Professional Documents
Culture Documents
מירב רוט - אהבת אמת כאהבת האמת - מחשבות קלייניאניות על אהבה - מתוך שיחות ל3 2016
מירב רוט - אהבת אמת כאהבת האמת - מחשבות קלייניאניות על אהבה - מתוך שיחות ל3 2016
1
ד"ר מירב רוט
ּ
לתינוקה ובין מראשית חיינו ועד סופם אנו כמהים לאיחוד המיתי עם האחר ,המבוסס על השילוב בין רגעי הרמוניה בין אם
פנטסיות הנוגעות בחיבור אידיאלי וסיפוק מוחלט .בה־בעת ,קיים מערך פנטזיות הכולל תוקפנות כלפי ,חרדות והגנות מפני
אובייקט מתסכל ורע .המאבק והאיזון בין שתי התייחסויות אלו מצויים בשורשי האהבה הרומנטית .במאמר זה אגע בכמה
גורמים מרכזיים העומדים בדרכה של האהבה הרומנטית ובתנאים הפסיכולוגיים שעשויים לאפשר אותה :האהבה כלפי אחרותו
של האחר; קבלת האתגר האתי הכרוך בתשוקה המינית; ומעל לכול וחשוב מכול — אהבת האמת .דוגמה קלינית תראה כיצד
אלו נחקרות בתודעת האנליטיקאית דרך הזדהות־השלכתית ומעובדות במפגש האנליטי.
נותר הגעגוע הבלתי מסופק להבנה ללא מילים — שהיא בסופו של דבר
הכמיהה לקשר המוקדם ביותר עם האם" ( ,2עמ' .)302
אלא ששחר החיים אינו טבול כולו בגן עדן של התאמות.
שחר עולה על חיים חדשים .תינוק בן יומו מונח בזרועות
אמו .הוא רעב ,ופועה כטלה קטן .האם מיטיבה אחיזתו
בזרועה ,פדחתו בשקערורית הזרוע ,פניו אליה .היא מתאימה
ה
שורשי האהבה טמונים ברגעי ההתאמה ,אך לצדם אנו חווים גם את השד הרך למבואות פיו המתחיל לינוק את זרם החלב
חרדות וכאב ,וכשאלה נחווים ,הם מלוּוים בפנטזיה על אובייקט החמים .עורה ,קולה ,נשימותיה ,גופה ,עוטפים אותו ,חלבה
רע ופוגעני ,ובתחושות של זעם ותסכול ,או דכדוך ויגון. ממלא אותו ,ידו הזערורית מונחת על ּ
חזה ,עיניו כקרס דייגים
כך ,מתחילת החיים ,יש אובייקט מרכזי לאהבה ולשנאה, לוכדות את מבטה ,והיא לו העדה הראשונה .הניצוץ בעיניה
לתקווה ולחרדה. משיב לו את בבואתו — בבואתו בתוספת ניצוץ בעיני האחרת (,1
במאמרה "אהבה ,אשמה ותיקון" אומרת קליין: .)134-128פעיית טלה שבראה גן עדן; צורך שסופק בדייקנות,
"כשהתינוק רעב ותשוקותיו אינן מסופקות ,או כשהוא חש כאב או הבנה ללא מילים ,התאמה מוחלטת ,עונג חושים מתוזמר היטב,
אי־נוחות גופנית ,לפתע משתנה המצב כולו .שנאה ורגשות תוקפניים
מתעוררים ,והוא נשלט אז על ידי הדחף להרוס את זו שהינה אובייקט
אחדות מיתית.
כל תשוקותיו וקשורה בנפשו בכל חוויותיו ,הטובות וכן הרעות ...אהבה מכאן דרך כל שלבי החיים אנחנו נידונים להתגעגע .הגעגוע
ושנאה נאבקות זו בזו בנפשו של התינוק ,ומאבק זה נמשך במידה הוא רגש אינהרנטי בתוך האהבה ,ובכך אמרתי שגם החסר
מסוימת לאורך כל החיים ועשוי להפוך למקור סכנה ביחסים האנושיים" אינהרנטי לה ,הפער הנצחי בין האחדות לנפרדות ,בין היחד
( ,3עמ' .)55-54 לבדידות ,בין הסיפוק המוחלט לסיפוק החלקי ,בין הנצח
במאמר הנוכחי אני רוצה לעסוק באהבה הרומנטית. לסופיות.
זו שכל כך טובה לסופרים ולמשוררים ,ומשאירה אותנו מלאני קליין כותבת בערוב ימיה ,במאמרה האחרון" :על
הפסיכואנליטיקאים די עילגים ונבוכים .אסתמך על התיאוריה תחושת הבדידות":
של מלאני קליין .אחת הדרכים לתאר את הפרוייקט של קליין, "כאשר היחס המוקדם לאם משביע־רצון ...משתמע מכך מגע קרוב
היא כניסיון רב־שנים להגדיר את הכוחות המפריעים לאהבה בין הלא־מודע של האם לזה של הילד .זהו הבסיס הנחוץ כדי לחוות
ואת דרכי הטיפול בהם .אנסה למנות את הגורמים המרכזיים בצורה השלמה ביותר את התחושה שמבינים אותך ,והוא קשור באופן
מהותי לשלב הטרום־מילולי .יהיה הסיפוק מביטוי מחשבות ורגשות
שעומדים בדרכה של האהבה ,ואעז להציע כמה תנאים בהם
באוזני אדם אוהד בשלב מאוחר יותר בחיים גדול ככול שיהיה ,עדיין
האהבה יכולה להתמיד .לסיום אדגים זאת דרך מקרה טיפולי
באיש שהתקשה באהבה.
