‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.

doc‬‬

‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫מראה מקום‪ :‬פדאור ‪441 )77( 14‬‬
‫‪ ‬‬
‫לתמצית פסק הדין‬
‫בית המשפט המחוזי מרכז‪-‬לוד‬
‫‪ 17‬ספטמבר ‪2014‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫תפ"ח ‪9816-12-10‬‬
‫‪ ‬‬ ‫מדינת ישראל נ' אלוני(אסיר)‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬ ‫לפני‬
‫כב' השופט ‪ -‬ס‪ .‬נשיא רות לורך‪ ,‬אב"ד כב' השופט צבי דותן‬
‫כב' שופטת עירית וינברג‪-‬נוטוביץ‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬מדינת ישראל‬ ‫המאשימה‬
‫‪ ‬‬
‫נגד‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬מיכל אלוני‬ ‫הנאשמת‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬

‫נוכחים‪:‬‬

‫ב"כ המאשימה עו"ד תמי זנגו‬

‫ב"כ הנאשמת עו"ד אורית חיון ועו"ד לירן שריג‬

‫הנאשמת באמצעות שב"ס‬

‫עו"ד רותי אלדר ב"כ משפחת הקורבן (מטעם הסיוע המשפטי לנפגעי עבירות המתה)‬

‫‪ ‬‬

‫החלטה‬
‫בהליך לפי סעיף ‪300‬א לחוק העונשין‬
‫‪ ‬‬
‫כב' השופטת רות לורך‪ ,‬אב"ד‪:‬‬
‫‪ ‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ ‬‬

‫הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירת רצח בכוונה תחילה‪ ,‬לפי סעיף ‪(300‬א)(‪ )2‬לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז‪-‬‬
‫‪( 1977‬להלן‪" :‬החוק")‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫…‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name=u‬‬ ‫‪1/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫מצית נטען כי בתקופה הרלוונטית לאישום‪ ,‬הנאשמת‪ ,‬בעלה (להלן‪" :‬עמוס") ובנותיהן נטלי ורוני ז"ל‪ ,‬התגוררו יחדיו‬
‫בחדר בדירה בה התגוררו גם אמה של הנאשמת (להלן‪" :‬אדל") ואחיה (להלן‪" :‬דני")‪ .‬עוד נטען כי הנאשמת סבלה‬
‫לאורך שנים מדיכאון‪ ,‬וטופלה במסגרת בית חולים שלוותה‪ .‬הטיפול כלל תרופות אותן חדלה הנאשמת מיוזמתה‬
‫ליטול‪ ,‬בסמוך למחצית שנת ‪.2010‬‬

‫לאור סירוב הנאשמת ליטול התרופות‪ ,‬חרף הפצרות בני המשפחה‪ ,‬התערערו יחסיה עמם‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫ר מצב המשפחה ותפקודה הלקוי של הנאשמת בטיפול בבנותיה‪ ,‬טופלה המשפחה ע"י שירותי הרווחה‪.‬‬
‫ביום ‪ 7/11/10‬הגיעה העו"ס המטפלת במשפחה לביקור בית והודיעה לנאשמת כי ביום ‪ 21/11/10‬תתכנס ועדה‬
‫שתדון באפשרויות הטיפוליות השונות בשתי הבנות ובמשפחה‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫ום ‪ 10/11/10‬בסמוך לשעה ‪ 06:40‬עזב עמוס את הדירה והלך למקום עבודתו‪ .‬גם אדל עזבה את הדירה בסמוך‬
‫לאחר השעה ‪.08:00‬‬
‫בדירה נותרו הנאשמת ושתי בנותיה‪ ,‬כשהן ישנות בחדר ודלתו סגורה‪ ,‬וכן דני שהיה בחדרו‪ .‬הנאשמת לא‬
‫שלחה את בנותיה למסגרות החינוכיות‪.‬‬
‫בשעה ‪ 09:42‬התקשר עמוס לדירה‪ ,‬לאחר שהתקשר מספר פעמים לטלפון של הנאשמת והיא לא ענתה‪.‬‬
‫עמוס שוחח עם דני וביקש לבדוק אם בנותיו הלכו לבית הספר ולגן‪ .‬דני הקשיב לקולות שבקעו מהחדר‬
‫הסגור‪ ,‬והשיב שהוא שומע את הבנות וכי הן נמצאות בבית‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫קצר לאחר מכן‪ ,‬נטען שגמלה בליבה של הנאשמת ההחלטה להמית את שתי בנותיה‪ .‬היא אחזה בידה גרב‪ ,‬ניגשה‬
‫לרוני ז"ל (ילידת ‪ ,)2006‬אשר ישבה על אחת המיטות‪ ,‬ובעודה עומדת מולה כרכה והידקה את הגרב סביב צווארה‬
‫וחנקה אותה למוות‪.‬‬
‫מיד לאחר מכן ניגשה הנאשמת אל נטלי ז"ל (ילידת ‪ )2004‬וחנקה גם אותה ע"י כריכת והידוק הגרב סביב צווארה‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫חר המעשה‪ ,‬השכיבה הנאשמת את גופות הבנות זו לצד זו על מיטתה וכיסתה אותן בסדין עד לצוואריהן‪.‬‬
‫לאחר השעה ‪ ,11:00‬יצאה הנאשמת מן החדר‪ ,‬חלפה על פני חדרו של דני אך לא פנתה אליו ולא אמרה לו דבר‪.‬‬
‫בשעה ‪ 13:10‬התקשרה אל עמוס והודיעה לו כי חנקה את הבנות למוות‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫ההליכים שקדמו להחלטה זו‬
‫‪ ‬‬

‫הלך הדיונים‪ ,‬ניתנו דחיות רבות על מנת לאפשר להגנה לערוך חוות דעת של מומחה מטעמה ביחס למצבה הנפשי‬
‫של הנאשמת‪.‬‬
‫משחלף זמן רב וחוות דעת שכזו לא הוכנה‪ ,‬בחלוף כ‪ 10-‬חודשים מהגשת כתב האישום‪ ,‬נתבקשה ההגנה להגיב‬
‫לכתב האישום‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫ם ‪ 9/10/2011‬מסרה ההגנה מענה מפורט לכתב האישום (עמ' ‪ 23‬לפרו')‪ .‬למעשה הנאשמת הודתה בכל העובדות‬
‫המפורטות בכתב האישום‪ ,‬אשר קדמו להחלטתה להמית את הבנות ומעשיה בהתאם להחלטה‪ ,‬אף שביקשה לציין‬
‫כי הפסקת נטילת התרופות לא היתה ביוזמתה אלא נוכח מצבה הנפשי‪.‬‬
‫באשר למעשים המפורטים בסעיפים ‪ 10-14‬לכתב האישום‪ ,‬שעניינם החלטתה להמית את הבנות‪ ,‬ביצוע ההמתה‬
‫ומעשיה לאחר מכן – נטען כי הכפירה נובעת מכך שהנאשמת לא זוכרת דבר מיום האירוע (עמ' ‪ 23‬לפרו'‬

‫…‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name=u‬‬ ‫‪2/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫שו' ‪.)22‬‬
‫‪ ‬‬

‫נוסף‪ ,‬הוגשה בקשה ע"י ההגנה לקיים משפט זוטא ביחס לאמרותיה של הנאשמת במשטרה‪ ,‬כשלפי הנטען אלה‬
‫התקבלו בניגוד לחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית)‪ ,‬תשס"ו‪.2005-‬‬
‫בהחלטתנו דחינו את הבקשה לקיום משפט זוטא והורינו כי קבילות האמרות תקבע בהכרעת הדין לאחר‬
‫שתתבררנה ראיות הנוגעות לטענת ההגנה‪ ,‬כאשר אז ניתן יהיה להכריע האם הוראות החוק האמור חלות‪,‬‬
‫האם הופרו ומה משמעות ההפרות כמו גם השלכתן על קבילות האמרות‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫ור המענה‪ ,‬נשמעה פרשת התביעה כולה‪ ,‬הכוללת‪ :‬עדים שהגיעו לדירה מיד לאחר הרצח; עדויות אנשי משטרה‬
‫שהיו קשורים לחקירה; עדותו של עמוס; אחות הנאשמת; עובדות שירות הרווחה; גננת; מחנכת של נטלי ז"ל;‬
‫ומנהלת המועדונית‪ .‬כן הוגשו עדויות ומסמכים שונים בהסכמה‪ ,‬ונשמעה עדותה של הפסיכיאטרית המחוזית אודות‬
‫מצבה הנפשי של הנאשמת‪ .‬במסגרת פרשת ההגנה נשמעה עדותה של הנאשמת‪.‬‬
‫במהלך עדותה‪ ,‬למרות הטענה במענה לכתב האישום שאינה זוכרת את האירוע‪ ,‬הודתה הנאשמת כי אכן היא זו‬
‫שחנקה את בנותיה למוות‪ ,‬אלא שעשתה כן משום שהשטן שהתגלה לה הכריחה לעשות כן (ר' למשל עמ'‬
‫‪ 280‬לפרו' שו' ‪.)30‬‬
‫‪ ‬‬

‫חר עדות הנאשמת ומשעלה בידי ההגנה לקבל חוות דעת פסיכיאטרית לעניין העונש בלבד (סעיף ‪300‬א לחוק) ולא‬
‫לעניין האחריות (סעיף ‪34‬ח' לחוק)‪ ,‬הודתה הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום‪ ,‬גם בעובדות בהן כפרה במענה‬
‫הראשון מהטעם שאינה זוכרת את האירועים‪.‬‬
‫במסגרת המענה המפורט החדש‪ ,‬הוסיפה הנאשמת פרטים לאמור בכתב האישום‪ ,‬בטענה שהתיאור שבו אינו‬
‫מדויק‪ .‬כך‪ ,‬נטען שהדיכאון ממנו סבלה הינו דיכאון מג'ורי‪ ,‬הועלו טענות נגד טיפול גורמי הרווחה ובית‬
‫החולים שלוותה ועוד (עמ' ‪.)318-319‬‬
‫בנוסף הובהר שאין טענה לקבילות אמרותיה של הנאשמת והשחזורים‪ ,‬אלא טענות לעניין משקלם של אלה‪ ,‬לאור‬
‫מצבה הנפשי‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫יכך הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירת רצח שתי בנותיה בכוונה תחילה והובאו הראיות באשר לטענת‬
‫ההגנה כי התקיימו תנאי סעיף ‪300‬א לחוק המאפשרים הימנעות מהטלת עונש מאסר עולם‪ .‬הוגשה חוו"ד‬
‫פסיכיאטרית לעניין סעיף ‪300‬א לחוק מטעם ההגנה‪ ,‬שנערכה ע"י ד"ר אור ביום ‪( 23/12/12‬ע‪ .)5/‬הוגשה חוו"ד‬
‫שנערכה ביום ‪ 4/3/13‬ע"י הפסיכיאטרית המחוזית‪ ,‬ד"ר לבן (ע‪ )2/‬ובה התייחסות לחוות הדעת מטעם ההגנה‪.‬‬
‫המומחים העידו וכן הנאשמת העידה פעם נוספת‪ .‬בנוסף הוגשו מסמכים רפואיים רבים בהסכמה וללא חקירת‬
‫עורכיהם‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫גנה עותרת לקבוע כי הנאשמת סובלת מהפרעה נפשית חמורה שפגעה פגיעה ניכרת ביכולתה להבין את שעשתה‬
‫או את הפסול במעשה או להימנע מהמעשה‪ ,‬ועל כן נוכח הוראת סעיף ‪300‬א(א) לחוק‪ ,‬רשאי בית המשפט שלא‬
‫לגזור עליה מאסר עולם‪.‬‬
‫התביעה עותרת לדחות את עתירת ההגנה ולגזור על הנאשמת שני מאסרי עולם מצטברים‪ ,‬ולחייבה בפיצוי‬
‫כספי לטובת עמוס ושני ילדיו מנישואיו הקודמים גם בהסתמך על תסקיר הקורבן שהוגש‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫המסגרת הנורמטיבית – סעיף ‪300‬א(א) לחוק העונשין‬

‫…‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name=u‬‬ ‫‪3/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫‪ ‬‬

‫עיף ‪300‬א שהוסף בתיקון ‪ 44‬לחוק העונשין‪ ,‬משנת ‪ ,1995‬נקבע חריג לכלל לפיו מי שהורשע ברצח ייגזר דינו‬
‫למאסר עולם כעונש חובה‪ .‬מטרת הסעיף היתה לתת מענה בנסיבות מיוחדות וחריגות ל"מקרים בהם תחושת‬
‫הצדק אינה מתיישבת עם הטלתו של מאסר כזה בשל מצבו הנפשי של מבצע העבירה במועד ביצועה‪( "...‬ע"פ‬
‫‪ 10669/05‬מטטוב‪.)7/2/2008 ,‬‬

‫ריג הקבוע בסעיף ‪300‬א(א) לחוק חל בהתקיים שלושה תנאים מצטברים‪:‬‬

‫קיומה של הפרעה נפשית חמורה ממנה סובל הנאשם;‬
‫בשל ההפרעה הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת להבין את שהוא עושה או את הפסול במעשיו‪ ,‬או‬
‫להימנע מהמעשה;‬
‫קיומו של קשר סיבתי בין ההגבלה של הנאשם כתוצאה מההפרעה הנפשית החמורה‪ ,‬לבין מעשה הרצח‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ז תיקון ‪ 44‬לחוק‪ ,‬קבע בית‪-‬המשפט העליון בשורה של פסקי דין קביעות ביחס למשמעותם של התנאים כמו גם‬
‫היחס ביניהם לבין התנאים להחלת סייג אי השפיות הקבוע בסעיף ‪34‬ח' חוק‪.‬‬

‫נפרט את הדברים‪ ,‬בעיקר ככל שהם נוגעים לענייננו‪:‬‬

‫‪ ‬‬

‫פרעה נפשית חמורה" והגבלה "במידה ניכרת" של יכולת הנאשם– הפסיקה החמירה בבחינת תנאים אלו‪ .‬כך‬
‫נקבע בע"פ ‪ 7926/00‬דיפני אברהם‪ ,‬פ"ד נט(‪ )2004( 817 )1‬כי רוצח יהיה ראוי ל"סעד מן הצדק" רק כאשר מידת‬
‫הפגיעה הנפשית בה הוא לוקה חסרה אך במעט מזו של חוסר יכולת של ממש‪ .‬הובהר כי מדובר ב"אותם מקרים‬
‫גבוליים שבהם מגיע הנאשם אל סף הכניסה לגדרי הסייג לאחריות הקבוע בסעיף ‪34‬ח' לחוק אך אינו עובר‬
‫אותו" (ע"פ ‪ 5951/98‬מליסה‪ ,‬פ"ד נד(‪.))2000( 49 )5‬‬
‫בע"פ ‪ 8287/05‬בחטרזה‪ ,11/8/2011 ,‬נקבע כי השוני בין הסייג של אי שפיות לבין ס' ‪300‬א(א) הינו כמותי‬
‫ולא איכותי‪ ,‬כשהמרחק שנקבע לגבי עוצמת הפגיעה הינו מרחק פסע בלבד מחוסר יכולת של ממש‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫יכך‪ ,‬לא די בקיומה של הפרעה נפשית כלשהי‪ ,‬כדי ליהנות מחריג זה ומן ה"סעד מן הצדק" שנקבע בו‪ .‬יש לעמוד‬
‫בדרישות החמורות שנקבעו‪ :‬קיומה של הפרעה נפשית חמורה שפגעה במידה ניכרת ביכולת הנאשם להבין את‬
‫שעושה ולהימנע מכך בעת מעשה הרצח‪ ,‬במידה הקרובה מרחק פסע בלבד מחוסר יכולת של ממש הנדרש‬
‫להתקיימות הסייג של אי השפיות‪ .‬החשיבות העיקרית בבחינת קיומם של תנאי הסעיף הינה מידת הפגיעה ביכולת‬
‫הנאשם‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫סף נקבע כי על כתפי הנאשם מונח הנטל להוכיח כי מתקיימים תנאי הסעיף‪ ,‬ברמת שכנוע של מאזן הסתברויות‪,‬‬
‫שכן‪ ,‬בשלב זה שלאחר הרשעה לא חלים עוד כללי הנטלים של הדין הפלילי המהותי (ע"פ ‪ 3243/95‬צאלח‪ ,‬פ"ד‬
‫נב(‪ ;769 )1‬ע"פ ‪ 7408/09‬גדו‪.)10/3/13 ,‬‬

‫‪ ‬‬

‫…‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name=u‬‬ ‫‪4/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫ד נקבע כי הפעלת סעיף ‪300‬א הינה בשיקול דעת והיא תופעל כאשר "תחושת הצדק לא מתיישבת עם הטלת‬
‫מאסר עולם בשל מצבו הנפשי של מבצע העבירה בעת ביצועה"‪ ,‬ועל כן לא די בהתקיימות טכנית של התנאים‬
‫לתחולתו של סעיף ‪300‬א (ע"פ ‪ 8287/05‬בחטרזה ‪.)11/8/2011‬‬

‫‪ ‬‬

‫שורה של פסקי דין נקבע כי המונחים הקבועים בסעיף ‪300‬א(א) לחוק הינם משפטיים ולא פסיכיאטריים‪ ,‬ועל כן‬
‫קביעת היקפו ותחולתו של הסעיף היא ענין משפטי‪-‬נורמטיבי המסור לבית‪-‬המשפט‪ .‬נקבע כי לא יהא זה נכון להטיל‬
‫על המומחים הפסיכיאטרים את זיהוי המקרים בהם חל הסעיף‪ ,‬שהרי זהו תפקידו של בית‪-‬המשפט (ע"פ ‪7408/09‬‬
‫גדו‪ ,‬סעיף ‪ 20‬לפסק‪-‬הדין)‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬ברי כי בית‪-‬המשפט נדרש לחוות הדעת של המומחים ולראיות אחרות על מנת לקבוע באם אכן‬
‫המקרה עומד בדרישות הסעיף‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫נייר העמדה של איגוד הפסיכיאטריה בישראל ‪( 12/2008‬ע‪)1/‬‬
‫‪ ‬‬

‫חר מספר שנים בהם הופעל סעיף ‪300‬א לחוק‪ ,‬פרסם איגוד הפסיכיאטריה בישראל‪ ,‬המייצג את רוב הפסיכיאטרים‬
‫במדינה‪ ,‬נייר עמדה בנושא "עונש מופחת בעבירת רצח" ובו צוינו דרישות סעיף ‪300‬א(א) לחוק‪ ,‬וניתנו קווים מנחים‬
‫למומחה העורך חוות דעת בדבר ענישה מופחתת בעבירת רצח (להלן‪" :‬נייר העמדה" – ע‪.)1/‬‬

‫‪ ‬‬

‫סעיף ‪ 2‬לנייר העמדה צוין כי מנקודת הראות של הפסיכיאטרים‪ ,‬משמעות המונח "חמורה" בהתייחס ל"הפרעה‬
‫נפשית חמורה"‪ ,‬היא כי מדובר בהפרעה‪/‬מחלה הפוגעת בצורה משמעותית ברוב תפקודי הנפש‪ ,‬ההתנהגות‬
‫והתפקוד‪ .‬בהמשך בסעיף ‪ 4‬צוין כי הפרעה כזו צריכה להתבטא לאורך שנים ובהתקיים‪ :‬טיפול פסיכיאטרי מתמשך;‬
‫נטילת תרופות או המלצה לנטילה; הפרעה משמעותית בתפקודים מקצועיים‪ ,‬חברתיים או משפחתיים; כישלונות‬
‫בביצוע מטלות חשובות (לימודים‪ ,‬שירות צבאי וכו'); קיום קשר ישיר בין ההפרעה המתוארת לעבירה‪ ,‬כך‬
‫שההפרעה הגבילה במידה ניכרת את יכולתו של הנאשם להבין את שעשה או להימנע מעשיית המעשה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫עיף ‪ 5‬לנייר העמדה‪ ,‬ממליצה הוועדה כי לרוב יהא מדובר בהפרעות פסיכוטיות‪ ,‬כהפרעה דלוזיונלית‪ ,‬סכיזופרניה‬
‫ברמיסיה‪ ,‬והפרעות אפקטיביות עם מרכיב פסיכוטי‪ ,‬כאשר ההפרעות הינן בדרגת חומרה המתקרבת‪ ,‬אך אינה‬
‫מגיעה‪ ,‬לכדי הדרגה הנדרשת בסעיף ‪34‬ח'‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫אשר להפרעת אישיות ממליצה הוועדה כי זו תחשב כבסיס לענישה מופחתת רק במקרים בודדים וחריגים בהם‬
‫האדם מגלה פגיעה בולטת בתפקוד וכן פסיכופתולוגיה הקרובה למצב של חולה נפש פסיכוטי‪.‬‬

‫חומרת ההפרעה תתבטא‪ :‬באשפוזים רבים; צורך בטיפול תרופתי נוגד פסיכוזה; קשיים ניכרים ביכולת לעבוד‬
‫ולשמור על קשרים; כישלונות בחיי משפחה; קשיי תפקוד בלימודים‪ ,‬בחברה‪ ,‬בעבודה ובשירות הצבאי‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ספר פסקי דין התייחס בית המשפט העליון לנייר העמדה‪ ,‬ככלי עזר לבחינת התקיימות תנאי סעיף ‪300‬א(א) לחוק‬
‫והערכת מהימנות מומחים שחוו דעתם באותו ענין (ע"פ ‪ 7408/09‬גדו‪ ,‬ס' ‪ 19‬לפסק הדין; ע"פ ‪ 5224/10‬אביאור‬
‫אברהם‪ ,14/3/13 ,‬סעיף ‪ 12‬לפסק הדין)‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הובעה הדעה שגם אם נייר העמדה הינו נתון חשוב לדיון‬

‫…‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name=u‬‬ ‫‪5/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫בהגדרת "הפרעה נפשית חמורה" הרי היא אינה ממצה בהכרח את הפרספקטיבות הרלוונטיות (השופטת ברק‪-‬ארז‬
‫בע"פ ‪ 5224/10‬אביאור אברהם)‪ .‬יצוין כי אף בנייר העמדה צוין כי ההחלטה אם מדובר בנאשם הלוקה בהפרעה‬
‫נפשית חמורה‪ ,‬מסורה לבית המשפט‪ ,‬אך על המומחה המגיש חוות דעתו לענין ענישה מופחתת‪ ,‬לנתח בקפדנות‬
‫מירבית את הממצאים הקליניים‪.‬‬

