‫קולין הובר‬

‫אהבה מכוערת‬
‫מאנגלית‪ :‬מונה גודאר‬
 Colleen Hoover
UGLY LOVE
Original English language edition Copyright © 2014 by Colleen Hoover
.All rights reserved including the right or reproduction in whole or in part in any form
This edition published by arrangement with the original Publisher Atria Books, A Division of Simon
.and Schuster Inc., New York
Hebrew Language Copyright
.Kinneret, Zmora-Bitan, Dvir — Publishing House Ltd 2015 ©
‫כל הזכויות שמורות‬
‫זכויות בעברית‬
‫ דביר — מוציאים לאור בע"מ‬,‫ זמורה־ביתן‬,‫ כנרת‬2015 ‫© תשע"ו‬
‫ לשדר או לקלוט בכל דרך או‬,‫ לאחסן במאגר מידע‬,‫ לתרגם‬,‫ להקליט‬,‫ לצלם‬,‫ להעתיק‬,‫אין לשכפל‬
.‫ אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‬,‫אמצעי אלקטרוני‬
‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט‬
.‫אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‬
‫ דביר — מוציאים לאור בע"מ‬,‫ זמורה־ביתן‬,‫ הפקה וקדם דפוס במפעלי כנרת‬,‫ עימוד‬,‫סידור‬
6022410 ‫ אור יהודה‬,10 ‫רח' ההגנה‬
.Kinneret, Zmora-Bitan, Dvir — Publishing House Ltd
Hahagana St., Or Yehuda 6022410, Israel 10
ISBN 978-965-566-134-7 ‫מסת"ב‬
www.kinbooks.co.il
‫לשתי החברות הכי טובות שלי‪ ,‬שבמקרה הן האחיות שלי‪ ,‬לין ומרפי‬
 ‫‪1‬‬
‫טייט‬

‫"מישהו דקר אותך בצוואר‪".‬‬

‫אני פוערת את עיני ומסתובבת באיטיות לעבר הגבר המבוגר שעומד לידי‪.‬‬
‫הוא לוחץ על אחד מכפתורי המעלית ומפנה אלי את מבטו‪ .‬הוא מחייך‬
‫ומצביע על צווארי‪.‬‬
‫"סימן הלידה שלך‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫היד שלי נשלחת אוטומטית לעבר הצוואר שלי‪ ,‬ואני נוגעת בסימן הלידה‬
‫בגודל מטבע שנמצא מתחת לאוזן‪.‬‬
‫"סבא שלי היה אומר שהמיקום של סימן הלידה מספר איך אדם הפסיד‬
‫בקרב בחיים הקודמים שלו‪ .‬אני מניח שאת נדקרת בצוואר‪ .‬אבל אני מוכן‬
‫להתערב שזה היה מוות מהיר‪".‬‬
‫אני מחייכת‪ ,‬אבל לא מצליחה להחליט אם להיות מפוחדת או משועשעת‪.‬‬
‫למרות משפט הפתיחה המורבידי־משהו שלו‪ ,‬הוא לא יכול להיות מסוכן כל‬
‫כך‪ .‬לפי העמידה הכפופה שלו והיציבה הנרעדת אפשר לקבוע בבירור‬
‫שהוא בן שמונים לפחות‪ .‬הוא צועד כמה צעדים איטיים לעבר אחד משני‬
‫כיסאות הקטיפה האדומה שניצבים ליד הקיר הסמוך למעלית‪ .‬הוא רוטן‬
‫וצונח לתוך הכיסא ואז מרים אלי שוב את מבטו‪.‬‬
‫"את עולה לקומה שמונה־עשרה?"‬
‫אני מצמצמת מבט בעודי מעכלת את שאלתו‪ .‬הוא איכשהו יודע לאיזו‬
‫קומה אני עולה‪ ,‬אפילו שזאת הפעם הראשונה שכף רגלי בכלל דורכת‬
‫בבניין הדירות הזה‪ ,‬וזאת בפירוש הפעם הראשונה שעיני רואות את האיש‬
‫הזה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ",‬אני אומרת בזהירות‪" .‬אתה עובד כאן?"‬
‫"בהחלט כן‪".‬‬
‫הוא מחווה בראשו לעבר המעלית‪ ,‬ומבטי מופנה לעבר המספרים‬
‫המוארים מעל‪ .‬אחת־עשרה קומות עד שהמעלית תגיע‪ .‬אני מתפללת שהיא‬
‫תגיע במהירות‪.‬‬
‫"אני לוחץ על הכפתור למעלית‪ ",‬הוא אומר‪" .‬לא נראה שיש שם רשמי‬
‫קפּטן‪ ,‬בהתחשב בכך שאני‬ ‫לתפקיד שלי‪ ,‬אבל אני אוהב לקרוא לעצמי ה ֶ‬
 ‫באמת שולח אנשים לגובה עשרים קומות באוויר‪".‬‬
‫אני מחייכת לשמע מילותיו‪ ,‬שכן אחי ואבי שניהם טייסים‪" .‬כמה זמן אתה‬
‫כבר קפטן במעלית זאת?" אני שואלת אותו בעודי ממתינה‪ .‬נשבעת שזאת‬
‫המעלית הכי איטית לעזאזל שאי־פעם נתקלתי בה‪.‬‬
‫"מאז שנעשיתי זקן מדי לדאוג לתחזוקת הבניין הזה‪ .‬עברתי כאן שלושים‬
‫ושתיים שנה לפני שהפכתי לקפטן‪ .‬אני שולח אנשים לטיסות כבר יותר‬
‫מחמש־עשרה שנה‪ ,‬אני חושב‪ .‬בעל הבית נתן לי עבודה מתוך רחמים כדי‬
‫להעסיק אותי עד שאלך לעולמי‪ ".‬הוא מחייך לעצמו‪" .‬אבל מה שהוא לא‬
‫ידע זה שאלוהים נתן לי הרבה דברים להספיק‪ ,‬ונכון לעכשיו אני בכזה פיגור‪,‬‬
‫שכנראה אף פעם לא אמות‪".‬‬
‫אני צוחקת בעל כורחי כשדלתות המעלית נפתחות לבסוף‪ .‬אני מושיטה יד‬
‫כדי לתפוס את ידית המזוודה שלי ומסתובבת אליו שוב לפני שאני נכנסת‬
‫פנימה‪" .‬איך קוראים לך?"‬
‫"סמואל‪ ,‬אבל תקראי לי קאפּ‪ ",‬הוא אומר‪" .‬כולם קוראים לי ככה‪".‬‬
‫"יש לך סימני לידה‪ ,‬קאפ?"‬
‫הוא מחייך‪" .‬למען האמת‪ ,‬כן‪ .‬נראה שבחיים הקודמים שלי ירו לי בדיוק‬
‫בתחת‪ .‬בטח דיממתי למוות‪".‬‬
‫אני מחייכת ומקרבת את ידי אל מצחי‪ ,‬ומצדיעה לקפטן לשלום‪ .‬אני נכנסת‬
‫אל תוך המעלית ומסתובבת להביט בדלתות הפתוחות‪ ,‬מתפעלת מהלובי‬
‫המפואר‪ .‬המקום הזה נראה יותר כמו מלון עתיק מאשר בית דירות‪ ,‬על‬
‫עמודיו המרהיבים ורצפת השיש‪.‬‬
‫כשקוֹרב ּין אמר שאוכל להישאר אצלו עד שאמצא עבודה‪ ,‬לא היה לי מושג‬
‫שהוא חי כמו מבוגר אמיתי‪ .‬חשבתי שזה יהיה דומה לפעם הקודמת‬
‫שביקרתי אותו‪ ,‬מיד אחרי שסיימתי תיכון‪ ,‬כשהוא התחיל ללמוד לקבלת‬
‫רישיון טיס‪ .‬זה היה לפני ארבע שנים‪ ,‬בבית דירות של שתי קומות‪ .‬זה פחות‬
‫או יותר מה שציפיתי לו עכשיו‪.‬‬
‫לא היה לי מושג שאגיע למגדל דירות שמתנוסס בלב הדאונטאון של סן‬
‫פרנסיסקו‪.‬‬
‫אני מאתרת את לוח הכפתורים ולוחצת על קומה שמונה־עשרה‪ ,‬ואז‬
‫מרימה מבט אל קיר המראה במעלית‪ .‬ביליתי את כל יום אתמול ואת מרבית‬
‫הבוקר באריזת כל החפצים שלי בדירה בסן דייגו‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬אין לי‬
‫הרבה דברים‪ .‬אבל אחרי נסיעת הסולו של שמונה מאות קילומטר היום‪,‬‬
‫התשישות שלי ניכרת בבירור במראה‪ .‬השיער שלי אסוף ברפיון מעל הראש‬
‫בעזרת עיפרון‪ ,‬כי לא מצאתי את הגומייה בזמן הנהיגה‪ .‬העיניים שלי בדרך‬
‫כלל חומות כמו שׂער האגוז שלי‪ ,‬אבל כרגע הן כהות יותר בעשרה גוונים‬
‫בגלל השקיות שמתחתן‪.‬‬
‫אני מושיטה יד ומחפשת בתיק את השפתון בתקווה להציל את שפתי‬
‫שנראות דהויות כמו שאר ההופעה שלי‪ .‬ברגע שדלתות המעלית נסגרות‬
‫כמעט לגמרי‪ ,‬הן נפתחות שוב‪ .‬בחור אחד רץ לעבר המעלית על מנת‬
‫להיכנס פנימה ומחווה בראשו לעבר האיש הזקן‪" .‬תודה‪ ,‬קאפ‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫אני לא רואה את קאפ מתוך המעלית‪ ,‬אבל אני שומעת אותו רוטן משהו‬
‫בתגובה‪ .‬הוא לא נשמע נלהב כלל לפטפט עם הבחור ההוא כפי שנשמע‬
‫איתי‪ .‬הגבר הזה מן הסתם בשנות העשרים המאוחרות שלו לכל היותר‪ .‬הוא‬
‫מחייך אלי‪ ,‬ואני יודעת בדיוק מה עובר לו בראש‪ ,‬בהתחשב בכך שהרגע הוא‬
‫החליק את ידו השמאלית לתוך הכיס‪.‬‬
‫היד עם טבעת הנישואים‪.‬‬
‫"קומה עשר‪ ",‬הוא אומר בלי להוריד ממני את המבט‪ .‬עיניו נופלות על‬
‫המחשוף הקטן שמציץ מתוך החולצה שלי‪ ,‬ואז הוא מסתכל על המזוודה‬
‫שלידי‪ .‬אני לוחצת על הכפתור של קומה עשר‪ .‬הייתי צריכה ללבוש סוודר‪.‬‬
‫"את עוברת לגור פה?" הוא שואל‪ ,‬ונועץ שוב מבט נועז בחולצה שלי‪.‬‬
‫אני מהנהנת‪ ,‬למרות שלא נראה שהוא מבחין בכך‪ ,‬שכן המבט שלו אפילו‬
‫לא קרוב לפנים שלי‪.‬‬
‫"איזו קומה?"‬
‫לא‪ ,‬אתה לא הולך לעשות את זה‪ .‬אני מכסה את כל הכפתורים בלוח‬
‫בשתי ידי כדי להסתיר את מספר שמונה־עשרה המואר‪ ,‬ואז אני לוחצת על‬
‫כל הכפתורים בין הקומות עשר לשמונה־עשרה‪ .‬הוא מעיף מבט לעבר‬
‫הלוח‪ ,‬מבולבל‪.‬‬
‫"זה לא עניינך‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫הוא צוחק‪.‬‬
‫הוא חושב שאני צוחקת‪.‬‬
‫הוא מקמט את גבותיו הכהות‪ ,‬העבות‪ .‬אלה גבות נחמדות‪ ,‬שמחוברות‬
‫לפנים נחמדות‪ ,‬שמחוברות לראש נחמד‪ ,‬שמחובר לגוף נחמד‪.‬‬
‫גוף נשוי‪.‬‬
‫שִיט‪.‬‬
‫הוא מחייך בפתיינות אחרי שהוא רואה אותי בוחנת אותו — רק שאני לא‬
‫בחנתי אותו בדרך שבה הוא חשב שבחנתי‪ .‬תהיתי כמה פעמים הגוף הזה‬
‫נצמד אל בחורה אחרת שאיננה אשתו‪.‬‬
‫אני מרחמת על אשתו‪.‬‬
‫הוא מסתכל שוב על המחשוף שלי כשאנחנו מגיעים לקומה העשירית‪.‬‬
‫"אני יכול לעזור לך עם זה‪ ",‬הוא אומר ומחווה לעבר המזוודה שלי‪ .‬הקול‬
‫שלו נעים‪ .‬אני תוהה כמה בחורות התאהבו בקול הנשוי הזה‪ .‬הוא צועד‬
‫לעברי ומושיט יד אל הלוח‪ ,‬ולוחץ בזריזות על הכפתור שסוגר את הדלתות‪.‬‬
‫אני מישירה אליו מבט ולוחצת על הכפתור כדי לפתוח את הדלתות‪" .‬זה‬
‫בסדר‪".‬‬
‫הוא מהנהן כאילו הוא מבין‪ ,‬אבל בעיניו עדיין מרצד אותו זוהר מרושע‬
‫שרק מאשר את הסלידה המיידית שלי ממנו‪ .‬הוא יוצא מהמעלית ומסתובב‬
‫לעברי לפני שהוא ממשיך ללכת‪.‬‬
‫"נתראה אחר כך‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬בדיוק כשהדלתות נסגרות‪.‬‬
‫אני מעווה את פני למחשבה הלא נוחה‪ ,‬ששני האנשים היחידים שדיברתי‬
‫איתם מאז שנכנסתי לבניין הדירות הזה כבר יודעים מי אני‪.‬‬
‫אני נשארת לבד במעלית בעודה עוצרת בכל קומה וקומה עד לקומה‬
‫השמונה־עשרה‪ .‬אני יוצאת מהמעלית‪ ,‬מוציאה את הטלפון הנייד מהכיס‬
‫ומסתכלת בהודעות שלי לקורבין‪ .‬אני לא זוכרת איזה מספר דירה הוא אמר‪.‬‬
‫‪ 1816‬או ‪.1814‬‬
‫ואולי ‪?1826‬‬
‫אני נעצרת מול ‪ ,1814‬כי יש בחור מעולף על הרצפה במסדרון‪ ,‬נשען על‬
‫הדלת של ‪.1816‬‬
‫בבקשה שזה לא יהיה ‪.1816‬‬
‫אני מוצאת את ההודעה בטלפון שלי ומחווירה‪ .‬זה ‪.1816‬‬
‫ברור‪.‬‬
‫אני הולכת לאט לכיוון הדלת בתקווה לא להעיר את הבחור‪ .‬הרגליים שלו‬
‫שרועות לפניו‪ ,‬והוא נשען בגבו על הדלת של קורבין‪ .‬הסנטר שלו צמוד‬
‫לחזהו‪ ,‬והוא נוחר‪.‬‬
‫"סליחה‪ ",‬אני אומרת‪ ,‬קולי בוקע בלחישה‪.‬‬
‫הוא לא זז‪.‬‬
‫אני מרימה את רגלי ודוחקת בכתפו בכף הרגל שלי‪" .‬אני צריכה להיכנס‬
‫לתוך הדירה הזאת‪".‬‬
‫הוא משמיע רחש כלשהו ואז פוקח את עיניו לאט ובוהה ברגלי‪.‬‬
‫עיניו פוגשות את ברכי‪ ,‬והגבות שלו מתעגלות בעודו נרכן לפנים בהבעת‬
‫תימהון עזה‪ .‬הוא מרים את ידו ודופק על הברך שלי באצבע‪ ,‬כאילו אף פעם‬
‫לא ראה ברך בחייו‪ .‬הוא שומט את ידו‪ ,‬עוצם עיניים ונרדם שוב על הדלת‪.‬‬
‫מעולה‪.‬‬
‫קורבין יחזור רק מחר‪ ,‬אז אני מתקשרת אליו כדי לבדוק אם עלי לדאוג‬
‫בגלל הבחור הזה‪.‬‬
‫"טייט?" הוא שואל כשהוא עונה לטלפון‪ ,‬בלי להגיד הלו‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אני עונה‪" .‬הגעתי בשלום‪ ,‬אבל אני לא יכולה להיכנס‪ ,‬כי יש פה איזה‬
‫שיכור מעולף על הדלת שלך‪ .‬יש לך הצעות?"‬
‫"‪ "?1816‬הוא שואל‪" .‬את בטוח בדירה הנכונה?"‬
‫"מיליון אחוז‪".‬‬
‫"בטוח שהוא שיכור?"‬
‫"מיליון אחוז‪".‬‬
‫"מוזר‪ ",‬הוא אומר‪" ,‬מה הוא לובש?"‬
‫"למה זה חשוב?"‬
‫"אם הוא במדים של טייס‪ ,‬הוא בטח גר בבניין‪ .‬הבניין עובד עם חברת‬
‫התעופה שלנו‪".‬‬
‫הבחור הזה לא לובש שום סוג של מדים‪ ,‬אבל אני לא יכולה שלא להבחין‬
‫שהג'ינס שלו והחולצה הקצרה השחורה ממש הולמים אותו‪.‬‬
‫"שום מדים‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫"את יכולה לעבור מעליו בלי להעיר אותו?"‬
‫"אני חייבת להזיז אותו‪ .‬הוא ייפול לתוך הדירה אם אני אפתח את הדלת‪".‬‬
‫הוא משתתק לרגע בהרהור‪" .‬תרדי למטה אל קאפ‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אמרתי‬
‫לו שתבואי הלילה‪ .‬הוא יוכל להיות איתך עד שתיכנסי לדירה‪".‬‬
‫אני נאנחת‪ .‬אחרי נהיגה של שש שעות לא ממש מתחשק לי עכשיו לרדת‬
‫כל הדרך למטה‪ .‬אני נאנחת גם כי קאפ הוא האדם האחרון שכנראה יכול‬
‫לעזור במצב הזה‪.‬‬
‫"רק תישאר איתי על הקו עד שאכנס לתוך הדירה‪".‬‬
‫התוכנית שלי נשמעת לי עדיפה‪ .‬אני מצמידה את הטלפון לאוזני כנגד‬
‫הכתף ומפשפשת בתיק אחר המפתח שקורבין שלח לי‪ .‬אני מכניסה אותו‬
‫למנעול ומתחילה לפתוח את הדלת‪ ,‬אבל השיכור קורס לאחור עם כל‬
‫סנטימטר שהדלת נפתחת‪ .‬הוא נאנח‪ ,‬אבל עיניו עדיין עצומות‪.‬‬
‫"ממש חבל שהוא מחוק כזה‪ ",‬אני אומרת לקורבין‪" .‬הוא לא נראה רע‪".‬‬
‫"טייט‪ ,‬פשוט תיכנסי פנימה ותנעלי את הדלת כדי שאוכל לנתק‪".‬‬
‫אני מגלגלת עיניים‪ .‬הוא עדיין אותו האח השתלטן שתמיד היה‪ .‬ידעתי‬
‫שהמעבר לגור איתו לא יועיל למערכת היחסים שלנו‪ ,‬בהתחשב בכמה אבהי‬
‫פ ַי כשהיינו קטנים‪ .‬אבל לא היה לי זמן למצוא עבודה‪ ,‬להשיג‬ ‫הוא הרגיש כל ּ‬
‫דירה ולהתאקלם עד שהלימודים שלי יתחילו‪ ,‬ולכן לא נשארה לי ממש‬
 ‫ברירה‪.‬‬
‫עם זה‪ ,‬אני מקווה שהדברים יהיו שונים בינינו עכשיו‪ .‬קורבין בן עשרים‬
‫וחמש‪ ,‬אני בת עשרים ושלוש‪ ,‬ואם אנחנו לא מסוגלים להסתדר יותר טוב‬
‫מאשר כשהיינו ילדים‪ ,‬נצטרך להתבגר עוד‪.‬‬
‫אני מניחה שזה בעיקר תלוי בקורבין ובכמה הוא השתנה מאז שגרנו יחד‬
‫בפעם האחרונה‪ .‬אז היתה לו בעיה עם כל מי שיצאתי איתו‪ ,‬עם כל החברים‬
‫שלי‪ ,‬עם כל בחירה שעשיתי‪ ,‬אפילו באיזה קולג' רציתי ללמוד‪ .‬אבל זה לא‬
‫שאי־פעם התייחסתי לדעה שלו‪ .‬המרחק והזמן שחיינו בנפרד כנראה הורידו‬
‫אותו ממני בשנים האחרונות‪ ,‬אבל המעבר לגור איתו יהיה המבחן‬
‫האולטימטיבי לסבלנות שלנו‪.‬‬
‫אני כורכת את התיק שלי סביב כתפי‪ ,‬אבל הוא נתפס בידית המזוודה‪ ,‬אז‬
‫אני פשוט מניחה לו ליפול על הרצפה‪ .‬אני ממשיכה ללפות את ידית הדלת‬
‫בידי השמאלית ודואגת שהדלת תישאר סגורה כדי שהבחור לא יקרוס לגמרי‬
‫לתוך הדירה‪ .‬אני מצמידה כף רגל לכתף שלו ודוחפת אותו ממרכז הפתח‪.‬‬
‫הוא לא זז‪.‬‬
‫"קורבין‪ ,‬הוא כבד מדי‪ .‬אני צריכה לנתק כדי שאוכל להשתמש בשתי‬
‫הידיים‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אל תנתקי‪ .‬שימי את הטלפון בכיס שלך‪ ,‬אבל אל תנתקי‪".‬‬
‫אני מרכינה מבט אל החולצה הרחבה והטייץ שאני לובשת‪" .‬אין לי כיסים‪.‬‬
‫אתה הולך להיכנס לחזייה‪".‬‬
‫קורבין מצחקק קלות בזמן שאני מרחיקה את הטלפון מהאוזן ותוחבת‬
‫אותו לתוך החזייה שלי‪ .‬אני מוציאה את המפתח מהמנעול ושומטת אותו‬
‫לתיק שלי אבל מחטיאה‪ ,‬והמפתח נופל על הרצפה‪ .‬אני מושיטה יד כדי‬
‫לתפוס את הבחור השיכור ולהזיז אותו מהדרך‪.‬‬
‫"או־קיי‪ ,‬ידידי‪ ",‬אני אומרת ונאבקת למשוך אותו ממרכז הפתח‪" .‬מצטערת‬
‫שאני מפריעה לך לנמנם‪ ,‬אבל אני צריכה להיכנס לדירה הזאת‪".‬‬
‫איכשהו אני מצליחה לדחוף אותו לעבר המשקוף כדי למנוע ממנו ליפול‬
‫לתוך הדירה‪ ,‬ואז אני פותחת את הדלת בדחיפה ומסתובבת כדי לקחת את‬
‫החפצים שלי‪.‬‬
‫משהו חמים לופת לי את הקרסול‪.‬‬
‫אני קופאת במקומי‪.‬‬
‫אני מרכינה מבט‪.‬‬
‫"תעזוב אותי!" אני צורחת ובועטת ביד שלופתת את הקרסול כל כך חזק‪,‬‬
‫שהיא בטח תשאיר לי סימן כחול‪ .‬הבחור השיכור נושא אלי עכשיו את מבטו‪,‬‬
 ‫והאחיזה שלו גורמת לי ליפול לאחור לתוך הדירה בניסיון להתחמק ממנו‪.‬‬
‫"אני צריך להיכנס לשם‪ ",‬הוא ממלמל‪ ,‬בדיוק כשהישבן שלי נוחת על‬
‫הרצפה‪ .‬הוא מנסה לדחוף את דלת הדירה בידו השנייה‪ ,‬ואני נכנסת מיד‬
‫לפאניקה‪ .‬אני מושכת את רגלי פנימה‪ ,‬והיד שלו נכנסת גם היא‪ .‬אני בועטת‬
‫בדלת ברגלי החופשית וטורקת אותה היישר על מפרק כף היד שלו‪.‬‬
‫"שיט!" הוא צורח‪ .‬הוא מנסה למשוך את היד שלו בחזרה למסדרון איתו‪,‬‬
‫אבל הרגל שלי עדיין לוחצת על הדלת‪ .‬אני משחררת מספיק לחץ כדי‬
‫שיקבל את היד בחזרה‪ ,‬ואז מיד בועטת בדלת וסוגרת אותה‪ .‬אני קמה‬
‫ונועלת את הדלת‪ ,‬המנעול והשרשרת הכי מהר שאני יכולה‪.‬‬
‫ברגע שקצב הלב שלי מתחיל להירגע‪ ,‬הוא מתחיל לצרוח לעברי‪.‬‬
‫הלב שלי באמת צורח עלי‪.‬‬
‫בקול גברי עמוק‪.‬‬
‫זה נשמע כאילו הוא צועק‪" :‬טייט! טייט!"‬
‫קורבין‪.‬‬
‫מיד אני מסתכלת אל החזה שלי ושולפת את הטלפון מהחזייה‪ ,‬ואז‬
‫מקרבת אותו אל האוזן‪.‬‬
‫"טייט! תעני לי!"‬
‫אני מעווה את הפנים ומרחיקה מעט את הטלפון‪" .‬אני בסדר‪ ",‬אני אומרת‬
‫ומתנשפת‪" .‬אני בפנים‪ .‬נעלתי את הדלת‪".‬‬
‫"אלוהים אדירים!" הוא אומר בהקלה‪" .‬הבהלת אותי כל כך‪ .‬מה קרה‪,‬‬
‫לעזאזל?"‬
‫"הוא ניסה להיכנס פנימה‪ .‬אבל הצלחתי לנעול את הדלת‪ ".‬אני מדליקה‬
‫את האור בסלון ומספיקה לצעוד בקושי שלושה צעדים כשאני קופאת‬
‫במקומי‪.‬‬
‫כל הכבוד‪ ,‬טייט‪.‬‬
‫אני מסתובבת לאט לעבר הדלת כשאני קולטת מה עשיתי‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬קורבין?" אני משתהה‪" .‬יכול להיות ששכחתי בחוץ כמה דברים שאני‬
‫צריכה‪ .‬הייתי יוצאת לקחת אותם‪ ,‬אבל השיכור הזה חושב שהוא צריך‬
‫להיכנס לתוך הדירה שלך משום מה‪ ,‬אז אין סיכוי שאני פותחת את הדלת‬
‫הזאת שוב‪ .‬יש לך הצעות?"‬
‫הוא משתתק לכמה שניות‪" .‬מה השארת במסדרון?"‬
‫אני לא רוצה לענות לו‪ ,‬אבל עונה בכל זאת‪" .‬המזוודה שלי‪".‬‬
‫"אלוהים‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא רוטן‪.‬‬
‫"ו‪ ...‬התיק שלי‪".‬‬
 ‫"למה‪ ,‬לעזאזל‪ ,‬התיק שלך נמצא בחוץ?"‬
‫"אולי השארתי גם את המפתח לדירה שלך על הרצפה במסדרון‪".‬‬
‫לזה הוא אפילו לא עונה‪ .‬הוא רק נאנח‪" .‬אני אתקשר למיילס ואראה אם‬
‫הוא כבר הגיע הביתה‪ .‬תני לי שתי דקות‪".‬‬
‫"רגע‪ ,‬מי זה מיילס?"‬
‫"הוא גר בדיוק ממול‪ .‬מה שלא יהיה‪ ,‬אל תפתחי את הדלת שוב עד שאני‬
‫חוזר אלייך‪".‬‬
‫קורבין מנתק את השיחה‪ ,‬ואני נשענת על דלת הכניסה שלו‪.‬‬
‫אני גרה בסן פרנסיסקו שלושים דקות‪ ,‬וכבר הפכתי לקוץ בתחת‪ .‬מתאים‬
‫לי‪ .‬יהיה לי מזל אם הוא ירשה לי להישאר פה עד שאמצא עבודה‪ .‬אני מקווה‬
‫שזה לא ייקח הרבה זמן‪ ,‬בהתחשב בכך שנרשמתי לשלוש משרות של אחות‬
‫מוסמכת בבית החולים הקרוב‪ .‬משמעות הדבר היא אולי עבודה בלילות או‬
‫בסופי־שבוע או גם וגם‪ ,‬אבל אני אקח מה שיש‪ ,‬אם זה יעזור לי לא לגעת‬
‫בחסכונות במהלך הלימודים‪.‬‬
‫הטלפון שלי מצלצל‪ .‬אני מעבירה אגודל על המסך ועונה‪" ,‬היי‪".‬‬
‫"טייט?"‬
‫"כן‪ ",‬אני אומרת‪ ,‬ותוהה למה הוא תמיד מוודא שוב שזאת אני‪ .‬הוא‬
‫התקשר אלי‪ ,‬אז מי עוד יכול לענות שנשמע בדיוק כמוני?‬
‫"השגתי את מיילס‪".‬‬
‫"יופי‪ .‬הוא הולך לעזור לי עם הדברים שלי?"‬
‫"לא בדיוק‪ ".‬אומר קורבין‪" .‬אני איכשהו צריך שתעשי לי טובה ענקית‪".‬‬
‫אני שומטת את הראש שוב נגד הדלת‪ .‬נראה לי שהחודשים הבאים הולכים‬
‫להיות מלאים בטובות לא נוחות‪ ,‬כי ברור לו שהוא עושה לי טובה ענקית בזה‬
‫שהוא נותן לי להישאר כאן‪ .‬כלים? עשיתי‪ .‬הכביסה של קורבין? עשיתי‪ .‬קניות‬
‫לקורבין? עשיתי‪.‬‬
‫"מה אתה צריך?" אני שואלת אותו‪.‬‬
‫"מיילס איכשהו זקוק לעזרה שלך‪".‬‬
‫"השכן?" אני משתהה רגע לפני שאני קולטת‪ ,‬ואז עוצמת עיניים‪" .‬קורבין‪,‬‬
‫בבקשה אל תגיד לי שהבחור שהתקשרת אליו כדי להגן עלי מהבחור‬
‫השיכור הוא הבחור השיכור‪".‬‬
‫קורבין נאנח‪" .‬אני צריך שתפתחי את הדלת ותיתני לו להיכנס‪ .‬תני לו‬
‫להיזרק על הספה‪ .‬אני אגיע לדירה על הבוקר‪ .‬כשהוא יתפכח‪ ,‬הוא ידע‬
‫איפה הוא‪ ,‬והוא ילך ישר הביתה‪".‬‬
‫אני מנענעת בראש‪" .‬באיזה מין בית דירות אתה גר? אני צריכה להתכונן‬
 ‫לזה שאנשים שיכורים ילפתו אותי בכל פעם שאני באה הביתה?"‬
‫השתהות ארוכה‪" .‬הוא לפת אותך?"‬
‫"לפת זאת אולי מילה קשה מדי‪ .‬אבל הוא תפס לי את הקרסול‪".‬‬
‫קורבין פולט אנחה‪" .‬תעשי את זה בשבילי‪ ,‬טייט‪ .‬תתקשרי אלי שוב אחרי‬
‫שתכניסי אותו ואת כל הדברים שלך‪".‬‬
‫"בסדר‪ ".‬אני רוטנת‪ ,‬ומזהה דאגה בקולו‪.‬‬
‫אני מנתקת את השיחה עם קורבין ופותחת את הדלת‪ .‬הבחור השיכור‬
‫נופל על הכתף‪ ,‬והטלפון הנייד שלו נשמט מידו אל הרצפה ליד ראשו‪ .‬אני‬
‫הופכת אותו על הגב ומסתכלת עליו‪ .‬הוא פוקח מעט את עיניו ומנסה‬
‫להרים אלי את מבטו‪ ,‬אבל העפעפיים שלו נעצמים שוב‪.‬‬
‫"את לא קורבין‪ ",‬הוא ממלמל‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני לא‪ .‬אני השכנה החדשה שלך‪ .‬ולפי איך שזה נראה‪ ,‬אתה הולך‬
‫להיות חייב לי לפחות חמישים כוסות סוכר‪".‬‬
‫אני מרימה אותו מהכתפיים ומנסה לעזור לו להתיישב‪ ,‬אבל הוא לא‬
‫מתיישב‪ .‬אני לא חושבת שהוא מסוגל‪ ,‬האמת‪ .‬איך בן אדם בכלל יכול‬
‫להשתכר כל כך?‬
‫אני תופסת את הידיים שלו ומושכת אותו אט־אט לתוך הדירה‪ ,‬ונעצרת‬
‫כשהוא רחוק מספיק מהדלת כך שאוכל לסגור אותה‪ .‬אני אוספת את כל‬
‫הדברים שלי ומכניסה אותם פנימה ואז סוגרת את דלת הכניסה ונועלת‬
‫אותה‪ .‬אני מביאה כרית מהספה‪ ,‬מרימה לו קצת את הראש ומגלגלת אותו‬
‫על הצד למקרה שהוא יקיא מתוך שינה‪.‬‬
‫וזאת כל העזרה שהוא מקבל ממני‪.‬‬
‫בעודו ישן בנוחות באמצע הסלון על הרצפה‪ ,‬אני משאירה אותו שם‬
‫והולכת לסיבוב בדירה‪.‬‬
‫רק הסלון לבדו יכול להכיל שלושה סלונים כמו זה שבדירה הישנה של‬
‫קורבין‪ .‬פינת האוכל פתוחה לסלון‪ ,‬אבל המטבח מופרד ממנו בחצי קיר‪.‬‬
‫כמה ציורים מודרניים תלויים על הקירות‪ ,‬וספות גדולות ומפוארות בצבע בז'‬
‫בהיר עומדות בקונטרסט לציורים העזים‪ .‬בפעם האחרונה שגרתי איתו היה‬
‫לו פוטון‪ ,‬פוף ופוסטרים של דוגמניות על הקירות‪.‬‬
‫אני חושבת שאולי אח שלי מתבגר סוף־סוף‪.‬‬
‫"מרשים מאוד‪ ,‬קורבין‪ ",‬אני אומרת בקול בעודי עוברת מחדר לחדר‬
‫ומדליקה את כל האורות‪ ,‬בוחנת את מה שזה עתה נעשה הבית הזמני שלי‪.‬‬
‫קצת חבל שהוא כל כך נחמד‪ .‬יהיה לי קשה יותר לרצות למצוא מקום משלי‬
‫ברגע שאחסוך מספיק כסף‪.‬‬
‫אני הולכת למטבח ופותחת את המקרר‪ .‬בדלת יש שורה של רטבים‪,‬‬
‫במדף האמצעי קופסה של שאריות פיצה‪ ,‬ועל המדף העליון מונח בקבוק‬
‫חלב ריק לגמרי‪.‬‬
‫ברור שהמקרר ריק‪ .‬אני לא יכולה לצפות ממנו להשתנות לגמרי‪.‬‬
‫אני לוקחת בקבוק מים‪ ,‬יוצאת מהמטבח והולכת לחפש את החדר שבו‬
‫אגור בחודשים הקרובים‪ .‬יש שני חדרי שינה‪ ,‬אז אני נכנסת מן הסתם לזה‬
‫שקורבין לא גר בו ומניחה את המזוודה שלי על המיטה‪ .‬יש לי שלוש מזוודות‬
‫נוספות ולפחות שישה ארגזים למטה במכונית‪ ,‬שלא לדבר על כל הבגדים‬
‫שעל קולבים‪ ,‬אבל אין לי שום כוונה לנסות להביא אותם הלילה‪ .‬קורבין‬
‫אמר שהוא יגיע בבוקר‪ ,‬אז אשאיר לו את המשימה‪.‬‬
‫אני מחליפה בגדים ולובשת מכנסי טרנינג וחולצה רחבה‪ ,‬אחר כך‬
‫מצחצחת שיניים ומתכוננת לשינה‪ .‬הייתי אמורה להיות לחוצה מזה שיש זר‬
‫בדירה שלי‪ ,‬אבל משום מה אני לא דואגת‪ .‬קורבין בחיים לא יבקש ממני‬
‫לעזור למישהו‪ ,‬שיש סיכוי שהוא יאיים עלי בכל דרך שהיא‪ .‬מה שמבלבל‬
‫אותי‪ ,‬כי אם זאת ההתנהגות האופיינית של מיילס‪ ,‬מפתיע אותי שקורבין‬
‫ביקש ממני לתת לו להיכנס לדירה‪.‬‬
‫קורבין מעולם לא סמך על הבחורים שהיו איתי‪ ,‬ואני מאשימה את בלייק‬
‫בזה‪ .‬הוא היה החבר הרציני הראשון שלי כשהייתי בת חמש־עשרה‪ ,‬והחבר‬
‫הכי טוב של קורבין‪ .‬בלייק היה בן שבע־עשרה‪ ,‬והייתי דלוקה עליו קשות‬
‫במשך כמה חודשים‪ .‬ברור שהחברות שלי ואני היינו דלוקות קשות על רוב‬
‫החברים של קורבין‪ ,‬פשוט כי הם היו יותר גדולים מאיתנו‪.‬‬
‫בלייק נהג לבוא אלינו בסופי־שבוע לישון אצל קורבין‪ ,‬ותמיד מצאנו‬
‫איכשהו דרך לבלות יחד כשקורבין לא שם לב‪ .‬דבר הוביל לדבר‪ ,‬ואחרי כמה‬
‫סופי־שבוע גנובים כאלה‪ ,‬בלייק אמר שהוא רוצה שמערכת היחסים בינינו‬
‫תהיה רשמית‪ .‬הבעיה שבלייק לא צפה היתה איך קורבין יגיב ברגע שבלייק‬
‫ישבור את לבי‪.‬‬
‫ואלוהים‪ ,‬איך שהוא שבר אותו‪ .‬כמו שכל לב בן חמש־עשרה יכול להישבר‬
‫אחרי מערכת יחסים של שבועיים בסתר‪ .‬מסתבר שהוא יצא באופן רשמי עם‬
‫לא מעט בנות בשבועיים האלה שהוא היה רשמית איתי‪ .‬ברגע שקורבין גילה‬
‫את זה‪ ,‬החברות שלהם נגמרה‪ ,‬וכל החברים של קורבין הוזהרו שלא‬
‫להתקרב אלי‪ .‬זה הפך כמעט בלתי אפשרי בשבילי לצאת לדייט בתיכון עד‬
‫שקורבין עזב לבסוף‪ .‬ואפילו אז‪ ,‬הבחורים שמעו סיפורי זוועה ונטו לתפוס‬
‫מרחק מהאחות הקטנה של קורבין‪.‬‬
‫ככל ששנאתי את זה אז‪ ,‬עכשיו הייתי שמחה לו זה היה כך‪ .‬כבר מילאתי את‬
‫המכסה של מערכות יחסים שהשתבשו מאז התיכון‪ .‬גרתי עם החבר האחרון‬
‫שלי במשך יותר משנה עד שהבנו שאנחנו רוצים מהחיים שני דברים שונים‪.‬‬
‫הוא רצה שאני אהיה בבית‪ .‬אני רציתי קריירה‪.‬‬
‫אז עכשיו אני כאן‪ .‬לומדת לתואר שני בסיעוד ועושה כמיטב יכולתי כדי‬
‫להימנע ממערכות יחסים‪ .‬אולי המגורים עם קורבין לא היו רעיון כל כך גרוע‬
‫אחרי הכול‪.‬‬
‫אני חוזרת לסלון כדי לכבות את האורות‪ ,‬אבל כשאני מגיחה מהמסדרון‪,‬‬
‫אני קופאת במקומי‪.‬‬
‫לא רק שמיילס קם מהרצפה‪ ,‬הוא עכשיו במטבח‪ .‬ראשו מונח על‬
‫זרועותיו‪ ,‬והן מקופלות על דלפק המטבח‪ .‬הוא יושב על קצהו של כיסא‬
‫הבר‪ ,‬ונראה כאילו ייפול עוד שנייה‪ .‬לא לגמרי ברור לי אם הוא נרדם שוב או‬
‫רק מנסה להתאושש‪.‬‬
‫"מיילס?"‬
‫הוא לא זז כשאני קוראת בשמו‪ ,‬אז אני צועדת לקראתו ומניחה את ידי‬
‫בעדינות על כתפו כדי לעורר אותו בניעור קל‪ .‬בשנייה שאצבעותי נוגעות בו‪,‬‬
‫הוא משתנק ומזדקף כאילו הרגע הערתי אותו מחלום‪.‬‬
‫או מסיוט‪.‬‬
‫בתוך שנייה הוא קם מהכיסא ונעמד על רגליו הלא יציבות‪ .‬הוא מתחיל‬
‫להתנודד‪ ,‬אז אני מניחה את זרועו על כתפי ומנסה להוליך אותו אל מחוץ‬
‫למטבח‪.‬‬
‫"בוא נלך לספה‪ ,‬חבר‪".‬‬
‫הוא שומט את מצחו לצד ראשי ומשתרך לצדי‪ ,‬מקשה עלי עוד יותר‬
‫להחזיק אותו‪" .‬לא קוראים לי חבר‪ ",‬הוא ממלמל‪" .‬קוראים לי מיילס‪".‬‬
‫אנחנו מגיעים אל הספה‪ ,‬ואני מתחילה לקלף אותו מעלי‪" .‬או־קיי‪ ,‬מיילס‪.‬‬
‫או מי שלא תהיה‪ .‬פשוט לך לישון‪".‬‬
‫הוא צונח על הספה‪ ,‬אבל לא עוזב את הכתפיים שלי‪ .‬אני נופלת איתו‬
‫ומנסה להיחלץ‪.‬‬
‫"רייצ'ל‪ ,‬אל תעשי את זה‪ ",‬הוא מתחנן ותופס את זרועי בניסיון למשוך אותי‬
‫אל הספה לצדו‪.‬‬
‫"לא קוראים לי רייצ'ל‪ ",‬אני אומרת ומשתחררת מאחיזת הפלדה שלו‪.‬‬
‫"קוראים לי טייט‪ ".‬לא ברור לי למה אני מבהירה לו מה שמי האמיתי‪ ,‬הרי אין‬
‫סיכוי שהוא יזכור את השיחה הזאת מחר‪ .‬אני הולכת לכרית שזרוקה על‬
‫הרצפה ומרימה אותה‪.‬‬
‫אני משתהה רגע לפני שאני מחזירה לו אותה‪ ,‬כי עכשיו הוא שוכב על הצד‪,‬‬
‫פניו צמודים לכרית של הספה‪ .‬הוא מחזיק את הספה כל כך חזק‪ ,‬שמפרקי‬
‫האצבעות שלו מלבינים‪ .‬נדמה לי שהוא הולך להקיא‪ ,‬אבל אז אני קולטת‬
‫עד כמה אני טועה‪.‬‬
‫הוא לא הולך להקיא‪.‬‬
‫הוא בוכה‪.‬‬
‫מייבב‪.‬‬
‫חזק כל כך‪ ,‬שהוא לא משמיע קול אפילו‪.‬‬
‫אני אפילו לא מכירה את הבחור הזה‪ ,‬אבל קשה לי לחזות בשיברון הלב‬
‫הניכר שלו‪ .‬אני מסתכלת לעבר המסדרון ומסתכלת שוב עליו‪ ,‬תוהה אם‬
‫להניח לו לנפשו כדי לתת לו פרטיות‪ .‬הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה‬
‫לסבך את עצמי בעניינים של מישהו אחר‪ .‬הצלחתי להימנע מהמון דרמות‬
‫בחוג החברים שלי עד עכשיו‪ ,‬ואני בפירוש לא מתכוונת להתחיל בהן עכשיו‪.‬‬
‫האינסטינקט הראשוני שלי אומר לברוח‪ ,‬אבל משום מה מתעוררת בי‬
‫אהדה משונה כלפיו‪ .‬הכאב שלו נראה אמיתי‪ ,‬ולא רק תוצאה של עודף‬
‫אלכוהול‪.‬‬
‫אני מתכופפת על ברכי לפניו ונוגעת בכתפו‪" .‬מיילס?"‬
‫הוא לוקח שאיפה ארוכה ומרים את פניו לאט כדי להביט בי‪ .‬העיניים שלו‬
‫הן זוג חרכים דקיקים אדומים כמו דם‪ .‬לא ברור אם מהבכי או האלכוהול‪.‬‬
‫"אני כל כך מצטער‪ ,‬רייצ'ל‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬מרים את ידו ומושיט אותה לכיווני‪.‬‬
‫הוא כורך אותה סביב צווארי‪ ,‬מושך אותי אליו וקובר את פניו בשקע שבין‬
‫צווארי לכתפי‪" .‬אני כל כך מצטער‪".‬‬
‫אין לי שום מושג מי זאת רייצ'ל או מה הוא עשה לה‪ ,‬אבל אם כל כך כואב‬
‫לו‪ ,‬אני נרעדת למחשבה איך היא מרגישה‪ .‬אני מתפתה למצוא את הטלפון‬
‫שלו ולחפש את השם שלה ולהתקשר אליה כדי שהיא תוכל לבוא לתקן את‬
‫זה‪ .‬במקום זה אני דוחפת אותו בעדינות בחזרה לספה‪ .‬אני מניחה את‬
‫הכרית ליד ומעודדת אותו להניח עליה את הראש‪" .‬לך לישון‪ ,‬מיילס‪ ",‬אני‬
‫אומרת ברוך‪.‬‬
‫העיניים שלו מלאות כאב כשהוא צונח על הכרית‪" .‬את כל כך שונאת‬
‫אותי‪ ",‬הוא אומר בעודו אוחז בידי‪ .‬עיניו נעצמות באחת‪ ,‬והוא פולט אנחה‬
‫כבדה‪.‬‬
‫אני מסתכלת עליו בשקט כשהוא אוחז בידי עד שהוא משתתק ונרגע‪,‬‬
‫והדמעות פוסקות‪ .‬אני מושכת את היד מידו‪ ,‬אבל נשארת לשבת לצדו עוד‬
‫כמה דקות‪.‬‬
‫למרות שהוא נרדם‪ ,‬נראה כאילו הוא שקוע בעולם של כאב‪ .‬הגבות שלו‬
 ‫מקושתות‪ ,‬הנשימה לא סדירה‪ ,‬לא שלווה‪.‬‬
‫לראשונה אני מבחינה בצלקת משוננת קלה באורך של כעשרה‬
‫סנטימטרים‪ ,‬משתרעת על כל הצד הימני של הלסת שלו‪ .‬היא נקטעת בדיוק‬
‫שני סנטימטרים מהשפתיים‪ .‬עולה בי דחף מוזר לגעת בה ולהעביר את‬
‫האצבע לכל אורכה‪ ,‬אבל במקום זה ידי מושטת אל השיער שלו‪ .‬הוא קצר‬
‫בצדדים וקצת יותר ארוך בקודקוד‪ ,‬בצבע המושלם של חום־בלונד‪ .‬אני‬
‫מלטפת את שערו‪ ,‬מנחמת אותו‪ ,‬למרות שאולי זה לא מגיע לו‪.‬‬
‫אולי מגיעה לבחור הזה כל טיפת חרטה על מה שהוא עשה לרייצ'ל‪ .‬אבל‬
‫לפחות הוא מרגיש משהו‪ .‬אני חייבת לזקוף את זה לזכותו‪.‬‬
‫יהיה הדבר שהוא עשה לה אשר יהיה‪ ,‬לפחות הוא אוהב אותה מספיק כדי‬
‫להתחרט על כך‪.‬‬
 ‫‪2‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫אני פותח את הדלת של חדר המזכירות ונרשם אצל המזכירה‪ .‬כשאני‬
‫מסתובב לחזור לכיתה‪ ,‬היא עוצרת אותי ושואלת‪" ,‬אתה בשיעור ספרות‬
‫אנגלית של י"ב עם מר קלייטון‪ ,‬נכון‪ ,‬מיילס?"‬
‫"כן‪ ",‬אני עונה לגברת בורדן‪" ,‬את צריכה שאקח לו משהו?"‬
‫הטלפון על שולחנה מצלצל‪ ,‬והיא מהנהנת ומרימה את השפופרת‪ .‬היא‬
‫מכסה את הפומית בידה‪" .‬חכה לי דקה‪ ",‬היא אומרת ומחווה בראשה לעבר‬
‫משרד המנהל‪" .‬יש לנו תלמידה חדשה שהרגע הגיעה‪ ,‬וגם היא לוקחת את‬
‫השיעור של מר קלייטון עכשיו‪ .‬אני צריכה שתראה לה איפה הכיתה‪".‬‬
‫אני מסכים וצונח על אחד הכיסאות ליד הדלת‪ .‬אני מסתכל סביב‬
‫המזכירות וקולט שזאת הפעם הראשונה בארבע השנים שלי בתיכון הזה‪,‬‬
‫שישבתי על אחד הכיסאות האלה‪ .‬מה שאומר שעברתי בהצלחה ארבע‬
‫שנים בלי להישלח למנהל‪.‬‬
‫אמא שלי היתה גאה לדעת את זה‪ ,‬למרות שזה איכשהו גורם לי להיות‬
‫מאוכזב מעצמי‪ .‬השעיה היא משהו שכל זכר ראוי בתיכון צריך להתגאות בו‬
‫לפחות פעם אחת‪ .‬אבל השנה האחרונה עוד לפנ ַי‪ ,‬אז יש סיכוי‪.‬‬
‫אני מוציא את הנייד שלי מהכיס ומקווה בלב שגברת בורדן תראה אותי‬
‫איתו ותחליט לתת לי פתק השעיה‪ .‬כשאני מרים אליה את מבטי‪ ,‬היא עדיין‬
‫בטלפון‪ ,‬אבל היא יוצרת איתי קשר עין‪ .‬היא רק מחייכת וממשיכה במטלות‬
‫המזכירות שלה‪.‬‬
‫אני מנענע בראשי באכזבה ומתחיל לסמס לאיאן‪ .‬לא נדרש הרבה זמן‬
‫להסעיר אנשים פה‪ .‬אף פעם לא קורה פה שום דבר חדש‪.‬‬
‫אני‪ :‬יש בחורה חדשה שנרשמה לתיכון היום‪ .‬בי"ב‪.‬‬
‫איאן‪ :‬חתיכה?‬
‫אני‪ :‬עוד לא ראיתי‪ .‬אני אמור ללוות אותה לכיתה‪.‬‬
‫איאן‪ :‬תצלם אותה אם היא חתיכה‪.‬‬
 ‫אני‪ :‬ברור‪ .‬דרך אגב‪ ,‬כמה פעמים השעו אותך השנה?‬
‫איאן‪ :‬פעמיים‪ .‬למה? מה עשית?‬
‫פעמיים? כן‪ ,‬אני חייב להתמרד קצת לפני סיום הלימודים‪ .‬אני מוכרח להגיש‬
‫איזו עבודה באיחור השנה‪.‬‬
‫אני מעורר רחמים‪.‬‬
‫הדלת של משרד המנהל נפתחת‪ ,‬ואני סוגר את הטלפון‪ ,‬מכניס אותו לכיס‬
‫ומרים את המבט‪.‬‬
‫אני לא רוצה להרכין אותו שוב לעולם‪.‬‬
‫"מיילס יראה לך איפה הכיתה של מר קלייטון‪ ,‬רייצ'ל‪ ",‬גברת בורדן‬
‫מצביעה לרייצ'ל לכיווני‪ ,‬והיא מתחילה ללכת לקראתי‪.‬‬
‫אני קולט מיד שהרגליים שלי קורסות‪.‬‬
‫הפה שלי שוכח איך מדברים‪.‬‬
‫הידיים שלי שוכחות איך להושיט יד כדי להציג את מי שהן מחוברות אליו‪.‬‬
‫הלב שלי שוכח לחכות רגע ולהכיר קודם את הבחורה לפני שהוא מתחיל‬
‫לפלס דרך אל מחוץ לבית החזה שלי אליה‪.‬‬
‫רייצ'ל‪.‬‬
‫רייצ'ל‪.‬‬
‫רייצ'ל‪ ,‬רייצ'ל‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫היא כמו שיר‪.‬‬
‫היא כמו אגדה‪ ,‬והיא אוהבת אותיות ומילים שנופלות‬
‫ממרכזו‬
‫של‬
‫דף‪.‬‬
‫רייצ'ל‪ ,‬רייצ'ל‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫אני אומר את שמה שוב ושוב בראש‪ ,‬כי אני משוכנע‬
‫שזה שמה של הבחורה הבאה שאתאהב בה‪.‬‬
‫פתאום אני קם על רגלי‪ .‬אני מתקדם לקראתה‪ .‬ייתכן‬
‫שאני מחייך‪ ,‬מעמיד פנים אדישים מול העיניים הירוקות האלה‪,‬‬
‫שהלוואי שיום אחד יחייכו רק בשבילי‪.‬‬
‫או שהשיער האדמוני־כמו־הלב־שלי נראה מושלם כפי שהוא‬
‫כי אלוהים ברא אותו בזמן שחשב עליה‪.‬‬
‫אני מדבר איתה‪.‬‬
‫אני אומר לה שקוראים לי מיילס‪.‬‬
‫אני אומר לה שהיא יכולה לבוא איתי ואני אראה לה את הדרך לשיעור של‬
 ‫מר קלייטון‪.‬‬
‫אני בוהה בה כי היא עוד לא פצתה פה‪,‬‬
‫אבל ניד הראש שלה הוא הדבר הכי יפה שבחורה אי־פעם אמרה לי‪.‬‬
‫אני שואל אותה מאיפה היא‪ ,‬והיא אומרת שמאריזונה‪" .‬פניקס‪",‬‬
‫היא מפרטת‪.‬‬
‫אני לא שואל מה הביא אותה לקליפורניה‪ ,‬אבל כן אומר לה שלאבא שלי יש‬
‫הרבה עסקים בפניקס כי יש לו שם כמה בניינים‪.‬‬
‫היא מחייכת‪.‬‬
‫אני אומר לה שאף פעם לא הייתי שם אבל שאשמח לבקר שם יום אחד‪.‬‬
‫היא מחייכת שוב‪.‬‬
‫אני חושב שהיא אומרת שזאת עיר נחמדה‪ ,‬אבל קשה להבין את המילים‬
‫שלה כשכל מה שאני שומע בתוך הראש זה את השם שלה‪.‬‬
‫רייצ'ל‪.‬‬
‫אני הולך להתאהב בך‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫החיוך שלה גורם לי לרצות להמשיך לדבר‪ ,‬אז אני שואל אותה‬
‫עוד שאלה בזמן שאנחנו חולפים על פני הכיתה של מר קלייטון‪.‬‬
‫אנחנו ממשיכים ללכת‪.‬‬
‫היא ממשיכה לדבר‪ ,‬כי אני ממשיך לשאול אותה שאלות‪.‬‬
‫היא מהנהנת קצת‪.‬‬
‫היא עונה קצת‪.‬‬
‫היא שרה קצת‪.‬‬
‫או שככה זה נשמע‪.‬‬
‫אנחנו מגיעים לקצה המסדרון‪ ,‬בדיוק כשהיא אומרת‬
‫משהו על זה שהיא מקווה שהיא תחבב את בית הספר הזה‬
‫כי היא לא היתה מוכנה לעבור מפניקס‪.‬‬
‫היא לא נראית שמחה לגבי המעבר הזה שלה‪.‬‬
‫היא לא יודעת כמה אני שמח לגבי המעבר הזה שלה‪.‬‬
‫"איפה הכיתה של מר קלייטון?" היא שואלת‪.‬‬
‫אני בוהה בַּפה שממנו בקעה השאלה זה עתה‪ .‬השפתיים שלה‬
‫לא סימטריות‪ .‬השפה העליונה שלה קצת יותר דקה‬
‫מהתחתונה‪ ,‬אבל לא רואים את זה עד שהיא מדברת‪.‬‬
‫כשהמילים יוצאות לה מהפה‪ ,‬אני תוהה למה הן‬
‫הרבה יותר יפות כשהן בוקעות מהפה שלה‬
‫מאשר מכל פה אחר‪.‬‬
 ‫והעיניים שלה‪ .‬אין סיכוי שהעיניים שלה לא רואות‬
‫עולם יפה יותר‪ ,‬של ֵו יותר‪ ,‬מזה שכל העיניים האחרות רואות‪.‬‬
‫אני בוהה בה עוד כמה רגעים‪ .‬ואז מצביע מאחור ַי‬
‫ואומר לה שעברנו את הכיתה של מר קלייטון‪.‬‬
‫הלחיים שלה נעשות טיפה ורודות‪ ,‬כאילו הווידוי שלי‬
‫השפיע עליה באותה הדרך שהיא משפיעה עלי‪.‬‬
‫אני מחייך שוב‪.‬‬
‫אני מהנהן לעבר הכיתה של מר קלייטון‪.‬‬
‫אנחנו מתקדמים לכיוון ההוא‪.‬‬
‫רייצ'ל‪.‬‬
‫את הולכת להתאהב בי‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫אני פותח עבורה את הדלת ואומר למר קלייטון שרייצ'ל‬
‫היא תלמידה חדשה פה‪ .‬אני גם רוצה להוסיף‪ ,‬למען כל שאר הבחורים‬
‫בכיתה‪,‬‬
‫שרייצ'ל לא שלהם‪.‬‬
‫היא שלי‪.‬‬
‫אבל אני לא אומר כלום‪.‬‬
‫אני לא צריך להגיד‪ ,‬כי האדם היחיד שצריך לדעת‬
‫שאני רוצה את רייצ'ל הוא רייצ'ל‪.‬‬
‫היא מסתכלת עלי ומחייכת שוב ומתיישבת בכיסא הפנוי היחיד‬
‫בקצה השני של הכיתה‪.‬‬
‫העיניים שלה אומרות לי שהיא כבר יודעת שהיא לא שלי‪.‬‬
‫זה רק עניין של זמן‪.‬‬
‫אני רוצה לשלוח לאיאן הודעה ולהגיד לו שהיא לא חתיכה‪ .‬אני רוצה להגיד‬
‫לו‬
‫שהיא מטריפה‪ .‬אבל הוא יצחק מזה‪.‬‬
‫במקום זה אני מצלם אותה בסתר מהמקום שבו אני יושב‪.‬‬
‫אני שולח את התמונה לאיאן עם ההודעה‪" ,‬היא הולכת להיות‬
‫האמא של כל הילדים שלי‪".‬‬
‫השיעור של מר קלייטון מתחיל‪.‬‬
‫מיילס ארצ'ר נאחז דיבוק‪.‬‬
‫***‬
‫פגשתי את רייצ'ל ביום שני‪.‬‬
‫היום יום שישי‪.‬‬
 ‫לא אמרתי לה כלום מהיום שנפגשנו‪ .‬אני לא יודע‬
‫למה‪ .‬יש לנו שלושה שיעורים משותפים‪ .‬בכל פעם שאני רואה אותה‪,‬‬
‫היא מחייכת אלי כאילו היא רוצה שאני אדבר איתה‪ .‬בכל פעם שאני אוזר‬
‫אומץ‪,‬‬
‫אני מתחרט על כך‪.‬‬
‫פעם היה לי ביטחון‪.‬‬
‫ואז קרתה לי רייצ'ל‪.‬‬
‫נתתי לעצמי ארכה עד היום‪ .‬אם לא אצליח לאזור אומץ‬
‫עד היום‪ ,‬אני אוותר על הסיכוי היחיד שלי איתה‪ .‬בנות כמו רייצ'ל‬
‫לא נשארות פנויות הרבה זמן‪.‬‬
‫אם היא פנויה בכלל‪.‬‬
‫אני לא יודע מה הסיפור שלה‪ ,‬או אם היא כרוכה אחרי הבחור שהשאירה‬
‫מאחור בפניקס‪ ,‬אבל יש רק דרך אחת לגלות‪.‬‬
‫אני עומד ליד הארונית שלה ומחכה לה‪ .‬היא יוצאת מהכיתה ומחייכת אלי‪.‬‬
‫אני אומר "היי" כשהיא צועדת לעבר הארונית שלה‪ .‬אני מבחין באותו‬
‫שינוי קל בגון העור שלה‪ .‬אני אוהב את זה‪.‬‬
‫אני שואל איך היה השבוע הראשון שלה‪ .‬היא אומרת שבסדר‪.‬‬
‫אני שואל אם היא הכירה חברים חדשים‪ ,‬והיא מושכת בכתפיים ואומרת‬
‫שכמה‪.‬‬
‫אני מריח אותה‪ ,‬בעדינות‪.‬‬
‫היא בכל זאת מבחינה בזה‪.‬‬
‫אני אומר שיש לה ריח טוב‪.‬‬
‫היא אומרת תודה‪.‬‬
‫אני מדחיק את קול הלמות הלב שלי‪,‬‬
‫אני מדחיק את הלחות שמתחילה להופיע על כפות הידיים שלי‪.‬‬
‫אני מתגבר על השם שלה‪ ,‬שאותו אני ממשיך לרצות להגיד‬
‫בקול רם‪ ,‬שוב ושוב‪ .‬אני מדחיק את כל זה ונועץ בה מבט בזמן שאני שואל‬
‫אותה אם היא תרצה לעשות משהו אחר כך‪.‬‬
‫אני ממשיך להדחיק את כל זה וממתין לתשובה שלה‪,‬‬
‫כי זה הדבר היחיד שאני רוצה‪.‬‬
‫אני רוצה את הניד הזה‪ ,‬בעצם‪ .‬הניד ההוא שלא זקוק למילים?‬
‫רק חיוך?‬
‫אני לא מקבל את הניד הזה שלה‪.‬‬
‫יש לה תוכניות הערב‪.‬‬
 ‫הכול מסתער עלי ומציף אותי כמו שיטפון‪ .‬אני הסכר‪.‬‬
‫פעימות הלב‪ ,‬כפות הידיים המיוזעות‪ ,‬השם שלה‪ ,‬חוסר ביטחון שמעולם לא‬
‫ידעתי שקיים בי‪ ,‬קבור בתוך החזה שלי‪.‬‬
‫כל זה משתלט עלי וכמו בונה חומה סביבה‪.‬‬
‫"אבל מחר אני פנויה‪ ",‬היא אומרת ומנפצת את החומה במילותיה‪.‬‬
‫אני מפ ַנה מקום למילים ההן‪ .‬הרבה מקום‪ .‬אני מניח להן לפלוש לתוכי‪.‬‬
‫אני מטביל אותן כמו ספוג‪ .‬אני מוציא מהן את האוויר ובולע אותן‪.‬‬
‫"מתאים לי מחר‪ ",‬אני אומר‪ .‬אני מוציא את הנייד‬
‫מהכיס בלי לטרוח להסתיר את החיוך שלי‪.‬‬
‫"מה המספר שלך? אני אתקשר אלייך‪".‬‬
‫היא אומרת לי את המספר שלה‪.‬‬
‫היא מתרגשת‪.‬‬
‫היא מתרגשת‪.‬‬
‫אני שומר את הפרטים שלה בטלפון שלי בידיעה שהם הולכים‬
‫להימצא שם הרבה מאוד זמן‪.‬‬
‫ואני הולך להשתמש במספר הזה‪.‬‬
‫המון‪.‬‬
 ‫‪3‬‬
‫טייט‬

‫באופן שגרתי אם אני מתעוררת‪ ,‬פוקחת עיניים ורואה גבר כועס נועץ בי‬
‫מבט מפתח חדר השינה‪ ,‬אני עשויה לצרוח‪ .‬אני עשויה לזרוק דברים‪ .‬אני‬
‫עשויה לרוץ לחדר האמבטיה ולנעול את עצמי בפנים‪.‬‬
‫אבל אני לא עושה אף אחד מהדברים האלה‪.‬‬
‫אני נועצת בו מבט בחזרה‪ ,‬כי אני לא בטוחה שזה אותו הבחור שהתעלף‬
‫אתמול שיכור במסדרון‪ .‬איך זה יכול להיות אותו הבחור שלא הפסיק לבכות‬
‫עד שנרדם אתמול בלילה?‬
‫הבחור הזה מפחיד‪ .‬הבחור הזה כועס‪ .‬הבחור הזה מסתכל עלי כאילו אני‬
‫חייבת לו התנצלות או צריכה להסביר את עצמי‪.‬‬
‫אבל זה אותו הבחור‪ ,‬כי הוא לובש את אותו ג'ינס ואותה חולצת טריקו‬
‫שחורה שבהם הוא נרדם אתמול בלילה‪ .‬ההבדל היחיד במראה שלו בין‬
‫אתמול לבין הבוקר הוא שעכשיו הוא מסוגל לעמוד על שתי הרגליים בלי‬
‫עזרה‪.‬‬
‫"מה קרה ליד שלי‪ ,‬טייט?"‬
‫הוא יודע את השם שלי‪ .‬האם מפני שקורבין סיפר לו שאני עוברת לגור‬
‫איתו‪ ,‬או מפני שהוא באמת זוכר שאמרתי לו אותו אתמול בלילה? אני מקווה‬
‫שקורבין סיפר לו‪ ,‬כי לא ממש מתחשק לי שהוא יזכור את אתמול בלילה‪.‬‬
‫פתאום אני נבוכה מכך שהוא ייזכר שניחמתי אותו בזמן שבכה עד שהוא‬
‫נרדם‪.‬‬
‫אבל נראה שאין לו מושג מה קרה ליד שלו‪ ,‬אז הלוואי שזה אומר שהוא‬
‫לא זוכר שום דבר מעבר לזה‪.‬‬
‫הוא נשען על דלת חדר השינה שלי‪ ,‬זרועותיו משולבות על חזהו‪ .‬הוא‬
‫נראה מתגונן‪ ,‬כאילו אני זאת שאחראית ללילה הרע שעבר עליו‪ .‬אני‬
‫מתהפכת‪ ,‬עדיין לא בדיוק מוכנה להתעוררות‪ ,‬למרות שהוא חושב שאני‬
‫חייבת לו איזה הסבר‪ .‬אני מושכת את השמיכה מעל הראש‪.‬‬
‫"תנעל את הדלת כשאתה יוצא‪ ",‬אני אומרת בתקווה שיבין את הרמז‬
‫שהוא מוזמן מאוד לחזור לדירה שלו עכשיו‪.‬‬
‫"איפה הטלפון שלי?"‬
‫אני עוצמת עיניים בחוזקה ומנסה להטביע את נימת קולו הנעימה בעודה‬
‫חומקת לתוך אוזני‪ ,‬עושה את דרכה אל עבר כל עצב מעצבי גופי‪ ,‬מחממת‬
‫אותי במקומות שהשמיכה המרופטת הזאת לא הצליחה לחמם כל הלילה‪.‬‬
‫אני מזכירה לעצמי שהאדם שהקול החושני הזה שייך לו עומד עכשיו‬
‫בפתח המסדרון ושואל שאלות בגסות בלי להכיר בכלל בעובדה שאתמול‬
‫בלילה עזרתי לו‪ .‬מעניין מה קרה ל"תודה"‪ .‬או ל"היי‪ ,‬אני מיילס‪ .‬נעים מאוד"‪.‬‬
‫שום דבר כזה לא יוצא ממנו‪ .‬הוא מודאג מדי מהיד שלו‪ .‬ומהטלפון שלו‪,‬‬
‫כפי הנראה‪ .‬מודאג מדי מעצמו מכדי לדאוג לכמה אנשים פגע אתמול‬
‫בלילה‪ .‬אם הבחור הזה והגישה שלו הולכים להיות השכנים שלי בחודשים‬
‫הבאים‪ ,‬כדאי מאוד שאעמיד אותו במקום מיד‪.‬‬
‫אני משליכה את השמיכה מעלי וקמה‪ ,‬ואז צועדת לעבר הדלת ומישירה‬
‫אליו מבט‪" .‬תעשה לי טובה וקח צעד אחורה‪".‬‬
‫למרבה ההפתעה הוא עושה זאת‪ .‬אני לא גורעת את עיני מעיניו כשדלת‬
‫חדר השינה שלי נטרקת לו בפרצוף‪ ,‬ואני מסתכלת עליה סגורה‪ .‬אני מחייכת‬
‫וחוזרת למיטה שלי‪ .‬אני נשכבת ומושכת את השמיכה מעל הראש‪.‬‬
‫ניצחתי‪.‬‬
‫כבר הזכרתי שאני לא טיפוס של בוקר?‬
‫הדלת נפתחת שוב‪.‬‬
‫נפתחת לרווחה‪.‬‬
‫"מה קורה לך‪ ,‬לעזאזל?" הוא צורח‪.‬‬
‫אני רוטנת‪ ,‬ואז מתיישבת במיטה ומסתכלת עליו‪ .‬הוא עומד שוב בפתח‬
‫הדלת‪ ,‬עדיין מסתכל עלי כאילו אני חייבת לו משהו‪.‬‬
‫"אתה!" אני צורחת בחזרה‪.‬‬
‫הוא נראה המום לשמע התגובה הקשה שלי‪ ,‬ולא ממש נעים לי‪ .‬אבל הוא‬
‫זה שמתנהג כמו דפוק!‬
‫אני חושבת‪.‬‬
‫הוא התחיל‪.‬‬
‫אני חושבת‪.‬‬
‫הוא נועץ בי את עיניו במשך כמה שניות‪ ,‬ואז מסובב את ראשו קלות לפנים‬
‫ומקמט את הגבות‪.‬‬
‫"אנחנו‪ "...‬הוא מזיז את האצבע שלו לפנים ולאחור בינינו‪" .‬אנחנו היינו יחד‬
‫אתמול בלילה? בגלל זה את כל כך עצבנית?"‬
‫אני צוחקת כשאני מקבלת אישור למחשבה הראשונית שלי‪.‬‬
‫הוא באמת הדפוק‪.‬‬
‫וזה מעולה‪ .‬אני שכנה של בחור שמשתכר לגמרי באמצע השבוע‪ ,‬ומן‬
‫הסתם מביא הביתה כל כך הרבה בחורות‪ ,‬שהוא לא מצליח לזכור אפילו‬
‫עם מי הוא התעסק‪.‬‬
‫אני פותחת את הפה כדי לענות לו‪ ,‬אבל נקטעת בפתאומיות בטריקת דלת‬
‫הדירה‪ ,‬וקולו של קורבין שצורח‪.‬‬
‫"טייט?!!"‬
‫אני מנתרת ורצה אל הדלת‪ ,‬אבל מיילס עדיין חוסם את פתח החדר‪ ,‬בוהה‬
‫בי בציפייה לתשובה על השאלה שלו‪ .‬אני מסתכלת היישר לתוך עיניו כדי‬
‫לענות לו‪ ,‬אבל העיניים שלו מסחררות אותי לגמרי‪.‬‬
‫הן בצבע כחול הכי בהיר שראיתי אי־פעם‪ .‬לא דומות בכלל לעיניים בעלות‬
‫הדוק הכבד מלאות הדם מאתמול בלילה‪ .‬הגוון הכחול שלהן בהיר כל כך‪,‬‬
‫שהן כמעט חסרות צבע‪ .‬אני ממשיכה לבהות בהן‪ ,‬כמעט מחכה לראות‬
‫גלים אם אסתכל מספיק קרוב‪ .‬יכולתי להגיד שהן בצבע כחול צלול כמו‬
‫המים בקריביים‪ ,‬אבל אף פעם לא הייתי בקריביים‪.‬‬
‫הוא ממצמץ‪ ,‬וזה תולש אותי מיד מהקריביים ומחזיר אותי לסן פרנסיסקו‪.‬‬
‫בחזרה לחדר השינה הזה‪ .‬בחזרה לשאלה האחרונה שהוא שאל לפני‬
‫שקורבין נכנס לדירה‪.‬‬
‫"אני לא בטוחה שאפשר לקרוא למה שעשינו להיות יחד‪ ",‬אני לוחשת‪.‬‬
‫אני בוהה בו‪ ,‬מחכה שהוא יזוז מדרכי‪.‬‬
‫הוא עומד זקוף‪ ,‬מציב חומה בלתי נראית בעמידה שלו ובשפת הגוף‬
‫הנוקשה שלו‪.‬‬
‫נראה שלא ממש מתחשק לו לדמיין את שנינו מתמזמזים‪ ,‬אם לשפוט לפי‬
‫המבט שהוא נועץ בי‪ .‬יש בו כמעט גועל‪ ,‬מה שגורם לי לסלוד ממנו אף יותר‪.‬‬
‫אני לא נסוגה לאחור‪ ,‬ואף אחד מאיתנו לא מוריד את העיניים בזמן שהוא‬
‫זז הצידה ומניח לי לעבור‪ .‬קורבין מגיע מכיוון המסדרון ברגע שאני יוצאת‬
‫מהחדר‪ .‬הוא מסתכל עלי ואז על מיילס‪ ,‬ואני מיד יורה בו מבט כדי שיבין‬
‫שזאת אפילו לא אפשרות קלושה‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬אחותי‪ ",‬הוא אומר ומושך אותי לחיבוק‪.‬‬
‫לא ראיתי אותו כמעט חצי שנה‪ .‬לפעמים קל לשכוח כמה את מתגעגעת‬
‫למישהו עד שאת רואה אותו שוב‪ .‬זה לא המקרה עם קורבין‪ .‬אני תמיד‬
‫מתגעגעת אליו‪ .‬ככל שזה מכביד עלי לפעמים‪ ,‬הדרך שבה הוא מגונן עלי‪,‬‬
‫זאת גם ההוכחה לקִרבה שלנו‪.‬‬
‫קורבין משחרר אותי ומזיז קווצת שיער שלי‪" .‬הוא ארוך‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אני‬
‫אוהב את זה‪".‬‬
‫זאת אולי התקופה הכי ממושכת שעברנו בלי להיפגש‪ .‬אני מושיטה יד‬
‫וטופחת על הבלורית שבמצחו‪" .‬גם שלך‪ ".‬אני אומרת‪" ,‬ואני לא אוהבת את‬
‫זה‪".‬‬
‫אני מחייכת כדי שיבין שאני צוחקת‪ .‬האמת היא שאני אוהבת את המראה‬
‫המרושל שלו‪ .‬אנשים תמיד אומרים כמה אנחנו דומים זה לזה‪ ,‬אבל אני לא‬
‫רואה את זה‪ .‬העור שלו הרבה יותר כהה משלי‪ ,‬ותמיד קינאתי בו על כך‪.‬‬
‫השיער שלנו באותו גוון חום עשיר‪ ,‬אבל תווי הפנים שלנו שונים לגמרי‪,‬‬
‫בייחוד העיניים‪ .‬אמא שלנו תמיד אמרה שאם נשים את העיניים שלנו אלה‬
‫לצד אלה‪ ,‬הן ייראו יחד כמו עץ‪ .‬העיניים שלו ירוקות כמו עלים‪ ,‬העיניים שלי‬
‫חומות כמו גזע‪.‬‬
‫תמיד קינאתי בו על זה שהוא קיבל את תפקיד עלי העץ‪ ,‬כי ירוק היה‬
‫הצבע האהוב עלי‪.‬‬
‫קורבין מברך את מיילס לשלום בניד ראש‪" .‬היי‪ ,‬אחי‪ ,‬לילה קשה?" הוא‬
‫שואל וצוחק‪ ,‬כי ידוע לו בדיוק איזה לילה עבר על מיילס‪.‬‬
‫מיילס חולף על פני שנינו‪" .‬אני לא יודע‪ ",‬הוא אומר בתגובה‪" .‬אני לא זוכר‬
‫כלום‪ ".‬הוא הולך למטבח ופותח את הארון ומוציא ספל‪ ,‬כאילו הוא מרגיש‬
‫בבית‪.‬‬
‫אני לא אוהבת את זה‪.‬‬
‫אני לא אוהבת את מיילס הנינוח‪.‬‬
‫מיילס הנינוח פותח עוד ארון ומוציא בקבוקון אספירין‪ ,‬ממלא את הכוס‬
‫שלו במים וזורק שני כדורים לפה‪.‬‬
‫"דאגת להעלות את כל החפצים שלך?" קורבין שואל אותי‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אני אומרת ומעיפה מבט לעבר מיילס‪" .‬איכשהו רוב הלילה לא היית‬
‫שקטה בגלל השכן שלך‪".‬‬
‫מיילס מכחכח בגרונו בעצבנות בזמן שהוא שוטף את הכוס ומחזיר אותה‬
‫לארון‪ .‬המועקה שלו ומחיקת הלילה בזיכרונו מצחיקות אותי‪ .‬מוצא חן בעיני‬
‫שאין לו מושג מה קרה‪ .‬אני אפילו אוהבת את המחשבה שהוא נראה מוטרד‬
‫מכך שאולי בילה איתי‪ .‬מתחשק לי להמשיך עוד בשקר הזה למען ההנאה‬
‫החולנית שלי‪.‬‬
‫קורבין מסתכל עלי כאילו ברור לו מה אני מנסה לעולל‪ .‬מיילס יוצא‬
‫מהמטבח ומסתכל לעברי‪ ,‬ואז מסתכל בחזרה על קורבין‪.‬‬
‫"אני רוצה לחזור לדירה שלי עכשיו‪ ,‬אבל אני לא מוצא את המפתחות‪ .‬יש‬
‫לך את המפתח הרזרבי שלי?"‬
‫קורבין מהנהן והולך לכיוון אחת המגירות במטבח‪ .‬הוא פותח אותה‪ ,‬מוציא‬
‫מפתח וזורק אותו לעבר מיילס‪ ,‬שתופס אותו באוויר‪" .‬אתה יכול לחזור עוד‬
‫איזה שעה ולעזור לי להביא דברים מהמכונית של טייט? אני רוצה להתקלח‬
‫קודם‪".‬‬
‫מיילס מהנהן‪ ,‬אבל עיניו מצטלבות בעיני בזמן שקורבין מתחיל ללכת לכיוון‬
‫חדר השינה שלו‪.‬‬
‫"אז נדבר אחר כך‪ ,‬כשלא יהיה כל כך מוקדם בבוקר‪ ",‬אומר לי קורבין‪.‬‬
‫אולי עברו שבע שנים מאז גרנו יחד‪ ,‬אבל נראה שהוא זוכר שאני לא ממש‬
‫דברנית בבוקר‪ .‬חבל שמיילס לא יודע את זה עלי‪.‬‬
‫אחרי שקורבין נעלם בחדר השינה שלו‪ ,‬אני מסתובבת בחזרה למיילס‪.‬‬
‫הוא שוב מסתכל עלי בציפייה‪ ,‬כאילו עדיין מחכה שאענה על השאלות שלו‬
‫מקודם‪ .‬אני רק רוצה שהוא ילך‪ ,‬אז אני עונה על כולן יחד‪.‬‬
‫"אתמול בלילה היית מעולף במסדרון בחוץ כשהגעתי לכאן‪ .‬לא ידעתי מי‬
‫אתה‪ ,‬אז כשניסית להיכנס לדירה‪ ,‬אולי טרקתי את הדלת על היד שלך‪ .‬היא‬
‫לא נשברה‪ .‬בדקתי אותה‪ ,‬רק חטפת מכה‪ .‬שים שם קרח ותחבוש אותה‬
‫לכמה שעות‪ .‬ולא‪ ,‬לא היינו יחד‪ .‬עזרתי לך להיכנס לתוך הדירה‪ ,‬ואז הלכתי‬
‫לישון‪ .‬הטלפון שלך נמצא על הרצפה ליד הכניסה‪ ,‬שם הפלת אותו אתמול‬
‫בלילה מרוב שהיית שיכור‪".‬‬
‫אני מסתובבת כדי להיכנס לחדר שלי‪ ,‬ורק רוצה לברוח מהמבט החודר‬
‫שלו‪.‬‬
‫ליד דלת החדר אני מסתובבת אליו‪" .‬כשתחזור בעוד שעה ותהיה לי‬
‫הזדמנות להתעורר קצת‪ ,‬אנחנו יכולים לנסות מחדש‪".‬‬
‫הלסת שלו לא זזה‪" .‬לנסות מה מחדש?" הוא שואל‪.‬‬
‫"להתחיל ברגל ימין‪".‬‬
‫אני סוגרת את דלת חדר השינה‪ ,‬מציבה מחסום ביני לבין הקול הזה‪.‬‬
‫המבט הזה‪.‬‬
‫***‬
‫"כמה ארגזים יש לך?" שואל קורבין‪ .‬הוא נועל נעליים ליד הדלת‪ .‬אני לוקחת‬
‫את המפתחות שלי מהדלפק‪.‬‬
‫"שישה‪ ,‬ועוד שלוש מזוודות‪ ,‬וכל הבגדים שלי על קולבים‪".‬‬
‫קורבין צועד לעבר הדלת שממול ודופק עליה‪ ,‬ואז מסתובב ופונה לעבר‬
‫המעליות‪ .‬הוא לוחץ על הכפתור למטה‪" .‬אמרת לאמא שהגעת?"‬
‫"כן‪ ,‬שלחתי לה הודעה אתמול‪".‬‬
‫אני שומעת את דלת הדירה שלו נפתחת בדיוק כשהמעלית מגיעה‪ ,‬אבל‬
‫אני לא מסתובבת כדי להסתכל עליו יוצא ממנה‪ .‬אני נכנסת למעלית‪,‬‬
‫וקורבין מחזיק את הדלת למיילס‪.‬‬
‫ברגע שהוא נכנס לשדה הראייה שלי‪ ,‬אני מפסידה‪ .‬במלחמה שאפילו לא‬
‫ידעתי שאני נלחמת בה‪ .‬זה לא קורה הרבה‪ ,‬אבל כשאני נמשכת למישהו‪,‬‬
‫כדאי מאוד שזה יקרה עם מי שאני רוצה שזה יקרה‪.‬‬
‫מיילס הוא לא הבן אדם שאני רוצה להרגיש ככה כלפיו‪ .‬אני לא רוצה‬
‫להימשך לבחור ששותה את עצמו עד אבדון‪ ,‬שבוכה על בחורה אחרת‪,‬‬
‫ושאפילו לא יכול לזכור אם הזדיינתם בלילה‪ .‬אבל קשה לא להבחין בנוכחות‬
‫שלו‪ ,‬כשהיא משתלטת על הכול‪.‬‬
‫"שני סיבובים אמורים להספיק לנו‪ ",‬קורבין אומר למיילס ולוחץ על‬
‫הכפתור של קומת הקרקע‪.‬‬
‫מיילס בוהה בי‪ .‬אני לא ממש מצליחה להבין את ההתנהגות שלו‪ .‬הוא עדיין‬
‫נראה מעוצבן‪ .‬אני בוהה בו בחזרה‪ ,‬כי חתיך ככל שיהיה עם הגישה הזאת‪,‬‬
‫אני עדיין מחכה לשמוע את התודה שמגיעה לי‪.‬‬
‫"הַיי‪ ",‬מיילס אומר לבסוף‪ .‬הוא צועד לפנים‪ ,‬מתעלם לחלוטין מקוד‬
‫ההתנהגות במעלית‪ ,‬מתקרב יותר מדי ומושיט את ידו‪" .‬מיילס ארצ'ר‪ .‬אני גר‬
‫כאן ממול‪".‬‬
‫אני מבולבלת‪.‬‬
‫"אני חושבת שהבנו את זה‪ ",‬אני אומרת ומרכינה מבט אל ידו המושטת‪.‬‬
‫"אני מתחיל מחדש‪ ",‬הוא אומר ומקמט את הגבות‪" .‬ברגל ימין?"‬
‫אה‪ .‬כן‪ .‬באמת אמרתי לו את זה‪.‬‬
‫אני לוחצת לו את היד‪" .‬טייט קולינס‪ .‬אני אחות של קורבין‪".‬‬
‫הוא נסוג לאחור בעוד מבטו נעוץ בי‪ ,‬ואני מרגישה קצת לא נוח‪ ,‬כי קורבין‬
‫עומד חצי מטר ממני בסך הכול‪ .‬אבל לא נראה שקורבין מוטרד מזה‪ .‬הוא‬
‫מתעלם משנינו‪ .‬מבטו נעוץ בטלפון שלו‪.‬‬
‫לבסוף מיילס מרכין מבט ומוציא את הטלפון שלו מהכיס‪ .‬אני מנצלת את‬
‫ההזדמנות לבחון אותו בזמן שהוא לא שם לב אלי‪.‬‬
‫אני מגיעה למסקנה שבמראה שלו יש סתירה‪ .‬כאילו שני בוראים שונים‬
‫נאבקו ביניהם כשיצרו אותו‪ .‬מבנה הגוף החסון שלו עומד בניגוד לקסם‬
‫המפתה הרך של שפתיו‪ .‬הן נראות עדינות ומזמינות יחסית לנוקשות של תווי‬
‫פניו ולצלקת המשוננת שמשתרעת לאורך הצד הימני של הלסת שלו‪.‬‬
‫לא ברור אם השיער שלו הוא חום או בלונדיני או גלי או חלק‪ .‬האישיות‬
‫שלו נעה ונדה בין מושכת לאדישה ומשבשת את היכולת שלי להבחין בין חם‬
‫לקר‪ .‬העמידה הנונשלנטית שלו עומדת בניגוד לאכזריות שנשקפת מעיניו‪.‬‬
‫השליטה העצמית שלו מתנגשת עם השכרות של אתמול בלילה‪ .‬לא ברור‬
‫אם העיניים שלו מסתכלות על הטלפון שלו או עלי‪ ,‬כי הן מתרוצצות הלוך‬
‫ושוב כמה פעמים עד שדלתות המעלית נפתחות‪.‬‬
‫אני מפסיקה להסתכל עליו ויוצאת מהמעלית ראשונה‪ .‬קאפ יושב בכיסא‬
‫שלו‪ ,‬ערני כל כולו‪ .‬הוא מעיף מבט בשלושתנו בעודנו יוצאים מהמעלית‬
‫ודוחף בידיו את מסעדי הכיסא‪ ,‬מתרומם לאט וברעד‪ .‬קורבין ומיילס‬
‫מהנהנים לעברו וממשיכים ללכת‪.‬‬
‫"איך היה הלילה הראשון שלך‪ ,‬טייט?" הוא שואל אותי בחיוך‪ ,‬ואני נעצרת‪.‬‬
‫העובדה שהוא כבר יודע את שמי לא מפתיעה אותי‪ .‬הרי הוא ידע לאיזו‬
‫קומה עליתי אתמול בלילה‪.‬‬
‫אני מסתכלת על גבו של מיילס בזמן שהם ממשיכים ללכת בלעדי‪" .‬די‬
‫עמוס‪ ,‬האמת‪ .‬נראה שאח שלי לא ממש יודע לבחור את החברים שלו‪".‬‬
‫אני מסתכלת על קאפ‪ ,‬שמסתכל על מיילס עכשיו‪ .‬השפתיים המקומטות‬
‫שלו נמתחות לקו דק‪ ,‬והוא מנענע קלות בראשו לעברי‪" .‬אה‪ ,‬הילד הזה לא‬
‫יכול לשלוט בזה‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬מתייחס בביטול להערה שלי‪.‬‬
‫אני לא בטוחה אם הוא מתכוון לקורבין או למיילס במילים "הילד הזה"‪,‬‬
‫אבל אני לא שואלת‪.‬‬
‫קאפ מסתובב ומתחיל להשתרך לעבר השירותים של הלובי‪" .‬אני חושב‬
‫שהרגע השתנתי על עצמי‪ ",‬הוא ממלמל‪.‬‬
‫אני מסתכלת עליו נעלם מבעד לדלת השירותים‪ ,‬ותוהה באיזה שלב בחייו‬
‫הוא נהיה זקן דיו לאבד את זה‪ .‬למרות שקאפ לא נראה מסוג האנשים‬
‫שאי־פעם היה להם את זה בכלל‪ .‬ואני די אוהבת אותו על כך‪.‬‬
‫"טייט‪ ,‬בואי נזוז!" קורבין צועק מקצה הלובי‪ .‬אני מצטרפת אליהם כדי‬
‫להראות להם איפה המכונית שלי‪.‬‬
‫נדרשים לנו שלושה סיבובים כדי להעביר את כל הדברים שלי‪ ,‬לא שניים‪.‬‬
‫שלושה סיבובים שלמים שבמהלכם מיילס לא מחליף איתי אף מילה‪.‬‬
 ‫‪4‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫אבא‪" :‬איפה אתה?"‬
‫אני‪" :‬בבית של איאן‪".‬‬
‫אבא‪" :‬אנחנו צריכים לדבר‪".‬‬
‫אני‪" :‬זה יכול לחכות למחר? אני אגיע הביתה מאוחר‪".‬‬
‫אבא‪" :‬לא‪ .‬אני צריך שתהיה בבית עכשיו‪ .‬אני מחכה לך מאז‬
‫שהלימודים נגמרו‪".‬‬
‫אני‪" :‬בסדר‪ ,‬אני בדרך‪".‬‬
‫זאת היתה השיחה שהובילה לרגע הזה‪ .‬אני יושב מול אבא שלי על הכורסה‪.‬‬
‫אבא שלי אומר לי משהו שאני לא רוצה לשמוע‪.‬‬
‫"הייתי מספר לך את זה קודם‪ ,‬מיילס‪ ,‬אבל‪"...‬‬
‫"הרגשת אשם?" אני קוטע אותו‪" .‬כאילו שאתה עושה משהו רע?"‬
‫עיניו פוגשות את עיני‪ .‬אני מתחיל להרגיש רע על מה שאמרתי‪ ,‬אבל אני‬
‫מתעלם מזה וממשיך‪.‬‬
‫"היא מתה לפני פחות משנה‪".‬‬
‫ברגע שהמילים יוצאות לי מהפה‪ ,‬אני רוצה להקיא‪.‬‬
‫הוא לא אוהב ששופטים אותו‪ ,‬בייחוד לא אני‪ .‬הוא רגיל לזה שאני תומך‬
‫בהחלטות שלו‪ .‬לעזאזל‪ ,‬אני רגיל לתמוך בהחלטות שלו‪ .‬עד עכשיו תמיד‬
‫חשבתי שהוא קיבל החלטות טובות‪.‬‬
‫"תראה‪ ,‬אני יודע שקשה לך לקבל את זה‪ ,‬אבל אני זקוק לתמיכה שלך‪.‬‬
‫אין לך מושג כמה היה לי קשה להמשיך מאז שהיא מתה‪".‬‬
‫"קשה?" אני נעמד‪ .‬אני מרים את הקול‪ .‬משום מה אני מתנהג כאילו אכפת‬
‫לי‪ ,‬כשלמעשה לא אכפת לי בכלל‪ .‬ממש לא אכפת לי שהוא כבר יוצא עם‬
‫נשים‪ .‬הוא יכול לצאת עם מי שהוא רוצה‪ .‬הוא יכול לזיין את מי שהוא רוצה‪.‬‬
‫אני חושב שהסיבה היחידה שאני מגיב ככה היא מפני שהיא לא יכולה‪.‬‬
‫קשה להגן על הנישואים שלך ְ כשאת מתה‪ .‬לכן אני עושה את זה בשבילה‪.‬‬
 ‫"מן הסתם לא קשה לך בכלל‪ ,‬אבא‪".‬‬
‫אני צועד לקצה הסלון‪.‬‬
‫אני צועד בחזרה‪.‬‬
‫הבית הזה קטן מכדי להכיל את כל התסכול והאכזבה שלי‪.‬‬
‫אני מסתכל עליו שוב וקולט שמה שאני שונא זה לא העובדה שהוא כבר‬
‫יוצא עם מישהי‪ ,‬אלא את המבט שלו בעיניים בזמן שהוא מדבר עליה‪ .‬אף‬
‫פעם לא ראיתי אותו מסתכל ככה על אמא שלי‪ ,‬אז תהיה האישה אשר‬
‫תהיה‪ ,‬אני יודע שזה לא משהו חולף‪ .‬היא עומדת להזדחל לתוך החיים שלנו‬
‫ולחלחל ולהשתרג סביב מערכת היחסים שלי עם אבא שלי כמו איזה קיסוס‬
‫רעיל‪ .‬זה כבר לא יהיה רק אני ואבא שלי‪ .‬זה יהיה אני‪ ,‬אבא שלי וליסה‪ .‬זה‬
‫נראה לא הולם‪ ,‬מאחר שהנוכחות של אמא שלי עדיין מורגשת בכל פינה‬
‫בבית הזה‪.‬‬
‫הוא יושב כשידיו משולבות לפניו‪ ,‬אחוזות זו בזו‪ .‬הוא מרכין את מבטו‬
‫לרצפה‪.‬‬
‫"אני לא יודע אם זה הולך להתפתח לאנשהו‪ ,‬אבל אני רוצה לתת לזה‬
‫הזדמנות‪ .‬ליסה גורמת לי אושר‪ .‬לפעמים להמשיך הלאה‪ ...‬זו הדרך היחידה‬
‫להמשיך הלאה‪".‬‬
‫אני פותח את פי כדי לענות‪ ,‬אבל המילים שלי נקטעות בצלצול הפעמון‪.‬‬
‫הוא מסתכל עלי ונעמד בהיסוס‪ .‬הוא נראה קטן יותר‪ .‬פחות הרואי‪.‬‬
‫"אני לא מבקש ממך לחבב אותה‪ .‬אני לא מבקש ממך לבלות איתה‪ .‬אני‬
‫רק רוצה שתהיה נחמד אליה‪ ".‬עיניו מתחננות‪ ,‬וזה גורם לי להרגיש אשם על‬
‫ההתנגדות שלי‪.‬‬
‫אני מהנהן‪" .‬אני אהיה נחמד אליה‪ ,‬אבא‪ .‬אתה יודע את זה‪".‬‬
‫הוא מחבק אותי‪ ,‬וההרגשה שלי טובה וגם רעה‪ .‬אני לא מרגיש כאילו‬
‫הרגע חיבקתי את האדם שהערצתי במשך שבע־עשרה שנה‪ .‬אני מרגיש‬
‫כאילו הרגע חיבקתי מישהו ששווה לי‪.‬‬
‫הוא מבקש ממני לפתוח את הדלת בזמן שהוא ניגש למטבח לסיים את‬
‫ארוחת הערב‪ ,‬ואני הולך לכיוון הדלת‪ .‬אני עוצם עיניים ואומר לאמא שלי‬
‫שאני הולך להיות נחמד לליסה‪ ,‬אבל שהיא תמיד תהיה רק ליסה בשבילי‪,‬‬
‫לא משנה מה יקרה בינה לבין אבא‪ .‬אני פותח את הדלת‪.‬‬
‫"מיילס?"‬
‫אני מסתכל על הפנים שלה‪ ,‬והן בדיוק ההפך הגמור מהפנים של אמא‬
‫שלי‪ .‬זה גורם לי להרגיש טוב‪ .‬היא הרבה יותר נמוכה מאמא שלי‪ .‬והיא גם‬
‫לא יפה כמו אמא שלי‪ .‬אין בה שום דבר שאפשר להשוות לאמא שלי‪ ,‬אז אני‬
 ‫אפילו לא מנסה‪ .‬אני מקבל אותה כפי שהיא‪ :‬האורחת שלנו לארוחת ערב‪.‬‬
‫אני מהנהן ופותח את הדלת לרווחה כדי שתיכנס‪" .‬את בטח ליסה‪ ,‬נעים‬
‫מאוד‪ ".‬אני מצביע מאחורי‪" .‬אבא שלי במטבח‪".‬‬
‫ליסה רוכנת לפנים ומחבקת אותי — חיבוק שאני הופך למביך אחרי‬
‫שנדרשות לי כמה שניות טובות לחבק אותה בחזרה‪.‬‬
‫עיני פוגשות את עיני הנערה שעומדת מאחוריה‪.‬‬
‫עיניה של הנערה שעומדת מאחוריה פוגשות את עיני‪.‬‬
‫את‬
‫הולכת‬
‫להתאהב‬
‫בי‪,‬‬
‫רייצ'ל‬
‫"מיילס?" היא אומרת בחצי לחישה‪.‬‬
‫רייצ'ל נשמעת קצת כמו אמא שלה‪ ,‬אבל עצובה יותר‪.‬‬
‫ליסה מסתכלת עלי ואז עליה‪" .‬אתם מכירים?"‬
‫רייצ'ל לא מהנהנת‪.‬‬
‫גם אני לא‪.‬‬
‫האכזבה שלנו נמסה אל הרצפה ומתמזגת בשלולית של דמעות מהירות‪.‬‬
‫"הוא‪ ...‬אה‪ ...‬הוא‪"...‬‬
‫רייצ'ל מגמגמת‪ ,‬אז אני עוזר לה להשלים את המשפט‪" .‬אני לומד בתיכון עם‬
‫רייצ'ל‪ ",‬אני פולט‪ .‬אני מיד מתחרט על מה שאמרתי‪ ,‬כי מה שאני באמת‬
‫רוצה להגיד זה‪ ,‬רייצ'ל היא הנערה הבאה שאני הולך להתאהב בה‪.‬‬
‫אבל אני לא יכול להגיד את זה‪ ,‬כי ברור לגמרי מה הולך לקרות‪ .‬רייצ'ל היא‬
‫לא הנערה הבאה שאני הולך להתאהב בה‪ ,‬כי רייצ'ל היא הנערה שקרוב‬
‫לוודאי הולכת להפוך לאחות החורגת שלי‪.‬‬
‫בפעם השנייה באותו ערב אני רוצה להקיא‪.‬‬
‫ליסה מחייכת ומוחאת כפיים‪" .‬מעולה‪ ",‬היא אומרת‪" .‬אני כל כך שמחה‪".‬‬
‫אבא שלי נכנס לסלון‪ .‬הוא מחבק את ליסה‪ .‬הוא אומר הַיי לרייצ'ל ושטוב‬
‫לראות אותה שוב‪.‬‬
‫אבא שלי כבר מכיר את רייצ'ל‪.‬‬
‫רייצ'ל כבר מכירה את אבא שלי‪.‬‬
‫אבא שלי הוא החבר החדש של ליסה‪.‬‬
‫אבא שלי מבקר הרבה בפניקס‪.‬‬
‫אבא שלי ביקר הרבה בפניקס עוד לפני שאמא שלי מתה‪.‬‬
 ‫אבא שלי מנוול‪.‬‬
‫"רייצ'ל ומיילס כבר מכירים‪ ",‬ליסה אומרת לאבא שלי‪.‬‬
‫הוא מחייך‪ ,‬והבעת הקלה מתפשטת בפניו‪" .‬יופי‪ ,‬יופי‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬חוזר על‬
‫המילה פעמיים כאילו זה יכול לשפר את המצב‪.‬‬
‫לא‪.‬‬
‫נורא‪ .‬נורא‪.‬‬
‫"זה יהפוך את הערב לפחות מביך‪ ",‬הוא צוחק‪.‬‬
‫אני מסתכל שוב על רייצ'ל‪.‬‬
‫רייצ'ל מסתכלת עלי‪.‬‬
‫אני לא יכול להתאהב בך‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫העיניים שלה עצובות‪.‬‬
‫המחשבות שלי עצובות יותר‪.‬‬
‫ואת לא יכולה להתאהב בי‪.‬‬
‫היא פוסעת פנימה לאט‪ ,‬מתחמקת מהמבט שלי ומביטה בכפות רגליה עם‬
‫כל צעד שהיא צועדת‪ .‬אלה הצעדים הכי עצובים שראיתי מעודי‪.‬‬
‫אני סוגר את הדלת‪.‬‬
‫זאת הדלת הכי עצובה שאי־פעם הייתי צריך לסגור‪.‬‬
 ‫‪5‬‬
‫טייט‬

