‫מבנים של אי‪-‬שוויון‪ ,‬יחסי כוח והיררכיות חברתיות הם מבין הנושאים המרכזיים שהסוציולוגיה עוסקת‬

‫בהם‪ ,‬מהיווסדה במאה ה‪ 19-‬ועד ימינו‪ .‬גישות מסוימות – מרקסיסטיות וניאו‪-‬מרקסיסטיות‪ ,‬רואות‬
‫בחלוקה הבלתי שוויונית של משאבים והקונפליקטים שמתהווים סביב זה העקרון המארגן היסודי‬
‫ביותר של החיים החברתיים‪ .‬החברה כמכלול וחיי הקבוצות והיחידים בתוכה נקבעים בראש‬
‫ובראשונה על ידי מבנה אי‪-‬השוויון‪ .‬גישות אחרות דוחות את הרעיון שמבנה אי‪-‬השוויון הוא העיקרון‬
‫המארגן הבלעדי של החיים החברתיים‪ ,‬אך גם הן רואות באופן שבו מתבצעת חלוקת המשאבים‪ ,‬על‬
‫סוגיהם השונים‪ ,‬בחברה‪ ,‬ממד חשוב ביותר‪ .‬מניסיוננו אנו יודעים כי המיקום של קבוצות ויחידים‬
‫בהיררכיות חברתיות הוא גורם שמשפיע רבות על מישורים שונים של חייהם‪ .‬כך‪ ,‬אי‪ -‬השוויון‬
‫החברתי מפעפע בדרכים שונות ובמידות שונות בכל הממדים של ‪ 15‬החיים החברתיים‪.‬‬
‫סוגיה שעלתה בחקר אי השוויון בעשורים האחרונים נוגעת לקשרים המורכבים הקיימים בין היררכיות‬
‫ריבודיות ויחסי כוח לבין קטגוריות חברתיות אחרות‪ ,‬בעיקר מגדר ואתניות‪ .‬למה כמעט בכל חברה‬
‫עכשווית יש קשר הדוק בין אי‪ -‬שוויון לבין הבחנות חברתיות אלה? כיצד תהליכי שינוי במבנים של אי‪-‬‬
‫שוויון קשורים הדדית לזהויות מגדריות ואתניות ולפעילות חברתית ופוליטית של קבוצות כאלה‪ .‬האם‬
‫ניתן להפריד בכלל בין המיסוד והשימור של מבנים של אי‪ -‬שוויון כלכלי וחברתי לבין הכינון של זהויות‬
‫אתניות ומגדריות‪ ,‬הן בקרב השולטים והן בקרב הנשלטים‬
‫קטגוריה חברתית מרכזית שקשורה להיררכיה הקיימת בחברה מבחינת חלוקת משאבים היא מגדר‪.‬‬
‫אומנם חלו וחלים שינויים משמעותיים במיקום של הנשים בהיררכיה החברתית‪ ,‬אולם עדיין ניתן‬
‫לראות פערים ניכרים בין נשים וגברים בנוגע לסיכויי החיים שלהם ולנגישותם למשאבים כלכליים‪,‬‬
‫חברתיים ופוליטיים‪ .‬לאי‪-‬שוויון בין נשים לגברים יש ממדים רבים והוא בא לידי ביטוי בזירות חברתיות‬
‫שונות‪ .‬בפרק הקודם למדתם כיצד דפוסים כאלה של אי‪ -‬שוויון מוצאים ביטוי בחיים המשפחתיים‪.‬‬
‫ההיררכיה המגדרית ויחסי הכוח ביו נשים וגברים בולטים גם בזירות אחרות‪ .‬בכנסת ה‪ 18 -‬לדוגמה‪,‬‬
‫רק ‪ %19‬מחברי הכנסת היו נשים‪ ,‬והאחוז המרבי של נשים חברות כנסת היה רק ‪, %21‬בכנסת ה‪-‬‬
