‫ט|טטט‬

‫>‬
‫|‬
‫‪| 000‬‬

‫|‬
‫|‬

‫||‬ ‫ן‬
‫ו‬
‫|‬ ‫|‬
‫|‬
‫ו‬ ‫|‬ ‫|‬
‫‪| 1‬‬
 ‫פגמד‬ ‫‪) 0/71‬וס ‪ 60 68+‬עגות ‪%002‬‬ ‫‪5‬‬
‫‪,‬צתאס‬ ‫‪6 51‬םה‬ ‫‪[666‬סט‪05‬‬ ‫‪0%‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪6‬םת‪8‬‬ ‫‪10‬‬ ‫עץצזת‬
‫ע‪ 88‬ב פדאתס‬ ‫‪001807021‬‬ ‫‪81‬‬ ‫תשק‬ ‫מס‬ ‫‪6‬‬
‫צתכ‬ ‫‪0660806161‬‬ ‫‪:‬שס[‪6‬ס‬
 ‫וחסזג ז‪6‬חזס)ח! ‪6‬ח‪ 1‬עס ‪0820‬ום‬
‫וחסז‪ 1‬סחהוסחטז חזוצו ‪ 1102‬חו‬
‫ווח |‪6‬ק‪8‬ח) ‪ 18‬ההווסז‪ 6‬חזוסצו ז‪ 0‬עזופזסעוחנו‬

‫סעוחה‪6‬זה‪.‬צ\אוא\‪ ://‬זזה‬ ‫ורח‪|5/‬ו‪/8160‬זס‪.‬‬

‫‪6‬‬ ‫זס‬
 ‫|הוציא לאור על פי כת'י מארץארץ תימ תימן‬

‫עם הערות והקדמה‬

‫\‬
‫|‬ ‫\‬

‫| שניאור זלמן שעכטער‬

‫‪* 0,‬‬

‫במצות סוכני בית הדפוס אשר לבית מררש החכמות‬ ‫‪7‬‬

‫‪-‬‬
‫‪6‬‬
‫‪:‬אל‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫יי‬
‫‪4‬‬ ‫‪006100‬‬ ‫)מסוסםת‪10 3‬‬ ‫‪61‬ום‪10032‬‬ ‫‪[66111101‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪+6‬‬ ‫‪6366‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪ 61‬תס) ‪166016‬‬ ‫זה‬ ‫שמ‬

‫פטסוזגט מתסץ)‬ ‫ת‪6‬גתס‪%‬‬ ‫תות‬
‫סז | ‪= 6‬‬ ‫‪06‬‬ ‫ץל ‪60‬ג)‪6‬ע ‪6‬מ‪5060 8‬ם בונ‬

‫‪- 8.‬‬ ‫וז גא ‪108‬‬

‫‪ 6‬תו סותוסלג תו ‪6626‬‬ ‫‪ 1‬טוח‬ ‫‪0‬‬
‫המ‪06‬ת‪ 60611026, 0,1‬קשופוסטות) תו ש‪6‬ע‪/10990 10 ]061‬סזק‬

‫ג‬ ‫א‬ ‫‪5‬‬

‫‪-‬‬
‫‪63‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ו‬ ‫ב |‬

‫ו‬
‫הנדול‬ ‫מדרש‬
 ‫והורול‬ ‫לדה‬

‫תורה‬ ‫חומשי‬ ‫חמשה‬ ‫על‬

‫ספר בראשית‬

‫הוציא לאור על פי כת"י מארץ תימן‬

‫עם הערות והקדמה‬

‫שניאור זלמן שעכטער‬

‫החכמות‬ ‫מדרש‬ ‫לבית‬ ‫אשר‬ ‫הדפוס‬ ‫בית‬ ‫סוכני‬ ‫במצות‬

‫בער קנטאבריגיא‬
‫לפק‬ ‫שנת תרסב‬
 ‫‪ : 6. [].‬הססה ‪0/3‬‬ ‫צ\‪10.‬‬ ‫פאג‬ ‫‪505‬‬
‫מ‪6‬כזתפ‬ ‫צטעפתתטזאטשס‬ ‫פפמתע‬
‫מצג‬ ‫‪41‬‬ ‫‪.‬עאאגא‬
‫‪09: 65,‬‬ ‫א‪06‬א‪11 1‬‬ ‫‪1,‬שפת‪1‬‬

‫‪:‬אַַע‪2‬‬ ‫‪.‬גת‬ ‫‪.‬אס‬

‫‪ 8809:‬שק‬ ‫‪51771‬‬ ‫‪1‬‬ ‫אג‪11‬ז‬ ‫‪.‬צאג\תז ‪0‬‬
‫ף‬
‫סוה שַה‪9‬פ‪0‬‬ ‫‪000016:‬‬ ‫א‪.‬ג‪111641‬‬ ‫כאג‬ ‫‪06.‬‬ ‫זו‬

‫‪6‬ג‪]7‬‬ ‫‪5861‬‬ ‫עכ ‪66‬סמנק‬ ‫‪6011‬‬ ‫[‪.‬גתמ‪6‬ג‪20108 10 /‬ות‪8‬ק‪6‬ם ‏‬

‫‪] 774‬‬ ‫‪5700‬‬ ‫‪.‬לפשל‬

 ‫‪ 1154‬אכ ]זא‬ ‫\ )‪-‬נ)\ ד‬ ‫‪1‬‬
‫‪> 3‬חוותזס!‬ ‫‪20066106 10‬‬ ‫זת‪6‬ו‪6‬תה‬ ‫‪6‬וגם‪1‬כ‪0231‬‬ ‫תס‬ ‫‪0‬‬

‫‪6‬ה)‬ ‫ה‪6₪6‬זזת‪6‬‬

‫‪06:1851‬‬ ‫ת‪]0‬‬ ‫‪6‬‬ ‫זתם‬ ‫שת‬

‫במסז]‬ ‫פטסנחגט‬ ‫תשנגמ‪| 6‬‬ ‫סתספטתגות‬

‫בחג‬ ‫השבוטסזק‬ ‫וטו‬ ‫תג‬ ‫‪6‬סג]‪6‬חק‬ ‫צל‬

‫‪6.‬‬ ‫‪,‬את‬ ‫‪.‬גא‬ ‫‪,‬שאו‬

‫תו ז‪66‬ג‪[62‬‬ ‫תו סומוטט‪3‬א‬ ‫‪616‬‬ ‫ג‪ 0] )2‬ץופחסטות‪71‬‬ ‫וט‬
‫תו ששזט‪ 10 ]61‬זספפט)‪-0‬‬ ‫(‪ )600[02‬ץסופזטטות‪11‬‬ ‫‪],00000‬‬

‫צ)‬ ‫‪5.1‬‬

‫‪3-6‬‬
‫‪%4‬‬ ‫שן()‬ ‫ץופחסטות‪]1‬‬ ‫‪8‬‬

‫‪2‬‬
 ‫סמץ‪6‬זסמס‬ ‫‪07‬‬ ‫פחד‬ ‫צאסאפא‬ ‫ץס‬

‫אכ‬ ‫חתפת‬

‫עאג‬ ‫מחזו זז‬

‫*‪]25‬‬ ‫‪07‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪00007 7007776 0006 50000 70+‬‬

‫‪06007‬‬ ‫‪70 00705000 91‬‬ ‫‪7000‬‬ ‫שטק‬ ‫‪0 07‬‬ ‫‪6000‬‬ ‫‪07000‬‬ ‫‪007‬‬ ‫שלשל‬
‫‪1007‬‬ ‫‪7‬‬

‫אזטשהך‬ ‫צתסאטפא‬ ‫‪5‬עאגע‪5‬‬ ‫ע‪%‬פגת‬ ‫‪80‬ע‬ ‫אפצת‬

 ‫‪4‬‬

‫לזכרון נשמת‬
‫בן ר' פנחם‬ ‫מוהר'ר אשר‬
‫המזכיר לק"ק כנסת ישראל‬
‫ונשמת אשתו היקרה והתמימה‬
‫מרת לאה בת ר' שמואל‬
‫תשבת‬ ‫לא‬ ‫ותקותם‬ ‫חסד‬ ‫אנשי‬ ‫אלה‬ ‫ואולם‬

‫לא נפרדו‬ ‫ובמותם‬ ‫בחייהם‬ ‫והנעימים‬ ‫הנאהבים‬

‫כ‬
 ‫‪/‬‬

‫|‬

‫‪6‬זט ו[ סותולפב\] ]‪:8 0‬מ‪661 :0 61 60005‬ת‪656‬זק ‪676‬ם ‪6‬ותט[סט ‪]51‬‬

‫‪%‬ססטל ‪ 0042-8311[ 06 611‬ב‪%‬ב‪70‬ו‪8 0] 61 1‬זת‪6‬זתס‪866000 611 06‬תק‪6‬ע‬
‫‪ 511.‬תו ץ[תס שטסם [‪> 1‬תבזא‪8156, 6‬ה‪0] )61‬‬ ‫צסטס ‪80‬ת‪6‬תא‪6077 51. 6‬‬
‫‪[606 "85617‬וותסו[ ]‪ 3 805 0‬שתוותזס] ‪60631(,‬ת‪[6 0] 61 62‬סם ‪61‬‬
‫ץחטפת‪ 66‬ו‪ 0] :6 841‬א‪ [6‬תש‪6‬ות‪ 3 \6‬קט ‪66106‬‬ ‫תסקט ‪806‬תט‪67 08‬‬
‫שתופפה ע[תסותות‪, 06‬פאתסטו סותוכסג\‪[ 1‬הטפט ‪6 611‬זה ש ‪6"0‬‏ ‪ 6‬גסות‬
‫‪ 61‬תו שתוזההוקתס ‪ 8587011,‬תה ‪0‬טת!‪6 0] 31‬מחהם ‪6‬גש ז‪6‬התט‬
‫]‪0‬‬ ‫‪6‬מספט‪[1‬ג ‏‬ ‫םה‬ ‫‪,‬מס[ץ‪02‬‬ ‫‪86‬שס‪]0‬‬ ‫‪ 3‬קל‬ ‫‪[650‬‬ ‫]‪0‬‬ ‫‪86‬גזמסותותס‪6‬‬ ‫במה‬
‫‪ ,\61‬פחסצ‪6 3 1‬ק‪0‬ת‪ 9656/0 ]05‬ותסץ] קפסו שתו|וגו גוהת‪6‬קותסס‬
‫ו[ ‪56‬והוז‪6‬ות‪8008 05‬ה‪066‬ץ ‪8 587011,‬וב[ מו ‪006] [| 6561 6 604₪ 65₪‬‬
‫‪ 605.‬תשס ‪ [81‬תו ‪880‬ם‪8‬גתו‪6‬‬ ‫‪ 8‬ו ‪ 65618 865100810‬תקטסזגם ת‪6‬ט‪6₪ 6‬‬
‫‪ (]55. 0] 6‬גוסבץ\‪ ,‬גשטס תו ‪065568‬פס ק‪6‬ג‪ַ ₪‬ת‪ 1‬השטסת‪ 6‬זה‪6[6‬‬
‫עטס ‪; %43‬פסט[ספות‪6‬ו‪ ₪‬קכ ‪882[6‬‏ ‪ 8‬שתוהתס] ‪6‬זגםגזסתו] ‪6‬ותולטה‪ | [4‬ץ[ז‪86‬‬
‫‪4‬מטס] ‪8 %0 :0 62‬שהו‪036‬ץ ‪6‬תוטת‪ 0] 6₪‬עסכותטת ‪6‬שזה[ ‪ 3‬פשסת‪ 5‬גפגזהוז]\‬
‫‪0 0831-‬טת[‪ %6 31‬ותהתת‪65‬ו‪ 1‬תו ‪%6‬ת‪<5 "643 ]0006‬סוטסתוסטגו[ מו‬
‫פשתהתהט ‪6‬ג‪ 1‬תסשטפתותס‪ 6‬ע‪6‬שתט ‪6‬וב‪ 1‬לסוטסמוסטב א[ "‪.‬ותטסומסן‬
‫‪,‬פאזסו סותו‪00‬ה‪ ]4‬טג[ תה ‪0‬טת[‪ 551. 0] +6 "31‬תשסת‪ [| 6 %‬החסז!‬
‫‪.‬ותו( ‪ 01‬תצוסתאתט ‪06‬תוהוח‪6‬ז [סותעו ‪ ₪311-10082,‬הפבז‪0‬ו (‪1‬‏ ‪%766 601‬א‪6‬‬
‫הו פה סס[וקות‪ 06‬פטס ‪6‬גו‪8 611 ]%03 ₪‬ו תמגהסקותו ‪6‬חסות ‪ 51‬מה( זט‬

‫‪ 8.‬זוסו קל ץ[חס מצוסמא חס ‪,‬טוסם [‪8 1‬‬

‫‪86 6501‬ו‪1‬ותסת‪:‬טה ‪ 601‬פ‪6‬ותבה חסטשת חסט‪6‬שסת ס‪[6‬וקותס‪ 6‬זט כ)‬ ‫א‬
‫ח[‪ 860 6 05 60‬חסת ;‪86600‬זק‪6 6‬‬ ‫]ס >א‪%‬זבות ו\שוצו ‪5‬א‪66 81 61‬וטסז ץק‬
‫‪%‬זסט ץ‪6. 1‬ת‪[ 0% 611 60065‬ט]ק[סו[ ‪6 05‬זה זהת‪, :‬תסופוצולט‪ 5‬התג תסופוטו!)‬
‫סקה‪1 61 601 6‬א‪ 61 61‬שתוקתגעזה מו צ‪6‬ות‪061815 6‬ת‪ %3 06‬ח‪0‬זו‪% 06‬ה‬
‫פטסוחהצ ‪ 601‬הסוגצו ‪86‬זטסקוזס ‪ +6‬תו ‪ 0] (6 800665‬פספחסעט [חה‬ ‫וס‬
‫‪6‬זה‬ ‫‪:‬התהשו‬ ‫‪01‬‬ ‫תו ;‪6‬זהזופטן[[ו‬ ‫קשה‪0‬בזהק‪65‬‬ ‫‪81‬א‪]6‬‬ ‫ותסח]‬ ‫‪86‬ב]ח‪6‬ותות‪06‬‬ ‫צם‬
‫‪ 601‬שתוסגזן תב <אשזסת ‪ 61‬תו ‪8‬תסוה‪6‬ו‪0‬תו ]שוזט‬ ‫חסזטג זטס ]‪8607005 0‬‬
‫‪> [810544‬תשוסתג שו ]‪6 0‬זטתהז‪6‬ו[ ‪ 61‬הקטסזה‪:‬‬ ‫‪ 8808866005.‬חו‪6‬ת‪ 1‬תה‬
‫‪0‬‬
 ‫אץ‬ ‫מע‬ ‫א‬

‫‪\/ 676‬‬ ‫‪65621‬‬ ‫‪500200‬‬ ‫‪66‬‬ ‫גו ‪5501‬‬ ‫‪621‬‬ ‫‪%‬תב‪:‬א‪6‬‬ ‫‪, 1‬פאחסשט‬ ‫‪6081‬‬ ‫הטגז‪0‬‬
‫‪ 060568008 601‬חס ‪00‬ב] ‪ +0 61‬מסוסמ‪6‬עשה |ג‪10605‬‬ ‫טמטוא ‪ 0] 611‬הת‬
‫‪ 68‬עבות מסספסטף תו ‪68‬בפפהק ‪6 611‬עסגט‬
‫]‪6 0‬מוא ‪81‬‬ ‫ה ‪ 503₪‬קט שמםן] ה‪ 1‬שמספפמס‪ 6‬ץ[‪6‬שתג| תס‬
‫ץנ הת ‪61 6900376011,‬הו‪% 0] 3‬ת‪6 60105‬ום עכ ‪ 06881‬פאמםו[ ‪68‬ם‪005‬‬
‫ץזסטסט‪0‬סיטםו ‏ מה גשוא ‪> 10 811 %000‬מוסג)‪6‬עק ‪0605600005 +0 6 611‬‬
‫]‪ 7‬ץז‪0‬ם‪ 616 5‬מה גפע‪0‬ו‪ 1‬פטס ]‪8886 0‬ת‪ 611 6₪‬תסו שתו[‪, 860‬ץ‪8556‬‬
‫‪ 01 611 96210‬מ‪0‬ס‪0‬ג!‪6‬ץ עוסגם ‏ ‪ +0 01‬תג[‪066‬ק ‪6 5607005‬גף‬ ‫‪6‬ומול פה‬
‫מסב‪6‬עק‪6‬סת‪ 0] 61 1‬ץקזסספות ‪ 618‬מו ‪6‬סג[ק ח‪6‬קסעק תוסג םב ‪5070067,‬‬
‫‪6.‬טשסקההק‪6 5‬ם‪ 1‬עכ פ‪6‬ענסקחסל ‪] 610‬ס‬ ‫‪ 3‬ג‪ 58 005‬ס‪6‬ט‪6‬ש‪ [0‬שמםקות‪61‬‬
‫‪ 6‬ת‪ 1 )0‬גפושףתו[‪6 [68 +0 ?6‬טהב[ ‪, 1‬שומ ‪6 662 05‬טבת ‪[6‬טסט ‪%5‬גז‬
‫הפוא ‪ 5₪‬ץ‪[1‬קקט‪ 5‬גסום א ‪ 580006106,‬סעוה?) ‪6 ]608 0] 61‬ב תו שמושע שוח‬
‫ותסץ‪! 606711 1‬הנתסס‪5₪01---‬ה‪+‬סט ‪11->06103‬הת ‪50 6761‬ם‪56---‬ת‪6‬ותסה")‬ ‫‪6‬‬
‫‪6‬עבע‬ ‫‪8607005‬‬ ‫‪, 53‬הסובעו‬ ‫קץ‪036‬ע[‪3‬‬ ‫‪06036101,‬‬ ‫והעס]‬ ‫‪61%‬‬ ‫]‪6 0‬ט[בט ]‪616‬‬ ‫‪6‬‬
‫תבות ‪61‬מ‪> 10031‬ת‪6‬וסמה גפוטו פט הפומחט] ‪6 |05‬ת‪ 0038-5811( 3‬בפגזהואת‬
‫‪670)6‬ע‪. 1 641 61‬קשתסב‪+‬טה‪ 3‬מ‪6‬ות‪6‬צ עטס ‪ 05‬מ‪6‬ט‪ 6‬השסםמא ‪%‬סם‬ ‫‪8‬‬
‫טסמסמפה) ‪6‬ג‪ 11[ ₪‬אפס ץז‪0‬תסט‪0‬סית‪6 611 1‬מסכשפסק ‪> 610851003 05‬ו‬
‫ע‪6‬טותטם ]‪ 7 53 6[[ 53 3 407606‬תפגז‪0‬ו] ]‪6 618 0861 0‬הםט‪061105 ₪‬‬
‫ה‪6 662‬טהם ‪ 7‬שעגסו‪6 10" ],‬ומהה ‪ 611‬ח‪6‬המט ‪5 062155316‬שת‪6‬הטב] שג ‪10‬‬
‫‪ 1 06‬הגסותש אחסש ‪ 6061 10‬ב ;‪06 03 066106‬מומתהא‪ 6‬ץ[שטסצסגם‬ ‫‪6‬‬
‫ְ‪6 66‬טהם ‪ 1‬תסמ ‪6 0.21.‬ותם ‪6‬עטעט] ‪ 53 605‬שםוב‪60‬תט‬ ‫‪84‬‬
‫‪ 8100305-801 77376011‬םה ‪ 5600‬שהופפ‪6‬עק ‪6‬חסו ותסץ]‬ ‫‪6.‬‬
‫‪76086 6005‬ע ‪6 611‬טו‪0 ₪‬ש ‪ 601805‬וטו ‪56‬םו[ ‪8‬םו‪0066‬עק שג‬ ‫[‪6‬‬
‫‪ 113160,‬ח‪6‬בעט] עסי] | ‪.‬ה‪8‬ה‪70‬ו‪8 11‬וב‪ 0] 5‬פוסקגתו ‪6‬ג‪3661 0] ₪‬‬ ‫וה‬ ‫ץ‬
‫‪6‬ו‪1‬סתוסקק‪ 581 3510‬סתה פהססגווקפה ‪( 81‬אתסעו פו[‪ +‬ם! ‪6‬ע‪8‬ת‪ 5‬ץות ‪ +0‬פב‬ ‫ו‬
‫ץס] פמןהות‪6‬ע ץ[מס ‪002]6. 851‬ע ‪6 8670611‬ב‪ 611 760467 01 1‬ת‪6]6‬ע שפטגת [‬
‫‪ 60‬עס) ע‪6‬ת‪ ₪. 56. /\8‬ע] ‪856 05‬ת‪068060‬ם‪ 1‬ץוע ‪0 60305‬ע ‪6 676‬ות‬ ‫‪06‬‬ ‫ץ‬
‫בסו[ ‪81‬ב ]‪ 0‬שמואהו‪6‬התט ‪61‬ת ‪6 608‬מס![ה הסוגשט חסקקט‪5‬‬ ‫‪66‬‬
‫‪[6.‬עופפסק‬ ‫‪ 6710370211 51‬ו‪6‬ע‪601 01 61 68080 0] 0611‬ש‪ 765‬פוב עס"‬ ‫‪8‬‬
‫‪ 156760015 %831.‬קוח ץ[ס‪[1‬טטכן ומו ‪886 01‬עקא‪6 6705361 :0 6‬מ‪1‬טת‪6 6₪‬גת‬

‫ל‬
‫זא‬
‫‪,/ 70000‬‬
 ‫בעויה‬

‫אמר שניאור זלמן בן לאאמו"ר כמוהר'ר יצחק הכהן שוב זל מעיר פאקשאן‬
‫במרינת רומניא ואמי מורתי מרת הייה רחל ע'ה‪ .‬המדרש הזה אשר אנכי‬
‫מגיש כעת לפני חכמי ישראל ותלמידיהון כבר‪ .‬יצא מוניטון שלו בעולם‪ .‬עי‬
‫וכמוהר'ר‬ ‫ספרי החכמים כבוד מו'ר הרב ישראל לוי ר"מ בק'ק ברעסלויא ‏‬
‫וגם אנכי בעניי עור טרם באו ברפוס דברי‬ ‫דוד האפמאנן ר'מ בק'ק ברלין‪+‬‬
‫הזה כמה לקוטים בביאורי למסכת אבות‬ ‫החכמים האלה הבאתי מהמדרש‬
‫תרמז‪ .‬ויהי כאשר נוכחתי מרב‪ .‬טוב‬ ‫דר'נ אשר הוצאתי לאור בשנת‬
‫ראשונים אשר נאבדה מאתנו בימי פזורינו‬ ‫הצפון בהמדרש הזה מתורתן של‬
‫בהם המלקט הזה מהפפרים אשר נשארו‬ ‫והמהדורות השונות אשר נשתמש‬
‫בפירסומו ואקרב אל המלאכה הדרושה זה‬ ‫לפליטה בידינו נפשי חשקה מאד‬
‫ימים רבים‪ .‬ותהי ראשית מלאכתי להעתיק הכת"י ולהשות ההעתקה עם כת"י‬
‫אחרים והנה מודעת זאת כי הכת"י מהמררש זה רבים בערך‪ .‬ובעוד אשר לא‬
‫ימצאו בכל העולם אף ששה קובצים מהמדרש רבה בכתובים (תורה וחמש‬
‫מגילות) נפוצים המה הכת"י מהמררש הזה ברוב בתי אוצרות הספרים אשר‬
‫להממשלות וגם ליחידים‪ ?.‬אבל רובם ככולם ממקור אחר יצאו והשינוים בתוכם‬
‫(וו בספר "אין ווארט איבער דיא מכילתא דעם ר' סימאן פאן ד'ר ר' לוי" (בשפת אשכנזו ובספר‬
‫צור איינלייטונג אין דיא האלאכישען מררשים פאן ד"ר ד' האפפמאנן‪ .‬וע"ע בספרו לקוטי מכילתא‬
‫לספר דברים בספר שי למורה ברלין תרו‬
‫‪ ₪‬ע' אדר"נ הוצאת שעכטער במבוא צד צא ויש להוסיף על זה הכת'י ממררש זה (לכל‬
‫החמשה חומשי תורה) הנמצאים באוצרות הספרים בעיר אסקפארד (מספר אַגג‪ ):‬בעיר ברלין (מספר ‪| 8‬‬
‫לאמר כי נמצא קובין שלם ג‬ ‫המספרים (דָסוג‪ ):464--3‬ושמעתי‬ ‫רשימת מהרש"ש ח"ב) ובקאנטאבריגיא‬

‫]‪1‬‬
‫מחומשים מיוחדים בידי אנשים פרטים כמו באוצה"ס של מהר"א עפשטיין בעיר ווינא ובאוצה'ס ש‬
‫‪₪9‬‬

‫כבוד השופט מהר"ם זולצבערגער בעיר פילאדעלפיא ווזולתם ומצוה עור לבדוק את לכולם אולי יעלה‬
‫בירינו למצוא שם המלקט כי השמועה המיחסת מדרש זה‪ .‬לר' דוד אל ערני אינה מקוימת כל צרכה‬
‫עוד‬ ‫וצ"ע‬
 ‫בעז"ה‬ ‫זא‬

‫המה נקלים מאד‪ .‬ואמנם הקובצים אשר עליהם יסרתי את הנוסחא המוגשת‬
‫בזה לפני הקוראים הם ‏ הקובץ אשר נקבתי בשם כי'"מ הנתון לי מאת הנדיב‬
‫ידידי‬ ‫השאיל לי בחסרו‬ ‫אשר‬ ‫והקובץ |השני‬ ‫במ"ר ‏ קלויד |מאנטעפיארע‬
‫המשביל במ'ר געארג קאֶהוּט בן לאותו ת'ח הרה'ג כמוהר"ר אלכפנדר קאָהוּט‬
‫ז"ל בעל ערוך השלם* הקובץ הזה אשר קראתי בשם כי"ק הוא‪ .‬היותר‬
‫ונוסחאותיו‬ ‫ראיתי‬ ‫הגדול אשר‬ ‫של המדרש‬ ‫עתיק =לימים |מכל |הכת"י‬
‫הם ג'כ היותר‪ .‬ישרות‪ .‬אך לא נודע לי הכת'י הזה ער אשר הייתי‪ .‬קרוב‬
‫להרפפה‪ .‬אבל עברתי על פני כולו תיכף אחרי בואו לידי ואשים את‬
‫השינוים בההערות ולפעמים גם בגוף הספר‪ .‬בדבר כי"מ הנה הוא בככל המון‬
‫הקובצים האחרים גם בלאנדאן וגם באקספארר אשר עברתי על פני כולם‬
‫וג העתקתי מתוכם‪ .‬איזה שינוים אשר הזכרתי בשם כת"י א‪ .‬ב‪ .‬וג אבל‬
‫רק אפם קציהם כי מרביתם ‏ לא ירעו וגם לא יטיבו‪| :‬אבל מובן ממילא‬
‫שבדקתי כל הכת"י שיכולתי להשיג במאמרים אשר כנגע נראה לי בנוסחאות‬
‫בי'ק וכי"מ‪ .‬אך לשוא שקדתי עליהם‪ .‬כי עפ'י הרוב אין בהם שום תועלת‬
‫וכאמור‪ .‬וזאת לדעת כי בגוף הכת"י אין שום רווח קבוע בין‪ .‬ענין לענין‬
‫או בין פרשה לפרשה רק רק קודם כל סדר וסדר יבוא שיר נטילת רשות‬
‫המפסיק הדברים הבאים מאותם שקדמו להם‪ .‬וחלוקת הדברים לקפוטלי‬
‫|ידי ‏ היתה והצבתי ראשי הפסוקים (בהפרשה שבה אנו עסוקים‬ ‫ופסוקים מ‬
‫לא אותם המובאות מספרים אחרים בתנ"ך) באותיות ‏ גדולות ‏ והתיבות‬
‫האחירות שבאותו פפוק אשר עליהן יפוב הדרוש באותיות מפוורות‪= .‬וכן‬
‫מצאתי‪ .‬ג'כ ‏ כי כל שם בן ארבע אותיות נכתב יוי כמנהג ‏ תימן ואנכי‬
‫הצבתי בפנים אות ה' לפי מנהגנו בכדי שלא להבהיל את הקורא בצירופי‬

‫מפספרו‪ .‬ועלי‬ ‫(‪ ₪‬ב"ס נשתמש המחבר ז"ל בכת"י זה בהשלמת הערוך השלם ובחלקים האחרונים‬
‫קאנטאבריגיא‪.‬‬ ‫להעיר שגם כי"מ וגם בי"ק חסרין באיזה מקומות והשלמתי אותן עפ"י אקספארד וכת"י‬
‫מוזעום בעיר‬ ‫הקרמת בעל מה"ג (בהכלל הל"ג מדות) לקוחה מכת"י בָּונב ‪ 0‬באוצה"ס בריטיש‬
‫עשרים בערך‬ ‫לאנדאן אבל השויתי אותו עם כת"י אחר‪ .‬וג"כ זאת לדעת כי העמודים הראשונים כמו‬
‫נעתקו עבורי מכת"י בערלין בטרם השנתי בי"מ‪.‬‬
‫זוא‬ ‫בשויה‬

‫אותיות ‏ מוזרות ‏ לנו‪ -‬וכן רבים מהתיבות גם בפסוקים מתנ'ך וגם במאמרי‬
‫חז'ל הם מנוקדות ואנכי לא נקדתי אותן רק בשכיל איזה דבר שנתחרש‬
‫בס בכדי שלא לנמר הספר יותר‪ .‬מדי‪:‬‬
‫אמנם עיקר מלאכתי היתה למצוא מקורי המאמרים הנכללים בספר זה ולחפש‬
‫אחריהן‪ .‬עד מקום שידי מגעת‪ .‬כי לא ככל המלקטים האחרים בעל ילקוט‬
‫שמעוני בעל ילקוט מבירי ובעל ילקוט ראובני וזולתם הוא המלקט של‬
‫המדרש הגדול‪ .‬‏ כי בעלי הילקוטים הנזכרים ואחוזת מריעהם ‏ יאמרו תמיד‬
‫דבר הלכה או דרבר הגדה בשם אומרם וירמזו על שמות הספרים אשר היו‬
‫להם לעינים‪ .‬אבל בעל המדרש הגדול עומד ודורש כל התורה מבלי העיר‬
‫על בית אב שלה ומבטן מי יצאו הדברים‪ .‬ותהי הנקלה לו ללקט מאמרים‬
‫שונים ולקטע‬ ‫מעל פני התלמוד‪ .‬כולו בבלי‪ .‬וירושלמי וממדרשים ממדרשים‬
‫ולסרס אותם‪ .‬כפי הנצרך לענינו ‏ ולהכליל בתוכם דברי בעל הערוך רש"‬
‫וראב"ע וזולתם‪ .‬אכן עוד יתרה עשה כי שם במדרשו פיסקאות שלימות‬
‫בלבוש סיגנון‬ ‫מתחפשות‬ ‫מגדולי הרבנים‬ ‫זל ואחרים‬ ‫מדברי הרמב"ם‬
‫התלמוד והמדרש ויתוה תָו "תנן" או "תנו רבנן" ‪:‬על פניהם‪ .‬ובכן מקוס‬
‫הניח בעל מה'ג להתגדר בו היינו לתת כל מראה מקומות אשר השמיט‬
‫אותם כולנה ולעשות ציונים המבדילים בין רברי התנאים והאמוראים ודברי‬
‫המפרשים והמחברים אשר מימי אחרוני הנאונים ואילך‪ .‬אל המלאכה הזאת‬
‫ביחוד הקדשתי את עתותי אשר בהן דרור קורא לי מעסקי‪ .‬כי עבר אנכי‬
‫לעם הזה לדרוש להם וללמד‪ .‬לבחוריהם בינה בספרים ולא חשכתי נפשי‬
‫מלחפש גם אחרי מקור מאמר אחר כמה שעות ולפעמים גם ימים שלימים‬
‫ררבות הלילות‪ .‬‏ אכן כאשר נתיאשתי‪ .‬מרמוצאו בהספרים אשר‪ .‬בידינו אז‬
‫הצנתי לו ציון "צ'ע" בההערות לאמר כי צריך עיון עור על מקור המאמר‬
‫ולא הפצתי להחליט שלא נמצא כי איני מרא‪ .‬דכולא‪ .‬אורייתא שבכתב‬
‫ושבעפ לרבות הספרים שנכתבו‪ .‬מימי התלמוד והלאה‪ .‬ושמא‪ .‬לא רמדתי‬
‫הספר אשר הוא שורש לדברי בעל מה"ג ואם למדתי שמא שכחתי‪ :‬ובכלל‬
 ‫עה‬ ‫טנא‬

‫נהגתי מנהג הקצור בתכלית בכל הערותי‪ +‬ובמקום שהפיפקא המובאה בפנים‬
‫אינה מפכמת לכל פרטיה עם המקורות בתלמוד ומדרש אבל מצאתי איזה‬
‫זכר לדבר או קצת בעין זה אז הוספתי מלות "וצ'ע" על תיבת "ועיץ" או‬
‫צויתי \ג'כ =לעיין בדברי בעל דקדוקי פופרים (ד'פ) או רמותי שנכלל בה‬
‫ג'כ הפירוש וכדומה‪ .‬וסמכתי ג'כ על המתבונן בספר זה שישים עינו על‬
‫ספרי המפרשים לדברי המקורות אורק זעיר שם שכתבתי איזה‪ .‬ביאור*‪ .‬‏ כי‬
‫אמנם עיקר תועלת המדרש הזה ברובי תורותיו אינו מצד עצמו כי הוא‬
‫אחר מהמון האחרונים של האלף הששי רק מצר ערכו ויחפו לתורת התנאים‬
‫והאמוראים ועל הקורא המבין להשוות את הנוסחאות ולראות איזה מהם‬
‫תכשר‪.‬‬
‫זה הוא אשר ראיתי לחקדים על טיב הכת"י אשר נשתמשתי בהן וטיב‬
‫ההערות אשר כוונתי בהן להקל מעל התלמידים בני גילי את משא חחיפוש‪.‬‬
‫אכן ראיתי גם זאת לחובה להודיע כי מלאכתי זאת נעשית לפירוגין‪ .‬‏ כי‬
‫במשך ימי עבודתי אלה אשר מנו לי כמו עשר שנים טולטלתי טלטלה‬
‫בכל מרחבי תבל אירופי אסיא אפריקי ואמירקי‪ .‬‏ וישנן קונטרסין בחיבור‬ ‫גבר‬
‫שהגהתי אותן בבתי מלון אורחים בארץ אשכנז או בעיר רומי רבתא‬ ‫וה‬
‫בעיר מצרים או בירושלים עיר הקודש תוב"ב‪ .‬ובמשך ימי נפיעותי אלה‬ ‫או‬
‫לבד‪ .‬שהייתי מחוסר ספרים אבל ג'כ מחוסר זמן לרגל עסקי אשר‬ ‫לא‬
‫עליהם שמתי נפשי בכפי לעבור אורחות ימים‪ .‬וגם עפ'"י הרוב נפלא ממני‬
‫לחזור על הקונטרפין ולראות אם הושמו בם הגהותי כהוגן‪ .‬וחזקה שבדברים‬
‫כאלה אין שליח עושה שליחותו עד שתבדוק אחריו‪ .‬מסבת כל אלה לא‬

‫על התורה להגאונים‬ ‫‪ )9‬אין ספק אצלי כעת כי משוקעים במדרש זה ג"כ לקוטים מפירושים‬
‫ר'ס ור"ש בר חפני ועל המבינים בשפת ערבית לברוק אחר זה‪.‬‬
‫(פ) עלי להודיע כי מפני הקיצור ומחפצי שלא להלאות התלמידים בחיפוש על פני דפים רבים‬
‫רמזתי המראה מקומות בספרי מכילתא ופסיקתא רבתי למספר הדפים הוצאת מהר"ם איש שלום‪.‬‬
‫בספרא (תו"כ) רמזתי על מספר הדף בהוצאת מהרא"ה ווייס נר"ו ובפסיקתא דר"כ רמזתי על‬
‫ל‬ ‫בשויה‬
‫בספר זה גם בגוף הספר וגם בהנוסחאות‪ .‬וכדי לתת‬ ‫שרבו הטעיות‬ ‫ימלט‬
‫דברי המדרש הגרול בטהרתם חליתי את פני‪ .‬ירידי‬ ‫הקוראים עכ'פ‬ ‫לפני‬
‫נר'ו מנהיג ומוכיח לעדת ישורון אשר בק'ק פלימאָטה‬ ‫ר' משה ברלין‬ ‫חרב‬
‫לעזר לי בדבר ההגהות‪ .‬והוא בטובו נענה‪ .‬לי ויעבור‬ ‫וגריס להיות‬ ‫דרייק‬
‫על פני כל הספר ושני הכת"י‪ .‬כי"מ וכי"ק ‏ וישם את כל תקוניו בלוה‬
‫התיקונים אשר בסוף הספר וגם על הטעיות אשר במראה המקומות לתנ"ך‬
‫השערה‬ ‫כחוט‬ ‫לרקדק אחרי‬ ‫על הקורא‬ ‫הההערות‬ ‫ובדבר‬ ‫ויתקן אותם‪:‬‬ ‫העיר‬
‫ושלא לסמוך על הציונים רק אחרי החקירה כי השגיאה במפפרים היא‬
‫מצויה עד מאד‪ .‬ומן הזהירות להזהר בהן הרבה‪.‬‬
‫והנה היה בדעתי לתת הוספות בסוף הספר לאיזה פרטים בפנים הצריכים‬
‫יתר ביאור וכאשר רמותי איזה פעמים בההגהות וכן להקדים מבוא ארוך‬
‫על מעשה המחבר הזה והמקורות אשר היו לו לעינים ותולדות המדרשים‬
‫והחיבורים אשר רק על ידו נודעו לנו ויחסן להחיבורים הידועים ‏ לנו מאז‬
‫ומקדם‪ .‬אכן לא עת לעשות היא‪ .‬וגופא דעובדא‪ .‬הכי הוה כי מדי נסעי‬
‫בארצות הקדם אנה ה' לידי אוצר מלא כל ברכה היא הגניזה בעיר‬
‫צוען מצרים מכילה קונטרסים עתיקים ‏ מאר לאלפים ורבבות ‏ נוגעים ‏ לכל‬
‫פנות התורה שבכתב ושבעל פה ותורת‪ .‬הגאונים וגדולי המחברים שאחריהם‬
‫וכבר הסכימו רוב חכמי ישראל שהשרידים האלה הם היותר חשובים במינם‬
‫בין כל הכת"י מדברים יהודית אם מצד קדמותם ואם מצד איכותם‪ .‬ובהפר‬
‫ה' צלחה בידי להפיעם ממקומם רובם ככולם‪--‬ולמיעוטא ‏ לא חיישינן =לעיר‬
‫קנטאבריגיא עיר מושבי עד הנה‪ .‬וכאשר החילותי לדרוש ולחקור בהם לא לבד‬
‫שנחלק לבי להרבה חלקים מקרא וגם כתובים אחרונים הגנוזים משנה מררש‬
‫תלמוד ומפרשים שו"ת הגאונים הלכות גדולות וקטנות מינים ממינים שונים‬
‫שטרות וחליפות מכתבים נוגעים לקורות ישראל תפילות ופיוטים מסורה‬
‫ופירושים למקרא וספרי דקדוק וכו' וכו' וגם מצאתי בהם דברים אשר מפני‬
‫חשיבותם בער חכמת ישראל נאלצתי להקריבם על מזבה הדפוס עד מהרה‬
 ‫בעו ה‬ ‫נטצ‬
‫אך גם זאת ראיתי כי עור לא הגיעה העת להחליט משפטים בקורות המררש‪.‬‬
‫כי הגניזה הזאת מחזקת ‏ ג'כ קונטרסים ממדרשי הלכה ואגדה אשר להם‬
‫משפט הבכורה על הלקוטים של בעל מה'ג‪:‬אשר קיטע ופרם הדברים ברצונו‬
‫וכאמור‪ .‬לעיל‪ .‬‏ ובכן המה עיקריים בערך דברי בעל מה'ג‪ .‬וגם המון פיוטים‬
‫נתגלו לנו המראים באצבע על אגדות וג'כ הלכות אשר לא שערום אבותינו‬
‫ובעל מררש הגדול בכלל‪ .‬ולפי זה נחוץ גם כן לחקור על טיב דברי כל‬
‫המדרשים והפיוטים הנ"ל המשוקעות בהגניוה ולבאר אותם טרם נגש להוציא‬
‫לאור משפט על המקורות של בעל מה'ג והשתלשלותן‪ .‬אבל כבר ארכו לי‬
‫הימים יותר ‏ מדאי וחבירי חבירי תורה אצים עלי לכלות את מעשי‪ .‬ע'כ‬
‫אמרתי כשם שקבלתי עד הנה שכר על הדרישה אקבל עכשיו שכר על‬
‫הפרישה‪ .‬‏ ואם יחייני ה ויזכני לבצע את מלאכתי בסעיפים אחרים בהגניזה‬
‫אשר להם משפט הבכורה לפי דעתי אז אשוב על מלאכתי‪ .‬זאת ואדפיס‬
‫הקונטרסים בהלכה ובהגדה בצירוף ההוספות בכרי להכשיר הדברים לחיבור‬
‫מבוא למדרשים‪ .‬ובזה אפטר כעת מלפני הקוראים ואתפלל תפילה קצרה‬
‫ואומר יה'ר מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא אקפיר כנגד הבירי ולא‬
‫חבירי יקפידו כנגדי ותהי תורתך‪ .‬מלא בתינו כל ימי חיינו ויהיו דברינו‬
‫תחנונים‪ .‬לפניך‪.‬‬