‫"את בחופש בחג ההודיה?" אמא שלי שואלת‪.‬‬

‫אני מעבירה את הטלפון הנייד לאוזן השנייה ומוציאה את מפתח הדירה‬
‫מהתיק‪" .‬כן‪ ,‬אבל לא בחג המולד‪ .‬אני עובדת רק בסופי־שבוע עכשיו‪".‬‬
‫"יופי‪ .‬תגידי לקורבין שעוד לא מַתנו‪ ,‬אם אי־פעם יתקוף אותו דחף‬
‫להתקשר אלינו‪".‬‬
‫אני צוחקת‪" .‬אני אגיד לו‪ .‬אני אוהבת אותך‪".‬‬
‫אני מנתקת את השיחה ומכניסה את הנייד לכיס החולצה‪ .‬זאת רק משרה‬
‫חלקית‪ ,‬אבל בזכותה אני יכולה להרים את הראש‪ .‬זהו ערב ההכשרה‬
‫האחרון שלי לפני שאתחיל במשמרות של סוף־השבוע מחר בלילה‪.‬‬
‫עד כה העבודה נראית לי‪ .‬הייתי המומה כשקיבלו אותי אחרי הריאיון‬
‫הראשון‪ .‬היא גם מתאימה לשעות הלימודים שלי‪ .‬אני לומדת בימים שני עד‬
‫חמישי ומשתתפת בשיעורי התנסות קלינית‪ ,‬ואז עובדת במשמרת שנייה‬
‫בסופי־שבוע בבית החולים‪ .‬עד עכשיו זה הסתדר מצוין‪.‬‬
‫אני גם אוהבת את סן פרנסיסקו‪ .‬אני יודעת שעברו רק שבועיים‪ ,‬אבל אני‬
‫יכולה לראות את עצמי נשארת כאן אחרי סיום הלימודים באביב הבא‬
‫במקום לחזור לסן דייגו‪.‬‬
‫קורבין ואני מסתדרים‪ ,‬למרות שהוא יותר בנסיעות מאשר בבית‪ ,‬אז זה‬
‫בטח קשור לזה איכשהו‪.‬‬
‫אני מחייכת למחשבה שסוף־סוף מצאתי את המקום שלי ופותחת את דלת‬
‫הדירה‪ .‬החיוך שלי מתפוגג ברגע שהוא פוגש את עיניהם של שלושה‬
‫בחורים‪ ,‬שרק שניים מהם אני מזהה‪ .‬מיילס עומד במטבח‪ ,‬והחרא הנשוי‬
‫מהמעלית יושב על הספה‪.‬‬
‫למה‪ ,‬לכל הרוחות‪ ,‬מיילס פה?‬
‫למה‪ ,‬לכל הרוחות‪ ,‬מישהו מהם פה?‬
‫אני בוהה במיילס בעודי חולצת נעליים ומניחה את התיק על הדלפק‪.‬‬
‫קורבין אמור לחזור רק בעוד יומיים‪ ,‬ואני ציפיתי לשקט הלילה כדי שאוכל‬
‫ללמוד‪.‬‬
‫"זה יום חמישי‪ ",‬אומר מיילס למראה התימהון בפנ ַי‪ ,‬כאילו היום הזה‬
‫בשבוע הוא סוג של הסבר‪ .‬הוא מסתכל עלי ממקומו במטבח‪ .‬רואים שאני‬
‫לא מרוצה‪.‬‬
‫"נכון מאוד‪ ",‬אני אומרת‪" .‬ומחר יום שישי‪ ".‬אני מסתובבת לעבר שני‬
‫הבחורים האחרים שעל הספה של קורבין‪" .‬ולמה כולכם נמצאים בדירה‬
‫שלי?"‬
‫הבחור הבלונדיני הגבוה נעמד מיד והולך לקראתי‪ .‬הוא מושיט לי את ידו‪.‬‬
‫"טייט?" הוא שואל‪" .‬אני איאן‪ .‬גדלתי עם מיילס‪ .‬אני חבר של אח שלך‪ ".‬הוא‬
‫מצביע על הבחור מהמעלית‪ ,‬שעדיין יושב על הספה‪" .‬זה דילון‪".‬‬
‫דילון מהנהן לעברי אבל לא טורח לפצות פה‪ .‬הוא לא חייב‪ .‬החיוך‬
‫המחורבן שמרוח לו על הפרצוף אומר בדיוק על מה הוא חושב עכשיו‪.‬‬
‫מיילס חוזר לסלון ומצביע על הטלוויזיה‪" .‬זה משהו שאנחנו עושים בימי‬
‫חמישי אם כולנו בבית‪ .‬ערב משחק‪".‬‬
‫לא אכפת לי אם זה הקטע שלהם‪ .‬יש לי שיעורים‪.‬‬
‫"קורבין אפילו לא בבית הערב‪ .‬אתם לא יכולים לעשות את זה בדירה‬
‫שלך? אני צריכה ללמוד‪".‬‬
‫מיילס מושיט לדילון בירה ואז מסתכל עלי‪" .‬אין לי כבלים‪ ".‬ברור שאין לך‪.‬‬
‫"ואשתו של דילון לא מסכימה שנשתמש בדירה שלהם‪ ".‬ברור שלא‪.‬‬
‫אני מגלגלת עיניים‪ ,‬הולכת לעבר חדר השינה שלי וטורקת את הדלת בלי‬
‫כוונה‪.‬‬
‫אני מורידה את המדים ולובשת מכנסי ג'ינס‪ .‬אני לוקחת את חולצת‬
‫הטריקו שישנתי בה אתמול בלילה וזורקת אותה עלי כשמישהו דופק על‬
‫הדלת‪ .‬אני פותחת אותה בתנופה דרמתית כמעט כמו שטרקתי אותה קודם‪.‬‬
‫הוא גבוה בטירוף‪.‬‬
‫לא קלטתי עד כמה‪ ,‬אבל עכשיו כשהוא עומד בפתח הדלת שלי — וממלא‬
‫אותו — הוא נראה ממש גבוה‪ .‬אם הוא היה מחבק אותי עכשיו‪ ,‬האוזן שלי‬
‫היתה נצמדת ללב שלו‪ .‬ואז הלחי שלו היתה נחה על קצה הראש שלי‪.‬‬
‫אם הוא היה מנשק אותי עכשיו‪ ,‬הייתי צריכה להטות את פני מעלה כדי‬
‫לפגוש בפניו‪ ,‬אבל זה יהיה נחמד כי הוא בטח יכרוך את זרועותיו סביב מותני‬
‫וימשוך אותי אליו‪ ,‬כך שהשפתיים שלנו יתאחדו כמו שני חלקי פאזל‪ .‬רק שהן‬
‫לא כל כך יתאימו‪ ,‬כי הן בפירוש לא שני חלקים מאותו פאזל‪.‬‬
‫משהו מוזר קורה בחזה שלי‪ .‬מין התרגשות שכזאת‪ .‬אני שונאת את זה‪ ,‬כי‬
‫אני יודעת מה זה אומר‪ .‬זה אומר שהגוף שלי מתחיל לחבב את מיילס‪.‬‬
‫אני רק מקווה שהמוח שלי לא יצטרף אליו‪.‬‬
‫"אם את צריכה שקט‪ ,‬את יכולה ללכת לדירה שלי‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫אני מעווה את פני בזמן שההצעה שלו מתפתלת לי בבטן‪ .‬אני לא אמורה‬
‫להתרגש מהאפשרות להימצא בתוך הדירה שלו‪ ,‬אבל אני מתרגשת‪.‬‬
‫"אנחנו בטח נהיה פה עוד שעתיים‪ ",‬הוא מוסיף‪.‬‬
‫אני מבחינה בחרטה כלשהי בקולו‪ .‬מן הסתם תידרש משלחת חיפוש כדי‬
‫לאתר אותה‪ ,‬אבל היא קבורה שם איפשהו מתחת לכל החושניות הזאת‪.‬‬
‫אני נושפת נשיפת ויתור מהירה‪ .‬אני מתנהגת כמו כלבה‪ .‬זאת אפילו לא‬
‫הדירה שלי‪ .‬זאת מסורת שלהם‪ ,‬והם בטח עושים את זה באופן קבוע‪ ,‬ומי‬
‫אני שפשוט אעבור לכאן ואשים לזה סוף?‬
‫"אני רק עייפה‪ ",‬אני אומרת לו‪" .‬זה בסדר‪ .‬אני מצטערת שהתנהגתי לא‬
‫יפה לחברים שלך‪".‬‬
‫"חבר‪ ".‬הוא אומר לצורך הבהרה‪" .‬דילון הוא לא חבר שלי‪".‬‬
‫אני לא שואלת ל ְמה הוא התכוון‪ .‬הוא מעיף מבט לעבר הסלון ואז חוזר‬
‫אלי‪ .‬הוא נשען על משקוף הדלת לאות שהעובדה שוויתרתי על הדירה‬
‫בשביל המשחק שלהם היא לא סוף השיחה‪ .‬הוא מרכין מבט אל המדים שלי‬
‫הזרוקים על המזרן‪" .‬מצאת עבודה?"‬
‫"כן‪ ".‬אני אומרת‪ ,‬ותוהה למה פתאום מתחשק לו לשוחח‪" .‬אחות מוסמכת‬
‫בחדר מיון‪".‬‬
‫על מצחו מופיע קמט‪ ,‬ואני לא מצליחה להבין אם זה מבלבול או‬
‫מהתפעלות‪" .‬את לא לומדת בבית ספר לסיעוד? איך את יכולה כבר לעבוד‬
‫כאחות?"‬
‫"אני לומדת לתואר שני בסיעוד כדי שאוכל לעבוד כאחות מרדימה‪ .‬כבר יש‬
‫לי רישיון של אחות מוסמכת‪".‬‬
‫למראה הבעת ההשתוממות שלו‪ ,‬אני מבהירה‪.‬‬
‫"זה מאפשר לי לתת חומר הרדמה‪".‬‬
‫הוא מסתכל עלי כמה שניות ואז מזדקף ודוחף את המשקוף‪" .‬כל הכבוד‬
‫לך‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫אבל אין שום חיוך‪.‬‬
‫למה הוא אף פעם לא מחייך?‬
‫הוא הולך בחזרה לסלון‪ .‬אני יוצאת מפתח הדלת ומסתכלת עליו‪ .‬מיילס‬
‫מתיישב על הספה ומפנה את מלוא תשומת לבו לטלוויזיה‪.‬‬
‫דילון מרוכז בי‪ ,‬אבל אני מפנה את המבט והולכת למטבח כדי לאכול‬
‫משהו‪ .‬המקרר די ריק‪ ,‬לאור זה שלא בישלתי כל השבוע‪ ,‬אז אני לוקחת‬
‫ממנו כמה דברים כדי להכין כריך‪ .‬כשאני מסתובבת בחזרה‪ ,‬דילון עדיין בוהה‬
‫בי‪ .‬רק שעכשיו זה ממרחק של פחות מחצי מטר ולא מהסלון‪.‬‬
‫הוא מחייך‪ ,‬ואז צועד לפנים ומושיט יד אל המקרר במרחק כמה‬
‫סנטימטרים ממני‪" .‬אז את אחותו הקטנה של קורבין?"‬
‫נראה לי שדעתי כדעת מיילס‪ .‬גם אני לא ממש מחבבת את דילון‪.‬‬
‫העיניים של דילון לא דומות כלל לעיניו של מיילס‪ .‬כשמיילס מסתכל עלי‪,‬‬
‫העיניים שלו מסתירות הכול‪ .‬העיניים של דילון לעומתן לא מסתירות כלום‪,‬‬
‫וכרגע הן בפירוש מפשיטות אותי‪.‬‬
‫"כן‪ ".‬אני אומרת בפשטות וחולפת על פניו‪ .‬אני הולכת אל המזווה ופותחת‬
‫אותו כדי לקחת לחם‪ .‬ואז מתיישבת אל הדלפק ומתחילה להכין את הכריך‬
‫שלי‪ .‬אני מכינה כריך נוסף שאותו אקח לקאפ‪ .‬הוא די התחבב עלי בזמן‬
‫הקצר שאני גרה פה‪ .‬גיליתי שהוא עובד עד ארבע־עשרה שעות ביום‪ ,‬אבל‬
‫רק מפני שהוא גר לבדו בבניין‪ ,‬ואין לו משהו טוב יותר לעשות‪ .‬נראה שהוא‬
‫מעריך את החֶברה שלי ובייחוד את מתנות האוכל שלי‪ .‬אז עד שארכוש עוד‬
‫חברים פה‪ ,‬מן הסתם אבלה את הזמן הפנוי שלי עם איש בן שמונים‪.‬‬
‫דילון נשען בנונשלנטיות על הדלפק‪" .‬את אחות או משהו?" הוא פותח את‬
‫הבירה שלו ומקרב אותה אל פיו‪ ,‬אבל משתהה לפני שהוא לוגם ממנה‪ .‬הוא‬
‫מחכה שאענה לו קודם‪.‬‬
‫"כן‪ ".‬אני אומרת בקול קטוע‪.‬‬
‫הוא מחייך ולוגם מהבירה שלו‪ .‬אני ממשיכה בהכנת הכריכים בניסיון‬
‫להיראות בלתי נגישה‪ ,‬אבל נראה שדילון לא קולט את הרמז‪ .‬הוא פשוט‬
‫ממשיך לבהות בי עד שהכריכים שלי מוכנים‪.‬‬
‫אני לא מתכוונת להציע להכין לו כריך מזורגג‪ ,‬אם זאת הסיבה שהוא עדיין‬
‫פה‪.‬‬
‫"אני טייס‪ ",‬הוא אומר‪ .‬לא בדרך זחוחה‪ .‬אבל כשאיש לא שואל אותך במה‬
‫אתה עוסק‪ ,‬העובדה שאתה תורם זאת מרצונך לשיחה מיד הופכת לזחיחות‪.‬‬
‫"אני עובד באותה חברת תעופה של קורבין‪".‬‬
‫הוא בוהה בי בציפייה שאתפעל מהיותו טייס‪ .‬מה שהוא לא יודע זה שכל‬
‫הגברים במשפחה שלי טייסים‪ .‬סבא שלי היה טייס‪ .‬אבא שלי היה טייס עד‬
‫שפרש לפני כמה חודשים‪ .‬אחי טייס‪.‬‬
‫"דילון‪ ,‬אם אתה מנסה להרשים אותי‪ ,‬זאת לא הדרך הנכונה‪ .‬אני מעדיפה‬
‫מישהו קצת יותר צנוע‪ ,‬והרבה פחות נשוי‪ ".‬עיני מופנות אל טבעת הנישואים‬
‫שבכף ידו השמאלית‪.‬‬
‫"המשחק בדיוק התחיל‪ ",‬אומר מיילס ונכנס למטבח‪ ,‬מפנה את דבריו אל‬
‫דילון‪ .‬המילים שלו אולי ניטרליות‪ ,‬אבל העיניים שלו בפירוש מורות לדילון‬
‫לחזור לסלון‪.‬‬
‫דילון נאנח כאילו מיילס הרס לו עכשיו את כל הכיף‪" .‬טוב לראות אותך‬
‫שוב‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬ומתנהג כאילו השיחה היתה מגיעה לקִצה בין‬
‫שמיילס היה מחליט על כך ובין שלא‪" .‬את מוזמנת להצטרף אלינו בסלון‪".‬‬
‫עיניו סוקרות את מיילס‪ ,‬למרות שהוא מדבר אלי‪" .‬נראה שהמשחק בדיוק‬
‫התחיל‪ ".‬דילון מזדקף וחולף על פניו של מיילס בדרכו חזרה לסלון‪.‬‬
‫מיילס מתעלם ממפגן הרוגז של דילון‪ ,‬תוחב יד אל כיסו האחורי ומוציא‬
‫מפתח‪ .‬הוא מושיט לי אותו‪" .‬לכי תלמדי בדירה שלי‪".‬‬
‫זאת לא בקשה‪.‬‬
‫זאת הוראה‪.‬‬
‫"אין לי בעיה ללמוד פה‪ ".‬אני מניחה את המפתח על הדלפק וסוגרת את‬
‫מכסה המיונז‪ ,‬מסרבת להיבעט מהדירה שלי בידי שלושה בחורים‪ .‬אני‬
‫עוטפת את הכריכים בנייר מגבת‪" .‬הטלוויזיה אפילו לא רועשת‪".‬‬
‫הוא צועד כמה צעדים לפנים עד שהוא קרוב מספיק ללחוש באוזני‪ .‬די‬
‫בטוח שאני הולכת להשאיר סימני אצבעות על הלחם‪ ,‬לאור זה שכל איבר‬
‫בגופי‪ ,‬עד בהונות רגלי‪ ,‬מתקשח מיד‪.‬‬
‫"לי יש בעיה שתלמדי פה‪ .‬רק עד שכולם ילכו‪ .‬לכי‪ .‬קחי את הכריכים‬
‫איתך‪".‬‬
‫אני מסתכלת על הכריכים‪ .‬למה אני מרגישה שהוא הרגע העליב אותם?‬
‫"רק אחד בשבילי‪ ".‬אני אומרת להגנתי‪" .‬השני לקאפ‪".‬‬
‫אני מרימה אליו את העיניים‪ ,‬והוא שוב מחזיר את המבט המסתורי הזה‪.‬‬
‫עיניים כמו שלו צריכות להיות מחוץ לחוק‪ .‬אני מרימה את הגבות בציפייה‪,‬‬
‫נבוכה כולי‪ .‬אני לא חפץ‪ ,‬אבל הדרך שבה הוא מסתכל עלי גורמת לי‬
‫להרגיש ככה‪.‬‬
‫"הכנת לקאפ כריך?"‬
‫אני מהנהנת‪" .‬אוכל משמח אותו‪ ",‬אני אומרת במשיכת כתפיים‪.‬‬
‫הוא בוחן את החפץ שמולו עוד זמן־מה ואז נרכן אלי שוב‪ .‬הוא לוקח את‬
‫המפתח מהדלפק ומכניס אותו לכיס הקדמי שלי‪.‬‬
‫אני לא בטוחה אפילו אם האצבעות שלו נגעו בג'ינס שלי‪ ,‬אבל אני‬
‫מתנשמת בחדות ומרכינה מבט אל הכיס שלי ברגע שהוא מושך את ידו‪ ,‬כי‬
‫אלוהים אדירים‪ ,‬לא ציפיתי לזה‪.‬‬
‫אני קופאת במקומי בעודו עושה את דרכו אל הסלון‪ ,‬אדיש לחלוטין‪ .‬הכיס‬
‫שלי כמו עולה באש‪.‬‬
‫אני משכנעת את רגלי לנוע‪ ,‬כי אני זקוקה לזמן לעכל את כל זה‪ .‬אחרי‬
‫שאני נותנת את הכריך‪ ,‬אני נעתרת להצעה של מיילס והולכת אל הדירה‬
‫שלו‪ .‬אני עושה את זה מרצוני החופשי‪ ,‬לא מפני שהוא רוצה שאני אהיה שם‪,‬‬
‫ולא מפני שבאמת יש לי הרבה שיעורים‪ ,‬אלא כי המחשבה להימצא בתוך‬
‫הדירה שלו בלעדיו מרגשת אותי באופן סוטה‪ .‬כאילו הרגע ניתנה לי גישה‬
‫חופשית לכל הסודות שלו‪.‬‬
‫***‬
‫הייתי צריכה לדעת‪ .‬חשבתי שהדירה שלו תאפשר לי סוג של הצצה למי‬
‫שהוא‪ .‬אבל זה לא קורה‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬הרבה יותר שקט כאן‪ ,‬וכן‪ ,‬סיימתי שעתיים מלאות של שיעורי בית‪,‬‬
‫אבל זה רק מפני שאין כאן שום הסחת דעת שהיא‪.‬‬
‫שום כלום‪.‬‬
‫שום תמונות על הקירות הלבנים הסטריליים‪ .‬שום קישוטים‪ .‬שום צבע‪.‬‬
‫אפילו שולחן העץ המפריד בין המטבח לסלון עומד עירום‪ .‬זה כל כך לא‬
‫דומה לבית שגדלתי בו‪ ,‬עם שולחן המטבח שהיה מרכז החיים של אמא שלי‪,‬‬
‫עם ראנר יפה‪ ,‬נברשת מרהיבה וצלחות שהותאמו לעונה‪.‬‬
‫למיילס אין אפילו קערת פירות‪.‬‬
‫הדבר היחיד המרשים בדירה הזאת הוא מדף הספרים בסלון‪ .‬יש בו‬
‫אינספור ספרים‪ ,‬שזה יותר מדליק אותי מכל דבר אחר שיכול להימצא על‬
‫הקירות החשופים שלו‪ .‬אני מתבוננת במדף כדי לבחון את המבחר בתקווה‬
‫לקבל הצצה לחייו לפי הבחירות הספרותיות שלו‪.‬‬
‫שורה אחרי שורה של ספרי אווירונאוטיקה‪ ,‬זה כל מה שאני מוצאת‪.‬‬
‫קצת מאכזב‪ ,‬שאחרי כל הסריקה של הדירה הזאת‪ ,‬המסקנה היחידה שלי‬
‫היא שהוא כנראה איזה ווֹרקוֹהוליק בלי שום טעם בעיצוב פנים‪.‬‬
‫אני מוותרת על הסלון והולכת אל המטבח‪ .‬אני פותחת את המקרר‪ ,‬אבל‬
‫הוא כמעט ריק חוץ מכמה קופסאות של טֵייק אֶוֵויי‪ .‬רטבים‪ .‬מיץ תפוזים‪ .‬כמו‬
‫המקרר של קורבין — ריק ועצוב וכל כך רווק‪.‬‬
‫אני פותחת את הארון‪ ,‬לוקחת כוס ומוזגת לי קצת מיץ‪ .‬אני שותה אותו‬
‫ושוטפת את הכוס בכיור‪ .‬יש עוד כמה כלים בערימה בצד שמאל של הכיור‪,‬‬
‫אז אני שוטפת גם אותם‪ .‬אפילו הצלחות והכוסות שלו סתמיות לגמרי —‬
‫חלקות ולבנות ועצובות‪.‬‬
‫מתחשק לי פתאום לקחת את הארנק שלי ולרוץ לחנות לקנות לו כמה‬
‫וילונות‪ ,‬סט כלים ססגוניים‪ ,‬כמה תמונות‪ ,‬ואולי אפילו עציץ אחד או שניים‪.‬‬
‫המקום הזה זקוק לקצת חיים‪.‬‬
‫אני תוהה מה הסיפור שלו‪ .‬לא נראה לי שיש לו חבֵרה‪ .‬לא ראיתי אותו עם‬
‫אף אחת עד עכשיו‪ ,‬והדירה הנטולה כל מגע נשי הופכת את זה להשערה‬
‫הגיונית‪ .‬אין סיכוי שבחורה שנכנסה לדירה הזאת היתה עוזבת בלי לקשט‬
‫אותה אפילו טיפה‪ ,‬אז מן הסתם בנות אף פעם לא נכנסות לכאן‪.‬‬
‫זה גורם לי לתהות גם לגבי קורבין‪ .‬במשך כל שנות ההתבגרות שלנו הוא‬
‫מעולם לא היה פתוח לגבי מערכות היחסים שלו‪ ,‬אבל אני די בטוחה שזה‬
‫מפני שמעולם לא היתה לו אחת כזאת‪ .‬בכל פעם שהכיר לי בחורה בעבר‪,‬‬
‫היא לא שרדה אפילו שבוע איתו‪ .‬אולי זה מפני שהוא לא מעוניין שמישהי‬
‫תהיה בסביבתו‪ ,‬ואולי זה סימן לכך שקשה להיות בסביבתו‪ .‬לפי מספר‬
‫שיחות הטלפון המזדמנות שהוא מקבל מנשים‪ ,‬זאת בטח האפשרות‬
‫השנייה‪.‬‬
‫בהתחשב בשפע הסטוצים שלו והיעדר כל מחויבות מצדו‪ ,‬אני לא מבינה‬
‫איך הוא היה יכול להיות כל כך מגונן כלפי כשהתבגרנו‪ .‬ואולי הוא פשוט‬
‫הכיר את עצמו טוב מדי‪ ,‬ולא רצה שאצא עם בחורים כמוהו‪.‬‬
‫אני תוהה אם מיילס הוא בחור מהסוג של קורבין‪.‬‬
‫"את רוחצת את הכלים שלי?"‬
‫הקול המפתיע שלו מקפיץ אותי במקומי‪ .‬אני מסתובבת ורואה את מיילס‬
‫עומד מולי פתאום‪ ,‬וכמעט מפילה את הכוס מידי‪ .‬כלומר היא מחליקה‪ ,‬אבל‬
‫איכשהו אני מצליחה לתפוס אותה לפני שתתרסק לרצפה‪ .‬אני לוקחת‬
‫שאיפה עמוקה כדי להירגע ומניחה אותה בעדינות בכיור‪.‬‬
‫"סיימתי את השיעורים שלי‪ ",‬אני אומרת‪ ,‬ובולעת את הגוש שהתגבש‬
‫בגרוני‪ .‬אני מסתכלת על הכלים שמונחים עכשיו על מתקן הייבוש‪" .‬הם היו‬
‫מלוכלכים‪".‬‬
‫הוא מחייך‪.‬‬
‫או כך חשבתי‪.‬‬
‫כי ברגע ששפתיו מתחילות להתעקל מעלה‪ ,‬הן נמתחות שוב לקו ישר‪.‬‬
‫אזעקת שווא‪.‬‬
‫"כולם הלכו‪ ",‬אומר מיילס‪ ,‬ונותן לי אור ירוק לפ ַנות את הבית שלו עכשיו‪.‬‬
‫הוא רואה שמיץ התפוזים עדיין מונח על הדלפק‪ ,‬אז הוא מחזיר אותו‬
‫למקרר‪.‬‬
‫"סליחה‪ ",‬אני ממלמלת‪" .‬הייתי צמאה‪".‬‬
‫הוא מסתובב אלי‪ ,‬משעין כתף על המקרר ומשלב זרועות על החזה‪" .‬לא‬
‫אכפת לי ששתית מהמיץ שלי‪ ,‬טייט‪".‬‬
‫אה‪ ,‬וואו‪.‬‬
‫משפט סקסי להחריד‪ .‬וכך גם הנוכחות שלו כשאמר אותו‪.‬‬
‫אבל עדיין אין צל של חיוך‪ .‬אלוהים אדירים‪ ,‬הגבר הזה‪ .‬הוא לא קולט‬
‫שהבעות פנים אמורות ללוות את הדיבור?‬
‫כדי שלא יבחין באכזבה שלי‪ ,‬אני מסתובבת בחזרה לכיור ורוחצת את‬
‫שאריות הסבון מפתח הניקוז‪ .‬הדירה עצמה מאובזרת יחסית לריקנות‬
‫המשונה שהמטבח שלו משדר‪" .‬כמה זמן אתה גר פה?" אני שואלת בניסיון‬
‫להפיג את השתיקה המביכה ומסתובבת אליו שוב‪.‬‬
‫"ארבע שנים‪".‬‬
‫אין לי מושג למה‪ ,‬אבל אני פורצת בצחוק‪ .‬הוא זוקר גבה באי־הבנה‪.‬‬
‫"פשוט‪ ,‬הדירה שלך…" אני מעיפה מבט סביב החלל ואז בחזרה אליו‪.‬‬
‫"קצת ריקה… חשבתי שאולי רק עברת לכאן ולא היה לך זמן לרהט‪".‬‬
‫לא התכוונתי שזה יישמע כעלבון‪ ,‬אבל ככה בדיוק זה נשמע‪ .‬אני רק מנסה‬
‫לנהל שיחה‪ ,‬אבל יוצא שאני רק מחמירה את המבוכה‪.‬‬
‫עיניו נעות באיטיות סביב הדירה שלו בעודו מעכל את ההערה שלי‪ .‬חבל‬
‫שאני לא יכולה לקחת אותה בחזרה‪ ,‬אבל אני אפילו לא מנסה‪ .‬קרוב לוודאי‬
‫שרק אחמיר עוד את המצב‪.‬‬
‫"אני עובד המון‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אף פעם אין לי אורחים‪ ,‬אז אני מניח שזה‬
‫פשוט לא היה בסדר העדיפויות שלי‪".‬‬
‫אני רוצה לשאול למה אף פעם אין לו אורחים‪ ,‬אבל השאלה נדמית מחוץ‬
‫לתחום עבורו‪" .‬אם כבר מדברים על אורחים‪ ,‬מה העניין עם דילון?"‬
‫מיילס מושך בכתפיו ונשען בגבו אל המקרר‪" .‬דילון הוא חתיכת חמור בלי‬
‫שום כבוד לאשתו‪ ",‬הוא עונה ביובש‪ .‬הוא מסתובב ויוצא מהמטבח ופונה‬
‫לעבר החדר שלו‪ .‬הוא סוגר את הדלת בדחיפה‪ ,‬אבל לא ממש עד הסוף כדי‬
‫שאשמע אותו‪" .‬חשבתי להזהיר אותך לפני שתיפלי במלכודת‪".‬‬
‫"אני לא נופלת למלכודות‪ ",‬אני אומרת‪" .‬בייחוד לא לכאלה כמו דילון‪".‬‬
‫"יופי‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫יופי? אה‪ .‬מיילס לא רוצה שאני אחבב את דילון‪ .‬אני אוהבת את זה שמיילס‬
‫לא רוצה שאני אחבב את דילון‪.‬‬
‫"קורבין לא ישמח אם יהיה לך משהו איתו‪ .‬הוא שונא את דילון‪".‬‬
‫אה‪ .‬הוא לא רוצה שאני אחבב את דילון בגלל קורבין‪ .‬למה זה מאכזב‬
‫אותי?‬
‫הוא יוצא מהחדר שלו‪ ,‬והוא כבר לא בג'ינס וחולצה‪ .‬הוא בזוג מכנסיים‬
‫מגוהצים וחולצה לבנה רשמית לא מכופתרת‪ ,‬פתוחה‪.‬‬
‫הוא לובש מדי טייס‪.‬‬
‫"אתה טייס?" אני שואלת בפליאה‪ .‬הקול שלי נשמע משונה‪.‬‬
‫הוא מהנהן לעברי והולך לעבר חדר הכביסה הסמוך למטבח‪" .‬ככה‬
‫הכרתי את קורבין‪ ",‬הוא אומר‪" .‬למדנו יחד בבית הספר לטיס‪ ".‬הוא יוצא‬
‫בחזרה אל המטבח עם סל הכביסה בידו ומניח אותו על הדלפק‪" .‬הוא בחור‬
‫טוב‪".‬‬
‫החולצה שלו לא מכופתרת‪.‬‬
‫אני בוהה בבטן שלו‪.‬‬
‫תפסיקי לבהות בבטן שלו‪.‬‬
‫אלוהים‪ ,‬אני לא מאמינה‪ ,‬יש לו את הקוביות האלה‪ .‬והצלעות היפהפיות‬
‫שרצות לאורך שרירי הבטן ונעלמות מתחת לג'ינס‪ ,‬כאילו הן מצביעות על‬
‫איזו מטרה סודית‪.‬‬
‫אלוהים‪ ,‬טייט‪ ,‬את בוהה במפשעה שלו!‬
‫הוא מכפתר את החולצה שלו עכשיו‪ ,‬אז איכשהו אני אוזרת כוח על־אנושי‬
‫ומכריחה את העיניים שלי להסתכל בחזרה על פניו‪.‬‬
‫מחשבות‪ .‬אני צריכה לחשוב על משהו‪ .‬אבל אני לא מוצאת שום מחשבה‪.‬‬
‫אולי כי הרגע גיליתי שהוא טייס‪.‬‬
‫אבל למה זה אמור להרשים אותי?‬
‫לא מרשים אותי שדילון טייס‪ .‬אבל בעצם לא גיליתי שדילון טייס בזמן שהוא‬
‫טיפל בכביסה ונופף לעברי בשרירי הבטן שלו‪ .‬בחור שמקפל כביסה בזמן‬
‫שהוא מפגין את שרירי הבטן שלו והוא גם טייס זה בחור מרשים למדי‪.‬‬
‫מיילס לבוש כולו עכשיו‪ .‬הוא נועל נעליים‪ ,‬ואני מסתכלת עליו כמו‬
‫בתיאטרון‪ ,‬על האטרקציה המרכזית‪.‬‬
‫"זה בטוח?" אני שואלת‪ ,‬משמצאתי סוף־סוף מחשבה ראויה‪" .‬שתית עם‬
‫החבר'ה האלה‪ ,‬ועכשיו אתה הולך לשבת מאחורי ההגה של מטוס נוסעים?"‬
‫מיילס רוכס את הז'קט שלו ואז מרים תיק נסיעות שהיה מוכן על הרצפה‪.‬‬
‫"שתיתי רק מים הערב‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬ואז יוצא מהמטבח‪" .‬אני לא ממש אוהב‬
‫לשתות‪ .‬ואני בפירוש לא שותה בערבים לפני שאני עובד‪".‬‬
‫אני צוחקת והולכת אחריו לסלון לכיוון השולחן‪ ,‬לאסוף את הדברים שלי‪.‬‬
‫"אתה כנראה שוכח איך נפגשנו‪ ",‬אני אומרת‪" .‬היום שעברתי לפה? היום‬
‫שבו מישהו התעלף מרוב אלכוהול במסדרון?"‬
‫הוא פותח את הדלת כדי לתת לי לצאת‪" .‬אין לי מושג על מה את מדברת‪,‬‬
‫טייט‪ ",‬הוא אומר‪" .‬נפגשנו במעלית‪ ,‬את לא זוכרת?"‬
‫הוא צוחק? כי אין שום חיוך או ניצוץ בעיניו‪.‬‬
‫הוא סוגר את הדלת מאחורינו‪ .‬אני מושיטה לו את מפתח הדירה שלו והוא‬
‫נועל את הדלת‪ .‬אני הולכת לעבר הדירה שלי ופותחת את הדלת‪.‬‬
 ‫"טייט?"‬
‫אני כמעט מעמידה פנים שאני לא שומעת אותו רק כדי שהוא יצטרך‬
‫להגיד שוב את השם שלי‪ .‬אבל במקום זה אני מסתובבת ומסתכלת עליו‪,‬‬
‫כאילו לאיש הזה אין שום השפעה עלי‪.‬‬
‫"בלילה ההוא שמצאת אותי במסדרון? זה היה מקרה יוצא דופן‪ .‬מקרה‬
‫מאוד יוצא דופן‪".‬‬
‫משהו מעורפל בעיניים שלו‪ ,‬ואולי גם בקול שלו‪.‬‬
‫הוא עומד ומשתהה מול הדלת שלו‪ ,‬פניו לעבר המעליות‪ ,‬בציפייה לתגובה‬
‫שלי‪ .‬אני צריכה להגיד לו להתראות‪ .‬אולי אני צריכה להגיד לו טיסה נעימה‪.‬‬
‫אבל זה יכול להיחשב מזל רע‪ .‬כדאי שרק אגיד לילה טוב‪.‬‬
‫"זה היה יוצא דופן בגלל מה שקרה עם רייצ'ל?"‬
‫כן‪ ,‬באמת בחרתי להגיד את זה בסוף‪.‬‬
‫בשביל מה‪ ,‬לעזאזל‪ ,‬אמרתי את זה?‬
‫העמידה שלו משתנה‪ .‬ההבעה שלו קופאת‪ .‬המילים שלי פגעו בו כמו ברק‪.‬‬
‫הוא בטח מבולבל‪ ,‬כי מן הסתם הוא לא זוכר כלום מאותו לילה‪.‬‬
‫מהר‪ .‬טייט‪ .‬תַקני מה שעשית‪.‬‬
‫"קראת לי רייצ'ל‪ ",‬אני אומרת במהירות‪ ,‬מנסה לפוגג את המבוכה כמיטב‬
‫יכולתי‪" .‬פשוט חשבתי שאולי קרה משהו ביניכם ובגלל זה‪ ...‬אתה יודע‪".‬‬
‫מיילס נושם נשימה עמוקה אם כי הוא מנסה להסתיר את זה‪ .‬פגעתי‬
‫בנקודה רגישה‪.‬‬
‫אנחנו לא מדברים על רייצ'ל‪ ,‬כפי הנראה‪.‬‬
‫"לילה טוב‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר ומסתובב‪.‬‬
‫מה קרה הרגע? האם הבכתי אותו? עיצבנתי אותו? העצבתי אותו?‬
‫לא משנה מה עשיתי‪ ,‬אני שונאת את עצמי עכשיו‪ .‬המבוכה הזאת‬
‫שממלאת את המרחב בין הדלת שלי לבין המעלית שהוא עומד מולה‪.‬‬
‫אני נכנסת לדירה שלי וסוגרת את הדלת‪ ,‬אבל המבוכה שם‪ ,‬בכל מקום‪.‬‬
‫היא לא נשארה במסדרון‪.‬‬
 ‫‪6‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫אנחנו אוכלים ארוחת ערב‪ ,‬אבל זה מביך‪.‬‬
‫ליסה ואבא מנסים לשתף אותנו בשיחה‪ ,‬אבל לאף אחד מאיתנו אין מצב‬
‫רוח לדבר‪.‬‬
‫אנחנו בוהים בצלחות שלנו‪ .‬אנחנו מנקרים באוכל במזלגות שלנו‪.‬‬
‫אנחנו לא רוצים לאכול‪.‬‬
‫אבא שואל את ליסה אם היא רוצה ללכת לשבת בחצר מאחור‪.‬‬
‫ליסה אומרת שכן‪.‬‬
‫ליסה מבקשת מרייצ'ל לעזור לי לפנות את השולחן‪.‬‬
‫רייצ'ל אומרת או־קיי‪.‬‬
‫אנחנו לוקחים את הצלחות למטבח‪.‬‬
‫אנחנו שותקים‪.‬‬
‫רייצ'ל נשענת על הדלפק בזמן שאני מכניס את הכלים למדיח‪.‬‬
‫היא מסתכלת עלי עושה כמיטב יכולתי כדי להתעלם ממנה‪ .‬היא לא מבינה‬
‫שהיא נמצאת בכל מקום‪.‬‬
‫היא הכול‪ .‬כל דבר ודבר פשוט הפך להיות רייצ'ל‪.‬‬
‫זה מאכ ּל אותי‪.‬‬
‫המחשבות שלי כבר לא מחשבות‪.‬‬
‫המחשבות שלי הן רייצ'ל‪.‬‬
‫אני לא יכול להתאהב בך‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫אני מסתכל על הכיור‪ .‬אני רוצה להסתכל על רייצ'ל‪.‬‬
‫אני נושם אוויר לתוכי‪ .‬אני רוצה לנשום לתוכי את רייצ'ל‪.‬‬
‫אני עוצם עיניים‪ .‬אני רואה רק את רייצ'ל‪.‬‬
‫אני רוחץ ידיים‪ .‬אני רוצה לגעת ברייצ'ל‪.‬‬
‫אני מנגב ידיים במגבת לפני שאני מסתובב אליה‪.‬‬
‫הידיים שלה תופסות את הדלפק מאחוריה‪ .‬הידיים שלי‬
‫משולבות על החזה‪.‬‬
 ‫"הם ההורים הכי גרועים בעולם‪ ",‬היא לוחשת‪.‬‬
‫הקול שלה נסדק‪.‬‬
‫הלב שלי נסדק‪.‬‬
‫"נבזיים‪ ",‬אני אומר לה‪.‬‬
‫היא צוחקת‪.‬‬
‫אני לא אמור להתאהב בצחוק שלך‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫היא נאנחת‪ .‬אני מתאהב גם בזה‪.‬‬
‫"כמה זמן הם כבר ביחד?" אני שואל אותה‪.‬‬
‫היא תהיה כנה‪.‬‬
‫היא מושכת בכתפיה‪" .‬שנה בערך‪ .‬זה היה בשלט־רחוק עד שהיא‬
‫החליטה שנעבור לכאן כדי שהיא תהיה קרובה אליו‪".‬‬
‫אני מרגיש את הלב של אמא שלי נשבר‪.‬‬
‫אנחנו שונאים אותו‪.‬‬
‫"שנה?" אני שואל‪" .‬את בטוחה?"‬
‫היא מהנהנת‪.‬‬
‫היא לא יודעת על אמא שלי‪ .‬אני יודע את זה‪.‬‬
‫"רייצ'ל?"‬
‫אני אומר את השם שלה בקול‪ ,‬בדיוק כמו שרציתי לעשות‬
‫מאז השנייה שפגשתי אותה‪.‬‬
‫היא ממשיכה להסתכל היישר אלי‪ .‬היא בולעת רוק‬
‫ואז פולטת "כן?" חלוש‪.‬‬
‫אני צועד לקראתה‪.‬‬
‫הגוף שלה מגיב‪ .‬היא מזדקפת מעט‪ .‬היא מתנשמת מעט יותר בכבדות‪.‬‬
‫הלחיים שלה‬
‫סמוקות יותר‪.‬‬
‫הכול כמו שצריך‪.‬‬
‫היד שלי נכרכת סביב מותניה‪ .‬עיני מחפשות אחר עיניה‪.‬‬
‫הן לא אומרות לי לא‪ ,‬אז אני ממשיך‪.‬‬
‫כשהשפתיים שלי נוגעות בשפתיים שלה‪ ,‬קורים כל כך הרבה דברים‪.‬‬
‫זה טוב וזה רע וזה נכון וזה טעות‪.‬‬
‫נקמה‪.‬‬
‫היא שואפת אוויר וגונבת כמה מהנשימות שלי‪.‬‬
‫אני נושף לתוכה‪ ,‬נותן לה עוד אוויר‪ .‬הלשונות שלנו‬
‫נוגעות זו בזו ורגשי האשמה שלנו משתרגים והאצבעות שלי‬
 ‫מלטפות את השיער שאלוהים ברא במיוחד‬
‫בשבילה‪.‬‬
‫הטעם החדש האהוב עלי הוא רייצ'ל‪.‬‬
‫הדבר החדש האהוב עלי הוא רייצ'ל‪.‬‬
‫אני רוצה את רייצ'ל ליום ההולדת שלי‪ .‬אני רוצה את רייצ'ל לחג המולד‪.‬‬
‫אני רוצה את רייצ'ל לסיום הלימודים‪.‬‬
‫רייצ'ל‪ ,‬רייצ'ל‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫אני הולך להתאהב בך בכל מקרה‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫הדלת האחורית נפתחת‪.‬‬
‫אני משחרר את רייצ'ל‪.‬‬
‫היא מרפה ממני‪ ,‬אבל רק פיזית‪ .‬אני עדיין יכול להרגיש אותה‬
‫בכל דרך אחרת‪.‬‬
‫אני מפנה את מבטי ממנה‪ ,‬אבל הכול הוא עדיין רייצ'ל‪.‬‬
‫ליסה נכנסת למטבח‪ .‬היא נראית שמחה‪.‬‬
‫יש לה זכות להיות שמחה‪ .‬היא לא זאת שמתה‪.‬‬
‫ליסה אומרת לרייצ'ל שהגיע הזמן ללכת‪.‬‬
‫אני אומר לשתיהן שלום‪ ,‬אבל המילים שלי נועדו רק לרייצ'ל‪.‬‬
‫היא יודעת את זה‪.‬‬
‫אני מסיים עם הכלים‪.‬‬
‫אני אומר לאבא שלי שליסה נחמדה‪.‬‬
‫אני עדיין לא אומר לו שאני שונא אותו‪ .‬אולי אני בחיים לא אומר לו‪.‬‬
‫אני לא יודע במה זה יכול להועיל להגיד לו שאני לא רואה אותו‬
‫באותה הדרך יותר‪.‬‬
‫עכשיו הוא רק‪ ...‬רגיל‪ .‬אנושי‪.‬‬
‫אולי זה טקס המעבר לפני שאתה הופך לגבר בעצמך —‬
‫להבין שאבא שלך לא מבין את החיים‬
‫יותר ממך‪.‬‬
‫אני הולך לחדר שלי‪ .‬אני לוקח את הטלפון שלי‬
‫ושולח לרייצ'ל הודעה‪.‬‬
‫אני‪ :‬מה נעשה לגבי מחר בערב?‬
‫רייצ'ל‪ :‬נשקר להם?‬
‫אני‪ :‬את יכולה להיפגש איתי בשבע?‬
‫רייצ'ל‪ :‬כן‪.‬‬
‫אני‪ :‬רייצ'ל?‬
 ‫רייצ'ל‪ :‬כן?‬
‫אני‪ :‬לילה טוב‪.‬‬
‫רייצ'ל‪ :‬לילה טוב‪ ,‬מיילס‪.‬‬
‫אני מכבה את הטלפון‪ ,‬כי אני רוצה שזאת תהיה ההודעה האחרונה‬
‫שאקבל הלילה‪ .‬אני עוצם עיניים‪.‬‬
‫אני מתאהב‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
 ‫‪7‬‬
‫טייט‬

‫עברו שבועיים מאז שראיתי את מיילס‪ ,‬אבל רק שתי שניות מהפעם‬

‫האחרונה שחשבתי עליו‪ .‬נראה שהוא עובד המון בדיוק כמו קורבין‪ ,‬ואפילו‬
‫שזה נחמד שהדירה עומדת לרשותי מדי פעם‪ ,‬זה נחמד גם כשקורבין לא‬
‫עובד ויש לי עם מי לדבר‪ .‬אפשר להגיד שזה נחמד שגם קורבין וגם מיילס‬
‫נמצאים בבית‪ ,‬אבל זה עוד לא קרה מאז שאני כאן‪.‬‬
‫עד עכשיו‪.‬‬
‫"אבא שלו עובד‪ ,‬והוא בחופש עד יום שני‪ ",‬אומר קורבין‪ .‬עד לפני שנייה‬
‫בדיוק לא היה לי מושג שהוא הזמין את מיילס להצטרף אלינו הביתה לחג‬
‫ההודיה‪ .‬הוא דופק על דלת הדירה של מיילס‪" .‬אין לו משהו אחר לעשות‪".‬‬
‫די בטוח שאני מהנהנת לשמע המילים האלה‪ ,‬אבל אני מסתובבת והולכת‬
‫ישר לכיוון המעלית‪ .‬אני מפחדת שכשמיילס יפתח את הדלת‪ ,‬ההתרגשות‬
‫שלי מההצטרפות שלו אלינו תהיה שקופה‪.‬‬
‫אני בתוך המעלית‪ ,‬מאחור‪ ,‬קרוב לקיר‪ ,‬כששניהם נכנסים‪ .‬מיילס רואה‬
‫אותי ומהנהן‪ ,‬אבל זה כל מה שאני מקבלת ממנו‪ .‬בפעם האחרונה שדיברתי‬
‫איתו‪ ,‬גרמתי למבוכה נוראית בינינו‪ ,‬אז אני לא אומרת מילה‪ .‬אני גם מנסה‬
‫לא להסתכל עליו‪ ,‬אבל ממש קשה לי להתרכז בכל דבר אחר‪ .‬הוא לבוש‬
‫ספורטיבי עם כובע בייסבול‪ ,‬ג'ינס וחולצת טריקו‪ .‬בגלל זה קשה לי להוריד‬
‫ממנו את העיניים‪ .‬תמיד נמשכתי לבחורים שלא מתאמצים להיראות‬
‫מושכים‪.‬‬
‫אני מזיזה את המבט מהבגדים שלו ופוגשת בעיניים הממוקדות שלו‪ .‬אני‬
‫לא יודעת אם לחייך ממבוכה או להסתכל הצדה‪ ,‬אז אני פשוט בוחרת‬
‫לחקות את הצעד הבא שלו‪ ,‬בהנחה שהוא יפנה את מבטו קודם‪.‬‬
‫הוא לא עושה את זה‪ .‬הוא ממשיך להסתכל עלי בשקט במשך שארית‬
‫הירידה במעלית‪ ,‬ואני עושה בעקשנות כמוהו‪ .‬כשאנחנו מגיעים לבסוף‬
‫לקומת הקרקע‪ ,‬אני חשה הקלה כשהוא יוצא ראשון‪ ,‬כי אני חייבת לשאוף‬
‫אוויר לאור זה שלא נשמתי לפחות שישים שניות‪.‬‬
‫"לאן אתם הולכים שלושתכם?" קאפ שואל כשאנחנו יוצאים מהמעלית‪.‬‬
‫"נוסעים הביתה לסן דייגו‪ ",‬אומר קורבין‪" .‬יש לך תוכניות לחג?"‬
‫"זה הולך להיות יום עמוס לטיסות‪ ",‬אומר קאפ‪" .‬חשבתי שאשאר פה‬
‫ואעבוד‪ ".‬הוא קורץ לעברי‪ ,‬ואני קורצת לו בחזרה לפני שהוא פונה למיילס‪.‬‬
‫"מה איתך‪ ,‬ילד? גם אתה נוסע הביתה?"‬
‫מיילס מסתכל על קאפ בשקט באותה הדרך שבה הסתכל עלי במעלית‪.‬‬
‫זה מאכזב אותי קשות‪ ,‬כי במעלית היה לי צל של תקווה שהוא מסתכל עלי‬
‫ככה כי הוא נמשך אלי כמו שאני נמשכת אליו‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬למראה המבט‬
‫שהוא נועץ בקאפ‪ ,‬אני בטוחה שזה שמיילס נועץ מבט חודר במישהו לא‬
‫אומר שהוא נמשך אליו‪ .‬מן הסתם מיילס מסתכל על כולם ככה‪ .‬משתררות‬
‫חמש שניות שקטות ומביכות‪ ,‬כשאף אחד לא מדבר‪ .‬אולי מיילס לא אוהב‬
‫שקוראים לו "ילד"?‬
‫"שיהיה לך חג הודיה שמח‪ ,‬קאפ‪ ",‬מיילס אומר לבסוף‪ ,‬אפילו לא טורח‬
‫לענות על שאלתו‪ .‬הוא מסתובב ומתחיל ללכת לאורך הלובי עם קורבין‪.‬‬
‫אני מסתכלת על קאפ ומושכת בכתפי‪" .‬תאחל לי הצלחה‪ ",‬אני אומרת‬
‫בשקט‪" .‬נראה ששוב עובר על מר ארצ'ר יום לא טוב‪".‬‬
‫קאפ מחייך‪" .‬לא‪ ".‬הוא אומר וצועד לאחור לעבר כיסאו‪" .‬יש אנשים‬
‫שפשוט לא אוהבים שאלות‪ ".‬הוא צונח אל כיסאו ומצדיע לי לשלום‪ ,‬ואני‬
‫מצדיעה לו בחזרה ואז פונה לעבר היציאה‪.‬‬
‫אני לא מצליחה להחליט אם קאפ מצדיק את ההתנהגות הגסה של מיילס‬
‫כי הוא מחבב אותו‪ ,‬או כי הוא פשוט מצדיק את כולם‪.‬‬
‫"אני יכול לנהוג אם אתה רוצה‪ ",‬אומר מיילס לקורבין כשאנחנו מגיעים‬
‫למכונית‪" .‬אני יודע שעוד לא ישנת‪ .‬תוכל לנהוג חזרה מחר‪".‬‬
‫קורבין מסכים‪ ,‬ומיילס פותח את דלת הנהג‪ .‬אני נכנסת למושב האחורי‬
‫ותוהה איפה עלי לשבת‪ .‬אולי מאחורי מיילס‪ ,‬או באמצע‪ ,‬או מאחורי קורבין‪.‬‬
‫בכל מקום אני מרגישה אותו‪ ,‬הוא נמצא בכל מקום‪.‬‬
‫הכול זה מיילס‪.‬‬
‫ככה זה כשבן אדם מפתח משיכה למישהו‪ .‬הוא פתאום נמצא בכל מקום‪,‬‬
‫בין שאתה רוצה בכך ובין שלא‪.‬‬
‫זה גורם לי לתהות אם אני נמצאת איפשהו בשבילו‪ ,‬אבל המחשבה לא‬
‫נמשכת הרבה זמן‪ .‬אני יכולה להרגיש כשבחור נמשך אלי‪ ,‬ומיילס בפירוש‬
‫לא שייך לקטגוריה הזאת‪ .‬לכן עלי להבין איך להפסיק את מה שאני מרגישה‬
‫כשאני נמצאת לידו‪ .‬הדבר האחרון שאני רוצה כרגע זה להידלק כמו טיפשה‬
‫על בחור‪ ,‬כשבקושי יש לי זמן להתרכז בלימודים ובעבודה‪.‬‬
‫אני מוציאה ספר מהתיק ומתחילה לקרוא‪ .‬מיילס מדליק את הרדיו‪,‬‬
‫וקורבין מוריד את משענת המושב שלו לאחור ומניח רגליים על לוח‬
 ‫המחוונים‪" .‬תעירו אותי כשנגיע‪ ",‬הוא אומר ומושך את הכובע מעל עיניו‪.‬‬
‫אני מעיפה מבט לעבר מיילס‪ ,‬שמכוון את המראה הפנימית‪ .‬הוא מסתובב‬
‫ומסתכל מעל כתפו כדי לנסוע לאחור‪ ,‬ועיניו מצטלבות לרגע בעיני‪.‬‬
‫"נוח לך?" הוא שואל‪ .‬הוא מסתובב בחזרה לפני שאני מספיקה לענות‪,‬‬
‫מעביר הילוך ואז שולח בי מבט במראה הפנימית‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אני אומרת‪ .‬ומקפידה לצרף חיוך בסוף המילה הזאת‪ .‬אני לא רוצה‬
‫שהוא יחשוב שאני כועסת שהוא בא‪ ,‬אבל קשה לי לא להיראות רשמית‬
‫כשאני לידו‪.‬‬
‫הוא מסתכל קדימה‪ ,‬ואני מרכינה מבט אל הספר שלי‪.‬‬
‫חולפת חצי שעה‪ ,‬ותנודות המכונית עם הניסיון שלי לקרוא עושים לי‬
‫בחילה‪ .‬אני מניחה את הספר לידי ומתרווחת במושב האחורי‪ .‬אני משעינה‬
‫את הראש לאחור ומותחת רגליים ומניחה אותן ברווח שבין המושבים של‬
‫מיילס וקורבין‪ .‬הוא מעיף לעברי מבט במראה הפנימית‪ ,‬ועיניו דומות לידיים‬
‫שמשוטטות על כל סנטימטר בגופי‪ .‬הוא מישיר מבט במשך שתי שניות בסך‬
‫הכול‪ ,‬ואז מחזיר אותו קדימה‪.‬‬
‫אני שונאת את זה‪.‬‬
‫אין לי מושג מה עובר לו בראש‪ .‬הוא אף פעם לא מחייך‪ .‬הוא אף פעם לא‬
‫צוחק‪ .‬הוא לא מפלרטט‪ .‬הפנים שלו נראות כאילו הן מכוסות שריון שחוצץ‬
‫בין ההבעות שלו לבין העולם‪.‬‬
‫תמיד היתה לי חולשה לבחורים שקטים‪ .‬קודם כול‪ ,‬מפני שרוב הבחורים‬
‫מדברים יותר מדי‪ ,‬וקשה להכיל את כל המחשבות שעוברות להם בראש‪.‬‬
‫אבל מיילס גורם לי להתחרט על כך שהוא לא ההפך‪ .‬אני רוצה לדעת את‬
‫כל המחשבות שעוברות לו בראש‪ .‬בייחוד את המחשבה הזאת שנמצאת שם‬
‫עכשיו‪ ,‬מסתתרת מאחורי ההבעה האדישה‪ ,‬הקפואה הזאת‪.‬‬
‫אני עדיין בוהה בו במראה הפנימית בניסיון לפענח אותו‪ ,‬כשהוא שוב מעיף‬
‫לעברי מבט‪ .‬אני מרכינה את מבטי לעבר הטלפון הנייד שלי‪ ,‬נבוכה מכך‬
‫שהוא תפס אותי מסתכלת עליו‪ .‬אבל המראה הזאת היא כמו מגנט‪ ,‬ואני לא‬
‫מצליחה להתאפק ומרימה את עיני שוב‪.‬‬
‫בשנייה שאני מביטה שוב במראה‪ ,‬גם הוא מביט‪.‬‬
‫אני מרכינה את המבט‪.‬‬
‫שיט‪.‬‬
‫זאת הולכת להיות הנסיעה הכי ארוכה בחיים‪.‬‬
‫אני מחזיקה מעמד שלוש דקות‪ ,‬ואז מסתכלת שוב‪.‬‬
‫שיט‪ .‬גם הוא מסתכל‪.‬‬
 ‫אני מחייכת‪ ,‬משועשעת מהמשחק הלא ברור שאנחנו משחקים‪.‬‬
‫גם הוא מחייך‪.‬‬
‫גם‪.‬‬
‫הוא‪.‬‬
‫מחייך‪.‬‬
‫מיילס מסתכל שוב על הכביש‪ ,‬אבל החיוך נשאר על הפנים שלו כמה‬
‫שניות‪ .‬אני יודעת את זה‪ ,‬כי אני לא יכולה להפסיק להסתכל עליו‪ .‬אני רוצה‬
‫לצלם אותו לפני שהוא ייעלם שוב‪ ,‬אבל זה יהיה מוזר‪.‬‬
‫הוא מניח יד בין שני המושבים‪ ,‬אבל הרגליים שלי עומדות בדרכו‪ .‬אני‬
‫נמתחת‪" .‬סליחה‪ ",‬אני אומרת ומתחילה למשוך את הרגליים לאחור‪.‬‬
‫האצבעות שלו נכרכות סביב כף רגלי היחפה ועוצרות אותי‪" .‬זה בסדר‪",‬‬
‫הוא אומר‪.‬‬
‫ידו עדיין כרוכה סביב כף רגלי‪ .‬אני בוהה בה‪.‬‬
‫אני לא מאמינה‪ ,‬האגודל שלו זז‪ .‬זז בכוונה‪ ,‬נוגע בכף הרגל שלי‪ .‬הירכיים‬
‫שלי נצמדות והנשימה נעתקת והרגליים קופאות‪ .‬אני לא מאמינה‪ .‬היד שלו‬
‫זה עתה ליטפה את כף הרגל שלי לפני שהוא הוריד אותה‪.‬‬
‫אני נושכת את פנים הלחי שלי כדי לא לחייך‪.‬‬
‫אני חושבת שאתה נמשך אלי‪ ,‬מיילס‪.‬‬
‫***‬
‫כשאנחנו מגיעים לבית של הורי‪ ,‬אבא שלי מטיל על קורבין ומיילס לתלות‬
‫את מנורות החג‪ .‬אני מכניסה את הדברים שלנו פנימה ונותנת לקורבין‬
‫ולמיילס את החדר שלי‪ ,‬כי הוא היחיד שיש בו שתי מיטות‪ .‬אני אישן בחדר‬
‫הישן של קורבין‪ .‬ואז אני הולכת למטבח כדי לעזור לאמא עם ההכנות‬
‫לארוחה‪.‬‬
‫חג ההודיה תמיד היה חג מצומצם בבית שלנו‪ .‬אמא ואבא לא אהבו לבחור‬
‫בין המשפחות‪ ,‬ואבא שלי כמעט אף פעם לא היה בבית‪ ,‬כי התקופה הכי‬
‫עמוסה של טייס בשנה היא החגים‪ .‬אמא שלי החליטה שחג ההודיה יהיה‬
‫שמור רק למשפחה הקרובה‪ ,‬אז בכל שנה בחג זה רק אני‪ ,‬קורבין‪ ,‬אמא‬
‫ואבא‪ ,‬כשאבא בבית‪ .‬בשנה שעברה זה היה רק אני ואמא‪ ,‬כי גם אבא וגם‬
‫קורבין עבדו‪.‬‬
‫השנה זה כולנו‪.‬‬
‫ומיילס‪.‬‬
‫מוזר שהוא כאן ככה‪ .‬אמא נראית שמחה לפגוש אותו‪ ,‬אז אני מניחה שלא‬
‫אכפת לה כל כך‪ .‬אבא שלי אוהב את כולם‪ ,‬והוא תמיד שמח שיש עוד מישהו‬
‫שעוזר עם המנורות‪ ,‬אז ברור שהנוכחות של אדם שלישי לא מפריעה לו‬
‫כהוא זה‪.‬‬
‫אמא שלי מעבירה לי את הסיר עם הביצים הקשות‪ .‬אני מתחילה לקלף‬
‫אותן‪ ,‬והיא נשענת על האי במטבח‪" .‬המיילס הזה בהחלט נאה‪ ",‬היא אומרת‬
‫בהרמת גבה‪.‬‬
‫תנו לי להסביר משהו לגבי אמא שלי‪ .‬היא אמא נהדרת‪ .‬אמא ממש‬
‫נהדרת‪ .‬אבל אף פעם לא הרגשתי נוח לדבר איתה על בנים‪ .‬זה התחיל‬
‫כשהייתי בת שתים־עשרה וקיבלתי מחזור בפעם הראשונה‪ .‬היא כל כך‬
‫התרגשה שהיא התקשרה לשלוש חברות שלה כדי לספר להן לפני שהיא‬
‫בכלל הסבירה לי מה קורה לי‪ ,‬לעזאזל‪ .‬למדתי די מוקדם שסודות הם לא‬
‫סודות ברגע שהם מגיעים לאוזניה‪.‬‬
‫"הוא לא רע‪ ",‬אני אומרת‪ .‬זה שקר מוחלט‪ ,‬כי הוא ממש חתיך‪ .‬השיער‬
‫החום־זהוב שלו עם העיניים הכחולות המהפנטות‪ ,‬הכתפיים הרחבות שלו‪,‬‬
‫הזיפים שמבצבצים על הלסת החדה שלו אחרי כמה ימי חופש מהעבודה‪,‬‬
‫הריח המתוק הזה שתמיד נודף ממנו‪ ,‬כאילו הוא הרגע יצא מהמקלחת‬
‫ועדיין לא התנגב אפילו‪.‬‬
‫הו‪ ,‬אלוהים‪.‬‬
‫מי אני עכשיו‪ ,‬לעזאזל?‬
‫"יש לו חבֵרה?"‬
‫אני מושכת בכתפי‪" .‬אני לא ממש מכירה אותו‪ ,‬אמא‪ ".‬אני לוקחת את‬
‫הסיר לכיור ומזרימה מים על הביצים‪" .‬איך אבא מסתדר עם הפרישה?" אני‬
‫שואלת בניסיון לשנות נושא‪.‬‬
‫אמא שלי מחייכת‪ .‬זה חיוך ידעני‪ ,‬ואני פשוט שונאת אותו‪.‬‬
‫נראה שאני אף פעם לא צריכה לספר לה כלום‪ ,‬כי היא אמא שלי‪ .‬היא‬
‫כבר יודעת‪.‬‬
‫אני מסמיקה‪ ,‬ואז מסתובבת וגומרת לקלף את הביצים המחורבנות‪.‬‬
 ‫‪8‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫"אני הולך לאיאן הערב‪ ",‬אני אומר לו‪.‬‬
‫זה לא אכפת לאבא שלי‪ .‬הוא יוצא עם ליסה‪ .‬הוא חושב רק על ליסה‪.‬‬
‫הכול בשבילו זה ליסה‪.‬‬
‫הכול בשבילו היה פעם קרול‪ .‬לפעמים הכול בשבילו היה‬
‫קרול ומיילס‪.‬‬
‫עכשיו הכול בשבילו זה ליסה‪.‬‬
‫זה בסדר‪ ,‬כי הכול בשבילי היה פעם הוא וקרול‪.‬‬
‫אבל כבר לא‪.‬‬
‫אני שולח לה הודעה אם היא תוכל להיפגש איתי איפשהו‪ .‬היא אומרת‬
‫שליסה הרגע יצאה מהבית שלהן בדרך לבית שלי‪ .‬היא אומרת שאני יכול‬
‫לבוא לבית שלה ולאסוף אותה‪.‬‬
‫כשאני מגיע לשם‪ ,‬אני לא יודע אם אני צריך לצאת מהמכונית‪.‬‬
‫אני לא יודע אם היא רוצה שאני אצא‪.‬‬
‫אני יוצא‪.‬‬
‫אני ניגש אל הדלת שלה‪ ,‬ואני דופק‪ .‬אני לא בטוח מה עלי לומר‬
‫כשהיא פותחת את הדלת‪ .‬חלק בי רוצה להגיד לה שאני מצטער‪,‬‬
‫שלא הייתי צריך לנשק אותה‪.‬‬
‫חלק בי רוצה לשאול אותה מיליון שאלות עד שאדע עליה הכול‪.‬‬
‫וכמעט כולי רוצה לנשק אותה שוב‪ ,‬בייחוד עכשיו כשהדלת פתוחה‬
‫והיא עומדת בדיוק מולי‪.‬‬
‫"רוצה להיכנס קצת?" היא שואלת‪" .‬היא תחזור רק עוד כמה שעות‪,‬‬
‫לפחות‪".‬‬
‫אני מהנהן‪ .‬אני תוהה אם היא אוהבת את ניד הראש שלי בדיוק כמו שאני‬
‫אוהב את ניד הראש שלה‪.‬‬
‫היא סוגרת את הדלת מאחורי‪ ,‬ואני מסתכל סביבי‪ .‬הדירה שלהן קטנה‪.‬‬
‫אף פעם לא גרתי במקום כזה קטן‪ .‬אני חושב שזה מוצא חן בעיני‪.‬‬
 ‫ככל שהבית קטן יותר‪ ,‬ככה בני המשפחה חייבים לאהוב זה את זה‪.‬‬
‫אין להם מרחב פנוי כדי לא לאהוב‪ .‬זה גורם לי לרצות שאני ואבא שלי‬
‫נעבור לגור בדירה קטנה יותר‪ .‬דירה שבה נהיה חייבים לתַקשר‪.‬‬
‫דירה שבה נפסיק להעמיד פנים שאמא שלי לא השאירה הרבה יותר מדי‬
‫מקום‬
‫בבית שלנו אחרי שהיא מתה‪.‬‬
‫רייצ'ל הולכת למטבח‪ .‬היא שואלת אותי אם אני רוצה‬
‫לשתות משהו‪.‬‬
‫אני הולך אחריה ושואל אותה מה יש לשתות‪ .‬היא אומרת‬
‫שבערך הכול חוץ מחלב‪ ,‬תה‪ ,‬סודה‪ ,‬קפה‪ ,‬מיץ ואלכוהול‪.‬‬
‫"אני מקווה שאתה אוהב מים‪ ",‬היא אומרת‪ .‬היא צוחקת מהבדיחה שלה‪.‬‬
‫אני צוחק איתה‪" .‬מים זה מעולה‪ .‬זה מה שהייתי בוחר בין כה וכה‪".‬‬
‫היא מביאה לנו שתי כוסות מים‪ .‬אנחנו נשענים על דלפקים נגדיים‪.‬‬
‫אנחנו בוהים זה בזה‪.‬‬
‫לא הייתי צריך לנשק אותה אתמול בלילה‪.‬‬
‫"לא הייתי צריך לנשק אותך‪ ,‬רייצ'ל‪".‬‬
‫"לא הייתי צריכה לתת לך‪ ",‬היא אומרת לי‪.‬‬
‫אנחנו בוהים זה בזה עוד קצת‪ .‬אני תוהה אם היא תיתן לי‬
‫לנשק אותה שוב‪ .‬אני תוהה אם כדאי שאלך‪.‬‬
‫"יהיה קל להפסיק את זה‪ ",‬אני אומר‪.‬‬
‫אני משקר‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬זה לא יהיה קל‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫היא אומרת את האמת‪.‬‬
‫"את חושבת שהם יתחתנו?"‬
‫היא מהנהנת‪ .‬משום מה‪ ,‬אני לא מת על ההנהון הזה‪.‬‬
‫אני לא אוהב את השאלה שהיא לא עונה עליה‪.‬‬
‫"מיילס?"‬
‫היא מרכינה מבט אל הרצפה‪ .‬היא אומרת את השם שלי כאילו הוא אקדח‬
‫והיא יורה יריית אזהרה ואני אמור לברוח‪.‬‬
‫אני נדרך‪" .‬מה?"‬
‫"שכרנו את הדירה רק לחודש‪ .‬שמעתי אותה במקרה מדברת איתו בטלפון‬
‫אתמול‪".‬‬
‫היא מסתכלת עלי שוב‪.‬‬
‫"אנחנו עוברים לגור איתכם בעוד שבועיים‪".‬‬
 ‫אני מוﬠֵד מעל המשוכה‪.‬‬
‫היא עוברת לגור איתי‪.‬‬
‫היא הולכת לגור בבית שלי‪.‬‬
‫אמא שלה הולכת למלא את כל המקום הריק של אמא שלי‪.‬‬
‫אני עוצם עיניים‪ .‬אני עדיין רואה את רייצ'ל‪.‬‬
‫אני פוקח עיניים‪ .‬אני בוהה ברייצ'ל‪.‬‬
‫אני מסתובב ואוחז בדלפק‪ .‬אני מניח לראש שלי להישמט‬
‫בין כתפי‪ .‬אני לא יודע מה לעשות‪ .‬אני לא רוצה לחבב אותה‪.‬‬
‫אני לא רוצה להתאהב בך‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫אני לא טיפש‪ ,‬אני יודע איך תשוקה עובדת‪.‬‬
‫התשוקה רוצה את מה שהתשוקה לא יכולה לקבל‪.‬‬
‫התשוקה רוצה שרייצ'ל תהיה שלי‪.‬‬
‫ההיגיון רוצה שרייצ'ל תיעלם‪.‬‬
‫אני מזיז את ההיגיון הצדה וחוזר להסתכל שוב על רייצ'ל‪.‬‬
‫"זה לא ילך לשום מקום‪ ",‬אני אומר לה‪" .‬הדבר הזה בינינו‪.‬‬
‫הוא לא ייגמר טוב‪".‬‬
‫"אני יודעת‪ ",‬היא לוחשת לי‪.‬‬
‫"איך נוכל להפסיק את זה?" אני שואל אותה‪.‬‬
‫היא מסתכלת עלי בתקווה שאענה בעצמי על השאלה‪.‬‬
‫אין לי תשובה‪.‬‬
‫שתיקה‪.‬‬
‫שתיקה‪.‬‬
‫שתיקה‪.‬‬
‫שתיקה רמה‪ ,‬מחרישת אוזניים‪.‬‬
‫אני רוצה לכסות את האוזניים בידיים‪.‬‬
‫אני רוצה לכסות את הלב בשריון‪.‬‬
‫אני אפילו לא מכיר אותך‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫"כדאי שאני אלך‪ ",‬אני אומר‪.‬‬
‫היא אומרת לי או־קיי‪.‬‬
‫"אני לא יכול‪ ",‬אני לוחש‪.‬‬
‫היא אומרת לי או־קיי‪.‬‬
‫אנחנו בוהים זה בזה‪.‬‬
‫אולי אם אבהה בה מספיק זמן‪ ,‬יימאס לי לבהות בה‪.‬‬
‫אני רוצה לטעום אותה שוב‪.‬‬
 ‫אולי אם אטעם אותה מספיק‪ ,‬יימאס לי לטעום אותה‪.‬‬
‫היא לא מחכה שאני אגיע אליה‪ .‬היא עושה את מחצית הדרך אלי‪.‬‬
‫אני חופן את פניה והיא אוחזת בזרועותי‪ ,‬והאשמה שלנו מתנגשת‪,‬‬
‫השפתיים שלנו נפגשות‪ .‬אנחנו משקרים לעצמנו על האמת‪ .‬אנחנו אומרים‬
‫לעצמנו‬
‫שאנחנו יכולים לשלוט בזה‪ ...‬כשאנחנו לא שולטים בזה בכלל‪.‬‬
‫התחושה בעור שלי נעימה יותר כשהיא נוגעת בו‪ .‬התחושה בשיער שלי‬
‫נעימה יותר‬
‫כשהיא מלטפת אותו‪ .‬התחושה בפה שלי נעימה יותר כשהלשון שלה בתוכו‪.‬‬
‫הלוואי שהיינו יכולים לנשום ככה‪.‬‬
‫לחיות ככה‪.‬‬
‫החיים יהיו טובים יותר איתה ככה‪.‬‬
‫הגב שלה נשען עכשיו על המקרר‪ .‬הידיים שלי חופנות את ראשה‪.‬‬
‫אני מתרחק מעט ומביט בה‪.‬‬
‫"אני רוצה לשאול אותך מיליון שאלות‪ ",‬אני אומר לה‪.‬‬
‫היא מחייכת‪" .‬אז אולי כדאי שתתחיל‪".‬‬
‫"לאיזה קולג' את הולכת?"‬
‫"במישיגן‪ ".‬היא אומרת‪" .‬מה איתך?"‬
‫"אני נשאר פה לתואר ראשון‪ .‬ואז אני והחבר הכי טוב שלי איאן‬
‫עוברים לבית ספר לטיס‪ .‬אני רוצה להיות טייס‪ .‬מה‬
‫את רוצה להיות?"‬
‫"מאושרת‪ ",‬היא אומרת בחיוך‪.‬‬
‫התשובה המושלמת‪.‬‬
‫"מתי יום ההולדת שלך?" אני שואל אותה‪.‬‬
‫"בשלושה בינואר‪ ",‬היא אומרת‪" .‬אני אהיה בת שמונה־עשרה‪ .‬מתי שלך?"‬
‫"מחר‪ ".‬אני אומר לה‪" .‬אני אהיה בן שמונה־עשרה‪".‬‬
‫היא לא מאמינה שיום ההולדת שלי מחר‪ .‬אני מראה לה‬
‫תעודה מזהה‪ .‬היא אומרת לי יום הולדת שמח לפני הזמן‪ .‬היא מנשקת אותי‬
‫שוב‪.‬‬
‫"ומה יהיה אם הם יתחתנו?" אני שואל אותה‪.‬‬
‫"הם בחיים לא יסכימו שנהיה ביחד‪ ,‬גם אם הם לא יתחתנו‪".‬‬
‫היא צודקת‪ .‬יהיה להם קשה להסביר את זה לחברים שלהם‪.‬‬
‫יהיה להם קשה להסביר את זה לשאר בני המשפחה‪.‬‬
‫"אז מה הטעם להמשיך אם אנחנו יודעים שזה לא ייגמר טוב?"‬
 ‫אני שואל אותה‪.‬‬
‫"כי אנחנו לא יודעים איך להפסיק‪".‬‬
‫היא צודקת‪.‬‬
‫"את נוסעת למישיגן בעוד שבעה חודשים‪ ,‬ואני אהיה כאן‬
‫בסן פרנסיסקו‪ .‬אולי זאת התשובה שלנו‪".‬‬
‫היא מהנהנת‪" .‬שבעה חודשים?"‬
‫אני מהנהן‪ .‬אני נוגע בשפתיה באצבעותי‪ ,‬כי הן מסוג השפתיים‬
‫שראויות להוקרה‪ ,‬גם כשלא מנשקים אותן‪" .‬נעשה את זה שבעה חודשים‪.‬‬
‫לא נספר לאף אחד‪ .‬ואז‪ "...‬אני מפסיק לדבר‪ ,‬כי אני לא יודע איך להגיד את‬
‫המילה נפסיק‪.‬‬
‫"ואז נפסיק‪ ",‬היא לוחשת‪.‬‬
‫"ואז נפסיק‪ ",‬אני מסכים‪.‬‬
‫היא מהנהנת‪ ,‬ואני ממש יכול לשמוע את הספירה לאחור שלנו מתחילה‪.‬‬
‫אני מנשק אותה‪ .‬ההרגשה עכשיו יותר טובה‪ ,‬אחרי שיש לנו תוכנית‪.‬‬
‫"אנחנו נסתדר‪ ,‬רייצ'ל‪".‬‬
‫היא מחייכת אלי בהסכמה‪" .‬אנחנו נסתדר‪ ,‬מיילס‪".‬‬
‫אני נותן לפה שלה את ההוקרה שהוא ראוי לה‪.‬‬
‫אני הולך לאהוב אותך במשך שבעה חודשים‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
 ‫‪9‬‬
‫טייט‬