1לימודי המשך "קליין וממשיכיה" ,התכנית לפסיכותרפיה ,החוג לרפואה ע"ש
סאקלר ,אונ' תל־אביב.
הפרדוקס של התלות * מאמר זה מבוסס על הרצאה במסגרת יום עיון "האם אהבה יכולה להתמיד"
במרכז הקושי לאהוב מצוי פרדוקס התלות .אני תלויה ("תולעת ספרים" ,סינמטק תל־אביב ,יולי.)2015 ,
מילות מפתח :מלאני קליין ,פסיכואנליזה קלייניאנית ,אהבה רומנטית ,אהבת
באחר ,אולם האחר מוגדר דרך היותו 'לא־אני' .אם אני מוכנה אמת ,אהבת האמת ,הזדהות השלכתית.
להביט נכוחה ,הוא מוגדר דרך האוטונומיה של אחרותו .אני Rothmerav@gmail.com
האהוב מתחילים לפעול ,נעשה צעד חשוב מאוד בהתפתחות .רגשות תלויה באהובי ,הייתי רוצה לדעת אותו לאשורו ,כדי לדעת מה
אלה של אשמה ומצוקה נכנסים עתה לרגש האהבה כמרכיב חדש .הם צפוי לי בשימי את יהבי עליו .אך אחרותו מביאה עמה מסתורין
הופכים לחלק מהותי מהאהבה ומשפיעים עליה באופן עמוק ביותר... אינהרנטי .ידי לעולם לא תהיה משגת את כוליותו .אם אני
בנוסף לדחפים ההרסניים ,קיים בנפשם הלא־מודעת של הילד ושל מכירה באחרותו של האחר ,בנפרדותו ממני ,אני נאלצת להכיר
המבוגר גם דחף עמוק להקריב קורבנות ,כדי לעזור לאנשים אהובים
בכך שזו לא אני שבוראת את השד הטוב .שאין באמת אחדות
ולתקנם לאחר שניזוקו או הושמדו בפנטזיה .במעמקי הנפש ,הדחף
לגרום אושר לאנשים קשור ברגש חזק של אחריות ודאגה כלפיהם, שבה ללא מילים נבראת התייצבות נטולת סייגים של האחר
המתבטא באהדה אמיתית לאנשים אחרים וביכולת להבין אותם ,כפי לספק את צרכי ,לאהוב אותי ,להכיל את פחדי וסערות נפשי,
שהם ובהתאם לרגשותיהם" ( ,3עמ' .)59-58 למחול על זעמי והרסנותי .האחר ניחן בחירות לסרב ובחירות
האהוב מגיע אל האהובה והיא אליו עם שני מטענים כבדים ללכת .כל העת גם מתגלע פער בין פנטזית האהבה למציאות.
שאספו למן הינקות ולאורך כל חייהם :מטען תקוותיהם ,הניזון אובייקט האהבה של הפנטזיה הוא משאב בלתי נדלה של טוב,
מן החוויות הטובות ,ומטען חרדותיהם ,הניזון מן החוויות ואילו האחר הממשי הוא ,ממש כמותי ,משאב חלקי .בפנטזיה
הרעות .גם המיניות כרוכה תמיד בתנאי האהבה המוקדמים הלא־מודעת אובייקט האהבה הוא רק שלי ,נצחי ואין־סופי.
ומגלמת אותם .לכן חשוב להקשיב לפנטזיות המיניות וליחסים אלא שגם ההנקה הטובה ביותר מסתיימת .וביחסים הבוגרים,
המיניים של הפציינט כאל מפת דרכים להבין את שפת האהבה האחר מגיע עם סט של צרכים ,משאלות ,חרדות משל עצמו.
הפנימית .כפי שבטיפול משתחזרים יחסי האובייקט המוקדמים אנו ניצבים אחר מול אחר ,תלות מול תלות ,ומבקשים עתה
דרך יחסי ההעברה למטפל ,כך קורה גם ביחסי האהבה .בקליניקה לשזור אלה באלה לכדי קשר של אהבה .לא כל כך פשוט.
אנו שומעים יום יום כיצד יחסי האהבה של המטופלים שלנו שתי סכנות פרדיגמטיות ניצבות בפני האהבה לאחר :הוא
קשורים באופן הדוק עם יחסי האהבה ושיבושיהם בתחילת עלול להרוס אותי .אני עלולה להרוס אותו .בסכנה הראשונה,
החיים ,וכיצד הם נסוגים יום יום מן האמת של האהבה הבוגרת, "הוא עלול להרוס אותי" ,שאותה קליין מייחסת לעמדה
כי זו כרוכה גם בכאב בלתי נמנע. הפרנואידית־סכיזואידית ( ,)4אני משליכה על האחר את
מה יקבע האם תוכל האהבה להתמיד? השנאה והאגרסיות שלי ,וחווה אותו כרודפני כלפי .עמדה זו
מאופיינת בדומיננטיות של פיצול ,השלכה והכחשה .כמה רבות
אהבת אמת כאהבת האמת הן הפנטזיות על האובייקט האהוב הרע :האובייקט הרע עלול
לבלוע אותי ,לשלוט בי ,לרמות אותי ,לנצל אותי ,לרוקן אותי,
אציע כי התנאי לאהבת אמת הוא אהבת האמת .התנאי
לנטוש אותי ,לבזות אותי ,להרוג אותי נפשית ולעתים גופנית.
שיכריע את הדרך בה יבחר האוהב בגן השבילים המתפצלים
עמדה זו מולידה גם שלל תמרוני נפש המבקשים שלא לדעת את
של האהבה ,הוא הנכונות שלו למגע עם האמת.