‫לפ'ק‬ ‫התרס"ב‬ ‫שנת‬ ‫שבט‬ ‫בירח‬ ‫וחותם‬ ‫הכותב‬

‫שניאור זלמן שעבטער‬

‫לוגדון‬ ‫ובקמ"ר‬ ‫קאנטאבריגיא‬ ‫בעיר‬ ‫החכמות‬ ‫מדרש‬ ‫בבתי‬ ‫מלמר‬
 ‫והנורא‬ ‫הגבור‬ ‫הגדול‬ ‫האל‬ ‫ב'שם‬
‫‪-8‬‬ ‫‪-!|-.‬‬ ‫‪-‬‬

‫ו‬ ‫אזור‬
‫מתני‬ ‫אאזור‬
‫היוור‬ ‫הדוב‬ ‫לסו‬ ‫לא‬ ‫‪-‬י‬ ‫ומלפתעיורליו‬
‫‪-%‬‬
‫פוחטקטיה‬ ‫הפי‬ ‫לה‬ ‫א‬ ‫מרוב‬ ‫ואפחך‬
‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫‪-‬י=‪--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫|"‬ ‫=‬ ‫כ‬ ‫‪-‬ו‬
‫ואריואר‬ ‫יוורפי ‏‬ ‫‪+‬‬ ‫כ ווור פד‬ ‫כארות‬ ‫לוי‬ ‫אזמר‬ ‫ווריר‬ ‫הריפת‬ ‫הווהה‬
‫מקום‬ ‫לולמו‬ ‫עורב‬ ‫מקום‬ ‫מו‬ ‫גומ‬ ‫הרומת עוכלב‬ ‫יוהה‬
‫רווחיטי‬ ‫ושפורוופטיה ‏‬ ‫רתי‬ ‫פודי‬ ‫איויה ‏‬ ‫והחוטר‬ ‫הפי‬ ‫וצו‬ ‫החדה‬ ‫‪6‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫מ'שתעשע‬ ‫‪--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אטעים‬ ‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אין‬ ‫‪-‬‬ ‫אלה‬ ‫למעון‬ ‫'‪-‬ן‬ ‫יי‬

‫הרופו‬ ‫רויכ‬ ‫והר‬ ‫פזורטה‬ ‫הטחספי‬ ‫סוי‬ ‫ארהתח‬ ‫ודמר‬ ‫טחחה‬ ‫ה‬ ‫ואוד‬ ‫דוח‬ ‫החדיצוה‬ ‫מר‬ ‫צאוחחיה‬
‫=‪5‬ע‪-‬‬ ‫ש'ופן"‬ ‫=‬ ‫עו‬ ‫בא‬ ‫רנ‬ ‫אכספה‬ ‫עש‬ ‫לאח‬ ‫טא‬ ‫ו‬ ‫ברוא‬ ‫מכל‬ ‫גיהרן‬
‫רהדיטי‬ ‫מתוורהח ‏‬ ‫ַיח‬ ‫הדח‬ ‫וצח‬ ‫אפרודחו‬ ‫והוטר‬ ‫הד‬ ‫הוווי‬ ‫והקיו‬ ‫דדכיו‪.‬‬ ‫אלמד‬
‫‪-|-‬‬ ‫=וג‬ ‫‪,‬‬ ‫‪!!.₪‬‬ ‫‪-‬כ‬ ‫‪-9‬ה ‪-‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪..‬‬ ‫לק‬ ‫ץ‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫רו‬ ‫‪<-‬ה‬ ‫ההחה‬ ‫שהחוח ‏‬ ‫ואוארוויר‬ ‫ווה‬ ‫הרוח‬
‫א‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫א ‪-‬‬ ‫ב‬ ‫ב‬
‫ויותוון‬
‫ע‪,‬‬ ‫‪=-‬‬
‫יתיצר‬
‫‪--‬‬
‫‪5‬‬ ‫ין‬
‫הנטאתיה‬ ‫ח‪-‬ו‪-‬רה‬

‫אקוה לביאת משיהו ובגין עולמו‬

‫פויריר‬ ‫ורווה‬ ‫ְיחי‬ ‫הרישה‬ ‫ארוח‬
‫‪ 1‬הדרו וטוב נהלתו וכרמו‬
‫וידר‬ ‫הוחררו‬ ‫וויה‬ ‫חדרי‬ ‫‪(₪‬‬

‫מ‪+‬מני‪9‬ו‪ .‬בק |וג‬

‫‪ 97₪‬יס" ‪.‬‬ ‫‪-‬י‪-‬‬
‫‪ 3‬ייישרא‬
‫שצנושלזעי>ןי הבממרקוה‬ ‫עול בהפמוויהתחיייפמיו‬ ‫אאררחחיירב כ תיפי רפוועל שאייוריהבוהי וא‬
‫ווטאחרררי‬
‫יח‬

‫פיי‬ ‫הוה‬
‫עשו‪:‬‬ ‫‪₪‬‬

‫כמהוד‬ ‫רעם‪.‬‬ ‫הולד‪.‬‬ ‫הוד‪.‬‬ ‫ות שמיט‪ .‬את‬ ‫הרוחוח‬ ‫פ'קטה‬ ‫פטייריה ‏‬ ‫"טח‬ ‫והרדח‬
‫שש‬ ‫קש‬ ‫|‬ ‫‪8‬‬ ‫אה‬ ‫וה'שסק‬ ‫גמורין‬ ‫ישש‬ ‫שנ;י'ת‬ ‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬
‫ההרדר‪-‬יח‬
‫חהרדדרבררקה בהרתוודרפתויי ווטעוזזירוב התלו‬ ‫ו‬
‫שרדיח‬ ‫פה‬
‫"שפמסעחה עמי אנכי וי אלה‬
‫שודי‬ ‫פופה‬
‫תאמר‬
‫והאפה‬

‫נגוהין‬
‫וווחוח‬ ‫רוררי‬
‫רפויי] אטאחחהר פעוברוודחתתהיה כהרחופיהן כוכבי‬ ‫ההטחדסיה‬
‫התמהכ‬
‫וחהר‬
‫רבטמפצטוויתהיו והסר‬ ‫תאזר‬
‫הראור‬

‫צרדציח‬ ‫כיצוחדי‬ ‫הרדווה‬ ‫פו‬ ‫אחרוי‬ ‫ההחח‬ ‫רווה ‏‬ ‫‪-‬‬

‫אקרא‬ ‫ואוחבי‬ ‫בריות‬ ‫ע‬ ‫אהבני‬ ‫|‬
‫כרחה‬ ‫בער‬ ‫קדש‬

‫צררוח‬ ‫‪79‬‬ ‫כצה‬ ‫וצאחרת‬ ‫התהוחתו‬ ‫הרהוה ‏‬

‫‪.‬‬ ‫א‬ ‫ד'‬ ‫את‬ ‫ואהבת‬ ‫בתורתי‬ ‫ככתוב‬
‫| אשרר‪-‬ר=‬ ‫פוש‬ ‫ררל‬ ‫תיי‬ ‫נ|‬ ‫שם‬ ‫שם‬ ‫היחו‬ ‫שרריח‬ ‫ד'‬ ‫שאה‬ ‫ורר'!‬ ‫['ה')‬ ‫|דברים‬ ‫שרפיח‬ ‫הו‬ ‫שת‬ ‫וטאחרה‬ ‫רחוה‬
‫מאהב‬ ‫רבגן עשה‬ ‫תנו‬ ‫שפי‪\-‬‬ ‫‪(/‬ש=‬ ‫[ירא‬ ‫אל‬ ‫הי‬ ‫את‬ ‫וכת'‬ ‫הא‬ ‫=‬ ‫אלה‬ ‫ה'‬ ‫את‬ ‫אבהבת‬
‫תו‬‫כו‬
‫ומכום‬
‫וארויתר‬ ‫רתוח‬
‫כפול‬ ‫אוררי‬
‫שכרו‬ ‫מאהבה‬
‫וצררח‬
‫שהעושה‬
‫ויודיוויור‬
‫מיראה‬
‫‪-‬‬
‫מעושה‬
‫ופיופיור‬ ‫מאצאררה‬
‫בה‬
‫אהמן‬
‫מושה‬
‫הע‬ ‫מו‬ ‫חווופוה‬
‫עשה‬
‫יוי'ו‬

‫או‬ ‫ול‬
‫יצו עדוולם אהבה במ‬ ‫‪.‬א) וא'ין‬ ‫‪.‬הועכוושהה‬ ‫האורה‬
‫כשכר‬ ‫אינו‬
‫שרוי‬
‫שכר‬
‫יר‬
‫ש ל‪5‬ו‬ ‫המייררשארה‬ ‫והעושה‬
‫יויוא‪.‬‬

‫חרייות‬ ‫ווה‬ ‫טדרחי‬ ‫טרחדוח‬ ‫‪7‬‬ ‫הי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫וירט"‬

‫הברות‬ ‫ערל‬ ‫אהב‬ ‫א‬ ‫את‬ ‫בת‬ ‫ב)‬ ‫ב‬ ‫אה‬
‫רייו‬ ‫ר‬ ‫אוהבי‪ .‬‏‬ ‫אכיהם‬ ‫נקרא‬ ‫לכך‬ ‫ה)‬ ‫‪9‬ב‬ ‫בראשות‬ ‫אברהם‬
‫‪+‬‬ ‫א‬ ‫שש‬ ‫א‪-‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫אק‬ ‫=‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫כאגרהם‬
‫=‬ ‫ה‬ ‫הטדוה‬ ‫כאה‬ ‫אודר‬
‫ו‬ ‫וי‪-‬קיש‬ ‫או‬ ‫‪₪‬‬ ‫הוא‬
‫כמ‬ ‫|את‬ ‫אתה | מכיד‬ ‫כך‪.‬‬ ‫שמתוד‬ ‫ליבד‬ ‫יי‬ ‫אלו‬ ‫דברים‪.‬‬ ‫ההוות‬ ‫צי'ה‬
‫‪--‬‬ ‫‪4‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫בדרכיו‪| .‬נ) ותיא |אמר ‏ ר' אליעזר |בירי שמעון כל מקום שאתה מוצא דבריו של‬
‫לתבונה‬ ‫לר' יוסי הגלילי עשה אזנך כארפכס ‏ שנ' להכשיב לחכמה אזניך תטה‬
‫כך אתה‬ ‫ת את הלב ומבין עניני התורה שמתוך‬ ‫ד) לומ' שהאגדה מאירה‪ .‬את העינים‬
‫דרכיו‬ ‫בוראיך ‏ ללכו‬ ‫את מי שאמי והיה העולם למוד לך הגדה כך אתה מכיר את התורה ודברי‬ ‫מכיר‬
‫שלחכמה‬ ‫לבות לא טעםטעמה‬ ‫ואן בידן‬ ‫מדרש‬ ‫בידו‬ ‫כל שיש‬ ‫אומ‬ ‫בירי יצחק‬ ‫ר' פנחס‬ ‫הגיא‬ ‫ה)‬ ‫זלדבקה בו‪,‬‬

‫וכל שיש בידו הלכות ואין ביהו‪ .‬מחדש‪ .‬לא טעםטעמה שליראת חטא‪ .‬חי חיה אומ'‪ :‬כל‪ .‬שיש ביחו חלכות‬
‫ומזין‪ .‬הוא היה אומר‪ .‬הויו רג‬ ‫‪--‬בידו מדרש זה הזא גבור ואינומזויין‪ ,‬וכל שש בידו זה וזה‬
‫דם לחבירו ואל תבוא לבית המחלוקת והשתדל ליראות במקום הבירים והוי גב‬
‫בירו הלכות זה הוא מזויין ואינו‪ .‬גבור‪,‬‬ ‫ועלים‪ .‬וכל שיש בירו מדרש‬
‫לפני רבן יוחנן בן זכאי חכם וירא‪ .‬הטא מהו‪ .‬אמי להם הרי זה אומן וכלי אומנות בידו‪ .‬חכם ואינו‪ .‬ירא‬
‫הטא מהו אמר להם הרי זה אומן ואין כלי אומנות בירו‪ ,‬ירא הטא ואינו חכם מהו אמי להן אין זה אומן‬
‫בן לקיש מאי דכת' והיה אמונת עתך חוסן *‬ ‫אבל כלי אומנות בירו‪ .‬ו) אמי רי‬
‫יראת ה' היא אוצרן (ישעיה ל'ג ')‪ .‬ז) אמונת זה פרר זרעים' עתך זה סרר מועד‪ .‬חופן זה סדר גשים‪.‬‬
‫זה סרר נוקים‪ .‬חכמת זה סדר קדשים‪ .‬ודעת זה סדר טחרות‪ .‬ואפלו הי יראת הי היא אוצרו‪ .‬‏ ראבא‬
‫נומרין לו כלום נשאת ונתת באמונה‪ .‬כלום קבעתה‪ .‬עתים לתורה‪.‬‬ ‫שמכניסין את‬
‫עסקת בפריה ורביה‪ .‬כלוס צפית ‪-‬לישועה‪ ,‬כלום פלפלת בתורה‪ .‬כלום הבנת דבר מתוך דבר‪ .‬ואפלו הכי איכא‬
‫יראת ה' היא אוצרו אין‪ .‬ואילא לא‪ .‬משל לאדם שאמר לשלוחו בא והעלה לי חטים לעלייה הלך והעלה לו‬
‫מי לו מוטב אם לא העליתן‪ .‬תאנא דבי ר' ישמעאל‬ ‫ן אמי‬ ‫אמ לו ערבת לי‬
‫כל אדם שיש בו תורה ואינ בו יראת‬ ‫קב המטון בכור שלתבואה ואינו חושש‪ ,‬אמי רבא בר בר‬
‫מסרו* מפתהות |החיצונות‪ = .‬אמ' ר' יהורה |אמי‬ ‫שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות‬
‫שניוהאלהים‪ .‬ע‬ ‫בשביל ש‬ ‫רב לא ברא הקב'ה את‬
‫לחבריה‬ ‫וד‬ ‫אכ‬ ‫קמיהו‬ ‫די פימון ור" אליעזר בירי שמע ן הוו‪ .‬יתבי הליף ואזול ר' יעקב בר אחא‬
‫ניקום ‏ מקמיה דגבר בר אוריין הוא אמר ליה קא אמנא לך אנא גבר רחיל הטאין ואת אמרת‬
‫רי אלעזר בירי שמעון‬ ‫ף‬ ‫בר אוריין‪ .‬תסתיים דרי אלעזר בירי שמעון דאמי גבר ד‬
‫יראת הי היא חכמה (איוב‪ .‬כיה כיח)‪,‬‬ ‫אין לו להקביה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שני ויו‬
‫תסתיים דרי שמעון בן אלעזר אומי שלוש מדות בתלמידי חכמי אבן גזית‬ ‫שכן בלשון יוני קורין‬
‫בלבד‪ .‬אבן פנה כיצר זהתלמיד‬ ‫אבן גזית כיצד זהתלמיד חכמ' שאין בידו אל‬
‫הכמ' ששנה מדרש ומשנה בזמן שתלמיר הכמ' נכנס אצלו שאלו במשנה אומ' לו בטדרש אומ' לו זו היא‬
‫אבן פנה שיש לו שני פיאות‪ .‬אבן פסיפס כיצר זה תלמיד חכמ' ששנה מדרש ומשנה הלכות והגדות בזמן‬
‫לו בהנדות אומ' לו זו היא‬ ‫מ' לובהלכות אומ‬ ‫שתלמיד חכמ' נכנס אצלו שאלו ב‬
‫‪ 0‬פסיפס שיש לה ארבעה פנים לארבע רוהותיה‪ .‬ח) תנו‪.‬רבנן משלשים ושלוש מדות שהגדה ט)‬
‫מקל וחומ' מפורש‪ ,‬מקל וחומ' סתם‪ .‬מגזורה‬ ‫‪-‬רבוי‪ .‬ממיעוט אחר מיעוט‬ ‫מרבוי אהר‬ ‫ואלו הן מרבוי‪ .‬ממיעוט‪.‬‬ ‫‪5‬‬

‫שנחלק‪ ,‬מדבר שהו< בא ללמד ונמצא למר‪ .‬מכלל‬ ‫שהוא שנוי‪ .‬מסדר‬ ‫שווה‪ .‬מבנין אב‪ .‬מדרך קצרה‪ ,‬מדבר‬
‫שאחריו מעשה ואינו אלא פרטו שלראשון‪ .‬מדבר הנתלה בקטן ממנו להשמיע את האוזן כדרך שהוא יכולה‬
‫לשמוע‪ .‬משני כתובין המכחישין זה את זה עד שיבוא שלישי י) ויכריע ביניהן‪ .‬מדבר מיוחד במקומו‪ .‬מדבר‬
‫וחד מדבר שנאמר במקצת ונוהג בכל‪ .‬מדבר שנאמר בזה והוא הדין‬ ‫ומתפרש‬ ‫שאינו מתפרש‬
‫להבירו‪. .‬מדבר שנאמר בזה ואינו ענין לד אבל הו עניןלהבירו‪ .‬מדבר שהוקש לשתי מרות‬
‫כוה היפה שבשתיהן‪ .‬מדבר שהבירו מוכיח עליו‪ .‬מדבר שהוא מוכיה על הביהו‪ .‬מדבר שהוא‬
 ‫משמון‬
‫הכלל ללמד על עצמו‪ .‬וא) מדבר שהוא בכלל ווצא‪ .‬מ=ן>|‪-‬הכל לל ‪-‬מה ‪,‬על חב‪-‬ידו‪... .‬מ‪-‬משל‪ .‬מדמק מכננהו‪ .‬מל‬
‫ומא‬ ‫בקדם‬ ‫ו בענין‪ .‬ממי‬ ‫ממההייללוותפ האיהיוה‪ ,‬ת‪ .‬ממנגווטטררייקקיוומן‪.‬מוקדם ומאיהה שהוא‪.‬‬ ‫נגייממארטיא‪.‬‬
‫‪/‬‬ ‫'‬ ‫'‬
‫ריתריקרא דכ!דרביריםם‬
‫"כי"‬
‫ת הירלירבות הכמפוי ‪2‬את ‪-‬ה)' אלהיך‬
‫טררוחד‬
‫=מרב=ווי נרייצ‪-‬ד הרהברוויד ‪7-‬בשל‪-‬וש לשונייות את ‪.‬גם‬
‫אהיך הנדול‪ ,‬טו) כיוצא‬
‫‪-‬פיויה‬ ‫‪..‬י‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬י‪-‬‬
‫‪:‬‬ ‫הלמידי הכמי‪ .‬יד) כיוצא בו ככד את אביך ואת אמך (שמות‬
‫ו‪-‬‬ ‫כף'‬ ‫פות‬ ‫‪-‬‬ ‫יי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫הוודא‬ ‫‪-‬‬

‫פקד את‬ ‫בו וה‬

‫ף'‬ ‫את‬
‫ת‬
‫ו)‪.‬‬ ‫שם‬ ‫(שם‬
‫את‬ ‫וטוריה‬ ‫יר"‬ ‫רורוי‬ ‫ה‪9-‬‬ ‫טהה‬ ‫ית‬ ‫יכ‬ ‫יור‬
‫=‬ ‫וע‬ ‫ובה'‬ ‫תזן בירנר‬ ‫אתח‬ ‫‪:‬ם‬ ‫שנאמז‬
‫וח‬ ‫רה‬ ‫וומתוווי‬ ‫‪2‬‬ ‫ררה‬
‫מו‬ ‫<מוכו‬ ‫‪-‬ו‪%‬‬ ‫מ‬ ‫היתה‬ ‫שאס‬
‫לרבות חליפהן תערובהן‪ .‬יט) אף ל‬
‫‪1‬ו‬
‫ור"ד‬ ‫[‬
‫הורדן‬ ‫‪+5,‬‬
‫‪-‬בקרדיטת‪.‬‬ ‫אְּריש‬
‫‪;*-‬‬ ‫פ‬
‫ל‬ ‫‪-‬ס‪.‬‬
‫‪-2‬נסי‬ ‫שמוטה‬
‫‪ ;2-‬שו'‬
‫‪₪‬בר ‪-‬מ‬
‫ש‬ ‫|שם‬ ‫אלי‬ ‫ברוחד‬ ‫שנים‬ ‫םי‬
‫שמונה‬ ‫ב‬ ‫ברוח‬ ‫שנים‬
‫הריטי‬ ‫וסתרון‬ ‫הלוזו‬

‫וצפיוד‬ ‫ייח‬ ‫רפיריח ‏‬ ‫ויפו‪--‬י‬ ‫‪-‬י‪-‬י‪-.‬‬ ‫וחר‪--‬‬ ‫כשיןז‬ ‫‪₪.‬‬ ‫'וופייייר‬

‫‪.-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫=‪-‬‬ ‫‪-7‬ו‬ ‫קישין‬ ‫‪-02‬‬ ‫‪22,-‬‬
‫רזרות‬ ‫את‬ ‫תד‬ ‫צהד‬ ‫הק‬ ‫טדד‬ ‫אהר‬ ‫להפסיק‬ ‫עליהן‬
‫מ‬ ‫"‬

‫עבים‬
‫ף לרבות כג)‪,‬‬
‫וישטאד‬ ‫המו‬ ‫רטסט‬ ‫‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫דד‬ ‫‪7-‬‬
‫הדח‬ ‫פד‬
‫=‬ ‫‪,-‬‬
‫מכפר |לשאינן |שביב‬ ‫ואינ‬ ‫לשבים‬ ‫אלא‬ ‫מרתר‬ ‫"ואווה‬ ‫כ‬ ‫‪22‬‬ ‫ווכרא‬
‫‪---‬י‬ ‫‪---‬‬ ‫‪092‬‬ ‫=‬ ‫‪--‬‬ ‫‪---‬‬ ‫=‬ ‫ו‬
‫מושאל | ועודיה‬ ‫כחנניה‬ ‫ול או‬ ‫ופית‬ ‫ה')‬ ‫ט'‬ ‫ת‬ ‫לנפש‬ ‫דרריתה‬
‫‪-‬‬ ‫שועכ!ו‬ ‫‪---‬‬
‫‪-‬ר‬
‫אלהים‬ ‫יראת‬ ‫כמ‬
‫‪-‬די‪-‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬יי‪..‬י‪-‬‬
‫כיוצא בו עד כמה פענ‬
‫‪--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.-‬‬ ‫רהיי'יה‬
‫אין‬
‫וריטשיי‬

‫כן אלא‬ ‫א עשה‬ ‫‪:‬ל שהיה מבבקקש א ‪.‬מת‬ ‫א' כ"ב מ"ז‬ ‫(טלכים‬
‫‪.‬ו‬ ‫|ה‬ ‫כ"ן|‬ ‫הרחתה‬ ‫הרחווה‬ ‫אחטפה‬ ‫דה‬ ‫רו‬ ‫וחוחה‬
‫=!!‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ש'‪4‬‬ ‫"‪.‬‬ ‫)‬

‫רפוו‬ ‫רפו‬ ‫ההורוה‬ ‫ופיסוה‬ ‫הרדיות‬ ‫וריו‬ ‫החור‬ ‫הרחת‬ ‫ספיין‬ ‫הוה‬ ‫ומריה‬
‫בטמסיון‬ ‫כתובין‬ ‫שהיו‬ ‫הכהנים‬ ‫יכ‬ ‫הוק‬ ‫להם‬ ‫שיש‬ ‫ן‬ ‫כוס‬
‫רורו‬ ‫ריות ‏‬ ‫הרל‬ ‫‪2‬ורי‬ ‫מות‬ ‫ריורר‬ ‫הווה‬ ‫וטומ‬ ‫רטפו‬ ‫לטווו‬
‫כ‬ ‫ם‬ ‫ככ‬ ‫וערב‬ ‫ע‪:‬‬ ‫‪-‬כ‪5‬‬ ‫למע‬
‫ספוררה‬ ‫ההוחהחרה‬ ‫ציי‬
‫‪,--‬‬ ‫|‬
‫"וחריוהת‬ ‫ודיל‬ ‫הך)‬ ‫כ'ב‬ ‫ב'‬ ‫הח‬ ‫"סוה‬ ‫הטמל‬ ‫רורווה‬ ‫רו‬
‫א‬ ‫וו‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪|-‬‬ ‫‪-.‬‬ ‫‪-‬‬

‫אפרכייא‬ ‫כלפי‬ ‫אלא‬

‫‪--‬י‬ ‫הירפה‬ ‫רך‬ ‫ורא‬
‫‪,‬‬ ‫‪|-‬‬ ‫יי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪0.‬‬

‫(שסוא‬ ‫עכדיד‬ ‫הדוב הכה‬ ‫את‬ ‫נס‬ ‫את‬ ‫גסי‬ ‫כישד‬ ‫אהר‪.‬רבןל‬ ‫מרבןל‬

‫היו‬ ‫שלא‬
‫רו‬ ‫סג‬ ‫פנורו‬ ‫ארי וחטי ווריו דור‬ ‫יוות‬
‫‪-‬‬ ‫וגורו‪ .‬לג)‬ ‫ב‬ ‫שגי גו‬ ‫עות א‬
‫אותו‬ ‫ורותיהת היתי‬ ‫אפסו ושתי רויחת‬ ‫יב כ‬
‫אוג‬ ‫הייתי‬ ‫ובנתיהס‬ ‫בגיהם‬ ‫נאמ'‬ ‫א‬ ‫‪7‬יא)‬ ‫ב‬

‫| שהיו מקריבין אותן‬ ‫לרבות אכותיהן ואמ‬

‫‪-‬‬ ‫נם‬ ‫מפיבשת‬ ‫לד)‬ ‫לאביו רקוהיקריבשוו לפנו וראתו‪.‬‬ ‫ראיתי נוי אחד שכפתו‬

‫'שס‬ ‫השדה‬ ‫ווצצי‬ ‫אתה‬ ‫רו‬ ‫אגווממי‬ ‫שדוא‬ ‫לפי‬ ‫ל"א‬ ‫יש‬ ‫ב'‬ ‫(שמטואל‬
 ‫אא‬

‫קה אין לי אלא שרות בלבד מגין לרבות כל המטלטלין שלו ושלבית אביו תיל גם את הכל יקה‪ ..‬לה)‬
‫ממיעוט אהר מיעוט כצד יאמי הרק אך במשה דבר הי (במדבר "ב ב') רק מיעוט ואך‬
‫וכן היא‬ ‫אהרן קודם למשה‪.‬‬ ‫ועם‬ ‫עם מרים‬ ‫מיעוט‪ .‬מלמד שנידבר‬
‫שנ' ויבא איש האלהים אל עלי‬ ‫(שפ שפ) ומנין שנידבר עם אהרן קודס למשה‬ ‫נומרת הלא נם בנו דבר‬
‫(‬ ‫[‬ ‫‪.‬‬ ‫[‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫טי‬ ‫יוה‬ ‫‪9‬‬

‫ומנין‬ ‫(שמואל א' ב' כיד)‬ ‫לבית פרעה‬ ‫במצרים‬ ‫בהיותם‬ ‫בית | אביך‬ ‫ויאמר כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל‬
‫אהרן‬ ‫אחות‬ ‫וכי‬ ‫בור ב')‬ ‫אח‪-‬ות | אהר‪-‬ן‬ ‫ההונרביקיאה‬ ‫ממרריהים‏‬ ‫קכהת‏‬
‫ה ורר‬ ‫"ושנניב‬ ‫שהה‬
‫קו‪-‬דם למ א‬ ‫מרים‬ ‫עם‬ ‫שניודובדררר‬

‫איש הזקן שלום לך ‪₪‬‬ ‫בו ויאמר‬ ‫כיוצא‪.‬‬ ‫לו)‬ ‫אהרן‪.‬‬ ‫אחות‬ ‫ועדיין היא‬ ‫שנתנבית‬ ‫אלא‬ ‫משה‬ ‫ולא אחות‬
‫כ')‬ ‫שופטים וט‬ ‫אל תלן‬ ‫כל מהסורך עלי רק בדחוב‬
‫מיעוטין‪ .‬כאן שלא הספיק למלאות חפרונו ולא‬
‫כב‬
‫כ"‬ ‫שם‬ ‫שם‬ ‫ניוג‬
‫בבו‬ ‫עת‪/‬י‬ ‫‪₪‬ב‪3‬כ‪-‬ררו‬ ‫בליעל‬ ‫ההעעור |אניטי‬ ‫אנשי‪.‬‬ ‫והנה‬
‫ההכה‬
‫‪,‬לבם‬ ‫את‬ ‫כמטיבים‬ ‫המה‬ ‫לינתו אלא‬ ‫מקום‬
‫לו‬ ‫כָג‬
‫כ‬ ‫שםשם‏‬ ‫(שם‬
‫ם‬
‫רח‬ ‫ויתעללו‬ ‫אותה‬ ‫ורדרעעו‬ ‫ההחהוירןן‪.‬‬ ‫שם‬
‫יה‬‫ם‬
‫אל‬ ‫ויוצא‬ ‫מלנשו‬
‫ופי‬
‫ב‬ ‫ויחזק האיש‬ ‫ואוהמפר‬

‫מקל והומ" מפורש יצד כי את גלים רצתה וילאוך (ייסיה "ב ה) קל וחזמי ואיך תתהרה את‬
‫הפוסים (שס שם) לה)‪ .‬כיוצא בו ובארין ‪ 0‬אתה בוטח (שט שם) קל וחומר ואיך תעשה‬
‫בנאון הירדן ‏ (שם שם)‪ ,‬לט) כיוצא בו בשושן הרגו היהודים ואבד המש מאות איש (אסתך מ""ג) קל‬
‫שם)‪ ,‬מ)‬ ‫מדינות המי מה עשו (שם‬ ‫וחומי‬
‫כצד נשבע להרע ולא ימור (תחלש ב'ו "ד)‪ .‬יכול אם נשבע‪ .‬להרע‪ .‬אינו‬ ‫סתום‬ ‫מכל הומר‬
‫מחלוף רבורו‪ .‬ואם נשבע‪ .‬להיטיב מחליף‪ ,‬וכי מה קשה על בגי אדם‬ ‫|‬
‫ואיזה הוא‬ ‫והומר להיטיב‬ ‫|ם קל‬
‫ןו‬‫יר‬
‫פח‬‫‪₪‬י‪7‬טיב‪ -‬העלבישלוו אם להרע אינבו מ‬
‫פמהו אארו בד‬

‫להרץ לעצמו שמותר לו לעשות ר' יוהנן אומ' כגון שהיה במדינת הים ‪ 0‬אהא בתענית עד שאבוא‬
‫לביתי‪ .‬מא) כשיווצאבת =‪-‬ב!ןו ווששחד על נקי לא לקה (שם שם ח) וכול‪ .‬על נקי‪ .‬ל‬
‫אבל על רש ‪,‬‬
‫ע‬ ‫להזכותו‪,‬‬
‫י ‪:‬ש‬ ‫שומ‬
‫א‬ ‫ההזןיה‬ ‫ההררששטיעהים‏‬ ‫על הצדיקים‬ ‫ליתן שחד‬ ‫בני אדם‬ ‫על מי דרך‬ ‫אמרת‬ ‫לפטרו‬ ‫נטל שחד‬
‫מב)‬ ‫הפיירי‬ ‫הרשעים‬ ‫‪4‬‬ ‫וסוטו‬ ‫‪5‬‬ ‫ריריהי‬ ‫שהד‬ ‫‪1‬‬ ‫אינו‬ ‫הצדיקים‬ ‫יי‬ ‫אם‬ ‫ומה‬ ‫הרשעים‬
‫בב‬ ‫לשש‪,‬‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ער‬ ‫והומי‬ ‫קל‬ ‫<כותן‬ ‫שוו‬ ‫נוש‬ ‫נר‬ ‫קיש‬ ‫הפו‬ ‫ע‪7‬‬ ‫אם‬ ‫ומה‬ ‫שע'ם‬
‫יעלול‬ ‫רי‬ ‫החוד‬ ‫רלוטוצה‬ ‫ואת‬ ‫ווהראי‬ ‫כ‬ ‫רדרדי‬ ‫"וטואל‬ ‫חיה‬ ‫כ ויד‬ ‫שד‬ ‫=‬ ‫בפופ=‬
‫לא‬ ‫ומורה‬ ‫בשמואל‬ ‫נאמ'‬ ‫נוהראי‬ ‫>ו‪-‬‬ ‫ששות‬ ‫וווה‬ ‫‪-‬‬ ‫=בו‬ ‫שש [ ןו‬ ‫הו‬ ‫בוו‬
‫(שופ‬ ‫ראשו‬ ‫לל‬ ‫ה‬ ‫לא‬ ‫ומורה‬ ‫בשמשון‬ ‫ונאמי‬ ‫י"א)‬ ‫א'‬ ‫א'‬ ‫(שמואל‬ ‫ראשו‬

‫ב‬ ‫ל‬ ‫‪0-6‬‬ ‫ב‬ ‫‪0‬‬

‫בו‬ ‫מג‬ ‫מה מיורה האמו ורר בבששממששווןן נזיר אה אף ‪₪‬מורזהאהמאמוור בשמוא גלל נזיר נזיר היהיהה ממווררהה ממווררהה לנזיר לגהזירה‬
‫ב' ו‪-‬וכיב)‬ ‫א‪-‬חל תת פחד =ד (דבריי‬
‫(דררה‬
‫ההייווםם ההזזהה‬ ‫במשה‬
‫במשה‬ ‫ונאמר‬
‫ונאמר‬ ‫גג'' ד')‬
‫ד'‬
‫ושע‬
‫(יהושין‬ ‫נדלד‬
‫גו‬ ‫אחל‬
‫אהל‬
‫ההייווםם הזהזהה‬ ‫יהושוע‬
‫יהושוע‬
‫א‪4‬ל‬ ‫ה='‬ ‫ויאמר‬
‫שאמר‬

‫‪%:‬‬ ‫הסרוב‬ ‫כו ה‬ ‫ההעלמחיירר‬ ‫ברייהדווששוועט‬ ‫ששונאטמחרר‬ ‫שהם‬ ‫מה‪-‬‬

‫אחל‬ ‫‪-‬‬
‫ולבנה‬
‫‪.‬‬
‫לו חמה‬ ‫‪-‬‬
‫העמיד‬
‫טוימי‪-‬‬
‫במשה‬
‫ו‬ ‫‪5‬‬
‫נחל |האמור ‏‬
‫‪-‬ו‬ ‫‪8‬‬
‫‪42-2‬‬ ‫ו‬ ‫לן ה‬ ‫הל‬
‫‪ 1‬ד) ונאמי במחלקתו שלק ‪ .‬ח אנשי‬ ‫ב‬
‫ווצא בו 'נאמ' בדודרור המבול אנשי השם (בראשית‬
‫אהל‪ .‬לגזיר‪.‬ה שוה‪ ,‬מד)בוכי‬
‫וקת שהיא שקולה כדור המבול אנשי שם אנשי שם‬ ‫טרבפיזב') מוכאן הארמרו בקששה ההיא‬
‫במדג‬
‫פה‬ ‫טוה‬ ‫ירס‬
‫שוו‬ ‫שווו‪4‬‬ ‫וה‬

‫נק ‪5‬רא יסוד‪= 2‬משיהא‬ ‫מאימתי‬ ‫שאהריו‬ ‫ב על כל \מה‬

‫מלמד‬ ‫כיצד‪ 0‬זה היסוד בכל שהוא‪.‬‬ ‫אב‬ ‫מבנין‬
‫היה‬ ‫משה‬ ‫עם‬ ‫מדבר‬ ‫|שהיה |הקב"ה‬ ‫ודיבור‬ ‫דיבור‪.‬‬ ‫שכל‪.‬‬ ‫מנייז‬ ‫הייא‪.‬‬ ‫ר'‬ ‫אמר‬ ‫תחלה‪.‬‬ ‫הוא‬
‫משה‬ ‫;ם‬ ‫מ‬ ‫ץ‪-‬‬ ‫וויבו‬ ‫שר‬ ‫ש‬ ‫ככ‬ ‫ו‬ ‫פכורי‬

‫ת"ל ויקרא אליו מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני‬ ‫ורא משה משה ומשה משיב ואומ' הגני‬
‫(שמ זג'ו' ד ך') זה בנ‪.‬ין אב לכו )לם לפי שהוא תהלה לדיבר ות נמצא מוכיח ‪.‬על הכל‪ .‬מו) כיו‪,‬צא בו ר'ו יופי‬
‫במשלי ברשעים הכתוב מדבר וכל חריצות שנאמרה בו בצריקים הכתי‪ -‬מדבר‬
‫כל היום התאוו תאוה וצדיק יתן ולא יהש‪( 0‬משלי ביא כ"ו)‪ .‬מז)‪.‬‬
‫כיצד ואהיה מתהלך באהל ובמשכן (ד'ה א "ו ה) היה צריך לומ מאהל‪ .‬אל אהל‬ ‫דרך קצרה‬
‫וממשכן אל משכן אלא שדינר הכתי = קצרה‪| ,‬מח) מאימתי הדבר ‏ גידון‬
‫בדרך קצרה משיצטרך לו הענין ודאי‪ .‬כיוצא בוותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום (שמואל ב' ייג ל'ט)‬
‫‪4‬‬ ‫‪,‬‬ ‫\‬ ‫‪-‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬
‫היה צרי|ך לן ‪.‬‬
‫‪.‬יי‬
‫‪--2‬‬
‫|‬
‫ואמדתם לה ולנדע‬
‫‪₪‬‬
‫דייר‬ ‫‪-‬‬ ‫יז‪ ,‬מט‬ ‫יז‬ ‫פ'ד‬
‫ד‬
‫לדבר נכספה ונם כלתה נפש‬
‫ות"ור‬ ‫ררההרהח ‏‬

‫נ)‬ ‫הצדה‪.‬‬ ‫בדדך‪.‬‬ ‫הכת‬ ‫שדב‬ ‫אלא‬ ‫נדעון‬ ‫ז הח‬ ‫(שופטים‬

‫‪72‬‬ ‫ש=וין‬ ‫יש‬ ‫|‬ ‫<ל>י‬
‫הוח‬ ‫"וו‬ ‫אררייה‬ ‫הטיח‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-5‬ה‬
‫י‬ ‫‪. -‬ו‬ ‫נבול‪,‬עי‬ ‫ויל‬ ‫‪-‬ו‬ ‫‪-‬‬
‫הפקררוה‬ ‫וקרוד‬ ‫הי‬ ‫תסוקה ‏‬ ‫"ורוו‬ ‫פורי‬
‫‪-‬‬ ‫=‪.-‬‬ ‫‪,->-‬‬ ‫עויו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,-=-‬‬

‫שם‬ ‫עלשה‬ ‫א‬ ‫תים וחשותויטם‬ ‫ירבע‬ ‫ג‬ ‫הדי‬ ‫ההזחור‬ ‫וותם‬ ‫הווהת‬ ‫ט‪7‬פ‬
‫עב‬
‫תת‬ ‫בצנה‬ ‫ארי‬ ‫‪% 0‬ו‪ 9‬ה ידוו‬ ‫יימפצי‪-‬‬
‫ספ‬ ‫שנים בום‬ ‫שה"‬ ‫אלא‬ ‫‪:‬‬ ‫וש"‬ ‫לושן"‬
‫‪.5‬‬ ‫ווונהתחתי‬ ‫ת‬ ‫ר‬
‫דכת‬
‫ד‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ז‬
‫חוק‬
‫ה‬ ‫ו‬ ‫|רומי‬ ‫ה‬
‫אימתי‬
‫אימתי‬
‫זוה‬
‫שנה‬
‫אפרררביעוייםה‬

‫וי לא נשנו אלא‬

‫ז'‬ ‫|ורמיהה‬ ‫חי‬ ‫ירל‬
‫ודו‬ ‫פוה‬ ‫הופוחוי‬
‫‪-‬‬ ‫‪0-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪== -‬‬ ‫‪-4‬ו‬ ‫וו‬ ‫וש‬

‫‪.-‬‬ ‫\‬ ‫ב‬

‫‪0‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫יוד ‪2‬‬
‫ו פס‬
‫לבל ו הכוןו |שם‬
‫כלו לב‬ ‫ו‬
‫ו יי בעה יר מל בעד‬ ‫ה‬‫ת וג‬‫כיצד הי הטוב יכפר בע‬ ‫‪5‬ו‬
‫!סדו‬ ‫‪-‬‬

‫שיה‪.‬‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫‪--‬‬

‫ויח כריית‬ ‫החרר‬ ‫הפי‬ ‫לא‬ ‫וז ַ ד‬ ‫|אטב‬ ‫הומם‪.‬‬ ‫לא‬ ‫כן‬ ‫טתוה‬ ‫הרת‬ ‫הרי‬ ‫רו‬
‫‪= ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪2:‬‬ ‫‪|-‬‬ ‫‪250‬‬ ‫‪72₪‬‬ ‫‪2‬‬ ‫בור‬

‫שנחלק‪ .‬כיוצא‪ .‬ב‬

‫רל‬ ‫| הספיט‬ ‫ו‬
‫להיות אלא‬ ‫טחש‬ ‫החויח‬
‫אוי‬
‫הרציי‬ ‫תרוחוה‬ ‫ם‬ ‫שם)‬
‫שק‬ ‫(שם‬
‫(עם‬ ‫תכלינה‬
‫הרסיח‬ ‫ועיני‪ :‬בנים‬
‫סליוו כהוותה‬ ‫‪.‬‬ ‫הולק‬
‫החורר‬ ‫ל\מי שהוא‬
‫הדוא‬

‫‪82‬‬ ‫הד‬ ‫(‪-‬שם ששתש‬ ‫הה‪₪‬ח‬ ‫‪-‬המדטעחי‬ ‫רפה‬ ‫רש‪-‬י‬ ‫(שם ‪|72 9‬‬ ‫פ‪-‬ס‪-‬פ‪-‬וי‬ ‫ודרהה ‏‬ ‫וע"וורגר;י‬ ‫צו‬ ‫צה‬
‫‪=-‬‬ ‫'‬ ‫פן‬ ‫האם‬
‫רא‬ ‫סדור‬ ‫הבד'‬

