‫פסח‬ ‫הלכות‬

‫או"ח ‪ -‬סימן ת"ל‬

‫ספרי שלחן שמואל‬

‫כאן תמצא סיכומים של הלכות פסח‬
‫את הספר ניתן לרכוש אצל המחבר‪ 054-8456-923 :‬ירושלמי שמואל‬

‫הספרים שיצאו לאור‪:‬‬

‫● חופה וקידושין ‪ +‬חוברת השלמת סימנים החדשים ‪ +‬חוברת שינונון‬
‫● מקוואות‪ ,‬כולל תמונות צבעוניות של דומאות השונות של‬
‫המקוואות‬
‫● איסור והיתר‪ ,‬כולל הסימנים החדשים )תולעים וכו'(‬
‫● הלכות דרך ארץ‪ ,‬בין אדם לחברו‪.‬‬
‫● הלכות מילה וגרות‪.‬‬
‫● חושן משפט ב‪ :‬טוען ונטען‪.‬‬
‫● חוברת שינונון איסור והיתר‪.‬‬
‫● תפילה וברכות‪.‬‬
‫● חושן משפט א‪ :‬דיינים ועדות הלוואות ותקנון הדין‬

‫מתוכנים לעתיד הקרוב‪:‬‬

‫● חושן משפט ג‪ :‬הלכות מכירה‬
‫● הלכות נדה‬

‫ניתן לראות דוגמיות הספרים באתר ‪/http://www.smicha.co.il‬‬

‫ניתן לרכוש דרכי‪ 054-8456-923 :‬ירושלמי שמואל‬

‫‪S2079395@GMAIL.COM‬‬ ‫או באימל ‪:‬‬

‫ישנה אפשרות במשלוח דרך הדאר במחירי עלות‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪1‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תכ"ט‬

‫הלכות פסח‬

‫סימן תכ"ט‪ :‬שאין נופלין על פניהם כל ניסן‬

‫ובו ב' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬ו‪ .‬תענית‪ :‬לב(‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א‪ :‬שואלים בהלכות פסח ‪2 .............................................................................‬‬
‫סעיף ב‪ :‬תענית ונפילת אפיים בניסן ‪3 .....................................................................‬‬

‫סעיף א‪ :‬שואלים בהלכות פסח‬

‫שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח‪ .‬וכל מי שדר בעיר י"ב חודש‬
‫צריך ליתן לזה )א"ז(‪.‬‬
‫חג בחג‪ .‬וקשיא בין לחכמים בין לרשב"ג?‬
‫ותירץ הר"ן‪ :‬דורשים לא לומר‬ ‫שורשי הלכה‬
‫שמחוייבים לדרוש‪ ,‬אלא לעניין תלמיד‬ ‫א‪.‬‬
‫פסחים )ו‪ :(.‬תניא‪ :‬שואלין ודורשין‬
‫ששואל תוך ל' לפסח‪ ,‬דינו ששואל כהלכה‪.‬‬
‫בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום‪,‬‬
‫ועי"ל – שאני פסח כיון שדיניו מרובים‬
‫רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ :‬שתי שבתות‪.‬‬
‫ויש הלכות קורבן פסח‪ ,‬לכן מקדימים ל'‬
‫מאי טעמא דתנא קמא? שהרי משה עומד‬
‫יום‪ ,‬מה שאין כן בשאר החגים שדי בחג‬
‫בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני‪.‬‬
‫עצמו‪.‬‬
‫טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? שהרי משה‬
‫ועי"ל – כיון שבפסח יש קורבן פסח שצריך‬
‫עומד בראש החדש ומזהיר על הפסח‪.‬‬
‫לבודקו ממומים‪ ,‬לכן צריך לדרוש להם ל'‬
‫יום קודם בהלכות הקורבן ולקיחתו‪.‬‬ ‫ואילו בתענית )לב‪ :(:‬משה תיקן להם‬
‫לישראל שיהו שואלין ודורשין בהלכות‬
‫ענפי הלכה‬ ‫פסח בפסח‪ ,‬הלכות עצרת בעצרת‪ ,‬הלכות‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪2‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תכ"ט‬

‫"‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬ ‫א‪.‬‬

‫לקנות חיטים‬
‫שכה"ג )ב(‪ :‬אף ת"ח חייב לקנות חיטים כיון‬
‫שהוא כמו צדקה‪ .‬כ"כ שולחן גבוה ור"ז‪.‬‬
‫כף החיים – כיון שיפה ללב )ב( הביא בזה‬
‫מחלוקת‪ ,‬יכול ת"ח לפטור עצמו ולומר קי"ל כמאן‬
‫דפוטר‪.‬‬
‫משנה ברורה )ד(‪ :‬ובמדינותינו המנהג לחלק‬
‫להן קמח שעי"ז מקרבא הנייתה טפי‪.‬‬
‫כ"כ מ"א )א( – עכשיו נוהגים לדרוש רק בשבת‬
‫"י"ב חודש"‬
‫משנה ברורה )ה(‪ :‬ואם אנו רואים שנכנס בעיר‬
‫ע"ד להשתקע שם לאלתר חייב )מב"מ ז‪(:‬‬
‫וכתב ביו"ד )רנו( – שאף עני חייב לתת‪.‬‬
‫כתבו האחרונים בשם סמ"ק ‪ -‬דהאידנא נוהגים‬
‫בכל הצדקות בין לענין בעה"ב בין לענין העניים‬
‫בשלשים יום‪.‬‬
‫▪ אמנם גרסת הרי"ף – שואלין בהלכות פסח‪.‬‬
‫מ"א )ג(‪ :‬נ"ל דעני שאינו דר פה ל' יום מ"מ‬
‫מחויבים ליתן לו לאכול מצה אלא שאין נותנים לו‬
‫חטים‪.‬‬
‫"שואלים‪ ...‬ל' יום"‬
‫ב"ח‪ :‬אף בעצרת ובחג צריך לדרוש ל' יום קודם‬
‫פסח‪ .‬כ"כ מ"א )א(‪ ,‬פר"ח‪.‬‬
‫מיהו הגר"א – בעצרת מספיק מר"ח‪.‬‬
‫ובמחזורים ‪ -‬עכשיו בגלות שאין לנו קורבנות סגי‬
‫לדרוש בשבת שלפני פסח‪ .‬כ"כ מהרי"ל )ב"ח –‬
‫טעמו כיון שהעם מתאספים מהכפרים רק בשבת‬
‫הגדול(‪.‬‬
‫הגדול להורות העם דרכי ה' והמעשה אשר יעשו‬
‫)ולא בפלפול(‪.‬‬
‫שואלים )ודורשים(‬
‫▪ הגרסא בגמ' שלנו – שואלין ודורשין‪ .‬כ"כ‬
‫העיטור‪ ,‬או"ז‪ ,‬השאילתות והטור‪ .‬כ"ה ברש"י‪,‬‬
‫תוס ועוד‪.‬‬
‫כ"ה בע"ז‪ ,‬סנהדרין‪ ,‬וכ"כ שו"ע ועוד‪.‬‬
‫כ"כ יביע אומר )ב‪ ,‬כה(‪ :‬ולכן מותר להמשיך‬
‫לימודו הרגיל כל ל' יום‪ .‬ורק שואלין בהלכות‬
‫פסח כל ל' והוי שואל כעניין‪.‬‬

‫סעיף ב‪ :‬תענית ונפילת אפיים בניסן‬

‫אין נופלין על פניהם בכל חדש ניסן‪ ,‬ואין אומרים צדקתך בשבת‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫במנחה‪ ,‬ואין מספידין בו‪ .‬ואין מתענין בו להזכיר בצבור‪ ,‬והבכורות מתענין בו בערב‬
‫ב‪.‬‬
‫פסח‪ .‬הגה‪ :‬גם אין אומרים צדוק הדין בכל חדש ניסן‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל‪ ,‬אפילו יום שמת בו אביו או אמו‪ .‬אבל תענית‬
‫חלום‪ ,‬מתענין‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ואין אומרים מזמור לתודה ואל ארך אפים ולמנצח בערב פסח ולא ביום טוב‪,‬‬
‫)מנהגים(‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫)גמרא ורש"י פרק‬ ‫ונוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג‪ ,‬והוא אסרו חג‬
‫לולב(‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪3‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תכ"ט‬
‫המועד‪.‬‬
‫ד"מ )ב(‪ :‬סוכה )מה‪ - (:‬כל העושה אסור‬
‫לחג באכילה ושתייה מעלה עליו הכתוב‬
‫כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן‪ .‬ופירש‬
‫רש"י‪ :‬אסור לחג ‪ -‬אגודה לחג‪ .‬באכילה‬
‫ושתייה ‪ -‬שקורא לחג עונג במאכל ומשתה‬
‫ויש אומרים יום שלאחר החג‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"‬
‫אין נופלין על פניהם‬
‫של"ה )קמו‪ :(:‬וטוב לקרות בכל יום פרשת‬
‫הנשיא של אותו יום‪ ,‬כי הדבר מושך שפע‬
‫רוחניות‪ .‬וביום י"ג יקרא פרשת בהעלותך עד וכן‬
‫עשה את המנורה שהוא כנגד שבט לוי‪.‬‬
‫מועד לכל חי )א‪ ,‬ב( – וטוב שיתן אחר הקריאה‬
‫פרוטה בעד מנוחת אביו או אמו‪ ,‬כי יש סוד בדבר‪.‬‬
‫כ"פ כף החיים‪.‬‬
‫"ואין אומרים צדקתך בשבת במנחה"‬
‫משנה ברורה )ח(‪ :‬גם אין אומרים בחודש ניסן‬
‫יהי רצון שאחר קריאת התורה‪ ,‬ואין מזכירין בו‬
‫נשמות‪ ,‬וגם צדוק הדין והקדיש שאחריו אין‬
‫אומרים‪.‬‬
‫"ואין מתענין בו להזכיר בצבור"‬
‫האם מתענים תענית יחיד בניסן?‬
‫לפי מרן – רק תענית ציבור לא מתענים )שכתב‬
‫"להזכיר בציבור"(‪ ,‬אבל תענית יחיד מותר‪ .‬כ"כ‬
‫שכנה"ג‪ ,‬מ"א )ב( בדעת מרן‪ ,‬ופר"ח ובית יהודה‪.‬‬
‫אבל הרמ"א – אסור להתענות כלל )אף תענית‬
‫יחיד(‪ .‬כ"כ חוק יוסף‪ ,‬ר"ז‪ ,‬ח"א‪ .‬כ"פ משנה ברורה‬
‫שכן הוא המנהג‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"אין אומרים צדוק הדין"‬
‫מאמר מרדכי‪ :‬לפי שיטת מרן אומרים צידוק‬
‫הדין בניסן‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"אבל תענית חלום‪ ,‬מתענין"‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫שורשי הלכה‬
‫ה‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫הטור‪ :‬מצאתי כתוב )פכ"א ה"א ‪ -‬ג( ‪ -‬מר"ח‬
‫ניסן עד אחרי אסרו חג אין נופלין על‬
‫פניהם לא ביום ולא בלילה‪ .‬ואין אומרים‬
‫צדקתך צדק במנחה בשבת‪ ,‬ואין מתענין‪,‬‬
‫ואין מספידין‪.‬‬
‫וטעמו )פ"ק דמסכת סופרים( ‪ -‬מפני מה אין‬
‫מתענין בניסן? מפני שבאחד בניסן הוקם‬
‫המשכן וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם בי"ב‬
‫א‪" .‬‬
‫יום וכל אחד עשה ביומו יום טוב ואין‬
‫מתענין בו עד שיעבור ניסן‪.‬‬
‫והוסיך הב"י ע"פ הרוקח – גם לעת"ל בית‬
‫המקדש יבנה בניסן‪ ,‬וז' ימי חנוכת הבית‬
‫תהיה אחר יו"ט לפי שאין מערבים שמחה‬
‫בשמחה‪ ,‬ונמצא שכל ניסן אין מתענים חוץ‬
‫מתענית בכורות‪.‬‬
‫ב"י‪ :‬שהבכורות מתענין בערב פסח ‪-‬‬
‫הטעם לזכר הנס שנעשה להם שמתו בכורי‬
‫מצרים וניצולו הם‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫)ב(‪ :‬וכתב במנהגים שלנו )הר"א‬ ‫ד"מ‬
‫טירנא עמ' לב( שאין אומרים צידוק הדין‬
‫בכל ניסן )כי כל מקום שאין אומרים צדקתך‬
‫אין אומרים צידוק הדין(‪.‬‬
‫תענית בניסן‬
‫ג‪.‬‬
‫במסכת סופרים – אין מתענים בניסן‪.‬‬
‫ופסק שוע בלשון "ואין מתענין בו להזכיר‬
‫בצבור" )שמשמע שרק תענית ציבור לא‬
‫מתענים(‪.‬‬
‫√וד"מ )ג( ‪ -‬ואין המנהג כדבריו אלא אין‬
‫מתענין בו כלל‪ ,‬אפילו יום שמת בו אב או‬
‫אם‪ ,‬אבל תענית חלום מתענין דלא עדיף‬
‫משבת ויום טוב‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ד"מ )ד(‪ :‬במנהגים כתב ‪ -‬שבערב פסח‬
‫אין לומר מזמור לתודה וכל שכן בחול‬
‫‪4‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תכ"ט‬

‫מ"א )ז(‪ :‬טעמו ‪ -‬שלחמי תודה היו חמץ ואין‬ ‫משנה ברורה )יא(‪ :‬ואין צריך למיתב תענית‬
‫קרבים אפילו בערב פסח‪ ,‬שמא שיבואו לידי‬ ‫לתעניתו בחודש אייר )כמו מי שהתנה בשבת‪,‬‬
‫נותר‪.‬‬ ‫כדלעיל תי"ח(‪.‬‬
‫וילקוט יוסף )עמ' שמ"ד( – ומנהגנו לומר מזמור‬ ‫"‬ ‫ד‪" .‬‬
‫לתודה אפ' בערב פסח‪ .‬מכל מקום אין אומרים‬ ‫ואין אומרים מזמור לתודה‬
‫יענך ה' ביום צרה‪ ,‬ולא תפילה לדוד‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪5‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"ל‬

‫שבת הגדול‬ ‫סימן ת"ל‪:‬‬

‫ובו סעיף אחד‬

‫סעיף א‪ :‬שבת שלפני פסח נקרא שבת הגדול‬

‫שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול‪ ,‬מפני הנס שנעשה בו‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬והמנהג לומר במנחה ההגדה‪ ,‬מתחלת עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו‪,‬‬
‫)מנהגים(‪.‬‬ ‫ופוסקים לומר ברכי נפשי‬

‫ענפי הלכה‬ ‫ענפי הל כה‬

‫א‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"שבת הגדול"‬ ‫טור‪ :‬שבת שלפני הפסח קורין אותו‬
‫קשה‪ :‬למה לא עשו י' בניסן ליו"ט‬ ‫שבת הגדול‪ .‬והטעם לפי שנעשה בו נס‬
‫שהרי נעשה בו הנס?‬ ‫גדול‪ ,‬שפסח מצרי ם מקחו בעשור‪ ,‬ופסח‬
‫▪ הב"ח והט"ז)א( – לפי שבעשירי נעשה נס‬ ‫שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה'‪ ,‬נמצא‬
‫נוסף‪ ,‬שעלו מהירדן‪ ,‬ואם יקבעו יו"ט יבאו לטעות‬ ‫שעשור לחודש היה ביום השבת‪ ,‬ולקחו‬
‫שעל נס זה מקרא שבת ה גדול‪.‬‬ ‫להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו‬
‫בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה‬
‫▪ מ"א)א( – ואפשר מפני שקבעו בו תענית‬
‫לכם והשיבו לשחטו לשם פסח‪ ,‬והיו‬
‫שמתה בו מרים‪.‬‬
‫שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן‬
‫עמודי שמים )ב‪ ,‬עו‪ :(:‬ובשבת זו דורש הרב‬ ‫ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם‬
‫בציבור להודיע הדינים השייכים לפסח‪.‬‬ ‫אותו הנס קורין אותו שבת הגדול‪.‬‬
‫ואם חל שבת הגדול בע"פ מקדימים דרשת השבת‬
‫תוס' – ובאותה שבת נתקבצו בכורי‬
‫הגדול לשבת קודמת )ילקוט יוסף(‪.‬‬
‫מצריים כששמעו שיהרגו הבכורות‪ ,‬ונלחמו‬
‫יחווה דעת )א‪ ,‬ג(‪ :‬הפטרת שבת הגדול‬ ‫במצריים‪ ,‬דכתיב "מכה מצרים בבכוריהם"‪.‬‬
‫"וערבה"‪.‬‬ ‫על כן קוראים אותו שבת הגדול‪.‬‬
‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"לומר במנחה ההגדה"‬ ‫ד"מ)א(‪ :‬במנהגים כתב שבמנחה בשבת‬
‫משנה ברורה)ב(‪ :‬לפי שהיתה בו התחלת‬ ‫אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל‬
‫הגאולה והניסים ואפילו אם חל שבת הגדול בע"פ‬ ‫עוונותינו‪ ,‬אפילו חל בארבעה עשר‪ .‬ואין‬
‫שאז דורשין בשבת הקודם )לבוש והט"ז(‪.‬‬ ‫אומרים בו ברכי נפשי‪.‬‬
‫מכל מקום הגר"א – תמה על המנהג‪ .‬וכ"ה במור‬
‫וקציעה וכנה"ג‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪7‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"א‬

‫סימן תל"א‪ :‬זמן בדיקת החמץ‬

‫ובו ב' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬ב‪ ,‬ד‪ ,‬ז(‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א‪ :‬בדיקת חמץ בליל י " ד ‪9 .............................................................................‬‬
‫סעיף ב‪ :‬לא יתחיל מלאכה או לימוד כשהגיע זמן בדיקה ‪10 ......................................‬‬

‫הקדמה‬
‫ג(‪ .‬בדיקה וביעור חמץ‪:‬‬ ‫א(‪ .‬ביטול חמץ‪:‬‬
‫כתב הב"י בדעת הטור – שמהתורה אין‬ ‫מדרבנן‪,‬‬ ‫פסחים )ד‪ :(.‬בדיקת חמץ‬
‫אלא ביטול‪ ,‬ובדיקה וביעור אינם מהתורה‬ ‫דמדאורייתא סגי בביטול בעלמא‪) .‬רש"י –‬
‫כלל‪.‬‬ ‫מדכתיב "תשביתו" ולא כתב תבערו‪ ,‬אלמא‬
‫השבתה בלב(‪.‬‬
‫אבל הר"ן כתב – שניהם מהתורה‪ ,‬או‬
‫שיבטלנו בלבו או שיבדוק ועבערנו‪.‬‬ ‫ב(‪ .‬הפקר חמץ‪:‬‬
‫ולפי הרמב"ם – צריך לעשות שניהם‬ ‫הר"ן‪ :‬אף שהפקר בלב לא מהני וצריך‬
‫מהתורה‪ .‬לחמץ ידוע – ביעור‪ ,‬לשאינו‬ ‫להוציא מפיו‪ ,‬שאני חמץ שאינו ברשותו‬
‫ידוע – ביטול‪) .‬ישנה גרסה אחרת ברמב"ם‬ ‫ועשאו הכתוב ברשותו‪ ,‬לא ניחא ליה‬
‫שרק ביטול מהתורה וכמו דעת הטור‪ .‬כ"כ‬ ‫שיהיה ברשותו ולכן בגילוי הדעת סגי אפ'‬
‫סמ"ג(‪.‬‬ ‫לחמץ ידוע‪.‬‬

‫סעיף א‪ :‬בדיקת חמץ בליל י"ד‬

‫בתחלת ליל י"ד בניסן בודקים את החמץ לאור הנר‪ ,‬בחורין‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ובסדקין‪ ,‬בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ‪.‬‬

‫דוקא לאו הנר‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ושם )ד‪ :(:‬נבדוק מצפרא? אמר רב נחמן בר‬ ‫א‪.‬‬
‫משנה פסחים )ב‪ :(.‬אור לארבעה עשר‬
‫יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם‪,‬‬
‫בודקין את החמץ לאור הנר‪ .‬כל מקום‬
‫ואור הנר יפה לבדיקה‪.‬‬ ‫שאין מכניסין בו חמץ ‪ -‬אין צריך בדיקה‪.‬‬
‫פרש"י ואור הנר יפה לבדיקה ‪ -‬בלילה אבל‬
‫ביום מחשיך‪.‬‬ ‫גמ )ז‪ :(:‬לומדת והקש פסוקים שהבדיקה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪9‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"א‬

‫מ"א )א( – היינו קודם צאת הכוכבים מעט‪ .‬כ"כ‬ ‫הר"ן ור"י כתבו בשם ראב"ד – שצריך‬
‫הב"ח‪.‬‬ ‫לבדוק סמוך לאור‪ ,‬היינו בכניסת הלילה‪.‬‬
‫מכל מקום א"ר – אחר צאת הכוכבים‪ ,‬כ"ד מרן‬ ‫כ"פ משנה ברורה ‪ -‬פי' תיכף אחר יציאת‬
‫שכתב "בתחילת"‪ .‬כ"ד הט"ז‪ ,‬וילקטו יוסף‪.‬‬ ‫הכוכבים‪ ,‬כדי שלא יתרשל או שלא ישכח‬
‫)א"ר(‪.‬‬
‫"לאור הנר"‬ ‫ילקוט יוסף‪ :‬זמן בדיקת חמץ ‪ 20‬דקות אחר‬
‫משנה ברורה )ג( ע"פ הגמרא והפוסקים‪ :‬לאור‬ ‫השקיעה‪.‬‬
‫הנר ‪ -‬מפני שצריך לבדוק בחורין ובסדקין ואור‬
‫היום לא יועיל לזה‪ ,‬וכיון שצריך שתהיה לאור‬ ‫ענפי הלכה‬
‫הנר קבעוה בלילה מפני שאז אורו מבהיק יותר‬
‫מביום‪ ,‬ואפילו במקום האפל וגם היא שעה שבני‬
‫הסיבות לבדיקה‬
‫אדם מצויים בבתיהם‪.‬‬ ‫הטור ולבוש‪ :‬מהתורה מספיק לבטל‪ ,‬וחכמים‬
‫חק יעקב )ב(‪ :‬שדרך להכניס ‪ -‬לאו דוקא אף‬ ‫החמירו לבדוק ולבער‪ ,‬לפי שאדם רגיל בחמץ כל‬
‫השנה‪ ,‬חיישינן שימצא קלוסקא נאה ויבוא‬
‫שאין דרך להכניס שם חמץ רק במקום‬
‫לאוכלה בפסח‪.‬‬
‫שמשתמשים שם לפרקים בחמץ צריך בדיקה‬
‫והוסיף משנה ברורה )ב( – טעם נוסף‪ ,‬לפי‬
‫)כדלקמן תל"ג(‪ .‬כ"פ משנה ברורה וכף החיים‪.‬‬
‫שחששו שירע בעיניו כשיש לו חמץ בעד כמה‬
‫דין האונן בליל י"ד‬ ‫אלפים להפקיר‪ ,‬ואף שבפיו יאמר שיהיה בטל‬
‫שו"ת בית יהודה )א‪ ,‬ה(‪ :‬אונן פטור ממצוות‬ ‫והפקיר בלבו‪ ,‬לא כן יחשוב כן‪.‬‬
‫בדיקה ויבדקו לו אחרים‬ ‫וביאר המ"א )ב( ‪ -‬ומה שלא החמירו כן בשאר‬
‫ברכי יוסף )ב( – ויקנה חלקו לשותפו או לאחר‬ ‫איסורים! שאני חמץ דלא בדילי מיניה כולי שתא‪.‬‬
‫ואז יבדוק האחר ואף יברך‪ ,‬ואם עשאו רק שליח‪,‬‬ ‫א"נ כיון שהחמירו עליו תורה לעבור בבל יראה‬
‫לא יברך השליח‪ .‬כ"כ ת' מאהבה‪.‬‬ ‫אם אינו מבטלו לכן החמירו עליו חכמים )תוס'‬
‫רפ"ק(‪.‬‬

‫"בתחילת ליל יד"‬

‫סעיף ב‪ :‬לא יתחיל מלאכה או לימוד כשהגיע זמן בדיקה‬

‫יזהר כל אדם ‪ -‬שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל‪ ,‬עד שיבדוק‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫ואפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד ‪ -‬לא ילמוד עד שיבדוק‪.‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫ואם התחיל ללמוד מבעוד יום‪ ,‬אין צריך להפסיק‪) .‬ויש אומרים שצריך להפסיק‪,‬‬
‫וכן נראה לי עיקר(‪.‬‬

‫דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ממצוה‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬לא יפתח בעידנא ‪ -‬לא יתחיל‬ ‫פסחים )ד‪ :(.‬האי צורבא מרבנן לא לפתח‬
‫בגירסא אם קבע עת לתורה בלילות לא‬ ‫בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר‪,‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪10‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"א‬
‫לביתם ואין חשש שישכחו‪ .‬כ"כ כנה"ג‪ .‬לאפוקי‬
‫פר"ח שחולקים אף כה"ג‪ .‬וכן נראה דעת הט"ז‪.‬‬
‫כ"פ יחווה דעת )ב‪ ,‬נט( – ובלבד שבסוף השיעור‬
‫יכריז השמש שלא ישכחו בדיקת חמץ‪.‬‬
‫העט"ז – ואם אומר לחברו‪ ,‬שאינו לומד‪,‬‬
‫שיזכירנו מיד כשתחשך מותר ללמוד‪ ,‬וכמו‬
‫שמותר ללמוד לאור הנר בליל שבת כשיש שומר‪.‬‬
‫כ"כ חוק יוסף )ו(‪ ,‬א"ר ור"ז‪.‬‬
‫מה קודם ק"ש של ערבית או בדיקה?‬
‫מ"א )ה( – יבדוק תחילה ואחר כך יתפלל‪ ,‬אלאם‬
‫כן רגיל להתפלל במניין שאז יתפלל תחילה‬
‫דטורח לקבצן אח"כ וגם אין לחוש כ"כ שישכח‬
‫לבדוק שהרי תפלה היא דבר קבוע ואין שייך בו‬
‫שמא ימשוך‪.‬‬
‫וחוק יוסף )ז( – ס"ל שזמן בדיקה לפני צאת‬
‫הכוכבים‪ ,‬וכיון דקי"ל זמן בדיקה אחר צאת‬
‫כוכבים‪ ,‬יתפלל קודם שהוא תדיר‪ .‬מכל מקום‬
‫עדיף להניח שומר‪ .‬כ"כ הרבה פוסקים‪.‬‬
‫"התחיל ללמוד מבעוד יום‪ ,‬א"צ‬
‫ב‪.‬‬
‫להפסיק"‬
‫התחיל בדבר הרשות )כגון אכילה‬
‫ומלאכה( מבעוד יום האם צריך‬
‫להפסיק?‬
‫רשב"ץ – ה"ה לכל דבר רשות א"צ להפסיק כמו‬
‫לימוד תורה‪ .‬כ"כ הב"ח‪.‬‬
‫אבל הט"ז – צריך להפסיק כיון שאין קבע‬
‫לאכילה )ויכול להמשך(‪ .‬כ"כ מ"א )ו(‪.‬‬
‫מ"א )ז(‪ :‬משמע דאם התחיל בלילה באיסור לכ"ע‬
‫פוסק דבדיקת חמץ הוי דאורייתא כ"ז שלא ביטל‪.‬‬
‫)וקי"ל דבדבר דאורייתא פוסק כמ"ש סי' רל"ה ע'(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"וי"א שצריך להפסיק"‬
‫משנה ברורה)יא(‪ :‬אף דהתחיל בהיתר צריך‬
‫להפסיק‪ .‬וטעמם דעיקר מצוה לכתחלה קבעו‬
‫חכמים בתחלת הלילה וע"כ צריך להפסיק כדי‬
‫שיתקיים המצוה כתקונה )הגר"א(‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫יתחיל להתעסק בשמעתתא‪.‬‬
‫כתב הרב המגיד בשם התוס'‪ :‬אם ללמוד‬
‫אסור כשהגיע הזמן‪ ,‬כ"ש שאסור להתחיל‬
‫מלאכה או לאכול שאסור‪ .‬כ"כ הגמ"י בשם‬
‫סמ"ג‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אם התחיל ללמוד מבעוד יום‬
‫● √רבנו יונה – אין צריך להפסיק‪.‬‬
‫ב"י‪ :‬ונ"ל שלמד מדיוק הגמרא "לא יתחיל‬
‫משחשכה"‪ ,‬משמע שאינו אסור אלא שלא‬
‫יתחיל משחשכה אבל אם התחיל מבעוד‬
‫יום אינו חייב להפסיק משתחשך‪ .‬כ"פ‬
‫שו"ע‪.‬‬
‫● √והטור ‪ -‬ונ"ל דכיון שהטעם משום‬
‫שלא יטריד בלימודו וישכח מלבדוק אין‬
‫חילוק ואפילו אם התחיל כבר פוסק‪ .‬כ"פ‬
‫הרמ"א‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"שלא יתחיל בשום מלאכה"‬
‫מ"א )ג(‪ :‬ואפילו חצי שעה שקודם הזמן אסור‬
‫דלמא אתי לאמשוכי‪) .‬וה"ה דאסור לכנוס למרחץ‬
‫ובכל הדברים הנזכרים לעיל בסימן רל"ב(‪ .‬ומי‬
‫ששכח לבדוק בלילה אסור ביום בכל הדברים עד‬
‫שיבדוק‪ .‬כ"פ משנה ברורה‪.‬‬
‫חוק יוסף )ג( – ודוקא מלאכה ואכילה אסור כבר חצי‬
‫שעה קודם‪ ,‬אבל ללימוד מותר עד זמן בדיקה‪.‬‬
‫וח"א )קיט‪ ,‬ז( – לימוד אסור כבר מבין השמשות‪.‬‬
‫מ"א )ד(‪ :‬ולא יאכל ‪ -‬אבל טעימה בעלמא שרי‬
‫)ב"ח מהרי"ל( וטעימה היינו פירות או כביצה פת‬
‫)כמ"ש ססי' רל"ב(‪.‬‬
‫ביאור הלכה – אחר שהגיע זמן הבדיקה אף‬
‫פירות הרבה אינו מותר‪.‬‬
‫ראנ"ח )ב‪ ,‬עט(‪ :‬ודוקא כשלומד בביתו אסור‬
‫אבל שיעור בבית הכנסת מותר‪ ,‬מאחר שהולכים‬
‫‪11‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"א‬

‫משנה ברורה )יב( ‪ -‬ומ"מ נראה דאין צריך‬

‫"וכן נראה לי עיקר"‬
‫להפסיק אלא כשיגיע הזמן של צאת הכוכבים )כן‬
‫כ"פ הלבוש‪ ,‬הב"ח‪ ,‬פר"ח ועוד‪.‬‬
‫משמע מדרך חיים(‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪12‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ב‬

‫סימן תל"ב‪ :‬דין ברכת בדיקת חמץ‬

‫ובו ב' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬ז(‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א‪ :‬יברך לפני בדיקה ‪ ,‬ולא ישוח דברים בטלים ‪14 ............................................‬‬
‫סעיף ב‪ :‬לפטור בברכתו כמה בתים ‪15 ....................................................................‬‬

‫סעיף א‪ :‬יברך לפני בדיקה ‪ ,‬ולא ישוח דברים בטלים‬

‫יברך‪ :‬אשר‬ ‫)כדי שתהא הברכה עובר לעשייתן(‬ ‫קודם שיתחיל לבדוק‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫)כל בו(‪.‬‬ ‫)ואם התחיל לבדוק בלא ברכה‪ ,‬יברך כל זמן שלא סיים בדיקתו(‬
‫ג‪.‬‬
‫ויזהר שלא ידבר בין הברכה לתחלת הבדיקה‪ .‬וטוב שלא ידבר בדברים אחרים עד‬
‫שיגמור כל הבדיקה‪ ,‬כדי שישים אל לבו לבדוק בכל המקומות שמכניסים בו חמץ‪.‬‬

‫לברך שהחיינו על הבדיקה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫בעל העיטור‪ :‬י"א – שמברך שהחיינו כיון‬ ‫א‪.‬‬
‫שהיא באה מזמן לזמן‪ .‬וי"א – שלא מברך‬ ‫פסחים )ז‪ :(.‬אמר רב יהודה‪ :‬הבודק צריך‬
‫לפי שאין זמנה קבוע‪ .‬שהרי המפרש לים‬ ‫שיברך‪ .‬מאי מברך? ונחלקו איך צריך לברך‪:‬‬
‫מברך קודם‪ .‬ומסתברא רשות הוא ומאן‬ ‫לבער חמץ או על ביעור חמץ‪ .‬והלכתא‪ :‬על‬
‫דבעי מברך‪.‬‬ ‫ביעור חמץ‪.‬‬
‫√אבל הרא"ש – אין לברך וסמכינן על‬
‫הטור‪ :‬כיון שהבדיקה זו תחילת ביעור‬
‫שהחיינו שמברכים על הרגל‪ .‬כ"ד הרשב"א‪.‬‬
‫ומיד אחר הבדיקה מבטל בלבו ‪ -‬מברך‬
‫מחזיק ברכה ועוד‪.‬‬
‫תחילה‪.‬‬
‫בן איש חי )פ' צו ה( – ואם נזדמן לו פרי‬
‫חדש יניחנו אצלו ויברך שהחיינו ואחר כך‬ ‫] הב"י‪ :‬הטור בא לתרץ ג' קושיות‪:‬‬
‫א(‪ .‬הרי צריך לברך סמוך לביעור? ותירץ‪:‬‬
‫על ביער חמץ ולבסוף יברך על הפרי ויאכל‪.‬‬
‫שבדיקה זו אינה הפסק שהיא תחילת ביעור‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫ב(‪ .‬למה לא מברך על ביטול חמץ? וי"ל כיון‬
‫הכל בו )סי' מח דף ו ע"ג(‪ :‬אם לא בירך‬
‫שמיד אחר בדיקה מבטלו בלבו והיינו ביעור‪.‬‬
‫קודם שיתחיל לבדוק מברך כל זמן שלא‬ ‫ג(‪ .‬למה לא מברך על בדיקת חמץ? י"ל שהבדיקה‬
‫סיים בדיקתו‪ ,‬שכל שמברך קודם סיום‬ ‫אינה תכלית המצווה‪[ .‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪14‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ב‬

‫נחלקו עד מתי נקרא שלא סיים בדיקתו‪:‬‬ ‫המצוה עובר לעשייתו הוי‪.‬‬
‫▪ ט"ז והמ"א – אם לא בירך בלילה יברך בשעה‬ ‫ג‪.‬‬
‫הרא"ש‪ :‬יש ליזהר שלא לדבר בין‬
‫החמישית )כששורף החמץ( שאז גמר הבדיקה‪ .‬כ"כ‬
‫החק יוסף ונהר שלום וחיי אדם‪ .‬כ"פ משנה‬ ‫הברכה לתחלת הבדיקה‪ ,‬אבל משהתחיל‬
‫ברורה – הרוצה לברך אז יש לו על מי לסמוך‪.‬‬ ‫לבדוק לא הוי שיחה הפסק מידי דהוה‬
‫▪ אבל הב"ח – כל שסיים בדיקתו שוב לא יברך‬ ‫אישיבת סוכה‪ .‬ומיהו לכתחלה טוב ליזהר‬
‫אף לא בשעת השריפה‪ ,‬כ"מ מהשו"ע והכלבו‪.‬‬ ‫שלא לעסוק בשיחה בטלה עד שיגמור כל‬
‫כ"כ חוק יעקב)ו(‪.‬‬ ‫הבדיקה כדי שישים אל לבו לבדוק בכל‬
‫▪ ופר"ח – אף שסיים בדיקה כל שלא ביטל בלבו‬ ‫המקומות שמכניסין בו חמץ‪.‬‬
‫יכול לברך‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫כף החיים‪ :‬פסק כהב"ח דקי"ל סב"ל‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫"יברך"‬
‫"שלא ידבר בין הברכה לבדיקה"‬
‫מהרי"ל‪ :‬טוב שיטול ידיו‪ .‬והובא בב"ח‪ .‬כ"כ‬
‫מ"א )ג(‪ :‬ואם שח בדברים שאינן מענין הבדיקה‬
‫רש"ל – וטוב שיהיה אחר הטלת מים רגליים‬
‫צריך לחזור ולברך )כמ"ש קס"ז‪-‬ו(‪.‬‬
‫שלא יראה כיוהרא‪.‬‬
‫רש"ל )א( –לצורך הבדיקה מותר לדבר‪ .‬כ"כ‬ ‫ד"מ )א(‪ :‬ואם בירך לבער יצא‪ .‬כ"כ ב"ח ופר"ח‪.‬‬
‫משנה ברורה – ואף בדברים שאינם לצורך‬ ‫רמב"ם )סוף ברכות( – אף הבודק לאחרים יברך‬
‫הבדיקה אם שח אין צריך לחזור ולברך כיון‬ ‫'על ביעור'‪.‬‬
‫שכבר התחיל המצוה‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"יברך כל זמן שלא סיים בדיקתו"‬

‫סעיף ב‪ :‬לפטור בברכתו כמה בתים‬

‫בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים‪ .‬ואם בעל הבית רוצה‪ ,‬יעמיד‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש איש במקומו על סמך‬
‫ברכה שבירך בע"ה ] תוספתא דברכות פ"ו ה"כ [‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק‪ ,‬כדי שלא יהא ברכתו‬
‫לבטלה‪) ,‬מהר"י ברי"ן(‪ .‬ומיהו אם לא נתן לא עכב‪ ,‬דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם‬
‫)כל בו(‪.‬‬ ‫נמצא‪.‬‬

‫לא ימצא כלום חששו לברכה לבטלה‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ואנו לא חששנו בזה לפי שדעתינו‬
‫כשמברכין על הביעור לבער אם נמצא‪.‬‬
‫ובד"מ )ב(‪ :‬ומהר"ר ישראל ברין כתב דצריך‬
‫להניח פתיתין וכן נוהגין‪ ,‬ומהרי"ל כתב‬
‫ב‪.‬‬
‫כל בו )סי' מח ו ע"ד(‪ :‬נהגו במקצת‬
‫מקומות שמטמינין פתיתין של פת בחורי‬
‫הבית כדי שימצאם הבודק ויבערם‪ ,‬שאם‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪15‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ב‬

‫כף החיים‪ :‬על כן אם בעל הבית רוצה לברך‬
‫יבדוק לפחות מעט‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬על סמך ברכה שבירך בעה"ב ‪ -‬ואם‬
‫לא שמעו ברכתו לכתחילה אין לשלחם לבדוק‪.‬‬
‫)עולת שבת ‪ -‬ומ"מ אם קשה לו לגמור הבדיקה‬
‫בעצמו יכול לבקש לאחר שיסייענו ואותו והאחר א"צ‬
‫לברך שכל הבדיקה מצוה אחת היא וכבר בירך‬
‫הבעה"ב עליה(‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"להניח פתיתי חמץ"‬
‫וכן הוא ע"פ הזוהר‪.‬‬
‫דרשות מהרי"ל‪ :‬היינו חמץ קשה שלא יתפרר‬
‫וגם במקום משומר מפני התינוקות והעכברים‪.‬‬
‫והובא במ"א‪.‬‬
‫שו"ת זרע אמת ‪ -‬ונכון לדקדק שיהיו קטנים‬
‫פחות מכזית‪ ,‬שאם לא ימצאם לא יצטרך לחזור‬
‫ולבדוק‪ .‬כ"כ מחזיק ברכה )ט(‪.‬‬
‫"דדעת כל אדם‪ ...‬לבער אם נמצא"‬
‫הגר"ז ‪ -‬ואין כאן חשש ברכה לבטלה דכן הוא‬
‫המצוה לבדוק החמץ ולחפש אחריו שמא ימצא‬
‫ואם לא ימצא אין בכך כלום‪ .‬כ"מ מהגר"א‪.‬‬
‫אלא על אנשים שהגיעו לכלל לי"ג שנה‪ ,‬לפי‬
‫והט"ז כתב עוד ‪ -‬דהברכה קאי על מה שיבער‬
‫למחר בודאי מה שישייר מאכילתו‪ ,‬אלא שמהיום‬
‫מתחיל ע"י הבדיקה‪ .‬כ"ד הגר"א‪.‬‬
‫דאם לא נמצא כלום שורפים הכלי שלקח‬
‫לבער בו כדי שיזכור מצות ביעור‪.‬‬
‫והראב"ד כ' – שהוא מנהג נשים‪ ,‬ואין לו‬
‫שורש‪.‬‬
‫כ"כ או"ח – ואין לחשוש אם לא ימצא‬
‫חמץ‪ ,‬שהברכה היא אם ימצא חמץ‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"יכול לבדוק כמה בתים"‬
‫ואם הבתים רחוקים זה מזה‬
‫▪ מאמר מרדכי – מהרא"ש והטור משמע‬
‫שההליכה אינה הפסק ולא יחזרו לברך‪ .‬וכן‬
‫המנהג‪ ,‬כ"כ בית הלל ור"ז‪ .‬כ"כ משנה ברורה‬
‫בשם חוק יוסף‪.‬‬
‫▪ אמנם ר"ח – ההליכה הוי הספק וצריך לחזור‬
‫לברך כ"כ ח"א‪.‬‬
‫כף החיים – קי"ל סב"ל‪.‬‬
‫מהרי"ל‪ :‬לכתחילה ימנה אנשים גדולים‪ ,‬מיהו‬
‫נשים ועבדים וקטנים נאמנים על הבדיקה‪.‬‬
‫משנה ברורה ‪ -‬מיהו לכתחלה נכון שלא לסמוך‬
‫שהבדיקה יש בה טורח גדול‪.‬‬
‫ת' הרדב"ז )קפט( ‪ -‬מיהו שפחות שלנו שמתגיירות‬
‫אין לסמוך עליהם‪.‬‬

‫"יעמיד מבני ביתו אצלו"‬

‫משנה ברורה‪ :‬כדי שיצאו בברכתו ויענו אמן‬
‫על ברכתו‬
‫וה"ה אחר שאינו מבני הבית‪ ,‬דיש מקומות‬
‫ששוכרין אחר לבדוק‪ ,‬ועכ"פ יסייע לדבר כי מצוה‬
‫בו יותר מבשלוחו‪ .‬כ"כ מ"א‪.‬‬
‫אם בעל הבית לא בודק כלל‬
‫רש"ל )ד( – לא יברך בעל הבית כלל‪ .‬כ"פ חזון‬
‫עובדיה‪.‬‬
‫אבל חוקת הפסח )ו( – יכול לברך‪ ,‬דשלחו של‬
‫אדם כמותו‪ .‬כ"פ פר"ח‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪16‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ג‬

‫סימן תל"ג‪ :‬בדיקת חמץ‬

‫ובו י"א סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬ז‪-‬ט‪ ,‬לא(‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א‪ :‬הבדיקה רק לאור הנר אף אחר זמנה ‪18 .......................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬בדיקה באבוקה ‪19 ....................................................................................‬‬
‫סעיף ג‪ :‬בדיקה במקום שדרך להכניס חמץ ‪20 ..........................................................‬‬
‫סעיפים ד‪-‬ה‪ :‬בדיקה בחורי הבית ‪ ,‬גג ויציע ‪20 .......................................................‬‬
‫סעיף ו‪ :‬רפת ‪ ,‬לול ‪ ,‬אמצע החצר ‪21 ..........................................................................‬‬
‫סעיף ז‪ :‬חור שבין יהודי לגוי ‪22 ...............................................................................‬‬
‫סעיף ח‪ :‬כותל שנשתמש בו חמץ ונפל ‪23 .................................................................‬‬
‫סעיף ט‪ :‬בדיקת חמץ במרתף יין ‪24 .........................................................................‬‬
‫סעיף י‪ :‬בדיקה בבתי כנסיות ‪25 ................................................................................‬‬
‫סעיף יא‪ :‬המכבד חדרו בי " ג לא מהני במקום בדיקה ‪25 ..............................................‬‬

‫סעיף א‪ :‬הבדיקה רק לאור הנר אף אחר זמנה‬

‫הבדיקה צריך שתהיה לאור הנר ולא לאור הלבנה‪ .‬ואם עבר ולא‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫בדק ליל י"ד כשבודק ביום י"ד‪ ,‬לא יבדוק לאור החמה אלא לאור הנר‬
‫)משום חורין‬
‫וסדקין‪ -‬לבוש(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואכסדרה שאורה רב‪ ,‬אם בדקה לאור החמה דיו‪ .‬וה"ה כנגד ארובה שבחדר‪.‬‬

‫הרז"ה שמתיר ביום יג לאור הנר‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫כף החיים‪ :‬הסכמת האחרונים שאם בדק‬
‫א‪.‬‬
‫ביום י"ג יחזור לבדוק הליל י"ד‪ .‬משנה‬ ‫פסחים )ז‪ :(:‬תנו רבנן ‪ -‬אין בודקין לא לאור‬
‫ברורה – מכל מקום לא יחזור לברך כיון‬ ‫החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא‬
‫שלפי הלק"ט )הובא במ"א סק"א( יצא ידי‬ ‫לאור הנר‪.‬‬
‫חובתו‪.‬‬ ‫אם לא בדק אור לארבעה עשר בודק‬
‫משנה ברורה )א( ‪ -‬אכן אם בדק בליל י"ג‬ ‫ארבעה עשר שחרית‪ ,‬ואפילו ביום צריך‬
‫לאור הנר שבלילה אור הנר יפה לבדיקה‬ ‫בדיקה לאור הנר‪.‬‬
‫ונזהר היטב שלא להכניס חמץ א"צ לחזור‬ ‫כתב הר"ן‪ :‬אם בא להקדים לבדוק ביום י"ג‬
‫ולבדוק כן הסכימו רוב אחרונים‪.‬‬ ‫אינו רשאי‪ ,‬שדרך לבדוק בלילה‪ .‬לאפוקי‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪18‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ג‬

‫ב(‪ .‬רמב"ם – אפ' ביום י"ד יבדוק לכתחילה לאור‬ ‫ב‪.‬‬

‫שם )ח‪ :(.‬אין בודקין לאור החמה ‪ -‬האי‬
‫הנר )כ"ד שו"ע(‪ .‬כ"כ סמ"ק וסמ"ק‪ .‬כ"כ משנה‬
‫ברורה‪.‬‬
‫ג(‪ .‬רי"ו – בי"ג לא יבדוק‪ ,‬אבל בי"ד יכול לבדוק‬
‫אף לכתחילה לאור החמה‪ .‬כ"ד הרא"ש‪.‬‬
‫אבל המ"א )ג( – פירש דברי השו"ע )הרמב"ם(‬
‫שלכתחילה יבדוק בלילה לאור הנר‪ ,‬ובדיעבד‬
‫שהגיע י"ד יכול לבדוק לאור החמה אף לכתחילה‪.‬‬
‫סיכום‪ :‬כשבודק ביום י"ד –‬
‫▪ מ"א )ג( – אף לכתחילה יכול לבדוק לאור‬
‫החמה )וכדעת שו"ע והרמב"ם(‪ .‬כ"פ ר"ז‪.‬‬
‫▪ הב"ח – אף ביום י"ד לכתחילה יבדוק לאור‬
‫הנר‪ .‬כ"כ ברכ"י בדעת השו"ע‪.‬‬
‫דין בית אחר שאורו רב‬
‫בגדי ישע )כח( בשם רי"ו – אעפ"כ בודקים רק‬
‫לאור הנר‪.‬‬
‫ואילו הב"ח – אפשר לבדוק לאור החמה כמו‬
‫באכסדרה‪ .‬כ"כ ר"ז )לז(‪.‬‬
‫"וה"ה כנגד ארובה שבחדר"‬
‫הלבוש – דוקא ארובה )חלון( שבגג‪.‬‬
‫אבל הטור – אף נגד חלון שבכותל‪ .‬כ"מ‬
‫א(‪ .‬רש"י והרי"ף – אף ביום י"ג יכול לבדוק‬
‫מהרמב"ם‪ ,‬כ"כ מ"א )ד(‪.‬‬
‫ב"ח‪ :‬וכל שהוא לא נגד הארובה מכל מקום‪ ,‬דינו‬
‫כמצדדים‪ ,‬כ"מ מרש"י‪.‬‬
‫אור החמה היכי דמי‪ ,‬אילימא באכסדרה‬
‫הא אמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת לא‬
‫צריכא לארובה שבחדר‪ ,‬ודהיכא אי לבהדי‬
‫ארובה היינו אכסדרה אלא לצדדין‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"ואם עבר ולא בדק ליל י"ד"‬
‫מ"א )א(‪:‬אבל לכתחלה אסור לבדוק ביום אפילו‬
‫בבית אפל לאור הנר‪ .‬כ"כ פר"ח‪ ,‬וכ"ה בב"י‪.‬‬
‫חק יעקב )א(– ויבדוק בי"ד בשחרית שזרזים‬
‫מקדימים למצוות‪ .‬כ"כ א"ר‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"ואכסדרה שאורה רב"‬
‫מ"א )ב( ‪ -‬היינו הבנויה על גבי עמודים ואין לה‬
‫כותל‪.‬‬
‫והחק יעקב )ב( ‪ -‬הוא מקום שיש לה ג' דפנות‬
‫וקירוי ואורה רב ע"י דופן רביעית שפתוחה‬
‫לגמרי‪ .‬כ"כ א"ר והגר"ז‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫"אם בדקה לאור החמה דיו"‬
‫הב"ח הביא ג' שיטות‪:‬‬
‫באכסדרה לאור החמה‪.‬‬

‫סעיף ב ‪ :‬בדיקה באבוקה‬

‫אין בודקין לאור האבוקה אלא לאור הנר‪ ,‬ולא בנר של חלב‪ ,‬ולא של‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫שומן‪ ,‬ולא של שמן‪ ,‬אלא בנר של שעוה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫)מהרי"ל בשם‬ ‫הגה‪ :‬והוא יחידי‪ ,‬אבל שתי נרות ביחד‪ ,‬אפי' קלועים‪ ,‬דינם כאבוקה(‬
‫אגודה(‪.‬‬

‫אלא לאור הנר‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫הטור‪ :‬טעמו כיון שאינו יכול להכניסה‬
‫א‪.‬‬
‫לחורים ולסדקים‪ ,‬וגם ירא שמא ישרף‬ ‫פסחים )ז‪ :(:‬אין בודקים לאור האבוקה‪,‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪19‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ג‬

‫אבל המ"א )ה( – אף בדיעבד לא יצא‪ ,‬וצריך‬ ‫הבית ויהא טרוד ולא יבדוק יפה‪.‬‬
‫לחזור ולבדוק‪ .‬כ"כ פר"ח‪) .‬ר"ז – מכל מקום לא‬ ‫הרא"ש והגמ"י‪ :‬על כן נהגו באשכנז‬
‫יברך שנית(‬ ‫לבדור ק בנר שעווה‪ ,‬אבל לא בנר של חלב‬
‫"לא בחלב‪ ,‬שומן ושמן"‬ ‫שמא יטפטף על הכלים‪ .‬ולא בשומן‪.‬‬
‫חק יוסף )ו(‪ :‬בכל הני בדיעבד הוי בדיקה‪ .‬חלב‬ ‫ד"מ )ג(‪ :‬כתב מהרי"ל )הל' בדיקת חמץ עמ'‬
‫ג‪.‬‬
‫שומן שמן ר"ת חש"ש‪ .‬וסימנך חשש בעלמא‪.‬‬ ‫לח סי' ו( בשם האגודה ‪ -‬אם הנר נעשה‬
‫ובשעת הדחק שאין לו נר שעווה יבדוק באלו‪.‬‬ ‫קליעות‪ ,‬דינו כאבוקה‪.‬‬
‫כ"כ א"ר‪.‬‬
‫יחווה דעת )א‪ ,‬ד(‪:‬כשאין לו נר של שעווה יכול‬ ‫ענפי הלכה‬
‫לבדוק בפנס חשמלי‪ ,‬ואף לברך‪ .‬שהרי אין חשש‬ ‫א‪.‬‬
‫לשריפה או לטיפטוף‪ .‬ועוד שאפשר להכניסו לחורים‬ ‫"אין בודקין לאור האבוקה"‬
‫ולסדקים‪.‬‬
‫אם בדק באבוקה האם יצא בדיעבד?‬
‫ב"ח ‪ -‬לפי הטעמים הנ"ל בדיעבד יצא‪ .‬כ"כ הט"ז‬
‫)ג(‪.‬‬

‫סעיף ג‪ :‬בדיקה במקום שדרך להכניס חמץ‬

‫בודק כל המקומות שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ‪ .‬ולכן כל חדרי‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫הבית והעליות צריכים בדיקה‪ .‬שפעמים אדם נכנס בהם ופתו בידו‪.‬‬
‫אבל אוצרות יין שאין מסתפק מהם )ואם מסתפק בהם צריך בדיקה(‪ ,‬וכן מתבן וכיוצא בו‪,‬‬
‫אינם צריכים בדיקה ] גמ' שם [‪.‬‬

‫והעליות צריכין בדיקה‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ענפי הלכה‬
‫משנה ברורה)יג(‪ :‬שיש לחוש – פ' לא מיבעיא‬
‫מקומות שמשתמשין בהן חמץ פשיטא דצריך‬
‫בדיקה‪ ,‬אלא אפילו מקום שיש רק חשש שמא‬
‫הכניס שם חמץ צריך בדיקה‪.‬‬
‫הטור‪ :‬ובודק בכל המקומות שיש לחוש‬
‫שמא הכניסו בהן חמץ‪ ,‬כגון אוצרות יין‬
‫שמסתפקין מהן‪ ,‬שפעמים אדם נכנס בהן‬
‫ופתו בידו )הוא מפסחים ח‪.(.‬‬
‫והוסיף הטור ‪ -‬מטעם זה כל חדרי הבית‬

‫סעיפים ד‪-‬ה‪ :‬בדיקה בחורי הבית ‪ ,‬גג ויציע‬

‫חורי הבית וזיזין הבולטים‪ ,‬מהכתלים‪ ,‬שאינם גבוהים הרבה ולא‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫נמוכים הרבה ‪ -‬צריכים בדיקה‪ .‬אבל הגבוהים שאין יד האדם מגעת שם‪,‬‬
‫והנמוכים פחות משלשה טפחים ‪ -‬אינם צריכים בדיקה‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪20‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ג‬

‫גג היציע )בנין נמוך( והמגדל שגגיהם משופעים ומפני כך אין גגיהם‬ ‫סעיף ה‪:‬‬
‫ראויין לשום תשמיש‪ ,‬אינם צריכין בדיקה אפילו הם בתוך הבית‪.‬‬

‫√ואינו נראה שעיקר תשמיש אדם הוא‬ ‫שורשי הלכה‬

‫למעלה מי' אלא כדפרישית שאין יד האדם‬
‫מגעת שם‪.‬‬ ‫פסחים )ט‪ :(.‬תנו רבנן‪ :‬חורי בית העליונים‬
‫והתחתונים‪ ,‬וגג היציע‪ ,‬וגג המגדל‪ ...‬אין‬
‫ענפי הלכה‬ ‫צריכין בדיקה‪.‬‬
‫"חורי הבית והזזין"‬ ‫פרש"י‪ :‬חורי ‪ -‬שבכותל‪ .‬העליונים‬
‫ר"ז )יז(‪ :‬טעמו לפי דרך להשתמש בהם‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫והתחתונים ‪ -‬הגבוהים יותר מדאי‬
‫חורים קטנים מאוד או סדקים שאינם ראויים‬
‫והנמוכים יותר מדאי‪ ,‬ואין נוחין להשתמש‬
‫לשום תשמיש אין צריך בדיקה‪.‬‬ ‫‪ -‬אין צריך לבדוק‪ .‬וגג היציע ‪ -‬אף על פי‬
‫שהוא נמוך‪ ,‬הואיל ומשופע ‪ -‬אין צריך‬
‫"והנמוכים פחות מי"ט"‬ ‫לבדוק‪ ,‬אבל שאר גגין שלהן לא היו‬
‫מ"א )א(‪ :‬ואם מצויים תינוקות )או תרנגולים –‬ ‫משופעין )ולכן גיגן שלנו שגגיהן שוה והדרך‬
‫עט"ז( אף פחות מג"ט צריך בדיקה‪.‬‬ ‫להשתמש שם צריך בדיקה – משנה ברורה(‪ .‬גג‬
‫פר"ח – ואם ידוע שהשתמש בהם חמץ בכל גוונא‬ ‫המגדל ‪ -‬ארון של עץ‪ ,‬שנותנים לתוכו‬
‫צריך בדיקה‪ ,‬שמא נפל שם חמץ‪.‬‬ ‫כלים ואוכלים‪ ,‬תוכו צריך בדיקה ולא גגו‪.‬‬
‫ר"ז )חי( – אבל חורים שברצפה אף קטנים צריך‬
‫בדיקה שמא נפל שם חמץ‪.‬‬ ‫√כ"פ הטור‪ :‬וחורי הבית וזיזין הבולטין‬
‫מן הכותלין שאין גבוהין הרבה ולא נמוכין‬
‫משנה ברורה )כ(‪ :‬ועל גבי התנורים שרגילין‬ ‫הרבה צריכין בדיקה‪.‬‬
‫להשתמש שם צריך בדיקה ופשוט דגם בכל‬ ‫אבל הגבוהין שאין יד האדם מגעת שם‬
‫החורים שסביבותיהן צריך בדיקה‪.‬‬ ‫והנמוכין פחות מג' טפחים ‪ -‬אין צריכין‬
‫בדיקה‪.‬‬
‫ובירושלמי חשיב גבוהים למעלה מי'‬
‫טפחים‪.‬‬

‫סעיף ו‪ :‬רפת‪ ,‬לול‪ ,‬אמצע החצר‬

‫רפת של בקר אינו צריך בדיקה‪ ,‬שאם היה שם חמץ הבהמות‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫יאכלוהו‪ .‬וכן לול של תרנגולים אינו צריך בדיקה‪ ,‬מפני שאם היה שם חמץ‬
‫התרנגולים יאכלוהו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫וכן אמצעה של חצר אינו צריך בדיקה‪ ,‬שאם היה שם חמץ העורבים ושאר עופות‬
‫המצוים שם יאכלוהו‪ .‬והני מילי מספק חמץ‪ ,‬אבל ודאי חמץ לא‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬אבל לקמן סימן תמ"ה סעיף ג' מבואר דמותר להשליך חמץ במקום‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪21‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ג‬

‫שהעופות מצויים‪ ,‬כל שכן שאין צריך לבער משם אפילו חמץ ודאי‪ ,‬עד לאחר זמן‬
‫איסורו‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫א‪.‬‬
‫"לול של תרנגולים"‬ ‫שם‪ :‬רפת בקר‪ ,‬ולולין‪ ,‬ומתבן‪ ,‬ואוצרות‬
‫ב"י‪ :‬ה"ה קרקע הבית שתרנגולים מצוים שם‬ ‫יין‪ ,‬ואוצרות שמן ‪ -‬אין צריכין בדיקה‪.‬‬
‫א"צ בדיקה‪ .‬כ"כ רי"ו ורשב"א(‪.‬‬ ‫פרש"י‪ :‬ורפת בקר ‪ -‬שאם היה שם חמץ ‪-‬‬
‫והכל בו כתב צריך לכבד תחת המטות כי לפעמים‬ ‫הבהמות אכלוהו‪ .‬ולולין ‪ -‬מקום דירת‬
‫החמץ נגרר שם בפי התרנגולים‪.‬‬ ‫תרנגולין‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫כ"כ מ"א )ט( – מיהו מקום שאוכלין כל השנה‬ ‫שם‪ :‬אמר רבא‪ :‬חצר אינה צריכה בדיקה‪,‬‬
‫וליכא שם תרנגולים צריך לבדוק תחת הספסלים‬ ‫מפני שהעורבין מצויין שם‪.‬‬
‫שא"א שלא נפל שם חמץ‪.‬‬ ‫הר"ן – דוקא האמצע החצר‪ ,‬אבל החורין‬
‫מיהו הב"ח כ' ‪ -‬אף בדאיכא תרנגולין בבית כל‬ ‫צריך בדיקה‪ .‬כ"פ הרמב"ם וסמ"ק‪.‬‬
‫שאכלו שם חמץ סמוך לפסח הוי כמו חמץ ודאי‬ ‫וכתב הסמ"ק ‪ -‬באמצע החצר אין צריך‬
‫ואין ספק אכילת תרנגולים מוציא מידי ודאי חמץ‬ ‫דוקא במסתפק‪ ,‬אבל היה שם ודאי חמץ‬
‫וצריך בדיקה כדין‪ .‬כ"כ ר"ז )כה(‪.‬‬ ‫צריך בדיקה ואין לסמוך שעורבים אכלוה‪.‬‬
‫פר"ח‪ :‬אף שבחורין שבקרקע אין צריך בדיקה‬ ‫ובהגמ"י )פ"ג אות כ( כתב ‪ -‬קודם זמן‬
‫ג‪.‬‬
‫חורין שבכתלים צריך בדיקה לפי שהעורבים לא‬
‫איסורו יכול להשליכו בכל מקום‬
‫לוקחים משם‪ .‬כ"כ ר"ז )כט(‪.‬‬
‫שהעורבים מצויים שם הואיל ועדיין לא‬
‫ג‪.‬‬
‫"אבל לקמן סימן תמ"ה"‬ ‫נאסר בהנאה )ובהכי איירי ההיא דחצר אין‬
‫צריך בדיקה( ואם ימצא חמץ אחר זמן‬
‫וב"ח תירץ‪ :‬דשם מריי שמשליך במקום הפקר‬ ‫איסורו אין להניחו שמה כדי שיקחוהו‬
‫ולכן אין צריך בדיקה‪ ,‬מה שאין כן כאן דמיירי‬ ‫העורבים דעיקר ביעור חמץ הוא שריפה‪.‬‬
‫ברשותו‪ .‬כ"כ ט"ז )ה(‪ ,‬הגר"א א"ר ונהר שלום‬ ‫כ"פ שו"ע לקמן )תמה‪ -‬ג(‪.‬‬
‫)ג(‪.‬‬

‫סעיף ז‪ :‬חור שבין יהודי לגוי‬

‫חור שבין יהודי לחבירו‪ ,‬כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת והשאר‬ ‫סעיף ז‪:‬‬
‫מבטל בלבו )שמא נתגלגל שם – מ"א(‪ ,‬ודיו‪ .‬ושבין יהודי לא"י אינו צריך בדיקה כלל‪,‬‬
‫שמא יאמר‪ :‬כשפים הוא עושה לי ונמצא בא לידי סכנה‪.‬‬

‫עד מקום שידו מגעת‪ ,‬וזה בודק עד מקום‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שידו מגעת‪ ,‬והשאר מבטלו בלבו‪.‬‬
‫שם )ח‪ :(.‬חור שבין אדם לחבירו ‪ -‬זה בודק‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪22‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ג‬

‫אבל חק יעקב )יג( – בביטול בעלמא סגי‪ ,‬וכמ"ד‬ ‫שם )ח‪ :(:‬תניא‪ :‬חור שבין יהודי לארמאי ‪-‬‬
‫שם בבור‪ .‬כ"כ פר"ח‪.‬‬ ‫בודק עד מקום שידו מגעת‪ ,‬והשאר מבטלו‬
‫"בין יהודי לגוי אינו בודק כלל"‬ ‫בלבו‪.‬‬
‫כתב הכסף משנה בשם הר"ם‪ :‬והני מילי‬ ‫√פלימו אמר‪ :‬כל עצמו אינו בודק מפני‬
‫בלילה ובנר‪ ,‬אבל ביום צריך לבדוק שם כמו‬ ‫הסכנה‪ .‬שיאמר כשפים הוא עושה לי‪.‬‬
‫שהשתמש שם‪ .‬כ"כ פר"ח‪.‬‬
‫כ"כ הט"ז )ו( – ודוקא כשיש שם ודאי חמץ‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫והר"ז )כב( – אף בספק חמץ צריך לבדוק ביום‪.‬‬ ‫"בין יהודי לחברו"‬
‫שולחן גבוה‪ :‬ואם הגוי מכיר בטיב ישראל‬ ‫ואם יש שם ודאי חמץ‬
‫שעושה שליחות המקום ואין סכנה – צריך לבדוק‪.‬‬ ‫הב"ח – כשיש שם ודאי חמץ חייב להוציאו‪ ,‬דהוי‬
‫וכן אם החור שלצד הגוי סתום – בודק שאין‬ ‫כטומן בבור לקמן‪.‬‬
‫חשש‪.‬‬

‫סעיף ח‪ :‬כותל שנשתמש בו חמץ ונפל‬

‫חמץ(‪ ,‬ונפל ונעשה גל‪,‬‬ ‫)וספק יש שם‬ ‫כותל שנשתמש בו חמץ בחורין‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ח‪:‬‬
‫אפילו אינו גבוה ג' טפחים כדי חפישת הכלב ‪ -‬אין צריך לבדוק תחתיו כיון שיש בו‬
‫סכנת עקרב שמצויים בגלים חיישינן‪ ,‬שמא אחר שישלים בדיקתו שאינו עוסק‬
‫במצוה יחפש אחר מחט שנאבד לו ויבא לידי סכנה )דבשעת בדיקה אפי' מחפש אחר מחט ג"כ‬
‫ה"ל שלוחי מצוה שאינו ניזק – מ"א(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫והני מילי בסתם‪ ,‬אבל בידוע שיש תחתיו חמץ‪ ,‬אם אין עליו גובה שלשה טפחים‬
‫‪ -‬צריך להוציאו משם במרא וחצינא בענין שאין בו סכנה‪ .‬ואם יש עליו גובה שלשה‬
‫טפחים ‪ -‬מבטלו בלבו ודיו‪.‬‬

‫הסכנת סכנת עקרב‪ ,‬ומיירי דנפל הכותל‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫והתנן ‪ :‬חמץ שנפלה עליו מפולת ‪ -‬הרי הוא‬
‫כמבוער? התם ‪ -‬שאין הכלב יכול לחפש‬
‫אחריו‪ ,‬הכא ‪ -‬כשהכלב יכול לחפש אחריו‪.‬‬
‫והרי שלוחי מצוה אינן ניזוקין? אמר רב‬
‫אשי‪ :‬שמא תאבד לו מחט‪ ,‬ואתי לעיוני‬
‫בתרה אחר הבדיקה ויסתכן‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬מתחילה נשתמש בו חמץ‪ ,‬ואחר כך נפל‬
‫– אין מחייבים אותו לבדוק כיון שמצויים שם‬
‫עקרבים‪.‬‬
‫ע נפי הלכה‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫פסחים )לא‪ :(:‬משנה‪ .‬חמץ שנפלה עליו‬
‫מפולת ‪ -‬הרי הוא כמבוער‪ .‬רבן שמעון בן‬
‫גמליאל אומר‪ :‬כל שאין הכלב יכול לחפש‬
‫אחריו‪.‬‬
‫גמ'‪ :‬אמר רב חסדא‪ :‬וצריך שיבטל בלבו‪.‬‬
‫תנא‪ :‬כמה חפישת הכלב ‪ -‬שלשה טפחים‪.‬‬
‫פסחים )ח‪ :(.‬תנא‪ :‬אין מחייבין אותו‬
‫להכניס ידו לחורין ולסדקין לבדוק ‪ -‬מפני‬
‫‪23‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ג‬

‫וי"ל – דהתם מיירי בודאי חמץ לכן החמירו‪ ,‬וכאן‬ ‫א‪.‬‬

‫"כדי חפישת הכלב"‬
‫מיירי בספק חמץ לכן הקלו‪.‬‬
‫משנה ברורה)לג(‪ :‬פ' שאינו גבוה ג"ט כדי‬
‫ב‪.‬‬
‫"צריך להוציאו משם"‬ ‫חפישת הכלב ויש חשש שהכלב יגלהו בפסח‪ ,‬לפי‬
‫משנה ברורה )לז(‪ :‬ואם לא עשה כן ועבר עליו‬ ‫שהכלב מהריח עד ג' טפחים‪ .‬אפ"ה אין צריך וכו'‪:‬‬
‫הפסח אסור אף על פי שביטלו ככל חמץ שעבר‬ ‫כ"כ כף החיים‪.‬‬
‫עליו הפסח‪.‬‬ ‫ט"ז )ח(‪ :‬אין צריך לבדוק תחתיו – מכל מקום‬
‫"מבטלו בלבו ודיו"‬ ‫צריך לבטלו בלבו דשמא יש שם חמץ ויעבור‬
‫דעת רש"י והר"ן – הביטול מדרבנן שמא יפקח‬ ‫עליו‪ .‬כ"כ מאמר מרדכי‪ ,‬חק יוסף ועוד‪.‬‬
‫הגל במועד ויעבור על בל יראה‪ .‬שדוקא להטמין‬ ‫)שאז‬ ‫ואם לא ביטל עד לאחר זמן איסורו‬
‫בידים אסור מדאורייתא אבל הכא כיון שממילא‬ ‫אי אפשר לבטל(‬
‫נפל עליו הגל אינו עובר‪.‬‬ ‫כתב העולת שבת ‪ -‬שצריך לחפש במרא‬
‫אבל לדעת הסמ"ק – הוי דאורייתא מחויב לבטלו‬ ‫וחצינא‪ ,‬כיון שהוא ספק דאורייתא‪ .‬כ"כ בבית‬
‫דאל"כ עובר משום לא ימצא כמו במטמין‪ .‬אם לא‬ ‫מאיר בדעת רש"י ור"ן‪.‬אך לדעת התוספות ‪ -‬יש‬
‫בטלו עד לאחר זמן איסורו חייב לפקח הגל‬ ‫להסתפק‪.‬‬
‫לבערו‪.‬‬ ‫ור"ז – מחלק‪ ,‬אם נשתמש שם בחמץ תוך ל' יום‬
‫משנה ברורה ‪ -‬אכן כשנפל עליו גל גדול שא"א‬ ‫צריך בדיקה‪ ,‬ואם לא אין צריך‪.‬‬
‫לפקח לכו"ע מותר‪.‬‬
‫מ"א )יג(‪ :‬סכנת עקרב ‪ -‬דוקא במקום שמצוים‬
‫שלטי גבורים בשם ריא"ז והרשב"א‪ :‬אם‬ ‫עקרבים‪ ,‬ולכן השמיטוהו הרי"ף והרא"ש‪ .‬ואפשר‬
‫לאחר הפסח נתפקח הגל ונתגלה החמץ ‪ -‬הרי הוא‬ ‫דבמקום שמצוים נחשים צריך לבדוק דלא ברי‪.‬‬
‫מותר אף באכילה‪ ,‬שחמץ שעבר עליו הפסח אינו‬
‫אסור אלא משום קנס‪ ,‬והכא לא עבר עליו כלום‪.‬‬ ‫הקשה התוס' בשם ר"י‪ :‬כאן משמע שאף שהכלב‬
‫כ"פ משנה ברורה )לט(‪.‬‬ ‫יכול לחפש פטור בגלל סכנה‪ .‬ואילו ב )לא‪(:‬‬
‫משמע שאם הכלב יכול לחפש חייב לבדוק אף‬
‫שיש סכנה?‬

‫סעיף ט‪ :‬בדיקת חמץ במרתף יין‬

‫מרתף שמסדרין בו שורות של חביות זו אצל זו עד שנתמלא כולו‪,‬‬ ‫סעיף ט‪:‬‬
‫וחוזרין ומסדרין שורות אחרות על התחתונות עד הקורה‪ ,‬אין צריך לבדוק אלא‬
‫שורה העליונה ואחרת למטה ממנה‪ ,‬דהיינו שורה על פני רוחב המרתף‪ ,‬ולא על כל‬
‫שטח המרתף אלא העליונה הרואה את הקורה ואת הפתח‪ ,‬ואחרת למטה ממנה‪.‬‬

‫שמכניסין בו חמץ‪ .‬בש"א ‪ -‬שתי שורות על‬ ‫שורשי הלכה‬

‫פני כל המרתף‪ ,‬ובה"א ‪ -‬שתי שורות‬
‫החיצונות‪ ,‬שהן העליונות‪.‬‬ ‫פסחים‪ :‬משנה ‪ -‬בודקין את החמץ‪ ...‬ובמה‬
‫אמרו שתי שורות במרתף ‪ -‬מקום‬
‫גמ' )ח‪ :(:‬בית הלל אומרים‪ :‬שתי שורות‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪24‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ג‬

‫להלכה‪:‬‬ ‫החיצונות שהן העליונות –‬

‫√רמב"ם – הלכה כרב‪ ,‬כ"פ הרא"ש ורבנו‬ ‫√אמר רב‪ :‬עליונה ושלמטה הימנה‪ .‬כ"פ‬
‫יונה‪.‬‬ ‫רמב"ם‪ ,‬רא"ש ורבנו נונה‪ ,‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫ויש מהגאונים – שפסקו כשמואל‪.‬‬ ‫ושמואל אמר‪ :‬עליונה ושלפנים הימנה‪ .‬כ"פ‬
‫לק מהגאונים‪.‬‬
‫"ולא על כל שטח המרתף"‬
‫משנה ברורה )מב(‪ :‬ר"ל שא"צ לבדוק כל‬ ‫ענפי הלכה‬
‫העליונות הרואות את התקרה באורך ורוחב של‬
‫כל המרתף רק שורה אחת האחרונה שהיא נגד‬
‫הפתח שהיא רואה את התקרה ואת הפתח ביחד‬
‫ועוד שורת חביות אחת למטה הימנה שהיא רואה‬
‫רק את הפתח לבד‪.‬‬

‫סעיף י‪ :‬בדיקה בבתי כנסיות‬

‫בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה )כדין‪ ,‬היינו בליל י"ד – מ"א( מפני‬ ‫סעיף י‪:‬‬
‫שהתינוקות מכניסים בהם חמץ‪.‬‬

‫ר"ז‪ :‬ויכול אף לברך על בדיקה‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫מכל מקום ילקוט יוסף )שמ"ט( פסק שלא יברך‪,‬‬
‫כ"פ הרב יעקב יוסף זצ"ל‪.‬‬ ‫ירושלמי )א‪ ,‬א(‪ :‬בתי כנסיות ובתי‬
‫פר"ח‪ :‬אבל א"צ לבטל אחר הבדיקה לפי שאינם‬ ‫מדרשות צריכין בדיקה שמכניסין בהן חמץ‬
‫יכולים לבטל ולהפקיר חמץ שאינו שלהם‪.‬‬ ‫בסעודת עיבור השנה‪.‬‬
‫משנה ברורה )מג( ‪ -‬ואם לא בדק הבתי כנסיות‬ ‫הר"ן ‪ -‬הילכך שלנו נמי צריכין בדיקה לפי‬
‫שהתינוקות מכניסין בהם חמץ‪ .‬כ"כ הטור‪.‬‬
‫בליל י"ד יכול לבודקם לכתחילה ביום י"ד לאור‬
‫היום וא"צ לבדוק לאור הנר )כיון שיש הרבה‬ ‫ענפי ה לכה‬
‫חלונות ואורם רב(‪.‬‬
‫"צריכים בדיקה"‬

‫סעיף יא‪ :‬המכבד חדרו בי"ג לא מהני במקום בדיקה‬

‫המכבד חדרו בי"ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף יא‪:‬‬
‫להכניס שם עוד חמץ ‪ -‬אף על פי כן צריך לבדוק בליל י"ד ]טור בשם ראב"ן[‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪25‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ג‬

‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וכל אדם צריך לכבד חדריו )דלא מבדק שפיר בלא כיבוד – מ"א( קודם הבדיקה‪.‬‬
‫]מרדכי‬
‫ריש פסחים[ והכיסים או בתי יד של בגדים שנותנים בהם לפעמים חמץ‪ ,‬צריכין בדיקה‬
‫)ומי שאין דרכו בכך א"צ בדיקה‪-‬ד"מ( ] מהרי"ו [‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"צריך לבדוק בליל יד"‬
‫מ"א )כ(‪ :‬אף שבדק בחורים וסדקים צריך לחזור‬
‫ולדוק בליל י"ד‪.‬‬
‫ואם בדק בליל י"ג כדינו‬
‫הב"ח – לא יצא שאין לחלק בין בדיקה בדיקה‪.‬‬
‫כ"מ מהלבוש‪.‬‬
‫אבל עולת שבת )ח( ‪ -‬יצא‪ ,‬שדוקא בדק ביום י"ג‬
‫לא יצא אבל בליל י"ג יצא‪ .‬כ"כ חק יעקב‪.‬‬
‫ופר"ח ‪ -‬אף שבדק באחד מהלילות לאור הנר‬
‫וכיון לבער אין צריך לבדוק שנית‪.‬‬
‫כף החיים‪ :‬כיון שיש מחלוקת בדבר אם בודק‬
‫בליל י"ג מאיזה סיבה – לא יברך‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪26‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ד‬

‫סימן תל"ד‪ :‬דינים הנוהגים תכף אחר הבדיקה‬

‫ובו ד' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬ו‪ ,‬ט‪ ,‬י (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫אחר הבדיקה יצניע החמץ שנשאר ‪28 .........................................................‬‬ ‫א‪:‬‬ ‫סעיף‬

‫לבטל החמץ אחר הבדיקה ‪29 .....................................................................‬‬ ‫ב‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫בביטול היום יוסיף " ודלא חזיתיה " ‪30 .........................................................‬‬ ‫ג‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫לבטל ע " י שלוחו ‪31 ..................................................................................‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א‪ :‬אחר הבדיקה יצניע החמץ שנשאר‬

‫אחר הבדיקה יהא נזהר בחמץ שמשייר להצניע כדי שלא יצטרך‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫בדיקה אחרת‪ ,‬כגון אם יטלנו עכבר בפניו או אם יחסר לחמו כגון שיניח עשר‬
‫ככרות וימצא תשע‪ ,‬אבל בסתם שאינו יודע אם חסר ממנו אם לאו‪ ,‬לא‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם כפה עליו כלי ולא מצאו )ומיירי שהניח במקום גבוה שאין יד התינוקות ממשמשין‪-‬מ"א(‪ -‬אינו‬
‫צריך לבדוק‪ ,‬שודאי אדם נטלו‪ .‬לכך יכפה עליו כלי או יתלנו באויר או יניחנו‬
‫בתיבה‪ ,‬מקום שאין עכבר יכול לבא‪.‬‬

‫אכלתו‪ ,‬שאין הספק מוציא מידי ודאי‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫רב מרי אמר – גזרה שמא יניח ‪ 10‬חתכיות‬
‫וימצא ‪.9‬‬
‫)פסחים פ"א ה"ג(‪ :‬כפה )עליה‬
‫כלי( ולא מצאו‪ ,‬אני אומר יד )אדם( נטלת‪.‬‬
‫ואם לא כפה עליה כלי ולא מצאו צריך‬
‫לבדוק את הבית‪ .‬כ"כ הרא"ש‪.‬‬
‫כתב הר"ן ‪ -‬כשצריך לבדוק פעם אחרת‬
‫צריך לבטל פעם אחרת שהרי חמץ זה‬
‫שגררה חולדה מתוך הבית לא נתבטל‬
‫הילכך צריך ביטול‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫)ט‪ :(.‬תנן – אין חוששים )מסתמא(‬ ‫פסחים‬
‫ב‪.‬‬ ‫שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום‬
‫ירושלמי‬
‫למקום‪.‬‬
‫שם )י‪ :(:‬ומה שמשייר יניחנו כדי שלא יהא‬
‫צריך בדיקה אחריו'‪ .‬מקשה הגמרא‪:‬‬
‫מדקתני – מה שאמר "יהא צריך בדיקה"‬
‫משמע שחוששים לחולדה )אף מסתמא(?‬
‫אמר רבא – הכי קאמר – מה שמשייר‬
‫נותנו בצינעה שמא תטול חולדה בפנינו‪.‬‬
‫ואז צריך בדיקה‪ ,‬שלא אומרים שהחולדה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪28‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ד‬

‫תחתיו חמץ אלא צריך לתלותו באויר או ליתנו‬ ‫ענפי הלכה‬

‫בתיבה‪ .‬ורק בדיעבד מהני‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫אבל ב"י בשלחן ערוך ‪ -‬כתב דכפיית כלי אפילו‬ ‫"אחר הבדיקה"‬
‫לכתחלה שפיר דמי‪ .‬כ"כ הרא"ש ורי"ו בשם‬ ‫מ"א )א(‪ :‬ה"ה בשעת הבדיקה יצניע החמץ‬
‫הירושלמי‪.‬‬ ‫שרוצה לאכול למחר )ה"ה החמץ שמוצא בבדיקתו‪-‬‬
‫והוסיף מ"א )ד( – אבל ליתן החמץ בכלי‬ ‫ט"ז(‪ ,‬שלא יטול עכבר לפנינו ויגררנו לזוית שכבר‬
‫ולכסותו אסור‪ ,‬מפני שדרכן של שרצים לגלות‪.‬‬ ‫בדק‪.‬‬
‫מה שאין כן כשכופה עליו כלי רחב אין יכולים‬
‫לגלות‪.‬‬ ‫"לכך יכפה עליו כלי"‬
‫הב"ח ‪ -‬לכתחלה אין לסמוך על כפיית כלי דשמא‬
‫אחד מבני הבית יטלנו ולא ישים אל לבו שמונח‬

‫סעיף ב‪ :‬לבטל החמץ אחר הבדיקה‬

‫אחר הבדיקה מיד בלילה יבטלנו ויאמר‪" :‬כל חמירא דאיתיה‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה לבטיל וליהוי כעפרא דארעא"‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויאמר הביטול בלשון שמבין )מהר"י ברי"ן(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ואם אמרו בל' הקודש "כל חמירא" ‪ -‬כולל חמץ ושאור )ת"ה סימן קל"ד(‪ .‬אבל בשאר‬
‫לשונות צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו )ד"ע(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫וטוב לחזור ולבטלו פעם אחרת ביום י"ד סוף שעה חמישית‪ ,‬קודם שתגיע שעה‬
‫ששית‪ ,‬שמשתגיע שעה ששית נאסר ואין בידו לבטלו‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ואין לבטלו ביום אלא לאחר ששרף החמץ‪ ,‬כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו‬
‫]מהרי"ו [‪.‬‬

‫הטור‪ :‬ויאמר כל חמירא דאיתיה ברשותי‪,‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ולא יפרט לומר כל חמירא דאיתיה בהדין‬
‫ביתא אלא דאיתיה ברשותי כדי לכלול אף‬
‫חמץ שיש לו במקומות אחרות‪ .‬כ"כ רבינו‬
‫ירוחם‪ ,‬הגהות מיימון בשם ספר מצות‬
‫גדול‪.‬‬
‫הגמ"י )ג‪ ,‬ח(‪ :‬יש אומרים שיש לומר ליבטיל‬
‫וליהוי הפקר כמו עפר‪ ,‬ויש שאין מזכירין‬
‫הפקר וכן נהגו‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )ו‪ :(:‬אמר רב יהודה אמר רב‪:‬‬
‫הבודק צריך שיבטל )מיד בלילה‪ ,‬ולא ימתין‬
‫עד למחר שמא ישכח(‪ .‬מאי טעמא? אמר‬
‫רבא‪ :‬גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה‬
‫ודעתיה עילויה‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬הבודק צריך שיבטל ‪ -‬בלבו‪ ,‬סמוך‬
‫לבדיקה מיד‪ ,‬ואומר‪ :‬כל חמירא דאיכא‬
‫בביתא הדין ליבטיל‪ .‬מאי טעמא ‪ -‬הרי‬
‫מבער כל הנמצא‪.‬‬
‫‪29‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ד‬

‫ב‪.‬‬
‫"לבטיל וליהוי כעפרא דארעא"‬ ‫ד"מ )ב(‪ :‬כתב הכל בו ‪ -‬בכל לשון שיאמר‬
‫▪ הגמ"י – ואין להוסיף "ולהוי הפקר"‪ .‬כ"פ‬ ‫הביטול מועיל‪ .‬ומה"ר ישראל ברי"ן כתב‬
‫פר"ח – שהרי ביו"ט לא מפקירים‪ ,‬וכתב שיכול‬ ‫דעדיף טפי לומר בלשון שמבין‪.‬‬
‫לבטל החמץ בלבו ביו"ט‪ .‬משמע ששביטול א"א‬ ‫ג‪.‬‬
‫הפקר‪???@@@ .‬‬ ‫הכל בו‪ :‬צריך שיאמר כל חמירא וכל‬
‫חמיעא דאיתיה ברשותי‪ ,‬לפי שהחמץ‬
‫▪ ושער המלך )ה( – נוהגים לומר הפקר כעפרא‪,‬‬
‫ושאור שני דברים‪.‬‬
‫שהרי עבודת הגרשוני התיר להפקיר ביו"ט‪ .‬כ"כ‬
‫אבל תרומת הדשן )א‪ ,‬קלד( – די שאומר‬
‫ברכי יוסף )של"ט‪ -‬ח(‪ .‬כ"פ הב"ח‪.‬‬
‫"כל חמירא"‪ ,‬וכן הוא בכל הנוסחים‪ ,‬ונראה‬
‫כ"פ משנה ברורה ‪ -‬ולכו"ע מהני לשון זה של‬
‫לשון הגמרא לכלול כל חמץ וכל שאור‬
‫הפקר אף שאמר לשון זה בינו לבין עצמו ולא‬
‫בלשון חמירא‪.‬‬
‫בפני אנשים )אחרונים(‪.‬‬
‫וד"מ )ד( ‪ -‬ונראה לי דאם אמרו בשאר לשון‬
‫חזון עובדיה‪ :‬נהגו לומר הנוסח ג"פ‪ ,‬ובפעם אחת‬
‫שיש לכל אחד שם בפני עצמו צריך שיזכיר‬
‫יזכיר גם להוי הפקר‪.‬‬
‫שתיהן‪.‬‬
‫"בלשון שמבין"‬ ‫ד‪.‬‬
‫הרא"ש היה נוהג לבטל פעם שנית‬
‫משנה ברורה בשם ח"א‪ :‬שהרי הבטול הוא‬
‫בסוף שעה ה' ביום י"ד‪ .‬וטעמו‪ :‬לפי‬
‫מתורת הפקר ואם אינו יודע מה מהני הבטול‪ .‬ולכן‬
‫שרגילים לקנות פת ביום י"ד‪ .‬ועוד‬
‫טוב ללמוד לע"ה שאינם מבינים בלה"ק שיאמרו‬
‫שמשייר פת מליל י"ד למאכלו‪.‬‬
‫בלשון שמבינים‪.‬‬
‫מ"א )ו( ‪ -‬אם אמר בלה"ק אם יודע לפחות ענין‬ ‫ענפי הלכה‬
‫הבטול שיודע שמפקיר חמצו יצא בדיעבד‪.‬‬
‫"יבטלנו"‬
‫כף החיים‪ :‬לכתחילה יאמר בלשון תרגום כי יש‬
‫מ"א )ה(‪ :‬ואז אף שנשאר חמץ בביתו שלא מצאו‬
‫סוד בדבר‪.‬‬
‫ד‬ ‫אינו עובר עליו )טור(‪ ,‬דאם לא ביטלו עובר עליו‬
‫"טוב לחזור ולבטל‪ ...‬ביום"‬ ‫אף על פי שלא ידע‪.‬‬
‫מ"א )ז(‪ :‬לפי שזכה בפת שאכל ושמא ישאר‬ ‫כ"כ הט"ז ‪ -‬דהוה הפקר ולאו דיליה הוא‪.‬‬
‫ממנו כלום )טור(‪ .‬אבל אין לסמוך על ביטול היום‬ ‫חזון עובדיה‪ :‬יכול הבעל לבטל החמץ בכל‬
‫ושלא לבטל בלילה‪.‬‬ ‫מקום שנמצא‪ .‬וגם אשתו יכולה לבטל החמץ‪,‬‬
‫ובלבד שתאמר "כל חמירא דאיכא ברשות בעלי"‪.‬‬

‫סעיף ג‪ :‬בביטול היום יוסיף "ודלא חזיתיה"‬

‫בביטול היום יאמר‪ :‬דחזיתיה ודלא חזיתיה‪ ,‬דביערתיה ודלא‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫ביערתיה ]ה"ר פרץ בהגהות סמ"ק שם‪ ,‬כ"כ רי"ו [‪.‬‬

‫ב"י‪ :‬טעמו לפי שבלילה משייר חמץ למחר‬ ‫ענפי הלכה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪30‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ד‬

‫הכל יאמר גם "ודלא חזיתיה"‪.‬‬ ‫לאוכלו לא יאמר דלא חזיתיה‪ ,‬אבל ביום שמבער‬

‫סעיף ד‪ :‬לבטל ע"י שלוחו‬

‫שלוחו יכול לבטל‪) .‬וכשמבטל שליח צריך שיאמר‪ :‬חמצו של פלוני‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫יהא בטל וכו'( )תשו' מהר"י ברי"ן(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אם אין האיש בביתו ‪ -‬יבטל במקום שהוא‪ ,‬ואם אינו עושה כן‪ ,‬טוב שתבטל‬
‫אשתו )ותאמר כל חמירא דאיכא ברשות בעלי(‪.‬‬

‫שורשי הלכה‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"שלוחו יכול לבטל"‬ ‫לבטל ע"י שליח‬
‫√רב המגיד )ב‪ ,‬ב( בשם בעל העיטור – גם‬
‫פמ"ג )בפתיחה(‪ :‬דוקא כשמינהו‪ ,‬שאם לא כן לא‬
‫שלוחו יכול לבטל החמץ‪ .‬כ"ד הר"ן‪.‬‬
‫מהני ביטול השליח אף שהוא זכות‪.‬‬
‫חוקת הפסח )י( – ואם בטל חמץ חברו בלא‬ ‫וי"א – כיון שביטול משום הפקר‪ ,‬כמו‬
‫רשות‪ ,‬ואחר כך נודע לבעלים ואיכא גילוי דניחא‬ ‫ששליחו לא יכול להפקיר‪ ,‬כן לא יכול‬
‫לי – הוי ביטול‪.‬‬ ‫לבטל‪ .‬כ"פ הב"ח )ז(‬
‫מכל מקום הר"ן – דחה סברא זו‪ ,‬דשאני‬
‫מ"א )ט(‪ :‬דוקא שציוהו לבטל אכל כשציוהו‬
‫חמץ שאינו ברשותו של אדם אלא שעשאו‬
‫לבדוק אין יכול לבטל‪.‬‬
‫הכתוב כאילו הוא ברשותו‪ ,‬בגלויי דעתא‬
‫בספר מגן האלף ‪ -‬מפקפק ע"ז דלמה לא יבטל‬
‫דלא ניחא ליה מהני הפקר השליח‪.‬‬
‫הלא מסתמא עשאו שליח לבדוק כנהוג‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫כ"כ הגר"ז ‪ -‬ולכן אם נסע בדרך ועשה שליח‬ ‫כל בו )שם ע"ד(‪ :‬אם אין האיש בביתו‬
‫קודם נסיעתו יבטל השליח‪ ,‬אבל כשהוא בביתו‬ ‫יבטל במקום שהוא בו ואם אינו עושה כן‬
‫צריך לבטל בעצמו ולא השליח‪ .‬והובא בביאור‬ ‫מוטב שתבטל אשתו וראוי להזכירה בזה‬
‫הלכה‪.‬‬ ‫כדי לצאת ידי ספק‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪31‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ה‬

‫סימן תל"ה‪ :‬דין מי שלא בדק בליל י"ד‬

‫ובו סעיף אחד‬
‫) פסחים‪ :‬י (‬

‫סעיף א‪ :‬לא בדק בליל י"ד יבדוק אחר כך‬

‫לא בדק בליל י"ד‪ ,‬יבדוק ביום י"ד באיזו שעה שיזכור מהיום‪ .‬לא‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫בדק כל יום י"ד‪ ,‬יבדוק בתוך הפסח‪ .‬לא בדק בתוך הפסח‪ ,‬יבדוק לאחר הפסח‪ ,‬כדי‬
‫ב‪.‬‬
‫שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה‪ .‬ועל הבדיקה שלאחר‬
‫הפסח לא יברך‪.‬‬
‫חמץ‪ .‬אבל בתוך הרגל שהוא מצווה שלא‬ ‫שורשי הלכה‬
‫יראה שום חמץ ברשותו ודאי יש לו לברך‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )י‪ :(:‬משנה ‪ -‬לא בדק אור ארבעה‬
‫ענפי הלכה‬ ‫עשר ‪ -‬יבדוק בארבעה עשר‪ ,‬לא בדק‬
‫א‪.‬‬ ‫בארבעה עשר ‪ -‬יבדוק בתוך המועד‪ ,‬לא‬
‫"יבדוק ביום י"ד"‬
‫בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד‪.‬‬
‫חק יעקב )א(‪ :‬כל הבדיקות יעשו לאור הנר‪,‬‬
‫שלא חילקו בין בדיקה לבדיקה‪ .‬כ"מ מהפוסקים‪.‬‬ ‫פירשו התוספות )ד"ה ואם( ‪ -‬בתוך המועד‬
‫אשל אברהם )ב(‪ :‬מי מת בע"פ בשעה השישית‬ ‫היינו מתחלת שבע עד סוף הפסח ולאחר‬
‫המועד יבדוק כדי שלא יתערב לו חמץ של‬
‫והניח חמץ ויורשים‪ ,‬ועבר הפסח – אם כיוונו‬
‫איסור בשל היתר ויאכלנו‪ .‬כ"פ הרי"ף‬
‫היורשים לזכות בחמץ אסור בהנאה‪ ,‬ואם לאו‬
‫והרמב"ם‪.‬‬
‫מותר‪.‬‬
‫ב"י‪ :‬ואף שאחר הפסח אסור מדרבנן עשו‬
‫"יברך תוך הפסח"‬ ‫חיזוק לדבריהם כשל תורה להצריכו אף‬
‫הב"ח‪ :‬ואף שביטל קודם הפסח ואינו עובר בבל‬ ‫בדיקה‪.‬‬
‫יראה‪ ,‬צריך לבדוק תוך הפסח כדי שלא יכשל‬ ‫אבל רש"י פירש ‪ -‬שיבדוק לאחר המועד‬
‫בחמץ שעבר עליו הפסח‪ .‬כ"פ פר"ח‪.‬‬
‫היינו לאחר הביעור עד שתחשך‪ .‬משמע‬
‫האם ביו"ט בודק?‬ ‫משמחשך ואילך לא יכול יותר לבדוק )הר"ן‬
‫ב"ח – ביו"ט אינו בודק אף שלא ביטל קודם‪,‬‬ ‫– דחיישינן שמא יאכלו(‪.‬‬
‫שהרי לא יכול לשורפו‪ .‬כ"כ שכנה"ג והע"ש‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫רמב"ם‪ :‬על הבדיקה שאחר פסח לא‬
‫וכ"ה בהדיא בהרב המנוח – שאין לבדוק ביו"ט‪.‬‬
‫והוכיח מלשון הגמ' "יבדוק תוך המועד"‪ ,‬משמע‬ ‫יברך‪.‬‬
‫בחול המועד‪.‬‬ ‫ביאר הרב המגיד – טעמו‪ ,‬שאחר הפסח‬
‫אבל הט"ז )א( – יבדוק אף שביטל קודם‪,‬‬ ‫בודק להבדיל בין חמץ שעבר עליו הפסח‬
‫דחיישינן שיבוא לאוכלו‪ ,‬ואם ימצא חמץ יכפה‬ ‫לבין החמץ החדש‪ ,‬היאך יברך על ביעור‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪33‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ה‬

‫עליו הכלי‪ .‬כ"כ מ"א )א(‪ ,‬חק יעקב וחיי אדם‪.‬‬

‫והפר"ח – מחלק‪ ,‬אם ביטל קודם לא יבדוק‬
‫ביו"ט‪ ,‬ואם לא ביטל יבדוק‪.‬‬
‫כשבודק במועד או אחריו‬
‫מהר"א אזולאי בשם הגאונים – יבדוק רק‬
‫בלילה‪ .‬כ"כ ברכי' יוסף )ב(‪.‬‬
‫אבל עולת שבת – יבדוק מיד שיזכר שלא בדק‪.‬‬
‫כ"כ ר"ז )ב(‪.‬‬
‫כף החיים )ב(‪ :‬להלכה אם יש ספק אם יש חמץ‬
‫יבדוק מיד‪ ,‬אבל אם יודע שבתו נקי יבדוק רק‬
‫בלילה‪.‬‬
‫אם ביטל החמץ קודם הפסח האם צריך‬
‫לבדוק בפסח?‬
‫ט"ז )ב( – א"צ לבדוק‪ ,‬כיון שאינו עובר‪.‬‬
‫חק יעקב )ב( – אף שביטל קודם‪ ,‬צריך לבדוק‬
‫בפסח‪ ,‬כיון שאסור באכילה ובהנאה אף שאינו‬
‫עובר‪ .‬כ"כ א"ר ור"ז‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"הבדיקה שאחר הפסח לא יברך"‬
‫הרב המנוח‪ :‬טעם הדבר –‬
‫א(‪ .‬שאותו זמן אינו זמן ביעור ולא זמן איסור‪,‬‬
‫ולכן אף שבודק לא מברך‪.‬‬
‫ב(‪ .‬האיסור אחר הפסח הוא קנס ואין מברכים על‬
‫קנס‪.‬‬
‫רמב"ם ‪ -‬אבל על הבדיקה שתוך הפסח אף‬
‫מברך‪ .‬כ"כ סמ"ג‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪34‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ו‬

‫ימן תל"ו‪ :‬דין המפרש בים והיוצא בשיירא‬

‫ובו ג' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬ו (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א‪ : 1‬המפרש לים מתי בודק החמץ ‪36 ................................................................‬‬

‫סעיף א‪ : 2‬העושה ביתו אוצר ‪37 ...............................................................................‬‬
‫סעיף ב‪ :‬כשדעתו לחזור לפני פסח ‪39 ......................................................................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬ישראל היוצא מבית הגוי האם צריך ל בדוק‪40 .............................................‬‬

‫סעיף א‪ :1‬המפרש לים מתי בודק החמץ‬

‫המפרש מיבשה לים או יוצא בשיירא‪ ,‬ואינו מניח בביתו מי‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א חלק ‪:1‬‬
‫)שעדיין עיקר‬ ‫שיבדוק‪ :‬תוך שלשים יום ‪ -‬זקוק לבדוק‪) .‬ולא יברך אז על ביעור חמץ(‬
‫זמנה לא הגיע( )כל בו(‪ .‬קודם שלשים יום ‪ -‬אינו צריך לבדוק‪) .‬וכשמגיע פסח יבטלנו(‬
‫)טור(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם דעתו לחזור קודם הפסח ‪ -‬צריך לבדוק )ב"י – אפ' מר"ה( ואח"כ יצא‪ ,‬דחיישינן‬
‫שמא יחזור ערב פסח בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבער‪...‬‬

‫מיהו המ"א )ג( – הכל לפי העניין‪ ,‬ואפילו‬ ‫שורשי הלכה‬

‫בדרך קרובה אם דעתו לחזור יום או יומים‬
‫לפני פסח צריך לבדוק שמא יאחר בחזרתו‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"ואינו מניח בביתו מי שבדוק"‬
‫ב"ח‪ :‬ואם מניח מי שיבדוק אין צריך בדיקה‪,‬‬
‫ששלוחו של אדם כמותו‪.‬‬
‫ואם הניח אשתו‬
‫ב"ח‪ :‬אין לסמוך על אשתו לכתחילה‪ ,‬וצריך‬
‫לבדוק בעצמו‪.‬‬
‫מיהו החק יעקב )י( – פשיטא שאין צריך לבדוק‪,‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים)ו‪ :(.‬ואמר רב יהודה אמר רב‪:‬‬
‫המפרש והיוצא בשיירא‪ ,‬קודם שלשים יום‬
‫‪ -‬אין זקוק לבער‪ ,‬תוך שלשים יום ‪ -‬זקוק‬
‫לבער‬
‫ב‪.‬‬
‫אמר רבא‪ :‬הא דאמרת קודם שלשים יום‬
‫אין זקוק לבער ‪ -‬לא אמרן אלא שאין דעתו‬
‫לחזור‪ ,‬אבל דעתו לחזור ‪ -‬אפילו מראש‬
‫השנה זקוק לבער‪.‬‬
‫הג' סמ"ק‪ :‬דוקא המפרש לים או יוצא‬
‫בשיירה )שהוא מקום רחוק ואין יודע מתי‬
‫יחזור(‪ ,‬אבל היוצא לדרך לא‪.‬‬
‫‪36‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ו‬

‫יבטל מיד אחר הבדיקה‪ .‬כ"כ חק יוסף )א(‪ .‬כ"ד‬ ‫שהרי הם יחזרו ויכניסו לשם חמץ‪ .‬כ"כ הט"ז )א(‬
‫הגר"א‪.‬‬ ‫– אלא אם כן סוגר הבית ואינו מניח שם שום אדם‬
‫מכניס חמץ‪.‬‬
‫"ולא יברך אז"‬
‫"תוך ל' זקוק לבדוק"‬
‫משנה ברורה )יד(‪ :‬טעמו‪ ,‬כשבודק בליל י"ד‬
‫ולמחר מבער שייך לברך שהבדיקה התחלת‬ ‫משנה ברורה)ב(‪ :‬ואפילו אין דעתו לחזור כלל‬
‫ביעור‪ .‬משא"כ כאן שלא יבערו מן העולם‪ .‬כ"ד‬ ‫עד אחר הפסח ולא יראה החמץ שבביתו חייב‬
‫הלבוש‪ .‬כ"מ מהמ"א והט"ז‪.‬‬ ‫לבדוק‪ ,‬דמאז והלאה חל עליו חובת הבדיקה‪:‬‬
‫ודעת הפר"ח דלעולם צריך לברך כיון דחייבוהו‬ ‫ב"י )סמן תל"ג(‪ :‬זקוק לבדוק ‪ -‬ודקא בלילה לפני‬
‫חכמים לבדוק‪ .‬כ"כ ביאור הלכה שמצא בריטב"א‬ ‫יציאתו ולאור הנר‪) .‬מ"א )א( – ואם שכח יבדו‬
‫שכ"ד הרא"ה‪.‬‬ ‫ביום יד(‪.‬‬
‫הרב יעקב יוסף זצ"ל – ובודק בלא ברכה‪ ,‬מיהו‬
‫"קודם ל' יום אין צריך לבדוק"‬ ‫אם בודק בליל י"ג יש לסמוך לברך‪.‬‬
‫ב"ח – דוקא בספק חמץ‪ ,‬אבל אם יש ודאי חמץ‬
‫בודר אף קודם ל'‪ .‬כ"כ מ"א )ב(‪.‬‬ ‫ואם שכח לבדוק ויצא מביתו‬
‫)ביאור הלכה ד"ה זקוק לבדיקה(‬
‫אבל הב"י כ' בשם הר"ן – אפילו ודאי חמץ אין‬
‫מ"א )ה( ‪ -‬אפשר דצריך לחזור לביתו או לשלוח‬
‫צריך בדיקה קודם ל' יום‪ .‬כ"כ הלבוש‪ ,‬פר"ח‬
‫שליח שיבדוק‪.‬‬
‫וא"ר‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫ולפי הבית מאיר – בדיעבד מבטל חמצו ודי‪ .‬כ"כ‬
‫"דעתו לחזור לפני הפסח"‬
‫חק יוסף‪.‬‬
‫ואם כבר ביטל החמץ‬ ‫מסכם ביאור הלכה‪ :‬כל זה בספק חמץ אבל אם‬
‫לבוש – אם כבר ביטל החמץ אף שדעתו לחזור‬ ‫יודע שיש שם חמץ ידוע כביצה ויותר משמע שאף‬
‫אין צריך בדיקה‪ .‬כ"כ הב"ח‪.‬‬ ‫הבית מאיר מודה למ"א‪ .‬אלא אם כן יש הפסד‬
‫אבל פר"ח – אף שביטל החמץ‪ ,‬צריך בדיקה אם‬ ‫גדול בדבר אם יחזור‪ .‬כ"כ מגן האלף‪.‬‬
‫דעתו לחזור‪ .‬כ"כ עולת שבת )א(‬ ‫מתי מבטל החמץ?‬
‫ט"ז )ב( – מבטל כשיגיע הפסח בכל מקום‬
‫שנמצא‪ ,‬כ"כ חק יעקב‪.‬‬
‫אך המ"א )א( – כיון שחל עליו חובת בדיקה‪,‬‬

‫סעיף א‪ :2‬העושה ביתו אוצר‬

‫וכן העושה ביתו אוצר‪ :‬תוך שלשים יום ‪ -‬זקוק לבדוק )ואפילו‬
‫ב‪.‬‬
‫חלק ‪2‬‬ ‫‪:‬‬ ‫סעיף א‬
‫אין דעתו לפנותו עד אחר הפסח שלא יראה החמץ בפסח אפ"ה חל עליו חובת הבדיקה(‪ ,‬ואח"כ כונס אוצרו‬
‫לתוכו‪ .‬קודם שלשים יום‪ ,‬אם דעתו לפנותו קודם הפסח צריך לבדוק ואח"כ עושהו‬
‫אוצר‪ ,‬ואם אין דעתו לפנותו קודם הפסח אינו צריך לבדוק )דקודם ל' יום אין חל עליו חובת‬
‫הבדיקה(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ואוצר חטים שיש חטים מחומצים בקרקעית הבור‪ ,‬אם נעשה האוצר שלשים‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪37‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ו‬
‫יום קודם הפסח ‪ -‬אינו זקוק לבער אלא מבטלו בלבו ודיו‪ .‬ומיהו לאחר פסח‬
‫כשמפנה האוצר‪ ,‬אסור ליהנות מאותן חטים‪ .‬ואם אין שם חמץ ידוע אלא ספק ‪-‬‬
‫] תשובת הרשב"א א‪ ,‬סימן ע' [‪.‬‬
‫מא )ה( – ואפשר אף היוצא בשרייה ששכח‬
‫לבדוק שצריך לחזור או לשלוח שליח שיבדוק‪.‬‬
‫אמנם חק יוסף – חולק‪ ,‬מהשו"ע סעיף ב' שכתב‪:‬‬
‫אם שכח ולא בדק יבטל כשיגיע פסח‪ .‬משמע‬
‫שא"צ לשלוח שליח‪) .‬כ"כ באור הלכה לעיל(‪.‬‬
‫מקור חיים )ו( ‪ -‬ולכן נכון למכור המקום עם‬
‫החמץ שבו לגוי לפני פסח‪.‬‬
‫ת' מאהבה )ב‪ ,‬רנ(‪ :‬מיהו מותר לזרוע חיטים‬
‫קודם הפסח ולא חיישינן לחימוץ‪ .‬ויבטל החמץ‬
‫בלבו‪.‬‬
‫ת' חתם סופר )קד(‪ :‬חיטים הזרועים יום או ימים‬
‫לפני פסח נוהגים למוכרם לגוי‪ .‬ואם שכח ולא‬
‫מכר לא נאסרו הגידולים‪ ,‬מס"ס‪ :‬שמא לא‬
‫נתחמצו‪ ,‬ושמא אינו ראוי לאכילת כלב‪.‬‬
‫"אין דעתו לפנותו‪ ...‬אין צריך לבדוק"‬
‫מ"א )ז( – דוקא כשאין ידוע שיש חמץ‪ ,‬אבל ידוע‬
‫שיש חמץ צריך לבדוק‪.‬‬
‫אבל חק יעקב )ג( – אף ידוע החמץ אין צריך‬
‫בדיקה‪ .‬כ"כ חק יוסף ומקור חיים‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"שיש חטים מחומצים"‬
‫מ"א )ח(‪ :‬מיירי שהיו חיטים מחומצים ואחר כך‬
‫הניח אוצרו‪ ,‬אפילן הכי אין צריך בדיקה כיון‬
‫שהיה קודם הפסח ל' יום‪ .‬אבל הניח תחילה‬
‫החיטים ואחר נתחמצו אין צריך בדיקה אף תוך‬
‫ל'‪ .‬ומה עוד שיש ספק אם נתחמצו‪.‬‬
‫ת' הרשב"א )שם(‪ :‬ספק חמץ מותר למכור –‬
‫לפי שיש ס"ס‪ :‬שמא – לא נתחמצו‪ ,‬ושמא ‪-‬‬
‫נפסלו מאכילת הכלב‪.‬‬
‫"אסור ליהנות מאותן חטים"‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫מותר למכור האוצר כך ביחד‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫פסחים )ו‪ :(.‬אמר רבא‪ :‬העושה ביתו אוצר‪:‬‬
‫קודם שלשים יום ‪ -‬אין זקוק לבער‪ ,‬תוך‬
‫שלשים יום ‪ -‬זקוק לבער‪.‬‬
‫וקודם שלשים נמי לא אמרן אלא שאין‬
‫דעתו לפנותו‪ ,‬אבל דעתו לפנותו ‪ -‬אפילו‬
‫קודם שלשים יום נמי זקוק לבער‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬אוצר ‪ -‬שהכניס שם תבואה‪,‬‬
‫ותחתיה חמץ‪ ,‬ואמרינן לקמן‪ :‬חמץ שנפלה‬
‫עליו מפולת ‪ -‬הרי הוא כמבוער‪ .‬תוך‬
‫שלשים זקוק לבער ‪ -‬דלכתחלה לא זהו‬
‫ביעורו‪ .‬קודם שלשים ‪ -‬לא חלה חובת‬
‫ביעור עליו‪ ,‬וכי מטי ההיא שעתא ‪ -‬לא‬
‫מחוייב‪ ,‬כדאמרן‪ ,‬דהא נפלה עליו מפולת‪.‬‬
‫ב"י‪ :‬אותה מחלוקת רש"י ורמב"ם לעיל‬
‫שייכת גם כאן‪ ,‬שלפי רש"י החשש שיפנה‬
‫האוצר בפסח עצמו‪ ,‬ולפי הרמב"ם החשש‬
‫שיתחיל לפנות סמוך לפסח עד פחות מג'‬
‫טפחים ולא יגמור לפנותו‪ ,‬שאז חייב‬
‫לבדוק‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫ב‪.‬‬
‫"העושה ביתו אוצר"‬
‫)ד(‪ :‬פ' שנשתמש בו תחילה בחמץ )וספק יש‬ ‫מ" א‬
‫חמץ( ואחר כך רוצה להניח שם עצים‪ .‬אבל‬
‫לרש"י והר"ן מיירי אף שיש בו ודאי חמץ תחתיו‪.‬‬
‫כ"כ חוק יוסף )יא(‪.‬‬
‫דרשות מהרי"ל‪ :‬ואם לא בדק קודם צריך‬
‫לפנות האוצר ולבדוק‪.‬‬
‫‪38‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ו‬

‫היה בדעתו לפנות‪ ,‬אבל כאן דעתו לפנות בורו‪,‬‬ ‫מ"א)ט(‪ :‬ואפי' למ"ד בחמץ שנפלה עליו מפולת‬
‫)הרשב"א(‪.‬‬ ‫דשרי כאן גרע‪ ,‬דהתם ממילא הוא שנמצא שלא‬

‫סעיף ב‪ :‬כשדעתו לחזור לפני פסח‬

‫וי"א דקודם ל' יום שא"צ לבדוק היינו כשאין דעתו לחזור בתוך‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫הפסח‪ ,‬ואף על פי שדעתו לחזור קודם הפסח או אחריו‪ ,‬אינו צריך לבדוק כיון‬
‫שהוא קודם ל' )וכשיגיע פסח יבטלנו( )פי' כשלא בא לביתו קודם הפסח(‪ ,‬אבל אם דעתו‬
‫לחזור בתוך הפסח צריך לבדוק אפילו מראש השנה )ב"י – אפ' יוצא מיד אחר הפסח(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם שכח ולא בדק ‪ -‬יבטל כשיגיע הפסח‪ ,‬ולא יברך על הבטול‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫)כל בו(‪.‬‬ ‫הגה‪ :‬גם אשתו תבדוק ותבטל בביתו‪ ,‬דילמא ישכח לבטל במקום שהוא‬

‫ענפי הלכה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫א‪.‬‬
‫"וי"א דקודם ל' יום"‬
‫א‪.‬‬ ‫שם )ו‪ ... :(.‬אבל דעתו לחזור ‪ -‬אפילו‬
‫מראש השנה זקוק לבער )ראה לעיל שורשי‬
‫והלבוש‪ :‬השמיט י"א זה‪ ,‬דס"ל הלכה כסתם‬
‫הלכה סעיף א(‪.‬‬
‫מרן‪ ,‬שאף שדעתו לחזור קודם הפסח צריך בדיקה‬
‫)אף קודם ל'(‪ .‬כ"כ א"ר )ז( – כיון שכ"ד רוב‬ ‫ונחלקו בפירוש דעתו לחזור‬
‫הפוסקים כסתם מרן‪.‬‬ ‫√רש"י פ' – דעתו לחזור תוך הפסח צריך‬
‫ב"י‪ :‬זו דעת רש"י‪ ,‬שטעמו דלא חיישינן שיחזור‬ ‫לבדוק‪ ,‬דכשיבא בפסח לאו ברשותיה‬
‫בע"פ בין השמשות ולא יפסיק לבדוק‪ ,‬כיון שדעתו‬ ‫קיימא דליבטליה וכשראוהו עובר עליו‬
‫לחזור קודם פסח מקדים שיוכל לבדוק‪ .‬כ"כ עולת‬ ‫)אבל דעתו לחזור לפני פסח אין צריך בדיקה(‪.‬‬
‫שבת )ב(‪.‬‬ ‫כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫והרמב"ם – אף שדעת לחזור לפני פסח‬
‫ואם יוצא תוך ל'‬ ‫צריך לבדוק‪ ,‬שמא יגיע בע"פ בין השמשות‪.‬‬
‫מהשו"ע משמע – שצריך לבדוק לפני שיוצא‪,‬‬ ‫כ"כ הר"ן‪.‬‬
‫אף שדעתו לחוזר קודם הפסח‪ .‬כ"כ חק יעקב )י(‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫טור‪ :‬אם שכח ולא בדק יבטל כשיגיע‬
‫לאפוקי הט"ז )ה( בשם הג' סמ"ק שכתב – שאף‬
‫היוצא תוך ל' אין צריך בדיקה‪ ,‬כיון שחוזר קודם‬ ‫הפסח‪ .‬ואין צריך לברך כיון שעיקר הביטול‬
‫הפסח‪.‬‬ ‫בלבו )לאפוקי ב"ה(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫חק יעקב )יב(‪ :‬אף שבסעיף א' חילקנו כמו הג'‬ ‫ד"מ )א*(‪ :‬בכל בו )סי' מח ו ע"ד( ‪ -‬ואם‬
‫סמ"ק בין יוצא בשיירא )דרך רחוקה( לשאר דרכים‪,‬‬ ‫אינו עושה כן מוטב שתבטל אשתו וראוי‬
‫כאן כשחוזר בפסח עצמו אין לחלק‪ ,‬ובכל גוונא צריך‬ ‫להזכירה בזה כדי לצאת מידי ספק‪.‬‬
‫בדיקה לפני שיוצא‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪39‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ו‬

‫סעיף ג ‪ :‬ישראל היוצא מבית הגוי האם צריך לבדוק‬

‫ישראל היוצא מבית הגוי תוך שלשים יום ונכנס בבית אחר בעיר זו‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫או הולך לעיר אחרת ‪ -‬אינו צריך לבער בית הגוי שהרי יקיים מצות ביעור באותו‬
‫בית אחר‪ .‬אבל אם הוא מפרש או יוצא בשיירא ולא יכנס בפסח בבית‪ ,‬יש מי‬
‫שאומר שחל עליו חובת הביעור כיון שהוא תוך ל' יום‪ ,‬וצריך לבער בית הגוי שהוא‬
‫יוצא ממנו כדי לקיים מצות ביעור‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫] טור [‪.‬‬ ‫) אף על פי שהגוי יכנס לבית בפסח‪ .‬וי"א שאינו צריך כשנכנס בו הגוי(‬

‫ב‪.‬‬
‫"שאין צריך בדיקה כשנכנס בו גוי"‬ ‫שורשי הל כה‬
‫כ"פ הט"ז )ז(‪ ,‬פר"ח ור"ז‪ .‬לאפוקי הב"ח העולת‬ ‫א‪.‬‬
‫שבת וא"ר שפסקו כמרן‪.‬‬ ‫אבי העזרי‪ :‬ישראל היוצא מבית הגוי‬
‫תוך ל' יום צריך לבער )שכבר נתחייב‬
‫מ"א )יז(‪ :‬אבל כשלא נכנס שם שום אדם אם‬
‫בבדיקה( אף על פי שהגוי יתן שם חמץ‪.‬‬
‫הוא תוך ל' יום חל חובת בדיקה על ישראל‪ .‬כ"כ‬ ‫והני מילי במפרש ויוצא בשיירא )שאין בית‬
‫חק יוסף והשיג על חק יעקב שהקשה על מ"א‪.‬‬ ‫לבדוק( אבל אם נכנס הישראל בבית אחר‬
‫אם מוכר הבית עם החמץ לגוי‬ ‫בעיר הזאת או אפי' הלך לעיר אחרת בודק‬
‫מקור חיים )ד( – צריך בדיקה בליל י"ד שהרי‬ ‫שמה‪ ,‬א"צ לבדוק בבי הגוי‪.‬‬
‫מוכר ביום י"ד‪.‬‬
‫אבל ת' בניין עולם )כ( – אין צריך בדיקה‪ ,‬שהרי‬ ‫ענפי הלכה‬
‫המכירה היא הביעור‪ .‬כ"כ ת' חתם סופר )קלא(‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"אין צריך לבער"‬
‫כף החיים‪ :‬וטוב שימכור כבר ביום י"ג‪.‬‬
‫מ"א )טו(‪ :‬כיון שהגוי נכנס לבית וזוכה גם‬
‫בחמץ‪.‬‬
‫א"ר )יז( – ואף שלא יכנס לשם הגוי אין צריך‬
‫בדיקה כיון שהוא בתו שלגוי‪.‬‬
‫"יש מי שאומר שחל עליו ביעור"‬
‫כף החיים )מו(‪ :‬כתב בלשון "יש" כיון שהטור‬
‫והרמ"א חולקים שאין צריך בדיקה כיון שהגוי‬
‫נכנס לבית‪.‬‬
‫מ"א )ט"ז(‪ :‬צריך לבער בית הגוי – משמע‬
‫שאם היה בבית ישראל ויצא אין צריך לבער כיון‬
‫שעל בעל הבית ישראל חל חובת הבדיקה‪ .‬הוא‬
‫הדין בבית גוי שנכנס אחריו ישראל אחר‪ ,‬שהאחר‬
‫בודק והוא פטור‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪40‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ז‬

‫סימן תל"ז‪ :‬המשכיר בית לחבירו על מי חל‬

‫חובת ביעור‬
‫ובו ד' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬ד (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫מסירת המפתח קובעת לעניין הבדיקה ‪42 ....................................................‬‬ ‫א‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫חזקת בית ששכרו ביום י " ד ‪43 ..................................................................‬‬ ‫ב‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫המשכיר בית בחזקת בדוק ונמצא לא בדוק ‪44 ..............................................‬‬ ‫ג‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫נאמנות איש וקטן על הבדיקה ‪45 ...............................................................‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א‪ :‬מסירת המפתח קובעת לעניין הבדיקה‬

‫המשכיר בית לחבירו לצורך י"ד וממנו ואילך וקנהו בא' מהדרכים‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫ששכירות קרקע נקנה בו‪ ,‬אם עד שלא מסר לו המפתח חל י"ד ‪ -‬על המשכיר‬
‫לבדוק‪ ,‬ואם משמסר לו המפתח חל י"ד ‪ -‬על השוכר לבדוק )אף שאין דעתו לכנוס לדור שם‬
‫עד אחר הפסח – משנה ברורה בשם האחרונים(‪.‬‬

‫הבדיקה‪ ,‬ואם לא קיבל המפתח החיוב על‬ ‫שורשי הלכה‬

‫המשכיר‪ ,‬שהרי הבית והחמץ שלו והשוכר‬
‫לא נכנס בו כיון שאין לו מפתח‪ .‬כ"כ הרב‬
‫המגיד‪.‬‬
‫● והתוס' – מיירי שעדיין לא נעשה קניין‪.‬‬
‫ולכן מי שהמפתח אצלו חייב בבדיקה‪,‬‬
‫שהרי השני לא יכול להכנס לבית‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"וקנהו באחד מהדרכים"‬
‫מ"א )א(‪ :‬שיטת מרן כהר"ן ‪ -‬אם עדיין לא‬
‫קנאו אף על פי שהמפתח ביד השוכר ‪ -‬א"צ‬
‫לבדוק‪ ,‬דהו"ל כמי שהפקיד מפתחו ביד אחר דאין‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫פסחים )ד‪ :(.‬תנינא‪ :‬המשכיר בית לחבירו‪,‬‬
‫אם עד שלא מסר לו מפתחות חל ארבעה‬
‫עשר ‪ -‬על המשכיר לבדוק‪ ,‬ואם משמסר לו‬
‫מפתחות חל ארבעה עשר על השוכר‬
‫לבדוק‪.‬‬
‫שמסר לו המפתח‬
‫● רש"י – מסירת המפתח הוא קניין‬
‫השכירות‪ .‬ומאז חל על השוכר לבדוק‪.‬‬
‫● √הר"ן – קניית שכירות כמו קניין קרקע‬
‫)כסף שטר או חזקה( ולא מסירת המפתח‪,‬‬
‫וכאן מיירי שכבר קנה בדרכים המקובלות‪.‬‬
‫ולכן אם כבר קיבל השוכר המפתח חל עליו‬
‫‪42‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ז‬
‫כ"כ חק וסף )א(‪.‬‬
‫אבל פר"ח – על המשכיר לבדוק כיון שעדיין לא‬
‫מסר המפתח‪ .‬כ"כ חק יעקב )א(‪.‬‬
‫"ואם משמסר לו המפתח"‬
‫חק יעקב‪ :‬ואם חזר והפקידו אצל המשכיר על‬
‫המשכיר לבדוק כיון שעכ"פ בתחלת ליל י"ד היה‬
‫בידו‪.‬‬
‫והפר"ח ‪ -‬על השוכר לבדוק כיון שהמשכיר כבר‬
‫מסר לו המפתח ובידו לחזור וליטול מידו‪.‬‬
‫מ"א )ג(‪ :‬על השוכר לבדוק ‪ -‬ויבטל ג"כ אף על‬
‫פי שהחמץ של המשכיר מ"מ מסתמא הפקירו‬
‫כשיצא ממנ‪.‬‬
‫סעיף ב‪ :‬חזקת בית ששכרו ביום י"ד‬
‫השוכר בית מחבירו בי"ד ואינו יודע אם הוא בדוק‪ ,‬אם הוא בעיר ‪-‬‬
‫שואלו אם בדקו‪ ,‬ואם אינו בעיר ‪ -‬חזקתו בדוק ומבטלו בלבו ודיו‪.‬‬
‫אמש‪ .‬מאי טעמא נאמנין ‪ -‬הא לאו בני‬
‫אסהודי נינהו‪ ,‬לאו משום דבלאו אמירה‬
‫דידהו נמי מחזקינן ליה בדוק‪.‬‬
‫הר"ן‪ :‬נקטינן כרב נחמן בר יצחק שחזקתו‬
‫בדוק‪ ,‬מיהו אם המשכיר בעיר צריך לשאלו‬
‫ואין לסמוך על החזקה‪.‬‬
‫כ"פ הרמב"ם והרא"ש דחזקתו בדוק‪ ,‬ודלא‬
‫כהגמ"י שכתבו דר' אליעזר ממיץ ושאר‬
‫גאונים חולקים‪ ,‬שכל תיקו דאיסורא‬
‫לחומרא ואפילו בשל סופרים‪.‬‬
‫] ב"י‪ :‬וא"ת נסמוך על החזקה אף כשהמשכיר‬
‫כאן‪ ,‬כמו בבהמה שלא בודקים כל י"ח טרפות‬
‫אף שאפשר לבדוק? וי"ל – שבהמה בחזקת‬
‫כשרות עומדת‪ ,‬מה שאין כן לבית שיש לו‬
‫חזקת חמץ [‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫הנפקד צריך לבדוק )כ"מ בד"מ לדעת הר"ן והמ"מ(‪.‬‬
‫כ"פ פר"ח‪.‬‬
‫אבל לפי התוס' – כיון שהמפתח ביד השוכר‬
‫התחייב לבדוק אף שעדיין לא קנה‪ ,‬כ"פ כסף‬
‫משנה‪ ,‬לבוש בשם י"א‪ .‬כ"פ חק יעקב לחומרה‪.‬‬
‫חק יעקב )א(‪ :‬דוקא במשכיר‪ ,‬אבל במכר אף‬
‫שלא מסר המפתחות על הקונה מוטלת הבדיקה‪,‬‬
‫כיון שאין למוכר שום זכות על הבית‪.‬‬
‫חק יעקב )ב(‪ :‬ואם הבית לא נעול‪ ,‬כיון שעשה‬
‫קניין השכירות חל על השוכר לבדוק‪.‬‬
‫מקור חיים )ד(‪ :‬המשכיר בית לגוי על המשכיר‬
‫לבדוק אף שמסר המפתחות כבר ביום י"ג‪ .‬כ"כ‬
‫חיי אדם‪.‬‬
‫ב"ח‪ :‬לפי דעת התוס' אם כבר קנה בי"ג אך טרם‬
‫קיבל המפתח‪ ,‬על השוכר לבדוק )כיון שכבר קנה(‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫פסחים )ד‪ :(.‬בעו מיניה מרב נחמן בר‬
‫יצחק‪ :‬המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר‪,‬‬
‫חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק? למאי‬
‫נפקא מינה לישייליה? דליתיה להאי‬
‫דלשיוליה‪.‬‬
‫אמר רב נחמן בר יצחק תניתוה‪ :‬הכל‬
‫נאמנים על ביעור חמץ‪ ,‬אפילו נשים אפילו‬
‫עבדים אפילו קטנים‪ .‬מאי טעמא מהימני ‪-‬‬
‫לאו משום דחזקתו בדוק? ודחו לה בגמרא‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬כגון דליתיה להאי ‪ -‬משכיר‬
‫למישייליה‪ ,‬ומיבעי לן לאטרוחי להאי‬
‫שוכר לבדוק מספק‪ ,‬מאי? נאמנין על ביעור‬
‫חמץ ‪ -‬להעיד בארבעה עשר שבדקו בעליו‬
‫‪43‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ז‬

‫ביאור הלכה‪ :‬כן ישאלנו אם בטלו‪ ,‬מכל מקום‬ ‫ענפי הלכה‬

‫אם לא שאל יכול לסמוך שגם בטל‪.‬‬
‫"ומבטלו בלבו ודיו"‬
‫ביאור הלכה‪ :‬הטעם שצרך לבטל ‪ -‬כיון‬
‫שהגמרא נשארה בספק‪ ,‬וכשמבטל הוי רק מדברנן‬
‫וספקו לקולא‪.‬‬
‫"השוכר בית מחבירו"‬
‫עולת שבת )ב(‪ :‬ר"ל או ביום י"ד או בתוך ליל‬
‫י"ד לאחר שכבר עבר זמן שהיה יכול המשכיר‬
‫לבדוק ביתו באותו זמן‪ .‬כ"כ חק יעקב ואליהו‬
‫זוטא ושאר אחרונים‪.‬‬
‫"שואלו אם בדקו"‬

‫סעיף ג‪ :‬המשכיר בית בחזקת בדוק ונמצא לא בדוק‬

‫המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ונמצא שאינו בדוק ‪ -‬על השוכר‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫לבדוק ואינו מקח טעות‪ ,‬ואפילו במקום שבודקים בשכר‪ ,‬שהרי מצוה הוא עושה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וי"א דצריך להחזיר לו שכר הבדיקה הואיל והתנה בהדיא שיהיה בדוק‪) .‬המגיד‬
‫פ"ב ומשמע לעיל סי' י"ד(‪.‬‬

‫בחזקת בדוק‪ .‬וה"ה כשאמר לו המשכיר בפירוש‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שהוא בדוק‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫פסחים )ד(‪ :‬איבעיא להו‪ :‬המשכיר בית‬
‫"להחזיר לו שכר הבדיקה"‬
‫לחבירו בחזקת בדוק‪ ,‬ומצאו שאינו בדוק‬
‫הרמ"א ‪ -‬פסק כהרב המגיד בשם הרמב"ן‪,‬‬
‫מהו? מי הוי כמקח טעות‪ ,‬או לא?‬
‫שצריך להחזיר לו שכר הבדקה‪.‬‬
‫תא שמע‪ ,‬דאמר אביי‪ :‬לא מיבעיא באתרא‬
‫אבל שו"ע – שפסק כהר"ן‪ ,‬אין צריך לשלם‪.‬‬
‫דלא יהבי אגרא ובדקו ‪ -‬דניחא ליה לאיניש‬
‫כ"כ הגר"א בדעת שו"ע‪ .‬כ"פ פר"ח‪.‬‬
‫לקיומי מצוה בגופיה‪ ,‬אלא אפילו באתרא‬
‫מ"א )ו(‪ :‬להחזיר – ואף דניחא ליה למיעבד‬ ‫דיהבי אגרא ובדקו ‪ -‬דניחא ליה לאיניש‬
‫מצוה בממונו‪ ,‬היינו בדבר שאין בו היזק כגון‬ ‫לקיומי מצוה בממוניה‪.‬‬
‫לברך על טלית שלו אבל בחסרון כיס לא‪) .‬משנה‬ ‫ב‪.‬‬
‫ברורה ‪ -‬היינו במקום שבודקין בשכר והוציא מעות‬ ‫הרב המגיד בשם הרמב"ן‪ :‬פשוט‬
‫ע"ז(‪.‬‬ ‫שצריך לשלם‪ ,‬אלא שאינו מקח טעות‪ .‬כ"כ‬
‫הר"ן בשם אחרים‪.‬‬
‫"הואיל והתנה בהדיא"‬
‫אבל הר"ן – גם תשלום אין צריך‪.‬‬
‫משנה ברורה )טו(‪ :‬אבל בסתמא אף בשכרו‬
‫ביום י"ד שחזקתו בדוק לכו"ע אינו צריך לשלם‬ ‫ענפי הלכה‬
‫לו‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"בחזקת בדוק"‬
‫משנה ברורה )יא(‪ :‬היינו בי"ד שמסתמא הוא‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪44‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ז‬

‫סעיף ד‪ :‬נאמנות איש וקטן על הבדיקה‬

‫בית שהוחזק שלא בדקו המשכיר ואמרו אשה או עבד או קטן‪ :‬אנו‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫בדקנוהו ‪ -‬הרי אלו נאמנים‪ ,‬והוא שיהא קטן שיש בו דעת לבדוק )היינו שהגיע לחינוך(‪.‬‬

‫חק יעקב )יא( – דוקא שהוא בחזקת שאינו בדוק‪,‬‬
‫אבל אם הוא מוחזק שיש בו ודאי חמץ אינם‬
‫נאמנים‪.‬‬
‫אבל פר"ח – אףל שבודאי יש בו חמץ נאמנים‪,‬‬
‫לפו שבדיקת חמץ דרבנן‪ .‬כ"כ א"ר חק הפסח‪.‬‬
‫כ"כ משנה ברורה )יז( ‪ -‬שכן משמע ממגן‬
‫אברהם‪ ,‬וכן כתב האליה רבה‪ ,‬וכן מצדד הפרי‬
‫כגון עבד או אשה או קטן שהם בדקוהו‬
‫מגדים‪ ,‬וכן משמע מהגר"א ביו"ד סימן קכ"ז‬
‫בסופו עיין שם‪.‬‬
‫"הרי אלו נאמנים"‬
‫עולת שבת )ד(‪ :‬טעמו – לפי שבדיקת חמץ‬
‫דרבנן‪ ,‬שמהתורה סגי בביטול‪ .‬לפ"ז אין להקל‬
‫אלא קודם שהגיע שעה ששית שיכול השוכר‬
‫לבטל‪ ,‬אבל לאחר שהגיע שעה ששית שאין בידו‬
‫לבטל שוב אין לסמוך‪ .‬כ"כ א"ר והגר"ז‪.‬‬
‫בדק ואמרה אשה או קטן אנו בדקנוהו הרי‬
‫לסמוך לכתחילה על הנשים בבדיקה‬
‫הטור – אפ' ידענו שלא בדק בעל הבית נאמנת‬
‫האישה לומר שבדקה‪ .‬משמע אף לכתחילה‪ .‬כ"מ‬
‫מהרמב"ם )ב"ח(‪ .‬כ"פ פר"ח‪.‬‬
‫מיהו מ"א )ח( – אין לסמוך לכתחילה על הנשים‪.‬‬
‫כ"כ חק יעקב )יב( ומשנה ברורה ‪ -‬שיש בה טורח‬
‫גדול ויש לחוש שמא יתעצלו‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫הקדמה‪ :‬מיירי שהשכירו לאחר שכבר‬
‫נכנס יום י"ד דהחיוב על המשכיר לבדוק‪,‬‬
‫אלא שידוע לנו שלא בדק כגון שהלך‬
‫לדרכו ואינו בעיר‪ ,‬ואמרו אחד מבני הבית‪,‬‬
‫)משנה ברורה(‪.‬‬
‫פסחים )ד‪ :(.‬הכל נאמנים על ביעור חמץ‪,‬‬
‫אפילו נשים אפילו עבדים אפילו קטנים‪.‬‬
‫הכל נאמנים על ביעור חמץ‬
‫רש"י פ' ‪ -‬להעיד בארבעה עשר שבדקו‬
‫בעליו אמש‪.‬‬
‫√והרמב"ם ‪ -‬ואם הוחזק זה המשכיר שלא‬
‫אלו נאמנין שהכל נאמנים על ביעור חמץ‪,‬‬
‫והכל כשרין לבדיקה ואפילו נשים ועבדים‬
‫וקטנים והוא שיהיה קטן שיש בו דעת‬
‫לבדוק‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"שהוחזק שלא בדקו"‬
‫ואם ודאי היה שם חמץ‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪45‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ח‬

‫סימן תל"ח‪ :‬עכבר שנכנס למקום בדוק וככר‬

‫בפיו‬
‫ובו ב' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬י (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א‪ :‬עכבר או תינוק שנכנסו לבית בדוק עם ככר ‪47 ...........................................‬‬
‫סעיף ב‪ :‬חמץ על הקורה או בבור ‪48 .......................................................................‬‬

‫סעיף א‪ :‬עכבר או תינוק שנכנסו לבית בדוק עם ככר‬

‫עכבר שנכנס לבית בדוק וככר בפיו‪ ,‬ונכנס אחריו‬
‫)ב"ח – אפילו מיד(‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ומצא פירורין אפילו כדי כל הככר ‪ -‬צריך לחזור לבדוק הבית אחר הככר שהכניס‪,‬‬
‫לפי שאין דרכו של עכבר לפרר )מ"א ‪ -‬וה"ה כלב או תרנגול אין דרכן לפרר(‪ ,‬והני פירורין‬
‫מעלמא אתו ולא מאותו ככר‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אבל אם תינוק נכנס לבית בדוק וככר בידו ונכנס אחריו ומצא פירורין ‪ -‬אינו צריך‬
‫לחזור ולבדוק שחזקתו שאכלו‪ ,‬ואלו הפירורין שנפלו ממנו בשעת אכילה‪ ,‬שדרך‬
‫התינוק לפרר‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וי"א שאם אין בפירורין כדי כל הככר‪ ,‬צריך לחזור ולבדוק‪ ) .‬דיני עכבר נכנס‬
‫ויוצא השמיט הרב‪ ,‬הואיל ולא שכיחי(‪.‬‬

‫העכבר‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ג‪.‬‬
‫ומצא פירורין ‪ -‬אינו צריך בדיקה‬ ‫א‪.‬‬
‫פסחים )י‪ :(:‬אמר רבא‪ :‬עכבר נכנס וככר‬
‫תוס' – דוקא כשיש פירורים כדי כל הככר‪,‬‬ ‫בפיו‪ ,‬ונכנס אחריו ומצא פירורין ‪ -‬צריך‬
‫שאם לא כן צריך בדיקה‪ .‬כ"כ הר"ן והטור‪.‬‬ ‫בדיקה‪ ,‬מפני שאין דרכו של עכבר לפרר‪.‬‬
‫כ"כ מרן בשם וי"א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫אבל הרמב"ם כ' – שחזקתו שאכלה‪ ,‬ואלו‬ ‫ואמר רבא‪ :‬תינוק נכנס וככר בידו‪ ,‬ונכנס‬
‫פירורים שנלו ממנו‪ .‬ואם לא מצא פירורים‬ ‫אחריו ומצא פירורין ‪ -‬אין צריך בדיקה‪,‬‬
‫כלל צריך בדיקה‪ .‬משמע כל שיש פירורים‬ ‫מפני שדרכו של תינוק לפרר‪.‬‬
‫אין צריך בדיקה‪ .‬כ"פ מרן סתם‪.‬‬ ‫פרש"י‪ :‬ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך‬
‫בדיקה ‪ -‬ואין תולין הככר בו‪ ,‬שאין דרכו‬
‫ענפי הלכה‬ ‫של עכבר לפרר‪ ,‬ולא זהו ככר שהכניס‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪47‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ח‬

‫ב‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"תינוק"‬ ‫"עכבר צריך בדיקה"‬
‫מ"א )ג(‪ :‬תינוק שיש בו דעת להישאל שאמר‬ ‫ב"ח‪ :‬אפ' ככר קטן שיכול העכבר לאכול כולו‪,‬‬
‫שאכלו – נאמן‪ .‬כ"כ א"ר וחק יוסף‪.‬‬ ‫ואפילן ביטל החמץ – צריך בדיקה‪ ,‬שאין הספק‬
‫ט"ז‪ :‬ומצא פירורין ‪ -‬ודוקא שמצא שיש רגלים‬ ‫מוציא מידי ודאי‪ .‬כ"כ חק יעקב )א(‪ ,‬ברכי יוסף‬
‫לדבר שאכלו‪ ,‬אבל לא מצא פירורין אין לתלות‬ ‫)א(‪.‬‬
‫שאכלו דאין ספק מוציא מידי ודאי חמץ‪ .‬כ"כ‬ ‫ואם מצא כל הככר‬
‫משנה ברורה‪.‬‬
‫חק יעקב )ב(‪ :‬אם מצא כל הככר אין צריך‬
‫ב"י‪ :‬לדעה זו‪ ,‬ואין לחלק אם היו רק מעט‬
‫בדיקה )כמ"ש תלט‪-‬ב( ודוקא שביטל החמץ‪ ,‬אבל‬
‫פירורין בין אם היו כדי כל הככר‪.‬‬
‫לא ביטל צריך בדיקה‪ .‬כ"כ חק יוסף‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"ויש אומרים"‬ ‫הב"ח מלשון הרמב"ם‪ :‬ואם מכיר הכיכר אפ'‬
‫פר"ח – פסק כסבא ראשונה‪ .‬כ"פ נחלת צבי‪ ,‬א"ר‬ ‫חסר ממנו קצת – אין צריך בדיקה‪ ,‬שתולים‬
‫)ג( ומש"ז )א(‪.‬‬ ‫שאכלו העכבר‪ .‬כ"כ פר"ח‪.‬‬
‫ור"ז )ס( – יש להחמיר כהי"א אם לא ביטל‪ ,‬אבל‬ ‫מקור חיים‪ :‬ודוקא שראינו עכבר נכנס עם חמץ‬
‫אם ביטל יש להקל‪.‬‬ ‫אבל מצא סתם חמץ בבית אחר בדיקתו א"צ‬
‫מקור חיים‪ :‬גוי שנכנס עם חמץ בבית הבדוק‬ ‫לחזור ולבדוק כל הבית בשביל זה‪ .‬כ"כ משנה‬
‫א"צ לחזור ולבדוק הבית שאין דרכו אלא או‬ ‫ברורה )ד(‪.‬‬
‫לאכלו או להוליכו לביתו‪.‬‬ ‫מ"א )א(‪ :‬שנכנס לבית ‪ -‬בית פירושו חדר וא"צ‬
‫בדיקה אלא אותו חדר שראינו שנכנס לשם אבל‬
‫שאר חדרים יש להקל‪.‬‬

‫סעיף ב‪ :‬חמץ על הקורה או בבור‬

‫כזית חמץ למעלה על הקורה ‪ -‬מחייבים אותו להביא סולם להורידו‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫מפני שפעמים יפול מהקורה‪ .‬אבל אם היה חמץ בבור‪ ,‬אין מחייבים אותו להעלותו‬
‫אלא מבטלו בלבו ודיו‪.‬‬

‫צריך? ]הכא ודאי דלא עבידא דסלקה מנפשה‪,‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫או דילמא‪ :‬זימנין דנחית למעבד צורכיה‪ ,‬ואתי‬
‫למיכליה[‪.‬‬
‫אם תמצא לומר זימנין דנחית לצורכיה‬
‫ואתי למיכלה‪ ,‬ככר בפי נחש צריך חבר‬
‫להוציא או אין צריך? ]בגופיה אטרחוהו רבנן‪,‬‬
‫בממוניה לא אטרחוהו רבנן‪ ,‬או דילמא לא‬
‫שנא?( ‪ -‬תיקו‪.‬‬
‫להלכה‪:‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫פסחים )י‪ :(:‬בעי רבא‪ :‬ככר בשמי קורה‬
‫צריך סולם להורידה או אין צריך? ]מי‬
‫אמרינן כולי האי לא אטרחוהו רבנן כיון דלא‬
‫נחית מנפשיה ‪ -‬לא אתי למיכלה‪ ,‬או דילמא‬
‫זימנין דנפל ואתי למיכלה[‪.‬‬
‫ואם תמצי לומר זימנין דנפל ואתי למיכלה‬
‫‪ -‬ככר בבור צריך סולם להעלותה או אין‬
‫‪48‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ח‬
‫משנה ברורה )יג(‪ :‬מחייבין אותו ‪ -‬אפילו‬
‫בטלו קודם זמנו )שאז מהני ביטול( אם נודע לו‬
‫קודם זמן איסורו צריך להורידו שמא יפול ויבוא‬
‫לאוכלו‪ .‬כ"ש אם נודע לו לאחר זמן איסורו ולא‬
‫ביטל מקודם‪.‬‬
‫ר"ז )יא(‪ :‬בבור אין מחייבים ‪ -‬אם דרכו‬
‫להשתמש שם כל השנה מחויב להעלותו ולבערו‬
‫אף בבור‪.‬‬
‫מ"א )ד(‪ :‬מבטלו בלבו ‪ -‬דהוי כחמץ שנפלה‬
‫עליו מפולת )תל"ג סס"ח( אבל אסור להטמין‬
‫בידים‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫טור – אם ביטל החמץ אין צריך בדיקה‪,‬‬
‫ואם לאו צריך בדיקה‪.‬‬
‫√והרמב"ם פסק – בפי נחש או בבור אין‬
‫צריך בדיקה‪ ,‬אבל בשמי קורה צריך בדיקה‪.‬‬
‫והראב"ד‪ :‬השיג על הרמב"ם בדין בור‪,‬‬
‫שהרי זה כמו דין מטמין שצריך בדיקה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"כזית חמץ"‬
‫חק יעקב )ז(‪ :‬משמע אבל בפחות מכזית א"צ‬
‫סולם להורידו וסגי בביטול‪.‬‬
‫‪49‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ט‬

‫סימן תל"ט‪ :‬דין מי שבדק ולא מצא מספר‬

‫ככרות שהניח‬
‫ובו ד' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬ט‪ ,‬י‪ .‬ביצה‪ :‬י (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫ט' צבורין מצה ואחד חמץ ונטל עכבר מאחד מהם ‪51 ...................................‬‬ ‫א‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫עכבר שנטל מציבור ספק חמץ ונכנס לבית ‪52 .............................................‬‬ ‫ב‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫הניח ‪ 9‬ומצא ‪ , 10‬או הניח ‪ 10‬ומצא ‪53 .................................................... 9‬‬ ‫ג‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫הניח חמץ בזוית זו ומצאה בזוית אחרת‪55 ..................................................‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א‪ :‬ט' צבורין מצה ואחד חמץ ונטל עכבר מאחד מהם‬
‫ט' צבורין של מצה ואחד של חמץ‪ ,‬ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫נטל חמץ או אם נטל מצה‪ ,‬ונכנס לבית בדוק ‪ -‬צריך לחזור ולבדקו‪ ,‬שכל הקבוע‬
‫כמחצה על מחצה‪.‬‬
‫ואם פירש הככר ממקום קביעתו‪ ,‬ונטלו העכבר משם ‪ -‬אין צריך לחזור ולבדוק‪,‬‬
‫דכל דפריש‪ ,‬מרובא פריש‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫)מיהו אם הככר קטן שיכול העכבר לאכול ‪ -‬תלינן להקל שאכלו ואין צריך לבדוק(‬
‫)טור(‪.‬‬

‫לחזור ולבודקו ‪ -‬שיטות הפוסקים‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ב‪.‬‬
‫√טור – דוקא כשלא ביטל החמץ והככר‬
‫גדול שאי אפשר לאוכלו שאז הוי ספק‬
‫דאורייתא ולחומרה‪ .‬אבל אם בטלו דהוי‬
‫הבדיקה רק מדרבנן‪ ,‬וככר קטן אף שלא‬
‫בטלו – אין צריך בדיקה )דהו ס"ס‪ :‬שמא‬
‫שאין שם חמץ‪ ,‬ושמא אכלו כולו(‪.‬‬
‫וכן הוא בראב"ד – שאם בטל אין צריך‬
‫בדיקה דהוי ספק דרבנן לקולא‪.‬‬
‫√אבל הרמב"ם – סתם‪ ,‬צריך בדיקה ולא‬
‫פסחים )ט‪ :(:‬תשע ציבורין של מצה ואחד‬
‫של חמץ‪ ,‬ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי‬
‫מצה שקל אי חמץ שקל ‪ -‬היינו תשע‬
‫חנויות‪ .‬דתנן‪ :‬תשע חנויות‪ ,‬כולן מוכרין‬
‫בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה‪,‬‬
‫ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן‬
‫לקח ‪ -‬ספיקו אסור‪.‬‬
‫פירש ואתא עכבר ושקל ‪ -‬היינו סיפא‪:‬‬
‫ובנמצא הלך אחר הרוב‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪51‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ט‬

‫פר"ח – ואפילו לאוכלו בפסח מותר‪ .‬כ"כ א"ר‬ ‫רש"י‬ ‫בשם‬ ‫במגיד‬ ‫הרב‬
‫חילק‪ .‬כ"כ‬
‫)ג(‪.‬‬ ‫והגאונים‪.‬‬
‫אבל חק יעקב )ו( – אף שאין צריך לחזור‬ ‫וביאר הרב המגיד – טעמו של הרמב"ם‪,‬‬
‫ולבדוק‪ ,‬מכל מקום אסור לאוכלו בפסח‪ .‬כ"כ חק‬ ‫אף שהוא ספק דרבנן‪ ,‬כאן החמירו כיון‬
‫יוסף ‪ -‬דלא אזלינן בתר רובא בחמץ‪ .‬כ"פ משנה‬ ‫שמתחילה התקינו על הספק‪.‬‬
‫ברורה‪.‬‬

‫"אם הככר קטן"‬

‫ב‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫מאמר מרדכי )ב(‪ :‬דעת מרן כהרמב"ם לאסור‬ ‫"כל הקבוע כמחצה על מחצה"‬
‫בכל גוונא אף בככר קטן ואף שבטלו‪ ,‬אף שיש בו‬ ‫תוס' )שם(‪ :‬ודוקא כשנטל בפנינו‪ ,‬אבל נטלו שלא‬
‫ס"ס )כיון שעיקר התקנה היתה אף בספק(‪ .‬כ"ד‬ ‫בפנינו דינו כפריש שספקו מותר‪ .‬כ"כ מ"א )א(‪,‬‬
‫הלבוש‪ ,‬כ"כ ערך השלחן‪.‬‬ ‫פר"ח‪.‬‬
‫אמנם מהריק"ש – כשביטל יש לסמוך על‬ ‫מ"א )ד( – וכן אם נתערבו הציבורין ואחר כך‬
‫הרמ"א שאין צריך בדיקה כיון שיש ס"ס‪ .‬כ"כ חק‬ ‫לקח הוי כפירש‪.‬‬
‫יעקב ור"ז‪.‬‬
‫"פירש הככר ממקום קביעתו"‬
‫ואם היו ט' חמץ ואחר מצה‬ ‫פר"ח‪ :‬ודוקא כשפירש שלא בפנינו‪ ,‬שאם פירש‬
‫עולת שבת )א( – גם כאן אמרינן כמחצה על‬ ‫בפנינו עדיין דינו כקבוע‪ .‬כ"ד מ"א )א(‪.‬‬
‫מחצה )ולכן מותר בס"ס(‪ .‬כ"כ חק יוסף‪.‬‬ ‫ר"ז )ב( – ואין צריך לחזור ולבדוק אפ' לא ביטל‬
‫מיהו חק יעקב )ג( – ספק אם הוי כמחצה על‬ ‫והגיע שעה שישית שאי אפשר לבטל‪ ,‬ואפילו‬
‫מחצה‪ .‬ולכן אין להתיר בס"ס‪.‬‬ ‫בככר גדול‪.‬‬
‫כף החיים – ואפר שבכיכר קטן יש להקל‪.‬‬
‫האם מותר לאוכלו בפסח?‬

‫סעיף ב‪ :‬עכבר שנטל מציבור ספק חמץ ונכנס לבית‬

‫ב' צבורין‪ ,‬אחד של חמץ ואחד של מצה‪ ,‬וב' בתים‪ ,‬אחד בדוק ואחד‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫שאינו בדוק‪ ,‬ובאו שני עכברים זה נטל חמץ וזה נטל מצה ואין ידוע לאיזה בית‬
‫ב‪.‬‬
‫נכנס זה שנטל החמץ )אין צריך לחזור ולבדוק(‪ .‬וכן שני בתים בדוקים וצבור אחד של‬
‫ג‪.‬‬
‫חמץ ובא עכבר ונטל ואין ידוע לאיזה בית נכנס‪ ,‬או שידע שנכנס לאחד מהם‬
‫ד‪.‬‬
‫ונכנס אחריו ובדק ולא מצא כלום‪ ,‬או שבדק קצת מהבית ומצא ככר ‪ -‬אינו צריך‬
‫לחזור ולבדוק‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫)כך הם דברי הרמב"ם‪ ,‬אבל מסקנת הפוסקים אינו כן(‪.‬‬

‫של חמץ ואחד של מצה וכו'‪ .‬פשוט שם‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫וכתב הב"י ‪ -‬טעמא כיון דבדיקת חמץ‬ ‫א‪.‬‬
‫מדרבנן דמדאורייתא סגי בביטול‪ .‬כ"כ‬ ‫הכל מפסחים )ט‪ :(:‬ב שני ציבורין אחד‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪52‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ט‬

‫ופסק הטור‪ :‬אם לא ביטל דהוי ספיקא‬ ‫הטור‪.‬‬

‫דאורייתא תבדק כל הבית ואם ביטל דהוי‬ ‫ב‪.‬‬
‫שם )י‪ :(.‬ציבור אחד של חמץ ושני בתים‬
‫ספיקא דרבנן אינו צריך לבדוק עוד‪.‬‬
‫בדוקים וכו'‪ .‬היינו שני שבילין אחד טמא‬
‫ענפי הלכה‬ ‫ואחד טהור והלך באחד מהם ועשה‬
‫א‪.‬‬ ‫טהרות‪ .‬רבי יהודה אומר ‪ -‬אם נשאלו זה‬
‫"ציבור אחד של חמץ"‬ ‫בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורים בבת‬
‫חק יעקב )ז(‪ :‬ה"ה שני ציבורים א' חמץ ואחד‬ ‫אחת טמאים‪ .‬רבי יוסי אומר ‪ -‬בין כך ובין‬
‫מצה דינא הכי‪ .‬כ"כ א"ר‪.‬‬ ‫כך טמאים‪.‬‬
‫הרב המגיד‪ :‬אין צריך בדיקה – זוהי דעת‬ ‫ואמר רבא ואיתימא רבי יוחנן בבת אחת‬
‫הרמב"ם שלא מחלק בין באו לשאול בזה אחר זה‬ ‫דברי הכל טמאים בזה אחר זה דברי הכל‬
‫‪.‬‬ ‫טהורים לא נחלקו אלא בבא לישאל עליו‬
‫אבל הטור כ' – אם שני הבתים של אחד‪ ,‬או שבא‬ ‫ועל חבירו‪ :‬רבי יוסי ‪ -‬מדמי ליה לבת‬
‫לשאול על עצמו ועל חברו או שבאו לשאול בבת‬ ‫אחת‪ ,‬ורבי יהודה ‪ -‬מדמי ליה לזה אחר זה‬
‫אחד – צריכים בדיקה‪ .‬ורק אם בא אחד לשאול‬ ‫וקיימא לן כרבי יוסי‪.‬‬
‫על עצמו אין צריך בדיקה‪.‬‬ ‫דין החמץ‬
‫)ה‪(.‬‬
‫שכך הם דברי הרמב"ם‪.‬‬ ‫וזה מ"ש הרמ"א‬ ‫רש"י והטור – דין החמץ דומה לשני‬
‫פר"ח‪ :‬אם תחילה שאל על עצמו ופסקו לו שאין‬ ‫שבילים )וצריך בדיקה(‪.‬‬
‫צריך בדיקה‪ ,‬ואחר שאל על חברו גם אין צריך‬ ‫√והרמב"ם – כ' סתם‪ ,‬אין צריך בדיקה‬
‫בדיקה‪.‬‬ ‫שנית )ולא חילק בין בזה אחר זה או בבת‬
‫ד‪.‬‬ ‫אחת(‪ .‬כ"כ השו"ע‪.‬‬
‫"אינו צריך לחזור ולבדוק"‬
‫ג‪.‬‬
‫ט"ז )ג(‪ :‬מיירי שביטל והוי ספקא דרבנן לקולא‪.‬‬ ‫שם‪ :‬על ובדק ולא מצא? הגמרא מדמה‬
‫כ"כ מ"א )ה(‪.‬‬ ‫למחלוקת ר"מ וחכמים לעניין טומאה‪.‬‬
‫פר"ח – משמע שבכל ד' החלוקות מיירי שביטל‬ ‫וכתב רש"י‪ :‬שלעניין חמץ אף ר"מ מודה‬
‫)לדעת הרמב"ם(‪ ,‬מיהו לדעת הטור בחלוקה ג'‬ ‫שאם בדק ולא מצא אין צריך בדיקה‬
‫שבדק ולא מצא אף בלא ביטול אין צריך בדיקה‪.‬‬ ‫דאמרינן העכבר אכל החמץ‪ .‬והוסיף הטור‬
‫כ"פ הר"ז )ה(‪.‬‬ ‫– אפ' לא ביטל אין צריך בדיקה כיון דקי"ל‬
‫מש"ז )ג( ‪ -‬בב' חלוקות ראשונות אפ' בדיעבד‬ ‫כרבנן‪ .‬כ"כ שו"ע‪.‬‬
‫שלא ביטל מעכב‪ ,‬אבל בב' חלוקות אחרונות אינו‬ ‫ד‪.‬‬
‫שם‪ :‬על ובדק ומצא החמץ‪ .‬פלוגתא‬
‫מעכב אם לא ביטל‪.‬‬
‫דרבי ורבן שמעון בן גמליאל‪ :‬שדה שאבד‬
‫בה קבר וכו' רבן שמעון בן גמליאל אומר‬
‫תבדק כל השדה כולה והלכה כרבן שמעון‬
‫בן גמליאל‪.‬‬

‫סעיף ג‪ :‬הניח ט' ומצא י'‪ ,‬או הניח י' ומצא ט'‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪53‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ט‬

‫ב‪.‬‬
‫הניח ט' ככרות חמץ ומצא י' ‪ -‬צריך לבדוק אחר כל הט'‪ .‬וכן אם‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫הניח י' ומצא ט' ‪ -‬צריך לבדוק אחר כל הי' שאנו אומרים מה שהניח נטל ואלו‬
‫אחרים הם‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ויש אומרים דה"מ )שהניח ‪ 10‬ומצא ‪ (9‬בקשורים יחד‪ ,‬אבל אם אינם קשורים יחד אין‬
‫צריך לבדוק אלא אחר האחד‪.‬‬