‫בהקשר זה‪ ,‬אין לקבל את טענת ההגנה בסיכומיה כי יש להתייחס לנייר העמדה בזהירות ובספקנות הנדרשת לפי‬
‫המבחנים שנקבעו בע"פ ‪ 1620/10‬מצגורה‪ .‬נייר העמדה הינו כלי עזר‪ ,‬אך אין הוא יחיד וממצה‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫העבר הפסיכיאטרי של הנאשמת‬
‫‪ ‬‬

‫הלך שמיעת הראיות הוגשו מסמכים רבים בהסכמה‪ ,‬תחת חקירת עורכיהם‪ ,‬המתעדים את הטיפול הפסיכיאטרי של‬
‫הנאשמת‪ .‬מהתיעוד עולים הנתונים הבאים‪:‬‬

‫‪ ‬‬

‫נאשמת מוכרת למערכת הפסיכיאטרית מטיפול אמבולטורי במסגרת פרטית ובמסגרת מרפאת חוץ שלוותה‪.‬‬
‫הנאשמת מעולם לא אושפזה‪ ,‬הטיפול הפסיכיאטרי לא היה רציף‪ ,‬ולא היתה עדות למצב פסיכוטי‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫ביקורי הנאשמת אצל ד"ר אלטמרק‬

‫‪ ‬‬

‫השנים ‪ 1995-2006‬טופלה הנאשמת באופן פרטי על‪-‬ידי ד"ר אלטמרק‪ .‬היא הגיעה אליו לראשונה ביום ‪2/5/95‬‬
‫בתוך תקופת האבל על אביה שנפטר ביום ‪( 6/3/95‬ע‪ )7/‬כאשר נודע לה על מותו באיחור‪ .‬במהלך שנים אלה‬
‫נבדקה הנאשמת ‪ 11‬פעמים בלבד אצל ד"ר אלטמרק‪ .‬המעקב והטיפול במסגרת מרפאתו התבצעו בצורה לא‬
‫סדירה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ן חולק כי רשומותיו של ד"ר אלטמרק (ת‪85/‬ב) אינן מלאות וכי לא מפורטים בכל ביקור תסמינים וקריטריונים‬
‫הנחוצים לצורך אבחון דיכאון מג'ורי (חמישה מתוך תשעת הקריטריונים המפורטים בנ‪ ,)12/‬כאשר אבחנה זו הינה‬
‫במחלוקת בין המומחים‪ .‬בעוד שלשיטת ד"ר אור הנאשמת סובלת מדיכאון מג'ורי וסבלה ממספר אפיזודות כאלה‪,‬‬
‫לשיטת התביעה המסתמכת על חוות דעתה של הפסיכיאטרית המחוזית‪ ,‬מדובר בדיכאון שאינו מג'ורי (כמפורט גם‬
‫בסעיף ‪ 3‬לכתב האישום)‪.‬‬

‫עוד עולה מרשומותיו של ד"ר אלטמרק כי הייתה התלבטות באבחנת מצב הנאשמת‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫בדיקה הראשונה ‪ 2/5/95‬אבחן ד"ר אלטמרק את הנאשמת כסובלת מדיכאון‪ ,‬והיא קיבלה תרופה נוגדת דיכאון‬
‫(פרוזק)‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ם ‪ 9/11/95‬כתב ד"ר אלטמרק מכתב לרופא המטפל בנאשמת וציין כי מוכרת לו מזה מספר חודשים עקב דיכאון‬
‫מג'ורי‪.‬‬

‫…‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name=u‬‬ ‫‪6/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫‪ ‬‬

‫דיקה מיום ‪ 4/1/96‬מציין ד"ר אלטמרק "היום כנראה במצב פסיכוטי גבולי"‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫דיקה כעבור ‪ 5‬שנים מיום ‪ 13/8/01‬נרשם "?‪ ,"BIPOLAR AFFECTIV‬המומחה מעלה סימן שאלה אם הנאשמת‬
‫סובלת ממניה דיפרסיה‪ ,‬ומציין כי סובלת מזה חודשים מדכאון ‪ MDD‬עם אבחנה מבדלת ל‪.BPD -‬‬

‫בנוסף‪ ,‬נמצא מכתב שמוען לרופא המשפחה המטפל בנאשמת בתאריך ‪ – 13/8/01‬צוין כי קיימת אפשרות שמדובר‬
‫במחלה אפקטיבית דו קוטבית וכי כעת היא במצב דכאוני‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫דיקתה מיום ‪ 22/7/02‬מצוין שהנאשמת הפסיקה את התרופות מרצונה וזאת לפחות עד הבדיקה ב‪.6/06 -‬‬

‫‪ ‬‬

‫דיקתה האחרונה ב‪ 23/11/06 -‬ציין ד"ר אלטמרק סף גירוי ותסכול נמוכים‪ ,‬אפשרות של מצב היפומאני (בין נורמאלי‬
‫למניה אך לא פסיכוטי– ת‪85/‬א' עמ' ‪.)3‬‬

‫‪ ‬‬

‫ר עתה יצוין כי ד"ר אלטמרק לא הובא לעדות מטעם ההגנה והודעתו במשטרה הוגשה בהסכמה תחת עדותו‪.‬‬
‫בהודעה ציין באופן כללי כי עד שנת ‪ 2006‬סבלה הנאשמת מ"התקפים דכאוניים בעלי אופי אנדוגני‪ ,‬לא פסיכוטי‪,‬‬
‫ללא מחשבות שווא‪ ,‬שמתלבשים על אישיות ברמת ארגון נמוכה‪ ,‬ללא עדות‪ ,‬בהסתכלות לעבר‪ ,‬למחלה‬
‫ביפולארית‪ ,‬לפסיכוזה ממשית‪( "...‬ת‪85/‬א' עמ' ‪ 3‬שו' ‪ 27‬עד עמ' ‪ 4‬שו' ‪.)2‬‬
‫מעבר לכך לא נשאל ד"ר אלטמרק במפורש אודות קיומה של "הפרעה נפשית חמורה"‪ ,‬או ביחס להיות‬
‫הדיכאון מג'ורי‪ ,‬וכאמור לא זומן להעיד למרות שניתנו מספר דחיות לבקשת ההגנה כדי לזמנו‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫ביקורי הנאשמת בשלוותה‬
‫‪ ‬‬

‫השנים ‪ 2007-2009‬ביקרה הנאשמת בבית חולים שלוותה‪ .‬מהמסמכים שהוגשו בהסכמה (ת‪ 86/‬ות‪ )87/‬תחת‬
‫עדותם של עורכי המסמכים עולים הנתונים הבאים‪:‬‬

‫‪ ‬‬

‫גישה הראשונה מתוך חמש שנפגשה הנאשמת עם ד"ר גורן צוין כי הנאשמת עברה אפיזודה דכאונית מג'ורית לפני‬
‫כ‪ 10 -‬שנים לאחר פטירתו של אביה‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬צוין בקוד האבחנה ‪ .Depressive episode, F32‬ממועד זה‬
‫ואילך‪ ,‬בכל ביקור של הנאשמת בין אצל ד"ר גורן ובין אצל רופא אחר במיון ובמרפאה של בית החולים‪ ,‬צוין כי זו‬
‫האבחנה והקוד‪ .‬עם זאת‪ ,‬בהמשך החל מביקורי הנאשמת מיום ‪ 27/5/09‬הוספה אבחנה של ‪Personality‬‬
‫‪ .Disorder Unspecified‬בכל הביקורים לא אובחן מצב פסיכוטי או מאני והיא לא אושפזה‪.‬‬

‫עוד עולה מהמסמכים כי הנאשמת דיווחה על חרדות‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫המקום לציין שד"ר גורן או מי מהרופאים האחרים שפגשו בנאשמת בשלוותה‪ ,‬לא הובאו לעדות‪.‬‬
‫במכתב שכתבה ד"ר גורן ביום ‪ 25/3/12‬והוגש בהסכמה תחת עדותה (ת‪ ,)93/‬היא ציינה בין היתר‪:‬‬

‫…‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name=u‬‬ ‫‪7/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫"לא נמצאה בבדיקתה עדות לפגיעה בבוחן המציאות שלה אשר פוגעת ב"מסוגלות" לקבל החלטה על פי‬
‫שיקול דעת; השיפוט החברתי הלקוי מאפיין אנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית‪ ,‬אין מקורה בבעיה‬
‫פסיכוטית אלא במגבלה רגשית; הפגיעות והזעם שאצל הנאשמת הינן תכונות אישיותיות ולא נובעות‬
‫ממחלת נפש; הנאשמת אמנם החלה ב‪ 24/10/07 -‬בתרופה אנטי פסיכוטית בשם פרפנן‪ ,‬אך התרופה‬
‫ניתנה במינון המשמש כטיפול הרגעתי בלבד ולא פעולה אנטי פסיכוטית"‪.‬‬
‫ד"ר גורן לא נשאלה דבר לענין קיומה של "הפרעה נפשית חמורה"‪ ,‬וכאמור לא זומנה למסירת עדות‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫ר עידו לוריא שהחליף את ד"ר גורן‪ ,‬פגש בנאשמת מספר פעמים‪ ,‬ומסר בהודעתו (ת‪ )89/‬שהוגשה בהסכמה תחת‬
‫עדותו‪ ,‬כי התרשם במפגש הראשון‪ ,‬שמדובר במצב דכאוני קל עד בינוני וכי בהמשך הנאשמת הופנתה לטיפול‬
‫בדרמה תרפיה‪.‬‬

‫גם עד זה לא נשאל אודות קיומה של "הפרעה נפשית חמורה" ולא הובא לעדות‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫חוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו לענין סע' ‪300‬א(א) לחוק‬
‫‪ ‬‬
‫חוות דעתה של ד"ר לבן – תמצית‬

‫‪ ‬‬

‫לב שקדם להכרעת הדין‪ ,‬הוגשה חוות דעת שנערכה ביום ‪ 10/4/11‬ע"י ד"ר לבן‪ ,‬הפסיכיאטרית המחוזית‪ ,‬בעקבות‬
‫בדיקות שבדקה את הנאשמת בימים ‪ 9/2/2011 ,14/11/2010‬ו‪( 21/2/11 -‬ת‪ .)92/‬חוו"ד נערכה לענין מצבה‬
‫הנפשי בעת אירוע הרצח‪ ,‬אחריותה הפלילית ויכולתה לעמוד לדין‪ .‬בחוו"ד זו‪ ,‬שנערכה יחד עם ד"ר רוני שרף‪ ,‬סגן‬
‫הפסיכיאטרית המחוזית‪ ,‬מסקנת המומחים הינה שהנאשמת סובלת בציר הראשון מהפרעת הסתגלות בעלת‬
‫מאפיינים דיכאוניים וחרדתיים‪ ,‬ובציר השני סובלת מהפרעת אישיות המשתייכת לקלסטר‪ B‬עם מאפיינים‬
‫נרקיסיסטיים בולטים‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ד צוין כי אף שבעברה תועדו מצבים דיכאוניים מג'ורים ובשנת ‪ 1996‬עלה חשד למצב פסיכוטי‪ ,‬הרי שבבדיקות‬
‫שנעשו לנאשמת בסמוך לאחר הרצח לא נמצאה עדות לקיום מחלת נפש (פסיכוזה)‪ ,‬לתכנים פסיכוטיים או תכנים‬
‫דיכאוניים מג'ורים‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ר לבן הוסיפה וציינה כי גם לפי גרסתה של הנבדקת בבדיקות הפסיכיאטריות ובחקירתה במשטרה‪ ,‬ניתן לקבוע‬
‫שהבינה היטב את טיב המעשים המיוחסים לה באישום‪ ,‬את הפסול שבהם והיתה מסוגלת להימנע מעשייתם‪.‬‬
‫המעשים אינם נובעים ממחלת נפש אלא מדפוסי אישיותה‪ ,‬והיא כשירה לעמוד לדין‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫חר שביום ‪ 23/12/12‬ערך מומחה ההגנה‪ ,‬ד"ר אור‪ ,‬את חוות דעתו לענין ענישה מופחתת (ע‪ ,)5/‬ערכה ד"ר לבן‬
‫חוות דעת ובה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר אור‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ר לבן חולקת על אבחנתו של ד"ר אור לפיה הנאשמת סובלת ממצב דכאוני מג'ורי בחומרה קלה עד בינונית;‬

‫…‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name=u‬‬ ‫‪8/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫לטעמה‪ ,‬מהתיעוד הרפואי עולה כי האפיזודות הדכאוניות התפתחו תמיד בעקבות גורמי דחק והתסמינים אינם‬
‫בעוצמה של מצב דכאוני מג'ורי‪ ,‬חלקם תואמים למאפייני הפרעת אישיות בעלת ארגון גבולי‪.‬‬

‫בכל הבדיקות שעברה בסמוך ולאחר הרצח‪ ,‬לא היתה עדות לקיום פסיכוזה או תכנים דיכאוניים מג'ורים‪ .‬גם אם‬
‫תתקבל הטענה כי הנאשמת חוותה מצבי דיכאון מג'ורי בחומרה קלה עד בינונית כשאין עדות למאפיינים פסיכוטיים‬
‫– מצבים אלה אינם עונים על הגדרת הפרעה נפשית חמורה;‬

‫‪ ‬‬

‫שר להפרעת האישיות‪ ,‬מדובר במי שמעולם לא אושפזה‪ ,‬הטיפול הפסיכיאטרי לא היה רציף‪ ,‬אין תיאור של מצב‬
‫פסיכוטי;‬

‫‪ ‬‬

‫שר למצבה הנפשי של הנאשמת בעת הרצח‪ ,‬ד"ר לבן חולקת על האפשרות שמעלה ד"ר אור לפיה הנאשמת היתה‬
‫שרויה במצב דיסוציאטיבי – לא נמצאה עדות להפרעה כזו בכל חוות הדעת והבדיקות שנערכו לה‪ ,‬לרבות בסמוך‬
‫לרצח; ד"ר לבן חולקת על קביעתו של ד"ר אור לפיה מדובר במעשים אימפולסיביים‪ ,‬אלא מדובר לטענתה במעשים‬
‫שהצריכו פעולות מחושבות מורכבות יותר‪ ,‬ופרק זמן ארוך יותר על מנת לסיים את המיוחס לה‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫חוות דעתו של ד"ר אור – תמצית‬

‫‪ ‬‬

‫ר אור פגש בנאשמת שלוש פעמים במועדים‪ 27/8/12 ,4/6/12 :‬ו‪ .31/10/12 -‬בפגישתו הראשונה‪ ,‬ב‪,6/2012 -‬‬
‫הסבירה הנאשמת כי היה "שטן בבית‪ ,‬כח עליון" שהורה לה לעשות זאת‪ ,‬אמר לה "לקחת את הבנות לעולם הבא‬
‫כדי שהן לא יסבלו"‪ .‬הנאשמת תיארה בפני ד"ר אור כיצד השטן דיבר אליה והנחה אותה בחדשים שקדמו לרצח‬
‫וכן תיארה הזיות ראיה ושמיעה‪ ,‬בדומה לעדותה בבית המשפט ב‪.6/2012 -‬‬
‫ד"ר אור התרשם כי התיאור לא נראה אמין‪ ,‬כשהנאשמת התקשתה להסביר מדוע לא סיפרה זאת‬
‫בבדיקותיה הפסיכיאטריות הקודמות‪.‬‬

‫בשתי הבדיקות הבאות‪ ,‬הנאשמת לא חזרה על תיאור זה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫תרשמות ד"ר אור בבדיקתה הראשונה בפניו‪ ,‬התנהגותה של הנאשמת היתה מניפולטיבית‪ ,‬ייחסה את המעשים‬
‫להזיות השמיעה ומחשבות השווא‪.‬‬

‫בבדיקה השניה‪ ,‬שיתוף הפעולה לא היה מלא‪ ,‬הייתה לעיתים דרמטיות בהתנהגות הנאשמת ובדיווחיה‪ .‬כשנשאלה‬
‫על השטן אמרה שלעיתים שומעת אותו גם בכלא‪.‬‬

‫בבדיקתה השלישית‪ ,‬הנאשמת היתה חרדה‪ ,‬נסערת ונרגשת ועדיין היתה דרמטית‪ ,‬הרבתה לבכות ומסרה שאינה‬
‫יכולה לדבר על הרצח ואינה זוכרת מה שהיה‪.‬‬

‫הנאשמת מסרה בפני הבודק על ניסיון ההתאבדות באמצעות חגורה וציינה כי אינה מבינה איך רצחה את הבנות‬
‫"הכל שחור‪ ...‬יש בלק אאוט"‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫…‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name=u‬‬ ‫‪9/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫שר לטיב החולי של הנאשמת‪ ,‬מציין ד"ר אור בחוות דעתו כי מסכים עם האבחנה לפיה הנאשמת סובלת מהפרעת‬
‫אישיות מאגד‪ B‬עם מאפיינים נרקסיסטיים בולטים‪.‬‬

‫המחלוקת הינה באשר למהות ההפרעה הדיכאונית ממנה סובלת הנאשמת‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫סקנתו של ד"ר אור הינה כי הנאשמת סובלת מהפרעה דיכאונית מג'ורית (‪ ,)MDD‬המאובחנת על פי המדריך‬
‫האמריקאי (‪ ,)DSM-IV‬בקיום חמישה או יותר מתשעה הסימפטומים הנמשכים במשך שבועיים או יותר‪ ,‬ומביאים‬
‫למצוקה או פגיעה תפקודית(הסימפטומים מפורטים בעמ' ‪ 18‬לחוות הדעת)‪.‬‬

‫עוד צוין ביחס לאבחנה‪ ,‬כי היא נעשית על פי קיומם או היעדרם של התסמינים ולא על פי קיומה או היעדרה של‬
‫סיבה חיצונית אפשרית לתסמינים‪ ,‬פרט לאבל במהלך שני חודשי האבל הראשונים‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ר אור ציין כי הן ד"ר אלטמרק והן הפסיכיאטרים שטיפלו בה בבי"ח שלוותה‪ ,‬אבחנו כי היא סבלה ממספר אפיזודות‬
‫דיכאוניות מג'וריות ואין לבטל זאת‪ .‬בחוות דעתו‪ ,‬מציין ד"ר אור כי לפי התיעוד הרפואי בין השנים ‪1995-2009‬‬
‫עברה הנאשמת ‪ 7-8‬אפיזודות דיכאוניות מג'וריות‪.‬‬

‫על כן מאבחן ד"ר אור את הנאשמת כמי שסובלת מהפרעה דיכאונית מג'ורית חוזרת‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫חס לתקופה הסמוכה לאירוע הרצח‪ ,‬להערכת ד"ר אור לאור דיווחי הנאשמת והתיעוד ממחלקת הרווחה‪ ,‬הנאשמת‬
‫סבלה בתקופה הסמוכה לרצח מהחמרה דיכאונית העונה על הקריטריונים הנדרשים לאפיזודה דיכאונית מג'ורית‪,‬‬
‫אך לא חמורה ולא פסיכוטית אלא בעוצמה קלה‪-‬בינונית‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ר אור מסכים כי הפרעה דיכאונית זו‪ ,‬כשלעצמה‪ ,‬לא היוותה "הפרעה נפשית חמורה"‪ ,‬אך השילוב של שתי‬
‫ההפרעות הנפשיות‪ ,‬עונה להגדרה של "הפרעה נפשית חמורה" לפי סעיף ‪300‬א(א) לחוק‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫שר להפרעת אישיות מאגד ‪ ,B‬מציין ד"ר אור כי מדובר בהפרעת אישיות קשה ברמת ארגון גבולית נמוכה ועם יכולת‬
‫נמוכה ביותר להתמודד עם דרישות החיים הבוגרים בכל מישורי החיים‪.‬‬

‫שר למצבה הנפשי של הנאשמת בעת הרצח‪ ,‬מציין ד"ר אור כי אין מניע ברור; הנאשמת לא יודעת מדוע עשתה‬
‫זאת‪ ,‬והמניע הפסיכוטי אמנם לא היה אמין אך יתכן שהוא מצביע על חוויה מאגית או דיסוציאטיבית בה חוותה את‬
‫האירוע ואת עצמה בו‪ .‬המניעים האפשריים שהועלו (כגון נקמה בעמוס‪ ,‬החשש כי גורמי הרווחה ירחיקו הילדים‬
‫ממנה או רצון בתשומת לב)‪ ,‬נדחו בשל עדויותיהם של עמוס ואנשי הרווחה‪ .‬לשיטת ד"ר אור‪ ,‬מעשי הרצח לא היו‬
‫מתוכננים‪ ,‬אלא מדובר במעשים אימפולסיביים הקשורים ונובעים מההפרעות הנפשיות מהן היא סובלת‪ ,‬כאשר‬
‫בתגובה לגירוי הנובע מההפרעות‪ ,‬היא הגיבה במעשה (‪ )acting‬שנועד להרגיע את הגירוי‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫ההכרעה‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪10/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫‪ ‬‬

‫חר שמיעת הנאשמת‪ ,‬העדים‪ ,‬עיון בפרוטוקול ובמוצגים וצפיה בתקליטורים הרלוונטיים – אציע לחברי להרכב לקבוע‬
‫כי לא עלה בידי ההגנה להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח קיום הדרישות להפעלת סעיף ‪300‬א(א) לחוק‪.‬‬

‫לא עלה בידי ההגנה להוכיח‪ ,‬במאזן הסתברויות‪ ,‬כי הנאשמת סבלה בתקופה הרלבנטית לכתב האישום מהפרעה‬
‫נפשית חמורה אשר בשלה נפגעה במידה ניכרת יכולתה להבין את שהיא עושה או להימנע מהמעשה‪ ,‬וקיומו של‬
‫קשר סיבתי בין ההגבלה לבין הרצח‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫מצית‪ ,‬הכרעתי מבוססת על‪:‬‬