‫ישאר‬ ‫וימי‬ ‫מקרד‬ ‫היתה‪.‬‬ ‫כשד‬ ‫ומח‬ ‫ויפ'יא ‏‬ ‫שסהח‬ ‫ויטו)‬ ‫סיפ‬
‫‪4₪‬‬ ‫‪%0‬‬ ‫קר‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪%-‬‬ ‫‪2‬‬ ‫<‪-‬‬ ‫‪=...‬‬ ‫=וו‬ ‫ו\‪-‬‬
‫מה‬ ‫הכת'‬ ‫מגור‬ ‫(ישעיה "א ביז)‬ ‫ביום עלותן מארדין מצרים‪.‬‬ ‫אל‬
‫הרקוה הררווח‬ ‫הפופויד‬ ‫חוורוה ‏‬ ‫היח‬
‫תי‬ ‫מוילי לי‬ ‫ש‬ ‫‪75‬‬ ‫‪- 7,‬‬ ‫ג‬
‫ו‬ ‫ו‬ ‫ופוותיח‬ ‫טר‬ ‫פירוח‬ ‫התיווחי‬ ‫פרחרח‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫שי'!‬ ‫קו‬ ‫‪--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אוו‬ ‫ש‪:‬שוו‬ ‫<ש‪.‬כון‬ ‫כפפק|ן‬
‫‪-5‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הוה‬ ‫כר<‬ ‫הוח‬
‫ב‬ ‫שראל‬

‫בר‬ ‫כופרינשהוא‬ ‫כויון‪-‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫חורו‬ ‫פכות‬ ‫ו"ותוה‬

‫‪-‬‬ ‫‪-‬ו‬ ‫‪-‬‬ ‫ש'‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'י ש‬ ‫‪--‬‬ ‫א‬ ‫‪-‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪7---‬‬ ‫ויחוח‬ ‫יה‬ ‫היחו‬ ‫חר‬ ‫ף‬

‫ברק‬
‫‪-‬‬
‫מארת‬
‫‪..'.‬‬

‫יהי‬ ‫ואמ'‬
‫מעשה ואינו אלא‬
‫וחזר‬ ‫ך'‬ ‫א'‬ ‫בראשית‬

‫תלאן‬ ‫ולא‬ ‫האשון‬ ‫ביום‬ ‫שנבראו‬ ‫סבור‬

‫הוא‬ ‫ולבפום‬ ‫כלל‬ ‫זה‬ ‫הרי‬ ‫כח)‬ ‫שם‬ ‫כ‬ ‫נו)‬ ‫רביעי‪.‬‬ ‫יום‬ ‫עד‬ ‫הכת'‬
‫בש‬ ‫וווצד‪ .‬ה' |את‬ ‫מעשיו‪.‬‬ ‫פורט‪.‬‬
‫אלה‬ ‫ה'‬ ‫ב'א‬ ‫(שם‬

‫ורדר‬ ‫הטיח‬ ‫הטוטוה‬ ‫‪99977‬‬ ‫‪=3-‬‬

‫ל‬ ‫‪ 2‬ב‬ ‫שכמיץ‬ ‫=‬ ‫ן'‪ :.‬שש‬ ‫שו‬ ‫‪--‬‬ ‫‪04000‬‬
‫ןר‬ ‫‪-‬‬ ‫שחש‬ ‫החדו‬ ‫ופטוחר ‏‬ ‫רודח‬ ‫חרוידח‬ ‫‪%‬‬ ‫הרחי‬ ‫האפ‬
‫דש‬ ‫אלא‬ ‫‪42‬‬ ‫שיו‬ ‫כש‬ ‫שרה‬ ‫‪,‬‬ ‫(דברי‬ ‫‪9‬‬ ‫כמש‬
‫ו‬ ‫וירפויור‪-‬‬ ‫ויוי‬ ‫‪2-0‬‬ ‫‪.-‬‬ ‫‪₪].‬‬ ‫‪-‬ר‪-‬י‬ ‫‪--‬‬ ‫יחי‬ ‫דיר‬ ‫את‬ ‫מדוון‬ ‫שהישחים ‏‬
‫שמיץ‬ ‫‪₪‬‬ ‫ב‪':‬ש‬ ‫ונמש‬ ‫‪7‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫ה‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מיון‬ ‫הנישמים‬
‫וני אמש‬ ‫ה‬ ‫|עמוס |‬ ‫אחני‪ .‬אלחים דבה‬ ‫מו לא ודא‬ ‫בו‬ ‫כיוצא‪.‬‬ ‫נה)‬ ‫לשמוע‪.‬‬ ‫שיכולה‬ ‫מה‬
‫יופיר‬ ‫=‬ ‫וה‬
‫=י כ |‬ ‫‪--‬‬
 ‫]א א‬

‫כוניחו‬ ‫ויכריע‬ ‫השלישי‬ ‫שיבא‬ ‫אתו ה‪.‬על‬ ‫זה‬ ‫המכהישין‬ ‫כתובים‬ ‫משני‬

‫כיצד כת' אחד אופמה'‪-‬‏ ותהי ישראל שמונה מאות איש חיל שלף חרב \שמואל ב' כ'ד טי)‬
‫[‬
‫‪0‬‬ ‫‪4-‬‬
‫ה') נמצא | ביניה‬ ‫כ'א‪.‬‬ ‫א'‬ ‫(דה'ו‬
‫וכת' אחר אומ ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חד‬
‫והמאות‬ ‫האלפים‬ ‫האבות | ושרי‬ ‫ראשי‬ ‫ישראל | למספרם ‏‬ ‫ובני‬ ‫ש‬
‫‪0‬הכריע‪.‬‬ ‫טיבן‪.‬‬
‫= =|‬
‫מה‬ ‫הללו‬ ‫אלף‬ ‫מאות‬ ‫שלש‬

‫ושוטריהם המשרתים את המלך לכל‪ ,‬דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל זהדשי השנה‪ .‬המהלקת‬
‫ולא היו‬ ‫אלף אלו היו כתוביז \ בטמסון שלמל‬ ‫מאות‬ ‫"טששלש‬ ‫מלמד‬ ‫א'!‬ ‫כ"ז‬ ‫שם‬ ‫אלף‬ ‫וארבעה‬ ‫עשרים‬ ‫האהת‬

‫אלף‪ .‬נשתייר‬ ‫הרי מאתים שמונה |ושמונים ‏‬ ‫צריכין להימנות הא כיצד עשרים וארבעה לשני עשר חדש‬
‫אם‬ ‫כי‬ ‫אומ'‬ ‫אהד‬ ‫כת'‬ ‫בו‬ ‫כיוצא‬ ‫ס)‬ ‫ו ללן להלן‪,‬‬ ‫כאן‬ ‫ל‬ ‫השליכן‬ ‫ישראל‬ ‫לְנץ יאי‬ ‫אלפ‬ ‫עשר‬ ‫שנים‬

‫‪5‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪.‬יבהר‬ ‫כי אם במקום אשר‬ ‫(רבריס יב ה') וכת' אחד אומ'‬ ‫מכל שבט'‬ ‫ה' אלהיכ'‬ ‫אל המקום אשר יבחר‬
‫(שם שם "ד)‪ .‬הכריע‪ .‬ויתן דוד ‪2‬לארנן במקום שקלי זהב שש מאות (דה"י א' כ'א כ'ה) והלא‬ ‫הי באחד שבטיך‬
‫ומה‬ ‫ב"ו)‬ ‫כ"ד‬ ‫ב'‬ ‫(שמואל‬ ‫חמשים‬ ‫שקלים‬ ‫ררתם‬ ‫הבקר‬ ‫הנורן ואת‬ ‫את‬ ‫דוד‬ ‫ויכלז‬ ‫שני‬ ‫בחמשים‬ ‫אלא‬ ‫וריח‬ ‫דא‬
‫‪>=---‬‬ ‫ו‬ ‫וו‬ ‫קן‬ ‫‪2-‬‬ ‫‪₪ ₪ --‬‬ ‫קוו‬
‫יהורה‬ ‫בט‬ ‫ור‬ ‫רסרד‬ ‫הו התויה‬ ‫‪9‬‬ ‫ירהל‬ ‫במצ‬ ‫ושבט‬ ‫'יירול‬ ‫מכל‬ ‫חמשים‬ ‫דיוד‬ ‫'והי‬ ‫‪ 2‬לא‬ ‫כרטיר‬ ‫וו‬ ‫‪-‬ם‬
‫יהודה‬ ‫שלשבט‬ ‫המשים בלבד‬ ‫א נהן משלו‬ ‫ושבט‬ ‫שבט‬ ‫המשים‬ ‫דוד‬ ‫שנתן‬ ‫אלא‬ ‫מאית‬ ‫שש‬ ‫נ'ל‬
‫ענייםם במקימן וע'שירים‬ ‫תורה‬ ‫דברי‬ ‫אומ'‬ ‫נחמיה‬ ‫ר'‬ ‫שבטיכם‪,‬‬ ‫ומכל‬ ‫שבטיך‬ ‫באהד‬ ‫קיימין‬ ‫כתובים‬ ‫שני‬ ‫נמצאו‬

‫תביא‬ ‫ממרחק‬ ‫סוחר‬ ‫כאניות‪.‬‬ ‫היתה‬ ‫אומ\‬ ‫וכן הוא‬ ‫אחר‬ ‫ממקום‬ ‫צריכין |להביא | ראייה‬ ‫שהן‬ ‫אחר‪-‬‬ ‫במקום‬
‫וד)‪ ,‬סא)‬ ‫ל"א‬ ‫משלי‬ ‫לחמה‬

‫תאמר ה צובאות אם ראה תר יאה בענויו אמחך‬ ‫תדר נדר‬

‫ודר‬ ‫‪-‬‬
‫כצד‬ ‫מיוחד במקומו‬ ‫מ ‪-‬דבר‬
‫חנה ואמ‬ ‫שבאת‬ ‫עד‬ ‫בלשון צבאות‬ ‫אדם‬ ‫פתה‬ ‫לא‬ ‫העולם‬ ‫משנברא‬ ‫תניא‬ ‫א' א' "א)‬ ‫שמואל‬

‫בונ‪.‬ו שלעליוולום‬ ‫הקב"ה‬ ‫לפני‬ ‫חנה‬ ‫כך אמי‬ ‫הזה‬ ‫השם‬ ‫כאן‬ ‫נתייהד‪.‬‬ ‫מה‬ ‫מפנ 'י‬ ‫ת ‪-‬ראה‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫אם‬ ‫די ץצצבאות‬
‫‪"₪‬‬
‫פרי‬ ‫מתים‪ | .‬והתחתונים‬ ‫ולא‬ ‫רביז‬ ‫ולא‬ ‫לא פרון‬ ‫העליונים‬ ‫רווולמד‬ ‫בראת‬ ‫צבאות‬ ‫שתי‬
‫| אם‬ ‫ורבין ומתים‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫בין‬ ‫ן‬ ‫ם‬ ‫בעולמ)‬
‫מן התחתוניםאני אהא פורה ורובה כתחתונים‪ ,‬ואם איני פורה אל אמות כעליונים‪ .‬סב) כיוצא‪ .‬בו כי שנא‬
‫שלה אמר הי אלהי ישראל (סלאכי ב' ט'ז) למה נתייחד כאן השם הזה והלא בשלש נכואות ‏ הללו‪ .‬חני‬
‫ועשו‬ ‫שהטאו‬ ‫יולודן אע"ם‬ ‫שמו‬ ‫הקב"ה ‏‬ ‫‪0‬‬ ‫להודיען‬ ‫כדי‬ ‫אלא‬
‫א‪,‬‬ ‫עלון‬ ‫ששו‬ ‫יקב‬ ‫ב‪-‬אאוותת‬
‫צבב‬ ‫ה'‬ ‫אלא‬ ‫בהן‬ ‫אין‬ ‫ומלאכי‬ ‫זכריה‬

‫ו‬ ‫‪ %‬כהוגן‪6 .‬‬

‫אהר כצר כת' וטע הי אלהי‬ ‫ומתפרש במקום‬ ‫מתפרש במקומו‬ ‫מדבר שאינו‬
‫גן בעדן מקדםוישם שם את האדם אשר יצר (בראשית ב' ה') שמענו שבראהקב"ה לאדם‬ ‫=‬
‫בנן עדן כל מיני תענוג אבל לא שמענו שברא לו חופות שלזהב ושלאכנים טובות ומרגליות היכן שמענו‬
‫יהזקאל כ"ח 'ג)‪ ,‬אמי‬ ‫מפוכתיך‬ ‫אומ' לחירם מלך צור‪ .‬בעדן גן אלהים היתה כל אבן יקרה‪.‬‬ ‫להלן כשהוא‬
‫לו שמא אתה הוא אדם ‏ הראשון שעשיתי לו כל הכבוד הזה‪ .‬מכלל שכל אלו נעשו לאדם הראשון‪.‬‬
‫סד) כיוצא בו משפחת בני קהת יחנו (במדבר ג' כ'ט) משפחת הגרשני יחנ (שם שם כ'ג) |שמענו |שהי‬
‫|שמרות ‏ היכ‬‫שמונה משמדות במדבד‪ .‬אבל לא שמענו שציותו הקב'ה שיעשה את עשדש וארבעה מ‬
‫שמענו אלה פקדתם לעבודתם לכוא לבית ה' כמשפטם ביר אהרן אביהם כאשר צוהו חי אלהי ישראל‬
‫דה"י א' כ'ד ו'ט)‪ .‬מלמד‪ .‬שהיתה מצוה‪ .‬זו ביד משה ואהרן‪ .‬סה)‬
‫ככל אם כן מפני מה נאמי במקצת מפני‬ ‫מדבר שנ במקצת ה‬
‫שהוא רוב הנמצא‪ ,‬כיצד ונשי בשדה טרי לא תכל (שמות כיב ל')‬
‫הכת' בהווה שררכו להיטרף בשדה לא בעיר‪ ,‬סו) כיוצא בו כי יהיה‬ ‫אריבר‬
‫כול בשדה לא בעיר אלאש‬
‫בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה (דברים כיג כ'ר) אין לי אלא קרה לולה קרה יום ‪:‬מניין תיל‬
‫ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע (ויקרא ט'ו ט'ז) אם ל למה נאמי מקרה לילה דיבר הכת' בהווה שדרכו‬
‫שלכך בלילה יתר מן היום‪| ,‬פז) כיוצא בו אל תנזלדל כי דל הוא (משלי כיב כיב אין לי אלא עני‬
 ‫וצצ‬

‫ההווה‬ ‫רהרר!‬ ‫טודורר‬ ‫חר‬ ‫אם‬ ‫יקה‪.‬‬ ‫חיואי‬ ‫נפש‬ ‫את‬ ‫בצץ‬ ‫כוצץ‬ ‫‪5‬‬ ‫ארהות‬ ‫כן‬ ‫ה*ל‬ ‫‪-‬‬ ‫עשיר‬
‫שיוווו‬ ‫ישיו‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫=‬ ‫ץ‬ ‫‪.;-‬‬ ‫<‪--‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.-‬ע‬ ‫‪52‬‬ ‫‪0-‬‬ ‫ורה‬ ‫|‬
‫מן העשיר‪.‬‬ ‫לינזל יתר‬ ‫שלדל‬ ‫שדרכו‬

‫‪ 5‬רופוי‬ ‫‪-‬יו'‬ ‫א‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪--‬‬

‫ו‬ ‫!יו‬ ‫ו‬ ‫"תת‬ ‫‪ -‬וו‬ ‫‪.-‬‬ ‫‪- '-‬ו‬
‫וסור‬ ‫צלשדה‪.‬‬ ‫וחיט |שתים‪.‬‬ ‫הומת | הצמוד |האחד ‏‬ ‫איה‬
‫'שום‬ ‫עקשיזי‬ ‫שהים‬ ‫‪7‬ש‬ ‫ואח‬ ‫הקב‬ ‫קומת ‏‬ ‫מה‬
‫כו‬ ‫ובעינול‪| .‬סט)‬ ‫בקומה‬ ‫שווין‬ ‫שהן‬ ‫לשניהס‬ ‫הדין‬ ‫והוא‬ ‫שלשני‬ ‫ועביו‬ ‫שלאחד‬ ‫קומתו‪:‬‬ ‫הכת'‪.‬‬ ‫פירט‬

‫שטהה‬ ‫בלא‬ ‫אור‬ ‫לצריק‬ ‫אין אתה יול לומ" שיש‬ ‫"א)‬ ‫ציר‬ ‫(ההלים‬ ‫שמהה‬ ‫לב‬ ‫אור זרוע‬
‫החין‪ .‬לאוד‪,‬‬ ‫והוא‪ .‬הדין‪ .‬להשמחה‪| .‬שמחה לושדי רב‬ ‫אוד‪.‬‬ ‫בלא‪.‬‬ ‫שמחה‬ ‫ולושרי‪ .‬לב‬
‫ורתיהור‬ ‫אהד‬ ‫רטטל‬ ‫ואפרי‬ ‫ורורר‬ ‫ריוי‬
‫ו'‬ ‫דניז‬ ‫ומאימהי‬
‫אה‬ ‫בענין‬ ‫נא‪:‬‬ ‫‪2-‬‬
‫‪₪0--‬ו‪| 2‬‬ ‫'‪-‬ן‬ ‫‪> -‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪-‬רוי‪-‬י‬ ‫וייצי‪4‬‬ ‫מייי‬ ‫פופו‬‫‪-‬‬ ‫וריו‬ ‫הוא‬ ‫אב=‬ ‫‪-‬י‬ ‫ענין‬ ‫ואיז‬ ‫י‪-‬‬ ‫ווה‬ ‫‪4.‬‬
‫=‬ ‫|‬ ‫שש‬ ‫וו‬ ‫בהאי‬ ‫| ‪-!\-‬‬ ‫<‪..‬‬ ‫ו‬ ‫‪-'.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫=!ווו‬ ‫‪<₪‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫ה בררווםח‪ .‬הלכפיהכ זג'צ)אהם שאו'רנו פיעינולין‬ ‫ריחוחה‬
‫?‬ ‫| דצה‬
‫ואת‬ ‫שד‬
‫מצד‬
‫שי‬
‫רן‬
‫יירו‬
‫צריך‬
‫פפוידיו\‬
‫טשהוא‬
‫יהודה‬ ‫טרי‪-‬‬ ‫בי‬
‫*ומיוול‬ ‫ש='דיירי‬ ‫ט‪,‬ני|ל ‪7‬שלרשש=טוילן‏‬ ‫תויייחו‬ ‫ש‪-‬ם)‬ ‫ה! כקום ו \רוהה ‪-(/‬שם‬
‫ליעקב‬ ‫ענין‬ ‫אם‬ ‫כו‬ ‫‪72‬‬ ‫!רמוה‬ ‫אמאס‬ ‫עבדי‪.‬‬ ‫ודוד‬ ‫עקב‬
‫|‬ ‫‪,‬‬ ‫<לץ‪-‬‬
‫שהוא‬ ‫לדבר‪.‬‬ ‫יה‬ ‫יפור‬ ‫ררחר‬
‫‪₪‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪₪‬‬ ‫פורו‬

‫ידור‬ ‫הררוה ‏‬
‫ג‬ ‫‪₪ -‬‬ ‫ו | ‪5‬‬ ‫שי‬ ‫שקבי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪₪‬שו=‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ה‬
‫רודיה‬ ‫הציחל‬ ‫התנה‬ ‫לחנה‬ ‫נתו‬ ‫ודי‬ ‫סום‬ ‫מרא‬ ‫"שרוחה‬ ‫טי‬ ‫רה‬ ‫וניה |מציחיל‬ ‫מחי‬ ‫רוי‬ ‫מצודין‬ ‫ומום‬ ‫וסור‬ ‫בו‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ג‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪4-3.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫=‬ ‫|‬ ‫‪3-‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫[‬
‫הטורה‬ ‫בר‬ ‫תוחדה‬ ‫חבדה‬ ‫בח‬ ‫בה‬ ‫שפחת‬ ‫בר חטורם‬ ‫הוה‬ ‫הטל‬ ‫מה‬ ‫הטרה אטמדתי‬ ‫תו‬ ‫כן תה‬ ‫תודה‬ ‫דבזי‬
‫ם‬ ‫עו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ב‬ ‫שכ‬ ‫קילם‬ ‫כ‬ ‫וה‬ ‫ם‬ ‫‪2‬‬ ‫פמרהי‬ ‫כ‬ ‫‪1‬‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫"‬ ‫‪-‬‬
‫עד|‬ ‫ררהחי‬ ‫במטד‬ ‫תוחה מוטלטויר תהך פצדף‬ ‫מטלעט החד דבדי‬ ‫הוה‬ ‫השר‬ ‫מה‬ ‫או‬ ‫בהא‬ ‫שמחל‬
‫ץ‬ ‫ה‬ ‫כבש‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫מועש‬ ‫"‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ו מוקס‬ ‫הט‬ ‫מה‬ ‫או‬ ‫בהן‪,‬‬ ‫טמחהן‬
‫רחים‬ ‫סואד‬ ‫הי‬ ‫הי‬ ‫סוה‬ ‫טל‬ ‫הפש‬ ‫הדוה‬ ‫ודל‬ ‫ורתה‬ ‫מרן רהרה‬ ‫דטוד‬ ‫ודחפ‬ ‫ויה רירויופורוה‬ ‫‪-‬רר‬
‫‪2‬‬ ‫ש‬ ‫‪2‬‬ ‫קל‬ ‫מה‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫'‪2‬ם‬ ‫מהן בטהר‬ ‫כיצר‬ ‫עה‬ ‫מוכירו‬ ‫שהום‬ ‫רב‬
‫רו‬ ‫רסה | ריטוא‬ ‫סוריוה ורוו‬ ‫'וחרט'טיה‬ ‫רתי‬ ‫פפירר כ מטוה‬ ‫(משלו כ"א ‏ "ד! טרא‬ ‫פס‬ ‫ורתה הפח‬
‫כוצת ב‬ ‫עייוי ע‬ ‫כיושיוו‬ ‫'שהרא'ש‬ ‫פ'‬ ‫ממנ‬ ‫ששהק‬ ‫אלא‬ ‫כ'א‬ ‫‪2/‬יש‬ ‫עודר‬ ‫‪2‬‬ ‫כ=‬
‫ו‬
‫ב ובף‬ ‫מ וג יר\ )וב וו הירט‬ ‫שש‬ ‫וא = )>|וו רה )רקה בא‪/:‬‬ ‫םוש שו‬ ‫וול‬ ‫בו‬ ‫שש‬ ‫)‬
‫שהב‬ ‫אלא‬ ‫על‬ ‫אופן‬
‫א‬ ‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪;-‬‬ ‫לשב‬ ‫כמון‬ ‫ע‬ ‫עגלי‬ ‫אופן‬ ‫קצ‬ ‫ש‬ ‫חן‬ ‫ב‬ ‫יא‬
‫וי‬ ‫טטוד‬ ‫‪%‬קהר ‏‬ ‫התור‬ ‫ורוה‬ ‫הירוה‬ ‫הרשוי‬
‫‪|,‬‬ ‫‪2%--‬‬ ‫‪.-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ע‬ ‫>"‪'\-‬‬ ‫א שין‬

‫תהרים‬ ‫רהדחתו‬ ‫מחרר‬ ‫‪0.‬‬ ‫וחוה‬ ‫פחרה‬ ‫יוחוס‬ ‫ה‬ ‫קול‬ ‫מצד‬ ‫חרירי‬ ‫‪=.‬‬ ‫‪--%.-‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪/‬‬ ‫‪..-‬‬ ‫=‪-‬‬ ‫=‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.₪‬‬ ‫|‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫‪--‬‬

‫מפני‬ ‫אלא‬ ‫מלפניו‬ ‫חלו‬ ‫כולן‬ ‫המדברות‬ ‫כל‬ ‫והלא‬ ‫הקביה‬ ‫מלפני‬ ‫הל‬ ‫קדש‬ ‫מדבר‬ ‫וָכי‬ ‫ה')‬
‫איורוה‬ ‫והורר‬ ‫ה‬ ‫ריר‬ ‫בו‬ ‫‪₪‬‬ ‫אי‬ ‫ודברים‬ ‫|ררוס‬ ‫ומוס‬ ‫הרח"ץן‬ ‫ות שרי‬ ‫רדרר‬ ‫ראוה‬ ‫שרדו‬ ‫התקית‬ ‫שהוא‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪--‬‬ ‫‪.‬‬ ‫\‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ש'"ין‬

‫איורית‬ ‫נא‬ ‫למה‬ ‫כן‬ ‫אם‬ ‫מלפניו‬ ‫הלית‬ ‫הנפיישות‬ ‫כל‬ ‫והלא‬ ‫הבית‬ ‫מלפני‬ ‫חלות‬ ‫בלבר‬ ‫ילות‬ ‫וכי‬ ‫‪5‬‬ ‫(שם‬

‫רירו‬ ‫הרר‪-‬‬ ‫ורציו‬ ‫הרותיי‬ ‫פודי‬ ‫תוי‬

‫‪:‬‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ן‬
‫|‬ ‫ו‬
‫‪1‬‬ ‫ב‬
‫יי‬ ‫=‪-‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ו‪%‬‬ ‫ויצא‬ ‫==‬ ‫‪--‬‬ ‫ו‪--‬‬ ‫‪---‬‬
‫שא‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ו‬ ‫='‬ ‫‪5‬‬ ‫ו‬ ‫=‪-‬‬ ‫||‬ ‫‪-₪‬ו|‬ ‫‪--‬‬
‫איויה‬
‫‪- = 9‬‬
‫ורוד‬ ‫היהה;‪.‬ה‬ ‫ברכררל‪.‬‬
‫איש‬ ‫עשר‬

‫‪3‬‬

‫ררותרי‬ ‫"ודיתרה ‏‬ ‫ושימו‬ ‫וור‬

‫פת‬ ‫שהיתה‬ ‫עצמו‬ ‫על‬
 ‫ץזא‪.‬א‬

‫מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הבירו כעד לא תקחו כפר‬ ‫‪1‬‬ ‫‪|! ₪‬‬

‫לנפש רוצה (במדכר ?"ה ל'א) "והלא הרינת הרוצח בכלל כל העונשין ולמה יצאת ללמד‬
‫ח הוא שאין לוקהין כפר אבל לוקחין כפר לשן ועין ויד ורגל ולשאר הבילות‪ .‬‏ ‪ )5‬כיוצא‪ .‬בו שדך‬
‫תזי וכרמי ‪ 6‬תומי את ספיח קצירך לאג תק' ואת ענבי נז" לא תבצר (ויקרא כ'ה ד' ה') והלא‪ .‬הזריעה‬
‫אלו הוא שחיוב‬ ‫‪2‬ע‪-0‬בוודות‬ ‫כל המלאכוז היו ולמה יצא ו ל‪:‬ל‪-‬מד ‪ .‬על ארבע‬
‫‪;-‬‬
‫‪-‬ב‪-‬כ‪07‬ל‪0‬ל‬ ‫בצירה‬ ‫ורופודר‬
‫וו‬ ‫‪1‬‬
‫=פיר‬
‫‪+ 1‬‬
‫לדוציא‪ .‬חדישה‪ .‬ועדירה וניכוש וכיפוח‪ .‬וביקוע‪ .‬וכיוצא‪ .‬בחן‪ .‬שאי חייבין‪ .‬עליהן‪ .‬פא)‬
‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫=‬ ‫‪27:‬‬ ‫שווו‬ ‫ו‪-‬‬ ‫מ‬ ‫|‬ ‫קווב‬

‫מוקקלו‬ ‫אאווממ' עעלל‬ ‫ה‬ ‫אתה‬ ‫כ'א י'ם) על בריו‪ .‬שאם‬ ‫והת' בחוין על משענתו‬ ‫יקופ‬ ‫אם‬ ‫כיצד‬ ‫ומשל‬
‫עליו דמים‬ ‫השמש‬ ‫וא אלא מל ממדד ששקקרא הכת' גופו ‪₪‬משענת‪ .‬כיוצא בו אםזרחה‬ ‫דורה‬ ‫יוריוו‬

‫הש' והלא על כל באי העולם השמש זורחת ומה ת"ל אס זרחה השמש‬ ‫לו (שם כ'ב ב)‪ .‬וכי עליו לבדו זרחה‬
‫הר‬ ‫ווסוו‬ ‫היור‬ ‫זה‬ ‫הרו‬ ‫והרנו‬ ‫ממנו‬ ‫שלו ם‬ ‫שהוא‬ ‫יודיע‬ ‫היה‬ ‫אם‬ ‫זה‬ ‫אה‬ ‫היוורה‬ ‫פוריה‬ ‫אוו‬ ‫חר‬ ‫אלא‬ ‫עליו‬
‫פב‬ ‫עבלין‪,‬‬
‫וה די‬ ‫ורי‬ ‫ו גר‬ ‫‪5‬שנ‬ ‫‪₪‬‬ ‫ט‬ ‫שהו‬ ‫היע‬ ‫זה‬ ‫;רש‬ ‫שוש‬ ‫השמש‬ ‫מה‬

‫ל'ר) הניעם‬
‫יייר‬ ‫כ'ר‬
‫ו"ד‬
‫"ד‬
‫(במדבר‬
‫(במדבר‬
‫ום יום לשנה‬
‫‪:‬‬ ‫י‬
‫תרתם את הארין‬
‫ר‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫|כננך כיצד במספר הימים אשר‬
‫היטית‬ ‫רוש‬

‫ה‬ ‫רוישטר‬
‫ויאמר‬ ‫בו‬ ‫הארין‬ ‫את‬ ‫יום שתרו‬ ‫רבעים‬
‫כרננגנוד‬ ‫ווה‬
‫שנה‬
‫ררטוה‬
‫א בעים‬
‫ישנו‬ ‫רבעים‬ ‫בני‬ ‫אהאב‬ ‫לבית‬ ‫עשית‬ ‫רסררו‬ ‫אשר‬ ‫ר‪5-‬‬ ‫ו‬ ‫בטיני‬ ‫הישר‬ ‫לעשות‬ ‫ירוי‬ ‫אשר‬ ‫יעז‬ ‫יהוא‪.‬‬ ‫אל‬
‫==‬ ‫‪2-‬‬ ‫‪-9‬‬ ‫יי‬ ‫‪222‬‬ ‫בע‬ ‫היש‬ ‫ושיבוה‬ ‫לן‬ ‫הו‬
‫אחאב‬ ‫ריה‬ ‫משפהת‬ ‫שריתה‬ ‫דורות‬ ‫| טאררווח‬ ‫רייח‬ ‫הרוויר‬ ‫כרייו‬ ‫רפ‬ ‫ל'‬ ‫'‬ ‫ב'‬ ‫מלכים‬ ‫ישראל‬ ‫רהו‬ ‫רחרור‬
‫‪2‬‬ ‫בית‬ ‫משפהת‬ ‫שהיתה‬ ‫‪1‬‬ ‫ערבעה‬ ‫כנגו‬ ‫בעים‬ ‫‪:‬בג‬ ‫למהו‬ ‫‪-‬‬ ‫(‪575‬‬ ‫ישראל‬ ‫כפא‬ ‫על‬ ‫‪:‬‬
‫|ושורדד לפששכלווהם רבונל המהלאםן‪-‬‬ ‫וי‬
‫‪ -‬ששכ‬
‫‪0‬כ‪2‬ו ר‪-‬ו‪2‬י=ת‬ ‫ששרויווו‬ ‫|‬
‫ויי‪-‬פוי‬ ‫ורויו‪.‬‬
‫ובנין‪:‬‬
‫ויורה‬
‫ויורם‬
‫וטהצר‬
‫אהאב‬
‫ל‪,‬מ‪-‬רי‬ ‫הל‬
‫‪₪‬‬
‫וואצלפו‬ ‫יום י ודו‬ ‫ויוטשוןררהה‬ ‫קיומה‬
‫‪04-‬‬

‫בנ)‬
‫=‬
‫יאררייט‬
‫תי ‪=-‬או‪9‬‬
‫רייך‬
‫‪2-‬ען‬ ‫=‪-‬יעיו‪-‬י‬
‫י\ =‬
‫ר‬ ‫‪9‬‬ ‫ו"ר‪0-2‬‬ ‫"תה‬
‫‪7‬‬ ‫ש‪-‬ת‪-‬‬ ‫"‬

‫ריל‬ ‫הווריו‬ ‫טהר‬ ‫וורר ‏‬ ‫רוטד‬ ‫היסי‬ ‫‪5‬‬ ‫תווי?‬

‫וזה‬ ‫(בראשיה‬ ‫מאות‬ ‫ושלש‬ ‫עש‬ ‫שמונה‬ ‫בתו‬ ‫געת הניב‬ ‫בו‬ ‫צ‬ ‫| גיממו‬ ‫מלש‬
‫פד)‬ ‫הוח‬ ‫חרי‬ ‫דההו"ורוה‬ ‫צרווור‬
‫מ‬ ‫הוההו‪+‬‬ ‫‪3₪‬‬ ‫ש=צעוו‬ ‫וו‬ ‫|‬ ‫‪25‬‬

‫ה וישית‬ ‫שארריד ‏‬ ‫|‬ ‫ה וול‬ ‫הש"טט‬ ‫אוהרחטו ‏‬ ‫קול‬ ‫מז‬ ‫רס‬ ‫אזר‪-‬י ן ‪2‬אל‬ ‫הודאא‬ ‫אהת‬
‫זש‬‫בי‬
‫ר‬ ‫ע‬
‫ו‏‬‫רצך‬
‫כי‬ ‫זוף‬
‫מ‬ ‫מ מא‬
‫מאות‬ ‫אובע‬ ‫עשו‬ ‫אשון‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫כזו‬ ‫‪3‬‬ ‫‪'-‬‬ ‫ו‬ ‫הק‬
‫ר"‬ ‫‪9‬‬ ‫(דררים‬ ‫הרארפ‬ ‫‪-‬‬ ‫יייויור‬ ‫היוה‬ ‫ירוי‬ ‫רייו‬ ‫ירי‪-‬‬ ‫רוי‬ ‫ריר‬ ‫‪₪‬‬ ‫ה‪%‬יוא‬ ‫)יויירה‬ ‫ייוו‪-,‬‬ ‫‪-.%‬‬
‫(דברים ד' כ"ה)‬ ‫בא‬ ‫ונושנתם‬ ‫בנים‬ ‫ובני‬ ‫בנים‬ ‫תוליד‬ ‫כי‬ ‫בו‬ ‫מגין ב‬ ‫שנים‬ ‫ועשר‬ ‫שנה‬
‫קו‬
‫=תה ולובמקו ‪5‬נוליז | |דשכותגי |וושס‬
‫ו‪2‬ונושנ‬ ‫|‬
‫ששנשהו מ=נין‬ ‫שמוצתווהו ש=היה‪2 ₪‬ו‪00‬ח‪0‬מיש=יה‬
‫‪₪‬‬
‫יוש)בי|ן ‪-‬ב‪%‬אריל | שמונה‪.‬‬
‫=‪-‬ו‪40‬ו‬
‫רמז לד? שדל‬
‫ישן‬

‫‪.‬‬ ‫ו‬
‫הוא ‪ / %9‬הרעה ויביאיה‬ ‫ו‬ ‫משום‪.‬‬ ‫י"ד)‬ ‫‪ 7‬טי‬ ‫ה' אלהי (דגיאל‬ ‫ו צדיק‬‫ויביאיה עלינו כי‬ ‫‪5‬הרעה‬‫הי על‬
‫‪.‬‬
‫‪%‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ינרלות |‪.‬יצדקי‪.‬ה‬ ‫שהקו ‪-‬י ם' ו‪-‬הגלה‬ ‫ש‪-‬ראל‬
‫יי‬
‫רהרקרב'ה ‪.‬עם‬ ‫וצחדרקהה ועישוה‬ ‫שאיביחה‬ ‫ררה‬
‫בר‬ ‫‪-‬ר ר' י‪-‬רמיה‬ ‫טף אמ'‬ ‫אלהטא‬ ‫יורייי‬
‫עלינו‬
‫על‬ ‫ושראל‬ ‫ה' אלהי‬ ‫אמר‬ ‫כה‬ ‫בו‬ ‫כיוצא‬ ‫פה‪:‬‬ ‫לנושנתם‪.‬‬ ‫הקדים‬ ‫למאי‬ ‫שנים‬ ‫שתי‬ ‫הקדים‬ ‫ובמה‬ ‫קיימת‬ ‫יכניה‬ ‫נלות‬

‫רוע‬ ‫את‬ ‫הור‬ ‫הור‬ ‫בו‬ ‫אותם‬ ‫ולא פקדתם‬ ‫ותדיחום‬ ‫צאני‪.‬‬ ‫את‬ ‫הפיצותם‬ ‫אתם‬ ‫עמי‬ ‫את‬ ‫הרועים‬ ‫הרועים‬
‫קו‪4‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫שק‬ ‫|‪3₪‬‬ ‫|‬ ‫בתת‬ ‫;‪-‬‬ ‫וַוע‬ ‫=‬‫;‬

‫ה' תאמרו לכן כה אמי ה' יען אמרתם‪ .‬את הדבר‬ ‫בו ואם‬ ‫מעלליכם נאום הי (ירמיח ביג בי)‪.‬‬
‫הי ואשלח אליכם לאמר חפר לא תאמרו משא ה' לכן הנני ונשיתי אתכם נשוא (שם כיג ליח ל'ט) מן)‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫בו בלשון נידונו‪.‬‬ ‫‪ +‬ל' ט'ז)ללמדך שבלשון שחטאו‬ ‫כיוצא בו ותאמרו לא על כי כוס ננוס על כן תנוסון‬
‫‪ -‬הילופ האותיות צר הני מעיר על בבל ועל יושבי לב קמי (ירמיח‪.‬נ'א א') |כשאתה‪ .‬מהליף‬
‫לב קמי באת בש נמצא כשדים‪ .‬כיוצא בו ומלך ששך ישתה אהריהם (שם ב'ח כיו) כשאתה‬
‫פז)‬ ‫ררם‬ ‫ורוק‬ ‫רו‬ ‫רטה ‏‬ ‫אוו‬ ‫מחרים‬
‫‪+,-=-‬‬ ‫‪9-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪|= -‬‬ ‫‪-‬וו!‪.‬‬

‫מ'ב‬ ‫(מלכים‪ 5‬ב‬ ‫בשצ‪1‬כקלקותנ!ו‬ ‫ווככררממלל‪.‬‬ ‫פפה)‬

‫ה)‬ ‫‪1‬‬ ‫ז' ה')‪,‬‬ ‫המון‪( 1‬ב(ובראשית ‏‬ ‫אב‬ ‫אבארררהדםה‬ ‫ככנגווזן‬ ‫ק ול | כרייצצדד‬ ‫מ נו‪5‬טרי‬
‫|‬ ‫‪:‬‬
‫פנת |פענה‬ ‫כלנו‬ ‫ויצקלנו‬
‫[ * | ‪4.‬‬
‫בא‬ ‫ונמה‬
‫וכשק‪.‬‬
‫רד‬
‫|‬

‫ונוויהאםף‬ ‫ת')‬
‫(ממלרבכיוםם א' א' בב'' הח‬ ‫‪8‬רצת‬
‫נמ‬ ‫‪5‬בוק =הו ‪5‬זה‪,‬‬
‫‪.‬ני‬ ‫ע'ברי‬ ‫ו‬
‫פ'ותר‬ ‫פ ‪',‬ורה ניב‪5‬יא ת'ומך‬ ‫ששומרוירתת‪ .‬רמי"אא‪ .‬מי"תה)‬
‫זוציא)‬ ‫ת''יוווערבה;‬ ‫טהורר‬
‫צ|‬ ‫רושדע‬ ‫תיור‬
‫ממז‬
‫ב יכל הי‬ ‫שהוא בענין כיצד ‏ ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב‬ ‫ומאוחר‬ ‫ממוקדם‬
‫=ין ‏ ישיבה |בעזרה |אלא ‪ .-‬בית דוד‪ .‬שני ויבא המלך‬
‫(שמואל א' ג' ג') והלא א‬
‫מה ת"ל ושמואל שכב בהיכל ה' אלא מוקרם הוא ונר אלהים טרם‪.‬‬ ‫וד וישב לפני הי (שמואל ב' ז' י"ח)‬
‫‪0‬‬

‫‪-‬ר‪,‬פ'וישי‬ ‫ה‬ ‫‪2‬ו‪0‬ת‪ -‬ה‬

‫*ו‪-‬יי‬ ‫הטרומו‬ ‫‪%‬קרר ‏‬ ‫ו'שמואל‬ ‫הי‬ ‫‪2‬כל‪.‬‬
‫בהי‬ ‫וכבה‬
‫'‬ ‫וו‬ ‫עו‬ ‫שור‬ ‫‪-‬שקושהי‬ ‫‪--‬‬ ‫ה"שמואי‬ ‫הי‬ ‫כבה‬
‫| חי‬ ‫מוהחה‬ ‫וית‬ ‫וז‬ ‫"ןז‬ ‫ר'ך‬ ‫היוורה‬ ‫וררר‬ ‫וו‬ ‫‪₪‬‬ ‫החררותה‬ ‫‪-‬וו‬
‫‪-‬‬ ‫‪00-‬‬ ‫*‪207‬‬ ‫=‬ ‫‪-‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪--‬‬ ‫צַ‬
‫|‬
‫‪.‬‬ ‫חכר‬ ‫ידיי‬ ‫ורוי"‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שהו‬ ‫ומ וו‬
‫ו‬
‫‪--‬‬
‫יוויל‬ ‫|צן)‬ ‫רתודה‪.‬‬ ‫וחד‬ ‫מורדה‬
‫‪,.-‬‬ ‫‪--.‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫ו‬ ‫יק"‬
‫‪-‬ו‬ ‫רל‬ ‫‪0-‬‬ ‫ליךד) ‪/‬‬ ‫ויד‬ ‫ויקקרא‬