‫● התוס' והטור – הלכה כמ"ד מחלוקת‬ ‫שורשי הלכה‬

‫בכיס אחד )מ"ד השני(‪ ,‬היינו אם הככרות לא‬
‫קשורות אין צריך לחפש אלא אחר הכיס‬
‫החסר‪ .‬כ"פ שו"ע בשם וי"א‪.‬‬
‫● והרמב"ם פסק – כמ"ד הראשון‬
‫שמחלוקת בשני כיסים‪ ,‬היינו אף אם‬
‫הככרות לא קשורים צריך בדיקה אחר‬
‫כולן‪ .‬כם שו"ע בסתם‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"צריך לבדוק כל הט'"‬
‫כף החיים )טז(‪ :‬דוקא כשאין מכיר הככרות‪,‬‬
‫אבל מכירם אין צריך בדיקה‪ .‬כ"כ האחרונים‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"הני מילי בקשורים יחד"‬
‫משנה ברורה)טו(‪ :‬דודאי מי שלקחם לקחם כולם‬
‫ושמא קטנים או עכבר וחולדה לקחום וצריך‬
‫לבדוק אחריהם והני אחריני נינהו‪.‬‬
‫"אינן מקושרים‪ ...‬אלא האחד"‬
‫כ"פ הלבוש‪ ,‬עולת שבת )ג(‪ ,‬פר"ח‪.‬‬
‫מ"א )ו(‪ :‬אף שאין לתלות בעכברים כשהם‬
‫קשורים‪ ,‬תלינן בקטנים )תוס'(‪.‬‬
‫חק יוסף )ט(‪ :‬אלא אחר האחר – כיון שלא היו‬
‫קשורים לא חיישינן שניטלו כולם אלא רק האד‬
‫שחסר‪.‬‬
‫מ"א )ז(‪ :‬אבל הניח ט' ומצא י' אף שאינם‬
‫קשורים אין צריך בדיקה אחר וכולם‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )י‪ :(.‬הניח תשע ומצא עשר‪,‬‬
‫פלוגתא דרבי ורבנן‪ .‬דתניא‪ :‬הניח מנה‬
‫)מעשר( ומצא מאתים ‪ -‬חולין ומעשר שני‬
‫מעורבין זה בזה‪ ,‬דברי רבי‪ .‬וחכמים‬
‫אומרים‪ :‬הכל חולין‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬הכל חולין – ומנה נטל‪ ,‬ואלו‬
‫הובאו אחר כך‪ .‬וגבי חמץ נמי לרבנן התשע‬
‫שהניח אינן כאן וצריך לבדוק כל הבית‬
‫שמא גררום חולדות והעשר הנמצאות איש‬
‫אחר הביאן‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫שם‪ :‬הניח עשר )מעשר( ומצא תשע ‪-‬‬
‫היינו סיפא‪ ,‬דתניא‪ :‬הניח מאתים ומצא‬
‫מנה ‪ -‬מנה מונח ומנה מוטל‪ ,‬דברי רבי‪,‬‬
‫וחכמים אומרים‪ :‬הכל חולין‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬לחכמים צריך בדיקה שנית אחר כל‬
‫העשר‪ ,‬שאין כאן אחד מהראשונים‪.‬‬
‫ב"י – וקי"ל כחכמים‪ ,‬שצריך בדיקה שנית‪,‬‬
‫ואפילו ביטל‪ ,‬משום דהוי כאילו אין ספק‬
‫כלל )שאם לא כן לא היו חכמים מקילים שהכל‬
‫חולין(‪ .‬כ"ד הרמב"ם כ"כ הטור‪.‬‬
‫ביצה )י‪ :(:‬על מחלוקת רבי וחכמים לעיל‬
‫ג‪.‬‬
‫נחלקו ר' יוחנן ור"א‪:‬‬
‫חד אמר‪ :‬בשני כיסין מחלוקת‪ ,‬אבל בכיס‬
‫אחד ‪ -‬דברי הכל חולין‪.‬‬
‫וחד אמר‪ :‬בכיס אחד מחלוקת‪ ,‬אבל בשני‬
‫כיסין ‪ -‬דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל‪.‬‬
‫להלכה‬
‫‪54‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תל"ט‬

‫לבטל )לפני השעה השישית( ויבטל אז‪.‬‬ ‫משנה ברורה )יז(‪ :‬לעיקר הדין נראה שאין‬
‫להקל אלא אם כן ביטל או שיש לו עוד שהות‬

‫סעיף ד‪ :‬הניח חמץ בזוית זו ומצאה בזוית אחרת‬

‫)דשמא‬ ‫הניח חמץ בזוית זו ומצאו בזוית אחרת‪ ,‬צריך לחזור ולבדוק‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫חמץ אחר הוא והראשון נטלו קטן או עכבר והניחו במקום אחר(‪.‬‬
‫שמא עכבר עשה‪ ,‬וכיון דחוששין לעכבר ‪-‬‬ ‫שורשי הלכה‬
‫יש לחוש נמי לא זהו אלא אחר‪ ,‬ולרבן‬
‫שמעון תולין באדם עצמו שהוא עשה‬ ‫פסחים )י‪ :(:‬הניח בזוית זו ומצא בזוית‬
‫ושכח‪ ,‬ואין צריך בדיקה‪.‬‬ ‫אחרת ‪ -‬פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל‬
‫ורבנן‪ .‬דתניא‪ :‬קרדום שאבד בבית ‪ -‬הבית‬
‫להלכה‬
‫טמא‪ ,‬שאני אומר‪ :‬אדם טמא נכנס לשם‬
‫√ב"י לדעת הרמב"ם – כחכמים שצריך‬
‫ונטלו‪ .‬רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ :‬הבית‬
‫בדיקה אף שביטל‪ .‬כ"פ שו"ע‪ .‬כ"פ מ"א‪.‬‬ ‫טהור‪ ,‬שאני אומר‪ :‬השאילו לאחר ושכח‪.‬‬
‫והטור – אם ביטל אין צריך בדיקה‪ .‬כ"פ‬ ‫פרש"י‪ :‬וגבי חמץ נמי‪ ,‬לרבנן חוששין‬
‫הלבוש‪ ,‬פר"ח‪ ,‬חק יעקב‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪55‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"מ‬

‫סימן ת"מ‪ :‬דין חמצו של נכרי שהופקד אצל‬

‫ישראל‬
‫ובו ד' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬ה‪ ,‬ו (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫נוכרי שהפקיד חמצו ביד ישראל ‪57 .............................................................‬‬ ‫א‪:‬‬ ‫סעיף‬

‫אם אינו חייב באחריותו עושה לו מחיצה ‪59 ...............................................‬‬ ‫ב‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫גוי שנכנס עם חמצו לבית ישראל ‪60 ...........................................................‬‬ ‫ג‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫ישראל המפקיד אצל אחרים ‪60 ..................................................................‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א‪ :‬נוכרי שהפקיד חמצו ביד ישראל‬

‫נכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל‪ :‬אם הוא חייב באחריותו מגניבה‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואבידה‪ ,‬בין שהוא בביתו בין שהוא בכל מקום ברשותו‪ -‬חייב לבערו‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ואפילו חזר והפקידו ביד אינו יהודי אחר ] הגהות אלפסי פ"ק דפסחים [‪.‬‬
‫ה‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫וי"א שאפי' אינו עליו אלא שומר חנם שחייב בפשיעה ‪ -‬חייב לבערו‪ .‬ואפילו‬
‫אם אינו חייב באחריותו בדין‪ ,‬אלא שיודע שהאינו יהודי אלם ויכפהו לשלם אם‬
‫יאבד ‪ -‬חייב לבערו‪ .‬ויש ‪ -‬חולקים‪.‬‬
‫כדידכו דמי ואסור‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬
‫ב‪.‬‬
‫שם‪ :‬יליף בגזירה שוה‪" ,‬שבעת ימים‬ ‫א‪.‬‬
‫)ה‪ :(:‬אמר מר יכול יטמין )חמץ‬ ‫פסחים‬
‫שאור לא ימצא בבתיכם"‪" ,‬לא יראה לך‬
‫שלו שלא יראה או( ויקבל פקדונות מן הגוים‪,‬‬
‫שאור בכל גבולך" ליתן את האמור של זה‬
‫ת"ל לא ימצא )שמות יב יט(‪ .‬והא אמרת‬
‫בזה ושל זה בזה‪.‬‬
‫רישא שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה‬
‫√כ"פ הטור ‪ -‬לא שנא אם הוא בביתו או‬ ‫של אחרים ושל גבוה? לא קשיא הא דקביל‬
‫בכל מקום ברשותו חייב לבערו‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬ ‫עליה אחריות הא דלא קביל עליה אחריות‪.‬‬
‫ד‪.‬‬ ‫כדאמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמירא‬
‫הא דקביל עליה אחריות‬
‫● ר"י פסק – דוקא כשחייב בגניבה ואבדה‬ ‫דבני חילא מבתייכו כיון דאילו מיתבד או‬
‫כמו בני מחוזא‪ .‬כ"כ ב"י בדעת הרמב"ם‬ ‫מיגנב ברשותייכו קאי ובעיתו לשלומי‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪57‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"מ‬

‫מ"א )א( – מותר להחזירו לגוי אחר הפסח‪,‬‬ ‫כ"פ בשו"ע סתם‪.‬‬
‫דבהאי גוונא לא קנסו )על חמץ שעבר עליו הפסח(‪.‬‬ ‫● אבל בה"ג כ' – אפילו שומר חנם שאינו‬
‫מכל מקום אסור שמא יחזור והגוי וימכרנו‬ ‫חייב אלא בפשיעה חייב לבער‪ .‬כ"פ הרא"ש‬
‫לישראל אחר‪.‬‬ ‫ושו"ע בשם וי"א‪.‬‬
‫אבל חק יעקב )ד( כ' – שאין לחשוש‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫כתב הרמב"ם‪ :‬אפילו אינו חייב‬
‫מיהו הכתב סופר )פד( כ' – לישראל הנפקד אסור‬
‫אפ' בהנאה‪ ,‬אבל לישראל אחר מותר אף באכילה‬ ‫באחריותו‪ ,‬אלא שהגוי כופהו לשלם אם‬
‫)לפ"ז – מותר להחזיר לגוי אף שיודע שימכור‬ ‫יאבד – חייב לבער‪.‬‬
‫לישראל אחר(‪.‬‬ ‫ביאר הרב המגיד – שלמד מבני מחוזא‬
‫ג‪.‬‬ ‫ששם לא היו חייבים מהדין אלא מאונס‪,‬‬
‫"הפקידו ביד גוי"‬
‫ואף על פי כן נקרא חמץ שלהם‪.‬‬
‫שלטי גיבורים‪ :‬דהוי כהפקיד חמצו ביד גוי‬ ‫אבל השגות וקצת הגאונים כתבו – שאינו‬
‫שצריך לבערו‪.‬‬ ‫חייב לבער מפני אחריות אונס‪ .‬מכל מקום‬
‫מ"א )א( – משמע שאם הפקידו ביד בעליו הגוי‬ ‫הרי"ץ גיאת פסק כהרמב"ם‪.‬‬
‫אין צריך לבער‪.‬‬
‫ואם הגוי השני קיבל עליו אחריות‬ ‫ענפי הלכה‬
‫עולת שבת )א( – אף על פי כן חייב לבער‪ .‬כ"כ‬ ‫א‪.‬‬
‫"גוי שהפקיד חמצו"‬
‫חק יעקב‪ ,‬א"ר וחק יוסף‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬דבפקדון בעלמא שלא באחריות‬
‫מיהו מ"א )א( – אם הגוי קיבל אחריות אין חייב‬
‫ליכא איסורא להשהות מדכתיב קרא אחרינא לא‬
‫לבער‪.‬‬
‫יראה לך ודרשינן שלך אי אתה רואה אבל אתה‬
‫ר"ז )עז(‪ :‬לכן לכתחילה כדאי להחזיר החמץ‬
‫רואה של אחרים‪.‬‬
‫לבעליו הגוי או למוכרו לגוי‪ ,‬בדיעבד יש לסמוך‬
‫העל המקלים‪.‬‬ ‫"חייב באחריותו"‬
‫ד‪.‬‬ ‫חק יעקב )א(‪ :‬ודוקא שאמר הישראל שאם יאבד‬
‫"אפילו שומר חינם"‬
‫אשלם לך וקנה הגוי בקניין סודר שלא יוכל לחזור‬
‫א"ר‪ :‬לכתחילה יש לחוש לדעה זו‪ ,‬שימכור‬ ‫בו )שאם לא כן אין דין שומרים בגוי כדאיתא בחו"מ‬
‫החמץ ויבטלנו‪ .‬אך בדיעבד כשכבר הגיע שעה‬ ‫סימן ש"א ס"א(‪ ,‬או שזהו קניין מהמלכות‪ .‬כ"כ‬
‫ששית שאי אפשר למוכרו‪ ,‬מותר להשהות חמץ‬ ‫ר"ז‪.‬‬
‫עד שיבואו בעליו הגוי‪.‬‬
‫ה‪.‬‬ ‫משנה ברורה )ד(‪ :‬האם מהני בזה ביטול‬
‫"אלם‪ ...‬ויש חולקים"‬ ‫ומכירה כמו בחמץ שלו? הביא שדי חמד )מערכת‬
‫משנה ברורה )ט(‪ :‬דכיון שהישראל לא קיבל‬ ‫חמץ ומצה ה‪ ,‬ל"ג( מחלקות בדבר‪ :‬י"א דלא מהני‬
‫עליו אחריות והוא פטור מדין התורה ומדין‬ ‫כיון שאין גוף החמץ שלו‪ ,‬ויש שמקילין‪ .‬לפי‬
‫המלכות אין החמץ נחשב כשלו ע"י כפיית‬ ‫המ"א )א( – יש תקנה שימכור לגוי הבית שהחמץ‬
‫העכו"ם‪ .‬מכל מקום קי"ל כסברה ראשונה )חק‬ ‫בו או יפקיד החמץ ויקבל הגוי אחריות‪ .‬והנכון‬
‫יעקב ואליה רבה ושאר אחרונים‪.(:‬‬ ‫שיעשה שניהם‪.‬‬
‫עבר ולא ביער חמצו של הגוי‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪58‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"מ‬

‫סעיף ב‪ :‬אם אינו חייב באחריותו עושה לו מחיצה‬

‫ואם אינו חייב באחריותו‪ ,‬אינו חייב לבערו אפילו אם כבוש תחת‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫ידו‪ ,‬כגון שהוא גר תושב ושרוי עמו בחצר‪ .‬וצריך לעשות לפניו מחיצה גבוה י'‬
‫טפחים‪ ,‬כדי שלא ישכח ויאכלנו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וא"י שהניח חמץ בבית ישראל בלא רשותו‪ ,‬כופה עליו כלי )ריב"ש סי' ת"א(‪.‬‬
‫ודוקא בי"ט‪ ,‬אבל אם הוא קודם יום טוב צריך לעשות מחיצה )ע"ל סימן תמ"ו סעיף‬
‫א'(‪.‬‬

‫א‪.‬‬
‫"אינו חייב לבערו"‬
‫הלבוש‪ :‬ואף מותר להשהותו בביתו‪ .‬וה"מ‬
‫בחינם‪ ,‬אבל בשכר אסור‪ ,‬דהא נהנה מאיסורי‬
‫הנאה‪ .‬מיהו בדיעבד שקיבל שכר שכרו מותר‪.‬‬
‫כ"מ מהרשב"א‪ .‬כ"כ חק יוסף‪.‬‬
‫ט"ז )ב(‪ :‬ואם קיבל עליו אחריות לא מהני מחיצה‬
‫אלא צריך לבערו )רש"י והמחבר(‪ .‬כ"פ העו"ש‬
‫)ב(‪.‬‬
‫אמנם שאגת אריה )עח( – פסק כר"ת דמחיצה‬
‫מהני אף שקיבל אחריות‪.‬‬
‫חק יעקב )ג(‪ :‬להלכה לכתחילה יש להחמיר אף‬
‫במייחד לו בית‪ ,‬ובדיעבד יש להקל‪.‬‬
‫ב"י‪ :‬אם בשעה שהביא הגוי החמץ קיבל‬
‫הישראל באחריות אלא שייחד לו זוית וא"ל הנח‬
‫בזוית זו – אין זקוק לבער דהוי חמצו של גוי‬
‫ברשות הגוי‪ .‬לאפוקי הב"ח שחולק‪.‬‬
‫שאגת אריה )עט(‪ :‬כשקיבל עליו אחריות אף‬
‫משש שעות ומעלה שעובר עליו בבל תשביתו‪,‬‬
‫מכל מקום לאחר הפסח מותר בהנאה‪ ,‬ובתנאי‬
‫שיעשה מחיצה לפי הפסח‪ .‬אבל עשה מחיצה רק‬
‫בפסח כיון שנאסר בהנאה אסור אף אחר הפסח‪.‬‬
‫משנה ברורה)יא(‪ :‬כגון שהוא גר תושב ‪-‬‬
‫שנתיישב בארצך ויד ישראל שולטת עליו והוא‬
‫אמינא שממונו כממונך וצריך אתה להוציא פקדונו‬
‫מרשותך קמ"ל דלא )רש"י(‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫שורשי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )ו‪ :(.‬אמר רב חמצו של גוי עושה‬
‫לו מחיצה גבוהה עשרה‪.‬‬
‫ונחלקו הראשונים‪:‬‬
‫√לפי רש"י – מיירי שלא קיבל עליו‬
‫אחריות‪ ,‬שאם קיבל אחריות צריך לבערם‬
‫)כדלעיל(‪ .‬כ"כ הרמב"ם‪ ,‬רי"ף‪ ,‬רשב"א‬
‫והטור‪.‬‬
‫אבל בעל העיטור כתב – אף שקיבל עליו‬
‫אחריות די לו במחיצה‪ ,‬דכיון שייחד לו‬
‫בית לאו ברשותו הוא‪ .‬דבלא קיבל עליו‬
‫אחריות לא בעינן מחיצת עשרה אלא‬
‫מפנהו לכל מקום כדי שלא יכשל בו‪ .‬כ"ד‬
‫ר"ת‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬רא"ש והראב"ד‪.‬‬
‫שם )ה‪ :(:‬אין לי אלא בנכרי שלא כיבשתו‪,‬‬
‫ואין שרוי עמך בחצר‪ .‬נכרי שכיבשתו‬
‫ושרוי עמך בחצר מנין? תלמוד לומר לא‬
‫ימצא בבתיכם‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ד"מ )ב(‪ :‬כתוב ריב"ש )ת"א( ‪ -‬גוי שהניח‬
‫חמץ תוך רשות ישראל בלא רשותו כופה‬
‫עליו כלי ביום טוב דלמא אתי למיכל‬
‫מיניה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫‪59‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"מ‬

‫חיישינן שיבוא לאכלו להכי בעינן מחיצה‬ ‫"מחיצה גבוה י' טפחים"‬
‫להיכרא‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪..‬‬ ‫רש"י‪ :‬וכאן לא מהני כפיית כלי‪ ,‬כיון שעושה כן‬
‫"ודוקא בי"ט"‬ ‫לכל ימי הפסח חיישינן שינטל הכלי‪ .‬כ"פ חק‬
‫העו"ש )ב( – ודוקא בי"ט‪ ,‬אבל בחול המועד לא‬ ‫יעקב‪.‬‬
‫הטריחהו לעשות מחיצה‪ ,‬שהרי יכול לבערו‪ .‬כ"כ‬ ‫חק יעקב )י( ‪ -‬ולא יעשה מחיצה ע"י סדין כיון‬
‫חק יעקב‪.‬‬ ‫שהולך ובא ברוח )כף החיים – משמע שאם קשרו‬
‫אבל הט"ז )ג( – אף החול המועד יעשה לו מחיצה‬ ‫מהני(‪.‬‬
‫אם הניחו‪ .‬כ"כ מ"א )ה(‪.‬‬ ‫כף החיים )לה(‪ :‬מהרמב"ם משמע אף חמץ‬
‫שאינו ראוי לאכילה אלא ע"י בישול צריך מחיצה‪.‬‬
‫מ"א )ג(‪ :‬שלא ישכח ויאכלנו – ואף על גב‬
‫דבשאר איסורי אכילה והנאה לא בעינן מחיצה‪,‬‬
‫הכא שאני משום דלא בדילי מיניה כולי שתא‬

‫סעיף ג‪ :‬גוי שנכנס עם חמצו לבית ישראל‬

‫אינו יהודי שנכנס לבית ישראל וחמצו בידו ‪ -‬אינו זקוק להוציאו‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫)דשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של‬ ‫אעפ"י שהישראל רואה חמץ של א"י אין בכך כלום‬
‫אחרים(‪ .‬אבל אסור להעלותו עמו על השלחן ואפילו בהפסק מפה‪.‬‬

‫מ"א )ו(‪ :‬ולא חיישינן שיאכלנו שהרי הגוי‬ ‫שורשי הלכה‬

‫משמרו‪ ,‬ועוד שאינו מסור בידו‪.‬‬
‫פסחים )ו‪ :(.‬ת"ר‪ :‬נכרי שנכנס לחצירו של‬
‫חק יעקב )יב( בשם הרש"ל‪ :‬ומה שנהגו לגעור‬
‫ישראל ובציקו בידו ‪ -‬אין זקוק לבער‪.‬‬
‫בגוי‪ ,‬מטעם שמא יפלו פירורים ויבוא לאיסור‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬אין זקוק לבער ‪ -‬לא הזקיקוהו‬
‫"לעלותו עמו על השלחן"‬ ‫להוציא את הנכרי מן הבית‪ ,‬כדאמרן‪ :‬אבל‬
‫ח"א )קכ‪-‬ד(‪ :‬אפילו על שלחן גדול אסור‪ ,‬דלא‬ ‫אתה רואה של אחרים‪.‬‬
‫פלוג‪.‬‬ ‫כ"כ הרשב"א )ח"א סי' קעז( ‪ -‬מכל מקום‬
‫מ"א )ז( – ואם אין הישראל אוכל על השלחן‪,‬‬ ‫אסור לעלותו על השלחן כיון שקרובים‬
‫מותר לגוי לאכול שם חמצו‪ ,‬ובלבד שינקה היטב‪.‬‬ ‫לפשיעה‪ ,‬ואפילו בהפסק מפה‪.‬‬
‫ת' הרשב"א )קעז(‪ :‬ואף שבזה אוכל בשר וזה‬
‫ענפי הלכה‬
‫חלב סגי הפסק מפה‪ ,‬בחמץ לא מהני הפסק מפה‪,‬‬
‫דאני חמץ שאיסורו במשהו‪ ,‬ואי אפשר שלא‬ ‫"אין זקוקו להוציאו"‬
‫יתערב פרור אחד‪.‬‬

‫סעיף ד‪ :‬ישראל המפקיד אצל אחרים‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪60‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"מ‬

‫ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חבירו או אצל הא"י‪ ,‬אף על פי‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫)ואף הנפקד עובר כיון שקיבל עלי‬ ‫שקבל עליו הנפקד אחריות‪ ,‬עובר עליו אף המפקיד‬
‫אחריות(‪.‬‬

‫באר הגולה‪ ,‬א"ר‪.‬‬ ‫שור שי הלכה‬

‫ענפי הלכה‬ ‫ישראל שהפקיד חמצו אצל אחרים‬
‫"עובר עליו המפקיד"‬ ‫● יש מהגאונים שכתבו – כיון שקיבל עליו‬
‫הנפקד אחריות אין המפקיד עובר עליו‬
‫האחרונים‪ :‬ומ"ש שאם הגטי הפקיר אצלו‬
‫)הר"ן – אינו עובר מהתורה‪ ,‬אבל מדרבנן עובר‬
‫וקיבל הישראל אחריות ה"ז עובר‪ ,‬זהו לחומרה‪,‬‬
‫עליו(‪ .‬כ"כ הר"ן בשם הרמב"ן וכ"מ משמע‬
‫אבל לא להפטר מהאיסור כשנתן פקדונו לאחר‬
‫מהרשב"א‪ .‬כ"פ לבוש‪ ,‬ט"ז וחק יעקב‪.‬‬
‫באחריות‪ .‬כ"כ משנה ברורה)יט(‪.‬‬
‫●√אבל הרא"ש בשם ר' יונה – המפקיד‬
‫עובר‪ ,‬כיון שעיקר הממון של הבעלים הוא‪.‬‬
‫כ"ד הרמב"ם‪ .‬כ"פ שו"ע‪ .‬כ"כ עולת שבת‪,‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪61‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"א‬

‫סימן תמ"א‪ :‬דיני מי שהלוה על חמץ‬

‫ובו ב' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬ל (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א‪ :‬משכון חמץ של ישראל ביד הגוי ‪63 ...........................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬ישראל שהלוה לגוי על חמצו של הגוי ‪64 ...................................................‬‬

‫סעיף א‪ :‬משכון חמץ של ישראל ביד הגוי‬

‫א"י שהלוה ישראל על חמצו ומשכנו בידו )את חמצו של היהודי(‪ ,‬ואמר‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ליה )היהודי(‪ :‬מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך לזמן פלוני‪ ,‬והגיע הזמן ולא פרעו –‬
‫ב‪.‬‬
‫מותר‪ ,‬אפילו לא הגיע הזמן שקבע עד אחר הפסח‪ ,‬דמשהגיע הזמן ולא פרעו‪,‬‬
‫נקנה לו למפרע והו"ל חמצו של א"י‪.‬‬
‫חמץ שעבר עליו הפסח‪ .‬כ"ד הרבה‬ ‫שורשי הלכה‬
‫ראשונים ‪ .‬לאפוקי מרבנו אפרים והרמב"ם‬
‫א‪.‬‬
‫דס"ל שדוקא בשקבע לו זמן קודם הפסח‪.‬‬ ‫פסחים )ל‪ :(:‬משנה‪ .‬נכרי שהלוה את‬
‫ישראל על חמצו‪ ,‬אחר הפסח ‪ -‬מותר‬
‫ענפי הלכה‬ ‫בהנאה‪ ,‬וישראל שהלוה את נכרי על חמצו‪,‬‬
‫א‪.‬‬ ‫אחר הפסח ‪ -‬אסור בהנאה‪.‬‬
‫"גוי שהלוה לישראל על חמצו"‬
‫שם‪ :‬ומיירי שהרהינו )היהודי( אצל הגוי‪,‬‬
‫הט"ז )ב(‪ :‬לכתחילה אסור ללוות מהגוי על חמצו‬ ‫ואמר ליה קני מעכשיו אם לא אפרענו לך‬
‫לפדותו אחר הפסח )כיון שבידו לפדותו בפסח(‪,‬‬ ‫עד יום פלוני‪.‬‬
‫דהו"ל מטמין בידו ועובר עליו‪ .‬אבל נתכוון לפדות‬ ‫הרא"ש‪ :‬אם א"ל מעכשיו כשיגיע הזמן ולא‬
‫קודם פסח ועבר הפסח אינו חייב לבער‪ .‬כ"כ חק‬ ‫פרע נמצא למפרע היה של גוי‪ .‬ואם לא‬
‫יוסף‪.‬‬ ‫א"ל מעכשיו לא קנה גוי‪ ,‬והישראל עובר‬
‫א"ר )ב( – משמע שאם לא מתכוון לפדותו כלל‬ ‫עליו‪ .‬וכן אם לא הרהינו אצלו אף דאמר‬
‫מותר לכתחילה‪ .‬כ"כ פר"ח‪.‬‬ ‫ליה מעכשיו לא גרע מחמצו של גוי ברשות‬
‫הרא"ש‪ :‬ומשכנו בידו – אבל אם לא משכנו‬ ‫ישראל והאחריות על הישראל שעובר‪ .‬כ"כ‬
‫ביד הגוי והחמץ מונח אצל הישראל‪ ,‬אף שא"ל‬ ‫כיו"ב הרי"ף‪.‬‬
‫מעכשיו לא גרע ממשכון הגוי אצל ישראל וקיבל‬ ‫אם הגיע הזמן אחר הפסח‬
‫עליו אחריות שעובר‪ .‬כ"כ הט"ז)א(‪ ,‬מ"א)א(‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫√הר"ן – אף שהגיע הזמן אחר פסח כיון‬
‫דא"ל מעכשיו‪ ,‬למפרע הוי של גוי‪ ,‬ולא הוי‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪63‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"א‬

‫אבל הרב המגיד ‪ -‬דעת רוב האחרונים שהגוי לא‬ ‫ר' ישעיה אחרון‪ :‬ואם א"ל מעכשיו והקנהו‬
‫קנה והחמץ נאסר אחר הפסח‪ .‬כ"מ מבעל העיטור‬ ‫בקניין או אגב קרקע‪ ,‬אף שלא מסרו לגוי – מותר‪,‬‬
‫והרי"ץ גיאת‪ .‬והשו"ע‪ .‬כ"פ מ"א )ב(‪ ,‬ופר"ח‪.‬‬ ‫והוא שאין לו אחריות‪ .‬כ"כ כנה"ג ומ"א‪.‬‬
‫כף החיים‪ :‬ולכן לכתחילה יש להחמיר‪ ,‬ובדיעבד‬ ‫הטור‪ :‬ואם חסר א' מכל אלו‪ :‬א(‪ .‬שאין משכון‬
‫יש לסמוך על המתירים‪.‬‬ ‫ביד הגוי‪ .‬ב( או לא א"ל מעכשיו‪ .‬ג( או פרעו‬
‫מ"א )ב(‪ :‬ואם לא לוה מהגוי רק שא"ל אם לא‬ ‫בזמנו – הוי חמצו של ישראל ואסור‪ .‬כ"כ הלבוש‬
‫אעשה כו"כ קודם ר"ח ניסן יהא בחמץ שלך‬ ‫וחק יעקב )ב(‪.‬‬
‫מעכשיו – החמץ אסור אחר הפסח‪ ,‬דהוי‬ ‫פר"ח‪ :‬מיהו אם א"ל בפירוש שאינו מקבל עליו‬
‫אסמכתא‪ ,‬שרק במשכון מהני מעכשיו‪.‬‬ ‫אחריות והסכים הגוי אף שלא הרנינו אצלו‪ ,‬כל‬
‫שא"ל מעכשיו ולא פרעו בזמנו – שפיר דמי‪ .‬כ"כ‬
‫ואם לפי דינא דמלכותא קנה הגוי‬
‫ר"ז‪.‬‬
‫חמד משה )ג( – הולכים לפי דינא דמלכותא‬
‫מיהו נהר שלום )ב( – כל שלא הרנינו אצלו‬
‫שהגוי קנה‪ ,‬והחמץ מותר‪.‬‬
‫אסור‪.‬‬
‫אולם חק יוסף )ד( – אסור‪ ,‬שהולכים לפי דיניהם‬
‫רק לחומרה ולא לקולא‪ ,‬שאם בדיננו אינו קונה‬ ‫אם הגיע הזמן לפני פסח ולא פרעו‬
‫לא מהני דיניהם והחמץ אסור‪.‬‬ ‫ראב"ד – נקנה לגוי אף שלא א"ל מעכשיו )שאין‬
‫דין אסמכתא לגוי‪ ,‬אלא קונה בעל עניין(‪ .‬כ"פ‬
‫הלבוש‪ ,‬הט"ז‪ ,‬עולת שבת וא"ר‪.‬‬

‫סעיף ב ‪ :‬ישראל שהלוה לגוי על חמצו של הגוי‬

‫ישראל שהלוה לא"י על חמצו‪ ,‬אם משכנו בידו‬
‫)שאם לא כן לא נקנה לו‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫המשכון( ואמר ליה‪ :‬מעכשיו‪ ,‬והגיע הזמן אפילו אחר הפסח ולא פרעו‪ ,‬אפילו אין‬
‫אחריותו עליו ‪ -‬אסור‪ ,‬משום דקני ליה למפרע‪ .‬אבל אם לא אמר ליה‪ :‬מעכשיו‪,‬‬
‫ואין אחריותו עליו‪ ,‬מותר‪.‬‬

‫הב"ח‪ :‬ישראל שהלוה לישראל אחר ומשכנו‬ ‫שורשי הלכה‬

‫אפילו לא א"ל מעכשיו ולא קיבל אחריות – אסור‪,‬‬
‫פסחים )ל‪ :(:‬ישראל שהלווה לגוי על חמצו‬
‫שישראל מישראל קונה משכון‪ .‬כ"כ עולת שבת‬
‫)פירוש שלקח ממנו החמץ כמשכון( – אחר‬
‫)ב(‪ ,‬ט"ז )תמג‪ -‬ד(‪ .‬לאפוקי פר"ח שסובר שאינו‬
‫הפסח אסור בהנאה‪.‬‬
‫עובר עד שיהיה שלו וברשותו‪.‬‬
‫הרא"ש‪ :‬ומיירי נמי שהרהינו אצלו וא"ל‬
‫"אסור משום דקני ליה"‬
‫מעכשיו‪ ,‬שאם לא א"ל מעכשיו לא קנה‬
‫לפי רש"י – ולא רק לעניין חמץ שעבר עליו‬
‫ישראל המשכון ושרי‪ .‬כ"כ הטור‪.‬‬
‫הפסח‪ ,‬אלא אף עובר עליו בבל יראה וחייב לבערו‬
‫אף שלא הגיע הזמן‪ ,‬שמא לא יפרע הגוי‪ .‬כ"כ‬ ‫ענפי הלכה‬
‫ב"ח‪ ,‬ט"ז )ב( ופר"ח‪.‬‬
‫אבל המ"א )ד( – בפסח אין חייב לבערו כיון‬ ‫"ישראל שהלוה לגוי על חמצו"‬
‫שעדיין הוא ברשות הגוי‪ ,‬שמא יפדנו‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪64‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"א‬

‫נתיב חיים – מכל מקום צריך שיתנה בפירוש‬ ‫ופסק עולת שבת )ב( – שאם ביטל החמץ מותר‪.‬‬
‫שאין אחריות עליו‪ ,‬שאם לא כן דינו לפחות‬ ‫"ואין אחריותו עליו ‪ -‬מותר"‬
‫כשומר שכר‪.‬‬
‫הרא"ש‪ :‬כיון דקי"ל שאין קונה ישראל מהגוי‪,‬‬
‫מ"א )ו(‪ :‬אף שנראה מהגוי שדעתו לשקעו אצלו‬ ‫או הגוי מישראל משכון‪ .‬כ"כ מ"א )ו(‪.‬‬
‫‪ -‬אינו עובר כל זמן שלא מכרו לו‪ .‬כ"כ הטור‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪65‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ב‬

‫סימן תמ"ב‪ :‬דין תערובת חמץ‬

‫ובו י"א סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬כא‪ ,‬כג‪ ,‬מג‪ ,‬מה (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א‪ :‬תערובת חמץ שאינו ראוי לאכילה ‪67 ...............................................‬‬
‫סעיף ב‪ :‬פת שעיפשה ונפסלה לאכילת כלב ‪69 ...............................................‬‬
‫סעיף ג‪ :‬בגדים שכבסו בחלב חטה ‪70 .............................................................‬‬
‫סעיף ד ‪ :‬חמץ שנתערב ואינו ראוי לאכילה ‪70 ...............................................‬‬
‫סעיף ה ‪ :‬שכר מחיטים צריך לבערו ‪71 ..........................................................‬‬
‫סעיף ו ‪ :‬לגרר הכתלים מהחמץ ‪72 .................................................................‬‬
‫סעיף ז ‪ :‬בצק שבסדקי ע ריבה ‪72 ...................................................................‬‬
‫סעיף ח ‪ :‬מתי שני חצאי זיתים מצטרפים ‪73 ...................................................‬‬
‫סעיף ט ‪ :‬חמץ שמתעפש קודם הפסח ‪73 ........................................................‬‬
‫סעיף י ‪ :‬דיו המבושל בשכר שעורים ‪74 .........................................................‬‬
‫סעיף יא ‪ :‬עריבות שלשין בהם חמץ ‪74 .........................................................‬‬

‫הקדמה‬
‫הרמ"ך – מחלק‪ ,‬לעניין בל יראה ס"ל‬ ‫מרן מדבר כאן לענין הלאו דבל יראה ובל‬
‫הרמב"ם שאין לאו‪ ,‬לעניין אכילה ס"ל שיש‬ ‫ימצא‪ .‬ובזה נחלקו ‪:‬‬
‫בו לאו‪.‬‬
‫● פסחים )מג‪ :(.‬לר"א ‪ -‬בלאו‪ ,‬כ"פ ריץ גיאת‪,‬‬
‫והשו"ע פסק כר"א שעובר על תערובת חמץ‬
‫בעל העיטור ורש"י‪.‬‬
‫בלאו‪.‬‬
‫לחכמים – בלא כלום‪ .‬כ"פ הרי"ף‪ ,‬רא" ור"ת‪.‬‬
‫● הדין בחמץ נוקשה )גמ' שם(‪:‬‬ ‫ובדעת הרמב"ם נחלקו‪:‬‬
‫רב נחמן אומר – אף בחמץ נוקשה יש לאו‬ ‫הרא"ש – דעת הרמב"ם כר"א‪ .‬כ"כ כסף‬
‫דלא יראה‪ .‬כ"פ הטור‪.‬‬ ‫משנה‬
‫רב אמר – אין בו לאו‪ .‬כ"פ הרמב"ם‪.‬‬ ‫ראב"ד – כחכמים‪ .‬כ"כ הרב המגיד‪.‬‬

‫סעיף א‪ :‬תערובת חמץ שאינו ראוי לאכילה‬

‫תערובת חמץ עוברים עליו משום בל יראה )שמות יג‪ ,‬ז( ובל ימצא ‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫כגון‪ :‬המורייס וכותח הבבלי ושכר המדי וכל כיוצא באלו מדברים הנאכלים‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אבל דבר שיש בו תערובת חמץ ואינו ראוי לאכילה ‪ -‬מותר לקיימו בפסח‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫עריבת העבדנין שנתן לתוכו קמח ועורות‪ ,‬אפילו נתנן שעה אחת קודם זמן הביעור‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪67‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ב‬

‫‪ -‬הרי זה מותר לקיימו‪ .‬ואם לא נתן העורות‪ ,‬ונתן הקמח קודם ג' ימים לשעת‬
‫הביעור ‪ -‬מותר לקיימו שהרי נפסד והבאיש‪ ,‬תוך שלשה ימים ‪ -‬חייב מה ]פסחים‬
‫וכן הקילור והרטיה והאספלנית והתריאק"ה שנתן לתוכו חמץ ‪ -‬מותר לקיימן‬
‫בפסח שהרי נפסד צורת החמץ‪.‬‬
‫כ"כ הרמב"ם בעל העיטור והטור‪.‬‬
‫כתב רב האי גאון )תשובות הגאונים אסף עמ'‬
‫‪ - (211‬כיון דמלוגמא שנסרחה אין צריך‬
‫לבער כל שכן טריאק"א )מערבים בה חמץ‬
‫שחוק עם בשר אפעה‪ ,‬סוג נחש(‪ .‬כן כתב‬
‫הרא"ש‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"עובר עליו משום בל יראה"‬
‫הרב המגיד‪ :‬באיזה תערובת עובר בלאו –‬
‫מהרמב"ם – משמע רק כשיש בתערובת כזית‬
‫חמץ בכדי אכילת פרס‪ ,‬אבל פחות אינו עובר‪ .‬וכן‬
‫עיקר‪.‬‬
‫מכל מקום קצת מהגאונים כ' – כל שיש בתערובת‬
‫כזית חמץ‪ ,‬עובר בלאו‪ .‬וכ"כ בכסף משנה‪ .‬כ"כ‬
‫עולת שבת בדעת מרן‪ ,‬חק יעקב‪ ,‬כ"מ מהמ"א‬
‫וא"ר‪.‬‬
‫חק יעקב )ב( – ודוקא מין באינו מינו‪ ,‬אבל מין‬
‫במינו שבטל מהתורה ברוב אין כאן אלא איסור‬
‫דרבנן‪.‬‬
‫טעם חמץ בלא ממשות‪ :‬כגון שבישל עם‬
‫חמץ וקיבל טעם חמץ‪ ,‬אבל אין בו ממש מהחמץ‬
‫נחלקו האחרונים‪:‬‬
‫עולת שבת )א( – אסור להשהותו ועובר בבל‬
‫יראה‪ .‬כ"כ חוק יוסף‪.‬‬
‫אמנם חק יעקב כ' – מהפוסקים לא משמע‬
‫כן‪,‬ולכן אם עבר והשהה מותר‪.‬‬
‫אם בישל בכלי חמץ בן יומו‬
‫עולת שבת )א( – יש להחמיר לא להשהותו‪.‬‬
‫מכל מקום חק יעקב – יש להתיר‪.‬‬
‫וחתם סופר )קח( פסק – שבדבר חריף אסור‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫מה‪.[:‬‬
‫ג‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )מב‪ :(.‬משנה‪ .‬ואלו עוברין בפסח‪:‬‬
‫)תערובת חמץ(‪ :‬כותח הבבלי – נעשה ממלח‬
‫וממי חלב ומתערב בתוכו גם פירורי פת‪ .‬ושכר‬
‫המדי – נותנים בשכר שלהם שעורים להחמיצו‪.‬‬
‫וחומץ האדומי – נותנים בו שעורים להחמיצו‪.‬‬
‫וזיתום המצרי – ‪ 1/3‬מלח‪ 1/3 ,‬שעורים‪1/3 ,‬‬
‫קורטמי‪ .‬מוריס ‪ -‬מאכל הנעשה משומן דגים עם‬
‫קמח קלוי‪.‬‬
‫)חמץ נוקשה(‪ :‬וזומן של צבעים – מים של סובין‬
‫שצובע בהם העורות‪ .‬ועמילן של טבחים –‬
‫תבואה שהביאה שליש ושואבת הזוהמה‬
‫מהקדרה‪ .‬וקולן של סופרים ‪ -‬דבק העשוי מקמח‪.‬‬
‫עוברין בפסח‬
‫√רש"י – עוברים בבל יראה ובל ימצא‪.‬‬
‫ור"ת פירש – עוברים מעל השלחן‪ ,‬אבל‬
‫אין בהם לאו‪.‬‬
‫] מה האיסור אם השהה תערובת חמץ?‬
‫● שם )מג‪ :(.‬על חמץ גמור ענוש כרת‪.‬‬
‫● על תערובת חמץ‪:‬‬
‫לר"א ‪ -‬בלאו‪ ,‬כ"פ ריץ גיאת‪ ,‬בעל העיטור ורש"י‪.‬‬
‫לחכמים – בלא כלום‪ .‬כ"פ הרי"ף‪ ,‬רא" ור"ת‪.‬‬
‫● דעת הרמב"ם‪:‬‬
‫הרא"ש – דעת הרמב"ם כר"א‪ .‬כ"כ כסף משנה‬
‫והראב"ד – דעת הרמב"ם כחכמים‪ .‬כ"כ הרב‬
‫המגיד‪.‬‬
‫הרמ" ך – מחלק‪ ,‬לעניין בל ירא ס"ל הרמב"ם‬
‫שאין לאו‪ ,‬לעניין אכילה ס"ל שיש בו לאו [‬
‫ג‪.‬‬
‫תוספתא )פסחים ג‪ ,‬ב( כתבה הרי"ף‪:‬‬
‫הקילור והאספלנית והרטייה שנתן לתוכן‬
‫קמח אין צריך לבער‪ ,‬מלוגמא שנסרחה אין‬
‫צריך לבער )אבל לפני שנסרחה צריך לבער(‪.‬‬
‫‪68‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ב‬

‫חישיינן שמא יאכלו כמו בחמץ נוקשה‪ ,‬כיון שאינו‬ ‫מקור חיים )א(‪ :‬ואם נכבש בכלי חמץ תוך הפסח‬
‫ראוי לאכילה כלל‪ ,‬לאפוקי נוקשה שראוי לאכילה‬ ‫אסור להשהותו‪.‬‬
‫בשעת הדחק‪.‬‬ ‫סמ"ק‪ :‬דבר שאין איסור תורה באכילתו מותר‬
‫ג‪.‬‬ ‫לכתחילה להשהותו‪ .‬כ"כ הטור‪.‬‬
‫"וכן הקילור"‬
‫מכל מקום התוס' כ' – לאסור‪ .‬כ"כ מ"א )א( שכן‬
‫כף החיים )כ(‪ :‬כיון שאינו ראוי לאכילה כלל‪,‬‬
‫משמע מהשו"ע‪.‬‬
‫ול"ד לחמץ נוקשה‪ .‬והתריאק"ה – אע"פ שיש‬
‫מקצת שאוכלים אותה )כדלקמן ס"ד(‪ ,‬מכל מקום‬ ‫"וכל כיוצא באלו"‬
‫אינו ראוי לרוב בני אדם‪ ,‬אלא לרפואת נחש‪,‬‬ ‫משאת בנימין )נח(‪ :‬יין שרוף הנעשה מתבואה‬
‫ודמיה יקרים‪ .‬כ"כ מאמר מרדכי‪.‬‬ ‫חמוצה דינו כחמץ גמור וגרע מתערובת חמץ )אף‬
‫ר"ז )כ"ד(‪ :‬כל דבר שמותר לקיימו בפסח מותר‬ ‫שהוא רק זיעה בעלמא(‪.‬‬
‫אף להנות ממנו בפסח ולמוכרו לגוי‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"ואינו ראוי לאכילה"‬
‫מ"א )ב(‪ :‬דהוי כחמץ נוקשה בתערובות‬
‫)שמותר(‪ .‬וכ' חק יעקב )ה( – ומותר לקיימו ולא‬

‫סעיף ב‪ :‬פת שעיפשה ונפסלה לאכילת כלב‬

‫הפת עצמה שעיפשה ונפסלה מלאכול הכלב‪ ,‬ומלוגמא שנסרחה‪,‬‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫אינו חייב לבער‪.‬‬

‫נתקלקל ואינו ראוי מ"מ עדיין חייב לבער כחמץ‬ ‫שורשי הלכה‬
‫גמור מפני שראוי לחמע בה עיסות אחרות‪.‬‬
‫פסחים )מה‪ :(:‬ת"ר‪ :‬הפת שעיפשה ונפסלה‬
‫וכ' המ"א )ג(‪ :‬ואם נתעפש ונסרח אחר זמן‬
‫מלאכול לאדם‪ ,‬והכלב יכול לאוכלה ‪-‬‬
‫איסורו‪ ,‬חייב לבער כיון שנתחייב בביעור לפני‬
‫מטמאה טומאת אוכלין בכביצה )פרש"י ‪-‬‬
‫שנסרח‪.‬‬
‫דכל זמן שהיא ראויה לכלב לא פקע תורת אוכל‬
‫מקור חיים )ד(‪ :‬ואם נפסל למאכל אדם ולא‬ ‫מינה‪ .(.‬משמע שאם נפסלה מאכילת הכלב‬
‫למאכל כלב חייב לבער‪ .‬ודוקא פת צריכה‬ ‫אי טינו חייב לבער‪ .‬כ"כ הפוסקים‪.‬‬
‫להיפסל ממאכל כלב כיון שהיה תחילה ראויה‬
‫תוספתא )פסחים פ"ג ה"ב(‪ :‬מלוגמא‬
‫למאכל אדם‪ ,‬אבל עיסת חמץ שעיפשה מספיק‬
‫שנסרחה אין צריך לבער‪ .‬כ"כ הרי"ף‬
‫להיפסל ממאכל אדם‪ ,‬שמעולם לא היה שם מאכל‬
‫והרמב"ם‪.‬‬
‫עליו‪ .‬לאפוקי מגן האלף – שאסור כיון שעדיין‬
‫ראויה לחמץ עיסות אחרות‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"מלוגמא"‬ ‫"ונפסלה מלאכול הכלב‪ ...‬אינו חייב‬
‫כף החיים )כג(‪ :‬פ' תחבושת העשויה מקמח‬ ‫לבער"‬
‫ותאנים‪ ,‬כ"כ משנה ברורה‪ .‬והרמב"ם פ' –‬
‫משנה ברורה )י(‪ :‬טעמו ‪ -‬דהוי כעפרא בעלמא‪,‬‬
‫'מלוגמא' מלא לוגמא‪ ,‬שלועס חיטין ע"ג מכתו‪.‬‬
‫אבל אם לא נפסל מאכילת כלב אף שלאדם‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪69‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ב‬

‫יש בו חמץ נפסל לאכילת כלב‪ .‬וכן מותר לעשן‬ ‫א"ר )ד(‪ :‬שנסררחה – והיינו נמי שנסרחה אף‬
‫סגריות ואי לחוש שמא יש בהם תערובת חמץ‪.‬‬ ‫לכלבים כמו בפת‪.‬‬
‫יחווה דעת )ב‪ ,‬ס(‪ :‬מותר לחולה לקחת כדורים‬
‫בפסח אף שאין עליהם הכשר לפסח‪ ,‬כיון שאף אם‬

‫סעיף ג‪ :‬בגדים שכבסו בחלב חטה‬

‫בגדים שכבסו אותם בחלב חטה‪ ,‬וכן ניירות שדבקו אותם בחמץ וכל‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫כיוצא בזה )אפילו אם ממשות החמץ נראה‪,‬לפי שנפסדה צורתו( ‪ -‬מותר לקיימן בפסח שאין‬
‫צורת החמץ עומדת ] רמב"ם ד‪ ,‬יא [‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ולכן מותר לדבק ניירות בחלון תוך שלשים לפסח‪ .‬ויש מחמירים אם נראה‬
‫מבחוץ )תה"ד סימן קי"ז ופסקיו סימן קמ"ט ומהרי"ו(‪.‬‬

‫מ"א )ד(‪ :‬מכל מקום מפות לשלחן אסור שמא‬
‫יפלו למאכל‪.‬‬
‫עולת שבת )ג(‪ :‬לפירוש הרב המגיד דהוי‬
‫כערבת העבדנין‪ ,‬אף בגדים תוך ג' ימים מותר‪.‬‬
‫ולכן מ"ש הרמ"א תוך ל' יום‪ ,‬לאו דוקא אלא הה"‬
‫תוך ג' ימים‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"ויש מחמירים אם נראה מבחוץ"‬
‫זו שיטת תרומת הדשן‪ .‬כ"פ המ"א )ה(‪.‬‬
‫וצריך לדידהו לעשות הבצק בלילתו רכה מאד‬
‫ויכניס כל הבצק בין הדבקים שלא יהיה מבצבץ‬
‫לחוץ כלל‪.‬‬
‫מ"א – ואם יש בכל חלון פחות מכזית חמץ אין‬
‫צריך לבער לכו"ע‪.‬‬
‫▪ מכל מקום לשיטת מרן – אף שנראה החמץ‬
‫מבחוץ מותר כיון שנפסל מאכילת הלכב‪ .‬כ"כ‬
‫ב"י‪ ,‬פר"ח וכף החיים‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫רמב"ם‪ :‬בגדים שכבסו‪...‬‬
‫שאין צורת החמץ עומדת‬
‫פ' הרב המגיד – דהוי כעריבת העבדנין‬
‫שנתן לתוכו עורות‪ .‬וזה פירושו אין צורת‬
‫החמץ עומדת‪.‬‬
‫וראבי"ה – שאין צורת החמץ עומדת‬
‫▪‬
‫שאינו ניכר )ולפי ה"ה אף שצורת החמץ ניכרת‬
‫מותר(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫תרומת הדשן )סימן קי"ז(‪ :‬ניירות שדיבקן‬
‫‪ -‬אם מדבקן תוך שלשים יום ידבק בבצק‬
‫שבלילתו רכה כדי שיכניס כל הבצק בין‬
‫הדבקים שלא יבצבץ לחוץ ואיכא למימר‬
‫דבכהאי גוונא שרי הרמב"ם דוקא‪ ,‬דאז אין‬
‫צורת החמץ עומדת‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"שכבסו בחלב חטה"‬

‫סעיף ד ‪ :‬חמץ שנתערב ואינו ראוי לאכילה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪70‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ב‬

‫דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל כל אדם‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫)אלא לחולים – לבוש(‪ ,‬כגון התריאק"ה וכיוצא בו‪ ,‬אף על פי שמותר לקיימו אסור‬
‫לאכלו עד אחר הפסח )כיון דהוא אכלו אחשביה(‪ ,‬ואף ע"פ שאין בו מן החמץ אלא כל‬
‫שהוא‪ ,‬הרי זה אסור לאכלו ] המקור‪ :‬הרמב"ם ד‪ ,‬יב [‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ולקמן סימן תמ"ז סעיף ד' בהגה יתבאר דיש חולקים ומתירים אם נתבטל קודם‬
‫הפסח‪ ,‬והכי קיימא לן )כיון שנתבטל קודם פסח ולא אמרינן דחוזר וניעור(‪.‬‬

‫קודם שנתעפש מותר להרבה אחרונים לאכול‬ ‫ענפי הלכה‬

‫ואפילו כשנתערב תוך הפסח‪.‬‬
‫מ"א )ז( אסור לאכלו ‪ -‬ומ"מ בהנאה מותר‬ ‫"דבר שנתערב בו חמץ"‬
‫כשנעשה התערובות קודם פסח וכמו בפת‬ ‫מ"א )ו(‪ :‬נתערב ‪ -‬היינו חמץ מעליא ורק ע"י‬
‫שעיפשה‪.‬‬ ‫שנתערב אינו ראוי למאכל‪ ,‬שאם היה חמץ נוקשה‬

‫סעיף ה ‪ :‬שכר מחיטים צריך לבערו‬

‫)דטעם כעיקר‬ ‫שכר שעושים מחטים ושעורים צריך חייבים לבערו‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫דאורייתא ‪ -‬מ"א(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫)חומץ( משכר שעורים או חטים‪ ,‬חייב לבערם ועובר‬ ‫וכן אם העמיד גבינות בחלא‬
‫משום בל יראה אם לא ביערו‪.‬‬

‫התערובת אסור בפסח )מהר"י סי' צ"ז(‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫יביע אומר )יו"ד ה‪ ,‬ז‪ -‬א(‪ :‬יין שנעשה בפסח‬
‫מצימוקים ומצאו בתוכו חיטה מבוקעת בשריית‬
‫הצימוקים‪ ,‬מאחר שזיעת המשקים כמשקים אסור‬
‫לקיימו בפסח אף בהפסד )לאפוקי המהריט"ץ(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"גבינות בחלא"‬
‫עולת שבת‪ :‬ואף שיש ‪ 60‬אסור‪ ,‬שדבר המעמיד‬
‫אפילו באלף לא בטיל‪ .‬כ"כ מ"א )ט(‪.‬‬
‫מ"א )ט(‪ :‬דבר המעמיד שלא בטיל אסור‬
‫מדרבנן‪ .‬כ"כ או"ה‪ .‬לאפוקי הטור דס"ל דהוי‬
‫דאורייתא‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬אף שדבר המעמיד לא בטל רק‬
‫מדרבנן‪ ,‬מכל מקום כיון דהוי כמו בעין לכן נאסר‬
‫אף בדיעבד אם הניחו עד אחר הפסח‪ .‬מיהו‬
‫בהפסד מרובה יש להתיר בהנאה ע"י השלכת‬
‫הנאת המעמיד לים המלח‪ .‬כ"כ ר"ז‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫)פסחים סי' א( בשם רבינו תם‪:‬‬ ‫הרא"ש‬
‫שכר שעושים מחטים ושעורים צריך‬
‫לבערו‪ ,‬שדוקא בשכר המדי הוא דשרו‬
‫דעיקרו עשוי מתמרים ואין נותנין בו אלא‬
‫מעט שעורין להחמיצו‪ .‬אבל שכר שלנו‬
‫שעיקרו משעורים‪ ,‬שיש בו יותר מכזית‬
‫באכילת פרס ‪ -‬לא‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫טור‪ :‬מעשה בא' שהעמיד גבינות בחלא‬
‫דשכרא ואסר ראב"ן להשהותם בפסח כיון‬
‫דאוקומי מוקים חשיב כמו בעינייהו‪ .‬כ"כ‬
‫מרדכי‪ ,‬וכ"ד הרמב"ם‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"חייבי לבערו"‬
‫מ"א )ח(‪ :‬ואפי' נתערב השכר בדבר אחר אותו‬
‫‪71‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ב‬

‫סעיף ו ‪ :‬לגרר הכתלים מהחמץ‬

‫נהגו לגרר הכתלים והכסאות שנגע בהם חמץ‪ ,‬ויש להם על מה‬ ‫סעיף ו‪:‬‬
‫שיסמוכו‪ .‬ואם יש חמץ בסדק‪ ,‬שאינו יכול לחטט אחריו‪ ,‬יטיח עליו מעט טיט‪.‬‬

‫"יש להם ע"מ שיסמוכו"‬ ‫שורשי הלכה‬

‫מאמר מרדכי )א(‪ :‬ר"ל דאין ללעוג על המנהג‬
‫ירושלמי )פסחים ב‪ ,‬ב(‪ :‬רב אמר הטח ביתו‬
‫לומר שהוא מנהג שטות וחומרא יתירא‪ ,‬שהרי יש‬
‫חמץ צריך לבער‪ .‬פירוש פני משה ‪ -‬הטח‬
‫לזה סמך מהירושלמי‪.‬‬
‫ביתו בדבר שיש בו חמץ צריך לקלוף‬
‫ומשנה ברורה בשער הציון – אין כ"כ סמך‬
‫הטיחה ולבער‪.‬‬
‫מהירושלמי‪ ,‬ששם מיירי שטח בבצק‪ ,‬ויתכן שיש‬
‫כ"פ ראב"ן – מכאן מנהג לגרר הכתלים‪..‬‬
‫כזית חמץ במקום אחד‪ ,‬אבל לא בנגיעה מועטת‬
‫כ"פ מרדכי‪ ,‬הרא"ש והטור‪.‬‬
‫]ב "ח [‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬

‫סעיף ז ‪ :‬בצק שבסדקי עריבה‬

‫בצק שבסדקי עריבה‪ ,‬אם יש כזית במקום אחד ‪ -‬חייב לבער‪ ,‬ואם‬ ‫סעיף ז‪:‬‬
‫לאו‪ :‬אם היה עשוי לחזק בו שברי העריבה או לסתום בו נקב ‪ -‬בטל במיעוטו‪ ,‬ואם‬
‫לאו ‪ -‬חייב לבער‪.‬‬

‫‪ – X‬אין צריך לבער‪ – V .‬צריך לבער‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ל "ב‬ ‫ל "ק‬
‫פסחים )מה‪ :(.‬משנה ‪ -‬בצק שבסדקי עריבה‬
‫לא‬ ‫לחזק‬ ‫לא‬ ‫לחזק‬
‫לחזק‬ ‫לחזק‬ ‫אם יש כזית במקום אחד חייב לבער פחות‬
‫כזית‬ ‫מכן בטל במיעוטו‪.‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪X‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫פחות‬ ‫ונחלקו הגמרא‪:‬‬
‫לישנא קמא‪ :‬אם יש כזית במקום א' חייב‬
‫ענפי הלכה‬ ‫לבער‪ .‬ואמר שמואל– ל"ש אלא במקום‬
‫שאין עשוי לחזק‪ ,‬אבל עשוי לחזק אין‬
‫"בטל במיעוטו"‬ ‫צריך לבער‪.‬‬
‫משנה ברורה )לב(‪ :‬אף שיש כמה חצי כזית‬ ‫לישנא בתרא‪ :‬פחות מכאן אין צריך לבער‪.‬‬
‫בשטח כל העריבה כיון שאינם במקום אחד בטל‬ ‫ואמר שמואל – ל"ש אלא במקום העשוי‬
‫כל אחד במיעוטו לגבי הכלי‪ .‬ואין הכלי מצרפן‬ ‫לחזק אבל אינו עשוי לחזק חייב לבער‪.‬‬
‫כיון שהוא עשוי לחזק )עולת שבת(‪.‬‬ ‫הרי"ף והרמב"ם‪ :‬הלכה כל"ב‪.‬‬
‫"ואם לאו אין חייב לבער"‬ ‫סיכום‪:‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪72‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ב‬

‫אבל דעת הרבה פוסקים ‪ -‬שאם אין עשוי לחזק‬ ‫מ"א )י(‪ :‬דוקא כשיש בין הכל כזית דאז הכלי‬
‫ואפי' פחות מכזית חייב לבער‪.‬‬ ‫מצרפו אבל כשלא נשאר בין הכל כזית א"צ לבער‬
‫אפי' אין עשוי לחזק וכמ"ש סעיף א' כן מוכח‬
‫בסמ"ק‪.‬‬

‫סעיף ח‪ :‬מתי שני חצאי זיתים מצטרפים‬

‫]בפסחים )מה‪ (:‬אמר שמואל[‪ :‬היו בו שני חצאי זתים בב' מקומות וחוט‬ ‫סעיף ח‪:‬‬
‫של בצק ביניהם‪ ,‬רואים כל שאלו ינטל החוט ניטלין עמו‪ ,‬חייב לבער‪ ,‬ואם לאו‪,‬‬
‫אינו צריך לבער‪] .‬ואמר עולא[‪ :‬במה דברים אמורים‪ ,‬בעריבה‪ ,‬אבל בבית אף על פי‬
‫שאם ינטל החוט אין ניטלין עמו‪ ,‬חייב לבער מפני שפעמים מקבץ אותם‪ .‬היה חצי‬
‫זית בבית וחצי זית בעלייה‪.‬‬
‫]בעא מיניה]‪ :‬חצי זית בבית וחצי זית באכסדרה‪ ,‬חצי זית בבית זה וחצי זית בבית‬
‫שלפנים ממנו‪ ,‬הואיל ואלו החצאי זתים דבוקים בכתלים או בקורות או בקרקעות‬
‫)מהו? – תיקו‪ .‬ופסק הרמב"ם( אינו חייב לבער אלא מבטלו בלבו ודיו )מ"א – כיון שמבטל‬
‫הוי דרבנן‪ ,‬וספק של הגמרא לקולא‪ ,‬כ"כ הט"ז(‪.‬‬

‫סעיף ט‪ :‬חמץ שמתעפש קודם הפסח‬

‫או‬
‫ב‪.‬‬
‫חמץ שנתעפש קודם זמן איסורו ונפסל מאכילת הכלב‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ט‪:‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ששרפו באש )קודם זמנו( )ר"ן( ונחרך עד שאינו ראוי לכלב‪ ,‬או שייחדו לישיבה וטח‬
‫אותו בטיט‪ ,‬מותר לקיימו בפסח‪.‬‬

‫בהנאתו אפילו לאחר זמנו‪.‬‬ ‫ש ורשי הלכה‬

‫תוס' – ומיירי שנפסל לאכילת הכלב‪ .‬כ"כ‬
‫הרא"ש והר"ן‪ .‬והוסיף הר"ן – ודוקא‬
‫שחרכו קודם זמן איסורו‪ ,‬אבל חרכו אחר‬
‫זמן איסורו לא פקע ממנו האיסור עד‬
‫שישרוף לגמרי‪ .‬כ"כ הלבוש‪.‬‬
‫כתב הרי"ף ‪ -‬הא אם נפסלה מלאכול‬
‫מותר בהנאתו‬
‫הר"ן – ואף באכילה שרי‪.‬‬
‫והרא"ש – אף על פי שבטלה דעת האוכל‬
‫אצל כל אדם מכל מקום כיון דאיהו קא‬
‫אכיל ליה אסור‪ .‬כ"כ הר"י ברצלוני‪ .‬כ"מ‬
‫ממרן‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫שם )מה‪ :(:‬אמר רב יצחק בר אשי אמר רב‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )מה‪ :(:‬תנו רבנן הפת שעיפשה‬
‫ונפסלה מלאכול לאדם )ועדיין( הכלב יכול‬
‫לאכלה ‪ -‬מטמאה טומאת אוכלים )שעדיין‬
‫דין כאוכל(‪.‬‬
‫לכלב אינה צריכה שריפה )ב"י – כיון דהוי‬
‫כעפר הארץ(‪.‬‬
‫כתב הר"ן‪ :‬אף שבנבילה אם אינה ראויה‬
‫לגר שוב אין דינה כנבילה )וא"צ להיפסל‬
‫למאכל הכלב(‪ ,‬שאני חמץ שראוי לחמץ בו‬
‫עיסות אחרות‪.‬‬
‫שם )כא‪ :(:‬חרכו קודם זמנו מותר‬
‫ב‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪73‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ב‬
‫ג‪.‬‬ ‫‪ -‬כופת שאור שיחדה לישיבה בטלה‪ ,‬ובלבד‬
‫"ייחדו לישיבה"‬
‫שטח פניה בטיט‪.‬‬
‫תוס'‪ :‬אע"פ שלא נפסל מאכילת כלב מותר‬
‫לקיימו )דבטליה עי"ז שם אוכל(‪ .‬כ"כ עולת שבת‬ ‫ענפי הלכה‬
‫)ח(‪.‬‬
‫מרש"י משמע‪ :‬שצריך תרתי‪ ,‬גם ייחדו לישיבה‬ ‫" נפסל מאכילת הכלב"‬
‫וגם טחו בטיט‪ ,‬כ"מ ממרן‪.‬‬ ‫רמב"ם – ל"ש חמץ או שאור‪ .‬כ"כ הרב המגיד‬
‫אבל הב"ח כ' – טחו בטיט לעיכובא אבל ייחדו‬ ‫ומ"א )יד(‪.‬‬
‫לישיבה אינו מעכב‪ .‬כ"כ עולת שבת‪.‬‬ ‫והראב"ד – בשאור אע"פ שאינו ראוי לאכילת‬
‫הכלב‪ ,‬ראוי הוא לחמץ עיסות ואסור לקיימו‪ .‬כ"פ‬
‫פר"ח‪.‬‬

‫סעיף י ‪ :‬דיו המבושל בשכר שעורים‬

‫דיו שהוא מבושל בשכר שעורים ‪ -‬מותר לכתוב בו‪.‬‬ ‫סעיף י‪:‬‬
‫עולת שבת )ט(‪ :‬אבל דיו שבשלו הגוי בפסח‬ ‫שורשי הלכה‬
‫אסור‪ ,‬לפי שהיה ראוי לכלב בפסח )לפני שבישלו(‪.‬‬
‫תרומת הדשן )ח‪ ,‬קכט(‪ :‬מותר לכתוב בדיו‬
‫חק יעקב )יט(‪ :‬ואם נפל דיו לתבשיל או שאר‬
‫שהוא מבושל בשכר שעורים לפי שנפסל‬
‫חמץ שנפסל מאכילת הכלב בטל ברוב כיון דלא‬ ‫מאכילת כלב‪ ,‬ואין לחשוש שיתן הקולמוס‬
‫אחשביה והוא פגום‪.‬‬ ‫בפיו‪ ,‬כיון שנותן בלא כוונה לא אחשביה‬
‫חזון עובדיה )סז(‪ :‬מותר להשתמש בפסח‬ ‫ואין קפידא‪.‬‬
‫מספירט או משחת נעלים שיש בהם חמץ‪ ,‬כיון‬
‫שנפסל מאכילת כלב‪ ,‬מכל מקום יקנה אותם לפני‬ ‫ענפי הלכה‬
‫הפסח‪.‬‬

‫סעיף יא‪ :‬עריבות שלשין בהם חמץ‬

‫עריבות שלשין בהן חמץ‪ ,‬אין לסמוך על מה שרוחצים אותן בחמין‬ ‫סעיף יא‪:‬‬
‫ומנקרין החמץ מהן‪ ,‬כי אי אפשר לנקרן שלא ישאר בהן בין הכל כזית‪ ,‬והכלי‬
‫מצרפו‪ .‬וצריך ליתנן במתנה לא"י )במתנה גמורה( עד לאחר הפסח )שאז יחזיר לו הגוי(‪ ,‬או‬
‫לטוחן בטיט ]המקור‪ :‬הרב יחיאל [‪ .‬וה"ה לבצק שבכלי נסרים שאינו יכול להוציאו‬
‫]הרוקח[‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וטוב לעשות כן בכלים שמניחים בהם קמח כל השנה ] מהרי"ו [‪ .‬וכן בכלים שמניחים‬
‫בהם פת כל השנה )היינו בסלים של נצרים ‪ -‬מ"א(‪ .‬ומפה שהיתה מונחת על שק קמח‪ ,‬לא מהני‬
‫לה ניעור וצריכה כבוס כדי להשתמש עליה בפסח ] מהרי"ל [‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪74‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ב‬

‫ענפי הלכה‬
‫"אי אפשר לנקרן"‬
‫ט"ז )ט(‪ :‬כאן מיירי לעניין להצניען‪ ,‬אבל‬
‫להגעילן להשתמש בהם פסח אין שום היתר‪.‬‬
‫והרדב"ז )א‪ ,‬תפח( – חומרה יתרה שלא נהגו בה‬
‫אבותינו מעולם‪ ,‬שהרי הנשים שלנו זהירות‬
‫ובקיאות שלא יישאר כלל חמץ‪ .‬כ"כ כנה"ג‪.‬‬
‫והמ"א )ז( – הכא מיירי בעריבות עם נסרים‬
‫וחריצים‪ ,‬אבל עריבות קטנות העשויות מחתיכה‬
‫אחת פשוט שאפשר לנקרן‪ .‬כ"כ חק יעקב‪ ,‬א"ר‪,‬‬
‫חק יוסף‪.‬‬
‫ולפי זה‪ :‬בימנו שהכלים הם חלקים ואין בהם‬
‫חורים וסדקים פשוט שאפשר להכשירם לשימוש‬
‫אף בפסח‪.‬‬
‫"מפה‪ ..‬וצריכה כבוס"‬
‫מ"א )יט(‪ :‬וצריך כיבוס בחמין ואפר וחביטה ולא‬
‫סגי בהדחה‪ ,‬שהחמץ נדבק בה‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪75‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ג‬

‫סימן תמ"ג‪ :‬דין חמץ בערב פסח לאחר שש‬

‫ובו ג' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬ז‪ ,‬יא‪ ,‬יג‪ ,‬כא‪ ,‬כח (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬איסור חמץ ביום י " ד ‪77 ...........................................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬חמץ חברו שהיה פקדון בידו ‪79 ................................................................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬קנו שום דבר בחמץ ‪79 ..............................................................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬איסור חמץ ביום י"ד‬

‫חמץ מו' שעות ולמעלה )היינו סוף שעה שישית – פר"ח( ביום י"ד ‪ -‬אסור‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫)מהתורה(‪) ,‬אפי' חמצו של א"י אסור ליהנות ממנו( ] טור סימן ת"נ וריב"ש סימן י"ח‬ ‫בהנאה‬
‫‪/‬ת'‪.(/‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫ואסרוהו חכמים שתי שעות קודם דהיינו מתחלת שעה חמישית‪ ,‬ומיהו כל‬
‫ד‪.‬‬
‫שעה חמישית מותר בהנאה ורשאי למוכרו לא"י‪ ,‬אפילו הרבה ביחד שודאי לא‬
‫ה‪.‬‬
‫יאכלנו קודם פסח‪ .‬ויכול להאכילו לבהמה חיה ועוף‪ ,‬ובלבד שיעמוד עליהם‬
‫לראות שלא יצניעו ממנו‪ ,‬ויבער מה ששיירו ממנו‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ומתחלת שעה ששית ולמעלה‪ ,‬אסרוהו גם בהנאה‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ובשנת העיבור שהיום ארוך‪ ,‬אלו הארבע שעות לפי ענין היום )לפי השעות זמניות(‬
‫ומותר לאכול חמץ עד שליש היום ] רמב"ם בפירוש המשנה ריש ברכות ומהרי"ו [‪ ,‬וי"א עד ב'‬
‫שעות קודם חצות ] תה"ד סימן קכ"א [‪.‬‬

‫עובר עליו בכרת ובלאו‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫להלכה‬
‫ראב"ד – קי"ל כרבי שמעון שמשש שעות‬
‫ומעלה גם אינו עובר עליו‪ .‬כ"כ בעל המאור‬
‫)ומותר באכילה עד הלילה‪ ,‬שזהו ביעורו( ובעל‬
‫העיטור )מ"מ יש איסור דרבנן(‪.‬‬
‫√אבל הרמב"ם – קי"ל כרבי יהודה‬
‫שלוקים עליו משש ומעלה‪ .‬כ"פ רי"ץ גיאת‪,‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫פסחים )כח‪ :(.‬תניא ‪ -‬חמץ בין לפני זמנו‬
‫א‪.‬‬
‫)משש שעות עד שתחשך( ובין לאחר זמנו‬
‫)משעבר הפסח( עובר עליו בלאו‪ ,‬תוך זמנו‬
‫)במועד( ‪ -‬עובר עליו בלאו וכרת‪ ,‬דברי רבי‬
‫יהודה‪.‬‬
‫רבי שמעון אומר ‪ -‬חמץ לפני זמנו ולאחר‬
‫זמנו אינו עובר עליו בלא כלום‪ .‬תוך זמנו ‪-‬‬
‫‪77‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ג‬
‫√רש"י ורמב"ם – מתחילת שעה שישית‪.‬‬
‫ור"ת ורא"ש – סוף שעה שישית‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"שעה שישית ומעלה"‬
‫מ"א )א(‪ :‬מכל מקום אינו עובר על ב"י אלא‬
‫מהלילה‪ ,‬אבל עובר בעשה של תשביתו‪ .‬לאפוקי‬
‫רש"י דס"ל שעבור אף בב"י‪.‬‬
‫עולת שבת )א( – אף חמץ נוקשה ותערובת‬
‫חמץ אסור בהנאה משש ומעלה‪ .‬כ"כ חק יוסף‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"שתי שעות קודם"‬
‫מ"א )ב(‪ :‬דחיישינן ליום המעונן שיטעו ב'‬
‫שעות‪ ,‬אבל שעה ד' לא יטעו לפי שהוא זמן‬
‫סעודה‪.‬‬
‫חק יעקב )ג(‪ :‬אפילו חמץ דרבנן )נוקשה( וכ"ש‬
‫תערובת אסור משעה ה'‪ .‬לאפוקי ת' נו"ב )כא(‬
‫שמקל בשעה ה' בחמץ נוקשה‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫"להאכיל לבהמה"‬
‫ר"ז‪ :‬אף אם מאכילה קודם שעה ה' צריך להיזהר‬
‫בזה‪ ,‬דהיינו כבר מליל י"ד‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫"ומתחילת שעה שישית"‬
‫שו"ת שואל ומשיב )ב‪ ,‬מ(‪ :‬בדיעבד שמכר‬
‫בתחילת שש – מהני‪ .‬כ"כ פמ"ד בפתיחה‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫"עד שליש היום"‬
‫מ"א )ג(‪ :‬למשל אם היום ‪ 15‬שעות‪ ,‬מותר‬
‫לאכול עד תחילת שעה שישית )סוף ה'(‪ .‬ולי"א ב'‬
‫שעות קודם‪ ,‬עד חצות היינו חמש וחצי‪.‬‬
‫מאמתי מונים שעות אלו?‬
‫▪ לבוש )רל"ג( – מהזריחה עד השקיעה‪ .‬כ"כ‬
‫ל"ח‪ ,‬מנחת כהן )בכל מילי דרבנן(‪ ,‬הרמ"ע אלפסי‪,‬‬
‫מחזיק ברכה ור"ז‪.‬‬
‫▪ ותרומת הדשן – מעלות השחר עד צאת‬
‫הכוכבים‪ .‬כ"כ הב"ח‪ ,‬עולת שבת )ב(‪ ,‬ט"ז )ג(‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫הרא"ש והטור‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫כ"כ הרב המגיד – שדעת הגאונים‬
‫כהרמב"ם‪ ,‬והמורה כבעל העיטור ראוי‬
‫לנזיפה‪.‬‬
‫כ"פ הב"י ‪ -‬אף על גב דקיימא לן כרבי‬
‫שמעון בלאחר זמנו בלפני זמנו קיימא לן‬
‫כרבי יהודה‪ .‬כסתם משנה )כא‪ (.‬עבר זמנו‬
‫אסור בהנאתו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫פסחים )יא‪ :(.‬משנה ‪ -‬רבי מאיר אומר ‪-‬‬
‫אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש‪ ,‬רבי‬
‫יהודה אומר ‪ -‬אוכלין כל ארבע ותולין כל‬
‫חמש ושורפין בתחלת שש )גזירה משום יום‬
‫המעונן(‪ .‬והלכתא כרבי יהודה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫שם )כא‪ :(.‬תנן ‪ -‬כל שעה שמותר לאכול‬
‫מאכיל לבהמה‪ ...‬ומותר בהנאתו‪.‬‬
‫ואמרינן בגמרא דמתניתין דלא כרבי יהודה‬
‫דאי רבי יהודה הא איכא שעה חמישית‬
‫דאינו אוכל ומאכיל‪.‬‬
‫√טור – כיון דקי"ל כר"י הרי שעה‬
‫חמישית מותר בהנאה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫שם‪ :‬מוכרו לנכרי‪ .‬פשיטא? לאפוקי‬
‫מדתניא )שבת יח‪ (:‬בית שמאי אומרים לא‬
‫ימכור אדם חמצו לנכרי אלא אם כן יודע‬
‫בו שיכלה קודם הפסח‪ .‬ובית הלל אומרים‬
‫כל שעה שמותר לאכול מותר למכור‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫שם‪ :‬מאכיל לבהמה חיה ועוף‪.‬‬
‫הרא"ש‪ :‬וצריך לעמוד עליהם עד שיאכלו‬
‫ויבער הנותר‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫שם )ז‪ :(.‬בשעה השישית כיון שיש איסור‬
‫דרבנן‪ ,‬כדאורייתא דמי ולאו ברשותיה קאי‬
‫ולא מצי מבטל ליה‪ .‬דאמר רב גידל אמר‬
‫רב המקדש משש שעות ולמעלה אין‬
‫חוששין לקידושיו )לפי שאסור בהנאה(‪.‬‬
‫בשעה השישית אסור בהנאה‬
‫‪78‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ג‬

‫מ"א )ג(‪ :‬מיהו אם שכח ולא מכר החמץ לגוי יש‬ ‫כ"פ כף החיים – להחמיר בפסח‪ .‬ובחזון עובדיה‬
‫ל סמוך על הי"א‪ ,‬ולכן אם יש יותר משעה עד‬ ‫)לח( – מכל מקום לתינוקות יש להקל כהלבוש‪.‬‬
‫חצות מותר למוכרו‪.‬‬ ‫"וי"א ב שעות קודם"‬
‫ב"ח )תל"א(‪ :‬יש להחמיר כסברא ראשונה‪ .‬כ"כ‬
‫ט"ז )ג(‪ ,‬פר"ח ועוד אחרונים‪.‬‬

‫סעיף ב ‪ :‬חמץ חברו שהיה פקדון בידו‬

‫ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון‪ ,‬יעכבנו עד שעה‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫חמישית‪ ,‬ואם לא בא בעליו ימכרנו לא"י‪ .‬ואם לא מכרו חייב לבערו בזמן איסורו‪,‬‬
‫אפילו אם אינו חייב באחריותו‪.‬‬

‫מ"א )ד( – ואם הוא דבר שלא ימצא לו קונים‬ ‫שורשי הלכה‬
‫בריוח בשעה ה' יכול למוכרו אף קודם‪.‬‬
‫ט"ז )ד(‪ :‬חייב לבערו – שאף אם היה בעליו כאן‬ ‫פסחים )יג‪ :(.‬מעשה באדם אחד שהפקיד‬
‫היה חייב לבערו‪.‬‬ ‫דיסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה‪,‬‬
‫ונקבוה עכברים והיה חמץ מבצבץ ויוצא‪,‬‬
‫ואם לא מכרו‬ ‫ובא לפני רבי‪ .‬שעה ראשונה אמר לו‪:‬‬
‫מ"א )ה( – חייב לשלם החמץ לבעליו‪ ,‬שהרי‬ ‫המתן‪ ,‬שניה ‪ -‬אמר לו‪ :‬המתן‪ ...‬חמישית ‪-‬‬
‫שומר חינם שיכול להציל ולא הציל חייב‪ .‬אלא אם‬ ‫אמר לו‪ :‬צא ומוכרה בשוק‪.‬‬
‫כן הוא בעין שיאמר לו "הרי שלך לפניך"‪ .‬כ"כ‬
‫ח"א‪.‬‬ ‫הטור‪ :‬ואם לא מכרו חייב לבערו בזמן‬
‫אמנם חק יעקב )ז( – אף שלא מכרו אין חייב‬ ‫איסורו ואפילו לא חייב באחריותו‪.‬‬
‫לשלם‪ ,‬שהרי אינו חייב למוכרו רק משום השבת‬
‫ענפי הלכה‬
‫אבדה לבעלים‪ .‬כ"כ ר"ז‪.‬‬
‫יד אהרן בהגה"ט‪ :‬להלכה המוציא מחברו עליו‬ ‫"יעכבנו עד שעה חמישית"‬
‫הראיה‪.‬‬ ‫גמ' ורש"י‪ :‬עד תחילת שעה חמישית שאז‬
‫נאסר באכילה‪ ,‬אבל קודם לא ימכרנו שמא יבואו‬
‫הבעלים ויאכלנו‪.‬‬

‫סעיף ג ‪ :‬קנו שום דבר בחמץ‬

‫אם קנו שום דבר בחמץ אחר שש שעות‪ ,‬מותר מפני שחמץ אינו תופס‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫דמיו ]ארחות חיים הל' חו"מ אות י‪ ,‬והובא בטור [‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫"קנו שום דבר בחמץ"‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪79‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ג‬

‫מעשה של או"ח( אבל קנה הוא עצמו אסור ליהנות‬ ‫עוללת שבת )ג(‪ :‬אפילו קנו בתוך הפסח מותר‪,‬‬
‫ממנו‪ .‬כ"כ הט"ז )ה( וא"ר‪.‬‬ ‫דקי"ל אין לך איסורי תורה שתופס דמיו אלא ע"ז‬
‫והפר"ח – ממרן משמע שבדיעבד מותר‪ .‬כ"כ חק‬ ‫ושביעית‪ .‬וכ"ה ברא"ש‪.‬‬
‫יוסף‪.‬‬
‫"אינו תופס דמיו"‬
‫ב"ח – דוקא שקנתה שפחתו בלא ידיעתו )כמו‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪80‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ד‬

‫סימן תמ"ד‪ :‬דין ערב פסח שחל להיות בשבת‬

‫ובו ח' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬יג‪ ,‬מט (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫א ‪ :‬י " ד שחל בשבת לעניין בדיקה ולסעודות השבת ‪82 ............................‬‬ ‫סעיף‬
‫ב ‪ :‬מתי מבער החמץ ‪83 ........................................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ג ‪ :‬לבשל דייסא או פת צנומה בשבת זו ‪83 ..............................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ד ‪ :‬ינער המפה עם פירורי החמץ ‪84 .......................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ה ‪ :‬מה יעשה עם החמץ שנשאר ‪84 ........................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ו ‪ :‬אף שלא נשאר לו חמץ צריך לבטל‪85 ................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ז ‪ :‬יצא מביתו ונזכר שיש לו חמץ בביתו ‪85 ............................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ח ‪ :‬היתה לו עיסה וירא שתחמיץ והוא במקום אחר ‪86 .............................‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א ‪ :‬י"ד שחל בשבת לעניין בדיקה ולסעודות השבת‬

‫ב‪.‬‬
‫י"ד שחל להיות בשבת‪ ,‬בודקין ליל שלשה עשר‪ .‬ומבערים הכל‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫לפני השבת‪ ,‬ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה לא במצה‬
‫)דהא אסור‬
‫לאכול מצה בע"פ( ולא בחמץ אלא במצה עשירה‪ ,‬וצריך לעשותה קודם שעה עשירית‬
‫)דמשם ואילך אפילו מצה עשירה אסור לאכול כדי שיאכל מצה לתאבון(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה‪ ,‬כדלקמן סימן תס"ב סעיף ד' בהגה‪,‬‬
‫יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בשר ודגים כדלעיל סימן רצ"א סעיף ו' בהגה‪.‬‬

‫כ"פ הרי"ף‪ :‬מבערים הכל מלפני שבת‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ומשיירים מזון ב' סעודות‪ .‬כ"ד הרמב"ם‬
‫א‪.‬‬
‫ורש"י‪.‬‬ ‫רמב"ם )ג‪ ,‬ג(‪ :‬חל ארבעה עשר להיות‬
‫ג‪.‬‬ ‫בשבת בודקין את החמץ בליל שלשה עשר‪.‬‬
‫סעודה שלישית‬
‫ב‪.‬‬
‫תוס' והרא"ש‪ :‬ר"ת היה נוהג לעשותה‬ ‫פסחים )יג‪ :(.‬ת"ר ארבעה עשר שחל‬
‫המצה עשירה שנילושה במי פירות‪.‬‬ ‫להיות בשבת מבערין את הכל מלפני‬
‫ב"י – וצריך לעשותה לפני שעה עשירית‪.‬‬ ‫השבת ומשיירין מזון שתי סעודות )שסעודה‬
‫שלשית אי אפשר בחמץ( כדי לאכול עד ארבע‬
‫ענפי הלכה‬
‫שעות‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪82‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ד‬

‫ר"ז )ב(‪ :‬וכל מצה שיוצא בה ידי חובות בליל‬
‫פסח אסור לאוכלה ביום י"ד‪ .‬כ"פ כף החיים‪.‬‬
‫מאמ"ר‪ :‬יברך על מצה עשירה בורא מיני‬
‫מזונות ומעין ג'‪ .‬כ"פ חזון עובדיה )מב(‪ .‬לאפוקי‬
‫ברכ"י דס"ל שיברך המוציא וברכת המזון‪.‬‬
‫הוסיף חזון עובדיה )שם( – מכל מקום עדיף‬
‫לעשות סעודה ג' במצה מבושלת או מטוגנת ואז‬
‫מברך המוציא‪ ,‬כיון שצורת פת עליה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫"שאין נוהגין לאכול מצה עשירה"‬
‫ת' נו"ב )כא(‪ :‬אף למנהג שאין אוכלים מצה‬
‫עשירה בפסח‪ ,‬בע"פ עד חצות פשוט שמותר‪ ,‬ואף‬
‫אחר חצות המקל לא הפסיד‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫"י"ד שחל בשבת"‬
‫אפה חלות לשבת זו ושכח להפריש חלה‬
‫מ"א )תקו‪ ,‬ח( – כיון שהחלה שיפריש הוא חמץ‪,‬‬
‫אין תקנה לפת ואסור לאכול ממנה‪ .‬כ"כ חק יעקב‪,‬‬
‫ר"ז וח"א‪.‬‬
‫אבל נתיב חיים – יפריש חלה ויתן לכהן קטן‬
‫לאכול‪ ,‬או יכפה עליו כלי‪ .‬כ"כ יעב"ץ‪ ,‬פנים‬
‫מאירות ובגדי ישע‪.‬‬
‫חמד משה )ג(‪ :‬ולא יאריכו בשבת זו בתפילת‬
‫השחר שלא יכשלו בחמץ אחר זמנו‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"סעודה שלישית"‬

‫סעיף ב ‪ :‬מתי מבער החמץ‬

‫טוב לבער )פירוש לשרוף כל החמץ מלבד מה שמשייר לסעודות שבת( בערב שבת‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫קודם חצות‪ ,‬כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים לבער אחר חצות ] מרדכי שכן הנהיג‬
‫רש"י [‪ ) .‬וביום השבת‪ ,‬יבטלנו( )טור(‪.‬‬

‫סעיף ג ‪ :‬לבשל דייסא או פת צנומה בשבת זו‬

‫אין מבשלין לשבת זה דייסא וכיוצא בזה‪ ,‬ואין עושין בו פת הצנומה‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫)יבשה‪ ,‬שנתנה בקערה לשרות( בקערה] המקור‪ :‬כל בו )מח ח ע"ג(‪ ,‬כ"כ שבולי הלקט בשם הגאונים [‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ואם עבר ובשל והמאכל דבוק בקדירה וא"א לקנחו‪ ,‬יש להדיחו מעט להעביר החמץ‬
‫)מהרי"ו(‪.‬‬

‫בכלי פסח‪ ,‬ומוציא התבשיל מהקדרה לכלי חמץ‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬

‫וכתב א"ר – ולא יערה מכלי ראשון של פסח‬ ‫א‪.‬‬
‫לכלי חמץ‪ ,‬אלא אם כן אין היד סולדת בו‪.‬‬ ‫"דייסא וכיוצא בזה"‬
‫"יש להדיחו מעט"‬
‫ב‪.‬‬ ‫משנה ברורה )יא(‪ :‬פירוש דבר שדרכו לידבק‬
‫בכלי כי יצטרך להדיחם אחר האכילה משום‬
‫מ"א )ה(‪ :‬ואף שאסור להדיח כלים בשבת אם א"צ‬
‫איסור חמץ‪ ,‬ואסור כיון שאין צריך להם שוב‬
‫להם‪ ,‬הכא מותר כדי להעביר החמץ‪ .‬כ"כ פר"ח‪.‬‬
‫באותו היום )כבסימן שכ"ג ס"ו(‪.‬‬
‫פמ"ג )א(‪ :‬אם נדבק חמץ ואי אפשר כי אם ע"י‬
‫גרידה‪ ,‬שרי ע"י עכו"ם‪ ,‬דהוה שבות דשבות‬ ‫מ"א )ד( בשם מהרי"ו‪ :‬וטוב לבשל בשבת זה‬
‫במקום מצוה‪.‬‬ ‫בכלים חדשים‪ .‬כ"כ פר"ח – וכן אני נוהג לבשל‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪83‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ד‬

‫סעיף ד ‪ :‬ינער המפה עם פירורי החמץ‬

‫אחר שאכל בשבת זה סעודת שחרית‪ ,‬ינער המפה שאכלו בה ויקנח‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫הקערות באצבעו ויטמנם מן העין עם שאר כלי החמץ ] ת' הרא"ש כ"ד‪ ,‬א [‪.‬‬
‫ואם נשאר פת יכול ליתנו לא"י על מנת שלא לצאת בו לר"ה‪ ,‬דרך הערמה‪ ,‬ודבר‬
‫מועט ] המקור‪ :‬הגמ"י ג‪ ,‬ג [‪.‬‬

‫נזכר בשבת שלא מכר חמצו לגוי‬ ‫ענפי הלכה‬

‫▪ דרך החיים )ה( – יתן החמץ ומקומו מתנה לגוי‬ ‫"ינער המפה"‬
‫עם מסירת המפתח‪ ,‬ואפשר שאף במכירה שרי‪.‬‬ ‫כף החיים‪ :‬אחר האכילה ירחץ פיו וינקה שיניו‪.‬‬
‫כ"כ חק יעקב‪ ,‬א"ר וח"א‪.‬‬
‫ר"ז )ט(‪ :‬ויתן הנשאר מהחמץ לגוי במתנה‬
‫▪ אמנם שאילת בנימין )דף יג( – אין לסמוך על‬
‫גמורה‪ ,‬שזהו לצורך מצווה שמותר לתת מתנה‬
‫המכירה אלא בהפסד מרובה או לצורך השבת‪.‬‬ ‫בשבת‪ .‬ח"א )קכט‪ ,‬י( – וכן מותר לתת לכלבו‬
‫▪ ואילו ר"ז )תמ"ח‪ -‬ט"ז( – אף בהפסד מרובה‬ ‫שמזונותיו עליו או להשליכו לבית הכסא‪.‬‬
‫אין להתיר המכירה אלא יתן במתנה‪.‬‬
‫"על מנת שלא לצאת בו"‬
‫"דבר מועט"‬
‫ואם נתנו לו סתם‬
‫פר"ח‪ :‬כדי סעודה‪ .‬ר"ז )יט( – אם הוציא הגוי‬
‫חק יעקב )ז( – ואם נתנו לו סתם ולא א"ל שלא‬
‫מדעתו וחזר מותר לתת לו שוב מזון סעודה‪,‬‬
‫יצא אסור‪ .‬כ"כ מקור חיים‪.‬‬
‫אפילו הרבה פעמים‪ ,‬אלא לא בבת אחת‪.‬‬
‫ומטה משה )ז( – מותר‪ ,‬ורק שנותן לו על מנת‬
‫שיצא אסור‪ .‬כ"כ שכנה"ג‪ .‬כ"כ מ"א )ז( – ובעיר‬
‫מוקפת חומה לכו"ע שרי‪.‬‬

‫סעיף ה ‪ :‬מה יעשה עם החמץ שנשאר‬

‫אם נשאר חמץ אחר שאכלו‪ ,‬מבטלו וכופה עליו כלי עד מוצאי יום‬ ‫סעיף ה‪:‬‬
‫טוב‪ ,‬ומבערו ] המקור‪ :‬הרמב"ם בפרק ג' הלכה ג' [‪.‬‬

‫פמ"ג ‪ -‬ואם נשתהה עד שעה ששית שאז אסור‬ ‫ענפי הלכה‬

‫בהנאה ואסור בטלטול‪ ,‬אפ"ה מותר לגוי שיזרקו‬
‫"מבטלו וכופה וכו'"‬
‫בנהר או לבית הכסא‪.‬‬
‫מ"א )תמ"ו סק"ג( ‪ -‬ומיירי שאין גוי או כלב‪,‬‬
‫שאם יש‪ ,‬יטלטל ויתן להם אף שכבר עברו ארבע‬
‫שעות‪ .‬כ"כ הט"ז‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪84‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ד‬

‫סעיף ו ‪ :‬אף שלא נשאר לו חמץ צריך לבטל‬

‫אעפ"י שלא ישאר החמץ בבית אחר סעודת שחרית‪ ,‬צריך לבטל‬ ‫סעיף ו‪:‬‬
‫החמץ כדרך שהוא מבטל בשאר שנים )היינו בסוף שעה חמישית(‪ ] .‬המקור‪ :‬ובית יוסף [‪.‬‬

‫סעיף ז ‪ :‬יצא מביתו ונזכר שיש לו חמץ בביתו‬

‫ההולך ביום ארבעה עשר לדבר מצוה‪ ,‬כגון למול את בנו או לאכול‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ז‪:‬‬
‫סעודת אירוסין בבית חמיו‪ ,‬ונזכר שיש לו חמץ בביתו‪ :‬אם יכול לחזור לביתו ולבער‬
‫ולחזור למצותו ‪ -‬יחזור ויבער‪ .‬ואם לאו ‪ -‬יבטלנו בלבו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם היה הולך להציל מן הנהר ומן הדליקה ומהמפולת ומיד האנס ‪ -‬יבטלנו בלבו‬
‫ולא יחזור אפילו יש שהות‪ .‬ואם יצא לצורך עצמו ‪ -‬יחזור מיד‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫עד כמה הוא חוזר? עד כביצה‪ ,‬פחות מכאן ‪ -‬מבטלו בלבו ודיו‪.‬‬

‫קשה‪ :‬הרי אין עושים סעודת אירוסין הערב‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שבת או ערב פסח?‬ ‫א‪.‬‬
‫פסחים )מט‪ :(.‬ההולך לשחוט את פסחו‬
‫מ"א )ט( תירץ – מיירי שאירס בו ביום )שמא‬
‫יקדמנו אחר(‪ ,‬ואז מותר גם לעשות סעודה‪.‬‬ ‫ולמול את בנו או לאכול סעודת אירוסין‬
‫והא"ר תירץ – כשאי אפשר לדחות הסעודה‬ ‫בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך הבית‬
‫מותר‪.‬‬ ‫אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו‬
‫יחזור ויבער ואם לאו יבטלנו בלבו‪ .‬כ"פ‬
‫מ"א‪ :‬וה"ה סעודה שעושין בשעה שהכלה‬
‫הרי"ף והרמב"ם‪.‬‬
‫מקבלת סבלונות )אחרונים(‪ .‬בזמנינו כשעושין‬
‫ב‪.‬‬
‫סעודה בשעת כתיבת התנאים ג"כ מקרי סעודת‬ ‫שם‪ :‬להציל מן הנכרים‪ ,‬ומן הנהר‪ ,‬ומן‬
‫מצוה‪.‬‬ ‫הלסטים‪ ,‬ומן הדליקה‪ ,‬ומן המפולת יבטל‬
‫"יבטלנו בלבו"‬ ‫בלבו‪ .‬ולשבות שביתת הרשות ‪ -‬יחזור מיד‪.‬‬
‫מ"א )יא(‪ :‬משמע שאם הוא משעה שישית‬ ‫כ"פ הרמב"ם‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ומעלה שלא יכול לבטלו יחזור מיד לבערו )שמילה‬ ‫שם‪ :‬ועד כמה הן חוזרין? רבי מאיר‬
‫עשה והשבתת חמץ עשה‪ ,‬והשבתת חמץ חומרה‬
‫אומר‪ :‬זה וזה בכביצה‪ ,‬רבי יהודה אומר‪:‬‬
‫שהיא בכל רגע(‪ .‬מ"מ מת מצוה עדיף מהשבתת‬
‫זה וזה בכזית‪ .‬וחכמים אומרים‪ :‬בשר קדש‬
‫חמץ‪.‬‬
‫‪ -‬בכזית‪ ,‬וחמץ ‪ -‬בכביצה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"להציל מן הנהר‪ ...‬יבטלנו בלבו"‬
‫מ"א )יב( – ואם הוא אחר שש שאי אפשר לבטל‬ ‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫צריך לחזור‪ ,‬ודוקא כשברי לו שיכול להציל אח"כ‬ ‫"סעודת אירוסין"‬
‫אבל מספק לא יחזור‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪85‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ד‬

‫אבל הרמב"ם – כתב המשנה סתם‪ ,‬משמע דלא‬
‫ס"ל כהירושלמי‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫"פחות מכאן ‪ -‬מבטלו"‬
‫מ"א )יד(‪ :‬ואם הוא פחות מכזית אפי' הוא לאחר‬
‫זמן אסורו )דלא מצי לבטולי( א"צ לחזור‪.‬‬
‫וחק יעקב – אף שברור לו שיספיק לא יחזור‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"יצא לצורך עצמו ‪ -‬יחזור מיד"‬
‫ירושלמי‪ :‬אפילו מערב כדי לילך ללמוד אצל‬
‫רבו מקרי דבר הרשות‪ .‬כ"כ משנה ברורה ‪ -‬לפי‬
‫שמעשה המצות הוא גדול מהלימוד‪.‬‬

‫סעיף ח‪ :‬היתה לו עיסה וירא שתחמיץ והוא במקום אחר‬

‫היתה לו עיסה בביתו והוא טרוד במקום אחר וירא שמא תחמיץ‪,‬‬ ‫סעיף ח‪:‬‬
‫מבטלה בלבו קודם שתחמיץ )אף אחר זמן איסורו כיון שעדיין לא החמיצה הרי היא ברשותו(‪,‬‬
‫אבל אם החמיצה אין הביטול מועיל‪ ,‬אם הוא אחר זמן איסורו ]המקור‪ :‬פסחים ז‪.[ .‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪86‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ה‬

‫סימן תמ"ה‪ :‬דין ביעור חמץ‬

‫ובו ג' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬כא‪ ,‬כז‪ ,‬כח (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬כיצד ביעור חמץ ‪88 ................................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬ליהנות מפחמי החמץ לאחר שריפה ‪89 ......................................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬להשליך החמץ לעורבים קודם זמן איסורו ‪90 .............................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬כיצד ביעור חמץ‬

‫או פוררו וזורה‬ ‫)עד שנעשה פחמים – ר"ז(‬ ‫כיצד ביעור חמץ‪ ,‬שורפו‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫לרוח או זורקו לים‪ .‬ואם היה החמץ קשה )כגון חטים( ואין הים מחתכו במהרה‪,‬‬
‫הרי זה מפררו ואחר כך זורקו לים‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬והמנהג לשורפו )שחוששים לשיטת רבי יהודה(‪ .‬וטוב לשרפו ביום דומיא דנותר שהיה‬
‫נשרף ביום )ד"ע(‪ ,‬אך אם רוצה לשורפו מיד אחר הבדיקה כדי שלא יגררנו חולדה‪ ,‬הרשות‬
‫בידו‪) .‬הגהות מיימוני פ"ג וכל בו(‪.‬‬

‫√הרמב"ם – שורפו או פורר וזורה לרוח‬ ‫שורשי הלכה‬

‫או זורקו לים‪ ,‬ואם היה החמץ קשה ואין‬ ‫א‪.‬‬
‫הים מחתכו במהרה הרי זה מפררו ואחר‬ ‫פסחים )כא‪ :(.‬רבי יהודה אומר‪ :‬אין‬
‫כך זורקו לים‪.‬‬ ‫ביעור חמץ אלא שרפה‪ ,‬וחכמים אומרים‪:‬‬
‫אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬ ‫ונחלקו הראשונים בהלכה‪:‬‬
‫א‪.‬‬ ‫ר"שי ‪ -‬פסק כר"י‪ ,‬בשרפה‪ .‬כ"פ ספר‬
‫"או פוררו וזורה לרוח"‬
‫המצוות‪.‬‬
‫ר"ז)ד(‪ :‬פוררו לפירורים דקים שלא ימצאנו מי‬
‫√והגאונים ‪ -‬פסקו כחכמים‪ .‬כ"פ שו"ע‬
‫שהוא ויהנה ממנו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫הגמ' )כח‪ (.‬מביאה מחלוקת‪ ,‬האם צריך‬
‫"חמץ קשה"‬
‫בנוסף להטלה בים גם לפררו‪:‬‬
‫רש"י והר"י – סגי בפיזורו במים‪.‬‬ ‫לפי רבה – צריך בנוסף גם לפרר החמץ‪.‬‬
‫והמ"א )ב( – צריך בנוסף לחתוך כל חיטה‬ ‫ורב יוסף – סגי הטלה לים‪.‬‬
‫לשנים‪ .‬כ"כ א"ר והגר"א‪.‬‬ ‫ונחלקו הראשונים‪:‬‬
‫והוסף המ"א ‪ -‬ואם יש לו מים מכונסין שיש בהם‬ ‫הרא"ש והטור – צריך גם לפרר‪ ,‬כרבה‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪88‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ה‬

‫מ"א )ג(‪ .:‬ומהרי"ל כתב לשרוף דוקא ביום כדי‬
‫שיזכור לבטל‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬ואם יש לו הושענות טוב לשרוף‬
‫החמץ בהושענות הואיל ואיתעביד בו מצוה חדא‬
‫ליתעביד בו גם מצות תשביתו )אחרונים(‪.‬‬
‫דגים אסור להשליך לתוכו דהוא נהנה ממנו‪.‬‬
‫ר"ז‪ :‬ובמקום הדחק כגון שיש לו חטים הרבה יש‬
‫להקל כרש"י‪.‬‬
‫מ"א )ב(‪ :‬ואסור בכל המלאכות כשמגיע זמן‬
‫השריפה עד שישרוף החמץ‪ ,‬כמו בבדיקה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"לשורפו מיד אחר הבדיקה"‬

‫סעיף ב ‪ :‬ליהנות מפחמי החמץ לאחר שריפה‬

‫ואם נתנו לאינו יהודי קודם שעה ששית ‪ -‬אינו צריך לבער‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם שרפו קודם שעה ששית ‪ -‬הרי זה מותר ליהנות בפחמין שלו‪ ,‬בתוך הפסח‪.‬‬
‫אבל אם שרפו משעה ששית ולמעלה‪ ,‬הואיל והוא אסור בהנאה ‪ -‬הרי זה לא יסיק‬
‫ג‪.‬‬
‫בו תנור וכיריים ולא יבשל‪ .‬ואם בישל או אפה ‪ -‬אותה הפת ואותו התבשיל‬
‫אסורים בהנאה וכן הפחמין שלו אסורים בהנאה‪ ,‬הואיל ושרפו אחר שנאסר‬
‫בהנאה ] הכל לשון הרמב"ם ג‪ ,‬יא [‪.‬‬

‫שם )כז‪ :(.‬אסיקנא שאם אפה פת בעצים‬ ‫שורשי הלכה‬

‫דאיסורי הנאה הפת אסורה‪ ,‬ובבישלה על‬ ‫א‪.‬‬
‫גבי גחלים פליגי‪ .‬וכתב הרא"ש דעבדינן‬ ‫פסחים )כח‪ :(.‬משנה‪ .‬חמץ של נכרי שעבר‬
‫לחומרא‪.‬‬ ‫עליו הפסח ‪ -‬מותר בהנאה‪ ,‬ושל ישראל‬
‫אסור בהנאה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬ ‫שם )כא‪ :(.‬כל שעה שמותר לאכול מותר‬
‫"לגוי שעה ו"‬ ‫למכרו לגוי‪.‬‬
‫ב"ח )בת' קמז(‪ :‬ואסור ליתן לעבדו ולשפחתו‬ ‫ב‪.‬‬
‫שם‪ :‬עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק‬
‫נכרים שמזונותן עליו אם הוא הרבה שא"א‬
‫בו תנור וכיריים‪.‬‬
‫שיאכלנו קודם זמן האיסור‪ .‬כ"כ חק יעקב )ד(‪.‬‬
‫מיהו חמד משה )ה( – חולק‪ ,‬כיון שנותן לו קודם‬ ‫ליהנות מאפרו‬
‫זמן איסורו מותר כשנותן לו סתם‪ .‬רק שלא יאמר‬ ‫שם‪ :‬לרבי יהודה ‪ -‬שאין ביעור חמץ אלא‬
‫לו בפירוש שיהא זה למזונותיו לכל ימי הפסח‪.‬‬ ‫שריפה ‪ -‬אפרו מותר‪ ,‬ולרבנן ‪ -‬דאמרי אף‬
‫כ"כ מהרש"ך‬ ‫מפרר וזורה לרוח או מטיל לים אין לו דין‬
‫ב‪.‬‬ ‫הנשרפין אלא דין הנקברין שאפרן אסור‪.‬‬
‫"מותר להנות מהפחמין"‬
‫√ופסק הרמב"ם‪ :‬שאפרו אסור הואיל‬
‫הרב המנוח‪ :‬דוקא ששרפו עד שנפסל מאכילת‬ ‫ושרפו לאחר שנאסר בהנאה‪.‬‬
‫הכלב‪ ,‬ואז מותר אף באכילה‪ .‬אבל אם נכרך רק‬ ‫ג‪.‬‬
‫מבחוץ אסור ליהנות ממנו‪ .‬כ"כ הרז"ה‪.‬‬ ‫עבר ובישל הגחלים‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪89‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ה‬
‫מ"א )ו(‪ :‬ואין לו תקנה שיוליך הנאה לים‪ .‬כ"כ‬
‫ש"ך )יו"ד ק"י סק"ב( ‪ -‬שדוקא כשנתערב אותה‬
‫הפת באחרים אמרי' יוליך הנאה מה שאין כן כאן‬
‫שהוא בעין‪ .‬לאפוקי הלבוש‪.‬‬
‫למכור ל גוי חוץ מדמי האיסור‬
‫ש"ך )יו"ד קמב( ‪ -‬מותר למוכרו לעכו"ם חוץ‬
‫מדמי איסור שבו‪ .‬כ"כ פר"ח‪.‬‬
‫והמ"א )ו( – מלשון המ"מ שכתב אין לו תקנה‬
‫משמע שף למכור לגוי אסור‪ .‬ואפשר דבהפסד‬
‫מרובה יש להקל ובפרט בזוז"ג‬
‫"וכן הפחמין שלו אסורים"‬
‫משנה ברורה )יד(‪ :‬ולכן אסור להתחמם אצל‬
‫הפחמין‪ ,‬מ"מ מותר לכסות בהן דם שחיטה דמצות‬
‫לאו ליהנות ניתנו )אחרונים(‪.‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬להשליך החמץ לעורבים קודם זמן איסורו‬
‫קודם זמן איסורו יכול להשליכו במקום שהעורבים מצויים שם‬
‫)אבל אחר זמן איסורו לא מהני שיפקירו‪ ,‬כיון שאינו ברשותו‪ ,‬אלא חייב לבערו(‪ .‬ואם מצאו אחר זמן‬
‫איסורו‪ ,‬שלא אכלוהו העורבים‪ ,‬אף על פי שהמקום הפקר לא יניחנו שם אלא‬
‫)ואם לא מצא חמץ כשבדק ישרוף הכלי שלקח לבדיקה‪ ,‬כדי שלא ישכח חובת ביעור(‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"אף על פי שהמקום הפקר יבערנו"‬
‫ט"ז )ה( ומ"א )ז( – מיירי בחצרו‪ ,‬שהוא הפקר‬
‫לעורבים‪ .‬אבל במקום הפקר כגון רחוב‪ ,‬אף‬
‫שמצא אחר כך אין צריך לבערו‪.‬‬
‫מכל מקום יש מהאחרונים )בסימן תל"ג( שכתבו‬
‫שאף במקום הפקר ממש צריך לבערו אחר זמן‬
‫איסורו‪ ,‬ולא משום שעובר עליו‪ ,‬אלא שלא יהא‬
‫נראה חמצו ברשות הרבים אחר זמן איסורו‪.‬‬
‫ופסק בחזון עובדיה )מ(‪ :‬שמעיקר הדין אין צריך‬
‫לבערו )כמו הט"ז והמ"א(‪ ,‬והמחמיר תעה"ב‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫אבל הרא"ש ור" ברצלוני – אף שנפסל מאכילת‬
‫הכלב אסור באכילה‪ .‬כ"כ הטור‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"אותו התבשיל אסור בהנאה"‬
‫מ"א )ה(‪ :‬כ' הר"ן‪ :‬לפי שיש שבח עצים בפת‪.‬‬
‫וכתב הרמ"ך ‪ -‬ודוקא כשאבוקה כנגדו‪ .‬ואף על‬
‫גב דחמץ אפי' גחלו ואפרו אסור מ"מ הוי זה וזה‬
‫גורם דתנור הוא ג"כ גורם שיאפה ושרי‪ .‬אבל אם‬
‫בשל תבשיל אפי' ע"ג אפר או גחלים אסור‪ .‬מיהו‬
‫הט"ז והש"ך )יו"ד קמ"ב( כתבו שדעת הרמב"ם‬
‫זה וזה גורם בפסח אסור‪ ,‬ולכן אף בתנור אסור‪.‬‬
‫כ"כ מ"א )ה(‪ ,‬חק יעקב וח"א‪.‬‬
‫ור"ז )י( פסק ‪ -‬שאף בפסח בהפסד מרובה יש‬
‫להתיר בזה וזה גורם‪.‬‬
‫הולכת הנאה לים המלח‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫יבערנו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫)מהרי"ל הובא בד"מ תלב סק"ב(‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫כתב הגמ"י )ג‪ ,‬כ( ‪ -‬שרבי יהודה בן‬
‫קלונימוס היה אוסר להשליך חמץ במקום‬
‫הפקר‪ ,‬מיהו קודם זמן איסורו יכול‬
‫להשליכו כל מקום שהעורבים מצויים‬
‫הואיל ועדין לא נאסר בהנאה‪ .‬ואם ימצא‬
‫חמץ אחר זמן איסורו צריך לבערו‪.‬‬
‫כ"כ ד"מ )א( בשם הרא"ש )יד‪ ,‬ג( שאין צריך‬
‫לשרוף החמץ אלא נותנו לגוי או זורקו‬
‫לכלבים דאין חמץ טעון שריפה אלא לאחר‬
‫שנאסר‪.‬‬
‫‪90‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ה‬

‫ב‪.‬‬
‫"ישרוף הכלי"‬ ‫ר"ז )ב(‪ :‬ואפילו הניחו במקום הפקר צריך‬
‫והפר"ח כתב ‪ -‬שאין טעם למנהג זה‪.‬‬ ‫שיפקירנו בפיו ולא יהא בדעתו לזכות בו אחר‬
‫הפסח‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪91‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ו‬

‫סימן תמ"ו‪ :‬דין מי שמוצא חמץ בתוך המועד‬

‫ובו ד' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬ו‪ ,‬ז (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫המוצא חמץ בביתו בפסח ‪93 .....................................................................‬‬ ‫א‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫דין יו " ט שני לעניין ביעור חמץ ‪94 ............................................................‬‬ ‫ב‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫חמץ שנתגלגל מגג הגוי לגגו ‪94 .................................................................‬‬ ‫ג‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫מצא פת הפסח ומסופ ק או הוא חמץ ‪94 ......................................................‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א ‪ :‬המוצא חמץ בביתו בפסח‬

‫המוצא חמץ בביתו‪ :‬אם הוא בחול המועד ‪ -‬יוציאנו ויבערנו מיד‪.‬‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫ואם הוא יום טוב ‪ -‬יכפה עליו כלי עד הלילה ואז יבערנו‪) ,‬לפי שלא יוכל לטלטלו ביום‬
‫טוב )דמוקצה הוא דהא אסור באכילה ובהנאה( )ריב"ש( גם לשרפו במקומו אסור )ר"ן( (‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫"חמץ בביתו"‬
‫ריב"ש )ת"א(‪ :‬אבל מצא חמץ הרה"ר הרי הוא‬
‫הפקר ולא יטלטלו אף שמזיר לרבים‪ ,‬שהרי זוכה‬
‫בהגבהתו‪ .‬כ"כ פר"ח‪.‬‬
‫ט"ז‪ :‬יוציאנו – ר"ל יוציאנו מרשותו מיד שלא‬
‫יבוא לידי מכשול אכילה קודם הביעור‪.‬‬
‫האם מברך על הביעור?‬
‫מ"א)א( – ואף יברך אף ששבטל קודם‪ ,‬כיון‬
‫שמברך על תקנת חכמים‪ ,‬וכ"ש שנתחמץ בפסח‪.‬‬
‫כ"כ חק יעקב‪ ,‬חוקת הפסח ועוד‪.‬‬
‫אבל אשל אברהם – לא יברך דקי"ל סב"ל שהרי‬
‫אף המ"א )תל"ד( הסתפק‪ .‬כ"כ ברכ"י‪.‬‬
‫אבל הטור – אין היתר לשורפו אף שלא‬
‫פסחים)ו‪ :(.‬אמר רב יהודה אמר רב ‪-‬‬
‫המוצא חמץ בביתו ביום טוב כופה עליו‬
‫את הכלי‪ .‬ופרש"י כופה עליו את הכלי –‬
‫שהרי אינו ראוי לטלטול להוציאו ומיהו‬
‫בבל יראה לא עבר כיון שבטלו‪ ,‬אלא צריך‬
‫כפיית שמא ישכח ויאכלנו‪.‬‬
‫וכתב הר"ן ‪ -‬ולמוצאי יום טוב שורפו‪.‬‬
‫טור‪ :‬ואם הוא בחול המועד יוציאנו‬
‫ויבערנו מיד‪.‬‬
‫ואם לא בטלו קודם‬
‫הרב יחיאל – מיירי שבטלו אבל לא בטלו‬
‫ישרפנו ביו"ט‪ .‬כ"כ הגמ"י בדעת רש"י‪.‬‬
‫בטלו‪ ,‬כ"כ ה"ה בדעת הרמב"ם‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪93‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ו‬

‫סעיף ב ‪ :‬דין יו"ט שני לעניין ביעור חמץ‬

‫)מותר לטלטלו‬ ‫ויש מי שאומר דיום טוב שני דינו כחול המועד לענין זה‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫ולזרקו או לשרפו(‪] .‬ארחות חיים הל' חו"מ אות כח [‪.‬‬

‫או נתחמץ תוך הפסח )שעובר על בל יראה( הקלו‬ ‫ענפי הלכה‬

‫לסמוך בזה על סברת היש מי שאומר ולטלטל‬
‫בעצמו החמץ להשליכו לים או לבית הכסא )שלא‬ ‫"יו"ט שני דינו כחול המועד"‬
‫יעבור עליו(‪ .‬כ"כ א"א‪ ,‬חק יעקב‪ ,‬מקור חיים‪ ,‬חמד‬ ‫מ"א )ג(‪ :‬יש להתיר רק בטלטול שהוא מדרבנן‪,‬‬
‫משה והגר"ז‪.‬‬ ‫ולא בשריפה שהוא מלאכה‪ .‬כ"כ הט"ז ועולת‬
‫מכל מקום הפר"ח – אין להתיר אף שלא בטלו‬ ‫שבת‪.‬‬
‫כסתם מרן סעיף א‪.‬‬ ‫כנה"ג הביא כמה אחרונים שחולקים שיו"ט שני‬
‫כיו"ט ראשון‪ .‬והובא בא"ר‪.‬‬
‫מכל מקום הסכימו אחרונים שרק אם כבר ביטל‬
‫חמצו‪ ,‬יום טוב שני כראשון‪ .‬אבל לא ביטל חמצו‬

‫סעיף ג ‪ :‬חמץ שנתגלגל מגג הגוי לגגו‬

‫גגו של אינו יהודי שהיה סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל החמץ מגגו‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫של אינו יהודי לגגו של ישראל‪ ,‬ה"ז דוחפו בקנה )אף שאינו עובר עליו‪ ,‬חיישינן שיבוא‬
‫לאוכלו(‪ .‬ואם היה בשבת או בי"ט‪ ,‬כופה עליו כלי‪) ,‬דאסור לטלטלו בי"ט ושבת( )אף ע"י‬
‫דחיפה בקנה אסור‪ ,‬דטלטול מן הצד שמיה טלטול(‪.‬‬

‫שברשותו שמותר לטלטלו בידו לבערו ולא‬ ‫שורשי הלכה‬

‫חיישינן שמא יאכלנו‪ ,‬כיון שהולך לבערו‪,‬‬
‫מה שאין כן בשל גוי שלא הולך לבערו רק‬ ‫ירושלמי )פסחים ב‪ ,‬ב(‪ :‬גגו של עכו"ם‬
‫דוחפו יש חשש שאכלנו‪.‬‬ ‫שהיה סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל חמץ‬
‫הריב"ש )בת' תא(‪ :‬ואסור לטלטלו בשבת‬ ‫מגגו של עכו"ם לגגו של ישראל הרי זה‬
‫ויו"ט שדינו כמוקצה‪.‬‬ ‫דוחפו בקנה‪ .‬אם היתה שבת או יום טוב‬
‫רב אמר כופה עליה כלי‪.‬‬
‫וכתב הגמ"י בשם ר' שמחה – טעמו‬
‫שאסור לטלטלו בידו דילמא אתי למיכל‬
‫מיניה‪.‬‬
‫והוסיף תרומת הדשן – ול"ד לחמץ‬

‫סעיף ד ‪ :‬מצא פת הפסח ומסופק או הוא חמץ‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪94‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ו‬

‫מצא פת בפסח בביתו ואינו יודע אם הוא חמץ או מצה ‪ -‬מותר אפילו‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫באכילה דאזלינן בתר בתרא )שהרי בפסח אופים רק מצות‪ ,‬ועד שהרי בדק לפני הפסח כל הבית‬
‫מחמץ(‪ .‬ואם הוא מעופש הרבה‪ ,‬שאי אפשר לו להתעפש כל כך משנכנס הפסח ‪ -‬אז‬
‫ודאי הוא חמץ‪.‬‬
‫ואם עברו מימי הפסח שנוכל לתלות שנתעפש משנכנס הפסח עד עתה‪ ,‬אם אנו‬
‫נוהגים לאפות בפסח פת חם בכל יום תולין להקל אפילו הוא מעופש הרבה‪ ,‬שאנו‬
‫תולים לומר בכל יום אפה פת חם ונתנו עליו ולפיכך הרבה להתעפש ] הכל בפסחים‬
‫ז‪.[.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫"ואינו יודע"‬
‫משנה ברורה )יב(‪ :‬דין זה הוא לפי מנהג זמנם‬
‫שהיו אופין מצות עבות קצת ולא ניכר בין חמץ‬
‫למצה‪.‬‬
‫"מותר אפילו באכילה"‬
‫הרי"ף והרמב"ם‪ :‬השמיטו דין זה כלל‪.‬‬
‫וביאר הצל"ח – גמ' זו לפי שיטת ר"י שמחמץ‬
‫אחר הפסח אסור מהתורה‪ ,‬ולא הוי דבר שיש לו‬
‫מתירין‪ .‬ולכן בטל ברוב‪ .‬אבל אנן דקי"ל כר"ש‬
‫שלאחר הפסח מותר אם כן הוי דבר שיש לו‬
‫מתירין שאינו בטל ברוב ולכן הולכים אחר בתרא‪.‬‬
‫פר"ח‪ :‬מה שהגמרא מתירה באכילה מיירי אחר‬
‫הפסח ולא תוך הפסח‪.‬‬
‫מ"א )ו(‪ :‬מותר – אפילו מצא בגומא שהרי‬
‫מסתמא בדקה‪ .‬אלא אם כן מצאה בחריץ המכוסה‬
‫בקרשי התיבה )תוספות שם(‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪95‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫או"ח סימן תמז‪ :‬דיני תערובת חמץ בתוך‬

‫הפסח‬
‫ובו י"ב סעיפים‬
‫) ע"ז‪ :‬עד‪ .‬פסחים‪ :‬ל (‬

‫הנושאים בסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א‪ :‬חמץ בפסח במשהו ‪97 ...........................................................................‬‬
‫סעיף ב‪ :‬חמץ משש שעות ומעלה‪ ,‬נותן טעם לפגם משש ומעלה ‪101 ...........................‬‬
‫סעיף ג‪ :‬חיטה שנמצאת בתרנגולת מבושלת‪ ,‬חימום בכלי שני ‪101 ...............................‬‬
‫סעיף ד‪ :‬דין חוזר וניעור ‪103 .............................................................................‬‬
‫סעיף ה‪ :‬חשש ממוצרים שהשתמשו במלח שלא נבדק ‪104 .........................................‬‬
‫סעיף ו‪ :‬מלח ששמו במדוכה של חמץ ‪107 .............................................................‬‬
‫סעיף ז‪ :‬לדוך או לחתוך בסכין חמץ ‪108 ................................................................‬‬
‫סעיף ח‪ :‬חתך זיתים בסכין וכבשם בקדרה ‪109 .......................................................‬‬
‫סעיף ט‪ :‬דין יבש ביבש בפסח ‪110 ......................................................................‬‬
‫סעיף י‪ :‬נותן טעם לפגם בפסח ‪111 ......................................................................‬‬
‫סעיף יא‪ :‬חמץ שעבר עליו הפסח בטל בשישים ‪112 ................................................‬‬
‫סעיף יב‪ :‬חמץ נוקשה שעבר עליו הפסח ‪112 .........................................................‬‬

‫סעיף א‪ :‬חמץ בפסח במשהו‬

‫חמץ בפסח אוסר תערובתו בין במינו בין שלא במינו‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫חלק ‪:1‬‬ ‫סעיף א‬
‫ב‪.‬‬
‫במשהו‪ ,‬אפילו בהנאה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫)מרדכי פ"ק‬ ‫הגה‪ :‬וצריך לשרוף הכל‪ ,‬ולא סגי בפדיון דמי החמץ ולמכור השאר‬
‫דפסחים ופסקי מהרא"י סי' קס"ד ותשובת מהר"י ברי"ן(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫מיהו כלים שנתבשל בהם ‪ -‬מותרים לאחר הפסח ואין צריכין שבירה או הגעלה‬
‫)ד"ע ותוספות פרק כל שעה(‪...‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪97‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫ליה פדיון והכל אסור בהנאה וכן פסק‬ ‫שורשי הלכה‬

‫בפסקי מהרא"י )קסד( ‪ -‬שורפין הכל‪ .‬כ"פ‬
‫הרמ"א‪.‬‬
‫כלים שנתבשל בהם‬
‫ד‪.‬‬
‫ד"מ )ב(‪ :‬ונראה דאף על גב דהמנהג‬
‫לאסור כולו בהנאה ולשרוף כל המאכל‬
‫שנאסר במשהו‪ ,‬מכל מקום אין להחמיר‬
‫בכלים שנשתמש בהו להצריך שבירה בכלי‬
‫● √הרי"ף )ז‪ (:‬והרא"ש )סי' ה( ‪ -‬ומדלא‬
‫חרס או להגעיל בשאר כלים להשתמש בהו‬
‫יהיב שיעורא למילתיה )שלא גרסו בגמרא‬
‫אחר הפסח‪ ,‬וכן משמע בתוספות פרק כל‬
‫שעה )ד"ה לישהינהו(‪ .‬כ"פ הרמ"א‪.‬‬
‫● אבל השאילתות )פר' צו שאילת פ( –‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"אוסר תערובות במשהו"‬
‫זוהר )תצא‪ ,‬דף רפב‪ :(:‬מאן דנטיר לון מחמץ‬
‫ושאור‪ ,‬גופיה איהו נטיר מיצר הרע לתתא‪,‬‬
‫ונשמתא לעילא‪ ,‬ואתמר ביה )תהלים ה‪ ,‬ה( לא‬
‫יגורך רע‪ ,‬בגין דהא אתעביד גופיה קדש‪,‬‬
‫ונשמתיה קדש קדשים )מי שנשמר מכל שהוא חמץ‬
‫בפסח מובטח לו שישמר מיצר הרע(‪.‬‬
‫"במשהו"‬
‫ד"מ )א(‪ :‬כתב המרדכי )פרק כל שעה‪ ,‬תקסח(‬
‫דבכל מקום שיש בלא זו צד להתיר אף על פי‬
‫ראב"ד – במשהו אסור רק באכילה אבל‬
‫שאנו מחמירין לאסרו במשהו מכל מקום בכהאי‬
‫גוונא סומכין אדברי השאילתות דפוסק שהוא‬
‫בשישים‪.‬‬
‫רשב"א‪ :‬במשהו – בין שממשו של חמץ ניכר‬
‫או נימוח בין בטעמו ‪ -‬משהו‪.‬‬
‫תערובת חמץ נוקשה‬
‫▪ מהרא"י )קפו( – איסורו במשהו כמו חמץ‬
‫רגיל‪ .‬כ"פ ט"ז )יט(‪ ,‬פר"ח‪.‬‬
‫▪ והמ"א )ה( בשם מהרי"ל – חמץ נוקשה בטל‬
‫בשישים‪ .‬כ"כ נהר שלום‪ ,‬ערך השלחן‪ ,‬מקור‬
‫חיים ועוד פוסקים‪.‬‬
‫חמץ בפסח במשהו אפילו בהנאה‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )ל‪ :(.‬אמר רבא‪ :‬הלכתא‪ ,‬חמץ‬
‫בזמנו‪ ,‬בין במינו בין שלא במינו – אסור‬
‫במשהו‪.‬‬
‫כמה אוסר חמץ בפסח‬
‫'במשהו'( שמע מינה במשהו‪ .‬כ"פ הרמב"ם‪.‬‬
‫בנותן טעם‪ ,‬בשישים )שהרי לא גרס 'במשהו'(‪.‬‬
‫כ"פ הר"ן בשם ר"ת והרז"ה‪ .‬תוס'‪ :‬אף ר"ת‬
‫שאוסר רק בשישים‪ ,‬לא עשה כן הלכה‬
‫למעשה‪.‬‬
‫הטעם שאסור במשהו‬
‫רמב"ם – דהוי דבר שיש לו מתירין‪.‬‬
‫הרא"ש – כיון שלא בדלים ממנו כל‬
‫השנה‪ ,‬החמיר לאוסרו במשהו אף שלא‬
‫במינו‪.‬‬
‫איסור הנאה בחמץ‬
‫בהנאה בשישים‪ .‬כ"כ רמב"ן‪ ,‬או"ח ראש"‬
‫והר"ן בשם ראב"ד‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫√רי"ף – אף בהנאה אסור במשהו‪ .‬כ"כ‬
‫הרא"ש‪ ,‬ר"ן‪ ,‬הגמ"י בשם הרשב"ם‪.‬‬
‫פדיון דמי החמץ שבתערובת‬
‫● הגמ"י ‪ -‬יש לו פדיון להוליך דמי החמץ‬
‫לאיבוד ומותר ליהנות‪ .‬כ"כ ד"מ )ב( בשם‬
‫מרדכי )ע"ז סי' תתמא(‪ ,‬הר"ן ומהרי"ל בשם‬
‫מהר"ש‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫√אבל מרדכי )כל שעה ע"ג( ‪ -‬לא מהני‬ ‫●‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪98‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫מאמר מרדכי )ט"ז( – בחיטה סמך מרן על‬
‫הרא"ש שחיטים מבוקעות לאו חמץ גמור היא‪,‬‬
‫ולכן התיר בהנאה‪ ,‬מה שאין כן כאן‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ג‪.‬‬
‫לשרוף הכל ולא סגי בפדיון‬
‫כ"פ הרמ"א )תסז‪ ,‬י(‪ ,‬לבוש‪ ,‬ב"ח ועוד פוסקים‪.‬‬
‫אמנם פרי תואר – חולק‪ ,‬יכול למכור לגוי חוץ‬
‫מדמי חמץ שבו‪ .‬כ"פ מהריק"ש‪ ,‬שלחן גבוה‬
‫משנה ברורה )תסז‪ ,‬סקמ"ב( – בהפסד מרובה‪.‬‬
‫כף החיים )יג(‪ :‬אבל יבש ביבש לכ"ע יכול‬
‫למכור לגוי חוץ מדמי החמץ שבו‪ .‬כ"כ ר"ז ובית‬
‫דוד‪.‬‬
‫שו"ת ב"ד‪ :‬מותר לקחת מהגוי את כל הסכום‬
‫ואחר כך להשליך דמי החמץ לים‪.‬‬
‫אבל הגר"ז – אוסר‪ ,‬ימכור לגוי חוץ מדמי‬
‫החמץ שבו‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫"כלים שנתבשל בהם"‬
‫מבושלת בפסח מותר למכור חוץ מדמי החיטה‪,‬‬
‫מ"א )תנא‪ ,‬סק"א(‪ :‬ומותר לכתחילה להשהותם‬
‫עד אחר הפסח ומותרים‪.‬‬
‫במשהו(‪ .‬א"נ כשהשביח החמץ לתערובת ונמכר‬
‫תרי משהו‪ :‬כגון חתיכה שנאסרה במשהו‬
‫ונפלה לתבשיל וסלקוה‪:‬‬
‫▪ ט"ז )יו"ד צב‪ ,‬סקט"ז( – אם סלקו האיסור אין‬
‫פליטתה אוסרת במשהו‪ ,‬אבל לח בלח לעולם‬
‫אוסר במשהו‪ .‬כ"כ פר"ח‪ ,‬א"ר – ואם לא מכיר‬
‫החתיכה לסלקה הכל אסור‪.‬‬
‫▪ אמנם ש"ך בנקודות הכסף – אף תרי משהו‬
‫אוסר הכל‪ .‬כ"כ עולת שבת‪ ,‬מ"א‪ ,‬חק יעקב ועוד‬
‫פוסקים‪.‬‬
‫בית יהודה )דף קט(‪ :‬אמנם בספק איסור משהו‬
‫יש להתיר בתערובת שניה‪ .‬כ"כ בית דוד‪.‬‬
‫לעניין התרת מי הכנרת בפסח אף שזורקים שם‬
‫חמץ הפסח עיין עיונים‪ 8-‬שבסוף תערובות‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"אפילו בהנאה"‬
‫קשה‪ :‬ב )תסז‪ ,‬י( חיטה שנמצאת בתרנגולת‬
‫וכאן אסר הכל בהנאה?‬
‫פר"ח – אסור בהנאה דווקא כשאין שישים )ולא‬
‫יותר ממה שהיה נמכר קודם אסור בהנאה‪.‬‬

‫ודין תערובתו כדין שאר התערובת‪ ,‬אלא שמה שאוסר‬

‫ה‪.‬‬
‫חלק ‪:2‬‬ ‫סעיף א‬
‫בשאר תערובות פחות מס' אוסר בחמץ במשהו‪ .‬אבל אם בשאר תערובות לא היה‬
‫צריך שישים אלא קליפה או נטילת מקום‪ ,‬אף בחמץ כן‪.‬‬
‫שחם בחם בלא רוטב ‪ -‬די בקליפה כשאר איסורים‪ .‬וכן אם נגע ככר חמץ בככר‬
‫מצה ושניהם חמין )שהיד סולדת בהם( אין שם דבר המפעפען ‪ -‬לא אסור אלא מקום‬
‫מגעו בלבד לפי שאינו מבליע יותר‪...‬‬

‫שאוסר בשאר תערובות פחות משישים‬ ‫שורשי הלכה‬

‫אוסר בחמץ במשהו‪ .‬אבל אם בשאר‬
‫תערובות לא היה צריך שישים אלא קליפה‬ ‫דיני תערובת חמץ‬
‫או נטילת מקום אף בחמץ כן‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫הרב המגיד )ד'‪ ,‬י"ב(‪ :‬דע שדין תערובת‬
‫] רצה לומר שחם בחם בלא רוטב ‪ -‬די בקליפה‪,‬‬ ‫חמץ הוא כדין שאר התערובות אלא שמה‬
‫שאם נגע ככר חמץ בכיכר מצה ושניהם חמין‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪99‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫מ"א )ב(‪ :‬אבל אם יש שם דבר המפעפען כגון‬ ‫ואין שם דבר המפעפען לא אסר אלא מקום‬
‫מגעו בלבד לפי שאינו מבליע יותר וזה ברור‬
‫פשטי"ד שיש בה שומן אוסרת כולה‪ .‬ולכן מצות‬
‫כתבוהו המפרשים‪ .‬כ"כ הטור בשם ברא"ש‬
‫המשוחים בשמן ונגעה אחת בחברתה במקום‬
‫)סימן תסז(‪[ .‬‬
‫שנכפלה שהיא חמץ אוסרת חברתה כולה‪ ,‬כ"כ‬
‫חק יעקב א"ר ועוד פוסקים‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫ואם נגעו מצות אחרות בזו שנאסרה יש להתירם‬
‫ה‪.‬‬
‫ע"י קליפה )משנה ברורה בשם האחרונים(‪.‬‬ ‫"אין שם דבר המפעפען"‬

‫)הכוונה בצלי‪ ,‬שבקדרה אין‬ ‫חלק ‪ :3‬הגה‪ :‬ובדין ריחא מלתא לענין תבשיל‬ ‫סעיף א‬
‫ו‪.‬‬
‫ריחא מילתא ( שיש בו חמץ עם שאר תבשילין‪ :‬יש מקילין במקום דהיה מותר בשאר‬
‫ז‪.‬‬
‫)הגהות‬ ‫איסורים )מרדכי פרק כל שעה(‪ .‬ויש מחמירין )אפילו בדיעבד( דמשהו מיהו איכא‬
‫סמ"ק ותוס' דע"א(‪.‬‬
‫ודווקא במקום ששייך בו ריחא‪ ,‬אלא דבשאר איסורים לאו מלתא היא כמו שיתבאר‬
‫בי"ד סימן ק"ח בס"ד‪.‬‬

‫מרובה יש להקל‪ .‬וכן עיקר‪ .‬כ"פ פר"ח‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ט"ז )ג(‪ :‬מחמירים – היינו דווקא במקום‬
‫ששיך ריחא מילתא‪ ,‬כגון תנור קטן שאין מחזיק‬
‫י"ב עשרונים‪ ,‬והוא סתום‪ ,‬והחמץ והמצה‬
‫מגולים‪ ,‬אף שבשאר איסורים מותר בדיעבד‬
‫)כמ"ש ביו"ד קח( בפסח מחמירים‪ .‬שאם לא כן‬
‫אף בפסח יש להקל‪) .‬כ"כ כיו"ב מ"א(‪ .‬והרש"ל‬
‫– אבל תנור גדול ופתוח אף לכתחילה מותר‪ .‬כ"כ‬
‫פר"ח‪.‬‬
‫וי"א – שאף בתנור גדול ופתוח יש להחמיר‬
‫בפסח )תורת חטאת לה‪ ,‬כ(‪ ,‬כ"כ ט"ז )שם סק"ה(‪,‬‬
‫ש"ך )שם סק"ט( ועוד פוסקים‪.‬‬
‫הרמ"א )יו"ד קח‪ ,‬א(‪ :‬והיינו דווקא כשאין‬
‫שישים‪ ,‬אבל כשיש שישים )וכל התנור מצטרף‬
‫לשישים( מותר בהפסד מרובה‪.‬‬
‫גליון הגה באו"ה )לט‪ ,‬לג(‪ :‬אסור להריח‬
‫לחם חם בפסח אפילו של גוי‪ .‬כ"כ חק יעקב )י(‪,‬‬
‫א" ר ‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫ריחא מילתא בחמץ‬
‫ז‪.‬‬
‫● הג' סמ"ק ‪ -‬אף דקיי"ל דריחא לאו‬
‫מילתא היא‪ ,‬היינו דווקא לעניין דלא מחשב‬
‫נתינת טעם מ"מ משהו מיהו איכא )ואוסר‬
‫בחמץ בפסח(‪ .‬כ"כ התוס'‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫● אמנם במרדכי ‪ -‬משמע דאין חילוק‬
‫לעניין ריחא מילתא בין חמץ בפסח לשאר‬
‫איסורין )ואף שחמץ בפסח במשהו היינו בנבלע‬
‫ממשות האיסור ולא ריח בעלמא(‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫ז‪.‬‬
‫"ויש מחמירים"‬
‫ברכי יוסף )ה(‪ :‬וכן ראוי לנהוג‪.‬‬
‫שו"ת בית דוד )רכ"ב(‪ :‬מכאן משמע שדעת‬
‫הרמ"א כי"א בתרא להחמיר‪ ,‬אבל ביו"ד )קח(‬
‫הביא דעת המקלים באחרונה וסיים בהפסד‬
‫‪100‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫סעיף ב‪ :‬חמץ משש שעות ומעלה‪ ,‬נותן טעם לפגם משש‬

‫ומעלה‬
‫חמץ שנתערב משש שעות )ולמעלה( עד הלילה ‪ -‬אינו אוסר‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫במשהו אלא דינו כשאר איסורין‪) .‬ונותן טעם לפגם נמי שרי( )ד"ע אליבא דכ"ע(‪.‬‬

‫לבוש‪ :‬משמע אפילו מין במינו בטל בשישים‬ ‫שורשי הלכה‬

‫)שלא כרש"י(‪.‬‬
‫חמץ משש שעות ומעלה בערב פסח‬
‫אשל אברהם )א(‪ :‬אם התערב בפחות משישים‬ ‫א‪.‬‬
‫)לח בלח( יוכל למכור לגוי חוץ מדמי החמץ שבו‪,‬‬ ‫● √תוס' ‪ -‬חמץ משש שעות ומעלה דינו‬
‫ומותר אף בפסח‪.‬‬ ‫כשאר איסורים‪ .‬לרש"י במינו במשהו‪,‬‬
‫חומצת לימון בפסח‬ ‫לשאר פוסקים בכל גוונא בשישים‪.‬‬
‫כ"כ הרא"ש – אף שלוקים עליו משש‬
‫יחווה דעת )ב‪ ,‬סב(‪ :‬יש להתיר להשתמש‬
‫ומעלה כיון שאינו בכרת בטל בשישים‪ .‬כ"כ‬
‫במוצרי מזון שיש בהם חומצת לימון )שיש בו‬
‫מרדכי בשם סה"ת וספר המצוות ועוד‬
‫סירופ מעמילן חיטה(‪ .‬לפי שבטל בשישים לפני‬
‫פוסקים‪.‬‬
‫פסח ואינו חוזר וניעור‪ ,‬ועוד דהוי נותן טעם‬
‫לפגם‪.‬‬ ‫● והר"ן – אף משש שעות ומעלה במשהו‪.‬‬
‫שהרי לרמב"ם חמץ הוי דבר שיש לו מתירין‬
‫חמץ נוקשה שנתערב בפסח‬ ‫אף משש שעות ומעלה‪.‬‬
‫מהרא"י ‪ -‬אוסר בשמהו‪ .‬כ"כ הט"ז ופר"ח‪.‬‬
‫ומ"א )ה( – כיון שאין בו כרת‪ ,‬וי"א שאף אסור‬
‫נותן טעם לפגם משש שעות ומעלה‬
‫ב‪.‬‬
‫רק מדרבנן‪ ,‬בטל בשישים‪.‬‬ ‫√ד"מ )טו(‪ :‬בפסח עצמו יש מחלוקת‬
‫"כשאר איסורים"‬ ‫בנותן טעם לפגם )כדלקמן סעיף י(‪ .‬ונראה לי‬
‫שאחר שש בערב פסח אם הוא לפגם שרי‪,‬‬
‫ר"ז )יח(‪ :‬לח בלח בשישים‪ ,‬יבש ביבש חד‬
‫מאחר דבטל בשישים דינו כשאר איסורים‪.‬‬
‫בתרי‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬
‫כן משמע מהרא"ש )ע"ז פ"ה סי' ו(‪ .‬אבל לא‬
‫נותן טעם לפגם שרי‬ ‫משמע כן מאבי העזרי )סי' תסד(‪.‬‬
‫עולת שבת )יט(‪ :‬מותר – עד הלילה‪ ,‬אפילו לא‬
‫ענפי הלכה‬
‫היה שישים‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫"אינו אוסר במשהו"‬

‫סעיף ג‪ :‬חיטה שנמצאת בתרנגולת מבושלת‪ ,‬חימום בכלי שני‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪101‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫חטה שנמצאת בע"פ בתרנגולת מבושלת‪ ,‬מותר לבטלה בס'‪ .‬אבל‬

‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫אם חממו התרנגולת בפסח בעוד שהחטה בתוכה‪ ,‬חוזרת ליתן טעם בתוכה בפסח‬
‫והוי במשהו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ומיהו בחימום כלי שני אין לחוש )הגהות מיימוני פ"א(‪ .‬ויש מחמירין בכלי שני‬
‫בפסח‪ ,‬וטוב להחמיר אם היד סולדת בו‪ ,‬דבלאו הכי לא מקרי כלי שני‪.‬‬

‫רק כשיש בה החמץ ממש ולא טעמו‪ .‬כ"פ מ"א )ז(‬
‫"‬
‫בחימום כלי שני אין לחוש‬
‫מ"א‪ :‬ואם הניחו חתיכת בשר רותח בקערה של‬
‫חמץ יש להחמיר‪ ,‬שדינו כגוש שמחמירים‬
‫)כדלקמן יו"ד צ"ד(‪.‬‬
‫"אם היד סולדת"‬
‫קשה‪ :‬בתסז‪/‬יב אסר הרמ"א אף בצונן‪ ,‬וכאן‬
‫אוסר רק כשהיד סולדת?‬
‫▪ מ"א )ט( – התם מיירי במים דהוי לח ויהיב‬
‫טעמא‪ ,‬אבל הכא מיירי שהוציאו התרנגולת מן‬
‫הקדירה סמוך לערב והניחוה לקערה בלא רוטב‪,‬‬
‫וכשנכנס הפסח עדיין היתה רותחת דאז אין‬
‫אסורה אלא אם כן היד סולדת בו כיון שאין שם‬
‫רוטב‪.‬‬
‫▪ ועוד דווקא בבשר שיש בו בקעים בולע אף‬
‫בצונן‪ ,‬מה שאין כן כאן בדופן שלמה שאינה‬
‫בולעת אלא אם כן יד סולדת בו‪.‬‬
‫▪ וא"ר )טו( – אפשר דהכא לעניין חוזר וניעור‬
‫מקיל הרמ"א שאינו בולע בצונן‪ ,‬מה שאין כן‬
‫בתס"ז שהוא תוך הפסח שמחמיר הרמ"א‪.‬‬
‫▪ ומשנה ברורה בשם בגדי ישע – מחלק‪ ,‬הכא‬
‫לעניין דינא‪ ,‬ושם לעניין המנהג להחמיר‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫והגר"א‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"‬ ‫ב‪.‬‬ ‫הגמ"י‪ :‬כיון דקי"ל שאינו חוזר וניעור‬
‫יש להתיר חיטה שנמצאת בתרנגולת‬
‫מבושלת בערב הפסח‪ .‬מיהו אם חזרו‬
‫וחיממו התרנגולת בפסח בעוד שהחיטה‬
‫בתוכה אסורה דחוזרת ונותנת טעם בתוכה‪,‬‬
‫כיון שהחיטה עודנה בתוכה‪.‬‬
‫דין כלי שני‬
‫ב‪.‬‬
‫ד"מ )תסז‪ ,‬סקי"ד( דין כלי שני בפסח ‪:‬‬
‫הגמ"י )הלכות הגעלה בסוף הלכות חמץ ומצה(‬ ‫▪‬
‫כתב – כלי שני בפסח אסור‪ .‬וכן משמע‬
‫במרדכי‪ .‬כ"פ הרמ"א‪.‬‬
‫▪ אבל הגמ"י )פרק א' דחמץ ומצה‪ ,‬ח( –‬
‫משמע דכלי שני שרי‪ ,‬וכן כתב מהר"י ברין‪.‬‬
‫ונראה דיש להחמיר בדבר‪.‬‬
‫מיהו דווקא בכלי שני ממש דהיינו שהיד‬
‫סולדת בו דבלאו הכי לא מיקרי כלי שני‬
‫כמ"ש ביורה דעה סימן ק"ה )אות ג‪ ,‬ד( וסימן‬
‫ס"ח )אות ט(‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"בעוד שהחיטה בתוכה"‬
‫עולת תמיד‪ :‬אבל אם ניטלה החיטה מתוכה‬
‫ואח"כ חממו התרנגולת מותר‪ ,‬ואינו חוזר וניעור‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪102‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫סעיף ד‪ :‬דין חוזר וניעור‬

‫אם נתערב החמץ קודם הפסח )אפילו אחר שש( ונתבטל בס' ‪ -‬אינו‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫חוזר ונעור בפסח לאסור במשהו‪ ,‬ויש חולקים )מ"ש בס"ב דבטל בס' צריך לאוכלו קודם פסח‬
‫‪ -‬מ "א (‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫)כגון שכר שנתערב ביין‪,‬‬ ‫הגה‪ :‬ונוהגין כסברא הראשונה בכל תערובות שהוא לח בלח‬
‫ומותר אף חזרו וחממו בפסח – משנה ברורה ל"א( )ת"ה סי' קי"ד(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ומיהו בדבר יבש שנתערב או שיש לחוש לתערובת‪ ,‬כגון פת שנפל ליין אף על פי‬
‫שנטלו משם ‪ -‬אסור בפסח דחיישינן שמא נשארו בו פירורין ונותנין טעם בפסח‪.‬‬
‫)בית יוסף בשם תשובת הרשב"א(‪.‬‬

‫ג‪.‬‬
‫הרשב"א )ח"א סי' קעג(‪ :‬מצא בשעת‬ ‫שורשי הלכה‬
‫הגיתות )קודם הפסח( חתיכה חמץ בכלי מלא‬ ‫א‪.‬‬
‫חמץ לפני פסח דינו כשאר איסורים‬
‫יין והוציאה משם‪ ,‬הגאונים כולם אסרוהו‬
‫שבטל בשישים )כדלעיל ס"ב(‪ .‬נחלקו‬
‫בשתייה וראוי לחוש לדבריהם‪.‬‬
‫הראשונים מה דין תערובת זו כשיגיע פסח‪,‬‬
‫ד"מ )יג( ‪ -‬ונראה לי טעמו משום דחיישינן‬
‫האם האיסור חוזר וניעור ואוסר במשהו‪:‬‬
‫שמא נשארו פירורין תוך היין בפסח‬
‫ונותנים בו טעם בפסח‪.‬‬ ‫● √הרא"ש – כיון שבטל לפני פסח נשאר‬
‫בהיתרו אף בפסח‪ ,‬ולא אמרינן שחוזר‬
‫ענפי הלכה‬ ‫וניעור ואוסר במשהו‪ .‬כ"כ מרדכי‪ ,‬הגמ"י‬
‫א‪.‬‬ ‫בשם סמ"ק וסמ"ג‪ .‬כ"פ מרן בסתם‪.‬‬
‫"אינו חוזר וניעור"‬
‫● והגמ"י – ויש אוסרים‪ ,‬דחוזר וניעור‬
‫כ"פ מהריט"ץ‪ ,‬כנסת הגדולה‪ ,‬חיי עולם‪ ,‬יביע‬
‫ואוסר במשהו‪ .‬כ"ד הרמב"ם‪ ,‬הרב המגיד‬
‫אומר )או"ח ב‪ ,‬כג( – וכן מנהג ירושלים‪.‬‬
‫בשם הרבה גאונים‪ ,‬הרי"ץ גיאת ‪ -‬וכן ראוי‬
‫כשיש רק טעם וחזרו וחיממו בפסח?‬ ‫לנהוג‪ ,‬כ"כ רי"ו בדעת הרשב"א‪ .‬כ"פ מרן‬
‫▪ מ"א )ז( – אם הוציאו החיטה וחזרו וחממו‪,‬‬ ‫בשם י"א‪.‬‬
‫לכ"ע לא אמרינן חוזר וניעור בטעמו שאינו‬ ‫ב‪.‬‬
‫√תרומת הדשן )א‪ ,‬קעד(‪ :‬המנהג פשוט‬
‫ממשו‪ .‬כ"כ שיורי כנסת הגדולה‪ ,‬עולת שבת‪,‬‬
‫הוא להתיר לח בלח שנתבטל קודם הפסח‬
‫א"ר‪ ,‬יד אהרן ועוד פוסקים‪..‬‬
‫שאינו חוזר וניעור בפסח‪ .‬ובשם סמ"ג )לאוין‬
‫▪ אבל פר"ח )סוף ד( – חוזר וניעור אף בטעמו‪,‬‬
‫קלח נ‪ - (.‬קמח בקמח דמתערב יפה מיקרי‬
‫כן משמע מרב נטרונאי גאון‪ ,‬ות' הרשב"א )תפה(‬
‫לח בלח‪.‬‬
‫והב"י )ס"ס תנא(‪ .‬כ"פ ברכי יוסף‪ ,‬זכור‬
‫לאברהם‪.‬‬ ‫דבר יבש שהתערב‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪103‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫לכ"ע שרי‪ ,‬מיהו במי דבש שלפעמים הם עבים‬ ‫ג‪.‬‬

‫"אף על פי שנטלו משם‪ ...‬שמא‬
‫אין להם תקנה ע"י סינון‪.‬‬
‫נשארו בו פירורין"‬
‫מ"א )יג(‪ :‬נ"ל דרמ"א כתב שנטלו משם אבל לא‬
‫סיננו עד הפסח ולכן אסר‪ ,‬אבל סיננו קודם הפסח‬

‫סעיף ה‪ :‬חשש ממוצרים שהשתמשו במלח שלא נבדק‬

‫בשר יבש וגבינה ודגים שנמלחו קודם הפסח ולא נזהרו‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ה חלק ‪:1‬‬
‫ב‪.‬‬
‫)לבדוק המלח מפירורי חמץ( ‪ -‬מותר לאכלם בפסח‪ .‬מיהו דגים מלוחים השרוים במים‬
‫בפסח בכלי חמץ ‪ -‬יש להחמיר ליזהר מהן מפני שהם בולעים בפסח מפליטת‬
‫הכלים‪ ,‬וחמץ בפסח במשהו‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש חולקין ומחמירין‪ .‬ובמדינות אלו המנהג להחמיר לכתחילה שלא לאכול‬
‫גבינות ודגים ובשר יבש )שנמלח לקיום(‪ .‬אבל אם הדיחו הבשר ג' פעמים קודם פסח‪,‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ובכרכשות )מעיים( אין מועיל הדחה‪ ,‬לפיכך אין להשרות הטבחות )היינו‬ ‫נוהגין לאוכלו‪.‬‬
‫הכרכשות( היבשות ] מהר"י ברי"ן [‪ ,‬ובדיעבד אין להחמיר באלו‪.‬‬

‫בצונן )הן הכלים והן הגבינה( אינם בולעים‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫מיהו אסור לאכול דגים מלוחים השרויים‬
‫בפסח מפני שהם בולעים בפסח מפליטת‬
‫הכלים‪.‬‬
‫ב"י – מיירי שעשה הגבינות בפסח שאז‬
‫מותרים רק בצונן‪ ,‬אבל עשה לפני הפסח‬
‫אף בחמין יהיו מותרים‪ ,‬וכן בדגים‪ ,‬שאף‬
‫שיבלע בטל בשישים לפני פסח ואינו חוזר‬
‫וניעור‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הריץ גיאת‪ :‬חלב שחלבו ישראל קודם‬
‫הפסח וגבינה הנקפת ושמרה מפני חמץ‬
‫מותרת‪ ,‬ואם לאו אסורה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‬
‫"שנמלחו קודם הפסח"‬
‫חק יעקב‪ :‬אפילו בכלי חמץ‪ ,‬דאין מליחה‬
‫לכלים להפליט‪ .‬ועוד דסתם כלים אינו בן יומו‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫טור‪ :‬רש"י התיר בשר יבש וגבינה‬
‫שנמלחו קודם הפסח במלח שלא נבדק‬
‫מחמץ‪ .‬כ"כ מרדכי‪ ,‬הגמ"י בשם סמ"ק‪,‬‬
‫סמ"ג‪.‬‬
‫ב"י – והלכו לשיטתם שדבר שנתבטל כבר‬
‫קודם הפסח אינו חוזר וניעור‪.‬‬
‫בעל העיטור‪ :‬שדווקא חמץ בעין אסור‬
‫אבל גיעול היוצא מדפני הכלי אין לחוש‪.‬‬
‫מרדכי )ריש פרק כל שעה‪ ,‬תקנ"ה(‪ :‬ומהאי‬
‫טעמא שפוד ישן שצלו בו עופות בפסח ‪-‬‬
‫מותרין אף על גב דמקודם לכן צלו בו בשר‬
‫מלוח מן מלח שלא נבדק מחמץ לפי שכבר‬
‫נתבטל טעם החמץ שהיה במלח קודם‬
‫פסח‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הרא"ש‪ :‬גבינה לחה בפסח מותרת אף‬
‫שנעשית בכלי חמץ‪ ,‬כיון שהשימוש הוא‬
‫‪104‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫הדחה‪ ,‬וה"ה דגים יבשים‪ .‬אבל גבינה ודגים לחים‬ ‫ונותן טעם לפגם קודם פסח לכו"ע שרי‪ .‬ומטעם‬
‫שאין דרך להדיחם אסור‪ ,‬שמא יאכל בלא הדחה‪.‬‬ ‫זה אפילו נכבשו מעת לעת יש להתיר שהרי נ"ט‬
‫ולכן המנהג שלא לאכול שום מליח )ב"ח‬ ‫לפגם‪ .‬וכ' הט"ז – שאפילו בכלי בן יומו יש‬
‫והלבוש(‪.‬‬ ‫להתיר שהרי הכבישה אחר מעת לעת ואז כבר‬
‫ד‪.‬‬ ‫נ"ט לפגם‪.‬‬
‫"כרכשות"‬
‫משנה ברורה)מא(‪ :‬מותר לאכלם ‪ -‬דאף אם‬
‫משנה ברורה )נב(‪ :‬אפילו יבשות דדרכן‬
‫היה בהמלח קצת חמץ ובלעו מהם נתבטל‬
‫בהדחה‪ ,‬מ"מ כיון שממולאין מבפנים בבשר‬
‫בשישים קודם הפסח ושוב אינו חוזר וניעור‬
‫הנחתך דק דק ולא נבדק המלח‪ ,‬אין מועיל הדחה‬
‫)מ"א(‪.‬‬
‫שבחוץ למה שבפנים‪ .‬וכן אין מועיל הדחה‬
‫ואם היו מונחים בכלי חמץ עם ציר מלוח‬
‫בגבינה מבחוץ שמא יש קצת פירורים בתוכו‬
‫מ"א – דינו ככבוש )כדעת הפרישה(‪ ,‬ולכן בכלי‬
‫)אחרונים(‪.‬‬
‫בן יומו יש לאסור‪.‬‬
‫ט"ז‪ :‬אם היה תלוי הבשר יבש תוך החדר‬ ‫חק יעקב ‪ -‬אינו אסור אלא אם כן ישהה מעת‬
‫שמנהלין שם קמח לא מהני הדחה דאדרבא ע"י‬ ‫לעת בתוך הציר‪ .‬כ"כ א"ר‪ .‬וכתב ח"א – במקום‬
‫הדחה הוא מתדבק ונעשה פירורי בצק דקין מאוד‬ ‫הפסד יש להקל מה שנעשה קודם הפסח‪.‬‬
‫ונדבקין בבשר‪ .‬כ"כ עוד פוסקים‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"דגים מלוחים השרויים במים"‬
‫"בדיעבד אין להחמיר"‬
‫מ"א )ט"ז(‪ :‬אבל מונחים בכלי חמץ ללא מים‬
‫א"ר‪ :‬ר"ל כל הדברים האמורים בהג"ה שנהגו‬ ‫אף במעת לעת – מותרים שאין כבישה אלא‬
‫להחמיר הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד שכבר‬ ‫בלח‪ .‬ואף במים אין להחמיר אלא בהרינג שהוא‬
‫בישל אותם ואפילו בלי הדחה ושריה מותר‬ ‫מלוח ביותר ואין המים מבטלים כח הציר‪.‬‬
‫לאכלם בפסח‪ ,‬וכ"ש שלא אוסר תערובתו‪ .‬כ"כ‬ ‫ג‪.‬‬
‫חק יעקב‪ ,‬מקור חיים גר"ז‪ .‬לאפוקי המ"א )כ(‬
‫"ויש חולקין ומחמירין"‬
‫שהבין דקאי דוקא לענין תערובות‪.‬‬ ‫ט"ז והגר"א‪ :‬חולק על הרישא שאף דנתבטל‬
‫מ"א ‪ -‬אם יש שום או שאר דבר חריף בטבחייא‬ ‫קודם הפסח חוזר וניעור בפסח‪.‬‬
‫אוסרין אפילו התערובות בפסח כחמץ גמור‬ ‫וכ' ח"א )קכא‪ ,‬כ"ד( ‪ -‬שבמדינות אלו נוהגים‬
‫במשהו שהרי נחתך בסכין של חמץ‪ .‬והוסיף‬ ‫להחמיר בכל הכבושים אלא אם כן‪ :‬א(‪ .‬בדקו‬
‫פמ"ג ‪ -‬ואפילו היה הסכין מקונח ונקי ואינו בן‬ ‫המלח מחמץ‪ .‬ב(‪ .‬לא חתכו בסכין חמץ‪ .‬ג(‪ .‬לא‬
‫יומו ג"כ אסור‪ .‬וא"ר כ' – שיש להקל בהפסד‬ ‫מלחו בכלי חמץ‪.‬‬
‫מרובה התערובות שנתערב פחות מס' מן‬ ‫הבשר" )מותר(‬‫"אבל אם הדיחו‬
‫הטבחייא אם היה הסכין מקונח ואינו בן יומו‪.‬‬
‫פמ"ג‪ :‬היינו לשפשף ביד ולהסיר הנדבק בהם‪.‬‬
‫וכ' האחרונים ‪ -‬שהמנהג גם לשרותו במים‬
‫צוננים בכלי פסח ג"פ במים מוחלפים‪.‬‬
‫מ"א )ח( ‪ -‬ודוקא בשר דאין דרכו לאכול בלא‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪105‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫אבל בשומן מהותך בכלי חמץ‪ ,‬אסור מדינא אם לא היו נזהרין‬

