשות שליח‪ ,‬אך מ"מ אם הם רוצים להחמיר להפריש תרומות ומעשרות יש‬
‫להזהיר ם שאין לעשות ברכה וכן שאין לפטור ממנו על אחר כיון שיין זה מעיקר הדין פטור‪.‬‬

‫ואף אם הגוי לא היה בעל המפעל‪ ,‬אלא יהודי‪ ,‬והיה כאן סחיטה ביד ישראל ברשות ישראל‪ ,‬המחייבת מהתורה בתרו"מ‬
‫לדעת מרן הב"י כפי שנהוג בא"י בקונים ענבים מגוי וסוחטים בביתם‪ ,‬עפ"י הכרעת מרן החזו"א‪ ,‬שאפשר לעשר בברכה‪,‬‬
‫מ"מ כיון שמעיקר הדין מגע כה"ג בזה"ז אינו אוסר היין בשתיה‪ ,‬כמש"כ הרמ"א בשו"ע‪ ,‬ואף לדעת מרן נראה שבכה"ג שהגוי‬
‫מסתמא הכניס ידו לצורך זריקה לזבל וכדו' [שמסתמא נהגו בטעות שאחר ההפרשה נותנים לגוי לזרקו‪ ,‬וכל טעותו היתה‬
‫שהוא חשב שזה כבר אח"כ ‪ ,‬ולא לפני] ולא לצורך שכשוך או שליה לשתיה וכדו' ממילא חשיב כמגע שלא בכוונה שבודאי‬
‫לגבי דין התרומה א"א לומר שנפסל מאכילה‪ ,‬וכמו שהו' בפ"ת משו"ת חת"ס ועוד‪ ,‬אף שלגבי שתיתו אנו מחמירין לבני‬
‫ספרד‪ ,‬זהו רק מצד החומר שעושה לנפש כפי שהאריך הבא"ח‪ ,‬וכבר אמרו בירושלמי שביי"נ אזלינן לקולא הובא בראשונים‪.‬‬

‫ק"ו בהצטרף שניהם שמעיקר הדין זה פטור מתרו"מ‪ ,‬ונוסף לזה שהיין היה כשר בדיעבד‪ ,‬שבודאי אין לחשוש‪,‬‬
‫ובדיעבד שפיר חל ההפרשה בכה"ג‪.‬‬

‫מ"מ חשוב להזהירן להבא שאף לאחר עשי' כל התרו"מ‪ ,‬אין לתת לגוי לגעת‪ ,‬לזרקו לפח‪ ,‬כיון שאסור מדאורייתא מדין‬
‫משמרת תרומותי לפסול את התרומה‪ ,‬וחייב בקבורה אם היא טהורה‪ ,‬ואם היא טמאה בשריפה‪ ,‬וכל מה שהתיר מרן זלל"ה‬
‫לאבדו [אצרף לכ"ת חוברת על היתר איבוד תרומה בזה"ז] הוא כדי שלא יבואו לידי תקלה‪ ,‬אך בודאי אסור לתת לגוי לגעת‬
‫בזה‪.‬‬

‫ועל עצם השאלה האם יין שאסור‪ ,‬פסול לתרומות ומעשרות‪ ,‬לא מבעיא לדעת מרן דסתם יינם אסור בהנאה אף בזה"ז‪,‬‬
‫דבודאי לא שייך להפריש ממנו תרו"מ‪ ,‬אלא אף לדעת הרמ"א שסתם יינם בזה"ז אסור רק באכילה‪ ,‬מ"מ א"א להפריש דבר‬
‫שיח‬
‫האבוד‪ ,‬ואף מה דאזיל לאיבוד אסור ‪ ,‬כמפורש בברייתא ראה פירות וכו' ואף קניבה של ירק וכו'‪ ,‬ואף בעתידין לירקב אסר‬
‫החזו"א בדמאי סי' טז' ס"ק יז'‪.‬‬

‫בהזדמנות זו אציין על שאלת כ"ת לגבי מעמיד לסכך לסוכות‪ ,‬דיל"ד לאיסור כיון שבהל' כלים חשיב מחצלת כאחת‪.‬‬

‫ובזה אסיים בצירוף תודה לכ"ת על זיכוי הרבים‬

‫ויזכהו הי"ת להגדיל תורה ולהאדירה‬

‫שיז דאזלי' בתר הבעלות מתני' פ"ג דחלה מ"ה תוס' בכורות יא‪ :‬ראב"ד ורא"ש [תשובה כלל ב' לעין‬
‫חלה] ש"מ בשם תו"ח‪ ,‬ואף לדע' הרמב"ם דנכרי שמירח של ישראל פוטר כ' בחזו"א דמאי סי' יב'‬
‫ס"ק יח ד"ה קדושין‪ ,‬ובס"ק יט' וישראל שמירח של נכרי‪ ,‬ודאי חשיב מירוח נכרי אף לדעת הר"מ‬
‫ודלא כלשון הרמב"ן רשב"א ריטב"א‪ ,‬יעוי"ש וכמש"כ שביעית סי' א'‪[ ,‬ס"ק ט"ז‪ ,‬וס"ק כא]‪ ,‬וכל‬
‫תבואה שאינה במצות הפרשה ביד בעליה אינה טבל כלל‪ ,‬ושם ד"ה ולענין הלכה‪.‬‬

‫שיח ב"ק קטו'‪:‬‬

 ‫‪ | 518‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫נ‪.‬ב‪ .‬אהיה אסיר תודה לכ"ת כפ י שנדברנו‪ ,‬אם ימליץ טוב לבד"ץ בית יוסף‪ ,‬שצריך לעשר כל דבר‪ ,‬אף אם קונים ממקום שחושבים שזה כבר‬
‫מעושר‪ ,‬ואף ללא הבעיה של תנאי במעשרות‪ ,‬כן הדין כדין דמאי‪ ,‬כל עוד שאין המפרישין לרבים חברים כתקחז"ל [כמפורש בירושלמי‬
‫דלרבים חמירא שצריך קבלה]‪ ,‬וכמבואר במתני' פ"ב דדמ אי‪ ,‬ובכורות ל‪ :‬ונפסק ברמב"ם והוזכר בב"י ביו"ד סי' קיח' וקיט'‪ ,‬בדיני חשוד‪ ,‬ובדין‬
‫חותם בתוך חותם‪ ,‬כדבר מוסכם [וכפי שנתבאר במה ששלחתי לכ"ת קונטרס הל' חבירות] וכ"ש לאחר הבעיה כיום שעשו תנאי שיתבטל‬
‫המעשרות‪ ,‬למי שיפריש‪ ,‬דאף למ"ד דיש ברירה בכה"ג נשאר טבל‪ ,‬כיון שמתברר לאחר אכילה‪ ,‬כמבואר בחזו"א דמאי סי' ט' ס"ק טז'‪ ,‬וק"ו‬
‫לאחר כל הבעיות שיש היום כמפורש בקונטרס דרגות‪ ,‬וכמובן שיעשרו כנוסח המקובל בכלל ישראל‪ ,‬וללא תנאים‪ ,‬ואם רוצים אשלח להם‬
‫נוסח השלמות‪ ,‬שלאחר שאומרים הנוסח הרגיל במילואו‪ ,‬אפשר לומר כל ההשלמות יחולו כפי שכ' בקונ' השלמות‪ ,‬ועי"ז נפתרים מכל‬
‫הבעיות שיכולות לימצא ע"י תערובות וכו'‪ ,‬ואם הם עוסקים הרבה בתרו"מ כיון שהבעיות כיום רבות‪ ,‬ואין זה דומה לשאר חלקי הכשרות‪,‬‬
‫וא"א כמעט שלא יהא מכשול‪ ,‬כדאי מאוד שיהיה להם אברך הבקי בענינים אלו ואפשר למצוא בקלות מתאימים בבהמ"ד של הרב אפרתי‪.‬‬
 ‫‪ | 519‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫קדש מבטל חולין ואין חולין מבטל קודש‪.‬‬

‫בו יתברר מה דנפלה טעות בכמה מספרי הל' תרו"מ‬

‫שדימו מש"כ מרן החזו"א שאי לא אמר בצפונו שרוב‬
‫תרו"ג מבטלת את המיועד להיות תרו"מ‪ ,‬לאופן‬
‫דלהיפך שרוב החולין יבטל את המיועד לתרו"מ דזה‬
‫ודאי אינו וכמבואר להדיא במתני' מעשרות כלכלה‬
‫בחברתה קרא שם‪ ,‬ולא מתבטל ברוב‪ ,‬וכמפורש‬
‫במרן זלל"ה‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

‫רמת בית שמש‬
‫חורף תשע"א‬
 ‫‪ | 511‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫מפתח‬

‫הקדמה‬

‫סי' א‪.‬‬

‫בבי' מתני' ריש פ"ה דדמאי בגירסאות שם‪ ,‬והחילוק שבין משנה א' לב'‪.‬‬

‫סי' ב‪.‬‬

‫בבי' פלוגתא דתנאי בתוספתא אי יכולין להפריש תרו"מ אף באופן שיתבטלו תיכף לאחר הפרשתן‪.‬‬

‫סי' ג‪.‬‬

‫בסוגיא דירושלמי פ"ג דחלה מ"ה‪.‬‬

‫סי' ד‪.‬‬

‫בחילוקים שבין האופנים למעשה‪.‬‬

‫סי' ה‪.‬‬

‫בדברי מרן החזו"א זלל"ה‪.‬‬

‫סי' ו‪.‬‬

‫סו"ד‪ :‬העולה לדינא‪.‬‬

‫בלמדי מס' דמאי פ"ה מ"א ראיתי מהומה‪ ,‬ובאתי לדון לפני רבותי בקרקע בזה‪ ,‬ואף שאני מלא טעויות‪ ,‬לא שמטתי‬
‫ידי מהנראה כעת לענ"ד‪ ,‬ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות‪ ,‬ואדרבה אקוה שע"י שיפורסמו הדברים יוכיחוני על‬
‫טעותי‪ ,‬ואשמח להודות שלא באה תקלה לאחרים‪ ,‬בלשון דברים שאמרתי טעות הן בידי‪.‬‬

‫וכיון שזה מאוד נפק"מ למעש ה כמו שנהוג למשל באנג'ל ועוד להפריש בצק ולהיות מפריש עליו והולך‪ ,‬כל פעם‬
‫כמה מילימטר‪ ,‬וכן וסוגיא זו תלויה בזה דאם נימא שאף תרומת החלה בטילה ברוב טבל‪ ,‬או חולין‪ ,‬א"כ לא עשו‬
‫כלום שהפרישו לאיבוד‪ ,‬דמיד בטילה‪ ,‬וזה ודאי אינו כמבואר בירושלמי שרק ברוב קודש מתבטל הטבל‪.‬‬

‫וכן מעשים בכל יום שאומר המפריש היותר מא' ממאה ה"ז תרו"ג ושוכח לומר בצד צפונו‪ ,‬וכ' מרן‬
‫החזו"א שאם לא אומר בצד צפונו תלוי אם התרו"ג יותר גדולה דאז יש בעיה עם החולין המשתייר‬
‫לתרו"מ שהרי בטל ברוב התרו"ג‪ ,‬מדאו'‪ ,‬ואינו כשר תו לקובעו לתרו"מ‪ ,‬אך אם התרו"ג קטנה ממנו‪,‬‬
‫כמו שהוא עפ"י רוב שהרי אין לוקח יותר מכפול מהתרו"מ לתרמה גדולה‪ ,‬דסגי בכל שהוא‪ ,‬אין‬
‫חיסרון‪ ,‬דהחולין נשאר רובא‪.‬‬

‫ואי נימא שאי אפשר להחיל במצב שיתבטל א"כ התרו"ג שהיא כל שהוא תתבטל מיד בחולין שלה‪,‬‬
‫אף שהם טבולים עדיין למע"ר ותרו"מ‪ ,‬וא"כ לעולם א"א להפריש תרומה גדולה כנוסחאות דידן‪,‬‬
‫דהולך לאיבוד‪ ,‬ובודאי אינו‪ ,‬והוא מוכח ממתני' דמעשר כלכלה בחברתה קרא שם וכן ממשנה‬
‫מפורשת דמאי פ"ה מ"ב‪ ,‬יעוי' משכ"ב‪.‬‬

‫ואם לא נימא כן הלא החזו"א עצמו סתר משנתו לכאורה‪ ,‬שכ' בסוף דמאי סי' טז' סק"יד שהמפריש‬
‫ומבטלה חל‪ ,‬ואף שהיה אפשר לומר שכונתו רק בהוציא חוצה ועירב בידים‪ ,‬אך זה ק' מאוד לומר‬
‫שהיה להם הוראה להכשיל המשגיח לעשות איסור בידים דהיינו לבטל התרומת מעשר בא' ומאה‪,‬‬
‫וטפי ניחא לומר כמש"כ במנחת שלמה שהנידון היה להפריש באופן שממילא מתבטל‪ ,‬והרי דאפשר‬
‫להפריש ולבטלה‪ ,‬ומ"ש ממש"כ מרן זלל"ה בסק"יז שם שלעשות תרומה ותרומ"ע העתידין לירקב‬
 ‫‪ | 511‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫א"א כאומר ה"ז תרומה אם ישרף‪ ,‬והלא אף כאן הוא מפריש תרו"מ באופן שמיד יתבטל בא' ומאה‪,‬‬
‫ונימא דאינו חל כלל דהוי כמפריש לאיבוד‪[ .‬כבר ראינו שהוא פלוגתא בתוספתא]‬

‫וכל קונטרס דר"ד בהר"ן והנידון שם ליתא אם א"א להפריש לביטול‪ ,‬ולא מצינו שזה היה הטענה על‬
‫זה‪.‬‬

‫סימן א‪.‬‬

‫הנה במתני' ריש פ"ה דדמאי הלוקח מן הנחתום מפריש כדי תרו"מ וחלה ואומר א' ממאה שיש כאן הרי זה מעשר‪.‬‬
‫וכן הביא הרמב"ם להלכה‪ ,‬וכ"ה גירסת הרימב"ץ‪.‬‬

‫ויש גירסא אחרת הרי זה בצד זה מעשר‪.‬‬

‫ויש גירסא הרי בצד זה מעשר‪.‬‬

‫אמנם במ"ב גרסו כולם זה בצד זה וצ"ב החילוק‪.‬‬

‫וכנהוג היום שאומר היותר מא' ממאה ה"ז תרו"ג בצד צפונו‪ ,‬וכ' מרן החזו"א שאם לא אומר בצד צפונו‬
‫תלוי אם התרו"ג יותר גדולה דאז יש בעיה עם החולין המשתייר לתרו"מ שהרי בטל ברוב התרו"ג‪,‬‬
‫מדאו'‪ ,‬ואינו כשר תו לקובעו לתרו"מ‪ ,‬אם אם התרו"ג קטנה ממנו‪ ,‬אין חיסרון‪ ,‬דהחולין נשאר רובא‪,‬‬
‫וצ"ע דלפמש"כ שאי אפשר להחיל במצב שיתבטל א"כ התרו"ג תתבטל מיד בחולין שלה‪ ,‬אף שהם‬
‫טבולים עדיין למע"ר ותרו"מ‪ ,‬והלא החזו"א עצמו סתר משנתו לכאורה‪ ,‬שכ' שהמפריש תרו"מ‬
‫שיתבטל בא' ומאה‪ ,‬אינו חל כלל דהוי כמפריש לאיבוד‪[ .‬כבר ראינו שהוא פלוגתא בתוספתא]‬

‫אמנם זה אין להקשות שהמעשר המיועד לתרו"מ שהוא א' ממאה‪ ,‬יתבטל במיועד לחלה‪ ,‬שהוא א' ממח'‪[ ,‬שהוא‬
‫כרגע כחולין שכבר נתקנו ממעשר ותרומת מעשר]‪ ,‬ותו לא יחול תרומת מעשר עליו‪ ,‬דהלא זה א"א שהרי גם‬
‫המיועד לחלה אי יבטל את יחוד המעשר‪ ,‬הרי הוא טבול לתרומת מעשר‪ ,‬והאיך יבטל את הטבול לתרו"מ‪ ,‬וזה לא‬
‫מצינו שטבול לתרו"מ יבטל מעשר הטבול לתרו"מ‪ ,‬כיון שהוא כבר פטור ממעשר‪ ,‬ובפרט דאין לו שום דין בזה‬
‫שהוא מע"ר שהרי דינו כחולין‪ ,‬מלבד שם המעשר ראשון שמהני רק משום שטבול לתרו"מ‪ ,‬ובפרט דדמאי שאין‬
‫אפי' דין נתינה במע"ר שלו‪ ,‬וכל מהותו רק שעדין מתקנת דמאי טבול לתרו"מ‪ ,‬ואמנם אי בטבול לתרו"מ אסורים‬
‫רק המע"ר ושאר התערובת מותרת דנבררה ונתיחדה וירד ממנו חובת התרו"מ ואינה טבולה לה‪ ,‬וממילא הקשה‬
‫דשפיר תבטלה אך בציור זה אינו‪ ,‬דכל מה דאמרי' שביחוד פקע שם טבול לתרו"מ מהשאר הוא דוקא בהפרישו‪ ,‬אך‬
‫כאן שלא הפרישו א"כ עדיין כל המעורב טבול לתרו"מ כקודם הפרשה‪ ,‬אף שנתקן ממע"ר‪ ,‬והוא מוכרח‪ ,‬שהלא אם‬
‫יבטלנו א"כ לא חל המע"ר וא"כ צריך להפריש שוב מע"ר כמו שכ' מרן זלל"ה‪ ,‬וא"כ גם החלה עצמה טבולה‬
‫למע"ר ולתרו"מ‪ ,‬ואם הוא גלגל המחייב את עצמו לא שייך שהמיועד לחלה תבטלנו‪ ,‬שעד כמה שהיא מבטלה היא‬
‫כמותו ואינו יכולה לבטלו‪ ,‬ואין לו שום ענין למש"כ מרן זלל"ה‪ ,‬בסי' טו' ס"ק ב' דלא איירי בכהאי‪ ,‬אלא בביטול‬
‫טבול לתרו"מ בתוך התרו"ג‪ ,‬דתרו"ג לעולם אינו טבולה למע"ר ותרו"מ משא"כ כאן החלה עד כמה שתבטלנו הרי‬
‫היא עצמה כמותו‪.‬‬

‫ואף לשי' הירושלמי שהמיועד לחלה פטורה מתרו"מ‪ ,‬משום דינא דחלת דמאי לפי' תי' שני שם‪ ,‬זה הכל בהנחה שזה‬
‫דמאי‪ ,‬שהיינו שכבר תוקן‪ ,‬אך אם המציאות האמיתית שהוא עדיין טבל ודאי‪ ,‬הרי לא נתקן ואינו פטור‪ ,‬וא"כ לפי‬
‫המציאות האמיתית כשנדון על הביטול שהוא ממ"נ‪ ,‬אם זה שקבע לתרו"מ באמת לא תוכן וחל תרו"מ‪ ,‬א"כ אף‬
‫החלה חייבת בתרו"מ‪ ,‬ואי הוא תוקן וממילא רק המיועד לחלה ורק משום גזירת דמאי ולכך אינה בכלל החשבון‪,‬‬
‫א"כ ממילא אין כאן ביטול‪ ,‬דהכל מתוקן וזה כהצגה בעלמא‪ ,‬סו"ד דליתא ודו"ק‪.‬‬
 ‫‪ | 512‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫וזה ג"כ דע' מרן חזו"א בסי' יא' ס"ק י' וכמש"כ דכשהחלה רוב בטל הטבל‪ ,‬אך משום שהחלה בטלה בטבל לית לן‬
‫בה‪ ,‬והיינו דקאי על מ"ב ולא על מ"א‪,‬‬

‫וכמדויק לישנא דמתני' דדוקא במ"ב בגי' הרע"ב אי' בצד זה‪ ,‬אך במשנה א' ליתא‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם‪ ,‬והוא מפורש‬
‫במתני' פ"ז מ"ו מעשר כלכלה בחברתה מעושרת‪ ,‬ול"א דהמע"ר בטל בשאר הכלכלה ולא יחול אחריו תרו"מ‪ ,‬כיון‬
‫דאם הוא בטל א"כ כולו טבול למע"ר ותרו"מ‪ ,‬וגלגל זה לא יתכן‪ ,‬אלא שהגרח"ג ס"ל כנראה שחלה שאני‬
‫לירושלמי כיון שפטורה מתרו"מ אך כבר ביארנו שליתא לפי האמת אי עדין לא תוקנה‪[ ,‬ואף אי ס"ל כר' יוחנן ריש‬
‫מסכתין דאף בודאי פטרנהו היינו דבגזרת דמאי לא תיקנו על ודאי חלה להחמיר ואפשר לסמוך על רוב ע"ה‬
‫מעשרין‪ ,‬אך כאן הוא דבר הסותר את עצמו וזה לא אמרינן אלא אם היה גזרת דמאי‪ ,‬גזירה ודאית‪ ,‬שצריך לעשר‬
‫גם על הצד שכבר מעושר‪ ,‬אך הלא הגדר הוא לחשוש לספק‪ ,‬מדלא מברכין‪ ,‬ועודשיט‪ ,‬כמבו' ברמב"ם שדימהו לספק‬
‫וספק ספיקא ולפעמים חזי' לאצטרופי ודו"ק‪.‬‬

‫והירושלמי פ"ג דחלה ה"ה שהביא מרן איירי במפריש כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה להיות מפריש עליה‬
‫והולך‪ ,‬וע"ז הקשו מכיון שקדש רובה בטל הטבל ברוב‪ ,‬והיינו שרוב חלה יבטל הטבול לחלה כדימוע ותו לא יוכלו‬
‫להפריש ממנו על מקום אחר דהוי כפטור על החיוב‪ ,‬וכאילו כולו שם חלה ואף שאין הטבל מייצר דינים רק מוריד‬
‫צ"ל דפלגינן‪ ,‬דמ"מ מוריד שם טבל מהמיעוט‪ ,‬ששם טבל הוא כדבר חיובי ואינו העדר ואפשר להורידו‪ ,‬משא"כ‬
‫לקובעו כחלה‪ ,‬לתת לו דינים חיובים זה א"א‪ ,‬משא"כ באופן דידן שהוא להיפך שהמעשר שחלה ראשונה היא‬
‫המועטת ושיעור המיועד לחלה שהוא המתוקן כחולין‪ ,‬גדול ממנו וזה לא מצינו שהקדש בטל ברוב החולין שא"כ‬
‫היה לירושלמי להקשות תיכף בתחילה האיך חל והלא מקצת החלה תיבטל ברוב הטבל‪ ,‬אלא דזה ודאי אינו דהחלה‬
‫רק יכולה לדמעת החולין ולא ליבטל בחולין‪ ,‬ואף שמדמעת אינה קובעת הכל לפטור ונשאר חייב במקומו הידוע‬
‫כלפי שמיא‪ ,‬ורק בקדש רובה מתבטל מיעוט הטבל‪ ,‬דהוא ביטול דאורי'‪.‬‬

‫וא"כ לנידו"ד שהמיועד לחלה הוא כרגע חולין גמורים ביחס למיועד לתרו"מ‪ ,‬בודאי לא יכול שם מעשר ממנו‬
‫שהיינו שם קודש שטבול לתרו"מ‪.‬‬

‫ולמעשה הוא מפורש בירושלמי שם בריש דבריהם שכ' שם רבי בון בר חייא בעי קומי ר"ז מנחה שנתערבה בחולין‬
‫קומץ ומתיר את השירים לאכילה קורא אני עליה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו א"ל וכי טבל שנתערב בחולין‬
‫קורא אני עליה ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן א"ל וכי אמרית לך שאינו מוציא ממנו עליו‪ ,‬ולא ממנו‬
‫למקום א חר‪ ,‬אין תפשיטא לך שאינו מוציא ממנו על מקום אחר אפילו ממנה עליו אינו מוציא מתני' אמרה שהוא‬
‫מוציא ממנו עליו והתנינן ואם לאו יוציא חלה אחת על הכלא מרין לית הדא דר"ז תתובא על דר' בון ב"ר חייה מה‬
‫בין מוציא ממנו עליו מה בין מוציא ממנו על מקום אחר בשעה שהוא מוציא ממנו עליו הואיל ואין אותו הטבל ראוי‬
‫להעשות כתרומה כיוצא בו חולין שבו מבטלין אותו‪ ,‬בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר הואיל ואותו הטבל‬
‫יכול להעשות חולין כיוצא בו אינו בטל א"ר יוסי הדא אמרה טבל שנתערב בתרומה הואיל ואותו הטבל יכול‬
‫להעשות כתרומה כיוצא בו אינו בטל‪.‬‬

‫הרי מפורש בירושלמי שטבל אינו בטל בתרומה‪,‬‬

‫ושם א"ר בא מהפליגין ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בטבל שנטבל דבר תורה אבל בטבל שנטבל מדבריהן כל עמא‬
‫מודיי שהטבל בטל ברוב התיב רבי בא בר כהנא קומי רבי ירמיה והתנינן כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבעם זיתי‬
‫ניקוף עינבי בצי ר שנתערבו עם עינבי עוללות ולא טבל שנטבל מדבריהן הוא א"ר מנא אנא קיימתיה בשמן של זיתי‬
‫מסיק שנתערבבשמן של זיתי ניקף‪.‬‬

‫מתיב רבי יוחנן לר"ש בן לקיש והתנינן נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה להיות מפריש עליה‬
‫והולך מכיון שקדש רובה לשם חלה תבטלי ברוב אמר ברושם‪ ,‬תדע לך שהוא כן דתנינן תמן הרוצה להפריש‬
‫תרומה ותרומת מעשר כאחת לאיזה דבר הוא מסיים לא כדי שיבטל ברוב א"ר יצחק בר לעזר שלא יהא אומר‬

‫שיט ואעפ"י שהוכיחו מחמורו של רפב"י‪ ,‬דמה הראי' שהחמירה בדמאי שמא ידעה שלא מעושר‪.‬‬
 ‫‪ | 513‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫תרומת הכרי הזה וזה בזה חזר רבי יצחק בר לעזר ואמר לא אמרנא כלום ולא רבי יוחנין היא אמר תרומת כרי זה‬
‫וזה בזה רבי יוחנן אמר מקום שנתרמה תרומתו של ראשון נסתיימה תרומתו של שני‪.‬‬

‫דחוף‬

‫למע"כ הרה"ג ר' ‪ .....‬שליט"א‬

‫כיון שמתעקשים להשאיר התנאי מצאתי חובה לתקן נוסח בנתיים שנאמר בכל יום שיתוקן בנתיים הטבלים‪ ,‬ויסודו‬
‫בנוי שכיון שכבר ממילא הוציא המשגיח החוצה יותר מא' ממאה‪ ,‬וקיבל שליחות ע"ז מבעל הפירות‪ ,‬ואם היה עושה‬
‫בלא תנאי היה מתקן כראוי‪ ,‬אלא שהוא לא קיים שליחותו וביטל הפרשתו‪ ,‬וממילא בזכות גמור כזו שלא להאכיל‬
‫טבלים כו"ע יודו שזכין ואנן סהדי שרצון בעל הפירות שנעשה שליח בעבורו לתקן‪ ,‬וממילא אנו מפרישין מחדש‬
‫שיחול מיד לאחר אמירת המשגיח נוסחתו‪.‬‬

‫הארכתי לבאר בקונטרס שלם החילוק שבין זה לתיקון הגר"ד בהר"ן ועברתי טענה אחר טענה שכל מה שהשיגו‬
‫עליו אין חיסרון בנידו"ד וכו"ע יודו דאפשר לתקן‪.‬‬

‫אנא עשה חסד עם כלל הציבור בארץ ישראל ותבדוק את הנושא באופן יסודי‪ ,‬ותודיעני‪ ,‬ואם יהיו הדברים לרצון‬
‫לפניך‪ ,‬יש למנות ארבעה אנשים שיגידו במשך היום נוסח זה‪ ,‬והכל אתי על מקומו בשלום‪ ,‬עד שיפוס התנאי‪.‬‬

‫הדושו"ט כה"י‬

‫‪...‬‬

‫הנוסח לומר בכל בוקר עדיף להגיע משנים בלילה שאז מתחילים למלאות את השוק הסיטונאי‪,‬‬
‫וכדאי לחזור ולהגיד כמה פעמים ביום‪ ,‬שמא היה דשלבל"ע‪.‬‬

‫כל מה שיפרישו תרו"מ המשגיחים היום עם תנאי שתתבטל הפרשתם‪ ,‬הרינו נעשה שליח מדין‬
‫זכין ואנן סהדי לתקן עבור בעל הפירות‪ ,‬והריני מפרישם מחדש כדין‪ ,‬שיחול מיד לאחר‬
‫הפרשת המשגיח‪.‬‬

‫ואומר‪ :‬כל ההפרשות וההשלמות יחולו כמו שכ' בנוסח שברשותי כדת‪ ,‬והטעונים חילול‬
‫יחוללו כפי שכתוב שם על המטבע שיחדתי לכך‪.‬‬

‫ואם כבר חל חלקם‪ ,‬יתוקן השאר בלבד‪ ,‬כפי שכ' בנוסח ההשלמות‪.‬‬
‫‪ | 514‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 515‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫תיקון הרבים מטבלים‬

‫יבאר האיך לתקן את הרבים שאינם מפרישים בביתם‪ ,‬כל עוד‬

‫שלא נתבטל התנאי שבמעשרות‪ ,‬ויוצא שאם טעה בהפרשה ולא‬
‫הוציא תרו"מ כראוי‪ ,‬בטלה כל ההפרשה‪.‬‬
‫ידון אם תנאי של המשגיח מתבטל‪ ,‬כיון שאנן סהדי שלא קיבל‬
‫שליחות מבעל הפירות עבור קלקול זה‪ ,‬לבטל כל ההפרשה‪ ,‬שהוא‬
‫סותר את שליחותו שאמר לו להפריש כתקחז"ל‪ ,‬ואף אם נימא‬
‫דסו"ס השליח התנה על מעשי עצמו וחל‪ ,‬מ"מ האם אפשר לעשר‬
‫[או להשלים] אח"כ עבור הבעה"ב בלא תנאי‪ ,‬מדין זכין ואנן סהדי‪.‬‬
‫יסיק שבודאי המפריש כדת‪ ,‬יכול לעשר עבור הבעה"ב וממילא‬
‫לבטל את שליחותם של ההכשרים‪ ,‬המעשרים שלא כדת‪.‬‬
‫ומכל מקום לכתחילה כדאי ללמד את כל הבעה"ב של הפירות וירקות‪ ,‬שכדאי להם‬
‫למנות לשליח את זה שיתקן כראוי בעבורם‪ ,‬וממילא כל פעם שממנה את המשגיח יתכוין‬
‫לכתחילה כמאן דאמר כל התורם כראוי יהיה שלוחי‪ ,‬ובודאי יחול שליחותו של זה‬
‫שמפריש כראוי ולא של זה שאינו מפריש כראוי‪.‬‬
‫עוד יביא נוסח לומר‪ ,‬בכל בוקר‪ ,‬לזכות את הרבים‪ ,‬מדין זכין‪ ,‬ואנן‬
‫סהדי‪ ,‬דבכה"ג דהבעה"ב מפריש ומינה שליח לעשר‪ ,‬שהוציא יותר‬
‫מא' ממאה‪ ,‬אלא שעושה תנאי שלא יחול‪ ,‬כו"ע יודו דנעשים שליח‬
‫עבור הבעלים לתקן‪ ,‬ויסודו בנוי על תיקון הגר"ד בהר"ן‪ ,‬אלא‬
‫שנתחדש שבנידו"ד אין את כל ההשגות‪ ,‬שהיו בשעתו‪ ,‬ויהני‬
‫לכו"ע‪.‬‬
‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬
‫רמת בית שמש‬
‫חורף ‪ -‬תשע"א‬
 ‫‪ | 516‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫נוסח התיקון‬

‫לומר בכל בוקר [לאחר עלינו לשבח] עדיף להגיד משנים בלילה שאז מתחילים למלאות את השוק‬
‫הסיטונאי‪ ,‬וכדאי לחזור ולהגיד כמה פעמים ביום‪ ,‬שמא עדיין היה דשלבל"ע‪ ,‬בשעת האמירה‪.‬‬

‫כל מה שיפרישו תרו"מ המשגיחים היום עם תנאי שתתבטל הפרשתם‪ ,‬הרינו נעשה שליח מדין‬
‫זכין ואנן סהדי לתקן עבור בעל הפירות‪ ,‬והריני מפרישם מחדש כדין‪ ,‬שיחול מיד לאחר‬
‫הפרשת המשגיח‪.‬‬

‫ואומר‪ :‬כל ההפרשות וההשלמות יחולו כמו שכ' בנוסח ההשלמות‪ ,‬והטעונים חילול יחוללו כפי‬
‫שכתוב שם על המטבע שיחדנו לכך‪.‬‬

‫ואם כבר חל חלקם‪ ,‬יתוקן השאר בלבד‪ ,‬כפי שכ' בנוסח ההשלמות‪.‬‬

‫מפתח‬
‫נוסח התיקון‪.‬‬
‫פתיחה‬
‫מ' סיבות דמהני התיקון‪.‬‬
‫סימן א‪.‬‬
‫פ"א ‪ -‬בסוגיא דגמ' נדרים לו' – ובסיבות שיהני בזכות גמור משלו על שלו‪ -‬ובתרוה"ד הל' חלה‪.‬‬
‫פ"ב – בסוגיא דתורם שלא ברשות‪ ,‬כלך אצל יפות‪ ,‬קידושין נב' וישל"מ ב"מ כב'‪.‬‬
‫פ"ג‪ -‬בסוגיא דל"א חזקה שליח עושה שליחותו בתרומה שמא אחר תרם – חולין יב'‪ .‬ועירובין‬
‫פ"ד – בגי' הרמב"ם בגמ' ב"מ ובדעת הגר"א דבתרומה מהני ניחותא דמצוה וחשוב‬
‫לדעתכם כמש"כ התה"ד בזכות גמור‪.‬‬
‫סימן ב‪.‬‬
‫בסוגיא שם במשלו על של חבירו ובפסק ההלכה‪.‬‬
‫סי' ד'‪.‬‬
‫החילוקים שבין נוסח הגר"ד בהר"ן לנידונינו שבזה כו"ע יודו‪.‬‬
‫פתיחה‬
‫הנה לאחר שחדר לועדי הכשרות תנאי במעשרות‪ ,‬המסוגל לבטל‬
‫את כל ההפרשה‪ ,‬ולאחר שניסינו בכל הדרכים לשכנעם שיסירו‬
‫תנאי זה‪ ,‬ובנתיים לא עלה הדבר בידינו‪ ,‬הרי נתחייבנו למצוא‬
‫פיתרון זמני כל עוד שהתנאי קיים לבל יכשלו עם הקדוש באכילת‬
‫טבלים‪.‬‬
‫ויש להקדים שאף שקונטרס זה יכול לרפות את כל המערכה נגד‬
‫התנאי במעשרות‪ ,‬שהרי יאמרו שאם ממילא אפשר לסדר הכל גם‬
‫אם ישאירו התנאי למה יש צורך בכל המחלוקת‪ ,‬ניתן להם לעשות‬
‫ככל העולה על רוחם‪ ,‬ואנן את נפשינו הצלנו‪ ,‬ע"י האמור בקונטרס‬
‫זה‪ ,‬מ"מ יש לדון שאין אנו פטורין לעת עתה‪ ,‬מלהציל הרבים‬
‫מאיסור טבלים בכל יום‪ ,‬ואין לנו לחשב חשבונות כאלו‪ ,‬אלא‬
‫למצו א בנתיים פיתרון לרבים‪ ,‬אף שאפשר להפסיד עי"ז בחיבול‬
 ‫‪ | 517‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫המערכה‪ ,‬אך לפי האמת אין זה פיתרון מושלם תמידי כיון שרוב‬
‫האמור בקונטרס זה מחוייבין לומר בכל יום לאחר שכבר הוי‬
‫דשלבל"ע‪ ,‬וכיון שאין לנו שום הכרח שיהיה מי שיתנדב לומר זאת‪,‬‬
‫בשעה המתאימה‪ ,‬שיתכן שהבעה"ב יקנה את הפירות אחר‬
‫אמירתינו‪ ,‬וכבר ישליך המעשרות לפח ואז רוב האמור כאן לא‬
‫יחול‪ ,‬מלבד עצתו של הגר"ד בהר"ן‪ ,‬שלא קיבלו הצעתו על‬
‫לכתחילה‪ ,‬וממילא בודאי מחוייבין אנו בעיקר הדין להמשיך‬
‫המערכה נגד התנאי עד שיפוס מהעולם‪:‬‬

