‫קטע ערוך מתוך הפרק ראשון של הספר "אמנות האהבה"\ אריך פרום‬

‫האם אהבה היא אמנות? אם כן‪ ,‬היא דורשת ידיעה ומאמץ‪ .‬או שמא האהבה היא תחושה נעימה‪,‬‬
‫שחוויתה היא עניין של מקרה‪ ,‬משהו ש"נקלעים אליו" אם יש לנו מזל‪ .‬הספר הקטן הזה מבוסס‬
‫על ההנחה הראשונה אף כי אין ספק שרוב בני האדם בימינו מאמינים בהנחה השנייה‪.‬‬

‫לא שבני אדם מקלים ראש בחשיבותה של אהבה‪ .‬הם רעבים לה‪ ,‬הם צופים באין ספור סרטים על‬
‫אהבות שמחות ועצובות‪ ,‬הם מקשיבים למאות שירים תפלים על אהבה‪ -‬ואולם כמעט אין מי‬
‫שחושב שאהבה היא משהו המצריך למידה‪ .‬גישה זו מבוססת על כמה הנחות‪:‬‬

‫‪1‬‬
‫רוב בני האדם רואים את בעיית האהבה בעיקר כבעיית היותם נאהבים ולא כבעיית היותם אוהבים‪,‬‬
‫כבעיית יכולתו של היחיד לאהוב‪.‬‬

‫לפיכך הבעיה מבחינתם היא איך להיות נאהב‪ ,‬איך להיות נחשק‪ .‬בחתירתם להשגת המטרה הזאת‬
‫הם נוקטים דרכים אחדות‪ .‬האחת‪ ,‬שבדרך כלל משתמשים בה גברים‪ ,‬היא להצליח להיות בעל‬
‫השפעה ועשיר ככל שהגבולות החברתיים של מעמדם מאפשרים להם‪ .‬דרך אחרת‪ ,‬שבדרך כלל‬
‫נוקטות אותה הנשים‪ ,‬היא להיות מושך‪ ,‬לטפח את הגוף‪ ,‬הלבוש וכולי‪ .‬דרכים אחרות להגביר את‬
‫כוח המשיכה‪ ,‬שמשתמשים בהן גברים ונשים כאחד‪ ,‬הן לפתח נימוסים נאים‪ ,‬כישורים לנהל שיחה‬
‫מעניינת‪ ,‬לעזור‪ ,‬להיות צנועים‪ ,‬מתחשבים‪.‬‬

‫רבות מן הדרכים שנועדו לעשות אותנו אהובים זהות לאלה שנועדו לעשות אותנו מצליחים‪,‬‬
‫“לרכוש חברים ובני אדם בעלי השפעה"‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬מה שרוב בני האדם בתרבותנו‬
‫מתכוונים ב"להיות נאהב" הוא בעצם תערובת של פופולאריות ומשיכה מינית‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫"אנשים משתמשים זה בזה" יהודה עמיחי‬
‫ֲאָנִׁש ים ִמְׁש ַּת ְּמִׁש ים ֶזה ַּבֶּזה‬
‫ְּכַמְר ֵּפא ִלְכֵאָבם‪ֶ .‬אָחד ֶאת ַהֵּׁש ִני‬
‫ָׂש ִמים ַעל ַהְּפָצִעים ַהִּק ּיּוִמִּיים ֶׁש ָּלֶהם‪,‬‬
‫ַעל ָהַעִין‪ַ ,‬על ָהֶעְר ָוה‪ַ ,‬על ַהֶּפה ְוַעל ַהָּיד ַהְּפתּוָחה‪.‬‬
‫ּתֹוְפִסים ֶזה ֶאת ֶזה ְולא רֹוִצים ְלָהִניַח‪.‬‬
 ‫הטעות השנייה היא שבעיית האהבה היא עניין של מושא‪ ,‬בני אדם חושבים שלאהוב זה דבר‬
‫פשוט אבל למצוא את המושא הנכון לאהבה או לזכות באהבתו זה הדבר הקשה‪.‬‬