‫א‪.‬‬
‫סעיף ה חלק ‪:2‬‬
‫בשעת עשייתו מחמץ )שמא נתערב בו פירורי חמץ‪ -‬מ"א( ושלא התיכו אותו בכלי חמץ שהם בני‬
‫ב‪.‬‬
‫יומן ] מרדכי ריש פרק כל שעה וסמ"ג והגהות מיימוני פ"א [‪ .‬וכן כל דבר שמבשלים בכלי חמץ‪ ,‬כגון יין‬
‫ג‪.‬‬
‫מבושל או מרקחת וכדומה‪ ,‬אסור בפסח‪ .‬אבל ביום טוב האחרון יש להקל בו )פסקי מהרי"א סי'‬
‫קע"ז(‪ .‬והוא הדין אם נתערב משהו מדברים אלו תוך המאכל‪ ,‬שאין להחמיר לאסור התערובות‬
‫כנ"ל‪...‬‬

‫מרקחת בכלי חמץ‬

‫ב‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫ט"ז‪ :‬מרקחת הוי דבר חריף עם קיוהא‪ ,‬ואפילו‬ ‫א‪.‬‬
‫שומן מהותך בכלי חמץ"‬
‫בכלי שאינו בן יומו יש לאסור ואף ביו"ט אחרון‪.‬‬
‫ב"י‪ :‬טעמו שחושש שהכלי היה בן יומו‪.‬‬
‫מכל מקום פמ"ג כ' – כיון שמבשלים אותו‬
‫לבוש – אף שסתם כלים אינן בני יומן בפסח‬
‫בדבש בטל חריפותו‪.‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫מחמירים‪ .‬והוסיף מ"א – ואף שהוא נ"ט בר‬
‫"ביום טוב האחרון יש להקל"‬ ‫נ"ט‪ ,‬שאני חמץ ששמו עליו ואינו היתרא‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬טעמו דכיון שהוא מדרבנן‬ ‫חק יעקב‪ :‬אסור מדינא – רק באכילה אבל‬
‫אמרינן ביה סתם כלים אינם בני יומן כמו בשאר‬ ‫הנאה מותר‪ .‬כ"כ ח"א ומשנה ברורה‪ .‬אבל חק‬
‫איסורין וגם לא חיישינן ביה לפירורים‪ .‬כ"כ כף‬ ‫יוסף כ' – שאף בהנאה אסור‪.‬‬
‫החיים‪ .‬והיינו דוקא שנעשה קודם הפסח‪ ,‬אבל‬
‫"אם לא היו נזהרין"‬
‫נעשה בפסח בכל גוונא אסור‪.‬‬
‫מ"א)כא(‪ :‬כדי להתיר צריך שני תנאים‪ :‬א(‪.‬‬
‫"שאין להחמיר לאסור התערובות"‬
‫להיזהר מחמץ בשעת עשייתו‪ .‬ב(‪ .‬שלא התיכו‬
‫חק יעקב‪ :‬במקום הפסד מרובה יש להקל‬ ‫אותו בכלי חמץ‪.‬‬
‫אפילו אם נתערב הרבה שאין ששים כנגדו‪ .‬כ"כ‬ ‫ואפילו אומר עכשיו ברי לי שלא היה הכלי בן‬
‫גר"ז‪ .‬והמ"א )כו( ‪ -‬מקל בכל הדברים שאין‬ ‫יומו מבליעת חמץ וגם ברי לי שלא נתערב פירור‬
‫לחוש לפירורים )דהיינו חוץ משומן( אפילו שלא‬ ‫חמץ בתוך השומן ‪ -‬אסור כיון דבעת התכת‬
‫במקום הפסד מרובה )דהוי נ"ט בר נ"ט ועוד סתם‬ ‫השומן לא היה לשם פסח אמרינן מילתא דלא‬
‫כלים אינם בני יומן(‪.‬‬ ‫רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה‪.‬‬

‫יש מחמירין להסתפק מחומץ יין שמסתפקין ממנו כל השנה )לאפוקי‬

‫א‪.‬‬
‫סעיף ה חלק ‪:3‬‬
‫מן החומץ שמונח בבית האוצר דשרי‪-‬ד"מ(‪ ,‬דחיישינן שמא נתנו בו מן הנשאר מן הסעודה‬
‫ולפעמים יש בו פירורי לחם )ואם סיננן קודם פסח מותר‪ -‬חק יעקב(‪ ] .‬מהרי"ל [‪ .‬ובמקומות אלו שאין‬
‫חומץ יין מצוי‪ ,‬לא ראיתי מחמירין בזה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫עוד יש מחמירין לכתחילה שלא למלאות מן יין וחומץ יין תוך ל' לפסח בכלי חמץ‪ ,‬ואם‬
‫מלאוהו תוך שלשים נוהגין שלא לשתותו בפסח )תשובת מהר"י ברי"ן(‪ ,‬והמיקל לא הפסיד‪ ,‬כל שכן‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪106‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫במקום שאין יין וחומץ מצוי כן נראה לי‪.‬‬

‫ג‪.‬‬
‫חבית יין שדבקו נסריו בבצק‪ ,‬אם הוא תוך שני חדשים קודם פסח עדיין רך הוא ונותן טעם‬
‫בפסח ואסור לשתותו )אבל לקיימו שרי‪ -‬מ"א(‪ .‬ואם נתנוהו קודם לכן‪ ,‬כבר נתייבש ואינו נותן‬
‫טעם בפסח‪ ,‬ושרי )מרדכי ריש פרק כל שעה וסמ"ג והגהות מיימוני פ"א(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫מיהו אם יש כזית בצק במקום אחד‪ ,‬חייב לבערו אף על פי שעשו לחזק )פסקי מהרא"י סימן‬
‫קמ"ט( כדלעיל סימן תמ"ב סעיף ז'‪.‬‬

‫מ"א‪ :‬אף דבצק הזה הוא חמץ נוקשה ובנוקשה‬ ‫ענפי הלכה‬
‫ס"ל לכמה פוסקים דבטל בס' אף בתוך הפסח‪,‬‬ ‫א‪.‬‬
‫הכא גרע דכיון שנותן היין ע"מ להשהותו הוי‬ ‫"שאין חומץ מצוי"‬
‫כמבטל איסור לכתחלה‪.‬‬ ‫מ"א)כז(‪ :‬אפילו נסתפקו ממנו לסעודה אין‬
‫"ואם נתנוהו קודם לכן"‬ ‫מחמירין דלא אפשר בקל למצוא אחר‪.‬‬
‫משמע ‪ -‬קודם ב' חודשים‪ .‬כ"ד המ"א)עד(‪ .‬אבל‬ ‫ב‪.‬‬
‫"שלא למלאות"‬
‫ט"ז כ' ‪ -‬שדי בשלשים יום כמו )תמב‪ -‬ג( שדבקו‬
‫משנה ברורה)ע(‪ :‬ר"ל כשבא למלאות חבית‬
‫ניירות בחמץ‪.‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫יין לפסח לא ימלאנו ע"י כלי חמץ אף שסתם‬
‫"כזית בצק במקום אחד‪ ,‬חייב לבערו"‬ ‫כלים נקיים הן ואין בהן לכלוך בעין רק בלוע‬
‫ד"מ‪ :‬אלא אם כן טחו בטיט‪ .‬כ"כ מ"א)לא(‪.‬‬ ‫בתוכו ובלוע אינו נפלט ע"י צונן )אחרונים(‪ .‬וכ'‬
‫והפר"ח – חולק‪ ,‬אין צריך לבער כיון שנפסל‬ ‫מהרי"ל – שאם היה הכלי מורק ושוטף שרי‬
‫מאכילת כלב לאחר ב' חודשים‪ .‬אך רוב‬ ‫בדיעבד‪ .‬כ"כ מ"א)כט(‪.‬‬
‫הפוסקים כ' כהרמ"א שצריך לבער‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫"שדיבקו נסריו בבצק"‬

‫סעיף ו‪ :‬מלח ששמו במדוכה של חמץ‬

‫מלח ששמו במדוכה )של חמץ( ‪ -‬מותר למלוח בו בשר בפסח )משום‬ ‫סעיף ו‪:‬‬
‫דאינו מפליט בצונן(‪.‬‬

‫ישראל גבינות בדפוסי הגויים מותרין משום‬ ‫שורשי הלכה‬

‫דמלח אינו מפליט מה שבלוע בכלי‪.‬‬
‫מרדכי )פסחים תקנז(‪ :‬מלח ששמו במדוכה‬
‫ענפי הלכה‬ ‫של חמץ יכול למלוח בו בשר לצורך פסח‪,‬‬
‫כי כן התיר רבנו תם ‪ -‬אפילו מלח ששכח‬
‫ישראל בכלי של גוי מותר למלוח בו בשר‬
‫"מותר למלוח בו"‬
‫היתר‪ .‬וגם בספר התרומה כתב ‪ -‬שאם עשה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪107‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫חק יעקב‪ :‬מותר ‪ -‬ודוקא ביבש אבל בצונן לח‬ ‫פר"ח‪ :‬אפילו במדוכה בת יומא מותר‪ ,‬אף‬
‫וע"י שריה חושש‪.‬‬ ‫שהמלח דינו כחריף‪ ,‬מכל מקום ביבש אינו‬
‫מפליט‪ .‬אבל לדוך בכלי חמץ אסור‪.‬‬
‫האחרונים ‪ -‬מכל מקום במדוכות שלנו שרוב‬
‫תשמישן בתבלין )ללא חמץ(‪ ,‬ואין כאן רק חשש‬
‫חמץ מותר אף בכלי בן יומו‪.‬‬

‫סעיף ז‪ :‬לדוך או לחתוך בסכין חמץ‬

‫בוסר שדכין קודם פסח במדוכות מחומצות ‪ -‬מותר לאוכלו בפסח‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ז‪:‬‬
‫הגה‪ :‬משום דאינו מפליט בצונן‪ .‬ואפילו אם נעשה בפסח‪ ,‬אינו אוסר אם היה הכלי‬
‫נקי )דס"ל דבוסר אינו דבר חריף ע"י דוחקא לבד אינו מפליט מן המדוכה אפילו משהו – משנה ברורה(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אבל אם חתכו בסכין של חמץ תוך הפסח‪ ,‬יש להחמיר‪ ,‬דסתם סכין אינו נקי ויש‬
‫לחוש לחמץ הדבוק עליו )מהרי"ל(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫אבל אם נתערב אותו דבר בתבשיל )אפילו פחות משישים – מ"א(‪ ,‬אין לחוש ולהחמיר‬
‫ולאסור מספק‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫"בוסר שדכין"‬
‫סמ"ק )רכ"ב(‪ :‬בוסר שדורכין אותו‬
‫מ"א)לג(‪ :‬דס"ל שבוסר אינו חריף‪ .‬אבל לפי מאי‬
‫דפסק ביו"ד סימן צ"ו דאפי' פירות חמוצים הוא‬
‫בכלל דבר חריף א"כ אף בוסר בכלל ואסור‪ .‬כ"כ‬
‫משנה ברורה‪ .‬וכ' הט"ז )יו"ד צו( – שבהפסד‬
‫מרובה יש להקל‪ .‬והחק יעקב )לח( כ' ‪ -‬דוקא‬
‫במדוכה שרגילין לדוך בה חמץ אבל במדוכות‬
‫שלנו שרוב תשמישן בבשמים יש להקל בלאו‬
‫הכי‪ .‬כ"כ הגר"ז‪.‬‬
‫נקי"‬ ‫"היה הכלי‬
‫מ"א)לד(‪ :‬אפי' קודם הפסח אסור אם היה הכלי‬
‫מלוכלך‪ ,‬שע"י דוחק נכנס בתוכו קצת‪ .‬וכ' עולת‬
‫שבת ‪ -‬ובסתמא מחזיקין להמדוכה שהיא נקיה‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬
‫אם חתכו בסכין‬
‫שורשי הלכה‬
‫לדוך בוסר במדוכת חמץ‬
‫א‪.‬‬
‫במדוכות קודם הפסח ‪ -‬מותר בפסח ואף על‬
‫פי שהמדוכות מחומצות מחמץ שמערבין‬
‫עם המורייס‪ ,‬משום דהוי צונן ואין כח בו‬
‫להפליט‪ ,‬ואפילו אי פליט משהו בעלמא הוא‬
‫דפליט ונתבטל קודם הפסח )ספר התרומה סי'‬
‫ס(‪.‬‬
‫לחתוך בסכין חמץ‬
‫ב‪.‬‬
‫)הלכות מאכלות אסורות בפסח‪,‬‬ ‫מהרי"ל‬
‫כב(‪ :‬אמר מהר"י סג"ל שאין נראה בעיניו‬
‫היתר גמור לאכול הדג זאלמא בפסח‪ ,‬מפני‬
‫שחותכין אותו בסכינים דחותכין בו פתן‪.‬‬
‫וכתב ד"מ )י( ‪ -‬שיש לחוש לחמץ הדבוק על‬
‫הסכינים ושומר נפשו ירחק מהם‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪108‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬
‫"ויש לחוש לחמץ הדבוק עליו"‬
‫משנה ברורה‪ :‬כ"ז אם חתכו בו דבר שאינו‬
‫חריף אבל בדבר חריף וה"ה בוסר לדידן אפילו‬
‫אם הסכין נקי וחתכו בו קודם הפסח אסור לאכלו‬
‫בפסח‪ .‬וכ' חק יעקב – ה"ד בסכין שרגילים‬
‫לחתוך בו חמץ חם‪ ,‬שאם לא כן אין לאסור‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"נתערב אותו דבר בתבשיל"‬
‫הגר"א‪ :‬אין לחוש ‪ -‬שמא יש פירור על הסכין‪,‬‬
‫ואין להחמיר אלא דבר שחתכוהו בו אבל לא‬
‫תערובתו כיון דמשהו אינו אלא מדרבנן‪ .‬כ"כ‬
‫משנה ברורה ‪ -‬ויש שמחמירים אפילו התערובות‬
‫אם לא הודח הסכין מקודם )מ"א(‪ .‬ובהפסד מרובה‬
‫יש להקל )ר"ז(‪.‬‬
‫סעיף ח‪ :‬חתך זיתים בסכין וכבשם בקדרה‬
‫זיתים שנזהרו לחתכם בסכין חדשה‪ ,‬אפילו לא נזהרו לכבשם‬
‫בקדירה חדשה אם אינה בת יומא ‪ -‬מותרת לכולי עלמא‪.‬‬
‫מ"א )לח(‪ :‬אבל סכין ישנה אפילו הוא נקי ואינו‬
‫בן יומו אסור‪ ,‬לפי שהוא חריף‪.‬‬
‫זיתים שנחתכו והתבשלו יחד קודם‬
‫הפסח‬
‫▪ מ"א )לח( – אסור לאוכלן )שהרי לפי יו"ד קו‪,‬א‬
‫האיסור לא נפלט לגמרי‪' ,‬מותר לסוחטו אסור'(‪ ,‬אבל‬
‫מותר לקיימם לאחר הפסח‪ .‬כ"כ חק יעקב‪ ,‬מקור‬
‫חיים‪.‬‬
‫▪ אבל א"ר )לד( – מותר אף לאוכלם‪ ,‬שכבר‬
‫נתבטל הכל בבישול‪ .‬מכל מקום המחמיר תבוא‬
‫עליו הברכה‪ .‬כ"כ משנה ברורה בשם הט"ז‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫משנה ברורה )פד(‪ :‬היינו אותו בוסר‪ ,‬אף‬
‫דס"ל שבוסר אינו חריף‪ ,‬מ"מ יש לחוש לחמץ‬
‫הדבוק על הסכין‪.‬‬
‫"תוך הפסח"‬
‫מהרי"ל‪ :‬אבל תוך הפסח דבמשהו יש להחמיר‬
‫לכתחלה שלא לאכלו‪.‬‬
‫והמ"א )לה( כ' ‪ -‬שקודם הפסח שרי בהדחה‪ .‬ואף‬
‫מהרי"ל לא אסר דוקא בדבר הנעשה בידי עכו"ם‬
‫בקביעות )כגון דגים שחותכין בסכין( אבל אם‬
‫נעשה באקראי בעלמא אין לחשוש‪ .‬כ"כ חק‬
‫יעקב‪ ,‬א"ר ועוד פוסקים‪.‬‬
‫והוסיף א"ר )כז( – אף שידוע שאינו נקי‪ ,‬כיון‬
‫שהוא קודם הפסח‪.‬‬
‫"סתם סכין אינו נקי"‬
‫ט"ז )יג(‪ :‬חולק‪ ,‬אפילו בודאי היה נקי יש‬
‫לאסור בפסח‪ ,‬כיון שהבוסר הוא חריף‪.‬‬
‫סעיף ח‪:‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫הרמ"מ‪ :‬אם חתך בסכין חדשה זיתים‬
‫)שדינו כחריף(‪ ,‬אף שכבש אותם בקדרה‬
‫מחומצת שאינה בית יומא – הכל מותר‪.‬‬
‫ואף לבעה"ת שאוסר צנון שחתכן בסכין של‬
‫גויים אפילו אינו בן יומו‪ ,‬יודה כאן כיון‬
‫שבשעת כבישה נותן בהן מים בטל‬
‫חורפייהו‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"סכין חדשה"‬
‫‪109‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬
‫משנה ברורה )צ(‪ :‬שאז פליטת הקדירה‬
‫שנבלע בה זיתים ע"י הכבישה הוא לפגם‪ ,‬ואף‬
‫שבדבר חריף אסור אף באין בן יומו‪ ,‬הכא כיון‬
‫שנותנים בהם מים לצורך כבישה בטל חורפייהו‬
‫)מהטור(‪.‬‬
‫ונחלקו כמה מים צריך לתת לבטל החריפות‪:‬‬
‫לפי ש"ך )יו"ד ס"ס ע( – בעינן רוב מים‪ .‬כ"כ‬
‫א"ר‪ ,‬חמד משה‪ ,‬ר"ז ועוד פוסקים‪.‬‬
‫ומ"א )לט( – לפי הרמ"א שם לא משמע כן‪,‬‬
‫והכל לפי עיני המורה‪ .‬כ"כ מקור חיים‪.‬‬
‫סעיף ט‪ :‬דין יבש ביבש בפסח‬
‫יבש ביבש‪ ,‬אף על גב דבשאר איסורים חד בתרי בטיל ‪ -‬חמץ‬
‫וי"א דחמץ שוה לשאר איסורין בזה‪.‬‬
‫בטל ומשליך אחד מהם לנהר והשאר נותן‬
‫לכלבו )פירוש רק כשיש תרתי אינו בטל אבל‬
‫פרוסת חמץ אף שיש בה איסורי הנאה‪ ,‬כיון‬
‫שאינו דבר שבמניין בטל(‪.‬‬
‫השיטות בהבנת הסוגיה‬
‫● רש"י – תרתי‪ ,‬דבר שבמניין ואיסורי‬
‫הנאה‪ ,‬אבל פרוסת חמץ )שאינו דבר שבמניין(‬
‫בטל‪ ,‬ומשליך אחד לים והשאר נותן לכלבו‬
‫)אבל אסור באכילה(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫● והרא"ש – אף מותר באכילה ולא רק‬
‫בהנאה‪ ,‬דחד בתרי בטיל‪ .‬ומה שהחמירו‬
‫חמץ במשהו היינו רק לח בלח דנותן טעם‪,‬‬
‫מה שאין כן יבש ביבש דינו כשאר איסורים‬
‫דחד בתרי בטיל‪ .‬כ"פ שו"ע בשם וי"א‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫● אבל הרי"ף – אין הלכה כמשנה זו‪,‬‬
‫אלא חמץ בפסח במשהו‪ .‬כ"פ שו"ע בסתם‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫ח"א )קכא‪ ,‬כט(‪ :‬אם יודע שהסכין היה נקי ואינו‬
‫בן יומו יש להקל במקום שמחת יו"ט‪.‬‬
‫מי הזיתים שיצאו מהזיתים לפני פסח‬
‫מ"א )לח(‪ :‬לכ"ע שרי שהחמץ בטל בשישים‪.‬‬
‫וכיון שקודם הפסח החמץ היתר לא אמרינן חנ"ן‬
‫ולא צריך שישים נגד הזיתים‪ .‬כ"כ א"ר‪ ,‬מקור‬
‫חיים‪ ,‬ר"ז משנה ברורה‪.‬‬
‫מיהו חק יעקב )נ( – אין להקל‪ ,‬שהרי סתם סכין‬
‫אינו נקי שמא יש חמץ בעין‪ ,‬ועוד שמא אמרינן‬
‫חוזר וניעור‪.‬‬
‫"אינה בת יומא"‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ט‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫במצה אפילו באלף לא בטיל‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫ע"ז )עד‪ :(.‬תנן אלו אסורין ואוסרין בכל‬
‫שהן יין נסך ועבודת כוכבים ועורות לבובין‬
‫וכו'‬
‫ופריך בגמרא‪ :‬תנא מאי קא חשיב‪ ,‬אי דבר‬
‫שבמנין קחשיב ליתני נמי חתיכות נבלה‪ ,‬אי‬
‫איסורי הנאה קחשיב ליתני נמי חמץ‬
‫בפסח? אמר רב חייא בר אבא ‪ -‬האי תנא‬
‫תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה‪.‬‬
‫וליתני ככרות של בעל הבית? לעניין חמץ‬
‫בפסח מאן שמעת דאמר לה רבי עקיבא הא‬
‫תנא ליה התם )ערלה פ"ג מ"ז( רבי עקיבא‬
‫מוסיף אף ככרות של בעל הבית‪.‬‬
‫ופירש רש"י‪ :‬תרתי אית ליה דבר שבמנין‬
‫ואיסורי הנאה‪ .‬דאיכא תרתי לחשיבותא‬
‫דחשיב איסור דידהו הוא דלא בטיל‪ ,‬אבל‬
‫חמץ פרוסה בפסח הואיל ואין דרכו למנות‬
‫‪110‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫אבל לעניין לאוכלו בפסח תלוי במחלוקת האם‬ ‫ב"י‪ :‬משמע שאף יבש ביבש במשהו‪ ,‬וטעמו‬
‫חוזר וניעור‪.‬‬ ‫דס"ל דהוי דבר שיש לו מתירין‪ .‬כ"כ‬
‫"לא בטיל"‬ ‫הרשב"א והמרדכי‪.‬‬
‫אור זרוע‪ :‬דוקא כשהאיסור הוא מחמת עצמו‬ ‫ענפי הלכה‬
‫שהוא חמץ‪ ,‬אבל אם היה היתר בעצמו ורק‬ ‫א‪.‬‬
‫שנבלע בו חמץ משהו ‪ -‬בטל חד בתרי אפילו תוך‬ ‫"יבש ביבש"‬
‫הפסח‪.‬‬ ‫מ"א)מ(‪ :‬פירוש פרוסה של חמץ בתוך פרוסות‬
‫אמנם הט"ז )יוד צב( כ' – שבכל גוונא לא בטל‪.‬‬ ‫מצה ואינו ניכר‪ ,‬אבל נתערב ככר בתוך ככרות‬
‫כ"ד המ"א‪.‬‬ ‫לכו"ע לא בטיל דהוי דבר שבמניין‪.‬‬
‫משנה ברורה – ולפי דעה זו אף כלי חמץ‬
‫"אפילו באלף לא בטיל"‬
‫שנתערב בתוך כלי פסח‪ ,‬בפסח דינו כמו יבש‬
‫ביבש דלא בטיל ואסור להשתמש בהם בפסח‪.‬‬ ‫ב"י‪ :‬טעמו – א(‪ .‬מפי שהוא דבר שיש לו‬
‫מתירין שלא בטל )רשב"א והמרדכי(‪ .‬ב(‪ .‬לא‬
‫ב‪.‬‬
‫"וי"א בחמץ כשאר איסורין"‬ ‫הקלו יבש ביבש חד בתרי אלא בשאר איסורים‬
‫מ"א )תסז‪ ,‬סק"ד(‪ :‬ואם נתערב יבש ביבש בפסח‬ ‫הקלים שהם בנותן טעם )בשישים(‪ ,‬אבל לא‬
‫ונאכל אחד מהם בשוגג – מותר לאכול השאר‬ ‫באיסורים החמורים שהם במשהו‪.‬‬
‫שתים שתים‪ ,‬דכיון דמן התורה בטיל רק מדרבנן‬ ‫חק יעקב )טו(‪ :‬טעם השני עיקר‪ ,‬ולכן אין לחלק‬
‫אסור ובדרבנן תלינן שזה שנאכל היה החמץ‪,‬‬ ‫בין מינו לשאינו מינו )כיון שלח בלח איסורו‬
‫כמ"ש ביו"ד )קי‪ ,‬ז(‪ .‬כ"כ חק יעקב‪ ,‬א"ר ועוד‬ ‫במשהו החמירו גם יבש ביבש ולא בגלל דבר שיש‬
‫פוסקים‪..‬‬ ‫לו מתירין(‪ ,‬כ"ד מ"א )מ(‪ ,‬וחוק יוסף ומשנה‬
‫ברורה‪.‬‬
‫או"ה )כלל נג(‪ :‬להלכה כסברא ראשונה‪ .‬כ"פ‬
‫והוסיף המ"א – לפי זה דוקא שנתערב בפסח‪,‬‬
‫רוב הראשונים ורוב האחרונים‪.‬‬
‫אבל נתערב בע"פ עד הלילה דקי"ל לעיל בס"ב‬
‫דדינו כשאר איסורין‪ ,‬אם כן בלח בטל בשישים‬
‫וביבש בטל ברוב‪.‬‬

‫סעיף י‪ :‬נותן טעם לפגם בפסח‬

‫ב‪.‬‬
‫נותן טעם לפגם ‪ -‬מותר גם בפסח‪ .‬הגה‪ :‬ויש מחמירין‪ ,‬וכן נוהגין‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף י‪:‬‬
‫באלו המדינות‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫אסור )ת"ה סימן קצ"ח(‪.‬‬ ‫ובמקום שיש מנהג להחמיר ‪ -‬אפילו משהו ונותן טעם לפגם‬

‫חילוק בין נותן טעם לפגם או נותן טעם‬ ‫שורשי הלכה‬

‫לשבח‪ ,‬כיון שאיסורו במשהו ולא נאסר‬
‫בגלל הטעם אלא מחמת חומר האיסור‪ ,‬אף‬ ‫נותן טעם לפגם בפסח‬
‫ב‪.‬‬
‫בנותן טעם לפגם אסור‪ ,‬אלא אם כן נפסד‬ ‫● √ הרשב"א – באיסור משהו אין‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪111‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫לבוש‪ :‬ואפילו נתן הטעם בפסח עצמו מותר‪.‬‬
‫כ"כ עולת שבת )י(‪ ,‬ברכי יוסף‪ .‬וכ' החק יעקב‬
‫)י(‪ :‬אפילו כשאין שישים נותן טעם לפגם מותר‬
‫ואפילו באכילה‪ .‬כ"כ חמד משה‪.‬‬
‫"‬
‫ויש מחמירים‬
‫מ"א)מ"א(‪ :‬במקום שאין מנהג יש להורות‬
‫דהמקיל לא הפסיד והמחמיר תע"ב‪.‬‬
‫רשב"א‪ :‬ואם נפסד עד שחזר לעפר אין איסור‬
‫כלל‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫א"ר )מב(‪ :‬ומי שאוסר‪ ,‬אוסר אף בהנאה‪.‬‬
‫"‬
‫משהו נותן טעם לפגם אסור‬
‫הב"ח‪ :‬הוא הדין ריח חמץ אסור להריח‪.‬‬
‫ועולת שבת )י( כ' – כשיש ג' מעלות‪ :‬רק ריח‪,‬‬
‫איסור משהו לבד‪ ,‬ונותן טעם לפגם יש להתיר‪.‬‬
‫כ"כ מ"א )מ"א(‪ .‬והוסיף פר"ח – וכן הוא בחמץ‬
‫נוקשה וגם נותן טעם לפגם וגם יש שישים מותר‪.‬‬
‫מ"א )תנ"א‪ ,‬סקי"ב( – כשהאיסור משהו יש‬
‫להקל למכור לגוי‪.‬‬
‫חזון עובדיה )סה(‪ :‬מותר לשתות מחלב של‬
‫בהמה שאוכלת חמץ‪.‬‬
‫לגמרי וחזר לעפר‪.‬‬
‫כ"כ הרא"ש בשם י"א – שהרי אין לך ביטול‬
‫יותר מאלף ועם כל זאת אסור‪ ,‬הוא הדין‬
‫בנותן טעם לפגם שאסור‪ .‬כ"פ רשב"ם‪ ,‬ר"א‬
‫ממיץ‪ .‬כ"פ הרמ"א‬
‫"‬ ‫ב‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫● √ אבל הרא"ש עצמו – נותן טעם‬
‫לפגם גם בפסח מותר‪ ,‬ומה שאסרה התורה‬
‫חמץ במשהו רק כשיש שם איסור עליו‪,‬‬
‫אבל כשהוא פגום פקע ממנו האיסור‪ .‬כ"פ‬
‫רש"י‪ ,‬ר"ת ר"י‪ ,‬תוס'‪ ,‬מרדכי ועוד פוסקים‪.‬‬
‫כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"‬ ‫ג‪.‬‬
‫נותן טעם לפגם כשיש שישים‬
‫● מרדכי – ואפשר אף למאן דאמר נותן‬
‫טעם לפגם אסור בפסח‪ ,‬אם יש שישים‬
‫אפשר להתיר בצירוף דעת השאילתות‬
‫שחמץ בטל בשישים‪.‬‬
‫√אבל מהרא"י )קכח( ‪ -‬במקום שנהגו‬
‫איסור בנותן טעם לפגם אין חילוק אפילו‬
‫במשהו אסור‪ ,‬אבל במקום דליכא מנהג כלל‬
‫המיקל לא הפסיד והמחמיר תבוא עליו‬
‫ברכה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"נותן טעם לפגם מותר גם בפסח"‬

‫סעיף יא‪ :‬חמץ שעבר עליו הפסח בטל בשישים‬

‫ועבר עליו הפסח‪ ,‬בין‬ ‫)בשישים(‬ ‫בין חמץ שנתערב קודם פסח‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף יא‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫שנתערב בפסח ועבר עליו כל הפסח‪ ,‬בין שעבר הפסח על החמץ ונתערב לאחר‬
‫ג‪.‬‬
‫הפסח‪ ,‬בטל בס'‪) .‬ובפחות משישים סגי ליה בהשלכת הנאת האיסור לים המלח(‪] .‬‬
‫פסקי מהרא"י סי' קפ"ו [‪.‬‬

‫ב‪.‬‬
‫פסחים )ל‪ :(.‬תערובת חמץ בזמנו במשהו‪,‬‬ ‫שורשי הלכה‬
‫שלא בזמנו מותר‪ .‬ולא קנס ר"ש אלא על חמץ‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪112‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬
‫דאסור לערב חמץ לכתחלה כדי לאכלו בפסח‬
‫אבל מותר לערבו בס' כדי להשהותו‪.‬‬
‫"בין שנתערב בפסח"‬
‫פירוש‪ :‬בין שנתערב בפסח בשוגג‪ ,‬ועבר ולא‬
‫ביערו בפסח )אפילו במזיד(‪ ,‬מותר אחר הפסח‬
‫)שהרי לא עבר עליו(‪ .‬אבל ערבו במזיד בפסח הוי‬
‫מבטל איסור לכתחילה שאסור אחר הפסח )מ"א‬
‫ואחרונים(‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫"בטל בשישים"‬
‫הטור כ' – דוקא בשישים בטל‪ ,‬כ"פ שו"ע‪ .‬חק‬
‫יעקב ושלחן גבוה‪ .‬כ"כ משנה ברורה – להקל‬
‫בהפסד מרובה )חק יעקב ועוד פוסקים(‪.‬‬
‫אבל המ"א)מד( כ' ‪ -‬שאין צריך שישים‪ ,‬אלא‬
‫סגי ברוב‪ .‬כ"כ פר"ח ועוד פוסקים‪.‬‬
‫ט"ז‪ :‬כל זה שנתערב לח בלח או יבש בלח‬
‫בשיעור בעלמא בנותן טעם‪ .‬אבל אם נתערב יבש‬
‫ביבש אפילו חד בתרי בטל ומותר לאחר הפסח‬
‫באכילה‪ .‬כ"כ עוד פוסקים‪ .‬כ"פ משנה ברורה‪.‬‬
‫"סגי ליה בהשלכת הנאת האיסור"‬
‫מ"א)מה(‪ :‬ומותר אף באכילה‪ .‬ודוקא שנתערב‬
‫לאחר הפסח אבל אם נתערב קודם הפסח וכ"ש‬
‫תוך הפסח דעבר על התערובות בבל יראה אינו‬
‫מותר לאחר הפסח ע"י פדיון אלא בהנאה ולא‬
‫באכילה‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫מ"א‪ :‬עיסה שנתחמצה בשמרי שכר שעבר עליו‬
‫הפסח אף על פי שיש בה ששים נגד השמרים‬
‫אסורה אפילו בהנאה דשמרים הוי דבר המעמיד‬
‫ולא בטיל אפילו באלף‪ .‬וכ' חק יעקב – בהפסד‬
‫מרובה יש להתיר בהנאה ע"י השלכה‪.‬‬
‫סעיף יב‪ :‬חמץ נוקשה שעבר עליו הפסח‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫עצמו שעבר עליו הפסח‪ ,‬ולא בתערובת‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬אפילו היה בעינו בפסח ועבר עליו‬
‫הפסח ונתערב אחר הפסח מתיר ר"ש‪.‬‬
‫ב"י‪ :‬מהטור משמע – שאין להתיר‬
‫התערובת אחר פסח אלא אם כן יש‬
‫שישים בתערובת‪ .‬אבל מרמב"ם משמע‬
‫אף כשאין שישים מותר‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫אם ביטלו )בשישים(‬ ‫כתב הרב יונה‪:‬‬
‫בשוגג קודם הפסח אי נמי בפסח כגון‬
‫שלא היה יודע שהוא חמץ – מותר אחר‬
‫הפסח‪ .‬ואם ביטלו במזיד קודם הפסח‬
‫לכאורה נראה שהוא מותר כיון שביטלו‬
‫קודם איסורו אבל אם ביטלו מזיד אדעתא‬
‫דלשהייה אחר הפסח אסור‪.‬‬
‫ב"י – הרב יונה מיירי שאין עוברין )כגון‬
‫שיש ששים( על תערובת בפסח‪ ,‬ועם כל‬
‫זאת אם בטלו ע"ד להשהותו בפסח אסור‪,‬‬
‫דהו כמבטל איסור לכתחילה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫הקדמה ‪ -‬משנה ברורה)קא(‪ :‬הכלל בזה‬
‫דחמץ שעבר עליו בבל יראה מן התורה ושהה‬
‫אותו‪ ,‬אף אחר הפסח אסור באכילה ובהנאה‪,‬‬
‫ואפילו בתערובת שאין בה שישים שחייב לבערו‪.‬‬
‫אבל כשיש בתערובת שישים אף דמדרבנן אסור‬
‫להשהותו אם עבר ושהה מותר בדיעבד אף‬
‫באכילה‪ .‬אף חמץ בעין שעבר עליו הפסח אם‬
‫נתערב אחר הפסח מותר באכילה‪.‬‬
‫"שנתערב קודם פסח"‬
‫מ"א )מו(‪ :‬פי' שנתערב קודם פסח בס'‪ .‬ואם‬
‫נתערב בפחות מס' ועבר עליו הפסח אסור ודוקא‬
‫שיש בו כזית בכדי אכילת פרס‪ .‬וכתב הב"ח ‪-‬‬
‫‪113‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ז‬

‫חמץ נוקשה‪ ,‬אפילו בעיניה ‪ -‬אינו אסור בהנאה אחר הפסח‪.‬‬

‫א‪.‬‬
‫סעיף יב‪:‬‬
‫והפידאו"ש )ריב"ש ‪ -‬שנעשה מבצק ומייבשין אותו בשמש(‪ ,‬חמץ גמור הן ואסורים בהנאה‬
‫אחר הפסח ]ריב"ש ג‪.[ ,‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬יש נמנעין לשחוק על השלחן עם קלפים הנקראין קרטין בפסח‪ ,‬דחוששין‬
‫שמא יפול מחמץ נוקשה שבהן לתוך מאכל ] פסקי מהרא"י סי' קס"ו [‪.‬‬

‫חק יעקב – משמע שבאכילה אסור‪ ,‬וכ"ה‬ ‫ענפי הלכה‬

‫בריב"ש‪ .‬כ"כ פר"ח‪ ,‬א"ר ר"ז‪ .‬מקום חיים‪.‬‬
‫והמ"א )מו( – התיר אף באכילה‪ .‬הא דנקט‬ ‫א‪.‬‬
‫"חמץ נוקשה"‬
‫בהנאה משום דחמץ נוקשה לא חזי לאכילה‪.‬‬
‫רש"י פירוש – שאינו חמץ גמור‪ .‬כמו הסופרים‬
‫פר"ח)מו(‪ :‬דוקא חמץ נוקשה שאינו ראוי‬
‫המדבקים ניירותיהן בדבק העשוי מקמח ומים‪,‬‬
‫לעבור עליו לא נאסר בהנאה‪ ,‬אבל חמץ מעליא‬
‫שלא נעשה חמץ גמור‪.‬‬
‫שבטלו )בשישים( או הפקידו אצל הגוי אף‬
‫והר"ן וסמ"ג פ' – חמץ רע שאינו עשוי לאכילה‬
‫שחייב לבערו רק מדרבנן כיון שראוי לעבור‬
‫)מ"א – שאף פעם לא היה ראוי לאכילה‪ ,‬שאם היה‬
‫עליו קנסוהו חכמים לאוסרו הנאה אחר הפסח‪.‬‬
‫ראוי צריך להיפסל מאכילת הכלב(‪.‬‬
‫וכ"ד המ"א)מו(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫הרי"ף והרמב"ן‪ :‬חמץ נוקשה אסור מדרבנן‪.‬‬
‫מאכל"‬ ‫"שמא יפול מחמץ‪ ...‬לתוך‬ ‫וכתבו הר" והרשב"א – מכל מקום חייבים‬
‫פר"ח – ואם נפל לתבשיל אוסר במשהו‪.‬‬ ‫לבערו לפני הפסח‪ ,‬אלא שאם עבר ושיהה אותו‬
‫אבל מ"א – אינו אוסר אלא בשישים‪ .‬כ"כ חתם‬ ‫לא נאסר אחר הפסח‪.‬‬
‫סופר‪ ,‬מהרי"ש ומחב"ר‪.‬‬ ‫"אינו אסור בהנאה"‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪114‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ח‬

‫או"ח סימן תמ"ח‪ :‬דין חמץ שעבר עליו‬

‫הפסח‬
‫ובו ז' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬ב (‬

‫הנושאים בסימן זה‪:‬‬

‫א ‪ :‬חמץ של גוי שעבר עליו הפסח‪116 ...................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ב ‪ :‬גוי שמביא דורון חמץ בי " ט אחרון של פסח ‪117 ................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ג ‪ :‬חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ‪117 ..............................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ד ‪ :‬קח במאתים שמא אצטרך ואקחנו ממך אחר הפסח ‪ ,‬מכירה על תנאי‪120‬‬ ‫סעיף‬
‫ה ‪ :‬חמץ שנמצא בביתו אחר הפסח ‪121 ..................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ו ‪ :‬אסור להאכיל החמץ בפסח אף לבהמ ות‪121 ........................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ז ‪ :‬לתת בהמתו לגוי בימי הפסח שמאכילה חמץ ‪121 ................................‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א ‪ :‬חמץ של גוי שעבר עליו הפסח‬

‫חמץ של אינו יהודי שעבר עליו הפסח‪ ,‬מותר אפילו באכילה‪.‬‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫ישראל וגוי שותפים בחמץ‬ ‫שורשי הלכה‬
‫חק יעקב‪ :‬ישראל וגוי השותפים בחמץ שעבר‬ ‫פסחים )ב‪ :(:‬משנה ‪ -‬חמץ של הגוי שעבר‬
‫עליו הפסח‪ :‬חלקו של הגוי מותר בהנאה כיון‬ ‫עליו הפסח מותר בהנאה‪.‬‬
‫שהוא מדרבנן )חמץ שעבר עליו הפסח( אמרינן‬
‫הרי"ף‪ :‬אף באכילה מותר‪ .‬כ"כ הרא"ש‬
‫יש ברירה וברר הדבר למפרע שהוא של הגוי‬
‫וכ"ה בירושלמי‪ .‬לאפוקי בעל העיטור‬
‫)מקור חיים – דוקא שחמץ היה בבית הגוי(‪ .‬משנה‬
‫ברורה – ואפשר שמותר אף באכילה‪ .‬וחלקו של‬
‫שמתיר רק בהנאה‪.‬‬
‫ישראל – אסור בהנאה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫שערי תשובה‪ :‬ה"ה שני ישראלים שיש להם‬
‫שותפות ומכר אחד מהן חלקו לגוי והשני לא‬ ‫"חמץ של גוי"‬
‫מכר‪ ,‬חלקו של זה שמכר מותר אחר הפסח‪ ,‬של‬ ‫גר )שאין לו יורשים( שמת )שנכסיו‬ ‫ירושלמי‪:‬‬
‫חברו אסור‪ .‬כ"כ מקור חיים ומחב"ר‪.‬‬ ‫הפקר( והניח חמץ ועבר עליו הפסח‪ ,‬כל קודם‬
‫להתנות עם הגוי שיקח הוא החמץ‬ ‫אחר הפסח זוכה בו‪ ,‬ומותר‪ .‬וביאר חק יעקב –‬
‫והישראל שאר דברים‬ ‫ולא נאסר בפסח כיון שהיה הפקר שלא עוברים‬
‫עליו‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪116‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ח‬

‫להיות ביום שישי‪ ,‬מותר בשבת לאכול מהחמץ‬ ‫▪ מקור חיים – אסור לומר לשותפו הגוי שיקח‬
‫שמכר לגוי‪ ,‬ואין דינו כמוקצה )שאין מוקצה בשל‬ ‫החמץ והישראל יקח שאר דברי השותפות‪ .‬כ"כ‬
‫גוי(‪.‬‬ ‫ח"א‪.‬‬
‫▪ וא"ר – מתיר‪ ,‬כיון שחמץ לא תופס דמיו‬
‫הרב יעקב יוסף זצ"ל‪ :‬שביעי של פסח שחל‬

‫סעיף ב ‪ :‬גוי שמביא דורון חמץ בי"ט אחרון של פסח‬

‫)אף‬‫אם אינו יהודי מביא לישראל דורון חמץ ביום אחרון של פסח‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫שהוא דרבנן(‪ ,‬לא יקבלנו הישראל וגם לא יהא ניכר מתוך מעשיו שחפץ בו‪ ,‬וטוב‬
‫שיאמר שאינו רוצה שיקנה לו רשותו‪.‬‬

‫מ"א)ב(‪ :‬ואז אפי' הניח העכו"ם בבית ישראל‬ ‫שורשי הלכה‬

‫בי"ט ראשון שרי )רשב"א סי' קע"ח(‪ .‬דאם יהא‬
‫בעל העיטור‪ :‬מה שנוהגים עכשיו‬
‫ניכר שחפץ בו כגון שאומר לו הנח במקום צנוע‬
‫שישראל מקבל דורון חמץ של עכו"ם מן‬
‫פלוני בחצרי חצרו קונה לו‪.‬‬
‫המנחה ולמעלה ‪ -‬הוי חמץ של ישראל‬
‫"וטוב שיאמר שאינו רוצה"‬ ‫שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬אף שמדינא אף בשתיקה מהני‪,‬‬ ‫הרא"ש‪ :‬ויש תקנה לזה שיאמר הישראל‬
‫מכל מקום טוב שיאמר‪ ,‬ואז אפילו אם מראה לו‬ ‫איני רוצה שיקנה לי רשותי ואז לא יקנה‬
‫מקום להניחו שרי‪ .‬וכ' האחרונים – שצריך‬ ‫לו בעל כרחו‪.‬‬
‫לכפות עליו כלי עד הלילה‪ ,‬ואם הוא בחול‬ ‫טור ‪ -‬אפשר לשאף בסתם ששתק ולא‬
‫המועד צריך לעשות לו מחיצה‪.‬‬ ‫אמר כלום לא קניא ליה רשותיה‪.‬‬
‫ואם הוא ביום טוב האחרון סמוך לחשיכה אין‬
‫צריך לכפות עליו כלי‪ ,‬שבשעה מועטת אין לחוש‬ ‫ענפי הלכה‬
‫שמא ישכח ויאכלנו‪ .‬והוסיף כף החיים – ואם‬ ‫"לא יקבלנו"‬
‫הוא בין השמשות מותר דהוי ספק )בין השמשות(‬ ‫מ"א)א(‪ :‬ואם קבלו אסור בהנאה לאחר פסח‬
‫דרבנן )י"ט שני( לקולא‪.‬‬ ‫משום דהוי חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח‪.‬‬
‫"לא יהא ניכר"‬

‫סעיף ג ‪ :‬חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח‬

‫חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח‪ ,‬אסור בהנאה אפילו הניחו שוגג‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫)שלא ידע מאותו חמץ – מטה יהודה( או אנוס‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם מכרו או נתנו לאינו יהודי שמחוץ לבית קודם הפסח‪ ,‬אף על פי שהישראל‬
‫מכרו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪117‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ח‬

‫ויתננו לו ‪ -‬מותר ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי‬

‫)דשמא יעבור הנכרי על‬
‫ג‪.‬‬
‫התנאי ותבטל המתנה למפרע(‪ ,‬או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט‪ .‬אבל מתנה על‬
‫מנת להחזיר לא מהני‪.‬‬

‫משנה ברורה בביאור הלכה‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫א"ר‪ :‬מיהו גזל הגוי חמץ של ישראל ועבר עליו‬ ‫א‪.‬‬
‫הפסח יש להתיר‪.‬‬ ‫פסחים )ב‪ (:‬מתני' חמץ של עכו"ם שעבר‬
‫עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל‬
‫בית הלל )יו"ד קל"ב(‪ :‬גוי שהיה לו ברחיים‬
‫אסור בהנאה שנאמר ]שמות יג ז[ לא יראה‬
‫שלו דגן של ישראל לטחון ונתעכב הדבר‪ ,‬ביום ז'‬
‫של פסח טחן הגוי הדגן ואפה ממנו הפת והביא‬
‫לך‪ .‬גמ'‪ :‬טעמא‪ ,‬דקנסו לפי שעבר עלי‬
‫בבל יראה‪.‬‬
‫הפת לישראל תיכף אחר הפסח ‪ -‬מותר ליקח‬
‫וכ' רמב"ם‪ :‬ל"ש שגג או נאנס אסור‬
‫הדמים בעד הפת מהגוי ויאכל הגוי הפת‪ .‬וכ' חק‬
‫בהנאה‪.‬‬
‫יעקב ‪ -‬שמותר אף באכילה מטעם שמא החליף‬
‫ב‪.‬‬
‫הגוי הדגן והוי רק ספק חמץ שעבר עליו הפסח‪.‬‬ ‫תוספתא )פסחים פ"ב ה"ו ‪ -‬ז(‪ :‬ישראל‬
‫ובבית מאיר ‪ -‬מצדד להתיר באכילה מטעם אחר‬ ‫וגוי שהיו בספינה וחמץ ביד ישראל הרי‬
‫‪ -‬דלאו כל אונסין שוים ובאונס כזה דלא היה‬ ‫הוא מוכר לגוי או נותנו לו במתנה וחוזר‬
‫יכול כלל לאסוקי אדעתיה בודאי לא קנסוהו‬ ‫ולוקח ממנו אחר הפסח ובלבד שיתנהו לו‬
‫חכמים‪.‬‬ ‫במתנה גמורה‪ .‬כ"כ הרא"ש‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"ואם מכרו לגוי"‬ ‫ג‪.‬‬
‫כתב הרמב"ם )ד‪ ,‬ה"ו ‪ -‬ז(‪ :‬אבל לא‬
‫משנה ברורה‪ :‬ואם מכרו ליהודי מומר דינו‬
‫ימכור ולא יתן לו על תנאי ואם עשה כן‬
‫כמכרו לישראל‪ ,‬שעובר עליו ואסור אחר הפסח‬ ‫הרי זה עובר על בל יראה ובל ימצא‪ .‬כ"כ‬
‫בהנאה‪ .‬ובדיעבד שלא ידע שאסור יש להתיר לו‬
‫תרומת הדשן – מתנה ע"מ להחזיר לא‬
‫במקום הפסד מרובה ע"י שיחליף המומר הפת‬ ‫מהני מפני חומרת הפסח‪.‬‬
‫עם הגוי או ימכרנו לו ויקבל דמים )אחרונים(‪.‬‬
‫"לגוי שחוץ לבית"‬ ‫ענפי הלכה‬
‫ב"ח‪ :‬עיקר הקפידא שהחמץ לא ישאר בביתו‪,‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"אפילו הניחו שוגג או אנוס"‬
‫אבל אם הגוי גר בביתו מותר‪ ,‬אפילו הוא משרת‬
‫מטה יהודה‪ :‬אפילו באנוס שלא היה יכול‬
‫לישראל ודר בביתו לית לן בה‪ .‬כ"כ עולת שבת‪,‬‬
‫לבערו )שלא עבר על בל יראה( קנסינן התירא‬
‫ט"ז ופר"ח‪.‬‬
‫אטו איסורא דאי שרינן ליה אתי לשהויה‬
‫למה בסימן ת"מ חמץ של גוי המופקד אצלו אם‬
‫לכתחילה ועבר עליה‪.‬‬
‫לא קיבל אחריות סגי במחיצה‪ ,‬וכאן צריך‬
‫להוציא מביתו?‬ ‫גזל חמץ והחזירו אחר הפסח‬
‫חק יעקב – כאן הצריכו שיוציא מביתו כדי‬ ‫ת' נו"ב – החמץ מותר בהנאה לנגזל‪ ,‬כיון‬
‫שיקנה הגוי החמץ במשיכה‪ .‬ובאמת אם אחר‬ ‫שהנגזל לא עבר עליו בבל יראה‪ .‬כ"כ מחב"ר‪.‬‬
‫שקנהו במשיכה החזירו לביתו מותר במחיצה‪.‬‬ ‫אולם פר"ח – אסור בהנאה‪ ,‬שהרי הגזלן עבר‬
‫אבל עולת שבת – הכא גרע שעיקר החמץ של‬ ‫בבל יראה‪ .‬כ"ה בעיטור‪ ,‬רמב"ן והריטב"א‪ .‬כ"כ‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪118‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ח‬
‫לכאן‪ .‬וצריך שיאמר הריני מוכר לך החמץ ולא‬
‫מהני מה שאומר הריני מוכר לך המפתח דזה אינו‬
‫כלום ואפילו בדיעבד‪.‬‬
‫משנה ברורה – ואם אי אפשר למשוך החמץ‬
‫)כגון שהוא מרובה‪ ,‬או בדרך וכו'( יש לו להקנותו‬
‫לנכרי בשאר קניינים שנהגו בהם הסוחרים )כגון‬
‫תקיעת כף – גר"ז(‪.‬‬
‫מ"א )ד(‪ :‬ואם קנה ישראל אחר החמץ מן הגוי‬
‫אחר הפסח צריך להחזיר לבעלים‪ ,‬וא"צ הבעל‬
‫להחזיר לו דמיו אם נתן לגוי יותר מן הראוי‪.‬‬
‫בית יהודה‪ :‬מכירה גמורה – ואם ישראל הניח‬
‫חמצו בחדר של חברו שמוכר לגוי‪ ,‬צריך‬
‫להודיעו שימכור גם חמצו‪ ,‬שאם לא כן לא מהני‪.‬‬
‫כ"פ משנה ברורה‪.‬‬
‫מקור חיים‪ :‬ישראל שקנה מהגוי חמץ ונתן‬
‫הדמים ולא משך‪ ,‬ודאי צריך למכור החמץ לפני‬
‫פסח כיון שי"א שקונים מגוי הכסף‪ ,‬מכל מקום‬
‫בדיעבד שלא מכר חמצו יש להתירו אחר הפסח‪,‬‬
‫כיון שלרוב הפוסקים אין קונים מהגוי אלא‬
‫במשיכה‪.‬‬
‫"מכירה גמורה בדבר מועט"‬
‫חק יעקב‪ :‬ואין לחוש שיבטל המקח‪ ,‬דבודאי‬
‫גמר ומקני כדי שלא יעבור בבל יראה‪.‬‬
‫ביאור הלכה ‪ -‬וכהיום מנהג שאין מוכרין בדבר‬
‫מועט אלא במקח הסמוך לשויו של חמץ ומקבלין‬
‫מן הנכרי איזה זהובים לתחילת פרעון והשאר‬
‫זוקפין עליו במלוה‪ .‬וכתבו האחרונים דטוב‬
‫ליזהר שגם לא יעלה על המקח הרבה יותר משויו‬
‫בסך רב די"ל דהוי בטול מקח‪.‬‬
‫"מתנה על מנת להחזיר לא מהני"‬
‫בכל התורה מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה אם‬
‫נתקיים התנאי‪ ,‬מה שונה כאן?‬
‫תרומת הדשן – משום חומרת הפסח לא מהני‪.‬‬
‫כ"כ מ"א‪ ,‬חק יעקב‪ ,‬א"ר ועוד פוסקים‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫ישראל והגוי לא יגע בחמץ‪ ,‬מחזי כחמצו של‬
‫ישראל‪ ,‬כ"כ פר"ח ומטה יהודה‪.‬‬
‫והוסיף הב"ח‪ :‬ואם יש לו חמץ הרבה וא"א לו‬
‫להוציאו מביתו ימכור לו גם החדר והוי כמו‬
‫שמכר לו חוץ לביתו‪ .‬וקנין החדר יעשה בכסף‬
‫עם שטר‪ ,‬וצריך למסור לו המפתחות‪ .‬כ"כ מ"א‪.‬‬
‫להניח חותם על החדר או החמץ שמכר‬
‫משנה ברורה בשם האחרונים‪ :‬אסור להניח‬
‫שום חותם או מסגר על החדר או על החמץ כדי‬
‫שלא יוכל הנכרי ליטול את החמץ‪ ,‬דמוכח‬
‫שהמכירה הערמה בעלמא‪ .‬ואם עשה כן אף‬
‫בדיעבד לא מהני המכירה‪ .‬וכ' חק יעקב – מכל‬
‫מקום אם עשה תחילה המכירה כדת ורק אחר כך‬
‫נתן המסגר מהני המכירה‪.‬‬
‫"ויחזור ויתננו לו"‬
‫משנה ברורה‪ :‬אם הנכרי אינו רוצה להחזיר‬
‫לו אסור לתבוע אותו בדיניהם או שאר כפיות‪.‬‬
‫אבל אם נשאר תשלום שלא שילם הגוי על החמץ‬
‫מותר לכפותו בדיניהם )כ"מ מר"ז(‪.‬‬
‫"שיתננו לו מתנה גמורה"‬
‫קצות החושן )חו"מ קכ"ו סקט"ו(‪ :‬יכול למכור‬
‫ע"י שלוחו לגוי‪ ,‬אבל לא יכול למכור לשלוחו‬
‫של גוי‪ ,‬שאין שליחות בגוי‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫תוס )ע"ז עא(‪ :‬וקניין מתנה הוא ע"י הגבהה‪ ,‬או‬
‫משיכה דבר שאי אפשר להגביה‪.‬‬
‫"שימכרנו לו מכירה גמורה"‬
‫הקניינים המועלים בגוי‬
‫רש"י ‪ -‬קנינו של גוי הוא בכסף דוקא‪.‬‬
‫ור"ת ‪ -‬אין הגוי קונה אלא במשיכה לרשותו או‬
‫בהגבהה דבר שאפשר להגביה‪.‬‬
‫וי"א ‪ -‬שגם שארי קניינים נוהגים בגוי כגון‬
‫קניית מטלטלין אגב קרקע‪ ,‬וקנין חצר‪ ,‬וקנין‬
‫חליפין דהיינו קנין סודר‪ .‬ויש חולקים‪.‬‬
‫פסק מ"א)ד(‪ :‬לכתחילה יקנה לו בכסף ובמשיכה‬
‫או הקנאת המקום‪ .‬ובדיעבד אף בכסף או משיכה‬
‫לבד‪ .‬וכן כל קניין שנהגו בו הסוחרים מהני גם‬
‫‪119‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ח‬

‫ולפי הרדב"ז – אסור לפי שעבר עליו‪ .‬כ"כ‬
‫פר"ח‪ ,‬מטה יהודה‪ ,‬בית מאיר ומקור חיים‪.‬‬
‫מ"א‪ :‬ואם לא התנה עמו רק א"ל הרי לך מתנה‬
‫ותחזירנו לי )שלא אמר על מנת( מותר‪ ,‬כיון שאף‬
‫אם לא יחזיר הוי מתנה‪ .‬מכל מקום חק יעקב –‬
‫חולק‪ ,‬לא מהני‪.‬‬
‫ולפי הרדב"ז – שאני כאן שכל זמן שהתנאי‬
‫תלוי‪ ,‬הוי אצלו כפקדון שעובר עליו‪ ,‬אף שאחר‬
‫כך התקיים התנאי לא מבטל מה שכבר עבר‪.‬‬
‫נפק"מ – אם עבר ועשה כן‪:‬‬
‫לפי תרומת הדשן – מותר כיון שהוא רק‬
‫חומרה‪ .‬כ"פ א"ר‪ ,‬מחנה אפרים והגר"ז‪.‬‬

‫סעיף ד ‪ :‬קח במאתים שמא אצטרך ואקחנו ממך אחר‬

‫הפסח ‪ ,‬מכירה על תנאי‬
‫רשאי ישראל לומר לאינו יהודי בשעה חמישית או קודם‪ :‬עד‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫שאתה לוקח חמץ במנה קח במאתים שמא אצטרך ואקחנו ממך אחר הפסח‬
‫]תוספתא פסחים פ"ב ה"ו ‪ -‬ז[‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אבל לא ימכור לו ולא יתן לו על תנאי‪ ,‬ואם עשה כן הרי זה עובר בבל יראה ובל‬
‫ימצא ‪.‬‬
‫ר"ז מהפוסקים‪ :‬סוגי תנאי‬ ‫שורשי הלכה‬
‫א(‪ .‬תלה התנאי בעצמו‪ ,‬כגון שא"ל שאם יהיה לי‬ ‫ב‪.‬‬
‫כתב הרמב"ם )ד' ה"ו ‪ -‬ז(‪ :‬אבל לא‬
‫מעות אקחם חזרה‪ ,‬אף בימי השנה לא מהני‬
‫המכירה )מ"א(‪.‬‬ ‫ימכור ולא יתן לו על תנאי ואם עשה כן‬
‫ב(‪ .‬א"ל אם תעשה דבר פלוני יהא החמץ שלך‪,‬‬ ‫הרי זה עובר על בל יראה ובל ימצא‪.‬‬
‫נמצא שכל זמן שלא עשה לא הי מכירה אף בכל‬
‫ענפי הלכה‬
‫ימות השנה )מ"א(‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫ג(‪ .‬א"ל הרני נותן לך מעכשיו ע"מ שתחזיר לי‪,‬‬ ‫"קח במאתיים"‬
‫בכל ימות השנה מהני‪ ,‬אבל בפסח לא מהני‬ ‫הב"ח‪ :‬שא"ל קח חמץ הרבה בסך מאתיים אף‬
‫מחומרת הפסח )מ"א(‪.‬‬ ‫על פי שאינך צריך‪ ,‬וכשאצטרך אחר הפסח‬
‫ד(‪ .‬א"ל ע"מ שתחזיר לי אחר הפסח כיון שכל‬ ‫אקחנו ממך ואתן לך רווח על כל הסך‪ .‬מותר כיון‬
‫ימי הפסח לא היה חייב להחזיר לא עובר ומותר‬ ‫שהמכירה עכשיו מכירה גמורה‪ .‬כ"כ ט"ז‪ ,‬פר"ח‬
‫אפילו באכילה‪ .‬מכל מקום לכתחילה אסור‬ ‫ועוד פוסקים‪.‬‬
‫לעשות כן‪.‬‬
‫"שמא אצטרך ואקחנו ממך"‬
‫ע"מ שלא תמכרם אלא לי‬ ‫כן גרסת הרא"ש – שמא אצטרך‪ .‬כ"ה ברי"ף‪,‬‬
‫הט"ז – הוי מכירה גמורה אף בימות השנה‪ ,‬ואף‬ ‫רמב"ם ושו"ע‪.‬‬
‫טוב שיתנה כן שלא ימכרנו לאחר‪.‬‬ ‫אבל גרסת הטור – שאקחנו ממך )בלי שמא(‪,‬‬
‫אמנם מטה יוסף – אין לסמוך על הט"ז‪ ,‬שאם‬ ‫שהבטיחו שיקח ממנו‪ .‬כ"כ מ"א)ו(‪ ,‬משנה ברורה‬
‫ימכור הגוי לאחר תתבטל המכירה למפרע ונמצא‬ ‫בשם כמה אחרונים‪.‬‬
‫שעבר‪ .‬כ"כ חתם סופר שם רוב הפוסקים‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"לא ימכור‪ ...‬על תנאי"‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪120‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ח‬

‫סעיף ה ‪ :‬חמץ שנמצא בביתו אחר הפסח‬

‫חמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח‪ ,‬אסור אף על פי שביטל‪.‬‬
‫הרא"ש לפי הירושלמי‪ :‬אף שהפקירו אסור‪.‬‬
‫כ"כ מ"א)ח( ועוד פוסקים‪ .‬לאפוקי עולת שבת‬
‫שמתיר אם הפקידו‪.‬‬
‫וחק יעקב פסק‪ :‬אם נשאר החמץ בביתו מדעתו‬
‫לא מהני הפקר‪ .‬אבל אם לא ידע מהחמץ או‬
‫שהיה אנוס גמור שלא יכול למכור או שחשב‬
‫שמכר ‪ -‬מהני הפקרו בפני עדים‪ .‬אמנם מקור‬
‫חיים – אוסר אף באונס‪ .‬וא"ר פסק להתיר‬
‫בהפסד מרובה‪.‬‬
‫הנאה מותר‪ .‬מכל מקום הטור חלק עליו‪.‬‬
‫מה הדין אם בדק החמץ כדין‬
‫פר"ח – גם אסור‪ ,‬שאין לחלק‪ .‬כ"כ א"ר‪ ,‬נו"ב‪,‬‬
‫חתם סופר‪ ,‬גר"ז ומקור חיים‪.‬‬
‫וחק יעקב – יש להקל‪ .‬כ"כ ומטה יהודה ומגן‬
‫האלף‪ ,‬ושכן דעת הרשב"ץ‪ .‬מכל מקום יש‬
‫להתיר והפסד מרובה בהנאה‪ .‬כ"פ משנה ברורה‪.‬‬
‫מ"א )ח(‪ :‬אפילו אין החמץ אצלו יכול למכור‬
‫לעכו"ם החמץ בא' מדרכי הקניה הנ"ל ואז קנה‬
‫העכו"ם החמץ בכ"מ שהוא‪.‬‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫הרא"ש בשם הירושלמי‪ :‬מצא חמץ‬
‫בביתו אחר הפסח‪√ :‬ר' יוחנן אמר –‬
‫אסור אף שביטלו‪ ,‬חיישינן להערמה‪ .‬ר"ל‬
‫אמר – מותר כיון שבטלו לא חיישינן‬
‫להערמה‪ .‬כ"פ הרא"ש‪.‬‬
‫ובעל העיטור – לאכילה שיש לו הנאה‬
‫מרובה חיישינן להערמה ואסור‪ ,‬אבל‬
‫כ"כ האחרונים‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"אסור אף על פי שביטל"‬
‫משנה ברורה‪ :‬טעמו ‪ -‬שחששו חכמים שאם‬
‫נתיר לו כשביטלו יש לחוש שיניח כל אדם חמצו‬
‫לאחר הפסח ויאמר שבטלו )האחרונים(‪.‬‬
‫מה הדין אם הפקירו?‬

‫סעיף ו ‪ :‬אסור להאכיל החמץ בפסח אף לבהמות‬

‫]‬ ‫אסור להאכיל חמצו בפסח אפילו לבהמת אחרים או של הפקר‬ ‫סעיף ו‪:‬‬
‫המקור‪ :‬ירושלמי פסחים ב‪ ,‬א [‪.‬‬

‫לכלב הפקר אסור‪ ,‬כיון שנהנה שמשביע הכלב‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬

‫וכ' הב"י – אף חמץ שאינו שלו אסור‪ ,‬וחק‬
‫יעקב כ' – אף חמץ שעבר עליו הפסח אסור‪.‬‬ ‫לבוש‪ :‬אסור אפילו לבהמת חברו – ואסמכוה‬
‫אקרא לא י ֵאַכל דמשמע אף לאחרים אסור‪ ,‬ואף‬

‫סעיף ז ‪ :‬לתת בהמתו לגוי בימי הפסח שמאכילה חמץ‬

‫)שהרי הוא נהנה‬ ‫אסור ליתן בהמתו לאינו יהודי להאכילה בימי הפסח‬ ‫סעיף ז‪:‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪121‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ח‬

‫שמפטם בהמתו מחמץ‪ ,‬שאף חמץ של גוי אסור(‪ ,‬אם הוא יודע )ובספק לא חיישינן( שמאכיל אותה‬
‫פסולת שעורים שהוא חמץ )אך סתמא כשאינו ידוע מותר(‪] .‬אגודה פ"ב סי' כג [‪.‬‬

‫שום עסק עמהם בפסח‪ .‬כ"כ חתם סופר‪ ,‬מים‬ ‫ענפי הלכה‬
‫חיים ועוד פוסקים‪.‬‬
‫אבל תבואות שור – אוסר למכור כדי שיאכלה‬ ‫"להאכילה בימי הפסח"‬
‫הגוי חמץ‪ .‬כ"כ ברכ"י‪ ,‬מקור חיים‪.‬‬ ‫עולת שבת‪ :‬ובדיעבד אם אכלה חמץ בפסח אין‬
‫ישועות יעקב‪ :‬מכל מקום לכו"ע לא ימכור לגוי‬ ‫לאסור בשרה בשביל זה‪ .‬כ"כ פמ"ג ור"ז‪.‬‬
‫גם מזונות חמץ שאין לך הערמה גדולה מזו‪.‬‬ ‫מקור חיים‪ :‬אבל הנותן בהמתו לגוי זמן רב‬
‫לשתות מחלב בהמה שאכלה חמץ‬ ‫לפני פסח שיזון אותו משלו ואין מתנה בפירוש‬
‫נשמת אדם – מתיר‪ .‬כ"כ בית אפרים ושע"ת‪,‬‬ ‫על חמץ‪ ,‬ובא הפסח – מותר‪.‬‬
‫כ"פ חזון עובדיה‪ .‬ואילו ת' מאהבה – יש‬ ‫למכור בהמתו לגוי עד אחר הפסח‬
‫להחמיר‪ ,‬כ"כ קיצור שו"ע‪ .‬וכ' פמ"ג‪ :‬אחר מעת‬ ‫נשמת אדם ‪ -‬המנהג במדינתנו למכור הבהמה‬
‫לעת מאכילת החמץ חלבה מותר‪.‬‬ ‫לנכרי שתהיה אצלו הנכרי בפסח‪ ,‬או יקנה לו‬
‫הבהמה עם הרפת והנכרי יאכילנה ולא יהיה לו‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪122‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תמ"ט‬

‫או"ח סימן תמ"ט‪ :‬דין חמץ שנמצא בחנות‬

‫ישראל והפועלים אינם יהודים או בהפך‬
‫ובו סעיף אחד‬
‫) פסחים‪ :‬לא (‬

‫חנות של ישראל ומלאי )פירוש הסחורה וכלי החנות( של ישראל ופועלים‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫הנכנסים לשם אינם יהודי ‪ -‬חמץ שנמצא שם אחר הפסח אסור בהנאה‪ .‬חנות של‬
‫אינו יהודי ומלאי של אינו יהודי ופועלים הנכנסים לשם ישראל ‪ -‬חמץ שנמצא שם‬
‫מותר אפילו באכילה‪ .‬כך היא גרסת רש"י ורבינו האי‪ ,‬אבל רבינו חננאל גורס‬
‫בהפך‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪124‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫שורשי הלכה‬
‫פסחים )לא‪ :(:‬תנו רבנן‪ :‬חנות של ישראל ומלאי של ישראל‪ ,‬ופועלי נכרים נכנסין לשם ‪-‬‬
‫חמץ שנמצא שם אחר הפסח‪ :‬גרסת רש"י ‪ -‬אסור בהנאה‪ .‬ור"ח גורס – מותר בהנאה‪.‬‬
‫של נכרי‪ ,‬ומלאי של נכרי‪ ,‬ופועלי ישראל נכנסין ויוצאין לשם ‪ -‬חמץ שנמצא שם אחר הפסח‪:‬‬ ‫חנות‬
‫גרסת רש"י ‪ -‬מותר באכילה‪ .‬ור"ח גורס – אסור‪.‬‬
‫ב"י‪ :‬אף לר"ח דוקא כשיש מלאי חמץ‪ ,‬שאם לא כן פשיטא שהולכים אחר הפועלים‪ ,‬שהרי‬
‫בחנות אין חמץ‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬לפי רש"י – הולכים לפי בעל החנות‪ ,‬אם הוא ישראל אסור‪ ,‬כ"ד שו"ע‪ .‬ולפי ר"ח –‬
‫הולכים לפי הפועלים אם הם ישראל אסור‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫"אסור בהנאה"‬
‫ט"ז‪ :‬דתלינן שחמץ מהחנות לפי שהוא קבוע שם ותדיר‪.‬‬
‫משנה ברורה ‪ -‬ור"ח ס"ל דתלינן יותר בהפועלים שמצויים שם תמיד בין לקולא ובין לחומרא‪.‬‬
‫הב"ח כ'‪ :‬דלא פליגי כלל ולא קאמרי דעה בתרייתא אלא בכגון שלא היה בחנות מיני מזון רק שאר‬
‫סחורות אבל אם היה בחנות מיני מזון גם לדעה זו בתר חנות אזלינן שחמץ שם קבוע ותדיר )כמ"ש הב"י(‪.‬‬
‫חמץ שנמצא אחר הפסח וספק אם הוא של ישראל או של גוי‬
‫ב"ח ומ"א – מותר בהנאה ואסור באכילה‪.‬‬
‫וחק יעקב – מותר אף באכילה‪ ,‬דספק דרבנן לקולא‪ .‬ואם יש רוב ישראל אסור‪ .‬כ"ד הט"ז‪ ,‬נהר שלום‬
‫ועוד פוסקים‪.‬‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"נ‬

‫סימן ת"נ‪ :‬דין ישראל ואינו יהודי שיש להם‬

‫שותפות‬
‫ובו ז' סעיפים‬
‫) ע"ז‪ :‬סג (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫א ‪ :‬ישראל שלוה מחברו ככר לפני הפסח צריך לפורעו ‪126 .......................‬‬ ‫סעיף‬
‫ב ‪ :‬ישראל שמקבל מהגוי ככרות ברבית ‪127 ............................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ג ‪ :‬ישראל וגוי שיש להם תנור בשותפות ‪127 ...........................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ד ‪ :‬תנור של ישראל שאפו בו הגויים חמץ בפסח ‪128 .................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ה ‪ :‬להשכיר תנורו לגוי בפסח ‪129 ...........................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ו ‪ :‬לתת לגוי לקנות לעצמו מאכל בפסח ‪129 ..............................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ז ‪ :‬ליהנות מכלי חמץ בפסח ‪131 ................................................................‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א ‪ :‬ישראל שלוה מחברו ככר לפני הפסח צריך‬

‫לפורעו‬
‫ישראל שלוה ככר מחבירו קודם הפסח צריך לפורעו אחר הפסח ויש‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫בו משום גזל אם אינו פורעו‪.‬‬

‫כ"מ מת' רשי‪ ,‬וכ"ה ברוקח בהדיא‪ .‬ואפילו עבר‬ ‫שורשי הלכה‬
‫הלוה והשאיר הככר עד אחר הפסח שנאסר‪ ,‬חייב‬
‫סי' קח(‪ :‬ישראל‬ ‫כתב רש"י )תשובות רש"י‬
‫הלוה‪ ,‬כיון שהתחייב ממון למלוה )אחרונים(‪.‬‬
‫שלוה ככר מחבירו קודם הפסח צריך לפרעו‬
‫ווסיף המ"א)א( לא מקרי חליפי חמץ האסורים‪,‬‬
‫אחר הפסח‪ ,‬ואין בו משום איסור חמץ שעבר‬
‫כיון שבשעה שנותן לו ככר זה אין הראשון בעין‬ ‫עליו הפסח כיון שלא היה בעין בשעת איסור‬
‫לאו חליפי חמץ נינהו‪.‬‬ ‫)כגון שכבר אכלו הלוה( ויש בו משום גזל אם‬
‫ישראל שהלוה לגוי ככר קודם הפסח‬ ‫אינו פורעו‪.‬‬
‫ריא"ז – מותר לקבל ממנו ככר אחר הפסח‪,‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫ובלבד שאינו אותו ככר שעבר עליו הפסח‪ .‬כ"כ‬
‫כנה"ג‪.‬‬ ‫משנה ברורה‪ :‬ואפילו לוה ממנו סמוך לזמן‬
‫אבל הפר"ח – מותר לקבל אף הככר שעבר‬ ‫איסורו‪ ,‬שבלא"ה היה צריך המלוה לבערו‪ ,‬מכל‬
‫עליו הפסח‪ ,‬שחמצו של גוי שעבר הפסח מותר‪.‬‬ ‫מקום צריך לפורעו אחר הפסח שהרי עכ"פ לוה‬
‫ופסק משנה ברורה‪ :‬להחמיר כדעה ראשונה‪.‬‬ ‫ממנו בשעת היתר ואז היה החמץ ממון גמור‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪126‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"נ‬

‫ברורה – דליכא חשש משום דהחילוק הוא בדבר‬ ‫ריא"ז‪ :‬יש מקומות שנהגו לא ללוות אישה‬
‫מועט ע"פ רוב ולא קפדי אינשי בזה )אחרונים(‪.‬‬ ‫מחברתה ככר קודם פסח שתשתלם לה אחר‬
‫פסח‪ ,‬מחשש ריבית )סאה בסאה(‪ .‬וכ' משנה‬

‫סעיף ב ‪ :‬ישראל שמקבל מהגוי ככרות ברבית‬

‫ישראל שמקבל מאינו יהודי ברבית ככרות בכל שבוע‪ ,‬יאמר לו קודם‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫פסח שיתן לו בשבוע של פסח קמח או מעות‪ ,‬וכיון שהתנה עמו כך אף ע"פ שאחר‬
‫הפסח נותן לו ככרות חמץ )אף אותן שהכין עבורו בפסח(‪ ,‬חליפי הקמח והמעות הן ושרי‪.‬‬

‫הלוה לו לזמן קצוב רק שכל שבוע שמחזיק‬ ‫שורשי הלכה‬

‫מעותיו ישלם לו רבית‪ ,‬ובזה מהני תנאי קודם‬
‫פסח דהרי כמתנה בתחלת ההלואה )שהרי אם‬ ‫ראבי"ה‪ :‬וישראל שמקבל מעכו"ם‬
‫היה רוצה היה מסלק לו מעותיו(‪ ,‬אבל בהלוה לו‬ ‫ככרות ברבית בכל שבוע‪ ,‬יאמר לו קודם‬
‫למשך כל הזמן ושבתוך הזמן אין אחד מהם יכול‬ ‫הפסח שיתן לו בשבוע של פסח קמח או‬
‫לחזור‪ ,‬ומחויב לתת לו ככרות בכל שבוע ‪ -‬בזה‬ ‫מעות ואז אפילו אם באו אחר כך לחשבון‬
‫לא מהני תנאי קודם פסח רק צריך להתנות‬ ‫מותר לקבל ממנו מה שלא קיבל בתוך‬
‫בתחלת ההלואה‪.‬‬ ‫הפסח‪.‬‬
‫מכל מקום האחרונים דחו שיטת הט"ז‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"וכיון שהתנה עמו"‬
‫"יאמר קודם הפסח"‬
‫ואם לא התנה כלל‬
‫משנה ברורה)ג(‪ :‬הטעם דכיון שנתחייב ליתן‬
‫ב"י בשם ראבי"ה – אסור‪ .‬כ"כ הלבוש‪.‬‬
‫לו בכל שבוע ככר א"כ כשמייחד הגוי הככר‬
‫אמנם הב"ח – בדיעבד מותר‪ ,‬הרי לא זכה בו‬
‫לישראל הוי כאלו כבר זכה בו‪ .‬לכן צריך‬
‫הישראל בפסח‪ ,‬רק אחר הפסח‪ .‬כ"כ מ"א)ב(‪ ,‬חק‬
‫להתנות עמו שבעבור שבוע של פסח אינו רוצה‬
‫יוסף‪ ,‬חק יעקב ור"ז‪ .‬כ"פ משנה ברורה‪.‬‬
‫ככרות רק הקמח שלהם או דמי שוין‪ .‬ר"ז ‪ -‬או‬
‫שיתן לו ככרות שיאפה אחר הפסח‪.‬‬
‫כתב הט"ז‪ :‬לחלק‪ ,‬דלא מהני תנאי אלא בשלא‬

‫סעיף ג ‪ :‬ישראל וגוי שיש להם תנור בשותפות‬

‫ישראל ואינו יהודי שיש להם תנור בשותפות‪ ,‬אומר לאינו יהודי‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫קודם הפסח‪ :‬טול אתה של פסח ואני אטול אח"כ‪.‬‬
‫להם תנור בשותפות‪ ,‬יתנה קודם הפסח‬ ‫שורשי הלכה‬
‫ויטול דמים מאותו שבוע‪.‬‬
‫תשובות רש"י )קיא(‪ :‬ישראל ועכו"ם שיש‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪127‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"נ‬

‫דמים‪ .‬ומקור חיים כ' – או שא"ל טול אתה‬ ‫כ"כ הגמ"י‪ :‬ישראל שיש להם תנור‬
‫הככרות בשבוע של פסח ואני אטול שבוע הבא‪,‬‬ ‫בשותפות עם הגוי ‪ -‬מותר להתנות קודם‬
‫בין יהיה בו ככרות בין לא יהיה‪ ,‬דהוי חולקים‬ ‫הפסח ונוטל הימנו דמים של אותו שבוע‪.‬‬
‫בזמן שמותר‪ .‬אבל כשאומר לו טול אתה הככרות‬ ‫וכ' הב"י – ולפי המרדכי מותר אף שלא‬
‫מה שיהיה בפסח ואני אטול כסכום זה אחר כך –‬ ‫נוטל הדמים מראש‪.‬‬
‫אסור‪ ,‬שהרי נהנה ממה שאפה הגוי בפסח‪.‬‬
‫ופר"ח – )חולק על הט"ז( אוסר אף שא"ל אני‬ ‫ענפי הלכה‬
‫אטול דמים נגד הככרות שנטלתה‪ ,‬דמ"מ נהנה‬ ‫"אומר לאינו יהודי"‬
‫הוא דמי שיווי חמצו שבפסח‪ .‬כ"כ ועוד פוסקים‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬ואם לא א"ל אסור לקבל אחר‬
‫והסכימו הב"ח ומ"א‪ :‬שימכור התנור לגוי‬
‫פסח עבור חלקו אפילו מעות‪ .‬כ"כ כף החיים‪.‬‬
‫לשבוע של הפסח ויטול הדמים קודם הפסח‪ .‬כ"כ‬
‫חק יעקב וא"ר‪.‬‬ ‫"ואני אטול אחר כך"‬
‫ט"ז – דוקא כשא"ל ואני אטול אחר כך דמים‬
‫כנגד הככרות שלקחת‪ ,‬דזה נחשב כאומר שאינו‬
‫רוצה להשכיר תנורו למלאכה לפסח רק בעד‬

‫סעיף ד ‪ :‬תנור של ישראל שאפו בו הגויים חמץ בפסח‬

‫)אפילו שלא‬‫ישראל שהיה לו תנור ואפו בו אינו יהודי חמץ בפסח‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫בידיעת הבעלים ‪ -‬אחרונים( ‪ -‬אפילו מעות אסור לקבל בשכרו )וכ"ש הככרות שאפו בפסח(‬
‫ב‪.‬‬
‫דהוה ליה משתכר באיסורי הנאה‪ .‬ואם קבל כבר המעות ‪ -‬מותר ליהנות מהם‪.‬‬

‫במרדכי ובהגמ"י‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"דהוה משתכר באיסורי הנאה"‬
‫עכו"ם חמץ בפסח ובא האופה שהיה גזבר‬
‫משנה ברורה)ט(‪ :‬לפי שאסור להשתכר‬
‫לכתחילה מדרבנן בכל איסורי הנאה ואפילו נותן‬
‫לו המעות קודם פסח‪ .‬ולא דמי לס"ג דהתם‬
‫התנור היה של שותפים‪ ,‬וכשמחלקים בזמן הו"ל‬
‫בעת ההיא התנור של גוי לגמרי‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"ואם קיבל כבר הדמים"‬
‫מ"א)ד(‪ :‬מותר ליהנות ‪ -‬דחמץ אינו תופס דמיו‪.‬‬
‫אבל אם קבל הככרות אסור ליהנות מהם דזכה‬
‫בהם בפסח בשכר תנורו וה"ל חמץ של ישראל‬
‫שעבר עליו הפסח‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫הטור‪ :‬שמשון ב"ר אברהם כתב מעשה‬
‫בא לידי בישראל שהיה לו תנור ואפו בו‬
‫של ישראל והביא לו ככרות לאחר הפסח‬
‫משכר התנור ‪ -‬ואסרתי לו לקבלם‪ .‬לא‬
‫מיבעיא חמץ שאסור שזכה בו ישראל‬
‫בשכר תנורו והוה ליה חמצו של ישראל‬
‫שעבר עליו הפסח אלא אפילו מעות אסור‬
‫לקבל בשכרו‪ ,‬דהוי משתכר באיסורי‬
‫הנאה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫מיהו אם קיבל כבר המעות מותר‬
‫ליהנות מהם דתנן גבי ערלה וכלאי הכרם‬
‫מכרן וקידש בדמיהן מקודשת‪ .‬הכל‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪128‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"נ‬

‫סעיף ה ‪ :‬להשכיר תנורו לגוי בפסח‬

‫ויש מי שמתיר להשכיר תנורו לאינו יהודי על מנת שיאפה בו‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫מצה‪ ,‬ואם יאפה בו חמץ אין זקוק לו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וכן מותר להשכיר לו בית לדור בו‪ ,‬ואף על פי שמכניס בו אחר כך חמץ‪ ,‬שרי )אגור(‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫"אין זקוק לו"‬
‫מ"א)ה(‪ :‬ואין זה משתכר באיסורי הנאה כיון‬
‫שאף אם לא היה אופה בו הנכרי כלום היה צריך‬
‫לפרוע לו לישראל שכרו משלם שהרי השכירו‬
‫לו לזמן‪ .‬וכ' מחצית השקל ‪ -‬ומ"מ לכתחילה‬
‫צריך לומר לו שיאפה מצה‪ ,‬כיון שידוע שדרכו‬
‫לאפות בו חמץ הוי כאילו השכיר לו לאפיית‬
‫האגור‪ :‬הירושלמי אסר להשכיר ביתו‬
‫חמץ‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"להשכיר לו בית לדור בו"‬
‫מ"א)ו(‪ :‬אבל אסור להשכירו לשום בו חמץ‬
‫דמשתכר באיסורי הנאה‪ .‬ודוקא כשהמשכירו תוך‬
‫הפסח או בע"פ )אגודה(‪ .‬כ"כ הט"ז‪ .‬וכ' ר"ז –‬
‫אבל קודם פסח שרי‪ .‬מיהו הב"ח כ' – שמותר‬
‫רק ל' יום לפני פסח‪ .‬כ"כ פר"ח‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫הטור בשם ר"ש בן אברהם‪ :‬מותר‬
‫לישראל להשכיר תנורו לעכו"ם ע"מ‬
‫שיאפה בו מצה‪ ,‬ואם יאפה בו חמץ אין‬
‫זקוק לו‪ .‬כדתנן )ע"ז סב‪ (.‬שכרו לעשות עמו‬
‫מלאכה אחרת אף על פי שיאמר לו העבר‬
‫לי חבית של יין נסך ממקום למקום מותר‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫לגוי לשום בו חמץ בפסח‪ .‬ופשוט שדוקא‬
‫כשמפרש ששכרו לשום בתוכו חמץ‪ ,‬שכרו‬
‫לדור בו אף על פי שבודאי יכניס בו חמץ‬
‫אין לאסור‪.‬‬
‫ב"י בשם הרשב"א‪ :‬ירושלמי זה חולק על‬
‫הבבלי במייחד לגוי בית )להניח בו חמצו(‬
‫שפטור‪ ,‬לכן מותר להשכיר אף לצורך‬
‫שיתן בו חמץ‪.‬‬

‫סעיף ו ‪ :‬לתת לעבד לקנות לעצמו מאכל בפסח‬

‫מותר לומר לעבד בפסח‪ :‬הילך דינר זה וקנה ואכול‪ ,‬אף ע"פ שיודע‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫ואני‬ ‫)חמץ‪ ,‬או שיודע שודאי יאכל חמץ‪ -‬מ"א(‬ ‫שיקנה חמץ‪ .‬אבל לא יאמר לו‪ :‬צא ואכול‬
‫ב‪.‬‬
‫פורע‪ .‬ויש מתירים גם בזה‪ ,‬אא"כ הקדים דינר או שנשא ונתן ביד‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ואסור לקנות חמץ לאינו יהודי בפסח‪ ,‬אפילו במעותיו של אינו יהודי )ריב"ש סימן מ"א‬
‫‪/‬ת"א‪.(/‬‬

‫ואכלו בדינר זה ואינו חושש לא משום‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שביעית ולא משום מעשר ולא משום יין‬ ‫א‪.‬‬
‫נסך )ה"ה לחמץ בפסח(‪ .‬ואם אמר צאו אכלו‬ ‫ע"ז)סג‪ :(.‬אומר אדם ולפועליו לכו‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪129‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"נ‬
‫פורע‪ .‬וכ' חק יעקב – מכל מקום לכתחילה יש‬
‫להחמיר בעבדו ושפחתו שמזונותיו עליו‪ .‬כ"כ‬
‫א"ר‪.‬‬
‫מ"א פסק לשיטתו‪ :‬ולכן אם התינוק צריך‬
‫לשתות חמץ מותר לומר לגוי תן לו לשתות חמץ‬
‫ואני פורע‪ .‬אבל הוא לא יקח החמץ בידו‪ .‬ובחולה‬
‫שיש בו סכנה הכל שרי‪.‬‬
‫"אלא אם כן הקדים דינר"‬
‫מ"א – ודוקא כשהדינר בעין בשעה שאוכל‪.‬‬
‫אבל הט"ז והש"ך – אף שאינו בעין אסור‪.‬‬
‫"או שנשא ונתן ביד"‬
‫משנה ברורה)כ(‪ :‬פירוש שבעה"ב בעצמו לקח‬
‫החמץ מן החנוני ונתן לעבדו‪ ,‬אפילו לא נתן לו‬
‫מעות ‪ -‬אסור דקנה החמץ במשיכתו מהחנווני‪.‬‬
‫"אסור לקנות"‬
‫מ"א‪ :‬טעם נוסף שאסור שרוצה בקיום החמץ‪,‬‬
‫והיינו שמחזיק לו הגוי טובה שקנה לו‪.‬‬
‫הגר"ז‪ :‬ואפילו אינו מושך החמץ מרשות‬
‫המוכר אלא נותן לו דמים בלבד בפסח ג"כ אסור‬
‫לפי שי"א שישראל קונה מטלטלין מעכו"ם‬
‫)המוכר( בכסף בלבד‪.‬‬
‫פמ"ג‪ :‬אפילו במעותיו ‪ -‬מ"מ אם לא כוון‬
‫לקנותו לעצמו וגם לא קיבל עליו אחריות כלל‬
‫יש לצדד להקל באכילה ובהנאה לאחר הפסח‪.‬‬
‫משנה ברורה)כג(‪ :‬וכן אסור לומר לגוי‬
‫בחוה"מ פסח שיקנה חמץ בשבילו )בשביל‬
‫הישראל( ואפילו לא ימשוך הישראל החמץ‬
‫לביתו‪ ,‬כיון שי"א שיש שליחות לגוי לחומרא‪.‬‬
‫ובדיעבד שקנה ולא משך לרשותו אין לאסור‬
‫לאחר הפסח )מחידושי רעק"א(‪.‬‬
‫פמ"ג‪ :‬מותר להיות סרסור בין גוי שקונה מגוי‬
‫חיטים שחלקם נחמצו‪ ,‬כי לא בעד החמוצים הוא‬
‫נותן דמים‪.‬‬
‫מ"א‪ :‬מותר לפרוק בהמת הגוי ממשא החמץ‬
‫במקום שיש צער בע"ח אף שהגוי מחזיק לו‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫ואני פורע‪ .‬ופירש"י‪ :‬משום יין נסך‪ .‬אם‬
‫גוים הם ונמצא מאכיל אותם יין נסך והרי‬
‫מזונותם עליו ונמצא נהנה מיין נסך‪.‬‬
‫וכ' המרדכי ‪ -‬משמע דמיירי במזונותן עליו‬
‫ואפילו הכי שרי )כשלא אמר אני פורע( ואף‬
‫על פי שיין נסך אסור בהנאה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ופסק המרדכי ‪ -‬ואפילו אם אמר צאו‬
‫ואכלו ואני פורע נראה דמותר‪ ,‬ומה‬
‫שאסור דוקא במקדים דינר או נשא ונתן‬
‫ביד‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ריב"ש )בתשובה ת"א(‪ :‬אסור לקנות‬
‫חמץ לצורך הגוי במעותיו של גוי בחולו‬
‫של מועד‪ :‬א(‪ .‬שמא יבוא לאוכלו‪ .‬ב(‪ .‬אין‬
‫ישראל נעשה שליח לגוי‪ ,‬וכשקנה לגוי אין‬
‫הגוי קונה )עד שיבוא לידו(‪ ,‬והוי חמצו של‬
‫ישראל ועובר עליו‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"שיודע שיקנה חמץ"‬
‫א"ר‪ :‬אבל לא יאמר לו הילך דינר זה וקנה לך‬
‫חמץ מן החנוני ואכול‪ .‬ואף שהנכרי קונה אותו‬
‫לעצמו‪ ,‬כיון שהישראל נותן לו דינר ואומר לו‬
‫שיקנה בו חמץ‪ ,‬הרי נראה כשלוחו‪ .‬אבל מותר‬
‫לומר לו קנה לך חמץ בדינר שלך ואכול‪ .‬כ"כ‬
‫משנה ברורה‪.‬‬
‫"לא יאמר צא ואכול"‬
‫משנה ברורה‪ :‬והטעם שכיון שנותן לו החנוני‬
‫לעבד ע"ד שיפרע הוא להחנוני ‪ -‬הוי החנוני‬
‫שלוחו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"ויש מתירים"‬
‫משנה ברורה בשם הפוסקים‪ :‬כיון שעדיין לא‬
‫נתן המעות לחנוני לא חשיב כחמצו מה שנותן לו‬
‫החנוני לעבדו אלא חוב בעלמא נתחייב‪.‬‬
‫המ"א)ט( פסק – שכן עיקר להתיר‪ ..‬שאם לא‬
‫הקדים לו דינר מותר לו' תן לפועלים חמץ ואני‬
‫‪130‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"נ‬

‫לו טובה שרי‪.‬‬ ‫טובה עבור זה‪ ,‬כיון דאין הישראל מכוין שיחזיק‬

‫סעיף ז ‪ :‬ליהנות מכלי חמץ בפסח‬

‫אסור להשכיר כלי לאינו יהודי בפסח כדי שיבשל בו חמץ‪ ,‬אבל‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ז‪:‬‬
‫משכיר לו חמור להביא עליו חמץ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש מתירין להחם חמין בכלי חמץ ולרחוץ בהן וכן שאר צרכי הנאה בכלי חמץ‪ ,‬וכן‬
‫הוא המנהג ] תוספות פרק אין מעמידין ומרדכי פרק כל שעה [‪.‬‬

‫הב"ח‪ :‬וכל זה דוקא במשכיר אבל בדרך‬ ‫שורשי הלכה‬

‫מכירה או נתינה שרי אפילו לכתחלה ובלבד שלא‬
‫הטור‪ :‬אסור להשכיר כלי לעכו"ם‬
‫יערים‪ .‬כ"כ שכנה"ג‪ .‬וכן אם מתנה עמו שלא‬
‫ישתמש בחמץ מותר‪ ,‬דלא שייך ברוצה בקיומו‬
‫אא"כ השכירו לחמץ‪ .‬כ"כ א"ר‪.‬‬
‫יבקע הכלי )פירוש שאם ישפך החמץ בשעה‬
‫"אבל משכיר לו חמור"‬
‫הקשה הב"ח‪ :‬למה לא יאסור משום משתכר‬
‫באיסורי הנאה? וי"ל שדין זה לשיטה שאין‬
‫אסור להשתכר באיסורי הנאה רק בע"ז‪ .‬ולפ"ז‬
‫לפי מה דקי"ל לאסור להשתכר בכל מקום ה"ה‬
‫דאסור גם גבי חמור להביא עליו חמץ‪ .‬כ"פ‬
‫הרדב"ז והגר"א‪.‬‬
‫וכ' הרדב"ז ‪ -‬דוקא שהשכיר בפירוש להביא‬
‫עליו חמץ אבל אם השכיר סתם לזמן והביא עליו‬
‫חמץ מותר‪ ,‬שהרי אף אם לא הוליך עליו שום‬
‫דבר חייב לשלם‪ .‬כ"כ כנה"ג וכ"מ מהמ"א‪.‬‬
‫"מתירין להחם חמין בכלי חמץ"‬
‫משנה ברורה‪ :‬טעמו ‪ -‬שהרי אינו נהנה אלא‬
‫מן הכלי ולא מחמץ הבלוע בתוכה אף על פי‬
‫שהוא נפלט מן הכלי לתוך החמין‪.‬‬
‫בית מאיר‪ :‬דוקא בכלי המיוחד רק לרחיצה‬
‫ולכביסה‪ ,‬אבל בכלי שדרך לפעמים להשתמש בו‬
‫לאכילה ושתיה אין להשתמש בו אפילו לרחיצה‬
‫וכביסה שמא ישתמש בו לאכילה‪ .‬ומ"מ דרך‬
‫ארעי אין להחמיר‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫בפסח שיבשל בהם חמץ‪ :‬א(‪ .‬מפני שרוצה‬
‫בקיומו של איסור ע"י דבר אחר שלא‬
‫שהכלי עומד ע"ג האש יבקע הכלי‪ .‬נמצא‬
‫שנהנה מן החמץ(‪ .‬ב(‪ .‬ועוד כיון שהכלי‬
‫עצמו אסור בהנאה )כיון שבלוע בו בחמץ(‬
‫אסור להשכירו לכתחילה‪ .‬כ"כ מ"א‪.‬‬
‫ולא דמי להא דתניא בתוספתא משכיר‬
‫אדם חמורו לעכו"ם להביא עליו חמץ‬
‫ממקום למקום‪ ,‬דהתם החמור אינו אסור‬
‫אבל הכלי עצמו אסור‪ .‬והמ"א –כתב‬
‫טעמו שלא שייך בו רוצה בקיומו ע"י דבר‬
‫אחר שלא יבקע הכלי‪ .‬וגם הטעם השני‬
‫לא שייך‪ ,‬שבתנור כשאופין בו כבר הוסק‬
‫ואינו בלוע מחמץ‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"כדי שיבשל בו חמץ"‬
‫האם מותר להשאיל כלי לגוי?‬
‫לבוש – רק להשכיר אסור אבל להשאיל מותר‪,‬‬
‫כיון שלא נהנה מהאיסור כמו בהשכרה‪ .‬כ"כ‬
‫מקור חיים‪.‬‬
‫אבל הב"ח כ' – שאסור גם להשאיל‪ .‬כ"כ חק‬
‫יעקב – כיון שרוצה בקיומו כמו בהשכרה‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪131‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫או"ח סימן תנ"א‪ :‬דיני הגעלת כלים‬

‫ובו כ"ז סעיפים‬
‫) ע"ז‪ :‬עה‪ ,‬עו‪ .‬פסחים‪ :‬ל‪,‬לב‪ ,‬מב (‬

‫הנושאים בסימן זה‪:‬‬

‫יד‪ :‬כיסויי הכלים צריכים הגעלה ‪151 .........‬‬ ‫סעיף‬ ‫או"ח סימן תנ"א‪ :‬דיני הגעלת‬
‫טו‪ :‬כיסוי ברזל שעל החררה ‪151 ..............‬‬ ‫סעיף‬ ‫כלים‪133‬‬
‫טז‪ :‬הכשר המדוכה ‪152 ............................‬‬ ‫סעיף‬ ‫א‪ :‬הכשר כלי חרס ‪133 ............................‬‬ ‫סעיף‬
‫יז‪ :‬הכשר כלי לישה ועריכה ‪153 ................‬‬ ‫סעיף‬ ‫ב‪ :‬דין הכוביא‪136 ..................................‬‬ ‫סעיף‬
‫יח‪ :‬הנפה והשקים של הקמח ‪155 ...............‬‬ ‫סעיף‬ ‫ג‪ :‬הכשר הסכינים ‪137 .............................‬‬ ‫סעיף‬
‫יט‪ :‬הכשרת הרחת ‪156 ............................‬‬ ‫סעיף‬ ‫ד‪ :‬הכשר שיפודים ואסכלאות ‪139 .............‬‬ ‫סעיף‬
‫כ‪ :‬הכשר שולחנות ותיבות ‪157 ..................‬‬ ‫סעיף‬ ‫ו‪ :‬האם הולכים בכלי אחר רוב תשמישו ‪143 .‬‬ ‫סעיף‬
‫כא‪ :‬הכשר חביות של שכר ‪158 ................‬‬ ‫סעיף‬ ‫ז‪ :‬הכשר כפות העשויות מקרן ‪145 .............‬‬ ‫סעיף‬
‫כב‪ :‬בית שאור ובית חרוסת ‪159 ...............‬‬ ‫סעיף‬ ‫ח‪ :‬הכשר כלי עץ‪ ,‬אבן וכלי עצם ‪145 .........‬‬ ‫סעיף‬
‫כג‪ :‬כלי חרס המצופים זכוכית ‪162 .............‬‬ ‫סעיף‬ ‫ט‪ :‬להגעיל קודם שעה חמישית ‪146 ............‬‬ ‫סעיף‬
‫כד‪ :‬כלי עץ המצופים ‪163 ........................‬‬ ‫סעיף‬ ‫י‪ :‬הכשרת סלים שמולחים בהם בשר ‪146 ....‬‬ ‫סעיף‬
‫כה‪ :‬כלי שתייה קרה ‪164 .........................‬‬ ‫סעיף‬ ‫יא‪ :‬הכשר המחבת לפסח ‪147 ....................‬‬ ‫סעיף‬
‫כו‪ :‬הכשר כלי זכוכית ‪164 ........................‬‬ ‫סעיף‬ ‫יב‪ :‬הגעלת ידות הכלים ‪148 .....................‬‬ ‫סעיף‬
‫כז‪ :‬שיפודים של כל השנה לפסח ‪165 .........‬‬ ‫סעיף‬ ‫יג‪ :‬הגעלת כלי שיש בו טלאי ‪149 ...............‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א‪ :‬הכשר כלי חרס‬

‫קדירות של חרס שנשתמש בהם חמץ כל השנה‪ ,‬אפילו‬
‫א‪.‬‬
‫חלק ‪:1‬‬ ‫סעיף א‬
‫אותם שעושים בהם דייסא ומיני קמחים ‪ -‬משפשפן היטב בענין שלא יהא חמץ‬
‫ניכר בהם‪ ,‬ומותר להשהותן לאחר הפסח להשתמש בהם בין במינו בין שלא‬
‫במינו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ומצניען בפסח במקום צנוע שאינו רגיל לילך שם‪ ,‬כדי שלא יבא להשתמש בהם‬
‫בפסח‪ ,‬וטוב לסוגרם בחדר ולהצניע המפתח‪...‬‬

‫ישברו‪ .‬ואמאי? לשהינהו אחר הפסח‪,‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫וליעבד בהו שלא במינן! ‪ -‬גזירה דילמא אתו‬
‫למיעבד בהו במינו‪.‬‬ ‫ניקיון והצנעת קדרות חרס‬
‫√ושמואל אמר‪ :‬לא ישברו‪ ,‬אבל משהי להו‬ ‫א‪.‬‬
‫פסחים )ל‪ :(.‬אמר רב‪ :‬קדרות בפסח‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪133‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫▪ שו"ת חכם צבי )עה( – בישל בכלי חרס חמץ‪,‬‬
‫ועכשיו הוא נקי ועברו עליו י"ב חודש ובשלו בו‬
‫לפסח‪ ,‬אף למאן דאמר נותן טעם לפגם אסור‬
‫בפסח – יש להתיר התבשיל‪ ,‬כיון שאין בו יותר‬
‫הרא"ש ‪ -‬ומצניען בפסח במקום צנוע‬
‫טעם כלל‪ ,‬מכל מקום לכתחילה אין להתיר לבשל‬
‫בו‪.‬‬
‫בהם בפסח‪ .‬וכ' הטור ‪ -‬וטוב לסוגרן בחדר‬
‫▪ ושבות יעקב – יש להתיר אף אחר ב'‬
‫חודשים‪.‬‬
‫▪ מיהו שו"ת פנים מאירות )א‪ ,‬כ"ד( – אין‬
‫להתיר‪ .‬כ"כ הרדב"ז )תשלט( – אין להתיר אחר‬
‫יב חודש אלא ביין‪.‬‬
‫דווקא קדרות הוא הדין‬
‫ילקוט יוסף )עמ' שס"ד(‪ :‬בהפסד מרובה מותר‬
‫להשתמש ע"י הגעלה ג' פעמים‪.‬‬
‫"שעושים בה דייסא"‬
‫עולת שבת )א(‪ :‬פירוש אף שבלוע בהם הרבה‬
‫חמץ ואם יבשל בהם אחר הפסח לא יהיה‬
‫שישים‪ ,‬אפילו הכי מותר אחר הפסח‪ ,‬דלא‬
‫קנסינן לאסור )חמץ שעבר עליו הפסח( אלא‬
‫בחמץ שבעין ולא בטעם הבלוע‪ .‬כ"כ מ"א )א(‪.‬‬
‫הב"ח‪ :‬ואותן שמעמידין כלים על גובה הכתלים‬
‫לנוי אפי' גבוה י' קומות אסור‪ .‬וכ' מ"א)ב( ‪-‬‬
‫ואפשר דנהגו כן משום דאינן ב"י ואף אם‬
‫ישתמש בהן רבו המתירין‪.‬‬
‫"להצניע המפתח"‬
‫טעמו‪ :‬ר"ז )א( – שלא ילך לשם כל ימי הפסח‪.‬‬
‫וכף החיים )יג( – מפני האחרים שלא יודעים‬
‫ויבואו להשתמש בהם‪.‬‬
‫לאחר זמנו‪ ,‬ועביד בהו בין במינו בין שלא‬
‫במינו‪ .‬כ"פ הרי"ף‪.‬‬
‫שם )ל‪ :(:‬ומיירי בקדרות של חרס‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫שאין רגיל לילך שם כדי שלא יבא להשתמש‬
‫ולהצניע המפתח‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"קדרות חרס"‬
‫חק יעקב )א(‪ :‬לאו‬
‫עירוי‪ ,‬וגם כלי שני דינו‬ ‫קערות שתשמישן ע"י‬
‫חיים‪ .‬וכן שאר כלים אף‬ ‫הכי )לקמן(‪ .‬כ"כ מקור‬
‫חפץ להגעילן משפשפן‬ ‫שאינן חרס אם אינו‬
‫ומצניען‪.‬‬
‫או"ה )נח‪ ,‬מו(‪ :‬כלי חרס חדשים אין להסתפק‬
‫שנשתמשו בהם )שאין דרך להשתמש בכלים‬
‫חדשים(‪ ,‬אבל כלי מתכות שקנה מהגוי רצוי‬
‫להגעילם ואחר כך ולהטבילן‪ .‬כ"כ חק יעקב‪,‬‬
‫מקור חיים‪.‬‬
‫חק יעקב )ג(‪ :‬הוא הדין אם נשתמש בהם חמץ‬
‫בפסח יש לשפשפן ויצניעם‪ ,‬ומותר אחר הפסח‪,‬‬
‫דלא אמרינן חמץ שעבר עליו הפסח אסור‪ ,‬בטעם‬
‫הבלוע בכלים )רק חמץ בעין(‪ .‬כ"כ לבש‪.‬‬
‫שם )ד(‪ :‬ואם לא שפשפן קודם הפסח או בפסח‪,‬‬
‫ישפשפן אחר הפסח‪ ,‬כדין חמץ שלא ביערו לפני‬
‫הפסח‪ .‬כ"כ מקור חיים‪ ,‬ר"ז‪.‬‬

‫כלי חרס אחר י"ב חודש‬

‫חלק ‪ :2‬אבל היסק שיסיקם באש אינו מועיל להם ולא לשום כלי‬
‫ג‪.‬‬
‫סעיף א‬
‫ד‪.‬‬
‫שלא ע"י האור אלא שעירה‬ ‫)השתמש בכלי(‬ ‫אפילו‬ ‫חרס שנשתמש בהם חמין‪,‬‬
‫ה‪.‬‬
‫לתוכה רותחין‪ .‬הגה‪ :‬ויש אוסרים אפילו בכלי שני )המגיד פ"ה(‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫)פי' שמא‬ ‫ואפילו אם ימלאו גחלים ‪ -‬דחיישינן דלמא חייס עלייהו שמא פקעי‬
‫יתבקעו( ולא עביד להו הסקה מעליא‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪134‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬
‫ומיהו אם החזירן לכבשן שמצרפין בו כלי חרס חדשים‪ -‬מותר דכיון שמכניסין‬
‫להסק גדול כזה ודאי לא חייס עלייהו דילמא פקעי‪ ,‬אבל לתנורים שלנו לא‪.‬‬
‫הגה‪ :‬כל כלי הצריך לבון או הגעלה אסור להשתמש בו אפילו צונן בלא הכשר‬
‫)מרדכי ר"פ כל שעה ועיין בי"ד סי' קכ"א(‪.‬‬
‫בב"י )מדהשמיטו בשו"ע(‪.‬‬
‫הכשרת כלי חרס ע"י הסק‬
‫ו‪.‬‬
‫פסחים )ל‪ :(:‬ליעבד ליה הסקה בפנים?‬
‫חייס עליה דילמא פקעה‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬חייס עלייהו ‪ -‬אי שרית ליה על ידי‬
‫היסק בפנים מורה היתירא‪ ,‬וסמיך אהיסק‬
‫בחוץ‪.‬‬
‫כ"פ הטור ‪ -‬ואפילו אם ימלאום גחלים‬
‫חיישינן דילמא חייס עלייהו שמא פקעי ולא‬
‫עביד להו הסקה מעלייתא‪.‬‬
‫אם החזירן לכבשן ונתלבנו‬
‫● ראבי"ה בשם י"א – לא מהני דחיישינן‬
‫דילמא חייס עליהו‪ .‬כ"כ זקני ראב"ן‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫● √וראבי"ה עצמו – מהני‪ ,‬לא אמרינן‬
‫חייס עליהו אלא כשמלבן מבחוץ‪ ,‬אבל‬
‫בתנור שמתלבן מכל צד אין חשש‪ .‬כ"כ‬
‫שאילתות‪ ,‬הגמ"י בשם התוס' – דפנים‬
‫חדשות באו לכאן‪.‬‬
‫√כ"פ הרא"ש ‪ -‬ויראה לי דדווקא החזרת‬
‫כבשונות שמצרפין בהן כלי חרס חדשים‬
‫כיון דהכניסו להיסק גדול כזה ודאי לא‬
‫חייס עלייהו דילמא פקעי‪ .‬אבל לתנורין‬
‫שלנו לא‪ ,‬דאיכא למיחש דחייס עלייהו‬
‫ויוציאן מן התנור קודם שנתלבנו היטב‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫מרדכי )פסחים תקס"ב(‪ :‬כל דבר‬
‫שתשמישו בחמין לא סגי בהדחה ואסור‬
‫להשתמש בו אף בצונן שמא יבוא להשתמש‬
‫בחמין‪ .‬והובא בד"מ )ו(‪.‬‬
‫והמגיד משנה )חמץ ומצה ה‪ ,‬כא( – מתיר‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫ז‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫האם מהני הכשר לכלי חרס‬
‫ג‪.‬‬
‫פסחים )ל‪ :(:‬אין טשין את התנור באליה‪,‬‬
‫ואם טש ‪ -‬כל הפת כולה אסורה‪ ,‬עד שיסיק‬
‫את התנור‪.‬‬
‫הא הוסק התנור ‪ -‬מיהא שרי‪ .‬ולמה‬
‫בקדרות לא מהני היסק? זה )תנור( ‪ -‬הסיקן‬
‫מבפנים‪ ,‬וזה )כלי חרס( ‪ -‬הסיקן מבחוץ‪ .‬וכי‬
‫תימא הכי נמי ליעבד ליה הסקה מבפנים‬
‫)לכלי חרס( ‪ -‬חייס עליה משום דפקעה‪.‬‬
‫עירוי מכלי ראשון‪ ,‬דין כלי שני‬
‫ד‪.‬‬
‫טור‪ :‬אפילו השתמש בכלים שלא ע"י‬
‫האור אלא שעירה לתוכם רותחין )אין להם‬
‫הכשר(‪ .‬כ"כ שו"ע לשון הטור‪.‬‬
‫ונחלקו בדעת הטור‪:‬‬
‫ה‪.‬‬
‫● ב"י – אף כלי שני אסור שאין לו‬
‫תקנה‪ .‬כ"כ ד"מ בשם הגמ"י‪ ,‬כ"כ פר"ח‬
‫בדעת מרן‪ .‬כ"פ הרמ"א‪.‬‬
‫כ"פ רמב"ם )ה‪ ,‬כה(‪ :‬כל כלי חרס שנשתמש‬
‫בהן חמץ בחמין בין בכלי ראשון כגון‬
‫קדרות‪ ,‬בין בכלי שני כגון קערות‪ ...‬אין‬
‫משתמשין בהן במצה אלא מניחן לאחר‬
‫הפסח‪.‬‬
‫√כ"כ המגיד משנה )ה‪ ,‬כ"ה( ‪ -‬דאפילו כלי‬
‫חרס שנשתמשו בו בכלי שני לא מהני ליה‬
‫היסק‪ .‬וכתב ב"י דכן דעת רבנו )הטור(‪.‬‬
‫● וד"מ )א( ‪ -‬כלי שני יש לו תקנה‪ .‬כ"כ‬
‫מ"א )ג( בדעת מרן – שמרן חזר בו ממ"ש‬
‫‪135‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫כף החיים )כא(‪ :‬פירוש אפילו ימלא הכלי‬
‫בגחלים דאז הוי הסקו מבפנים שמפליט הבליעה‪,‬‬
‫לא מהני‪ ,‬דחיישינן דלמא חס עליהו וכו'‪.‬‬
‫ב"ח‪ :‬אף תנור וכריים שבולעים ע"י היסק‬
‫פנימי לא מהני להו למלאות גחלים‪ ,‬כמו כלי‬
‫חרס‪ .‬כן נראה דעת פר"ח )ד(‪ .‬אמנם מ"א )ד( כ'‬
‫– שמועיל לו הסקה‪ ,‬דכיון שכך דרכו לא‬
‫חוששים דילמא פקעו‪ .‬כ"כ א"ר‪ ,‬חק יעקב‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫"אבל בתנורים שלנו לא"‬
‫רא"ש‪ :‬דחיישנן דילמא חייס עליהם ויוציאם‬
‫לפני הזמן‪ .‬כ"כ הט"ז )ב( – מה שאין כן בכבשן‬
‫שמלבן בשעה מועטת‪ ,‬ואין חשש שיוציאם לפני‬
‫הזמן‪.‬‬
‫והמאמר מרדכי )ה( – בכבשן כיון שהסקו גדול‬
‫כל שלא פקעו מיד שוב אין לחשוש‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ח‪.‬‬
‫אסור להשתמש אפילו בצונן‬
‫חק יעקב )יא(‪ :‬היינו דרך קביעות שמא ישתמש‬
‫בחמין‪ ,‬אבל דרך עראי מותר ע"י הדחה‪.‬‬
‫מלבד כלי חרס שאסור‪ .‬כ"כ הר"ן‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ה‪.‬‬
‫ויש אוסרים אפילו בכלי שני‬
‫מה דעת מרן?‬
‫▪ מ"א – כיון שמרן השמיט דין זה בשו"ע‬
‫משמע שחזר בו ממ"ש בב"י‪ ,‬ולכלי שני יש‬
‫תקנה בהכשר‪ .‬ולא אסר רק בעירוי מכלי‬
‫ראשון‪.‬‬
‫▪ אבל פר"ח ‪ -‬אף מרן מודה שכלי שני אין לו‬
‫תקנה בהכשר )כמ"ש בב"י בדעת הטור(‪ .‬כ"כ חק‬
‫יעקב‪ ,‬נהר שלום‪.‬‬
‫ומשנה ברורה – לדינא הסכימו האחרונים‬
‫להחמיר כהרמ"א שאין להתיר אף כשידוע שלא‬
‫נשתמש בו חמץ רק בכלי שני‪ .‬ובדיעבד אם‬
‫נשתמש בלא הגעלה בכלי שאין משתמשין בו רק‬
‫בכלי שני יש להקל אף בכלי חרס במקום הפסד‬
‫מרובה ומניעת שמחת יום טוב אם הוא אינו בן‬
‫יומו )חק יעקב וא"ר(‪,‬‬
‫ו‪.‬‬
‫"דלמא חייס עליהו"‬

‫סעיף ב‪ :‬דין הכוביא‬

‫כוביא‪ ,‬שהוא כלי שעושין מלבנים ועפר ואופים ומטגנין בו‪ ,‬וכן‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫תנור קטן שקורין פידלי"א הסיקו מבחוץ אסור לאפות בו בפסח‪ ,‬דאין חמץ שבו‬
‫נפלט בכך‪ ,‬ואם מלאו גחלים מבפנים‪ ,‬שרי‪.‬‬

‫מבחוץ‪ .‬ואסור לאפות בו בפסח דכיון שאין‬ ‫שורשי הלכה‬

‫נותנין האש בפנים אינו מפליט החמץ‬
‫הבלוע בו‪ ,‬ואם מלאו גחלים בפנים שרי‬ ‫פסחים )ל‪ :(:‬האי בוכיא ‪ -‬הסיקו מבחוץ‬
‫דלא חיישינן שמא חייס עלייהו‪ .‬וכן קדירות‬ ‫הוא‪ ,‬ואסור‪ .‬ואי מלייה גומרי ‪ -‬שפיר דמי‪.‬‬
‫של מתכת אם רוצה להסיקם ולמלאותם‬ ‫פרש"י‪ :‬בוכיא ‪ -‬כלי שהוא מרעפים‪ ,‬ואופין‬
‫גחלים שרי‪.‬‬ ‫ומטגנין בו ככר‪.‬‬
‫וכתב הטור‪ :‬וכוביא פירש"י כלי שעושין‬
‫ענפי הלכה‬ ‫מלבנים ועפר כמו כירה ואופין ומטגנין בו‪.‬‬
‫"כוביא"‬ ‫וי"א תנור קטן שקורין פדיל"א היסיקו‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪136‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫לבוש‪ :‬שאין החמץ שבו נפלט ע"י הסקה‬ ‫מ"א )ד(‪ :‬שעושים מלבנים השרופים בכבשן יש‬
‫מבחוץ‪.‬‬ ‫להם כל דין כלי חרס‪ ,‬ואם נשפך דבר רותח עליו‬
‫"ואם מלאו גחלים"‬ ‫אין לו תקנה אלא בליבון‪ ,‬אבל לבנה שנתייבשה‬
‫בחמה יש לה דין כלי אדמה )שיש לה תקנה(‪ .‬וכ'‬
‫ט"ז )ד(‪ :‬דלא חיישינן בזה דלמא חייס דלא פקע‬
‫מקור חיים )ט( – פירוש כפי תשמישן הכשרן‪,‬‬
‫כיון שהוא עשוי מלבנים ועפר‪ .‬וכ' חק יוסף )ו( ‪-‬‬
‫אם לא נשתמש ע"י אש אלא ע"י רתיחה סגי‬
‫וכירות שלנו העשויים מלבנים השרופין בכבשן‬
‫בהגעלה‪.‬‬
‫ובודאי אם נשפך עליהם חמץ צריכים ליבון‬
‫גדול‪.‬‬ ‫"הסקו מבחוץ אסור"‬

‫סעיף ג‪ :‬הכשר הסכינים‬

‫וכלי ראשון נקרא‬
‫ב‪.‬‬
‫סכינים מגעילן בכלי ראשון ומותרין‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫שהרתיחו בו מים על האש‪ ,‬אפילו אינו עתה על האש רק שעודנו רותח‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וקודם ההגעלה צריך לשופם יפה במשחזת או ברחיים להעביר כל חלודה שבהם‬
‫קודם הכשרם‪ .‬הילכך אם יש בו גומות ואינו יכול לנקותו יפה‪ ,‬אין מועיל לו‬
‫הגעלה )פי' הפלטה שהכלים פולטים האיסור שבהם והוא מלשון שורו עבר ולא יגעיל( )איוב כא( לבד‬
‫וצריך ליבון במקום הגומות‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫הגה‪ :‬והנדן של סכינים אין לה תקנה בהגעלה ואסור להכניס בה הסכין‪ ,‬בפסח‬
‫)מהרי"ל(‪.‬‬

‫√טור‪ :‬וכלי ראשון נקרא שהרתיחו בו‬

‫ב‪.‬‬
‫מים על האש‪ ,‬אפילו אינו עתה על האש רק‬
‫שעודנו רותח‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"הסכינים מגעילן"‬
‫ב"ח‪ :‬סכינים שיש לו קתא מעץ ויש בהם‬
‫מסמרים אין מועיל להם הגעלה כי יש בהם‬
‫הרבה גומות ואי אפשר לנקותם‪ ,‬וכן נוהגים‪.‬‬
‫כ"כ ט"ז )ה(‪ ,‬מ"א‪ ,‬פר"ח ועוד פוסקים‪.‬‬
‫מכל מקום חזון עובדיה )עמ' עג( – מהני הגעלה‬
‫ע"י ניקוי יפה‪.‬‬
‫הכשר סכיני הגויים‬
‫שו"ע )יו"ד קכא‪ ,‬ז(‪ ... :‬אם יש בה גומות או‬
‫שרוצה לחתוך בה חמין או לשחוט בה ‪ -‬מלבנה‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫שורשי הלכה‬
‫סכינים מגעילן בכלי ראשון‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )ל‪ :(:‬אמר ליה רבינא לרב אשי‪:‬‬
‫הני סכיני בפסחא היכי עבדינן להו? אמר‬
‫ליה‪ :‬לדידי חדתא קא עבדינן‪ .‬אמר ליה‪:‬‬
‫תינח מר דאפשר ליה‪ ,‬דלא אפשר ליה מאי?‬
‫‪ -‬אמר ליה‪ :‬אנא כעין חדתא קאמינא‪,‬‬
‫קתייהו בטינא‪ ,‬ופרזלייהו בנורא‪ ,‬והדר‬
‫מעיילנא לקתייהו ברותחין‪.‬‬
‫√והלכתא‪ :‬אידי ואידי ברותחין‪ ,‬ובכלי‬
‫ראשון‪.‬‬
‫מהו כלי ראשון‬
‫שבת )מב‪ :(.‬האילפס והקדרה שהעבירן‬
‫מרותחין לא יתן לתוכן תבלין‪.‬‬
‫‪137‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬
‫הכסף' )במדבר לא‪ .‬כב( מכאן שצריך להעביר‬
‫החלודה‪ .‬הלכך אם יש גומות בסכין ואינו‬
‫יכול לנקותו יפה אין מועיל לו הגעלה וצריך‬
‫ליבון‪ .‬כ"כ הטור‪.‬‬
‫ב"י ‪ -‬ואף על פי שכתב שבולי הלקט )סי' רז‬
‫פב‪ (:‬בשם רש"י )תשובות רש"י סי' עו( דכלים‬
‫הבלועים מחמץ אינו צריך להעביר החלודה‬
‫שבהם‪ ,‬נקטינן כהרא"ש‪.‬‬
‫דין הנדן של הסכינים‬
‫)ב( בשם מהרי"ל )הל' הגעלה עמ' כג‬
‫סי' יד(‪ :‬הנדן של סכינים אין להם תקנה‬
‫ואסור להכניס סכינים של פסח תוך נדן של‬
‫חמץ )לפי שאי אפשר לנקותו(‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"במשחזת או ברחיים"‬
‫לבוש‪" :‬אך את הזהב"‪ ,‬אך מיעוטא הוא ומיעט‬
‫את החלודה‪ ,‬כלומר שצריך להסיר החלודה קודם‬
‫הגעלה‪.‬‬
‫חק יעקב )לז(‪ :‬במשחזת ‪ -‬היינו להעביר‬
‫החלודה אבל אם משחיז היטב בעניין שמסיר‬
‫קצת מהברזל דעת מרן )יו"ד קכא( שדינו כליבון‪.‬‬
‫וכ' הט"ז )ו( – והיינו החלודה שיש בה ממש‪,‬‬
‫כשגורר יש כמין עפרורית )מחשש שיש תחתיו‬
‫חמץ(‪ ,‬אבל אם יש רק מראה חלודה שאינו יורד‬
‫– מספיק לגררו כמה שאפשר ומגעילו‪ ,‬מכל‬
‫מקום טוב ללבן המקום‪ .‬כ"כ ח' יוסף ועוד‬
‫פוסקים‪.‬‬
‫"אם יש בו גומות – צריך ללבן"‬
‫משנה ברורה‪ :‬וכן אם יד הסכין דבוקה ע"י‬
‫דבק או עשויה מקרן אין מועיל הגעלה‪ ,‬כיון שהם‬
‫מתקלקלים במים רותחין יש לחוש שמא יחוס ולא‬
‫ירתיח המים יפה‪.‬‬
‫ט"ז )ז(‪ :‬ובליבון אין צריך להעביר החלודה כי‬
‫האש יבעיר את הכל )כמ"ש ביו"ד סי' קכ"א(‪ .‬וכ'‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫או משחיזה במשחזת של נפחים היטב על פני‬
‫כולה‪ .‬ופר"ח )ס"ס קכא( – חולק‪ ,‬אף סכין של‬
‫איסור מהני הגעלה )ואין צריך ליבון(‪ .‬וחלקת‬
‫יעקב )י(‪ :‬העיקר כמרן שסכין של איסור צריך‬
‫ליבון‪ ,‬מכל מקום בדיעבד אין לאסור אם הגעילו‬
‫והשתמש בו בחמין )לפי שיש מתירים אף בהגעלה‪.‬‬
‫כ"ד רש"י‪ ,‬בה"ג‪ ,‬רשב"א בסימן קכא(‪.‬‬
‫"שמגעילן בכלי ראשון"‬
‫עולת שבת )ג(‪ :‬אף שבסכין של גוי צריך‬
‫ליבון‪ ,‬שאני הכא דהיתרא בלע )כמ"ש תוס' חולין‬
‫ד‪.‬‬
‫ד "מ‬ ‫יח‪ .(.‬ועוד שרוב תשמשן אינו ע"י האור‪.‬‬
‫מ"א )ו( ‪ -‬לפי הרמ"א )ו( שחושש גם למיעוט‬
‫תשמישו‪ ,‬אם כן הסכינים צריכים ליבון כי‬
‫פעמים תוחבים אותם על האש‪ .‬כ"כ א"ר –‬
‫המחמיר ללבן תבוא עליו הברכה‪ .‬אבל נוה‬
‫שלום )א( – כיון שיש מאן דאמר שאף סכינים‬
‫ג‪.‬‬ ‫של איסור סגי בהגעלה אין להחמיר בסכינים‬
‫במיעוט תשמישו )אף שבעלמא חושש הרמ"א(‪.‬‬
‫כ"כ אשל אברהם‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"רק שעודנו רותח"‬
‫מ"א )ז(‪ :‬רותח – שיד סולדת בו‪ ,‬שכל שהיד‬
‫סולדת בו מפליט האיסור‪ .‬כ"כ א"ר‪ .‬וכ' מקור‬
‫חיים )מג( ‪ -‬אף שבשאר כלים צריך שיהיו מי‬
‫ההגעלה מעלים רתיחות‪ ,‬שאני סכין כמ"ש הר"ן‬
‫שרוב תשמישו אינו בכלי ראשון שמעלה‬
‫רתיחות‪ .‬כ"כ לבושי שרד‪ .‬מכל מקום להלכה‬
‫צריך שיעלה רתיחה ולא כמ"ש מרן‪ .‬והוסיף‬
‫מ"א )ז( ‪ -‬ואין להגעיל הסכין ע"י אבן מלובנת‬
‫אלא יתחב הסכין לסיר רותח‪ ,‬כ"כ חק יעקב‬
‫וא"ר‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫ניקוי הסכין לפני הגעלה‬
‫ג‪.‬‬
‫הרא"ש )פסחים פ"ב סי' ז(‪ :‬וקודם‬
‫ההגעלה צריך לשופם יפה במשחזת או‬
‫בריחים להעביר כל חלודה שבהם‪ .‬דתניא‬
‫בספרי )זוטא‪ ,‬וילקוט( 'אך את הזהב ואת‬
‫‪138‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫ימצאנו‪ .‬והמ"א )ח( כ' – לפי ששמנונית נדבק‬ ‫הר"ז )ט"ז( – שאם לא עשה הליבון קודם‬
‫בה בעין‪ .‬ואם כן אם פותח התפירות וגורדה‬ ‫הגעלה יעשנה אחר כך‪.‬‬
‫היטב מותר‪ .‬כ"כ חק יעקב‪ ,‬א"ר‪ ,‬ח' יוסף‪ ,‬ר"ז‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ד‪.‬‬
‫ועוד פוסקים‪.‬‬ ‫הנדן של סכינים‬
‫כף החיים )נו( – בדיעבד ששם שם הסכין לא‬ ‫לבוש‪ :‬חומרה יתרה היא‪ ,‬דמה יבלע הסכין‬
‫נאסר‪ ,‬מכל מקום יבדוק הסכין‪.‬‬ ‫מהנדן אם מנקרה יפה יפה‪ .‬אבל מטה משה כ' –‬
‫טעם האיסור כיון שיש חמץ עמוק עמוק מי‬

‫סעיף ד‪ :‬הכשר שיפודים ואסכלאות‬

‫כלים שמשתמשים בהם על ידי האור כגון שיפודים ואסכלאות‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫וכיוצא בהם ‪ -‬צריכים ליבון‪ .‬והליבון הוא עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫)שאם ישימו עליו קש מצד‬ ‫הגה‪ :‬ויש מקילין אם נתלבן כל כך שקש נשרף עליו מבחוץ‬
‫חוץ ישרף מחמת הליבון( )מרדכי סי' פ"ז והגהות מיימוני פי"ז מהלכות מ"א(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ונוהגין כסברא ראשונה בכל דבר שדינו בליבון‪ ,‬אבל דבר שדינו בהגעלה‪ ,‬רק שיש‬
‫בו סדקים או שמחמירין ללבנו‪ ,‬סגי בליבון קל כזה‪ .‬חצובה צריך ליבון )מהרי"ל(‪.‬‬

‫)משנה ברורה כ"ח(‬ ‫הקדמה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫כל דבר איסור שנבלע ע"י האור צריך ליבון‬
‫)גמ'(‪ .‬ודבר היתר שנבלע ע"י האור אף שאחר כך‬
‫נאסר )כגון בשר קודשים שנעשה נותר( סגי‬
‫בהגעלה‪.‬‬
‫ונחלקו לעניין חמץ לפני פסח‪ ,‬האם הוא איסור או‬
‫היתר‪:‬‬
‫י"א – שהוא היתר שהרי קודם הפסח חמץ מותר‪,‬‬
‫ולכן סגי ליה בפסח בהגעלה‪.‬‬
‫וי"א – דהוי איסורא‪ ,‬שהרי כל השנה נקרא חמץ‪,‬‬
‫לכן בפסח צריך ללבנו‪ .‬כ"פ רוב הפוסקים ושו"ע‪.‬‬
‫וכ' חק יעקב‪ :‬אם יש צדדים נוספים להקל‬
‫מצרפים הדעה שחמץ מקרי היתרא בלע‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫"שנשתמש ע"י האור"‬
‫מ"א )ט(‪ :‬פירוש בלי מים כגון שיפוד ואסכלא‬
‫שצולין עליו מולייתא של חמץ‪ .‬כ"כ חק יעקב‪,‬‬
‫א"ר‪ ,‬ר"ז‪ ,‬ועוד פוסקים‪.‬‬
‫מקור חיים )יג( – אבל שיפוד שרגילים לצלות‬
‫כלים שנשתמש בהם האש‬
‫א‪.‬‬
‫ע"ז )עה‪ :(:‬מתני'‪ .‬הלוקח כלי תשמיש מן‬
‫העובדי כוכבים‪ ...‬ללבן באור ‪ -‬ילבן באור‪.‬‬
‫השיפוד והאסכלא )שתשמישן ע"י צלי ( ‪-‬‬
‫מלבנן באור‪ .‬כ"פ הרי"ף‪.‬‬
‫ונחלקו הראשונים מה הדין בפסח‪:‬‬
‫● √הר"ן – חמץ כיון ששמו עליו נקרא‬
‫איסורא בלע וצריך ליבון ולא מהני הגעלה‪.‬‬
‫כ"כ ב"י‪ ,‬רי"ו בשם רוב הפוסקים‪ ,‬הרב‬
‫המגיד בדעת רמב"ן והרשב"א‪ ,‬הגמ"י‪.‬‬
‫● מיהו הרב המגיד בדעת הרמב"ם – אפשר‬
‫דמקרי היתרא בלע וסגי בהגעלה )שהרי‬
‫הסכין דיה בהגעלה(‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪139‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬
‫ללבן החצובה שקורין דרייפו"ס‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"‬ ‫"‬
‫שקש נשרף עליו מבחוץ‬
‫דס"ל חמץ מקרי היתרא בלע לפיכך סגי בליבון‬
‫קל )או"ה(‪ ,‬כ"כ חק יוסף )יד(‪.‬‬
‫אבל למאן דאמר חמץ מקרי איסורא בלע לא סגי‬
‫בליבון קל‪ ,‬ולכן סתם מרן "עד שיהיו ניצוצות‬
‫ניתזין ממנו" )כמ"ש הב"י(‪ .‬כ"כ מ"א )יא( – אף‬
‫בדיעבד שעשה ליבון קל יש לאסור‪ .‬כ"כ חק‬
‫יוסף‪ .‬מיהו חוקת הפסח )ו( – יש כמה פוסקים‬
‫דס"ל שחמץ מקרי היתרא בלע‪ ,‬ולכן בדיעבד יש‬
‫להקל‪ .‬כ"כ א"ר – להקל בהפסד מרובה‪.‬‬
‫מה דין טיגון‬
‫אם האמצעי של היתר‪ ,‬כגון שטיגן חמץ בשמן‬
‫היתר – מועיל הגעלה‪ .‬ואם האמצעי של איסור‪,‬‬
‫כגון מחבת של גוי‪ ,‬כיון דאיכא תרתי לריעותא‪,‬‬
‫גם טיגון וגם אמצעי איסור – צריך ליבון‪.‬‬
‫"רק שיש בו סדקים"‬
‫משנה ברורה‪ :‬פירוש כשיש בו סדקים צריך‬
‫ליבון באותו המקום דהיינו שישים שם גחלים‪,‬‬
‫בזה די שישהה אותם שם עד שקש נשרף עליו‬
‫מבחוץ‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫"חצובה צריכה ליבון"‬
‫מ"א )יב(‪ :‬היינו כלי שיש בו ג' רגלים‬
‫שמעמידין הקדרה עליה‪ ,‬וצריכה ליבון שפעמים‬
‫נשפך עליו עיסה‪ .‬כ"כ חק יעקב‪ ,‬ח' יוסף‪ ,‬ר"ז‬
‫ח" א ‪.‬‬
‫מיהו מאמר מרדכי )יא( – חששא רחוקה היא‪:‬‬
‫שאף אם נשפך נשרף מיד‪ ,‬ועוד אף שבלע חמץ‬
‫הרי לא מניחים עליו אוכל ישירות אלא בקדרה‪.‬‬
‫כ"פ חזון עובדיה )עה( – חצובה די לנקותה היטב‬
‫ולהגעילה‪ ,‬ואין צריך ליבון‪ ,‬ואם עירו עליו מכלי‬
‫ראשון הוכשר‪ .‬הוא הדין לכיריים של גז‪.‬‬
‫ופלאטה חשמלית די שיערה עליה רותחים מכלי‬
‫ראשון לאחר שניקה אותה היטב‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫בו רק בשר בלא חמץ ‪ -‬סגי בהגעלה )שהולכים‬
‫לפי רוב תשמישו(‪ .‬כ"כ חמד משה‪.‬‬
‫"צריכים ליבון"‬
‫ג‪.‬‬
‫מ"א )י(‪ :‬דמה שבולע ע"י מים פולט ע"י מים‬
‫אבל זה בלע ע"י האור ממש צריך ליבון‪.‬‬
‫חזון עובדיה )ב‪ ,‬עמ' עא(‪ :‬בדיעבד שהגעיל כלי‬
‫הצריך ליבון ונשתמש בחמין אפילו תוך מעת‬
‫לעת יש להקל אף למאן דאמר נותן טעם לפגם‬
‫אסור בפסח )מס"ס‪ :‬שמא ‪ -‬מספיק בהגעלה כהרב‬
‫המגיד בדעת הרמב"ם לעיל‪ .‬ושמא – בדיעבד שרי(‪.‬‬
‫כ " פ א " ר ‪ ,‬ר " ז‪.‬‬
‫)שם(‪ :‬תבניות אפיה צריכים ליבון שיהיו‬
‫ניצוצות נתזים מהם‪ ,‬וכיון שלא יעמדו בחום כזה‪,‬‬
‫צריך לקחת חדשים לפסח‪ .‬והתנור עצמו‪ :‬ינקה‬
‫היטב וימתין מעת לעת‪ ,‬יסיקם בחום המרבי שעה‬
‫או יותר ומותר‪ ,‬שיש לסמוך שחמץ מקרי היתרא‬
‫בלע בשעת הדחק‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫מה נקרא ליבון‬
‫ע"ז )עו‪ :(.‬עד כמה מלבנן? א"ר מני‪ :‬עד‬
‫שתשיר קליפתן‪ .‬ובירושלמי )ע"ז ה‪ ,‬טו( – עד‬
‫שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו‪.‬‬
‫להלכה‬
‫ב‪.‬‬
‫● √הרא"ש ‪ -‬פסק כהירושלמי‪ ,‬עד שיהיו‬
‫ניצוצות נתזין ממנו‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫● √הגהות מיימון )י"ז‪ ,‬ג‪ ,‬אות ה( בשם הרב‬
‫אביגדור – עד שיהא קש נשרף עליו מבחוץ‬
‫● מרדכי )ע"ז סוס"י תתס( – כלים הבלועים‬
‫מאיסור בעו נשירת קליפה‪ ,‬אבל הבלועים‬
‫מהיתר כגון חלב או בשר‪ ,‬עד שיהיה קש‬
‫נשרף עליה מבחוץ‪.‬‬
‫√או"ה )סי' נח דין יז‪ ,‬כג‪ ,‬כה(‪ :‬חמץ מיקרי‬
‫התירא בלע )ולכן מספיק קש נשרף מבחוץ(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ד"מ )ד( בשם מהר"י ווייל )סי' קצג(‪ :‬צריך‬
‫‪140‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫סעיף ה‪ :‬כלים שתשמישן בחמין‬

‫כלים שנשתמש בהם בחמין‪ ,‬כפי תשמישן הכשרן‪ .‬אם תשמישן‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫בכלי ראשון‪ ,‬כגון כף שמגיסין בו בקדירה‪ ,‬צריך להכשירן בכלי ראשון‪ ,‬ואם‬
‫תשמישן בכלי שני‪ ,‬הכשרן בכלי שני‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫וכלי שמשתמשין בו בעירוי שמערה מכלי ראשון‪ ,‬לא סגי ליה בהכשר דכלי‬
‫שני אלא צריך לערות עליו מכלי ראשון‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬כל הכלים שיש בהן סדקים או גומות או חלודה והוא בתוך הכלי ולא יוכל‬
‫לנקרן ולנקותן ‪ -‬אין להגעילן וצריכין ליבון במקום הסדק והחלודה )רשב"א בתשובה(‪.‬‬

‫ביובש‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫כף החיים )עו( – והיינו דווקא שלא היה בו שמן‬
‫טופח ע"מ להטפיח‪ ,‬וכן רוב תשמשו בכך‪ ,‬שאם‬
‫לא כן שרי בהגעלה‪ .‬ועוד דווקא שיש דבר חמץ‪,‬‬
‫אבל בצלי קדר של בשר לבד ליכא למיחש‪.‬‬
‫אשל אברהם )י(‪ :‬לחם חם שהוסר מהתנור‬
‫והונח על מדף – לא מקרי ע"י האור‪ ,‬אבל בעודו‬
‫בתנור אפילו גרוף וקטום ותחב בו סכין מקרי‬
‫ע"י האור והסכין צריך ליבון‪.‬‬
‫קובץ על הרמב"ם )פ"ה(‪ :‬לא טוב אלו‬
‫ששמים הקדרה אצל האש ומרתיחים אותה‬
‫ומגעילים בתוכה‪ .‬אלא צריך שהאש תעבור תחת‬
‫הקדרה‪ .‬כ"כ פת"ש‪.‬‬
‫"תשמישו בכלי ראשון"‬
‫חכמת אדם )נט‪ ,‬ג(‪ :‬לקח מים מכלי ראשון‬
‫שרותח )כגון במצקת( ‪ ,‬יש ספק אם דין מים אלו‬
‫ככלי ראשון לעניין להגעיל בהם‪ ,‬ויש להחמיר‬
‫)והוא מהט"ז יו"ד צה(‪ ,‬וכ"כ או"ה והש"ך‬
‫בנקודות הכסף )שם(‪.‬‬
‫ודרשות מהרי"ל )הלכות הגעלה( – ואם שהה‬
‫בכלי ראשון עד שמימיו רותחים חשוב ככלי‬
‫ראשון )לאפוקי הט"ז שמחמיר לא להגעיל בהם(‪.‬‬
‫עיין עוד בדין המצקת ב )צב‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫"צריך להכשיר בכלי ראשון"‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫כלי שתשמישו בחמין‬
‫א‪.‬‬
‫ע"ז )עה‪ :(:‬דברים שנשתמש בהן ע"י‬
‫חמין‪ ,‬כגון היורות הקומקמוסון ומחמי חמין‬
‫‪ -‬מגעילן ומטבילן והן טהורין‪.‬‬
‫כתבו תוס' והרא"ש‪ :‬כלים שנשתמש בהם‬
‫חמץ כל השנה בכלי ראשון צריך להגעלה‬
‫בכלי ראשון‪ ,‬ואם נשתמש בכלי שני כגון‬
‫קערות‪ ,‬שופך עליהם רותחים מכלי שני‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"שנשתמש בחמין"‬
‫)שהם חמץ(‬ ‫אשל אברהם )ט(‪ :‬ריפות‬
‫שמבשלים בקדרה ולפעמים מצטמקים ולא נשאר‬
‫שום מקשה‪ ,‬צ"ע אי מקרי ע"י האור בלי מים‬
‫)שצריך ליבון(?‬
‫כף החיים )עה( – מיהו מנהג העולם להתיר‬
‫בהגעלה וטעמו‪:‬‬
‫א(‪ .‬לפי שו"ע הולכים לפי רוב תשמישו‪ ,‬ולרוב‬
‫יש משקה‪.‬‬
‫ב(‪ .‬י"א שחמץ היתרא בלע שאף אם נשתמש‬
‫באור סגי בהגעלה‪.‬‬
‫אשל אברהם )י(‪ :‬צלי קדר דינו ע"י האור‬
‫וצריך ליבון‪ ,‬שעוד קודם שפלט שומן כבר בולע‬
‫‪141‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫ראשון נבלע מעבר לעבר ואינו נפלט ע"י‬ ‫האם מהני להכשיר בכלי ראשון שהורד‬
‫עירוי מכלי ראשון‪ ,‬שאינו מבשל רק כדי‬ ‫מהאש‬
‫קליפה‪.‬‬
‫▪ √טור )יו"ד קכא( – להגעיל דווקא בכלי‬
‫√כ"פ התוס' – כלי שנשתמש מעירוי מכלי‬
‫ראשון שהאש מהלך תחתיו‪ .‬כ"כ פר"ח‪ ,‬חוקת‬
‫ראשון נכשר ע"י עירוי מכלי ראשון‪ ,‬אבל‬
‫הפסח‪ ,‬חמד משה ושלחנו של אברהם ומשנה‬
‫כלי שנשתמש בו בכלי ראשון הכשרו בתוך‬
‫ברורה‪.‬‬
‫כלי ראשון‪ .‬כ"ד הטור‪.‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫▪ ושלחנו של אברהם דייק מהתוס' ‪ -‬דווקא‬
‫רשב"א )בתשובה א‪ ,‬שעא(‪ :‬רגילים להניח‬ ‫עירוי מכלי ראשון לא מהני‪ ,‬אבל מגעילו בכלי‬
‫גחלים על מקום הסדקים כדי שישרוף גוף‬ ‫ראשון אף שהורד מהאש‪.‬‬
‫האיסור אם ישנו‪ ,‬ואחר כך מגעילו‪ ,‬ואם‬ ‫▪ והר"ז )א( – בשאר איסורים יש להחמיר‬
‫הוא של עץ אין לו תקנה‪ .‬וכן נהגו‬ ‫להגעיל דווקא בכלי ראשון שעל האש‪ ,‬אבל חמץ‬
‫במקומותינו מזמן רב‪.‬‬ ‫או בשר אחר חלב סגי בכלי ראשון אף שהורד‬
‫מהאש‪ ,‬ודווקא בעודו רותח‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"תשמישו בכל שני הכשרו בכלי שני"‬
‫ב‪.‬‬
‫"לערות עליו מכלי ראשון"‬ ‫אבל הגהות הר"ש – חולק‪ ,‬כלי הנאסר בכלי‬
‫משנה ברורה‪ :‬ולא מהני אם יכשירנו בכלי‬ ‫שני אין הנדבק יכול לצאת אלא בכלי ראשון‪.‬‬
‫שערו ממנו מכלי ראשון )שהוא כלי שני(‪ .‬ואפילו‬ ‫כ"כ הב"ח‪ ,‬שיורי כנסת הגדולה )ז(‪.‬‬
‫בדיעבד לא מהני‪.‬‬ ‫אמנם פר"ח – גמגם בזה‪.‬‬
‫דרשות מהרי"ל )ה' הגעלה(‪ :‬וצריך לערות‬ ‫חזון עובדיה )עו(‪ :‬שיניים תותבות שאוכלים‬
‫מכלי ראשון מקרוב שיהא ניצוק חיבור‪ ,‬כדי‬ ‫בהם בכל ימי השנה חמץ‪ ,‬יש לנקותם היטב‪.‬‬
‫שיקרא עירוי מכלי ראשון‪ .‬כ"כ ד"מ‪ ,‬מ"א ועוד‬ ‫וטוב שיערה עליהם רותחים מכלי ראשון‪ ,‬ואין‬
‫פוסקים‪.‬‬ ‫צריך הגעלה‪ .‬טעמו‪ :‬כיון שאוכלים בהם רק‬
‫ג‪.‬‬ ‫מכלי שני שאין היד סולדת בהם‪ .‬ועוד שהם‬
‫"כלים שיש בהם סדקים"‬
‫עשויים מחומר שאינו בולע‪ .‬כ"כ פוסקים רבים‪.‬‬
‫כף החיים )צו(‪ :‬פירוש שיש חשש שיש חמץ‬ ‫שורשי הלכה‬
‫בסדקים שאינו יוצא בהגעלה‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫וכ' מ"א )טו( ‪ -‬אפילו נעשה הסדק מחדש‬ ‫כלי הנאסר מעירוי מכלי ראשון‬
‫)רשב"א(‪ .‬וכ' מחצית השקל )שם( – שאף‬ ‫ב‪.‬‬
‫תוס' )שבת מב‪ :(:‬נחלקו ר"ת ורשב"ם מה‬
‫שלעניין טלאי )סי"ג( מחלקים בין נעשה הטלאי‬
‫דינו של עירוי מכלי ראשון‪ :‬ר"ת – ס"ל‬
‫לפני הבליעה או אחר כך‪ ,‬כאן אין לחלק‪.‬‬
‫שדינו ככלי ראשון )לעניין בישול(‪ ,‬ורשב"ם –‬
‫"והוא בתוך הכלי"‬ ‫ס"ל שדינו ככלי שני‪ .‬ולהלכה קי"ל שעירוי‬
‫מ"א)ט"ז(‪ :‬אבל מבחוץ לכלי אין צריך להחזיק‬ ‫מבשל כדי קליפה‪.‬‬
‫שיש שם חמץ בעין בהגומות‪ ,‬פמ"ג ‪ -‬אלא אם כן‬ ‫לעניין הכשר כלים‪:‬‬
‫לוקחים בכלי מיורה גדולה ודרך להתדבק גם‬ ‫הרא"ש‪ :‬לפי ר"ת מותר להכשיר כלי‬
‫מבחוץ חמץ‪ .‬והוסיף פמ"ג ‪ -‬ה"ה כיסוי כלים‬ ‫שהשתמש בו בכלי ראשון‪ ,‬ע"י עירוי רותחין‬
‫מכלי ראשון‪ .‬וזה אינו – כלי שבלע מכלי‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪142‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫אזנים כעין צירים אין להגעילם כלל‪.‬‬ ‫המחובר ע"י צירים שא"א לנקותם או קערות עם‬

‫סעיף ו‪ :‬האם הולכים בכלי אחר רוב תשמישו‬

‫כל כלי הולכין בו אחר רוב תשמישו‪ .‬הלכך קערות אף על פי‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫שלפעמים משתמשין בהם בכלי ראשון על האש‪ ,‬כיון שרוב תשמישן הוא בעירוי‬
‫שמערה עליהן מכלי ראשון ‪ -‬כך הוא הכשרן‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש מחמירין להגעיל הקערות בכלי ראשון )טור בשם אבי העזרי ומרדכי פ' כל שעה‬
‫ג‪.‬‬
‫ותוספות סוף מסכת ע"א(‪ ,‬וכן הוא המנהג‪ .‬וכן בכל דבר שיש לחוש שמא נשתמש בו‬
‫בכלי ראשון‪ ,‬כגון כפות וכדומה לזה )הגהות מיימוני פ"ה ואגור(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ויש מחמירין להגעיל כל כלי שתיה אעפ"י שתשמישן בצונן‪ ,‬משום שלפעמים‬
‫משתמשין בהם בחמין )רבנו ירוחם(‪ .‬וכן הוא המנהג להגעילן‪ ,‬ובדיעבד סגי להו‬
‫בשטיפה‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫וקערות גדולות שלא יוכל להכניס תוך כלי ראשון‪ ,‬יתן עליהם אבן מלובן ויערה‬
‫עליהם רותחין מכלי ראשון‪ ,‬והוי ככלי ראשון )כיון שהוא ע"י אבן מלובן אין מניח המים להצטנן‬
‫והוי כאלו נתנן מתוך כלי ראשון –הגר"א(‪ .‬וכן כל כיוצא בזה‪ .‬ויעביר האבן על כל הכלי‪ ,‬שאז‬
‫מגעיל כולו )מרדכי פ' כל שעה והגהות מיימוני פ"ה ואגור ואו"ה כלל נ"ח(‪.‬‬

‫להכשירם ע"י עירוי מכלי ראשון‪ ,‬ולא‬ ‫שורשי הלכה‬

‫חיישינן שפעמים משתמש בכלי ראשון‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"שלפעמים משמשים בכלי‬
‫ראשון"‬
‫▪ שיורי כנסת הגדולה בשם י"א – היינו דווקא‬
‫שלא ידענו בברור אלא חששא‪ ,‬אבל ידענו‬
‫בברור שהשתמש ע"י האור‪ ,‬אף שהוא מיעוט‬
‫תשמישו צריך ליבון )אף למרן(‪.‬‬
‫▪ אבל הרמ"ע )צו( – אפילו ידענו שהשתמש‬
‫)לפעמים( ע"י האור סגי בהגעלה‪ ,‬כיון שאינו רוב‬
‫תשמישו‪ .‬כ"כ שיורי כנסת הגדולה עצמו‪ ,‬וכן‬
‫משמע מהר"ן‪.‬‬
‫הרמ"ע‪ :‬אבל אם מיעוט התשמיש היה תוך מעת‬
‫לעת צריך ליבון‪ .‬כ"כ שיורי כנסת הגדולה‪,‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הולכים לפי רוב תשמישו‬
‫ב‪.‬‬
‫√ראבי"ה – כל הקערות צריך‬ ‫●‬
‫להכשירן בכלי ראשון‪ ,‬לפי שפעמים כופים‬
‫אותם על המחבת שעל האש‪ .‬כ"כ התוס' –‬
‫קערות צריך להגעילן בכלי ראשון‪ ,‬משום‬
‫שלפעמים תוחבים קערה בתוך קדרה בכלי‬
‫ראשון‪ .‬כ"כ מרדכי‪ ,‬ד"מ )ו( – שכן המנהג‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫● √אבל הרי"ף – מה שמשתמש בכלי‬
‫שני‪ ,‬כגון קערות וכיו"ב ישפוך עליהם‬
‫רותחים מכלי ראשון ושרי‪ .‬כ"פ הרמב"ם‪.‬‬
‫רשב"א והר"ן‪ :‬טעמם לפי שבכלי הולכים‬
‫אחר רוב תשמישו‪ .‬ב"י – ולכן‪ ,‬כיון‬
‫שקערות רוב תשמישם ע"י עירוי מספיק‬
‫‪143‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫וינחנו במים מעת לעת וישפכם‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫הכשר קערות גדולות מאוד‬
‫מרדכי )פסחים תקפא(‪ :‬קערות גדולות או‬
‫לוח שנושאין עליו מולייתות של בשר ‪-‬‬
‫צריך ללבן אבנים באש ויניח על הדף ויערה‬
‫עליהן‪ .‬או בקערה גדולה שאין יכול‬
‫להכניסה בכלי יעשה להם כן כי לפעמים‬
‫נשפך מן המולייתא רותחת על הדף על כן‬
‫צריך כלי ראשון‪.‬‬
‫כ"כ ד"מ )תנב‪ ,‬סק"ה(‪ :‬וכן הוא בהגהות‬
‫מיימוניות‪ ,‬ובאגור‪ .‬ויעביר האבן על כל‬
‫הכלי עד שהמים יעברו כל הכלי‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"‬
‫קערות גדולות‪ ...‬אבן מלובן‬
‫הב"ח‪ :‬כלים שמשתמשים בהם לפעמים בכלי‬
‫ראשון‪ ,‬לא מהני הכשר ע"י אבן מלובנת‪ ,‬שאינו‬
‫אלא כעירוי מכלי ראשון‪ ,‬והוא טוב רק לתיבות‬
‫ושלחנות‪ .‬כ"כ מ"א )יח(‪ ,‬א"ר‪ ,‬פר"ח‪ .‬וכ' משנה‬
‫ברורה ‪ -‬ויש להחמיר בקערות שיש להם אוגנים‬
‫ובליטות שאי אפשר להעביר אבן המלובן‪.‬‬
‫מיהו הט"ז )תנב‪ ,‬סקי"א( – דברי הב"ח אינם‬
‫אלא חומרא בעלמא‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬אבן מלובן ‪ -‬וכן נוהגין לענין הכשר‬
‫השלחנות והספסלין וינגב השלחן תחלה כדי‬
‫שלא יצטנן המים הרותחין ששופך‪.‬‬
‫"ויתן עליה אבן מלובן"‬
‫ט"ז )יב(‪ :‬אף על פי שלא נוגעת אבן המלובנת‬
‫בכל מקום‪ ,‬מי הרתיחה נוגעים שם )כ"מ בשו"ע‬
‫ט"ז(‪ ,‬כן משמע מאו"ה )נח‪ ,‬ע(‪.‬‬
‫מיהו המ"א )יח( – יש להחמיר בקערות שיש‬
‫להם כעין כפתורים ופרחים שאי אפשר להעביר‬
‫האבן על פי כולו‪.‬‬
‫עולת שבת‪ ,‬פר"ח ועוד פוסקים‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬
‫ויש מחמירים‬
‫ט"ז )יא(‪ :‬והא דלא אזלינן בתר רוב תשמישו‬
‫ה‪.‬‬ ‫)כמו שפסק מרן( לפי שרוב המון העם לא ידעו‬
‫לחלק בין רוב תשמישו למיעוט‪.‬‬
‫א"ר )יח(‪ :‬מיהו בדיעבד יש להתיר כמרן‪ .‬כ"כ‬
‫חק יעקב מקור חיים‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫חומרות נוספות של הרמ"א‬
‫ג‪.‬‬
‫ד"מ )ו(‪ :‬כתב באגור )סוס"י תשלח( שנוהגין‬
‫דאף כפות מגעילין בכלי ראשון‪ ,‬וכ"כ הגהות‬
‫מיימוניות ‪ -‬דכל דבר שיש לחוש שמא‬
‫השתמש בו פעם אחת בחמין צריך הגעלה‪,‬‬
‫ה‪" .‬‬ ‫אבל אם ברור לו שלא נשתמש בו בחמין‬
‫אין צריך הגעלה‪.‬‬
‫דין כלי שתייה‬
‫ד‪.‬‬
‫● √עיין לקמן שו"ע )סעיף כה( שהמרדכי‬
‫בשם ראבי"ה חושש בכלי כסף שפעמים‬
‫מרתיחים בהם יין‪ ,‬לכן צריך הגעלה‪ .‬כ"פ‬
‫הרמ"א שם וכאן‪.‬‬
‫● √אבל מרן )שם( – סגי בשטיפה דלא‬
‫חיישינן אלא לדבר שרוב תשמישו כן‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ד‪.‬‬
‫כלי שתייה‬
‫משנה ברורה)מט(‪ :‬בשטיפה ‪ -‬דהיינו ששפשפו‬
‫תחלה היטב במים כדי להסיר כל הדבוק עליו‬
‫ואח"כ שטפו במים‪.‬‬
‫כסא אליהו )ד(‪ :‬כדים גדולים המשמשים‬
‫למים‪ ,‬פעמים נופלים שם פרורי לחם ונשארים‬
‫שם מעת לעת ואין שישים‪ ,‬ולהגעילם אי אפשר‬
‫מרוב גודלם – יש להתיר ע'י שישטוף היטב‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪144‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫סעיף ז‪ :‬הכשר כפות העשויות מקרן‬

‫יש מי שאומר דכפות העשויות מקרן אין להם תקנה בהגעלה‪ ,‬דכיון‬ ‫סעיף ז‪:‬‬
‫שמתקלקלין במים חמין חיישינן דלמא חייס עלייהו‪.‬‬

‫שאומר" כיון שיש מתירים‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫דרשות מהרי"ל‪ :‬הוא הדין סכינים שיש להם‬
‫√בעל המנהיג‪ :‬כפות העשוים מקרן‬
‫קתא מקרן אפילו מקצת הקתא אין להם היתר‬
‫שמתקלקלין במי חמין אין להן תקנה‬
‫בהגעלה‪.‬‬
‫בהגעלה דחיישינן דילמא חייס עלייהו‪.‬‬
‫מהרי"ו‪ :‬כן סכין שהקתא שלו עשויה מדבק‪,‬‬ ‫כ"כ הכלבו )מח( – מכל מקום יש מי שחולק‬
‫ואפילו של עץ אין להגעילה‪ ,‬דחס עלייהו שלא‬ ‫בדבר‪ .‬כ"כ הר"ש ‪ -‬להתיר‪ ,‬שהרי גם‬
‫יתקלקלו‪ .‬כ"כ הט"ז )יג(‪.‬‬ ‫בשימוש חס עליהם להכניסם תוך כלי‬
‫רותח‪ ,‬וכבולעו כך פולטו‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬והעשויה מצדפים כיון שהוא‬
‫קשה מאד אינו דומה לקרן )אחרונים(‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫כף החיים )קיח(‪ :‬ולכן כתב מרן "יש מי‬

‫סעיף ח‪ :‬הכשר כלי עץ‪ ,‬אבן וכלי עצם‬

‫אחד כלי עץ ואחד כלי אבן ואחד כלי מתכת‪ ,‬דינם להכשירם‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ח‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫בהגעלה‪ .‬הגה‪ :‬וכן כלי עצם צריכים הגעלה )מרדכי פרק כל שעה(‪.‬‬