‫פת עדותה וחוות דעתה של ד"ר לבן על פני עדותו וחוות דעתו של ד"ר אור; תפקוד הנאשמת לאורך חייה בהתחשב‬
‫בהפרעות מהן סובלת; התנהלות הנאשמת עובר לאירוע הרצח‪ ,‬במהלך הרצח‪ ,‬מיד לאחר הרצח ובחקירותיה‬
‫במשטרה; ההתרשמות מהנאשמת בבית המשפט; הטיפול ומצבה הנפשי של הנאשמת בכלא; העדר קשר סיבתי‬
‫בין מצבה הנפשי לבין הרצח‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫ת התסמינים ותפקודה של הנאשמת לאורך השנים ובעיקר בסמוך לפני‪ ,‬בזמן הרצח ולאחריו‪ ,‬כמו גם התנהלותה‬
‫בחקירות ובבית המשפט – אינה מתיישבת עם "הפרעה נפשית חמורה" כפי שהוגדרה בחוק ובפסיקה‪ ,‬גם לא‬
‫ברמה של מאזן הסתברויות‪.‬‬
‫גם אם יונח לטובת הנאשמת כי סבלה מספר אפיזודות דיכאוניות מג'וריות בעבר‪ ,‬בעוצמה קלה‪-‬בינונית‪ ,‬אין‬
‫בכך כדי להוכיח את תנאי סעיף ‪300‬א(א) לחוק‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫הגותה של הנאשמת במהלך הרצח אינה אימפולסיבית או רגעית‪ .‬מדובר באירוע שאינו קצר‪ ,‬אשר כולל מספר‬
‫שלבים הנלמדים מדבריה של הנאשמת במהלך החקירה‪ :‬הנאשמת נועלת את דלת החדר כך שאין נכנס ואין יוצא‬
‫מהחדר ללא שליטתה; הנאשמת מוציאה גרב ממגירה וחונקת באמצעותה את רוני ז"ל המתנגדת לה ואף שורטת‬
‫אותה; נטלי ז"ל העדה למעשים‪ ,‬מבקשת ללכת לשירותים‪ ,‬אך הנאשמת לא מאפשרת לה זאת והיא מטילה את‬
‫מימיה במיטה; לכל המוקדם לאחר הרצח של רוני ז"ל‪ ,‬הנאשמת יוצאת מהחדר‪ ,‬מסתובבת בדירה‪ ,‬פותחת את‬
‫דלת חדרו של אחיה וחוזרת לחדרה; הנאשמת חונקת באופן דומה את נטלי ז"ל חרף התנגדותה; מיד לאחר מכן‬
‫היא משכיבה את שתי הבנות זו לצד זו במיטתה ומכסה אותן בסדין עד ראשן‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫שמת עמדו הכוחות הנפשיים להתמודד עם גורמי דחק משמעותיים כגון מות הבנות‪ ,‬מעצר וחקירות‪ .‬יש לה כוחות‬
‫ויכולות להתארגן על מנת לפעול באופן מניפולטיבי ומגמתי בחקירות‪ ,‬בבדיקות בפני הפסיכיאטרים (כולל המומחה‬
‫מטעמה)‪ ,‬וכן בעדויות בפני בית המשפט‪ .‬היא מצליחה להציג‪ ,‬באופן לא אמין‪ ,‬תסמינים שיתאימו למחלה‬
‫פסיכוטית‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫ם לא ניתן לקבוע במדויק את מערך השיקולים והתחושות שהובילו את הנאשמת לרצח האכזרי‪ ,‬הרי המניע שהוצע‬
‫ע"י התביעה ועדים נוספים‪ ,‬של נקמה בבעלה ורצונה לקבל חזרה את מקומה במשפחה‪ ,‬מבלי שכרוכה בכך הפרעה‬
‫נפשית חמורה – הינו מתקבל על הדעת ויש לו תימוכין בראיות‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫להלן נימוקי המפורטים‬
‫‪ ‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪11/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫השיקולים להעדפת חוות דעתה של ד"ר לבן על פני חוות דעתו של ד"ר אור‬
‫‪ ‬‬

‫המומחים אין מחלוקת כי הנאשמת סובלת מהפרעת אישיות מאגד‪ B‬עם ארגון גבולי ומאפיינים נרקיסיסטיים‪ ,‬וכי זו‬
‫כשלעצמה אינה בגדר "הפרעה נפשית חמורה"‪ ,‬כפי שאף צוין בנייר העמדה כמפורט לעיל‪.‬‬

‫המחלוקת בין המומחים נסבה על מהות ההפרעה הדיכאונית ממנה סובלת וסבלה הנאשמת‪ .‬בעוד שלשיטת ד"ר‬
‫לבן מדובר בהפרעת הסתגלות בעלת מאפיינים דיכאוניים חרדתיים‪ ,‬הרי לשיטת ד"ר אור‪ ,‬הנאשמת סובלת מדיכאון‬
‫מג'ורי בעוצמה קלה‪-‬בינונית‪ .‬עם זאת‪ ,‬ד"ר אור מסכים שהפרעה מסוג זה כשלעצמה לא תיחשב כ"הפרעה נפשית‬
‫חמורה" (עמ' ‪ 433‬לפרו' שו' ‪.)15‬‬

‫‪ ‬‬

‫לוקת נוספת בין המומחים נוגעת לתחולתו של ה‪ DSM-V-‬בארץ בכלל ובענייננו בפרט‪.‬‬

‫בעניין זה‪ ,‬איני סבורה שתפקידו של בית המשפט (ובהליך זה בפרט) להכריע במחלוקת‪.‬‬

‫מכל מקום בהתחשב בכך שהמונח "הפרעה נפשית חמורה" הינו משפטי ולא פסיכיאטרי‪ ,‬וכן בכך שאין ב‪DSM-V-‬‬
‫ניסיון לקבוע קריטריונים לקיומה של הפרעה כזו‪ ,‬אין צורך בהכרעה במחלוקת בין המומחים והצדדים‪.‬‬

‫ככל שהדברים נוגעים להגדרת הקריטריונים של דיכאון מג'ורי (בתקופת אבל)‪ ,‬כפי שיפורט בהמשך‪ ,‬גם אם יוכח כי‬
‫הנאשמת סבלה בעבר מדיכאון מג'ורי בעוצמה נמוכה‪-‬בינונית‪ ,‬אין בכך כדי להוכיח קיומה של "הפרעה נפשית‬
‫חמורה"‪ ,‬נוכח כלל הראיות‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ר לבן פגשה בנאשמת ביום ‪ ,14/11/2010‬ארבעה ימים לאחר הרצח‪ ,‬וכן בימים ‪ 9/2/2011‬ו‪ .21/2/11 -‬לעומת זאת‪,‬‬
‫ד"ר אור פגש בנאשמת כשנה וחצי עד שנתיים לאחר הרצח‪ ,‬כששתי הפגישות המאוחרות היו לאחר העדתה‬
‫הראשונה בבית‪-‬המשפט‪ ,‬בשלב שקדם להכרעת הדין‪.‬‬

‫למצער בפגישתם הראשונה‪ ,‬מסרה הנאשמת גרסה הדומה לגרסה שהשמיעה בבית המשפט (בשתי ההזדמנויות‬
‫בהן העידה)‪ ,‬לפיה פעלה על פי פקודות שקיבלה מהשטן‪ ,‬גרסה שמומחה ההגנה עצמו דחה וטען שהינה לא אמינה‬
‫ומניפולטיבית‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ר לבן העבירה לצדדים את תרשומות השיחות עם הנאשמת וזאת בניגוד לד"ר אור‪ ,‬שאינו שומר את דפי התרשומת‬
‫(עמ' ‪ 388‬לפרו' שו' ‪ .)4‬מדובר בתרשומת חיונית לקבלת תמונה מלאה על המפגשים עם הנאשמת ודבריה‬
‫המדויקים לבודק‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫מדה של ד"ר לבן אינו של עד תביעה או מומחה מטעם ההגנה אלא של עדה מטעם בית המשפט‪ ,‬כלשונה‪" :‬אני‬
‫אדם ניטרלי שערכתי את חווה"ד מטעם ביהמ"ש ולא מטעם אחד הצדדים" (עמ' ‪ 236‬שו' ‪.)28‬‬

‫בסיכומי ההגנה נכתב רבות נגד אמינותה‪ ,‬מקצועיותה‪ ,‬שטחיותה ואף רשלנותה של ד"ר לבן‪ .‬אומר בהקשר זה‬
‫שאופן כתיבת הדברים אינה מכבדת את כותבם‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬התרשמותי מד"ר לבן הינה שונה בתכלית‪ .‬מדובר‬
‫בעדה מקצועית‪ ,‬אשר העידה במשך שעות רבות בבית‪-‬המשפט‪ ,‬והשיבה לשאלות ארוכות ומסורבלות‪ ,‬כאשר‬
‫תשובותיה לא היו מגמתיות‪.‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪12/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫נכון הדבר שסגנונה של ד"ר לבן בכתב ובעל פה הינו ניסוח קצר‪ ,‬בוודאי בהשוואה למומחה ההגנה‪ ,‬אך אין לראות‬
‫בכך פסול‪ ,‬ההפך הוא הנכון‪ .‬ההתרשמות הינה שד"ר לבן ניסתה לדייק בדבריה ולא הכבירה מילים רבות שאינן‬
‫קשורות ללב המחלוקת או לשאלה שנשאלה‪.‬‬

‫כך‪ ,‬נטען ארוכות בסיכומי ההגנה כי ד"ר לבן ערכה את חוות דעתה הראשונה מבלי שקיבלה לידיה את מלוא‬
‫התיעוד מבית החולים שלוותה‪ ,‬וזאת לפי עדותה (עמ' ‪ 258‬לפרו'‪ ,‬שו' ‪ .)6-17‬ואולם‪ ,‬בעדותה השנייה (עמ' ‪330-‬‬
‫‪ 331‬לפרו') הבהירה היטב ד"ר לבן כי אם ענתה כך הדבר נעשה בשוגג‪ ,‬וכי יתכן שלא הבינה את השאלה‪ .‬היא‬
‫עמדה על כך שכל התיעוד הרפואי משלוותה עמד לנגד עיניה יום לאחר הרצח‪ ,‬ובוודאי כשערכה את חוות דעתה‬
‫הראשונה‪ ,‬וכי היא ציינה מתוך התיעוד הרפואי רק את המפגשים החשובים‪.‬‬

‫הסברה זה של ד"ר לבן מובן נוכח שעות החקירה הארוכות בהן נחקרה על‪-‬ידי ההגנה בבית‪-‬המשפט‪ .‬למרות‬
‫הסברה זה‪ ,‬נטען שוב ושוב כי חוות הדעת ניתנה שלא בהסתמך על כלל התיעוד הרפואי ותיעוד גורמי הרווחה‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫סקנותיה של ד"ר לבן תואמות את המסקנות של כל הפסיכיאטרים שבדקו את הנאשמת בסמוך ליום מעצרה‪ ,‬יום‬
‫הרצח‪.‬‬

‫כך‪ ,‬יום לאחר הרצח‪ ,‬ביום ‪ ,11/11/10‬כאשר נבדקה הנאשמת בחדר מיון שלוותה ע"י ד"ר זבורוב‪ ,‬היא לא נמצאה‬
‫במצב פסיכוטי או במצב דיכאוני מג'ורי‪ .‬נקבע שהיא סובלת ממשבר קיומי‪ ,‬הפרעת הסתגלות (ת‪90/‬א')‪ .‬הנאשמת‬
‫שיתפה פעולה ומסרה על כך שהיו לה מריבות עם בעלה שיום קודם לכן עזב את הבית‪ ,‬וכן טענה כי היא ב"אי‬
‫שפיות זמנית"‪ .‬ראוי לציין כי ד"ר זבורוב מציין שהנאשמת מוכרת למוסד (שלוותה)‪ ,‬כלוקה בהפרעת מצב רוח עם‬
‫מאפיינים חרדתיים ורושם להפרעת אישיות מצבר ‪ .B‬אין אזכור לדיכאון מג'ורי‪ .‬כמו כן‪ ,‬באותו יום‪11/11/10 ,‬‬
‫נבדקה הנאשמת גם בחדר מיון לב השרון‪ ,‬ע"י ד"ר אבני‪ ,‬נמצא מרכיב דכאוני או חוסר תקווה וענין בחיים‪ ,‬ללא‬
‫פסיכוזה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ם ‪ 14/11/10‬נבדקה הנאשמת ע"י ד"ר לבן וד"ר שרף שערכו את ע‪ ,2/‬היא אובחנה כסובלת מהפרעת אישיות‬
‫מאגד‪ B‬עם קווים נרקציסטיים בולטים והפרעת הסתגלות מעורבת דיכאונית חרדתית‪.‬‬

‫התאריכים ‪ 15-19/11/10‬עברה הנאשמת בדיקה בתנאי אשפוז בבית החולים נס ציונה‪ ,‬שנערכה ע"י ארבעה‬
‫פסיכיאטרים בכירים‪ .‬גם בבדיקה זו אובחנה הנאשמת כסובלת מאותן הפרעות שאבחנה ד"ר לבן וצוין כי לא אובחן‬
‫מצב פסיכוטי או מצב דכאוני מג'ורי‪ ,‬כאשר קיימת מגמתיות בהקשר לשאלות הקשורות לריכוז תפיסה וזיכרון וכן‬
‫בכל הקשור לחשד לרצח בגינו נעצרה (ת‪.)91/‬‬

‫בסיכומי ההגנה נטען כנגד משקלה של חוות הדעת לאחר האשפוז‪ ,‬בשים לב לכך שהנאשמת הייתה אזוקה וכבולה‬
‫בתקופת ההסתכלות‪.‬‬

‫ואולם‪ ,‬עובדה זו לא נעלמה מהבודקים ואף ד"ר לבן העידה כי עובדה זו משליכה על היכולת של הצוות הסיעודי‬
‫להתרשם ממנה (בשונה מהצוות הפסיכיאטרי)‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫מר כבר עתה‪ ,‬כי לבדיקות שבוצעו בסמוך לאחר הרצח יש משקל ראייתי לא מבוטל בהשוואה לבדיקה בחלוף כשנה‬
‫וחצי שנערכה ע"י ד"ר אור‪ .‬יש לכך משמעות רבה לצורך מתן מענה לשאלת מצבה הנפשי של הנאשמת בעת מעשי‬
‫הרצח ויכולתה להבין את שעושה או להימנע מהמעשים‪ .‬מה עוד שבחלק מפגישותיה עם מומחה ההגנה מסרה‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪13/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫הנאשמת תיאורים שנדחו על ידו כלא אמינים ומניפולטיביים (תיאורים עליהם חזרה גם במהלך עדותה השנייה‬
‫בהליך זה)‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫ת ועוד‪ ,‬כפי שהעיד וציין ד"ר אור בחוות דעתו‪ ,‬כדי שתוגדר ההפרעה של הנאשמת כדיכאון מג'ורי‪ ,‬יש צורך בקיומם‬
‫של לפחות חמישה מתוך תשעה הסימפטומים שפורטו ב‪ DSM-‬והסימפטומים צריכים להימשך שבועיים או יותר‬
‫(ע‪ 5/‬עמ' ‪.)17‬‬

‫לפיכך‪ ,‬העובדה שמספר פסיכיאטרים שבדקו את הנאשמת בסמוך מאד לאחר הרצח לא מצאו עדות לקיומו של‬
‫דיכאון מג'ורי‪ ,‬מלמדת שסימפטומים אלה לא היו קיימים ביום הרצח‪ ,‬ולמעשה די בכך כדי להעדיף את אבחונה של‬
‫ד"ר לבן לפיה למצער בעת הרלבנטית לכתב האישום‪ ,‬לא סבלה הנאשמת מדיכאון מג'ורי‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫עתו של ד"ר אור לפיה הנאשמת סבלה מדיכאון מג'ורי דווקא‪ ,‬מבוססת על התיעוד הרפואי שערך ד"ר אלטמרק בין‬
‫השנים ‪ 1995-2006‬וכן התיעוד בבית החולים שלוותה בין השנים ‪.2007-2009‬‬

‫ואולם‪ ,‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬ברשומותיו של ד"ר אלטמרק היתה התלבטות אבחנתית וכן לא היה תיעוד ופירוט של כל‬
‫הסימפטומים‪ .‬כפי שיפורט בהמשך‪ ,‬ד"ר אור אישר בחקירתו בבית המשפט כי על פי הרישומים לא התקיימו‬
‫חמישה סימפטומים בכל אחד מהביקורים‪ ,‬מה עוד שבחלקם היה גורם דחק‪ ,‬ולכן האבחנה הדכאונית יכולה‬
‫להתאים גם להפרעת הסתגלות‪.‬‬

‫ר אלטמרק שערך את התיעוד הרפואי לא הובא לעדות ובהודעתו ציין כי התרשמותו הרפואית מהנאשמת הינה כי‬
‫"עד ‪ 2006‬סבלה מהתקפים דיכאוניים בעלי אופי אנדוגני‪ ,‬לא פסיכוטי‪ ,‬ללא מחשבות שווא שמתלבשים על‬
‫אישיות ברמת ארגון נמוכה‪ ,‬ללא עדות‪ ...‬למחלה ביפולארית‪( "...‬ת‪85/‬א' עמ' ‪ .)3‬גם כשהוא מתאר את היותה‬
‫בדיכאון הוא לא מציין שמדובר בדיכאון מג'ורי‪ ,‬ואין בהודעתו מענה לשאלה אם מדובר בדיכאון הנובע מהפרעת‬
‫הסתגלות או מדיכאון מג'ורי‪ .‬בהקשר זה יצוין כי המומחים העידו שחלק מהסימפטומים מתאימים לשתי האבחנות‬
‫השונות‪ ,‬על כן לעדותו של ד"ר אלטמרק בנקודה זו חשיבות רבה‪ ,‬ככל שהיא נוגעת לאבחונה בשנים בהן היתה‬
‫בטיפולו‪ .‬הימנעות מהעדת ד"ר אלטמרק נזקפת לחובת ההגנה‪ ,‬שעליה הנטל להוכיח קיומן של דרישות ס'‬
‫‪300‬א(א) לחוק‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫הלך החקירה הנגדית של ד"ר אור‪ ,‬כשהוא עומת עם הרישום של ד"ר אלטמרק ביחס לכל מפגש עם הנאשמת‪ ,‬עלה‬
‫הרושם כי ד"ר אור מפרש את הרישום לחומרה ומעריך אותו‪ ,‬בכל מקום שניתן‪ ,‬באורח חמור יותר‪ ,‬באופן שיתאים‬
‫להגדרת דיכאון מג'ורי‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫שנת ‪1995‬‬

‫באשר לשנת ‪ ,1995‬מציין ד"ר אור בחוות דעתו כי "תוארה התפתחות של אפיזודה דכאונית מג'ורית מתמשכת‬
‫עם תיאור של מצב רוח דכאוני‪( "...‬עמ' ‪ 18‬לע‪.)5/‬‬

‫ואולם כשעומת ד"ר אור עם פירוט הרישומים של ד"ר אלטמרק ביחס לפגישה הראשונה ביום ‪ ,2/5/95‬הוא אישר‬
‫שאין חמישה סימפטומים‪ ,‬אישר שהבדיקה נעשתה בתוך תקופת חודשיים של אבל שהינו גורם דחק המוחרג‬
‫באבחון וציין שלא כתב בחוות דעתו דיכאון מג'ורי ביחס לפגישה זו וכי גם ד"ר אלטמרק לא אבחן דיכאון מג'ורי‬
‫בפגישה זו (עמ' ‪ 397‬לפרו' שו' ‪ – 214‬עמ' ‪ 398‬לפרו' שו' ‪.)6‬‬

‫‪ ‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪14/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫לם‪ ,‬בהמשך עדותו הסביר ד"ר אור כי מביקור מאוחר יותר של הנאשמת אצל ד"ר אלטמרק‪ ,‬ביום ‪ 18/6/95‬צוין כי‬
‫מצב רוחה טוב יותר והתיאבון טוב יותר‪ ,‬ומכך הסיק כי אלו היו גרועים בביקור הקודם וכך הוסיף שני סימפטומים‬
‫נוספים‪ ,‬הגם שאלה כלל לא דווחו בזמן אמת (עמ' ‪ 398‬לפרו' שו' ‪.)16-18‬‬

‫וכך מסביר המומחה את הלך מחשבתו והערכתו בדיעבד‪ ,‬על מה שלא נכתב ולא אובחן ביחס לביקור הראשון‪:‬‬
‫"הרשומות האלה הן בד"כ חסרות מאד‪ ...‬ואם הוא מציין ביוני שהתיאבון יותר טוב והשינה יותר טובה ומצב‬
‫רוח השתפר אז יכולות להיות השערות שונות‪ ,‬אני לא יודע עובדות‪ ...‬הערכה בעיני היותר סבירה שלמרות‬
‫שלא ציין זאת בפעם הקודמת‪ ,‬יותר סביר שהיה כזה‪ ...‬אם שואלים את דעתי מה יותר סביר אם בפגישה‬
‫קודמת התלוננה על מצב רוח לא טוב‪ ,‬הפרעה בשינה והפרעה בתיאבון‪ ,‬אז התשובה היא כן" (עמ' ‪ 399‬לפרו'‬
‫שו' ‪.)10-24‬‬

‫‪ ‬‬

‫ל הכבוד‪ ,‬בהתחשב בכך שמדובר בהערכת מצבה הנפשי של הנאשמת על פי הרשום בתיעוד הרפואי בלבד‪ ,‬לא‬
‫ניתן ללמוד על קיומם של פרטים מהותיים‪-‬סימפטומים‪ ,‬בדיעבד‪ .‬חזקה על פסיכיאטר מומחה ומנוסה‪ ,‬הרושם‬
‫סימפטומים מסוימים בעת הבדיקה‪ ,‬כי אם לא רשם קיומם של סימפטומים אחרים‪ ,‬הרי אלה לא היו‪ .‬ובאם רוצים‬
‫לסתור הרשום או להוסיף עליו‪ ,‬יש לזמן את ד"ר אלטמרק לעדות‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ן כי בשים לב לכך שד"ר אור מסכים כי בבדיקה מיום ‪ 2/5/95‬ממילא לא אובחנה הנאשמת במצב של דיכאון מג'ורי‬
‫בהעדר חמישה סימפטומים – הרי אין כל צורך בטיעון המשלים שהוגש לבית המשפט‪ ,‬המתייחס להוצאת ההחרגה‬
‫של תקופת אבל ב‪.DSM-IV -‬‬

‫‪ ‬‬

‫ר אור מסכים כי גם בביקור הבא ביום ‪ 9/11/95‬אין אבחנה של דיכאון מג'ורי (עמ' ‪ 400‬לפרו' שו' ‪.)15-17‬‬

‫עוד מאשר ד"ר אור כי למרות שבכל שלושת הביקורים בשנת ‪ 1995‬אין אבחנה של דיכאון מג'ורי‪ ,‬הרי שב‪-‬‬
‫‪ 9/11/95‬ערך ד"ר אלטמרק מכתב לרופא המשפחה ובו ציין כי היא מוכרת לו מזה מספר חדשים עקב דיכאון מג'ורי‬
‫(עמ' ‪ 400‬לפרו' שו' ‪.)20-22‬‬

‫לפיכך‪ ,‬נתבקש ד"ר אור להשיב הכיצד ציין בחוות דעתו כי הנאשמת עברה בשנת ‪ 1995‬אפיזודה דיכאונית מג'ורית‬
‫מתמשכת‪ ,‬והשיב שאם ד"ר אלטמרק‪ ,‬שהינו מומחה בתחומו‪ ,‬כתב (במכתב בלבד) דיכאון מג'ורי הוא יודע במה‬
‫מדובר והוסיף‪" :‬זה לא שאני אומר מאה אחוז אלא אני אומר סביר להניח שאכן היה דיכאון מג'ורי" (עמ' ‪401‬‬
‫לפרו' שו' ‪.)17-19‬‬
‫‪ ‬‬
‫שנת ‪1996‬‬