‫"אחות!" צועק קורבין‪ .‬הוא נכנס למטבח‪ ,‬ומיילס אחריו‪ .‬קורבין זז הצדה‬
‫ומצביע על מיילס‪ .‬היד שלו מכוסה בדם‪ .‬היא שותתת דם‪ .‬מיילס מסתכל עלי‬
‫כאילו אני אמורה לדעת מה לעשות‪ .‬זה לא חדר מיון‪ .‬זה המטבח של אמא‬
‫שלי‪.‬‬
‫"אפשר לקבל קצת עזרה כאן?" אומר מיילס ולופת חזק את מפרק היד‬
‫שלו‪ .‬הדם שלו מטפטף על כל הרצפה‪.‬‬
‫"אמא!" אני צורחת‪" .‬איפה העזרה הראשונה שלך?" אני פותחת את‬
‫הארונות בחיפוש אחריה‪.‬‬
‫"בחדר האמבטיה למטה‪ ,‬מתחת לכיור!" היא צועקת‪.‬‬
‫אני מצביעה לכיוון חדר האמבטיה‪ ,‬ומיילס הולך אחרי‪.‬‬
‫אני פותחת את הארון ומוציאה את הﬠֶרכה‪ .‬אני סוגרת את מכסה האסלה‬
‫ומורה למיילס לשבת עליו‪ ,‬ואז יושבת על דופן האמבטיה ומקרבת אלי את‬
‫היד שלו‪" .‬מה עשית?" אני מתחילה לחטא את החתך ובוחנת אותו‪ .‬הוא‬
‫עמוק‪ ,‬בדיוק באמצע כף היד שלו‪.‬‬
‫"תפסתי את הסולם‪ .‬הוא נפל‪".‬‬
‫אני מנענעת בראש‪" .‬היית צריך לתת לו ליפול‪".‬‬
‫"לא יכולתי‪ ".‬הוא אומר‪" .‬קורבין עמד עליו‪".‬‬
‫אני מרימה אליו את מבטי‪ ,‬והוא מסתכל עלי בעיניים הכחולות החודרות‬
‫האלה שלו‪ .‬אני מרכינה את המבט אל היד שלו‪" .‬צריך לתפור את זה‪".‬‬
‫"את בטוחה?"‬
‫"כן‪ ".‬אני אומרת‪" .‬אני יכולה להסיע אותך לחדר מיון‪".‬‬
‫"את לא יכולה לתפור אותי פה?"‬
‫אני מנענעת בראשי‪" .‬אין לי ציוד מתאים‪ .‬זה די עמוק‪".‬‬
‫ביד השנייה שלו הוא מפשפש בערכת העזרה הראשונה‪ .‬הוא מוציא גליל‬
‫חוט ומושיט לי אותו‪" .‬תעשי כמיטב יכולתך‪".‬‬
‫"זה לא שאני תופרת איזה כפתור מחורבן‪ ,‬מיילס‪".‬‬
‫"אני לא מתכוון לבלות את כל היום שלי בחדר מיון רק בגלל חתך‪ .‬תעשי‬
‫מה שאת יכולה‪ .‬אני אהיה בסדר‪".‬‬
‫גם אני לא רוצה שהוא יבלה את כל היום בחדר מיון‪ .‬זה אומר שהוא לא‬
‫יהיה פה‪" .‬אם היד שלך תזדהם ואתה תמות‪ ,‬אני אכחיש כל קשר לזה‪".‬‬
‫"אם היד שלי תזדהם ואני אמות‪ ,‬אני אהיה מת מכדי להאשים אותך‪".‬‬
‫"יש בזה משהו‪ ",‬אני אומרת‪ .‬אני מחטאת שוב את החתך ואז לוקחת את‬
‫הציוד שאצטרך לצורך התפירה ומניחה אותו על הדלפק‪ .‬אין לי זווית עבודה‬
‫טובה במקומות שלנו‪ ,‬אז אני נעמדת ומניחה רגל אחת על דופן האמבטיה‪.‬‬
‫אני מניחה את היד שלו על הרגל שלי‪.‬‬
‫אני מניחה את היד שלו על הרגל שלי‪.‬‬
‫אוי‪ ,‬אלוהים‪.‬‬
‫זה לא הולך לעבוד כשהזרוע שלו מונחת על הרגל שלי ככה‪ .‬אם אני רוצה‬
‫שהידיים שלי יישארו רגועות ולא ירעדו‪ ,‬אנחנו צריכים להתמקם מחדש‪.‬‬
‫"זה לא ילך ככה‪ ",‬אני אומרת ומסתובבת אליו‪ .‬אני לוקחת את ידו ומניחה‬
‫אותה על הדלפק‪ ,‬ואז עומדת בדיוק מולו‪ .‬קודם זה היה עדיף‪ ,‬אבל אני לא‬
‫יכולה לתת לו לגעת בברך שלי בזמן שאני תופרת אותו‪.‬‬
‫"זה הולך לכאוב‪ ",‬אני מזהירה‪.‬‬
‫הוא צוחק כאילו הוא יודע מה זה כאב‪ ,‬ובשבילו זה לא כאב‪.‬‬
‫אני מחוררת את העור שלו במחט‪ ,‬והוא אפילו לא מניד עפעף‪.‬‬
‫הוא לא משמיע קול‪.‬‬
‫הוא מסתכל עלי עובדת בשקט‪ .‬מדי פעם הוא מרים את המבט מהיד שלו‬
‫ומסתכל על פני‪ .‬אנחנו לא מדברים‪ ,‬כמו תמיד‪.‬‬
‫אני מנסה להתעלם ממנו‪ .‬אני מנסה להתרכז ביד שלו ובפצע שלו‬
‫ובסגירה הכי טובה ומהירה שלו‪ ,‬אבל הפנים שלו קרובים כל כך‪ ,‬שאני‬
‫מרגישה את הנשימה שלו על הלחי בכל פעם שהוא נושף‪ .‬והוא מתחיל‬
‫לנשוף המון‪.‬‬
‫"תישאר לך צלקת‪ ",‬אני אומרת חרש‪.‬‬
‫לאן נעלם הקול שלי?‬
‫אני נועצת את המחט פנימה בפעם הרביעית‪ .‬אני יודעת שזה כואב‪ ,‬אבל‬
‫הוא לא מפגין שום סימן לכך‪ .‬בכל פעם שהמחט חודרת לתוך העור שלו‪ ,‬אני‬
‫עוצרת את עצמי מלהביט לעברו‪.‬‬
‫עלי להתרכז בפציעה שלו‪ ,‬אבל הדבר היחיד שאני מצליחה להרגיש הוא‬
‫שהברכיים שלנו נוגעות זו בזו‪ .‬היד השנייה שלו נחה על הברך שלו‪ .‬קצה‬
‫אצבע אחת שלו נוגע בברך שלי‪.‬‬
‫אין לי מושג איך להמשיך‪ ,‬כי כל מה שאני מצליחה להתרכז בו כרגע הוא‬
‫קצה האצבע שלו‪ .‬חם כל כך על הג'ינס שלי‪ ,‬כמו מתכת לוהטת‪ .‬הוא יושב‬
‫מולי עם פצע רציני‪ ,‬דם ספוג במגבת שתחת ידו‪ ,‬המחט שלי מחוררת את‬
‫עורו‪ ,‬והדבר היחיד שאני מצליחה להתרכז בו הוא המגע העדין בין הברך‬
‫שלי לקצה האצבע שלו‪.‬‬
‫אני תוהה איך ארגיש אילו לא תימצא בינינו שכבת בד‪.‬‬
‫עינינו מצטלבות לשתי שניות‪ ,‬ואני ממהרת להרכין את המבט אל ידו‪ .‬הוא‬
‫כבר לא מסתכל על היד שלו בכלל‪ .‬הוא בוהה בי‪ ,‬ואני עושה כמיטב יכולתי‬
‫להתעלם מהנשימה שלו‪ .‬לא ברור אם היא התגברה בגלל הקִרבה שלי אליו‬
‫או מפני שאני מכאיבה לו‪.‬‬
‫קצותיהן של שתי אצבעות שלו נוגעים לי בברך‪.‬‬
‫שלוש אצבעות‪.‬‬
‫אני לוקחת עוד שאיפה עמוקה ומנסה להתרכז בסיום התפירה‪.‬‬
‫לשווא‪.‬‬
‫זה מכוּון‪ .‬הנגיעה הזאת היא לא מגע מקרי‪ .‬הוא נוגע בי כי הוא רוצה לגעת‬
‫בי‪ .‬האצבעות שלו נעות על ברכי‪ ,‬וידו מחליקה אל אחורי הברך‪ .‬הוא מניח‬
‫את מצחו על כתפי באנחה קלה‪ ,‬ואז לופת את רגלי בידו‪.‬‬
‫איך אני עדיין עומדת על הרגליים?‬
‫"טייט‪ ",‬הוא לוחש‪ .‬הוא אומר את השם שלי בכאב‪ ,‬אז אני עוצרת את‬
‫הפעולה שלי ומחכה לשמוע אם כואב לו‪ .‬מחכה שהוא יבקש ממני לתת לו‬
‫רגע הפוגה‪ .‬בגלל זה הוא נוגע בי‪ ,‬לא? כי אני מכאיבה לו‪.‬‬
‫הוא לא מדבר שוב‪ ,‬אז אני מסיימת את התפר האחרון וקושרת את החוט‪.‬‬
‫"זהו‪ ,‬נגמר‪ ",‬אני אומרת ומניחה את הציוד על הדלפק‪ .‬הוא לא משחרר‬
‫אותי‪ ,‬אז אני לא נסוגה מאחיזתו‪.‬‬
‫היד שלו מתחילה להחליק לאט במעלה רגלי מאחור‪ ,‬כל הדרך עד לירך‪,‬‬
‫סביב האגן ועד למותניים‪.‬‬
‫תנשמי‪ ,‬טייט‪.‬‬
‫האצבעות שלו אוחזות במותני‪ ,‬והוא מושך אותי אליו‪ ,‬ראשו עדיין צמוד‬
‫אלי‪ .‬ידי מוצאות את כתפיו‪ .‬אני חייבת להחזיק במשהו כדי לשמור על שיווי‬
‫משקל‪ .‬כל השרירים בגופי שכחו לגמרי מה התפקיד שלהם‪.‬‬
‫אני עדיין עומדת‪ ,‬והוא עדיין יושב‪ ,‬אבל אני נמצאת בין רגליו עכשיו‪ ,‬אחרי‬
‫שהוא משך אותי קרוב כל כך‪ .‬הוא מתחיל להרים את פניו לאט מכתפי‪ ,‬ואני‬
‫חייבת לעצום עיניים‪ .‬הוא כל כך מלחיץ אותי שאני לא יכולה להסתכל עליו‪.‬‬
‫אני מרגישה אותו מטה את ראשו לעברי כדי להביט בי‪ ,‬אבל עיני עדיין‬
‫עצומות‪ .‬אני עוצמת אותן עוד יותר‪ .‬אני לא יודעת למה‪ .‬אני לא יודעת כלום‪.‬‬
‫אני יודעת רק את מיילס‪.‬‬
 ‫וכרגע אני חושבת שמיילס רוצה לנשק אותי‪.‬‬
‫וכרגע אני די בטוחה שאני רוצה לנשק את מיילס‪.‬‬
‫היד שלו משוטטת לאיטה במעלה גבי עד שהיא מגיעה אל הצוואר שלי‪.‬‬
‫אני מרגישה כאילו כף היד שלו השאירה סימנים בכל פיסת עור שלי שהיא‬
‫נגעה בה‪ .‬האצבעות שלו מונחות על בסיס צווארי‪ ,‬ושפתיו נמצאות כמה‬
‫סנטימטרים מהסנטר שלי‪ .‬כל כך קרוב שאני לא יודעת אם אלה השפתיים‬
‫שלו או הנשימות שלו שמרפרפות על עורי‪.‬‬
‫אני עומדת להתעלף‪ ,‬ואין שום דבר בערכת העזרה הראשונה שיכול‬
‫להציל אותי‪.‬‬
‫הוא מהדק את אחיזתו סביב צווארי‪ ...‬ואז הוא הורג אותי‪.‬‬
‫או מנשק אותי‪ .‬אני לא מצליחה להחליט מה‪ ,‬כי די בטוח שזאת אותה‬
‫ההרגשה‪ .‬השפתיים שלו על שפתי הן הכול‪ .‬כמו לחיות ולמות ולהיוולד‬
‫מחדש‪ ,‬הכול בבת אחת באותה שנייה‪.‬‬
‫אלוהים‪ ,‬הוא מנשק אותי‪.‬‬
‫הלשון שלו כבר בתוך הפה שלי‪ ,‬מלטפת את הלשון שלי בעדינות‪ ,‬ואין לי‬
‫מושג אפילו איך זה קרה‪ .‬אבל אני בסדר עם זה‪ .‬אני בסדר עם זה‪.‬‬
‫הוא מתחיל להיעמד‪ ,‬אבל פיו נשאר דבוק לפי‪ .‬הוא הולך כמה צעדים‬
‫לפנים עד שהקיר מאחורי מחליף את היד שהיתה מונחת על עורפי‪ .‬עכשיו‬
‫הוא נוגע במותני‪.‬‬
‫אוי‪ ,‬אלוהים‪ ,‬הפה שלו כל כך תובעני‪.‬‬
‫האצבעות שלו מתפזרות שוב וננעצות בירכי‪.‬‬
‫אלוהים‪ ,‬הוא הרגע נאנק‪.‬‬
‫היד שלו נעה ממותני ומחליקה במורד רגלי‪.‬‬
‫תהרוג אותי עכשיו‪ .‬פשוט תהרוג אותי עכשיו‪.‬‬
‫הוא מרים את הרגל שלי וכורך אותה סביבו‪ ,‬ואז נצמד אלי כל כך שאני‬
‫נאנקת לתוך פיו‪ .‬הנשיקה נעצרת בפתאומיות‪.‬‬
‫למה הוא מתרחק? אל תפסיק‪ ,‬מיילס‪.‬‬
‫הוא שומט את רגלי‪ ,‬וכף היד שלו מונחת על הקיר ליד ראשי‪ ,‬כאילו הוא‬
‫זקוק לתמיכה כדי להמשיך לעמוד‪.‬‬
‫לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪ .‬תמשיך‪ .‬תחזיר את השפתיים שלך אל השפתיים שלי‪.‬‬
‫אני מנסה להסתכל לתוך עיניו שוב‪ .‬אבל הן עצומות‪.‬‬
‫הן מתחרטות על מה שקרה‪.‬‬
‫אל תפקח אותן‪ ,‬מיילס‪ .‬אני לא רוצה לראות אותך מתחרט על זה‪.‬‬
‫הוא מצמיד את מצחו אל הקיר מאחורי ראשי‪ ,‬עדיין נרכן אלי בזמן ששנינו‬
‫עומדים בשקט‪ ,‬מנסים לנשום שוב‪ .‬אחרי כמה שאיפות עמוקות הוא‬
‫מתרחק מהקיר‪ ,‬מסתובב והולך לעבר הדלפק‪ .‬למרבה המזל לא ראיתי את‬
‫עיניו לפני שפקח אותן‪ ,‬ועכשיו הוא עומד בגבו אלי‪ ,‬אז אני לא יכולה לראות‬
‫את החרטה שהוא מרגיש בבירור‪ .‬הוא לוקח זוג מספריים וחותך את גליל‬
‫התחבושת‪.‬‬
‫אני דבוקה אל הקיר‪ .‬אני חושבת שאשאר פה לנצח‪.‬‬
‫אני טאפט קיר עכשיו‪ .‬כן‪ .‬זה כל מה שאני‪.‬‬
‫"לא הייתי צריך לעשות את זה‪ ",‬הוא אומר‪ .‬הקול שלו נחרץ‪ .‬קשה‪ .‬כמו‬
‫מתכת‪ .‬כמו חרב‪.‬‬
‫"לא הפריע לי‪ ",‬אני אומרת‪ .‬הקול שלי לא נחרץ בכלל‪ .‬הוא נוזלי‪ .‬הוא‬
‫מתאדה‪.‬‬
‫הוא כורך תחבושת סביב ידו הפצועה ואז מסתובב אלי‪.‬‬
‫עיניו נחרצות בדיוק כמו קולו‪ .‬וקשות‪ ,‬כמו מתכת‪ .‬כמו חרב‪ .‬חותכות את‬
‫החבל שהחזיק את התקווה המתנדנדת הזעירה שהיתה לי לגביו ולגבַּי‪,‬‬
‫והנשיקה הזאת‪.‬‬
‫"אל תיתני לי לעשות את זה שוב‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫אני רוצה שהוא יעשה את זה שוב יותר מכל דבר אחר בעולם‪ ,‬אבל אני לא‬
‫אומרת לו את זה‪ .‬אני לא יכולה לדבר‪ ,‬כי החרטה שלו תקועה לי בגרון‪.‬‬
‫הוא פותח את דלת חדר האמבטיה ויוצא‪.‬‬
‫אני עדיין דבוקה לקיר‪.‬‬
‫מה‪.‬‬
‫קרה‪.‬‬
‫פה‪.‬‬
‫לעזאזל?‬
‫***‬
‫אני כבר לא דבוקה אל קיר האמבטיה‪.‬‬
‫עכשיו אני דבוקה לכיסא שלי‪ ,‬יושבת בנוח לשולחן ארוחת הערב ליד‬
‫מיילס‪.‬‬
‫מיילס‪ ,‬שאיתו לא דיברתי מאז שהוא התייחס אל עצמו או אלינו או‬
‫לנשיקה שלנו בתור "זה"‪.‬‬
‫אל תיתני לי לעשות את "זה" שוב‪.‬‬
‫לא יכולתי לעצור אותו גם אילו רציתי‪ .‬אני רוצה את "זה" כל כך‪ ,‬שאפילו‬
‫לא מתחשק לי לאכול‪ ,‬ולו בטח אין מושג עד כמה אני אוהבת את ארוחת‬
‫החג הזאת‪ .‬מה שאומר שאני רוצה את "זה" מאוד‪ ,‬ו"זה" זה לא הצלחת‬
‫המלאה אוכל שמונחת מולי‪" .‬זה" זה מיילס‪ .‬אנחנו‪ .‬אני מנשקת את מיילס‪.‬‬
‫מיילס מנשק אותי‪.‬‬
‫פתאום אני ממש צמאה‪ .‬אני לוקחת את הכוס שלי ומרוקנת מחצית‬
‫מהמים בה בשלוש לגימות ענקיות‪.‬‬
‫"יש לך חבֵרה‪ ,‬מיילס?" אמא שלי שואלת‪.‬‬
‫כן‪ ,‬אמא‪ .‬תמשיכי לשאול אותו שאלות כאלה‪ ,‬כי אני פוחדת מדי לשאול‬
‫אותו בעצמי‪.‬‬
‫מיילס מכחכח בגרונו‪" ,‬לא‪ ,‬גברתי‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫קורבין מצחקק קלות לעצמו‪ ,‬מה שמעלה עננת אכזבה בחזה שלי‪ .‬נראה‬
‫שלמיילס אותה גישה למערכות יחסים כמו לקורבין‪ ,‬וקורבין חושב שזה‬
‫משעשע שאמא שלי תניח שהוא מסוגל למחויבות‪.‬‬
‫פתאום אני מרגישה שהנשיקה שחלקנו קודם לכן הרבה פחות‬
‫משמעותית‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אתה ממש מציאה‪ ,‬לא?" היא אומרת‪" .‬טייס‪ ,‬רווק‪ ,‬נאה‪ ,‬מנומס‪".‬‬
‫מיילס לא עונה‪ .‬הוא מחייך קלושות ותוחב נגיסות תפוחי אדמה לתוך פיו‪.‬‬
‫הוא לא רוצה לדבר על עצמו‪.‬‬
‫חבל מאוד‪.‬‬
‫"למיילס לא היתה חברה הרבה מאוד זמן‪ ,‬אמא‪ ",‬אומר קורבין ומאשר את‬
‫החשד שלי‪" .‬אבל זה לא אומר שהוא פנוי‪".‬‬
‫אמא שלי מסובבת את ראשה בבלבול‪ .‬כך גם אני‪ .‬וגם מיילס‪.‬‬
‫"למה אתה מתכוון?" היא שואלת‪ .‬אבל אז מיד פוערת עיניים‪" .‬הו‪ ,‬אני‬
‫מצטערת‪ .‬זה העונש שלי על החטטנות שלי‪ ".‬היא אומרת את החלק השני‬
‫של המשפט כאילו הרגע נפלה עליה תובנה מרעישה‪.‬‬
‫היא מתנצלת בפני מיילס עכשיו‪ .‬היא נבוכה‪.‬‬
‫עדיין מבולבלת‪.‬‬
‫"פיספסתי משהו?" אבא שלי שואל‪.‬‬
‫אמא שלי מצביעה במזלג שלה לעבר מיילס‪" .‬הוא הומו‪ ,‬יקירי‪ ",‬היא‬
‫אומרת‪.‬‬
‫הממ‪...‬‬
‫"הוא לא‪ ",‬אבא שלי אומר בנחישות‪ ,‬וצוחק לשמע ההנחה שלה‪.‬‬
‫אני מנענעת בראשי‪ .‬אל תנענעי בראש‪ ,‬טייט‪.‬‬
‫"מיילס לא הומו‪ ",‬אני אומרת להגנתו ומסתכלת על אמא שלי‪.‬‬
‫למה אמרתי את זה בקול?‬
‫עכשיו קורבין נראה מבולבל‪ .‬הוא מסתכל על מיילס‪ .‬כף מלאה תפוחי‬
‫אדמה מושהית באוויר מול מיילס‪ ,‬והגבות שלו מורמות מעלה‪ .‬הוא בוהה‬
‫בקורבין‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬שיט‪ ",‬אומר קורבין‪" .‬לא ידעתי שזה סוד‪ ,‬אחי‪ .‬אני כל כך מצטער‪".‬‬
‫מיילס מוריד את הכף אל הצלחת שלו‪ ,‬מבטו עדיין נעוץ בקורבין בתמיהה‪.‬‬
‫"אני לא הומו‪ ".‬הוא אומר‪.‬‬
‫קורבין מהנהן‪ .‬הוא מקרב את כפות ידיו אל פיו‪" .‬אני מצטער‪ ".‬כאילו הוא‬
‫לא התכוון לחשוף סוד גדול כל כך‪.‬‬
‫מיילס מנענע בראשו‪" .‬קורבין‪ ,‬אני לא הומו‪ .‬אף פעם לא הייתי‪ ,‬ואני‬
‫בפירוש לא הולך להיות‪ .‬מה הקטע הזה‪ ,‬אחי?"‬
‫קורבין ומיילס מסתכלים זה על זה‪ ,‬וכל השאר מסתכלים על מיילס‪.‬‬
‫"אבל‪ "...‬קורבין ממלמל‪" .‬אמרת… פעם סיפרת לי…"‬
‫מיילס שומט את הכף שלו ומכסה את פיו בידו‪ ,‬מחניק צחוק גדול‪.‬‬
‫אלוהים‪ ,‬מיילס‪ ,‬תצחק‪.‬‬
‫תצחק‪ ,‬תצחק‪ ,‬תצחק‪ .‬בבקשה תחשוב שזה הדבר הכי מצחיק שאי־פעם‬
‫קרה‪ ,‬כי גם הצחוק שלך הוא הרבה יותר מארוחת החג‪.‬‬
‫"מה אמרתי שגרם לך לחשוב שאני הומו?"‬
‫קורבין נשען לאחור בכיסאו‪" .‬אני לא זוכר בדיוק‪ .‬אמרת משהו על זה שלא‬
‫היית עם בחורה יותר משלוש שנים‪ .‬פשוט חשבתי שזאת הדרך שלך להגיד‬
‫שאתה הומו‪".‬‬
‫כולם צוחקים עכשיו‪ .‬אפילו אני‪.‬‬
‫"זה היה לפני יותר משלוש שנים! וכל הזמן הזה חשבת שאני הומו?"‬
‫קורבין עדיין מבולבל‪" .‬אבל…"‬
‫דמעות‪ .‬בעיניים של מיילס עומדות דמעות מרוב צחוק‪.‬‬
‫זה יפהפה‪.‬‬
‫אני מרחמת על קורבין‪ .‬הוא די נבוך עכשיו‪ .‬מה שכן‪ ,‬אני די אשמח לדעת‬
‫למה מיילס חושב שזה מצחיק‪ .‬אני אוהבת את זה שזה לא מביך אותו‪.‬‬
‫"שלוש שנים?" אבא שלי אומר‪ ,‬עדיין תקוע באותה מחשבה שגם אני‬
‫איכשהו תקועה בה‪.‬‬
‫"זה היה לפני שלוש שנים‪ ",‬אומר קורבין‪ ,‬וצוחק לבסוף עם מיילס‪" .‬עכשיו‬
‫זה כבר בטח שש שנים‪".‬‬
‫השולחן משתתק בפתאומיות‪ .‬זה כן מביך את מיילס‪.‬‬
‫אני ממשיכה לחשוב על הנשיקה ההיא בחדר האמבטיה‪ .‬ברור לי לגמרי‬
‫שלא עברו שש שנים מאז שהוא היה עם בחורה‪ .‬בחור עם פה כל כך תובעני‬
 ‫כמו הפה שלו יודע איך להשתמש בו‪ ,‬ואני בטוחה שהוא משתמש בו הרבה‪.‬‬
‫אני לא רוצה לחשוב על זה‪.‬‬
‫אני לא רוצה שהמשפחה שלי תחשוב על זה‪.‬‬
‫"הפצע נפתח לך‪ ",‬אני אומרת ומסתכלת על הדם שנספג בתחבושת‬
‫שעדיין כרוכה על ידו‪ .‬אני מסתובבת לעבר אמא שלי‪" .‬יש לך פלסטר נוזלי?"‬
‫"לא‪ ".‬היא אומרת‪" .‬הדברים האלה מפחידים אותי‪".‬‬
‫אני מסתכלת על מיילס‪" .‬אחרי האוכל אני אבדוק את זה‪".‬‬
‫מיילס מהנהן אבל לא מסתכל עלי‪ .‬אמא שלי שואלת אותי על העבודה‪,‬‬
‫ומיילס כבר לא במרכז תשומת הלב‪ .‬אני חושבת שהוא חש הקלה מכך‪.‬‬
‫***‬
‫אני מכבה את האור בחדר שלי ונכנסת למיטה‪ ,‬תוהה לגבי אירועי היום‪ .‬לא‬
‫דיברנו שוב אחרי ארוחת הערב‪ ,‬למרות שביליתי עשר דקות טובות בחבישת‬
‫הפצע שלו בסלון‪.‬‬
‫לא דיברנו במשך כל הזמן ההוא‪ .‬הרגליים שלנו לא נגעו זו בזו‪ .‬האצבע‬
‫שלו לא נגעה בברך שלי‪ .‬הוא אפילו לא הסתכל עלי‪ .‬הוא רק הסתכל על‬
‫היד שלו כל הזמן‪ ,‬מרוכז בה כאילו היא תיפול אם הוא יזיז את המבט ממנה‪.‬‬
‫אני לא יודעת מה אני אמורה לחשוב על מיילס או על הנשיקה ההיא‪ .‬הוא‬
‫מן הסתם נמשך אלי‪ ,‬אחרת הוא לא היה מנשק אותי‪ .‬למרבה העצב‪ ,‬זה‬
‫מספיק לי‪ .‬אפילו לא אכפת לי אם הוא מחבב אותי‪ .‬אני רק רוצה שהוא‬
‫יימשך אלי‪ ,‬כי אחר כך הוא יוכל לחבב אותי‪.‬‬
‫אני עוצמת עיניים ומנסה להירדם‪ ,‬אבל אין סיכוי‪ .‬אני מתהפכת על הצד‬
‫ומסתכלת על הדלת בדיוק בזמן לראות צל של רגליים מתקרבות‪ .‬אני‬
‫מסתכלת על הדלת ומחכה שהיא תיפתח‪ ,‬אבל הצללית נעלמת‪ .‬הצעדים‬
‫ממשיכים במורד המסדרון‪ .‬אני כמעט בטוחה שזה מיילס‪ ,‬אבל רק מפני‬
‫שהוא היחיד שיש לי בראש כרגע‪ .‬אני נושפת כמה נשיפות מדודות כדי‬
‫להירגע ולהחליט אם ללכת אחריו‪ .‬בנשיפה השלישית אני קמה מהמיטה‬
‫בפתאומיות‪.‬‬
‫אני מתלבטת אם לצחצח שוב שיניים‪ ,‬אבל עברו רק עשרים דקות מאז‬
‫שציחצחתי אותן‪.‬‬
‫אני בודקת את השיער שלי במראה‪ ,‬ואז פותחת את דלת החדר והולכת‬
‫בשיא השקט לכיוון המטבח‪.‬‬
‫שם אני רואה אותו‪ .‬את כולו‪ .‬הוא נשען על הדלפק ומסתכל עלי‪ ,‬כמעט‬
‫כאילו הוא ציפה לי‪.‬‬
 ‫אלוהים‪ .‬אני שונאת את זה‪.‬‬
‫אני מעמידה פנים שזה רק מקרה שהגענו למטבח באותו זמן‪ ,‬למרות‬
‫שכבר חצות‪" .‬אתה לא נרדם?" אני חולפת על פניו בדרך למקרר ומושיטה‬
‫יד אל מיץ התפוזים‪ .‬אני מוציאה אותו‪ ,‬מוזגת לי כוס מיץ ואז נשענת על‬
‫הדלפק מולו‪ .‬הוא מסתכל עלי‪ ,‬אבל לא עונה על השאלה שלי‪.‬‬
‫"אתה הולך מתוך שינה?"‬
‫הוא מחייך‪ ,‬ומטביע אותי בעיניו מכף רגל ועד ראש‪" .‬את ממש אוהבת מיץ‬
‫תפוזים‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬משועשע‪.‬‬
‫אני מסתכלת על הכוס שלי‪ ,‬ואז בחזרה אליו‪ ,‬ומושכת בכתפיים‪ .‬הוא צועד‬
‫כמה צעדים לפנים ומחווה לעבר הכוס‪ .‬אני מושיטה לו אותה‪ ,‬והוא מקרב‬
‫אותה אל שפתיו‪ ,‬לוגם לגימה איטית ומושיט לי אותה בחזרה‪ .‬הוא עושה את‬
‫כל התנועות האלה בלי להוריד ממני את העיניים אפילו לשנייה‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬עכשיו אני בהחלט אוהבת מיץ תפוזים‪.‬‬
‫"גם אני אוהב מיץ תפוזים‪ ",‬הוא אומר‪ .‬למרות שלא עניתי לו‪.‬‬
‫אני מניחה את הכוס לידי‪ ,‬תופסת את קצה הדלפק בשתי ידי ודוחפת את‬
‫עצמי מעלה עד שאני מתיישבת עליו‪ .‬אני מעמידה פנים שהוא לא פולש לכל‬
‫ישותי‪ ,‬אבל הוא עדיין נמצא בכל מקום‪ .‬וממלא את המטבח‪.‬‬
‫את כל הבית‪.‬‬
‫הכול שקט מדי‪ .‬אני מחליטה לעשות את הצעד הראשון‪.‬‬
‫"באמת עברו שש שנים מאז שהיתה לך חברה?"‬
‫הוא מהנהן בלי היסוס‪ ,‬ואני המומה ומרוצה גם יחד מהתשובה שלו‪ .‬לא‬
‫בטוח למה היא כל כך מוצאת חן בעיני‪ .‬אולי זה פשוט הרבה יותר טוב ממה‬
‫שדמיינתי על החיים שלו‪.‬‬
‫"וואו‪ ,‬אז לפחות‪ "...‬אני לא יודעת איך לסיים את המשפט הזה‪.‬‬
‫"עשיתי סקס?" הוא משלים‪.‬‬
‫מזל שהאור היחיד הוא זה מעל התנור במטבח‪ ,‬כי אני פשוט מאדימה‬
‫עכשיו‪.‬‬
‫"לא כולם רוצים את אותם הדברים בחיים‪ ",‬הוא אומר‪ .‬הקול שלו רך‬
‫ומלטף‪ ,‬כמו שמיכת פוך‪ .‬מתחשק לי להתגלגל בתוכו‪ ,‬לכרוך אותו סביב גופי‬
‫ולהתכרבל בו‪.‬‬
‫"כולם רוצים אהבה‪ ",‬אני אומרת‪" .‬או לפחות סקס‪ .‬זה טבע האדם‪".‬‬
‫אני לא מאמינה שאנחנו מנהלים את השיחה הזאת‪.‬‬
‫הוא משלב זרועות על החזה‪ .‬רגליו משוכלות בקרסוליים‪ .‬כבר שמתי לב‬
‫שזאת הדרך שלו ליצור שריון אישי‪ ,‬להגן על עצמו מפני חשיפת יתר‪.‬‬
‫"רוב האנשים לא יכולים לקבל אחד מהם בלי השני‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אז‬
‫מבחינתי יותר קל פשוט לוותר על שניהם‪ ".‬הוא בוחן אותי‪ ,‬בודק את‬
‫התגובה שלי לאמירה שלו‪ .‬אני מתאמצת שלא להסגיר דבר‪.‬‬
‫"אז מה מהשניים אתה לא רוצה‪ ,‬מיילס?" הקול שלי חלש בצורה מביכה‪.‬‬
‫"אהבה או סקס?"‬
‫העיניים שלו נותרות כפי שהן‪ ,‬אבל פיו משתנה‪ .‬שפתיו נמתחות לחיוך קל‬
‫בלתי מורגש כמעט‪" .‬אני חושב שאת כבר יודעת‪ ,‬טייט‪".‬‬
‫וואו‪.‬‬
‫אני נושפת נשיפה קצרה‪ ,‬גם אם היא חושפת את ההשפעה שלו עלי‪.‬‬
‫הדרך שבה הוא אומר את שמי מחמיאה לי בדיוק כמו הנשיקה שלו‪ .‬אני‬
‫משכלת רגליים בתקווה שהוא לא ישים לב שזה השריון האישי שלי‪.‬‬
‫המבט שלו נופל אל רגלי‪ ,‬והוא מתנשם ברכ ּוּת‪.‬‬
‫שש שנים‪ .‬לא ייאמן‪.‬‬
‫גם אני מרכינה מבט אל רגלי‪ .‬עולה בי עוד שאלה‪ ,‬אבל אני לא מסוגלת‬
‫להסתכל עליו בזמן שאני שואלת אותה‪" .‬כמה זמן עבר מאז שנישקת‬
‫בחורה?"‬
‫"שמונה שעות‪ ",‬הוא עונה בלי היסוס‪ .‬אני מרימה את עיני לפגוש את‬
‫מבטו‪ ,‬והוא מחייך‪ ,‬כי הוא יודע מה בעצם שאלתי‪" .‬אותו דבר‪ ",‬הוא אומר‬
‫בשקט‪" .‬שש שנים‪".‬‬
‫אני לא יודעת מה קורה לי‪ ,‬אבל משהו משתנה‪ .‬משהו נמס‪ .‬משהו קשה או‬
‫קר או משוריין הופך לנוזלי עכשיו‪ ,‬כשאני מבינה מה באמת היתה המשמעות‬
‫של הנשיקה הזאת‪ .‬נוזל לא עושה עבודה טובה בלעמוד או ללכת‪ ,‬אז אני‬
‫לא זזה‪.‬‬
‫"אתה צוחק עלי?" אני שואלת בתדהמה‪.‬‬
‫נראה שהוא זה שמסמיק עכשיו‪.‬‬
‫אני מבולבלת לגמרי‪ .‬איך טעיתי לגביו כל כך? איך זה בכלל אפשרי? הוא‬
‫נראה טוב‪ .‬יש לו עבודה מעולה‪ .‬הוא בפירוש יודע לנשק‪ .‬אז למה הוא לא‬
‫עושה את זה?‬
‫"אז מה הקטע שלך?" אני שואלת‪" .‬יש לך מחלת מין?" האחות שבי היא‬
‫שמדברת‪ .‬אין לי פילטר רפואי‪.‬‬
‫הוא צוחק‪" .‬אני נקי לגמרי‪ ",‬הוא אומר‪ .‬אבל עדיין לא מסביר את עצמו‪.‬‬
‫"אם עברו שש שנים מאז שנישקת בחורה‪ ,‬אז למה נישקת אותי? היתה לי‬
‫הרגשה שאתה בכלל לא מחבב אותי אפילו‪ .‬ממש קשה לקרוא אותך‪ ,‬אתה‬
‫יודע?"‬
 ‫הוא לא שואל למה היתה לי הרגשה שהוא לא מחבב אותי‪.‬‬
‫אם ברור לי שהוא שונה כשהוא לידי‪ ,‬זה מכוּון מבחינתו‪.‬‬
‫"זה לא שאני לא מחבב אותך‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא נאנח בכבדות ומעביר יד בשערו‪,‬‬
‫ואז אוחז בעורפו‪" .‬אני פשוט לא רוצה לחבב אותך‪ .‬אני לא רוצה לחבב אף‬
‫אחת‪ .‬אני לא רוצה לצאת עם אף אחת‪ .‬אני לא רוצה לאהוב אף אחת‪ ...‬אני‬
‫פשוט‪ "...‬הוא משלב את זרועותיו שוב על חזהו ומרכין את מבטו אל הרצפה‪.‬‬
‫"אתה פשוט מה?" אני שואלת‪ ,‬דוחקת בו לסיים את המשפט‪ .‬הוא מרים‬
‫את עיניו לאט אל עיני‪ ,‬ואני מגייסת את כל הכוחות שלי כדי להמשיך לשבת‬
‫על הדלפק מול המבט הזה עכשיו — כאילו אני ארוחת החג בעצמה‪.‬‬
‫"אני נמשך אלייך‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר‪ .‬הקול שלו נמוך‪" .‬אני רוצה אותך‪ ,‬אבל‬
‫אני רוצה אותך בלי כל הדברים האחרים מסביב‪".‬‬
‫אין לי יותר מחשבות‪.‬‬
‫המוח=נוזל‪.‬‬
‫הלב=חמאה‪.‬‬
‫אבל אני עדיין יכולה להיאנח‪ ,‬אז אני נאנחת‪.‬‬
‫אני מחכה שאוכל להפעיל שוב את הראש‪ .‬ואז אני חושבת הרבה דברים‪.‬‬
‫הוא הרגע הודה שהוא רוצה לשכב איתי‪ .‬הוא פשוט לא רוצה שזה יוביל‬
‫לשום דבר‪ .‬אני לא יודעת למה זה מחמיא לי‪ .‬זה אמור לגרום לי לרצות‬
‫להכניס לו אגרוף‪ ,‬אבל העובדה שהוא בחר לנשק אותי אחרי שלא נישק אף‬
‫אחת שש שנים רצופות גורמת לווידוי החדש הזה להיראות כאילו הרגע זכיתי‬
‫בפרס פוליצר‪.‬‬
‫אנחנו מביטים שוב זה לזה בעיניים‪ .‬הוא נראה קצת לחוץ‪ .‬הוא בטח תוהה‬
‫אם הוא עיצבן אותי‪ .‬אני לא רוצה שהוא יחשוב ככה‪ ,‬כי האמת היא שאני‬
‫רוצה לצעוק "ניצחתי!" בכל הכוח שלי‪.‬‬
‫אין לי מושג מה לומר‪ .‬מאז שנפגשנו היו לנו את השיחות הכי מוזרות‬
‫ומביכות‪ ,‬וזאת בפירוש מתעלה על כולן‪.‬‬
‫"השיחות שלנו כל כך מוזרות‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫הוא צוחק בהקלה‪" .‬כן‪".‬‬
‫המילה "כן" נשמעת כל כך הרבה יותר יפה כשהיא בוקעת מפיו‪ ,‬שזורה‬
‫בנימת הקול הזה שלו‪ .‬הוא בטח יכול להפוך כל מילה ליפהפייה‪ .‬אני מנסה‬
‫לחשוב על מילה שאני שונאת‪ .‬למשל המילה "פר"‪ .‬מילה מכוערת‪ .‬קצרה‬
‫מדי וקטועה‪ .‬אני תוהה אם הקול שלו יכול לגרום לי לאהוב אותה‪.‬‬
‫"תגיד פר‪".‬‬
‫הוא מרים גבה‪ ,‬תוהה אם שמע אותי טוב‪ .‬הוא חושב שאני מוזרה‪.‬‬
 ‫לא אכפת לי‪.‬‬
‫"פשוט תגיד פר‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫"פר‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬בהיסוס קל‪.‬‬
‫אני מחייכת‪ .‬אני אוהבת את המילה "פר"‪ .‬זאת המילה החדשה האהובה‬
‫עלי‪.‬‬
‫"את כל כך מוזרה‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬משועשע‪.‬‬
‫אני משחררת את הרגליים‪ .‬הוא מבחין בכך‪" .‬אז מיילס‪ ,‬תן לי לראות אם‬
‫הבנתי נכון‪ .‬לא עשית סקס כבר שש שנים‪ .‬לא היתה לך חברה שש שנים‪ .‬לא‬
‫נישקת בחורה שמונה שעות‪ .‬אתה לא אוהב מערכות יחסים‪ ,‬מן הסתם‪ .‬או‬
‫אהבה‪ .‬אבל אתה גבר‪ .‬לגבר יש צרכים‪".‬‬
‫הוא מסתכל עלי‪ ,‬עדיין משועשע‪" .‬תמשיכי‪ ",‬הוא אומר בחיוך הסקסי הכמו‬
‫מזדמן שלו‪.‬‬
‫"אתה לא רוצה להימשך אלי‪ ,‬אבל אתה נמשך אלי‪ .‬אתה רוצה לשכב‬
‫איתי‪ ,‬אבל אתה לא רוצה לצאת איתי‪ .‬אתה גם לא רוצה לאהוב אותי‪ .‬אתה‬
‫גם לא רוצה שאני ארצה לאהוב אותך‪".‬‬
‫אני עדיין משעשעת אותו‪ .‬הוא עדיין מחייך‪" .‬מה‪ ,‬אני כל כך שקוף?"‬
‫אתה לא‪ ,‬מיילס‪ .‬תאמין לי‪.‬‬
‫"אם נעשה את זה‪ ,‬אני חושבת שאנחנו צריכים לקחת את זה לאט‪ ",‬אני‬
‫אומרת בהקנטה‪" .‬אני לא רוצה ללחוץ עליך לעשות משהו שאתה עדיין לא‬
‫מוכן לעשות‪ .‬אתה בעצם בתול‪ .‬סוג של‪".‬‬
‫הוא מוחק את החיוך שלו וצועד שלושה צעדים איטיים לעברי‪ .‬אני‬
‫מפסיקה לחייך‪ .‬הוא ממש מפחיד‪ .‬כשהוא מגיע אלי‪ ,‬הוא מניח את שתי ידיו‬
‫על מותני‪ ,‬ואז רוכן קרוב אל צווארי‪" .‬עברו שש שנים‪ ,‬טייט‪ .‬תאמיני לי כשאני‬
‫אומר לך‪ ...‬אני מוכן‪".‬‬
‫גם כל המילים האלה הופכות מיד לאהובות עלי‪ .‬תאמיני ולי וכשאני ואומר‬
‫ולך ואני ומוכן‪".‬‬
‫אהובות עלי‪ .‬כולן‪.‬‬
‫הוא הולך לאחור ובטח שם לב שהפסקתי לנשום‪ .‬הוא מנענע בראשו‬
‫כאילו אינו מאמין למה שקרה עכשיו‪" .‬אני לא מאמין שהרגע ביקשתי ממך‬
‫סקס‪ .‬איזה מין בחור עושה את זה?"‬
‫אני בולעת רוק‪" .‬כמעט כולם‪".‬‬
‫הוא צוחק‪ ,‬אבל רואים שהוא מרגיש אשמה‪ .‬אולי הוא פוחד שלא אוכל‬
‫להתמודד עם זה‪ .‬אולי הוא צודק‪ .‬אבל אני לא מתכוונת לגרום לו להבין את‬
‫זה‪ .‬אם הוא חושב שאני לא יכולה להתמודד עם זה‪ ,‬הוא ייסוג מכל מה‬
‫שהוא אומר‪ .‬אם הוא ייסוג מכל מה שהוא אומר‪ ,‬לא אוכל לחוות עוד נשיקה‬
‫כמו זאת שהתנשקנו קודם לכן‪.‬‬
‫אני אסכים לכל דבר אם זה אומר שהוא יוכל לנשק אותי שוב‪ .‬בייחוד אם‬
‫זה אומר שאזכה לקבל יותר מנשיקה‪.‬‬
‫רק המחשבה על זה מייבשת לי את הגרון‪ .‬אני מרימה את הכוס שלי‬
‫ולוגמת עוד לגימה איטית מהמיץ בעודי מעכלת הכול לאט בראש‪.‬‬
‫הוא רוצה סקס איתי‪.‬‬
‫אני די מתגעגעת לסקס‪ .‬כבר עבר זמן‪.‬‬
‫אני בפירוש נמשכת אליו‪ ,‬ולא יכולה לחשוב על אף אחד אחר בחיי שהייתי‬
‫רוצה לעשות איתו סקס לא מחייב‪ ,‬חסר משמעות‪ ,‬מאשר שכן טייס שמקפל‬
‫כביסה‪.‬‬
‫אני מניחה את כוס המיץ על הדלפק‪ ,‬ואז מצמידה ידיים ונרכנת קלות‬
‫לפנים‪" .‬תקשיב לי‪ ,‬מיילס‪ .‬אתה רווק‪ .‬אני רווקה‪ .‬אתה עובד יותר מדי שעות‪,‬‬
‫ואני מרוכזת בקריירה שלי באופן כמעט חולני‪ .‬גם לו היינו רוצים להפוך את‬
‫זה למערכת יחסים‪ ,‬זה בחיים לא יעבוד‪ .‬החיים שלנו לא מתאימים בכלל‪.‬‬
‫אנחנו גם לא ממש חברים‪ ,‬אז לא צריך לדאוג לגבי הסיכוי שהחברוּת שלנו‬
‫תיהרס‪ .‬אתה רוצה רק סקס איתי? אני לגמרי איתך‪ .‬כמה שתרצה‪".‬‬
‫הוא מסתכל על הפה שלי כאילו המילים שלי הפכו בזה הרגע למילים‬
‫האהובות עליו‪" .‬כמה שתרצה?" הוא שואל‪.‬‬
‫אני מהנהנת‪" .‬כן‪ .‬כמה שתרצה‪".‬‬
‫הוא מסתכל עלי בעיניים מאתגרות‪" .‬או־קיי‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬כמעט כאילו הוא‬
‫רוצה לראות אם אעז‪.‬‬
‫"או־קיי‪".‬‬
‫אנחנו עדיין רחוקים זה מזה‪ .‬הרגע אמרתי לבחור הזה שאכנס איתו‬
‫למיטה בלי שום ציפיות‪ ,‬והוא עדיין שם רחוק ממני‪ ,‬ואני ממש כאן‪ .‬הוא לחוץ‬
‫יותר ממני‪ .‬למרות שנראה שהלחץ שלנו נובע משני מקומות שונים‪ .‬הוא‬
‫לחוץ כי הוא לא רוצה שזה יהפוך למשהו רציני‪.‬‬
‫אני לחוצה כי לא בטוח ש"רק סקס" איתו זה אפשרי בכלל‪ .‬בהתחשב‬
‫במשיכה שלי אליו‪ ,‬יש לי הרגשה עזה שסקס הולך להיות הבעיה האחרונה‬
‫שלנו‪ .‬ובכל זאת אני יושבת כאן‪ ,‬מעמידה פנים שאני בסדר עם "רק סקס"‪.‬‬
‫אולי אם זה יתחיל ככה‪ ,‬בסוף זה יהפוך למשהו יותר מזה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אנחנו לא יכולים לשכב עכשיו‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫לעזאזל‪.‬‬
‫"למה?"‬
 ‫"הקונדום היחיד שיש לי בארנק כבר בטח התפורר מזמן‪".‬‬
‫אני צוחקת‪ .‬אני אוהבת את ההומור העצמי שלו‪.‬‬
‫"אבל אני כן רוצה לנשק אותך שוב‪ ",‬הוא אומר בחיוך מלא תקווה‪.‬‬
‫למען האמת אני מופתעת שהוא עוד לא עשה את זה‪" .‬בטח‪".‬‬
‫הוא מתקרב אלי לאט‪ ,‬עד שהברכיים שלי נצמדות אל מותניו משני צדיהם‪.‬‬
‫אני מסתכלת לתוך עיניו‪ ,‬כי הן מסתכלות עלי כאילו בציפייה שאשנה את‬
‫דעתי‪ .‬אני לא משנה את דעתי‪ .‬ברור שאני רוצה את זה יותר ממנו‪.‬‬
‫הוא מרים את ידיו ומעביר אותן בשערי‪ ,‬מלטף באגודליו את הלחיים שלי‪.‬‬
‫הוא נושם נשימה נרעדת ומשפיל את מבטו אל פי‪" .‬קשה לי לנשום לידך‪".‬‬
‫הוא מסיים את המשפט שלו בנשיקה‪ .‬כל חלק נותר בי שעוד לא נמס‬
‫לתוך נוכחותו הופך כעת נוזלי כמו שאר גופי‪ .‬אני מנסה להיזכר בפעם‬
‫האחרונה שפה של גבר עורר בי תחושה כזאת‪ .‬הלשון שלו מחליקה על פני‬
‫שפתי‪ ,‬ואז חודרת לתוך פי‪ ,‬טועמת אותי‪ ,‬ממלאת אותי‪ ,‬תובעת אותי‪.‬‬
‫הו‪ ...‬אלוהים‪.‬‬
‫אני‪.‬‬
‫אוהבת‪.‬‬
‫את‪.‬‬
‫הפה‪.‬‬
‫שלו‪.‬‬
‫אני מטה את ראשי כדי לטעום יותר ממנו‪ .‬הוא מטה את ראשו כדי לטעום‬
‫יותר ממני‪ .‬ללשון שלו יש זיכרון נפלא‪ .‬היא מפליאה לעשות את זה‪ .‬הוא‬
‫שומט את ידו הפצועה ומניח אותה על ירכי‪ ,‬וידו השנייה לופתת את אחורי‬
‫ראשי‪ ,‬כששפתינו נדבקות זו לזו‪ .‬הידיים שלי כבר לא מחזיקות את החולצה‬
‫שלו‪ .‬הן משוטטות על זרועותיו‪ ,‬צווארו‪ ,‬גבו‪ ,‬שערו‪.‬‬
‫אני נאנקת ברכות‪ ,‬מה שגורם לו להיצמד אלי עוד‪ ,‬למשוך אותי אליו קרוב‬
‫יותר אל קצה הדלפק‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אתה בפירוש לא הומו‪ ",‬אומר מישהו מאחורינו‪.‬‬
‫אלוהים אדירים‪.‬‬
‫אבא‪.‬‬
‫אבא!‬
‫שיט‪.‬‬
‫מיילס‪ .‬מתרחק ממני‪.‬‬
‫אני‪ .‬קופצת מהדלפק‪.‬‬
‫אבא‪ .‬חולף על פנינו‪.‬‬
‫הוא פותח את המקרר ולוקח בקבוק מים‪ ,‬כאילו מדי ערב הוא תופס את‬
‫הבת שלו מתמזמזת במטבח‪ .‬הוא מסתובב אלינו‪ ,‬ואז לוגם לגימה ארוכה‪.‬‬
‫כשהוא מסיים‪ ,‬הוא מחזיר את הפקק לבקבוק ומכניס אותו למקרר‪ .‬הוא‬
‫סוגר את דלת המקרר והולך לקראתנו‪ .‬כשהוא עובר בינינו‪ ,‬גדל המִרווח‬
‫בינינו עוד יותר‪.‬‬
‫"לכי לישון‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר ויוצא מהמטבח‪.‬‬
‫אני מכסה את פי בידי‪ .‬מיילס מכסה את פניו בידיו‪ .‬שנינו המומים‪ .‬הוא יותר‬
‫ממני‪ ,‬אני בטוחה‪.‬‬
‫"כדאי שנלך לישון‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫אני מסכימה איתו‪.‬‬
‫אנחנו יוצאים מהמטבח בלי לגעת זה בזה‪ .‬בדלת חדר השינה שלי אני‬
‫עוצרת ומסתובבת אליו‪ .‬גם הוא עוצר‪.‬‬
‫הוא מסתכל לשמאלו‪ ,‬ואז קצרות לימינו‪ ,‬כדי לוודא שאנחנו לבד במסדרון‪.‬‬
‫הוא צועד צעד אחד לפנים ומגניב לי נשיקה נוספת‪ .‬גבי נשען על הדלת‪.‬‬
‫איכשהו הוא מצליח לנתק את השפתיים שלו ממני‪.‬‬
‫"את בטוחה שזה בסדר?" הוא שואל ומחפש במבטי אחר ספק‪.‬‬
‫אני לא יודעת אם זה בסדר‪ .‬ההרגשה נהדרת‪ ,‬והטעם שלו מדהים‪ ,‬ואני לא‬
‫יכולה לחשוב על שום דבר אחר שאני רוצה יותר מאשר להיות איתו‪ .‬אבל‬
‫הסיבות שעומדות מאחורי שש שנות ההתנזרות האלה מטרידות אותי‪.‬‬
‫"אתה דואג יותר מדי‪ ",‬אני אומרת בחיוך מאולץ‪" .‬זה יעזור אם יהיו לנו‬
‫כללים?"‬
‫הוא בוחן אותי בשקט ואז צועד צעד לאחור‪" .‬יכול להיות‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אני‬
‫יכול לחשוב רק על שני כללים כרגע‪".‬‬
‫"והם?"‬
‫עיניו מתמקדות בעיני‪" .‬אל תשאלי אותי על העבר שלי‪ ",‬הוא אומר‬
‫בנחישות‪" ,‬ואף פעם אל תצ ַפי לעתיד‪".‬‬
‫אני לא אוהבת אף אחד משני הכללים האלה‪ .‬שניהם גורמים לי לרצות‬
‫להתחרט על הסידור הזה ולהסתובב ולברוח‪ ,‬אבל במקום זה אני מהנהנת‪.‬‬
‫אני מהנהנת כי אני מוכנה לקחת מה שאני יכולה לקבל‪ .‬אני לא טייט כשאני‬
‫ליד מיילס‪ .‬אני נוזל‪ ,‬ונוזל לא יודע להיות יציב או לעמוד בפני עצמו‪ .‬נוזל‬
‫זורם‪ .‬וזה כל מה שאני רוצה לעשות עם מיילס‪.‬‬
‫לזרום‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬יש לי רק כלל אחד‪ ",‬אני אומרת בשקט‪ .‬הוא מחכה לשמוע אותו‪.‬‬
‫שום כלל לא עולה לי בראש‪ .‬אין לי שום כללים‪ .‬למה אין לי כללים? הוא‬
‫עדיין מחכה‪" .‬אני עדיין לא יודעת מהו‪ .‬אבל כשאחשוב עליו‪ ,‬אתה תצטרך‬
‫לכבד אותו‪".‬‬
‫מיילס צוחק‪ .‬הוא נרכן לפנים ומנשק אותי במצח‪ ,‬ואז הולך לכיוון החדר‬
‫שלו‪ .‬הוא פותח את הדלת ומעיף מבט לאחור לעברי לשבריר שנייה לפני‬
‫שהוא נעלם בחדר שלו‪.‬‬
‫אני לא בטוחה‪ ,‬אבל אולי ראיתי עכשיו פחד בפניו‪ .‬מעניין ממה הוא מפחד‪,‬‬
‫כי אלוהים יודע שברור לי לגמרי ממה אני מפחדת‪.‬‬
‫אני מפחדת מאיך שכל זה ייגמר‪.‬‬
 ‫‪10‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫איאן יודע‪.‬‬
‫הייתי חייב לספר לו‪ .‬אחרי השבוע הראשון של הלימודים‪ ,‬הוא ידע שהכול‬
‫בשבילי נהיה רייצ'ל‪.‬‬
‫רייצ'ל יודעת שאיאן יודע‪ .‬רייצ'ל יודעת שהוא לא יגיד‬
‫שום דבר‪.‬‬
‫אני נותן לרייצ'ל את החדר שלי כשהיא עוברת לגור בבית שלנו‪ ,‬ואני עובר‬
‫לחדר השינה הפנוי‪ .‬החדר שלי הוא החדר הפנוי היחיד עם אמבטיה פרטית‪.‬‬
‫אני רוצה שיהיה לרייצ'ל את החדר הכי טוב‪.‬‬
‫"את רוצה שאני אניח את הארגז כאן?" איאן שואל את רייצ'ל‪ .‬רייצ'ל שואלת‬
‫מה זה‪ ,‬והוא עונה‬
‫שזה כל החזיות והתחתונים שלה‪" .‬חשבתי שאולי פשוט אשים את זה בחדר‬
‫של מיילס‪".‬‬
‫רייצ'ל מגלגלת את עיניה לעבר איאן‪" .‬ששש‪ ",‬היא אומרת לו‪ .‬הוא צוחק‪.‬‬
‫הוא אוהב את זה שהוא יודע משהו פרטי כל כך‪ .‬לכן הוא בחיים לא יספר‬
‫אותו‪.‬‬
‫הוא מודע לכוחם של סודות‪.‬‬
‫איאן הולך אחרי שאנחנו פורקים את כל הארגזים‪ .‬אבא שלי עובר לידי‬
‫במסדרון ונעצר‪.‬‬
‫זה שהוא עוצר אומר שגם אני צריך לעצור‪.‬‬
‫"תודה רבה‪ ,‬מיילס‪".‬‬
‫הוא חושב שזה בסדר מבחינתי‪ .‬העובדה שהוא מרשה לאישה אחרת לדחוק‬
‫את הזיכרונות האחרונים‬
‫של אמא שלי‪.‬‬
‫זה לא בסדר מבחינתי‪.‬‬
‫אני רק מעמיד פנים שזה לא מפריע לי‪ ,‬כי כל זה בכלל לא משנה‪.‬‬
‫רק רייצ'ל חשובה‪.‬‬
 ‫לא הוא‪.‬‬
‫"אין בעיה‪ ",‬אני אומר לו‪.‬‬
‫הוא מתחיל ללכת‪ ,‬ואז עוצר שוב‪ .‬הוא אומר לי שהוא מעריך את זה‬
‫שאני נחמד לרייצ'ל‪ .‬הוא אומר שהוא מתחרט על זה שהוא ואמא‬
‫לא העניקו לי אח או אחות כשהייתי קטן‪.‬‬
‫הוא אומר שאני אח טוב‪.‬‬
‫מילים הן נוראות כשהן יוצאות מהפה שלו‪.‬‬
‫אני הולך בחזרה לחדר של רייצ'ל‪ .‬אני סוגר את הדלת‪.‬‬
‫זה רק שנינו‪.‬‬
‫אנחנו מחייכים‪.‬‬
‫אני הולך אליה וכורך את זרועותי סביבה‪ ,‬ואז מנשק אותה‬
‫בצווארה‪ .‬עברו שלושה שבועות מאז הלילה הראשון שנישקתי אותה‪.‬‬
‫אני יכול לספור את כל הפעמים שנישקתי אותה מאז‪ .‬אנחנו לא יכולים‬
‫להתנהג ככה בבית הספר‪ .‬אנחנו לא יכולים להתנהג ככה ליד אנשים‪.‬‬
‫אנחנו לא יכולים להתנהג ככה ליד ההורים שלנו‪ .‬אני יכול לגעת בה‬
‫רק כשאנחנו לבד‪ ,‬ולא הצלחנו להיות לבד הרבה בשלושת השבועות‬
‫האחרונים‪.‬‬
‫עכשיו?‬
‫עכשיו אני מנשק אותה‪.‬‬
‫"אנחנו צריכים כמה כללים כדי שלא ניכנס לצרות‪ ",‬היא אומרת‪ .‬היא‬
‫מתרחקת ממני‪.‬‬
‫היא מתיישבת ליד השולחן שלי‪ ,‬ואני יושב על המיטה שלי‪.‬‬
‫טוב‪ ...‬היא יושבת ליד השולחן שלה‪ ,‬ואני יושב על המיטה שלה‪.‬‬
‫"קודם כול‪ ",‬היא אומרת‪" ,‬אסור להתמזמז כשהם בבית‪ .‬זה מסוכן מדי‪".‬‬
‫אני לא רוצה להסכים לכלל הזה‪ ,‬אבל אני מהנהן‪.‬‬
‫"דבר שני‪ ,‬בלי סקס‪".‬‬
‫אני מפסיק להנהן‪.‬‬
‫"אף פעם?" אני שואל אותה‪.‬‬
‫היא מהנהנת‪ .‬אה‪ ,‬אני ממש שונא את ההנהון הזה‪.‬‬
‫"למה?"‬
‫היא נאנחת בכבדות‪" .‬סקס רק יקשה עלינו יותר כשייגמר לנו הזמן‪ .‬אתה‬
‫יודע את זה‪".‬‬
‫היא צודקת‪ .‬היא גם טועה לגמרי‪ ,‬אבל יש לי הרגשה‬
‫שהיא תבין את זה אחר כך‪.‬‬
 ‫"אני יכול לשאול אותך מהו כלל מספר שלוש לפני שאני מסכים לכלל‬
‫מספר שתיים?"‬
‫היא צוחקת‪" .‬אין כלל מספר שלוש‪".‬‬
‫אני צוחק‪" .‬אז סקס זה הדבר היחיד שמחוץ לתחום? ואנחנו מדברים על‬
‫חדירה‪ ,‬נכון?‬
‫לא מין אוראלי?"‬
‫היא מכסה את פניה בידיה‪" .‬אלוהים אדירים‪ ,‬אתה חייב לפרט עד כדי כך?"‬
‫היא חמודה כשהיא נבוכה‪" .‬אני רק מבהיר‪ .‬יש לי חיים שלמים של דברים‬
‫שאני רוצה לעשות לך‪ ,‬ורק שישה חודשים שנשארו לי לעשות את כל זה‪".‬‬
‫"בוא נשאיר את הפרטים כשנגיע לשם‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫"בסדר גמור‪ ",‬אני אומר‪ ,‬ומתפעל מהסומק שבלחייה‪.‬‬
‫"רייצ'ל? את בתולה?"‬
‫הלחיים שלה נהיות סמוקות עוד יותר‪ .‬היא מנענעת בראש ואומרת לא‪.‬‬
‫היא שואלת אותי אם זה מפריע לי‪.‬‬
‫"בכלל לא‪ ",‬אני אומר‪ ,‬ומדבר בכנות‪.‬‬
‫היא שואלת אותי אם אני בתול‪ ,‬אבל הקול שלה מבויש‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אני אומר‪" .‬אבל עכשיו כשפגשתי אותך‪ ,‬איכשהו אני מתחרט על זה‬
‫שאני לא‪".‬‬
‫היא שמחה שאמרתי לה את זה‪.‬‬
‫אני מתכונן ללכת לחדר החדש שלי כדי להתחיל לסדר אותו‪.‬‬
‫לפני שאני יוצא‪ ,‬אני נועל את דלת חדר השינה שלה מבפנים‪ ,‬ואז מסתובב‬
‫ומחייך אליה‪.‬‬
‫אני הולך לאט לעברה‪.‬‬
‫אני אוחז בשתי ידיה ומושך אותה למעלה‪ .‬אני כורך את זרועי סביב מותניה‬
‫ומושך אותה אלי‪.‬‬
‫אני מנשק אותה‪.‬‬
 ‫‪11‬‬
‫טייט‬

‫"אני חייבת לעשות פיפי‪".‬‬

‫קורבין רוטן‪" .‬שוב?"‬
‫"לא הלכתי לשירותים כבר שעתיים‪ ".‬אני אומרת להגנתי‪.‬‬
‫האמת היא שאני לא צריכה לשירותים‪ ,‬אני פשוט חייבת לצאת מהמכונית‬
‫הזאת‪ .‬אחרי השיחה שהיתה לי עם מיילס אתמול בלילה‪ ,‬התחושה שלי‬
‫במכונית שונה‪ .‬הנוכחות שלו נהייתה עמוקה יותר‪ ,‬וכל דקה שעוברת והוא‬
‫לא מדבר‪ ,‬אני תוהה מה עובר לו בראש‪ .‬אם הוא מתחרט על השיחה שלנו‪.‬‬
‫אם הוא הולך להעמיד פנים שהיא מעולם לא התרחשה‪.‬‬
‫הלוואי שאבא שלי היה מעמיד פנים שזה מעולם לא קרה‪ .‬לפני שיצאנו‬
‫הבוקר‪ ,‬ישבתי ליד שולחן המטבח איתו כשמיילס נכנס פתאום‪.‬‬
‫"ישנת טוב‪ ,‬מיילס?" שאל אותו אבא שלי בזמן שמיילס התיישב לשולחן‪.‬‬
‫חשבתי שהוא יסמיק ממבוכה‪ ,‬אבל במקום זה הוא הסתכל על אבא שלי‬
‫וניענע בראשו‪" .‬לא הכי טוב‪ ",‬ענה מיילס‪" .‬הבן שלך מדבר מתוך שינה‪".‬‬
‫אבא שלי הרים את הכוס לעבר מיילס‪" .‬טוב לדעת שהיית בחדר עם‬
‫קורבין אתמול בלילה‪".‬‬
‫למרבה המזל‪ ,‬קורבין עוד לא התיישב ולא שמע את ההערה הזאת‪ .‬מיילס‬
‫היה שקט במשך כל ארוחת הבוקר‪ ,‬והפעם היחידה שדיבר לאחר מכן היתה‬
‫כשקורבין ואני היינו במכונית‪ .‬מיילס ניגש אל אבא שלי ולחץ לו את היד‬
‫ואמר משהו שרק אבא שלי יכול לשמוע‪ .‬ניסיתי לקרוא את הבעת הפנים של‬
‫אבא שלי‪ ,‬אבל היא לא הסגירה דבר‪ .‬אבא שלי טוב בלהסתיר את‬
‫המחשבות שלו כמעט כמו מיילס‪.‬‬
‫אני ממש רוצה לדעת מה מיילס אמר לאבא שלי הבוקר לפני שנסענו‪.‬‬
‫אני גם רוצה לדעת עוד המון תשובות אחרות לשאלות שיש לי על מיילס‪.‬‬
‫כשהיינו קטנים‪ ,‬קורבין ואני תמיד הסכמנו שאם יכולנו להיות עם כוח־על‪,‬‬
‫היינו רוצים שהוא יהיה היכולת לעוף‪ .‬עכשיו כשאני מכירה את מיילס‪ ,‬שיניתי‬
‫את דעתי‪ .‬אילו היה לי כוח־על‪ ,‬הייתי רוצה שהוא יהיה קריאת מחשבות‪.‬‬
‫הייתי רוצה להסתנן לתוך הנפש שלו כדי לראות כל אחת ואחת מהמחשבות‬
‫שלו‪.‬‬
 ‫הייתי מסתננת לתוך הלב שלו ומפשטת את עצמי שם כמו וירוס‪.‬‬
‫הייתי קוראת לעצמי "המסתננת"‪.‬‬
‫כן‪ .‬זה נשמע טוב‪.‬‬
‫"לכי להשתין‪ ".‬אומר קורבין בקוצר רוח בעודו מחנה את המכונית‪.‬‬
‫הלוואי שהייתי בתיכון שוב ויכולתי לקרוא לו חמור‪ .‬אבל מבוגרים לא‬
‫קוראים לאחים שלהם חמור‪.‬‬
‫אני יוצאת מהמכונית ומצליחה לנשום שוב‪ ,‬עד שמיילס פותח את הדלת‬
‫שלו ויוצא גם הוא אל העולם‪ .‬עכשיו מיילס נראה אפילו גדול יותר‪ ,‬והריאות‬
‫שלי נראות קטנות יותר‪ .‬אנחנו צועדים יחד אל תחנת הדלק‪ ,‬אבל איננו‬
‫מדברים‪.‬‬
‫מצחיק איך שזה עובד‪ .‬לפעמים שתיקה אומרת יותר מכל המילים‬
‫שבעולם‪ .‬לפעמים השתיקה שלי היא כמו להגיד‪ ,‬אני לא יודעת איך לדבר‬
‫איתך‪ .‬אני לא יודעת מה אתה חושב‪ .‬דבֵּר איתי‪ .‬תגיד לי כל מה שאי־פעם‬
‫אמרת‪ .‬את כל המילים כולן‪ .‬החל במילה הראשונה שיצאה ממך‪.‬‬
‫אני תוהה מה השתיקה שלו אומרת‪.‬‬
‫כשאנחנו נכנסים פנימה‪ ,‬הוא מבחין בשלט של השירותים ואז מחווה‬
‫בראש לעברו ונעמד לפני‪ .‬הוא מוביל‪ .‬אני מניחה לו‪ .‬כי הוא מוצק ואני נוזל‪,‬‬
‫ועכשיו אני רק השובל שלו‪.‬‬
‫כשאנחנו מגיעים‪ ,‬הוא נכנס אל שירותי הגברים בלי להשתהות‪ .‬הוא לא‬
‫מסתובב להסתכל עלי‪ .‬הוא לא מחכה שאכנס קודם לשירותי הנשים‪ .‬אני‬
‫פותחת את הדלת‪ ,‬אם כי אני לא צריכה להשתין‪ .‬רק רציתי לנשום‪ .‬אבל הוא‬
‫לא נותן לי‪ .‬הוא פולש אלי‪ .‬אפילו שהוא כנראה לא מתכוון לזה‪ .‬הוא פולש‬
‫למחשבות שלי וללב שלי ולריאות שלי ולעולם שלי‪.‬‬
‫זה כוח־העל שלו‪ ,‬פלישה‪.‬‬
‫הפולש והמסתננת‪ .‬יש להם פחות או יותר אותה המשמעות‪ ,‬אז נראה‬
‫שאנחנו חתיכת צוות דפוק‪.‬‬
‫אני שוטפת ידיים ומבזבזת מספיק זמן כדי שזה ייראה אמיתי‪ .‬אני פותחת‬
‫את דלת השירותים‪ ,‬והוא פולש שוב‪ .‬הוא עומד בדרכי‪ ,‬ניצב מול פתח הדלת‬
‫שאני מנסה לצאת ממנה‪.‬‬
‫הוא לא זז‪ ,‬אפילו שהוא פולש‪ .‬אבל אני לא ממש רוצה שהוא יזוז‪ ,‬אז אני‬
‫מניחה לו להישאר‪.‬‬
‫"את רוצה לשתות משהו?" הוא שואל אותי‪.‬‬
‫אני מנענעת בראש‪" .‬יש לי מים במכונית‪".‬‬
‫"את רעבה?"‬
‫אני אומרת שלא‪ .‬הוא נראה מאוכזב מכך שאני לא רוצה כלום‪ .‬אולי הוא‬
‫לא רוצה לחזור למכונית עדיין‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אולי ממתק‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫אחד החיוכים הנדירים והיקרים שלו מתפשט לאט על פניו‪" .‬אז אני אקנה‬
‫לך ממתק‪".‬‬
‫הוא מסתובב והולך לעבר מדפי הממתקים‪ .‬אני נעמדת לידו ובוחנת את‬
‫האפשרויות שלי‪ .‬אנחנו בוהים בסוכריות זמן רב מדי‪ .‬בכלל לא בא לי שום‬
‫ממתק‪ ,‬אבל שנינו בוהים בכל זאת ומעמידים פנים שכן‪.‬‬
‫"זה מוזר‪ ",‬אני לוחשת‪.‬‬
‫"מה מוזר?" הוא שואל‪" .‬לבחור ממתקים‪ ,‬או להעמיד פנים שאנחנו לא‬
‫רוצים להיות יחד שנינו במושב האחורי עכשיו?"‬
‫וואו‪ .‬כאילו באמת הסתננתי לתוך המחשבות שלו איכשהו‪ .‬רק שאלה‬
‫מילים שהוא אמר מרצונו‪ .‬מילים שגורמות לי להרגיש ממש טוב‪.‬‬
‫"גם וגם‪ ",‬אני אומרת בקור רוח‪ .‬אני מסתובבת אליו‪" .‬אתה מעשן?"‬
‫הוא נותן בי שוב את אותו מבט‪ .‬המבט שאומר שאני מוזרה‪.‬‬
‫לא אכפת לי‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬הוא עונה ביובש‪.‬‬
‫"אתה זוכר את סוכריות הסיגריות האלה שהיו מוכרים כשהיינו קטנים?"‬
‫"כן‪ ",‬הוא אומר‪" .‬די חולני‪ ,‬אם חושבים על זה‪".‬‬
‫אני מהנהנת‪" .‬אני וקורבין תמיד היינו קונים אותן‪ .‬אין סיכוי בעולם שאני‬
‫ארשה לילד שלי לקנות את הדברים האלה‪".‬‬
‫"לא נראה לי שמייצרים אותן יותר‪".‬‬
‫אנחנו מביטים שוב במדפי הממתקים‪.‬‬
‫"ואת?" הוא שואל‪.‬‬
‫"מה?"‬
‫"מעשנת‪".‬‬
‫אני מנענעת בראשי‪" .‬לא‪".‬‬
‫"יופי‪ ".‬הוא אומר‪ .‬אנחנו מסתכלים על הממתקים עוד קצת זמן‪ .‬הוא‬
‫מסתובב לעברי‪ ,‬ואני מרימה אליו את מבטי‪" .‬את בכלל רוצה ממתק‪ ,‬טייט?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫הוא צוחק‪" .‬אז אולי כדאי שנחזור למכונית‪".‬‬
‫אני מסכימה איתו‪ ,‬אבל אף אחד מאיתנו לא זז‪.‬‬
‫הוא מושיט את ידו אל ידי ונוגע בה ברכ ּוּת כזאת‪ ,‬שאני מתמוססת‪ .‬הוא‬
‫אוחז שתיים מאצבעותי‪ ,‬אפילו לא את כל היד שלי‪ ,‬ומושך אותן קלות‪.‬‬
‫"רגע‪ ",‬אני אומרת ומושכת בחזרה את ידו‪ .‬הוא מעיף אלי מבט מעל כתפו‬
‫ואז מסתובב אלי‪" .‬מה אמרת לאבא שלי הבוקר‪ ,‬לפני שעזבנו?"‬
‫האצבעות שלו מתהדקות סביבי‪ ,‬וההבעה שלו נותרת חדה כדרכה‪.‬‬
‫"התנצלתי בפניו‪".‬‬
‫הוא מסתובב בחזרה לעבר הדלת‪ ,‬והפעם אני הולכת אחריו‪ .‬הוא לא‬
‫מרפה מהיד שלי עד שאנחנו מתקרבים ליציאה‪ .‬כשהוא עוזב אותה לבסוף‪,‬‬
‫אני מתאדה שוב‪.‬‬
‫אני הולכת אחריו אל המכונית ומקווה שאני לא באמת מאמינה שאני‬
‫מסוגלת להסתנן לתוך המחשבות שלו‪ .‬אני מזכירה לעצמי שהוא עשוי שריון‪.‬‬
‫הוא בלתי חדיר‪.‬‬
‫אני לא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה‪ ,‬מיילס‪ .‬אני לא יודעת אם אני‬
‫יכולה למלא את כלל מספר שתיים‪ ,‬כי פתאום מתחשק לי לטפס אל‬
‫העתיד שלך יותר משמתחשק לי להיכנס אל המושב האחורי איתך‪.‬‬
‫"היה תור ארוך‪ ",‬מיילס אומר לקורבין כשאנחנו נכנסים למכונית‪ .‬קורבין‬
‫מעביר הילוך ומעביר תחנה ברדיו‪ .‬לא אכפת לו שהיה תור ארוך‪ .‬הוא לא‬
‫חושד‪ ,‬אחרת הוא היה אומר משהו‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬עדיין אין במה לחשוד‪.‬‬
‫אנחנו נוסעים רבע שעה עד שאני קולטת שאני כבר לא חושבת על מיילס‪.‬‬
‫במשך חמש־עשרה הדקות האחרונות של הנסיעה המחשבות שלי היו רק‬
‫זיכרונות‪.‬‬
‫"אתה זוכר שהיינו ילדים ורצינו שכוח־העל שלנו יהיה לעוף?"‬
‫"כן‪ ,‬אני זוכר‪ ",‬אומר קורבין‪.‬‬
‫"יש לך כוח־על עכשיו‪ .‬אתה יכול לעוף‪".‬‬
‫קורבין מחייך אלי במראה הפנימית‪" .‬כן‪ ".‬הוא אומר‪" .‬אני מניח שזה הופך‬
‫אותי לגיבור־על‪".‬‬
‫אני נשענת לאחור במושב ומביטה מבעד לחלון‪ ,‬מקנאת קצת בשניהם‪.‬‬
‫מקנאת בדברים שהם רואים‪ .‬במקומות שהם נסעו אליהם‪" .‬איך זה לראות‬
‫את הזריחה משם למעלה?"‬
‫קורבין מושך בכתפיו‪" .‬אני לא ממש מסתכל עליה‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אני עסוק‬
‫מדי בעבודה כשאני למעלה‪".‬‬
‫זה מעציב אותי‪ .‬אל תיקח את זה כמובן מאליו‪ ,‬קורבין‪.‬‬
‫"אני מסתכל‪ ",‬אומר מיילס‪ .‬הוא מסתכל מבעד לחלון שלו‪ ,‬וקולו שקט כל‬
‫כך‪ ,‬שאני כמעט לא שומעת אותו‪" .‬בכל פעם שאני שם למעלה‪ ,‬אני מסתכל‬
‫בזריחה‪".‬‬
‫אבל הוא לא אומר איך זה נראה‪ .‬קולו מרוחק‪ ,‬כאילו הוא רוצה לשמור‬
 ‫את ההרגשה הזאת לעצמו‪ .‬אני מניחה לו‪.‬‬
‫"אתם מכופפים את חוקי היקום כשאתם טסים‪ ",‬אני אומרת‪" .‬זה מרשים‪.‬‬
‫לקרוא תיגר על כוח הכבידה‪ .‬להביט בשקיעות ובזריחות ממקומות שאמא‬
‫אדמה לא התכוונה שתביטו בהן משם‪ .‬אתם באמת גיבורי־על‪ ,‬אם חושבים‬
‫על זה‪".‬‬
‫קורבין מעיף מבט לעברי במראה הפנימית וצוחק‪ .‬אל תיקח את זה כמובן‬
‫מאליו‪ ,‬קורבין‪ .‬אבל מיילס לא צוחק‪ .‬הוא עדיין מסתכל מבעד לחלון שלו‪.‬‬
‫"את מצילה חיים‪ ",‬אומר לי מיילס‪" .‬זה הרבה יותר מרשים‪".‬‬
‫הלב שלי סופג את המילים האלה באחת‪.‬‬
‫כלל מספר שתיים לא נראה כל כך טוב מכאן‪.‬‬
 ‫‪12‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫כלל מספר אחת‪ ,‬שאסור להתמזמז כשההורים שלנו נמצאים בבית‪ ,‬הוּפר‪.‬‬
‫עכשיו הכלל אומר שמותר להתמזמז רק מאחורי דלת נעולה‪.‬‬
‫כלל מספר שתיים עומד בעינו‪ ,‬למרבה הצער‪ .‬עדיין בלי סקס‪.‬‬
‫וכלל מספר שלוש נוסף רק לאחרונה‪ :‬אסור להתגנב בלילה‪ .‬ליסה עדיין‬
‫בודקת את רייצ'ל באמצע הלילה לפעמים‪ ,‬רק מפני שליסה היא אמא לבת‬
‫מתבגרת‪,‬‬
‫וזה דבר שראוי לעשות‪.‬‬
‫אבל אני שונא שהיא עושה את זה‪.‬‬
‫הצלחנו לעבור חודש שלם באותו הבית‪ .‬אנחנו לא מדברים‬
‫על העובדה שנותרו רק קצת יותר מחמישה חודשים‪.‬‬
‫אנחנו לא מדברים על מה שיקרה כשאבא שלי יתחתן‬
‫עם אמא שלה‪ .‬אנחנו לא מדברים על העובדה שכשזה יקרה‪,‬‬
‫נהיה קשורים להרבה יותר מחמישה חודשים‪.‬‬
‫חגים‪.‬‬
‫ביקורים בסופי־שבוע‪.‬‬
‫פגישות משפחתיות‪.‬‬
‫שנינו נצטרך להגיע לכל מפגש‪ ,‬אבל נגיע‬
‫בתור בני משפחה‪.‬‬
‫אנחנו לא מדברים על זה‪ ,‬כי זה גורם לנו להרגיש‬
‫שמה שאנחנו עושים הוא שגוי‪.‬‬
‫אנחנו גם לא מדברים על זה כי זה קשה‪ .‬כשאני חושב על היום‬
‫שהיא תעבור למישיגן ואני אשאר בסן פרנסיסקו‪,‬‬
‫אני לא יכול לראות מעבר ליום ההוא‪ .‬אני לא יכול לראות שום יום‬
‫שבו היא לא תהיה הכול בשבילי‪.‬‬
‫"נחזור ביום ראשון‪ ",‬אבא שלי אומר‪" .‬הבית כולו לרשותך‪ .‬רייצ'ל נשארת‬
‫אצל חברה‪ .‬אולי תזמין את איאן‪".‬‬
 ‫"הזמנתי‪ ",‬שיקרתי לו‪.‬‬
‫גם רייצ'ל שיקרה‪ .‬רייצ'ל תהיה פה כל סוף־השבוע‪ .‬אנחנו לא רוצים‬
‫לתת להם סיבה לחשוד בנו‪ .‬מספיק קשה לי לנסות להתעלם ממנה כשאני‬
‫מולם‪.‬‬
‫קשה להעמיד פנים שאין לי שום דבר משותף איתה‪ ,‬כשמתחשק לי לצחוק‬
‫על כל דבר שהיא אומרת‪ .‬אני רוצה לגעת בידה על כל דבר שהיא עושה‪.‬‬
‫אני רוצה להשוויץ לפני אבא שלי על החוכמה שלה‪ ,‬על הציונים הטובים‬
‫שלה‪ ,‬על האדיבות שלה‪,‬‬
‫על השנינות שלה‪ .‬אני רוצה לספר לו שיש לי את החברה המדהימה הזאת‬
‫שאני מת‬
‫שהוא יפגוש‪ ,‬כי הוא פשוט יאהב אותה‪.‬‬
‫הוא באמת אוהב אותה‪ .‬רק לא בדרך שהייתי רוצה שהוא יאהב אותה‪.‬‬
‫אני רוצה שהוא יאהב אותה בשבילי‪.‬‬
‫אנחנו נפרדים מההורים שלנו‪ .‬ליסה אומרת לרייצ'ל להתנהג יפה‪,‬‬
‫אבל ליסה לא באמת דואגת‪ .‬ככל הידוע לליסה‪ ,‬רייצ'ל בסדר‪.‬‬
‫רייצ'ל מתנהגת יפה‪ .‬רייצ'ל לא מפ ֵרה את הכללים‪.‬‬
‫חוץ מכלל מספר שלוש‪ .‬רייצ'ל בפירוש מפ ֵרה את כלל מספר שלוש‬
‫בסוף־השבוע הזה‪.‬‬
‫אנחנו משחקים באבא ואמא‪.‬‬
‫אנחנו מעמידים פנים שזה הבית שלנו‪ .‬אנחנו מעמידים פנים שזה המטבח‬
‫שלנו‪ ,‬והיא‬
‫מבשלת בשבילי‪ .‬אני מעמיד פנים שהיא שלי‪ ,‬ואני הולך אחריה בזמן שהיא‬
‫מבשלת‪,‬‬
‫ונצמד אליה‪ .‬נוגע בה‪ .‬מנשק את הצוואר שלה‪ .‬מושך אותה הרחק‬
‫מהדברים שהיא מנסה‬
‫לעשות כדי שאוכל להרגיש אותה כנגד גופי‪ .‬היא אוהבת את זה‪ ,‬אבל‬
‫מעמידה פנים‬
‫שהיא לא‪ .‬כשאנחנו מסיימים לאכול‪ ,‬היא מתיישבת איתי על הספה‪ .‬מול‬
‫סרט‪,‬‬
‫אבל אנחנו בכלל לא צופים בו‪ .‬אנחנו לא יכולים להפסיק להתנשק‪ .‬אנחנו‬
‫מתנשקים כל כך הרבה‪,‬‬
‫שהשפתיים שלנו כואבות‪ .‬הידיים שלנו כואבות‪ .‬הבטן שלנו כואבת‪ ,‬כי הגוף‬
‫שלנו‬
‫רוצה להפר את כלל מספר שתיים‪ ,‬בצורה נואשת‪.‬‬
 ‫זה הולך להיות סוף־שבוע ארוך‪.‬‬
‫אני מחליט שאני זקוק למקלחת‪ ,‬אחרת אני אתחנן להפרה‬
‫של כלל מספר שתיים‪.‬‬
‫אני מתקלח בחדר האמבטיה שלה‪ .‬אני אוהב את המקלחת הזאת‪ .‬אני‬
‫אוהב אותה‬
‫יותר משאהבתי אותה כשהיא היתה סתם המקלחת שלי‪ .‬אני אוהב לראות‬
‫את הדברים שלה פה‪ .‬אני אוהב להסתכל על סכין הגילוח שלה‬
‫ולדמיין אותה משתמשת בו‪ .‬אני אוהב להסתכל על בקבוקי השמפו שלה‬
‫ולדמיין אותה שם‪ ,‬הראש שלה מוטה לאחור מתחת לזרם המים בזמן שהיא‬
‫שוטפת אותו מהשיער‪.‬‬
‫אני גם אוהב את זה שהמקלחת שלי היא המקלחת שלה עכשיו‪.‬‬
‫"מיילס?" היא אומרת‪ .‬היא דופקת על הדלת‪ ,‬אבל היא כבר בתוך חדר‬
‫האמבטיה‪.‬‬
‫המים חמים על עורי‪ ,‬אבל קולה הפך אותם לחמים עוד יותר‪ .‬אני מסיט את‬
‫וילון המקלחת‪.‬‬
‫אולי אני פותח אותו יותר מדי כי אני מת שהיא תפר את כלל מספר שתיים‪.‬‬
‫היא נושמת נשימה רכה‪ ,‬אבל המבט שלה נופל לאן שאני רוצה שהוא ייפול‪.‬‬
‫"רייצ'ל‪ ",‬אני אומר‪ ,‬ומחייך למראה המבוכה בפניה‪.‬‬
‫היא מסתכלת לתוך עיני‪.‬‬
‫היא רוצה להתקלח איתי‪ .‬היא פשוט ביישנית מכדי לבקש‪.‬‬
‫"תיכנסי‪ ",‬אני אומר‪.‬‬
‫הקול שלי צרוד‪ ,‬כאילו צעקתי‪.‬‬
‫הקול שלי היה בסדר עד לפני חמש שניות‪.‬‬
‫אני סוגר את וילון המקלחת כדי להסתיר את מה שהיא עושה לי‪,‬‬
‫אבל גם כדי לתת לה פרטיות בזמן שהיא מתפשטת‪ .‬עדיין לא ראיתי אותה‬
‫בלי בגדים‪ .‬רק הרגשתי מה נמצא מתחתם‪.‬‬
‫פתאום אני נלחץ‪.‬‬
‫היא מכבה את האור‪.‬‬
‫"זה בסדר?" היא שואלת בביישנות‪ .‬אני אומר שכן‪,‬‬
‫אבל בלבי חושב שהלוואי שהיתה בטוחה יותר‪ .‬אני צריך לגרום לה‬
‫להרגיש בטוחה יותר‪ .‬היא מסיטה את וילון המקלחת‪ ,‬ואחת מרגליה‬
‫נכנסת ראשונה‪ .‬אני בולע רוק כששאר הגוף שלה בא בעקבותיה‪.‬‬
‫למרבה המזל‪ ,‬מספיק אור מגיע משידת הלילה ומטיל על כל גופה‬
‫זוהר עמום‪.‬‬
 ‫אני יכול לראות אותה‪.‬‬
‫אני יכול לראות אותה לא רע‪.‬‬
‫העיניים שלה מצטלבות בעיני‪ .‬היא מתקרבת אלי‪.‬‬
‫אני תוהה אם אי־פעם היא כבר עשתה מקלחת עם מישהו‪ ,‬אבל‬
‫אני לא שואל‪ .‬אני צועד מעט לעברה כי היא נראית מפוחדת‪.‬‬
‫אני לא רוצה שהיא תפחד‪.‬‬
‫אני פוחד‪.‬‬
‫אני נוגע בכתפיה ומוביל אותה עד מתחת לזרם המים‪.‬‬
‫אני לא נצמד אליה‪ ,‬למרות שאני משתוקק לכך‪.‬‬
‫אני שומר על מרחק בינינו‪.‬‬
‫אני חייב‪.‬‬
‫הדברים היחידים שמחוברים הם הפיות שלנו‪ .‬אני מנשק אותה‬
‫ברכות‪ ,‬בקושי נוגע בשפתיה‪ ,‬אבל זה כל כך כואב‪.‬‬
‫זה כואב יותר מכל נשיקה שאי־פעם נישקתי‪.‬‬
‫נשיקות שבהן הפיות שלנו מתנגשים‪.‬‬
‫השיניים שלנו מתנגשות‪ .‬נשיקות קדחתניות‪,‬‬
‫נחפזות‪ ,‬מגושמות‪ .‬נשיקות שמסתיימות‬
‫כשאני נושך את השפה שלה או היא נושכת את השפה שלי‪.‬‬
‫אף אחת מהנשיקות האלה לא כואבת כמו זאת‪ ,‬ואני לא יודע למה‬
‫זאת כואבת כל כך‪.‬‬
‫אני חייב להתרחק‪ .‬אני אומר לה שתיתן לי דקה והיא מהנהנת‪,‬‬
‫ואז מניחה את לחיה על החזה שלי‪ .‬אני נשען על הקיר ומושך אותה איתי‬
‫בעודי עוצם‬
‫עיניים בחוזקה‪ .‬המילים שוב מנסות לפרוץ את המחסום שבניתי סביבן‪ .‬בכל‬
‫פעם שאני איתה‪,‬‬
‫הן רוצות לצאת‪ ,‬אבל אני עובד קשה כדי לבצר את החומה שמקיפה אותן‪.‬‬
‫היא לא צריכה לשמוע אותן‪.‬‬
‫אני לא צריך להגיד אותן‪.‬‬
‫אבל הן הולמות בקירות‪ .‬הן תמיד הולמות חזק כל כך‪ ,‬עד שהנשיקות שלנו‬
‫מסתיימות ככה‪.‬‬
‫שאני זקוק לדקה‪ ,‬והיא נותנת לי דקה‪ .‬הן צריכות לצאת עכשיו יותר‬
‫מאי־פעם‪ .‬הן זקוקות לאוויר‪.‬‬
‫הן דורשות להישמע‪ .‬אני יכול לעמוד במידה מסוימת של מהלומות המילים‬
‫לפני שהקיר יתמוטט‪.‬‬
 ‫והשפתיים שלי יכולות לעמוד במידה מסוימת של פעמים כשייגעו בשפתיה‬
‫מבלי שהמילים יגלשו מעל הקירות‪ ,‬ויפרצו דרך סדקים‪ ,‬וינועו במעלה חזי‬
‫עד שאוחז בפניה‪ ,‬ואביט לתוך עיניה‪ ,‬ואניח להן למוטט את כל החומות‬
‫שעומדות בינינו לבין שיברון הלב הבלתי נמנע‪.‬‬
‫המילים יוצאות כך או כך‪.‬‬
‫"אני לא יכול לראות כלום‪ ",‬אני אומר לה‪.‬‬
‫אני יודע שהיא לא יודעת על מה אני מדבר‪ .‬אני לא רוצה לפרט‪ ,‬אבל‬
‫המילים יוצאות כך או כך‪ .‬הן משתלטות עלי‪" .‬כשתעברי למישיגן ואני אשאר‬
‫בסן פרנסיסקו? אני לא יכול לראות שום דבר אחרי זה‪ .‬פעם יכולתי לראות‬
‫כל עתיד שרציתי‪ ,‬אבל עכשיו אני לא יכול לראות כלום‪".‬‬
‫אני מנשק את הדמעה שזולגת במורד לחיה‪.‬‬
‫"אני לא יכול לעשות את זה‪ ",‬אני אומר לה‪" .‬הדבר היחיד שאני רוצה לראות‬
‫זה אותך‪ ,‬ואם אני לא יכול לקבל את זה‪ ...‬שום דבר אחר לא שווה‪ .‬את‬
‫הופכת הכול לטוב יותר‪ ,‬רייצ'ל‪ .‬הכול‪ ".‬אני מנשק אותה חזק בפה‪ ,‬וזה לא‬
‫כואב בכלל הפעם‪ ,‬עכשיו כשהמילים‬
‫יצאו לחופשי‪" .‬אני אוהב אותך‪ ",‬אני אומר לה‪ ,‬ומשחרר את עצמי לחלוטין‪.‬‬
‫אני מנשק אותה שוב‪ ,‬לא נותן לה הזדמנות לענות לי‪ .‬אני לא צריך‬
‫לשמוע אותה אומרת את המילים האלה עד שהיא תהיה מוכנה‪,‬‬
‫ואני לא רוצה לשמוע אותה אומרת שמה שאני מרגיש זה שגוי‪.‬‬
‫הידיים שלה כרוכות סביב גבי‪ ,‬נלפתות ומושכות אותי קרוב יותר אליה‪.‬‬
‫הרגליים שלה כרוכות סביב רגלי כאילו היא מנסה להיכנס לתוכי‪.‬‬
‫היא כבר נכנסה‪.‬‬
‫זה נהיה סוער‪ .‬התנגשות שיניים‪ ,‬נשיכת שפתיים‪ ,‬השתנקויות‪ ,‬נגיעות חפוזות‪.‬‬
‫היא נאנקת‪ .‬אני מרגיש שהיא מנסה להשתחרר מהפה שלי‪ ,‬אבל ידי‬
‫כרוכה סביב שערה‪ ,‬ואני מכסה את פיה נואשות בתקווה שהיא לעולם לא‬
‫תתרחק כדי לנשום‪.‬‬
‫היא גורמת לי להרפות ממנה‪.‬‬
‫אני מרכין את מצחי אל מצחה‪ ,‬מתנשף בניסיון לשלוט ברגשות שלי‬
‫שעולים על גדותיהם‪.‬‬
‫"מיילס‪ ",‬היא אומרת‪ ,‬חסרת נשימה‪" .‬מיילס‪ ,‬אני אוהבת אותך‪.‬‬
‫אני כל כך מפחדת‪ .‬אני לא רוצה שזה ייגמר בינינו‪".‬‬
‫את אוהבת אותי‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫אני מתרחק מעט ומביט לתוך עיניה‪.‬‬
‫היא בוכה‪.‬‬
 ‫אני לא רוצה שהיא תפחד‪ .‬אני אומר לה שיהיה בסדר‪.‬‬
‫אני אומר לה שנחכה עד סוף הלימודים‪ ,‬ואז נספר להם‪.‬‬
‫אני אומר לה שהם יצטרכו לקבל את זה‪ .‬ברגע שנצא מהבית‪,‬‬
‫הכול יהיה אחרת‪ .‬הכול יהיה טוב‪ .‬הם יצטרכו להבין‪.‬‬
‫אני אומר לה שאנחנו נסתדר‪.‬‬
‫היא מהנהנת בקדחתנות‪.‬‬
‫"אנחנו נסתדר‪ ",‬היא עונה בחזרה‪ ,‬מסכימה איתי‪.‬‬
‫אני מצמיד את מצחי אל מצחה‪" .‬אנחנו נסתדר‪ ,‬רייצ'ל‪ ",‬אני אומר לה‪.‬‬
‫"אני לא יכול להפסיק להיות איתך עכשיו‪ .‬אין סיכוי‪".‬‬
‫היא חופנת את פני בשתי ידיה‪ ,‬והיא מנשקת אותי‪.‬‬
‫את התאהבת בי‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫הנשיקה שלה מסירה את העול הכבד כל כך מהחזה שלי‪.‬‬
‫אני מרגיש שאני מרחף‪ .‬אני מרגיש שהיא מרחפת איתי‪.‬‬
‫אני מסובב אותה עד שגבה צמוד אל הקיר‪.‬‬
‫אני מניח את זרועותיה מעל ראשה ומשלב את אצבעותי באצבעותיה‪,‬‬
‫מצמיד‬
‫את כפות ידיה לקיר האריחים מאחוריה‪.‬‬
‫אנחנו מסתכלים זה לתוך עיניו של זה‪ ...‬ואנחנו מנפצים עד היסוד‬
‫את כלל מספר שתיים‪.‬‬
 ‫‪13‬‬
‫טייט‬

‫"תודה שהכרחת אותי לבוא‪ ",‬אומר מיילס לקורבין‪" .‬חוץ מעוד פציעה ביד‬
‫והתגלית שחשבת שאני הומו‪ ,‬היה כיף‪".‬‬
‫קורבין צוחק ומסתובב לפתוח את הדלת שלנו‪" .‬זאת לא בדיוק אשמתי‬
‫שחשבתי שאתה הומו‪ .‬אתה אף פעם לא מדבר על בנות‪ ,‬ומסתבר שסקס‬
‫יצא מסדר היום שלך במשך שש שנים ברציפות‪".‬‬
‫קורבין פותח את הדלת ונכנס פנימה‪ ,‬מתקדם לעבר חדר השינה שלו‪ .‬אני‬
‫עומדת בפתח ומסתכלת על מיילס‪.‬‬
‫הוא מסתכל עלי‪ .‬המבט שלו חודר‪" .‬הוא חזר לסדר היום שלי‪ ",‬הוא אומר‬
‫בחיוך‪.‬‬
‫עכשיו אני סדר יום‪ .‬אני לא רוצה להיות סדר יום‪ .‬אני רוצה להיות תוכנית‪.‬‬
‫מפה‪ .‬אני רוצה להיות במפה לעתיד שלו‪.‬‬
‫אבל זה יפר את כלל מספר שתיים‪.‬‬
‫מיילס נכנס לתוך הדירה שלו אחרי שהוא פותח את הדלת‪ ,‬ומחווה בראשו‬
‫לעבר חדר השינה שלו‪.‬‬
‫"אחרי שהוא ילך לישון?" הוא לוחש‪.‬‬
‫בסדר‪ ,‬מיילס‪ .‬אתה יכול להפסיק להתחנן‪ .‬אני מוכנה להיות סדר היום‬
‫שלך‪.‬‬
‫אני מהנהנת וסוגרת את הדלת‪.‬‬
‫אני מתקלחת ומגלחת רגליים ומצחצחת שיניים ושרה ומתאפרת מעט כך‬
‫שייראה כאילו לא התאפרתי בכלל‪ .‬ומסדרת את השיער שלי כך שייראה‬
‫כאילו לא הסתרקתי בכלל‪ .‬ולובשת בחזרה את אותם הבגדים שלבשתי‬
‫קודם כך שלא ייראה כאילו החלפתי בגדים בכלל‪ .‬אבל למען האמת‬
‫החלפתי חזייה ותחתונים‪ ,‬כי קודם הם לא תאמו‪ ,‬ועכשיו הם כן‪ .‬ואז אני‬
‫כמעט מאבדת את העשתונות למחשבה שמיילס הולך לראות את החזייה‬
‫והתחתונים שלי הערב‪.‬‬
‫וקרוב לוודאי גם לגעת בהם‪.‬‬
‫ואם זה חלק מסדר היום שלו‪ ,‬אולי הוא אפילו יוריד אותם‪.‬‬
‫הטלפון שלי מזמזם להודעה‪ ,‬והזמזום מבהיל אותי‪ .‬הודעה לא נמצאת על‬
 ‫סדר היום באחת־עשרה בלילה‪ .‬היא ממספר לא מזוהה‪ .‬כתוב בה רק‪:‬‬
‫הוא כבר בחדר שלו?‬
‫אני‪ :‬איך יש לך את המספר שלי?‬
‫מיילס‪ :‬גנבתי אותו מהטלפון של קורבין בזמן הנסיעה‪.‬‬
‫בראש שלי שר קול מוזר‪" ,‬נה־נה־נה־נה־יה־יה‪ .‬הוא גנב את המספר שלי‪".‬‬
‫אני כזאת תינוקת‪.‬‬
‫אני‪ :‬לא‪ ,‬הוא רואה טלוויזיה‪.‬‬
‫מיילס‪ :‬יופי‪ .‬אני צריך לצאת לסדר משהו‪ .‬חוזר תוך עשרים דקות‪.‬‬
‫משאיר את הדלת פתוחה למקרה שהוא ילך לישון קודם לכן‪.‬‬
‫מי יוצא לסדר משהו באחת־עשרה בלילה?‬
‫אני‪ :‬להתראות‪.‬‬
‫אני בוהה בהודעה האחרונה שלי אליו ומעווה את פני‪ .‬זה נשמע שווה נפש‬
‫מדי‪ .‬אני גורמת לו להרגיש שאני עושה את זה כל הזמן‪ .‬הוא בטח חושב שכל‬
‫יום קורה לי משהו כזה‪:‬‬
‫בחור‪ :‬טייט‪ ,‬את רוצה לשכב איתי?‬
‫אני‪ :‬בטח‪ ,‬תן לי רק לגמור עם שני הבחורים האלה‪ ,‬ואני מגיעה‪ .‬דרך‬
‫אגב‪ ,‬אין לי שום כללים‪ ,‬אז הכול הולך‪.‬‬
‫בחור‪ :‬מעולה‪.‬‬
‫חולפת רבע שעה‪ ,‬והטלוויזיה סוף־סוף נכבית‪ .‬ברגע שדלת חדר השינה של‬
‫קורבין נסגרת‪ ,‬הדלת שלי נפתחת‪ .‬אני חוצה את הסלון וחומקת אל מחוץ‬
‫לדירה ונתקלת במיילס‪ ,‬שעומד במסדרון‪.‬‬
‫"עיתוי נפלא‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫הוא מחזיק שקית‪ .‬הוא מעביר אותה ליד השנייה כדי שלא אראה אותה‪.‬‬
‫"אחרייך‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר ופותח את הדלת שלו‪.‬‬
‫לא‪ ,‬מיילס‪ .‬אני אחריך‪ .‬ככה זה איתנו‪ .‬אתה מוצק‪ ,‬אני נוזל‪ .‬אתה חוצה‬
‫את המים‪ ,‬אני השובל שלך‪.‬‬
‫"את צמאה?" הוא הולך לעבר המטבח שלו‪ ,‬אבל אני לא בטוחה שאצליח‬
‫ללכת אחריו הפעם‪ .‬אין לי מושג איך לעשות את זה‪ ,‬ואני חוששת שהוא ישים‬
‫לב שאף פעם לא היה לי כלל מספר אחת או שתיים‪ .‬אם העבר והעתיד הם‬
‫מחוץ לתחום‪ ,‬זה משאיר לנו רק את ההווה‪ ,‬ואין לי מושג מה עלי לעשות‬
 ‫בהווה‪.‬‬
‫אני הולכת לעבר המטבח בהווה‪" .‬מה יש לך?" אני שואלת‪.‬‬
‫השקית נמצאת עכשיו על הדלפק‪ ,‬והוא רואה שאני מסתכלת עליה‪ ,‬אז‬
‫הוא דוחף אותה הצדה‪ ,‬מחוץ לשדה הראייה שלי‪.‬‬
‫"תגידי מה בא לך‪ ,‬ואני אראה אם יש לי‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫"מיץ תפוזים‪".‬‬
‫הוא מחייך ומושיט יד לעבר השקית‪ .‬הוא מוציא מכל מיץ תפוזים‪ .‬העובדה‬
‫שהוא חשב על זה מעידה על הנדיבות שלו‪ .‬היא גם מעידה על כך שלא צריך‬
‫הרבה כדי להמס אותי‪ .‬אולי אגיד לו‪ ,‬שהכלל היחיד שלי הרגע נהיה תפסיק‬
‫לעשות דברים שגורמים לי לרצות להפר את הכללים שלך‪.‬‬
‫אני לוקחת ממנו את המיץ בחיוך‪" .‬מה עוד יש בשקית?"‬
‫הוא מושך בכתפיו‪" .‬כל מיני‪".‬‬
‫הוא מסתכל עלי פותחת את המכל‪ .‬הוא מסתכל עלי שותה את המיץ‪ .‬הוא‬
‫מסתכל עלי מחזירה את הפקק למכל‪ .‬הוא מסתכל עלי מניחה את המכל‬
‫על דלפק המטבח‪ .‬אבל הוא לא מסתכל עלי מספיק מקרוב כדי לקלוט‬
‫כמה מהר אני מסתערת על השקית‪.‬‬
‫אני תופסת אותה בדיוק כשזרועותיו נכרכות סביב מותני‪.‬‬
‫הוא צוחק‪" .‬תעזבי אותה‪ ,‬טייט‪".‬‬
‫אני פותחת את השקית ומסתכלת פנימה‪.‬‬
‫קונדומים‪.‬‬
‫אני צוחקת ומשליכה אותה בחזרה על הדלפק‪ .‬כשאני מסתובבת‪,‬‬
‫הזרועות שלו לא מרפות ממני‪" .‬אני ממש רוצה להגיד משהו שנון או מביך‪,‬‬
‫אבל לא עולה לי כלום בראש‪ .‬אז תעמיד פנים שאמרתי‪ ,‬ותצחק בכל‬
‫מקרה‪".‬‬
‫הוא לא צוחק‪ .‬הזרועות שלו עדיין כרוכות סביבי‪" .‬את כל כך מוזרה‪ ",‬הוא‬
‫אומר‪.‬‬
‫"לא אכפת לי‪".‬‬
‫הוא מחייך‪" .‬כל הדבר הזה מוזר‪".‬‬
‫הוא אומר לי כמה זה מוזר‪ ,‬אבל ההרגשה שלי די טובה‪ .‬אני לא בטוחה‬
‫אם מוזר טוב או רע מבחינתו‪" .‬זה מוזר טוב או מוזר רע?"‬
‫"גם וגם‪ ",‬הוא אומר‪" .‬ולא זה ולא זה‪".‬‬
‫"אתה מוזר‪ ",‬אני אומרת לו‪.‬‬
‫הוא מגחך‪" .‬לא אכפת לי‪".‬‬
‫ידיו משוטטות במעלה גבי‪ ,‬אל כתפי ולאט במורד זרועותי‪ ,‬עד שכפות ידיו‬
 ‫נוגעות בכפות ידי‪.‬‬
‫זה מזכיר לי‪.‬‬
‫אני מושכת את ידו אל בינינו‪" .‬מה שלום היד שלך?"‬
‫"בסדר‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫"כדאי שאבדוק את זה מחר‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫"אני לא אהיה פה מחר‪ .‬אני נוסע בעוד כמה שעות‪".‬‬
‫שתי מחשבות חוצות את ראשי‪ .‬אחת‪ ,‬איזה באסה שהוא נוסע הלילה‪.‬‬
‫שתיים‪ ,‬למה אני כאן אם הוא נוסע הלילה?‬
‫"אתה לא אמור לישון?"‬
‫הוא מנענע בראשו‪" .‬אני לא מסוגל לישון עכשיו‪".‬‬
‫"לא ניסית אפילו‪ ",‬אני אומרת‪" .‬אתה לא יכול להטיס מטוס בלי שינה‪,‬‬
‫מיילס‪".‬‬
‫"הטיסה הראשונה קצרה‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אני טייס המשנה‪ .‬אישן במטוס‪".‬‬
‫שינה לא נמצאת על סדר היום שלו‪ .‬טייט כן‪.‬‬
‫טייט גוברת על שינה בסדר היום שלו‪.‬‬
‫אני תוהה על מה עוד טייט גוברת?‬
‫"אז‪ ",‬אני לוחשת ושומטת את ידו‪ .‬אני משתהה‪ ,‬כי אין לי מה להגיד אחרי‬
‫ה"אז"‪ .‬כלום‪ .‬אפילו לא לה־לה־לה‪.‬‬
‫שקט משתרר‪.‬‬
‫זה נהיה מביך‪.‬‬
‫"אז‪ ",‬הוא אומר‪ .‬האצבעות שלו נעות ומשתרגות בין אצבעותי‪ ,‬ואז‬
‫מפרידות ביניהן‪ .‬האצבעות שלי כמו האצבעות שלו‪.‬‬
‫"אתה רוצה לדעת כמה זמן אני התנזרתי‪ ,‬אחרי שאני יודעת פרט כל כך‬
‫אינטימי עליך?" אני שואלת אותו‪.‬‬
‫זה רק הוגן‪ ,‬לאור זה שכל המשפחה שלי יודעת על משך ההתנזרות שלו‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬הוא אומר בפשטות‪" .‬אבל אני כן רוצה לנשק אותך‪".‬‬
‫הממ‪ ...‬אני לא בטוחה איך להתייחס לזה‪ ,‬אבל אני לא מתכוונת לנתח את‬
‫ה"לא" שלו כשאחריו באה הצהרה כזאת‪.‬‬
‫"אז תנשק אותי‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫האצבעות שלו מרפות מאצבעותי ונעות אל צדי ראשי‪ ,‬והוא חופן אותו‬
‫בנחישות‪" .‬אני מקווה שיש לך טעם של מיץ תפוזים שוב‪".‬‬
‫אחת‪ ,‬שתיים‪ ,‬שלוש‪ ,‬ארבע‪ ,‬חמש‪ ,‬שש‪ ,‬שבע‪ ,‬שמונה‪ ,‬תשע‪.‬‬
‫אני סופרת את המילים במשפט האחרון‪ ,‬ואז מחפשת בראש מקום לאחסן‬
‫אותן לנצח‪ .‬אני רוצה לנעול אותן במגירה בראש ולתייג אותן תחת הכותרת‪:‬‬
‫דברים שצריך לשלוף ולקרוא כשכלל מספר שתיים המפגר שלו נהיה הווה‬
‫עצוב ובודד‪.‬‬
‫מיילס נמצא בתוך הפה שלי‪ .‬הוא פולש לתוכי שוב‪ .‬אני סוגרת את המגירה‬
‫בראשי‪ ,‬יוצאת ממנו וחוזרת אליו‪.‬‬
‫תפלוש אלי‪ .‬תפלוש אלי‪ .‬תפלוש אלי‪.‬‬
‫בטח יש לי טעם של מיץ תפוזים‪ ,‬כי הוא בפירוש מתענג על הטעם‪ .‬גם אני‬
‫מתענגת כנראה‪ ,‬כי אני מושכת אותו אלי‪ ,‬מנשקת אותו‪ ,‬עושה ככל יכולתי‬
‫להסתנן לתוכו‪.‬‬
‫הוא מתרחק כדי להסדיר את הנשימה ולומר‪" ,‬שכחתי כמה זה נעים‪".‬‬
‫הוא משווה אותי לאחרות‪ .‬אני לא אוהבת את זה שהוא משווה אותי למי‬
‫שפעם גרמה לו להרגיש כל כך טוב‪.‬‬
‫"את רוצה לדעת משהו?" הוא אומר‪.‬‬
‫אני רוצה‪ .‬אני רוצה לדעת הכול‪ .‬אבל משום מה אני בוחרת את הרגע הזה‬
‫כדי להתנקם בו על המילה היחידה שהוא אמר לי‪.‬‬
‫"לא‪ ".‬אני מושכת אותו בחזרה אל פי‪ .‬הוא לא נעתר לי מיד כי הוא לא יודע‬
‫מה לחשוב על מה שקרה הרגע‪ .‬אבל הפה שלו קולט די מהר‪ .‬נראה שהוא‬
‫לא אהב את התשובה הקצרה שלי בדיוק כפי שאני לא אהבתי את שלו‪,‬‬
‫ועכשיו הוא משתמש בידיו כדי להתנקם בי בחזרה‪ .‬אני לא ממש מבינה‬
‫איפה הוא נוגע בי‪ ,‬כי ברגע שהוא נוגע בי בנקודה אחת‪ ,‬ידו נעה לנקודה‬
‫אחרת‪ .‬הוא נוגע בי בכל מקום‪ ,‬בשום מקום‪ ,‬לא נוגע כלל‪ ,‬נוגע בכול‪.‬‬
‫החלק שאני הכי אוהבת בנשיקה שלו זה הצליל‪ .‬הרחש של שפתיו‬
‫שנסגרות על שפתי‪ .‬רחש הנשימות שלנו הנבלעות זו בזו‪ .‬אני אוהבת את‬
‫האנקה שלו כשהגופים שלנו מתחברים‪ .‬גברים בדרך כלל מחניקים את‬
‫הקולות שרוצים לצאת מהם יותר מנשים‪.‬‬
‫לא מיילס‪ .‬מיילס רוצה אותי‪ .‬והוא רוצה שאני אדע את זה‪ .‬ואני מתה על‬
‫זה‪.‬‬
‫אלוהים‪ ,‬אני מתה על זה‪.‬‬
‫"טייט‪ ",‬הוא ממלמל אל פי‪" .‬בואי לחדר שלי‪".‬‬
‫אני מהנהנת‪ ,‬והוא מרפה מפי לרגע‪ .‬הוא מושיט יד לדלפק כדי לקחת את‬
‫הקונדומים‪ .‬הוא מתחיל להתקדם איתי לעבר חדר השינה‪ ,‬אבל אז חוזר‬
‫בזריזות למטבח ומביא את המיץ‪ .‬ואז דוחק בי בכתפו בקריצה לעבר חדר‬
‫השינה שלו‪.‬‬
‫מה שקריצה קטנה אחת עושה לי מפחיד אותי‪ .‬מה יקרה כשהוא ממש‬
‫יהיה בתוכי? אני אעמוד בזה?‬
‫בחדר השינה שלו אני מתחילה לחשוש‪ .‬בעיקר מפני שזאת הדירה שלו‪,‬‬
‫וכל המצב כאן כפוף איכשהו לתנאים שלו‪ ,‬וידי על התחתונה‪.‬‬
‫"מה קרה?" הוא שואל‪ .‬הוא חולץ נעליים‪ .‬הוא מכבה את האור‪ ,‬ואז סוגר‬
‫את הדלת‪.‬‬
‫"אני קצת לחוצה‪ ",‬אני לוחשת‪ .‬אני עומדת במרכז החדר שלו‪ ,‬כשברור לי‬
‫לגמרי מה עומד לקרות‪ .‬בדרך כלל לא מדברים על דברים כאלה או‬
‫מתכננים אותם מראש‪ .‬זה ספונטני‪ ,‬ושני הצדדים לא יודעים מה קורה עד‬
‫שזה לא קורה‪.‬‬
‫אבל גם לי וגם למיילס ברור מה עומד לקרות‪.‬‬
‫הוא הולך לעבר המיטה ומתיישב על שפתה‪" .‬בואי‪ ",‬הוא אומר לי‪ .‬אני‬
‫מחייכת‪ ,‬ואז פוסעת כמה צעדים עד אליו‪ .‬הוא לופת את אחורי ירכי‪ ,‬ואז‬
‫מצמיד את שפתיו אל החולצה שלי בבטן‪ .‬אני מניחה ידיים על כתפיו‬
‫ומרכינה אליו את המבט‪ .‬הוא מסתכל עלי‪ ,‬והשלווה בעיניו פשוט מדבקת‪.‬‬
‫"אנחנו יכולים לעשות את זה לאט‪ ",‬הוא אומר‪" .‬זה לא חייב להיות הלילה‪.‬‬
‫זה לא היה אחד הכללים‪".‬‬
‫אני צוחקת‪ ,‬אבל בו בזמן מהנהנת‪" .‬לא‪ ,‬זה בסדר‪ .‬אתה נוסע בעוד כמה‬
‫שעות‪ ,‬ולא תחזור עוד כמה‪ ,‬חמישה ימים?"‬
‫"תשעה הפעם‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫אני שונאת את המספר הזה‪.‬‬
‫"אני לא רוצה לגרום לך לחכות תשעה ימים אחרי שטיפחתי אצלך‬
‫תקוות‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫הוא מחליק את ידיו אל מאחורי ירכי ואל חזית הג'ינס שלי‪ .‬הוא פותח את‬
‫הכפתור בלי מאמץ‪.‬‬
‫"זה שאוכל לדמיין שאני עושה את זה איתך‪ ,‬ממש לא הולך להיות עינוי‬
‫בשבילי‪ ",‬הוא אומר בזמן שאצבעותיו נוגעות ברוכסן שלי‪ .‬הוא מתחיל‬
‫לפתוח אותו‪ .‬הלב שלי הולם כל כך חזק‪ ,‬כאילו הוא בונה משהו‪ .‬אולי הוא‬
‫בונה מדרגות לעצמו שיובילו כל הדרך לגן עדן‪ ,‬כי הוא יודע שיתפוצץ בשנייה‬
‫שהג'ינס האלה יחליקו מגופי‪.‬‬
‫"אבל זה בפירוש יהיה עינוי בשבילי‪ ",‬אני לוחשת‪.‬‬
‫הרוכסן שלי פתוח‪ ,‬וידו מחליקה לתוך הג'ינס שלי‪ .‬הוא תוחב את היד סביב‬
‫ירכי‪ ,‬ואז מתחיל להוריד לי אותם‪.‬‬
‫אני עוצמת עיניים ומנסה לא להתנודד‪ ,‬אבל ידו השנייה מרימה טיפה את‬
‫החולצה שלי‪ ,‬ושפתיו נצמדות אל בטני‪ .‬התחושה מהממת אותי‪.‬‬
‫שתי ידיו נתחבות לתוך הג'ינס שלי עכשיו‪ ,‬וסביב אל אחורי‪ .‬הוא דוחף לאט‬
‫את הג'ינס שלי מטה‪ ,‬עד שהם סביב ברכי‪ .‬הלשון שלו נוגעת בבטני‪ ,‬וידי‬
‫הולכות לאיבוד בשערו‪.‬‬
‫כשהג'ינס שלי מגיעים לבסוף סביב הקרסוליים‪ ,‬אני יוצאת מתוכם‬
‫ומהנעליים שלי בו־זמנית‪ .‬ידיו מחליקות בחזרה במעלה ירכי ואל מותני‪ .‬הוא‬
‫מושך אותי אליו כך שארכב עליו‪ .‬הוא מסדר את רגלי משני צדיו‪ ,‬ואז אוחז‬
‫בישבן שלי ומושך אותי היישר מעליו‪ .‬נשימתי נעתקת‪.‬‬
‫אני לא יודעת למה זה נראה כאילו אני זאת שחסרת ניסיון פה‪ .‬בהחלט‬
‫ציפיתי שהוא יהיה קצת פחות דומיננטי‪ ,‬אבל אני לא מתלוננת‪.‬‬
‫בכלל לא‪.‬‬
‫אני מרימה את זרועותי למענו כשהוא מוריד לי את החולצה‪ .‬הוא זורק‬
‫אותה לרצפה מאחורי‪ ,‬ושפתיו מתחברות שוב אל שפתי בזמן שידיו מנסות‬
‫לפתוח את תפס החזייה‪.‬‬
‫זה לא הוגן‪ .‬תכף אשאר עם בגד אחד בלבד‪ ,‬כשהוא עדיין לבוש כולו‪.‬‬
‫"את כל כך יפה‪ ",‬הוא לוחש לי ומתרחק כדי להוריד לי את החזייה‪.‬‬
‫אצבעותיו נעות מתחת לרצועות‪ ,‬והוא מחליק אותן במורד זרועותי‪ .‬אני‬
‫עוצרת את הנשימה‪ .‬אני משתוקקת שהפה שלו יחזור אל עורי ולא מצליחה‬
‫לחשוב בהיגיון‪ .‬כשהוא מסיר את החזייה‪ ,‬חושף את כולי‪ ,‬הוא נושף‪" .‬וואו‪",‬‬
‫הוא אומר בנשימה נרעדת‪.‬‬
‫הוא שומט את החזייה אל הרצפה ומרים אלי את מבטו‪ .‬הוא מחייך ומצמיד‬
‫את שפתיו אל שפתי‪ ,‬מנשק אותן ברכות‪ .‬הוא מתרחק לאחור‪ ,‬חופן את לחיי‬
‫בידיו ומסתכל היישר לתוך עיני‪" .‬טוב לך?"‬
‫אני נושכת את השפה התחתונה כדי לעצור את החיוך שמאיים לעלות על‬
‫פני‪ .‬הוא נרכן לפנים ותופס את השפה שלי בפיו‪ ,‬יונק אותה מבין שיני‪ .‬הוא‬
‫מנשק אותה כמה שניות‪ ,‬ואז מרפה ממנה‪" .‬אל תנשכי אותה שוב ככה‪ ",‬הוא‬
‫אומר‪" .‬אני אוהב לראות אותך מחייכת‪".‬‬
‫כמובן‪ ,‬אני מחייכת שוב‪.‬‬
‫ידי מונחות על כתפיו‪ ,‬ואני מניחה להן לגלוש במורד גבו ומתחילה למשוך‬
‫את החולצה שלו‪ .‬הוא מוריד את ידיו ממני כדי שאוכל להפשיט אותו‪ .‬אני‬
‫נרכנת לאחור ומסתכלת עליו בדיוק כפי שהוא מסתכל עלי‪ .‬אני מלטפת את‬
‫חזהו‪ ,‬ידי נוגעות בכל מתאר שריר בגופו‪" .‬גם אתה יפהפה‪".‬‬
‫הוא מצמיד את כפות ידיו אל גבי ומאלץ אותי להזדקף‪ .‬כשאני עושה זאת‪,‬‬
‫הוא מקרב את פיו אל החזה שלי ומלקק ברכות את הפטמה‪ .‬אני נאנקת‪,‬‬
‫והוא בולע בפיו את הפטמה כולה‪.‬‬
‫אחת מידיו נעה אל ירכי וחומקת אל מתחת לקו התחתונים‪" .‬אני רוצה‬
‫אותך על הגב‪ ",‬הוא לוחש‪ .‬הוא מניח יד אחת על גבי בעודו משנה תנוחה‬
‫בקלילות‪ ,‬ומושך אותי מחיקו אל המיטה‪ .‬הוא רוכן מעלי עכשיו ומושך את‬
‫התחתונים שלי בזמן שלשונו חודרת עמוק לתוך פי‪ .‬ידי מיד מגיעות אל‬
‫כפתור הג'ינס שלו‪ ,‬ואני פותחת אותו‪ ,‬אבל הוא מתרחק במהירות‪" .‬הייתי‬
‫מחכה טיפה‪ ",‬הוא מזהיר‪" .‬אחרת זה ייגמר הרבה יותר מדי מהר‪".‬‬
‫איכשהו לא ממש אכפת לי כמה זמן זה יימשך‪ .‬אני רק רוצה להפשיט אותו‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫הוא מוריד לי את התחתונים‪ .‬הוא מכופף רגל אחת שלי ומפשיל אותם‬
‫מעליה‪ ,‬ואז עושה אותו הדבר עם הרגל השנייה‪ .‬הוא ממש לא מסתכל לי‬
‫עוד בעיניים‪.‬‬
‫הוא שומט את רגלי שוב אל המיטה‪ ,‬קם ונעמד‪ ,‬ונסוג חצי צעד לאחור‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬הוא לוחש ונועץ בי מבט‪ .‬הוא רק עומד שם ובוהה בי‪ .‬אני שוכבת‬
‫עירומה על המיטה שלו‪ ,‬כשהוא עדיין בתוך הג'ינס שלו‪.‬‬
‫"זה לא הוגן‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫הוא מהנהן‪ ,‬מקרב את אגרופו אל פיו ונושך את מפרקי האצבעות‪ .‬הוא‬
‫מסתובב עד שהוא בגבו אלי‪ ,‬ואז הוא לוקח שאיפה עמוקה‪ ,‬ארוכה‪ .‬הוא‬
‫מסתובב אלי בחזרה וסורק את גופי בעיניו עד שהוא מגיע אל עיני‪" .‬זה יותר‬
‫מדי‪ ,‬טייט‪".‬‬
‫אכזבה מסתננת למילים שלו‪ .‬הוא מהנהן והולך לעבר שידת הלילה‪ .‬הוא‬
‫לוקח את חפיסת הקונדומים ופותח אותה‪ ,‬ואז מוציא אחד ותוקע אותו בין‬
‫שיניו ופותח את העטיפה‪.‬‬
‫"אני מצטער‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬ויוצא בתזזיתיות מהג'ינס שלו‪" .‬רציתי שזה יהיה‬
‫לך טוב‪ .‬רציתי שזה יהיה בלתי נשכח‪ ".‬הוא כבר מחוץ לג'ינס שלו‪ .‬הוא‬
‫מסתכל לי בעיניים‪ ,‬אבל אני מתקשה להביט בו בחזרה‪ ,‬כי עכשיו הוא הוריד‬
‫גם את תחתוני הבוקסר שלו‪" .‬אבל אם אני לא אהיה בתוכך תוך שתי שניות‪,‬‬
‫זה הולך להיות ממש מביך בשבילי‪".‬‬
‫הוא בא לעברי ואיכשהו מלביש את הקונדום בעודו מפשק את ברכי ביד‬
‫השנייה‪" .‬אני אפצה אותך על זה תוך כמה דקות‪ ,‬אני מבטיח‪ ".‬הוא אומר‬
‫ומשתהה בין רגלי‪ ,‬מחכה לאישור שלי‪.‬‬
‫"מיילס‪ ",‬אני אומרת‪" .‬לא אכפת לי כלום‪ .‬אני רק רוצה שתהיה בתוכי‪".‬‬
‫"נהדר‪ ",‬הוא נאנח‪ .‬הוא מחזיק את רגלי‪ ,‬ואז שפתיו נושקות לשפתי‪ .‬הוא‬
‫חודר לתוכי חזק ומהר כל כך‪ ,‬שצעקה נמלטת ממני לתוך הפה שלו‪ .‬הוא‬
‫לא מפסיק לשאול אם כואב לי‪ .‬הוא לא מאט‪ .‬הוא דוחף חזק יותר ועמוק‬
‫יותר‪ ,‬עד שאי־אפשר להיות קרובים יותר‪.‬‬
 ‫זה כואב‪ ,‬אבל בדרך הכי נפלאה שיש‪.‬‬
‫אני נאנקת לתוך פיו‪ ,‬והוא נאנק אל צווארי‪ ,‬ושפתיו מרחפות על כל גופי‪,‬‬
‫וגם ידיו‪ .‬זה קשה‪ .‬זה חייתי וכבד ולוהט‪ ,‬וזה לא שקט בכלל‪ .‬זה מהיר‪.‬‬
‫התקשות הגב שלו תחת ידי מעידה שהוא צדק‪ .‬זה לא הולך לקחת הרבה‬
‫זמן‪.‬‬
‫"טייט‪ ".‬הוא מתנשף‪" .‬אלוהים‪ .‬טייט‪".‬‬
‫השרירים ברגליו מתכווצים‪ ,‬והוא מתחיל לרעוד‪" .‬אלוהים‪ ",‬הוא נאנק‪.‬‬
‫שפתיו צמודות אל שפתי‪ ,‬חזק‪ .‬הוא לא זז כמעט‪ ,‬למרות הרעידות שעוברות‬
‫ברגליו ובגבו‪ .‬הוא מרחיק את שפתיו ממני ונושף נשיפה ענקית ושומט את‬
‫מצחו לצד ראשי‪" .‬אלוהים!" הוא צועק‪ ,‬עדיין נוקשה‪ .‬עדיין רועד‪ .‬עדיין עמוק‬
‫בתוכי‪.‬‬
‫בשנייה שהוא יוצא ממני‪ ,‬שפתיו נצמדות לצווארי ונעות מטה עד לשדי‪.‬‬
‫הוא מנשק אותם אבל רק מעט ואז חוזר שוב אל פי‪" .‬אני רוצה לטעום‬
‫אותך‪ ",‬הוא אומר‪" .‬זה בסדר?"‬
‫אני מהנהנת‪.‬‬
‫אני מהנהנת נמרצות‪.‬‬
‫הוא קם מהמיטה‪ ,‬נפטר מהקונדום וחוזר אל מקומו לצדי‪ .‬אני מסתכלת‬
‫עליו כל הזמן‪ ,‬כי אף שהוא לא התעניין במשך ההתנזרות שלי‪ ,‬עברה כמעט‬
‫שנה מאז שהייתי במיטה עם מישהו‪ .‬זה אפילו לא קרוב לשש השנים שלו‪,‬‬
‫אבל זה מספיק זמן‪ .‬אני לא רוצה להחמיץ את זה כשאעצום עיניים‪ .‬בייחוד‬
‫עכשיו כשאני יכולה לצפות בחופשיות במשולש הזה שלו‪ ,‬בלי להיות נבוכה‬
‫מכך שאינני יכולה להוריד ממנו את העיניים‪.‬‬
‫הוא מתבונן בגופי‪ ,‬מרותק‪ ,‬ידו משוטטת על בטני‪ ,‬ואז נעה מטה עד שהיא‬
‫פוגשת את ירכי‪ .‬הוא מפשק את רגלי באיטיות ומסתכל על מה שהוא עושה‬
‫בתשוקה כזאת‪ ,‬שאני חייבת להחזיק את עיני פקוחות כדי לראות אותו‬
‫מסתכל עלי‪ .‬מספיק לי לראות מה אני עושה לו כדי להתגרות בלי שהוא‬
‫אפילו יצטרך לגעת בי‪.‬‬
‫שתיים מאצבעותיו מחליקות לתוכי‪ ,‬ולפתע אני מתקשה להמשיך להסתכל‬
‫עליו‪ .‬האגודל שלו נותר מחוץ לגופי‪ ,‬מקניט כל נקודה שהוא נוגע בה‪ .‬אני‬
‫נאנקת ומניחה לידי להישמט אל המיטה מעל ראשי‪ .‬עיני נעצמות מאליהן‪.‬‬
‫אני מתפללת שהוא לא יפסיק‪ .‬שהוא לא יפסיק לעולם‪.‬‬
‫הפה שלו פוגש את פי‪ ,‬והוא מנשק אותי ברכות‪ ,‬בניגוד ללחץ שידו‬
‫מפעילה‪ .‬הפה שלו מתחיל לשוטט לאט במורד הסנטר שלי אל הצוואר‪,‬‬
‫ומטה‪ ,‬במורד החזה‪ ,‬עוטף את הפטמה כולה‪ ,‬במורד הבטן‪ ,‬מטה‪ ,‬מטה‪,‬‬
 ‫אלוהים‪ ,‬מטה‪.‬‬
‫הוא מתמקם בין רגלי ומשאיר את האצבעות בתוכי בזמן שלשונו נוגעת בי‪,‬‬
‫מפרידה בין השפתיים‪ ,‬מקמרת את גבי‪ ,‬מכריחה אותי פשוט להרפות כליל‪.‬‬
‫ואני מרפה‪.‬‬
‫לא אכפת לי שאני נאנקת חזק כל כך‪ ,‬שבטח הערתי את כל הקומה‪.‬‬
‫לא אכפת לי שאני נועצת את העקבים במזרן בניסיון להתרחק ממנו‪ ,‬כי זה‬
‫פשוט יותר מדי‪.‬‬
‫לא אכפת לי שהאצבעות שלו מרפות את אחיזתן כדי ללפות את ירכי‬
‫ולהחזיק אותי חזק כנגד פיו‪ ,‬מסרבות לתת לי לטפס הרחק ממנו‪ ,‬למרבה‬
‫המזל‪.‬‬
‫לא אכפת לי שאני בטח מכאיבה לו‪ ,‬מושכת לו בשיער‪ ,‬מושכת אותו אל‬
‫תוכי‪ ,‬עושה כל מה שאפשר כדי להגיע גבוה כל כך‪ ,‬למקום שמעולם לא‬
‫הגעתי אליו‪.‬‬
‫הרגליים שלי מתחילות לרעוד‪ .‬האצבעות שלו עושות את דרכן בחזרה‬
‫לתוכי‪ ,‬ואני כמו מנסה לחנוק את עצמי בכרית שלו‪ ,‬כי אני לא רוצה שיגרשו‬
‫אותו מהדירה הזאת בגלל הצרחות האלה שאני עומדת לצרוח‪.‬‬
‫פתאום אני מרגישה באוויר‪ .‬עפה‪ .‬כאילו אני יכולה להסתכל מטה‪ ,‬ומתחתי‬
‫תיראה הזריחה‪ .‬אני נוסקת‪.‬‬
‫אני‪...‬‬
‫אוי‪ ,‬אלוהים‪.‬‬
‫אני…‬
‫אלוהים‪.‬‬
‫אני… זה… הוא…‬
‫אני נופלת‪.‬‬
‫אני מרחפת‪.‬‬
‫וואו‪.‬‬
‫וואו‪ .‬וואו‪ .‬וואו‪.‬‬
‫אני לא רוצה לגעת בקרקע שוב לעולם‪.‬‬
‫כשאני נמסה לגמרי לתוך המיטה‪ ,‬הוא נע במעלה גופי בנשיקות רעבות‪.‬‬
‫הוא מוריד את הכרית מעל פני ומשליך אותה הצדה‪ ,‬ואז מרפרף על שפתי‬
‫בנשיקה‪.‬‬
‫"עוד פעם‪ ",‬הוא אומר‪ .‬הוא קם מהמיטה וחוזר אליה בתוך שתי שניות‪ ,‬ואז‬
‫הוא שוב נמצא בתוכי‪ ,‬אבל הפעם אני אפילו לא מנסה לפקוח עיניים‪.‬‬
‫זרועותי פשוטות מעל ראשי‪ ,‬אצבעותיו משולבות באצבעותי‪ ,‬והוא דוחף‪,‬‬
‫חודר‪ ,‬מתנועע בתוכי‪ .‬הלחיים שלנו צמודות זו אל זו‪ ,‬והמצח שלו מונח על‬
‫הכרית‪ ,‬ולשנינו כבר אין די אנרגיה להשמיע קול‪.‬‬
‫הוא מטה את ראשו עד ששפתיו נוגעות באוזני‪ ,‬ואז הוא מאט לקצב עדין‪,‬‬
‫וחודר לתוכי‪ ,‬ויוצא ממני לגמרי‪ .‬הוא לא זז מעלי‪ ,‬ואז נכנס לתוכי שוב‪ ,‬ואז‬
‫יוצא שוב‪ .‬הוא עושה את זה עוד כמה פעמים‪ ,‬וכל מה שאני יכולה לעשות זה‬
‫לשכב שם ולהרגיש אותו‪.‬‬
‫"טייט‪ ",‬הוא לוחש לי‪ ,‬שפתיו קרובות אל אוזני‪ .‬הוא יוצא ממני וקופא על‬
‫מקומו שוב‪" ,‬אני כבר יכול להגיד את זה במאה אחוז של ודאות‪".‬‬
‫הוא חודר אלי שוב‪.‬‬
‫"ה…"‬
‫הוא יוצא‪ ,‬ואז חוזר שוב‪.‬‬
‫"דבר‪".‬‬
‫שוב‪.‬‬
‫"הכי‪".‬‬
‫שוב‪.‬‬
‫"טוב‪".‬‬
‫שוב‪.‬‬
‫"שאֵי‪".‬‬
‫שוב‪.‬‬
‫"פעם‪".‬‬
‫שוב‪.‬‬
‫"הרגשתי‪".‬‬
‫הוא לא זז‪ ,‬ומתנשף בכבדות אל אוזני‪ ,‬אוחז בידי חזק עד כאב‪ ,‬אבל הוא‬
‫לא משמיע קול בזמן שהוא גומר בפעם השנייה‪.‬‬
‫אנחנו לא זזים‪.‬‬
‫אנחנו לא זזים הרבה זמן‪.‬‬
‫אני לא מצליחה למחות את החיוך המותש שמרוח לי על הפרצוף‪ .‬די בטוח‬
‫שהוא יישאר שם לנצח‪.‬‬
‫מיילס מתרחק מעט ומסתכל עלי‪ .‬הוא מחייך למראה פני‪ ,‬וכשאני‬
‫מסתכלת עליו אני קולטת שהוא לא הסתכל לי בעיניים כשהיה בתוכי‪ .‬אני‬
‫תוהה אם זה מכוּון או סתם מקרי‪.‬‬
‫"הערות?" הוא שואל בהקנטה‪" .‬הצעות?"‬
‫אני צוחקת‪" .‬אני מצטערת‪ .‬אני פשוט… אני לא יכולה… מילים…" אני‬
‫מנענעת בראש‪ ,‬מניחה לו להבין שאני עדיין זקוקה לזמן עד שאוכל לדבר‪.‬‬
 ‫"חסרת מילים‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אפילו יותר טוב‪".‬‬
‫הוא מנשק אותי על הלחי‪ ,‬ואז קם והולך אל חדר האמבטיה‪ .‬אני עוצמת‬
‫עיניים ותוהה איך לעזאזל כל הדבר הזה בינינו ייגמר טוב‪.‬‬
‫אין סיכוי שהוא ייגמר טוב‪.‬‬
‫אני כבר יודעת את זה‪ ,‬כי אני לא רוצה לעשות את זה שוב עם אף אחד אף‬
‫פעם‪.‬‬
‫רק עם מיילס‪.‬‬
‫הוא חוזר אל החדר ומתכופף להרים את הבוקסר שלו‪ .‬על הדרך הוא‬
‫מרים את התחתונים ואת הג'ינס שלי ומניח אותם על המיטה לידי‪.‬‬
‫זה רמז? הוא רוצה שאתלבש?‬
‫אני מתיישבת ומסתכלת עליו מרים את החזייה והחולצה שלי ומושיט לי‬
‫אותן‪ .‬בכל פעם שעינינו נפגשות‪ ,‬הוא מחייך‪ ,‬אבל אני מתקשה לחייך‬
‫בחזרה‪.‬‬
‫אחרי שאני מתלבשת‪ ,‬הוא מושך אותי אליו ומנשק אותי‪ ,‬ואז כורך את‬
‫זרועותיו סביבי‪" .‬שיניתי את דעתי‪ ",‬הוא אומר‪" .‬עכשיו אני די בטוח שתשעת‬
‫הימים הקרובים הולכים להיות עינוי מושלם‪".‬‬
‫אני נושכת את החיוך שלי‪ ,‬אבל הוא לא מבחין בכך‪ ,‬כי אני עדיין כרוכה‬
‫בזרועותיו‪" .‬כן‪".‬‬
‫הוא מנשק אותי במצח‪" .‬את יכולה לנעול את הדלת בדרך החוצה?"‬
‫אני בולעת את האכזבה שלי ואיכשהו מצליחה לחייך אליו בזמן שהוא‬
‫מרפה ממני‪" .‬בטח‪ ".‬אני מתקדמת לעבר דלת החדר שלו ושומעת אותו‬
‫צונח על המיטה‪.‬‬
‫אני הולכת‪ ,‬מבולבלת לגמרי‪ .‬הוא לא הבטיח לי שום דבר יותר ממה שזה‬
‫עתה קרה בינינו‪ .‬עשינו את מה שהסכמתי לו ברצון‪ ,‬זאת אומרת סקס‪.‬‬
‫פשוט לא ציפיתי לתחושת המבוכה המפתיעה הזאת‪ .‬לא בגלל הדרך שבה‬
‫הוא נפרד ממני מיד אחרי ששכבנו‪ ,‬אלא בגלל מה שהרגשתי בעקבות‬
‫הפרידה‪ .‬חשבתי שאני ארצה רק סקס בינינו בדיוק כמו שהוא רוצה‪ ,‬אבל‬
‫לפי פעימות הלב שלי בשתי הדקות האחרונות‪ ,‬לא ממש בטוח שאני‬
‫מסוגלת למשהו פשוט איתו‪.‬‬
‫בירכתי ראשי נשמע קול קטן‪ ,‬שמזהיר אותי להתרחק מהסיפור הזה לפני‬
‫שהוא יסתבך יותר מדי‪ .‬למרבה הצער נשמע עוד קול‪ ,‬הרבה יותר חזק‪,‬‬
‫שדוחק בי פשוט ללכת על זה‪ ,‬כי מגיע לי קצת כיף בחיים עם כל העבודה‬
‫הקשה הזאת‪.‬‬
‫די במחשבה על העונג שלי הלילה כדי שאקבל ואפילו אאמץ בחום את‬
‫ההתנהגות הרגילה שלו לאחר מכן‪ .‬אולי עם עוד קצת תרגול אפילו אוכל‬
‫ללמוד להתנהג ככה בעצמי‪.‬‬
‫אני הולכת אל דלת הדירה שלי אבל עוצרת לשמע קול דיבור‪ .‬אני‬
‫מצמידה את האוזן לדלת ומקשיבה‪ .‬קורבין מנהל שיחה בסלון‪ ,‬מן הסתם‬
‫עם מישהו בטלפון הנייד שלו‪.‬‬
‫אני לא יכולה להיכנס פנימה עכשיו‪ .‬הוא חושב שאני במיטה‪.‬‬
‫אני מסתכלת על דלת הדירה של מיילס‪ ,‬אבל אין לי שום כוונה לדפוק‬
‫עליה שוב‪ .‬לא רק שזה יהיה מוזר‪ ,‬זה גם יגרום לכך שעכשיו הוא יישן אפילו‬
‫פחות ממה שהוא כבר עומד לישון‪.‬‬
‫אני הולכת למעלית ומחליטה לשבת בחצי השעה הבאה בלובי בתקווה‬
‫שקורבין יחזור לחדרו בקרוב‪.‬‬
‫זה מגוחך שאני מרגישה צורך להסתיר את זה מפני קורבין‪ ,‬אבל הדבר‬
‫האחרון שאני רוצה זה שהוא יכעס בגלל מיילס‪ .‬וזה בדיוק מה שהולך‬
‫לקרות אם הדבר יתברר לו‪.‬‬
‫אני מגיעה אל הלובי ויוצאת מהמעלית‪ ,‬לא ממש בטוחה מה אני עושה‬
‫בכלל‪ .‬מן הסתם אוכל לחכות במכונית שלי‪.‬‬
‫"הלכת לאיבוד?"‬
‫אני מעיפה מבט לעבר קאפ‪ .‬הוא יושב במקומו הרגיל למרות שכבר‬
‫כמעט חצות‪ .‬הוא טופח על הכיסא הריק לידו‪" .‬בואי שבי‪".‬‬
‫אני חולפת על פניו ומתיישבת על הכיסא הריק‪" .‬לא הבאתי שום אוכל‬
‫הפעם‪ ",‬אני אומרת‪" .‬מצטערת‪".‬‬
‫הוא מנענע בראשו‪" .‬אני לא אוהב אותך בגלל האוכל שלך‪ ,‬טייט‪ .‬את לא‬
‫בשלנית כזאת טובה‪".‬‬
‫אני צוחקת‪ .‬נעים לצחוק‪ .‬דברים היו מתוחים כל כך ביומיים האחרונים‪.‬‬
‫"איך היה חג ההודיה?" הוא שואל אותי‪" .‬הילד נהנה?"‬
‫אני מסתכלת עליו ומטה את ראשי בבלבול‪" .‬הילד?"‬
‫הוא מהנהן‪" .‬כן‪ .‬מר ארצ'ר‪ .‬הוא לא בילה את החג איתך ועם אחיך?"‬
‫אני מהנהנת‪ ,‬מבינה כעת את השאלה שלו‪" .‬כן‪ ",‬אני אומרת‪ .‬אני רוצה‬
‫להוסיף שאני די בטוחה שמר ארצ'ר בילה את חג ההודיה הכי טוב שלו בשש‬
‫השנים האחרונות‪ ,‬אבל אני לא אומרת את זה‪" .‬מר ארצ'ר נהנה מאוד‪ ,‬אני‬
‫חושבת‪".‬‬
‫"ומה פשר החיוך הזה?"‬
‫אני מוחה מיד את החיוך שלא הרגשתי שנמרח על פני‪ .‬אני מגרדת באף‪.‬‬
‫"איזה חיוך?"‬
‫קאפ צוחק‪" .‬ובכן…" הוא אומר‪" .‬את והילד? האם את מתאהבת בו‪,‬‬
‫טייט?"‬
‫אני מנענעת בראשי‪" .‬לא‪ ",‬אני ממהרת להגיד‪" .‬זה לא ככה‪".‬‬
‫"אז איך זה?"‬
‫סומק עולה בצווארי‪ ,‬ואני מפנה את מבטי הצדה‪ .‬קאפ צוחק למראה‬
‫הלחיים שלי המאדימות‪.‬‬
‫"אולי אני זקן‪ ,‬אבל זה לא אומר שאני לא יודע לקרוא את שפת הגוף‬
‫שלך‪ ",‬הוא אומר‪" .‬זה אומר שאת והילד‪ ...‬מה המונח שמשתמשים בו היום?‬
‫יוצאים יחד? מתראים?"‬
‫אני רוכנת לפנים וקוברת את פני בשתי ידי‪ .‬אני לא מאמינה שאני מנהלת‬
‫את השיחה הזאת עם איש בן שמונים‪.‬‬
‫אני מנענעת בראשי‪" .‬אני לא עונה על זה‪".‬‬
‫"אני מבין‪ ",‬קאפ אומר ומהנהן‪ .‬שנינו שותקים בעודנו מעכלים את מה‬
‫שאמרתי לו בעצם‪" .‬יופי‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אולי עכשיו הילד הזה יחייך סוף־סוף‬
‫מדי פעם‪".‬‬
‫אני מהנהנת בהסכמה מלאה‪ .‬אני בפירוש אשמח לראות יותר חיוכים שלו‪.‬‬
‫"עכשיו אפשר להחליף נושא?"‬
‫קאפ מסובב את ראשו לאט לעברי ומקמט את גבותיו האפורות העבות‪.‬‬
‫"סיפרתי לך על הפעם ההיא שמצאתי גופה בקומה שלוש?"‬
‫אני מנענעת בראשי‪ ,‬נושמת לרווחה על החלפת הנושא‪ ,‬אבל מבולבלת‬
‫מכך שגופת אדם עוזרת לי לנשום לרווחה‪.‬‬
‫אולי אני חולנית בדיוק כמו קאפ‪.‬‬
 ‫‪14‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫"אתה חושב שהעובדה שאנחנו לא צריכים לעשות את זה‬
‫היא הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים לעשות את זה?" רייצ'ל שואלת‪.‬‬
‫היא מתכוונת להתנשק איתי‪.‬‬
‫אנחנו מתנשקים המון‪.‬‬
‫בכל הזדמנות שיש לנו‪ ,‬וגם כשאין לנו הזדמנויות‪.‬‬
‫"כשאת אומרת 'לא צריכים'‪ ,‬את מתכוונת בגלל שההורים שלנו‬
‫נמצאים יחד?"‬
‫היא אומרת כן‪ .‬הקול שלה נשמע עצור‪ ,‬כי אני בדיוק מנשק אותה במעלה‬
‫הצוואר‪.‬‬
‫אני אוהב שנשימתה נעתקת מזה‪.‬‬
‫"את זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותך‪ ,‬רייצ'ל?"‬
‫היא משמיעה אנקה שמשמעה כן‪.‬‬
‫"ואת זוכרת שליוויתי אותך לשיעור של מר קלייטון?"‬
‫היא משמיעה עוד "כן" אילם‪.‬‬
‫"רציתי לנשק אותך באותו יום‪ ".‬אני חוזר אל הפה שלה‬
‫ומסתכל לתוך העיניים שלה‪" .‬את רצית‬
‫לנשק אותי?"‬
‫היא אומרת כן‪ ,‬ואני רואה בעיניה שהיא נזכרת‬
‫ביום ההוא‪.‬‬
‫ביום שהיא הפכה‬
‫להיות‬
‫הכול‬
‫בשבילי‪.‬‬
‫"לא ידענו על ההורים שלנו באותו יום‪ ",‬אני מסביר‪" .‬אבל עדיין‬
‫רצינו לעשות את זה‪ .‬אז לא‪ ,‬אני לא חושב שבגלל זה‬
‫אנחנו אוהבים את זה עכשיו‪".‬‬
 ‫היא מחייכת‪.‬‬
‫"את רואה?" אני לוחש‪ ,‬ומרפרף בשפתי על שפתיה‬
‫כדי להראות לה איזו הרגשה נעימה זאת‪.‬‬
‫היא מרימה את הכרית שלה ונשענת על המרפק‪.‬‬
‫"ואם אנחנו פשוט אוהבים להתנשק באופן כללי?" היא שואלת‪.‬‬
‫"ואם זה לא קשור אלי או אליך באופן מיוחד?"‬
‫היא תמיד עושה את זה‪ .‬אני אומר לה שהיא צריכה להיות עורכת דין‪,‬‬
‫כי היא כל כך אוהבת לשחק את פרקליטת השטן‪ .‬אבל אני אוהב‬
‫שהיא עושה את זה‪ ,‬ואני תמיד זורם איתה‪.‬‬
‫"נקודה טובה‪ ",‬אני אומר לה‪" .‬אני באמת אוהב להתנשק‪ .‬אני לא מכיר‬
‫מישהו שלא אוהב‬
‫להתנשק‪ .‬אבל יש הבדל בין זה לבין סתם לאהוב להתנשק‪".‬‬
‫היא מסתכלת עלי בסקרנות‪" .‬מה ההבדל?"‬
‫אני מצמיד את פי אל פיה שוב‪" .‬את‪ ",‬אני לוחש‪" .‬אני אוהב‬
‫לנשק אותך‪".‬‬
‫זה עונה על השאלה שלה‪ ,‬כי היא שותקת‬
‫ומקרבת את פיה שוב אל פי‪.‬‬
‫אני אוהב שרייצ'ל מטילה ספק בכל דבר‪.‬‬
‫זה גורם לי להסתכל על הדברים אחרת‪.‬‬
‫תמיד אהבתי לנשק את הבחורות שנישקתי בעבר‬
‫אבל רק מפני שנמשכתי אליהן‪ .‬זה לא באמת היה קשור‬
‫אליהן במיוחד‪.‬‬
‫כשנישקתי את כל הבנות האחרות‪ ,‬נהניתי‪ .‬בגלל זה‬
‫אנשים אוהבים להתנשק‪ ,‬זאת הרגשה נעימה‪.‬‬
‫אבל כשאתה אוהב לנשק מישהו בגלל מי שהוא‪,‬‬
‫ההבדל לא טמון בהנאה‪.‬‬
‫ההבדל טמון בכאב שאתה מרגיש‬
‫כשאתה לא מנשק אותו‪.‬‬
‫לא כואב לי כשאני לא מנשק אף אחת מהבנות‬
‫שנישקתי פעם‪.‬‬
‫כואב לי רק כשאני לא מנשק את רייצ'ל‪.‬‬
‫אולי זה מסביר למה‪ ,‬לעזאזל‪ ,‬כואב כל כך להתאהב‪.‬‬
‫אני אוהב לנשק אותך‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
 ‫‪15‬‬
‫טייט‬