‫כלי עצם‬ ‫שורשי הלכה‬

‫מרדכי )פרק כל שעה‪ ,‬תקפב( בשם אור זרוע‬
‫)פסקי ע"ז סי' רצז(‪ :‬דכלי עצם אין צריך‬
‫● הר"י מסימפוני – כלי גללים וכלי‬
‫הגעלה דלא בלעי‪ ,‬וכן פירש ה"ר יחיאל‬
‫מפרי"ש )פסקים סי' פד( דלא מצינו בליעה‬
‫דאוסר גבי כלי עצם‪ .‬וכן אני עושה מעשה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫√אמנם לבי נוקף קצת‪ ,‬דהא אמור‬
‫בפרשת כלי מדין )במדבר לא כ( וכל מעשה‬
‫עזים ופירש רש"י להביא את הקרנים‬
‫והטלפים והעצמות‪ ,‬וכל שכן כלי עצם וכלי‬
‫קרן של שור הגדול אלמא איכא בליעה‬
‫בכלי‪.‬‬
‫דין כלי גללים וכלי אבנים‬
‫אבנים די להם בשטיפה )והובא בטור(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫● √הרי"ף – בין כלי עץ או אבן צריכים‬
‫הגעלה כמו כלי מתכות‪ .‬כ"פ הרמב"ם‪ ,‬רא"ש‬
‫והטור‪.‬‬
‫● רב האי – כלי גללים וכלי אבנים‬
‫שנשתמש בהן ברותחין אין להן תקנה‬
‫בהגעלה דדמו לכלי חרס וצריך להסיקן‬
‫בתנור עד שיתלבנו באש‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪145‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫משבצות זהב )יג(‪ :‬הגם שכפות קרן לא מהני‬ ‫ענפי הלכה‬

‫הגעלה )כדלעיל סעיף ז(‪ ,‬שאני עצם שהם קשים‬ ‫א‪.‬‬
‫ואין מתקלקלים בהגעלה‪ .‬כ"כ אשל אברהם‪ .‬וכן‬ ‫"כלי עצם צריכים הגעלה"‬
‫כלי עור מהני הגעלה‪ ,‬מיהו אותם שעושים מנייר‬ ‫כ"פ לבוש‪ ,‬ב"ח‪ ,‬ר"ז וח"א‪.‬‬
‫או בגד אין היתר אלא בכיבוס‪.‬‬ ‫ט"ז)כ"ד(‪ :‬ודוקא אם הכלי חלק בלי שום סדק‬
‫וגומא‪.‬‬

‫סעיף ט‪ :‬להגעיל קודם שעה חמישית‬

‫המגעיל קודם שעה חמישית יכול להגעיל ביחד כלי ראשון וכלי שני‬ ‫סעיף ט‪:‬‬
‫וכלים שבלעו דבר מועט‪ ,‬ואינו חושש )גם כן אם מגעיל מקצת הכלי שתי פעמים(‪.‬‬
‫)כל זה יתבאר לקמן בסימן תנ"ב ( )ד"ע(‪.‬‬

‫פעמים‪ ,‬שבפעם השני בולע מן המים‬ ‫שורשי הלכה‬

‫האסורין‪ .‬ואם מגעיל קודם ו' שעות אין‬
‫הטור )לקמן תנב(‪ :‬כלי כסף שאין דרך‬
‫לחוש לכל זה‪ .‬כ"כ הרא"ש‪.‬‬
‫להשתמש בהן בחמין אלא חושש שמא‬
‫ענפי הלכה‬ ‫נשתמש בהן בחמין ורוצה להגעילן כתב‬
‫אבי העזרי שאין להגעילן עם שאר הכלים‪.‬‬
‫"קודם שעה חמישית"‬ ‫דמתוך שאינן בולעין הרבה פולטין מיד‬
‫כף החיים )קכז(‪ :‬דאז הוי נותן טעם בר נותן‬ ‫וחוזרין ובולעין ממי ההגעלה האסורין‪ .‬וכן‬
‫טעם דהיתרא‪ ,‬שהחמץ עדיין מותר‪.‬‬ ‫כל כלי שנשתמש בו בכלי שני לא יגעילנו‬
‫חזון עובדיה )עח(‪ :‬כל פלסטיק‪ ,‬ניילון ובקליט‬ ‫עם כלי שנשתמשו בו בכלי ראשון מהאי‬
‫כפי תשמשן הכשרן‪.‬‬ ‫טעמא‪ ,‬וכן יש אוסרין כלי שהכניסו ב'‬

‫סעיף י‪ :‬הכשרת סלים שמולחים בהם בשר‬

‫ב‪.‬‬
‫סלים שמולחים בהם הבשר ‪ -‬יש מצריכין להם הגעלה ויש מי‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף י‪:‬‬
‫ג‪.‬‬
‫שחולק‪ ,‬ונראין דבריו‪) ,‬וטוב להגעילן )ע"י עירוי מכלי ראשון – פר"ח( או לקנות חדשים‬
‫– )עם יש בהן גומות( (‪.‬‬

‫מתיר הסלים שנותנין בהם בשר כל השנה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫לתת בו בשר בפסח כי הבשר עצמו שנמלח‬
‫א‪.‬‬
‫בו מותר‪.‬‬ ‫ראבי"ה )תסד עמ' ‪ :(90‬סלים שמולחים‬
‫בהם צריכין הגעלה‪ .‬כי פעמים נופלים‬
‫ענפי הלכה‬ ‫חיטים על הנסרים‪ .‬כ"כ הגמ"י בשם הרוקח‪.‬‬
‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"יש מצריכין להם הגעלה"‬ ‫ומיהו בספר התרומה )סי' נה( ‪ -‬היה‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪146‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫הב"ח‪ :‬מביא דעת שלישית דעת מהרי"ל –‬
‫שאפילו בהגעלה לא מהני‪ ,‬שמא יש חמץ בין‬
‫הנקבים שאינו ניכר‪ ,‬וכן המנהג‪ .‬וחזון עובדיה‬
‫)פא( פסק שמעיקר הדין אין צריך הגעלה‪ ,‬מכל‬
‫מקום טוב להגעילם‪ .‬אבל כלי שמדיח בו הבשר‬
‫אחר מליחה אין צריך הגעלה‪.‬‬
‫"‬ ‫ב‪" .‬‬
‫וטוב להגעילן או לקנות חדשים‬
‫חק יעקב‪ :‬ואף שלקמן )הרמ"א סעיף י"ח( כ'‬
‫דלא מהני להן הגעלה היינו משום דמיירי‬
‫שמשתמשים בהן חמץ כל השנה ומצוי שמתדבק‬
‫בנצרים פירורי חמץ מה שאין כן כאן‪.‬‬
‫שאין חשש שיש חמץ בכלי נצרים בין הסדקים‪,‬‬
‫שאם לא כן יש לקנות חדשים‪ .‬כ"כ חק יעקב‪.‬‬
‫מאמר מרדכי‪ .‬אבל הב"ח ועולת שבת )י( –‬
‫משנה ברורה‪ :‬שמא היה במלח מעט חמץ וקבל‬
‫הכלי טעם מעט וחוזר ונותן טעם בפסח‪.‬‬
‫מ"א )כ(‪ :‬והבשר עצמו שרי משום דאפילו את"ל‬
‫שהיה בו חמץ בטל בס' אבל בכלי לא שייך ביטול‬
‫)ב"ח(‪ .‬ופשוט שאם מלחו עליהם בלי הגעלה‬
‫שרי‪ .‬וכ' פמ"ג ‪ -‬שאף אם ידוע לו שנבלע חמץ‬
‫בסלים ע"י מליחה מפני שאין המלח מפליט מה‬
‫שבלוע בתוך הכלי‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"ויש מי שחולק"‬
‫פר"ח‪ :‬הטעם שכל החשש בגלל המלח שלא‬
‫נבדק מחמץ‪ ,‬ואחזוקי איסורא לא מחזיקינן‪ .‬אבל‬
‫אם שכיח שנמצא במלח גרעיני חיטה צריך‬
‫הגעלה‪ ,‬מיהו בעירוי מכלי ראשון סגי‪ .‬כ"פ‬
‫מצריכים הגעלה כדעה הראשונה‪.‬‬

‫סעיף יא‪ :‬הכשר המחבת לפסח‬

‫מחבת שמטגנין )פי' שיוצקין בה שמן לאפותו( בה ‪ -‬מותרת‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף יא‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫בהגעלה‪ .‬ואם היא ארוכה‪ ,‬משים חציה והופך עוד ומשים חציה האחר‪ .‬ואם‬
‫היא ארוכה ביותר‪ ,‬מלבנה באמצע )ובליבון כל דהו שקש נשרף עליו סגי ליה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ויש מחמירין ללבן המחבת‪ ,‬אך בלבון כל דהו דהיינו שישרוף עליו קש מבחוץ סגי‬
‫)ד"ע(‪ .‬ונוהגין ללבנו לכתחילה‪ ,‬מיהו סגי ליה בהגעלה אם אין בו גומות(‪) ,‬ופר"ח מצדד‬
‫דמדינא צריך ליבון(‪) .‬מהרי"ל(‪.‬‬

‫התבשיל‪ ,‬ולא מצינו מי שחשש לזה‪ .‬אלא‬ ‫שורשי הלכה‬

‫אף על פי שנשרף‪ ,‬לחלוחית משקה יש‬
‫בתבשיל‪ ,‬ולא מיקרי תשמישו על ידי האור‬
‫להצריכו ליבון וסגי בהגעלה‪ ,‬כ"ד ראבי"ה‬
‫עצמו והמרדכי‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וד"מ )ז( כתב בשם מהר"י ברין ‪ -‬אנו‬
‫נוהגין לכתחילה ללבנו ומיהו בדיעבד סגי‬
‫ליה בהגעלה‪ .‬ומכל מקום אפילו לפי דבריו‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫ראבי"ה‪ :‬אבי ר' יואל הצריך ליבון‬
‫להכשיר המחבת‪ ,‬כי פעמים מתייבש השמן‬
‫בטיגון ונאפה מה שבתוכה ונבלע ע"י האור‪.‬‬
‫כ"כ הרשב"א )בתורת הבית‪ ,‬ב"ד ש"ד לה‪.(.‬‬
‫√אבל הרא"ש )י"ד‪ ,‬א( ‪ -‬ולא נהירא לי‪,‬‬
‫דאם באנו לחוש לזה אם כן כל קדרות של‬
‫מתכת פעמים מחסרים המרק ומקדיח‬
‫‪147‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫דלא חיישינן שמא נתייבש השמן והחמץ נאפה‬ ‫נראה לי דבליבון כל דהו דהיינו שנשרף‬
‫בלא משקה )כמ"ש הרא"ש(‪.‬‬ ‫עליו קש מבחוץ סגי ליה‪.‬‬

‫"שיוצקין בה שמן"‬ ‫סיכום‪ :‬דין הכשר מחבת לפסח‬

‫א‪.‬‬
‫מ"א‪ :‬הוא הדין שומן‪ .‬ופמ"ג כ' ‪ -‬שומן אינו‬ ‫● √רא"ש וראבי"ה – בהגעלה‪.‬‬
‫בכלל משקה וכגופא דבשרא הוא ונחשב תשמישו‬ ‫● רבנו יואל והרשב"א – צריכה ליבון‪.‬‬
‫ע"י אור‪ .‬מכל מקום מהפוסקים לא משמע כן‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫● √מהר"י ברין – לכתחילה בליבון )אפילו‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ג‪.‬‬
‫ויש מחמירים‬ ‫ליבון קל( בדיעבד סגי בהגעלה‪.‬‬
‫מ"א )כב(‪ :‬שלפעמים מתייבש השומן והעיסה‬ ‫ואם היא גדולה מאוד‬
‫נאפה בעין על המחבת‪ .‬כ"פ פר"ח – להצריך‬ ‫ב‪.‬‬
‫אורחות חיים )הל' חו"מ סי' צה( בשם‬
‫ליבון‪ .‬כ"פ ח"א )קנה‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫הרשב"א )תורת הבית הקצר שם(‪ :‬ואם היא‬
‫אבל שו"ת זרע אמת )נה( – סגי בהגעלה‪ .‬כ"כ‬ ‫ארוכה ביותר מלבנה באמצע‪ ,‬ולא חיישינן‬
‫מהר"ש צרור‪ ,‬בית יהודה‪ ,‬מחזיק ברכה ועוד‬ ‫שצדו הנגעל בולע מצדו השני שלא נגעל‪.‬‬
‫פוסקים‪ .‬כ"פ חזון עובדיה )עה( – מרן פסק‬ ‫כ"כ הטור‪.‬‬
‫להקל‪ ,‬מפני שיש ס"ס‪ :‬שמא – חמץ היתרא בלע‬
‫ודיו בהגעלה‪ .‬ושמא – השמן הוי אמצעי בין‬ ‫ענפי הלכה‬
‫המחבת לתבשיל וסגי בהגעלה‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"מחבת‪ ...‬בהגעלה"‬
‫"ונוהגין ללבנו לכתחילה"‬
‫מ"א )כא(‪ :‬טעמו ‪ -‬שהרי אין אופין בו חמץ‬
‫כ"כ הלבוש‪ ,‬וכ"מ בד"מ שהג"ה זו שייכא כאן‪.‬‬
‫בעין אלא עם שומן ומה לי שומן או מים‪ ,‬אבל‬
‫אבל במקצת ספרים איתא הג"ה זו בסי"ו גבי‬
‫האגנות )תבניות( שאופין בהם עוגות בעין צריך‬
‫מדוכה‪ ,‬וכ"מ בב"ח ובהגהות סמ"ק‪.‬‬
‫ליבון‪.‬‬
‫והוסיף הט"ז )ט"ז( ‪ -‬דווקא בתנור שנאפה בו‬
‫החמץ בלא משקה צריך ליבון‪ ,‬אבל לא המחבת‬

‫סעיף יב‪ :‬הגעלת ידות הכלים‬

‫כל הכלים צריך להגעיל ידותיהם כמותן‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף יב‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬מיהו אם לא הגעילו הידות ‪ -‬אין לאסור בדיעבד‪ .‬ואפילו לכתחילה יכול‬
‫להגעילן על ידי עירוי שמערה עליהן )או"ה כלל ע"א(‪.‬‬

‫ב‪.‬‬
‫ד"מ )קכא סקטז(‪ :‬באו"ה )נח‪ ,‬מג( פסק‬ ‫שורשי הלכה‬
‫שלכתחילה יש להגעיל היד של מחבת וכל‬ ‫א‪.‬‬
‫מרדכי )בפרק כל שעה תקעז(‪ :‬עץ פרור‬
‫כדומה לזה‪ ,‬אמנם בדיעבד אין לחוש אם‬
‫לא הגעיל רק הכלי עצמו דכבולעו כך‬ ‫מגעילו ברותחין אפילו הבית יד וכן‬
‫פולטו‪ ,‬ומיהו מהני ע"י עירוי אף לכתחילה‪.‬‬ ‫המחבת‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪148‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫לתבשיל‬
‫ענפי הלכה‬
‫א"ר )כו( – אם הגעיל הגוף מותר‪ ,‬ואם לאו‬
‫אסור‪ ,‬דאמרינן מוליך פליטתו בכולו‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"להגעיל ידותיהם"‬
‫ר"ז )כב( – אף שלא הגעיל כלל )אף לא גוף‬
‫משנה ברורה בשם ב"ח‪ :‬שני טעמים לדבר‪:‬‬
‫הכלי( יש להקל בהפסד מרובה או מניעת שמחת‬
‫א(‪ .‬משום שנשתמש חמץ בגוף הכלי בחמין הוליך‬
‫יו"ט‪.‬‬
‫הבליעה בכולו‪ .‬אך טעם זה לבד‪ ,‬אינו מספיק כדי‬
‫ט"ז )יז(‪ :‬ונראה שבסכין יש להחמיר אפילו‬ ‫לאסור‪ .‬ב(‪ .‬שאי אפשר שלא בלעו גם הידות טעם‬
‫בדיעבד אם לא הכשיר הקתא וחתך בו תבשיל‬ ‫חמץ כשמדיחן בכלי ראשון כ"כ ט"ז )יז(‪ ,‬עולת‬
‫חם‪ ,‬כיון שבודאי נגע בקתא בשעת תשמישו‬ ‫שבת‪ ,‬חק יעקב ור"ז‪.‬‬
‫בסכין‪ .‬כ"כ א"ר‪ ,‬מקור חיים‪.‬‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬
‫אין לאסור בדיעבד‬
‫"יכול להגעילו ע"י עירוי"‬ ‫לפי חק יעקב – אין לאסור מטעם א' לעיל דכשם‬
‫טעמו‪:‬‬ ‫שנבלע החמץ ביד ע"י גוף הכלי כן עתה נפלט‬
‫ממנו ע"י הגעלה של גוף הכלי‪ .‬ולאידך חששות‬
‫▪ לבוש – שאין בליעתו חזקה כל כך כמו בגוף‬
‫אין לאסור דלא מחזקינן בדיעבד‪ .‬וכ' הט"ז –‬
‫הכלי‪.‬‬
‫ולפ"ז אף אם תחב הידית לתבשיל לא נאסר כיון‬
‫▪ מ"א )כה( – שבליעת הידית דומה לעירוי‬
‫שהגעיל את גוף הכלי‪ .‬כ"פ כ"כ מקור חיים‪ ,‬יד‬
‫שהלכה מצד לצד‪.‬‬
‫אפרים‪ ,‬באורי הגר"א‪ ,‬ר"ז ומשנה ברורה‪.‬‬
‫▪ מאמר מרדכי )יז( – חשש איסור ידיות משום‬ ‫אבל המ"א )כ"ד( – דווקא שתחב הצד שהגעיל‬
‫ניצוציות הניתזין שדינם כעירוי‪ ,‬ואם כן כבולעו‬ ‫אז לא נאסר אם לא הכשיר הידית‪ ,‬דלא אמרינן‬
‫כך פולטו בעירוי‪.‬‬ ‫שמפליט מאותו צד שלא נתחב‪ ,‬אבל תחב הידית‬
‫כף החיים )קנב(‪ :‬מיהו אם ברור לו שהשתמש‬ ‫שלא הגעיל נאסר התבשיל )וכ"מ בי"ד סי' צ"ב‬
‫בידות בכלי ראשון אין להתיר להכשיר ע"י‬ ‫ס"ה(‪.‬‬
‫עירוי )למאן דאמר שהולכים אף במיעוט תשמישו(‪.‬‬ ‫משנה ברורה‪ :‬וכל זה בסתמא אבל בידוע‬
‫כ"כ הגר"א ומשנה ברורה‪.‬‬ ‫שנשתמשו הידות בחמץ בחמין לא סגי בהכשר‬
‫מקצתו אפילו בדיעבד‪.‬‬
‫תחב ידית מתכת שלא הוגעלה‪,‬‬

‫סעיף יג‪ :‬הגעלת כלי שיש בו טלאי‬

‫כלי שיש בו טלאי‪ :‬אם קדם הטלאי לבליעת האיסור ‪ -‬אין צריך‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף יג‪:‬‬
‫להסירו דכבולעו )דרך הטלאי( כך פולטו )בהגעלה דרך הטלאי(‪ ,‬ואם קדמה בליעת האיסור‬
‫לטלאי ‪ -‬צריך להסיר הטלאי קודם הגעלה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫או ישים גחלים על מקום הטלאי עד שישרף גוף האיסור‪ ,‬אם ישנו‪ ,‬ואחר כך‬
‫מגעיל כל הכלי‪ .‬ואם הוא של עץ ‪ -‬אין לו תקנה אלא אם כן ירחיב הסדק כל כך‬
‫שיוכל להוציא משם מה שבתוכו‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪149‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬רושם שעושים האומנים בתוך כלים‪ ,‬מותר להגעילן מאחר שנעשה מחדש‪,‬‬
‫וינקרם היטב )או"ה והגהות(‪.‬‬

‫"אם קדם הטלאי לבליעת האיסור"‬ ‫שורשי הלכה‬

‫מ"א )כו(‪ :‬פירוש שהטלאי נעשה בשעה שהיה‬
‫הכלי חדש או שהגעילו קודם ששם הטלאי‪ .‬כ"כ‬
‫חק יוסף‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬ואם קדמה בליעת האיסור –‬
‫חיישינן שנשאר חמץ בעיין לא מהני הגעה‬
‫)מאמ"ר(‪ .‬ויש חוששים גם בליעת איסור בכלי‬
‫שאינו יוצא דרך הטלאי בהגעלה )מ"א(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"או ישים גחלים"‬
‫גר"ז‪ :‬לטעם הראשון דמשום חמץ בעין ‪ -‬די‬
‫בליבון קל שהקש נשרף מבחוץ‪ .‬ולטעם השני ‪-‬‬
‫צריך ליבון חמור‪ .‬כ"כ הב"ח – אם קדמה‬
‫בליעת האיסור לטלאי לא מספיק הנחת גחלים‪,‬‬
‫אלא צריך ליבון כל הכלי‪ .‬כן משמע ממ"א )כז(‪.‬‬
‫מיהו חק יעקב )מב( פסק כהשו"ע שמספיק‬
‫גחלים במקום הטלאי‪ ,‬לא שנא קדמה הבליעה או‬
‫קדם הטלאי‪ .‬כ"כ א"ר‪ ,‬מקור חיים ר"ז‪.‬‬
‫הגעלת כלי עם טלאי‬
‫א‪.‬‬
‫)בפרק כל שעה‪ ,‬ז‪ .‬ובתשובה י"ד‪,‬‬ ‫הרא"ש‬
‫א(‪ :‬מחבת או יורה שיש בו טלאי אין ניתר‬
‫בהגעלה לפי שהבלוע תחת הטלאים אינו‬
‫נפלט ע"י הגעלה‪ .‬ואבי העזרי כתב שראה‬
‫בבית אביו ה"ר יואל ‪ -‬שהיה מצוה להגעיל‬
‫הכלי בשעת תיקונו קודם שישימו הטלאי‪,‬‬
‫ושוב היה מצוה ללבן הטלאי‪ .‬ובכל שנה‬
‫היה מגעילו‪ ,‬דכבולעו עם הטלאי כך פולטו‪.‬‬
‫כ"כ מרדכי )סי' תקעח(‬
‫וכללו של דבר‪ :‬כל טלאי שהוא מחדש וקדם‬
‫הטלאי לבליעת האיסור ‪ -‬אין צריך להסירו‪,‬‬
‫דאמרינן בהו כבולעו כך פולטו‪ .‬כ"כ הגהות‬
‫אשרי בשם א"ז והגמ"י‪.‬‬
‫להניח גחלים על מקום הטלאי‬
‫רשב"א )בתשובה‪ ,‬א‪ ,‬שעא(‪ :‬כשיש טלאי‬
‫ב‪.‬‬

‫עולת שבת )יג(‪ :‬ואחר כך יגעיל – אבל לא‬ ‫וחוששין שמא תחת אותן חתיכות נכנס‬
‫יגעיל ואחר כך ילבן‪ ,‬כיון שיתפשט הטעם‬ ‫מגוף האיסור שאינו נכשר בהגעלה‪ ,‬מניחים‬
‫ממקום הליבון למקום שהגעיל כבר‪.‬‬ ‫גחלים על מקום הסדקין כדי שישרף גוף‬
‫האיסור‪ ,‬ואחר כך מגעילו‪ .‬ואם הוא של עץ‬
‫ציפה בבדיל כלי הצריך הגעלה‬ ‫אין לו תקנה אלא אם כן ירחיב הסדק כל‬
‫הרא"ם )תשובות א‪ ,‬מג(‪ :‬יש מהחכמים‬ ‫כך שיוכל להוציא משם מה שבתוכו‪.‬‬
‫שכתבו – דלא מהני‪ ,‬אלא צריך שוב הגעלה‪ .‬ולי‬
‫נראה – שאין צריך שוב הגעלה משום‪:‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫א(‪ .‬כיון שציפהו דינו כליבון קל דמהני‪.‬‬
‫ב(‪ .‬הבדיל מפסיק והוי כלי חדש‪.‬‬ ‫"כלי שיש בו טלאי"‬
‫ט"ז )ח(‪ :‬טלאי היינו שנקבע במסמרים‪ ,‬אבל‬
‫אבל כנסת הגדולה – כתב ליישב דברי החכמים‬ ‫הנעשה ע"י ריתוך כיון שנעשה ע"י האור ונעשה‬
‫שמצריכים הגעלה‪ .‬כ"כ מהרימ"ט‪ ,‬פר"ח שכן‬ ‫גוף אחד עדיף מליבון‪ .‬כ"כ חק יעקב‪ ,‬חק יוסף‪.‬‬
‫מנהג ירושלים‪ ,‬חק יעקב‪ ,‬חק יוסף‪ ,‬ר"ז וח"א‪.‬‬ ‫חמדת משה )טו( – והיינו דווקא שהטלאי תוך‬
‫הכלי‪ ,‬אבל טלאי שמבחוץ אינו מזיקו‪ .‬כ"כ ר"ז‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪150‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫חמד משה )כג(‪ :‬פירוש שמדבקים כעין אותיות‬ ‫פמ"ג‪ :‬בדיעבד אם נשתמש בהם בלא הגעלה אין‬
‫או שאר תמונות תוך הכלי )ולא שרטוט או גומות(‪.‬‬ ‫לאסור התבשיל ובפרט כשהכלי אינו בן יומו‪.‬‬
‫כ"כ משנה ברורה בביאור הלכה‪.‬‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫ג‪.‬‬
‫רושם שעושים האומנים‬
‫מ"א )כח(‪ :‬וטוב שיניח גחלים על מקום הרושם‪.‬‬

‫סעיף יד‪ :‬כיסויי הכלים צריכים הגעלה‬

‫כסוי של ברזל שמכסים בו הקדירה ‪ -‬צריך הגעלה כיון שמזיע‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף יד‪:‬‬
‫בכל שעה מחום הקדירה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם נתנוהו בפסח על הקדירה בלא הגעלה ‪ -‬כל התבשיל אסור )והקדרה(‪ ,‬שזיעת‬
‫הכסוי מתערב בתבשיל‪.‬‬

‫"אם נתנהו בפסח"‬

‫ב‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬
‫כף החיים )קעב(‪ :‬אבל אם נתנוהו קודם פסח‬ ‫א‪.‬‬
‫טור‪ :‬כסוי של ברזל שמכסין בו הקדרה‬
‫אפילו משש שעות ומעלה‪ ,‬אם היה שישים נגד‬ ‫צריך הגעלה כיון שמזיע בכל שעה מחום‬
‫הכיסוי או שהיה אינו בן יומו שנותן טעם לפגם‬ ‫הקדרה‪ .‬וכ' הב"י ‪ -‬טעמא דמסתבר הוא‬
‫מותר )כמ"ש לעיל תמז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫שההבל העולה מהתבשיל לכיסוי הקדרה‬
‫"כל התבשיל אסור"‬ ‫לח הוא‪.‬‬
‫ב"ח‪ :‬מיירי שהכיסוי בן יומו או שלא הודח‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫הגהות מימון )הלכות הגעלה(‪ :‬ואם נתנוהו‬
‫שאם לא כן הו נותן טעם לפגם דשרי בפסח‬
‫לדעת מרן )תמז‪ ,‬י(‪ .‬כ"כ פר"ח‪ ,‬נהר שלום‬ ‫בפסח על הקדרה בלא הגעלה כל התבשיל‬
‫ומאמר מרדכי‪ .‬וכ' כף החיים )קעד( – מיהו‬ ‫אסור שזיעת הכיסוי מתערב בתבשיל ואם‬
‫לדעת הרמ""א )שם( להחמיר בנותן טעם לפגם‬ ‫אפו עליו בצק צריך ליבון‪ .‬כ"כ רוקח‬
‫בפסח‪.‬‬ ‫והרא"ש‪.‬‬

‫"שזיעת הכיסו מתערב בתבשיל"‬ ‫ענפי הלכה‬

‫עולת שבת )יד(‪ :‬משמע שאם עדיין לא התחיל‬ ‫א‪.‬‬
‫להזיע אין לאסור‪ ,‬מיהו למעשה צ"ע‪ .‬כ"כ א"ר‪.‬‬ ‫"כיון שמזיע"‬
‫כ"כ הר"ז – אם הסירו מיד וראה שהוא יבש‬ ‫פר"ח‪ :‬כיון שמזיע נבלע בו החמץ ע"י חום כלי‬
‫שלא התחיל להזיע אפילו באכילה שרי‪ ,‬וגם‬ ‫ראשון ולכן צריך הגעלה בכלי ראשון ולא מהני‬
‫הקדרה מותרת‪.‬‬ ‫עירוי‪.‬‬

‫סעיף טו‪ :‬כיסוי ברזל שעל החררה‬

‫כסוי של ברזל שמשימים אותו על החררה כשנאפית על הכירה ‪-‬‬ ‫סעיף טו‪:‬‬
‫צריך ליבון‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪151‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫אלא מחממו כמו שמשימין אותו על החררה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫כל השנה כולה כי היא בלועה מהיתר‪.‬‬
‫טור‪ :‬כסוי של ברזל שמשימין אותו על‬
‫ענפי הלכה‬ ‫חררה שנאפת על הכירה –‬
‫"צריך ליבון"‬ ‫י"א ‪ -‬שאפילו הגעלה אינו צריך כיון שאינו‬
‫עשוי אלא לכסות ואין החררה נוגעת בו‪.‬‬
‫אשל אברהם )ל(‪ :‬כיסוי זה אף בדיעבד לא‬
‫מהני ליבון קל‪ ,‬מיהו כשאינו בן יומו ועשו לו‬ ‫√ונראה לי ‪ -‬שצריך ליבון כי ברוב פעמים‬
‫ליבון קל יש להתיר בהפסד מרובה‪.‬‬ ‫נוגעת בו‪ ,‬ועוד שהוא מזיע מהבל החררה‬
‫שתחתיו‪ .‬כ"כ מ"א‪.‬‬
‫רבנו ירוחם )נ"ה ח"ב לט ע"ד( בשם‬
‫התוספות‪ :‬אין צריך ליבון שישיר קליפתו‬

‫סעיף טז‪ :‬הכשר המדוכה‬

‫ואם היא גדולה שאינו יכול‬
‫ב‪.‬‬
‫מדוכה ‪ -‬מותרת בהגעלה‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ט"ז‪:‬‬
‫להכניסה ביורה‪ ,‬משים בה מים רותחים ומכניס בתוכה אבן רותחת ועולה‬
‫הרתיחה בכל שפתה‪ ,‬דכל כהאי גוונא הוי הגעלה דכלי ראשון‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש מחמירין ללבן המדוכה )טור י"ד בשם רבי' יואל ותשובת רשב"א וטור בשם רש"י‬
‫ד‪.‬‬
‫ור"ת(‪ ,‬אך בלבון כל דהו דהיינו שישרוף עליו קש מבחוץ סגי )ד"ע(‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ונוהגין ללבנו לכתחילה‪ ,‬מיהו סגי ליה בהגעלה אם אין בו גומות )מהרי"ל(‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ואם המדוכה של עץ‪ ,‬יש לקלפו בכלי אומנות דחיישינן לגומות‪ ,‬ולהגעילו אחר כך‬
‫)הגהות מיימוני פ"ה(‪.‬‬

‫כ"כ הרא"ש בתשובה ‪ -‬ר"י תמה על ר"ת איך‬ ‫שורשי הלכה‬

‫עלה על לבו לאסור בית שאור בהגעלה‪ .‬וגם‬
‫בעיני פלא‪ ,‬וכי כיון שחימוצו קשה בלע‬
‫בצונן טפי מדאורייתא ע"י האור )וכל שכן‬
‫לרב אלפס שכתב דההיא דבית שאור איירי בכלי‬
‫חרס אבל בכלי שטף אין חילוק בין בית שאור‬
‫לשאר כלים(‪ ,‬אלא כולם מותרין בהגעלה וכן‬
‫אני נוהג‪ .‬כ"פ ראבי"ה‪ ,‬ערוך‪ ,‬רי"ץ גיאת‪,‬‬
‫הרי"ף‪ ,‬והטור ‪ -‬ובתנאי שהם חלקים‪ .‬כ"פ‬
‫שו"ע‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫● הגהות מיימוניות )פרק ה' בשם סמ"ג‬
‫לאוין עח כט ע"ד( ‪ -‬שמעתי בשם רבנו טוביה‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫מדוכה שדכין בהן לפעמים פירורי לחם‬
‫עם שומין ופלפלין‬
‫ג‪.‬‬
‫● רש"י ור"ת – צריכים ליבון‪ .‬שדינן כבית‬
‫שאור )כלי שמשהין בו השאור( ובית חרוסת‬
‫)כלי שעושין בו מיני טיבול שנותנין בו דברים‬
‫חדים כגון שומין ופלפלין עם קמח ומבליעו לתוך‬
‫הכלי‪ ,‬כדלקמן סעיף כב(‪ .‬כ"פ הטור בשם ר'‬
‫יואל ות' הרשב"א‪ .‬כ"פ הרמ"א‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫● √ור"י – מתיר בהגעלה‪.‬‬
‫‪152‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫דגם לבית שאור מהני הגעלה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"בכל שפתה"‬
‫משנה ברורה )פח(‪ :‬רצונו לומר שיעלו המים‬
‫גם על עובי שפתה מלמעלה‪ .‬והפר"ח כ' ‪-‬‬
‫שתקנה זו לא מועילה אלא לדבר שתשמישו‬
‫בעירוי מכלי ראשון‪ ,‬אבל דבר שתשמישו בכלי‬
‫ראשון לא מהני אבן רותחת‪ ,‬ואפשר שבמדוכה‬
‫רוב תשמישה בעירוי‪ .‬כ"כ חק יעקב‪ ,‬משבצות‬
‫זהב‪.‬‬
‫"‬
‫ויש מחמירים ללבן המדוכה‬
‫האחרונים‪ :‬דס"ל דגם בבית שאור לא מהני‬
‫הגעלה אלא ליבון‪ .‬וכ' חק יעקב )מז( ‪ -‬דדוקא‬
‫לענין חמץ בפסח אבל בשאר ימות השנה‬
‫)במדוכה של איסור( אין חשש רק משמנונית של‬
‫איסור ואין דרך לדוך השמנונית עם דברים‬
‫החריפים ע"כ סגי בהגעלה לכו"ע‪.‬‬
‫ח"א )קכב‪ ,‬כ"ד(‪ :‬רחיים שטוחנים בהם קפה‬
‫שטחנו בה לפסח בלא הכשר פשוט שמותר‪,‬‬
‫שהרי לא מצוי חיטים בקפה‪ ,‬ואף אם היה נקלה‬
‫יפה ולא בא לידי חימוץ‪.‬‬
‫שרבנו תם היה מתיר בהגעלה על ידי‬
‫קליפה בכלי ברזל‪ ,‬ונכון להחמיר היכא‬
‫דאפשר‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫● תרומת הדשן )סי' קל( מנהג אוסטרייך ‪-‬‬
‫להכשיר המדוכה בפסח על ידי מילוי גחלים‬
‫לוחשות עד שקש נשרף מבחוץ )כ"כ האגור(‪.‬‬
‫ויש שחולקים על היתר זה‪.‬‬
‫מדוכות גדולות מאוד‬
‫ב‪.‬‬
‫רבנו ירוחם )נ"ה ח"ב מ‪ :(:‬נהגו במכתשות‬
‫ג‪" .‬‬
‫של אבן הגדולים שאין יכולין להכניסן‬
‫ביורה‪ ,‬משימין בהם מים רותחין ומכניסין‬
‫בתוכם אבן רותחת ועולה הרתיחה בכל‬
‫שפתם‪ .‬וכ הגהות מיימון )פרק ה'‪ ,‬הכ"ו אות‬
‫ח( ‪ -‬דכל כהאי גוונא הוי הגעלה דכלי‬
‫ראשון‪ .‬כ"כ המרדכי‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"מדוכה מותרת בהגעלה"‬
‫א‪.‬‬
‫משנה ברורה )פו(‪ :‬בין של עץ בין של אבן או‬
‫מתכת )טור ועוד פוסקים‪ .(.‬והיו רגילין לדוך‬
‫בתוכו שומים ודברים חריפים עם פירורי לחם‬
‫ודמי לבית שאור ובית חרוסת המבואר לקמן‬
‫בסעיף כ"ב‪ .‬והמחבר אזיל לטעמיה דפסק שם‬

‫סעיף יז‪ :‬הכשר כלי לישה ועריכה‬

‫ב‪.‬‬
‫הדף שעורכים עליו כל השנה‪ ,‬וכן עריבה שלשין בה ‪ -‬צריכים‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף יז‪:‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ולא מהני בה קילוף בכלי אומנות‪ .‬וכן כל דבר שצריך הגעלה לא‬ ‫הגעלה‪.‬‬
‫מהני ליה קליפה )מהרי"ו(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫והמנהג שלא להשתמש בפסח בעריבות ודפין שלשין עליהם כל השנה‪ ,‬אפילו ע"י‬
‫הגעלה‪ ,‬וכן עיקר )מרדכי פ' כל שעה וכלבו(‪ .‬וכבר נתבאר לעיל סימן תמ"ב סעיף י"א‪.‬‬

‫פסחים )ל‪ :(:‬כל הכלים שנשתמשו בהן חמץ‬ ‫שורשי הלכה‬

‫בצונן ‪ -‬משתמש בהן מצה‪ ,‬חוץ מן בית‬ ‫דף שעורכים עליו‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪153‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬
‫ולנקותן יפה יפה שלא יישאר משהו חמץ‬
‫באחת הפחתים או בנקב שאינו נראה לעין‪.‬‬
‫כ"כ מרדכי ‪ -‬ויש אומרים דאין חילוק בין‬
‫אגני דמחוזא לאגני דעלמא בכולהו אין‬
‫מועיל הגעלה וזה לפי הסוברים דאין הגעלה‬
‫מועלת לבית שאור ובית חרוסת‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"צריכים הגעלה"‬
‫משנה ברורה‪ :‬לפי שמשהין העיסות עליהן עד‬
‫שיחמיץ ודמי לבית שאור‪.‬‬
‫קשה‪ :‬לעיל )תמב‪ -‬יא( פסק שו"ע דלא מהני להו‬
‫מה שמנקים )שאין להם הכשר(?‬
‫ב"ח כ' ‪ -‬היינו מעיקר הדין מהני הגעלה‪ ,‬אבל‬
‫לעיל כתב כן לחומרה‪ .‬ולזה כיוון הרמ"א‪ .‬כ"כ‬
‫מאמר מרדכי )כב(‪.‬‬
‫והמ"א )שם סק"ז( כ' – הכא )תמ"ב( מיירי‬
‫בעריבות עם נסרים וחריצים‪ ,‬אבל עריבות קטנות‬
‫העשויות מחתיכה אחת פשוט שאפשר לנקרן‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ג‪.‬‬
‫לא מהני קילוף‬
‫מ"א )לב(‪ :‬דהגעלה מפלטת מהכלי מעבר לעבר‪,‬‬
‫משאין כן קילוף‪ .‬כ"כ אשל אברהם‪ ,‬ר"ז וח"א‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬
‫לא להשתמש בעריבות‬
‫▪ ב"י בשם הכלבו – כיון שאי אפשר לנקותם‬
‫יפה‪ .‬כ"כ ט"ז )ב(‪ ,‬עולת שבת‪.‬‬
‫וכ' הט"ז )ג( ‪ -‬לפי טעם זה נזהרים שלא‬
‫להשתמש בחביות שהיו מחזיקים בהם חמץ‪,‬‬
‫שמא נשאר בהם חמץ בעין‪ .‬מיהו אם החזיקו‬
‫בהם מים לזמן מותר להגעילם‪ .‬כ"כ חק יעקב‪,‬‬
‫מקור חיים וח"א‪ .‬והוסיף הח"א )קכב‪ ,‬י( ‪-‬‬
‫ודווקא בחביות שעשויים מחתיכה אחת‪ ,‬אבל אם‬
‫עשויים מנסרים אין להקל אף ששרה בהם מים‪.‬‬
‫▪ והמ"א )לג( – דנוהגים כמאן דאמר דלא מהני‬
‫הגעלה לבית שאור‪ .‬כ"כ ר"ז‪ .‬אם לאחר הגעלה‬
‫משים סדין או מפה להפסיק ביניהם שרי‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫שאור‪ ,‬הואיל שחימוצו קשה‪ .‬אמר רב אשי‪:‬‬
‫ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה‬
‫דמי‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬בית חרוסת ‪ -‬כלי שנותנין בו‬
‫חומץ‪ ,‬וכל דבר שיש לו קיהוי‪ ,‬ורגילין ליתן‬
‫בו קמח ועשוי לטבל בו בשר כל ימות‬
‫השנה‪ ,‬והקמח מתחמץ מחמת הקיהוי‪ ,‬בית‬
‫שאור ‪ -‬כלי שהאשה שורה ומנחת בו את‬
‫השאור‪ ,‬ונותנתו בעיסה‪ ,‬ופעמים שהוא‬
‫שוהה שם בלילה‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫√טור‪ :‬הדף שעורכין עליו כל השנה אין‬
‫נותנין עליו מצה ולא עיסה דדמי לבית‬
‫שאור וצריך הגעלה‪ .‬כ"כ הגהות )ה‪ ,‬כ"ג( ‪-‬‬
‫דפים שרגילים לשאת עליהם העיסה צריכין‬
‫הגעלה דחימוצן קשה‪.‬‬
‫עריבה שלשין בה‬
‫ב‪.‬‬
‫פסחים )לב‪ :(:‬אמר רבא‪ :‬הני אגני‬
‫דמחוזא‪ ,‬הואיל ותדירי למילש בהו חמירא‪,‬‬
‫ומשהו בהו חמירא ‪ -‬כבית שאור שחימוצו‬
‫קשה דמי )וצריכים הגעלה כדלקמן סעיף כב(‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬אגני – עריבות‪ ,‬מקום שדורכים‬
‫ענבים‪.‬‬
‫√ ד‪.‬‬ ‫רבנו ירוחם )שם ע"ג(‪ :‬וכן הדין בכל הכלים‬
‫שלנו שרגילים ללוש בהם כל השנה‪ ,‬אבל‬
‫אם אין רגילין ללוש בהם תמיד די לו‬
‫בקליפה דלא בעו הגעלה אלא הרגילין תדיר‬
‫וכן כתב הרשב"א‪ .‬אבל והמרדכי )בפרק כל‬
‫שעה‪ ,‬תקסה( כ' ‪ -‬שהעולם נהגו בהן איסור‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫מהר"י ווייל )סי' קצג(‪ :‬ולא מהני קליפה‬
‫לשלחן או כדומה לזה בכלי אומנות‪.‬‬
‫מנהג הרמ"א‬
‫ד‪.‬‬
‫כלבו )סי' מח י‪ :(:‬על עריבות שלשין בהן‬
‫כל השנה ‪ -‬עכשיו נהגו כל העם שלא ללוש‬
‫בהן והוא מנהג יפה‪ ,‬לפי שאי אפשר לגרדן‬
‫‪154‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫בשל עץ‪ ,‬אבל בשל מתכת נוהגים להגעיל‪.‬‬ ‫להשתמש בהם אבל לא ללוש בהן‪ .‬וא"ר מחמיר‬
‫לאפוקי מ"א שאף במתכת אוסר‪ .‬כ"כ מקור‬ ‫להשתמש בהם אף אחר הגעלה בהפסק מפה‪.‬‬
‫חיים‪ ,‬שלחן גבוה‪ ,‬חמדת משה וח"א‪.‬‬
‫√חק יעקב )נ(‪ :‬אפילו ע"י הגעלה – ודווקא‬

‫סעיף יח‪ :‬הנפה והשקים של הקמח‬

‫הנפה צריך לדקדק בה מאד לנקותה מפתיתי החמץ הנדבק בה‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף יח‪:‬‬
‫ונסרך ונדבק בנקבי אריגת הנפה ובעץ שבה‪ ,‬וישפשפו אותה במים יפה יפה‪.‬‬
‫והוא הדין לכל שאר כלי הלישה‪ ,‬שהשפשוף בהם עיקר גדול‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ונהגו שלא להשתמש בנפה ע"י הגעלה‬
‫)אף ע"י שפשוף והגעלה מטעם דקשה מאד‬
‫לנקות נקבי הנפה( ואין לשנות )מהרי"ל וב"י(‪ .‬וכן בכל כיוצא בזה‪ ,‬כגון הכלי שקורין רי"ב‬
‫ג‪.‬‬
‫וכן‬ ‫אייז"ן )פומפיה(‪ ,‬או הכיס של רחיים )מהרי"ל( ‪ -‬בכולן לא מהני להו הגעלה‪.‬‬
‫סלים )של נצרים שמלאים נקבים וא"א לנקרן( שמשתמשין בהן חמץ דינם כנפה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫אבל שקים ישנים )ששמים בהם קמח( נוהגין בהן היתר ע"י כבוס ‪ -‬וצריך להתיר כל‬
‫התפירות שבהן קודם הכבוס )ת"ה סימן קי"ו(‪.‬‬

‫מהר"י ווייל }בדרשותיו ריש סי' קצג(‪:‬‬

‫ג‪.‬‬
‫שאין להגעיל כלי שמשימין בו קמח כל‬
‫השנה דחיישינן שמא בא על הקמח מים‬
‫ונתחמץ הקמח והוי כעריבה שלשין בה‪.‬‬
‫ד"מ ‪ -‬והיא חומרא גדולה‪.‬‬
‫הכשר שקי קמח‬
‫ד‪.‬‬
‫תרומת הדשן )קט"ז(‪ :‬השקים שנותנים‬
‫בהן קמח כל השנה‪ ,‬וכשבאים לעשות בהן‬
‫קמח לפסח צריך להתיר קודם הכיבוס כל‬
‫התפירות שבהן בקצוות ולכבסם‪ .‬שמה‬
‫שבתוך הקשרים אינו מתכבס יפה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"וישפשפו אותם במים"‬
‫כף החיים )רא(‪ :‬פירוש אחר שמנקה אותם‬
‫ישפשף היטב במים‪ .‬כ"פ משנה ברורה‪ .‬וכ'‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫שורשי הלכה‬
‫הכשר הנפה‬
‫א‪.‬‬
‫כלבו‪ :‬הנפה צריך לדקדק בה מאוד‬
‫לנקותה מפתיתי החמץ הנדבק בה ונסרך‬
‫ונדבק בנקבי אריגת הנפה ובעץ שבו‪,‬‬
‫וישפשפו אותה במים יפה יפה ולא יסמכו‬
‫על מנהג ההגעלה לפי שאינה בהם עיקר‬
‫לפי שלא נשתמש בהם בחמין‪ .‬והוא הדין‬
‫לכל שאר כלי הלישה השפשוף בהם עיקר‬
‫גדול ואחריה ההגעלה הואיל ונהגו בה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ב"י ‪ -‬ואנו לא ראינו מי שנהג הגעלה‬
‫בנפה‪ .‬וכ' ד"מ )יא( ‪ -‬שכן כתב מהרי"ל )דיני‬
‫הגעלה עמ' כה סי' יט( דאין להגעילה‪ .‬וכן אין‬
‫להגעיל רי"ב אייז"ן )פומפיה(‪ ,‬ומיהו בהגהת‬
‫אלפסי )פרק כל שעה ח‪ .‬שלטי הגבורים אות ג(‬
‫כתב דמותר להגעיל נפה וסלים‪ .‬אבל המנהג‬
‫כדברי מהרי"ל וב"י‪.‬‬
‫‪155‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬
‫ד‪.‬‬
‫"ע"י כיבוס"‬
‫מ"א‪ :‬לא מהני הדחה בעלמא‪ ,‬אלא כיבוס‬
‫בחמין ואפר וחבטה‪ .‬וכ' חק יעקב )שם( – שאם‬
‫עבר ועשה מצות על מפה שלא כובסה תוך‬
‫הפסח‪ ,‬אף בדיעבד אסור‪ .‬אבל אם היפך או כיבס‬
‫אף שלא התיר התפירות אין להחמיר בדיעבד‪.‬‬
‫והוא הדין לשקים‪ .‬כ"כ ר"ז‪.‬‬
‫"להתיר התפירות"‬
‫מ"א‪ :‬וגם צריך לגרור שם מתחלה בסכין היטב‬
‫את החמץ שנמצא שם‪.‬‬
‫הב"ח‪ :‬חולק על הרמ"א‪ ,‬אפילו לא היו תפירות‬
‫וטלאים‪ ,‬אי אפשר להעביר מנקבי האריגה‬
‫החמץ‪ ,‬ועל כן אין להשתמש בהם בפסח‪ .‬כ"כ‬
‫פר"ח והט"ז – להחמיר לקחת חדשים‪.‬‬
‫סעיף יט‪ :‬הכשרת הרחת‬
‫הרחת )פירוש המרדה( שקורים פאל"ה ‪ -‬יש אומרים שאין מועיל‬
‫בכלי אומנות וגם להגעיל אחר כך‪ ,‬דאותו‬
‫העץ חשיב תשמישו על ידי האור‪.‬‬
‫רחת משנה שעברה‬
‫וד"מ )יב( בשם מהר"י ברין‪ :‬אף אם רדה בו‬
‫משנה שעברה מצות אף על פי שלא‬
‫נשתמש בו כל השנה ‪ -‬מגעילין אותו שמא‬
‫נדבק בו חמץ מיהו בהגעלה סגי‪ .‬כ"פ מ"א‬
‫)לז(‪ ,‬א"ר‪.‬‬
‫מיהו הט"ז )כא( – אין צריך שום הכשר‬
‫לשנה הבאה‪ ,‬רק שינקה היטב‪ .‬והמחמיר‬
‫להגעילה לא טוב עושה שיבואו לטעות‬
‫להגעיל רחת של עץ‪ .‬כ"כ חק יוסף )נד(‪,‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫א"ר )לו(‪ :‬הוא הדין לכל כלי לישה אין צריך‬
‫הגעלה אלא ניקיון ושפשוף יפה‪ .‬כ"כ מאמר‬
‫מרדכי‪ ,‬ר"ז‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬
‫נהגו שלא להשתמש בנפה‬
‫חק יעקב )נא(‪ :‬בדיעבד שהשתמש בנפה ע"י‬
‫שפשוף היטב והגעלה כדאי הם הכל בו והשו"ע‬
‫לסמוך עליהם להתיר‪ .‬כ"כ מקור חיים‪ ,‬ר"ז‪ .‬וכ'‬
‫א"ר – שאף בשפשוף לבד יש להתיר בדיעבד‪.‬‬
‫מ"א )לד( בשם מהרי"ל‪ :‬ואם באו מים על‬
‫הנפה אין לה תקנה אלא יקנה חדשה‪ .‬ונ"ל דאפי'‬
‫במקום שאין שם נפה חדשה מוטב שלא ירקדו‬
‫הקמח‪.‬‬
‫"הכלי שקורין רי"ב אייז"ן"‬
‫מ"א)לה(‪ :‬דלפעמים מפררין עליו לחם חמץ‬
‫וא"א שלא נשתייר פירור משהו בתוך נקביו‪ .‬גם‬
‫תמכא שחתכו בסכין חמץ ונשאר בתוכו בעין ובזה‬
‫אפי' בדיעבד יש לאסור בפסח‬
‫סעיף יט‪:‬‬
‫לה הגעלה וצריך לקנות חדשה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫אופן הכשרת הרחת‬
‫● כלבו )מח‪ ,‬י‪ – (:‬נהגו להגעיל הרחת או‬
‫לקנות חדשה‪ ,‬ואפשר שאם ימרקנה הרבה‬
‫ויחממה בתנור הרבה שרי‪ ,‬דכבולעו כף‬
‫פולטו‪.‬‬
‫● √אבל הגמ"י )ה‪ ,‬כג( כ' – שאין תקנה‬
‫בהגעלה‪ ,‬כיון שתשמישו ע"י האור‪ .‬כ"כ‬
‫תרומת הדשן )ח"א סי' קל( בשם סמ"ק )סי'‬
‫רכב עמ' רכז אות ד( ‪ -‬יש להחמיר שלא‬
‫להכשיר מחמץ למצה עץ המרדה לקלפו‬
‫‪156‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬
‫רדו ברחת מצה שהחמיצה‬
‫הגהות מנהגים )ליל הסדר פר(‪ :‬אם רדו ברחת‬
‫של פסח מצה שהחמיצה אסור לרדות בה יותר‪.‬‬
‫כן משמע מהשל"ה ומ"א )לז(‪.‬‬
‫מ"א – והיינו דווקא חמץ גמור‪ ,‬אבל מצה כפולה‬
‫או נפוחה שהיא ספק חמץ אין לאסור בדיעבד אם‬
‫המשיך לרדות‪ ,‬מכל מקום לכתחילה יש להיזהר‪.‬‬
‫כן משמע מהשל"ה‪.‬‬
‫מיהו חק יעקב )נד( – ראיתי אצל הגאון מהר"ש‬
‫שלא אסר הרחת‪ ,‬דהוי כדיעבד‪ ,‬שלא ימלט ברוב‬
‫האפיות שלא ייאסר אחד מהם משום נפוחה או‬
‫כפולה ויצטרך רחת חדשה או תנור חדש‪,‬‬
‫והתורה חסה על ממונם של ישראל‪ .‬כ"כ ר"ז‪.‬‬
‫ט"ז‪ :‬ואם מחזיק רחת של פסח משנה זו לשנה‬
‫האחרת מותר וא"צ הגעלה רק שיראה שתהיה‬
‫נקיה היטב‪ .‬דלא כהמ"א‪.‬‬
‫סעיף כ‪ :‬הכשר שולחנות ותיבות‬
‫השלחנות והתיבות שמצניעים בהם אוכלין כל השנה‪ ,‬רגילים‬
‫לערות עליהם רותחין לפי שלפעמים נשפך מרק מן הקדירה לתוכן‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"שמצניעים בהם אוכלין"‬
‫ב"ח‪ :‬אבל סתם תיבות אין צריך הגעלה‪ ,‬דלא‬
‫כמ"ש בב"י‪ .‬כ"כ מ"א )לח(‪ ,‬חק יוסף‪.‬‬
‫פר"ח – הוא הדין שלחנות שאוכלים עליהם כל‬
‫השנה‪ ,‬דשכיח שנשפך עליהם אוכל‪ ,‬צריכים‬
‫עירוי‪.‬‬
‫ומהרי"ו )קצ"ג(‪ :‬פסק דלא מהני עירוי מפני‬
‫שלפעמים משים עליו פשטיד"א חם )שדינו של‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫מקור חיים‪ ,‬מאמר מרדכי ור"ז‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"רחת‪ ...‬יש אומרים"‬
‫משנה ברורה‪ :‬אין מועיל הגעלה ‪ -‬משום‬
‫דבולעת מן החמץ ע"י אור בלי שום משקה‬
‫וללבנה א"א דהא של עץ היא‪.‬‬
‫מ"א‪ :‬ובדיעבד אם הוציא מצה חמה מן התנור‬
‫ברחת של חמץ אם לא היתה הרחת נקייה אלא‬
‫היה בה לכלוך חמץ בעין אוסר המצה כדי נטילה‪.‬‬
‫וכ' האחרונים – שאם רדו בה קודם עוגת חמץ‬
‫עם שמן נאסרה המצה כולה‪.‬‬
‫שיורי כנסת הגדולה )כא(‪ :‬מעשה שהוציאו‬
‫ברחת חמץ שאינו בן יומו‪ ,‬מצות מהתנור קודם‬
‫הפסח‪ ,‬והתרתי כיון שנותן טעם לפגם לפי הפסח‬
‫לכ"ע שרי‪.‬‬
‫מיהו מזבח אדמה בשם מהר"ם גלאנטי – אוסר‬
‫אף באינו בן יומו‪ .‬כ"כ שערי תשובה )מב(‪,‬‬
‫מחזיק ברכה )קא(‪.‬‬
‫סעיף כ‪:‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫)בפרק ה'‪ ,‬דפו' קושטא שם‪ ,‬הל'‬ ‫הגהות מיימון‬
‫הגעלה(‪ :‬שולחנות ותיבות נהגו לשפוך‬
‫עליהם מים רותחים כי פעמים נופל עליהם‬
‫ובהם חמץ רותח כגון פשטידא ומרק‪ .‬כ"כ‬
‫הטור‪.‬‬
‫ב"י ‪ -‬משמע מדבריו שאף על פי שרק‬
‫מצניעין בהם אוכלים )ולא אוכלים עליהם(‬
‫צריך לשפוך עליהם מים רותחים משום‬
‫דחיישינן שמא שום פעם נשפך עליהם מרק‬
‫חם‪.‬‬
‫‪157‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫ויגלגל למקום אחר וישפוך עליו כדי שילכו‬ ‫גוש ככלי ראשון( והוי כאלו נשתמש בכלי ראשון‪,‬‬
‫הרותחין בכולו‪.‬‬ ‫אלא יכשירם ע"י אבן מלובן וישפוך עליו רותחין‬

‫סעיף כא‪ :‬הכשר חביות של שכר‬

‫חביות של חרס שנתנו בהם שכר שעורים ‪ -‬מותרים בהגעלה‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף כא‪:‬‬
‫או בעירוי ג' ימים‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬והגעלת החביות יעשה בדרך זה‪ :‬ילבן אבנים וישימם בהם‪ ,‬ויערה עליהם‬
‫רותחים מכלי ראשון ויגלגל החבית שיגיע הגעלה לכל מקום )הגהות מיימוני פ"ה(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ובדיעבד אם נתנו בהם יין או דבש בלא הגעלה‪ ,‬רק שהדיחן היטב תחילה ‪ -‬מותר‬
‫לשתות ממנו בפסח )מרדכי פרק כל שעה והגהות אשר"י פ"ב דע"א ותה"ד בסימן ר"א(‪.‬‬

‫וישפוך עליהם מים רותחים‪ .‬אכן הר"מ כ' ‪-‬‬
‫שדי להם שיערו לתוכם מים רותחים‪,‬‬
‫ומגלגלים בהם אף על פי שהוא יותר מכלי‬
‫שלישי או רביעי‪ .‬והוא הדין כשמעבירים‬
‫המים ]מן האש[ ושופכים בחבית אפילו אם‬
‫הניחו הרתיחה‪ ,‬אחרי שלא נשתמש בהם כי‬
‫אם על ידי צונן‪.‬‬
‫כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם היינו‬
‫הדין בדיעבד‬
‫ג‪.‬‬
‫הגהות אשר"י )ע"ז סי' כד(‪ :‬קדרה של‬
‫חרס שנותנין בה שכר כל השנה‪ ,‬והגעילה‪:‬‬
‫ר"מ ‪ -‬מתיר ליתן בה יין בפסח משום‬
‫דתשמישו על ידי צונן‪ .‬ורבנו אפרים ‪ -‬מתיר‬
‫אפילו בלא הגעלה משום דהוי נותן טעם בר‬
‫נותן טעם‪ ,‬דשכר גופיה לאו חמץ גמור הוא‬
‫אלא על ידי תערובת‪.‬‬
‫וחבית המזופפת שנתנו בה שכר‪ :‬רבנו‬
‫אפרים מתיר על ידי שכשוך ליתן בה יין‬
‫בפסח‪ .‬ור"מ אוסר אפילו אם השירו זפתן‬
‫באור‪.‬‬
‫√והני מילי לכתחילה אבל בדיעבד בכולהו‬
‫שרי אפילו לא הגעיל ולא השיר זפתן וכגון‬
‫שאינו בן יומו דקיימא לן נותן טעם לפגם‬
‫מותר אפילו בפסח‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫הכשרת חביות חרס שנתנו בהם‬
‫שכר‬
‫א‪.‬‬
‫הטור‪ :‬רבנו יואל התיר בהגעלה חביות‬
‫של שכר ליתן בהם יין לפסח‪ ,‬דהא דאמרינן‬
‫דווקא כשבלע ע"י האור אבל בצונן סגי להו‬
‫בהגעלה‪ ,‬לא שנא אם מזופף או אינו מזופף‪.‬‬
‫ועירוי ג' ימים הוי כמו הגעלה‪ .‬כ"כ מרדכי‬
‫בשם ר' יואל – להתיר ע"י הגעלה‪ ,‬אפילו‬
‫נתנו שם יין לקיום‪ .‬כ"כ ריב"א – כלי חרס‬
‫שהשתמש בצונן מותר בהגעלה או עירוי ג'‬
‫ימים‪ .‬כ"כ או"ה )נח‪ ,‬עא(‪.‬‬
‫אך מרב האי גאון – משמע דלא מהני לכלי‬
‫חרס הגעלה אף שהשתמש בצונן‪ .‬כ"כ ד"מ‬
‫)יד( בשם בתשובת מהר"י ברין ‪ -‬דאין‬
‫נוהגים להשתמש בחביות של שכר ע"י‬
‫הגעלה רק פותחים השוליים ושורפים הזפת‬
‫ולא די להן בעירוי שלשה ימים‪.‬‬
‫אופן הכשרת החביות‬
‫ב‪.‬‬
‫ריב"א‪ :‬ילבן אבנים וישימם בהם‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪158‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫בשם הפרישה ‪ -‬שאם נשתמש בחבית של שכר‬

‫ולא פחתו השולים וניקרו היטב‪ ,‬אסור אפילו‬
‫בדיעבד דלא מהני הגעלה למה שהוא בעין‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫ולכן כ' הב"ח ‪ -‬ועכשיו נהגו להחמיר לא‬ ‫א‪.‬‬
‫"מותרים בהגעלה"‬
‫להשתמש בהם כלל כיון שקשה לנקותם‪ .‬כ"כ‬
‫שיורי כנסת הגדולה‪.‬‬ ‫חבית בת יומא האם מהני הגעלה‬
‫כתבו האחרונים ‪ -‬דכלים שהיו בו יי"ש לא מהני‬ ‫▪ ר"ז )פ( – אף חבית בת יומא מהני הגעלה‪.‬‬
‫להם כלל ההגעלה דנשאר בו גם אח"כ ריחו‬ ‫▪ והש"ך )יו"ד קלה‪ ,‬לג( – בבת יומא לא מהני‬
‫וטעמו‪ .‬אכן אם בישל אותן היטב במים עם אפר‬ ‫הגעלה‪.‬‬
‫עד שנסתלק הריח לגמרי מותר להגעילו אחר כך‪.‬‬
‫"או בעירוי ג' ימים"‬
‫וגם בעינן שהכלים יהיו נעשין מחתיכה אחת או‬
‫שהם של כלי בדיל ושאר מיני מתכות דאם עשוים‬ ‫שו"ע )יו"ד שלה‪ ,‬יב(‪ :‬כל מקום שצריך עירוי‪,‬‬
‫מנסרים הרבה ככלים שלנו אין להקל להגעילו‪.‬‬ ‫צריך למלאותו מים על כל גדותיו‪ ,‬ויניחם בו כ"ד‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ג‪.‬‬ ‫שעות מעת לעת ולסוף כ"ד שעות ישפכם והמים‬
‫בדיעבד‪ ...‬מותר‬ ‫מותרים‪ ,‬ויתן בו מים שניים ויניחם בו כ"ד‬
‫שעות‪ ,‬וכן יעשה פעם שלישית‪ ,‬ואף על פי שלא‬
‫מ"א)מ( טעמו ‪ -‬א(‪ .‬כיון שחמץ קודם הפסח‬ ‫היו ג' ימים אלו רצופים אין בכך כלום‪ .‬ואם‬
‫בטל בשישים‪ ,‬כיון שהיתרא בלע‪ .‬ב(‪ .‬כלי אינו‬ ‫עמדו בו המים כמה ימים ולא שפכם‪ ,‬לא עלו לו‬
‫בן יומו נותן טעם לפגם‪ ,‬ג(‪.‬ועוד שהשכר ביין‬ ‫אלא ליום אחד‪.‬‬
‫נותן טעם לפגם‪ .‬כ"כ המרדכי ותרומת הדשן‪.‬‬ ‫והב"ח כ'‪ :‬נהגו להחמיר שלא להשתמש כלל‬
‫משנה ברורה וכף החיים‪ .‬ולפי הרמ"א שנותן‬
‫בחבית שכר שמצוי בהם גומות גם א"א לנקר בין‬
‫טעם לפגם אסור בפסח צ"ל שיערו אותו קודם‬
‫הנסרים שלא ישאר חמץ בעין‪.‬‬
‫פסח לחבית של פסח‪.‬‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬
‫ילבן אבנים‬
‫רוקח‪ :‬וצריך להסיר שולי החבית אם הוא של‬
‫עץ לגרר היטב מבפנים בכל הסדקים‪ .‬וכ' א"ר‬

‫סעיף כב‪ :‬בית שאור ובית חרוסת@‬

‫כל הכלים‪ ,‬אפילו של חרס‪ ,‬שנשתמש בהם חמץ בצונן ‪ -‬מותר‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף כב‪:‬‬
‫להשתמש בהם מצה אפילו בחמין‪ ,‬חוץ מבית שאור ובית חרוסת )היינו שנותנין דברים‬
‫חריפים עם חמץ – מ"א( שאף ע"פ שלא נשתמש בהם חמץ אלא בצונן‪ ,‬אסור להשתמש‬
‫בהם מצה בחמין‪ ,‬אבל בצונן להניח בהם מצה אפויה – מותר‪ .‬אבל ‪ -‬אסור ללוש‬
‫בהם )דריח החימוץ הבלוע בכלי גורם למהר חימוץ העיסה(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫וכל זה בלא הגעלה‪ ,‬אבל על ידי הגעלה‪ ,‬אפילו בית שאור וחרוסת ‪ -‬מותרים‬
‫ג‪.‬‬
‫אם אינם של חרס‪ .‬אבל לשל חרס ‪ -‬לא מהני הגעלה‪ ,‬ואפילו לא נשתמש בהם‬
‫חמץ אלא בצונן‪ ,‬לא ישתמש בהם מצה אפילו )ויש גורסים אלא( בצונן‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪159‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫ד‪.‬‬
‫והאידנא נהגו עלמא דלא לאשתמושי בפסח במאני דפחרא עתיקי‬
‫)אפילו בצונן –‬
‫מ"א(‪) .‬פי' כלי חרס ישנים(‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫)ותנור של בית החורף דינו ככלי חרס ואסור לשום שום דבר על התנור בפסח(‬
‫)מהרי"ו(‪.‬‬

‫עולת שבת )כ(‪ :‬כלומר בחמץ יבש או לח ולא‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שהה מעת לעת ולא היה חריף‪ ,‬לפיכך מותר‬
‫להשתמש בו מצה אחר הדחה‪ .‬וכ' ר"ז )מג(‬
‫טעמו‪ ,‬כיון שהשתמש רק בצונן לא בלע כלום‬
‫וסגי בהדחה‪.‬‬
‫"אבל בצונן להניח בהם מצה אפויה‬
‫מותר"‬
‫עולת שבת )כ(‪ :‬מיירי מצה אפויה צוננת‪ ,‬אבל‬
‫אם המצוה חמה שהיד סולדת בו כיון שהכלי קר‬
‫אוסר כדי קליפה‪ ,‬ואם גם הכלי חם בעינן נטילת‬
‫מקום‪ .‬וכ' הר"ז )מג( – שהוא הדין שאר דבר‬
‫צונן אפילו לח דרך מקרה מותר )שהצונן אפילו‬
‫אם הוא לח אינו מפליט מה שבלוע בתוך הכלי אא"כ‬
‫שוהה בתוכו מעל"ע(‪.‬‬
‫שהאשה שורה ומנחת בו את השאור‪,‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫ב‪.‬‬
‫הגעלת בית שאור‬
‫שימוש בבית שאור בצונן‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )ל‪ :(:‬אמר רבא בר אבא אמר רב‬
‫חייא בר אשי אמר שמואל‪ :‬כל הכלים‬
‫שנשתמשו בהן חמץ בצונן ‪ -‬משתמש בהן‬
‫מצה‪ ,‬חוץ מן בית שאור‪ ,‬הואיל שחימוצו‬
‫קשה‪ .‬אמר רב אשי‪ :‬ובית חרוסת כבית‬
‫שאור שחימוצו קשה דמי‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬בית חרוסת ‪ -‬כלי שנותנין בו‬
‫חומץ‪ ,‬וכל דבר שיש לו קיהוי‪ ,‬ורגילין ליתן‬
‫בו קמח ועשוי לטבל בו בשר כל ימות‬
‫השנה‪ ,‬והקמח מתחמץ מחמת הקיהוי‪,‬‬
‫ולשון חרוסת ‪ -‬קיהוי‪ ,‬בית שאור‪ .‬כלי‬
‫ונותנתו בעיסה‪ ,‬ופעמים שהוא שוהה שם‬
‫בלילה‪.‬‬

‫רש"י – לא מהני הגעלה לבית שאור‪ .‬כ"כ‬ ‫משתמש בהם מצה‬

‫גדולי שפירא‪.‬‬ ‫הרא"ש‪ :‬יש גורסים "משתמש בה מצה‬
‫√אבל הר"י – מהני הגעלה לבית שאור או‬ ‫צונן"‪ .‬ולי נראה – דלא גרסינן‪ ,‬אלא‬
‫לבית חרוסת‪ .‬כ"כ הרא"ש‪ ,‬רוקח‪ ,‬רי"ץ‬ ‫משתמש בהם מצה אף חמין‪ ,‬כיון שכל‬
‫גיאת‪ ,‬ראבי"ה והטור‪.‬‬ ‫השנה השתמש בהם מצה בצונן לא בלעו‪.‬‬
‫חוץ מבית שאור ובית חרוסת שאף‬
‫ענפי הלכה‬ ‫שהשתמש בהם כל השנה בצונן )דינו‬
‫ב‪.‬‬ ‫כהשתמש בהם בחמין(‪ ,‬אסור להשתמש בהם‬
‫"ע"י הגעלה‪ ...‬מותרים"‬
‫בחמין‪ ,‬אבל בצונן שרי‪ .‬אבל ללוש בהם‬
‫עולת שבת )כ(‪ :‬מותרים ‪ -‬בין ללוש בתוכו‬ ‫אסור אף בצונן‪ ,‬שממהר להחמיץ‪.‬‬
‫ובין להשתמש בהם בחמין‪ .‬טעמו – דלא גרע בית‬
‫שאור ממה שבלע ע"י האש‪ .‬והמ"א )מב( כ' ‪-‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫אנו נוהגים לאסור כמ"ש הרמ"א )יז( שלא‬ ‫א‪.‬‬
‫"שנשתמש בהם חמץ בצונן"‬
‫להשתמש בכלי לישה משום דא"א לנקר‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪160‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬
‫● √הר"ן – מקשה על הרי"ף שתי קושיות‪:‬‬
‫א( אם נשתמש חמץ בצונן למה לא ישתמש‬
‫מצה אף בחמין‪ ,‬כיון שלא בלע בצונן‪.‬‬
‫ב(‪ .‬ואף בבית שאור שחימוצו קשה‪ ,‬ודינו‬
‫כהשתמש חמץ בחמין‪ ,‬למה אסור להשתמש‬
‫מצה בצונן?‬
‫ותירץ‪ :‬א(‪ .‬חמץ דינו כיין שהוא חריף‬
‫)חריפות ההחמצה שלו(‪ ,‬אף שבלע בצונן אסור‬
‫להשתמש בחמין‪ .‬ב(‪ .‬בית שאור שחימוצו‬
‫קשה ודינו כבלע בחמין‪ ,‬עם כל זאת אסור‬
‫להשתמש מצה אף בצונן גזרה שמא‬
‫ישתמש בחמין‪.‬‬
‫√]כלומר‪:‬בבית שאור אף שהשתמש חמץ בצונן‬
‫אסור להשתמש מצה אף בצונן‪ ,‬משום גזרה [‬
‫● והרב המגיד בשם יש מפרשים – להרי"ף‬
‫אם השתמש חמץ בצונן מותר להשתמש‬
‫מצה אף בחמין‪ .‬אבל השתמש חמץ בחמין‬
‫אסור להשתמש מצה אף בצונן‪ ,‬גזרה שמא‬
‫ישתמש בחמין‪.‬‬
‫]כלומר‪ :‬אם השתמש מצה בצונן‪ ,‬מותר להשתמש‬
‫מצה אף בחמין וכל שכן בצונן‪ ,‬אבל השתמש‬
‫חמץ החמין‪ ,‬אסור המצה אף בצונן משם גזרה [‪.‬‬
‫המנהג בשימוש בכלי חרס ישנים‬
‫ד‪.‬‬
‫הרי"ף והרא"ש )סי' ט(‪ :‬והאידנא נהוג‬
‫עלמא דלא לאשתמושי בפסחא במאני‬
‫דפחרא )כלי חס( אלא בחדתי אבל בעתיקי‬
‫לא‪.‬‬
‫תנור בית החורף‬
‫ה‪.‬‬
‫ד"מ )טז( בשם מהר"י ווייל )סי' קצג(‪:‬‬
‫תנור של בית החורף דינו ככלי חרס ואסור‬
‫לשום שום דבר על התנור תוך הפסח‪.‬‬
‫כתב מהרי"ל )הלכות הגעלה עמ' כו סוס"י כב(‪:‬‬
‫דנרות של חרס שמשתמשין בו שמן ‪-‬‬
‫צריכין ליבון‪ .‬ומהר"י ברין כתב ‪ -‬דאין נוהגין‬
‫כן אף כשמדליקין הנר על השלחן‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫קשה‪ :‬כאן כלי של חרס לא מהני הגעלה‪ ,‬מאי‬
‫שנא מסעיף כ"א שכלי חרס שבלע בצונן מועיל‬
‫הגעלה?‬
‫עולת שבת )כ( – שאני בית שאור שחימוצו קשה‬
‫מאוד‪ ,‬והוי כבלע ע"י האור‪.‬‬
‫הגר"א – כאן זו היא סברת הטור בשם רב האי‪,‬‬
‫שחולק על סעיף כ"א ואוסר אף בכלי חרס‬
‫שהשתמש בצונן ואינו מתיר בהגעלה )ויש סתירה‬
‫בין הסעיפים כא‪ ,‬כב(‪.‬‬
‫חתם סופר‪ :‬יורות ששורפים בהן יי"ש‪ ,‬טרם‬
‫ההגעלה יבשל בהם מי אפר עם הרבה אפר שיהיו‬
‫חזקים מאד והם פוגמים הטעם ואחר כך יגעיל‪,‬‬
‫מכל מקום טוב לקחת חדשים‪ .‬כ"כ ביאור הלכה‪.‬‬
‫שורשי ה לכה‬
‫הגעלת בית שאור שהוא מחרס‬
‫ג‪.‬‬
‫פסחים )ל‪ :(:‬התורה העידה על כלי חרס‬
‫שאינו יוצא מידי דופיו לעולם‪ .‬ומאי שנא‬
‫לעניין יין נסך‪ ,‬דדריש מרימר‪ :‬מאני דקוניא‪,‬‬
‫בין אוכמא בין חיורי ובין ירוקי – שרי? וכי‬
‫תימא‪ :‬יין נסך ‪ -‬דרבנן‪ ,‬חמץ ‪ -‬דאורייתא‪ .‬כל‬
‫דתקון רבנן ‪ -‬כעין דאורייתא תקון? אמר‬
‫ליה‪ :‬זה תשמישו על ידי חמין‪ ,‬וזה תשמישו‬
‫על ידי צונן‪,‬‬
‫אמר רבא בר אבא אמר רב חייא בר אשי‬
‫אמר שמואל‪ :‬כל הכלים שנשתמשו בהן‬
‫חמץ בצונן ‪ -‬משתמש בהן מצה‪ ,‬חוץ מן בית‬
‫שאור‪ ,‬הואיל שחימוצו קשה‪ .‬אמר רב אשי‪:‬‬
‫ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה‬
‫דמי‪.‬‬
‫] משמע שבית שאור ובית החרוסת אף שנשתמש‬
‫בצונן דינו כהשתמש בחמין ובכלי חרס אין תקנה‬
‫אפילו בהגעלה [‪.‬‬
‫גרסת הרי"ף‪ :‬כל כלי חרס שנשתמש בהן‬
‫חמץ בצונן מותר להשתמש בהם מצה בצונן‬
‫חוץ מבית שאור הואיל וחימוצו קשה‪.‬‬
‫ונחלקו בדעת הרי"ף‪:‬‬
‫‪161‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫ע"י היסק שמסיקין בתוך התנור‪ .‬והוסיף המ"א‬ ‫"לא ישתמש בהם מצה אפילו בצונן"‬
‫ג‪.‬‬
‫‪ -‬ה"ה על הקכלי"ן )בתי קיבול קטנים המותקנים‬
‫ב"ח – הגרסה אלא בצונן‪ .‬כ"כ פר"ח‪.‬‬
‫בעובי דפנות התנור מבפנים( משום שרגילין‬
‫ובשו"ע – אפילו בצונן‪ .‬וכ"מ מעולת שבת ובאר‬
‫להשים בהן חתיכות פת‪ ,‬וכלי חרס הם ואין יוצא‬
‫הגולה‪ ,‬והגר"א‪.‬‬
‫מידי דפיו לעולם‪ .‬ומי שירצה יכול לשים על‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫ה‪.‬‬
‫התנור בית החורף ברזל וישתמש עליו בפסח‪.‬‬ ‫תנורי בית החורף‬
‫מ"א)מד(‪ :‬והכא לא מהני ההיסק שמסיקין אותו‬ ‫משנה ברורה )קלד(‪ :‬היינו תנור שמחממין בו‬
‫מבפנים‪ ,‬דדמי לסעיף ב'‪ ,‬שדבר שהסיקו מבחוץ‬ ‫בית החורף‪ ,‬שרגילים להשים על גבו פשטיד"א‬
‫לא מהני ההיסק להוציא הבלוע שנבלע מצד‬ ‫ושאר חמץ כל ימות השנה ונבלע שם טעם חמץ‬
‫השני‪.‬‬ ‫ע"י חום האור ואינו יוצא מידי דפיו לעולם אפילו‬

‫סעיף כג‪ :‬כלי חרס המצופים זכוכית‬

‫חרס )אף שכלי זכוכית‬
‫)מצופה זכוכית( אפילו‬
‫כלי חרס המצופין בהתוך זכוכית ‪ -‬דינם ככלי‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף כג‪:‬‬
‫אינו בולע כלל הכא כיון דמחופה על החרס ונצרף עמו בכבשן בלע טפי(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש מקומות שנהגו שלא להשתמש בכלי חרס גליזאר"ט‬
‫חדשים )מהרי"ל(‪ ,‬ואין להחמיר רק במקום המנהג )תשובת מהרי"ל(‪.‬‬

‫היתוך של עופרת מותר בהגעלה ככלי‬ ‫שורשי הלכה‬

‫מתכות‪ .‬כ"כ סמ"ג‪.‬‬
‫כ"כ התוס' )ע"ז לג‪ :‬סוד"ה קוניא ( ‪ -‬אף על פי‬
‫שכלי זכוכית לא בולעים‪ ,‬כאן כיון שאין בו‬
‫אלא חיפוי על כלי חרס בולעים‪.‬‬
‫)יז( בשם מהרי"ל )הל' מאכלות אסורות‬
‫בפסח עמ' קלח ‪ -‬ט סי' כט ‪ -‬ל(‪ :‬כלי חרס‬
‫המחופין בקוניא שקורין גיגלייזיר"ט אסור‬
‫להשתמש בהן בפסח כי מתקנים אותן‬
‫בסובין‪ .‬יש מתירין‪ ,‬ויש לילך אחר המנהג‬
‫ויש לשאול לאומנים כיצד מתקנין אותן‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )ל‪ :(:‬בעו מיניה מאמימר‪ :‬הני‬
‫מאני דקוניא מהו לאישתמושי בהו‬
‫בפסחא? ירוקא לא תיבעי לך‪ ,‬דודאי אסירי‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫כי תיבעי לך‪ ,‬אוכמי וחיורי מאי? והיכא‬
‫ד "מ‬ ‫דאית בהו קרטופני‪ ,‬לא תיבעי לך‪ ,‬דודאי‬
‫אסירי‪ .‬כי תיבעי לך דשיעי מאי?‬
‫אמר להו‪ :‬חזינא להו דמידייתי‪ ,‬אלמא בלעי‬
‫ואסירי‪ .‬והתורה העידה על כלי חרס שאינו‬
‫יוצא מידי דופיו לעולם‪.‬‬
‫ולא דמי ליין נסך שמותר‪ ,‬שזה תשמישו על‬
‫ידי חמין‪ ,‬וזה תשמישו על ידי צונן‪.‬‬

‫א‪.‬‬ ‫מאני דקוניא‬

‫"בהיתוך זכוכית"‬
‫● רש"י – כלי חרס וטוח באבר )עופרת(‪.‬‬
‫מרדכי בשם ר"ת‪ :‬דווקא בהיתוך זכוכית‬
‫● √מרדכי בשם ר"ת – היתך של זכוכית‪,‬‬
‫שהוא מין חול דינו ככלי חרס‪ ,‬אבל היתוך עופרת‬
‫דינו ככלי מתכות ומותר בהגעלה )שלא כרש"י(‪.‬‬
‫לפי שהוא מהחול דינו ככלי חרס‪ ,‬אבל‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪162‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫בחומר לבן או צבעוני‪ ,‬אפשר להכשריו בהגעלה‬ ‫כ' המ"א )מה( – ואפשר שכן כוונתו השו"ע‪.‬‬
‫ג' פעמים‪ ,‬דהיינו שיכניסו לרותחים ויוציאנו ג'‬ ‫כ"כ הלבוש – אבל מחופה עופרת יש מתירים‬
‫פעמים‪ .‬אמנם החתם סופר – אין להתיר בהגעלה‬ ‫בהגעלה ככלי מתכות‪.‬‬
‫מחשש שהציפוי עשוי מחרס‪ ,‬אלא ימלאנו‬ ‫אמנם הטור – כלי חרס המחופים עופרת דינם‬
‫גחלים‪ .‬כ"כ מהר"ם שי"ק‪ .‬אבל ציץ אליעזר –‬ ‫ככלי חרס )כיון שנבלע החמץ בכל עובי הכלי‬
‫דיו בהגעלה ג' פעמים‪ .‬כ"כ שו"ת אבני נזר‪,‬‬ ‫ונבלע גם בחרס שתחת העופרת ושוב אינו נפלט‬
‫ערוך השלחן‪ ,‬מהרש"ם ועוד פוסקים‪.‬‬ ‫ממנו לעולם(‪ .‬כ"כ הב"ח‪ ,‬פר"ח‪ ,‬חק יעקב‪ ,‬ח'‬
‫ג‪.‬‬ ‫יוסף‪ .‬כ"כ מאמר מרדכי בדעת השו"ע וכ"כ‬
‫"בכלי חרס גליזאר"ט"‬
‫משנה ברורה‪.‬‬
‫מ"א)מו(‪ :‬לפי שמקצת האומנין עושין פעולת‬
‫חזון עובדיה )עח(‪ :‬כלי פורצליין )פרפורי( דינן‬
‫הציפוי ע"י סובין והרי יש כאן חמץ בלוע בתוך‬
‫ככלי חרס שאין מועיל להם הגעלה‪ ,‬וכל שכן כלי‬
‫הציפוי‪.‬‬
‫חרסינה המצופים כעין פורצליין שהם ככלי חרס‬
‫ממש‪ .‬וכלי אמאייל )זינגו( שהוא פח המצופה‬

‫סעיף כד‪ :‬כלי עץ המצופים‬

‫כלי עץ המצופים בסמנים שקורים ברניס ‪ -‬דינם ככלי חרס‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף כד‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש מקומות שמחמירים שלא להשתמש בכלים צבועים אפילו הן חדשים‬
‫)מהרי"ל(‪ ,‬וכן המחופין בבדיל‪ .‬ואין להחמיר בזה רק במקום שנהגו איסור )תשובת‬
‫מהרי"ל(‪.‬‬

‫יפלטו‪ .‬וכ' כף החיים )רפג(‪ :‬קשה לטעם זה‪,‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שאם כן גם מעכבים שלא יבלע חמץ? אלא‬ ‫א‪.‬‬
‫הטעם מפני שהסממנים עצמם דינם ככלי חרס‬ ‫טור בשם הרב האי‪ :‬כלי עץ מצופים‬
‫שאינו יוצא מידי דופיו לעולם‪.‬‬ ‫בסמנין ומשתמשין בהן חמץ ‪ -‬דינן ככלי‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬ ‫חרס ואין משתמשין בהן בפסח‪.‬‬
‫הצבועים‬
‫ב‪.‬‬
‫דרשות מהרי"ל )ה' מ"א(‪ :‬אף אותם‬ ‫ד"מ )יח( בשם בתשובת מהר"י ברין‪:‬‬
‫הצבועים בכרכום שקוראים בלע"ך מאל"ש‪ .‬כ"כ‬ ‫המנהג שלא להשתמש בכלים הצבועים‬
‫מהרי"ו )קצג(‪ ,‬מ"א‪ ,‬א"ר חק יעקב‪.‬‬ ‫אפילו הן חדשים‪ .‬ד"מ ‪ -‬מיהו בדיעבד אין‬
‫מ"א )מז(‪ :‬אפילו הן חדשים – דחיישינן שמא‬ ‫לחוש‪.‬‬
‫חיפה כלים ישנים והם נראים חדשים‪.‬‬
‫ד"מ )יח( ‪ -‬מיהו בדיעבד אין לחוש‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"דינם ככלי חרס"‬
‫ר"ז )עא(‪ :‬שלא מועילה להם הגעלה אם נשתמש‬
‫בחמין‪ ,‬לפי שהסממנים מעכבים מי ההגעלה שלא‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪163‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"‪-‬אכה‬

‫סעיף כה‪ :‬כלי שתייה קרה‬

‫כל כלי השתיה‪ ,‬בין צלוחיות בין כוסות ‪ -‬מותרים בשטיפה‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף כה‪:‬‬
‫בין שהם של זכוכית ) ואף האוסר בזכוכית‪ ,‬הכא כשנשתמש בהן בצונן לכו"ע לא בלעי וסגי בשטיפה‬
‫ומותר אח"כ להשתמש בהן אפילו בחמין – משנה ברורה(‪ ,‬בין שהם של עץ‪ ,‬בין שהם של‬
‫מתכת‪ ,‬בין שהם של חרס‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואעפ"י שלפעמים נותנים בהם לחם חם‪ ,‬כיון שרוב תשמישן אינו אלא בצונן‬
‫סגי בשטיפה‪ ,‬שלא הלכו בכל כלי אלא אחר רוב תשמישו‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬מיהו יש מחמירים ומצריכים הגעלה‪ ,‬וכן נוהגין )וע"ל סעיף ו'(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫"מותרים בשטיפה"‬ ‫שורשי הלכה‬
‫ר"ז )עב(‪ :‬היינו שידיחם היטב במים להסיר‬ ‫א‪.‬‬
‫ע"ז )עה‪ :(:‬ת"ר‪ :‬הלוקח כלי תשמיש מן‬
‫הדבוק ואחר כך שוטפם‪ ,‬ומותר להשתמש אחר‬
‫העובדי כוכבים‪ ,‬דברים שנשתמש בהן ע"י‬
‫כך אף בחמין‪ .‬היינו מעיקר הדין‪ ,‬אבל המנהג‬
‫צונן‪ ,‬כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות ‪-‬‬
‫שלא להשתמש בפסח בכלי חרס ישנים‪.‬‬
‫מדיחן ומטבילן והם טהורין‪ .‬כ"פ הטור‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"רוב תשמישן"‬
‫הולכים לפי רוב תשמישו‬
‫עולת שבת )כג(‪ :‬טעמו‪ ,‬לפי שההגעלה לכלי‬ ‫ב‪.‬‬
‫● √הר"ן )בפרק כל שעה ח‪ :‬דבור ראשון(‪:‬‬
‫שאינו בן יומו מדרבנן הלכו להקל לפי רוב‬
‫דבכל מילי אזלינן בתר רוב תשמישו וכיון‬
‫תשמישו‪ .‬לפי זה אם הוא בן יומו לכ"ע צריך‬
‫דרוב תשמיש הכוסות אינו אלא בצונן‪,‬‬
‫הגעלה‪ .‬כ"פ חזון עובדיה )עז( והרב יעקב יוסף‬
‫בשטיפה סגי להו‪ .‬כ"כ הרשב"א )ח"א סי'‬
‫זצ"ל‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ג‪.‬‬ ‫שעב‪ ,‬תתיז וח"ג סי' רעט(‪.‬‬
‫ויש מחמרים‪ ...‬הגעלה‬ ‫ג‪.‬‬
‫● √אולם מרדכי )בפרק כל שעה‪ ,‬תקעד(‬
‫)עב(‪ :‬הגעלה – או עירוי ג' ימים )כנ"ל‬ ‫ר"ז‬
‫בשם ראבי"ה ‪ -‬מיהו כוסות של כסף יש‬
‫סכ"א(‪ ,‬ואע"פ שעירוי אינו כהגעלה‪ ,‬כאן מקילים‬
‫לחוש שפעמים מרתיחים בהם יין ופלפל‬
‫כיון שרוב תשמישו בצונן‪ .‬מיהו בדיעבד סגי‬
‫ובשמים אצל האור וצריך להגעילו בכלי‬
‫בשטיפה כמו שכתב הרמ"א עצמו סעיף ו'‪ .‬ואף‬
‫ראשון‪ ,‬וטוב שלא להגעילו עם שאר כלים‬
‫לרמ"א אם יודע בבירור שלא נשתמש בחמץ‬
‫שמא לא נשתמש בהם חמץ‪ .‬כ"כ הגמ"י‬
‫בחמין כלל דיו בהדחה‪.‬‬
‫ורי"ו בשם התוס'‬

‫ענפי הלכה‬

‫סעיף כו‪ :‬הכשר כלי זכוכית‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪164‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫)היינו שהכניס חמץ לתוכן שיתקיים שם(‬ ‫כלי זכוכית אפילו מכניסן לקיום‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף כו‪:‬‬
‫)לפי שחלקים‬ ‫ואפילו משתמש בהם בחמין ‪ -‬אין צריכים שום הכשר שאינם בולעים‬
‫וקשים הם(‪ ,‬ובשטיפה בעלמא סגי להו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו‪ ,‬וכן המנהג‬
‫באשכנז ובמדינות אלו )סמ"ק ואגור(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וכן כלי כסף שיש בתוכן התוך זכוכית שקורין גישמעלצ"ט‪ ,‬אין להגעילו‪ ,‬אבל‬
‫מבחוץ אינו מזיק )שאין משתמשין בכלים חשובין כאלו ברותחין – מ"א(‪) .‬תה"ד סימן קל"ב(‪.‬‬

‫● רמב"ם‪ :‬כלי זכוכית צריכים הגעלה‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ענפי הלכה‬
‫"‬ ‫"‬
‫ויש מחמירין‬
‫מרדכי‪ :‬ואף על גב דתשמישו בצונן מ"מ‬
‫לפעמים משתמשין בהן בחמין‪.‬‬
‫ר"ז )עג(‪ :‬ואם עבר והשתמש בפסח בכלי‬
‫זכוכית בחמין בלי שום הכשר‪ :‬אם רוב תשמישו‬
‫בצונן – מותר‪ ,‬אבל אם רוב תשמישו בחמין או‬
‫בכבישה – אפילו בדיעבד יש לאסור‪ ,‬אלא אם כן‬
‫הגעילו או עשה לו עירוי‪.‬‬
‫יחווה דעת )א‪,‬ו(‪ :‬דין כלי פיירקס כדין כלי‬
‫זכוכיות‪ .‬כ"פ יביע אומר )יו"ד ד‪ ,‬מא(‪,‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"אבל מבחוץ אינו מזיק"‬
‫ח' רעק"א‪ :‬בין שהיה על גוף הכלי מבחוץ או‬
‫שהיה מלמעלה על כיסויו או על ידו‪.‬‬
‫הכשר כלי זכוכית‬
‫ב‪.‬‬ ‫אבות דרבי נתן )דף ‪ :(132‬שלשה דברים‬
‫ונאמרו בכלי זכוכית‪ :‬אינו בולע ואינו פולט‪,‬‬
‫ומראה כל מה שבתוכו‪ .‬במקום חם חם‪,‬‬
‫במקום צונן צונן‪.‬‬
‫ישנם כמה דעות האם כלי זכוכית בולעים‬
‫או לא‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫● √ מרדכי )פסחים תקעד( – פסק כמו‬
‫אבות דרבי נתן‪ :‬שכלי זכוכית אינם בולעים‬
‫ולא פולטים‪ .‬כ"פ האשכול‪ ,‬ראבי"ה‪ ,‬תוס'‪,‬‬
‫א"ז בשם ר"ת‪ ,‬רשב"א‪ ,‬רא"ש‪ ,‬הר"ן‪ ,‬ועוד‬
‫פוסקים‪ .‬כ"פ מרן כאן‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫● √והסמ"ג – כיון שזכוכית נעשה מעפר‬
‫)חול( דינו ככלי חרס שלא מועיל להם‬
‫הגעלה‪ ,‬אלא צריכים שבירה‪ .‬כ"פ סמ"ק‪ ,‬ר'‬
‫יונה‪ ,‬תרומת הדשן‪ ,‬הגמ"י בשם רבנו יואל‪.‬‬
‫כ"פ הרמ"א‪.‬‬

‫סעיף כז‪ :‬שיפודים של כל השנה לפסח‬

‫שיפוד ישן שצלו בו עופות בפסח ‪ -‬מותרין‪ ,‬אף ע"פ שמקודם‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף כז‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫צלו בו בשר מלוח ממלח שלא נבדק‪ .‬הגה‪ :‬מיהו אין להתיר רק בדיעבד‪.‬‬
‫ד‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫וכן העצים שתוחבין‬ ‫וכן הברזות שבחביות של יין‪ ,‬נוהגין להדיחן )אגור מהרי"ל(‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪165‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"א‬

‫בהם כלי שתייה‪ ,‬צריכין הדחה לשום בהם כלים בפסח )מהרי"ו(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫מהר"י ווייל )סי' קצג(‪ :‬העץ שתוחבים בו‬ ‫שורשי הלכה‬
‫צלוחית של חמץ ששתו בו שכר אין לתלות‬ ‫א‪.‬‬
‫מרדכי )בפרק כל שעה‪ ,‬תקנה(‪ :‬שיפוד ישן‬
‫בו צלוחית בפסח‪.‬‬
‫שצלו בו עופות בפסח מותרין‪ ,‬אף על גב‬
‫ענפי הלכה‬ ‫שצלו בו בשר מלוח שלא נבדק המלח‬
‫א‪.‬‬ ‫מחמץ‪ ,‬לפי שטעם החמץ שהיה במלח‬
‫"שצלו בו בשר"‬ ‫נתבטל קודם הפסח‪.‬‬
‫מ"א )נא(‪ :‬ואם צלו בו פעם אחת מולייתא חמץ‬ ‫ב"י ‪ -‬כבר נתבאר בסימן תמ"ז שיש חולקין‬
‫אסור אפילו בדיעבד )והיינו לרמ"א(‪.‬‬ ‫בדין זה וסוברים דחוזר וניעור‪ .‬ובבדק הבית‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬ ‫כ' ‪ -‬ומיהו בזה אפשר דמודי כיון דאין כאן‬
‫רק בדיעבד‬
‫חמץ ידוע אלא חשש מלח שלא נבדק‪ .‬וכ'‬
‫וחמד משה )כ"ד(‪ :‬נראה מהפוסקים שאף‬ ‫כף החיים‪ :‬ולכן סתם מרן בשו"ע להתיר‪.‬‬
‫לכתחילה שיפודים אלו מותרים בהגעלה ואין‬
‫צריך ליבון‪.‬‬ ‫דין הברזות ועץ שתוחבים בחבית‬
‫ג‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ג‪.‬‬
‫ברזות שבחביות‬ ‫ד"מ )כ( אגור )הל' חו"מ סי' תשז( בשם‬
‫מ"א )נב(‪ :‬מפני שממשמשים בהם בידיים‬
‫מהר"ם‪ :‬מצוה לתקן ברזות חדשות בכל‬
‫החביות‪ .‬כ"כ מהרי"ל ‪ -‬או לרחוץ הישנות‪.‬‬
‫המודבקים מחמץ‪.‬‬
‫וכ' ב"י )סוף סימן תס"ז( – להצריך ברזות‬
‫מיהו ת' מהרי"ו )קצג( – יש לקחת ברזות‬
‫חדשות חומרא יתירא היא‪.‬‬
‫חדשות שמא היו בחבית של שכר‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪166‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ב‬

‫או"ח סימן תנב‪ :‬דין זמן הגעלת הכלים‬

‫ובו ז' סעיפים‬
‫) ע"ז‪ :‬עו (‬

‫הנושאים בסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א‪ :‬למה צריך להגעיל קודם שעה חמישית ‪168 .......................................‬‬
‫סעיף ב‪ :‬הגעלת כלי בשרי עם כלי חלבי ‪173 .................................................‬‬
‫סעיף ג‪ :‬הגעלת הרבה כלים יחד‪174 ............................................................‬‬
‫סעיף ד‪ :‬כשמגעיל בצבת יגלגל הכלי ‪174 .....................................................‬‬
‫סעיף ה‪ :‬הגעלה בחמי טבריה‪ ,‬מי ההגעלה ‪175 ...............................................‬‬
‫סעיף ו‪ :‬הגעלת כלים גדולים ‪176 ................................................................‬‬
‫סעיף ז‪ :‬לשטוף הכלי במים קרים אחר ההגעלה‪177 .........................................‬‬

‫סעיף א‪ :‬למה צריך להגעיל קודם שעה חמישית‬

‫חלק ‪ :1‬יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית כדי שלא יצטרך‬ ‫סעיף א‬
‫לדקדק‪:‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫)או אם יש שישים במים נגד כלי שמגעיל או לאו(‬ ‫אם הכלים בני יומן או לאו‪.‬‬
‫)טור(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וכן אם מגעיל כלים שבליעתן מועטת עם כלים שבליעתן מרובה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫וכן אם משהא הכלים בתוך היורה יותר מדאי ואינו משהא אותם כל כך‪...‬‬

‫אפשר להגעיל‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫הרא"ש‪ :‬אבל קודם זמן איסורו אף כלי‬
‫שאינו בן יומו ואין שישים במים ‪ -‬מותר‪,‬‬
‫דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא‪,‬‬
‫שהחמץ נתן טעם בכלי‪ ,‬והכלי נותן טעם‬
‫למים ועדיין הוא היתר )שהרי הוא קדם שעה‬
‫ו'(‪ .‬כ"כ תוס'‪ ,‬מרדכי והר"ן‪.‬‬
‫והרשב"א כתב – כיון שנותן טעם לפגם‬
‫אסור אחר זמן איסורו‪ ,‬אין להגעיל שום כלי‬
‫אחר זמן איסורו‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫ישנם כמה תנאים להתיר להגעיל כלים אחר‬
‫שעה חמישית בערב פסח או בפסח‪ ,‬שאם‬
‫לא כן לא מהני ההגעלה‪ ,‬להלן התנאים‪:‬‬
‫כלים שאינם בני יומן‬
‫א‪.‬‬
‫תוס' והרא"ש‪ :‬אחר שעה חמשית צריך‬
‫שיהא הכלי אינו בן יומו או שיש שישים‬
‫במי ההגעלה נגד הכלי‪ ,‬שאם לא כן אי‬
‫‪168‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ב‬

‫שישית אין‬ ‫ד"מ‪ :‬מכל מקום קודם שעה‬ ‫ב"י – מכל מקום אין לחוש לסברת רשב"א‬
‫זמן איסורו‬ ‫לחוש‪ .‬כ"כ מרדכי – קודם‬ ‫כיון שכמה גדולים חלקו עליו‪.‬‬
‫נותן טעם‬ ‫סומכים על נותן טעם בר‬
‫עם כלי שני‬ ‫דהיתרא‪ ,‬ומגעילים כלי ראשון‬ ‫צריך שיהא שישים במים‬
‫ב‪.‬‬
‫)אף שכלי שני בליעתו מועטת(‪.‬‬ ‫רשב"א‪ :‬אם יש שישים במים נגד הכלי‬
‫שמגעילו מותר אף שהכלי בן יומו‪ .‬והני‬
‫זמן שהייה במי הגעלה‬ ‫מילי שמגעיל כלי אחד‪ ,‬אבל אם מגעיל ב'‬
‫ד‪.‬‬
‫הרי"ף‪ :‬ישאיר הכלי בתוכו עד שיפלוט‬ ‫כלים יחד צריך שישים כנגד שניהם‪.‬‬
‫האיסור‪.‬‬ ‫אבל אם מכניס הכלים בזה אחר זה נחלקו‪:‬‬
‫● י"א – שמותר‪ ,‬לפי שהראשון כבר‬
‫מכל מקום ראבי"ה – מי יודע זמן פליטה‪,‬‬
‫נתבטל‪ ,‬וכשמגעיל השני אין אומרים שחוזר‬
‫שמא ישאיר יותר מדאי ויחזור ויבלע‬
‫וניעור‪ ,‬ואף מצטרף לבטל השני‪ .‬כ"כ‬
‫האיסור‪ .‬ולכן כדאי להגעילם כשאינם בני‬
‫הראב"ד‪.‬‬
‫יומן וגם יגעילם קודם שעה ה'‪ .‬כ"כ הגמ"י‪,‬‬
‫● אבל רבותיי – אסרו‪ ,‬שהראשון בטל לאו‬
‫מרדכי והטור – נהגו להכניסן ולהוציאן‬
‫דינא‪ ,‬ולעולם טעמו לא בטל‪.‬‬
‫מיד‪.‬‬
‫מסכם הרשב"א לפיכך אין מגעילים ב' כלים‬
‫ענפי הלכה‬ ‫בן יומו אפילו בזה אחר זה‪.‬‬
‫א‬ ‫] סיכום‪ :‬כשמגעיל הכלים בזה אחר זה‬
‫"קודם שעה חמישית"‬
‫▪ רשב"א – צריך שישים נגד כל הכלים‪ ,‬דהאיסור‬
‫משנה ברורה )א(‪ :‬טעם לזה שיש לחוש שאחר‬ ‫חוזר וניעור‪ .‬כ"כ ש"ך )יו"ד(‪ ,‬מ"א )ו(‪ ,‬הגר"א ר"ז‪.‬‬
‫שיצא הבלוע יחזור ויבלע בכלי מה שפלט‪ ,‬ולכן‬ ‫▪ ראב"ד – אין צריך שישים נגד כולם‪ .‬כ"כ חק‬
‫אין להגעיל רק כלי שאינו בן יומו דאז אף אם‬ ‫יעקב )ג(‪.‬‬
‫פסק ח"א‪ :‬בדיעבד אם יש שישים נגד הגדול‬
‫יבלע מה שפלט הרי לפגם הוא או שיהיה במים‬ ‫שבכלים יש להתיר[‬
‫שישים לבטל את פליטת האיסור‪ ,‬אבל כשמגעיל‬
‫קודם שעה חמישית אין צריך ליזהר בכל זה‬ ‫כלים שבליעתן מועטת‬
‫משום דאז הלא הוא עדיין זמן היתר חמץ והו"ל‬ ‫ג‪.‬‬
‫נותן טעם בר נותן טעם דהתירא )החמץ במים‪,‬‬
‫הגמ"י בשם ראבי"ה‪ :‬יש ליזהר‬
‫מהמים לקערה ועדיין היתרא הוא שלא הגיע זמן‬ ‫כשמגעילים כלים גדולים שלא יגעילם ביד‬
‫איסור חמץ(‪ .‬כ"כ הב"י והט"ז והמ"א)א(‪.‬‬ ‫סביב במים שלא יכנס מצד שכבר הוגעל‬
‫במים אלא יכניס חציו או שלישיתו במים‬
‫קשה שהרי ב )תמ"ז‪ ,‬ה( אסר רמ"א דברים‬
‫המתבשלים ולא התיר מטעם נ"ט בנ"ט ולמה‬
‫ויוציאנו ואחר כך יכניס צדו השני לתוכו‬
‫ויצמצם כפי יכלתו‪ .‬כ"כ ד"מ בשם מהרי"ו –‬
‫מתיר כאן לכתחילה?‬
‫תירץ המ"א)א( דהכא כיון דאיכא הרבה טעמים‬ ‫שאסור להחזיר כלי שהוגעל לתוך מי‬
‫ההגעלה‪ ,‬דחוזר ובולע )כיון שבליעתו מועטת(‪.‬‬
‫מן המאכל לכלי ומן הכלי למים ומן המים לכלי‪,‬‬
‫שרי‪.‬‬
‫דלא כרבנו שב"ט ‪ -‬שהנהיג לכפות כל הכלי‬
‫ג‪.‬‬ ‫במים בפעם אחת ולא לחצאין שלא יפלוט‬
‫"שבליעתן מועטת"‬ ‫ויבלע מה שפלט כבר‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪169‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ב‬

‫שלאחר גמר פליטת האיסור‪ ,‬יחזור ויבלע‪ .‬והוא‬ ‫מ"א‪ :‬שבליעתן מועטת‪ .‬כגון כפות וכוסות ויש‬
‫חומרא כיון שיש נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא‬ ‫לחוש שיבלעו ממה שפולטין הקערות והקדירות‬
‫שהרי הכלי אינו בן יומו או שיש שישים‪.‬‬ ‫)אבל קודם שעה ה' מותר‪ ,‬דהוי נ"ט בר נ"ט‬
‫דהיתרא(‪ .‬ומחצית השקל כ' ‪ -‬טעם החשש‬

‫וכן כדי שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן‪.‬‬

‫ה‪.‬‬
‫חלק ‪:2‬‬ ‫סעיף א‬
‫ו‪.‬‬
‫הגה‪ :‬אך רבים חולקים וסבירא להו )שאף קודם שעה ה'( דאין הגעלה מועלת כלום אם‬
‫אין המים רותחים )וכן משמע מהרא"ש וסמ"ג ות"ה סימן קל"א ואגור וטור בסימן ק"ה(‪ .‬ע"כ יש‬
‫ליזהר אפילו קודם זמן איסורו שלא ינוחו מרתיחתן כל זמן שמגעיל )ד"ע(‪...‬‬

‫שהיד סולדת בהן‪ ,‬ואם כן אף קודם זמן‬

‫איסורן יש לחוש )ואינו רק זהירות(‪.‬‬
‫וכן משמע לקמן בסימן זה וכן הוא דעת‬
‫תרומת הדשן )ח"א סי' קלא( והאגור )ס'‬
‫תשמב(‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫ה‪.‬‬
‫"שלא ינוחו מרתיחתן"‬
‫משנה ברורה‪ :‬דכל זמן שהם רותחין טרידי‬
‫למיפלט ולא בלעי ממי הגעלה וכשנחו מרתיחתן‬
‫בלעי‪ .‬וכ' הב"י ‪ -‬ואם נחו‪ ,‬חוזר ומרתיח ומגעיל‬
‫בהם‪ ,‬ולא נאסרה היורה‪ .‬כ"כ ט"ז )ג(‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ו‪.‬‬
‫דאין הגעלה מועלת‬
‫מ"א )ד(‪ :‬טעמו‪ ,‬כדי שלא יבלע חזרה ממימי‬
‫ההגעלה‪ .‬וביאר מחצית השקל – כיון שמי‬
‫ההגעלה יד סולדת בהם מבליעים האיסור‬
‫שבמים‪ ,‬וכיון שאינם רותחים לא פועלים‬
‫להכשיר‪ .‬והיא חומרא יתרה‪ ,‬שהרי אחר כך‬
‫שירתחו יפלטו אף מה שבלעו‪.‬‬
‫מ"א‪ :‬תימה על הרמ"א דגם דעת המחבר כן הוא‬
‫דאין הגעלה מועלת אלא בשעה שהמים רותחין‪,‬‬
‫אלא דכתב דאחר זמן איסורו אסור להשהות‬
‫הכלים לאחר שינוחו המים מרתיחתן דאז חוזרין‬
‫ובולעין ממי הגעלה משא"כ מקודם אין לחוש לזה‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫שורשי הלכה‬
‫תנאי נוסף שלא ינוחו המים‬
‫מרתיחתן‬
‫ה‪.‬‬
‫תשובת הגאונים‪ :‬יזהר שלא ינוחו‬
‫המים מן הרתיחה‪ ,‬שאם ינוחו אסור‬
‫להגעיל בהם כלים‪ .‬וכ' הב"י ‪ -‬היינו לומר‬
‫שבעודם נחים מהרתיחה לא יגעיל בהם‬
‫כלים לפי שאין המים רותחים אין כאן‬
‫הגעלה‪.‬‬
‫וכ"כ בתרומת הדשן )ח"א סי' קלא‪ ,‬ח"ב סי'‬
‫קנ(‪ :‬מי שיש לו כלים הרבה שמגעיל זה אחר‬
‫זה ורגילות הוא כשמכניסין כלי אחר נייחי‬
‫המים מרתיחתן‪ ,‬צריך להמתין בכל כלי עד‬
‫שישובו המים ויעלו רתיחה‪.‬‬
‫והכלבו )סי' מח ט ע"ד( – יש פוסקין שצריך‬
‫שיזהר שלא תנוח היורה הגדולה שמגעילין‬
‫בה מרתיחתה בעוד שהכלים בתוכה שלא‬
‫יחזרו ויבלעו מה שפלטו‪ .‬וכל זה במי‬
‫שמגעיל אחר זמן איסורו )אבל לפני זמן‬
‫איסורו אף שנחו מרתיחתן יכול להגעיל(‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫)ג(‪ :‬אבל מדברי הרא"ש וסמ"ג )לאוין‬ ‫ד "מ‬
‫עז ל א( משמע ‪ -‬דלא מהני הגעלה אלא‬
‫במים רותחים אבל לא בנחו מרתיחתן אף‬
‫‪170‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ב‬

‫להמתין בכל כלי עד שיעלו המים אבעבועות ויש‬ ‫כיון דעצם הגעלה היה בעת רתיחתן‪ .‬כ"כ משנה‬
‫להזהיר למגעילין בזה‪.‬‬ ‫ברורה‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬הנה טבע המים דנייחי מרתיחתן‬
‫כשמכניסין בם כלים צוננים להגעיל‪ ,‬ע"כ צריך‬

‫וכן כדי שלא‬

‫ח‪.‬‬
‫ושלא יכניס הכלים עד שירתיחו המים‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫חלק ‪:3‬‬ ‫סעיף א‬
‫יצטרך להגעיל היורה הגדולה‪ ,‬שמגעילים בה‪ ,‬תחילה וסוף‪...‬‬

‫והרמב"ם )חו"מ פ"ה הכ"ו‪ ,‬מאכ"א פי"ז ה"ג(‬ ‫שורשי הלכה‬

‫נראה שאין צריך להגעילה‪.‬‬
‫והרא"ש – דינו כשאר כלים‪ ,‬שאם אינו בן‬ ‫שלא יכניס הכלים עד שירתחו‬
‫יומו או קודם שעה ה' אפילו בן יומו – אין‬ ‫המים‬
‫ז‪.‬‬
‫צריך הגעלה תחילה‪ .‬אבל כשאינו בן יומו‬ ‫כלבו )מח‪ ,‬י(‪ :‬ירתיח המים קודם שיכניס‬
‫משעה ה' ואילך צריך הגעלה תחילה וסוף‪,‬‬ ‫בהם הכלים‪ ,‬ואם אינם רותחים כשמכניס‬
‫שאם לא כן נאסרים מי ההגעלה וחוזרים‬ ‫שם הכלי ומשהא אותו עד שירתיחו ‪ -‬אין‬
‫ואוסרים הכלים הנגעלים בתוכה כיון שאין‬ ‫בכך כלום לפי שאינו פולט עד שירתיחו‪,‬‬
‫שישים‪.‬‬ ‫דחמץ לפני זמנו בנותן טעם ונותן טעם‬
‫] סיכום דעת הרא"ש‪ :‬אין צריך הגעלה אלא אם‬ ‫לפגם מותר‪ .‬אך המגעיל משש שעות‬
‫כן‪ :‬א(‪ .‬אחר שעה ה'‪ .‬ב(‪ .‬יורה או כלים בני יומן‪.‬‬ ‫ולמעלה צריך להיזהר שירתיח המים תחילה‬
‫ג(‪ .‬אין שישים במי ההגעלה‪.[.‬‬ ‫ושלא ינוחו המים מרתיחתן בעוד שהכלים‬
‫לתוכם לפי שאיסורו במשהו‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫ח‪.‬‬ ‫דין היורה שמגעיל בה‬
‫"שלא יצטרך להגעיל היורה"‬ ‫ח‪.‬‬
‫רשב"ם‪ :‬צריך להגעיל תחילה וסוף‬
‫ב"י בשם הרא"ש‪ :‬ואם מגעיל קודם שעה ה' אף‬
‫שהיורה בת יומא ואף שאין שישים – אין צריך‬ ‫היורה שמגעילין בה שאר הכלים‪ .‬וכן פסק‬
‫להגעיל היורה הגדולה לא בתחילה ולא בסוף‪.‬‬ ‫רש"י‪ ,‬וכן הורה ריב"א וכן יש בתשובת‬
‫כ"כ לבוש‪ ,‬עולת שבת‪ ,‬מ"א‪ ,‬ר"ז ושלחן גבוה –‬ ‫הגאונים – מדיח יורה גדולה ומגעילה‬
‫שכן המנהג‪ .‬מיהו הב"ח – נוהגים שלא‬ ‫ברותחין ומכשירה ושוטפה בצונן ומפליטה‬
‫כהרא"ש‪ ,‬ואף קודם שעה ה' מגעילים היורה‬ ‫מחמץ תחילה ואחר כך מרתיח בה מים )‬
‫וטעמו‪ :‬כיון שאין במים שישים נגד היורה‪ ,‬המים‬
‫תחילה וסוף אף שאינו בן יומו‪ .‬כ"כ מ"א –‬
‫יאסרו ויחזור לאסור הכלים שמגעיל בהם‪ .‬כן‬
‫המנהג להחמיר‪.‬‬ ‫לבסוף צריך להגעיל היורה שיוכל להתשתמש‬
‫בה‪ ,‬אבל לפני זמן איסורו מותר דהוי נ"ט בר נ"ט‬
‫דהיתרא(‪.‬‬
‫‪ -‬מלשון הרי"ף )פסחים ח‪ :‬ע"ז מ‪(.‬‬ ‫אבל רי"ו‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪171‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ב‬

‫חלק ‪ :4‬הגה‪ :‬ואם לא הגעיל קודם זמן איסורו יכול להגעיל עד‬
‫ט‪.‬‬
‫סעיף א‬
‫י‪.‬‬
‫הפסח‪) ,‬אבל בפסח לא( שאז חמץ במשהו ואינו מועיל הגעלה שחוזר ובולע‪ .‬אבל‬
‫מותר ללבן כלי תוך הפסח )ד"ע ותשובת רשב"א(‪.‬‬
‫יא‪.‬‬
‫וכשמגעיל קודם פסח לאחר שש צריך ליזהר בכל הדברים הנזכרים שאין צריך‬
‫ליזהר בהן קודם שש‪.‬‬

‫יגעיל כיון שחמץ בפסה במשהו‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫"שאז חמץ במשהו ואינו מועיל הגעלה"‬
‫משנה ברורה‪ :‬שאז אינו מועיל אף אם יש‬
‫ד"מ )ב(‪ :‬אין להגעיל שום כלי בפסח אף‬
‫ביורה שישים נגד הכלי‪ ,‬ואף בכלי ויורה אינם בני‬
‫יומן אסור לדידן‪.‬‬
‫י‪.‬‬
‫"אבל מותר ללבן"‬
‫מאמר מרדכי )ה(‪ :‬הטעם החילוק בין הגעלה‬
‫לליבון‪ ,‬שבהגעלה הטעם יוצא ויש חשש שיחזור‬
‫ויבלע‪ ,‬מה שאין כן בליבון שהטעם לא יוצא אלא‬
‫נשרף‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫יא‪.‬‬
‫צריך להיזהר בכל הדברים‬
‫מ"א )ו(‪ :‬כבר אחר ד' אין להגעיל‪ ,‬כיון שאז‬
‫כבר אסור מדרבנן וליכא נותן טעם בר נותן טעם‬
‫דהיתרא‪ .‬כ"כ מקור חיים‪.‬‬
‫מ"א )ו(‪ :‬סיכום ‪ -‬דברים שצריך להיזהר בהם‬
‫כשמגעיל בזמן איסור חמץ‪:‬‬
‫א(‪ .‬שלא יהיו הכלים בני יומן‪.‬‬
‫ב(‪ .‬אם הכלים בני יומן צריך שישים‪.‬‬
‫ג(‪ .‬כשמגעיל הרבה כלים בזה אחר זה צריך‬
‫שישים נגד כל הכלים‪.‬‬
‫ד(‪ .‬יגעיל תחילה כלים שבליעתן מועטת ואחר‬
‫כך כלים שבליעתן מרובה‪.‬‬
‫ה(‪ .‬לא ישהה הכלי במי הגעלה יותר מדי‪.‬‬
‫ו(‪ .‬לא ינוחו המים מרתיחתן‪.‬‬
‫ז(‪ .‬יגעיל היורה תחילה‪.‬‬
‫פירוש‪ :‬יכול להגעיל עד לפני הפסח אף אחר‬
‫שעה חמישית בערב פסח‪ ,‬אבל בפסח עצמו לא‬
‫הגעלה בפסח‬
‫ט‪.‬‬
‫שיש במים שישים נגד כל הכלי ואף שאין‬
‫הכלי בן יומו‪ ,‬מאחר שחמץ בפסח במשהו‪,‬‬
‫ולא מהני שישים ולא נותן טעם לפגם‪.‬‬
‫ומיהו קודם פסח אף לאחר שש שרי‪ ,‬כיון‬
‫שעדיין אין החמץ במשהו וגם נותן טעם‬
‫לפגם שרי‪.‬‬
‫כ"כ תשובת הרשב"א )ח"א סי' רסב( ‪ -‬דאין‬
‫להגעיל שום כלי בפסח למאן דאוסר נותן‬
‫טעם לפגם בפסח‪ .‬וכ"כ בפסקי מהרא"י‪.‬‬
‫י‪.‬‬
‫ד"מ ‪ -‬משמע מזה שמותר ללבן כלי אף‬
‫לאחר זמן איסורו )ורק להגעיל אסור(‪ ,‬מדלא‬
‫אסר בתשובת הרשב"א אלא מכח שחוזר‬
‫ובולע‪ .‬ודלא כמו שכתב בהגהות מנהגים‬
‫)טירנא עמ' מא אות פ( בשם מהר"ש שהיה‬
‫אוסר ללבן שפוד לאחר זמן איסורו מאחר‬
‫דכבר חל עליו איסור חמץ‪ ,‬והוא כסברת‬
‫רבנו ירוחם דלעיל‪ .‬וכתב ב"י שאין לסמוך‬
‫עליה‪ ,‬וכן נראה לי וכן נוהגים‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ט‪.‬‬
‫יכול להגעיל עד פסח‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪172‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ב‬

‫סעיף ב‪ :‬הגעלת כלי בשרי עם כלי חלבי‬

‫יש ליזהר מלהגעיל כלי הבשר וכלי חלב ביחד‪ ,‬אא"כ אחד מהם‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אינו בן יומו‪) .‬כל שכן כלי של איסור‪ .‬ע"כ נהגו שלא להגעיל שום כלי בן יומו(‪.‬‬

‫"יש להיזהר" היינו לכתחילה‪ .‬והרמ"א )שם( –‬ ‫שורשי הלכה‬

‫אסר אף בדיעבד‪.‬‬
‫"כלי בשר וחלב יחד"‬
‫מ"א )ח(‪ :‬פירוש שתוחב אותם יחד ליורה‪ ,‬ואין‬
‫שישים ביורה נגד שום אחד מהם‪ .‬כ"כ אשל‬
‫אברהם‪ ,‬חמד משה‪.‬‬
‫מה הדין אם יש שישים נגד אחד מהם?‬
‫משמע – שמותר )מחצית השקל‪ :‬לפי שנתבטל‬
‫טעם אותו שיש שישים נגדו‪ ,‬ואין השני אוסר לבדו(‪.‬‬
‫כ"פ עולת שבת‪.‬‬
‫אבל העט"ז – צריך שיהא שישים נגד שניהם‪,‬‬
‫ומ"ש שו"ע "יחד" לאו דווקא אלא הוא הדין‬
‫בזה אחר זה‪.‬‬
‫"אחד מהם אינו בן יומו"‬
‫משנה ברורה‪ :‬דבן יומו מותר שמקבל מאינו‬
‫בן יומו טעם פגום‪ ,‬ושאינו בן יומו ג"כ מותר‬
‫ולכן נהגו העולם להמתין מלהגעיל בערב‬
‫שהטעם שבולע מבן יומו הוא נ"ט בר נ"ט‬
‫דהתירא‪ .‬וכ' האחרונים ‪ -‬וה"ה אפילו שניהם בני‬
‫יומן אלא שיש ס' נגד כלי אחד מהם דאז פליטתו‬
‫נתבטל והוי כמאן דליתא‪.‬‬
‫כף החיים )טו(‪ :‬כל זה בשאר ימות השנה או‬
‫ערב פסח קודם שעה ה'‪ .‬אבל אחר כך צריך בכל‬
‫אחד מהם שישים נגדו או שאינו בן יומו‪ .‬כ"כ‬
‫משנה ברורה‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬
‫כל שכן כלי של איסור‬
‫ב"י בשם הגמ"י‪ :‬צריך שהכלי של האיסור לא‬
‫יהא בן יומו‪ ,‬או שיהש שישים במים שאז מותר‬
‫להגעיל אפילו כלי איסור תחילה‪ .‬כ"כ ת' הר"ם‪,‬‬
‫או"ה וחק יעקב‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫הגמ"י בשם סמ"ק‪ :‬במה דברים‬
‫אמורים שמותר להגעיל קודם שעה ה'‪,‬‬
‫דווקא כשמגעיל כלי בשר לחוד וכלי חלב‬
‫לחוד‪ .‬אבל יחד אסור אלא אם כן אחד מהם‬
‫אינו בן יומו‪.‬‬
‫טעמו‪ :‬שאינו בן יומו אינו אוסר את כלי‬
‫הבן יומו כיון שטעמו פגום‪ .‬והבן יומו אינו‬
‫אוסר את שאינו בן יומו כיון שיש ג' נותני‬
‫טעם להיתרא‪.‬‬
‫אבל כששניהם בני יומן אפילו קודם שעה‬
‫ה' אוסרים‪ ,‬כיון ששניהם נותנים טעם‬
‫לשבח )ולא הוי נותן טעם בר נותן טעם‬
‫דהיתרא(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫פסח עד שיהיו הכלים אינו בן יומו‪ ,‬כיון‬
‫שרגלים להגעיל הכלים יחד‪.‬‬
‫הגמ"י בשם הר"ם‪ :‬ולכן מותר להגעיל אף‬
‫עם כלי איסור כששניהם אינם בני יומן‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"כלי בשר וכלי חלב"‬
‫ב"י‪ :‬וזאת אף קודם שעה ה' כיון שהוא מטעם‬
‫בשר בחלב‪.‬‬
‫בדיעבד שהכשירם יחד‬
‫שו"ע )יו"ד צה‪ ,‬ג( – בדיעבד מותר‪ ,‬דהוי נותן‬
‫טעם בר נותן טעם דהיתרא‪ .‬ש"ך )ט(‪ :‬ולכן כתב‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪173‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"‪-‬בג‪ ,‬ד‬

‫מ"א )ט(‪ :‬ואפילו קודם שעה ה'‪ ,‬גזרה כלי‬
‫איסור בן יומו שלא שייך בו נותן טעם בר נותן‬
‫טעם דהיתרא‪ .‬וביאר מאמר מרדכי – שמסתמא‬
‫אין שישים נגד הכלי‪ .‬והוסיף חק יעקב – אפילו‬
‫לבדו‪ ,‬אפילו יש שישים‪.‬‬
‫טור )קכא( – אבל אם הוא בן יומו ואין שישים‬
‫לא עלתה לו הגעלה‪ ,‬ואף היורה שמגעיל בתוכה‬
‫נאסרה‪.‬‬
‫"לא להגעיל שום כלי בן יומו"‬

‫סעיף ג‪ :‬הגעלת הרבה כלים יחד‬

‫לא יניח כלים הרבה לתוך כלי ויגעילם יחד )אם נוגעים זה בזה(‪.‬‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫כלי אחד אפילו כשהוא צף ואינו נוגע בשולו אלא‬ ‫שורשי הלכה‬
‫אם כן משהה אותם בתוך היורה עד שהמים‬
‫מעלים רתיחה בכלי שהוא רוצה להגעיל‪.‬‬ ‫מרדכי שם )סי' תקפ( בשם הרוקח )סי' רנב(‪:‬‬
‫לא יניח אדם כלים הרבה לתוך סל ולהגעיל‬
‫"אם נוגעים זה בזה"‬
‫בבת אחת )שמא יגעו זה בזה ולא תבוא לשם‬
‫לבוש‪ :‬דבמקום נגיעתן לא סלקי הרתיחה אף‬ ‫הרתיחה(‪ .‬ואף על גב דאמרינן )חגיגה כב‪ (.‬גבי‬
‫על גב דלעניין טבילה אין חוצצין לעניין רתיחה‬ ‫טבילה‪ ,‬סל שמילאו כלים ומטבילן טהורים‪,‬‬
‫שאני‪ .‬כ"כ ט"ז )ט( ‪ -‬אבל משום איסור פליטת‬ ‫דווקא לגבי טבילה ולא לגבי רתיחה‪.‬‬
‫הכלים אין חשש אפילו אם הם בני יומן דהוי נ"ט‬
‫בנ"ט דהתירא דהיינו קודם שש‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"כלים הרבה לתוך כלי"‬
‫לבוש‪ :‬היינו סל מנוקב או שבכה‪ .‬וכ' ר"ז )כה(‬
‫– אבל בתוך כלי שאינו מנוקב לא יגעיל אפילו‬

‫סעיף ד‪ :‬כשמגעיל בצבת יגלגל הכלי‬

‫אם מגעיל בצבת יגלגל הכלי‪ ,‬דאם לא כן במקום הצבת לא סליק‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫דיקולא דמיא‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫"יגלגל הכלי"‬
‫ר"ז )כו(‪ :‬היינו שיפתח הצבת בתוך הרותחים‬
‫ויאחוז בכלי במקום אחר‪ .‬וכ' כף החיים – ולכן‬
‫יש נוהגים להגעיל שני אנשים אחד אוחז בצבת‬
‫ומכניס והשני תופס במקום אחר כדי שהראשון‬
‫ב"י‪ :‬מצאתי כתוב בשם ספר אגודה )פ"ב‬
‫סי' כז(‪ :‬בשעת הגעלה לא יגעילם בצבת‬
‫דבמקום לקיחת הצבת לא סליק דיקולא‬
‫מיא‪ .‬וכ' ד"מ )ו( ‪ -‬ובאגור )סי' תשמב( ואם‬
‫נטלן בצבת ירחיב הצבת כדי שיסבבו המים‬
‫כל הכלי‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪174‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ב‬

‫יותר להגעיל בשבכה או בסל מנוקב‪.‬‬ ‫יוכל לשחרר הצבת‪ .‬והוסיף חק יעקב ‪ -‬וטוב‬

‫סעיף ה‪ :‬הגעלה בחמי טבריה‪ ,‬מי ההגעלה‬

‫אין מגעילין בחמי טבריה אפילו כלים שדינם ככלי שני‪ ,‬מפני‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫שאינה תולדות האור‪ ,‬וכבולעו כך פולטו‪ ,‬מה בולעו ע"י תולדות האור‪ ,‬אף פולטו‬
‫ב‪.‬‬
‫ע"י תולדות האור‪ .‬הגה‪ :‬מיהו אם נשתמש בו רק במי טבריה‪ ,‬מגעילו בהן )ב"י‬
‫בשם א"ח(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ואין מגעילין בשום משקה )דאין טבען להפליט את הבלוע(‪ ,‬רק במים‪ .‬מיהו בדיעבד‬
‫מהני הגעלה בכל משקה )ב"י בשם א"ח(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫אם הגעיל הרבה כלים ביורה עד שמרוב פליטת הכלים נעשו המים כציר‪ ,‬אין‬
‫להגעיל עוד באותן המים )ר"ן פרק כל הבשר(‪.‬‬

‫ב"י‪ :‬והמים המעורבים באפר שקורים‬ ‫שורשי הלכה‬

‫לישי"א נראה שדינן כשאר משקין‪ .‬כ"כ מ"א‬
‫)י( – שאין מגעילים בהם‪.‬‬
‫אורחות חיים )הל' חו"מ סי' צב( – כל זה‬
‫לכתחילה‪ ,‬אבל בדיעבד מותר‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"‬ ‫"‬
‫מיהו בדיעבד מהני‬
‫אורחות חיים‪ :‬ג' דעות בדבר –‬
‫א(‪ .‬רמב"ן – רק במים ואפילו בדיעבד לא מהני‬
‫בשאר משקים‪.‬‬
‫ב(‪ .‬רשב"א ור"ש – אפילו לכתחילה מותר‬
‫בשאר משקים‪.‬‬
‫ג(‪ .‬רשב"א בשם י"א – לכתחילה אסור בדיעבד‬
‫שרי‪ ,‬כ"ד אורחות חיים ומשנה ברורה‪.‬‬
‫להגעיל במים שמעורבים בהם אפר‬
‫▪ מ"א)י( ופר"ח – אסור להגעיל אף בדיעבד‬
‫במים שמעורבים בהם אפר‪ ,‬משום שאין בהם כח‬
‫להפליט הבלוע‪ .‬וכ' פמ"ג )י( ‪ -‬ודווקא שאין‬
‫שישים במים והכלי בן יומו‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הגעלה בחמי טבריה‬
‫א‪.‬‬
‫אורחות חיים )הל' חו"מ סי' צב(‪ :‬חמי‬
‫טבריא דינן כרותחין לעניין בליעה‪ ,‬אבל אין‬
‫מגעילין בתוכן אפילו דברים שדינן בכלי‬
‫שני‪ ,‬לפי שאינן תולדות האור‪ ,‬וכבר ארז"ל‬
‫ג‪.‬‬ ‫כבולעו כך פולטו מה בולעו על ידי תולדות‬
‫ב‪.‬‬
‫האור אף פולטו כן‪ .‬ואם נאסרו על ידי‬
‫חמי טבריא אפשר להכשירן על ידן או על‬
‫ידי חמי האור‪.‬‬
‫הגעלה במשקים אחרים‬
‫)ח"א סימן תק"ג‪ ,‬מיוחסות‬ ‫רשב"א בתשובה‬
‫סי' קנא( – מותר להגעיל אף במשקים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫)חי' חולין מהדו' רייכמאן קח‪:‬‬ ‫אבל הרמב"ן‬
‫ד"ה ולי( – אין מגעילין אלא במים ולא‬
‫בשאר משקין‪ .‬משום ששאר משקים‬
‫מבליעים ולא מפלטין‪ .‬כ"כ ר"ז‪ ,‬חיי אדם‪.‬‬
‫‪175‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ב‬

‫טעמו‬ ‫▪ אבל מטה יוסף – דינם כשאר משקים ומותר‬

‫לבוש – שהרי עינינו רואות שהמים הללו‬
‫נתחמצו מרוב בליעתן‪ .‬מיהו בר"ן מבואר –‬
‫טעם אחר‪ ,‬דהוי כמגעיל ברוטב )שאין בהם כוח‬
‫להפליט האיסור(‪ .‬וכ' עולת תמיד ‪ -‬שאין להגעיל‬
‫‪ -‬אפילו כלים שאינן בני יומן‪.‬‬
‫להגעיל בהם אף לכתחילה )לפי הרשב"א(‪ .‬וכן‬
‫המנהג לערב אפר שאז אין חשש אפילו הכלים‬
‫בני יומן שהאפר נותן טעם לפגם )והשו"ע יודה‬
‫לזה(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫"נעשו המים כציר אין להגעיל"‬

‫סעיף ו‪ :‬הגעלת כלים גדולים‬

‫כלי גדול שאינו יכול להכניסו לתוך כלי אחר מחמת גודלו‪ ,‬עושה‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫שפה לפיו בטיט כדי שיתמלא היטב ויגיעו המים בשפתו‪ ,‬וממלאו מים ומרתיחו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫או יקח אבן רותחת או לפיד אש וישליכנו לתוכו בעודו רותח ומתוך כך ירתיחו‬
‫המים יותר ויעלו על שפתו‪.‬‬

‫בעינן משום דאי לאו הכי דלמא לא הוה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫מסקא ניצוצות על השפה בהא זימנא אבל‬
‫א‪.‬‬
‫איסור הנתבשל בה פעמים הרבה אם לא‬ ‫ע"ז )עו‪ :(.‬כיצד מגעילן? א"ר הונא‪ :‬יורה‬
‫העלה ניצוצות כל שעה העלה פעם אחת‪.‬‬ ‫קטנה בתוך יורה גדולה‪ .‬יורה גדולה מאי?‬
‫הרי"ף והרא"ש‪ :‬ובפסח שאי אפשר ע"י‬ ‫ת"ש‪ :‬דההוא דודא דהואי בי רב עקביה‪,‬‬
‫בצק יעשה הגדנפא בטיט‪.‬‬ ‫אהדר ליה גדנפא דלישא אפומא‪ ,‬ומליוה‬
‫ב‪.‬‬ ‫מיא וארתחה‪ ,‬אמר רבא‪ :‬קסבר‪ :‬כבולעו כך‬
‫הטור‪ :‬ואם ירצה יקח אבן רותח או לפיד‬ ‫פולטו‪ ,‬מה בולעו בניצוצות‪ ,‬אף פולטו‬
‫אש וישליכנו לתוכו בעודו רותח ומתוך כך‬ ‫בניצוצות‪.‬‬
‫ירתיחו המים יותר ויעלו על שפתו‪ .‬כ"כ‬
‫פרש"י‪ :‬בתוך יורה גדולה ‪ -‬שיהיו רותחין‬
‫הרא"ש והמרדכי‪.‬‬
‫עוברין על כולה‪ .‬דודא ‪ -‬קלחת‪ .‬גדנפא‬
‫ורי"ו )נ"ה ח"ב מ‪ - (:‬יש מי שכתב שאינו די‬
‫דלישא ‪ -‬שפה של עיסה סביבות פיה כדי‬
‫באבן אלא דווקא בשפה של טיט אבל‬
‫שתקבל מים הרבה ויעברו הרותחין על‬
‫העולם נהגו להכשיר באבן רותח‪.‬‬
‫שפתה‪ .‬כבולעו ‪ -‬כעניין שבלעו שפת הדוד‬
‫ענפי הלכה‬ ‫את האיסור יפליטהו‪ .‬מה בולעו בניצוצות ‪-‬‬
‫לאו בולעו אלא ע"י ניצוצות שניתז‬
‫א‪.‬‬
‫"שפה לפיו"‬ ‫הרתיחות שם ולא הוכנסה לתוך יורה‬
‫מ"א )יא(‪ :‬וטעמו שאי אפשר שלא ניתז פעם‬ ‫אחרת בשעת בליעת האיסור‪ .‬כך בשעת‬
‫עליו ושמא בשעת ההגעלה לא יתיז עליו‪ ,‬ולכן‬ ‫פליטה ‪ -‬אף על פי שלא הכניסה לתוך יורה‬
‫יעשה שפה‪ .‬וכ' כף החיים )סג( ‪ -‬פירוש סביב‬ ‫אחרת הואיל ונתמלאת יפה יפה ומעלה‬
‫לפיו ולא עליו ממש‪ ,‬כיון שצריך שיהא פיו‬ ‫ניצוצות על שפתה ופולט‪ .‬ומיהו גדנפא‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪176‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬
‫ז‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"‪-‬בז‬
‫פירוש שימלאנו תחילה היטב‪ ,‬ואחר כך יקח‬
‫אבן רותחת‪ ,‬ולא צוננת שמצנן המים‪ ,‬ויזרוק‬
‫לתוכו‪ ,‬שאז יעלו המים הרותחים על השפה‪.‬‬
‫מאמר מרדכי )י(‪ :‬תיקון זה מהני אף בכלי‬
‫איסור שאינו בן יומו‪ .‬וכ' אשל אברהם )יא( –‬
‫ובדיעבד שעשה כן בכלי איסור בן יומו ובשלו‬
‫בה שרי בהפסד מרובה‪.‬‬
‫סעיף ז‪ :‬לשטוף הכלי במים קרים אחר ההגעלה‬
‫נוהגין לשטוף הכלי במים קרים אחר הגעלה מיד‪.‬‬
‫במים"‪ .‬כ"כ הפוסקים המנהג‪ ,‬ולא משום‬
‫בליעה‪ .‬כ"כ תוס'‪ ,‬רמב"ם‪ ,‬טור בשם ר"י‪.‬‬
‫לאפוקי רש"י‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"נוהגים לשטוף"‬
‫או"ה )נח‪ ,‬עד(‪ :‬בדיעבד אף אם לא שטף כלל‬
‫אין לחוש דהא אין מגעילין אלא קודם זמן איסור‬
‫או שהוא אינו בן יומו או שיש במים שישים נגדו‪.‬‬
‫כ"כ חק יעקב‪ ,‬פר"ח ועוד פוסקים‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫מגולה שיבואו המים‪.‬‬
‫מהרי"ל‪ :‬ואם הוא כלי ששואבים בו מים‬
‫)שמכניסים כולו לכלי אחר( אין לו תקנה בכך‪,‬‬
‫שהרי צד החיצון לא נגעל‪ ,‬אלא צריך להכניסו‬
‫כולו ליורה‪ .‬כ"כ מ"א ומשנה ברורה‪.‬‬
‫אשל אברהם‪ :‬בדיעבד שלא עשה לו שפה שרי‬
‫בהפסד מרובה כיון שיש שישים נגד הפליטה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"או יקח אבן רותחת"‬
‫סעיף ז‪:‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫טור‪ :‬כתוב בתשובה על שם רש"י ‪ -‬מיד‬
‫לאחר הגעלה בעוד מים רותחין עליהם‬
‫צריך לשוטפן מיד במים קרים שלא יחזרו‬
‫ויבלעו ממים הרותחין שעליהם‪ ,‬וכ"כ רב‬
‫האי‪ .‬וכן נוהגין ‪ -‬ולא משום שלא יחזרו‬
‫ויבלעו המים שעליהן שאין לחוש לזה‬
‫כדפרישית אלא שנהגו כן‪.‬‬
‫הקשו התוס' והרא"ש על רש"י‪ :‬תימה שאם‬
‫חוששים לבליעה‪ ,‬מיד בעלייתם בלעו ומה‬
‫מהני ששוטף אחר כך? מכל מקום יש סמך‬
‫לדבריהם מקודשים מהפסוק "ומורק ושוטף‬
‫‪177‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ג‬

‫או"ח סימן תנ"ג‪ :‬דיני החטים וטחינתם למצות‬

‫ובו ט' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬לה‪ ,‬מ (‬

‫הנושאים בסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א‪ :‬אלו דברים שיוצאים בהם ידי חובת מצה ‪179..................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬לצאת י " ח בעיסה מחיטים ואורז בפסח ‪181...................................................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬לברור החיטים מאכילת עכבר ‪ .‬דין דגן שצמח ‪181...........................................‬‬
‫סעיף ד ‪ :‬שמירת מצות מצווה מאמתי ‪183....................................................................‬‬
‫סעיף ה ‪ :‬איסור לתיתה ‪184.......................................................................................‬‬
‫סעיף ו ‪ :‬הכשר שקי קמח ‪185.....................................................................................‬‬
‫סעיף ז‪ :‬הולכת שקי קמח על החמור ‪ ,‬או זה על גבי זה‪185.............................................‬‬
‫סעיף ח‪ :‬לנקר הרחיים ‪186.........................................................................................‬‬
‫סעיף ט ‪ :‬אין ללוש ביום הטחינה ‪186.........................................................................‬‬

‫סעיף א‪ :‬אלו דברים שיוצאים בהם ידי חובת מצה‬

‫אלו דברים שיוצאים בהם ידי חובת מצה‪ ,‬בחטים ובשעורים‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ובכוסמין ובשבולת שועל ובשיפון‪) ,‬והמנהג ליקח לכתחלה חטים(‪) ,‬מהרי"ל(‪ ,‬אבל לא‬
‫באורז )ה"ה דוחן( ושאר מיני קטניות‪ ,‬וגם אינם באים לידי חימוץ ומותר לעשות‬
‫מהם תבשיל‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש אוסרים )לעשות תבשיל ממיני קטניות( )טור‪ ,‬הגהות מיימוני ומרדכי(‪ .‬והמנהג באשכנז‬
‫להחמיר‪ ,‬ואין לשנות‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל‪ .‬וכן מותר להדליק בשמנים‬
‫הנעשים מהם‪ ,‬ואינן אוסרים אם נפלו לתוך התבשיל‪ .‬וכן מותר להשהות מיני קטניות בבית‬
‫ה‪.‬‬
‫)פילו נפלו עליהן מים(‪ ] .‬תרומת הדשן קי"ג [‪ .‬וזרע אקליז"א )מהרי"ל( ואני"ס )שבת( אליינד"ר‬
‫)כוסבר( אינן מיני קטניות‪ ,‬ומותר לאכלן בפסח‪ ,‬כן נ"ל‪.‬‬

‫בשעורים‪ ,‬בכוסמין‪ ,‬ובשיפון‪ ,‬ובשיבולת‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שועל‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬יוצאים בהם – משום חובת מצה‬ ‫פסחים)לה‪ :(.‬משנה‪ .‬אלו דברים שאדם‬
‫בלילה הראשונה‪ ,‬דכתיב "בערב תאכלו‬ ‫יוצא בהן ידי חובתו בפסח‪ :‬בחטים‪,‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪179‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ג‬

‫ב‪.‬‬
‫"שאר מיני קטניות"‬
‫רמב"ם‪ :‬ואפילו לש אדם קמח אורז וכיוצא בו‬
‫ברותחין וכסהו בבגדים עד שנפחה כמו בצק‬
‫שהחמיץ‪ ,‬אין זה חימוץ אלא סרחון ומותר‬
‫באכילה‪.‬‬
‫מור וקציעה בשם אביו‪ :‬אי איישר חילי הייתי‬
‫מבטל מנהג גרוע זה שלא לאכול אורז‪ ,‬שמביאה‬
‫לידי קולא‪ ,‬שמתוך שלא אוכלים אורז צריכים‬
‫לאפות הרבה מצות ולא נזהרים בעיסה וקרוב‬
‫הדבר שנכשלים בחמץ‪ .‬אמנם פר"ח כ' אנו‬
‫נזהרים שלא לאכול אורז‪ .‬כ"כ ברכ"י‪ .‬מכל מקום‬
‫מרדכי והגמ"י בשם סמ"ק‪ :‬קטניות‬
‫כף החיים כ' – להתיר‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"ואין לשנות"‬
‫משנה ברורה )ד(‪ :‬ותירס מין קטנית היא‪.‬‬
‫ח"א‪ :‬ובשעת הדחק ובשנות רעבון שלא ימצאו‬
‫העניים מה לאכול‪ ,‬יש התיר להם לחיי שעה‪ ,‬מכל‬
‫מקום יזהרו באורז ודוחק אם אפשר‪ .‬כ"כ דרך‬
‫מקומות שעושה פת מקטנית ואתי‬
‫חיים‪ .‬והוסיף משנה ברורה ‪ -‬ופשוט דה"ה לחולה‬
‫לאחלופי בדייסא אבל מיני ירקות לא‪ .‬ג(‪.‬‬
‫אף שאין בו סכנה דמותר לבשל לו אם צריך לזה‪.‬‬
‫וכ' חתם סופר )בתשובה קכ"ב( ‪ -‬דאפילו במקום‬
‫שיש להתיר מ"מ יחלטנו לכתחלה ברותחין‪.‬‬
‫יחווה דעת )א‪ -‬יב(‪ :‬ספרדים שנהגו איסור‬
‫באורז וכיו"ב בפסח‪ ,‬בניהם יכול להקל כדעת מרן‬
‫)אחר נישואים( ע"י התרה‪ .‬וכן אישה אשכנזיה‬
‫שנישאת לספרדי מותרת באורז ע"י התרה )חזון‬
‫עובדיה נ"ה(‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ד‪.‬‬
‫אם נפלו תוך התבשיל‬
‫האשכנזים‪ .‬כ"כ ד"מ – ואנו נוהגים בהם‬
‫משנה ברורה)ח(‪ :‬אין אוסרין ‪ -‬דבהא לא נהגו‬
‫להחמיר‪ ,‬ומ"מ אותן גרגירים שמוצאים צריך‬
‫לזורקן אם לא שאינו ניכר‪ .‬וכ' חק יעקב ומיירי‬
‫שיש עכ"פ רוב בהיתר )אף שאין שישים(‪ ,‬שאם‬
‫לא כן והוי כאוכל תבשיל מקטניות עצמה‪ .‬כ"כ‬
‫א"ר ח"א ועוד פוסקים‪.‬‬
‫זרע אמת‪ :‬כלים שנתבשל בהם אורז‪ ,‬מותרים‬
‫אחר מעת לעת למחמירים‪ .‬כ"כ מהרלנ"ח‪ .‬ויחווה‬
‫מצות"‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫גמ'‪ :‬הני ‪ -‬אין‪ ,‬אורז ודוחן ‪ -‬לא‪ .‬מנהני‬
‫מילי? אמר רבי שמעון בן לקיש‪ :‬אמר קרא‬
‫לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל‬
‫עליו מצות‪ ,‬דברים הבאים לידי חימוץ ‪-‬‬
‫אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה‪ ,‬יצאו אלו‬
‫שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון‪.‬‬
‫מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי‪ ,‬דאמר‪:‬‬
‫אורז מין דגן הוא‪ ,‬וחייבין על חימוצו כרת‪.‬‬
‫ולית הלכתא כוותיה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫)פולים ועדשים( יש נוהגים בהם איסור וכן‬
‫הנהיג הרב שמואל מאיברא‪ ,‬אבל ר' יחיאל‬
‫ושאר גדולים התירו‪ ,‬וקשה להתיר‪.‬‬
‫טעם האיסור‪ :‬לא בגלל שמחמיצים אלא‪:‬‬
‫א(‪ .‬כיון שדגן מעשה קדרה וקטנית מעשה‬
‫קדרה גזרה הא אטו הא‪ .‬ב(‪ .‬ועוד שיש‬
‫ועוד שפעמים התבואה מעורבת בהם ואי‬
‫אפשר לבוררם‪ .‬והחרדל יש לאוסרו דמידי‬
‫דמדגן‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫ד(‪ .‬וביאור הלכה הביא טעם נוסך בשם‬
‫רבנו מנוח‪ :‬יש מיני חטים שבשנה שאינה‬
‫כתיקונה משתנות ונראות כמיני זרעונים‪,‬‬
‫ע"כ אסרו כל מיני זרעונים‪.‬‬
‫והטור כ' – שהיא חומרא יתרא‪ .‬כ"כ ר"י‪.‬‬
‫כ"כ הב"י – ולא נהגו בזה זולתי‬
‫איסור‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"שיוצאים בהם‪ ...‬חיטים"‬
‫לבוש‪ :‬חיטה קודמת מפני שהיא חביבה‪ ,‬וכ' חק‬
‫יעקב – ואם אין לו יקדים החביב שבכולם‪ ,‬ואם‬
‫הם שווים יקח המוקדם בפסוק‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪180‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ג‬

‫בו שעורים דאפי' נתערב בו משהו בטל בס' קודם‬
‫הפסח‪ .‬ואין לומר שמקבל טעם מהמכתשת של‬
‫חמץ דהא צונן אין מפליט ומבליע כ"כ מ"א‪.‬‬
‫דגול מרבבה – מיהו בשמן זית יש להחמיר‬
‫דמקרי חריף‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫"מותר לאוכלן בפסח"‬
‫ט"ז‪ :‬ומ"מ צריכין בדיקה שלא יתערב בהן אחד‬
‫מה' מינים‪ .‬וכ' מ"א – ועל כן י"א דטוב להחמיר‬
‫שלא לאכול עני"ס וקימ"ל עד יום האחרון כי א"א‬
‫לבררם יפה‪ .‬והובא במשנה ברורה‪.‬‬
‫דעת כ' – לפי חק יעקב שכל שיש רוב היתר‬
‫מותר‪ ,‬אם כן כ"ש שאף בכלי ב"י מותר שודאי יש‬
‫רוב היתר‪ .‬ולכן מותר לאשכנזי להתארח בבית‬
‫ספרדי ולאכול מכליהם‪ .‬מכל מקום יש‬
‫מהאשכנזים שמחמירים‪.‬‬
‫"מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם"‬
‫מהרי"ל‪ :‬אין להשתמש בשמן במקום שיש‬
‫לחוש שיפלו לתבשיל‪ ,‬כי כותשים אותו במכתשת‬
‫ששורין בו שעורין‪ .‬ובד"מ כ' ‪ -‬בדיעבד אין‬
‫לאסור אפי' ידוע שכתשו אותן במכתשת ששורין‬

‫סעיף ב ‪ :‬לצאת י"ח בעיסה מחיטים ואורז בפסח‬

‫העושה עיסה מן החטים ומן האורז‪ ,‬אם יש בה טעם דגן יוצא בה‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫ידי חובתו בפסח‪.‬‬

‫הכא כיון שמחוברים ביחד טבע האורז להיות‬ ‫שורשי הלכה‬

‫נגרר אחר החטים וכשמתחמץ החטים מתחמץ ג"כ‬
‫האורז ולהכי דינו כחטים )שיטת רמב"ן(‪.‬‬
‫חלה )ג‪ ,‬ז(‪ :‬העושה עיסתו מהחיטים והאורז‬
‫וי"א )שיטת הראב"ד( – אף באורז ודגן יש להתיר‬ ‫אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ויוצא בה‬
‫רק כשיש כזית בכדי אכילת פרס‪ ,‬ובשאר קטניות‬ ‫י"ח בפסח‪ .‬כ"פ הרמב"ם‪.‬‬
‫אף כזית בכדי אכילת פרס לא יוצא‪ ,‬אלא אם כן‬ ‫וכ' הראב"ד‪ :‬ודוקא שיש בעיסה כמות‬
‫יש רוב חיטים‪.‬‬ ‫דגן של כזית בכדי אכילת פרס )ואוכל כזית(‪.‬‬
‫ופסק מ"א)ד(‪ :‬לכתחילה יש להחמיר כדעה‬ ‫כ"כ הרשב"א‪.‬‬
‫אחרונה‪ .‬וכ' חק יעקב – שבשעת הדחק יש להקל‪.‬‬ ‫אבל הרב המגיד – דעת הרמב"ן א"צ כזית‬
‫לפי שיטת הרמב"ן והרא"ש‪ :‬דוקא בחטים‬ ‫בכדי אכילת פרס‪ ,‬לפי שהחיטים גוררים‬
‫ואורז‪ ,‬אבל אם עירב קמח שאר מיני קטניות‬ ‫האורז )ולכן דוקא באורז וחיטים(‪ .‬כ"מ‬
‫בקמח מיני דגן ועשה ממנו מצה אינו יוצא בה ידי‬ ‫מהירושלמי והרמב"ם‪ .‬כ"כ הרא"ש‪.‬‬
‫חובתו אף שיש בה טעם דגן‪ ,‬אלא אם כן יש בה‬
‫קמח דגן שיהא כזית בכדי אכילת פרס‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫"יש בה טעם דגן"‬
‫משנה ברורה‪ :‬אפילו אין בעיסה שיעור חטים‬
‫שיהא כזית בכדי אכילת פרס יוצא בה כשאוכל‬
‫כזית מן העיסה‪ ,‬אף שרובו אורז‪ ,‬וטעמו דשאני‬

‫סעיף ג‪ :‬לברור החיטים מאכילת עכבר ‪ .‬דין דגן שצמח‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪181‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ג‬

‫אם לא ביררו החטים מאכילת עכבר‪ ,‬אין בכך כלום‪.‬‬

‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וכן אם לא ביררו ממנו אותו דגן שצמח‪ .‬מיהו צריך לראות )קאי אדגן שצמח( שאין בו‬
‫כל כך שלא יהא ששים כנגדו מן ההיתר )הגהות מיימוני בשם סמ"ק ות"ה סימן קי"ד(‪.‬‬

‫מ"א‪ :‬טעמו ‪ -‬שאין הגרגיר מחמיץ ממיעוט רוק‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שבפי העכבר‪ ,‬ולכן אפילו אין ששים נגדן שרי‬ ‫א‪.‬‬
‫הרב פרץ‪ :‬יש נוהגים לברר החטין אחד‬
‫בדיעבד‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫אחד מאכילת עכבר וי"א שא"צ דהוי מי‬
‫"דגן שצמח"‬ ‫פירות ואין להקל דל"ד למי פירות‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬אף שהוא חמץ גמור‪ ,‬אין לאסור‬ ‫√והטור כ' ‪ -‬ונראה שאין לחוש לזה כלל‬
‫לפי שבטל בתוך החטים הכשרים‪ ,‬ומותר לטוחנן‬ ‫דחששא רחוקה היא זו לומר שתחמיץ‬
‫הכל ביחד )בערב פסח(‪ ,‬ואין בזה משום מבטל‬ ‫חטה קשה במעט רוק שבפי העכבר‪ ,‬ועוד‬
‫איסור לכתחילה שאין כוונתו לבטל אלא לטחון‬ ‫אפילו אם יש בהן נשוכין אינו אחד מאלף‬
‫)טור(‪.‬‬ ‫ומתבטלין הן כשיטחן‪ .‬כ"כ ת' הרמב"ן‪ ,‬ת'‬
‫מ"א‪ :‬מותר אף לאפות מהקמח בפסח‪ ,‬ואף‬ ‫הרשב"א‪.‬‬
‫שבפסח שיעורו במשהו‪ ,‬כיון שנטחן קודם הפסח‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫הגמ"י שם סמ"ק‪ :‬דגן שצמח‬
‫בטל בשישים ואינו חוזר וניעור )שקמח דינו‬
‫מלחלוחית הארץ‪ ,‬אומר הרב יחיאל שהוא‬
‫כלח(‪ .‬מכל מקום הב"ח כ' – שרצוי להחמיר‬
‫חמץ גמור‪ ,‬וצריך לבררו יפה שיהא שישים‬
‫לאפות קודם הפסח )לחשוש לפוסקים שקמח בקמח‬
‫מאותם שלא צמחו‪ ,‬ויאפה אותו קודם‬
‫דינו יבש ביבש שחוזר וניעור(‪.‬‬
‫הפסח‪.‬‬
‫"שאין בו כל כך"‬
‫משנה ברורה‪ :‬ואם אין ששים כנגדו צריך‬ ‫ענפי הלכה‬
‫לברור המצומחים ואינו מחויב לנקות כולם אלא‬ ‫א‪.‬‬
‫"אם לא בררו"‬
‫לפחות מהם עד שיהו ששים כנגדם‪ ,‬כ"כ כף‬
‫כף החיים‪ :‬משמע שלכתחילה יש לחוש לרב‬
‫החיים‪.‬‬
‫פרץ לבררם‪ ,‬אבל מת' הרשב"א והטור משמע‬
‫להוסיף עליהם לבטל בשישים‬ ‫שאף לכתחילה אין לחוש‪ .‬כ"כ הלבוש ומאמ"ר‬
‫ט"ז )תמ"ז סק"ה( – מותר להוסיף ולטוחנם לפני‬ ‫וביאור הלכה‪ .‬וכ' פמ"ג ‪ -‬ואפשר דהמחבר מיירי‬
‫הפסח‪ ,‬ולא הוי מבטל איסור לכתחילה כיון שהוא‬ ‫שאין ס' נגדם ולהכי נכון לכתחלה לבררם‪.‬‬
‫קודם זמן איסורם‪ .‬כ"כ חק יעקב)שם(‪ ,‬ומ"א‬
‫מה דין שאר מיני דגן הנשוכים‬
‫)שם(‪.‬‬
‫מ"א )ה( ‪ -‬ואפשר דדוקא חטה אבל שעורה‬
‫מכל מקום הרשב"א )סימן תפ"ה( – אוסר‪ ,‬כיון‬ ‫ממהרת להחמיץ‪ .‬כ"כ חק יעקב חק יוסף ור"ז‪.‬‬
‫שמערב על דעת לאכול בפסח הו"ל כמבטל בזמן‬ ‫אבל הא"ר ‪ -‬ה"ה שאר מיני דגן אין לחשוש‪ .‬כ"כ‬
‫איסורו‪ .‬כ"כ רוב הפוסקים‪.‬‬ ‫פמ"ג‪.‬‬
‫ח"א‪ :‬ואפשר דיש לסמוך על המקילין‪ ,‬כיון‬
‫"אין בכל כלום"‬
‫שביטול איסור לכתחילה להרבה פוסקים דרבנן‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪182‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ג‬

‫סעיף ד ‪ :‬שמירת מצות מצווה מאמתי‬

‫החטים שעושים בהם מצת מצוה טוב לשמרן שלא יפלו עליהם מים‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫משעת קצירה‪ ,‬ולפחות משעת טחינה‪ .‬ובשעת הדחק מותר ליקח קמח מן השוק‪.‬‬