‫והנה ענין הקונטרס בנוי על כמה יסודות‪.‬‬

‫א'‪.‬‬
‫שיל"ד ששליח ות בעל הפירות יהני רק לענין המעשרות‪ ,‬ולא לענין התנאי כיון שהתנאי‬
‫מקלקל ההפרשה‪ ,‬והוא נגד שליחותו שציוהו להפריש כתקחז"ל‪ ,‬וממילא יוצא שהמשגיח‬
‫עישר כראוי‪ ,‬ללא תנאי‪ ,‬כיון שלא קיבל שליחות עבור התנאי‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואף אם נימא שלתנאי לא צריך שליחות מהמשלח‪ ,‬כיון שהשליח עושה התנאי על‬
‫המעשה שלו‪ ,‬וסו"ס כיון שהוא עשה תנאי הרי כאומר שלא מעשר על צד זה‪ ,‬ולא מקיים‬
‫שליחותו וממילא לא חל מעשרותיו כלל‪ ,‬מ"מ לכאורה יל"ד שכיון שלפי האמת לאחר‬
‫שחישבנו כל הצדדים יוצא שהתנאי יותר מזיק לרבים ממה שמועיל‪ ,‬וממילא יוצא שודאי‬
‫שניחא ליה לבעה"ב שאם תתבטל הפרשתו‪ ,‬שנהיה אנחנו שליחים לעשר עבורו לאחר‬
‫המשגיח‪ ,‬ללא תנאי‪ ,‬וממילא אף אם הפרשת המשגיח לא חלה כיון שהתנה עליה‪ ,‬יכולים‬
‫אנו לעשר אח"כ בנוסח הרגיל עבור הבעה"ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ואף אם נימא שתנאו כן נתבטל‪ ,‬והמעשה קיים‪ ,‬אך כיון שהיה כאן תערובת‪ ,‬ממילא חל‬
‫רק לחלקים‪ ,‬ולא קיים שליחותו במילואה לתקן כל הפירות והירקות‪ ,‬וממילא אנו נעשים‬
‫שלוחים מדין זכין ואנן סהדי‪ ,‬לומר נוסח השלמות להשלים בעבורם‪ ,‬להצילם מאיסור‬
‫טבלים‪ ,‬שהרי החלקים שלא תיקן ע"ז אינו יכול להתנות‪ ,‬ונשאר טבל‪ ,‬אלא שמעורב‪,‬‬
‫ומתקנים אנו אותם במקומם‪ ,‬כפי שצריך בכה"ג‪ ,‬בכל פרי ופרי‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ואף אם ננקוט שהתנאי לא ביטל לגמרי כיון שיש דברים שמעכבים לכתחילה ולא‬
‫בדיעבד‪ ,‬וממילא בתנאי זה לא נתכוין אלא לעכב שלא יחול רק אם יהיה חיסרון של‬
‫בדיעבד אך חסרונות של לכתחילה אינו מתנה עליהם‪ ,‬וממילא תיקן בדיעבד‪ ,‬מ"מ נראה‬
‫שכיון שאנו יכולין להשלים ולתקן בצורה היותר טובה‪ ,‬וממילא כיון ששיך לתקן‪ ,‬שוב‬
‫מתברר שהיה תערובת בדבר שיש לו מתירין‪ ,‬כיון שאנן מתקנינן בצורה יותר טובה‪ ,‬וכיון‬
‫שכן שוב אגלאי שלא נתבטל ברוב קודם‪ ,‬כיון שהטבל לא בטל מדרבנן‪ ,‬במקום שיש לו‬
‫מתירין‪ ,‬ומשום כהיתרו כך איסורו‪ ,‬אלא שאם לא יבוא תיקון אחר יותר טוב‪ ,‬ממילא‬
‫אמרי' שכיון שלא נודע התערובת חשיב דבר שאין לו מתירין‪ ,‬וכשר בדיעבד‪[ ,‬ולענין‬
‫היתרו כך איסורו‪ ,‬סמכי' אשיטות‪ ,‬שכיון שהתרו"ג תוקנה כראוי ממילא נשאר רק טעם‬
‫של דשיל"מ] אך באופן שהיה אח"כ הפרשה יותר טובה‪ ,‬ודאי דחשיב יש לו מתירין‪,‬‬
 ‫‪ | 518‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ושפיר מעכב בדיעבד ‪ ,‬ומהני התנאתו שלא יחול כלל‪ ,‬וחלה הפרשתינו בנוסח הרגיל ללא‬
‫תנאי‪ ,‬ומתקן הכל‪ ,‬מדין ביטול ברוב‪ ,‬או בצירוף ההשלמות‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ידון שאפשר לומר לשיטתו‪ ,‬שכיון שהם ס"ל‪ ,‬שהתנאי מהני רק למ"ד יש ברירה‪ ,‬שהרי‬
‫אם אין ברירה לא חלה הפרשתו כלל‪ ,‬וממילא אינו רוצה להתנות‪ ,‬לא המשלח ולא‬
‫השליח‪ ,‬ממילא אפ"ל שלפי צד זה שאהני התנאי דיש ברירה‪ ,‬משום שמסתכלין על עיקרו‬
‫דאורי' בזה"ז דהוא דרבנן‪ ,‬א"כ אפשר לומר אף שנדונו כספק דרבנן לומר שיחול [ובד"ח‬
‫כ' דבדרבנן אפשר לעשר אף ללא רשות] ‪ ,‬ואילו דיינינן ליה כדאוריתא ממילא שוב לא‬
‫חל הפרשתו כיון שעישר בברירה דאוריתא ושוב יש כאן אנן סהדי שאינו רוצה‬
‫בהתנאתו‪ ,‬וחל הפרשתינו‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫יסיק שמ"מ מהיות טוב‪ ,‬כדאי ללמד את כל הבעה"ב של הפירות וירקות‪ ,‬שכדאי להם‬
‫למנות שליח את זה שיתקן כראוי בעבורם‪ ,‬וממילא כל פעם שממנה את המשגיח יתכוין‬
‫לכתחילה כמאן דאמר כל התורם כראוי יהא שלוחי‪ ,‬ובודאי יחול שליחותו של זה‬
‫שמפריש כראוי‪ ,‬ולא של זה שאינו מפריש כראוי‪ ,‬ואין לחוש שמכשיל את המשגיח‬
‫בברכה לבטלה‪ ,‬כיון שיתכן שהמעשרות של השני יחול‪ ,‬ולא של המשגיח‪ ,‬שהרי ממ"נ אם‬
‫של המשגיח אינו כראוי‪ ,‬ממילא אינו מכשילו שהרי התנה שיתבטל הפרשתו‪ ,‬אם לא‬
‫יפריש כראו י‪ ,‬וממילא מברך ברכה לבטלה‪ ,‬ואילו של האחר יחול כיון שמפריש כדת‪,‬‬
‫ואם של המשגיח הוא כראוי ונתקימה ברכתו‪ ,‬ממילא נתקיימה גם הפרשתו‪ ,‬ולא של‬
‫השני‪ ,‬שבכל מקום שהמשגיח מפריש כראוי‪ ,‬ודאי עדיפא לן שיחול הפרשתו ולא של‬
‫האחר‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫ובפרט שהרמב"ם והשו"ע פסקו שבאחר שהפריש תרו"מ עבור הבעה"ב ללא רשותו‪ ,‬אף‬
‫בדלא שוויה שליח‪ ,‬ובא בעה"ב וגילה דעתו שהיה ניחא ליה‪ ,‬שאמר לו כלך אצל יפות‪,‬‬
‫חלה הפרשתו אף שבשעת מעשה הוא עישר שלא מדעתו‪ ,‬וא"כ כ"ש בנידו"ד דאנן סהדי‬
‫שרוצה שפירותיו יהיו מופרשים ולא טבולים‪ ,‬ובמקום שידוע מראש שהוא זכות גמור אין‬
‫צריך לגלות דעתו לאחמ"כ‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫וכל מה דאמרינן ופסקי' בשו"ע שהמשלח שעשה שליח ומצא תרום‪ ,‬לא אמרינן חזקה‬
‫שליח עושה שליחותו‪ ,‬שמא אחר תרם‪ ,‬ולא חל כיון שלא עשאו שליח‪ ,‬היינו באופן‬
‫ששניהם מפרישים כראוי‪ ,‬וניחא ליה לבעה"ב שיחול דוקא של שלוחו כיון שהוא יודע‬
‫לשער מידתו‪ ,‬אך ב נידו"ד בזה"ז שכולם מפרישים באותו השיעור‪ ,‬ובעוה"ר אם המשגיח‬
‫מעשר שלא כדת‪ ,‬שמעשר ע"י תנאי ובסוג ברירה שיתכן שיאכל לפני הבירור והוי כנבקע‬
‫הנוד‪ ,‬שלא חל אפי' למ"ד יש ברירה‪ ,‬והדבר אסור עפ"י הלכה‪ ,‬ואילו השני מעשר כדת‪,‬‬
‫בודאי שעדיף לן שיחול מעשרותיו דהשני‪ ,‬ולא של המשגיח שביטל את עצמו‪.‬‬
‫ט‪.‬‬
‫וביותר שהתרומת הדשן הלא ביאר להדיא בסי' קפח' לענין חלה שיהני אף הפרשת‬
‫המשרתת‪[ ,‬ונפסק ברמ"א בשו"ע] וביאר שכל מה שרוצה שדוקא של שלוחו יהני‪ ,‬משום‬
‫שהוא יודע באיזה שיעור הוא רגיל בעין יפה או בבינונית‪ ,‬משא"כ כיום שכולם ממילא‬
‫תורמים אותו שיעור‪ ,‬אין נפקותא איזה שליח יעשר בעבורו‪ ,‬ותמיד חל אף הפרשת השני‪,‬‬
‫א"כ כ"ש בנידו"ד שאם היה תערובת הרי השליח שמינה עושה שלא כדין‪ ,‬בזה שמתנה‬
‫ומבטל את ההפרשה לגמרי‪ ,‬ולא קיים שליחותו לעשר‪ ,‬בודאי אנן סהדי דניחא ליה‬
‫לבעה"ב שיעשו כדין ולא שלא כדין‪ ,‬וחלה שפיר הפרשתו של השני ולא של ההכשר‪.‬‬
 ‫‪ | 519‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וכן כ' המשנה למלך בכורות פ"ד סוף ה"א‪ ,‬ע"פ התרוה"ד הנ"ל שכ"כ לענין חלה‪,‬‬
‫שהמשרתת יכולה לעשות שליח להפריש‪ ,‬שהפרשת חלה בזמן הזה הכל שוים בה ליטול‬
‫כזית ולשרפה ואין לומר שיש קפידה מי יפריש‪.‬‬
‫י‪.‬‬
‫ואף הקצוה"ח בסי' רמג' שפליג אתרוה"ד הוא רק משום שבחלה אפשר לתקן לאחר‬
‫אפיה‪ ,‬אך בנידו"ד דלא יתקנו לעולם אלו שאין מפרישים בביתם‪ ,‬והברירה הוא או‬
‫שיאכלו טבל או שיחול הפרשתינו‪ ,‬בודאי יודה גם הקצוה"ח דמדין זכין ואנן סהדי בכה"ג‬
‫של זכות גמור‪[ ,‬כמבואר בתוס' כתובות יא' לגבי גר קטן‪ ,‬אפשר אפי' להוציא מהמשלח‬
‫ללא דעתו] וחלה הפרשה של זה שמפריש כראוי ללא תנאי‪ ,‬עם נוסח ההשלמות המתאים‬
‫למקרים של תערובות‪.‬‬
‫יא‪.‬‬
‫ועוד י"ל שלאחר שהפריש המשגיח הצידה יותר מא' ממאה‪ ,‬והוא ממילא מתכנן לזרוק‬
‫את זה לפח‪[ ,‬ואינו יודע שלא חל הפרשתו מחמת שהיה כאן תערובת‪ ,‬והוא התנה שלא‬
‫יחול] א"כ ברגע זה בודאי אין אנו לוקחים כלום מבעל הפירות‪ ,‬אם נחיל על אותם פירות‬
‫שמיועדים לזריקה הפרשה כדת‪ ,‬כרצונו‪ ,‬ולכך בכה"ג חל הפרשתינו‪.‬‬
‫יב‪.‬‬
‫ובפרט למבואר להדיא בירושלמי שיש תנאי ב"ד שפיחת או הותיר יחול מעשרותיו‬
‫בתוכו ויתבטל וכבר הקשה החזו"א שהרי הוא לא אמר כן‪ ,‬והאיך יכולים ב"ד לתקן כזה‬
‫לכל הדורות קודם שהפירות באו לעולם‪ ,‬והכריח מכאן שכל המפריש על דעתא דרבנן‬
‫מפריש‪ ,‬וממילא אמרו ב"ד שהיתרה תחול בפנים ותתבטל בקא'‪ ,‬וא"כ ה"ה בנידו"ד‬
‫שהשליח מתנה שתתבטל הפרשתו כנגד התנאת ב"ד‪ ,‬ואילו המשלח עשה שליח‪,‬‬
‫להפריש אדעתא דרבנן‪ ,‬בודאי שיחול השליחות של השני שמפריש כתקנתא דרבנן‪.‬‬
‫יג‪.‬‬
‫ומה דטועים העולם וחושבים שהמשגיח הוא שליח של ועד הכשרות‪ ,‬ולא של בעל‬
‫הפירות‪ ,‬אין צורך להרחיב שזה טעות דמוכח‪ ,‬ואין ההכשר יכול למנות שלוחים לעשר‬
‫עבורם‪ ,‬וצריך דוקא שליחות מבעל הפירות‪ ,‬והם לא מ"ד להתערב כאן באופן שעושים‬
‫בצורה דלא מעליא כנידו"ד‪ ,‬וכל מה שהציבור סומכים עליהם הוא רק על הצד שיעשו‬
‫כראוי‪ ,‬אך ברגע שמתערבים שיקולים אחרים מלבד ההלכה הצרופה‪ ,‬ועושים שלא כדין‪,‬‬
‫ממילא כל מהותם בטילה ומבוטלה‪ ,‬אלא שלא אכפ"ל ונח לן שיקרא שמם על זה ויתעשר‬
‫קופתם‪ ,‬העיקר שלא יפריעו לעבוד את השי"ת כהלכתו‪ ,‬אך כלפי האמת בודאי יחול‬
‫ההפרשה של המעשר כדת‪ ,‬ולא שלהם‪.‬‬
‫יד‪.‬‬
‫ואף דאם כן יוכלו לבוא בעלי בתים ולטעון שלמה להם כל התשלום שמשלמין עבור בד"ץ‬
‫אם ממילא יש מישהוא שמתקן עבורם בשליחות בחינם‪ ,‬י"ל שמ"מ למגדר מילתא עדיף‬
‫שיהא משגיחים וחותמת כצורתה וכו'‪ ,‬אך לפי האמת באמת מהני הפרשה של אותו ראוי‪,‬‬
‫שמפריש כהלכה‪.‬‬
‫טו‪.‬‬
‫ועוד שמצינו להדיא בראשונים שבמקום שמצילו מתקלה אמרינן זכין‪ .‬כמו שאמרו שאף‬
‫לדעת הראשונים הסוברים שכשם שאין אדם מקדיש דבר‪-‬שאינו‪-‬שלו או דבר‪ -‬שאינו‪-‬‬
‫ברשותו‪ ,‬כך אין אדם יכול לחלל מעשר‪-‬שני או רבעי או פירות שביעית של חברו‪ ,‬מכל‬
‫מקום אם החילול זכות הוא לחברו יכול לחללם‪ .‬כמו שמצינו הלוקח מעות במעות מעשר‬
‫שני או רבעי דברים שאין המעות מתחללין עליהם‪ ,‬כגון בהמה טמאה עבדים וקרקעות‬
‫יאכל כנגדן‪ ,‬היינו שיקח מעות משלו ויאמר‪ :‬כל מקום שהמעות ביד המוכר יהיו מחוללין‬
‫על אלו‪ ,‬ויעלה ויאכלן בירושלים‪ ,‬אף על פי שאין המעות ברשותו‪ ,‬לפי שזכות הוא למוכר‪,‬‬
 ‫‪ | 521‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שהרי אם לא יחלל אותן הלוקח יאכל אותן המוכר בלא חילול‪ ,‬וזכין לאדם שלא בפניו‪.‬‬
‫וכן אמרו שאסור ליקח פירות שביעית מעם הארץ‪ .‬לפי שאין מוסרים דמי פירות שביעית‬
‫לעם הארץ שמא לא יאכל אותם בקדושת שביעית‪ ,‬ואם מסר‪ ,‬יאמר‪ :‬הרי מעות הללו יהיו‬
‫מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתי ובא ואוכלן בקדושת שביעית‪ ,‬ויש שפירשו‪ ,‬שיכול‬
‫לחללן אפילו שלא מדעתו של עם הארץ‪ ,‬אף על פי שאין אדם יכול לחלל מה שביד חברו‪,‬‬
‫לפי שזכות הוא לעם הארץ וזכין לאדם שלא בפניו‪.‬‬

‫טז‪.‬‬
‫ובפרט ראיה מדינא דצנועין שהיו מתקנים כדי להציל הרבים מאיסורים‪ ,‬ופסקן הרמב"ם‬
‫שכדי להציל יכולים לעשות כן‪.‬‬
‫כמו ששנינו בגמ' הצנועים ‪ -‬בני אדם חסידים‪ ,‬שרוצים לסלק ידי כל אדם מן העבירה‪,‬‬
‫כשיש להם כרם רבעי וחוששים שמא אוכלים ממנו עוברי דרכים בלא פדיון ‪ -‬היו מניחים‬
‫את המעות ואומרים כל הנלקט מזה ‪ -‬שלקטו בני אדם היום מכאן ‪ -‬יהא מחולל על‬
‫המעות האלו‪ ,‬פירשו בגמרא שלהסוברים ‪ -‬וכן הלכה ‪ -‬שאין אדם יכול להקדיש דבר‬
‫שאינו ברשותו‪ ,‬אין הצנועים יכולים לחלל הפירות שאינם ברשותם‪ ,‬שהרי הגזלנים עצמם‬
‫אינם יכולים לחללם לפי שאינם שלהם‪ .‬ומ"מ פסק הרמב"ם להאי דינא שכדי להציל‬
‫יכולים לחלל אף שלא מדעתן‪.‬‬
‫יז‪.‬‬
‫ויש מן האחרונים שכתבו‪ ,‬שלדעת הראשונים שפירשו שהצנועים היו עושים כן בשנת‬
‫השמיטה שהפירות הם הפקר‪ ,‬לדברי הכל יכולים הצנועים לחללם מדין זכין לאדם שלא‬
‫בפניו‪ ,‬שהרי גם הגזלנים יכולים לחללם לפי שזכו בהם‪ ,‬וכל מה שמעכב תמיד הוא רק מה‬
‫שאינו ברשותו ע"י תפיסת אדם אחר‪ ,‬ולא מה שאינו שלו‪ ,‬וא"כ בנידו"ד שהבעה"ב כבר‬
‫הפריש הצידה לצורך התרו"מ‪ ,‬ומוכן להוציאם מרשותו לצורך התרו"מ ואינו יודע ששלוחו‬
‫התנה וביטל המעשרות‪ ,‬וממילא הוא בכל אופן יעשה אם זה מה שמתאים לצורך הפרשת‬
‫תרו"מ‪ ,‬בודאי שיחול הפרשת השני כדת‪.‬‬
‫יח‪.‬‬
‫וביותר שבחזו"א ליקוטים סי' ו' שדן לגבי התרומת הדשן‪ ,‬כ' שבמקום שהוא מרויח כל‬
‫העיסה ודאי ניחא ליה‪ ,‬וא"כ ה"ה בנידו"ד שמרויח הצלת כל הטבלים‪.‬‬

‫יט‪.‬‬
‫עוד כ' שם בחזו"א שכל שכבר עשה שליח חשיב זכות וכמש"כ בתרוה"ד‪ ,‬וא"כ בנידו"ד‬
‫שכבר גילה הבעה"ב רצונו להפריש ע"י שליח‪ ,‬אלא שהשליח אינו מפריש בעבורו‪ ,‬משום‬
‫התנאתו‪ ,‬ודאי חשיב זכות שנעשה שליח בעבורו לקיים הפרשתו כדת‪.‬‬

‫כ‪.‬‬
‫ועוד כ' בחזו"א שבמקום שאסור לשלוח טבל רשאין להפריש אף משלו על של חבירו‬
‫שלא מדעת חבירו‪ ,‬ואינו קשור לאבעיא בנדרים‪ .‬ז"ל בדמאי סי' יב' ס"ק ד' שם מ"ב‪ .‬ויל"ע‬
‫היאך מפריש משלו על של כהן שלא מדעתו‪ ,‬והוא בעיא בנדרים לו‪ :‬ואפשר דהכא שעדיין‬
‫אין כאן מבורר‪ ,‬ואסור לשלוח טבל‪ ,‬לכו"ע רשאי בעה"ב להפריש משלו על של חבירו‪.‬‬
‫כא‪.‬‬
‫ועוד דבירושלמי סוף ה"א בפ"ז דדמאי הביאו התוספתא פ"ג דמע"ש המוכר פירות טבולין‬
‫לחבירו ה"ז רץ אחריו ומתקנו‪ ,‬לא מצאו אם ידוע שהפירות קיימין מעשר עליהן‪ ,‬ואם לאו‬
‫אין צריך לעשר עליהן‪ ,‬ספק קיימין‪ ,‬מעשר עליהם וקורא שם למעשרותיהם‪ ,‬אמנם הפני‬
 ‫‪ | 521‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫משה ביאר דהיינו משלו על של חבירו‪ ,‬והרמב"ם פסקה‪ ,‬בפ' ממעשר ה"ז‪ ,‬ובראב"ד ביאר‬
‫דמיניה וביה קאמר‪.‬‬
‫כב‪.‬‬
‫עוד מבואר בירושלמי דאורחים מותרין לעשר כיון שבעה"ב בעי לעשות נחת רוח‬
‫לאורחים והביאו שם מעשה מאמוראי' שישבו לאכול אצל אחד והיו מעשרין‪ ,‬ואמר א'‬
‫לשה"ר לבעה"ב שהם חושדים אותו ומעשרים אחריו‪ ,‬וישב להשגיח עליהם שלא יעשרו‪,‬‬
‫ומ"מ הם היו זורקים א' לשני‪ ,‬וחל הפרשתם‪ ,‬הרי חזינן שאף דלא בעי דיחשדוניה שהרי‬
‫ישב לבדקן‪ ,‬שיראה שהם לא מעשרים‪ ,‬וא"כ הרי לא נתן להם אדעתא שיעשרו‪ ,‬ומ"מ חל‬
‫הפרשתן‪ ,‬אף דזה של בעה"ב וע"ז כ' החזו"א דמ"מ חשיב זכות‪ ,‬וחזי' שאם כלפי האמת‬
‫הוא זכות לא מחשב ינן למה שעכשיו ישב לבדקן‪ ,‬דמסלקינן להאי טעמא שהוא רק כדי‬
‫שלא יחשדוהו ובעומק ליבו הרי ניחא ליה לעשות להם נחת רוח שיעשרו‪.‬‬
‫כג‪.‬‬
‫ועוד שבחי' הרמב"ן כתב דבאומר כל הרוצה לתרום‪ ,‬אין חיסרון שהוא מודר הנאה ממנו‪,‬‬
‫כיון שלא עושה ממש בשליחותו‪ ,‬ואינו אלא כנותן רשות‪ ,‬וגבי תרומה אפילו גילוי דעת‬
‫נמי מהני‪ ,‬כדאמרינן בפרק ואלו מציאות (ב"מ‪ ,‬כ"ב ע"א) כלך אצל יפות [אם נמצאו יפות]‬
‫מהן תרומתו תרומה‪ ,‬וכיון שהרמב"ם והשו"ע פסקוהו‪ ,‬ממילא מבואר להלכה שלרמב"ן‬
‫אף בגילוי סגי‪ ,‬ובנידו"ד הרי גילה דעתו שרוצה שיפרישו עבורו כדת‪ ,‬ויהני אף מדין גילוי‬
‫דעת‪ ,‬אי לא יחול מדין שליחות ממש‪.‬‬
‫כד‪.‬‬
‫ועוד שהגה"צ ר' דוד בהר"ן הביא שני ראיות מחז"ל שאפשר אף להוציא מאדם שלא‬
‫מדעתו להצלת הרבים מאיסור טבלים‪ .‬א‪ .‬ממה שכופין אדם לשחרר שפחתו כדי שלא‬
‫יכשלו בה רבים‪ .‬ב‪ .‬ממש"כ הר"ן ששוחטים עבור מסוכן בשבת ע"י אחר‪ ,‬כדי שלא יאכל‬
‫ה חולה הרבה זיתי איסור אף שהם בהיתר לו כש"כ בנידון דידן שהוא להציל מאיסורים‪.‬‬
‫וא"כ כ"ש בנידו"ד שאם מתבטל הפרשת המשגיח מחמת התנאי‪ ,‬אפשר להפריש על מה‬
‫שהוציא אף שלא מדעת בעה"ב‪ ,‬כדי להציל הרבים מאיסור טבלים‪.‬‬
‫כד‪.‬‬
‫שבכריתי ופליתי סי' כח' ס"ק ג' כ' דמאחר ושלוחו של אדם כמותו‪ ,‬מקבל המשלח שכר‬
‫המצוה כעשאו בעצמו‪ ,‬וא"כ בודאי ניחא ליה שנעשה כמו שהוא עצמו יפריש ויציל הרבים‬
‫מאיסור טבלים‪.‬‬
‫כה‪.‬‬
‫ועוד שברמב"ן פסחים ז‪ .‬כ' שלגבי קרבן פסח מהני זכין ולא אמרי' שניחא ליה למעבד‬
‫המצוה בגופיה‪ ,‬כיון שאין כל אחד רוצה לשחוט‪ ,‬אלא העושה לשמו‪ ,‬ומבואר שם דבזה‬
‫אמרי' זכין‪ ,‬וא"כ י"ל אף בתערובת שאינו יודע לעשרן‪ ,‬והתנה המשגיח שלא יחול כלל‪,‬‬
‫בודאי זכין עבור הבעה"ב שיעשר מי שיודע לעשר כה"ג ע"י נוסח ההשלמות‪.‬‬
‫כו‪.‬‬
‫ועוד שאף לדעת הקצוה"ח סי' רמג' ס"ק ח' שהשיג על התרוה"ד סי' קפח' שאפשר‬
‫להפריש חלה שלא מדעת בעה"ב מטעם זכיה‪ ,‬דלרשב"א ותוס' נדרים לו‪ :‬ד"ה מאן דוקא‬
‫במקבל דבר‪ ,‬אמרי' זכין‪ ,‬אך במפריש הוא רק ניחותא‪ ,‬ושליחותו לאו מטעם ניחותא‪,‬‬
‫והנה בנידו"ד יודה הקצה"ח שהרי אין אנו מוציאין ממנו שום דבר שהוא לא הפריש‪ ,‬אלא‬
‫להיפך‪ ,‬מקבל הבעה"ב שני דברים‪ .‬א‪ .‬שבמקום שיזרוק את כל הפירות שהפריש לפח‬
‫ללא שום תועלת [כיון שחושב שהוא מעושר‪ ,‬ולמעשה המשגיח ביטל בתנאו את‬
‫ההפרשה] אנו מזכין בעבורו שיחול על זה תרו"מ‪ ,‬ולא יזרק חינם‪ .‬ב‪ .‬ששאר הפירות‬
‫שבכרי במקום שישארו טבלים‪ ,‬בתערובת שא"א לתקנן‪ ,‬לפי נוסחתן‪ ,‬אנו מזכין אותו‬
‫בחולין גמורים‪.‬‬
 ‫‪ | 522‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫כז‪.‬‬
‫דבת וס' כתובות יא' כ' דבגר קטן כיון שזכות גמור הוא לו אנן סהדי דעביד ליה‪ ,‬אף דאינו‬
‫זוכה בשום דבר‪ ,‬וחזי' או שאין צריך לזכותו בדבר‪ ,‬או שעצם הזכיה להיות יהודי‪ ,‬היא‬
‫כקבלת חפץ‪ ,‬וא"כ ה"ה בנידו"ד זה שמקבל לא להאכיל טבלים‪ ,‬חשיב זכות גמורה‪ ,‬וכן‬
‫משמע בריטב"א דמה שמקבל המצוה חשבי' כאילו קיבל חפץ‪.‬‬
‫כח‪.‬‬
‫דבתרוה"ד חילק שם דבעי' דנודע דניחא ליה בשע' עשיה‪ ,‬ולא אח"כ למפרע‪ .‬וא"כ‬
‫בנידו"ד אין לך ניחותא גדולה ממה שהוציא החוצה יותר מא' ממאה ורוצה שיפרישוהו‪,‬‬
‫והמשגיח אינו מפריש משום התנאתו‪ ,‬דבודאי שיחול הפרשת המעשר כדת מדין זכין‪.‬‬
‫כט‪.‬‬
‫וב יותר שאף הש"ך והב"ח שהשיגו על הרמ"א שפסק בשו"ע בסי' שכח' סעי' ג' לדינא‬
‫דתרוה"ד דהמשרתת שמפרישה חלה בלא דעת הבעלים מהני אף באופן שלא היה קלקול‬
‫העיסה‪ ,‬והב"ח והש"ך השיגו שרק במקום קלקול‪ ,‬וא"כ בנידו"ד לא מבעיא לדעת‬
‫התרוה"ד והרמ"א אלא אף לדעת הש"ך והב"ח הלא אי' קלקול שיאכיל טבלים לרבים‪,‬‬
‫ובדאי גם לשיטתם כל מי שיעשר כראוי עבור הבעה"ב יעשה שלוחו‪.‬‬
‫ל‪.‬‬
‫דלהדיא כ' השמ"ק בב"מ ד"ה אמאי‪ ,‬ז"ל‪ .‬בודאי כל אדם מסתמא ניחא ליה דלתרום‬
‫משלו על שלו להוציאו מידי מכשול‪ .‬ולפי"ז בנידו"ד לאפרושי מאיסורא שפיר חיילא‪ ,‬אף‬
‫אם לא יפריש‪ ,‬וק"ו היכא שהוציא חוצה להדיא יותר מא' ממאה כדי לתקן‪.‬‬
‫לא‪.‬‬
‫ובדרך אגב יל"ד שמשגיח שעושה תנאי אם צריך לשלם לבעה"ב את כל הסחורה שזרק‬
‫חינם עבורו לפח‪ ,‬כיון שהתנה שלא תחול הפרשתו וסתם השחית פירותיו‪ ,‬וא"כ במה‬
‫שאנו מתקנים הפרשתו אנו מצילין ג"כ את המשגיח מהפסד ממון‪ ,‬מלבד מה שאנו מצילין‬
‫אותו מהאיסור‪ ,‬ובודאי ניחא ליה שנפריש במקומו כדת‪.‬‬
‫לב‪.‬‬
‫ובפרט שועד הכשרות שלפי מחשבתם עשאוהו שליח לעשות עבירה זו לעשר בתנאי‪ ,‬אין‬
‫שליח לדבר עבירה ולא חל שליחותם‪ ,‬וממילא מה שאומרים לו שיגיד שהכל יחול כפי‬
‫התנאים שכתוב בועד הכשרות‪ ,‬י"ל שכיון שהמשגיח עצמו אינו מתנה‪ ,‬אלא אומר נוסח‬
‫הקצר‪ ,‬ואינו יודע כלל מה שכתוב שם שהרי מסתירים מכולם את הנוסח החדש‪ ,‬ממילא‬
‫לא חל הנוסח הקצר באינו יודע מהו הנוסח הארוך‪ ,‬ושפיר חל הפרשתו כרגיל ללא‬
‫התנאי‪.‬‬
‫לג‪.‬‬
‫ובפרט שרש"י קידושין מא‪ .‬כ' דטעמא דאמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו דכשעוסק גופיה‬
‫במצוה מקבל שכר טפי‪ ,‬וא"כ כל ניחותא תלוי במה שיקבל יותר שכר‪ ,‬ובנידו"ד ודאי‬
‫יקבל יותר שכר אם יחול הפרשת אותו שמפריש עבורו כדת‪.‬‬
‫לד‪.‬‬
‫ברא"ש נדרים פד' או' ד' כ' שאף שמפריש משלו על של חבירו מרויח את שיעור התרו"מ‪,‬‬
‫מ"מ יותר חפץ בחיסרון ממונו ממה שיעשה אחר המצוה‪ ,‬וא"כ למדנו לנידו"ד שהוא‬
‫להיפך שיותר חפץ שלא יחסר סתם המשגיח ממונו [שיזרקו בחינם לפח] ולא יעשה‬
‫המצוה‪ ,‬מאשר שיחול על הפירות הפרשת השני וירויח הבע"ה המצוה‪.‬‬
‫לה‪.‬‬
‫ובפרט שהרמב"ם פ"ד מתרומות ה"ג פסק שהתורם שלא ברשות תרומתו תרומה‪ ,‬אי גילה‬
‫בעה"ב דעתו דניחא ליה‪.‬‬
‫לו‪.‬‬
 ‫‪ | 523‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫וכ"ה בשו"ע יו"ד שלא' סעי' לא'‪.‬‬