‫ס לשנת ‪ 1996‬צוין בחוות דעתו של ד"ר אור כי תוארה אפיזודה דיכאונית שלוותה בתסמינים פסיכוטיים‪.‬‬

‫ברישומיו ציין ד"ר אלטמרק ביום ‪ 4/1/96‬כי הנאשמת "היום כנראה במצב פסיכוטי גבולי"‪ .‬בהודעתו במשטרה‬
‫מסר ד"ר אלטמרק כי היה לו חשד בלבד לקיום מצב פסיכוטי "כי אני רואה שנתתי לה טיפול מזערי‪ ,‬לא בעל‬
‫השפעה אנטי פסיכוטית מסיבי‪ ...‬עולה חשש אבל תגובה טיפולית מצידי לא מאבחנת פסיכוזה במלוא מובן‬
‫המילה" (ת‪85/‬א' עמ' ‪.)1-2‬‬

‫‪ ‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪15/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫שנשאל המומחה הכיצד‪ ,‬לאור דברי ד"ר אלטמרק‪ ,‬הוא קבע בחוות דעתו שבשנה זו חוותה הנאשמת אפיזודה‬
‫דיכאונית מג'ורית שלוותה בתסמינים פסיכוטיים‪ ,‬השיב שד"ר אלטמרק העריך בעצמו במשטרה את הדברים כי הוא‬
‫לא יכול לזכור אותם‪.‬‬

‫ואולם‪ ,‬ברי כי אם מבקשת ההגנה להסתמך על דברי המומחה מטעמה הסותרים את הודעתו של ד"ר אלטמרק‪,‬‬
‫היה עליה לזמנו לעדות‪.‬‬

‫מכל מקום‪ ,‬מחוות דעתו של ד"ר אור נעדר "החשד"‪" ,‬הספק"‪ ,‬ונרשם באופן מחמיר ופסקני כי דובר באפיזודה‬
‫דיכאונית עם תסמינים פסיכוטיים!‬
‫‪ ‬‬
‫שנת ‪2001‬‬

‫ד ציין ד"ר אור כי בשנת ‪ 2001‬הנאשמת אובחנה שוב כסובלת מאפיזודה דכאונית מג'ורית הנמשכת חודשיים‪.‬‬
‫כשנשאל ביחס לפירוט הסימפטומים ברישומיו של ד"ר אלטמרק‪ ,‬אישר כי לא קיימים חמישה סימפטומים‪.‬‬

‫עוד עולה מהרישום כי ישנם גורמי דחק של אשפוז האח ודיכאון של האם‪ ,‬כאשר ד"ר אור הסכים שסימפטומים‬
‫מסוימים של דיכאון המופיעים במצבי דחק‪ ,‬מאפיינים הפרעת הסתגלות (עמ' ‪ 397‬לפרו')‪.‬‬

‫אף על פי כן‪ ,‬לא מצא ד"ר אור ליחס משמעות לציון גורמי הדחק אצל הנאשמת בביקור זה‪ .‬כך גם לא התייחס‬
‫לסימן השאלה (?) שציין ד"ר אלטמרק ביחס לאבחנה אפשרית של ‪.BIPOLAR AFFECTIV‬‬

‫‪ ‬‬

‫וסף‪ ,‬כאשר ציין ד"ר אלטמרק ברישומיו ביחס לשנת ‪ ,2001‬דיכאון מג'ורי (‪ ,)MDD‬העביר חץ להפרעת אישיות‬
‫גבולית (‪ )BPD‬ללמדך כי מדובר בהתלבטות באבחנה‪ .‬בחקירתו הנגדית ציין ד"ר אור כי האפשרות שד"ר אלטמרק‬
‫לא היה בטוח באבחנתו בשנת ‪ 2001‬נוכח רישומיו אלה אינה נפסלת על ידו אך הוא מסתמך‪ ,‬שוב‪ ,‬על המכתב‬
‫שנכתב לרופא המשפחה ובו מצוין במפורש כי מדובר במי שסובלת מדיכאון מג'ורי‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫גמא נוספת לפרשנות הדברים לצד המחמיר יותר‪ ,‬הינה בכך שד"ר אור מפרש את התלבטותו של ד"ר אלטמרק‬
‫ברישומיו באבחנה בין ‪ M.D.D‬ל‪ B.P.D -‬כהתלבטות "בין דיכאון מג'ורי לבין דיכאון מג'ורי פלוס מניה שזה אותן‬
‫ראשי תיבות של ‪ .BPD‬הפרעת אישיות גבולית" (עמ' ‪ 404‬לפרו' שו' ‪.)8‬‬

‫ואולם ד"ר אלטמרק מסר בהודעתו שברישומו זה התכוון להפרעת אישיות גבולית (ת‪85/‬א' עמ' ‪ 2‬שו' ‪ )22‬ולא‬
‫למניה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ר אור מסכים כי בשנים ‪ 2002‬ו‪ 2004 -‬לא מתוארים ברישומים מצבים דיכאוניים (עמ' ‪ 404‬לפרו')‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫שנת ‪2006‬‬

‫חס לשנת ‪ 2006‬מציין ד"ר אור בחוות דעתו כי תוארה אפיזודה דיכאונית מג'ורית נוספת‪ .‬המומחה מסכים כי ישנם‬
‫גורמי דחק‪ ,‬מדובר ‪ 3‬חדשים לאחר לידת בתה השניה‪ ,‬הוא מסכים כי לא פורטו ‪ 5‬סימפטומים‪ ,‬אך הוא למד מכך‬
‫שנכתב ע"י ד"ר אלטמרק "מזה כחודש במצב דכאוני" כי מדובר בדיכאון מג'ורי אף שלא צוין כך‪.‬‬

‫שוב‪ ,‬דוגמא כיצד המומחה מפרש את הנתון לפרשנות על פי האפשרות המחמירה יותר‪.‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪16/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫‪ ‬‬

‫מחה ההגנה נסמך על דברי הנאשמת לפניו מבלי לבדוק אותם‪ ,‬הגם שהתרשם כי לפחות בחלק מהפגישות מסרה‬
‫תיאור לא אמין ביחס לרקע למעשי הרצח והתנהגה באופן מניפולטיבי‪.‬‬

‫כך למשל‪ ,‬ציין בחוות דעתו כי הנאשמת מסרה שהיתה מדוכדכת לאחר הלידה של בתה הבכורה‪ .‬ואולם‪ ,‬מביקורה‬
‫אצל ד"ר אלטמרק בשנת ‪ 2004‬כחודשיים לאחר הלידה‪ ,‬לא תיארה ולו ברמז דיכאון‪ ,‬וד"ר אור אישר כי הצגת‬
‫תמונת מצב חמורה מכפי שהיא על ידה בפניו‪ ,‬הינה אפשרית (עמ' ‪ 394‬לפרו' שו' ‪.)18-30‬‬

‫‪ ‬‬

‫העיד ד"ר אור כי אין זה נכון לומר שהנאשמת מעולם לא היתה במצב פסיכוטי וציין כי ד"ר אלטמרק תיאר תסמינים‬
‫פסיכוטיים וכי היו לה "גלישות פסיכוטיות" (עמ' ‪ 391‬לפרו' שו' ‪.)20‬‬

‫ואולם‪ ,‬בהודעתו הדגיש ד"ר אלטמרק כי לא היתה עדות לפסיכוזה (ת‪85/‬א' עמ' ‪ 3‬שו' ‪ – 27‬עמ' ‪ 4‬שו' ‪ .)2‬גם ביחס‬
‫לחשד לקיום מצב פסיכוטי ביום ‪ ,4/1/96‬מציין ד"ר אלטמרק כי הטיפול התרופתי שנתן היה מזערי ולא בעל‬
‫השפעה אנטי פסיכוטית‪" ,‬עולה חשש אבל תגובה טיפולית מצידי לא מאבחנת פסיכוזה במלוא מובן המילה"‬
‫(ת‪85/‬א' עמ' ‪ 2‬שו' ‪.)11‬‬

‫ובאשר ל"גלישות הפסיכוטיות"‪ ,‬מונח שד"ר לבן מתנגדת לו‪ ,‬העיד ד"ר אור כי מונח זה מופיע במדריך ‪ DSM-IV‬אך‬
‫בפרק שעוסק בהפרעת אישיות גבולית‪ .‬ואולם הנאשמת לא אובחנה ככזו‪ ,‬אף לא לשיטתו של ד"ר אור‪ .‬בהמשך ציין‬
‫כי גלישה פסיכוטית הינה רק משהו חשדני מתמשך ולא פסיכוזה (עמ' ‪ 438‬לפרו' שו' ‪.)20‬‬
‫‪ ‬‬
‫השנים ‪2007-2009‬‬

‫ביחס לבדיקותיה של הנאשמת בשלוותה‪ ,‬מציין ד"ר אור כי בכל אחת מהשנים (‪ )2007-2009‬הנאשמת אובחנה‬
‫כסובלת מאפיזודה דיכאונית מג'ורית נוספת‪.‬‬

‫ואולם בחקירתו בבית המשפט אישר המומחה כי לא פורטו חמישה סימפטומים כנדרש לאבחנה שכזו‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫שנת ‪2007‬‬

‫חס לשנת ‪ ,2007‬בבדיקתה הראשונה ב‪ 8/2/07 -‬מסרה הנאשמת כי לפני כ‪ 10 -‬שנים סבלה מאפיזודה דיכאונית‬
‫מג'ורית על רקע מות אביה‪ .‬כפי שפורט לעיל‪ ,‬אף לשיטתו של ד"ר אור לא דובר בשנת ‪ 95‬באפיזודה דיכאונית‬
‫מג'ורית‪ .‬ואולם על סמך דברים אלה צוין ברישומיה של ד"ר גורן כי עברה אפיזודה כזו‪ ,‬ורישום זה נרשם ע"י כל‬
‫אחד מהרופאים הבאים‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫המקום לציין כי גם לפי עדותו של ד"ר אור‪ ,‬ברגע שאובחן נבדק כמי שעבר התקף דכאוני מג'ורי אחד‪ ,‬ירשם שהוא‬
‫סובל מדיכאון מג'ורי ‪ ,MDD‬גם אם התסמינים חולפים (עמ' ‪ 410‬לפרו' שו' ‪.)19‬‬

‫ללמדך כי רישום הרופאים שהנאשמת מוגדרת כסובלת מדיכאון מג'ורי אינו מעיד על כך שעברה אפיזודה דיכאונית‬
‫מג'ורית נוספת‪ ,‬כאשר חמישה מתוך הסימפטומים הנדרשים לא מתועדים‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫יצוין כי ד"ר לבן העידה כי הרישום ‪ F32‬הינו הפרעה דיכאונית חוזרת‪ ,‬אך אין המדובר לשיטתה בהפרעה דיכאונית‬
‫מג'ורית אלא ההפרעה הדכאונית נובעת מגורמי דחק על רקע הפרעת ההסתגלות בעלת ארגון גבולי (עמ' ‪237‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪17/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫לפרו' שו' ‪.)8-14‬‬

‫‪ ‬‬

‫ר אור לא מאזכר בחוות דעתו קיומו של גורם דחק של בעיות כלכליות המוזכר בתיעוד‪ ,‬ואין לו הסבר מדוע לא ציין‬
‫זאת (עמ' ‪ 407‬לפרו' שו' ‪ .)15‬נוכח גורם הדחק וקיומם של התקפי חרדה‪ ,‬מאשר ד"ר אור כי התיאור המופיע יכול‬
‫להתיישב עם הפרעת הסתגלות (עמ' ‪ 407‬לפרו' שו' ‪ ,)13‬אם כי לדעתו סביר יותר שמדובר באפיזודה דכאונית‬
‫מג'ורית אף שמפורטים רק ארבעה סימפטומים‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ציין ד"ר אור בחוות דעתו ביחס לבדיקה זו‪ ,‬כי הנאשמת הופנתה למחלקה לאשפוז יום לשקילת אפשרות של טיפול‬
‫במסגרת זו (ע‪ 5/‬עמ' ‪.)6‬‬

‫ואולם עיון בתיעוד של ד"ר גורן מעלה כי על פי בקשת הנאשמת ובעלה יופנו למחלקת יום לשקילת התאמתה‪ ,‬לא‬
‫צוינה המלצה לאשפוז‪.‬‬

‫כשנשאל על כך בחקירתו‪ ,‬ציין ד"ר אור כי לדעתו הנאשמת היתה צריכה טיפול במסגרת אשפוז (עמ' ‪ 409‬לפרו' שו'‬
‫‪ ,)1-5‬אך זו כלל אינה השאלה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫ד אין חולק על כך שבפגישה הבאה בשנת ‪ 2007‬כעבור ‪ 3‬ימים ‪ ,11/2/07‬אין תיאור סימפטומים של דיכאון מג'ורי‬
‫(עדות ד"ר אור עמ' ‪ 409‬לפרו' שו' ‪.)20‬‬

‫‪ ‬‬

‫ת ועוד‪ ,‬בחוות הדעת מציין ד"ר אור כי בבדיקה הבאה בשנת ‪ ,2007‬ביום ‪ 3/10/07‬חלה החמרה במצבה (ע‪ 5/‬עמ'‬
‫‪ ,)6‬אלא שבחקירתו הנגדית אישר שלא נמצאו תסמינים דיכאוניים בבדיקה וכי התסמינים שנמצאו מתאימים דווקא‬
‫להפרעת אישיות (עמ' ‪ 410‬לפרו' שו' ‪.)15‬‬

‫על כן‪ ,‬התיאור בחוות הדעת (ע‪ 5/‬עמ' ‪ ,)18‬כי בשנת ‪ 2007‬עברה אפיזודה דיכאונית מג'ורית נוספת‪ ,‬נסתר אף‬
‫לשיטתו של ד"ר אור לאור תשובותיו בחקירה הנגדית‪.‬‬

‫התיאור מתיישב יותר דווקא עם אבחונה של ד"ר לבן כי מדובר בהפרעת הסתגלות עם מאפיינים דיכאוניים‬
‫וחרדתיים‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫שנת ‪2008‬‬

‫ביחס לשנת ‪ 2008‬מציין ד"ר אור כי תוארה אפיזודה דיכאונית נוספת (ע‪ 5/‬עמ' ‪.)18‬‬

‫ואולם המומחה אינו מציין בחוות דעתו את גורם הדחק שמוזכר ע"י הנאשמת עצמה‪ ,‬היוצרת קשר בין המצב‬
‫הכלכלי הקשה למצבה הנפשי (ת‪ ,)86/‬והוא אף מציין בחוות דעתו כי בבדיקתה מיום ‪ 14/7/08‬היו מחשבות על‬
‫מוות אף שאלה לא צוינו בתיעוד (עמ' ‪ 411‬לפרו' שו' ‪.)5‬‬

‫‪ ‬‬

‫דיקה הבאה בשנה זו‪ ,12/8/08 ,‬פורט גורם דחק משמעותי כאשר עמוס התפטר מהעבודה לפני כ‪ 10 -‬ימים‪ ,‬אך‬
‫לכך אין אזכור בחוות הדעת של מומחה ההגנה‪ ,‬כמו גם לעובדה המתועדת בת‪ 87/‬כי "אתמול פנתה וקיבלה עבודה‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪18/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫בליווי קשישים"‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬בשתי הבדיקות הבאות בשנת ‪ 2008‬ניכר שיפור במצבה של הנאשמת ואף ד"ר אור לא סבור שעברה אפיזודה‬
‫דכאונית (עמ' ‪ 416‬לפרו' שו' ‪ ,)23‬ובביקוריה הבאים ב‪ 2008 -‬אין סימפטומים של דיכאון (עמ' ‪ 417‬לפרו' שו' ‪.)14‬‬

‫בכל הבדיקות בשנת ‪ ,2008‬ישנו תיעוד לחרדה והתקפי חרדה‪ ,‬אשר מתיישבים עם אבחנתה של ד"ר לבן‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫שנת ‪2009‬‬

‫‪   ‬גם ביחס לשנת ‪ 2009‬ציין ד"ר אור כי תוארה אפיזודה דיכאונית נוספת הנמשכת כחודש וחצי (ע‪ 5/‬עמ' ‪.)18‬‬

‫ביחס לשנה זו נמצאו טעויות בהתייחסות המומחה בחוות דעתו‪ .‬עם זאת בבדיקה ביום ‪ ,6/4/09‬ישנה התרשמות‬
‫של הבודק לדכאון מג'ורי ללא תסמינים פסיכוטיים‪ ,‬אף כי לא מפורטים בתיעוד חמישה סימפטומים כנדרש‬
‫לאבחנה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬בסיכומי ההגנה נטען כי אף ד"ר לבן אישרה שבמהלך חייה של הנאשמת התקיימו אפילו תשעת הקריטריונים‬
‫בהגדרת דכאון מג'ורי‪.‬‬

‫ואולם בכל הכבוד זהו טיעון שגוי‪ ,‬שלא לומר שטחי‪ .‬שכן‪ ,‬כפי שהעידו המומחים לרבות ד"ר אור‪ ,‬כדי שאדם יאובחן‬
‫כעובר אפיזודה דיכאונית מג'ורית‪ ,‬צריכים להתקיים בו זמנית לפחות חמישה מתוך תשעת הקריטריונים‪ ,‬ולתקופה‬
‫של למעלה משבועיים‪.‬‬

‫כפי שפורט לעיל‪ ,‬בנקודת זמני הבדיקות‪ ,‬ולא באופן כללי על ציר חייה של הנאשמת‪ ,‬לא צוינו בתיעוד הרפואי קיומם‬
‫של חמישה תסמינים כאלה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬עוד נטען בסיכומי ההגנה‪ ,‬כי בסיכומי המאשימה הוצאו משפטים מהקשרם המלא‪ .‬ואולם‪ ,‬ההגנה עצמה‪ ,‬בכל‬
‫הנוגע לקביעותיה של ד"ר לבן‪ ,‬עשתה כן‪ ,‬כשציינה בעמ' ‪ 30-31‬לסיכומים (בציטוט של ‪ 7‬מילים מתוך ‪ 4‬שורות‬
‫מלאות)‪ ,‬שלפי תשובתה של ד"ר לבן היא מסכימה שהנאשמת סבלה מאפיזודות דיכאוניות שהתאפיינו בחמישה‬
‫קריטריונים לפחות בכל אפיזודה‪.‬‬

‫עיון בהמשך תשובתה של העדה (עמ' ‪ 344‬לפרו' שו' ‪ ,)16-22‬מלמד כי מדובר בשאלה תיאורטית כשהעדה כלל לא‬
‫הסכימה שבבדיקה מסוימת של הנאשמת נתקיימו ‪ 5‬קריטריונים‪ ,‬וכן הוסיפה כי גם הפרעת ההסתגלות ממנה‬
‫סובלת הנאשמת מאופיינת כמעט באותם קריטריונים בהתקיים גורם דחק‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫לסיכום פרק זה‬

‫‪        ‬האבחנה המתועדת ברישומים בשלוותה‪ ,‬לפיה הנאשמת מאובחנת כסובלת מדיכאון מג'ורי על רקע מות אביה‪,‬‬
‫נעשתה על סמך דברי המתלוננת‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬אין להתעלם ממכתבו של ד"ר אלטמרק לרופא המשפחה שם צוין כי סובלת מדיכאון מג'ורי מאז ביקורה‬
‫הראשון הנ"ל על רקע מות אביה‪ ,‬ובהמשך חזר על דברים אלה במסמכים נוספים‪.‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪19/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫משמומחה ההגנה הסכים בעדותו בבית המשפט כי בביקורה הראשון בשנת ‪ 1995‬לא הייתה הנאשמת בדיכאון‬
‫מג'ורי ולא צוינו הסימפטומים הנדרשים לכך – לא ניתן להסתפק בתיוג זה מבלי להעיד את ד"ר אלטמרק שערך את‬
‫המסמכים ובהודעתו המשלימה כלל לא התייחס לקיומה של הפרעה נפשית חמורה‪.‬‬

‫בחינת המפורט בתיעוד הרפואי‪ ,‬מעלה שלא פורטו חמישה סימפטומים הנדרשים לצורך אבחונה כסובלת‬
‫מאפיזודה דכאונית מג'ורית נוספת‪ ,‬בכל אחת מהפעמים שצוינו בחוות הדעת מטעם ההגנה‪.‬‬

‫הסימפטומים המתוארים‪ ,‬יחד עם החרדות המוזכרות וגורמי הדחק – מתיישבים יותר דווקא עם אבחונה של ד"ר‬
‫לבן את הנאשמת כסובלת מהפרעת הסתגלות בעלת מאפיינים חרדתיים‪ ,‬מאשר עם אבחונו של ד"ר אור כדיכאון‬
‫מג'ורי‪ .‬אבחון זה גם תואם את האבחון של פסיכיאטרים רבים אחרים שפגשו את הנאשמת בסמוך לאחר הרצח‪,‬‬
‫ותואם את התיעוד של הרופאים בבית חולים שלוותה‪ ,‬לפיו הנאשמת מוכרת למוסדם כחולה בהפרעת מצב רוח עם‬
‫מאפיינים חרדתיים ואין אזכור לדיכאון מג'ורי (ת‪90/‬א)‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬מכל מקום‪ ,‬גם אם תתקבל אבחנתו של ד"ר אור כי הנאשמת סובלת מדיכאון מג'ורי ועברה מספר התקפים‬
‫שכאלה‪ ,‬נוכח הערכתו כי מדובר בעוצמה נמוכה‪-‬בינונית‪ ,‬אין די בה כדי לקבוע שמדובר ב"הפרעה נפשית חמורה"‪,‬‬
‫מה עוד שעל פי התיעוד הרפואי הרלבנטי לתקופה הסמוכה לאחר הרצח‪ ,‬אין כל אינדיקציה שסבלה מדיכאון מג'ורי‬
‫בתקופה זו‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪     ‬באשר להפרעת האישיות‪ ,‬מומחה ההגנה הגדירה כהפרעת אישיות קשה וחמורה‪ .‬ואולם‪ ,‬כפי שהעידה ד"ר לבן‬
‫וכפי שהומלץ בנייר העמדה‪ ,‬הפרעת אישיות קשה תתאפיין באשפוזים מרובים‪ ,‬מצבים פסיכוטיים‪ ,‬אובדנות קשה‪,‬‬
‫דיכאון פסיכוטי (עמ' ‪ 337‬לפרו')‪ .‬אף אחד ממאפיינים אלה לא התקיים בענייננו‪.‬‬
‫טענתו של מומחה ההגנה לפיה גם אם לא די בכל אחת מהאבחנות לקבוע כי הנאשמת סובלת מהפרעת‬
‫אישיות חמורה‪ ,‬הרי שיש בהצטברותן לקבוע כך ‪ -‬הינה טענה בעלמא‪ .‬מדובר בטענה ללא אחיזה בראיות‪,‬‬
‫תקדימים‪ ,‬ובעיקר לא בהתנהגותה של הנאשמת כפי שנחזתה בסמוך ליום הרצח ועד לסיום עדותה בבית‬
‫המשפט‪.‬‬