‫מיילס‪ :‬את עסוקה?‬

‫אני‪ :‬תמיד עסוקה‪ .‬מה איתך?‬
‫מיילס‪ :‬אני צריך את העזרה שלך‪ .‬זה לא ייקח הרבה זמן‪.‬‬
‫אני‪ :‬אהיה אצלך בעוד חמש דקות‪.‬‬
‫הייתי צריכה לתת לעצמי עשר דקות במקום חמש‪ ,‬כי עדיין לא התקלחתי‬
‫היום‪ .‬אחרי משמרת של עשר שעות אתמול בלילה‪ ,‬בטוח שאני זקוקה‬
‫למקלחת‪ .‬אילו הייתי יודעת שהוא בבית‪ ,‬מקלחת היתה עומדת בראש סדר‬
‫העדיפויות שלי‪ ,‬אבל חשבתי שהוא צריך לחזור רק מחר‪.‬‬
‫אני אוספת את השיער לקוקו רפוי ומחליפה את מכנסי הפיג'מה בזוג‬
‫ג'ינס‪ .‬עוד לא שתים־עשרה בצהריים‪ ,‬אבל אני מתביישת להודות שרק יצאתי‬
‫מהמיטה‪.‬‬
‫הוא צועק לי להיכנס אחרי שאני דופקת על הדלת שלו‪ ,‬אז אני פותחת‬
‫אותה‪ .‬הוא עומד על כיסא ליד אחד מחלונות הסלון‪ .‬הוא מרכין אלי את‬
‫מבטו‪ ,‬ואז מחווה בראשו לעבר כיסא‪.‬‬
‫"תביאי את הכיסא הזה לפה‪ ",‬הוא מבקש ומצביע על נקודה במרחק כמה‬
‫מטרים ממנו‪" .‬אני מנסה למדוד את זה‪ ,‬אבל אף פעם לא קניתי וילונות‬
‫קודם‪ .‬אני לא יודע אם צריך למדוד את המסגרת החיצונית או את החלון‬
‫עצמו‪".‬‬
‫אני לא מאמינה‪ ,‬הוא קונה וילונות‪.‬‬
‫אני מזיזה את הכיסא לעבר קצה החלון ומטפסת עליו‪ .‬הוא מושיט לי קצה‬
‫אחד של סרט המדידה ומתחיל למשוך‪.‬‬
‫"תלוי איזה מין וילונות אתה רוצה‪ ,‬אז אני הייתי מודדת את שתי המידות‪",‬‬
‫אני מציעה‪.‬‬
‫הוא לבוש שוב ברישול‪ ,‬ג'ינס וחולצת טריקו בצבע כחול־כהה‪ .‬איכשהו‬
‫הכחול של החולצה שלו גורם לעיניים שלו להיראות פחות כחולות‪ .‬הוא‬
‫גורם להן להיראות צלולות‪ .‬שקופות‪ ,‬כמעט‪ ,‬אם כי אני יודעת שזה בלתי‬
‫אפשרי‪ .‬העיניים שלו הן הכול מלבד שקופות עם החוֹמה הזאת שהוא מסתיר‬
 ‫בהן‪.‬‬
‫הוא רושם את המידה הראשונה בטלפון הנייד שלו‪ ,‬ואז אנחנו לוקחים‬
‫מידה נוספת‪ .‬אחרי שהוא רושם את שתיהן‪ ,‬אנחנו יורדים מהכיסאות‬
‫ודוחפים אותם בחזרה אל מתחת לשולחן‪.‬‬
‫"מה עם שטיח?" הוא שואל‪ ,‬ובוהה ברצפה שמתחת לשולחן‪" .‬את חושבת‬
‫שאני צריך לקנות שטיח?"‬
‫אני מושכת בכתפי‪" .‬תלוי מה אתה אוהב‪".‬‬
‫הוא מהנהן באיטיות‪ ,‬עדיין בוהה מטה ברצפה החשופה‪.‬‬
‫"אני כבר לא יודע מה אני אוהב‪ ",‬הוא אומר בשקט‪ .‬הוא זורק את סרט‬
‫המדידה על הספה ומסתכל עלי‪" .‬רוצה להצטרף?"‬
‫אני עוצרת את עצמי מלהנהן מיד‪" .‬לאן?"‬
‫הוא מסיט את השיער ממצחו ומושיט יד לעבר הז'קט שזרוק על משענת‬
‫הספה‪" .‬לאיפה שאנשים קונים וילונות‪".‬‬
‫אני צריכה להגיד לא‪ .‬בחירת וילונות זה משהו שזוגות עושים‪ .‬בחירת‬
‫וילונות זה משהו שחברים עושים‪ .‬בחירת וילונות זה לא משהו שמיילס וטייט‬
‫עושים אם הם רוצים להמשיך לדבוק בכללים שלהם‪ .‬אבל אני פשוט‪ ,‬ללא‬
‫ספק‪ ,‬בהחלט לא רוצה לעשות שום דבר אחר‪.‬‬
‫אני מושכת בכתפי כדי שהתשובה תיראה הרבה יותר נונשלנטית משהיא‬
‫באמת‪" .‬בטח‪ .‬תן לי לנעול את הדלת‪".‬‬
‫***‬
‫"מה הצבע האהוב עליך?" אני שואלת אותו כשאנחנו במעלית‪ .‬אני מנסה‬
‫להתרכז במשימה שעומדת לפנינו‪ ,‬אבל לא יכולה להתעלם מההשתוקקות‬
‫שלי שהוא יושיט את ידו וייגע בי‪ .‬נשיקה‪ ,‬חיבוק‪ ...‬כל דבר‪ .‬אבל אנחנו‬
‫עומדים משני צדי המעלית‪ .‬לא נגענו זה בזה מאז הלילה ששכבנו בפעם‬
‫הראשונה‪ .‬גם לא דיברנו ולא הסתמסנו מאז‪.‬‬
‫"שחור?" הוא אומר בהיסוס‪" .‬אני אוהב שחור‪".‬‬
‫אני מנענעת בראש‪" .‬אתה לא יכול לתלות וילונות שחורים‪ .‬צריך איזה‬
‫צבע‪ .‬אולי אפילו קרוב לשחור‪ ,‬אבל לא ממש שחור‪".‬‬
‫"כחול נייבי?" הוא שואל‪ .‬עיניו כבר לא ממוקדות עוד בעיני‪ .‬הן משוטטות‬
‫לאט מהצוואר שלי עד לכפות הרגליים‪ .‬אני מרגישה כל נקודה שמבטו‬
‫מתמקד בה‪.‬‬
‫"כחול נייבי יכול להתאים‪ ",‬אני אומרת בשקט‪ .‬השיחה הזאת מתקיימת רק‬
‫כדי שלא תשתרר דממה‪ ,‬זה ברור‪ .‬לפי איך שהוא מסתכל עלי‪ ,‬אף אחד‬
 ‫מאיתנו לא חושב על צבעים או וילונות או שטיחים ברגע זה‪.‬‬
‫"את עובדת הלילה‪ ,‬טייט?"‬
‫אני מהנהנת‪ .‬נעים לי שהוא חושב על הלילה‪ ,‬ונעים לי שהוא מסיים כל‬
‫אחת מהשאלות שלו עם השם שלי‪ .‬נעים לי איך שהוא אומר את השם שלי‪.‬‬
‫אני צריכה לבקש ממנו להגיד את השם שלי יותר‪" .‬אני מתחילה לעבוד רק‬
‫בעשר‪".‬‬
‫המעלית מגיעה לקומת הקרקע‪ ,‬ושנינו נעים יחד לכיוון הדלת‪ .‬ידו נוגעת‬
‫בשיפולי הגב שלי‪ ,‬והזרם שהיא מעבירה בי בלתי ניתן להכחשה‪ .‬הייתי‬
‫דלוקה קודם על בחורים‪ ,‬ברור‪ ,‬הייתי אפילו מאוהבת קודם בבחורים‪ ,‬אבל‬
‫שום מגע מעולם לא עורר בי תגובה כזאת כמו המגע שלו‪.‬‬
‫ברגע שאני יוצאת מהמעלית‪ ,‬ידו מתרחקת מהגב שלי‪ .‬אני מודעת לגמרי‬
‫להיעדר המגע שלו עכשיו‪ ,‬יותר מאשר לפני שהוא בכלל נגע בי‪ .‬כל טיפה‬
‫ממנו שאני מקבלת‪ ,‬גורמת לי להשתוקק אליו עוד יותר‪.‬‬
‫קאפ איננו במקום הקבוע שלו‪ .‬אבל זה לא מפתיע‪ ,‬עכשיו רק‬
‫שתים־עשרה בצהריים‪ .‬הוא לא ממש טיפוס של בוקר‪ .‬אולי זאת הסיבה‬
‫שאנחנו מסתדרים טוב כל כך‪.‬‬
‫"בא לך ללכת ברגל?" מיילס שואל‪.‬‬
‫אני אומרת שכן‪ ,‬למרות שקר בחוץ‪ .‬אני מעדיפה ללכת‪ ,‬ואנחנו קרובים‬
‫לכמה חנויות שאולי יש בהן מה שמיילס מחפש‪ .‬אני מציעה חנות אחת‬
‫שביקרתי בה לפני כמה שבועות‪ ,‬במרחק שני רחובות בלבד מהבניין שלנו‪.‬‬
‫"אחרייך‪ ",‬הוא אומר ומחזיק עבורי את הדלת‪ .‬אני יוצאת החוצה ומהדקת‬
‫את המעיל סביב גופי‪ .‬מן הסתם מיילס אינו מהטיפוסים שמחזיקים ידיים‬
‫בציבור‪ ,‬אז אני אפילו לא משתדלת שהיד שלי תהיה פנויה בשבילו‪ .‬אני‬
‫מחבקת את עצמי כדי להתחמם‪ ,‬ואנחנו מתחילים ללכת זה לצד זה‪.‬‬
‫אנחנו שותקים מרבית הדרך‪ ,‬אבל זה בסדר מבחינתי‪ .‬אני לא אחת‬
‫שזקוקה לשיחות מתמשכות‪ ,‬ונראה שהוא בדיוק כמוני‪.‬‬
‫"זה ממש כאן‪ ",‬אני אומרת ומצביעה לימין כשאנחנו מגיעים למעבר‬
‫החציה‪ .‬אני מעיפה מבט לעבר איש מבוגר שיושב על המדרכה‪ ,‬מכורבל‬
‫במעיל קרוע‪ ,‬דק‪ .‬עיניו עצומות‪ ,‬והכפפות על ידיו הרועדות מלאות חורים‪.‬‬
‫תמיד חשתי אהדה כלפי אנשים שאין להם שום דבר ושום מקום ללכת‬
‫אליו‪ .‬קורבין שונא את זה שאני לא מסוגלת לעבור ליד חסרי בית בלי לתת‬
‫להם כסף או אוכל‪ .‬הוא אומר שרובם כאלה כי הם מכורים לכל מיני‬
‫חומרים‪ ,‬והכסף שאני נותנת להם רק מזין את ההתמכרויות שלהם‪.‬‬
‫למען האמת‪ ,‬גם אם זה ככה‪ ,‬זה לא אכפת לי‪ .‬אם מישהו הומלס כי הוא‬
‫צריך משהו יותר משהוא צריך בית‪ ,‬זה לא מונע ממני לעזור לו‪ .‬אולי זה מפני‬
‫שאני אחות‪ ,‬אבל אני לא מאמינה שהתמכרות היא בחירה‪ .‬התמכרות היא‬
‫מחלה‪ ,‬וכואב לי לראות אנשים שנאלצים לחיות ככה כי הם לא מסוגלים‬
‫לעזור לעצמם‪.‬‬
‫הייתי נותנת לו כסף לו רק הייתי עם הארנק שלי‪.‬‬
‫אני קולטת שנעצרתי כשאני רואה את מיילס מעיף מבט לאחור לכיווני‪.‬‬
‫הוא מסתכל עלי מסתכלת על האיש המבוגר‪ ,‬אז אני מאיצה את צעדי‬
‫ומצטרפת אליו‪ .‬אני לא אומרת כלום כדי להצדיק את ההבעה המיוסרת‬
‫שלי‪ .‬אין טעם בכך‪ .‬עברתי את זה מספיק עם קורבין כדי להבין שאני לא‬
‫חייבת לנסות לשנות כל דעה שאינני מסכימה איתה‪.‬‬
‫"הגענו‪ ",‬אני אומרת ונעצרת לפני החנות‪.‬‬
‫מיילס נעצר ובוחן את התצוגה בחלון הראווה‪" .‬את אוהבת את זה?" הוא‬
‫שואל ומצביע על החלון‪ .‬אני צועדת צעד אחד לפנים ומסתכלת איתו‪ .‬זאת‬
‫תצוגה של חדר שינה‪ ,‬והוא מסתכל על מרכיבים מסוימים בה‪ .‬השטיח על‬
‫הרצפה אפור עם צורות גיאומטריות בגוונים של כחול ושחור‪ .‬הוא באמת‬
‫נראה לטעמו‪.‬‬
‫אבל הווילונות לא בכחול נייבי‪ .‬הם באפור צפחה‪ ,‬עם פס לבן נקי שחוצה‬
‫אותם לאורכם‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני אוהבת את זה‪ ",‬אני עונה‪.‬‬
‫הוא צועד לפני ופותח את הדלת ומחכה שאכנס‪ .‬מוכרת עושה את דרכה‬
‫לעבר חזית החנות עוד לפני שהדלת מספיקה להיסגר מאחורינו‪ .‬היא‬
‫שואלת אם תוכל לעזור לנו‪ .‬מיילס מצביע על חלון הראווה‪" .‬אני רוצה את‬
‫הווילונות האלה‪ .‬ארבעה‪ .‬ואת השטיח‪".‬‬
‫היא מחייכת ומסמנת לנו ללכת אחריה‪" .‬מה המידות שאתה צריך?"‬
‫מיילס מוציא את הנייד שלו ומקריא לה את המידות‪ .‬היא עוזרת לו לבחור‬
‫את המוטות לווילונות ואז אומרת שהיא כבר תחזור‪ .‬היא פונה לעבר ירכתי‬
‫החנות ומשאירה אותנו לבד ליד הקופה‪ .‬אני מסתכלת סביב‪ ,‬ופתאום‬
‫נתקפת חשק לבחור אביזרים לבית שלי‪ .‬אני מתכננת להישאר לגור עם‬
‫קורבין עוד כמה חודשים‪ ,‬אבל לא יזיק לי לקבל מושג מה אני רוצה לדירה‬
‫שלי‪ ,‬כשאכן אעבור דירה לבסוף‪ .‬אני מקווה שבבוא הזמן זה יהיה לי פשוט‬
‫כמו למיילס עכשיו‪.‬‬
‫"בחיים לא ראיתי קנייה כזאת מהירה‪ ",‬אני אומרת לו‪.‬‬
‫"את מאוכזבת?" הוא שואל‪.‬‬
‫אני מנענעת בראשי במהירות‪ .‬אם יש משהו שאני לא יודעת לעשות טוב‬
‫כבחורה‪ ,‬זה לקנות‪ .‬למעשה‪ ,‬אני מרגישה הקלה מכך שזה לקח לו בדיוק‬
‫דקה‪.‬‬
‫"את חושבת שכדאי שאסתכל על עוד דברים?" הוא שואל‪ .‬הוא נשען על‬
‫הדלפק ומסתכל עלי‪ .‬אני אוהבת את הדרך שבה הוא מסתכל עלי — כאילו‬
‫אני הדבר הכי מעניין בחנות‪.‬‬
‫"אם אתה אוהב את מה שבחרת‪ ,‬אין טעם להמשיך לחפש‪ .‬כשיודעים‪,‬‬
‫יודעים‪".‬‬
‫מבטי מצטלב במבטו‪ ,‬וברגע שעינינו נפגשות‪ ,‬הפה שלי מתייבש‪ .‬הוא‬
‫מתמקד בי‪ .‬המבט הרציני בפניו מעורר בי מועקה מלחיצה ומרגשת גם יחד‪.‬‬
‫הוא מתרחק מהדלפק ומתקרב אלי‪.‬‬
‫"בואי הנה‪ ".‬האצבעות שלו משוטטות לעבר כף ידי ולופתות את אצבעותי‪,‬‬
‫ואז הוא מושך אותי מאחוריו‪.‬‬
‫הדופק שלי משתולל בטירוף‪ .‬זה עצוב‪ ,‬האמת‪.‬‬
‫אלה רק אצבעות‪ ,‬טייט‪ .‬אל תיתני להן להשפיע עלייך ככה‪.‬‬
‫הוא ממשיך ללכת עד שהוא מגיע למחיצה‪ ,‬מקושטת בכיתוב סיני‪ .‬מסוג‬
‫המחיצות שאנשים מציבים בפינת חדר השינה‪ .‬מעולם לא הבנתי אותן‪.‬‬
‫לאמא שלי יש אחת כזו‪ ,‬ואני מפקפקת בכך שאי־פעם היא נעמדה מאחוריה‬
‫כדי להחליף בגדים‪.‬‬
‫"מה אתה עושה?" אני שואלת אותו‪.‬‬
‫הוא מסתובב ומביט בי‪ ,‬עדיין אוחז בידי‪ .‬הוא מחייך ונכנס אל מאחורי‬
‫המחיצה ומושך אותי אחריו‪ ,‬כך ששנינו מוסתרים מיתר החנות‪ .‬אני לא‬
‫מצליחה להתאפק וצוחקת‪ .‬אני מרגישה כמו בתיכון‪ ,‬כשמסתתרים‬
‫מהמורה‪.‬‬
‫האצבעות שלו פוגשות את שפתי‪" .‬ששש‪ ",‬הוא לוחש ומחייך לעברי בעודו‬
‫בוהה בשפתיים שלי‪.‬‬
‫אני משתתקת מיד‪ ,‬אבל לא מפני שזה לא משעשע אותי עוד‪ .‬אני מפסיקה‬
‫לצחוק כי ברגע שהאצבע שלו נצמדת אל שפתי‪ ,‬אני שוכחת איך צוחקים‪.‬‬
‫אני שוכחת הכול‪.‬‬
‫ברגע זה הדבר היחיד שאני מסוגלת להתרכז בו הוא האצבע שלו‬
‫שמשוטטת ברכות משפתי אל סנטרי‪ .‬עיניו עוקבות אחרי אצבעו בזמן שהיא‬
‫ממשיכה לשוטט‪ ,‬נעה ברוך במורד צווארי‪ ,‬לחזה‪ ,‬וממשיכה מטה אל הבטן‪.‬‬
‫התחושה היא כאילו אלף אצבעות נוגעות בי‪ .‬הריאות הקורסות שלי‬
‫מעידות על כך‪.‬‬
‫עיניו עדיין ממוקדות באצבעו כשהיא נעצרת על קצה הג'ינס שלי‪ ,‬בדיוק‬
‫מעל הכפתור‪ .‬היא אפילו לא נוגעת לי בעור‪ ,‬אבל קשה לחשוד בכך לאור‬
‫התגובה המהירה של הדופק שלי‪ .‬כעת כל כף היד שלו מצטרפת למשחק‪,‬‬
‫משוטטת לאט על בטני מעל שולי החולצה שלי עד שהיא פוגשת את מותני‪.‬‬
‫שתי ידיו לופתות את ירכי ומושכות אותי לעברו‪ ,‬מצמידות אותי אליו‪.‬‬
‫עיניו נעצמות לרגע‪ ,‬וכשהוא פוקח אותן שוב‪ ,‬הוא כבר לא משפיל את‬
‫מבטו‪ .‬הוא מביט היישר לתוך עיני‪.‬‬
‫"רציתי לנשק אותך מהרגע שנכנסת לדירה שלי הבוקר‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫הווידוי שלו מעלה חיוך על פני‪" .‬יש לך סבלנות מדהימה‪".‬‬
‫יד ימין שלו מרפה מירכי‪ ,‬והוא חופן את צד ראשי ומלטף את שערי ברוך‪.‬‬
‫הוא מתחיל לנענע בראשו לאט לשלילה‪" .‬אם היתה לי סבלנות מדהימה‪,‬‬
‫לא היית איתי עכשיו‪"...‬‬
‫אני מתעכבת על המשפט הזה בניסיון להבין את משמעותו‪ ,‬אבל ברגע‬
‫ששפתיו נוגעות בשפתי‪ ,‬המילים שבקעו מהן כבר לא מעניינות אותי‪ .‬רק‬
‫הפה שלו והתחושה שלי כשהוא חודר לפה שלי מעניינים אותי‪.‬‬
‫הנשיקה שלו איטית ורגועה — ההפך המוחלט מהדופק שלי‪ .‬ידו הימנית‬
‫נעה אל מאחורי ראשי‪ ,‬וידו השמאלית גולשת אל שיפולי גבי‪ .‬לשונו חוקרת‬
‫את פי בסבלנות‪ ,‬כאילו הוא מתכנן להחזיק אותי מאחורי המחיצה עד סוף‬
‫היום‪.‬‬
‫אני מגייסת את שארית כוח הרצון שלי כדי לא לכרוך את זרועותי ורגלי‬
‫סביבו‪ .‬אני מנסה להתאזר בסבלנות כמוהו‪ ,‬אבל זה קשה כשהאצבעות שלו‬
‫והידיים שלו והשפתיים שלו מעוררות בי תגובות פיזיות כאלה‪.‬‬
‫הדלת האחורית של החנות נפתחת‪ ,‬ונקישות העקבים של המוכרת‬
‫נשמעות על הרצפה‪ .‬הוא מפסיק לנשק אותי‪ ,‬והלב שלי צורח‪ .‬למרבה‬
‫המזל‪ ,‬הצרחה הזאת רק מורגשת‪ ,‬ולא נשמעת‪.‬‬
‫במקום להתרחק ממני ולחזור אל הדלפק‪ ,‬הוא חופן את פני בשתי ידיו‬
‫ומביט בי בדממה במשך כמה שניות‪ .‬האגודלים שלו מלטפים קלות את‬
‫סנטרי‪ ,‬והוא משחרר נשיפה רכה‪ .‬הגבות שלו מתקמטות‪ ,‬ועיניו נעצמות‪.‬‬
‫הוא מצמיד את מצחו אל מצחי‪ ,‬ידיו עדיין חופנות את ראשי‪ ,‬ואני מרגישה‬
‫את המאבק הפנימי שלו‪.‬‬
‫"טייט‪".‬‬
‫הוא אומר את השם שלי כל כך בשקט‪ ,‬שאני מרגישה את החרטה במילים‬
‫שלו שעדיין לא נאמרו אפילו‪" .‬אני אוהב‪ "...‬הוא פוקח את עיניו ומביט בי‪.‬‬
‫"אני אוהב לנשק אותך‪ ,‬טייט‪".‬‬
‫נראה שקשה לו להגיד את המשפט הזה‪ ,‬אבל קולו נסדק לקראת סופו‪,‬‬
 ‫כאילו הוא ניסה שלא לסיים את המשפט‪.‬‬
‫ברגע שהמילים בקעו ממנו‪ ,‬הוא מרפה ממני ומגיח מחוץ למחיצה כאילו‬
‫הוא נמלט מפני הווידוי של עצמו‪.‬‬
‫אני אוהב לנשק אותך‪ ,‬טייט‪.‬‬
‫למרות שהוא מן הסתם מתחרט על שאמר את זה‪ ,‬ברור לי שאחזור על‬
‫המילים האלה בראשי במשך כל היום‪.‬‬
‫אני מבלה כעשר דקות בשיטוט חולמני‪ ,‬מריצה את המחמאה שלו במוחי‬
‫שוב ושוב בזמן שהוא משלם‪ .‬הוא מושיט את כרטיס האשראי שלו בדיוק‬
‫כשאני מגיעה לקופה‪.‬‬
‫"נדאג שזה יגיע אליכם הביתה בתוך שעה‪ ",‬אומרת המוכרת‪ .‬היא מחזירה‬
‫לו את כרטיס האשראי שלו ומתחילה להוריד את השקיות מהדלפק ולהניח‬
‫אותן מאחוריה‪ .‬הוא לוקח את אחת השקיות מידיה כשהיא מתחילה להרים‬
‫אותה‪" .‬אני אקח את זה‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫הוא פונה אלי‪" .‬הלכנו?"‬
‫אנחנו יוצאים מהחנות‪ .‬נדמה לי שהטמפרטורה צנחה בעשרים מעלות‬
‫מאז שהיינו בחוץ בפעם האחרונה‪ .‬אולי זה מפני שהוא גורם לדברים‬
‫להרגיש הרבה יותר חמימים בפנים‪.‬‬
‫אנחנו מגיעים לפינת הרחוב‪ ,‬ואני פונה לעבר בית הדירות‪ ,‬אבל הוא נעצר‪.‬‬
‫אני מסתובבת אליו‪ .‬הוא מוציא משהו מהשקית שבידיו‪ .‬הוא תולש את‬
‫התווית‪ ,‬והשמיכה נפרשת‪.‬‬
‫לא‪ ,‬הוא לא עושה את זה‪.‬‬
‫הוא מושיט את השמיכה לאיש הזקן שעדיין מצונף שם על המדרכה‪ .‬האיש‬
‫מרים את מבטו ולוקח את השמיכה‪ .‬אף אחד מהם לא אומר מילה‪.‬‬
‫מיילס צועד לעבר הפח הקרוב וזורק את השקית הריקה‪ ,‬ואז צועד בחזרה‬
‫לעברי במבט מושפל‪ .‬הוא לא יוצר איתי קשר עין כששנינו מתחילים לצעוד‬
‫לכיוון הדירה‪.‬‬
‫אני רוצה להגיד תודה‪ ,‬אבל אני לא אומרת‪ .‬אם אגיד תודה‪ ,‬זה ייראה‬
‫כאילו אני מניחה שהוא עשה את זה בשבילי‪.‬‬
‫אני יודעת שהוא לא עשה את זה בשבילי‪.‬‬
‫הוא עשה את זה בשביל האיש שקר לו‪.‬‬
‫***‬
‫ברגע שחזרנו מיילס ביקש ממני ללכת הביתה‪ .‬הוא לא רוצה שאראה את‬
‫הדירה שלו עד שהכול יהיה מוכן‪ .‬זה התאים לי‪ ,‬כי היו לי המון שיעורים‬
‫להשלים בלאו הכי‪ .‬לא ממש היה לי זמן פנוי לתלות וילונות‪ ,‬אז שמחתי‬
‫שהוא לא ציפה ממני לעזור לו‪.‬‬
‫הוא נראה נרגש עם הווילונות החדשים‪ .‬נרגש ככל שמיילס יכול להיראות‪,‬‬
‫בכל מקרה‪.‬‬
‫כבר עברו כמה שעות‪ .‬אני צריכה ללכת לעבודה בעוד פחות משלוש‬
‫שעות‪ ,‬ובדיוק כשאני תוהה אם הוא אי־פעם יבקש ממני לחזור אליו‪ ,‬הוא‬
‫מסמס לי‪.‬‬
‫מיילס‪ :‬אכלת?‬
‫אני‪ :‬כן‪.‬‬
‫פתאום אני מאוכזבת מכך שכבר אכלתי ארוחת ערב‪ .‬אבל נמאס לי לחכות‬
‫לו‪ ,‬והוא לא הזכיר שום תוכנית לארוחת ערב‪.‬‬
‫אני‪ :‬קורבין הכין צלי אתמול בערב לפני שנסע‪ .‬שאביא לך מנה?‬
‫מיילס‪ :‬בשמחה‪ .‬אני גווע‪ .‬בואי כבר‪.‬‬
‫אני מכינה לו צלחת ועוטפת אותה בנייר אלומיניום‪ ,‬ואז חוצה את המסדרון‪.‬‬
‫הוא פותח את הדלת לפני שאני מספיקה לדפוק אפילו‪ .‬הוא לוקח ממני את‬
‫הצלחת‪" .‬חכי כאן‪ ",‬הוא אומר‪ .‬הוא נכנס לתוך הדירה וחוזר כעבור כמה‬
‫שניות בלי הצלחת‪" .‬את מוכנה?"‬
‫ברור לי שהוא מתרגש‪ ,‬אפילו שהוא לא מחייך‪ .‬אני יכולה לשמוע את זה‬
‫בקול שלו‪ .‬חל בו איזה שינוי‪ ,‬וזה מעלה חיוך על פני — הידיעה שמשהו‬
‫פשוט כמו תליית וילונות עושה לו טוב‪ .‬אני לא יודעת למה‪ ,‬אבל נראה שאין‬
‫הרבה דברים שגורמים לו הרגשה טובה‪ ,‬אז לפחות זה‪.‬‬
‫הוא פותח את הדלת לרווחה‪ ,‬ואני צועדת כמה צעדים לתוך הדירה‪.‬‬
‫הווילונות גלולים מעלה‪ ,‬ולמרות שזה שינוי קל‪ ,‬הוא מורגש בהחלט‪ .‬הידיעה‬
‫שהוא גר כאן ארבע שנים ורק עכשיו הוא תלה וילונות‪ ,‬מעוררת תחושה‬
‫חדשה בדירה‪.‬‬
‫"בחרת טוב‪ ",‬אני אומרת לו‪ ,‬מתפעלת עד כמה הווילון הולם את המעט‬
‫שאני יודעת על האישיות שלו‪.‬‬
‫אני מרכינה מבט אל השטיח‪ ,‬והוא מבחין בבלבול בפני‪.‬‬
‫"אני יודע שזה אמור להיות מתחת לשולחן‪ ",‬הוא אומר‪" .‬בסוף הוא יגיע‬
‫לשם‪".‬‬
‫השטיח ממוקם בנקודה מוזרה‪ .‬הוא לא במרכז החדר ולא מול הספה‪ .‬אני‬
‫תוהה למה הוא הניח אותו היכן שהניח‪ ,‬אם הוא יודע איפה הוא ייראה טוב‬
 ‫יותר‪.‬‬
‫"השארתי אותו שם כי קיוויתי שנוכל להטביל אותו קודם‪".‬‬
‫אני מרימה אליו את מבטי ורואה בפניו הבעה מקסימה מלאת תקווה‪ .‬היא‬
‫מעלה אצלי חיוך רחב‪" .‬אני אוהבת את הרעיון הזה‪ ",‬אני אומרת ומסתכלת‬
‫שוב אל השטיח‪.‬‬
‫שתיקה ארוכה משתררת בינינו‪ .‬אני תוהה אם הוא רוצה להטביל את‬
‫השטיח ברגע זה‪ ,‬או אם הוא רוצה לאכול קודם‪ .‬מבחינתי שניהם בסדר‪ .‬כל‬
‫עוד התוכנית שלו מתאימה למסגרת הזמן הקצוב שלי‪.‬‬
‫שנינו עדיין בוהים בשטיח כשהוא מדבר שוב‪" .‬אני אוכל אחר כך‪ ",‬הוא‬
‫אומר‪ ,‬משיב על השאלה שהתרוצצה לי בראש‪.‬‬
‫הוא מוריד את החולצה‪ ,‬ואני חולצת נעליים‪ ,‬ושאר הבגדים שלנו נערמים‬
‫יחד ליד השטיח‪.‬‬
 ‫‪16‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫הכול טוב יותר עכשיו כשיש לי את רייצ'ל‪.‬‬
‫טוב יותר להירדם‪ ,‬בידיעה שרייצ'ל נרדמת ממש בקצה המסדרון‪.‬‬
‫להתעורר בכל בוקר הרבה יותר טוב עכשיו‪ ,‬בידיעה שרייצ'ל‬
‫מתעוררת בדיוק עכשיו ממש בקצה המסדרון‪.‬‬
‫טוב יותר ללכת לבית הספר‪ ,‬עכשיו כשאנחנו הולכים יחד‪.‬‬
‫"בואי נבריז היום‪ ",‬אני אומר לרייצ'ל כשאנחנו מגיעים‬
‫למגרש החניה של בית הספר‪.‬‬
‫אני בטוח שאפילו להבריז מבית הספר‬
‫יהיה טוב יותר עם רייצ'ל‪.‬‬
‫"ואם יתפסו אותנו?"‬
‫היא לא נשמעת כאילו ממש אכפת לה אם ניתפס‪.‬‬
‫"הלוואי שיתפסו אותנו‪ ",‬אני אומר לה‪" .‬זה אומר שנהיה‬
‫מקורקעים‪ .‬יחד‪ .‬באותו בית‪".‬‬
‫המילים שלי מעלות חיוך על פניה של רייצ'ל‪.‬‬
‫היא נשענת על המושב ומותחת את ידה סביב צווארי‪ .‬אני אוהב שהיא עושה‬
‫את זה‪.‬‬
‫"זה נשמע ממש כיף להיות מקורקעת איתך‪ .‬הולכים על זה‪".‬‬
‫היא רוכנת לפנים ונותנת לי נשיקה פשוטה‪ ,‬מהירה בשפתיים‪.‬‬
‫נשיקות פשוטות הן טובות יותר כשהן מרייצ'ל‪.‬‬
‫"את הופכת הכול ליותר טוב‪ ",‬אני אומר לה‪" .‬החיים שלי‪.‬‬
‫טובים יותר כשאת בהם‪".‬‬
‫המילים שלי גורמות לה לחייך שוב‪ .‬רייצ'ל לא יודעת‬
‫את זה‪ ,‬אבל כל מילה שאני אומר נאמרת מסיבה אחת בלבד‪.‬‬
‫כדי לגרום לה לחייך‪.‬‬
‫אני יוצא ממגרש החניה ואומר לרייצ'ל שאנחנו הולכים‬
‫לים‪ .‬היא אומרת שהיא צריכה את בגד הים שלה‪,‬‬
 ‫אז אנחנו נוסעים קודם הביתה כדי לקחת את בגדי הים שלנו‪.‬‬
‫אנחנו גם לוקחים ארוחת צהריים ושמיכה‪.‬‬
‫אנחנו הולכים לים‪.‬‬
‫רייצ'ל רוצה להשתזף בזמן שהיא קוראת‪.‬‬
‫אני רוצה להתבונן ברייצ'ל משתזפת בזמן שהיא קוראת‪.‬‬
‫היא שוכבת על הבטן‪ ,‬נשענת על המרפקים‪.‬‬
‫אני מניח את ראשי על זרועותי ומתבונן בה‪.‬‬
‫העיניים שלי עוקבות אחרי הקימורים החלקים של כתפיה‪...‬‬
‫הרטט בגבה‪ ...‬הברכיים הכפופות שלה‪.‬‬
‫הרגליים שלה‬
‫נמצאות באוויר כשכפות רגליה מוצלבות בקרסוליים‪.‬‬
‫רייצ'ל שמחה‪.‬‬
‫אני גורם לרייצ'ל שמחה‪.‬‬
‫אני הופך את החיים של רייצ'ל לטובים יותר‪.‬‬
‫החיים שלה טובים יותר כשאני בהם‪.‬‬
‫"רייצ'ל‪ ",‬אני לוחש‪.‬‬
‫היא מניחה את הסימנייה שלה בתוך הספר וסוגרת אותו‪,‬‬
‫אבל היא לא מסתכלת עלי‪.‬‬
‫"אני רוצה שתדעי משהו‪".‬‬
‫היא מהנהנת‪ ,‬אבל עוצמת עיניים כאילו היא רוצה‬
‫להתרכז רק בקול שלי ולא בשום דבר אחר‪.‬‬
‫"כשאמא שלי מתה‪ ,‬הפסקתי להאמין באלוהים‪".‬‬
‫היא מניחה את ראשה על זרועותיה וממשיכה לעצום עיניים‪.‬‬
‫"לא חשבתי שאלוהים מסוגל לגרום למישהו לסבול כל כך הרבה כאב‪.‬‬
‫לא חשבתי שאלוהים מסוגל לגרום למישהו לסבול כמו שהיא סבלה‪ .‬לא‬
‫חשבתי‬
‫שאלוהים מסוגל לגרום למישהו לעבור דבר מכוער כל כך‪".‬‬
‫דמעה זולגת מעיניה העצומות של רייצ'ל‪.‬‬
‫"אבל אז פגשתי אותך‪ ,‬ובכל יום שעבר מאז תהיתי איך מישהי‬
‫יכולה להיות יפה כל כך אם אין אלוהים‪ .‬תהיתי איך מישהי יכולה לגרום לי‬
‫להיות מאושר כל כך אם אין אלוהים‪ .‬והבנתי‪ ...‬רק עכשיו‪...‬‬
‫שאלוהים נותן לנו את הכיעור כדי שלא ניקח את הדברים היפים בחיים‬
‫כמובנים מאליהם‪".‬‬
‫המילים שלי לא גורמות לרייצ'ל לחייך‪.‬‬
 ‫המילים שלי גורמות לרייצ'ל להעוות את פניה‪.‬‬
‫המילים שלי גורמות לרייצ'ל לבכות‪.‬‬
‫"מיילס‪ ",‬היא לוחשת‪.‬‬
‫היא אומרת את השם שלי כל כך בשקט‪ ,‬כאילו היא לא רוצה‬
‫שאני אשמע אותו‪.‬‬
‫היא מסתכלת עלי‪ ,‬ואני רואה שהרגע הזה‬
‫הוא לא אחד הרגעים היפים בשבילה‪ .‬לא כמו שהוא בשבילי‪.‬‬
‫"מיילס‪ ...‬המחזור שלי מאחר‪".‬‬
 ‫‪17‬‬
‫טייט‬

‫קורבין‪ :‬רוצה ללכת לארוחת ערב? מתי את גומרת לעבוד?‬

‫אני‪ :‬בעוד עשר דקות‪ .‬איפה?‬
‫קורבין‪ :‬אנחנו בסביבה‪ .‬בואי ניפגש מחוץ לעבודה שלך‪.‬‬
‫אנחנו?‬
‫אני לא יכולה להתעלם מההתרגשות שתקפה אותי כשקראתי את‬
‫ההודעה הזאת‪ .‬אין ספק שאנחנו פירושו הוא ומיילס‪ .‬אני לא יכולה לחשוב‬
‫על עוד מישהו שיבוא איתו מלבד מיילס‪ ,‬ואני יודעת שמיילס חזר הביתה‬
‫אתמול‪.‬‬
‫אני מסיימת את עבודת הניירת שלי‪ ,‬ואז הולכת לשירותים כדי לבדוק את‬
‫השיער שלי )אני שונאת את זה שאכפת לי( לפני שאני יוצאת החוצה לפגוש‬
‫אותם‪.‬‬
‫שלושתם עומדים ליד הכניסה כשאני יוצאת החוצה‪ .‬גם איאן וגם מיילס‬
‫נמצאים עם קורבין‪ .‬איאן מחייך כשהוא רואה אותי‪ ,‬כי הוא היחיד עם הפנים‬
‫אלי‪ .‬קורבין מסתובב ברגע שאני מגיעה אליהם‪.‬‬
‫"מוכנה? הולכים לג'ק‪".‬‬
‫הם חתיכת חבורה‪ .‬כל אחד מהם נראה טוב בדרכו‪ ,‬אבל אפילו עוד יותר‬
‫כשהם יחד‪ ,‬במעילי הטייסים שלהם‪ .‬קשה להכחיש שאני מרגישה לא מספיק‬
‫לבושה כראוי כשאני צועדת לידם במדים שלי‪" .‬קדימה‪ ",‬אני אומרת‪" .‬אני‬
‫גוועת ברעב‪".‬‬
‫אני מעיפה מבט לעבר מיילס‪ ,‬והוא מהנהן קלות לעברי‪ ,‬אבל לא מחייך‪.‬‬
‫ידיו תחובות עמוק בתוך כיסי המעיל שלו‪ ,‬והוא מסתכל הצדה בזמן שאנחנו‬
‫הולכים‪ .‬הוא ממשיך לצעוד צעד אחד לפנ ַי כל הזמן‪ ,‬אז אני הולכת ליד‬
‫קורבין‪.‬‬
‫"מה חוגגים?" אני שואלת בדרכנו למסעדה‪" .‬את זה ששלושתכם לא‬
‫עובדים ויכולים לבלות איזה ערב ביחד?"‬
‫שיחה שקטה מתנהלת סביבי‪ .‬איאן מסתכל על מיילס‪ .‬קורבין מסתכל על‬
‫איאן‪ .‬מיילס לא מסתכל על אף אחד‪ .‬הוא נועץ מבט לפנים‪ ,‬ממוקד‬
 ‫במדרכה שלפנינו‪.‬‬
‫"את זוכרת כשהיינו ילדים‪ ,‬ואמא ואבא לקחו אותנו ל'לה קפרזה'?" שואל‬
‫קורבין‪.‬‬
‫אני זוכרת את הערב ההוא‪ .‬מעולם לא ראיתי את ההורים שלי שמחים‬
‫יותר‪ .‬הייתי בת חמש או שש לכל היותר‪ ,‬אז זה אחד הזיכרונות המעטים מגיל‬
‫צעיר כל כך‪ .‬זה היה היום שבו אבא שלי הפך לקברניט בחברת התעופה‬
‫שלו‪.‬‬
‫אני נעצרת ומיד מסתכלת על קורבין‪" .‬הפכת לקברניט? אתה לא יכול‬
‫להיות קברניט‪ ,‬אתה צעיר מדי‪ ".‬אני יודעת מצוין כמה קשה להפוך‬
‫לקברניט‪ ,‬וכמה שעות טיסה צריך טייס לצבור לצורך מועמדות לתפקיד‪.‬‬
‫מרבית הטייסים בשנות העשרים הם טייסי משנה‪.‬‬
‫קורבין מנענע בראשו‪" .‬לא הפכתי לקברניט‪ .‬עברתי יותר מדי חברות‬
‫תעופה‪ ".‬הוא מפנה את מבטו לעבר מיילס‪" .‬אבל מר 'תרשמו אותי לעוד‬
‫שעות' קיבל היום קידום נחמד‪ .‬ושבר את השיא של החברה‪".‬‬
‫אני מסתכלת על מיילס מנענע בראשו לעבר קורבין‪ .‬ניכר שהוא נבוך מכך‬
‫שקורבין זה עתה חשף אותו‪ ,‬אבל הצניעות שלו היא רק אחד הדברים בו‬
‫שמוצאים חן בעיני‪ .‬אם החבר שלהם דילון ייהפך פעם לקברניט‪ ,‬הוא בטח‬
‫יעלה על הבר איפשהו ויכריז על כך במגפון לפני כל העולם‪.‬‬
‫"זה לא כזה רציני‪ ",‬אומר מיילס‪" .‬זאת חברת תעופה אזורית‪ .‬אין הרבה‬
‫אנשים שאפשר לקדם‪".‬‬
‫איאן מנענע בראשו‪" .‬אני לא קיבלתי קידום‪ .‬קורבין לא קיבל קידום‪ .‬דילון‬
‫לא קיבל קידום‪ .‬אתה עובד בזה שנה פחות מאיתנו‪ ,‬שלא לדבר על העובדה‬
‫שאתה רק בן עשרים וארבע‪ ".‬הוא מסתובב והולך לאחור‪ ,‬מסתכל על‬
‫שלושתנו‪" .‬תשכח פעם אחת מהצניעות‪ ,‬אחי‪ .‬תנופף לנו קצת בפרצוף‪.‬‬
‫אנחנו היינו עושים את זה לך אם זה היה ההפך‪".‬‬
‫אני לא יודעת כמה זמן הם חברים‪ ,‬אבל אני מחבבת את איאן‪ .‬רואים‬
‫שהוא ומיילס קרובים‪ ,‬כי איאן באמת גאה בו ובכלל לא מקנא‪ .‬אני אוהבת‬
‫את זה שאלה החברים של קורבין‪ .‬אני שמחה בשביל קורבין שיש לו תמיכה‬
‫כזאת‪ .‬תמיד דמיינתי לעצמי אותו גר כאן‪ ,‬עובד יותר מדי‪ ,‬מבלה את כל זמנו‬
‫לבד רחוק מהבית‪ .‬למרות שאין לי סיבה‪ .‬אבא שלנו היה טייס‪ ,‬והוא היה‬
‫בבית מספיק זמן‪ ,‬אז לא אמורה להיות לי תפיסה שגויה לגבי החיים של‬
‫קורבין בתור טייס‪.‬‬
‫אני מניחה שקורבין הוא לא היחיד שדואג לאחותו בלי סיבה‪.‬‬
‫אנחנו מגיעים למסעדה‪ ,‬וקורבין מחזיק את הדלת בשביל כולנו‪ .‬איאן נכנס‬
 ‫ראשון‪ ,‬מיילס הולך אחורה ומניח לי להיכנס לפניו‪.‬‬
‫"אני הולך לשירותים‪ ",‬אומר איאן‪" .‬כבר אמצא אתכם‪".‬‬
‫קורבין ניגש אל המארחת‪ ,‬ומיילס ואני עומדים מאחוריו‪ .‬אני מגניבה מבט‬
‫לעבר מיילס‪" .‬איחולי‪ ,‬קברניט‪".‬‬
‫אני אומרת את זה בשיא השקט‪ ,‬אם כי לא ברור למה‪ .‬זה לא שקורבין‬
‫ייעשה חשדני אם הוא ישמע אותי מברכת את מיילס‪ .‬אולי אני מרגישה שאם‬
‫אגיד את זה בנימה שרק מיילס יכול לשמוע‪ ,‬תסתתר מאחורי המילים‬
‫משמעות נוספת‪.‬‬
‫מיילס מצליב מבט בעיני בחיוך‪ ,‬ואז מסתכל לעבר קורבין‪ .‬כשהוא רואה‬
‫שקורבין עדיין עומד בגבו אלינו‪ ,‬הוא נרכן לפנים ומדביק נשיקה חטופה על‬
‫ראשי‪.‬‬
‫תתביישי‪ ,‬אני אומרת לעצמי‪ .‬אסור לי להניח למישהו לתת לי להרגיש כמו‬
‫שהנשיקה הגנובה הזאת גרמה לי להרגיש‪ .‬פתאום אני כמו מרחפת או‬
‫שוקעת או עפה‪ .‬כל מצב שלא דורש תמיכה של הרגליים‪ ,‬שזה עתה יצאו‬
‫מכלל שימוש אצלי‪.‬‬
‫"תודה רבה‪ ",‬הוא לוחש‪ ,‬עדיין בחיוך המטריף אך צנוע שלו‪ .‬הוא דוחק‬
‫בכתפי בכתפו ומרכין מבט אל רגליו‪" .‬את נראית טוב‪ ,‬טייט‪".‬‬
‫אני רוצה להדביק את ארבע המילים האלה על לוח ולהביט בהן בדרכי‬
‫לעבודה בכל יום‪ .‬לעולם לא אקח יום חופש שוב‪.‬‬
‫ככל שאני רוצה להאמין שזאת היתה מחמאה כנה‪ ,‬אני מעווה את הפנים‬
‫למראה מדי האחות שאני לובשת כבר שתים־עשרה שעות ברציפות‪" .‬אני‬
‫במדים של מיני מאוס‪".‬‬
‫הוא רוכן אלי שוב עד שכתפינו נוגעות זו בזו‪" .‬איכשהו תמיד היתה לי‬
‫חולשה למיני מאוס‪ ",‬הוא אומר בשקט‪.‬‬
‫קורבין מסתובב אלינו‪ ,‬ואני מוחקת מיד את החיוך שלי‪" .‬תא או שולחן?"‬
‫גם מיילס וגם אני מושכים בכתפיים‪" .‬לא משנה‪ ",‬הוא אומר לקורבין‪.‬‬
‫איאן חוזר מהשירותים בדיוק כשהמארחת שלנו מובילה אותנו לשולחן‪.‬‬
‫קורבין ואיאן צועדים ראשונים‪ ,‬ומיילס הולך קרוב אלי מאחור‪ .‬ממש קרוב‪.‬‬
‫ידו תופסת את מותני בזמן שהוא רוכן קדימה אל אוזני מאחור‪" .‬יש לי גם‬
‫חולשה קטנה לאחיות‪ ",‬הוא לוחש לי‪.‬‬
‫אני מרימה את הכתף כדי לחכך את האוזן שלתוכה הוא התוודה הרגע‪ ,‬כי‬
‫כל הצוואר שלי מצטמרר עכשיו‪ .‬הוא מרפה ממותני ופותח מרחק בינינו‬
‫כשאנחנו מגיעים אל התא‪ .‬קורבין ואיאן נכנסים פנימה משני צדי השולחן‪.‬‬
‫מיילס יושב ליד איאן‪ ,‬אז אני מתיישבת ליד קורבין‪ ,‬בדיוק מול מיילס‪.‬‬
‫גם אני וגם מיילס מזמינים משקאות קלים‪ ,‬ואילו איאן וקורבין מזמינים‬
‫בירה‪ .‬המשקה שבחר הוא עוד פרט שאני צריכה לחשוב עליו‪ .‬לפני כמה‬
‫שבועות הוא הודה בפני שהוא לא שותה בדרך כלל‪ ,‬אבל בהתחשב בזה‬
‫שהיה שיכור כלוט בלילה שנפגשנו לראשונה‪ ,‬הנחתי שלפחות הוא ישתה‬
‫משקה אחד הערב‪ .‬אין ספק שיש לו סיבה לחגוג‪ .‬כשהמשקאות מגיעים‬
‫לשולחן‪ ,‬איאן מניף את הכוס שלו‪" .‬לחיי זה שהראית לנו‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫"שוב‪ ",‬מוסיף קורבין‪.‬‬
‫"לחיי עבודה פי שניים שעות מכל אחד מכם‪ ",‬אומר מיילס בהתגוננות‬
‫משועשעת‪.‬‬
‫"מצטערים‪ ,‬אבל לי ולקורבין יש גם חיי מין שמפריעים לשעות נוספות‪",‬‬
‫מחזיר לו איאן‪.‬‬
‫קורבין מהנהן‪" .‬אל תדברו על חיי המין שלי מול אחותי‪".‬‬
‫"למה לא?" אני שואלת‪" .‬זה לא שאני לא שמה לב לכל הלילות האלה‬
‫שאתה מבלה בחוץ כשאתה לא עובד‪".‬‬
‫קורבין רוטן‪" .‬אני רציני‪ .‬מחליפים נושא‪".‬‬
‫אני נענית בשמחה‪" .‬כמה זמן אתם כבר מכירים‪ ,‬שלושתכם?" אני מפנה‬
‫את השאלה לחלל‪ ,‬אבל סקרנית לשמוע רק את התשובות שקשורות‬
‫למיילס‪.‬‬
‫"מיילס ואני מכירים את אח שלך מאז שנפגשנו בבית הספר לטיס לפני‬
‫כמה שנים‪ .‬ואני מכיר את מיילס מגיל תשע או עשר‪ ",‬איאן אומר‪.‬‬
‫"אחת־עשרה‪ ",‬מתקן אותו מיילס‪" .‬נפגשנו בכיתה ה'‪".‬‬
‫אין לי מושג אם השיחה הזאת מפ ֵרה את הכלל שאוסר לשאול על העבר‬
‫שלו‪ ,‬אבל מיילס לא נראה מוטרד מכך‪.‬‬
‫המלצרית מביאה לנו סלסילת לחם‪ ,‬אבל אפילו עוד לא פתחנו את‬
‫התפריטים‪ ,‬אז היא אומרת שתחזור עוד מעט לקחת הזמנה‪.‬‬
‫"אני עדיין לא יכול להאמין שאתה לא הומו‪ ",‬אומר קורבין למיילס‪ ,‬משנה‬
‫שוב נושא בעודו פותח את התפריט שלו‪.‬‬
‫מיילס מציץ לעברו מעל התפריט שלו‪" .‬חשבתי שאנחנו לא מדברים על‬
‫חיי מין‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬אומר קורבין‪" .‬אמרתי שלא מדברים על חיי המין שלי‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אין‬
‫לך בכלל חיים שאפשר לדבר עליהם‪ ".‬קורבין מניח את התפריט פתוח על‬
‫השולחן ופונה למיילס ישירות‪" .‬עכשיו ברצינות‪ ,‬למה אתה אף פעם לא יוצא‬
‫עם אף אחת?"‬
‫מיילס מושך בכתפיו‪ ,‬מתעניין יותר במשקה שבין ידיו מאשר במבט של אח‬
 ‫שלי‪" .‬מערכות יחסים לא שוות את התוצאה הסופית מבחינתי‪".‬‬
‫משהו בלבי נסדק‪ .‬אני מקווה שאף אחד לא שומע את ההיסדקות הזאת‬
‫בדממה שהשתררה‪ .‬קורבין נשען לאחור בכיסאו‪.‬‬
‫"לעזאזל‪ .‬היא בטח היתה חתיכת כלבה‪".‬‬
‫עיני נדבקות לפתע אל מיילס בציפייה לתגובה שלו לחשיפה של העבר‬
‫שלו‪ .‬הוא מנענע בראשו קלות ומבטל בשתיקה את ההנחה של קורבין‪ .‬איאן‬
‫מכחכח בגרונו בעדינות‪ ,‬וההבעה שלו משתנה‪ .‬הוא מאבד את החיוך‬
‫שמרוח על פניו בדרך כלל‪ .‬מהתגובה שלו ברור שיהיו הבעיות של מיילס‬
‫מהעבר אשר יהיו‪ ,‬איאן בפירוש מעודכן לגביהן‪.‬‬
‫איאן מזדקף בכיסא‪ ,‬מניף את כוסו ואומר בחיוך מאולץ‪" ,‬למיילס אין זמן‬
‫לבנות‪ .‬הוא עסוק מדי בלשבור את שיאי החברה ולהפוך לקברניט הכי צעיר‬
‫אי־פעם בחברת התעופה שלנו‪".‬‬
‫אנחנו מתייחסים לדבריו של איאן כלשונם ומניפים את הכוסות שלנו‪.‬‬
‫אנחנו משיקים אותן זו בזו‪ ,‬וכולם לוגמים יחד‪.‬‬
‫המבט אסיר התודה שמיילס שולח לעבר איאן לא חומק ממני‪ ,‬למרות‬
‫שנראה שקורבין לא מבחין בו‪ .‬עכשיו אני אפילו סקרנית עוד יותר לגבי‬
‫מיילס‪ .‬ומודאגת באותה מידה‪ .‬ככל שאני מבלה איתו יותר‪ ,‬ככה אני רוצה‬
‫לדעת עליו יותר‪.‬‬
‫"צריך לחגוג‪ ",‬אומר קורבין‪.‬‬
‫מיילס מוריד את התפריט שלו‪" .‬חשבתי שזה מה שאנחנו עושים‪".‬‬
‫"אני מתכוון בהמשך‪ .‬הלילה אנחנו יוצאים‪ .‬חייבים למצוא בחורה שתגמור‬
‫עם תקופת היובש שלך‪ ",‬אומר קורבין‪.‬‬
‫אני כמעט יורקת את המשקה שלי‪ ,‬אבל למרבה המזל מצליחה להתאפק‪.‬‬
‫מיילס מבחין בתגובה שלי וטופח בכף רגלו על הקרסול שלי מתחת לשולחן‪.‬‬
‫ואז הוא משאיר את הרגל שלו ליד שלי‪.‬‬
‫"אני אהיה בסדר‪ ",‬אומר מיילס‪" .‬חוץ מזה‪ ,‬הקברניט זקוק למנוחה שלו‪".‬‬
‫האותיות בתפריט מתחילות להתערפל בזמן שהמוח שלי מחליף אותו‬
‫במילים "שתגמור" ו"יובש" ו"מנוחה"‪.‬‬
‫איאן מסתכל על קורבין ומהנהן‪" .‬אני אצא איתך‪ .‬בוא ניתן לקברניט לחזור‬
‫לדירה שלו ולישון עד שהוא יתאושש‪".‬‬
‫מיילס נועץ בי מבט ומזדקף קלות בכיסאו‪ ,‬כך שהברכיים שלנו נוגעות זו‬
‫בזו‪ .‬הוא כורך את רגלו סביב אחורי קרסולי‪" .‬האמת‪ ,‬נשמע לי ממש רעיון‬
‫טוב‪ ,‬לישון‪ ",‬הוא אומר‪ .‬הוא מרכין את מבטו אל התפריט מולו‪" .‬בואו נזמין‬
‫כבר‪ ,‬כדי שאוכל לחזור למיטה שלי‪ .‬אני מרגיש כאילו לא ישנתי עשרה ימים‪,‬‬
 ‫וזה כל מה שיכולתי לחשוב עליו‪".‬‬
‫הלחיים שלי עולות באש‪ ,‬עם עוד כמה אזורים בגוף שלי‪.‬‬
‫"האמת‪ ,‬מתחשק לי לשים ראש עכשיו‪ ",‬אומר מיילס‪ .‬הוא מרים את עיניו‬
‫ופוגש בעיני‪" .‬ממש כאן‪ ,‬על השולחן‪".‬‬
‫הטמפרטורה בכל הגוף שלי כבר תואמת ללהט שבלחיים‪.‬‬
‫"אלוהים‪ ,‬אתה דפוק‪ ",‬אומר קורבין וצוחק‪" .‬היינו צריכים להביא את דילון‬
‫במקומך‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא היינו צריכים‪ ",‬איאן אומר מיד בגלגול עיניים מוגזם‪.‬‬
‫"מה הקטע עם דילון בכלל?" אני שואלת‪" .‬למה כולכם שונאים אותו כל‬
‫כך?"‬
‫קורבין מושך בכתפיו‪" .‬לא שונאים‪ .‬אנחנו פשוט לא יכולים לסבול אותו‪,‬‬
‫ואף אחד מאיתנו לא קלט את זה עד שכבר הזמנו אותו לערב המשחק‬
‫שלנו‪ .‬הוא מפגר‪ ".‬קורבין יורה לעברי את המבט המוכר שלו‪" .‬ואני בחיים‬
‫לא מסכים שתהיי איתו לבד‪ .‬העובדה שהוא נשוי לא מזיזה לו‪ ,‬לחרא הזה‪".‬‬
‫והנה אהבת האח הרכושני שכל כך התגעגעתי אליה כל השנים‪.‬‬
‫"הוא מסוכן?" אני שואלת‪.‬‬
‫"לא‪ ".‬אומר קורבין‪" .‬אני פשוט יודע איך הוא מתייחס לנישואים שלו‪ ,‬ואני‬
‫לא רוצה שתהיי מעורבת בזה‪ .‬אבל כבר הבהרתי לו מצוין שאת מחוץ‬
‫לתחום‪".‬‬
‫אני צוחקת לשמע המשפט המגוחך שלו‪" .‬אני בת עשרים ושלוש‪ ,‬קורבין‪.‬‬
‫אתה יכול להפסיק להתנהג כמו אבא עכשיו‪".‬‬
‫הפנים שלו מתכווצות‪ ,‬ולרגע הוא דומה לאבא שלנו‪" .‬ועוד איך אני אתנהג‬
‫ככה‪ ",‬הוא נוהם‪" .‬את אחותי הקטנה‪ .‬יש לי סטנדרטים בשבילך‪ .‬ודילון אפילו‬
‫לא מתקרב לאף אחד מהם‪".‬‬
‫הוא לא השתנה בכלל‪ .‬ככל שזה היה מעצבן בתיכון‪ ,‬ואיכשהו זה עדיין‬
‫מעצבן‪ ,‬אני די אוהבת את זה שהוא רוצה את הכי טוב בשבילי‪ .‬אני רק‬
‫פוחדת שהגרסה שלו להכי טוב בשבילי בכלל לא קיימת‪.‬‬
‫"קורבין‪ ,‬אף בחור בחיים לא יתקרב לסטנדרטים שלך‪".‬‬
‫הוא מהנהן‪ ,‬צדקני כל כולו‪" .‬ברור שלא‪".‬‬
‫אם הוא הזהיר את דילון לתפוס מרחק ממני‪ ,‬מעניין אם הוא הזהיר גם את‬
‫מיילס ואיאן‪ .‬אבל בעצם הוא הרי חשב שמיילס הומו‪ ,‬אז הוא בטח לא ראה‬
‫שם שום סכנה‪.‬‬
‫אני תוהה אם מיילס יעמוד בסטנדרטים של קורבין‪.‬‬
‫העיניים שלי כל כך רוצות להסתכל על מיילס עכשיו‪ ,‬אבל אני חוששת שזה‬
‫יהיה שקוף מדי‪ .‬אני מאלצת את עצמי אפוא לעטות חיוך ומנענעת בראשי‪.‬‬
‫"למה לא יכולתי להיוולד ראשונה?"‬
‫"זה לא היה משנה בכלל‪ ",‬עונה קורבין‪.‬‬
‫***‬
‫איאן מחייך אל המלצרית ומסמן לה להביא את החשבון‪" .‬הערב אני מזמין‪".‬‬
‫הוא מניח על השולחן די מזומנים לכיסוי החשבון והטיפ‪ ,‬ואנחנו קמים‬
‫ומתמתחים‪.‬‬
‫"אז מי הולך לאן?" שואל מיילס‪.‬‬
‫"בר‪ ",‬פולט קורבין מיד‪ ,‬כאילו הוא תובע בעלוּת על טרף‪.‬‬
‫"אני אחרי משמרת של שתים־עשרה שעות‪ ",‬אני אומרת‪" .‬אני גמורה‪".‬‬
‫"אכפת לך אם אתפוס איתך טרמפ?" שואל אותי מיילס בעודנו יוצאים‬
‫החוצה‪" .‬לא בא לי לצאת הלילה‪ .‬אני מת לישון‪".‬‬
‫אני אוהבת איך שהוא מנפנף בהדגשה של המילה לישון מול קורבין‪ .‬כאילו‬
‫מוודא שאני מודעת לכך שאין לו שום כוונות לישון באמת‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬המכונית שלי בבית החולים‪ ",‬אני אומרת ומצביעה לעבר הכיוון הכללי‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אומר קורבין ומשלב ידיים‪" .‬לכו לישון‪ ,‬אפסים‪ .‬איאן ואני נקרע את‬
‫העיר‪ ",‬הוא ממשיך ומסתובב‪ .‬הוא ואיאן לא מבזבזים שנייה וצועדים לכיוון‬
‫השני‪ .‬קורבין פונה לאחור וצועק‪" ,‬אנחנו נשתה כוסית לכבודך‪ ,‬אל קפיטן!"‬
‫מיילס ואני נותרים ללא ניע‪ ,‬קפואים בתוך עיגול של אור שמטיל פנס‬
‫הרחוב בעודנו מסתכלים עליהם מתרחקים‪ .‬אני מרכינה מבט אל המדרכה‬
‫ומזיזה כף רגל אחת אל שולי עיגול האור‪ .‬היא נעלמת בחשכה‪ .‬אני‬
‫מסתכלת אל פנס הרחוב ותוהה למה הוא מאיר עלינו כמו זרקור‪.‬‬
‫"אני מרגישה כמו על במה‪ ",‬אני אומרת‪ ,‬ועדיין מסתכלת מעלה על הפנס‪.‬‬
‫הוא מטה את ראשו לאחור ובוחן איתי את התאורה העזה‪'" .‬הפצוע‬
‫האנגלי'‪ ",‬הוא אומר‪ .‬אני מסתכלת עליו בתימהון‪ .‬הוא מחווה בידו לעבר‬
‫פנס הרחוב שמעל ראשנו‪" .‬אילו היינו על במה‪ ,‬זאת בטח היתה הפקת‬
‫תיאטרון של 'הפצוע האנגלי'‪ ".‬הוא מעביר את כף ידו ביני לבינו כמה פעמים‪.‬‬
‫"אנחנו כבר מגלמים את התפקידים‪ .‬אחות וטייס‪".‬‬
‫אני חושבת על דבריו‪ ,‬קצת יותר מדי אולי‪ .‬הוא אומר שהוא הטייס‪ ,‬אבל‬
‫אם זאת היתה הפקה אמיתית של "הפצוע האנגלי"‪ ,‬הוא היה החייל ולא‬
‫הטייס‪ .‬לחייל היה רומן עם האחות‪ .‬לא לטייס‪.‬‬
‫אבל הטייס הוא זה עם העבר הסודי‪...‬‬
‫"הסרט הזה הוא הסיבה שנהייתי אחות‪ ",‬אני אומרת‪ ,‬ומסתכלת עליו‬
 ‫במבט רציני‪.‬‬
‫הוא מחזיר את ידיו לכיסים ומעביר מבט מאור הפנס בחזרה אלי‪.‬‬
‫"באמת?"‬
‫נפלט לי צחוק‪" .‬לא‪".‬‬
‫מיילס מחייך‪ .‬מיילס סמַיילס‪.‬‬
‫זה מתחרז‪.‬‬
‫שנינו מסתובבים יחד כדי ללכת לעבר בית החולים‪ .‬אני מנצלת את‬
‫השתיקה שהשתררה כדי לחרוז בראש שיר ממש גרוע‪.‬‬
‫מיילס סמיילס‬
‫כמה טוב מזלי‬
‫מיילס סמיילס‬
‫אתה רק בשבילי‪.‬‬
‫"למה את מחייכת?" הוא שואל‪.‬‬
‫כי אני מדקלמת בראש חרוזים מביכים עליך ברמה של כיתה ג'‪.‬‬
‫אני מהדקת שפתיים ומאלצת את עצמי למחוק את החיוך שמרוח עליהן‪.‬‬
‫"רק חשבתי כמה אני עייפה‪ .‬הלוואי שאישן טוב הלילה‪ ".‬אני מפנה את מבטי‬
‫אליו‪.‬‬
‫הוא זה שמחייך עכשיו‪" .‬אני מרגיש אותו דבר‪ .‬בחיים לא הייתי כל כך עייף‪.‬‬
‫בטח אירדם בשנייה שניכנס למכונית שלך‪".‬‬
‫זה יהיה נחמד‪.‬‬
‫אני מחייכת אבל מתחילה לסגת מהשיחה העמוסה רמזים‪ .‬זה היה יום‬
‫ארוך‪ ,‬ואני באמת עייפה‪ .‬אנחנו מתקדמים בשקט‪ .‬הידיים שלו תחובות עמוק‬
‫בכיסים‪ ,‬כאילו הוא מגן עלי מפניהן או מגן עליהן מפני‪.‬‬
‫אנחנו נמצאים במרחק רחוב אחד ממגרש החניה כשהוא מאט לפתע‪ ,‬ואז‬
‫נעצר‪ .‬אני עוצרת אחריו כמובן ומסתובבת כדי לראות מה לכד את תשומת‬
‫לבו‪ .‬הוא מסתכל מעלה לשמים‪ ,‬ועיני מתמקדות בצלקת שחוצה את הלסת‬
‫שלו‪ .‬אני רוצה לשאול אותו עליה‪ .‬אני רוצה לשאול אותו על הכול‪ .‬אני רוצה‬
‫לשאול אותו מיליון שאלות‪ ,‬החל במתי יום ההולדת שלו ואיך היתה הנשיקה‬
‫הראשונה שלו‪ .‬ואז אני רוצה לשאול אותו על ההורים שלו ועל הילדות שלו‬
‫ועל האהבה הראשונה שלו‪.‬‬
‫אני רוצה לשאול אותו על רייצ'ל‪ .‬מה קרה ביניהם‪ ,‬ולמה זה גרם לו‬
‫להימנע מכל אינטימיות במשך שש שנים רצופות‪.‬‬
‫ומעל לכול‪ ,‬אני רוצה לדעת מה יש בי שסוף־סוף שם קץ לזה‪.‬‬
‫"מיילס‪ ",‬אני אומרת‪ .‬כל שאלה ושאלה עומדת לי על קצה הלשון ורוצה‬
 ‫לזנק החוצה‪.‬‬
‫"הרגשתי טיפת גשם‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫לפני שהמשפט עוזב את שפתיו‪ ,‬גם אני מרגישה טיפה אחת‪ .‬שנינו מרימים‬
‫את עינינו לשמים‪ ,‬ואני בולעת את כל השאלות יחד עם הגוש שתקוע בגרוני‪.‬‬
‫הטיפות מתרבות‪ ,‬אבל אנחנו ממשיכים לעמוד שם עם הפנים מעלה‪ ,‬אל‬
‫השמים‪ .‬הטיפות הולכות והופכות לגשם של ממש‪ ,‬אבל אף אחד מאיתנו לא‬
‫זז‪ .‬אף אחד מאיתנו לא רץ אל המכונית‪ .‬הגשם מטפטף על עורי‪ ,‬על השיער‬
‫שלי‪ ,‬זולג אל הצוואר‪ ,‬מרטיב את החולצה‪ .‬הפנים שלי עדיין מסתכלות‬
‫לשמים‪ ,‬אבל העיניים שלי עצומות עכשיו‪.‬‬
‫שום דבר בעולם לא משתווה לתחושה ולריח של גשם טרי‪.‬‬
‫ברגע שהמחשבה הזאת חוצה את מוחי‪ ,‬ידיים חמימות מונחות על לחיי‬
‫וגולשות אל עורפי‪ ,‬סוחטות את הכוח מרגלי הכושלות ואת האוויר מריאותי‪.‬‬
‫הגובה שלו מסוכך עלי מפני הגשם עכשיו‪ ,‬אבל אני ממשיכה להטות את‬
‫הפנים מעלה בעיניים עצומות‪ .‬שפתיו מתקרבות באיטיות אל שפתי‪ ,‬ואני‬
‫משווה את התחושה והריח של הגשם הטרי לנשיקה שלו‪.‬‬
‫הנשיקה שלו הרבה־הרבה יותר טובה‪.‬‬
‫השפתיים שלו רטובות מגשם‪ ,‬וקרירות מעט‪ ,‬אבל הוא מפצה על זה‬
‫בליטופים חמימים של הלשון שלו על לשוני‪ .‬הגשם שיורד‪ ,‬החשכה שאופפת‬
‫אותנו‪ ,‬הנשיקה הזאת שלו‪ ,‬כל אלה גורמים לי להרגיש כאילו אנחנו באמת‬
‫על במה‪ ,‬והסיפור שלנו הגיע לשיאו‪ .‬הלב שלי והבטן שלי והנשמה שלי‬
‫נמהלים יחד כדי להגיח מתוכי ולהגיע אליו‪ .‬אם כל עשרים ושלוש שנותי היו‬
‫מונחות על גרף‪ ,‬זה היה רגע השיא בעקומה היפה שלי‪.‬‬
‫התובנה הזאת מעציבה קצת‪ ,‬מאכזבת קצת‪ .‬היו לי מערכות יחסים‬
‫רציניות בעבר‪ ,‬אבל אני לא יכולה להיזכר בנשיקה אחת אפילו עם מישהו‬
‫מהבחורים ההם‪ ,‬שגרמה לי להרגיש ככה‪ .‬העובדה שאני אפילו לא במערכת‬
‫יחסים עם מיילס‪ ,‬והוא משפיע עלי ככה‪ ,‬בטח אומרת משהו‪ ,‬אבל אני‬
‫עסוקה בו מכדי לבחון את זה לעומק‪.‬‬
‫הגשם הפך למבול‪ ,‬אבל לאף אחד מאיתנו לא אכפת‪ .‬הוא שולח את ידיו‬
‫במורד גבי‪ ,‬ואני לופתת את חולצתו בשתי ידי ומושכת אותו קרוב אלי‪ .‬הפיות‬
‫שלנו מתאימים כמו שני חלקים צמודים בפאזל‪.‬‬
‫הדבר היחיד שבכלל יכול להפריד בינינו עכשיו זה ברק‪.‬‬
‫או העובדה שהגשם חזק כל כך‪ ,‬שאני בקושי נושמת‪ .‬הבגדים שלי דבוקים‬
‫לגופי במקומות שאפילו לא ידעתי שבגדים נדבקים אליהם‪ .‬השיער שלי כל‬
‫כך רטוב שהוא כבר לא יכול לספוג אף טיפת גשם‪.‬‬
‫אני דוחפת את עצמי כנגדו עד שהוא מרפה משפתי‪ ,‬ואז מקרבת את‬
‫הראש אל הסנטר שלו ומרכינה אותו כדי לנשום‪ .‬הוא כורך את זרועו סביב‬
‫כתפי ומוביל אותי אל מגרש החניה‪ ,‬נושא את הז'קט שלו מעל ראשי‪ .‬הוא‬
‫מאיץ את צעדיו‪ ,‬ואני מתאימה את קצב ההליכה שלי אליו‪ ,‬עד ששנינו‬
‫מתחילים לרוץ‪.‬‬
‫לבסוף אנחנו מגיעים אל המכונית שלי‪ .‬הוא מתקרב אל דלת הנהג יחד‬
‫איתי‪ ,‬עדיין מסוכך עלי מפני הגשם‪ .‬ברגע שאני בתוך המכונית‪ ,‬הוא ממהר‬
‫סביב לעבר מושב הנוסע‪ .‬אחרי שהדלתות של שנינו נסגרות‪ ,‬הדממה‬
‫מעצימה את נשימותינו הכבדות‪ .‬אני מושיטה ידיים אל מאחורי הראש‬
‫ואוספת את השיער‪ ,‬סוחטת את המים מתוכו‪ .‬מים זולגים על צווארי‪ ,‬גבי‪,‬‬
‫המושב שלי‪ .‬סוף־סוף אני שמחה שיש לי מושבי עור בקליפורניה‪.‬‬
‫אני שומטת את הראש לאחור ונאנחת בכבדות‪ ,‬ואז מגניבה מבט לעברו‪.‬‬
‫"בחיים לא הייתי כל כך רטובה‪".‬‬
‫חיוך איטי מתפשט על פניו‪ .‬המחשבות שלו בבירור נודדות למרחב מלוכלך‬
‫לשמע ההצהרה שלי‪.‬‬
‫"סוטה‪ ",‬אני לוחשת בשובבות‪.‬‬
‫הוא זוקף את הגבה שלו ומחייך‪" .‬את אשמה‪ ".‬הוא מושיט את ידו‪ ,‬לופת‬
‫את מפרק ידי ומושך אותי לעברו‪" .‬בואי הנה‪".‬‬
‫אני סוקרת בזריזות את הסביבה שלנו‪ ,‬אבל הגשם חזק כל כך‪ ,‬שאני לא‬
‫רואה כלום מחוץ למכונית‪ .‬מה שאומר שאף אחד לא יכול לראות מה קורה‬
‫בתוכה‪.‬‬
‫אני מתיישבת בחיקו בעודו מרחיק את המושב לאחור ככל האפשר‪ .‬אבל‬
‫הוא לא מנשק אותי‪ .‬הידיים שלו מלטפות את זרועותי ומגיעות עד לירכי‪.‬‬
‫"אף פעם לא הזדיינתי בתוך מכונית‪ ",‬הוא אומר עם צל של תקווה בווידויו‪.‬‬
‫"אף פעם לא הזדיינתי עם קברניט‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫הוא מלטף את חולצת המדים שלי ומחליק את ידיו מתחתיה אל בטני‪ ,‬עד‬
‫שהן מטפסות אל החזייה שלי‪ .‬הוא חופן את שני שדי ואז רוכן לפנים כדי‬
‫לנשק אותי‪ .‬הנשיקה שלו לא ארוכה‪ ,‬כי הוא קוטע אותה כדי להגיד לי‪" ,‬אף‬
‫פעם לא הזדיינתי כקברניט‪".‬‬
‫אני מחייכת‪" .‬אף פעם לא הזדיינתי במדי אחות‪ ",‬אני מוסיפה‪.‬‬
‫הוא שולח את ידיו סביב גבי ומגניב אותן מתחת לקו מותני‪ .‬הוא מושך את‬
‫ירכי לעברו ובו בזמן מרים את עצמו קלות‪ ,‬וכך מכריח אותי להדק את‬
‫האחיזה סביב כתפיו‪ .‬אנקה נמלטת ממני‪ .‬פיו נע אל אוזני בזמן שידיו‬
‫מגבירות את הקצב בינינו ומושכות את ירכי לפנים שוב‪" .‬למרות שאת‬
 ‫מדליקה במדי אחות‪ ,‬אני מעדיף אותך בלי כלום‪".‬‬
‫אני נבוכה מהקלוּת שבה המילים שלו משחררות ממני אנקה‪ .‬אני גם‬
‫נבוכה מהמהירות שבה הקול שלו משחרר אותי‪ ,‬עד לנקודה שבה אני רוצה‬
‫להתפשט עוד יותר משהוא רוצה שאתפשט‪" .‬תגיד לי בבקשה שבאת‬
‫מצויד‪ ",‬אני אומרת‪ ,‬קולי כבד מתשוקה‪.‬‬
‫הוא מהנהן‪" .‬רק מפני שידעתי שאני הולך לראות אותך הערב‪ ,‬זה לא‬
‫אומר שבאתי עם ציפיות‪ ".‬אני נמלאת אכזבה‪ .‬הוא מתרומם מהמושב ותוחב‬
‫את ידו לכיס האחורי‪" .‬מה שכן‪ ,‬באתי עם המון תקווה‪ ".‬הוא מחייך ומוציא‬
‫קונדום מהארנק שלו‪ .‬ושנינו מיד נכנסים לפעולה‪ .‬ידי נצמדות אל כפתור‬
‫הג'ינס שלו בזמן שהפיות שלנו נצמדים יחד‪ .‬הוא מגניב את ידיו מתחת‬
‫לחולצה שלי במעלה גבי בדרך לפתוח לי את החזייה‪ ,‬אבל אני מנענעת‬
‫בראשי‪.‬‬
‫"פשוט עזוב אותה‪ ",‬אני אומרת בלי אוויר‪ .‬ככל שנתפשט פחות‪ ,‬נוכל‬
‫להתלבש מהר יותר אם יתפסו אותנו‪.‬‬
‫הוא פותח אותה בכל זאת‪" .‬אני לא רוצה להיות בתוכך בלי להרגיש את כל‬
‫הגוף שלך‪".‬‬
‫וואו‪ .‬או־קיי‪ .‬או־קיי‪.‬‬
‫כשתפס החזייה נפתח‪ ,‬הוא מרים לי את החולצה ומכניס אצבעות מתחת‬
‫לרצועות החזייה‪ .‬הוא מושך אותן במורד זרועותי עד שהחזייה נופלת‪ .‬הוא‬
‫זורק אותה אל המושב האחורי ואז מוריד את החולצה שלו‪ .‬אחרי שהיא‬
‫מצטרפת לחזייה שלי מאחור‪ ,‬הוא כורך את זרועותיו סביבי ומושך אותי אליו‬
‫עד שחזותינו החשופים פוגשים זה את זה‪.‬‬
‫שנינו נושמים בחדות בו בזמן‪ .‬חמימות גופו מושכת אותי בטירוף‪ .‬הוא‬
‫מתחיל לנשק אותי במורד הצוואר‪ ,‬נשימתו הופכת לגלים כבדים כנגד עורי‪.‬‬
‫"אין לך מושג מה את עושה לי‪ ",‬הוא לוחש‪.‬‬
‫אני מחייכת‪ ,‬כי בדיוק אותה המחשבה עלתה לי בראש כרגע‪" .‬הו‪ ,‬יש לי‬
‫מושג מצוין‪ ",‬אני עונה‪.‬‬
‫ידו השמאלית חופנת את שדי‪ ,‬והוא נאנק בזמן שידו הימנית צוללת לתוך‬
‫התחתונים שלי‪.‬‬
‫"תתפשטי‪ ",‬הוא אומר בפשטות ומושך בגומי של התחתונים‪.‬‬
‫הוא לא צריך לבקש פעמיים‪ .‬אני חוזרת למושב הריק שלי ומתחילה‬
‫להוריד את שאר הבגדים בזמן שהוא פותח את הג'ינס שלו‪.‬‬
‫העיניים שלו טורפות אותי‪ .‬הוא קורע את עטיפת הקונדום בשיניו‪ .‬כשפריט‬
‫הלבוש היחיד שמפריד בינינו הוא הג'ינס הלא מכופתרים שלו‪ ,‬אני זזה‬
 ‫לעברו‪.‬‬
‫אני מודעת עד גיחוך לכך שאני במכונית במגרש החניה במקום העבודה‬
‫שלי‪ ,‬ערומה לגמרי‪ .‬מעולם לא עשיתי משהו כזה‪ .‬מעולם לא באמת רציתי‬
‫לעשות משהו כזה‪ .‬אני אוהבת את ההיזקקות הנואשת שלנו זה לזה כרגע‪,‬‬
‫ויודעת שמעולם לא היתה לי כימיה כזאת עם אף גבר אחר‪.‬‬
‫אני מניחה ידיים על כתפיו ועוברת לרכב עליו בזמן שהוא מלביש את‬
‫הקונדום‪.‬‬
‫"אל תעשי רעש‪ ",‬הוא מקניט אותי‪" .‬ממש לא בא לי להיות הסיבה‬
‫לפיטורים שלך‪".‬‬
‫אני מעיפה מבט לעבר החלון‪ ,‬עדיין לא מסוגלת לראות דבר בחוץ‪" .‬הגשם‬
‫חזק מדי‪ ,‬אף אחד לא ישמע כלום‪ ",‬אני אומרת‪" .‬חוץ מזה‪ ,‬אתה עשית יותר‬
‫רעש ממני בפעם שעברה‪".‬‬
‫הוא מבטל את דברי בצחוק קצר וחוזר לנשק אותי‪ .‬ידיו לופתות את ירכי‪,‬‬
‫והוא מושך אותי אליו כדי להיכנס לתוכי‪ .‬התנוחה הזאת בדרך כלל משחררת‬
‫בי אנקה‪ ,‬אבל פתאום אני מתעקשת בנושא הקולות שלנו‪.‬‬
‫"אין סיכוי שאני עשיתי הכי הרבה רעש‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬שפתיו עדיין נוגעות‬
‫בשפתי‪" .‬אם בכלל‪ ,‬היינו תיקו‪".‬‬
‫אני מנענעת בראשי‪" .‬אני לא מאמינה בתיקו‪ .‬זה מתאים לאנשים‬
‫שפוחדים מדי להפסיד‪".‬‬
‫הידיים שלו נוגעות בירכי‪ .‬הוא מתמקם כנגדי ככה שכל מה שעלי לעשות‬
‫כדי לקחת אותו לתוכי הוא פשוט להניח לזה לקרות‪ .‬אבל למה שאני אנמיך‬
‫את עצמי אליו? שיתאמץ קצת‪.‬‬
‫הוא מרים את ירכיו‪ ,‬מן הסתם מוכן להתחיל את המשחק בינינו‪ .‬הרגליים‬
‫שלי מתכווצות‪ ,‬ואני מתרחקת ממנו בדיוק את המרחק הדרוש‪.‬‬
‫הוא צוחק‪" .‬מה קרה‪ ,‬טייט? את פוחדת פתאום? את פוחדת שברגע‬
‫שאהיה בתוכך‪ ,‬נגלה מי באמת עושה יותר רעש?"‬
‫בעיניו עולה ניצוץ‪ .‬אני לא עונה על השאלה המאתגרת שלו‪ .‬במקום זה‬
‫אני ממשיכה לנעוץ בו עיניים ולאט־לאט נותנת לו להיכנס לתוכי‪ .‬שנינו‬
‫משתנקים יחד‪ ,‬אבל זה הקול היחיד שעובר בינינו‪.‬‬
‫ברגע שהוא נמצא עמוק בתוכי‪ ,‬ידיו מושטות אל גבי‪ ,‬והוא מושך אותי אליו‬
‫עוד‪ .‬הקולות היחידים שאנחנו משמיעים הם אנחות כבדות והשתנקויות‬
‫כבדות אף יותר‪ .‬הגשם שניתך על החלונות והגג רק מעצים את הדממה‬
‫שנשמעת בתוך המכונית‪.‬‬
‫הכוח שנדרש להתאפקות מלוּוה בצורך נואש יותר להיאחז זה בזה‪.‬‬
‫הזרועות שלו כרוכות סביב מותני‪ ,‬לופתות אותי חזק כל כך שקשה לי לזוז‪.‬‬
‫הזרועות שלי כרוכות סביב צווארו‪ .‬העיניים שלי עצומות‪ .‬אנחנו בקושי זזים‬
‫עכשיו‪ ,‬האחיזה שלנו כל כך הדוקה‪ ,‬אבל אני אוהבת את זה‪ .‬אני אוהבת את‬
‫הקצב האיטי והקבוע שלנו בזמן ששנינו מתרכזים בלהדחיק את האנקות‬
‫שכלואות בנו‪.‬‬
‫במשך כמה דקות אנחנו ממשיכים ככה‪ ,‬זזים מעט או כמעט בכלל לא‪.‬‬
‫שנינו חוששים לעשות תנועה פתאומית מדי‪ ,‬שתגרום לאחד מאיתנו‬
‫להפסיד‪.‬‬
‫ידו גולשת אל שיפולי גבי‪ ,‬והיד השנייה נוגעת באחורי ראשי‪ .‬הוא לופת‬
‫קווצת שיער ומושך אותה בעדינות עד שצווארי מונח מול פיו‪ .‬אני מתכווצת‬
‫כששפתיו נושקות לו‪ .‬להמשיך להישאר שקטה זה הרבה יותר מאתגר ממה‬
‫שחשבתי‪ .‬בייחוד כשיש לו כזה יתרון בגלל התנוחה שלנו‪ .‬הידיים שלו‬
‫חופשיות לשוטט לאן שרק ירצו‪ ,‬וזה בדיוק מה שהן עושות כרגע‪.‬‬
‫מרפרפות‪ ,‬מלטפות‪ ,‬מדלגות במורד בטני בדרך למקום היחיד שיכול‬
‫לגרום לי לוותר על הניצחון‪.‬‬
‫אני מרגישה שהוא מרמה איכשהו‪.‬‬
‫ברגע שאצבעותיו פוגשות את הנקודה המדויקת שמפעילה אותי‪ ,‬אני‬
‫מהדקת את אחיזתי סביב כתפיו ומציבה את ברכי כך שתהיה לי שליטה על‬
‫התנועה שלי‪ .‬אני הולכת ל ְענות אותו בדיוק כמו שהוא מענה אותי כרגע‪.‬‬
‫ברגע שאני מסוגלת לנוע עליו‪ ,‬התנועות האיטיות אך קבועות מתפוגגות‬
‫להן‪ .‬פיו פוגש את פי בנשיקה קדחתנית — עם יותר כוח ויותר צורך מכל‬
‫נשיקה בעבר‪ .‬כאילו אנחנו מנסים להרחיק בה את התשוקה הטבעית שלנו‬
‫לתת קול לתחושה העילאית שלנו‪.‬‬
‫לפתע חוצה את גופי ברק‪ ,‬ואני מוכרחה להתרומם ממנו ולעצור לפני‬
‫שאפסיד‪ .‬כנגד זה הוא עושה את ההפך בדיוק ומגביר את הלחץ של ידו עלי‪.‬‬
‫אני קוברת את פני בצווארו ונוגסת בעדינות בכתפו כדי שלא להיאנק‬
‫וללחוש את שמו‪.‬‬
‫בשנייה שפי נוגע בעורו‪ ,‬נשימתו נעתקת‪ ,‬ורגליו מתקשות‪.‬‬
‫הוא כמעט הפסיד‪.‬‬
‫כמעט‪.‬‬
‫אם הוא יזוז בתוכי עוד סנטימטר אחד ככה‪ ,‬הלך עלי‪ .‬אני ממש לא רוצה‬
‫שהוא ינצח‪.‬‬
‫אבל מצד שני‪ ,‬הלוואי שהוא ינצח כבר‪ ,‬ונראה שהוא רוצה לנצח לפי‬
‫ההתנשמות שלו‪ ,‬והתנועה שבה הוא מוריד אותי בעדינות בחזרה עליו‪.‬‬
 ‫מיילס‪ ,‬מיילס‪ ,‬מיילס‪.‬‬
‫הוא מרגיש שזה לא הולך להיגמר בתיקו‪ ,‬אז הוא מפעיל עלי עוד לחץ‬
‫באצבעותיו בזמן שלשונו פוגשת באוזני‪.‬‬
‫הו‪ ,‬וואו‪.‬‬
‫אני עומדת להפסיד‪.‬‬
‫בכל שנייה‪.‬‬
‫הו‪ ,‬אלוהים‪.‬‬
‫הוא מרים את ירכיו ומושך אותי כנגדו שוב‪ ,‬מחלץ מפי "מיילס!" עם‬
‫השתנקות ואנקה‪ .‬אני מתרוממת מעליו‪ ,‬אבל ברגע שברור לו שהוא ניצח‪,‬‬
‫הוא נושף בכבדות ומושך אותי אליו בכוח‪.‬‬
‫"סוף־סוף‪ ",‬הוא אומר בלי אוויר‪" .‬לא חשבתי שאחזיק מעמד עוד שנייה‪".‬‬
‫עכשיו‪ ,‬כשהתחרות נגמרה‪ ,‬שנינו משתחררים לגמרי ונהיים רועשים כל כך‪,‬‬
‫שעלינו להתנשק שוב כדי להשתיק את עצמנו‪ .‬הגופים שלנו נעים בסנכרון‬
‫מושלם‪ ,‬מאיצים‪ ,‬מוטחים זה בזה‪ .‬אנחנו ממשיכים בקצב הקדחתני שלנו‬
‫עוד כמה דקות‪ ,‬נוסקים לעוצמה כה עזה‪ ,‬שאין סיכוי שאחזיק מעמד אפילו‬
‫עוד שנייה אחת‪.‬‬
‫"טייט‪ ",‬הוא אומר כנגד פי‪ ,‬מאט את הקצב של ירכי בידיו‪" .‬אני רוצה‬
‫שנגמור יחד‪".‬‬
‫הו‪ ,‬אלוהים‪.‬‬
‫אם הוא רוצה שאני אחזיק מעמד‪ ,‬הוא לא יכול להגיד דברים כאלה‪ .‬אני‬
‫מהנהנת‪ ,‬לא מסוגלת להוציא מילה‪.‬‬
‫"את קרובה?" הוא שואל‪.‬‬
‫אני מהנהנת‪ ,‬ועדיין שום דבר לא יוצא ממני מלבד אנקה נוספת‪.‬‬
‫"זה כן?"‬
‫השפתיים שלו מפסיקות לנשק אותי‪ .‬הוא מרוכז בתשובה שלי‪ .‬אני אוחזת‬
‫באחורי ראשו ומצמידה את לחיי אל לחיו‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אני ממלמלת איכשהו‪" .‬כן‪ ,‬מיילס‪ .‬כן‪ ".‬אני מתחילה להתכווץ ברגע‬
‫שהוא שואף שאיפה חדה‪.‬‬
‫חשבתי שאנחנו כבר מחזיקים חזק זה את זה‪ ,‬אבל זה לא מתקרב בכלל‬
‫לרגע הזה‪ .‬כאילו החושים שלנו התמזגו באורח קסם‪ ,‬ואנחנו מרגישים את‬
‫אותן התחושות‪ ,‬ומשמיעים את אותם הקולות‪ ,‬וחווים את אותו הלהט העז‪,‬‬
‫וחולקים את אותה התגובה‪.‬‬
‫הקצב שלנו נרגע בהדרגה יחד עם הרעד בגופינו‪ .‬האחיזה ההדוקה שלנו‬
‫מתרפית‪ .‬הוא קובר את פניו בשערי ומתנשם בכבדות‪.‬‬
 ‫"לוזרית‪ ",‬הוא לוחש‪.‬‬
‫אני צוחקת ועוברת לנשוך אותו בשובבות בצוואר‪" .‬אתה רימית‪ ",‬אני‬
‫אומרת‪" .‬הבאת תגבורת לא חוקית כשהתחלת להשתמש בידיים שלך‪".‬‬
‫הוא צוחק ומנענע בראשו‪" .‬להשתמש בידיים זה משחק הוגן‪ .‬אבל אם את‬
‫חושבת שרימיתי‪ ,‬אז בואי נלך על משחק חוזר‪".‬‬
‫אני מרימה את הגבות‪" .‬שתי התוצאות הטובות מתוך שלוש?"‬
‫הוא מרים אותי ממותני ומתחיל לדחוף אותי לעבר דלת הנוסע בזמן שהוא‬
‫נאבק להתיישב מאחורי ההגה‪ .‬הוא מושיט לי את הבגדים שלי‪ ,‬לובש את‬
‫החולצה שלו ומכפתר את הג'ינס‪ .‬כשהוא מסיים‪ ,‬הוא מתניע את המכונית‪.‬‬
‫הוא מעביר להילוך אחורי ומתחיל לנסוע לאחור‪" .‬תחגרי‪ ",‬הוא אומר לי‬
‫בקריצה‪.‬‬
‫***‬
‫בקושי הצלחנו להגיע למעלית‪ ,‬בטח ובטח שלא למיטה שלו‪ .‬כמעט הזדיינו‬
‫שם במסדרון‪ .‬זה ממש לא היה מפריע לי‪.‬‬
‫הוא ניצח שוב‪ .‬אולי זה לא רעיון כל כך טוב‪ ,‬התחרות הזאת‪ ,‬כשהמתחרה‬
‫שלי הוא האדם הכי שקט שהכרתי אי־פעם‪.‬‬
‫אני אחזיר לו בסיבוב השלישי‪ .‬רק לא הלילה‪ ,‬כי קורבין בטח כבר בדרך‬
‫הביתה‪.‬‬
‫מיילס נועץ בי מבט‪ .‬הוא שוכב על בטנו‪ ,‬ידיו משולבות על הכרית וראשו נח‬
‫בין זרועותיו‪ .‬אני מתלבשת כדי להגיע לדירה לפני קורבין‪ ,‬כך שלא אצטרך‬
‫לשקר לגבי איפה הייתי‪.‬‬
‫מיילס עוקב אחרי בחדר השינה שלו בזמן שאני מתלבשת‪.‬‬
‫"אני חושב שהחזייה שלך עדיין במסדרון‪ ",‬הוא אומר וצוחק‪" .‬אולי כדאי‬
‫שתיקחי אותה לפני שקורבין ימצא אותה‪".‬‬
‫אני מקמטת את המצח‪" .‬רעיון טוב‪ ",‬אני אומרת‪ .‬אני כורעת על ברכי על‬
‫המיטה ומנשקת אותו בלחי‪ ,‬אבל הוא כורך את זרועו סביב מותני ומושך‬
‫אותי קדימה בעודו נשכב על הגב‪ .‬הוא נותן לי נשיקה יותר טובה אפילו מזו‬
‫שנתתי לו הרגע‪.‬‬
‫"אפשר לשאול אותך שאלה?"‬
‫הוא מהנהן‪ ,‬אבל באילוץ‪ .‬השאלות שלי מלחיצות אותו‪.‬‬
‫"למה אתה אף פעם לא מסתכל לי בעיניים כשאנחנו שוכבים?"‬
‫השאלה מביכה אותו‪ .‬הוא מסתכל עלי במשך כמה רגעים שקטים‪ ,‬עד‬
‫שאני מתרחקת מעט ומתיישבת לידו על המיטה בציפייה לתשובה שלו‪.‬‬
‫הוא מתרומם ונשען לאחור למראשות המיטה‪ ,‬בוהה בידיו‪" .‬אנשים פגיעים‬
‫בזמן סקס‪ ",‬הוא אומר ומושך בכתפיו‪" .‬קל לבלבל בין רגשות לתחושות‬
‫ולראות בהם משהו שאין בהם‪ ,‬בייחוד במצב של קשר עין‪ ".‬הוא מרים את‬
‫מבטו אלי‪" .‬זה מפריע לך?" הוא שואל‪.‬‬
‫אני מנענעת בראשי לשלילה‪ ,‬אבל הלב שלי זועק כן! "אני אתרגל לזה‪,‬‬
‫בטח‪ .‬סתם הסתקרנתי‪".‬‬
‫אני אוהבת להיות איתו אבל שונאת את עצמי יותר ויותר עם כל שקר‬
‫שיוצא מפי‪.‬‬
‫הוא מחייך ומושך אותי בחזרה אל בין שפתיו‪ ,‬מנשק אותי שוב‪" .‬לילה טוב‪,‬‬
‫טייט‪".‬‬
‫אני נסוגה לאחור ויוצאת מהחדר שלו‪ ,‬מבטו החודר נעוץ בי כל הזמן‪.‬‬
‫מצחיק איך הוא מסרב ליצור קשר עין כשאנחנו שוכבים‪ ,‬אבל לא מסוגל‬
‫להוריד ממני את העיניים בשאר הזמן‪.‬‬
‫לא מתחשק לי לחזור לדירה עדיין‪ ,‬אז אחרי שאני אוספת את החזייה‪ ,‬אני‬
‫הולכת למעלית ויורדת אל הלובי כדי לראות אם קאפ עדיין בסביבה‪ .‬בקושי‬
‫היתה לי הזדמנות לנופף אליו קודם‪ ,‬לפני שמיילס דחף אותי לתוך המעלית‬
‫ואנס אותי‪.‬‬
‫כן‪ ,‬קאפ עדיין דבוק לכיסא‪ ,‬למרות שהשעה אחרי עשר בערב‪.‬‬
‫"אתה אי־פעם ישן בכלל?" אני שואלת אותו ומתקרבת אל הכיסא הסמוך‬
‫אליו‪.‬‬
‫"אנשים יותר מעניינים בלילה‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אני אוהב ללכת לישון מאוחר‪.‬‬
‫לא להיתקל בכל הטיפשים האלה שממהרים כל כך בבוקר‪".‬‬
‫אני נאנחת בקול רם מדי ומשעינה את הראש לאחור על הכיסא‪ .‬קאפ‬
‫מבחין בכך ומסתובב להביט בי‪.‬‬
‫"הו‪ ,‬לא‪ ",‬הוא אומר‪" .‬יש צרות עם הילד? לפני כמה שעות זה נראה‬
‫שאתם מסתדרים מצוין‪ .‬ולחשוב שאולי אפילו ראיתי קצה חיוך על הפנים‬
‫שלו כשהוא נכנס פנימה איתך‪".‬‬
‫"הכול בסדר‪ ",‬אני אומרת‪ .‬אני משתהה כמה שניות‪ ,‬מסדרת את‬
‫המחשבות שלי‪" .‬היית מאוהב פעם‪ ,‬קאפ?"‬
‫חיוך איטי מתפשט על פניו‪" .‬הו‪ ,‬כן‪ ".‬הוא אומר‪" .‬קראו לה ונדה‪".‬‬
‫"כמה זמן היית נשוי?"‬
‫הוא מסתכל עלי ומרים גבה‪" .‬אף פעם לא התחתנתי‪ ",‬הוא אומר‪" ,‬אבל‬
‫אני חושב שהנישואים של ונדה נמשכו ארבעים שנה לפני שהיא הלכה‬
‫לעולמה‪".‬‬
‫אני מטה את ראשי בניסיון להבין מה הוא בעצם אומר‪" .‬אתה חייב לספר‬
‫לי יותר מזה‪".‬‬
‫הוא מזדקף מעט בכיסאו‪ ,‬החיוך עדיין לא מש מפניו‪" .‬היא גרה באחד‬
‫הבניינים שהייתי אחראי התחזוקה שלהם‪ .‬היא היתה נשואה לאיזה נבלה‬
‫שנמצא בבית רק שבועיים בכל חודש‪ .‬התאהבתי בה כשהייתי בן שלושים‪.‬‬
‫היא היתה בת עשרים ומשהו‪ .‬באותם ימים אנשים פשוט לא התגרשו‪ .‬בייחוד‬
‫נשים כמוה שבאו מסוג המשפחה שלה‪ .‬אז ביליתי את עשרים וחמש השנים‬
‫הבאות באהבה מטורפת אליה במשך שבועיים בכל חודש‪".‬‬
‫אני בוהה בו‪ ,‬תוהה מה אני אמורה לענות לו‪ .‬זה לא סיפור האהבה‬
‫הטיפוסי שאנשים בדרך כלל מספרים‪ .‬לא בטוח אפילו שזה יכול להיחשב‬
‫לסיפור אהבה‪.‬‬
‫"אני יודע מה את חושבת‪ ",‬הוא אומר‪" .‬זה נשמע מדכא‪ .‬טראגי‪".‬‬
‫אני מהנהנת לאישור‪.‬‬
‫"אהבה היא לא תמיד יפה‪ ,‬טייט‪ .‬לפעמים את מבלה את כל זמנך בתקווה‬
‫שזה יהפוך למשהו אחר‪ .‬למשהו טוב יותר‪ .‬ואז‪ ,‬לפני שאת שמה לב‪ ,‬את‬
‫חוזרת לנקודת ההתחלה‪ ,‬כשאיפשהו בדרך איבדת את הלב שלך‪".‬‬
‫אני מסיטה את העיניים ממנו ומביטה קדימה‪ .‬אני לא רוצה שהוא יבחין‬
‫בעווית הלא־רצונית בפנים שלי‪.‬‬
‫האם זה מה שאני עושה? מחכה שהדברים עם מיילס יהפכו למשהו אחר?‬
‫למשהו טוב יותר? אני חושבת ממושכות על המילים שלו‪ .‬כל כך הרבה זמן‬
‫למעשה‪ ,‬שפתאום אני שומעת אותו נוחר‪ .‬אני מפנה את מבטי לעבר קאפ‪.‬‬
‫הסנטר שלו שמוט אל חזהו‪ .‬פיו פעור לרווחה‪ ,‬והוא ישן שינה עמוקה‪.‬‬
 ‫‪18‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫אני משפשף את גבה בעידוד‪" .‬עוד שתי דקות‪ ",‬אני אומר לה‪.‬‬
‫היא מהנהנת‪ ,‬אבל ממשיכה לכסות את פניה בכפות ידיה‪.‬‬
‫היא לא רוצה להסתכל‪.‬‬
‫אני לא אומר לה שאנחנו בעצם לא צריכים לחכות עוד שתי דקות‪ .‬אני לא‬
‫אומר לה שכבר רואים את התוצאות‪ ,‬ברורות כשמש‪.‬‬
‫אני עוד לא אומר לרייצ'ל שהיא בהיריון‪ ,‬כי עדיין נותרו לה שתי‬
‫דקות של תקווה‪.‬‬
‫אני ממשיך לשפשף את הגב שלה‪ .‬כשהטיימר מצלצל‪,‬‬
‫היא לא זזה‪ .‬היא לא מסתובבת כדי להסתכל על התוצאה‪.‬‬
‫אני מניח את ראשי לצד ראשה עד שהפה שלי קרוב לאוזן שלה‪.‬‬
‫"אני כל כך מצטער‪ ,‬רייצ'ל‪ ",‬אני לוחש‪" .‬אני כל כך כל כך מצטער‪".‬‬
‫היא פורצת בבכי‪.‬‬
‫הלב שלי מתרסק לשמע הבכי הזה‪.‬‬
‫זאת אשמתי‪ .‬זה הכול באשמתי‪.‬‬
‫הדבר היחיד שאני יכול לעשות עכשיו‬
‫זה לחשוב איך לתקן את זה‪.‬‬
‫אני מסובב אותה אלי וכורך את זרועותי סביבה‪" .‬אני אגיד להם שאת לא‬
‫מרגישה טוב ושאת לא יכולה ללכת לבית הספר היום‪ .‬אני רוצה שתישארי‬
‫כאן עד שאחזור‪".‬‬
‫היא לא מהנהנת אפילו‪ .‬היא ממשיכה לבכות‪ ,‬אז אני מרים אותה ונושא‬
‫אותה למיטה‪ .‬אני חוזר אל האמבטיה ולוקח את הבדיקה‪ ,‬מכניס אותה‬
‫לאריזה ומחביא אותה מתחת לכיור ממש מאחור‪ .‬אני רץ לחדר שלי ומחליף‬
‫בגדים‪.‬‬
‫אני יוצא‪.‬‬
‫אני מחוץ לבית רוב היום‪.‬‬
‫אני מתקן את זה‪.‬‬
 ‫כשאני נכנס לבסוף לחניה שלנו‪ ,‬עדיין יש שעה עד שאבא שלי וליסה יחזרו‬
‫הביתה‪ .‬אני אוסף הכול מהמושב הקדמי וממהר פנימה כדי לראות מה‬
‫שלומה‪ .‬השארתי את הטלפון הנייד בבית מרוב לחץ בבוקר‪ ,‬אז לא היתה לי‬
‫שום דרך לדבר איתה בכלל‪ ,‬ואני אשקר אם אגיד שזה לא הרג אותי‪.‬‬
‫אני נכנס פנימה‪.‬‬
‫אני ניגש אל הדלת שלה‪.‬‬
‫אני מנסה לפתוח אותה‪ ,‬אבל היא נעולה‪.‬‬
‫אני דופק על הדלת‪.‬‬
‫"רייצ'ל?"‬
‫אני שומע תנועה‪ .‬משהו נזרק על הדלת‪ ,‬ואני קופץ לאחור‪ .‬כשאני קולט מה‬
‫קרה‪ ,‬אני צועד קדימה והולם בדלת‪" .‬רייצ'ל!" אני צועק בטירוף‪" .‬תפתחי‬
‫את הדלת!"‬
‫אני שומע אותה בוכה‪" .‬לך מפה!"‬
‫אני צועד שני צעדים לאחור‪ ,‬ואז מסתער לפנים וחובט בכתף שלי בדלת הכי‬
‫חזק שאני יכול‪ .‬הדלת נפתחת בתנופה‪ ,‬ואני נכנס פנימה‪ .‬רייצ'ל מכורבלת‬
‫למראשות המיטה‪ ,‬בוכה לתוך ידיה‪ .‬אני מתקרב אליה‪.‬‬
‫היא הודפת אותי‪.‬‬
‫אני צועד שוב אליה‪.‬‬
‫היא סוטרת לי‪ ,‬ואז קמה מהמיטה‪ .‬היא נעמדת ודוחפת אותי לאחור‪ ,‬חובטת‬
‫בכפות ידיה בחזה שלי‪" .‬אני שונאת אותך!" היא צועקת מבעד לדמעות‪ .‬אני‬
‫תופס את שתי ידיה ומנסה להרגיע אותה‪ .‬זה רק מכעיס אותה עוד יותר‪.‬‬
‫"תסתלק!" היא צועקת‪" .‬אם אתה לא רוצה שום קשר איתי‪ ,‬פשוט‬
‫תסתלק!"‬
‫המילים שלה מדהימות אותי‪.‬‬
‫"רייצ'ל‪ ,‬תפסיקי!" אני מתחנן בפניה‪" .‬אני כאן‪ ,‬אני לא הולך לשום מקום‪".‬‬
‫הדמעות שלה זולגות בשטף‪ .‬היא צועקת עלי‪ .‬היא אומרת שעזבתי אותה‪.‬‬
‫השכבתי אותה במיטה הבוקר ועזבתי אותה כי לא יכולתי להתמודד עם זה‪.‬‬
‫הייתי מאוכזב ממנה‪.‬‬
‫אני אוהב אותך‪ ,‬רייצ'ל‪ .‬יותר משאני אוהב את עצמי‪.‬‬
‫"מותק‪ ,‬לא‪ ",‬אני אומר לה ומאמץ אותה אלי‪" .‬לא עזבתי אותך‪.‬‬
‫אמרתי לך שאני אחזור‪".‬‬
‫אני שונא את זה שהיא לא הבינה למה הלכתי היום‪.‬‬
‫אני שונא את זה שלא הסברתי לה‪.‬‬
‫אני מלווה אותה שוב למיטה ומושיב אותה למראשותיה‪" .‬רייצ'ל‪",‬‬
‫אני נוגע בלחייה המוכתמות מדמעות‪" ,‬אני לא מאוכזב ממך‪ ",‬אני אומר לה‪.‬‬
‫"בכלל לא‪ .‬אני מאוכזב מעצמי‪ .‬בגלל זה רציתי לעשות כל מה שאני רק יכול‬
‫כדי לשנות את זה בשבילך‪ .‬בשבילנו‪ .‬בגלל זה הייתי כל היום בחוץ‪ .‬ניסיתי‬
‫למצוא דרך‬
‫לשפר את המצב שלנו‪".‬‬
‫אני קם ולוקח את הדפים‪ ,‬ואז פורש אותם על המיטה‪ .‬אני מראה לה הכול‪.‬‬
‫אני מראה לה את העלונים לדיור משפחתי שאספתי בקמפוס‪ .‬אני מראה‬
‫לה את הטפסים‬
‫שעלינו למלא כדי לקבל פעוטון בחינם בקמפוס‪ .‬אני מראה לה את‬
‫העלונים לסיוע כלכלי‬
‫ולשיעורי ערב ולקורסים המקוונים ולרשימת היועצים האקדמיים‪ ,‬ואיך הכול‬
‫יהיה מותאם‬
‫ללוח הזמנים של שיעורי הטיסה שלי‪ .‬כל האפשרויות פרושות בפניה‪ ,‬ואני‬
‫רוצה שהיא תראה שלמרות שלא רצינו את זה‪ ,‬למרות שלא תיכננו את זה‪...‬‬
‫אנחנו יכולים לעשות את זה‪.‬‬
‫"אני יודע שזה יהיה הרבה יותר קשה עם תינוק‪ ,‬רייצ'ל‪ .‬אני יודע את זה‪.‬‬
‫אבל זה לא בלתי אפשרי‪".‬‬
‫מבטה בוהה בכל מה שהנחתי לפניה‪ .‬אני מסתכל עליה בשתיקה‪ ,‬עד‬
‫שכתפיה מתחילות לרעוד‪ ,‬והיא מכסה את פיה בידה‪ .‬היא מצליבה את‬
‫מבטה במבטי‪ ,‬ודמעות ענקיות זולגות מעיניה‪ .‬היא רוכנת לפנים וכורכת את‬
‫זרועותיה סביב צווארי‪.‬‬
‫היא אומרת לי שהיא אוהבת אותי‪.‬‬
‫את אוהבת אותי כל כך‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫היא מנשקת אותי שוב ושוב‪.‬‬
‫"אנחנו נעמוד בזה‪ ,‬מיילס‪ ",‬היא לוחשת באוזני‪.‬‬
‫אני מהנהן ומחבק אותה בחזרה‪" .‬אנחנו נעמוד בזה‪ ,‬רייצ'ל‪".‬‬
 ‫‪19‬‬
‫טייט‬