‫לז‪.‬‬
‫ובט"ז יו"ד שה' ס"ק יא' ביאר שבמפריש משלו על שלו‪ ,‬אי' רק מעלה א'‪ ,‬משא"כ במשלו‬
‫על של חבירו‪ ,‬דאי' ב' מעלות‪ ,‬וא"כ בנידו"ד שיש יותר מב' מעלות ודאי שיחול מדין זכיה‪.‬‬
‫או הולך לאיבוד בסו"ד‬
‫לח‪.‬‬
‫ובפרט שכל החיסרון להפריש משל אחר הוא מחמת חיסרון כיס שהוא המעכב הראשי‪,‬‬
‫משא"כ במה שממילא הפקר‪ ,‬או ילך אח"כ לאיבוד [והשתא הוא ראוי]‪ ,‬אין חיסרון זה‬
‫וא"כ כשאנו מפרישין על מה שהוציא ממילא חוצה ודאי חיילא‪.‬‬
‫לט‪.‬‬
‫ובהא דטועים המתנים בדבר הלכה‪ ,‬אי חשיבי שלד"ע כיון שלפי האמת יש כאן עבירה‪,‬‬
‫או דנימא דסו"ס כיון דהוא ס"ל כרבותיו שאין התנאי מגרע‪ ,‬דממילא לא חל כלום באומר‬
‫נוסח החזו"אשכ‪ ,‬ממילא אינו חושב שעושה עבירה‪ ,‬אך גם זה אינו שהרי לשיטתו אין צריך‬
‫לתנאי כיון שממילא לא חל‪ ,‬וע"כ שהוא מתנה‪ ,‬דחושש שמא כן יחול מקצתו‪ ,‬ועל הצד‬
‫הזה מי התיר לו להתנות שהרי הוא מכשיל הרבים‪ ,‬שבמקום שיחול מקצתו שיתבטל‬
‫כולו‪ ,‬מלבד דיל"ד דשלד"ע הוא לפי המציאות הסופית דסו"ס היתה כאן עבירה‪.‬‬
‫מ‪.‬‬
‫ונראה דאפשר להתנות שבין לשי' התרוה"ד שמפרישין חלה שלא מדעת בעה"ב‪ ,‬כפי‬
‫שפסקה הרמ"א יהני‪ ,‬ובין לשיטת הרשב"א כפי שביארוהו האחרונים שבתרומה בעינן‬
‫דוקא של יחות במשל חבירו על של חבירו‪ ,‬מ"מ יהני בנידו"ד‪ ,‬דלדעת התרוה"ד א"כ כבר‬
‫מראש ידעי' שכיון שהמשגיח אינו מעשר כראוי שהרי מתנה שישאר טבל‪ ,‬ואילו השני‬
‫מעשר כראוי‪ ,‬א"כ אנן סהדי דניחא ליה לבעלים שיחול המעשרות כראוי‪ ,‬ואילו לדעת הרשב"א דמ"מ‬
‫בעינן לדעתיכם להדיא‪ ,‬י"ל שאפ שר שיחול אח"כ בשעה שהיותר מא' ממאה מהפירות כבר מיועדין ליזרק‬
‫והוי כהפקר ובזה גם הרשב"א יודה דאפשר לתרום שלא מדעת בעל הכרי כיון שאינו תורם משלו אלא‬
‫משל ההפקר‪ ,‬וכעין שכ' העונג יו"ט ז"ל‪ .‬הנה נתבאר לעיל דדעת תה"ד דתורם משלו עש"ח הוא נמי‬
‫מטעם שליחות כמו תורם משל בעל הכרי ומיקרי נמי לדעתיכם משום דכל היכא דזכות הוא לו‬
‫מיקרי לדעתיכם ממש‪ .‬ודעת הרשב"א ז"ל דגבי תרומה דבעינן לדעתיכם בעינן שידעו הבעלים‬
‫ממש שהוא תורם בשליחותו ואפי' היכא דהוי זכות גמור נמי לא מהני שלא מדעתו‪ .‬ובתורם משלו‬
‫עש"ח דמהני הא דזכות הוא לו הוא משום דלא בעינן שליחות כלל בתורם משלו עש"ח ובניחותא‬
‫בעלמא סגי‪ .‬ונראה דנ"מ טובא לדינא כגון אם תרם משלו על של הפקר דלדעת התה"ד דבעינן‬
‫נמי שליחות גבי כרי א"כ כמו שאם תרם פירות הפקר על כרי שלו לא מהני כמ"ש לעיל בשם‬
‫הירושלמי דבעינן בעלים ממש ה"נ אם תרם על כרי של הפקר לא מהני דבעינן בעלים בכרי כמו‬
‫בעצם התרומה ובלא רשות בעלים או שליחותן אין הכרי יוצא מידי טבלו‪ .‬אבל לשיטת הרשב"א‬
‫ז"ל דלא בעינן שליחות גבי כרי ולא קפדינן אלא שלא יעכבו הבעלים וכל שאינן מקפידין יכול אחר‬
‫לתרום שלא מדין שליחות‪ .‬א"כ אם תרם על כרי של הפקר נמי מהני ויצא מידי טבלו כיון שאין‬
‫להם בעלים‪ :‬עכ"ל‪.‬‬

‫שכ דחושבים שכיון שאמרו היותר ולא היה יותר ממילא לא הפריש כלל תרו"ג‪ ,‬וכבר הארכנו שהכונה‬
‫בכמות ולא בחיוב‪ ,‬שהרי מתפרש בדרך היותר טובה להצלת הרבים‪ ,‬וכן שמשום שמעורבים שם‬
‫דרגות ממילא התנאי מזיק שבלעדו היה בטיל ברוב‪ ,‬אמנם באומר נוסח העדה החרדית שחיטה א'‬
‫יהא תרו"ג גם הם מבינים שיש כאן היזק הרבים ע"י התנאי שבלא התנאי בודאי חל התרומה גדולה‬
‫לכה"פ‪ ,‬אלא שמעדיפים טובת היחידים שיעשרו בביתם‪ ,‬על היזק הרבים שלא מפרישים בביתם‪.‬‬
 ‫‪ | 524‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫סו"ד‪ :‬הנה כל דברינו שחל הפרשתינו כדת‪ ,‬אמורים על הצד שלא חל הפרשת‬
‫המשגיח‪ ,‬מחמת תנאו‪ ,‬אמנם יל"ד כנ"ל שכיון שאין המשגיח כלל יודע נוסח תנאי ועד‬
‫הכשרות‪ ,‬ודן אותם לכף זכות‪ ,‬שמסתמא אין שם משהו המקלקל ההפרשה‪ ,‬ובפרט‬
‫שאין בעל הפירות עושה שליח‪ ,‬לכזה דבר שהוא עבירה‪ ,‬וממילא אפשר להוריד את‬
‫כל התנאי לומר שאין לו שליחות על זה‪ ,‬רק אעיקר ההפרשה‪.‬‬
‫אלא שיל"ד א"כ אם זה מבטל את עיקר ההפרשה זה שאין לו שליחות על התנאי‪ ,‬והוא‬
‫סו"ס פירש שעושה רק על דעת התנאי‪ ,‬או דנימא דרק התנאי מתבטל ונשארה‬
‫הפרשה רגילה‪ ,‬או אף אי נתקן רק חלקו משום התערובת‪ ,‬וע"כ על כל הצדדים שלא‬
‫חלו אנו מתקנים מדין זכין ואנן סהדי‪.‬‬

‫סימן א‪.‬‬
‫פרק א‪.‬‬
‫בסוגיא דנדרים לו‪ :‬דתורם משל חבירו על של חבירו צריך דעת‪ ,‬ובהיתרו דבעל‬
‫התרומת הדשן שבמקום שהוא זכיה גמורה ודאי יכול אחר להפריש בעבורו‪ ,‬והב"י‬
‫הביאו ופסקה הרמ"א בשו"ע‪.‬‬

‫אי' בגמ' נדרים לו‪ .‬אבעיא להו התורם משלו על של חבירו צריך דעת או לאו‪ ,‬מי אמרינן‬
‫כיון דזכות הוא לו לא צריך דעת‪ ,‬או דילמא מצוה דיליה הוא וניחא ליה למעבדיה‪ .‬ת"ש‬
‫תורם את תרומתו ואת מעשרותיו לדעתו‪ ,‬במאי עסקינן אילימא מן בעל הכרי על בעל‬
‫הכרי‪ ,‬ולדעתו דמאן‪ ,‬אילימא לדעתו דיליה מאן שוויה שליח‪.‬‬
‫הרי מבואר לכאורה בגמ' דמשל בעל הפירות על של בעל הפירות ודאי א"א לתקן‪ ,‬וכמו‬
‫שאמרו בב"מ דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם‪ .‬ורק באומר כל הרוצה יבוא‬
‫ויתרום סגי‪ ,‬כמו שאמרו שם בהמשך‪[ ,‬והוא מהני מדין גילוי מילתא ליעשות שליח‬
‫בעבורו]‬
‫והנה ברא"ש כ' כיון דזכות הוא לו שהוא פוטר כריו בתבואתו לא בעי דעת דאנן סהדי‬
‫דניחא ליה והו"ל כאילו עשאו שליח‪.‬‬
‫הרי שכ' יותר מהמפרש והר"ן שכ' מטעם זכי'‪ ,‬אלא כ' שאנן סהדי הוא כעשאו שליח‬
‫ממש‪.‬‬
‫והלא אנן סהדי שכל אחד ירצה שנצילו מאיסורים במקום שלא יודע לו ושלא יכשיל‬
‫הרבים ואף לו יצוייר שליחידים בביתם יצא ברירה יותר טובה לעשר באופן שהוא יותר‬
‫לכתחילה‪ ,‬אך להצלת הרבים שאינם מעשרים בביתם‪ ,‬ודאי ניחא ליה לבעל הפירות‬
‫דהשתא‪ ,‬שיתקנוהו בעבורו‪ ,‬כדי שלא יכשל בהכשלת הרבים בטבל‪.‬‬
‫וכיון שהו א ממילא מינה שליח לתקן‪ ,‬חזי' לדעתיה שרצונו לתקן ע"י שליח‪ ,‬ולא לעשות‬
‫בעצמו המצוה‪ ,‬וממילא אין כאן חשש שמא רוצה לקיים המצוה בגופו יותר מבשלוחו‪.‬‬
‫ואף אם נבוא לדון שאמנם הבעלים רוצה‪ ,‬אך השליח אינו רוצה שנעשה אנחנו‪ ,‬אלא‬
‫שהוא יעשה מצות שליחותו‪ ,‬י"ל כיון שהוא כבר הפריש חלקו‪ ,‬אלא דהתנה שלא יחול‪,‬‬
‫ואנן משלימים ומתקנים בעבורו‪ ,‬ולא מגרעים חלקו‪ ,‬שכבר עשה‪ ,‬וא"כ גם לו יהא מצוה על‬
‫תיקון חלקו‪ ,‬ובפרט שהבעלים ממנה אותו שיעשה כהוגן‪ ,‬וא"כ אם לא נתקן עבור השליח‪,‬‬
‫א"כ יתבטל כל שליחותו‪ ,‬שהרי לתיקוני שדרתיה ולא לעוותי‪ ,‬והוא לא עשה שליחותו‬
‫כראוי‪ ,‬וא"כ בזה שאנן משלימין בעבורו אנו גורמים שגם חלק שעשה נהיה תיקון ולק‬
‫קלקול וממילא ודאי דאנן סהדי דניחא לשניהם שנתקן כהוגן בעבורם‪.‬‬
 ‫‪ | 525‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואף אם ההכשרים ימחו בזה משום כל מיני חישובים‪ ,‬מ"מ הא פשיטא שאזלי' בתר‬
‫האמת‪ ,‬דכלפי שמיא גליא דודאי יהיה ניחא להם‪ ,‬שיהיה מתוקן ולא מקולקל‪ ,‬ומי שמם‬
‫לראש כאן לעבור על דת‪.‬‬
‫ודבר זה למדנו מדברי התרומת הדשן סימן קפח שאלה‪ :‬אשה בעלת הבית לשה לה‬
‫משרתת שלה עיסה‪ ,‬והלכה לחוץ קודם שהפרישה חלה; וקודם שחזרה נתחמצה העיסה‬
‫כל צרכה‪ ,‬שאם תשהה עוד שלא תאפה תתקלקל העיסה‪ ,‬ובשביל כך רוצה המשרתת‬
‫להפריש החלה בלי רשות בעלת הבית‪ ,‬שרי למיעבד הכי או לאו?‬

‫תשובה‪ :‬יראה דשפיר דמי למיעבד הכי‪ ,‬דכיון דמתקלקלת העיסה זכות הוא לה לבעלת‬
‫הבית וזכין לאדם שלא בפניו‪ ,‬וקי"ל זכייה מטעם שליחות איתרבי‪ ,‬ולענין תרומה רבינן‬
‫שליחות מאתם גם אתם‪ ,‬וה"נ המשרתת נעשה שלוחה אפי' שלא מדעתה מטעם דזכות‬
‫הוא לה‪ .‬ואפי' אם אין כאן אלא חשש קילקול העיסה אמרינן דזכות הוא לה‪ ,‬כיון דרגילות‬
‫הוא לפעמים שבעלת הבית נותנת רשות למשרתת להפריש חלה אפילו בפניה‪ .‬וכן יש לה‬
‫כח לעשות שליח כדאיתא ביבמות פ' יש מותרות ‪/‬יבמות פו ע"א‪ /‬לימד על נשואת בת‬
‫ישראל שנותנת רשות לתרום תרומת מעשר‪ ,‬ויליף לה מדכתב אתם וביתכם ומקיש‬
‫ביתכם לאתם‪ ,‬ונרא' נמי דה"ה לענין תרומה גדולה וחלה‪+ .‬הגה"ה‪ :‬ואע"ג דפ"ק דחולין‬
‫‪/‬דף י"ב ע"א‪ /‬אמרינן דהאומר לשלוחו צא ותרום לי ושמע איניש אחרינא ואזל ותרם אין‬
‫תרומתו תרומה דהוי ליה תורם שלא מדעת‪ ,‬אלמא אע"ג דידע האי בעידנא דתרם דניחא‬
‫ליה לבע"ה לתרום שהרי צוה לשלוחו לתרום‪ ,‬מ"מ הואיל ולדידיה לא עבד שליח לא‬
‫מהני‪ .‬וי"ל דדוקא התם לא מהני משום דאיכא למימר דדעת דבעל הבית דשלוחו דוקא‬
‫יתרום‪ ,‬משום דיודע ומכיר באיזה מידה רגיל בע"ה לתרום בעין יפה או רע או בינוני‪ ,‬וכן‬
‫אם דרכו לומר כלך אצל יפות או איפכא‪ ,‬אבל בהפרשת חלה בזמן הזה דהכל שוין בו‬
‫ליטול בכזית ולשורפה‪ ,‬אין לומר כלל שיש קפידא מי יפריש ויתרום‪ .‬ותו דאיכא למימר‬
‫מטעם שיש לחוש לקלקול העיסה ליכא קפידא כלל‪ ,‬וכן לענין גט איכא למימר היכא‬
‫דידעינן דזכות הוא לה וניחא לה בגירושין לא הוי קפידא כלל מי יקבל הגט במקומה‪,‬‬
‫ע"כ‪ +.‬וכן כתב בהדיא בא"ז דלכחילה האשה עושה שליח להפריש חלה בלא בעלה‪.‬‬
‫ולענין גט נמי מרבינן שליח לאשה ולאיש כדילפינן מושלח ושלחה‪ .‬וביבמות פ' האשה‬
‫שלום ‪/‬קיח ע"ב‪ /‬בעי תלמודא המזכה גט לאשתו במקום יבום או במקום קטטה מהו‪,‬‬
‫ומוכח בהדיא התם דאי הוה זכות לה היה מועיל משום דזכין לאדם שלא בפניו‪ ,‬אע"ג‬
‫דבעינן ונתן בידה או ביד שלוחה היכא דזכות הוא לה נעשה המקבל שלוחה אף שלא‬
‫מדעתה‪ .‬וה"ה לעניין ‪/‬לענין‪ /‬הפרשת חלה‪ .‬ואי ק"ל הא דתניא בפ"ב דב"מ ‪/‬דף כב ע"א‪/‬‬
‫כיצד התורם שלא מדעת תרומתו תרומה כו' עד הרי שמצאו ואמר ליה כלך אצל ב"ה לא‬
‫שווייה שליח לא ‪/‬תיבת לא מיותרת‪ /‬משום דבעי שלוחכם דומיא דאתם מה אתם‬
‫לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם‪ .‬אלמא אע"ג דידעינן בתר הכי דניחא ליה במה שתרם‬
‫אפ"ה לא הוי שליח כיון דמעיקרא לא לדעת הוי‪ .‬לא דמי כלל דהתם בשעה שנעשה שליח‬
‫לא ידעינן כלל דניחא ליה‪ ,‬אלא דאח"כ שמעינן מיניה או דחזינן מיניה דניחא ליה‪ ,‬ובעינן‬
‫למימר דלמפרע הוי שפיר שליח‪ .‬הא לא מהני משום דבעינן למידע בשעה שנעשה שליח‬
‫דזכות הוא וניחא ליה‪ .‬וכה"ג הוי דומיא דאתם‪ ,‬דאנן סהדי אי הוי הכא הוה ניחא ליה‪,‬‬
‫אבל היכא דבשעה שנעשה שליחות לא ידעי לן לא הוי דומיא דאתם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫והביאו הב"י בסימן שכח אות ג [בדק הבית] כתוב בתרומת הדשן סימן קפ"ח עיסה‬
‫שנתחמצה כל צרכה שאם לא ימהר לאפותה תתקלקל העיסה ובעלת העיסה אינה בבית‬
‫וקודם שתחזור לביתה תתקלקל העיסה יכולה המשרתת להפריש חלה בלי רשות בעלת‬
‫הבית בזמן הזה שהכל שוין ליטול כזית ולשרפה ואין לומר שמא תקפיד [עד כאן]‪:‬‬
 ‫‪ | 526‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ובשולחן ערוך יורה דעה סימן שכח סעיף ג פסקה הרמ"א‪ .‬ז"ל‪.‬אין מפרישין חלה בלא‬
‫רשות בעל העיסה‪ .‬הגה‪ :‬מיהו אם ידעינן דזכות הוא לבעל העיסה‪ ,‬כגון שהיתה העיסה‬
‫מתקלקלת‪ ,‬מותר ליטול חלה בלא רשותו‪ ,‬דזכין לאדם שלא בפניו‪ .‬וכן משרתת שבבית‬
‫יכולה ליטול חלה בלא רשותו‪ ,‬כיון שרגילה היא לפעמים שבעלת הבית נותנת לה רשות‬
‫(ת"ה סי' קפ"ח)‪.‬‬

‫והנה הרמ"א חילקן לתרי דינים שבמקום שיש קלקול עיסה כל אחד יכול להפריש‪ ,‬ואילו‬
‫המשרתת יכולה אף ללא קלקול העיסה‪ ,‬וכ' הש"ך ס"ק ה וכן משרתת כו' ‪ -‬והב"ח השיג‬
‫על הרב בזה דבדברי מהרא"י מפורש דלא התיר לכתחלה במשרתת אפילו רגילה היא‬
‫ליתן לה רשות אא"כ דאיכא חשש קלקול והיכא דאיכא קלקול ודאי אפילו אשה שאינה‬
‫משרתת נעשית שלוחה שלא מדעתה ע"ש‪ ,‬ומשמע הא כל שאינה משרתת ואין כאן חשש‬
‫קלקול אסור להפריש שלא מדעתה אע"פ שהיא מגבלת העיסה והרי היא פועלת בעיסה זו‬
‫וכדעת ב"י שהשיג על הסמ"ק וכן פסק הב"ח מיהו כתב מכל מקום בדיעבד אם הפריש‬
‫הגבל בלא רשות וניחא ליה לבעל הבית שהפריש הוי חלה ואין צריך לחזור ולהפריש‬
‫אבל אחר שאינו גבל אפילו דיעבד לא הוי חלה וצריך לחזור ולהפריש ע"ש‪:‬עכ"ל‪.‬‬
‫עכ"פ נתבאר דלדברי כולן‪ ,‬במקום שיש קלקול יכול אחר להפריש בעבורו‪ ,‬וא"כ‬
‫בנידו"ד שאי התנאי יבטל ההפרשה יש כאן הכשלת הרבים באיסור טבלים ודאי שכל‬
‫אחד יכול ליעשות שליח עבור בעל הפירות לעשר כדת כולל נוסח ההשלמות שיתקן‬
‫גם במקום שהיה תערובת‪.‬‬

‫פרק ב‪.‬‬
‫בסוגיא דכלך אצל יפות‪.‬‬
‫אי' בגמ' קידושין נב‪ :‬ההוא סרסיא דקדיש בפרומא דשיכרא‪ ,‬אתא מריה דשיכרא‬
‫אשכחיה‪ ,‬אמר ליה‪ :‬אמאי לא תיתיב מהאי חריפא? אתא לקמיה דרבא‪ ,‬אמר‪ :‬לא אמרו‬
‫כלך אצל יפות ‪ -‬אלא לענין תרומה בלבד; דתניא‪ :‬כיצד אמרו תורם שלא מדעת‬
‫תרומתו תרומה? הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות‪ ,‬אם חושש משום‬
‫גזל ‪ -‬אין תרומתו תרומה‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬תרומתו תרומה‪ ,‬ומנין היה יודע אם חושש משום גזל‬
‫אם לאו? הרי שבא בעל הבית‪ ,‬ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות‪ ,‬אם נמצאו יפות מהם ‪-‬‬
‫תרומתו תרומה‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬אין תרומתו תרומה‪ ,‬היו הבעלים מלקטים ומוסיפים ‪ -‬בין כך‬
‫ובין כך תרומתו תרומה; אבל הכא משום כיסופא הוא דעבד‪ ,‬ואינה מקודשת‪.‬‬
‫וברש"י לא אמרו כלך אצל יפות ‪ -‬שיועיל למי שנטל את של בעל הבית שלא ברשות‬
‫דנימא גלי דעתיה דניחא ליה אלא לענין תרומה בלבד דהא לתרום הן עומדות‪.‬‬
‫ואמנם תמהו הראשונים דבסוגיא [ב"מ כב‪ ].‬של יאוש שלא מדעת הקשו מינה ותי'‬
‫בשעשאו שליח ז"ל‪ .‬תא שמע‪ :‬כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה? הרי שירד‬
‫לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות‪ ,‬אם חושש משום גזל ‪ -‬אין תרומתו תרומה‪,‬‬
‫ואם לאו ‪ -‬תרומתו תרומה‪ .‬ומנין הוא יודע אם חושש משום גזל ואם לאו? הרי שבא בעל‬
‫הבית ומצאו‪ ,‬ואמר לו כלך אצל יפות‪ ,‬אם נמצאו יפות מהן ‪ -‬תרומתו תרומה‪ ,‬ואם לאו ‪-‬‬
‫אין תרומתו תרומה‪ .‬ליקטו הבעלים והוסיפו עליהן ‪ -‬בין כך ובין כך תרומתו תרומה‪ .‬וכי‬
‫נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה‪ ,‬אמאי? בעידנא דתרם הא לא הוה ידע! ‪ -‬תרגמה רבא‬
‫אליבא דאביי‪ :‬דשויה שליח‪ .‬הכי נמי מסתברא‪ ,‬דאי סלקא דעתך דלא שוויה שליח מי‬
‫הויא תרומתו תרומה? והא אתם ‪+‬במדבר י"ח‪ +‬גם אתם אמר רחמנא לרבות שלוחכם‪,‬‬
‫מה אתם לדעתכם‪ ,‬אף שלוחכם ‪ -‬לדעתכם‪ .‬אלא הכא במאי עסקינן ‪ -‬כגון דשויה שליח‪,‬‬
‫ואמר ליה‪ :‬זיל תרום‪ ,‬ולא אמר ליה תרום מהני‪ .‬וסתמיה דבעל הבית כי תרום ‪ -‬מבינונית‬
 ‫‪ | 527‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הוא תרום‪ ,‬ואזל איהו ותרם מיפות‪ .‬ובא בעל הבית ומצאו‪ ,‬ואמר ליה כלך אצל יפות‪ ,‬אם‬
‫נמצאו יפות מהן ‪ -‬תרומתו תרומה‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬אין תרומתו תרומה‪ .‬אמימר ומר זוטרא‬
‫ורב אשי אקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק‪ ,‬אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושדא קמייהו‪.‬‬
‫אמימר ורב אשי אכלי‪ ,‬מר זוטרא לא אכיל‪ .‬אדהכי אתא מרי בר איסק‪ ,‬אשכחינהו‪ ,‬ואמר‬
‫ליה לאריסיה‪ :‬אמאי לא אייתית להו לרבנן מהנך שפירתא? אמרו ליה אמימר ורב אשי‬
‫למר זוטרא‪ :‬השתא אמאי לא אכיל מר? והתניא‪ :‬אם נמצאו יפות מהן ‪ -‬תרומתו תרומה!‬
‫‪ -‬אמר להו‪ ,‬הכי אמר רבא‪ :‬לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד‪ ,‬משום‬
‫דמצוה הוא‪ ,‬וניחא ליה‪ .‬אבל הכא ‪ -‬משום כסיפותא הוא דאמר הכי‪.‬‬

‫ונחלקו הראשונים אי דוקא בעשאו שליח אלא שכיון שלא גילה דעתו מאיזה פירות ניחא‬
‫ליה ממילא מביאין ראיה מדגילה דעתו על היפות מהני לאחמ"כ ה"ה דיהני לקידושין‪ ,‬או‬
‫דילמא דלמסקנת הגמ' שאמרו דממעשה דמרי בר איסק דאמרו דדוקא בתרומה משום‬
‫מצוה הוא וניחא ליה א"כ אף בלא עשאו שליח מהני עצם ההפרשה‪ ,‬ואילו לזה שלקח‬
‫מהיפות מהני גילוי דעת אח"כ דודאי היה ניחא ליה בשעת מעשה ומהני מדין זכין‪ ,‬שהרי‬
‫אגלאי מילתא לבסוף שכבר היה זכות בשעת מעשה גם על פירות אלו‪.‬‬

‫וכ' בתוספות רי"ד בקידושין לא אמרו כלך אצל יפות כו' ראיתי מתמיהים ואפילו לענין‬
‫תרומה לא אמרו אלא בעשאו שליח אבל לא עשאו שליח אפילו לענין תרומה הוי ריתחא‬
‫ואני מתמיה על המתמיהין לא ראו מאי דתניא ותרם שלא ברשות אלמא בשלא עשה‬
‫שליח מיירי‪:‬‬
‫וכ' עליו בזרע יצחק ראיתי בתוס' רי"ד דתמה על המתמיהים דברייתא מיירי בעשאו‬
‫שליח ממאי דקתני שלא ברשות אלמא בעלמא עשאו שליח מיירי עכ"ל ותימה גדולה איך‬
‫נעלם ממנו ההיא דאלו מציאות דמוקי הך ברייתא גופא בעשאו שליח וזהו שכתבו התוס'‬
‫התם מוקי לה וכו' וע"כ לתרץ מה שתירצו התוס' והמעין המדקדק שם בסוגיא יראה‬
‫דתירוץ התוס' הכא מוכח שם כן בסוגיא‪ .‬ודו"ק‪:‬‬
‫דהיינו שהתוס' כתבו ששלא ברשות הוא לענין דרגת הפירות היפות‪ ,‬אך איירי בעשאו‬
‫שליח לעצם ההפרשה‪.‬‬
‫אך יעוי' בהגהות הגר"א ב"מ כב‪ .‬שביאר כמש"כ בכ"מ שלרמב"ם היה גירסא אחרת בגמ'‬
‫במקום ה"נ מסתברא‪ ,‬ותסברא בלשון קושיא ולמעשה נשאר למסקנה שאף בלא עשאו‬
‫שליח‪ ,‬מהני מדין זכין‪.‬‬
‫ולהלכה‪ :‬הרמב"ם פסק בהלכות תרומות פ"ד ה"ג דמהני אף בלא עשאו שליח וכנראה‬
‫מדיוק דאי' ותרם שלא ברשות‪ ,‬ז"ל‪ .‬התורם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חבירו‬
‫וליקט פירות שלא ברשות כדי שיקחם ותרם‪ ,‬אם בא בעל הבית ואמר לו כלך אצל יפות‬
‫אם היו שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה שהרי אינו מקפיד‪ ,‬ואם לא היו שם יפות אין‬
‫תרומתו תרומה שלא אמר לו אלא על דרך מיחוי‪ ,‬ואם בא בעל הבית וליקט והוסיף בין‬
‫יש לו יפות מהן בין אין לו תרומתו תרומה‪.‬‬
‫והנה כל נו"כ דהרמב"ם ביארוהו שפסק כרבא בקידושין דלא בעינן דשוויה שליח אלא‬
‫אף בלא זה מהני‪ .‬ז"ל‪ .‬הכסף משנה התורם שלא ברשות וכו' ואם בא ב"ה וליקט וכו'‪.‬‬
‫בפרק האיש מקדש עלה נ"ב ע"ב ובפרק אלו מציאות ואע"ג דבפרק אלו מציאות (דף כ"ב)‬
‫אוקמיה בדשווייה שליח אליבא דמ"ד יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש לא חש ליה רבינו‬
‫משום דבפרק האיש מקדש (דף נ"ב‪ ):‬גבי ההוא דקדיש בפרומא דשיכרא ובפרק אלו‬
‫מציאות גבי עובדא דאריסא דמרי בר איסק משמע דבלא שוייה שליח היא וא"כ מאי‬
‫דתרגמוהו בשעשאו שליח אליבא דמקשה הוא אבל קושטא דאפי' לא עשאו שליח נמי‬
‫כיון דלמתרם קאי ועוד דהוי מצוה בגילוי דעת למפרע סגי ורבינו לא גריס ה"נ מסתברא‬
 ‫‪ | 528‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אלא ותסברא ואפילו את"ל דגריס ה"נ מסתברא איכא למימר דהיינו מקמי דסליק‬
‫אדעתין לפלוגי בין תרומה לאבידה אבל בתר דמפלגינן בינייהו אידחי ליה ההוא תירוצא‬
‫וה"נ מסתברא דאיתמר עליה‪:‬‬
‫והרדב"ז כתב התורם שלא ברשות וכו'‪ .‬ברייתא פרק אלו מציאות (דף כ"ב) כלשון רבינו‬
‫וקשיא לי דמוקמינן לה התם דשוייה שליח ה"נ מסתברא דאי ס"ד דלא שווייה שליח מי‬
‫הויא תרומתו תרומה והא אתם גם אתם אמר רחמנא לרבות שלוחכם מה אתם לדעתכם‬
‫אף שלוחכם לדעתכם אלא הכא ב"ע דשווייה שליח וא"ל זיל תרום ולא אמר ליה תרום‬
‫מהני וסתמא דבעל הבית כי תרים מן הבינונית תרים ואזל איהו ותרם מן היפות ובא בעל‬
‫הבית ומצאו וכו' ובהכי סלקא סוגיין ורבא הוא דתרגמה הכי אליבא דאביי דס"ל יאוש‬
‫שלא מדעת לא הוי יאוש והכי קי"ל כאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש וא"כ‬
‫קשיא דמלשון רבינו משמע דלא שוייה שליח כלל ואפ"ה תרומתו תרומה‪ .‬וי"ל דמאן‬
‫דמותיב ס"ל דטעמא דידיה משום יאוש בעלים הוי והיינו דפריך אמאי בעידנא דתרם הא‬
‫לא הוה ידע ומש"ה תרגמה רבא דשוייה שליח אבל רבא גופיה לא הוה מפרש טעמא‬
‫משום יאוש אלא כיון דהוי דבר של מצוה וחזינן השתא דניחא ליה אמרינן מעיקרא‬
‫נמי ניחא ליה כנ"ל ליישב דברי רבינו‪:‬‬
‫ובמשנה למלך הלכות תרומות פרק ד הלכה ג‬
‫התורם שלא ברשות כו'‪ .‬כתב מרן ואע"ג דבפרק אלו מציאות אוקמוה בדשוייה שליח כו'‪.‬‬
‫ועיין בפרק הדר (דף ע"א) דאמרי' נעשה כאומר כלך אצל יפות ובמה שפירש"י והתוס'‬
‫שם ודוק ועיין בט"ז י"ד סי' של"א סל"ב שהאריך ליישב דברי רבינו ודוק‪ .‬ומ"ש רבינו אם‬
‫בא בע"ה ואמר לו כלך אצל יפות כו' מכאן ולהבא נעשית תרומה ולא למפרע‪ .‬ירושלמי‬
‫פ"ק דתרומות הלכה א' ודוק‪:‬‬
‫אמנם נראה שמהגמ' יש ראיה דלא ס"ל כירושלמי אלא מהני אף למפרע‪ ,‬שאל"כ ‪...‬‬
‫וכ"כ הטור ביורה דעה סימן שלא התורם משל חבירו שלא ברשות ומצאו בעל הפירות‬
‫ואומר לו כלך אצל יפות אם יש שם פירות יפות יותר מאותן שתרם תרומתו תרומה‬
‫שהרי אינו מקפיד לא היו יפות מאותן שתרם אין תרומתו תרומה שלא אמר לו אלא דרך‬
‫מיחוי ואם בא בעל הפירות ולקח והוסיף אפי' אין יפות מאלו תרומתו תרומה‪:‬‬
‫ובי' הב"י באות לא ד"ה התורם משל‪ .‬התורם משל חבירו ומצאו בעל הפירות ואמר לו‬
‫כלך אצל יפות וכו' עד אפילו אין יפות מאלו תרומתו תרומה‪ .‬בפרק שני דמציעא (כב‪).‬‬
‫ובפרק שני דקידושין (נב‪:):‬ומ"ש רבינו התורם משל חבירו שלא ברשות‪ .‬כן כתב גם כן‬
‫הרמב"ם בפרק רביעי מהלכות תרומות (ה"ג) והוא תימה דהא בפרק ב' דמציעא אוקמוה‬
‫דוקא בדשוייה שליח דאם לא כן מי הויא תרומתו תרומה והא אתם גם אתם (במדבר יח‬
‫כח) לרבות שלוחכם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אלא הכי במאי עסקינן כגון‬
‫דשוייה שליח ולא אמר לו תרום מהני וסתמיה דבעל הבית כי תרים מבינונית ואזיל איהו‬
‫ותרם מן היפות וכו' שמא י"ל דשלא ברשות דקאמרי לאו למימרא דלא שוייה שליח אלא‬
‫היינו לומר דשוייה שליח לתרום ולא הרשהו בפירוש לתרום מן היפות‪ :‬אבל הרמב"ם‬
‫כתב בלשון הזה התורם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חבירו וליקט פירות שלא‬
‫ברשות כדי שיקחם ותרם אם בא בעל הבית ואמר לו כלך אצל יפות וכו' ומשמע ודאי‬
‫דבשלא ברשות שכתב בסיפא היינו שלא נתן לו בעל הבית רשות דלא שוייה שליח כלל‬
‫וא"כ הדרא קושיין לדוכתה ועוד איכא למידק מאי הני תרי בבי דנקט ומהיכא יליף להו‬
‫ונראה לי דשלא ברשות בין דרישא בין דסיפא היינו שלא נתן לו בעל הבית רשות ולא‬
‫שוייה שליח כלל וטעמא מדאיתא התם בפרק ב' דמציעא אמימר ומר זוטרא ורב אשי‬
‫איקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי אריסיה רימוני ותמרי ושדא קמייהו אמימר ורב‬
‫אשי אכלי מר זוטרא לא אכל אדהכי אתא מרי בר איסק אמר ליה לאריסיה אמאי לא‬
‫אייתית לרבנן מהנך שפירתא אמרו ליה אמימר ורב אשי למר זוטרא השתא נמי לא אכיל‬
 ‫‪ | 529‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫מר והתניא אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה אמר להו הכי אמר רבא לא אמרו כלך‬
‫אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד משום דמצוה הוא וניחא ליה ובפרק שני דקידושין‬
‫נמי אמרינן גבי ההוא סרסיא דקדיש בפרומא דשיכרא אתא מריה דשיכרא אמר ליה‬
‫אמאי לא תיתב ליה מהאי חריפא אמר רבא לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה‬
‫בלבד משמע דאפילו בכהאי גונא שלקחו פירותיו שלא ברשות אילו תרמו מהם ובא‬
‫ואמר כלך אצל יפות הויא תרומתו תרומה והשתא דאתית להכי הא דתניא אם בא בעל‬
‫הבית ואמר לו כלך אצל יפות תרומתו תרומה על כרחך אע"ג דלא שוייה שליח הוא‬
‫וטעמא דכיון דמידי דמצוה הוא כיון דגלי דעתיה השתא דיינינן דהכי הוה דעתיה מעיקרא‬
‫והוי כאלו שוייה שליח ואע"ג דבפרק שני דמציעא אמרינן הכי נמי מסתברא דבדשוייה‬
‫שליח עסקינן דאי סלקא דעתך דלא שוייה שליח מי הויא תרומתו תרומה התם לא הוה‬
‫מפלגינן בין מידי דמצוה ולאו דמצוה וכדהוה סלקא דעתיה דאמימר ורב אשי אבל למאי‬
‫דאסיקנא לפלוגי בינייהו אזל ליה ההוא הכי נמי מסתברא דכיון דמידי דמצוה הוא אף‬
‫ע"ג דלא שוייה שליח נמי מהני אי גלי דעתיה בתר הכי והרמב"ם כתב לשון הברייתא‬
‫ולגלות על פירושה כתב או שירד לתוך שדה חבירו וכו'‪:‬‬