‫לפיכך‪ ,‬לא הוכח שהנאשמת סבלה מהפרעת אישיות קשה וחמורה‪ ,‬כזו שיש בה כדי להצביע על קיומה של "הפרעה‬
‫נפשית חמורה"‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫הימנעות ההגנה מזימונם של ד"ר אלטמרק ועורכי שאר המסמכים לעדות‬
‫‪ ‬‬

‫‪     ‬בסיכומי ההגנה נטען כי התיעוד הרפואי הוגש בהסכמה ועל כן הנטל על התביעה להביא את עורכי התיעוד כדי‬
‫לחלוק על קביעותיהם‪.‬‬

‫לצורך הדיון שלפנינו‪ ,‬אין לקבל טיעון זה‪.‬‬

‫אף לא אחד מהמומחים שערכו את התיעוד הרפואי‪ ,‬המכתבים וההודעות שהוגשו‪ ,‬לא נשאל אודות הטעון בירור‬
‫והוכחה בדבר קיומה של הפרעה נפשית חמורה אצל הנאשמת‪.‬‬

‫כזכור‪ ,‬גם לשיטתו של מומחה ההגנה‪ ,‬אף אם סבלה הנאשמת מאפיזודות דיכאוניות מג'וריות בעוצמה‬
‫נמוכה‪-‬בינונית‪ ,‬אין בכך כדי להוכיח ברמת ההוכחה המוטלת על ההגנה‪ ,‬כי מדובר בהפרעה נפשית חמורה‪.‬‬

‫בנוסף‪ ,‬בהודעה של ד"ר אלטמרק‪ ,‬ד"ר לוריא ומכתבה של ד"ר גורן – לא מוזכר כלל דיכאון מג'ורי דווקא‪.‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪20/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫הימנעות מהעדת המומחים הללו שהכירו את הנאשמת‪ ,‬פועלת לרעת ההגנה‪.‬‬

‫לא בכדי ההגנה היא זו שביקשה מספר דחיות לצורך זימונו של ד"ר אלטמרק ולבסוף החליטה לוותר על כך‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫בחינת קיומה של הפרעה נפשית לאור מכלול הראיות הנוספות‬

‫‪ ‬‬

‫‪        ‬על מנת לקבוע מצבה הנפשי של הנאשמת לענין ענישה מופחתת‪ ,‬אין להסתמך רק על חוות דעת רפואית אלא‬
‫להידרש למכלול הראיות שבפני בית המשפט‪.‬‬

‫עוד נקבע כי "‪ ...‬כיום הולכת ורווחת הדעה כי ה"כותרת" או הסיווג – אם מחלת נפש או הפרעה נפשית – אינם‬
‫הקריטריון הקובע בשאלה אם יש להכיר בפטור מאחריות לפי סעיף ‪34‬ח לחוק או בענישה מופחתת לפי סעיף‬
‫‪300‬א לחוק‪ .‬הנטיה כיום לעבור מקטגוריזציה‪ ,‬קרי‪ ,‬סיווג המחלה או ההפרעה לפונקציונליות‪ ,‬קרי‪ ,‬עד כמה‬
‫המחלה או ההפרעה פוגעת ומשפיעה על האדם קוגניטיבית ורצונית‪ ...‬עיקר החשיבות היא לעוצמת התסמינים‬
‫של המחלה או ההפרעה" (ע"פ ‪ 5417/07‬ניקולאי בונר‪.)30/5/13 ,‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬כבר עתה אציין כי בדיקת התסמינים ותפקודה של הנאשמת לאורך השנים ובעיקר בסמוך לפני‪ ,‬בזמן הרצח‬
‫ולאחריו‪ ,‬כמו גם התנהלותה בחקירות ובבית המשפט–אינה מתיישבת עם "הפרעה נפשית חמורה" כפי שהוגדרה‬
‫בחוק ובפסיקה‪ ,‬גם לא ברמה של מאזן הסתברויות‪.‬‬

‫לכך יש להוסיף את העובדה כי הנאשמת מעולם לא סבלה ממחלות פסיכוטיות ולא אושפזה‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫התנהלות הנאשמת לאורך חייה‬
‫‪ ‬‬

‫‪    ‬לאופן התנהלותה של הנאשמת לאורך חייה יש משקל ורלבנטיות לשאלה השנויה במחלוקת בענייננו‪ .‬בהקשר זה‬
‫אפנה לנייר העמדה המתייחס לתנאים לצורך הכרה‪ ,‬במקרים בודדים וחריגים‪ ,‬בהפרעת אישיות כבסיס לענישה‬
‫מופחתת‪ .‬בין היתר מדובר בפגיעה בולטת בתפקוד‪ ,‬קשיים ניכרים ביכולת לעבוד ולשמור על קשרים‪ ,‬כשלונות בחיי‬
‫משפחה וקשיי תפקוד בלימודים‪ ,‬בחברה‪ ,‬בעבודה ובשירות הצבאי‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬ד"ר אור ציין כי "תפקודה של הנאשמת היה פגוע במידה מאד גדולה‪ ,‬היא לא יכלה לעשות עבודה חוץ‬
‫מעבודות קצרות‪ .‬לאורך כל חייה התקשתה לעבוד והחזיקה מעמד תקופות קצרות" וכו' (עמ' ‪ 434‬לפרו' שו'‬
‫‪.)21‬‬

‫אכן‪ ,‬לא ניתן לומר שתפקודה של הנאשמת בתחומים השונים היה תקין לגמרי‪ ,‬נטול בעיות וקשיים‪ .‬אחרי הכל‬
‫מדובר במי שסובלת למצער מהפרעת אישיות מקלסטר‪ B‬והפרעת הסתגלות בעלת מאפיינים דכאוניים חרדתיים‪.‬‬
‫מה עוד שלא היתה בטיפול רציף ולא נטלה תרופות בקביעות ולכך יש להוסיף את הרקע המשפחתי הקשה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬גם ד"ר לבן מציינת ש"התפקוד היומיומי של גב' אלוני מעולם לא היה תפקוד תקין ולפרקי זמן ארוכים" (עמ'‬
‫‪ 240‬לפרו' שו' ‪ )26‬אך זהו "פועל יוצא מהפרעת האישיות ממנה היא סובלת" (עמ' ‪ 261‬לפרו' שו' ‪.)25‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪21/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫ד"ר לבן הבהירה כי היו לנאשמת כוחות נפשיים בהתאם לאבחונה כבעלת הפרעת הסתגלות והפרעת אישיות‬
‫מאגד ‪ .B‬היו תקופות שעבדה בעבודות מזדמנות לתקופות קצרות‪ ,‬דבר המהווה ביטוי להפרעת אישיות מאגד‪B‬‬
‫(עמ' ‪ 343‬לפרו' שו' ‪ .)1-7‬בתקופות של גורמי דחק היא הגיבה בהתכנסות או כעס‪ ,‬כאשר עצם החיים של ארבע‬
‫נפשות בחדר אחד‪ ,‬במצב כלכלי קשה‪ ,‬היחסים המעורערים עם אמה ואחיה‪ ,‬יחסיה הבעייתיים עם בעלה‪ ,‬כל אלה ‪-‬‬
‫הינם גורמי דחק (עמ' ‪ 343‬לפרו' שו' ‪.)12-18‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬על פי הראיות שהובאו‪ ,‬הנאשמת שירתה שירות צבאי מלא‪ .‬היא אמנם החליפה מספר תפקידים‪ ,‬לבקשתה‪ ,‬ואף‬
‫ביקרה אצל הקב"ן‪ ,‬לטענתה‪ ,‬אך סיימה את שירותה הצבאי באופן מלא‪.‬‬

‫עוד עולה כי הנאשמת עבדה במשך כשנה כפקחית בעיריית רעננה‪ ,‬שם הכירה את עמוס‪ .‬בהמשך‪ ,‬עבדה בעבודות‬
‫שונות ומזדמנות כגון‪ :‬מטפלת בקשישים‪ ,‬סייעת בגן ילדים‪ ,‬עבודות ניקיון‪ .‬הנאשמת העידה שהיה לה סיפוק רב‬
‫מעבודה עם הקשישים (עמ' ‪ 357‬לפרו' שו' ‪ .)5‬אף בספטמבר ‪ 2010‬ובמשך יומיים בסוף אוקטובר ‪ ,2010‬עבדה‬
‫כסייעת ממלאת מקום בגן בו עמוס עבד והיא תפקדה כראוי‪.‬‬

‫הנאשמת למדה רפלקסולוגיה במכללת תל חי ואף לימודי מחשב אותם נאלצה להפסיק לקראת סוף הקורס בשל‬
‫הריונה עם נטלי‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬הנאשמת קיימה מערכות יחסים‪ ,‬כאשר עם עמוס קיימה מערכת משמעותית וממושכת‪ .‬היא תיארה את האהבה‬
‫הגדולה שבינה לבין עמוס‪ ,‬כיצד נרקמו היחסים ביניהם בשנת ‪ 1995‬בעודו נשוי ואב לילדים‪ ,‬כיצד היחסים הפכו‬
‫משמעותיים עד שלבסוף‪ ,‬לאחר שהתגרש מאשתו‪ ,‬נישאו השניים‪.‬‬

‫היא היתה בקשר טוב עם ילדיו של עמוס מנישואיו הקודמים‪ ,‬בעיקר הצעירים (עמ' ‪ 289‬לפרו')‪ .‬יחד עם זאת‬
‫בעדותה ציינה הנאשמת כי בשנה שקדמה לרצח‪ ,‬עמוס היה מגיע מאוחר הביתה‪ ,‬הוא נהג ללכת לילדיו‪ ,‬לעיתים לא‬
‫חזר הביתה‪ ,‬וזה השפיע עליה משום שרצתה שעמוס יהיה איתה וחסרה היתה לה השותפות (עמ' ‪ 273‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬גם עמוס תיאר את האהבה ביניהם והיחס הטוב שהרעיפה על ילדיו (עמ' ‪ 123‬לפרו')‪ .‬עמוס הגדיר את יחסיהם‬
‫כזוגיות מהממת באמרה שהוגשה בהסכמה (ת‪ .)66/‬באותה אמרה הגדיר את הנאשמת כאשה רגילה‪ ,‬עם מצבי‬
‫רוח משתנים כמו כל אשה אחרת‪ ,‬אשר לא אושפזה מעולם רק השתתפה בשיחות בשלוותה (ר' גם עמ' ‪125‬‬
‫לפרו')‪.‬‬

‫אף במהלך שנת ‪ ,2010‬הנאשמת נהגה להגיע למקום עבודתו של עמוס‪ ,‬השניים היו יושבים יחד‪ ,‬צוחקים‪ ,‬מדברים‬
‫ואוכלים (עמ' ‪ 125‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬באשר לתפקודה של הנאשמת כאם לבנותיה‪ ,‬עמוס הגדירה באופן כללי כ"יחסה לבנות – ‪( "10‬ת‪ 66/‬שו' ‪.)121‬‬
‫העיד כיצד ביקשה לגדל את בנותיה בבית עד גיל ‪ 3-4‬כנהוג בחברת המוצא שלה‪ .‬היא קילחה את בנותיה מידי יום‬
‫והמקלחת היתה "כמו מסיבה"‪ ,‬היא דאגה לניקיון ברמה גבוהה‪ ,‬ניקיון אישי‪ ,‬כביסות ועוד (עמ' ‪ 124‬לפרו')‪ .‬עמוס‬
‫תיאר כיצד הנאשמת "תקתקה" את הבנות‪ ,‬תיאר את השמחה כשנטלי ז"ל עלתה לכיתה א'‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪22/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫‪     ‬גם הגננת של נטלי ורוני ז"ל ‪ ,‬הגב' רונית ביגל‪ ,‬העידה על תפקודה של הנאשמת כאם‪ .‬היא תיארה אותה כאם‬
‫אוהבת‪ ,‬מחזקת‪ ,‬מתעניינת בקורה בגן‪ ,‬שואלת על בנותיה‪ ,‬מסתכלת במגרות של הבנות‪ .‬העדה אישרה שהילדות‬
‫היו נקיות‪ ,‬מטופחות ומסודרות (עמ' ‪ 113-115‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬מחנכת הכיתה של נטלי ז"ל‪ ,‬בחודשים הספורים שקדמו לרצח‪ ,‬תיארה כיצד נטלי ז"ל הגיעה תמיד מסודרת‪ ,‬עם‬
‫תלבושת אחידה‪ ,‬ספרים ומביאה אוכל (עמ' ‪ 119‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪   ‬אכן אין חולק כי הילדות החסירו מהמסגרות החינוכיות מעבר למקובל וזאת לאור הקושי של הנאשמת להיפרד מהן‬
‫והקושי בהתארגנות וקימה בבוקר כדי לשלוח אותן‪ .‬ואולם גם העובדות הסוציאליות שביקשו להעביר את העניין‬
‫לועדה‪ ,‬ציינו כי פיסית הבנות טופלו ולא היה חשש לסיכון פיסי אלא אך מבחינה רגשית התפתחותית‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪     ‬יחד עם זאת היו תקופות שהנאשמת לא תפקדה כראוי‪ ,‬לא נתנה אוכל חם לבנות‪ ,‬נשארה במיטתה שעות רבות‬
‫ועמוס הביע בפני שירות הרווחה תסכול מכך (עמ' ‪ 94-96 ,91‬לפרו')‪.‬‬
‫גם מהתיעוד של גורמי הרווחה עולה כי הנאשמת בתקופות מסוימות סבלה ממצבי רוח ירודים‪ ,‬הייתה‬
‫נשארת במיטה והבנות לא יצאו מהבית‪ ,‬לא תמיד הכינה אוכל לבנות‪ ,‬הייתה בחרדה ודיכאון ותיארה‬
‫שהדבר נובע מהחובות הרבים ומהעדר תמיכה כלכלית‪ .‬רשויות הרווחה אף פנו לד"ר לוריא המטפל‬
‫בנאשמת בשלוותה כדי לקבל דיווח על מצבה הנפשי הנוכחי (‪ ,)1.4.2000‬נוכח תנודתיות רבה במצב‬
‫הנפשי וקשיי תפקוד בתקופות מסוימות‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬הנאשמת העידה כי הלכה לטיפול בשלוותה כאשר לא חשה בטוב‪ ,‬ועשתה זאת ברגל‪ ,‬באופניים או עם עמוס (עמ'‬
‫‪ 375‬לפרו' שו' ‪ .)21‬ודוק! ביקורה האחרון של הנאשמת בשלוותה הינו מחודש נובמבר ‪ ,2009‬קרי כשנה לפני‬
‫הרצח‪.‬‬

‫הנאשמת אף העידה כי הפסיקה ליטול את הכדורים ביולי ‪ 2010‬אך נטלה אותם לסירוגין כשעמוס הזכיר לה‪ ,‬וכי‬
‫הפסיקה ליטול אותם כי הרגישה טוב (עמ' ‪ 274‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬במהלך שמיעת הראיות הוצגו הודעות של אנשים שונים (שכנים‪ ,‬בתו של עמוס‪ ,‬אחיה של הנאשמת‪ ,‬גרושתו של‬
‫עמוס)‪ ,‬המתארים את הנאשמת‪ :‬כ"לא בסדר"; כמי שמתפרצת בצעקות בבית; בעלת התנהגות לא יציבה; נכנסת‬
‫למצבי רוח פעם צוחקת פעם בוכה; משפחה עם בעיות נפשיות‪" .‬היא לוקחת כדורים ולא בסדר"‪ ,‬נכנסת לתקופות‬
‫של דיכאונות ומזניחה הכל; "הרבה זמן סובלת ממצב נפשי מעורער"‪.‬‬

‫ואולם מדובר בעיקר בתיאורים פשטניים שאינם מעידים על אופן תפקודה של הנאשמת‪ ,‬פרט לנושא אי שליחת‬
‫הבנות למסגרות החינוך‪ .‬בנוסף‪ ,‬התיאורים שמסרו אינם מעידים דווקא על קיומה של הפרעה נפשית חמורה‪ ,‬אלא‬
‫על כך שסבלה מהפרעות נפשיות אחרות‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬לפיכך‪ ,‬אף שתפקודה של הנאשמת לאורך חייה לא היה תמיד תקין בכל תחומי החיים‪ ,‬הרי לא מדובר בעוצמה‬
‫ובתקופה ממושכת המתיישבים עם הפרעה נפשית חמורה‪ .‬מה עוד שהליקויים בתפקוד מתיישבים עם ההפרעות‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪23/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫שאובחנו אצלה בשילוב המצב המשפחתי הקשה‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫התנהלות הנאשמת עובר לאירועי הרצח‬
‫‪ ‬‬

‫‪     ‬הנאשמת הגדירה את מצבה בחדשים שלפני אירועי הרצח כקטסטרופה (עמ' ‪ 351‬לפרו')‪ .‬הנאשמת ציינה כי לא‬
‫ידעה מי היא בכלל וכי היתה תלושה לגמרי‪.‬‬

‫גם ד"ר אור מציין בעדותו כי תפקודה בימים שקדמו לרצח היה רע מאד (עמ' ‪ 433‬לפרו')‪ .‬ואולם בחינת הראיות‬
‫ביחס לימים הספורים שקדמו לרצח‪ ,‬מראה כי מצבה של הנאשמת לא היה כזה‪ ,‬ולתפקודה בימים אלה יש משקל‬
‫וחשיבות לצורך הכרעה בשאלת מצבה הנפשי בעת אירועי הרצח‪.‬‬

‫יצוין כבר עתה כי בסיכומי ההגנה לא הייתה התייחסות לתפקודה והתנהגותה של הנאשמת בימים הספורים שקדמו‬
‫לרצח ואף לא ביום הרצח ובמהלך הרצח עצמו‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬כך ביום א' ‪–7/11/10‬שלושה ימים לפני הרצח (שארע ביום ד')‪ ,‬הגיעה העובדת הסוציאלית שירלי לוין בשעה‬
‫‪ 14:00‬לבית הנאשמת לאחר שנטלי ז"ל לא הגיעה למועדונית‪ .‬רוני ז"ל היתה במועדונית ואילו נטלי ז"ל היתה עם‬
‫הנאשמת בבית‪ .‬העובדת הסוציאלית תיארה בהודעתה שהנאשמת עמדה על כך שבתה תאכל את ארוחת הצהריים‬
‫שהיא הכינה לה‪ .‬הנאשמת הסבירה שנטלי ז"ל לא רוצה ללכת למועדונית וכי היא יכולה לספק לה את צרכיה‪,‬‬
‫לבלות איתה‪ ,‬להכין לה צהריים‪ ,‬לשבת על שיעורי בית וכו' (ת‪ .)48/‬בהמשך נטלי אמרה לעדה שאכן היא לא רוצה‬
‫ללכת למועדונית אלא להישאר עם אמה‪ ,‬והיא התרפקה עליה והנאשמת קיבלה את זה‪ .‬העו"ס התרשמה מביקור‬
‫זה לחיוב‪" :‬יצאתי משם בהרגשה טובה מיכל דיברה לענין‪ ,‬אפילו דיווחתי ליסכה על ביקור הבית" (ת‪ 48/‬שו'‬
‫‪.)54‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬ביום ב' – ‪ ,8/11/10‬יצאה הנאשמת יחד עם נטלי ז"ל‪ ,‬בהתנדבות‪ ,‬לטיול לירושלים כהורה מלווה‪ .‬בעדותו ציין ד"ר‬
‫אור כי הנאשמת לא תפקדה היטב בטיול‪ ,‬שכן שכחה להביא כובע לבתה‪ ,‬התרגזה על המורים וההורים וישבה עם‬
‫בתה רוב הזמן (עמ' ‪ 386‬לפרו')‪.‬‬

‫ואולם‪ ,‬מעדותה של המחנכת לא עולה התנהגות חריגה‪ .‬אמנם הנאשמת שכחה להביא כובע לבתה‪ ,‬ביקשה‬
‫שהאוטובוס ימתין לה או יעבור דרכה‪ ,‬אך משהמחנכת סירבה לכך והציעה את כובעה לנטלי ז"ל‪ ,‬בא הדבר על‬
‫מקומו (עמ' ‪.)118‬‬

‫עוד עולה מעדותה כי נטלי ז"ל היתה צמודה לאמה וכי הן התעכבו יותר מאחרים בשירותים אך משהעירה על כך‬
‫לנאשמת‪ ,‬לא חזר הדבר על עצמו‪.‬‬

‫הנאשמת העידה בבית המשפט כי ההורים מאד סנובים בבית הספר אך היא עצמה ידעה איך להתמודד וניסתה‬
‫לגונן על בתה שלא תרגיש מושפלת או מפוחדת‪ .‬הנאשמת תיארה כי דיברה עם כמה אימהות נחמדות למרות‬
‫שהרגישה "אאוטסיידרית" (עמ' ‪ 278‬לפרו')‪.‬‬

‫עוד עולה מעדותה כי דאגה מבעוד מועד לכך שביום הטיול מישהו ישמור על רוני (עמ' ‪ 295‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪24/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫‪          ‬ביום ג' – ‪ 9/11/10‬יום לפני הרצח‪ ,‬הנאשמת מתקשרת בשעה ‪ 07:15‬למחנכת על מנת להודיע שנטלי ז"ל לא‬
‫תגיע לבית הספר כי היא עייפה לאחר הטיול‪ .‬כך עושה הנאשמת‪ ,‬באופן שקול ואחראי ביותר‪ ,‬ובשונה מהרגלה‪,‬‬
‫לפיו לא שולחת את הבנות למסגרת החינוכית מבלי להודיע על כך (עמ' ‪ 352‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬ביום ג' בערב‪ ,‬לאחר שנודע לעמוס שהנאשמת שוב לא שלחה את הבנות למסגרות החינוכיות‪ ,‬הוא כעס מאד‪ .‬לפי‬
‫עדותו אמר עמוס לנאשמת באותו ערב "‪ ...‬אני הולך לאחותך‪ ,‬אם את לא מפסיקה עם כל המשחקים הללו על‬
‫חשבון הקטנות‪ ,‬אנו מתגרשים" (עמ' ‪ 127‬לפרו')‪ .‬עמוס הסביר כי לא באמת התכוון לכך אך "אמרתי אולי זה‬
‫ישפיע עליה"‪ .‬בתגובה אמרה לו הנאשמת "לא כדאי לך" (עמ' ‪ 128‬לפרו')‪.‬‬