‫יום חמישי‪.‬‬
‫ערב המשחק‪.‬‬
‫בדרך כלל הקולות של ערב המשחק שלהם ביום חמישי מעצבנים אותי‪.‬‬
‫הלילה הוא ערב לאוזני‪ ,‬בידיעה שמיילס אמור להיות בבית‪ .‬אין לי מושג למה‬
‫לצפות ממנו או מהסידור הזה שאירגנו לעצמנו‪ .‬לא הסתמסנו ולא דיברנו‬
‫בחמשת הימים מאז שהוא נסע‪.‬‬
‫אני יודעת שאני לא צריכה לחשוב עליו כל כך הרבה‪ .‬זה אמור להיות לא‬
‫מחייב‪ ,‬אבל נראה שזה הכול חוץ מאשר לא מחייב‪ .‬מבחינתי זה מחייב‬
‫בטירוף‪ .‬ואינטנסיבי‪ .‬הוא פחות או יותר כל מה שאני חושבת עליו מאז הלילה‬
‫ההוא בגשם‪ ,‬וזה די מעורר רחמים שרועדת לי היד המזורגגת‪ ,‬כשאני‬
‫מושיטה אותה לידית הדלת של הדירה שלי ויודעת שהוא עשוי להיות שם‪.‬‬
‫אני פותחת את הדלת‪ ,‬וקורבין הוא הראשון שאני רואה‪ .‬הוא מהנהן אבל‬
‫לא אומר שלום אפילו‪ .‬איאן מנופף לי ממקומו בספה‪ ,‬ואז חוזר לצפות‬
‫בטלוויזיה‪.‬‬
‫העיניים של דילון משוטטות על גופי מעלה־מטה‪ ,‬ואני מתאמצת שלא‬
‫לגלגל עיניים‪.‬‬
‫מיילס לא עושה כלום‪ ,‬כי מיילס לא שם‪.‬‬
‫כל הגוף שלי נאנח באכזבה‪ .‬אני שומטת את התיק אל הכיסא הריק בסלון‬
‫ואומרת לעצמי שטוב שהוא לא שם‪ ,‬כי יש לי המון שיעורים בלאו הכי‪.‬‬
‫"יש פיצה במקרר‪ ",‬אומר קורבין‪.‬‬
‫"נחמד‪ ".‬אני הולכת למטבח ופותחת את הארון כדי לקחת צלחת‪ .‬צעדים‬
‫מתקרבים לעברי‪ ,‬והלב שלי מאיץ את פעימותיו‪.‬‬
‫לפתע יד נוגעת בי בשיפולי הגב‪ .‬אני מחייכת ומסתובבת להביט במיילס‪.‬‬
‫רק שזה לא מיילס‪ .‬זה דילון‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר ומושיט את ידו סביבי אל הארון‪ .‬היד שלו כבר‬
‫החליקה אל מותני‪ .‬הוא מישיר מבט לעיני‪ ,‬מושיט את ידו מאחורי ופותח את‬
‫הארון‪" .‬אני רק צריך כוס לבירה שלי‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬מתרץ את עובדת‬
‫הימצאותו שם‪ .‬הפנים שלו נמצאות כמה סנטימטרים מפני‪.‬‬
‫אני מקללת את זה שהוא ראה אותי מחייכת כשהסתובבתי‪ .‬נתתי לו את‬
‫הרושם הלא נכון‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אתה לא תמצא כוס בכיס שלי‪ ",‬אני אומרת והודפת את ידו ממני‪.‬‬
‫אני מרימה את המבט מדילון ובדיוק רואה את מיילס נכנס למטבח‪ .‬העיניים‬
‫שלו זוג חורים יוקדים הנעוצים בנקודה שבה דילון נגע בי‪.‬‬
‫מיילס ראה את היד של דילון עלי‪.‬‬
‫מיילס מסתכל על דילון עכשיו כאילו הוא רצח מישהו‪.‬‬
‫"ממתי אתה שותה בירה מכוס?" מיילס שואל‪.‬‬
‫דילון מסתובב ומסתכל על מיילס‪ ,‬ואז מעיף מבט לעברי בחיוך חצוף‪,‬‬
‫פתייני‪" .‬מאז שטייט עמדה כל כך קרוב לארון‪".‬‬
‫שיט‪ .‬הוא אפילו לא טורח להסתיר את זה‪ .‬הוא חושב שאני בקטע שלו‪.‬‬
‫מיילס הולך אל המקרר ופותח אותו‪" .‬אז מה‪ ,‬דילון‪ ,‬מה שלום אשתך?"‬
‫מיילס לא מנסה לקחת כלום מהמקרר‪ .‬הוא רק עומד שם ובוהה במקרר‪,‬‬
‫אצבעותיו לופתות בכוח את ידית הדלת‪.‬‬
‫דילון עדיין מסתכל עלי‪ ,‬מבטו מורכן לעברי‪" .‬היא בעבודה‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫"לעוד ארבע שעות לפחות‪".‬‬
‫מיילס טורק את דלת המקרר וצועד שני צעדים מהירים לעבר דילון‪ .‬דילון‬
‫מזדקף במקומו‪ ,‬ואני מיד מתרחקת ממנו‪" .‬קורבין בפירוש אמר לך לשמור‬
‫את הידיים שלך לעצמך בכל מה שקשור לאחותו‪ .‬אז תראה קצת כבוד!"‬
‫הלסת של דילון מתעווה‪ ,‬אך הוא לא נסוג לאחור ולא מפנה את מבטו‬
‫ממיילס‪ .‬למעשה‪ ,‬הוא צועד צעד אחד לעברו ומצמצם את המרחק ביניהם‪.‬‬
‫"נשמע לי שקורבין הוא לא בדיוק העניין פה‪ ",‬דילון מסנן בין שיניו‪.‬‬
‫הלב שלי הולם בעוז‪ .‬אני מרגישה אשמה על כך שנתתי לדילון את הרושם‬
‫הלא נכון‪ ,‬ושעכשיו הם רבים בגלל זה‪ .‬אבל לעזאזל‪ ,‬מוצא חן בעיני שמיילס‬
‫שונא אותו כל כך‪ .‬רק הלוואי שידעתי אם זה מפני שהוא לא אוהב את זה‬
‫שדילון מפלרטט איתי בזמן שיש לו אישה בבית‪ ,‬או מפני שהוא לא אוהב את‬
‫זה שדילון מפלרטט דווקא איתי‪.‬‬
‫ועכשיו קורבין עומד בפתח הדלת‪.‬‬
‫שיט‪.‬‬
‫"אני לא בדיוק העניין איפה?" הוא שואל ומסתכל על שני התרנגולים‪.‬‬
‫מיילס הולך צעד אחד אחורה ומסתובב כדי שיוכל להסתכל על דילון‬
‫וקורבין יחד‪ .‬עיניו נעוצות בדילון‪" .‬הוא מנסה לזיין את אחותך‪".‬‬
‫אלוהים‪ ,‬מיילס‪ .‬שמעת פעם על לשון נקייה?‬
‫קורבין לא מניד עפעף‪" .‬לך הביתה לאשתך‪ ,‬דילון‪ ",‬הוא אומר בנחרצות‪.‬‬
‫מביך כפי שזה‪ ,‬אני לא עושה דבר כדי להתערב ולהגן על דילון‪ .‬נראה לי‬
‫שמיילס וקורבין רק חיפשו תירוץ להיפטר ממנו‪ .‬ובחיים לא הייתי מגינה על‬
‫גבר שאינו מכבד את אשתו‪ .‬דילון בוהה בקורבין כמה שניות ארוכות‬
‫ומעיקות‪ ,‬ואז מסתובב להביט בי כשגבו למיילס ולקורבין‪.‬‬
‫לבחור הזה יש משאלת מוות‪.‬‬
‫"אני גר בדירה ‪ ",1012‬הוא לוחש לי בקריצה‪" .‬תבואי לבקר מתישהו‪ .‬היא‬
‫עובדת בלילות בסופי־שבוע‪ ".‬הוא מסתובב ועובר בין קורבין למיילס בדרכו‬
‫החוצה‪" .‬ושניכם יכולים ללכת להזדיין‪".‬‬
‫קורבין מסתובב באגרופים קפוצים‪ .‬הוא מתחיל ללכת אחרי דילון‪ ,‬אבל‬
‫מיילס תופס את זרועו ומושך אותו לאחור בחזרה למטבח‪ .‬הוא לא משחרר‬
‫את הזרוע של קורבין עד שדלת הכניסה נסגרת בטריקה‪.‬‬
‫קורבין מסתובב ומביט בי‪ .‬הוא כועס כל כך‪ ,‬שפלא שלא יוצא לו עשן‬
‫מהאוזניים‪ .‬הפנים שלו אדומות‪ ,‬ומפרקי האצבעות שלו מלבינים‪ .‬שכחתי עד‬
‫כמה הוא מגונן עלי בצורה מטורפת‪ .‬אני מרגישה בת חמש־עשרה שוב‪ ,‬רק‬
‫שעכשיו פתאום יש לי שני אחים מגוננים‪.‬‬
‫"תמחקי את מספר הדירה הזה מהראש‪ ,‬טייט‪ ",‬אומר לי קורבין‪.‬‬
‫אני מנענעת בראשי‪ ,‬איכשהו מאוכזבת מכך שהוא בכלל חושב שאני רוצה‬
‫לזכור את מספר הדירה של דילון‪" .‬יש לי סטנדרטים‪ ,‬קורבין‪".‬‬
‫הוא מהנהן‪ ,‬ועדיין מנסה להירגע‪ .‬הוא לוקח שאיפה עמוקה‪ ,‬מקפיץ את‬
‫הלסת שלו‪ ,‬ואז הולך בחזרה לסלון‪.‬‬
‫מיילס נשען על הדלפק ובוהה בכפות הרגליים שלו‪ .‬אני מסתכלת עליו‬
‫בשתיקה עד שהוא מרים לבסוף את מבטו ומתבונן בי‪ .‬הוא מעיף מבט‬
‫לעבר הסלון‪ ,‬ואז מתרחק מהדלפק ומתקדם לעברי‪ .‬עם כל צעד שהוא‬
‫מתקרב‪ ,‬אני נצמדת יותר אל הדלפק מאחורי ומנסה לסגת מהמבט החודר‬
‫שלו‪ ,‬למרות שאני לא באמת יכולה ללכת לשום מקום‪.‬‬
‫הוא מושיט אלי את ידו‪.‬‬
‫הוא מדיף ריח טוב‪ .‬ניחוח תפוח‪ .‬הפרי האסור‪.‬‬
‫"תשאלי אותי אם את יכולה ללמוד בדירה שלי‪ ",‬הוא לוחש‪.‬‬
‫אני מהנהנת ותוהה למה לעזאזל הוא מבקש את זה אחרי כל מה שקרה‬
‫עכשיו‪ .‬אבל שואלת בכל זאת‪" .‬אני יכולה ללמוד בדירה שלך?"‬
‫חיוך רחב נמרח על פניו‪ .‬הוא שומט את מצחו אל צד ראשי‪ ,‬כך ששפתיו‬
‫נמצאות בדיוק מעל האוזן שלי‪" .‬התכוונתי שתבקשי את זה ממני בנוכחות‬
‫אח שלך‪ ",‬הוא אומר וצוחק בשקט‪" ,‬כדי שיהיה לי תירוץ להביא אותך‬
‫לשם‪".‬‬
 ‫טוב‪ ,‬זה מביך‪.‬‬
‫עכשיו הוא יודע בדיוק עד כמה אני לא באמת טייט כשאני לידו‪ .‬אני סתם‬
‫נוזל‪ .‬סתם מרַצ ָה‪ .‬עושה מה שהוא רוצה‪ ,‬עושה מה שאומרים לי‪.‬‬
‫"אה‪ ",‬אני אומרת בשקט ורואה אותו מתרחק ממני‪" .‬זה הרבה יותר‬
‫הגיוני‪".‬‬
‫הוא עדיין מחייך‪ .‬לא קלטתי עד כמה התגעגעתי לחיוך הזה‪ .‬הוא צריך‬
‫לחייך כל הזמן‪ .‬לנצח‪ .‬אלי‪.‬‬
‫הוא יוצא מהמטבח וחוזר לסלון‪ ,‬ואני הולכת לחדר שלי ומתקלחת בזמן‬
‫שיא‪.‬‬
‫***‬
‫לא ידעתי שאני שחקנית טובה כל כך‪.‬‬
‫אבל עשיתי חזרות‪ .‬חמש דקות של חזרות‪ .‬עמדתי בחדר שלי וחיפשתי את‬
‫הנסיבות הכי טובות בשבילי להיכנס לסלון ולבקש ממיילס את המפתח‬
‫לדירה שלו‪ .‬חיכיתי לרגע נסער ורועש מאוד במהלך המשחק‪ ,‬ואז התפרצתי‬
‫לחדר וצעקתי על כולם‪.‬‬
‫"חבר'ה‪ ,‬או שתשתיקו את הטלוויזיה הזאת או שתלכו לראות את המשחק‬
‫בדירה ממול‪ .‬אני מנסה ללמוד פה!"‬
‫מיילס מסתכל עלי ונאבק בחיוך שלו‪ .‬איאן מציץ בי בחשד‪ ,‬וקורבין מגלגל‬
‫עיניים‪" .‬תלכי את לדירה ממול‪ ",‬אומר קורבין‪" .‬אנחנו צופים במשחק‪ ".‬הוא‬
‫מסתכל על מיילס‪" .‬היא יכולה להשתמש בדירה שלך‪ ,‬נכון?"‬
‫מיילס קם מיד ואומר‪" ,‬בטח‪ .‬אני אפתח לה אותה‪".‬‬
‫לקחתי את הדברים שלי‪ ,‬יצאתי איתו מהדירה שלנו‪ ,‬והנה אנחנו כאן‪.‬‬
‫מיילס פותח את דלת הדירה שלו בשבילי‪ ,‬למרות שהיא לא נעולה‪ .‬אבל‬
‫קורבין לא יודע את זה‪ .‬הוא נכנס פנימה‪ ,‬ואני חומקת אחריו‪ .‬הוא סוגר את‬
‫הדלת‪ ,‬ואנחנו מסתובבים ומסתכלים זה על זה‪.‬‬
‫"באמת יש לי שיעורים‪ ",‬אני אומרת‪ .‬אני לא יודעת מה הוא מצפה שיקרה‬
‫בשנייה הזאת‪ ,‬אבל אני מרגישה צורך להבהיר לו‪ ,‬שזה שהוא מופיע פתאום‬
‫אחרי חמישה ימי היעדרות לא אומר שהוא בראש סדר העדיפויות שלי‪.‬‬
‫למרות שהוא כן‪.‬‬
‫"באמת יש לי משחק בטלוויזיה‪ ",‬הוא אומר ומצביע בכתפו לעבר הדירה‬
‫שלי‪ ,‬אבל בד בבד מתקדם לקראתי‪ .‬הוא לוקח את הספרים שלי מידי והולך‬
‫איתם אל השולחן ומניח אותם עליו‪ .‬הוא מתחיל ללכת בחזרה לעברי ולא‬
‫עוצר עד ששפתיו נצמדות אל שפתי‪ ,‬ואיננו יכולים ללכת עוד כי הגב שלי‬
 ‫צמוד לדלת הדירה‪.‬‬
‫הידיים שלו לופתות את מותני‪ ,‬והידיים שלי אוחזות בכתפיו‪ .‬הלשון שלו‬
‫מחליקה בין שפתי ואל תוך פי ותופסת אותו בתאווה‪ .‬הוא נאנק ונצמד אלי‬
‫בגופו בזמן שידי משוטטות במעלה צווארו ואל שערו‪ .‬ופתאום הוא מתרחק‬
‫ממני באחת והולך כמה צעדים לאחור‪.‬‬
‫הוא מסתכל עלי כאילו זאת אשמתי שעליו ללכת‪ .‬הוא מוחה את פניו‬
‫בתסכול ופולט נשיפה ארוכה‪" .‬לא הספקת לאכול‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אני אביא‬
‫לך קצת פיצה‪ ".‬הוא חוזר לכיווני‪ ,‬ואני זזה הצדה בלי לענות‪ .‬ואז הוא פותח‬
‫את הדלת ונעלם‪.‬‬
‫הוא כל כך מוזר‪.‬‬
‫אני הולכת לשולחן ומתחילה לסדר את כל חומרי הלימוד שלי‪ .‬אני‬
‫מרחיקה את הכיסא מהשולחן כדי להתיישב‪ ,‬כשדלת הדירה שלו נפתחת‬
‫פתאום‪ .‬אני מסתובבת אליו‪ .‬הוא הולך לעבר המטבח עם צלחת ביד‪ .‬הוא‬
‫מכניס את הפיצה למיקרוגל‪ ,‬לוחץ על כמה כפתורים ומפעיל אותו‪ ,‬ואז בא‬
‫ישר לעברי‪ .‬הוא שוב עושה את הדבר המפחיד הזה שגורם לי כמובן לסגת‬
‫לאחור‪ ,‬אבל השולחן שלו עומד מאחורי‪ ,‬כך שאין לי לאן לברוח‪.‬‬
‫הוא מושיט אלי את ידו ומצמיד את שפתיו לשפתי בזריזות‪" .‬אני חייב לחזור‬
‫לשם‪ ",‬הוא אומר‪" .‬את בסדר?"‬
‫אני מהנהנת‪.‬‬
‫"את צריכה משהו?"‬
‫אני מנענעת בראשי‪.‬‬
‫"יש מיץ ומים מינרליים במקרר‪".‬‬
‫"תודה‪".‬‬
‫הוא מנשק אותי נשיקה חטופה ואז מרפה והולך לעבר הדלת‪.‬‬
‫אני צונחת לכיסא‪.‬‬
‫הוא כל כך נחמד‪.‬‬
‫אני יכולה בקלות להתרגל לזה‪.‬‬
‫אני פותחת את המחברת שלי על השולחן ומתחילה ללמוד‪ .‬חולפת כחצי‬
‫שעה‪ ,‬והוא מסמס לי‪.‬‬
‫מיילס‪ :‬איך מתקדמים השיעורים?‬
‫אני קוראת את ההודעה ומחייכת כמו מפגרת‪ .‬הוא מתאפק תשעה ימים בלי‬
‫לראות אותי או לסמס לי‪ ,‬ועכשיו הוא שולח לי הודעה ממרחק כמה מטרים‪.‬‬
 ‫אני‪ :‬בסדר‪ .‬איך הולך המשחק?‬
‫מיילס‪ :‬מחצית‪ .‬אנחנו מפסידים‪.‬‬
‫אני‪ :‬באסה‪.‬‬
‫מיילס‪ :‬ידעת שאין לי כבלים‪.‬‬
‫אני‪??? :‬‬
‫מיילס‪ :‬לפני כן‪ ,‬כשצעקת עלינו ללכת לדירה שלי לראות את המשחק‪.‬‬
‫אבל כבר ידעת שאין לי כבלים‪ .‬אני חושב שאיאן קצת חושד‪.‬‬
‫אני‪ :‬אוי‪ ,‬לא‪ .‬לא חשבתי על זה‪.‬‬
‫מיילס‪ :‬זה בסדר‪ .‬הוא מסתכל עלי כאילו הוא יודע שקורה משהו‪.‬‬
‫האמת‪ ,‬זה לא אכפת לי‪ .‬הוא בין כה יודע עלי הכול‪.‬‬
‫אני‪ :‬אני מופתעת שעוד לא סיפרת לו‪ .‬אתם לא מנשקים מישהי וישר‬
‫רצים לספר לחבר'ה?‬
‫מיילס‪ :‬לא אני‪ ,‬טייט‪.‬‬
‫אני‪ :‬אז אתה יוצא מן הכלל‪ .‬עכשיו תניח לי‪ ,‬אני צריכה ללמוד‪.‬‬
‫מיילס‪ :‬אל תחזרי לכאן עד שאבוא להגיד לך שהמשחק נגמר‪.‬‬
‫אני מניחה את הטלפון שלי על השולחן‪ ,‬לא מסוגלת למחות את החיוך‬
‫מהפרצוף‪.‬‬
‫***‬
‫כעבור שעה דלת הדירה שלו נפתחת שוב‪ .‬אני מרימה את מבטי לעברו והוא‬
‫נכנס פנימה‪ ,‬סוגר את הדלת ונשען עליה בטבעיות‪" .‬המשחק נגמר‪ ",‬הוא‬
‫אומר‪.‬‬
‫אני שומטת את העט שלי‪" .‬עיתוי מושלם‪ .‬בדיוק גמרתי להכין שיעורים‪".‬‬
‫העיניים שלו נחות על הספרים שלי‪ ,‬שפזורים על השולחן‪" .‬קורבין בטח‬
‫מחכה לך‪".‬‬
‫אני תוהה אם זאת הדרך שלו להגיד שכדאי שאלך‪ ,‬או שהוא רוצה לומר‬
‫משהו‪ .‬אני קמה בכל זאת ומתחילה לאסוף את הספרים שלי בניסיון‬
‫להסתיר את האכזבה שמרוחה על פני‪.‬‬
‫הוא פוסע ישר לעברי‪ ,‬לוקח ממני את הספרים ומניח אותם בחזרה על‬
‫השולחן‪ .‬הוא דוחף אותם הצדה ומפנה מקום ואז תופס את מותני ומרים‬
‫אותי על השולחן‪.‬‬
‫"זה לא אומר שאני רוצה שתלכי‪ ",‬הוא אומר בנחרצות ומסתכל לי ישר‬
‫בעיניים‪.‬‬
‫הפעם אני לא מחייכת‪ ,‬כי הוא שוב מלחיץ אותי‪ .‬בכל פעם שהוא מסתכל‬
‫עלי במבט החודר הזה‪ ,‬אני נלחצת‪.‬‬
‫הוא מזיז אותי עד לשפת השולחן ונעמד בין רגלי‪ .‬הידיים שלו מונחות על‬
‫מותני‪ ,‬אבל השפתיים שלו מנשקות עכשיו את הסנטר שלי‪" .‬חשבתי לעצמי‪",‬‬
‫הוא אומר ברכ ּוּת‪ ,‬הנשימה שלו מלטפת את צווארי ומעבירה בי צמרמורת‪.‬‬
‫"על הלילה‪ ,‬ועל זה שלמדת כל היום‪ ".‬הוא מכניס את ידיו מתחתי ומרים‬
‫אותי מהשולחן‪" .‬ואיך את עובדת כל סוף־שבוע‪ ,‬כל הסוף־שבוע‪ ".‬הרגליים‬
‫שלי כרוכות עכשיו סביבו‪ .‬הוא לוקח אותי לחדר השינה שלו‪.‬‬
‫ומניח אותי על המיטה שלו‪.‬‬
‫עכשיו הוא נמצא מעלי‪ ,‬מסיט את שערי לאחור‪ ,‬מסתכל לי בעיניים‪.‬‬
‫"והבנתי שאף פעם אין לך יום חופש‪ ".‬הפה שלו שוב נדבק לצווארי‪ ,‬מנשק‬
‫אותי ברוך בין משפט למשפט‪" .‬לא היה לך יום חופש מאז חג ההודיה‪ ,‬נכון?"‬
‫אני מהנהנת‪ ,‬לא מבינה למה הוא מדבר כל כך הרבה אבל בו בזמן‬
‫אוהבת את זה‪ .‬היד שלו חומקת תחת החולצה שלי‪ ,‬נוגעת בבטני וממשיכה‬
‫מעלה‪ ,‬עד שהוא לופת את שדי‪" .‬את בטח ממש עייפה‪ ,‬טייט‪".‬‬
‫אני מנענעת בראש‪" .‬לא ממש‪".‬‬
‫אני משקרת‪.‬‬
‫אני מותשת‪.‬‬
‫השפתיים שלו מתרחקות מצווארי‪ ,‬והוא מסתכל לתוך עיני‪" .‬את משקרת‪",‬‬
‫הוא אומר ומלטף באגודלו את החזייה הדקיקה מעל הפטמה שלי‪" .‬אני‬
‫רואה שאת עייפה‪ ".‬הוא מקרב את פיו עד שהוא נצמד לפי בעדינות כזאת‪,‬‬
‫שאני בקושי מרגישה אותו‪" .‬רק רציתי לנשק אותך כמה דקות‪ ,‬או־קיי? ואז‬
‫תלכי לנוח קצת‪ .‬אני לא רוצה שתחשבי שאני מצפה למשהו רק בגלל‬
‫ששנינו בבית‪".‬‬
‫הפה שלו נוגע שוב בפי‪ ,‬אבל שפתיו לא משתוות ל ְמה שהמילים שלו‬
‫עושות לי‪ .‬מעולם לא דמיינתי שהתחשבות בי יכולה להיות כזאת מדליקה‪.‬‬
‫אבל אלוהים‪ ,‬זה כל כך מגרה‪.‬‬
‫ידו משתחלת תחת החזייה שלי‪ ,‬ופיו פולש לפי‪ .‬בכל פעם שהלשון שלו‬
‫מלטפת את הלשון שלי‪ ,‬אני מסתחררת‪ .‬ותוהה אם זה אי־פעם יעבור לי‪.‬‬
‫נכון שהוא אמר שהוא רק רוצה לנשק אותי כמה דקות‪ ,‬אבל ההגדרות‬
‫שלנו לנשיקה נכתבו בשפות שונות‪ .‬הפה שלו טורף את כל כולי‪.‬‬
‫וכך גם ידיו‪.‬‬
‫הוא דוחק את החולצה שלי מעל החזייה ומושך צד אחד שלה עד שהחזה‬
‫שלי נחשף‪ .‬הוא משתובב איתי בלשון שלו ומסתכל עלי תוך כדי כך‪ .‬הפה שלו‬
 ‫חמים‪ ,‬והלשון שלו חמימה יותר‪ .‬אנקות קטנות נמלטות ממני‪.‬‬
‫ידו מלטפת את בטני‪ ,‬והוא מתרומם קצת מעלי ומחזיק את עצמו על‬
‫המרפק‪ .‬ידו משוטטת על הג'ינס שלי עד שהיא נמצאת בין ירכי‪ .‬אצבעותיו‬
‫מלטפות את הבד בין רגלי‪ ,‬ואני מניחה לראשי להישמט לאחור ועוצמת‬
‫עיניים‪.‬‬
‫אלוהים‪ ,‬אני אוהבת את הגרסה שלו לנשיקה‪.‬‬
‫הוא מתחיל לשפשף את ידו עלי ונצמד בחוזקה אל הג'ינס שלי‪ ,‬עד שכל‬
‫הגוף שלי מתחנן אליו בדממה‪ .‬הפה שלו כבר נטש את החזה שלי‪ .‬הוא קרוב‬
‫לצווארי עכשיו‪ ,‬מנשק‪ ,‬מלקק‪ ,‬יונק‪ ,‬הכול באותה נקודה‪ ,‬כאילו הוא מנסה‬
‫לסמן אותי‪.‬‬
‫אני מנסה להישאר שקטה‪ ,‬אבל זה בלתי אפשרי כשהוא מחכך אותי ככה‪.‬‬
‫מצד שני זה בסדר‪ ,‬כי גם הוא לא ממש שקט‪ .‬עם כל אנקה שלי הוא פולט‬
‫אנחה או לוחש את שמי‪ .‬לכן אני כל כך מרעישה‪ ,‬כי אני אוהבת את הקולות‬
‫שלו‪.‬‬
‫אוהבת אותם‪.‬‬
‫היד שלו נעה במהירות אל כפתור הג'ינס שלי‪ ,‬והוא פותח אותו‪ ,‬אבל הוא‬
‫לא זז מהצוואר שלי‪ .‬הוא פותח את הרוכסן שלי ומניח יד על התחתונים שלי‪.‬‬
‫הוא ממשיך באותן תנועות‪ ,‬רק שהפעם הן נמרצות פי מיליון‪ ,‬וברור לי מיד‬
‫שהוא לא יצטרך לעשות את זה עוד הרבה זמן‪.‬‬
‫גבי מתקמר‪ ,‬ועלי לגייס את כל כוחותי כדי לא להתרחק מהאצבעות שלו‪.‬‬
‫כאילו הוא יודע בדיוק איפה הנקודות הנכונות בי‪ ,‬שיגרמו לי להגיב‪.‬‬
‫"אלוהים‪ ,‬טייט‪ ,‬את כל כך רטובה‪ ".‬שתיים מאצבעותיו מרחיקות את‬
‫תחתוני הצדה‪" .‬אני רוצה להרגיש אותך‪".‬‬
‫וזהו זה‪.‬‬
‫אני אבודה‪.‬‬
‫האצבעות שלו מחליקות לתוכי‪ ,‬אבל האגודל שלו נשאר בחוץ וגורם לפי‬
‫לפלוט אנקות כמו הו אלוהים ואל תפסיק‪ .‬כמו תקליט שבור‪ .‬הוא מנשק‬
‫אותי‪ ,‬בולע את כל הקולות שאני משמיעה‪ ,‬בזמן שהגוף שלי מתחיל לרעוד‬
‫תחתיו‪.‬‬
‫התחושה נמשכת כל כך הרבה זמן והיא חזקה כל כך‪ ,‬שאני פוחדת לעזוב‬
‫אותו כשהיא תעבור‪ .‬אני לא רוצה שהיד שלו תרפה ממני‪ .‬אני רוצה להירדם‬
‫ככה‪.‬‬
‫אני קופאת במקומי‪ .‬שנינו מתנשפים כל כך‪ ,‬שאנחנו לא מסוגלים לזוז‪.‬‬
‫הפה שלו עדיין דבוק לפי‪ ,‬והעיניים שלנו עצומות‪ ,‬אבל הוא לא מנשק אותי‪.‬‬
‫אחרי כמה רגעים הוא מרחיק את ידו מהתחתונים שלי‪ ,‬ואז סוגר את הרוכסן‬
‫ואת כפתור הג'ינס שלי‪ .‬כשאני פוקחת עיניים‪ ,‬הוא מחליק לאט את‬
‫אצבעותיו מתוך פיו בחיוך‪.‬‬
‫אלוהים‪.‬‬
‫מזל שאני לא עומדת כרגע‪ ,‬כי הייתי קורסת מיד מול המראה הזה‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬אני אומרת ונושפת אוויר‪" .‬אתה ממש טוב בזה‪".‬‬
‫הוא מחייך חיוך רחב יותר‪" .‬תודה רבה‪ ",‬הוא אומר‪ .‬הוא רוכן לפנים‬
‫ומנשק אותי במצח‪" .‬עכשיו לכי הביתה לישון קצת‪ ,‬ילדה‪".‬‬
‫הוא מתרומם מהמיטה‪ ,‬ואני תופסת את זרועותיו ומושכת אותו שוב למטה‪.‬‬
‫"רגע‪ ",‬אני אומרת לו‪ .‬אני דוחפת אותו על גבו ומתיישבת מעליו‪" .‬זה לא‬
‫ממש הוגן כלפיך‪".‬‬
‫"אנחנו לא בעניין של השוואות‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬ומגלגל אותי שוב על גבי‪.‬‬
‫"קורבין בטח תוהה למה עדיין לא חזרת‪ ".‬הוא קם ותופס את מפרקי ידי כדי‬
‫למשוך אותי אליו‪ .‬הוא מושך אותי מספיק קרוב אליו כדי שאבין שהוא לא‬
‫מוכן שאלך‪.‬‬
‫"אם קורבין ישאל‪ ,‬אני פשוט אגיד שלא רציתי ללכת עד שאגמור את כל‬
‫השיעורים‪".‬‬
‫מיילס מנענע בראשו‪" .‬את צריכה לחזור‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר‪" .‬הוא הודה לי‬
‫על זה שהגנתי עלייך מפני דילון קודם לכן‪ .‬איך את חושבת שהוא ירגיש אם‬
‫הוא ידע שעשיתי את זה מתוך אנוכיות‪ ,‬כי רציתי אותך לעצמי?"‬
‫"לא אכפת לי מה הוא ירגיש‪ .‬זה לא עניינו‪".‬‬
‫מיילס חופן את לחיי בידו‪" .‬לי אכפת‪ .‬הוא חבר שלי‪ .‬אני לא רוצה שהוא‬
‫יגלה איזה צבוע אני‪ ".‬הוא מנשק את מצחי ומושך אותי אל מחוץ לחדר לפני‬
‫שאני מספיקה לענות‪ .‬הוא אוסף את הספרים שלי ומושיט לי אותם בדלת‬
‫הכניסה‪ ,‬אבל לפני שאני יוצאת הוא תופס לי את המרפק ועוצר אותי‪ .‬הוא‬
‫נועץ בי מבט‪ ,‬אבל הפעם יש בו משהו נוסף‪.‬‬
‫יש משהו חדש בעיניים שלו‪ .‬לא תשוקה ולא תאווה ולא אכזבה‪ .‬משהו‬
‫חסר מילים‪ .‬משהו שהוא רוצה להגיד לי‪ ,‬אבל פוחד‪.‬‬
‫ידיו חופנות את לחיי והוא מצמיד את שפתיו אל שפתי חזק כל כך‪ ,‬שאני‬
‫נתקעת במשקוף הדלת מאחורי‪.‬‬
‫הוא מנשק אותי ברכושנות ומתוך צורך נואש‪ ,‬שאילו לא הייתי אוהבת את‬
‫זה כל כך‪ ,‬זה היה רע‪ .‬הוא נושם נשימה עמוקה ומתרחק ממני‪ ,‬נושף לאיטו‬
‫את האוויר‪ ,‬מביט היישר לתוך עיני‪ .‬הוא שומט את ידו והולך לאחור‪ ,‬מחכה‬
‫שאצא אל המסדרון ואז סוגר את הדלת‪.‬‬
 ‫אין לי מושג מה זה היה‪ ,‬אבל אני רוצה עוד מזה‪.‬‬
‫איכשהו אני מצליחה לנוע וצועדת בחזרה לדירה של קורבין‪ .‬הוא לא‬
‫נמצא בסלון‪ ,‬אז אני מניחה את הספרים שלי על הדלפק‪.‬‬
‫אני שומעת את המים זורמים במקלחת שלו‪.‬‬
‫קורבין במקלחת‪.‬‬
‫מיד אני יוצאת מהדלת וחוצה את המסדרון ודופקת על הדלת‪ .‬היא‬
‫נפתחת כל כך מהר‪ ,‬כאילו מיילס נשאר לעמוד שם לידה‪ .‬הוא מעיף מבט‬
‫מעבר לכתפי לעבר דלת הדירה שלי‪.‬‬
‫"קורבין במקלחת‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫מיילס מסתכל עלי שוב‪ ,‬ולפני שיש לו זמן לעכל את המילים‪ ,‬הוא מושך‬
‫אותי פנימה לתוך הדירה‪ ,‬טורק את הדלת ודוחף אותי כנגדה‪ .‬ושוב‪ ,‬הפה‬
‫שלו טורף את כל כולי‪.‬‬
‫אני לא מבזבזת זמן‪ ,‬פותחת לו את כפתורי הג'ינס ומושכת אותם מטה‬
‫כמה סנטימטרים‪ .‬הידיים שלו תופסות פיקוד ומפשילות לי את המכנסיים‬
‫למטה עד הרצפה‪ ,‬יחד עם התחתונים שלי‪ .‬ברגע שהוא מרחיק את רגלי‬
‫מהם‪ ,‬הוא דוחף אותי לעבר שולחן המטבח‪ .‬הוא מסובב אותי ומעמיד אותי‬
‫כך שבטני נשענת על השולחן‪.‬‬
‫הוא מושיט את ידו ומפשק את רגלי בעודו נפטר מהג'ינס שלו‪ .‬הוא שולח‬
‫את שתי ידיו אל מותני ואוחז אותם חזק‪ .‬הוא מתייצב כנגדי ואז חודר‬
‫לאט־לאט לתוכי‪" .‬הו‪ ,‬אלוהים‪ ",‬הוא נאנק‪.‬‬
‫אני פורשת את כפות ידי על השולחן‪ .‬אין לי במה להחזיק‪ ,‬ואני חייבת‬
‫להיאחז במשהו‪.‬‬
‫הוא רוכן לפנים‪ ,‬מצמיד את חזהו אל גבי‪ .‬הנשימות שלו נעשות כבדות‬
‫וחמות ומוטחות על עורי‪" .‬אני חייב להביא קונדום‪".‬‬
‫"או־קיי‪ ",‬אני מתנשפת‪.‬‬
‫אבל הוא עדיין לא נסוג‪ ,‬והגוף שלי רוצה לקחת אותו עד הסוף‪ .‬אני‬
‫מצמידה את עצמי אליו ומושכת אותו עמוק יותר לתוכי‪ .‬אצבעותיו ננעצות‬
‫בירכי חזק כל כך‪ ,‬שאני מתעווה מכאב‪.‬‬
‫"אל תעשי את זה‪ ,‬טייט‪".‬‬
‫הקול שלו הוא אזהרה‪.‬‬
‫או קריאת תיגר‪.‬‬
‫אני עושה את זה שוב‪ ,‬והוא נאנק ויוצא מתוכי במהירות‪ .‬ידיו עדיין לופתות‬
‫את ירכי‪ ,‬והוא עדיין צמוד אל גופי‪ ,‬אלא רק כבר לא בתוכי‪.‬‬
‫"אני לוקחת גלולות‪ ",‬אני לוחשת‪.‬‬
 ‫הוא לא זז‪.‬‬
‫אני עוצמת עיניים‪ .‬הלוואי שהוא יעשה משהו‪ .‬כל דבר‪ .‬אני הולכת למות‪.‬‬
‫"טייט‪ ",‬הוא לוחש לי ומשתתק‪ .‬אנחנו עומדים בשקט בלי תנועה‪ ,‬כשהוא‬
‫מחוץ לגופי‪.‬‬
‫"לעזאזל‪ ",‬הוא מרפה ממותני ולופת את כפות ידי על השולחן‪ .‬הוא משרג‬
‫את אצבעותיו באצבעותי ולוחץ בחוזקה‪ ,‬ואז קובר את פניו בתוך עורפי‪.‬‬
‫"תחזיקי חזק‪".‬‬
‫הוא פולש לתוכי בצורה כל כך לא צפויה‪ ,‬שאני צועקת‪ .‬אחת מידיו מרפה‬
‫מידי‪ ,‬והוא מקרב אותה אל פי ומכסה אותו‪" .‬ששש‪ ",‬הוא מזהיר‪ .‬הוא לא זז‪,‬‬
‫ונותן לי רגע להתרגל אליו בתוכי‪.‬‬
‫הוא יוצא באנקה ופולש לתוכי שוב‪ ,‬ועוד צעקה נפלטת ממני‪ .‬ידו מכסה‬
‫את קולי‪.‬‬
‫הוא חוזר על התנועה הזאת שלו‪.‬‬
‫חזק יותר‪.‬‬
‫מהר יותר‪.‬‬
‫עם כל חדירה הוא נאנק‪ .‬נפלטים לי קולות שלא ידעתי שאני מסוגלת‬
‫להשמיע‪ .‬מעולם לא חוויתי משהו דומה לזה‪.‬‬
‫לא דמיינתי שזה יכול להיות כל כך עז‪ ,‬כל כך חי‪ ,‬כל כך חייתי‪.‬‬
‫אני מרכינה את פני ומצמידה לחי אל השולחן‪.‬‬
‫אני עוצמת את עיני חזק‪.‬‬
‫אני נותנת לו לזיין אותי‪.‬‬
‫***‬
‫הכול שקט‪.‬‬
‫שקט כל כך‪ ,‬שאני תוהה אם זה מפני ששנינו הרעשנו כל כך לפני רגע‪ ,‬או‬
‫מפני שהוא צריך להתעשת‪.‬‬
‫הוא עדיין בתוכי‪ ,‬אבל הוא גמר‪ .‬הוא לא זז‪ .‬יד אחת שלו עדיין מכסה את‬
‫פי‪ ,‬והשנייה עדיין לופתת את אצבעותי‪ .‬הפנים שלו עדיין חבויים בתוך צווארי‪.‬‬
‫אבל הוא קפוא כל כך‪ ,‬שאני פוחדת לזוז‪ .‬אני אפילו לא מרגישה אותו‬
‫נושם‪.‬‬
‫הדבר הראשון שהוא מזיז זה היד שלו‪ .‬הוא מסיר אותה מעל פי‪ .‬ואז הוא‬
‫מרפה את אצבעותיו מאצבעותי ופורש אותן‪ ,‬מרחיק אותן לאט ממני‪ .‬הוא‬
‫מצמיד את שתי כפות ידיו אל השולחן ומרים את פניו מצווארי‪ .‬הוא יוצא‬
‫מתוכי בלי להשמיע הגה‪.‬‬
 ‫הכול עדיין שקט כל כך‪ .‬אני לא זזה‪.‬‬
‫אני שומעת אותו לובש בחזרה את מכנסיו וסוגר אותם‪.‬‬
‫אני שומעת את צעדיו מתרחקים ממני‪.‬‬
‫הוא הולך‪.‬‬
‫דלת חדר השינה שלו נטרקת‪ ,‬ואני נרתעת‪ .‬הלחי שלי וכפות ידי והבטן שלי‬
‫עדיין מוטלות על השולחן שלו‪ ,‬אבל עכשיו גם הדמעות שלי‪.‬‬
‫הן זולגות‪.‬‬
‫זולגות‪ ,‬וזולגות‪ ,‬וזולגות‪ .‬בלי מעצור‪.‬‬
‫אני נבוכה‪ .‬אני מתביישת‪ .‬מה לעזאזל לא בסדר איתו? אני גאה מדי‬
‫ופחדנית מכדי לגלות את זה‪.‬‬
‫נדמה שזה הסוף‪ .‬אני לא חושבת שהייתי מוכנה לסוף הזה‪ .‬אני לא חושבת‬
‫שאי־פעם אהיה מוכנה לסוף הזה‪ ,‬ואני שונאת את עצמי על שנתתי לרגשות‬
‫שלי להגיע לנקודה הזאת‪.‬‬
‫אני גם כועסת כי הנה אני‪ ,‬עומדת בדירה שלו‪ ,‬מחפשת את המכנסיים שלי‪,‬‬
‫מנסה לעצור את הדמעות המגוחכות שלי‪ ,‬שארית הזרע שלו עדיין נוטפת‬
‫במורד רגלי‪ ,‬ואין לי שמץ של מושג למה הוא היה חייב להרוס את זה‪.‬‬
‫להרוס אותי‪.‬‬
‫אני מסיימת להתלבש ועוזבת את הדירה‪.‬‬
 ‫‪20‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫"הבטן מתחילה לבצבץ‪ ",‬אני אומר לה‪ .‬אני מעביר את אצבעותי על בטנה‬
‫החשופה ומנשק אותה‪.‬‬
‫"היא חמודה‪".‬‬
‫אני מצמיד אוזן לעורה ועוצם עיניים‪" .‬אני בטוח שהוא מרגיש בודד שם‪ ",‬אני‬
‫אומר‪.‬‬
‫"אתה מרגיש בודד שם‪ ,‬חמודי?"‬
‫רייצ'ל צוחקת‪" .‬אתה כל הזמן מדבר איתו כאילו הוא בן‪ .‬ואם זאת בת?"‬
‫אני אומר לרייצ'ל שיהיה מינו אשר יהיה‪ ,‬אני אוהב אותו באותה הדרך‪.‬‬
‫אני כבר אוהב אותו‪.‬‬
‫או אותה‪.‬‬
‫ההורים שלנו נסעו אל מחוץ לעיר‪ .‬אנחנו שוב משחקים באבא ואמא‪,‬‬
‫אלא שהפעם זה לא ממש משחק‪ .‬זה די רציני‪.‬‬
‫"אז מה יקרה אם הוא באמת יציע לה נישואים הפעם?"‬
‫היא שואלת‪.‬‬
‫אני אומר לה לא לדאוג‪ .‬אני אומר לה שהוא לא יציע נישואים‪.‬‬
‫הוא ישאל אותי לפני שהוא יעשה את זה‪ .‬לפחות את זה אני יודע עליו‪.‬‬
‫"אנחנו חייבים לספר להם‪ ",‬אני אומר לה‪.‬‬
‫היא מהנהנת‪ .‬היא יודעת שאנחנו חייבים לספר להם‪.‬‬
‫כבר עברו שלושה חודשים‪ .‬בעוד חודשיים נגמרים הלימודים‪.‬‬
‫מתחילים לראות את זה‪.‬‬
‫הבטן מתחילה לבצבץ‪ .‬זה חמוד‪.‬‬
‫"אנחנו צריכים לספר להם מחר‪ ",‬אני אומר‪.‬‬
‫היא אומרת בסדר‪.‬‬
‫אני מתרחק מהבטן שלה ונשכב לצדה‪ .‬אני מושך אותה אלי ומחבק אותה‪.‬‬
‫אני נוגע בפניה‪.‬‬
‫"אני אוהב אותך‪ ,‬רייצ'ל‪ ",‬אני אומר לה‪.‬‬
 ‫היא לא מפחדת כל כך עכשיו‪ .‬היא אומרת לי שגם היא אוהבת אותי‪.‬‬
‫"את עושה עבודה טובה‪ ",‬אני אומר‪ .‬היא לא יודעת על מה אני מדבר‪ ,‬אז‬
‫אני מחייך‬
‫ונוגע לה בבטן‪" .‬את עושה עבודה טובה בגידול שלו‪ .‬אני בטוח‬
‫שאת הולכת לגדל את התינוק הכי טוב שאי־פעם אישה גידלה‪".‬‬
‫היא צוחקת מהטיפשות שלי‪.‬‬
‫את אוהבת אותי כל כך‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫אני מסתכל עליה — על הנערה שנתתי לה את לבי — ותוהה‬
‫איך היה לי כזה מזל‪.‬‬
‫אני תוהה איך היא אוהבת אותי בדיוק כמו שאני אוהב אותה‪.‬‬
‫אני תוהה מה אבא שלי יגיד כשנספר לו עלינו‪.‬‬
‫אני תוהה אם ליסה תשנא אותי‪ .‬אני תוהה אם היא תרצה לקחת‬
‫את רייצ'ל בחזרה לפניקס‪.‬‬
‫אני תוהה איך אוכל לשכנע אותם שאנחנו נסתדר‪.‬‬
‫"איך נקרא לו?" אני שואל אותה‪.‬‬
‫היא מתרגשת מהשאלה שלי‪ .‬היא אוהבת לדבר על שמות‪.‬‬
‫היא אומרת שאם זאת בת‪ ,‬היא רוצה לקרוא לה קלייר‪.‬‬
‫על שם סבתא שלה‪.‬‬
‫אני אומר לה שאני מצטער שלא הכרתי את סבתא שלה‪ .‬הייתי רוצה להכיר‬
‫את האישה שהבת שלי תיקרא על שמה‪ .‬היא אומרת לי שסבתא שלה‬
‫היתה אוהבת אותי‪ .‬אני אומר לה שאני אוהב את השם קלייר‪.‬‬
‫"ואם זה בן?" אני שואל‪.‬‬
‫"אז אתה יכול לבחור את השם‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫אני אומר לה שזה מאוד מלחיץ‪ .‬אני אומר לה שהוא יצטרך לחיות עם השם‬
‫שלו כל החיים‪.‬‬
‫היא אומרת‪" ,‬אז כדאי שתבחר שם טוב‪".‬‬
‫כדאי שאני אבחר שם טוב‪.‬‬
‫"שם שיש לו משמעות בשבילך‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫שם שיש לו משמעות בשבילי‪.‬‬
‫אני אומר לה שיש לי את השם המושלם בשבילו‪.‬‬
‫היא רוצה לדעת מהו‪ .‬אני אומר שאני לא מגלה לה‪.‬‬
‫אני אגלה לה את השם שלו אחרי שזה יהיה השם שלו‪.‬‬
‫אחרי שהוא ייוולד‪.‬‬
‫היא אומרת שאני משוגע‪ .‬היא אומרת שהיא מסרבת ללדת‬
‫את התינוק שלנו עד שהיא תדע מה השם שלו‪.‬‬
‫אני צוחק‪ .‬אני אומר שאין לה ברירה‪.‬‬
‫היא אומרת לי שאני משוגע‪.‬‬
‫וזה מה שאת אוהבת בי‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
 ‫‪21‬‬
‫טייט‬

‫עבדתי במשך כל סוף־השבוע‪ ,‬אז לא ראיתי את מיילס ולא דיברתי איתו מאז‬
‫יום חמישי בלילה‪ .‬אני ממשיכה להגיד לעצמי שזה לטובה‪ ,‬אבל אני בפירוש‬
‫לא מרגישה ככה‪ .‬זה אוכל אותי‪ .‬יום שני בערב עכשיו‪ ,‬וזה היום הראשון זה‬
‫שלושה ימים שקורבין לא יהיה בבית ומיילס כן‪ .‬אני יודעת שהוא יודע‬
‫שקורבין נסע‪ ,‬אבל לפי ההתנהגות שלו ביום חמישי‪ ,‬לא נראה שאכפת לו כל‬
‫כך‪ .‬איכשהו ציפיתי שהוא יסביר בסוף מה עשיתי לא בסדר‪ ,‬או לפחות יגיד לי‬
‫מה הכעיס אותו כל כך‪ ,‬אבל הדבר האחרון שקיבלתי ממנו היה טריקת דלת‬
‫החדר שלו אחרי שהוא עזב‪.‬‬
‫אני מבינה למה הוא לא היה במערכת יחסים בשש השנים האחרונות‪ .‬מן‬
‫הסתם אין לו מושג איך בחור אמור להתייחס לבחורה‪ ,‬מה שמפתיע אותי‪ ,‬כי‬
‫נראה שהוא באמת בחור הגון‪ .‬אבל ההתנהגות שלו במהלך הסקס ואחריו‬
‫סותרת כנראה את האופי שלו‪ .‬כאילו חלקים מהבחור שהוא היה פעם‬
‫מטפטפים מעל הבחור שהוא מנסה להיות‪.‬‬
‫אם איזשהו בחור אי־פעם היה מתייחס אלי כמוהו‪ ,‬זאת בטח היתה הפעם‬
‫האחרונה‪ .‬אני לא מוכנה לסבול דברים‪ ,‬שהרבה מהחברות שלי היו סובלות‪.‬‬
‫אבל אני מוצאת את עצמי ממשיכה להמציא תירוצים בשמו‪ ,‬כאילו משהו‬
‫יכול להצדיק את ההתנהגות שלו בשבוע שעבר‪.‬‬
‫אני מתחילה לחשוש שאולי אני לא כזאת קשוחה‪ ,‬אחרי הכול‪.‬‬
‫החשש הזה זוכה מיד לאישור‪ ,‬כשהלב שלי מחסיר פעימה ברגע שאני‬
‫יוצאת מהמעלית‪ .‬על דלת הדירה שלי מודבק פתק‪ ,‬אז אני רצה ותולשת‬
‫אותו‪ .‬זה בסך הכול פיסת נייר מקופל שלא כתוב עליו כלום מבחוץ‪ .‬אני‬
‫פותחת אותו‪ :‬אני צריך לעשות משהו‪ .‬אעבור אצלך בשבע‪ ,‬אם תרצי‬
‫להצטרף‪ .‬אני קוראת את הפתק כמה פעמים‪ .‬ברור לי שזה ממנו‪ ,‬וברור לי‬
‫שזה בשבילי‪ ,‬אבל הפתק נראה בנאלי כל כך‪ ,‬שלרגע אני לא בטוחה אם יום‬
‫חמישי בכלל קרה‪.‬‬
‫אבל הוא היה פה‪ .‬הוא יודע איך הלילה ההוא הסתיים בינינו‪ .‬הוא יודע‬
‫שאני בטח כועסת או נסערת‪ .‬אך שום דבר בפתק שלו לא מסגיר את זה‪.‬‬
‫אני פותחת את הדלת שלי ונכנסת לדירה לפני שאתחמם מדי ואדפוק על‬
 ‫הדלת שלו כדי לצרוח עליו‪.‬‬
‫אני שומטת את התיק שלי כשאני נכנסת לדירה וקוראת שוב את הפתק‪,‬‬
‫מנתחת הכול מכתב היד שלו ועד בחירת המילים‪ .‬אני מגוללת אותו בידי‬
‫ומשליכה אותו לעבר המטבח‪ ,‬מעוצבנת לגמרי‪.‬‬
‫אני מעוצבנת כי כבר ברור לי שאצטרף אליו‪.‬‬
‫אני לא מסוגלת לסרב לו‪.‬‬
‫***‬
‫בשבע בדיוק נשמעת דפיקה רכה על הדלת‪ .‬הדייקנות שלו מעצבנת אותי‪.‬‬
‫אין סיבה לכך‪ .‬אין לי שום דבר נגד דייקנות‪ ,‬אבל יש לי הרגשה שכל דבר‬
‫שמיילס יעשה הערב הולך לעצבן אותי‪.‬‬
‫אני ניגשת לדלת הכניסה ופותחת אותה‪.‬‬
‫הוא עומד במסדרון במרחק מטר או יותר‪ .‬אולי קרוב יותר לדלת שלו‬
‫מאשר לשלי‪ .‬הוא מסתכל מטה כשאני פותחת את הדלת‪ ,‬אבל אז מרים את‬
‫מבטו ופוגש את עיני‪ .‬הידיים שלו תחובות שוב בכיסי המעיל שלו‪ ,‬והוא לא‬
‫זוקף לגמרי את הראש‪ .‬אני רואה בזה סימן לחרטה‪ ,‬למרות שרוב הסיכויים‬
‫שזה לא כך‪.‬‬
‫"רוצה לבוא?"‬
‫קולו פולש לתוכי‪ .‬מחליש אותי‪ .‬הופך אותי שוב לנוזל‪ .‬אני מהנהנת‪ ,‬יוצאת‬
‫אל המסדרון וסוגרת את הדלת מאחורי‪ .‬אני נועלת אותה ומסתובבת להביט‬
‫בו‪ .‬הוא מחווה בראשו לעבר המעלית ואומר לי בשתיקה שהוא יבוא אחרי‪.‬‬
‫אני מנסה לפענח את ההבעה שלו‪ ,‬אבל חבל על הטרחה‪.‬‬
‫אני הולכת לעבר המעלית ולוחצת על הכפתור עם החץ למטה‪.‬‬
‫הוא עומד לידי‪ .‬אף אחד מאיתנו לא מדבר‪ .‬לוקח למעלית שנים להגיע‬
‫לקומה שלנו‪ .‬כשהיא נפתחת לבסוף‪ ,‬שנינו פולטים אנחת הקלה‪ .‬אבל ברגע‬
‫שאנחנו נכנסים לתוכה‪ ,‬אף אחד מאיתנו לא יכול לנשום עוד‪.‬‬
‫אני מרגישה שהוא מסתכל עלי‪ ,‬אבל אני לא מסתכלת עליו‪.‬‬
‫אני לא יכולה‪.‬‬
‫אני מרגישה טיפשה‪ .‬מתחשק לי לבכות שוב‪ .‬עכשיו כשאני כאן‪ ,‬ואין לי‬
‫מושג לאן אנחנו הולכים‪ ,‬אני מרגישה טיפשה שהרשיתי לו אפילו לקחת‬
‫אותי עד כאן‪.‬‬
‫"אני מצטער‪ ".‬קולו נשמע חלש‪ ,‬אבל כן‪ ,‬להפתעתי‪.‬‬
‫אני לא מסתכלת עליו‪ .‬אני לא מגיבה‪.‬‬
‫הוא צועד שלושה צעדים בתוך המעלית‪ ,‬ואז מושיט את ידו לצדי ולוחץ על‬
‫כפתור החירום‪ .‬האצבעות שלו משתהות על הכפתור בזמן שהוא מסתכל‬
‫עלי‪ ,‬אבל אני ממשיכה להשפיל את המבט‪ .‬הפנים שלי מופנות אל החזה‬
‫שלו‪ ,‬אבל הסנטר שלי מתוח‪ .‬אני מסרבת להסתכל עליו‪.‬‬
‫אני לא רוצה‪.‬‬
‫"טייט‪ ,‬אני מצטער‪ ",‬הוא אומר שוב‪ .‬הוא עדיין לא נוגע בי‪ ,‬אבל הוא פולש‬
‫אלי בדרכו‪ .‬הוא קרוב אלי כל כך‪ ,‬שאני מרגישה את הבל פיו ואותו ועד כמה‬
‫הוא באמת מצטער‪ ,‬אבל אני אפילו לא יודעת על מה אני אמורה לסלוח לו‪.‬‬
‫הוא מעולם לא הבטיח לי דבר מלבד סקס‪ ,‬וזה בדיוק מה שהוא נתן לי‪.‬‬
‫סקס‪.‬‬
‫שום דבר פחות מזה‪ ,‬ובהחלט שום דבר יותר מזה‪.‬‬
‫"אני מצטער‪ ",‬הוא אומר שוב‪" .‬זה לא הגיע לך‪".‬‬
‫הפעם הוא מושיט את ידו ונוגע בסנטרי‪ ,‬מרים את עיני שיביטו בעיניו‪.‬‬
‫התחושה של האצבעות שלו בעורי מכווצת אותי יותר‪ .‬אני עושה הכול כדי‬
‫לשמור על השריון שלי‪ ,‬אך מתקשה לכבוש את הדמעות‪.‬‬
‫מה שראיתי בעיניו כשהוא נישק אותי ליד הדלת שלו ביום חמישי בערב‪,‬‬
‫חזר להיראות‪ .‬מילים שהיה רוצה לומר לי ואינן יוצאות‪ .‬רק התנצלות מגיחה‬
‫ממנו‪.‬‬
‫הוא מתעוות כמו בכאב פיזי‪ ,‬ואז מצמיד את מצחו אל מצחי‪" .‬אני‬
‫מצטער‪".‬‬
‫הוא מניח את כפות ידיו על קיר המעלית ונרכן אלי עד שחזותינו נוגעים זה‬
‫בזה‪ .‬זרועותי פשוטות משני צדי‪ ,‬עיני עצומות‪ ,‬וככל שהדמעות מאיימות‬
‫לזרום‪ ,‬אני לא מניחה להן‪ .‬אני עדיין לא בטוחה על מה הוא מתנצל בדיוק‪,‬‬
‫אבל זה לא משנה‪ .‬נשמע שהוא מתנצל על הכול‪ .‬על זה שהוא התחיל איתי‬
‫משהו ששנינו ידענו שלא ייגמר טוב‪ .‬על זה שאינו מסוגל להיפתח מולי לגבי‬
‫העבר שלו‪ .‬על זה שאינו מסוגל להיפתח מולי לגבי העתיד שלו‪ .‬על זה שהוא‬
‫שבר אותי כשהלך אל חדר השינה שלו וטרק את הדלת מאחוריו‪.‬‬
‫אחת מכפות ידיו נכרכת סביב ראשי‪ ,‬והוא מושך אותי אליו‪ .‬ידו השנייה‬
‫מושטת אל גבי‪ ,‬והוא מחבק אותי חזק‪ ,‬מצמיד את לחיו אל קודקוד ראשי‪.‬‬
‫"אני לא יודע מה זה‪ ,‬טייט‪ ".‬הוא אומר‪" .‬אבל אני נשבע שלא התכוונתי‬
‫לפגוע בך‪ .‬אני פשוט לא יודע מה לעזאזל אני עושה‪".‬‬
‫ההתנצלות בקולו מספיקה כדי שזרועותי ירצו לחבק אותו‪ .‬אני מרימה‬
‫אותן ואוחזת בשרוולי החולצה שלו‪ ,‬ואז מקרבת את פני אל חזהו‪ .‬אנחנו‬
‫עומדים ככה כמה דקות‪ ,‬אבודים לגמרי‪ .‬טירונים לגמרי‪.‬‬
‫מבולבלים לגמרי‪.‬‬
‫לבסוף הוא מרפה ממני ולוחץ על הכפתור לקומת הקרקע‪ .‬אני עדיין‬
‫שותקת‪ ,‬תוהה מה לומר‪ .‬כשדלתות המעלית נפתחות‪ ,‬הוא אוחז בידי עד‬
‫שאנחנו מגיעים למכונית‪ .‬הוא פותח לי את הדלת ומחכה שאכנס פנימה‪ ,‬ואז‬
‫סוגר אותה ומקיף את המכונית לצד שלו‪.‬‬
‫עוד לא הייתי בתוך המכונית שלו‪.‬‬
‫אני מופתעת מהפשטות שלה‪ .‬אני יודעת שקורבין מרוויח מצוין‪ ,‬ואוהב‬
‫לבזבז את הכסף שלו על דברים יפים‪.‬‬
‫המכונית הזאת צנועה‪ ,‬כמו מיילס‪.‬‬
‫הוא יוצא מהחניון‪ ,‬ואנחנו נוסעים בשתיקה קילומטרים אחדים‪ .‬כשנמאס‬
‫לי מהשתיקה ומהסקרנות שלי‪ ,‬הדבר הראשון שאני אומרת הוא‪" ,‬לאן‬
‫אנחנו נוסעים?"‬
‫הקול שלי כמו מפוגג לגמרי את המבוכה‪ .‬הוא נושף בהקלה‪.‬‬
‫"לנמל התעופה‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אבל לא לעבודה‪ .‬אני נוסע לשם לפעמים‬
‫לראות מטוסים ממריאים‪".‬‬
‫הוא מושיט את ידו מעל ידית ההילוכים ואוחז בידי‪ .‬זה מנחם ומפחיד בו‬
‫בזמן‪ .‬הידיים שלו חמימות‪ ,‬ומתחשק לי שהן יאחזו בכל גופי‪ .‬זה מפחיד‪ ,‬כמה‬
‫אני רוצה אותו‪.‬‬
‫שוב משתררת שתיקה מוחלטת עד שאנחנו מגיעים לנמל התעופה‪ .‬לפנינו‬
‫מופיעים שלטים שאוסרים את הכניסה‪ ,‬אבל הוא עובר אותם כאילו ברור לו‬
‫בדיוק לאן הוא נוסע‪ .‬לבסוף אנחנו חונים במגרש חניה שמשקיף על מסלולי‬
‫ההמראה‪.‬‬
‫כמה מטוסים ניצבים זה אחר זה‪ ,‬מחכים לאישור להמריא‪ .‬הוא מצביע על‬
‫המטוס משמאל‪ ,‬וזה מתחיל להאיץ‪ .‬המכונית נמלאת בשאון המטוס החולף‬
‫על פנינו במרוצתו‪ .‬שנינו מסתכלים עליו בעודו ממריא‪ ,‬עד שהגלגלים‬
‫נעלמים‪ ,‬והמטוס נבלע בתוך הלילה‪.‬‬
‫"אתה בא לכאן הרבה?" אני שואלת אותו בעודי ממשיכה להשקיף מבעד‬
‫לחלון‪.‬‬
‫הוא צוחק בטבעיות‪ ,‬ואני מסתובבת אליו‪.‬‬
‫"זה נשמע כמו משפט קלאסי כדי להתחיל עם מישהו‪ ",‬הוא אומר ומחייך‪.‬‬
‫החיוך שלו מעלה חיוך גם על פני‪ .‬עיניו מביטות אל שפתי‪ .‬החיוך שלי‬
‫מפוגג את שלו‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני בא לכאן הרבה‪ ",‬הוא אומר ומתבונן שוב מהחלון שלו על המטוס‬
‫הבא שעומד להמריא‪.‬‬
‫באותו רגע אני קולטת שהמצב בינינו איננו כמקודם‪ .‬משהו אדיר השתנה‪.‬‬
 ‫אני תוהה אם זה טוב או רע‪ .‬הוא הביא אותי לכאן כדי לדבר‪.‬‬
‫אני רק לא יודעת על מה‪.‬‬
‫"מיילס‪ ",‬אני אומרת ומחכה שהוא יסתכל עלי שוב‪ .‬הוא לא מסתכל‪.‬‬
‫"זה לא כיף‪ ",‬הוא אומר בשקט‪" .‬הדבר הזה שאנחנו עושים‪".‬‬
‫אני לא אוהבת את המשפט הזה‪ .‬אני רוצה שהוא ימחק אותו‪ ,‬כי הוא חותך‬
‫אותי‪ .‬אבל הוא צודק‪" .‬נכון‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫"אם לא נפסיק עכשיו‪ ,‬זה רק יהיה יותר גרוע‪".‬‬
‫הפעם אני לא מסכימה איתו בקול‪ .‬אני יודעת שהוא צודק‪ ,‬אבל אני ממש‬
‫לא רוצה להפסיק עכשיו‪ .‬המחשבה לא להיות איתו מהפכת קרביים‪ ,‬גורמת‬
‫לי להרגיש חלולה‪" .‬מה עשיתי שהכעיס אותך כל כך?"‬
‫הוא מישיר מבט אל תוך עיני‪ ,‬וקשה לי לזהות אותו מרוב שהוא קר כקרח‪.‬‬
‫"זה הכול בגללי‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר בנחישות‪" .‬אל תחשבי אפילו לרגע‬
‫שהבעיות שלי הן בגלל משהו שאת עושה או לא עושה‪".‬‬
‫אני מוצאת צל קלוש של הקלה בתשובתו‪ ,‬אבל עדיין אין לי מושג מה לא‬
‫בסדר איתו‪ .‬אנחנו ממשיכים להביט זה בעיני זה בציפייה שמישהו יפר את‬
‫השתיקה שוב‪.‬‬
‫אין לי מושג מה הוא סבל בעבר‪ ,‬אבל זה בטח היה קשה בטירוף אם הוא‬
‫מתקשה להמשיך הלאה אחרי שש שנים‪.‬‬
‫"אתה מתנהג כאילו זה לא טוב שאנחנו מחבבים זה את זה‪".‬‬
‫"אולי זה לא טוב‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫מתחשק לי שהוא יפסיק לדבר‪ ,‬כי כל מה שהוא אומר רק מכאיב לי‬
‫ומבלבל אותי אפילו יותר‪" .‬אז הבאת אותי לכאן כדי להיפרד ממני?" אני‬
‫שואלת‪.‬‬
‫הוא נאנח בכבדות‪" .‬רק רציתי שיהיה לנו כיף‪ ,‬אבל… אני חושב שאולי יש‬
‫לך ציפיות אחרות‪ .‬ואני לא רוצה לפגוע בך‪ .‬אם נמשיך לעשות את זה… את‬
‫תיפגעי‪ ".‬הוא מסתכל שוב מבעד לחלון שלו‪.‬‬
‫בא לי לצרוח‪ ,‬אבל במקום זה אני מעבירה את שתי ידי על פני בתסכול‬
‫וצונחת בכבדות על מושבי‪ .‬עוד לא פגשתי מישהו שיכול להגיד כל כך מעט‬
‫כשהוא מדבר‪ .‬הוא בפירוש מתעלה על עצמו‪.‬‬
‫"אתה חייב לי יותר מזה‪ ,‬מיילס‪ .‬כמו איזה הסבר פשוט‪ ,‬אולי‪ .‬מה קרה‪,‬‬
‫לעזאזל?"‬
‫הלסת שלו מתהדקת בחוזקה בד בבד עם האחיזה שלו את ההגה‪.‬‬
‫"ביקשתי ממך לא לעשות שני דברים‪ .‬לא לשאול על העבר שלי‪ ,‬ולא לצפות‬
‫לעתיד‪ .‬אבל את עושה את שניהם‪".‬‬
‫אני מהנהנת‪" .‬כן‪ ,‬מיילס‪ .‬אתה צודק‪ .‬אני עושה את שניהם‪ .‬כי אני מחבבת‬
‫אותך‪ ,‬ואני יודעת שאתה מחבב אותי‪ .‬וכשאנחנו יחד‪ ,‬זה פשוט נהדר‪ ,‬אז זה‬
‫מה שאנשים נורמלים עושים כשנהדר להם‪ .‬כשהם מוצאים מישהו שמתאים‬
‫להם‪ ,‬הם נפתחים אליו‪ .‬הם מתמסרים לו‪ .‬הם רוצים להיות איתו‪ .‬הם לא‬
‫מזיינים אותו על שולחן המטבח שלהם ואז מסתלקים משם כאילו הוא איזה‬
‫חתיכת זבל‪".‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫הוא לא מגיב‪.‬‬
‫שום תגובה שהיא‪.‬‬
‫הוא מסתכל לפנים ומתניע את המכונית‪" .‬את צדקת‪ ",‬הוא אומר‪ .‬הוא‬
‫מעביר להילוך אחורי כדי לצאת מהחניה‪" .‬טוב שלא היינו קודם ידידים‪ .‬זה‬
‫היה יכול להיות הרבה יותר קשה‪".‬‬
‫אני מפנה את מבטי‪ ,‬נבוכה מעוצמת הכעס שהמילים שלו מעוררות בי‪.‬‬
‫נבוכה מעוצמת הכאב שהוא מסב לי‪ .‬אבל הכול עם מיילס מכאיב‪ .‬זה‬
‫מכאיב כי אני יודעת עד כמה הרגעים שלנו יחד יפים‪ ,‬ואני יודעת באיזו קלות‬
‫הרגעים הרעים יכולים להיעלם‪ ,‬אם הוא רק יפסיק לנסות להילחם בנו‪.‬‬
‫"טייט‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬מוכה חרטה‪.‬‬
‫מתחשק לי לתלוש לו את מיתרי הקול‪.‬‬
‫היד שלו מונחת על כתפי‪ ,‬והמכונית עוצרת‪" .‬טייט‪ ,‬לא התכוונתי לזה‪".‬‬
‫אני מרחיקה את ידו‪" .‬אל תעשה את זה‪ ",‬אני אומרת‪" .‬או שתודה שאתה‬
‫רוצה אותי בשביל יותר מסקס‪ ,‬או שתסיע אותי הביתה‪".‬‬
‫הוא שותק‪ .‬אולי הוא מהרהר באולטימטום שלי‪.‬‬
‫תודה בזה‪ ,‬מיילס‪ .‬תודה בזה‪ ,‬בבקשה‪.‬‬
‫המכונית ממשיכה לנסוע‪.‬‬
‫***‬
‫"מה ציפית שיקרה?" שואל קאפ ומושיט לי עוד טישו‪.‬‬
‫כשמיילס ואני הגענו לבניין‪ ,‬לא יכולתי לשאת את המחשבה לעלות איתו‬
‫במעלית‪ ,‬אז התיישבתי ליד קאפ וחיכיתי שהוא יעלה לבד‪ .‬בניגוד לשריון‬
‫הקשוח שהפגנתי מול מיילס‪ ,‬נשברתי לגמרי כשסיפרתי הכול לקאפ‪ ,‬בין‬
‫שהוא רצה לשמוע את כל הפרטים ובין שלא‪.‬‬
‫אני מנגבת שוב את האף וזורקת את הטישו לערימה שלידי על הרצפה‪.‬‬
‫"סתם השליתי את עצמי‪ ",‬אני אומרת‪" .‬שיכנעתי את עצמי שאוכל להתמודד‬
‫עם זה‪ ,‬אם הוא יזרוק אותי‪ .‬חשבתי שאם אתן לו את הזמן שלו‪ ,‬בסוף הוא‬
 ‫ישתכנע‪".‬‬
‫קאפ מושיט את ידו אל הפח שלצדו ומניח אותו בינינו כדי שיהיה לי לאן‬
‫לזרוק את הטישו שלי‪" .‬אם הילד הזה לא רואה כמה טוב יכול להיות לו‬
‫איתך‪ ,‬אז הוא לא שווה את הזמן שלך‪".‬‬
‫אני מהנהנת בהסכמה‪ .‬באמת יש לי דברים חשובים יותר לעשות עם החיים‬
‫שלי‪ ,‬אבל משום מה אני מרגישה שמיילס כן רואה כמה טוב לו איתי‪ .‬ושהוא‬
‫היה רוצה להיות מסוגל לגרום לזה להצליח בינינו‪ ,‬אבל משהו גדול ממנו או‬
‫ממני או מאיתנו עוצר אותו‪ .‬הלוואי שהייתי יודעת מה זה‪.‬‬
‫"כבר סיפרתי לך את הבדיחה האהובה עלי?" שואל קאפ‪.‬‬
‫אני מנענעת בראשי ולוקחת עוד טישו מהקופסה שבידו‪ ,‬בהקלה על שינוי‬
‫הנושא‪.‬‬
‫"טוּק־טוּק‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫לא ציפיתי שהבדיחה האהובה עליו תהיה בדיחת טוק־טוק‪ ,‬אבל אני זורמת‬
‫איתו‪" .‬מי שם?"‬
‫"פרה מפריעה‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫"פר‪"...‬‬
‫"מווווו ּ!" הוא צועק בקול רם וקוטע אותי‪.‬‬
‫אני בוהה בו‪.‬‬
‫ואז אני צוחקת‪.‬‬
‫אני צוחקת כמו שלא צחקתי הרבה זמן‪.‬‬
 ‫‪22‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫אבא שלי אומר שהוא צריך לדבר איתנו‪.‬‬
‫הוא מבקש ממני לקרוא לרייצ'ל ולפגוש אותו ואת ליסה בחדר האוכל‪ .‬אני‬
‫אומר לו שבסדר‪,‬‬
‫ושיש משהו שגם אנחנו צריכים לדבר איתם עליו‪.‬‬
‫סקרנות מבזיקה בעיניו‪ ,‬אבל רק לשנייה‪ .‬והוא כבר חושב שוב על ליסה‪,‬‬
‫ואינו סקרן עוד‪.‬‬
‫ליסה היא הכול בשבילו‪.‬‬
‫אני הולך לחדר של רייצ'ל ואומר למי שהיא הכול בשבילי‬
‫שהם רוצים לדבר איתנו‪.‬‬
‫כולנו יושבים ליד שולחן האוכל‪.‬‬
‫אני יודע מה הוא הולך להגיד‪ .‬הוא הולך להגיד לנו שהוא‬
‫הציע לה נישואים‪ .‬אני לא רוצה שזה יפריע לי‪ ,‬אבל זה מפריע לי‪ .‬אני תוהה‬
‫למה הוא‬
‫לא סיפר לי קודם‪ .‬זה מעציב אותי‪ ,‬אבל לא יותר מדי‪ .‬זה כבר לא יהיה חשוב‬
‫אחרי שנספר להם את מה שיש לנו לספר להם‪.‬‬
‫"הצעתי נישואים לליסה‪ ",‬הוא אומר‪ .‬ליסה מחייכת אליו‪ .‬הוא‬
‫מחייך אליה‪.‬‬
‫רייצ'ל ואני לא מחייכים‪.‬‬
‫"אז התחתנו‪ ",‬ליסה אומרת ומציגה את הטבעת שלה‪.‬‬
‫אז‬
‫התחתנו‪.‬‬
‫רייצ'ל משתנקת בשקט‪.‬‬
‫הם כבר נשואים‪.‬‬
‫הם נראים מאושרים‪.‬‬
‫הם מסתכלים עלינו בציפייה לתגובה שלנו‪.‬‬
‫ליסה מודאגת‪ .‬קשה לה עם זה שרייצ'ל נראית מוטרדת כל כך‪.‬‬
 ‫"מתוקה‪ ,‬זאת היתה החלטה רגעית‪ .‬היינו בלאס וגאס‪.‬‬
‫אף אחד מאיתנו לא רצה חתונה גדולה‪ .‬בבקשה אל תכעסי‪".‬‬
‫רייצ'ל מתחילה לבכות לתוך כפות ידיה‪ .‬אני כורך את זרועי סביבה‬
‫כדי לנחם אותה‪ .‬אני רוצה לנשק אותה כדי להרגיע אותה‪ ,‬אבל אבא שלי‬
‫וליסה‬
‫לא יבינו את זה‪.‬‬
‫אני צריך לספר להם‪.‬‬
‫אבא שלי נראה מבולבל מהתגובה של רייצ'ל‪" .‬לא חשבתי‬
‫שלמישהו מכם יהיה אכפת‪ ".‬הוא אומר‪" .‬שניכם עומדים לעזוב לקולג'‬
‫בעוד כמה חודשים‪".‬‬
‫הוא חושב שאנחנו כועסים עליהם‪.‬‬
‫"אבא?" אני אומר‪ ,‬וזרועי ממשיכה לחבק את רייצ'ל‪" .‬ליסה?"‬
‫אני מסתכל על שניהם‪.‬‬
‫אני הורס להם את היום‪.‬‬
‫הורס‪.‬‬
‫"רייצ'ל בהיריון‪".‬‬
‫שתיקה‪.‬‬
‫שתיקה‪.‬‬
‫שתיקה‪.‬‬
‫שתיקה מחרישת אוזניים‪.‬‬
‫ליסה בהלם‪.‬‬
‫אבא שלי מנחם את ליסה‪ .‬זרועו כרוכה סביב כתפיה‪,‬‬
‫והוא משפשף את גבה‪.‬‬
‫"אין לך אפילו חבר‪ ",‬ליסה אומרת לרייצ'ל‪.‬‬
‫רייצ'ל מסתכלת עלי‪.‬‬
‫אבא שלי קם‪ .‬הוא כועס עכשיו‪" .‬מי אחראי לזה?" הוא צועק‪.‬‬
‫הוא מסתכל עלי‪" .‬תגיד לי מי זה‪ ,‬מיילס‪ .‬איזה מין בחור מכניס בחורה‬
‫להיריון ואין לו אומץ להיות איתה כשהיא מספרת על זה לאמא שלה? איזה‬
‫מין בחור‬
‫ייתן לאח של הבחורה להיות זה שיבשר את הבשורה?"‬
‫"אני לא אח שלה‪ ".‬אני אומר לאבא שלי‪.‬‬
‫אני לא‪.‬‬
‫הוא מתעלם מההערה שלי‪ .‬הוא צועד הלוך ושוב במטבח‪.‬‬
‫הוא שונא את מי שעשה את זה לרייצ'ל‪.‬‬
 ‫"אבא‪ ",‬אני אומר‪ .‬אני קם‪.‬‬
‫הוא מפסיק לצעוד‪ .‬הוא מסתובב ומסתכל עלי‪.‬‬
‫"אבא‪"...‬‬
‫פתאום אני כבר לא בטוח בעצמי כפי שהייתי כשהחלטתי‬
‫לעשות את זה‪.‬‬
‫אני אעמוד בזה‪.‬‬
‫"אבא‪ ,‬זה אני‪ .‬אני האחראי‪".‬‬
‫קשה לו לעכל את המילים שלי‪.‬‬
‫ליסה מסתכלת עלי ועל רייצ'ל בלי הפסקה‪ .‬גם היא לא‬
‫יכולה לעכל את מה שהרגע אמרתי‪.‬‬
‫"לא יכול להיות‪ ",‬אבא שלי אומר ומנסה להדוף‬
‫את כל המחשבות שאומרות לו שזה כן יכול להיות‪.‬‬
‫אני מחכה שהוא יעכל את זה‪.‬‬
‫ההבעה שלו משתנה מבלבול לכעס‪ .‬הוא מסתכל‬
‫עלי כאילו אני לא הבן שלו בכלל‪ .‬הוא מסתכל עלי‬
‫כאילו אני הבחור שהכניס להיריון את הבת החורגת החדשה שלו‪.‬‬
‫הוא שונא אותי‪.‬‬
‫הוא שונא אותי‪.‬‬
‫הוא באמת שונא אותי‪.‬‬
‫"צא מהבית הזה‪".‬‬
‫אני מסתכל על רייצ'ל‪ .‬היא לוקחת את ידי ומנענעת בראשה‪,‬‬
‫מתחננת אלי בשקט לא ללכת‪.‬‬
‫"צא מפה‪ ",‬הוא אומר שוב‪.‬‬
‫הוא שונא אותי‪.‬‬
‫אני אומר לרייצ'ל שאני צריך לצאת‪" .‬רק לקצת זמן‪".‬‬
‫היא מתחננת בפני שלא אלך‪ .‬אבא שלי מקיף את השולחן ודוחף אותי‪.‬‬
‫הוא דוחף אותי לכיוון הדלת‪ .‬אני מרפה מידה של רייצ'ל‪.‬‬
‫"אני אהיה אצל איאן‪ ",‬אני אומר לה‪" .‬אני אוהב אותך‪".‬‬
‫מן הסתם המילים האלה הן יותר מדי בשביל אבא שלי‪ ,‬כי האגרוף‬
‫שלו מיד עף לעברי‪ .‬הוא מושך את ידו לאחור ונראה כמעט המום כמוני‬
‫מהאגרוף שהחטיף לי‪.‬‬
‫אני יוצא החוצה‪ ,‬ואבא שלי טורק את הדלת‪.‬‬
‫אבא שלי שונא אותי‪.‬‬
‫אני הולך למכונית שלי ופותח את הדלת‪ .‬אני מתיישב במושב הנהג‪,‬‬
 ‫אבל אני לא מתניע‪ .‬אני מסתכל במראה‪ .‬השפה שלי‬
‫מדממת‪.‬‬
‫אני שונא את אבא שלי‪.‬‬
‫אני יוצא מהמכונית וטורק את הדלת‪ .‬אני נכנס הביתה בחזרה‪.‬‬
‫אבא שלי רץ אל הדלת‪.‬‬
‫אני מניף ידיים‪ .‬אני לא רוצה להרביץ לו‪ ,‬אבל אני ארביץ‪.‬‬
‫אם הוא ייגע בי שוב‪ ,‬אני ארביץ לו‪.‬‬
‫רייצ'ל כבר לא ליד השולחן‪.‬‬
‫רייצ'ל בחדר שלה‪.‬‬
‫"אני מצטער‪ ",‬אני אומר לשניהם‪" .‬לא התכוונו שזה יקרה‪,‬‬
‫אבל זה קרה‪ ,‬ועכשיו אנחנו צריכים להתמודד עם זה‪".‬‬
‫ליסה בוכה‪ .‬אבא שלי מחבק אותה‪ .‬אני מסתכל על ליסה‪.‬‬
‫"אני אוהב אותה‪ ",‬אני אומר לליסה‪" .‬אני מאוהב בבת שלך‪ .‬אני אטפל‬
‫בהם‪".‬‬
‫אנחנו נסתדר‪.‬‬
‫ליסה לא מסוגלת להסתכל עלי אפילו‪.‬‬
‫שניהם שונאים אותי‪.‬‬
‫"זה התחיל לפני שפגשתי אותך בכלל‪ ,‬ליסה‪ .‬פגשתי אותה‬
‫לפני שידעתי שאת יוצאת עם אבא שלי‪ ,‬וניסינו לעצור את זה‪".‬‬
‫זה לא ממש נכון‪.‬‬
‫אבא שלי צועד לפנים‪" .‬כל הזמן? זה מה שקורה‬
‫במשך כל הזמן שהיא גרה כאן?"‬
‫אני מנענע בראשי‪" .‬זה קורה עוד מלפני שהיא עברה לגור כאן‪".‬‬
‫הוא שונא אותי אפילו יותר עכשיו‪ .‬הוא רוצה להרביץ לי שוב‪,‬‬
‫אבל ליסה תופסת אותו‪ .‬היא אומרת לו שהם ימצאו פתרון‪.‬‬
‫היא אומרת לו שהיא "תטפל בזה"‪ .‬היא אומרת לו‬
‫שזה יהיה בסדר‪.‬‬
‫"מאוחר מדי בשביל זה‪ ",‬אני אומר לליסה‪" .‬ההיריון מתקדם מדי‪".‬‬
‫אני לא מחכה שאבא שלי יכה אותי שוב‪ .‬אני רץ אל המסדרון‪,‬‬
‫אל רייצ'ל‪ .‬אני נועל את הדלת מאחורי‪.‬‬
‫היא מתקרבת אלי‪ .‬היא מטילה את זרועותיה סביב צווארי‬
‫ובוכה אל החולצה שלי‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אני אומר‪" .‬החלק הקשה מאחורינו‪".‬‬
‫היא צוחקת עם הבכי‪ .‬היא אומרת שהחלק הקשה עוד לא נגמר‪.‬‬
‫היא אומרת שהחלק הקשה זה להוציא את התינוק‪.‬‬
‫אני צוחק‪.‬‬
‫אני אוהב אותך כל כך‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫"אני אוהבת אותך כל כך‪ ,‬מיילס‪ ",‬היא לוחשת לי‪.‬‬
 ‫‪23‬‬
‫טייט‬