‫וכן פסק בשו"ע סימן שלא סעיף לא (ז) התורם שלא ברשות‪ ,‬או שירד לתוך שדה חבירו‬
‫וליקט פירות שלא ברשות‪ ,‬כדי שיקחם‪ ,‬ותרם; אם בא בעל הבית ואמר ליה‪ :‬כלך אצל‬
‫יפות‪ ,‬אם היו שם יפות ממה שתרם‪ ,‬נח תרומתו תרומה‪ .‬ואם לאו‪ ,‬נט אין תרומתו תרומה‪.‬‬
‫ס ואם לקט בעל הבית והוסיף‪ ,‬בין כך ובין כך תרומתו תרומה‪.‬‬
‫ובש"ך תרומתו תרומה ‪ -‬דכיון שיש שם יפות והוא אומר לו כלך אצל יפות משמעות‬
‫לשונו הוא גלוי דעתא דניחא ליה במה שזה עושה ואינו מקפיד וה"ז כשלוחו‪:‬‬

‫העולה לדינא‪ :‬כיון שמבואר בדברי הרמב"ם וטוש"ע שאף שהפריש שלא ברשות בעה"ב‬
‫כיון שהוא מצוה דהוא ודאי זכות‪ ,‬וגילה בעה"ב דעתו אח"כ דאף בפירות אלו היה ניחא‬
‫ליה‪ ,‬אמרי' שחל הפרשת האחר‪ ,‬ואף שבשעת מעשה עדיין לא גילה בעה"ב דעתו וע"כ‬
‫שאפשר להפריש לאחר מדין זכין‪ ,‬וסגי בגילויו לאחמ"כ שכבר בשעת מעשה היה זכות‬
‫עבורו‪ ,‬וא"כ כ"ש במקום שאנן סהדי שיש אומדנא דמוכח דזכות הוא לו שלא יאכיל‬
‫טבלים‪ ,‬ויקיים מצות הפרשה‪ ,‬דבודאי חלה הפרשת האחר‪ ,‬וכל מה שצריך גילוי דעת‬
‫לבסוף הוא דוקא לענין יפות וכו'‪ ,‬אך לעצם ההפרשה במקום שהבעה"ב הוציא כבר‬
‫החוצה יותר מא' ממאה‪ ,‬אלא שלא חלה ההפרשה של המשגיח מחמת התנאי‪ ,‬בודאי יכול‬
‫האחר לתקן עבורו‪ ,‬מדין שהוא עומד ליתרם ודבר מצוה כמש"כ הכ"מ והגר"א‪.‬‬

‫אלא שהעומד לנגדינו הוא סתירת דברי הרמב"ם מה"ב לה"ג דבה"ב כ' שהתורם שלא‬
‫ברשות אינה תרומה‪ ,‬ואילו בה"ג כ' שבציור של כלך אצל יפות מהני‪ ,‬ומשמע שבציור‬
‫שיפריש המשגיח מבינונית שם יהני אף בלא גילוי דעתו לאחמ"כ וכמו שבי' בתרוה"ד‬
‫וא"כ נסתרים דברי הרמב"ם בה"ב שכ' שם שהתורם שלא מדעת הבעלים לא חל‪ ,‬והרי‬
‫בבינונית כיון שהוא מצוה ועומד ליתרם צ"ל דחל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ועוד צ"ב שהלא הקשו האחרונים מדוע הקצה"ח בסי' רמג' שהשיג על התרוה"ד לפי' שיטת‬
‫התוס' והרשב"א לא הזכיר כלל דדברי הרמב"ם בכלך אצל יפות שאיירי אף ללא עשאו שליח‪,‬‬
‫מסייעין לדברי התרוה"ד‪ ,‬ולכאורה החילוק נראה שרק משום שגילה דעתו‪ ,‬ואמנם לשי' התרוה"ד‬
‫שכל החיסרון רק משום שיש כאן ספק אי רצונו מיפות ולכך צריך גילוי דעת אך מבינונית יהני אף‬
‫שלא גילה דעתו לאחמ"כ א"כ יש לנו הלכה מפורשת ברמב"ם וטוש"ע שמבינונית אפשר לתרום‬
 ‫‪ | 531‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫אף שלא עשאו שליח ואף שלא גילה דעתו‪ ,‬ואמאי לא הזכירו הקצה"ח כלל‪ ,‬ומזה נראה שהקצה"ח‬
‫ביאר שאין הסיבה ש‬

‫פרק ג‪.‬‬
‫בסוגיא דלא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו בתרומה שמא אחר תרם שלא ברשות‬
‫ולא הוי תרומה‪.‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת חולין דף יב עמוד א‬

‫בעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב נחמן‪ :‬האומר לשלוחו צא ושחוט‪ ,‬והלך ומצא שחוט‪,‬‬
‫מהו? אמר לו‪ :‬חזקתו שחוט; האומר לשלוחו צא ותרום‪ ,‬והלך ומצא תרום‪ ,‬מאי? אמר ליה‪:‬‬
‫אין חזקתו תרום‪ .‬מה נפשך? אי חזקה שליח עושה שליחותו‪ ,‬אפילו תרומה נמי ואי אין‬
‫חזקה שליח עושה שליחותו‪ ,‬אפילו שחיטה נמי לא! אמר ליה‪ :‬לכי תיכול עלה כורא‬
‫דמלחא‪ ,‬לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו‪ ,‬ושחיטה ‪ -‬אי נמי דילמא אינש אחרינא‬
‫שמע ואזל שחט‪ ,‬רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן‪ ,‬תרומה ‪ -‬דילמא אינש אחרינא שמע‬
‫ואזל תרם‪ ,‬הוה ליה תורם שלא מדעת‪ ,‬והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה‪.‬‬

‫ופסקן הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ד הלכה ו האומר לשלוחו צא ותרום לי והלך‬
‫לתרום ואינו יודע אם תרם ואם לא תרם ובא ומצא כרי תרום אין חזקתו תרום‪ ,‬שאין‬
‫אומרין באיסורין חזקת שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר וחושש שמא אחר תרם‬
‫שלא ברשות‪.‬‬
‫רדב"ז הלכות תרומות פרק ד הלכה ו‬
‫האומר לשלוחו צא ותרום וכו'‪ .‬פ"ק דחולין (דף י"ב) בעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב‬
‫נחמן האומר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצאו שחוט מהו א"ל חזקתו שחוט האומר לשלוחו‬
‫צא ותרום והלך ומצאו תרום מהו א"ל אין חזקתו תרום מה נפשך אי חזקה שליח עושה‬
‫שליחותו אפי' תרומה נמי ואי אין חזקה שליח עושה שליחותו אפילו שחיטה נמי לא א"ל‬
‫לכי תיכול עלה כורא דמלחא לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו ושחיטה דילמא‬
‫איניש אחרינא שמע ואזל שחט רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן תרומה דילמא איניש‬
‫אחרינא שמע ואזל תרם הו"ל תורם שלא מדעת והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה‬
‫ע"כ‪ .‬ומשום דאשכחנא בכמה דוכתי חזקת שליח עושה שליחותו הוצרך לומר שאין‬
‫אומרין באיסורין חזקת שליח עושה שליחותו להקל ולא להחמיר ובפירש"י ז"ל אין חזקה‬
‫וכו' אלא ספק עושה ספק אינו עושה ע"כ‪ .‬וכיון שהדבר ספק אזלינן לחומרא ולא לקולא‪:‬‬

‫כסף משנה הלכות תרומות פרק ד הלכה ו‬

‫האומר לשלוחו צא ותרום לי‪ .‬בפ"ק דחולין (דף י"ב) וכרב נחמן‪ .‬ומ"ש שאין אומרים‬
‫באיסורים חזקה שליח עושה שליחותו להקל וכו' בפרק התקבל גיטין (דף ס"ד)‪:‬‬

‫משנה למלך הלכות תרומות פרק ד הלכה ו‬

‫האומר לשלוחו צא ותרום לי כו'‪ .‬הטיו"ד סימן של"א כתב ע"ד רבינו וזה לשונו אבל הר"ש‬
‫פסק דאפילו בשל תורה סמכינן אשליח עושה שליחותו כו' הלכך אם יודע שכריו תרום‬
‫לא חיישי' לשמא תרם אחר כו' ודברים הללו תמוהים בעיני ולא יכולתי להולמם דהא‬
‫בגמרא אמרינן דאף אם מצאו תרום דאין חזקתו תרום דילמא איניש אחרינא שמע ותרם‬
‫והו"ל תורם שלא מדעת‪:‬‬
 ‫‪ | 531‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫חולין יב' וצ"ע דהלא כשראה את התרומה ומצאה חן בעיניו הוה כאומר כלך אצל‬
‫יפות ואמאי לא חל שליחות האחר למפרע‪ ,‬לרמב"ם ושטוש"ע דכלך אצל יפות מהני‬
‫אף בלא שוויה שליח‪ ,‬דכל החיסרון הוא רק משום שאינו יודע אך ניחא ליה במידתו‪,‬‬
‫ולכך רוצה דוקא ע"י שלוחו‪ ,‬שמכיר הרגלו כפי' שכ' התרוה"ד וא"כ כאן שמצא תרום‬
‫מה חיסרון יש בזה‪ .‬וצ"ל שאינו רואה את התרומה או שנשתנה בזמן ואינו יכול לדעת‬
‫אם היו בינונית כפי שרוצה‪ ,‬או יפות מהן‪.‬‬
‫וקצת משמע שבעשה שליח מסוים גרע‪ ,‬שהאחר לא יכול להיות שלוחו אף שאם לא‬
‫היה ממנה שליח כלל הוא אמרי' דבגילוי דעת דכלך אצל יפות מהני מה שהחיב ההוא‬
‫‪,‬ולפי"ז יהא בעיה בהפרשתינו‪ ,‬כיון שמינה במיוחד את השליח לעשר‪ ,‬ואמנם י‪:‬ל שכיון‬
‫שידוע לנו שהמשגיח מעשר עם תנאי‪ ,‬וממילא לא חלה הפרשתו‪ ,‬והוא לא דבר הנולד‬
‫דמעיקרא כן היה נוסחתו‪ ,‬וממילא יש כאן כבר טעות במינוי השליחות‪ ,‬ושפיר נשאר‬
‫שלא היה כאן שליח ובלי' לשליח מהני זכין של אדם אחר‪ ,‬ואף שהבעלים אינו יודע‬
‫וממילא מקפיד שיחול דוקא הפרשות של המשגיח מ"מ י"ל דאם היה יודע שעושה‬
‫תנאי ולכך נשאר הכל טבלים היה מעדיף הפרשת השני‪ ,‬וממילא אנן סהדי ע"ז וחשיב‬
‫זכין‪.‬‬
‫ועוד דיל"ד אם השליח עצמו יכול למנות שליח אחר‪ ,‬שיפריש כגון שהוא אנוס או חולה‬
‫ואם השליח יכול ממילא אנן ממלאין מקומו ושליחותו אף של השליח עצמו‪ ,‬כיון שהוא‬
‫עישר עם תנאי ולא חל‪ ,‬ואנן מעשרים ללא תנאי‪ ,‬וממילא חל ע"י שליחות המשלח‪,‬‬
‫אלא שיל"ע האיך מקובל שם אם בעל הפירות ממנה בכל פעם את המשגיח‪ ,‬או שיש‬
‫שם מינוי עבור ועד הכשרות באופן כללי‪[ ,‬כגון בכתב שלא יהא דשלב"ע] ואם כן הוא‬
‫אפ"ל שאף בועד הכשרות אנו מתקנים‪.‬‬
‫אך זה לא מניח דעתי שכיון שבמקרה הגמ' אם אחר תרם‪ ,‬הוי אומר שהשליח לא קים‬
‫שליחותו ולא תרם‪ ,‬וא"כ למה לא נאמר שבכה"ג עדיף ליה שיחול האחר מדין זכין‬
‫ממה שלא יחול כלל שהרי לא תרם‪ ,‬וצ"ל משום שינוי המידה כראשונים ודוקא משום‬
‫שהוא בא לבדוק‪ ,‬ויכול לתרום שוב‪ ,‬אך אם באמת הצדדים יהיה שיאכלו בטבלן‪ ,‬אם‬
‫לא נימא זכין‪ ,‬אולי לזה באמת יודה דכיון שהוא זכות גמור אמרי' זכין‪.‬‬

‫פרק‬
‫האם אפשר לתרום מן ההפקר‬

‫הנה חקרו האחרונים מה הטעם שא"א לתרום שאינו שלו‪ ,‬האם מצד שבעי' שיהא בדוקא שלו‪ ,‬או‬
‫משום עיכוב של הבעלים‪ ,‬ונפק"מ בהפקר שאין כאן בעלים אחרים אך מ"מ אינם שלו‪ ,‬וכן נפק"מ‬
‫בכל מקום שלא מהני שליחות אך הודיע הבעלים שרוצה שיתרמו עבורו‪ ,‬וכגון בגוי‪ ,‬שאין שליחות‬
‫לעכו"ם‪ ,‬או בקטן‪ ,‬שאין שליחות לקטן‪ ,‬תיפוק ליה שיהני מחמת שאין כאן עיכוב הבעלים‪.‬‬
‫והנה הביאו האחרונים שבזה ספק בירושלמי רפ"א דתרומות מירח כרי והפקירו וחזר וזכה בו אין‬
‫תעבדיניה כתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה‪ ,‬ואין תעבדיניה כתורם את של חברו תרומתו‬
‫תרומה‪ ,‬וכפי פירוש מהר"א פולדא ועוד אחרונים‪ ,‬מבעיא ליה בהא דא"א תורם שאינו שלו אם‬
‫עיקר הקפידא הוא משום דרשות אחר מעכב אבל של הפקר מצי תרים או לא שנא‪.‬‬
‫וכ' הגאון רצ"פ מלשון השטמ"ק (ב"מ מט)‪ ,‬בהא דא"ר אבהו אר"י ישראל שאמר לבן לוי כור‬
‫מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרו"מ על מקום אחר‪ ,‬וכתב על זה השטמ"ק שם‪ ,‬אע"פ שלא‬
‫קנאו בן לוי לא במשיכה ולא בהגבהה וכו'‪ ,‬לא גרע מנותן רשות לחברו לתרום מכריו על תבואה‬
‫שלו‪ ,‬ע"ש‪ ,‬ומשמע דברשות בעלמא גם בלי קנין ובלי מינוי שליחות יכול לעשותו תרו"מ‪ ,‬דהאי‬
‫ישראל אינו מכוין לשליחות כלל‪ ,‬ואם כנים אנו בזה י"ל גם בנ"ד בפירותיו של גוי‪ ,‬נהי דאין‬
‫שליחות לעכו"ם‪ ,‬מ"מ כיון דהגוי מגלה דעתיה דניחא ליה יכול הישראל לתרום מצד עצמו שלא‬
‫מתורת שליחות‪.‬‬
‫ובהגהות רש"ש (ב"מ מט) מוסיף והולך מכח ירושלמי הנ"ז דה"ה להקדש דלא בעינן שיהא שלו‬
‫דוקא‪ ,‬אלא כל היכא דליכא בעלים המעכבים יכול להקדיש‪ ,‬בזה ניחא ליה לפרש הא דאמרינן‬
 ‫‪ | 532‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫בנדרים (לד) היה לפניו ככר של הפקר וכו'‪ ,‬שכבר עמדו שם הראשונים לפרש‪ ,‬כיצד הוא מקדיש‬
‫דבר שאינו שלו‪ ,‬ולפי הנ"ל ניחא בפשיטות‪ ,‬דל"ב שיהא שלו ממש‪ ,‬ואני תמהתי עליו מכבר מסוגיא‬
‫ערוכה בחולין (דף קלט ע"א) אלא דחזא קן בעלמא ואקדשי‪ ,‬ומי קדוש איש כי יקדיש את ביתו‬
‫אמר רחמנא‪ ,‬מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו‪ ,‬הרי קמן סתמא דגמרא דילן פשיטא להו דא"א‬
‫מקדיש דבר של הפקר‪ ,‬וממילא דה"ה לתרומה דאינו תורם של הפקר‪ ,‬ומאי דמיבעי ליה לירושלמי‬
‫פשוט ליה לתלמודא דידן‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫והנה בנידו"ד לאחר שכבר הוציא את היותר מא' ממאה וחשב שהועילה הפרשתו שהרי לא יודע‬
‫שהמשגיח עשה תנאי שלא יחול‪ ,‬וממילא הוא בדעתו כבר לזרוק לפח‪ ,‬והוי כהפקר מצידו‪ ,‬וממילא‬
‫יהני להחיל שם תרומה על זה אף לדעת הקצה"ח כפי שביאר ברשב"א ובתוס' שרק על ממון אחר‬
‫אי אפשר ובעינן שליחות ממש‪ ,‬וכמש"כ הרשב"א ז"ל‪ .‬וי"ל דהתורם משלו על של חבירו שאני דלא‬
‫בעינן שלוחו לדעתו‪ ,‬אלא בתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי‪ ,‬אבל בתורם משלו על של בעל‬
‫הכרי‪ ,‬כיון שאינו של בעל הכרי לא בעינן שליחותו ממש‪ ,‬ואין הדבר תולה אלא אי זכות הוא לו או‬
‫לאו זכות הוא לו עכ"ל‪.‬‬
‫וא"כ כאן יהני לכאורה מדין שאין כאן עיכוב הבעלים דהוי כהפקר‪ ,‬ואף שיש לדון שזה הפקר‬
‫בטעות שהרי אם היה יודע שלא היה חל לא היה מפקיר‪ ,‬אמנם י"ל שהרי רצונו שיהא תרומה‪,‬‬
‫וא"כ לענין נידו"ד שיחול שם תרומה‪ ,‬עדיף ליה שישאר כהפקר כדי שיחול ע"ז תרומה‪ ,‬ואינו‬
‫טעות דלענין תרומה ניחא ליה שיהא כהפקר‪.‬‬

‫פרק‬
‫בחומרת הקצוה"ח דזוכין לאדם ולא מאדם‪.‬‬

‫שו"ת שרידי אש חלק א סימן צ עמוד רנא‬

‫ועכשיו נבוא להיתר השני שהביא הדר"ג בשם הגאון מהר"א קלצקין‪ ,‬זצ"ל‪ ,‬שיש לתת גט עפ"י‬
‫הכלל דזכין ועפ"י דעת הגאון מהרי"א בבאר יצחק‪ ,‬שהעלה להלכה שאומרים גם זכין מאדם‪.‬‬
‫והנה בדבר זה נתכוונו שני גאונים גדולים לדבר אחד‪ ,‬הגאון בעל פתח הבית סי' כ"א ענף ו' והגאון‬
‫בעל באר יצחק בסי' א' וב' ושניהם הביאו את הדין דתרוה"ד סי' קפ"ח ומובא בשו"ע יו"ד סי'‬
‫שכ"ח סע' ג'‪ ,‬דמשרתת יכולה להפריש חלה בלא דעת בעל הבית‪ .‬ושניהם מביאים דעת הרמב"ם‬
‫שפסק בהלכות תרומות פ"ד ה"ג‪ ,‬שהתורם שלא ברשות תרומתו תרומה אם אמר לו בעה"ב כלך‬
‫אצל יפות‪ ,‬ובב"י יו"ד סי' של"א כ' דדעת הרמב"ם דבשליחות לא בעי דעת ויכולים לזכות גם‬
‫להוציא מידו‪ .‬ולא כסברת מרכבת המשנה‪ ,‬שכ' על הרב מקראטאשין‪ ,‬שצידד להתיר לשליח לתת‬
‫גט בלא דעת הבעל מטעם זכי' ‪ -‬דדבר זה לא ניתן להאמר‪ ,‬דזכין לאדם אמרינן אבל זכין מאדם‬
‫לא אמרינן‪ ,‬ועי"ש בפתח הבית שכ' דאין לסמוך על סברת הרב מקראטאשין בענין חמור כזה‪,‬‬
‫ובכ"ז כ' דאם יודעים בוודאי דזכות היא לו‪ ,‬סברת הרב מקראטאשין נכונה מאד‪.‬‬

‫וכן ראיתי בחידושי הריטב"א לקידושין מ"א‪ ,‬ב‪ :‬והא דתנן חבורה שאבד פסחה וכו' מנלן דשלוחו‬
‫של אדם כמותו לענין שחיטה‪ .‬והקשה הריטב"א‪ ,‬למה לי קרא לשליחות דהא זכות היא לו וזכין‬
‫לאדם שלא בפניו ועי"ש שתירץ דדילמא ניחא לאינש לעשות מצוה בגופו וכדאמרינן בנדרים ל"ו‪ ,‬ב‬
‫גבי תורם משלו על של חבירו‪ ,‬ועי"ש שכ'‪ ,‬דמטעם זכי' יכול למחות אחר שחיטה‪ ,‬משא"כ‬
‫בשליחות אינו יכול למחות‪ .‬מוכח‪ ,‬שגם הריטב"א ס"ל כרמב"ם הנ"ל‪ ,‬שבמקום זכות נעשה שלוחו‬
‫שלא מדעתו אף במקום שאינו זוכה שום דבר לאחר‪ .‬וכן ביבמות קי"ג‪ ,‬א‪ :‬ההוא חרש דהוה‬
‫בשיבבותי' דרב מלכיו אנסבי' איתתא וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסי'‪ ,‬וכתבו שם התוס' ד"ה‬
‫מאן‪" :‬ומה ששיעבד לה בכתובה מקרקעי'‪ ,‬משום שהי' לו אפוטרופוס וגם זכין לאדם שלא בפניו"‪.‬‬
‫הרי שדעת התוס' שמטעם זכי' יכולים גם לזכות מאדם לאחרים‪ .‬ותמוה בעיני שהגאונים הנ"ל לא‬
‫הביאו דברי התוס'‪ .‬אח"כ ראיתי שכבר העיר בזה בעמק יהושע‪.‬‬

‫ז‬
‫והנה בעצם דעת הרמב"ם‪ ,‬שסובר דיכול אחר לתרום תרומת חבירו אפילו בלא רשות‪ ,‬יש חולקים‪.‬‬
‫עי' בס' עונג יו"ט סי' ק"ח‪ ,‬שכ' לתרץ הקושי' הידועה על הרמב"ם הל' תרומות שם‪ ,‬מגמ' מפורשת‬
‫בבבא מציעא כ"ב‪ ,‬א דשויה שליח דווקא ולא מהני ניחותא ‪ -‬דהרמב"ם מיירי שהתורם הוא כהן‬
‫ותורם ולוקח את התרומה לעצמו וכיון שבהרמה זו הוא קונה‪ ,‬שפיר יכול לתרום אף בלא שליחות‪,‬‬
‫והגמ' דב"מ קאי למ"ד טובת הנאה ממון ואין התרומה יוצאת אף לאחר הפרשה מרשות בעלים‪,‬‬
‫משא"כ לרמב"ם טובת הנאה אינה ממון שפיר יכול לתרום‪.‬‬
‫וכבוד הגאון בעל עוניו"ט במקומו מונח‪ ,‬אבל כל דבריו דחוקים במחכ"ת‪ ,‬הן מבחינת הלשון והן‬
‫מצד הסברא‪ .‬שהרי הרמב"ם כותב‪" :‬התורם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חברו וליקט פירות‬
 ‫‪ | 533‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫שלא ברשות כדי שיקחם ותרם‪ ,‬אם בא בעה"ב ואמר לו‪ :‬כלך אצל יפות‪ ,‬אם הי' שם יפות ממה‬
‫שתרם‪ ,‬תרומתו תרומה‪ ,‬שהרי אינו מקפיד" ‪ -‬הרי יש כאן שתי בבות‪ ,‬אחת‪ :‬תורם שלא ברשות‪,‬‬
‫ושני'‪ :‬ירד לתוך שדה חבירו כדי שיקחם ובשני' אומר הרמב"ם הטעם שתרומתו תרומה משום‬
‫שאינו מקפיד‪ ,‬ובבבא הראשונה ל"ש לומר שתרומתו תרומה משום שלקחם לעצמו‪ .‬ומש"כ‬
‫העיו"ט‬

‫שו"ת עונג יו"ט סימן כט ד"ה ובזה נ"ל‬

‫ובזה נ"ל ליישב דברי הר"מ ז"ל בהלכות תרומות (פ"ד הלכה ג') שכ' התורם שלא ברשות‬
‫או שירד לתוך שדה חבירו ולקט ותרם פירות שלא ברשותו כדי שיקחם לעצמו‪ .‬אם בא‬
‫הבעה"ב וא"ל כלך אצ"י אם הי' יפות מהם תרומתו תרומה‪ .‬והקשו המפרשים דהא בש"ס‬
‫ב"מ (דף כ"ב) מקשין מהך ברייתא לאביי דסבר דיאוש של"מ לא הוי יאוש הא בעידנא‬
‫דתרם לא הוי ידע ואמרו שם תרגמא רבא אליבא דאביי דשווי' שליח‪ .‬וא"כ אנן דקיי"ל‬
‫כאביי דישל"מ לא הוי יאוש לא הוי תרומה עד דשוי' שליח‪ .‬ואמאי פסק הר"מ ז"ל סתמא‬
‫דהוי תרומה ולא הזכיר הך אוקימתא דשוי' שליח‪ .‬אבל לפמש"כ א"ש דהנה הרמב"ם ז"ל‬
‫נקט בלשונו תרם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם כדי שיקחום‪ .‬והאי‬
‫כדי שיקחום היינו שרוצה ליקח פירות התרומה לעצמו‪ .‬ומעיקרא נקט שירד לתוך שדה‬
‫חבירו שלא ברשותו והיינו שתרם בשביל בעה"ב והא ודאי דלישנא דברייתא משמע‬
‫שרוצה ליקחם לעצמו דהא קתני אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ולשון חושש‬
‫משום גזל לא שייך על ההפרשה כ"א על מה שרוצה ליקח הפירות לעצמו‪ .‬והנה על מה‬
‫שקשה על דברי הרמב"ם דבגמרא מוכח לאביי דקיי"ל כוותי' דיאוש שלמ"ד לא הוי יאוש‬
‫מיירי ברייתא דשויא שליח‪ .‬וכן מסיק התם אח"כ דאפילו לרבא דסובר ישל"מ הוי יאוש‬
‫ומהני ניחותא דלמפרע מ"מ גבי תרומה בעינן שליחות משום אתם גם אתם מה אתם‬
‫לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ומיירי בדשוי' שליח‪ .‬ולדברי הר"מ ז"ל הוי תרומה אף‬
‫בדלא שוי' שליח דהא סתמא נקט אם אמר כלך אצל יפות הוי תרומתו תרומה‪ .‬ע"ז כבר‬
‫תירץ הט"ז (בסי' של"א) דסמך אסוגיא דקדושין בההוא סרסיא דקדיש בפרוזמא דשיכרא‬
‫אתא בעה"ב אמר אמאי לא שקלית מהנך שפירא‪ .‬אמר רבא לא אמרו כלך אצ"י אלא‬
‫בתרומה דמצוה היא‪ .‬וכיון דשני לן בין מצוה לדבר שאינו מצוה שוב אמרינן דבמצוה‬
‫לכ"ע מהני ניחותא למפרע וגם לא בעינן שליחות גבי תרומה ומיקרי לדעתכם‪ .‬אלא‬
‫שהט"ז הקשה שם דכיון דהרמב"ם ז"ל כ' שליקט כדי שיקחם‪ .‬א"כ ודאי דקשה אמאי הוי‬
‫תרומה הא אף מאן דסובר ישל"מ הוי יאוש הוא רק בדבר שסתמו עומד שיתרצו הבעלים‬
‫אבל בדבר שאין סתמו עומד לזה לא מהני והכא אטו סתמו עומד שיתרצו הבעלים שיקח‬
‫התרומה מכריו וימחול לו טוה"נ שיש לו בתרומתו עיי"ש בדברי הט"ז [ואין לומר דכוונתו‬
‫במה שכתב אם נמצא יפות מהן תרומתו תרומה היינו מכאן ולהבא וכמו שמפרש‬
‫בירושלמי‪ .‬דז"א דכיון שלקחם לעצמו ונעשה גזלן עליהם משעת לקיטת הפירות כמו‬
‫שאינו חל התרומה בשעת הפרשה ה"נ לא חייל אחר שבא בעה"ב ואמר כלך אצ"י‪ .‬כיון‬
‫שהפירות כבר הם ביד המלקט בתורת גזל דקיי"ל גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין‬
‫יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו‪ .‬וכיון שקנאם התורם בתורת גזל‬
‫שוב אין הבעלים יכולים לתרום ולא מהני מה שאומרים כלך אצ"י אף מכאן ולהבא] ואף‬
‫דבקידושין (דף נ"ח) אמרינן בגונב טיבלו של חבירו למ"ד טוה"נ אינו ממון אינו משלם לו‬
‫אלא דמי חולין מתוקנים שבהן משום דעל התרומה לא מיקרי גנב דבלא"ה הבעה"ב‬
‫מחויב ליתנו לכהן‪ .‬מ"מ לכתחילה ודאי דאסור לתרום ולגזול ממנו התרומה‪ .‬וכי מתרצה‬
‫הבעה"ב לבסוף לא מהני למפרע ואין סתמו עומד להתרצות לזה‪ .‬ודמי לדבר שאין בו‬
‫סימן דלא מהני ישל"מ אף לרבא‪:‬‬
 ‫‪ | 534‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫שו"ת עונג יו"ט סימן צג ד"ה אבל לפי‬

‫אבל לפי שיטת הרמב"ן ז"ל דסובר דהא דאר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן‬
‫יכולים להקדיש אפי' ברצון הגזלן נמי לא מהני הקדישו וא"כ א"ש דכיון דכבר כתבנו‬
‫בסימנים הקודמים דהברייתא מיירי שלקט ותרם ולקח לעצמו כמש"כ הרמב"ם ז"ל (בה'‬
‫תרומות) וביארנו שם דלשון הברייתא הכי מוכח‪ .‬א"כ לא מצי לשנויי לאביי דתרומתו‬
‫תרומה דקאמר היינו מכאן ולהבא דכיון דלא אמרינן לאביי דבמה דניחא ליה השתא‬
‫מעיקרא נמי ניחא ליה א"כ כי אתי לידיה עדיין גזל הוי [ואפי' למש"כ הש"ך (ס' שנ"ח)‬
‫דמותר לאכול פירות חבירו אם יודע שלא יקפיד היינו היכא דיודע בוודאי שלא יקפיד‬
‫עליו אבל הכא שאינו יודע בודאי דהא מספקינן בדעתו גם במה שאמר כלך אצ"י ודאי‬
‫דהוי גזל לאביי] וא"כ לא חיילה התרומה אפי' מכאן ולהבא דהבעה"ב אינו יכול לתרום‬
‫כעת כדין גזל ולא נתייאשו הבעלים ואף שהמלקט ניחא ליה שיחול התרומה מ"מ כיון‬
‫דאתי לידיה בתורת גזל לא מהני מה דניחא ליה לגזלן כמש"כ הרמב"ן ז"ל להכי הקשה‬
‫שפיר לאביי ואף דודאי אם המלקט כאן בשעה שאומר הבעה"ב כלך אצ"י ודאי דהוי‬
‫תרומה מכאן ולהבא דהא במה שאמר כלך אצ"י מחיל עכשיו לגבי המלקט ונעשה‬
‫המלקט בעלים של הפירות ומשוי ליה עכשיו תרומה במחשבתו מכאן ולהבא מ"מ זהו‬
‫דווקא אם הפירות מונחים ביד המלקט או ברשותו אז זוכה בהן במה שמוחל לו הבעה"ב‬
‫ונעשים עכשיו תרומה במחשבתו דמלקט‪ .‬אבל אם אינו ברשותו וידו הא לא זכה בהן ולא‬
‫מצי המלקט למשוינהו עכשיו תרומה והבעה"ב נמי לא מצי למשווינהו משום שהם בתורת‬
‫גזל ביד המלקט ואינם ברשותו של הבעה"ב ולא מהני אף במה שמתרצה המלקט לזה‬
‫וברייתא סתמא קתני תרומתו תרומה אעפ"י שאינם מונחים ברשות המלקט ולהכי הקשה‬
‫שפיר לאביי‪ .‬והירושלמי דסובר דחייל מכאן ולהבא אפשר דסובר באמת דהיכא דניחא‬
‫ליה לגזלן יכול הנגזל להקדיש או דהירושלמי מפרש להברייתא דתורם שלא ברשות שלא‬
‫תרם ליקח לעצמו אלא שתרם בשביל בעה"ב כפרש"י ז"ל שכתב בהדיא וליקט בשביל‬
‫בעה"ב ולהכי שפיר חייל התרומה מכאן ולהבא אף דלא מהני למפרע‪:‬‬
‫שו"ת עונג יו"ט סימן קח ד"ה ונראה לענ"ד‬

‫ונראה לענ"ד שעפ"י דברינו אלה בביאור דברי הרשב"א ז"ל מיושבים דברי הרמב"ם ז"ל‬
‫התמוהים שנלאו מפרשיו ליישב דבריו שז"ל (בפ"ד מהלכות תרומות) התורם שלא‬
‫ברשות או שירד לתוך שדה חבירו וליקט פירות שלא ברשות כדי שיקחם ותרם אם בא‬
‫בעה"ב ואמר כא"י אם היה שם יפות תרומתו תרומה שהרי אינו מקפיד ואם לא היה יפות‬
‫מהן אין תרומתו תרומה שלא אמר אלא דרך מיחוי ע"כ‪ .‬וכבר תמה עליו הכ"מ דהא‬
‫בש"ס מוקמינן אליבא דאביי דהלכתא כוותי' ביאוש של"מ דמיירי בשוויה שליח דווקא‪.‬‬
‫וגם מסקינן שם דאפילו לרבא דסובר דהוי יאוש נמי בעינן דשויה שליח משום מה אתם‬
‫לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם‪ .‬ומדוע השמיט הר"מ ז"ל הך אוקימתא דשויה שליח‪.‬‬
‫ועיין בט"ז יור"ד שתמה ג"כ בזה וכתב בשם הב"י דר"מ ז"ל דחה סוגיא דפ' אלו מציאות‬
‫מהלכה מחמת סוגיא דקידושין (דף נ"ב) בההוא סרסיא דקדיש בפרומא דשיכרא אתא‬
‫מרי דשיכרא א"ל אמאי לא תיתיב מהני חריפא ואמר רבא לא אמרו כלך אצ"י אלא‬
‫לענין תרומה בלבד אבל הכא משום כיסופא הוא דאמר‪ .‬והתם לא שויה שליח דהא מרא‬
‫דשיכרא לא ידע כלל ואפ"ה הוי בעי למילף מתרומה אי לאו סברא דמשום כיסופא‪.‬‬
‫אלמא לא בעינן כלל דשויה שליח ודחה הט"ז דבריו דהא התם רבא אמר לה ורבא סובר‬
‫יאוש של"מ הוי יאוש ולדידיה הוי שפיר קידושין בניחותא דמעיקרא ומסקנת דברי הט"ז‬
‫דכיון דמשמע בסוגיא זו דגם בתרומה מיירי בלא שויה שליח מדיליף דכלך אצ"י הוי‬
‫ניחותא מתרומה‪ .‬ש"מ דגבי תרומה נמי מיירי אפילו בלא שוויה שליח אע"ג דגבי תרומה‬
 ‫‪ | 535‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בעינן לדעתיכם‪ .‬וע"כ דהש"ס סובר הכא דכיון דאיכא מצוה לא איכפת לן בלדעתיכם‬
‫דלא כסוגיא דא"מ‪ .‬ה"נ אמרינן לענין ניחותא דמעיקרא דאע"ג דבכל דוכתא לא מהני‬
‫ניחותא דמעיקרא אבל לענין תרומה מהני שפיר משום מצוה עכ"ד הט"ז בקצרה‪:‬‬