‫לאחר מכן יצא מהבית‪ ,‬חזר מאוחר וכשיצא בבוקר יום ד' לעבודה (יום הרצח) כולם עוד ישנו‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬בהתחשב במתואר לעיל ביחס להתנהגות הנאשמת‪ ,‬ניתן לומר כי בימים הספורים שקדמו לרצח תפקודה היה אף‬
‫תקין יותר מתפקודה הרגיל‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫התנהלות הנאשמת ביום הרצח‬
‫‪ ‬‬

‫‪          ‬התנהגות הנאשמת ביום הרצח חשובה לצורך בחינת יכולת השיפוט שלה ויכולתה לשלוט על מעשיה‪ .‬כאמור‬
‫ההגנה בסיכומיה כלל לא התייחסה לכך‪.‬‬

‫מעשיה ביום זה נלמדים מעדותה‪ ,‬מהודעותיהם של דני ומעמוס‪.‬‬

‫לפי דברי הנאשמת‪ ,‬היא ניסתה להתאבד בבוקרו של יום ד' באמצעות חגורה על צווארה‪ .‬הנאשמת ציינה כי גם‬
‫בעבר ניסתה להתאבד עם חגורה אך לא הצליחה אף פעם (עמ' ‪ 363‬לפרו')‪ .‬כמו כן ציינה כי הייתה לה מחשבה‬
‫בראש לקפוץ מהחלון אך היא "מתה מפחד‪ .‬זה ‪ 3-4‬קומות" (עמ' ‪ 364‬לפרו')‪.‬‬

‫עוד מציינת הנאשמת בפני ד"ר אור (ע‪ 5/‬עמ' ‪ ,)16‬כי את ניסיון ההתאבדות עשתה מאחורי הארון משום שלא‬
‫רצתה שהבנות יראו אותה (עמ' ‪ 364‬לפרו')‪.‬‬

‫לאחר שניסיון ההתאבדות לא צלח‪ ,‬הנאשמת מעשנת סיגריה ונרגעת‪ .‬בבית המשפט הסבירה כי עישנה בחדר ולא‬
‫במרפסת כי לא רצתה להשאיר את הבנות לבד‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬התנהגותה של הנאשמת‪ ,‬לפי תיאורה שלה‪ ,‬מלמדת כי היא מבינה בדיוק את מעשיה‪ ,‬מסתתרת כדי שבנותיה לא‬
‫יראוה‪ ,‬חשה פחד מקפיצה מקומה גבוהה ויודעת שבעבר ניסיונה להתאבד עם חגורה לא צלח‪ .‬הנאשמת יודעת‬
‫שאם תצא למרפסת לעשן הבנות ישארו לבד בחדר ולכן בוחרת לעשן בחדר‪ .‬מדובר בסימנים נוספים המחזקים את‬
‫המסקנה כי בעת הרצח שהתרחש באותו בוקר לא נפגעו יכולת השיפוט והשליטה העצמית של הנאשמת‪ ,‬בוודאי‬
‫לא במידה ניכרת כנדרש להפעלת סעיף ‪300‬א(א) לחוק‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬ביחס למהלך הרצח עצמו– לראשונה בבית המשפט‪ ,‬בעדותה הראשונה‪ ,‬תיארה הנאשמת כי ישות כלשהי‪ ,‬שטן‪,‬‬
‫שידעה אף לתארה בצבע וצורה‪ ,‬הכריחה אותה לרצוח את בנותיה (עמ' ‪ 279‬לפרו')‪ .‬על גרסה זו חזרה גם בפני‬
‫ד"ר אור בפגישה הראשונה‪ ,‬שם גם תיארה סימפטומים של הזיות שמיעה וראיה‪.‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪25/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫ד"ר אור מציין בחוות דעתו כי המניע הפסיכוטי לא אמין וכי היא ניסתה לפברק סימפטומים של הזיות‪ .‬ד"ר אור סבור‬
‫שמישהו בכלא עזר לה להמציא את הסיפור (עמ' ‪ 425‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬יחד עם זאת אפילו בתיאור האירוע כתגובה לדרישות השטן‪ ,‬מתארת הנאשמת התנהגות המלמדת על הבנה‬
‫ובחירה‪.‬‬

‫כך לפי גרסתה זו‪ ,‬היא לא רצתה לרצוח את הבנות והתחננה לשטן שיניח לה‪ ,‬היא ניסתה להתאבד ולא הצליחה‪,‬‬
‫היא ביקשה מהשטן שייקח את החיים שלה ולא של הבנות‪ ,‬אך הוא הכריח אותה לעשות זאת (עמ' ‪279-281‬‬
‫לפרו')‪.‬‬

‫הנאשמת היא שבחרה את אופן הרצח‪ ,‬בחניקה‪ ,‬בגרב‪ ,‬קודם את רוני ז"ל ורק אח"כ את נטלי ז"ל (עמ' ‪369-370‬‬
‫לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫בעדותה השניה בבית המשפט‪ ,‬חרף התרשמותו של ד"ר אור‪ ,‬הנאשמת לא חוזרת בה מגרסת הישות‬ ‫‪      ‬‬

‫הרוחנית‪-‬השטן שכפה עליה את המעשה‪ .‬היא מציינת שכעת יש לה "בלק אאוט טוטלי" לגבי יום הרצח‪ ,‬אך אם‬
‫העידה כך בפעם הקודמת‪ ,‬זו אמת (עמ' ‪ 365‬לפרו')‪.‬‬

‫עובדה זו כשלעצמה מקשה על קבלת עמדת ההגנה‪ .‬הנאשמת עצמה‪ ,‬בעדותה השניה מאשרת שוב את גרסת‬
‫השטן שנמצאה לא אמינה ונובעת ממניפולציה אף לפי שיטתו של מומחה ההגנה‪ .‬הנאשמת אמנם מנסה בכל‬
‫מאודה להתחמק ממתן תשובות לגבי השטן אך לא מכחישה את קיומו ואף מגדילה לעשות שראתה גם בכלא "את‬
‫הלילית וזו לא המצאה" (עמ' ‪ 367‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬הנאשמת מתארת כי לפני שרצחה את בנותיה‪ ,‬כשחשה בנוכחות השטן והרגישה רע צעקה כל הבוקר בפחד‪,‬‬
‫בהיסטריה לדני‪ ,‬יצאה מהחדר וניסתה למצוא את דני שיעזור לה (עמ' ‪ .)303-305‬בשחזור תיארה שיצאה לחדרו‬
‫של דני אך לא מצאה אותו שם ולא היה אף אחד בדירה‪ .‬הנאשמת מציינת כי אינה חושבת שדני היה במהלך כל‬
‫הבוקר בדירה (עמ' ‪ 304‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪        ‬ואולם‪ ,‬הודעתו של דני הוגשה בהסכמה תחת חקירתו‪ ,‬והוא מסר כי היה כל הבוקר בבית‪ ,‬וכי בסביבות השעה‬
‫‪ 11:00‬היא פתחה את דלת חדרו‪ ,‬ראתה אותו וסגרה את הדלת‪ .‬דני ציין שלא שמע צעקות אלא שמע דיבורים של‬
‫הנאשמת והילדות (ת‪81/‬א')‪.‬‬

‫זאת ועוד‪ ,‬במענה לכתב האישום הודתה הנאשמת בסעיף ‪ 8‬לעובדות כתב האישום‪ ,‬לפיהן דני נותר בדירה באותו‬
‫יום‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬בבוקרו של יום הרצח‪ ,‬בניגוד להרגלה‪ ,‬הנאשמת לא התקשרה לעמוס ולא ענתה לשיחות הרבות שחייג לטלפון‬
‫שלה‪ 7 ,‬שיחות כעולה מפלט השיחות (ת‪ .)46/‬לנאשמת לא היה הסבר ממשי מדוע לא התקשרה לנאשם כהרגלה‬
‫ומדוע לא ענתה לשיחות כה רבות‪ .‬היא השיבה "לא ידעתי בכלל איפה הטלפון נמצא‪ ,‬אולי הטלפון היה על שקט"‬
‫(עמ' ‪ 361‬לפרו')‪ .‬ואולם לאחר ביצוע הרצח‪ ,‬בשעה ‪ 13:10‬התקשרה הנאשמת מהטלפון שלה לעמוס ליידע אותו‬
‫שחנקה את הבנות למוות‪.‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪26/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬התנהגותה של הנאשמת במהלך הרצח אינה אימפולסיבית או רגעית‪ .‬מדובר באירוע שאינו קצר וכולל מספר‬
‫שלבים הנלמדים מדבריה שלה במהלך החקירה‪ :‬הנאשמת נועלת את דלת החדר בעזרת המפתח שהיה ברשותה‪,‬‬
‫כך שאין יוצא ואין בא לחדר ללא שליטתה; הנאשמת מוציאה גרב ממגירה וחונקת באמצעותה את רוני ז"ל‬
‫המתנגדת לה ואף שורטת אותה; נטלי ז"ל‪ ,‬העדה למעשים‪ ,‬מבקשת לעשות פיפי אך הנאשמת לא מאפשרת לה‬
‫זאת והיא מטילה את מימיה במיטה; לפי השחזור שביצעה‪ ,‬לאחר הרצח של רוני ז"ל‪ ,‬הנאשמת יוצאת מהחדר‪,‬‬
‫מסתובבת בדירה‪ ,‬פותחת את דלת חדרו של דני וחוזרת לחדרה; הנאשמת חונקת באופן דומה את נטלי חרף‬
‫התנגדותה; מיד לאחר מכן היא משכיבה את שתי הבנות זו לצד זו במיטתה‪ ,‬ומכסה אותן בסדין עד ראשן‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬עיננו הרואות‪ ,‬כי התנהגות הנאשמת במהלך הרצח‪ ,‬כפי שתוארה בחקירותיה ובשחזור‪ ,‬מלמדת על כך שהיא‬
‫ידעה את שעשתה‪ ,‬שלטה במעשיה ולא ניתן לומר שהיתה פגיעה ניכרת ביכולת שיפוטה ושליטתה העצמית‪.‬‬

‫אין בגרסתה של הנאשמת לפיה השטן הורה לה להרוג את בנותיה כדי להרים את הנטל המוטל עליה‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫מדובר בגרסה כבושה והיא לא אמינה אף על מומחה ההגנה‪ .‬שנית‪ ,‬אף לפי גרסה זו‪ ,‬כפי שפורט לעיל‪ ,‬הנאשמת‬
‫הבינה את הדרישה להרוג את בנותיה‪ ,‬לא רצתה בכך‪ ,‬התחננה שלא לעשות כן‪ .‬היא זו שבחרה את אופן הריגת‬
‫הבנות‪ ,‬האמצעי‪ ,‬סדר ההריגה וכיו"ב‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫התנהלות הנאשמת בסמוך לאחר הרצח‬
‫‪ ‬‬

‫‪     ‬על פי חוות דעתו של ד"ר זייצב שהוגשו בהסכמה ללא חקירתו‪ ,‬מותה של רוני התרחש בין השעות ‪9:30-11:30‬‬
‫ומותה של נטלי בין השעות ‪ .8:45-10:45‬לאור פלט שיחות הטלפון והודעתו של דני שהוגשו בהסכמה‪ ,‬יש לצמצם‬
‫את השעות‪ ,‬שכן בשעה ‪ 9:42‬שמע את הבנות והנאשמת מדברות בחדרן‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬בסמוך לשעה ‪( 11:00‬לפי הודעתו של דני ככל הנראה בסמוך לאחר חניקת הבנות‪ ,‬בהסתמך על דבריה בשחזור‬
‫ת‪34/‬ג' ובשילוב עם שעת המוות המשוערת‪ ,‬או לכל המוקדם לאחר רציחתה של רוני‪ ,‬כפי שטענה הנאשמת‬
‫בחקירתה)– פותחת הנאשמת את דלת חדרו‪ ,‬רואה אותו‪ ,‬סוגרת את הדלת וחוזרת לחדרה‪ .‬משלב זה עד שעמוס‬
‫מתקשר לדני כשנודע לו מהנאשמת על מעשיה – דני נמצא בדירה אך לא שומע דבר‪.‬‬

‫קרי‪ ,‬הנאשמת לא קוראת לעזרה‪ ,‬לא מנסה להציל את בנותיה באופן כלשהו‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬בשעה ‪ 13:10‬הנאשמת מתקשרת לעמוס‪ ,‬אומרת לו לבוא מהר הביתה ומסבירה שחנקה את הבנות‪ .‬עמוס ציין‬
‫בהודעתו שהנאשמת דיברה בקור רוח וחזרה מספר פעמים על המשפט שחנקה את בנותיה (ת‪ 66/‬שו' ‪.)88-90‬‬

‫מכל מקום דבריה לעמוס‪ ,‬לפיהם חנקה את הבנות למוות‪ ,‬מלמדים כי ידעה והבינה היטב את שעשתה‪ ,‬בניגוד‬
‫להתנהגותה המגמתית והמניפולטיבית בהמשך‪ ,‬לפיה אינה זוכרת כלל את שהיה‪.‬‬

‫בהמשך‪ ,‬הנאשמת מתקשרת למשרדה של אחותה‪ ,‬מדברת עם המזכירה בבכי וצרחות‪ ,‬ומבקשת שתמסור‬
‫לאחותה‪ ,‬באופן לא ברור לגמרי‪ ,‬על מות הבנות (ת‪.)76/‬‬

‫‪ ‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪27/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫‪            ‬סמוך לאחר הרצח‪ ,‬בשעה ‪ ,13:30‬כשהגיעו השוטרים לזירה ובה נכחו הנאשמת ודני‪ ,‬הנאשמת ידעה לומר‬
‫לשוטרים שאין לדני קשר לאירוע– התנהגות המלמדת היטב על מצבה והבנתה מי אחראי למעשי הרצח‪.‬‬

‫כך כתב רפ"ק בן שטרית‪" :‬היא אמרה לנו שהיא לקחה לבנות את החיים וניסתה להתאבד והתקשרה לעמוס‬
‫בעלה ואמרה לו על כך‪ ,‬בנוסף טענה כי נכנס בה שטן וכי אחיה היה בבית ולא שמע כלום ממה שקרה"‬
‫(ת‪.)21/‬‬

‫לא בכדי העיד רפ"ק בן שטרית‪ ,‬שהתרשמותו הייתה שהיא ידעה היטב מה היא אומרת‪ ,‬מה היא ביצעה ומדוע‬
‫הרחיקה את אחיה שעל פניו היה בבחינת חשוד בעיני המשטרה‪ ,‬כמי שנמצא בזירה ואף נעצר (עמ' ‪ 69‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪            ‬ניסיון התאבדותה לאחר הרצח באמצעות אקדחו של עמוס אינו ממשי ורציני‪ .‬הנאשמת כלל לא הוציאה את‬
‫האקדח מנרתיקו ואינה יודעת לירות באקדח (עמ' ‪ 365‬לפרו')‪ .‬מדובר בניסיון התאבדות שאינו אמיתי בדומה‬
‫לגרסתה לפיה ניסתה להתאבד באמצעות חגורה עובר לחניקת הבנות‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬עוד בזירה‪ ,‬זמן קצר לאחר הרצח‪ ,‬כבר מוסרת הנאשמת‪" :‬הרגשתי שנכנסתי בי שטן‪ ,‬לא ראיתי כלום‪ ...‬זו‬
‫היתה אי שפיות זמנית" (ת‪ ,20/‬ת‪ .)21/‬על משפט זה של אי שפיות זמנית היא חוזרת בהמשך חקירותיה וגם‬
‫בבדיקות הפסיכיאטריות‪ .‬ניכר כי הנאשמת הכינה מראש תשובתה זו ודאגה לחזור עליה פעמים רבות‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫התנהלות הנאשמת בחקירות‬
‫‪ ‬‬

‫‪    ‬במהלך חקירותיה במשטרה היתה הנאשמת מגמתית‪ ,‬מניפולטיבית‪ ,‬עם זיכרון סלקטיבי‪ .‬למרות דבריה הברורים‬
‫לעמוס כי חנקה את בנותיהם למוות‪ ,‬הרי במהלך החקירות השיבה שאינה זוכרת מה קרה‪ ,‬אינה יודעת איפה‬
‫הבנות (ת‪11/‬א)‪ ,‬אינה יודעת מדוע עצורה (ת‪ ,)6/‬לא נכון שהיא רצחה את הבנות‪ ,‬אח"כ מודה שהיא רצחה אותן אך‬
‫לא תכננה זאת‪ ,‬היתה באי שפיות זמנית (ת‪12/‬א)‪ ,‬עשתה את המעשה‪ ,‬לא במודע‪ ,‬לא זוכרת אפילו שעשתה זאת‬
‫(ת‪12/‬א)‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬בשחזור הראשון ביום הרצח‪ ,‬הנאשמת מתיישבת על הרצפה ומסרבת ללכת לחדר בו אירע הרצח‪ .‬כעבור כ‪10 -‬‬
‫דקות כשנכנסת לחדר‪ ,‬היא נופלת על הרצפה‪ ,‬מראים לה תמונה של בתה והיא מפילה את התמונה‪ ,‬מסבירה‬
‫שעשתה זאת לא מרוע לב אלא מ"אישיות"‪ .‬כשנשאלת אם השתמשה במשהו לצורך ביצוע הרצח אומרת שעם היד‬
‫ולא זוכרת אם היה אמצעי נוסף‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬המשך חקירותיה במשטרה נעשה רק ביום ‪ ,22/11/10‬לאחר שהייתה בהסתכלות ונמצאה כשירה לעמוד לדין‬
‫ולמעצר‪ .‬הנאשמת מציינת שראתה חללית בכלא‪ ,‬שמשהו השתבש לה בראש ואינה יודעת מדוע עשתה את‬
‫המעשה‪" .‬הייתי בן אדם נורמלי לחלוטין פתאום משהו השתבש לי במוח‪ ..‬אז אתם אומרים שאני כשירה לדין‬
‫ואני יהיה בכלא כל החיים שלי" (ת‪ 15/‬עמ' ‪.)5‬‬

‫לאחר שהנאשמת קוראת את האמרה שנגבתה ממנה מציינת‪" :‬זה לא גרימת מוות בכוונה תחילה‪ ..‬וגם לא היתה‬
‫לי כוונה לרצוח אותם"‪.‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪28/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬בחקירתה ביום ‪ ,25/11/10‬הנאשמת מתעסקת מאד בגורלה‪ :‬היא תשב שנים רבות בכלא‪ ,‬אף אחד לא יסלח לה‪,‬‬
‫מתעניינת בסעיף החוק בו היא מואשמת‪ .‬בהמשך מציינת שחנקה קודם את רוני ואח"כ את נטלי‪ ,‬בוכה ומציינת‬
‫שאינה יודעת מדוע עשתה זאת‪ .‬כשנשאלת איך חנקה את רוני‪ ,‬היא מבקשת לצאת החוצה ואח"כ מספרת שחנקה‬
‫אותה עם גרב על הצוואר ובהמשך משיבה שאולי החניקה של נטלי היתה גם עם הגרב (ת‪.)25/‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬בחקירתה הבאה‪ ,‬ביום ‪ ,2/12/10‬הנאשמת מסרבת להיכנס לחדר החקירות‪ ,‬שותקת ולא משתפת פעולה‪ ,‬צועקת‬
‫שיעזבוה במנוחה ואומרת מספר פעמים שלא עשתה זאת בכוונה תחילה (ת‪.)31/‬‬

‫לאחר החקירה‪ ,‬מצליח רפ"ק רפי סעדון לשכנע את הנאשמת לבצע שחזור כדי שיבינו את גרסתה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬בשחזור השני‪ ,‬הנאשמת מדגימה את החניקה על בובה‪ ,‬עם גרב שלדבריה היתה כחולה‪ .‬בתגובה לחניקתה של‬
‫רוני‪ ,‬נטלי בכתה‪ .‬אחרי חניקת רוני הנאשמת יצאה מהחדר וחיפשה את דני אך לא ראתה אותו‪ ,‬היא חזרה לחדר‪,‬‬
‫נטלי היתה צריכה פיפי "כשלקחתי את החיים שלה הייתה עם פיפי"‪ .‬אחרי שחנקה את שתיהן הניחה אותן אחת‬
‫ליד השניה במיטתה (ת‪.)34/‬‬

‫‪    ‬‬

‫‪   ‬השוטרים תיארו את התרשמותם מהנאשמת ומהתנהלותה בחקירות‪ ,‬התרשמות אשר תואמת לחלוטין את הנראה‬
‫ונשמע בתיעוד החקירות כמו גם במהלך עדותה בבית המשפט‪.‬‬

‫כך‪ ,‬תיארה רס"ר דנה גמזו‪" :‬היתה מניפולטיביות מסוימת בתשובותיה‪ ,‬לפי התרשמותי היו מבטים לסירוגין‬
‫שהתפקיד שלה היה לבחון תגובות שלנו‪ ,‬ראינו דוגמא בולטת בהובלה והצבעה ראשונה‪ ,‬של התמוטטות לפני‬
‫שמתחילים את ההובלה‪ ...‬היא מפוקסת ומקשיבה‪ ,‬במהלך ההובלה והצבעה סערת רגשות שאני לא ממעיטה‬
‫בערכה‪ ,‬אך זה היה מאד מכוון על פניו‪ ,‬ובסיום שוב עונה לשאלות‪ ,‬יושבת ומקשיבה‪ ...‬התרשמנו לא פעם שהיו‬
‫מניפולציות של אני רוצה סיגריה‪ ,‬כהתניה מסוימת‪ ,‬לעלות לקבר ולדבר עם עמוס‪ ,‬כל מיני התניות שהשאירו‬
‫את הרושם שיש הגיון וחשיבה מאחורי" (עמ' ‪ 50‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬עוד העידה השוטרת כיצד הנאשמת התעניינה אם הנושא נמצא בחדשות (עמ' ‪ 46‬לפרו')‪ ,‬ושהזיכרון שלה ביחס‬
‫לאירוע היה סלקטיבי‪ ,‬בפרט שביום האירוע התקשרה לעמוס התוודתה שחנקה את הבנות וכן בפני השוטרים‬
‫שהגיעו לדירה (עמ' ‪ 58‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬גם רפ"ק שלומי בן שטרית תיאר את התנהלותה באופן דומה‪" :‬כשהיא רצתה להעביר מסרים מסוימים היא‬
‫העבירה בצורה ברורה ולאחר מכן אחרי שדיברה ונפתחה קצת היא נסוגה לאחור ואמרה אני באי שפיות‬
‫זמנית‪ ...‬כל פעם נחשפה‪ ...‬הלכה לכיוון ההודאה כל פעם דאגה להזכיר לנו שיש את זה ברקע‪ ,‬אני משאירה‬
‫לעצמי טענת הגנה‪( "...‬עמ' ‪ 70‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪29/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫‪    ‬החוקרים העידו‪ ,‬כפי שהדבר גם בא לידי ביטוי בצפיה בתיעוד‪ ,‬כי הנאשמת היתה מגמתית ומחושבת בתגובותיה‪,‬‬
‫תשובותיה והתנהגותה‪ .‬כך‪ ,‬לדברי רפ"ק בן שטרית‪" :‬כשהיא רצתה להעביר מסרים היא אמרה זאת בצורה‬
‫ברורה‪ ,‬כשהיא רצתה לגמגם גמגמה‪ ,‬היא שלטה יפה מאד במה שהיא רצתה‪ .‬זה מה שהבנתי" (עמ' ‪73‬‬
‫לפרו')‪.‬‬