‫הזריה‬ ‫תנוי‬ ‫צר)‪.‬‬ ‫בתודה‪ .‬‏‬

‫|‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬ב‬ ‫בהורוי‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הרידח‬ ‫ומאוחה ‏‬ ‫ווחחה‬ ‫*‬ ‫שרוי‬ ‫וחידה‬ ‫התה‬ ‫החדה‬ ‫יי‬
‫‪-‬‬ ‫צה)‬ ‫‪.‬‬ ‫=‬ ‫ומא‬ ‫ם‬ ‫‪-:‬‬ ‫|‬ ‫אלא‬ ‫‪55‬‬ ‫(הקת‬
‫הרהדחי‬ ‫הדיח‬ ‫פקטוד‬ ‫ודח‬ ‫א'|‬ ‫‪'2‬‬ ‫ההרים‬ ‫רפורות רוי‬ ‫וו‬ ‫רהפסטו‬ ‫רפוס‬ ‫הירופ‬ ‫רם‪,‬‬ ‫חוש‬
‫‪--‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪:-‬‬ ‫כ‬ ‫|‬ ‫‪;- == -‬‬ ‫‪---‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שושו‬ ‫‪0‬‬ ‫וא‬
‫הטודוו‬ ‫הד"ירי ‏‬ ‫דרצ ‏‬ ‫ארי‬ ‫רוח‬ ‫אפה‬ ‫הפוציוה ‏‬ ‫פוווה‬ ‫כטאי‬ ‫החוחה‬ ‫אר"ורוה ‏‬ ‫כ פפופוה‬ ‫רוחה‬ ‫פוורי‬ ‫חי‬ ‫א'ה‬ ‫ז‬ ‫תהוום‬
‫‪|-3--‬‬ ‫‪4'₪-‬‬ ‫א‬ ‫את‬ ‫ו‬ ‫‪-9‬‬ ‫שאו‬ ‫או מעשה‬ ‫ם‬ ‫אכשרום‬ ‫‪ /‬ו‬ ‫=‬ ‫רה‬ ‫א‬ ‫גת‬ ‫קהלים‬

‫‪5‬‬
‫‪>-‬ר‬
‫סמוכים‬
‫החפוידוח‬
‫גל‬
‫פוחוי ‏‬ ‫‪-‬ו‬ ‫‪-‬י‬
‫כ לא דקושייא‬ ‫סמוכין‬
‫| חפורדוי‬
‫טינן‬
‫דתוויי‬ ‫סאיי‬
‫א‬ ‫אהראדי‬
‫טחחטדי‬
‫קראיי‬
‫רהדפציו ‏‬
‫לכו‬
‫חרי‬
‫הקרשוייא‪.‬‬
‫רת‬ ‫רוורוה‬ ‫רפח‬ ‫ת'‬ ‫היב‬ ‫ההלום‬ ‫ריוור‬ ‫הווח‬ ‫הפודותה ‏‬ ‫טפט‬ ‫רף‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫\‬ ‫ב(‬ ‫ל‬ ‫יטמוכ‬ ‫ישנ"‬ ‫מני‪.‬‬ ‫ה‬
‫רוי טוטודח‬ ‫‪-‬ח‬ ‫מ‬ ‫טצר‬ ‫רררי‬ ‫ווטור"‬ ‫ור‬ ‫‪=5‬‬ ‫ין‬ ‫רדום‬ ‫‪"5‬‬ ‫שחת‬ ‫ישאר‬ ‫אוטת‬
‫‪--|-‬‬ ‫א‬ ‫ברבךר‪.‬‬ ‫שמ‬ ‫עב‬ ‫הש‬ ‫כלום‬ ‫אכרי‬ ‫אדם‬ ‫יא‬ ‫אם‬

‫בה‬ ‫הלא‬ ‫מ‬ ‫‪.‬‬ ‫שת‬ ‫נ‬ ‫‪-594‬ה‬ ‫‪0%-‬‬ ‫ו‬

‫|‬ ‫‪4‬‬ ‫מו‬ ‫| '‬ ‫‪,‬ןו‬
‫דבו‬ ‫הי‬ ‫נגהם‬ ‫כאש‪.‬‬ ‫חברי‪:‬‬
‫טעם‬ ‫תאנא מה הפשיט הזה נהלק לבמה ניצוצות‬
‫ומה‬ ‫וחומ‬ ‫קל‬ ‫דברים‬ ‫‪5‬‬ ‫ה‬ ‫ההרת‬ ‫עג‬ ‫ברוב‪.‬‬ ‫החלום‪.‬‬ ‫כי בא‬ ‫היא‬ ‫הדו‬ ‫ות‪.‬‬

‫רי‪-‬‬
‫יוצא‬ ‫ור‬
‫חלום אהד‬
‫צ‪ %‬ה‬ ‫החרוח‬
‫מורדין‬ ‫פיחויחוי‬
‫ולא‬ ‫‪-0‬ה‬
‫הלומות שאין למאעלין‬
‫*‪.‬וותוי‬ ‫ה‬ ‫''יייאי*‬ ‫‪.‬‬ ‫הר‬ ‫דריו‬
‫ברי‬
‫טעמים‬ ‫לכמה‪.‬‬ ‫יוצא‪.‬‬ ‫אחד‬ ‫שמקדא‬ ‫וכמה‪.‬‬ ‫כמה‬ ‫אחת‬
‫=‪.-‬‬ ‫=;‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‪-‬שו‬ ‫‪-‬שו‬ ‫קיון‬
‫י וכרה‬ ‫הבותדח‬ ‫י ‪3‬דט‬ ‫‪-‬‬ ‫שיה זַ‬ ‫רד‬ ‫איוון‬ ‫ר'רב ‪:‬יך‬

‫ו‬ ‫והי‬ ‫הדקטי הה)‬ ‫תלת‬ ‫רטמה‬ ‫טל‬ ‫ודר"ן‬ ‫צטס)‬ ‫"טסיה‪,‬‬
‫כהורה‬ ‫שהתש‪,‬‬ ‫‪2-2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ץ‬ ‫מן‬ ‫‪5‬לם‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪77‬‬ ‫|‬ ‫בש)‬ ‫שקמים‪.‬‬
‫ומת‬ ‫רח‬ ‫מיטרוד‬ ‫הר‬ ‫התרוה |ררדווץ‬ ‫הבדיה‪| .‬ולחש |כל‬ ‫בקוד‪.‬‬ ‫ורהתרוון‬
‫‪₪‬‬ ‫ב‬ ‫מש‬ ‫ככ‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪?< 8‬‬ ‫שת‬ ‫|להיש ‪59 1‬‬ ‫בר'ה‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יה‪-‬ן‬

‫ו ןהדרה ‪.‬‬ ‫הרדה‬

‫ברכ‬ ‫ד‬
‫כל‬ ‫יול‬
‫ל‬ ‫אאי‬
‫אמ‬ ‫הסררהה‬ ‫כוטה ‏‬
‫נצה‬ ‫לוח‬
‫רע‬ ‫אדררוי ‏‬
‫באהבתו‬ ‫ור‬
‫וכ‬ ‫וללייטלה‬
 ‫ו\צ\‬

‫ברה‬ ‫‪0‬‬
‫||‬

‫ו‬
‫ש‪:‬‬ ‫ובנ‬ ‫‪-‬ס‪%%‬יהיא‬ ‫פליב‬ ‫ור‬
‫בירי‬ ‫יי‬
‫‏‪%‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪06%‬‬
‫‪2‬‬
‫‪+‬‬ ‫ל‬ ‫א‬

‫ליב‪5‬‬ ‫תוו"יכר בקי'רב גע‬ ‫‪-‬‬

‫‪%|3‬‬
‫ו‬
‫שו‬ ‫‪3‬‬

‫‪+5‬‬
‫ל‬ ‫י‬ ‫ה‬
‫=‬
‫טי;‪--‬ביר‬
‫ר רכק‬ ‫ת'ל‬
‫רת‬
‫ביל‬ ‫בללי'רב מדחדווהת ווב‬ ‫‪/‬ל‪".‬‬ ‫רוי‬ ‫"ודי‬
‫היא‬
‫רסו‬
‫כמן‬
‫היוההא ‏‬
‫הנוסהא‬
‫ויר‬
‫וג"כ‬
‫‪2-0‬‬
‫וכה"א‬
‫דהיןו‬ ‫איווחה‪.‬‬
‫באיזניהם‬
‫ודב | בזשלינטרו‬
‫מעט מששמעו‬ ‫כאצינעלינבויגעז‬ ‫ורוה‬ ‫‪-‬‬ ‫חורת‬ ‫פורי ‏‬ ‫רחו‪/‬ר‬
‫קאצינערינבוינען‪.‬‬ ‫מחה‬ ‫ב‬ ‫הירש‬ ‫ל‬
‫‪+‬‬
‫‪-‬טטר‬ ‫‪1‬חירצהגו ד‪2‬טוש ‪₪‬וה‬ ‫רארחתר‬ ‫תו‬ ‫יור‬ ‫‪8‬‬ ‫‪../‬‬ ‫הירי‪*.‬‬ ‫יוציר‬
‫כאברפסת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫\‪--‬‬ ‫ע"א‪:‬‬ ‫פ"'ט‬ ‫הולין‬ ‫ע‬ ‫וע‬
‫ות‬ ‫ודוההרול‬ ‫מדחוה‬ ‫החור‬ ‫וו‬ ‫ךר‬ ‫"(פרוח‬ ‫והרוור‬ ‫יי‬ ‫יי‬ ‫=‬
‫שםשי‬ ‫ץ ‪₪‬‬ ‫שרג‬ ‫=‪2 07‬‬ ‫ע‏‬ ‫כן‬ ‫מתו‬ ‫ב‬ ‫שובכ‬ ‫וע‬ ‫[‬
‫ם‪-‬י‬ ‫פופוך ‏‬ ‫הרפי‬ ‫וין‬ ‫שיד‬ ‫מי‬ ‫את‬ ‫להכיר‬ ‫בא‬ ‫אתה‬
‫יוה‬ ‫עשון‬ ‫‪+‬ץ=ין‬ ‫שו‬
‫כ‬ ‫פה‬ ‫להכ‬ ‫בא‬ ‫עפתה‬
‫וובבבנייאאווררייםם | שם‬
‫=שי‬
‫מדוה ‏‬
‫מדות‪.‬‬
‫בלייר‬
‫בלב‬ ‫ש‬ ‫את‬ ‫מכוד‬ ‫אתה‬ ‫כד ‏‬ ‫שמתוד‬ ‫אנדה‬ ‫לד‬ ‫למד‬
‫גו‬ ‫‪--‬‬ ‫בת‬ ‫‪-‬‬ ‫‪0--‬‬ ‫וו‬ ‫‪2‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬וו‬
‫‪.‬‬

‫‪%-‬‬ ‫|‬ ‫ורפרחת‬

‫ורמב‬ ‫יעי"א‬ ‫רוראד‬
‫יי‬ ‫‪-‬ו‬
‫וחררי‬
‫ולוו‬
‫רהורה‬
‫ווורו‬
‫|‬
‫וי‬ ‫חרל‬ ‫ורריוירה‬ ‫‪-‬‬ ‫כיה‬ ‫וררהר‬ ‫תריל‬ ‫וא‬ ‫שחו‬ ‫וה‬ ‫"‬
‫מיעש‪.‬‬ ‫ו‬ ‫בכ יי‬ ‫ב‬ ‫פוה‬ ‫ב‬ ‫[בכיי‬ ‫שו‬ ‫יפש‬ ‫נהת‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪%‬זה‬ ‫ורריצוריה ‏‬ ‫חדוה‬ ‫ריר‬ ‫יו‬ ‫רו‬ ‫הרה‬ ‫ויר‬ ‫ויוי הלול‬
‫שם‪.‬‬ ‫‪.‬ובבואורים‬ ‫מרות‬ ‫ליב‬ ‫ע'‬ ‫הרת‬ ‫הכ‬ ‫לכו‬ ‫מזוין‪,‬‬ ‫ואינ‬
‫וא‪-‬‬ ‫*ו‬ ‫הוהרש‬ ‫יר‬ ‫ויר‬ ‫ייר‬ ‫רחרוה וירטה‬
‫עו‬ ‫וקית‬ ‫והש‬ ‫וע‬ ‫בע‬ ‫ויראת‬ ‫בְמקום‬
‫)‪0‬‬ ‫ריר‬ ‫ורחוורדי‬ ‫תור‬ ‫דראוורה‬ ‫יי‬
‫שם‬ ‫ב‬ ‫מה‬ ‫ובהערות‬ ‫פ"כ‬ ‫שמואל‬ ‫מדרש‬ ‫ע'‬ ‫ר‬
‫‪2‬‬
‫‪₪‬‬
‫?‪7‬‬
‫פקרה‬
‫שבתה‬
‫יי‬
‫על‬
‫‪.‬‬

‫ובכי"ב' =מלת‬
‫‪--‬ם‬ ‫וריש‬
‫קכ"‪.‬‬ ‫|‬
‫רמז‬
‫המי‬
‫שמואל‬
‫‪%‬ופיטרה‬
‫ובילקוט‬
‫ורורהי? ‏‬ ‫הווי‬
‫ון‬
‫יודיי‬ ‫רה‬ ‫יור‬ ‫ררהרח‬ ‫ורה ורוה‬ ‫כרה‬ ‫דחו כין‬ ‫‪-‬‬
‫וומורת‬ ‫ב‬ ‫‪2‬‬ ‫בלב‬ ‫|ו‪4‬‬ ‫=ו'ק‬ ‫|!‬ ‫=‪-‬‬ ‫שו‬ ‫‪4‬‬ ‫‪/‬‬
‫‪/‬‬ ‫שס‬ ‫ובמ'ע ‏‬ ‫עב‬ ‫‪0‬‬ ‫התחי ה חש‬ ‫‪9‬‬ ‫חטידה‬ ‫ררוור‬ ‫‪.‬‬
‫|ובשיע‬ ‫תיעב‬ ‫פו‬ ‫שש‬ ‫ע"‬ ‫‪.‬‬ ‫ות‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪-‬‬

‫בו‬ ‫‪:‬אנוה הראות‬ ‫ובדב‬ ‫תתפיה‬ ‫דחז‬ ‫שס‬ ‫רהורה‬ ‫ררויר חיטרוייזי‬ ‫י‬
‫‪|-‬‬ ‫פה‬ ‫ביא‬ ‫|ב‪-‬‬ ‫התשפה‬ ‫רמו‬ ‫שם‬ ‫ו‬ ‫בכי בוה שלי שי‬
‫ורי‬ ‫‪%‬ורתהו‬ ‫אהד‬ ‫ררויר ורוי‬
‫‪-‬ה‪.‬‬ ‫שכפת‬ ‫אחר‬ ‫ענן‬ ‫בביב‬
‫הב‬ ‫שיגם‬ ‫שרוש‬ ‫בת‪+‬‬ ‫ורראר‬ ‫לול‬ ‫בכטב‬ ‫ליתא‪.‬‬ ‫עד לצמו‬ ‫מז מדבר‬ ‫יר‬
‫ע‪-‬הו‪4‬‬ ‫‪!-‬‬ ‫שוות‬ ‫‪-3‬‬ ‫=‬ ‫‪--‬‬ ‫ע‪*.‬‬ ‫ב‬ ‫‪44‬‬ ‫=ש‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,‬בכש‬ ‫ש‬ ‫=‪-‬‬ ‫מן‬ ‫‪1‬‬
‫יר‬ ‫ו‬ ‫המווחיקריה‬ ‫‪5‬‬ ‫הררוה‬ ‫ורי‬ ‫‪9‬‬ ‫יו‬ ‫הרתרווות‬ ‫ררוור‪.‬‬ ‫די‬
‫|שו‪+‬‬ ‫שלר‬ ‫מטלטלין‬ ‫‪?5‬‬ ‫?רבוה‬ ‫[כר‬ ‫ויבא‬ ‫‪14‬‬ ‫ובם‬ ‫בכוב‬
‫רריאוריה‬ ‫מדור‬ ‫רהור ‏‬ ‫טר‬ ‫החית‪ .‬ריר‬ ‫ור‬
‫בביאורים‬ ‫ופרות‬ ‫בלכ‬ ‫על‬ ‫כ"ב‬ ‫פסחים‬ ‫‪1‬‬
‫ית‬ ‫כהו‬
‫חו"רבו‬ ‫יו רהורוה‬ ‫‪-/7‬‬
‫כתובות‬ ‫ע'‬ ‫‪₪‬‬

‫ל המטשפוהה‪.‬‬ ‫אצחחוותה‪.‬‬ ‫וורבדכוי‪/‬ירב‬ ‫ררפי‬

‫‪-‬ו‪4‬‬
‫ירהש‬
‫וש‬
‫ורכרג?‬
‫‪--.‬‬
‫תייו‬
‫=‬
‫וי ריר‬
‫‪-‬‬
‫הנר‬
‫=ו‬
‫יר‬
‫ברעי‬ ‫‪"5‬א‪.‬‬
‫ע‬ ‫קועל ד‬
‫ורי ל‬ ‫ההוז‬ ‫תזי‪/‬ר‬ ‫ו‬ ‫החוה‬ ‫רה‪/‬ר‬ ‫יו‬ ‫וודריה‬ ‫וררו‪/‬ר‬ ‫שיו‬ ‫יו‬
‫ובנ ש‪.‬‬ ‫ספ"‬ ‫פבב‬ ‫וע‬ ‫מוות‬ ‫‪12‬ב‬ ‫ע'‬ ‫ובכי"ב‪ .‬עררים‬ ‫ן‬
‫ךלת‬ ‫רר‬ ‫ו‬ ‫יור‬ ‫ההורח‬ ‫ישה‬ ‫וררויר ררט‬ ‫ו פוררי? ‪ 7‬טיט‬ ‫‪]-‬‬
‫=‪-‬י‬ ‫‪--‬‬ ‫וע‬ ‫עק‬ ‫ג‬ ‫זי עיא ופכב בבא‪ .‬זתת‪ .‬הפיהה‪,‬‬ ‫ע" ערפין"‬
‫דיה‬ ‫ררור ‏‬ ‫ו‬ ‫הפשה‬ ‫רפ"‬ ‫הרדטה ‏‬ ‫טר‬ ‫ל‬ ‫שיו וט הטורה‬
‫כטנת‬ ‫עיום לב‪.‬‬ ‫=‪-‬‬ ‫ש‬ ‫‪4‬‬ ‫ביקעתג‬ ‫ע =‬ ‫‪2‬‬ ‫גר‬ ‫שו[‬
‫רממו‬ ‫‪12‬‬ ‫ו‬
‫רקוש‬ ‫ויע‬
‫וע‬ ‫מחותי ‏‬ ‫יבליב‬ ‫ע"‬
‫והוורוררי‬ ‫ורריר‬ ‫זה‬ ‫"ורוי‬ ‫רופ‬ ‫האצוה‬ ‫צרר‬
‫ותערובתן‪.‬‬ ‫ובכי"ב‬ ‫לזה‪,‬‬ ‫כו‬ ‫רוב‬ ‫קשה‬ ‫עברל‬
‫‪-‬רסר‬ ‫ןר‬ ‫ירי‪/‬פן‬ ‫‪2‬‬ ‫‪+‬‬ ‫ה‪-‬החוח‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬
‫רב‬ ‫על‬ ‫ובנ"ש‬ ‫ע'"א‬ ‫וע‬ ‫[רס"ה‪,‬‬ ‫למרה‬ ‫שם‬ ‫או‬ ‫ובב‬ ‫נתיבות‬ ‫בם‪.‬‬ ‫כ‬
‫וררי‪/‬ר‬ ‫‪/-‬ו‬ ‫הי‬ ‫רשי‬ ‫שיח‬ ‫אד‬ ‫הרי‬ ‫יהרחוה‬
‫‪.‬‬ ‫הרע‬ ‫‪-‬ע‬ ‫ו‪- --‬‬ ‫||‬ ‫;‬ ‫‪/‬‬ ‫‪/‬‬ ‫א‬ ‫‪%--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪3=-‬‬

‫אהו‬ ‫המאר‬ ‫זי‬ ‫‪5‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מרמךד‬ ‫יכה אה המים‬ ‫אפ הוא‬
‫מרותג‬ ‫בל"ב‬ ‫ע'‬ ‫כ"‬ ‫מל‬ ‫אהת המים‬ ‫ויכה‬ ‫עה הוא‬
‫עאי‬ ‫סיו‬ ‫נזיר‬ ‫משנה‬ ‫טיע‬ ‫שם‬ ‫מחת‬ ‫בלב‬ ‫על‬ ‫‪5‬‬ ‫התור‬ ‫רער ‏ תתה‬ ‫קוה יל‬ ‫בא‬
‫עאת‬ ‫=ש|‬ ‫שעועונו‬
‫= ו‬
‫ש=‬ ‫ג‬ ‫‪₪‬‬ ‫ק ‏ =‬ ‫פיר;‬ ‫פפ"ה‬ ‫ב‬ ‫צ"ע וע‬ ‫כא‬
‫הזיר‬ ‫שמ‬‫ובכו"ב | כ‬ ‫‪00₪‬‬ ‫‪--‬‬ ‫פורה‬ ‫יהררויה‬ ‫אוה‬ ‫היה‬ ‫ר‪-‬‬
‫אוו‬ ‫<==ששון‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‏‬ ‫בו‬ ‫רמז‬ ‫א‬ ‫וילקוט‬ ‫שם‬ ‫מדות‬ ‫כב‬
‫הי‬ ‫ול‬ ‫כ‬ ‫ורוט‬ ‫רו‬
‫היה‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫שנשם‬ ‫כנ‬
‫‪-‬‬ ‫*צא‪%‬‬ ‫יו‬ ‫חירה‬ ‫פרור‬ ‫יי‬ ‫‪%49‬‬ ‫וא‬
‫ען‬ ‫בעכוו‬ ‫וע ע‬ ‫שווף‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫ק‏‬ ‫‪+2‬‬
 ‫פו‬ ‫רכיא‬ ‫הו‬ ‫מה‬ ‫ורושר‬ ‫"ומוה‬ ‫יו‬ ‫‪..‬‬ ‫>‬
‫על‬ ‫י ב"וו‬ ‫שלמ‬ ‫ע"ל‬ ‫צים‪.‬‬ ‫צ"ץ‪.‬‬ ‫מה‬
‫ררור‬ ‫וררדוטר‬ ‫והטפוח‬ ‫רו‬ ‫ייר‬ ‫ורפט‪-‬‬ ‫ווררי‬ ‫רס‬ ‫תור‬ ‫יו‬ ‫י‬
‫בהום‬ ‫בכרב‬ ‫גה‬ ‫=‬ ‫ובכ‬ ‫יקרא‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫תו"ב‬ ‫עץ'‬ ‫מו‬
‫וכה‬ ‫ארדיה‬ ‫ה‬ ‫ובחה‬ ‫שד‬ ‫ורות‬ ‫או‬ ‫גפ‬ ‫וצו‬ ‫רוררו‬ ‫או‬
‫כו‬ ‫ו‬ ‫‪.‬וו‬ ‫‪-‬‬ ‫השמו ‪-‬‬ ‫קיע‪.‬‬ ‫שו‬ ‫ששה‬ ‫יקוה‬ ‫ועיעל‬
‫כודי‬ ‫מפתרי‬ ‫יהי‬ ‫ושה‬ ‫השיה‬ ‫ו | רטטורי ‏‬ ‫הודתה‬ ‫ורהתהוה‬ ‫ו‬
‫‪5‬‬ ‫מש‬ ‫נתן‬ ‫ע‬ ‫;אוה‬ ‫במשי‬ ‫זה‬ ‫קורם‬ ‫ובפסוק‬ ‫צ'ל‬ ‫‪₪‬‬
‫ידי‬ ‫ייוו‬

‫‪--‬‬ ‫יי‪-‬‬ ‫התווח‬ ‫‪-‬הו‬ ‫ו‬ ‫‪\..‬‬

‫סב‬ ‫בפנום | על‬ ‫]‬ ‫בליב‬ ‫ע‬
‫פוהר‬ ‫הרוטק‬ ‫ותה‬
‫‪-‬‬ ‫ק =‬ ‫פס‬
‫הפטמר‬ ‫ול‬ ‫הר‬ ‫תות‬
‫וש‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-2‬‬ ‫‪.-=-‬‬
‫| ור"‬ ‫היוורה‬ ‫‪-‬‬ ‫"ור‬ ‫הייהת‬ ‫שי‬ ‫‪.‬‬
‫‪2‬‬ ‫לורם‬ ‫‪62‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ל‪.‬‬ ‫כ‬
‫וי‬ ‫ו ו הכייר‬ ‫‪0‬‬ ‫‪.‬ובור‬ ‫וו‬ ‫ובסוובו‬ ‫יהבריאפו‬
‫=‬ ‫רב‬ ‫ולא‬ ‫א פרין‬ ‫וכ‬ ‫צבאות‬ ‫שני‬ ‫בורקוש‬ ‫ל"ע‬ ‫שם‬ ‫ובביאורים‬ ‫מרות‬ ‫בל"ב‬ ‫ע'‬
‫ורורר‬ ‫רה‬ ‫שיו‬ ‫וראיתהווו‪-‬‬
‫‪"/-‬‬ ‫ו‬ ‫|‬ ‫א‬ ‫‪-‬‬ ‫>‬ ‫‪---‬‬

‫ירי'ור יי‬ ‫יירו‬ ‫ובביאודים‬ ‫מדות ‏‬ ‫בר"ב‬ ‫ע'‬ ‫רו‬ ‫‪%8‬‬

‫<‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫|‪9--‬‬ ‫ג‬ ‫<‬ ‫‪₪‬‬ ‫=‪7‬‬ ‫ע'‬ ‫‪.-‬‬ ‫=‪.‬‬
‫היה‬ ‫ירפה כתופה‬ ‫וח‬ ‫ן‪=9‬‬ ‫היספוי‬ ‫יררושורוה‬ ‫מדיה‬ ‫רריר‬ ‫יא‬ ‫וד‬
‫ש"‪1‬‬ ‫=יוו‬ ‫‪-‬‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫|‬ ‫|‬ ‫ו‪4‬ש'אורים‬ ‫ווה‬ ‫<‬ ‫=‪7‬‬ ‫ק‬ ‫‪-2‬‬

‫בב‬ ‫ו‬ ‫בב‬ ‫‪3‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪%-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪.--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.4‬‬

‫תח‬ ‫ר'ד‬ ‫מו‬ ‫ריוד‬ ‫חי‬ ‫ההר‬

‫םב‬ ‫|‬
‫‪5‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪0;-‬‬ ‫‪|-‬‬ ‫!=‬
‫ו‬ ‫הצהריו‬ ‫ושוייו וס הדוו תש‬
‫יע‬ ‫טיב‬ ‫פס‬ ‫האהדונה‬ ‫ררונמא‬ ‫ה ע‬
‫צ"ל‬
‫‪06‬‬ ‫הווווה‬ ‫ויז‬ ‫דיה‬ ‫רלור‬ ‫הר‬ ‫ת הזר‬ ‫‪-‬‬ ‫יר‬
‫ועלנית | מכ‬ ‫|ע‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬םב‬ ‫בלים‬ ‫סה‬ ‫םי םרב‪,‬‬ ‫וה‬ ‫לה‬
‫י‬ ‫‪40₪‬‬ ‫או‬ ‫‪-‬‬
‫‪,‬‬ ‫כ‬ ‫שש‬ ‫‪2‬‬
‫‪-‬‬ ‫תיליה‬ ‫י‪.‬‬ ‫מחוה‬ ‫וי ההיר ‏‬ ‫הו‬ ‫ור‬ ‫=‬ ‫ריר‬ ‫ווויור‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫=‪--‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫‪₪‬‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫‪-‬‬ ‫?‬ ‫‪-‬‬

‫ייררי‪.‬‬ ‫הכי‬ ‫יר‬ ‫יהרר= ‏‬ ‫זוי‬ ‫‪-‬‬ ‫ים‪-‬‬ ‫רוי‬ ‫‪0‬‬ ‫ויוי‬
‫ב‬ ‫‪5‬‬ ‫שוב‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ל‬ ‫כנהש ‏‬ ‫ל‬ ‫שמעג‬
‫ודיי‬ ‫‪'9‬י'ר‬ ‫רתי‬ ‫התייה‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬י‬ ‫‪--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪5‬‬ ‫כ‬
‫תי‬ ‫ו‪-‬‬ ‫פוטיר‬ ‫מחוה‬ ‫רכ‬ ‫רהל‬ ‫‪..‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫=‬ ‫‪-‬‬

‫תריו‪-‬‬ ‫ורריזיר‬
‫‪--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫=‬ ‫‪-‬‬ ‫ות‬ ‫מחי‬ ‫רלור‬ ‫וו‬ ‫‪-‬ו‪-‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬י*‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪!'-‬‬

‫‪..-‬י‬ ‫<‪-‬דית‬ ‫לש ר]‬

‫‪--‬‬ ‫‪₪=₪‬‬

‫‪,‬‬

‫אומתדוה‬ ‫יוו‬ ‫הרחת‬ ‫‪7‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪-=-*>-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫שלפניני‬ ‫חנוסהא‪.‬‬ ‫עם‪.‬‬ ‫ביותד‪.‬‬
‫שרםשנ'ג‬ ‫נוס‬

‫עב‬

‫מל‬ ‫תוי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫"‪2‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מדות‬
‫ו‬
‫עג | ע' בליב‬
‫יוה‬ ‫יי‬
‫עב‬ ‫י‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫ניתן בה‬ ‫בב‬ ‫דו‬ ‫במ"עץ במיר פיא‬ ‫ייג ע"ב | ובג"ש‬ ‫נשא‬ ‫ספרי‬
‫וכי'‪,‬‬ ‫היפה‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫רחוס‬ ‫ובביאור‬ ‫‪.‬‬ ‫מל‬ ‫א‬ ‫וסדר‬ ‫סיו‬
 ‫‪7‬‬

‫רייפמ‬ ‫לחר"‬ ‫דבר‬ ‫משיב‬ ‫ועץ' ספר‬ ‫א‪.-‬‬

‫עב‬ ‫א‬
‫‪.‬קלא‬ ‫האזנו‬ ‫ספרי‬ ‫וע‬ ‫צ'ש‬
‫‪4‬‬ ‫וכו‬ ‫‪-- -‬‬ ‫‪,‬‬‫‪8‬א‬‫‪-‬‬
‫יל‬
‫ומ"‬ ‫ג‬
‫יר‬
‫שוות‬
‫אד‬ ‫ויעברל"ר‬
‫ב‬
‫ור‬
‫‪*.,‬‬ ‫‪-‬‬

‫וי‬ ‫חי‬ ‫רס‬ ‫יט‬

‫יע‬
‫ק'ה‬ ‫סז ושבת‬ ‫פמן‬ ‫בד‬ ‫וע‬ ‫מדות‬ ‫ע' בלב‬
‫|‬ ‫‪0‬‬
‫שס‪:‬‬ ‫ובד'ם‬ ‫המאמר‬ ‫רה‬ ‫יור‬ ‫‪1:‬‬ ‫פודוי‬
‫'‪-‬‬ ‫שת‬ ‫=‬ ‫עק‪ ,‬‏‬ ‫‪₪‬‬ ‫ק‬ ‫‪*%-‬‬ ‫=‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬

‫וועירחיו‬ ‫‪5‬‬ ‫רהוורריי‬ ‫ררי‪-‬‬ ‫ימרה‬ ‫רהרור‬ ‫פוק‬ ‫התד‬ ‫פורר‬ ‫הרת‬ ‫התרה‬ ‫כו‬ ‫ההות‬
‫ה‪2₪-‬‬ ‫‪-‬ת‬ ‫=בן‪2.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪=-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪%4‬‬ ‫אע‬ ‫ע?‪-‬‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫א‬ ‫‪-‬‬

‫ווצ‬
‫ה‪.‬והקסרול‬ ‫ו=פ)ו‪,‬ס‬ ‫לג ‪.‬רה‬
‫‪-0‬ו‬ ‫‪!-‬‬
‫צוא‪.‬‬
‫וו‬
‫ו‬ ‫ירה‬ ‫רררה‬ ‫חירה‬ ‫יחיחן‬ ‫יהריור‬
‫=י'\ע‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬ו‬ ‫)‬ ‫=‪-‬‬ ‫!‪00‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬
‫|‬
‫מעקלה‬
‫דווור‪-‬‬ ‫ירפר‬
‫גכתם‬
‫ייייש*‬
‫ונוא‬ ‫ג"כ‬
‫‪₪‬‬ ‫ירפ‬

‫החווו‬ ‫הי‬ ‫הר‬ ‫ורתויר ‏ ויה‬ ‫החריה‬ ‫מחר‬ ‫פד‬ ‫טחיה‬ ‫הרוה‬ ‫ו‬
‫=‬ ‫=‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‪-‬ו‪9‬‬ ‫נלים‬ ‫כו‬ ‫לי‬ ‫גו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-0-‬‬ ‫‪2‬‬

‫מדות‬
‫‪.‬די‬ ‫=‪-‬‬
‫ונאוה‪ .‬היה‪ .,‬ובליב‬
‫יר‬ ‫‪5‬‬ ‫‪.‬‬
‫אכלנן‪.‬‬ ‫יי\‪-‬‬
‫‪1‬‬ ‫בכרל‬ ‫בב"ב‬
‫רפורה‬ ‫‏(‪9ָ%‬‬ ‫חוווירוריי‬ ‫פסטפוה כר‬ ‫החור דיה‬ ‫וו‬
‫‪+‬‬ ‫וש‬ ‫‪5-2‬‬ ‫=‪?₪‬‬ ‫ועע ב‬ ‫מ וה‬ ‫בב‬ ‫ע‬ ‫‪₪‬‬
‫בג‬ ‫ורוו‬ ‫כב‬ ‫םיבתכו‬ ‫רב‬ ‫וררי"ר‬ ‫טהר‬ ‫צחור רה‬
‫‪-‬‬ ‫=‬ ‫‪-‬‬ ‫וו‬ ‫בו |‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪0.--‬ת‪-‬‬ ‫מ‬ ‫ובכ"ב‬ ‫קיה ע'ב‪.‬‬ ‫אנ‬

‫הפזיות‬ ‫וצרת‬ ‫ות‬ ‫האחות‬

‫=‬ ‫‪0-= 0‬‬ ‫==‬ ‫וג‬
‫טוחיט‬
‫טשהוא‬
‫ההד‬ ‫הדחה‬
‫ישוק =‬ ‫=‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬
‫ויר‬
‫<‪--‬‬
‫וצה‬ ‫וררא‬ ‫טאה‬ ‫מחיה‬ ‫ררור‬ ‫כול‬ ‫ה פוורכרת‬ ‫ררת‬
‫זאת‬ ‫ובבא‬ ‫מרות שם‪.‬‬ ‫בליב‬ ‫ול'‬ ‫כבפרשיות‬
‫תיוות‬ ‫פוור רפח‬ ‫פיחר"ו‬ ‫חפרוה‬ ‫צחרי‬ ‫ררפי‬ ‫היא‬ ‫יו תיזיה‬ ‫ארוררוי‬ ‫פורפון‬ ‫ולת‬ ‫חיה‬ ‫רהורה‬ ‫ו‬ ‫‪--‬‬
‫ש ע‪ ,‬ליכ מו כ נים‪,‬‬ ‫‪ 1‬נו‬ ‫המה‬ ‫א‬ ‫"קקממןן‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫‪-‬‬ ‫>‪--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בו‬ ‫שש‬ ‫שי‬
‫וע‬ ‫שם‬ ‫ה‬
‫מ‬ ‫=‬
‫‪=₪‬ו‬
‫עה‬
‫ועט במפרטים לטמואר‬ ‫עב‬ ‫הסונחה חרוך ו[‬ ‫פיחו"ורשולומיי ‏‬ ‫=ב‬ ‫ע'א‬ ‫ופיט‬ ‫עב‬ ‫פיב‬
‫כשמותל‬ ‫|ע"ע בספרשים‬ ‫ע'‪2‬‬ ‫ע‬ ‫ע'ב ופיט‬ ‫‪5‬‬
‫ובפייב‬ ‫ובפיש‪,‬‬ ‫‪21‬‬ ‫כו‬
‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪2-2‬‬ ‫‪-‬‬
‫התהורה‬ ‫ורחור‬ ‫טר‬ ‫‪9‬‬ ‫ר"ורה‬ ‫האפחה‬ ‫פחוה‬ ‫רמור‬ ‫ו‬
‫למסו‬ ‫וקה‬ ‫וע םב‪.‬‬ ‫מי‬ ‫ב שכהי‬
‫החרה‬ ‫התרה‬ ‫ההרה‬ ‫ראוי‬ ‫ב‬ ‫ובכי‬ ‫‪5‬‬ ‫ייר‬ ‫ול ון‬ ‫יור יר‬
‫‪4‬‬ ‫ו‬ ‫=‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫\‪--‬‬ ‫‪(9‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫; ש‪+‬‬ ‫‪--‬‬ ‫;‬
‫‪6‬‬ ‫ורו‪8‬יך‬ ‫‪--‬‬ ‫ד‬ ‫תו‬ ‫רבה‬ ‫ויכרא‬ ‫ועי‬ ‫ציטץ‬ ‫ורדוהר‬ ‫ויו‬ ‫רוי‬
‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫|‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪=-‬וו ה =ו‬ ‫רת‬ ‫וע‬ ‫ק‬ ‫>‬ ‫בכש‬ ‫=‪*-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫|‬ ‫‪1‬‬
‫ור‬ ‫הריתי‬ ‫רצי‬ ‫חי‬ ‫החהר‬ ‫הפחרה‬
‫כו‬ ‫בכשתר‬ ‫ש=ת<]‬ ‫הז‬
‫הירז"תו‬ ‫תי‬ ‫ד‬ ‫כ תס‬ ‫רו‬ ‫ןה‬ ‫מחיח‬ ‫החור‬ ‫ו‬
‫ובנ ש‪+‬‬ ‫‪₪ -‬‬ ‫‪5₪‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫<‪-0-‬‬
‫‪4‬‬ ‫החדרטוה‬ ‫הפרו‬ ‫חוד‬ ‫יחא‬ ‫והרוה‬
‫‪-‬ו‬ ‫‪!₪‬וו‬ ‫‪0--‬‬ ‫ו‬ ‫‪7‬א‬ ‫בכוכ‬
‫ררווירת‬ ‫חי‬ ‫כחרי‬ ‫‪-‬ההפוורווח‬
‫ננעים‪:‬‬ ‫הות‪.‬‬ ‫הכי‬ ‫כניחה‬
‫"ות‬ ‫ווררוז‬ ‫ןור‬ ‫הדרו‬ ‫הום | הרוי‬ ‫תיח‬ ‫הפוה‬
‫הדרש‬ ‫סכ"א‬ ‫פוף‬ ‫פי"ח‬ ‫בכ‬
‫ע'א‬ ‫פ"ח‪.‬‬ ‫ונשיו‬ ‫| ע"א‬ ‫ליח‬ ‫וסנהדריז‬ ‫בזאת‬
‫לור‬ ‫‪--‬‬ ‫‪9,‬‬ ‫וו‬ ‫‪,‬‬ ‫|‬ ‫וו‬ ‫‪8‬‬

‫כורה‬ ‫הירוה‬ ‫פוחיי‬ ‫החי‬ ‫דמי‬ ‫וררור ‏‬ ‫הת‬ ‫יופיו‬ ‫יור‬

‫‪%-1‬‬ ‫וקה‬ ‫גוו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪5-4‬‬ ‫‪.,‬‬

‫א‬
‫ענ'א‬ ‫י'‬ ‫ברכות‬ ‫וע‬ ‫'‪.‬ץ‏‪/‬‬ ‫צ‬
‫ל‬ ‫בהברות‬ ‫עי‪:‬‬ ‫כיע‬

‫ארראיבזשטליוהם | הקדדייתם‬ ‫שוה‬

‫מ יעדוי‬ ‫קוחיר‬ ‫טפיוה‬ ‫וודרור | הראז‬
‫וש‬ ‫‪32‬‬ ‫שאן‬ ‫‪--‬‬ ‫‪7‬‏‬
‫‪--‬‬ ‫ואר‬ ‫יריפ! ה פוטאת‬ ‫הטורח כ ורריר‬ ‫החדיה‬ ‫מו‬
‫ואל‬ ‫שאם‬ ‫‪5‬‬ ‫ב‬ ‫כ<שעלוה |בב‬ ‫השוות‬ ‫מנלן‬

‫ש מ א יש לך וכו' אלא דחוה הכי נמי דהו'‪,‬‬ ‫ושטה‬

‫!‪4‬‬ ‫ו‬
‫מחח ‏‬
‫‪-‬‬
‫והראדח ‏‬
‫הו‬ ‫[בא‬ ‫‪.‬ו‬
‫ררה‬
‫‪--‬‬

‫וחאטמרי‬ ‫רוח‬ ‫חאו‬ ‫ור‬

‫וריפת‬
‫ובנ"ש‪,‬‬
‫פוש‬
‫ע"א‬
‫ריף‬
‫לד‬
‫תוקריה‬
‫סנהרדרין‬
‫ו‬
‫לי‬ ‫והאמרן‬ ‫צד‬ ‫כ‬ ‫רש‬
‫רר‬ ‫רה‬
‫מר‬ ‫וב‬
‫שה‪-‬‬ ‫החוה‬ ‫וררייר‬ ‫עי‬ ‫לא כי‬
‫הלום אהו‬ ‫בכי"ב‬ ‫ציע‪,‬‬ ‫‪--‬‬ ‫וו‬