‫פרק‬

‫שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן פה ד"ה הנה בגוף‬

‫מצינו בתוספתא פ"ג מתרומות הפרישן אם עתיד לקרות להן שם אין בהם קדושה עד‬
‫שיקרא שם הרי דגם בעשה מעשה והפריש לשם תרומה כיון דעתיד לקרות שם אין‬
‫התרומה חלה ומכ"ש בזה ואף די"ל להיפוך דהכא עדיף כיון שכבר עשה חבירו מעשה‬
‫ותרם אלא שלא חל באותה שעה ויחול מעכשיו אבל ז"א דדמי למ"ש הריב"ש בתשו' סי'‬
‫ר"ז הובא בק‬
‫שו"ת מהרש"ם חלק ז סימן קנח‬

‫הרמב"ם פ"ד מתרומות ה"ג פסק התורם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חבירו וליקט‬
‫פירות שלא ברשות כדי שיקחם ותרם אם אם ‪/‬תיבת אם כפולה‪ /‬בא בעה"ב וא"ל כלך‬
‫אצל יפות אם היו שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה שהרי אינו מקפיד וכו' ותמהו‬
‫כולם שהוא נגד הש"ס דב"מ דמוקי לה בדשוי' שליח והב"י ביו"ד תי' דמשום ניחותא‬
‫דמצוה אמרי' דמסתמא ניחא לי' ובקצה"ח סי' רס"ב תמה דאכתי בהא דירד לשדה חבירו‬
‫וליקט ליקחם לעצמו ותרם על שלו אמאי מהני ותי' דבהפרשת תרומה איכא שינוי השם‬
‫אלא דכשבעלים מרדפין הוי שינוי החוזר כמ"ש הרמב"ן פ"ה דב"ק ומהני ביאוש שלמ"ד‬
‫כיון דאיגל"מ שאין הבעלים מרדפים אף דבשעת הפרשה לא ידעו הבעלים כדין גנב וגזלן‬
‫שתרמו לאחר יאוש ועיין ביוס"ד ליו"ד סי' של"א מ"ש בזה ויש להקשות למאי דמוכח‬
‫מש"ס דילן דעל ידי אמירת כלך אצל יפות חל התרומה למפרע ודלא כדעת ירושלמי א"כ‬
‫הרי התוס' בב"ק ס"ז הקשו אמאי הוי הקדש ותרומה שינוי השם הא חוזר לברייתו ע"י‬
‫שאלה ותי' דלא שכיח והרשב"א תי' דדלמא לא מזדקקי לי' להתיר א"כ הכא דבשעת‬
‫תרומה הוי תלוי אם יאמר הבעה"ב אח"כ כלך אצל יפות והוי שינוי החוזר ולא קנה‪.‬‬
‫ולענד"נ דהנה כפי הבנת הקצות החושן דבסיפא מיירי שתרם על שלו יש להקשות דהא‬
‫הלקוח פטור מה"ת מתרו"מ ולשי' רמב"ם פ"ב ממעשר ה"ב היינו בלוקח אחר שיגמר‬
‫מלאכתן ביד מוכר ולשיטת הראב"ד בכל גווני פטור דבעינן תבואת זרעך דוקא וא"כ איך‬
‫מהני מה שתרם על שלו הרי הוי מן הפטור על החיוב דשלו חייב מה"ת והלקוח וה"ה הגזול‬
‫פטור מה"ת ורק מדרבנן חייב וצ"ל שתרם על מה שחייב רק מדרבנן או דלשי' רמב"ם‬
‫מיירי שקלטן קודם גמר מלאכתן דחייב מה"ת א"כ בלא"ה א"ף =אינו פטור= דכבר כתב‬
‫הריטב"א בעירובין ע"א דלגבי דרבנן הקילו גם בדלא שוי' שליח ואמרי' דאיגל"מ דהוי‬
‫ניחא לי' א"ש דכבר כתב הריטב"א בעירובין ע"א דלגבי דרבנן דלקטן קודם מירוח והוא‬
‫גמר מלאכתן ונעשו טבל הרי קנאם בשינוי קודם שתרם דבמה שנאסרו מיקרי שינוי‬
‫כמ"ש התוס' בשבת נ"ח והרי קיי"ל דהממרח שלא מדעת חבירו נטבלו לתרומה כדאי'‬
‫בירושלמי פ"ה דמעשרות ה"ג‪ .‬אבל בגוף הדין דגנב וגזלן שהקדישו ותרמו קשה כיון‬
‫דיאוש לחוד אינו קונה אלא דע"י שנעשה הקדש ותרומה איכא שינוי השם א"כ הוי מהב"ע‬
‫=מצווה הבאה בעבירה= ולשי' רמב"ם פ"א מאי"מ מדאורייתא לא יצא ובפרט הכא דראוי‬
‫לומר שלא חל ההקדש ותרומה וליכא שינוי השם ועי' נו"ב מ"ת חא"ח סי' קל"ד קל"ה‬
‫וצריך עיון‪ .‬ובגוף דין לקוח יעוין במהרי"ט ח"א סוסי' פ"ה שכתב בפשיטות דדוקא במעשר‬
 ‫‪ | 536‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫פטור לקוח אבל בתרומה ותו"מ גם הלקוח חייב מה"ת א"כ נדחו דברי הנ"ל אבל כבר‬
‫השיג במל"מ פ"א מתרומות הי"א ע"ד מהרי"ט הנ"ל‪.‬‬
‫שו"ת אחיעזר חלק א ‪ -‬אה"ע סימן כט‬

‫(י) ומשה"ק מעכ"ת במאי דמקשה בקדושין מ"ב אתם גם אתם למ"ל הא איצטריך לדרשא‬
‫דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם וגם תמה מה שהשמיט הרמב"ם הא דמה‬
‫אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם יפה הקשה וכבר קדמוהו בעונג יו"ט סי' ק"ט עוד‬
‫הקשה שם ביותר דהרשב"א סותר דברי עצמו שכתב בנדרים ל"ו בקרבנות דאי שלוחי‬
‫דידן נינהו א"א להקריב שלא מדעת בעלים כדאמרינן בעלמא מה אתם לדעתכם אף‬
‫שלוחכם לדעתכם ומבואר דעתו דלאו דוקא בתרומה בעינן שלוחכם לדעתכם אלא דבכל‬
‫התורה כן וא"כ יקשה איך מהני זיכוי בגט כמו בהמזכה לגט במקום יבם ביבמות דף קי"ח‬
‫והא בעינן שלוחכם לדעתכם כמו בתרומה שכ' הרשב"א דבעינן שלוחכם לדעתכם ולא‬
‫מהני בזה ניחותא דבעלים וסברא דזכות מה"ט‪ ,‬והנה לפי הבנת הקצוה"ח בסי' רמ"ג בד'‬
‫הרשב"א י"ל בפשיטות דלפמש"כ בכונתו דלהכי לא מהני בתרומה סברא דזכות משום‬
‫דאינו מזכה לו שום דברשכא ורק דמוציא מאתו תרומה וזכין מאדם לא אמרינן וע"כ רק‬
‫בתורם משלו על של בעל הכרי דאינו מוציא מאתושכב מהני סברא דזכות אבל בתורם‬
‫משל בעל הכרי על של בעל הכרי דל"ש זכות להוציא התרומה ורק מטעם שליחות אתינן‬
‫ובשליחות בעינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם והרשב"א חולק לפי"ז בס'‬
‫התה"ד דאף זכות גמור לא מהני בתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי זהו תו"ד‬
‫הקצוה"ח‪ ,‬ולפי"ז באמת בכל מקום דלא מהני זכי' היינו שאינו מזכה לו שום דבר ובעינן‬
‫שליחות בעי מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ולהכי גם בקרבנות כ' הרשב"א דאי‬
‫שלוחא דידן נינהו והכהן מקריב הקרבנות מצד שליחות בעלים ולא מצד זכי' שאינו מזכה‬
‫לו שום חפץשכג ובעינן שליחות לדעת מה אתם לדעתכם כו' ובב"מ דף כ"ב מבואר דלאביי‬
‫לא מהני כלך אצל יפות ושליחות שלא מדעת מצד הסברא ולא איצטריך קרא דמה אתם‬
‫לדעתכם ולהכי רק לרבא דס"ל ישל"מ =יאוש שלא מדעת= הוה יאוש איצטריך קרא‬
‫גזיה"כ דבעינן שלוחכם לדעתכם‪.‬‬

‫ולפי"ז א"ש סוגיא דקדושין כסוגיא דב"מ דמקשה אתם גם אתם למ"ל היינו דלאביי‬
‫דהלכתא כותי' דישל"מ ל"ה יאוש ל"מ שליחות שלא מדעת מצד הסברא קרא למ"ל ואי"ל‬
‫דנפ"מ בזכות גמור דלא מהני הא ל"ש כלל זכות בתרומה שמוציאין החפץ ממנו וע"כ‬
‫מטעם שליחות קא אתי עלה וא"כ מצד הסברא בעינן שליחות לדעת באותה שעה ולא‬
‫מהני הידיעה שאח"כ דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ובתורם משלו על של בעל הכרי‬

‫שכא בזה דס"ל דיצירת החולין הוא רק הסרת המונע דטבל שהיה ע"ז ולא חשיב שמזכהו בחולין‬
‫במקום הטבלים‪ ,‬יל"ד בזה טובא‪ ,‬דלפמש"כ התוס' דבטבל לא חשיב כולו שלכם‪ ,‬וא"כ בזה שהסיר‬
‫וייחדו בחלק אחר דהתרומה הרי גרם שכל הטבל יחשב שלכם וזיכהו‪ ,‬ואף שזה לא בחינם אלא‬
‫שהוא מתייחד במקום התרומה‪ ,‬מ"מ זה הלא ממילא עומד ליתרם‪.‬‬

‫שכב וכאן ודאי אפ"ל כנ"ל שמזכהו בחולין‪ ,‬כיון שמעביר החלק דכהן לפירותיו‪.‬‬

‫שכג הרי מזכה לו ריצוי דכפרה‪ ,‬ובקרבן עצמו מקדשהו‪.‬‬

 ‫‪ | 537‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דשייך זכות כמש"כ הרשב"א הא באמת מהני אף שלא מדעת ושפיר מקשה קרא דאתם‬
‫גם אתם למ"ל וא"ש בפשיטות‪ ,‬גם לפמש"כ הברי"א בסי' ק"א ס"ק י"ט דלא כקצוה"ח‬
‫ורוצה להסב גם כונת הרשב"א ולהשוותו עם סברת התה"ד דעיקר תלוי אם הוא זכות‬
‫גמור ובתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי לא הוי זכות גמור ובעי' ריצוי דבעלים‬
‫אח"כ ולהכי לא מהני אף לרבא דס"ל דישל"מ הוה יאוש משום דל"ה לדעתכם ובתורם‬
‫משלו על של בעל הכרי הוי זכות גמור וחשוב זה לדעתכם וגם בחולין דף י"ב שעשה שליח‬
‫וניח"ל בתיקון הכרי מ"מ לא מהני ניחותא דדעתו לגבי אחרינא שלא עשהו שליח כיון‬
‫דל"ה זכות גמור וכמש"כ התה"ד דאיכא קפידא ע"י שליח המכיר דעתו וגם לשי' הברי"א‬
‫תלוי אם הוה זכות גמור והיכא דהוי זכות גמור וכמו קלקול העיסה בחלה מודה דמהני זכי'‬
‫ושפיר מקשה הש"ס בקדושין אתם גם אתם למ"ל לאביי דקיי"ל כותי' דהיכא דל"ה זכות‬
‫גמור מצד הסברא ל"א שליחות שלא מדעת כיון דבעי ריצוי של אח"כ ובזכות גמור הא‬
‫מהני לכו"ע דחשוב זה לדעתכם וכמש"כ התה"ד והרשב"א נקיט מה אתם לדעתכם‬
‫מילתא דפשיטות לכו"ע דבעינן שליחות לדעת ולהלכה דקיי"ל כאביי ל"מ שליחות שלא‬
‫לדעת מצד הסברא בכל התורה להכי השמיטו הרמב"ם‪.‬‬

‫(י"א) והעונג יו"ט יצא שם לחדש דמה אתם לדעתכם הוא מצד הסברא בכל התורה כולה‬
‫ורק היכא דבעי דעת המשלח וכונתו להקנין אבל היכא דלא בעינן דעת הבעלים ל"ש מה‬
‫אתם לדעתכם ולהכי בגירושין ושחרור שמתגרשת ומשתחרר בע"כ ולא בעינן דעתם‬
‫מהני זכי' דמה אתם מהני שלא לדעתכם אף שלוחכם כן וכמו כן בקנין מהני זכי' מצד‬
‫דמצינו בו קנין יד וחצר דמהני שלא לדעתם ובקנין חזקה מסתפק לפי דעכ"פ שייך קנין יד‬
‫וחצר משא"כ היכא דבעינן כונה ודעת של המשלח לא מהני זכי' בכל התורה לשי'‬
‫הרשב"א זהו תו"ד‪ ,‬ודברים חדשים אלו מתמיהים דהא כבר נתבאר דלד' הקצוה"ח דל"א‬
‫זכין מאדם להוציא חפץ ד' הרשב"א כפשוטם אלא דקשה לד' החולקים עליו דמוכח‬
‫מכמה מקומות דמהני זכין מאדם כמו בפסחים י"ג למכור חמצו של אחר וכן בכתובות דף‬
‫מ"ח דמי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו משום דכיון דזכי' מטעם שליחות אין לחלק בין‬
‫לזכות או להוציא וא"כ לשיטה זו דאמרינן זכין מאדם ממילא אין מקום לד' העונג יו"ט‬
‫דהא דעת מקנה בודאי בעי בכל אופן ולא מהני שלא מדעת המקנה וא"כ איך אמרינן‬
‫דמהני זכי' להוציא מיד המקנה הא מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם [וגם מהא‬
‫דגר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד ומקינוי ע"י ב"ד בסוטה אף דקבלת מצוות וקינוי בעי דעת‬
‫מבואר ג"כ דזכי' מהני והעוניו"ט נדחק לחלק בין ב"ד וסתם כי' ‪/‬זכי'‪ /‬וז"א] וכן מבואר מד'‬
‫הפוסקים באה"ע סי' ל"ה שמביאים ד' תשו' הרא"ש דמי שגילה דעתו שרוצה באשה‬
‫פלונית דיש לקדשה מטעם זכות ומקור הדברים מקדושין דף מ"ה ודלמא ארצוי ארצי'‬
‫קמי' וגם לדעת החולקים ע"ז הוא משום שלא הוי זכות גמור וגילוי דעת גרידא לא מהני‬
‫שמא חזר אבל עכ"פ בגוף הסברא היכא דהוה זכות גמור מהני לקדש לו אשה מצד זכי'‬
‫לכו"ע וכן מפורש ברשב"א בקדושין ז' שכתב על דברי בעל העיטור ומיהו תמיהא לן‬
‫לארצויי מעיקרא והא זכין לאדם שלא בפניו והכא זכות הוא שתהא אשה זו קנוי' לו ע"כ‬
‫מבואר דמהני זכות בכה"ג שצריך דעת המקדש ולפי דעת העונג יו"ט הא בעי בזה דעת‬
‫המקדש ואיך יהני זכי' הא בעינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם וגם מה שהאריך‬
‫העונג יו"ט בכונת תי' הרשב"א דבתורם משלו על של חבירו לא בעי שליחות היינו משום‬
‫דלא בעי בעלים כלל על הכרי רק שלא יהיו הבעלים מעכבים וסגי בניחותא ועפ"י‬
‫הירושלמי בפ"ק דתרומות בתורם על של הפקר אבל מד' הרשב"א בחי' לקדושין דף מ"ב‬
‫שהביא ראי' דזכי מטעם שליחות מהא דמהני תורם משלו על של חבירו מצד זכות והא‬
‫בתרומה בעינן שליחות אלמא דזכי' מטעם שליחות יעושה"ט מבואר דלא כד' העוניו"ט‬
‫דלפ"ד הרשב"א סותר א"ע דמאי ראי' מתורם משלו על של חבירו דזכי' מטעם שליחות‬
 ‫‪ | 538‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫דהא על כרי לא בעינן בעלים כלל וגם על של הפקר מצי להפריש ורק שלא יעכב הבעלים‬
‫ולהכי סגי ניחותא אבל זכי' אינה מטעם שליחות כלל ובפרט למש"כ שם דבתרומה א"א‬
‫כלל שליחות שלא מדעת וא"א גם זכי' מטעם שליחות כיון דהוי שלא לדעת‪.‬‬

‫אבל למש"כ בד' הקצוה"ח אין הרשב"א סותר א"ע ושפיר מביא ראי' דזכי' מטעם שליחות‬
‫גם בתורם משלו על של בעל הכרי דבתרומה בעינן שליחות ומהני זכי' ורק בתורם משל‬
‫בעל הכרי על של בעל הכרי לא מהני זכי' להוציא חפץ מת"י ולא גלי קרא דזכי' מהני‬
‫מטעם שליחות רק היכא שמזכה לו אבל בתורם משלו על של חבירו שאינו מוציא חפץ‬
‫מהני זכי' ולא בעי שליחות ממש רק זכי' מהני ג"כ מטעם שליחות וכן למש"כ הברי"א לפי‬
‫ד' הרשב"א דהחילוק בין זכות גמור דתורם משלו על של חבירו הוי זכות גמור שפיר‬
‫מביא הרשב"א ראי' דזכי' מהני מטעם שליחות אבל לד' העוניו"ט בע"כ דברי הרשב"א‬
‫סותרים זא"ז כנ"ל‪ ,‬ובשי' הרמב"ם שלא הביא הא דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם‬
‫לדעתכם נראה פשוט כמשכ"ל משום דלאביי דישל"מ ל"ה יאוש והכי קיי"ל ידעינן‬
‫מסברא דשליחות שלא מדעת לא מהני ובתרומה מהני ניחותא דמצוה כמש"כ הגר"א‬
‫ביו"ד סי' של"א בשי' הרמב"ם בפ"ד מהל' תרומות וחשוב לדעתכם כמש"כ התה"ד בזכות‬
‫גמור‪.‬‬

‫שו"ת אחיעזר חלק ג סימן סג‬

‫[א] ע"ד הרמב"ם בפ"ד מה' תרומות ה"ג שפ' דכלך אצל יפות מהני לשי' הה"מ דס"ל‬
‫להרמב"ם דניחותא דמצוה מהני וסמך על סוגיא דקדושין ד' נ"ב וכ"כ הגר"א ביו"ד ס'‬
‫של"א [והאחרונים פלפלו בזה לפי דרכם יעוי' בקצוה"ח סי' רס"ג ובישועות יעקוב חאו"ח‬
‫סי' ת"ט] ונ"ל לחדש בזה ע"פ המבואר בירושלמי פ"ק דתרומות והובא במל"מ שם מכאן‬
‫ולהבא נעשית תרומה ולא למפרע‪ ,‬והמעיין בירושלמי יראה דטעמא משום דמה שמקיים‬
‫הבעה"ב לומר כלך אצל יפות הוי כהפרשה ע"י מחשבתו שרוצה ומקיים הפרשת השליח‬
‫וכן בקטן שתרם וגדול מקיים דמהני מחשבתו‪ ,‬יעוי' בירושלמי שם [ועיין בנתיבות סי'‬
‫קפ"ב דאף דאין שליחות לקטן מ"מ באומר מה שיפריש הקטן יהי' תרומה לא יגרע‬
‫מהאומר אם ירדו גשמים יעו"ש ובגוף השליחות ע"י הקטן לא מהני משום דהא לא חשב‬
‫ע"ז‪ ,‬ועי' במקנה בפיחת או הוסיף עשרה‪ ,‬ובודאי לפי האמת אין בשליחות משום מחשבת‬
‫המשלח שלא חשב להפריש רק שהשליח יתרום ואין זה מחשבה‪ ,‬ועי' בערכין ד"ה בתוס'‬
‫במתכוין לומר תרומה עכ"פ כ"ז בעצם השליחות‪ ,‬אבל מה שמקיים אח"כ המשלח את‬
‫השליחות מהני דבזה מגלה מחשבתו שרוצה בהפרשת השליח‪ ,‬זהו שיטת הירושלמי]‪.‬‬
‫ובודאי נראה שאין הבבלי מחולק בסברת הירושלמי אלא מדקתני סתם תרומתו תרומה‬
‫מבואר דהוי תרומה למפרע ולא להבא‪ ,‬וכן הרמב"ם שסתם הדין ולא פירש תרומתו‬
‫תרומה להבא‪ ,‬מבואר דס"ל דתרומתו תרומה מצד הפרשת השליח‪ ,‬ולהכי תמהו עליו מה‬
‫שהשמיט אוקימתא דשוי' שליח‪ ,‬ונראה דכיון דגם א"נ דיאוש שלא מדעת ל"ה יאוש עכ"פ‬
‫תרומתו תרומה להבא מצד מחשבת המשלח שאמר כלך אצל יפות‪ ,‬להכי ס"ל להרמב"ם‬
‫דמהני ג"כ למפרע מצד הפרשת השליח‪ ,‬וטעמא דמילתא הוא משום דשאני תרומה דגם‬
‫כ"ז שלא הורמו קיי"ל להלכה דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי‪ ,‬ובאתא ליד כהן‬
‫בטבלייהו זכו בהמתנות וכמבואר בב"ב ד' קכ"ג ובחולין ק"ל דחלק השבט פתוך בכל‬
‫חטה וחטה וכמש"כ הר"ן בנדרים פ"ד ובסוכה ל"ה‪ ,‬ונמצא דהפרשת תרומה הוא בגדר‬
‫חלוקת השותפים שהתורה זכתה להבעלים להפריש ולחלק כפי שירצה‪ ,‬אבל עצם הממון‬
‫מעורב בתחלה‪ ,‬ולהכי גם אם נפלו לו טבלים מאבי אמו כהן זכה וא"צ ליתן לכהן התרומה‬
‫משום דכבר זכה אבי אמו ואע"פ שלא הופרש אז ואפשר שהכרי יפטר ע"י אחר כדין‬
 ‫‪ | 539‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫תורם משלו על של חבירו‪ ,‬מ"מ אח"כ שהופרש מטבלים הנ"ל בכגון זה אמרינן ברירה‬
‫דהוברר הדבר למפרע שזהו חלק הכהן‪ ,‬וכבר זכה בו אבי אמו‪.‬‬

‫[ב] וגדולה מזה דעת התויו"ט בפ"ג דגיטין בדעת הרמב"ם דמהני הפרשה על מה שכבר‬
‫נאכל‪ ,‬ועי' בשעה"מ בה' תרומות שהתפלא ע"ז דא"כ כל אכילת טבל הוה התראת ספק‬
‫שמא יפריש וגם דחהו מדעת הרמב"ם‪.‬‬

‫והנה בודאי לענין איסור לתקן איסור טבל למפרע לא מהני [רק בחלת חו"ל דאוכל והולך‬
‫ואח"כ מפריש ויש בזה ענין ברירה בדרבנן ועי' בט"ז סי' שכ"ד] דמתנות שלא הורמו כמו‬
‫שהורמו דמיין ל"ש רק לענין ממון השבט אבל לא לענין איסור‪ ,‬וכ"ז שלא נתקדש‬
‫בקדושת תרומה איכא איסור טבל לגבי'‪ ,‬יעוין בקדושין ד' נ"ד דקא אתי לידו בטיבלייהו‬
‫וקסבר מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי ולהכי נותן במתנה‪ ,‬וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מה'‬
‫מע"ש הט"ז דמע"ש בטיבלייהו נותן במתנה‪ ,‬ועי' בכ"מ בשם הר"י קורקוס‪ ,‬דאע"ג‬
‫דהרמב"ם פ' דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין‪ ,‬וסובר רבנו דוקא להאי מילתא‬
‫אמר לא כמו שהורמו דמי‪ ,‬דע"כ ל"א ר"מ מע"ש ממון גבוה רק לכשהורם ונקרא עליו שם‬
‫מעשר דהא מדכתיב לד' הוא יליף וקרא לאחר שהורם ונקרא מעשר משמע עכ"ל‪.‬‬
‫ולמש"כ יובן החילוק בפשיטות דשי' הרמב"ם דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין הוא‬
‫רק לענין ממון‪ ,‬אבל לענין איסור לא‪ ,‬וע"כ בטיבלייהו ליכא קדושת מעשר‪.‬‬

‫[ג] ויעוין במכות ד' כ' הב"ע כגון דעיילינהו בטיבלייהו וקסבר מתנות שלא הורמו כמו‬
‫שהורמו דמי‪ ,‬מבואר שם גם לענין איסור לא תאכל בשעריך דבעי ראיית החומה מהני גם‬
‫היכא שראה החומה בטיבלייהו‪ ,‬וי"ל כיון דאין זה איסור עצמיות דמעשר בטיבלייהו רק‬
‫שהוא תנאי בחיוב דלא תוכל לאכול בשעריך שאינו חייב רק משראה פני החומה מהני‬
‫ראיית החומה בטבלייהו ג"כ‪ ,‬והריטב"א הרגיש בזה וכתב דל"א מתנות שלא הורמו כמו‬
‫שהורמו דמי רק להחמיר‪ ,‬דאל"כ לא יתחייב לעולם משום טבל יעו"ש‪ ,‬וכונתו דלענין‬
‫איסור הוא רק להחמיר כמו בקדושין נ"ב ובמכות שם‪ ,‬אבל לא להקל‪ ,‬אולם לענין דין‬
‫ממון אין נפ"מ‪ ,‬ובכל אופן אמרינן מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי‪ ,‬וברמב"ם לא‬
‫מצאתי מפורש הדין בפ"ב מה' מע"ש דגם באתי בטיבלייהו לחומה לוקה לכשיצאו מחומה‬
‫משום לאו דלא תוכל לאכול בשעריך רק לענין קליטות מחיצות מחלק בין נגמרו מלאכתן‬
‫או לא נגמרו מלאכתן יעו"ש‪ ,‬אבל מללקות עליהם לכשיצאו חוץ לחומה לא מצאתי שם‪,‬‬
‫ואולי י"ל ע"פ שיטתו בפ"ג מה' מע"ש דטבל של מע"ש =מעשר שני= ניתן במתנה‪ ,‬אלמא‬
‫דאין איסור וקדושת מעשר על טבל של מע"ש‪ ,‬וה"ה דלא מהני קדושת חומה ללקות עליו‬
‫וצ"ע בזה‪ .‬ולפי"מ שנתבאר דלענין ממון השבט אמרינן מתנות שלא הורמו כמו שהורמו‬
‫דמי ולכשהורמו אח"כ אמרינן איגלאי מילתא למפרע שזהו חלק השבט‪ ,‬ולהכי זכה‬
‫לכשנפל מאבי אמו כהן ומעשרן והן שלו [ומה דאמרינן בזה ברירה אע"ג דקיי"ל‬
‫בדאורייתא אין ברירה י"ל ע"פ המבואר בתשו' הרשב"א ח"א סי' פ"ב דכל שא"צ לדין‬
‫למפרע וסגי להבא אמרינן גם למפרע ברירה יעו"ש היטב‪ ,‬ובנתיבות סי' ס"א שכ"כ‬
‫מסברא דנפשי וי"ל עוד באופן אחר] ורק לענין ממון השבט אמרינן מתנות שלא הורמו‬
‫כמו שהורמו דמי‪ ,‬אבל לא לענין איסור טבל וכמש"כ‪.‬‬

‫ולפ"ז י"ל דכיון דמהני מחשבת בעה"ב לקבוע תרומה מכאן ולהבא במה שאמר כלך אצל‬
‫יפות כמבואר בירושלמי‪ ,‬ממילא לענין דין ממון כבר נחלק חלק השבט למפרע‪ ,‬וזהו חלקו‬
‫משעה ראשונה‪ ,‬ולהכי מהני הפרשתו אף דלא שוי' שליח ומהני ניחותא דלהבא על‬
‫למפרע לפי שאין בזה שום חלוקת ממון שכבר נחלק ע"י בעה"ב למפרע [ואין בזה הוצאת‬
 ‫‪ | 541‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ממון‪ .‬וכמו דמהני בקדושין נ"ב באריס ריצוי לבסוף לפי שהאריס יש לו חלק בגוה וכמ"כ‬
‫בזה שאין בו הוצאת ממון וחלק התרומה שייך לכהנים ולתקן הכרי מהני למפרע ובפרט‬
‫לפמש"כ האחרונים דלתקן הכרי לא בעינן בעלים ופירשו בזה ד' הירושלמי דבתורם על‬
‫של הפקר מהני] ונראה דמ"מ אם אכל מתחלה אחד מהכרי לוקה משום טבל משום דל"א‬
‫מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי על מה שכבר נאכל משום דבכל חטה וחטה מעורב‬
‫חלק התרומה‪ ,‬וכיון שנאכל לא מהני תיקון לזה‪ ,‬ולפ"ז אף דתרומת השליח תרומה היינו‬
‫שחל הקריאת שם באותה שעה ומכירי כהונה יכולים להפריש ממנו תרומת מעשר‪ ,‬אבל‬
‫לא שיהי' ניתר להאוכל למפרע‪ ,‬ולכתחלה הא לכו"ע אסור לאכול מספק שמא לא יתרצה‬
‫הבעה"ב‪.‬‬

‫וסוגיא דב"מ ד' כ"ב קאי אי נימא דמתנות שלא הורמו לאו כמו שהורמו דמי והרמב"ם‬
‫שפסק דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי השמיט הא דהוי שליח‪ ,‬דגם בלא שוי' שליח‬
‫מהני ע"י כלך אצל יפות וכנ"ל‪.‬‬

‫שו"ת הר צבי או"ח ב סימן ה ד"ה ובעודני עומד‬

‫ובעודני עומד בדברי הקצה"ח אציע מה שקשה לי בדבריו שהרבה לתמוה על פסקו של‬
‫רמ"א כהתה"ד דתורמין ומפרישין חלה מטעם זכיה‪ ,‬והלא התוס' והרשב"א נדרים ל"ס כן‪,‬‬
‫מדהקשו שם על ההיא דנדרים דתורם משלו עש"ח א"צ דעת והרי שליחות לא תליא‬
‫בדניח"ל או דלא ניח"ל‪ ,‬אלא גזה"כ דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם‪ ,‬ומתרצים‬
‫דבתורם משלו עש"ח שאני דלא בעינן שליחות ממש‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומזה מוכיח דלא אמרו זכין‬
‫לאדם אלא בכה"ג שזוכה המקבל באיזה דבר כמו במזכה חפץ לפלוני או במזכה גט‬
‫לאשתו אבל בלא זה לא מהני זכיה אלא בעינן שליחות מדעתכם דוקא‪ ,‬עכת"ד‪ .‬ולענ"ד‬
‫תמוה לי שלא הזכיר דבפרט זה דלא בעינן לדעתכם ממש אין התה"ד יחיד בדבר זה‪,‬‬
‫שהרי הרמב"ם (בפ"ד מהלכות תרומות) פוסק להדיא דהתורם שלא מדעת בעה"ב‬
‫תרומתו תרומה אם הבעלים גילו דעתייהו אח"כ דניח"ל‪ ,‬וכן פסק בשו"ע יו"ד (סעיף לא)‬
‫בלי שום חולק‪ ,‬ועיין בב"י ובט"ז ובביאור הגר"א דהרמב"ם סמך על סוגיא דקדושין (דף נב‬
‫ע"ב) דההיא דכלך אצל יפות לא מיירי בדשוי שליח דלא כסוגית הגמרא דב"מ (דף כב‬
‫ע"א) או שהיתה לו גירסא אחרת בגמרא דב"מ‪ .‬עכ"ל‬

‫ובחזו"א דמאי סי' ט' סוס"ק יח' עשאוהו כמוכר פירות טבולים‪ .‬ז"ל‪ .‬כיון שאין בעל‬
‫הפירות עתיד להפריש ודאי זכות הוא לו‪ .‬דלא אבעי' בנדרים אלא משום דניחא ליה‬
‫למעבד מצוה בממונו ואע"ג דע"ה י"ל דלא ניחא ליה דיחשדוניה מ"מ חשיב זכות‪.‬‬
‫והנה בירושלמי שם‪ ,‬סוף ה"א בפ"ז דדמאי הביאו התוספתא פ"ג דמע"ש המוכר פירות‬
‫טבולין לחבירו ה"ז רץ אחריו ומתקנו‪ ,‬לא מצאו אם ידוע שהפירות קיימין מעשר עליהן‪,‬‬
‫ואם לאו אין צריך לעשר עליהן‪ ,‬ספק קיימין‪ ,‬מעשר עליהם וקורא שם למעשרותיהם‪,‬‬
‫אמנם הפ ני משה ביאר דהיינו משלו על של חבירו‪ ,‬והרמב"ם פסקה‪ ,‬בפ' ממעשר ה"ז‬
‫ובראב"ד דמיניה וביה קאמר‪ ,‬והנה באופן של הגמ' דבעי לעשות נחת רוח לאורחים אך‬
‫מ"מ לא בעי דיחשדוניה שהרי ישב לבדקן‪ ,‬שיראה שהם לא מעשרים‪ ,‬וא"כ הרי לא נתן‬
‫להם אדעתא שיעשרו‪ ,‬ומ"מ הם הפרישו‪ ,‬אף דזה של בעה"ב וע"ז כ' החזו"א דמ"מ חשיב‬
‫זכות‪ ,‬וחזי' שאם כלפי האמת הוא זכות לא מחשבינן למה שעכשיו ישב לבדקן‪ ,‬דמסלקינן‬
‫להאי טעמא שהוא רק כדי שלא יחשדוהו ובעומק ליבו הרי ניחא ליה לעשות להם נחת‬
‫רוח שיעשרו‪.‬‬
 ‫‪ | 541‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ובחזו"א דמאי סי' יב' ס"ק ד' שם מ"ב‪ .‬ויל"ע היאך מפריש משלו על של כהן שלא מדעתו‪,‬‬
‫והוא בעיא בנדרים לו‪ :‬ואפשר דהכא שעדיין אין כאן מבורר‪ ,‬ואסור לשלוח טבל לכו"ע‬
‫רשאי בעה"ב להפריש משלו על של חבירו‪.‬‬