המציאות כהוויתה :גרנדיוזיות ,הסידרה הסאדו־מאזוכיסטית,
הפילוסוף אלן באדיו ,בספרו "בשבח האהבה" מכנה זאת
דינמיקה פרוורטית ,סכיזואידיות ,הפרעות אכילה ,שקרנות
"אהבה כפרוצדורת אמת" ( ,6עמ' .)38לדבריו ,פרוצדורת האמת
ובוגדנות כרוניות ,קנאה אובססיבית ,שליטה רודנית ותלות
מוכנה להכיר בכך שהאהבה היא סצנה בשניים ,ואילו הכחשה
כפייתית ,אלימות ואובדנות .במובן מסוים ניתן לומר ,שכל
תוביל לניסיון להחפיץ את האחר וליצור אשליה של אחדות
פתולוגיה היא הגנה מפני הסכנות שבאהבה.
— בין אם דרך שליטתו של האחד באחר ,או דרך דלוזית
הסכנה השנייה" ,אני עלולה להרוס אותו" ,שייכת לעמדה
אחדות כוזבת בין שניים .באדיו מתאר את האהבה כאירוע
נפשית שאותה קליין מכנה "דפרסיבית" ( ,)5אשר מאופיינת
מתמשך של הכרה בהבדל .הוא גם מבחין כך את האהבה מן
באינטגרציה טובה יותר של המציאות .כתוצאה מכך ,אני הופכת
התשוקה:
"האהבה מושיטה ידיה אל האונטולוגי .בעוד התשוקה מתמקדת
ערה לכך שגם אני וגם האחר מאופיינים ,מחד ,באהבה וביכולת
באחר תמיד באופן פטישיסטי משהו ,באובייקטים מסוימים ,כמו שדיים, לתיקון ,ומאידך ,בשנאה וביכולת הרס .בעמדה הדפרסיבית
ישבן ...האהבה מתמקדת בעצם ההוויה של האחר ,על האחר כפי שפרץ, החרדה העיקרית היא מפני תוקפנותי שלי (הממשית והמפונטזת
חמוש במלואו בהוויתו ,לתוך חיי ,שלפיכך הופרעו ועוצבו מחדש" (,6 כאחד) ,והפחד לאבד בעקבותיה את אובייקט האהבה — כי ייהרס
עמ' .)21 או ינטוש .חרדה זו מאופיינית בדומיננטיות של אשמה וכאב.
האמת היא מושג חמקמק ורווי כאחד .נדרש לסייג מיד אפשר לסגת ממנה להגנות המאניות ,אבל אם מכילים את
ולהזכיר ,שגם המגע עם האמת הנפשית הוא לעולם חומק החרדה ומעבדים את המורכבות ,ניתן גם לשאת אותה ואפילו
וחלקי ,נוכח קיומו של הלא־מודע ,וכי פרדוקסלית הבנה זו להשתמש בה כחלק חשוב מחומרי הגלם של האהבה.
גם מקרבת אל האמת וגם כרוכה באבל על חמקמקותה .ובכל באופן מעניין ,קליין מצביעה על האשמה והפחד לאבד את
זאת ,הניסיון של קליין וממשיכיה הוא להציע כי ההתפתחות האובייקט לא רק כהפרעות לאהבה ,אלא גם ,אם אינם מופרזים,
הנפשית נבדלת על יסוד הנכונות לדעת ,וכשאנו מציעים כי כיסודות חשובים באהבה:
אפשר לדעת ,אנו גם מניחים כי יש אמת ויש כזב ,ויש דרך "עבודתי הפסיכואנליטית שיכנעה אותי כי כאשר מתעוררים בנפשו
להבדיל ביניהם .לא מדובר באמת מטאפיסית ,אלא בדחף של של התינוק קונפליקטים בין אהבה לשנאה ,והפחדים מפני אובדן האדם
זה הוא פרפראזה על מונח של הפילוסוף בלאנשו — 'הלילה האדם לדעת את עצמו ואת עולמו .דחף שלפי קליין הוא מולד
האחר' ( .)7בלאנשו ,שהושפע עמוקות מהיידגר ,מתאר במונח — האפיסטמופיליה — ועלול להיחסם מתוך עודפי חרדה ושנאה.
'הלילה האחר' ,בצורה פיוטית ודחוסה ,את הזיקה אל המוות על כל ילד נגזר להכיר באמת הכואבת ומעוררת החרדה,
כיחס אל זה שלא ניתן לעולם לדעת אותו; אל הסוד ,שהניסיון כי המשולש האדיפלי אינו שווה צלעות ,וכי הוא ,הילד ,מצוי
לכובשו מרחיק ממנו ,אך ההכרה בו משנה את האדם הפתוח מחוץ לזוג המיני .מכך נובעת שורה של פגיעות נרקיסיסטיות,
כלפיו ,ומעניקה לקיומו משמעות חדשה. חרדות וקנאות ,שהאני צריך להתגבר עליהן לטובת האמת.