‫כל תרבותנו מבוססת על תיאבון הקניות‪ ,‬על רעיון של מיקח וממכר מוצלח‪ .‬אושרו של האדם‬
‫המודרני מבוסס על הריגוש שמעוררים בו חלונות ראווה‪ ,‬ועל קניית כל הדברים שהוא יכול‬
‫להרשות לעצמו לקנות‪ ,‬אם במזומן ואם בתשלומים‪ .‬הוא מסתכל על בני אדם בדרך דומה‪ .‬אישה‬
‫מושכת – או גבר מושך – הם הפרסים הנכספים הן בעיני הגבר והן בעיני האישה‪" .‬מושך" או‬
‫"מושכת" פירושם בדרך כלל אריזה נאה של תכונות פופולאריות ומבוקשות בשוק האישיות‪.‬‬
‫הדברים העושים אדם למושך במיוחד תלויים באופנת הזמן‪ ,‬מבחינה גופנית ונפשית כאחת‪.‬‬
‫דוג'‪ -‬בשנות העשרים של המאה העשרים‪ ,‬נערה שותה ומעשנת‪ ,‬חצופה וסקסית‪ ,‬נחשבה מושכת;‬
‫בשנות החמישים תבעה האופנה יתר ביתיות וצניעות‪ .‬בסוף המאה התשע‪-‬עשרה ובתחילת המאה‬
‫העשרים דרשו מהגבר תוקפנות ושאפתנות‪ ,‬ואילו היום‪ ,‬כדי להיות "אריזה" מושכת עליו להיות‬
‫חברותי וסבלני‪.‬‬

‫על כל פנים‪ ,‬תחושת ההתאהבות מתפתחת בדרך כלל רק כלפי סחורות אנושיות הנמצאות בתחום‬
‫אפשרויות המיקח והממכר שלנו‪ .‬אני מחפש עסקה‪ :‬על המושא להיות נחשק מבחינת ערכו‬
‫החברתי‪ ,‬אך בהתחשב באפשרויותיי ובנכסי הגלויים והסמויים‪ ,‬עליו גם לרצות בי‪ .‬שני בני אדם‬
‫מתאהבים אפוא כאשר הם מרגישים שמצאו את המושא הטוב ביותר הזמין בשוק‪ ,‬בהתחשב‬
‫במגבלות כוח המיקוח שלהם עצמם‪ .‬בתרבות שבה שולטת מגמת שוק‪ ,‬ושבה ההצלחה החומרית‬
‫היא הערך הבולט‪ ,‬אין סיבה להתפלא שיחסי האהבה האנושית מצייתים לדפוס זה של חליפין‬
‫השולט בשוק הסחורות והעבודה‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫"האגם הנעלם"\ יעל דקלבאום‬
‫לא עוד לא הפסקתי לאהוב‬
‫רק שקעתי בי יותר מידיי‬ ‫משהו בינינו קצת נופל‪ ,‬וקם‬
‫מחבר בין שתינו ואז שוב נעלם‬
‫לא אמרתי לך שכבר לא טוב‬
‫ואם תמצאי דרך לאגם‬
‫רק רציתי קצת לחזור אליי‬
‫בואי תני לי את ידך נלך לשם‬

‫כי משהו בינינו קצת נופל‪ ,‬וקם‬

‫משהו בינינו קצת נובל‪ ,‬ותם‬
‫אף כי אהבתנו היא פסגת העולם‬
‫לא ישוב להיות כמו שהיה לעולם‬
‫אז כשתגלי דרך לאגם‬
‫אך אם תמצאי משהו מושלם‬
‫בואי תני לי את ידך נלך לשם‬
‫בואי תני לי את ידך נלך לשם‬
 ‫הטעות השלישית היא ה בלבול בין החוויה הראשונית של ה"התאהבות" לבין המצב המתמיד של‬
‫"להיות מאוהב"‪ .‬אם שני בני אדם שהיו זרים זה לזה כמו כולנו‪ ,‬מניחים פתאום למחיצה שבניהם‬
‫ליפול ולהרגיש קרובים‪ ,‬להרגיש שהם אחד‪ ,‬הרגע הזה של האחדות הוא המרומם ביותר‪.‬‬
‫החוויה המרגשת ביותר בחיים‪ .‬והכל נהדר ופלאי עוד יותר לבני אדם שהיו מבודדים‪ ,‬בלי אהבה‪.‬‬
‫את הנס הזה של האינטימיות הפתאומית‪ ,‬קל יותר לחולל אם הוא משולב או נפתח במשיכה מינית‬
‫ובהתממשותה‪ .‬אולם אהבה מסוג זה לא תאריך ימים מעצם טבעה‪.‬‬
‫האינטימיות שלהם תאבד יותר ויותר את אופייה הפלאי‪ ,‬אבל בהתחלה אינם יודעים כל זאת‪ ,‬הם‬
‫מפרשים את עוצמת ההיקסמות ‪,‬את היותם "משוגעים" זה על זה כהוכחה לעוצמת אהבתם‪ ,‬בעוד‬
‫שאלה מעידים רק על מידת בדידותם הקודמת‪.‬‬