‫עוד העיד פקד וקנין כי במהלך השחזור היא כשלה באופן מכוון ובשום סיטואציה לא התעלפה (עמ' ‪ 174‬לפרו')‪,‬‬
‫באופן מובן היא רצתה לשבת ולנוח על הרצפה כשחזרה למקום בו רצחה את בנותיה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬גם החוקר רפי סעדון ציין כי תשובותיה של הנאשמת היו די חמקניות‪" :‬היא ידעה להסביר דברים שאירעו לפני‬
‫המקרה‪ ,‬דברים שאירעו לאחר המקרה ודברים שאינם רלוונטיים למקרה‪ ,‬ומגיעים למקרה עצמו בו כל פעם‬
‫נותנת התייחסות אחרת‪ ,‬לא זוכרת‪ ,‬ראיתי את השטן מולי‪( "...‬עמ' ‪ 179‬לפרו')‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫התנהלות הנאשמת בבדיקות הפסיכיאטריות‬
‫‪ ‬‬

‫‪     ‬גם במהלך הבדיקות הפסיכיאטריות נראית מגמתה של הנאשמת שלא לזכור את האירועים ולהחמיר את מצבה‬
‫הנפשי עובר למעשי הרצח ולאחריו‪ ,‬כל זאת הגם שידעה לספר לעמוס ולחוקרים כי חנקה את הבנות‪.‬‬

‫בבדיקתה הראשונה ביום הרצח בשעה ‪ ,2:45‬השיבה שאינה זוכרת את האירועים באותו יום‪ ,‬הייתה ב"אי שפיות‬
‫זמנית"‪ ,‬בשבועות האחרונים סבלה מדיכאון‪ ,‬ראתה שחור בעיניים‪ ,‬סובלת כל הזמן‪ .‬עם זאת ידעה לספר שהיו‬
‫מריבות עם בעלה והוא עזב את הבית ערב קודם ואינה יודעת היכן הוא מאז (ת‪90/‬א ‪ +‬ת‪90/‬ב)‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬בבדיקתה הבאה ביום ‪ ,14/11/10‬שיתוף הפעולה שלה היה חלקי‪ ,‬מסרה שזמן רב עוקבים אחריה באופן רוחני‪,‬‬
‫שומעת רעשים באוזניים כמו "פו"‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬בתום ההסתכלות בין התאריכים ‪ ,15-19/11/10‬מצוין שוב ששיתוף הפעולה חלקי‪ ,‬קיימת מגמתיות בתשובותיה‬
‫הקשורות לריכוז תפיסה‪ ,‬לזיכרון ולהליך המשפטי‪ .‬היא עונה "לא זוכרת" גם על אירועי חיים מכוננים (מי גר בבית)‪,‬‬
‫אך כשלוחצים עליה עונה באופן ברור‪ .‬מתקשה לחשב תרגיל אולם תרגיל אחר ברמת קושי דומה נפתר בקלות‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪            ‬בבדיקות נוספות ביום ‪ ,9/2/11‬שיתפה פעולה‪ ,‬סיפרה שבתקופה שקדמה לרצח חשה מחנק בשל הבעיות‬
‫והחובות‪ ,‬כעסה על בעלה שלא ישן בבית לעיתים קרובות וחשבה שגם בלילה שקדם לרצח לא ישן בבית‪ .‬ניסתה‬
‫לחנוק עצמה ביום הרצח עם חגורה אך לא הצליחה‪ .‬כשנשאלה אם רצתה לסיים את החיים של שלושתן בתחילה‬
‫הנהנה לחיוב וכשנשאלה שוב השיבה בשלילה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪   ‬בבדיקה ביום ‪ ,21/2/11‬הרגישה כעס כלפי כולם‪ ,‬לרבות בעלה וציינה שלא מבינה מדוע ביצעה את המעשה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪30/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫‪     ‬בדיקותיה על ידי ד"ר אור פורטו בהרחבה‪ ,‬בחלקן תיארה את השטן שכפה עליה את רצח הבנות ותיארה הזיות‬
‫שמיעה וראיה‪.‬‬

‫כזכור‪ ,‬אף ד"ר אור התרשם לפחות משתי בדיקותיה הראשונות‪ ,‬כי התנהגותה הייתה מניפולטיבית‪ ,‬שיתוף‬
‫הפעולה חלקי ותיארה סימפטומים פסיכוטיים לא אמינים‪.‬‬

‫בבדיקתה השניה סיפרה כי לפעמים שומעת את השטן בכלא ואמרה שאינה זוכרת את אירוע הרצח ולא מוכנה‬
‫לשתף פעולה בשיחה אודותיו‪.‬‬

‫גם בבדיקתה השלישית אינה זוכרת את שארע‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫התנהלות הנאשמת בבית המשפט‬
‫‪ ‬‬

‫‪    ‬באופן דומה להתנהלותה בחקירות‪ ,‬הנאשמת הייתה מגמתית ומניפולטיבית גם בזמן העדתה בבית המשפט‪ .‬היא‬
‫הקפידה בשתי הפעמים בהן העידה לדבר בלחש כשדיברה על אירוע הרצח‪ ,‬אך לעומת זאת בנושאים אחרים‪ ,‬גם‬
‫אם נאמרו מיד בסמוך‪ ,‬דיברה בקול רם ובכעס‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬בעדותה הראשונה ביוני ‪ ,2012‬בחקירתה הראשית מוסרת לראשונה גרסה מפורטת ומלאה אודות השטן‪ ,‬דמותו‪,‬‬
‫מראהו והתקשורת עמו ביום האירוע ודרישתו שתהרוג את הבנות (כפי שפורט לעיל)‪ .‬היא מתארת את ניסיון‬
‫ההתאבדות בחניקה באמצעות חגורה‪ ,‬וכן כי התעללו בה פיסית ונפשית במהלך החקירות ופורצת בבכי‪ .‬הנאשמת‬
‫אף מספרת שגם בכלא סוהרת ואסירות הבחינו באותה דמות שטן‪ ,‬אשר נראתה במצלמות במשל"ט (עמ' ‪297‬‬
‫לפרו')‪.‬‬

‫כאשר נשאלת הנאשמת על האופן בו חנקה את הבנות‪ ,‬היא משיבה שאינה זוכרת‪ ,‬כל זאת למרות ששחזרה‬
‫והדגימה זאת בעבר (עמ' ‪.)302‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬גרסתה של הנאשמת אשר נמסרה בפירוט אודות השטן‪ ,‬לראשונה בבית המשפט‪ ,‬הינה כבושה‪ ,‬אינה אמינה ואף‬
‫נמצאה ככזו גם ע"י מומחה ההגנה‪.‬‬

‫ודוק‪ .‬עד לחקירתה הראשית כפרה הנאשמת בכך שהיא זו שהרגה את הבנות ונטען כנגד קבילות אמרותיה בהן‬
‫הודתה ברציחתן‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬בעדותה השניה ב‪ ,4/2013 -‬ציינה הנאשמת שאינה זוכרת דבר מיום הרצח‪ ,‬יש לה "בלאק אאוט"‪ ,‬כל זאת לאחר‬
‫שבעדותה הראשונה מסרה תיאור מפורט ומלא על התנהלותה מול השטן!‬

‫במהלך עדות זו ציינה אמנם שאינה זוכרת שהיה שטן בחדר ביום האירוע‪ ,‬אך מיד כשהתובעת מזכירה לה זאת‪,‬‬
‫נזכרת בו‪ ,‬מתארת שנתן לה סימן לא להתאבד‪ ,‬היא שמעה והרגישה את השטן אך לא ראתה אותו והתיאור‬
‫שמסרה בעדותה הקודמת היה מדמיונה‪ .‬הנאשמת אמרה‪" :‬מה שחוויתי חוויתי ואני מאמינה במה שחוויתי‬
‫וסיפרתי את מה שחוויתי ואני הולכת עם זה עד הסוף ואני לא משקרת ואני אמיתית ואני הולכת עם זה עד‬
‫הסוף ואני לא משקרת‪ ...‬אני לא רוצה להיכנס לזה למה זה הולך לסבך לי את המוח ויש לי כבר ככה בעיות‬
‫פסיכיאטריות בכלא" (עמ' ‪ 367‬לפרו')‪.‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪31/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬כשהתובעת מבקשת לברר פרטים נוספים על ההתנהלות מול השטן הנאשמת משיבה‪" :‬מה אני אכנס עכשיו‬
‫לדברים רוחניים? ביהמ"ש לא יאמין למה שאני אומרת אז למה להיכנס לזה? אני לא רוצה להיכנס לזה‪ ,‬אני‬
‫מצטערת" (עמ' ‪ 366‬לפרו')‪ .‬ובאופן נחרץ‪ ,‬מופגן ומגמתי העידה‪" :‬נצא מנקודת הנחה שהיום יש לי בלק אאוט‬
‫טוטאלי‪( "...‬עמ' ‪ 365‬לפרו')‪ .‬עם זאת‪ ,‬זכרה שחיפשה ומצאה את הטלפון של עמוס כדי להתקשר אליו (עמ' ‪376‬‬
‫לפרו')‪ .‬כך גם זכרה היטב את האונס שעברה בין הגילאים ‪ .3-7‬זיכרון סלקטיבי כפי שהיה בחקירות ובפני‬
‫הפסיכיאטרים‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪          ‬בנוגע להיותה קורבן לאונס כנטען על ידה‪ ,‬התביעה בסיכומיה ביקשה ללמוד מהתיאור‪ ,‬מהזיכרון מגיל צעיר‬
‫ומסתירות שעלו בעדות הנאשמת – כי מדובר בהגזמה‪ ,‬מגמתיות עד שקר‪ .‬ואולם‪ ,‬לטעמי לא הונחה תשתית‬
‫ראייתית מספקת כדי לקבוע אם מדובר בתיאור עובדתי או דמיוני‪ ,‬מומצא וכיו"ב‪ .‬נכון שהנאשמת לא הייתה עקבית‬
‫בתיאור הפרטים הנוגעים לאונס שעברה לטענתה‪ ,‬ואולם‪ ,‬נוכח הזמן הרב שחלף מאז האירוע הנטען אין ליתן לכך‬
‫משקל‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬בחקירה ראשית תיארה הנאשמת את התקופה שקדמה לרצח‪ ,‬וטענה שהייתה במצב "קטסטרופה‪ ...‬לא ידעתי‬
‫בכלל מי אני‪ ,‬לא ידעתי מי אני בכלל כאילו הרגשתי שאני כבר לא יודעת מי אני‪ ,‬מי זו מיכלי‪ ...‬לא הרגשתי את‬
‫עצמי רוחנית ופיסית‪ ,‬במיוחד רוחנית‪ ...‬הייתי תלושה לגמרי" (עמ' ‪ 352‬לפרו')‪ .‬יחד עם זאת לא הייתה לה‬
‫תשובה מדוע לא הלכה לטיפולים אם הרגישה כך (עמ' ‪ 374‬לפרו')‪ .‬תיאור זה אינו מתיישב עם התנהלותה‬
‫ותפקודה בתקופה שקדמה לרצח‪ ,‬גם אם תפקודה לא היה תקין לגמרי בהתחשב מההפרעות מהן סובלת‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬לא היה שינוי קיצוני לרעה לעומת תפקודה הרגיל‪ ,‬שממילא לא היה תקין‪ ,‬כפי שהנאשמת באופן לא אמין‬
‫ומגמתי תיארה בעדות זו‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫שקרים ואי דיוקים של הנאשמת‬
‫‪ ‬‬

‫‪   ‬בנוסף להתרשמות כי מדובר בנאשמת מניפולטיבית ומגמתית‪ ,‬נמצאו גם אי דיוקים ושקרים במספר נקודות‪.‬‬

‫כך‪ ,‬מסרה בעדותה בבית המשפט במסגרת מגמתה להחמיר את מצבה הנפשי‪ ,‬כי "הרבה פעמים ביקשתי‬
‫שיאשפזו אותי‪ ,‬רציתי להתאשפז אבל הם לא ראו צורך‪ .‬הייתי מבקשת שיאשפזו אותי" (עמ' ‪ 351‬לפרו')‪.‬‬

‫ואולם‪ ,‬כפי שפורט לעיל‪ ,‬מהתיעוד הרפואי עולה כי היא "אינה מעוניינת באשפוז מלא ואין עילה לאשפוז כפוי"‬
‫(ת‪ 86/‬מיום ‪.)8/2/07‬‬

‫כשעומתה הנאשמת עם נתון זה‪ ,‬היא השיבה במניפולטיביות כי בתוך תוכה רצתה את האשפוז‪ ,‬גם אם אמרה את‬
‫היפוכו של דבר לרופאה (עמ' ‪ 374‬לפרו')‪.‬‬

‫כשהתובעת אינה מרפה ממנה‪ ,‬הנאשמת שוב מתעשתת ומשיבה‪" :‬היום בדיעבד אני חושבת שאז רציתי להיות‬
‫מאושפזת" (עמ' ‪ 375‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬הנאשמת עומתה עם דבריה במיון בשלוותה בסמוך לאחר הרצח‪ ,‬לפיהם אמרה שבעלה גר איתה בבית עד‬
‫אתמול‪ ,‬אתמול יצא ואינה יודעת היכן הוא מאז‪ .‬בתגובה התרעמה הנאשמת ואמרה שזהו שקר‪ ,‬ושלא אמרה את‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪32/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫הדברים‪ .‬היא חזרה על כך מספר פעמים ואף מוכנה להישבע בספר התנ"ך שלא אמרה זאת (עמ' ‪353-354‬‬
‫לפרו')‪.‬‬

‫כאשר עומתה הנאשמת עם כך שגם לד"ר לבן אמרה שבעלה תכנן לעזוב את הבית‪ ,‬לא ראתה אותו מיום שלישי‬
‫ולא יודעת היכן ישן (כעולה מרשומותיה בנ‪ ,)11/‬לאחר שהשמיצה את ד"ר לבן כמי שסילפה דברים והיתה אכזרית‬
‫כלפיה‪ ,‬אישרה שכן אמרה זאת לד"ר לבן אך עמדה בתוקף על כך שלרופאים בשלוותה לא אמרה זאת (עמ' ‪354‬‬
‫שו' ‪.)11-19‬‬

‫ברי כי לרופאים בשלוותה לא היה יכול להיות מידע כזה אלא מפי הנאשמת‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬הנאשמת מסרה גרסאות סותרות כשעומתה עם גרסתו של דני‪ ,‬לפיה התקשרה לאמו של תלמיד איתו עבד‪,‬‬
‫סיפרה שהיה מאושפז והדבר הביא לפיטוריו‪ .‬בחקירותיה‪ ,‬הגם שנשאלה על כך על פני עמודים שלמים‪ ,‬סירבה‬
‫להשיב‪ .‬כשעומתה עם פלט לפיו התקשרה לדורית שטרן‪ ,‬כל שהיה לה להשיב‪ ,‬מספר רב של פעמים‪ ,‬מי זו דורית‬
‫שטרן‪ ,‬אך סירבה להשיב על השאלה עצמה (ת‪31/‬ג')‪ ,‬לפיכך היה צורך לבדוק את טענתו של דני‪ ,‬ולצורך כך נחקרו‬
‫הגב' שטרן והוצאו פלטי שיחות רלבנטיות‪.‬‬

‫בבית המשפט חזרה בה מכפירתה‪ ,‬והודתה שאכן נהגה באופן "לא בסדר" והביאה לפיטוריו‪ .‬כאשר עומתה עם‬
‫כפירתה בכך בחקירתה במשטרה‪ ,‬עמדה בתוקף על כך שהודתה בפני השוטרים שעשתה כן (עמ' ‪ 286‬לפרו')‪.‬‬

‫ואולם אם כך היה מצב הדברים‪ ,‬מדוע היה צריך להוסיף ולחקור גם גורמים אחרים?! באמרתה כפי שעולה‬
‫מהתמליל ת‪31/‬ג' היא מסרבת בתוקף להשיב על שאלות בנושא זה‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪   ‬עוד יש להזכיר את גרסתה לפיה צעקה כל הבוקר בפחד ובהיסטריה בחיפושים אחר דני אך הוא לא היה (ר' למשל‬
‫עמ' ‪ 303‬לפרו')‪.‬‬

‫ואולם‪ ,‬אמירה זו עליה חזרה מספר פעמים‪ ,‬אינה מתיישבת כלל וכלל עם הודעתו של דני שהוגשה בהסכמה תחת‬
‫עדותו‪ ,‬כפי שפורט לעיל‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫תפקוד הנאשמת בכלא‬
‫‪ ‬‬

‫‪          ‬כפי שעולה מהראיות‪ ,‬מעדותה של ד"ר לבן שבדקה את התיעוד הרפואי משב"ס‪ ,‬ומעיון בתיעוד עצמו‪ ,‬מאז‬
‫מעצרה מטופלת הנאשמת תרופתית בתרופות נוגדי דיכאון ומייצבי אפקט הניתנות להפרעות אישיות ולא למחלות‬
‫פסיכוטיות‪ .‬גם ד"ר אור מסכים כי הטיפול התרופתי שמקבלת הנאשמת בכלא יכול לשקף גם טיפול במצב של‬
‫הפרעת הסתגלות עם מאפיינים דכאוניים וחרדתיים (עמ' ‪ 383‬לפרו')‪ .‬בכל התקופה הזו היא לא נזקקה לאשפוז‬
‫פסיכיאטרי למרות האירוע החמור של מות הבנות ותוצאותיו הקשות‪ ,‬ולא היו החמרות משמעותיות במצבה הנפשי‪.‬‬
‫כלשונה של ד"ר לבן‪" :‬הייתי מצפה שתהיה החמרה כזו אם הייתה הפרעה נפשית חמורה‪ ,‬הייתי מצפה שתפתח‬
‫מצבים פסיכוטיים או מצבים דיכאוניים קשים‪ ,‬שתזדקק לאשפוז ושהתמודדותה עם כל מה שקורה סביבה‪,‬‬
‫המעצר וגורמי הדחק‪ ,‬תהיה שונה" (עמ' ‪ 328-329‬לפרו')‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪     ‬ד"ר אור העיד כי הרושם שלו הינו שהבודקים בכלא סבורים שיש לה הפרעה אפקטיבית משמעותית וכי הטיפול‬
‫שמקבלת העלה שאלה אם מדובר באבחנה מבדלת של הפרעה דו קוטבית (עמ' ‪ 383‬לפרו')‪.‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪33/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫ואולם‪ ,‬בתיעוד הרפואי שנאסף בכלא (ע‪ )4/‬אין כל אזכור לכך‪ .‬ההפך הוא הנכון‪ ,‬צוין בחלק גדול מהתיעוד‬
‫הרפואי "ללא הפרעה אפקטיבית"‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬מהתיעוד הרפואי משב"ס עולה שהנאשמת מבקשת מספר פעמים להתאשפז בשלוותה וכי "ייתכן‬
‫ומנסה לקראת דיונים בעניינה להחמיר מצבה" (ר' למשל תרשומת מיום ‪.)11/10/12‬‬
‫התנהגות זו של הנאשמת‪ ,‬מתיישבת עם ההתרשמות ממנה בחקירות ובבית המשפט כפי שצוינה לעיל‪.‬‬

‫אשר על כן‪ ,‬גם מצבה הנפשי במהלך מעצרה ושהותה בכלא במשך תקופה ממושכת‪ ,‬אינו מתיישב עם קיומה של‬
‫"הפרעה נפשית חמורה"‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪            ‬לפיכך‪ ,‬לנאשמת עמדו הכוחות הנפשיים כדי להתמודד עם גורמי דחק משמעותיים כגון מות הבנות‪ ,‬מעצר‬
‫וחקירות‪ .‬לנאשמת כוחות ויכולות להתארגן על מנת לפעול באופן מניפולטיבי ומגמתי בחקירות‪ ,‬בבדיקות בפני‬
‫הפסיכיאטרים (לרבות המומחה מטעמה) וכן בעדויות בבית המשפט‪ .‬היא מצליחה להציג באופן לא אמין תסמינים‬
‫שיתאימו למחלה פסיכוטית‪.‬‬

‫התנהגות שכזו אינה מתיישבת עם קיומה של הפרעה נפשית חמורה עובר ובזמן ביצוע מעשי הרצח‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫העדר קשר סיבתי בין ההפרעה הנפשית למעשי הרצח‬
‫‪ ‬‬

‫‪          ‬מעבר לדרוש‪ ,‬שכן עד כה נקבע שלא הוכח כי הנאשמת סבלה מ"הפרעה נפשית חמורה"‪ ,‬אבחן האם ההגנה‬
‫הוכיחה במאזן הסתברויות כי מעשי הרצח נבעו מהפרעה שכזו (בהנחה שהייתה)‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬לטענת המאשימה‪ ,‬הנאשמת ביצעה את מעשי הרצח מתוך מניע של נקמה בעמוס‪ ,‬זאת בהסתמך על עדותם של‬
‫ד"ר לבן‪ ,‬עמוס והנאשמת‪.‬‬

‫ד"ר אור התייחס בחוות דעתו לנושא וציין כי אין מניע ברור למעשים ונראה כי מדובר במעשים אימפולסיביים על‬
‫רקע ההפרעות מהן היא סובלת ולא במעשים מתוכננים וממניע ברור‪.‬‬