‫ם‪.‬‬
‫ל רכהמד‪ .‬זע(ניוניוות‬ ‫בכייב‪.‬‬
‫הרא‬ ‫נאתי שהמדה מתחלת מנין שדורשין‬
‫ררייר‬ ‫אנדה בלשון אגדה שנ' לכן הנני ונשיתי וכוי‬
 ‫ברא‬ ‫בראשית‬
‫בחפצו ומאמרו לא בעמל ולא בהרנשה‪.‬‬ ‫מרשות מי שברא עולמו לימים ששה‪.‬‬
‫הוא אלהינו ואפס זולתו אדיר בקדושה‪.‬‬ ‫היבשה‪.‬‬ ‫ואת‬ ‫הים‬ ‫את‬ ‫עשה‬ ‫אשר‬ ‫שמו‬ ‫יתברך‬
‫להיות מנוחה ועונג מעבודת זמן הקשה‪.‬‬ ‫רך שביעי וקירשו ונתנו לעמו מורשה‪.‬‬
‫יקרב‪ .‬קיץ גאולתינו ויוציא את האכן הראשה‪,‬‬ ‫כן יקדשינו צורנו לעד ולא לעולם נבושה‪.‬‬
‫יחדש ימינו כקדםלמענו ולמען אבות שלשה‪.‬‬ ‫יחזירנו ‪ 9‬נכולינו ויטעינוואל יתושה‪.‬‬
‫וארין חדשה‪.‬‬ ‫בורא שמים חדשים‬ ‫הנני‬ ‫ככת'‬
‫וורה‬
‫‪.‬ליה‬‫‪2‬ה פלאים ונסים עשה לעיניה‬
‫אשר כמ‬ ‫אקרא לאל המושיע לעמו מכל צריהם‪.‬‬
‫‪₪‬‬
‫ושי‬
‫יתמוך נורליהם‪ .‬ואל יתן למוט רנליה‬
‫‪.‬‬ ‫יזכור ברית אבות ויעמידה לבניהם אחריהס‪.‬‬
‫פניהס‪.‬‬ ‫את‬ ‫ויאיר‬ ‫ורב‬ ‫מושיע‬ ‫ישלה | להם‬ ‫יחזק זרועם באהבתו ואל ירפו יריהם‪.‬‬
‫היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהס‪.‬‬ ‫נז שכילו ויאמינו כי ה' הוא אלהיהם‪.‬‬
‫וארי וכל אשר ביניהם‪.‬‬ ‫שמים‬ ‫הבורא‬ ‫הוא‬
‫נוטיהם‪.‬‬ ‫ככת' כה אמר האל ה' בורא שמי‬
‫והולך כשתי פקעיות שלשתי ער שנער בו הקביה‬ ‫זה ש"ךה כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם‬
‫מגערתן‬ ‫ויתמהו‬ ‫ירופפו‬ ‫שמים‬ ‫עמודי‬ ‫שנאי‬ ‫העמידו‬
‫האל ה' רי‬ ‫מה ת"ל‬ ‫(ושעיה מ"ב ה‬
‫רישש לקיש מאי דכת' אני‬ ‫יא) וה עו דאמר‬ ‫כו‬ ‫(איוב‬ ‫שלא נברא העולם היה הקב'ה‬ ‫אליעזר אומר עד‬
‫אל שדי אני שאמותי לעולם די‪ ,‬ואמר ריש לקיש‬ ‫הי)‬ ‫מ'ב‬ ‫(שם‬ ‫ווא שמי‬ ‫ושמו בלבד שנאמר אני הי‬
‫בשעה שברא הקב'ה את היםהגדול היה מרחיב והולך‬ ‫ולהלן הוא אומר ושמי את שמי (כמדגר ו" כיד)‬
‫עד ש ‪9‬‬ ‫שלי? תי‬ ‫פקעיות‬ ‫כשתי‬ ‫כילו‬ ‫העולם‬ ‫בכל‬ ‫המפורש‪ ,‬כיון‬ ‫מה להלן שם המפורש אף כאןשם‬
‫בים ויבשהו נחום א ד)‪( .‬ב)‬ ‫בו הקב'ה ויבשו שני נוער‬ ‫שעלה ברעתו לברות עולמו |(וקרא) [קרא] עצמו‬
‫בשר ודם אינה כמדת הקב"ה‬ ‫ד'א בורא השמים מדת‬ ‫אל ואלהים שדי ואהיה וצבאות‪ ,‬בשם ה' אל עולם‪.‬‬
‫בתחלה מביא קורות ואחר‬ ‫בשר ודם עושה ספינה‬ ‫אלהי עולם ה'‪ ,‬‏ אני אל שדי (בואשית ליה "א)‬
‫כך מביא הונין ואחר כך‬ ‫כך מכיא חבלים ואחר‬ ‫שאמרתי לעולם די וכן בכלן‪ .‬לכך נאמר כה אמר‬
‫מעביר את המוטין (נ) אבלהקב"ה בוראיהן ומנהיניהן‬ ‫האל ה' בורא השמים ונוטיהם‪( .‬א) אמר ר' יהוז‬
‫כת' שמשעה‬ ‫ונוטיהם‬ ‫בורא השמים‬ ‫כאחד‪ .‬דכת'‬ ‫העולם היה מרחיב‬ ‫אמר רב בשעה שברא הקב"ה את‬

‫(א) ע' פרקי דריא פייג ולפיכך הביא המאמר עלשם ר' אלועזר‪ .‬וע"ש בהגהות הרד'ל אות ו' וע'עבטורה נבוכים חא פרק ס'א‬
‫ר'‪ .‬פיב סי*ב‪ .‬וגראה שעירבב העיקר עם הפירוש ועי ברשיי שם‪ .‬וב'ס שצ'ל ואחיכ מע מיר‬ ‫ב')" ע‬
‫ב לא (ג‬ ‫(ב) ע'‬
‫עליח את הנווטים ובי"מ מב יא עלית נווטים‪ .‬וע'ץ פירוש הטפרשים על מאמר ריב"ל בר*ה "א ע*א כל מעשה בראשית‬
‫[‬ ‫הנול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪:‬‬
‫מועלת בנוף כלום ואלמלי נשמה בנוף כרי להכניס‬ ‫שנבראו מיד לפי צורתן ונפשן ודעתן ורצון בוראן ‪,‬‬
‫ולהוציא הרוה לא היה יכול לעמוד לכך נאמר נותן‬ ‫רוקע הארין וצאצאיה‪( ,‬ישעיה מ'ב ה רי יוסי אומי‬
‫נשמה לעם עליה ורוה להלכים בה‪( .‬ז) תנן התם‬ ‫אוי להן הבריות שהן רואין ואינן יודעין מה רהוןאין‪.‬‬
‫אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית‬ ‫מהלכין ואינן יודעין על‪ -‬מה הן מהלכין‪| .‬אמרו לו‬
‫בשנים ולא במרכבה ביחיר אלא אם כן היה חכם‬ ‫כיצד‪ .‬אמר להן ארץ על עמודים עומדת שני המרניו‬
‫ומבין מדעתו וכל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו‬ ‫ארץ | ימכמיקקוו‪2‬מה ועמודיה ותפלצון‪( .‬איוב‪ .‬פ' )| ועמודים‬
‫כאלו לא בא לעולם מה ‪ 0‬מה למטן מה לפנים‬ ‫על מים שני לרוקע הארץ על המים‪( ,‬תהלים קליו ‪6‬‬
‫על כבוד ‪ 0‬ראוי‬ ‫מה לאחור‪ .‬וכל שלא (ח) הס‬ ‫מים על הרים שני על חרים יעמדו מים (שם קיד ‪16‬‬
‫לו כאלו לא בא לעולם‪ 5 .‬תנו רבנן אין דורשין‬ ‫והרים על רוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח‪.‬‬
‫מןהמקרא‬ ‫המשנה‪.‬‬ ‫בעריות בשלשה הרי זה מן‬ ‫(עמום די "ג) ורוח על סערה שנא' רוח סערה עושה‬
‫מנין שנן את מוצא שכל הפרשיות שבתורה לא‬ ‫דברן‪( ,‬תהלים |קמ'ה ח‪ 6‬וסערה תלויה בזרועו של‬
‫אמרן הקביה למשה אלא בלשון רבים דבר אל כל‬ ‫(דבדים‪ .‬ל'ג כ'ז‬ ‫זרועת עולם‪,‬‬ ‫ומתחת‬ ‫הקב יה שנא'‬
‫צו את בני ישראל‬ ‫עדת בני ישראל (ויקרא "ט‪ .‬א‬ ‫ורבנן אמרין האריץ על שנים עשר עמודים עומדת‬
‫(שס "ד ב')‪ .‬ואל בני ישראל תדבר (שם ם' ג') וכיון‬ ‫שני יצבגבולות עמיםלמספר בני ישראל (שם ל"ב חי)‬
‫שבא לפרשת עריות פתח בה בלשון יהי איש‬ ‫ויש אומרין על שבעה עמודים עומדת שנ' הצבה‬
‫איש אל כל שאר בשרו לוטר לך איש ואשה דורשין‬ ‫עמודיה שבעה‪( ,‬משלי‪ ,‬פ'‪ .‬א') ויש אומרין על עמור‬
‫שלשה אין דודשין שלא יהא אחר טרוד בשאילת‬ ‫אחד ושמו צדיק דכת' וצריק יסוד עולם (שם " כ'ח) (ך)‬
‫הרב‪ .‬והשנים נושאין ונותנין בדבר ואין שומעיןה‬ ‫דבי ר' ישמעאל אמרו ללמדך שאין העולם עומד אלא‬
‫בהן להקל‪( ,‬י)ולא במעשה בראשית בשנים שני‬ ‫בזכות הצדיקים‪( ,‬ה)אמר ר' חייא בר אבא ראה ‪ 2‬יה‬
‫כי שאל נא לימים ראשונים |אשר היו ‪ -‬למן‬ ‫‪ %2‬עמד ושתלןבכל דור ודור שהן עמודו‬ ‫‪8‬‬
‫וס אשר ברא אלהים אדם על ז ו (רברים ד' ‪5‬‬ ‫ןוא אומר כי לה' מצוקי אריץ וישת ‪0‬‬
‫ה‬ ‫של עו‬
‫שאלו נא אין כת' כן אלא שאל נא יחיד שואל‬ ‫הבל‪ 7 ,‬א' ב' ח') (ןו) לכך נאמר רוקע הארץ‬
‫ואין שנים שואלין‪ .‬במרכבה ביחיר שכן שלמה אומי‬ ‫וצאצאיה נותן נשמה לעם עלית (ישעיה סיב ה') =בוא‬
‫כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כיא ב) אלא אם כן‬ ‫וראה שאיןמדת הקב"ה כמדת בשר ודם‪ .‬בשר ודם צר‬
‫היה חכם ומבין מדעתו ה לו ראשי פדקים‪( .‬יא)‬ ‫צורה ואינ יכולליתן בה נשמה אבל ה ב"ה צר צורה‬
‫מאי ניהו מעשה בראשית‪ .‬ומאי ניהו מעשה מרכבה‪,‬‬ ‫נותן בה נשמה שנאי נוחן נשמה לעם עליה‪ ,‬רי‬
‫מעשה בראשית היא ידיעת חשמיםוהאר וכל הנהוה‬ ‫שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן שני דברים לא כשף‬
‫מהן וטבען ומנהנן‪ .‬‏ ומעשה מרכבה היא יריעת נפשות‬ ‫לעשותן ואלו הן הנשמה והקרבים‬ ‫‪ ₪‬צייר‪8‬‬
‫כל הברואים למטה מנלגל ‏ הירח ונפשות‪ .‬הגלגלים‬ ‫מקלסיןלהקב"ה‪ .‬הואשרור אומר ברכי נפשי‬ ‫ושניהם‬
‫והכוכבים ‏ והדעות הנפררות ‏ וידיעת אדון העולם‬ ‫את ה' ‪ -‬קיבי את שם קדשו‪( ,‬תהלים ‏ ק'ג א')‬
‫למעלה ‏ מחןכל‪ ,‬וכן הוא‪ .‬אומר |ביח קאל נפתחו‬ ‫ואומר כל הנשמה תהלל יה‪( .‬שם ק'ו ‪ )'1‬ורוח להלכים‬
‫השמים ואראה מראית אלהים (יחזקאל א' א')‪ .‬מלמד‬ ‫בה מגיר הכתוב שאלמלי רוח בעולם אין הנשמה‬
‫‪-‬ד) ע' הגוגה ייב ע'ב ובד'ס שם ובירושלמי שם פ"ב ה"א ומדרש תהלים מזמור קליו‪.‬‬
‫בדעתן נבראו בקומתן נבראו וכו" (‬
‫(ה) ציע וע' תנחומא נצבים ס"ב‪ .‬ואולי היה כן לפניו במדרש משלי שכן דרך מררש זה להביא כמה מאמרים בשם ר'‬
‫ישמעאל‪( ,‬ו) ע' יומא ו"ח ע'ב‪ )1( .‬ע'אגדת שמואל פיה וע"ע מדרש תהלים ק"ג וברכות ‪ "+‬ע'א‪( .‬ח) בכת"י אי כל שלא‪.‬‬
‫המאמר הוא ב היל מדנו שכן דרך מדרש זה‬ ‫() צ'ע‪ .‬‏ וע הגיגה "א ע'ב ונראה שמקור‬ ‫ע'ב‪.‬‬ ‫(ט) עי הגיגה "ה‬
‫תשציג‪.‬‬ ‫פל"ו וילקום תורה רמז‬ ‫בראשית‬ ‫מהרש"ב‬ ‫וכו' ע' תנחומא נה ס'ו תנחומא‬ ‫בלשון הרי זה מן המשנה‬ ‫להשתמש‬
‫(יא) ע' חגיגה שם‪.‬‬
‫‪0‬‬
‫‪/‬‬
‫‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫‪--‬‬
‫ותו‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪:‬‬
‫וכשנאמרו‬ ‫מחלצצך‪,‬‬ ‫יצא‬ ‫בן ערך‬ ‫אלעזר‬ ‫שרבי‬ ‫אניגו‬
‫שראה שלש מיאות וכן הוא אומר וארא והנה רו‬
‫מהלכין‬ ‫הכהן‬ ‫הרברים לפני ר' יהושע היה הוא ור' יוסי‬ ‫אופן‬ ‫וארא החיות והגה‬ ‫סערה‪( ,‬שם שם ב') ואומר‬
‫תח‬
‫פתה‬
‫הרררהר‬
‫שרשברי‪.‬‬
‫התיוור ‏‬
‫שה‬ ‫בשע‬ ‫א‪0‬נו נדרוש‬ ‫|אף‬ ‫בדרך אמרו‬ ‫אחר באריץ (שם שם טיו) ואומר וארא‪ .‬כעין השמל‬
‫היום תקופת‬ ‫אותו‬ ‫מרכנה‪,‬‬
‫במעשה‬ ‫ודרש‬ ‫יהושע‬ ‫‪-‬ו‬ ‫רי‬ ‫מרכנה‪.‬‬
‫= ‪--‬‬ ‫מעשה‬ ‫זיכן הוא‬ ‫(שם שם כ' (יב)‬
‫מל נכייהשרת‬ ‫והיו‬ ‫בעבים‬ ‫שמיםם‬ ‫ונתתקשרו‬ ‫היה‬ ‫תמוז‬ ‫אומר עד וארא בתראה‪ ,‬ר' יצחק אומר מעד וא"א‬
‫ובאין לראו ת]‬ ‫ם שמתקכצין‬ ‫לראות [כבני א‬ ‫ו‬ ‫קדמאה ועד חשמל‪ .‬מממרינן אגמורי‪| .‬מכאן ואילך‬
‫במזמוטי‪ .‬חתן וכלה‪ . ,‬ל סו הכחן‪ .‬וסופר הבדים‬ ‫מוסרין לו ראשי פרקים [איכא דאמרי מעד וארא‬
‫לפני רבן יוחנן בן זכאי אמר אשריכם ואשרי עיני‬ ‫)כאן ואילך‬
‫פרקים] (יג מ‬ ‫עד חחשמל מוסרין לו ‪-‬‬
‫‪--‬‬
‫סני‬ ‫הר‬
‫‪,‬‬
‫על‬
‫|‬
‫תהירור‬
‫> '‪-‬‬
‫ואתם‬ ‫אני‬ ‫בחלומי‬ ‫(טו)‬ ‫שראו‬
‫ש‬
‫אם היה חכם נדול ומבין מרעתו אין ואי לא לא‪.‬‬
‫עלו‬ ‫לכאן‬ ‫עלו‬ ‫השמים‬ ‫קול מן‬ ‫בת‬ ‫עלינו‬ ‫ונחגה‬
‫כולהו תנאיי ואמוראיי סבירא להו דמעשה בראשית‬
‫לכם מצעות‪ .‬גדולות‬ ‫מוכנין‬ ‫גדו‪9‬‬ ‫לכאן טרקלין‬ ‫מגמרינז אגמורי ליהיד‪ .‬ומעשה מרכבה לא מנמרינ‬
‫תלמידיכם‬ ‫מוכנות לכם אתם ותלמידיכם ותלמידי‬ ‫אפילו ליחיד אלא אם כן חכם ומבין מדעתו מוסרי‬
‫|‬ ‫ישה‬ ‫!==‬ ‫|‬

‫ראררי‬
‫אורבעה‬
‫המסתכל‬
‫\ימוי‬
‫ו‬ ‫‪.‬יל‬
‫‪-‬ו‬
‫שלישית‬
‫לכת‬ ‫מזומניו‬
‫‪--8-‬‬ ‫לו ראשי הפרקים אין ואי לא לא‪( .‬יר) תנו רבג‬
‫רבגו‬
‫‪|:-‬‬
‫והגו‬
‫דברים [ראוי לו] כאלו לא בא לעולם‪.‬‬ ‫מעשה ברכן יוחנן כן זכאי שהיה רוכב‪ .‬על החמור‬
‫י‪-‬י‪>-‬‬ ‫ליב‬ ‫וי‬ ‫דברום'‬ ‫רואשונים‬ ‫לימים‬ ‫נא‬ ‫שאל‬ ‫כי‬
‫וי צא מירושלים ורבי אלעזר בן ערך מהלך אחריו‬
‫אדםם קידם‬
‫‪-‬‬
‫(יז) יבולושאל‬ ‫שואל ואין שנים שואלין‪.‬‬ ‫ו‬
‫‪1₪‬‬
‫ל‬
‫ללמוד תו ה מפיו‪ ,‬אמר לו ר' שנה לי פרק‬
‫שנברא העולם ת"ל מן היום אשר ברא אלהויהשם אדם‬ ‫במעשה מרכבה אמר לו ולא כך שניתי לכם ולא‬
‫(שם שם)‪ .‬או למן היום יכול לא ישאל אדם מששת‬ ‫במרכבה בי חיד אלא אם כן היה חכם ומבין מרעתו‬
‫ימי בראשית ת"ל כי שאל נא לימים ראשנים‪ .‬או‬ ‫לו תרשיני לומר‬ ‫מוסרין לו‬
‫אמר‬ ‫פרקים‪.‬‬ ‫ראשי‬

‫ו‬ ‫למעלה‬ ‫מה‬ ‫אדם‬ ‫יכול ישאר‬ ‫כ‬ ‫ממה שלמדתני‬ ‫מרכבה‬ ‫לפניך דבר אחד במעשה‬
‫לפנים ‏ מה לאהור ת"ל |‬ ‫ונתעטם‬
‫ו ‪|-‬‬
‫זכאי‬ ‫בו‬
‫=|‬
‫יוחנז‬
‫ייידן‬
‫רבן‬ ‫ירד‬ ‫מיד‬ ‫אמור‬ ‫לו‬ ‫אמר‬

‫ועד קצה השמים (שם שם) מקצה "השמים אתה‬ ‫דשב] על האבן תחת הזית‪ ,‬אמר לו רבי‪ .‬מפני‬
‫שואל ואין אתה שואל מה למעלה מן השמים‪ ,‬והשתא‬ ‫מה יררת מעל החמור‪| ,‬אמר אפשר שכינה עמנו‬
‫דנפקא מן ולמקצה השמים‪ ,‬‏ למן היום אשר ברא‬ ‫ומלאכי השרת מלוין אותנו וארכב על החמור‪ .‬פתה‬
‫אלהים ‏ אדם על הארי למא לי‪ ,‬מסייעא ‏ ליה‬ ‫רבי אלעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה יררה אש‬
‫לרי אליעזר דאמר ר' אליעזר מנין לארם הראשון‬ ‫מן השמים [וסיבבה] כל האילנות שבשרה עד‬
‫העולם ועד‬
‫שהיתה קומתו מסוף העולם ‪,‬ווו הסוותף‬ ‫הללו‬ ‫אמרו‬ ‫שירה‬ ‫ומה‬ ‫שפתחו כולן ואמרו שירה‪,‬‬
‫פופו מן הארין ועד הרקיעשנאמר למן היום אשר‬ ‫חאש ואמר הן‬ ‫קט'ט) נענה מלאך מתוך‬ ‫(תהלום‬ ‫יה‬
‫ברא אלהים אדם על הארין ולמקצה השמים ועד‬ ‫הן מעשה מרכנה‪ .‬עמר ובן ‪ -‬ונישקו לרבי‬
‫קצה השמים‪ .‬וכיון שחטא נתן הקב ה ידיו עליו‬ ‫אלעזר בן ערך על ראשו ואמר כרוך ה'אלהי ישראל‬
‫ומיעטו כן הוא אומר אחור וקדם צרתני ותשת‬ ‫שנהן בן לאברהם אבינו כאלעור כן עיך שיודע‬
‫בשם ר'י‬ ‫עלי כפיך (תהלים קל'ט ‪( )3‬יח) |ר' ונה‬ ‫לחקור ולהבין ולדרוש במעשה מרכבה‪ .‬יש נאה‬
‫מנל‬ ‫בית סתום‬ ‫נברא העולם מה‬ ‫‪-‬ו בבית‪.‬‬ ‫לוי‬ ‫‪-‬‬
‫נאה מקיים ואין נאה דורש‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ואין נאה‬ ‫דורש‬
‫למעלן‬ ‫מצד אחר כד אין לו לררוש ‪5‬זה ‪:‬‬ ‫ופתוה‬ ‫צדדיו‬ ‫אשריך אברהם‬ ‫בן ע(רך נאה דורש ונאה מקיים‪.‬‬ ‫אלעזר‬

‫ע'פ‬ ‫הוספה‬ ‫יפו‬ ‫הי"ךד הלכות‬ ‫; פ"ב ט*א ובפפרו‬ ‫חיג פיד וע"ע‬ ‫במֶג‬ ‫הרטב"ם‬ ‫מדברי‬ ‫(יב)‬
‫וירושלטי‬ ‫ע'ב‬ ‫עו" בבל‬ ‫(טז)‬ ‫א' שראיתו‪.‬‬ ‫(טו) בכת"ו‬ ‫חגיגה פ'ב ה'א בענין המחלוקת‪.‬‬ ‫(וד) עיו' ורושלמי‬ ‫א'‪.‬‬ ‫כת'ו‬
‫טיא‬ ‫ב‬ ‫ע'ב‬ ‫רא‬ ‫חגינגה‬ ‫עי'‬ ‫(יח)‬ ‫א'‪.‬‬ ‫בכת'י‬ ‫ליתא‬ ‫אלו‬ ‫תיבות‬ ‫ה'‬ ‫(יז)‬ ‫א'‪.‬‬ ‫כת"י‬ ‫ע'פ‬ ‫הם‬ ‫זו‬ ‫בפיסקא‬ ‫ההוספות‬ ‫כל‬ ‫שם‪.‬‬
‫ואידיו חד‪ .‬שיעורא היא וכמסקנת הגמרא‪ .‬שם‬ ‫ובד'ס שם וכלל ג'כ דברי רב שםדאודו‬
‫‪8‬‬ ‫גדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪1‬‬
‫תדרוש ובמכוסה ‏ ממך אל תחקור במה שהרשיתה‬ ‫ומה עתיר |לחיות‪= .‬בר קפרא‬ ‫מה למטן מה היה‬
‫דרוש ואין לך עסק בנפלאות‪ .‬ועוד ‏ אמרו להניד‬ ‫מיתי לה מהכא כי שאל נא לימים ראשונים יכול‬
‫כוה סוד מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר‪ .‬לפיכך‬ ‫םמעשה בראשית ‏ ת"ל למן היום אשר ברא‬‫קורםל‬
‫סתם הכתוב ואמר בראשית ברא אלחים (כג)‪. ,‬‬ ‫ראשונים‬ ‫לומים‬ ‫ואילך ת"ל‬ ‫יכול מששי‬ ‫אדם ‪.‬‬ ‫אלהים‬

‫רבנן שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם‬
‫ואלו הן תורה ותשובה גן עדן וגיהנם‪ .‬ובית המקדש‬
‫וכסא הכבוד ושמו של משיח‪ .‬תורה מנין דכתיב הי‬
‫קנני ראשית דרכו (משלי ח) תשובה מנין בטרם‬
‫הרים יולדו [וגו'] תשב אנוש עד דכא ותאמר שונו‬
‫בני אדם (תחלים צ' ג') נן עדן דכתיב ויטע ה' אלהים‬
‫גן בעדן מקדם‪( .‬בראשית ב' ח) (כד) ניהנם דכתיב‬
‫י ערו מאתמול תפתה (ישעיה ל' ל'ג) בית המקדש‬
‫וכסא הכבוד שנאמר‪ .‬כסא כבור מראשון מקום‬
‫מקדשנו ‏ (ירמיה "ז י'ב) |ואומר |נכון =כפאך ‏ מאו‬
‫(תהלים צ'ג‪ .‬ב') שמו שלמשיה דכתיב‪ .‬יהי שמו לעולם‬
‫ינון שמו (שם ע'ב "ו (כה) יש ‪7‬‬
‫והא תנן אין שם לא פנים ולא אחור מאי טעמא‬
‫דברים אלא כלומר עד שלא ברא‬
‫למלך בשר ודם שאמר לעבדיו לכו ובנו לי הקביה עולמו עלה במחשבה לפניו ששבעה דברים‬
‫פלטורין גדולים ‏ על גבי אשפה ובנו לואין רצונו אלו יהיו בעולם‪ ,‬תורה להתנהג בה בני אדםללמוד‬
‫ממנה עבודת בוראן‪ .‬וכך עלה בדעתו ‪ 9‬תשובתן‬
‫אין לך‬ ‫אם חטאו שאלמלי כן אין העולם ע מד‬
‫אדם שאינו בא לידי חטא שזה טבעו ו וכן‬
‫הוא אומר ‏ כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא‬
‫גן עדן וגיהנם |שעלה בדעתו‪ .‬ליתן שכר‬
‫לצדיקים והוא גן ערן וליפרע מן הרשעים ‪0‬‬
‫והוא ניהנם‪ .,‬וכן בית המקדש ושמושלמשיח שעלה‬
‫בדעתו לזכות אומה בעולם והן ישראל ולהשרות‬
‫ביניהן ולהעמיר להן מקכות שאינה פוסקת‬
‫‪ 5‬להם דברים באחרית הימים והן ימות‬
‫מהרה יגלה ‏ כדי שיזכו ‏ לחיי העולם הבא‬
‫סוף כל אדם וכן כסא הכבוד זאהור השכיני‬
‫אחר שריבה הכתוב מיעט‪ ,‬אנו לומדין מששי מה‬
‫ששי מיוחד שהוא מששת ימי בראשית אף [את|‬
‫לא ההא מביא לי אלא את שהוא‪ .‬כיוצא בששי‬
‫הוי מששת ימי בראשית‪ .‬יכול ידע למהמעלן מן‬
‫השמים ומה למטה מן התהום ת'ל ולמקצה השמיי‬
‫ועד קצה השמים אין לי אלא עולם שאתה בו‪.‬‬
‫דרש ר' יהודה בן פויבמעשה בראשית כהדא דבר‬
‫קפרא (יט)‪ ,‬בשלאמא פירוש (כ) ‏ מה למעלה מה‬
‫למטה מה לפנים מה לאחור לית ליה רשותא מה‬
‫למעלה מה למטה שאין שםמקום מצוי אלא זה‬
‫אחור דכתיב‬ ‫לאחור שאיןשם‬ ‫הנמצא‪ .‬בלבד ומה‬
‫לפני שמש‬ ‫בל תמט עולם |ועד‬ ‫יסד ארץ על מכניה ‏‬
‫לפנים ‏ מה דהוה‬ ‫(תהלים ק'ד ח') (כא) |אלא מה‬
‫דתאני‪ .‬שבעה‬ ‫הוה ר' יוחנן ור' אלעזר מושלין אותו (כב) מש‬
‫של מלך שיזכיר לו שם אשפה לעולם‪ .‬ועליו אמר‬
‫שלמה ההכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך‬
‫עיניו בראֶשו זה שהוא דורש‬ ‫(קהלת ב' י'ד) החכם‬
‫מראשו של עולם מששת ימי בראשית ואילך והכסיל‬
‫יהטא‪.‬‬ ‫בהשך הולך זה שהיא מניה בריתו של עולם ודורש‬
‫מןהחשך‪ ,‬מה היה ומה ‏ הוה‪ ,‬אם עשה אדםכן‪.‬‬
‫ראוי לו כאלו לא בא לעולם והינו דתנן כל שלא‬
‫הסעל כבוד קונו ‏ ראוי לו כאלו לא בא לעולם‬
‫שכינתו‬ ‫כלומ' ‏ כל שאינו דורש במקום שיש לו לררוש‬
‫לעולם‬ ‫ועומד במקום שיש לו לעמוד ויירא ויפחד שלא‬
‫המשיה‬ ‫יחפה דברים אשר לא כן על כן ראוי לו כאלו לא‬
‫שהוא‬ ‫אמך אֶל‬ ‫אעולם‪ ,‬וכך שנו רבותינו וע מ‬ ‫ל‬

‫ורושלמי חגיגה‬ ‫עם‬ ‫יותר‬ ‫מסכמת‬ ‫קפרא‬ ‫בר‬ ‫בדברי‬ ‫כי גרפתו‬ ‫קיט ע'א אם‬ ‫(פכ"א)‬ ‫לקוחין מהפ"ר‬ ‫שהדברים‬ ‫(וט) נראה‬
‫(ב) בכת'ו ב' שלפני מלת בשלאמא לותא וובכ"י א' מלת פירוש ליתא‬ ‫שם‬ ‫ובמפרשים‬ ‫שם‬ ‫במיע‬ ‫בנ"ש‬ ‫ע'ז‪ -‬ע'גו וע"ע‬
‫תרויהי‪( .‬כ'ג) עו‬ ‫(כב) בכת"י א' דאמרי‬ ‫(כא) צ"ע וע מו'ג חב פכיח‪,‬‬ ‫ואין ספק שמקומה לקמן אחר מלת רשות‬
‫פ"ו וכל זה אינו מספיק להראות מקור הדברים כאן שבל"ס מעורבבין‬ ‫חגיגה ט'ז ע'א ובירושלמי שם ובב"ר פ'א‬
‫|פא הכבוד וביה'מ‪ .‬מנין‪( .‬כה) עו' פפחים נ"ד א' ונדריפ‬
‫(כד) בכתיי אי כ‬ ‫ג'כ עם פירושים לקוחים מאת הפולוסופים‪.‬‬
‫שם אות ו'ח‪.‬‬ ‫בפדר'א‪ .‬פ"ג‪ .‬ובביאוו ה‬
‫ררד"ל‬ ‫ובפרט‬ ‫ובני"ש‬ ‫פיה‬ ‫פ"א‬ ‫וביר‬ ‫מ' ע'ב‬
‫‪071‬‬ ‫הנול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪:‬‬
‫בלבד שכל הברואים זה עילת זה וזה מפני זה והכל‬ ‫שננלה במראה הנכואה בראו הקכ"ה לכבודו ולהעיד‬
‫אחת‬ ‫לעילה‬
‫‪,‬וו‬
‫חוזר‬
‫על נדולתו ועצמו וייחורו ברוך שמו (כו)‪ .‬אמר רי‬
‫הי‬ ‫ויש‬ ‫מלמעלן‬ ‫נקודה‬ ‫לו‬ ‫יש‬ ‫בית‬ ‫מה‬ ‫בבית‬ ‫למה‬
‫‪,‬‬ ‫תמי‬ ‫יוות‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫שנה‬ ‫אלפים‬ ‫שני‬ ‫שמעון בן לקיש‬ ‫ר'‬ ‫בשם‬ ‫הוגא‬
‫=מרא אהוו‬ ‫א‬
‫בדאד‬
‫ברה‬
‫מו‬ ‫לבות‬
‫לבית‬
‫מו חודין |אומר‪.‬‬
‫אומר‬ ‫ן‬ ‫ג‬ ‫‪,‬‬
‫נקודה ‏‬
‫ו‬ ‫קדמה תורה לברייתו של עולם ומה טעמיה ‏ ואהיה‬
‫ומה‬ ‫בראני‬ ‫שרמ עלן‬ ‫ד‬ ‫ואומר‬ ‫שלמעלן‬ ‫בנקודה‬ ‫להן‬ ‫ל')‪,‬‬ ‫[משלר ה‬ ‫אם ים‪.‬‬ ‫אצלו אמון ואחיה שעשועים‬
‫שמו והוא מראה להן בנקודה שלאחריו ואומר להן‬ ‫אמר אלף שנים בעיניך‬ ‫ש‬
‫‪-‬‬
‫אלפ שנים‬
‫|‬
‫ה‬ ‫‪2‬‬
‫שת ייקר‬
‫יויפר‬
‫ו‬

‫שמו אחד‪ .‬דיא למה בכית שהוא לשון ברכה ולא‬ ‫וכיון ‪ .‬עלה בדעתו לברות‬ ‫צ' די‬ ‫ההלים‬ ‫כיו ם אתמול‬

‫ם‬ ‫באלף שהו א לשון ארירה אמר הקכ'ה היאך הנ‬ ‫תושיה שנאמר לי עצה‬ ‫עולמו נתיעין בתורה ששמה‬
‫אלא‬ ‫ארירה‬ ‫בלשון‬ ‫נכרא‬
‫יכול ללעעממווד‬ ‫ההייהה‬ ‫ואמרה לו‬ ‫(כז)‪ .‬השיבה אותו‬ ‫(משלי ח' י"ד)‬ ‫ותושיה‬
‫וטמוד‬
‫‪-,‬‬
‫אורי‪.‬‬ ‫בדכה‪.‬‬
‫‪-‬ו‬
‫=‬
‫בלשוז‬
‫אין‬ ‫=‬
‫| בבית‬
‫‪83=-‬‬
‫אותו‬
‫אוו‬ ‫א‬
‫בורא‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫הריני‬
‫‪04‬‬
‫לממלך על תמי‬ ‫אאייון צצבבא או ממחהנגהה‪.‬‬ ‫אם‬ ‫שלעולם‬ ‫הרויר‬
‫‪3-‬‬
‫גבראו‬ ‫אותיות‬ ‫בשתי‬ ‫אומר‬ ‫יוהנן‬ ‫ר'‬ ‫בשם‬ ‫אבהו‬ ‫רי‬
‫את המלך על מי‬ ‫הוא‪ .‬מולך אם אין עולס ‪7‬‬
‫וטופמוה‬
‫טע‬
‫וח‬
‫מה‬
‫חרי‬
‫הבא‬
‫יחיוורת ‏‬
‫העולם‬
‫הוה‬
‫וו‬
‫החוורה‬
‫‪₪.‬‬ ‫העו‬
‫וורתוה‬
‫ולמות‬
‫יי‬
‫‪--‬‬ ‫ושמע הקביה‬ ‫הוא כנודו !‬ ‫הוא מולך איזה‬
‫|‬
‫רקל‬
‫א‬
‫א‬ ‫ן‬ ‫וא‬
‫ו‬ ‫=םיה ד‬ ‫הו‪.‬ר‬
‫ט‬ ‫בי(ה‬
‫ם‬ ‫ב‬ ‫וו‬ ‫‪₪‬וו‬
‫שי"ב‬ ‫לבדות‬ ‫וי‬
‫הקקבש"ה‬ ‫|‬
‫ועיז‪.‬‬
‫יי‬
‫‪-‬ת‬
‫תורה‪ 0‬בנ‬ ‫אמדה‬ ‫דבריה וערב לו‬
‫לו‬
‫‪--‬‬ ‫וי‬
‫אלא‬ ‫‪.‬‬
‫כ‪-‬וי=‬
‫ב‬
‫‪--‬י‬
‫מהן‬ ‫גוזה‬
‫'ציי=‬ ‫‪--‬י‬
‫בה‬
‫ורחאה‬
‫נברא‬ ‫הן‬
‫סי‬ ‫יי‬
‫ניזה‬ ‫עולמו שנאמר לי עצה ות‪4‬ושיה‬
‫בהבראם‬ ‫‪ 8‬והארין‬
‫תולדות | השמ'‬ ‫וב |אלה‬
‫רכתי‬ ‫ד ארין (שם וג וש) (כח)‪ .‬אמר מר זוטרא אמר‬
‫בחו‬ ‫נברא‬ ‫הוה‬ ‫הוה חווובת‬ ‫בבש‬ ‫)בסה‬ ‫ב‬ ‫ית‬ ‫(ב‬
‫‪*.''-%9‬‬ ‫‪=:‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ויעו‪.‬‬ ‫וה‬ ‫‪9‬ש‪+₪‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪20‬‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫בתבונה‪.‬‬ ‫בהכמה‪.‬‬ ‫העולםם‪.‬‬ ‫נברא‬ ‫דברים‬ ‫בעשרה‬ ‫מר‬
‫הל‬ ‫הי‬ ‫המד‬ ‫בטד‬ ‫נבדא‬ ‫הבא‬ ‫הווווב‬
‫‪%-‬‬ ‫> ‪'-=-‬ו‬ ‫‪-‬‬ ‫[‬ ‫שוו‬ ‫שור‪.‬‬ ‫א‬ ‫‪32‬‬ ‫וושא‬ ‫ויועקו‪₪ 7‬‬ ‫ובמשפט‪,‬‬ ‫בגבורה‪ | ,‬בנערה‪ | ,‬בצדק‪.‬‬ ‫בכוה‪.‬‬ ‫ובדעת‪.‬‬
‫יש‬ ‫הי‬ ‫מה‬ ‫לשאול‬ ‫יורדין‬ ‫שהן‬ ‫העולם‬ ‫באי‬ ‫לכל‬ ‫ה'‬ ‫דכתיב‬ ‫ובדעת‬ ‫בתבונה‬ ‫בחכמה‬ ‫וברחמים‪,‬‬ ‫הסד‬
‫לשאול‬
‫ן‬
‫הביבא‬
‫שהן‬
‫ודי‬ ‫ו וו‬
‫משקה‬ ‫רמו‬
‫במז‬ ‫הוםגווובטם‬
‫מלמערה‬
‫בו ורוכם‬
‫נקודה‬ ‫בהכמה יסד‪ .‬אריץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות‬
‫ומחיה מוריד‬ ‫הן עתירין לעלות שנאמר‪ .‬ה' ממית‬ ‫תמרל‬
‫=‪|-‬‬
‫ורורודה | חרתיר ‏‬
‫כו‪-8-‬‬ ‫וכבנשבורה ‏‬
‫ררוח ‏‬
‫בשה‬
‫כ'‬
‫‪\-‬‬ ‫‪7‬‬
‫הט‬ ‫(משלונ'‬
‫‪7‬‬
‫ורתוי‬
‫ןו‬

‫שאול ויעל‪( ,‬שמואל א' ב' ו') ומה הי פתוח מכל צדדיו‬ ‫בנערה דכתי'‬
‫ת‬ ‫עקרו‬
‫ז')‬
‫‪1‬‬
‫ס'ה‬
‫כ‬
‫(תהלים‬
‫כ‬
‫בנבורה‬
‫‪424‬‬
‫נאזר‬ ‫בכחו‬
‫בכשהרנאור‬
‫הרים‬
‫ד‬

‫ומה שר כפוף כך‬ ‫רמז שיש פתח לבעלי תשובה‪,‬‬ ‫א‬

‫וי‬ ‫כית‬
‫כ'ה‬
‫ואב‬
‫איוב‬
‫פוורתי‬
‫עו‬
‫ארי‬
‫ויתמהו‬
‫יה‬ ‫ויחותתי‬
‫ופפו‬
‫לופית‬
‫‪--‬‬
‫יפושי‬
‫שו‬
‫‪5.--‬‬ ‫‪5‬ה‪-‬פורן‬
‫ונ‬ ‫ש‪-‬נ=‪-‬א‪9‬ט‪-‬ר‬ ‫ל‪7‬הוווכ‪=-‬פת‬ ‫ן‬
‫טעתוודון‪.‬‬ ‫יהישעולם‬ ‫כל באי‬ ‫צדק ובמשפט שנאמר צדק ומשפט מכון כסאיך‪.‬‬
‫(ירמיה ל' י')‪ ,‬כיון שראה דור כן התחיל‬ ‫פנים‪ .‬קירקון‪.‬‬ ‫(תהלים פיש ט'ו) בחסד וברחמים שנאמר זכור רחמיך‬
‫מקלם להקביה בשתי אותיות הללו הללו יה הללי‬ ‫הי וחסדיך כמיעולם המה (שם כ'ה ‪( )1‬כט) בראשית‬
‫נפשי את הי (ההלים קמיו א)‪ ,‬אמר רי אלעזר בי ר'‬ ‫ברא אלהום ר" אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר‬
‫א בנינאינא בבשם ר' אחא ככלל אות אןותן עעשרים וששה דורות‬ ‫בוא וראה שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה בשר‬
‫לפניו רבוז‬
‫‪| '-‬‬
‫ואומר‪.‬‬ ‫וה‬
‫ל‪--‬פ=נ‪-‬י הקב"‬ ‫תיגר‬ ‫אלפ קורא‬ ‫היה‬ ‫ודם מזכיר את שמו תהלה ואחד כך הוא מזכיר את‬
‫העולמים אני‪ .‬ראשון לכל האותיות ולא בראת עולמך‬ ‫מעשיו פלוני חכם פלוני עשיר פלוני נכור ‏ אבל‬
‫אוה‬ ‫‪-00-‬‬