כותב בלאנשו" :הלילה האחר הוא תמיד האחר ,ומי שמטה לו אוזן בהמשך לכך ,חיי אהבה בריאים ופתולוגיים נבדלים זה מזה על
נעשה אחר ,מי שקרב אליו [ ]...אינו עוד מי שקרב אליו [ ]...ללכת בסיס הנכונות לדעת את האמת ,אשר מחד ,מעוררת כאב וחרדה,
לעבר האינטימיות העמוקה ביותר שלו ,לעבר המהותי ,7( ...עמ' .)102 אך מאידך ,גם מובילה להתפתחות נפשית ,תיקון ויצירה .בין
דימויו של בלנשו את המוות כלילה מעניק לחיים דימוי האמיתות הללו נמצאת ההכרה בכך שאני זקוקה לאחר ואפילו
של אור יום ,אך כזה ,שהמוכן להכיר את כל שטמון בו ,כולל תלויה בו ,ואולם אין לי ריבונות עליו ,לא שליטה בלעדית ,לא
גם את חשיכת הלילה. קניין ,לא הבטחה ולא ערבות; שאני עלולה לפגוע בו ולהיפגע
אציע שדואליות דומה קיימת באהבה .חייו המוארים של ממנו; שהסיפוק הוא חלקי ויש סופיות; שהאהבה והשנאה,
העצמי ערים באופן דומה גם לסודו ולאחרותו של האחר .הם החיים והמוות מצויים בקונפליקט מתמיד בתוכנו .אולם לצד
מוכנים ללכת לעבר האינטימיות העמוקה ביותר שלו ,למרות, כל אלה יש גם אפשרות להיטיב ,ליצור ולתקן .מכל אלה נובעת
ולמעשה ,גם משום שמהותו אינה ניתנת לניכוס ,כיבוש אמת מכבידה נוספת והיא שמוטלת עלי פעילה למצוא איזון
ושליטה* .זוהי תנועה פעילה ,חלימה ,המתרחשת מרגע לרגע, מיטיב בין כל אלה בחיי וביחסי עם אחרים.
ומכילה את האמת של ההבדל בין האני לאחר .זוהי אהבה אוסיף ואציע ,כי זיקתה של אהבת אמת לאהבת האמת אינה
שמוגדרת דרך החיפוש אחר האחר ,אך לא לשם מציאתו ,אלא נוגעת רק ליחסים בין השניים ,אלא ,ואולי בראש ובראשונה,
מתוך הנאה של שיטוט במרחב שגבולותיו לא מוגדרים .פן זה בפרוייקט האקזיסטנציאלי של האדם כשלעצמו .נכונותו לקבל
של האהבה מתבטא גם בארוס ,שמבקש לגעת באחר לא לשם את הסופיות והחלקיות ,את ההשתנות והבלות של הגוף ,את
כיבושו ,אלא מתוך ההנאה שבמגע עם אחרותו .בניסוח של חוסר השליטה והבדידות כיסודות קיומיים ,מאפשרת לו
לוינס" :אין זו התכוונות של חשיפה ,אלא של חיפוש :תנועה אל הבלתי להתאבל על כל אלה .מתוך תהליך האבל יוכל האדם למצוא,
נראה" ( ,9עמ' .)215זאת בניגוד לתשוקה ,שמבקשת לכלות את למרות ,ואפילו בזכות אמיתות קיומיות אלו ,את האסתטי
המתח המתמיד בפורקן ,אשר לרגע מאפשר ריפיון ומנוחה מן והנשגב ,ויתרה מכך — את האסתטיקה של היום־יום ,את
הכמיהה הפעורה ,המגורה ,הלא נגמרת. כוחה העצום של הנכונות לטפח בכל רגע את מה שיש ,מתוך
התמסרות לאפשרי וללא־אפשרי בעת ובעונה אחת.
היצר והתביעה האתית את הנכונות להיות במגע עם אמיתות מורכבות אלו אני
אתגר נוסף כרוך באהבת אמת שנענית לאהבת האמת והוא רואה גם כתנאי לאהבה ,כי כל עוד אין האדם נכון להם ,הוא
התביעה האתית שהיא מציבה בפני :הנכונות להקשיב לאהוב ישנא גם את כל גילומיהם באהובתו .הוא ידחה אותה כשתחלה,
באמת ,משמעה לפגוש את המשמעות שלי עבורו; הקשבה של הוא יירתע מקמטי הגיל ,הוא ישנא את חסרונותיה ויגנה את
ממש להזדקקות של האחר כלפי ולאפשרות שאפגע בו .תלותו הזדקקותה ,כבבואות מאיימות להיבטי הקיום שאינו מוכן להכיר
בי מוכרת לי מתלותי בו ,ולפיכך נושאת את מלוא פישרה בהם .אדם כזה ימצא עצמו מתרוצץ מאובייקט אהבה למשנהו
וכובדה ומייצרת תביעה אתית .במילותיו של לוינס "המבע ומחפש אחר האובייקט המושלם שעמו יוכל להתכחש לאמת
שהפנים מכניסות לעולם אינו מתריס כנגד החולשה של כוחותי ,אלא של החלקיות ,או יתקוף את אובייקט האהבה על חסרונותיו
כנגד הכוח של כוחי" (.)215 ,9 כפגיעות נרקיסיסטיות בכל יכולתו .התנועה אל עבר האמת
ולא די בכך .בפני האוהבים ניצב האתגר לשלב את התביעה היא ,אם כן ,תנועה אל עבר האהבה.
האתית עם החירות הייצרית .האהבה אינה מתרחשת במדפים זיקה זו מתקיימת גם בכיוון ההפוך :הנכונות להתקרב אל
העליונים של הספרייה .היא לא התרחשות רוחנית או מוסרית. האחר ,על כל הפגיעות הנרקיסיסטיות שהוא מזמן ,פותחת
האהבה היא פרקטיקה .היא מוטחת יום אחר יום אל דרכי הקשבה אל האמת הקיומית שמעבר לאני הפרטי .מציאת
האספלט הלוהטות של החיים .מלאני קליין מציעה כי רק משמעות ביחסי האהבה על כל מורכבותם שופכת אור על
משמעות הקיום.