‫סיכום חלק א‪-‬‬

‫המומחיות באומנות חייבת להיות עניין בעל חשיבות עילאית‪ .‬אולי כאן נמצאת התשובה לשאלה‬
‫מדוע אנשים בתרבותינו מנסים רק לעיתים נדירות כל כך ללמוד את האומנות הזאת‪ ,‬למרות‬
‫כישלונותיהם הגלויים‪ :‬למרות הכמיהה העמוקה לאהבה‪ ,‬כל דבר אחר כמעט‪ ,‬נחשב חשוב יותר מן‬
‫האהבה‪ :‬הצלחה‪ ,‬יוקרה‪,‬כסף‪,‬כוח‪ -‬כל מרצנו כמעט מופנה ללימוד הדרכים להשגת מטרות אלה‪.‬‬
‫האם יתכן שהדברים הנחשבים ראויים ללימוד הם רק אלה שבאמצעותם אפשר להרוויח כסף או‬
‫יוקרה? ואילו ה"אהבה" ש"רק" הנפש מרוויחה ממנה אבל היא לא מביאה כל רווח במובן‬
‫המודרני‪ ,‬היא דבר מותרות‪ ,‬שאין לנו זכות לבזבז עליו אנרגיה רבה?‬

‫קטע ערוך מתוך הפרק האחרון של הספר "אמנות האהבה"\ אריך פרום‪.‬‬

‫העיסוק בכל אומנות ואומנות תובע כמה תביעות כלליות‪:‬‬

‫‪1‬‬
‫ההתרכזות היא תנאי הכרחי להתמחות באומנות כלשהי‪ .‬תרבותנו מובילה לאורח חיים לא מרוכז‪,‬‬
‫אתה עושה דברים רבים בבת אחת‪ ,‬אתה קורא‪ ,‬מקשיב למוזיקה‪ ,‬מדבר‪ ,‬אוכל‪ ,‬שותה‪.‬‬
‫חוסר ההתרכזות הזה ניכר בקושי שלנו להיות לבד עם עצמנו‪ ,‬היכולת הזו‪ -‬להיות לבד עם‬
‫עצמנו‪ ,‬היא בדיוק התנאי ליכולת לאהוב‪.‬‬
‫אם אני קשור לאדם אחר משום שאינני יכול לעמוד על רגלי שלי‪ ,‬הוא יהיה לי מעין גלגל הצלה‪,‬‬
‫אבל הקשר לא יהיה קשר של אהבה‪.‬‬
‫להיות מרוכז ביחס לזולת פירושו להיות מסוגל להקשיב‪.‬‬
‫רוב בני האדם מקשיבים לאחרים‪ ,‬ואפילו נותנים עצה‪ ,‬בלי להקשיב ממש‪.‬‬
 ‫הם לא מתייחסים ברצינות לדברי זולתם וגם אינם מתייחסים ברצינות לדברי עצמם‪ .‬לפיכך‬
‫השיחה מייגעת אותם‪ .‬הם משלים את עצמם שיתייגעו עוד יותר אם יקשיבו בריכוז‪ .‬אבל ההפך‬
‫הוא הנכון‪.‬‬
‫להיות מרוכז פירושו לחיות בצורה מלאה בהווה‪ ,‬כאן ועכשיו‪ ,‬ולא לחשוב על הדבר הבא שצריך‬
‫לעשות בזמן שאני עושה משהו ברגע זה‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫תנאי הכרחי נוסף הוא הסבלנות‪ ,‬מי שמעוניין בתוצאות מהירות‪ -‬לעולם לא ילמד אומנות‪.‬‬
‫כדי לקבל מושג על הסבלנות הנדרשת די לנו אם נעקוב אחריי תינוק הלומד ללכת‪ .‬הוא נופל‪,‬‬
‫וחוזר ונופל‪ ,‬וחוזר ונופל‪ ,‬ובכל זאת ממשיך לנסות‪ ,‬משתפר‪ ,‬עד שיום אחד הולך בלי ליפול‪.‬‬
‫מה היה המבוגר יכול להשיג אילו ניחן בסבלנותו של הילד ובריכוזו כשהוא שוקד להשיג את מה‬
‫שחשוב לו‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫התנאי העיקרי להשגת אהבה הוא ההתגברות על הנרקיסיסטיות שלנו‪.‬‬
‫הנטייה הנרקסיסטית מתבטאת בכך שאנחנו מרגישים כממשי רק את מה שקיים בתוכנו‪ ,‬ואילו‬
‫תופעות העולם שמחוץ לנו אין להן ממשות‪.‬‬
‫עליי להשתדל לראות את ההבדל בין התמונה שאני ציירתי לי על אדם ועל התנהגותו לבין הוויתו‬
‫האמיתית כפי שהיא בלי שייכות לאינטרסים שלי ולצרכי וחששותי‪.‬‬
‫מי שלמד להשתמש בכלי זה‪ ,‬עליו להשתמש בו כלפי כל אדם שאיתו הוא בא במגע‪.‬‬
‫אם ירצה מישהו להשתמש בו רק כלפי האדם האהוב בלבד ולחשוב שיוכל לוותר עליו ביחסיו עם‬
‫שאר העולם‪ ,‬יגלה עד מהרה שנכשל גם כאן וגם שם‪.‬‬