‫משעת קצירה מדינא הוא ולעיכובא ואפילו‬ ‫שורשי הלכה‬

‫בדיעבד‪ .‬וכן נמצא בכמה ראשונים‪ .‬והגר"א ‪-‬‬
‫היה נזהר בזה כל ימי הפסח ומטעם שמא ירד‬
‫עליהם מים במחובר לאחר שנתייבש‪ .‬מכל מקום‬
‫בדיעבד שאין יכול אפשר לסמוך על השו"ע אף‬
‫בשמורה משעת לישה ואף לברך עליו‪ .‬כ"כ‬
‫ביאור הלכה וחזון עובדיה )קד(‪.‬‬
‫חזון עובדיה)קד(‪ :‬נכון להשתדל לקחת למצת‬
‫מצווה דוקא מעבודת יד‪ ,‬ובדיעבד יוצא אף במצות‬
‫מכונה‪.‬‬
‫"משעת קצירה"‬
‫לבוש‪ :‬אבל קודם קצירה שעדיין היו מחוברים‬
‫אין לחוש אפילו שידעינן שירד עליהן גשמים‪.‬‬
‫ולקמן )תס"ז‪ -‬ה( כ' שאפילו מחובר אם נתייבשו‬
‫לגמרי ואין צריך עוד לקרקע מקבל חימוץ אם‬
‫ירדו עליהן גשמים‪ .‬ולכן כ' ח"א ‪ -‬שהמנהג לקצור‬
‫דגן של שמורה בעודן לחין קצת‪.‬‬
‫"משעת טחינה"‬
‫מ"א)ז(‪ :‬לפי שאז מקרבין אותן אל המים‬
‫)הרא"ש(‪ .‬משמע שבמקום שטוחנין ברחיים של‬
‫חמור או שהרוח מוליך הרחיים א"צ שמירה‪ ,‬מיהו‬
‫גם שם רגילין לרחוץ החטים‪.‬‬
‫והתשב"ץ )ג‪ ,‬קי"ז( כ' ‪ -‬דחיטי בפסחא מותר‬
‫לטחון ברחיים של מים‪ .‬כ"כ ברכ"י ושערי‬
‫תשובה‪.‬‬
‫"מותר ליקח קמח מהשוק"‬
‫עולת שבת‪ :‬כלומר מספיק שמירה משעת‬
‫הלישה‪ ,‬אבל אם לא שמר אף משעת לישה לא‬
‫יוצא י"ח‪.‬‬
‫ובמקום שלותתים החיטים במים‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫פסחים )מ‪ :(.‬לרבא צריך שימור החטים‬
‫)שלא יבוא עליהם מים( משעת הקצירה‪ ,‬ולא‬
‫סגי שימור משעת טחינה או לישה‪ .‬ואף‬
‫שהגמרא הקשתה על רבא‪ ,‬רבא לא חזר בו‪.‬‬
‫להלכה‪:‬‬
‫● הרי"ף – צריך שימור משעת הקצירה‪,‬‬
‫דכתיב )שמות יב יז( ושמרתם את המצות‪.‬‬
‫כ"פ הרמב"ם‪.‬‬
‫● הרא"ש – מהגמרא משמע דסגי שימור‬
‫בשעת לישה‪ ,‬ובאשכנז נהגו שימור משעת‬
‫טחינה )לפי שאז מקרבין אותן אל המים(‪.‬‬
‫ורבא החמיר על עצמו‪.‬‬
‫● והטור בשם גאון – ובשעת הדחק יכול‬
‫לקחת קמח מהשוק‪ ,‬דלא מחזיקינן איסור‪,‬‬
‫רי"ו‪ :‬והא דבעי שימור היינו במצת מצוה‬
‫שאוכל בליל א'‪ ,‬אבל שאר מצות א"צ‬
‫שימור כלל‪ .‬כ"כ הר"ן‪ ,‬ה"ה וכ"מ מהרי"ף‪.‬‬
‫ענפי הלכ ה‬
‫"טוב לשמרן"‬
‫משנה ברורה)כא(‪ :‬פירוש המצות שאוכלים‬
‫בליל פסח לקיים בהן הפסוק "מצות בערב תאכלו‬
‫מצות" שצריכים שמירה יתירה‪ ,‬ולא בגלל בעיות‬
‫חימוץ אלא שצריך שימור יתירה לשם מצות מצה‪,‬‬
‫דכתיב "ושמרתם את המצות" והיינו שצריך‬
‫שישמור לשם מצה‪.‬‬
‫הר"ן‪ :‬כ' הרי"ף שהוא למצוה מן המובחר אבל‬
‫אינו לעיכובא )כן לשון השו"ע "טוב'(‪ .‬כ"כ כלבו‬
‫לבוש ועוד פוסקים‪ .‬אבל דעת פר"ח ‪ -‬דשימור‬
‫‪183‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ג‬

‫כתבו האחרונים‪ :‬דאף דמדינא א"צ שימור‬ ‫מהט"ז משמע שמותר‪ ,‬דמסתמא אין שורין עד‬
‫לשם מצה רק למצות של לילות הראשונות אבל‬ ‫שתחמיץ אלא מציפין עליהן מים וטוחנן מיד‪ .‬כ"כ‬
‫לשארי ימים די כשאין בהם חשש חמץ‪ ,‬ישראל‬ ‫חק יעקב‪ .‬ואף שלפי שו"ע)ה( האדינא לא‬
‫קדושים הם ונהגו לעשות שימור בכל המצות‬ ‫לותתים‪ ,‬שאני הכא דהוי שעת הדחק‪ ,‬ועוד שמא‬
‫משעת טחינה ולפחות משעת לישה‪ .‬וכ"כ משנה‬ ‫לא לתתו‪.‬‬
‫ברורה‪.‬‬ ‫והמ"א)ח( כ' – עכשיו שמכבסים החיטים‬
‫ומשהים במים אסור לקחת מהשוק אף בשעת‬
‫לקנות קמח מהגוי‬
‫הדחק )דהוי כדגן שטבע בסימן תס"ז‪ -‬ב( ואף תוך‬
‫מסתימת לשון שו"ע – משמע שמותר דלא‬ ‫הפסח אסור‪ ,‬ויש שסוברים שאפילו לשהות אותם‬
‫מחזקינן איסורא‪ .‬אמנם בחידושי ריטב"א לפסחים‬ ‫בבית אסור )כ"כ מ"א‪ ,‬חק יעקב וא"ר(‪ .‬וכ' א"ר –‬
‫מחמיר מאוד בזה‪ ,‬שהוא ע"י טחינה בריחיים של‬ ‫שאם עבר והשהה אותם בדיעבד מותר למוכרם‬
‫מים שכיח למיעל בהם מים‪ .‬כ"ד הרא"ה‪ .‬והובא‬ ‫לגוי אחר הפסח‪.‬‬
‫במשנה ברורה ובכף החיים‪.‬‬
‫ט"ז‪ :‬במקום שטוחנין החטים בריחיים שטוחנין‬
‫המלצי"ן )הלתת שהוא חמץ גמור( אסור ליקח קמח‬
‫מן השוק אפילו בשעת הדחק‪.‬‬
‫משנה ברורה)כה(‪ :‬וחטים מותר ליקח אפילו‬
‫שלא בשעת הדחק דיקיים שמירה משעת טחינה‬
‫ואילך‪.‬‬

‫סעיף ה ‪ :‬ללתות חיטים‬

‫האידנא אסור ללתות בין חטים בין שעורים‪.‬‬ ‫סעיף ה‪:‬‬
‫לא בחטין וכ"ש בשעורים‪ .‬כ"פ הרא"ש‬ ‫שורשי הלכה‬
‫והרמב"ם‪.‬‬
‫פסחים )מ‪ ::(.‬אמר רבא – מצווה ללתות‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬ ‫ושם‪ :‬אבל לא בשעורים לפי שממהרין‬
‫עבר ולתת‬ ‫להחמיץ‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬ואם עבר ולתת אסור לאוכלן‬
‫ללתות‪:‬‬
‫וליהנות מהן בימי הפסח‪ ,‬וכ' חק יעקב ‪ -‬מ"מ‬ ‫פירש הרמב"ם ‪ -‬שבוללין החטים במים‬
‫להשהות קמח החטים הלתותים מותר בפסח )וכ"ה‬ ‫וטוחנין אותם מיד‪.‬‬
‫במהריל( אם שרן במים מעט וטחנן מיד אחר‬ ‫ורש"י פירש ‪ -‬לשורן במים מעט קודם‬
‫הלתיתה‪ .‬אבל שעורים אפשר דאפילו באופן זה‬ ‫הטחינה להסיר מורסנן כדי שתהא סולתן‬
‫אסור להשהות לכתחלה‪ ,‬מכל מקום מותר למוכרה‬ ‫נקיה‪.‬‬
‫לגוי אחר הפסח )כיון שהוא ספק חמץ(‪.‬‬
‫הרי"ף‪ :‬שדרו ממתיבתא שאין אנו בקיאין‬
‫בלתיתה‪ .‬ולכן אסרו הגאונים ללתות כלל‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪184‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ג‬

‫סעיף ו ‪ :‬הכשר שקי קמח‬

‫שקים שנותנים בהם קמח כל השנה‪ ,‬אם רוצה ליתן בהם קמח‬ ‫סעיף ו‪:‬‬
‫ומכבסים אותם יפה‪ ,‬צריכים להתיר קודם הכבוס כל התפירות שבהם בקצוות או‬
‫אם הם מטולאים‪.‬‬

‫לגרור בסכין היטב את החמץ קודם הכיבוס‬ ‫שורשי הלכה‬

‫במקום שהיו התפירות‪.‬‬
‫סי' קטז(‪ :‬השקים‬ ‫תרומת הדשן )ח"א‬
‫"להתיר קודם הכבוס כל התפירות"‬
‫שנותנין בהן קמח כל השנה צריכים להתיר‬
‫והב"ח כ'‪ :‬קשה לכבסו היטב שלא ישאר בו‬ ‫קודם הכיבוס כל התפירות שבהם‬
‫מעט חמץ בנקבי האריגה‪ .‬ולכן יקנה חדש‪ .‬כ"כ‬ ‫והמטולאים מפני שמה שבתוך הקמטים‬
‫פר"ח והט"ז‪ .‬אבל שכנה"ג – פסק כמרן להתיר‪.‬‬ ‫והתפירות אינו מתכבס‪ ,‬ועוד שהדבר ידוע‬
‫כ"כ חק יעקב‪ ,‬א"ר לבוש וכ"מ מהמ"א‪.‬‬ ‫דכשהקמח נוגע במים מיד נתרכך ונילוש‬
‫ח"א‪ :‬אם נמצא בתוך התפירות כמו עיסה‬ ‫ונדבק בבגד וקשה להעביר כולו‪.‬‬
‫שנתייבש אפילו בדיעבד אסור אפילו קודם פסח‬
‫שהרי פרורין לא נקרא לח וחוזר וניעור‪ .‬כ"כ משנה‬ ‫ענפי הלכה‬
‫ברורה‪.‬‬
‫"קמח כל השנה"‬
‫משנה ברורה‪ :‬ה"ה בנותן בו פעם אחת צריך‬
‫להתיר התפירות‪ .‬והכיבוס צריך להיות דוקא‬
‫בשפשוף בחמין ולא בצונן וגם באפר וחביטה‬
‫)אחרונים(‪ .‬וכ' מ"א )תנ"א סקל"ו( ‪ -‬דגם צריך‬

‫סעיף ז‪ :‬הולכת שקי קמח על החמור ‪ ,‬או זה על גבי זה‬

‫כשמוליכים השקים שיש בהם קמח מהרחיים אסור להניחם על‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ז‪:‬‬
‫גבי בהמה שאין אוכף או עור עב תחת השק‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וכן יזהר לכתחלה שלא להניח הרבה שקין עם קמח זה על זה‪ ,‬במקום שאפשר‬
‫)מרדכי ס"פ אלו עוברין(‪.‬‬

‫זיעת הבהמה מחמצת‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ב‪.‬‬
‫מרדכי בשם הירושלמי‪ :‬רבי אבהו‬
‫מצווה לטוחנים שלא יניחו שקי קמח על‬
‫גבי שקי קמח‪ ,‬שלא יתחממו ויחמיצו‪.‬‬
‫ועכשיו שאין נזהרים בכך אפשר שהוא‬
‫א‪.‬‬
‫תרומת הדשן)קיח(‪ :‬כשמולך שקי קמח‬
‫על גבי החמור אסור להניחם עליו בלא‬
‫אוכף‪ ,‬לפי הם מתחממים בגוף הבהמה‪,‬‬
‫ועוד שרגילות הבהמות להזיע‪ ,‬וספק אם‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪185‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ג‬

‫מ"א)י(‪ :‬ואם עבר והניח ע"ג בהמה אין לאסור‬ ‫מפני שסוברים דליכא למיחש להכי‪ ,‬אלא‬
‫בדיעבד‪ ,‬וכ' האחרונים ‪ -‬שעכ"פ צריך להמתין‬ ‫לדידהו דהוו לתתי אבל לדידן כיון דלתיתה‬
‫מעל"ע עד הלישה שיתקרר הקמח‪.‬‬ ‫אסורה ליכא למיחש‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬
‫וכן יזהר‬ ‫ענפי הלכה‬
‫משנה ברורה‪ :‬ואם הניח צריך ג"כ להמתין‬ ‫א‪.‬‬
‫מעל"ע )מ"א(‪ .‬וכ' חק יעקב – ובדיעבד שלא‬
‫האם זיעת בהמה מחמיצה?‬
‫המתין ולש מותר‪.‬‬ ‫תרמת הדשן – מסתפק‪.‬‬
‫פר"ח‪ :‬ה"ה שלא ישב על השקים של קמח‪.‬‬ ‫ופר"ח כ' – דוודאי אינו מחמיץ‪.‬‬
‫ואילו נהר שלום – אין להקל במה שהסתפקו‬
‫הראשונים‪.‬‬

‫סעיף ח‪ :‬לנקר הרחיים‬

‫נוהגים לנקר הריחים משום דזמנין נתנו בהם תבואה לתותה‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ח‪:‬‬
‫לסולת ]האגור )סי' תשנג( בשם מהר"י מולן [‪ .‬ונוהגים שקמח הראשון שנטחן אחר‬
‫הניקור שומרים אותו עד לאחר הרגל ]שו"ת מהרי"ל סי' נח אות ז [‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ואנשי מעשה רגילים לילך בעצמם )שמצוה בו יותר מבשלוחו( אל מקום הרחיים‬
‫לראות הם בעצמם לטחינת קמחיהם ] מרדכי‪ ,‬כדאמרינן )חולין ז‪ (.‬גבי רבי פנחס בן יאיר[‪.‬‬

‫בלי נקור‪ ,‬רק שיאפה הכל קודם פסח‪ .‬צריך לרקד‬ ‫ענפי הלכה‬
‫הקמח שמא נתערב איזה פירור יבש בתוך הקמח‪.‬‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫א‪.‬‬
‫לנקר הרחיים‬
‫"שומרים אותו עד אחר הרגל"‬
‫ח"א‪ :‬וצריך רחוץ הכלים היטב שלא ישאר בהם‬
‫ר"ז‪ :‬שמא לא ניקרו אותו היטב ונשאר דבוק‬
‫קמח מכל השנה‪.‬‬
‫בהם קמח חמץ ונתערב ממנו לקמח החדש‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫מ"א)יא(‪ :‬כשטוחנין ברחיים תבואה לתותה לא‬
‫"לילך בעצמם אל מקום הרחיים"‬ ‫יטחנו באותו בית קמח לפסח אפילו ברחיים אחרת‬
‫פמ"ג‪ :‬על כל פנים צריך להניח ברחיים שומר‬ ‫כי האבק פורח ומערב‪ .‬וכ' ח"א ‪ -‬ולכן יעשה‬
‫איש ירא שמים ובקי בדינים‪.‬‬ ‫מחיצה ביניהם מן הקרקע ממטה עד התקרה‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬בדיעבד או בשעת הדחק שא"א לנקר‬
‫הרחיים כי הוא סמוך לפסח וכיו"ב מותר לטחון‬

‫סעיף ט‪ :‬אין ללוש ביום הטחינה‬

‫)לכתחילה יומים‪ ,‬ואם אי‬ ‫צריך לטחון החטים יום או יומים לפני הלישה‬ ‫סעיף ט‪:‬‬
‫אפשר סגי ביום – מ"א( ואם טחנו בערב פסח‪ ,‬יש אומרים שאסור ללוש מצה בו ביום לפי‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪186‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ג‬

‫]האגור )סי' תשנ"א(‬ ‫שהקמח בשעת טחינה רותח ומחמם המים והעיסה נוחה להחמיץ‬
‫בשם שבלי הלקט מהירושלמי[‪.‬‬

‫"רותח ומחמם המים"‬ ‫ענפי הלכה‬

‫מ"א)טו(‪ :‬משמע שאם הרתיח הקמח לבד לא‬ ‫"יום או יומים"‬
‫מחמיץ בלא מים‪ ,‬וכ"מ בגמרא שהיו רגילין‬ ‫מ"א )יג( – א"צ מעת לעת רק לינת לילה‪ .‬כ"כ‬
‫לעשות קמחא דאבישונא‪ .‬לפי זה מ"ש ס"ז שלא‬ ‫א""ר שכן דעת הלבוש‪ ,‬וחק יוסף‪.‬‬
‫להניח הרבה שקין זע"ז היינו קרוב ללישה אבל‬ ‫אבל חק יעקב – צריך מעת לעת ולא סגי בלינת‬
‫יום או יומים קודם לכן שרי‪.‬‬ ‫לילה‪ .‬כ"כ ח"א‪.‬‬
‫רדב"ז‪ :‬כל החשש היה בימיהם שהים טוחנים‬ ‫כנה"ג‪ :‬אפילו אם מרקד הקמח לא אמרינן‬
‫ברחיים של מים שהיה בכח גדול והיה מתחמם‪,‬‬ ‫דמתקרר עי"ז‪ .‬כ"כ חק יעקב‪ ,‬א"ר ומשנה ברורה‪.‬‬
‫אל בימינו שטוחנים ע"י בהמות לא מתחמם‪ .‬ואם‬ ‫לאפוקי מ"א‪.‬‬
‫כן בימנו שטוחנים במטחנות חשמליות שהוא בכח‬
‫א"ר‪ :‬ואם עבר ולש מיד ‪ -‬אין לאסור בדיעבד‬
‫גדול יש לחשוש לחימום‪.‬‬
‫רק שישמרנו היטב מחימוץ דהיינו שיעסוק בה‬
‫בזריזות יותר מבשאר עיסות‪ .‬חק יעקב ור"ז‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪187‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ד‬

‫או"ח סימן תנ"ד‪ :‬באיזה מצה אינו יוצא ידי‬

‫חובתו‬
‫ובו ד' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬לו‪ ,‬לח (‬

‫הנושאים בסימן זה‪:‬‬

‫לצאת י " ח בפת סובין ומורסן ‪189 .......................................................‬‬ ‫א‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫האם יוצא י " ח בעיסת הכלבים ‪190 ......................................................‬‬ ‫ב‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫בימנו לא בקיאים בחליטה ‪191 .............................................................‬‬ ‫ג‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫אין אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה ‪191 .............................................‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א‪ :‬לצאת י"ח בפת סובין ומורסן‬

‫אין יוצאין לא בפת סובין ולא בפת מורסן‪ ,‬אבל לש הוא את העיסה‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫בסובין ובמורסן שבה ויוצא בה‪ .‬ויוצא במצה מסלת נקיה ביותר‪ ,‬ואין אומרים אין‬
‫זה לחם עוני‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וטוב לכתחלה שלא לעשות המצה רחבה יותר מדאי‪ ,‬דהוי כאשישה )מהרי"ו(‪.‬‬

‫ב‪.‬‬
‫)שם(‪ :‬תנו רבנן‪ :‬לחם עני ‪ -‬פרט לחלוט‬
‫ולאשישה‪ .‬ופירש"י‪ :‬חלוט ‪ -‬מאפה המבושל‬
‫במים רותחים‪ ,‬וחשיבות הוא‪ .‬אשישה ‪-‬‬
‫גלוסקה גדולה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"אין יוצאין לא בפת סובין"‬
‫לבוש‪ :‬לפי שאינן קרויין לחם‪ ,‬שאינם ראויים‬
‫למאכל אדם‪ ,‬וכמבואר )ביו"ד שכ"ה(‪ ,‬דמהאי‬
‫טעמא פטורין ג"כ מחלה‪.‬‬
‫ופי' רש"י‪ :‬סובין ‪ -‬היינו קליפה הנושרת מן‬
‫החטה בשעת כתישה‪ ,‬ומורסן ‪ -‬היינו קליפה דקה‬
‫סובין‪ .‬וכן יש לפרש דברי הרי"ף פת שלא‬
‫הנשארת בנפה אחר יציאת הקמח‪ .‬ויש מפרשין‬
‫)רמב"ם( בהפך‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )לו‪ :(:‬יכול לא יצא אדם ידי‬
‫חובתו אלא בפת הדראה תלמוד לומר‬
‫)דברים טז ג( מצות מצות ריבה ואפילו‬
‫כמצתו של שלמה‪ ,‬ותניא תו התם )לז‪(.‬‬
‫יוצאין בפת נקייה ובהדראה‪.‬‬
‫פת הדראה‬
‫רש"י פ' ‪ -‬שניטל כל הדרה והיינו פת‬
‫קיבר‪ .‬כ"כ הרי"ף ‪ -‬פת סובין )שכולה סובין(‪.‬‬
‫והקשה הר"ן ‪ -‬ולא נהירא דהא אין יוצאין‬
‫ידי מצה אלא בלחם שחייב בחלה‪.‬‬
‫√והרא"ש – פ' כהרמב"ם פת שמעורב בה‬
‫הוציאו ממנה הסובין‪.‬‬
‫כ"פ שו"ע לשון הרמב"ם‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪189‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ד‬

‫שבת)סח(‪ :‬ויוצא בה ‪ -‬שכן דרך העני לאכול‬ ‫מ"א )א(‪ :‬וראיתי מורין שקליפה שקורין‬
‫פתו מקמח שאינו מנוקה והם מצטרפין ג"כ‬ ‫שפריי"ר )המוץ‪ ,‬הקליפה מהקש( אינו מחמיץ‪ ,‬אבל‬
‫לשיעור כזית מצה‪.‬‬ ‫קליפת החטים עצמן אפשר דמחמיץ וגם אי אפשר‬
‫שלא נדבק בו קצת ממשות חטים‪.‬‬
‫אם נטל המוסרן וחזר והחזירו‬
‫וכ' חק יעקב – ואם נמצאת שיבולת מקש תוך‬
‫מ"א)ב( ‪ -‬יש להסתפק אם מצטרף לכזית‪.‬‬
‫המאכל ונימוח‪ ,‬ואין בה שום חיטה – התבשיל‬
‫וחק יעקב כ' –כיון שלעניין חלה לא מצטרף ה"ה‬
‫מותר‪ ,‬דא מחזיקינן באיסור משהו‪ .‬דאמרינן הכל‬
‫לעניין מצה שאינו מצטרף‪ .‬כ"פ משנה ברורה‪.‬‬
‫נפל בשעת דישה‪ .‬כ"כ א"ר‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬ויוצא בה ‪ -‬וה"ה דיוצאין בפת‬
‫שנעשה מתבואה שאכלו התולעים‪ .‬וכ"ה בר"ן‪.‬‬ ‫"ובמורסן שבה ויוצא בה"‬

‫סעיף ב‪ :‬האם יוצא י"ח בעיסת הכלבים‬

‫עיסת הכלבים‪ ,‬בזמן שהרועים אוכלים ממנה יוצאים בה‪ ,‬ואם‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫לאו‪ ,‬אין יוצאין בה שאין זו משומרת לשם מצה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬כך הם דברי הרמב"ם אבל יש אומרים הטעם משום שאינו קרוי לחם כל זמן‬
‫)טור י"ד סימן ש"ל ור"ש בפירוש דמסכת חלה‬ ‫שאין הרועים אוכלים ממנו‪ ,‬וכן נראה עיקר‬
‫פ"ק(‪.‬‬

‫והרמב"ן מהירושלמי כ' – אפ' סולת נקיה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫אם עשאה לכלבים פטורה )כהרמב"ם(‪ ,‬מיהו‬
‫דוקא שניכר צורתה שהיא לכלבים‪ ,‬כגון‬
‫שאינה ערוכה‪ ,‬שאם לא כן חייבת בחלה‪.‬‬
‫] סברת הרמב"ם )שו"ע( והרא"ש )הרמ"א(‬
‫לפי הרמב"ם – העיקר מחשבתו‪ ,‬אם כיון רק‬
‫לכלבים אף פת יפה לא יוצא בה‪ ,‬ואם מחשבתו‬
‫אף לרועים‪ ,‬אף פת קיבר יוצא בה‪.‬‬
‫ולפי הרא"ש – הכל תלוי אם הפת ראויה למאכל‬
‫אדם או לא‪ ,‬שאם אינה ראויה לאדם אף שחישב‬
‫עליה גם לרועים בטלה דעתו [‬
‫יוצא בה י"ח כיון שפטורה מחלה‪ .‬וכ' הב"י‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"ראויה לרועים"‬
‫ופי' המאירי‪ :‬מאחר שיש חלק לרועיו בה‬
‫בחזקת שימור לשם מצה קיימי‪ .‬וכ' המ"א ‪ -‬אף‬
‫דמסתמא מעורב בה מורסן ופסולת הרבה כדרך‬
‫עיסת הכלבים אפ"ה יוצא בה‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫חלה )א‪ ,‬ח(‪ :‬עיסת הכלבים בזמן‬
‫שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה‪...‬‬
‫ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח‪ ,‬ואם אין‬
‫הרועים אוכלין ממנה אינה חייבת בחלה‬
‫ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח‪.‬‬
‫עיסת הכלבים‬
‫ב‪.‬‬
‫רמב"ם – שלש אותה במורסנה‪ ,‬ומכוון‬
‫לאכילת כלבים שלא למאכל אדם‪ ,‬ואינו‬
‫– משמש אפ' ראויה למאכל אדם כיון שלא‬
‫כיוון לאכילת אדם לא מקרי לחם‪ .‬כ"כ‬
‫שו"ע‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫אבל הרא"ש מירושלמי – כל שעירב בה‬
‫מורסן כל כך שאינה ראויה לרועים‪ .‬כ"ד‬
‫הטור‪ .‬כ"כ הרמ"א‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪190‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ד‬

‫כ"כ ר"ז והגר"א‪ .‬ולפ"ז אם חישב עליה גם‬ ‫"ואם לאו"‬

‫לאכילת אדם אף שהוא פת קיבר יוצא בה )לפי‬ ‫מ"א‪ :‬נקט כאן טעם לפי שאינה משומרת‪ ,‬לומר‬
‫הרמב"ם הכל תלוי במחשבתו(‪.‬‬
‫שאף שעשאה מסולת נקיה‪ ,‬כיון שעשאה לכלבים‬
‫ה"ז אינה משומרת לשם מצה ואין יוצא בה י"ח‪.‬‬

‫סעיף ג‪ :‬בימנו לא בקיאים בחליטה‬

‫ליכא בזמן הזה דידע למחלט‪ ,‬הילכך כל מין חליטה אסור‪.‬‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫בחליטת הרותחין וחיישינן שמא לא ירתיח המים‬ ‫שורשי הלכה‬
‫מקודם יפה‪.‬‬
‫הטור‪ :‬לדין הגמ' יוצא במצה חלוטה‬
‫מ"א)ד(‪ :‬כ"כ בי"ד סי' ע"ג לענין כבד‪ ,‬ולכאורה‬
‫)ברותחים(‪ ,‬אבל הגאונים אסרו כל חליטה‬
‫כשם שפסק שם בדיעבד מותר ה"נ אם נפל חתיכת‬
‫)לפי שאין בקיאים בחליטה ועלול להחמיץ‬
‫עיסה למים רותחין בשעת רתיחתן וסילקוהו מיד‬
‫העיסה(‪ .‬כ"פ הרי"ף רא"ש והרמב"ם‪.‬‬
‫מותר בדיעבד‪ .‬ומכל מקום אין להקל מאחר שלא‬
‫נמצא בפי' בפוסקים‪ .‬מיהו חק יעקב)ד( ‪ -‬התיר‬ ‫ענפי הלכה‬
‫בתערובת משהו בהנאה‪ .‬כ"כ א"ר ור"ז‪ .‬וערך‬
‫השלחן – מתיר אף בשתיית הרותחים‪.‬‬ ‫"ליכא בזמן הזה דידע למחלט"‬
‫טור )תס"א(‪ :‬ולא התירו הגאונים חליטה אלא‬ ‫פ' משנה ברורה לפי הגמרא והפוסקים‪ :‬מצד‬
‫לחולה שהוקשה חוליו על פי רופאים‪ .‬פ' חק‬ ‫הדין אם חולט הקמח דהיינו שנותנן ברותחין שהם‬
‫יעקב ‪ -‬מי שיש לו חולי בבטנו ורפואתו שחולטין‬ ‫מרותחין רתיחה עזה על האור קודם הלישה‬
‫שעורים או שבולת שועל ומניחים על בטנו יש‬ ‫ואח"כ לש אותו ועשה ממנו עיסה ‪ -‬אין אנו‬
‫להתיר‪.‬‬ ‫חוששין שכבר נתחמץ‪ ,‬לפי שרתיחת הרותחין‬
‫ממהרת לבשל את הקמח קודם וכיון שנתבשל‬
‫שוב אינו בא לידי חימוץ לעולם‪ .‬מ"מ הגאונים‬
‫אסרו כל מיני חליטה לפי שאין אנו בקיאין‬

‫סעיף ד‪ :‬אין אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה‬

‫ב‪.‬‬
‫אין אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה‪ .‬במה דברים אמורים‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫כשגזל מצה‪ ,‬אבל אם גזל חטים או קמח ועשאו מצה‪ ,‬יוצא בה‪ ,‬שקנאה בשינוי‪,‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ודמים לבד הוא חייב לו‪) .‬ולענין ברכה ע"ל ריש סימן תרמ"ט – שלא מברך(‪.‬‬

‫עני וכתיב התם )בחלה( והיה באכלכם‬ ‫שורשי הלכה‬

‫מלחם הארץ‪ .‬מה להלן משלכם ‪ -‬אף כאן‬ ‫א‪.‬‬
‫משלכם‪.‬‬ ‫פסחים )לח‪ :(.‬אמר רבא ואיתימא רב‬
‫יימר בר שלמיא‪ :‬כתיב הכא )בפסח( לחם‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪191‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ד‬

‫כנה"ג בשם מהרי"ו – יוצא בה‪ ,‬כיון שמרור‬ ‫הרא"ש‪ :‬משמע שמצה גזולה אין יוצאים‬
‫מדרבנן‪ .‬כ"כ שערי תשובה ומקור חיים‪.‬‬ ‫בה י"ח‪ .‬כ"פ הרמב"ם‪.‬‬
‫מכל מקום ד"מ בשם מהרי"ו כ' – שלא יוצא בה‬ ‫וכתב הגמ"י בשם רוקח‪ :‬ולכן כשאופים‬
‫י"ח‪ .‬כ"פ פר"ח ור"ז‪.‬‬ ‫הרבה בתנור אחד טוב ללמד לומר "כל מי‬
‫ערך השלחן‪ :‬מיהו בליל יו"ט שני יצא כיון‬ ‫שיגיע לידו המצה שלי הרי הוא שלו‬
‫שדהוי תרי דרבנן‪.‬‬ ‫במתנה גמורה"‪ ,‬שלא תהיה המצה שלקח‬
‫הוציא מצה בפסח שחל בשבת מרה"י‬ ‫גזולה‪ .‬והוסיף המ"א – ה"ה כשטוחנים‬
‫לרה"ר‬ ‫הרבה יחד את החיטים‪.‬‬
‫פר"ח בשם בית מועד לכל חי – לא יוצא בה כדין‬ ‫ב‪.‬‬
‫הרב המגיד‪ :‬ואם גזל קמח ועשה ממנה‬
‫מצה גזולה‪ .‬וכ"ה בלבוש ובירושלמי‪.‬‬ ‫מצה יצא‪ ,‬לפי שקנאו בשינוי ודמים לבד‬
‫חייב לו‪.‬‬
‫אבל הב"י – יוצא בה‪ ,‬לפי שהמצה עצמה אינה‬ ‫ג‪.‬‬
‫שו"ע )תרמט‪-‬א(‪ :‬כל ארבעה המינים‬
‫עבירה‪ ,‬אלא שנעשה בה עבירה‪ .‬כ"כ חק יעקב‪,‬‬
‫א"ר‪ ,‬ביאור הלכה ועוד פוסקים‪.‬‬ ‫פסולים בגזול ובגנוב‪ .‬אבל בשינוי מעשה‬
‫יוצא מכל מקום לא יברך‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"אינו יוצא י"ח"‬
‫הב"ח‪ :‬אפ בדיעבד לא יוצא‪ ,‬וצריך לחזור‬
‫ולאכול‪ .‬כ' בביאור הלכה – מכל מקום לא יחזור‬
‫לברך‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬ודוקא גזולה אבל אם שאל מצה‬
‫יוצא בה דהא שאלה ע"מ לאכלה ולא להחזירה‬
‫בעין א"כ הרי היא שלו ממש‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"יוצא בה"‬
‫משנה ברורה‪ :‬מ"מ לכתחילה לא יקח אותו‬
‫לצאת בה דהא לא יוכל לברך עליה‪.‬‬
‫"שקנאה בשינוי"‬
‫מ"א)ה(‪ :‬ואם גזל ונתן לאחר הוי שינוי רשות‬
‫ויוצא בו‪ ,‬ודוקא לאחר יאוש )ואותו אחר יכול אף‬
‫לברך‪ ,‬כיון שלא באה לידו באיסור – משנה‬
‫ברורה(‪ .‬ואם האחר חזר ונתנו לגזלן גם הגזלן‬
‫יוצא בו )מהרי"ל(‪.‬‬
‫ט"ז‪ :‬אבל יוצא במצה שאולה‪ ,‬הא שאלה ע"מ‬
‫לאכלה ולא להחזירה בעין‪ .‬כ"כ ועוד פוסקים‪.‬‬
‫מרור גזול‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪192‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ה‬

‫או"ח סימן תנ"ה‪ :‬דין מים שלנו‬

‫ובו ו' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬מב‪ .‬מנחות‪ :‬כג (‬

‫הנושאים בסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬שאיבת מים שלנו ‪194 .....................................................................‬‬
‫סעיף ב‪ :‬מים המכונ סים במבנה שתוך הקרקע ‪196 ...........................................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬אין ללוש במים חמין‪197 ..................................................................‬‬
‫סעיף ד‪ :‬מים " שלא לנו " חד בתרי בטיל ‪198 ..................................................‬‬
‫סעיף ה ‪ :‬לא לתת מלח בעיסה ‪198 .................................................................‬‬
‫סעיף ו ‪ :‬ללוש מצה עם תבלין ‪199 ..................................................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬שאיבת מים שלנו‬

‫ב‪.‬‬
‫חלק ‪ 1‬אין לשין אלא במים שלנו )בין מצת מצוה בין שאר מצות(‪ ,‬בין‬
‫א‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫סעיף א‬
‫שהם מי בורות ומעיינות‪ ,‬בין שהם מי נהרות‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ושואבין אותה מבעוד יום )סמוך לבין השמשות(‪) ,‬ד"ע והגהות מיימוני פ"ה(‪ ,‬או בין‬
‫השמשות‪ .‬ואין לשין בהן עד שיעבור הלילה כולה‪ .‬ויכולים לשאוב יום אחד לימים‬
‫הרבה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ואם הזמן חם יניחם במרתף שהוא קר‪ .‬ואם הזמן קר‪ ,‬יניחם באויר כי המרתף‬
‫הוא חם ] הרא"ש [‪ .‬וצריך להשכים ולהכניסם לבית קודם שיזרח השמש )ואם עומדים‬
‫במקום שאין שמש אין לחוש(‪ ,‬ואפילו ביום המעונן ] או"ח [‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ואם לא הכניסם בהשכמה‪ ,‬אם לא עמדו כל כך עד שהוחמו‪ ,‬אינו מזיק‪ .‬ויותר טוב‬
‫להעמידם תחת התקרה‪ ,‬שמא ישכח להכניסם בהשכמה )ב"י בשם א"ח(‪.‬‬

‫עיירות יש להם מי בורות ומעיינות שהם‬ ‫שורשי הלכה‬

‫רותחים‪ .‬לפ"ז מי נהרות מותרים )לפי שהם‬ ‫א‪.‬‬
‫מושכים ומתקררים(‪.‬‬ ‫פסחים )מב‪ :(.‬אמר רב יהודה‪ :‬אשה לא‬
‫√אבל הרא"ש והטור ‪ -‬אין להקל שאף‬ ‫תלוש אלא במים שלנו‪ .‬דרשה רב מתנה‬
‫בנהרות השמש מכה ומחממתן‪ .‬כ"כ הכלבו‬ ‫בפפוניא‪ .‬למחר אייתו כולי עלמא חצבייהו‬
‫ובה"ג‪.‬‬ ‫ואתו לגביה‪ ,‬ואמרו ליה‪ :‬הב לן מיא! אמר‬
‫ג‪.‬‬ ‫להו‪ :‬אנא במיא דביתו אמרי‪.‬‬
‫טעם שצריך מים שלנו‬ ‫ב‪.‬‬
‫רש"י ‪ -‬מפני שבימי ניסן המעיינות חמין‪,‬‬ ‫רש"י בתשובה‪ :‬במים שלנו ‪ -‬לפי שרוב‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪194‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ה‬
‫אבל הב"ח ומ"א – בדיעבד מותרים ביום‪ .‬וכ'‬
‫א"ר – דוקא שנשאבו קודם חצות לילה‪.‬‬
‫א"ר‪ :‬ומותרים מיד אחר עלות השחר‪ .‬כ"כ משנה‬
‫ברורה‪ .‬לאפוקי חק יעקב שמתיר רק אחר י"ב ש'‬
‫מהשאיבה‪.‬‬
‫ט"ז‪ :‬ספק בין השמשות‪ ,‬כגון ביום המעונן טוב‬
‫לאחר מלהקדים‪ .‬אבל מהרי"ל כ' – שטוב יותר‬
‫להקדים‪ .‬כ"כ חק יעקב ומשנה ברורה‪.‬‬
‫"עד שיעבור הלילה כולה"‬
‫ב"י‪ :‬ג' שיטות בדבר –‬
‫לרא"ם – אם נשאבו בין השמשות מותר ללוש‬
‫בהם מיד‪.‬‬
‫לרש"י – כל ששהו י"ב ש' אחר שנשאבו מותרים‬
‫אף קודם עלות השחר‪.‬‬
‫ריב"ן – בין נשאבו בבין השמשות או בתחילת‬
‫היום צריך שילונו כל הלילה‪ ,‬משום דסוף הלילה‬
‫)קודם עלות השחר( גורם הצינון‪ .‬לפיכך אסור‬
‫לאפות לפני עלות השחר‪.‬‬
‫כף החיים‪ :‬נפק"מ בין השיטות –‬
‫▪ השואב בין השמשות ולש אחר י"ב ש' ואחר‬
‫עלות השחר – לכו"ע מותר‪.‬‬
‫▪ √השואב מבעוד יום ולש אחר י"ב ש' ואחר‬
‫עלות השחר – מותר לרש"י וריב"ן‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫▪ השואב בין השמשות ולש אחר עלות השחר‬
‫לפני י"ב שעות – מותר לרא"ם וריב"ן ולא‬
‫לרש"י‪ .‬כ"כ משנה ברורה בשם האחרונים‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫"ואם הזמן חם יניחם במרתף"‬
‫ר"ז‪ :‬ואם אין לו מרתף יניחם בתוך הבית‪ .‬ודוקא‬
‫בחדר שאין מסיקין בו‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪ .‬וכ'‬
‫ברכ"י – אף בשבת מותר להכניסם לביתו‪ ,‬מכל‬
‫מקום טוב שישתה מהם קצת‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫"עד שהוחמו"‬
‫פמ"ג‪ :‬ואם נעשו פושרין כהוחמו דמי‪ .‬ופושרין‬
‫נקרא כשנעשו כחמימות הרוק‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫לפי שחמה מהלכת בשיפולו של רקיע‪,‬‬
‫לפיכך כל העולם צונן ומעיינות חמין‪,‬‬
‫הלכך מלינן בלילה ומצטננין‪.‬‬
‫רא"ם – לפי שהחמה מהלכת בלילה תחת‬
‫הארץ‪ ,‬הילכך אין לו תקנה אלא שלא יהיו‬
‫מחוברים לקרקע בלילה‪.‬‬
‫מתי שואבים המים )ראבי"ה(‬
‫לפי טעם רש"י ‪ -‬אם שואב בבוקר מניחן‬
‫עד הערב )י"ב שעות( ושפיר דמי‪.‬‬
‫אבל לפי טעם הרא"ם ‪ -‬אסור שיהיו בלילה‬
‫במחובר‪ .‬ולכן אם שאבן בתחילת הלילה‬
‫מותרים מיד )שלא התחממו(‪ ,‬ואם שאבן‬
‫אחר תחילת הלילה ימתין עוד יום ולילה‪.‬‬
‫√ופסק הרשב"א‪ :‬דוקא לנו לילה שלם‪ ,‬וכל‬
‫שכן יום ולילה אחריו‪ .‬ונוהגים לשאוב יום‬
‫אחד לכמה ימים‪ .‬כ"כ או"ח‬
‫√הרא"ש פסק‪ :‬המנהג לשאוב בבין‬
‫השמשות ולהמתין י"ב ש' כחומרת רש"י‬
‫והרא"ם‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫ג‪.‬‬
‫"שואבין מבעוד יום"‬
‫לדעת שו"ע – מותר לשאוב מבעוד יום ממש‪,‬‬
‫ומותרים לשימוש אחר לינת לילה‪ ,‬כמ"ש בב"י‪.‬‬
‫כ"פ הגר"א‪ ,‬פר"ח ומאמ"ר‪.‬‬
‫אבל לדעת הרמ"א – אין לשאוב מבעוד יום‪.‬‬
‫"סמוך לבין השמשות"‬
‫מ"א)א(‪ :‬מהדין צריך לשואבן בה"ש ממש כדי‬
‫שיצטננו המים במחובר י"ב שעות ביום‬
‫שהמעיינות צוננין ביום‪ ,‬וי"ב שעות באויר בלילה‬
‫)כמ"ש מהרי"ל(‪ .‬אלא שאי אפשר לכוין ממש בין‬
‫השמשות רשאי לשאוב סמוך לבין השמשות‪ .‬ואין‬
‫להקל לכתחילה לשאוב הרבה מבעוד יום וכ"ש‬
‫שלא לאחר לשאוב אחר כניסת הלילה‪.‬‬
‫אם נשאבו אחר תחילת הלילה‬
‫ב"י בדעת הרא"ם – אסורים המים לעולם‪.‬‬
‫‪195‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ה‬

‫הגה‪ :‬וכשמוליך המים תחת אויר הרקיע‪ ,‬יש לכסותן )ת"ה סימן‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א חלק ‪:2‬‬
‫קט"ו בשם סמ"ג וסמ"ק ומהרי"ק(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫כשחל פסח באחד בשבת‪ ,‬יש לשאוב המים אור י"ג‪ ,‬דהיינו בליל ה' )מרדכי ספ"ק דפסחים(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫לכתחלה יש לשאוב מן הנהרות )כיון שנמשכים למרחוק מתקררים( ולא מן הבארות )לפי שהחמה‬
‫מהלכת תחת הקרקע ומחממת אותם( )אשירי ומרדכי(‪ .‬אבל כשהנהרות גדולות מהפשרת שלגים‬
‫וגשמים טוב יותר לשאוב מן הבארות )מהרי"ו(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ואין לשפוך מים שלנו מכח מת )דשומר מצוה לא ידע דבר רע – מ"א( או תקופה הנופלת )מרדכי‬
‫פרק כל שעה והגהות מיימוני פ"ה(‪ .‬ומכל מקום טוב לכתחלה להשים בהם ברזל )קודם שהתקופה‬
‫נופלת(‪ .‬גם אסור לשאוב מים ע"י גוי למצות של מצוה‪ ,‬ואף לשאר מצות‪ ,‬ישאב ישראל )מרדכי‬
‫ומהר"י ברי"ן ומהרי"ל(‪ ,‬אם אפשר‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ונוהגין ליטול מים מיוחדים למצה של מצוה )ויאמר בשעת השאיבה לשם מצת מצוה(‪ .‬ונוהגין‬
‫ליקח כלי חרס חדשים‪ ,‬ואין לשנות המנהג; אבל בשל עץ‪ ,‬אין להקפיד )כל בו(‪.‬‬

‫מ"א)ד(‪ :‬פי' לאותן שאופין במ"ש ואין יכולין‬ ‫ענפי הלכה‬

‫לשאוב במ"ש ולא בע"ש דצריכין לשאוב בין‬ ‫א‪.‬‬
‫השמשות ואין שבת מכינה לי"ט לכן ישאבו בליל‬ ‫"כשמוליך תחת אויר הרקיע"‬
‫ה'‪ .‬וכ' כף החיים – היינו לשיטת הרמ"א‪ ,‬אבל‬ ‫חק יעקב‪ :‬מיירי כשמוליכן בבוקר מן המרתף‬
‫לשיטת מרן יכול לשאוב ביום ו' מבעוד יום‪.‬‬ ‫לבית הלישה כדי שלא יתחממו מהשמש‪ .‬וכ'‬
‫ג‪.‬‬ ‫המ"א ‪ -‬גם בעת שמוליכן מן הנהר לביתו אף‬
‫"מהפשרת שלגים‪ ...‬טוב יותר‬
‫שכבר שקעה חמה צריך לכסותן שלא יפול לתוכן‬
‫מהבארות"‬
‫שום דבר חימוץ‪ ,‬ומטעם זה נוהגין לסנן המים‬
‫ביאר משנה ברורה‪ :‬שאז מי בארות מתקררין‬ ‫בשעת השאיבה בבגד )ח"א(‪.‬‬
‫יותר מהפשרת השלגים‪ ,‬דבניסן החמה מהלכת‬ ‫ר"ז‪ :‬וכלי זכוכית צריך לכסות כולו אף‬
‫בהרים כדי לפשר השלגים והם נעשין פושרין‪.‬‬ ‫מדפנותיו‪ .‬כ"כ חק יעקב‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ה"‬ ‫"דהיינו בליל‬

‫סעיף ב‪ :‬מים המכונסים במבנה שתוך הקרקע‬

‫י"א שמים המכונסין בסיסטירנ"ה‬
‫)מים המכונסין בקרקע הבנוי תחתיו‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫וסביבותיו(‪ ,‬מותר ללוש בהם סמוך לשאיבתן‪ ,‬ואין להקל בדבר‪ ,‬אם לא בשעת הדחק‪.‬‬

‫או"ח‪ :‬מים המכונסין בקרקע הבנוי תחתיו‬ ‫שורשי הלכה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪196‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ה‬

‫הרב יעקב יוסף זצ"ל‪ :‬ולכן מים שבברזים‬
‫שמגיעים בתעלות מהכנרת או מים‬
‫ממאגרי המים‪ ,‬לכתחילה יש להחמיר‪.‬‬
‫וכ' אור לציון )ג‪ ,‬יג( ‪ -‬וכן אין לקחת למים‬
‫שלנו מים מהמקרר‪ ,‬ולומר כיון שקרים הם‬
‫כשרים ללוש בהם מצה וכדין מים שלנו‪.‬‬
‫וכל שכן שלא לקררם ע"י קרח‪.‬‬
‫כתב הרדב"ז )ב' אלפים קע"ד(‪ :‬מי גשמים‬
‫שנקלטו מן האויר אין צריכים לינה שכבר‬
‫נתקררו באויר דרך ירידתם‪.‬‬
‫וסביבותיו שקורים סיסטרנ"א נראה‬
‫דמותר ללוש בהם סמוך לשאיבתן‪ ,‬שהרי‬
‫הם כמכונסין בכלי ואינם מרתיחין מחמת‬
‫החמה המהלכת תחת הקרקע‪ ,‬שהרי הבנין‬
‫מפסיק בינם לקרקע וגם אין החמה מכה‬
‫עליהם‪.‬‬
‫ב"י ‪ -‬אבל הוגד לי שמים אלו בחורף הם‬
‫חמין כמו מי באר ואם כן אין להקל בדבר‬
‫אם לא בשעת הדחק‪.‬‬

‫סעיף ג ‪ :‬אין ללוש במים חמין‬

‫אין ללוש במים חמין )ואפילו נעשו פושרין( אפילו לא נתחממו אלא‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫בחמה‪ ,‬ולא במים הגרופים מדוד גדול שנחשתו עבה )שהשוליים שלו עבים – רש"י( ותלוי‬
‫על מקום האש ומים שבתוכו פושרים‪ ,‬אפילו כשאין האש תחתיו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם עבר ולש‪ :‬בין באלו‪ ,‬בין במים שלא לנו ‪ -‬אסור‪ .‬ויש חולקין ומתירין בלש‬
‫במים שלא לנו‪ .‬ויש אומרים דבשוגג מותר‪ ,‬ובשעת הדחק יש לסמוך עליהם‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ואפילו בלא דחק יש להתיר אם עבר בשוגג ולש במים שלא לנו )ר' ירוחם נ"ה ח"ג‬
‫מב ע"ג ‪ ,‬והב"י(‪.‬‬

‫● √ולפי הרי"ף – כיון שמים גרופים‬ ‫שורשי הלכה‬

‫פירושם מים שלא לנו‪ ,‬א"כ אף בדיעבד אם‬
‫לשה במים שלא לנו אסור‪ .‬כ"פ רמב"ם‪,‬‬
‫סמ"ג שכ"ד בה"ג‪ ,‬והשו"ע‪.‬‬
‫● ראבי"ה – דוקא במזיד אסור‪ ,‬אבל בשוגג‬
‫מותר‪ .‬כ"כ סמ"ג בשם הרא"ם‪.‬‬
‫ורש"י – אף בשוגג שלשה בחמין אסור‬
‫שקרוב למזיד‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"אין ללוש במים חמים"‬
‫ואם הצטננו המים לגמרי‬
‫ריטב"א והרמ"א )בת' ל"ה( – אף שהצטננו‬
‫לגמרי אסור ללשו בהם‪ .‬כיון שהיו פעם אחת‬
‫חמין‪ .‬והחק יעקב – יש להתיר‪ .‬כ"ד עולת תמיד‪.‬‬
‫ופסק ר"ז‪ :‬שיש לסמוך עליהם בשעת הדחק או‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים)מב‪ :(.‬דרש רבא – אישה לא תלוש‬
‫בחמה ולא בחמי חמה ולא במים הגרופים‪.‬‬
‫ופרש"י‪ :‬מים הגרופים – מהמוליאר והוא‬
‫דוד גדול נחושתו עבה ותלוי על מקום‬
‫האש והמים שבתוכו פושרין‪ ,‬אפ' כשאין‬
‫אש תחתיו‪ .‬כ"כ הטור‪ .‬ואילו הרי"ף פ' –‬
‫מים גרופים‪ ,‬מים שנשאבו בו ביום )ולא‬
‫לנו(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫שם‪ :‬עברה ולשה מהו? מר זוטרא אמר‬
‫– מותר‪ ,‬ורב ששת אמר – אסור‪.‬‬
‫וידוע שהילכתא כרב ששת‪.‬‬
‫ונחלקו הראשונים‪ ,‬במה מיירי שאסור‪:‬‬
‫● רש"י – דוקא בחמין אסור‪ ,‬אבל לשה‬
‫במים שלא לנו מותר‪.‬‬
‫‪197‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ה‬

‫שכנה"ג‪ :‬פ' בדיעבד אם לש בשוגג בכל אלו‬
‫ואין לו עיסה אחרת סומכין להתיר‪ .‬וע"ז כתב‬
‫הרמ"א ‪ -‬דבמים שלא לנו אפי' בלא דחק יש‬
‫להתיר אם לש בשוגג משום דיש מתירין בדיעבד‬
‫אפילו בלש בהם במזיד‪ .‬והוסיף חק יעקב ‪ -‬מ"מ‬
‫אין ליקח אותם לצאת י"ח מצה לילה ראשונה‬
‫אלא ישתדל להשיג מצות אחרות‪.‬‬
‫להתיר לכתחילה‬
‫הב"ח והט"ז‪ :‬היינו דוקא אם עבר ולש‬
‫בדיעבד‪ ,‬אבל לכתחילה ללוש בהם אסור אפילו‬
‫אין לו מים אחרים ויאכל בפסח דברים אחרים‪.‬‬
‫וכ' הט"ז ‪ -‬אמנם בלילה ראשונה כדי שלא יבטל‬
‫מ"ע דאורייתא יש להקל ללוש בהם‪ .‬כ"כ ר"ז‪.‬‬
‫בהפסד מרובה כגון שעבר ולש בהם הרבה מצות‪.‬‬
‫כ"פ ח"א‪.‬‬
‫מ"א)יב(‪ :‬מדוד הגדול ‪ -‬ואפילו נתנו מים‬
‫למולייר אף בלא אש אסור שהמולייר שומר חומו‪,‬‬
‫וכ"כ האגור )ת' הרמ"א ל"ה(‪ .‬וכ' פמ"ג ואם‬
‫נתקרר הדוד זמן רב פשיטא שאין לחוש‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"ואם עבר ולש"‬
‫ב"י‪ :‬אסור ‪ -‬היינו באכילה אבל בהנאה מותר‬
‫אפילו לש בחמין‪ .‬כ"כ חק יעקב‪.‬‬
‫שכנה"ג‪ :‬וי"א שבשוגג מותר ‪ -‬אכל הני דחשיב‬
‫בזה הסעיף קאי כיון דאין ניכר בו סימני חימוץ לא‬
‫קנסוהו בשוגג‪ .‬כ"כ פר"ח‪.‬‬
‫"ובשעת הדחק יש לסמוך עליהם"‬

‫סעיף ד‪ :‬מים "שלא לנו" חד בתרי בטיל‬

‫בהם )הואיל ונתבטלו‬ ‫מים שלא לנו שנתבטלו חד בתרי במים שלנו‪ ,‬לשין‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫כבר קודם הלישה(‪ ] .‬סמ"ג בשם ר' יחיאל וסמ"ק [‪.‬‬

‫כ"כ מ"א ומשנה ברורה‪ .‬מכל מקום עולת שבת כ'‬
‫שאסור לבטל לכתחילה‪.‬‬
‫חמי האור שהתקררו ע"י תערובת‬
‫עולת שבת – מהני ומותר‪ .‬כ"כ חק יעקב‪.‬‬
‫אבל חק יוסף – לא מהני ביטול רק למים שלא‬
‫לנו‪ .‬כ"כ פמ"ג‪.‬‬
‫מתקרר(‪ .‬כ"כ סמ"'ק‪ ,‬מ"א)טו(‪ ,‬ש"ך פר"ח ועוד‬
‫"לשין בהם"‬
‫א"ר‪ :‬ודוקא אם נתערב המים קודם הלישה‬
‫ונתבטלו אבל ליתן בעיסה חד בתרי במים שלנו‬
‫אסור‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"חד בתרי"‬
‫ב"י – דוקא חד בתרי‪ ,‬אבל ברוב לא בטל‪ .‬כ"כ‬
‫חק יעקב‪ ,‬א"ר וכ"מ מהשו"ע‪.‬‬
‫אבל הסמ"ג – אף ברוב בטל )כיון דרובו צונן‬
‫פוסקים‪.‬‬
‫ופסק ח"א‪ :‬לכתחילה חד בתרי ממש‪ ,‬בדיעבד‬
‫שלא מספיק לו המים אף לכתחילה מותר לערב‪.‬‬

‫סעיף ה ‪ :‬לא לתת מלח בעיסה‬

‫ב‪.‬‬
‫נוהגין שלא ליתן מלח במצה‪ ,‬ונכון הדבר‪) .‬ואפילו בדיעבד יש‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫)מרדכי וד"ע(‪.‬‬ ‫לאסור(‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪198‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ה‬

‫במים שאף בדיעבד יש לאסור‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ענפי הלכה‬ ‫הרא"ש‪ :‬הרבה נוהגין שלא ליתן מלח‬
‫בפת בפסח וכן נוהגין באשכנז ואין טעם‬
‫"שלא ליתן מלח במצה"‬
‫ברור לאסרו )אף על פי שמחמם את העיסה(‪.‬‬
‫עט"ז‪ :‬היינו קודם אפייה‪ ,‬אבל אחר אפיה ודאי‬ ‫כ"ד הרשב"א והר"ן‪.‬‬
‫שרי לקטוף פני המצה במי המלח ולהחזירם‬
‫והגמ"י – יש לאסור‪ ,‬שמליח כרותח והוי‬
‫לתנור‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫כלש בפושרים שאסור‪ .‬כ"כ מרדכי האוכל‬
‫"אפילו בדיעבד יש לאסור"‬ ‫מצה מלוחה הוי כאוכל חמץ‪ .‬כ"כ הכלבו‬
‫משנה ברורה)מב(‪ :‬האחרונים הסכימו דאם נתן‬ ‫בשם אגודה – לאסור‪ ,‬ואם נתן הרבה מלח‬
‫בה מעט מלח ואפה אותה אין נאסר בדיעבד‪.‬‬ ‫עד שאי אפשר לאכולו מחמת מלחו נאסר‬
‫והוסיף בבה"ל ‪ -‬שהמלח שלנו )שהוא מהים( הוא‬ ‫אף בדיעבד‪ ,‬ואם נתן מעט אם תאפה מיד‬
‫תולדות המים אפשר דאין לאסור בדיעבד אפי' לא‬ ‫מותרת באכילה‪ ,‬מכל מקום לכתחילה לא‬
‫אפה אותה מיד‪.‬‬ ‫יתן‪.‬‬
‫והפר"ח‪ :‬חולק וסובר דאין להחמיר בדיעבד‬ ‫להלכה‪:‬‬
‫במעט מלח )כ"כ מאמ"ר בדעת השו"ע(‪ ,‬ונראה‬ ‫א‪.‬‬
‫ב"י – עכשיו פשט המנהג שלא ליתן‬
‫דאם היה שוגג בזה בודאי יש לסמוך להקל )שהרי‬ ‫מלח בעיסה‪ ,‬ונכון הדבר‬
‫יש מתירים בלאו הכי(‪ .‬וכ"ז לענין אכילה אבל‬ ‫ב‪.‬‬
‫לענין הנאה אפילו להרמ"א שרי בדיעבד )חק‬ ‫ד"מ – לפי )סימן תס"ב( שמלח הוי כמי‬
‫יעקב(‪.‬‬ ‫פירות‪ ,‬אם כן פשוט שאסור כמו מי פירות‬

‫סעיף ו ‪ :‬ללוש מצה עם תבלין‬

‫לש המצה בקצח )קימל וי"א אניס( ושומשמין ובמיני תבלין‪ ,‬כשרה‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫)וצריך לאכול כזית מצה חוץ מתבלין ‪ -‬מ"א( כיון שיש בה טעם מצה‪ ,‬ומ"מ אין ליתן בה‬
‫תבלין‪ ,‬לפי שהוא חד ומחמם העיסה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ופלפלין‪ ,‬אפילו בדיעבד אסור‪ ,‬וכן אם נפל בה סיד )מהרי"ב(‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫א‪.‬‬
‫"כיון שיש בה טעם מצה"‬
‫הב"ח – משמע שאף למצת מצוה כשרה‪ ,‬כיון‬
‫שיש בה טעם מצה‪ .‬כ"מ מהטור‪ .‬כ"כ מ"א והא"ר‬
‫בדעת השו"ע‪.‬‬
‫אבל הראב"ד – דינו כמצה עשירה שלא יוצא בה‬
‫י"ח בליל פסח‪ .‬כ"כ או"ח‪ ,‬כלבו‪ ,‬רוקח‪ ,‬מ"א‬
‫בדעת הרמב"ם ועוד פוסקים‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫מנחות )כג‪ :(:‬תיבלה בקצח‪ ,‬בשומשמין‪,‬‬
‫ובכל מיני תבלין – כשרה )שנקראת מצה(‪.‬‬
‫כ"פ הרמב"ם רא"ש והמרדכי‪.‬‬
‫כ' הרוקח )עי' סי' רעג(‪ :‬מכל מקום אסור‬
‫מטעם אחר‪ ,‬לפי שהוא חד ומחמם העיסה‪.‬‬
‫כ"כ הרא"ש‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪199‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ה‬

‫א"ר‪ :‬ואם תיבלה אחר אפיה לכו"ע יוצא בה‪.‬‬

‫ב‪.‬‬
‫"ופלפלין"‬
‫ד"מ בשם מהרי"ב‪ :‬אפילו חד קורט עושה‬
‫כל העיסה חמץ וה"ה מעט סיד‪ .‬כ' מ"א)יט( ‪-‬‬
‫ונ"ל דוקא כשנילוש בתוכו אבל אם נפל עליו‬
‫יסלקנו ומותר‪ .‬וזנגבי"ל דינו כפלפלין ואפשר‬
‫דה"ה נעגעלי"ך וכרכום‪.‬‬
‫שבות יעקב‪ :‬סיד ‪ -‬היינו סיד חי אבל סיד‬
‫שבכותל שכבר נתייבש ונתקשה כאבן נראה פשוט‬
‫דאין אוסר‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪200‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ו‬

‫או"ח סימן תנ"ו‪ :‬דין שיעור כמות לישת המצות‬

‫ובו ג' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬מח‪ .‬ביצה‪ :‬כט (‬

‫הנושאים בסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬שיעור עיסה לפסח ‪202 ......................................................................‬‬
‫סעיף ב‪ :‬לש יותר מהשיעור ‪203 ......................................................................‬‬
‫סעיף ג‪ :‬למדוד קמח לצורך לישת המצות‪203 ....................................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬שיעור עיסה לפסח‬

‫אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה‪ ,‬שהיא מ"ג בצים‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫וחומש ביצה בינונים והוא עשרון‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫וכן ישער אותה‪ ,‬ימלא כלי מים ויערה המים ממנו לכלי אחר‪ ,‬ואח"כ יתן מ"ג‬
‫ביצים ויחזיר בו המים שעירה ממנה והמים שיותרו יתנם בכלי אחר‪ ,‬והכלי‬
‫ג‪.‬‬
‫המחזיק אותם הוא המדה למלאותו מקמח ] טור והב"י [‪ .‬והמדה מחוקה ולא‬
‫גדושה‪ ,‬ושיעורה מקמח חטה מצרית ] ת' הרשב"א וכ"מ מהרא"ש [‪ ,‬תק"כ דרהם‬
‫מצריים בקירוב ] רמב"ם [‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ולא ידחק הקמח במדה‪ ,‬דא"כ לא ילוש יפה‪ .‬וטוב לומר בשעת נתינת הקמח למדה‪,‬‬
‫שעושה לשם מצוה ] מהרי"ל [‪.‬‬

‫אמנם המרדכי כ' – שספר המצוות ושאר‬ ‫שורשי הלכה‬

‫גאונים החמירו‪.‬‬
‫הגמ"י – מה שלא נזהרים לעשות עיסות‬
‫גדולות סומכים על ראבי"ה והרוקח‬
‫שהתירו כפי מה שיש אנשים‪ .‬ואמנם הר"ם‬
‫לא סמך ע"ז ולא לש יותר משיעור חלה‪,‬‬
‫ואליו תשמעון‪ .‬כ"כ האגור – נוהגים ללוש‬
‫כשיעור חלה אף בתנורים הגדולים‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"אין לשין עיסה גדולה"‬
‫א‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )מח‪ :(.‬אמר רבא קבא מלוגנאה‬
‫לפסחא וכן לחלה‪ .‬ופרש"י‪ :‬קבא מלוגנאה ‪-‬‬
‫קב של אותו מקום‪ .‬לפסח ‪ -‬שלא ללוש‬
‫יותר כדי שיוכל לשמרו מן החימוץ‪.‬‬
‫ושיעורו ‪ 43.2‬ביצים‪.‬‬
‫כ"פ הטור‪ :‬שיעור העיסה של פסח שלשין‬
‫בפעם אחת היא מ"ג ביצים וחומש ביצה‬
‫בינוניים‪.‬‬
‫לעשות עיסה גדולה יותר‬
‫ר"י בר ר' יהודה‪ :‬בימנו שהתנורים גדולים‬
‫יותר עדיף לעשות עיסות גדולות יותר‪.‬‬
‫‪202‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ו‬
‫רמב"ם‪ :‬הנותן שיעור חלה בשיעור משקלם‬
‫טועה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"תק"כ דרה"ם"‬
‫הרב יעקב יוסף זצ"ל‪ :‬כיון שדרה"ם הוא כ‬
‫‪ 3‬גרם‪ ,‬נמצא תק"כ דרהם = ‪ 1660‬גרם‪ .‬כ"פ‬
‫יחווה דעת )ד‪-‬נה(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫"לא ידחוק"‬
‫מ"א)ד(‪ :‬אלא ימדוד בפיזור כדרך המוכרים‪,‬‬
‫אפילו להניח ידו על הקמח אין נכון לכתחלה‪.‬‬
‫דא"כ לא ילוש יפה – שלא ילוש יפה בכמה‬
‫מקומות שלא יכנוס לשם מים ויתחמץ כשיבוא‬
‫בתבשיל‪.‬‬
‫"שעושה לשם מצוה"‬
‫דרשות מהרי"ל‪ :‬ה"ה בכל המלאכות‪.‬‬
‫סעיף ב‪ :‬לש יותר מהשיעור‬
‫אם לש יותר משיעור זה‪ ,‬מותר בדיעבד‪.‬‬
‫בשהה שיעור מיל בלישתו )ולא הפסיק‬
‫כלל( קודם שיתחילו העוזרים לסייע‬
‫ב"ח והמ"א ‪ -‬יש לאסור גם בדיעבד‪ ,‬דכיון‬
‫דשיערו חכמים דמרוב גודלה א"א לאדם אחד‬
‫לעסוק בכל העיסה כראוי )בלי הפסקה( הו"ל‬
‫כמונחת בלי עסק כלל‪ .‬כ"כ פר"ח ומאמ"ר‪.‬‬
‫והב"י – בימנו יש להקל‪ ,‬כמה סיבות‪ :‬יש הרבה‬
‫אנשים העוסקים‪ ,‬תנורים שלנו גדולים ואפשר‬
‫לאפות הרבה בבת אחת‪ ,‬ולא נשאר מהבצק בלא‬
‫עסק‪ .‬וכ' המ"א – אין למחות ביד מקלים‪ ,‬מכל‬
‫מקום ראוי להחמיר כשאפשר‪.‬‬
‫סעיף ג‪ :‬למדוד קמח לצורך לישת המצות‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫שבלי לקט והמנהיג‪ :‬לפי ששיערו חכמים‬
‫שאין אדם יכול להשתלט על עיסה יותר מהשיעור‬
‫ויש חשש לחימוץ‪ .‬כ"כ ר"ז‪ .‬וכ' מ"א)א( ‪ -‬אפילו‬
‫אופה בהרבה תנורים‪ ,‬שאין יכולין להתעסק בו‬
‫יפה‪.‬‬
‫רשב"ץ‪ :‬ועכשיו נהגו שהאישה לשה ומגלגלת‬
‫ונותנת לאחרים לקטף ולאפות ואין לחוש ללוש‬
‫הרבה מדות אחת אחר אחת‪ ,‬וכן נהגו‪.‬‬
‫הרב יעקב יוסף זצ"ל‪ :‬השיעור הנ"ל דוקא‬
‫שלשים ביד‪ ,‬אבל אם לשים במכונה אין הגבלת‬
‫שיעור‪.‬‬
‫"מ"ג בצים וחומש ביצה"‬
‫מ"א)ב(‪ :‬כמו שהן עם הקליפות‪ .‬כ"כ ב"ח‬
‫ופר"ח‪.‬‬
‫"וכן ישער אותה"‬
‫ב‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫לש יותר מהשיעור‬
‫הרא"ש בשם ר"י‪ :‬חכמי צרפת אסרו‬
‫העיסה‪ ,‬ונראה להתיר‪ ,‬דאף שאנו אומרים‬
‫דאין עסק מועיל בעיסה גדולה כזו שלא‬
‫תבוא לידי חימוץ‪ ,‬מ"מ לא גרע מאם הניח‬
‫עיסה בלי עסק כלל דקיי"ל דאין לאסור כ"ז‬
‫שלא שהה שיעור מיל‪.‬‬
‫כ"כ רי"ו – להתיר אם נעשה בשוגג‪ .‬והב"י‬
‫– מתיר אף שנעשה במזיד‪ ,‬כיון שיש‬
‫מתירים אפילו לכתחילה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫‪203‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ו‬

‫אעפ"י שאין מודדין קמח בי"ט ללוש‪ ,‬בי"ט של פסח שאין לשין‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫עיסה גדולה מעשרון ‪ -‬מותר למדוד‪ ,‬ויש ‪ -‬אוסרים‪ ,‬אלא יקח באומד הדעת ולא‬
‫ירבה על עשרון )והכי נהוג(‪.‬‬

‫אבל בימינו ששורפים החלה‪ ,‬לא תמדוד‬ ‫שורשי הלכה‬

‫אלא באומד הדעת‪ .‬ה"ה למדוד לצורך‬
‫העיסה אין למדוד בי"ט‪ .‬כ"פ שו"ע בשם יש‬
‫אוסרים‪.‬‬
‫והרא"ש – אף שהרי"ף והרמב"ם אסרו‪,‬‬
‫מיהו לעניין פסח שצריך שלא יהא יותר‬
‫מעשרון אפשר שמותר‪ .‬כ"פ הר"ן להתיר‬
‫לעניין פסח‪ .‬כ"פ שו"ע בסתם‪.‬‬
‫ביצה )כט‪ :(.‬אמר רב ‪ -‬מודדת אישה קמח‬
‫בי"ט ונותנת לתוך עיסתה כדי שתטול חלה‬
‫בעין יפה‪ .‬ושמואל – אוסר‪.‬‬
‫להלכה‪:‬‬
‫תוס' – רק בזמנם שהיו נותנים חלה לכהן‬
‫היה מותר למדוד כדי שתיתן בעין יפה‪,‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪204‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ז‬

‫או"ח סימן תנ"ז‪ :‬דין הנהגת החלה בעיסת מצה‬

‫ובו ב' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬מו‪ ,‬מח (‬

‫הנושאים בסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א‪ :‬אופן הפרשת חלה ‪206 .......................................................................‬‬
‫סעיף ב‪ :‬הפר שת חלה ביום טוב ‪208 .................................................................‬‬

‫סעיף א‪ :‬אופן הפרשת חלה‬

‫מפני שצריך לדקדק בשיעור העיסה שלא להרבות בה‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א חלק ‪:1‬‬
‫משום חשש חימוץ‪ ,‬ומוטב שימעט בה‪ ,‬לכן טוב לקרב העיסות יחד בשעת הפרשת‬
‫חלה שישיקו זו בזו‪ ,‬דשמא יש בהם שלא היה בה כשיעור‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם אי אפשר להפריש חלה בעודה עיסה מפני המהירות‪ ,‬יפרישנה אחר אפייה‬
‫מיד‪ ,‬שיתן כל המצות בסל והסל מצרפם לחלה‪ ,‬וזהו הדרך היותר נכון‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ואם היה בו שיעור חלה ושכח להפריש )בעודה עיסה( ‪ -‬יפריש אחר כך )אחר האפיה(‬
‫ואפילו צירוף סל לא צריך‪...‬‬

‫מצרפן לחלה‪ .‬ואמר רב יהודה אמר‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שמואל‪ :‬הלכה כרבי אליעזר‪.‬‬
‫ספר התרומה )פ"ב( ואם עושה רק מצה‬
‫אחת טוב יותר ללוש כמות השיעור בריווח‬
‫כדי ליטול חלה בבירור בלי ספק וגם יוכל‬
‫לברך עליה ואין חשש חימוץ משום פורתא‬
‫דהוי טפי‪ .‬כ"כ חק יעקב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הרא"ש‪ :‬נותן לסל – דוקא שהיו עיסות‬
‫קטנות שאין בכל עיסה שיעור חלה‪ ,‬אז‬
‫נותנן בסל ומצרפם‪ .‬אבל אם יש בעיסה‬
‫שיעור חלה ושכח להפריש ‪ -‬אין צריך‬
‫צירוף סל ויכול להפריש מהם )מהלחמיות‬
‫שאפה מהעיסה(‪ ,‬ובלבד שיהיו לפניו‪ .‬כ"כ‬
‫הטור והר"ן‪.‬‬
‫אמנם הב"י כ' – שלא משמע כן מהרי"ף‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫בטור‪ :‬מפני שצריך לדקדק בשיעור‬
‫העיסה שלא להרבות בה מפני חשש חימוץ‬
‫ומוטב שימעט בה‪ ,‬לכן טוב לקרב העיסות‬
‫יחד‪.‬‬
‫ב"י ‪ -‬דברים פשוטים הם‪ .‬וכשמקרב‬
‫העיסות צריך שיגעו העיסות זו בזו עד‬
‫שידבק מעט מזו בזו וכן כתב טור ביורה‬
‫דעה סימן שכ"ה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫פסחים )מח‪ :(:‬א"ר יוסף – הני נשי דידן‬
‫נהוג למיפא קפיזא קפיזא )פחות משיער‬
‫חלה( לפיסחא‪ .‬א"ל אביי‪ :‬מאי דעתיך ‪-‬‬
‫לחומרא‪ ,‬חומרא דאתי לידי קולא הוא‪,‬‬
‫דקא מפקע לה מחלה? א"ל‪ :‬דעבדן כרבי‬
‫אליעזר‪ ,‬דאומר‪ :‬הרודה ונותן לסל ‪ -‬הסל‬
‫‪206‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ז‬

‫"שיתן כל המצות בסל"‬ ‫ורש"י‪ ,‬אלא אף שהיה שיעור חלה צריך‬

‫ב"ח‪ :‬ואם סל גדול צריך לקרבם שיגעו זה בזה‪ .‬וכ'‬
‫מקור חיים ‪ -‬ואם יש בכל עיסה שיעור חלה )שצריך‬
‫צירוף סל( א"צ שיגעו זה בזה‪ ,‬והוסיף הגר"א –‬
‫ואף א"צ סל לצרפם שאף מונחים בבית‬
‫מצטרפים‪ .‬ויכול להפריש מזה על זה‪ .‬ודוקא כשהם‬
‫מונחים בלא כלים אבל אם הם מונחים בכלים צריך‬
‫לקרב הכלים להדדי ויהיו פתוחים למעלה‪.‬‬
‫הברכה על הפרשת חלה‬
‫שו"ע )יוד שכח( – אקב"ו להפריש חלה‪.‬‬
‫הרמ"א שם – להפריש חלה‪.‬‬
‫ובן איש חי – להפריש חלת תרומה‪ .‬כ"פ הרב‬
‫יעקב יוסף זצ"ל‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"ואפילו צירוף סל לא צריך"‬
‫משנה ברורה ‪ -‬כיון שיש בכל אחת כשיעור‬
‫יוכל להפריש ממצות עיסה אחת על הכל‪ .‬ורק‬
‫בעינן שיהיה הכל מונח לפניו בבית )הגר"א(‪ .‬ואם‬
‫היה לו רק עיסה אחת אף שנתחלקה לכמה מצות כיון‬
‫שנילושה מתחלה ביחד יכול להפריש מאחת על שאר‬
‫המצות אף שאינם לפניו )בחלת חו"ל(‪.‬‬
‫נזכר בי"ט שלא הפריש חלה‬
‫חק יעקב‪ ,‬ר"ז ומקור חיים‪ :‬אם נתחייב‬
‫החלה מערב י"ט )כגון שנצטרפו יחד‪ ,‬או שהיה בכל‬
‫עיסה שיעור חלה( אסור להפריש חלה בי"ט‪) .‬אא"כ‬
‫מכיר את המצוות של כל עיסה‪ ,‬שאז יכול לאכול‬
‫חק יעקב‪ :‬אף בחלת חו"ל הדין כן‪ .‬אף בחלת‬
‫ולהשאיר מצה אחת על סמך שיפריש ממנה בחוה"מ‪,‬‬
‫ואם נתערבו ואינו ניכר צריך להשאיר מכל עיסה מצה‬
‫אחת(‪ .‬אבל אם התחייב רק בי"ט מותר להפריש‬
‫ביו"ט )דהוי כאילו לש בי"ט(‪ .‬כ"פ משנה ברורה‪.‬‬
‫לאפוקי א"ר ובגדי ישע שמפקפקים בזה‪.‬‬
‫מוקף ומחובר בשעת הפרשה‪ ,‬מה שאין כן כאן‬
‫שהם מעיסות מחולקות אין הקל לאכול קודם‬
‫צירוף סל‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"לקרב העיסות יחד"‬
‫משנה ברורה)ב(‪ :‬ר"ל אחר שלש עיסה‬
‫הראשונה תהא מונחת על השלחן ואחד יעסוק בה‬
‫עד שילושו עוד עיסה אחרת ויהא שיעור חלה‬
‫ויפריש מכולן‪.‬‬
‫תרומת הדשן‪ :‬עד שישקו – פ' שמדבקם כל‬
‫כך שכשיפרדו יתלשו אחת מחברתה קצת‪.‬‬
‫"שלא היה בה כשיעור"‬
‫לבוש‪ :‬לכן מצרפן שיהא ודאי שיעור חלה לכולן‬
‫יחד ולא תהא ברכתו לבטלה‪ .‬וכ' הט"ז ועוד‬
‫דחיישינן אם יש איזה מן העיסות שאין בהן שיעור‬
‫חלה א"כ הפרשתן לאו כלום הוא ואז אחר‬
‫שיצרפן בכלי שיש שיעור‪ ,‬נמצא אוכל טבל‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬ובמקום שנהגו העולם ללוש‬
‫עיסות גדולות משיעור חלה מפרישין חלה מכל‬
‫עיסה ועיסה בפ"ע )ד"מ(‪ .‬ונהגו שמכל עיסה‬
‫ועיסה מפרשת אשה אחרת ומברכת לעצמה ואם‬
‫אדם אחד מפריש לכל העיסות די בברכה אחת‬
‫לכולן אם לא הפסיק בינתים בשיחה )מ"א(‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬
‫יפרישנה אחר אפייה מיד‬
‫חו"ל אוכל והולך ומשייר קצת לחלה‪ ,‬היינו‬
‫בעיסה אחת גדולה )שהיתה כולה אחת( אף על גב‬
‫שנתחלקה אח"כ לכמה ככרות כיון שתחלתן היו‬
‫מחוברין מעיסה אחת הקילו בחו"ל דלא בעינן‬
‫הפרשה‪.‬‬

‫חלק ‪ 2‬ואם לקח ממקצת העיסות‪ ,‬וממקצת לא לקח‪ ,‬ונתערבו‪ ,‬צריך‬ ‫‪:‬‬ ‫סעיף א‬
‫ליקח חלה מכל אחד ואחד או ילוש עיסה אחרת ויקח ממנו ג"כ על אותן שנתערבו‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪207‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ז‬

‫ואם מכיר מצה אחת שחייבת בחלה )מעיסה שלא הופרש חלה(‪ ,‬נוטל ממנה על האחרות‬
‫]הגהות מיימוני פ"ג ומרדכי ר"פ אלו עוברין וב"י בשם תוספות פ"ק דביצה[‪.‬‬

‫על החיוב‪ .‬כ"כ כף החיים‪ .‬וכ' ר"ז – וצריך יכוין‬ ‫ענפי הלכה‬
‫בהפרשתו לפטור את כל העיסות החייבות וצריך‬
‫שיהיו כולן מונחין לפניו בבית אחד‪.‬‬ ‫ואחד"‬ ‫"מכל אחד‬
‫יקח מאחת יש לחוש‬ ‫משנה ברורה)יא(‪ :‬שאם‬
‫שמא זו מאותה שכבר נפטרה וא"כ הוי ליה מן הפטור‬

‫סעיף ב‪ :‬הפרשת חלה ביום טוב‬

‫הלש עיסה ביום טוב של פסח‪ ,‬לא יקרא שם לחלה עד שתאפה‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫שאם יקרא לה שם אינו רשאי לאפותה )כיון שאינו אוכל נפש(‪ .‬ואם יניחנה כך‪ ,‬תחמיץ‬
‫ואינו רשאי לשרפה בי"ט )לפני שתחמיץ(‪ .‬ואם שכח וקרא לה שם‪ ,‬יטילנה לצונן‬
‫וימנענה מלהחמיץ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ואם יש כהן קטן )פחות מט' שנים( שלא ראה קרי‪ ,‬או גדול שטבל לקריו‪ ,‬מותרים‬
‫לאפות החלה בשבילו )טור(‪ .‬ויש אומרים שאין מאכילין חלה בזמן הזה לשום כהן‬
‫)מהרי"ו(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫יש אומרים דמותר לו ביום טוב )של פסח( ללוש פחות מכשיעור‪ ,‬כדי לפטור עצמו מן‬
‫החלה ] ר"ן ריש אלו עוברין [‪.‬‬

‫קטן שלא ראה קרי‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫והר"ש‪ :‬התיר אף לכהן גדול שטבל לקריו‪.‬‬
‫כ"כ הר"ן‪ .‬אבל הר"ן – מחמיר‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"לא יקרא לה שם"‬
‫מ"א)ד(‪ :‬פ' אם רוצה להפריש עוגה קטנה לחלה‬
‫לא יקרא לה שם חלה קודם אפייתה אלא יקראנה‬
‫עוגה‪ .‬ואם לא רוצה להפריש רק אחר האפיה‬
‫ואחר כך יפריש מאחת על כולן רשאי‪ .‬כ"כ משנה‬
‫ברורה‪.‬‬
‫מ"א)ד(‪:‬ודוקא כשבעליו קראו לה שם אבל‬
‫באחר אף ע"פ שקורא לה שם אינו כלום‪ ,‬דאין לו‬
‫רשות לתרום‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )מו‪ :(.‬כיצד מפרישין חלה‬
‫בטומאה ביום טוב? רבי אליעזר אומר לא‬
‫תקרא לה שם עד שתאפה‪ .‬בן בתירא אומר‬
‫תטיל לצונן‪ .‬אמר רבי יהושע לא זה חמץ‬
‫שאנו מצווין עליו בבל יראה ובל ימצא‬
‫אלא מפרישתה ומניחתה עד הערב ואם‬
‫החמיצה החמיצה‪.‬‬
‫ופסקו הפוסקים ‪ -‬הלכה כרבי אליעזר‪.‬‬
‫ופסק ר"ת‪ :‬בדיעבד שקרא לה שם תטיל‬
‫לצונן‪ .‬כ"כ הגמ"י‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הרי"ף‪ :‬ודוקא בחלת ארץ ישראל אינה‬
‫ראויה לכהן לכן לא יפריש‪ .‬אבל חלת חו"ל‬
‫שהיא דרבנן קורא לה בשם ומאכיל לכהן‬
‫‪208‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ז‬

‫"ואם יניחנה כך‪ ,‬תחמיץ"‬

‫מ"א )ה(‪ :‬ואף על גב דהקדש הוא ואינו שלו מ"מ‬
‫עובר בבל יראה הואיל ואי בעי מתשיל עליה והוי‬
‫חולין‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫"יטילנה לצונן וימנענה מלהחמיץ"‬
‫ב"י בשם הרא"ש‪ :‬אבל לכתחלה לא יקרא‬
‫לה שם על סמך שיטילנה לצוננין שמא לא יזהר‬
‫יפה שיהיו המים צוננים‪ .‬וכ' המ"א)ו( – ובימנו‬
‫צ"ע אם המים שבבית נקראים צוננים‪ ,‬כיון‬
‫שמתחממים קצת‪ .‬ולכן אם ראה שהתחממו קצת‪,‬‬
‫יחליפם במים אחרים‪.‬‬

‫קרי"‬ ‫"שלא ראה‬

‫משנה ברורה‪ :‬המחבר לא הזכיר היתר זה‪,‬‬
‫דמיירי בחלת א"י שאינה נאכלת לכהנים בזמן הזה‬
‫שכולנו טמאי מתים‪ .‬והרמ"א מיירי בחלת חו"ל‬
‫שאינה אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו‬
‫מגופו‪ .‬לפיכך קטן או כהן גדול שטבל מותר‬
‫בחלה‪.‬‬
‫"שאין מאכילין חלה בזמן הזה"‬
‫מ"א)ט(‪ :‬שאין מחזיקים אותו ככהן ודאי דדילמא‬
‫נתחללה א' מאמותיו‪ .‬כ"פ רש"ל ומהרי"ל‪ .‬אבל‬
‫הטור – פסק שמאכלים אותו‪ .‬כ"פ הש"ך )יו"ד‬
‫שכב( רק בפסח ולא בשאר ימות השנה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫מכשיעור"‬ ‫"ללוש פחות‬
‫והפר"ח‪ :‬חולק‪ ,‬אין לפוטרה לכתחילה מחיוב‬
‫חלה‪ ,‬אלא צריך אחר האפיה לצרפם ולהפריש‬
‫חלה‪ .‬כ"כ נהר שלום והגר"א‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪209‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ח‬

‫או"ח סימן תנ"ח‪ :‬דין מצוה ללוש המצה בע"פ‬

‫ובו סעיף אחד‬

‫סעיף א‪ :‬ללוש מצת מצווה בערב פסח‬

‫נוהגים שלא ללוש מצת מצוה בערב פסח עד אחר שש שעות שהוא‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ובי"ד שחל להיות בשבת לשין בערב שבת אחר שש‬ ‫זמן הקרבת קרבן פסח‪.‬‬
‫שעות )זכר לשאר שנים(‪.‬‬

‫חק יעקב‪ :‬מצדד כהב"ח שצריך אחר שש‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ומחצה דוקא )שקורבן פסח קרב בשש ומחצה(‪.‬‬
‫אמנם במ"א ובא"ר ‪ -‬צידדו כהשו"ע דאחר שש‬
‫וכן פסק בבית מאיר וכ"מ בביאור הגר"א‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬הוכיחו הפוסקים דאין לחוש‬
‫לזה‪ ,‬דעיקר היקש נאמר לענין אכילת מצה בלילה‬
‫הראשונה שיהא זהיר לאכול קודם חצות כמו‬
‫הפסח שהוא נאכל עד חצות‪ ,‬ולא לעניין עשיית‬
‫המצה‪ .‬על כן בדיעבד ודאי שרי‪ ,‬ואפילו חודש או‬
‫שני חדשים קודם פסח ועשאן לשם מצה כשר‬
‫)לאפוקי הב"ח(‪.‬‬
‫כ"כ בגדי ישע – מפני שיש דעות שאף בע"פ‬
‫חמץ במשהו‪ ,‬וקשה מאוד להיזהר‪ ,‬ולכן טוב‬
‫לאפות קודם פסח שאם יש משהו חמץ יתבטל‪.‬‬
‫כ"כ מאמ"ר – האידנא מקלים מפני הדוחק‪,‬‬
‫)זולתי המדקדקים(‪ ,‬וכן ראוי לעשות כ"פ משנה‬
‫ברורה והרב יעקב יוסף זצ"ל‪.‬‬
‫מה הדין בשאר מצות?‬
‫ב"י – אף בשאר מצות יש להזהר ללוש אחר שש‪.‬‬
‫אבל פר"ח – בשאר מצוות אף מצווה ליכא‪ .‬כ"כ‬
‫עוד פוסקים‪.‬‬
‫מ"א)א(‪ :‬מצד הדין מותר לאפות מצה בפסח אך‬
‫המדקדקים נוהגים לאפות הכל קודם פסח שאם‬
‫יתערב משהו חמץ בתוכם יתבטל‪ ,‬מה שאין כן‬
‫בפסח איסורו במשהו‪.‬‬
‫דין מצה שרויה‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫מתי אופים מצת מצווה?‬
‫√הטור – רק בערב פסח אחר שש‬ ‫●‬
‫שעות‪ .‬דאיתקש לקורבן פסח‪ ,‬דכתיב "על‬
‫מצות ומרורים יאכלוהו" )את קורבן פסח‪,‬‬
‫וכמו ששחיטת קורבן פסח אחר שש גם אפיית‬
‫מצת מצווה(‪ .‬וכ"כ בירושלמי – אין יוצאים‬
‫במצה ישנה אף שעשאה לפסח‪.‬‬
‫● טור בשם ר"א הגדול ור' שמואל הכהן –‬
‫התירו‪ .‬כ"כ בתוספתא – יוצאים במצה‬
‫ישנה שעשאה לפסח‪.‬‬
‫ונחלקו עוד פסוקים‪√ .‬הב"י פסק – המנהג‬
‫לא ללוש לפני שעה ששית‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הדין בע"פ שחל בשבת‬
‫● √רב מתניה – ילוש במוצאי שבת שהוא‬
‫ליל פסח‪ ,‬שאם ילוש בע"ש יבואו לזלזל‬
‫להקל במצוות )שיחשבו שמותר לאכול מהם‬
‫בשבת‪ ,‬ועוד שיחשבו שהכנו בשבת לי"ט(‪.‬‬
‫● ורב האי גאון – המנהג ללוש ולאפות‬
‫בערב שבת‪ ,‬וכן עדיף )שלא לאחר ליל יו"ט‪,‬‬
‫ועוד שזרזין מקדימים לאכול מצת המצווה(‪ .‬כ"כ‬
‫התוס'‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"אחר שש שעות"‬
‫‪211‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ח‬

‫וכשיבשל יחזור ויחמיץ הכל‪ .‬מכל מקום שע"ת‬ ‫עולת שבת – אסור לבשל המצות אחר אפיה‪,‬‬
‫)ת"ס( כ' ‪ -‬שמצד הדין אין לחוש לזה דאחזוקי‬ ‫שיש חשש שהיו חיטים מחומצים בעיסה וחוזר‬
‫איסורא לא מחזקינן ובפרט בימינו שנוהגין‬ ‫וניעור‪ .‬אבל המ"א – אין לחוש‪ ,‬שאם לא כן אף‬
‫לעשות רקיקין דקים‪.‬‬ ‫לאוכלם בעין אסור‪ .‬כ"כ א"ר וחק יוסף‪.‬‬
‫וכתב מחצית השקל – יש לאסור מטעם אחר‪,‬‬
‫שמא לא כל הקמח נילוש ונשאר באמצע המצה‪,‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪212‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ט‬

‫סימן תנ"ט‪ :‬דין מקום וסדר לישת המצות‬

‫ובו ו' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬מ‪ ,‬מב‪ ,‬מו‪ ,‬כח‪ .‬יומא‪ :‬כח (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬לא ללוש במקום שיש חום ‪214 ..........................................................‬‬
‫סעיף ב‪ :‬לא יניח העיסה בלא עסק ‪215 .............................................................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬קיטוף העיסה ‪217 ..............................................................................‬‬
‫סעיף ד ‪ :‬הטיפול בכלים ומים שהש תמשו בהם לעיסה ‪218 .................................‬‬
‫סעיף ה ‪ :‬עבר ולש תחת השמש ‪219 .................................................................‬‬
‫סעיף ו ‪ :‬הוספת קמח לעיסה רכה‪220 ................................................................‬‬

‫סעיף א‪ :‬לא ללוש במקום שיש חום‬

‫אין לשין במקום השמש‪ .‬וביום המעונן אסור תחת כל אויר‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫הרקיע )אפילו במקום שאלו היתה החמה זורחת היה צל(‪ ,‬משום דיומא דעיבא כוליה שמשא‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וע"כ נהגו ליזהר מללוש נגד החלון הפתוח אפילו אין שם שמש‪ ,‬שמא יהיה מעונן‬
‫ולאו אדעתיה ] תרומת הדשן סימן קכ"ב(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫או‬ ‫וכן יש ליזהר מלהוליך המצות לתנור תחת הרקיע מגולה )ביומא דעיבא(‪ ,‬וכן המים‬
‫הקמח ]הגהות מיימוני פ"ה בשם סמ"ק ומהרי"ו[‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ולא יתקרב ללוש אצל התנור‪ ,‬מפני חום התנור ] הרא"ש והטור [‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫"אין לשין במקום השמש"‬ ‫שורשי הלכה‬
‫פמ"ג‪ :‬ואפילו בתוך הבית כל שהחלון פתוח‬ ‫א‪.‬‬
‫פסחים )מב‪ :(.‬דרש רבא‪ :‬אשה לא תלוש‬
‫כנגד השמש אסור‪.‬‬ ‫בחמה‪ .‬פרש"י‪ :‬לפי שחום השמש מחממה‪.‬‬
‫כשהחלון סגור והשמש מזהיר דרך‬
‫יומא )כח‪ :(:‬יומא דעיבא )יום המעונן( כוליה‬
‫זכוכית‬ ‫שמשא‪ .‬וכ' הרי"ף – על כן ביום המעונן‬
‫▪ חק יעקב – אין להחמיר בזה‪.‬‬ ‫אין ללוש תחת כיפת השמים‪ .‬כ"כ הרא"ש‬
‫▪ חק יוסף – חולק‪ ,‬אין להקל‪ .‬כ"כ חמד משה‪,‬‬ ‫והרמב"ם‪.‬‬
‫וח"א‪ .‬ולכן נהגו לכסות החלונות בוילון בשעה‬
‫שהשמשמ מזהיר‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫"וביום המעונן אסור"‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪214‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ט‬

‫חמד משה וח"א‪ :‬בתנור של בית החורף‬ ‫הרמב"ן‪ :‬דדוקא כשהוא מעונן גמור‪ ,‬אבל‬
‫שכשמסיקין בו מתחמם כל החדר אסור ללוש בכל‬ ‫כשהעננים עוברים ושבים פעם נגלין ופעם נכסין‬
‫החדר אלא צריך שלא להסיק בו כלל ביום הלישה‬ ‫אין בכך כלום‪ ,‬והביאו בחידושי מהר"ם חלאווה‪.‬‬
‫ואם הסיק אותו יפתח הדלת והחלונות עד שיצא‬ ‫כ"כ פר"ח‪ .‬וכ' בביאור הלכה ‪ -‬אולם לפי מנהג‬
‫החום‪ .‬וכ' משנה ברורה ‪ -‬וה"ה בסתם תנור רק‬ ‫שהביא בהג"ה בסמוך יש ליזהר‪ .‬דאפשר דהעננים‬
‫שאופין בו כל היום ומוציא חום הרבה בכל הבית‪.‬‬ ‫יתפשטו במהירות ולאו אדעתיה‪.‬‬
‫מ"מ הכל לפי העניין אם החדר קטן והחום רב או‬ ‫"משום דיומא דעיבא"‬
‫בחדר גדול והחום מעט‪.‬‬
‫משנה ברורה)ד(‪ :‬שטבע החמה אז להגביר‬
‫משנה ברורה בשם האחרונים‪ :‬ובדיעבד אם לש‬ ‫חומה בכל מקום‪ ,‬ומיהו בבין השמשות אין לחוש‬
‫נגד פי התנור דינו כלש במקום השמש אין לאסור‪.‬‬ ‫לזה שהרי כבר שקעה החמה )תה"ד(‪.‬‬
‫ולכן המגיש את המצות להכניסו לתנור‪ ,‬ומשתהה‬ ‫ג‪.‬‬
‫שם לא טוב הדבר‪ ,‬אלא יכניסו מיד‪.‬‬ ‫"מלהוליך‪ ...‬תחת הרקיע מגולה"‬
‫מ"א)ב(‪ :‬שמא יהיה מעונן‪ ,‬אבל בין השמשות‬
‫אין לחוש )ת"ה וד"מ(‪ .‬ואין להניח סדין א' פעמים‬
‫הרבה על המצות דשמא נדבק בו בצק ונתחמץ‪ .‬כ"כ‬
‫משנה ברורה‪.‬‬

‫סעיף ב‪ :‬לא יניח העיסה בלא עסק‬

‫לא יניחו העיסה )לאחר לישתה קודם שהתחיל לערוך אותה( בלא עסק‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב חלק ‪:1‬‬
‫ואפילו רגע אחד‪ .‬וכל זמן שמתעסקים בו‪ ,‬אפילו כל היום אינו מחמיץ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם הניחו בלא עסק שיעור מיל )אפילו ספק שיעור מיל(‪ ,‬הוי חמץ‪ .‬ושיעור מיל הוי‬
‫רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה )‪ 18‬דקות(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש להחמיר למהר בענין עשיית המצות‪ ,‬כי יש לחוש שהשהיות יצטרפו לשיעור‬
‫מיל‪ ,‬או שיהיה במקום חם שממהר להחמיץ )הגהות מיימוני פ"ה ומרדכי פרק אלו עוברין(‪...‬‬
‫רבי שמעון בן לקיש‪ :‬כדי שילך אדם ממגדל‬ ‫שורשי הלכה‬
‫נוניא לטבריא‪ ,‬מיל‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬בצק החרש ‪ -‬שאין ניכר אם החמיץ‬ ‫פסחים)מב‪ :(.‬ולא תגביה ידה מן התנור‬
‫אם לאו‪ ,‬שמשונה הוא כחרש הזה שיש לו‬ ‫עד שתגמור את כל הפת‪ .‬ופרש"י כלומר‬
‫אזנים ואינו ניכר אם שומע אם לאו‪.‬‬ ‫שתהא עוסקת בבצק כל שעה‪ .‬כ"ד‬
‫הרמב"ם )לאפוקי הר"ן שפירש אחרת(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫תרומת הדשן‪ :‬אם שהה שיעור מיל עם‬ ‫שם)מח‪ :(:‬וכל זמן שעוסקות בבצק אינו בא‬
‫ההתעסקות באמצע‪ :‬י"א שהשהיות‬ ‫לידי חימוץ‪.‬‬
‫מצטרפות להחמיץ‪ .‬וי"א שאינן מצטרפות‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫מכל מקום אם היה בנתיים עסק גמור‪ ,‬כגון‬ ‫פסחים)מו‪ :(.‬משנה‪ .‬בצק החרש‪ ,‬אם יש‬
‫כיוצא בו שהחמיץ ‪ -‬הרי זה אסור‪.‬‬
‫בעיטות בידיים בבצק וכו' אין השהיות‬
‫גמ'‪ :‬כיוצא בו מהו? אמר רבי אבהו אמר‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪215‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ט‬

‫תה"ד ושו"ע – רביעית שעה ‪ 1/20 +‬מהשעה‪,‬‬ ‫מצטרפות‪.‬‬

‫שהוא ‪ 18‬דקות‪ .‬כ"כ פמ"ג וח"א‪.‬‬
‫והרמב"ם – שליש שעה ‪ 1/15 +‬מהשכה שהוא‬ ‫ענפי הלכה‬
‫‪ 24‬דקות‪ .‬כ"כ ר"ע מברטנורה וחק יעקב‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"בלא עסק"‬
‫ביאור הלכה‪ :‬ולכתחלה במקום שאין הפסד‬
‫משנה ברורה)יב(‪ :‬ועסק מיקרי שלש אותה או‬
‫מרובה מששהה י"ח דקות הוי חמץ ואסור בהנאה‪.‬‬
‫מגלגלה בעץ‪ ,‬ולא כנוהגין לדחוק ולבעוט העיסה‬
‫אמנם בהפסד מרובה יש לסמוך על הרמב"ם שעד‬
‫בעץ במקום אחד דלא מהני זה למנוע מחימוץ בכל‬
‫‪ 24‬דקות מותר‪ ,‬ובלבד שאין בו סימני חימוץ‬
‫העיסה במקום שהעץ אינו דוחק )אחרונים(‪.‬‬
‫)שיאור וסידוק(‪ .‬כ"פ כף החיים‪.‬‬
‫ב"ח‪ :‬ואפילו רגע אחד ‪ -‬ואפילו עוסק בצרכי התנור‬
‫"לחוש שהשהיות יצטרפו לשיעור מיל"‬ ‫אסור‪ .‬ולכן יסיק התנור קודם כדי שלא יהא צריך‬
‫מ"א)ד(‪ :‬תרומת הדשן מחלק ‪ -‬עסק גמור כגון‬ ‫להניח המצות בלא עסק‪ .‬כ"כ פר"ח‪.‬‬
‫בעיטות הידים ורידוד מבטל החימוץ ואין שהיות‬ ‫"אפילו כל היום אינו מחמיץ"‬
‫מצטרפות‪ .‬אבל בעסק מועט‪ ,‬כגון ניקור שמנקרין‬ ‫כ"ד הרמב"ם רשב"א והטור – שאפילו כל‬
‫המצות‪ ,‬אף שאינו מניחו להחמיץ באותה העת‬ ‫היום אינו מחמיץ אם התעסק עמה‪.‬‬
‫מ"מ אינו מבטל השהיה הראשונה ואם ישהה עוד‬ ‫אבל רבִי יִצחק אִ בן גיאת בשם הירושלמי – אם‬
‫יצטרף לשיעור מיל‪.‬‬ ‫שהה ‪ 4‬מיל )‪ 72‬דקות( מרגע הלישה עד האפיה‬
‫עט"ז‪ :‬שממהר להחמיץ – שיעור מיל רק בסתם‬ ‫אסור )אף שנתעסק(‪.‬‬
‫בתים שאין בהם חום גדול אבל ביש בו יתרון‬ ‫ופסק הב"ח‪ :‬שלכתחילה יש לחוש‪ ,‬מכל מקום‬
‫חמימות ממהר להחמיץ בפחות משיעור זה‪.‬‬ ‫בדיעבד פשוט שמותר‪ .‬כ"פ חק יעקב‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"שיעור מיל"‬
‫ונחלקו מה שיעור מיל‬

‫ואחר שנתעסקו בבצק ונתחמם בידים‪ ,‬אם יניחוהו בלא‬

‫א‪.‬‬
‫סעיף ב חלק ‪:2‬‬
‫עסק מיד יחמיץ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם התחילו בשתי עיסות כאחת והחמיצה האחת‪ ,‬בידוע שהחמיצה גם השנית‬
‫)ואפילו לא נשתהה שיעור מיל( אפילו אין רואין בה סימני חימוץ‪ .‬ואם החמיצה עד שיש‬
‫בה סדקים )אפילו יש סדקים במקצת העיסה הרי כל העיסה חמץ(‪ ,‬אפילו לא נתערבו הסדקים זה‬
‫בזה אלא אחד הולך הנה ואחד הולך הנה‪ ,‬הוי חמץ גמור והאוכלו חייב כרת‪ .‬ואם‬
‫אין בו סדק אלא הכסיפו )פי' נשתנה מראיתו ללובן ערוך( פניו כאדם שעמדו שערותיו‪,‬‬
‫האוכלו פטור‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ואם המצה עשויה וירא שלא תבא לידי חימוץ‪ ,‬מותר לשברה ולחזור לעשותה‬
‫כדי שהעסק יבטל החימוץ; מיהו טוב ליזהר לכתחלה ] מהרי"ל בשם אגודה ורוקח [‪.‬‬

‫שעוסקין בבצק אינו מחמיץ אבל אחר‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שנתעסק בו ונתחמם תחת הידים אם‬ ‫א‪.‬‬
‫יניחוהו בלא עסק מיד יחמיץ‪ .‬וכ"כ רבינו‬ ‫כ' רא"ש בתשובה )יד‪,‬א' ד'(‪ :‬כל זמן‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪216‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ט‬

‫א‪.‬‬ ‫ירוחם בחלק ג' )נ"ה מב ע"ג(‪.‬‬

‫"מיד יחמיץ"‬
‫ב‪.‬‬
‫מאמ"ר‪ :‬ולכן מיד אחר הלישה ינקרו‪ ,‬ומיד‬ ‫ישרף‪,‬‬ ‫פסחים )מח‪ :(:‬משנה‪ .‬שיאור‬
‫יתעסקו עמה ומיד יכניסוה לתנור‪.‬‬ ‫והאוכלו פטור‪ .‬סידוק ‪ -‬ישרף‪ ,‬והאוכלו‬
‫ג‪.‬‬ ‫חייב כרת‪ .‬איזהו שיאור ‪ -‬כקרני חגבים‪,‬‬
‫"מותר לשברה"‬
‫סידוק ‪ -‬שנתערבו סדקין זה בזה‪ ,‬דברי רבי‬
‫מהרי"ו‪ :‬אבל לא מהני במה שמעביר ידיו על‬
‫יהודה‪√ .‬וחכמים אומרים‪ :‬זה וזה האוכלו‬
‫המצות ומשפשף דזה לא מיקרי עסק ואדרבה עוד‬
‫חייב כרת‪ .‬ואיזהו שיאור ‪ -‬כל שהכסיפו‬
‫גרע דמחמם אותה בידיו‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫פניו‪ ,‬כאדם שעמדו שערותיו‪.‬‬
‫מ"א)ו(‪ :‬טוב ליזהר לכתחלה ‪ -‬דשמא כשמתקנה‬
‫ופרש"י‪ :‬שיאור ‪ -‬שלא החמיץ כל צרכו‪.‬‬
‫פעם שניה לא יערוך אותה יפה יפה ולא תהא גוש‬
‫אחד דבוק כבתחלה אלא יהיו בה סדקין וכפלות‬
‫סידוק ‪ -‬כשהוא מחמיץ נעשין בו סדקין‪.‬‬
‫והרי מצה כפולה נוהגין לאסור משום שאין האש‬ ‫קרני חגבים ‪ -‬סדק לכאן וסדק לכאן‪ .‬זה‬
‫שולט שם )מהרי"ל(‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪ .‬וכתבו‬ ‫וזה האוכלו בכרת ‪ -‬דקרני חגבים נמי‬
‫האחרונים ‪ -‬לכן אין להתחיל להעריך ולרדד‬ ‫סידוק הוי‪ .‬ואיזהו שיאור ‪ -‬שפטור ‪ -‬זה‬
‫המצות עד שיגרוף התנור מתחלה כדי שלא יהיו‬ ‫שאין בו סדק‪ ,‬אבל הכסיפו פניו‪ ,‬כאדם‬
‫המצות מונחות בלי עסק עד שיתקן התנור‪.‬‬ ‫שעמדו שערותיו ומתוך פחד ורתת פניו‬
‫מכסיפין‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬

‫סעיף ג ‪ :‬קיטוף העיסה‬

‫אם האשה שהיא לשה היא מקטפת במים‪ ,‬לא תקטף באותם מים‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫שמצננת בהם ידיה מפני שהם מתחממים ומחמיצים את העיסה‪ ,‬אלא יהא לה כלי‬
‫אחר מלא מים שתקטף בו‪ .‬הגה‪ :‬ומיהו בעברה ולא צננה ידיה‪ ,‬מותר ] רמב"ם פ"ה [‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫"שמצננת"‬
‫לפי רש"י והטור ‪ -‬צריך לצנן הידים בשעת‬
‫לישה לכתחלה משום דהידים מתחממים מרוב‬
‫העסק ומתחמם העיסה מהידים‪ .‬כ"כ הריטב"א‪,‬‬
‫הב"ח ומשנה ברורה‪ .‬אבל לפי הר"ן – אין צריך‬
‫אלא אם כן התחממו ידיו מחום התנור‪ .‬כ"פ עולת‬
‫שבת והפר"ח‪.‬‬
‫וכ' הב"ח‪ :‬אבל במרגשת שנתחממו ידיה לכו"ע‬
‫צריך לצנן‪ .‬ואפילו בסתם טוב לכתחלה להחמיר‬
‫שכן הוא דעת כמה ראשונים‪.‬‬
‫פסחים )מב‪ :(.‬וצריכה שני כלים‪ ,‬אחד‬
‫שמקטפת בו ואחד שמצננת בו את ידיה‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬שמקטפת בו ‪ -‬טחה פני החררה‬
‫במים‪ .‬שמצננת בו ידיה ‪ -‬דאותן שמקטפת‬
‫בהן מתחממות מחום ידיה והעיסה‪.‬‬
‫לפי רש"י – משמע שצריכה לצנן ידיה‬
‫שמתחממים מחמת הלישה‪ .‬אבל לפי הר"ן‬
‫‪ -‬אין צריך לצנן אלא אם כן עוסקת עם‬
‫התנור‪ .‬כ"ד מ"א‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪217‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ט‬

‫אח"כ בבצק‪ .‬וכ' משנה ברורה ‪ -‬טוב לכתחלה‬ ‫ד"מ‪ :‬ובמדינות אלו נוהגין שלא לקטוף המצות‬
‫להחמיר שכן הוא דעת כמה ראשונים‪ .‬וכ' הב"ח‬ ‫במים‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫‪ -‬מיהו במרגשת שנתחממו ידיה לכו"ע צריך לצנן‪.‬‬
‫כ"כ פר"ח‪.‬‬ ‫"עברה ולא ציננה"‬
‫מ"א)ח(‪ :‬משמע דלכתחלה צריכה לצנן ידיה‬
‫והיינו כשהיא עוסקת עם התנור ועוסקת ג"כ‬

‫סעיף ד ‪ :‬הטיפול בכלים ומים שהשתמשו בהם לעיסה‬

‫חלק ‪ 1‬אם לש אחר זמן איסור חמץ‪ ,‬אלו המים‬
‫)שמקטף בהם או שמצנן‬
‫‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫סעיף ד‬
‫את ידיו( עם שאר המים שרוחצים בהם העריבה לא ישפכם אלא במקום מדרון‪ ,‬כדי‬
‫שלא יתקבצו במקום אחד ויחמיץ‪...‬‬

‫"במקום מדרון"‬ ‫שורשי הלכה‬

‫הקשה מ"א)ט(‪ :‬מה בכך אם יתחמצו הרי‬ ‫פסחים )מ‪ :(:‬משנה‪ .‬מי תשמישו של נחתום‬
‫שפכם והפקירם? וי"ל דלכתחלה צריך ליזהר‬ ‫ישפכו‪ ,‬מפני שהן מחמיצין‪.‬‬
‫שלא יבואו לידי חימוץ‪.‬‬
‫גמ' )מב‪ :(.‬משנה‪ .‬תני חדא‪ :‬שופכין במקום‬
‫)שלא נבלעים(‬ ‫לשופכן ברצפת אבנים‬ ‫מדרון )רש"י – שנבלעים בקרקע מהרה(‪ ,‬ואין‬
‫מ"א – אף שהוא במדרון אסור לפי שאינן‬ ‫שופכין במקום האישבורן‪ .‬ותניא אידך‪:‬‬
‫נבלעים‪ .‬כ"כ ר"ז‪.‬‬ ‫שופכין במקום האישבורן! ‪ -‬לא קשיא‪ :‬הא‬
‫מכל מקום הרוקח – מותר בתנאי שלא יתאסף‬ ‫‪ -‬דנפישי‪ ,‬דקוו‪ .‬הא ‪ -‬דלא נפישי‪ ,‬דלא קוו‪.‬‬
‫כזית המקום אחד‪.‬‬ ‫וכ' הב"י – ומיירי בפסח בזמן איסורו‪ ,‬אבל‬
‫וכ' בחידושי הריטב"א‪ :‬שצריך למהר ולשפוך‬ ‫קודם פסח מותר‪.‬‬
‫אותן אחר שקיטף בהם או צינן בו ידיו או לאחר‬
‫הדחת העריבה מפני שהן ממהרות להחמיץ‪ ,‬כ"כ‬ ‫ענפי הלכה‬
‫משנה ברורה‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"אחר זמן איסורו"‬
‫הב"ח‪ :‬אף קודם זמן איסורו אסור בחצרו‪ .‬שאין‬
‫לסמוך על העורבים שיאכלוהו‪ .‬כ"כ הט"ז‪.‬‬

‫הגה‪ :‬והכלים שמתקנים בהם המצות‪ ,‬והסכין שחותכין בו העיסה‪,‬‬

‫א‪.‬‬
‫סעיף ד חלק ‪:2‬‬
‫יגררם תמיד בשעת עשייה שלא ידבק בהם הבצק‪ ,‬ולאחר עשייה ידיחם וינגבם היטב לחזור‬
‫ולתקן בהם פעם שנית ] מהרי"ל [ וזהו עדיף טפי ממה שנוהגין לגררן‪ ,‬כי אי אפשר לנקותן‬
‫היטב ע"י גרירה‪ .‬והמחמיר‪ ,‬יגררן ואח"כ ידיחן ] ד"ע [‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ובי"ט מותר לעשותו ע"י אינו יהודי )דהגרידה הוי שבות והוי שבות דשבות דשרי במקום מצוה ‪-‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪218‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ט‬

‫מ"א(‪ ,‬ואם אין אינו יהודי יטילם לצונן או יתנם לתנור שיאפה הבצק שעליהם‪ .‬והעריבות‬
‫שאפשר לתת דבר בתוכו‪ ,‬מותר להדיח‪ .‬וכן כל כיוצא בזה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ויש ליזהר בעריבה שלשין בה שלא יהיה בו שום גומא או סדק שלא יוכל לנקרו אחר‬
‫הלישה ותחמיץ‪ ,‬ואח"כ כשחוזר ולש בו מתערב בבצק ] מהרי"ל [‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ולא יתן העריבה על כר או כסת צמר בשעת הלישה‪ ,‬שמחמם העריבה; אבל על של עור‪,‬‬
‫שרי )מהרי"ו(‪.‬‬

‫השל"ה‪ :‬ונכון שיכין שתי מערכות כלים‪ ,‬ובגמר‬ ‫ענפי הלכה‬

‫כל עיסה יחליפם‪ ,‬וישטוף הכלים הקודמים‪ .‬כ"כ‬
‫משנה ברורה)לג(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"ואם אין אינו יהודי"‬
‫מ"א)יג(‪ :‬ואם צריך לאפות שנית בי"ט פשיטא‬
‫דשרי להדיחן אבל אסור לגורדן‪.‬‬
‫"שיאפה הבצק שעליהם"‬
‫חק יעקב בשם מהרי"ל‪ :‬יש לפקפק בעצה‬
‫זו‪ ,‬דכיון דאין נכון לאכול את הנאפה א"כ הוא‬
‫אפיה שלא לצורך דאסור‪ ,‬וכ' מ"א ‪ -‬דיש עצה‬
‫אחרת שיבטל החמץ קודם שיחמיץ‪ ,‬או יתן הכלים‬
‫עם הבצק במתנה לנכרי‪.‬‬
‫שנים או ג' עיסות‪ ,‬בתנאי שלא עובר שיעור מיל‬
‫א‪.‬‬
‫"והכלים שמתקנים בהם"‬
‫מ"א)י(‪ :‬והמרדות א"צ להדיחן לפי שלא נדבק‬
‫בהם )מהרי"ל(‪ .‬מיהו פמ"ג כ' ‪ -‬שנכון לבדוק אם‬
‫אין עליה בצק )שלפעמים כשהעיסה רכה נדבק‬
‫עליה בצק(‪.‬‬
‫"בשעת העשיה"‬
‫מ"א)יא(‪ :‬ולא יניחם עד אחר עשייה אף על פי‬
‫שאין שוהים שיעור מיל‪ .‬לכן יעמוד אחר על‬
‫גביהם שיגרר תמיד )היינו בין כל עיסה ועיסה( כל‬
‫כלי בשעת הנחתו‪ .‬וכ' ח"א ‪ -‬ומנהגנו לרחוץ‬
‫הלש ידיו וכן הכלים שלשין בו לאחר שעשו בו‬
‫מהתחלת הלישה‪.‬‬

‫סעיף ה ‪ :‬עבר ולש תחת השמש‬

‫עברה ולשה תחת השמש‪ ,‬הפת מותרת‪.‬‬ ‫סעיף ה‪:‬‬
‫מכל מקום נכון להיזהר אף בזמן מועט‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬
‫ענפי הלכה‬ ‫עברה ולשה תחת השמש‬
‫הפת מותרת‪ :‬אפילו לש במזיד )האחרונים בדעת‬ ‫√רמב"ם – בדיעבד מותר‪.‬‬
‫הרמב"ם(‪ .‬מכל מקום מסקנת אחרונים לאסור‬ ‫והרא"ש – אף בדיעבד אסור‪.‬‬
‫באכילה )כשיטת הרא"ש( אם שהה כ"כ בחמה עד‬ ‫הגמ"י‪ :‬להוליך המים תחת הרקיע מגולה‪:‬‬
‫שהוחמה העיסה וה"ה בלש סמוך לתנור )הב"ח‪,‬‬ ‫ספר המצוות כ' שנכון להיזהר‪ .‬וסמ"ר כ'‬
‫חק יעקב‪ ,‬מ"א)טו( וא"ר(‪.‬‬ ‫שאין לחוש רק שלא לשהות זמן מרובה‪,‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪219‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תנ"ט‬

‫סעיף ו ‪ :‬הוספת קמח לעיסה רכה‬

‫אם העיסה רכה‪ ,‬לא יוסיף בה קמח אלא עושה עיסה קטנה מגיבול‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫קשה ויערבנה עם העיסה הרכה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וירחיק המצות מהקמח‪ ,‬כי הקמח הנדבק בהן בא אח"כ בתבשיל‪ ,‬ומתחמץ )מרדכי‬
‫ר"פ אלו עוברין(‪.‬‬

‫בעין ואף אם נשאר אפשר נאפה ונקלה יפה‪ .‬כ"כ‬
‫א"ר ור"ז‪.‬‬
‫תרומת הדשן‪ :‬אם העיסה יצאה רכה‬
‫מ"א)ט"ז(‪ :‬אלא עושה עיסה ‪ -‬ואדם אחר יעשה‬
‫העיסה הקשה‪ ,‬דהוא בעצמו אי אפשר לו ללוש‬
‫שתי עיסות כאחת )מחשש חימוץ(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"וירחיק המצות מהקמח"‬
‫משנה ברורה)מה(‪ :‬לכן אותו המודד קמח לא‬
‫יקרב אל העיסות עד שינקה מלבושיו מן הקמח‬
‫וידיח ידיו תחלה )אחרונים(‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫מדי לא יוסיף בה קמח לפי שהקמח‬
‫שמוסיפין אינו נילוש ונגבל יפה ונשאר‬
‫מעט בעין בתוך העיסה ואפילו לאחר‬
‫אפייה עודנו בעין ושמא לא נאפה אותו‬
‫קמח יפה ויש לחוש שמא יפול במרק‬
‫בקערה ויתחמץ‪ .‬אלא עושה עיסה קטנה‬
‫מגיבול קשה ויערבנה עם העיסה הרכה‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"לא יוסיף בה קמח"‬
‫טעמו‪:‬‬
‫תרומת הדשן – לפי שאינו נילוש ונגבל יפה‬
‫ונשאר מעט בעין בתוך העיסה‪.‬‬
‫ומהרי"ו – משום שאינו נילוש עם הראשון‬
‫ונמצא מפסיק בין העיסה )מ"א – פירוש שאין‬
‫העיסה נאפת יפה מפני הפסקת הקמח(‪.‬‬

‫נפק"מ בין הטעמים‪:‬‬

‫√לפי תה"ד – בדיעבד שאי אפשר ללוש עיסה‬
‫אחרת מותר לערב קמח‪ ,‬ובלבד שלא יאכלנו עם‬
‫מרק‪ .‬כ"כ ד' מהרי"ל‪ ,‬עולת שבת חק יעקב‪.‬‬
‫ולפי מהרי"ו – אף לאוכלו כך אסור לפי שמצה‬
‫לא נאפת כראוי‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל יש‬
‫להתיר שהרי אין ידוע בודאי שנשאר בעיסה קמח‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪220‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"ס‬

‫דיני מצת המצוה‬ ‫סימן ת"ס‪:‬‬

‫ובו ז' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬לז (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫א ‪ :‬לישת המצוות ע " י גוי או חש " ו ‪222................................................‬‬ ‫סעיף‬

‫ב ‪ :‬להשתדל בעצמו למצת מצוה‪223......................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ג ‪ :‬הלש אחר זמן איסורו יאמר שמבטל הפירורים ‪223............................‬‬ ‫סעיף‬
‫ד ‪ :‬אין עושין סריקין ה מצויירין‪224.....................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ה ‪ :‬לעשות מצה עבה ‪225.....................................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ו ‪ :‬לעשות פאנדי " ש במצה ‪225..............................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ז ‪ :‬ליתן ביצים שלמים במצה ‪226..........................................................‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א ‪ :‬לישת המצוות ע"י גוי או חש"ו‬

‫אין לשין )וה"ה עריכת המצה( מצת מצוה ולא אופין אותה על ידי א"י‪,‬‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫ולא על ידי חרש )שאינו שומע ואינו מדבר( שוטה )היינו שמאבד מה שנותנים לו( וקטן )שלא הגיע‬
‫לי"ג שנים ויום אחד(‪.‬‬

‫אולם פר"ח כ' – שהוא מהתרה‪ ,‬ושכן דעת‬ ‫שורשי הלכה‬

‫הרשב"א‪ .‬כ"כ לבוש‪.‬‬
‫שאלתות‪ :‬לשה עכו"ם או חש"ו לא יצא‬
‫"אין לשין‪ ...‬ע"י גוי"‬
‫ידי חובותו‪ ,‬דלאו בני שימור נינהו )לצאת‬
‫ניקור המצוות‬ ‫ידי חובתו בליל ראשון( אף על גב דאפייה‬
‫מ"א – דוקא לישה עריכה או אפיה אסור‪ ,‬אבל‬ ‫ישראל בר דעת ועבד בה שימור בשעת‬
‫ניקור מותר‪ .‬כ"כ חק יעקב‪.‬‬ ‫אפייה לא נפיק בה ידי חובתו‪ ,‬וכ"כ רב‬
‫אבל מהרי"ל – כל תיקוני מצה אסור‪ .‬כ"כ‬ ‫כהן צדק ‪ -‬דכתיב ושמרתם את המצות עד‬
‫הט"ז )לא יתנו לקטן לנקר(‪ .‬כ"כ א"ר חק יוסף‬ ‫שיהא שימור לשם מצה‪.‬‬
‫ור"ז )אפ' ישראל עומד על גביו(‪.‬‬
‫טחינת החיטים‬ ‫ענפי הלכה‬
‫▪ הב"ח לדעת הרא"ש השאילתות והטור – לא‬ ‫ישנה מחלוקת האם מצוות שימור מהתורה‪:‬‬
‫יוצא בה אף שהוא בפני ישראל‪.‬‬ ‫מהב"ח – משמע שהוא דרבנן‪ ,‬כ"כ חוק יעקב‬
‫כ"כ א"ר – למ"ד )תנ"ג‪-‬ד( דבעינן שימור‬ ‫– והפסוק רק אסמכתא‪.‬‬
‫לשמה משעת טחינה ממילא אין יכולין לעשותה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪222‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"ס‬

‫▪ ת' הרשב"א – אף שישראל עומד על גביהם‬
‫ומזהירם על השימור לא מהני‪ .‬כ"ד הריטב"א‬
‫ואבודרהם‪.‬‬
‫▪ רב האי – מהני כשישראל עומד על גביהם‪.‬‬
‫וכ' הב"ח והמ"א‪ :‬דיש לסמוך עלייהו כשא"א‬
‫בענין אחר‪ .‬מ"מ מוטב לעשות ע"י חש"ו מע"י‬
‫עכו"ם‪ .‬וכ' תשובת משכנות יעקב )כא( ‪ -‬אף‬
‫למקלים‪ ,‬צ' שכל כמה זמן יאמר להם לכוון‬
‫שלם מצת מצוה‪.‬‬
‫מכל מקום פר"ח כ' – להלכה נקטינן כמרן‬
‫דלא מהני ישראל עומד על גביהם לא לגבי גוי‬
‫ולא לגבי חש"ו‪.‬‬
‫"וקטן"‬
‫משנה ברורה‪ :‬אין להניח לקטן ליתן מים‬
‫לתוך הקמח דנתינת מים לתוך הקמח הוא בכלל‬
‫לישה‪.‬‬
‫לסמוך אף על מצה שמורה של מכונה ואף‬
‫ע"י גוי וחש"ו ואפילו הישראל עומד ע"ג‪.‬‬
‫ולמ"ד שימור לשמה הוא מלישה ואילך מותר‪.‬‬
‫▪ אבל הט"ז – דוקא בלישה ואפיה לא מהני‬
‫ישראל עומד על גביו‪ ,‬שהוי עושה ע"ד עצמו‪,‬‬
‫אבל טחינה אין איסור ע"י גוי‪ .‬כ"כ מחב"ר –‬
‫אף למ"ד בעינן שימור משעת קצירה‪ ,‬מכל‬
‫מקום טחינה כשרה ע"י גוי‪ ,‬כיון שהטחינה‬
‫נעשית ע"י בהמות‪ ,‬מיהו ברחיים של יד אסור‬
‫בגוי‪ .‬כ"פ בביאור הלכה שכן המנהג כשישראל‬
‫עומד על גביו‪.‬‬
‫"מצת מצווה"‬
‫חק יעקב‪ :‬אבל שאר מצוות א"צ שימור‪ ,‬אך‬
‫ישראל קדושים ונהגו לעשת שימור בכל‬
‫המצות‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫יחווה דעת )א‪ ,‬יד(‪ :‬לכתחילה יש להשיג מצה‬
‫שמורה מעבודת יד‪ ,‬מכל מקום בשעת הדחק יש‬
‫אפשר לברך עליו "על אכילת מצה"‪.‬‬
‫כשישראל עומד על גביהם‬

‫סעיף ב ‪ :‬להשתדל בעצמו למצת מצוה‬

‫ועומד על‬ ‫)דמצוה בו יותר מבשלוחו(‬ ‫הרא"ש היה משתדל במצת מצוה‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫הרוקח(‪ ,‬וכן ראוי‬ ‫]מרדכי והגמ"י בשם‬ ‫עשייתה ומזרז העוסקים בהם ומסייע בעריכתן‬
‫לכל אדם לעשות להטפל הוא בעצמו במצוה ]הגמ"י והטור[‪.‬‬

‫האר"י ז"ל‪ :‬ויטריח עצמו במצת מצוה עד‬ ‫ענפי הלכה‬

‫שיתחמם ויזיע וזה תיקון גדול לעון החמור‪.‬‬ ‫"משתדל במצת מצוה"‬
‫פר"ח היה משתדל גם באפיית שאר המצות‬
‫הנעשות לכל ימי הפסח כי רבה בהם המכשלה‪.‬‬
‫כ"כ חק יעקב ‪ -‬שאין להאמין לנשים בענין‬
‫לישה ואפיה‪.‬‬

‫סעיף ג ‪ :‬הלש אחר זמן איסורו יאמר שמבטל הפירורים‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪223‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"ס‬

‫הלש אחר זמן איסור חמץ יאמר בשעת לישה‪ :‬כל פרורים שיפלו‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם‪ ,‬כדי שנמצא שמבטלן‬
‫קודם חימוצן )ואינו עובר כיון דשוב אינם שלו(‪.‬‬

‫ט"ז‪ :‬אני מבטל אותם ‪ -‬או אני מפקיר אותם‬ ‫ענפי הלכה‬
‫אבל לא יאמר פירורין הפקר דאינו לשון מבורר‬ ‫"אחר זמן איסורו"‬
‫שמפקירן דאפשר לומר במשמעות הלשון‬
‫הט"ז‪ :‬שקודם זמן איסורו הם בכלל הביטול‬
‫שמעצמן הן הפקר ואינו כן‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫"דכל חמירא"‪ ,‬מה שאין כאן אחר זמן איסורו‬
‫ד' מהרי"ל‪ :‬ואחר שנאפו צ' לכבוד המקום‬
‫שאינו ברשותו לבטלו‪ .‬כ"כ חק יוסף ופר"ח‬
‫היטב שמא נפלו שם פירורים‪.‬‬ ‫לאפוקי הב"ח שמצריך שיאמר אף קודם זמנו‪.‬‬
‫"בצק הנדבק בכלים"‬
‫משנה ברורה‪ :‬וצריך לגרר החמץ מעליהן‬
‫אח"כ ולהדיחן‪ .‬כיון שהוא עדיין ערב פסח‪.‬‬

‫סעיף ד ‪ :‬אין עושין סריקין המצויירין‪ ,‬לעשות המצות‬

‫רקיקים‬
‫אין עושין סריקין המצויירין דהיינו לצייר בפת כמין חיה ועוף‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אבל כל מה שעושים אותו במסרק כדי שלא יתפח‪ ,‬וכן מה שמנקבין המצות‪,‬‬
‫מותר‪ ,‬ומ"מ טוב למהר לעשותן שלא להשהות בהם‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש לעשות המצות רקיקין‪ ,‬ולא פת עבה כשאר לחם‪ ,‬כי אין הרקיקין ממהרין‬
‫להחמיץ‪.‬‬

‫המצויירות‪ ,‬ואף על פי שאמרו לכתחלה‬ ‫ענפי הלכה‬

‫אסור ‪ -‬דיעבד שפיר דמי‪ .‬שוהה עליהן ‪-‬‬ ‫א‪.‬‬
‫לציירן‪ ,‬ואין נותנין מהר לתנור‪ ,‬ומחמיצין‪.‬‬ ‫פסחים )לז‪ :(.‬אין עושין סריקין‬
‫ב‪.‬‬ ‫המצויירין בפסח‪ .‬אמר רב יהודה‪ :‬דבר זה‬
‫כתב הכל בו )סי' מח ט‪ :(:‬זה שאנו‬
‫שאל בייתוס בן זונין לחכמים‪ :‬מפני מה‬
‫נוהגין לעשות כעין מסרק לא לציירו אנו‬ ‫אמרו אין עושין סריקין המצויירין בפסח?‬
‫עושין רק לשנותו משאר הפת של כל‬ ‫אמרו לו‪ :‬מפני שהאשה שוהה עליה‪,‬‬
‫השנה וכדי שתאפה יפה‪ .‬כ' משנה ברורה‬ ‫ומחמצתה‪ .‬אמר להם‪ :‬אפשר יעשנה‬
‫– פ' כיון שאינו מכוון לצייר לא יבוא עי"ז‬ ‫בדפוס‪ ,‬ויקבענה כיון! ‪ -‬אמרו לו‪ :‬יאמרו‬
‫לידי שהיית שיעור חימוץ‪.‬‬ ‫כל הסריקין ‪ -‬אסורין‪ ,‬וסריקי בייתוס ‪-‬‬
‫רבינו ירוחם )נ"ה ח"ג מא‪ - (:‬מוכח בגמרא‬ ‫מותרין‪.‬‬
‫שאם עבר ועשה סריקין המצויירין ולא‬
‫פרש"י‪ :‬ובסריקין המצויירים ‪ -‬מצות‬
‫חמצו שיוצאין בהם‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪224‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"ס‬

‫שהרואה שנאפו מצות אינו יודע שנעשו ע"י‬ ‫ג‪.‬‬

‫ד"מ )ג(‪ :‬כתב אבודרהם )עמ' ריז( בשם‬
‫דפוס ויבוא להתיר אף בלא דפוס‪ ,‬ואף‬
‫הראב"ד‪ :‬צריך לעשות המצות רקיקין ולא‬
‫לנחתומים שרגילים בכל אסור‪ .‬וכ הב"י – מכל‬
‫עבים וגדולים דלא הוי לחם עוני‪ .‬ומהר"י‬
‫מקום בדיעבד יוצא במצויירין אם לא שהה‪.‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ווייל )סי' קצג( כתב טעם אחר משום דאינו‬
‫עושים אותו במסרק‬ ‫ממהר להחמיץ כמו אם היה עב וגס‪.‬‬
‫מאמ"ר‪ :‬וצריך לנקות שני המסרק היטב בין‬
‫עיסה לעיסה‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"אין עושין סריקין המצוירין"‬
‫ר"ז‪ :‬ואפילו המצות הם רקיקים דקים‪ ,‬ואפילו‬
‫עשה הציור ע"י דפוס שאינו שוהה אסור‪ ,‬לפי‬

‫סעיף ה ‪ :‬לעשות מצה עבה‬

‫אין עושין בפסח פת עבה טפח ]רי"ו נ"ג ח"ג מב‪ :‬מפסחים לז‪.[.‬‬ ‫סעיף ה‪:‬‬
‫▪ מ"א)ד( – מותר‪ ,‬שהרי כל הפוסקים‬ ‫ענפי הלכה‬
‫השמיטוהו‪ ,‬שפירשו הגמרא לעניין אחר‪ .‬כ"כ‬ ‫"פת עבה טפח"‬
‫חק יעקב‪ ,‬שבות יעקב‪ ,‬ברכ"י ועוד‪.‬‬
‫ר"ז‪ :‬דכשהיא עבה כ"כ אין אור התנור שולט‬
‫▪ אבל פר"ח – אף בדיעבד אסור‪.‬‬
‫בו במהרה ומתחמצת טרם שתאפה‪ .‬כ"כ משנה‬
‫חק יעקב‪ :‬אף המתירים יש לעיין בתוכה אם‬ ‫ברורה‪ .‬והביא בביאור הלכה – בשם כמה‬
‫נאפית יפה ולא נתחמצה‪.‬‬ ‫פוסקים שאף בפחות מטפח יש להחמיר‪.‬‬
‫בדיעבד שאפה פת עבה טפח‬

‫סעיף ו ‪ :‬לעשות פאנדי"ש במצה‬

‫אין להקל במה שהחמירו הקדמונים שלא לעשות פאנדי"ש או‬ ‫סעיף ו‪:‬‬
‫פלאדוני"ש ]או"ח ק"ב[‪.‬‬

‫שליחה זו דינה כמי פירות שממהרים להחמיץ‬ ‫ענפי הלכה‬

‫עם המים שבעיסה‪ .‬כ"כ משנה ברורה בשם‬
‫המ"א ‪ -‬ואפילו בדיעבד ששכח ונתן אותם‬ ‫מ"א)ה(‪ :‬פאנדי"ש – פשטידא ממולא בבשר‪.‬‬
‫לתוך המצה יש לאסור המצה‪ .‬כ"כ א"ר‪.‬‬ ‫פלדאני"ש – פשטידא ממולא בגבינה‪ .‬כ"כ‬
‫שלחן גבוה וא"ר‪.‬‬
‫וכ' ר"ז טעמו – לפי שבשעת אפיה יוצא ליחה‬
‫מהבשר או מהגבינה ומעכב האפייה‪ .‬ועוד‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪225‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"ס‬

‫סעיף ז ‪ :‬ליתן ביצים שלמים במצה‬

‫אין ליתן ביצים שלמים במצה שתאפה עמהם ]או"ח שם[‪.‬‬ ‫סעיף ז‪:‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫או"ח)שם(‪ :‬אסור ליתן ביצים שלמים בפת‬
‫ותאפה עמהם שהרי יוצא מהם ליחה‬
‫ומעכבת האפייה ואפילו אם הביצה‬
‫מבושלת קרוב הדבר לאסור לפי שמעכב‬
‫אפייתו‪ .‬יש אומרים ‪ -‬שהוא הדין שאסור‬
‫ללוש העיסה עם זרעים כגון שומר וכיוצא‬
‫בו מהאי טעמא‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫בדיעבד שאפה עם ביצים‬
‫▪ מ"א מהשו"ע – משמע שבדיעבד מותר‪.‬‬
‫כ"כ פרח‪.‬‬
‫▪ מיהו המ"א – למנהגנו שאוסרים מצה כפולה‬
‫יש לאסור גם כאן‪ ,‬כ"פ חק יעקב‪ ,‬א"ר מאמ"ר‬
‫ועוד‪.‬‬
‫ללוש עם זרעונים‬
‫הט"ז – ע"פ מ"ש או"ח בשם י"א שאסור ללוש‬
‫עם זרעונים‪ ,‬אם נמצאה קטנית המצה אחר‬
‫אפייתה יש לאסור‪.‬‬
‫אמנם שלחן גבוה – מרן לא ס"ל לזה ולכן‬
‫השמיט י"א זה‪ .‬כ"כ להתיר מ"א)ה(‪ ,‬פר"ח חק‬
‫יעקב א"ר ועוד‪ .‬ומ"מ לכתחלה יש ליזהר גם‬
‫בזה‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪226‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬

‫סימן תס"א‪ :‬דיני אפיית המצה‬

‫ובו ה' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬לז‪ ,‬מא (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫הכשרת התנור לצורך אפיית המצות ‪228 ...............................................‬‬ ‫א‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫צריך לחמם התנור קודם אפיה ‪229 ......................................................‬‬ ‫ב‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫מתי המצה נקראת אפויה דיה ‪230 ...........................................................‬‬ ‫ג‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫לצאת במצה שרויה ‪231 ........................................................................‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫אפיית חמץ ומצה בתנור אחד ‪ ,‬מצה שנכפלה ונתנפחה ‪232 ......................‬‬ ‫ה‪:‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א ‪ :‬הכשרת התנור לצורך אפיית המצות‬

‫תנור שאופים בו חמץ צריך ליזהר כשיסיקוהו כדי לאפות בו מצה‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫שילכו הגחלים על פני כולו‪ ,‬ואין די לו בלהבה‪ ,‬דכמו שבולע על ידי גחלים כך פולט‬
‫על ידי גחלים ושיהו נצוצות נתזין ממנו‪.‬‬
‫הילכך אם הסיקוהו כמה פעמים קודם הפסח אינו מספיק אא"כ כיון להתירו‬
‫לצורך פסח‪ ,‬כי שמא לא הלכו הגחלים על פני כולו כל זמן שלא כיון לכך‪.‬‬
‫ויש נוהגים להטיל בו קרקע חדש כדי שלא יצטרכו היסק; ומנהג יפה הוא ]הכל‬
‫מהרב יונה[‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וכשמכשירו על ידי היסק‪ ,‬טוב וישר הוא לחזור ולהסיק לצורך האפייה ולא לעשות‬
‫הכל בהיסק אחד ]תשובת מהרי"ב]‪.‬‬

‫ובעי הסקה היטב‪ .‬וכ' פמ"ג ‪ -‬ודוקא אם הוא‬ ‫ענפי הלכה‬

‫עדיין בתוך מעת לעת שנשתמשו בו החמץ‬
‫דאל"ה מותר בדיעבד אם הוא קודם פסח‪ .‬וכ'‬
‫עוד המ"א ‪ -‬אם הסיקו כמה פעמים אף שלא‬
‫כוון להתירו לצורך פסח מותר בדיעבד דבכמה‬
‫פעמים תלינן שמסתמא הוסק כל התנור‪ .‬כ"כ‬
‫משנה ברורה‪.‬‬
‫פמ"ג)א(‪ :‬אם הלכו הגחלים ע"פ חציו‪ ,‬ובחצי‬
‫השני יש ספק‪ ,‬ואפה בחציו שהלכו הגחלים יש‬
‫להתיר מס"ס‪ :‬שמא הלכו הגחלים על פני כולו‪,‬‬
‫ושמא אין בישול ואפיה מפעפע בכולו‪.‬‬
‫"קרקע חדש"‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫"שילכו הגחלים על פני כולו"‬
‫חק יעקב‪ :‬ואף שהתנורים שלנו נעשו מלבנים‬
‫הנשרפים בכבשן ויש להן דין כלי חרס שאינו‬
‫יוצא מידי דופיו‪ ,‬מ"מ מהני היסק כיון דהסיקן‬
‫מבפנים ולא חייס עלייהו דלמא פקעי‪ .‬וכ'‬
‫הב"ח ‪ -‬ואין חילוק בין תנורים שפיהן מן הצד‬
‫או שפיהן למעלה‪.‬‬
‫מ"א)א(‪ :‬אם הסיקוהו רק פעם א' ולא כיון‬
‫להתירו וספק אם הלכו הגחלים ע"פ כולו יש‬
‫לאסור אף בדיעבד דהא תנור דינו ככלי חרס‬
‫‪228‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬

‫נשאר מקום בלי גחלים‪ .‬ומ"א כ'‪ -‬שיש לחוש‬ ‫לבוש‪ :‬להטיל בו קרקע ‪ -‬כעובי אצבע‪ .‬וכ'‬
‫שבהיסק אחד לא ילבן יפה מטעם שמפחד‬ ‫המ"א ‪ -‬והחמץ הבלוע בגגו ובקירותיו נפלט‬
‫שישרף הפת‪ .‬ולפי טעם זה צריך להמתין‬ ‫ע"י ליבון השלהבת כשמסיקין אותו לאפות בו‬
‫מלהסיק פעם שני עד שיצטנן קצת וכן נהגו‪.‬‬ ‫המצות‪ .‬והוסיף ח"א ‪ -‬וכן הכירה צריך להסיק‬
‫משנה ברורה בשם האחרונים‪ :‬אם שכח‬ ‫ושילכו הגחלים ע"פ כולו או שיטיח בטיט‬
‫להסיק התנור קודם יום טוב יכשיר ביו"ט הכל‬ ‫קרקעיתו וגם בצדדיו בגובה המקום שעומדין‬
‫בהיסק אחד‪ ,‬שלא לעשות הבערה שלא לצורך‬ ‫הקדירות‪.‬‬
‫)כיון דמדינא סגי בהיסק אחד(‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"וכשמכשירו על ידי היסק"‬
‫משנה ברורה‪ :‬פירוש ‪ -‬אף דמן הדין די‬
‫בהיסק אחד להכשר ולאפיה‪ ,‬מ"מ טוב וישר‬
‫לעשות שתי הסקות‪ .‬וכ' חק יעקב – טעמו שמא‬

‫סעיף ב ‪ :‬צריך לחמם התנור קודם אפיה‬

‫טפקא )פי' אחד מן הרעפין שמכסין בהם הגג קופי בלע"ז( של חרס חדשה‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫לא שנא הסיקה מבפנים או מבחוץ‪ ,‬מותר כיון שהאור שולט תחתיה אעפ"י שאין‬
‫שלהבת עולה על גבה‪ ,‬מרתח רתח והפת נאפית מיד ואינה בא לידי חימוץ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אבל צריך להסיק תחלה‪ ,‬בין תנור בין כוביא )היינו טפקא( בין באלפס )קערות רחבות‬
‫ואופין בה לפעמים – ביצה לב‪ (:‬בלא מים בין בקרקע‪ ,‬אבל להדביקו תחלה ואחר כך‬
‫להסיק‪ ,‬יש אוסרים וטוב ליזהר‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ויש מי שאומר שראוי למחות שלא יעשו חררות ברמץ )פירוש אפר חם צינירוני בלע"ז(‬
‫]או"ח[‪.‬‬

‫לידי חימוץ‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ב‪.‬‬
‫הטור‪ :‬אבל צריך להסיק תחלה בין‬ ‫הקדמה‬
‫תנור בין בוכיא ואח"כ מדביק הפת אבל‬ ‫כשאופים בתנור‪ ,‬צ' תחילה לחמם התנור‬
‫להדביקו תחלה ואח"כ להסיק אסור כ"כ‬ ‫היטב‪ ,‬שאם יניח המצות בתנור ואחר כך‬
‫רב עמרם‪.‬‬ ‫יחמם‪ ,‬שאם לא כן עד שהתנור יהא חם‬
‫סמ"ק‪ :‬ולעניין דיעבד צ"ע‪ ,‬שמא האור‬ ‫המצות יחמיצו‪.‬‬
‫שולט במצה קודם שיעור מיל‪ ,‬מכל מקום‬ ‫א‪.‬‬
‫לכתחילה נכון להחמיר‪.‬‬ ‫רב נטרונאי גאון‪ :‬לעניין היסק התנור‪:‬‬
‫טפקא חדשה )שאין לה בעיות הכשר( של‬
‫במחבת עם שמן )לא לעניין‬ ‫לטגן המצה‬ ‫חרס לא שנא הסיקה בפנים או בחוץ‬
‫מצת מצוה(‪ :‬הרא"ש מתיר‪ ,‬והרמב"ם אוסר‪.‬‬ ‫מותר לאפות בה‪ ,‬כיון שהאור שולט‬
‫תחתיה אפילו אין שלהבת עולה על גבה‬
‫ענפי הלכה‬ ‫מרתח רתח והפת נאפית מיד ואינו בא‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪229‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬

‫מיל עד התחלת האפייה לכו"ע אסור‪ ,‬אף‬ ‫ב‪.‬‬

‫"להסיק תחילה התנור"‬
‫בדיעבד‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫ר"ז‪ :‬דאם לא כן יש לחוש שיתחמץ קודם‬
‫חק יעקב‪ :‬ואם שמו מצה על הנייר בתוך‬
‫שיתחיל לאפות‪.‬‬
‫התנור לאפותה אין לאסור בדיעבד שבודאי‬
‫משנה ברורה‪ :‬אלפס בלא מים ‪ -‬שאם יהיה‬
‫שלט חום האור דרך הנייר‪ ,‬אבל לכתחילה אין‬
‫לעשות כן‪ .‬כ"כ א"ר‪ ,‬רז ומשנה ברורה‪.‬‬ ‫שם מים אפילו אם ישים העיסה שם אחר שיהיו‬
‫ג‪.‬‬ ‫המים רותחין ג"כ אסור )דזהו חליטה שאסרו(‪.‬‬
‫"חררות ברמץ"‬ ‫בין בקרקע ‪ -‬והוא טרוקנין )לעיל בסימן ס"ח‬
‫גר"ז‪ :‬פ' שלא לאפותם בתוך הרמץ שיש‬ ‫סעיף ט"ו(‪ ,‬דאיתא בגמרא דאדם יוצא בזה י"ח‬
‫לחוש שמא יחמיצו קודם שיתחילו לאפות‪ .‬וכ'‬ ‫מצה בפסח דהוא חשוב לחם עוני‪.‬‬
‫פר"ח ‪ -‬ואם עבר ואפה אין לאסור‪.‬‬ ‫"ויש אוסרים וטוב להזהר"‬
‫ריא"ז‪ :‬פשוט שאסור לאפות בחום השמש‪,‬‬ ‫פר"ח – מכל מקום בדיעבד מותר‪ .‬כ"כ שלחן‬
‫אף בחום גדול‪.‬‬ ‫גבוה ומאמ"ר‪ .‬והר"ז כ' – שאפ' בדיעבד יש‬
‫להחמיר‪ .‬וכ' חק יעקב – ואם נשתהה שיעור‬

‫סעיף ג ‪ :‬מתי המצה נקראת אפויה דיה‬

‫מצה שנאפת עד שאם פורסין אותה אין חוטין נמשכים ממנה‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש ליזהר שלא ללקחה מן התנור קודם לכן )ד"ע(‬ ‫מחמיצה(‪.‬‬ ‫)דשוב לא‬ ‫יוצאים בה‬
‫ולהחזירה‪ ,‬כי תוכל לבא לידי חימוץ )מהרי"ל(‪.‬‬

‫ראיה מזה‪ .‬וגם חוטין נמשכים ממנה הוא רק‬ ‫שורשי הלכה‬
‫שהמצה חמה‪ ,‬ולא בזמן שנצטננה‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫פסחים )לז‪ :(.‬ויוצאין במצה הינא‪ .‬מאי‬
‫קרמו פניה‬
‫מצה הינא? ‪ -‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪:‬‬
‫מרדכי‪ :‬חוטין נמשכים היינו קרמו פניה‬ ‫כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה‪.‬‬
‫מלמעלה ומלמטה‪ .‬וכ' משנה ברורה בשם‬ ‫ב‪.‬‬
‫הפוסקים – לכן אם נתקררה ואי אפשר לבדוק‬ ‫ד"מ)ג(‪ :‬מהר"ש הקפיד על מי שמוציא‬
‫בחוטין‪ ,‬יביט בפני המצה ואם יראה שנקרמו‬ ‫המצות קודם שנאפו לגמרי והחזירן אח"כ‬
‫פניה קרימה מעליא שאין בו ספק יש להתירה‪.‬‬ ‫לתנור דשמא יחמיצו בנטילתן משם‪.‬‬
‫ואם ספק לו אם קרמו אסור דספק דאורייתא‬
‫לחומרא‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫ב‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"שלא לקחה מהתנור קודם"‬ ‫"חוטין נמשכים ממנה"‬
‫משנה ברורה‪ :‬אפילו לקחה ע"מ להחזירה‬ ‫חק יעקב‪ :‬אם ספק אם חוטין נמשכין ממנה‬
‫תיכף ג"כ יש ליזהר כי תוכל לבוא לידי חמץ‬ ‫ותוחב אצבע תוך המצה‪ ,‬אם אינו נדבק בעיסה‬
‫אפילו בשהיה מועטת כיון שנתחממה מחום‬ ‫זהו סימן שאין חוטין נמשכין ממנה‪ .‬וכ' א"ר ‪-‬‬
‫התנור‪ .‬ואם לקחה ולא החזירה אף בדיעבד אסור‬ ‫כ"ז אם המצה חמה אבל אם נצטננה אפשר דאין‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪230‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬
‫יוסף ור"ז‪ .‬אמנם נחלת שבעה – יש להתירה‬
‫בדיעבד‪ .‬כ"כ שלחן גבוה וא"ר‪.‬‬
‫)יחווה דעת א‪ ,‬כא(‬ ‫איסור מצה שרויה‬
‫הר"ז – טעם החומרא שמא נתפזר קמח על‬
‫המצה‪ ,‬ויש לחוש שלא נאפה יפה‪ ,‬וכששורהו‬
‫במים בא לחימוץ‪.‬‬
‫מכל מקום האחרונים – דחו חששא זו‪ .‬כ"פ‬
‫יחווה דעת שמעיקר הדין אין לחשוש לזה‪.‬‬
‫סעיף ד ‪ :‬לצאת במצה שרויה‬
‫יוצא אדם במצה שרויה )בדיעבד( והוא שלא נימוחה‪ ,‬אבל אם בישלה‪,‬‬
‫והגמ"י בדעת סמ"ק‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"יוצא אדם במצה שרויה"‬
‫לשרות המצה ביין ומי פירות‬
‫מהשו"ע שסתם ‪ -‬משמע שמותר‪ ,‬כ"כ ב"י בשם‬
‫הרוקח שרק ע"י בישול מפיג טעמו‪ ,‬כ"כ רבנו‬
‫מנוח בשם רש"י‪.‬‬
‫והמ"א ‪ -‬מהרי"ף‪ ,‬רמב"ם והרא"ש משמע‬
‫שאסור‪ ,‬שמבטל טעם מצה‪ .‬כ"כ מהרי"ו‪ .‬ואף במים‬
‫לא התיר הרי"ף רק לחולה‪.‬‬
‫וכתב משנה ברורה‪ :‬ע"כ זקן או חולה שא"א לו‬
‫לאכול מצה השרויה במים מותר לו לשרותה ביין‬
‫או בשאר משקין‪ ,‬אבל שאר כל אדם שאכל מצה‬
‫השרויה בשאר משקין חוץ ממים לא יצא י"ח‬
‫וצריך לחזור ולאכול‪ .‬וכ' רבנו מנוח – דדוקא‬
‫לשרות‪ ,‬אבל להטביל אותה בהן שרי‪ ,‬דבזה לא‬
‫נתבטל טעם מצה‪.‬‬
‫"והוא שלא נימוחה"‬
‫מרש"י משמע‪ :‬אף שנתמסמס כל שלא נימוח‬
‫לחם הוא כל זמן שהוא קיים‪ .‬וכ' מהרי"ל –‬
‫ובלבד שיהא בו צורת פת‪ .‬והוסיף הר"ז –‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫כיון שחוטין נמשכין ממנה הרי היא עדיין בכלל‬
‫בצק ותתחמץ בודאי )ועיין בביאור הלכה שהביא‬
‫מחלקת בדבר(‪ .‬וכ' שבות יעקב ‪ -‬אם החזירה מיד‬
‫אין לאסור‪ .‬כ"כ נחלת שבעה וא"ר לאפוקי חק‬
‫יעקב והט"ז‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫ואם עבר והוציאה קודם שחוטין נמשכים‬
‫ממנה‪ :‬הט"ז – אסור אף בדיעבד‪ ,‬דהוי בצק‬
‫שמחמיץ מיד כיון שהיא חמה‪ .‬כ"כ חק יעקב‪ ,‬חק‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫אינו יוצא בה‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫פסחים )מא‪ :(.‬תניא יוצאין ברקיק השרוי‬
‫ובמבושל שלא נימוח דברי רבי מאיר‪ .‬רבי‬
‫יוסי אומר ‪ -‬יוצאין ברקיק השרוי אבל לא‬
‫במבושל אף על פי שלא נימוח‪.‬‬
‫וכ' הרי"ף‪ :‬להלכה לזקן או חולה שקשה‬
‫להם לאכול יבש‪ ,‬ישרו במים עד שיתרכך‪,‬‬
‫ובלבד שלא יהא נימוח‪ .‬אבל במבושל לא‬
‫יוצאים דבעינן טעם מצה וליכא‪ .‬כ"כ‬
‫הרא"ש והרמב"ם‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫לשרות במים חמים שאינם רותחים‪:‬‬
‫הרמב"ם – מתיר‪ ,‬אבל הרוקח – אוסר‪ ,‬רק‬
‫המים או יין קרים מותר‪.‬‬
‫לטגן העיסה במחבת ושמן‪ :‬בה"ג –‬
‫מתיר )שאין חשש החמצה‪ ,‬מכל מקום לא יוצא‬
‫י"ח כיון שהיא מצה עשירה – ב"י(‪ .‬והרמב"ם –‬
‫אסור )כיון שמי פירות ומים מחמיצים מהר(‪.‬‬
‫לבשל בקמח קליות‪ :‬רמב"ם – מתיר‪,‬‬
‫ול"ד לחיטים קלויות שאסור לבשלן‪ ,‬לפי‬
‫שאין האש שולט בהם יפה‪ .‬והרוקח –‬
‫אסור דילמא לא קלוי דיו‪ .‬כ"כ התוס'‬
‫‪231‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬

‫משנה ברורה‪ :‬אפילו יש בכל חתיכה כזית‬ ‫וצריך להזהר שיהא כזית שלם‪ ,‬שאם לא כן אם‬
‫ונשאר תואר הלחם‪ ,‬אחר הבישול נתבטל ממנה‬ ‫יתלבנו המים מחמתו נתבטל מתורת פת‪.‬‬
‫טעם מצה )כמבואר בסימן קס"ח(‪.‬‬ ‫"אבל אם בישלה"‬

‫סעיף ה ‪ :‬אפיית חמץ ומצה בתנור אחד ‪ ,‬מצה שנכפלה‬

‫והתנפחה‬
‫אם אפו חמץ עם מצה )בתנור אחד( ‪ -‬לא נאסרה אא"כ נגעה בחמץ‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫)היינו בתנור כשהם חמין(‪ ,‬ונוטל ממקום שנגעה כדי נטילת מקום‪ ,‬והשאר מותר‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬מצה שנתכפלה בתנור ודבוקה עד שאין שולט שם האש ‪ -‬אוסרים אותה תוך הפסח‪,‬‬
‫אבל שאר מצות שבתנור מותרים‪ .‬וקודם פסח )שנאפה קודם הפסח( ‪ -‬אין לאסור רק מקום‬
‫דבוקה )וסביבו כדי נטילה – ט"ז(‪] .‬תה"ד קכ"ז ופסקיו סימן קמ"ה[‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫מצה נפוחה באמצעיתה ‪ -‬אסורה‪ .‬אבל אם עלה עליה קרום כדרך שעולה על הפת בשעת‬
‫ד‪.‬‬
‫אפייה ‪ -‬מותרת ]מהרי"ל[‪ .‬אם שני מצות שוכבות זו על זו בתנור קודם אפייתן – אסורים‬
‫)לפי שמקום הדבוק אין האש שולט שם( דהוי כמצה כפולה ]מהרי"ו[‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫וכן יש ליזהר שלא יגעו זה בזה בתנור בעודן לחין‪ ,‬כי אין האור שולט במקום נגיעתן ובאין‬
‫לידי חימוץ ]ב"י בשם ארחות חיים[‪.‬‬