‫‪. 16‬בממשלה הנוכחית (בשנת ‪( 2012‬מכהנות רק שלוש שרות‪ ,‬מתוך ‪ 30‬שרים‪ .‬בהקשר של שוק‬
‫העבודה בישראל‪ ,‬דפוסים של אי‪ -‬שוויון מגדרי מתבטאים כמעט בכל ממד‪ :‬פערי יוקרה‪ ,‬שכר וסמכות‬
‫בין עיסוקים המוגדרים כגבריים לבין עיסוקים המוגדרים כנשיים‪ ,‬פערי שכר בין נשים וגברים באותם‬
‫עיסוקים‪ ,‬מיעוט נשים בעמדות בכירות‪ ,‬וכו'‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אחוז השנים בקרב העובדים בעמדות ניהול‬
‫בשנת ‪ 2009‬היה רק ‪. %30‬לעומת זאת‪ %75 ,‬מעובדי פקידות היו ‪ 19‬נשים של שלושה ממדים‬
‫מרכזיים של אי‪ -‬שוויון‪ :‬בעיסוקים שבהם מרוכזות נשים‪ ,‬רמת השכר נמוכה יותר‪ ,‬לנשים יש פחות‬
‫הזדמנויות להתקדם לעמדות בכירות עם שכר גבוה‪ ,‬ונשים וגברים מקבלים לעתים שכר שונה גם‬
‫כאשר הם מועסקים באותן משרות‪ .‬שימו לב שהפערים המוצגים אינם מבטאים הבדלים בהיקפי‬
‫המשרה של נשים וגברים‪ ,‬מפני שהנתונים הם של הכנסה לפי שעה‪ .‬הפערים גם אינם מבטאים פערי‬
‫השכלה בין נשים לגברים‪ .‬פערי הכנסה דומים קיימים בכל רמת השכלה‪ ,‬ולמעשה הם גדולים יותר‬
‫דווקא ברמת ההשכלה הגבוהה ביותר‪ :‬נשים בעלות השכלה של ‪ 16‬שנים ויותר השתכרו לשעה רק‬
‫‪ %80‬מגברים בעלי אותה רמת השכלה‪ .‬משמעות הדבר היא שהמנגנונים שיוצרים אי‪ -‬שוויון בשכר‬
‫על בסיס מגדרי פועלים גם במקרה של עובדים בעלי השכלה אקדמית‪ ,‬שקרוב לוודאי רבים מהם‬
‫מועסקים בעיסוקים פרופסיונאליים; אותם עיסוקים שבהם השכר היה אמור להיקבע אך ורק על פי‬
‫קריטריונים מריטוקרטיים "אובייקטיביים מבנה אי‪-‬השוויון בישראל קשור קשר הדוק להבחנה‬
‫הלאומית בין יהודים לערבים‪ ,‬ולהבחנות אתניות בתוך האוכלוסייה היהודית על בסיס מוצא‪ ,‬כמו‬
‫אשכנזים‪ ,‬מזרחים‪" ,‬רוסים"‪ ,‬אתיופים‪ .‬בחברה הישראלית קיימות היום ‪70 60 50 40 30 20 10 0‬‬
‫‪ 90 80‬פרק ‪: 8‬ריבוד ומעמד חברתי ‪ 97‬קבוצות אתנו‪-‬לאומיות נוספות של מהגרי עבודה ומבקשי‬
‫מקלט ופליטים‪ ,‬אליהן נתייחס בפרק הדן בגזע‪ ,‬אתניות והגירה‪ .‬בהקשר של ההבחנה הלאומית בין‬
‫יהודים וערבים קיים דפוס חד ובולט של אי‪ -‬שוויון שמתבטא במישור הפוליטי‪ ,‬החברתי והכלכלי‪.‬‬
‫כמעט בכל מישור אפשרי‪ ,‬הנגישות של האוכלוסייה הערבית למשאבים מסוגים שונים מצומצמת‬
‫בהרבה מזו של האוכלוסייה היהודית‪ .‬הנתונים שנציג כאן מצביעים על אי‪-‬שוויון עמוק בין שתי‬