‫אני כל כך מתגעגעת אליך‪ ,‬מיילס‪.‬‬

‫המחשבות האלה גורמות לי להטביע את הצער שלי בשוקולד‪ .‬עברו‬
‫שלושה שבועות מאז שהוא הביא אותי הביתה‪ .‬עברו שלושה שבועות מאז‬
‫שראיתי אותו‪ .‬חג המולד בא וחלף‪ ,‬אבל בקושי הבחנתי בזה כי עבדתי לכל‬
‫אורכו‪ .‬שני ערבי משחק של ימי חמישי שמיילס לא הגיע אליהם‪ .‬ערב השנה‬
‫החדשה בא וחלף‪ .‬עוד סמסטר של הלימודים התחיל‪.‬‬
‫וטייט עדיין מתגעגעת למיילס‪.‬‬
‫אני לוקחת את עוגיות השוקולד־צ'יפס שלי ואת השוקו שלי והולכת‬
‫למטבח כדי להחביא אותם ממי שדופק על דלת הדירה‪.‬‬
‫אני כבר יודעת שזה לא מיילס‪ .‬הדפיקה על הדלת שלי היא של צ'אד‬
‫וטארין‪ .‬הם החברים היחידים שהצלחתי לרכוש כאן מרוב שאני עסוקה‪ ,‬והם‬
‫החברים היחידים שלי כי אנחנו באותה קבוצת למידה‪.‬‬
‫ובגלל זה הם דופקים עכשיו על דלת הדירה שלי‪.‬‬
‫אני פותחת אותה‪ .‬צ'אד עומד בפתח בלי טארין‪.‬‬
‫"איפה טארין?"‬
‫"קראו לה להחליף מישהו במשמרת שלו‪ ",‬הוא אומר‪" .‬היא לא תצטרף‬
‫אלינו‪".‬‬
‫אני מחזיקה את הדלת פתוחה כדי שייכנס‪ .‬ברגע שהוא חוצה את סף‬
‫הבית‪ ,‬מיילס פותח את דלת הדירה שלו ממול‪ .‬הוא קופא במקומו כשעינינו‬
‫מצטלבות‪.‬‬
‫הוא נועץ בי מבט במשך שניות אחדות ואז מעביר אותו אל צ'אד‪.‬‬
‫אני מציצה אל צ'אד‪ ,‬שמסתכל עלי ומרים גבה‪ .‬נראה שהוא מרגיש‬
‫פ ְנים הדירה שלי‪" .‬אני אהיה‬ ‫שמשהו קורה‪ ,‬אז הוא נסוג מתוך כבוד אל ּ‬
‫בחדר שלך‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫נחמד מצדך צ'אד… להציע לי פרטיות עם הבחור ממול‪ .‬אבל ההכרזה‬
‫שהוא יחכה לי בחדר השינה שלי היא מן הסתם לא מה שמיילס ציפה לו‪ ,‬כי‬
‫עכשיו הוא חוזר לתוך הדירה שלו‪.‬‬
‫עיניו מושפלות לרצפה לפני שהוא סוגר את הדלת‪.‬‬
‫המבט בפניו שולח בי דקירות אשמה‪ .‬אני מזכירה לעצמי שזאת היתה‬
‫הבחירה שלו‪ .‬אין לי סיבה להרגיש אשמה‪ ,‬גם אם הוא לא שופט נכון את‬
‫המצב שהיה ﬠֵד לו לפני רגע‪.‬‬
‫אני סוגרת את הדלת ומצטרפת אל צ'אד בחדר שלי‪ .‬מילות העידוד‬
‫השקטות שאני אומרת לעצמי לא עוזרות כלל לרגש האשמה שלי‪ .‬אני‬
‫מתיישבת על המיטה‪ ,‬וצ'אד ליד שולחן הכתיבה‪" .‬זה היה מוזר‪ ",‬הוא אומר‬
‫ונועץ בי את מבטו‪" .‬אני קצת פוחד לצאת מהדירה שלך עכשיו‪".‬‬
‫אני מנענעת בראשי‪" .‬אל תדאג לגבי מיילס‪ .‬יש לו בעיות‪ ,‬אבל הן כבר לא‬
‫הבעיות שלי‪".‬‬
‫צ'אד מהנהן ומשתתק‪ .‬הוא פותח את ספר הלימוד ומניח אותו על ברכיו‬
‫בעודו מותח רגליים על המיטה‪.‬‬
‫"טארין כבר סיכמה הערות לפרק שתיים‪ ,‬אז אם תטפלי בפרק שלוש‪ ,‬אני‬
‫אעשה את ארבע‪".‬‬
‫"סגרנו‪ ",‬אני אומרת‪ .‬אני מתרווחת על הכרית שלי ומקדישה את השעה‬
‫הבאה לכתיבת הערות לפרק שלוש‪ .‬לא ברור לי כל כך איך אני מצליחה‬
‫להתרכז‪ ,‬כי הדבר היחידי שאני יכולה לחשוב עליו הוא המבט של מיילס רגע‬
‫לפני שסגר את הדלת‪ .‬ניכר שפגעתי בו‪.‬‬
‫אז אנחנו תיקו עכשיו‪ ,‬כנראה‪.‬‬
‫***‬
‫אחרי שצ'אד ואני החלפנו סיכומים וענינו על שאלות ההכנה בסוף כל פרק‪,‬‬
‫אני מכינה עותקים במדפסת שלי‪ .‬ברור לי ששלושה אנשים שחולקים ביניהם‬
‫שלושה פרקים זה רמאות‪ ,‬אבל למי אכפת בכלל? מעולם לא טענתי שאני‬
‫מושלמת‪.‬‬
‫לבסוף אני מלווה את צ'אד החוצה‪ .‬רואים שהוא קצת לחוץ מאז המבט‬
‫ההוא של מיילס‪ ,‬אז אני מחכה עד שהמעלית תגיע‪ ,‬ורק אז סוגרת את דלת‬
‫הדירה‪ .‬למען האמת‪ ,‬גם אני נלחצתי קצת בגללו‪.‬‬
‫אני הולכת למטבח ומתחילה להכין לי צלחת שאריות‪ .‬אין טעם לבשל‪ ,‬כי‬
‫קורבין יגיע רק מאוחר בלילה‪ .‬לפני שאני מסיימת למלא את הצלחת‪ ,‬הדלת‬
‫נפתחת בדפיקה קלה‪.‬‬
‫מיילס הוא היחיד שפותח את הדלת ודופק באותו הזמן‪.‬‬
‫תירגעי‪.‬‬
‫תירגעי‪ ,‬תירגעי‪ ,‬תירגעי‪.‬‬
‫תירגעי מיד‪ ,‬טייט!‬
 ‫"מי זה היה?" מיילס שואל מאחורי‪.‬‬
‫אני לא מסתובבת‪ .‬אני ממשיכה לטפל בצלחת שלי כאילו הנוכחות שלו‬
‫כאן אחרי שבועות של שתיקה לא ממלאת אותי סערת רגשות‪ .‬וכעס עצום‪.‬‬
‫"הוא בכיתה שלי‪ ",‬אני עונה‪" .‬אנחנו לומדים יחד‪".‬‬
‫אני מרגישה שהמתח מתפוגג מגופו גם בלי להסתכל עליו‪" .‬במשך שלוש‬
‫שעות?"‬
‫אני מסתובבת מיד ומישירה אליו מבט‪ ,‬אבל הקללות שבא לי לצרוח‬
‫נתקעות לי בגרון למראהו‪ .‬הוא עומד בפתח המטבח‪ ,‬אוחז במשקוף הדלת‬
‫מעל ראשו‪ .‬רואים שהוא לא עבד כבר כמה ימים‪ ,‬כי הלסת שלו מעוטרת‬
‫בשכבת זיפים דקה‪ .‬הוא יחף‪ .‬החולצה שלו התרוממה עם זרועותיו‪ ,‬והיא‬
‫חושפת את גופו‪.‬‬
‫בהתחלה אני נועצת בו מבט‪.‬‬
‫ואז אני צורחת עליו‪.‬‬
‫"אם בא לי להזדיין עם מישהו בחדר שלי שלוש שעות‪ ,‬מותר לי! אין לך שום‬
‫זכות להביע דעה על מה שקורה בחיים שלי‪ .‬אתה דפוק‪ ,‬ויש לך בעיות‬
‫רציניות‪ ,‬ואני לא רוצה להיות חלק מהן יותר‪".‬‬
‫אני משקרת‪ .‬אני ממש רוצה להיות חלק מהבעיות שלו‪ .‬אני רוצה לצלול‬
‫לתוך הבעיות שלו ולהפוך בעצמי לבעיות שלו‪ ,‬אבל אני אמורה להיות‬
‫בחורה עצמאית‪ ,‬עקשנית וגאה שלא מתקפלת רק מפני שהיא מחבבת‬
‫מישהו‪.‬‬
‫הוא מצמצם את מבטו‪ ,‬והנשימה שלו נעשית קשה ומהירה‪ .‬הוא שומט את‬
‫זרועותיו וצועד לעברי בזריזות‪ ,‬חופן את פני בשתי ידיו ומכריח אותי להסתכל‬
‫עליו‪.‬‬
‫העיניים שלו קדחתניות‪ .‬הידיעה שהוא פוחד מכך שהמשכתי הלאה גורמת‬
‫לי להרגיש טוב מדי‪ .‬הוא מחכה כמה שניות לפני שהוא מדבר‪ ,‬מניח לעיניו‬
‫לסקור את פני‪ .‬האגודלים שלו מרפרפים קלות על עצמות הלחיים שלי‪ ,‬וידיו‬
‫מגוננות ונעימות‪ .‬אני שונאת את זה שבא לי שהן ישוטטו על כל גופי‪ ,‬עכשיו‬
‫ומיד‪ .‬אני לא אוהבת את מי שהפכתי להיות בגללו‪.‬‬
‫"את שוכבת איתו?" הוא שואל לאחר שהוא מישיר מבט לעיני בחיפוש אחר‬
‫האמת‪.‬‬
‫זה ממש לא עניינך‪ ,‬מיילס‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אני אומרת במקום זה‪.‬‬
‫"התנשקתם?" הוא מתעקש‪.‬‬
‫גם זה לא עניינך‪ ,‬מיילס‪.‬‬
 ‫"לא‪".‬‬
‫הוא עוצם עיניים ונושף בהקלה‪ .‬הוא שומט את ידיו על הדלפק משני צדי‬
‫ומניח את מצחו על כתפי‪.‬‬
‫הוא לא שואל אותי עוד שאלות‪.‬‬
‫כואב לו‪ ,‬אבל אני לא יודעת מה לעשות עם זה‪ ,‬לעזאזל‪ .‬הוא היחיד שיכול‬
‫לשנות את המצב בינינו‪ ,‬וכמו שזה נראה‪ ,‬הוא עדיין לא מוכן לזה‪.‬‬
‫"טייט‪ ",‬הוא אומר בלחישה כאובה‪ .‬הוא מקרב את פניו אל צווארי ולופת‬
‫את מותני בידו‪" .‬לעזאזל‪ ,‬טייט‪ ",‬ידו השנייה נעה אל אחורי ראשי‪ ,‬והוא‬
‫מצמיד שפתיים אל צווארי‪" .‬מה אני אעשה?" הוא לוחש‪" .‬מה אני אעשה‪,‬‬
‫לעזאזל?"‬
‫אני עוצמת עיניים בחוזקה‪ .‬הבלבול והכאב בקולו בלתי נסבלים‪ .‬אני‬
‫מנענעת בראשי‪ .‬אני מנענעת בו כי אין לי מושג איך לענות על שאלה‪ ,‬שאני‬
‫אפילו לא יודעת מה המשמעות שמסתתרת מאחוריה‪ .‬אני גם מנענעת‬
‫בראש כי אני לא יודעת איך להדוף אותו מעלי פיזית‪.‬‬
‫השפתיים שלו נושקות לתנוך אוזני‪ ,‬ואני רוצה למשוך אותו קרוב יותר‬
‫ולדחוף אותו הכי רחוק שאפשר‪ .‬הפה שלו ממשיך לנוע על עורי‪ ,‬ואני מטה‬
‫את צווארי בעל כורחי כדי שהוא יוכל לנשק עוד ממנו‪ .‬האצבעות שלו‬
‫משתרגות בשערי כשהוא תופס את ראשי ומחזיק אותי כבת ערובה של‬
‫שפתיו‪.‬‬
‫"תגרשי אותי מפה‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬קולו מפציר וחמים‪" .‬את לא צריכה את‬
‫זה‪ ".‬הוא מנשק את מעלה צווארי עד שפתי‪ ,‬ומפסיק רק כדי לדבר‪" .‬אני‬
‫פשוט לא יודע איך להפסיק לרצות אותך‪ .‬תגידי לי ללכת‪ ,‬ואני אלך‪".‬‬
‫אני לא אומרת לו ללכת‪ .‬אני מנענעת בראשי‪" .‬אני לא יכולה‪".‬‬
‫אני מסובבת את פני לעבר פניו בדיוק כשהוא מגיע אל פי‪ ,‬ואז אני תופסת‬
‫את חולצתו ומושכת אותו אלי בחוזקה‪ ,‬במודעוּת מלאה ל ְמה שאני עושה‬
‫לעצמי‪ .‬ברור לי שהפעם זה לא ייגמר יפה יותר משאר הפעמים‪ ,‬אבל אני‬
‫עדיין רוצה אותו באותה מידה‪ .‬אם לא יותר‪.‬‬
‫הוא משתהה ומסתכל לי ישר בעיניים‪" .‬אני לא יכול לתת לך יותר מזה‪",‬‬
‫הוא לוחש לאות אזהרה‪" .‬אני פשוט לא יכול‪".‬‬
‫אני שונאת אותו כשהוא אומר את זה אבל בד בבד מכבדת את האמירה‬
‫שלו‪.‬‬
‫בתגובה אני מושכת אותו אלי עד ששפתינו נפגשות‪ .‬אנחנו פוערים יחד את‬
‫פינו ופשוט בולעים זה את זה‪ .‬בקדחתנות מושכים זה את זה‪ ,‬נאנקים‪,‬‬
‫נועצים אצבעות בבשר‪.‬‬
‫סקס‪ ,‬אני מזכירה לעצמי‪ .‬זה רק סקס‪ .‬לא יותר מזה‪ .‬הוא לא נותן לי שום‬
‫דבר אחר מעצמו‪.‬‬
‫ככל שאני אומרת את זה לעצמי‪ ,‬בד בבד אני לוקחת‪ ,‬לוקחת‪ ,‬לוקחת כמה‬
‫שאוכל לקבל‪ .‬ומנסה לפענח כל הגה שהוא משמיע וכל נגיעה‪ ,‬לשכנע את‬
‫עצמי שמה שהוא נותן לי זה הרבה יותר ממה שזה למעשה‪.‬‬
‫אני טיפשה‪.‬‬
‫אבל לפחות טיפשה מודעת לעצמה‪.‬‬
‫אני פותחת את כפתור הג'ינס שלו‪ ,‬והוא פותח את החזייה שלי‪ ,‬ולפני‬
‫שאנחנו אפילו מגיעים לחדר השינה שלי‪ ,‬אני בלי חולצה‪ .‬הפיות שלנו לא‬
‫נפרדים בזמן שהוא סוגר את הדלת‪ ,‬ואז מוריד לי את החזייה במשיכה‪ .‬הוא‬
‫דוחף אותי למיטה ומוריד לי את הג'ינס‪ ,‬ואז קם ומתפשט בעצמו‪.‬‬
‫זה מירוץ‪.‬‬
‫מיילס ואני נגד כל השאר‪.‬‬
‫אנחנו במירוץ נגד המצפון שלנו‪ ,‬נגד הגאווה שלנו‪ ,‬נגד הכבוד שלנו‪ ,‬נגד‬
‫האמת‪ .‬הוא ממהר לדבוק בי לפני שכל שאר הדברים ילכדו אותנו‪.‬‬
‫ברגע שהוא מגיע שוב למיטה‪ ,‬הוא עולה עלי‪ ,‬הוא נצמד אלי‪ ,‬ואז הוא‬
‫חודר לתוכי‪.‬‬
‫אנחנו מנצחים‪.‬‬
‫הפה שלו מוצא שוב את הפה שלי‪ ,‬אבל נשאר כפי שהוא‪ .‬הוא לא מנשק‬
‫אותי‪ .‬שפתותינו מרפרפות זו על פני זו‪ ,‬עינינו נפגשות‪ ,‬אבל זאת לא באמת‬
‫נשיקה‪.‬‬
‫הפיות שלנו עושים הרבה יותר מזה‪ .‬עם כל חדירה שלו לתוכי‪ ,‬שפתיו‬
‫מחליקות על שפתי‪ ,‬ועיניו נעשות תאבות יותר‪ ,‬אבל הוא לא באמת מנשק‬
‫אותי‪.‬‬
‫נשיקה היא הרבה יותר פשוטה ממה שאנחנו עושים‪ .‬בנשיקה אתה יכול‬
‫לעצום עיניים‪ .‬אתה יכול לנשק לשלום למחשבות‪ .‬אתה יכול לנשק לשלום‬
‫לכאב‪ ,‬לספקות‪ ,‬לבושה‪ .‬כשאתה עוצם עיניים ומתנשק‪ ,‬אתה מגן על עצמך‬
‫מפני פגיעוּת‪.‬‬
‫אנחנו לא מגינים על עצמנו עכשיו‪.‬‬
‫אנחנו מתעמתים‪ .‬אנחנו נאבקים‪ .‬עין תחת עין‪ .‬קריאת תיגר ממני אל‬
‫מיילס‪ ,‬ממיילס אלי‪ .‬להעז להפסיק את זה‪ ,‬שנינו זועקים בשקט‪.‬‬
‫עיניו נותרות נעוצות בעיני במשך כל הזמן שהוא נע בתוכי‪ ,‬יוצא ונכנס‪ .‬עם‬
‫כל חדירה‪ ,‬המילים שלו מלפני כמה שבועות בסך הכול חוזרות ומהדהדות‬
‫בראשי‪.‬‬
‫קל לבלבל בין רגשות לתחושות ולראות בהם משהו שאין בהם‪ ,‬בייחוד‬
‫במצב של קשר עין‪.‬‬
‫אני מבינה את זה לגמרי עכשיו‪ .‬אני מבינה את זה כל כך‪ ,‬שכמעט מתחשק‬
‫לי שהוא יעצום עיניים‪ ,‬כי הוא ודאי לא מרגיש את מה שעיניו מביעות עכשיו‪.‬‬
‫"כל כך טוב להיות בתוכך‪ ",‬הוא לוחש לי‪ .‬המילים נושרות לתוך פי‪,‬‬
‫ממלטות ממני אנקות עונג‪ .‬הוא מוריד את ידו הימנית בינינו ומפעיל עלי לחץ‬
‫בדרך שאמורה לגרום לראשי ליפול לאחור ולעיני להיעצם‪.‬‬
‫אך לא הפעם‪ .‬אני לא מוותרת‪ .‬בייחוד לא כשהוא נועץ מבט היישר בעיני‪,‬‬
‫נמלט מעצמו‪.‬‬
‫למרות שאני מסרבת לסגת‪ ,‬אני מניחה לו להבין שאני אוהבת את מה‬
‫שהוא עושה לי‪ .‬אינני מסוגלת שלא לעשות את זה‪ ,‬כי אין לי שום שליטה על‬
‫הקול שבוקע ממני‪.‬‬
‫"אל תפסיק‪ ",‬הקול שלי אומר‪ ,‬מתלהם והולך עם כל שנייה שעוברת‪.‬‬
‫"לא התכוונתי להפסיק‪".‬‬
‫הוא מפעיל עוד לחץ‪ ,‬גם בתוכי וגם מחוצה לי‪ .‬הוא לופת את רגלי מאחורי‬
‫הברך ומרים אותה אל בין החזות שלנו‪ ,‬יוצר זווית חדשה להיכנס לתוכי‪ .‬הוא‬
‫מחזיק את רגלי בכוח כנגד כתפו ואיכשהו חודר אלי עמוק יותר‪.‬‬
‫"מיילס‪ ,‬הו‪ ,‬אלוהים‪ ",‬אני נאנקת ואומרת את שמו‪ ,‬ואת שם אלוהים‪,‬‬
‫ואפילו צועקת ישו כמה פעמים‪ .‬אני מתחילה לרעוד מתחתיו‪ .‬מישהו מאיתנו‬
‫נשבר ראשון‪ ,‬ואנחנו מתנשקים‪ .‬נשיקה עמוקה וחזקה בדיוק כמו החדירות‬
‫שלו לתוכי‪.‬‬
‫הוא מרעיש‪ .‬אני מרעישה יותר‪.‬‬
‫אני רועדת‪ .‬הוא רועד יותר‪.‬‬
‫הוא חסר נשימה‪ .‬אני שואפת די אוויר לשנינו‪.‬‬
‫הוא חודר אלי פעם אחת אחרונה ומחזיק אותי נטועה כנגד המזרן בעזרת‬
‫משקל גופו‪" .‬טייט‪ ",‬הוא לוחש את שמי באנקה אל פי בזמן שגופו מתאושש‬
‫מהרעד‪" .‬אלוהים‪ ,‬טייט‪ ".‬הוא מושך את עצמו לאט מתוכי ומניח את לחיו על‬
‫החזה שלי‪" .‬אלוהים‪ ",‬הוא מתנשף‪" .‬זה כל כך טוב‪ .‬זה‪ .‬אנחנו‪ .‬כל כך טוב‪,‬‬
‫לעזאזל‪".‬‬
‫"נכון‪".‬‬
‫הוא מתגלגל על צדו ומשאיר את זרועו מוטלת על גופי‪ .‬אנחנו שוכבים יחד‬
‫בשתיקה‪.‬‬
‫אני — לא רוצה להודות שהרגע נתתי לו להשתמש בי שוב‪.‬‬
‫הוא — לא רוצה להודות שזה היה יותר מסתם סקס‪.‬‬
 ‫שנינו משקרים לעצמנו‪.‬‬
‫"איפה קורבין?" הוא שואל‪.‬‬
‫"יגיע הביתה מאוחר הלילה‪".‬‬
‫הוא מרים את ראשו ומסתכל עלי‪ ,‬גבותיו מתקשתות בדאגה‪" .‬כדאי‬
‫שאלך‪ ".‬הוא קם מהמיטה ולובש את הג'ינס שלו‪" .‬תבואי אלי אחר כך?"‬
‫אני מהנהנת‪ ,‬קמה ולובשת את הג'ינס שלי‪" .‬תוכל להביא את החולצה שלי‬
‫מהמטבח‪ ",‬אני אומרת לו‪ .‬אני לובשת את החזייה וסוגרת אותה‪ .‬הוא פותח‬
‫את דלת חדר השינה‪ ,‬אבל נעצר במקומו‪ .‬הוא משתהה בפתח‪ .‬הוא מסתכל‬
‫על מישהו‪.‬‬
‫שיט‪.‬‬
‫אני יודעת מיד שקורבין עומד שם‪ .‬אני רצה לדלת כדי לעצור את מה שלא‬
‫עומד לקרות‪ .‬אני מחזיקה את הדלת פתוחה‪ .‬קורבין עומד בפתח חדרו‬
‫מעבר למסדרון‪ ,‬נועץ מבט במיילס‪.‬‬
‫אני עושה את המהלך הראשון‪" .‬קורבין‪ ,‬לפני שתגיד משהו‪"...‬‬
‫הוא מניף את ידו כדי להשתיק אותי‪ .‬מבטו נופל על החזייה שלי‪ ,‬והוא‬
‫מעווה את פניו באי־אמון‪ .‬הוא מסתכל הצדה‪ ,‬ואני מיד מכסה את עצמי‪,‬‬
‫נבוכה מכל מה שהוא שמע ודאי‪ .‬הוא מישיר שוב מבט אל מיילס‪ ,‬ובעיניו‬
‫שילוב של כעס ואכזבה‪" .‬כמה זמן?"‬
‫"אל תענה לו‪ ,‬מיילס‪ ",‬אני אומרת‪ .‬אני רק רוצה שהוא ילך‪ .‬לקורבין אין‬
‫שום זכות לתחקר אותו ככה‪ .‬זה מגוחך‪.‬‬
‫"זמן־מה‪ ",‬מיילס עונה‪.‬‬
‫קורבין מהנהן לאט‪ ,‬מניח לעצמו לעכל את זה‪" .‬אתה אוהב אותה?"‬
‫מיילס ואני מסתכלים זה על זה‪ .‬ואז הוא מסתכל שוב על קורבין כאילו הוא‬
‫מנסה להחליט את מי עדיף לר ַצות‪.‬‬
‫הנענוע האיטי בראשו לשלילה אינו מר ַצה אף אחד מאיתנו‪.‬‬
‫"אתה לפחות מתכנן לאהוב אותה?" שואל קורבין‪.‬‬
‫אני ממשיכה לבחון את מיילס כאילו שאלו אותו מהי משמעות החיים‪.‬‬
‫נדמה שהתשובות שלו על השאלות האלה חשובות לי יותר מאשר לקורבין‪.‬‬
‫מיילס פולט נשיפה ומנענע שוב בראשו‪" .‬לא‪ ",‬הוא לוחש‪.‬‬
‫לא‪.‬‬
‫הוא אפילו לא מתכנן לאהוב אותי‪.‬‬
‫ידעתי את התשובה שלו‪ .‬ציפיתי לה‪ .‬ובכל זאת היא מכאיבה לי כל כך‪.‬‬
‫העובדה שהוא אפילו לא מסוגל לשקר לקורבין כדי לא לאכזב אותו מעידה‬
‫שהוא לא משחֵק שום מִשחק‪.‬‬
 ‫זה מיילס‪ .‬מיילס לא מסוגל לאהוב‪ .‬כבר לא‪.‬‬
‫קורבין לופת את משקוף הדלת שלו ומצמיד את מצחו אל זרועו‪ ,‬שואף‬
‫שאיפה ארוכה‪ ,‬איטית‪ .‬הוא מסתכל שוב על מיילס בעיני חִצים המכוּונים‬
‫למטרה‪ .‬מעודי לא ראיתי אותו כועס ככה‪.‬‬
‫"אתה זיינת הרגע את אחותי?"‬
‫אני מצפה שמיילס יקרוס מעוצמת המילים האלה‪ ,‬אבל הוא צועד צעד‬
‫אחד לעבר קורבין ואומר‪" ,‬קורבין‪ ,‬היא אישה בוגרת‪".‬‬
‫קורבין צועד צעד מהיר לעבר מיילס‪" .‬עוף מפה‪".‬‬
‫מיילס מביט בי בעיניים מתנצלות מלאות חרטה‪ .‬בין שזה בגללי או בגלל‬
‫קורבין‪ ,‬הוא עושה מה שהתבקש‪.‬‬
‫הוא הולך‪.‬‬
‫אני עדיין עומדת בפתח חדר השינה שלי‪ ,‬מסתכלת על קורבין כאילו אני‬
‫עומדת לחצות את המסדרון בריצה ולהיכנס בו‪.‬‬
‫קורבין נועץ בי מבט חודר‪ ,‬נוקשה כמו העמידה שלו‪" .‬את לא האח הבכור‪,‬‬
‫טייט‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אל תגידי לי שאין לי זכות לכעוס עליו‪ ".‬הוא נכנס לחדרו‬
‫וטורק את הדלת‪.‬‬
‫אני ממצמצת במהירות‪ ,‬נלחמת בדמעות הכעס שנקוות בעיני בגלל‬
‫קורבין‪ ,‬דמעות הכאב בגלל מיילס‪ ,‬ודמעות הבושה בגלל הבחירה‬
‫האגואיסטית שעשיתי‪ .‬אני לא מוכנה לבכות מול אף אחד מהם‪.‬‬
‫אני הולכת למטבח לקחת את החולצה שלי‪ ,‬ואז לובשת אותה ומתקדמת‬
‫לעבר דלת הכניסה והחוצה אל המסדרון‪ .‬אני דופקת על הדלת שלו‪ ,‬ומיילס‬
‫פותח אותה מיד‪ .‬הוא מסתכל מאחורי כאילו בציפייה שקורבין יעמוד שם‪,‬‬
‫ואז הוא זז הצדה ונותן לי להיכנס‪.‬‬
‫"הוא יתגבר על זה‪ ",‬אני אומרת לו אחרי שהוא סוגר את הדלת‪.‬‬
‫"אני יודע‪ ",‬הוא אומר בשקט‪" .‬אבל זה לא יהיה אותו הדבר‪ ".‬מיילס הולך‬
‫לסלון ומתיישב על הספה‪ .‬אני הולכת אחריו ומתיישבת לידו‪ .‬אין לי שום‬
‫מילות עידוד‪ .‬הוא צודק‪ .‬מן הסתם היחסים בינו לבין קורבין לא יחזרו להיות‬
‫כמקודם‪ .‬אני מרגישה רע מהחלק שלי בעניין‪.‬‬
‫מיילס לוקח את ידי באנחה ומניח אותה בחיקו‪ .‬הוא משלב אצבעות איתי‪.‬‬
‫"טייט‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אני מצטער‪".‬‬
‫אני מסתכלת עליו‪ .‬הוא מרים את עיניו ופוגש בעיני‪" .‬על מה?" אני שואלת‪.‬‬
‫למה לעזאזל אני מעמידה פנים שאן לי מושג על מה הוא מדבר‪ .‬יש לי‬
‫מושג מצוין‪.‬‬
‫"כשקורבין שאל אם אני מתכנן לאהוב אותך‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אני מצטער‬
 ‫שלא יכולתי להגיד כן‪ .‬לא רציתי לשקר לאף אחד מכם‪".‬‬
‫אני מנענעת בראשי‪" .‬תמיד היית כן לגבי מה שאתה רוצה ממני‪ ,‬מיילס‪ .‬אני‬
‫לא יכולה לכעוס עליך על זה‪".‬‬
‫הוא שואף שאיפה עמוקה ואז קם ומתחיל ללכת הלוך ושוב בסלון‪ .‬אני‬
‫נשארת לשבת על הספה ומסתכלת עליו בעודו מתאמץ לסדר את‬
‫המחשבות שלו‪ .‬לבסוף הוא עוצר ומשלב ידיים מאחורי הראש‪" .‬וגם לא‬
‫היתה לי שום זכות לחקור אותך על הבחור ההוא‪ .‬אני לא נותן לך לשאול‬
‫שאלות עלי או על החיים שלי‪ ,‬אז אין לי שום זכות לשאול אותך‪".‬‬
‫אין לי כוונה להתווכח עם ההיגיון הזה‪.‬‬
‫"אני פשוט לא יודע איך להתמודד עם הדבר הזה בינינו‪ ".‬הוא מתקרב אלי‪,‬‬
‫ואני קמה‪ .‬הוא כורך את זרועותיו סביבי ומאמץ אותי אל חזהו‪" .‬אני לא מכיר‬
‫דרך קלה או נעימה להגיד את זה‪ ,‬אבל אמרתי לקורבין את האמת‪ .‬אני‬
‫לעולם לא אתאהב שוב‪ .‬זה לא שווה את זה מבחינתי‪ .‬אבל אני לא הוגן‬
‫כלפייך‪ .‬אני יודע שבילבלתי אותך לגמרי‪ ,‬ואני יודע שפגעתי בך‪ ,‬ואני מצטער‬
‫על זה‪ .‬אני פשוט אוהב להיות איתך‪ .‬אבל בכל פעם שאנחנו יחד‪ ,‬אני פוחד‬
‫שאת רואה בזה יותר ממה שזה באמת‪".‬‬
‫אני אמורה להגיב איכשהו למילים שלו‪ ,‬אבל אני עדיין מעכלת אותן‪ .‬כל‬
‫אחת מההודאות שלו היא דגל אדום‪ ,‬שכן כולן מעידות על האמת הכואבת‪,‬‬
‫שהוא לא יאהב אותי לעולם‪ .‬אבל הדגל האדום לא מתרומם‪.‬‬
‫הדגל הירוק מתרומם‪.‬‬
‫"האם אתה חושב שלא תאהב אותי‪ ,‬או שבאופן כללי לא תתאהב עוד‬
‫לעולם?"‬
‫הוא מרחיק אותי מעט מחזהו כדי להתבונן בי כשהוא עונה‪" .‬זאת האהבה‬
‫באופן כללי שאני לא מעוניין בה‪ ,‬טייט‪ .‬אף פעם‪ .‬ואותך‪ ,‬ספציפית‪ ,‬אני‬
‫פשוט… רוצה‪".‬‬
‫אני מתאהבת שוב ושוב ושוב בתשובה הזאת‪.‬‬
‫אני כזאת דפוקה‪ .‬כל מה שהוא אומר אמור להבריח אותי משם‪ .‬אבל‬
‫במקום זה אני כורכת את זרועותי סביבו ונותנת לו את מה שהוא מוכן לקחת‬
‫ממני‪ .‬אני משקרת לו‪ ,‬ומשקרת לעצמי‪ ,‬ולא עושה טוב לאף אחד מאיתנו‪,‬‬
‫אבל אני לא יכולה לעצור את המילים שיוצאות ממני‪.‬‬
‫"אני יכולה להתמודד עם זה כל עוד זה יהיה פשוט‪ ",‬אני אומרת לו‪.‬‬
‫"כשאתה מתנהג כמו חמור‪ ,‬כמו לפני כמה שבועות כשעזבת אותי וטרקת‬
‫את הדלת שלך? זה לא נקרא פשוט‪ ,‬מיילס‪ .‬זה נקרא לסבך את העניינים‪".‬‬
‫הוא מהנהן‪ ,‬מהרהר במה שאמרתי‪" .‬פשוט‪ ",‬הוא אומר ומגלגל את‬
‫המילה בפה‪" .‬אם את יכולה לעשות את זה פשוט‪ ,‬אני יכול לעשות את זה‬
‫פשוט‪".‬‬
‫"יופי‪ ",‬אני אומרת‪" .‬וכשזה יהיה קשה מדי לאחד מאיתנו‪ ,‬נגמור עם זה‬
‫לתמיד‪".‬‬
‫"אני לא דואג לגבַּי‪ ",‬הוא אומר‪" ,‬אני דואג רק לגבייך‪ ,‬שזה יהיה לך קשה‬
‫מדי‪".‬‬
‫גם אני דואגת לעצמי‪ ,‬מיילס‪ .‬אבל אני רוצה את הכאן והעכשיו איתך‬
‫הרבה יותר משאכפת לי איך זה ישפיע עלי בסוף‪.‬‬
‫ואז מתחוור לי מהו הכלל היחיד שלי‪ .‬הוא הציב גבולות כל הזמן הזה והגן‬
‫על עצמו מהפגיעוּת שנחשפתי לה‪.‬‬
‫"אני חושבת שסוף־סוף גיבשתי את הכלל שלי‪ ",‬אני אומרת‪ .‬הוא מסתכל‬
‫עלי ומרים גבה בציפייה לשמוע‪" .‬אל תיתן לי תקוות שווא לעתיד‪ ",‬אני‬
‫אומרת‪" .‬בייחוד אם אתה יודע בתוך תוכך שלעולם לא יהיה לנו עתיד יחד‪".‬‬
‫העמידה שלו משתנה והוא קופא במקומו‪" .‬עשיתי את זה?" הוא שואל‬
‫בדאגה ניכרת‪" .‬נתתי לך תקוות שווא בעבר?"‬
‫כן‪ .‬לפני חצי שעה‪ ,‬כשהסתכלת לי בעיניים במשך כל הזמן שהיית בתוכי‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אני אומרת בזריזות‪" .‬רק תדאג לא לעשות או להגיד דברים שיגרמו‬
‫לי להאמין אחרת‪ .‬כל עוד אני ואתה רואים את זה כפי שזה‪ ,‬אני חושבת‬
‫שנהיה בסדר‪".‬‬
‫הוא מסתכל עלי בשקט זמן־מה במבט בוחן‪ ,‬שוקל את המילים שלי‪" .‬אני‬
‫לא מצליח להבין אם את באמת בוגרת לגילך או שאת מַשלה את עצמך‪".‬‬
‫אני מושכת בכתפי‪ ,‬קוברת את האשליות שלי עמוק בחזה‪" .‬תערובת לא‬
‫בריאה של שניהם‪ ,‬אני בטוחה‪".‬‬
‫הוא מצמיד את שפתיו אל צד ראשי‪" .‬אני מרגיש ממש דפוק להגיד את זה‪,‬‬
‫אבל אני מבטיח שלא אתן לך תקווה לגבינו‪ ,‬טייט‪".‬‬
‫הלב שלי מתכווץ‪ ,‬אבל פנ ַי מאלצות חיוך‪" .‬יופי‪ ",‬אני אומרת‪" .‬יש לך בעיות‬
‫רציניות שדי מלחיצות אותי‪ ,‬ואני ממש מעדיפה להתאהב יום אחד באדם‬
‫יציב רגשית‪".‬‬
‫הוא צוחק‪ .‬קרוב לוודאי מפני שברור לו שרוב הבחורות לעולם לא יסבלו‬
‫מערכת יחסים מסוג זה‪ .‬אבל איכשהו הבחורה היחידה שאולי כן תסתדר עם‬
‫זה גרה במקרה בדירה ממול‪ .‬והוא אפילו מחבב אותה‪.‬‬
‫אתה מחבב אותי‪ ,‬מיילס ארצ'ר‪.‬‬
‫***‬
‫"קורבין עלה עלינו‪ ",‬אני אומרת ומתיישבת על הכיסא שהפך למקום הקבוע‬
‫שלי לצד קאפ‪.‬‬
‫"או־או‪ ",‬הוא אומר‪" .‬והילד עדיין בחיים?"‬
‫אני מהנהנת‪" .‬לעת עתה‪ .‬אבל אני לא בטוחה כמה זמן זה יימשך‪".‬‬
‫דלתות הלובי נפתחות‪ .‬דילון עושה את דרכו פנימה‪ .‬הוא מוריד את הכובע‬
‫מהראש ומנער את טיפות הגשם ממנו בעודו צועד לעבר המעלית‪.‬‬
‫"לפעמים אני מתפלל שהטיסה שאני שולח למעלה תתרסק‪ ",‬אומר קאפ‬
‫ובוחן את דילון במבטו‪.‬‬
‫מן הסתם גם הוא לא מחבב את דילון‪ .‬אני מתחילה לרחם קצת על דילון‪.‬‬
‫הוא מזהה אותנו לפני שהוא מגיע למעלית‪ .‬קאפ קם ממקומו כדי ללחוץ‬
‫על הכפתור‪ ,‬אבל דילון מקדים אותו‪" .‬אני מסוגל לדאוג לעצמי‪ ,‬סבא'לה‪",‬‬
‫הוא אומר‪.‬‬
‫אני נזכרת בערפול מה חשבתי לפני שנייה על דילון‪ ,‬ואיך הרגשתי רע‬
‫בשבילו‪ .‬אני חוזרת בי עכשיו מהמחשבה הזאת‪.‬‬
‫דילון מסתכל עלי וקורץ‪" .‬מה את עושה‪ ,‬טייט?"‬
‫"רוחצת פילים‪ ",‬אני אומרת בפני פוקר‪.‬‬
‫דילון מעיף בי מבט מבולבל לגמרי‪.‬‬
‫"אם אתה לא רוצה תשובות כאלה‪ ",‬אומר לו קאפ‪" ,‬אל תשאל שאלות‬
‫מטומטמות‪".‬‬
‫דלתות המעלית נפתחות‪ ,‬ודילון מגלגל עיניים אל שנינו ונכנס למעלית‪.‬‬
‫קאפ מפנה אלי את מבטו ומגחך‪ .‬הוא מרים את כף ידו באוויר‪ ,‬ואני‬
‫טופחת עליה בניצחון‪.‬‬
 ‫‪24‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫"למה הכול צהוב?"‬
‫אבא שלי עומד בפתח החדר של רייצ'ל ומסתכל על הפריטים המעטים‬
‫שאספנו בחודשים מאז שנודע לו על ההיריון‪" .‬זה נראה כאילו מישהו הקיא‬
‫פה‪".‬‬
‫רייצ'ל צוחקת‪ .‬היא עומדת מול המראה בחדר האמבטיה ומסיימת‬
‫להתאפר‪ .‬אני שוכב על המיטה שלה ומסתכל עליה‪.‬‬
‫"אנחנו לא רוצים לדעת אם זה בן או בת‪ ,‬אז אנחנו קונים צבעים ניטרליים‪".‬‬
‫רייצ'ל עונה על השאלה של אבא שלי כאילו הוא מרבה בשאלות‪ ,‬אבל שנינו‬
‫יודעים שזאת‬
‫השאלה הראשונה שלו‪ .‬הוא לא שאל כלום על ההיריון‪ .‬הוא לא שאל כלום‬
‫לגבי התוכניות שלנו‪ .‬בדרך כלל הוא יוצא מהחדר אם רייצ'ל ואני נמצאים בו‬
‫יחד‪.‬‬
‫ליסה לא שונה בהרבה‪ .‬היא עוד לא התגברה על האכזבה או העצב שלה‪.‬‬
‫אנחנו לא דוחקים בה‪.‬‬
‫זה ייקח זמן‪ .‬אז רייצ'ל ואני נותנים להם זמן‪.‬‬
‫בינתיים רייצ'ל יכולה לדבר רק איתי על התינוק‪ ,‬ואני יכול לדבר רק איתה‪,‬‬
‫ואפילו‬
‫שזה נראה מעט‪ ,‬זה מספיק לנו בהחלט‪.‬‬
‫"כמה זמן הטקס יימשך?" אבא שלי שואל אותי‪.‬‬
‫"לא יותר משעתיים‪ ",‬אני עונה‪.‬‬
‫הוא אומר שאנחנו צריכים לזוז‪.‬‬
‫אני אומר לו שברגע שרייצ'ל תהיה מוכנה‪,‬‬
‫נוכל לזוז‪.‬‬
‫רייצ'ל אומרת שהיא מוכנה‪.‬‬
‫אנחנו זזים‪.‬‬
‫***‬
 ‫"ברכותי‪ ",‬אני אומר לרייצ'ל‪.‬‬
‫"ברכותי‪ ",‬היא אומרת לי‪.‬‬
‫שנינו סיימנו את הלימודים לפני שלוש שעות‪ .‬עכשיו אנחנו שוכבים במיטה‬
‫שלי‬
‫וחושבים על הצעד הבא שלנו‪ .‬או לפחות אני חושב‪ ,‬בכל מקרה‪.‬‬
‫"בואי נעבור לגור יחד‪ ",‬אני אומר לה‪.‬‬
‫היא צוחקת‪" .‬אנחנו כבר גרים יחד‪ ,‬מיילס‪".‬‬
‫אני מנענע בראשי‪" .‬את יודעת למה אני מתכוון‪ .‬אני יודע שכבר יש לנו‬
‫תוכניות אחרי שנתחיל ללמוד באוגוסט בקולג'‪ ,‬אבל אני חושב‬
‫שכדאי שנעשה את זה עכשיו‪".‬‬
‫היא מתרוממת על המרפק ומסתכלת עלי‪,‬‬
‫כאילו בניסיון לבחון אם ההבעה שלי רצינית‪.‬‬
‫"איך? לאן נעבור?"‬
‫אני מושיט יד לשידת הלילה ופותח את המגירה העליונה‪ .‬אני מוציא מכתב‬
‫ומושיט לה אותו‪.‬‬
‫היא מתחילה לקרוא אותו בקול‪.‬‬
‫מר ארצ'ר היקר‪,‬‬
‫היא מרימה אלי את מבטה‪ ,‬ועיניה נפערות בתמיהה‪.‬‬
‫ברכות לרישום הקיץ שלך‪ .‬אנחנו שמחים להודיע לך‬
‫שהבקשה שלך לדיור משפחתי התקבלה ואושרה‪.‬‬
‫רייצ'ל מחייכת‪.‬‬
‫מצורפת מעטפה מבוילת‪ ,‬והטפסים האחרונים שיש‬
‫להחזיר עד התאריך המצוין‪.‬‬
‫רייצ'ל מסתכלת על המעטפה ומיד עוברת על המסמכים המצורפים‪.‬‬
‫היא מניחה את המכתב שוב בראש הערימה‪.‬‬
‫אנחנו מצפים לקבלת הטפסים המלאים‪.‬‬
‫להלן מספרי הטלפון שלנו לכל שאלה‪.‬‬
‫בברכה‪,‬‬
‫פייג' דונהיו‪ ,‬פקידת הרישום‬
‫רייצ'ל מכסה את חיוכה בידה ומשליכה את המכתב הצדה‪,‬‬
‫ואז רוכנת אלי ומחבקת אותי‪.‬‬
‫"אנחנו יכולים לעבור עכשיו?" היא שואלת‪.‬‬
‫אני אוהב שההתרגשות ניכרת בקול שלה‪.‬‬
‫אני אומר שכן‪ .‬רייצ'ל חשה הקלה‪ .‬היא יודעת בדיוק כמוני כמה מעיקים‬
 ‫יכלו להיות השבועות הבאים באותו הבית‬
‫עם ההורים שלנו‪.‬‬
‫"שאלת כבר את אבא שלך?"‬
‫אני אומר לה שהיא שוכחת שאנחנו מבוגרים עכשיו‪ .‬אנחנו כבר לא‬
‫צריכים לבקש רשות‪ .‬אנחנו רק צריכים להודיע‪.‬‬
‫רייצ'ל אומרת שהיא רוצה להודיע להם מיד‪.‬‬
‫אני אוחז בידה של רייצ'ל‪ ,‬ואנחנו הולכים לסלון‬
‫ומודיעים להורים שלנו שאנחנו עוברים‪.‬‬
‫לגור יחד‪.‬‬
 ‫‪25‬‬
‫טייט‬

‫עברו כמה שבועות מאז שקורבין עלה עלינו‪ .‬קשה לו מאוד עם זה‪ ,‬והוא‬
‫עדיין לא מדבר עם מיילס‪ ,‬אבל הוא מתחיל להסתגל לרעיון‪ .‬בלילות שאני‬
‫יוצאת בלי להגיד לאן וחוזרת אחרי כמה שעות בלבד‪ ,‬ברור לו איפה הייתי‪.‬‬
‫והוא לא שואל‪.‬‬
‫בכל הקשור למיילס‪ ,‬אני זאת שמסתגלת‪ .‬למדתי לחיות עם הכללים שלו‪,‬‬
‫כי אין סיכוי שהוא יפר אותם‪ .‬למדתי להפסיק לנסות להבין אותו ולהפסיק‬
‫לאפשֵר לדברים להיות רציניים בינינו‪ .‬אנחנו עושים בדיוק מה שהסכמנו‬
‫לעשות בהתחלה — סקס בלבד‪.‬‬
‫הרבה סקס‪.‬‬
‫סקס במקלחת‪ .‬סקס במיטה‪ .‬סקס על הרצפה‪ .‬סקס על שולחן המטבח‪.‬‬
‫עדיין לא ביליתי לילה שלם איתו‪ ,‬ועדיין כואב לי לפעמים לראות אותו‬
‫מסוגר כל כך כשהסקס נגמר‪ ,‬אבל עוד לא מצאתי דרך לסרב לו‪.‬‬
‫אני רוצה הרבה יותר ממה שהוא נותן לי‪ ,‬והוא רוצה הרבה פחות ממה‬
‫שאני רוצה לתת לו‪ ,‬אבל שנינו לוקחים מה שנוכל לקבל ומסתפקים בכך‬
‫לעת עתה‪ .‬אני מנסה לא לחשוב על היום שבו לא אוכל להתמודד עם זה‬
‫עוד‪ .‬אני מנסה לא לחשוב על כל הדברים האחרים שאני מקריבה בעצם‬
‫קיום הקשר הזה איתו‪.‬‬
‫אני מנסה לא לחשוב על כל זה‪ ,‬אבל המחשבות עולות בכל זאת‪ .‬בכל‬
‫לילה‪ ,‬במיטה‪ ,‬הן צצות‪ .‬במקלחת‪ ,‬בשיעור‪ ,‬בסלון‪ ,‬במטבח‪ ,‬בעבודה… כל‬
‫הזמן אני חושבת מה יקרה כשאחד מאיתנו יתעשת לבסוף‪.‬‬
‫"טייט זה שם חיבה או קיצור לשם אחר?" מיילס שואל‪.‬‬
‫אנחנו במיטה שלו‪ .‬הוא זה עתה חזר מארבעה ימי טיסה‪ ,‬ולמרות שהסידור‬
‫בינינו אמור להיות רק סקס‪ ,‬אנחנו עדיין לבושים לגמרי‪ .‬אנחנו לא‬
‫מתמזמזים‪ .‬הוא רק שוכב לידי ושואל שאלות אישיות על השם שלי‪ ,‬ואני‬
‫אוהבת את זה הרבה יותר מכל יום אחר שבילינו יחד‪.‬‬
‫זאת הפעם הראשונה שהוא שאל אותי שאלה אישית קצת‪ .‬אני שונאת‬
‫להתמלא בכל התקווה הזאת שהשאלה שלו מעוררת בי בזמן שהוא בסך‬
‫הכול שאל אם טייט זה שם חיבה‪.‬‬
‫"טייט זה השם האמצעי שלי‪ ",‬אני אומרת‪" .‬זה היה שם הנעורים של סבתא‬
‫שלי‪".‬‬
‫"מה השם הראשון שלך?" הוא שואל‪.‬‬
‫"אליזבת‪".‬‬
‫"אליזבת טייט קולינס‪ ",‬הוא אומר ומפלרטט עם השם שלי בקולו‪ .‬הוא‬
‫מעולם לא נשמע יפה כל כך כמו עכשיו‪ ,‬כשהוא יוצא מפיו‪" .‬שם ארוך‪,‬‬
‫הרבה הברות‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫"מה השם האמצעי שלך ָ?"‬
‫"מִיקֶל‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אבל אנשים תמיד טועים וקוראים מַייקל‪ .‬זה מעצבן‪".‬‬
‫"מיילס מיקל ארצ'ר‪ ",‬אני אומרת‪" .‬שם חזק‪".‬‬
‫מיילס מתרומם על מרפקו ומסתכל עלי בשלווה‪ .‬הוא מסיט קווצת שיער‬
‫מאחורי אוזני בזמן שעיניו בוחנות את פני‪" .‬קרה משהו מעניין השבוע בזמן‬
‫שעבדתי‪ ,‬אליזבת טייט קולינס?" הוא שואל בנימת שובבות‪ .‬נימה שלא‬
‫מוכרת לי‪ ,‬אבל אני אוהבת אותה‪ .‬אני אוהבת אותה מאוד‪.‬‬
‫"לא ממש‪ ,‬מיילס מיקל ארצ'ר‪ ",‬אני עונה בחיוך‪" .‬עבדתי הרבה שעות‬
‫נוספות‪".‬‬
‫"את עדיין אוהבת את העבודה שלך?" האצבעות שלו נוגעות בפני‪,‬‬
‫מרפרפות על שפתי‪ ,‬משוטטות אל צווארי‪.‬‬
‫"אני אוהבת אותה‪ ",‬אני אומרת‪" .‬אתה אוהב להיות קברניט?" אני זורקת‬
‫לאוויר הדהודים של השאלות שלו‪ .‬ככה זה בטוח יותר‪ ,‬כי אני יודעת שהוא‬
‫ייתן לי רק מה שהוא מוכן לקבל‪.‬‬
‫מיילס עוקב בעיניו אחר ידו הפותחת את כפתורי החולצה שלי‪" .‬אני אוהב‬
‫את העבודה שלי‪ ,‬טייט‪ ".‬הכפתור השני שלי נפתח‪" .‬אני רק לא אוהב‬
‫להיעדר מהבית כל כך הרבה‪ ,‬בייחוד כשאני יודע שאת נמצאת בדירה ממול‪.‬‬
‫זה גורם לי לרצות להיות בבית כל הזמן‪".‬‬
‫אני מנסה להתאפק‪ ,‬אבל קשה לי‪ .‬המילים שלו גורמות לי להשתנק‪,‬‬
‫אפילו שזאת בטח ההשתנקות הכי שקטה שאי־פעם נשמעה‪.‬‬
‫אבל הוא מבחין בה‪.‬‬
‫עיניו פוגשות את עיני‪ ,‬וניכר שהוא רוצה להחזיר את הגלגל אחורה‪ .‬לקחת‬
‫בחזרה את המילים שלו‪ ,‬כי יש בהן תקווה‪ .‬מיילס לא אומר דברים כאלה‪.‬‬
‫ברור לי שהוא עומד להתנצל‪ .‬תכף הוא יזכיר לי שהוא לא יכול לאהוב אותי‪,‬‬
‫שהוא לא התכוון לתת לי שום צל של תקווה‪.‬‬
‫אל תיקח את זה בחזרה‪ ,‬מיילס‪ .‬בבקשה‪ ,‬תן לי לשמור את זה‪.‬‬
‫עיניו עדיין נעוצות בעיני שניות ארוכות‪ .‬אני ממשיכה לבהות בו בציפייה‬
‫לחרטה שלו‪ .‬האצבעות שלו עדיין על הכפתור השלישי בחולצה שלי‪ ,‬אבל הן‬
‫כבר לא מנסות לפתוח אותו‪.‬‬
‫מבטו מתמקד בפה שלי‪ ,‬ואז עולה שוב לעיני‪ ,‬ואז חוזר לשפתי‪" .‬טייט‪",‬‬
‫הוא לוחש‪ ,‬כל כך ברכ ּוּת‪ ,‬שהפה שלו כמעט לא זז‪.‬‬
‫אני לא מספיקה להגיב‪ .‬היד שלו מניחה לכפתור החולצה שלי ואוחזת‬
‫בשערי ברגע ששפתיו נצמדות אל שפתי‪ .‬הוא נשכב מעלי‪ ,‬והנשיקה שלו מיד‬
‫מתעצמת‪ .‬עמוקה‪ .‬שתלטנית‪ .‬נשיקה מלאה במשהו שמעולם לא היה שם‬
‫קודם‪ .‬מלאה רגש‪ .‬מלאה תקווה‪.‬‬
‫עד אותו רגע חשבתי שנשיקה היא רק נשיקה‪ .‬לא היה לי מושג שנשיקות‬
‫מסוימות יכולות לומר שלל דברים ולעורר תחושות שונות לגמרי מנשיקות‬
‫אחרות‪ .‬כבר הרגשתי בעבר תשוקה ולהט ותאווה… אבל הפעם זה שונה‪.‬‬
‫הנשיקה הזאת היא מיילס שונה‪ ,‬ובתוך תוכי אני יודעת שזהו מיילס‬
‫האמיתי‪ .‬המיילס שהוא היה פעם בעבר‪ .‬המיילס שאסור לי לשאול עליו‪.‬‬
‫***‬
‫אחרי שהוא גומר הוא מתגלגל מעלי‪.‬‬
‫אני בוהה בתקרה‪.‬‬
‫הראש שלי מתפוצץ משאלות‪ .‬הלב שלי מבולבל לגמרי‪ .‬היחסים בינינו אף‬
‫פעם לא היו פשוטים‪ .‬אפשר לחשוב שאם מחליטים על סקס בלבד‪ ,‬זה יהיה‬
‫הדבר הכי פשוט בעולם‪ .‬אבל זה גורם לי לפקפק בכל צעד ובכל מילה‬
‫שיוצאת מפי‪ .‬אני מוצאת את עצמי מנתחת כל מבט ומבט שלו‪.‬‬
‫אני אפילו לא יודעת מה הצעד הבא שאני אמורה לעשות‪ .‬האם להישאר‬
‫לשכב כאן עד שהוא יבקש ממני ללכת? עדיין לא ביליתי איתו את כל הלילה‪.‬‬
‫האם עלי להסתובב ולכרוך את זרועותי סביבו בתקווה שהוא יחבק אותי‬
‫בחזרה עד ששנינו נירדם? אני פוחדת מדי שהוא ידחה אותי‪.‬‬
‫אני טיפשה‪.‬‬
‫אני פשוט ילדה טיפשה‪.‬‬
‫למה זה לא יכול להיות רק סקס גם מבחינתי? למה אני לא יכולה לבוא‬
‫לכאן‪ ,‬לתת לו מה שהוא רוצה‪ ,‬לקחת מה שאני רוצה‪ ,‬וללכת?‬
‫אני מסתובבת הצדה ומתיישבת לאט‪ .‬אני מושיטה יד אל הבגדים שלי‪ ,‬ואז‬
‫קמה ומתלבשת‪ .‬הוא מסתכל עלי‪ .‬הוא שותק‪.‬‬
‫אני בכוונה לא מסתכלת עליו עד שאני מסיימת להתלבש ונועלת נעליים‪.‬‬
‫למרות שאני מתה לחזור אליו למיטה‪ ,‬אני הולכת לעבר הדלת‪ .‬אני לא‬
‫מסתובבת להביט בו כשאני אומרת‪" ,‬נתראה מחר‪ ,‬מיילס‪".‬‬
‫אני צועדת עד לדלת הכניסה‪ .‬הוא לא אומר כלום‪ .‬הוא לא אומר "נתראה‬
‫מחר"‪ ,‬והוא לא אומר "להתראות"‪.‬‬
‫אני מקווה שהשתיקה שלו היא הוכחה לכך שלא נעים לו כשאני הולכת‪.‬‬
‫אני פותחת את הדלת וחוצה את המסדרון ונכנסת לדירה שלי‪ .‬קורבין יושב‬
‫על הספה‪ ,‬צופה בטלוויזיה‪ .‬הוא מעיף מבט לעבר הדלת כשהוא שומע אותי‬
‫נכנסת‪ ,‬ואז שולח לעברי מבט מתנשא של גינוי‪.‬‬
‫"תקשיב לי‪ ",‬אני אומרת בעודי נכנסת וחולצת נעליים ליד הדלת‪" .‬אתה‬
‫תצטרך להתגבר על זה בסופו של דבר‪".‬‬
‫הוא מטלטל את ראשו‪ ,‬אבל אני מתעלמת ממנו והולכת לחדר השינה‬
‫שלי‪.‬‬
‫"הוא זיין אותך מאחורי הגב שלי ושיקר לי‪ ",‬אומר קורבין‪" ,‬זה לא משהו‬
‫שאני הולך להתגבר עליו‪".‬‬
‫אני מחזירה מבט אל הסלון ורואה שקורבין מסתכל עלי‪" .‬ציפית ממנו‬
‫שיהיה פתוח איתך לגבי זה? אלוהים‪ ,‬קורבין‪ .‬אתה העפת את דילון מהדירה‬
‫שלך רק מפני שהוא הסתכל עלי בדרך שלו‪".‬‬
‫קורבין קם על רגליו בכעס‪" .‬בדיוק!" הוא צורח‪" .‬חשבתי שמיילס הגן עלייך‬
‫מפני דילון‪ ,‬כשבעצם הוא רק הגן על הטריטוריה שלו! הוא חתיכת צבוע‬
‫מזורגג‪ ,‬ואני הולך לכעוס עליו כמה זמן שיתחשק לי להמשיך לכעוס עליו‪ ,‬אז‬
‫כדאי שאת תתגברי על זה!"‬
‫אני צוחקת‪ .‬לקורבין אין שום זכות להאשים אף אחד‪.‬‬
‫"מה מצחיק אותך‪ ,‬טייט?" הוא מתפרץ‪.‬‬
‫אני פוסעת בחזרה לסלון ונעמדת בדיוק מולו‪" .‬מיילס נהג איתי בכנות‬
‫מלאה בקשר למה שהוא רוצה‪ .‬הוא מעולם לא שיקר לי‪ .‬אני הבחורה‬
‫היחידה שהוא היה איתה בשש השנים האחרונות‪ ,‬ואתה קורא לו צבוע?" אני‬
‫אפילו לא מנסה להחליש את הקול‪" .‬אולי כדאי שתסתכל במראה‪ ,‬קורבין‪.‬‬
‫עם כמה בחורות שכבת מאז שעברתי לגור פה? לכמה מהן אתה חושב יש‬
‫אחים שישמחו לפוצץ לך את הצורה אם הם רק ישמעו עליך? אם מישהו פה‬
‫צבוע‪ ,‬זה אתה!"‬
‫ידיו מונחות על המותניים‪ ,‬והוא מסתכל עלי במבט חמור סבר‪ .‬כשהוא לא‬
‫עונה לי‪ ,‬אני מסתובבת והולכת בחזרה לחדר שלי‪ ,‬אבל אז נשמעת דפיקה‬
‫והדלת נפתחת‪.‬‬
‫מיילס‪.‬‬
‫קורבין ואני מסתובבים‪ .‬הראש של מיילס משתרבב פנימה‪" .‬הכול בסדר‬
‫פה?" הוא שואל אותנו ונכנס פנימה‪.‬‬
‫אני מעיפה מבט לעבר קורבין‪ .‬קורבין מסתכל עלי‪ .‬אני זוקפת את הגבות‬
‫ומחכה שהוא יענה למיילס‪ ,‬כי הוא זה שיש לו בעיה‪.‬‬
‫"את בסדר‪ ,‬טייט?" מיילס שואל‪ ,‬פונה רק אלי‪.‬‬
‫אני מסתכלת לעברו ומהנהנת‪" .‬אני בסדר‪ ",‬אני אומרת‪" .‬זאת לא אני שיש‬
‫לה ציפיות לא ריאליות מאח שלה‪".‬‬
‫קורבין רוטן בקול רם‪ ,‬ואז מסתובב ובועט בספה‪ .‬מיילס ואני מסתכלים‬
‫עליו כשהוא מעביר יד בשערו ולופת את עורפו בחוזקה‪ .‬הוא מסתובב שוב‬
‫אל מיילס‪ ,‬ואז נושף בכבדות‪.‬‬
‫"למה לעזאזל לא יכולת להיות הומו?"‬
‫מיילס מסתכל עליו בזהירות‪ .‬אני מחכה שאחד מהם יגיב‪ ,‬כדי שאדע אם‬
‫כבר מותר לי לנשום‪.‬‬
‫מיילס מנענע בראשו‪ .‬חיוך עולה על פניו‪.‬‬
‫קורבין מתחיל לצחוק‪ ,‬אבל רוטן תוך כדי כך‪ .‬ניכר שהוא השלים סוף־סוף‬
‫עם הסידור שלנו‪ ,‬למרות שהוא עדיין לא מסכים איתו‪.‬‬
‫אני מחייכת ויוצאת בשקט מהדירה בתקווה שהם יתקנו את מה שנהרס‬
‫ביניהם כשאני נכנסתי לתמונה‪.‬‬
‫דלתות המעלית נפתחות בקומת הלובי‪ ,‬ואני עומדת לצאת ממנה‪ ,‬כשקאפ‬
‫נעמד לפתע בפתחה כאילו הוא עומד להיכנס‪.‬‬
‫"באת אלי?" הוא שואל אותי‪.‬‬
‫אני מהנהנת ומצביעה למעלה‪" .‬קורבין ומיילס מיישרים את ההדורים‬
‫למעלה‪ .‬אז נתתי להם זמן לעצמם‪".‬‬
‫קאפ נכנס למעלית ולוחץ על כפתור הקומה העשרים‪" .‬טוב‪ ,‬אני מניח‬
‫שאת יכולה ללוות אותי הביתה‪ ",‬הוא אומר‪ .‬הוא נתמך במוט שמאחוריו‪ .‬אני‬
‫נעמדת לצדו ונשענת על הקיר מאחורי‪.‬‬
‫"אפשר לשאול אותך שאלה‪ ,‬קאפ?"‬
‫הוא מהנהן‪" .‬אני אוהב ששואלים אותי שאלות בדיוק באותה מידה שאני‬
‫אוהב לשאול שאלות‪".‬‬
‫אני מרכינה מבט אל נעלי ומשכלת רגליים‪" .‬מה לדעתך יכול לגרום לבן‬
‫אדם לא לרצות להתאהב שוב לעולם?"‬
‫קאפ לא עונה על השאלה שלי במשך חמש קומות לפחות‪ .‬לבסוף אני‬
‫מסתכלת עליו ורואה שהוא נועץ בי מבט‪ .‬עיניו מכווצות‪ ,‬וסביבן נקווים המוני‬
‫קמטים‪" .‬אני מניח שאם בן אדם חווה את הצד המכוער של האהבה‪ ,‬הוא‬
‫עשוי לא לרצות לחוות אותה שוב לעולם‪".‬‬
‫אני חושבת על התשובה שלו‪ ,‬אבל זה לא ממש עוזר‪ .‬אני לא מבינה איך‬
 ‫אהבה יכולה להיעשות מכוערת כל כך‪ ,‬שמישהו פשוט יסתגר מפניה לגמרי‪.‬‬
‫דלתות המעלית נפתחות בקומה העשרים‪ ,‬ואני מניחה לו לצאת לפנ ַי‪ .‬אני‬
‫מלווה אותו לדלת הדירה שלו ומחכה שיפתח אותה‪" .‬טייט‪ ",‬הוא אומר‪ .‬הוא‬
‫עומד בפניו אל הדלת ולא מסתובב אלי כדי להשלים את המשפט‪" .‬לפעמים‬
‫האדם פשוט איננו חזק מספיק לעמוד מול רוחות הרפאים של עברו‪ ".‬הוא‬
‫פותח את דלת הדירה שלו ונכנס פנימה‪" .‬אולי הילד פשוט איבד את עצמו‬
‫איפשהו לאורך הדרך‪ ".‬הוא סוגר את הדלת ומשאיר אותי מבולבלת עוד‬
‫יותר‪.‬‬
 ‫‪26‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫החדר שלי הוא עכשיו החדר של רייצ'ל‪ .‬החדר של רייצ'ל הוא שלי‪.‬‬
‫סיימנו את הלימודים‪ .‬עברנו לגור יחד‪ .‬אנחנו בקולג' עכשיו‪.‬‬
‫את רואה? זה הסתדר‪.‬‬
‫איאן מכניס את הארגז האחרון מהמכונית‪" .‬איפה את רוצה שאשים אותו?"‬
‫הוא שואל‪.‬‬
‫"מה זה?" רייצ'ל שואלת אותו‪.‬‬
‫הוא אומר שזה נראה כמו ארגז מלא בתחתונים וחזיות‪.‬‬
‫היא צוחקת ואומרת לו להניח אותו ליד השידה שלי‪ .‬איאן עושה את זה‪.‬‬
‫איאן מחבב את רייצ'ל‪ .‬איאן אוהב את זה שהיא לא מעכבת אותי‪.‬‬
‫איאן אוהב את זה שהיא רוצה שאני אסיים את התואר ואסיים‬
‫את לימודי הטיס‪.‬‬
‫רייצ'ל רוצה שאני אהיה מאושר‪ .‬אני אומר לרייצ'ל‬
‫שאני אהיה מאושר כל עוד היא תהיה שלי‪.‬‬
‫היא אומרת לי‪" ,‬אז אתה תמיד תהיה מאושר‪".‬‬
‫אבא שלי עדיין שונא אותי‪ .‬אבא שלי לא רוצה לשנוא אותי‪.‬‬
‫הם מנסים לקבל את זה‪ ,‬אבל זה קשה‪ .‬זה קשה לכולם‪.‬‬
‫לרייצ'ל לא אכפת מה כולם חושבים‪ .‬אכפת לה רק‬
‫מה אני חושב‪ ,‬ואני חושב רק על רייצ'ל‪.‬‬
‫אני לומד שלא משנה כמה המצב קשה‪ ,‬אנשים לומדים‬
‫להסתגל אליו‪ .‬אבא שלי ואמא שלה לא מרוצים מזה‪,‬‬
‫אבל הם יסתגלו‪.‬‬
‫רייצ'ל אולי לא מוכנה להיות אמא‪ ,‬ואני אולי לא מוכן‬
‫להיות אבא‪ ,‬אבל אנחנו מסתגלים‪.‬‬
‫זה מה שצריך לקרות‪ .‬אם אנשים רוצים לחיות בשלווה‬
‫עם עצמם‪ ,‬זה הכרחי‪.‬‬
‫אפילו חיוני‪.‬‬
 ‫***‬
‫"מיילס‪".‬‬
‫אני אוהב את השם שלי כשהוא בוקע מהשפתיים שלה‪ .‬היא לא‬
‫מבזבזת אותו סתם‪ .‬היא אומרת אותו רק כשהיא צריכה משהו‪ .‬היא אומרת‬
‫אותו רק כשהוא צריך להיאמר‪.‬‬
‫"מיילס‪".‬‬
‫היא אמרה אותו פעמיים‪.‬‬
‫היא בטח ממש צריכה משהו‪.‬‬
‫אני מתהפך והיא יושבת במיטה‪ .‬היא מסתכלת עלי‬
‫בעיניים פעורות‪.‬‬
‫"מיילס‪ ".‬שלוש פעמים‪" .‬מיילס‪ ".‬ארבע‪" .‬כואב לי‪".‬‬
‫שיט‪.‬‬
‫אני קופץ מהמיטה ולוקח את התיק שלנו‪ .‬אני עוזר לרייצ'ל להחליף‬
‫בגדים‪ .‬אני עוזר לה להגיע למכונית‪.‬‬
‫היא מפחדת‪.‬‬
‫יכול להיות שאני מפחד יותר ממנה‪.‬‬
‫אני מחזיק לה את היד בזמן הנסיעה‪ .‬אני אומר לה לנשום‪.‬‬
‫אני לא יודע למה אני אומר לה את זה‪ .‬ברור שהיא יודעת שצריך לנשום‪.‬‬
‫אני לא יודע מה עוד להגיד לה‪.‬‬
‫אני מרגיש חסר אונים‪.‬‬
‫אולי היא רוצה את אמא שלה‪.‬‬
‫"את רוצה שאני אתקשר אליהם?"‬
‫היא מנענעת בראשה‪" .‬עוד לא‪ ",‬היא אומרת‪" .‬אחר כך‪".‬‬
‫היא רוצה שזה יהיה רק אנחנו‪ .‬אני אוהב את זה‪ .‬גם אני רוצה‬
‫שזה יהיה רק אנחנו‪ .‬אחות עוזרת לה לרדת מהמכונית‪.‬‬
‫הם לוקחים אותנו לחדר‪ .‬אני מביא לרייצ'ל‬
‫כל מה שהיא צריכה‪.‬‬
‫"את צריכה קרח?"‬
‫אני מביא לה קרח‪.‬‬
‫"את צריכה מטלית לחה?"‬
‫אני מביא לה מטלית לחה‪.‬‬
‫"את רוצה שאני אכבה את הטלוויזיה?"‬
‫אני מכבה את הטלוויזיה‪.‬‬
‫"את רוצה עוד שמיכה‪ ,‬רייצ'ל? נראה שקר לך‪".‬‬
 ‫אני לא מביא לה עוד שמיכה‪ .‬לא קר לה‪.‬‬
‫"את רוצה עוד קרח?"‬
‫היא לא רוצה עוד קרח‪.‬‬
‫היא רוצה שאני אשתוק‪.‬‬
‫אני שותק‪.‬‬
‫"תן לי יד‪ ,‬מיילס‪".‬‬
‫אני נותן לה יד‪.‬‬
‫אני רוצה את היד שלי בחזרה‪.‬‬
‫היא מכאיבה לה‪.‬‬
‫אני מרשה לה להחזיק אותה בכל זאת‪.‬‬
‫היא שקטה‪ .‬היא לא מוציאה הגה‪ .‬היא רק נושמת‪.‬‬
‫היא מדהימה‪.‬‬
‫אני בוכה‪ .‬אני לא יודע למה‪.‬‬
‫לעזאזל‪ ,‬אני אוהב אותך כל כך‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫הרופא אומר לה שהיא לקראת הסוף‪ .‬אני מנשק אותה‬
‫במצח‪.‬‬
‫זה קורה‪.‬‬
‫אני אבא‪.‬‬
‫היא אמא‪.‬‬
‫"זה בן‪ ",‬הרופא אומר‪.‬‬
‫היא מחזיקה אותו‪ .‬היא מחזיקה את הלב שלי‪.‬‬
‫הוא מפסיק לבכות‪ .‬הוא מנסה לפקוח עיניים‪.‬‬
‫רייצ'ל בוכה‪.‬‬
‫רייצ'ל צוחקת‪.‬‬
‫רייצ'ל אומרת לי תודה‪.‬‬
‫רייצ'ל אומרת לי תודה‪ .‬כאילו לא היא זאת‬
‫שיצרה אותו‪.‬‬
‫רייצ'ל משוגעת‪.‬‬
‫"אני אוהבת אותו כל כך‪ ,‬מיילס‪ ",‬היא אומרת‪ .‬היא עדיין בוכה‪.‬‬
‫"אני אוהבת אותו כל כך‪".‬‬
‫"גם אני אוהב אותו‪ ",‬אני אומר לה‪ .‬אני נוגע בו‪ .‬אני רוצה להחזיק אותו‪,‬‬
‫אבל אני רוצה שהיא תחזיק אותו אפילו יותר‪ .‬היא יפהפייה‬
‫כשהיא מחזיקה אותו‪.‬‬
‫רייצ'ל מרימה אלי את מבטה‪" .‬אתה מוכן להגיד לי‬
 ‫מה השם שלו עכשיו?"‬
‫קיוויתי שזה יהיה בן כדי שנוכל לזכות לרגע הזה‪.‬‬
‫קיוויתי שאני אוכל להגיד לה מה השם של הבן שלה‪,‬‬
‫כי אני יודע שהיא תאהב אותו‪.‬‬
‫אני מקווה שהיא תזכור את הרגע‬
‫שבו היא הפכה‬
‫להכול בשבילי‪.‬‬
‫מיילס יראה לך איפה הכיתה של מר קלייטון‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫"קוראים לו קלייטון‪".‬‬
‫היא מתחילה לבכות‪.‬‬
‫היא זוכרת‪.‬‬
‫"זה מושלם‪ ",‬היא אומרת‪ ,‬המילים שלה מתערבבות בדמעות‪.‬‬
‫היא בוכה יותר מדי עכשיו‪ .‬היא רוצה שאני אחזיק אותו‪.‬‬
‫אני מתיישב על המיטה לידה ולוקח אותו‪.‬‬
‫אני מחזיק אותו בזרועותי‪.‬‬
‫אני מחזיק את הבן שלי בזרועותי‪.‬‬
‫רייצ'ל מניחה את ראשה על זרועי‪ ,‬ואנחנו מביטים בו‪.‬‬
‫אנחנו מביטים בו במשך כל כך הרבה זמן‪ .‬אני אומר לרייצ'ל שהוא קיבל את‬
‫השיער האדמוני שלה‪.‬‬
‫רייצ'ל אומרת שהוא קיבל את השפתיים שלי‪ .‬אני אומר לרייצ'ל שאני מקווה‬
‫שהוא קיבל‬
‫את האישיות שלה‪ .‬היא חולקת עלי ואומרת שהיא מקווה שהוא בדיוק כמוני‪.‬‬
‫"הוא הופך את החיים להרבה יותר טובים‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫"נכון מאוד‪".‬‬
‫"אנחנו כל כך בני מזל‪ ,‬מיילס‪".‬‬
‫"נכון מאוד‪".‬‬
‫רייצ'ל אוחזת את ידי בחוזקה‪.‬‬
‫"אנחנו נסתדר‪ ",‬רייצ'ל לוחשת לי‪.‬‬
‫"בטח שאנחנו נסתדר‪ ",‬אני אומר לה‪.‬‬
‫קלייטון מפהק‪ ,‬וזה גורם לשנינו לצחוק‪.‬‬
‫ממתי פיהוקים נהיו מדהימים כל כך?‬
‫אני נוגע באצבעות שלו‪.‬‬
‫אנחנו אוהבים אותך כל כך‪ ,‬קלייטון‪.‬‬
 ‫‪27‬‬
‫טייט‬