‫שנתכפלה בתנור באפייתה אם הוא בתוך‬ ‫שורשי הלכה‬

‫הפסח אסרינן לכל המצות כולם דחמץ‬
‫בפסח במשהו‪ .‬וטעמו שמא לא היה חום‬
‫האש יכול לשלוט במקום הדיבוק לאפות‬
‫מיד ואדהכי נתחמצה בתנור‪ .‬אך בערב‬
‫פסח משערים בשישים נגד מקום הדיבוק‪.‬‬
‫ב"י – מ"ש שכל המצות אסורות‪ ,‬כוונתו‬
‫שכל אותה מצה אסורה אבל השאר‬
‫מותרות‪ .‬שהרי אפילו מצה שנאפית עם‬
‫חמץ ממש שרי היכא דלא נגע‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"אפו חמץ עם מצה לא נאסרה"‬
‫מ"א)ט(‪ :‬דריח כי האי שאין בו שמנונית כלל‬
‫לכ"ע אינו אוסר‪ .‬וכ' חמדת משה ‪ -‬אפילו בתנור‬
‫קטן וסתום שרי דריח פת היתר בפת איסור אין‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫ר"ת‪ :‬מצה שנאפית עם חמץ בתנור‬
‫מותר‪ ,‬דריח כי האי לא מצינו שיאסור כל‬
‫הפת‪.‬‬
‫כ"כ מרדכי – מעשה שאירע בפסח שהגוי‬
‫השליך עוגות חמץ לתנור מלא מצות והורו‬
‫שאם נגע החמץ במצה אסור‪ ,‬אבל לא נגע‬
‫מותר‪ ,‬דקי"ל ריחא לוא מילתא‪ ,‬וכן התיר‬
‫ר " ת‪.‬‬
‫הטור‪ :‬לדעת הרא"ש דשרי אפילו במצה‬
‫שנמצאת בה חיטה בקועה שרי‪ ,‬דאפיה לא‬
‫הוי כבישול להתפשט הטעם בכל החררה‬
‫ואינו אוסר אלא כדי קליפה או כדי נטילה‪.‬‬
‫ה"ה כאן אם נגע שרי בקליפה או נטילה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫תרומת הדשן )ח"א סי' קכז(‪ :‬מצה‬
‫‪232‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬
‫הוא ג"כ שמן ומתפשט האיסור בכולו‪ .‬וכ' ח"א‬
‫‪ -‬אבל שלא במקום הכפל סגי לה בכדי נטילה‪.‬‬
‫ואם היתה המצה הכפולה שמנה אוסרת לחברתה‬
‫הנוגע בה בכולה )משנה ברורה לפי המ"א(‪.‬‬
‫"וקודם הפסח‪ ...‬רק מקום דבוקה"‬
‫דין שאר מצות‬
‫)משנה ברורה בשה"צ נז(‬
‫ט"ז‪ :‬שאר המצות מותרות‪ ,‬אף דלית בהו ששים‬
‫נגד מקום הכפל‪ .‬כ"כ שה"צ בשם א"ז‪ ,‬חק יעקב‬
‫והגר"ז‪ .‬כ"פ משנה ברורה‪ .‬ואף שהמ"א כ' בשם‬
‫רש"ל והב"ח שצריך שישים כנגד הדבוק‪ .‬אין‬
‫להחמיר במצה כפולה שלא הוזכרה בש"ס‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬מצא מצה כפולה אחר הפסח‬
‫אין להחמיר‪.‬‬
‫"מצה נפוחה באמצעיתה"‬
‫מ"א)יג( פירש ב' אופנים‪ :‬א(‪ .‬שנחלקה עובי‬
‫המצה שהעליון עלה למעלה )מהר"ם לובלין(‪ .‬ב(‪.‬‬
‫לא נחלקה כלל‪ ,‬אלא שתפחה גוף המצה‬
‫באמצעיתה כמו בלחם חמץ )ב"ח(‪.‬‬
‫הט"ז‪ :‬יש להקל כפירוש ראשון שרק שנחלק‬
‫העובי אבל התנפחה באמציעה יש להקל‪ ,‬וכן‬
‫הב"ח לא נהג לאסור‪.‬‬
‫מכל מקום המ"א)יא( – יש להחמיר כשני‬
‫הפירושים ושכ"ד הב"ח ושאר האחרונים‪.‬‬
‫שה"צ)סא(‪ :‬דרך האופים כשרואים שהמצה‬
‫מתחילה להתנפח מכים עליה במרדה שלא תעלה‬
‫למעלה‪ ,‬משמע מדברי החק יעקב שאין בזה‬
‫חשש‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"מצה נפוחה באמצעיתה"‬
‫משנה ברורה)לד(‪ :‬אסורה ‪ -‬כל המצה אף‬
‫במקום שלא נפחה‪ .‬וכ' א"ר ‪ -‬ואפילו אם‬
‫הנפיחה היתה רק באחת מן הקצוות כיון שנעשה‬
‫חלל בעוביה תלינן שנתחמצה כולה‪ .‬מ"א ‪-‬‬
‫ואפילו יש ס' במצה נגד מקום הזה לא מהני ואין‬
‫חילוק בין קודם פסח או בפסח‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬הסכימו האחרונים ‪ -‬שאין‬
‫לאסור אא"כ החלל הוא גדול )כמו אגוז לוז‪ ,‬או‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫נחשב לכלום‪ .‬וכ' חק יעקב – יש להתיר אף אם‬
‫העיסה נילושה בשמן‪ .‬כ"כ א"ר‪ .‬מכל מקום‬
‫המקום בתנור שהיה החמץ צ' הכשר ולא שאר‬
‫המקומות‪.‬‬
‫"כדי נטילה"‬
‫מ"א)י(‪ :‬היינו כעובי רוחב אצבע אגודל בינוני‪.‬‬
‫וחק יעקב וא"ר ‪ -‬מחמירים בנעשה תוך הפסח‬
‫לאסור כולו‪ .‬אבל ולפי מש"כ הגר"א בסקי"ז יש‬
‫להקל גם בזה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"מצה שנתכפלה"‬
‫ד"מ בשם מהרי"ל‪ :‬היינו שנדבק הכפל שלא‬
‫שולט שם האש‪ ,‬אבל בסמוכים בלי דיבוק אף על‬
‫פי שכמעט נדבק הכפל להדדי שרי‪ .‬כ"כ מ"א‬
‫)יא(‪ .‬וכ' ב"ח ‪ -‬אף על פי שאין כפולה ממש אם‬
‫לא קרמה פניה )דלמטה במקום הכפל( אסור‪ .‬כ'‬
‫שבות יעקב ‪ -‬ואפילו יש לו ספק בזה אסור‪ .‬כ"כ‬
‫א"ר ומשנה ברורה‪ .‬וכ' מ"א)יא( ‪ -‬ול"נ דדוקא‬
‫במצה כפולה יש להחמיר דאיכא תרתי לריעותא‬
‫אבל אם אין בה ריעותא רק שלא קרמו פניה אין‬
‫לאוסרה‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬וטוב להוציא מצה כפולה או‬
‫נפוחה במרדה אחרת אם אפשר )אחרונים(‪.‬‬
‫"אוסרים אותה תוך הפסח"‬
‫לבוש‪ :‬אוסרים ‪ -‬כל המצה כיון שהחמץ מחובר‬
‫חיישינן נתפשט טעם החמץ בכל המצה‪ ,‬שחמץ‬
‫בפסח במשהו‪.‬‬
‫ט"ז בשם רש"ל‪ :‬אבל שאר חתיכות ‪ -‬אפילו‬
‫נוגעים ונושכים בזו‪ ,‬לפי שאין איסור כחוש יוצא‬
‫מחתיכה לחתיכה בלא רוטב‪ ,‬ורק צריך ליזהר‬
‫שיניח מעט מן ההיתר עם האיסור במקום‬
‫הנגיעה‪ .‬ורק בכפל חם נאסר‪ .‬כ' כף החיים –‬
‫מיהו לדעת מרן אף נגיעה במקום הכפל סגי בכדי‬
‫נטילה‪.‬‬
‫מ"א)יב(‪ :‬ואם היתה אחת מהן משוחה שומן‬
‫אפילו ההיתר שמן )אם נגע במקום הכפל( כולו‬
‫אסור דאזיל ההיתר ומפטם לאיסור והוי כאלו‬
‫‪233‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬

‫אצבע גודל בינוני(‪ .‬וכ' מ"א ‪ -‬דוקא כשעלה החלק‬

‫העליון מן המצה בגובה למעלה אבל אם לא עלה‬
‫למעלה רק שיש בתוכו חלל ‪ -‬אוסרים מקום‬
‫החלל לבד שאין שם שולט האש‪ ,‬והשאר מותר‪.‬‬
‫ואם לאחר שנאפה טחו אותה בשומן והחזירוה‬
‫לתנור ונתפחה שרי לכו"ע‪.‬‬
‫ניפוח במצות דקות של ימנו‬
‫שע"ת בשם דבר שמואל‪ :‬במצות דקות שלנו‬
‫אין לחוש לפי שנעשים מחמת האור‪ ,‬ונפוח‬
‫באמצעיתא היינו שנפרד חצי העובי העליון‬
‫מהתחתון דזהו שכיח רק במצות העבות קצת‪.‬‬
‫כ"כ ברכ"י‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬אף במצה שנפוחה לכו"ע אין לאסור‬
‫רק המצה ולא תערובתה‪ ,‬ה"ה כפולה‪ .‬אבל א"ר‬
‫‪ -‬מחמיר לאסור התערובות בנפוחה‪ ,‬אך בהנאה‬
‫יש להקל‪ .‬ופסק משנה ברורה ‪ -‬ונראה דעכ"פ‬
‫בששים יש להקל ובפרט ברקיקין דקין‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫"שוכבות זו על זו"‬
‫משנה ברורה בשם האחרונים‪ :‬אפילו רק‬
‫מקצת מצה זו ע"ג זו דינו כמצה שנתכפלה‬
‫במקצת ונאסרה כל מצה עליונה ומצה שתחתונה‪.‬‬
‫א"ר‪ :‬קודם אפייתן ‪ -‬והניח שם עד שנאפו כך‪,‬‬
‫אבל אם האופה הפרידן תיכף נראה להתיר‪.‬‬
‫"שלא יגעו זה בזה"‬
‫מ"א)יד(‪:‬בדיעבד שנגעו ונשכו זה בזה כיון‬
‫ששניהם נוגעין למטה במקום חום התנור‪ ,‬חום‬
‫האש שולט למטה שפיר ונאפה כדינו ומותר‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪234‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬

‫סימן תס"א‪ :‬דיני אפיית המצה‬

‫ובו ה' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬לז‪ ,‬מא (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫הכשרת התנור לצורך אפיית המצות ‪1 ...................................................‬‬ ‫א‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫צריך לחמם התנור קודם אפיה ‪2 ..........................................................‬‬ ‫ב‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫מתי המצה נקראת אפויה דיה ‪3 ...............................................................‬‬ ‫ג‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫לצאת במצה שרויה ‪4 ............................................................................‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫אפיית חמץ ומצה בתנור אחד ‪ ,‬מצה שנכפלה ונתנפחה ‪5 ..........................‬‬ ‫ה‪:‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א ‪ :‬הכשרת התנור לצורך אפיית המצות‬

‫תנור שאופים בו חמץ צריך ליזהר כשיסיקוהו כדי לאפות בו מצה‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫שילכו הגחלים על פני כולו‪ ,‬ואין די לו בלהבה‪ ,‬דכמו שבולע על ידי גחלים כך פולט‬
‫על ידי גחלים ושיהו נצוצות נתזין ממנו‪.‬‬
‫הילכך אם הסיקוהו כמה פעמים קודם הפסח אינו מספיק אא"כ כיון להתירו‬
‫לצורך פסח‪ ,‬כי שמא לא הלכו הגחלים על פני כולו כל זמן שלא כיון לכך‪.‬‬
‫ויש נוהגים להטיל בו קרקע חדש כדי שלא יצטרכו היסק; ומנהג יפה הוא ]הכל‬
‫מהרב יונה[‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וכשמכשירו על ידי היסק‪ ,‬טוב וישר הוא לחזור ולהסיק לצורך האפייה ולא לעשות‬
‫הכל בהיסק אחד ]תשובת מהרי"ב]‪.‬‬

‫ובעי הסקה היטב‪ .‬וכ' פמ"ג ‪ -‬ודוקא אם הוא‬ ‫ענפי הלכה‬

‫עדיין בתוך מעת לעת שנשתמשו בו החמץ‬
‫דאל"ה מותר בדיעבד אם הוא קודם פסח‪ .‬וכ'‬
‫עוד המ"א ‪ -‬אם הסיקו כמה פעמים אף שלא‬
‫כוון להתירו לצורך פסח מותר בדיעבד דבכמה‬
‫פעמים תלינן שמסתמא הוסק כל התנור‪ .‬כ"כ‬
‫משנה ברורה‪.‬‬
‫פמ"ג)א(‪ :‬אם הלכו הגחלים ע"פ חציו‪ ,‬ובחצי‬
‫השני יש ספק‪ ,‬ואפה בחציו שהלכו הגחלים יש‬
‫להתיר מס"ס‪ :‬שמא הלכו הגחלים על פני כולו‪,‬‬
‫ושמא אין בישול ואפיה מפעפע בכולו‪.‬‬
‫"קרקע חדש"‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫"שילכו הגחלים על פני כולו"‬
‫חק יעקב‪ :‬ואף שהתנורים שלנו נעשו מלבנים‬
‫הנשרפים בכבשן ויש להן דין כלי חרס שאינו‬
‫יוצא מידי דופיו‪ ,‬מ"מ מהני היסק כיון דהסיקן‬
‫מבפנים ולא חייס עלייהו דלמא פקעי‪ .‬וכ'‬
‫הב"ח ‪ -‬ואין חילוק בין תנורים שפיהן מן הצד‬
‫או שפיהן למעלה‪.‬‬
‫מ"א)א(‪ :‬אם הסיקוהו רק פעם א' ולא כיון‬
‫להתירו וספק אם הלכו הגחלים ע"פ כולו יש‬
‫לאסור אף בדיעבד דהא תנור דינו ככלי חרס‬
‫‪236‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬

‫נשאר מקום בלי גחלים‪ .‬ומ"א כ'‪ -‬שיש לחוש‬ ‫לבוש‪ :‬להטיל בו קרקע ‪ -‬כעובי אצבע‪ .‬וכ'‬
‫שבהיסק אחד לא ילבן יפה מטעם שמפחד‬ ‫המ"א ‪ -‬והחמץ הבלוע בגגו ובקירותיו נפלט‬
‫שישרף הפת‪ .‬ולפי טעם זה צריך להמתין‬ ‫ע"י ליבון השלהבת כשמסיקין אותו לאפות בו‬
‫מלהסיק פעם שני עד שיצטנן קצת וכן נהגו‪.‬‬ ‫המצות‪ .‬והוסיף ח"א ‪ -‬וכן הכירה צריך להסיק‬
‫משנה ברורה בשם האחרונים‪ :‬אם שכח‬ ‫ושילכו הגחלים ע"פ כולו או שיטיח בטיט‬
‫להסיק התנור קודם יום טוב יכשיר ביו"ט הכל‬ ‫קרקעיתו וגם בצדדיו בגובה המקום שעומדין‬
‫בהיסק אחד‪ ,‬שלא לעשות הבערה שלא לצורך‬ ‫הקדירות‪.‬‬
‫)כיון דמדינא סגי בהיסק אחד(‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"וכשמכשירו על ידי היסק"‬
‫משנה ברורה‪ :‬פירוש ‪ -‬אף דמן הדין די‬
‫בהיסק אחד להכשר ולאפיה‪ ,‬מ"מ טוב וישר‬
‫לעשות שתי הסקות‪ .‬וכ' חק יעקב – טעמו שמא‬

‫סעיף ב ‪ :‬צריך לחמם התנור קודם אפיה‬

‫טפקא )פי' אחד מן הרעפין שמכסין בהם הגג קופי בלע"ז( של חרס חדשה‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫לא שנא הסיקה מבפנים או מבחוץ‪ ,‬מותר כיון שהאור שולט תחתיה אעפ"י שאין‬
‫שלהבת עולה על גבה‪ ,‬מרתח רתח והפת נאפית מיד ואינה בא לידי חימוץ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אבל צריך להסיק תחלה‪ ,‬בין תנור בין כוביא )היינו טפקא( בין באלפס )קערות רחבות‬
‫ואופין בה לפעמים – ביצה לב‪ (:‬בלא מים בין בקרקע‪ ,‬אבל להדביקו תחלה ואחר כך‬
‫להסיק‪ ,‬יש אוסרים וטוב ליזהר‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ויש מי שאומר שראוי למחות שלא יעשו חררות ברמץ )פירוש אפר חם צינירוני בלע"ז(‬
‫]או"ח[‪.‬‬

‫לידי חימוץ‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ב‪.‬‬
‫הטור‪ :‬אבל צריך להסיק תחלה בין‬ ‫הקדמה‬
‫תנור בין בוכיא ואח"כ מדביק הפת אבל‬ ‫כשאופים בתנור‪ ,‬צ' תחילה לחמם התנור‬
‫להדביקו תחלה ואח"כ להסיק אסור כ"כ‬ ‫היטב‪ ,‬שאם יניח המצות בתנור ואחר כך‬
‫רב עמרם‪.‬‬ ‫יחמם‪ ,‬שאם לא כן עד שהתנור יהא חם‬
‫סמ"ק‪ :‬ולעניין דיעבד צ"ע‪ ,‬שמא האור‬ ‫המצות יחמיצו‪.‬‬
‫שולט במצה קודם שיעור מיל‪ ,‬מכל מקום‬ ‫א‪.‬‬
‫לכתחילה נכון להחמיר‪.‬‬ ‫רב נטרונאי גאון‪ :‬לעניין היסק התנור‪:‬‬
‫טפקא חדשה )שאין לה בעיות הכשר( של‬
‫במחבת עם שמן )לא לעניין‬ ‫לטגן המצה‬ ‫חרס לא שנא הסיקה בפנים או בחוץ‬
‫מצת מצוה(‪ :‬הרא"ש מתיר‪ ,‬והרמב"ם אוסר‪.‬‬ ‫מותר לאפות בה‪ ,‬כיון שהאור שולט‬
‫תחתיה אפילו אין שלהבת עולה על גבה‬
‫ענפי הלכה‬ ‫מרתח רתח והפת נאפית מיד ואינו בא‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪237‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬

‫מיל עד התחלת האפייה לכו"ע אסור‪ ,‬אף‬ ‫ב‪.‬‬

‫"להסיק תחילה התנור"‬
‫בדיעבד‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫ר"ז‪ :‬דאם לא כן יש לחוש שיתחמץ קודם‬
‫חק יעקב‪ :‬ואם שמו מצה על הנייר בתוך‬
‫שיתחיל לאפות‪.‬‬
‫התנור לאפותה אין לאסור בדיעבד שבודאי‬
‫משנה ברורה‪ :‬אלפס בלא מים ‪ -‬שאם יהיה‬
‫שלט חום האור דרך הנייר‪ ,‬אבל לכתחילה אין‬
‫לעשות כן‪ .‬כ"כ א"ר‪ ,‬רז ומשנה ברורה‪.‬‬ ‫שם מים אפילו אם ישים העיסה שם אחר שיהיו‬
‫ג‪.‬‬ ‫המים רותחין ג"כ אסור )דזהו חליטה שאסרו(‪.‬‬
‫"חררות ברמץ"‬ ‫בין בקרקע ‪ -‬והוא טרוקנין )לעיל בסימן ס"ח‬
‫גר"ז‪ :‬פ' שלא לאפותם בתוך הרמץ שיש‬ ‫סעיף ט"ו(‪ ,‬דאיתא בגמרא דאדם יוצא בזה י"ח‬
‫לחוש שמא יחמיצו קודם שיתחילו לאפות‪ .‬וכ'‬ ‫מצה בפסח דהוא חשוב לחם עוני‪.‬‬
‫פר"ח ‪ -‬ואם עבר ואפה אין לאסור‪.‬‬ ‫"ויש אוסרים וטוב להזהר"‬
‫ריא"ז‪ :‬פשוט שאסור לאפות בחום השמש‪,‬‬ ‫פר"ח – מכל מקום בדיעבד מותר‪ .‬כ"כ שלחן‬
‫אף בחום גדול‪.‬‬ ‫גבוה ומאמ"ר‪ .‬והר"ז כ' – שאפ' בדיעבד יש‬
‫להחמיר‪ .‬וכ' חק יעקב – ואם נשתהה שיעור‬

‫סעיף ג ‪ :‬מתי המצה נקראת אפויה דיה‬

‫מצה שנאפת עד שאם פורסין אותה אין חוטין נמשכים ממנה‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש ליזהר שלא ללקחה מן התנור קודם לכן )ד"ע(‬ ‫מחמיצה(‪.‬‬ ‫)דשוב לא‬ ‫יוצאים בה‬
‫ולהחזירה‪ ,‬כי תוכל לבא לידי חימוץ )מהרי"ל(‪.‬‬

‫ראיה מזה‪ .‬וגם חוטין נמשכים ממנה הוא רק‬ ‫שורשי הלכה‬
‫שהמצה חמה‪ ,‬ולא בזמן שנצטננה‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫פסחים )לז‪ :(.‬ויוצאין במצה הינא‪ .‬מאי‬
‫קרמו פניה‬
‫מצה הינא? ‪ -‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪:‬‬
‫מרדכי‪ :‬חוטין נמשכים היינו קרמו פניה‬ ‫כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה‪.‬‬
‫מלמעלה ומלמטה‪ .‬וכ' משנה ברורה בשם‬ ‫ב‪.‬‬
‫הפוסקים – לכן אם נתקררה ואי אפשר לבדוק‬ ‫ד"מ)ג(‪ :‬מהר"ש הקפיד על מי שמוציא‬
‫בחוטין‪ ,‬יביט בפני המצה ואם יראה שנקרמו‬ ‫המצות קודם שנאפו לגמרי והחזירן אח"כ‬
‫פניה קרימה מעליא שאין בו ספק יש להתירה‪.‬‬ ‫לתנור דשמא יחמיצו בנטילתן משם‪.‬‬
‫ואם ספק לו אם קרמו אסור דספק דאורייתא‬
‫לחומרא‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫ב‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"שלא לקחה מהתנור קודם"‬ ‫"חוטין נמשכים ממנה"‬
‫משנה ברורה‪ :‬אפילו לקחה ע"מ להחזירה‬ ‫חק יעקב‪ :‬אם ספק אם חוטין נמשכין ממנה‬
‫תיכף ג"כ יש ליזהר כי תוכל לבוא לידי חמץ‬ ‫ותוחב אצבע תוך המצה‪ ,‬אם אינו נדבק בעיסה‬
‫אפילו בשהיה מועטת כיון שנתחממה מחום‬ ‫זהו סימן שאין חוטין נמשכין ממנה‪ .‬וכ' א"ר ‪-‬‬
‫התנור‪ .‬ואם לקחה ולא החזירה אף בדיעבד אסור‬ ‫כ"ז אם המצה חמה אבל אם נצטננה אפשר דאין‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪238‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬
‫יוסף ור"ז‪ .‬אמנם נחלת שבעה – יש להתירה‬
‫בדיעבד‪ .‬כ"כ שלחן גבוה וא"ר‪.‬‬
‫)יחווה דעת א‪ ,‬כא(‬ ‫איסור מצה שרויה‬
‫הר"ז – טעם החומרא שמא נתפזר קמח על‬
‫המצה‪ ,‬ויש לחוש שלא נאפה יפה‪ ,‬וכששורהו‬
‫במים בא לחימוץ‪.‬‬
‫מכל מקום האחרונים – דחו חששא זו‪ .‬כ"פ‬
‫יחווה דעת שמעיקר הדין אין לחשוש לזה‪.‬‬
‫סעיף ד ‪ :‬לצאת במצה שרויה‬
‫יוצא אדם במצה שרויה )בדיעבד( והוא שלא נימוחה‪ ,‬אבל אם בישלה‪,‬‬
‫והגמ"י בדעת סמ"ק‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"יוצא אדם במצה שרויה"‬
‫לשרות המצה ביין ומי פירות‬
‫מהשו"ע שסתם ‪ -‬משמע שמותר‪ ,‬כ"כ ב"י בשם‬
‫הרוקח שרק ע"י בישול מפיג טעמו‪ ,‬כ"כ רבנו‬
‫מנוח בשם רש"י‪.‬‬
‫והמ"א ‪ -‬מהרי"ף‪ ,‬רמב"ם והרא"ש משמע‬
‫שאסור‪ ,‬שמבטל טעם מצה‪ .‬כ"כ מהרי"ו‪ .‬ואף במים‬
‫לא התיר הרי"ף רק לחולה‪.‬‬
‫וכתב משנה ברורה‪ :‬ע"כ זקן או חולה שא"א לו‬
‫לאכול מצה השרויה במים מותר לו לשרותה ביין‬
‫או בשאר משקין‪ ,‬אבל שאר כל אדם שאכל מצה‬
‫השרויה בשאר משקין חוץ ממים לא יצא י"ח‬
‫וצריך לחזור ולאכול‪ .‬וכ' רבנו מנוח – דדוקא‬
‫לשרות‪ ,‬אבל להטביל אותה בהן שרי‪ ,‬דבזה לא‬
‫נתבטל טעם מצה‪.‬‬
‫"והוא שלא נימוחה"‬
‫מרש"י משמע‪ :‬אף שנתמסמס כל שלא נימוח‬
‫לחם הוא כל זמן שהוא קיים‪ .‬וכ' מהרי"ל –‬
‫ובלבד שיהא בו צורת פת‪ .‬והוסיף הר"ז –‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫כיון שחוטין נמשכין ממנה הרי היא עדיין בכלל‬
‫בצק ותתחמץ בודאי )ועיין בביאור הלכה שהביא‬
‫מחלקת בדבר(‪ .‬וכ' שבות יעקב ‪ -‬אם החזירה מיד‬
‫אין לאסור‪ .‬כ"כ נחלת שבעה וא"ר לאפוקי חק‬
‫יעקב והט"ז‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫ואם עבר והוציאה קודם שחוטין נמשכים‬
‫ממנה‪ :‬הט"ז – אסור אף בדיעבד‪ ,‬דהוי בצק‬
‫שמחמיץ מיד כיון שהיא חמה‪ .‬כ"כ חק יעקב‪ ,‬חק‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫אינו יוצא בה‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫פסחים )מא‪ :(.‬תניא יוצאין ברקיק השרוי‬
‫ובמבושל שלא נימוח דברי רבי מאיר‪ .‬רבי‬
‫יוסי אומר ‪ -‬יוצאין ברקיק השרוי אבל לא‬
‫במבושל אף על פי שלא נימוח‪.‬‬
‫וכ' הרי"ף‪ :‬להלכה לזקן או חולה שקשה‬
‫להם לאכול יבש‪ ,‬ישרו במים עד שיתרכך‪,‬‬
‫ובלבד שלא יהא נימוח‪ .‬אבל במבושל לא‬
‫יוצאים דבעינן טעם מצה וליכא‪ .‬כ"כ‬
‫הרא"ש והרמב"ם‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫לשרות במים חמים שאינם רותחים‪:‬‬
‫הרמב"ם – מתיר‪ ,‬אבל הרוקח – אוסר‪ ,‬רק‬
‫המים או יין קרים מותר‪.‬‬
‫לטגן העיסה במחבת ושמן‪ :‬בה"ג –‬
‫מתיר )שאין חשש החמצה‪ ,‬מכל מקום לא יוצא‬
‫י"ח כיון שהיא מצה עשירה – ב"י(‪ .‬והרמב"ם –‬
‫אסור )כיון שמי פירות ומים מחמיצים מהר(‪.‬‬
‫לבשל בקמח קליות‪ :‬רמב"ם – מתיר‪,‬‬
‫ול"ד לחיטים קלויות שאסור לבשלן‪ ,‬לפי‬
‫שאין האש שולט בהם יפה‪ .‬והרוקח –‬
‫אסור דילמא לא קלוי דיו‪ .‬כ"כ התוס'‬
‫‪239‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬

‫משנה ברורה‪ :‬אפילו יש בכל חתיכה כזית‬ ‫וצריך להזהר שיהא כזית שלם‪ ,‬שאם לא כן אם‬
‫ונשאר תואר הלחם‪ ,‬אחר הבישול נתבטל ממנה‬ ‫יתלבנו המים מחמתו נתבטל מתורת פת‪.‬‬
‫טעם מצה )כמבואר בסימן קס"ח(‪.‬‬ ‫"אבל אם בישלה"‬

‫סעיף ה ‪ :‬אפיית חמץ ומצה בתנור אחד ‪ ,‬מצה שנכפלה‬

‫והתנפחה‬
‫אם אפו חמץ עם מצה )בתנור אחד( ‪ -‬לא נאסרה אא"כ נגעה בחמץ‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫)היינו בתנור כשהם חמין(‪ ,‬ונוטל ממקום שנגעה כדי נטילת מקום‪ ,‬והשאר מותר‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬מצה שנתכפלה בתנור ודבוקה עד שאין שולט שם האש ‪ -‬אוסרים אותה תוך הפסח‪,‬‬
‫אבל שאר מצות שבתנור מותרים‪ .‬וקודם פסח )שנאפה קודם הפסח( ‪ -‬אין לאסור רק מקום‬
‫דבוקה )וסביבו כדי נטילה – ט"ז(‪] .‬תה"ד קכ"ז ופסקיו סימן קמ"ה[‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫מצה נפוחה באמצעיתה ‪ -‬אסורה‪ .‬אבל אם עלה עליה קרום כדרך שעולה על הפת בשעת‬
‫ד‪.‬‬
‫אפייה ‪ -‬מותרת ]מהרי"ל[‪ .‬אם שני מצות שוכבות זו על זו בתנור קודם אפייתן – אסורים‬
‫)לפי שמקום הדבוק אין האש שולט שם( דהוי כמצה כפולה ]מהרי"ו[‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫וכן יש ליזהר שלא יגעו זה בזה בתנור בעודן לחין‪ ,‬כי אין האור שולט במקום נגיעתן ובאין‬
‫לידי חימוץ ]ב"י בשם ארחות חיים[‪.‬‬

‫שנתכפלה בתנור באפייתה אם הוא בתוך‬ ‫שורשי הלכה‬

‫הפסח אסרינן לכל המצות כולם דחמץ‬
‫בפסח במשהו‪ .‬וטעמו שמא לא היה חום‬
‫האש יכול לשלוט במקום הדיבוק לאפות‬
‫מיד ואדהכי נתחמצה בתנור‪ .‬אך בערב‬
‫פסח משערים בשישים נגד מקום הדיבוק‪.‬‬
‫ב"י – מ"ש שכל המצות אסורות‪ ,‬כוונתו‬
‫שכל אותה מצה אסורה אבל השאר‬
‫מותרות‪ .‬שהרי אפילו מצה שנאפית עם‬
‫חמץ ממש שרי היכא דלא נגע‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"אפו חמץ עם מצה לא נאסרה"‬
‫מ"א)ט(‪ :‬דריח כי האי שאין בו שמנונית כלל‬
‫לכ"ע אינו אוסר‪ .‬וכ' חמדת משה ‪ -‬אפילו בתנור‬
‫קטן וסתום שרי דריח פת היתר בפת איסור אין‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫ר"ת‪ :‬מצה שנאפית עם חמץ בתנור‬
‫מותר‪ ,‬דריח כי האי לא מצינו שיאסור כל‬
‫הפת‪.‬‬
‫כ"כ מרדכי – מעשה שאירע בפסח שהגוי‬
‫השליך עוגות חמץ לתנור מלא מצות והורו‬
‫שאם נגע החמץ במצה אסור‪ ,‬אבל לא נגע‬
‫מותר‪ ,‬דקי"ל ריחא לוא מילתא‪ ,‬וכן התיר‬
‫ר " ת‪.‬‬
‫הטור‪ :‬לדעת הרא"ש דשרי אפילו במצה‬
‫שנמצאת בה חיטה בקועה שרי‪ ,‬דאפיה לא‬
‫הוי כבישול להתפשט הטעם בכל החררה‬
‫ואינו אוסר אלא כדי קליפה או כדי נטילה‪.‬‬
‫ה"ה כאן אם נגע שרי בקליפה או נטילה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫תרומת הדשן )ח"א סי' קכז(‪ :‬מצה‬
‫‪240‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬
‫הוא ג"כ שמן ומתפשט האיסור בכולו‪ .‬וכ' ח"א‬
‫‪ -‬אבל שלא במקום הכפל סגי לה בכדי נטילה‪.‬‬
‫ואם היתה המצה הכפולה שמנה אוסרת לחברתה‬
‫הנוגע בה בכולה )משנה ברורה לפי המ"א(‪.‬‬
‫"וקודם הפסח‪ ...‬רק מקום דבוקה"‬
‫דין שאר מצות‬
‫)משנה ברורה בשה"צ נז(‬
‫ט"ז‪ :‬שאר המצות מותרות‪ ,‬אף דלית בהו ששים‬
‫נגד מקום הכפל‪ .‬כ"כ שה"צ בשם א"ז‪ ,‬חק יעקב‬
‫והגר"ז‪ .‬כ"פ משנה ברורה‪ .‬ואף שהמ"א כ' בשם‬
‫רש"ל והב"ח שצריך שישים כנגד הדבוק‪ .‬אין‬
‫להחמיר במצה כפולה שלא הוזכרה בש"ס‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬מצא מצה כפולה אחר הפסח‬
‫אין להחמיר‪.‬‬
‫"מצה נפוחה באמצעיתה"‬
‫מ"א)יג( פירש ב' אופנים‪ :‬א(‪ .‬שנחלקה עובי‬
‫המצה שהעליון עלה למעלה )מהר"ם לובלין(‪ .‬ב(‪.‬‬
‫לא נחלקה כלל‪ ,‬אלא שתפחה גוף המצה‬
‫באמצעיתה כמו בלחם חמץ )ב"ח(‪.‬‬
‫הט"ז‪ :‬יש להקל כפירוש ראשון שרק שנחלק‬
‫העובי אבל התנפחה באמציעה יש להקל‪ ,‬וכן‬
‫הב"ח לא נהג לאסור‪.‬‬
‫מכל מקום המ"א)יא( – יש להחמיר כשני‬
‫הפירושים ושכ"ד הב"ח ושאר האחרונים‪.‬‬
‫שה"צ)סא(‪ :‬דרך האופים כשרואים שהמצה‬
‫מתחילה להתנפח מכים עליה במרדה שלא תעלה‬
‫למעלה‪ ,‬משמע מדברי החק יעקב שאין בזה‬
‫חשש‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"מצה נפוחה באמצעיתה"‬
‫משנה ברורה)לד(‪ :‬אסורה ‪ -‬כל המצה אף‬
‫במקום שלא נפחה‪ .‬וכ' א"ר ‪ -‬ואפילו אם‬
‫הנפיחה היתה רק באחת מן הקצוות כיון שנעשה‬
‫חלל בעוביה תלינן שנתחמצה כולה‪ .‬מ"א ‪-‬‬
‫ואפילו יש ס' במצה נגד מקום הזה לא מהני ואין‬
‫חילוק בין קודם פסח או בפסח‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬הסכימו האחרונים ‪ -‬שאין‬
‫לאסור אא"כ החלל הוא גדול )כמו אגוז לוז‪ ,‬או‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫נחשב לכלום‪ .‬וכ' חק יעקב – יש להתיר אף אם‬
‫העיסה נילושה בשמן‪ .‬כ"כ א"ר‪ .‬מכל מקום‬
‫המקום בתנור שהיה החמץ צ' הכשר ולא שאר‬
‫המקומות‪.‬‬
‫"כדי נטילה"‬
‫מ"א)י(‪ :‬היינו כעובי רוחב אצבע אגודל בינוני‪.‬‬
‫וחק יעקב וא"ר ‪ -‬מחמירים בנעשה תוך הפסח‬
‫לאסור כולו‪ .‬אבל ולפי מש"כ הגר"א בסקי"ז יש‬
‫להקל גם בזה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"מצה שנתכפלה"‬
‫ד"מ בשם מהרי"ל‪ :‬היינו שנדבק הכפל שלא‬
‫שולט שם האש‪ ,‬אבל בסמוכים בלי דיבוק אף על‬
‫פי שכמעט נדבק הכפל להדדי שרי‪ .‬כ"כ מ"א‬
‫)יא(‪ .‬וכ' ב"ח ‪ -‬אף על פי שאין כפולה ממש אם‬
‫לא קרמה פניה )דלמטה במקום הכפל( אסור‪ .‬כ'‬
‫שבות יעקב ‪ -‬ואפילו יש לו ספק בזה אסור‪ .‬כ"כ‬
‫א"ר ומשנה ברורה‪ .‬וכ' מ"א)יא( ‪ -‬ול"נ דדוקא‬
‫במצה כפולה יש להחמיר דאיכא תרתי לריעותא‬
‫אבל אם אין בה ריעותא רק שלא קרמו פניה אין‬
‫לאוסרה‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬וטוב להוציא מצה כפולה או‬
‫נפוחה במרדה אחרת אם אפשר )אחרונים(‪.‬‬
‫"אוסרים אותה תוך הפסח"‬
‫לבוש‪ :‬אוסרים ‪ -‬כל המצה כיון שהחמץ מחובר‬
‫חיישינן נתפשט טעם החמץ בכל המצה‪ ,‬שחמץ‬
‫בפסח במשהו‪.‬‬
‫ט"ז בשם רש"ל‪ :‬אבל שאר חתיכות ‪ -‬אפילו‬
‫נוגעים ונושכים בזו‪ ,‬לפי שאין איסור כחוש יוצא‬
‫מחתיכה לחתיכה בלא רוטב‪ ,‬ורק צריך ליזהר‬
‫שיניח מעט מן ההיתר עם האיסור במקום‬
‫הנגיעה‪ .‬ורק בכפל חם נאסר‪ .‬כ' כף החיים –‬
‫מיהו לדעת מרן אף נגיעה במקום הכפל סגי בכדי‬
‫נטילה‪.‬‬
‫מ"א)יב(‪ :‬ואם היתה אחת מהן משוחה שומן‬
‫אפילו ההיתר שמן )אם נגע במקום הכפל( כולו‬
‫אסור דאזיל ההיתר ומפטם לאיסור והוי כאלו‬
‫‪241‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"א‬

‫אצבע גודל בינוני(‪ .‬וכ' מ"א ‪ -‬דוקא כשעלה החלק‬

‫העליון מן המצה בגובה למעלה אבל אם לא עלה‬
‫למעלה רק שיש בתוכו חלל ‪ -‬אוסרים מקום‬
‫החלל לבד שאין שם שולט האש‪ ,‬והשאר מותר‪.‬‬
‫ואם לאחר שנאפה טחו אותה בשומן והחזירוה‬
‫לתנור ונתפחה שרי לכו"ע‪.‬‬
‫ניפוח במצות דקות של ימנו‬
‫שע"ת בשם דבר שמואל‪ :‬במצות דקות שלנו‬
‫אין לחוש לפי שנעשים מחמת האור‪ ,‬ונפוח‬
‫באמצעיתא היינו שנפרד חצי העובי העליון‬
‫מהתחתון דזהו שכיח רק במצות העבות קצת‪.‬‬
‫כ"כ ברכ"י‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬אף במצה שנפוחה לכו"ע אין לאסור‬
‫רק המצה ולא תערובתה‪ ,‬ה"ה כפולה‪ .‬אבל א"ר‬
‫‪ -‬מחמיר לאסור התערובות בנפוחה‪ ,‬אך בהנאה‬
‫יש להקל‪ .‬ופסק משנה ברורה ‪ -‬ונראה דעכ"פ‬
‫בששים יש להקל ובפרט ברקיקין דקין‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫"שוכבות זו על זו"‬
‫משנה ברורה בשם האחרונים‪ :‬אפילו רק‬
‫מקצת מצה זו ע"ג זו דינו כמצה שנתכפלה‬
‫במקצת ונאסרה כל מצה עליונה ומצה שתחתונה‪.‬‬
‫א"ר‪ :‬קודם אפייתן ‪ -‬והניח שם עד שנאפו כך‪,‬‬
‫אבל אם האופה הפרידן תיכף נראה להתיר‪.‬‬
‫"שלא יגעו זה בזה"‬
‫מ"א)יד(‪:‬בדיעבד שנגעו ונשכו זה בזה כיון‬
‫ששניהם נוגעין למטה במקום חום התנור‪ ,‬חום‬
‫האש שולט למטה שפיר ונאפה כדינו ומותר‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪242‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תס"ג‬

‫או"ח סימן תס"ג‪ :‬אם מותר לחרוך שני שבלים‬

‫יחד ודיני כרמל‬
‫ובו ג' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬לט‪ ,‬מ (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬לחרוך שני שיבולים יחד ‪244 ...................................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬ותיקא שרי ‪244 .......................................................................................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬לבשל בקמח קליות או בקמח מצה ‪245 .......................................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬לחרוך שני שיבולים יחד‬

‫מותר לחרוך שני שבלים ביחד‪ ,‬ולא חיישינן שמא יצאו מים מאחת‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫לחברתה‪ ,‬שהם מי פירות ואינם מחמיצים‪.‬‬
‫אמר רבא‪ :‬מי פירות נינהו‪ ,‬ומי פירות אינן‬ ‫שורשי הלכה‬
‫מחמיצין‪ .‬ופסק הב"י – וקי"ל כרבא דשרי‪.‬‬
‫פסחים )מ‪ :(.‬אמר אביי‪ :‬לא ליחרוך איניש‬
‫ענפי הלכה‬ ‫תרי שיבולי בהדי הדדי‪ ,‬דילמא נפקי מיא‬
‫מהאי ובלע אידך‪ ,‬ואתיא לידי חימוץ‪ .‬אמר‬
‫גמ )שם(‪ :‬ה"ה דמותר לייבש בתנור קדרת חטים‬
‫ליה רבא‪ :‬אי הכי ‪ -‬אפילו חדא נמי‪ ,‬דילמא‬
‫ולא חוששים‪ .‬כ"כ א"ר ר"ז ומשנה ברורה‪.‬‬
‫נפיק מהאי רישא ובלע אידך רישא! אלא‬

‫סעיף ב ‪ :‬ותיקא שרי‬

‫)דשמן הוי מי‬ ‫ותיקא שהוא תבשיל העשוי משמן ומלח עם קמח‪ ,‬מותר‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ולדידן שנוהגין להחמיר במי‬ ‫ופרש"י[‪.‬‬ ‫]פסחים קלט‪:‬‬ ‫והוא שלא יהא בו מים‬ ‫פירות(‬
‫פירות‪ ,‬גם זה אסור‬

‫הר"ן – לפי שהמים שבו מועטים ונשתנית צורתו‬ ‫ענפי הלכה‬

‫עם השמן‪ .‬אבל מים גמורים אף מעט אסור‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫והריטב"א תירץ‪ :‬י"א – שזהו מלח הנחצב‬ ‫למה לא אוסרים משום המלח שבו‬
‫מההרים‪ ,‬אבל מלח הים אסור‪ .‬וי"א – כיון שהוא‬ ‫שהוא תולדת המים?‬
‫מעט לנתינת טעם לא אוסר‪ .‬ו"א –הכא מיירי‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪244‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תס"ג‬

‫שמחמירים במי פירות היינו שלא לעשות תערובות‬ ‫שבישל קודם‪ ,‬הקמח עם השמן דשוב לא בא לידי‬
‫בידיים‪ ,‬אבל אם הוא בא ממילא מותר‪ .‬והמ"א‬ ‫חימוץ‪ ,‬וכן עיקר‪ .‬כ"פ ביאור הלכה שקודם יבשל‬
‫הוסיף לפי התוס' ‪ -‬דמלתא דלא שכיחא היא שיצאו‬ ‫הקמח עם השמן ורק אחר כך המלח‪.‬‬
‫המים משבולת אחת לחברתה‪ ,‬ואף אם יצאו הלא‬ ‫ב‪.‬‬
‫"גם זה אסור"‬
‫מעיקר הדין מי פירות אין מחמיצין‪.‬‬
‫הט"ז‪ :‬משמע שבסעיף מותר גם לרמ"א‪ .‬טעמו מה‬

‫סעיף ג‪ :‬לבשל בקמח קליות או בקמח מצה‬

‫כרמל שמהבהבין אותו באור וטוחנין אותו )אף דהדגן שלו כבר נקלה(‪ ,‬אין‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫מבשלים הקמח שלו במים שמא לא נקלה באור יפה ונמצא מחמיץ כשמבשלים אותו‪,‬‬
‫ב‪.‬‬
‫וכן כשמוללין הקדירות החדשות )פירוש שנותנים קמח לתוך המאכל להקפות(‪ ,‬אין‬
‫מבשלים בהם אלא מצה אפויה שחזר וטחנו אותה‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪245‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫שורשי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )לט‪ :(:‬אמר מר זוטרא‪ :‬לא לימחי איניש קדרא בקמחא דאבישנא‪ ,‬דילמא לא‬
‫בשיל שפיר‪ ,‬ואתי לידי חימוץ‪ .‬ופרש"י ‪ -‬דילמא לא בשיל שפיר ‪ -‬לא נעשית קלי כל צורכה‬
‫בתנור‪ ,‬ומחמצת בתבשיל‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫)שם(‪ :‬תנו רבנן‪ :‬אין מוללין )שנותנין קמח לתבשיל – רש"י( את הקדירה בפסח‪ ...‬רבא מחי‬
‫לה קידרא בחסיסי‪ .‬וכ' הרי"ף והרא"ש – קמח ממצה אפויה )לאפוקי הערוך שפ' קמח עדשים(‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"ונמצא מחמיץ"‬
‫קמח קלוי‬
‫רוב הפוסקים ‪ -‬ואפילו אם הקמח עצמו נקלה בתנור לא יבשלו במים שמא לא נקלה יפה‪.‬‬
‫והרמב"ם ‪ -‬מתיר לבשל קמח הקלוי לפי שחום האור שולט בו יותר ממה ששולט בחטים‪ .‬כ"כ החק יעקב‬
‫והמאמר מרדכי והגר"ז – להתיר בדיעבד בהנאה או להשהותו לאחר הפסח‪.‬‬
‫מ"א)ד(‪ :‬וצ"ע אם נתנוהו בדיעבד במאכל אם אוסרין מפני חששא זו‪ ,‬שהרי רש"י מתיר אפי' לכתחלה‬
‫וכ"כ הב"י בשם הרמב"ם‪ .‬מכל מקום חק יעקב פסק ‪ -‬שאף בדיעבד שנתנו לתבשיל אסור בהנאה‪ ,‬כיון‬
‫שהוא ספק דאורייתא‪ .‬כ"כ מאמ"ר ועוד אחרונים‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬מהמ"א משמע – שאם נמצא קמח בתוך מצה אפויה אסור ליתנה ברוטב דאותו קמח‬
‫בודאי לא נאפה יפה מפני שהמצה מפסקת בין הקמח להאור‪ .‬ואף בדיעבד אוסר התבשיל‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"כשמוללין הקדרות החדשות"‬
‫הטור פירש ‪ -‬שנותנים קמח לתוך המאכל להקפות )באופן קבוע(‪ .‬כ"פ כאן הרמ"א‪.‬‬
‫אבל הב"י פ' ‪ -‬שמבשלין בקדרות חדשות בפעם ראשונה קמח ומים כדי להקשות הקדירה ולחזקה‪ .‬כ"כ‬
‫מהרי"ל הב"ח ומ"א‪.‬‬
‫ב"י‪ :‬קמח מצה אפויה מותר ואין לחשוש‪ .‬כ"כ בשו"ע ועוד‪ .‬כ"כ חזון עובדיה שפשט המנהג לבשל‬
‫בקמח מצה ולאפות ממנה עוגיות‪ .‬ומ"א)ה( הביא מנהג קושטנטי"נא לאסור לטגן דגים במצה אפויה‬
‫משום דאתי לאיחלופי‪.‬‬

‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תס"ד‬

‫או"ח סימן תס"ד‪ :‬חרדל שנתערב בתוכו קמח‬

‫ובו סעיף אחד‬
‫) פסחים‪ :‬מ (‬

‫סעיף א ‪ :‬לערב קמח בחרדל‬

‫חרדל או שאר מיני טיבול שיש בהם מים‪ ,‬אין נותנין בהם קמח‪ ,‬ואם‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫נתן לתוך החרדל‪ ,‬יאכל מיד )שחוזק החרדל אין מניחו להחמיץ מהר ‪ -‬רש"י(‪ ,‬ולא ישהנו שמא‬
‫יחמיץ‪ .‬ובשאר מיני טיבולין כיון שאינם חדין כמו חרדל )כגון חרוסת(‪ ,‬ודאי החמיץ‬
‫וצריך לשרפו אם הוא אחר זמן איסור חמץ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬והמנהג שלא לאכול חרדל כלל בפסח‪ ,‬אפילו נתערב קודם פסח‪ ,‬דהוי כמיני קטניות‬
‫שנוהגין בו איסור ]הגהות מיימוני רפ"ה ות"ה סימן קי"ג[‪.‬‬

‫משנה ברורה)ב(‪ :‬ואם אין בהם מים כלל הוי מי‬
‫פירות ואינם מחמיצים אפילו הם דברים חמוצים‪ .‬כ'‬
‫פסחים )מ‪ :(:‬תניא ‪ -‬אין נותנין קמח לתוך‬
‫פמ"ג – אבל לרמ"א יש להחמיר במי פירות אף‬
‫החרוסת‪ ,‬ואם נתן ‪ -‬ישרף מיד‪ .‬לתוך החרדל‪:‬‬
‫שאין בהם מים כלל‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"שלא לאכול חרדל בפסח"‬
‫הלבוש‪ :‬שחרדל הוא דבר דמידגן והוי כמו קטניות‬
‫שנוהגים בו איסור‪.‬‬
‫"אפילו נתערב"‬
‫מ"א‪ :‬ר"ל שנתערב עם יין )ולא עם קמח( וקמ"ל‬
‫שאף שבשעת עירוב כותשים אותו ואינו נראה‬
‫כקטניות כשנכנס הפסח ‪ -‬אפ"ה אסור‪ .‬וכ' הט"ז ‪-‬‬
‫מ"מ בדיעבד אם נפל חרדל לתבשיל אינו אוסר‪ .‬וכן‬
‫מותר להשהות חרדל עד אחר הפסח כיון שהוא בלי‬
‫קמח‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫רבי מאיר אומר‪ -‬ישרף מיד‪ ,‬וחכ"א ‪ -‬יאכל‬
‫מיד‪.‬‬
‫גמרא‪ .‬אמר רב כהנא‪ :‬מחלוקת ‪ -‬לתוך‬
‫החרדל‪ ,‬אבל לתוך חרוסת ‪ -‬דברי הכל ישרף‬
‫מיד‪ .‬ופרש"י‪ :‬מחלוקת בחרדל – שהוא חזק‬
‫ולא מניחו להחמיץ במהרה‪.‬‬
‫וכתבו הרא"ש והטור‪ :‬ה"מ שיש בתוכו מים‪,‬‬
‫שאם לא כן דינם כמי פירות שלא מחמיצים‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"שיש בהם מים"‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪247‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ה‬

‫סימן תס"ה‪ :‬דיני מורסן בפסח‬

‫ובו ג' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬לט (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬אין שורין מורסן במים‪249 ................................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬לשוף מורסן על בשרו‪249 .................................................................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬שף מורסן על אוז לח ‪250 ...................................................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬אין שורין מורסן במים‬

‫בשום פנים‬ ‫אין שורין מורסן לתרנגולים‬
‫)משום דמחמיצין כתבואה עצמה(‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫]משנה בכורות לט‪ ,[:‬ולא חולטין )שאין אנו בקיאין בחליטה כדלעיל תנ"ד‪-‬ג( ‪ .‬הגה‪ :‬וכשנותנים להם‬
‫שעורים או חטים לאכול‪ ,‬יזהר שלא להשליכם במקום לח שיבוא לידי חימוץ ]מהרי"ו[‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫"אין שורין מורסן"‬ ‫משנה‪ :‬אין שורין את המורסן לתרנגולים‬
‫א"ר‪ :‬ה"ה סובין מחמיץ )כ"מ מרש"י(‪ .‬אבל‬ ‫)רש"י – שממהר להחמיץ(‪ ,‬אבל חולטין‪.‬‬
‫והקליפה של הקש שהגרגר מונח בו אינו מחמיץ‪,‬‬ ‫והגאונים אסרו אף לחלוט‪.‬‬
‫ודמי כשאר קש בעלמא‪ :‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬ ‫הרמב"ם )פ"ה מחו"מ(‪ :‬יש ג' עצות בזה‪ :‬א(‪.‬‬
‫"לא להשליכם במקום לח"‬ ‫שיאכילן מיד או שיהא עומד שם ויראה‬
‫שלא ישהה המורסן כשיעור מיל‪ .‬ב(‪ .‬כל‬
‫ד"מ‪ :‬היינו מתחילת שש ומעלה‪ ,‬ומהרי"ו כ' ‪-‬‬
‫זמן שהעופות יאכלו וינקרו אינו מחמיץ‬
‫דאף קודם פסח יש ליזהר בזה )אלא אם כן עומד‬
‫אפילו שוהה הדבר טובא‪ .‬ג(‪ .‬כל זמן שהוא‬
‫עליהם עד שיגמרו( שמא יחמיץ ויישאר לשם תוך‬
‫מהפך בידו המורסן אינו מחמיץ‪.‬‬
‫הפסח‪.‬‬
‫וכ' מהר"י ישראל ברונא ‪ -‬ואפילו הניחן‬ ‫√מכל מקום בעל העיטור – חולק‪ ,‬משום‬
‫במקום יבש טוב ליזהר שלא ליתן לפניהם מים‬ ‫דאסור להשהות לכתחילה אפילו בפחות‬
‫לשתות בעוד שהשעורים מונחים לפניהם‪ .‬כ"כ‬ ‫משיעור‪ .‬כן פסק שו"ע ‪" -‬אין שורין‪...‬‬
‫משנה ברורה‪.‬‬ ‫בשום פנים‪ .‬כ"כ מ"א )א(‪ ,‬ומשנה ברורה‪.‬‬

‫סעיף ב ‪ :‬לשוף מורסן על בשרו‬

‫אין האשה שפה מורסן על בשרה‪ ,‬אפילו יבש )דחיישינן שיתלחלח(‪.‬‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּי ֹום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪249‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ה‬

‫√ור' יונה כ' ‪ -‬האידנא אין הנשים‬ ‫שורשי הלכה‬

‫בקיאות בזה ויש למנען מליתן מורסן על‬
‫פסחים )לט‪ :(:‬משנה ‪ -‬האישה לא תשרה‬
‫בשרן אפילו יבש‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫את המורסן שתוליך בידה למרחץ‪ ,‬אבל‬
‫ענפי הלכה‬ ‫שפה היא בבשרה יבש‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬שפה היא‪ .‬מורסן‪ :‬יבש בבשרה‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬אין האישה שפה ‪ -‬ואם עברה‬ ‫ואף על פי שמים טופחין על בשרה‪.‬‬
‫ושפה אין לשטוף בצונן אחר זה עד זמן מה‬ ‫והרא"ש – נראה דזיעה קאמר‪ ,‬שמים‬
‫שידוע שכבר עבר הכל או ישטוף עצמו במי‬ ‫מחמיצין‪ .‬וצריכה להעביר כל הסובין ממנה‬
‫פירות תחלה‪.‬‬ ‫קודם שתשתטף בצונן‪.‬‬

‫סעיף ג ‪ :‬שף מורסן על אוז לח‬

‫אם שפשפו מורסן באווז לח ממים‪ ,‬יש מי שאומר שהאווז אסור‪ .‬הגה‪:‬‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫והכי נהוג לענין איסור חמץ שהוא במשהו‪.‬‬
‫ויש ליזהר שלא להבהב העופות בקשין‪ ,‬שמא יהיו שם חטים או דגן מחומץ ויתן טעם‬
‫בעופות בשעת ההבהוב ] ד"מ סק"א בשם ומהר"י ברין[‪.‬‬

‫שהאווז לח ממים אסור‪ ,‬דאפילו במעט לחות‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שיש על העוף ג"כ מחמיץ המורסן‪.‬‬
‫האווז אסור ‪ -‬מפני שיש בה בעורה נקבי נקבי‬ ‫אבי העזרי )סי' תעד(‪ :‬מעשה היה ושרו‬
‫ונשאר שם המורסן ואפילו אם ירצה לשפשף‬ ‫מעט מורסן ושפשפו באווז בפסח ואסר‬
‫אח"כ ולהדיחו לא מהני )אבי העזרי(‪ .‬כ"כ משנה‬ ‫אבא מרי כל האווז משום דאית ביה‬
‫ברורה‪.‬‬ ‫בעוריה פרצי פרצי )ובולע( כדאיתא ביו"ד‬
‫צ" א ‪.‬‬
‫א"ר‪ :‬אפילו אם ירצה להפשיט העור כולו ממנה‬
‫וכ' ד"מ )ב( ‪ -‬בשאר איסורים אין לאסור‬
‫אסור דהמורסן נכנס דרך העור בעומק הבשר‪.‬‬
‫את כולו )אלא אם כן הבשר רותח או עכ"פ‬
‫כ"כ הגר"ז‪.‬‬
‫מבושל או צלי דרכיכי ונכנס בעומק(‪ ,‬ורק‬
‫חק יעקב‪ :‬כיון דעיקר הטעם משום שאיסורו‬
‫בחמץ שהוא במשהו יש לאסור דיש לחוש‬
‫במשהו א"כ בערב פסח משש שעות ולמעלה עד‬
‫שמא נשאר משהו חמץ תוך הפילי )נקבים(‬
‫הפסח דשיעורו אז בששים יש להתיר האווז‬
‫ולכן אסור‪ .‬כ"כ הרמ"א‪.‬‬
‫בשפשוף והדחה היטב‪ .‬כ"כ ר"ז‪.‬‬
‫"שלא להבהב"‬ ‫ענפי הלכה‬
‫א"ר‪ :‬ואינו אלא זהירות בעלמא‪ ,‬אבל מעיקר‬ ‫"באווז לח"‬
‫הדין אפילו היו שם חטים לא מחזקינן שהיו‬ ‫משנה ברורה‪ :‬אף שבטור כתב ששרו המורסן‬
‫מחומצים ואפילו ידעינן שהיו מחומצים נמי אין‬ ‫תחילה במים המחבר נקט אפילו במורסן יבש רק‬
‫לאסור כיון שאין נוגע העוף בהדגן‪ .‬כ"כ חמד‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪250‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ה‬

‫חק יעקב‪ :‬אם נמצא שבולת ריקנית בתבשיל‬ ‫משה ובית מאיר ומקור חיים ומשנה ברורה‪,‬‬
‫נימוח אין חוששין שמא היה דגן מחומץ בשבולת‬ ‫ודלא כמגן אברהם וט"ז‪.‬‬
‫ונפל לתוך התבשיל ונימוח שם‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪251‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ו‬

‫סימן תס"ו‪ :‬דיני אפיית המצה‬

‫ובו ה' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬לז‪ ,‬מא (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫הכשרת התנור לצורך אפיית המצות ‪228 ...............................................‬‬ ‫א‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫צריך לחמם התנור קודם אפיה ‪229 ......................................................‬‬ ‫ב‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫מתי המצה נקראת אפויה דיה ‪230 ...........................................................‬‬ ‫ג‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫לצאת במצה שרויה ‪231 ........................................................................‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫אפיית חמץ ומצה ‪ ,‬מצה שנכפלה ונתנפחה ‪232 ........................................‬‬ ‫ה‪:‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א ‪ :‬הכשרת התנור לצורך אפיית המצות‬

‫תנור שאופים בו חמץ צריך ליזהר כשיסיקוהו כדי לאפות בו מצה‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫שילכו הגחלים על פני כולו‪ ,‬ואין די לו בלהבה‪ ,‬דכמו שבולע על ידי גחלים כך פולט‬
‫על ידי גחלים ושיהו נצוצות נתזין ממנו‪.‬‬
‫הילכך אם הסיקוהו כמה פעמים קודם הפסח אינו מספיק אא"כ כיון להתירו‬
‫לצורך פסח‪ ,‬כי שמא לא הלכו הגחלים על פני כולו כל זמן שלא כיון לכך‪.‬‬
‫ויש נוהגים להטיל בו קרקע חדש כדי שלא יצטרכו היסק; ומנהג יפה הוא ]הכל‬
‫מהרב יונה[‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וכשמכשירו על ידי היסק‪ ,‬טוב וישר הוא לחזור ולהסיק לצורך האפייה ולא לעשות‬
‫הכל בהיסק אחד ]תשובת מהרי"ב]‪.‬‬

‫ובעי הסקה היטב‪ .‬וכ' פמ"ג ‪ -‬ודוקא אם הוא‬ ‫ענפי הלכה‬

‫עדיין בתוך מעת לעת שנשתמשו בו החמץ‬
‫דאל"ה מותר בדיעבד אם הוא קודם פסח‪ .‬וכ'‬
‫עוד המ"א ‪ -‬אם הסיקו כמה פעמים אף שלא‬
‫כוון להתירו לצורך פסח מותר בדיעבד דבכמה‬
‫פעמים תלינן שמסתמא הוסק כל התנור‪ .‬כ"כ‬
‫משנה ברורה‪.‬‬
‫פמ"ג)א(‪ :‬אם הלכו הגחלים ע"פ חציו‪ ,‬ובחצי‬
‫השני יש ספק‪ ,‬ואפה בחציו שהלכו הגחלים יש‬
‫להתיר מס"ס‪ :‬שמא הלכו הגחלים על פני כולו‪,‬‬
‫ושמא אין בישול ואפיה מפעפע בכולו‪.‬‬
‫"קרקע חדש"‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫א‪.‬‬
‫"שילכו הגחלים על פני כולו"‬
‫חק יעקב‪ :‬ואף שהתנורים שלנו נעשו מלבנים‬
‫הנשרפים בכבשן ויש להן דין כלי חרס שאינו‬
‫יוצא מידי דופיו‪ ,‬מ"מ מהני היסק כיון דהסיקן‬
‫מבפנים ולא חייס עלייהו דלמא פקעי‪ .‬וכ'‬
‫הב"ח ‪ -‬ואין חילוק בין תנורים שפיהן מן הצד‬
‫או שפיהן למעלה‪.‬‬
‫מ"א)א(‪ :‬אם הסיקוהו רק פעם א' ולא כיון‬
‫להתירו וספק אם הלכו הגחלים ע"פ כולו יש‬
‫לאסור אף בדיעבד דהא תנור דינו ככלי חרס‬
‫‪253‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ו‬

‫שבהיסק אחד לא ילבן יפה מטעם שמפחד‬ ‫לבוש‪ :‬להטיל בו קרקע ‪ -‬כעובי אצבע‪ .‬וכ'‬
‫שישרף הפת‪ .‬ולפי טעם זה צריך להמתין‬ ‫המ"א ‪ -‬והחמץ הבלוע בגגו ובקירותיו הוא‬
‫מלהסיק פעם שני עד שיצטנן קצת וכן נהגו‪.‬‬ ‫נפלט ע"י ליבון השלהבת כשמסיקין אותו‬
‫משנה ברורה בשם האחרונים‪ :‬אם שכח‬ ‫לאפות בו המצות‪ .‬והוסיף ח"א ‪ -‬וכן הכירה‬
‫להסיק התנור קודם יום טוב יכשיר ביו"ט הכל‬ ‫צריך להסיק ושילכו הגחלים ע"פ כולו או‬
‫בהיסק אחד‪ ,‬שלא לעשות הבערה שלא לצורך‬ ‫שיטיח בטיט קרקעיתו וגם בצדדיו בגובה‬
‫)כיון דמדינא סגי בהיסק אחד(‪.‬‬ ‫המקום שעומדין הקדירות‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"וכשמכשירו על ידי היסק"‬
‫משנה ברורה‪ :‬פירוש ‪ -‬אף דמן הדין די‬
‫בהיסק אחד להכשר ולאפיה‪ ,‬מ"מ טוב וישר‬
‫לעשות שתי הסקות‪ .‬וכ' חק יעקב – טעמו שמא‬
‫נשאר מקום בלי גחלים‪ .‬ומ"א כ'‪ -‬שיש לחוש‬

‫סעיף ב ‪ :‬צריך לחמם התנור קודם אפיה‬

‫טפקא )פי' אחד מן הרעפין שמכסין בהם הגג קופי בלע"ז( של חרס חדשה‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫לא שנא הסיקה מבפנים או מבחוץ‪ ,‬מותר כיון שהאור שולט תחתיה אעפ"י שאין‬
‫שלהבת עולה על גבה‪ ,‬מרתח רתח והפת נאפית מיד ואינה בא לידי חימוץ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אבל צריך להסיק תחלה‪ ,‬בין תנור בין כוביא )היינו טפקא( בין באלפס )קערות רחבות‬
‫ואופין בה לפעמים – ביצה לב‪ (:‬בלא מים בין בקרקע‪ ,‬אבל להדביקו תחלה ואחר כך‬
‫להסיק‪ ,‬יש אוסרים וטוב ליזהר‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ויש מי שאומר שראוי למחות שלא יעשו חררות ברמץ )פירוש אפר חם צינירוני בלע"ז(‬
‫]או"ח[‪.‬‬

‫מרתח רתח והפת נאפית מיד ואינו בא‬ ‫שורשי הלכה‬

‫לידי חימוץ‪.‬‬
‫הטור‪ :‬אבל צריך להסיק תחלה בין‬
‫תנור בין בוכיא ואח"כ מדביק הפת אבל‬
‫להדביקו תחלה ואח"כ להסיק אסור כ"כ‬
‫רב עמרם‪.‬‬
‫סמ"ק‪ :‬ולעניין דיעבד צ"ע‪ ,‬שמא האור‬
‫שולט במצה קודם שיעור מיל‪ ,‬מכל מקום‬
‫לכתחילה נכון להחמיר‪.‬‬
‫במחבת עם שמן )לא לעניין‬
‫מצת מצוה(‪ :‬הרא"ש מתיר‪ ,‬והרמב"ם אוסר‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫ב‪.‬‬ ‫הקדמה‬
‫כשאופים בתנור‪ ,‬צ' תחילה לחמם התנור‬
‫היטב‪ ,‬שאם יניח המצות בתנור ואחר כך‬
‫יחמם‪ ,‬עד שהתנור יהא חם המצות‬
‫יחמיצו‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫רב נטרונאי גאון‪ :‬לעניין היסק התנור‪:‬‬
‫טפקא חדשה )שאין לה בעיות הכשר( של‬
‫חרס לא שנא הסיקה בפנים או בחוץ‬
‫לטגן המצה‬ ‫מותר לאפות בה‪ ,‬כיון שהאור שולט‬
‫תחתיה אפילו אין שלהבת עולה על גבה‬
‫‪254‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ו‬

‫מיל עד התחלת האפייה לכו"ע אסור‪ ,‬אף‬ ‫ענפי הלכה‬

‫בדיעבד‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"להסיק תחילה התנור"‬
‫חק יעקב‪ :‬ואם שמו מצה על הנייר בתוך‬
‫התנור לאפותה אין לאסור בדיעבד שבודאי‬ ‫ר"ז‪ :‬דאם לא כן יש לחוש שיתחמץ קודם‬
‫שלט חום האור דרך הנייר‪ ,‬אבל לכתחילה אין‬ ‫שיתחיל לאפות‪.‬‬
‫לעשות כן‪ .‬כ"כ א"ר‪ ,‬רז ומשנה ברורה‪.‬‬ ‫משנה ברורה‪ :‬אלפס בלא מים ‪ -‬שאם יהיה‬
‫ג‪.‬‬ ‫שם מים אפילו אם ישים העיסה שם אחר שיהיו‬
‫"חררות ברמץ"‬
‫המים רותחין ג"כ אסור )דזהו חליטה שאסרו(‪.‬‬
‫גר"ז‪ :‬פ' שלא לאפותם בתוך הרמץ שיש‬
‫בין בקרקע ‪ -‬והוא טרוקנין )לעיל בסימן ס"ח‬
‫לחוש שמא יחמיצו קודם שיתחילו לאפות‪ .‬וכ'‬
‫סעיף ט"ו(‪ ,‬דאיתא בגמרא דאדם יוצא בזה י"ח‬
‫פר"ח ‪ -‬ואם עבר ואפה אין לאסור‪.‬‬
‫מצה בפסח דהוא חשוב לחם עוני‪.‬‬
‫ריא"ז‪ :‬פשוט שאסור לאפות החום השמש‪,‬‬
‫"ויש אוסרים וטוב להזהר"‬
‫אף בחום גדול‪.‬‬
‫פר"ח – מכל מקום בדיעבד מותר‪ .‬כ"כ שלחן‬
‫גבוה ומאמ"ר‪ .‬והר"ז כ' – שאפ' בדיעבד יש‬
‫להחמיר‪ .‬וכ' חק יעקב – ואם נשתהה שיעור‬

‫סעיף ג ‪ :‬מתי המצה נקראת אפויה דיה‬

‫מצה שנאפת עד שאם פורסין אותה אין חוטין נמשכים ממנה‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש ליזהר שלא ללקחה מן התנור קודם לכן )ד"ע(‬ ‫מחמיצה(‪.‬‬ ‫)דשוב לא‬ ‫יוצאים בה‬
‫ולהחזירה‪ ,‬כי תוכל לבא לידי חימוץ )מהרי"ל(‪.‬‬

‫זהו סימן שאין חוטין נמשכין ממנה‪ .‬וכ' א"ר ‪-‬‬
‫כ"ז אם המצה חמה אבל אם נצטננה אפשר דאין‬
‫ראיה מזה‪ .‬וגם חוטין נמשכים ממנה הוא רק‬
‫שהמצה חמה‪ ,‬ולא בזמן שנצטננה‪.‬‬
‫קרמו פניה‬
‫מרדכי‪ :‬חוטין נמשכים היינו קרמו פניה‬
‫מלמעלה ומלמטה‪ .‬וכ' משנה ברורה בשם‬
‫הפוסקים – לכן אם נתקררה ואי אפשר לבדוק‬
‫בחוטין‪ ,‬יביט בפני המצה ואם יראה שנקרמו‬
‫פניה קרימה מעליא שאין בו ספק יש להתירה‪.‬‬
‫ואם ספק לו אם קרמו אסור דספק דאורייתא‬
‫לחומרא‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"שלא לקחה מהתנור קודם"‬
‫ותוחב אצבע תוך המצה‪ ,‬אם אינו נדבק בעיסה‬
‫שורשי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )לז‪ :(.‬ויוצאין במצה הינא‪ .‬מאי‬
‫מצה הינא? ‪ -‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪:‬‬
‫כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ד"מ)ג(‪ :‬מהר"ש הקפיד על מי שמוציא‬
‫המצות קודם שנאפו לגמרי והחזירן אח"כ‬
‫לתנור דשמא יחמיצו בנטילתן משם‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"חוטין נמשכים ממנה"‬
‫חק יעקב‪ :‬אם ספק אם חוטין נמשכין ממנה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪255‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ו‬
‫יוסף ור"ז‪ .‬אמנם נחלת שבעה – יש להתירה‬
‫בדיעבד‪ .‬כ"כ שלחן גבוה וא"ר‪.‬‬
‫)יחווה דעת א‪ ,‬כא(‬ ‫איסור מצה שרויה‬
‫הר"ז – טעם החומרא שמא נתפזר קמח על‬
‫המצה‪ ,‬ויש לחוש שלא נאפה יפה‪ ,‬וכששורהו‬
‫במים בא לחימוץ‪.‬‬
‫מכל מקום האחרונים – דחו חששא זו‪ .‬כ"פ‬
‫יחווה דעת שמעיקר הדין אין לחשוש לזה‪.‬‬
‫סעיף ד ‪ :‬לצאת במצה שרויה‬
‫יוצא אדם במצה שרויה )בדיעבד( והוא שלא נימוחה‪ ,‬אבל אם בישלה‪,‬‬
‫לבשל בקמח קליות‪ :‬רמב"ם – מתיר‪,‬‬
‫ול"ד לחיטים קלויות שאסור לבשלן‪ ,‬לפי‬
‫שאין האש שולט בהם יפה‪ .‬והרוקח –‬
‫אסור דילמא לא קלוי דיו‪ .‬כ"כ התוס'‬
‫והגמ"י בדעת סמ"ק‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"יוצא אדם במצה שרויה"‬
‫לשרות המצה ביין ומי פירות‬
‫מהשו"ע שסתם ‪ -‬משמע שמותר‪ ,‬כ"כ ב"י בשם‬
‫הרוקח שרק ע"י בישול מפיג טעמו‪ ,‬כ"כ רבנו‬
‫נמוח בשם רש"י‪.‬‬
‫והמ"א ‪ -‬מהרי"ף‪ ,‬רמב"ם והרא"ש משמע‬
‫שאסור‪ ,‬שמבטל טעם מצה‪ .‬כ"כ מהרי"ו‪ .‬ואף במים‬
‫לא התיר הרי"ף רק לחולה‪.‬‬
‫וכתב משנה ברורה‪ :‬ע"כ זקן או חולה שא"א לו‬
‫לאכול מצה השרויה במים מותר לו לשרותה ביין‬
‫או בשאר משקין‪ ,‬אבל שאר כל אדם שאכל מצה‬
‫השרויה בשאר משקין חוץ ממים לא יצא י"ח‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫משנה ברורה‪ :‬אפילו לקחה ע"מ להחזירה‬
‫תיכף ג"כ יש ליזהר כי תוכל לבוא לידי חמץ‬
‫אפילו בשהיה מועטת כיון שנתחממה מחום‬
‫התנור‪ .‬ואם לקחה ולא החזירה אף בדיעבד אסור‬
‫כיון שחוטין נמשכין ממנה הרי היא עדיין בכלל‬
‫בצק ותתחמץ בודאי )ועיין בביאור הלכה שהביא‬
‫מחלקת בדבר(‪ .‬וכ' שבות יעקב ‪ -‬אם החזירה מיד‬
‫אין לאסור‪ .‬כ"כ נחלת שבעה וא"ר לאפוקי חק‬
‫יעקב והט"ז‪ .‬כ"כ משנה ברורה‪.‬‬
‫ואם עבר והוציאה קודם שחוטין נמשכים‬
‫ממנה‪ :‬הט"ז – אסור אף בדיעבד‪ ,‬דהוי בצק‬
‫שמחמיץ מיד כיון שהיא חמה‪ .‬כ"כ חק יעקב‪ ,‬חק‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫אינו יוצא בה‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫פסחים )מא‪ :(.‬תניא יוצאין ברקיק השרוי‬
‫ובמבושל שלא נימוח דברי רבי מאיר‪ .‬רבי‬
‫יוסי אומר ‪ -‬יוצאין ברקיק השרוי אבל לא‬
‫במבושל אף על פי שלא נימוח‪.‬‬
‫וכ' הרי"ף‪ :‬להלכה לזקן או חולה שקשה‬
‫להם לאכול יבש‪ ,‬ישרו במים עד שיתרכך‪,‬‬
‫ובלבד שלא יהא נימוח‪ .‬אבל במבושל לא‬
‫יוצאים דבעינן טעם מצה וליכא‪ .‬כ"כ‬
‫הרא"ש והרמב"ם‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫לשרות במים חמים שאינם רותחים‪:‬‬
‫הרמב"ם – מתיר‪ ,‬אבל הרוקח – אוסר‪ ,‬רק‬
‫המים או יין קרים מותר‪.‬‬
‫לטגן העיסה במחבת ושמן‪ :‬בה"ג –‬
‫מתיר )שאין חשש החמצה‪ ,‬מכל מקום לא יוצא‬
‫י"ח כיון שהיא מצה עשירה – ב"י(‪ .‬והרמב"ם –‬
‫אסור )כיון שמי פירות ומים מחמיצים מהר(‪.‬‬
‫‪256‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ו‬

‫וצריך להזהר שיהא כזית שלם‪ ,‬שאם לא כן אם‬ ‫וצריך לחזור ולאכול‪ .‬וכ' רבנו מנוח – דדוקא‬
‫יתלבנו המים מחמתו נתבטל מתורת פת‪.‬‬ ‫לשרות‪ ,‬אבל להטביל אותה בהן שרי‪ ,‬דבזה לא‬
‫"אבל אם בישלה"‬ ‫נתבטל טעם מצה‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬אפילו יש בכל חתיכה כזית‬ ‫"והוא שלא נימוחה"‬
‫ונשאר תואר הלחם‪ ,‬אחר הבישול נתבטל ממנה‬ ‫מרש"י משמע‪ :‬אף שנתמסמס כל שלא נימוח‬
‫טעם מצה )כמבואר בסימן קס"ח(‪.‬‬ ‫לחם הוא כל זמן שהוא קיים‪ .‬וכ' מהרי"ל –‬
‫ובלבד שיהא בו צורת פת‪ .‬והוסיף הר"ז –‬

‫סעיף ה ‪ :‬אפיית חמץ ומצה ‪ ,‬מצה שנכפלה והתנפחה‬

‫אם אפו חמץ עם מצה )בתנור אחד( ‪ -‬לא נאסרה אא"כ נגעה בחמץ‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫)היינו בתנור כשהם חמין(‪ ,‬ונוטל ממקום שנגעה כדי נטילת מקום‪ ,‬והשאר מותר‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬מצה שנתכפלה בתנור ודבוקה עד שאין שולט שם האש ‪ -‬אוסרים אותה תוך הפסח‪,‬‬
‫אבל שאר מצות שבתנור מותרים‪ .‬וקודם פסח )שנאפה קודם הפסח( ‪ -‬אין לאסור רק מקום‬
‫דבוקה )וסביבו כדי נטילה – ט"ז(‪] .‬תה"ד קכ"ז ופסקיו סימן קמ"ה[‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫מצה נפוחה באמצעיתה ‪ -‬אסורה‪ .‬אבל אם עלה עליה קרום כדרך שעולה על הפת בשעת‬
‫ד‪.‬‬
‫אפייה ‪ -‬מותרת ]מהרי"ל[‪ .‬אם שני מצות שוכבות זו על זו בתנור קודם אפייתן – אסורים‬
‫)לפי שמקום הדבוק אין האש שולט שם( דהוי כמצה כפולה ]מהרי"ו[‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫וכן יש ליזהר שלא יגעו זה בזה בתנור בעודן לחין‪ ,‬כי אין האור שולט במקום נגיעתן ובאין‬
‫לידי חימוץ ]ב"י בשם ארחות חיים[‪.‬‬

‫ה"ה כאן אם נגע שרי בקליפה או נטילה‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ב‪.‬‬
‫תרומת הדשן )ח"א סי' קכז(‪ :‬מצה‬
‫שנתכפלה בתנור באפייתה אם הוא בתוך‬
‫הפסח אסרינן לכל המצות כולם דחמץ‬
‫בפסח במשהו‪ .‬וטעמו שמא לא היה חום‬
‫האש יכול לשלוט במקום הדיבוק לאפות‬
‫מיד ואדהכי נתחמצה בתנור‪ .‬אך בערב‬
‫פסח משערים בשישים נגד מקום הדיבוק‪.‬‬
‫ב"י – מ"ש שכל המצות אסורות‪ ,‬כוונתו‬
‫שכל אותה מצה אסורה אבל השאר‬
‫מותרות‪ .‬שהרי אפילו מצה שנאפית עם‬
‫חמץ ממש שרי היכא דלא נגע‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫ר"ת‪ :‬מצה שנאפית עם חמץ בתנור‬
‫א‪.‬‬
‫מותר‪ ,‬דריח כי האי לא מצינו שיאסור כל‬
‫הפת‪.‬‬
‫כ"כ מרדכי – מעשה שאירע בפסח שהגוי‬
‫השליך עוגות חמץ לתנור מלא מצות והורו‬
‫שאם נגע החמץ במצה אסור‪ ,‬אבל לא נגע‬
‫מותר‪ ,‬דקי"ל ריחא לוא מילתא‪ ,‬וכן התיר‬
‫ר " ת‪.‬‬
‫הטור‪ :‬לדעת הרא"ש דשרי אפילו במצה‬
‫שנמצאת בה חיטה בקועה שרי‪ ,‬דאפיה לא‬
‫הוי כבישול להתפשט הטעם בכל החררה‬
‫ואינו אוסר אלא כדי קליפה או כדי נטילה‪.‬‬
‫‪257‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ו‬
‫הנגיעה‪ .‬ורק בכפל חם נאסר‪ .‬כ' כף החיים –‬
‫מיהו לדעת מרן אף נגיעה במקום הכפל סגי בכדי‬
‫נטילה‪.‬‬
‫מ"א)יב(‪ :‬ואם היתה אחת מהן משוחה שומן‬
‫אפילו ההיתר שמן )אם נגע במקום הכפל( כולו‬
‫אסור דאזיל ההיתר ומפטם לאיסור והוי כאלו‬
‫הוא ג"כ שמן ומתפשט האיסור בכולו‪ .‬וכ' ח"א‬
‫‪ -‬אבל שלא במקום הכפל סגי לה בכדי נטילה‪.‬‬
‫ואם היתה המצה הכפולה שמנה אוסרת לחברתה‬
‫הנוגע בה בכולה )משנה ברורה לפי המ"א(‪.‬‬
‫"וקודם הפסח‪ ...‬רק מקום דבוקה"‬
‫)שה"צ נז(‬ ‫דין שאר מצות‬
‫ט"ז‪ :‬שאר המצות מותרות‪ ,‬אף דלית בהו ששים‬
‫נגד מקום הכפל‪ .‬כ"כ שה"צ בשם א"ז‪ ,‬חק יעקב‬
‫והגר"ז‪ .‬כ"פ משנה ברורה‪ .‬ואף שהמ"א כ' בשם‬
‫רש"ל והב"ח שצריך שישים כנגד הדבוק‪ .‬אין‬
‫להחמיר במצה כפולה שלא הוזכרה בש"ס‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬מצא מצה כפולה אחר הפסח‬
‫אין להחמיר‪.‬‬
‫"מצה נפוחה באמצעיתה"‬
‫מ"א)יג( פירש ב' אופנים‪ :‬א(‪ .‬שנחלקה עובי‬
‫המצה שהעליון עלה למעלה )מהר"ם לובלין(‪ .‬ב(‪.‬‬
‫לא נחלקה כלל‪ ,‬אלא שתפחה גוף המצה‬
‫באמצעיתה כמו בלחם חמץ )ב"ח(‪.‬‬
‫הט"ז‪ :‬יש להקל כפירוש ראשון שרק שנחלק‬
‫העובי אבל התנפחה באמציעה יש להקל‪ ,‬וכן‬
‫הב"ח לא נהג לאסור‪.‬‬
‫מכל מקום המ"א)יא( – יש להחמיר כשני‬
‫הפירושים ושכ"ד הב"ח ושאר האחרונים‪.‬‬
‫שה"צ)סא(‪ :‬דרך האופים כשרואים שהמצה‬
‫מתחילה להתנפח מכים עליה במרדה שלא תעלה‬
‫למעלה‪ ,‬משמע מדברי החק יעקב שאין בזה‬
‫חשש‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"מצה נפוחה באמצעיתה"‬
‫משנה ברורה)לד(‪ :‬אסורה ‪ -‬כל המצה אף‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"אפו חמץ עם מצה לא נאסרה"‬
‫מ"א)ט(‪ :‬דריח כי האי שאין בו שמנונית כלל‬
‫לכ"ע אינו אוסר‪ .‬וכ' חמדת משה ‪ -‬אפילו בתנור‬
‫קטן וסתום שרי דריח פת היתר בפת איסור אין‬
‫נחשב לכלום‪ .‬וכ' חק יעקב – יש להתיר אף אם‬
‫העיסה נילושה בשמן‪ .‬כ"כ א"ר‪ .‬מכל מקום‬
‫המקום בתנור שהיה החמץ צ' הכשר ולא שאר‬
‫המקומות‪.‬‬
‫"כדי נטילה"‬
‫מ"א)י(‪ :‬היינו כעובי רוחב אצבע אגודל בינוני‪.‬‬
‫וחק יעקב וא"ר ‪ -‬מחמירים בנעשה תוך הפסח‬
‫לאסור כולו‪ .‬אבל ולפי מש"כ הגר"א בסקי"ז יש‬
‫להקל גם בזה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"מצה שנתכפלה"‬
‫ד"מ בשם מהרי"ל‪ :‬היינו שנדבק הכפל שלא‬
‫שולט שם האש‪ ,‬אבל בסמוכים בלי דיבוק אף על‬
‫פי שכמעט נדבק הכפל להדדי שרי‪ .‬כ"כ מ"א‬
‫)יא(‪ .‬וכ' ב"ח ‪ -‬אף על פי שאין כפולה ממש אם‬
‫לא קרמה פניה )דלמטה במקום הכפל( אסור‪.‬‬
‫והוסיף שבות יעקב ‪ -‬ואפילו יש לו ספק בזה‬
‫אסור‪ .‬כ"כ א"ר ומשנה ברורה‪ .‬וכ' מ"א)יא( ‪-‬‬
‫ול"נ דדוקא במצה כפולה יש להחמיר דאיכא‬
‫תרתי לריעותא אבל אם אין בה ריעותא רק שלא‬
‫קרמו פניה אין לאוסרה‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬וטוב להוציא מצה כפולה או‬
‫נפוחה במרדה אחרת אם אפשר )אחרונים(‪.‬‬
‫"אוסרים אותה תוך הפסח"‬
‫לבוש‪ :‬אוסרים ‪ -‬כל המצה כיון שהחמץ מחובר‬
‫חיישינן נתפשט טעם החמץ בכל המצה‪ ,‬שחמץ‬
‫בפסח במשהו‪.‬‬
‫ט"ז בשם רש"ל‪ :‬אבל שאר חתיכות ‪ -‬אפילו‬
‫נוגעים ונושכים בזו‪ ,‬לפי שאין איסור כחוש יוצא‬
‫מחתיכה לחתיכה בלא רוטב‪ ,‬ורק צריך ליזהר‬
‫שיניח מעט מן ההיתר עם האיסור במקום‬
‫‪258‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ו‬

‫במקום שלא נפחה‪ .‬וכ' א"ר ‪ -‬ואפילו אם‬

‫הנפיחה היתה רק באחת מן הקצוות כיון שנעשה‬
‫חלל בעוביה תלינן שנתחמצה כולה‪ .‬מ"א ‪-‬‬
‫ואפילו יש ס' במצה נגד מקום הזה לא מהני ואין‬
‫חילוק בין קודם פסח או בפסח‪.‬‬
‫משנה ברורה‪ :‬הסכימו האחרונים ‪ -‬שאין‬
‫לאסור אא"כ החלל הוא גדול )כמו אגוז לוז‪ ,‬או‬
‫אצבע גודל בינוני(‪ .‬וכ' מ"א ‪ -‬דוקא כשעלה החלק‬
‫העליון מן המצה בגובה למעלה אבל אם לא עלה‬
‫למעלה רק שיש בתוכו חלל ‪ -‬אוסרים מקום‬
‫החלל לבד שאין שם שולט האש‪ ,‬והשאר מותר‪.‬‬
‫ואם לאחר שנאפה טחו אותה בשומן והחזירוה‬
‫לתנור ונתפחה שרי לכו"ע‪.‬‬
‫ניפוח במצות דקות של ימנו‬
‫שע"ת בשם דבר שמואל‪ :‬במצות דקות שלנו‬
‫אין לחוש לפי שנעשים מחמת האור‪ ,‬ונפוח‬
‫באמצעיתא היינו שנפרד חצי העובי העליון‬
‫מהתחתון דזהו שכיח רק במצות העבות קצת‪.‬‬
‫כ"כ ברכ"י‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬אף המצה נפוחה לכו"ע‪ ,‬אין לאסור‬
‫רק המצה ולא תערובתה‪ ,‬ה"ה כפולה‪ .‬אבל א"ר‬
‫‪ -‬מחמיר לאסור התערובות בנפוחה אך בהנאה‬
‫יש להקל‪ .‬ופסק משנה ברורה ‪ -‬ונראה דעכ"פ‬
‫בששים יש להקל ובפרט ברקיקין דקין‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫"שוכבות זו על זו"‬
‫משנה ברורה בשם האחרונים‪ :‬אפילו רק‬
‫מקצת מצה זו ע"ג זו דינו כמצה שנתכפלה‬
‫במקצת ונאסרה כל מצה עליונה ומצה שתחתונה‪.‬‬
‫א"ר‪ :‬קודם אפייתן ‪ -‬והניח שם עד שנאפו כך‪,‬‬
‫אבל אם האופה הפרידן תיכף נראה להתיר‪.‬‬
‫"שלא יגעו זה בזה"‬
‫מ"א)יד(‪:‬בדיעבד שנגעו ונשכו זה בזה כיון‬
‫ששניהם נוגעין למטה במקום חום התנור‪ ,‬חום‬
‫האש שולט למטה שפיר ונאפה כדינו ומותר‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪259‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫סימן תס"ז‪ :‬דין חטים שנפל עליהם מים‬

‫ותבשיל שנמצא לתוכו חטה‬
‫ובו ט"ז סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬מ‪ ,‬מו (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף י ‪ :‬למכור לגוי תרנגולת מבושלת‬
‫שנמצאה בה חיטה ‪267 ...................................‬‬
‫סעיף יא ‪ :‬נמצאת חיטה בקועה במצה‬
‫אפויה ‪268 ....................................................‬‬
‫סעיף יב ‪ :‬מלגו עוף ואח " כ מצאו במים‬
‫חיטה בקועה ‪269 ...........................................‬‬
‫סעיף יג ‪ :‬מי הגעלה שירדו לבור ‪270 ...........‬‬
‫סעיף יד ‪ :‬חיטה מבוקעת בתרנגולת אחר‬
‫מלי חה ‪271 ....................................................‬‬
‫סעיף טו ‪ :‬תרנגולת שנמצא בה בפסח‬
‫חיטה מבוקעת ‪273 .........................................‬‬
‫סעיף טז ‪ :‬חיטה שנמצאת בזפק העוף‬
‫לאחר הבהוב באש‪274 ...................................‬‬
‫בתבשיל ‪267 .................................................‬‬
‫סעיף א ‪ :‬למכור קודם הפסח דגן שטבע‬
‫בנהר ‪261 ......................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬דגן שטבע בנהר אסור אף שלא‬
‫נתבקע ‪262 ....................................................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬חיטים שבאו בספינה ‪263 ................‬‬
‫סעיף ד ‪ :‬ערימה שהעלו צמחים ‪263 .............‬‬
‫סעיף ה ‪ :‬ירדו גשמים על דגן שנתייבש ‪264 ..‬‬
‫סעיף ו ‪ :‬חיטים שנמצאו בהם מבוקעות ‪264 ..‬‬
‫סעיף ז ‪ :‬חיטים שנעצרו בבורות ויש חשש‬
‫חימוץ ‪265 ....................................................‬‬
‫סעיף ח ‪ :‬דין הדבש בפסח ‪265 .....................‬‬
‫סעיף ט ‪ :‬נמצאו חיטים או שעורים‬

‫סעיף א ‪ :‬למכור קודם הפסח דגן שטבע בנהר‬

‫דגן שנטבע בנהר או שנפל עליו מים‪ ,‬כשם שאסור לאכלו כך אסור‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫לקיימו‪ ,‬אלא מוכרו לישראל ומודיעו‪ ,‬כדי שיאכלנו קודם הפסח‪ ,‬ואם מכרו לאינו‬
‫יהודי קודם פסח‪ ,‬מוכר מעט לכל אחד ואחד כדי שיכלה קודם הפסח‪ ,‬שמא יחזור‬
‫האינו יהודי וימכרנו לישראל‪.‬‬
‫קב( באופן שיאכלו לפני הפסח‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬
‫ימכרנו לישראל‬ ‫חיטים( שטבעה‬ ‫פסחים)מ‪ :(:‬ספינה )עם‬
‫√רמב"ם – ימכרנו קב קב לגוי )לא גרס‬ ‫בנהר‪ ,‬התיר רבא למוכר החטים לגוי‪ .‬והרי‬
‫לישראל – ה"ה(‪ .‬אבל לישראל סגי שמודיעו‬ ‫בגד שאבד בו כלאים אסור למוכרו לגוי‬
‫שהוא חמץ ואז מותר אף הרבה‪ .‬ואם מכרו‬ ‫שמא יחזור וימכרנו לישראל? אמר רבא –‬
‫לגוים קודם הפסח מוכר מעט לכל אחד‬ ‫ימכרנו קב קב לישראל )לכל ישראל ימכור‬
‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪261‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫כ' הב"י – שלפי דעת הרמב"ם אם הודיע‬
‫לישראל מותר למכור אפילו הרבה‪ .‬כ"פ פר"ח‪,‬‬
‫ר"ז ומשנ"ב‪,‬‬
‫אולם הרש"ל כ' – שאפילו כשמודיעו ימכור‬
‫מעט מעט‪ .‬כ"כ הב"ח והט"ז‪.‬‬
‫וכ' משנ"ב‪ :‬ואם לא הודיעו אפילו מעט אסור‬
‫למכור לישראל‪ ,‬שמא ישמרנו לאוכלו בפסח‪ .‬אבל‬
‫אין סומכין על הכרזה דאולי איכא מאן דלא שמע‬
‫להכרזה‪.‬‬
‫"מכרו לגוי"‬
‫מ"א)ב(‪ :‬ימכרנו לו מעט‪ ...‬שיכלה קודם הפסח‬
‫– טעמו )שיש כעין ס"ס( שמא יאכלו הגוי לפני‬
‫פסח‪ ,‬ואף אם ימכרונו לישראל שמא יאכלנו‬
‫הישראל לפני פסח‪ .‬כ' חק יעקב ‪ -‬לפ"ז בערב‬
‫פסח בשעה חמישית בענין שאי אפשר שיכלה‬
‫קודם פסח אסור למכור לנכרי אפילו מעט‪ .‬וכ'‬
‫משנ"ב – כ"ז בסתם גוי‪ ,‬אבל גוי שיודע‬
‫שישמרנו ויחזיר לו אחר הפסח יש להקל‪.‬‬
‫ואחד כדי שיכלה קודם הפסח שמא יחזור‬
‫הגוי וימכרנו לישראל‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫והעיטור ‪ -‬גורס קב קב לישראל וכתב‬
‫דהוא הדין לגוי‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"דגן שטבע בנהר"‬
‫הטור‪ :‬דגן שטבע בנהר ויש בו חשש חימוץ ואינו‬
‫ניכר‪ .‬כ"כ הלבוש‪.‬‬
‫כ' המ"א – שמשמע שאם ניכר מותר למוכרו‬
‫לגוי אפילו הרבה‪ ,‬דליכא למיחש שיחזור וימכרנו‬
‫לישראל ויאכלנו בפסח דהישראל יכירנו‪.‬‬
‫ועולת שבת בשם הר"ן כ' – שיש להחמיר שמא‬
‫יטחנם ויחזור וימכרם לישראל‪.‬‬
‫ופסק ר"ז‪ :‬למנהגנו שאין לוקחים קמח לפסח מן‬
‫יש להקל‪.‬‬
‫"מוכרו לישראל ומודיעו"‬

‫סעיף ב ‪ :‬דגן שטבע בנהר אסור אף שלא נתבקע‬

‫דגן זה שנטבע בנהר או שנפלו עליו מים‪ ,‬אעפ"י שלא נתבקע‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫אסור דכיון דמינח נייחי אתי לידי חימוץ‪ .‬הגה‪ :‬ולכן יש ליזהר שלא יבואו מים או‬
‫גשמים מזלפים על החטים‪ ,‬כי אז אפילו לא נתבקעו אסורות‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ודגן שהיה מונח בעלייה וירדו גשמים דרך הגג בקצת המקומות ונתלחלחו‪ ,‬אותן שנתלחלחו‬
‫אסורות‪ ,‬אבל שאר מקומות מותר להשהותן מכח ספק ספיקא‪ ,‬שמא לא ירדו עליהם גשמים‪,‬‬
‫ואם תמצי לומר ירדו‪ ,‬שמא לא נתחמץ; אבל לאכלן בפסח אסור‪ ,‬ולא מהני ספק ספיקא‬
‫)אגור וכל בו(‪.‬‬

‫√הרב אפרים – לתיתה כיון שעוסק בהם‬ ‫שורשי הלכה‬

‫אינם מחמיצים עד שיתבקעו‪ .‬אבל כאן‬ ‫א‪.‬‬
‫הרב אפרים‪ :‬דגן זה שנטבע בנהר אסור‬
‫כיון שמונחים‪ ,‬באים לידי חימוץ אף קודם‬
‫שנתבקעו‪ .‬כ"כ הרא"ש והגמ"י בשם ר"ח‪.‬‬ ‫אף שלא נתבקעו‪.‬‬
‫כ"כ ב"י בדעת הרי"ף והרמב"ם שלא‬ ‫מה שונה מלתיתה שלא נאסרו אא"כ‬
‫כראבי"ה‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬ ‫נתבקעו?‬
‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪262‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫אסור? וי"ל שם בתבשיל שהוא רק תערובות‬
‫משהו דרבנן לא מחמרינן כולי האי‪.‬‬
‫וכ' המ"א)ד(‪ :‬שאם לא שהה עדיין שיעור מיל‬
‫עדיין לא החמיץ‪ ,‬מותר למוכרו לעכו"ם אפילו‬
‫בפסח‪ .‬ואם קנה ישראל מהגוי חיטים ואח"כ אמר‬
‫לו הגוי שהם לתותים אינו נאמן ואפילו אם הוא‬
‫מסיח לפי תומו‪ ,‬כיון שיצאו מתחת ידו‪ .‬מיהו לפי‬
‫הש"ך )יו"ד( ‪ -‬אם הגוי מוחזק לנאמן בעיניו‬
‫אסור‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"וירדו גשמים"‬
‫עט"ז‪ :‬ודוקא שיש להסתפק שמא נתלחלח הרבה‬
‫אבל אם נפל מעט מים או שלג על התבואה קודם‬
‫הטחינה ויודע מקומו יגרוף החטים העליונים‬
‫והשאר מותר‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫ט"ז‪ :‬לא מהני ס"ס – ובמקום הפסד או מניעת‬
‫שמחת יו"ט יש להקל‪ .‬כ"כ חק יעקב‪ ,‬הגר"ז‬
‫ומשנ"ב‪.‬‬
‫נתבקע להורות דאע"פ שלא נתרכך כלל גם כן‬
‫והר"ן בשם הרא"ה – לא נאמר נתבקעו‬
‫לאסור דוקא בשעורים‪ ,‬אבל חיטים כיון‬
‫שיש בהם סדק כמי שנתבקעו ומחמיץ אף‬
‫קודם‪.‬‬
‫והגמ"י בשם הרא"ם – בלתיתה זליפתה‬
‫מועטת לכן לא נאסר עד שיתבקע‪ ,‬משא"כ‬
‫כאן שהוא שריה מרובה נאסר אף קודם‬
‫בקיעה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"אסור דכיון דמינח נייחי"‬
‫עו"ש‪ :‬השו"ע פסק כרבנו אפרים‪ ,‬ולכן לא‬
‫מחלק בין חיטים לשעורים שלא כהרא"ה‪ .‬וכן אין‬
‫לחלק בין שריה מועטת למרובה שלא כרא"ם‪.‬‬
‫כ"כ ט"ז ועוד פוסקים והובא בביה"ל‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬בס"ט כתב המחבר אף על פי שלא‬
‫נתבקע ממש‪ ,‬דהיינו אף שנתרככה שקרובות‬
‫להתבקע‪ ,‬וכאן שינה לשונו וכתב אף על פי שלא‬

‫סעיף ג ‪ :‬חיטים שבאו בספינה‬

‫חטים שבאו בספינה‪ ,‬אם הם יבשות וקשות ולא נשתנה מראיהן‪,‬‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫אחזוקי איסורא לא מחזקינן בה"ג‪ ,‬ראב"ן[‪.‬‬

‫טור‪ :‬ובודאי לא בא עליהן מים ומותר אפילו‬ ‫ענפי הלכה‬

‫באכילה‪ .‬כ' המאירי – דוקא שהחיטים היו‬ ‫"יבשות וקשות‪ ...‬נשתנה מראיהן"‬
‫בחדרים שבאמצע הספינה ששם לא באים מים‪.‬‬
‫בעינן תרתי‪ :‬שיהיו יבשות וקשות‪ ,‬וגם לא‬
‫אבל בקרקעית הספינה שידוע שתמיד הוא מלא‬ ‫נשתנה מראיהן‪ .‬ולכן אם ידוע שבא עליהם מים‬
‫מים‪ ,‬או למעלה שהיא גלויה לגשם וגם‬
‫יש לאסור החיטה עצמה אף שלא נשתנה כלל )חק‬
‫כשהמלחים מגביהים המשוטות להוליך הספינה‬
‫יעקב(‪ .‬וכן אם נשתנה מראיתו או שהם לחות‬
‫בודאי ניתז עליהם מי הנהר יש להחמיר‪ ,‬ויש‬
‫אסור אפילו להשהותן )טור בשם בה"ג(‪.‬‬
‫לחקור אם היו במים‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫"איסורא לא מחזיקינן"‬

‫סעיף ד ‪ :‬ערימה שהעלו צמחים‬

‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪263‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫שנה שרבו גשמים וירדו על ערימות שבשדות עד שהיו קצת‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫מהשבלים שעל הערימות מעלים צמחים‪ ,‬אין חוששין לסתם חטים של אותה‬
‫שנה‪.‬‬
‫ששים נגדם‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬
‫ענפי הלכה‬ ‫קב(‪ :‬שנה שרבו‬ ‫רשב"א )שו"ת ח"א סי'‬
‫"שרבו הגשמים"‬ ‫הגשמים ונפלו על הערימות שבשדות עד‬
‫שהיו קצת מהשבלים שעל הערימות‬
‫משנ"ב‪ :‬כשמוליכים החטים למכור והגשמים‬ ‫מעלים צמחים ‪ -‬אין לחוש בפסח משום‬
‫יורדים על השקים עד שהשק כמעט כולו שרוי‬ ‫חמץ בחטים של קציר זה‪ ,‬כיון שאין הרוב‬
‫במים וגם החטים נתלחלחו ‪ -‬אסורים מדינא‬ ‫מחמיצין‪ ,‬ודבר תורה הולכים לפי הרוב‪,‬‬
‫בפסח שהרי הריעותא נגלה לעינים‪ .‬כ' שכנה"ג‬ ‫ועוד שאף ערימות שראינו שנפלו עליהן‬
‫‪ -‬שמותר לקנות חיטים שנעצרו בבורות‪ ,‬כל שלא‬ ‫גשמים תולין להקל מס"ס‪ :‬שמא לא נכנסו‬
‫ראינו בהם שינוי מראה‪ ,‬ואינן לחות‪ .‬כ"כ‬ ‫בהן מים רק בעליונים‪ ,‬ושמא לא הספיקו‬
‫האחרונים‪.‬‬ ‫להחמיץ‪ ,‬שלא כל הבא במים מחמיץ‪.‬‬
‫וכ' משנ"ב ‪ -‬ומ"מ אם רואה בחטים‬
‫שהובאו לפניו שיש בהם מצומחים גם‬
‫המחבר מודה דצריך לבדוק אם יש שם‬

‫סעיף ה ‪ :‬ירדו גשמים על דגן שנתייבש‬

‫דגן שבמחובר שנתייבש לגמרי ואינו צריך ליניקה‪ ,‬כמאן דמנח‬ ‫סעיף ה‪:‬‬
‫בכדא דמי ומקבל חימוץ אם ירדו עליו גשמים ]רשב"א בתשובה ז‪ ,‬כ[‪.‬‬

‫גשמים‪ .‬כ"כ משנ"ב‪ .‬כ' המאמ"ר – שאף שירדו‬ ‫ענפי הלכה‬

‫עליהם גשמים‪ ,‬דוקא גשמים מרובים אבל ע"י‬
‫"דגן במחובר שנתייבש"‬
‫זליפה מועטת לא חיישינן ומותר אפילו למצת‬
‫מצוה‪.‬‬ ‫ח"א‪ :‬מטעם זה נוהגים החרדים ששומרים‬
‫החיטים משעת קצירה שלא יבואו עליהם‬

‫סעיף ו ‪ :‬חיטים שנמצאו בהם מבוקעות‬

‫חטים שנמצאו בהם מבוקעות‪ ,‬אותן שאין מבוקעות מותרות מפני‬ ‫סעיף ו‪:‬‬
‫שהדבר מצוי שבשעת גשמים עליונות הגדיש ותחתיתו מתחמץ ומתבקע‪ ,‬ואין‬
‫המים נוגעים באמצעיתו כלל ]שו"ת הר"ן ס' נז ‪ -‬נט[‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪264‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫שמ"מ צריכין לברר מהן המבוקעות או שיהיה‬ ‫ענפי הלכה‬

‫עכ"פ ששים נגדם‪.‬‬
‫הגר"ז‪ :‬מותרות – אף באכילה‪ ,‬ובלבד שלא‬
‫נשתנה מראיהן והם קשות ויבשות‪ .‬וכ' ח"א ‪-‬‬

‫סעיף ז ‪ :‬חיטים שנעצרו בבורות ויש חשש חימוץ‬

‫ישראל שיש לו בורות מלאים חטים‪ ,‬וחושש שמא יש בקרקעית הבור‬ ‫סעיף ז‪:‬‬
‫ובקירותיו חטים מבוקעים מלחות הבור והארץ‪ ,‬בביטול בעלמא סגי )ועיין לעיל‬
‫סימן תל"ו סעיף א'(‪.‬‬

‫קודם הפסח‪ .‬וקל יותר‪ ,‬שיש ס"ס להתיר‪:‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שמא – לא נבקעו כלל‪ ,‬ושמא – נפסלו‬
‫מאכילת הכלב‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬ ‫כ"כ רמב"ן בתשובה – דדי בביטול‪,‬‬
‫וטעמו דהוי כעושה ביתו אוצר ל' יום‬

‫סעיף ח‪ :‬דין הדבש בפסח‬

‫)שעירבו בו סולת(‬ ‫חלק ‪ 1‬דבש של אינו יהודי‪ ,‬אין מחזיקים בו איסור‬ ‫‪:‬‬ ‫סעיף ח‬
‫)מרדכי‬ ‫ואוכלים אותו בפסח‪ .‬הגה‪ :‬מיהו יש מחמירין )לפי שרגילין לערב בו סולת לתותה(‪,‬‬
‫והגמ"י(‪ .‬והמנהג במדינות אלו שלא לאכול דבש רק אותו שמביאים בחביות מן הכוורת שעושין‬
‫ממנו משקה שקורין מע"ד‪.‬‬

‫עצמו חמץ שעבר לתיתה‪ .‬אבל הרא"ש –‬ ‫שורשי הלכה‬

‫לא חשש כלל‪ ,‬דלא שכיחא שיערב בו‬
‫קמח‪ ,‬ואף אם עירב בטל קודם בפסח‬ ‫√הגמ"י בשם ראב"ן‪ :‬דבש של עכו"ם‬
‫בששים‪.‬‬ ‫אין מחזיקין בו איסור לומר מזוייף הוא‪.‬‬
‫כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬ ‫√אך בשם ראבי"ה ורבינו פרץ כתבו ‪-‬‬
‫"אוכלים אותו בפסח"‬ ‫דיש לאסרו לפי שרגילין לערב בו הקמח‬
‫או סולת‪ ,‬אך דבש שמוציאין מן הכוורת‬
‫שכנה"ג‪ :‬דוקא לאכלו לבד אבל ללוש בו‬ ‫שיודעין שאין בו תערובת היה נראה‬
‫עיסה אסור כי מצוי הוא בעת הוצאת השעוה‬ ‫להתיר מכל מקום נכון לאסרו דילמא אתי‬
‫מהדבש להתערב שם מים והו"ל מים עם מי‬ ‫לאיחלופי וכ"כ המרדכי‪ .‬מכל מקום הב"י‬
‫פירות ומחמיצין‪ .‬כ"כ עוו שבת‪.‬‬ ‫כ' – שאין לחשוש‪ ,‬שאף אם עירבו בו‬
‫"בחביות מהכוורת"‬ ‫קמח‪ ,‬דבש הוא מי פירות שלא מחמיץ‪.‬‬
‫אבל שמא עירב בו סולת יש לחוש שסולת‬
‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪265‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫קטנים שמנוקה מן השעוה דרך הגויים לערב‬ ‫משנ"ב‪ :‬פי' דבש שמביאין בחבית מן הכורת‬
‫בהן קמח ולכן אסור לאוכלו ואף לעשות ממנו‬ ‫שמעורב בו עדיין השעוה‪ ,‬ונוהגים לאכלו אף‬
‫משקה בפסח‪.‬‬ ‫בעין וכן לעשות ממנו משקה מע"ד משום דאין‬
‫דרך לזייף )אחרונים(‪ .‬אבל מה שמביאין בכלים‬
‫ותאנים יבשים וענבים יבשים שקורין רוזינ"י ]ת' אשכנזית[ גדולים‬
‫א‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫חלק ‪2‬‬ ‫סעיף ח‬
‫או קטנים‪ ,‬תלוי במנהג המקומות‪ ,‬כי יש מחמירים שלא לאכלן ויש מקילין‪ .‬ולכן נהגו‬
‫במדינות אלו להחמיר שלא לאכול שום פירות יבשים‪ ,‬אם לא שידוע שנתייבשו בדרך שאין‬
‫לחוש לחמץ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫וצוקר אסור לאכלו‪ ,‬אפילו להשהותו אסור )ת"ה סימן קי"ט(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וביום טוב האחרון )של גליות( אוכלין פירות יבשים וצוק"ר קנדי"ל שאין בו חשש חימוץ‬
‫)מהרי"ל(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫והמנהג במדינות אלו שלא לאכול כרכום שקורין זפרי"ן או נעגלי"ך )מהרי"ל(‪ ,‬מיהו אינן‬
‫אוסרין תערובתן וכן נראה לי‪.‬‬

‫מקומות שמחמירים אף שריה אא"כ נעשה קודם‬ ‫שורשי הלכה‬

‫הפסח‪ .‬כ"כ שע"ת בשם הנודע ביהודה‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫מרדכי‪ :‬גם נראה לאסור התאנים‬
‫"צוקר"‬
‫היבשים שמא עירבו בהם סולת‪ .‬וכ' הב"י‬
‫מ"א‪ :‬כי יש חשש שמערבין בו קמח‪ .‬והאחרונים‬ ‫– שנראה לאסור אא"כ מאותם שאין‬
‫הסכימו שסוכר שעשוי ככובע נתברר ע"פ חקירת‬ ‫חשש כלל‪.‬‬
‫האומנים שאין מערבין בו קמח ומ"מ נהגו למכרו‬
‫לכתחלה‪ .‬וכ' חק יעקב ‪ -‬סוכר דק דק יש בו יותר‬ ‫ענפ י הלכה‬
‫חשש חמץ מתערובות קמח ואסור להשהותו‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫ד‪.‬‬ ‫"תאנים יבשים"‬
‫"כרכום"‬
‫ב"י‪ :‬שיש חשש שמפזרים עליהם קמח בשעה‬
‫ד"מ‪ :‬שמזייפין אותן בסלת להעמיד מראיתו וכן‬ ‫שמיבשין אותן‪ .‬כ' הגר"א ‪ -‬ויש מקומות שאין‬
‫מניחין עליו שאור לחזור למראיתו‪ .‬וכתבו‬ ‫מפזרין עליהם קמח ומיבשין אותן בשמש‪ ,‬וזהו‬
‫האחרונים ‪ -‬דאף כרכום הגדל בגינת ביתו ונזהר בו‬ ‫שכתב שתלוי במנהג המקומות‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫מחמץ נוהגין בו איסור מפני מראית העין שהכרכום‬
‫"שלא לאכול שום פירות יבשים"‬
‫אינו מצוי במדינות אלו ויסברו שהוא כרכום הבא‬
‫ממרחקים‪ .‬משא"כ שאר כל הפירות שנתייבשו על‬ ‫מ"א‪ :‬ומ"מ נוהגין היתר לעשות מהם משקה‬
‫ידי ישראל ונזהר בהם מחמץ שאין חוששים בהם‬ ‫בפסח ע"י שששורין אותם במים עד שנקלט‬
‫למראית העין לפי שהן מצויין‪.‬‬ ‫טעמן בתוך המים‪ ,‬כיון שאין בהם אלא חשש‬
‫בעלמא‪ .‬אבל אין מקילין לבשלם‪ ,‬לפי שע"י‬
‫הבישול נקלט טעמם במים יותר משרייה‪ .‬ויש‬

‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪266‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫סעיף ט‪ :‬נמצאו שעורים או חיטים בתבשיל‬

‫תבשיל שנתבשל ונמצאו בו שעורים או חטים‪ ,‬אם נתבקעו ממש‬ ‫סעיף ט‪:‬‬
‫)אפילו סדק כל שהוא ‪ -‬פמ"ג( הרי כל התבשיל אסור‪ ,‬ואם לא נתבקעו ממש‪ ,‬התבשיל‬
‫מותר‪ ,‬ואותם חטים או שעורים שורפים אותם‪ .‬הגה‪ :‬ואין המנהג כן‪ ,‬אלא אוסרים הכל‬
‫במשהו אפילו לא נתבקעו‪.‬‬

‫משנ"ב)לז(‪ :‬אסור ‪ -‬אפילו בהנאה‪ .‬וכ'‬ ‫שורשי הלכה‬

‫מ"א)יג( בשם הב"ח ‪ -‬וגם כל הכלים‬
‫פסחים)מו‪ :(.‬בעניין לתיתה אם נתבקעו‬
‫שנשתמשו בם לתבשיל זה כשהיד סולדת בו‬
‫החיטים אסורות‪ .‬ואם לאו מותרות‪.‬‬
‫אסורין‪ .‬ואם נתערב מעט מתבשיל זה לתבשיל‬
‫ונחלקו שם‪ :‬מר עוקבא – אסור אף שלא‬
‫אחר גם אותו התבשיל אסור‪ .‬וכן אם נשתמש‬
‫נתבקעו ממש‪ ,‬כל שמניחם ע"פ החבית‬
‫בכף שנאסר בקדרה אחרת בעודה רותחת ג"כ‬
‫ומתבקעים אסור‪ ,‬ושמואל אמר – רק‬
‫נאסר הכל דכיון דאיסורו במשהו אמרינן דגם‬
‫שנתבקעו ממש אסורות‪.‬‬
‫כאן פולט משהו‪.‬‬
‫√ופסק הרי"ף‪ :‬כמר עקבא לעניין אכילה‪,‬‬
‫"אלא אוסרים הכל"‬
‫וכשמואל בנתערב בתבשיל‪ ,‬שכל שלא‬
‫דעת הט"ז)טו( ‪ -‬שהתבשיל אסור אף בהנאה‬
‫נתבקע ממש שהוא איסור משהו מדרבנן‬
‫אכן החק יעקב כ' ‪ -‬שבמקום הפסד מרובה‬
‫מותר‪ .‬כ"כ הרמב"ם ‪ -‬ואותם חטים או‬
‫יש לסמוך להתיר עכ"פ בהנאה‪ .‬כ"כ גר"ז‬
‫שעורים שורפים אותם‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫ומקור חיים‪.‬‬
‫√אומנם המרדכי – יש האוסרים כל‬
‫הב"ח‪ :‬אפילו לא נתבקעו ‪ -‬עכ"פ נתרככה‬
‫התבשיל‪ ,‬מפני שהוא דבר שיש לו‬
‫בעינן דאם לא נתרכך אפילו נמצא בחמין אין‬
‫מתירים‪ .‬ואני מחמיר לאסור מפני שכן‬
‫לאסור‪ .‬כ"כ הט"ז ומ"א‪ .‬וכ' עוד המ"א ‪-‬‬
‫הוא המנהג‪ .‬כ"פ הרמ"א‪.‬‬
‫שאפילו אם נמצא בתבשיל ג' גרעינים שלא‬
‫נתרככו לא אמרינן דמסתמא יש יותר ושמא הם‬
‫ענפי הלכה‬
‫מרוככים‪.‬‬
‫"הרי כל התבשיל אסור"‬

‫סעיף י ‪ :‬למכור לגוי תרנגולת מבושלת שנמצאה בה חיטה‬

‫תרנגולת מבושלת שנמצא בה בפסח חטה מבוקעת ‪ -‬מותר למוכרה‬ ‫סעיף י‪:‬‬
‫לאינו יהודי )אחרי שהסיר החטה(‪ ,‬שאינה נמכרת יותר ביוקר בשביל החטה שנמצאת‬
‫בתוכה ]מרדכי[‪ .‬הגה‪ :‬ובמדינות אלו נוהגין לשרוף הכל )וע"ל סימן תמ"ו סעיף ג'(‪.‬‬
‫ואם נמצאת ביום שמיני של פסח‪ ,‬מותר להשהותה עד אחר הפסח ]מרדכי[‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪267‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫שהייה מדרבנן‪ ,‬ותרי דרבנן לקולא‪ .‬כ"כ עולת‬ ‫ענפי הלכה‬

‫שבת ומ"א‪ .‬וכ' ר"ז – שאפ' נעשתה התערובת‬
‫בפסח ועבר והשהה במזיד עד יום שמיני מותר‬
‫להשהותו לאחר הפסח‪ .‬כ"כ ח"א ומשנ"ב‪.‬‬
‫ט"ז‪ :‬ה"ה לענין נותן טעם לפגם אף דאנו‬
‫מחמירין בפסח כמבואר בסימן תמ"ז מ"מ מותר‬
‫לשהותו‪ .‬וכ' מ"א ‪ -‬אבל בחמץ גמור אפי' בי"ט‬
‫האחרון אסור‪.‬‬
‫"נהגו לשרוף הכל"‬
‫משנ"ב‪ :‬נהגו לשרוף הכל ‪ -‬ובמקום הפסד‬
‫גדול יש להתיר כהמחבר למכור לגוי‪ .‬כ"כ‬
‫האחרונים‪.‬‬
‫"ביום שמיני של פסח"‬
‫לבוש‪ :‬שיו"ט אחרון של פסח מדרבנן‪ ,‬ואיסור‬

‫סעיף יא‪ :‬נמצאת חיטה בקועה במצה אפויה‬

‫אם נמצאת חטה בקועה בעיסה או במצה אפויה‪ ,‬יסיר ממנה כדי‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף יא‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫נטילת מקום )דאפיה דינה כצלי דאוסר כדי נטילה(‪ ,‬והשאר מותר‪ .‬ויש מי שאוסר כל‬
‫העיסה או אותה מצה‪ ,‬וראוי לחוש לדבריו אם לא במקום הפסד מרובה או בשעת‬
‫הדחק‪ .‬הגה‪ :‬וכן נוהגין תוך הפסח לאסור אותה מצה שנמצא בה החטה ומתירין את‬
‫האחרות‪ ,‬בין שנמצא בה אפויה או חיה‪ ,‬ואמרינן כאן נמצאת כאן היתה‪ .‬ואם נמצאת בעיסה‪,‬‬
‫אוסר כל העיסה‪ ,‬ודוקא תוך הפסח‪ ,‬אבל קודם הפסח אין אוסרין רק כדי נטילה‪ ,‬והכי נהוג‪.‬‬

‫א‪.‬‬
‫"חיטה בקועה"‬
‫משנ"ב)מה( בשם האחרונים‪ :‬לפי הרמ"א אף‬
‫הרא"ש‪ :‬ואם נמצא חטה בעיסה או‬
‫אם רק נתרככה אסור‪ ,‬כ' פמ"ג – דוקא לעניין‬
‫אכילה אבל בהנאה יש להקל בהפסד מרובה בלא‬
‫נתבקע‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"אוסר כל העיסה"‬
‫מ"א ‪ -‬שלא במקום א' בלבד נגעה החטה אלא‬
‫כאן וכאן דרך גלגולה )רשב"א(‪.‬‬
‫ומשנ"ב כ' ‪ -‬שע"י הלישה מתחממת קצת והמים‬
‫שבעיסה מוליכין את פליטת החטה שנפלט ע"י‬
‫דוחק הלישה בכל העיסה )כ"ד הרשב"א(‪.‬‬
‫"לאסור אותה מצה"‬
‫משנ"ב)מח(‪ :‬אף דמסתימת הרמ"א משמע‬
‫דאוסר כולה אפילו בהפסד מרובה‪ ,‬מ"מ חק‬
‫יעקב כ' ‪ -‬להקל בהפסד מרובה בנתרככה ולא‬
‫נתבקעה ע"י נטילת מקום‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫במצה אפויה אפילו היא בקועה – מותר‪,‬‬
‫שאינו חמץ גמור אלא קרוב להחמיץ‪.‬‬
‫שידוע שחיטה קשה ואינה ממהרת‬
‫להחמיץ כמו העיסה‪ ,‬ואם העיסה לא‬
‫ב‪.‬‬
‫החמיצה כ"ש שהחיטה לא החמיצה‪ .‬ויש‬
‫שאוסרים אותה מצה ויש אוסרים כל‬
‫המצות‪ .‬ולא נהירא‪.‬‬
‫וכ"כ הרשב"א בת'‪ :‬יש לחוש שמא החיטה‬
‫המבוקעת החמיצה קודם שנתגלגלה‬
‫בעיסה ואסרה הכל‪.‬‬
‫ב"י‪ :‬כיון שהרשב"א מחמיר יש לחוש‪ ,‬מיהו‬
‫בהפסד מרובה יש לסמוך להקל כהרא"ש‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪268‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫שמא עתה נפלה‪ ,‬ואת"ל מקודם שמא לא‬ ‫מ"א‪ :‬כאן נמצאת כאן היתה – דאמרינן עתה‬
‫נתחמצה עד עתה‪ .‬כ' משנ"ב ‪ -‬שבהפסד מרובה‬ ‫אחר שנחלקה העיסה לחתיכות נמצאת החיטה‪,‬‬
‫יש להקל‪.‬‬ ‫ולא היתה בעיסה הגדולה‪ ,‬שאין מחזיקין איסור‬
‫"דוקא תוך הפסח"‬ ‫ממקום למקום‪.‬‬
‫מ"א)נ(‪ :‬לפי שחמץ בפסח במשהו אבל קודם‬ ‫מ"א‪ :‬ומי שהיה בידו עיסה וחתך ממנה כמה‬
‫הפסח נתבטל טעם החטה בששים‪ ,‬ואפ"ה כדי‬ ‫מצות ונתן לאחרים ונשארה מצה אחת בידו‬
‫נטילה צריך ליטול ממנה דילמא לא פלטה רק‬ ‫ונמצאת עליה חטה ‪ -‬כל המצות שמאותה עיסה‬
‫בסביבותיה‪.‬‬ ‫אסורות דאמרינן שמא היתה באותה עיסה קודם‬
‫שחתכה‪ .‬שהרי הכל חתיכה אחת ולא אמרינן‬
‫אח"כ נפלה‪ .‬והב"ח – מקל בשאר המצות מס"ס‪:‬‬

‫סעיף יב ‪ :‬מלגו עוף ואח"כ מצאו במים חיטה בקועה‬

‫אם מלגו )פירוש שהרתיחוהו במים להעביר הנוצה( תרנגולת‬ ‫חלק ‪1‬‬
‫א‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫סעיף יב‬
‫ואח"כ מצאו במים גרעין חטה בקועה ‪ -‬אסורה התרנגולת ]טור בשם ראב"ן[‪ .‬ואם‬
‫נמצאת חטה בקועה או לחם חמץ בכלי של מים ואין בו כדי ליתן טעם‪ ,‬שהמים‬
‫צוננים ובישלו באותם מים תבשיל או לשו עיסה – מותר ]הגמ"י ומרדכי בשם ראבי"ה[‪,‬‬
‫ויש מי שאוסר‪ ,‬אם הוא בתוך הפסח )משהו מיהו איכא שאוסר בפסח( ]ב"י בדעת הרא"ש[‪...‬‬

‫"ואין בו כדי ליתן טעם"‬ ‫ענפי הלכה‬

‫מ"א)יט(‪ :‬בעינן תרתי ‪ -‬שהחמץ מועט שאין בו‬
‫שיעור ליתן טעם במים‪ ,‬וגם שהמים צוננים ולכן‬
‫מקילינן אפילו תוך הפסח דכיון דמשהו מדרבנן‬
‫לא מחמרינן בצונן‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫וכאן היה דוקא ממקום למקום או מחתיכה לחתיכה‪,‬‬
‫וכ' הפר"ח‪ :‬שאם שרה החטה מעת לעת במים‬
‫דעת מרן לאסור דכבוש כמבושל‪ .‬כ"כ הב"ח‪,‬‬
‫הפרישה‪ ,‬א"ר ומשנ"ב‪ .‬וכ' מ"א – אף בספק‬
‫נשרה מעל"ת יש לאסור‪ .‬ופסק משנ"ב ‪-‬‬
‫שבחטה שאינה בקועה רק נתרככה אין להחמיר‬
‫בספיקא )שהרי פמ"ג מתיר אף בנשרה ודאי(‪.‬‬
‫כ' משנ"ב ‪ -‬שאפילו בחטה בקועה דוקא‬
‫כשנמצאה החטה ואח"כ בשלו באותן מים‪ ,‬אבל‬
‫אם נמצאת החטה במים אחר שבישלו יש להקל‬
‫באיסור משהו משום ס"ס‪ :‬שמא נפלה החטה‬
‫אח"כ‪ ,‬ואת"ל מקודם שמא לא נשרה מעל"ע‬
‫במים ולא הוי כבוש דמותר‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫"אסורה התרנגולות"‬
‫מ"א)יח(‪ :‬דאמרינן שמא היתה החטה במים כבר‬
‫קודם בשעת מליגה‪) .‬ומה דלא אמרינן כאן נמצא‬
‫אבל במקום אחד כגון דיש לספק בזמן ולומר שמא‬
‫היתה החטה במים קודם אמרינן(‪.‬‬
‫"חיטה בקועה"‬
‫נחלקו האחרונים בדעת הרמ"א‪:‬‬
‫י"א ‪ -‬שהרמ"א סמך אהגהתו לעיל בס"ט‪ ,‬שאף‬
‫בנתרככה יש לאסור )האחרונים(‪ .‬כ"מ מהט"ז‪.‬‬
‫אבל חק יעקב כ' ‪ -‬שכאן מודה הרמ"א להמחבר‬
‫שדוקא בקועה ולא בנתרככה משום דיש עוד‬
‫ספק שמא עכשיו נפל‪.‬‬
‫כ' משנ"ב‪ :‬דהסומך להתיר בנתרככה בכלי שני‬
‫אף לאכילה לא הפסיד‪ .‬ואם לא נתרככה אפילו‬
‫אם היתה המליגה בכלי ראשון ג"כ מותר‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪269‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫הגה‪ :‬ויש מי שמתיר אפילו במליגת תרנגולים‪ ,‬משום דאמרינן‬

‫א‪.‬‬
‫סעיף יב חלק ‪:2‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ויש מי שאוסר בשאר בשר ומתיר בתרנגולת מכח ספק‬ ‫שמא אחר כך נפלה לשם ]רי"ו[‪.‬‬
‫ספיקא ]מרדכי[‪.‬‬
‫ג‪] .‬ומסכם הרמ"א[‪ :‬ולענין מנהג נראה לאסור בשאר בשר או בחטה שלימה )שניכר שלא נתעכל(‬
‫אפילו בתרנגולת‪ .‬ודווקא אם נמלגו התרנגולים‪ ,‬דהיינו שהיו המים חמין‪ ,‬אבל אם היו צוננין‬
‫ושרו שם תרנגולים ‪ -‬אין לאסור מספיקא‪.‬‬
‫ובמקום דאיכא למימר שמא נתעכל החטה בתרנגולת‪ ,‬כגון שהיא שבורה )מהרי"ב(‪ ,‬אפילו‬
‫במליגה יש להתיר מכח ספק ספיקא‪.‬‬
‫מיהו אם נתערבו התערובות ויש הפסד מרובה ומניעת שמחת יום טוב‪ ,‬יש להקל בכל זה‬
‫בספיקות איסור דרבנן שהוא משהו‪ ,‬ויש להתיר שאר תבשילין שיש בהן תערובות מאותה‬
‫תבשיל של הבשר שנשרה במים או נמלג‪ ,‬כך נראה לי‪.‬‬

‫"אם היו צוננים ושרו התרנגולים"‬ ‫ענפי הלכה‬

‫מ"א)כג(‪ :‬דלאו דוקא תרנגולים דהא מיירי הכא‬ ‫"שמא אח"כ נפלה"‬
‫א‪.‬‬
‫בחטה שלימה שאין הספק שנתעכלה‪ ,‬אלא אף‬
‫פר"ח‪ :‬פירוש ‪ -‬כיון דמשהו מדרבנן מקילינן‬
‫הבשר שרי אם נמצא החטה אחר שנטלו משם‬
‫הבשר‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬ ‫בספיקו ותלינן שאח"כ נפלה‪ .‬וה"ה אם‬
‫וכ' פר"ח ‪ -‬וכ"ז בחטה אבל פרוסת לחם או‬ ‫התרנגולת עדיין במים אלא שהמים הצטננו‬
‫עיסה שנמצאת בתוך המים יש לאסור אף בצונן‬ ‫תלינן שנפלה בעת שנצטנו המים ומותר לדעת‬
‫כי טבע פרוסת הלחם והעיסה להתפרר ולהיות‬ ‫המתירין בצונן‪ .‬כ"כ הגר"א ומשנ"ב‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫נמס בתוך המים‪ .‬כ"כ ח"א וגר"ז‪.‬‬ ‫"אוסר בשאר בשר"‬
‫"יש להתיר בשאר תבשילים"‬ ‫משנ"ב)נח‪-‬נט(‪ :‬מיירי שהניחוה בחמין אחר‬
‫משנ"ב‪ :‬משמע הא אותו תבשיל אף בהפסד‬ ‫המליחה וההדחה ואחר שלקחוה משם נמצא שם‬
‫מרובה ומניעת שמחת יום טוב אסור בספק אחד‬ ‫חטה בקועה‪ ,‬מחזיקין מזמן לזמן ואמרינן שהיתה‬
‫דרבנן‪ .‬מכל מקום בספק ספיקא הנזכר לעיל‬ ‫שם החטה מקודם שלקחו הבשר‪ .‬אבל בתרנגולת‬
‫מותר אף בלא הפסד מרובה‪.‬‬ ‫יש להתיר כיון שיש ס"ס‪ :‬שמא עתה נפלה‬
‫ואת"ל היתה קודם בתרנגולת שמא נתעכלה‪ ,‬מה‬
‫שאין כן בבשר רגיל שאין ספק של עיכול )מ"א(‪.‬‬

‫סעיף יג‪ :‬מי הגעלה שירדו לבור‬

‫אם הגעילו יורה מחומצת בת יומא וירדו המים )המחומצים( לבור‬ ‫סעיף יג‪:‬‬
‫בתוך הפסח‪ ,‬אסור לשתות מימיו בפסח‪ ,‬בשביל שנתערבו‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪270‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫והב"ח כ' ‪ -‬שאפילו אם יש ששים נגדם אין‬ ‫שורשי הלכה‬

‫להשתמש באותן מים לכתחלה כיון דאפשר בקל‬
‫מרדכי‪ :‬מעשה שהגעילו יורה מחומצת‪,‬‬
‫למצוא מים אחרים‪ .‬כ' פמ"ג ‪ -‬שאם עבר‬
‫וכששפכו המים המחומצים ירדו לבור‪,‬‬
‫ובישל מהם תבשיל יש להתיר אם הוא הפסד‬
‫ואסרו לשתות מימיו בפסח בשביל‬
‫מרובה‪.‬‬
‫שנתערבו מימי הבור במים המחומצין‪.‬‬
‫מ"א)כח(‪ :‬בשביל שנתערבו ‪ -‬פי' אף‬ ‫דחמץ במשהו‪.‬‬
‫להמתירין צונן לעיל משום דאינו נותן טעם‬
‫ב"י ‪ -‬משמע שירדו לבור בתוך ימי הפסח‪,‬‬
‫כלל‪ ,‬מ"מ הכא אסור דע"י שנתערבו הרי גוף‬
‫דאי קודם הפסח‪ ,‬חמץ מתבטל בשישים‬
‫החמץ מעורב בו‪.‬‬
‫ושוב אינו חוזר וניעור‪ .‬ומיירי שהיורה‬
‫אם נמצאו גרעיני חיטה בבור‬ ‫שהגעילו היתה בת יומא שאם לא כן הוה‬
‫ח"א‪ :‬אם נמצאו גרעיני חיטה בבור ראוי ליזהר‬ ‫ליה נותן טעם לפגם ושרי לדברי המתירין‬
‫בכל מה דאפשר שלא להשתמש באותן מים‬ ‫אותו אף בפסח‪.‬‬
‫בפסח אפילו להמתירין בצונן‪ ,‬דשמא נכבש‬
‫בתוכו מעת לעת‪ ,‬ומ"מ אם אין לו מים אחרים‬ ‫ענפי הלכה‬
‫יש להתיר מטעם ס"ס‪ :‬שמא ‪ -‬עכשיו נפלו ולא‬ ‫"אסור לשתות מימיו"‬
‫נכבשו‪ ,‬ואת"ל שנפלה מעת לעת‪ ,‬שמא ‪ -‬לא‬ ‫שימוש במי ההגעלה‪:‬‬
‫נתבקעה ונתרככה עד תוך מעת לעת‪ ,‬ולא נעשה‬ ‫▪ חק יעקב)מג( כ' – כשהכלים לא היו בני יומן‬
‫כבוש משעה שנעשה חמץ‪ ,‬ועוד שסומכים דצונן‬ ‫והגעילן קודם הפסח מי ההגעלה מותרים‬
‫אינו אוסר בלי כבישה‪ .‬כ"כ משנ"ב ושאר‬ ‫בשתיה בפסח )שבטל קודם הפסח ואינו חוזר‬
‫אחרונים‪.‬‬ ‫וניעור(‪ .‬כ"כ מקור חיים‪ ,‬ומשנ"ב‪.‬‬
‫משנ"ב בשם מהרי"ל‪ :‬אם שואב בפסח‬ ‫▪ והגר"ז כ' – שדווקא מי הבור מותרים כשאפו‬
‫מבארות הגויים או של ישראל שלא נזהר בהן‬ ‫בהם‪ ,‬אבל מי ההגעלה אסורים‪.‬‬
‫מחמץ – צ' לסנן המים בבגד נקי‪.‬‬ ‫מ"א‪ :‬אם גם ההגעלה וגם הירידה בבור היה‬
‫קודם פסח נתבטלו המים בששים במים שבבור‪.‬‬

‫סעיף יד‪ :‬חיטה מבוקעת בתרנגולת אחר מליחה‬

‫חלק ‪ :1‬אם נמצאת חטה מבוקעת בתרנגולת קודם מליחה ‪ -‬די‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף יד‬
‫ב‪.‬‬
‫בשטיפה )דצונן בלי רוטב לכ"ע אינו אוסר(‪ .‬ואם אחר מליחה ‪ -‬די בקליפה‪ .‬ויש מחמירין‬
‫לומר שמעמיק כל סביבותיה וחותך ומשליך‪...‬‬
‫שנמצאת בתרנגולת‪ ,‬היינו אחר מליחה‪,‬‬ ‫שורשי הלכה‬
‫אבל לפני מליחה לכ"ע סגי השטיפה‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫חיטה בתרנגולת לפני מליחה‬
‫חיטה בתרנגולת אחר מליחה‬
‫בחיטה‬ ‫)בסמוך(‬ ‫המחלוקת‬ ‫כל‬ ‫רי"ו‪:‬‬
‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪271‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫שבמליחה וצלייה אף לפי המנהג אין לאסור אם‬ ‫● רוקח )רפז(‪ :‬אבל חיטה שנמצאת‬
‫לא נתבקעו‪ ,‬שצלי ומליחה קלים מבישול‪.‬‬ ‫בתרנגולת שנמלחה ‪ -‬אסורה כי נתרככה‬
‫▪ אבל הט"ז )כ( כ' – שאף כאן יש לאסור אפילו‬ ‫החיטה‪ ,‬וחמץ בפסח במשהו‪.‬‬
‫רק נתרככה אף שלא נבקעה‪ .‬כ"כ עו"ש‪ ,‬פר"ח‪,‬‬ ‫● והרא"ש כ' – שאין לאסור אותה‬
‫ומשנ"ב‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫תרנגולת‪ ,‬אלא נוטל מקום פעפועו‪ ,‬וכמו‬
‫"די בקליפה"‬ ‫שכתב היראים‪.‬‬
‫משנ"ב)ע(‪ :‬קליפה בעי אף שהוא צונן‪ ,‬דקי"ל‬ ‫● והרשב"א בשם היראים כ' – דסגי‬
‫מליח הרי הוא כרותח ונבלע לחלוחית החטה‬ ‫בקליפה‪.‬‬
‫בתוך הבשר כדי קליפה‪ .‬וכ' המ"א )ל( ‪ -‬דהיינו‬ ‫● וכלבו בשם הראב"ד כ' – שמעמיק על כל‬
‫שנמצא בעוד המלח עליו‪ ,‬אבל אם נמצא אחר‬
‫סביבותיהם וחותך ומשליך‪ ,‬וכל העוף‬
‫מליחה והדחה אמרינן השתא נפל )שאם הייתה‬
‫מותר‪ .‬פירוש ולא סגי ליה בקולף את‬
‫בשעת המליחה הייתה נופלת בהדחה(‪ .‬דווקא כשנמצא‬
‫מקומו אחר שאיסורו במשהו‪ ,‬ובסביבותיו‬
‫על התרנגולת מבחוץ אבל אם נמצא בתוך‬
‫דווקא הוא דאיכא למיחש לאותו משהו‪.‬‬
‫התרנגולת מסתמא היתה קודם לכן אף בשעת‬
‫וביאר משנ"ב)עא(‪ :‬דלא כדעה ראשונה דסגי‬
‫מליחה ומה שלא נפלה בהדחה שעכבוה שולי‬
‫לקלוף הבשר ונגד מקום החיטה בלבד‪,‬‬
‫התרנגולת‪.‬‬
‫אלא שמעמיק בכל סביבותיה וחותך‪,‬‬
‫"ויש מחמירין‪ ...‬כל סביבותיה"‬ ‫והטעם הואיל ופסח איסורו במשהו‬
‫אמרינן שמתפשט משהו בכל סביבותיה של‬
‫משנ"ב‪ :‬דעה זו ס"ל דלא סגי לקלוף הבשר‬
‫מקום החיטה [‪.‬‬
‫ונגד מקום החטה‪ ,‬אלא צ' להעמיק בכל‬
‫סביבותיה וחותך‪ ,‬והטעם דהואיל בפסח איסורו‬ ‫ענפי הלכה‬
‫במשהו אמרינן שמתפשט משהו בכל סביבותיה‬
‫א‪.‬‬
‫של מקום החטה )מהכלבו(‪.‬‬ ‫"חיטה מבוקעת‪ ...‬די בשטיפה"‬

‫מה דעת הרמ"א בחיטה לא מבוקעת?‬

‫שכנה"ג)יד( כ' – מדלא הגיה הרמ"א )כמו שהגיה‬
‫בסעיף ט בבישול( שאפילו חיטה שנתרככה‪ ,‬משמע‬

‫ואם נמלחו עמה תרנגולות אחרות ‪ -‬קולף את כולם‪.‬‬

‫ג‪.‬‬
‫חלק ‪:2‬‬ ‫סעיף יד‬
‫ד‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש מחמירים לאסור כל מה שנמלח ביחד‪ .‬אבל העיקר לאסור אותה חתיכה כולה‬
‫שנמצאת החטה עליה‪ ,‬ולהתיר האחרות ע"י קליפה קצת‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ואם רוצה יוכל למכור הכל לאינו יהודי‪ ,‬כמו שנתבאר סימן תמ"ז סעיף א'‪ ,‬אף על גב‬
‫דאין נוהגין כן בשאר תערובות חמץ‪ ,‬כן נראה לי‪.‬‬

‫ג‪.‬‬
‫● √רוקח )שם(‪ :‬וכל שאר העופות שמלחו‬ ‫שורשי הלכה‬
‫עמה מותרות )פרישה ‪ -‬כדי קליפה(‪ .‬כ"כ ד"מ‬ ‫דין שאר עופות שנמלחו עמה‬ ‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪272‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫מ"א )לא(‪ :‬מיירי שהחיטה נמצאת על התרנגולת‬ ‫)יב( בשם מהר"י ווייל ‪ -‬שהמנהג כדברי‬
‫דיש לספק שמא נגעה החטה בכולם‪ ,‬אבל נמצא‬ ‫הרוקח להתיר שאר חתיכות‪ .‬כ"כ מהר"י‬
‫בתוכה השאר מותרות‪ .‬כ"כ חוק יוסף ומשנ"ב‪.‬‬ ‫ברין דכן יש לנהוג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬ ‫● אך שמעתי ‪ -‬שמקצת חכמים אוסרים כל‬
‫"ויש מחמירים"‬
‫מה שנמלח עמה ושורפין הכל‪ ,‬ויש מתירין‬
‫מ"א)לב(‪ :‬טעמו‪ ,‬שבשאר איסורים מחמירים‬
‫להשהות עד אחר הפסח אבל לא לאכול‪.‬‬
‫להצריך במליחה בשישים כיון שלא בקיאים‬ ‫ד‪.‬‬
‫באיסור שמן שאוסר עד שישים )הרמ"א קה‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫√ומנהגינו להורות לאסור אותה חתיכה‬
‫אם כן גם בחמץ מחמירים לאסור כולו‪.‬‬ ‫לבד ותו לא‪ ,‬כי כן ראיתי מעשים הרבה‬
‫ואף על גב דבשאר ימות השנה איסור‬
‫"על ידי קליפה קצת"‬ ‫הנמלח עם היתר אם אין שישים אוסרים‬
‫פמ"ג‪ :‬והיינו כשיש ספק שמא נגעה גם‬ ‫גם שאר החתיכות‪ ,‬מכל מקום בחמץ‬
‫באחרות אף שהוא ספק‪ ,‬כיון דחמץ בפסח לא‬ ‫במשהו שהוא דרבנן סומכים להקל‪.‬‬
‫בטיל ברוב‪ .‬ואם נתבשלו בלי קליפה אוסרת‬ ‫ה‪.‬‬
‫ומי שרוצה להחמיר יכול להחמיר‬
‫תערובתן‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬ ‫ולמכור הכל לגוי )כמו שנתבאר לעיל ריש‬
‫ה‪.‬‬
‫"כמו שנתבאר בסימן תמ"ז"‬ ‫סימן תמ"ז אות ב(‪ .‬ואף על גב דבשאר‬
‫ט"ז )כ(‪ :‬ט"ס הוא וצ"ל אף על גב דאין נוהגין כן‬ ‫תערובות נוהגים להחמיר ולשרוף הכל‬
‫בשאר תערובות חמץ כמו שנתבאר סימן תמ"ז‬ ‫במליחה‪ ,‬נראה לי לאוקמיה אדיניה ולמכרו‬
‫ס"א‪ .‬משנ"ב ‪ -‬ופירושו דשם מבואר דבבליעת‬ ‫ושלא לשרפו להפסיד ממון של ישראל אם‬
‫משהו חמץ אינו יכול למכור לעכו"ם אף אחר‬ ‫לא במקום שכבר נהגו להחמיר‪.‬‬
‫שיפדה דמי החמץ כאן במליחה מקילינן בזה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫ג‪.‬‬
‫"קולף את כולם"‬

‫סעיף טו‪ :‬תרנגולת צלויה שנמצא בה בפסח חיטה מבוקעת‬

‫הפסח )ולפי הרמ"א‬ ‫תרנגולת צלויה שנמצאת בה חטה מבוקעת בתוך‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף טו‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אף שרק נתרככה( ‪ -‬חותך מקום פיעפועו‪ ,‬לפי אומד הדעת‪ ,‬ויש ‪ -‬אוסרים את כולה‪,‬‬
‫לפי שכשמהפכים השפוד מתפשט הטעם בכל התרנגולת‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וכן יש מי שאוסר כל התרנגולות הצלויות עמה באותה שפוד הנוגעות זו בזו‪ ,‬כי‬
‫ע"י היפוך השפוד מתפשט מזו לזו‪.‬‬
‫פעפועו לפי אומד הדעת‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫שור שי הלכה‬
‫● והרוקח )שם( כ' – שכל התרנגולת‬
‫תרנגולת צלויה שנמצאת בה חיטה‬
‫אסורה‪ .‬כ"כ הרא"ש ‪ -‬שכל התרנגולת‬ ‫א‪.‬‬
‫אסורה לפי שכשמהפכין השפוד מתפשט‬ ‫רבי אליעזר ממיץ כ' – שחותך‬ ‫●‬
‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪273‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫)כמ"ש ביו"ד קה(‪ .‬כ"כ חק יוסף ועוד פוסקים‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"ויש אוסרים את כולה"‬
‫מ"א)לה(‪ :‬ודווקא חמץ שאיסורו במשהו‪ ,‬אבל‬
‫שאר איסורין בטל בשישים‪.‬‬
‫עולת שבת )ט"ז(‪ :‬מהפכין השפוד – משמע‬
‫שאם ברור שלא היפכו השפוד )כגון ע"ג גחלים(‬
‫אין לאסור יותר מכדי מקום פיעפועו‪ .‬מכל‬
‫מקום לרמ"א יש לאסור הכל דלא עדיף ממליחה‬
‫שהכל נאסר‪ .‬כ"כ משנה ברורה )פג(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"הנוגעות זו בזו"‬
‫מ"א )לו(‪ :‬אם אינן נוגעות אינן אסורות )ולא‬
‫דמי ליו"ד צב‪ ,‬ב – ששם אוסר כל הקדרה אף שלא‬
‫נוגעות‪ ,‬דשאני התם דהוי בישול(‪ .‬ולא אמרינן‬
‫שבליעת משהו הולך ומתפשט מזו לזו ע"י‬
‫השפוד‪ .‬ואם התרנגולת שמינה אוסרת הכל‬
‫אפילו אינן נוגעות‪ .‬כ"פ פר"ח‪.‬‬
‫הגר"א‪ :‬היינו מעמיק כל סביבותיה‪ .‬וכ' המ"א‬
‫)לד( ‪ -‬שדווקא בכחוש‪ ,‬אבל בשמן אוסר הכל‬
‫הטעם בכל התרנגולת‪.‬‬
‫דין שאר התרנגולות‬
‫ג‪.‬‬
‫● הרא"ש כ' ‪ -‬שאם היה מעשה בא לידי‬
‫הייתי אוסר כל התרנגולות שבשפוד‬
‫הנוגעות זו בזו כי ע"י היפוך השפוד‬
‫מתפשט מזו לזו‪ ,‬וכי היכי דבשאר איסורין‬
‫אם היה כדי ליתן טעם בכולן כולן אסורין‬
‫הוא הדין נמי חמץ בפסח במשהו‪ .‬מכל‬
‫מקום הרוקח – מתיר שאר תרנגולות‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"שנמצאת בה חטה"‬
‫ח"א )קכב‪ ,‬ד(‪ :‬דווקא שנמצאת בתוכה דיש לפרש‬
‫שנתחמצה במים שהודחה בו‪ ,‬אבל אם נמצאת על‬
‫התרנגולת אם כן אם איתא דהוי בשעת הדחה היה‬
‫נופל‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫"חותך מקום פיעפועו"‬

‫סעיף טז‪ :‬חיטה שנמצאת בזפק העוף לאחר הבהוב באש‬

‫חטה או שעורה שנמצאת בזפק העוף לאחר שהבהבו אותו‪ ,‬העוף‬ ‫סעיף טז‪:‬‬
‫מותר‪ ,‬והחטה והשעורה צריך לשורפם‪ ,‬דלא חשיבי כמעוכלים‪.‬‬

‫מעוכל‪ ,‬לעניין איסור לא חשיב מעוכל‪,‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ואסור‪ .‬כ"פ תוס' בשם ר"ת‪ ,‬הרא"ש‪.‬‬
‫האם חיטה שנמצאת בזפק דינה‬
‫חיטים שנמצאו בזפק אחר שהבהבו‬ ‫כמעוכלת?‬
‫העוף‬ ‫מרדכי )פסחים ב‪ ,‬תקנ(‪ :‬דג טמא שנמצא‬
‫מאחר שהחיטים אין דינם מעוכלים‪ ,‬יש‬ ‫בדג טהור ונתבשל ‪:‬‬
‫לדון האם הם אוסרים את העוף בפסח‪.‬‬ ‫י"א – כמו שלגבי טומאה חשיב מעוכל‪ ,‬כן‬
‫√הר"ן )פסחים ב‪ ,‬יב‪ .‬ד"ה וחטה(‪ :‬חיטה או‬ ‫לגבי איסור והיתר דינו כמעוכל‪ .‬ואין בו‬
‫שעורה שנמצא בזפק עוף לאחר שהבהבו‪,‬‬ ‫איסור‪.‬‬
‫אף שאין דינו כמעוכל אינו אוסר אלא כדי‬ ‫√וי"א – שאף שלגבי טומאה חשיב‬
‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪274‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ז‬

‫שלחן גבוה )לג(‪ :‬אפילו לרא"ש שאוסר בצלי‬ ‫קליפה‪ ,‬שאין לך אוסר במשהו אלא‬
‫כל העופות משום היפוך השפוד‪ ,‬יודה כאן‬ ‫בבישול אבל בצלי סגי בקליפה והכא‬
‫שמותר‪ ,‬אי משום שהזפק מפסיק‪ ,‬ואי משום‬ ‫איכא עור דזפק דחשיב קליפה‪ .‬כ"כ או"ח‪.‬‬
‫שחום ההבהוב קל מצלי‪ .‬כ"כ נהר שלום‪ ,‬עולת‬ ‫מה הדין אם מלגו העוף בחמין‬
‫שבת‪ ,‬ר"ז‪ ,‬ח"א‪ .‬והוסיף ר"ז – אפילו שמן סגי‬
‫האגור )סי' תשפג( בשם הגאונים‪ :‬מעשה‬
‫בקליפה‪.‬‬
‫היה והתיר מורי תרנגולת שנמלגה בחמין‬
‫א"ר )לז(‪ :‬אם נמצא חיטה חוץ לזפק נראה‬
‫בפסח והיה הזפק עמה ובה היו חטים‬
‫לאסור באכילה אבל לא בהנאה‪ .‬מכל מקום‬
‫והתיר מטעם דקרום הזפק מפסיק בינו‬
‫מהאחרונים משמע שאף באכילה שרי בקליפה‪,‬‬
‫ובין הבשר‪ .‬וכ' הב"י – שדבר תימה הוא‬
‫שהבהוב לא חם כל כך‪.‬‬
‫להתיר במליגה ע"י קליפה שהרי ע"י המים‬
‫שכנה"ג‪ :‬המדקדקים נזהרים בפסח קודם‬ ‫מתערב הטעם בכולה‪.‬‬
‫ההבהוב וקודם המליחה לפתוח התרנגולת היטב‬
‫או לחתכו לשנים ולבדוק היטב שלא ימצא‬ ‫ענפי הלכה‬
‫בתוכו חיטה ומי שעושה כן הרי זה זריז ונשכר‪.‬‬
‫"העוף מותר"‬
‫כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫והב"ח – לפי מה דקי"ל שבצלי אוסר במשהו‪,‬‬
‫"לשורפה"‬ ‫כאן כל העוף אסור‪ .‬כ"פ כנסת הגדולה‪ ,‬פר"ח‪.‬‬
‫ר"ז‪ :‬והני מילי שנתבקעו החיטים או לפחות‬ ‫אמנם הט"ז )כא( – אף דקי"ל שצלי בשישים‪,‬‬
‫נתרככו‪ ,‬שאם לא כן אינם חמץ‪ .‬ואם נשברה הוי‬ ‫כאן בחיטה לא שייך פיעפוע וסגי בקליפה‪ .‬ועוד‬
‫כמעוכל ואינה אוסרת‪.‬‬ ‫שהבהוב קל מצלי‪ .‬כ"פ מ"א )לג(‪ ,‬א"ר ועוד‬
‫פוסקים‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪275‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ח‬

‫סימן תס"ח‪ :‬שלא לעשות מלאכה בערב פסח‬

‫אחר חצות‬
‫ובו י' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬נ‪ ,‬נא‪ ,‬נה (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף ו ‪ :‬לתקן שובכים לתרנגולים ‪281 ..........‬‬
‫סעיף ז ‪ :‬תרנ גול שישבה על הבצים ומתה ‪282‬‬
‫סעיף ח ‪ :‬גורפים הזבל מתחת רגלי הבהמות‬
‫‪282 .............................................................‬‬
‫סעיף ט ‪ :‬הזבל שבחצר ‪282 .........................‬‬
‫סעיף י ‪ :‬להביא כלים מבית האומן ‪ ,‬להקיז דם‬
‫‪282 .............................................................‬‬
‫סעיף א ‪ :‬העושה מלאכה בערב פסח משמתין‬
‫אותו ‪277 ......................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬איזה מלאכות אסור ‪278 ................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬לעשות מלאכה קודם חצות ‪278 ......‬‬
‫סעיף ד ‪ :‬ההולך ממקום שעושים למקום‬
‫שלא עושים ‪279 ............................................‬‬
‫סעיף ה ‪ :‬התחלת מלאכה חדשה ‪280 ............‬‬

‫סעיף א ‪ :‬העושה מלאכה בערב פסח משמתין אותו‬

‫)גם‬‫העושה מלאכה בערב פסח מחצות ולמעלה‪ ,‬היו משמתין אותו‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה(‪ .‬ואפילו לעשות בחינם אסור )אם הוא מלאכה גמורה(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫]מלאכה ע"י גוי[‪ :‬ויש מי שאוסר ]מרדכי[ אפילו על ידי אינו יהודי‪ ,‬ויש מי שמתיר‬
‫]רוקח[‪ ) ,‬וכן הוא המנהג(‪.‬‬

‫הר"ן בשם הירושלמי‪ :‬ערב פסח חמור‬ ‫שורשי הלכה‬

‫יותר‪ ,‬כיון שמקריב כל אדם קורבן פסח‬ ‫א‪.‬‬
‫פסחים)נ‪ :(.‬משנה‪ .‬מקום שנהגו לעשות‬
‫מחצות ואילך‪ ,‬ויו"ט הוא לו‪.‬‬
‫מלאכה בערבי פסחים עד חצות ‪ -‬עושין‪,‬‬
‫הדין בימנו שאין קורבן פסח‬ ‫מקום שנהגו שלא לעשות ‪ -‬אין עושין‪.‬‬
‫הרז"ה כ' – שבימנו דין ערב פסח כמו ערב‬
‫גמ)נ‪ :(:‬מאי איריא ערב פסח‪ ,‬אפ' ערבי‬
‫שבת‪ .‬אבל הרא"ש כ' – שאף שבטל הטעם‬
‫שבתות ויו"ט? התם מהמנחה )חצי שעה‬
‫לא בטלה התקנה‪ ,‬כ"ד רוב הפוסקים‪.‬‬
‫אחר חצות( ולמעלה‪ ,‬הכא מחצות היום‪ .‬א"נ‬
‫ענפי הלכה‬ ‫התם אינו רואה סימן ברכה‪ ,‬הכא משמתין‬
‫א‪.‬‬ ‫אותו‪√ .‬והטור כ' שני הטעמים‪ .‬כ"פ‬
‫"מלאכה בע"פ אחר חצות"‬
‫בשו"ע‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪277‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ח‬

‫כ"כ ב"ח‪ ,‬ח"א ומשנ"ב‪ .‬לאפוקי מהרי"ו שאוסר‪.‬‬ ‫תוס' והרא"ש כ' – שטעמו שיום הקרבת קורבן‬
‫וכ' האחרונים ‪ -‬אבל ע"י ישראל אסור אפילו‬ ‫הוא יו"ט שאסור במלאכה‪.‬‬
‫בחינם משום דהיא מלאכה גמורה‪.‬‬ ‫ורש"י כ' – כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח‬
‫כ' פמ"ג‪ :‬ונטילת צפרנים אם שכח ליטול אותן‬ ‫ביעור חמץ ושחיטת הפסח‪.‬‬
‫קודם חצות יש להקל אפילו ע"י עצמו או ע"י אחר‬ ‫נפק"מ ע"פ שחל בשבת‪ :‬לפי רש"י ‪ -‬עכ"ז אסור‪.‬‬
‫בחינם‪.‬‬ ‫לפי התוס' – מותר‪.‬‬
‫כ' חזון עובדיה)דףפז(‪ :‬כל מלאכה המותרת‬ ‫"ע"י אינו יהודי"‬
‫ב‪.‬‬
‫בחול המועד מותרת ערב פסח אחר חצות‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫משנ"ב‪ :‬יש אוסרים ‪ -‬כמו בחול המועד‪ ,‬ויש‬
‫דבר האבד‪ ,‬מעשה הדיוט או ע"י פועל שאין לו מה‬
‫מתירים ‪ -‬דלא החמירו בזה באמירה לעכו"ם כמו‬
‫לאכול‪.‬‬
‫בחול המועד ויו"ט‪.‬‬
‫רש"ל‪ :‬יש להקל להסתפר ע"י גוי ע"פ אחר‬
‫חצות‪ ,‬אף שמטה ראשו לצד המספר ומסייע קצת‪.‬‬

‫סעיף ב ‪ :‬איזה מלאכות אסור‬

‫במה דברים אמורים‪ ,‬כשעושה מלאכה להשתכר‪) ,‬או בחינם והוא‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫מלאכה גמורה לתפור בגדים ממש( )ב"י(‪ ,‬אבל מתקן הוא כליו לי"ט‪ .‬וכן מי שכותב‬
‫ספרים לעצמו דרך לימודו‪ ,‬מותר ]ראבי"ה[‪.‬‬

‫"אבל מתקן הוא כליו"‬ ‫ענפי הלכה‬

‫משנ"ב)ח(‪ :‬ר"ל כלי ישן שנתקלקל או בגדיו‬ ‫"מלאכה להשתכר"‬
‫שנקרעו מותר לתקנם לצורך יו"ט‪ .‬וכן מותר‬
‫א"ז‪ :‬הכלל – מלאכה גמורה אף בחינם ולצורך‬
‫לתקן לחברו בחינם‪ .‬וכתבו האחרונים דאפילו‬
‫יו"ט אסור‪ ,‬אבל תיקון כליו לצורך יו"ט בחינם‬
‫מעשה אומן מותר בזה‪.‬‬
‫מותר‪ .‬וכ' עולת תמיד – אבל בשכר אפילו אינו‬
‫"כותב ספרים לעצמו"‬ ‫מלאכה גמורה אסור ואפילו אם הוא לצורך יום‬
‫א"ז‪ :‬כיון שהוא דרך לימודו אינה נראית‬ ‫טוב‪ .‬וכ' האחרונים ‪ -‬ופועל שאין לו מה יאכל‬
‫כמלאכה גמורה שבודאי אינו מתכוין לכתיבה‬ ‫מותר לעשות מלאכה להשתכר‪.‬‬
‫גמורה והגונה והוי כתיקון בעלמא‪ ,‬ולאחרים‬ ‫כ' משנ"ב ‪ -‬וכיבוס כליו הוא בכלל מלאכה‬
‫אפילו בחינם אסור בזה‪.‬‬ ‫גמורה ואסור‪ .‬מכל מקום מותר לתת לכובסת‬
‫עכו"ם אחר חצות בכל גוונא )כן מצדד א"ר(‪.‬‬

‫סעיף ג ‪ :‬לעשות מלאכה קודם חצות‬

‫קודם חצות‪ ,‬מקום שנהגו לעשות מלאכה עושין‪ .‬מקום שנהגו שלא‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫לעשות אין עושין )היינו מנץ החמה ולמעלה‪ ,‬וכל הלילה מותר(‪] ,‬פסחים נא‪ .‬משנה[‪ .‬הגה‪ :‬ולדידן‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪278‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ח‬

‫מקום שנהגו שלא לעשות ]מהרי"ו[‪ .‬ודוקא מלאכות גמורות‪ ,‬אבל שאר מלאכות אפילו מנהג‬
‫ליכא ]מהרי"[‪.‬‬