‫הקבוצות הלאומיות במישור הכלכלי‪ .‬בתרשים ‪ 5.8‬מוצגים נתונים על אחוז המשפחות הערביות‬
‫ואחוז מכלל המשפחות בישראל שנמצאות מתחת לקו העוני על פי ההגדרות של המוסד לביטוח‬
‫לאומי‪ .‬ניתן לראות פער גדול מאוד בין שתי האוכלוסיות בתחולת העוני לאורך כל התקופה‪ ,‬פער‬
‫שהלך והתרחב בשנים האחרונות‪ .‬תחולת העוני בקרב כלל המשפחות בישראל עלתה מ‪ %18-‬בשנת‬
‫‪ 1999‬ל‪ %20 -‬בשנת ‪, 2010‬בעוד שבקרב המשפחות הערביות תחולת העוני עלתה באופן חד מ‪-‬‬
‫‪ %41‬בשנת ‪ 1999‬ל‪ %53 -‬בשנת ‪2010‬‬
 ‫גם בין קבוצות אתניות שונות בקרב האוכלוסייה היהודית ישנה היררכיה ודפוסים של אי‪-‬שוויון‬
‫בממדים שונים של המבנה החברתי‪ .‬ההבחנה המקובלת בהקשר זה היא בין יהודים אשכנזים‬
‫כקבוצה דומיננטית לבין יהודים מזרחיים כקבוצה מוכפפת‪ .‬כפי שקארין אמית מראה במאמרה‪,‬‬
‫במהלך שנות השמונים ושנות התשעים היו הבדלים משמעותיים במיקום בשוק העבודה וברמות‬
‫השכר של ילידי הארץ ממוצא מזרחי ומוצא אשכנזי‪ .‬אמית טוענת שהחלוקה הדיכוטומית בין אשכנזים‬
‫למזרחים תקפה במיוחד בנוגע לדור השני של מהגרי שנות החמישים‪ .‬כך‪ ,‬מבחינת המיקום בשוק‬
‫העבודה‪ ,‬ההבחנה האתנית הדיכוטומית דווקא התחזקה במקרה של הדור השני‪ .‬מחקר אחר‪ ,‬של‬
‫יצחק הברפלד וינון כהן‪ ,‬מצביע על כך שבין השנים ‪ 1975‬ו‪ 2001-‬רמת השכר הריאלי של ילדי הארץ‬
‫ממוצא אשכנזי עלה יותר במידה ניכרת מאשר רמת השכר של ילידי הארץ ממוצא מזרחי‪ .‬משמעות‬
‫הדבר היא אפוא שהפער בשכר בין שתי ‪ 20‬הקבוצות הלך והתרחב‪ .‬אכן‪ ,‬פערים ואי‪-‬שוויון בין‬
‫אשכנזים ומזרחים הם מאפיין מרכזי של המבנה הריבודי בישראל‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬יש לשים לב‬
‫לשינויים חשובים שחלו בהקשר הזה בשנים האחרונות‪ .‬חלק משמעותי מהדור השני והשלישי של‬
‫המהגרים‬

‫המזרחיים של שנות החמישים‪ ,‬במיוחד אלה שמתגוררים במרכז הארץ‪ ,‬הצטרפו למעמד הבינוני‬
‫הישראלי‪ ,‬הן מבחינת עיסוקים‪ ,‬הן מבחינת יכולות כלכליות והן מבחינת סגנון חיים‪ .‬ייתכן אפוא‬
‫שמתהווה ומתחדדת הבחנה ריבודית בתוך הקבוצה המזרחית‪ ,‬במיוחד בין אלה במרכז הארץ‬
‫שנהנים מסיכויי חיים של מעמד בינוני‪ ,‬לבין אלה בפריפריה‪ ,‬אשר נגישותם למשאבים חברתיים‪,‬‬
‫פוליטיים וכלכליים היא הרבה יותר מצומצמת‪.‬‬