‫אני צונחת על הכיסא ליד קאפ‪ ,‬עדיין לבושה במדים מכף רגל ועד ראש‪.‬‬
‫מרגע שהגעתי הביתה מהעבודה‪ ,‬למדתי במשך שעתיים רצופות‪ .‬כבר אחרי‬
‫עשר‪ ,‬ועדיין לא אכלתי ארוחת ערב אפילו‪ .‬לכן אני יושבת ליד קאפ‪ .‬הוא‬
‫מתחיל לזהות את ההרגלים שלי והזמין פיצה לשנינו‪.‬‬
‫אני מושיטה לו משולש ולוקחת אחד לעצמי‪ ,‬ואז סוגרת את המגש ומניחה‬
‫אותו על הרצפה‪ .‬אני תוחבת ביס ענק לפה‪ ,‬אבל קאפ רק בוהה במשולש‬
‫שהוא אוחז בידו‪.‬‬
‫"זה ממש עצוב שפיצה יכולה להגיע אליך יותר מהר מאשר משטרה‪ ",‬הוא‬
‫אומר‪" .‬הזמנתי אותה רק לפני עשר דקות‪ ".‬הוא לוקח ביס ועוצם עיניים‬
‫כאילו זה הדבר הכי טעים שאכל מעודו‪.‬‬
‫שנינו מסיימים את המשולשים שלנו‪ ,‬ואני מושיטה יד לקחת עוד אחד‪ .‬הוא‬
‫מנענע בראשו לשלילה כשאני מציעה לו משולש נוסף‪ ,‬אז אני מחזירה אותו‬
‫למגש‪.‬‬
‫"אז מה?" הוא אומר‪" .‬יש התקדמות בין הילד לחבר שלו?"‬
‫תמיד מצחיק אותי שהוא קורא למיילס "ילד"‪ .‬אני מהנהנת ועונה בפה‬
‫מלא‪" .‬בערך‪ ",‬אני אומרת‪" .‬היה להם ערב משחק נחמד‪ ,‬אבל אני חושדת‬
‫שהוא היה נחמד רק כי מיילס העמיד פנים שאני לא שם בכלל‪ .‬מתוך כבוד‬
‫לקורבין בטח‪ ,‬אבל לי זה גרם להרגיש חרא‪ ,‬אתה מבין?"‬
‫קאפ מהנהן כאילו הוא מבין‪ .‬אני לא בטוחה שהוא מבין‪ ,‬אבל אני מתה על‬
‫זה שהוא תמיד מקשיב בתשומת לב אדירה‪" .‬ברור שכל הזמן הוא סימס לי‪.‬‬
‫הוא ישב בסלון ליד קורבין‪ .‬אז נראה שבכל זאת יש לי את זה‪ .‬אבל יש‬
‫שבועות כמו השבוע למשל‪ ,‬כשהוא אפילו לא נמצא באותה מדינה‪ ,‬וזה‬
‫כאילו שאני לא קיימת בשבילו‪ .‬שום הודעות‪ .‬שום שיחות טלפון‪ .‬אני די‬
‫בטוחה שהוא חושב עלי רק כשאני במרחק כמה מטרים ממנו‪".‬‬
‫קאפ מנענע בראשו‪" .‬אני מפקפק בזה‪ .‬אני מוכן להתערב שהילד חושב‬
‫עלייך הרבה יותר ממה שהוא מראה‪".‬‬
‫הייתי רוצה להאמין בזה‪ ,‬אבל אני לא ממש מצליחה‪.‬‬
‫"אבל אם הוא לא‪ ",‬אומר קאפ‪" ,‬את לא יכולה לכעוס עליו בגלל זה‪ .‬זה‬
 ‫היה חלק מההסכם‪ ,‬לא?"‬
‫אני מגלגלת עיניים‪ .‬אני שונאת את זה‪ ,‬שהוא תמיד מחזיר אותי לעובדה‬
‫שלא מיילס הוא שמפר את ההסכם שלנו‪ .‬אני זאת שיש לה בעיה איתו‪ ,‬וזאת‬
‫אך ורק אשמתי‪.‬‬
‫"איך הכנסתי את עצמי לבלגן הזה?" אני שואלת בלי לחכות באמת‬
‫לתשובה‪ .‬אני יודעת איך הכנסתי את עצמי לבלגן הזה‪ .‬אני גם יודעת איך‬
‫לצאת ממנו‪ ...‬אני פשוט לא רוצה‪.‬‬
‫"שמעת פעם את הביטוי‪' ,‬כשהחיים נותנים לך לימונים‪"?'...‬‬
‫"תכיני מהם לימונדה‪ ",‬אני משלימה אותו‪.‬‬
‫קאפ מסתכל עלי ומנענע בראשו‪" .‬זה לא הולך ככה‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫"כשהחיים נותנים לך לימונים‪ ,‬תוודאי שאת יודעת לתוך איזה עיניים לסחוט‬
‫אותם‪".‬‬
‫אני צוחקת‪ ,‬לוקחת עוד משולש פיצה‪ ,‬ותוהה איך לכל הרוחות קרה‬
‫שהחבר הכי טוב שלי היום הוא איש בן שמונים‪.‬‬
‫***‬
‫הטלפון בבית של קורבין אף פעם לא מצלצל‪ .‬בטח לא אחרי חצות‪ .‬אני‬
‫משליכה מעלי את השמיכה וזורקת על עצמי חולצת טריקו‪ .‬לא שברור לי‬
‫למה אני בכלל טורחת להתלבש‪ .‬קורבין לא בבית‪ ,‬ומיילס אמור לחזור רק‬
‫מחר‪.‬‬
‫אני מגיעה למטבח בצלצול החמישי‪ ,‬בדיוק כשהמשיבון מתחיל לפעול‪ .‬אני‬
‫מבטלת את ההודעה‪ ,‬ומקרבת את השפופרת לאוזן‪.‬‬
‫"הלו?"‬
‫"טייט!" אמא שלי אומרת‪" .‬אלוהים‪ ,‬טייט!"‬
‫הקול שלה היסטרי‪ ,‬מה שמיד מכניס גם אותי להיסטריה‪" .‬מה קרה?"‬
‫"מטוס‪ .‬מטוס התרסק לפני חצי שעה‪ ,‬ואני לא מצליחה להשיג את חברת‬
‫התעופה‪ .‬דיברת עם אח שלך?"‬
‫ברכי כושלות לרצפה‪" .‬את בטוחה שזאת חברת התעופה שלו?" אני‬
‫שואלת‪ .‬הקול שלי מבועת כל כך‪ ,‬שאני אפילו לא מזהה אותו‪ .‬הוא נשמע‬
‫מבועת כמו הקול שלה בפעם האחרונה שזה קרה‪.‬‬
‫הייתי רק בת שש‪ ,‬אבל אני זוכרת כל פרט כאילו זה קרה אתמול‪ ,‬אפילו‬
‫פ ְנים‪ ,‬וכשצפינו‬
‫את פיג'מת הירחים והכוכבים שלבשתי‪ .‬אבא שלי היה בטיסת ּ‬
‫בחדשות אחרי ארוחת הערב‪ ,‬ראינו שמטוס אחד התרסק בגלל כשל במנוע‪.‬‬
‫כל הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו‪ .‬אני זוכרת שהסתכלתי על אמא שלי‬
‫כשדיברה בטלפון עם חברת התעופה‪ ,‬היסטרית לגמרי‪ ,‬מנסה לקבל מידע‬
‫על הטייס‪ .‬בתוך פחות משעה גילינו שזה לא הוא‪ ,‬אבל זאת היתה השעה‬
‫הכי מפחידה בחיים שלנו‪.‬‬
‫עד עכשיו‪.‬‬
‫אני ממהרת לחדר שלי‪ ,‬לוקחת את הטלפון הנייד משידת הלילה ומחייגת‬
‫אליו‪" .‬ניסית להתקשר אליו?" אני שואלת את אמא שלי וחוזרת לסלון‪ .‬אני‬
‫מנסה להגיע לספה‪ ,‬אבל משום מה הרצפה נראית מזמינה יותר‪ .‬אני כורעת‬
‫שוב‪ ,‬כמעט כמו בתנוחת תפילה‪.‬‬
‫מן הסתם אני באמת נושאת תפילה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬התקשרתי אליו המון פעמים‪ .‬זה עובר ישר לתא הקולי‪".‬‬
‫איזו שאלה מטומטמת‪ .‬ברור שהיא ניסתה להתקשר אליו‪ .‬אני מנסה שוב‬
‫בכל זאת‪ ,‬אבל מגיעה היישר לתא הקולי‪.‬‬
‫אני מנסה להרגיע אותה‪ ,‬אבל ברור שאין טעם‪ .‬עד שנשמע את הקול שלו‪,‬‬
‫שום מילות עידוד לא יעזרו‪" .‬אני אתקשר לחברת התעופה‪ ",‬אני אומרת לה‪.‬‬
‫"ואחזור אלייך אם אגלה משהו‪".‬‬
‫היא אפילו לא אומרת ביי‪.‬‬
‫אני מתקשרת לחברת התעופה מהטלפון בבית ובמקביל מהנייד למיילס‪.‬‬
‫זאת הפעם הראשונה שאני מחייגת את המספר שלו‪.‬‬
‫אני מתפללת שהוא יענה‪ .‬ככל שאני חוששת לחייו של קורבין‪ ,‬גם‬
‫המחשבה שמיילס עובד באותה חברת תעופה עוברת לי בראש‪.‬‬
‫הבטן שלי מתהפכת‪.‬‬
‫"הלו?" אומר מיילס בצלצול השני‪ .‬קולו מהוסס‪ ,‬מופתע‪.‬‬
‫"מיילס!" אני אומרת במהירות אך גם בהקלה‪" .‬הוא בסדר? קורבין‬
‫בסדר?"‬
‫משתררת שתיקה‪.‬‬
‫למה הוא שותק?‬
‫"למה את מתכוונת?"‬
‫"מטוס‪ ",‬אני אומרת מיד‪" .‬אמא שלי התקשרה‪ .‬מטוס התרסק‪ .‬הוא לא‬
‫עונה לטלפון שלו‪".‬‬
‫"איפה את?" הוא שואל במהירות‪.‬‬
‫"בדירה‪".‬‬
‫"תפתחי לי את הדלת‪".‬‬
‫אני הולכת לדלת ומסובבת את המפתח‪ .‬הוא פותח אותה כשהטלפון עדיין‬
‫צמוד לאוזנו‪ .‬כשהוא רואה אותי‪ ,‬הוא מרחיק את הטלפון‪ ,‬רץ לספה‪ ,‬לוקח‬
 ‫את השלט ומדליק את הטלוויזיה‪.‬‬
‫הוא מעביר תחנות עד למהדורת החדשות בטלוויזיה‪ .‬הוא מחייג בנייד שלו‪,‬‬
‫ואז מסתובב וממהר לעברי‪" .‬בואי אלי‪ ",‬הוא אומר ומושך אותי אליו‪" .‬אני‬
‫בטוח שהוא בסדר‪".‬‬
‫אני מהנהנת כנגד חזהו‪ ,‬אבל לא באמת מתעודדת‪.‬‬
‫"גארי?" הוא אומר כשמישהו עונה מעבר לקו‪" .‬זה מיילס‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬שמעתי‪".‬‬
‫הוא אומר‪" .‬מי היה הצוות?"‬
‫הפסקה ארוכה‪ .‬אני מבועתת מכדי להסתכל עליו‪.‬‬
‫"תודה רבה‪ ".‬הוא מנתק את השיחה‪" .‬הוא בסדר‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר מיד‪.‬‬
‫"קורבין בסדר‪ .‬גם איאן‪".‬‬
‫אני פורצת בבכי של הקלה‪.‬‬
‫מיילס מוליך אותי לספה ומתיישב‪ ,‬ואז מושך אותי אליו‪ .‬הוא לוקח את‬
‫הטלפון שלי מידי‪ ,‬לוחץ על כמה כפתורים ואז מקרב את הטלפון לאוזן‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬זה מיילס‪ .‬קורבין בסדר‪ ".‬הוא משתהה כמה שניות‪" .‬כן‪ ,‬היא בסדר‪.‬‬
‫אני אגיד לה להתקשר אלייך בבוקר‪ ".‬חולפות עוד כמה שניות‪ ,‬והוא אומר‬
‫להתראות‪ .‬הוא מניח את הטלפון על הספה לידי‪" .‬אמא שלך‪".‬‬
‫אני מהנהנת‪ .‬כבר ידעתי‪.‬‬
‫והמחווה הפשוטה הזאת‪ ,‬העובדה שהוא התקשר לאמא שלי‪ ,‬רק גורמת‬
‫לי להתאהב בו יותר‪.‬‬
‫עכשיו הוא מנשק את קודקוד ראשי ומלטף את זרועי כדי להרגיע אותי‪.‬‬
‫"תודה‪ ,‬מיילס‪ ",‬אני אומרת לו‪.‬‬
‫הוא לא אומר "בבקשה"‪ ,‬כי הוא לא חושב שעשה משהו שראוי לתודה‪.‬‬
‫"הכרת אותם?" אני שואלת‪" .‬את הצוות?"‬
‫"לא‪ .‬הם משלוחה אחרת‪ .‬שמות לא מוּכ ּרים‪".‬‬
‫הטלפון שלי רוטט‪ .‬מיילס מושיט לי אותו‪ .‬הודעה מקורבין‪.‬‬
‫קורבין‪ :‬למקרה ששמעת על המטוס‪ ,‬רק רציתי שתדעי שאני בסדר‪.‬‬
‫התקשרתי למטֶה‪ ,‬וגם מיילס בסדר‪ .‬תעדכני את אמא בבקשה‪.‬‬
‫אוהב אותך‪.‬‬
‫למראה ההודעה אני מרגישה עוד הקלה‪ ,‬עכשיו כשברור במאה אחוז שהוא‬
‫בסדר‪.‬‬
‫"זאת הודעה מקורבין‪ ",‬אני אומרת למיילס‪" .‬הוא אומר שאתה בסדר‪,‬‬
‫למקרה שדאגת‪".‬‬
‫מיילס צוחק‪" .‬אז הוא בודק מה איתי?" הוא אומר בחיוך‪" .‬ידעתי שהוא לא‬
 ‫יוכל לשנוא אותי לנצח‪".‬‬
‫אני מחייכת‪ .‬אני אוהבת את זה שקורבין רצה שאני אדע שמיילס בסדר‪.‬‬
‫מיילס ממשיך לחבק אותי‪ .‬אני מתענגת על כל רגע‪.‬‬
‫"מתי הוא אמור לחזור הביתה?"‬
‫"רק מחרתיים‪ ",‬אני אומרת‪" .‬כמה זמן אתה בבית?"‬
‫"שתי דקות‪ ",‬הוא אומר‪" .‬בדיוק חיברתי את הטלפון שלי למטﬠֵן‬
‫כשהתקשרת אלי‪".‬‬
‫"אני שמחה שחזרת‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫הוא לא עונה‪ .‬הוא לא אומר שהוא שמח לחזור‪ .‬במקום להגיד משהו‬
‫שעשוי לתת לי תקוות שווא‪ ,‬הוא רק מנשק אותי‪.‬‬
‫"את יודעת‪ ",‬הוא אומר ומושך אותי אל חיקו‪" .‬אני שונא את הנסיבות‬
‫שגרמו לך לא ללבוש מכנסיים‪ ,‬אבל אני אוהב את זה שאת לא לובשת‬
‫מכנסיים‪ ".‬ידיו מלטפות את ירכי‪ ,‬והוא מקרב אותי אליו עד שאנחנו נשכבים‬
‫זה מול זה‪ .‬הוא מנשק את קצה אפי ואז את הסנטר שלי‪.‬‬
‫"מיילס?" ידי מלטפת את שערו‪ ,‬מורד צווארו‪ ,‬ואז את כתפו‪" .‬פחדתי גם‬
‫שמשהו קרה לך‪ ",‬אני לוחשת‪" .‬בגלל זה אני שמחה שחזרת‪".‬‬
‫עיניו מתרככות‪ ,‬וקמטי הדאגה ביניהן נעלמים‪ .‬אולי אני לא יודעת כלום על‬
‫העבר שלו ועל החיים שלו‪ ,‬אבל זה בפירוש בולט שהוא לא התקשר לאף‬
‫אחד כדי להגיד שהוא בסדר‪ .‬אני מתעצבת בשבילו‪.‬‬
‫מבטו נודד מעיני ונופל על חזי‪ .‬הוא אוחז בשולי החולצה שלי ומושך אותה‬
‫לאט מעל ראשי‪ .‬עכשיו אני רק בתחתונים‪.‬‬
‫הוא רוכן לפנים‪ ,‬כורך את זרועותיו סביב גבי ומושך אותי אליו‪ .‬פיו נסגר‬
‫באיטיות סביב הפטמה שלי‪ .‬עיני נעצמות מאליהן‪ .‬צמרמורת חולפת בגופי‬
‫כשידיו מתחילות לשוטט על גבי ועל ירכי החשופות‪ .‬שפתיו נעות לעבר‬
‫הפטמה השנייה שלי‪ ,‬בדיוק כשידו מתגנבת לתוך התחתונים שלי במורד ירכי‪.‬‬
‫"אולי אני אתלוש אותם ממך‪ ,‬כי לא בא לי שתזוזי מילימטר ממני‪ ",‬הוא‬
‫אומר‪.‬‬
‫אני מחייכת‪" .‬זה בסדר מבחינתי‪ .‬יש לי עוד תחתונים כאלה‪".‬‬
‫אני יכולה להרגיש שהוא מחייך בזמן שידיו מושכות את גומי התחתונים‬
‫שלי‪ .‬הוא מושך מצד אחד אבל לא מצליח לקרוע אותם‪ .‬הוא מנסה למשוך‬
‫מצד שני כדי להוריד אותם ממני‪ ,‬אבל ללא הצלחה‪.‬‬
‫"אתה מכניס לי אותם לטוסיק‪ ",‬אני אומרת וצוחקת‪.‬‬
‫הוא פולט אנחה מתוסכלת‪" .‬זה תמיד יותר סקסי כשהם עושים את זה‬
‫בטלוויזיה‪".‬‬
‫אני מסדרת אותם ומתיישבת‪" .‬נסה שוב‪ ",‬אני מעודדת אותו‪" .‬אתה יכול‬
‫לעשות את זה‪ ,‬מיילס‪".‬‬
‫הוא תופס את צדם השמאלי של התחתונים ומושך אותם בחוזקה‪.‬‬
‫"אאוץ'‪ ",‬אני צועקת וזזה לכיוון המשיכה שלו‪ ,‬כי הגומי מכאיב לי במותן‬
‫ימין‪.‬‬
‫הוא צוחק שוב וקובר את פניו בצווארי‪" .‬אני מצטער‪ ",‬הוא אומר‪" .‬יש לך‬
‫אולי מספריים?"‬
‫אני מעווה את פני למחשבה שהוא יתקרב אלי עם זוג מספריים‪ .‬אני‬
‫מתרחקת ממנו וקמה‪ ,‬ואז מורידה את התחתונים ובועטת אותם הרחק‬
‫ממני‪.‬‬
‫"הניסיון הכושל שלי להיות סקסי היה שווה לגמרי כדי לראות אותך עושה‬
‫את זה‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫אני מחייכת‪" .‬הניסיון הכושל שלך להיות סקסי גרם לך להיות עוד יותר‬
‫סקסי‪".‬‬
‫המילים שלי גורמות לו לצחוק שוב‪ .‬אני מתקרבת לעברו ומטפסת שוב אל‬
‫חיקו‪ .‬הוא ממקם אותי כך שאני רוכבת עליו שוב‪" .‬הכישלונות שלי מגרים‬
‫אותך?" הוא מקניט אותי‪.‬‬
‫"לגמרי‪ ",‬אני ממלמלת‪" .‬אתה כזה לוהט‪".‬‬
‫הידיים שלו שוב משוטטות על פני גופי‪ ,‬מלטפות את כל כולי‪" .‬היית אוהבת‬
‫אותי מגיל שלוש־עשרה עד שש־עשרה‪ ",‬הוא אומר‪" .‬נכשלתי כמעט בכל‬
‫מה שנגעתי בו‪ .‬בייחוד פוטבול‪".‬‬
‫אני מגחכת‪" .‬עכשיו אתה מדבר‪ .‬ספר לי מה עוד‪".‬‬
‫"בייסבול‪ ".‬הוא אומר‪ ,‬ומיד מצמיד את שפתיו לצווארי‪ .‬הוא מנשק אותי‬
‫שוב ושוב עד לאוזני‪" .‬וסמסטר אחד של גיאוגרפיית עולם‪".‬‬
‫"אלוהים‪ ",‬אני נאנקת‪" .‬זה ממש לוהט‪".‬‬
‫הוא מקרב את שפתיו אל פי ומאמץ אותי לנשיקה רכה‪ ,‬מרפרפת‪.‬‬
‫"נכשלתי גם בנשיקות‪ .‬הייתי איום‪ .‬פעם כמעט חנקתי בחורה עם הלשון‬
‫שלי‪".‬‬
‫אני צוחקת‪.‬‬
‫"רוצה שאראה לך?"‬
‫אני מהנהנת‪ ,‬והוא ממקם אותנו שוב על הספה‪ ,‬כך שאני שוכבת על הגב‬
‫והוא מעלי‪" .‬תפתחי את הפה‪".‬‬
‫אני פותחת‪ .‬הוא מניח את פיו על פי ודוחף את הלשון פנימה‪ ,‬מן הסתם‬
‫בנשיקה הכי גרועה שהיתה לי בחיי‪ .‬אני דוחפת את החזה שלו כדי להוציא‬
‫את הלשון שלו מהפה שלי‪ ,‬אבל הוא לא זז‪ .‬אני מסובבת את הפנים‬
‫שמאלה‪ ,‬והוא מתחיל ללקק לי את הלחי‪ ,‬מה שמצחיק אותי עוד יותר‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬אלוהים‪ ,‬זה היה נורא‪ ,‬מיילס!"‬
‫הוא מרחיק את שפתיו ויורד ממני‪" .‬השתפרתי מאז‪".‬‬
‫אני מהנהנת‪" .‬נכון מאוד‪ ",‬אני אומרת‪ ,‬מסכימה לגמרי‪.‬‬
‫שנינו מחייכים‪ .‬המבט השל ֵו בפניו ממלא אותי בכל כך הרבה רגשות מכל‬
‫הסוגים והטעמים‪ .‬אני שמחה‪ ,‬כי אנחנו נהנים יחד‪ .‬אני עצובה‪ ,‬כי אנחנו‬
‫נהנים יחד‪ .‬אני כועסת‪ ,‬כי אנחנו נהנים יחד‪ ,‬וזה גורם לי לרצות הרבה יותר‬
‫מזה‪ .‬הרבה יותר ממנו‪.‬‬
‫אנחנו מסתכלים זה על זה בשקט‪ ,‬עד שהוא מקרב את ראשו לאט ונצמד‬
‫לשפתי בנשיקה ארוכה‪ .‬הוא עובר לנשיקות קטנות ורכות‪ ,‬שנעשות אט־אט‬
‫ארוכות ועזות יותר‪ .‬הלשון שלו פוערת לבסוף את שפתי‪ ,‬והשובבות‬
‫מתפוגגת‪.‬‬
‫זה נהיה סוער‪ .‬הנשיקות נעשות חפוזות יותר‪ ,‬והבגדים שלו מצטרפים‬
‫לבגדים שלי על הרצפה‪ ,‬פריט אחר פריט‪.‬‬
‫"על הספה או במיטה שלך?" הוא לוחש לי‪.‬‬
‫"גם וגם‪ ",‬אני עונה‪.‬‬
‫הוא מציית‪.‬‬
‫***‬
‫אני נרדמת במיטה שלי‪.‬‬
‫ליד מיילס‪.‬‬
‫עוד לא קרה שנרדמנו יחד לאחר מעשה‪ .‬אחד מאיתנו תמיד עוזב‪ .‬ככל‬
‫שאני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא אומר כלום‪ ,‬אני יודעת שזה כן‪ .‬בכל‬
‫פעם שאנחנו יחד‪ ,‬אני מקבלת עוד טיפה ממנו‪ .‬בין שזאת הצצה לעבר שלו‪,‬‬
‫או סתם זמן בילוי בלי סקס‪ ,‬ואפילו זמן שינה‪ .‬הוא נותן לי עוד ועוד מעצמו‪,‬‬
‫בכל פעם קצת יותר‪ .‬וזה גם טוב וגם רע‪ .‬זה טוב‪ ,‬כי אני רוצה וצריכה כל כך‬
‫הרבה ממנו‪ ,‬אז כל נתינה שלו מתקבלת בברכה‪ .‬אבל זה גם רע‪ ,‬כי בכל‬
‫פעם שאני מקבלת עוד ממנו‪ ,‬חלק אחר בו נעשה מרוחק יותר‪ .‬רואים לו‬
‫את זה בעיניים‪ .‬הוא חושש להעניק לי תקווה‪ ,‬ואני חוששת שבסוף הוא‬
‫יתרחק ויתנתק לגמרי‪.‬‬
‫הכול עם מיילס יקרוס‪.‬‬
‫זה בלתי נמנע‪ .‬הוא נחוש כל כך לגבי הדברים שהוא לא רוצה מהחיים‪,‬‬
‫ואני מתחילה להבין עד כמה‪ .‬אז ככל שאני מנסה להגן על לבי מפניו‪ ,‬זה‬
‫חסר טעם‪ .‬הוא הולך לשבור אותו בסופו של דבר‪ .‬ובכל זאת אני ממשיכה‬
‫להכניס אותו ללב שלי‪ .‬בכל פעם שאני איתו‪ ,‬הוא ממלא את לבי יותר ויותר‪,‬‬
‫ויכאיב לי יותר כשהוא ינטוש‪.‬‬
‫הטלפון שלו רוטט‪ .‬הוא מסתובב ומושיט את ידו אל שידת הלילה‪ .‬הוא‬
‫חושב שאני ישנה‪ ,‬אז אני מניחה לו להמשיך לחשוב כך‪.‬‬
‫"הֵיי‪ ",‬הוא לוחש‪ .‬משתררת שתיקה ארוכה שמעוררת בי חרדה‪ .‬עם מי הוא‬
‫מדבר‪ ,‬לעזאזל? "כן‪ ,‬אני מצטער‪ .‬הייתי צריך להתקשר‪ .‬פשוט חשבתי‬
‫שמאוחר‪".‬‬
‫הלב שלי כבר מטפס לגרון‪ ,‬עושה את דרכו מעלה‪ ,‬מבקש להימלט‬
‫ממיילס וממני ומכל המצב הזה‪ .‬הלב שלי יודע שהוא עצמו בצרה‪ .‬הלב שלי‬
‫מתלבט אם להילחם או לברוח‪ .‬וברגע זה הוא עושה כמיטב יכולתו כדי‬
‫לברוח‪.‬‬
‫אני לא מאשימה אותו בכלל‪.‬‬
‫"גם אני אוהב אותך‪ ,‬אבא‪".‬‬
‫לבי מחליק מטה בחזרה למקומו‪ .‬הוא שמח לעת עתה‪ .‬אני שמחה‪ .‬שמחה‬
‫שבאמת יש לו למי להתקשר‪.‬‬
‫באותו רגע מתחוור לי בעוצמה כמה מעט אני יודעת עליו‪ .‬כמה מעט הוא‬
‫מוכן לחשוף בפני‪ .‬עד כמה הוא מסתתר ממני‪ ,‬כדי שכאשר אתפרק לבסוף‪,‬‬
‫זאת לא תהיה אשמתו‪.‬‬
‫וזאת לא הולכת להיות התפרקות מהירה‪ .‬זאת תהיה התפרקות איטית‬
‫וכואבת‪ ,‬מלאה רגעים שקורעים אותך מבפנים‪ .‬רגעים שבהם הוא חושב‬
‫שאני ישנה והוא חומק החוצה מהמיטה שלי‪ .‬רגעים שבהם אני עוצמת‬
‫עיניים אבל מקשיבה להתלבשות שלו‪ .‬רגעים שבהם אני מוודאת שהנשימה‬
‫שלי נשמעת סדירה‪ ,‬למקרה שהוא מסתכל עלי בעודו רוכן לנשק אותי‬
‫במצח‪.‬‬
‫רגעים שבהם הוא עוזב‪.‬‬
‫כי הוא תמיד עוזב‪.‬‬
 ‫‪28‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫"ואם הוא יהיה הומוסקסואל?" רייצ'ל שואלת אותי‪" .‬זה יפריע לך?"‬
‫היא מחזיקה את קלייטון בזרועותיה‪ .‬שנינו יושבים על מיטת בית החולים‪ .‬אני‬
‫למרגלות‬
‫המיטה עם הפנים אליה‪ ,‬מסתכל עליה מתבוננת בו‪.‬‬
‫היא ממשיכה לשאול שלל שאלות‪ .‬ולשחק שוב את פרקליטת השטן‪.‬‬
‫היא אומרת שאנחנו צריכים להבין את הדברים האלה עכשיו‬
‫כדי למנוע בעיות הורוּת בעתיד‪.‬‬
‫"זה יפריע לי רק אם הוא ירגיש שהוא לא יכול לדבר איתנו על זה‪.‬‬
‫אני רוצ ֶה שהוא ידע שהוא יכול לדבר איתנו על הכול‪".‬‬
‫רייצ'ל מחייכת אל קלייטון‪ ,‬אבל אני יודע שהחיוך שלה נועד לי‪.‬‬
‫כי היא אוהבת את התשובה שלי‪.‬‬
‫"ואם הוא לא יאמין באלוהים?" היא שואלת‪.‬‬
‫"הוא יכול להאמין במה שהוא רוצה‪ .‬אני רק רוצה שהאמונות שלו — או‬
‫היעדר האמונה שלו —‬
‫יעשו אותו מאושר‪".‬‬
‫היא מחייכת שוב‪.‬‬
‫"ואם הוא יבצע פשע נוראי‪ ,‬אכזרי‪ ,‬וייכנס לבית הסוהר לכל חייו?"‬
‫"אני אתהה מה עשיתי לא נכון בתור אבא שלו‪ ",‬אני עונה‪.‬‬
‫היא מרימה אלי את מבטה‪" .‬טוב‪ ,‬לפי ממצאי החקירה הזאת‬
‫ברור לי שהוא לעולם לא יבצע שום פשע‪ ,‬כי אתה כבר האבא הכי טוב‬
‫שאי־פעם הכרתי‪".‬‬
‫עכשיו היא גורמת לי לחייך‪.‬‬
‫שנינו מפנים את מבטנו אל הדלת‪ ,‬כשהיא נפתחת והאחות נכנסת פנימה‪.‬‬
‫היא מבזיקה לעברנו חיוך מתנצל‪" .‬הגיע הזמן‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫רייצ'ל רוטנת‪ ,‬אבל אין לי מושג על מה האחות מדברת‪ .‬רייצ'ל רואה‬
‫שאני מבולבל‪" .‬ברית המילה שלו‪".‬‬
 ‫הבטן שלי מתהפכת‪ .‬נכון‪ ,‬דיברנו על זה בזמן ההיריון‪,‬‬
‫אבל פתאום אני נתקף חרטה למחשבה מה מחכה לו‪.‬‬
‫"זה לא כל כך נורא‪ ",‬אומרת האחות‪" .‬אנחנו נותנים קודם הרדמה‬
‫מקומית‪".‬‬
‫היא הולכת לעבר רייצ'ל ורוכנת להרים אותו מזרועותיה‪ ,‬אבל אני גוחן‬
‫לפנים‪.‬‬
‫"חכי‪ ",‬אני אומר לה‪" .‬אני רוצה להחזיק אותו שנייה‪".‬‬
‫האחות הולכת לאחור‪ ,‬ורייצ'ל מושיטה לי את קלייטון‪.‬‬
‫אני מחזיק אותו מולי ומביט בו‪.‬‬
‫"אני כל כך מצטער‪ ,‬קלייטון‪ .‬אני יודע שזה יכאב‪ ,‬ואני יודע שזה קצת כמו‬
‫סירוס‪ ,‬אבל‪"...‬‬
‫"הוא בן יום‪ ",‬קוטעת אותי רייצ'ל בצחוק‪" .‬עוד אין שום דבר שיכול לסרס‬
‫אותו‪".‬‬
‫אני אומר לה להיות בשקט‪ .‬אני אומר לה שיש לנו‬
‫רגע של אב ובן‪ ,‬ושתעמיד פנים שהיא לא פה‪.‬‬
‫"אל תדאג‪ ,‬אמא שלך יצאה מהחדר‪ ",‬אני אומר לקלייטון‪.‬‬
‫וקורץ לרייצ'ל‪" .‬טוב אז כמו שאמרתי‪ ,‬אני יודע שזה קצת כמו סירוס‪,‬‬
‫אבל עוד תודה לי על זה‪ .‬בייחוד כשתהיה גדול‬
‫ותתחיל עם בנות‪ .‬בתקווה שלא לפני גיל שמונה־עשרה‪,‬‬
‫אם כי רוב הסיכויים שזה יהיה סביב גיל שש־עשרה‪ .‬ככה זה היה אצלי בכל‬
‫מקרה‪".‬‬
‫רייצ'ל רוכנת לפנים ומושיטה אליו את זרועותיה‪" .‬התחברתם מספיק‪ ",‬היא‬
‫אומרת‬
‫וצוחקת‪" .‬אני חושבת שאנחנו צריכים לבחון את הגבולות של שיחות אב־בן‬
‫בזמן שיסרסו אותו‪".‬‬
‫אני נותן לו נשיקה זריזה על המצח ומושיט אותו בחזרה לרייצ'ל‪.‬‬
‫היא עושה כמוני ומושיטה אותו לאחות‪.‬‬
‫שנינו מסתכלים על האחות שיוצאת איתו מהחדר‪.‬‬
‫אני מביט שוב על רייצ'ל‪ ,‬מתקרב אליה ונשכב לצדה במיטה‪.‬‬
‫"יש לנו מקום משלנו‪ ",‬אני לוחש‪" .‬בואי נתמזמז‪".‬‬
‫היא עושה פרצוף‪" .‬אני לא מרגישה סקסית עכשיו‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫"הבטן שלי שמנה‪ ,‬והציצים שלי ענקיים‪ ,‬ואני מתה למקלחת‪,‬‬
‫אבל כואב לי מדי עכשיו‪".‬‬
‫אני מסתכל על החזה שלה ומושך את צווארון החלוק‪.‬‬
 ‫אני מציץ פנימה ומחייך‪" .‬כמה זמן הם הולכים להישאר ככה?"‬
‫היא צוחקת ודוחפת את הידיים שלי‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬איך הפה שלך מרגיש?" אני שואל אותה‪.‬‬
‫היא מסתכלת עלי באי־הבנה‪ ,‬אז אני מסביר‪.‬‬
‫"פשוט תהיתי אם הפה שלך כואב כמו שאר הגוף שלך‪.‬‬
‫כי אם לא‪ ,‬אני רוצה לנשק אותך‪".‬‬
‫היא מחייכת‪" .‬הפה שלי מרגיש נפלא‪".‬‬
‫אני מתרומם על המרפק כדי שהיא לא תצטרך להסתובב אלי‪.‬‬
‫אני מביט בה‪ ,‬וכשאני רואה אותה מתחתי ההרגשה שלי שונה‪.‬‬
‫ההרגשה שלי אמיתית‪.‬‬
‫עד אתמול באמת הרגשתי שאנחנו משחקים באבא ואמא‪.‬‬
‫ברור‪ ,‬האהבה שלנו אמיתית‪ ,‬ומערכת היחסים שלנו אמיתית‪,‬‬
‫אבל עד שראיתי אותה מביאה לעולם את הבן שלי אתמול‪,‬‬
‫כל מה שהרגשתי היה משחק ילדים‬
‫לעומת מה שאני מרגיש כלפיה עכשיו‪.‬‬
‫"אני אוהב אותך‪ ,‬רייצ'ל‪ .‬יותר משאהבתי אותך אתמול‪".‬‬
‫העיניים שלה נישאות אלי כאילו היא יודעת בדיוק על מה אני מדבר‪.‬‬
‫"אם אתה אוהב אותי היום יותר משאהבת אותי אתמול‪ ,‬אז אני לא יכולה‬
‫לחכות עד מחר‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫שפתי נצמדות אל שפתיה‪ ,‬ואני מנשק אותה‪ .‬לא מפני שאני אמור לעשות‬
‫את זה אלא מפני שאני לא יכול שלא לעשות את זה‪.‬‬
‫***‬
‫אני עומד מחוץ לחדר של רייצ'ל בבית החולים‪ .‬היא וקלייטון יחד בחדר‪,‬‬
‫ישנים‪.‬‬
‫האחות אמרה שהוא בקושי בכה‪ .‬אני בטוח שהיא אומרת את זה‬
‫לכל ההורים‪ ,‬אבל אני בכל זאת מאמין לה‪.‬‬
‫אני מוציא את הנייד שלי ומסמס לאיאן‪.‬‬
‫אני‪ :‬הוא נימול לפני כמה שעות‪ .‬הוא עמד בזה כמו גדול‪.‬‬
‫איאן‪ :‬אאוץ'‪ .‬אני בא לראות אותו הערב‪ .‬אגיע אחרי שבע‪.‬‬
‫אני‪ :‬נתראה‪.‬‬
‫אבא שלי הולך לקראתי עם שני ספלי קפה בידיו‪,‬‬
‫ואני מכניס את הנייד שלי לכיס האחורי‪.‬‬
 ‫הוא מושיט לי ספל אחד‪.‬‬
‫"הוא דומה לך‪ ".‬הוא אומר‪.‬‬
‫הוא מנסה לקבל את זה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אני דומה לך‪ ",‬אני אומר‪" .‬לחיי הג ֶנים החזקים‪".‬‬
‫אני מרים את כוס הקפה שלי‪ ,‬ואבא ואני משיקים כוסות בחיוך‪.‬‬
‫הוא מנסה‪.‬‬
‫הוא נשען על הקיר לתמיכה ומרכין מבט אל הקפה שלו‪.‬‬
‫הוא רוצה להגיד משהו‪ ,‬אבל זה קשה לו‪.‬‬
‫"מה?" אני שואל‪ ,‬מעודד אותו לדבר‪.‬‬
‫הוא מרים את עיניו מהקפה ומתבונן בי‪.‬‬
‫"אני גאה בך‪ ",‬הוא אומר בכנות‪.‬‬
‫זאת אמירה פשוטה‪.‬‬
‫שלוש מילים‪.‬‬
‫שלוש המילים הכי חזקות ששמעתי אי־פעם‪.‬‬
‫"כמובן‪ ,‬זה לא מה שאיחלתי לך‪ .‬אף אחד לא רוצה לראות את הבן שלו‬
‫הופך לאבא‬
‫בגיל שמונה־עשרה‪ ,‬אבל‪ ...‬אני גאה בך‪ .‬על איך שהתמודדת עם זה‪ .‬על איך‬
‫שהתנהגת עם רייצ'ל‪".‬‬
‫הוא מחייך‪" .‬הפקת את המיטב ממצב קשה‪ ,‬ולמען האמת זה יותר ממה‬
‫שרוב המבוגרים היו עושים‪".‬‬
‫אני מחייך‪ .‬אני אומר לו תודה‪.‬‬
‫אני חושב שהשיחה הסתיימה‪ ,‬אבל היא לא‪.‬‬
‫"מיילס‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬עומד להוסיף משהו‪" .‬לגבי ליסה‪ ...‬ואמא שלך?"‬
‫אני מרים את ידי כדי לעצור אותו‪ .‬אני לא רוצה לקיים את השיחה‬
‫הזאת היום‪ .‬אני לא רוצה שהיום הזה יהפוך לצידוק ל ְמה שהוא עשה לאמא‬
‫שלי‪.‬‬
‫"זה בסדר‪ ,‬אבא‪ .‬נדבר על זה בפעם אחרת‪".‬‬
‫הוא אומר שלא‪ .‬הוא אומר שהוא צריך לדבר איתי עכשיו‪.‬‬
‫הוא אומר שזה חשוב‪.‬‬
‫אני רוצה להגיד לו שזה לא חשוב‪.‬‬
‫אני רוצה להגיד לו שקלייטון חשוב‪.‬‬
‫אני רוצה להתרכז בקלייטון וברייצ'ל ולשכוח מהעובדה‬
‫שאבא שלי אנושי‪ ,‬והוא בוחר בחירות נוראיות‬
‫כמו כולנו‪.‬‬
‫אבל אני לא אומר שום דבר‪.‬‬
‫אני מקשיב לו‪.‬‬
‫כי הוא אבא שלי‪.‬‬
 ‫‪29‬‬
‫טייט‬

‫מיילס‪ :‬מה את עושה?‬

‫אני‪ :‬שיעורים‪.‬‬
‫מיילס‪ :‬בא לך לצאת להפסקת שחייה?‬
‫אני‪ ??? :‬אנחנו בחודש פברואר‪.‬‬
‫מיילס‪ :‬הבריכה על הגג מחוממת‪ .‬סוגרים אותה רק בעוד שעה‪.‬‬
‫אני בוהה בהודעה‪ ,‬ומיד מסתכלת על קורבין‪" .‬יש פה בריכה על הגג?"‬
‫קורבין מהנהן אבל לא מוריד את עיניו מהטלוויזיה‪" .‬כן‪".‬‬
‫אני מזדקפת מיד‪" .‬אתה צוחק עלי? אני גרה פה כל כך הרבה זמן‪ ,‬ואתה‬
‫שוכח לספר לי שיש בריכה מחוממת על הגג?"‬
‫הוא מסתכל עלי עכשיו ומושך בכתפיו‪" .‬אני שונא בריכות‪".‬‬
‫אוף‪ .‬טמבל‪.‬‬
‫אני‪ :‬קורבין אף פעם לא אמר לי שיש פה בריכה‪ .‬אני מחליפה בגדים‬
‫ובאה‪.‬‬
‫מיילס‪:‬‬
‫***‬
‫אני מבינה ששכחתי לדפוק ברגע שאני סוגרת את דלת הדירה שלו‪ .‬אני‬
‫תמיד דופקת על הדלת‪ .‬אני מניחה שהעובדה שסימסתי לו שאגיע אחרי‬
‫שאחליף בגדים נראתה לי מספיקה‪ ,‬אבל הדרך שבה מיילס מסתכל עלי‬
‫מפתח חדר השינה שלו מבהירה לי שהוא לא אוהב את זה שלא דפקתי על‬
‫הדלת‪.‬‬
‫אני משתהה בסלון שלו ומסתכלת עליו בציפייה לראות באיזה מצב רוח‬
‫הוא היום‪.‬‬
‫"את לובשת ביקיני‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫אני מרכינה מבט אל התלבושת שלי‪" .‬ומכנסונים‪ ",‬אני אומרת להגנתי‪ .‬אני‬
‫מרימה אליו שוב את עיני‪" .‬מה אנשים אמורים ללבוש כשהם הולכים לשחות‬
 ‫בפברואר?"‬
‫הוא עדיין עומד קפוא בפתח החדר שלו ובוהה בתלבושת שלי‪ .‬אני כורכת‬
‫את המגבת מעל זרועותי ועל בטני‪ .‬פתאום אני מרגישה נבוכה מדי ועירומה‪.‬‬
‫הוא מנענע בראשו וסוף־סוף מתחיל ללכת לקראתי‪" .‬פשוט‪ "...‬הוא עדיין‬
‫בוהה בביקיני שלי‪" .‬אני מקווה שאף אחד לא נמצא למעלה‪ ,‬כי אם את‬
‫לובשת את הביקיני הזה‪ ,‬הבגד ים הזה שלי הולך להיות ממש מביך‪ ",‬הוא‬
‫אומר ומסתכל על הבליטה בבגד הים שלו‪.‬‬
‫אני צוחקת‪ .‬אז הוא באמת אוהב את הביקיני שלי‪.‬‬
‫הוא צועד צעד נוסף ומשחיל ידיים אל מאחורי המכנסונים שלי ומושך אותי‬
‫אליו‪" .‬שיניתי את דעתי‪ ",‬הוא אומר בחיוך‪" .‬אני רוצה להישאר פה‪".‬‬
‫אני מיד מנענעת בראשי‪" .‬אני הולכת לשחות‪ ",‬אני אומרת‪" .‬אתה יכול‬
‫להישאר פה אם אתה רוצה‪ ,‬אבל תישאר לבד‪".‬‬
‫הוא מנשק אותי‪ ,‬ואז מוליך אותי אל דלת הדירה‪" .‬אז נראה שאני הולך‬
‫לשחות‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫***‬
‫מיילס מקליד את קוד הכניסה לגג ואז פותח לי את הדלת‪ .‬אני חשה הקלה‬
‫מכך שאין שם אף אחד מלבדנו‪ ,‬ונפעמת מיופיה עוצר הנשימה של הבריכה‪.‬‬
‫זאת בריכת אינסוף המשקיפה אל העיר‪ ,‬וסביבה ערוכים כיסאות נוח‪ .‬בקצה‬
‫היא מסתיימת בג'קוזי‪.‬‬
‫"אני לא מאמינה שאף אחד מכם לא חשב להזכיר את הבריכה הזאת עד‬
‫עכשיו‪ ",‬אני אומרת‪" .‬כל החודשים האלה‪ ,‬ואני פשוט לא ידעתי‪".‬‬
‫מיילס לוקח את המגבת שלי ומניח אותה על אחד השולחנות שמסביב‬
‫לבריכה‪ .‬הוא חוזר אלי ומניח את ידיו על כפתור המכנסונים שלי‪" .‬האמת‪,‬‬
‫זאת הפעם הראשונה שאני כאן‪ ".‬הוא פותח את המכנסונים שלי ומפשיל‬
‫אותם על ירכי‪ .‬שפתיו קרובות אל שפתי‪ ,‬וההבעה שלו שובבה‪" .‬בואי‪ ",‬הוא‬
‫לוחש‪" .‬בואי נירטב‪".‬‬
‫אני בועטת את המכנסונים מעל רגלי בזמן שהוא מוריד את החולצה שלו‪.‬‬
‫האוויר קר להפליא‪ ,‬אבל האדים החמים שעולים מהמים נראים מבטיחים‪.‬‬
‫אני הולכת לעבר הקצה הרדוד של הבריכה כדי לרדת אליה במדרגות‪,‬‬
‫ומיילס קופץ ראש למים העמוקים‪ .‬אני נכנסת פנימה‪ .‬כפות רגלי נבלעות‬
‫בחמימות המים‪ ,‬ואני מיד מכניסה את כל גופי‪ .‬אני מתקרבת אל אמצע‬
‫הבריכה וממשיכה לעבר הקצה‪ ,‬שם אני מניחה את זרועותי על שפת הבטון‬
‫המשקיפה אל העיר‪.‬‬
‫מיילס שוחה מאחורי ולופת אותי‪ .‬הוא מצמיד את חזהו אל גבי ומניח את‬
‫ידיו משני צדיה של שפת הבטון‪ .‬הוא מניח את ראשו על ראשי‪ ,‬ושנינו‬
‫מתפעלים מהנוף‪.‬‬
‫"זה יפהפה‪ ",‬אני לוחשת‪.‬‬
‫הוא שותק‪.‬‬
‫אנחנו מסתכלים על העיר בשתיקה למשך נצח‪ .‬מדי פעם בפעם הוא‬
‫מקער את כפות ידיו‪ ,‬אוסף בהן מים ומזליף אותם אל כתפ ַי כדי לחמם אותי‬
‫קצת‪.‬‬
‫"תמיד גרת בסן פרנסיסקו?" אני שואלת‪ .‬אני מסתובבת בגבי אל שפת‬
‫הבטון ומביטה בעיניו‪ .‬הוא עדיין מותח את זרועותיו משני צדי ומהנהן‪.‬‬
‫"בסביבה‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬משקיף על העיר מעל כתפי‪.‬‬
‫אני רוצה לשאול איפה‪ ,‬אבל אני לא שואלת‪ .‬רואים משפת הגוף שלו‬
‫שהוא לא רוצה לדבר על עצמו‪ .‬הוא אף פעם לא רוצה לדבר על עצמו‪.‬‬
‫"אתה בן יחיד?" אני שואלת‪ ,‬תוהה מה אצליח להוציא ממנו‪" .‬יש לך אחים‬
‫או אחיות?"‬
‫הוא מסתכל לי בעיניים עכשיו‪ .‬שפתיו קפוצות בקו נוקשה‪ ,‬מתוח‪" .‬מה את‬
‫עושה‪ ,‬טייט?" הוא לא שואל את זה בגסות‪ ,‬אבל אין שום נימה אחרת שבה‬
‫השאלה שלו יכולה להישמע‪.‬‬
‫"סתם‪ ,‬מנסה לנהל שיחה‪ ",‬אני עונה‪ .‬הקול שלי רך ונעלב‪.‬‬
‫"אני יכול לחשוב על הרבה דברים אחרים שאני מעדיף לדבר עליהם‬
‫מאשר על עצמי‪".‬‬
‫אבל אתה זה כל מה שאני רוצה לדעת עליו‪ ,‬מיילס‪.‬‬
‫אני מהנהנת בהבנה שלמרות שטכנית אני לא מפ ֵרה שום כלל‪ ,‬אני‬
‫מכופפת אותו‪ .‬לא נוח לו עם זה‪.‬‬
‫אני מסתובבת ומביטה שוב אל הנוף‪ .‬הוא עדיין ניצב באותה התנוחה‪,‬‬
‫סמוך אל גופי‪ ,‬אבל התחושה שונה עכשיו‪ .‬הוא מתוח‪ .‬זהיר‪ .‬מתגונן‪.‬‬
‫אני לא יודעת כלום עליו‪ .‬אני לא יודעת כלום על המשפחה שלו‪ ,‬והוא כבר‬
‫פגש את המשפחה שלי‪ .‬אני לא יודעת כלום על העבר שלו‪ ,‬אבל הוא ישן‬
‫במיטת הילדוּת שלי‪ .‬אני לא יודעת אילו נושאים שאעלה או אילו דברים‬
‫שאעשה יגרמו לו להיסגר‪ ,‬אבל לי אין שום דבר להסתיר מפניו‪.‬‬
‫הוא רואה אותי כמו שאני‪.‬‬
‫אני לא רואה אותו בכלל‪.‬‬
‫אני מושיטה את ידי ומוחה דמעה‪ ,‬שנמלטה מעיני וזלגה במורד לחיי‪ .‬הדבר‬
‫האחרון שאני רוצה עכשיו זה שהוא יראה אותי בוכה‪ .‬למרות שברור לי שאני‬
‫רחוקה מאוד מלהתייחס לזה כאל רק סקס‪ ,‬אני גם רחוקה מלעצור את זה‪.‬‬
‫אני מפחדת לאבד אותו לנצח‪ ,‬אז אני מוכרת את עצמי בזול ומסתפקת במה‬
‫שאני יכולה לקבל ממנו‪ ,‬למרות שאין ספק שאני ראויה ליותר מזה‪.‬‬
‫מיילס מניח את ידו על כתפי ומסובב אותי כך שאביט בו‪ .‬כשאני בוחרת‬
‫להרכין את מבטי מטה אל המים‪ ,‬הוא לופת את סנטרי באצבע שלו ומכריח‬
‫אותי להסתכל עליו‪ .‬אני מניחה לו להטות את פני עד שיהיו מול פניו‪ ,‬אבל‬
‫אני לא מישירה אליו מבט‪ .‬אני מרימה את מבטי מעלה והצדה בניסיון‬
‫להחניק את הדמעות‪.‬‬
‫"אני מצטער‪".‬‬
‫אני אפילו לא יודעת על מה הוא מצטער‪ .‬אני אפילו לא יודעת אם הוא‬
‫יודע על מה הוא מצטער‪ .‬אבל שנינו יודעים שהדמעות שלי זולגות אך ורק‬
‫בגללו‪ ,‬אז קרוב לוודאי שהוא מצטער רק מהסיבה הזאת‪ .‬כי הוא יודע שהוא‬
‫לא מסוגל לתת לי את מה שאני רוצה‪.‬‬
‫הוא עוזב את הסנטר שלי ומאמץ אותי אל חזהו‪ .‬אני מניחה את אוזני כנגד‬
‫לבו‪ ,‬והוא מניח את סנטרו על קודקוד ראשי‪.‬‬
‫"את חושבת שאנחנו צריכים להפסיק את זה?" הוא שואל אותי בשקט‪.‬‬
‫קולו נשמע מלא פחד‪ ,‬כאילו הוא מקווה שהתשובה תהיה שלילית‪ ,‬אבל‬
‫עליו לשאול אותי בכל מקרה‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אני לוחשת‪.‬‬
‫הוא נאנח בכבדות‪ .‬אולי אנחת רווחה‪ ,‬מי יודע‪" .‬אם אשאל אותך משהו‪,‬‬
‫תעני לי בכנות?"‬
‫אני מושכת בכתפי‪ ,‬אבל אין שום סיכוי שאגיד כן לפני שאשמע את השאלה‬
‫שלו‪.‬‬
‫"את ממשיכה איתי מתוך מחשבה שאני אשנה את דעתי? שיש סיכוי‬
‫שאתאהב בך?"‬
‫זאת הסיבה היחידה שאני ממשיכה בזה‪ ,‬מיילס‪.‬‬
‫אבל אני לא אומרת את זה בקול רם‪ .‬אני לא אומרת כלום למעשה‪.‬‬
‫"כי אני לא יכול‪ ,‬טייט‪ ".‬קולו נמוג‪ ,‬והוא משתתק‪ .‬אני מנתחת את המילים‬
‫שלו‪ .‬הוא אומר אני לא יכול‪ .‬הוא לא אומר אני לא אתאהב‪ .‬אני רוצה‬
‫לשאול למה הוא לא יכול‪ .‬האם הוא מפחד? האם זה מפני שאני לא‬
‫מתאימה לו? האם הוא חושש לשבור את לבי? אבל אני לא שואלת כלום‪ ,‬כי‬
‫אף אחת מהתשובות האפשריות שלו לא תרגיע אותי‪ .‬לא תיראה לי סיבה‬
‫מספקת לחסוך מהלב אושר‪.‬‬
‫אני לא שואלת אותו אפוא דבר‪ ,‬כי אולי אני לא מוכנה לשמוע את האמת‪.‬‬
‫אולי אני ממעיטה בערך הדבר שקרה לו בעבר והפך אותו לאדם שהוא‬
‫היום‪ .‬כי משהו נורא קרה‪ .‬משהו שמן הסתם לא אוכל להבין‪ ,‬גם אם איחשף‬
‫לו‪ .‬משהו שגמר אותו‪.‬‬
‫זרועותיו מושכות אותי אליו חזק יותר‪ .‬האחיזה שלו זועקת הכול‪ .‬זה יותר‬
‫ממגע‪ .‬זה יותר מחיבוק‪ .‬הוא מחזיק אותי כאילו הוא פוחד שאטבע אם הוא‬
‫ירפה‪.‬‬
‫"טייט‪ ",‬הוא לוחש‪" .‬אני יודע שאתחרט על כך שאמרתי את זה‪ ,‬אבל אני‬
‫רוצה שתשמעי את זה‪ ".‬הוא נסוג לאחור עד ששפתיו נושקות לשערי‪ ,‬ואז‬
‫מחבק אותי בחוזקה שוב‪" .‬אילו הייתי מסוגל לאהוב מישהי‪ ...‬זאת היית את‪".‬‬
‫לבי נסדק לשמע מילותיו‪ .‬התקווה מחלחלת ונוטפת בי שוב‪" .‬אבל אני לא‬
‫מסוגל‪ .‬אז אם זה קשה מדי…"‬
‫"זה לא‪ ",‬אני קוטעת אותו‪ ,‬עושה כמיטב יכולתי למנוע ממנו לחתוך את‬
‫זה‪ .‬איכשהו אני מוצאת בתוכי כוח להביט בעיניו ולהגיד לו את השקר הכי‬
‫טוב שאי־פעם אמרתי בחיי‪" .‬אני אוהבת את הדברים בדיוק כמו שהם‪".‬‬
‫הוא יודע שאני משקרת‪ .‬אני רואה את הספק בעיניו המודאגות‪ ,‬אבל הוא‬
‫מהנהן בכל זאת‪ .‬אני מנסה להסיט את תשומת לבו לפני שהוא יחשוף אותי‪.‬‬
‫אני כורכת את זרועותי סביב צווארו ברישול‪ ,‬אבל הוא פונה פתאום אל‬
‫הדלת‪ ,‬שנפתחת עכשיו‪ .‬גם אני מסתובבת ורואה את קאפ‪ ,‬משתרך לאיטו‬
‫על הדֶק בגג‪ .‬הוא מתקדם לעבר מתגי החשמל שמפעילים את זרמי הג'קוזי‪.‬‬
‫הוא מוריד אותם ומסתובב לאט ומתחיל לחזור לעבר הדלת‪ ,‬אך לפתע‬
‫קולט אותנו בזווית העין‪ .‬הוא מסתובב ומביט בנו ממרחק של מטר‪.‬‬
‫"זאת את‪ ,‬טייט?" הוא שואל וממצמץ בעיניו‪.‬‬
‫"זאת אני‪ ",‬אני עונה‪ ,‬עדיין באותה התנוחה עם מיילס‪.‬‬
‫"הממ‪ ",‬אומר קאפ ומסתכל על שנינו‪" .‬אמרו לכם פעם שאתם ממש זוג‬
‫יפה?"‬
‫אני מעווה את פני‪ .‬ברור לי שזה לא הרגע הכי טוב מבחינת מיילס לשמוע‬
‫את זה‪ ,‬בייחוד אחרי השיחה המשונה שהרגע ניהלנו‪ .‬אני גם יודעת ל ְמה‬
‫קאפ מתכוון בהערה הזאת‪.‬‬
‫"אנחנו נכבה את האורות כשנצא‪ ,‬קאפ‪ ",‬אומר מיילס בהתעלמות‬
‫מהשאלה של קאפ ומסיט את השיחה‪.‬‬
‫קאפ מצמצם את מבטו לעברו‪ ,‬מנענע בראשו באכזבה ופונה לעבר‬
‫הדלת‪" .‬זאת היתה שאלה רטורית‪ ,‬דרך אגב‪ ",‬הוא ממלמל‪ .‬הוא מרים יד אל‬
‫מצחו ומצדיע לפניו‪" .‬לילה טוב‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר בקול רם‪.‬‬
‫"לילה טוב‪ ,‬קאפ‪".‬‬
‫מיילס ואני מסתכלים עד שהדלת נסגרת מאחורי קאפ‪ .‬אני מורידה את ידי‬
‫מצווארו של מיילס ודוחפת את חזהו בעדינות‪ ,‬עד שהוא נסוג מספיק שאוכל‬
‫לצאת מבין זרועותיו‪ .‬אני שוחה לאחור לעבר הקצה השני של הבריכה‪.‬‬
‫"למה אתה תמיד כל כך גס רוח אליו?" אני שואלת אותו‪.‬‬
‫מיילס צולל פנימה‪ ,‬שולח את זרועותיו לפנים ובועט ברגליו בקיר מאחוריו‪.‬‬
‫הוא שוחה לקראתי‪ .‬אני מתבוננת בו בזמן שהוא נועץ בי עיניים‪ .‬אני שוחה‬
‫לאחור עד שגבי נוגע בקיר הנגדי של הבריכה‪ .‬הוא ממשיך להתקדם לעברי‪,‬‬
‫כמעט מתנגש בי‪ ,‬אבל בולם את עצמו ונאחז בשפת הבריכה משני צדדי‪,‬‬
‫שולח גלי מים אל חזי‪.‬‬
‫"אני לא גס רוח כלפיו‪ ".‬הוא מצמיד שפתיים אל צווארי ומנשק אותו‬
‫ברכות‪ ,‬מותיר שובל איטי של נשיקות עד שפיו קרוב אל אוזני‪" .‬אני פשוט לא‬
‫אוהב לענות על שאלות‪".‬‬
‫את זה כבר הבנו מזמן‪.‬‬
‫אני מרחיקה את צווארי מעט כדי לראות את פניו‪ .‬אני מנסה להתמקד‬
‫בעיניו‪ ,‬אבל מתקשה להתעלם מטיפות המים שעל שפתיו‪" .‬אבל הוא איש‬
‫זקן‪ ,‬אתה לא אמור להיות גס רוח כלפי מבוגרים‪ .‬והוא גם ממש מצחיק‪ ,‬אם‬
‫רק תיתן לו צ'אנס‪".‬‬
‫מיילס צוחק קצת‪" .‬את מחבבת אותו‪ ,‬מה?" הוא נראה משועשע‪.‬‬
‫אני מהנהנת‪" .‬כן‪ .‬אני מחבבת אותו מאוד‪ .‬לפעמים אני מחבבת אותו יותר‬
‫משאני מחבבת אותך‪".‬‬
‫הוא צוחק בקול רם‪ ,‬נרכן קדימה שוב ומדביק לי נשיקה על הלחי‪ .‬ידו‬
‫מלטפת את עורפי ואוחזת אותו‪ ,‬ועיניו מושפלות אל שפתי‪" .‬אני אוהב את זה‬
‫שאת מחבבת אותו‪ ",‬הוא אומר ומביט לי בעיניים‪" .‬אני לא אהיה גס רוח‬
‫אליו שוב‪ .‬אני מבטיח‪".‬‬
‫אני נושכת שפתיים כדי שלא לחשוף כמה מתחשק לי לחייך מכך שהוא‬
‫הבטיח לי הבטחה‪ .‬אמנם הבטחה פשוטה‪ ,‬אבל זה עדיין נעים לי‪.‬‬
‫הוא מחליק את ידו על סנטרי‪ ,‬והאגודל שלו מלטף את שפתי‪" .‬מה אמרתי‬
‫לך על להסתיר את החיוך הזה?" הוא נושך קלות את השפה התחתונה שלי‬
‫ואז מרפה ממנה‪.‬‬
‫אני מרגישה כאילו הטמפרטורה בבריכה עלתה בבת אחת בעשר מעלות‪.‬‬
‫הוא נושק לצווארי ונושף אליו אנחה כבדה‪ .‬אני מטה את ראשי לאחור‬
‫ומניחה אותו על שפת הבריכה בזמן שהוא מנשק את מורד צווארי‪.‬‬
‫"אני לא רוצה לשחות יותר‪ ",‬הוא אומר ומחזיר את שפתיו אל שפתי שוב‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז מה אתה רוצה לעשות?" אני שואלת בלחישה‪.‬‬
‫"אני רוצה לעשות אותך‪ ",‬הוא אומר בלי היסוס‪" .‬במקלחת שלי‪.‬‬
‫מאחורה‪".‬‬
‫אני בולעת הרבה אוויר‪ ,‬שצונח לקרקעית הבטן שלי‪" .‬וואו‪ ,‬זה היה‬
‫מפורט‪".‬‬
‫"וגם במיטה שלי‪ ",‬הוא לוחש‪" .‬כשאת מלמעלה‪ ,‬עדיין רטובה לגמרי‬
‫מהמקלחת‪".‬‬
‫אני שואפת אוויר במהירות‪ ,‬ושנינו שומעים את הנשיפה שלי‪" .‬טוב‪ ",‬אני‬
‫מנסה להגיד‪ ,‬אבל פיו נדבק לפי לפני שאני מספיקה להגיד את כל המילה‪.‬‬
‫ושוב‪ ,‬מה שהיה אמור להיות שיחה מאירת עיניים נדחק הצדה כדי לפ ַנות‬
‫מקום לדבר היחיד שהוא מוכן לתת לי‪.‬‬
 ‫‪30‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫אנחנו צועדים בשקט לאזור ההמתנה הריק‪ .‬אבא שלי מתיישב ראשון‪,‬‬
‫ואני מתיישב מולו בחוסר חשק‪.‬‬
‫אני מחכה שהוא יתוודה‪ .‬אין לו מושג שאני לא זקוק לכך‪.‬‬
‫אני יודע על הקשר שלו עם ליסה‪.‬‬
‫אני יודע כמה זמן זה כבר נמשך‪.‬‬
‫"אמא שלך ואני‪ "...‬הוא מסתכל על הרצפה‪.‬‬
‫הוא אפילו לא יכול ליצור קשר עין איתי‪.‬‬
‫"החלטנו להיפרד כשהיית בן שש־עשרה‪ .‬אבל בגלל שאני נוסע‬
‫הרבה בענייני עבודה‪ ,‬זה היה הגיוני בשבילנו מבחינה כלכלית לחכות‬
‫עד סוף הלימודים שלך‪,‬‬
‫אז זה מה שהחלטנו לעשות‪".‬‬
‫שש־עשרה?‬
‫היא חלתה כשהייתי בן שש־עשרה‪.‬‬
‫"היינו פרודים במשך כמעט שנה כשפגשתי את ליסה‪".‬‬
‫הוא מסתכל עלי עכשיו‪ .‬הוא מדבר בכנות‪.‬‬
‫"כשהיא גילתה שהיא חולה‪ ,‬זה היה הדבר הנכון לעשות‪ ,‬מיילס‪.‬‬
‫היא היתה אמא שלך‪ ,‬ולא היתה לי שום כוונה לעזוב אותה‬
‫כשהיא זקוקה לי יותר מאי־פעם‪".‬‬
‫החזה שלי כואב‪.‬‬
‫"אני יודע שעשית אחת ועוד אחת‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אני יודע‬
‫שעשית את החשבון‪ .‬אני יודע שאתה שונא אותי‪,‬‬
‫וחושב שבגדתי בה בזמן שהיא היתה חולה‪,‬‬
‫ושנאתי את זה שנתתי לך לחשוב ככה‪".‬‬
‫"אז למה נתת לי לחשוב ככה?" אני שואל אותו‪" .‬למה נתת לי לחשוב‬
‫ככה?"‬
‫הוא מסתכל שוב על הרצפה‪" .‬אני לא יודע‪ ",‬הוא אומר‪" .‬חשבתי‬
 ‫שאולי בכל זאת לא תעשה את החישוב הזה‪,‬‬
‫ככה שאם אני עצמי אעלה את זה‪ ,‬זה יזיק יותר מאשר יועיל‪ .‬לא אהבתי‬
‫לחשוב‬
‫שאתה יודע שהנישואים שלנו התפרקו‪ .‬לא רציתי‬
‫שתחשוב שהיא מתה לא מאושרת‪".‬‬
‫"היא לא‪ ",‬אני מרגיע אותו‪" .‬אתה עמדת לצדה‪ ,‬אבא‪ .‬שנינו היינו לצדה‪".‬‬
‫הוא מעריך שאני אומר את זה‪ ,‬כי הוא יודע שזאת האמת‪.‬‬
‫אמא שלי היתה מרוצה מהחיים שלה‪.‬‬
‫מרוצה ממני‪.‬‬
‫זה גורם לי לתהות אם היא היתה מאוכזבת עכשיו‪,‬‬
‫אם היתה רואה איך הדברים התגלגלו‪.‬‬
‫"היא היתה גאה בך‪ ,‬מיילס‪ ",‬הוא אומר לי‪" .‬על איך שהתנהלת‪".‬‬
‫אני מחבק אותו‪.‬‬
‫הייתי צריך כל כך לשמוע את זה‪.‬‬
 ‫‪31‬‬
‫טייט‬

‫אני מנסה להקשיב לקורבין‪ ,‬שממשיך לספר לי על השיחה שלו עם אמא‪,‬‬

‫אבל כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה שמיילס צריך להגיע הביתה בכל‬
‫רגע‪ .‬עברו עשרה ימים מאז שנסע‪ ,‬וזה פרק הזמן הכי ארוך שלא התראינו‬
‫מאז השבועות שבהם לא דיברנו‪.‬‬
‫"כבר סיפרת למיילס?" קורבין שואל‪.‬‬
‫"מה סיפרתי לו?"‬
‫קורבין מפנה אלי את מבטו‪" .‬שאת עוברת דירה‪ ".‬הוא מצביע על הכפפה‬
‫שעל הדלפק לידי‪.‬‬
‫אני זורקת אליו את הכפפה ומנענעת בראשי‪" .‬לא דיברתי איתו משבוע‬
‫שעבר‪ .‬בטח אספר לו הלילה‪".‬‬
‫למען האמת‪ ,‬כל השבוע רציתי לספר לו שמצאתי לי דירה‪ ,‬אבל בשביל‬
‫לספר לו הייתי צריכה להתקשר אליו או לסמס לו‪ ,‬שני דברים שאנחנו לא‬
‫עושים‪ .‬אנחנו מסתמסים רק כששנינו בבית‪ .‬נראה לי שזה עוזר לנו לשמור‬
‫על הגבולות שלנו‪.‬‬
‫זה לא שהמעבר הוא כזה סיפור גדול‪ .‬אני בסך הכול עוברת לדירה כמה‬
‫רחובות מכאן‪ ,‬שקרובה יותר גם לעבודה וגם ללימודים‪ .‬זה בפירוש לא גורד‬
‫שחקים של הדאונטאון‪ ,‬אבל אני אוהבת אותה‪.‬‬
‫אבל אני כן תוהה איך זה ישפיע על היחסים שלי עם מיילס‪ .‬אולי זאת אחת‬
‫הסיבות שלא סיפרתי לו שאני מחפשת לי דירה‪ .‬בתוך תוכי אני חוששת‬
‫שכאשר לא אמצ ֵא במרחק מסדרון ממנו‪ ,‬זה יהיה לו לא נוח‪ ,‬ומה שיש בינינו‬
‫ייגמר מאליו‪.‬‬
‫קורבין ואני מרימים את הראש כשדלת הדירה נפתחת בדפיקה קצרה‪ .‬אני‬
‫מעיפה מבט לעבר קורבין‪ ,‬והוא מגלגל עיניים‪.‬‬
‫הוא עדיין מסתגל‪.‬‬
‫מיילס נכנס למטבח‪ .‬חיוך רוצה להתפשט על פניו כשהוא רואה אותי‪ ,‬אבל‬
‫הוא מתאפק למראה קורבין‪.‬‬
‫"מה אתה מכין?" מיילס שואל אותו‪ .‬הוא נשען על הקיר ומשלב זרועות על‬
‫חזהו‪ ,‬אבל עיניו סוקרות את רגלי‪ .‬הן משתהות על החצאית שלי‪ ,‬והוא מחייך‬
 ‫לעברי‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬קורבין עדיין מסתכל על התנור‪.‬‬
‫"ארוחת ערב‪ ",‬עונה קורבין קצרות‪.‬‬
‫לוקח לו זמן להסתגל‪.‬‬
‫מיילס מסתכל עלי שוב ובוהה בי כמה רגעים בשקט‪" .‬הֵיי‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא‬
‫אומר‪.‬‬
‫אני מחייכת‪" .‬הֵיי‪".‬‬
‫"איך היו בחינות אמצע הסמסטר שלך?" עיניו משוטטות על כל גופי מלבד‬
‫על פני‪.‬‬
‫"טובות‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫הוא אומר בשפתיו‪ :‬את נראית נהדר‪.‬‬
‫אני מחייכת ומצטערת כל כך שקורבין שם‪ .‬כל כוחותי נדרשים כדי שלא‬
‫לקפוץ על מיילס מיד ולנשק אותו בטירוף‪.‬‬
‫קורבין יודע למה מיילס כאן‪ .‬מיילס ואני פשוט מנסים לכבד את הקושי של‬
‫קורבין לקבל את מה שקורה בינינו‪ ,‬אז אנחנו משתדלים להיצמד רק‬
‫מאחורי דלתות סגורות‪.‬‬
‫פ ְנים הלחי שלו‪ ,‬מתעסק בשרוול שלו‪ ,‬מסתכל עלי‪.‬‬ ‫מיילס לועס את ּ‬
‫במטבח משתרר שקט‪ .‬קורבין עדיין לא הסתובב כדי להגיד לו שלום‪ .‬נראה‬
‫שהוורידים של מיילס עומדים להתפוצץ‪.‬‬
‫"לעזאזל‪ ",‬הוא אומר וחוצה את המטבח לעברי‪ .‬הוא לוקח את פני בידיו‬
‫ומנשק אותי‪ ,‬חזק‪ ,‬מול קורבין‪.‬‬
‫הוא מנשק אותי‪.‬‬
‫מול קורבין‪.‬‬
‫אל תנתחי את זה‪ ,‬טייט‪.‬‬
‫הוא מושך את ידי וסוחב אותי אל מחוץ למטבח‪ .‬ככל שהצלחתי לראות‪,‬‬
‫קורבין עדיין בפניו אל התנור‪ ,‬מנסה כמיטב יכולתו להתעלם מאיתנו‪.‬‬
‫עדיין מסתגל‪.‬‬
‫אנחנו מגיעים לסלון‪ ,‬ומיילס מרחיק לבסוף את שפתיו ממני‪" .‬לא הייתי‬
‫מסוגל לחשוב על שום דבר אחר היום‪ ",‬הוא אומר‪" ,‬בכלל‪".‬‬
‫"גם אני לא‪".‬‬
‫הוא מושך אותי בידי לעבר דלת הכניסה‪ .‬אני הולכת אחריו‪ .‬הוא פותח‬
‫אותה‪ ,‬צועד לעבר הדירה שלו ומוציא את המפתח מהכיס‪ .‬המזוודה שלו‬
‫עדיין במסדרון‪.‬‬
‫"למה המזוודה שלך בחוץ?" אני שואלת‪.‬‬
‫מיילס פותח את דלת הדירה שלו‪" .‬עוד לא נכנסתי הביתה‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
 ‫הוא מסתובב ולוקח אותה מהמסדרון‪ ,‬ואז מחזיק את הדלת עד שאכנס‪.‬‬
‫"באת קודם אלי?"‬
‫הוא מהנהן‪ ,‬ואז זורק את התיק על הספה ודוחף את המזוודה לקיר‪" .‬כן‪",‬‬
‫הוא אומר‪ .‬הוא לוקח את ידי ומושך אותי אליו‪" .‬אמרתי לך‪ ,‬טייט‪ .‬לא יכולתי‬
‫לחשוב על שום דבר אחר‪ ".‬הוא מחייך ומטה את ראשו כדי לנשק אותי‪.‬‬
‫אני צוחקת‪" .‬אה‪ ,‬התגעגעת אלי‪ ",‬אני אומרת בהקנטה‪.‬‬
‫הוא מתרחק ממני מיד‪ .‬הגוף שלו נדרך כל כך‪ ,‬אפשר לחשוב שאמרתי‬
‫שאני אוהבת אותו‪.‬‬
‫"תירגע‪ ",‬אני אומרת‪" .‬מותר לך להתגעגע אלי‪ .‬אתה לא מפר שום כלל‬
‫שלך‪".‬‬
‫הוא נסוג עוד כמה צעדים‪" .‬את צמאה?" הוא שואל‪ ,‬משנה נושא כדרכו‪.‬‬
‫הוא מסתובב והולך לעבר המטבח‪ ,‬אבל הכול בו כבר השתנה‪ .‬ההליכה‬
‫שלו‪ ,‬החיוך שלו‪ ,‬ההתרגשות שלו מהפגישה שלנו סוף־סוף אחרי עשרה‬
‫ימים‪.‬‬
‫אני עומדת בסלון ורואה איך הכול מתפורר‪.‬‬
‫אני חוזרת למציאות באחת‪ ,‬כאילו הכה בי מטאור‪.‬‬
‫הגבר הזה אפילו לא מסוגל להודות שהוא התגעגע אלי‪.‬‬
‫קיוויתי שאם אתקדם מספיק לאט איתו‪ ,‬בסוף הוא יתגבר על מה שזה לא‬
‫יהיה שעוצר אותו‪ .‬במשך כל החודשים האחרונים הנחתי שאולי נדרש לו זמן‬
‫להתמודד עם התפתחות היחסים שלנו‪ .‬אבל עכשיו זה ברור‪ .‬זה לא הוא‪.‬‬
‫זאת אני‪.‬‬
‫אני זאת שלא יכולה להתמודד עם היחסים שלנו‪.‬‬
‫"את בסדר?" שואל אותי מיילס מהמטבח‪ .‬הוא יוצא מבין הארונות כדי‬
‫שיוכל לראות אותי‪ .‬הוא מחכה לתשובה‪ ,‬אבל אני שותקת‪.‬‬
‫"התגעגעת אלי‪ ,‬מיילס?"‬
‫והנה שוב מגיח השריון ומסוכך עליו‪ .‬הוא מפנה את מבטו וחוזר למטבח‪.‬‬
‫"אנחנו לא אומרים דברים כאלה‪ ,‬טייט‪ ".‬הוא אומר‪ .‬הנוקשות חזרה אל‬
‫קולו‪.‬‬
‫הוא רציני?‬
‫"אנחנו לא?" אני צועדת כמה צעדים לעבר המטבח‪" .‬מיילס‪ ,‬זה משפט‬
‫פשוט‪ .‬הוא לא מעיד על שום מחויבות‪ .‬הוא אפילו לא מעיד על אהבה‪.‬‬
‫חברים אומרים אותו אחד לשני‪".‬‬
‫הוא נשען על דלפק המטבח ומרים אלי מבט רגוע‪" .‬אבל אנחנו אף פעם‬
‫לא היינו חברים‪ .‬ואני לא רוצה להפר את הכלל האחד והיחיד שלך ולתת לך‬
 ‫תקוות שווא‪ ,‬אז אני לא אומר את זה‪".‬‬
‫אני לא מצליחה להבין מה קורה לי‪ .‬כאילו שכל דבר מכאיב שהוא אי־פעם‬
‫אמר או עשה מחליש אותי בבת אחת‪ .‬מתחשק לי לצרוח עליו‪ .‬מתחשק לי‬
‫לשנוא אותו‪ .‬מתחשק לי לדעת מה לעזאזל קרה‪ ,‬שגרם לו להגיד דברים‬
‫שפוגעים בי בטירוף‪.‬‬
‫נמאס לי לנסות להשאיר את הראש מעל המים‪.‬‬
‫נמאס לי להעמיד פנים שזה לא הורג אותי שאני רוצה לדעת הכול עליו‪.‬‬
‫נמאס לי להעמיד פנים שהוא לא נמצא בכל מקום‪ .‬שהוא לא הכול‪.‬‬
‫העולם שלי‪.‬‬
‫"מה היא עשתה לך?" אני לוחשת‪.‬‬
‫"תפסיקי‪ ",‬הוא אומר‪ .‬המילה הזאת היא אזהרה‪ .‬אִיוּם‪.‬‬
‫כל כך נמאס לי לראות את הכאב בעיניים שלו ולא לדעת מה הסיבה לו‪.‬‬
‫נמאס לי לא לדעת אילו מילים הן מחוץ לתחום בשבילו‪.‬‬
‫"תספר לי‪".‬‬
‫הוא מפנה את מבטו הצדה‪" .‬לכי הביתה‪ ,‬טייט‪ ".‬הוא מסתובב ואוחז את‬
‫קצה הדלפק‪ ,‬ואז שומט את ראשו בין כתפיו‪.‬‬
‫"לך להזדיין‪ ".‬אני מסתובבת ויוצאת מהמטבח‪ .‬כשאני מגיעה לסלון‪ ,‬אני‬
‫שומעת אותו הולך אחרי‪ ,‬אז אני מחישה את צעדי‪ .‬אני מגיעה לדלת ופותחת‬
‫אותה‪ ,‬אבל אז כף היד שלו מונחת על הדלת מעל ראשי וטורקת אותה‪.‬‬
‫אני עוצמת עיניים בחוזקה לקראת המילים הקשות שהוא עומד להטיח‪ .‬הן‬
‫יהרגו אותי‪ ,‬אני יודעת את זה‪.‬‬
‫פניו סמוכות אל אוזני‪ ,‬והחזה שלו צמוד אל גבי‪" .‬זה מה שעשינו‪ ,‬טייט‪.‬‬
‫הזדיינו‪ .‬אני הבהרתי את זה מהיום הראשון‪".‬‬
‫אני צוחקת כי אני לא יודעת מה עוד לעשות‪ .‬אני מסתובבת אליו ונועצת בו‬
‫מבט‪ .‬הוא לא נסוג לאחור‪ ,‬והוא הרבה יותר מפחיד ברגע זה מכל רגע אחר‬
‫שראיתי אותו‪.‬‬
‫"אתה חושב שהבהרת את זה?" אני שואלת אותו‪" .‬אתה כזה שקרן‪,‬‬
‫מיילס‪".‬‬
‫הוא עדיין לא זז‪ ,‬אבל הלסת שלו מתהדקת‪" .‬איך לא הבהרתי את זה? שני‬
‫כללים‪ .‬זה לא יכול להיות פשוט יותר מזה‪".‬‬
‫אני צוחקת בתדהמה‪ ,‬ואז שופכת את כל מה שיש לי על הלב‪" .‬יש הבדל‬
‫גדול בין להזדיין עם מישהו ובין לעשות איתו אהבה‪ .‬אתה לא הזדיינת איתי‪.‬‬
‫בכל פעם שאתה בתוכי‪ ,‬אתה עושה איתי אהבה‪ .‬אני רואה את זה בעיניים‬
‫שלך‪ .‬אתה מתגעגע אלי כשאנחנו לא ביחד‪ .‬אתה חושב עלי כל הזמן‪ .‬אתה‬
‫לא יכול לחכות אפילו שתי שניות כדי להיכנס הביתה ובא לראות אותי קודם‪.‬‬
‫אז אל תעז להגיד לי שהבהרת את עצמך מהיום הראשון‪ ,‬כי אתה האדם הכי‬
‫מבולבל שהכרתי בחיי‪".‬‬
‫אני לוקחת נשימה עמוקה‪.‬‬
‫אני נושמת בפעם הראשונה אולי בחודש האחרון‪.‬‬
‫שיעשה עם זה מה שבא לו‪ .‬אני גמרתי עם הניסוי הזה‪.‬‬
‫הוא פולט נשימה מדודה קצרה ונסוג כמה צעדים ממני‪ .‬הוא מעווה את‬
‫פניו ומסתובב כדי שלא אראה את הרגשות שמן הסתם מסתתרים עמוק‬
‫בתוכו‪ .‬ידיו לופתות את עורפו בחוזקה‪ ,‬והוא קופא על מקומו כדקה ארוכה‪.‬‬
‫הוא מתחיל לנשוף נשיפה אחרי נשיפה‪ ,‬כאילו מתאמץ ככל יכולתו לשלוט‬
‫בעצמו ולא לפרוץ בבכי‪ .‬הלב שלי מתחיל לכאוב כשאני קולטת מה קורה‪.‬‬
‫הוא מתפרק‪.‬‬
‫"אלוהים‪ ",‬הוא לוחש בקול מיוסר‪" .‬מה אני עושה לך‪ ,‬טייט?"‬
‫הוא צועד אל הקיר וצונח כנגדו‪ ,‬ואז קורס לרצפה‪ .‬ברכיו מתרוממות‪,‬‬
‫והוא מניח עליהן מרפקים ומכסה את פניו בידיו כדי לרסן את עצמו‪.‬‬
‫הכתפיים שלו מתחילות לרעוד‪ ,‬אבל הוא אינו משמיע קול‪.‬‬
‫הוא בוכה‪.‬‬
‫מיילס ארצ'ר בוכה‪.‬‬
‫אותו בכי קורע לב שבקע ממנו בלילה שפגשתי אותו‪.‬‬
‫הגבר הגדול הזה‪ ,‬הקיר המאיים הזה‪ ,‬חופת השריון המוצקה‪ ,‬מתפורר‬
‫כרגע לגמרי לנגד עיני‪.‬‬
‫"מיילס?" אני לוחשת‪ .‬הקול שלי חלש לעומת השתיקה הרועמת שלו‪ .‬אני‬
‫מתקרבת אליו ומתכופפת על ברכי מולו‪ .‬אני כורכת את זרועי סביב כתפיו‬
‫ומניחה את ראשי על ראשו‪.‬‬
‫אני לא שואלת אותו שוב מה קרה‪ ,‬כי עכשיו אני פוחדת לדעת‪.‬‬
 ‫‪32‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫ליסה אוהבת את קלייטון‪.‬‬
‫אבא שלי אוהב את קלייטון‪.‬‬
‫קלייטון מתקן משפחות‪.‬‬
‫הוא כבר הגיבור שלי‪ ,‬והוא רק בן יומיים‪.‬‬
‫זמן קצר אחרי שאבא שלי וליסה עוזבים‪ ,‬איאן מגיע‪ .‬הוא אומר‬
‫שהוא לא רוצה להחזיק את קלייטון‪ ,‬אבל רייצ'ל מכריחה אותו‪.‬‬
‫הוא לא מרגיש נוח‪ ,‬הוא אף פעם לא החזיק תינוק‪,‬‬
‫אבל הוא מחזיק אותו‪.‬‬
‫"תודה לאל שהוא נראה כמו רייצ'ל‪ ",‬איאן אומר‪.‬‬
‫אני מסכים איתו‪.‬‬
‫איאן שואל את רייצ'ל אם אי־פעם אמרתי לה מה אמרתי לו‬
‫אחרי שפגשתי אותה‪.‬‬
‫אני לא יודע על מה הוא מדבר‪.‬‬
‫איאן צוחק‪.‬‬
‫"אחרי שהוא ליווה אותך לשיעור ביום הראשון שלך‪ ,‬הוא צילם אותך‬
‫מהכיסא שלו‪ ",‬איאן אומר לה‪.‬‬
‫"הוא שלח לי את התמונה וכתב‪' ,‬היא הולכת להיות האמא של כל הילדים‬
‫שלי'‪".‬‬
‫רייצ'ל מסתכלת עלי‪.‬‬
‫אני מושך בכתפי‪.‬‬
‫אני נבוך‪.‬‬
‫רייצ'ל אוהבת את זה שאמרתי את זה לאיאן‪ .‬אני אוהב את זה שאיאן סיפר‬
‫לה‪.‬‬
‫הרופא נכנס ואומר לנו שאנחנו יכולים ללכת הביתה עכשיו‪ .‬איאן עוזר לי‬
‫לקחת הכול‬
‫למכונית ומביא אותה ליציאה‪ .‬לפני שאני חוזר לחדר של רייצ'ל‪ ,‬איאן נוגע‬
 ‫בכתפי‪.‬‬
‫אני מסתובב אליו ומביט בו‪ .‬יש לי הרגשה שהוא רוצה להגיד לי מזל טוב‪,‬‬
‫אבל במקום זה הוא רק מחבק אותי‪.‬‬
‫זה מוזר‪ ,‬אבל גם לא‪ .‬אני אוהב את זה שהוא גאה בי‪.‬‬
‫זה גורם לי להרגיש טוב‪ .‬כאילו אני עושה את זה כמו שצריך‪.‬‬
‫איאן נוסע‪.‬‬
‫גם אנחנו‪.‬‬
‫אני ורייצ'ל וקלייטון‪.‬‬
‫המשפחה שלי‪.‬‬
‫אני רוצה שרייצ'ל תשב במושב הקדמי לידי‪ ,‬אבל אני אוהב את זה‬
‫שהיא נוסעת מאחור איתו‪ .‬אני אוהב את זה שהיא כל כך אוהבת אותו‪.‬‬
‫אני אוהב את זה שאני נמשך אליה אפילו יותר עכשיו כשהיא אמא‪.‬‬
‫אני רוצה לנשק אותה‪ .‬אני רוצה להגיד לה שאני אוהב אותה שוב‪,‬‬
‫אבל אני חושב שאני אומר לה את זה יותר מדי פעמים‪ .‬אני לא רוצה‬
‫שאי־פעם יימאס לה לשמוע את זה‪.‬‬
‫"תודה על התינוק הזה‪ ",‬היא אומרת מהמושב האחורי‪" .‬הוא יפהפה‪".‬‬
‫אני צוחק‪" .‬את אחראית לחלק היפה‪ ,‬רייצ'ל‪ .‬הדבר היחיד שהוא קיבל‬
‫ממני זה הביצים שלו‪".‬‬
‫היא צוחקת‪ .‬חזק‪" .‬אה‪ ,‬אלוהים‪ ,‬אני יודעת‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫"הן כל כך גדולות‪".‬‬
‫שנינו צוחקים על הביצים הגדולות של הבן שלנו‪.‬‬
‫היא נאנחת‪.‬‬
‫"תנוחי‪ ",‬אני אומר לה‪" .‬לא ישנת כבר יומיים‪".‬‬
‫אני רואה את החיוך שלה במראה הפנימית‪" .‬אבל אני לא יכולה להפסיק‬
‫להסתכל עליו‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫אני לא יכול להפסיק להסתכל עלייך‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫אבל אני מפסיק‪ ,‬כי מה שבא ממול על הכביש הרבה יותר בהיר ממה שהוא‬
‫אמור להיות‪.‬‬
‫הידיים שלי לופתות את ההגה‪.‬‬
‫בהיר מדי‪.‬‬
‫תמיד אומרים שהחיים מבזיקים לנגד עיניך‬
‫ברגע לפני שאתה מת‪.‬‬
‫במובן מסוים זה נכון‪.‬‬
‫אבל הם לא חולפים ברצף או סתם באיזה‬
 ‫סדר אקראי‪.‬‬
‫זה רק תמונה אחת‬
‫שנתקעת‬
‫בראש שלך והופכת לכל מה שאתה מרגיש ולכל‬
‫מה שאתה רואה‪.‬‬
‫זה לא החיים הנוכחיים שלך שמבזיקים לנגד עיניך‪.‬‬
‫מה שמבזיק לנגד עיניך זה האנשים שהם החיים שלך‪.‬‬
‫רייצ'ל וקלייטון‪.‬‬
‫כל מה שאני רואה זה שניהם — כל החיים שלי — מבזיקים לנגד‬
‫עיני‪.‬‬
‫הקול נעשה הכול‪.‬‬
‫הכול‪.‬‬
‫בתוכי‪ ,‬מחוץ לי‪ ,‬מבעד לי‪ ,‬מתחת לי‪ ,‬מעלי‪.‬‬
‫רייצ'ל‪ ,‬רייצ'ל‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫אני לא מצליח למצוא אותה‪.‬‬
‫קלייטון‪ ,‬קלייטון‪ ,‬קלייטון‪.‬‬
‫אני רטוב‪ .‬קר לי‪ .‬הראש שלי כואב‪ .‬הזרועות שלי כואבות‪.‬‬
‫אני לא יכול לראות אותה‪ ,‬אני לא יכול לראות אותה‪ ,‬אני לא יכול לראות‬
‫אותה‪,‬‬
‫אני לא יכול לראות אותו‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫דממה מחרישת אוזניים‪.‬‬
‫"מיילס!"‬
‫אני פוקח עיניים‪.‬‬
‫הכול רטוב‪ ,‬רטוב‪ ,‬מים‪ ,‬הכול רטוב‪.‬‬
‫יש מים במכונית‪.‬‬
‫אני פותח את חגורת הבטיחות ומסתובב לאחור‪ .‬הידיים שלה‬
‫אוחזות את כיסא הבטיחות שלו‪" .‬מיילס‪ ,‬תעזור לי! זה תקוע!"‬
‫אני מנסה‪.‬‬
‫אני מנסה שוב‪.‬‬
‫אבל גם היא חייבת לצאת‪.‬‬
 ‫גם היא חייבת לצאת‪.‬‬
‫אני בועט בחלון שלי ושובר את הזכוכית‪ .‬ראיתי את זה פעם בסרט‪.‬‬
‫תוודא שיש לך דרך מילוט לפני שיהיה יותר מדי לחץ מבחוץ‬
‫על החלונות‪.‬‬
‫"רייצ'ל‪ ,‬תצאי! אני מחזיק אותו!"‬
‫היא אומרת לי לא‪ .‬היא לא תפסיק לנסות להוציא אותו‪.‬‬
‫אני אוציא אותו‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫היא לא מצליחה לצאת‪ .‬חגורת הבטיחות שלה תקועה‪ .‬היא צמודה מדי‪.‬‬
‫אני עוזב את כיסא הבטיחות שלו ומושיט את ידי אל חגורת הבטיחות שלה‪.‬‬
‫הידיים שלי מתחת למים כשהן מוצאות אותה‪.‬‬
‫היא חובטת על זרועותי ומנסה להדוף אותי מעליה‪.‬‬
‫"תיקח אותו קודם!" היא צורחת‪" .‬תיקח אותו קודם!"‬
‫אני לא מצליח‪.‬‬
‫שניהם תקועים‪.‬‬
‫את תקועה‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫הו‪ ,‬אלוהים‪.‬‬
‫אני מפחד‪.‬‬
‫רייצ'ל מפחדת‪.‬‬
‫המים בכל מקום‪ .‬אני לא מצליח לראות אותו יותר‪.‬‬
‫אני לא מצליח לראות אותה‪.‬‬
‫אני לא מצליח לשמוע אותו‪.‬‬
‫אני מושיט את ידי אל חגורת הבטיחות שלה שוב‪.‬‬
‫אני מוריד אותה מעליה‪.‬‬
‫אני תופס את הידיים שלה‪ .‬החלון שלה לא שבור‪.‬‬
‫שלי כן‪.‬‬
‫אני מושך אותה קדימה‪ .‬היא נאבקת בי‪.‬‬
‫היא נאבקת בי‪.‬‬
‫היא מפסיקה להיאבק בי‪.‬‬
‫תיאבקי בי‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫רייצ'ל‪.‬‬
‫תיאבקי בי‪.‬‬
‫תזוזי‪.‬‬
‫מישהו מושיט את ידו מבעד לחלון‪.‬‬
‫"תן לי את היד שלה!" אני שומע אותו צועק‪.‬‬
 ‫המים נכנסים מהחלון שלי עכשיו‪.‬‬
‫כל המושב האחורי מלא מים‪.‬‬
‫הכול מלא מים‪.‬‬
‫אני נותן לו את היד של רייצ'ל‪ .‬הוא עוזר לי להוציא אותה‪.‬‬
‫הכול מלא מים‪.‬‬
‫אני מנסה למצוא אותו‪.‬‬
‫אני לא יכול לנשום‪.‬‬
‫אני מנסה למצוא אותו‪.‬‬
‫אני לא מצליח לנשום‪.‬‬
‫אני מנסה להציל אותו‪.‬‬
‫אני רוצה להיות הגיבור שלו‪.‬‬
‫אני לא מצליח לנשום‪.‬‬
‫אז אני פשוט מפסיק‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬

‫דממה מחרישת אוזניים‪.‬‬

‫אני מכסה את אוזני בשתי ידיים‪.‬‬
‫אני מכסה את לבי בשריון‪.‬‬
‫אני משתעל עד שאני מצליח לנשום שוב‪.‬‬
‫אני פוקח עיניים‪ .‬אנחנו בתוך סירה‪.‬‬
‫אני מסתכל סביבי‪ .‬אנחנו על אגם‪.‬‬
‫אני אוחז את הלסת שלי בידי‪.‬‬
‫היד שלי אדומה‪.‬‬
‫מכוסה בדם אדום כמו השיער של רייצ'ל‪.‬‬
‫רייצ'ל‪.‬‬
‫אני מוצא את רייצ'ל‪.‬‬
‫קלייטון‪.‬‬
 ‫אני לא מוצא את קלייטון‪.‬‬
‫אני דוחף את עצמי וזז לקצה הסירה‪.‬‬
‫אני צריך למצוא אותו‪.‬‬
‫מישהו עוצר אותי‪ .‬מישהו מושך אותי אחורה‪.‬‬
‫מישהו לא נותן לי‪.‬‬
‫מישהו אומר לי שזה מאוחר מדי‪.‬‬
‫מישהו אומר לי שהוא מצטער‪.‬‬
‫מישהו אומר לי שאנחנו לא יכולים להגיע אליו‪.‬‬
‫מישהו אומר לי שעפנו מהגשר אחרי ההתנגשות‪.‬‬
‫מישהו אומר לי שהוא כל כך מצטער‪.‬‬
‫אני זז לעבר רייצ'ל במקום זה‪.‬‬
‫אני מנסה לחבק אותה‪ ,‬אבל היא לא נותנת לי‪ .‬היא צורחת‪.‬‬
‫מייבבת‪ ,‬בוכה‪ ,‬זועקת‪.‬‬
‫היא מרביצה לי‪.‬‬
‫היא בועטת בי‪.‬‬
‫היא אומרת לי שהייתי צריך להציל אותו במקום אותה‪.‬‬
‫אבל אני ניסיתי להציל את שניכם‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫"היית צריך להציל אותו‪ ,‬מיילס!" היא צורחת‪.‬‬
‫היית צריך להציל אותו‪.‬‬
‫היית צריך להציל אותו‪.‬‬
‫הייתי צריך להציל אותו!‬
‫היא צורחת‪.‬‬
‫מייבבת‪ ,‬בוכה‪ ,‬זועקת‪.‬‬
‫אני מחבק אותה בכל זאת‪.‬‬
‫אני נותן לה להרביץ לי‪.‬‬
‫אני נותן לה לשנוא אותי‪.‬‬
‫רייצ'ל שונאת אותי‪.‬‬
‫אני מחבק אותה בכל זאת‪.‬‬
‫רייצ'ל בוכה‪ ,‬אבל היא שקטה‪ .‬היא בוכה חזק כל כך‬
‫שכבר לא יוצא לה שום קול מהגרון‪ .‬הגוף שלה בוכה‪,‬‬
‫אבל הקול שלה לא‪.‬‬
‫הרוס‪.‬‬
‫הרוס‪.‬‬
‫הרוס‪.‬‬
‫אני בוכה איתה‪ .‬אני בוכה ואני בוכה ואני בוכה ואני בוכה ואנחנו בוכים‬
‫ואנחנו בוכים ואנחנו בוכים‪.‬‬
‫הרוס‪.‬‬
‫המים נמצאים עכשיו בכל מקום‪.‬‬
‫אני מסתכל על רייצ'ל‪ .‬אני רואה רק מים‪.‬‬
‫אני עוצם עיניים‪ .‬אני רואה רק מים‪.‬‬
‫אני מרים מבט לשמים‪ .‬אני רואה רק מים‪.‬‬
‫זה כואב כל כך‪ .‬לא דמיינתי שלב יכול לשאת את משקלו‬
‫של העולם כולו‪.‬‬
‫אני כבר לא הופך את החיים של רייצ'ל לטובים יותר‪.‬‬
‫אני הרסתי אותך‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫את המשפחה שלי‪.‬‬
‫אותי ואותך ואת קלייטון‪.‬‬
‫הרוסים‪.‬‬
‫את לא יכולה לאהוב אותי אחרי זה‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
 ‫‪33‬‬
‫טייט‬

‫ידי נוגעות בו‪ ,‬משפשפות את גבו‪ ,‬מלטפות את שערו‪ .‬הוא בוכה‪ ,‬והדבר‬
‫היחיד שאני יכולה לעשות הוא להגיד לו שזה לא משנה‪ .‬אני רוצה להגיד לו‬
‫לשכוח את כל מה שאמרתי הלילה‪ .‬אני רוצה לעשות כל מה שאני יכולה כדי‬
‫לקחת ממנו את הכאב הזה‪ ,‬כי יהיה אשר יהיה הדבר שקרה‪ ,‬זה לא צריך‬
‫לשנות‪ .‬יהיה אשר יהיה הדבר שקרה‪ ,‬לאף אחד לא מגיע להרגיש כמו שהוא‬
‫מרגיש עכשיו‪.‬‬
‫אני מרחיקה את זרועותיו מעל פניו‪ ,‬ואז מחבקת אותו‪ .‬אני חופנת את פניו‬
‫בידי ומסובבת אותן לעברי‪ .‬הוא ממשיך לעצום עיניים‪" .‬אני לא חייבת לדעת‪,‬‬
‫מיילס‪".‬‬
‫זרועותיו כרוכות סביב הגב שלי‪ ,‬ופניו קבורות בחזי‪ .‬הנשימות המאומצות‬
‫שלו נעשות מהירות יותר כשהוא מנסה להדוף את הרגשות שלו‪ .‬הזרועות‬
‫שלי מחבקות את ראשו‪ ,‬ואני מנשקת את שערו‪ ,‬ואז נותנת לו המון נשיקות‬
‫קטנות על צדי הראש‪ ,‬עד שהוא מרים את ראשו ומביט בי‪.‬‬
‫שום שריון בעולם‪ ,‬שום חומה‪ ,‬עבה וגבוהה ככל שתהיה‪ ,‬יוכלו להסוות את‬
‫החורבן שניבט בעיניו עכשיו‪ .‬הוא כל כך עצום‪ ,‬וכל כך אדיר‪ ,‬שאני עוצרת‬
‫את נשימתי כדי לא לבכות יחד איתו‪.‬‬
‫מה קרה לך‪ ,‬מיילס?‬
‫"אני לא חייבת לדעת‪ ,‬מיילס‪ ",‬אני לוחשת שוב ומנענעת בראשי‪.‬‬
‫הוא אוחז את ראשי בשתי ידיו ומצמיד את שפתיו אל שפתי‪ ,‬חזק עד כאב‪.‬‬
‫הוא נע לפנים עד שגבי נצמד לרצפה‪ .‬הוא מוריד לי את החולצה ומנשק‬
‫אותי בלהט‪ ,‬בזעם‪ ,‬ממלא את פי בטעם הדמעות שלו‪.‬‬
‫אני מניחה לו להשתמש בי כדי להיפטר מהכאב שלו‪.‬‬
‫אני אעשה כל מה שהוא ירצה אם זה יפסיק את הכאב המטורף הזה שלו‪.‬‬
‫הוא מחליק את ידו מתחת לחצאית שלי ומפשיל לי את התחתונים בזמן‬
‫שאני מורידה לו את הג'ינס‪ .‬התחתונים מגיעים לקרסוליים שלי‪ ,‬ואני‬
‫מרחיקה אותם בבעיטה‪ .‬הוא לוקח את שתי ידי ומניח אותן מעל ראשי‬
‫ומצמיד אותן לרצפה‪.‬‬
‫הוא מצמיד את מצחו אל מצחי אבל לא מנשק אותי‪ .‬הוא עוצם את עיניו‪,‬‬
‫אבל עיני פקוחות‪ .‬בלי להתמהמה הוא משתחל אל בין רגלי‪ ,‬מפשק אותן‬
‫בכוח‪ .‬הוא מצמיד את מצחו לצד ראשי ואז חודר לתוכי באיטיות‪ .‬כשהוא‬
‫לגמרי בתוכי‪ ,‬הוא מתנשף‪ ,‬משתחרר ממעט מהכאב שלו‪ .‬מסיח את דעתו‬
‫מהגיהינום שהוא הרגע עבר‪.‬‬
‫הוא יוצא‪ ,‬ואז חודר לתוכי שוב‪ ,‬בכל הכוח‪.‬‬
‫זה כואב לי‪.‬‬
‫תן לי את הכאב שלך‪ ,‬מיילס‪.‬‬
‫"אלוהים‪ ,‬רייצ'ל‪ ",‬הוא לוחש‪.‬‬
‫אלוהים‪ ,‬רייצ'ל‪...‬‬
‫רייצ'ל‪ ,‬רייצ'ל‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫המילה הזאת מהדהדת לי בתוך הראש‪.‬‬
‫אלוהים‪.‬‬
‫רייצ'ל‪.‬‬
‫אני מפנה את ראשי הרחק ממנו‪ .‬זה הכאב הכי נורא שאי־פעם הרגשתי‪.‬‬
‫הכי־הכי נורא‪.‬‬
‫גופו קופא בתוכי כשהוא מבין מה הוא אמר‪ .‬דמעות זולגות מעיני‪.‬‬
‫"טייט‪ ",‬הוא לוחש לי‪ ,‬מפר את הדממה בינינו‪" .‬טייט‪ ,‬אני כל כך מצטער‪".‬‬
‫אני מהנהנת‪ ,‬אבל הדמעות לא מפסיקות לזלוג‪ .‬איפשהו עמוק בתוכי‬
‫משהו מתקשח‪ .‬משהו שפעם היה נוזלי מתמצק באחת‪ .‬זה זה‪.‬‬
‫השם הזה‪.‬‬
‫הוא אמר הכול‪ .‬לעולם לא יהיה לי העבר שלו‪ ,‬כי הוא שלה‪.‬‬
‫לעולם לא יהיה לי העתיד שלו‪ ,‬כי הוא מסרב לתת אותו לאף אחד מלבדה‪.‬‬
‫ואני לעולם לא אדע למה‪ ,‬כי הוא לעולם לא יספר לי‪.‬‬
‫הוא מתחיל לצאת מתוכי‪ ,‬אבל אני לופתת את רגלי סביב רגליו‪ .‬הוא נאנח‬
‫בכבדות על לחיי‪" .‬אני נשבע לך‪ ,‬טייט‪ .‬לא חשבתי על‪"...‬‬
‫"תפסיק‪ ",‬אני לוחשת‪ .‬אני לא רוצה לשמוע אותו מצטדק על מה שקרה‬
‫הרגע‪" .‬פשוט תגמור‪ ,‬מיילס‪".‬‬
‫הוא מרים את הראש ומסתכל עלי‪ .‬ההתנצלות‪ ,‬ברורה כשמש‪ ,‬נחבאת‬
‫מאחורי הדמעות הטריות שלו‪ .‬אני תוהה אם אלה המילים שהרגע פצעו‬
‫אותו או העובדה ששנינו יודעים שזה זה‪ ,‬אבל נראה כאילו הלב שלו נשבר‬
‫שוב‪.‬‬
‫אם זה אפשרי בכלל‪.‬‬
‫דמעה זולגת מעיניו ונוחתת על לחיי‪ .‬ואז זולגת מטה ומצטרפת לדמעות‬
‫שלי‪.‬‬
 ‫אני רק רוצה שזה ייגמר‪.‬‬
‫אני כורכת את ידי סביב ראשו ומושכת את פיו אל פי‪ .‬הוא לא נע בתוכי‬
‫יותר‪ ,‬אז אני מקשתת את הגב ומצמידה את ירכי אליו בחוזקה‪ .‬הוא נאנק‬
‫לתוך פי ונע כנגדי שוב‪ ,‬ואז עוצר שוב‪" .‬טייט‪ ",‬הוא אומר אל שפתי‪.‬‬
‫"פשוט תגמור‪ ,‬מיילס‪ ",‬אני אומרת לו מבעד לדמעות‪" .‬פשוט תגמור‪".‬‬
‫הוא מניח את כף ידו על לחיי ומנשק את אוזני‪ .‬שנינו בוכים עכשיו חזק‬
‫יותר‪ ,‬ואני מרגישה שאני יותר מזה בשבילו‪ .‬אני יודעת שאני יותר מזה‬
‫בשבילו‪ .‬אני רואה עד כמה הוא רוצה לאהוב אותי‪ ,‬אבל יהיה הדבר שעוצר‬
‫אותו אשר יהיה‪ ,‬הוא גדול עלי‪ .‬אני כורכת את ידי סביב צווארו‪" .‬בבקשה‪",‬‬
‫אני מתחננת אליו‪" .‬בבקשה‪ ,‬מיילס‪ ".‬אני בוכה‪ ,‬מתחננת למשהו‪ ,‬כבר לא‬
‫יודעת ל ְמה‪.‬‬
‫הוא חודר לתוכי שוב‪ .‬באלימות‪ .‬חזק כל כך שאני הודפת את עצמי‪ ,‬והוא‬
‫כורך את זרועותיו סביב כתפי ומצמיד את כפות ידיו מעלה‪ ,‬מקבע אותי‬
‫במקומי כנגד גופו בעודו חודר לתוכי שוב ושוב‪ .‬חדירות חזקות‪ ,‬ארוכות‪,‬‬
‫עמוקות‪ ,‬שמחלצות אנקות משנינו‪.‬‬
‫"חזק יותר‪ ",‬אני מתחננת‪.‬‬
‫הוא מגביר את העוצמה‪.‬‬
‫"מהר יותר‪".‬‬
‫הוא מגביר את הקצב‪.‬‬
‫שנינו משתנקים חסרי נשימה מבעד לדמעות‪ .‬זה עוצמתי‪ .‬זה קורע לב‪ .‬זה‬
‫פוצע‪.‬‬
‫זה מכוער‪.‬‬
‫זה נגמר‪.‬‬
‫ברגע שגופו משתתק מעלי‪ ,‬אני דוחפת את כתפיו‪ .‬הוא מתגלגל ויורד‬
‫ממני‪ .‬אני מתיישבת‪ ,‬מנגבת עיניים‪ ,‬ואז קמה ולובשת את התחתונים‪.‬‬
‫האצבעות שלו נכרכות סביב הקרסול שלי‪ .‬אותן אצבעות שנכרכו סביב אותו‬
‫קרסול בלילה הראשון שנפגשנו‪.‬‬
‫"טייט‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬קולו צופן כול‪ .‬כל הרגשות שבעולם נלפפים סביב שמי‬
‫שעה שהוא בוקע מבין שפתיו‪.‬‬
‫אני משתחררת מהאחיזה שלו‪.‬‬
‫אני מתקדמת לעבר הדלת‪ ,‬עדיין מרגישה אותו בתוכי‪ .‬עדיין טועמת אותו‬
‫בפי‪ .‬עדיין מרגישה את דמעותיו על לחיי‪.‬‬
‫אני פותחת את הדלת ויוצאת‪.‬‬
‫אני סוגרת את הדלת מאחורי‪ .‬זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי‪.‬‬
‫אני לא יכולה לצעוד אפילו כמה צעדים בחזרה לדירה שלי‪.‬‬
‫אני מתמוטטת במסדרון‪.‬‬
‫אני נוזל‪.‬‬
‫כל כולי דמעות ותו לא‪.‬‬
 ‫‪34‬‬
‫מיילס‬

‫שש שנים קודם לכן‬

‫הלכנו הביתה‪ .‬לא לבית שלנו‪.‬‬
‫רייצ'ל רצתה את ליסה‪ .‬רייצ'ל זקוקה לאמא שלה‪.‬‬
‫אני איכשהו זקוק לאבא שלי‪.‬‬
‫בכל לילה אני מחבק אותה‪ .‬בכל לילה אני אומר לה שאני מצטער‪.‬בכל‬
‫לילה אנחנו רק בוכים‪.‬‬
‫אני לא מבין איך זה יכול להיות מושלם כל כך‪ .‬איך החיים והאהבה‬
‫והאנשים יכולים להיות מושלמים ויפים כל כך‪.‬‬
‫ואז פתאום לא‪.‬‬
‫זה מכוער כל כך‪.‬‬
‫החיים והאהבה והאנשים נהיים מכוערים‪.‬‬
‫הכול נהיה מים‪.‬‬
‫הלילה זה שונה‪ .‬זה הלילה הראשון בשלושת השבועות האחרונים שהיא‬
‫לא בוכה‪ .‬אני מחבק אותה בכל זאת‪ .‬אני רוצה לשמוח מכך שהיא לא בוכה‪,‬‬
‫אבל זה מפחיד אותי‪ .‬הדמעות שלה אמרו שהיא מרגישה משהו‪ .‬אפילו‬
‫שהמשהו הזה הוא חורבן‪ ,‬זה עדיין משהו‪ .‬אין עוד דמעות הלילה‪.‬‬
‫אני מחבק אותה בכל זאת‪ .‬אני אומר לה שאני מצטער שוב‪.‬‬
‫היא אף פעם לא אומרת לי שזה בסדר‪.‬‬
‫היא אף פעם לא אומרת לי שזאת לא אשמתי‪.‬‬
‫היא אף פעם לא אומרת לי שהיא סולחת לי‪.‬‬
‫אבל היא מנשקת אותי הלילה‪ .‬היא מנשקת אותי ומורידה את החולצה‬
‫שלה‪ .‬היא מבקשת שאשכב איתה‪ .‬אני אומר לה שלא כדאי‪ .‬אני אומר לה‬
‫שאנחנו אמורים לחכות עוד שבועיים‪ .‬היא מנשקת אותי כדי שאפסיק לדבר‪.‬‬
‫אני מנשק אותה בחזרה‪.‬‬
‫רייצ'ל אוהבת אותי שוב‪.‬‬
‫אני חושב‪.‬‬
‫היא מנשקת אותי כאילו היא אוהבת אותי‪.‬‬
 ‫אני מתקרב אליה בעדינות‪.‬‬
‫אני חודר לאט‪.‬‬
‫היא נוגעת בעור שלי כאילו היא אוהבת אותי‪.‬‬
‫אני לא רוצה לפגוע בה‪.‬‬
‫היא בוכה‪.‬‬
‫בבקשה אל תבכי‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫אני מפסיק‪.‬‬
‫היא אומרת לי לא להפסיק‪.‬‬
‫היא אומרת לי לגמור‪.‬‬
‫לגמור‪.‬‬
‫אני לא אוהב את המילה הזאת‪.‬‬
‫כאילו שזאת עבודה‪.‬‬
‫אני מנשק אותה שוב‪.‬‬
‫אני גומר‪.‬‬
‫***‬
‫מיילס‪,‬‬
‫רייצ'ל כתבה לי מכתב‪.‬‬
‫אני מצטערת‪.‬‬
‫לא‪.‬‬
‫אני לא יכולה לעשות את זה‪ .‬זה יותר מדי כואב‪.‬‬
‫לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪.‬‬
‫אמא שלי לוקחת אותי בחזרה לפניקס‪ .‬שתינו נישאר שם‪ .‬הכול נהיה‬
‫מסובך מדי‪ .‬אפילו בין שניהם עכשיו‪ .‬אבא שלך כבר יודע‪.‬‬
‫קלייטון מקרב משפחות‪.‬‬
‫מיילס מפרק אותן‪.‬‬
‫אני ניסיתי להישאר‪ .‬ניסיתי לאהוב אותך‪ .‬בכל פעם שאני מסתכלת עליך‪,‬‬
‫אני רואה אותו‪ .‬הכול זה הוא‪ .‬אם אני אשאֵר‪ ,‬הכול תמיד ימשיך להיות הוא‪.‬‬
‫אתה יודע את זה‪ .‬אני יודעת שאתה מבין את זה‪ .‬אני לא צריכה להאשים‬
‫אותך‪.‬‬
‫אבל את מאשימה‪.‬‬
‫אני כל כך מצטערת‪.‬‬
‫את הפסקת לאהוב אותי במכתב‪ ,‬רייצ'ל?‬
‫אוהבת‪,‬‬
‫אני מרגיש את זה‪ .‬את כל החלקים המכוערים של זה‪ .‬זה בתוך הנקבוביות‬
‫שלי‪ .‬הוורידים שלי‪ .‬הזיכרונות שלי‪ .‬העתיד שלי‪.‬‬
‫רייצ'ל‪.‬‬
‫ההבדל בין הצד המכוער של האהבה לצד היפה של האהבה הוא שהצד‬
‫היפה הרבה יותר קל‪ .‬הוא גורם לך להרגיש שאתה מרחף‪ .‬הוא מרומם‬
‫אותך‪ .‬הוא נושא אותך‪.‬‬
‫החלקים היפים של האהבה מחזיקים אותך מעל שאר העולם‪ .‬הם‬
‫מחזיקים אותך גבוה כל כך מעל כל הדברים הרעים‪ ,‬ואתה רק מסתכל‬
‫למטה על הכול וחושב‪ ,‬וואו‪ ,‬אני כל כך שמח שאני כאן למעלה‪.‬‬
‫לפעמים החלקים היפים של האהבה עוברים בחזרה לפניקס‪.‬‬
‫החלקים המכוערים של האהבה כבדים מכדי לעבור בחזרה לפניקס‪.‬‬
‫החלקים המכוערים של האהבה לא יכולים להרים אותך‪.‬‬
‫הם מושכים אותך‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ט‬
‫ה‪.‬‬
‫הם מחזיקים אותך מתחת לכול‪.‬‬
‫מטביעים אותך‪.‬‬
‫אתה מסתכל למעלה וחושב‪ ,‬הלוואי שהייתי שם למעלה‪.‬‬
‫אבל אתה לא‪.‬‬
‫האהבה המכוערת הופכת להיות אתה‪.‬‬
‫היא מאכלת אותך‪.‬‬
‫היא גורמת לך לשנוא הכול‪.‬‬
‫היא גורמת לך להבין שכל החלקים היפים לא שווים את זה בכלל‪ .‬אלמלא‬
‫החלקים היפים‪ ,‬בחיים לא היה סיכוי שתרגיש ככה‪.‬‬
‫בחיים לא יהיה סיכוי שתרגיש את המכוער‪.‬‬
‫אז אתה מוותר‪ .‬אתה מוותר על הכול‪ .‬אתה לא רוצה את האהבה יותר‬
‫לעולם‪ ,‬לא משנה מאיזה סוג‪ ,‬כל סוג של אהבה לעולם לא יהיה שווה לעבור‬
‫את האהבה המכוערת שוב‪.‬‬
‫אני לעולם לא אתן לעצמי לאהוב שוב‪ ,‬רייצ'ל‪.‬‬
‫לעולם‪.‬‬
 ‫‪35‬‬
‫טייט‬