‫לֶא‬ ‫חייך שכל העולם כולו‬ ‫מר לו הקביה‬ ‫אלא בבית‪.‬‬

‫הקב'ה מזכיר את מעשיו תחלה ואחר כך מזכיר‬
‫היומי‬
‫י‪7‬עמ‬
‫תורה‬
‫ת‬
‫נותן‬
‫נוחן |‬
‫אגי‬ ‫ו‬ ‫תורה‬ ‫בוכות‬ ‫אלא‬ ‫נברא‬
‫‪--‬‬ ‫את שמו שנאמר בראשית ברא אלהים‪( .‬ל) ‪:‬‬
‫ד א בדאשית‬
‫ג בראשית‬ ‫ואיני פותח אלא ב‬ ‫בראשית מפני מה פתה הכתוב במעשה בראשית‬
‫שהיא‬
‫פהתחח בבתתהחללתת ההתודה ' ב‪-‬ב‪-‬י‪0‬ת‪=04‬וסיים‪--‬בלמד לומר‪. .‬לד שהין‬ ‫בבית לומר לך כשס שאין לפני בית‬
‫החכמה והעןשרים‬
‫והז עשיים‬ ‫החנמה‬ ‫פלאות‬
‫ת פלאות‬ ‫נתיבו‬
‫‪-)2₪=:‬‬
‫ישתים‬
‫לשים וש‬ ‫ים‬ ‫ש ‪5‬‬ ‫כנגר‬
‫‪24-‬‬
‫יחי דו שלעולם‬ ‫אלא‬ ‫‪0‬‬ ‫איז[ ל‪5‬ת‪7‬וי‬ ‫אלא אלפ כבך‬

‫מהמלקט‪ .‬וע' הלכות יסודי התורה פ'א הי"א ועלה‬ ‫(בו‬

‫יח ובניש‪ .‬‏ (כ"ח) עו' פדר'א פ'ג ותנחוטא בראשית‬ ‫רבה‬
‫אמר רב‪( .‬ל) צ"ע‪ .‬ועי' ב'ר פיא סי"ב המאמר שם בש‬ ‫בר טובוה‬
‫ע‬ ‫(פכ"א)‬ ‫(לב) ע' בפסיקתא רבתי‬
‫פּ‬ ‫הגדול‬
‫נאמר |בראשית ברא שית‪( .‬לז) =ד'א בראשית רי‬
‫ברכיה אומר לא נברא העולם אלא בזכות משה‬
‫רבינו דכתיב ביה וירא ראשית לו‪( ,‬דברים ליג כ'א)‬
‫לכך נאמר בראשית בזכות‪ .‬שמניק"א ראשית‪( .‬לח)‬
‫הקביה‬ ‫שנכרא בהן העולם‪ .‬כשברא‬
‫את כל האותיות ביקש לכדות בהן העולם‪| .‬נכנסה‬
‫תיו אמרה לפניו רבונו ‏ שלעולם בי חברא העולם‬
‫אמר לה לאו את כתובה על ירו שלקין שנאמר‬
‫וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו‬
‫(בראשית ד' ט'ו)‪ ,‬אמרו אל תקרא אות אלא תיו כלוי‬
‫תהיה ברשעים תמות צריקים מיד יצאת תיו בפחי‬
‫נפש לפיכך נשברה רגלו‪| .‬נכנסה שין אמדה לפניו‬
‫רבונו שלעולם בי תכרא העולם אמר לה את לשון‬
‫שקה חזרי על כל בני אדם מי שרגליו למעלה או‬
‫בפהי נפש‪.‬‬ ‫מיך יצאה‬ ‫‪ .‬שלש רגלים ‏‬
‫נכנסה ריש אמרה לפניו רבונו |שלעולם בי תברא‬
‫העולם אמר לה לאו את לשון רְשע וכתיב לא יועילו‬
‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪2‬‬
‫ושתים אותיות ועשר ספירות בלימה (לנ) דבר אחר‬
‫בראשית אל תקרא בראשית אלא ברא שָית‪ :‬שברא‬
‫שש פנות העולם מזרח מערב צפון דרום מעלה‬
‫מטה (לד) ד'א בראשית ברא שת שהוא ברא‬
‫אלו האותיות‬ ‫שתותיו שלעולם כמה דאת אמר כי השתות יהרפון‬
‫(תהלים "א ג') דייא שנוא עולמו שתי וערב‪ .‬‏ מאיכן‬
‫התחיל‪ .‬מאבן שתיה‪| ,‬דתניא ושתיית היה |נקראת‬
‫שממנה הושתת העולם‪ .‬תנא ל דאמר עולם‬
‫מציון נברא [ר'אליעזר אומר עולם מאמציעתו נברא]‬
‫שנא' בצקת עפד למוצק (איוב ליח ליח) רי יהושע‬
‫אומר‪ .‬עולם מן הצדדין נברא‪ .‬דכתיב‪ .‬כי לשלג יאמר‬
‫הוה אריץ (שם לי ‪ ,)1‬ר' יצחק נפהא אומר אביןקרה‬
‫ירה הקב'ה בים וממנה נשתת העולם שנא' על מה‬
‫אדניה הטבעו או מי ‏ ירה אבן פנתה (שם ליח ‪,)1‬‬
‫מי שיש‬ ‫והכמים אומרי' אלז ואלו מציון נבראודכתי" אל אלהים‬
‫;דבר ויקרא אדץן | ואומר ‏מציון‪ 1‬מכלל י(ותפיחליינ א וב')‬
‫דבי רבי ישמעאל‬
‫דב‬ ‫זגא‬
‫ממנו נכלל יופפיי שלעולס (לה)‪.‬‬

‫בפחי נפש‪.‬‬ ‫אוצרות רשע (משלי ' ב') מיד |יצאה‬ ‫אל תקראבראשית אלא ברא שית שממקום השיתין‬
‫נכנס‪ .‬קוף וחוא‪ .‬עומד‪ .‬וכורע ומשתחוה ואמר רבונ‬ ‫נברא‪ .‬העולם‪ ,‬תנא ר' יוסי אומר |שיתין |מחוללין‬
‫של עולם בי תברא העולם אמר לו את לשון קללה‬ ‫ויורדין עד התהום ועליהן כרה דור ששה עשר אלף‬
‫רחוק מן העולם ואין אני בורא עולמי בך מיד יצו‬ ‫=ודידי‪ .‬שוחת =דודי לכרמו‬
‫אמח שנא'‪ .‬אשירה ‪.‬נא ל‬
‫בפהי נפש‪ .‬נכנסה צאד אמרה לפניו רבונו שקולם‬ ‫ויעזקהו‪ .‬ויסקלהו‬ ‫שןמן‬
‫בקרן |ב‬ ‫כרם היה לידידי ‏‬
‫העולם אמר לה לאו את לשון צרה ואם‬ ‫בי תכרא‬ ‫ויטעהו שורק ויבן מגדל בתוכו (ישעיה ה' אי וב') (לו)‬
‫תאמרי שאת לשון צדקה אין אני בורא בך עולמי‬ ‫זה בית המקדש‪ .‬ונם ‪ =:‬וצב בו (שס שס) אלו‬
‫מיד‪ .‬יצאה בפחי נפש‪ .‬נכנסה פיאמרה ‪ -‬רבונו‬ ‫השיתין (לו) ד'א בראשית‪ .‬ר' פנהס ור' יהושע בריה‬
‫שלעולם בי תברא העולם אמר לה את פנויה ואג‬ ‫דתי לד בשם ר' לוי זה שהוא בונה צריך ששה‬
‫עשיתי אותך לשון עונש בתורתי פן תשחתון‬ ‫‪8‬רזל‪.‬‬
‫וב‬ ‫‪ 5‬עפר‪ ,‬עצים‪ ,‬ואבנים‪= ,‬וקנים‪.‬‬
‫דברים מים‪,‬‬
‫(דברים ד' ט'ז) מיך יצאה בפחי נפש‪ ,‬נכנסה עאן אמרה‬ ‫ואפילו עשיר שאינו ‏ צריך לקנים צריך הוא לקנה‬
‫‪ -‬רבונו של עלס בי הברא העולם אמ" לה‬ ‫המדה ‏ דכתיב‪ .‬וביד האיש קנה המרה (יחזקאל מי ח)‬
‫אין אנביורא |עולמי בך שאת ‪.‬לשון ערוה מ‬ ‫לפיכך הקדים שש קדומות שנא' הי ‪ -‬ראשית‬
‫יצאה בפחי נפש‪ .‬נכנסה סמך אמרה לפניו‪ .‬רבונו‬ ‫ככ'ינג') ק=רם‬ ‫חי‬ ‫[היופגיוו] (משל‬
‫משלו‬
‫רכו קדם מפעליו |מאז‬
‫שלעולם בי הברא העולם אמר לה אין אני סומך‬ ‫אחת‪| ,‬מאז שתים‪ .‬מעולם נסכתי ‪ 9‬מראש‬
‫עולמי בך מיד יצאה בפחי נפש‪ .‬נכנסה נון אמ‬ ‫ארבע‪ .‬מקדמת ארץ שתים‪ .‬הרי שש קדומות לכך‬

‫על התורת‬ ‫וברמבין‬ ‫בל"ט‬ ‫וע' ג''ב‬ ‫קיז וק"ט‬ ‫עמוד‬ ‫ברצל‪ ,‬וני‬ ‫יצירה לר"ו‬ ‫ספר‬ ‫פירוש‬ ‫וע' ג'כ‬ ‫מיי‬ ‫פ"א‬ ‫יצירה‬ ‫ספר‬ ‫עיי‬ ‫(לג)‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ַ‬
‫לפסוקק בראשית‪( .‬לד) צ"ע ועי ראב"ע בהקדמה לפוי התורה וע"ע תיקוני הזוהר י"ח שדורש ברא שי"ת אבל באופן אחר‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪,‬‬
‫(לו) עי' סוכה מ"וט‬ ‫פ כקעיות של שתי‪.‬‬ ‫(לה) עי' ‪.‬וומא ‪.‬נ"ד עי"ב‪ .‬וצ'ע על דרשת ‪ 1‬שתי וערב ועו' חגיגה‪ 5‬ו"ב ע'א כשתי‬
‫מסברא‪( .‬לח) עי' ב'ר שם סיד‬ ‫(לז) עו' ביר פ'א פי'ח והוספתי וגו'‬ ‫ע'א ובד"ס שם‪.‬‬
 ‫‪41‬‬
‫‪,‬‬
‫=‪--‬רם‪.‬‬
‫|‬
‫בראשית‬
‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫כשהיו‬ ‫עקיב)‬ ‫רבי‬ ‫את‬ ‫שאל ר' ישמעאל‬ ‫ואת הארין‪.‬‬ ‫לפניו רבונו שלעולם בי תברא העולם אמר להלאו‬
‫גחום‬
‫‪4‬‬
‫את‬ ‫ששיממשת‬ ‫את‬ ‫כנוז‬
‫‪| *-‬‬
‫בדרך‬ ‫מהלבין‬
‫את כופפת קומתך ואין אנ\י בורא בך את העהולם‬
‫דורש כל את ואת‬ ‫שנה שהיה‬ ‫זז שתים ועשיים‬ ‫מיד יצאה‪ .‬בפחי נפש‪ .‬נכנס' מים אמרה לפניו רבונו‬
‫י‬
‫‪-‬‬
‫‪--‬‬ ‫הוה‬
‫ו‬
‫פח‬ ‫חהצייי‬
‫ות‬
‫יצת ‏‬
‫ו‬
‫ח‪%‬וטות‬
‫ו‪--₪‬‬
‫אה‬
‫‪9‬‬ ‫‪4‬‬
‫שבתורה‬
‫‪4'-₪‬‬ ‫שלעולם בי תברא העולם אמד לה לאו את שותה‬
‫השמים‬ ‫אלהים‬ ‫ברא‬ ‫בראשית‬ ‫גאמר‬ ‫וארו‬
‫לו‬ ‫אמר‬ ‫בהן‬ ‫וצאה‬ ‫ממני‬ ‫צאי‬ ‫יוסי‬ ‫וויחתי ימרה‬
‫‪2--‬‬ ‫בא‬ ‫עק‬ ‫ימרה‬ ‫עולמי‬ ‫וואאייזן‬ ‫מרה‬
‫מרה‬ ‫מו‬

‫ו‪-‬כשהו‪,‬ואא‬ ‫|‬
‫הז‬
‫‪.‬‬
‫ה‬
‫וו‬
‫"זלהרר‬
‫=‬ ‫ו‬ ‫‪2‬‬
‫‪%‬שחיתיו‬
‫‪,‬‬ ‫‪--‬‬
‫אימר ‏‬
‫‪-‬‬
‫היותי‬
‫‪1‬‬ ‫וו‬ ‫|‬
‫והוארין‬
‫שלעולם‬ ‫רבונו‬ ‫אמר‬ ‫למד‬ ‫נכנס‬ ‫נפש‪.‬‬ ‫בפחי‬

‫ו‬
‫הרי שמים ממש וארין‬ ‫ואת הארין‪,‬‬ ‫אומר את השמ'‬ ‫בי הבראהעולםאמר לולך לך מארצך (בראשי "ב אי‬
‫להוקקיישש ששממייםס לארי ן‬
‫ן‬ ‫| וואתאת ההאארדייןן למה לי‬
‫מממשש‪| ,‬‬
‫מ‬ ‫השמר פן תשיבני‪ .‬דבר מיד וצא‪ .‬בפחי נפש‪2 -‬‬
‫וחית‬
‫אלהי‬ ‫רבררא‬ ‫ב ררראשית‬ ‫וטפר‬
‫‪ -‬נאמר‬
‫אלו‬ ‫אח‪-‬ר‬ ‫דבר‬ ‫(מא)‬
‫בראי‬ ‫ואריזל‬

‫|‬
‫שמים‬ ‫אומר‬
‫ה"ת‬
‫הדייתי‬
‫והאריז [‪+‬‬ ‫הישמים‬
‫כנס יוד אמר לפניו רבונו שלעולם בי‬
‫ואת האריו‬ ‫השמים‬ ‫את‬ ‫אומר‬ ‫כשהוא‬ ‫אבל‬ ‫אלהים‪.‬‬
‫|*‬ ‫ואון‬ ‫=‬ ‫וה‪-₪‬‬ ‫=‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ת‪/‬חפזויין הלממהחינהה‬ ‫‪-‬‬
‫|‬ ‫יר תהיה ל‬ ‫לאו‬ ‫תברא הע‪,‬וולם א=מר‬
‫איז‬ ‫‪:‬יולרירור‬
‫‪-‬‬ ‫שו‬
‫הוהוו‬
‫‪-‬ק‬
‫שרד‬
‫‪--‬‬ ‫ין‬
‫בדאז‬
‫‪-‬‬
‫אלהים‬ ‫אומר‬ ‫וו‬ ‫טית‬ ‫כפפה‬
‫ויצאתה שמה חוץ‪( .‬דברים‬
‫מיר‬ ‫ו"ג)‬ ‫ג‬

‫את‪.‬‬ ‫בלשון‬ ‫אלא‬ ‫והנעשה‬ ‫בין העושה‬ ‫מבדיל‬ ‫את‬ ‫פיה לפנים ולא שאלה מפני שהיא כ מן האל‬
‫(מב) דיא את השמים לרבות כל מה שבשמים‪.‬‬ ‫לכא ן ולכאן‬ ‫נוטה‬ ‫זאן והוא‬ ‫נכנס‬ ‫הית‪.‬‬ ‫עשה‬ ‫וכ‪₪‬ך‬
‫רין‪( ,‬מג) דיא את‬ ‫ואת הארין לרבות כל מה‬ ‫אמר לפניו רבונו של עולם בי תברא העולם אמר‬
‫‪%‬ורצומוה‬
‫=‪= ---‬‬
‫מך‬
‫=‬
‫אר רךר‬
‫‪0-%-‬‬
‫שר‬
‫א‬
‫‪!-‬‬
‫[‬
‫חצחוי‬
‫הא‬
‫וצה‬
‫ואו‬ ‫‪-‬‬
‫ח"ומפיתה‬
‫וו‪.-‬‬ ‫לו לאו את לשון זנות ועין נואף שמרה נשף‬
‫חאדיו‬ ‫מז‬ ‫בויתו‬ ‫שבארין‬ ‫מה‬ ‫וכל‬ ‫השמים‬ ‫מז‬ ‫בריתו‬ ‫יריו‬ ‫‪-‬‬ ‫'\‪-‬‬ ‫י‪-‬ו'י‬ ‫תרי‬ ‫‪-‬‬ ‫כו'יה‬ ‫‪=-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫כ'"ד‬ ‫(אווב‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫=‬ ‫‪,‬‬ ‫| ‪-‬‬ ‫‪9-‬‬ ‫‪'-‬ו‬ ‫‪.-‬‬ ‫י ‪--‬‬ ‫|‬ ‫=‬ ‫‪-24-2‬‬ ‫ו‬ ‫אח‬ ‫‪*-‬‬ ‫‪=000025 =-‬פ‬ ‫צא‬ ‫מ‪5‬‬ ‫\‬ ‫בוב‬ ‫‪2‬‬

‫כגוף היסודות‬ ‫והכוכבים‬ ‫גנופ הגלנלים‬ ‫לומר שאין‬ ‫וו אמר לפניו רבונו של עולם בי הברא העולם אמר‬
‫ואין להן לא עין‬ ‫כנדים‬ ‫קלים ולא‬ ‫לא‬ ‫שהנלנלים‬ ‫לאו את רחוק מחמש המעלות הראשונות ורחוק מן‬
‫שחור‪ .‬ולא עין אדום ואין לחם‪ .‬לא טעם‪ .‬ולא ריח‪,‬‬ ‫האחרונות ואין אני בורא‪ .‬עולמי בך מיד יצא בפהי‬
‫עולמים אבר‬ ‫ולעולמי‬ ‫בנלמם לעולם‬ ‫קבועה‬ ‫וצורתם‬
‫נם הי אמר לפניו רבון העולמים בי תברא‬
‫היסורות‪ .‬יש מהן קלים וש מהן כנדים ויש להן‬ ‫העולם אמר‪ .‬לו כל העולם כולו בראתי בהי אלא‬
‫עין שחוור ועויןל אדדיוום וושישלהן טעוםר ו‪6‬ריה ואיןצוצוררתתםם‬ ‫|יד‪ .‬נכנס בי אמר‬
‫שאין פתיחת תורתי אלא בבָי‪ ,‬מ‬
‫ה‪.‬‬
‫רטור‬
‫‪05‬‬
‫פעלור ‏‬
‫שיפורוי‬ ‫|‬
‫וומוד‬
‫יי‬ ‫|‬
‫ה'ותיי‬
‫‪.‬ול‬ ‫=‬
‫ארא‬
‫‪8‬‬
‫רוסאה‬
‫‪-.*-‬‬
‫כבוטה‬
‫וי‬ ‫שו‬ ‫הקביה בוא ברוך הי למה תעמוד בחוץ לפי כך‬
‫|ומין =מהללון | |ו‪-‬משבחון | |ומפפאארים‬
‫היהיייםם | וקי‬ ‫ה'ש'מ=י‪-‬ם‪.-‬‬ ‫פתח ואמר בראשית ברא אלהים‪ .‬ואלף שמע ושתק‬
‫ר' אליעזר‬ ‫(מד)‬ ‫ליוצרם‪ .‬והתחתונים מתים ודומ‬ ‫והטה ערפו לכל האותיות אמר לו הקכיה אלף למה‬
‫אומר שמים מאור לבושו נביא‬ ‫את שותק אמר לו נימ ל שלשה דלארבעה הי חמשה‬
‫(תהלום קיד ב')‪ .‬ואָרין משל‬ ‫כיריעה‬ ‫נוטה |שמים‬ ‫לא בראת עולמך בהן קל וחומר לי שאני קטן מכל‬
‫כי לשלנ יאמר‬ ‫שנא'‬ ‫נבראת‬ ‫הכבוד‬ ‫כסא‬ ‫שתחת‬ ‫האותיות‪ .‬מיר‪ .‬אמר‪ .‬הקב'ה חייך‪ .‬כדבריך אני‪ .‬פותיה‬
‫|איוב ליו ו')‪( ,‬מה‬ ‫ארי‬ ‫הוה‬ ‫בר א‬ ‫(לט)‬ ‫שמות כ' א)‬ ‫שמי אנכי ההי אלהיך‪,‬‬
‫ש=ב‪-‬עעה‬ ‫תנו‪ .‬רבנן‬
‫|‪-+‬‏‬ ‫זן‬
‫יהיאאדין‬ ‫מניד הכת' שלא נברא העולם אלא‬ ‫אלהים‪.‬‬
‫וילון‪ .‬רקיע‪ .‬שהקים‪.‬‬ ‫הן‪.‬‬ ‫מ=אין ן לכך נאמר בוו ‪+‬לש>וין| בריאה מ את השמים‬

‫והנוסחא כאן הוא כעין נופהא ג‬ ‫שם שם חיא‬ ‫עשרמתלשרת הןהדברות‬

‫במדרשש‬
‫ו‪/‬ב‪-‬‬ ‫החכ‬
‫ת‬ ‫ביוהתםמד‬
‫בב‬‫אותיות‪ .‬זן דריש על ב‬ ‫טע'‬ ‫םט)ו‬

‫מרכ‬ ‫במטשה‪.‬‬ ‫אין דורשין‬ ‫משום‬ ‫חן הלקאירו‬ ‫ובאות ז ככי‬ ‫וקוטקוטעוהעה‪..‬‬ ‫שת‬
‫ת‬ ‫בש‬
‫וב‬‫שו‬
‫מש‬‫מ‬
‫זאת‬ ‫דרשה‬ ‫כל‬ ‫חסרה‬ ‫ובכ"ק‬ ‫א'‬ ‫ובכהיי‬ ‫ה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫שין במעשה‬ ‫אי |‬ ‫ם‬ ‫משי‬
‫רק‬ ‫אינו‬ ‫זה‬ ‫שדיא‬ ‫גיל‬ ‫שם‬ ‫הגיגה‬ ‫|מבע'‬ ‫ובר ם שם‪.‬‬ ‫ועיב‬ ‫ו"ב ע‬ ‫ע' הגיגה‬ ‫(מא)‬ ‫א' א'‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫(ם ) עי' פי' הראב"ץ‬
‫והוא‬ ‫שס‪.‬‬ ‫ע' ב'ר‬ ‫מג)‬ ‫גזה'ק‬ ‫בשם‬ ‫זה‬ ‫כעין‬ ‫שם‬ ‫ווסף‬ ‫ובעץ‬ ‫פיי‬ ‫פ"א‬ ‫פיד‬ ‫ב'ר‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫הגמרא‬ ‫בדברי‬ ‫אחר‬ ‫פירוש‬
‫בתוספות‬ ‫שם‬ ‫חגיגה‬ ‫וע'ץ‬ ‫\וג'‪.‬‬ ‫פ'ב‬ ‫ההורה‬ ‫וסודי‬ ‫והלכות‬ ‫פכ"ו‬ ‫ומרג ח"יב‬ ‫סי"א‬ ‫פיב‬ ‫ע' ביר‬ ‫(מך)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ר' ושמעאל‬ ‫דברי‬
‫פי'ג‬ ‫פרר"א‬ ‫ע'‬ ‫(מה)‬ ‫פיד‪.‬‬ ‫עה"ת‬ ‫וברש'י‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫ואת‬ ‫דיה‬
 ‫‪1‬‬ ‫הנחל‬ ‫בראשית‬ ‫מררש‬ ‫‪01‬‬
‫שלום וטל שעתיר הקביה להחיות בו מתים לעתיר‬ ‫וילון אינו משמש כלום אלא שמוציא שהרית‬
‫ק ומשפט מכון כסאך‬
‫ומשפט מניןצשרנ'‬ ‫לבוא‪ ,‬צדק‬ ‫ומכניסערבית ומחדש בכליום תמיד מעשה בראשית‬
‫(תחלים פיש ט'ו)‪ .‬צדקה =וגנזי ברכה ‏ מנ' שנא' ישא‬ ‫שנאמר‪ .‬הנוטה ‏ כדוק שמים (ישעיה מי כ'ב)‪ ,‬רקיע‬
‫מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו (שם כיד ח)‪ ,‬ננזי‬ ‫ברכת‬ ‫שבו כוכבים ומזלות ואין מאירין לעולם שנא' ויתן‬
‫גנזי‬ ‫חיים ‏ שנאמר כי עמך מקור חיים ‪(-‬שם ליו ה‬ ‫א' ''ז)‪,‬בשחקים‬ ‫אותם אלחים ברקיע השמים ‪-‬‬
‫שלום שנא' ויקרא לו ה' שלום (שופטים | כיד)‪,‬‬ ‫רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים לעתיד לבוא‬
‫רוהות ונשמות שעתתידין להיברות ‏ שנא' כי רוח מלפני‬ ‫ומעל ודלתי שמים פתה וימטר‬ ‫שנא' ויצו שחקים‬
‫יעטף ונשמות | אני עשיתי (ישעיה נ'ז ט'ז)‪| .‬ונשמתן‬ ‫עליהם ‪-‬מן לאכול (תחלים ע'ח כ'ב כ'ג)‪ .‬זבול‪ .‬שבו‬
‫שלצדיקים שנא' והיתה גפש אדוני צרורה בצרור‬ ‫ירושלים ובית המקדש ובו מזבה בנוי ומיכאל השר‬
‫(חיים (שמואל אי ב'ה ב'ט)‪ .‬מל שעתיד הקביה לההיות‬ ‫הגדול עומד = ומקריב עליו ‏ קרבן שנא' בנה בניתי‬
‫בו מתים שני גשם נדבות תניף אלהים (תהלים פיח '')‪,‬‬ ‫בית ‪( 0 0‬מלכים א ח' ו'ג)‪ ,‬ומני |לן דאיקרי‬
‫מנין שנק‪-‬א שמים שנאמר‪ .‬סלו לרוכב בערבות‬ ‫וראה מונול קרשך‬ ‫הבט‬ ‫דכתיב‬ ‫שמים‬
‫ל'ג כ'ה)‪,‬‬ ‫בעז הר‬ ‫שמים‬ ‫רכב‬ ‫ה')‪ ,‬ונאמר‬ ‫שם‬ ‫(שם‬ ‫כתות שלמלכי‬ ‫כתו‬ ‫(ושעיה ס'ג ט')‪ .‬מעון |שבו‬
‫ר' יהורה אומר כולן שני רקיעים הן שנאי הן להי‬ ‫השרת שאומרין | שיר‪₪‬ה בלילה ודוממין ביום שנאמר‬
‫אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה‬ ‫(ת זלום מ"בט')‪,‬‬ ‫עמו‬ ‫ובלילה שירי‬ ‫הי חסדו‬ ‫יציה‬ ‫יומם‬

‫(דברים ' "ד)‪( .‬מו) ואת ה א ר ץ‪ .‬רתבגנן שבעה‬ ‫בעולם הזה‬ ‫אמר ר' שמעון בן לקיש העוסק בתורה‬
‫ארצות ברא הקביח ואלו הן אריץ‪| .‬אדמה‪ .‬ארקא‪.‬‬ ‫שהוא דומהללילה הקביה מושך עליו הוט שלחסד‬
‫תבל‪ .‬‏ הלד‪ .‬ארין למטה מכולן‪.‬‬ ‫הרבה‪| .‬יבשה‪.‬‬ ‫בעולם הבא שהוא דומה ליום שנאי יומם יצוה הי‬
‫למעלה מארין התחתונה תהום‪ .‬למעלה מתהום תהו‪,‬‬ ‫הפרו‪| .‬ומני לן דאיקדי מעון שמים שנא' השקץיפה‬
‫למעלה מתוהו בוהו‪| .‬למעלה מבוהו ים‪| .‬למעלה‬ ‫מןהשמים (דברים כ'ו ט'ו)‪ ,‬מכון שבו‬ ‫ממעון קדשך‬
‫מים‪ .‬מים‪| .‬למעלה ממים |אדמה‪ .‬ובאדמה גדולתו‬ ‫ברד עליות טללים‬ ‫שרוים אוצרות שלג ואוצרות‬
‫שליוצר בראשית שנא' אל תיראי אדמה גילי ושמחי‬ ‫וחדרים שלסופה‬ ‫ועליות אגלים ומערות שלקיטור‬
‫כי הגדיל ה' לעשות‪( ,‬יואל ב" כ'א) למעלה מאדמה‬ ‫וכולן דלתותיהן אש ומטטרון השר הגדול ממונה‬
‫מתהו בהו‪.‬‬ ‫למעלה‬ ‫תהו‪ .‬‏‬ ‫מתהום‬ ‫למעלה‬ ‫תהום‪ .‬‏‬ ‫עליהן שנא' פתח ה' את אוצרו ויצא את כלי זעמו‬
‫למעלה מבהו ים‪ .‬למעלה מים מים‪ .‬למעלה ממים‬ ‫(ירמיה ג'‪ .‬כ'ה)‪ .‬והני ברקיע איתנהו והא בארעא איתנהו‬
‫מות ושעו‬
‫ייר‬
‫ארקא ובארקא ‏ ניהנם ‏ פתוחה‪ .‬ושערי‬ ‫דכתיב הללו את ה' מן הארץ אש וברד שלג וקיטור‬
‫צלמות ובאר שחת וטיטחיון ואבדון ושאול רשעים‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫ז')‬ ‫קמ"ח‬ ‫(תהלוםם‬ ‫דברו‬ ‫עושה‬ ‫סערה‬ ‫רוח‬

‫שבה מלאכי חבלה משמרין את נשמתן שלא יאבדו‬ ‫והורידן‬ ‫רחמיםם‬ ‫דויר‬ ‫עליהן‬ ‫ביקש‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫יהודה‬

‫שנא' כרנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא‬
‫לא עבדו ‏ "בדו מארעא ומתהות שמיא אלה‬
‫(ירמיח ו' "א)‪ .‬ניהנם ארכו מהלך ‏ שלש מאות שנה‬
‫מאות שנה‪ .‬למעלה מארקא‬ ‫ורחבו מהלך המש‬
‫תהום‪ | .‬למעלה מתהום תהו‪ = .‬למעלה מתהו בהו‪,‬‬
‫למעלה מבהו ים‪ .‬למעלה מים מים‪ .‬למעלה‪ .‬ממים‬
‫חרבה‪ .‬ובהרבה ‏ יאורים | וכל אגמים שנאמ" ונתתי‬
‫יארים הרבה (יחזקאל ל' י'ב)‪ .‬למעלה מחרבה תהום‪,‬‬
‫לארץ שנאמר כי לא אל חפיץ רשע אתה לאינורך‬
‫לן דאיקרי שמים רכתיב ואתה‬ ‫רע (שם ה' ה)‪.‬ומני‬
‫תשמע מכוןו (מלכים ‪ /‬ח' ל'ט)‪ .‬ערבות שבו‬
‫צרק וצרקה וחן ומשפט וגנזי ברכה ונשמות ורוהות‬
‫שעתידין להיברות ונשמתן שלצדיקים‪ .‬ומלאכי אימה‬
‫ומלאכי יראה ומלאכי ‏ רעש ומלאכי רעדה ומלאכי‬
‫רתת ‏ ומלאכי =זיע ומלאכי הבלה ומלאכי בהלה‬
‫ומלאכי חלחלה ומלאכי נערים ומלאכי רחמים ומלאכי‬

‫(מו) עיי חגיגה ו'ב‪ .‬ע'ב ודיס שם ופסיקתא דר"כ קניד עב והערות שם‪.‬‬
 ‫‪02‬‬ ‫הגדול‬ ‫בראשית‬ ‫‪ 5‬התש‬ ‫‪71‬‬

‫הטיסה‬
‫תולת‬
‫אמור‬
‫וני‬
‫רר‬
‫כ‪-‬נ‪0‬לודי בצלים וכל אחר ‪-‬מהן[ יש ב‬ ‫למעלה‬ ‫למעלה מתהום תהו‪ ,‬‏ למעלה מתהו בהו‪.‬‬
‫לפי מה שהשפיע לו הקכ'ה מ הטוב והרשהו‬ ‫מבהו ים‪ .‬‏ למעלה מים מים‪| .‬למעלה ממים יבשה‬
‫ל יעוושיורות ואייין ד דבברר רערע יורד מ הלפמיועלה‪ .‬וכן הארי‪-‬ן‪ " .‬יש‬ ‫והוא‬ ‫לו הים‬ ‫אשר‬ ‫שנא'‬ ‫ומעינות‬ ‫נהרות‬ ‫וביבשה‬
‫וכל שחו‬ ‫אומר שהיא נופין [ תמחחלטקריוןל חדרבוורקיירן כזוה בריזטה‬
‫ררוור‬ ‫|‬ ‫למעלה‬ ‫‪:‬‬ ‫ה'‬ ‫צ"ה‬ ‫תהלים‬ ‫יצרו‬ ‫וחיר‬ ‫ויבשת‬ ‫עשהו‬
‫מעכרה‬ ‫ו‬
‫שהכס‬
‫‪.=<|=₪ 0‬‬
‫ממנה‪.‬‬
‫‪0--‬‬
‫יוצא אלא‬ ‫רע איגו‬
‫‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫דבר‬ ‫וכל‬ ‫והשהתה‬
‫ווישוו‬ ‫מיבשה תהום‪ .‬למעלה מתהום תהו‪ .‬למעלה מתהו‬
‫זוין והכל נפסרין לה ואין מקשין בהגדה (מה)‪.‬‬ ‫בהו‪ ,‬למעלה מבהו ים‪ .‬למעלה מים מים‪ .‬למעלה‬
‫תיררי‬ ‫‪-- .‬י‪.‬‬ ‫(‪-‬ף‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪ֶ-‬‬ ‫וי')\‪,+‬‬ ‫ב)‬ ‫ווברהת‪-‬רל‬ ‫יושביההזן‪..‬‬ ‫וכל‬ ‫ונבעות‬ ‫ובתב‪ 5‬הרים‪.‬‬ ‫תבל‪,‬‬
‫><‬ ‫ושוו|(‪+‬‬ ‫ווה‬ ‫נוו‬ ‫!ו‬ ‫[‬ ‫הא‬ ‫‪-‬‬
‫מאי טעמ‬ ‫פתח תחלה‬ ‫בשמים‬ ‫שלש מאות המשה וששים מיני בני אדם שיש להן‬
‫במלי דחשמיא‬ ‫פתח‬ ‫ברישא‪.‬‬ ‫דארין‬ ‫מליה‬ ‫מפריש‬ ‫קא‬ ‫ש ותין‬ ‫כשהן‬ ‫רגלים‬ ‫וארבע‬ ‫ידיםם‬ ‫וארבע‬ ‫ראשים‬ ‫שני‬

‫אמישול‬ ‫ישמעאל‬ ‫רי‬ ‫דבי‬ ‫הנא‬ ‫דארעא‪,‬‬ ‫במלי‬ ‫ומשתעי‬

‫שותין כשנים וכשהן מהלכין מהלכין כשנים וכולם‬
‫לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמ‪-‬‬
‫|‬
‫צדיקים גמורים שני להי האריץ ומלואה תכל ויושבי‬
‫השכים‬ ‫למהר‬ ‫על פתחי‪.‬‬ ‫השכימו ‏‬ ‫לעבדיו למחר‬ ‫בה (שס כ'ד א') למעלה מתבל תהום‪ .‬למעלה מתהום‬
‫למי‬ ‫למ משבה‬ ‫על פתחו‪.‬‬ ‫ונשים ‏‬ ‫אנשים ‏‬ ‫ומצא ‏‬ ‫מחהו בהו‪ .,‬למעלה מבהו ים‪ .‬למעלה‬ ‫בהו‪ ,‬למעלה‬
‫שאין דרכו ‪ -‬ים והקדים (מ ט)‪ ,‬ד'א לפי שהשמים‬ ‫ו‬ ‫מים מים‪ .‬למעלה ממים חלד‪.‬‬
‫גלמן שווה וצירה אחת לכולן לפיכך לא צריך לפרשן‬ ‫ואי‬
‫שנא‬
‫ייריח‬
‫טובים‬
‫דר‬
‫ומעשים‬
‫י‬
‫שמים‬
‫‪-‬‬
‫ויראת‬ ‫ותורה ותשוב‬
‫אלא קראן בשמן בלבד‪ ,‬אכל הארץ היתה נולם‬ ‫חלד‬
‫‪1‬‬
‫יושני‬ ‫‪35‬‬
‫‪223 -‬‬
‫חשויירי‬
‫הארה‬
‫חיופית ‏‬
‫הקשישם‬
‫כל‬ ‫זאת‬ ‫שמעו‬
‫‪-‬‬

‫אחר ואין לה צורה כלל ולא היתה נראית לעיני‬ ‫בהלד‬ ‫ממתים‬
‫הי ממ‬ ‫ה'‬ ‫ידד‬ ‫מטתים ‏‬
‫מנ‬ ‫אומר‬
‫ואומר‬ ‫ב')‪.‬‬ ‫מ'ט‬ ‫(ושם‬

‫]‬ ‫אלא לעין הלב באלבמד‪ .‬ההיא ניכרת לפי שראיית‬ ‫תלויה‬ ‫(ושם יז ד')‪ ,‬איין התחתונה ‏‬ ‫חלקם בחיים‬
‫העינים אינה |"נופלת אלא על נולם וצורה‪ .‬מה ;ע'ששה‬ ‫בשערה וקשורה בכפית אדמה‪ ,‬ואדמה תלויה בשערה‬
‫ברא לה ארבע צורות וקבע כל צורה מהן‬ ‫הקביה‬ ‫וקשורה בכפות ארקא‪ .‬וארקא זלויה בשערהוקשורה‬
‫נלמה עד שנעשית ארבעה גלמים בארבע‬ ‫במקצת‬ ‫בכפות חרבה‪ .‬וחרבה תלויה בסערה וקשורה בכפות‬
‫ואין צורת אחד מהן דומה לחבירו‪ .‬צורה‬ ‫צורות ‏‬ ‫יבשה ויבשה תלויה בסערה‪ .‬וקשורה בכפות‪ .‬תבל‪,‬‬
‫צורת האש נתחברה כמקצת גולם זה ונהוה‬ ‫ראשונה‬ ‫ותבל תלויה בסערה וקשורה בכפות חלד‪ .‬והלד‬
‫נתחברה‬ ‫רוח‬ ‫צורת‬ ‫שנייה‬ ‫צורה‬ ‫האש‪.‬‬ ‫וה‬ ‫ניהן‬ ‫מ‬
‫תלויה ‏ בסערה וקשורה בכפות וילון‪ ,‬‏ וילון תלוי‬
‫רה‬
‫ורוו‬
‫תטיף וי‬
‫הרוה‬
‫שיר‬
‫ששלנוון‬
‫תי‬
‫וכרווהי‬ ‫זה‬
‫הלס‬ ‫במ‬
‫‪₪‬‬ ‫סערה וקשור |בכפות רקיע‪= .‬ורקיע תלוי בשערה‬
‫יוור‬ ‫זה‬ ‫יוות‬ ‫חשה‬ ‫ב‬ ‫נתחברה‬ ‫המים‬ ‫צורת‬ ‫שלישית‬ ‫וקשורין‬ ‫תלויין בסערה‬ ‫ושחקים‬ ‫שחקים‪.‬‬ ‫וקשור בכפות‬
‫וו‬ ‫הו‬ ‫‪₪‬‬ ‫קרו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬י‬

‫משניהן ‏ נוף‪ .‬המים‪= .‬צורה |רביעית ‏ צורת |הארי‬ ‫בכפות‬ ‫וקשור‬ ‫|לוי בסערה‬
‫כפות ‏ זבול‪ ,‬‏ וזכול ת‬
‫הארין‪.‬‬ ‫זהברה במקצת גולם זה ונהוה משניהן נוף‬ ‫מעון‪ .‬ומעון תלוי בסערה וקשור בכפות מכון‪ .‬ומכון‬
‫נמצאו ארבעה נופין מוחלקין זה למעלה " מזה‪ ..‬וכל‬ ‫זלוי בסערה וקשור בכפות ערבות‪ .‬וערבות קשור‬
‫*ת שלמטה‪ .‬ממנו מכל רוחותיו כמו‬
‫אחר מהן מקיףא‬ ‫סערה ותלוי בזרוע ‏ ימינו שלהקב"ה שנא' ומתחת‬
‫יחשרי‪,‬‬ ‫והאדי‪:‬‬ ‫‪ -‬רשה‬ ‫לכדן צר‬ ‫ו‪5‬ו‪5‬‬
‫הארין‬ ‫תהו‪,‬‬ ‫היתה‬ ‫ן‬ ‫ואו‬ ‫לפרשו‬ ‫צרך‬ ‫ימי‬ ‫עמודי שמים‬ ‫(דברים ל'ג כ"ז) ואומר‬ ‫עולם‬ ‫זרועת‬
‫מכולן‬ ‫כבידה‬ ‫שהארין‬ ‫הכת'‬ ‫מגיר‬ ‫ובהו‬ ‫‪-‬‬ ‫היתה‬ ‫מאי‬ ‫ירופפו ‏ ויתמהו‬
‫(איוב כ" "א) | (מז)‬ ‫מנערתו‬
‫‪,‬‬
‫יכישה‬ ‫שהיא‬
‫ו"‬
‫וטבעה‬ ‫הכל‬
‫ולפי כך היא סזתתה תמון‬
‫‪.‬וו‬ ‫נפקא לן מיניה דהאי אנדתא לומר לך שהגלגלים‬
‫ובהו‪| ,‬מאי תהו זו קו‬ ‫אינן נוף אחד אלא נופין מחלקין דבוקין זה בזה | וקרה‪ .‬ולמעלה סמנו תהו‬