* ניתן למצוא הד לרעיון זה במאמר "הקונפליקט האסתטי" של מלצר ,בו
הוא דן בנכונות לדעת את אובייקט התשוקה ולא דווקא לנכס אותו .הוא השחר האחר — אהבת האחרוּת
מתאר את 'היכולת השלילית' — מושג שביון שאל מהמשורר ג'ון קיטס, תנאי נוסף דורשת האהבה ,והוא הנכונות לדעת ,ואפילו
לתיאור מצב של פתיחות ו"קליטות יצירתית ,מסוגלות לשאת אי ידיעה,
ספק ומסתורין" — ומלצר מציע שבחיק היכולת השלילית "נפגשים היופי לאהוב את הידיעה שהאחר לעולם חומק .האחר לעולם אינו
והאמת" (.)8 ידוע לי במלואו ,ואני מציעה לו את הכינוי 'השחר האחר' .מונח
נהנה רק מאוננות מול פורנוגרפיה של נשים זנותיות .על ההיסטוריה כאשר הייצריות ,על החלקים התוקפניים והעוצמתיים שבה,
המוקדמת שלו מספר לי אהרון שהוא בן יחיד .הוריו עלו עמו ארצה אינה נחווית כהרסנית עוד ,מתאפשרת בין בני זוג אהבה מלאת
בהיותו תינוק ,והקליטה שלהם בארץ היתה קשה .הם לא הצליחו למצוא תשוקה .במילים אחרות ,האתגר הוא להכיר באחרות ובאחריותי
עבודה במקצועותיהם ,ושניהם נאלצו לעבוד קשה מאוד כדי לפרנס. כלפיה ,מבלי לסרס את הפתיחות הייצרית ,הן במין והן בשיח
היחסים ביניהם התדלדלו והתדרדרו ,כאשר כל אחד שקע במאמציו
ומכאוביו ,תוך נסיגה זה מזה .סבתו של אהרון ,אמו של האב ,חיה איתם
של בני הזוג ,כולל החירות לכעוס ,להיפגע ,למחות ,לקנא,
והיא ,למעשה ,זו שטיפלה בו במובן הפרקטי ,בעוד שאמו ,שנותרה מושא להשתוקק ולהתבטא באופן חופשי ויצירתי ביום־יום ובמיניות
כמיהתו המתמדת ,נעה בין מצבי רוח קיצוניים .מחד ,סבלה אמו מדיכאון עצמה .ההקשבה של הזוג האוהב זה לזה במין ובשיח מתוך
ומירמור ,ומאידך ,היו לה התקפי מצב רוח ,שנשמעים בתיאוריו כמאניים פתיחות מרבית ,ולא מתוך חרדה מתגוננת ,תאפשר לבני הזוג
למדי ,בהם גם התייחסה אליו כאל בן זוג חלופי לבעלה .כך ,למשל ,הוא להעמיק את היכרותם ולהיטיב את מפגשם לאורך השנים.
זוכר כיצד היתה מלמדת אותו ריקודים סלוניים ,צופה איתו בסרטים לעומת זאת ,אם החרדה מפני המוות ,מפני האחרוּת ומפני
רומנטיים ומתרפקת עליו ,וכשהגיעה משכורת היתה לוקחת אותו איתה האחריות כלפי האהוב גדולה מדי ,הרי שבמקום הנכונות לאהבה
לקנות לה בגד ומתייעצת איתו בהתרגשות ועליצות שזכורות לו בדיעבד
אינטימית בשניים ,יתרחש ניסיון לשלוט באופן שבעצם אינו
כמלחיצות ומחמיאות בו־זמנית .אהרון הפך רגיש ביותר למצבי רוחה,
והיה חש בדיכאון שלה גם דרך דלתות סגורות. נותן לאחר להיוותר באחרותו .אין מקום למסתורין ,לסקרנות
אשתמש במידע מצומצם זה כדי לאפשר הצצה לאופן בו יחסי הנצחית כלפי זה שלעולם לא ייכבש באופן מוחלט .במקום
ההעברה בטיפול מאפשרים לנו לפגוש שכבות שונות של אמת נפשית, אהבה שכרוכה באהבת האמת ,מופעלים מנגנוני הכחשה ושליטה
שעיבודן מאפשר התנעה מחדש של היכולת לאהוב .מכיוון שהיכולת המציפים את החיים באור לבן ,שאין בו צללים ולא חלומות.
לשאת אמת כרוכה ביכולת לשאת כאב נפשי ,הרי שבאומרי 'אמת' בטיפול ,וכך גם ביחסי האהבה ,אנו מניחים כי גם מאחורי
כוונתי ,כאמור ,ליכולת להיות במגע עם הרגשות ,הצרכים ,היצרים, הפתרונות הנפתלים ביותר של הנפש ,מסתתרת תמיד ,גם אם
התלות והאחר ,מבלי שתתעורר חרדה עודפת מכאב נפשי ,ומבלי מסתתרת היטב ,כמיהה לאהבה מיטיבה ותקווה לתיקון .גם
שיופעלו כנגדם מנגנוני הגנה מסיביים.
במפגשים בהם פורש בפני אהרון את יחסיו עם אשתו ,ניתן לשמוע
כאשר אנו חוזים בכפיית החזרה המשיבה את האדם שוב ושוב
כמה מפחיד עבורו להיות תלוי בה ,וכמה נוגע ללב הפער בין אהבתו להילכד ביחסים של כאב ,הימנעות ,התנגדות לאמת ולאהבה,
אליה לחוסר היכולת במימושה .את אהבת האמת שלו חוסמים (ובמובן מניחה התיאוריה הקלייניאנית כי הוא 'שב אל זירת הפשע' גם
עמוק גם שומרים) מנגנוני הגנה מסיביים .במקום לדעת את אשתו ,תרתי מתוך התקווה שאולי הפעם יחול שינוי ,שאולי האובייקט החדש
משמע ,אהרון בועל את דמותה וסותם אותה בהשלכותיו; במקום להיות יצליח לחלץ את האני ממעגלי השנאה ,החשדנות והכאב ,להכיל
פתוח לקראתה כשחר אחר ,הוא משליך לתוכה משחר הינקות ,ממלא את צרימות התקשורת ,לקדד מחדש את שיבושיה ולפענח את
במוכרות הפנימית ,שככול שהיא מכאיבה ,כך היא מגוננת ָּ את אחרותה מקורות הכאב והחרדה לכדי מפגש מכיל ,מעניק פשר ונחמה.