‫"ולדידן מקום שנהגו שלא לעשות"‬ ‫ענפי הלכה‬

‫וכ' מ"א)ו( בשם הלבוש‪ :‬יש הרבה מקומות‬ ‫"שנהגו שלא לעשות מלאכה"‬
‫שנוהגין לעשות עד חצות‪ .‬וכ' משנ"ב ‪ -‬וע"כ‬ ‫תוס' )פסחים יד‪ :(.‬ירושלים מקום שלא שנהגו‬
‫תלוי כ"א לפי מנהג מקומו‪.‬‬ ‫לעשות מלאכה‪ ,‬לפי שמתקבצין שם אף ממקומות‬
‫שנהגו בהן איסור‪ .‬כ"כ פר"ח‪.‬‬

‫סעיף ד ‪ :‬ההולך ממקום שעושים למקום שלא עושים‬

‫ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין‪ ,‬לא יעשה בישוב מפני‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫המחלוקת‪ ,‬אבל עושה הוא במדבר )דוקא שדעתו לחזור‪ ,‬שאם לא כן אף במדבר אסור(‪ .‬וההולך‬
‫ממקום שאין עושים למקום שעושין‪ ,‬לא יעשה‪ .‬ונותנים עליו חומרי מקום שיצא‬
‫משם וחומרי מקום שהלך לשם )מפני המחלוקת(‪ ,‬ואעפ"כ לא יתראה בפניהם שהוא‬
‫בטל‪ ,‬מפני איסור לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת‪.‬‬
‫וכן מי שדעתו לחזור למקומו‪ ,‬נוהג כאנשי מקומו בין להקל בין להחמיר‪ ,‬והוא שלא‬
‫יתראה בפני אנשי המקום שהוא בו‪ ,‬מפני המחלוקת‪.‬‬

‫בצינעה אבל לא בפרהסיה‪ ,‬וכן אין להקל כאנשי‬ ‫שורשי הלכה‬

‫עירו אלא בצנעא‪.‬‬
‫וכ"ז בדברים שאפשר לעשותן בצנעא ולא יתוודע‬
‫לאנשי המקום אכן בדברים שא"א לעשותן כ"כ‬
‫בצנעא כמו מלאכה אין לו לעשות אף בצנעא‬
‫בתוך העיר אלא יצא לשדה חוץ לתחום העיר ושם‬
‫יוכל להקל כמנהג מקומו‪.‬‬
‫מ"א‪ :‬לא יעשה בישוב ‪ -‬של ישראל‪ ,‬וכל שבא‬
‫לתוך תחומו של אותו המקום מקרי בא בישוב‪.‬‬
‫ולא יעשה בה מלאכה אף בצינעה שמלאכה אי‬
‫אפשר לעשות בצינעה‪ .‬ואם הוא עדיין חוץ לתחום‬
‫העיר אפי' אין דעתו לחזור שרי )הר"ן(‪.‬‬
‫"ממקום שאין עושים למקום שעושים"‬
‫משנ"ב)יט(‪:‬כיון שדעתו לחזור למקומו לא נפקע‬
‫ממנו חומרי מקום שיצא משם‪ .‬כ' מ"א)ט( ‪ -‬אבל‬
‫אם דעתו להשתקע כאן לעולם אין צריך להחמיר‬
‫כמנהג מקומו שיצא משם ויכול להתנהג כקולי‬
‫פסחים)נ‪ :(.‬משנה ‪ -‬ההולך ממקום שעושין‬
‫למקום שאין עושין‪ ,‬או ממקום שאין עושין‬
‫למקום שעושין ‪ -‬נותנין עליו חומרי מקום‬
‫שיצא משם‪ ,‬וחומרי מקום שהלך לשם‪.‬‬
‫גנ')נא‪ :(.‬מסקינן – אם דעתו לחזור‬
‫למקומו‪ ,‬ינהג כאנשי מקומו‪ ,‬והוא שיעשה‬
‫בצנעה מפני המחלוקת‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"ממקום שעושים למקום שאין עושים"‬
‫משנ"ב לפי המ"א‪ :‬כללו של סעיף זה –‬
‫בהולך מעירו למקום אחר‪:‬‬
‫אם דעתו להשתקע‪ ,‬נוהג כאנשי העיר החדשה בין‬
‫להקל ובין להחמיר‪ .‬ואם דעתו לחזור – לא חל‬
‫עליו מנהג המקום‪ ,‬וצריך לנהוג כחומרות עירו‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪279‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ח‬

‫"והוא שלא יתראה"‬ ‫המקום שיושב ביניהם‪.‬‬

‫משנ"ב)כג(‪ :‬כולל בזה שני גווני‪ ,‬א( כשהמנהג‬ ‫גינת ורדים )יו"ד ג‪ ,‬ה(‪ :‬בני אשכנז הדרים‬
‫מקומו להקל ומיקל צריך ליזהר עכ"פ שלא‬ ‫בירושלים ויש להם ב"ד קבוע שלהם והם ידועים‬
‫יתראה בפני אנשי המקום דבר זה‪) .‬אלא דבזה לא‬ ‫לקהל בפני עצמן חייבים לנהוג כמנהג מקומם‪.‬‬
‫הצריך לצאת במדבר‪ ,‬אא"כ במלאכה שאי אפשר‬ ‫כ"כ יד אהרן‪.‬‬
‫לעדות בצינעה(‪ .‬ב( כשמנהג מקומו ומחמיר צריך‬ ‫"וכן מי שדעתו לחזור למקומו"‬
‫ליזהר ג"כ שלא יראה בפניהם שהוא מחמיר‪.‬‬
‫משנ"ב)כב(‪ :‬הלשון מגומגם שהרי כל הסעיף‬
‫אמנם כשאי אפשר שלא ירגישו בו שהוא משנה‬
‫קאי בדעתו לחזור למקומו‪ .‬וצ' לומר כל מי‬
‫יש לו לנהוג לקולא כמותם אפילו בשדעתו לחזור‬
‫שדעתו וכו'‪ ,‬וכוונתו שבכל מנהג שבמקום זה‬
‫למקומו מפני המחלוקת‪ .‬ודוקא אם הדבר הזה‬
‫נוהגין כן ובמקום אחר נוהגין באופן אחר‪ ,‬אם‬
‫אינו אסור מעיקר הדין אבל דבר שהוא אסור‬
‫דעתו לחזור נוהג כאנשי מקומו )ול"ד במלאכה‬
‫מצד הדין אין לעבור מפני חשש איבה ומחלוקת‪.‬‬ ‫בע"פ(‪.‬‬
‫כ' מ"א)יב(‪ :‬כללא הוא לכל מידי דאכילה ושאר‬
‫דברים מותרין בצנעה‪ ,‬חוץ ממלאכה דא"א לעשות‬
‫בצנעה לכן לא שרי אלא במדבר‪.‬‬

‫סעיף ה ‪ :‬התחלת מלאכה חדשה‬

‫אפילו במקום שנהגו לעשות‪ ,‬לא יתחיל בתחלת מלאכה בארבעה‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫עשר‪ ,‬אף על פי שהוא יכול לגומרה קודם חצות‪ ,‬אלא שלשה אומניות בלבד הם‬
‫שמתחילים בהם במקום שנהגו לעשות ועושין עד חצות ואלו הם‪ :‬החייטים‬
‫והספרים והכובסים‪ ,‬אבל שאר אומניות‪ ,‬אם התחיל בהם קודם ארבעה עשר הוא‬
‫שיגמור עד חצות‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש מקילין לומר ששלשה אומניות הנזכרים מתחילין ועושין עד חצות אפילו במקום‬
‫שנהגו שלא לעשות )מפני שהן צורך גדול למועד(‪ ,‬ואם התחיל מבעוד יום בשאר אומנות והיא‬
‫לצורך המועד‪ ,‬עושין עד חצות‪ ,‬והכי נהוג )טור בשם הרא"ש(‪.‬‬

‫ב‪.‬‬
‫שם‪ :‬חכמים אומרים ‪ -‬שלש אומניות‬
‫עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות‪,‬‬
‫ואלו הן‪ :‬החייטין‪ ,‬והספרים‪ ,‬והכובסין‪ .‬רבי‬
‫יוסי בר יהודה אומר‪ :‬אף רצענין‪.‬‬
‫מתי מותר לגמור עד חצות?‬
‫ג‪.‬‬
‫הר"ן – במקום שנהגו איסור מלאכה‬
‫להתחיל מלאכה חדשה‪ .‬וכ' הרא"ש‬
‫מותר לגמור מלאכה שהתחיל בה עד‬
‫שורשי הלכה‬
‫פסחים)נה‪ (.‬משנה‪ :‬רבי מאיר אומר כל‬
‫מלאכה שהתחיל בה קודם י"ד גומרה בי"ד‪,‬‬
‫אבל לא יתחיל בה בתחלה בי"ד אף על פי‬
‫שיכול לגמרה‪ .‬ואסיקנא דמיירי לצורך‬
‫המועד‪ ,‬דמותר מה שהתחיל קודם ולא‬
‫והרמב"ם – ומותר רק עד חצות‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪280‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ח‬

‫ב‪.‬‬ ‫חצות‪ ,‬אבל לא להתחיל חדשה‪ .‬אלא אם כן‬

‫"שלשה אומנויות"‬
‫ג' אומניות שמותר אף להתחיל‪ .‬אבל‬
‫משנ"ב)לא(‪ :‬ורצענין הוא בכלל שאר אומנות‬
‫במקום שנהגו היתר מותר אף להתחיל‬
‫לרוב הפוסקים‪ .‬ודוקא לעשות מנעלים חדשים‬
‫מלאכה חדשה כ"כ הראב"ד והרא"ש‪ .‬כ"פ‬
‫אבל לתקן המקורעים ליו"ט לכו"ע שרי להתחיל‬
‫הרמ"א‪.‬‬
‫ולתקן עד חצות )אחרונים(‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫הגר"א‪ :‬ומיירי שהם לצורך יום טוב‪ .‬ולא‬
‫אבל הרמב"ם – במקום שנהגו היתר‬
‫הקילו אלא באלו מפני שהעם צריכים להם הרבה‬ ‫מלאכה מותר רק לגמור עד חצות‪ ,‬ולא‬
‫)רמב"ם(‪.‬‬ ‫מלאכה חדשה‪ .‬אלא אם כן ג' אומניות‪.‬‬
‫מ"א)יג(‪ :‬הספרים ‪ -‬אפי' ע"י גוי אסור להתגלח‬ ‫סיכום‪ :‬נסמן ‪ – X‬אסור‪ – V ,‬מותר‬
‫אחר חצות )מטה משה(‪ ,‬וטעמו ‪ -‬משום שמטה‬ ‫נהגו היתר מלאכה‬ ‫נהגו איסור מלאכה‬
‫ראשו ומסייע קצת‪ .‬וב"ח כ' בשם רש"ל ‪-‬‬ ‫להתחיל‬ ‫לגמור‬ ‫להתחיל‬ ‫לגמור‬
‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪ ,X‬אא"כ‬ ‫‪V‬‬ ‫הר"ן‬
‫להתיר ע"י גוי‪ .‬וע"י ישראל אפי' בחינם אסור‪.‬‬
‫ג' אונויות‬
‫ובלבוש)יו"ד‪ ,‬שצ"ט( ‪ -‬משמע דנהגו איסור אפי'‬ ‫‪ ,X‬אא"כ‬ ‫‪V‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫רמב"ם‬
‫ע"י גוי‪ .‬וכ' מהרי"ל ומהרי"ו ‪ -‬שאסור ליטול‬ ‫ג' אונויות‬
‫הצפרנים‪.‬‬
‫"ואם התחיל מבעוד יום"‬
‫ג‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫משנ"ב)כט(‪ :‬סיכום דעת הרמ"א‬ ‫"לא יתחיל"‬
‫מקום שנהגו איסור – אסור להתחיל בשאר‬ ‫לפי הרמב"ם‪ :‬לא יתחיל אפילו אם ירצה‬
‫אומנויות‪ .‬ורק לגמור מותר אם הוא צורך‬ ‫לעשותם לצורך המועד‪ .‬ומ"ש לעיל דבמקום‬
‫המועד‪ .‬ובג' אומניות מותר אף להתחיל‪.‬‬ ‫שנהגו לעשות עושין היינו לגמור מלאכות‬
‫ומקום שנהגו היתר – מותר בין להתחיל וכ"ש‬ ‫שהתחיל בהן מקודם או דמיירי בג' אומניות‪ .‬כ"כ‬
‫לגמור אף בשאר אומניות‪ ,‬וכ"ש ג' אומנויות‪.‬‬ ‫משנ"ב‪ .‬אבל לשיטת הרא"ש – מותר אף שנהגו‬
‫איסור לגמור מה שהתחיל‪ .‬כמ"ש הרמ"א‪.‬‬

‫סעיף ו ‪ :‬לתקן שובכים לתרנגולים‬

‫מושיבין שובכים לתרנגולים בארבעה עשר‪ ,‬דהיינו לתקן מקום‬ ‫סעיף ו‪:‬‬
‫שיעמדו התרנגולים והתרנגולת‪.‬‬

‫√והרמב"ם פ' – לתקן המקום שישבו‬ ‫שורשי הלכה‬

‫התרנגולים והתרנגולות‪.‬‬
‫שובכין‬ ‫פסחים)נה‪ :(:‬משנה‪ .‬מושיבין‬
‫נפק"מ‪ :‬להושיב לכתחילה תרנגולות על‬
‫לתרנגולים בארבעה עשר‪.‬‬
‫הבצים ביום י"ד‪ :‬לפי רש"י – מותר‪ .‬כ"פ‬
‫רש"י פירש – לתת ביצים תחת התרנגולת‬
‫הר"ן‪ ,‬הטור‪ ,‬לבוש ועוד‪ .‬ולפי הרמב"ם –‬
‫לגדל אפרוחים קרי מושיבים‪ .‬כ"כ הר"ן‬
‫אסור‪ ,‬כ"כ הט"ז‪ ,‬מ"א וכ"מ מהשו"ע‪.‬‬
‫והטור‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪281‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ח‬

‫משנ"ב)לג(‪ :‬ואפילו במקום שנהגו איסור‬ ‫א"ר‪ :‬לדעה זו לעת הצורך קצת אם מתה‬
‫מלאכה מותר להתחיל ולעשות כל אלו המלאכות‬ ‫מושיבין אחרת תחתיה‪ .‬כ"כ ח"א ומשנ"ב‪.‬‬
‫)המוזכרות עד סוף הסימן( כל היום ]אחרונים[‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"מושובים שובכים"‬

‫סעיף ז ‪ :‬תרנגולת שישבה על הבצים ומתה‬

‫ברחה(‪,‬‬ ‫)או‬ ‫תרנגולת שישבה על הבצים שלשה ימים או יותר‪ ,‬ומתה‬ ‫סעיף ז‪:‬‬
‫מושיבין אחרת תחתיה כדי שלא יפסידו הבצים‪.‬‬
‫כ' הרמב"ם – מותר להחזיר תרנגולות‬ ‫שורשי הל כה‬
‫שברחה רק אם היא ישבה ג' ימים על‬
‫הבצים )שאז נפסלים לאכילה(‪.‬‬ ‫שם‪ :‬ותרנגולת שברחה מחזירין אותה‬
‫למקומה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה‪.‬‬

‫סעיף ח‪ :‬גורפים הזבל מתחת רגלי הבהמות‬

‫גורפין זבל מתחת רגלי בהמה ]שם נה‪.[:‬‬ ‫סעיף ח‪:‬‬
‫כ' הב"ח‪ :‬דוקא כשעומדת הבהמה בחצר אבל כשעומדת ברפת אין מותר רק לסלק לצדדין‪ .‬כ"כ‬
‫משנ"ב‪.‬‬

‫סעיף ט‪ :‬הזבל שבחצר‬

‫הזבל שבחצר‪ ,‬לא יוציאנו‪ ,‬אלא יסלקנו לצדדים‪ ,‬ואם נתרבה בחצר‪,‬‬ ‫סעיף ט‪:‬‬
‫יוציאנו לאשפה ]שם‪ ,‬ופירש רבא דהכי קאמר אם נעשית חצר כרפת מוציאין אותו לאשפה[‪.‬‬

‫סעיף י ‪ :‬להביא כלים מבית האומן ‪ ,‬להקיז דם‬

‫מוליכים ומביאים כלים מבית האומן כל היום‪ ,‬אעפ"י שאינם לצורך‬ ‫סעיף י‪:‬‬
‫– שאין זה מלאכה מרובה( ]שם[‪ .‬הגה‪ :‬ונהגו שלא להקיז דם בשום עי"ט‪ ,‬ואין‬ ‫)לבוש‬ ‫המועד‬
‫לשנות ]כל בו בשם מהרי"ו[‪.‬‬

‫"שלא להקיז דם"‬ ‫ענפי הלכה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪282‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ח‬

‫לבוש‪ :‬לפי שבערב שבועות יצא שד דשמו‬

‫טבוח ואלו לא קיבלו ישראל את התורה הוי טבח‬
‫להו לבשרייהו ולדמייהו‪ ,‬וגזרו רבנן להקיז דם‬
‫בכל עיו"ט משום ערב שבועות‪ .‬וכ' חק יעקב –‬
‫שכוסות רוח יש להתיר מלבד הו"ר שהוא יום‬
‫הדין‪ .‬כ"כ ח"א ומשנ"ב‪.‬‬
‫וכ' א"ר – ואם מקיז משום סכנה מותר אף‬
‫בערב שבועות‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪283‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תס"ט‬

‫סימן תס"ט‪ :‬שלא ליחד בשר לפסח‬

‫ובו סעיף אחד‬
‫) פסחים‪ :‬נג (‬

‫סעיף א ‪ :‬לומר על בשר שהוא לפסח‬

‫אסור לומר על שום בהמה‪ ,‬בין חיה בין שחוטה‪ ,‬בשר זה לפסח‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫לפי שנראה שהקדישו מחיים לקרבן פסח ונמצא אוכל קדשים בחוץ‪ .‬אלא יאמר‪:‬‬
‫בשר זה ליום טוב‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וגדי מקולס )פי' שלם על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו(‪ ,‬אעפ"י שלא פירש ואמר זה לפסח‪,‬‬
‫ג‪.‬‬
‫אסור לעשותו )פ' לצלותו( )טור מהגמרא שם( כדלקמן ריש סימן תע"ו‪ .‬אבל מותר לומר‪:‬‬
‫חטים אלו לפסח )שכוונתו שישמרם לפסח שלא יחמיצו(‪] ,‬שם רש"י[‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪285‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫שורשי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים)נג‪ :(.‬אסור שיאמר בשר זה לפסח הוא ‪ -‬מפני שנראה כמקדיש בהמתו‪ ,‬ואוכל‬
‫קדשים בחוץ‪.‬‬
‫כ' הטור‪ :‬י"מ – דוקא גדי או טלה שראויל לקורבן‪ .‬אבל רש"י פ – אפ' בשר בהמה‪ ,‬לפי‬
‫שיחשבו שהקדישו לדמי פסח‪ .‬ואפילו שחוט נמי‪ .‬כ"ד הרא"ש‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"אסור לומר"‬
‫בדיעבד שאמר בשר זה לפסח‪:‬‬
‫הב"ח כ' – שנאסר באכילה ובהנאה וצריך קבורה‪ .‬כ"כ העט"ז ופר"ח‪.‬‬
‫ומ"א כ' – שרק בגדי וטלה יש החמיר אפ' בדיעבד‪ .‬כ"כ ח"א‪.‬‬
‫ואו"ח בשם הר"ש כ' – שבדיעבד הכל מותר‪ .‬כ"כ הט"ז‪ ,‬ש"ך)יו"ד(‪ ,‬עולת שבת ומשנ"ב‪.‬‬
‫מ"א‪ :‬על שום בהמה ‪ -‬אפילו הוא קטן וגם אינו גדי וטלה דלא חזי לפסח ג"כ אסור‪ ,‬שיחשדוהו‬
‫שהקדישו מחיים לקנות מדמיו קרבן פסח‪ ,‬וכשאוכלו נראה כאוכל קדשים בחוץ‪ .‬וע"כ לא יאמר לחבירו‬
‫צלה לי זרוע לפסח‪.‬‬
‫וכ' מהרי"ל‪ :‬שגם על עופות יש להחמיר‪ ,‬וא"ז הוסיף – אף דגים‪ .‬דאפשר שהקדישן לדמי מדאמר‬
‫לפסח‪ .‬מכל מקום מהמחבר משמע רק דבר שבא ממנו קורבן‪ .‬כ"כ מ"א והרבה אחרונים‪ .‬ופסק משנ"ב‬
‫– מכל מקום לכתחילה טוב ליזהר שלא לומר לפסח‪.‬‬
‫משנ"ב בשם הפוסקים‪ :‬וה"ה שאסור לאדם לומר הילך מעות הללו וקנה בהם בשר לפסח‬
‫)מהירושלמי(‪ .‬ואם אמר קנה לי בהם בשר על פסח מותר‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"מותר לומר חיטים אלו לפסח"‬
‫משנ"ב)ו(‪ :‬טעמו ‪ -‬כיון דלא דמי כלל לקדשים לא אמרינן שמקדישן למוכרן ולקנות בדמיהן פסח‬
‫אלא כונתו לומר אצניעם ואשמרם מידי חימוץ לאוכלן בפסח‪.‬‬

‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"ע‬

‫סימן ת"ע‪ :‬שהבכורות מתענין בע"פ‬

‫ובו ג' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬קח (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬הבכרות מתענים בערב פסח ‪287 ..............................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬ע " פ שחל בשבת לעניין תענית בכורות ‪288 ...............................................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬איסטניס מתענה בערב פסח ‪288 ................................................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬הבכרות מתענים בערב פסח‬

‫בכורות(‪ ,‬בין בכור‬ ‫)זכר לנס שניצולו ממכת‬ ‫הבכורות מתענין בערב פסח‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫מאב בין בכור מאם‪ .‬ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה‪) ,‬ואין המנהג כן(‪.‬‬
‫)מהרי"ל(‪.‬‬

‫דגול מרבבה‪ :‬הבא אחר נפלים צריך להתענות‬ ‫שורשי הלכה‬

‫דהוי בכור לנחלה‪ ,‬וכ"ז דוקא בנפל ודאי אבל‬ ‫א‪.‬‬
‫מסכת סופרים‪ :‬הבכרות מתענים בע"פ‬
‫במי שנולד אחר בן ט' אף על פי שמת תוך ל' אין‬
‫צריך להתענות )שמא הקודם לא היה נפל ופטר את‬ ‫זכר לנס שניצלו הבכרות במכת מצרים‪.‬‬
‫זה(‪.‬‬ ‫כ"כ הרא"ש והמרדכי מירושלמי )מכל מקום‬
‫יש גורסים בירושלמי הפוך‪ ,‬שאין הבכורים‬
‫משנ"ב‪ :‬החש בראשו או בעניו –פטור‬
‫מתענים כלל‪ ,‬כמו הגרסה שלנו‪ ,‬כ"כ מאירי(‪.‬‬
‫מתענית‪ ,‬וכן מי שהתענית קשה עליו ואחר‬
‫וכתב אבי העזרי‪ :‬שגם בכור לאב יש לו‬
‫התענית אין יכול לאכול רק דברים קלים‪ ,‬ולא‬
‫להתענות שגם בהם היתה המכה‪ .‬אבל גדול‬
‫יוכל לקיים אכילת מצה ומרור ושתיית ד' כוסות‪,‬‬
‫הבית א"צ להתענות אף שגם בהם היתה‬
‫מוטב שלא להתענות כדי שיקיים מצות הלילה‬
‫המכה‪ .‬כ"כ הגמ"י‪.‬‬
‫כתיקונם‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"ואין המנהג כן"‬ ‫ת' אשכנית בשם אגודה ‪ -‬נקבה שהיא‬
‫בכורה צריכה להתענות וראיה מבתיה בת‬
‫הגר"א‪ :‬שהתורה לא נתנה קדושת בכורות‬
‫פרעה‪ .‬כ"כ אגודה‪ .‬מכל מקום ד"מ בשם‬
‫לנקבה לשום דבר‪ .‬כ"פ חזון עובדיה )צו(‪.‬‬
‫מהרי"ל כ' – ולא נהגו כן‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫"הבכורות מתענים"‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪287‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"ע‬

‫סעיף ב ‪ :‬ע"פ שחל בשבת לעניין תענית בכורות‬

‫אם חל ערב פסח בשבת‪ ,‬יש אומרים ]תרומת הדשן[ שמתענים‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫הבכורות ביום ה'‪ ,‬ויש אומרים ]תרומת הדשן בשם אביו[ שאינם מתענים כלל )כיון שאינו‬
‫אלא מנהגא כיון דנדחה ידחה(‪ .‬הגה‪ :‬אבל יש לנהוג כסברא הראשונה ]ד"מ בשם מהרי"ל[‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ונוהגין כשהאב בכור‪ ,‬האם מתענה תחת בנה הבכור כשעדיין קטן‪ ,‬ואם אין האב בכור‪,‬‬
‫הוא מתענה בעד בנו עד שיגדל ]מהרי"ל בשם מהר"ש[‪.‬‬

‫משנ"ב בשם האחרונים‪ :‬תלוי במנהג המקומות‪:‬‬ ‫ענפי הלכה‬

‫יש מקומות ‪ -‬שנהגו להחמיר‪ ,‬ולפ"ז אם רוצה‬ ‫א‪.‬‬
‫"אם חל ערב בפסח בשבת"‬
‫לאכול על סעודת פדיון הבן או ברית מילה צריך‬
‫התרה‪ .‬ויש מקומות ‪ -‬שנהגו הבכורים להקל‬ ‫מטה משה‪ :‬ביום ה' ‪ -‬דבע"ש אין מתענין‬
‫ולאכול בסעודת מצוה וכן נוהגין כהיום בכמה‬ ‫)וכמ"ש סי' תי"ז(‪ ,‬ואם קשה להם התענית יכולין‬
‫מקומות‪ ,‬אף בסעודת סיום מסכת ואף שהבכורים‬ ‫לטעום קודם שיבדקו או יצוו לאחר לבדוק‪ ,‬כ"כ‬
‫בעצמן לא למדו את המסכת מ"מ כיון שאצל‬ ‫מהרי"ל(‪ .‬כ' שכנה"ג ‪ -‬ואם חל ערב פסח בע"ש‬
‫המסיים הוא סעודת מצוה והבכור שומע קטע‬ ‫יתענו באותו יום‪ .‬כ"פ פר"ח‪ ,‬מ"א)א( ומשנ"ב‪.‬‬
‫הסיום ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין‬ ‫ב‪.‬‬
‫"האם מתענה"‬
‫סעודה‪.‬‬
‫מטה משה כ'‪ :‬שהאם אינה צריכה להתענות‬
‫כ"פ יביע אומר )או" א‪ ,‬כה( – בדורות האחרונים‬
‫)שתענית האב עולה גם בשביל בנו(‪ ,‬וכ"כ במהרי"ל‬
‫שירדה חולשה לעולם‪ ,‬נהגו לאכול מסעודת‬
‫בשם מהר"ש‪ ,‬וכ' מ"א)ב( ‪ -‬שבמקום צער יש‬
‫מצוה ונפטרים מהתענית‪ .‬בצירוף דעת המאירי‬
‫להקל וכ"ש במעוברות ומניקות‪ ,‬ואף אם אין לה‬
‫שכתב בגרסת הירושלמי שא"צ לתענות כלל‪.‬‬
‫בעל שיתענה בשביל בנה פטורה )משנ"ב(‪ .‬כ' ח'‬
‫כ"כ בחזון עובדיה‪.‬‬
‫רעק"א – שתינוק שלא נתמלאו לו ל' יום אין‬
‫צריך להתענות בשבילו‪.‬‬

‫לאכול בסעודת מצוה לפטור הצום‬

‫סעיף ג ‪ :‬איסטניס מתענה בערב פסח‬
‫]רב ששת‬ ‫האיסטניס מתענה בערב פסח‪ ,‬כדי שיאכל מצה לתיאבון‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫בפסחים קח‪.[:‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪288‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫מ"א‪ :‬האיסטניס ‪ -‬פי' איש מפונק שאם יאכל ביום אינו תאב לאכול בלילה‪ .‬כ' משנ"ב ‪ -‬ונראה דאם‬
‫חל ערב פסח בשבת אין כדאי לדחות לגמרי סעודת שבת בשביל זה רק שיזהר לאכול מעט לצאת ידי‬
‫סעודת מצוה לבד‪.‬‬

‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"א‬

‫סימן תע"א‪ :‬ערב פסח אחר שעה עשירית‬

‫אסור לאכול פת‬
‫ובו ג' סעיפים ) פסחים‪ :‬צט (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬איסור אכילה משעה עשירית בערב פסח ‪290 .........................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬דברים האסורים לאכול בע " פ ‪291 .........................................................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬התחיל לאכול ומשכה סעודות עד הלילה‪292 ...........................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬איסור אכילה משעה עשירית בערב פסח‬

‫אסור לאכול פת )ואפילו מצה עשירה( משעה עשירית ולמעלה‪ ,‬כדי‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫שיאכל מצה לתיאבון‪ ,‬אבל אוכל מעט פירות או ירקות‪ ,‬אבל לא ימלא כריסו מהם‪,‬‬
‫)ואם הוא איסטניס שאפילו אוכל מעט מזיק באכילתו הכל אסור( )רבינו ירוחם(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אם רצה‬ ‫ויין מעט לא ישתה‪ ,‬משום דמיסעד סעיד )ופחות מכוס לא מסעד(‪ ,‬אבל‬
‫לשתות יין הרבה )שתי כוסות ומעלה(‪ ,‬שותה‪ ,‬מפני שכשהוא שותה הרבה גורר תאות‬
‫המאכל ]תוס'ק מברכות לה‪ :‬יין טובא גריר פורתא סעיד[‪.‬‬

‫שורשי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫ואם יודע שימשוך סעודתו עד אחר ט' שעות לא‬ ‫פסחים )צט‪ :(:‬סמוך למנחה )קטנה( לא‬
‫יתחיל אפי' קודם ט' )רש"י ורשב"ם(‪.‬‬ ‫יאכל אדם פת עד שתחשך‪ .‬וכ' הרא"ש –‬
‫מ"א)ג(‪ :‬מעט פירות ‪ -‬וה"ה בשר ודגים‬ ‫מנחה קטנה מתשע שעות ומעלה‪.‬‬
‫וביצים וכה"ג‪ ,‬אבל מחמשת המינים שמבושל‬
‫שם‪ :‬אבל מטבל במיני תרגימא‪.‬‬
‫במי פירות אסור דסעיד )כדעת הרי"ף לאפוקי‬
‫הרא"ש(‪ .‬וכ' התוס' ‪ -‬שירק חי מגרר גריר אבל‬ ‫√ופירש הרי"ף – כגון פירות וכיו"ב‪ .‬כ"כ‬
‫מבושל משביע בדבר קל‪ .‬וחק יעקב – מתיר אף‬ ‫הרמב"ם – ובלבד שלא ימלא כריסו‬
‫במבושל‪ ,‬כ"כ פמ"ג ומשנ"ב‪.‬‬ ‫מהם‪ .‬לאפוקי הרא"ש שכ' – מיני תבשיל‬
‫ב‪.‬‬ ‫מה' מינים או פירות וירקות‪.‬‬
‫"הרבה גורר תאוות האכילה"‬
‫וכ' הט"ז‪ :‬מ"מ לא ישתה כ"כ עד שיהא שבע‬ ‫ענפי הלכה‬
‫כי ודאי יקלקל תאות המאכל וגם יוכל להשתכר‬ ‫א‪.‬‬
‫"משעה עשירית"‬
‫ויתבטל מצות הלילה‪.‬‬
‫מ"א)א(‪ :‬משעה עשירית ‪ -‬היינו רביעית היום‪,‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪290‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"א‬

‫סעיף ב ‪ :‬דברים האסורים לאכול בע"פ‬

‫וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב חלק ‪:1‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬אבל מצה שיוצאין בה בלילה‪ ,‬אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר )היינו מעמוד השחר(‬
‫)ר"ן בשם הרמב"ם והמגיד(‪ .‬וקטן )או קטנה( שאינו יודע מה שמספרין בלילה מיציאת מצרים‪,‬‬
‫מותר להאכילו )ת"ה קכ"ה(‪...‬‬

‫הב"ח‪ :‬היינו מצה עשירה שנילושה רק במי‬ ‫שורשי הלכה‬

‫פירות‪ ,‬אבל אם לשה גם במים כיון שיוצאים בה‬ ‫א‪.‬‬
‫הרא"ש‪ :‬סמוך למנחה לא יאכל פת –‬
‫י"ח אסור לאוכלו בערב פסח‪ .‬כ"כ ספר גבורות‬
‫אבל קודם שעה עשירית מותר‪ .‬ומיירי‬
‫ה'‪ .‬מכל מקום מ"א כ' – שאף שלשה גם במים‬
‫במצה עשירה‪ ,‬שחמץ ודאי אסור‪ ,‬ומצה‬
‫אינה יוצא בה י"ח‪ ,‬ולכן מותר לאוכלו בערב‬ ‫גם אסור‪.‬‬
‫פסח‪ .‬כ"כ חק יעקב פר"ח משנ"ב ועוד‪.‬‬
‫מ"א)ו(‪ :‬מצה כפולה ונפוחה )שהם ספק חמץ(‬
‫אכילת מצה בע"פ‬
‫אין לאכלה בע"פ כל היום דשמא מצה היא‪.‬‬ ‫ירושלמי )פסחים י‪ ,‬א(‪ :‬א"ר לוי האוכל‬
‫ב‪.‬‬ ‫מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית‬
‫"אבל מצה‪ ...‬אסור"‬
‫חמיו‪ .‬כ"פ הרי"ף רמב"ם והרא"ש‪.‬‬
‫רמב"ם‪ :‬אסור מדרבנן כדי שיהיה היכר‬
‫לאכילתה בערב‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬ ‫זמן האיסור אכית מצה‪:‬‬
‫הרא"ש – מזמן איסור חמץ‪√ .‬רמב"ן –‬
‫"קטן שאינו יודע"‬
‫כל יום י"ד‪ .‬ושכנה"ג – מר"ח ניסן‪.‬‬
‫מ"א)ז(‪ :‬אף שאסור להאכיל לקטן בידים דבר‬
‫√וכ' תרומת הדשן‪ :‬וקטן שאינו יודע‬
‫איסור )שמ"ג(‪ ,‬בדבר שאינו אלא ביטול מ"ע‬
‫מה שמספרין בלילה מיציאת מצרים‪,‬‬
‫מותר להאכילו בידים )כמ"ש סי' רס"ט(‪ .‬אבל‬
‫מותר להאכילו‪.‬‬
‫קטן היודע אסור להאכילו דלא שייך לו' בעבור‬
‫זה מאחר שכבר מילא כריסו ממנו‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"מצה עשירה"‬

‫ויש נוהגין שלא לאכול חזרת בערב פסח‪ ,‬כדי לאכול מרור לתיאבון‬ ‫סעיף ב חלק ‪:2‬‬
‫)וכ' הב"י – שאין טעם למנהג( )תא"ו נ"ה ח"ג(‪ ,‬וכן ביום ראשון של פסח )מהמנחה ולמעלה(‪ ,‬כדי‬
‫לאכל בליל שני לתיאבון‪ .‬וכן נוהגין קצת למעט באכילת מצה ביום ראשון מהאי טעמא )כל‬
‫בו(‪.‬‬
‫ויש מחמירין עוד שלא לאכול פירות‪ ,‬כדי לאכול החרוסת לתיאבון‪ ,‬ואין לחוש למנהג ההוא‪.‬‬
‫ויש מחמירין שלא לפרר או לשבור המצות בערב פסח‪ ,‬שלא לבא לאכול מהם )מהרי"ו(‪ ,‬ואין‬
‫לחוש גם לזה‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪291‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"א‬

‫מצה שנאפה כתקנה ואח"כ נתפררה ונילושה ביין ושמן‪ ,‬אינה נקראת מצה עשירה ואסורה‬
‫לאכלה בערב פסח )מהרי"ב(‪.‬‬
‫)מהרי"ל(‪ .‬כ"פ חזון עובדיה‪.‬‬ ‫מ"א )ח(‪ :‬נילושה ביין ושמן ‪ -‬ואפילו נאפית‬
‫אח"כ שנית‪ .‬אבל מפוררת ונתבשלה מותר‬
‫לאכול ומברך במ"מ‪ ,‬דהוי מעשה קדירה ונימוח‬

‫סעיף ג ‪ :‬התחיל לאכול ונשכה סעודות עד הלילה‬

‫אם התחיל לאכול קודם שעה עשירית ומשכה סעודתו עד הלילה‪,‬‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫דינו כמו בשבתות ושאר ימים טובים שנתבאר סימן רע"א סעיף ו'‪.‬‬
‫)ומצוה לרחוץ ולגלח בערב יום טוב וללבוש בגדים נאים כמו בשבת‪ ,‬ועיין לעיל סימן ר"ס‬
‫ורס"ב(‪.‬‬

‫שיתעסק בדיני קרבן פסח ויחשוב לו הקדוש‬ ‫ענפי הלכה‬

‫ברוך הוא כאלו קיים בפועל‪.‬‬
‫"התחיל לאכול קודם שעה עשירית"‬
‫משנ"ב)כא(‪ :‬ר"ל דאף שהתחיל בזמן היתר‬
‫מ"מ צריך להפסיק ואינו מותר לאכול רק עד‬
‫בין השמשות‪ ,‬וממתין עד שיהיה ודאי לילה‬
‫ופורס מפה על השולחן ומקדש )ודינו כשאר‬
‫שבתות(‪ .‬ואם שתה יין מתחלה בתוך הסעודה‬
‫אינו צריך לחזור ולברך ברכת היין רק קידוש‬
‫לבד‪ .‬ואח"כ אומר הגדה‪ ,‬ובסעודה יברך רק על‬
‫אכילת מצה ולא המוציא כיון שהוא בתוך‬
‫הסעודה‪.‬‬
‫ולפי מנהג הרמ"א שמברכין על כל כוס וכוס‪,‬‬
‫צריך לברך על כל כוס וכוס ולא מיפטר במה‬
‫שבירך מתחלה על היין בסעודה‪ .‬וכן לפי מנהג‬
‫רמ"א לעיל בסימן תמ"ד דאין נוהגין לאכול‬
‫מצה עשירה אפילו בע"פ‪ ,‬לא שייך כלל כל‬
‫עיקר דינא דמחבר דהרי לא אכל פת מתחלה‬
‫ולא שייך לומר התחיל בסעודה‪.‬‬
‫"לרחוץ"‬
‫משנ"ב)כב(‪ :‬אחר חצות ילך לבית המרחץ‬
‫ויטבול לכבוד הרגל‪ ,‬ואחר תפלת המנחה נכון‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪292‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ב‬

‫סימן תע"ב‪ :‬דיני הסיבה וארבע כוסות‬

‫ובו ט"ז סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬צט‪ ,‬קח‪ ,‬קט‪ .‬נדרים‪ :‬מט (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף י ‪ :‬מי שהיין מזיקו ‪299 ...........................‬‬
‫סעיף א ‪ :‬יזדרז להתחיל הסדר מיד כשתחשך‬
‫סעיף יא ‪ :‬מצווה לחזר אחר יין אדום ‪300 ........‬‬ ‫‪294 .................................................................‬‬
‫סעיף יב ‪ :‬יין מבושל וקונדיטון ‪300 ................‬‬ ‫סעיף ב ‪ :‬יסדר שלחנו יפה בכלים נאים ‪295 .....‬‬
‫סעיף יג ‪ :‬ימכור מלבושו כדי לקחת יין לסדר‬ ‫סעיף ג ‪ :‬איך מיסב ‪295 ...................................‬‬
‫‪300 .................................................................‬‬ ‫סעיף ד ‪ :‬הסיבה אצל נשים ‪296 ......................‬‬
‫סעיף יד ‪ :‬חיוב נשים במצוות הסדר ‪301 ..........‬‬
‫סעיף ה ‪ :‬הסיבה אצל אביו או רבו ‪296 ............‬‬
‫סעיף טו ‪ :‬ד' כוסות לתינוקות שהגיעו לחינוך‬
‫סעיף ו ‪ :‬השמש צריך הסיבה‪297 .....................‬‬
‫‪301 .................................................................‬‬
‫סע יף ז ‪ :‬מי שאכל או שתה בלא הסיבה ‪297 ......‬‬
‫סעיף טז ‪ :‬לחלק לתינוקות קליות ואגוזים ‪301 .‬‬
‫סעיף ח ‪ :‬שתה הכוסות בזה אחר זה ‪298 ..........‬‬
‫סעיף ט ‪ :‬שיעור הכוס ‪298 ..............................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬יזדרז להתחיל הסדר מיד כשתחשך‬

‫יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום‪ ,‬כדי לאכול מיד כשתחשך‪ .‬ואף אם‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫הוא בבית המדרש‪ ,‬יקום מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו‪,‬‬
‫אבל לא יאמר קידוש עד שתחשך )אחר צאת הכוכבים(‪.‬‬
‫יאכלו"‪ ,‬ולכן גם מצה צריך שיהיה לילה‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬
‫תרומת הדשן – ואף הקידוש וההגדה‬
‫יהא בלילה שעה שראוי לאכול מצה‬ ‫פסחים)קט‪ :(.‬תניא – אמרו עליו על ר"ע‬
‫ומרור‪ ,‬דכוס של קידוש הוא אחד מארבע‬ ‫שמימיו לא אמר הגיע העת לעמוד מבית‬
‫כוסות וכולן צריכים להיות בלילה‪.‬‬ ‫המדרש‪ ,‬חוץ מע"פ כדי שלא ישנו‬
‫התינוקות‪ ,‬וחוץ מערב יוה"כ כדי‬
‫ענפי הלכה‬ ‫שיאכילו בניהם‪.‬‬
‫"כדי לאכל מיד"‬ ‫וכ' הטור‪ :‬יהא שלחנו ערוך מבעוד יום‬
‫גר"ז‪ :‬ר"ל להתחיל הסדר מיד כדי שלא ישנו‬ ‫כדי לאכול מיד שתחשך‪.‬‬
‫התינוקות‪ ,‬והתורה אמרה "והגדת לבינך"‪ .‬כ"כ‬ ‫וכ' הרא"ש‪ :‬מכל מקום לא יאכל קודם‬
‫משנ"ב‪.‬‬ ‫שתחשך‪ ,‬לפי שזמן מצה רק בלילה‪ ,‬ול"ד‬
‫פמ"ג‪ :‬עד שתחשך – בדיעבד שאכל מצה בין‬ ‫לערבי שבתות‪ ,‬דשאני פסח שקורבן פסח‬
‫שנאכל בלילה‪ ,‬וכ' "על מצות ומרורים‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪294‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ב‬

‫הכוכבים‪ ,‬מכל מקום לא יברך משום סב"ל‪.‬‬ ‫השמשות לא יצא‪ ,‬ויחזור לאכול אחר צאת‬

‫סעיף ב ‪ :‬יסדר שלחנו יפה בכלים נאים‬

‫יסדר שלחנו יפה בכלים נאים כפי כחו‪ ,‬ויכין מקום מושבו שישב‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫בהסיבה דרך חירות ]הטור[‪ .‬הגה‪ :‬ואפילו עני שאין לו כרים‪ ,‬ישב )צ"ל יסב‪ ,‬שמטה ראשו לצד‬
‫שמאל( על הספסל ]מרדכי מפסחים צט‪.[:‬‬

‫של גויים כ"א בפסח )כיון דאין משתמש בהם‬ ‫ענפי הלכה‬
‫אלא פעם אחת בשנה לא מקפיד הגוי(‪.‬‬
‫"בכלים נאים"‬
‫"יסב"‬
‫הב"ח‪ :‬טעמו שבכל דור חייב אדם לראות‬
‫מהרי"ל‪ :‬מותר לסמוך על ירך חבירו כדאיתא‬ ‫עצמו שיצא משעבוד מצרים‪ ,‬ולכן יסדר שלחנו‬
‫בגמ' אבל לא על ירך עצמו דמחזי כדואג‪ .‬כ"כ‬ ‫בכלים נאים‪ .‬ומהרי"ל – בכל השנה היה מונע‬
‫משנ"ב‪.‬‬ ‫עצמו מכלים נאים זכר לחורבן‪ ,‬מלבד ליל‬
‫הסדר‪ .‬ובכל השנה לא היה משתמש במשכנות‬

‫סעיף ג ‪ :‬איך מיסב‬

‫)שמא יקדים קנה‬ ‫כשהוא מיסב לא יטה על גבו ולא על פניו ולא על ימינו‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫לושט(‪ ,‬אלא על שמאלו‪) .‬ואין חילוק בין אטר לאחר( )טור בשם רש"י ות"ה סימן קל"ו(‪.‬‬

‫אבל רש"י כ' – שמא יקידם קנה לוושט‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫נפק"מ בשאר ימות השנה יש לחוש לרש"י‪.‬‬
‫פסחים )צט‪ :(:‬אפילו עני שבישראל לא‬
‫רמב"ם‪ :‬שמא יקידים קנה לוושט – שהוושט‬
‫יאכל עד שיסב‪ .‬ועוד שם ‪ :‬הסיבת ימין‬
‫הוי על צד ימין ונפתח הכובע שעל פי הקנה‬
‫לאו שמיה הסבה ועוד שמא יקדים קנה‬
‫מאליו כשהוא מוטה לימין‪ ,‬ואם יכנס בו מאכל‬
‫לוושט ויבוא לידי סכנה‪ .‬פרקדן לאו‬
‫הוי סכנה‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫שמיה הסבה‪ .‬וכ' רמב"ם‪ :‬פרקדן – י"מ‬
‫"אין חילוק בין איתר לאחר"‬ ‫על גבו‪ ,‬וי"מ – על פניו‪.‬‬
‫משנ"ב)יא(‪ :‬פירוש שגם איטר צריך להסב על‬ ‫כ' ראבי"ה‪ :‬בזמן הזה שאין רגילות‬
‫שמאל כל אדם‪ .‬ואף שהוא אוכל תמיד בשמאלו‬ ‫בארצינו להיסב יושב כדרכו וא"צ להיסב‪.‬‬
‫וא"כ לטעם א' )חירות( היה צריך להסב על‬ ‫מכל מקום רוב הפוסקים חלקו עליו‪.‬‬
‫ימינו‪ ,‬מ"מ אין לחלק מפני טעם ב' שמא יקדים‬
‫קנה לוושט דהוי סכנה‪ .‬וכ' פמ"ג ‪ -‬שבדיעבד‬ ‫ענפי הלכה‬
‫אם היסב על צד ימין יצא דימין שלו הרי הוא‬ ‫"לא יטה על גבו"‬
‫כשמאל כל אדם‪.‬‬
‫הלבוש כ' – שאינו דרך חירות כ"כ משנ"ב‪,‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪295‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ב‬

‫ב"ח‪ :‬אבל תוך י"ב חדש א"צ הסיבה‪ ,‬כ"כ‬ ‫פר"ח‪ :‬גידם יד ימין או שיש לו בה מכה שאינו‬
‫מ"א‪ .‬מכל מקום כנה"ג כ' – שחייב בהסיבה‪,‬‬ ‫יכול לאכול בה – פטור מהסיבה‪ ,‬שלא תיקנו‬
‫מכל מקום לא יסב על מטה כבודה וכלולה‪ .‬כ"כ‬ ‫הסיבה אלא דרך חירות ולא לצער‪ .‬וכן מצדד‬
‫חק יעקב והגר"ז‪.‬‬ ‫ביה"ל‪.‬‬

‫סעיף ד ‪ :‬הסיבה אצל נשים‬

‫אשה אינה צריכה הסיבה אלא א"כ היא חשובה ]פסחים קח‪.[.‬‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫הגה‪ :‬וכל הנשים שלנו מיקרי חשובות ]מרדכי ורבינו ירוחם[‪ ,‬אך לא נהגו להסב כי סמכו על‬
‫דברי ראבי"ה דכתב דבזמן הזה אין להסב )ד"ע(‪.‬‬

‫ופסק ב"ח‪ :‬כבה"ג שפטורה אא"כ באישה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫חשובה‪ .‬כ"כ פר"ח‪.‬‬
‫פסחים )קח‪ :(.‬אישה אצל בעלה א"צ‬
‫ענפי הלכה‬ ‫הסיבה‪ ,‬ואם היא אישה חשובה )שאין‬
‫"לא נהגו להסיב"‬ ‫בעלה מקפיד עליה ‪ -‬רוקח( צריכה הסיבה‪.‬‬
‫כ"כ לבוש הט"ז והגר"ז‪ .‬וכ' כנה"ג‪-‬‬ ‫כ' רשב"ם‪ :‬א"צ הסיבה דאימת בעלה‬
‫והספרדיות נהגול להסיב‪ .‬וכ' חזון עובדיה –‬ ‫עליה‪ .‬ובה"ג כ' – דלא אורח ארעא‪ .‬וכ'‬
‫שבדיעבד שלא הסיבה א"צ לחזור‪.‬‬ ‫הרא"ש שנפק"מ‪ :‬אלמה וגרושה‪ ,‬לבה"ג –‬
‫א"צ הסיבה‪ ,‬לרשב"ם – צריכה הסבה‪.‬‬

‫סעיף ה ‪ :‬הסיבה אצל אביו או רבו‬

‫בן אצל אביו צריך הסיבה‪ ,‬אפילו הוא רבו מובהק )דמסתמא אב מוחל לבנו‬ ‫סעיף ה‪:‬‬
‫– שאילתות(‪ .‬תלמיד לפני רבו אינו צריך הסיבה )ואף יש בזה איסור – ד"מ(‪ ,‬אפילו אינו רבו‬
‫מובהק‪ ,‬אלא אם כן יתן לו רבו רשות )שאז מחויב להסב – פר"ח(‪.‬‬
‫ותלמיד חכם מופלג בדורו‪ ,‬אעפ"י שלא למד ממנו כלום‪ ,‬חשוב כרבו ואינו צריך‬
‫הסיבה ]תרומת הדשן[‪) .‬ודווקא כשאוכלין על שלחן אחד‪ ,‬אבל אם אוכל על שלחן בפני עצמו‬
‫צריך להסב( ]ד"מ בשם מהרי"ב[‪.‬‬

‫מובהק‪ .‬וכ' הרמב"ם – אא"כ נתן לו רבו‬ ‫שורשי הלכה‬

‫רשות‪.‬‬
‫פסחים )קח‪ :(.‬בן אצל אביו א"צ הסיבה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬ ‫וכ' הרא"ש – שאביו סתם מלמדו תורה‪.‬‬
‫"על שלחן בפני עצמו"‬ ‫ולכן אפילו אביו רבו מובהק א"צ הסיבה‪.‬‬
‫תלמיד אצל רבו מהו? ופסקו הרא"ש‬
‫והמרדכי – שצריך הסיבה אפילו אינו רבו‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪296‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ב‬

‫אסור להסב משום מוראו‪ .‬ופמ"ג כ' ‪ -‬שבאופן‬ ‫ד"מ בשם מהרי"ב‪ :‬ואף שהוא בפני רבו‪,‬‬
‫זה טוב שיטול ממנו רשות‪.‬‬ ‫כיון דהוא בשולחן בפ"ע אין הסיבה שלו זלזול‬
‫לכבוד רבו‪ ,‬ופר"ח – חולק‪ ,‬כל שרואהו רבו‬

‫סעיף ו ‪ :‬השמש צריך הסיבה‬

‫השמש צריך הסיבה ]שם כ"פ הרי"ף רמב"ם והרא"ש[‪.‬‬ ‫סעיף ו‪:‬‬
‫אפיקומן וד' כוסות בהסיבה‪ .‬וכ' רמב"ם ‪-‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫דה"ה בעל הבית שיש לו תלמיד ללמדו אומנות‬
‫חייב התלמיד בהסיבה‪ .‬וכן עבדים עבריים‬ ‫משנ"ב‪ :‬השמש צריך הסיבה ‪ -‬ואפילו בפני‬
‫חייבים בהסיבה עכ"פ בכזית ראשון כשמש‪.‬‬ ‫אדונו‪ ,‬ואף שהוא תמיד משועבד להתעסק‬
‫בצרכי הבית מ"מ מחויב הוא להראות חירות‬
‫בליל פסח ולאכול עכ"פ כזית מצה וכזית‬

‫סעיף ז ‪ :‬מי שאכל או שתה בלא הסיבה‬

‫כל מי שצריך הסיבה‪ ,‬אם אכל או שתה בלא הסיבה לא יצא‪ ,‬וצריך‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ז‪:‬‬
‫לחזור לאכול ולשתות בהסיבה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש אומרים דבזמן הזה‪ ,‬דאין דרך להסב‪ ,‬כדאי הוא ראבי"ה )דס"ל דא"צ הסיבה(לסמוך‬
‫עליו שבדיעבד יצא בלא הסיבה ]אגודה[‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ונראה לי אם לא שתה כוס שלישי או רביעי בהסיבה‪ ,‬אין לחזור ולשתות בהסיבה דיש בו‬
‫חשש שנראה כמוסיף על הכוסות; אבל בשני כוסות ראשונות‪ ,‬יחזור וישתה בלא ברכה‬
‫)מנהגים(‪ ,‬וכן באכילת מצה‪ .‬ולכתחלה יסב כל הסעודה ]מהרי"ב[‪.‬‬

‫כה"ח‪ :‬פירוש – כיון שאסור לשתות בין כוס‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ג' לד'‪ ,‬ואם יחזור לשתות צריך לברך )שלשיטת‬ ‫א‪.‬‬
‫שם‪ :‬השמש שאכל כזית מצה שמורה‬
‫הרמ"א מברך על כל כוס( נראה שמוסיף על‬
‫כשהוא מיסב יצא‪ .‬כ' הרא"ש – שמשמע‬
‫הכוסות‪ ,‬בזה יש לסמוך על ראבי"ה שלא יחזור‬
‫שאם לא הסב לא יצא‪ ,‬וצריך לחזור‬
‫לשתות‪ .‬אבל בין כוסו א' לב' שמותר לשתות‬ ‫ולאכול‪.‬‬
‫ושותה בלא ברכה אין חשש‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫√כ"פ הטור – כל מי שצריך הסיבה אם‬
‫כ"כ מ"א)ז( – והאידנא שאין דרך לשתות גם‬
‫אכל ושתה בלא היסבה לא יצא וצריך‬
‫בין הראשונות‪ ,‬א"כ הוי נמלך‪ ,‬ואם יחזור‬
‫לחזור לאכול ולשתות בהסיבה‪.‬‬
‫לשתות צריך לברך‪ ,‬והוי כמוסיף כל הכוסות‪,‬‬
‫ולכן לא יחזור לשתות‪ .‬מכל מקום רצוי שיתנה‬ ‫ענפי הלכה‬
‫מתחילה שאם ירצה לשתות יחזור לשתות‪ ,‬ואז‬ ‫ג‪.‬‬
‫יוכל לחזור לשתות כשלא הסב‪.‬‬ ‫"לא שתה כוס שלישי או רביעי"‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪297‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ב‬

‫דהא דאסור לאכול שני פעמים אפיקומן‪ ,‬כ"פ‬ ‫"וכן באכילת מצה"‬
‫משנ"ב‪ .‬מיהו דעת השו"ע – שצריך לחזור‬
‫פר"ח‪ :‬מיהו באפיקומן אם שכח לאכלו‬
‫ולאכול בהסיבה‪ ,‬כ"פ שו"ג וחזון עובדיה‪.‬‬
‫בהסיבה לא יחזור ויאכלנו )שיש לסמוך בזה על‬
‫הרמב"ם שבאפיקומן א"צ הסיבה(‪ .‬וכ' ח"א ‪-‬‬

‫סעיף ח‪ :‬שתה הכוסות בזה אחר זה‬

‫צריך לשתות ד' כוסות על הסדר )פי' שיאמר ההגדה בנתיים(‪ ,‬ואם שתאן‬ ‫סעיף ח‪:‬‬
‫זה אחר זה שלא כסדר‪ ,‬לא יצא ]פסחים קיח‪ :‬וכפירוש הרשב"ם[‪.‬‬

‫אם שתה מכוס גדול והפסיק בינתים ואמר הגדה‬ ‫ענפי הלכה‬
‫נמי לא יצא דארבע כוסות בעינן‪.‬‬
‫"צריך לשתות ד' כוסות"‬
‫"לא יצא"‬
‫ירושלמי‪ :‬שהם כנגד ד' לשונות גאולה‪:‬‬
‫משנ"ב‪ :‬וצריך לחזור ולשתות עוד שלש‬ ‫והוצאתי‪ ,‬והצלתי‪ ,‬וגאלתי ולקחתי‪.‬‬
‫כוסות לברך עתה על כל כוס וכוס וכ"מ בפמ"ג‪.‬‬
‫"בזה אחר זה"‬
‫ה"ה אם שתה כוס רביעית תיכף אחר שלישית‬
‫לא יצא ידי חובת כוס רביעית‪.‬‬ ‫משנ"ב)כה(‪ :‬וכ"ש אם שפכן כולן בכוס אחד‬
‫ושתאן לא יצא )פרש"י(‪ .‬ובפמ"ג ‪ -‬מצדד שאף‬

‫סעיף ט‪ :‬שיעור הכוס‬

‫שיעור הכוס‪ ,‬רביעית לאחר שימזגנו )אם רוצה למזגו(‪ ,‬וישתה כולו‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ט‪:‬‬
‫או רובו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם יש בו הרבה רביעיות‪ ,‬שותין ממנו כל כך בני אדם כמנין רביעיות שבו‬
‫)ובדיעבד סגי אפילו רוב רביעית לכל אחד(‪ .‬ויש אומרים שצריך לשתות רוב הכוס‪ ,‬אפילו‬
‫מחזיק כמה רביעיות )ולכן יקח כוס קטן וישתה רובו – מ"א(‪) .‬וצריך לשתות השיעור שלא‬
‫בהפסק גדול בנתיים( ] ב"י בשם רוקח [‪.‬‬

‫רובו‪ .‬כ"מ מהגמרא שם‪ .‬ושיעור רביעית‬ ‫שורשי הלכה‬

‫אחר שימזגנו ]שם[‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫פסחים)קח‪ :(:‬ארבעה כוסות הללו צריך‬
‫או"ח‪ :‬ואם הכוס גדול יוצאים בו כמה‬ ‫שיהא בהן כדי רביעית‪] .‬שם קט‪ .‬רביעית‬
‫אנשים לפי מספר הרביעיות שיש וב‪ .‬כ"כ‬ ‫של תורה ‪ 2‬אצבעות על ‪ 2‬אצבעות גובה ‪2‬‬
‫הכלבו‪ .‬מיהו הרמב"ן כ' – שצריך לשתות‬ ‫אצבעות וחצי וחומש אצבע‪ .‬כלומר ‪*2.7*2*2‬‬
‫רוב הכוס‪ ,‬אף שהוא גדול מאוד‪.‬‬ ‫‪ 2‬ס"מ‪ ,‬שהם ‪ 86.4‬גרם [‪.‬‬
‫וכ' הטור‪ :‬ואין צריך שישתה כולו‪ ,‬אלא‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪298‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ב‬
‫וגם שלא יהיה פגום‪ ,‬הכא כיון דלהראשון היה‬
‫כוס מלא כולהו אתיין מכח הראשון‪ .‬והוסיף‬
‫פמ"ג ‪ -‬ואפשר עוד דהמחבר עיקר דינא אתא‬
‫לאשמועינן דשניהם יוצאין בכוס אחד‪ .‬כ"כ‬
‫משנ"ב‪.‬‬
‫"וי"א"‬
‫לבוש‪ :‬קי"ל כסתם מרן דסי ברביעית או רוב‬
‫רביעית אף בכוס גדול‪ .‬כ"כ א"ר‪ ,‬ר"ז ומשנ"ב‪.‬‬
‫"שלא בהפסק גדול"‬
‫שו"ע)או"ח תריב‪ -‬י(‪ :‬היינו פחות מזמן שתיית‬
‫רביעית‪ .‬וכ' מ"א – ואם שהה יותר מכדי‬
‫אכילת פרס אף בדיעבד לא יצא‪ .‬ואם שהה יותר‬
‫מכדי שתיית רביעית נכנס לספק‪ ,‬ולכן בשני‬
‫כוסות ראשונים יחזור וישתה‪ ,‬אבל באחרונות‬
‫שנראה כמוסיף לא יחזור לשתות‪ .‬כ"כ פר"ח‬
‫ומשנ"ב‪.‬‬
‫סעיף י ‪ :‬מי שהיין מזיקו‬
‫מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו‪ ,‬או שונאו‪) ,‬עם כל זאת( צריך לדחוק‬
‫עצמו ולשתות‪ ,‬לקיים מצות ארבע כוסות‪.‬‬
‫בכלל זה כשיפול למשכב )מהירושלמי(‪ .‬אבל‬
‫בשבתות יו"ט יכול לשמוע הקידוש מאחר‪ ,‬מה‬
‫שאין כן בפסח שחל חיוב השתייה על כל אדם‪.‬‬
‫וכ' מ"א)יב( ‪ -‬שיכול למזגו היטב‪ ,‬אכן בעינן‬
‫שיהא עדיין ראוי לקידוש‪ .‬וכן יכול ליקח יין‬
‫צמוקים או חמר מדינה‪ .‬כ"כ משנ"ב‪ .‬כ"כ הרב‬
‫יעקב יוסף זצ"ל – שגם יכול לקדש על מיץ‬
‫ענבים‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"אם רוצה למוזגו"‬
‫פמ"ג‪ :‬ר"ל בזמנינו שהיינות חלשים אין חיוב‬
‫למוזגו אפילו לכתחילה‪ .‬וכ' משנ"ב ‪ -‬ודע‬
‫דאפילו אם שותה יין חי וחזק מ"מ צריך דוקא‬
‫רביעית שלם דלא חלקו חז"ל בשיעורים‪.‬‬
‫מכל מקום כה"ח כ' ‪ -‬שלפי סודן של דברים‬
‫צריך למזוג היין )בג' טיפות מים( למתק הדינים‪,‬‬
‫וכן נוהגים הספרדים‪.‬‬
‫"כולו או רובו"‬
‫פר"ח‪ :‬לכתחילה כולו ובדיעבד סגי ברובו‪ ,‬וכ'‬
‫הט"ז ‪ -‬שבמדינות שהיין ביוקר אפילו לכתחלה‬
‫סגי ברובו‪ .‬והוסיף חק יוסף ‪ -‬אך כוס הרביעית‬
‫ישתה כולו כדי שיהא יכול לברך ברכה אחרונה‪.‬‬
‫כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"הרבה רביעיות"‬
‫רשב"ם והר"ן‪ :‬משמע שאפילו לכתחלה‬
‫שרי‪ ,‬וכ' מ"א ‪ -‬דאף שלכתחלה בעינן כוס מלא‬
‫סעיף י‪:‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫נדרים)מט‪ :(:‬ר"י בר אלעא לא הוי שתי‬
‫חמרא‪) ,‬ועם כל זאת( שתי ארבע כוסות‬
‫ואומר חוגרני צידעי מפסחא ועד עצרתא‪.‬‬
‫וכן הוא בירושלמי על ר' יונה‪ .‬כ"פ‬
‫הרשב"א והשו"ע‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"מפני שמזיקו"‬
‫משנ"ב)לה(‪ :‬ודוקא שרק כואב ראשו‪ ,‬ואין‬
‫‪299‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ב‬

‫סעיף יא‪ :‬מצווה לחזר אחר יין אדום‬

‫]ירושלמי[‪) .‬אם אין הלבן משובח ממנו( )טור(‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"יין אדם"‬
‫לפי הירושלמי – טעמו מהפסוק אל תראה יין‬
‫כי יתאדם‪ .‬והט"ז – הוסיף עוד טעם‪ ,‬לזכר הדם‬
‫שפרעה היה שחוט תינוקות ישראל‪ .‬ומ"א כ' –‬
‫זכר מכת הדם‪.‬‬
‫הט"ז‪ :‬במקומות שיש עלילות דם נמנעים‬
‫לקחת יין אדם‪ .‬וכ' כנה"ג – שבימנו המנהג‬
‫השתנה לחומרא שאין לוקחים יין לבן כלל‪.‬‬
‫מצוה לחזור אחר יין אדום‬ ‫סעיף יא‪:‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫ירושלמי‪ :‬מצוה לחזור אחר יין אדום‬
‫דכתיב אל תראה יין כי יתאדם‪.‬‬
‫דין יין לבן‬
‫רמב"ן כ' – שיין לבן אפילו בדיעבד‬
‫פסול‪ .‬מכל מקום הרמב"ם – הכשיר‬
‫בדיעבד יין לבן‪ ,‬כ"פ הרי"ף והרא"ש‪.‬‬
‫√וכ' הטור‪ :‬ואם הלבן משובח מהאדום‬
‫הוא עדיף‪.‬‬

‫סעיף יב ‪ :‬יין מבושל וקונדיטון‬

‫)פי' שמעורב בו דבש ופלפלין(‪] ,‬ירושלמי‬ ‫יוצאים ביין מבושל ובקונדיטון‬ ‫סעיף יב‪:‬‬
‫ורו"פ לאפוקי רב האי[‪.‬‬

‫ראה ת' הרי"ף שהחמיר‪ .‬ויין מבשול כל שלא‬ ‫ענפי הלכה‬

‫הרתיחו אותו וירד ממנו קצת‪ ,‬לא מקרי מבושל‬
‫)תשב"ץ(‪ ,‬ולכן יין מפוסטר )שמגיע רק ל ‪70‬‬
‫חק יעקב‪ :‬לכתחלה טוב יותר ליקח יין שאינו‬
‫מעלות( כשר‪.‬‬ ‫מבושל אם לא שהמבושל טוב יותר‪ ,‬וכן כה"ג‬
‫לענין קונדיטון‪ .‬כ"כ משנ"ב‪ .‬כ"כ הרב יעקב‬
‫יוסף זצ"ל – להחמיר‪ ,‬ומרן שהקל לפי שלא‬

‫סעיף יג‪ :‬ימכור מלבושו כדי לקחת יין לסדר‬

‫אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ימכור מלבושו או ילוה או ישכיר‬ ‫סעיף יג‪:‬‬
‫עצמו בשביל יין לד' כוסות ]רשב"ם מפסחים צט‪.[:‬‬

‫המזיגה יקחם הכל ללילה ראשונה‪ .‬ונר ביתו‬ ‫ענפי הלכה‬

‫עדיף מארבע כוסות משום שלום בית‪ .‬כ"כ‬
‫"עני המתפרנס מהצדקה"‬
‫משנ"ב‪ .‬וכ' עוד המ"א ‪ -‬לכתחלה הגבאים‬
‫צריכים ליתן לו יין לארבע כוסות‪ :‬אם לא נתנו‬ ‫מ"א)יד(‪ :‬מי שאין לו אלא ד' כוסות אחר‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪300‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ב‬

‫לו הגבאים )רשב"ם(‪.‬‬

‫סעיף יד ‪ :‬חיוב נשים במצוות הסדר‬

‫גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל מצות הנוהגות באותו לילה‬ ‫סעיף יד‪:‬‬
‫)כגון מצה ומרור ואמירת הגדה (‪] ,‬פסחים קח‪.[.‬‬

‫חייבות שאף הן היו באותו הנס )מהגמרא(‪,‬‬ ‫ענפי הלכה‬

‫והוסיף מ"א ‪ -‬שהיו עיקר באותו הנס שבזכות‬
‫"גם הנשים"‬
‫נשים צדקניות נגאלו‪.‬‬
‫רמב"ם‪ :‬דאף שהוא מצוה שהזמן גרמא מ"מ‬

‫סעיף טו ‪ :‬ד' כוסות לתינוקות שהגיעו לחינוך‬

‫‪ -‬גמרא( ליתן לכל אחד‬ ‫)אבל אינו מעכב‬ ‫תינוקות שהגיעו לחינוך‪ ,‬מצוה‬ ‫סעיף טו‪:‬‬
‫כוסו לפניו )וסגי שישתה מלוא לוגמיו(‪] ,‬הרא"ש והמרדכי[‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ואין ליקח כוס שפיו צר כעין קלו"ג גלא"ז‪ ,‬מפני שלא יוכל לשתות רביעית כאחד‬
‫]מהרי"ב[‪ .‬ובכוס של ברכת המזון בלאו הכי אין לוקחים אותו )שצריך ליתן עיניו בו(‪ ,‬וע"ל סימן‬
‫קפ"ג סעיף ד' בהגה‪ ,‬וכן הכוס של קידוש‪ ,‬ועיין לעיל סימן רע"א סעיף י' ]ב"י[‪.‬‬

‫סעיף טז‪ :‬לחלק לתינוקות קליות ואגוזים‬

‫מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים‪ ,‬כדי שיראו שינוי וישאלו‬ ‫סעיף טז‪:‬‬
‫]פסחים קט‪ .‬מעשה בר"ע[‪.‬‬

‫השאלות‪ .‬וצריך לעוררם שלא יישנו עד אחר‬ ‫משנ"ב‪ :‬יראו שינוי וישאלו ‪ -‬ר"ל שעי"ז‬
‫עבדים היינו‪ ,‬שידעו ענין יציאת מצרים דעיקר‬ ‫יתעוררו לשום לב על כל השנויים וישאלו‬
‫המצוה הוא התשובה "עבדים היינו לפרעה"‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪301‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ג‬

‫סימן תע"ג‪ :‬דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד‬

‫כוס השני‬
‫ובו ז' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬לט‪ ,‬קיד‪-‬קיז (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫א ‪ :‬מקדש על כוס ראשון ‪ .‬אין ליטול ידיו לפני קידוש ‪303 ............................‬‬ ‫סעיף‬
‫ב ‪ :‬שותה כוס ראשון בהסיבה ‪305 ..............................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ג ‪ :‬לשתות בין הכוסות ‪305 .........................................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ד ‪ :‬סדר הקערה ‪305 ..................................................................................‬‬ ‫ס עיף‬
‫ה ‪ :‬ירקות שיוצאים בהם למצוות מרור ‪ .‬עשיית החרוסת ‪307 ........................‬‬ ‫סעיף‬
‫ו‪ : 1‬טיבול ראשון ‪309 ................................................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ו‪ : 2‬יבצע המצה האמצעית ‪310 ....................................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ו‪ : 3‬יגביה הקערה כשאומר הא לחמא ‪ ,‬סילוק השלחן ‪311 ..............................‬‬ ‫סעיף‬
‫ז ‪ :‬כו ס שני וההגדה ‪312 .............................................................................‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א ‪ :‬מקדש על כוס ראשון ‪ .‬אין ליטול ידיו לפני קידוש‬

‫מוזגין לו כוס ראשון ומקדש עליו‪ ,‬ומברך שהחיינו‪ .‬ואם חל‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א חלק ‪:1‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫בשבת‪ ,‬אומר ויכולו‪ .‬ואם חל במוצאי שבת אומר יקנה"ז‪ ,‬ואם שכח להבדיל ולא‬
‫נזכר עד שהתחיל ההגדה‪ ,‬ישלים ההגדה עד גאל ישראל ואחר כך יבדיל‪...‬‬
‫ג‪.‬‬
‫או"ח‪ :‬פעם שכח רבנו להבדיל בפסח‬ ‫שורשי הלכה‬
‫שחל במוצאי שבת עד שהתחיל ההגדה‪,‬‬ ‫א‪.‬‬
‫פסחים)קיד‪ :(.‬משנה‪ .‬מזגו לו כוס‬
‫ולא הפסיק להבדיל עד אחר ההגדה‪ .‬כ"כ‬
‫ראשון‪ ,‬לפי בית הלל מברך על היין ואחר‬
‫ד"מ בשם מהרי"ל‪.‬‬
‫על היום )שהחיינו(‪ .‬כ"פ הטור ‪ -‬ואם חל‬
‫ענפי הלכה‬ ‫בשבת אומר ויכלו‪.‬‬
‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"ומקדש עליו"‬ ‫שם‪ :‬ואם חל במוצאי שבת מסקנת‬
‫משנ"ב)א(‪ :‬קודם שיקדש יכוין שרוצה לקיים‬ ‫הגמרא שאומר יקנה"ז )יין קידוש נר הבדלה‬
‫מצות קידוש וגם מצות ד' כוסות‪ .‬וקודם הגדה‬ ‫זמן(‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪303‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ג‬

‫שיטעום ואסור להפסיק בשתיה )דנראה שמוסיף‬ ‫יכוין לצאת ידי מצות סיפור יציאת מצרים‬
‫על הכוסות כיון שמברך על היין(‪ .‬אבל לפי‬ ‫)ח" א(‬
‫המחבר שכתב "עד שהתחיל ההגדה" משמע‬ ‫שהחיינו‪.‬‬ ‫שכח לברך‬
‫שכל שלא התחיל יכול להבדיל‪ ,‬שהרי לפי‬
‫משנ"ב‪ :‬אם לא בירך שהחיינו קודם השתיה‬
‫המחבר אפשר לשתות בין הכוסות בלי ברכה‪.‬‬
‫מברך אח"כ אימתי שיזכור ביום א'‪ ,‬ואפילו‬
‫וכ' חזון עובדיה)קלד( – וכשהשלים ההגדה‬
‫באמצע השוק‪ ,‬כ"ד המ"א‪ .‬מכל מקום חזון‬
‫יבדיל על כוס שני‪ .‬ואם נזכר באמצע סעודה‬
‫עובדיה )קלג( כ' – שאם נזכר אחר שאמר כבר‬
‫יבדיל מיד אז )ר"ז( ולא יברך עליו ברכת בורא‬
‫בגאלנו "והגיענו הלילה הזה לאכול מצה ומרור"‬
‫פרי הגפן שנפטר בברכת כוס שני ששתה לפני‬
‫שוב לא יוכל לברך‪.‬‬
‫האכילה‪ .‬נזכר כסיים סעדותו יבדיל כל כוס‬
‫ברכת המזון‪ ,‬נזכר אחר כך יבדיל על כוס ד'‪,‬‬ ‫הרב יעקב יוסף זצ"ל‪ :‬ואם חל בשבת –‬
‫נזכר אחר כך יבדיל על כוס ה' ויברך בורא פרי‬ ‫ולפני הקידוש יאמר שלום עליכם ואשת חיל‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגפן לפי שיש היסח הדעת‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬ ‫"אומר יקנה"ז"‬
‫חק יעקב‪ :‬שכח לומר ההגדה בלילה אין לו‬ ‫משנ"ב בשם הפוסקים‪ :‬ולא אומר בשמים כמו‬
‫תשלומין כלל‪ ,‬דכתיב בעבור זה בשעה שמצה‬ ‫בכל מוצאי שבת ליו"ט‪ .‬וכ' האחרונים ‪-‬‬
‫ומרור מונחים לפניך‪ .‬ואם שכח לומר קידוש‬ ‫שאומר הבדלה זו מיושב כמו הקידוש‪ .‬אמנם‬
‫בלילה יאמר למחרתו‪ :‬בורא פרי הגפן‪ ,‬אשר‬ ‫לפי האריז"ל צריך לומר הבדלה זו מעומד‪ ,‬אף‬
‫בחרתנו )כמו בלילה(‪ .‬כ"כ כה"ח‪.‬‬ ‫שבהבדלה של שאר השנה אומר מיושב‪ .‬כ"כ‬
‫כה"ח‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"שכח להבדיל‪ ...‬ישלים ההגדה"‬
‫פירש הלבוש‪ :‬לא יכול להבדיל תיכף‬
‫כשנזכר שהרי הבדלה טעונה כוס והמברך צריך‬

‫הגה‪ :‬ואין ליטול ידיו כלל קודם קידוש )רי"ו‪ ,‬הרא"ש בתשובה‬
‫ד‪.‬‬
‫חלק ‪2‬‬ ‫‪:‬‬ ‫סעיף א‬
‫ומרדכי(‪ .‬ואם אין ידיו נקיות‪ ,‬יטול מעט אבל אין לברך על הנטילה‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ובעל הבית לא ימזוג בעצמו‪ ,‬רק אחר ימזוג לו דרך חירות )מהרי"ב(‪.‬‬

‫אינו נכון‪ .‬כ"כ משנ"ב‪ .‬וד"מ כ' ‪ -‬שאין ליטול‬ ‫ענפי הלכה‬
‫ידים קודם קידוש דמיחזי שסובר שקידוש צריך‬ ‫ד‪.‬‬
‫נטילה‪ .‬משנ"ב – ולכן כ' הרמ"א שאם ידיו‬ ‫"ואין ליטול ידיו"‬
‫מלוכלכות רק יטול מעט ולא נטיל הגמורה‪.‬‬ ‫מ"א‪ :‬ר"ל אף לנוהגים בכל השנה ליטול ידיו‬
‫"אין לברך"‬ ‫לסעודה קודם קידוש )דס"ל שהקידוש לא חשיב‬
‫הפסק בין נטילה לסעודה‪ ,‬בליל פסח שמפסיקין‬
‫משנ"ב‪ :‬אפילו אם יטול נטילה גמורה יזהר‬ ‫הרבה אחר הקידוש באמירת ההגדה אין לעשות‬
‫עכ"פ שלא יברך‪ ,‬דנטילה זו אינו עולה לו‬ ‫כן( ואפילו ליטול ידיו כדי שלא יצטרך לחזור‬
‫לצורך אכילה‪ ,‬והוי ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫וליטול ידיו אחר הקידוש לאכילת כרפס ג"כ‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪304‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ג‬

‫סעיף ב ‪ :‬שותה כוס ראשון בהסיבה‬

‫]טור לאפוקי ראבי"ה‬ ‫שותה )כוס הראשון( בהסיבה ]שם[ ואינו מברך אחריו‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫דס"ל שיברך אחריו[‪.‬‬
‫משנ"ב‪ :‬שותה בהסיבה – ואם לא היסב חוזר לשתות‪ .‬ואינו מברך אחריו ‪ -‬שסומך על מה שיברך‬
‫ברהמ"ז לבסוף‪.‬‬

‫סעיף ג ‪ :‬לשתות בין הכוסות‬

‫אם ירצה לשתות כמה כוסות ‪ -‬הרשות בידו‪ ,‬ומכל מקום ראוי ליזהר‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫שלא לשתות בין ראשון לשני‪ ,‬אם לא לצורך גדול‪ ,‬כדי שלא ישתכר וימנע מלעשות‬
‫הסדר וקריאת ההגדה‪.‬‬

‫משנ"ב )יב(‪ :‬בין ששותה בין א' לב' או לאחר‬ ‫שורשי הלכה‬
‫כוס שני וכ"ש בתוך אכילה‪ ,‬אבל בין ג' לד'‬
‫פסחים )קיז‪ :(:‬בין הכוסות הללו אם רצה‬
‫אסור כדלקמן בסימן תע"ט‪-‬א‪.‬‬
‫לשתות ישתה‪ ,‬בין ג' לד' לא ישתה‪.‬‬
‫וכ' חק יעקב – לפי הרמ"א )תע"ד( שמברך על‬
‫כל כוס‪ ,‬יהא אסור לשתות בין הכוסות כיון‬ ‫√וכ' הכלבו – אפשר אף בין א' לב' לא‬
‫שנראה כמוסיף על הכוסות‪ .‬וכאן שלא הגיה‬ ‫ישתה שמא ישתכר ויבטל ההגדה )ובין‬
‫מיירי שהיה בדעתו בשעת ברכה לפטור על כל‬ ‫כוס ב' לג' דהוא סמוך לאכילה או בתוך אכילה‬
‫מה שיביאו לו אח"כ לשתות )ולכן לא מברך(‪.‬‬ ‫שרי דאז אינו משכר(‪ .‬כ"כ הרב יונתן – אם‬
‫כ"כ ר"ז ומשנ"ב‪.‬‬ ‫לא לצורך גדול‪ .‬כ"כ ד"מ שכן נוהגין‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬כדי שלא ישתכר ‪ -‬משמע דוקא יין‬ ‫ענפי הלכה‬
‫או שאר משקין המשתכרים אבל משקה שאין‬
‫"הרשות בידו"‬
‫משתכר מותר לשתות בין הכוסות‪ .‬כ"כ א"ר‬
‫ומשנ"ב‪.‬‬

‫סעיף ד ‪ :‬סדר הקערה‬

‫)ב' ללחם‬ ‫חלק ‪ 1‬מביאין לפני בעל הבית קערה שיש בה שלשה מצות‬ ‫‪:‬‬ ‫סעיף ד‬
‫)לפטור‬‫משנה‪ ,‬ואחד לאפיקומן ולחם עוני( ומרור וחרוסת )לטבול בו המרור( וכרפס או ירק אחר‬
‫ברכת המרור( )וחומץ או מי מלח( ושני תבשילין‪ ,‬אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה‪,‬‬
‫ונהגו בבשר וביצה‪...‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪305‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ג‬

‫ושם בגמרא‪ :‬טעם הטיבול ‪ -‬תקנת חכמים כדי‬ ‫שורשי הלכה‬

‫להתמיה את התינוקות שיראו שינוי שאוכלין‬
‫הירקות בטיבול לפני הסעודה‪ ,‬שאין זה דרכם‪,‬‬ ‫פסחים )קיד‪ :(.‬משנה ‪ -‬הביאו לפניו מצה‬
‫וישאלו‪.‬‬ ‫וחזרת וחרוסת ושני תבשילין‪,‬‬
‫מצה‪ :‬הרי"ף והרמב"ם כ' – ב' מצות‪.‬‬
‫"ושני תבשילין"‬
‫√והתוס' והרא"ש כ' – ג' מצות‪ .‬וכן‬
‫משנ"ב בשם הפוסקים‪ :‬זכר לחגיגה ‪ -‬ואם חל‬
‫נוהגים‪.‬‬
‫ע"פ בשבת י"א דאין צריך ליקח רק תבשיל‬
‫אחד כנגד פסח דחגיגה אינה דוחה שבת‪ .‬וי"א‬ ‫ענפי הלכה‬
‫דאעפ"כ צריך לעשות ב' תבשילין כמו בשאר‬
‫"מביאים לפניו"‬
‫שנים ולא פלוג רבנן‪ .‬וכן נוהגין )הב"ח(‪.‬‬
‫משנ"ב בשם הפוסקים‪ :‬לפניו ‪ -‬אבל לפני‬
‫"נהגו בבשר וביצה"‬
‫שאר בני ביתו אין צריך להניח כסדר הזה אלא‬
‫משנ"ב‪ :‬וכ"ש שיכול לקחת שני מיני בשר‬ ‫כולן נוטלין משל בעל הבית‪.‬‬
‫אחד צלי ואחד מבושל זכר לפסח וחגיגה )כ"מ‬ ‫מהרי"ל‪ :‬כרפס ‪ -‬ובחרו לכתחלה במין זה‬
‫מהגמרא(‪ .‬והכלבו כ' ‪ -‬שמה שבחרו בביעא‬ ‫שהוא נוטריקון ס' פרך‪ ,‬כלומר ס' רבוא עבדו‬
‫)ביצה( כלומר בעי רחמנא למפרק יתנא‪ .‬ויש‬ ‫עבודת פרך‪ .‬וכ"ה ע"פ הסוד‪ ,‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫שכתבו שאוכלים ביצה זכר לאבילות בית‬
‫המקדש )שהביצים ממאכל אבלים(שאין אנו‬ ‫"או מי מלח"‬
‫יכולין להקריב קרבן פסח‪.‬‬ ‫משנ"ב)כא(‪ :‬לטבול בהן הכרפס והירק‪ .‬וכ'‬
‫המ"א ‪ -‬שאם חל בשבת יעשה המי מלח קודם‬
‫שבת ואם לא עשה קודם שבת יעשה מי מלח‬
‫מועטים‪.‬‬

‫חלק ‪ 2‬הגה‪ :‬ויסדר הקערה לפניו בענין שאינו צריך לעבור על המצוה )ר"ל‬ ‫‪:‬‬ ‫סעיף ד‬
‫שלא יצטרך לדלג עליהם(‪ ,‬דהיינו הכרפס יהא למעלה )פירוש בסמוך לו( מן הכל והחומץ סמוך לו‬
‫)מימין( יותר מן המצה‪ ,‬והמצות מן המרור והחרוסת‪ ,‬והם יהיו יותר קרובים אליו מן הבשר‬
‫והביצה ]מהרי"ל[‪.‬‬

‫הקערה לפי שיטת הרמ"א ושיטת האריז"ל‬

‫לפי האריז"ל‬
‫ג' מצות – כנגד כתר חכמה בינה‪.‬‬
‫זרוע – חסד‪ .‬ביצה – גבורה‪,‬‬
‫מרור – תפארת‪.‬‬
‫חרוסת – נצח‪ ,‬כרפס – הוד‬
‫חזרת – יסוד ‪.‬‬
‫והקערה ‪ -‬מלכות‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪306‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ג‬

‫על‬ ‫והבשר נהגו שיהיה זרוע‪ ,‬ונהגו שהבשר יהיה צלי )ולא מבושל זכר לקרבן פסח(‬
‫הגחלים‪ ,‬והביצה )שהיא זכר לחגיגה( תהיה מבושלת‪ .‬והוא הדין צלויה )דס"ל שהחגיגה גם‬
‫בצלי(‪ .‬וכן נוהגין בעירנו )לצלות הביצה(‪.‬‬
‫לנו בצלי ע"ג גחלים שיוצאין מעיקר הדין גם‬
‫בקרבן פסח‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫לאכול הזרוע הצלויה‬ ‫"הבשר נהגו שיהיה זרוע"‬
‫משנ"ב בשם האחרונים‪ :‬שאסור לאכול‬ ‫משנ"ב)כז(‪ :‬ע"ש זרוע נטויה שהראה הקדוש‬
‫הזרוע בלילה דאין אוכלין צלי בלילה‪ .‬אבל‬ ‫ברוך הוא במצרים‪ .‬וכ' פמ"ג ‪ -‬ומי שאין לו‬
‫הביצה אף שהיא צלויה מותר שאין איסור צלי‬ ‫זרוע יקח שאר בשר אף בלא עצם‪ .‬וכ' הר"ן ‪-‬‬
‫בביצה )כדלקמן תע"ו(‪ .‬וכ' המ"א ‪ -‬לפ"ז אסור‬ ‫דבעינן שיהיה מעט בשר על הזרוע שהוא זכר‬
‫לצלות הזרוע בלילה אלא אם כן דעתו לאכלו‬ ‫לבשר קרבן פסח ‪ ,‬כ"כ ד"מ מ"א‪.‬‬
‫למחר‪ ,‬וע"כ אם שכח וצלאו בלילה יזהר לאכלו‬ ‫מ"א)ח(‪ :‬על הגחלים ‪ -‬ואף שהיה הפסח נצלה‬
‫מחר‪ .‬כ' הח"א ‪ -‬רע עלי המעשה שזורקין‬ ‫לכתחלה בשפוד‪ ,‬מ"מ כיון שאין נצלה אלא‬
‫הזרוע והוא ביזוי מצוה‪.‬‬ ‫בשפוד של רמון שטורח לחזור אחריו לפיכך די‬

‫סעיף ה ‪ :‬ירקות שיוצאים בהם למצוות מרור ‪ .‬עשיית‬

‫החרוסת‬
‫)חריי"ן‬ ‫אלו ירקות שיוצאים בהם ידי חובתו‪ :‬חזרת‪ ,‬עולשין‪ ,‬תמכא‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫‪ -‬מ"א(‪ ,‬חרחבינא )פירוש מיני עשבים מרים(‪ ,‬מרור )שם ירק(‪ .‬ויוצאים בעלין שלהם‬
‫ובקלחן‪ ,‬אבל לא בשורש‪ ,‬אלא שבעלין אין יוצאין אלא אם כן הם לחים‪ ,‬ובקלחים‬
‫יוצאים בין לחים בין יבשים‪ ,‬אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים )שבכולם‬
‫מפני שאין בהם טעם מרור עי"ז(‪ .‬וכולם מצטרפים לכזית )אף שיש לכ"א טעם שונה‪ ,‬מצטרפים כיון‬
‫שלכולם יש טעם מרירות(‪ ,‬שהוא השיעור שלהם‪...‬‬
‫כ' הגמ"י‪ :‬שדקדק ר"ת ‪ -‬שבקלח יוצאים‬ ‫שורשי הלכה‬
‫לא בשורש וכ"כ סמ"ג‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫פסחים)לט‪ :(.‬משנה‪ .‬ואלו ירקות שאדם‬
‫ענפי הלכה‬ ‫יוצא בהן ידי חובתו בפסח‪ :‬בחזרת‪,‬‬
‫בתמכא‪ ...‬יוצאין בהן בין לחין בין יבשין‪.‬‬
‫מצוות מרור‬ ‫אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא‬
‫גמ)שם(‪ :‬דכתיב )מדבר ט‪ ,‬יא( "עַל ַמצּוֹת‬ ‫מבושלין‪ .‬וכולן מצטרפין לכזית ויוצאים‬
‫וּ ְמר ִֹרים י ֹא ְכלֻהוּ"‪ ,‬ועכשיו שאין לנו פסח מצוות‬ ‫בקלח שלהם‪.‬‬
‫מרור אינו אלא מדרבנן‪ .‬כ' האחרונים ‪ -‬שם‬ ‫ובגמרא)לט‪ :(:‬יוצאין בהן בין לחים בין‬
‫שאין יוצאין במצה גזולה כך אין יוצאין במרור‬ ‫יבשים אמר רב חסדא לא שנו אלא קלח‬
‫גזול‪ ,‬ולכן יזהר שלא יעקור ישראל בעצמו‬ ‫אבל עלין לחים אין יבשים לא‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪307‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ג‬

‫שהוא קודם במשנה‪ ,‬ועוד שאת החריי"ן אי‬ ‫מקרקע הגוי דסתם עכו"ם גוזלי קרקעות הם‬
‫אפשר לאכול ממנו כזית‪.‬‬ ‫ועל קרקע אין שייך יאוש‪ ,‬אלא יעקור העכו"ם‬
‫"אא"כ לחים"‬ ‫בעצמו דאז הוי יאוש‪ ,‬וכשיקנה הוי שינוי רשות‬
‫שקונה‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫פרש"י‪ :‬דיבשים אין בהם טעם מרור והרי הם‬
‫כעפרא בעלמא‪ ,‬משא"כ בקלח דמתוך שהוא עב‬ ‫"אבל לא בשורשים"‬
‫אפילו הוא יבש אינו מפסיד טעמו‪.‬‬ ‫ט"ז ומ"א‪ :‬פי' שרשים קטנים המתפצלים‬
‫ועלין כמושין י"א שיוצאין בהן ויש שמחמירין‪.‬‬ ‫לכאן ולכאן בתחתיתו או בצדדיו‪ ,‬כ' ח"א ‪-‬‬
‫ונחלקו האחרונים מה דין עלים הכמושים‪:‬‬ ‫אבל שורש הגדול שבו עומד הירק הוא הקלח‬
‫ריא"ז בשלטי גבורים‪ ,‬ומ"א כ' – שאין יוצאים‬ ‫)והוא כשר(‪ .‬ובמדינותינו אין שאר המינים‬
‫בהם‪ .‬וראב"ן וא"ר כ' – שיוצאים בהם‪.‬‬ ‫מצויים וע"כ המרור הנהוג במדינתנו הוא תמכא‬
‫)חריי"ן(‪ .‬ויש ליזהר שלא לאכול אותו כשהוא‬
‫"אבל לא בכבושים"‬
‫שלם שכמעט הוא סכנה שמחמת חריפותו‪ ,‬ולכן‬
‫רש"י פ' – כבושים בחומץ‪ .‬אבל המ"א כ' –‬
‫צריך לפררו בפומפיה ולהעמידו כך מגולה ואז‬
‫שאף במים מעת לעת הוי כבוש‪ .‬ובדיעבד יש‬
‫מפיג חריפותו‪ .‬וכ' יחווה דעת )א‪,‬יח( – בימנו‬
‫לסמוך להקל כשאין לו אחרים )משנ"ב(‪.‬‬
‫עדיף לקחת החסה למרור משני טעמים‪ :‬כיון‬

‫חלק ‪ 2‬ועיקר המצווה בחזרת )חסה(‪ .‬ואם אין לו חזרת‪ ,‬יחזור אחר‬
‫א‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫סעיף ה‬
‫ראשון ראשון‪ ,‬כפי הסדר שהם שנויים‪ .‬הגה‪ :‬ואם אין לו אחד מאלו הירקות‪ ,‬יקח לענה‬
‫או שאר ירק מר‪) ,‬אגור(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫וחרוסת יעשה עב‪ ,‬זכר לטיט‪ ,‬ואח"כ נותנין בו מעט חומץ או יין אדום זכר לדם )כדי‬
‫לרכך אותו ויהיה זכר לדם(‪) ,‬טור(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ועושין החרוסת מפירות שנמשלו בהם ישראל )תוספות פ' ע"פ( כגון‪ :‬תפוחים‪ ,‬תאנים‪ ,‬אגוזים‪,‬‬
‫רימונים‪ ,‬שקדים‪ .‬ונותנין עליו תבלין‪ ,‬כגון קנמון וזנגביל הדומים לתבן שהיו מגבלין בו הטיט‬
‫)טור(‪.‬‬

‫מצוה בחרוסת‪ .‬גמ')קטז‪ (.‬מאי מצוה? ר'‬ ‫שורשי הלכה‬

‫לוי אמר – זכר לתפוח‪ .‬ר' יוחנן אמר –‬ ‫א‪.‬‬
‫זכר לטיט‪ .‬אמר אביי‪ :‬הילכך לקהויה זכר‬ ‫פסחים)לט‪ :(.‬אמר רבי אושעיא מצווה‬
‫לתפוח‪ ,‬ולסמוכיה זכר לטיט‪.‬‬ ‫בחזרת‪ .‬וכ' הסמ"ק ‪ -‬ונהגו העולם בחסא‬
‫ג‪.‬‬ ‫דחס רחמנא עלן‪ ,‬וטוב לחזר אחריו‬
‫תוס'‪ :‬צריך לעשות חרוסת בפירות‬
‫מטעם זה אפילו בדמים יקרים‪.‬‬
‫שנדמים לכנסת ישראל‪) .‬כגון תפוח‪ ,‬אגוז‪,‬‬ ‫הגמ"י‪ :‬ואם אין לו חזרת יקח ראשון כפי‬
‫תאנה ורימון(‪.‬‬ ‫סדר המשנה‪.‬‬
‫פסחים)קטז‪ :(.‬נותן בה תבלין לזכר התבן‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫החרוסת‬
‫פסחים)קיד‪ :(.‬ר"א ברבי צדוק אומר ‪-‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪308‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ג‬

‫וביה"ל כ' שצ"ע על המ"א‪ :‬ראשית הלענה‬ ‫ענפי הלכה‬

‫אינה ראויה לאכילה )כן מוכח מהפוסקים( ואין‬
‫יוצאים בה י"ח‪ .‬ועוד שכתב הרשב"ץ שלענה‬
‫אינו ירק רק מין עץ שלא יוצאים בו י"ח‪.‬‬
‫רך ולבסוף קשה וכן הוא ג"כ טבע חזרת‬
‫"או שאר ירק מר"‬
‫פר"ח‪ :‬היינו אותם שיש להם סימנים‬
‫המוזכרים בש"ס לענין מרור‪ :‬שיהיה ראוי‬
‫לאכילה‪ ,‬ושיש לו שרף )כשחותכין אותו יוצא‬
‫במקום חתוכו מוהל לבן כחלב(‪ ,‬ופניו מכסיפין‬
‫)דהיינו שעלה שלו אינו ירוק מאוד כעלי הבצלים‬
‫ושארי ירקות אלא נוטה קצת ללובן(‪ .‬וכ' מ"א ‪-‬‬
‫ומ"מ לא יברך מפני שאין בקיאין בסימנים אלו‪.‬‬
‫כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"חרוסת יעשה עב"‬
‫חק יעקב בשם הרוקח‪ :‬ויעשהו מעיו"ט ואם‬
‫שכח מותר לעשותו ביום טוב‪ .‬וכ' מ"א)ט"ז( ‪-‬‬
‫ואם חל בשבת יתן בו המשקה מערב שבת‬
‫)אגודה(‪ .‬וב)שכ"א סעיף טז( התבאר שע"י שינוי‬
‫)שיתן המשקה תחילה( ‪ -‬מותר‬
‫"עיקר המצווה בחזרת"‬
‫גמ'‪ :‬שהוא זכר לשעבוד מצרים שהיה תחלתו‬
‫שתחלה מתוק וסופה מר‪.‬‬
‫כ' כנה"ג – אכן יש מקומות שמצוי בו הרחש‬
‫הרבה‪ ,‬וצריך לבודקו יפה יפה‪ ,‬שהם קטנים‬
‫כמראה החזרת‪ .‬ולכן אני נוהג לאכול רק‬
‫הקלחים‪ .‬כ"כ ת' חתם סופר ומשנ"ב‪.‬‬
‫חק יעקב‪ :‬ומי שהוא חולה או איסטניס מותר‬
‫לו ליקח מאיזה מין שערב עליו ביותר וגם יאכל‬
‫הכזית מעט מעט בכדי שיעור אכילת פרס‪ .‬וכ'‬
‫האחרונים ‪ -‬ואם גם זה אי אפשר לו מפני‬
‫בריאותו עכ"פ יאכל מעט או ילעוס בפיו לזכר‬
‫טעם מרירות אך לא יברך ע"ז‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫"יקח לענה"‬
‫משנ"ב)מד( – מיירי בירק שאינו מהחמישה‬
‫מיני מרור‪ .‬כ"מ מד"מ‪.‬‬
‫אולם מ"א)טו( – הוכח מהאגור דמיירי באחד‬
‫מה' מיני מרור והוא מרור הנזכר שם‪.‬‬

‫סעיף ו‪ :1‬טיבול ראשון‬

‫)שכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה(‬ ‫נוטל ידיו לצורך טבול ראשון‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ו חלק ‪:1‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ולא יברך על הנטילה )כמ"ש בשו"ע קנ"ח ס"א(‪ ,‬ויקח מהכרפס פחות מכזית ומטבלו‬
‫בחומץ )או ביין או במי מלח לאפוקי שלא יטבול בחרוסת( ומברך בורא פרי האדמה ואוכל‪,‬‬
‫ואינו מברך אחריו‪...‬‬
‫שטיבולו במקשה‪ ,‬ואם כן לא יכול לברך‬ ‫שורש י הלכה‬
‫על הנטילה‪ .‬כ"כ בעל העיטור‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫● אומנם הגאונים כ' ‪ -‬שיש חיוב ליטול‬ ‫פסחיםקטו‪ :(.‬כל דבר שטיבולו במשקה‬
‫בברכה‪ .‬כ"כ הרב שמיה בשם רש"י ועוד‪.‬‬ ‫‪ -‬צריך נטילת ידים‪ .‬כ"פ הטור ‪ -‬נוטל ידיו‬
‫לצורך טיבול הראשון דכל שטיבולו‬
‫√ב"י‪ :‬להלכה יטול בלא ברכה‪ .‬כ"פ‬ ‫במשקה צריך נטילה‪.‬‬
‫בשו"ע‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫האם מברך על נטילה זו?‬
‫מטבל‬ ‫לפניו‬ ‫הביאו‬ ‫פסחים)קיד‪:(.‬‬ ‫● הרמ"מ – האידנא א"צ נטילה לדבר‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪309‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ג‬

‫בורא נפשות רבות אני אוכל פחות מכזית‬ ‫בחזרת‪ .‬כדי שישאלו התינוקות )למה‬
‫לאפוקי נפשי מפלוגתא‪.‬‬ ‫מטבלים לפני הסעודה(‪.‬‬
‫במה מטבל החזרת?‬ ‫כמה אוכל מהחזרת?‬
‫רב עמרם – בחרוסת‪ .‬כ"כ הרמב"ם‬ ‫● √הרא"ש – דוקא מרור שמברך עליו‬
‫ורמ"מ‪√ .‬ור"ת כ' – שמטבל בחומץ‪ .‬כ"כ‬ ‫"על אכילת מרור"‪ ,‬צריך שאכל כזית‬
‫הרא"ש ועוד‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬ ‫שיקרא אכילה‪ .‬משא"כ בשאר ירקות‬
‫שא"צ כזית‪ .‬כ"כ הרשב"א‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬ ‫● אבל הרמב"ם – כ' שצריך לאכול כזית‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"ומברך בורא פרי האדמה"‬
‫אם אכל כזית מהחזרת‬
‫מ"א)יט( ‪ -‬ומברך קודם הטיבול כדי שיהא‬ ‫ר"י – יברך אחריו בורא נפשות רבות‪.‬‬
‫עובר לעשייתן )מהרי"ל( כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫√ורשב"ם – אינו מברך‪.‬‬
‫מכל מקום לגבי מרור )לקמן תע"ה( כ' השו"ע‬
‫וכ' ב"י‪ :‬טעם מחלוקתם תלוי בהסבר‬
‫שמטבל לפני הברכה‪ .‬וה"ה לכאן‪ ,‬וכ"מ מהלשון‬
‫למה לא מברך בפה"א על המרור‪ :‬לפי ר"י‬
‫כאן‪ .‬כ"כ כה"ח‪.‬‬
‫כיון שנפטר בברכת המוציא‪ .‬ולכן צריך‬
‫"ואינו מברך עליו"‬ ‫לברך בורא נפשות רבות אחר טיבול‬
‫משנ"ב)נו(‪ :‬אפילו אם אכל כזית אינו מברך‬ ‫ראשון‪ .‬ולפי הרשב"ם – אינו מברך על‬
‫לפי שברכה ראשונה קאי גם על המרור‪ .‬וע"כ‬ ‫המרור כיון שנפטר מברכת החזרת‪ .‬ולכן‬
‫ברכת המזון שפוטר את המרור יפטור גם את‬ ‫אין לברך אחר החזרת בורא נפשות‬
‫הכרפס‪.‬‬ ‫רבות‪.‬‬
‫√וכ' תשובת מהרי"ל )סי' כה(‪ :‬כיון‬
‫שישנה מחלוקת האם לברך אחר החזרת‬

‫סעיף ו‪ :2‬יבצע המצה האמצעית‬

‫ויקח מצה האמצעית ויבצענה לשתים )דבעינן לחם עוני(‪ ,‬ויתן‬ ‫חלק ‪2‬‬
‫ג‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫סעיף ו‬
‫חציה לאחד מהמסובין )שמא יאכלנה בסעודה( לשומרה לאפיקומן ונותנין אותה תחת‬
‫המפה‪ ,‬וחציה השני ישים בין שתי השלימות‪...‬‬
‫הכל בו ‪ -‬המנהג שבוצע קודם שיקרא‬ ‫שורשי הלכה‬
‫ההגדה כדי שיאמר עליה הא לחמא עניא‬ ‫ג‪.‬‬
‫מה לעני בפרוסה אף כאן בפרוסה‪ .‬וי"א ‪-‬‬ ‫הרא"ש‪ :‬ויקח המצה האמצעית‬
‫שהוא כדי שיראו התינוקות וישאלו מפני‬ ‫ויבצענה לשנים ויתן חציה לאחד מן‬
‫מה אנו מטמינים המצה ועדיין לא אכלנו‪.‬‬ ‫המסובים לשמרה לאפיקומן‪ .‬כ"כ מרדכי‬
‫וי"א ‪ -‬כדי שלא יראו ויאכלו אותה תוך‬ ‫והגמ"י‪ .‬דלא כספר המצוות והרוקח ‪-‬‬
‫הסעודה בשוגג ולא יהיה לו עוד מצה‬ ‫שפירשו לבצוע הראשונה‪.‬‬
‫שמורה באחרונה ולפיכך מצניעין אותה‪.‬‬ ‫טעם שבוצעים קודם הסעודה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪310‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ג‬

‫אין לבצוע מצה ראשונה‪ ,‬אלא את השניה‬ ‫וכ' הרוקח‪ :‬שנותנין אותה תחת המפה‬
‫בצורת ד )שהיא הגדולה( ‪ -‬לאפיקומן ‪ ,‬ו –‬ ‫זכר למשארותם‪ .‬וכ' הרא"ש – ואת חציה‬
‫לאכילת מצה‪.‬‬ ‫השני ישים בין ב' שלמות כדי שיפגע‬
‫משנ"ב)נט(‪ :‬תחת המפה ‪ -‬זכר למה שנאמר‬ ‫בשלמה תחילה בברכת המוציא‪ ,‬שממנה‬
‫משארותם צרורות בשמלותם )אחרונים(‪ .‬וכ'‬ ‫הוא בוצע‪.‬‬
‫המ"א ‪ -‬שיש שנותנין אותה על כתפיהם זכר‬
‫ליציאת מצרים‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫ג‪.‬‬
‫"מצה אמצעית"‬
‫הב"ח‪ :‬מצה עליונה מברך עליה המוציא‪ ,‬מצה‬
‫אמצעית )הפרוסה( מברך על אכילת מצה‪ ,‬ומצה‬
‫אחרונה לכורך‪ .‬כ"כ ש' הכוונות – לפי הסוד‬

‫סעיף ו‪ :3‬יגביה הקערה כשאומר הא לחמא ‪ ,‬סילוק השלחן‬

‫ויגביה הקערה שיש בה המצות ויאמר‪ :‬הא לחמא עניא‪ ,‬עד‬ ‫חלק ‪3‬‬
‫ד‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫סעיף ו‬
‫מה נשתנה )וכשיגיע למה נשתנה יסיר הקערה מעל הלשחן שישאלו התינוקות(‪] .‬הרא"ש[‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויאמרו בלשון שמבינים הנשים והקטנים )מהא לחמא ואילך דהוא התחלת הגדה(‪ ,‬או יפרש‬
‫להם הענין‪ ,‬וכן עשה ר"י מלונדרי כל ההגדה בלשון לע"ז‪ ,‬כדי שיבינו הנשים והקטנים‪) .‬כל‬
‫בו ומהרי"ל(‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ואז יצוה להסירם מעל השלחן ולהניחם בסוף השלחן כאלו כבר אכלו‪ ,‬כדי שיראו‬
‫התינוקות וישאלו‪.‬‬
‫)מהרי"ב ד"מ מט"מ(‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬
‫ה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫"כדי שיבינו"‬ ‫פסחים )קטו‪ :(:‬למה עוקרים השלחן‪ ,‬כדי‬
‫משנ"ב‪ :‬שהרי גם נשים חייבות במצות הלילה‬ ‫שיכירו התינוקות וישאלו‪.‬‬
‫ובאמירת הגדה‪ .‬ולכן החיוב גם על המשרתת‬ ‫וכ' הרא"ש – בימנו שהשולחנות גדולים‬
‫שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה‪.‬‬ ‫וטורח לפנותם‪ ,‬מסלקים הקערה לסוף‬
‫ו‪.‬‬ ‫השלחן‪ ,‬כאילו אינם רוצים לאכול יותר‪.‬‬
‫"להסירם מעל השלחן"‬
‫כ"כ רשב"ם‪.‬‬
‫עו"ש‪ :‬ואם השולחן קטן יסירם לגמרי מעל‬
‫השולחן כי בלא"ה ליכא שינוי לתינוק‪ .‬וכ'‬ ‫ענפי הלכה‬
‫מ"א)כה( ‪ -‬שעכשיו לא נהגו להסירם משום‬
‫דאין היכר לתינוקות בזה דיודעים שאלו‬ ‫"הא לחמא"‬
‫ד‪.‬‬
‫הדברים לא ניתנו על השלחן לצורך אכילה‪.‬‬ ‫מ"א)כ"ד(‪ :‬לישנא דקרא דכתיב למען יראו‬
‫אבל בזמן הגמ' היו רגילין לעקור השלחן‪.‬‬ ‫את הלחם אשר האכלתי אותם‪ .‬ואין לשבש‬
‫הנוסחא ולומר כהא לחמא או הא כלחמא‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪311‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ג‬

‫סעיף ז ‪ :‬כוס שני וההגדה‬

‫חלק ‪ 1‬מוזגין לו מיד כוס שני‪ ,‬כדי שישאלו התינוקות למה שותים‬
‫א‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫סעיף ז‬
‫כוס שני קודם סעודה‪ .‬ואם אין חכמה בבן‪ ,‬אביו מלמדו‪ .‬אם אין לו בן‪ ,‬אשתו‬
‫שואלתו‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬הוא שואל את עצמו‪ .‬ואפילו תלמידי חכמים שואלים זה לזה‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫מה נשתנה וכו' )וכשהבן או האשה שואלת‪ ,‬אין צריך לומר‪ :‬מה נשתנה‪ ,‬אלא מתחיל‬
‫עבדים( )מהרי"ל(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וכשמתחיל עבדים היינו לפרעה‪ ,‬מחזיר הקערה שבה המצות לפניו וקורא כל‬
‫ההגדה ]טור[‪...‬‬

‫ענפי הלכה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫א‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"מוזגין לו כוס שני"‬ ‫פסחים )קטז‪ :(.‬משנה‪ .‬מזגו לו כוס שני‪,‬‬
‫משנ"ב)סז(‪ :‬מיד ‪ -‬ולא ימתין במזיגת הכוס עד‬ ‫וכאן הבן שואל אביו‪ .‬ואם אין דעת בבן‬
‫שיגיע ללפיכך שאז צריך לאחוז הכוס בידו‪,‬‬ ‫אביו מלמדו‪ :‬מה נשתנה הלילה הזה מכל‬
‫אלא מיד שמסיר הקערה מעל השולחן מוזג‪.‬‬ ‫הלילות וכו'‪ .‬ולפי דעתו של בן‪ ,‬אביו‬
‫וא"צ שטיפה והדחה שכבר שטפו לקידוש‪.‬‬ ‫מלמדו‪ .‬מתחיל בגנות ומסיים בשבח‪,‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל‬
‫"וקורא כל ההגדה"‬
‫הפרשה כולה‪.‬‬
‫של"ה‪ :‬ואין לומר בהסיבה רק באימה ויראה‪,‬‬
‫גמ'‪ :‬תנו רבנן חכם בנו ‪ -‬שואלו‪ ,‬ואם‬
‫וכ' מ"א)כז( ‪ -‬יאמר ונאמר לפניו שירה בניקוד‬
‫אינו חכם ‪ -‬אשתו שואלתו‪ .‬ואם לאו ‪-‬‬
‫סגול ְונ ֶ ֱא ַמר‪ ,‬שהוא לשון עבר דקאי על גאולת‬
‫הוא שואל לעצמו‪ .‬ואפילו שני תלמידי‬
‫מצרים‪ .‬כ"כ רש"ל והט"ז‪ .‬אבל גרסת הרי"ף ‪-‬‬
‫חכמים שיודעין בהלכות הפסח ‪ -‬שואלין‬
‫וְנ ֹא ַמר לפניו‪ .‬כן גרסת הרא"ש והרמב"ם‪ ,‬כ"כ‬
‫זה לזה‪.‬‬
‫דרישה‪ .‬וכן מנהג הספרדים‪.‬‬
‫וכשיגיע למצה זו צריך להגביה‪ ,‬להראותה למסובין שתחבב‬ ‫חלק ‪2‬‬
‫ד‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫סעיף ז‬
‫המצוה עליהם‪) .‬ויש להגביה מצה הפרוסה שהיא כלחם עוני( )מהרי"ו(‪ ,‬וכן כשיגיע למרור‬
‫זה‪ ,‬וכשיגיע ללפיכך‪ ,‬מגביה כל אחד כוסו בידו עד שחותם גאל ישראל‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ונוהגין לזרוק מעט מן הכוס באצבע )ע"ש אצבע אלהים היא(‪] ,‬ד"ע[‪ .‬כשמגיע לדם ואש‬
‫ותמרות עשן‪ ,‬וכן כשמזכיר המכות דצ"ך עד"ש באח"ב בכלל ובפרט )העשר מכות בפרט(‪ ,‬הכל‬
‫ט"ז פעמים )כן מנהג הספרדים – הרב יעקב יוסף זצ"ל(‪ ] .‬מהרי"ל [‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ויהיה הפת מגולה בשעה שאומר ההגדה עד לפיכך‪ ,‬שאוחז הכוס בידו‪ .‬ואז יכסה הפת )שלא‬
‫יראה הפת בושתו[‪) .‬אגור ובית יוסף(‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪312‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ג‬

‫המ"א)ל( – וכשמתחיל לפיכך לומר שירה על‬ ‫שורשי הלכה‬

‫היין יכסה הפת שלא יראה בושתו‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫פסחים )קטז‪ :(:‬אמר רבא ‪ :‬כשאומר מצה‬
‫זו צריך להגביה‪ ,‬ומרור זה צריך להגביה‪.‬‬
‫בשר )כשאומר שהיו אבותינו אוכלים‬
‫במצרים( אין צריך להגביה‪ ,‬ולא עוד אלא‬
‫שנראה כאוכל קדשים בחוץ‪.‬‬
‫טור‪ :‬נוהגים באשכנז כשמגיע ללפיכך‬
‫אוחז כוס בידו לומר עליו שירה‪.‬‬
‫הלל בליל פסח‬ ‫]‬
‫ריצב"א היה קורא ההלל פעמים ומברך בכל‬
‫פעם‪ ,‬לפני הסעודה ואחריה‪ .‬כ"כ רב האי‪.‬‬
‫אבל רי"ץ גיאת כ' – שאין לברך על ההלל‬
‫כלל לפי שחולקים אותה לשנים‪ .‬כ"כ ראבי"ה‬
‫והרא"ש‪.‬‬
‫והטור כ'‪ :‬שיש מקומות שקוראים ההלל‬
‫בבית הכנסת בתפילה ומברכים ובזה פוטרים‬
‫על ההלל שבבית‪ .‬וכ"כ ב"י שהוא מנהג בני‬
‫ספרד‪.[ .‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫ד‪.‬‬
‫"כשיגיע למרור זה"‬
‫כתב המרדכי‪ :‬וצריך לומר ונאכל שם מן‬
‫הזבחים ומן הפסחים‪ ,‬דהא אוכלין תחלה מן‬
‫החגיגה דהיינו הזבח אבל הפסח נאכל על‬
‫השובע‪.‬‬
‫השל"ה‪ :‬כשיגיע ללפיכך מגביה ‪ -‬גם‬
‫כשיאמר "והיא שעמדה" עד "הקדוש ברוך הוא‬
‫מצילנו מידם" יאחז הכוס בידו‪ ,‬ואז יהיה הפת‬
‫מכוסה‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫"ט"ז פעמים"‬
‫מ"א בשם ד"מ‪ :‬נגד אותיות י"ו משמו של‬
‫הקדוש ברוך הוא שהכה את פרעה‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫"פת מגולה‪ ...‬עד לפיכך"‬
‫מדרש‪ :‬הפת מגולה כשאומר ההגדה‪ ,‬שמצה‬
‫נקראת לחם עוני שעונים עליו דברים‪ .‬כ'‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪313‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ד‬

‫סימן תע"ד‪ :‬על כוס שני אין מברכין‬

‫ובו סעיף אחד‬

‫סעיף א ‪ :‬כוס שני‬

‫שותה כוס שני ואין מברך עליו לא ברכה ראשונה ולא ברכה‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫אחרונה‪ ,‬שאין מברכין בורא פרי הגפן כי אם על כוס של קידוש ועל כוס של ברכת‬
‫המזון )וכוס ד' נפטר מברכת כוס ג'(‪ ,‬ואין מברכין על הגפן כ"א אחר כוס רביעי‪.‬‬
‫הגה‪ :‬והמנהג בין אשכנזים לברך ברכה ראשונה על כל כוס וכוס‪ ,‬אבל ברכה אחרונה אין‬
‫מברכין רק אחר האחרון לבד‪ ,‬וכן דעת רוב הגאונים‪.‬‬

‫"כי אם אחר כוס ד"‬ ‫שורשי הלכה‬

‫משנ"ב)ג(‪ :‬אף שברכת המזון הוא הפסק גמור‬
‫ברכת הגפן על ד' כוסות‬
‫לענין ברכה ראשונה של כוס ג'‪ ,‬מ"מ לענין‬
‫√הרי"ף – מברך בורא פרי הגפן על כל‬ ‫●‬
‫ברכה אחרונה לא מפסיד מידי שאין היסח הדעת‬
‫מחייב לברך תיכף ברכה אחרונה ‪,‬ויכול להמתין‬
‫כוס‪ ,‬שכל כוס מצוה בפ"ע‪ .‬כ"כ ר'‬
‫עד שישתה כל הכוסות ואז יפטר בברכה אחרונה‬
‫נטרונאי גאון‪ ,‬ר האי‪ ,‬ר"ע‪ ,‬רמב"ם ועוד‪.‬‬
‫את כל הד' כוסות ביחד‪.‬‬ ‫כ"פ הרמ"א‬
‫ילקוט יוסף‪ :‬שתה כוס שני בלא הסבה חוזר‬ ‫● √הרא"ש – א"צ לברך בורא פרי הגפן‬
‫ושותה‪ ,‬לעניין ברכה‪ ,‬אם רגיל לשתות בסעודה‬ ‫אלא על כוס ראשון ושלישי‪ ,‬ואע"פ שכ"א‬
‫א"צ לברך‪ ,‬ואם אינו רגיל צריך לברך‪.‬‬ ‫מצווה בפ"ע אין לברך כיון שלא הסיח‬
‫דעתו ממנו‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫ברכה אחרונה‬
‫● הרי"ף – יברך אחר כוס ב' וד'‪.‬‬
‫● ראבי"ה – יברך אחר כוסות א' ג' ד'‪,‬‬
‫כיון שמפסיק בניהם לא בענייני אכילה‪,‬‬
‫מה שאין כן בין ב' ל ג'‪.‬‬
‫● ר"ח – יברך אחר ג' ד'‪ .‬וטעמו שכל‬
‫הסעודה מהקידוש עד ברכת המזון אחת‬
‫היא‪ ,‬ולכן לא מברך אחר כוסות א' וב'‪.‬‬
‫● √והרא"ש – יברך רק אחר כוס ד'‪ ,‬כ"פ‬
‫ר' שרירא גאון‪ ,‬ר' האי‪ ,‬שו"ע והרמ"א‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪315‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ה‬

‫סימן תע"ה‪ :‬יתר דיני הסדר‬

‫ובו ז' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬קטו‪ ,‬קכ‪ .‬ברכות‪ :‬לט‪ .‬ר"ה‪ :‬כח (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫א ‪ :‬אכילת המצה ‪317 ....................................................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ב ‪ :‬א ם אין לו שאר ירקות רק המרור ‪320 ......................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ג ‪ :‬בלע מצה או מרור ‪321 .............................................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ד ‪ :‬אכל מצוה בלי כוונה ‪321 .........................................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ה ‪ :‬אכל מצה בעת שטותו ‪322 .......................................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ו ‪ :‬אכילת מצה בהפסקות ‪322 .........................................................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ז ‪ :‬חיוב אכילת מצה ‪323 ................................................................................‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א ‪ :‬אכילת המצה‬

‫יטול ידיו ויברך על נטילת ידים‪ ,‬ויקח המצות כסדר‬
‫א‪.‬‬
‫‪:1‬‬ ‫חלק‬ ‫סעיף א‬
‫שהניחם‪ ,‬הפרוסה בין שתי השלימות‪ ,‬ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת‬
‫מצה‪ ,‬ואחר כך יבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה‪ ,‬משתיהן ביחד )כיון שבירך על‬
‫שניהם(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ויטבלם במלח‪ .‬הגה‪ :‬ואין המנהג לטבלה במלח בלילה ראשונה‪ ,‬דפת נקי אין צריך מלח‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ויאכלם בהסיבה ביחד כזית מכל אחד‪ ,‬ואם אינו יכול לאכול כשני זיתים ביחד‪,‬‬
‫יאכל של המוציא תחלה ואחר כך של אכילת מצה‪...‬‬
‫וכ' שלחן גבוה‪ :‬בשעת הדחק שאין לו מים‬
‫שורשי הלכה‬
‫אפשר לסמוך על המרדכי [‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים )קטו‪ :(:‬אף שנטל ידיו כבר‬
‫ברכות)לט‪ :(:‬הכל מודים בפסח שמניח‬
‫פרוסה לתוך שלמה ובוצע‪ .‬וכ' הטור ‪-‬‬ ‫בטיבול ראשון חוזר ונוטל ומברך על‬
‫נטילת ידים כיון שהסיח דעתו )במשך‬
‫שיקח הקערה שהמצות בתוכה כסדר‬
‫ההגדה(‪.‬‬
‫שהניחום השלמה למעלה והפרוסה‬
‫תחתיה‪.‬‬ ‫] כ' המרדכי‪ :‬שאם כשנטל בטבול ראשון‬
‫נתכוין גם לנטילה זו ולא היסח הדעת אין צריך‬
‫ב"י‪ :‬לפי התוס' הרא"ש מניח ג' מצות‪,‬‬
‫לחזור וליטול שניה‪ .‬וכ' הב"י –שאין נכון‬
‫פרוסה בין שתי שלמות‪ ,‬וכן המנהג‬ ‫לעשות כן שלא לבטל תקנת חכמים שתקנו‬
‫)לאפוקי הרי"ף והרמב"ם דס"ל שמניח רק שתי‬ ‫ליטול פעמיים בליל פסח‪ .‬כ"פ ר"ז‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪317‬‬ ‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ת ֹו ָר ֶת ָך‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ה‬
‫כן בליל פסח‪ .‬ונחלקו האחרונים לסיבת הדבר‪:‬‬
‫הלבוש כ' – שיהא נחשב לחם עוני‪ .‬ור"ז כ' ‪-‬‬
‫מפני חיבוב המצה שיאכל המצה בלא תערובת‬
‫מלח‪.‬‬
‫"ביחד כזית מכל אחד"‬
‫חק יעקב‪ :‬טעמו ‪ -‬שאם יאכל מתחלה כזית של‬
‫המוציא דהיינו מן השלמה הרי הוא כמפסיק בין‬
‫ברכת על אכילת מצה לאכילת הפרוסה‪ ,‬ואם‬
‫יאכל הפרוסה מקודם ואח"כ השלמה ג"כ הוא‬
‫כמפסיק להני פוסקים דסברי דברכת על אכילת‬
‫מצה קאי על השלמה וע"כ יאכלם ביחד‪ .‬כ"כ ר"ז‬
‫ומשנ"ב‪.‬‬
‫וכ' מ"א)ד(‪ :‬לכתחילה צריך לבלוע כל הכזית‬
‫בבת אחת‪ .‬ומהרי"ל כ' ‪ -‬שיכול לאכול מעט‬
‫מעט ובלבד שלא ישהה באכילתו יותר מאכילת‬
‫פרס‪ .‬כ"פ הרב יעקב יוסף זצ"ל‪.‬‬
‫הרב יעקב יוסף זצ"ל‪ :‬אכילת כזתות המצה‬
‫אי‬ ‫אי‬ ‫אי‬ ‫לכתחילה‬
‫אפשר‬ ‫אפשר‬ ‫אפשר‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫מ עט‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫ואם גם זה אי אפשר לו יסעד סעודתו בלא מצה‪,‬‬
‫לבסוף יטול ידיו בלי ברכה‪ ,‬יקח כזית מצה יברך‬
‫המוציא ועל אכילת מצה ויכוון לפטור האפיקומן‪.‬‬
‫"של המוציא תחילה"‬
‫הגר"ז‪ :‬והיא השלמה העליונה שמעיקר הדין‬
‫עלה קאי ברכת המוציא‪ ,‬ולא הוי כהפסק בדיעבד‬
‫מה שאוכלה בין ברכת אכילת מצה לאכילת‬
‫הפרוסה‪ ,‬כיון שהיא באה לצורך ברכת המוציא‬
‫שצריך לברך גם על כזית של הפרוסה‪ .‬ובדיעבד‬
‫אם אכל כזית אחד בין מהשלמה ובין מהפרוסה‬
‫יצא‪ :‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫מצות(‪.‬‬
‫כ' הרא"ש‪ :‬כיון שיש מחלוקת איזה ברכה‬
‫מברך על איזה מצה‪ ,‬יאחזם שניהם בידו‬
‫ויברך ומוציא ואח"כ על אכילת מצה‬
‫ויאכל משניהם יחד‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫כיצר טיבול המצה?‬
‫רמב"ם כ' ‪ -‬שיטבלם בחרוסת ויאכלם‪.‬‬
‫√והראב"ד כ' – שיטבלם במלח‪ .‬כ"ד‬
‫הב"י‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הרא"ש‪ :‬ויאכלם בהיסבה כזית מכל‬
‫אחד‪ ,‬ואם אכלן בלא הסיבה יחזור לאכול‪.‬‬
‫ודקדק תרומת הדשן מהמרדכי – שמצוה‬
‫מן המובחר לבלוע על הכזית אחר שלעסו‬
‫בבת אחת‪ .‬וה"ה לכזית מרור‪ .‬וכ' הטור ‪-‬‬
‫ואם אינו יכול לאכול כשני זתים ביחד‬
‫יאכל של המוציא תחלה ואח"כ של אכילת‬
‫מצה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫‪2‬‬ ‫במוציא‬ ‫א‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫כורך‬ ‫"ויאחזם בידו ויברך"‬
‫‪1‬‬ ‫אפיקומן‬ ‫מ"א)ב(‪ .:‬יאחוז כל שלושתן‪ ,‬העליונה‬
‫והתחתונה בשביל לחם משנה והפרוסה על שם‬
‫לחם עוני‪ ,‬והוסיף מהרי"ל ‪ -‬ויברך ברכת‬
‫המוציא ויניח השלישית להשמט מידו ויברך על‬
‫הפרוסה עם תפיסת העליונה על אכילת מצה‬
‫ויברך שתי הברכות טרם ישברם‪ .‬כ"כ משנ"ב‬
‫והרב יעקב יוסף זצ"ל‪ .‬כ' השל"ה – וכשמברך‬
‫על המצה ומרור יכוון גם לכורך‪.‬‬
‫משנ"ב)ג(‪ :‬משתיהן ביחד ‪ -‬דהא לכתחלה צריך‬
‫לאכול משניהם בבת אחת‪ ,‬ע"כ נכון שיהיה‬
‫הבציעה ג"כ בבת אחת ולא בזה אחר זה כדי‬
‫שלא יהיה הפסק בין בציעה ראשונה לאכילה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"ויטבלם במלח"‬
‫כה"ח‪ :‬כל פרוסות המוציא צריך לטבל במלח‬
‫כדי למתק הגבורות‪ .‬והרמ"א חולק שאין המנהג‬
‫‪318‬‬ ‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ת ֹו ָר ֶת ָך‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ה‬

‫סעיף א‪ :2‬אכילת מרור‬

‫ב‪.‬‬
‫ואחר כך יקח כזית מרור‪ ,‬וישקענו כולו בחרוסת‪ ,‬ולא‬ ‫חלק ‪2‬‬
‫א‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫סעיף א‬
‫ישהנו בתוכו שלא יבטל טעם מרירותו‪ ,‬ומטעם זה צריך לנער החרוסת מעליו‪,‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ויברך על אכילת מרור ויאכלנו בלא הסיבה‪...‬‬
‫רבות בטיבול ראשון(‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫ור"י כ' – שצריך לברך בורא נפשות רבות‬ ‫א‪.‬‬
‫אחר טיבול ראשון‪ ,‬ומה שלא מברך כאן‬ ‫פסחים )לט‪ :(.‬אלו ירקות שיוצאים בהם‬
‫בפה"א כיון שהוא תוך הסעודה‪.‬‬ ‫י"ח‪ .‬ופסק הטור ‪ -‬ואחר כך יקח כזית‬
‫מרור‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬ ‫שם)קטו‪ :(:‬אר"ה – ש"מ האי חסא צריך‬
‫ב‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫"כזית מרור"‬ ‫לשקועי משום קפא )שתמות הקפא מריח‬
‫תרומת הדשן‪ :‬ואפילו אכל קלח שלם עם‬ ‫החרוסת(‪ ,‬דאי ל"צ למה צריך נטילת ידיים‪.‬‬
‫לעולם א"צ לשקועי‪ ,‬וקפא מריחא מיית‪,‬‬
‫העלים כברייתה‪ ,‬לא יצא כל שאין בו כזית‪,‬‬
‫ונטילת ידיים דלמא משקעו ליה‪.‬‬
‫שהרי אין יוצאין בשרשים‪ ,‬ונמצא שאינו בריה‪.‬‬
‫ב"י‪ :‬משמע שאין הלכה כר"ה שצריך לטבל‬
‫כ"כ מ"א)ה( ומשנ"ב‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫המרור בחרוסת‪ ,‬ולכן השמיטוהו הרי"ף‬
‫"וישקענו כולו בחרוסת"‬ ‫והרמב"ם‪√ .‬מכל מקום הרוקח פסק כר"ה‪,‬‬
‫משנ"ב)יג(‪ :‬כדי להמית ארס שבתוכו‪ .‬ופר"ח‬ ‫כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫כ' ‪ -‬אין נוהגין לשקע כולו אלא בטיבול מקצתו‪,‬‬ ‫שם‪ :‬אר"פ לא ישהה במרור בחרוסת שלא‬
‫דבריח חרוסת סגי להמית הארס ואינו אלא משום‬ ‫יבטל טעם המרור‪ .‬ולכן פסק ר' יונה אח"כ‬
‫מצוה‪ ,‬זכר לתפוח‪.‬‬ ‫ינער החרוסת מעל המרור‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫מ"א)ו(‪ :‬בלא הסיבה – שהוא זכר לעבדות‪,‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫הטור‪ :‬ויברך על אכילת מרור ויאכלנו‬
‫ומ"מ אם רוצה לאכול בהסיבה רשאי‪ .‬כ"כ‬
‫משנ"ב‪.‬‬ ‫בלא היסיבה ולא יברך עליו בפה"א‪.‬‬
‫למה לא מברך בפה"א?‬
‫רשב"ם כ' – לפי שנפטר בברכת האדמה‬
‫שבטיבול ראשון )ולכן לא מברך בורא נפשות‬

‫סעיף א‪ :3‬כורך‬
‫ואחר כך נוטל מצה שלישית )כדי לקיים מצווה בשלושתם( ובוצע‬ ‫חלק ‪3‬‬
‫א‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫סעיף א‬
‫ממנה וכורכה עם המרור )כזית מהמצה וכזית מהמרור( וטובלה בחרוסת‪ .‬הגה‪ :‬ויש אומרים‬
‫ב‪.‬‬
‫דאין לטובלו‪ ,‬וכן הוא במנהגים וכן ראיתי נוהגין‪ .‬ואומר‪ :‬זכר למקדש כהלל‪ ,‬ואוכלן‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪319‬‬ ‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ת ֹו ָר ֶת ָך‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ה‬

‫ביחד בהסיבה )משום המצה(‪.‬‬

‫ג‪.‬‬
‫ומשבירך על אכילת מצה לא יסיח בדבר שאינו מענין הסעודה עד שיאכל‬
‫כריכהזו )מ"מ אם סח א"צ לחזור ולברך‪ -‬ב"ח(‪ ,‬כדי שתעלה ברכת אכילת מצה וברכת‬
‫אכילת מרור גם לכריכה זו ]ר' יחיאל בשם המנהיג[‪.‬‬

‫שכך היה נוהג הלל דכתיב "על מצות ומרורים‬ ‫שורשי הלכה‬
‫יאכלוהו" )גמ'(‪ .‬כ' משנ"ב ‪ -‬מכל מקום בימינו‬ ‫א‪.‬‬
‫שם)קטו‪ :(.‬מברך על אכילת מצה ואכיל‪,‬‬
‫שאין קורבן פסח וממילא מרור דרבנן‪ ,‬אתי טעם‬
‫מרור ומבטל טעם מצה שהיא דאורייתא אף‬ ‫והדר מברך על אכילת מרור ואכיל‪ ,‬והדר‬
‫בימנו )אף להלל(‪ .‬ולכן אוכלים תחילה מצה‬ ‫אכיל מצה וחסא בהדי הדדי בלא ברכה‪,‬‬
‫ומרור בנפרד‪ ,‬ואח"כ עושים זכר להלל‪.‬‬ ‫זכר למקדש כהלל )שהיה אוכל רק בכריכה(‪.‬‬
‫כ"פ הפוסקים והשו"ע‪.‬‬
‫"וטובלה בחרוסת"‬
‫ר' שמעיה בשם רש"י‪ :‬וטובלה בחרוסת‪.‬‬
‫כ"פ הב"ח‪ ,‬ט"ז ומ"א כרש"י וכהשו"ע )לאפוקי‬
‫ראבי"ה(‪ .‬שהרי כריכה זו היא זכר למקדש כהלל‬ ‫כ"כ הרא"ש‪ ,‬רמב"ן ועוד‪ ,‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫והלל היה מקיים מצות חרוסת במרור זה שבכריכה‬ ‫לאפוקי ראבי"ה שלא היה טובלה‪ ,‬שב'‬
‫שהרי לא היה אוכל מרור כלל קודם כריכה זו‪ .‬וכ'‬ ‫טיבולין מצינו ולא ג'‪ .‬כ"פ הרמ"א‪.‬‬
‫מאמ"ר ‪ -‬שגם בזה צריך לנער החרוסת‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫ר' יחיאל הסתפק אם צריך לאוכלו‬
‫"ואוכלן יחד"‬ ‫בהסיבה בגלל המצה בו או א"צ בגלל‬
‫כ' המ"א)ח( – ג"כ צריך לבלוע השני זתים‬ ‫המרור‪ .‬והב"י פסק שפשוט שצריך הסיבה‬
‫ביחד‪ ,‬אא"כ קשה עליו‪ .‬וא"ר כ' – שכאן א"צ‬ ‫בגלל המצה‪ ,‬שהרי להלל זה הוי המצה‬
‫לבלוע ביחד רק להכניסם בפיהו בב"א‪ .‬כ"כ‬ ‫שאוכלין‪ .‬ועוד שאף בגלל המרור שא"צ‬
‫משנ"ב‪.‬‬ ‫הסיבה אם רוצה רשאי להסב רק שאינו‬
‫חייב‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"זכר למקדש כהלל"‬

‫סעיף ב ‪ :‬אם אין לו שאר ירקות רק המרור‬

‫אם אין לו ירקות לטיבול ראשון אלא מרור‪ ,‬יברך עליו בטיבול‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫ראשון‪ :‬בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור‪ ,‬ובטיבול השני יטבלנו בחרוסת ויאכלנו‬
‫)ממנו כזית( בלא ברכה ]פסחים קיד‪ :‬כרב חסדא לאפוקי ר"ה[‪.‬‬

‫מ"א)ט(‪ :‬כיון שיש בזה מחלוקת יקח דבר אחר‬ ‫ענפי הלכה‬
‫שברכתו בפה"א אפילו מין לפת‪.‬‬ ‫"אם אין לו ירקות"‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪320‬‬ ‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ת ֹו ָר ֶת ָך‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ה‬

‫"ובטיבול שני‪ ...‬בלא ברכה"‬ ‫התמכא שאינו ראוי לאכילה חי‬

‫אבל הרמב"ן‪ :‬חולק‪ ,‬עדיף לכוון באכילת מרור‬ ‫▪ מ"א)י( כ' – שאין לברך עליו בפה"א רק על‬
‫הראשונה לקיים מצות מרור כיון שמברך אז‬ ‫אכילת מרור‪ .‬כ"כ ר"ז‪.‬‬
‫אשר קדשנו וכו' ולאכול כזית ולטבול בחרוסת‬
‫▪ אבל חק יעקב כ' – כיון שע"י הטיבול בחומץ‬
‫כדין מרור‪ .‬ומרור השני שאוכל בלא ברכה הוא‬
‫ראוי יברך אף בפה"א‪ ,‬ועוד שברכת בפה"א כאן‬
‫לשם כרפס בעלמא ואינו מחויב לאכול כזית ואין‬
‫אינו ברכת הנהנין אלא ברכת המצוות‪ .‬וכ"כ‬
‫צריך לטבול בחרוסת ויכול לטבל בחומץ )כמו‬
‫ביה"ל ‪ -‬כ"ש לפי מנהגנו כהיום שאנו אוכלים‬
‫בטיבול הכרפס לעיל(‪ .‬כ"כ הר"ן ורשב"ץ ועוד‪.‬‬
‫אותו מפורר מיקרי שפיר ראוי לאכילה‪.‬‬

‫סעיף ג ‪ :‬בלע מצה או מרור‬

‫בלע מצה יצא )דשפיר מקרי אכילה(‪ ,‬אבל אם בלע מרור‪ ,‬לא יצא דטעם‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫מרור בעינן )שירגיש המרירות בפיו( וליכא‪ .‬ואפילו אם בלע מצה ומרור כאחד‪ ,‬ידי מצה‬
‫יצא‪ ,‬ידי מרור לא יצא‪ .‬ואם כרכם בסיב‪ ,‬ובלעו‪ ,‬אף ידי מצה לא יצא לפי שאין דרך‬
‫אכילה בכך ]שם קטו‪ :‬אמר רבא[‪.‬‬

‫לגרונו כיון ששניהם מיני מאכל דרך אכילה בכך‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫"בלע מצה יצא"‬
‫כ' חזון עובדיה )קס"ג(‪ :‬לכתחילה יאכל המצה‬
‫לבד בלא תערובת‪ ,‬דלא אתא דבר הרשות ויבטל‬ ‫הקשה מ"א)יא(‪ :‬בסימן תס"א ס"ד פסקינן‬
‫למצוה‪ .‬וחולה או זקן שקשה עליהם לאכול‬ ‫דאין יוצאין במבושל ומשום דנתבטל טעם מצה‬
‫המצה אפשר לפרר המצה במים ולאוכלו‬ ‫אלמא צריך טעם מצה? וי"ל דהתם גרע משום‬
‫)ברכ"י(‪ .‬ואם אי אפשר‪ ,‬אפשר לטבלו בתבשיל‬ ‫דהפת בעצמה אבדה טעם מצה‪ ,‬אבל הכא יש בה‬
‫מועט ובלבד שלא יהא התבשיל חם‪.‬‬ ‫טעם אלא שהוא לא הרגיש הטעם בפיו‪ .‬ומ"מ‬
‫וכ' הרב יעקב יוסף זצ"ל – חולה או זקן אם‬ ‫כ"ז בדיעבד אבל לכתחלה יש ללעוס אותה עד‬
‫יכול לאכול ‪ 12‬גרם מצה‪ ,‬יאכל ואף יברך )ש ‪12‬‬ ‫שירגיש הטעם בפיו‪ .‬כ"כ הט"ז ומשנ"ב‪.‬‬
‫גרם במשקל הוי ‪ 19‬גרם בנפח‪ ,‬ולפי דעת הרמב"ם‬ ‫"בלע מצה ומרור כאחד"‬
‫כזית הוא ‪ 19‬גרם‪ ,‬והוי ספק במצוה דאורייתא‬ ‫מ"א)יג(‪ :‬ידי מצה יצא ‪ -‬ולא אמרי' דמבטל ליה‬
‫שאף מברך(‪.‬‬
‫המרור למצה כיון שלא לעסן כאחד‪ .‬אבל לעסן‬
‫יחד אתא טעם מרור ומבטל ליה למצה‪.‬‬
‫פר"ח‪ :‬כרכן בסיב – אבל אם כרך המצה בדבר‬
‫מאכל ובלע יצא אף על פי שיש הפסק בין המצה‬

‫סעיף ד ‪ :‬אכל מצה בלי כוונה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪321‬‬ ‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ת ֹו ָר ֶת ָך‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ה‬

‫אכל מצה בלא כוונה‪ ,‬כגון שאנסוהו עכו"ם או לסטים לאכול‪ ,‬יצא‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫ידי חובתו כיון שהוא יודע שהלילה פסח ושהוא חייב באכילת מצה‪ .‬אבל אם סבור‬
‫שהוא חול‪ ,‬או שאין זו מצה‪ ,‬לא יצא‪.‬‬

‫וכמתכוין דמי‪ .‬כ"כ משנ"ב‪ .‬מכל מקום יש‬ ‫שורשי הלכה‬

‫חולקים – כיון דקי"ל דמצות צריכות כונה אין‬
‫לחלק בין מידי דאכילה לשאר מצות וכל שלא‬
‫נתכוין באכילה לצאת ידי המצוה לא יצא‪ .‬כ"פ‬
‫פר"ח‪.‬‬
‫משנ"ב)לה(‪ :‬כגון שאנסוהו עכו"ם ‪ -‬וכ"ש‬
‫היכא שכפאוהו ישראל לאכול כדי לקיים מצות‬
‫מצה דיצא‪ .‬מ"מ כשאומר בפירוש שמכוין שלא‬
‫לצאת ידי המצוה בזה אפשר שלא יצא אף שנהנה‬
‫גרונו )ב"י בשם הר"ן(‪.‬‬
‫"אבל היה סבור שהוא חול"‬
‫הר"ן וה"ה‪ :‬לא יצא ‪ -‬כיון שלא ידע כלל‬
‫שהוא עושה מעשה המצוה‪ .‬ואפילו בלא כפאוהו‬
‫עכו"ם ומעצמו טעה ג"כ לא יצא‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫ר"ה)כח‪ :(.‬שלחו ליה לאבוה דשמואל‪,‬‬
‫כפאו ואכל מצה יצא‪ .‬וא"ר אשי – שכפאו‬
‫הגויים‪ .‬כ"פ הרמב"ם‪.‬‬
‫כפאו ואכל יצא‬
‫הר"ן וה"ה כ'‪ :‬דמיירי שיודע שפסח עכשיו‬
‫וזו מצה‪ ,‬אלא שלא התכוון לצאת‪ ,‬אבל‬
‫סבור שחול הוא או שאין זו מצה לא יצא‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"אכל מצוה בלא כוונה"‬
‫מ"א )יד(‪ :‬אף דמצות צריכות כוונה )כמ"ש ס‪-‬‬
‫ד( בדבר אכילה שאני כיון שאכל ונהנה‪,‬‬

‫סעיף ה ‪ :‬אכל מצה בעת שטותו‬

‫אכל כזית מצה והוא נכפה‪ ,‬בעת שטותו‪ ,‬ואח"כ נתרפא‬
‫)באותו לילה(‬ ‫סעיף ה‪:‬‬
‫חייב לאכול אחר שנתרפא‪ ,‬לפי שאותה אכילה היתה בשעה שהיה פטור מכל‬
‫המצות ]רמב"ם ממסכת ר"ה כח‪.[.‬‬

‫סעיף ו ‪ :‬אכילת מצה בהפסקות‬

‫אכל כחצי זית‪ ,‬וחזר ואכל כחצי זית‪ ,‬יצא ובלבד שלא ישהא בין‬ ‫סעיף ו‪:‬‬
‫אכילה לחברתה יותר מכדי אכילת פרס ]פסחים קיד‪ :‬לעניין מרור‪ ,‬כ"פ הרא"ש לעניין‬
‫מצות[‪) .‬וע"ל סימן תרי"ב ס"ג(‪.‬‬

‫לכתחילה יש לאכול תוך ‪ 4‬ד'‪ ,‬ובדיעבד אפשר‬ ‫ענפי הלכה‬

‫להקל עד ‪ 7‬ד'‪ .‬וכ' פר"ח – וצריך שמתחילת‬
‫"יותר מכדי אכילת פרס"‬
‫האכילה הראשונה עד סוף אכילה אחרונה לא‬
‫יהא יותר מזמן אכילת פרס‪.‬‬ ‫יחווה דעת )א‪ ,‬יז(‪ :‬יש כמה דעות מה הוא‬
‫זמן אכילת פרס‪ 4 :‬ד'‪ 6 ,‬ד'‪ 7.5 ,‬ד'‪ 8 ,‬ד'‪ 9 ,‬ד'‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪322‬‬ ‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ת ֹו ָר ֶת ָך‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ה‬

‫הכזית יותר מכדי אכילת פרס אין מצטרף יחד‬ ‫משנ"ב)מ(‪ :‬וחזר ואכל ‪ -‬אפילו לא הפסיק‬
‫ואינו יוצא‪.‬‬ ‫בינתים אלא ששהה באכילתו )שלעס לאט( את‬

‫סעיף ז ‪ :‬חיוב אכילת מצה‬

‫חלק ‪ 1‬אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשון בלבד‪-(*) .‬הגה עיין‬ ‫‪:‬‬ ‫סעיף ז‬
‫לקמן )ז‪ .(2‬ואף בלילה הראשון יוצא בכזית )בדיעבד( ]שם[‪) .‬ושיעור כזית עיין לקמן סימן‬
‫תפ"ו – שכ'‪ :‬שיעור כזית כחצי ביצה (‪...‬‬

‫משנ"ב)מד(‪ :‬דכתיב בערב תאכלו מצות אבל‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שאר כל הלילות וכל הימים אינו מוזהר אלא‬
‫בזמן הזה‬ ‫פסחים)קכ‪ :(.‬מצה אף‬
‫שלא לאכול חמץ‪ .‬וכ' הר"ן ‪ -‬ואף דמחוייב‬
‫דאורייתא‪ ,‬דכתיב "בערב תאכלו מצות"‬
‫לאכול פת ביום טוב יכול לצאת במצה עשירה‬
‫קבעו הכתוב לחובה‪.‬‬
‫דהיינו שנילושה במי פירות אבל לחם עוני אינו‬
‫מחוייב מן התורה כ"א בלילה הראשון‪ .‬כ"כ‬
‫ענפי הלכה‬
‫מ"א)טז(‪ .‬וכ' הגר"א ‪ -‬עכ"פ מצוה איכא לאכול‬
‫מצה כל שבעה אלא שאינו חיוב‪.‬‬ ‫"אלא בלילה הראשון"‬

‫)*( הגה‪ :‬ונהגו לעשות שלש מצות של סדר מעשרון‪ ,‬זכר ללחמי‬ ‫סעיף ז חלק ‪:2‬‬
‫תודה‪ ,‬ועושים בהם סימן לידע איזה ראשונה או שנייה או שלישית‪ ,‬ומניחים הראשונה עליונה‬
‫והשניה באמצע והשלישית בתחתונה לכריכה‪ ,‬ואם שינה לא עכב )טור בשם הרא"ש(‪ .‬ואופין‬
‫אותם ג"כ כסדר )כל בו ואבודרהם(‪ ,‬ואם נשברה אחת מהן לוקחין אותה לשניה‪ ,‬דבלאו הכי‬
‫פורסין אותה )אגור(‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪323‬‬ ‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ת ֹו ָר ֶת ָך‬
 ‫שורשי הלכה‬
‫הרא"ש‪ :‬היוצא מבית האסורים מביא תודה‪ .‬וכיון דבפסח יצאו ישראל ממצרים שהיו‬
‫אסורים נהגו לעשות מצות אלו כעין לחמי תודה‪ .‬בתודה היו ג' מינים‪ :‬חלות‪ ,‬רקקין‬
‫ומצות‪ .‬וכל מין היו ג' עשרונים‪ ,‬י' חלות‪ .‬נמצא ג' חלות עשרון‪ .‬ולכן עושים ג' המצות‬
‫מעשרון‪ .‬ועושים בהם סימן לידע איזה ראשון ואיזה שני ושלישי‪ .‬ואם שינה אינו מעכב‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"ונהגו לעשות"‬
‫משנ"ב)מו(‪ :‬ובספר בית מאיר מפקפק על המנהג‪ ,‬ובכמה מקומות כהיום נשתקע המנהג‪.‬‬
‫ת' הרמ"א‪ :‬ועושים סימן ‪ -‬ואין לעשות אותיות להכירא‪ ,‬כיון שיש איסור מחיקה כששוברים אותה‪.‬‬
‫מהרי"ו‪ :‬ואת השניה יעשנה יותר גדולה‪ ,‬כיון שאוכל ממנה במוציא ובאפיקומן‪ .‬כ"כ כנה"ג‪.‬‬

‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ו‬

‫סימן תע"ו‪ :‬מנהג אכילת צלי בליל פסח‬

‫ובו ב' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬נג‪ ,‬עד (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬אכילת צלי בלילי פסחים ‪325 ................................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬אכילת בשר עגל ועוף צלויים ‪326 .........................................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬אכילת צלי בלילי פסחים‬

‫מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים‪ ,‬אוכלים‪ .‬מקום שנהגו‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫שלא לאכול‪ ,‬אין אוכלין גזירה שמא יאמרו‪ :‬בשר פסח הוא ]פסחים נג‪.[.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ובכל מקום אסור לאכול שה )או עזים( צלוי כולו כאחד )כמו קורבן פסח( בלילה זה‪ ,‬מפני‬
‫ג‪.‬‬
‫שנראה כאוכל קדשים בחוץ ]שם ממעשה תודוס איש רומי[‪ .‬ואם היה מחותך או שחסר‬
‫ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר‪ ,‬הרי זה מותר במקום שנהגו‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ולא יאכל ולא ישתה הרבה יותר מדאי‪ ,‬שלא יאכל האפיקומן על אכילה גסה או‬
‫ישתכר וישן מיד ]מהרי"ל[‪.‬‬

‫צלי‪ .‬כ"כ הרב יעקב יוסף זצ"ל – מנהג‬ ‫שורשי הלכה‬

‫הספרדים שלא לאכול‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫פסחים )נג‪ :(.‬משנה ‪ -‬מקום שנהגו‬
‫מ"א)א(‪ :‬צלאו ואח"כ בישלו מותר אבל בישלו‬
‫ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית‬ ‫לאכול צלי בלילי פסחים ‪ -‬אוכלין‪ ,‬מקום‬
‫)שלא יטעו להתיר גם צלי אש(‪ .‬וכ' משנ"ב ‪-‬‬ ‫שנהגו שלא לאכול ‪ -‬אין אוכלין )דמיחזי‬
‫ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה‪ .‬ואם היה‬ ‫כאוכל פסח בחוץ –רש"י(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫צלוי ואח"כ בשלו מותר לכל )מ"א(‪.‬‬ ‫פסחים)עד‪ :(.‬איזהו גדי מקולס כל‬
‫ג‪.‬‬ ‫שצלאו כולו כאחד‪ ,‬נחתך ממנו אבר או‬
‫"או ששלק בו אבר והוא מחובר"‬
‫נשלק ממנו אבר אין זה גדי מקולס‬
‫פירוש‪ :‬שבישל בו רק אבר אחד כשהוא‬
‫מחובר‪ ,‬ואח"כ צלה כלו מותר שאינו דומה‬
‫ופירשו שם אפילו נשלק במחובר לו‪ .‬כ"פ‬
‫לצליית הפסח‪.‬‬
‫הרי"ף הרא"ש והרמב"ם‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫"על אכילה גסה"‬ ‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫הב"ח )תע"א(‪ :‬פירש שאינו מתאוה כלל‬ ‫"נהגו שלא לאכול"‬
‫לאכול‪ .‬אף על גב שפסח נאכל על השובע‪ ,‬מ"מ‬
‫כ' הלבוש‪ :‬ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪325‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ו‬

‫ידי חובתו כלל שאינה נקראת אכילה כלל‪ .‬כ"כ‬ ‫בעי' שיהא מתאוה לאכול‪ .‬וכ' מ"א ‪ -‬שאם‬
‫משנ"ב‪.‬‬ ‫שבע כ"כ עד שנפשו קצה באכילה‪ ,‬אינו יוצא‬

‫סעיף ב ‪ :‬אכילת בשר עגל ועוף צלויים‬

‫אפילו בשר עגל ועוף )שאין קובן פסח קרב מהם(‪ ,‬כל דבר שטעון שחיטה‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫אסור לאכול צלי במקום שנהגו שלא לאכול צלי ]טור בשם הירושלמי[‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬נוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה ביצים‪ ,‬זכר לאבלות‪ ,‬ונראה לי הטעם משום‬
‫שליל תשעה באב נקבע בליל פסח )באותו יום בשבוע( ‪ ,‬ועוד זכר לחורבן שהיו מקריבין קרבן‬
‫פסח )ולכן אוכלים ביצה סימן לאבלות(‪ .‬ויש נוהגין שלא לאכול שום טבול בלילה‪ ,‬רק ב' טבולים‬
‫שעושים בסדר ]מהרי"ל[‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"אפילו בשר עגל ועוף"‬
‫מ"א)ג( ואף שאין הפסח בא מהם מ"מ אסור‬
‫לאכלו צלי לפי שהעולם יטעו בין צלי לצלי‬
‫ויבואו להתיר גם בשר צלוי מכבשים ועזים‪.‬‬
‫משנ"ב)ט(‪ :‬שטעון שחיטה ‪ -‬לאפוקי דגים‬
‫וביצים שמותר לאכלם צלוים בכל מקום לפי‬
‫שאין דומין כלל לבשר ולא יטעו בהם‬
‫)אחרונים(‪.‬‬
‫"במקום שנהגו שלא לאכול צלי"‬
‫תוספתא )ביצה פרק ב(‪ :‬אבל במקום שנהגו‬
‫לאכול צלי מותר לאכול אפילו עגל שצלוי כולו‬
‫כאחד דאין הפסח בא ממנו‪ ,‬כ"כ בירושלמי‬
‫ומשנ"ב‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"לאכול בסעודה ביצים"‬
‫והגר"א כתב עוד טעם ‪ -‬מפני שהביצה הוא‬
‫זכר לחגיגה‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪326‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ז‬

‫סימן תע"ז‪ :‬דיני אכילת האפיקומן‬

‫ובו ב' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬קכ (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬אכילת האפיקומן ‪328 ..............................................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬שכח לאכול אפיקומן כיצד מתקן ‪329 .......................................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬אכילת האפיקומן‬

‫לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה כזית‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫כל אחד )ואף הנשים חייבות(‪ ,‬זכר לפסח הנאכל על השובע‪ ,‬ויאכלנו בהסיבה ולא יברך‬
‫עליו )כיון שהוא רק לזכר(‪] .‬הרי"ף הרא"ש והרמב"ם[‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ויהא זהיר לאכלו קודם חצות‪) .‬ויקדים עצמו שגם ההלל יקרא קודם חצות( )כולל‬
‫ברכתו(‪] .‬הר"ן[‪.‬‬

‫הנאכלת עם הפסח‪ ,‬יאכל ב' כזתים‪ .‬כ"כ ד"מ‪,‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫מהרי"ל‪ ,‬מ"א ומשנ"ב‪.‬‬
‫פסחים )קכ‪ :(:‬אמר רבא – אכל מצה‬
‫"ויאכלנו בהסבה"‬
‫אחר חצות לפי ר"א ברבי צדוק לא יצא‬
‫פר"ח‪ :‬כיון שמהרמב"ם והירושלמי משמע‬
‫שא"צ הסיבה‪ ,‬בדיעבד שלא הסב אינו חוזר‪.‬‬
‫כ"כ ר"ז ומשנ"ב‪.‬‬
‫כתב של"ה‪ :‬ראיתי מבני עליה שהיו מנשקין‬
‫המצות והמרור‪ ,‬וכן הסוכה בכניסתו וביציאתו‪,‬‬
‫וכן ארבעה מינים שבלולב והכל לחבוב המצוה‬
‫ואשרי מי שעובד ה' בשמחה‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"לאוכלו קודם חצות"‬
‫משנ"ב‪ :‬כיון שהוא זכר לקורבן פסח שאינו‬
‫נאכל אלא עד חצות‪ .‬וכ"ש כזית הראשון‬
‫שמברכים עליו על אכילת מצה‪.‬‬
‫ואם אכלו אחר חצות‬
‫ר"ח וסמ"ג כ' – שאם אכלו אחר חצות לא יצא‬
‫)כראב"צ(‪ .‬כ"כ מרדכי והתוס' ועוד הרבה‬
‫ב‪.‬‬
‫י"ח )כמו קורבן פסח שנאכל רק עד חצות(‪.‬‬
‫ונחלקו הראשונים‪:‬‬
‫√הרא"ש – יש להחמיר כר"א ברבי צדוק‪,‬‬
‫שאפשר שאף ר"ע מודה לזה‪ .‬וכן נהג ר"ת‬
‫למהר לפני חצות‪ .‬כ"כ הר"ן – להיזהר‬
‫לאוכל האפיקומן קודם חצות‪ .‬וכן החמירו‬
‫התוס' לגמור ההלל לפני חצות‪.‬‬
‫אבל הרמב"ם – פסק שזמנה כל הלילה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"כזית לכל אחד"‬
‫ב"ח‪ :‬כיון שלפי הרא"ש האפיקומן זכר‬
‫לקורבן פסח‪ ,‬ולפי הרשב"ם היא חובת המצה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪328‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ז‬

‫עובדיה‪ .‬הרב יעקב יוסף זצ"ל – מכל מקום‬ ‫פוסקים‪.‬‬

‫ההגדה וברכת אשר גאלנו יברך אחר חצות‬ ‫ואילו הרמב"ם כ' – שזמנו כל הלילה )כר"ע(‪.‬‬
‫)מס"ס‪ :‬שמא הלכה כהרמב"ם‪ ,‬ושמא מחלוקת‬ ‫כ"ד בעל העיטור ועוד‪.‬‬
‫התנאים רק בקורבן פסח ולא בהגדה(‪.‬‬ ‫ופסק משנ"ב‪ :‬יאכל אף אחר חצות אבל לא‬
‫יברך משום סב"ל‪ .‬כן הדין למרור‪ .‬כ"כ חזון‬

‫סעיף ב ‪ :‬שכח לאכול אפיקומן ‪ ,‬כיצד מתקן‬

‫אם שכח ולא אכל אפיקומן‪:‬‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫או שאמר הב לן ונברך‪ ,‬אוכל אפיקומן‬ ‫● ולא נזכר עד שנטל ידיו‬
‫)למים אחרונים(‬
‫בלא ברכת המוציא‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫● ואם לא נזכר עד שבירך ברכת המזון‪ ,‬אם נזכר קודם שבירך בורא פרי הגפן‬
‫יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן )ויחזור ויברך ברכת המזון ויברך בפה"ג‬
‫וישתה הכוס( )וזהו כוס ג'(‪) .‬בית יוסף(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫● ואם לא נזכר עד אחר שבירך בורא פרי הגפן לא יאכל אפיקומן‪ ,‬ויסמוך על‬
‫מצה שאכל בתוך הסעודה שכולן שמורות הן משעת לישה )שזה נחשב לשם אפיקומן(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫● אבל במקום שנהגו לעשות שימור למצות מצוה משעת קצירה‪ ,‬אפילו לא נזכר‬
‫עד אחר ההלל )ושתה כוס ד'(‪ ,‬יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן‪ .‬הגה‪ :‬ויחזור‬
‫ויברך על הכוס ואין לחוש במה שמוסיף על הכוסות )כיון שכוס ג' היה בטעות‪ ,‬נחשב זה לכוס ג'(‪,‬‬
‫]תשובת הרא"ש כלל כ"ד[‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ואם נאבד האפיקומן יאכל כזית אחד ממצה שמורה אחרת )רוקח(‪.‬‬