‫"סיבוב אחרון‪ ",‬קורבין אומר ומרים את שני הארגזים האחרונים שנשארו‪.‬‬

‫אני מושיטה לקורבין את המפתח לדירה החדשה שלי‪" .‬אני עושה כאן עוד‬
‫בדיקה אחרונה ואפגוש אותך שם‪ ".‬אני פותחת לקורבין את הדלת‪ ,‬והוא‬
‫יוצא מהדירה‪ .‬אני נשארת לבהות בדלת שממול‪.‬‬
‫לא ראיתי אותו ולא דיברתי איתו מאז שבוע שעבר‪ .‬קיוויתי ברוב אנוכיותי‬
‫שהוא יבוא ויתנצל‪ ,‬אבל על מה בעצם? הוא אף פעם לא שיקר לי‪ .‬הוא אף‬
‫פעם לא הבטיח הבטחות שהוא הפר‪.‬‬
‫הפעמים היחידות שהוא לא היה כן עד כאב איתי היו הפעמים שבהן לא‬
‫דיבר‪ .‬הפעמים שבהן הוא הסתכל עלי‪ ,‬ואני קלטתי את הרגש בעיניו‪ ,‬שהוא‬
‫לא היה מסוגל להגות אותו‪.‬‬
‫עכשיו אני יודעת לבטח שהמצאתי את הרגש הזה אצלו כדי שיתאים לרגש‬
‫שלי‪ .‬הרגש שחלף בעיניו כשהיינו יחד היה מן הסתם פרי הדמיון שלי‪ .‬פרי‬
‫התקווה שלי‪.‬‬
‫אני סורקת את הדירה בפעם האחרונה כדי לוודא שלקחתי הכול‪ .‬אני‬
‫יוצאת החוצה ונועלת את הדלת של קורבין מאחורי‪ .‬פתאום משהו זר כופה‬
‫את עצמו עלי‪.‬‬
‫אני לא יודעת אם זה אומץ או ייאוש‪ ,‬אבל כף ידי נקפצת לאגרוף‪ ,‬והאגרוף‬
‫הזה דופק על הדלת שלו‪.‬‬
‫אני אומרת לעצמי שאם בתוך עשר שניות הדלת לא תיפתח‪ ,‬אני עפה‬
‫למעלית‪.‬‬
‫למרבה הצער‪ ,‬היא נפתחת אחרי שבע‪.‬‬
‫ראשי מתמרד כנגד ההיגיון בעודה נפתחת‪ .‬ולפני שאני מספיקה להימלט‬
‫משם‪ ,‬איאן מופיע בפתח‪ .‬המבט בעיניו אוהד כשהוא רואה אותי שם בפתח‪.‬‬
‫"טייט"‪ ,‬הוא אומר בחיוך‪ .‬מבטו מופנה לעבר חדר השינה של מיילס לפני‬
‫שעיניו מצטלבות שוב בעיני‪" .‬אני אקרא לו‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫הלב שלי נופל‪ ,‬צונח מטה היישר לרצפה‪.‬‬
‫"טייט בדלת‪ ",‬אני שומעת את איאן אומר‪ .‬אני בוחנת כל הברה שלו‬
‫בחיפוש אחר רמז כלשהו‪ .‬אני תוהה אם הוא גילגל עיניים לתקרה כשדיבר‪.‬‬
‫אם היתה נימת תקווה בקולו‪ .‬אם מישהו יכול לדעת איך מיילס ירגיש לגבי‬
‫הנוכחות שלי כאן‪ ,‬זה איאן‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬קולו לא מעיד על כלום‪.‬‬
‫אני שומעת צעדים‪ .‬אני מנתחת אותם בזמן שהם מתקרבים לסלון‪ .‬האם‬
‫הם ממהרים? מהוססים? האם הם כועסים?‬
‫כשהוא מגיע לדלת‪ ,‬אני מורידה את עיני לרצפה ומביטה ברגליו‪.‬‬
‫רגליו אינן חושפות דבר‪ .‬שום רמז שיעניק לי את הביטחון שאני כל כך‬
‫זקוקה לו כרגע‪.‬‬
‫אני יודעת שהמילים שלי יצאו צרודות וחלשות‪ ,‬אבל אני מאלצת את עצמי‬
‫לומר אותן בכל זאת‪" .‬אני עוזבת‪ ".‬אני אומרת‪ ,‬בוהה ברגליו‪" .‬רק רציתי‬
‫להגיד לך להתראות‪".‬‬
‫שום תגובה לא עולה ממנו‪ ,‬פיזית או מילולית‪ .‬העיניים שלי סוף־סוף עושות‬
‫את המסע הקצר עד עיניו‪ .‬למראה מבטו האטום אני רוצה לסגת לאחור‪,‬‬
‫אבל פוחדת שאמעד מעל הלב שלי‪.‬‬
‫אני לא רוצה שהוא יראה אותי נופלת‪.‬‬
‫לשמע התגובה הלקונית שלו אני מתחרטת מיד על הדפיקה שלי בדלת‬
‫שלו‪.‬‬
‫"שלום‪ ,‬טייט‪".‬‬
 ‫‪36‬‬
‫מיילס‬

‫זמן הווה‬
‫העיניים שלה סוף־סוף אוזרות אומץ להביט בעיני‪ ,‬אבל אני מנסה לא‬
‫להתמקד בה‪ .‬זה גדול עלי‪ ,‬להתבונן בה מקרוב‪ .‬בכל פעם שאני איתה‪,‬‬
‫העיניים שלה והפה שלה והקול שלה והחיוך שלה מאתרים כל נקודה רגישה‬
‫בי‪ .‬וממוטטים אותה‪ .‬וסוחפים אותה‪ .‬וכובשים אותה‪ .‬בכל פעם שאני לידה‪,‬‬
‫עלי להילחם בזה‪ ,‬אז הפעם אני מנסה להסתכל עליה רק דרך העיניים שלי‪.‬‬
‫היא אומרת שהיא באה להגיד שלום‪ ,‬אבל זאת לא הסיבה‪ ,‬והיא יודעת את‬
‫זה‪ .‬היא כאן כי היא התאהבה בי‪ ,‬למרות שאמרתי לה לא לעשות את זה‪.‬‬
‫היא כאן כי היא עדיין מקווה שאני אוכל לאהוב אותה בחזרה‪.‬‬
‫אני רוצה‪ ,‬טייט‪ .‬אני רוצה לאהוב אותך כל כך שזה פשוט כואב לי‪.‬‬
‫אני אפילו לא מזהה את הקול שלי כשאני אומר לה שלום‪ .‬היעדר כל רגש‬
‫במילים שלי יכול להעיד בטעות על שנאה‪ .‬ההפך הגמור משוויון הנפש שאני‬
‫מנסה לשדר‪ ,‬ההפך הגמור מהדחף שאני נתקף להתחנן בפניה שלא תלך‪.‬‬
‫היא מיד מרכינה מבט‪ .‬התגובה שלי הרגה אותה‪ ,‬אבל נתתי לה יותר מדי‬
‫תקווה לא מציאותית‪ .‬בכל פעם שנתתי לה להיכנס‪ ,‬זה פגע בה יותר מאשר‬
‫כשהרחקתי אותה‪.‬‬
‫אבל קשה לי לרחם עליה‪ .‬ככל שכואב לה‪ ,‬אין לה מושג מה זה באמת‬
‫כאב‪ .‬לי יש‪ .‬אני משאיר את הכאב בחיים‪ .‬אני משאיר אותו פועם‪ .‬אני מניח לו‬
‫לשגשג ככל שאני חווה אותו‪.‬‬
‫היא נושמת ארוכות ומסתכלת עלי בעיניים מזוגגות‪ ,‬אדומות מעט‪" .‬מגיע‬
‫לך כל כך הרבה יותר ממה שאתה מרשה לעצמך‪ ".‬היא נעמדת על קצות‬
‫האצבעות ומניחה את ידיה על כתפי‪ ,‬ואז מצמידה את שפתיה ללחי שלי‪.‬‬
‫"שלום‪ ,‬מיילס‪".‬‬
‫היא מסתובבת והולכת לעבר המעלית‪ ,‬בדיוק כשקורבין יוצא החוצה‬
‫לפגוש אותה‪ .‬היא מרימה יד כדי לנגב את הדמעות‪.‬‬
‫אני מסתכל עליה בזמן שהיא מתרחקת‪.‬‬
‫אני סוגר את הדלת בציפייה לניצוץ הקלה על כך שהייתי מסוגל לתת לה‬
 ‫ללכת‪ .‬במקום זה עולה בי התחושה היחידה המוכרת כל כך ללבי‪ :‬כאב‪.‬‬
‫"אתה פשוט אידיוט‪ ",‬אומר איאן מאחורי‪ .‬אני מסתובב‪ .‬הוא יושב על‬
‫מסעד הספה ובוהה בי‪" .‬למה אתה לא רץ אחריה?"‬
‫מפני שאני שונא את ההרגשה הזאת‪ .‬מפני שאני שונא כל הרגשה שהיא‬
‫מעוררת בי‪ ,‬ושהקדשתי את שש השנים האחרונות לניסיון להימנע ממנה‪.‬‬
‫"למה שארוץ אחריה?" אני שואל והולך לכיוון החדר שלי‪ .‬אני עוצר לשמע‬
‫דפיקה על דלת הדירה‪ .‬אני נושף בתסכול ואז פונה בחזרה לעבר הדלת‪,‬‬
‫בתקווה שלא אצטרך לדחות אותה שוב‪ .‬למרות שאני אעשה את זה‪ .‬גם אם‬
‫אצטרך להגיד מילים שיפגעו בה אף יותר‪ .‬היא צריכה לקבל את העובדה‬
‫שזה נגמר‪ .‬נתתי לזה להגיע רחוק מדי‪ .‬לעזאזל‪ ,‬בכלל לא הייתי צריך לתת‬
‫לזה להתחיל‪ ,‬כששנינו יודעים שרוב הסיכויים שזה ייגמר ככה‪.‬‬
‫אני פותח את הדלת‪ .‬קורבין עומד מולי‪ ,‬לא טייט‪ .‬המבט הרושף בפניו לא‬
‫מאפשר לי להרגיש את ההקלה האמורה מכך‪.‬‬
‫לפני שאני מספיק להגיב‪ ,‬האגרוף שלו נוחת על הפרצוף שלי‪ ,‬ואני עף‬
‫אחורה לעבר הספה‪ .‬איאן חוסם את הנפילה שלי‪ ,‬ואני מתייצב על שתי‬
‫רגליים ואז מתקדם לעבר הדלת‪.‬‬
‫"השתגעת‪ ,‬קורבין?" צועק איאן‪ .‬הוא מחזיק אותי בהנחה שאנסה להחזיר‬
‫לקורבין‪.‬‬
‫אני לא רוצה להחזיר לו‪ .‬זה מגיע לי‪.‬‬
‫מבטו של קורבין מתרוצץ ביני לבין איאן‪ ,‬ולבסוף נעצר עלי‪ .‬הוא מקרב את‬
‫אגרופו אל חזהו ומשפשף אותו בידו השנייה‪" .‬כולנו יודעים שהייתי צריך‬
‫לעשות את זה לפני הרבה מאוד זמן‪ ".‬הוא לופת את ידית הדלת וטורק‬
‫אותה‪ ,‬ונעלם בחזרה אל המסדרון‪.‬‬
‫אני משתחרר מאחיזתו של איאן ומקרב יד אל שפתי‪ .‬אני מסתכל על‬
‫האצבעות‪ ,‬והן מוכתמות בדם‪.‬‬
‫"ועכשיו?" אומר איאן בתקווה‪" .‬עכשיו תלך אחריה?"‬
‫אני נועץ בו מבט ואז מסתובב ומשתרך לעבר חדר השינה שלי‪.‬‬
‫איאן צוחק בקול רם‪ .‬הצחוק שלו כאילו אומר‪ ,‬אתה פשוט אידיוט‪ .‬אלא‬
‫שהוא כבר אמר את זה‪ ,‬אז הוא איכשהו חוזר על עצמו‪.‬‬
‫הוא הולך אחרי אל החדר‪.‬‬
‫אני ממש לא במצב רוח לשיחה הזאת‪ .‬מזל שאני יודע להסתכל על אנשים‬
‫בלי באמת לראות אותם‪.‬‬
‫אני מתיישב על המיטה שלי‪ .‬הוא נכנס אל החדר ונשען על הדלת‪" .‬נמאס‬
‫לי מזה‪ ,‬מיילס‪ .‬שש שנים מזורגגות שאני מסתכל על הזומבי שאתה‬
 ‫שמתהלך כאן‪".‬‬
‫"אני לא זומבי‪ ",‬אני אומר בלקוניות‪" .‬זומבים לא יודעים לטוס‪".‬‬
‫איאן מגלגל עיניים‪ ,‬מן הסתם לא במצב רוח לבדיחות‪ .‬וטוב שכך‪ ,‬כי אני‬
‫לא ממש במצב רוח לספר בדיחות‪.‬‬
‫הוא ממשיך לנעוץ בי את מבטו‪ ,‬אז אני מרים את הטלפון הנייד שלי ונשכב‬
‫על המיטה‪ ,‬מעמיד פנים שהוא לא שם‪.‬‬
‫"היא הדבר היחיד שהכניס בך חיים שוב מאז הלילה הארור ההוא באגם‪".‬‬
‫אני אכנס בו‪ .‬אם הוא לא עף מפה תוך שנייה‪ ,‬אני נכנס בו‪.‬‬
‫"צא מפה‪".‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫אני מסתכל עליו‪ .‬אני רואה אותו‪" .‬צא מפה לעזאזל‪ ,‬איאן‪".‬‬
‫הוא הולך לעבר השולחן שלי‪ ,‬מושך את הכיסא ומתיישב עליו‪" .‬לעזאזל‬
‫איתך‪ ,‬מיילס‪ ",‬הוא אומר‪" .‬לא סיימתי‪".‬‬
‫"צא מפה!"‬
‫"לא!"‬
‫אני מפסיק להילחם בו‪ .‬אני קם ויוצא בעצמי‪.‬‬
‫הוא הולך אחרי‪" .‬תן לי לשאול אותך שאלה‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬והולך אחרי אל‬
‫הסלון‪.‬‬
‫"ואז תעוף?"‬
‫הוא מהנהן‪" .‬ואז אני אעוף‪".‬‬
‫"או־קיי‪".‬‬
‫הוא מסתכל עלי בשתיקה במשך כמה רגעים‪.‬‬
‫אני מחכה בסבלנות לשאלה שלו כדי שהוא יוכל ללכת לפני שאפגע בו‪.‬‬
‫"ואם מישהו יגיד לך שאתה יכול למחוק את כל הלילה ההוא מהזיכרון‬
‫שלך‪ ,‬אבל יחד איתו תצטרך למחוק הכול‪ .‬גם את כל הדברים הטובים‪ .‬את‬
‫כל הרגעים עם רייצ'ל‪ .‬כל מילה‪ ,‬כל נשיקה‪ ,‬כל אני אוהב אותך‪ .‬כל רגע‬
‫שבילית עם הבן שלך‪ ,‬קצר ככל היה‪ .‬הרגע הראשון שראית את רייצ'ל‬
‫מחזיקה אותו‪ .‬הרגע הראשון שהחזקת אותו‪ .‬הפעם הראשונה ששמעת‬
‫אותו בוכה או הסתכלת עליו ישן‪ .‬הכול‪ .‬יימחק‪ .‬לעד‪ .‬אם מישהו יגיד לך‬
‫שהוא יכול לפטור אותך מכל הדברים המכוערים שקרו‪ ,‬אבל תאבד גם את‬
‫כל הדברים האחרים‪ ...‬היית מסכים?"‬
‫כאילו שהוא שואל אותי משהו שעוד אף פעם לא שאלתי את עצמי‪ .‬מה‬
‫הוא חושב‪ ,‬שאני לא יושב עם עצמי ותוהה על זה בכל יום מימי חיי‬
‫המזורגגים?‬
‫"לא אמרת שאני צריך לענות לשאלה שלך‪ .‬שאלת רק אם אתה יכול‬
‫לשאול אותה‪ .‬עכשיו ל ֵך‪".‬‬
‫אני הבן אדם הכי נורא שיש‪.‬‬
‫"אתה לא יכול לענות לשאלה‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אתה לא יכול להגיד כן‪".‬‬
‫"אני גם לא יכול להגיד לא‪ ",‬אני אומר לו‪" .‬ברכותי‪ ,‬איאן‪ .‬התקלת אותי‪.‬‬
‫להתראות‪".‬‬
‫אני מתקדם לעבר החדר שלי‪ ,‬אבל הוא שוב קורא לי‪" ,‬מיילס‪ ".‬אני עוצר‪,‬‬
‫מניח את הידיים על הירכיים ושומט את הראש‪ .‬למה הוא לא מפסיק עם זה‬
‫כבר? עברו שש שנים‪ ,‬לעזאזל‪ .‬הוא צריך להבין שהלילה ההוא הפך אותי‬
‫למי שאני עכשיו‪ .‬הוא צריך לדעת שאני לא הולך להשתנות‪.‬‬
‫"אם הייתי שואל אותך את זה לפני כמה חודשים‪ ,‬היית עונה כן לפני‬
‫שבכלל הייתי מספיק לגמור את השאלה‪ ",‬הוא אומר‪" .‬התשובה שלך תמיד‬
‫היתה כן‪ .‬היית מוכן לוותר על הכול כדי לא לחיות שוב את הלילה ההוא‪".‬‬
‫אני מסתובב אליו‪ .‬מבטו מופנה לעבר הדלת‪ .‬הוא פותח אותה‪ ,‬ואז‬
‫משתהה ומסתכל עלי שוב‪" .‬אם כמה חודשים קצרים עם טייט יכלו להפוך‬
‫את הכאב שלך לנסבל מספיק כדי שתענה 'אולי'‪ ,‬תאר לעצמך מה חיים‬
‫שלמים איתה יוכלו לעשות לך‪".‬‬
‫הוא סוגר את הדלת‪.‬‬
‫אני עוצם עיניים‪.‬‬
‫משהו קורה‪ .‬משהו בתוכי‪ .‬כאילו המילים שלו קדחו מפולת בקרחון‬
‫שמקיף את הלב שלי‪ .‬גושים של קרח קפוא נשברים בי‪ ,‬קורסים ליד כל שאר‬
‫הגושים שהתנתקו ממני מאז שפגשתי את טייט‪.‬‬
‫***‬
‫אני יוצא מהמעלית והולך לעבר הכיסא הריק שניצב ליד קאפ‪ .‬הוא אפילו‬
‫לא מזכה אותי במבט‪ .‬הוא מסתכל לקצה הלובי‪ ,‬לעבר היציאה‪.‬‬
‫"אתה פשוט נותן לה ללכת‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬בלי שום ניסיון להסתיר את‬
‫האכזבה בקולו‪.‬‬
‫אני לא עונה‪.‬‬
‫הוא דוחף את מסעדי הכיסא בידיו ומזדקף‪" .‬יש אנשים‪ ...‬שנהיים חכמים‬
‫יותר ככל שהם מתבגרים‪ .‬אבל למרבה הצער‪ ,‬יש אנשים שרק מתבגרים‪".‬‬
‫הוא מסתובב ומסתכל עלי‪" .‬אתה אחד מאלה‪ ,‬טיפש בדיוק כמו שהיית ביום‬
‫שנולדת‪".‬‬
‫קאפ מכיר אותי מצוין‪ .‬הוא בטוח יודע שזה מה שהיה צריך לקרות‪ .‬הוא‬
‫מכיר אותי כל חיי‪ ,‬בתור איש התחזוקה של הבניינים של אבא שלי עוד מלפני‬
‫שנולדתי‪ .‬קודם לכן הוא עבד בתפקיד הזה בשביל סבא שלי‪ .‬וזה פחות או‬
‫יותר מבהיר שהוא יודע עלי ועל המשפחה שלי יותר משאני אדע אי־פעם‪.‬‬
‫"זה היה חייב לקרות‪ ,‬קאפ‪ ",‬אני אומר‪ ,‬בהצדקה לכך שהנחתי לבחורה‬
‫היחידה שהיתה מסוגלת לגעת בי אחרי יותר משש שנים‪ ,‬פשוט ללכת‪.‬‬
‫"זה היה חייב לקרות‪ ,‬מה?" הוא רוטן‪.‬‬
‫במשך כל הלילות שביליתי איתו כאן בשיחה‪ ,‬הוא אף פעם לא הביע את‬
‫דעתו לגבי ההחלטות שלי‪ .‬הוא יודע אילו חיים בחרתי אחרי רייצ'ל‪ .‬פה ושם‬
‫הוא פולט דברי חוכמה‪ ,‬אבל אף פעם לא אומר מה דעתו‪ .‬הוא הקשיב לכל‬
‫הווידויים שלי על טייט במשך חודשים‪ ,‬תמיד ישב בשקט והאזין בסבלנות‪,‬‬
‫מעולם לא נתן שום עצה‪ .‬זה מה שאני אוהב בו‪.‬‬
‫אני מרגיש שכל זה עומד להשתנות‪.‬‬
‫"לפני שאתה הולך לתת לי הרצאה‪ ,‬קאפ‪ ",‬אני אומר‪ ,‬וקוטע אותו‪" .‬אתה‬
‫יודע שעדיף לה בלעדי‪ ".‬אני מסתובב ומסתכל עליו‪" .‬אתה יודע את זה‪".‬‬
‫קאפ מצחקק ומהנהן‪" .‬זה בטוח‪".‬‬
‫אני מסתכל עליו בתדהמה‪ .‬האם הוא הרגע הסכים איתי?‬
‫"אתה אומר שקיבלתי את ההחלטה הנכונה?"‬
‫הוא שותק לרגע ואז נושף נשיפה מהירה‪ .‬ההבעה שלו מתעווה כאילו לא‬
‫מתחשק לו לחלוק את המחשבות שלו‪ .‬הוא מתרווח בכיסאו ומשלב את‬
‫זרועותיו ברפיון על חזהו‪" .‬אמרתי לעצמי לעולם לא להתערב בבעיות שלך‪,‬‬
‫ילד‪ ,‬כי כשאדם נותן עצה‪ ,‬כדאי מאוד שיֵדע על מה הוא מדבר‪ .‬ואלוהים יודע‬
‫שבכל שמונים שנותי לא עברתי שום דבר שדומה למה שאתה עברת‪ .‬אין לי‬
‫שמץ של מושג איך זה היה או איך זה השפיע עליך‪ .‬רק המחשבה על הלילה‬
‫ההוא מקפלת אותי בכאב‪ ,‬אז אין לתאר מה היא עושה לך‪ .‬ללב שלך‪.‬‬
‫לעצמות שלך‪ .‬לנשמה שלך‪".‬‬
‫אני עוצם עיניים ומצטער שאינני יכול גם לסתום אוזניים‪ .‬אני לא רוצה‬
‫לשמוע את זה‪.‬‬
‫"אף אחד מהאנשים בחייך לא יודע מה ההרגשה להיות אתה‪ .‬לא אני‪ .‬לא‬
‫אבא שלך‪ .‬לא החברים האלה שלך‪ .‬גם לא טייט‪ .‬יש רק אדם אחד שמרגיש‬
‫את מה שאתה מרגיש‪ .‬רק אדם אחד שכואב לו כפי שכואב לך‪ .‬רק הורה‬
‫אחר לתינוק ההוא‪ ,‬שמתגעגע אליו בדיוק כמוך‪".‬‬
‫העיניים שלי מתהדקות עוד יותר‪ .‬אני עושה הכול כדי לכבד את השיחה‬
‫הזאת עד סופה‪ ,‬אבל זה דורש ממני כוחות־על‪ .‬אין לו שום זכות להזכיר את‬
‫רייצ'ל‪.‬‬
‫"מיילס‪ ",‬הוא אומר בשקט‪ .‬קולו משדר נחישות‪ ,‬כאילו שעכשיו עלי לקחת‬
‫אותו ברצינות‪ .‬אני תמיד לוקח אותו ברצינות‪" .‬אתה מאמין שגזלת את‬
‫ההזדמנות של הנערה הזאת להיות מאושרת‪ ,‬ועד שלא תתעמת עם העבר‬
‫הזה‪ ,‬לעולם לא תוכל להמשיך הלאה‪ .‬אתה הולך לחיות מחדש את היום‬
‫ההוא בכל יום עד רגע מותך‪ ,‬אלא אם כן תלך לראות במו עיניך שהיא‬
‫בסדר‪ .‬ואז אולי תקלוט שגם לך מותר להיות מאושר‪".‬‬
‫אני רוכן לפנים ומוחה את פני בידי‪ ,‬ואז מניח מרפקים על הברכיים ומרכין‬
‫מבט‪ .‬אני מסתכל על כל הדמעות שזולגות מעיני ארצה‪" .‬ומה אם יתברר לי‬
‫שהיא לא בסדר?" אני לוחש‪.‬‬
‫קאפ רוכן לפנים ומניח את ידיו בין ברכיו‪ .‬אני מפנה אליו את מבטי‪,‬‬
‫ולראשונה בעשרים וארבע השנים שאני מכיר אותו‪ ,‬דמעות נראות בעיניו‪.‬‬
‫"אז אני מניח ששום דבר לא השתנה‪ .‬הכול נשאר אותו דבר‪ ,‬ותוכל להמשיך‬
‫להרגיש לא ראוי לחיים אחרי שהרסת את החיים שלה‪ .‬תוכל להמשיך‬
‫להתחמק מכל מה שעשוי לגרום לך להרגיש שוב‪ ".‬הוא רוכן לעברי ומנמיך‬
‫את קולו‪" .‬אני יודע שהמחשבה להתעמת עם העבר מחרידה אותך‪ .‬היא‬
‫מחרידה כל אדם‪ .‬אבל לפעמים אנחנו לא עושים את זה בשבילנו‪ ,‬אלא‬
‫בשביל האנשים שאנחנו אוהבים יותר מאשר את עצמנו‪".‬‬
 ‫‪37‬‬
‫רייצ'ל‬

‫"בראד!" אני צועקת‪" .‬יש מישהו בדלת!" אני לוקחת מגבת מטבח ומנגבת‬
‫את ידי‪.‬‬
‫"אני פותח‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬ועובר דרך המטבח‪ .‬אני סורקת את המטבח‬
‫במהירות כדי לוודא שאין שום דבר שאמא שלי יכולה להעליב‪ .‬הדלפק נקי‪.‬‬
‫הרצפה נקייה‪.‬‬
‫קדימה‪ ,‬אמא‪ ,‬אני מוכנה לעלבונות שלך‪.‬‬
‫"רק רגע‪ ,‬בבקשה‪ ",‬אומר בראד למי שלא עומד בדלת‪.‬‬
‫רק רגע‪ ,‬בבקשה?‬
‫בראד לא היה אומר את זה לאמא שלי‪.‬‬
‫"רייצ'ל‪ ",‬אומר בראד מפתח המטבח‪ .‬אני מסתובבת לעברו וקופאת‬
‫במקומי‪ .‬המבט בפניו נדיר ביותר‪ .‬מסוג המבטים ששמורים למצבים שבהם‬
‫הוא עומד להגיד לי משהו שאני לא רוצה לשמוע או שעלול לפגוע בי‪.‬‬
‫המחשבה הראשונה שלי נודדת לאמא שלי‪ ,‬ואני נמלאת דאגה‪.‬‬
‫"בראד‪ ",‬אני לוחשת‪" ,‬מה קרה?" אני לופתת את הדלפק לידי‪ .‬פחד מוּכ ּר‬
‫שוטף אותי‪ ,‬פחד שפעם חי ונשם בתוכי‪ ,‬אבל היום הוא רק נאחז בי מדי‬
‫פעם‪.‬‬
‫כמו עכשיו‪ ,‬כשהבעל שלי חושש מדי לומר לי משהו‪ ,‬שבבירור אני לא רוצה‬
‫לשמוע‪" .‬מישהו בא לראות אותך‪ ",‬הוא אומר לי‪.‬‬
‫אני לא מכירה אף אחד שיכול לגרום לבראד חשש כזה‪" .‬מי?"‬
‫הוא הולך לקראתי באיטיות וחופן את פני בשתי ידיו‪ .‬הוא מביט בעיני כאילו‬
‫להעביר אלי כוח‪" .‬מיילס‪".‬‬
‫אני לא זזה‪.‬‬
‫אני לא קורסת‪ ,‬אבל בראד בכל זאת מחזיק אותי‪ .‬הוא כורך את זרועותיו‬
‫סביבי ומאמץ אותי אל חזהו‪.‬‬
‫"למה הוא פה?" קולי רועד‪.‬‬
‫בראד מנענע בראשו‪" .‬אני לא יודע‪ ".‬הוא מתרחק ממני ומביט לתוך עיני‪.‬‬
‫"אני אבקש ממנו ללכת אם זה מה שאת רוצה‪".‬‬
‫אני מיד מנענעת בראשי‪ .‬לא אעשה לו את זה‪ .‬הוא בא כל הדרך עד‬
 ‫פניקס‪.‬‬
‫לא אחרי שבע שנים כמעט‪.‬‬
‫"את צריכה כמה דקות? אני יכול לקחת אותו לסלון‪".‬‬
‫אני לא ראויה לגבר הזה‪ .‬אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו‪ .‬הוא מכיר‬
‫את העבר שלי עם מיילס‪ .‬הוא יודע כל מה שעברנו‪ .‬לקח לי הרבה זמן עד‬
‫שיכולתי לספר לו את כל הסיפור‪ .‬הוא יודע הכול‪ ,‬והוא עדיין עומד כאן‬
‫ומציע להזמין את הגבר הנוסף היחיד שאי־פעם אהבתי אל תוך הבית שלנו‪.‬‬
‫"אני בסדר‪ ",‬אני אומרת לו‪ ,‬למרות שאני לא‪ .‬אין לי מושג אם אני רוצה‬
‫לראות את מיילס‪ .‬אין לי מושג למה הוא כאן‪" .‬אתה בסדר?"‬
‫הוא מהנהן‪" .‬הוא נראה נסער‪ .‬אני חושב שכדאי שתדברו‪ ".‬הוא רוכן‬
‫לעברי ומנשק אותי במצח‪" .‬הוא בכניסה‪ .‬אני אהיה בחדר העבודה שלי אם‬
‫תצטרכי אותי‪".‬‬
‫אני מהנהנת ונותנת לו נשיקה‪ .‬חזקה‪.‬‬
‫הוא יוצא מהמטבח‪ ,‬ואני נותרת לעמוד שם בשקט‪ ,‬לבי הולם בעוצמה‪ .‬אני‬
‫לוקחת נשימה עמוקה‪ ,‬אבל זה לא מרגיע אותי בכלל‪ .‬אני מיישרת את‬
‫החולצה שלי ויוצאת אל הכניסה‪.‬‬
‫מיילס עומד בגבו אלי‪ ,‬אבל הוא שומע אותי מגיעה‪ .‬הוא מסובב את ראשו‬
‫קלות‪ ,‬כמעט כאילו הוא פוחד להסתובב ולראות אותי כפי שאני רואה אותו‪.‬‬
‫הוא עושה זאת בזהירות‪ .‬לאט‪ .‬פתאום עינינו מצטלבות‪.‬‬
‫אני יודעת שחלפו שש שנים‪ ,‬אבל בשש השנים האלה הוא איכשהו השתנה‬
‫לגמרי בלי להשתנות בכלל‪ .‬הוא עדיין מיילס‪ ,‬אבל עכשיו הוא גבר‪ .‬זה גורם‬
‫לי לתהות מה הוא רואה בי‪ ,‬כשהוא מסתכל עלי לראשונה מאז היום‬
‫שעזבתי אותו‪.‬‬
‫"הֵיי‪ ",‬הוא אומר ומתקדם בדריכות‪ .‬קולו שונה‪ .‬כבר לא קול של נער‪.‬‬
‫"הַיי‪".‬‬
‫אני מאבדת את מבטו בזמן שהוא נודד סביב במבואה‪ .‬הוא סוקר את הבית‬
‫שלי‪ .‬בית שמעולם לא ציפיתי לראות אותו בתוכו‪ .‬שנינו עומדים בשקט דקה‬
‫שלמה‪ .‬אולי שתיים‪.‬‬
‫"רייצ'ל‪ ,‬אני‪ "...‬הוא מסתכל עלי שוב‪" .‬אני לא יודע למה אני כאן‪".‬‬
‫אני יודעת‪.‬‬
‫אני יכולה לראות את זה בעיניו‪ .‬למדתי להכיר את העיניים האלה כל כך‬
‫טוב כשהיינו יחד‪ .‬הכרתי את כל המחשבות שלו‪ .‬את כל הרגשות שלו‪ .‬הוא‬
‫לא היה מסוגל להסתיר מה הוא מרגיש‪ ,‬מפני שהוא הרגיש כל כך הרבה‪.‬‬
‫הוא תמיד הרגיש כל כך הרבה‪.‬‬
‫הוא כאן מפני שהוא זקוק למשהו‪ .‬השֵד יודע ל ְמה‪ .‬תשובות‪ ,‬אולי? סגירת‬
‫מעגל? אני שמחה שהוא חיכה עד עכשיו‪ ,‬מפני שסוף־סוף נראה שאני‬
‫מוכנה לזה‪.‬‬
‫"טוב לראות אותך‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫הקולות שלנו חלושים ומבוישים‪ .‬זה מוזר‪ ,‬לראות מישהו בפעם הראשונה‬
‫בנסיבות כל כך שונות מאלה שבהן נפרדתם‪.‬‬
‫אהבתי את הגבר הזה‪ .‬אהבתי אותו בכל לבי ונשמתי‪ .‬אהבתי אותו כמו‬
‫שאני אוהבת את בראד‪.‬‬
‫וגם שנאתי אותו‪.‬‬
‫"בוא תיכנס‪ ",‬אני אומרת ומחווה בידי לעבר הסלון‪" .‬נדבר‪".‬‬
‫הוא צועד שני צעדים מהוססים לעבר הסלון‪ .‬אני מסתובבת ונותנת לו‬
‫ללכת אחרי‪.‬‬
‫שנינו מתיישבים על הספה‪ .‬הוא לא מתרווח‪ .‬במקום זאת הוא יושב על‬
‫שפת הספה ונרכן לפנים‪ ,‬מניח את מרפקיו על הברכיים‪ .‬הוא מסתכל סביב‪,‬‬
‫סוקר שוב את הבית שלי‪ .‬את החיים שלי‪.‬‬
‫"אתה אמיץ‪ ",‬אני אומרת לו‪ .‬הוא מסתכל עלי בציפייה שאמשיך‪" .‬חשבתי‬
‫על זה הרבה‪ ,‬מיילס‪ ,‬על לראות אותך שוב‪ .‬פשוט‪ "...‬אני מרכינה מבט‪.‬‬
‫"פשוט לא יכולתי‪".‬‬
‫"למה לא?" הוא שואל מיד‪.‬‬
‫אני מתבוננת בו שוב‪" .‬מאותה סיבה שאתה לא יכולת‪ .‬מה היה לנו להגיד‪".‬‬
‫הוא מחייך‪ ,‬אבל זה לא החיוך שפעם אהבתי במיילס‪ .‬החיוך הזה זהיר‪ ,‬ואני‬
‫תוהה אם אני גרמתי לזה‪ .‬אם אני אחראית לכל העצב שניכר בו עכשיו‪ .‬כל‬
‫כך הרבה עצב‪.‬‬
‫הוא מרים תמונה של בראד ושלי מהשולחן‪ .‬עיניו בוחנות אותה לרגע‪" .‬את‬
‫אוהבת אותו?" הוא שואל‪ ,‬ממשיך לנעוץ את מבטו בתמונה‪" ,‬כמו שאהבת‬
‫אותי?" הוא לא שואל את זה במרירות או בקנאה‪ .‬הוא שואל את זה‬
‫בסקרנות‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אני עונה‪" .‬בדיוק אותו דבר‪".‬‬
‫הוא מניח את התמונה בחזרה בקצה השולחן אבל ממשיך להסתכל עליה‪.‬‬
‫"איך?" הוא לוחש‪" .‬איך הצלחת לעשות את זה?"‬
‫המילים שלו מעלות דמעות בעיני‪ ,‬כי אני יודעת בדיוק מה הוא שואל אותי‪.‬‬
‫במשך שנים שאלתי את עצמי את השאלה הזאת‪ ,‬עד שפגשתי את בראד‪.‬‬
‫לא האמנתי שאי־פעם אהיה מסוגלת לאהוב מישהו שוב‪ .‬לא האמנתי‬
‫שאי־פעם ארצה לאהוב מישהו שוב‪ .‬למה שמישהו ירצה להכניס את עצמו‬
 ‫למצב שעלול לגרום לו כאב כזה‪ ,‬שהוא ייַחֵל למותו?‬
‫"אני רוצה להראות לך משהו‪ ,‬מיילס‪".‬‬
‫אני קמה ומושיטה לו את ידי‪ .‬הוא מסתכל עליה בזהירות ואז אוחז בה‪.‬‬
‫האצבעות שלו משתרגות באצבעותי‪ ,‬והוא לוחץ את ידי בעודו נעמד‪ .‬אני‬
‫מתחילה ללכת לעבר החדר‪ ,‬והוא הולך אחרי‪.‬‬
‫אנחנו מגיעים אל דלת החדר‪ ,‬והאצבעות שלי משתהות על הידית‪ .‬לבי‬
‫נעשה כבד‪ .‬כל מה שעברנו יחד מגיח אל פני השטח‪ ,‬אבל ברור לי שעלי‬
‫לאפשר לו להגיח‪ ,‬אם אני רוצה לעזור למיילס‪ .‬אני פותחת את הדלת‬
‫ונכנסת פנימה‪ ,‬מושכת את מיילס אחרי‪.‬‬
‫כשאנחנו נכנסים לתוך החדר‪ ,‬אצבעותיו מתהדקות סביב אצבעותי‪.‬‬
‫"רייצ'ל‪ ",‬הוא לוחש‪ .‬קולו מפציר בי שלא לעשות את זה‪ .‬הוא מנסה לסגת‬
‫לעבר הדלת‪ ,‬אבל אני לא נותנת לו‪ .‬אני מוליכה אותו לעבר העריסה שלה‪,‬‬
‫יחד איתי‪.‬‬
‫הוא עומד לצדי‪ .‬אני מרגישה שהוא נאבק‪ ,‬לא רוצה להיות שם לידי כרגע‪.‬‬
‫הוא לופת את ידי חזק כל כך‪ ,‬שאני מרגישה את הכאב שבלבו‪ .‬הוא נושף‬
‫נשיפה מהירה ומרכין אליה את מבטו‪ .‬גרונו נע כשהוא בולע רוק‪ ,‬ואז נושף‬
‫עוד נשיפה איטית‪.‬‬
‫ידו החופשייה מתרוממת ואוחזת את קצה העריסה‪ ,‬לופתת אותה חזק‬
‫בדיוק כמו ידו השנייה הכרוכה בידי‪" .‬איך קוראים לה?" הוא לוחש‪.‬‬
‫"קלייר‪".‬‬
‫כל גופו מגיב לתשובה שלי‪ .‬כתפיו מתחילות לרעוד‪ ,‬והוא נאבק להסדיר‬
‫את הנשימה‪ ,‬אבל דבר לא יכול לעצור את זה‪ .‬דבר לא יכול לעצור אותו‬
‫מלהרגיש את מה שהוא מרגיש‪ ,‬אז אני רק מניחה לו להרגיש את זה‪ .‬הוא‬
‫שולף את כף ידו מידי ומכסה את פיו כדי להסתיר את הנשיפה החדה‬
‫שנפלטת מריאותיו‪ .‬הוא מסתובב ויוצא מהחדר במהירות‪ .‬אני יוצאת אחריו‬
‫באותה המהירות‪ ,‬ורואה את גבו נתקע בקיר המסדרון מול חדר הילדים‪.‬‬
‫הוא צונח אל הרצפה‪ ,‬ודמעות מתחילות לזלוג על לחייו בשטף‪.‬‬
‫הוא לא מנסה להסתיר אותן‪ .‬הוא מעביר יד בשערו ומשעין את ראשו‬
‫לאחור על הקיר‪ ,‬נושא אלי את מבטו‪" .‬זאת‪ "...‬הוא מצביע על חדר הילדים‬
‫של קלייר ומנסה לדבר‪ ,‬אבל נדרשים לו כמה ניסיונות עד שהוא מצליח‬
‫להשלים את המשפט‪" .‬זאת אחות שלו‪ ",‬הוא אומר לבסוף בהתנשפות לא‬
‫סדירה‪" .‬רייצ'ל‪ ,‬הענקת לו אחות‪".‬‬
‫אני צונחת אל הרצפה לידו‪ ,‬כורכת את זרועי סביב כתפיו‪ ,‬ומלטפת את‬
‫שערו בידי השנייה‪ .‬הוא מצמיד את כפות ידיו אל מצחו ועוצם עיניים בחוזקה‪,‬‬
 ‫בוכה בשקט לעצמו‪.‬‬
‫"מיילס‪ ".‬אני אפילו לא מנסה להסתיר את הדמעות בקולי‪" .‬תסתכל עלי‪".‬‬
‫הוא משעין את ראשו שוב על הקיר‪ ,‬אבל עדיין לא מסוגל להסתכל לי‬
‫בעיניים‪" .‬אני מצטערת שהאשמתי אותך‪ .‬גם אתה איבדת אותו‪ .‬לא ידעתי‬
‫איך להתמודד עם זה אז‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫הוא מתפרק לגמרי‪ .‬אני נמלאת אשמה על כך שהנחתי לשש שנים לחלוף‬
‫בלי שאגיד לו את המילים האלה‪ .‬הוא רוכן לפנים וכורך את זרועותיו סביבי‬
‫בחוזקה‪ ,‬מאמץ אותי אליו‪ .‬אני מניחה לו לחבק אותי‪.‬‬
‫בתום חיבוק ממושך מאוד‪ ,‬כאשר כל ההתנצלויות והסליחות נספגות‪ ,‬זה‬
‫שוב רק אנחנו‪ .‬בלי דמעות‪.‬‬
‫אשקר אם אגיד שלא חשבתי על מה שעשיתי לו‪ .‬אני חושבת על זה בכל‬
‫יום‪ .‬אבל הייתי אז בת שמונה־עשרה‪ ,‬שבורה לגמרי‪ ,‬ולא היה אכפת לי משום‬
‫דבר אחר‪.‬‬
‫שום דבר‪.‬‬
‫רק רציתי לשכוח‪ .‬אבל בכל בוקר כשהתעוררתי בלי קלייטון לצדי‪,‬‬
‫האשמתי את מיילס‪ .‬האשמתי אותו על זה שהציל אותי‪ ,‬כי לא נשארה לי עוד‬
‫סיבה לחיות‪ .‬אם כי בתוך תוכי ידעתי שמיילס עשה כל מה שהוא יכול‪ .‬בתוך‬
‫תוכי ידעתי שזאת לא היתה אשמתו‪ .‬אבל באותה תקופה בחיי לא יכולתי‬
‫לחשוב בהיגיון‪ ,‬לא יכולתי אפילו למחול‪ .‬באותה תקופה בחיי הייתי משוכנעת‬
‫שלעולם לא ארגיש שום דבר בחיים מלבד כאב‪.‬‬
‫הרגשות האלה נמשכו שלוש שנים‪.‬‬
‫עד היום שבו פגשתי את בראד‪.‬‬
‫אני לא יודעת מי זאת‪ ,‬אבל המאבק המוכר בעיניו של מיילס מעיד שיש לו‬
‫מישהי‪ .‬ראיתי את אותו מאבק בכל פעם שהבטתי במראה בתהייה אם אוכל‬
‫לאהוב שוב‪.‬‬
‫"אתה אוהב אותה?" אני שואלת‪ .‬אני לא צריכה לדעת מה שמה‪ .‬אנחנו‬
‫מעבר לזה‪ .‬אני יודעת שהוא לא בא לכאן כי הוא עדיין מאוהב בי‪ .‬הוא בא‬
‫לכאן כי הוא לא יודע איך לאהוב בכלל‪.‬‬
‫הוא נאנח ומניח את סנטרו על ראשי‪" .‬אני מפחד שאני לא אהיה מסוגל‬
‫לאהוב אותה‪".‬‬
‫מיילס מנשק את קצה ראשי‪ ,‬ואני עוצמת עיניים‪ .‬אני מקשיבה להולם לבו‬
‫בחזה‪ .‬לב שלדבריו לא מסוגל לדעת איך לאהוב‪ ,‬אבל למעשה לב שאוהב‬
‫יותר מדי‪ .‬הוא אהב יותר מדי‪ ,‬והלילה ההוא לקח את זה מאיתנו‪ .‬והפך את‬
‫עולמנו על פיו‪ .‬וצילק את לבו‪.‬‬
‫"פעם הייתי בוכה כל הזמן‪ ",‬אני אומרת לו‪" .‬כל הזמן‪ .‬במקלחת‪ .‬במכונית‪.‬‬
‫במיטה‪ .‬בכל פעם שהייתי לבד‪ ,‬בכיתי‪ .‬בשנים הראשונות ההן החיים שלי היו‬
‫עצב אחד מתמשך‪ ,‬שדבר לא הצליח לחדור אותו‪".‬‬
‫זרועותיו מתהדקות סביבי בחוזקה‪ .‬שתיקתו אומרת שהוא יודע‪ .‬הוא יודע‬
‫בדיוק על מה אני מדברת‪.‬‬
‫"ואז הכרתי את בראד‪ ,‬ומצאתי את עצמי חווה רגעים שבהם החיים שלי‬
‫לא היו אך ורק עצב‪ .‬נסעתי איתו לאנשהו‪ ,‬וקלטתי שזאת הפעם הראשונה‬
‫שאני במכונית בלי להזיל אף דמעה‪ .‬הלילות שבילינו יחד היו הלילות היחידים‬
‫שבהם לא בכיתי ובכיתי עד שנרדמתי‪ .‬לראשונה בחיי אותה עצבות תהומית‬
‫שהפכה להיות אני נקטעה ברגעים יפים‪ ,‬קצרים‪ ,‬שביליתי עם בראד‪".‬‬
‫אני עוצרת כדי להתעשת‪ .‬המון זמן לא חשבתי על זה‪ ,‬והרגשות שעולים בי‬
‫עדיין טריים מדי‪ .‬אמיתיים‪ .‬אני מתרחקת ממיילס‪ ,‬נשענת על הקיר‪ ,‬ואז‬
‫מניחה ראש על כתפו‪ .‬הוא מטה את ראשו עד שהוא נח על ראשי‪ ,‬ואז אוחז‬
‫בידי ואנחנו משלבים אצבעות‪.‬‬
‫"אחרי כמה זמן שמתי לב שהרגעים היפים עם בראד הולכים ומתרבים‪.‬‬
‫והעצבות שהיתה כל חיי הפכה לרגעים נדירים‪ ,‬והאושר שלי עם בראד הפך‬
‫לחיים שלי‪".‬‬
‫הוא נושף עמוקות‪ .‬ברור שהוא יודע על מה אני מדברת‪ .‬ברור שמי שהיא‬
‫לא תהיה‪ ,‬יש לו את הרגעים היפים האלה איתה‪.‬‬
‫"במשך כל תשעת חודשי ההיריון עם קלייר‪ ,‬כל כך פחדתי שלא אצליח‬
‫לבכות מאושר כשאראה אותה לראשונה‪ .‬מיד אחרי שהיא נולדה הושיטו לי‬
‫אותה‪ ,‬בדיוק כפי שעשו כשקלייטון נולד‪ .‬קלייר נראתה ממש כמוהו‪ ,‬מיילס‪.‬‬
‫ממש כמוהו‪ .‬הבטתי בה‪ ,‬בזרועותי‪ ,‬והדמעות זלגו לי‪ .‬אבל אלה היו דמעות‬
‫שמחות‪ ,‬ובאותו רגע הבנתי שאלה דמעות השמחה הראשונות שלי מהיום‬
‫שבו החזקתי את קלייטון לראשונה‪".‬‬
‫אני מנגבת את עיני ומרפה מידו של מיילס‪ ,‬ואז מרימה את ראשי מעל‬
‫כתפו‪" .‬גם אתה ראוי לזה‪ ".‬אני אומרת לו‪" .‬מגיע לך להרגיש את זה שוב‪".‬‬
‫הוא מהנהן‪" .‬אני כל כך רוצה לאהוב אותה‪ ,‬רייצ'ל‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬נושף את‬
‫המילים כאילו הן היו כלואות נצח בתוכו‪" .‬אני כל כך רוצה את זה איתה‪ .‬אני‬
‫פשוט פוחד שהכאב הזה אף פעם לא ייעלם‪".‬‬
‫"הכאב לא ייעלם‪ ,‬מיילס‪ .‬לעולם לא‪ .‬אבל אם תיתן לעצמך לאהוב אותה‪,‬‬
‫תרגיש אותו רק לפעמים‪ ,‬במקום לתת לו לגמור לך את החיים‪".‬‬
‫הוא כורך את זרועו סביבי ומושך את מצחי אל שפתיו‪ .‬הוא מנשק אותי‪,‬‬
‫נשיקה עמוקה‪ ,‬ממושכת‪ ,‬ואז מתרחק‪ .‬הוא מהנהן לאות שהבין את מה‬
 ‫שאני מנסה להגיד לו‪.‬‬
‫"אתה תסתדר‪ ,‬מיילס‪ ",‬אני אומרת לו‪ ,‬חוזרת על אותן מילים שבהן הוא‬
‫היה מנחם אותי‪" .‬אתה תסתדר‪".‬‬
‫הוא צוחק‪ .‬כאילו מעט מהכבדוּת השתחררה ממנו‪.‬‬
‫"את יודעת ממה הכי פחדתי הערב?" הוא שואל‪" .‬פחדתי שכשאגיע לכאן‪,‬‬
‫אמצא אותך באותו מצב כמוני‪ ".‬הוא מסיט קווצה משערי ומחייך‪" .‬אני כל‬
‫כך שמח שאת לא‪ .‬כל כך טוב לי לראות שאת מאושרת‪".‬‬
‫הוא מושך אותי אליו ומחבק אותי בחוזקה‪" .‬תודה רבה‪ ,‬רייצ'ל‪ ",‬הוא לוחש‬
‫לי‪ .‬הוא מנשק אותי ברוך על הלחי ואז מרפה ממני וקם‪" .‬כדאי שאלך‬
‫עכשיו‪ .‬יש מיליון דברים שאני רוצה להגיד לה‪".‬‬
‫הוא פונה לאורך המסדרון לעבר הסלון‪ ,‬ואז מסתובב ומביט בי בפעם‬
‫האחרונה‪ .‬אני כבר לא רואה את כל העצב שבו‪ .‬עכשיו אני רואה בו רק‬
‫רוגע‪.‬‬
‫"רייצ'ל?" הוא נעצר ומתבונן בי‪ .‬חיוך של ֵו מטפס אל פניו‪" .‬אני כל כך גאה‬
‫בך‪".‬‬
‫הוא נעלם בקצה המסדרון‪ .‬אני נותרת במקומי עד שאני שומעת את דלת‬
‫הכניסה נסגרת מאחוריו‪.‬‬
‫גם אני גאה בך‪ ,‬מיילס‪.‬‬
 ‫‪38‬‬
‫טייט‬

‫אני סוגרת את דלת המכונית שלי והולכת לכיוון המדרגות שמובילות אל‬
‫הקומה השנייה של בית הדירות שלי‪ .‬אני חשה הקלה מכך שאין בו מעלית‪,‬‬
‫אבל בכל זאת מתגעגעת קצת לקאפ‪ .‬למרות שרוב הזמן העצות שלו לא‬
‫היו לגמרי הגיוניות בעיני‪ ,‬היה נחמד שהוא שם ויכולתי לפרוק את הלב בפניו‪.‬‬
‫העסקתי את עצמי בעבודה ובלימודים‪ ,‬בניסיון להישאר מרוכזת‪ ,‬אבל זה‬
‫קשה‪.‬‬
‫אני בדירה החדשה שלי כבר שבועיים‪ ,‬ולמרות שמתחשק לי להיות לבד‪,‬‬
‫אני כמעט אף פעם לא לבד‪ .‬מיילס נמצא בכל מקום‪ .‬הוא עדיין נמצא בכל‬
‫דבר‪ ,‬ואני מחכה בסבלנות שהוא ייעלם‪ .‬אני מחכה ליום שיכאב לי פחות‪.‬‬
‫ליום שלא אתגעגע אליו כל כך‪.‬‬
‫הייתי אומרת שהלב שלי שבור‪ ,‬אבל הוא לא‪ .‬אני לא חושבת שהוא שבור‪.‬‬
‫למען האמת‪ ,‬אני לא יודעת‪ ,‬כי הלב שלי לא אצלי‪ .‬השארתי אותו מונח מול‬
‫הדירה שלו ביום שנפרדנו‪.‬‬
‫אני אומרת לעצמי לקחת יום ביומו‪ ,‬אבל זה הרבה יותר קל להגיד מאשר‬
‫לעשות‪ .‬בייחוד כשהימים האלה הופכים ללילות‪ ,‬ועלי לשכב לבד במיטה‬
‫שלי‪ ,‬ולהקשיב לדממה‪.‬‬
‫הדממה מעולם לא היתה רועשת כל כך עד שנפרדתי ממיילס‪.‬‬
‫אני כבר פוחדת לפתוח את דלת הדירה שלי‪ ,‬ועוד לא הגעתי אפילו לחצי‬
‫גרם המדרגות‪ .‬אני מרגישה שהלילה הזה לא הולך להיות שונה מכל הלילות‬
‫האחרים בלי מיילס‪ .‬בקצה המדרגות אני פונה שמאלה לעבר הדירה שלי‪,‬‬
‫אבל הרגליים שלי מתאבנות‪.‬‬
‫הלב שלי הולם איפשהו בתוכי לראשונה זה שבועיים‪.‬‬
‫"מיילס?"‬
‫הוא לא זז‪ .‬הוא יושב על הרצפה ליד הדירה שלי‪ ,‬נשען על הדלת‪ .‬אני‬
‫צועדת לאט לקראתו‪ ,‬לא בטוחה מה להסיק מאיך שהוא נראה‪ .‬הוא בלי‬
‫מדים‪ .‬לבוש ספורטיבי‪ .‬זיפי זקן שמעידים כי לא עבד כמה ימים‪ .‬מתחת לעינו‬
‫הימנית נראה סימן כחול טרי‪ .‬אני פוחדת להעיר אותו‪ ,‬כי אם הוא יתעורר‬
‫לוחמני כמו בפעם הראשונה שנפגשנו‪ ,‬אני לא רוצה להתמודד עם זה‪ .‬אבל‬
 ‫שוב‪ ,‬אין שום סיכוי שאוכל לעבור דרכו ולהיכנס לדירה שלי בלי להעיר אותו‪.‬‬
‫אני מרימה את מבטי בנשימה עמוקה‪ ,‬תוהה מה עלי לעשות‪ .‬אני חוששת‬
‫שאם אעיר אותו‪ ,‬אכנע לו‪ .‬אני אתן לו להיכנס‪ ,‬ואני אתן לו את מה שהוא בא‬
‫לכאן בשבילו‪ ,‬שזה שבפירוש לא מה שאני רוצה לתת לו‪.‬‬
‫"טייט‪ ",‬הוא אומר‪ .‬אני מרכינה אליו את עיני‪ .‬הוא ער עכשיו‪ ,‬וקם ומזדקף‬
‫לאט‪ ,‬מתבונן בי במתח‪ .‬אני צועדת צעד אחד לאחור‪ ,‬כי שכחתי עד כמה‬
‫הוא גבוה‪ ,‬ואיך הוא הופך להיות הכול כשהוא נעמד מולי‪.‬‬
‫"כמה זמן אתה פה?" אני שואלת‪.‬‬
‫הוא מעיף מבט בטלפון הנייד שבידו‪" .‬שש שעות‪ ".‬הוא מרים אלי את עיניו‪.‬‬
‫"אני חייב להשתין‪".‬‬
‫אני רוצה לצחוק‪ ,‬אבל לא מצליחה להיזכר איך עושים את זה‪.‬‬
‫אני פונה לעבר הדלת שלי‪ ,‬והוא זז הצדה כדי שאוכל לפתוח אותה‪.‬‬
‫ידי הרועדת דוחפת את דלת הדירה שלי‪ ,‬ואני נכנסת פנימה‪ ,‬ואז פונה אל‬
‫המסדרון‪" .‬מצד ימין‪".‬‬
‫אני לא מביטה לאחור לעברו בזמן שהוא הולך לשירותים‪ .‬אני מחכה‬
‫שדלת השירותים תיסגר‪ ,‬ואז צונחת על הספה וקוברת את פני בין ידי‪.‬‬
‫אני שונאת את זה שהוא כאן‪ .‬אני שונאת את זה שנתתי לו להיכנס בלי‬
‫להסס‪ .‬אני שונאת את זה שברגע שהוא יצא מהשירותים‪ ,‬אצטרך לבקש‬
‫ממנו לעזוב‪ .‬אבל אני פשוט לא יכולה לעשות את זה שוב לעצמי‪.‬‬
‫אני עדיין מנסה להתעשת כשדלת השירותים נפתחת‪ ,‬והוא חוזר לסלון‪ .‬אני‬
‫לא יכולה להוריד ממנו את העיניים‪.‬‬
‫משהו שונה בו‪.‬‬
‫הוא שונה‪.‬‬
‫החיוך בפניו‪ ...‬השלווה בעיניו‪ ...‬ההילוך הכמו מרחף שלו‪.‬‬
‫עברו רק שבועיים‪ ,‬אבל הוא נראה שונה כל כך‪.‬‬
‫הוא מתיישב על הספה בלי לטרוח לשמור על מרחק בינינו‪ ,‬ממש לידי‪,‬‬
‫ורוכן אלי‪ .‬אני עוצמת עיניים ומחכה למילים שלו שיפגעו בי שוב‪ .‬זה כל מה‬
‫שהוא יודע לעשות‪.‬‬
‫"טייט‪ ".‬הוא לוחש‪" .‬אני מתגעגע אלייך‪".‬‬
‫וואו‪.‬‬
‫לא ציפיתי לשלוש המילים האלה‪ ,‬אבל הן מיד הופכות למילים החדשות‬
‫האהובות עלי‪.‬‬
‫המילה אני והמילה מתגעגע והמילה אלייך‪.‬‬
‫"תגיד את זה עוד פעם‪ ,‬מיילס‪".‬‬
‫"אני מתגעגע אלייך‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר מיד‪" .‬מאוד־מאוד‪ .‬וזאת לא הפעם‬
‫הראשונה‪ .‬התגעגעתי אלייך בכל יום ויום שלא היינו יחד מהרגע שהכרתי‬
‫אותך‪".‬‬
‫הוא כורך את זרועותיו סביב כתפי ומושך אותי אליו‪.‬‬
‫אני מתמסרת‪.‬‬
‫אני קורסת אל חזהו ולופתת את החולצה שלו‪ ,‬עוצמת עיניים בחוזקה‬
‫בזמן ששפתיו נצמדות אל קודקודי‪.‬‬
‫"תסתכלי עלי‪ ",‬הוא אומר ברכות ומושך אותי אליו כדי שאביט בו‪.‬‬
‫אני מסתכלת עליו‪ .‬ופתאום אני רואה אותו‪ .‬כמו שהוא‪ .‬אין עוד חומה‪ .‬אין‬
‫עוד מחסום שעוצר אותי מלדעת אותו‪ .‬הוא מניח לי לראות אותו הפעם‪,‬‬
‫והוא יפהפה‪.‬‬
‫הרבה יותר יפהפה מקודם‪ .‬יהיה הדבר שהשתנה בו אשר יהיה‪ ,‬השינוי‬
‫אדיר‪.‬‬
‫"אני רוצה לספר לך משהו‪ ",‬הוא אומר‪" .‬וזה קשה לי מאוד‪ .‬אַת האדם‬
‫הראשון שאי־פעם רציתי לספר לו את זה‪".‬‬
‫אני פוחדת לנשום‪ .‬המילים שלו מפחידות אותי‪ ,‬אבל אני מהנהנת‪.‬‬
‫"היה לי בן‪ ",‬הוא אומר בשקט ומרכין מבט לעבר ידינו‪ ,‬שמשולבות זו בזו‪.‬‬
‫שלוש המילים האלה נאמרות בכאב רב יותר מכל שלוש מילים ששמעתי‬
‫בחיי‪.‬‬
‫אני שואפת אוויר‪ .‬הוא מרים אלי את מבטו ודמעות בעיניו‪ .‬אני שותקת‬
‫למענו‪ ,‬אפילו שלשמע המילים שלו נעתקה נשימתי‪.‬‬
‫"הוא מת לפני שש שנים‪ ".‬קולו רך ומרוחק‪ ,‬אבל זה עדיין הקול שלו‪.‬‬
‫ניכר שאלה המילים הכי קשות שהוא נאלץ לומר מעודו‪ .‬כואב לו כל כך‬
‫לומר אותן‪ .‬אני רוצה להגיד לו להפסיק‪ .‬אני רוצה להגיד לו שאני לא צריכה‬
‫לשמוע אם זה מכאיב לו‪ .‬אני רוצה לכרוך את ידי סביבו ולתלוש ממנו את כל‬
‫העצב בידי החשופות‪ ,‬אבל במקום זה אני מניחה לו לסיים לדבר‪.‬‬
‫מיילס מרכין מבט אל ידינו המשולבות‪" .‬אני עדיין לא מסוגל לספר לך‬
‫עליו‪ .‬אני אעשה את זה בקצב שלי‪".‬‬
‫אני מהנהנת ואוחזת בידיו בחוזקה‪.‬‬
‫"אבל יום אחד אספר לך עליו‪ .‬אני מבטיח‪ .‬אספר לך גם על רייצ'ל‪ .‬אני‬
‫רוצה שתדעי הכול על העבר שלי‪".‬‬
‫אני אפילו לא יודעת אם הוא סיים‪ ,‬אבל אני רוכנת אליו ומצמידה את‬
‫שפתי אל שפתיו‪ .‬הוא מושך אותי אליו ומחבק אותי חזק כל כך ומנשק אותי‬
‫חזק כל כך‪ ,‬כאילו הוא אומר שהוא מצטער בלי מילים‪.‬‬
 ‫"טייט‪ ",‬הוא לוחש אל פי‪ .‬אני מרגישה שהוא מחייך‪" .‬לא סיימתי‪".‬‬
‫הוא מרים אותי ומניח אותי לידו על הספה‪ .‬האגודל שלו מצייר מעגלים על‬
‫כתפי בזמן שמבטו מורכן‪ ,‬והוא מנסה למצוא את המילים שעליו לומר‪.‬‬
‫"נולדתי וגדלתי בפרבר קטן בסן פרנסיסקו‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬ומסתכל שוב‬
‫בעיני‪" .‬אני בן יחיד‪ .‬אין איזה אוכל שממש אהוב עלי‪ ,‬אני אוהב כמעט הכול‪.‬‬
‫רציתי להיות טייס מאז שאני זוכר את עצמי‪ .‬אמא שלי מתה מסרטן כשהייתי‬
‫בן שבע־עשרה‪ .‬אבא שלי התחתן לפני כשנה עם אישה שעובדת איתו‪ .‬היא‬
‫נחמדה‪ ,‬והם מאושרים יחד‪ .‬תמיד רציתי כלב‪ ,‬אבל אף פעם לא היה לי‪"...‬‬
‫אני מסתכלת עליו המומה‪ .‬אני מביטה בעיניו בזמן שהן משוטטות על פני‬
‫כשהוא מדבר‪ .‬בזמן שהוא מספר לי הכול על הילדות שלו ועל העבר שלו‬
‫ואיך הוא פגש את אח שלי ועל הקשר שלו עם איאן‪.‬‬
‫ידו מתקרבת ואוחזת בידי‪ ,‬והוא מכסה אותה כאילו הוא הופך למגן שלי‪.‬‬
‫לשריון שלי‪" .‬בלילה שפגשתי אותך‪ ",‬הוא אומר לבסוף‪" ,‬בלילה שמצאת‬
‫אותי במסדרון? הבן שלי היה אמור להיות בן שש באותו יום‪".‬‬
‫אני יודעת שהוא אמר שהוא רוצה שאני אקשיב לו‪ ,‬אבל כרגע אני רק‬
‫צריכה לחבק אותו‪ .‬אני רוכנת אליו וכורכת את זרועותי סביבו‪ ,‬והוא נשכב‬
‫לאחור על הספה ומושך אותי מעליו‪.‬‬
‫"עשיתי כל מה שיכולתי כדי לשכנע את עצמי שאני לא מתאהב בך‪ ,‬טייט‪.‬‬
‫בכל פעם שהייתי לידך‪ ,‬נבהלתי נורא ממה שהרגשתי‪ .‬עברתי שש שנים‬
‫במחשבה שיש לי שליטה על החיים שלי ועל הלב שלי‪ ,‬וששום דבר לא יוכל‬
‫פ ָגע‬
‫לפגוע בי שוב‪ .‬אבל כשהיינו יחד‪ ,‬היו רגעים שלא היה אכפת לי אם א ּ‬
‫שוב‪ .‬היה שווה להסתכן בכאב אפשרי‪ .‬אבל כשהתחלתי להרגיש ככה‪ ,‬פשוט‬
‫הדפתי אותך ממני מרוב אשמה ופחד‪ .‬הרגשתי שאני לא ראוי לך‪ .‬לא ראוי‬
‫לאושר בכלל‪ ,‬כי גזלתי אותו משני האנשים היחידים שאי־פעם אהבתי‪".‬‬
‫זרועותיו מתהדקות סביב גופי כשהוא מרגיש שכתפי רועדות‪ .‬דמעות‬
‫זולגות מעיני‪ .‬השפתיים שלו נצמדות אל קודקודי‪ ,‬והוא שואף אוויר ובד בבד‬
‫מנשק אותי‪ ,‬נשיקה חזקה וארוכה‪.‬‬
‫"אני מצטער שזה לקח לי כל כך הרבה זמן‪ ",‬הוא אומר בקול מלא חרטה‪.‬‬
‫"אבל בחיים לא אפסיק להודות לך שלא ויתרת עלי‪ .‬ראית בי משהו שנתן לך‬
‫תקווה לגבינו‪ ,‬ולא ויתרת על זה‪ .‬וטייט? זה משמעותי בשבילי יותר מכל דבר‬
‫שמישהו אי־פעם עשה‪".‬‬
‫הוא חופן את לחיי בשתי ידיו ומרים אותי מעל חזהו כדי שיוכל להביט לתוך‬
‫עיני‪" .‬אולי זה יהיה חלק קטן בכל פעם‪ ,‬אבל העבר שלי הוא שלך עכשיו‪.‬‬
‫כולו‪ .‬כל דבר שתרצי לדעת‪ ,‬אני ארצה לספר לך‪ .‬אבל רק אם תבטיחי לתת‬
 ‫לי את העתיד שלך‪".‬‬
‫דמעות זולגות במורד לחיי‪ ,‬והוא מנגב אותן‪ ,‬למרות שאני לא צריכה שהוא‬
‫יעשה את זה‪ .‬לא אכפת לי שאני בוכה‪ ,‬כי אלה לא דמעות עצובות‪ .‬בכלל‬
‫לא‪.‬‬
‫אנחנו מתנשקים כל כך הרבה זמן‪ ,‬שהפה שלי מתחיל לכאוב כמו הלב‬
‫שלי‪ .‬אבל הפעם הלב שלי לא כואב מﬠֵצב‪ .‬הוא כואב כי הוא אף פעם לא‬
‫הרגיש שלם כל כך‪.‬‬
‫אצבעותי משוטטות על פני הצלקת שלו‪ ,‬בידיעה שבסופו של דבר הוא‬
‫יספר לי מאין היא‪ .‬אני נוגעת גם בעור הרך תחת עיניו‪ ,‬וחשה הקלה‬
‫שסוף־סוף אני יכולה לשאול אותו שאלות בלי לפחד שאכעיס אותו‪.‬‬
‫"מה קרה לעין שלך?"‬
‫הוא צוחק ושומט את ראשו לאחור על הספה‪" .‬הייתי צריך לשאול את‬
‫קורבין מה הכתובת שלך‪ .‬הוא אמר לי אותה‪ ,‬אבל לקח לי הרבה זמן לשכנע‬
‫אותו‪".‬‬
‫אני מיד רוכנת לפנים ומנשקת את עיניו בעדינות‪" .‬אני לא מאמינה שהוא‬
‫הרביץ לך‪".‬‬
‫"בהחלט כן‪ ,‬ולא בפעם הראשונה‪ ",‬הוא מודה‪" .‬אבל אני די בטוח שזאת‬
‫תהיה הפעם האחרונה‪ .‬אני חושב שסוף־סוף הוא בסדר עם זה שאנחנו יחד‪,‬‬
‫אחרי שהסכמתי לכמה מהכללים שלו‪".‬‬
‫אני נלחצת‪" .‬איזה כללים?"‬
‫"טוב‪ ,‬הכלל הראשון‪ ,‬אסור לי לשבור לך את הלב‪ ",‬הוא אומר‪" .‬הכלל‬
‫השני‪ ,‬אסור לי לשבור את הלב המזורגג שלך‪ .‬הכלל השלישי‪ ,‬אסור לי‬
‫לשבור את הלב המזורגג שלך לעזאזל‪".‬‬
‫אני לא מצליחה לשלוט בצחוק שלי‪ .‬זה נשמע בדיוק כמו משהו שקורבין‬
‫היה אומר לו‪ .‬מיילס צוחק איתי‪ ,‬ואנחנו מסתכלים זה על זה כמה רגעים‬
‫בשקט‪ .‬אני יכולה לראות הכול בעיניו עכשיו‪ .‬כל רגש ורגש‪.‬‬
‫הוא מנענע בראשו‪" .‬אני לא התאהבתי בך‪ ,‬טייט‪ .‬אני פשוט עפתי‪".‬‬
‫הוא מושך אותי אליו שוב ונותן לי את החלק היחיד בו שמעולם לא הצליח‬
‫לתת לי עד עכשיו‪.‬‬
‫את הלב שלו‪.‬‬
 ‫‪39‬‬
‫מיילס‬

‫אני עומד בפתח חדר השינה שלי ומסתכל עליה ישנה‪ .‬היא לא יודעת שאני‬
‫עושה את זה בכל בוקר שהיא כאן איתי‪ .‬היא מה שגורם ליום שלי להתחיל‬
‫ברגל ימין‪.‬‬
‫הפעם הראשונה שעשיתי את זה היתה בבוקר אחרי שפגשתי אותה‪ .‬לא‬
‫זכרתי הרבה מהלילה שעבר‪ .‬זכרתי רק אותה‪ .‬שכבתי על הספה‪ ,‬והיא‬
‫ליטפה לי את השיער‪ ,‬לחשה לי ללכת לישון‪ .‬כשהתעוררתי בדירה של קורבין‬
‫למחרת בבוקר‪ ,‬לא יכולתי להוציא אותה מהראש‪ .‬חשבתי שהיא היתה‬
‫חלום‪ ,‬עד שראיתי את התיק שלה בסלון‪.‬‬
‫הצצתי לתוך חדר השינה שלה רק כדי לראות אם יש עוד מישהו איתי‬
‫בדירה‪ .‬מה שהרגשתי ברגע שעיני ראו אותה לא הרגשתי מאז הרגע שראיתי‬
‫את רייצ'ל בפעם הראשונה‪.‬‬
‫כאילו אני עף‪ .‬העור שלה והשיער שלה והשפתיים שלה והמראה המלאכי‬
‫שלה‪ .‬בעודי עומד שם ומסתכל עליה‪ ,‬התעוררו בי כל כך הרבה רגשות‬
‫שנעשו זרים לי בשש השנים האחרונות‪.‬‬
‫כל כך הרבה זמן לא נתתי לעצמי להרגיש משהו כלפי מישהו‪.‬‬
‫לא שיכולתי לשלוט ברגשות שלי כלפי טייט באותו יום‪ .‬לא יכולתי לשלוט‬
‫בהם גם אילו רציתי‪.‬‬
‫אני יודע‪ ,‬מפני שניסיתי‪.‬‬
‫ועוד איך ניסיתי‪.‬‬
‫אבל ברגע שהיא פקחה עיניים והסתכלה עלי‪ ,‬ידעתי‪ .‬או שהיא תהיה‬
‫המוות שלי‪ ...‬או שהיא הולכת להיות האדם היחיד שסוף־סוף יחזיר אותי‬
‫לחיים‪.‬‬
‫הבעיה היחידה היתה שלא רציתי שיחזירו אותי לחיים‪ .‬היה לי נוח‪ .‬הגנתי‬
‫על עצמי מפני הסיכוי לחוויה טראומתית נוספת‪ ,‬וזה הדבר היחיד שהיה‬
‫חשוב לי‪ .‬למרות שהיו כל כך הרבה רגעים ששכחתי בהם מה אמור להיות‬
‫הדבר הכי חשוב לי‪.‬‬
‫כשנכנעתי לבסוף ונישקתי אותה‪ ,‬זאת היתה נקודת המפנה שבה הכול‬
‫השתנה‪ .‬רציתי הרבה יותר ממנה אחרי הנשיקה הזאת‪ .‬רציתי את הפה שלה‬
‫ואת הגוף שלה ואת הנפש שלה‪ ,‬והסיבה היחידה שעצרתי היתה שהרגשתי‬
‫שאני רוצה גם את הלב שלה‪ .‬אבל התמחיתי בלשקר לעצמי‪ .‬שיכנעתי את‬
‫עצמי שאני חזק מספיק כדי שהיא תהיה שלי פיזית ולא בשום דרך אחרת‪.‬‬
‫לא רציתי להיפגע שוב‪ ,‬ובטוח שלא רציתי לפגוע בה‪.‬‬
‫אבל בכל זאת פגעתי בה‪ .‬פגעתי בה כל כך‪ .‬יותר מפעם אחת‪ .‬עכשיו אני‬
‫מתכנן לפצות אותה על כך כל חיי‪.‬‬
‫אני הולך אל המיטה ויושב על קצהָ‪ .‬היא מרגישה שהמיטה זזה ופוקחת‬
‫עיניים‪ ,‬אבל לא עד הסוף‪ .‬צל של חיוך עולה על שפתיה‪ ,‬ואז היא מושכת את‬
‫השמיכה מעל ראשה ומסתובבת לצד השני‪.‬‬
‫התחלנו לצאת רשמית לפני חצי שנה‪ ,‬וכבר הבנתי שהיא לגמרי לא טיפוס‬
‫של בוקר‪ .‬אני מתכופף אליה ומנשק את השמיכה בנקודה שבה היא מכסה‬
‫את אוזנה‪.‬‬
‫"תתעוררי‪ ,‬ישנונית‪ ",‬אני לוחש‪.‬‬
‫היא רוטנת‪ ,‬אז אני מרים את השמיכה ונשכב מאחוריה‪ ,‬כורך את גופי סביב‬
‫גופה‪ .‬הרטינה שלה הופכת לבסוף לאנחה רכה‪.‬‬
‫"טייט‪ ,‬את צריכה לקום‪ .‬אנחנו צריכים להספיק לטיסה‪".‬‬
‫זה עובד‪.‬‬
‫היא מסתובבת לאיטה ומסיטה את השמיכה‪" .‬ל ְמה אתה מתכוון‪ ,‬לכל‬
‫הרוחות‪ ,‬אנחנו צריכים להספיק לטיסה?"‬
‫אני מחייך ומנסה לשלוט בהתרגשות שלי‪" .‬קומי‪ ,‬תתלבשי‪ ,‬אנחנו זזים‪".‬‬
‫היא מעיפה בי מבט חשדני — צעד הגיוני לגמרי‪ ,‬בהתחשב בכך שעוד לא‬
‫חמש בבוקר אפילו‪" .‬אני יודעת שאתה יודע כמה זה נדיר שיש לי יום חופש‬
‫שלם‪ ,‬אז כדאי מאוד שזה יהיה שווה את זה‪".‬‬
‫אני צוחק ונותן לה נשיקה זריזה‪" .‬הכול תלוי ביכולת שלנו להגיע בזמן‪".‬‬
‫אני קם וטופח על המזרן כמה פעמים בכפות ידי‪" .‬אז קדימה‪ ,‬קומי‪ ,‬קומי‪".‬‬
‫היא צוחקת וזורקת את השמיכה מעליה בבת אחת‪ .‬היא מתקרבת אל‬
‫שפת המיטה‪ ,‬ואני עוזר לה לקום‪" .‬קשה להמשיך לכעוס עליך כשאתה כל‬
‫כך שמח‪ ,‬מיילס‪".‬‬
‫***‬
‫אנחנו מגיעים ללובי‪ .‬קאפ מחכה ליד המעלית כפי שביקשתי ממנו‪ .‬הוא‬
‫מחזיק את המיץ שלה בכוס ואת ארוחת הבוקר שלנו‪ .‬אני אוהב את הקשר‬
‫ביניהם‪ .‬קצת חששתי לגלות לטייט שאני מכיר את קאפ כל חיי‪ .‬וכשסיפרתי‬
‫לה לבסוף‪ ,‬היא כעסה על שנינו‪ .‬בעיקר כי היא הניחה שקאפ סיפר לי את‬
 ‫כל מה שהיא סיפרה לו‪.‬‬
‫הבטחתי לה שקאפ לעולם לא היה עושה את זה‪.‬‬
‫אני יודע שהוא לא היה עושה את זה‪ ,‬כי קאפ הוא אחד האנשים היחידים‬
‫שאני סומך עליהם בעולם הזה‪.‬‬
‫הוא ידע להגיד לי את הדבר הנכון בלי שזה ייראה כאילו הוא מטיף לי או‬
‫נותן לי עצה‪ .‬הוא תמיד אמר מספיק כדי לגרום לי לחשוב ארוכות ולעומק‬
‫על היחסים שלי עם טייט‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬הוא אחד האנשים המעטים‬
‫שנעשים חכמים יותר ככל שהם מתבגרים‪ .‬הוא ידע איך לנהוג בשנינו לאורך‬
‫כל הדרך‪.‬‬
‫"בוקר טוב‪ ,‬טייט‪ ",‬הוא אומר לה ומחייך מאוזן לאוזן‪ .‬הוא מושיט אליה את‬
‫זרועו‪ ,‬והיא מסתכלת עליו ואז עלי‪ ,‬ושוב עליו‪.‬‬
‫"מה קורה?" היא שואלת את קאפ‪ ,‬שמתחיל להוביל אותה לעבר היציאה‬
‫מהלובי‪.‬‬
‫הוא מחייך‪" .‬הילד עומד לקחת אותי לטיסה הראשונה בחיי במטוס‪ .‬ורציתי‬
‫שגם את תצטרפי אלינו‪".‬‬
‫היא אומרת שהיא לא מאמינה שזאת הפעם הראשונה שהוא טס בחייו‪.‬‬
‫"זה נכון‪ ",‬הוא אומר‪" .‬רק בגלל הכינוי שלי‪ ,‬זה לא אומר שאי־פעם הייתי‬
‫במטוס אמיתי‪".‬‬
‫מבט התודה שהיא שולחת לעברי מעל כתפה מספיק כדי להכריז שזהו‬
‫אחד הימים האהובים עלי‪ ,‬ואור השחר עדיין לא עלה אפילו‪.‬‬
‫***‬
‫"נוח לך שם מאחור‪ ,‬קאפ?" אני אומר לתוך האוזנייה‪ .‬הוא יושב בדיוק‬
‫מאחורי טייט‪ ,‬ומשקיף מבעד לחלון שלו‪ .‬הוא מסמן לעברי באגודלו שהכול‬
‫בסדר‪ ,‬בלי להסיר את מבטו מהחלון‪ .‬השמש עדיין לא הגיחה מבעד לעננים‪,‬‬
‫ואין הרבה מה לראות בשלב הזה‪ .‬אנחנו נמצאים במטוס עשר דקות בסך‬
‫הכול‪ ,‬אבל אני בטוח למדי שהוא מרותק ונרגש כפי שקיוויתי שהוא יהיה‪.‬‬
‫אני מחזיר את מבטי אל לוח הבקרה עד שאני מגיע לגובה שיוט מרבי‪ ,‬ואז‬
‫אני משתיק את האוזנייה של קאפ‪ .‬אני מעיף מבט לעבר טייט‪ ,‬והיא מביטה‬
‫בי‪ ,‬מתבוננת בי כשעל פניה פרוש חיוך של הערכה‪.‬‬
‫"את רוצה לדעת למה אנחנו כאן?" אני שואל אותה‪.‬‬
‫היא מעיפה מבט מעל כתפה אל קאפ‪ ,‬ואז מסתכלת שוב אלי‪" .‬כי הוא אף‬
‫פעם לא טס בעבר‪".‬‬
‫אני מנענע בראשי‪ ,‬העיתוי פשוט מושלם‪" .‬את זוכרת את היום שנסענו‬
 ‫חזרה מהבית של ההורים שלך אחרי חג ההודיה?"‬
‫היא מהנהנת‪ ,‬אבל העיניים שלה סקרניות עכשיו‪.‬‬
‫"שאלת איך זה לחוות את הזריחה מכאן למעלה‪ .‬זה לא משהו שאפשר‬
‫לתאר‪ ,‬טייט‪ ".‬אני מצביע על החלון שלה‪" .‬את פשוט חייבת לחוות את זה‬
‫בעצמך‪".‬‬
‫היא מיד מסתובבת ומביטה מהחלון שלה‪ .‬כפות ידיה לחוצות אל הזכוכית‪,‬‬
‫ובמשך חמש דקות רצופות‪ ,‬היא לא מנידה אף שריר‪ .‬היא מתבוננת בזריחה‬
‫כל הזמן הזה‪ ,‬ואני לא יודע איך‪ ,‬אבל אני מתאהב בה אפילו יותר ברגע זה‪.‬‬
‫כשהשמש בוקעת מבעד לעננים והמטוס נשטף כולו באור‪ ,‬היא מפנה אלי‬
‫את ראשה לבסוף‪ .‬העיניים שלה מלאות בדמעות‪ ,‬והיא לא אומרת מילה‪.‬‬
‫היא רק מושיטה את ידה אל ידי ומחזיקה אותה‪.‬‬
‫***‬
‫"חכי כאן‪ ".‬אני אומר לה‪" .‬אני רוצה לעזור לקאפ קודם‪ .‬הנהג יחזיר אותו‬
‫לדירה‪ ,‬כי אני ואת הולכים מכאן לארוחת בוקר‪".‬‬
‫היא אומרת לקאפ להתראות ומחכה בסבלנות במטוס בזמן שאני עוזר לו‬
‫לרדת במדרגות‪ .‬הוא מושיט את ידו אל כיסו ומוסר לי את הקופסאות ואז‬
‫שולח לעברי את אחד החיוכים המאשרים שלו‪ .‬אני מכניס את הקופסאות‬
‫לתוך כיס המעיל שלי וחוזר למטוס במעלה המדרגות‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬ילד!" קאפ צועק‪ ,‬רגע לפני שהוא נכנס למכונית‪ .‬אני עוצר ומסתובב‬
‫לעברו‪ .‬הוא מסתכל על המטוס מאחורי‪" .‬תודה רבה‪ ",‬הוא אומר‪ ,‬ומנופף‬
‫בידו לאורך המטוס‪" .‬על זה‪".‬‬
‫אני מהנהן‪ ,‬אבל הוא נעלם לתוך הרכב לפני שאני מספיק להגיד לו תודה‬
‫גם אני‪.‬‬
‫אני עולה במדרגות ונכנס אל המטוס‪ .‬היא פותחת את חגורת הבטיחות‬
‫שלה‪ ,‬ומתכוננת לצאת מהמטוס‪ ,‬אבל אני מתיישב בחזרה במושב שלי‪.‬‬
‫היא מחייכת אלי בחמימות‪" .‬אתה מדהים‪ ,‬מיילס מיקל ארצ'ר‪ .‬ואני חייבת‬
‫להגיד‪ ,‬אתה נראה פשוט לוהט כשאתה מטיס מטוס‪ .‬אנחנו צריכים לעשות‬
‫את זה לעתים קרובות יותר‪".‬‬
‫היא נותנת לי נשיקה זריזה על שפתי ומתחילה לקום מהמושב שלה‪.‬‬
‫אני מושיב אותה בחזרה‪" .‬עוד לא סיימנו‪ ",‬אני אומר‪ .‬אני אוחז את ידה בידי‬
‫ומשפיל את מבטי אל ידינו השלובות‪ ,‬שואף אוויר לאט‪ ,‬ומתכונן להגיד את‬
‫כל מה שהיא ראויה לשמוע‪" .‬באותו יום ששאלת אותי על הזריחה‪ ",‬אני‬
‫מסתכל לתוך עיניה שוב‪" .‬אני צריך להודות לך על כך‪ .‬זה היה הרגע הראשון‬
 ‫במשך יותר משש שנים שהרגשתי שאני רוצה לאהוב שוב‪".‬‬
‫היא נושפת נשיפה מהירה בחיוך ונושכת את שפתה התחתונה בניסיון‬
‫להסתיר את זה‪ .‬אני מניח את ידי על פניה ומושך את שפתה באצבעותי‪.‬‬
‫"אמרתי לך לא לעשות את זה‪ .‬אני אוהב את החיוך שלך כמעט כמו שאני‬
‫אוהב אותך‪".‬‬
‫אני רוכן לפנים ומנשק אותה שוב‪ ,‬אבל עיני נותרות פקוחות כדי לוודא‬
‫שאוציא קודם את הקופסה השחורה‪ .‬כשאני מחזיק אותה בידי‪ ,‬אני קוטע‬
‫את הנשיקה שלנו ומתרחק‪ .‬עיניה נופלות על הקופסה ומיד נפערות‪ .‬מבטה‬
‫מרצד בין הקופסה לביני‪ .‬היא שולחת את ידה ומכסה את פיה המופתע‪.‬‬
‫"מיילס‪ ",‬היא אומרת‪ ,‬ממשיכה להחליף מבטים ביני לבין הקופסה שבידי‪.‬‬
‫אני קוטע אותה‪" .‬זה לא מה שאת חושבת‪ ",‬אני אומר‪ ,‬ומיד פותח את‬
‫הקופסה כדי לחשוף את המפתח‪" .‬זה לא בדיוק מה שאת חושבת‪ ",‬אני‬
‫מוסיף בהיסוס‪.‬‬
‫עיניה פעורות בתקווה‪ ,‬ואני חש הקלה למראה תגובתה‪ .‬החיוך שלה מעיד‬
‫שהיא רוצה את זה‪.‬‬
‫אני מרים את המפתח והופך את ידה‪ ,‬ואז מניח אותו בכף ידה‪ .‬היא בוהה‬
‫בו במשך כמה שניות ואז מרימה אלי את מבטה‪" .‬טייט‪ ",‬אני אומר‪ ,‬ומסתכל‬
‫עליה בציפייה‪" .‬האם את מסכימה לעבור לגור איתי?"‬
‫היא מרכינה את מבטה אל המפתח שוב‪ ,‬ואז אומרת שתי מילים שמיד‬
‫מעלות חיוך על פני‪.‬‬
‫"מסכימה לגמרי‪".‬‬
‫אני רוכן לפנים ומנשק אותה‪ .‬רגלינו וזרועותינו ושפתינו הופכות לשני‬
‫חלקים של פאזל שמתאימים זה לזה ללא כל מאמץ‪ .‬היא מתיישבת בחיקי‬
‫בתא הטייס של המטוס‪.‬‬
‫זה צר וצפוף‪.‬‬
‫זה מושלם‪.‬‬
‫"אבל אני לא בשלנית טובה כל כך‪ ",‬היא מזהירה אותי‪" .‬ואתה עושה‬
‫כביסה הרבה יותר טוב ממני‪ .‬אני פשוט זורקת פנימה את הלבנים ואת‬
‫הצבעוניים ביחד‪ .‬ואתה יודע שאני לא ממש נחמדה בבוקר‪ ".‬היא חופנת את‬
‫פני בשתי ידיה ויורה כל אזהרה שהיא רק יכולה‪ ,‬כאילו אני לא יודע למה אני‬
‫נכנס‪.‬‬
‫"תקשיבי‪ ,‬טייט‪ ",‬אני אומר לה‪" .‬אני רוצה את הבלגן שלך‪ .‬אני רוצה את‬
‫הבגדים שלך על הרצפה בחדר השינה שלי‪ .‬אני רוצה את מברשת השיניים‬
‫שלך בחדר האמבטיה שלי‪ .‬אני רוצה את הנעליים שלך בארון שלי‪ .‬אני רוצה‬
 ‫את שאריות האוכל שלך במקרר שלי‪".‬‬
‫היא צוחקת לשמע המשפט האחרון‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬וכמעט שכחתי‪ ",‬אני אומר ומוציא את הקופסה השנייה מהכיס‪ .‬אני‬
‫מחזיק אותה בינינו ופותח אותה‪ ,‬חושף לעיניה את הטבעת‪" .‬אני גם רוצה‬
‫אותך בעתיד שלי‪ .‬לנצח‪".‬‬
‫פיה נפער בתדהמה‪ .‬היא בוהה בטבעת‪ .‬היא קופאת במקומה‪ .‬אני מקווה‬
‫שאין לה ספקות‪ ,‬כי לי אין שום ספק באשר לרצון שלי לחיות איתה כל חיי‪.‬‬
‫אני יודע שעברו רק שישה חודשים‪ ,‬אבל כשאתה יודע — אתה יודע‪.‬‬
‫השתיקה שלה מלחיצה אותי‪ ,‬אז אני מיד נוטל את הטבעת ולוקח את ידה‪.‬‬
‫"האם תסכימי להפר את כלל מספר שתיים איתי‪ ,‬טייט? כי אני ממש רוצה‬
‫להתחתן איתך‪".‬‬
‫היא אפילו לא צריכה להגיד כן‪ .‬הדמעות שלה והנשיקה שלה והצחוק‬
‫שלה אומרים זאת בשמה‪.‬‬
‫היא מתרחקת ומסתכלת עלי בכל כך הרבה אהבה ואסירות תודה‪,‬‬
‫שהחזה שלי כואב‪.‬‬
‫היא פשוט יפהפייה‪ .‬התקווה שלה יפהפייה‪ .‬החיוך על פניה יפהפה‪.‬‬
‫הדמעות שזולגות על לחייה יפהפיות‪.‬‬
‫האהבה‬
‫שלה‬
‫יפהפייה‪.‬‬
‫היא נושפת נשיפה רכה ורוכנת לפנים באיטיות‪ ,‬מצמידה את שפתיה אל‬
‫שפתי‪.‬‬
‫הנשיקה שלה מלאה רכ ּוּת וחיבה והבטחה ללא מילים‪ ,‬שהיא שלי עכשיו‪.‬‬
‫לנצח‪.‬‬
‫"מיילס‪ ",‬היא לוחשת אל שפתי‪ ,‬מתגרה בהן בשפתיה‪.‬‬
‫"אף פעם לא עשיתי אהבה במטוס‪".‬‬
‫באותו רגע עולה על שפתי חיוך‪ .‬זה כאילו שהיא הצליחה לקרוא את‬
‫המחשבות שלי‪.‬‬
‫"אף פעם לא שכבתי עם הארוסה שלי במטוס‪ ",‬אני אומר בתגובה‪.‬‬
‫ידיה מחליקות לאט במורד צווארי וחולצתי‪ ,‬עד שהאצבעות שלה נוגעות‬
‫בכפתור הג'ינס שלי‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬כנראה נצטרך לתקן את זה‪ ",‬היא אומרת‪ ,‬וחותמת את דבריה‬
‫בנשיקה‪.‬‬
‫כששפתיה פוגשות שוב את שפתי‪ ,‬כאילו כל פיסה אחרונה מהשריון שלי‬
 ‫מתפרקת‪ ,‬וכל פיסה אחרונה של הקרחון שהיה לבי נמסה ומתאדה‪.‬‬
‫מי שהמציא את המשפט "אני אוהב אותך עד מוות"‪ ,‬מן הסתם מעולם לא‬
‫חווה את סוג האהבה‬
‫שביני לבין טייט‪.‬‬
‫לו הוא הכיר‪ ,‬המשפט היה "אני אוהב אותך עד החיים"‪.‬‬
‫כי זה בדיוק מה שטייט עשתה‪.‬‬
‫היא אהבה אותי בחזרה לחיים‪.‬‬
‫הסוף‪.‬‬
 ‫סוף דבר‬

‫אני נזכר ביום שבו נשאתי אותה לאישה‪.‬‬

‫זה היה אחד הימים הכי טובים בחיי‪.‬‬
‫אני זוכר שעמדתי ליד איאן וקורבין בקצה המעבר‪.‬‬
‫חיכינו שהיא תצעד מבעד לדלתות‪ ,‬כשקורבין רכן אלי‬
‫ולחש משהו באוזני‪.‬‬
‫הוא אמר‪" :‬אתה האדם היחיד שהיה מסוגל לעמוד בסטנדרטים שלי לגביה‪,‬‬
‫מיילס‪ .‬אני שמח שזה אתה‪".‬‬
‫גם אני שמחתי שזה אני‪.‬‬
‫זה היה לפני יותר משנתיים‪ ,‬ובכל יום מאז‪,‬‬
‫אני איכשהו מתאהב בה עוד קצת‪.‬‬
‫או עף‪ ,‬בעצם‪.‬‬
‫אבל לא בכיתי ביום שנשאתי אותה לאישה‪.‬‬
‫הדמעות שלה‬
‫זלגו‬
‫זלגו‬
‫זלגו‬
‫באותו יום‪,‬‬
‫אבל שלי לא‪.‬‬
‫הייתי משוכנע שהן לעולם לא יזלגו‪.‬‬
‫לא בדרך שרציתי שהן יזלגו‪.‬‬
‫לפני שמונה חודשים גילינו שאנחנו מצפים לילד‪.‬‬
‫לא ניסינו להביא לעולם ילד‪ ,‬אבל גם‬
‫לא ההפך‪.‬‬
‫"אם זה יקרה‪ ,‬זה יקרה‪ ",‬טייט אמרה‪.‬‬
‫זה קרה‪.‬‬
‫כשגילינו את זה‪ ,‬שנינו היינו נרגשים‪.‬‬
‫היא בכתה‪.‬‬
‫הדמעות שלה‬
‫זלגו‬
 ‫זלגו‬
‫זלגו‪,‬‬
‫אבל שלי לא‪.‬‬
‫נרגש ככל שהייתי‪ ,‬גם הייתי מפוחד‪.‬‬
‫הייתי מפוחד מהפחד שבא כשאוהבים מישהו כל כך‪.‬‬
‫פחד מכל הדברים הרעים שעלולים לקרות‪.‬‬
‫פחדתי שהזיכרונות שלי‬
‫מהיום שהפכתי לאב ישתלטו עלי שוב‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬זה הרגע קרה‪.‬‬
‫ואני עדיין מפוחד‪.‬‬
‫מבועת‪.‬‬
‫"זאת בת‪ ",‬אומר הרופא‪.‬‬
‫בת‪.‬‬
‫הרגע הבאנו לעולם בת‪.‬‬
‫הרגע הפכתי לאב שוב‪.‬‬
‫טייט הרגע הפכה לאם‪.‬‬
‫תרגיש משהו‪ ,‬מיילס‪.‬‬
‫טייט נושאת אלי את מבטה‪.‬‬
‫אני יודע שהיא רואה את הפחד בעיני‪ .‬אני גם יודע עד כמה‬
‫כואב לה עכשיו‪ ,‬אבל היא עדיין מצליחה איכשהו‬
‫לחייך‪.‬‬
‫"סם‪ ",‬היא לוחשת‪ ,‬אומרת את שמה בקול בפעם הראשונה‪.‬‬
‫טייט התעקשה שנקרא לה סם‪ ,‬על שם שמו האמיתי‬
‫של קאפ‪ ,‬סמואל‪.‬‬
‫לא הייתי מסכים שזה יהיה אחרת‪.‬‬
‫האחות ניגשת אל טייט ומניחה את סם בזרועותיה‪.‬‬
‫טייט מתחילה לבכות‪.‬‬
‫העיניים שלי עדיין יבשות‪.‬‬
‫אני עדיין מפוחד מכדי להסיר את מבטי מטייט‬
‫ולהסתכל על הבת שלנו‪.‬‬
‫אני לא פוחד ממה שארגיש כשאסתכל עליה‪.‬‬
‫אני פוחד ממה שאני לא ארגיש‪.‬‬
‫אני פוחד שמה שקרה לי בעבר ימנע ממני‬
‫להרגיש מה שכל אבא אמור להרגיש ברגע זה‪.‬‬
 ‫"בוא הנה‪ ",‬אומרת טייט‪ ,‬ורוצה שאני אתקרב‪.‬‬
‫אני מתיישב לידן על המיטה‪.‬‬
‫היא מושיטה לי את סם‪ ,‬והידיים שלי רועדות‪,‬‬
‫אבל אני בכל זאת לוקח אותה‪.‬‬
‫אני עוצם עיניים ונושף נשיפה איטית‬
‫עד שאני אוזר אומץ לפקוח אותן שוב‪.‬‬
‫היד של טייט נשמטת בעדינות‬
‫אל זרועי‪.‬‬
‫"היא יפהפייה‪ ,‬מיילס‪ ",‬היא לוחשת‪" .‬תסתכל עליה‪".‬‬
‫אני שואף בחדות כשעיני נופלות עליה‪.‬‬
‫היא נראית בדיוק כמו שהוא נראה‪ ,‬רק שיש לה שיער חום‬
‫כמו של טייט‪.‬‬
‫העיניים שלה כחולות‪.‬‬
‫כמו העיניים שלי‪.‬‬
‫אני‬
‫מרגיש‬
‫את זה‪.‬‬
‫הכול שם‪.‬‬
‫כל מה שהרגשתי בפעם הראשונה שהחזקתי אותו בזרועותי‬
‫זה בדיוק מה שאני מרגיש עכשיו כשאני מביט בה‪.‬‬
‫להאמין שאין לי את היכולת לאהוב מישהו‬
‫בעוצמה הזאת שוב היה הפחד היחיד שהייתי צריך לכבוש‪.‬‬
‫מבט אחד בסם‪ ,‬והיא עזרה לי לכבוש את הפחד הזה‪.‬‬
‫היא כבר הגיבורה שלי‪ ,‬והיא רק בת שתי דקות‪.‬‬
‫"היא כל כך יפה‪ ,‬טייט‪ ",‬אני לוחש‪" .‬כל כך יפה‪".‬‬
‫קולי נסדק‪.‬‬
‫פּנ ַי שטופות דמעות‪.‬‬
‫שזולגות‬
‫זולגות‬
‫זולגות‪.‬‬
‫לראשונה מאז הרגע שאחזתי את קלייטון בזרועותי‪,‬‬
‫אני בוכה דמעות של שמחה‪.‬‬
‫רייצ'ל צדקה‪ .‬הכאב תמיד יהיה שם‪.‬‬
‫וכך גם הפחד‪.‬‬
 ‫אבל הכאב והפחד הם כבר לא החיים שלי‪.‬‬
‫הם רק רגעים‪.‬‬
‫רגעים שעליהם אני מתגבר ללא הפסקה עם כל דקה‬
‫שאני עם טייט‪.‬‬
‫ועכשיו עם כל דקה שאני עם סם‪.‬‬
‫אני וטייט וסם‪.‬‬
‫המשפחה שלי‪.‬‬
‫אני מנשק אותה במצחה‪ ,‬ואז נרכן אל טייט ומנשק אותה‬
‫על המתנה היפה שהיא נתנה לי‪.‬‬
‫טייט מניחה את ראשה על זרועי‪ ,‬ושנינו מביטים בה‪.‬‬
‫הבת שלנו‪.‬‬
‫אני אוהב אותך כל כך‪ ,‬סם‪.‬‬
‫אני מרכין מבט אל השלמוּת הזאת שיצרנו‪ ,‬ואז זה מכה בי‪.‬‬
‫זה שווה הכול‪.‬‬
‫הרגעים היפים האלה הם שמפצים על האהבה‬
‫המכוערת‪.‬‬
 ‫תודות‬

‫אין לי מושג איך הגעתי לרגע הזה של כתיבת התודות לספר השמיני שלי‪ .‬זה‬
‫בפירוש רגע סוריאליסטי‪ ,‬שלא הייתי זוכה להגיע אליו אלמלא האנשים‬
‫הבאים‪.‬‬
‫כל צוות דייסטל וגודריץ'‪ ,‬על תמיכתכם ועידודכם הבלתי פוסקים‪.‬‬
‫לג'ואנה קסטילו‪ ,‬ג'ודית קֶר ולכל משפחת הוצאת אטריה בוקס‪ .‬אתם‬
‫דואגים שזה יהיה כיף‪ ,‬ואני אסירת תודה לעד על היותי חלק מצוות ההוצאה‬
‫לאור הכי מגניב בתעשייה‪.‬‬
‫לכל החברים שלי וקוראי העזר שלי‪ ,‬אתם יודעים מי אתם‪ .‬המשוב‬
‫והתמיכה שלכם ממשיכים להפתיע אותי‪ .‬דעו שאני אוהבת אתכם ומודה‬
‫לכם‪ ,‬ולא הייתי יכולה לעשות את זה בלעדי כל אחד ואחד מכם‪.‬‬
‫למשפחה המדהימה שלי‪ .‬אני לא יודעת איך התמזל מזלי וקיבלתי את‬
‫המשפחה הכי טובה בעולם‪ ,‬אבל אני לעולם אראה בכם מובנים מאליהם‪.‬‬
‫בייחוד לא את ארבעת הבנים שלי‪.‬‬
‫לבנות מיחסי הציבור‪ ,‬כולכן יודעות בדיוק מתי להטעין את תותחי הזהב‬
‫ולשחרר את החד־קרנים‪ .‬אנחנו צוות נהדר‪.‬‬
‫לוֶוב ּליקס שלי‪ .‬אולי אנחנו לא יודעים איך להגות ובליקס כמו שצריך‪ ,‬אבל‬
‫אנחנו נושאים את השם בגאווה‪ .‬אני אפילו לא יודעת מה לומר‪ ,‬לבד מתודה‬
‫על כך שאתם מעניקים לי מקום שאני יכולה לבוא אליו כשאני זקוקה‬
‫לעידוד‪ ,‬לצחוק הגון ולנחיתה על הקרקע‪.‬‬
‫לקוהורטס‪ ,‬על תמיכתכם המיוחדת‪ .‬אתם הופכים את העבודה הזאת ללא‬
‫עבודה בכלל‪.‬‬
‫ואחרון חביב‪ ,‬לחבר האחד והיחיד שלי‪ :‬לנצח אהיה אסירת תודה על זה‬
‫שאני לא מסודרת ולא יודעת איך לארוז תכשיטים‪ .‬אחרת הייתי מחמיצה את‬
‫מערכת היחסים הכי טובה‪ ,‬הכי משונה‪ ,‬הכי אמיתית ורנדומלית בחיי‪.‬‬