בצורותיה המוכרות והנשלטות .משום כך קופאת התנועה הפתוחה, זהו הבסיס לתקווה בכל טיפול ,וזהו גם ,לדעתי ,היסוד החבוי
הסקרנית ,של אהרון כלפי אהובתו ,ובמקומה הם נלכדים בכפיית החזרה,
בקיבעון הסימפטומטי.
בכל שיבושי האהבה באשר הם.
אלא שעיקר הסיפור שלו אינו נחשף בפני דרך תיאוריו בדבר במקרים רבים נדרש טיפול באוריינטציה פסיכואנליטית כדי
יחסיהם .בתקופה הראשונה של הטיפול ,אני מוזמנת על־ידו ,אם כי באופן להתיר את המבנים ההגנתיים המפריעים לאהבה .הנחת היסוד
לא־מודע ,להכיר את יחסי האובייקט הפנימיים שלו דרך התגלמותם היא שאותם מבנים ישוחזרו ביחסי ההעברה כלפי המטפל ,וכך
ושיחזורם ההדרגתי והמורכב הנמזגים ליחסים בינינו .תהליך זה הוא יהוו הזדמנות עבור המטפל והמטופל לחוות ,להבין ,לפרש
תמיד הדרגתי ,סמוי וחמקמק ,וההתחקות אחריו היא חלק מרכזי מדרך ולעבד את הגורמים המפריעים לאהבה.
המלך של העבודה האנליטית להבנת עולמו הפנימי ועולם האובייקטים
הפנימיים של המטופל.
בתחילת האנליזה אהרון מתייחס אלי בכבוד רב ,מציית לכללי דוגמה קלינית
הטיפול באדיקות ,ומספר לי על תשוקותיו בבושה ובחרדה .בתקופה אתבונן על האופן בו משמשת תודעת המטפל כמצפן לחיפוש אחר
הראשונה הוא חש תשוקה עזה לפגישות ,אך בהמשך ,בהדרגה ,מאבד המהמורות בדרכו של המטופל לאהבת אמת .אתאר מהלך טיפולי ביני
בהן עניין ,מרבה לשתוק ,מסביר כי אין לו מה להגיד .מרגיש אשם לבין מטופל שאותו אכנה אהרון — שתיאורו מוזן גם מתוך התנסויות שלי
על כך ,אבל לא יכול לשנות את המצב .אולי ,הוא חושב ,הגיע הזמן עם מטופלים שחוו קשיים דומים לשלו .אשתמש בתיאור זה כדי להדגים
לעזוב .אני ,שבתחילה חשתי שמחה לקראתו ,מתחילה לחוש דחויה את התהליך שעובר המטפל בבקשו לשחרר את חירות המטופל בכלל,
ומאוכזבת ,מתוחה לקראת הפגישות ,ומנגד ,בסתר לבי אני חווה אותו ואת חירותו לאהוב בפרט .האמצעים שיתוארו להלן שייכים לתיאוריה
כמסורס מעט ,ריק ,לא מאתגר ,ואולי אפילו שוקלת להסכים להצעתו ולטכניקה הקלייניאנית ,אך אתגרים אלה באהבה פוגשים כלל המטפלים
לסיום הטיפול .עם זאת ,אני מתחילה לתמוה על הכפילות :הוא מציג בכלל הזרמים ,וכל זרם פוגש ומתמודד איתם לשיטתו.
עצמו כחסר אונים ,אבל בעצם זו אני שבהדרגה מרגישה כחסרת ערך הדוגמה לקוחה בעיקר מהתקופה הראשונה באנליזה עם המטופל,
עבורו ,שאינו משתוקק לבוא אלי ,בעוד שבמקומות אחרים הוא דווקא שהגיע לטיפולי בעקבות קשיים בחיי הזוגיות .כסיבה לפנייתו ,מספר לי
מוצא עניין .מבלי משים אני מתחילה להשתדל יותר; עוטה על עצמי אהרון ,שהוא נשוי לאשה שאותה הוא מעריץ ,אך סובל מקושי לקיים
פירושים נועזים ,מנסה תנוחות חדשות של שיח ,והוא בשלו .אני חשה איתה יחסי מין .בתחילת יחסיהם נמשך אליה ,אך כעת למרות שחפץ
די מדוכדכת ,חסרת אונים ,חרדה ומבולבלת. באושרה ,לא חש כלפיה שום תשוקה וכשיזם מין היה אימפוטנט .הוא
רק מתוך שהתמסרתי למתרחש — פחדתי שיעזוב ,פיתיתי ההבניה הראשונה של יחסינו בתבנית יחסיו הפנימיים הושלמה.