‫ובחזו"א ליקוטים סי' ו' דן לגבי התרומת הדשן‪ ,‬וכן כ' כעין הסברות שכתבנו‪ .‬א‪ .‬והוא‬
‫מרויח כל העיסה ודאי ניחא ליה‪ .‬ב‪ .‬כל שכבר עשה שליח חשיב זכות וכמש"כ בתרוה"ד‪.‬‬
‫הרי שבאופן דידן גם מרן החזו"א יודה דחשיב זכות הוא לכולם‪ ,‬שאנו מצילין אותם‬
‫מהכשלת הרבים‪ ,‬שודאי שאסור למכור הטבל למי שלא יעשר‪ ,‬ואמנם למי שמעשר‬
‫בביתו‪ ,‬יתכן שעדיף ליה שלא נתקן בעבורו בכזו צורה‪[ ,‬ואף שעפ"י רוב‪ ,‬אם היה‬
‫תערובת‪ ,‬גם אצלו יהיה תערובת וכיון שאין מעשר מכל פרי לא יתוקן ג"כ אצלו ועדיף ליה‬
‫שנתקן בעבורו אף בכה"ג] מ"מ לבעל הפירות ודאי עדיף ליה הצלת הרבים שאינם‬
‫מפרישים בביתם‪ ,‬וממילא הוי כמינה אותנו שליח לעשות זאת‪ ,‬ובזה שמינה המשגיח‬
‫לעשר‪ ,‬הרי הוא כאומר כל התורם‪ ,‬בפרט שמשגיח זה אינו מעשר כדת‪ ,‬וניחא ליה שיחול‬
‫המעשרות כדת‪ ,‬ואף אין לו מה לפחד מהפוליטיקאים של ההכשר‪ ,‬כיון שזה דבר שא"א‬
‫לתפוס לעולם‪ ,‬דסגי בניחותא דבליביה שהפרשתינו תהני‪ ,‬ובודאי כל אחד ניחא ליה‬
‫במה שהוא זכות לפי האמת‪.‬‬
‫סימן ב‪ .‬באופן דניחא ליה‬
‫סימן ב'‬
‫משלו על של חבירו‪.‬‬
‫והנה לענין הנידון בסוגיא במפריש משלו על של חבירו אם צריך דעת‪,‬‬
‫להלכה נפסק ברמב"ם תרומות פ"ד ה"ב; סמ"ג עשין קלד; טוש"ע יו"ד שלא ל‪ .‬שנפשטה הבעיא‬
‫ואין צריך דעת בעל הפירות‪ ,‬ויכול לתקן שלא מדעתו משלו על של חבירו‪ ,‬וכ' בטעם הדבר בכ"מ‬
‫ובב"י שנלמד ממה ששאלו בגמ' שם טובת הנאה של מי‪ ,‬משמע שתרומתו תרומה‪ ,‬וברמב"ן‬
‫רשב"א וריטב"א קדושין כג ב כ' שהאיבעיא נפשטה מבכורות יא א הפודה פטר חמור של חברו‬
‫פדיונו פדוישכד‪ .‬ומה שרוצה לעשות המצוה בעצמו אינו נחשב לחוב כללשכה ובט"ז כ' משום שצד‬
‫הזכות גדול יותר‪ ,‬ואף לראשונים שסוברים שלא נפשטה הבעיאשכו מ"מ זה רק באופן שיש צד‬
‫שרוצה להפריש לבד‪ ,‬אך בנידו"ד שלעולם עושה שליח‪ ,‬בודאי לא אכפ"ל שליח זה או אחרשכז‪ ,‬ואף‬
‫שחלוק שכשהוא מפריש משלו הרי הוא עושה את המצוה ע"י שלוחו כיון שהוא נתן את התרו"מ‬
‫מממונו‪ ,‬משא"כ במפריש אחר מממון האחר‪ ,‬א"כ האחר עושה את המצוה‪ ,‬מ"מ בנידו"ד שאנו‬

‫שכד ועי' מל"מ תרומות שם ומהרי"ט אלגזי בכורות פ"א אות ז‪ .‬ועי' שו"ת צמח צדק החדש יו"ד רכב‬
‫שהרמב"ם פסק כן ע"פ הירושלמי נדרים פ"ד ה"ג המתקן פירותיו של חברו שלא מדעתו כו'‪ ,‬וכ"כ‬
‫בקרן אורה נדרים שם‪.‬‬
‫שכה נקוה"כ יו"ד שה לט"ז ס"ק יא; מחנ"א זכיה ומתנה סי' ז‪.‬‬
‫שכו עי' תוס' ב"ק סח ב ד"ה הוא ובכורות יא א ד"ה הפודה‪ ,‬ועי"ש שכ' שלפדיון פ"ח אינו דומה‪ ,‬ועי'‬
‫רי"ט אלגזי שם‪ .‬ובשו"ת צ"צ החדש יו"ד סי' רכב כ' שגם מיבמות פח א משמע שהבעיא לא‬
‫נפשטה בבבלי‪.‬‬
‫שכז חזו"א הובא לעיל‪.‬‬
 ‫‪ | 542‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫משאירין לו מצותו ורק מתקנים את קלקולו‪ ,‬ע"י הסרת תנאו‪ ,‬או אם זה לא מהני‪ ,‬אנו מפרישין‬
‫שנית‪ ,‬בודאי יודו כו"ע דעדיף לן לומר שיחול אף משלו על שלושכח‪.‬‬

‫סימן ג‬
‫והנה הכרעת האחרונים בנידונו של הגר"ד בהר"ן היה שבזכות‬
‫גמור ודאי אמרי' דניחא ליה שיעשה שלוחו‪.‬‬
‫ד) והנה כפי האמור עד כה הי' נראה דאע"ג שבדיעבד אין לפקפק על הפרשה זו מ"מ לכתחלה‬
‫אכתי ספיקא הוא גבן‪ ,‬אבל מ"מ נלענ"ד ברור שלהלכה נקטינן דמהני שפיר הפרשת תרו"מ שלא‬
‫מדעת בכה"ג דניחא להו לבעלים‪ ,‬אולם היות שהאחרונים האריכו הרבה בענין זה והדברים‬
‫עתיקים לכן אין אני מעתיק כלל בזה את דבריהם ורק אכתוב מה שנלענ"ד להוסיף על דבריהם‬
‫ולהוכיח שכך היא הלכה‪ .‬ברמב"ם פ"ד מתרומות ה"ט‪" ,‬האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו או‬
‫לשפחתו לתרום והלכו לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרומו‪ ,‬אם לא שינה השליח תרומתו‬
‫תרומה" וכו' ועיין בכס"מ שהביא מהר"י קורקוס‪ ,‬דבכרי העומד ליתרם אין דרך להקפיד אם‬
‫יתרום זה או זולתו כיון שעומד לכך דהא איצטריך קרא למעוטי תורם שלא ברשות ואילו גבי‬
‫קדושין אין הדבר צריך לאמרו‪ ,‬ושותף תורם שלא מדעת שותפו ואריס תורם שלא ברשות ובבא‬
‫בע"ה ואמר כלך אצל יפות סגי והויא תרומה משא"כ בקדושין‪ ,‬וכיון שכן לדעתכם קרינן ביה‬
‫הואיל ועשהו שליח ולא סגי דבור לבטוליה שליחותיה דלא להוי תרומה עכ"ל ועיי"ש גם ברדב"ז‪,‬‬
‫והנה בשלמא אי אמרינן דמשום ניחותא בלבד ג"כ יכולים להפריש תרומה אפשר שפיר להבין‬
‫קצת את דבריהם וכמו"ש המראה"פ בירושלמי תרומות פ"א ה"א גבי ישראל שאמר לבן לוי וז"ל‪,‬‬
‫וטעמא דשאני תרומה מכיון דאפי' גילוי דעתא בעלמא סגי בה דלהוי כתורם ברשות ‪ -‬הלכך כיון‬
‫דעשאו שליח בפירוש לא אתי דיבורא דידיה ומבטל לדיבורא קמא עכ"ל‪ ,‬והיינו משום דאמרינן‬
‫דלא מיעט הכתוב תורם שאינו שלו אא"כ לא עשאו שליח ולא הי' יכול בשום פעם להפריש תרומה‬
‫אבל אם כבר עשאו שליח והי' יכול להפריש תרומה תו לא פקע כלל כחו מחמת בטול השליחות‬
‫הואיל וכבר נעשה בעלים על כך‪ ,‬משא"כ אם ננקוט דלא סגי בניחותא לחוד אלא צריכים דוקא‬
‫לדין שליחות ושיהי' נמי לדעתכם א"כ מה סברא הוא שתועיל ההפרשה בע"כ דבעלים מ"ש‬
‫משאר שליחות דמהני שפיר בטול‪ ,‬והן אמנם שרבים חולקים על פסק זה של הרמב"ם מ"מ‬
‫עיקר טעם מחלקותם הוא רק משום דס"ל דגם בהכי מהני שפיר בטול ונעשה ככל תורם שלא‬
‫ברשות אבל בהא מיהו לא פליגי וגם אינהו מצי שפיר סברי דבכה"ג דניחא לי' לבעלים אין‬
‫צריכים דוקא לדין שליחות אלא סגי בניחותא בלבד‪.‬‬

‫ואיתא נמי בגמ' ב"מ מ"ט ע"א ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרו"מ‬
‫על מקום אחר ומבואר שם בגמ' וברש"י דטעמא דרשאי הוא משום דכיון דחשיב כמתנה מועטת‬
‫ואסור לישראל לחזור לכן רשאי הלוי לסמוך ע"ז דשארית ישראל לא יעשו עולה ויכול שפיר‬
‫לעשותו תרו"מ‪ ,‬ועיי"ש בשטמ"ק שהביא מהרא"ש ז"ל שכתב דטעמא דמצי לאפרושי הוא משום‬
‫"דלא גרע מנותן רשות לחברו שיתרום מכריו על תבואה שלו" וכבר הרגישו האחרונים שלהדיא‬
‫מבואר כן בירושלמי תרומות פ"א ה"א שאמרו "מכיון שאמר לו כור מעשר יש לך בידי נעשה‬
‫שלוחו ונמצא כתורם ברשות ישראל" והנה לענ"ד נראה ברור דלאו שליחות ממש הוא שהרי‬
‫הישראל לא גילה כלל דעתו שהוא רוצה שהלוי יעשנו תרו"מ‪ ,‬ועל כרחך דכוונת הירושלמי הוא‬
‫כדברי הרא"ש דע"י זה שאמר לו כור מעשר יש לך בידי נעשה עכ"פ כנותן לו רשות לעשות בו כל‬
‫מה שירצה וממילא נכלל בזה גם נתינת רשות לעשותו תרו"מ‪ ,‬וא"כ הרי מוכח מזה דסגי שפיר‬
‫בניחותא בלבד דהא הכא אין זה חשיב כלל בגדר זכות כיון שאין להישראל שום טובה מזה (ומ"ש‬
‫האב"מ בסי' ל"ו סק"ב שגם הרא"ש סובר בנדרים כהרשב"א דאין מפרישין משל אחרים אלא‬
‫לדעת הוא תמוה מאד דאדרבה מבואר שם בדבריו וגם מדברי הרא"ש דהכא מוכח דלא אזיל כלל‬
‫בשטת הרשב"א‪ ,‬וכן לענין זה שכתב הקצוה"ח שגם מהתוס' בנדרים מוכח כהרשב"א מצאתי‬
‫באחרונים שכתבו דגם זה אינו מוכרח וצ"ע) והן אמנם שלענין מכר והקדש איכא שפיר לספוקי‬
‫אם יוכל הלוי להקדיש את הכור מעשר כיון שעדיין אינו שלו מ"מ הפרשת תרומה שאני‪ ,‬וכן מוכח‬
‫נמי מפסק הרמב"ם בפ"ד מתרומות ה"ח "והשותפין אינן צריכים ליטול רשות זה מזה אלא כל‬
‫התורם מהן תרומתו תרומה" ועיי"ש בכס"מ דהא דממעטינן אתם ולא שותפין היינו לכתחלה‬

‫שכח דאף לדעת הרשב"א שאי' גזה"כ מה אתם לדעתכם‪ ,‬מ"מ בציור שאנן סהדי שעושהו שליח‪,‬‬
‫בודאי מהני מדין שליחות אף אם מטעם זכיה לא היה מהני אי זכיה לאו מטעם שליחות‪.‬‬
 ‫‪ | 543‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫אבל בדיעבד תרו"ת דשותפין לא קפדי אהדדי ורק לכתחלה הוא דאסור משום דגזרינן לא קפיד‬
‫אטו קפיד וכן מבואר בכל הראשונים דהטעם הוא משום דשותפין לא קפדי אהדדי ולא זכרו כלל‬
‫דטעמא דמילתא הוא מפני שהשותפין חשיב כל אחד כבעלים על הכל‪ ,‬וא"כ הרי משמע קצת מזה‬
‫דכל היכי דאמדינן דעתי' דניחא ליה דמהני שפיר הפרשה אפי' שלא מדעתו‪.‬‬

‫ותנן נמי בגיטין ס"ו ע"א מי שהיה מושלך לבור ואמר כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו הרי‬
‫אלו יכתבו ויתנו‪ ,‬והקשו שם בתוס' דמ"ש מההיא דנדרים ל"ו ע"ב דמבואר שאם אמר כל הרוצה‬
‫לתרום יבוא ויתרום דלא הוי שליחות‪ ,‬ועיי"ש בר"ן שהביא מהרמב"ן שכתב‪ ,‬ואינה קושיא דהתם‬
‫כל הרוצה לתרום קאמר מדעתו ואינו אלא כנותן רשות אבל לאו שליחותיה הוא וגבי תרומה אפי'‬
‫גילוי דעתא נמי מהני כדאמרינן בב"מ כ"ב כלך אצל יפות אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה ‪-‬‬
‫ולפי"ז בגט אם אמר כל הרוצה לכתוב יכתוב לא מהני‪ ,‬ועיי"ש בר"ן שכתב‪ ,‬תמיהני דהתם הא‬
‫אוקמינא דוקא דשוייה שליח דאמרינן התם תרגמא רבא אליבא דאביי דשויה שליח ‪ -‬וכי איתמר‬
‫התם לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד משמע דאהך גוונא נמי קאי והדרא קושיא‬
‫לדוכתיה‪ ,‬ולפיכך נראה כמו שתרצו בתוס' דנהי דבאומר כל הרוצה שלוחיה הוי אפי"ה כיון שלא‬
‫יחדו לא חשיב מהנה ליה כדי שיהא אסור במודר הנאה עכ"ל‪ ,‬והרגישו האחרונים שהר"ן סותר‬
‫את עצמו בנדרים ל"ו ע"ב שכתב אהא דכל הרוצה לתרום יבוא ויתרום וז"ל‪ ,‬וכי האי גוונא מהני‬
‫לגבי תרומה דבגלוי דעת בלחוד דניחא ליה סגי ולגבי מודר הנאה לא חשיב מהנה כיון דלא משוי‬
‫ליה אידך שליח בהדיא‪ ,‬ומיהו דוקא באומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום דלאו שליחות גמור‬
‫הוא ומיהו כי אמרינן דלתרומה מיהא מהני דוקא באמירה בהאי לישנא דהא לישנא מציעתא הוה‬
‫ומשו"ה נהי דלגבי מודר לא הוי שליחות לתרומה מיהת מהני אבל אי אמר כל התורם אינו מפסיד‬
‫אפשר דאפי' לגבי תרומה לא מהני דלאו לישנא מעליא הוא ‪ -‬וה"נ מוכח דהא האומר כל הזן אינו‬
‫מפסיד והלך אחר וזן אינו חייב לשלם דלאו שוייה שליח כלל עכ"ל‪ ,‬הרי מבואר כאן דלא מחלק‬
‫כלל בין יחדו ללא יחדו וסובר דבתרומה בגלוי דעת בלחוד סגי‪.‬‬

‫אמנם נלענ"ד פשוט דאין בזה שום סתירה ובב' המקומות סובר הר"ן דבעינן דוקא גלוי דעת טוב‬
‫עד כדי כך שנוכל לומר דההפרשה שאחרים עושים עבורו מהני מטעם זכין לאדם שלא בפניו‪,‬‬
‫ולפיכך מסתפק הר"ן דאפשר דבלישנא דכל התורם אינו מפסיד כיון דלא שויה שליח "כלל" לכן‬
‫אע"ג דבאמירה זו איכא ודאי גלוי דעת מעליא דלא קפיד מ"מ לא נוכל עדיין לומר משום כך‬
‫שהוא בגדר זכות דזכין לאדם שלא בפניו‪ ,‬ורק אם אמר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום אז שפיר‬
‫אמרינן דנהי נמי דמה שההפרשה מועלת הוא מטעם זכין לאדם שלא בפניו דלדעת הר"ן עצמו‬
‫בקדושין מ"ב הוא מטעם שליחות מ"מ שליח "בהדיא" מיהו לא שוייה ולפיכך מותר שפיר במודר‬
‫הנאה‪ ,‬משא"כ אם אמר כל השומע קולי יתרום "שליחות מעליא הוי" ואסור במודר הנאה משום‬
‫דנהנה במאי דקעביד שליחותיה‪ ,‬ונמצא לפי"ז דמאי דפליגי הרמב"ן והר"ן הוא רק בזה דהרמב"ן‬
‫סובר דבניחותא לחוד סגי משום דסובר דהא דהתורם שלא ברשות אין תרומתו תרומה הוא רק‬
‫מחמת עכוב הבעלים אבל כל שאין הבעלים מקפידים שפיר מהני התרומה אפי' בכה"ג דליכא כלל‬
‫דין זכיה ושליחות‪ ,‬והר"ן חולק ע"ז וסובר דמגמ' ב"מ דאוקמי דוקא בדשוייה שליח מוכח דמה‬
‫שאחרים יכולים לתרום הוא רק מדין זכיה ושליחות אבל לא שהוא סובר דלא נעשה שליח אלא‬
‫לדעתו‪ ,‬ומה שכתב דבעינן "שליחות" אין כוונתו להוציא "זכיה" אלא כוונתו רק למעט דלא סגי‬
‫בנתינת רשות לחוד אלא צריכים גם לרצון חיובי אבל אין שום חלוק בין זכיה לשליחות‪ ,‬ונמצא‬
‫לפי"ז שבין להרמב"ן ובין להר"ן שפיר מהני הפרשה שלא מדעת כנד"ד כיון דזכות גמור הוא‬
‫ושפיר זכין לאדם שלא בפניו‪.‬‬

‫ובעיקר קושית הר"ן על הרמב"ן נראה פשוט דהרמב"ן סובר דנהי נמי דסגי שפיר גם בגלוי דעת‬
‫בלחוד דניחא ליה‪ ,‬מ"מ אותו הגלוי דעת צריך להיות דוקא קודם ההפרשה דאז הוא דחשיב שפיר‬
‫לדעתכם דומיא דאתם שההפרשה היא לדעת משא"כ בההיא דגמ' ב"מ דאין הפרשת השליח‬
‫מועלת כלל אא"כ נתרצו אח"כ הבעלים ושמעינן מינייהו דניחא להו ואם מתו הבעלים או הלכו‬
‫למדינת הים ולא נודע כלל דעתם אין תרומתו תרומה בכה"ג שפיר אמרינן דאין זה דומיא דאתם‬
‫ואין תרומתו תרומה‪ ,‬משא"כ באומר כל התורם אינו מפסיד כיון שלהדיא גילה דעתו שאינו מעכב‬
‫כלל על אחרים מלתרום שפיר מהני תרומת אחרים אף בכה"ג דלאו זכות הוא לבעלים‪ ,‬ומה‬
‫שהביא ראי' מגמ' דב"מ שאין צריכים כלל לדין שליחות נראה שעיקר כוונתו לומר דאע"ג דלשון‬
‫כל הרוצה לתרום אינו לשון שליחות אפי"ה מהני דומיא דאמירת כלך אצל יפות דלהדיא מוכח‬
‫שם דמהני אע"פ שאין זה ממש לשון שליחות‪ ,‬שהרי גם לפי המסקנא לא פריך הגמ' אלא משום‬
‫דבעינן שתקדים האמירה להפרשת השליח אבל אילו אמר תחלה כלך אצל יפות אע"פ שאין זו‬
‫ממש שליחות שפיר מהני והיינו משום דגילה עכ"פ דעתו קודם ההפרשה דניחא ליה וא"כ ה"ה נמי‬
‫באומר כל הרוצה לתרום דשפיר מהני‪ ,‬אלא שלפי"ז יתכן גם לומר איפכא דדינו של התה"ד לא‬
‫אתי שפיר גם להרמב"ן משום דנהי נמי דסובר דבגלוי דעת בלחוד סגי‪ ,‬מ"מ אפשר דבעיקר הכלל‬
‫דצריכים שיהי' דוקא לדעתכם סובר שפיר גם הרמב"ן דלא סגי במאי דאנן אמדינן דעתי' דבעלים‬
‫דניחא להו אלא צריכים דוקא שידעו ממש הבעלים קודם הפרשת השליח דאז הוא דסגי שפיר גם‬
 ‫‪ | 544‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫בניחותא בלבד‪ ,‬משא"כ בעיסה המתקלקלת נהי נמי דזכות הוא לבעל העיסה ואילו ידעו הבעלים‬
‫היו רוצים ודאי בתקון עיסתם שפיר מצינן לומר דכיון דבשעת הפרשה מיהו לא ידעי לא קרינן ביה‬
‫לדעתכם‪.‬‬

‫סימן ד‪.‬‬
‫החילוקים שבין ההפרשה של הגה"צ ר' דוד בהר"ן לבין נידו"ד‪ ,‬דכאן כו"ע יודו‪ ,‬כיון שאין שום חיסרון‪.‬‬

‫ונעבור עפ"י סדר השגותיו של הגרשז"א לקונטרס של ר' דוד בהר"ן‪.‬‬

‫א‪ .‬עיקר הבעיה של הקצה"ח שאין זכין מאדם‪ ,‬דהיינו שא"א להוציא ממון מאדם בלא‬
‫רשותו‪ ,‬משא"כ בנידו"ד‪ ,‬אין בעיה זו שהרי המשגיח כבר הפריש הצידה בהסכמת‬
‫הבעה"ב יותר מא' ממאה אלא שכיון שהתנה שלא יחול‪ ,‬יוצא שהשליח לא הפריש‪ ,‬אך‬
‫לולי התנאי היה חל מדין ביטול ברוב‪ ,‬כפי שביארנו בטוטו"ד דלא חשיב יש לו מתירין‬
‫אלא במתנה משא"כ בלא מתנה א"כ כיון שלא נודע בבירור התערובת‪ ,‬ולא יפרישו‬
‫הקונים בביתם חשוב אין לו מתירין‪.‬‬
‫ב‪ .‬בנידו"ד דהציבור חושבים שהפרישו כראוי (ללא תנאי) ולכך אין מפרישים שנית בבית‪,‬‬
‫לא שייך לומר דהוי דשיל"מ דיכול לעשר עוד פעם כמו שכ' הגרשז"א על אופן דהגר"ד‬
‫בהר"ן‪.‬‬
‫אך בעצם הענין תמוה מה השיג שם‪ ,‬והלא להדיא התנה רק על מה שלא יופרש ממנו‬ ‫ג‪.‬‬
‫שנית כדין‪ ,‬וא"כ לא שייך שיהא לו מתירין‪ ,‬שהרי אם יפרישו שנית הוא לא בכלל‬
‫ההפרשה‪ ,‬וא"כ כל ההפרשה היא רק בדבר שלא שייך שיעשרו שנית‪ ,‬ואילן לו מתיירן‪.‬‬
‫ד‪ .‬מ"שהגרשז"א שאין עושין ספיקות בדין דרבנן לכתחילה‪ ,‬בנידו"ד רח"ל כבר התנו להדיא‬
‫שיתבטל ההפרשה‪ ,‬ולא שייך טענה זו‪ ,‬דהם עשו להדיא תנאי כדי שיתבטל‪.‬‬
‫ה‪ .‬חוזר כל הזמן על הטענות של גבולין ומירוח עכו"ם שיש ג"כ כיום‪ ,‬בעיו' אלו בודאי‪.‬‬
‫מה שהשיג שהוי שלא מן המוקף בנידו"ד אין חיסרון זה שאנו מפרישים ממילא על מה‬ ‫ו‪.‬‬
‫שהמשגיח הוציא וא"כ אם עשה שלא מן המוקף ממילא כך רצונו תמיד‪ ,‬וגילה דעתו‬
‫להדיא לזה ולא שייך לומר אשלד"ע שא"כ לעולם יתבטל‪ ,‬מעשרות הבד"ץ וע"כ שכיון‬
‫שזה כדי שלא יהא תקלה מרכזים למקום א' ממילא שרי לעשות כן ולא שייך אשלד"ע‪.‬‬
‫ואמנם הפרשת המשגיח בטילה אי אין ברירה דאסור להפריש כן כמבואר בגמ' ולכך ק"ו‬ ‫ז‪.‬‬
‫שיחול ביטול תנאו‪ ,‬או ביטול הפרשתו‪ ,‬והפרשת השני כדת‪.‬‬
‫ח‪ .‬כל ענין התנאי הוא מעשה שטן‪ ,‬וטירוף שאין לו שום הסבר‪ ,‬בשכל האיך שותקים כולם‬
‫על כזה עוולה בשינוי מתקנת חז"ל‪ ,‬ואוי לנו שכך עלתה בימינו‪.‬‬
‫ט‪ .‬מש"כ ותורם מן היפה באופן דידן הוא היפה ביותר‪ ,‬ואם המשגיח אינו מוציא מהיפה‬
‫א"כ ממילא שלחו להכי ודו"ק‪.‬‬
‫והטענה שלא ראוי לנתינה‪ ,‬באופן דידן ודאי ראוי לנתינה שהרי השתמשנו עם הפרשתו‬ ‫י‪.‬‬
‫רגילה‪.‬‬
‫יא‪ .‬והטענה של גזל כהן ליתא בנידו"ד שהרי אנו מחילין על מה שהפריש‬
‫יב‪ .‬גם מן הרע על היפה ליכא בנידו"ד‬
‫יג‪ .‬והחולקים על הנוב"י דוקא במקום שיתקן‪ ,‬באופן דידן מתקן מעשרותיו של המשגיח כדי‬
‫שיחולו‪.‬‬
 ‫‪ | 545‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫יד‪ .‬ומש"כ שיש רשעים שאינם רוצים להפריש ליכא בנידו"ד שהרי כל הקוניםהם מאלו‬
‫שרוצים השגחה מעולה‪ ,‬אלא שהרע להם התנאי‪ ,‬ואדרבה גם הבעלים וגם כל הקונים‬
‫רוצים שיתוקן כדין‪.‬‬
‫טו‪ .‬בירור בשעה שיצא מרשותו אין לנו חיסרון בנידו"ד‪ ,‬ואדרבה זה החיסרון של התנאי‪.‬‬
‫טז‪ .‬ומגמ' תמורה כה‪ .‬דאם אמר על הלקט עם נשירת הי' הפקר דאמר'י דברי הרב וכו' א"כ‬
‫בנידו"ד ודאי אמרי' דברי הרב לעשר כדת ולא להתנות שישאר טבל‪.‬‬
‫יז‪ .‬ואם בשו"ע שלא' סעי' לא' אי' דהיורד לתוך שדה חבירו ובא בעה"ב ואמר כלך אצל‬
‫יפות‪ ,‬הרי דתרומתו תרומה‪ ,‬אף בלא שליח‪ ,‬וק"ו בנידו"ד דזכות מלאה היא לו שהשליח‬
‫לא קיים שליחותו ולא עישר‪ ,‬מחמתהתנאי דבודאי עדיין עומדת רצונו שיעשרו אלא‬
‫שהוא חושב שהמשגיח עישר‪ ,‬ולא ידע שמשום שהתנה לא חל המעשרות כלל‪ ,‬והוי זכות‬
‫גמור שאחר יפריש בעבורו‪ ,‬ואין צריך לגלות דעתו לבסוף כיון שהוא זכות גמור‪.‬‬
‫יח‪ .‬ובשו"ע שכח' סעי' ג' פסק הרמ"א דהמשרתת יכולה להפריש חלה כתרוה"ד‪ ,‬אף בלא‬
‫חשש קלקול והב"ח והש"ך השיגו שרק במקום קלקול‪ ,‬וא"כ כאן דאי' קלקול שיאכיל‬
‫טבלים‪ ,‬ודאי שכל מי שיעשר כראוי עבורו שיעשה שלוחו‪.‬‬
‫יט‪ .‬וביאור הגר"א שם משמע כש"ך‪.‬‬

‫סו"ד הנה עלה בידינו שאי' תיקון גדול להצלת כל הרבים מאיסור טבלים‪ ,‬לומר הנוסח דלהלן‪:‬‬

‫כדאי לומר בכל בוקר ועדיף להגיד משנים בלילה שאז מתחילים למלאות את השוק הסיטונאי‪,‬‬
‫וכדאי לחזור ולהגיד כמה פעמים ביום‪ ,‬שמא היה דשלבל"ע‪.‬‬

‫כל מה שיפרישו תרו"מ המשגיחים היום עם תנאי שתתבטל הפרשתם‪ ,‬הרינו נעשה שליח מדין‬
‫זכין ואנן סהדי לתקן עבור בעל הפירות‪ ,‬והריני מפרישם מחדש כדין‪ ,‬שיחול מיד לאחר‬
‫הפרשת המשגיח‪.‬‬

‫ואומר‪ :‬כל ההפרשות וההשלמות יחולו כמו שכ' בנוסח שברשותי כדת‪ ,‬והטעונים חילול‬
‫יחוללו כפי שכתוב שם על המטבע שיחדנו לכך‪.‬‬

‫ואם כבר חל חלקם‪ ,‬יתוקן השאר בלבד‪ ,‬כפי שכ' בנוסח ההשלמות‪.‬‬

‫ראיתי לצרף כאן תשובת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א‪.‬‬

‫הדנה בענין לעשות שליחות מדין זכין‪.‬‬

‫בע"ה‪ .‬תשרי תשט"ו‪ .‬למרן הגאון תפארת ישראל הגריא"ה שליט"א ראש הרבנים לישראל שלום‬
‫וברכה וכ"ט‪ .‬הנה עברתי על השאלה שנשאל עלי' מרן נ"י מחיפה ואת הנלע"ד כתבתי בזה‪ .‬כפי‬
‫הרצוף פה‪ .‬והנני חותם בברכת וכו' יוסף שלום אלישיב‬

‫תוכן השאלה‪ :‬שליח ב"ד של חיפה‪ ,‬אשר כל הגיטין הנשלחים מחוץ לארץ לשם המנו ‪/‬מנו‪ /‬אותו‬
‫לשליח ‪ -‬להולכה למסור את הגט ליד האשה‪ ,‬מת פתאום‪ ,‬וביניהם הרשאות הבעלים אשר נמצאו‬
‫במדינות רחוקות או סגורות‪ ,‬שאין יוצא ואין בא‪ ,‬לכתב ולמסור ג"פ ליד האשה‪ .‬והשאלה היא‬
‫באותם שאי אפשר לתקן‪ .‬שרק ע"י טרחות עצומות מצאו את בעליהן והסכימו לחתום שטרי‬
‫הרשאות כתבו ותנו‪ ,‬וכעת אי אפשר במציאות עוד להשיגם‪ ,‬מה דינם?‬

‫תשובה‪ :‬א‪( .‬א) מה שיש לדון בזה הם‪( :‬א) מי שממנה שליח לעשות פעולה במקומו‪ ,‬האם רשאי גם‬
‫אחר לפעול במקומו‪ ,‬אחרי שהממנה גילה את רצונו שהנו רוצה בפעולה זו‪ ,‬ובמקום שגלוי וידוע‬
‫שאין שום קפידה מצד הבעלים שייעשה ע"י שלוחו דוקא‪.‬‬
 ‫‪ | 546‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫(ב) אם נניח דגילוי ‪ -‬דעת כזה מצד הבעלים לא מספיק שעי"ז יהי' הכח לכל אחד לפעול עבורו‪,‬‬
‫אכתי יש לדון במקום שהבעל מעונין באופן מיוחד בגירושין‪ ,‬אם אמרי' בכה"ג זכין לאדם שלא‬
‫בפניו‪.‬‬

‫(ג) במקום שכל הזכות הוא בזה שהבעל נחלץ ע"י הגירושין מאיסור חדר"ג‪ ,‬אבל הבעל בעצמו אינו‬
‫מכיר כלל בזכות הזה‪ ,‬כי אינו מודה לא בתורה ולא בד"ס =בדברי סופרים= ‪ -‬אם בכל זאת דנין‬
‫את זה כזכות‪ ,‬לומר בו זכין לאדם שלב"פ =שלא בפניו=‪.‬‬

‫ב‪( .‬ב) הנה מה שהביאני לבית הספק הראשון ‪ -‬אף שלכאורה כמו זר נחשב לומר דמי שממנה אדם‬
‫מיוחד להיות שלוחו‪ ,‬שוב הוכשרו כולם לפעול את הפעולה הזאת‪ ,‬שלפום רהיטא משמע כן‬
‫מתרוה"ד =מתרומת הדשן= הידוע בסי' קפ"ח בענין המשרתת אם רשאית להפריש חלה שלא‬
‫מדעת בעה"ב במקום שמתקלקלת העיסה‪.‬‬

‫וז"ל שם‪ :‬יראה דשפיר דמי למיעבד הכי‪ ,‬דכיון דמתקלקלת העיסה זכות הוא לה לבעה"ב וזכין‬
‫לאדם שלב"פ‪ ,‬וקיי"ל זכיה מטעם שליחות איתרבי כו'‪ .‬ואפי' אם אין כאן אלא חשש קלקול‬
‫העיסה אמרי' דזכות הוא לה כיון דרגילות הוא לפעמים שהבעה"ב נותנת רשות למשרתת להפריש‬
‫חלה אפילו בפניה כו'‪ ,‬ואע"ג דבפר"ק דחולין אמרינן דהאומר לשלוחו צא ותרום לי ושמע אינש‬
‫אחריני ואזל ותרם אין תרומתו תרומה דהו"ל תורם שלא מדעת‪ ,‬אלמא אע"ג דידע האי בעידנא‬
‫דתרם דניח"ל =דניחא ליה= לב"ה =לבעל הבית= לתרום‪ .‬שהרי צוה לשלוחו לתרום‪ ,‬מ"מ הואיל‬
‫ולדידי' לא עבד שליח לא מהני‪ .‬וי"ל דדוקא התם לא מהני משום דאיכ"ל =דאיכא למימר= דדעת‬
‫בעה"ב דשלוחו דוקא יתרום משום דיודע ומכיר באיזה מידה רגיל ב"ה לתרום בעין יפה או רע כו'‪,‬‬
‫אבל בהפרשת חלה בזה"ז דהכל שוין בו ליטול בכזית ולשורפה אין לומר כלל דיש קפידה מי‬
‫יפריש ומי יתרום‪ .‬ותו דאיכ"ל מטעם שיש לחוש לקלקול העיסה ליכא קפידה כלל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫ודבריו צ"ב במ"ש‪ :‬ואפי' אין כאן אלא חשש קלקול העיסה‪ ,‬הא גם בתחילת דבריו מיירי בכה"ג‪.‬‬
‫וגם מהו הא דמסיק‪ :‬ותו דאיכ"ל מטעם דיש לחוש לקלקול העיסה‪ ,‬הלא ע"ז דן‪.‬‬

‫וכבר עמד ע"ז הט"ז ביו"ד סי' שכ"ח וכ' להגיה בהתה"ד כך‪ :‬אפי' אין כאן חשש קלקול כו'‪.‬‬
‫וההיתר הוא מטעם שרגילות הוא שנותנת רשות להמשרתת להפריש חלה אפי' בפני'‪.‬‬

‫וכן נלפע"ד מבואר מתוך קושית התה"ד שהק' על דבריו מהא דפ"ק דחולין‪ :‬האומר לשלוחו צא‬
‫ותרום כו'‪ ,‬ואי נימא דהתה"ד דן רק באופן שהעיסה‪ ,‬מתקלקלת א"כ מאי שייכי דחולין לכאן‪.‬‬

‫וכן דעת הרמ"א שפסק שם במשרתת שבבית יכולה ליטול חלה בלא רשותה כיון שרגילה היא‬
‫לפעמים שהבעה"ב נותנת לה רשות‪ ,‬ולא הטיל תנאי דדין זה הוא דוקא כשיש קלקול בהעיסה‪.‬‬