‫אחר וע'ע בתי מדרשות לה' ווערטהוומער בות א‪,‬‬ ‫כונן וספר רזיאל‪ .‬אבל בשינוים רבום‪ .‬וסדר‬ ‫מז) ע' כעין זה במדרש‬
‫בסדר רכה דבראשות דריי כה'ג‪ .‬ועיע פדריא פי"ח‪( .‬מח) צ'ע ועיי הלכות וסודי התורה פ'ג‪( .‬מט) ער חגינה חב ע'ב‬
‫ברישא‬ ‫מפרש מילי דעלסא‬ ‫הנירס‬
‫הב‬
‫בטד‬
‫בער‬
‫בדי'ס‬
‫בר‬
‫טוד‬
‫עד‬ ‫ש‬
‫וט'ש‬

‫‪6‬‬
‫פ‬
‫‪0‬‬ ‫הגדול‬ ‫ל‬
‫בראשית‬ ‫דרש‬ ‫‪19‬‬

‫את ר' מאיר אמר לו חיאך‪ .‬נבראת‪ .‬הארין אמר לו‬ ‫‪0‬‬ ‫יוצא‬ ‫ירוק המקיף את העולם כולו ‏ וממנו‬
‫ו‪-‬רי ו אדם שאינו בקיבדברים הללו‪ ,‬אלא לך אצל‬ ‫ומשוקעות על פני‬ ‫ומאי בהו אלוהאבנים ה ‪-‬‬
‫אבא יוסי הבנאי שהוא עומד על הקוריא אמור לו‬ ‫תהום שמביניהן יוצאים המים שנא' ונטה עליה קותהו‬
‫שאלה אחת יש לי לשאול אותך הלךאצלו ואמר‬ ‫ואבני בהן‪ .‬ישעיה ל'א ו"א)‪ .‬וכן צורת המים המקיף‪ .‬את‬
‫לו אמר‪ .‬איני יכול לירד אצלך שאני שכיר אלא‬ ‫וה שך על פנ‬ ‫דכת'‬ ‫והן הנקראין תהום‬ ‫הארין‬
‫מה אתה מבקש אמר לו האיך נבראת ‪0‬‬ ‫שאל‬ ‫ה‪ .‬וטבעןען קיים להים‪ .‬ולמעלה מהן גוףהרוח‬‫ום‬‫ת‬
‫לו נטל הקב'ה עפר שלשלג שתהת כסא הכבו‬ ‫אמר‬ ‫ים מרהפת על פני המים‬ ‫דכת' ורוה‬
‫מלים מיד נעשית ארץ‪ .‬ואותן צרורותז קטנות‬
‫ע‬ ‫וזרק‬ ‫מלמד שהוא =סמוך| למים וטבען הם לח‪ .‬ולמעלה‬
‫באותו עפר‪ .‬נעשו הרים ובקעות שנא' בצקת‬ ‫‪5‬‬ ‫ממנו גוף האש דכתיב והשך על פני תהום‪ .‬‏ ואין‬ ‫וום‬ ‫חמוי‬

‫‪9 ,‬‬ ‫‪ 6‬מ‬ ‫‪₪‬‬

‫ורגבי‬
‫ה‬
‫ל'ח‪ .‬ליח \ אלו מים‪.‬‬ ‫(איוב‪.‬‬ ‫עפר למוצק‬
‫‪,‬‬ ‫השך אלא אש דכת' כל השך טמון לצפוניו תאכלהו‬
‫אלו הרים וגבעות‪ ,‬ידובקו (שס שם)‪ ,‬שָמִיהם |נדבקו‬ ‫ויהי כשמעכם את‬ ‫ואום'‬ ‫אש לא נופח (איוב כ' כ'ו)‪,‬‬
‫כי לשלג ואמר הוה‪ .‬ארין (שם ליז ה (נג)‪,‬‬ ‫שנא'‬ ‫הקול מתוך החשך (רברים ח' כ')‪ .‬ואומ' ודבריו שמעת‬
‫מ רהפת‪ .‬לפי שהרוה אינו יוצא‬ ‫ם‬
‫יה‬ ‫ורוח אל‬ ‫מתוך האש (ששס ד' ל'ו)‪ ,‬ולמה נקראת האש השך‬
‫אלא מלפניו וברשותו (נד)‪ ,‬וכןהוא אומר ורוח נסע‬ ‫כמו‬ ‫לפי שאינה מאירה שהיא שהורה ואנו אדומה‬
‫מאת ה' (במדבר י'ח ל'א) ואומר וה' הטיל רוח גדולה‬ ‫האש שבידינו ואלו היתה מאירה היה האויר נראה‬
‫ה' עובר ורוח‬ ‫והנה‬ ‫ואומר‬ ‫אל | הים (ינח א' די)‬ ‫אש דולבלולה; ופנ זה נקראת חושך וטבעה‬
‫נדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים (מלכיםאיו"ט י"א)‬ ‫הם יבש והיא קלה מכולן לפי כך היא למעלה מן‬
‫ואומר ‏ כי רוח מלפני יעטף ונשמות אני עשיתי‬ ‫הכל וכולן גופים מתים הן‪ ,‬ובסביבת הגלגלים הן‬
‫(ישעיה נ'ז ט"ז) ואמר ר' | יהושע בן קרחה בשעה‬ ‫נהוין ונפסדין ונברא |מהן כל הנבראין למטה מן‬
‫שהרוח יוצא הקב"ה משברו בהרים ומנשלו בגבעות‬ ‫הרקיע ממיני מתכות ומיני צמחים ומיני נפש חיה ומין‬
‫הה"ד‪ .‬כי‬ ‫תזיק |את בריותי‬ ‫לו הזהר שלא‬ ‫ואומר ‏‬ ‫האדם ואינן ו מעשיהן ולא בוראן ואין לההןן אלא‬
‫רוח מלפני יעטף ונשמות אני עשיתי‪ .‬למה בשביל‬ ‫טבע שנטבע בהן וכוחות הנלג גלים‪ +‬ועליהן אמר יחזקאט‬
‫נשמות שעשיתי שלא יזיקן‪| .‬מאי ‏ עטוף לישנא‬ ‫תהן‬ ‫)דא‬ ‫כי רוה ההיה באופנים !‬
‫דשלהו ויי הוא דרכתי בהתעטף עלי נפשי יונה בי ח')‬ ‫ובהו מלמד שהיתה הארין תוהה ובוְקָה אמרה‪ .‬אני‬
‫רוח אלהים‪( .‬נה)‪,‬‬ ‫לכך נו‬ ‫והעליונים נבראו |כאחד העליונים היים ‏ והתחתונים‬
‫‪ 0‬ויאמפר אלהים יהי אוךר תניאאמר רי‬ ‫רבן נמליאל‬ ‫אחד שאלאת‬ ‫מתים (נא) פלוספוס‬
‫יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו‬ ‫שמצא סימנין‬ ‫אמר לו אלהיכם צייר גדול הוא אלאא‬
‫ביום הראשון ואלו הן שמים וארץ תהו ובהו ורוח‬ ‫לסייעו‪ ,‬אמר לו ומה הן אמר לו תהו ובהו הושך‬
‫ואור וחשך ומים ומדת היום‪ .‬ומדת חלילה‪ ,‬שמים‬ ‫ווממים ורוח ותהום‪ ,‬אמר ליה תיפוח רוחיה דההוא‬
‫אלה' את השמים‬ ‫ברא‬ ‫וארין מנ' רכתיב בראשית‬ ‫נוברא כולהו כתיב בהו יצירה דכתיב ונטה ע|ליה‬
‫תהו ובהו והשך דכתיב והאדץ‪ .‬היתה‬ ‫ואת הארץ‪,‬‬ ‫בהו (ישעיה ליא "א) וָכת' יוצר אור‬ ‫קו תהו ואבני‬
‫(שם‬ ‫הושך‬ ‫ובורא‬
‫תהו ובהו והשך על פני תהום‪| .‬רוח ומים דכתיב‬ ‫השמים‬ ‫שמי‬ ‫וכת'י הללוהי‬ ‫‪0‬‬ ‫מ"ה‬

‫ורוח אלהים מרחפת על פני המים‪ .‬‏ אור דכתיב‬ ‫והמים אשר מעל השמים‪ .‬למה כי הוא צוה ונבראו‬
‫וואמר‪ .‬אלהים יהי אור‪| ,‬מדת | היום ומדת הלילה‬ ‫(תהלים קמ'ח ה)‪( -‬נב) תנו‪ .‬רבגן שאל אבדומוס הגרדי‬

‫פ"ב‪.‬‬ ‫פ'ב‪.‬‬ ‫עי' ב"ר‬ ‫התורה פ'ב ה"ג ופיג‪ .‬ה"י ופ'ך ה"א‪ ,‬ב' ג ‪:‬ד' והי ומו'כח'ב פ'ל וחגוגה ויב‪ .‬ע'א‪.‬‬
‫(נא)‬ ‫עי' וסודי‬ ‫‪₪‬‬

‫פ"ג‪.‬‬ ‫פרר"א‬ ‫וע"ע‬

‫'‪,‬‬ ‫מהרז"וו שם‪.‬‬ ‫שם כ'ט וע"ע בהגהות רד"ל שם אות ט'ו‪( ..‬נג) עי' ש'ר פי'ג ס'א ובפירוש‬ ‫(כב) עו' ב"ר‬

‫ננדד)) עעי'וי מן"נ מו"נ חחיירב פיל‪( .‬נה) עו' ב'ר פכיד פ'ך ובניש ובפרט בירושלמי ברכות ו'ג ע'ג‪.‬‬
 ‫כ‬
‫‪₪‬‬
‫‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫ש ‪9‬‬
‫פא‬
‫| |תו‬ ‫בראשית‬
‫‪.‬י‪-.‬‬ ‫‪-‬‬
‫מדרש‬ ‫‪|12‬‬

‫‪-‬י‬
‫‪.‬י‪-.‬‬
‫=‬
‫כפו‬
‫‪-‬‬
‫‪(--‬‬ ‫ב‪:‬‬
‫‪:‬‬ ‫ד וירא אלהים את‬ ‫ואור יום ראשון‬ ‫‪.‬‬ ‫אה‬ ‫יום‬ ‫בקד‬ ‫ויהי ערב ויהי‬ ‫דכתיב‬

‫מאי כי טוב ראה אותו שהוא טוב‬ ‫אתם‬ ‫ויתז‬

‫|‬
‫דכתיב‬
‫‪- 8-3‬‬
‫נברא‬ ‫ביוס | הרביעי‬
‫יי ‪-‬ע‬
‫והלא‬ ‫נברא‬

‫לעולם שנא' ומתוק האור וטוב לעינים לראות את‬ ‫ויהי ערב ויהי בקר יום‬ ‫וכת'‬ ‫אלהים ברקיע השמים‬

‫(קהלת "א ז') (נה)‪ .‬ד'א וורא אלהים אמר ר‬ ‫השמש‬ ‫==‬ ‫ג‬ ‫עו‬ ‫‪9‬‬
‫ב‬
‫א‬
‫אקא‬ ‫‪3‬ב ‪20‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪₪‬עק‬

‫גברא האור שנא'‬ ‫אליעזר אפילו בשביל צריק אחד‬ ‫ד‬

‫מסים‬
‫‪--‬‬
‫בו‬
‫‪-‬ה‬ ‫=‬
‫ומביט‬ ‫צופה‬
‫=‬‫ו ‪₪‬‬
‫אדם‬ ‫היה‬
‫וו‬
‫ראשוז‬
‫‪-‬‬
‫ניום‬
‫‪-0-4‬‬ ‫'‬
‫ו‬
‫‪₪4‬‬

‫וירא אלהים את האור כי טוב וכת' אמרו צדיק כי‬ ‫וי‬

‫דו‬
‫איפ'וי‬
‫באנשי‬
‫רי‬ ‫‪-‬ר‪-.-ִֶ9‬‬
‫הקב"ה‬ ‫שהסתכל‬
‫‪7₪‬‬ ‫‪%7‬‬ ‫ורהווה‬
‫וכיון‬
‫סופו‬
‫סופו‬
‫יי"‬ ‫תכ‬
‫הע לם ועד‬
‫עו‬

‫כבדל אלהים נין‬ ‫טוב (ישעיה ג' ") (נט‬ ‫ץ‬ ‫=ן‬ ‫יי‬
‫שמ;‬
‫וו‬
‫וראה‬
‫|‬
‫הפלנה‬
‫‪.‬ו‬
‫דור‬ ‫ובאנשי‬ ‫המבול‬
‫'‪=-‬י‪.‬‬

‫גמר רי יהודת‪ :‬בירי‬ ‫ןה‬ ‫הואיטם ב‬ ‫ליח ט"ו)‪,‬‬ ‫(איוב‬ ‫אורם‬ ‫וימנע מרשעים‬ ‫ונגזו מהן שנאי‬ ‫עמר‬

‫יפה ואומ' זו לבני‬ ‫שמעון כאדם שהוא‬ ‫אלהים‬ ‫ודא‬ ‫שנא'‬ ‫לבא‬ ‫לעת ‪,‬י|ר‬ ‫ם‬
‫אק‬
‫צודיקי‬ ‫ל‬
‫‪ -‬כ‬
‫ו‪-.‬לומי ו‪-‬ולוו‬

‫וזרעו‬ ‫נטלו‬ ‫האור‬ ‫אותו‬ ‫כשראה‬ ‫כך הקביה‬ ‫פלוני‪.‬‬ ‫שנאמ‬ ‫צריקים‬ ‫אלא‬ ‫טוב‬ ‫שאין‬ ‫כי טוב‬ ‫האור‬ ‫את‬
‫לצריק והיייורי‬ ‫אור זרוע‬ ‫לצריקים לעתיד לבוא שנא'‬ ‫צור‬ ‫ידטך ה פודאה‬ ‫ה‬ ‫נ'‬ ‫|סטטוה‬ ‫מיר‬ ‫הרי‬ ‫צטריה ‏‬ ‫אפרי‬
‫‪.‬‬ ‫‪9‬וו‬ ‫=‬ ‫ין‬ ‫=‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪/‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫=‬

‫לב שמחה (תהלים צ'ז לא)‪ ,‬ועליו אמר דוד‪ .‬רבונו‬ ‫ישמה‬
‫‪--‬ן‬
‫אוד ‪-‬צידיקים=‏‬ ‫שמחוו ש‪-‬נ‪2‬א'‪.‬‬ ‫נ‪.‬נווז ‪.‬לצבידיקץים‬ ‫שהוא‬

‫שללעעווללםם האיר לנ‪4‬ו מאותו האור ר שנ שאנ'שי אל >ם ה' וי‪.‬אר‬ ‫ו‬
‫ראישוז‬
‫משרו ג' טי ‪ .‬ככתנאתיינא יי אאןור שברא הזכקבב""הה‪ .‬ב‬
‫ביום‬

‫לנו (שם קייח כ'ו) אמר לו הקביה אינה שלעכשיו‪,‬‬

‫‪0‬‬ ‫‪-‬‬ ‫[‬ ‫‪-‬‬ ‫ר"זךץ‬ ‫רוה ‏‬ ‫("את‬ ‫‪.‬‬
‫היה אדם צופה ומביט בו מסו וף העולם ועד סופו‬
‫אמר לפניו רבוני אימתי הוא בא‪ .‬אמר לו כשניע‬ ‫דברי ר' יעקב‪ .,‬וחכמים אומ' הן הן מאורות שברא‬
‫ציון מיד קומי |אורי כי בא אורך‬ ‫הקץ ונבנתה‬ ‫קב'ה ום‪ .‬ראשון‪ .‬אלא נתלו‪ .‬עד יום‪ .‬רביעי‪ .‬שנאי‬ ‫ו‬ ‫ו‪-\0‬‬ ‫‪4‬‬

‫לפניו‪ .‬רבוני ואומות העול םם רואין‬ ‫‪ '5‬א')‪ .‬אמר‪.‬‬ ‫(ושעיה ‏‬

‫ויתן אתם אלהים ברקיע השמים (גו)‪| .‬ד'א ויאמר‬
‫|הוואה‪ .‬נעשה אור לושדאה וחש‪-‬‬ ‫רו לאי אלא‬ ‫אמר‬ ‫‪-‬בו‬
‫אלהים יהי אור אמ‪ '9‬ר' הייא מתהלת ‪-‬בריתו שלעולם‬
‫אריו‬
‫א ן‬
‫וכפה‬
‫‪9>-‬‬
‫=כי הוניה |היחששןך‬ ‫שנ ‪-‬א'‬ ‫העוועלרם ‏‬ ‫לאומות‬ ‫בכני‬ ‫ובנוי‪,‬‬ ‫וחרב‬ ‫בנויי‬ ‫המקדש‬ ‫בית‬ ‫הקב"ה‬ ‫צפה‬
‫ורצר‬
‫קוו‬
‫ורוד‬
‫‪1‬‬
‫‪..,‬‬ ‫ו‬
‫דו‬ ‫הו‬
‫כו‬
‫וקלדה‬
‫ורה‬
‫ועליד‬
‫|‬
‫וער‬
‫לאמים‬
‫=‬ ‫‪%9‬‬
‫ייורֶת‪5‬‬
‫‪7-7‬‬ ‫בראשית ברא אלהים וכת' לנטע שמים וליסד ארין‬
‫(ם)‪.‬‬ ‫ב')‬ ‫שם‬ ‫שם‬ ‫והאר‬ ‫והרב‬ ‫טיז‬ ‫ג'א‬ ‫(ישעיה‬ ‫אתה‬ ‫עמי‬ ‫לציוז‬ ‫מר‬ ‫ול‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬וו‬ ‫> |‬
‫גני אור‬ ‫יום‪,‬‬ ‫לאור‬ ‫אלהים‬ ‫ויקרא‬ ‫ה)‬ ‫ה ‪:‬יתה תהו ובהו‪ .,‬ובנוי ויאמר אלהים יהי אור ויהי‬
‫כתיב‪ .‬ויקרא אלהים ונבי חשך כתי‬ ‫אור וכת' קומי אורי כי בא אורך (שם סי א))‪ .‬וכן‬
‫רר א לילה‪ ,‬מכאן שאין הקב"ה מזכיר שמו על הרעה‬ ‫הוא אומר מגיר מראשית אחרית (שם מז ")‪ .‬הגיר‬
‫אלא על הטובה וכן אמר דור כי לא אל חפץ רשע‬ ‫מיצירת |העולם שעתיר להיות בנוי וחרב =ובנוי‪.‬‬
‫אתה לא ינורך רע (תהלים ה' ה')‪ .‬בוא וראה כשברא‬ ‫ריש לקיש אמר אף שעבור מלכיות דכתיב‪ .‬והארץ‬
‫קביה ארם וחוה ‏ ובירכן הזכיר שמו ויברך אתם‬ ‫היתה תהו זו מלכות בבל שכת' בה ראיתי את הארין‬
‫אלהים (בראשית אי כיח) וכשבא לקללן לא הזכיר שמו‬ ‫(ירסיה ד' כ'ג) וובבההוו זו ">מלכות מדי ופרס‬ ‫והנה תהו‬
‫ארבה (שם ג' טיז)‪.‬‬ ‫עליהן אלא אל האשה אמר הרבה‬ ‫שנאי ויבהילו להביא את המן (אפתר ו' י"ד)‪ .‬וחשך| זו‬
‫הררד‬ ‫בנח כשבא‬ ‫את מוצא‬ ‫וכז‬ ‫(שם "ז)‪.‬‬ ‫ולאדס אמר‬
‫‪|-+‬‬ ‫‪--‬‬ ‫'‪|-‬‬ ‫מלכות יון שהחשיכה‪ .‬עיניהן שלישראל בגזרותיה‬
‫להי שם (שם טי כ'ו)‪ .‬וכשבא‬ ‫את בניו אמר ברוך הא'‬ ‫שאמרה להן כתבו על קרן השור אין לו חלק באלהי‬
‫|נ‪-‬ע;ן| ‪/‬שםכ'וי‪.,‬ו!כ‪-‬ן| את‪ .‬מוצא‬
‫לקללן וואמר ‏ אחור כ‬
‫‪-‬‬ ‫על פני תהום זו מלכות אדום מה תהום‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫‪-‬רוחיווקי ‏ | ר"ןטְנוּסָה ‪1‬‏ כ רבונהזרהה רב"שטעוהה "שוהחווכריורר ‏ טטוודכהה לעול‬
‫רטורת‬
‫ין לו חקר כך מלכות אדום אין לח חקר‪ .‬ורוח‬
‫זכיר חקביה שמו עליה דכת' ועש אלהים כן‬ ‫עליו רוח‬ ‫ונחה‬ ‫זה המשיח דכתיב‪.‬‬ ‫אלהים מרחפת‬
‫בלילה ההוא ויהי חורב ‪,‬ע‪.‬ל הזה ל‪.‬יכשדוהי ועל ‪-‬כ‪%‬ל‬ ‫שנאי‬ ‫הי (ישעיה י"א ב')‪ ,‬על פני המים זו תשובה‬
‫ס')‪ 5.‬ובש ועדה שרשוהרזכיירר‪ -‬ק ‪5‬ל‪5‬ל‪5‬ה‬ ‫‪9‬‬
‫הא ‪8‬יץ היה טל‪(₪ 4‬ש‬ ‫(נזו‪.‬‬ ‫|איכה ב' חפ)‬ ‫לבד‬ ‫שסכי כמים‬

‫ע'ב‪.‬‬ ‫ליח‬ ‫מא‬ ‫עי‬ ‫(גנט)‬ ‫ובגיש‪.‬‬ ‫מש‬ ‫תהלום‬ ‫מדרש‬ ‫ועו'‬ ‫הווה ) צ'ע‬‫נח‬ ‫ותה‬
‫ופיו‬ ‫ד‬
‫ות‬
‫(נז) עי" ב'ר פ"ב‬ ‫(נן) עו' חגוגה י"ב ע'א‪.‬‬
‫רבנן‪.‬‬ ‫לדברי‬ ‫ר'י‬ ‫מדברי‬ ‫המעתיק‬ ‫דלג‬ ‫ואולי‬ ‫ס"‬ ‫פ'"ג‬ ‫וב"ר‬ ‫כ"ז‬ ‫תהלום‬ ‫מדרש‬ ‫וע'‬ ‫צ'ע‪.‬‬ ‫(ס)‬
‫סררש‬ ‫קץ‬
 ‫‪ ₪‬פיז‬
‫א| ‪.‬ג‪ 3‬שו ‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬
‫לעולם לא שיתף הקביה שמו עליה‪ .‬דכת' ויהי כן והוא‪ .‬יפוד אחר מארבע יפודות אבל ות ההשך‬
‫אמור כאן הוא השך ממש שהוא כננד האור לכך‬ ‫וישכם ממחרת ויזר ‏ את הגזה וימיץ טל מן הנזה‬
‫(שם שם ל'ח)‪ .‬וכן את מוצא באלישע בשעה שק נאמר ‪ 0‬קרא ליל (‪ ,)0‬ויהי ערב ויהי‬
‫בקר יום אחד‪ ,‬מגיד הכתוב שהחשך קודם לאור‬ ‫טוב ואמר ה' פקה נא את עיניו וראה מהוא‪ .‬אומ‬
‫יפקה ה' את עיני הנער‪ .‬ויראה (מלכים בי ף' ו'‪ .‬במעשה בראשית דכתיב ויהי ערב והדר ויהי בקר‬
‫ובשעה שבקש קללה‪ .‬מהוא ‏ אומר ‏ ויכם בסנורים לפי שטבעו שלעולם התחתון ‏ חשך והאור עליו‪.‬‬
‫שהאור שוקע הוור עולם להיו‬ ‫תדע לך שבשעה‬ ‫כרבר אלישע מ שם ו'ח)‪| .‬וכשהתפלל עליהןשיתף‬
‫השך כבריתו יאוחםד‪ .‬‏ מלמד שהיום ‪ 7‬אהר הלילה‬ ‫שמו שלחקנ'ה דכתיב =ויפקח ‏ ה' את עיניהם‬
‫ובסביבת הנלגל ממערב למזרח ‪ 3‬למערב הוא‬
‫;שו‬ ‫(שם שם כ')‪ .‬וכן את מוצא כשהראה המלאך לזכריה‬
‫נקרא יום‪ .‬וכן את מוצא בכל מקום שהיום הולך‬ ‫מרכבות המשולות בארבע מלכיות מהוא אומ‬ ‫ארבע‬
‫אחר הלילה (פת)‪.‬‬ ‫ואשא עיני ואראה והנה ‏ ארבע מרכבות‬ ‫ואשוב‬
‫ויאמר אלהים יהי ףמיע זה שר רה‬ ‫ו' א וכיון שהראה אותו את המושיעים הזכיר‬ ‫(זכריה‬
‫את‬ ‫אתה עשית‬ ‫לבדיך‬ ‫ה'‬ ‫וא‬ ‫שלהקביה שנא' ויראני הי ארבעה הרשים‬ ‫שמו‬
‫השמים (נחמיה ט' ") אימתי |נבראו המלאכים‪= .‬רי‬ ‫על‬ ‫<שלהקבי ה‬ ‫שמו‬ ‫מזכיריןן‬ ‫שאיז |‬ ‫ב' ג') מיכן‬ ‫(שם‬

‫יוהנן ור' חנעח‪ ,‬ר = אומר ביום ‏ השני נבראו‬ ‫"ום‬ ‫אלהים לאור‬ ‫ויק ראי‬ ‫הקללה (סא)‪,‬‬
‫המלאכים ומה טעמיה ויאמר אלהים יהי רקיעבתוך‬ ‫אמר ‏ ר' יוחנן מלמד שקרא הקכיה וצוהו להאיר‬
‫המים וכת' המקרה במים עליותיו וסמיך לִיה עושה‬ ‫ביום‪ .‬וקרא לחשך וצוהו ‏ לההשיך בלילה וכן הוא‬
‫רוחות משרתיו |אש לוהט (תהלים ק'ד ג')‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אומר לאיוב‪ .‬המימיך צוית בקר‪ .‬ידעת השחר מקומו‬
‫אימתי נעשה רקיע הוי אומר ביום השני‪ ,‬ורי חנינה‬ ‫(איוב ל'ח‪' .‬ב)‪ .‬ואומר‪ .‬איזה הדרך ישכן אור והשך‬
‫אומר בחמשה נבראו המלאכים ומה טעמיה ויאמר‬ ‫איזה מקומן (שס שם י'ט) (סב)‪| .‬ד'א ויקרא‪ .‬אלהים‬
‫אלהים ישרצו המים שרין ‏ נפש חיה ועוף יעופף‪.‬‬ ‫‪ -‬יוס‪ .‬רכנן אמרי קרייה רחמנא לנהוראה‬
‫וכת' במלאכים ובשתים יעופף‪( .‬ישעיה ו ב)‪ .‬ובין‬ ‫אמצואתא‬ ‫צואתא דיממא וקרא לחשוכא ופקדיה‬
‫כדברי זה ובין כדברי זה הכל מורים שלא נבראו‬ ‫ליט והינו דתנן ‪ /‬היום כשר ‪ 5‬את המגלה‬
‫ביוס |הראשון שלא תאמר מיכאל היה‬ ‫ב‬ ‫ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב‬ ‫ולקרותאת‬
‫מותה בדרומו ‏ שלרקיע וגבריאל |בצפונו =והקב'ה‬ ‫ולודי המעשר‬ ‫הפדים‬ ‫ולוד וי‬
‫ולתפלת‬
‫‪1‬‬
‫וסמוהתיל‬
‫| יוויש‬
‫מוספיז‬
‫ו‪= --‬‬

‫ממדר באמצעיתו ‪ 0‬אנכי ה' עושה כל נוטה‬
‫|אתי (שם מיד כ'ד) ‏ מי‬‫שמים לבדי‪ .‬רוקע האריץ מ‬
‫אתי כת' לומ" מה היה שותף עמי בבריתו שלעולם‬
‫(סו)‪ .‬וכן קשה אומר הן להי אלהיך השמים ושמי‬
‫השמים הארץץן וכל אשי בה (דברים י "ד) וכן בדור‬
‫הוא אומר ‪ 5‬הארץ ומלואה תבל ויושבי בה‬
‫(תהלום כ'ד א מאי שנא ‏ לא הזכיר דוד |לשמים‬
‫אלא לאריץ בלבד‪ ,‬אמר ר' יהודה משל לאחד שהיה‬
‫לו אפטרופוס בבית ואפטרופוס בשדה‪ .‬אותו שהיה‬
‫ולודי יום הכפורים לסמיכה ‪ -‬היטה ולתנופה ולהגשה‬
‫לקמיצה ולהקטרה למליקה לקכלה להזאה ולהשקיית‬
‫סוטה ולעריפת העגלה ו את המצורע‪ ,‬כל‬
‫הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים‪.‬‬
‫זה הכלל דבר שמצותו‪ .‬ביום כשר כל היום ודבר‬
‫שמצותו בלילה כשר כל הלילה (סג)‪ ,‬דיא ול ח שך‬
‫מניד הכת' שאין זה השך הנזכר‬ ‫קרא לילה‪.‬‬
‫כאן הוא החשך האמור למעלה והשך על פני תהום‬
‫לפי שאותו החשך האמור למעלה הוא גוף האש‬

‫יר שם וירושלמי ברכות יב ע'ג‪( .‬סג) עי' פסחים ב' ע"א‪.‬‬ ‫עיי‬ ‫(סב)‬ ‫ב"ר שם‪.‬‬ ‫וע"ע‬ ‫תזריע ס"ט‬ ‫תנחומא‬ ‫ועי'‬ ‫צ"ע‬ ‫(סא)‬
‫ד'‬ ‫נזיר‬ ‫ועי‬ ‫שם‬ ‫(ורי הרב‬ ‫(סה)‬ ‫זה‪.‬‬ ‫לפסוק‬ ‫התורה‬ ‫על‬ ‫ברמב"ן‬ ‫וע"ע‬ ‫פ"ל‪.‬‬ ‫ח"ב‬ ‫מ"נ‬ ‫(פד) לה‬ ‫ע"ב‪:‬‬ ‫כ'‬ ‫מגולה‬ ‫וע"ע‬

‫ע'א‪ .‬וע"ע ילקוט לפסוק זה על הגליון שם‪( .‬סו) עיי ביר פיא סיג ופיג פיח ומדרש תהלים כיד ובגיש‪.‬‬

‫|‬
 ‫‪6‬‬ ‫הדגוודו‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪5‬‬
‫התחתונים‬
‫רפוה‬
‫למים‬
‫דיוחיוו ות‬
‫תים‬ ‫'ע‪.‬‬
‫המות‬
‫==‬
‫רון‬
‫‪-‬ן|‬ ‫בית היה יודע כל מה שבבית וכל מה שבשדה‪.‬‬
‫טליונים‬
‫קמוע"‬
‫ורדות‬
‫ז‪-‬‬ ‫מים‬
‫פוה‬ ‫והעליונים‬
‫הקכיוכים‬
‫וררותה‬
‫ו‬
‫סוה‬
‫מים‬
‫התווות ‏‬
‫שהתחתונים‬
‫אוחה‬
‫ואותו שבשרה לא היה יודע כל מה שבבית אלא‬
‫הצו‬ ‫טלרי‬ ‫לאיץ‬ ‫להוריד‬
‫אלא כל מה שבשרה בלבד‪ .‬כ‪|-‬ך רבן שלנביאים‬
‫אתה ‪ 1‬הנהדהוהריוות‬ ‫אה‬
‫מה‬
‫יודיו‬
‫ורע ‏‬
‫היה‬ ‫למדום‬
‫שרוש‬
‫שעלה‬

‫אי‬ ‫כך‬ ‫ונקבה‬ ‫זכר‬ ‫רר‪5‬‬ ‫יורדי זיזה‬ ‫רו‬ ‫לא‬ ‫אומר‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫וכז‬ ‫שבתתתונים‬
‫‪-‬שר‬ ‫ששה‬ ‫עשר‬ ‫שן‬ ‫‪₪‬‬ ‫ונ‬
‫הרקיע‬ ‫את‬ ‫התויךד‬ ‫המים‬ ‫את‬ ‫שחצה‬ ‫ושטפי‬ ‫ריתי‬
‫!ו‬ ‫‪₪‬‬ ‫ןוש‬
‫או‬ ‫שווכוו‬ ‫יא‪-‬ן‬ ‫בור‬

‫‪-‬‬
‫י יההי‬ ‫אלסהרייסת‪.‬‬ ‫ויאמר‪.‬‬ ‫שנא'‬ ‫אלו מארי‬ ‫הישמים‬
‫'‪--‬‬
‫אלהיך‬ ‫לה'‬ ‫הן‬

‫ירוור‬
‫‪.--‬‬
‫שלא‬ ‫רייו‬
‫‪.‬‬
‫אוי‬
‫|‬
‫ואומריל‬
‫*י‪-‬י‬
‫ובוכים‬
‫‪- --00‬‬
‫נועים‬
‫אק ‪0‬‬
‫סייר‬
‫‪-‬ו‪-‬‬ ‫למרום קץילס ללההקקכ‪"-‬ה‬ ‫דוד שלא עלה‬ ‫אבל‬
‫בהה‬
‫אשר ב‬
‫וסיאר סתויו‬
‫‪.‬ו‬
‫שבינתו אוטהרר"ה‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫למרום לראות‬ ‫לעלות‬ ‫ויו שבי‬ ‫תבל‬ ‫ומלואה‬ ‫הארין‬ ‫רואה | לה'‬ ‫שהוא‬ ‫במה‬
‫|‬ ‫קוו‬ ‫ואוו‬ ‫וו‬

‫סומר‬ ‫רזות‬ ‫להם‬ ‫"ישוי‬ ‫פה‬ ‫תהררח‬ ‫‪+‬‬ ‫צר‬ ‫ור‬

‫לו‪:‬‬ ‫שות‬ ‫ַ‬ ‫א‬ ‫הקב'ה‬ ‫ן‬ ‫אמ‬ ‫שירה‪,‬‬ ‫וני‬ ‫חהמים‪.‬‬ ‫ב תוך‬ ‫יההיויקיע‬ ‫טס‬ ‫בה‬
‫כ ספות‬ ‫מרירוה‬ ‫"יצ‬ ‫הדרטה‬ ‫אהם‬ ‫שתאמרו‬ ‫עד‬ ‫שורה‬ ‫" העולם כולו‬ ‫לפי‬ ‫יש אומרין‬ ‫לוה הרקיע‬ ‫צורך‬ ‫זה‬
‫מים‬ ‫מקורות‪.‬‬ ‫שנא'‬ ‫תחלה‬ ‫נהם‬ ‫שתא‪:‬‬ ‫עד‬ ‫שידה‬
‫ד‬ ‫צ'ד‬ ‫!תהלים‬ ‫ח*‬ ‫במרום‬ ‫אדיר‬ ‫וס‬ ‫משברי‬ ‫ירום‬ ‫מקיפין‬ ‫היו‬ ‫היסורדות‪.‬‬ ‫ארבע‬ ‫שכל‬ ‫במים‬ ‫מובלע‬ ‫יה‬
‫!'‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪---‬‬
‫ו‬
‫‪-‬‬ ‫טטר‬ ‫חררטי‬ ‫ראפה‬ ‫הטרח‬ ‫‪+‬‬ ‫חפותה‬ ‫טוהי ‏‬
‫קול אש‬ ‫ה‬ ‫מן‬ ‫מעלה ‏‬ ‫המים‬ ‫אותן‬ ‫זה את זה ועלה בדעתו שלהקב יה לברות אדם‬
‫מניעין‬ ‫כשאתם‬
‫לפדדםס‬ ‫אוורותי ופי‬ ‫לתלמיריו‬ ‫יוכירה‬
‫|‬ ‫‪,‬‬ ‫‪7-‬‬ ‫הי‪-‬‬ ‫?ל‬ ‫‪2-04-‬‬ ‫שו‬ ‫ו‬ ‫או טסין עם‬ ‫פורחין באויר‪.‬‬ ‫אם‬ ‫יהיו‬ ‫צד‬ ‫וכי מאיזה‬
‫|‬
‫כפות |( ‪%‬ור*‬
‫א‬ ‫‪--‬‬ ‫‪₪‬‬
‫אוה‬
‫‪-‬‬
‫הארי‬
‫(א‬
‫‪- 2‬‬
‫א‬
‫יומוה‬
‫‪'-‬ו‬ ‫ט‬
‫‪9‬ו*‬
‫‪-‬‬
‫רוי‬
‫אנג‬ ‫נצל‬
‫שי‬
‫המים‬ ‫מהצית‬ ‫לבטל‬ ‫ואם‬ ‫המים אי אפשר‪.,‬‬ ‫פני‬
‫‪14‬‬ ‫ק'א‬ ‫‪5‬‬
‫אשםם‬ ‫לא‬ ‫וררות‬
‫שקרים‬
‫‪-‬‬ ‫הריר‬
‫כהיב‬
‫ום‬
‫המקי‬ ‫ההחהצבי‬ ‫השאה‬ ‫מ‪-‬ל‪-‬מעעלה‪.‬‬ ‫הארין‬ ‫את‬ ‫ימ‪-‬יקץיף‬
‫לנולם‬
‫ן‬
‫דומין‬
‫דריש‬
‫הז‬
‫ן וין‬
‫שטדויז‬
‫אקוד‬
‫מים‪-‬‬
‫>=‬
‫צורדת‪.‬‬
‫ברה‬
‫שם‬
‫ש=‬
‫שאיל‬
‫ין‬
‫רמה‬
‫ק‬ ‫אותה מלמטה אי אפשר שאין מהית ברואים אלא‬
‫תתהחללהה ל לממטטהה קודםם ששתתקקבבעע בבו הצורות‬ ‫ר‬ ‫מה עשה ברא את הרקיע להיות‪ .‬שמווריד נ‪-‬ש‪-‬מ‪-‬ים‬ ‫במים‪,‬‬
‫ן‬
‫אפיוחו‬
‫‪]-‬‬
‫יודיו‬
‫‪,‬‬ ‫א‬
‫הנקר;‬
‫נק‬
‫והוא‬ ‫ב‪-‬מ‪-‬י‪-‬ם‬ ‫וו‬
‫הוא‪ .‬אומ‪ '-‬הומקרה‬ ‫וכז‬
‫י‪-‬ן‬
‫‪1‬צרכן‪.‬‬
‫=|י‬
‫‪-‬כודי‬ ‫בכל העולם‬
‫תדשיש שעדיין‬ ‫אבן‬ ‫כעון‬ ‫ומעשיהם‬ ‫האופנים‬ ‫מדאה‬ ‫רוח‬ ‫כנפי‬ ‫על‬ ‫המהלך‬ ‫רכונו‬ ‫עבים‬ ‫‪:‬שם‬ ‫עליותיו‬
‫|‬ ‫‪;₪‬ר‬‫>ק‬
‫‪- 0‬‬ ‫א‪-‬ן‬ ‫‪-‬קן‬ ‫ו‪,₪‬ש ה‪-‬‬ ‫ושכם‬ ‫שר אה‬
‫ץורת‬
‫ברה‬
‫ררי‬
‫שהן‬
‫עופרטה‬
‫שנק‪2‬עי‬
‫ורול‬
‫ושון‬
‫שורה‬
‫פורה‬
‫רם‬
‫שק‬
‫ספרה‬
‫‪7‬קב‪0‬‬ ‫|‬
‫האוון‬
‫ט‬ ‫י‬
‫ה‬
‫עו ה מלאכיו הוחות משרתיו אש לוחט תחום כלבוש‬
‫חשרי‪,‬‬ ‫(‬ ‫ארט‬ ‫פתי‬ ‫פשרול‬ ‫יוררל‬ ‫הל‬ ‫תיד‬ ‫הראות‬ ‫ות‬ ‫קרי םיד‬ ‫כסיתו על הרים ימר מיםי הס‬
‫אירן‬ ‫טבען‬ ‫כפי‬ ‫[איין‬
‫ל‬ ‫יו‬ ‫הן‬ ‫מיד‬ ‫המים‬
‫למעלה‪.‬‬ ‫עולים‬ ‫והרוה |והאש‪.‬‬ ‫יורדין למטה‬ ‫והמים‬ ‫ורצ‬
‫ו‪|-‬‬
‫מוה‬
‫=‬
‫פטר‬
‫‪-‬י‪7‬‬
‫והרריה‬
‫ו‬
‫לררויו‬
‫‪,‬‬
‫רוה‬
‫קו?‬
‫ט‪%‬קטטויו‬
‫?|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪₪‬‬
‫יורוה‬
‫'‪-,‬‬

‫אלא‬ ‫נכדא‬ ‫המים‬ ‫מז‬ ‫עצמו‬ ‫יפי" =ענן =אורו‬ ‫עב‬ ‫ברי =יטריח ‏‬ ‫הוא אומר‬
‫חטות‬ ‫ורוי‬ ‫כריוו‬ ‫והתרוטץן ‏‬ ‫‪-‬‬ ‫וית ונטוישוה‬ ‫‪-‬‬ ‫עלי‬ ‫ירעפו‬ ‫שחקים‬ ‫יזלו‬ ‫אשר‬
‫שה ש‪.‬‬ ‫ושן‬ ‫ה‪-‬‬ ‫‪,‬וגי‪= ,‬‬ ‫=שו‬ ‫לטו‬ ‫יקש‬
‫ואפור‬
‫שש‬
‫למעלה‬
‫לע‬
‫ומים‬
‫רש‬
‫רקיע‪ .‬‏‬
‫רק‬
‫מדות‪.‬‬ ‫שלוש‬ ‫כאז‬
‫‪]9-‬‬
‫נמצא‬
‫יכרא‬ ‫ונמצא מהדש בכל יום תמיר‬
‫מ‪--‬בדיל‪ .‬בוו‬
‫= |‬
‫א‪9‬וה‪-‬מד |ווהוי‬ ‫'ה'וא‪.‬א‬ ‫|וכז‬
‫=|‬
‫מטמנו‪.‬‬
‫‪2--‬ה‪.‬‬
‫ל‪7‬מ‪-‬טוה‬ ‫ומוס‬
‫וש ז ‪₪‬‬ ‫מעשה בראשית‪ .‬כיון שעלה הוקיע במחשבה מיד‬
‫מים למים‪.‬‬ ‫נבלעו חצי המים המקיפין את האריץ מלמעלה וירדו‬
‫) ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין‬ ‫ונראתה |הארץ כד מפרשינן לרע‪.‬‬ ‫למי ו‬
‫אינה הבדלת‬ ‫הזאת‬ ‫המים‪ .‬הכרה‬ ‫[ר"ץ‬ ‫למים‬ ‫מים‬ ‫יו‬
‫מבדיל‬
‫‪+ 5‬‬
‫‪.‬‬ ‫יי‬ ‫(סה)‬