שיישאר ,כעסתי כשמנע עצמו ממני ,הפחתתי בערכו ,חשתי בעצמי בחשיבה הקלייניאנית ,ההזדהות ההשלכתית היא מנגנון
דחויה ומושפלת ,וכו' — יכולתי לתת משמעות לקושי שבעטיו פנה מפתח :ההנחה היא שהמטופל משליך לתוך המטפל גם חוויות
לטיפול :המפגש העקר בינו לבין אשתו .מפגש זה ,שהשתחזר בינינו, ותחושות שלו עצמו ,וגם של הדמויות המאכלסות את נפשו
מעוצב על־ידי תפאורנים ובימאים בתיאטרון של הלא־מודע ,ואנו בו
שחקנים במחזה ישן ,שטרם עלה על בימות המודעות ,טרם ניתנה לאהרון
ושעמן הוא מקיים יחסים בתוכו (.)11 ,4
אלא שלא שם זה נעצר .במקום בו היחסים בחיים נלכדים ,הטיפול
ההזדמנות לתת לו פשר ,להתאבל על מכאוביו ולהשתחרר מלפיתתו.
מתחיל את חיפושו .במקום שהשיחזור הושלם ,נפתחת השאלה :איזה
המטפל הקלייניאני מפרש למטופל את ההתרחשות סיפור הסיטואציה הטוטלית שנוצרה ביחסי ההעברה בינינו מספרת?
ההעברתית ,תוך שהוא מנסה להפגישו עם החרדות המרכזיות איזה יחסים היא משחזרת?
שלו ,ועם ניסיונותיו להימנע מכאב ,העומדים בדרכו לאהבה. התפקיד האנליטי הוא אותה נכונות להרגיש ,קודם כול בנפש
רק לאחר עיבוד משמעותי ,ולאחר שרמות החרדה פוחתות המטפל ,את הכאב הנפשי שמנגנוני ההגנה והסימפטומים מבקשים
ומומרות במשמעות ,נפתחת בנפשו של המטופל האפשרות להגן על המטופל מפניו .דרך ההזדהות־ההשלכתית המטפל זוכה לקרוא
להעדיף את מכאובי האהבה על פני כאב הנסיגה ההגנתית בתוכו ,כבמפת דרכים פנימית ,את תחושות המטופל ,את האובייקטים
מן החיבור אל האחר .בעקבות האבל ,האינטגרציה והנכונות הפנימיים שלו ושל היחסים ביניהם ,ואת העומד מאחורי הקושי שלו
לאהוב ולהיות נאהב.
לשוב למגע עם אמת נפשית ,המטופל משיב מן הגלות גם
כך ,למשל ,מתוך שאני מרגישה דחויה ואבודה במאמצי מול נסיגתו
את החלקים האבודים שלו עצמו .חלק מן השינוי כרוך בקבלת ההולכת וגוברת של אהרון ,ייתכן שאני מבינה מתוכי את המאמץ והחרדה
העובדה שאהבת אמת כרוכה תמיד גם בכאב בלתי נמנע. של אהרון ,הילד ,מול אמו הדיכאונית; כאשר אני מנסה לפתות אותו
הבנות אלו הופכות בטיפול לפירושים הנמסרים לאהרון במילים בפירושים מושכים ומרתקים ,אני לרגע חיה בתוכי את אמו/אשתו
פשוטות ובהירות .ההנחה שלי היא שכל פירוש שנולד בי אינו 'שלי', הדחויה ,המבקשת להחזיר אליה אהבה דרך סדוקטיביות נואשת ולא
אלא תולדה של תקשורת שהמטופל מסר לי ,בתקווה שאוכל לעבד אותה תואמת; אני יכולה לחוש את הסכנות האדיפליות של ילד שאמו נצמדת
בתוכי ולבאר אותה גם לו. אליו ,ובפנטזיה שלו — אם ייענה לחיזוריה ,יזכה בפרס האינצסטואוזי
במובן זה הטכניקה הקלייניאנית היא טכניקה מפרשת ,ומוקד ההרסני ,שבצדו ניצחון הרסני לא פחות על אב אהוב ,חלש וחולה; ואני
הפירושים הוא יחסי ההעברה ,מתוך ההנחה שהיחסים החיים גם חשה מתוכי עד כמה מנוצל ומבולבל הוא מרגיש ,כשהוא מפותה
והנוכחים בחדר הטיפולים מהווים את המנוף המרכזי להשגת ומגורה לקירבה מכאיבה ומלאת חורים.
שינוי .חשוב לי לציין שלמרות השימוש במילים "תיאוריה" בדומה לכך ,רק מתוך האימפוטנציה שלו בטיפול — כשכוח הגברא
ו"טכניקה" ,ההתרחשות ההעברתית היא התרחשות של אמת, של מילותיו נאלם ,אני יכולה להבין שהאימפוטנציה המינית אינה רק
חוסר אונים .מחד ,אני מבינה אותה כמבטאת את היעדר דמות האב
ואם אין בה אמת ,כוחה לשנות יאבד .בד בבד לפירושי ההעברה, המופנם ,או לחילופין את הפנמת האב החסר ,המובס ,שפגש כל ילדותו.
מפורשים ומתבהרים גם היחסים המוקדמים ,שכעת אינם עוד ומאידך ,אני מבינה שלא מדובר רק בחוסר אונים ,אלא גם בביטוי של
פירושים על מה שקרה "שם ואז" ,אלא על מה שממשיך להתרחש זעם על ניצול לא הולם של כוחותיו ואהבתו לאם ,שדרשה את תשומת
"כאן ועכשיו" ,שהרי אנו נושאים את עברנו עמנו אל ההווה לבו ,במקום להעניק לו את זו שלה.