‫וכן נראה גם דעת המ"ל בפ"ד מה' בכורות שכ' וז"ל‪ :‬עיין בתה"ד דס"ל דמי שגלה לאחר שיעשה‬
‫איזו פעולה‪ ,‬ושמע אחר ועשאה‪ ,‬דחשיב שליח‪ ,‬וההיא דהאומר לשלוחו צא ותרום כו' שאני‪ ,‬דדעת‬
‫בעהב"י דרק שלוחו יתרום שיודע ומכיר את דעתו ואת טיבו ע"ש‪.‬‬

‫[אולם הב"ח חולק על הרמ"א וסובר דהתה"ד איירי דוקא כשהעיסה מתקלקלת והש"ך בנקוה"כ‬
‫הסכים להב"ח ודחק לפרש את התה"ד כמו שהן לפנינו בהתאם לשיטת הב"ח]‪.‬‬

‫(ג) וכן נראה קצת מהח"ס אה"ע סי' י"א‪ ,‬דמשוה"ט =דמשום האי טעמא= מועיל גט המושלש‬
‫בשביל אשתו המשתטית‪ ,‬למסור לה כשתשתפה דנהי דשליחות של עתה לא מהני משום דאיהו לא‬
‫מצי עביד‪ ,‬מ"מ מועיל משום דגילה דעתו שהוא רוצה לגרשה‪ .‬ועוד ודאי זכות הוא לו להצילו‬
‫מחרם דרגמ"ה להיות עם ב' נשים ‪ -‬דלכאורה בתחילת דבריו נתפס דאפילו בלא הטעם של הצלת‬
‫איסור נמי מועיל‪ ,‬ומשום גילוי דעתו שהוא רוצה לגרשה‪.‬‬

‫ג‪( .‬ד) אולם לע"ד אי אפשר לומר כן‪ ,‬דא"כ לכאורה נופלת כל הדיון בפ"ב דקדושין אם שליח עושה‬
‫שליח‪ ,‬והגמרא מייתי לה מקרא‪ :‬דושלח ושלחה‪ ,‬ואילולא מקרא זה אי אפשר הי' לאומרו‪.‬‬
‫ואמאי? הלא לפי הנ"ל לכל אחד יש לו האפשרות להכנס בביצוע השליחות‪.‬‬

‫והרי גם אחרי ריבוי הכתוב‪ :‬מושלח ושלחה‪ ,‬אין השני בא מכח השליח הראשון אלא מכח‬
‫המשלח‪ ,‬כדמסיק מר בר ר"א בגיטין כ"ט‪ ,‬הא דאבא דקטנותא היא‪.‬‬
 ‫‪ | 547‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫גם נראה פשוט שאין שום הבדל בין אם השני שמע מפי המשלח כההיא דחולין ושמע אינש אחריני‬
‫כו' אם עשה מה שעשה ע"י שנתברר לו דעת ורצון המשלח ממקום אחר‪.‬‬

‫וגם דין זה דשליח עושה שליח הוא דוקא במקום דאין קפידה מיוחדת מצד המשלח כמבואר‬
‫בגיטין כ"ט א' [ועי' ר"ן שם דהא דאמר‪ :‬דרק באנוס השליח הראשון אז עושה שליח שני‪ ,‬או דזה‬
‫רק מדרבנן דחשו אולי יקפיד הבעל ויבטל השליחות או דין התורה הוא וקרא דושלחה מיירי‬
‫במקום שגלוי לנו דהבעל אינו מקפיד]‪.‬‬

‫גם מרב אשי שסובר דאם מת השליח הא' בטל השליחות מוכרח דאין להשליח השני שום קיום‬
‫אלא מכח הראשון הוא בא ומפיו הוא חי‪ .‬וע"כ צ"ל דודאי אין שום מקום לומר דאחרים‪ ,‬שלא‬
‫נתמנו לשלוחים‪ ,‬יהי' בכחם למסור הגט לאשתו‪ .‬ורק ע"י מינוי מיוחד ע"י המשלח או שלוחו‬
‫יכולים למסור לה הגט‪.‬‬

‫(ה) [אלא שמ"מ יש לדחות‪ .‬דזה ודאי אפי' אם נאמר דגם אחר יכול למסור את הגט‪ ,‬זה לא מדין‬
‫שליחות‪ ,‬שהרי הוא לא נתמנה‪ ,‬אלא מדין זכי' קאתינן‪ ,‬דכיון דגלי דעתו שהוא רוצה בפעולה זו‬
‫הרי י"ל בזה זכין לאדם שלב"פ‪.‬‬

‫וא"כ י"ל דקרא בעי לרבות שהשליח עושה שליח‪ ,‬והשני יכול לפעול בתורת שליחות‪.‬‬

‫ויש הבדל ביניהם‪ ,‬דבזכיה אם אח"כ הוא צווח ככרוכיה על הזכיה הרי בטלה הזכיה‪ ,‬כמבואר‬
‫בח"מ סי' רמ"ה‪ ,‬אבל אם עשה בתורת שליחות לא מועיל מחאתו‪( .‬וע' בבאר יצחק סי' א' שתירץ‬
‫כן הגר' ‪/‬הג"ר‪ /‬בנימין ז"ל הרב דהורדנא על קו' כזה לשיטת הרא"ש)‪.‬‬

‫אמנם לענ"ד אין זה מוכרח‪ ,‬דהא מינה שליח העומד במקומו וכבר כ' הח"ס אה"ע סי' מ"ג‬
‫דהעושה שליח נעשה ידו כיד המשלח‪ ,‬הרי השליח בחזקתו ולא חיישינן שמא חזר בו המשלח דכל‬
‫דבר מוקמינן אחזקתן ‪ -‬א"כ כל זמן שלא חזר בו בפירוש ממינוי השליחות‪ ,‬הרי חזקתו שהוא‬
‫רוצה בפעולה זו‪ .‬וא"כ אם בינתיים עשה אחר את הדבר הזה למה יועיל מה שיצווח אח"כ? וע'‬
‫להלן בשם הרמ"ה דהראשון נשאר שליח אעפ"י שעשה שליח שני]‪.‬‬

‫(ו) ומהא דאבא בר מניומי דאמרו ליה מסור מילך קמן דידן דכי אתי אבא ב"מ ניתביני ‪/‬ניתביני'‪/‬‬
‫לי' וליזל וליתביני' לה דתמה ע"ז רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגירושין‪ ,‬והרי יש כאן גילוי ‪-‬‬
‫דעת מהבעל שהוא רוצה לגרשה‪ ,‬ויועיל משום זכות‪.‬‬

‫גם מהא ששנינו בגיטין ס"ו מי שהיה מושלך לבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי‬
‫אלו יכתבו ויתנו‪ .‬ומבואר בהמדיר דף ע' שהוא מדין שליחות‪ :‬וכי אמר הכי לאו שליחותי' קעביד‪,‬‬
‫והתנן מי שהי' מושלך בבור כו' והתוס' והרמב"ן והר"ן הוכיחו מזה שיש בלשון הזה משום‬
‫שליחות‪ .‬והשתא מנלן דדין זה נובע מתורת שליחות אפילו אם אין בזה משום שליחות‪ ,‬מ"מ‬
‫יכתבו ויתנו משום דגלה דעתו שהנו מסכים לגרשה‪.‬‬

‫וממה שכ' הטור אה"ע סי' קמ"א בשם הרמ"ה שאם השליח השני מת לא נתבטל בכך שליחות של‬
‫הראשון‪ ,‬ויכול השליח הראשון ליטלו מיורשיו של שני ויוליכנו לה או ישלחנו ביד אחר ולא נאמר‬
‫בזה כבר עשה שליח שליחותו ‪ -‬לפי שלא נגמרה שליחות זה עד שיגיע גט לידה‪ ,‬הרי דרק משום‬
‫דעדיין לא גמר השליח הראשון את תפקידו משום כך יש בכחו עוד לטפל בזה ולגמור השליחות‪,‬‬
‫אבל ודאי אדם זר לא יכול למסור הגט‪.‬‬

‫וכ"נ ממה שפסק הט"ז אה"ע סי' קמ"א ס"ק מ"ג דאם השליח ביטל את שליחותו אי אפשר לו עוד‬
‫להיות שליח בדבר ע"ש‪ .‬ומאי איכפת לן אם חזר בו השליח משליחותו‪ ,‬סו"ס הבעל עודנו עומד על‬
‫דעתו‪ ,‬ואיננו יודע אפי' מחזרת השליח‪ ,‬ולמה יגרע השליח אחר חזרתו מאיש אחר לגמרי (וכפי‬
‫הנראה מתשו' האחרונים אין תרופה ‪ -‬לפי"ד הט"ז ‪ -‬לאשה זו)?‬

‫מכ"ז נראה פשוט דא"א למסור גט להאשה אם לא נתמנה ע"י הבעל או ע"י שלוחו להיות שליח‬
‫להולכה‪.‬‬

‫(ז) שוב ראיתי בקצוה"ח סי' שפ"ב שכ' ג"כ להוכיח דאפילו היכי דליכא קפידה נמי לא הוי שלוחו‬
‫אם לא עשאו בפירוש‪ ,‬מהא דאמרי' פ' התקבל ס"ו באומר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו‬
‫לסופר כתוב תצא‪ ,‬ומשום דמילי לא מימסרי לשליח‪ ,‬והתם ודאי ליכא קפידא כלל‪ ,‬וכמ"ש התוס'‪,‬‬
‫א"כ נהי דמילי לא מימסרי לשליח‪ ,‬להוי שלוחו דהבעל בעצמו כאן‪ ,‬דכבר גילה דעתו לכתוב גט‪,‬‬
 ‫‪ | 548‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫וא"ל דגט שאני דבעינן שישמע קולו דבעל‪ ,‬דאי נימא דאם גילה לאיזה אדם לעשות לו פעולה‬
‫רשאי גם אחר לעשות שליחותו‪ ,‬הו"ל כשמיעת קולו‪ .‬עכ"ד‪.‬‬

‫ואפילו אם נאמר דלשיטת הרמב"ן (הובאו דבריו בר"ן ס"פ התקבל) הסובר דבכל התורה מועיל‬
‫מינוי שליח שלא בפניו‪ ,‬ורק בגט משום דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלומר שיכתבנו לה‬
‫הבעל אין הסופר כותב במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו ממש (ע"ש) יש לדחות ראית‬
‫הקצוה"ח‪ ,‬מ"מ לשיטת הרא"ה והר"ן הסוברים דמועיל מינוי שלא בפניו‪ ,‬דכיון דשלוחו ש"א =של‬
‫אדם= כמותו ה"ה כאילו שמעו מפי הבעל‪ ,‬וכן לאלה הסוברים דבעינן שליחות בכתיבת הגט‪ ,‬וז"ש‬
‫עד שיאמר לסופר כתוב כו' א"כ אין לנו דין מחודש בכתיבת הגט יותר משאר מינוי השליחות‪,‬‬
‫ולדידהו ראיית הקצוה"ח קיימת‪.‬‬

‫ד‪( .‬ח) ומה שדן התה"ד שהמשרתת תפריש חלה אפי' כשאין העיסה מתקלקלת (לרמ"א ודעימי')‬
‫ומשום דרגילות הוא לפעמים שהבה"ב נותנת רשות להמשרתת להפריש חלה‪ ,‬התם שאני‪ ,‬דמכיון‬
‫שעליו מוטל להפריש תרו"מ‪ ,‬וכן חלה מהעיסה‪ ,‬וא"א לו לאכול מהם עד שיתוקן הכרי והעיסה‪,‬‬
‫ורק שי"ל דהבעלים קפדו שייעשה ע"י אחר‪ ,‬שרצונם לזכות בהמצוה כמבואר בנדרים‪ ,‬וע"ז דן‬
‫שאחרי שגילה דעתו ועשה שליח אחר‪ ,‬ממילא יכול גם אחר לתרום‪ ,‬דהו"ל זכות גמור‪.‬‬

‫וכן במ"ש הח"ס‪ ,‬דכל השלשת הגט והסידורים הנעשים בזה הוי לטובתו‪ ,‬ולא נותנים לו רשות‬
‫לשאת אשה על אשתו זולת כל זה‪ ,‬בזה סובר הח"ס דודאי זכות הוא לו‪.‬‬

‫ואין לזה שום ענין למ"ש הרא"ש קדושין מ"ה במי שגילה דעתו שהוא חפץ באשה הזאת כו'‪,‬‬
‫דודאי אם גילה דעתו שחשקה נפשו בבת פלונית ודאי הוא זכות‪ ,‬וע"ז נאמר זכין לאדם שלב"פ‪.‬‬

‫אבל במי שעשה שליח לעשות איזה פעולה עבורו כגון להוליך גט לאשתו איך אפשר לכייל בכיילא‬
‫רבא ולומר שדבר זה נכנס בגדר זכות להמשלח? יתכן שמהקרה הי' שהפצירו בו עד בוש עד שסידר‬
‫את הגט‪ ,‬יתכן גם ששלח את הגט לטובתה היא‪ ,‬ולהמשלח אין לו שום ענין בכל מעשה הגירושין‪,‬‬
‫ועוד יתכן כמה וכמה גורמים שכולם לא פגעו ולא נגעו לתורת זכות‪.‬‬

‫(ט) והנה הלום ראיתי ספר זקן אהרן סי' צ"ה שכתב וז"ל‪ :‬אפי' איש אחר לגמרי רשאי להיות‬
‫שליח למסור הגט‪ ,‬דהא כל גוף השליחות הוי זכות למשלח ויש גילוי דעת שניחא לו בפעולה הזאת‬
‫בכה"ג א"צ כלל למינוי השליח מצד המשלח‪ ,‬אלא כל מי שירצה להיטב עמדו יוכל להעשות שליח‬
‫מעצמו‪ .‬ע"ש‪.‬‬

‫ואחרי כל מה שכתבנו לעיל יראה הרואה שאין מקום לסמוך ע"ז לפע"ד‪.‬‬

‫[ויש להוסיף מדברי הר"ן בפ' התקבל שהביא את הרמב"ן שקאי בשיטת הרמב"ם בתורם שלא‬
‫מדעתו שמהני אף דלא שוי' שליח‪ ,‬ובתרומה בגילוי דעתא סגי‪ ,‬הוסיף הר"ן דבגט אי אמר כל‬
‫הרוצה יכתוב לא מהני‪ ,‬אע"ג דבתרומה מהני‪ ,‬אעפ"י דלהר"ן שליחות בכתיבת הגט הוא כמו‬
‫שליחות בעלמא וכמ"ש לעיל]‪.‬‬

‫ה‪( .‬י) אמנם אם ברור לנו הדבר שעצם הגירושין הוא לטובת הבעל‪ ,‬ואנו מכירים בזכות‪ ,‬יש לדון‬
‫בזה שיועיל מדין זכין לאדם שלב"פ‪.‬‬

‫ואעפ"י שהרשב"א בנדרים ל"ו חולק על התה"ד וס"ל דלא מועיל רק בתורם משלו על בעל הכרי‪,‬‬
‫אבל משל בעל הכרי בעינן שליחות‪ ,‬ולאו מדין דניחא לי' הוא‪ ,‬וכאשר האריכו האחרונים בזה (ע'‬
‫עונג יו"ט סי' ק"ז)‪ ,‬וגם המרכבת המשנה ח"א פ"ו מה"ג נקט כללא בידיה דזכין לאדם אמרינן‪,‬‬
‫זכין מאדם לא אמרינן‪ ,‬וכן גם דעת הקצוה"ח בסי' רמ"ג‪ ,‬מ"מ אחרי שהרמ"א פסק ביו"ד‬
‫כהתה"ד‪ ,‬והח"ס פסק גם לענין גט דמועיל אם יש זכות להבעל‪[ ,‬ובבאר יצחק כ' להוכיח‬
‫מראשונים דקיימי בשיטתי' דתרוה"ד]‪ ,‬יש לסמוך עליהם במקום עגון‪.‬‬

‫(יא) וכמ"כ במקום הצלת איסור להבעל‪ ,‬אף אם הבעל אינו מכיר בטובה הזו‪ ,‬פסק העין ‪ -‬יצחק‬
‫אה"ע סי' מ"ו דבזכות גמור אינו יכול למחות אף שצווח בעת ששמע הזכיה‪.‬‬

‫אמנם הוא דן לענין זיכוי גט למומרת‪ ,‬דעי"ז מצילים אותה מאיסור א"א דאורייתא‪ ,‬וחדר"ג‪,‬‬
‫הרבה סוברים דאין בו איסור תורה‪ ,‬ובפרט לאחר אלף החמישי‪ ,‬מ"מ להציל מאיסד"ר =מאיסור‬
‫דרבנן= י"ל דג"כ מיקרי זכות‪ .‬וכבר חלקו האחרונים על הנתיבות (סי' רל"ד) האומר דבשגג‬
‫באיסור דרבנן א"צ כפרה ע"ש‪.‬‬
 ‫‪ | 549‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫(יב) אמנם בנ"ד לפי תוכן השאלה וביניהם הרשאות הבעלים אשר נמצאו במדינות רחוקות או‬
‫סגורות שאין יוצא ואין בא לכתוב ולמסור ג"פ ליד האשה‪ .‬הנה מ"ש מדינות רחוקות‪ ,‬כיום לא‬
‫קיים שום בעיה מצד ריחוק מקום‪ ,‬ועיקר השאלה היא לענין המדינות הסגורות‪ ,‬ובזה הרי י"ל‬
‫דר"ג =דרבינו גרשום= לא גזר מעולם על הבעל להיות מעוגן כל ימיו (כאשר האריכו בזה‬
‫האחרונים) ולפי"ז הרי באמת אין בזה שום זכות להבעל‪.‬‬

‫(יג) סו"ד =סוף דבר= יש לדון ולברר כל העובדות שבכל הרשאה והרשאה לחוד‪ ,‬ולדון בכל אחת‬
‫מהן אם מסירת הגט ליד האשה הנו לטובתו של הבעל או לא‪.‬‬

‫ואם יתברר הדבר לפני ביה"ד שאמנם זה לטובת הבעל‪ ,‬וזהו זכות גמור בשבילו אפשר למסור הגט‬
‫ליד האשה במקום עגון‪.‬‬

‫ואעפ"י שהעין ‪ -‬יצחק באה"ע סי' ב' כתב דבמקום שמינה הבעל שליח תו לא מועיל זכיה ומייתי‬
‫לה מהתוס' קדושין כ"ג ומשום דהוי קפידה ע"ש [אמנם מקו' התה"ד הנ"ל מהאומר חבירו צא‬
‫ותרום ושמע אינש אחריני כו' מוכרח דאינו סובר חילוק זה] מ"מ בנ"ד שברור הדבר שאין להבעל‬
‫שום ענין בזה שיהי' מדין שליחות או מתורת זכי'‪ ,‬וכל אנפי שוין אצלו [ובזה צדק הזקן ‪ -‬אהרן‬
‫בתשו' הנ"ל מש"כ שבענין כזה לא שייך קפידה] ולכן אפשר למסור לה את הגט‪ .‬ורק באופן הנ"ל‪,‬‬
‫היינו‪ ,‬לאחר שביה"ד יברר שמסירת הגט לאשה הוא זכות גמור לבעל‪ .‬כנלע"ד‪.‬‬
‫יוסף שלום אלישיב‬
 ‫‪ | 551‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫הכל כשורה‬
‫יבאר החילוק בין אם מפרישים תרו"מ ללא תנאי שאז אפשר‬
‫לסמוך על השיטות שבדיעבד‪ ,‬אף אם היה ח"ו תערובות‪,‬‬
‫יצא הכל כשורה‪ ,‬משא"כ לאחר התנאי בטלה כל ההפרשה‬
‫בין למ"ד יש ברירה ובין למ"ד אין ברירה ונשאר הכל טבל‪.‬‬

‫כמבואר בשו"ע יו"ד שלא' סעי' יח‪.‬‬

‫יסיק כי המתנה על המעשרות הרי הוא בכלל מחטיאי‬

‫הרבים‪ ,‬שנמצא שמאכיל טבלים‪ ,‬ואף לשיטתם מכשיל אף‬
‫את אלו שמעשרים‪ ,‬שכשיעשרו מוצרים מבושלים הרי הם‬
‫גורמים בידים ששאר הציבור אוכל בליעות טבל‪.‬‬

‫יסיק האיך לתקן אם טעה בהפרשה ולא הוציא תרו"מ‬

‫כראוי‪ ,‬במקום שכבר אינו יכול לישאל כגון שנאכל חלקו‪,‬‬
‫ואין לו טבל ודאי לתקן עליהם‪ ,‬יפרש לפי הנוסחאות השונות‬
‫בועדי הכשרות‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

‫רמת בית שמש‬
‫חורף ‪ -‬תשע"א‬
 ‫‪ | 551‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫פתיחה‬

‫היות ולאחר שנתפרסם חסרונות של התערובות שגרמו לתנאי במעשרות‪ ,‬ביקשו מאיתנו רבים‬
‫לבאר בקונטרס מיוחד‪ ,‬מדוע ללא התנאי אין חיסרון של תערובות‪ ,‬ורק משום התנאי נגרם כל‬
‫החיסרון‪.‬‬

‫ואעפ"י שהארכנו כבר בכמה מקומות לבאר ענין זה בארוכה מ"מ נקדיש כאן קונטרס מיוחד‬
‫לבאר מהו החילוק בין אם היו מעשרים ללא תנאי שהיו יורדים כל החששות של תערובות‬
‫למיניהם‪ ,‬ואילו לאחר התנאי הכל קיים ומעכב את כל ההפרשה‪.‬‬

‫דהנה קי"ל מנחות לא' דטבל בטל ברוב מדאורייתא אלא שמדרבנן היות והוא דבר שיש לו מתירין‬
‫לא בטל‪ ,‬ובירושלמי אמרו עוד טעם משום כהיתרו כך איסורו‪ ,‬וע"כ כל מקום שנתערב פטור‬
‫וחיוב אעפ"י שמדאורי' אזלי' בתר רוב‪ ,‬מ"מ מדרבנן אינו בטל‪ ,‬וצריך לקחת ממקום אחר להפריש‬
‫עליו‪ ,‬כנפסק בשו"ע סי' שלא' סעי' יח'‪ ,‬אמנם אם אין לו ממקום אחר‪ ,‬להפריש הדבר נהיה יותר‬
‫קל כמש"כ הראשונים שלא אמרו דשיל"מ אלא בשאפשר לו‪ ,‬כמבואר בסוגיא דב"מ לגבי מעות‬
‫הראשונות שאם אין לו לא אמרי' שמע"ש לא בטיל כיון שיש לו מתירין בפדיון שלא אמרו דשיל"מ‬
‫אלא בשיש לו‪ ,‬אך אינו מחוייב לטורח והוצאה‪ ,‬ומצאנו להדיא בראשונים שדימו בזה ענין מע"ש‬
‫לטבל דז"ל רש"י‪.‬‬

‫סידור רש"י סימן תא‬

‫ועל טבל קשה לי ההיא דאמרינן בנדרים בהנודר מן הירק כל שיש לו מתירין כגון הטבל כו' לא‬
‫נתנו בו חכמים שיעור‪ ,‬ותו אמרינן גבי מעשר שני בבבא מציעא דאינו בטל ברוב הואיל ויש לו‬
‫מתירין‪ ,‬טבל נמי אמאי בטל אפילו שלא במינו‪ ,‬ונראה לי כי היכי דמוקמת בבבא מציעא במעשר‬
‫שני שאינו שוה פרוטה בטל ברוב‪ ,‬וכגון דלית ליה מעות הראשונות טבל הכי נמי כגון דלית ליה‬
‫טבל בר חיובא דליפרשיה מהאי ובהדיא פוסק בהלכות גדולות בהילכות חמץ בפסח מין במינו‬
‫בששים לבד מחמץ פסח במין שלא במינו וטבל ויין נסך במינו‪.‬‬

‫וע"כ לולי התנאי היה אפשר לסמוך על השיטות שכל הפירות והירקות מתוקנים בדיעבד‪ ,‬אך‬
‫לאחר שמתנה במפורש שאם יהיה תערובת שלא יחול המעשרות‪ ,‬כיון שהוא להחמיר כשיטות‬
‫שאם יש תערובת שחייבים להפריש מטבל ודאי‪ ,‬או מכל פרי‪ ,‬וממילא רוצה להתנות שלא יחול‬
‫כלל ההפרשה וחושב להפריש בצורה יותר טובה בביתו‪ ,‬ממילא ודאי הוי שוב דשיל"מ שהרי‬
‫לאחר התנאי שישאר טבל‪ ,‬ודאי דיש אפשרות לעשר בצורה יותר טובה למשל מכל פרי‪ ,‬או להביא‬
‫בביתו מטבל ודאי ולהפריש עליו‪ ,‬וממילא לא בטיל ברוב‪.‬‬

‫פרק ב'‬

‫בעיות בכל המוצרים המבושלים של ועדי הכשרות שעושים תנאי‪.‬‬

‫ובעיות אלו יכולים לקרות גם לכל אחד בבישוליו בביתו או בשמחות וכדו' שהרי מספיק שיביא אורח‬
‫הביתה שיעשר בצלחתו‪ ,‬וממילא נגרם למפרע שבסיר היה בישול של טבל עם חולין‪ ,‬ונאסר הכל‪ ,‬ויתכן‬
‫שכבר אכלו לפני שהוא הפריש וכבר א"א לתקן‪.‬‬

‫והיות ויש רבים שלא עסקו בסוגית ברירה וממילא אינם תופסים את עומק הענין אף למ"ד יש ברירה ע"כ‬
‫מצאנו חובה לבאר את ענין הברירה בשפה פשוטה למי שלא עסק בסוגיא‪ ,‬וממילא את סברת מ"ד יש‬
‫ברירה שס"ל שחיסרון של זמן הוא לא חיסרון‪ ,‬אך בכל מקום שיהיה בעיה מעבר לחיסרון הזמן בלבד הרי‬
‫הוא מוד ה למ"ד אין ברירה שא"א לעשות כזה חלות על דבר עתידי שישתנה וממילא הכל נשאר טבל גמור‪,‬‬
‫כמו שאמרו בגמ' בנבקע הנוד‪ ,‬וכבר עמד החזו"א בספרו‪ ,‬שהרי בכל תנאי לא אכפ"ל שיתקיים התנאי‬
‫לאחר שהדבר לא יהא בעולם‪ ,‬ומדוע בברירה א"א להתנות שמה שייחד יהיה תרומה‪ ,‬ואף אם יתקיים‬
‫התנאי לאחר שיבקע‪ ,‬סגי‪ ,‬וע"כ שמ"ד יש ברירה צריך שיהיה בשעת הברירה בעולם‪ ,‬וביאור הדברים‪,‬‬
‫משום שכל יסודו הוא רק שחיסרון ברירה אינו מעכב‪ ,‬אך לו יצוייר שישתנה הדבר עד הבירור א"כ יש כאן‬
‫מלבד החיסרון של הזמן‪ ,‬עוד חיסרון של דשלבל"ע שהמציאות העתידית עדיין לא קיימת כלל ובזה הוא‬
‫מודה שלא שייך לעשות כזה חלות‪.‬‬

‫וממילא לנידו"ד לא שייך להפריש בתנאי שישאר טבל ביד המפרישים אילו בשעה שזה יגיע לידם כבר‬
‫ישתנה המציאות כגון‪ ,‬שבשעה שיגיע לידם הדבר כבר יהיה מבושל זב"ז‪ ,‬וממילא הבליעות של התפו"א‬
 ‫‪ | 552‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫שהוא מעשר ורוצה לגלות שיהיה טבל למפרע‪ ,‬כבר נמצאים בתפו"א האחר‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬ולא שייך לעשות‬
‫כלל כזה סוג ברירה‪ ,‬אף למ"ד יש ברירה כפי שאמרו בגמ' בנבקע הנוד‪.‬‬

‫שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן נד‬

‫ולכאורה נראה דה"ה נמי בהפרשת תרו"מ ג"כ יש לחוש דשמא חיילי התרו"מ למפרע משעה‬
‫שחלה קביעותם למעשר‪ ,‬שהרי מסתבר דטעמו של המהרי"ו הוא משום דסובר שהפרשת חלה‬
‫דומה לחלוקת השותפין דאמרינן למאן דסובר יש ברירה דאיגלאי מילתא למפרע שזהו חלקו‪,‬‬
‫וכמו שכתבו התוספות במסכת סוכה ל"ה ע"א דבטבל חשיבי הכהנים והלויים כשותפין‪ ,‬ואם כן‬
‫הוא הדין נמי בתרו"מ דשפיר חייל למפרע משעה שנתחייבו בהפרשה ואמרינן דאיגלאי מילתא‬
‫למפרע שזהו חלק התרו"מ‪ ,‬אבל א"כ קשה טובא מכמה מקומות בש"ס דהא להדיא תנן בפ"א‬
‫דמעשרות מ"ז "לא יתן לקדרה ואלפס כשהן רותחין"‪ ,‬וכן בפ"ד מ"א "הכובש השולק המולח‬
‫חייב"‪ ,‬ובמ"ד "שותין על הגת בין על החמין"‪ ,‬ובפ"ב דתרומות מ"ו "ולא מן המבושל על שאינו‬
‫מבושל"‪ .‬ואיכא נמי עוד כמה משניות מפורשות דמוכח שאפשר להפריש תרו"מ גם מן המבושל‪.‬‬
‫ואיתא נמי בירושלמי פאה פ"ח ה"ג אהא דתנן התם שכן דרך בעל הבית להוציא מאלפסו "דבית‬
‫אסי בשלון ירק אנשין מתקנתיה סלק גמליאל זוגי ותקניה מן גו לפסיה"‪ .‬ובפ"א דדמאי ה"ג‬
‫איתא דר' יוחנן כד הוי אכיל אפילו קופד אפילו ביעה היה מתקן אותם מפני שחשש למשקין‬
‫שבהן‪ .‬וכן בפ"ז ה"א הוה עובדא באשה אחת שבשלה ירק שאינו מעושר ושלח ר' אושעיא לזבדי‬
‫ותיקן את הירק ומשמע בכל הנך עובדי שהתיקון היה מיניה וביה ולא ממקום אחר‪ .‬ומעתה אם‬
‫ננקוט כהמהרי"ו גם בתרו"מ נמצא שהתרומה והתרומת מעשר כבר נאסרו לזר למפרע תיכף עם‬
‫תחילת בישולם וא"כ הרי צריך כל התבשיל כולו להיות אסור מחמת פליטת הטעם שלהם‪,‬‬
‫דבשלמא גבי חלה מצא תקנה להפריש פחות מק"א משא"כ בתרו"מ ששיעורן קצוב הרי א"א כלל‬
‫למעט שיעורן‪.‬‬

‫סו"ד יש למחות בכל תוקף על קיום זה התנאי המזיק לרבים‪ ,‬אף אם יהני ליחידים‪ ,‬וק"ו כפי‬
‫שביארנו שאף ליחידים לא מהני‪ ,‬אלא להיפך עדיין מזיק להם שנכשלים בלפני עיור‪.‬‬
‫ובהזדמנות זו יש למחות על עצם הענין שגוף קטן שרצונו להחמיר מכריח את כל הציבור להכנס‬
‫למכשולות‪ ,‬וועדי הכשרות נכנעים לאלו שחזקים‪ ,‬ואילו לכלל הציבור אין מי שיתבע דינם‪ ,‬והלא‬
‫תפקידו של כל הכשר ציבורי קודם לדאוג לקהל שסומכים עליו‪ ,‬ולהביא להם מאכל כשר‪ ,‬ורק‬
‫אח"כ לדאוג לרצות כל מיני קבוצות קטנות שממילא אינם סומכים על הכשירו וטוענים שאם היה‬
‫משהוא שלא כשורה ממילא הכל טבל‪ ,‬וממילא אפשר להתנות שהרי לא יזיק‪.‬‬

‫נקוה כי האמת והשלום אהבו ונזכה כולנו להגיע לעמק השווה בזה הסוגיא להצלת הכלל‪.‬‬
‫‪ | 553‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 554‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫שאפשר לסמוך שהתנאי לא מעלה ולא מוריד‬

‫והוא תשובה על קונטרס אין תנאי במעשרות‪ ,‬ובו יתבאר שבנוסח‬

‫העדה החרדית‪ ,‬שיתרת המע"ר וכן המע"ש הוא בכל פרי‪ ,‬וגם‬
‫הוסיפו בתנאי תיבות ולא תועיל גם הפרשת היחידים אח"כ‪ ,‬אפשר‬
‫לסמוך בדיעבד שכיון שלולי התנאי ההפרשה הראשונה חלה ואף‬
‫אם לא‪ ,‬אינה מגרעת להפרשת היחידים אח"כ בביתם‪ ,‬כיון שאין‬
‫אפשרות כזאת כדעת כותבי התנאים‪ ,‬שלולי התנאי היה חיסרון‬
‫בהפרשה ראשונה‪ ,‬אשר היחידים לא יוכלו לתקן אח"כ בבית‪,‬‬
‫מחמת ההפרשה הראשונה‪ ,‬ורק אם תתבטל ההפרשה אז יוכלו‬
‫המתקנים להפריש בביתם‪.‬‬

‫וממילא כל ענין התנאי לא מעלה ולא מוריד‪.‬‬

‫עוד יבואר דבציור שההפרשה עצמה יצרה את התערובת כגון שיש‬

‫לו מינוי חלקי בשליחות‪ ,‬בשותפות ישראל ועכו"ם במפעל‪ ,‬לא‬
‫מבעיא לשי' רש"י ורמב"ם ושו"ע שיכול אח"כ לתקן בביתו כיון‬
‫שהוי בכל קורט וקורט‪ ,‬אלא אף לשי' התוס' הלא כ' הגר"א והביאו‬
‫מרן החזו"א בשביעית סי' ז' אתי דבכה"ג שנשתתפו בממון אף‬
‫לשי' התוס'‪ ,‬הוי בכל קורט וקורט‪ ,‬ושפיר יכולין אח"כ לעשר בבית‪.‬‬

‫יו"ל ע"י הגר"ש שיינזלון והרי"מ ולדמן‬

‫מכולל חזו"א ‪ -‬בני ברק‬
‫חורף ‪ -‬תשע"א‬
‫‪ | 555‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 556‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 557‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 558‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 559‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 561‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫‪ | 561‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
 ‫‪ | 562‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫ברירה בתרומת מעשר ומע"ר‪.‬‬

‫והוא תשובה על קונטרסו של הגר"ש שיינזלון והרי"מ ולדמן מכולל‬

‫חזון איש‪ ,‬ובו יבואר בחשבון‪ ,‬שאף למפרישים בנוסח של העדה‬
‫החרדית שאת שארית הט' חלקים של המע"ר קובעים בכל פרי‬
‫ופרי‪ ,‬מ"מ יש בהתנאם על המעשרות כל החסרונות של ברירה‪,‬‬
‫כיון שעדיין לא נקבע בשיעור שהוציא חוצה כמה יהא למעשר‬
‫ראשון הניתן ללוי וכמה יהא לתרומת מעשר הניתן לכהן‪ ,‬שתלוי‬
‫עדיין במפרישים בביתם‪ ,‬שתתבטל עבור חלקם התרו"מ‪ ,‬וכיון‬
‫שאמר והשאר מע"ר‪ ,‬ממילא יתחלף למע"ר על פירות אחרות‪,‬‬
‫הניתן ללוי‪ ,‬וזה הוי ברירה לשי' כל הראשונים‪.‬‬

‫ואף שזה קורה בשני שלבים כיון שתלה הכל בחדא מחתא שאם‬
‫יהא חיסרון יתבטלו כל ההפרשות לגביו‪ ,‬ממילא תליא זב"ז והוי‬
‫ברירה בין על הפרשת המע"ר ובין על התרו"מ‪.‬‬