‫גם בסיכומי ההגנה נטען כי לא הוכח קיומו של מניע‪ ,‬הנאשמת עצמה לא סיפקה מניע וכן כי קיומו של קשר סיבתי‬
‫בין ההגבלות הנפשיות לבין הרצח עולה מחסרונה של סיבה לביצוע עבירות ההמתה של הבנות‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪    ‬בחינת הראיות מעלה כי התיזה לפיה הנאשמת פעלה מחמת מניע של נקם בעמוס‪ ,‬רצון לקבל תשומת לב וקנאה‬
‫בבנות‪ ,‬או שילוב של הללו– סבירה‪ .‬מה עוד שניכר במעשיה והתנהגותה עובר לרצח‪ ,‬במהלכו ומיד לאחריו‪ ,‬כי לא‬
‫היו אלה מעשים אימפולסיביים‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪   ‬עמוס מסר כבר בחקירתו במשטרה כי הוא מאמין שהנאשמת "התנקמה בו דרך הילדות" (ת‪64/‬ב' עמ' ‪.)12‬‬

‫העד תיאר כיצד בערב שקדם לאירועי הרצח‪ ,‬הוא רב עם הנאשמת ואף הטיח בפניה שבכוונתו להתגרש ממנה‬
‫ותגובתה היתה "לא כדאי לך" (עמ' ‪ 128‬לפרו')‪ .‬הוא יצא מהבית‪ ,‬חזר מאוחר‪ ,‬ישן ויצא למחרת לעבודה בזמן‬
‫שכולם ישנו‪ .‬מנקודת מבטה של הנאשמת‪ ,‬כפי שמסרה לפסיכיאטרים עמם נפגשה בסמוך לאחר הרצח‪ ,‬הנאשם‬
‫עזב באותו לילה והיא לא ידעה היכן הוא‪ ,‬היו לה אף מחשבות שהוא בוגד בה (דפי התרשומת של ד"ר לבן‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪34/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫ששוחחה עם הנאשמת – נ‪ ;11/‬וכן דבריה לפסיכיאטרים בבדיקה הראשונה ביום הרצח ת‪90/‬א ו‪ -‬ת‪90/‬ב)‪.‬‬
‫הנאשמת אף התייעצה עם אחותה כשבוע קודם לרצח אם כדאי לה להתגרש מעמוס (עמ' ‪ 155‬לפרו')‪.‬‬

‫גם אחיה של הנאשמת‪ ,‬מסר בהודעתו שהוגשה בהסכמה כי בהכירו את מיכל‪ ,‬המניע שלה הינו תסכול ונקמה‬
‫בעמוס‪" :‬זה כמה דברים שהצטברו ‪ ..‬תסכול מהמצב שלה בחיים שלה‪ ,‬שלא עובדת‪ ,‬שלא מדברים איתה בבית‬
‫באופן קבוע ‪ ...‬עמוס שכל הזמן דיבר שחבל שהתחתן איתה ‪ ...‬אולי לפגוע דרך הפעולה הזו בעמוס‪ ,‬לפגוע‬
‫בכל המשפחה" (ת‪83/‬ד' שו' ‪.)201-203‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬גם בבית המשפט הנאשמת אישרה כי פחדה שהנאשם יתגרש ממנה‪ ,‬שיש לו מישהי אחרת‪ ,‬שהוא נשאר לישון‬
‫אצל גרושתו‪.‬‬

‫הנאשמת אף אישרה כי חשה שהילדות תפסו מקום גדול‪ ,‬תפסו את המקום שלה ואילו היא נדחקה‪ ,‬לא רואים‬
‫אותה‪ ,‬לא מבינים אותה והוסיפה כי חשה בדידות (עמ' ‪ ,292‬עמ' ‪ 301‬לפרו')‪ .‬בענין זה העיד ד"ר אור כי עובדתית‬
‫עמוס חזר הביתה ולא באמת התכוון להתגרש ממנה (עמ' ‪ 428‬לפרו')‪ .‬ואולם‪ ,‬אין חשיבות לעובדות אלה‪ .‬בחינת‬
‫קיומו של מניע למעשים הינה מנקודת מבטה של הנאשמת כפי שהדברים נתפסו על ידה באותה עת‪ .‬לא בכדי אף‬
‫עמוס סבר באמרתו במשטרה שהמעשה בוצע מתוך נקם בו‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬גם התנהגותה של הנאשמת למחרת היום‪ ,‬בבוקרו של הרצח‪ ,‬כמי שבניגוד להרגלה לא התקשרה לעמוס ולא‬
‫ענתה לשיחות רבות כשהתקשר אליה – מתיישבת עם הכעס שהיה לה כלפיו‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪          ‬ד"ר לבן‪ ,‬שהנאשמת שיתפה אותה בכעסה על עמוס עובר לרצח‪ ,‬נתבקשה להציג את מחשבתה לענין מניע‬
‫אפשרי הגם שמדובר בשאלה משפטית‪ ,‬והיא השיבה בזהירות ראויה‪" :‬מתוך היחסים המעורערים והמצוקה‬
‫שתוארה בין גב' אלוני לבעל‪ ,‬התסכול שלה מהמערכת וחרדת הנטישה לגבי דבריו של בעלה‪ ...‬שעומד לעזוב‬
‫את הבית ורוצה להתגרש‪ ,‬זו היתה תחושה של תסכול ותחושה של רצון לעשות משהו‪ ,‬אבל זה כמובן‬
‫ספקולטיבי בלבד" (עמ' ‪ 346‬לפרו')‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪     ‬לפיכך‪ ,‬לא נראה כי ניתן להבין במדויק את מערך השיקולים והתחושות שהובילו את הנאשמת לרצח האכזרי של‬
‫בנותיה‪ .‬עם זאת‪ ,‬לאור הראיות מתקבלת על הדעת האפשרות כי הדבר נעשה מחמת נקמה בעמוס ורצון לקבל‬
‫חזרה את מקומה במשפחה‪ ,‬כל זאת בלא שכרוכה בכך קיומה של הפרעה נפשית חמורה שהובילה לפגיעה ניכרת‬
‫ביכולת השיפוט שלה‪ ,‬להבין את מעשיה או להימנע מהם‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬התנהגותה ומעשיה עובר לרצח‪ ,‬בזמן ובסמוך לאחריו‪ ,‬אינם מתיישבים עם קיומה של הפרעה נפשית‬
‫חמורה שפגעה פגיעה ניכרת ביכולותיה הנ"ל‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫תחולת סעיף ‪300‬א – לשיקול דעת בית המשפט‬
‫‪ ‬‬

‫‪            ‬למעלה מהדרוש יצוין‪ ,‬כי גם אילו נתקיימו תנאי סעיף ‪300‬א(א) לחוק (ואין זה המצב)‪ ,‬אין פירוש הדבר כי‬
‫אוטומטית יופחת עונשה של הנאשמת‪ .‬הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט וההכרעה נגזרת מכלל נסיבות הענין‪.‬‬
‫הפסיקה מתייחסת לסעיף זה כאל סוג של "סעד מן הצדק" (ע"פ ‪ 5417/07‬בונר והאסמכתאות שם)‪ .‬בע"פ‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪35/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫‪ 8287/05‬בחטרזה נקבע כי "‪ ...‬הסעיף מעניק לבית‪-‬המשפט שיקול דעת לסטות מעונש מאסר עולם‪ ,‬במקרים‬
‫בהם תחושת הצדק לא מתיישבת עם מאסר עולם בשל מצבו הנפשי של מבצע העבירה בעת ביצועה‪ ."...‬אין זה‬
‫המקרה שבפנינו‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪    ‬בענייננו‪ ,‬מדובר במעשי רצח אכזריים שבוצעו בבנותיה הקטנות של הנאשמת‪ ,‬חרף התנגדותן ובכיין‪ ,‬כאשר הרצח‬
‫של רוני ז"ל נעשה לעיני נטלי ז"ל‪ ,‬כשהאחרונה נפחה את נשמתה לאחר שהטילה את מימיה במיטה‪.‬‬

‫מדובר באכזריות שאינה מצדיקה הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט ומתן "סעד מן הצדק" לנאשמת‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫סוף דבר‬
‫‪ ‬‬

‫‪            ‬אציע לחברי להרכב לקבוע כי למצער לא עלה בידי ההגנה להוכיח במאזן הסתברויות כי הנאשמת סבלה‬
‫מ"הפרעה נפשית חמורה" אשר פגעה במידה ניכרת ביכולתה להבין את שעושה או להימנע מעשיית המעשה‪ ,‬וכי‬
‫עבירות הרצח נעברו בשל כך‪.‬‬

‫‪    ‬‬
‫כב' השופט צבי דותן‪:‬‬
‫אני מסכים‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫כב' השופטת עירית וינברג‪-‬נוטוביץ‪:‬‬
‫אני מסכימה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אנו קובעים כי לא עלה בידי ההגנה להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח קיום הדרישות להפעלת‬
‫סעיף ‪300‬א(א) לחוק‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪#4#‬‬
‫ניתנה והודעה היום כ"ב אלול תשע"ד‪ 17/09/2014 ,‬במעמד הנוכחים‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪ ‬‬
‫עירית וינברג‪-‬נוטוביץ‪ ,‬שופטת‬ ‫צבי דותן‪ ,‬שופט‬ ‫רות לורך‪ ,‬שופט ‪ -‬ס‪ .‬נשיא‬
‫אב"ד‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫ב"כ הנאשמת‬
‫למרות שציינו טיעוננו בכתב ביחס לגזר הדין‪ ,‬נבקש להוסיף טיעונים למועד אחר‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪#9#‬‬
‫החלטה‬
‫‪ ‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪36/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫נדחה להשלמת טיעונים לעניין העונש ליום ‪ 1.10.14‬בשעה ‪.14:00‬‬

‫הנאשמת תובא על ידי שב"ס‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫ניתנה והודעה היום כ"ב אלול תשע"ד‪ 17/09/2014 ,‬במעמד הנוכחים‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪ ‬‬
‫עירית וינברג‪-‬נוטוביץ‪ ,‬שופטת‬ ‫צבי דותן‪ ,‬שופט‬ ‫רות לורך‪ ,‬שופט ‪ -‬ס‪ .‬נשיא‬
‫אב"ד‬
‫‪ ‬‬
‫‪452‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪ ‬‬
‫תמצית פסק הדין‪:‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬תגיות‪ :‬הגנות בפלילים | רצח | מחלת נפש | ענישה מופחתת | עבירת רצח‬
‫‪ ‬‬
‫בית המשפט קבע כי רוצחת שתי בנותיה לא תזכה לענישה מופחתת‪ :‬לא הוכח כי סבלה מהפרעה נפשית חמורה‬
‫‪ ‬‬
‫בית המשפט דחה את טענת סנגוריה של מיכל אלוני‪ ,‬שהורשעה ברצח שתי בנותיה הקטינות בחנק‪ ,‬לענישה‬
‫מופחתת מכוח סעיף ‪300‬א(א) לחוק העונשין בשל מצב נפשי נטען שפגע במידה ניכרת ביכולתה להבין את‬
‫מעשיה‪ .‬נקבע‪ ,‬כי הן מחוות דעת המומחים והן מראיות נוספות כגון התנהלות הנאשמת לפני‪ ,‬במהלך ולאחר הרצח‬
‫עולה כי לא הוכח שהיא סבלה מהפרעה נפשית חמורה‪ ,‬וכי גם לו היה הדבר מוכח הרי שהרצח האכזרי אינו מצדיק‬
‫הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט ומתן "סעד מן הצדק" לנאשמת‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫הנאשמת הורשעה בעבירת רצח בכוונה תחילה של שתי בנותיה הקטינות בנות ‪ 4‬ו‪ ,6-‬אותן חנקה למוות‪ .‬על פי‬
‫כתב האישום‪ ,‬בתקופה הרלבנטית התגוררה הנאשמת יחד עם בעלה והבנות בדירה בה התגוררו גם אמה ואחיה‪.‬‬
‫עוד נטען כי הנאשמת סבלה לאורך שנים מדיכאון וטופלה בבית חולים‪ ,‬לרבות באמצעות תרופות אותן חדלה ליטול‬
‫מיוזמתה בשלב מסוים‪ .‬על רקע סירובה ליטול את התרופות‪ ,‬התערערו יחסיה של הנאשמת עם בני משפחתה‪,‬‬
‫ולאור מצב המשפחה ותפקודה הלקוי של הנאשמת בטיפול בבנותיה טופלה המשפחה ע"י שירותי הרווחה‪ .‬באחד‬
‫הימים‪ ,‬הגיעה העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה לביקור בית‪ ,‬והודיעה לנאשמת כי עתידה להתכנס ועדה‬
‫שתדון באפשרויות הטיפוליות השונות בשתי הבנות ובמשפחה‪ .‬בסמוך לכך‪ ,‬עזב בעלה של הנאשמת את הדירה‬
‫והלך למקום עבודתו‪ ,‬ולאחר שאמה עזבה גם היא את הדירה נותרה הנאשמת לבד עם שתי בנותיה שישנו באותה‬
‫עת‪ ,‬ואחיה שישן גם הוא בחדרו‪ .‬לאחר שבעלה ניסה ליצור עמה קשר מספר פעמים ללא הצלחה‪ ,‬שוחח עם אחיה‬
‫של הנאשמת וביקש לבדוק אם בנותיו הלכו לבית הספר ולגן אך נענה כי הן נמצאות בבית‪ .‬זמן קצר לאחר מכן‪,‬‬
‫גמלה בליבה של הנאשמת החלטה להמית את שתי בנותיה‪ ,‬אז נטלה גרב וחנקה אותן למוות‪ .‬שעות לאחר מכן‪,‬‬
‫התקשרה הנאשמת אל בעלה והודיעה לו כי חנקה את בנותיהם‪ .‬עניינו של ההליך‪ ,‬בבקשת הנאשמת להטיל עליה‬
‫עונש מופחת מהעונש הקבוע בחוק לעבירת הרצח (מאסר עולם חובה)‪ ,‬בגין מצבה הנפשי‪ ,‬וזאת מכוח סעיף‬
‫‪300‬א(א) לחוק העונשין העוסק בנאשם בעל הפרעה נפשית חמורה‪.‬‬
‫‪ ‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪37/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫בית המשפט קבע‪:‬‬

‫‪ ‬‬
‫כב' סגנית הנשיא ר' לורך‪ ,‬אליה הצטרפו יתר חברי ההרכב‪ ,‬קבעה כי לא עלה בידי ההגנה להרים את הנטל המוטל‬
‫עליה להוכיח קיום הדרישות להפעלת סעיף ‪300‬א(א) לחוק‪ .‬תחילה‪ ,‬הזכיר בית המשפט כי סעיף ‪300‬א(א) הוא‬
‫חריג לכלל לפיו מי שהורשע ברצח ייגזר דינו למאסר עולם כעונש חובה‪ ,‬ותחולתו דורשת מספר תנאים מצטברים‪:‬‬
‫קיומה של הפרעה נפשית חמורה ממנה סובל הנאשם; הגבלת יכולתו בשל ההפרעה במידה ניכרת להבין את שהוא‬
‫עושה או את הפסול במעשיו‪ ,‬או להימנע מהמעשה וקיומו של קשר סיבתי בין ההגבלה האמורה לבין מעשה הרצח‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫בפסיקה שפירשה את החריג‪ ,‬נקבע בין היתר כי לא די בקיומה של הפרעה נפשית כלשהי כדי "ליהנות" מהחריג‬
‫אלא נדרשת קיומה של הפרעה נפשית חמורה במידה הקרובה מרחק פסע בלבד מחוסר יכולת של ממש הנדרש‬
‫להתקיימות הסייג של אי השפיות‪ .‬עוד נקבע כי הנטל להוכיח את תנאי הסעיף הוא על הנאשם‪ ,‬וכי הפעלתו נתונה‬
‫לשיקול דעת והיא תופעל כאשר "תחושת הצדק לא מתיישבת עם הטלת מאסר עולם בשל מצבו הנפשי של מבצע‬
‫העבירה בעת ביצועה"‪ .‬עם זאת‪ ,‬ברי כי בית‪-‬המשפט נדרש לחוות דעת מומחים ולראיות אחרות על מנת לקבוע‬
‫באם אכן המקרה עומד בדרישות הסעיף‪ .‬בעניין זה‪ ,‬אף פרסם איגוד הפסיכיאטריה בישראל‪ ,‬המייצג את רוב‬
‫הפסיכיאטרים במדינה‪ ,‬נייר עמדה בנושא ובו צוינו דרישות סעיף ‪300‬א(א) לחוק וניתנו קווים מנחים למומחה‬
‫העורך חוות דעת בדבר ענישה מופחתת בעבירת רצח‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫לאחר שבחן את המוצגים‪ ,‬העדויות וחוות דעת המומחים‪ ,‬הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי ההגנה‬
‫לעמוד בנטל הנדרש להפעלת סעיף ‪300‬א(א) לחוק‪  .‬בעניין זה‪ ,‬העדיף בית המשפט את עדותה וחוות דעתה של‬
‫הפסיכיאטרית המחוזית על פני עדותו וחוות דעתו של המומחה מטעם ההגנה‪ .‬עוד נסמך בית המשפט על ראיות‬
‫נוספות המעידות לשיטתו על היעדר קיומה של הפרעה נפשית" ראשית‪ ,‬ציין כי אף שתפקודה של הנאשמת לאורך‬
‫חייה לא היה תמיד תקין בכל תחומי החיים‪ ,‬הרי שלא מדובר בעוצמה ובתקופה ממושכת המתיישבים עם הפרעה‬
‫נפשית חמורה‪ ,‬מה גם שהליקויים בתפקוד מתיישבים עם ההפרעות שאובחנו אצלה בשילוב המצב המשפחתי‬
‫הקשה‪ .‬שנית‪ ,‬נקבע כי התנהלותה עובר לאירוע הרצח הייתה אף תקינה מהרגיל‪ .‬עוד התייחס בית המשפט‬
‫להתנהלות הנאשמת ביום הרצח ובמהלך האירוע עצמו‪ ,‬וקבע כי אין לקבל את טענתה כי "השטן" הורה לה לרצוח‬
‫את בנותיה שכן מדובר בגרסה כבושה שלא הייתה אמינה אף על מומחה ההגנה‪ .‬כמו כן‪ ,‬גם לפי גרסה זו הנאשמת‬
‫הבינה את הדרישה להרוג את בנותיה‪ ,‬לא רצתה בכך והתחננה שלא לעשות כן אולם היא זו שבחרה את אופן‬
‫הריגת הבנות‪ ,‬האמצעי‪ ,‬סדר ההריגה וכיוב'‪ .‬עוד הוסיף בית המשפט כי התנהגותה של הנאשמת במהלך הרצח לא‬
‫הייתה אימפולסיבית או רגעית‪ ,‬שכן דובר באירוע שאינו קצר אשר כלל מספר שלבים‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫בכל הנוגע להתנהלות הנאשמת בסמוך לאחר הרצח‪ ,‬ציין בית המשפט כי ניסיון התאבדותה באמצעות אקדחו של‬
‫בעלה היה לא ממשי ולא רציני‪ ,‬שכן היא כלל לא הוציאה את האקדח מנרתיקו ואינה יודעת לירות באקדח‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫עוד בזירת האירוע זמן קצר לאחר הרצח טענה הנאשמת שסבלה מ"אי שפיות זמנית"‪ ,‬וניכר כי הכינה מראש‬
‫תשובתה זו ודאגה לחזור עליה פעמים רבות‪ .‬לכלל האמור‪ ,‬הוסיף בית המשפט את התנהלות הנאשמת‬
‫בחקירותיה במשטרה‪ ,‬בבדיקותיה הפסיכיאטריות וההתרשמות ממנה בבית המשפט כי מדובר בנאשמת‬
‫מניפולטיבית ומגמתית‪ .‬כן נמצאו בדבריה שקרים ואי‪-‬דיוקים במספר נקודות‪ .‬עוד התייחס בית המשפט לטיפול‬
‫ומצבה הנפשי של הנאשמת בכלא וקבע כי לנאשמת עמדו הכוחות הנפשיים כדי להתמודד עם גורמי דחק‬
‫משמעותיים ויכולות להתארגן על מנת לפעול באופן מניפולטיבי ומגמתי בחקירות‪ ,‬בבדיקות בפני הפסיכיאטרים וכן‬
‫בעדויות בבית המשפט‪ .‬התנהגות שכזו‪ ,‬נקבע‪ ,‬אינה מתיישבת עם קיומה של הפרעה נפשית חמורה עובר ובזמן‬
‫ביצוע מעשי הרצח‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫לבסוף‪ ,‬קבע בית המשפט כי אין קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של הנאשמת לבין הרצח‪ .‬צוין‪ ,‬כי לא נראה שניתן‬
‫להבין במדויק את מערך השיקולים והתחושות שהובילו את הנאשמת לרצח האכזרי של בנותיה‪ ,‬אולם לאור הראיות‬
‫מתקבלת על הדעת האפשרות כי הדבר נעשה מחמת רצונה לנקום בבעלה ולקבל חזרה את מקומה במשפחה‪ ,‬כל‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪38/39‬‬
‫‪16:11 ,17.7.2023‬‬ ‫‪9816-12-10.doc‬‬

‫זאת בלא שכרוכה בכך קיומה של הפרעה נפשית חמורה שהובילה לפגיעה ניכרת ביכולת השיפוט שלה‪ ,‬להבין את‬
‫מעשיה או להימנע מהם‪ .‬למעלה מהדרוש ציין בית המשפט כי גם אילו נתקיימו תנאי סעיף ‪300‬א(א) לחוק אין‬
‫פירוש הדבר כי עונשה של הנאשמת יופחת אוטומטית היות והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט וההכרעה נגזרת‬
‫מכלל נסיבות העניין‪ .‬במקרה זה‪ ,‬מדובר במעשי רצח אכזריים שבוצעו בבנותיה הקטנות של הנאשמת חרף‬
‫התנגדותן ובכיין‪ ,‬כאשר הרצח של הבת הראשונה נעשה לעיני הבת השניה‪ .‬לפיכך‪ ,‬לדעת בית המשפט‪ ,‬מדובר‬
‫באכזריות שאינה מצדיקה הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט ומתן "סעד מן הצדק" לנאשמת‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫סיכומם של דברים – נקבע כי לא עלה בידי ההגנה להוכיח במאזן הסתברויות כי הנאשמת סבלה מ"הפרעה נפשית‬
‫חמורה" אשר פגעה במידה ניכרת ביכולתה להבין את שעושה או להימנע מעשיית המעשה‪ ,‬ולכן לא התקיימו‬
‫דרישות סעיף ‪300‬א(א) לחוק‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫לקוח מתוך פדאור ‪powered by google‬‬
‫‪ ‬‬

‫…=‪https://www.pador.co.il/PadorGSA/DocumentDisplay/ShowDocument.aspx?mode=simple&docID=1312780&sessionID=1&type=default&name‬‬ ‫‪39/39‬‬