המתמשך שלנו כל העת ,ובכל קשר משמעותי הוא שב ומספר כעת נסיגתו מובנת לי גם כנקמה על ילדותו האבודה והנגזלת,
את סיפורו ,מוחה על פגיעותיו ,תובע פיצוי ומייחל לתיקון. ובה־בעת ,מתוך הייצריות המינית ,האגרסיבית וההישרדותית ,שנולדה
בהמשך התהליך אהרון התאבל על ילדותו האבודה ,תוך שהוא בי למולו ,אני מבינה שבאופן לא־מודע הוא נסוג ממני גם כדי להגן על
נסער מגילוייו ,אך גם מוחל להוריו הפצועים ואפילו לעצמו .בעקבות עצמו מייצריותי — ייצריותה של האם; וגם כדי להגן עלי מכל הזעם
תהליך זה העז בהדרגה להרים את עיניו אל אשתו ,שאליה הוא קשור והמיניות שגודשים אותו ,ועלולים לפגוע בי .הוא מגן על עצמו ,עלי,
מאוד ,במבט פתוח ,לא מחפיץ ולא כופה את תמונות עברו המוקרנות ועל אשתו־אהובתו ,דרך פיצול והסגת היצר שלו ,והפנייתו למרחב
עליה כבתיאטרון צללים .ברגע דפרסיבי עדין ומיוחד במינו סיפר לי המוגן של הפורנוגרפיה.
אהרון באחת הפגישות שלילה קודם ,כשאשתו נרדמה ,שכב לצידה ורק אני רוצה לעורר את תשומת הלב לרעיון שהשימוש
הסתכל עליה ,והרגיש דפיקות לב .הוא לא ידע אם זו חרדה או אהבה. בהזדהות־השלכתית הוא גם דרך לשמור על קשר עם האמת,
"שניהם" ,אמרתי לו. אף שבדרך נפתלת .הנפש מנסה להפגיש את האמת הפנימית
אהרון נלחם על האפשרות להיפתח מחדש לתשוקה לדעת את עם האובייקט ,כאשר אינה יכולה לעשות זאת ישירות .וזה קורה
אשתו ,תוך שהוא עומד באתגר האתי של חיבור ייצרי מתוך אחריות.
גם ביחסי האהבה בחיים.
במצב זה ,המיניות והאהבה יכולות לשוב ולדור בכפיפה אחת .אין זה
כך ,דרך הזדהות־השלכתית אהרון מעורר באשתו ,דרך האימפוטנציה,
הישג קבוע ויציב .אהרון ואשתו לא חיים מעתה .happily ever after
את אותן תחושות בלתי נסבלות מנפשו ,והיא הופכת עדה מתוכה
אבל נראה כי הם יכולים להתייצב מחדש כ'שחר אחר' זה עבור זה,
לחוויותיו העמוקות ביותר.
בו הבדידות הפרנואידית־סכיזואידית ,הכרוכה בהתכחשות למציאות,
מפנה בהדרגה מקומה לבדידות הקיומית ,המחפשת את קירבתו של במובן זה גם בהבניות הפתולוגיות בחיי האהבה מקופלת
האחר כקירוב דפרסיבי ,כנגינה ביחד שהגעגוע הוא כצליל אבוב בשעריה, משאלה סודית לחיבור .כשזו לא נענית ,מגיעים לטיפול .בזירת
ככמיהה שהמענה המשכנע ביותר עבורה משחר חיינו עד סופם ,הוא הטיפול ,הראשון ,אם כן ,שמחויב לעמוד באתגר האהבה המשלב
אהבת אמת ,בשני מובניה. חירות ייצרית ויצירתית עם אחריות אתית ,הוא המטפל.
ספרות: 6. Badio A., Truong N. (2009). Praise of love. London, Profile
ויניקוט ד.ו .)1971( .תפקיד הראי של האם והמשפחה בהתפתחותו 1. Books, 2012.
של הילד .בתוך :משחק ומציאות .תל־אביב ,עם־עובד.1995 , בלנשו מ .)1955( .הספר העתיד לבוא :אסופה .מ .נפתלי (עורך)7. ,
2. קליין מ .)1963( .על תחושת הבדידות .בתוך :מלאני קליין ,כתבים תל־אביב ,הוצאת הקיבוץ המאוחד.2011 ,
נבחרים .כרך ב' ,י .דורבן ,מ .רוט (עורכים) ,עמ' .316-297תל־אביב, מלצר ד ,)1988( .הקונפליקט האסתטי .בתוך :מ.ה .וויליאמס 8.
תולעת־ספרים.2013 ,
3. קליין מ .)1937( .אהבה ,אשמה ותיקון .בתוך :מלאני קליין ,כתבים (עורך) ,מקראת מלצר :מבחר מכתביו של דונלד מלצר .תל־אביב,
נבחרים .י .דורבן (עורך) ,עמ' .93-53תל־אביב ,תולעת־ספרים.2002 , תולעת־ספרים.2013 ,
4. קליין מ .)1946( .הערות לכמה מנגנונים סכיזואידיים .בתוך :מלאני לוינס ע .)1971( .כוליות ואין־סוף :מסה על החיצוניות .ירושלים9. ,
קליין ,כתבים נבחרים .י .דורבן (עורך) ,עמ' .203-177תל־אביב, מאגנס.2010 ,
תולעת ספרים.2002 ,
5. קליין מ .)1940( .אבל ביחס למצבים מאניים־דפרסיביים .בתוך: מיטשל ס.א .)2002( .האם יכולה אהבה להתמיד? גורל הרומנטיקה 10.
מלאני קליין ,כתבים נבחרים .י .דורבן (עורך) ,עמ' .121-94 לאורך זמן .תל־אביב ,תולעת ספרים.2009 ,
תל־אביב ,תולעת ספרים.2002 , ביון ו .)1967( .במחשבה שנייה .תל־אביב ,תולעת ספרים11. .2003 ,