‫כמו"כ יש בזה את החיסרון של בירור בשעה שכבר נבקע הנוד‪,‬‬

‫כפי שכ' הגר"ש רייכנברג‪ ,‬כיון שחלק זה של התרו"מ והמע"ר‬
‫שהוציא חוצה השמידוהו מיד לאחר ההפרשה לפני שנתברר כמה‬
‫מתוכו לתרו"מ לכהן וכמה למע"ר ללוי‪ ,‬וכן בכל מפריש חלק‬
‫מהפרי‪ ,‬יש עדין את החיסרון שצריך להתברר מקום המע"ר והמע"ש‬
‫בתוך הפרי‪ ,‬ויתכן שכבר נאכל חלקו‪ ,‬כמו"כ יש עדיין את כל‬
‫החסרון של המוצרים המבושלים שנתבאר‪ ,‬כיון שלא שייך ברירה‬
‫בשעת הפרשה על בליעות עתידיות‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

‫רמת בית שמש‬
‫חורף ‪ -‬תשע"א‬
‫למע"כ ידי"נ המחזק ר' ישראל מאיר שליט"א‬
 ‫‪ | 563‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫רב תודות על הקונטרס‪ ,‬ועל הכל‪ ,‬אקוה לקבל ממך בהקדם בפקס‪ ,‬את המפתחות של הרב שיינלזון‪ ,‬כדי‬
‫שאוכל להתחיל להכניסם למחשב‪.‬‬

‫אעבור על סדר הקונטרס שכתבתם‪ ,‬הגיע לידי רק ארבע עמודים הראשונים‪ ,‬ושם מבואר רק שבעיקר‬
‫הדברים לולי התנאי‪ ,‬לא היה בעיה בתרו"מ של העדה החרדית‪ ,‬דעתי בעיקרון נוטה ג"כ למסקנתכם‪ ,‬כי‬
‫לולי התנאי היה כשר בדיעבד משום שאפשר לסמוך על השיטות שלא מפרשים דברי השו"ע שלא' סעי' יח'‬
‫משום בילה בלח‪ ,‬אך לאחר התנאי‪ ,‬שם כבר א"א להשתמש לא בספיקות דרבנן‪ ,‬וכו' כיון שהתנו במפורש‬
‫שתתבטל ההפרשה‪ ,‬משום שלפי שיטתם בכל תערובת יש עדיין חיסרון כיון שמפרשים דברי השו"ע שלא'‬
‫סעי' יח' דוקא בזיתים וענבים הנסחטין ומשום שיש בילה בלח‪ ,‬הא בלא"ה לעולם לא בטל משום כהיתרו‬
‫כך איסורו‪ ,‬וממילא מתנים שיתבטל‪ ,‬ושוב אף לסוברים שאפשר לסמוך על השיטות האחרות‪ ,‬מ"מ לאחר‬
‫שהתנו שתתבטל ההפרשה אין על מה לדון‪ ,‬שנתבטלה ההפרשה‪ ,‬ובזה בענין התנאי לא ראיתי לע"ע שדנתם‬
‫כלל בדבריכם‪.‬‬

‫ועתה אעבור לכתוב מקופיא לפי סדר דבריכם‪.‬‬

‫במש"כ שבתרו"ג אין שום חיסרון‪ ,‬זה אמת לו היה כתוב בנוסח שיהיה בעליונו של הטבל של כל‬ ‫א‪.‬‬
‫מין‪ ,‬אך בנוסח שכתבתם איתא בעליונו בלבד‪ ,‬וממילא יתכן שהחיטה העליונה היא פטורה‪,‬‬
‫ואמנם כנראה פירשתם שאף באינו מפרש מתפרש שרוצה דוקא בעליונו של הטבל וצ"ע‪ ,‬כיון‬
‫שפירש להדיא בעליונו של המין‪.‬‬
‫תנאי ב"ד מהני עד עשר אחוז‪ ,‬ומש"כ שאין לחוש לטעות יותר מזה‪ ,‬הן אמת‪ ,‬שאם מדברים על‬ ‫ב‪.‬‬
‫מיעוט שלא הוציא מספיק כמות‪ ,‬בזה באמת עפ"י רוב הטעות עד עשירית‪ ,‬כיון שיש משקלים ולא‬
‫מצוי שיוציא סתם פחות מהכמות‪ ,‬אלא שמצוי טעות באופן שמפריש לתרו"ג ותרו"מ‪ ,‬מבחוץ‪,‬‬
‫שצריך לחשב לפי תשיעית‪ ,‬ולאו אדעתיה וחושב שהוי כמוציא מבפנים ומוציא לפי עשירית‪ ,‬ויש‬
‫שם טעות עד עשר אחוז‪ ,‬אך בממעט משום תערובת פטור וחיוב ולא משום שמוציא כמות לא‬
‫נכונה‪ ,‬בזה אין שום סברא לומר שיהיה דוקא טעות עד עשר אחוז‪ ,‬דאם היה משום איזה סיבה‬
‫תערובת יכול להיות בכל כמות‪.‬‬
‫במש"כ מירוח עכו"ם לענין הבעלות‪ ,‬זהו רק בשותפות בשדה‪ ,‬אך הנידון שהם מציגים הוא בגדלו‬ ‫ג‪.‬‬
‫ונתמרחו ביד ישראל‪ ,‬אלא שבשעת התרו"מ יש שותפות ישראל ועכו"ם ואין העכו"ם יכולין‬
‫למנות שליח לשיטתם‪ ,‬משום שלא סומכים על אפוטרופוסות של בעל המפעל‪ ,‬וממילא חישבו‬
‫שחל רק חלק הישראל‪.‬‬
‫ספק דרבנן ל"א בטבלים דהוה דשיל"מ‪ ,‬ומש"כ שנתערב קודם שהיה ניכר האיסור לעצמו‪ ,‬אינו‬ ‫ד‪.‬‬
‫בנידו"ד‪ ,‬שהרי היה חלקו חיוב מעיקרא ונתערב בפטור‪ ,‬וממילא אינו ענין למש"כ במ"ב ששם‬
‫איירי שקמא קמא שיוצא מהמיץ בשבת מתבטל‪ ,‬ואף בהיה מעיקרא שותפות עכו"ם גם אינו‬
‫דומה‪ ,‬שהרי חלק העכו"ם נשאר כמקודם‪ ,‬לא מעושר‪ ,‬והופרש רק חלק הישראל‪.‬‬
‫בחזו"א מבואר דמש"כ שענין מירוח תלוי בבעלים‪ ,‬לכו"ע גם לשי' הרמב"ם הוא דוקא בפועל‬ ‫ה‪.‬‬
‫ישראל ברשות עכו"ם‪ ,‬אך בפועל גוי ברשות ישראל שם נחלקו הרמב"ם והר"ש ואה"נ שהחזו"א‬
‫נוטה להקל בדיעבד דלא כרמב"ם‪ ,‬אך למעשה בזה כבר נהוג להקפיד אפי' בדיעבד כרמב"ם שלא‬
‫יהא תערובת ממירוח עכו"ם בשל ישראל‪.‬‬
‫כל שיכול לקחת מטבל ודאי‪ ,‬או לומר נוסח השלמות ושאר האופנים כדי לתקן‪ ,‬או שיכול לברר‬ ‫ו‪.‬‬
‫מה היה‪ ,‬לא שייך לומר ספיקא דרבנן לקולא‪ ,‬שהרי יכול בקל לתקן‪ ,‬ולפעמים אף ללא הפסד‬
‫והוצאה‪ ,‬כמש"כ הרשב"א על דברי ר"ש שזורי‪.‬‬
‫ז‪ .‬בענין מה שציינתם מדברי רבי עקיבא איגר מהדורה תניינא סימן קכח הוא דן שם לגבי‬
‫הפרשה שנית‪ ,‬כשמסתפק אם הופרש פעם א' על כל הכמות‪ ,‬וע"ז כ' ז"ל‪ .‬ודרך גררא‬
‫אזכיר לרו"מ מה דראיתי מלתא דתימא בכו"פ שם סק"ו ד"ה ובחידושי וכו'‪ ,‬דטבל הוי‬
‫ישל"מ‪ ,‬ובמחכ"ת שגג בזה‪ ,‬דלענין ספק ל"ש לדונו כדבר שיל"מ‪ ,‬דאנו אמרינן שמא כבר‬
‫הפריש ואם יפריש שנית הוא מפסיד בהפרשתו‪ ,‬ודוקא לענין ביטול אמרינן כיון דיכול‬
‫להפריש ממקום אחר על המעורב ואינו מפסיד כלום ע"י התערובות מאלו הי' בעין‪ ,‬מש"ה‬
‫אמרינן לדונו כבעין ולא לבטל‪ ,‬והכי מוכח‪ ,‬דהרי כמה פוסקים בנכרי המביא בצים לשוק‬
‫בי"ט דלא אזלינן בתר רוב דנולדים מקודם דהוי דבר שיל"מ‪ ,‬א"כ יהי' דמאי אסור מדינא‬
‫דנהי דרוב ע"ה מעשרין‪ ,‬מ"מ הוי דבש שיל"מ‪ ,‬א"ו כנ"ל‪ ,‬כיון דראוי לדון שכבר הפורש‬
‫אם נחייב להפריש שנית הוי הפסד‪ ,‬וק"ל‪ :‬עכ"ל‪.‬‬
‫אך לא דן כלל על הפעם הראשונה שאם יש בעיה של תערובת‪ ,‬לא מהני ההפרשה‪ ,‬ובודאי צריך‬
‫לתקן ממקום אחר‪ ,‬כמעשה דר"ש שזורי‪ – .‬ואמנם מדינא דר"ת שבמקום שיש הפסד והוצאה לא‬
‫אמרי' יש לו מתירין‪ ,‬נחלקו הראשונים לגבי תרומת מעשר‪ ,‬אם עדיין יש חיסרון משום כהיתרו כך‬
‫איסורו‪ ,‬וכ יון דשי' הרמב"ן רשב"א וריטב"א‪ ,‬שלא בטל‪ ,‬והחת"ס והנו"ב בי' כן גם בדברי התוס'‪,‬‬
 ‫‪ | 564‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬
‫וכיון שכותבי התנאים הכי קים להו‪ ,‬ממילא שפיר חלה התנאתם על כה"ג לבטל ההפרשה‪,‬‬
‫וממילא גם דברי החזו"א שציינתם במעשרות סי' ד' ס"ק כג' איירי רק לענין ספיקא דלא הוי טבל‬
‫יל"מ דהא מפסיד ת רו"מ וכמו שציין לרמב"ן עג' באין לו כדי להפריש ממקום אחר על התערובת‪,‬‬
‫והרי להדיא ברמב"ן שעדיין לא בטל מדין כהיתרו כך איסורו וע"כ צריך לחלק בין תערובת‬
‫לספיקא דדינא וצ"ע‪ ,‬וממילא מתבארים הדברים ממה שציינתם לחזו"א סי' ז' ס"ק טז' דדוקא‬
‫בספיקא דדינא‪ ,‬וכמש"כ שם דבאין לו להפריש ממקום אחר וצריך להפריש מיניה וביה לא הוי‬
‫דשיל"מ כיון דמפסיד את ההיתר‪ ,‬דלא דמי דהכא בספיקא ממ"נ צריך לקרות שם שאם היה טבל‬
‫אין כאן פסידא שבדין מפסיד‪ ,‬ואם אינו טבל אין קריאת שם כלום‪ ,‬ואם יבוא אח"כ לאכול וכו'‪,‬‬
‫ולמעשה כל זה אינו נוגע לתרו"מ בפעם הראשונה‪ ,‬שהרי הוא מצווה לקחת ממקום אחר‪ ,‬או‬
‫לעשות נוסח השלמות וכדו'‪.‬‬
‫ואם ננקוט שההלכה כדעת הסוברים שבאין לו ממקום אחר לעולם לא מיקרי דשיל"מ‪ ,‬ואין צריך‬ ‫ח‪.‬‬
‫לטרוח ודלא ככותבי התנאים‪ ,‬א"כ לעולם הוא מתוקן‪ ,‬ואין צריך כלל לכל האריכות בזה‪.‬‬
‫במ"ש לענין כל דפריש‪ ,‬לכאורה אינו ענין‪ ,‬דאנו חוששים על תערובת הדבר בעצמותו‪ ,‬כיון שאי'‬ ‫ט‪.‬‬
‫לברורי‪ ,‬ולא שפרש ממקום אחר‪.‬‬
‫ובמש"כ לענין ס"ס הדבר אינו פשוט שבתרו”מ אזלי' בתר ס"ס להקל‪ ,‬ויתכן דהוא דוקא בדמאי‬ ‫י‪.‬‬
‫אמנם הרמב"ם בפיה"מ ריש דמאי בי' כל ענין קולי דמאי משום ס"ס‪ ,‬אך לחולקים וביארו משום‬
‫קולי דמאי‪ ,‬מבואר שמדין כל ס"ס לא היינו מקילים בדמאי‪.‬‬
‫ובמה שדנתם בשאלה השניה אם יש לחוש לקלקול ע"י המעשרות הראשונים לאותו יחיד שמפריש‬ ‫יא‪.‬‬
‫בביתו‪ ,‬הנה לענ"ד נראה הדבר פשוט‪ ,‬שהנידון אי חלו המעשרות הראשונים לחלקים‪ ,‬תלוי אך‬
‫ורק בהצלת הרבים‪ ,‬שודאי דעת המכשיר‪ ,‬לעשות כל מה שאפשר להצלת הרבים‪ ,‬וכן הדין של‬
‫לתקוני ולא לעיוותי‪ ,‬תלוי בזה‪ ,‬שכל שעדיף שיחול מאשר שלא יחול כלל להצלת הרבים‪ ,‬ממילא‬
‫אמרי' שחל אפי' לחלקים‪ ,‬וממילא טענו כותבי התנאים שלפי"ז היחיד באמת יוכל להפסיד‪ ,‬כיון‬
‫שלתועלת הרבים שיחול לחלקים ויגיע לו תערובת טבל וחולין‪.‬‬
‫במש" כ בשיש טעות לענין סדר הקדימה בסדר המעשרות‪ ,‬כידוע הדבר תלוי בב' גירסאות‬ ‫יב‪.‬‬
‫הרמב"ם במתני' שלא ניטלה תרומתו‪ ,‬וכן לדעת הראב"ד‪ ,‬כסתירה הידועה בין פ"ג מתרומות ופ"ז‬
‫ממעשר‪ ,‬אם הוא משום ב' דרגות או מקלש קליש וכו'‪ ,‬דין זה מאוד מסובך ויש בו הרבה צידי‬
‫צדדים‪ ,‬וכתבתי על זה קונטרס נפרד‪ ,‬לחשב כל החשבונות לפי"ז‪ ,‬ותקבלוהו מהרב עדס‪.‬‬
‫ובמש"כ בדעת הרמב"ם שהממעט במעשרות אינו חל כלל‪ ,‬יעוי' בחזו"א וכן נקטו הרבה אחרונים‬ ‫יג‪.‬‬
‫וכ"ה בדרך אמונה‪ ,‬שהרמב"ם איירי רק בדעתו להוסיף‪[ ,‬והוא הפלוגתא בין הראשונים בבי'‬
‫המשנה בתרומות שם‪ ,‬אם שייך להפריש מכאן ועד י' ימים] אך מודה לראב"ד שבנתכוין לסיים‬
‫מעשרותיו חל לחלקים‪ ,‬והוה ממעט במעשרות שפירותיו מקולקלין‪.‬‬
‫במש"כ החשבון אם הוציא פחות מכשיעור‪ ,‬לנוסח העדה החרדית‪ ,‬כבר כתבתי לכם את החשבון‬ ‫יד‪.‬‬
‫המדויק בארוכה‪ ,‬שהרי כיון שהוציא ט' וחצי מע"ר במקום י' [כלומר מחצה בחוץ‪ ,‬וט' בכל פרי]‬
‫ממילא נשאר חצי טבול למע"ר לאו דוקא בכל פרי‪ ,‬שהרי לא הוציאו‪ ,‬ואם נימא שהוציא כל‬
‫המע"ר‪ ,‬שקבע ט' ומחצה בכל פרי‪[ ,‬שזה מכשול גדול לענין התרו"מ כיון שלא נוכל להשלימו‪,‬‬
‫בביטול‪ ,‬שהרי קבע בעליונו‪ ,‬משא"כ אם קבע רק ט' בכל פרי‪ ,‬ומחצה בחוץ‪ ,‬וחסר מחצה בכל‬
‫הכרי‪ ,‬נוכל להשלימו] ורק לא הוציא החצי לתרו"מ‪ ,‬א"כ עליון כל פרי טבול לחצי אחוז תרו"מ ‪.‬‬

‫ובזה אסיים לעת עתה‪ ,‬ועוד חזון למועד‪ ,‬ואקוה שתשלח לי את המשך הקונטרס‪ ,‬ושמא שם כבר ביררתם‬
‫מה קורה לאחר התנאי‬

‫המכיר בטובתכם‪ ,‬עבור הצלת הכלל‪ ,‬ודושו"ט כה"י‪.‬‬

‫בצלאל סץ‬

‫הגיע לידי העמודים הנוספים והנני כותב בקיצור‪.‬‬

‫חלה שם טעות בחשבון‪ ,‬שהדבר פשוט שגם בנוסח העדה החרדית יש ברירה בתרומת‬
‫מעשר ומע"ר‪ ,‬שאף שאת שארית הט' חלקים של המע"ר קובעים בכל פרי ופרי‪ ,‬מ"מ יש‬
‫בהתנאם על המעשרות כל החסרונות של ברירה‪ ,‬כיון שעדיין לא נקבע בשיעור שהוציא‬
‫חוצה כמה יהא למעשר ראשון הניתן ללוי וכמה יהא לתרומת מעשר הניתן לכהן‪ ,‬שתלוי‬
‫עדיין במפרישים בביתם‪ ,‬שתתבטל עבור חלקם התרו"מ‪ ,‬וכיון שאמר והשאר מע"ר‪,‬‬
‫ממילא יתחלף למע"ר על פירות אחרות‪ ,‬הניתן ללוי‪ ,‬וזה הוי ברירה לשי' כל הראשונים‪.‬‬
 ‫‪ | 565‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ואף שזה קורה בשני שלבים‪ ,‬שקודם הפריש כל מה שמעבר לחיטה אחת למעשר ראשון‪,‬‬
‫ורק אח"כ הפריש תרומת מעשר‪ ,‬מ"מ כיון שתלה הכל בחדא מחתא שאם יהא חיסרון‬
‫יתבטלו כל ההפרשות לגביו‪ ,‬ממילא תליא זב"ז והוי ברירה בין על הפרשת המע"ר ובין‬
‫על התרו"מ‪ ,‬וכמדומה שדבר זה א"צ לפניםשכט‪.‬‬

‫כמו"כ יש בזה את החיסרון של בירור בשעה שכבר נבקע הנוד‪ ,‬כפי שכ' הגר"ש‬
‫רייכנברג‪ ,‬כיון שחלק זה של התרו"מ והמע"ר שהוציא חוצה השמידוהו מיד לאחר‬
‫ההפרשה לפני שנתברר כמה מתוכו לתרו"מ לכהן וכמה למע"ר ללוי‪.‬‬

‫כמו"כ ‪ ,‬בכל מפריש חלק מהפרי‪ ,‬יש עדין את החיסרון שצריך להתברר מקום המע"ר‬
‫והמע"ש בתוך הפרי‪ ,‬ויתכן שכבר נאכל חלקו‪ ,‬כמו"כ יש עדיין את כל החסרון של‬
‫המוצרים המבושלים שנתבאר‪ ,‬כיון שלא שייך ברירה בשעת הפרשה על בליעות‬
‫עתידיות‪.‬‬

‫ובענין וגם לא תועיל הפרשת היחידים‪ ,‬הדבר פשוט שיש אופנים של מיעוט שלדעתם‬
‫ממילא א"א לתקן אח"כ לשי' התוס'‪ ,‬וכיון שהם מתנים שתתבטל ההפרשה שוב אף לדעת‬
‫כולם בטילה ההפרשה כיון שאפשר לתקנו ממקום אחר‪ ,‬ושוב לא הוי כדבר שאין לו‬
‫מתירין‪ ,‬ושמא עוד אכתוב ע"ז בנפרד‪.‬‬

‫שכט ומשל למה"ד לרוצה לקדש שני נשים ויש לו רק מאתיים זוז‪ ,‬ואומר לראשונה הרי את מקודשת‬
‫במאה זוז‪ ,‬בתנאי שגם השניה תסכים להתקדש במאה זוז‪ ,‬אך אם השניה תרצה מאה ועשרים זוז‪,‬‬
‫וממילא לא יהא לי לתת לך מאה זוז‪ ,‬הריני מקדש השלישית שנתרצתה בשמונים זוז‪ .‬דודאי הוי‬
‫ברירה לכו"ע ואף שעשה זאת במעשים נפרדים כיון שסו"ס תלאן אחד בחברתה ודו"ק‪.‬‬
 ‫‪ | 566‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬
‫ולא תועיל גם הפרשת היחידים אחר כך‬

‫והוא תשובה על קונטרסו של הגר"ש שיינזלון והרי"מ ולדמן מכולל‬

‫חזו"א‪ ,‬בו יבואר שיש אפשרות כזאת כדעת כותבי התנאים‪ ,‬שלולי‬
‫התנאי היה חיסרון בהפרשה ראשונה‪ ,‬אשר היחידים לא יוכלו‬
‫לתקן אח"כ בבית‪ ,‬מחמת ההפרשה הראשונה‪ ,‬ורק אם תתבטל‬
‫ההפרשה אז יוכלו המתקנים להפריש בביתם‪ ,‬לדעת הסוברים‬
‫שאף טבל דתרו"מ לא בטיל מחמת כהיתרו כך איסורו‪ ,‬אלא שללא‬
‫התנאי היו הרבים יכולים לסמוך על השיטות האחרות‪ ,‬שכיון‬
‫שאל"מ‪ ,‬בטיל‪.‬‬

‫אך לאחר התנאי‪ ,‬כיון שטבל לא בטיל לכו"ע‪ ,‬במקום שיש עדיין‬
‫אפשרות לתקנו‪ ,‬ממילא בטלה ההפרשה מחמת התנאי‪ ,‬ואין לזה‬
‫שום שייכות לדיני ספק בדרבנן וכו' שהרי אין אדם מוציא דבריו‬
‫לבטלה והתנה להדיא שרצונו שבכה"ג תתבטל ההפרשה‪.‬‬

‫ולא מבעיא בציור שההפרשה עצמה יצרה את התערובת כגון שיש‬

‫לו מינוי חלקי בשליחות‪ ,‬אלא אף בציור הפשוט שיש תערובת של‬
‫פטור וחיוב‪ ,‬וממילא חל מיעוט בתרומת מעשר‪ ,‬כיון שסוברים‬
‫הכותבים שטבל לא בטיל בכה"ג ממילא נשאר תערובת טבל‬
‫וחולין‪ ,‬ולא יוכלו לתקן בבית לשיטת התוס' שיתכן שמה שיוציא‬
‫יצא פטור‪ ,‬למרות שלשי' רש"י בשותפות ואליבא דהגר"א אף לשי'‬
‫התוס' וכמש"כ החזו"א בשביעית סי' ז' אתי שפיר‪ ,‬בכה"ג‬
‫שנשתתפו בממון‪.‬‬

‫לכך לולי התנאי היה הכל כשר בדיעבד‪ ,‬אך לאחר התנאי יש‬
‫לחוש לטבלים ממש‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

 ‫‪ | 567‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫קונטרס‬

‫תנאי החדש‬
‫יביא נוסח החדש של התנאי של העדה החרדית שתוקן בזמן האחרון‪ ,‬עם כל‬
‫מיני התחכמויות‪ ,‬ומאז כבר נשתנה שלוש פעמים‪ ,‬יראה בבירור שא"א‬
‫לסמוך על תנאי שנסתר מעיני הציבור‪ ,‬וכל אחד יכול לשנותו ככל העולה על‬
‫רוחו‪ ,‬והרי צדקו גדולי הדור‪ ,‬שיש לבטל התנאים מכל וכל‪ ,‬ולעשר כתקנת‬
‫חז"ל‪.‬‬

‫יזעוק חמס על האכלת טבלים לכל הציבור משום טובת היחידים‪.‬‬

‫יראה בחוש כי היה להם טעות בחשבון‪ ,‬ואף למפרישים בנוסח של העדה‬
‫החרדית שאת שארית הט' חלקים של המע"ר קובעים בכל פרי ופרי‪ ,‬מ"מ יש‬
‫בהתנאם על המעשרות כל החסרונות של ברירה‪ ,‬כיון שעדיין לא נקבע‬
‫בשיעור שהוציא חוצה כמה יהא למעשר ראשון הניתן ללוי וכמה יהא‬
‫לתרומת מעשר הניתן לכהן‪ ,‬שתלוי עדיין במפרישים בביתם‪ ,‬שתתבטל‬
‫עבור חלקם התרו"מ‪ ,‬וכיון שאמר והשאר מע"ר‪ ,‬ממילא יתחלף למע"ר על‬
‫פירות אחרות‪ ,‬הניתן ללוי‪ ,‬וזה הוי ברירה לשי' כל הראשונים‪.‬‬

‫ואף שזה קורה בשני שלבים כיון שתלה הכל בחדא מחתא שאם יהא חיסרון‬
‫יתבטלו כל ההפרשות לגביו‪ ,‬ממילא תליא זב"ז והוי ברירה בין על הפרשת‬
‫המע"ר ובין על התרו"מ‪.‬‬

‫וממילא יש בזה חיסרון בין למ"ד אין ברירה‪ ,‬בין למ"ד יש ברירה דהוי‬
‫כנבקע הנוד‪ ,‬קודם שעת הבירור כפי שכ' הגר"ש רייכנברג‪ ,‬כיון שחלק זה‬
‫של התרו"מ והמע"ר שהוציא חוצה השמידוהו מיד לאחר ההפרשה לפני‬
‫שנתברר כמה מתוכו לתרו"מ לכהן וכמה למע"ר ללוי‪ ,‬וכן בכל מפריש חלק‬
‫מהפרי‪ ,‬יש עדין את החיסרון שצריך להתברר מקום המע"ר והמע"ש בתוך‬
‫הפרי‪ ,‬ויתכן שכבר נאכל חלקו‪ ,‬כמו"כ יש עדיין את כל החסרון של המוצרים‬
‫המבושלים שנתבאר‪ ,‬כיון שלא שייך ברירה בשעת הפרשה על בליעות‬
‫עתידיות‪.‬‬

‫יו"ל ע"י חבורת זרעים למעשה‬

 ‫‪ | 568‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫בהשלמת הספר הגיע לידינו גירסא מנוסח התנאי החדש המונח בועד‬
‫הכשרות שבעדה החרדית‪ ,‬והדפסנוהו עם הערותינו לתועלת הלומדים‪.‬‬

‫הריני מתנה בזה כפי משפטי התנאים שאם ההפרשות שאני עתיד להפריש לא‬
‫יועילו להתיר את כל השיירים כראוישל‪ ,‬ולא תועיל גם הפרשת היחידים מיניה‬
‫וביה כרגילשלא‪ ,‬הריני מתנה בזה שההפרשות שאפריש לא יתיחסו לפירות או‬
‫ירקות שיגיעו לאלו שמעשרים כדין‪ ,‬לכשיגיעו לרשותםשלב‪.‬‬

‫הוספה‪:‬‬
‫שלד‬
‫אם אמירת הנוסח שמיוחד אצלי עבור הפרשות אלושלג עם מה שיחדתי‬
‫לתרו"ג ותרו"מ‪ ,‬יכולה להתירשלה את כלשלו השירים כראוישלז‪ ,‬אבל מחמת‬
‫התנאי דלעיל ההפרשות תלויים בדין ברירה‪ ,‬יחולו ההפרשות בלי תנאי‪.‬‬

‫של נוסף כראוי‪ ,‬שלא היה בתנאי הקודם והוא קלקול גדול‪ ,‬כיון שיתכן שיועיל בדיעבד מדין ביטול‬
‫וכו'‪ ,‬אך לא כראוי‪ ,‬וכן אינה מפורשת ומדורגת הדרגה של כראוי‪ ,‬והיה כדאי למחוק תיבה זו‪.‬‬

‫שלא נוסף כאן מיניה וביה כרגיל‪ ,‬שלא היה בנוסח הישן‪ ,‬ולכאורה נתכוונו לשלול כאן שאם תועיל‬
‫הפרשת היחידים אח"כ כיון שיעשרו מכל פרי‪ ,‬או ממקום אחר‪ ,‬אעפ"כ עדיין עומד התנאי לבטל‬
‫ההפרשה‪ ,‬כל שלא יהני כרגיל‪.‬‬

‫שלב בשני תיבות אחרונות לא נתבאר אם נתכונו לעשות מכאן ולאחר ל'‪ ,‬והרי זה לא שייך אלא‬
‫בעושה חלות חיובית‪ ,‬שהיא תחול רק לאחר זמן‪ ,‬אך כאן הלא עסקינן להיפך‪ ,‬בבירור הפירות שלא‬
‫נתעשרו‪ ,‬ולא שייך לומר רק כשיגיע לרשותם‪ ,‬וכי עד שיגיע לרשותם זה יהיה מעושר‪ ,‬ורק מכאן‬
‫ולהבא לא? הרי לא יתכן! אלא שחישבו לפתור כאן חיסרון ברירה‪ ,‬שזה לא למפרע‪ ,‬אלא רק‬
‫לכשיגיע לרשותם‪ ,‬אך זה לא שייך כלל בנידו"ד כיון שחלק החייב חייב להיות למפרע שהרי שאר‬
‫הציבור מתחילים לאכול מיד‪ ,‬ואילו החלק שמתברר שמעולם לא הופרש‪ ,‬חייב להיות למפרע‪ ,‬וכל‬
‫מש"כ הראשונים שבדבר שאינו חל רק מכאן ולהבא אין זה ברירה‪ ,‬היינו ביצירת חלות חיובית‪.‬‬

‫שלג כלומר שאם יש חיסרון ע"י הנוסח ההפרשה‪ ,‬בין אם יש חיסרון במה שהוציאו לתרו"ג ותרו"מ‪,‬‬
‫אינה מתרת כראוי‪ ,‬א"כ שפיר קיים התנאי דברירה‬

‫שלד דוקא עם מה שיחדתי‪ ,‬דהיינו שהוצאתי חוצה‪ ,‬ולא עם מה שבתוך הכרי ע"י תנאי ב"ד וביטול‬
‫בקא'‪ ,‬וכו' המבואר בתוספתא או תיקונים בהשלמות וכדומה המיועדים למצב של תיקון תערובת‪.‬‬

‫שלה הרי בחלק הראשון תקנו רק על הצד שזה יכול לתקן הכל לולי התנאי‪ ,‬ורק התנאי הוא זה‬
‫שהופכו לברירה‪ ,‬אז יחולו ההפרשות בלא תנאי‪ ,‬אך אם גם בלא תנאי היה כאן תערובת‪ ,‬כל שהוא‬
‫שכבר אינו כראוי‪ ,‬כיון שטבל לא בטיל מדרבנן‪ ,‬אז שלא יחול בלא תנאי‪ ,‬אעפ"י שהתנאי הוא ברירה‬
‫ומבטל את כל ההפרשה‪.‬‬

‫שלו דהיינו שאפי' אם פרי אחד לא יתוקן‪ ,‬עדיף להם שיתבטל הכל ולא יחול בתערובת‪ ,‬ונמצאו‬
‫מכשילים את הרבים שאינם מפרישים בביתם‪ ,‬ביותר איסורים‪.‬‬
 ‫‪ | 569‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫הוספה נוספת‪:‬‬
‫שמ‬
‫יחולו כל‬ ‫כמו"כשלח אם אחדשלט התנאים הנ"ל גורם לכל קלקול שהוא‬
‫ההפרשות בלי אותושמא תנאי‪.‬‬

‫המשגיח אומר‪:‬‬

‫כל ההפרשות שאני עתיד להפריש יחולו ויתפרשו לפי התנאים והפירושים‬
‫שבנוסח התנאים שמונח בועד הכשרות שע"י העדה החרדית ירושלים‪.‬‬

‫שוב שמענו ששינו שוב את נוסח התנאי‪.‬‬

‫סו"ד‪ :‬במקום לתקן הכל ע"י הפרשה כדת‪ ,‬או השלמות‪ ,‬נתעקשו להשאיר‬
‫התנאי ולבטל ההפרשה אשר חלק זה יועיל אולי ליחידים‪ ,‬לעומת שהיו‬
‫מתקנים לכולם‪ ,‬ואף סירבו לכתוב רק את החלק השני‪ ,‬שאם זה מזיק לרבים‬
‫איננו מתנים‪.‬‬

‫שלז שוב פעם חזרו על התיבה כראוי‪ ,‬כיון שמבינים שיכול לחול שלא כראוי‪ ,‬ובאו לשלול זאת‪ ,‬והוא‬
‫השחתה שמחמת הלכתחילה מקלקלין אבדיעבד‪ ,‬שיכול להציל את כלל הציבור‪.‬‬

‫שלח צ"ב אם הוא המשך לקודם‪ ,‬או הוא תנאי חדש‪ ,‬שחוזר על התנאי הראשון‪.‬‬

‫שלט צ"ב הלא יש כאן רק תנאי א' של הרישא‪ ,‬ואם הוא מתבטל‪ ,‬אין כאן תנאים כלל‪ ,‬וע"כ שנתכונו‬
‫בכמו"כ לבטל את ההוספה ולהשאיר את התנאי הראשון‪ ,‬אם השני מקלקלו‪ ,‬וכפי שסיימו בלא‬
‫אותו תנאי ולא בכלל בלא תנאים‪ ,‬והוא מוכרח מהלשון‪ ,‬שאל"כ היה אפשר לכתוב רק את הסוף‪,‬‬
‫ולמה לי כל האריכות יאמרו אם התנאי גורם לקלקול‪ ,‬כל שהוא‪ ,‬יחול ההפרשות‪ ,‬ללא התנאי‪ ,‬וע"כ‬
‫שנתכונו כאן דוקא לחסל את ההוספה במקרה והיא מקלקלת את התנאי‪ ,‬וכיון שאפשר לפרש‬
‫בכמה אופנים הוסיפו למשגיח כל ההפרשות שאני עתיד להפריש יחולו ויתפרשו לפי התנאים‬
‫והפירושים‪ ,‬שבנוסח התנאים שמונח בועד הכשרות‪ ,‬וצ"ב מהו לפי הפירושים‪ ,‬וע"כ או שמונח שם‬
‫פירוש לפירושם‪ ,‬או שאם יכול להתפרש בשני אופנים יחול כפי הפירוש של כותבי התנאים‪ ,‬וא"כ‬
‫רוב הקלקולים נותרו ולא הועילו‪ ,‬ואין כאן אלא מרמה וכסות עינים להעביר את הדיעה הנוגדת ולכך‬
‫מסתירים את התנאי מעיני הציבור‪.‬‬

‫שמ היינו אפי' לקלקול מועט‪ ,‬ליחידים‪ ,‬אעפ"י שמתקן לרוב הציבור‪.‬‬

‫שמא היינו כנ"ל שיש מצב שיתבטל ההוספה וישאר התנאי הראשון‪ .‬שהרי אם נתכונו שיתבטל‬
‫התנאי הראשון ממילא בטל ג"כ ההוספה‪ ,‬ולא שייך לומר על אותו אחד מהן‪ ,‬אלא הכל בטל ומבוטל‪.‬‬
 ‫‪ | 571‬תנאי במעשרות מדריך כשרות‬

‫ע"כ אין ברירה אלא לחזור להפרשה רגילה כתקנת חז"ל בפשטות בלא‬
‫התחכמויות‪ ,‬כדחזינן שאין סוף לדברים אלו‪ ,‬ולבעיות שיכולות ליוצר מהם‪.‬‬