‫ראבי"ה‪ :‬יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל‪.‬‬

‫ג‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫● נזכר אחר כוס ג'‪:‬‬
‫שכח לאכול האפיקומן‬
‫ראבי"ה‪ :‬א"צ לחזור לאכול אלא יסמוך על‬ ‫א‪.‬‬
‫המצות שאכל בראשונה‪ ,‬כיון שהמצות‬ ‫אם נזכר אחר מים אחרונים או 'הב‬ ‫●‬
‫שלנו )הרגילות( שמורים משעת לישה‪ .‬כ"כ‬ ‫לן'‬
‫ראביה כ' – שיטול ידיו ויברך המוציא‬
‫הרא"ש‪ ,‬בעל העיטור‪.‬‬
‫ד‪.‬‬ ‫ויאכלנו‪ .‬כ"כ הרא"ש ומרדכי‪.‬‬
‫● וכ' הרא"ש‪ :‬ואם המצות שמורות‬
‫√הרב פרץ כ' – שא"צ לברך המוציא‪,‬‬
‫משעת קצירה‪ ,‬אפילו כבר שתה כוס ד'‪,‬‬ ‫אלא יאכל בלי ברכה )ולא נהירא לרא"ש(‪.‬‬
‫יחזור לברך ולאכול‪ ,‬כיון שלא אכל מהם‬ ‫כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫בסעודה )אלא המצות הרגילות(‪.‬‬ ‫בעל העיטור כ' – שא"צ לחזור ולאכול‬
‫כלל ‪ ,‬שיצא בכזית הראשון שאכל‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬ ‫ב‪.‬‬
‫נזכר אחר ברכת המזון קודם כוס ג'‪:‬‬ ‫●‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪329‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ז‬

‫המזון‪ ,‬גם כאן יאכל אפיקומן ויברך בלא כוס‪.‬‬ ‫א‪.‬‬

‫"בלא ברכה"‬
‫כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫מ"א)ב(‪ :‬ואף דבסימן קע"ט‪/‬י"א כ' שאם אמר‬
‫פר"ח‪ :‬מצה שאכל בתוך הסעודה ‪ -‬אבל אם‬ ‫הב לן ונברך הוי היסח הדעת ואם ירצה לאכול‬
‫לא אכל בסעודה מצה שמורה כלל‪ ,‬אף שאכל‬ ‫צריך לחזור ולברך‪ ,‬הכא אתכא דרחמנא סמכינן‪,‬‬
‫בתחילה כזית מצה שמורה ‪ -‬חוזר ואוכל אפיקומן‬ ‫דאין תלוי בדעתו דהא צריך לקיים רצון ה'‪,‬‬
‫דבעינן שיהא נאכל על השובע‪ .‬כ"כ פמ"ג‬ ‫ובודאי השכחה גרמה לו שיטול ידיו ולא הסיח‬
‫ומשנ"ב‪ .‬מיהו חק יוסף כ' – שיוצא אף בכזית‬ ‫דעתו לגמרי‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫הראשונה שאכל‪ .‬כ"כ שלחן גבוה‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫ד‪.‬‬ ‫"יטול ידיו ויברך המוציא"‬
‫"אפילו לא נזכר עד אחר ההלל"‬ ‫מ"א)ג(‪ :‬כיון שבירך ברכת המזון אסח דעתיה‪.‬‬
‫משנ"ב)טו(‪ :‬וכ"ש אם נזכר קודם שהתחיל‬ ‫וכ' פמ"ג ‪ -‬שיטול בלא ברכה ובפרט היכא‬
‫הלל יאכל אפיקומן ויברך בהמ"ז על הכוס )ואין‬ ‫שיודע שלא הסיח דעתו שלא יברך‪ .‬וכ' הרב‬
‫כאן משום שתיה בין כוס שלישי לרביעי דאסור‪,‬‬ ‫יעקב יוסף זצ"ל – ואם לא אוכל כביצה בכל‬
‫כיון שהשלישי היה בטעות‪ ,‬הוי כוס זה ככוס‬ ‫מקרה אין לברך המוציא‪.‬‬
‫שלישי– הרא"ש(‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫"לא יאכל אפיקומן"‬
‫כ' ראבי"ה‪ :‬טעמו ‪ -‬שאם יאכל יצטרך ליקח‬
‫כוס אחר לברכת המזון והוי כמוסיף על הכוסות‪.‬‬
‫וכ' מ"א)ד( – לפי זה מי שלא נזהר מכוס ברכת‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪330‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ח‬

‫סימן תע"ח‪ :‬שלא לאכול אחר אכילת‬

‫האפיקומן‬
‫ובו ב' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬קיט‪ ,‬קכ (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬איסור אכילה אחר אפיקומן ‪332 ............................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬אם ישנו באמצע אכילת האפיקומן ‪333 ..................................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬איסור אכילה אחר אפיקומן‬

‫אחר אפיקומן אין לאכול שום דבר‪ .‬הגה‪ :‬ולא בשני מקומות דלא עדיף‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫מאלו הפסיק בשינה דאסור לאכלו משום דהוי כשני מקומות )טור(‪.‬‬

‫יותר כלום‪ .‬וכ' הרמב"ם – טעמו‪ ,‬כדי שלא‬ ‫פסחים )קיט‪ :(:‬אין מפטירין )כשנפטרין מן‬
‫יעבור מפיו טעם מצה של אפיקומן ע"י המאכלים‬ ‫הסעודה אין מסיימין אותה( באפיקומן‪.‬‬
‫שיאכל‪.‬‬ ‫ונחלקו האמוראים מהו אפיקומן?‬
‫בדיעבד שאכל אחר אפיקומן‪:‬‬ ‫√לפי רב – לאחר שאכלו הפסח לא‬
‫חק יעקב כ' – שא"צ לחזור לאכול‪ .‬מיהו א"ר‬ ‫יעקרו לחבורה אחרת לאכול שום דבר‪,‬‬
‫כ' ‪ -‬שאם עדיין לא ברך ברכת המזון יחזור‬ ‫שמא יאכלם בחבורה האחרת מהפסח‪.‬‬
‫ויאכל אפיקומן‪.‬‬ ‫כ"פ הרמ"א‪.‬‬
‫לעניין שתייה‪:‬‬
‫√לפי שמואל – כל דבר אסור לאכול אפ'‬
‫הרי"ף‪ :‬אסור לאכול או לשתות אחר אפיקומן‪,‬‬
‫בחבורה ראשונה‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫ואם צמא ישתה מים ולא יין‪ .‬כ"פ ב"י והמ"א –‬
‫כ' הטור‪ :‬ורב ושמואל לא חולקים והלכה‬
‫לאסור שאר משקים‪.‬‬
‫כשניהם )לאפוקי התוס'(‪.‬‬
‫ולפי הרא"ש – שאר משקים שאינם משכרים‬
‫מותר‪ .‬כ"כ להתיר חק יעקב‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫חזון עבדיה )קפא(‪ :‬לשתות קפה אחר אפיקומן‬
‫"אין לאכול שום דבר"‬
‫יש להקל‪ ,‬כיון שהוא מים‪ .‬כ"פ ברכ"י ועוד‬
‫אחרונים )לאפוקי כנה"ג(‪.‬‬ ‫ביאר הלבוש‪ :‬אין מפטירים אחר הפסח‬
‫אפיקומן – כשנפרד מהסעודה אין לומר‬
‫"לא יאכלנו שני מקומות"‬
‫אפיקומן‪ ,‬הוציאו מיני מתיקה‪ ,‬שאין לאכול‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪332‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ח‬

‫מקום שאר סעודה אפשר להקל בשני מקומות‪.‬‬ ‫משנ"ב‪ :‬אפילו לא משלחן לשלחן אחר‪ .‬מכל‬

‫סעיף ב ‪ :‬אם ישנו באמצע אכילת האפיקומן‬

‫מי שישן בתוך הסעודה‬
‫)פ' באמצע אכילת אפיקומן‪ ,‬וכמ"ש הרמ"א בסמוך(‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫והקיץ‪ ,‬אינו חוזר לאכול‪ .‬בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה‪ ,‬חוזרים‬
‫ואוכלים‪ .‬נרדמו כולם‪ ,‬ונעורו‪ ,‬לא יאכלו‪ .‬נתנמנמו כולם‪ ,‬יאכלו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וכל זה אינו אלא שישנו לאחר שהתחילו לאכול האפיקומן‪ ,‬אבל שינה קודם לזה לא‬
‫הוי הפסק )טור ורבינו ירוחם(‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫רמב"ם‬

‫שורשי הלכה‬
‫ב‪.‬‬
‫רשב"ם‪ :‬והוא הדין במצה בזמן הזה‬ ‫הקדמה‪ :‬כ' על קורבן פסח "בבית אחר‬
‫לאחר שהתחיל לאכול מצת חובה‬ ‫יאכל"‪ ,‬שאסור לאוכלו בשתי מקומות‪.‬‬
‫באחרונה וישן‪ ,‬הוי הפסק ושוב לא יאכל‬ ‫ואפיקומן שהוא זכר לקורבן דינו שוה‪.‬‬
‫משום דעבידי זכר לפסח בזמן שבית‬ ‫א‪.‬‬
‫פסחים )קכ‪ :(.‬משנה‪ .‬ישנו מקצתן ‪-‬‬
‫המקדש קיים‪ .‬כ"כ רי"ו בשם רי"ף שאם‬
‫יאכלו‪ ,‬כולן ‪ -‬לא יאכלו‪√ .‬רבי יוסי‬
‫אחר שהתחיל לאכול מצה של מצוה‬
‫אומר‪ :‬נתנמנמו ‪ -‬יאכלו‪ ,‬נרדמו ‪ -‬לא‬
‫באחרונה ישן הוי הפסק‪.‬‬
‫יאכלו‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬ ‫נתנמנמו ‪ -‬היינו נים ולא נים תיר ולא‬
‫א‪.‬‬ ‫תיר כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי‬
‫"אינו חוזר לאכול"‬ ‫סברא‪.‬‬
‫מ"א)ג(‪ :‬דהשינה חשובה הפסק ועשאוהו רבנן‬ ‫ונחלקו באיזה אופן מיירי ר' יוסי‪:‬‬
‫כאוכל בשני מקומות‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬ ‫רשב"ם – ר' יוסי קאי ארישא‪ ,‬שאם‬
‫"ישנו מקצתן‪ ...‬חוזרים לאכול"‬ ‫נרדמו מקצם יאכלו‪ ,‬א"ר יוסי דוקא‬
‫משנ"ב)ח(‪ :‬כיון שיתר בני החבורה היו נעורים‬ ‫שהתנמנמו אבל ישנו אף מקצתם‪ ,‬לא‬
‫לא חשיב הפסק אפילו לגבי הישנים‪ .‬וחק יעקב‬ ‫יאכלו‪ .‬כ"כ הרא"ש‪.‬‬
‫כ' ‪ -‬הרבה פוסקים חולקים על זה‪ ,‬דדוקא‬ ‫√אבל הרמב"ם פירש – שר' יוסי קאי‬
‫בנתנמנמו מקצתם ובנרדמו אפי' מקצתם אסור‬ ‫אסיפא‪ ,‬שאם ישנו כולם לא יאכלו‪ ,‬דוקא‬
‫)כשיטת רשב"ם והרא"ש(‪ .‬מכל מקום ביה"ל ‪-‬‬ ‫שישנו אבל נתנמנו כולם יאכלו‪.‬‬
‫פסק כמרן‪ ,‬לפי שהרבה פוסקים פסקו כן‪ ,‬ועוד‬
‫סיכום מחלוקת רשב"ם והרמב"ם‪:‬‬
‫שי"א שחומרא זו רק קורבן פסח ולא במצה‪ .‬כ"פ‬
‫)‪ – V‬יאכלו‪ – X .‬לא יאכלו(‬
‫במשנ"ב‪.‬‬
‫ערך השלחן‪ :‬חוזרים לאכול – אבל לא‬ ‫כולם‬ ‫מקצתם‬
‫מברכים המוציא‪ ,‬מכל מקום צריך ליטול בלא‬ ‫התנמנו ישנו‬ ‫התנמנו ישנו‬
‫ברכה‪.‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪V‬‬ ‫רשב"ם‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪333‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ח‬

‫ב‪.‬‬
‫"אבל שינה קודם"‬
‫ומהרי"ל – חולק‪ ,‬אף שינה בסעודה הוה‬
‫הפסק‪ ,‬דכל האכילה של הלילה הזה הוי כפסח‬
‫דיליה )ד"מ(‪ .‬מכל מקום רוב הפוסקים )מ"א‪,‬‬
‫חק יעקב‪ ,‬פר"ח ועוד( מקלים בשינה תוך‬
‫הסעודה‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪334‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ט‬

‫סימן תע"ט‪ :‬ברכת המזון על כוס שלישי‬

‫ובו סעיף אחד‬

‫סעיף א ‪ :‬כוס שלישי‬

‫חלק ‪ 1‬אחר כך מוזגין לו כוס שלישי‪ ,‬ומברך עליו ברכת המזון ובורא‬ ‫‪:‬‬ ‫סעיף א‬
‫פרי הגפן ]שם קיז‪ ,[:‬ושותהו בהסיבה ]שם קח‪ ,[.‬ולא יברך אחריו )דסומך על ברכה אחרונה‬
‫שמברך על כוס רביעי( ולא ישתה יין בינו לכוס רביעי ]הרא"ש[‪.‬‬
‫הגה‪ :‬מיהו מכוס שלישי יכול לשתות )מאותו כוס( כמה פעמים והכל מחשב שתייה אחת‪ ,‬אף‬
‫על גב דהפסיק בנתיים )וחזר לשתות מאותו הכוס(‪] ,‬מהרי"ל ומהר"י ותשב"ץ[‪...‬‬

‫שנראה כמוסיף כל הכוסות‪ .‬והתוס' כ' – שלא‬ ‫ענפי הלכה‬

‫לבטל טעם האפיקומן‪.‬‬
‫"מוזגים לו כוס שלישי"‬
‫וכ' משנ"ב בשם האחרונים‪ :‬דלאו דוקא יין‬
‫ה"ה שאר משקין המשכרין‪ ,‬מיהו אם אינו‬ ‫משנ"ב)א(‪ :‬וצריך הדחה ושטיפה אם אינו נקי‬
‫משכר מותר‪.‬‬ ‫ואף מי שאינו נזהר בכל השנה בלילה הזה יזהר‬
‫משום הידור מצוה‪ .‬כ"כ האחרונים‪ .‬וכה"ח כ'‬
‫"יכול לשתות כמה פעמים"‬
‫– שלפי הזוהר אף שהוא נקי צ' שטיפה והדחה‪.‬‬
‫משנ"ב‪ :‬הטעם שמותר ‪ -‬לטעמא קמא משום‬ ‫גמרא)שם(‪ :‬כוס שלישי ‪ -‬אפילו אם מברך‬
‫שכרות בודאי לא שייך שהרי אינו שותה יותר‬ ‫ביחידי )אף שבעלמא לא נהגו כוס ביחיד(‪ ,‬הואיל‬
‫מארבעה כוסות )הגר"א(‪ .‬ולטעמא דנראה‬ ‫שתקנו חכמים לשתות ארבעה כוסות בלילה זו‬
‫כמוסיף נמי ליכא שהרי אינו אלא כוס אחת‬ ‫יש לעשות מצוה בכל כוס וכוס להכי סומכין‬
‫)ד"מ(‪ .‬ומ"מ אם שתה כבר רוב רביעית ולא‬ ‫כוס שלישי לבהמ"ז‪ .‬כ"כ משנ"ב וכה"ח‪.‬‬
‫היה בדעתו לשתות יותר‪ ,‬אם נמלך לשתות צ'‬
‫לברך שוב )לפי המ"א( ומחזי כמוסיף על‬ ‫"ולא ישתה יין בינו לכוס ד"‬
‫הכוסות‪ .‬ואם אם הכוס גדול הרבה יותר מדאי‬ ‫טעמו‪:‬‬
‫לא ישתנו כולו שלא ישתכר )אחרונים(‪.‬‬ ‫הירושלמי כ' – שלא ישתכר‪ .‬והמרדכי כ' –‬

‫‪:‬‬
‫חלק ‪ 2‬מצוה לחזור אחר זימון ]הרא"ש[ ‪.‬‬ ‫סעיף א‬
‫הגה‪ :‬והגדול שבהן אומר הודו ואנא ]ואינו לעיכובא[‪ ,‬והאחרים עונין אחריו )כל בו(‪ .‬והגדול‬
‫יכול ליתן לקטן רשות )מהרי"ל(‪ .‬ויכול לצרף לזימון לענין הלל אף על גב שלא אכל עמהם‪.‬‬
‫ונהגו שבעל הבית מברך ברכת המזון בליל פסח‪ ,‬שנאמר‪ :‬טוב עין הוא יבורך )משלי כב‪ ,‬ט(‬
‫והוא מיקרי טוב עין שאמר כל דכפין ייתי וייכול וכו'‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪336‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תע"ט‬

‫ענפי הלכה‬
‫"לחזור אחר זימון"‬
‫לבוש – גם לברכת המזון וגם להלל והודו‪.‬‬
‫והט"ז כ' – רק לצורך הודו )כדי שיהא אחד‬
‫אומר לשנים הודו(‪ ,‬לענין בהמ"ז אינו מחוייב‬
‫להדר יותר מבשאר ימות השנה‪.‬‬
‫ט"ז‪ :‬הרוצה לילך לשכנו לזמן שם לא יאכל‬
‫האפיקומן בביתו דשם צריך לאכול שום דבר‬
‫כדי להצטרף לזימון ואסור לאכול אחר‬
‫האפיקומן‪ ,‬וגם האפיקומן גופא אסור לחלק‬
‫ולאכול בשני מקומות‪ .‬כ"כ מ"א‪.‬‬
‫ילקוט יוסף‪ :‬אם יש חתן בליל הסדר יעשו ז'‬
‫ברכות על כוס ג' ולא יביאו כוס נוסף‪.‬‬
‫"ליתן לקטן רשות"‬
‫מ"א בשם מהרי"ל‪ :‬דוקא באמירת אנא מפני‬
‫שהם עונין אחריו אותו פסוק גופא‪ ,‬אבל לא‬
‫בהודו‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪337‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"פ‬

‫סימן ת"פ‪ :‬סדר כוס רביעי‬

‫ובו סעיף אחד‬
‫) פסחים‪ :‬קי"ז (‬

‫סעיף א ‪ :‬כוס רביעי וההלל‬

‫)אף האבל גומר את ההלל‬‫כוס רביעי מתחיל לא לנו וגומר עליו את ההלל‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫– חק יעקב(‪ ,‬ואינו אומר יהללוך‪ ,‬אלא אומר אחר גמר ההלל הלל הגדול שהוא מהודו‬
‫ליי עד על נהרות בבל שהם כ"ו כי לעולם חסדו‪ ,‬ואחר כך אומר נשמת כל חי‬
‫וישתבח עד ומעולם ועד עולם אתה אל‪ ,‬ואז יאמר יהללוך עד מלך מהולל‬
‫בתשבחות‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ושותהו בהסיבה בלא ברכה תחלה‪) ,‬וכבר נתבאר לעיל סימן תע"ד דאנו נוהגין לברך(‪,‬‬
‫ומברך אחריו על הגפן‪ .‬ואם שותהו בלא הסיבה‪ ,‬צריך לשתות פעם אחרת בהסיבה‪,‬‬
‫)ועיין לעיל סימן תע"ב סעיף ו' ‪ -‬דהכריע דלדידן שאין דרכנו להסב בכל השנה אין לחזור ולשתות‬
‫בהסיבה(‪ ,‬ומברך לפניו בורא פרי הגפן‪ ,‬לפי שהסיח דעתו מלשתות עוד ]הרא"ש[‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וי"א שיש לומר שפוך חמתך וכו' קודם לא לנו ]ר"ן[ ולפתוח הפתח‪ ,‬כדי לזכור שהוא‬
‫ליל שמורים ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על המכחשים בה' ]מהרי"ב[‪ ,‬וכן‬
‫נוהגין‪ .‬ויכול לגמור הלל אף שלא במקום סעודה )ואף שאינו שותה הארבעה כוסות במקום אחד אין‬
‫בכך כלום(‪] .‬רמב"ם והמגיד[‪.‬‬

‫השיר‪ .‬להלן סיכום השיטות‪:‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫רשב"ם – כיון שלא נפסקה הלכה נקטינן‬
‫כתרוייהו‪ .‬וחותמים בהלל 'מלך מהולל‬
‫בתשבחות' וגם בהלל הגדול‪.‬‬
‫הרב חיים כהן – אינו חותם ביהללוך כיון‬
‫שצריך לחתום בישתבח אלא אומר ועד‬
‫העולם אתה אל‪ .‬ואומר הלל הגדול‬
‫ונשמת )וחותם בישתבח(‪.‬‬
‫√מהר"ר מאיר ן' עראמה ‪ -‬גומר את ההלל‬
‫ואינו אומר יהללוך כלל‪ ,‬ואחר גמר הלל‬
‫אומר הלל הגדול ונשמת כל חי וישתבח‬
‫עד ומעולם עד עולם אתה אל ואז יאמר‬
‫יהללוך עד מלך מהולל בתשבחות‪ .‬וכ'‬
‫הב"י ‪ -‬וייטבו בעיני דבריו לצאת ידי ספק‬
‫א‪.‬‬
‫פסחים)קיז‪ :(:‬כוס ד' גומר עליו ההלל‬
‫ואומר עליו ברכת השיר‪.‬‬
‫גמ'‪ :‬מאי ברכת השיר‪ :‬ר' יהודה אומר –‬
‫יהללוך‪ ,‬ר' יוחנן אומר – נשמת כל חי‪.‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬רביעי גומר עליו את ההלל‬
‫ואומר הלל הגדול‪ .‬מהיכן ההלל הגדול?‬
‫ר' יהודה אומר – מהודו‪ .‬ר' יוחנן אומר ‪-‬‬
‫משיר המעלות ר' אחא בר יעקב אומר –‬
‫מיעקב בחר לו‪.‬‬
‫ופסק הרי"ף הלכה כר' יהודה בתרוויהו‬
‫)בהלל הגדול ובברכת השיר(‪.‬‬
‫ונחלקו הראשונים מהו סדר ההלל וברכת‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪339‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן ת"פ‬

‫אל ואח"כ נשמת וישתבח וחותם וכ"כ ב"ח‪ .‬וכ'‬ ‫‪.‬‬

‫מאמ"ר ‪ -‬ואם חתם ישתבח בברכה יאמר אח"כ‬
‫יהללוך בלא חתימה‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫ג‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"לפתוח הדלת"‬ ‫"מתחיל לא לנו"‬
‫משנ"ב‪ :‬ונוהגין באלו מדינות למזוג כוס אחד‬ ‫משנ"ב)א(‪ :‬מתחיל לא לנו ‪ -‬בלא ברכה‬
‫יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו‬ ‫ואומרים ההלל מיושב‪ .‬אף שבכל השנה אומרים‬
‫הנביא )לרמז שאנו מאמינים שכשם שגאלנו הש"י‬ ‫מעומד בפסח שאני מפני שמיושב הוא דרך‬
‫ממצרים הוא יגאלנו עוד וישלח לנו את אליהו‬ ‫הסיבה וחירות )אחרונים(‪.‬‬
‫לבשרנו(‪.‬‬ ‫"מעולם ועד עולם"‬
‫מ"א)ב(‪ :‬ולפי נוסחתינו הוא מעתה ועד עולם‪.‬‬
‫ומהרי"ל פסק כהטור ‪ -‬שאומר יהללוך עד אתה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪340‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תפ"א‬

‫סימן תפ"א‪ :‬שלא לשתות אחר ארבע כוסות‬

‫ובו ב' סעיפים‬
‫) פסחים‪ :‬קיז (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬לשתות אחר כוס ד ' ‪342 ........................................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬לעסוק ב יציאת מצרים עד שתחטפנו שינה ‪343 .......................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬לשתות אחר כוס ד'‬

‫אחר ארבע כוסות אינו רשאי לשתות יין‪ ,‬אלא מים‪ .‬הגה‪ :‬וכל המשקין‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫דינן כיין )בית יוסף(‪.‬‬
‫ומי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות‪ ,‬יכול לשתות כוס חמישי )אפילו יין( ויאמר עליו‬
‫הלל הגדול‪] .‬מרדכי[‪.‬‬

‫"אינו רשאי לשתות יין"‬ ‫שורשי הלכה‬

‫טעם הדבר‪:‬‬ ‫הרא"ש‪ :‬אסור לשתות אחר כוס ד'‪ .‬כ"כ‬
‫▪ ביאור הגר"א ‪ -‬משום שמצוה לספר ביציאת‬ ‫הרי"ף – אחר שאכל כל המגדים אוכל‬
‫עד שחטפתו שינה‪.‬ואם ישתה ישתכר ויתבטל‬ ‫מצה )האפיקומן( כדי שישאר טעם מצה‬
‫ממצוה זו‪ .‬ולפ"ז זו דוקא יין או שאר משקה‬ ‫בפיו‪ ,‬ולא ישתה אחריו כלום מלבד כוסות‬
‫המשכר אסור‪.‬‬ ‫ג' ד'‪ .‬ומי שצמא ישתה מים‪ .‬כ"כ הגאונים‪.‬‬
‫▪ פר"ח ‪ -‬דלא יהא נראה כמוסיף על הכוסות‬ ‫וכ' הב"י – ושאר משקים דינו כיין‬
‫שנראה כמתחיל בסעודה אחרת‪ .‬ולפ"ז ‪ -‬כל‬ ‫שאסור‪.‬‬
‫חמר מדינה אסור אף שאינו משכר‪.‬‬
‫כוס חמישי‬
‫▪ וי"א – שלא יבטל טעם המצה שבפיו‪ ,‬ולפ"ז‬
‫פסחים )קיז‪ :(.‬כוס ד' ]ה'[ אומר עליו את‬
‫כל משקה אסור‪.‬‬
‫ההלל‪.‬‬
‫מאמ"ר‪ :‬דעת מרן והרמ"א להחמיר ככל‬
‫ונחלקו הראשונים בגרסה‪:‬‬
‫הפירושים‪ .‬אכן ברכ"י מתיר לשתות קפה‪.‬‬
‫רשב"ם – גורס כוס ד'‪ .‬ולכן אסור לעשות‬
‫"ומי שהוא איסטניס"‬ ‫כוס ה'‪.‬‬
‫מ"א)א(‪ :‬ודוקא כשלא אמר הלל הגדול על כוס‬ ‫והרי"ף – גורס כוס ה'‪ ,‬שמותר לעשות‬
‫ד' ‪.‬‬ ‫כוס ה'‪ .‬כן גרסת הרמב"ם‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪342‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תפ"א‬

‫סעיף ב ‪ :‬לעסוק ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה‬

‫חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים‪ ,‬ולספר בניסים‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫ובנפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו‪ ,‬עד שתחטפנו שינה ]טור בשם התוספתא‬
‫מהא דר"א ור' יהושע[‪ .‬הגה‪ :‬וכל דין ליל ראשון יש ג"כ בליל שני ]האגור[‪.‬‬
‫ונוהגים שלא לקרות על מטתו רק פרשת שמע )כיון שמוזכרת להדיא בגמ'(‪ ,‬ולא שאר דברים‬
‫שקורין בשאר לילות כדי להגן‪ ,‬כי ליל שמורים הוא מן המזיקין‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫"רק פרשת שמע"‬
‫אמנם בן א"ח כ'‪ :‬יש לומר ק"ש עם כל‬
‫הפסוקים כרגיל‪ .‬וכ' המ"א)ב( ‪ -‬שאם קרא‬
‫ק"ש בבית הכנסת מבעוד יום צריך לקרות כולה‬
‫בלילה לצאת י"ח‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫ברכת המפיל‬
‫מ"א)ב( בשם מהרי"ו – צ' לברך ברכת המפיל‪.‬‬
‫כ"כ חק יעקב‪ ,‬ר"ז ומשנ"ב‪ .‬כ"פ הרב יעקב‬
‫יוסף זצ"ל ‪ -‬אם הוא קודם חצות‪ .‬אבל לפי‬
‫האריז"ל – אין לברך‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪343‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תפ"ב‬

‫סימן תפ"ב‪ :‬מי שאין לו מצה שמורה‬

‫ובו סעיף אחד‬

‫סעיף א ‪ :‬אם יש לו רק כזית מצה שמורה‬

‫מי שאין לו מצה משומרת אלא כזית‪ ,‬מברך על אכילת מרור‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ואוכל‪ ,‬וכשגומר סעודתו ממצה שאינה משומרת‪ ,‬מברך על אכילת מצה )דברכת‬
‫המוציא כבר בירך( ואוכל אותו כזית )לצורך אכילת מצה ואפיקומן(‪ ,‬ואינו טועם אחריו כלום‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ומי שאין לו ב' הלילות רק ג' מצות )ואם יש לו ד' יקח בכל לילה ב'(‪ ,‬יברך ליל ראשון‬
‫המוציא ועל אכילת מצה וכן הכריכה ]על ג' המצות‪ ,‬ויאכל[ הכל מן הפרוסה‪ ,‬ושתי השלימות‬
‫לליל ב'‪) .‬אבודרהם בשם אבן ירחי(‪.‬‬

‫אכילת מצה יעשה בסוף לפני האפיקומן‪ .‬וכ'‬ ‫שורשי הל כה‬

‫עטרת צבי – אף שצריך לאכול מצה של חיוב‬
‫והדר מרור )שנאמר על מצות ומרורים(‪ ,‬היכא‬
‫דלא אפשר שאני‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫וכ' הגר"א – שהשו"ע השמיט כורך‪ ,‬דס"ל‬
‫שלא עושים כורך רק על מצה שמורה‪ ,‬שמצה‬
‫לא שמורה לא חשיב מצה‪ .‬כ"כ ר"ז ומשנ"ב‪.‬‬
‫"כשגומר סעודתו"‬
‫משנ"ב‪ :‬שאם ירצה לאוכלה בתחילה לשם‬
‫אכילת מצה לא ישאר לו לאפיקומן‪ ,‬ואם יאכלם‬
‫בתחילה גם לאפיקומן‪ ,‬לא יוכל לאכול אחריהם‬
‫כלום‪.‬‬
‫מ"א‪ :‬חולה שאינו יכול לאכול כ"א כזית מצה או‬
‫שאין לו אלא כזית מצה ‪ -‬יאכל תבשילו בלא המוציא‬
‫ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל‬
‫כזית‪ .‬ואם גם יין אין לו א"כ צריך לקדש על המצה‬
‫תחלה ואח"כ יאכל תבשילו‪ .‬כ"כ משנ"ב והרב יעקב‬
‫יוסף זצ"ל‪.‬‬
‫א"ר‪ :‬אם יש לו שני זיתים אוכל כזית אחד‬
‫בתחילת אכילתו ומברך עליו המוציא ועל‬
‫אכילת מצה‪ ,‬וכזית אחר יאכלנו אחר גמר‬
‫מ"א‪ :‬פ' שמברך תחילה המוציא על מצה‬
‫שאינה שמורה‪ ,‬ועל אכילת מרור‪ .‬ואת ברכת על‬
‫א‪.‬‬
‫כשאין לו רק כזית מצה שמורה‬
‫● הרי"ף – יאכל תחילה מצה לא שמורה‬
‫ויברך המוציא‪ ,‬ולבסוף יברך על אכילת‬
‫מצה על השמורה‪ ,‬ומברך על המרור ואוכל‬
‫ועל הכורך ואוכל‪.‬‬
‫√כ"כ ר' יונה – אוכל כזית שמורה לבסוף‬
‫ויברך עליו "על אכילת מצה"‪ ,‬אלא שכתב ‪ -‬ולא‬
‫יאכל אחריו כלום‪ .‬כ"כ הרמב"ם‪.‬‬
‫● והערוך כ' – שבתחילה אוכל מצה לא‬
‫שמורה ומברך המוציא ועל אכילת מצה‪,‬‬
‫ולבסוף אוכל השמורה בלא שום ברכה‪.‬‬
‫● והרא"ש כ' – שיאכל בתחילה מצה‬
‫השמורה ומברך המוציא ועל אכילת מצה‪,‬‬
‫כדי שיאכל המצה לתאבון‪ ,‬ואין לחוש‬
‫שיאכל לבסוף הלא שמורה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"על אכילת מרור"‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪345‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תפ"ב‬

‫סעודתו לשם אפיקומן‪ ,‬כ"מ מהרא"ש‪ .‬כ"כ‬

‫משנ"ב‪.‬‬
‫"ושתי שלמות ללילה ב'"‬
‫כ הגר"ז‪ :‬ולכן לא יבצע פרוסה לאפיקומן‬
‫בליל שני עד לאחר ברכת המוציא קודם ברכת‬
‫על אכילת מצה כדי שיברך המוציא על לחם‬
‫משנה ועל אכילת מצה יברך על הפרוסה‪ .‬וכ'‬
‫המ"א – שאם אפשר ישייר ללילה השני פרוסה‬
‫קטנה‪ ,‬כדי שיהא לו לחם משנה בנוסף לפרוסה‪.‬‬
‫ואם בלילה הראשון לא מספיק לו מהפרוסה‪,‬‬
‫יקח פרוסה מהשני ויניח למחר מצה ופרוסה‬
‫)שבשעת הדחק יש לסמוך על הפוסקים דליל פסח‬
‫סגי בפרוסה(‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪346‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תפ"ג‬

‫סימן תפ"ג‪ :‬דין מי שאין לו יין‬

‫ובו סעיף אחד‬

‫מי שאין לו יין בליל פסח‪ ,‬מקדש על הפת שמברך המוציא ובוצע‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ומניח ידיו עליו עד שגומר הקידוש )כולל שהחיינו(‪ ,‬ומברך על אכילת מצה‪ ,‬ואוכל‪,‬‬
‫ואח"כ אוכל שאר ירקות ומסלק השלחן ואומר מה נשתנה וכל ההגדה עד גאל‬
‫ישראל‪ ,‬ומברך על המרור‪ ,‬ואוכל‪ ,‬ואח"כ כורך מצה ומרור‪ ,‬ואוכל‪ .‬הגה‪ :‬בלא ברכה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ובמקומות שנוהגים לשתות משקה הנעשה מדבש שקורין מע"ד )שהוא חמר מדינה(‪ ,‬יכול ליקח‬
‫אותו משקה לארבע כוסות אם אין לו יין ]מהרי"ל[‪ .‬וי"א שאין עושין קידוש על שאר משקין‬
‫]ובהגהות מנהגים[‪ ,‬כמו שנתבאר לעיל סי' ער"ב סעיף ט'‪ .‬ולי נראה דלענין ד' כוסות יש‬
‫לסמוך אמאן דאמר דמקדשין על שאר משקין אם הוא חמר מדינה )כדי שיוכל ולקיים ד' כוסות(‪,‬‬
‫כמו שנתבאר לעיל סימן ער"ב ]ד"מ א[‪.‬‬

‫המוציא אכילת מצה‪ ,‬ואח"כ מרור‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שמוטב לטעום קודם הקידוש מלשנות‬ ‫א‪.‬‬
‫הסדר‪ .‬כנ"ד ר' נטרונאי גאון‪.‬‬ ‫מי שאין לו יין לקידוש‬
‫● √הרי"ף כ' – שמברך המוציא ובוצע‪,‬‬
‫ענפי הלכה‬ ‫ומניח ידיו עליו )ב"י ‪ -‬שכיון שמקדש עליו‬
‫א‪.‬‬ ‫מצוה לאוחזו בידו כשם שאוחז בכוס שמקדש‬
‫"שאין לו יין"‬
‫עליו( ומברך ברכת הקידוש ואח"כ מברך‬
‫מ"א‪ :‬ואם יש לו כוס א' ‪ -‬יקדש עליו )שהרי‬
‫על אכילת מצה ואוכל‪ .‬ואח"כ אוכל שאר‬
‫י"א דברכת המזון לא טעונה כוס(‪ .‬ואם יש לו שנים‬ ‫ירקות ומסלק השלחן וגומר ההגדה ומברך‬
‫יקח לקידוש ולברכת המזון‪ .‬ואם יש לו ג' יקח‬ ‫על מרור ואוכל‪ ,‬ואח"כ כורך בלא ברכה‪.‬‬
‫לקידוש ועל כוס שני יאמר ההגדה עד גאל‬ ‫כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫ישראל ועל השלישי יברך ברכת המזון‪ .‬ואחר‬
‫כך יאמר חצי הלל בלא כוס‪ .‬כ"כ א"ר ומשנ"ב‪.‬‬ ‫● והרי"ץ גיאת כ' – שמברך המוציא‬
‫כתב ב"י בשם א"ח‪ :‬מי שעושה סדרו על הפת‬ ‫וקידוש ואוכל‪ ,‬מטבל וגומר ההגדה‪,‬‬
‫אינו מברך לא גאלנו ולא יהללוך כי שתיהם‬ ‫ואח"כ מברך על אכילת מצה ומרור‪.‬‬
‫ברכות של כוס‪ .‬וכ' מ"א )בהקדמה( ‪ -‬אבל‬ ‫● ובעל העיטור כ' – שמברך המוציא על‬
‫בשו"ע כאן כ' כדברי הרי"ף שאומר גאל‬ ‫אכילת מצה ואח"כ קידוש ויאכל‪ ,‬אח"כ‬
‫ישראל‪ ,‬וטעמו שההגדה נתקנה על המצה‬ ‫מרור‪ ,‬שאין להפסיק בין אכילת מצה‬
‫שעונין עליה דברים הרבה‪ ,‬אבל יהללוך לא‬ ‫למרור‪.‬‬
‫יאמר בחתימה‪ .‬כ"כ חק יעקב‪ .‬אמנם ד"מ כ' –‬ ‫● והטור כ' – שמטבל בירק ואוכל‪ ,‬אח"כ‬
‫שאף ביהללוך חותם‪ .‬כ"כ פר"ח‬ ‫גומר ההגדה ויקדש כל המצה‪ ,‬ואח"כ‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪348‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תפ"ג‬
‫"מצה ומרור‪ ,‬בלא ברכה"‬
‫ביאר הגר"א‪ :‬ר"ל שא"צ לברך שנית על‬
‫המצה אף על גב דהפסיק הרבה באמירת הגדה‪.‬‬
‫ואח"כ גומר הסעודה וכל הסדר בלא כוס יין‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫"אם הוא חמר מדינה"‬
‫מ"א)ג(‪ :‬ואפילו במקום שכל השנה אין רוב‬
‫שתיית העם במי דבש ורק בפסח ג"כ יש להקל‪.‬‬
‫כ"כ א"ר דלא כחק יעקב‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫כ' הח"א‪ :‬שחולה שאינו יכול לאכול כזית מצה‬
‫יכול לומר יהללוך לכו"ע‪ ,‬אכן בברכת אשר‬
‫גאלנו לא יאמר "לאכול בו מצה ומרור" רק‬
‫יאמר "והגיענו הלילה הזה כן ה' אלהינו יגיענו‬
‫וכו"‪.‬‬
‫"אוכל שאר ירקות"‬
‫משנ"ב)ד(‪ :‬זהו הכרפס‪ .‬וטובל במי מלח או‬
‫בחומץ‪ .‬ולענין ברכה עליהם תלוי הדבר באם‬
‫הוא דבר שממשיך תאות המאכל אין מברך‬
‫עליהם דהוא בא בכלל הסעודה ואם לאו מברך‬
‫בורא פרי האדמה )כ"ד מ"א(‪.‬‬
‫‪349‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תפ"ד‬

‫סימן תפ"ד‪ :‬דין מי שרוצה לעשות הסדר‬

‫בהרבה בתים‬
‫ובו סעיף אחד‬

‫הקדמה – לעשות סדר לאחרים להוציאם י"ח‬

‫מי שרוצה לעשות סדר לאחרים שאינם‬
‫ב(‪ .‬יעשה תחילה ההגדה בבתי האנשים‪,‬‬ ‫יודעים לעשותו‪ ,‬כדי הוציאם ידי חובתם‪,‬‬
‫ויוציאים י"ח‪ ,‬ואח"כ יחזור לביתו ויעשה‬ ‫ישנם ג' אפשרויות‪:‬‬
‫ההגדה מתחלתו עד סופו‪.‬‬ ‫א(‪ .‬מתחיל הסדר בביתו‪ ,‬עד אחר ברכת‬
‫ג(‪ .‬יכול לסיים כל ההגדה בביתו עד כוס‬ ‫המזון וכוס שליש‪ ,‬ואז הולך לעשות סדר‬
‫רביעי‪ ,‬ואז ילך לבתים להוציאם י"ח‬ ‫בבתים )כמבואר בשו"ע(‪ ,‬ואח"כ חוזר‬
‫ההגדה‪.‬‬ ‫לביתו וגומר ההלל ומברך כוס רביעית‪.‬‬

‫סעיף א ‪ :‬לעשות סדר לאחרים להוציאם י"ח‬

‫מאן דבעי לברוכי בתרי או בתלת בתי )פ' לעשות סדר בכמה בתים(‪ ,‬מברך‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ברישא בביתיה ואכיל כל מאי דצריך‪ ,‬ומברך ברכת המזון‪ ,‬והדר מברך לכל חד וחד‬
‫בביתיה ושתי אינהו כסא דקידושא ודאגדתא ואכלי ירקי )כרפס ומרור( ומצה‪ ,‬ואיהו‬
‫לא אכיל ושתי בהדייהו‪ ,‬ושביק להו למגמר סעודתייהו‪ ,‬ומברכי אינהו ברכת‬
‫המזון‪ .‬ואי לא ידעי‪ ,‬יקרא מלה במלה )דכל שקורא מלה במלה ואחר עונה עמו לא הוה ברכה לבטלה‬
‫ט"ז(‪ .‬והדר אזיל לביתא אחרינא ועביד הכי‪ ,‬והדר אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתו‬
‫כסא דהלילא‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואי בעי לאקדומי להנך בתי ברישא )שרוצה לעשות להם הסדר תחילה ואח"כ יעשה בבתו(‪,‬‬
‫בריך להו ולא אכיל ולא טעים והדר אזיל לביתיה ומקדש‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ואם ירצה יגמור הכל בביתו )כולל הלל וכוס ד'( ואחר כך ילך לקדש בבתים האחרים‬
‫ולא יאכל וישתה עמהם ]הכל ברי"ף פסחים כז‪.[.‬‬

‫כולל כוס ג' )שבלי ברכת המזון לא יכול לעקור‪,‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫ואפילו בדעתו לאכול שם יותר – מ"א(‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫"מברך ברישא"‬
‫"מברך לכל אחד ואחד"‬
‫משנ"ב)ד(‪ :‬ר"ל שמקדש להם ומברך להם גם‬ ‫משנ"ב)ב(‪ :‬היינו שמקדש ואומר הגדה הכל‬
‫בפה"ג ומברך להם ברכת כרפס )כשיטת הרא"ש‬ ‫כסדר ואוכל מצה ומרור ואפיקומן עד בהמ"ז‪,‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪351‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬סימן תפ"ד‬

‫בבית אחר ויחזור ויברך שם ברכת המזון אסור‬ ‫לאפוקי בעל העיטור דס"ל שלא יברך להם בפה"א‬
‫דאסור לאכול בלילה הזה ב"פ )וגם שתיה אסור‬ ‫על בטיבול( ואומר לפניהם ההגדה וברכת כוס‬
‫לכו"ע שהרי הוא עומד בין כוס ג' לד' – משנ"ב(‪.‬‬ ‫שני וגם ברכת המוציא וברכת אכילת מצה‬
‫אבל בש"ג כ' ‪ -‬דמותר לעשות כן כיון שאינו‬ ‫ומרור‪ .‬גמ')שם( ‪ -‬דבשאר ברכות הנהנין קי"ל‬
‫אוכל אפיקומן אלא פעם א'‪ .‬כ"כ מ"א ופר"ח‪.‬‬ ‫שאין יכול לברך לאחרים אא"כ יהנה עמהן‪,‬‬
‫כ' מ"א)ג(‪ :‬אבל אסור לו לברך להם ברכת‬ ‫שאני ברכת הלחם של מצה וקידוש היום שהם‬
‫המזון‪ .‬ואף שאכילת מצה חובה‪ ,‬ברכת המזון‬ ‫חובה הלכך יכול לברך להוציא אחרים אף‬
‫שאני דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל‬ ‫שאינו נהנה וכן ברכת הירקות חשיב ג"כ מצוה‬
‫הוא מברך )אבודרהם(‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬ ‫ויכול להוציא אחרים‪ .‬כ"כ הט"ז ומשנ"ב‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫"ואיהו לא אכיל"‬
‫"ולא אכיל"‬
‫מ"א)ב(‪ :‬שהרי כבר אכל האפיקומן בביתו‪.‬‬
‫מ"א)ד(‪ :‬שאסור לטעם קודם קידוש‪ .‬ואם יאכל‬
‫וכתב הטור בשם רב כהן צדק ‪ -‬דאפילו אם‬
‫שם יצטרך לברך ברכת המזון‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫רוצה שלא לאכול אפיקומן עד שיאכל שנית‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪352‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – תפ"ה‬

‫סימן תפ"ה‪ :‬דין מי שנשבע שלא לאכול מצה‬

‫ובו סעיף אחד‬

‫סעיף א ‪ :‬נשבע שלא יאכל מצה‬

‫אמר‪ :‬שבועה שלא אוכל מצה‪ ,‬סתם‪ ,‬אסור לאכול מצה בליל פסח‪.‬‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫אמר‪ :‬שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח‪ ,‬לוקה ואוכל מצה בליל פסח‪.‬‬

‫שני‪ .‬וכ' הב"ח ‪ -‬ומ"מ כופין אותו שישאל על‬ ‫שורשי הלכה‬
‫שבועתו‪.‬‬
‫ירושלמי )שבועות ג‪ ,‬ד(‪ :‬שבועה שלא אוכל‬
‫מ"א)א(‪ :‬מי שלא אמר הגדה בליל פסח אין לו‬
‫מצה אסור לאכול מצה בלילי הפסח‪ .‬שלא‬
‫תשלומין‪ ,‬דהא כתיב בעבור זה לא אמרתי אלא‬
‫אוכל מצה בלילי הפסח לוקה ואוכל מצה‪.‬‬
‫בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך‪ ,‬ומצה‬
‫כ"פ הרי"ף והרא"ש‪.‬‬
‫מצוותו בליל פסח‪ ,‬ומכאן ואלך רשות‪.‬‬
‫ביאר הר"ן‪ :‬ברישא ‪ -‬כיון שנשבע בכולל‬
‫)סתם‪ ,‬שאסור מצה בכל השנה(‪ ,‬כיון שחלה‬
‫השבועה על כל השנה‪ ,‬חלה גם על ליל‬
‫פסח‪ .‬בסיפא – כיון ששבועה לא חלה‬
‫לבטל מצוה‪ .‬לוקה – על שבועת שוא‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫"שלא אוכל מצה‪ ,‬סתם"‬
‫משנ"ב בשם הפוסקים‪ :‬אפ' אמר כן בליל‬
‫פסח‪ ,‬חלה השבועה‪ ,‬כיון שלא הזכיר מצת‬
‫מצווה‪ ,‬אלא בסתם‪.‬‬
‫"שלא אוכל מצה בליל פסח"‬
‫מ"א)ב(‪ :‬לוקה ואוכל ‪ -‬דהוי שבועת שוא דאין‬
‫שבועה חלה על דבר מצוה והוי שבועת שוא‪.‬‬
‫אבל אם אמר קונם אכילת מצה עלי בליל פסח‬
‫אסור‪ ,‬דנדר חל על דבר מצוה‪.‬‬
‫משנ"ב)ג(‪ :‬ואם נשבע לבטל מצוה דרבנן‬
‫השבועה חלה‪ .‬כגון שלא לאכול מרור או ד'‬
‫כוסות )שכנה"ג( או לא לאכול מצה בליל יו"ט‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪354‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ו‬

‫סימן תפ"ו‪ :‬כמה הוא כזית‬

‫ובו סעיף אחד‬

‫סעיף א ‪ :‬כמה הוא כזית‬

‫שיעור כזית‪ ,‬יש אומרים דהוי כחצי ביצה ]ב"י מהתוס'[‪.‬‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫הגה‪ :‬ויאכלנו ביחד ולא מעט מעט‪ .‬ובירקות צריך למעך חלל האויר שבין הירק )וה"ה אם יש חלל‬
‫במצה אינו מצטרף(‪ ,‬ולשער שיעור הכזית בירקות עצמן ולא באויר שביניהם‪.‬‬

‫שורשי הלכה‬
‫שיעור כזית‬
‫√מהתוס' משמע – שכזית הוא כחצי ביצה‪.‬‬
‫כ"כ מרדכי‪ ,‬תרומת הדשן ומהרי"ל‪.‬‬
‫ודעת הרמב"ם – ‪ 1/3‬ביצה‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬
‫"כחצי ביצה"‬
‫האחרונים‪ :‬ולענין דינא במצוה דאורייתא כגון‬
‫במ"ע דאכילת מצה יש להחמיר ולאכול עכ"פ כחצי‬
‫ביצה )אלא אם כן באדם חולה שקשה לו לאכול יש‬
‫להקל כהרמב"ם(‪ .‬ומצווה דרבנן‪ ,‬כגון מרור אפשר‬
‫להקל בשליש ביצה‪ .‬מכל מקום כיון שצריך לברך‬
‫על המרור אין להקל בזה מחשש סב"ל‪ .‬ה"ה לעניין‬
‫ברכה אחרונה יש לחשוש‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫משנ"ב)א(‪ :‬י"א )הצל"ח וחתם סופר( שבזמנינו‬
‫התקטנו הביצים בחצי‪ ,‬ולכן צ' לאכול כביצה‬
‫שלמה במצוה דאורייתא‪ .‬מכל מקום במצוה דרבנן‬
‫יש להקל בשליש ביצה‪.‬‬
‫יחווה דעת כ'‪ :‬שכזית הוא ‪ 9‬דרהם‪ ,‬כ ‪ 29‬גרם‪.‬‬
‫ומותר לשקול בליל הסדר לדעת אם יש המצה‬
‫כזית‪ .‬וכ' הרב יעקב יוסף זצ"ל @@@‪- ?#‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪356‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ז‬

‫סימן תפ"ז‪ :‬סדר תפלת ערבית של פסח‬

‫ובו ד' סעיפים‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סדר התפילות ‪ ,‬מעין ז ' ‪358 .........................................................................‬‬ ‫א‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫קידוש בבית הכנסת ‪359 .............................................................................‬‬ ‫ב‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫הזכרת שבת בתפילת יו " ט ‪359 .....................................................................‬‬ ‫ג‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫הלל בליל פסח בבית הכנסת ‪360 .................................................................‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א ‪ :‬סדר התפילות ‪ ,‬מעין ז'‬

‫סדר היום‪ ,‬ערבית ושחרית ומנחה אומר שלש ראשונות ושלש‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫אחרונות וקדושת היום באמצע אתה בחרתנו וכו' ותתן לנו ה' אלהינו את יום חג‬
‫המצות הזה את יום טוב מקרא קדש הזה‪) ,‬וע"ל סימן ת"צ סעיף ג'(‪ ,‬זמן חרותנו‪ ,‬יעלה‬
‫ויבא‪ ,‬והשיאנו וחותם‪ :‬מקדש ישראל והזמנים‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם אמר‪ :‬מקדש השבת‪ ,‬וחזר בו תוך כדי דיבור )ואמר מקדש ישראל והזמנים(‪ ,‬יצא אחרי‬
‫שהוא יודע שהוא יום טוב ]תוס'[‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ואם חל בשבת אומר‪ :‬את יום המנוח הזה ואת יום חג המצות הזה‪ ,‬וחותם‪ :‬מקדש‬
‫השבת וישראל והזמנים ]טור מביצה יז[‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ואין אומרים ברכת מעין שבע‪.‬‬

‫קודש הזה והכי איתא במסכת סופרים )פי"ט‬ ‫שורשי ה לכה‬

‫ה " ג (‪.‬‬
‫ואיתא בברכות )מט‪ – (.‬וחותם מקדש‬
‫ישראל והזמנים‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ברכה מעין ז' בליל פסח‬
‫בחרתנו וכו' ותתן לנו ה' אלהינו את יום חג‬
‫● √ר' ניסים כ' – שאין אומרים מעין ז'‬
‫בליל פסח‪ ,‬כיון שנתקנה בשביל המאחרים‬
‫שלא יוזקו‪ ,‬בליל פסח שימורים הוא‪ .‬כ"כ‬
‫הכלבו‪ ,‬הרד"א וב"י שכן הוא המנהג‪ .‬כ"פ‬
‫חזון עובדיה – בשם הרבה ראשונים‪.‬‬
‫● והרד"א כ' ‪ -‬שהמנהג שאומרים מעין ז'‪.‬‬
‫כ"כ המקובלים )הרש"ש‪ ,‬והאריז"ל(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫הטור‪ :‬סדר היום בשני ימים הראשונים‬
‫ערבית שחרית ומנחה אומר ג' ראשונות וג'‬
‫אחרונות וקדושת היום באמצע אתה‬
‫המצות הזה זמן חירותינו יעלה ויבא‬
‫והשיאנו וחותם מקדש ישראל והזמנים‪.‬‬
‫כ' הב"י – שהטור השמיט "את יום טוב‬
‫מקרא קודש הזה" וזה כמנהג אשכנז‪.‬‬
‫ובספרד נוהגים לומר את יום פלוני הזה את‬
‫יום טוב מקרא קודש הזה‪ ,‬ובחול המועד‬
‫אומרים את יום פלוני הזה את יום מקרא‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪358‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ז‬

‫שהוא יום טוב יצא כיון שנזכר בתוך כדי דבור‬ ‫ענפי הלכה‬
‫וחתם כדין‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫"וחותם מקדש ישראל והזמנים"‬
‫"אם חל בשבת"‬
‫א"ר‪ :‬ואם חתם מקדש ישראל לבד לא יצא‪ .‬כן‬
‫מהרי"ל‪ :‬את יום המנוח הזה ‪ -‬ומנהגנו לומר את‬
‫בשבת אם לא חתם מקדש השבת לא יצא‪ ,‬אף‬
‫יום השבת הזה‪ .‬כ"כ לבוש‪ ,‬חק יעקב‪ ,‬וכ"ה לפי‬
‫שהזכיר באמצע התפלה של שבת כיון שלא חתם‬
‫האריז"ל‪.‬‬
‫בשל שבת‪.‬‬
‫אם חתם בשל שבת או ישראל והזמנים‬ ‫ב‪.‬‬
‫"וחזר בו תוך כדי דיבור"‬
‫לבד‬
‫פר"ח כ' – שלא יצא )והואיל ושינה ממטבע‬ ‫מחצית השקל‪ :‬ואם שהה יותר משיעור זה לא‬
‫חכמים(‪ .‬כ"כ עוד פוסקים‪ .‬וכנה"ג כ' – שאם לא‬ ‫מהני חזרתו וצריך לחזור לראש הברכה כיון‬
‫הזכיר שבת יצא‪ ,‬כיון שהזכיר שבת באמצע‪.‬‬ ‫שהחתימה היתה שלא כהוגן אף שהזכיר של יום‬
‫ופסק בביה"ל‪ :‬שאם לא הזכיר רק שבת ולא‬ ‫טוב באמצע‪ .‬כ"כ ברכ"י ומשנ"ב‪.‬‬
‫הזכיר יו"ט יצא‪ .‬כ"כ במשנ"ב‪.‬‬ ‫משנ"ב)ה(‪ :‬אחרי שהוא יודע – פ' כשאמר בא"י‬
‫"מקדש השבת וישראל והזמנים"‬ ‫היתה כהוגן ע"ד לסיים בשל יום טוב אלא שאח"כ‬
‫נכשל בלשונו‪ ,‬ומשמע שאם טעה בעת שאמר‬
‫משנ"ב)ח(‪ :‬וי"א שצריך לומר ישראל בלא וי"ו‬
‫בא"י שהיה סבור שהוא שבת אפילו אם חזר בתוך‬
‫וכן הסכים המהרש"ל‪ .‬אבל מנהגנו כהשו"ע‪ ,‬כ"כ‬
‫כ"ד לאחר שסיים מקדש השבת וסיים כדין לא‬
‫חק יוסף‪.‬‬
‫יצא‪ .‬אבל רוב הפוסקים ס"ל אף על פי שלא ידע‬

‫סעיף ב ‪ :‬קידוש בבית הכנסת‬

‫]טור שכן מנהג אשכנז ‪ -‬לפי שאין עני‬ ‫אין שליח צבור מקדש בבית הכנסת‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫בישראל שאין לו ד' כוסות וא"כ כל אדם מקדש בביתו‪ .‬כ"כ הרד"א והכלבו[‪.‬‬

‫סעי ף ג ‪ :‬הזכרת שבת בתפילת יו" ט‬

‫שכח לומר אתה בחרתנו ואמר יעלה ויבא‪ ,‬יצא ]או"ח[‪ .‬הגה‪ :‬ואפילו היה‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫שבת‪ ,‬אם הזכיר ביעלה ויבא‪ ,‬יצא )ב"י בשם א"ח(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואם אמר אתה בחרתנו והזכיר בו שבת‪ ,‬אפילו הכי צריך לחזור ולהזכירו ביעלה ויבא )תשובת‬
‫מהרי"ל(‪ .‬מיהו אם לא הזכירו ביעלה ויבא‪ ,‬אין צריך לחזור )ב"י(‪.‬‬
‫וש"ץ ששכח להזכיר של יום טוב בשחרית‪ ,‬ע"ל סימן קכ"ו‪.‬‬

‫כשחל יו"ט בשבת‪ .‬י"א – שאין להזכיר של‬ ‫שורשי הלכה‬

‫שבת ביעלה ויבוא‪ ,‬דלא שייך הזכרה דיעלה‬ ‫ב‪.‬‬
‫ב"י בשם ת' אשכנזית )והוא המהרי"ל(‪:‬‬
‫ויבוא לעניין שבת‪√ .‬וי"א – שיש להזכיר‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪359‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ז‬

‫"אפילו היה שבת"‬ ‫)יעלה ויבוא‪ ...‬בְּ י ֹו ם הַ ַשּׁ בָּ ת הַ זֶּה‪ .‬וּבְ י ֹו ם חַ ג הַ מַּ צּ ֹו ת‬

‫הַ זֶּה(‪ .‬כ"פ הב"י – מכל מקום אם שכח‬
‫ביאר משנ"ב)יג(‪ :‬כיון שלא אמר אתה בחרתנו‪,‬‬
‫להזכיר יצא‪ .‬כ"פ הרמ"א‪.‬‬
‫ותתן לנו‪ ,‬ממילא לא הזכיר גם של שבת‪ ,‬מ"מ כיון‬
‫שחזר והזכירו ביעלה ויבוא שאמר ביום השבת הזה‬ ‫ענפי הלכה‬
‫וביום חג פלוני הזה יצא‪ .‬משמע שאם גם ביעלה‬ ‫א‪.‬‬
‫ויבוא לא הזכיר של שבת לא יצא‪.‬‬ ‫"ואמר יעלה ויבוא"‬
‫ב‪.‬‬ ‫מאמ"ר‪ :‬יצא – שהרי הזכיר עניינו של יום‪.‬‬
‫"להזכירו ביעלה ויבוא"‬
‫ומיירי שלא דילג אלא "אתה בחרתנו" ואמר יעלה‬
‫מכל מקום יש"ש פסק שאין להזכיר שבת ביעלה‬
‫ויבוא על הסדר עד החתימה‪ .‬שאם לא חתם לא‬
‫ויבוא‪ ,‬כ"פ הלבוש בשם כמה גדולים‪ ,‬והב"ח‬
‫יצא‪ .‬כ"כ דרך החיים ומשנ"ב‪ .‬וכ' פמ"ג ‪ -‬שאם‬
‫ומהרי"ל‪ .‬וכ' הלבוש טעמו ‪ -‬שעיקר יעלה ויבוא‬
‫נזכר אחר שהתחיל רצה חוזר לאתה בחרתנו ואם‬
‫נתיסד על הזכירה ועל הפקידה‪ ,‬ואין שייך זכרון‬
‫עקר רגליו חוזר לראש התפלה‪.‬‬
‫אלא ביום טוב ובר"ח דכתיב וביום שמחתכם‬
‫וכ' דרך החיים ‪ -‬שאם לא אמר אתה בחרתנו וגם‬
‫ובמועדיכם ובר"ח וגו' ונזכרתם‪ ,‬ולא נזכר שם‬
‫לא יעלה ויבוא רק והשיאנו אף על פי שאמר מועדי‬
‫שבת כלל‪.‬‬
‫קדשיך אם לא הזכיר חג פלוני בפרט לא יצא‪ .‬כ"כ‬
‫משנ"ב‪ .‬ופמ"ג מסתפק בזה‪.‬‬

‫סעיף ד ‪ :‬הלל בליל פסח בבית הכנסת‬

‫בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף‪,‬‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫וכן בליל שני של שני ימים טובים של גלויות )כדי שלא יצטרכו לברך על ההלל בשעת ההגדה(‪,‬‬
‫]טור‪ ,‬כ"כ ב"י מנהג בני ספרד[‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וכל זה אין אנו נוהגים כן‪ ,‬כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת ההלל כלל‪.‬‬

‫בית יהודה‪ :‬ואם התחיל ההלל לפני ויכלו אין‬ ‫ענפי הלכה‬
‫מחזירים אותו בשביל התדיר שאינו רק למצוה‪.‬‬
‫"גומרין ההל"‬
‫כ"כ שע"ת‪ .‬וכ' רוח חיים ‪ -‬שאם שכחו לאומרו‬
‫בבית הכנסת כשיגיע לביתו יאמרו מיד לפני‬ ‫אמירת ויכלו כשחל בשבת‪:‬‬
‫הקידוש‪ .‬וכ' חזון עובדיה – שאף הנשים יאמרו‬ ‫הרדב"ז כ' – שיאמרו קודם הלל‪ ,‬ואח"כ ויכלו‪.‬‬
‫ההלל בברכה‪.‬‬ ‫ופר"ח כ' – שיאמרו קודם ויכלו שהוא תדיר‬
‫ואח"כ ההלל‪ .‬כ"כ שע"ת‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪360‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ח‬

‫סימן תפ"ח‪ :‬סדר תפלת שחרית של פסח‬

‫ובו ג' סעיפים‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬קריאת ההלל בשחרית‪362 .......................................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬קריאת הלל ברבים ‪363 ...........................................................................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬קריאת התורה ביו " ט של פסח ‪363 .............................................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬קריאת ההלל בשחרית‬

‫שחרית נכנסים לבית הכנסת‪ ,‬וקורים הזמירות של שבת‪ ,‬ומתפללין‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫תפלת שחרית‪ .‬וגומרין ההלל )ומברכין לקרות ההלל(‪.‬‬
‫ואין מפסיקין בו אלא כדרך שאמרו בקריאת שמע )סימן ס"ו(‪ ,‬באמצע הפרק שואל‬
‫בשלום אביו או רבו ומשיב שלום לאדם נכבד שנתן לו שלום‪ ,‬ובין הפרקים שואל‬
‫בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם ]נתבאר באוח תכב‪-‬ד[‪ .‬הגה‪ :‬ודוקא בב' ימים‬
‫הראשונים שגומרים בהם ההלל דינא הכי לענין הפסקה‪ ,‬אבל בימים שאין גומרין ע"ל סימן‬
‫תכ"ב סעיף ד'‪.‬‬
‫ואם פסק באמצע ושהה אפילו כדי לגמור את כולו‪ ,‬אינו צריך לחזור אלא למקום‬
‫שפסק ]שם בתכ"ב[‪.‬‬

‫מנהג האשכנזים‪ .‬אבל הרא"ש כ' שאין‬ ‫שורשי הלכה‬

‫לדקדק כי לגמור פירושו לקרוא‪ ,‬וכמו‬
‫'הותיקין היו גומרים' פ' קורים‪.‬‬ ‫טור‪ :‬שחרית נכנסין לבית הכנסת וקורין‬
‫רמב"ם‪ :‬כל ימי הפסח חוץ מב' ימים‬ ‫הזמירות של שבת ומתפללין תפלת שחרית‪.‬‬
‫ראשונים‪ ,‬קוראים ההלל בדילוג‪.‬‬ ‫ערכין )י‪ :(.‬שמונה עשר ימים שהיחיד גומר‬
‫בהן את ההלל‪ ... :‬ויום טוב הראשון של‬
‫ענפי הלכה‬ ‫פסח‪.‬‬
‫"זמירות של שבת"‬
‫נוסח ברכת ההלל‪:‬‬
‫משנ"ב)א(‪ :‬היינו המזמורים שאומרים קודם‬
‫√תוס' והרא"ש כ' – שמברך לגמור את‬
‫פסוקי דזמרה‪ ,‬וכ' המ"א ‪ -‬שבמזמור שיר ליום‬
‫ההלל‪ .‬כ"פ שו"ע כן מנהג הספרדים‪.‬‬
‫השבת אומר גם 'ליום השבת' דיו"ט נמי אקרי‬
‫שבת )לאפוקי מהרי"ל שכתב שיתחיל מטוב להודות( ‪.‬‬ ‫√והר"מ מרוטנבורג כ' – שמברך לקרות את‬
‫וכן אומרים ברכת נשמת כמו בשבת ואחר ברכו‬ ‫ההלל‪ ,‬שאם יברך לגמור ויחסר אות אחת‬
‫אומרים ברכת יוצר אור‪.‬‬ ‫הוי ברכה לבטלה‪ .‬כ"כ המרדכי‪ ,‬הרמ"א‪ ,‬וכן‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪362‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ח‬

‫הצבור ואח"כ יתפלל והוא שלא יעבור זמן ק"ש‬ ‫"גומרין ההלל"‬
‫ותפלה עי"ז‪.‬‬ ‫משנ"ב‪ :‬ואם חיסר פסוק אחד או תיבה אחת‬
‫צריך לחזור מהדילוג וקורא משם על הסדר‪ .‬ואם‬
‫בא לבהכ"נ סמוך להלל יקרא תחלה הלל עם‬

‫סעיף ב ‪ :‬קריאת הלל ברבים‬

‫בהלל‪ ,‬אפילו עשרה קורין כאחד ]רש"י ממגילה כא‪.[.‬‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫ושמעי )מ"א(‪ .‬וכ' חק יעקב ‪ -‬מה"ט המנהג‬ ‫ענפי הלכה‬
‫שעושים קידוש שנים יחד בשבת ויו"ט‪ ,‬משום‬
‫"אפילו עשרה"‬
‫דהקידוש חביב להם ויהבי דעתייהו ושמעי‪ .‬ומ"מ‬
‫יותר טוב שלא יקדשו בבת אחת כשמוציאים‬ ‫גמ')שם(‪ :‬ולא אמרינן תרי קלא לא משתמעי‬
‫אחרים‪.‬‬ ‫)כדאשכחן סימן קמ"א ס"ב לענין קה"ת( דהלל חביבי‬
‫להו משום זכרון הנס ויהבי דעתייהו )הציבור(‬

‫סעיף ג ‪ :‬קריאת התורה ביו"ט של פסח‬

‫מוציאין שני ספרים ]טור מר"ע גאון[ וקורין בראשון חמשה גברי )ואם‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫מוסיפין ביום טוב ע"ל ריש סימן רפ"ב( בפרשת בא מן משכו עד מארץ מצרים על‬
‫צבאותם‪ ,‬ומפטיר קורא בשני בפרשת פנחס ובחודש הראשון ומפטיר ביהושע בעת‬
‫ההיא ]מגילה לא‪ .‬כ"פ הטור[‪.‬‬
‫ומתפללין תפלת מוסף ואין מזכירין גשם מכאן ואילך )וע"ל סימן קי"ד(‪ ,‬וכן פוסקים‬
‫משם ואילך מלשאול בברכת השנים ]טור[‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ונוהגין לומר בכל יום טוב בתפלת מוסף פסוקי מוסף היום אחר שאמר על ידי משה‬
‫עבדך כאמור ]שם[‪.‬‬

‫חזון עובדיה)קטז(‪ :‬בברכת ההפטרה של שבת‬ ‫ענפי הלכה‬

‫חול המועד חותם "מקדש השבת" ולא מוסיף‬ ‫"ואין מזכירים גשם"‬
‫ישראל והזמנים‪ ,‬דאלמלא שבת אין הפטרה בחול‬
‫משנ"ב)יא(‪ :‬דעת המחבר דהוא מנהג ספרד‬
‫המועד‪.‬‬
‫שאפילו במוסף גופא כבר אינו מזכיר גשם ולזה‬
‫כתב רמ"א ועיין לעיל סימן קי"ד ס"ג דשם מבואר‬
‫דמנהגנו – לפסוק רק במנחה‪ ,‬אחר ששמע מהש"צ‬
‫במוסף שפסק להזכיר גשם‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪363‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ט‬

‫או"ח סימן תפ"ט‪ :‬סדר תפלת ליל שני של פסח‬

‫וספירת העומר‬
‫ובו י' סעיפים‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫א ‪ :‬ספירת העומר במוצאי יו " ט ‪ ,‬ספירת ימים ושבועות ‪365 .............................‬‬ ‫סעיף‬
‫ב ‪ :‬טעו ביום המעונן וספרו לפני שחשיכה ‪367 ...............................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ג ‪ :‬סופר מבעוד יום ומתנה שאם יזכור יספור בלילה ‪368 .................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ד ‪ :‬מי ששאל אותו חברו כמה היום לעומר‪369 ...............................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ה ‪ :‬פתח לברך ע " ד לסיים כמו שיסיים חברו ‪370 ............................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ו ‪ :‬פתח ע " ד לסי ים ד' וסיים ה' כהוגן ‪ ,‬או הפוך ‪370 ..........................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ז ‪ :‬שכח לספור בלילה יספור ביום בלא ברכה ‪370 ...........................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ח ‪ :‬שכח לספור יום אחד ‪ ,‬ספק אם ספר אתמול ‪371 .........................................‬‬ ‫סעיף‬
‫ט ‪ :‬ספירת העומר לפני הבדלה או לאחריו ‪372 ...............................................‬‬ ‫סעיף‬
‫י ‪ :‬איסור חדש בזמן הזה ‪372 .........................................................................‬‬ ‫סעיף‬

‫)ויקרא כג(‬ ‫פסוקים‬

‫יעת ִתּ ְס פְּ רוּ‬
‫ט"ז‪ :‬עַ ד ִמ מָּ חֳ ַרת הַ ַשּׁבָּ ת הַ ְשּׁבִ ִ‬ ‫וּספַ ְר ֶתּ ם ָל ֶכ ם ִמ מָּ חֳ ַר ת הַ ַשּׁ בָּ ת ִמ יּוֹם‬ ‫טו‪ְ :‬‬
‫חֲ ִמ ִשּׁ ים יוֹם וְ ִה ְק ַר בְ ֶתּ ם ִמ ְנ חָ ה חֲ דָ ָשׁ ה לה'‪:‬‬ ‫הֲ בִ יאֲ כֶם אֶ ת ֹע מֶ ר הַ ְתּנוּפָ ה ֶשׁבַ ע ַשׁ בָּ תוֹת‬
‫ְתּ ִמ י ֹמ ת ִתּ ְה יֶינָה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬ספירת העומר במוצאי יו"ט ‪ ,‬ספירת ימים ושבועות‬

‫בליל שני אחר תפלת ערבית )שתפילת ערבית תדיר – חק יעקב( מתחילין‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א חלק ‪:1‬‬
‫)דכל שלא עבר‬ ‫לספור העומר‪ ,‬ואם שכח לספור בתחלת הלילה הולך וסופר כל הלילה‬
‫)אף בברכה‬ ‫הלילה מקרי עדיין תמימות(‪ .‬ומצוה על כל אחד לספור לעצמו‪ .‬וצריך לספור מעומד‬
‫ולברך תחלה‪...‬‬

‫וּספַ ְר ֶתּם ָל ֶכ ם – שתה ספירה‬ ‫מנחות )סה‪ְ :(:‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫לכל אחד ואחד )שכ"א יספור לעצמו(‪ִ .‬מ מָּ חֳ ַר ת‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪365‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ט‬

‫יותר מה שכתוב תמימות תהיינה‪ .‬וילקוט יוסף כ'‬
‫שהמנהג ירושלים לספור אחר עלינו לשבח‪.‬‬
‫חיוב ספירת העומר בימינו‬
‫רמב"ם – מהתורה‪ .‬כ"כ ספר החינוך‪ .‬מכל מקום‬
‫רוב הפוסקים ס"ל – דהוי דרבנן‪.‬‬
‫חיוב נשים בספירת העומר‬
‫לפי הרמב"ם ושו"ע – כיון דהוי מצווה שהזמן‬
‫גרמא פטורת ואסור להן לברך‪ .‬כ"כ משנ"ב‬
‫המנהג‪.‬‬
‫והמ"א)א( ‪ -‬כבר שוויה עלייהו חובה‪ .‬כ"כ א"ר‬
‫ור"ז‪.‬‬
‫וכ' שולחן שלמה‪ :‬עכ"פ לא יברכו דהא בודאי‬
‫יטעו ביום אחד‪ @@ .‬מה דעת הזוהר לספור‬
‫בלא ברכה לנשים???‬
‫לצאת י"ח הספירה מש"צ‬
‫▪ חק יעקב כ' – שאינו יוצא‪ ,‬שיש מצווה על כ"א‬
‫לספור לעצמו‪ .‬כ"כ לבוש‪.‬‬
‫▪ פר"ח כ' – שיוצא‪ ,‬כ"מ מהרשב"א‪ .‬וכ"ד‬
‫ברכ"י‪ .‬מכל מקום לכו"ע בברכה יוצא י"ח מש"צ‪.‬‬
‫דכל מה דאפשר לאקדומי מקדמינן כדי שיתקיים‬
‫הַ ַשּׁבָּ ת – ממחרת יו"ט‪ִ .‬מ יּוֹם הֲ בִ יאֲ ֶכ ם‬
‫אֶ ת־ ֹע מֶ ר הַ ְתּ נוּפָ ה – קצירה וספירה בלילה‪,‬‬
‫והבאה ביום‪.‬‬
‫מגילה)כ‪ :(:‬כל הלילה כשר לקיצרת העומר‪.‬‬
‫ה"ה לספירת העומר כל הלילה‪.‬‬
‫ת"ר‪ :‬בקמה תחל לספור )דברים טז ט( אל‬
‫תיקרי בקמה אלא בקומה‪ .‬וכ הרא"ש‪ :‬צ'‬
‫לספור מעומד‪ ,‬ואם מנה יושב יצא‪ .‬נשים‬
‫ועבדים פטורים כמו כל מצוה שהזמן גרמא‪.‬‬
‫כ"כ הרמב"ם‪.‬‬
‫כתב הרשב"א‪ :‬שאלת אם צריך לומר היום‬
‫כך וכך לעומר או היום כך וכך‪ .‬תשובה הכל‬
‫אחד אבל יותר ראוי לומר כך וכך ל עומר‬
‫כדי לבאר יותר‪ .‬כ"כ ד"מ בשם האשכול‬
‫והמנהיג‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"אחר תפילת ערבית"‬
‫משנ"ב)ב(‪ :‬אחר תפלת ערבית ‪ -‬וקודם עלינו‬

‫וסופר הימים והשבועות‪ .‬כיצד‪ ,‬ביום הראשון אומר‪ :‬היום יום‬

‫ב‪.‬‬
‫סעיף א חלק ‪:2‬‬
‫אחד )בעומר(‪ ,‬עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר‪ :‬היום שבעה ימים שהם שבוע אחד‬
‫)בעומר(‪ ,‬וביום שמיני יאמר‪ :‬היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד )בעומר(‪,‬‬
‫וכן עד שיגיע לארבעה עשר יאמר‪ :‬היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות )בעומר(‪,‬‬
‫ועל דרך זה מונה והולך עד מ"ט יום‪.‬‬

‫אחד ויום אחד‪.‬‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ראבי"ה בפירוש ראשון – א"צ למנות את‬ ‫ב‪.‬‬
‫סך הימים‪ ,‬כגון‪ :‬היום ‪ 7‬ימים שהם שבוע‬ ‫שם‪ :‬אמר אביי ‪ -‬מצווה למימני יומי‬
‫אחד‪ .‬היום ‪ 14‬יום שהם שני שבועות‪ .‬אבל‬ ‫ושבועי‪ .‬כ"פ הרי"ף והרא"ש‪.‬‬
‫באמצע שבוע‪ ,‬כגון ביום ‪ 17‬יאמר‪ :‬היום‬ ‫ימי ושבועי‬
‫שני שבועות ושלושה ימים )בלי לומר היום‬
‫√'הרא"ש – בכל יום יספור הימים ואח"כ‬
‫‪ 17‬יום לעומר(‪.‬‬
‫השבועות‪ .‬כגון‪ :‬היום ‪ 8‬ימים שהם שבוע‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪366‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ט‬

‫▪ שבו"י כ' – שיצא‪ .‬כ"כ קול אליהו ועוד‪.‬‬ ‫ראבי"ה בפירוש שני – א"צ למנות שבועות‬
‫▪ וברכ"י כ' – שלא יצא‪ ,‬ויחזור לספור בלא‬
‫אלא בסוף השבוע‪ ,‬כגון‪ :‬היום ‪ 7‬ימים הם‬
‫שבוע אחד‪ ,‬היום ‪ 14‬יום שהם שני שבועות‪.‬‬
‫ברכה‪.‬‬
‫אבל באמצע השבוע‪ ,‬כגון ביום ‪ 15‬יאמר‪:‬‬
‫ופסק הגר"ע יוסף‪ :‬אם כתב לחברו‪ ,‬ולא ספר‬
‫היום ‪ 15‬יום לעומר‪.‬‬
‫באותו הלילה‪ ,‬יכול להמשיך לספור בברכה מס"ס‬
‫)שמא כהתוס' שכל לילה מצוה בפ"ע‪ .‬ושמא הלכה‬
‫כשבו"י שיצא(‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫ב‪.‬‬
‫יחווה דעת)א‪ ,‬כג(‪ :‬ציבור שגמרו מעריב בין‬ ‫"סופר הימים והשבועות"‬
‫השמשות‪ ,‬אם לא יברכו אז יתפזרו הציבור‬ ‫משנ"ב)ז(‪ :‬דכתיב תספרו חמשים יום וכתיב‬
‫וישכחו לספור‪ .‬יכולים לספור אז בברכה )דכיון‬ ‫שבעה שבועות תספר לך‪.‬‬
‫שדעת מרן שספירת העומר דרבנן יש להקל‪ ,‬כ"כ התוס'‬
‫והרא"ש(‪.‬‬
‫ספר ימים בלא שבועות‬
‫הרב יעקב יוסף זצ"ל‪ :‬אונן יספור בלא‬ ‫▪ מהר"ש הלוי כ' – שלא יצא‪.‬‬
‫ברכה‪ ,‬ואחר הקבורה יחזור שוב לספור בלא‬ ‫▪ ומ"א)ד( כ' – שיצא‪ .‬כ"כ כנה"ג וחק יעקב‪.‬‬
‫ברכה‪.‬‬ ‫▪ וא"ר כ' – שבאמצע השבוע יצא‪ ,‬בסוף השבוע‬
‫"היום יום אחד"‬ ‫לא יצא ויחזור לברך‪.‬‬
‫וכ' חזון עובדיה‪ :‬יש להקל שיצא ויכול להמשיך‬
‫מ"א)ה(‪ :‬ולא יאמר שהיום וכו' דמשמע שהוא‬
‫לספור בברכה מס"ס )שמא הלכה כהתוס' שכל לילה‬
‫נתינת טעם למה שלמעלה‪ .‬שבועות וימים הם‬
‫מצוה בפ"ע‪ ,‬ושמא כהמ"א שבימים לבד יצא(‪.‬‬
‫לשטן זכר כדכתיב שבע שבועות‪ ,‬ולכן יאמר שני‬
‫שבועות ולא שתי‪ ,‬ויאמר לעולם מנין המועט‬ ‫ספר שבועות בלא ימים‬
‫קודם כגון א' ועשרים יום‪ .‬וכ' משנ"ב ‪ -‬שעד‬ ‫כ המ"א)ד(‪ :‬שאם מנה שבועות לבד )כגון שבוע‬
‫עשרה אומר ימים )היום חמישה ימים( ומי"א ואילך‬ ‫אחד ושני ימים( ‪ -‬יצא כמ"ש הטור‪ .‬ומהר"ש הלוי‬
‫אומר יום )חמישה עשר יום(‪..‬‬ ‫כ' – שלא יצא כ"כ פר"ח‪ .‬לכן יחזור לספור בלא‬
‫ברכה‪ .‬כ' נהר שלום ‪ -‬שאם לא חזר לספור לא‬
‫"בעומר"‬
‫הפסיד הספירה בשאר לילות )מס"ס הנ"ל(‪.‬‬
‫ת' הרשב"א כ' – לעומר‪ .‬כ"כ הר"ן‪ ,‬של"ה‪,‬‬ ‫וכ' א"ר – שאם ספר רק שבועות בלא ימים כגון‬
‫אריז"ל ועוד‪ .‬והרמ"א כ' – בעומר‪ .‬כ"כ הט"ז‪.‬‬ ‫בסוף שבוע )היום שני שבועות( לכו"ע לא יצא‬
‫משנ"ב)י(‪ :‬המנהג לומר אחר הספירה יהי רצון‬ ‫)דכתיב תספרו חמישים יום(‪ .‬כ"כ חק יעקב‪,‬‬
‫וכו' שיבנה בהמ"ק וכו' כלומר ואז נקיים מצות‬ ‫ומשנ"ב‪.‬‬
‫הבאת העומר )שבולי הלקט(‪ .‬ויש נוהגים ג"כ לומר‬ ‫שע"ת)ו(‪ :‬אם מנה בראשי תיבות כגון י"א או‬
‫מזמור אלהים יחננו וגו'‪.‬‬ ‫ל"ג בעומר ‪ :‬דעת הגט פשוט ‪ -‬שיצא‪ ,‬והפר"ח‬
‫ושאלת יעב"ץ הסכימו ‪ -‬שלא יצא וברכ"י כתב‬
‫שלזה דעתו נוטה וטוב לחזור ולמנות בלא ברכה‪.‬‬
‫כתב לחברו במכתב היום כו"כ לעומר‬

‫סעיף ב ‪ :‬טעו ביום המעונן וספרו לפני שחשיכה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪367‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ט‬

‫אם טעו ביום המעונן וברכו על ספירת העומר‪ ,‬חוזרים לספור כשתחשך‪.‬‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים‪ ,‬וכן ראוי לעשות ]תשובת הרשב"א ח"א סי'‬
‫קנד‪ ,‬כ"כ ב"י שהוא מנהג העולם[‪.‬‬

‫להכניס עצמו לספק לכתחלה ולהכי המדקדקים‬ ‫ענפי הלכה‬

‫ממתינים עד צה"כ שהוא בודאי לילה‪.‬‬
‫"חוזרים לספור"‬
‫לספור בספק חשיכה‬ ‫שלחן גבוה כ' – וסופר בברכה‪ .‬כ"כ ע"ש‪.‬‬
‫הרא"ש )סוף פסחים( כ' – שאף בספק חשיכה‬ ‫וכ' עולת שבת וגר"ז – שאם ספר אחרי פלג‬
‫יכול לספור בברכה‪ .‬כ"כ הטור‪ ,‬רש"ל והב"ח‪.‬‬ ‫המנחה חוזר לספור בלא בברכה ‪.‬‬
‫אבל תוס' כ' – שאסור לספור רק אחר צאת‬ ‫והא"ר כ' – שחוזר לספור בברכה אם עדיין לא‬
‫הכוכבים‪.‬‬ ‫התפלל ערבית‪.‬‬
‫והרשב"א כ' – שהמדקדקים אינם סופרים עד‬
‫"המדקדקים"‬
‫צאת הכוכבים‪ .‬כ"פ שו"ע‪.‬‬
‫ביאר משנ"ב)יד(‪ :‬שמהדין היה אפשר להקל‬
‫ספר בזמן בין השמשות‪:‬‬
‫לספור משתחשך אף קודם צה"כ )דבה"ש הוא ספק‬
‫מ"א)ו( כ' – שיצא‪ ,‬שמרן החמיר רק לכתחילה‪,‬‬
‫לילה ואזלינן לקולא בספק דרבנן בספירה בזה"ז שהוא‬
‫כ"כ משנ"ב‪ .‬וא"ר כ' – שיחזור לספור בלא‬
‫מדרבנן לרוב הפוסקים(‪ ,‬אלא דמ"מ אינו נכון‬
‫ברכה‪.‬‬

‫סעיף ג ‪ :‬סופר מבעוד יום ומתנה שאם יזכור יספור בלילה‬

‫המתפלל עם הצבור מבעוד יום‪ ,‬מונה עמהם בלא ברכה‪ .‬ואם יזכור‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫בלילה יברך ויספור ]הרד"א בשם מחזור ויטרי[‪ .‬הגה‪ :‬ואפילו ענה אמן על ברכת הקהל‪ ,‬אם היה‬
‫דעתו שלא לצאת‪ ,‬יחזור ויברך ויספור בלילה )ב"י בשם רשב"א(‪.‬‬

‫כ' ט"ז – דהיינו בין השמשות )שלפני זה אסור‬ ‫שורשי הלכה‬

‫לציבור לברך‪ ,‬אבל בבין השמשות שאז יוצא ידי ספירה‬
‫לפוסקים דס"ל דספירה בזה"ז דרבנן‪ ,‬אכן הוא רוצה‬
‫לדקדק ולספור מצאת הכוכבים(‪ .‬כ"כ הגר"א‪.‬‬
‫וחק יעקב כ' – דמפלג המנחה ולמעלה )ומיירי‬
‫בציבור שאם לא יספרו אז לא יספרו כלל‪ ,‬וסמכו בזה‬
‫שספירת העומר זכר למקדש להקל כמו ק"ש ותפילה‬
‫שמתפללים מפלג המנחה(‪ .‬כ"כ הלבוש והא"ר‪.‬‬
‫"אם היה דעתו שלא לצאת"‬
‫מ"א)ח(‪ :‬ודוקא אם מתכוין שלא לצאת אבל‬
‫בסתמא יצא למ"ד דמצות א"צ כונה )דכאן חיישינן‬
‫לסב"ל(‪.‬‬
‫הרד"א בשם מחזור ויטרי‪ :‬המתפלל עם‬
‫הציבור מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה‬
‫ואומר‪ :‬אם אזכור בלילה בביתי אחזור‬
‫ואברך כדין‪ ,‬ונמצא שלא בירכתי לבטלה‬
‫ואם אשכח הרי מניתי ימים ושבועות‬
‫למצוה‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"מבעוד יום"‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪368‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ט‬

‫אפילו לא התפלל עדיין ערבית ואפילו הוא‬ ‫משנ"ב)יח(‪ :‬ואפילו בע"ש שכבר קיבל שבת וגם‬
‫במו"ש‪ ,‬דהא לילה הוא לכל מילי ואפילו לקדש‬ ‫התפלל עם הצבור ‪ -‬יברך ויספור בלילה כיון שלא‬
‫ולהבדיל מותר קודם תפלה אלא שאסור במלאכה‬ ‫רצה לצאת במה שסיפר עמהן ביה"ש‪ .‬כתבו‬
‫עד שיבדיל‪.‬‬ ‫האחרונים ‪ -‬שאם יצאו הכוכבים מותר לו לספור‬

‫סעיף ד ‪ :‬מי ששאל אותו חברו כמה היום לעומר‬

‫מי ששואל אותו חבירו בין השמשות‬
‫)שיוצא בדיעבד אם בירך‪ ,‬וכ"ש אחר צאת‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫הכוכבים( כמה ימי הספירה בזה הלילה‪ ,‬יאמר לו‪ :‬אתמול היה כך וכך‪ ,‬שאם יאמר לו‪:‬‬
‫היום כך וכך )ואפי' בלשון לע"ז(‪ ,‬אינו יכול לחזור ולמנות בברכה‪ .‬אבל קודם בין השמשות‪,‬‬
‫כיון שאין זמן ספירה אין בכך כלום‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬וכשהגיע הזמן‪ ,‬אסורין לאכול עד שיספור )וה"ה שאר מלאכות וכדלעיל בסימן רל"ב ורל"ה(‪.‬‬
‫ואפילו התחיל לאכול‪ ,‬פוסק וסופר‪ .‬מיהו אם התחיל לאכול קודם שהגיע הזמן‪ ,‬אינו צריך‬
‫להפסיק אלא גומר אכילתו וסופר אחר כך )ד"ע למאן דאמר ספירה בזמן הזה דאורייתא(‪.‬‬

‫משנ"ב‪ :‬לחזור ולמנות בברכה ‪ -‬שכבר יצא בזה‬ ‫שו רשי הלכה‬
‫ידי ספירה למ"ד מצות א"צ כונה‪ .‬ואף דקי"ל‬ ‫א‪.‬‬
‫כ' הרמב"ם‪ :‬מנה לא בירך יצא‪ .‬וכ' ב"י‪:‬‬
‫מצוות צריכות כונה וזה הלא לא כוון לצאת בזה‪,‬‬
‫חיישינן וסב"ל ויספור בלא ברכה‪.‬‬ ‫לפיכך מי ששואלים אותו בבין השמשות‬
‫כמה ימי הספירה‪ ,‬יאמר לו אתמול היו כך‬
‫אם כיון בפירוש שלא לצאת‬ ‫וכך‪.‬‬
‫פר"ח כ' – שלא יוצא‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫וא"ר בדעת הרד"א כ' – שאפשר שיצא‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫וכ' כה"ח‪ :‬כיון ששיטת הרא"ה דלא מהני כוונה‬ ‫א‪.‬‬
‫נגדית שלא לצאת‪ ,‬לכתחילה לא יעשה כן‪.‬‬ ‫"אינו יכול לחזור ולמנות בברכה"‬
‫פר"ח‪ :‬אינו יכול – מיירי שענה כו"כ לעומר‬ ‫והט"ז‪ :‬חולק‪ ,‬הרמב"ם מיירי שהתכוון בספירה‬
‫בשבוע הראשון‪ ,‬אבל אחר כך אם אמר המספר‬ ‫לכן יצא אף שלא בירך‪ ,‬אבל אם התכוון רק‬
‫ללא שבועות – לא יצא‪ ,‬וחוזר וסופר בברכה‪ .‬כ"כ‬ ‫לענות‪ ,‬לא יוצא ויכול לחזור ולברך )עיין שם‬
‫א" ר ‪.‬‬ ‫שהביא ראיות לדבריו(‪ .‬מכל מקום האחרונים דחו‬
‫ב‪.‬‬ ‫ראיותיו‪.‬‬
‫"כשהגיע הזמן"‬
‫ואם אמר כו"כ לעומר בלי 'היום'‬
‫ברכ"י‪ :‬ל"ד‪ ,‬אלא חצי שעה קודם‪ .‬כ"ד המ"א‬
‫ט"ז כ' – שאין לחשוש‪ ,‬ויכול לחזור לברך‪ .‬כ"כ‬
‫– והוסיף דאפשר שדעת הרמ"א שאסר רק‬
‫מ"א)ט(‪ ,‬ר"ז ומשנ"ב‪.‬‬
‫כשהגיע הזמן )ולא לפני( כיון דיש לו זמן לספור‬
‫וא"ר כ' – שיצא‪ .‬כ"כ חק יוסף‪.‬‬
‫כל הלילה וכל היום שלאחריו לא מחמרינן כולי‬
‫וכ' מ"א‪ :‬אבל אמר בלי 'בעומר' יצא‪ ,‬אף שלא‬
‫האי‪ ,‬מ"מ צ"ע מניין לו‪ .‬אך במקום שנהגו‬
‫כיון לצאת‪ .‬כ"כ חק יעקב ומשנ"ב‪.‬‬
‫שהשמש קורא לספור ספירה אין להחמיר קודם‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪369‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ט‬

‫וא"כ לדידן דנקטינן ספירה בזה"ז דרבנן אינו‬ ‫זמנו‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫פוסק )וכדלעיל בסימן רל"ב לענין מנחה(‪ .‬וכ' חק‬ ‫כף החיים‪ :‬דוקא סעודה אסור‪ ,‬אבל טעימה‬
‫יעקב כ' ‪ -‬שהרמ"א חשש הרמ"א כאן למ"ד‬ ‫מותר‪ .‬כ"ד הגר"ע יוסף‪.‬‬
‫שהוא דאורייתא משום דהוא דבר שאין בו טורח‬ ‫"פוסק ומברך"‬
‫כלל להפסיק מעט ולספור‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫פר"ח‪ :‬היינו למ"ד ספירת העומר דאורייתא‪,‬‬

‫סעיף ה ‪ :‬פתח לברך ע"ד לסיים כמו שיסיים חברו‬

‫אם אינו יודע החשבון‪ ,‬ופתח אדעתא דלסיים כמו שישמע מחבירו‪,‬‬ ‫סעיף ה‪:‬‬
‫ושתק עד ששמע מחבירו וסיים כמוהו‪ ,‬יצא )ומ"מ לכתחלה אין לו לברך אלא א"כ יודע מתחלה איזה‬
‫יום היום ‪ -‬ט"ז‪ ,‬ועוד שאין להפסיק בין ספירה לברכה יותר מכדי דיבור – ח"א(‪] .‬ראבי"ה[‪.‬‬

‫סעיף ו ‪ :‬פתח ע"ד לסיים ד' וסיים ה' כהוגן ‪ ,‬או הפוך‬
‫אם פתח ואמר‪ :‬בא"י אמ"ה אדעתא דלימא היום ד'‪ ,‬שהוא סבור שהם‬ ‫סעיף ו‪:‬‬
‫ד'‪ ,‬ונזכר וסיים בה'‪ ,‬והם ה'‪ ,‬או איפכא‪ ,‬שהם ד' ופתח אדעתא דלימא ארבעה‪ ,‬וטעה‬
‫וסיים בה'‪ ,‬אינו חוזר ומברך‪.‬‬
‫מכל מקום הלבוש – חולק על השו"ע‪ ,‬אם‬ ‫שורשי הלכה‬
‫סיים לא נכון לא יצא‪ ,‬שהרי ספר יום לא‬
‫נכון‪ .‬כ"כ הב"ח ופר"ח‪ .‬אבל הע"ש כ' –‬ ‫ברכות )יב‪ :(.‬הגמרא מסתפקת אם הולכים‬
‫שאין לזוז מפסק מרן‪ .‬כ"כ חק יעקב‪.‬‬ ‫לפי כוונתו בשם ומלכות‪ ,‬או בסיום הברכה‪.‬‬
‫כ' דרך חיים‪ :‬שאם טעה ואמר היום יום ד'‬ ‫ופסק ראבי"ה‪ :‬שלכן אם פתח ואמר‪ :‬בא"י‬
‫בעומר ובתוך כ"ד נזכר שהוא יום חמישי‬ ‫אמ"ה אדעתא דלימא היום ד'‪ ,‬שהוא סבור‬
‫דיו שיסיים 'חמישה בעומר' ויוצא אף שלא‬ ‫שהם ד'‪ ,‬ונזכר וסיים בה' או הפוך‪ ,‬כיון‬
‫אמר 'היום' יום ה' כיון שהוא עדיין תוך כדי‬ ‫שספירת העומר דאורייתא לא יצא )דאזלינן‬
‫דיבור‪.‬‬ ‫לחומרא(‪ .‬וכ' הב"י – ולדידן דקי"ל שהוא‬
‫מדרבנן יצא‪ .‬כ"פ בשו"ע‪.‬‬

‫סעיף ז ‪ :‬שכח לספור בלילה יספור ביום בלא ברכה‬

‫)דבדיעבד ספירת יום עולה‬ ‫שכח ולא בירך כל הלילה‪ ,‬יספור ביום בלא ברכה‬ ‫סעיף ז‪:‬‬
‫לספירה – בה"ג(‪.‬‬

‫שכח ולא ספר בלילה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪370‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ט‬

‫ענפי הלכה‬ ‫● הר"ן‪ -‬דעת בה"ג שיספור ביום בברכה‪,‬‬

‫לפי שהעומר שנקצר ביום כשר‪ .‬כ"כ‬
‫"ביום בלא ברכה"‬
‫המאירי‪.‬‬
‫תרומת הדשן‪ :‬ומכאן ולהבא סופר בכל לילה‬
‫● √ותוס' ומרדכי בדעת בה"ג כ' – שיספור‬
‫בברכה )משום ס"ס כדלקמן(‪ ,‬ולא הוי כדילג יום‬
‫אחד לגמרי שאינו סופר עוד בברכה‪ .‬כ"כ לבוש‪,‬‬ ‫ביום בלא ברכה‪ .‬כ"כ הרא"ש‪ ,‬הר"ן‬
‫ברכי ומשנ"ב‪.‬‬ ‫והמרדכי‪.‬‬
‫● ר"י ור"ת כ' – שפסיד הספירה ולא יספור‬
‫יותר‪.‬‬

‫סעיף ח‪ :‬שכח לספור יום אחד ‪ ,‬ספק אם ספר אתמול‬

‫אם שכח לברך באחד מהימים )או ספר בטעות(‪ ,‬בין יום ראשון בין משאר‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ח‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ימים‪ ,‬סופר בשאר ימים בלא ברכה‪ ,‬אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא‬
‫ספר‪ ,‬יספור בשאר ימים בברכה‪.‬‬

‫חשיינן שהכל מצוה אחד‪ ,‬ולכן לא ימשיך לברך‬ ‫שורשי הלכה‬

‫כיון שאינן תמימות‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫שכח לספור לילה אחת‬
‫"יספור בשאר ימים בברכה"‬
‫● תוס' בשם ר"י – כל לילה מצווה בפ"ע‪,‬‬
‫פר"ח‪ :‬טעמו דהוי ס"ס‪ :‬שמא לא דילג כלל‪,‬‬ ‫ולכן יכול להמשיך לספור בברכה‪ .‬כ"כ טור‬
‫ואת"ל שדילג שמא הלכה שכל יום הוא מצוה‬ ‫בדעת רב האי‪.‬‬
‫בפ"ע‪ .‬וה"ה בכל דבר שדינו לחזור ולספור בלי‬
‫● √בה"ג – שוב לא יברך דבעינן תמימות‬
‫ברכה מחמת ספק אם לא חזר וסיפר יספור שארי‬
‫)שכולם מצוה אחת(‪ .‬כ"כ הר"ן בדעת רב האי‪.‬‬
‫לילות בברכה מס"ס )אחרונים(‪ .‬וכ' משנ"ב ‪ -‬לכן‬
‫כ"פ בשו"ע‪.‬‬
‫אם טעה בימים ולא טעה בשבועות או טעה‬
‫ב‪.‬‬
‫בשבועות ולא טעה בימים דדינו לחזור ולספור בלא‬ ‫תרומת הדשן )ח"א סימן ל"ז(‪ :‬אם ספק לו‬
‫ברכה‪ ,‬אם לא חזר וסיפר אפ"ה מונה שאר ימים‬ ‫אם ספר לילה אחד או לא‪ ,‬ולא ספר ביום ‪-‬‬
‫בברכה )מהט"ז(‪ .‬כ"כ פמ"ג‪.‬‬ ‫עם כל זאת ממשיך לספור בברכה‪ ,‬שבספק‬
‫קשה‪ :‬איך ממשיך לספור‪ ,‬הרי קי"ל סב"ל אף‬ ‫סומכים על התוס'‪.‬‬
‫בס"ס? וי"ל בס"ס במצוה שיש מ"ד שהוא‬
‫ענפי הלכה‬
‫דאורייתא אף מברכים )הרב יעקב יוסף זצ"ל(‪.‬‬
‫ועי"ל דשאני כאן שיש מנהג‪ ,‬ובמקום מנהג ל"א‬ ‫א‪.‬‬
‫"סופר בשאר ימים"‬
‫סב"ל )כה"ח(‪.‬‬
‫פירוש‪ :‬מצד אחד חוששים שכל לילה מצוה‬
‫יחווה דעת )ג‪ -‬כט(‪ :‬קטן שהתחיל לספור בברכה‬
‫בפ"ע‪ ,‬לכן ימשיך לספור בשאר ימים‪ .‬ומאידך‬
‫ונעשה גדול בימי הספירה‪ ,‬צריך להפסיק לספור‬
‫בברכה‪ .‬כ"כ ברכ"י‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪371‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ט‬

‫צאת הכוכבים יספור ספירה של היום בברכה‪.‬‬ ‫יביע אומר )יוד‪ ,‬ב‪ ,‬ב אות ג(‪ :‬מי שנזכר בבין‬
‫השמשות שאתמול לא ספר‪ ,‬יספור מיד אז‪ ,‬ואחר‬

‫סעיף ט‪ :‬ספירת העומר לפני הבדלה או לאחריו‬

‫ליל שבת וליל יום טוב מברכים וסופרים אחר קידוש בבית הכנסת‪.‬‬ ‫סעיף ט‪:‬‬
‫ובמוצאי שבת וי"ט‪ ,‬קודם הבדלה אחר קדיש תתקבל )כדי לאחר את ההבדלה ככל שנוכל(‪.‬‬
‫וכשחל יום טוב האחרון של פסח במוצאי שבת‪ ,‬דאז אומר קידוש והבדלה בפעם אחת‪,‬‬
‫יש לספור קודם שמברכין על הכוס בבית הכנסת )כדי לאחר ההבדלה שלא תהא שבת עליו‬
‫כמשאוי(‪] ,‬תרומת הדשן[‪ .‬הגה‪ :‬ואם אין לו יין וצריך לקדש יקנה"ז‪ ,‬ע"ל סימן רצ"ו‪.‬‬

‫קידוש ועוד דאסור לאכול קודם ספירה‪ .‬כ"כ‬ ‫מ"א)יד(‪ :‬אחר הקידוש ‪ -‬טעמו משום דמקדמים‬
‫משנ"ב‪.‬‬ ‫שבת כל מאי דאפשר‪ .‬אבל בביתו יספור קודם‬

‫סעיף י ‪ :‬איסור חדש בזמן הזה‬

‫אסור לאכול חדש אף בזמן הזה‪ ,‬בין לחם בין קלי בין כרמל‪ ,‬עד תחלת‬
‫ליל י"ח בניסן‪ ,‬ובארץ ישראל‪ ,‬עד תחלת ליל י"ז בניסן ]מנחות סח‪ :‬כ"פ הרי"ף והרא"ש[‪.‬‬
‫אסורה עד שיבא העומר הבא‪ .‬הגה‪ :‬ומ"מ כל סתם‬
‫תבואה שרי לאחר הפסח‪ ,‬מכח ספק ספיקא‪ ,‬ספק היא‬
‫משנה שעברה‪ .‬ואם תמצא לומר משנה זו‪ ,‬מ"מ דלמא‬
‫נשרשה קודם העומר )טור בשם הרא"ש(‪.‬‬
‫סעיף ד‪ :‬תבואה שנזרעה אחר העומר וקצרה‬
‫וזרעה‪ ,‬ובשעת העומר היתה תחת הקרקע ולא‬
‫התחילה עדיין לשרש‪ ,‬אסור‪.‬‬
‫"אף בזמן הזה"‬
‫משנ"ב)מה(‪ :‬אף בזמן הזה ‪ -‬מדכתיב ולחם וקלי‬
‫וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה וגו' בכל‬
‫מושבותיכם משמע מזה דאף בחוץ לארץ נוהג‬
‫איסור עד עצם היום‪ ,‬דהיינו יום הבאת קרבן‬
‫שהוא ט"ז בניסן ומשום ספיקא דיומא מחמרינן‬
‫עוד יום אחד‪.‬‬
‫והרמ"א )רצג‪-‬ג( – כ' היתר לחדש דהוי ס"ס‬
‫)שמא התבואה היא משנה שעברה‪ ,‬ושמא ‪-‬‬
‫נשרשה קודם לעומר(‪ .‬והשל"ה כ' ‪ -‬דבמדינת‬
‫פולין אין להקל כ"א בחטין ושיפון דרובא דרובא‬
‫סעיף י‪:‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫הקדמה – חדש‪ :‬חדש‪ ,‬היינו תבואה שהשרישה‬
‫אחר ט"ז ניסן שאין העומר מתירה‪ ,‬אסורה מהתורה‬
‫עד לעומר שנה הבאה‪ .‬בארץ ישראל כמעט‬
‫איןבעיה של חדש לפי שרוב התבואה נזרעת באדר‪,‬‬
‫כך שהעומר מתירה‪ ,‬אך באירופה יש בעיה קשה‬
‫של חדש )הרב יעקב יוסף זצ"ל(‪..‬‬
‫הלכות חדש בימנו ביו"ד סימן רצ"ג‬
‫סעיף א‪ :‬אסור לאכול חדש מתבואת חמשת המינים‬
‫עד שיקרב העומר שהוא בט"ז בניסן‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה‬
‫)ויקרא כג‪ ,‬יד( והאידנא‪ ,‬דליכא עומר‪ ,‬אסור כל‬
‫יום ט"ז‪ .‬ובח"ל‪ ,‬שעושין ב' ימים‪ ,‬אסור כל יום י"ז‬
‫עד תחלת ליל י"ח‪.‬‬
‫סעיף ב‪ :‬איסור החדש נוהג בין בארץ בין בח"ל‪,‬‬
‫בין בשל ישראל בין בשל עובד כוכבים‪.‬‬
‫סעיף ג‪ :‬תבואה שלא השרישה קודם לט"ז בניסן‪,‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪372‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תפ"ט‬

‫שלפ"ז צריך להזהיר לישראלים שיש להם תבואה‬ ‫נזרעים בחודש חשון‪ ,‬אבל שעורים ושבולת שועל‬
‫זרועה בשדות שלהם שינהגו בה איסור חדש‪.‬‬ ‫וכוסמין רובן וכמעט כולם נזרעים אחר הפסח‬
‫ומ"מ כל בעל נפש לא יסמוך על התירים הללו‪.‬‬ ‫ואסורים משום חדש‪.‬‬
‫מ"א)יז(‪ :‬אף הנזהרים מחדש אינם נזהרים‬ ‫וכ' האחרונים ‪ -‬שרוב העולם אין נזהרין‪ ,‬ואפשר‬
‫בפליטת כלים אם לא שברור לו שנתבשל בו‬ ‫שסומכין מפני הדחק על מקצת הראשונים‬
‫מתבואה חדשה‪ ,‬כ' משנ"ב ‪ -‬אף בזה אין להחמיר‬ ‫שסוברין שחדש בחו"ל אינה אלא מד"ס שגזרו‬
‫רק בתוך מעל"ע מן הבישול הראשון )שאחר‬ ‫משום א"י‪ ,‬ולא גזרו אלא במקומות הסמוכין‬
‫מעל"ע נותן טעם לפגם(‪.‬‬ ‫לא"י‪ ,‬או שסומכים שחדש אינו נוהג אלא בתבואה‬
‫של ישראל אבל לא בשל עכו"ם‪ .‬כ' משנ"ב ‪-‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪373‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן ת"צ‬

‫או"ח סימן ת"צ‪ :‬סדר תפלת יום שני ותפלת חולו‬

‫של מועד‬
‫ובו ט' סעיפים‬
‫) ערכין‪ :‬י‪ .‬סוכה‪ :‬מז‪ .‬ביצה יז‪ .‬מגילה‪ :‬לא (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף ו ‪ :‬ספר שני בימי חול המועד ‪377................‬‬
‫סעיף ז ‪ :‬יו " ט אחרון של פסח‪377........................‬‬ ‫סעיף א ‪ :‬קריאת התורה ביום ב ' ‪375 ..................‬‬
‫סעיף ח ‪ :‬ההפטרה ביום השביעי ושמיני של‬ ‫סעיף ב ‪ :‬הזכרת יעלה ויבוא בתפילה וברכת‬
‫פסח ‪378..............................................................‬‬ ‫המזון ‪375 ............................................................‬‬
‫סעיף ט ‪ :‬שבת חול המועד פסח ‪378....................‬‬ ‫סעיף ג ‪ :‬לומר ' יום טוב מקרא קדש הזה ' ‪376 ......‬‬
‫סעיף ד ‪ :‬הלל בשאר ימי פסח ‪376 ......................‬‬
‫סעיף ה ‪ :‬סדר קריאת הפרשיות בימי הפסח ‪377 ..‬‬

‫סעיף א ‪ :‬קריאת התורה ביום ב'‬

‫ביום שני קורין בפרשת אמור )דמיירי שם מענייני כל המועדים(‪ ,‬שור או כשב‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫עד סוף הענין )היינו עד וידבר משה את מועדי ה'(‪ ,‬ומפטיר קורא כמו ביום ראשון ומפטיר‬
‫במלכים בפסח דיאשיהו‪ ,‬מוישלח המלך עד ואחריו לא קם כמוהו ]מגילה לא‪.[.‬‬
‫כ"כ מ"א‪ ,‬חק יעקב ומשנ"ב‪.‬‬ ‫כ' השל"ה‪ :‬שטוב לעשות ביום ב' בסעודה איזה‬
‫דבר לזכר סעודת אסתר שביום ההוא נתלה המן‪.‬‬

‫סעיף ב ‪ :‬הזכרת יעלה ויבוא בתפילה וברכת המזון‬

‫יום ג' שהוא חול המועד‪ ,‬ערבית ושחרית ומנחה מתפלל כדרכו‪ ,‬ואומר‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫יעלה ויבא בעבודה‪ ,‬ואם לא אמרו מחזירין אותו‪ ,‬וכן מזכירו בברכת המזון ואם לא‬
‫אמרו אין מחזירין אותו‪ ,‬ובמוסף מתפלל כדרך שמתפלל במוסף של יום טוב )שבת פד[‪.‬‬
‫הגה‪ :‬אלא כשמגיע לעל ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור‪ ,‬אומר‪ :‬והקרבתם עולה וגומר‪ ,‬עד‬
‫ושני תמידין כהלכתן )טור(‪.‬‬

‫רוקח‪ :‬מחזירים אותו ‪ -‬ואפילו בערבית חוזר‪ ,‬ול"ד‬ ‫ענפי הלכה )האחרונים(‬
‫לר"ח )שאינו חוזר( דשאני התם לפי שלא מקדשים‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪375‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן ת"צ‬

‫כן בתפילה שהיא חובה‪.‬‬ ‫את החודש בלילה‪ .‬וכ' הט"ז – שבברכת המזון‬
‫אינו חוזר לפי שאין חובה לאכול לחם‪ ,‬מה שאין‬

‫סעיף ג ‪ :‬לומר 'יום טוב מקרא קדש הזה'‬

‫נוהגים שביום טוב אומר‪ :‬את יום טוב מקרא קדש הזה‪ ,‬ובחולו של מועד‬ ‫סעיף ג‪:‬‬
‫אומר‪ :‬את יום מקרא קודש הזה‪) .‬ואנו אין נוהגין לומר מקרא קדש כלל‪ ,‬לא בי"ט ולא‬
‫בחה"מ( )טור(‪.‬‬

‫ואין לומר בבהמ"ז הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו‬ ‫שורשי הלכה )המקורות(‬
‫טוב )ומנהג הספרדים לומר‪ :‬הרחמן הוא יגיענו‬
‫למועדים אחרים הבאים לקראתנו(‪ .‬וכ' א"ר ‪-‬‬ ‫הטור)תקפ"ב(‪ :‬נוהגים בספרד לומר את יום‬
‫שביו"ט שחל להיות בשבת יאמר הרחמן של שבת‬ ‫פלוני הזה את יום טוב מקרא קודש הזה‬
‫ושל יו"ט‪.‬‬ ‫ובחול המועד אומרים את יום פלוני הזה‬
‫את יום מקרא קודש הזה והכי איתא‬
‫"אין נוהגין לומר"‬ ‫במסכת סופרים )פי"ט ה"ג(‪ .‬ובאשכנז אין‬
‫והרש"ל כ'‪ :‬ועכשיו מנהגנו לומר מקרא קודש‬ ‫נוהגין לאמרו‪ ,‬כיון שאומר יום חג פלוני‬
‫בין ביום טוב ובין בחול המועד‪ ,‬כ"כ הב"י‪ ,‬פרישה‪,‬‬ ‫הזה הכל בכלל‪.‬‬
‫שכנה"ג ומ"א‪ .‬וכ' פמ"ג ‪ -‬שאין אומרים את יום‬
‫טוב אפילו ביום טוב‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬ ‫ענפי הלכה‬
‫"בחול המועד"‬
‫מ"א)א(‪ :‬ש"מ דחול המועד לא מקרי יום טוב‬

‫סעיף ד ‪ :‬הלל בשאר ימי פסח‬

‫כל הימים של חולו של מועד ושני ימים אחרונים של יום טוב‪ ,‬קורים‬
‫ההלל בדילוג כמו בראש חודש‪.‬‬
‫ושבולי הלקט בשם המדרש כ' טעמו לפי‬
‫שטבעו המצרים בים בשביעי של פסח לא‬
‫קבעו הלל שלם‪ ,‬ולכן גם בימי חול המועד‬
‫לא גומרים ההלל שלא יבאו לזלזל ביו"ט‬
‫אחרון‪.‬‬
‫והכלבו כ' טעמו – לפי שאין חיוב מצה‬
‫בשאר לילות‪ ,‬מה שאין כן בסוכות שסוכה‬
‫כל ז'‪.‬‬
‫ש' הכוונות כ' – לפי שהאורות שנכנסו בליל‬
‫פסח נשארים רק ליו"ט עצמו‪ ,‬ואחר כך‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫ערכין )י‪ :(.‬שמונה עשר ימים שהיחיד גומר‬
‫בהן את ההלל‪ : ...‬שמונה ימי החג )סוכות(‪,‬‬
‫ושמונה ימי חנוכה‪ ,‬ויום טוב הראשון של‬
‫פסח‪...‬‬
‫שם‪ :‬מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא‪ ,‬ומאי‬
‫שנא בפסח דלא אמרינן? לפי שימי סוכות‬
‫חלוקים בקרבנותיהם )דפרי החג מתמעטין‬
‫והולכין( ובפסח אינם חלוקים‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪376‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן ת"צ‬

‫מסתלקים‪.‬‬

‫סעיף ה ‪ :‬סדר קריאת הפרשיות בימי הפסח‬

‫סימן הפרשיות של שמונת ימי הפסח‪ ,‬משך‪ ,‬תורא‪ ,‬קדש‪ ,‬בכספא‪,‬‬ ‫סעיף ה‪:‬‬
‫פסל‪ ,‬במדברא‪ ,‬שלח‪ ,‬בוכרא ]מגילה לא‪ .[.‬וזה הסדר לא ישתנה כי אם כשחל פסח ביום‬
‫ה'‪ ,‬שביום שלישי שהוא שבת קורא ראה אתה אומר אלי שהוא פסל‪ ,‬וביום א' ב' ג'‬
‫קורין קדש‪ ,‬בכספא‪ ,‬במדברא ]הרא"ש[‪.‬‬

‫סיכום הקריאות בפסח לפי הימים‬

‫טעמו‬ ‫הפרשה‬ ‫הקריאה‬ ‫הסימן‬ ‫בחג‬ ‫היום‬

‫ענייני פסח‬ ‫בא‬ ‫משכו‬ ‫משך‬ ‫א‬ ‫יו"ט‬
‫כולל כל המועדות‬ ‫אמור‬ ‫שור או כשב‬ ‫תורא‬ ‫ב‬
‫בא‬ ‫קדש לי‬ ‫קדש‬ ‫ג‬ ‫ימי‬
‫יש בהם יציאת מצרים‪,‬‬ ‫משפטים‬ ‫אם כסף תלוה‬ ‫בכספא‬ ‫ד‬ ‫חול‬
‫וקוראים כסדרן בתורה‬ ‫כי תשא‬ ‫פסל לך‬ ‫פסל‬ ‫ה‬ ‫המועד‬
‫בהעלותך‬ ‫במדבר סיני‬ ‫במדברא‬ ‫ו‬
‫קריעת ים סוף‬ ‫בשלח‬ ‫ויהי בשלח‬ ‫שלח‬ ‫ז‬ ‫יו"ט‬
‫נזכר בה יציאת מצרים‬ ‫ראה‬ ‫כל הבכור‬ ‫בוכרא‬ ‫ח‬

‫סעיף ו ‪ :‬ספר שני בימי חול המועד‬

‫בכל ימי חול המועד ושני ימים טובים אחרונים קורים )העולה הרביעי(‬ ‫סעיף ו‪:‬‬
‫)וקדיש אומר‬ ‫בספר שני‪ ,‬בקרבנות המוספין שבפנחס‪ ,‬ומתחיל והקרבתם עד סוף פיסקא‬
‫רק אחר העולה הרביעי – ב"י והרי"ף(‪] ,‬שו"ע קפח‪-‬ג[‪.‬‬

‫סעיף ז ‪ :‬יו"ט אחרון של פסח‬

‫ב‪.‬‬
‫בליל יום טוב האחרון מקדשין על היין ואין אומרין זמן‪ .‬הגה‪ :‬ואומרים‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ז‪:‬‬
‫בתפלה ובקידוש‪ :‬זמן חרותינו‪ ,‬כמו בי"ט ראשון ]מהרי"ל ומנהגים([‬

‫אף ביום טוב אחרון של פסח זמן חירותנו‬ ‫שורשי הלכה‬

‫וכ"כ מהרי"ל‪ ,‬וכן המנהג‪ .‬דלא כיש אומרים‬
‫)מהר"א קלויזנר( שכתבו דיש לומר זמן‬
‫שמחתנו לפי שהיו שמחים שטבעו בים‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫סוכה)מז‪ :(.‬אמר רבי יוחנן אומרים זמן‬
‫בשמיני של חג ואין אומרים זמן בשביעי של‬
‫פסח‪ ,‬לפי שאינו רגל בפני עצמו‪.‬‬
‫ד"מ)א(‪ :‬כתב במנהגים שלנו דיש לומר‬
‫ב‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪377‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן ת"צ‬

‫ד' כוסות‪ ,‬כאן מקדשין‪.‬‬ ‫"מקדשין על היין"‬

‫הגר"א‪ :‬מקדשין ‪ -‬בבהכ"נ‪ .‬ואף שבליל יו"ט‬
‫ראשון לא מקדשים שאין לך עני בישראל שאין לו‬

‫סעיף ח‪ :‬ההפטרה ביום השביעי ושמיני של פסח‬

‫מפטירין ביום שביעי וידבר דוד‪ ,‬וביום שמיני עוד היום בנוב לעמוד‬ ‫סעיף ח‪:‬‬
‫]מגילה לא‪.[.‬‬
‫ופרש"י‪ :‬ומפטירין וידבר דוד ‪ -‬שהיא שירה כמותה‪ ,‬ומדבר בה מיציאת מצרים עלה עשן‬
‫באפו וגו' וישלח חציו ויפיצם וגו'‪ .‬עוד היום ‪ -‬לפי שמפלתו של סנחריב בליל פסח היה‪.‬‬

‫סעיף ט‪ :‬שבת חול המועד פסח‬

‫שבת שחל בחול המועד‪ ,‬ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו של‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ט‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫שבת‪ ,‬ואומר יעלה ויבא בעבודה ]הטור[‪ .‬ובמוסף אומר סדר מוסף יום חול המועד‪,‬‬
‫אלא שמזכיר של שבת ואומר‪ :‬ותתן לנו את יום המנוח הזה ויום חג המצות הזה‪ ,‬וכן‬
‫אומר‪ :‬את מוספי יום המנוח הזה ויום חג המצות הזה‪ ,‬וחותם מקדש השבת וישראל‬
‫והזמנים‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ומפטירים היתה עלי‪ .‬הגה‪ :‬ואין מזכירין בברכת ההפטרה לפסח לא באמצע ולא בחתימה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ונוהגין לומר שיר השירים בשבת של חול המועד‪ ,‬ואם שבת ביום טוב האחרון אומרים אותו‬
‫באותו שבת‪ ,‬וכן הדין בסוכות עם קהלת‪ .‬ונוהגין לומר רות בשבועות )אבודרהם(‪ .‬והעם נהגו שלא‬
‫לברך עליהם על מקרא מגילה ולא על מקרא כתובים‪.‬‬

‫ד‪.‬‬
‫ד"מ)א(‪ :‬המנהג לומר בו שיר השירים אף‬ ‫שורשי הלכה‬
‫אם שבת ביו"ט אחרון‪ .‬וכתב אבודרהם )עמ'‬ ‫ב‪.‬‬
‫ביצה)יז‪ :(.‬ובמוספין מתחיל בשל שבת‬
‫רמ(‪ - :‬נהגו העולם לקרות בחג המצות שיר‬
‫ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום‬
‫השירים מפני שמדבר בגאולת מצרים ובחג‬
‫באמצע‪ .‬רבי אומר – אף חותם בשל שבת‪.‬‬
‫השבועות רות מפני שכתוב בו )א כב(‬
‫רש"י‪ ,‬הרי"ף והתוס' פסקו כרבי שחותם אף‬
‫בתחלת קציר שעורים ועוד שאבותינו‬
‫בשל שבת‪ ,‬שאומר מקדש השבת וישראל‬
‫שקיבלו התורה נתגיירו וכן רות נתגיירה‬
‫והזמנים‪.‬‬
‫ובסוכות אומרים קהלת מפני שכתוב בו )יא‬
‫ג‪.‬‬
‫ב( תן חלק לשבעה וגם לשמונה שהם ימי‬ ‫מגילה )לא‪ :(.‬קורין בפרשת ראה אתה‬
‫החג‪.‬‬ ‫אומר אלי ומפטירין היתה עלי‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪378‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬
‫או"ח – סימן ת"צ‬
‫הטור‪ :‬היתה עלי ‪ -‬האמורה לענין תחית המתים‪.‬‬
‫והטעם כי תחית המתים יהא בניסן וגוג ומגוג‬
‫בתשרי ע"כ מפטירין בניסן העצמות היבשות‬
‫ובתשרי בוא גוג‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"ואין מזכירין"‬
‫הב"ח‪ :‬דאלמלא שבת אין הפטרה בחול המועד‪.‬‬
‫כ"כ ט"ז ומשנ"ב‪ .‬וכ' המ"א)ז( ‪ -‬דהיינו שחותם‬
‫רק מקדש השבת‪ .‬אבל בשבת חוה"מ סוכות מסיים‬
‫מקדש השבת וישראל והזמנים‪ ,‬פמ"ג ‪ -‬וכן מזכיר‬
‫של סוכות באמצע הברכה כמו ביום טוב ראשון של‬
‫סוכות‪ ,‬והטעם שכל יום ויום מחוה"מ סוכות הוא‬
‫כמועד בפ"ע משום דחלוקין בקרבנות המוספין‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫"נהגו שלא לברך"‬
‫כ"כ הט"ז‪ .‬והמ"א ‪ -‬הסכים עם הפוסקים‬
‫המצריכין לברך על כולם חוץ מקוהלת‪ .‬והגר"א‬
‫כ' ‪ -‬שאף על קוהלת יש לברך‪ .‬ולכן הנוהג לברך‬
‫עכ"פ כשכתובין על קלף בודאי אין למחות בידו‪.‬‬
‫כ"כ משנ"ב‪.‬‬
‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬
‫הלכות‬
‫והמ"א)ח( כ' – בפסח שיר השירים מפני‬
‫שמפורש בו ענין יציאת מצרים‪ ,‬ובסכות‬
‫קהלת מפני שהם ימי שמחה וכתוב בקהלת‬
‫ולשמחה מה זו עושה‪ ,‬ורות בשבועות‬
‫דאיתא בילקוט רות‪ :‬מה ענין רות אצל‬
‫עצרת שנקראת בזמן מתן תורה ללמדך שלא‬
‫נתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני‪.‬‬
‫וכתוב במסכת סופרים – הקורא ה' מגילות‬
‫מברך על מקרע מגילה אפילו כתובה בין‬
‫הכתובים‪ .‬והמרדכי כ' – שאם היא כתובה‬
‫בין הכתובים מברך על מקרא כתובים‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫"מתפלל כדרכו"‬
‫ברכ"י בשם מהר"י מולכו‪ :‬אם חתם בשבת‬
‫חוה"מ מקדש השבת וישראל והזמנים ‪ -‬א"צ‬
‫לחזור‪ .‬אבל חתם ישראל והזמנים ולא הזכיר שבת‬
‫לא יצא‪ ,‬וכן אם במוסף התפלל מוסף שבת לחוד‬
‫לא יצא‪ .‬כ"כ שכנה"ג‪ ,‬פר"ח יביה"ל‪.‬‬
‫"ומפטירין היתה עלי"‬
‫‪379‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תצ"א‬

‫או"ח סימן תצ"א‪ :‬סדר הבדלה במוצאי יום טוב‬

‫ובו ב' סעיפים‬
‫) יומא‪ :‬פז‪ .‬פסחים‪ :‬קד‪ .‬ברכות‪ :‬לג (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬הבדלה במוציא יו " ט ‪381 .............................................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬אמירת תודיענו בברכת אתה חונן ‪381 .........................................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬הבדלה במוציא יו"ט‬

‫במוצאי יום טוב‪ ,‬בין במוצאי יום טוב לחול בין במוצאי יום טוב לחולו‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫של מועד‪ ,‬מבדיל בתפלה כמו במוצאי שבת‪) ,‬ומבדיל על הכוס כמו במוצאי שבת( אלא שאינו‬
‫מברך לא על הנר ולא על הבשמים‪.‬‬
‫דכיון דביום טוב יש לו מאכלים משונים‬ ‫שורשי הלכה‬
‫וטובים מיישב דעתו ממילא בלא ריח‬ ‫א‪.‬‬
‫בשמים‪.‬‬ ‫יומא)פז‪ :(:‬במוצאי יו"ט מתפלל שמונה‬
‫עשרה שלימות‪ ,‬מפני שצריך לומר הבדלה‬
‫ענפי הלכה‬ ‫בחונן הדעת‪.‬‬
‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"במוצאי יו"ט"‬ ‫פסחים)קד‪ :(.‬מבדילין במוצאי שבת ליו"ט‬
‫מ"א)א(‪ :‬מי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבע"י‬ ‫ובמיו"ט לחולו של מועד ובמוצאי יום‬
‫עד הלילה ועדיין לא התפלל והבדיל ‪ -‬מותר לאכול‬ ‫הכפורים ובמוצאי ימים טובים‪.‬‬
‫חמץ דכיון שחשכה הוי לילה לכל מילי אלא‬ ‫כ' הטור‪ :‬במוצאי יו"ט לימי החול או לחול‬
‫שחכמים אסרו במלאכה עד שיבדיל‪ .‬כ"כ חק יעקב‪.‬‬ ‫המועד מבדילין על הכוס כדרך שמבדילין‬
‫וכ' משנ"ב ‪ -‬אמנם אם עדיין לא בירך בהמ"ז‬ ‫במ"ש אלא שאין מברכין לא על הנר )כיון‬
‫בודאי אין לו לאכול חמץ‪ ,‬דהרי יצטרך לומר יעלה‬ ‫דיום טוב מותר בהדלקת הנר( ולא על הבשמים‬
‫ויבוא‪ ,‬והוי תרתי דסתרי‪.‬‬ ‫)לפי שביום טוב ליכא נשמה יתירה(‪.‬‬
‫ברכ"י‪ :‬ע"פ הסוד צריך לומר במ"ש של חול‬ ‫הקשה הב"י‪ :‬וא"ת אמאי לא מברכין‬
‫המועד ויהי נועם כמו בכל השנה‪.‬‬ ‫אבשמים כשחל י"ט במוצאי שבת? וי"ל‬

‫סעיף ב ‪ :‬אמירת תודיענו בברכת אתה חונן‬

‫יום טוב שחל להיות במוצאי שבת אומר באתה בחרתנו‪ ,‬ותודיענו‪,‬‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫)ומבדיל על הכוס ואומר יקנה"ז – פסחים קב‪] (:‬ברכות לג‪ :‬וכ"כ הטור[‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪381‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תצ"א‬

‫משנ"ב)ד(‪ :‬ותודיענו ‪ -‬והוא דוגמת אתה חוננתנו שמזכירין במו"ש בברכת אתה חונן‪ ,‬ועל כן דינו ג"כ כאתה‬
‫חוננתנו שאם טעה ולא אמרו אין מחזירין אותו‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪382‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תצ"ב‬

‫או"ח סימן תצ"ב‪ :‬דין תענית בה"ב אחר‬

‫ובו סעיף אחד‬
‫) קידושין‪ :‬פא (‬

‫סעיף א ‪ :‬תעניות בה"ב‬

‫יש נוהגים להתענות שני וחמישי ושני אחר הפסח‪ ,‬וכן אחר חג‬ ‫סעיף א‪:‬‬
‫הסוכות‪ .‬וממתינים עד שיעבור כל חדש ניסן ותשרי‪ ,‬ואז מתענים‪ .‬הגה‪ :‬מיד שני וחמישי‬
‫ושני שאפשר להתענות )ר"ל כיון שהגיע הזמן שאפשר להתענות‪ ,‬אין לאחר יותר(‪) .‬ד"ע(‪.‬‬
‫ובאשכנז וצרפת נהגו להתענות‪ ,‬ועושין אותו כמו תענית צבור לקרות ויחל )היינו בשחרית ומנחה כל‬
‫שיש בבהכ"נ עשרה שמתענין(‪) ,‬טור(‪.‬‬

‫אסור בתענית‪ ,‬ותשרי ‪ -‬לפי שהוא מרובה‬

‫שורשי הלכה‬
‫במועדות(‪.‬‬
‫ריגלא‪ .‬פירוש‬ ‫קידושין)פא(‪ :‬סקבא דשתא‬
‫ענפי הלכה‬ ‫התוס' ‪ -‬ריעוע ימות השנה ליחוד ולעבירה‪,‬‬
‫"מיד בה"ב"‬ ‫כל ימות הרגל שהם קבוצות אנשים ונשים‬
‫מ"א)ג(‪ :‬ר"ל לאפוקי ממה שכתבו בשם מהרי"ו‬ ‫לשמוע כולם הדרשה ונותנין עין זה על זה‪.‬‬
‫שימתינו מלהתענות עד י"ז חשוון‪ ,‬דליתא‪ .‬כ"כ‬
‫לכך נהגו להתענות לאחר הפסח ולאחר‬
‫משנ"ב‪.‬‬ ‫הסוכות‪.‬‬
‫והוסיף הטור ‪ -‬וסמכו אותם על מקרא‬
‫"ובאשכנז נהגו להתענות"‬ ‫דאיוב "ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו' אולי‬
‫משנ"ב)ה(‪ :‬ואם אירע בהם ברית מילה או פדיון‬ ‫חטאו בני"‪ ,‬כיון שימי המועד הם ימי משתה‬
‫הבן מצוה לאכול וא"צ התרה כי כל המתענה‬ ‫ושמחה אולי חטאו‪ .‬וממתינין עד שיעבור‬
‫אדעתא דמנהגא מתענה )שאוכלים בסעודת מצוה(‪.‬‬ ‫כל חודש ניסן ותשרי ואז מתענין לפי שאינן‬
‫רוצין להתענות בניסן )בניסן ‪ -‬מפני שרובו‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪384‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תצ"ג‬

‫סימן תצ"ג‪ :‬דינים הנוהגים בימי העומר‬

‫ובו ד' סעיפים‬
‫) יבמות‪ :‬סב (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫לא לישא אשה עד ל " ג לעומר ‪386 .............................................................................‬‬ ‫א‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫לא מסתפרים עד אחר ל " ג לעומר ‪387 ......................................................................‬‬ ‫ב‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫המנהגים מתי לא מסתפרים ‪388 ................................................................................‬‬ ‫ג‪:‬‬ ‫סעיף‬
‫מנהג שלא לעש ו ת מלאכה משקיעת החמה ‪389 ..........................................................‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫סעיף‬

‫סעיף א ‪ :‬לא לישא אשה עד ל"ג לעומר‬

‫נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר‪ ,‬מפני‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא‪ .‬אבל לארס ולקדש‪ ,‬שפיר דמי‪ ,‬ונשואין נמי‪ ,‬מי‬
‫שקפץ וכנס אין עונשין אותו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי )אבודרהם ב"י ומנהגים(‪.‬‬

‫ענפי הלכה‬ ‫שורשי הלכה‬

‫א‪.‬‬
‫"שלא לישא אישה"‬
‫יחווה דעת )ג‪ ,‬לא(‪ :‬לספרדים לא ישא אישה עד‬
‫יום ל"ד כדעת מרן‪ .‬כ"פ פר"ח ועוד‪ .‬ולאשכנזים‬
‫הנוהגים כדעת הרמ"א ‪ -‬מותר כבר בל"ג‪.‬‬
‫√ולכן כתבו הגאונים – שנהגו שלא לישא‬
‫מי שלא קיים מצוות פריה ורביה‬
‫מהשו"ע משמע – שאין חילוק ובכל גוונא אסור‪.‬‬
‫כ"כ עולת שבת‪ ,‬ב"ח‪ ,‬חק יעקב‪ ,‬ברכ"י שכן‬
‫המנהג‪ ,‬ר"ז ומש"ב‪.‬‬
‫אמנם מהר"ם לונזאנו – מתיר‪ ,‬כ"כ פר"ח‪ .‬כ"פ‬
‫יביע אומר)ג‪ ,‬כו‪ -‬ד( להתיר בשעת צורך גדול‪.‬‬
‫כ' מהריק"ש‪ :‬שמכל מקום להחזיר גרושתו מותר‪,‬‬
‫שאינו כ"כ שמחה‪ .‬כ"כ פר"ח ומשנ"ב‪.‬‬
‫יחווה דעת )א‪ ,‬כ"ד(‪ :‬לברך שהחיינו בימי‬
‫הספירה‪ :‬על פרי חדש – מותר‪ .‬על בגד חדש –‬
‫א‪.‬‬
‫ביבמות)סב‪ :(:‬שנים עשר אלף זוגות‬
‫תלמידים היו לו לרבי עקיבא‪ ,‬וכולם מתו‬
‫בין פסח לעצרת‪ ,‬מפני שלא נהגו כבוד זה‬
‫בזה‪.‬‬
‫נשים בין פסח לעצרת שלא להרבות‬
‫בשמחה‪ .‬כ"כ רי"ו ועוד‪ .‬כ"פ שו"ע‪ .‬וכ'‬
‫הרי"ץ גיאת – ודוקא לישא אבל אירוסין‬
‫מותר‪ ,‬וגם בנישואין מי שקפץ וכנס אין‬
‫עונשים אותו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ד"מ)א(‪) :‬א( והמנהג פשוט להסתפר ביום‬
‫ל"ג )ולא דוחים לל"ד(‪ ,‬ומרבים בו משתה‬
‫ושמחה קצת )שהוא הילולת רשב"י(‪ .‬כ"כ‬
‫מהרי"ל והמנהגים‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪386‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תצ"ג‬

‫ב‪.‬‬ ‫יש להחמיר‪ ,‬ובמקום הצורך ילבשנו תחלה בשבת‬

‫"ואילך הכל שרי"‬
‫משנ"ב)ה(‪ :‬ולפי מנהגנו )כמבואר בס"ג(‪ ,‬מתירים‬
‫תספורת בל"ג אבל משם ואילך אוסרים‪ ,‬ה"ה‬
‫לנישואים‪ .‬אך מאידך מתירים עד ר"ח אייר‪ .‬כ"ד‬
‫המ"א‪.‬‬
‫יחווה דעת )ג‪ -‬ל(‪ :‬מותר להיכנס לדירה חדשה‬
‫בימי ספירת העומר‪ ,‬ואף לסייד הדירה מותר בפרט‬
‫בא"י שיש מצוות ישוב א"י‪.‬‬
‫שעשה עכ"פ מצוה אבל אם נסתפר בימי העומר היו‬
‫ויברך שהחיינו‪.‬‬
‫"אבל לארס שפיר דמי"‬
‫מ"א)א(‪ :‬שמא יקדמנו אחר‪ ,‬ונ"ל דמותר לעשות‬
‫באותו פעם סעודת אירוסין מכל מקום אסור‬
‫לעשות ריקודים ומחולות‪ .‬כ' משנ"ב – שאף מותר‬
‫לעשות שידוכין וסעודה‪ ,‬אבל לא ריקודים‪.‬‬
‫כנה"ג‪ :‬אין עונשין אותו ‪ -‬היינו דוקא בנישואין‬
‫נוהגים לקנסו ולהענישו‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬

‫סעיף ב ‪ :‬לא מסתפרים עד אחר ל"ג לעומר‬

‫נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר )כולל ל"ג(‪ ,‬שאומרים שאז פסקו‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫מלמות‪ ,‬ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר‪ .‬אלא א"כ חל יום ל"ג ערב שבת שאז‬
‫מסתפרין בו מפני כבוד השבת‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫גה‪ :‬ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו‪ ,‬אלא מסתפרין ביום ל"ג )דס"ל דביום ל"ג פסקו לגמרי מלמות‬
‫‪ -‬הגר"א( ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון )מהרי"ל ומנהגים(‪ .‬ואין להסתפר עד ל"ג‬
‫בעצמו )היינו לאחר שתנץ החמה‪ ,‬דמקצת היום ככולו( ולא מבערב )מהרי"ל(‪ .‬מיהו אם חל ביום ראשון‪,‬‬
‫נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת )מהרי"ל(‪.‬‬
‫ומי שהוא בעל ברית )סנדק( או מל בנו )היינו אבי הבן‪ ,‬או המוהל(‪ ,‬מותר להסתפר בספירה לכבוד‬
‫המילה‪) .‬הגהות מנהגים(‪.‬‬

‫מהרי"ל‪) :‬א( והמנהג פשוט להסתפר‬
‫ביום ל"ג )דקי"ל כהתוס' שלא מתו ביום שא"א‬
‫בו תחנון(‪ .‬ומרבים בו משתה ושמחה קצת‪.‬‬
‫כ"כ במנהגים‪.‬‬
‫ענפי הלכה‬
‫"שלא להסתפר"‬
‫המותרין להסתפר בחוה"מ )סימן תקל"א(‬
‫מותרים דם בימי הספירה דלא עדיף מחוה"מ‪.‬‬
‫והובא בביה"ל‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫שורשי הלכה‬
‫א‪.‬‬
‫הר"י ן' שועיב‪ :‬שמעתי שיש במדרש‬
‫שמתו מפסח עד פרוס העצרת והוא ט"ו יום‬
‫קודם העצרת‪ ,‬וכשתסיר חמשה עשר יום‬
‫מארבעים ותשעה יום נשארו ל"ד יום והם‬
‫א‪.‬‬ ‫ל"ג שלמים ומגלחים ביום ל"ד בבוקר כי‬
‫מקצת היום ככולו‪ .‬כ"פ הרד"א והרשב"ץ‬
‫פמ"ג‪:‬‬ ‫ושו"ע‪.‬‬
‫רשב"ץ ‪ -‬ויש להתיר ביום ל"ג אם הוא ערב‬
‫שבת לכבוד השבת‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪387‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תצ"ג‬

‫הקבלה – זהו יום פטירת רשב"י‪.‬‬ ‫כה"ח‪ :‬האריז"ל לא היה מספר שערו עד ערב‬
‫"מי שהוא בעל הברית"‬ ‫שבועות‪ .‬כ' זכור לאברהם – אבל ליטול ציפורניו‬
‫בימי הספירה מותר‪.‬‬
‫פמ"ג‪ :‬ואם חל המילה בשבת מותרים להסתפר‬
‫ב‪.‬‬
‫בע"ש אפילו קודם חצות‪.‬‬ ‫"ומרבים בו קצת שמחה"‬
‫טעם הדבר‪ :‬מהרי"ל כ' – זכר שפסקו בו למות‪.‬‬
‫ופר"ח כ' – על התלמידים שהוסיף ר"ע‪ .‬ולפי‬

‫סעיף ג ‪ :‬המנהגים מתי לא מסתפרים‬

‫יש נוהגים להסתפר בראש חדש אייר‪ ,‬וטעות הוא בידם‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגה‪ :‬מיהו בהרבה מקומות נוהגים להסתפר עד ראש חדש אייר‪ ,‬ואותן לא יספרו מל"ג בעומר‬
‫ואילך )שיש ל"ג ימים שלא מסתפרים(‪ ,‬אעפ"י שמותר להסתפר בל"ג בעומר בעצמו‪ .‬ואותן מקומות‬
‫שנוהגין להסתפר מל"ג בעומר ואילך‪ ,‬לא יסתפרו כלל אחר פסח עד ל"ג בעומר‪ .‬ולא ינהגו‬
‫בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה‪ ,‬משום לא תתגודדו וכל שכן שאין לנהוג היתר‬
‫בשתיהן‪) .‬ד"ע(‪.‬‬

‫וד"מ)ג( ‪ -‬ובמהרי"ל כתב שיש נוהגים‬ ‫שורשי הלכה‬

‫להסתפר עד ראש חודש אייר )כשיטת הר"י ן'‬
‫הר"י ן' שועיב )לעיל( בשם התוספות‪ :‬ל"ג‬
‫שועיב(‪ .‬וכן מקילין קצת במקומינו‪ .‬ונראה‬
‫יום הכוונה ל"ג ימים שלא מסתפרים‪.‬‬
‫שאין שום אחד מן המנהגים )הוא( טעות רק‬
‫כשתסיר שבעת ימי הפסח ושבע שבתות‬
‫שלא ינהגו היתר כשניהם‪.‬‬
‫ושני ימים של ראש חודש‪ ,‬שהם ששה עשר‬
‫ענפי הלכה‬ ‫ימים שאין אבלות נוהג בהם )שביום שא"א‬
‫א‪.‬‬ ‫תחנון לא מתו(‪ ,‬נשארו מן הארבעים ותשעה‬
‫"וטעות הוא בידם"‬ ‫יום שלשים ושלשה יום )שמתו(‪ ,‬ועל ימים‬
‫משנ"ב)יד(‪ :‬ישנם ג' שיטות איך סופרים ל"ג‬ ‫אלו קבלו אבילות‪.‬‬
‫ימים שלא מסתפרים בהם‪.‬‬ ‫]ביאר משנ"ב‪ :‬שניכו ממ"ט ימי העומר ט"ז ימים‬
‫א(‪ .‬שיטת השו"ע‪ :‬החל מב' ניסן עד ל"ג בעומר ‪33‬‬ ‫הראשונים דהיינו עד יום שני של ר"ח אייר‪,‬‬
‫ימים שאסורים בתספורת ואח"כ מותר‪.‬‬ ‫ומשם והלאה עד שבועות שהוא ל"ג ימים אין‬
‫מתירין שום יום[‪.‬‬
‫ב(‪ .‬שיטה שניה – שיטת הר"י ן' שועיב‪ :‬שאסורים‬
‫בתספורת מג' ר"ח אייר עד עצרת )ל"ג ימים(‪.‬‬ ‫√ב"י – ועפ"ז נהגו להסתפר בר"ח אייר‪.‬‬
‫ג(‪ .‬לא מסתפרים עד ר"ח אייר‪ ,‬ובשני ימי ר"ח‬ ‫ושיבוש הוא‪ ,‬דלא אמרו דשני ימים של‬
‫אייר מקילים‪ ,‬ושוב לא מסתפרים עד ל"ג‪ ,‬ומשם‬ ‫ראש חודש אין אבלות נוהג בהם אלא‬
‫ואיך מסתפרים‪.‬‬ ‫לנוהגים איסור תספורת עד עצרת‪ .‬אבל‬
‫וע"ז כתב שו"ע שטועם הם‪ :‬שנמצא שאוחזים‬ ‫לדידן דלא נהגינן איסור אלא עד ל"ג יום‬
‫החבל בשני ראשין‪ ,‬דהיינו שמיקלים בר"ח אייר‬ ‫בעומר בלבד‪ ,‬כל שלשים ושלשה יום אסור‬
‫להסתפר ואפילו בראש חודש‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪388‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תצ"ג‬

‫וגם מיקלים מל"ג והלאה‪.‬‬

‫סעיף ד ‪ :‬מנהג שלא לעשות מלאכה משקיעת החמה‬

‫שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת‪,‬‬
‫)ה"ה אנשים – ט"ז(‬ ‫נהגו הנשים‬ ‫סעיף ד‪:‬‬
‫משקיעת החמה ואילך ]רי"ו בשם רב האי גון[‪.‬‬
‫משנ"ב)יט( משקיעת החמה ואילך ‪ -‬הטעם‬
‫שנקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים‬
‫ממלאכה‪ ,‬והטור כ' – עוד טעם‪ :‬לפי שאז זמן‬
‫ספירת העומר ובעומר כתיב שבע שבתות מלשון‬
‫שבות דהיינו שבזמן הספירה יש לשבות ממלאכה‪.‬‬
‫ולפי טעם זה אחר שספר מותר תיכף במלאכה‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪389‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
‫נ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תצ"ד‬

‫סימן תצ"ד‪ :‬סדר תפלת חג השבועות‬

‫ובו ג' סעיפים‬
‫) ערכין‪ :‬י‪ .‬מגילה‪ :‬לא (‬

‫הנושאים שבסימן זה‪:‬‬

‫סעיף א ‪ :‬קריאת התורה בחג שבועות ‪391 ..................................................................‬‬
‫סעיף ב ‪ :‬הקריאה ביו " ט שני ‪392 ..............................................................................‬‬
‫סעיף ג ‪ :‬איסור להתענות באיסו חג ‪ .‬מנהגי הרמ " א ‪392 ...............................................‬‬

‫סעיף א ‪ :‬קריאת התורה בחג שבועות‬

‫ביום חמישים לספירת העומר הוא חג שבועות‪ ,‬וסדר התפלה כמו‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ביום טוב של פסח‪ ,‬אלא שאומרים‪ :‬את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו ]הטור[‪.‬‬
‫וגומרים ההלל ]ערכין י‪.[.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ומוציאין שני ספרים וקורין בראשון חמשה מבחדש השלישי עד סוף הסדר‪ ,‬ומפטיר‬
‫קורא בשני וביום הבכורים ומפטיר במרכבה דיחזקאל‪ ,‬ומסיים בפסוק ותשאני רוח‪.‬‬

‫שורשי הלכה‬
‫ב‪.‬‬
‫מגילה )לא‪ :(.‬בעצרת קוראים וישמע יתרו )מתן תורה(‪ ,‬ומפטרין במרכבה דיחזקאל‪.‬‬
‫סיכום‪ :‬הקריאות בחג השבועות לפי הטור‪.‬‬
‫מפטיר‬ ‫ס"ת שני‬ ‫ס"ת ראשון‬ ‫יום‬
‫מברכה דיחזאל )א(‪ ,‬ומוסיף‬ ‫פרשת פנחס "וביום‬
‫פרשת יתרו‬ ‫א דיו"ט‬
‫ותשאני רוח‬ ‫הביכורים"‬
‫חבקוק ג‪ :‬ויהי בהיכל‬ ‫'כל הבכור'‪ ,‬דברים – ראה )טו‪-‬‬
‫קודשו‬ ‫כנ"ל‬ ‫יט(‪ .‬ואם חל בשבת‪ :‬מתחיל עשר‬ ‫ב דיו"ט‬
‫תעשר )יד‪ -‬כב(‬

‫א"צ להיזהר רק בקידוש ולא התפילה‪ .‬כ"כ הרב‬ ‫ענפי הלכה‬

‫יעקב יוסף זצ"ל‪.‬‬
‫לימוד בליל שבועות‬
‫זוהר )פרשת אמור(‪ :‬חסידים הראשונים היו‬
‫נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה‪ ,‬ומי שעושה כן‬
‫נכתב בספר הזכרונות והקב"ה מברך אותו‪ .‬וכ"כ‬
‫א‪.‬‬
‫"ביום חמישים"‬
‫ט"ז‪ :‬ומאחרין להתפלל ערבית בכניסת שבועות‬
‫בצאת הכוכבים כדי שיהיו ימי הספירה מ"ט יום‬
‫תמימות‪ .‬כ"כ פמ"ג ומשנ"ב‪ .‬אמנם השל"ה כ' –‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪391‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תצ"ד‬

‫השחר‪ ,‬הספרדים נוהגים לברכה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫האר"י ז"ל )בשער הכוונות( ‪ -‬דע שכל מי שבלילה‬
‫האשכנזים מחפשים למי שישן שיברך ויוצאם‬ ‫לא ישן כלל ועיקר והיה עוסק בתורה מובטח לו‬
‫י"ח‪.‬‬ ‫שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק‪ .‬וכ' מ"א –‬
‫ב‪.‬‬ ‫שכבר נהגו כן רוב התלמידים‪ .‬כ"כ פר"ח‪ ,‬א"ר‪,‬‬
‫"קוראים בראשון"‬
‫רז‪ ,‬משנ"ב ועוד פוסקים‪.‬‬
‫הרב יעקב יוסף זצ"ל‪ :‬יש מהאשכנזים‬
‫מ"א )הקדמה(‪ :‬לפי שישראל היו ישנים כל‬
‫שנוהגים לעמוד בעשרת הדברות‪ .‬והספרדים לא‬
‫הלילה והוצרך הקדוש ברוך הוא להעיר אותם‬
‫נהגו לעמוד‪ ,‬ואם נמצא במקום שעומדים‪ ,‬יעמוד‬
‫כדאיתא במדרש‪ ,‬לכן אנו צריכים לתקן זה‪ .‬וכ'‬
‫כבר מתחילת הפרשה‪ ,‬שאז לא ניכר שעומד רק‬
‫כה"ח – לפי הסוד שש עניין גדול במה שקוראים‬
‫לעשרת הדברות‪.‬‬
‫ג' פסוקים ראשונים ואחרונים מכל התנ"ך‪ ,‬ולכן‬
‫"ומפטיר במרכבה דיחקאל"‬ ‫מי שלא יכול להיות ער כל הלילה יקרא לפחות‬
‫חק יעקב‪ :‬ונוהגין במקצת מקומות שגדול וחכם‬ ‫פסוקים אלו מהתנ"ך‪.‬‬
‫קורא זאת ההפטרה וסמך לדבר "ולא במעשה‬ ‫משנ"ב‪ :‬וצריכין ליזהר אותם הנעורים כל‬
‫מרכבה אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו"‪ .‬כ"כ‬ ‫הלילה שלא לברך על נטילת ידים בבוקר רק אחר‬
‫גר"ז ומשנ"ב‪ .‬וטוב לקרות בחג בשבועות תהילים‬ ‫שעשה צרכיו קודם התפלה ואז מברך על נט"י‬
‫כיון שהוא יום פטרית דוד המלך‪.‬‬ ‫ואשר יצר‪ .‬והרב יעקב יוסף זצ"ל כ' – אחר‬
‫עמוד השחר יטול ידין בלא ברכה‪ ,‬ויברך ברכות‬
‫השחר‪ .‬ולענין ברכת המעביר חבלי שינה בברכות‬

‫סעיף ב ‪ :‬הקריאה ביו"ט שני‬

‫ביום השני קורים בפרשת כל הבכור עד סוף סידרא‪ ,‬ומפטיר קורא כמו‬ ‫סעיף ב‪:‬‬
‫אתמול ומפטיר בחבקוק מן "וה' בהיכל קדשו" עד למנצח בנגינותי )במדינות אלו מתחילין‬
‫תפלה לחבקוק ‪ -‬מ"א(‪] .‬שם[‪.‬‬

‫סעיף ג ‪ :‬איסור להתענות באיסו חג ‪ .‬מנהגי הרמ"א‬

‫‪.‬‬
‫אסור להתענות במוצאי חג השבועות‪ .‬הגה‪ :‬ואין אומרים תחנון מתחילת‬
‫א‪.‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫ראש חדש סיון עד ח' בו‪ ,‬דהיינו אחר אסרו חג ]הגהות מיימוני ומנהגים[‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בב"ה והבתים‪ ,‬זכר לשמחת מתן תורה )שהיו שם עשבים סביב‬
‫הר סיני(‪ .‬ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות‪ .‬ונ"ל הטעם שהוא כמו‬
‫השני תבשילין שלוקחים בליל פסח‪ ,‬זכר לפסח וזכר לחגיגה‪ ,‬כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל‬
‫בשר וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השלחן שהוא במקום המזבח‪ ,‬ויש בזה זכרון לב' הלחם‬
‫)וא"כ יהיו של חטים דוגמת שתי הלחם( שהיו מקריבין ביום הבכורים‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪392‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬
 ‫פסח‬ ‫הלכות‬
‫או"ח – סימן תצ"ד‬

‫מ"א)ה(‪ :‬נוהגין להעמיד אילנות בבה"כ ובבתים‬ ‫שורשי הלכה‬

‫ונ"ל הטעם שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות‬ ‫א‪.‬‬
‫האגור בשם ה"ר ישעיה‪ :‬אסור להתענות‬
‫האילן ויתפללו עליהם‪ .‬והגר"א ‪ -‬ביטל מנהג זה‬
‫במוצאי חג שבועות אפילו בזמן הזה וזהו‬
‫משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות‬
‫איסרו חג שאמרה תורה עשו איסור לחג‪.‬‬
‫בחג שלהם‪.‬‬ ‫ובירושלמי קורא לאסרו חג בן המועד‪,‬‬
‫"לאכול מאכלי חלב"‬ ‫ואסור לומר צידוק הדין כי אם ביחיד‪ .‬כ"פ‬
‫שו"ע‪.‬‬
‫טעמו‪:‬‬
‫מ"א)ו( – לפי הזוהר אותן ז' שבועות )ימי ספירת‬ ‫ענפי הלכה‬
‫העומר( הוי כשבעה נקיים לישראל‪ ,‬דוגמת אשה‬ ‫א‪.‬‬
‫המטהרת מנידתה‪ .‬וידוע שדם נעכר ונעשה חלב‪,‬‬ ‫"אסור להתענות"‬
‫והיינו מדין לרחמים‪.‬‬ ‫מ"א)ג(‪ :‬טעמו ‪ -‬מפני כשחל עצרת בשבת היה יום‬
‫והרמ"א ‪ -‬כמו השני תבשילין שלוקחים בליל‬ ‫טבוח הקרבנות אחר השבת )והוא כיו"ט(‪ .‬הנשים‬
‫פסח‪ ,‬זכר לפסח וזכר לחגיגה‪ .‬ולכן עושים‬ ‫מותרות במלאכה באסרו חג )שלטי גיבורים(‪ .‬כ'‬
‫בשבועות זכר לשתי הלחם‪.‬‬ ‫משנ"ב ‪ -‬ולפי טעם זה באסרו חג שאחר סוכות‬
‫משנ"ב בשם גדול אחד – כשקבלו את התורה‪,‬‬ ‫מותר להתענות‪ ,‬אכן מדברי הגר"א משמע דגם שם‬
‫התחדשו דינים‪ .‬שחיטה בשר בחלב ועוד‪ .‬כשירדו‬ ‫אין להתענות וכ"מ בב"י‪.‬‬
‫מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול‪ ,‬כ"א מאכלי‬ ‫מ"א)ד(‪ :‬מתחילת ר"ח סיון ‪ -‬דמיד בב' בסיון א"ל‬
‫חלב‪ .‬כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט‪ ,‬לנקר‪,‬‬ ‫משה לקדשם לקבלת התורה )ואח"כ ג' ימי‬
‫למלוח ולבשל בכלים חדשים כי הכלים הקודמים‬ ‫ההגבלה(‪.‬‬
‫היו טריפה‪ ,‬ע"כ בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב‬ ‫פר"ח‪ :‬הספרדים אין אומרים תחנון עד יום י"ג‬
‫ואנו עושין זכר לזה‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬משום דהוי ליה תשלומין כל שבעה‪ ,‬כ"כ א"ר‬
‫חק יעקב בשם הכלבו‪ :‬גם נהגו לאכול דבש‪,‬‬ ‫בשם שכהנ"ג‪.‬‬
‫שהתורה נמשלה לדבש וחלב‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫"לשטוח עשבים בשבועות"‬
‫"ב' לחמים"‬
‫מ"א)ה(‪ :‬אף ביו"ט עצמו מותר אפילו אם אותן‬
‫מ"א‪ :‬דאסור לאכול בשר וחלב מלחם אחד ויש‬ ‫עשבים אין ראויין למאכל בהמה כיון שחשב עליהן‬
‫בזה זכרון לשתי הלחם‪.‬‬ ‫מבעוד יום שרי לטלטלן‪ .‬אכן אם חל שבועות‬
‫במוצאי שבת אין לשוטחן בשבת כיון שכונתו‬
‫לצורך יום טוב ואין שבת מכין ליו"ט‪ ,‬אלא ישטחם‬
‫ביום טוב עצמו‪ .‬כ"כ משנ"ב‪.‬‬

‫יח ִתי‪:‬‬
‫ש ָ‬‫ָ ל ַה ּ ֹיום ִהיא ִ ׂ‬ ‫‪393‬‬ ‫תו ָר ֶת ָך‬
‫מָ ה ָא ַה ְב ִּתי ֹ‬