‫וחיבור‬
‫וה ב‬
‫הוייתו‬
‫הריהר‬
‫כודם‬
‫קור ם‬
‫הגהוה‬
‫ה‬
‫ביז דבר‬
‫בקוב‬
‫לא הפרש‬
‫הם‬ ‫א‬ ‫מקום‬ ‫אומר אלולי הרקיע שנברא ביום השני היה העולם‬
‫הלקיו‪ .‬והפרש בין שעת הוייתו והפדש אחר שנהוה‪,‬‬ ‫מובלע במים מפני שלמעלה ממנו מים ולמטה ממנו‬
‫והורות‬ ‫אדרו‬ ‫ואר‬ ‫רה‬ ‫ודי‬ ‫פדי‬ ‫רצי וקריץן‬ ‫ויצ‬ ‫מבדיל‬ ‫ויהי‬ ‫שנא'‬ ‫למים‬ ‫מים‬ ‫בין‬ ‫מבריל‬ ‫והוא‬ ‫מים‪.‬‬
‫יסודות‬ ‫מארבע‬ ‫מלצא‬
‫הןנכ‬
‫וכ‬ ‫מדות‪.‬‬ ‫כאן שי‬ ‫מצא‬
‫רו צודה ורשוות‬ ‫יש‬ ‫ווהודות‬ ‫בכח‬ ‫שרוא‬ ‫ער‬ ‫על דדד זו‬ ‫למיס התחתונים‬ ‫העליווגים‬ ‫מים‬ ‫למים‪ | .‬ביו‬ ‫מים‬ ‫בין‬
‫בויי‪,=-‬‬ ‫וישורית‬ ‫בשח‬ ‫שרטא‬ ‫עי‬ ‫ן ‪9‬‬ ‫‪2‬‬

‫(פז) עו' מדרש תהלום שם‪( .‬סח) צ"ע‪( .‬סט) עי' על קצת מזה בפדריא סוף פ"ה וע'ע בולקוט ראובני במה שמביא שם‬
‫הדברות‬ ‫מספר טוב הארץ‪( .‬ע) עי' ביר פיה ס'ג ובטדרש ההלים צ'ג והדברים כאן מסכימום וותר עס מדרש‬
‫א'‪.‬‬ ‫דבור‬ ‫פ'א‬
‫כ פז‬
‫הגדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫מאת שנה‪ ,‬‏ ואמרו אש שלניהנם חזקה‪ .‬היא והיא‬ ‫התערובת והחיבור יש לו צורה‪ .‬ובשעת הוויתו ויציאתו‬
‫אחר מששים [באש של שערי מות‪ .‬אש של שערי‬ ‫לעולם יש לו צורה ואין מפרשין להכם‪( .‬עא) ויהי‬
‫מות הוקה היא והיא אחד מששיםבאש] של צלמות‪,‬‬ ‫כ‪ .‬מפני מה לא נאמר כטיוב ביום שני‪ ,‬רי מאיר‬ ‫ן‬
‫אשש שלצלמות חזקה והיא אחר [מששי]ם באש שלבא‪-‬‬ ‫אומר קשה היא אפילו ‏ מחלוקת שהיא ליישובו‬
‫שחת‪ .‬אש שלבאר שחת חזקה והיא אחר מששים‬ ‫שלעולם שנא' ויאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל‬
‫באש שלטיט היון‪ ,‬אש שלטיטט ההיון [חזקה וה]יא אהד‬ ‫המים ולפי שכת' בו הבדלה בין מים למים לפי‬ ‫בין‬
‫וזקה‪ .‬וחיא‬ ‫מששים באש שלאברון אש שלאבדון‬ ‫אין כתיב בו כי טוב‪| ,‬והלא דביים קל וחומר‬ ‫כך‬
‫אש שלשאול‬ ‫אחד מששים באש שלשאול תחתית‪.‬‬ ‫אם מהלוקת שהיא ‏ ליישוב‪ .‬העולם לא נאמר‬ ‫ומה‬
‫נכנסין מן‬ ‫והרשעיםם‬ ‫ברד‬ ‫והציה‬ ‫אש‬ ‫חציה‬ ‫תחתית‬ ‫כי טוב‪ .‬מהלוקת שהיא לחרבנו שלעולם על‬ ‫בה‬
‫האש לברר ומן הברד לאש‪ .‬ורומה מהלך לפניהן‬ ‫אחת כמה וכמה‪ .‬ד'א מפני לא נאמר כו כי טוב‬
‫כרועה =שהוא ‏ מנהג |את צאנו מהך להר ומנבעה‬ ‫מפני שלא נגמרה בו מלאכת המים וכיון שנגמרה‬
‫לנבעה שנא' כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו‬ ‫בשלישי נאמר בו כי טוב שני פעמים אחד לקווי‬
‫בם יוון‪-‬י‪- -‬הר‪?-‬פ‪ -‬וצצווררם לבלות שאול מ<זמביל לו‬ ‫המים ואחר לתרשא הארין‪ :‬דיא למה לא נאמר‪ .‬בו‬
‫ו‬ ‫שהישרים‬ ‫סמה‬ ‫כ‬ ‫וכל‬ ‫ט"ו)‬ ‫מיט‪.‬‬ ‫(תהרום‬
‫(עב) אמרו על‬ ‫בו גיהנם‬ ‫כי טוב מפני |שנבראת‬
‫שםשם)‬ ‫שאול‬ ‫לבלות‬ ‫ירםם‪.‬‬ ‫על‬ ‫עליהן והקכ'ה מסכים‬ ‫בו‬ ‫יש‬ ‫ומדור‬ ‫מדור‬ ‫כל‬ ‫מדורים‬ ‫שבעה‬ ‫שהיא‬ ‫ניהנם‬

‫‪ 8‬בולה ונופן אינו בולה‪ .‬וכל כך למה מזבול לו‬ ‫שמונה עשר אלף בתים וכל בית ובית יש בו ייח‬
‫על שפשטו ידיהםבזבול ואין זבול אלא בית המקדש‬ ‫וכל‬ ‫מערות‪:‬‬ ‫אלף‬ ‫בוייה‬ ‫יש‬ ‫פתה‬ ‫‪2‬‬ ‫פתחים‬ ‫אלף‬

‫בנה |בניתי =בית‪ .‬זבול לף (מלכים אי ח' ויג)‬ ‫שנא'‬ ‫וכל ‪5‬‬ ‫י"ה אלף סדקים‪.‬‬ ‫בה‪.‬‬ ‫יש‬ ‫ומערה‬ ‫מערה‬
‫|ה "ב חדש‪.‬‬ ‫ורשעים ‏ כשיורדין לגיתנם ‏ נירונין ב‬ ‫וסרק יש בו ייה אלף הורים‪ ,‬וכל הור והור יש בו‬
‫ולאה" שרנין אותן |בה מורידין אותן לשערי מות‬ ‫ייח אלף עקרבים‪| ,‬וכל עקרב ועקדב‪ .‬יש בו שלש‬
‫ונידונין שם "ב חדש ומשערי ‪-‬מות מורידין‪ .‬אותן‬ ‫מאות חליות‪ .‬וכל הוליה וחוליה יש כו תשעה ושנים‬
‫לשערי צלמות ונידונין שם ייחבדש ומשערי צלמות‬ ‫אלף כדי מרח וכולן| |מזוומינין | =ומשומרין למינים‬
‫מורירין אותן לבאר שחת ו בה "ב חדש‪ .‬ומבאר‬ ‫עים‬ ‫‪7‬‬

‫שחת מורידין אותן לטיט היוןונידונין בה ייחברש‪.‬‬ ‫ולמורדים‪ .‬ויש אומר אף לשופטים ולשוטרים‪ .‬ויש‬
‫מטיט היון ‏ מורידין ‪ -‬לאכרון תירונין בה ייב‬ ‫אומר |אף למלמרי תינוקות שלא עשו מלאכתן‬
‫חרש‪ .‬ומאבדון מודידין אותן לשאול תחתית ונידונן‬ ‫באמת‪ .‬‏ ולא עוד ‏ אלא שיש מניהנם לשערי מות‬
‫בה "ב חרש‪ .‬ואחר כך מורירין אותו לארקא וכל‬ ‫מהלך שלש מאות שנה‪ .‬משערי מות לשערי צלמות‬
‫היורד לארקא אינועולה משם לעולם אלא מעמירין‬ ‫מהלך שלש מאות שנה‪ .‬משערי צלמות לבאר‬
‫אותו תחת נהר שלאש שהוא יוצא מתחת כסא‬ ‫שחת מהלך שלש מאות שנה‪ .‬מבאר שחת לטיט‬
‫הכבור ושופך על ראשן שלרשעים שנ' הנח סער‬ ‫היון מהלך שלש מאות שנה‪ .‬מטיט היון לאברון‬
‫הי חמה יוצאה ושָעַר מתחולל על ראש רשעים‬ ‫מהלך שלש מאות שנה‪ .‬מאברון לשאול מהלך שלש‬
‫יחול (ירמיה כיג ו"ט (עג)‬ ‫מאות שנה‪ ,‬של ארכו שלש מאות שנה ורחבו‬
‫ח) ויקרא אלהים לרקיע שמים נא‬ ‫שלש מאות שנה‪. .‬וכן אורך ‏ ורוהב שלכל מדור‬
‫שמים‪ .‬בשותפות‪ ..‬חשם שכל הנבוה‬ ‫ומדור מאלו השבעה שלש מאות שנה אורך ושלש‬
‫הארץ נקרא שמים‪ ,‬דיא‪ .‬שמים‪ .‬שא שלמעלה‬ ‫‪--‬‬
‫וי‬ ‫מאות רוחב‪| .‬נמצא מהלכו שלגיהנם שני אלפים‬
‫עיי מכ חיא פכיח‪ .‬חיב פיל וחיג פיג‪( .‬עב) צ'ע ועיי ב'ר פיד סיו‪( .‬עג)‪ .‬עיי ביהמיד בכמה מקומות ובפרט בח'א‬ ‫(עא)‬
‫קמישט ח' חב'ב עמווד ליה בבכמדרש כןונן שם ווח'ה עמוד ‏ כמ'ה‪ .‬ובשער הגמול להרמב"ן ושנו בברייתא דארכו של‬ ‫ע ממוד‪.‬וד‬
‫וכו' ושם שנינו היורד לארקא וכו'‪ .‬‏ ומסיגנון הדברים נראה שהכל לקוח מאת הסדר רבה דבראשית שהזכרתי‬ ‫עול‪/‬ם‬
‫‪"05‬‬ ‫הגדול‬
‫מיקְלינֶן מִיִהַבָאלִיה‪ ,‬וכל גאלא ונאלא אמרה ליה‬
‫לחבריה‪ .‬מי שבקתו מידי בעלמא ולא אחרבתיה‪ ,‬אמר‬
‫ליה תא חזי נבורתיה דברייך כי מלא חוטא האלא‬
‫ולית רעבר שנא' האותי לא תיראו נאהם' אם מפני‬
‫לא תחילו אש" שמתי חול גבול לים חק עולם לא‬
‫יעברנהו ויתגעשו ולא יוכל וו והמון גליו ולא יעברנהי‬
‫(ירמיה ה' כ'ב)‪ .‬ואומר‪ .‬ויסך בדלתים ים בניחו מרחם‬
‫יצא‪ .‬אמר רבא אשתעיאו לי נחתי ימא האיי נאלא‬
‫מיטבע נפקא מניה כי נוראירוקתי ואית לןאַשִיאתָא‬
‫|היה ‏ אשר אהיה ה' צבאות שמו‪.‬‬ ‫חקיק עלוהי א‬
‫מחזיק ליה ונאזח |כי |נאזה‪| .‬מיתחזה |ברישיה =כי‬
‫ויהי‬ ‫היבשה‬ ‫צוּצִיתָא דנורא חיורתי(עט)‪ ,‬ותראה‬
‫כ ן‪.‬בוא וראה מדת בשר ודם‪ .‬ארם מפנה כלי לתוך‬
‫כלי ריקן שמא יכול לפנות כלי מלא לתוך כלי‪ .‬מלא‪,‬‬
‫המקום שאינו מחזיק אלא‬
‫מעט שיהזיק מלואו פעמים רבות‪ .‬‏ תדע לך ואמד‬
‫אלהיםם יקוו המים כל העולם כולו מים במים להיכן‬
‫נקוו אלא |מכאן ‏ שחחזיק |ממועט ‏ את המרובה‪,‬‬
‫כל הנחלים הולכים אל הים זה‬
‫אוקיי וס‪ .‬והים איננו מלא (קהלת א' ז) זה ו‬
‫שאינו מתמלא לעולם (פ)‪ .‬מעשה בר' אליעזר ורי‬
‫יהושע שהיו פורשין בים הנדול ונטלה ‪ %‬הרוה‬
‫והוליכה אותן למקום שאין המים מהלכין‪ .‬אמרו לא‬
‫בירן‬ ‫באנו לכאן לחנם אלא לנס‪ .‬מה עשו ‪5‬‬
‫מאותן המים‪ .‬וכיון שנכנפו לרומי שאלן אדריינום‬
‫אמר להן מי אקיינוס מה חן אמרו לו מים בולעין‬
‫הולכין אל הים‬ ‫שהנחלים‬
‫והים איננו מלא אמרו לו מי אוקיינוס‪.‬בולעין אותן‬
‫אמר להן אין אני מאמין לרבריכם מה עשו נטלו‬
‫|ותנין‬
‫ספל אחד ונתנו לתוכ המים ‏ והן ממלאין נ‬
‫לתוכן וה בולעין‪ .‬ראי צן ראשון‪ .‬דיא כל הנחלים‬
‫מתים‪ .‬נכנסין לשאול ושאול‬
‫אינו מתמלא לעולם רכתיב שאול וְאָבַדוּ לא תשבענה‪.‬‬
‫‪=-‬א‪-‬‬
‫מתין בלולם והות‬ ‫משחן‬
‫על‬ ‫פיחיי ד פ'ד פירשיי‬ ‫חנגיגהייגנהה י"ב‪ .‬עיי"אא ב"ריךיר‬
‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫ממנו מים‪ .‬ד'א שמים אמר ר' יוסי בן חניעה למה‬
‫קרא שמה שמים שהיא אש ומים‪ .‬במתניתא‪ .‬תנא‬
‫נטל הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה ועשה מהן‬
‫שמים‪ ,‬לומר לךך שזה הרקיע הוא‪ .‬מכוח ארבעה יסודות‬
‫מן היורדין ומן העולין (עד) ויהי ערב ויהי‬
‫קר יום שני‪ .‬מלמד שהומן מכלל מעשה‬
‫בראשית (עה)‪,‬‬
‫‪ ₪‬ויאמר אלהיםיקוו המים‪ ' ,‬אלע‬
‫‪0‬‬ ‫ביום |השלישי היתה כל‬ ‫אומר ‏‬
‫מישור כבקעה‪ ,‬והמים מכסין את כל פני הארץ‬
‫כשיצא הדבר מפי הגכורה יקיו המים עלו מקצת‬
‫הארין הרים וגבעות ונתפזרו חמים מעל כל פני הארין‬
‫ונעשו עמקין עמקים בגופה שלארין ונתגלנלו המים‬
‫ונקוו לעמקין ונעשו מקיפין את האריץ מצדריה ונראתה‬
‫אבל הקביה נותן את‬ ‫היבשה (עו)‪ ,‬אמר רב יהורה אמר רב בשעה שברא‬
‫הקב"ה את העולם אמר ‪ 6‬לְשָרָה שלים פתה פיך‬
‫ובלע כל מימות שבעולם‪ .‬‏ אמר לפניו רבונו שלעולם‬
‫דיי שאעמור בשלי בעט בו והרנו שנא' בכחו רגע‬
‫ועליו אמר הכת'‬ ‫הים ובתבונתו מהץ רהב (איוב כ"ו"א)‪ .‬אמר ר' יצחק‬
‫שרא דימא רהב שמו ואלמלי מים מכסין אותו אין‬
‫כוהו שנא' לא ירעו‬ ‫כל בריה יכולה לעמור בפני‬
‫ולא ישחיתו בכל הר קדשי [וגו'] כמים לים מכסים‬
‫(ישעיה "א ט')‪ .‬אל תקרא כמים לים מכפים אלא כמים‬
‫לשר שלים מכסים (עז)‪ ,‬מה עשה הקביה גער בהן‬
‫וכבשן ונתן תחת כפות רגליו ומדרן בשעלו שלא‬
‫לפחות ושלא להוסיף ועשה חול גרר לים כאדם‬
‫אפשר‬ ‫מים אמר להם‬ ‫שהוא עושה נדר ו כשהן עולין ורואין את ההול‬
‫לפניהן חוזרין לאחוריהן שנא' ואשבר עליו חקי ואשים‬
‫ודלתים וָאוּמַָר עד פה תבוא ולא תוסיף‪ .‬ופה‬ ‫בריח‬
‫(עח) אמ' רבא‬ ‫ישית‪ .‬בנאון‪ .‬נליך (אווב ליש '' י'א)‪,‬‬
‫אשתעיאו לי נחתי ימאבין נאלא לאלא תלת מאה‬
‫כל‬ ‫אל הים‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫פרסי ורומיה דנאלא תלת מאה פרסי‪= .‬ודלינן נלא‬
‫תמ‬ ‫מינו‬ ‫וחזיניה לבי ‪.‬מַרְבַעְתִּיה רכוכבא זוטא דימא דהוה כי‬
‫(משלי כיז כ') ואם תאמר‬ ‫בא ל ירוי חררלא‪ ,‬ואי אדלינן טפי הוה‬
‫עי‬
‫(עד‪ )-‬עיי‬ ‫תהלוםם מ"ט‪.‬‬ ‫ר רי יהיה י" וזל ע"א ומדרש‬ ‫י"וזיז וכי‪ .‬וע" י ודע‬ ‫ז‬
‫'"ז‪,‬‬
‫ד ט‬
‫לעול ההעעורה ‪,‬מז ע"שש עמוד‪0‬ט‬

‫וש"ךר פט"ו סב"ב‬ ‫ב"ב ע"ד ע"ב‬ ‫התורה ומו'ג ח'ב פ'ל‪( .‬עה) ע' מויכ‪ .‬שם‪( .‬עו) ע' פדר'א פיג וע'עפ'ר קצ'ג‪ .‬ע'א ובכיש‪( .‬עז) ער"‬
‫אשתעין לי נחתי‬ ‫ובג"ש‪( .‬עח) ע' פדר"'א פ"ה ובנ"ש ובהערות רד"ל‪( .‬עט) עו' ב'ב‪ .‬ע"ג ע"א ובד"ס‪ .‬שם‪ .‬ובכי"ק אמר ראבא‬
‫פ" ה פיז ויק'רסופ פו סיט ובנ'ש‪.‬‬ ‫עו' ב"ך‬ ‫(פ)‬ ‫וכן'‪.‬‬ ‫נאזה‬ ‫כי‬ ‫ונאזה‬ ‫מילנן ליה‬ ‫וכף‬ ‫אודלנן‬ ‫ואי‬ ‫וכן*‬ ‫דומא‬
 ‫‪2‬‬ ‫הגדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪0‬‬
‫קרמיה רי אלעזר שבעת ימי משתותיה כל יומי דרי‬ ‫שוב אינן היים לעולם הבא ת"ל אל מקוםשהנהלים‬
‫יהודה הוה פָּארִי ממטי ברי אלעזר ולא הוה מאטי‬ ‫הולכים הם שבים ללכת‪ .‬ד'א כל הנהלים הולכים‬
‫ביה‪ .,‬ד'א‪ .‬מעוות לא יוכל לתקון וחפרון לא יוכל‬ ‫אל הים‪| .‬כל הממון נכנס ‏ לאדום ואדום אינה‬
‫להימנות ר' שמעון בן מנסיא אומר זה הואמעוות‬ ‫ועיני האדםלא תשבענה‬ ‫מתמלאת לעולם שנא'‬
‫שאינו יכול לתקון‪ .‬זה הבא על הערוה והוליד ממנה‬ ‫האדם אלא ועיני אדום‬ ‫ועיני‬
‫טם שם)‪ .‬אל תקרא‬
‫ובגזלן יכול |הוא שיהזור‬ ‫ממזר‪ ,‬ואם תאמד בגנב‬ ‫ואם תאמר משממון נכנם לאדם שוב אינו חוזר‬
‫ויתקן אמר ‏ ר' שמעון‪ .‬בן יוחאי אין קורין‪ .‬מעוות‬ ‫ליו ת"ל אל מקום שהנחלים הולכים שם הם‬
‫אלא למי שהיה מתוקן מתחלתו ונתעוות כבר‪| .‬ואיזה‬ ‫שבים ללכת‪ .‬וכן הוא אומר והיה סחרה ואתננה‬
‫הוא זה תלמיד הכם שפירש מן התורה‪ .‬רי שמעון‬ ‫קרש לה' צבאות לא יאצר ולא יהםן כי ליושבים‬
‫בן מנסיא אומר גגב אדם יכול |שיחזיר גניבתו גזל‬ ‫לפני הי יהיה סחרה לאכול לשבעה (ישעיה כיג ו"ח)‪.‬‬
‫יכול שיחזיר גזילתו‪| .‬בא על אשת איש פסלה על‬ ‫שמואל בר' סי בעא קומי ר' אמר ליה מהוא‬ ‫רי‬
‫בעלה‪ ,‬נטרד והלך לו ועל זה נאמר מעוות לא יוכל‬ ‫דין דכתיב |ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכול‬
‫לתקון וחסרון לא יוכל להימנות‪ .‬ר' שמעון יבוןחאי אומי‬ ‫לשבעה ולמכפה עתיק אמר ליה כגון אתה והביריך‬
‫שמעתמימיך אומד בקדוחזיר זה שמא יש בו מום‪ ,‬אין‬ ‫יושבי עטופי סדינין ‏ שאין אתם חשובים בעצמכם‬
‫אלא תמימים ואיזה זה תלמיד חכם שפירש‬ ‫ו‬ ‫כלום‪ ,‬אמר ר' ירמיה בן אלעזר עתיד חקב"ה להרשן‬
‫מן התורה על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון‬ ‫בנבורתו‬ ‫לעתיר לבוא שנא' ואהביו כצאת השמש‬
‫לא ‪ -‬להימנות (פב) ד"אמעוות לא יוכל לתקון‪ .‬בעולס‬ ‫ותשקט האוע" ארבעים | שנה | (שופטים ה' ל'א)‬
‫הזה מי שהוא מעוות יכול להק אבל לעתיד לבוא‬ ‫וכשם שהוא מהדש פניהן כך הוא מחדש לבושן‬
‫מי שמעוות לא יוכל לתקון‪ .‬ומי שחפרון לא יוכל‬ ‫יומא דין קָמַסִי ומהר אולו‪ .‬סרקין‪ :‬ד'א כל הנחלים‬
‫להימנות‪ ,‬משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שגגבו‬ ‫הולכים אל הים כל התורה נכנסת אל הלב והלב‬
‫כאחד ועשקו וחמסו ועברו כל עכירות כאחד‪ .‬אחד‬ ‫שנא' ונם הנפש לא תמלא (קהלת ו' זי)‬ ‫אינו מתמלא‬
‫מהן עשה תשובה לפני מיתתו ואחד לא עשה תשובה‬ ‫ואם תאמר משאדם מוסר תלמודו לאהר שוב אינו‬
‫לפני |מיתתו‪ | .‬זה שעשה תשובה לפני מיתתו‬ ‫הוזר‪ .‬עליו ‏ ת"ל אל מקום שהנהלים הולכים הם‬
‫מוליכין אותו אצל הצריקים ‏ לגןעדן‪ .‬וזה שלא‬ ‫שבים ללכת (פא)‪ .‬ד'א זש"ה מעוות לא יוכל לתקון‬
‫עשה תשובה לפני מיתתו מוליכין אותי אצל הרשעים‬ ‫(שם א' ט'ו) משנתעוותו מי בראשי'עוד לא יוכלו לתקין‬
‫לניהנם‪ = .‬וכיון שהוא ‏ רואה את חבידו הוא צועק‬ ‫משנעשו הסרין חצין בעוקיינוס והצין ניתנו ברקיע‬
‫בוכה ואומר אני והבירי ‏ גנבתי‪ .‬אני וחבירי‪ .‬גזלתי‪.‬‬ ‫מאורות עוד לא‬ ‫לא יוכלו ‏ להימנות‪ ,‬‏ משנתעוותו‬
‫כן חמסתי ועשקתי ועברתי על כל עבירות אני והוא‬ ‫יוכלו לתקון‪ .‬‏ משנעשו חסרין ימות הלבנה מימות‬
‫כאהד‪ .‬מפני מה חברי מוליכין אותו אצל הצדיקים‬ ‫החמה אחד עשר יום עוד לא יוכלו להימנות‪ .‬‏ משאדם‬
‫מעוות ‏ עצמו מקריאת שמע‪ .‬עוד לא יכול לתקון‪ .‬לנן עדן‪ .‬ואותו האיש מוליכין אותו אצל רשעים‬
‫משאדם מעוות ‏ עצמו מעשרה בני אד ם עומדין לניהנם שמא משוי פנים יש כאן‪ .‬אמרו לו שוטה‬
‫עור וטפש אין כאן משוא פנים אלא מעוות אותו‬ ‫בתפלה עור לא יוכללהימנות‪ ,‬משאדם מעוות עצמו‬
‫האיש ולא עשה תשונה לפני מיתתו שנים שלשה‬ ‫מחסר עצמו‬ ‫למודו עוד לא יכיל לתקון‪ .‬משאדם‬
‫ימים‪ .‬לנן עדן לא הכניפוהו‪ .‬בהבלים גררוחו לקבר‬ ‫מחבירו עוד‪ .‬לא יוכל להימנות‪ .‬דאלימא ‏ ר' ‪:‬ודה‬
‫תחתיו יוצע רמה ועליו תכסה תולעה‪ .‬ראה חבירך‬ ‫איתא‪,‬‬ ‫ר' יהודה‬ ‫הוו‪ .‬תרויהון חברין נסיב‬ ‫ר'! אלעזר‬

‫‪7‬‬
‫ובכי"ן עתיך האלהים לחדשן וכו (פב)‪ .‬עוי‬ ‫(פא) עו' קה"ר פ"א פסוק ז' כל הענין בשינוי הסדר וע"ע ב'ר פייג סטיז‪.‬‬
‫קהיר שם פיא פפוק טו כל הענין‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫וב חורל‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪8%‬‬
‫כמקוה שנא' ולמקוה המים קרא ימים לא נא' ימים‬ ‫בקיא נשבע לפרש מאותה הדרך ולעשות תשובה‬
‫אלא שיש בומיני ימים הרבה (פו) וירא אלהים‬ ‫כצדיק והיא נרמה לו לבוא‪ .‬לכאן ליטול חיים וכבור‪.‬‬
‫כי טוב‪ .‬ראה שהוא טוב לעולמו (פז)‪ .‬אבא יוסי‬ ‫אמר להן בבקשה‪ .‬מכם הניחו |לי שאלך ואַעשה‬
‫בר יוחנן‪ .‬אומד משום שמואל הקטן עולם זה למה‬ ‫תשובה‪ .‬אמרו לו שוטה עור וטפש כבר מה שעשית‬
‫הוא דומה לגלגל עינו של אדם‪ ,‬לובן שבו זה עוקיינוס‬ ‫עשית‪| .‬עולם שאתה בא ממנו רומה לערב שבת‬
‫המקיף את העולם כולו‪| ,‬שחור ‏ זה ישוב‪| .‬קומט‬ ‫והעולם הבא דומה לשבת‪ .‬אם אין אדם מתקן‬
‫שבשחור זוירושלים‪ ,‬פרצוף שבקומט זה בית המקדש‪.‬‬ ‫מערב שבת מהוא אוכל בשבת לא מצא מה יאכל‬
‫יהי רצון שיבנה במהרה בימינו (פח)‪,‬‬ ‫בשבת‪ .‬העולם שבאת ממנו‪ .‬דומה לקיין והעולם‬
‫יא) ויאמר אלהים תדשא‪ .‬יני אליעזר‬ ‫הזה דומה להורף‪ .‬כראשון‪ ,‬‏ וכן ליבשה ולים‪ ..‬וכן‬
‫אומר מנין שבתשרי נברא העולם‬ ‫לישוב ולמדבר‪ .‬מיד נשך עצמו ואכל בשרו‪ ,‬אמר‬
‫שנאי ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע‬ ‫מכם הניהו לי אלך ואראה בכבוד‬ ‫להן בבקשה‬
‫זרע למינהו‪ ,‬איזה הוא הדש שהארץ מוציאה דשאים‬ ‫הבירי בגן עדן‪ .‬אמרו לו שוטה עוָר וטפש במקום‬
‫ואילן מלא פירות‪ .‬הוי אומר זה תשרי‪ .‬ואותו הפרק‬ ‫שהטהורים ‏ עומדין ‏ אין הטמאים עומרין‪| .‬במקום‬
‫זמן רביעה היה וירדו |גשמים עליהן וצמחו דכתיב‬ ‫שהכשרים עומדים ‏ אין הפסולין ‏ עומדין‪ .‬במקום‬
‫ואר יעלה מן האריץ והשקה את כל פני האדמה‪,‬‬ ‫שהצריקים עומדין אין הרשעים עומדין‪ .‬ואין אנו מצווין‬
‫נברא‬ ‫מנין שבניסן‬ ‫אומר‬ ‫רי יהושע‬ ‫(בראשית ב' ")‬ ‫אלא על השער הזה ההיד זה השער לה' צריקים יבואו‬
‫העולם שנאמר ותוצא הארין דשא עשב מזריע זרע‬ ‫(בתוהלים קי'ח כ')‪ :‬מיר קרע בגדיו ותלש בשערו והרק‬
‫למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא‬ ‫שניו וקופץץ הוא בעצמו לתוך ניהנם ההיד רשע יראה‬
‫אלהים כי מוב‪ .‬‏ איזה הוא חדש שהארין מליאה‬ ‫וכעס שניו יהרק ונמש (שם קי'ב ")‪ .‬לכך נאמר מעוות‬
‫דשאים ואילן מוציא פירות‪ .‬הוי אומר‪ .‬זה חדש ניסן‪.‬‬ ‫לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות‪( ..‬פג)‪.‬‬
‫ואותו הפרק זמן שהבהמה והחיה מזרווגין זה לזה‪ .‬שנאי‬ ‫) ויקרא אלהים ליבשה ארץ לומ לך‬
‫לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו‬ ‫שאינה הארץ האמורה למעלן‪ .‬שהארץ‬
‫(תחלים ס'ה ו'ד) ואירך הוא כתי' עשה פרי‪ ,‬ההוא לברכה‬ ‫האמורה למעלן היא הנולם ‏ הראשון שקיבל ארבע‬
‫לדורות‪ ,‬ואירך נמי הא כת' עץ פרי ההוא לכדרי יהושע‬ ‫צורות‪ .‬וצורת האריץ אחת מהן‪ .‬אבל האמורה כאן‬
‫בן לוי דאמר רי יהושע בן לוי כל מעשה בראשית‬ ‫היא צורת הארץ ‏ בלבד לכך‪ .‬נאמר |ויקרא אלהים‬
‫לקומתן נבראו (פט)‪ ,‬תני בשם ר' אליעזר בעשרים‬ ‫ליבשה ארץ (פד)‪ .‬ולמה נקרא שמה ארץ בלשון‬
‫והמשה באלול נברא העולם ואתיא כרב‪ ,‬כדתאני‬ ‫רצייה שרצת לעשות רצון קונה וכן הוא אומר והארץ‬
‫ר' אליעזר דתניא |בתקיעתיה דרב |זה היום תחלת‬ ‫לעולם עומרת‪ .‬מהוא עומדת מעמדת‪ .‬ר' אחא אומר‬
‫מעשיך זכרון ליום ראשון כי חק לישראל הוא משפט‬ ‫זרעת‪ .‬מימיך‪ .‬חטים והעלת שעורים‪ .‬שעורים והעלת‬
‫יעקב‪ ,‬ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב איזו‬ ‫לאלהי‬ ‫הטים‪ .‬אלא מה דאת זרע את חציר‪| ,‬לכך נאמר‬
‫איזו לרעב איזו לשובע ובריות בו יפקדו (צ)‪.‬‬ ‫לשלום‬ ‫והאריץ לעולם עומדת (קחלת א' ד')‪( .‬פה) ול קמוה‬
‫כדר' אליעזר דתנן באחר בתשרי ראש השנה‬ ‫ואתיא‬ ‫המ ים קרא ימים‪ .‬תנן התם כל הימים כמקוה‬
‫דתניא כת' אחד אומר וחג ‏ האסיף תקופת‬ ‫לשנים‪,‬‬ ‫=' יהודה |אומר הים ‏ הגדול‬‫=' מאיר ר‬‫ימים דברי ר‬
‫אחרים בקי ואולי נשתבש מן בניוולך‪ .‬ועיי ג'כ במדרש זוטא קהלת‬ ‫ובכת'י‬ ‫פמ'ג‪ .‬‏‬ ‫(פ'ג)‪ .‬עי' קה"ר שם וע"ע בפדר'א ‏‬
‫(פד) עי' מו'נ ח"יב פיל‪( .‬פה) עי' ביר פ'ה פ"ח בקה"ר פ'א פסוק ד' והיה כן בדברי רי‬ ‫שהדפיס מהרשיב צד פ'ח וצ'ב‪.‬‬
‫וע"ע ספרי האזינו קל"א ע'א‪( .‬פו) עיי מקואות פ'ה מיד‪( .‬פז) עיי לקח טוב לפסוק זה‬ ‫אחא שם עו' אות אמת ק'ו ע"ב‬
‫אחרת לראב" בראשית א' ד'‪( .‬פח) עי' ד"א זוטא סוף פ'ט‪( .‬פט) עי' ר"ה ו'א ע"א‬ ‫וע"ע מו"נ ח'ב פ"ל וע"ע בשיטה‬
‫ע' וי'ר פכיט ס'א‪ ,‬וריה כ"ז ע"א וע"ע פסיקתא‪ .‬דר"כ ק"כ ע"א ובנ"ש‪.‬‬ ‫ובד"ם שם‪( .‬צ)‬
‫‪3‬‬
‫‪6‬‬ ‫(הוחנהל‬
‫(החלים ק'ד ל'א)‪| .‬הפיסוק הזה שר העולם אמרו‬
‫בשעה שאי הקביה למינהו באילנות‪ ,‬‏ ולא אמר‬
‫למינהו בדשאים אמרו דשאים אם רצונו שלהקביה‬
‫למינהו באילנות‪= .‬ועוד‬ ‫לצאת בערבוביא למהאמר‬
‫קל וחומר |ומה האילנות שאין דרכן | לצאת‬
‫בערבוביא אמר הקביה בהלןמינהו אנו על אחת כמה‬
‫וכמה‪ ,‬מיר כל אחר ואזה יצא‪ .‬למינו‪ ,‬ההיד ותוצא‬
‫הא" דשא עשב מזריע זרעלמינהו‪ ,‬פתח שר העולם‬
‫ואמר יהי כבוד‪ .‬ה' לעולם |ישמח ה' במעשיו |בעי‬
‫ראבינא‪ .‬הרכיב‪ .‬שני דשאים לר' חננא בר פאפא מהו‬
‫כיון דלא כת' בהו למינו לא מחייב‪ .‬או דלמא כיון‬
‫ראסכים על‪ .‬יריחו‪ .‬כמאן דאמר בהו ‏ למינהו דאמי‬
‫אהים כי טוב ראה שהוא‬ ‫תיקו (צו) וירא ל‬
‫טוב \לעולמו (צח)‪.‬‬
‫ויאמרארלהים יהי מארת‪ .‬זה שה‬
‫עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו‬
‫(שם שם י'ט)‪ ,‬אמר ר' יוחנן לא נברא להאיר אלא נלגל‬
‫ובהלבד שנאמר יהי מארת מארת כת' אם כן‬
‫‪ 2‬נבראת‪ .‬לבנה אלא לקדש בה ראשי הרשים‬
‫וראשי שנים‪ .‬ר' שילא ‪ 0‬תמרתא בשם ר' יוחנן‬
‫מהו שמש ידע מבואו מכאן שאין מונין ללבנה אלא‬
‫אם כן שקעה החמה‪ ,‬יסטא חבריה בשם ר' ברכיה‬
‫כתיב‪ .‬ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר‬
‫יום לחרש (במדבר ל'ג ג')‪ .‬אם ללבנה את מונה עד‬
‫כדון לית בה אלא ארבע עשרה משקועין‪| .‬מכאן‬
‫שאין מונין ללבנה אלא אם כן שקעה החמה‪ ,‬רי‬
‫עזריה בשם רי חנינה לא נברא להאיר אלא גלנל‬
‫חמה בלבדשנאמר יהי |מארת מארת כתיב‪ .‬אם‬
‫כלןמה גבראת לבנה אלא צפה הקכיה שאומות‬
‫ה עתידין לעמור ולעשותן אלהות‪ .‬‏ אמר ומה‬
‫אם בשעה שהן שנים והן מכחישין זה את זה אומות‬
‫העולם עושין אותן אלהות אלו היה אחרעל אחת‬
‫כמה וכמה‪ ,‬ר' ברכיה בשם ר' סימון שניהן נבראו‬
‫להאיר‪ ,‬יהי מארת והיו למאורת‪ .‬ויהן אותם אלהים‬
‫ברקיע השמים על הארץ‪ .‬והיו ל אתת‪ ,‬אלו‬
‫השבתות דכת' כי אות היא ביני וביניכם (שמו'ל'א "ג)‬
‫למקרא זה‪.‬‬ ‫ורמב"ן‬ ‫(צד) עו' רשיי‬ ‫ציע‪.‬‬
‫(צו) צ"ע‪( .‬צז) עחיו'לין שם‪( .‬צח) עיי לעיל הערה פיז‪.‬‬
‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫האסיף‬ ‫השנה (שמות ל'ד כ'ב) וכת' אחד אומר וחג ‏‬
‫בצאת השנה (שם כ'ג ט'ו) איזה הוא חדש שיש בו‬
‫הג ואסיף ותקופה ‏ ושנה יוצאה ‏ בו הוי אומר זה‬
‫למאי הלכתא‪| .‬רב נהמן בר‬ ‫תשרי ‪ 07‬לשנים‪ .‬‏‬
‫יצחק אמר לדין דכתיב מראשית השנה ועד אחרית‬
‫שנה (דברים "א ב')‪ .‬מראש השנה נידון ‏ מה יהא‬
‫בסופה‪ .‬וממאי מתשרי הוא דכתיב תקעו בחדש שופר‬
‫בכסא ליום חגנו (תהלים פיא ד')‪ .‬איזה הוא חג שראש‬
‫הדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה‪ ,‬וכתיב‬
‫בי כי הק לישראל היא משפט לאלהי עקב (שם שם)‪,‬‬
‫תנו רבנן כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב‪.‬‬
‫אין לי ‪ .‬ישראל אומות העולם מנין ת'ל משפט‬
‫לאלהי יעקב‪| ,‬אם כן מה תיל לישראל הואאלא‬
‫מלמד שישראל נכנסין תחלה לדין‪ .‬דאמר רב הסדא‬
‫יד)‬ ‫וציבור מלך נכנס תחלה לדין שנאמר לעשות‬
‫ביומו‬ ‫יום‬
‫שפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר‬
‫מאי ט?מא לאו אורח ארעא למיהב‬ ‫ניטם)‪.‬‬ ‫אי חי‬ ‫‪ %‬כים‬
‫מלכא ‏ אבראי ואי בעית‪ .‬אימא‪ .‬מיקמי דליפוש חרון‬
‫אף (צב)‪ .‬האיי דאמר ר' אליעזר בעשרים והמשה‬
‫באלול נברא העולם סימנא בעלמא הוא דלא הוה סדר‬
‫זמנים לשעבר כלל אלא כיון שנברא ארם ביום ששי‬
‫השוב מאותו היום תחלת שנה‪ .‬נשתיירו אותן המשה‬
‫ימים ראשונים חשבום כאלו הן סוף שנה וכאלו ‏ הןסוף‬
‫אלול‪( .‬צנ) תד שא הארץ דשא‪,‬אלו שאינן צריכין‬
‫זרע‪ ,‬עשבמזריע זרע‪ .‬אלו הירקות והזרעים שצריכין זרע‬
‫צד) עץ פרי ע ש ה פרי‪ ,‬אלו האילנות מלמד‬
‫שלא יצאו כולן אלא שלימים תמימים מיד לא כטבעו‬
‫שלעולם עכשיו שאדם נוטע יחור שלתאנה עומד שלש‬
‫שנים ועדין אינו מוציא פירות וכן שאר כל האילנות וכן‬
‫כל הזרעים (צה)‪ .‬אשר זרעו בועל הארץ את‬
‫שיש לו זרע נברא זרעו תחלה ואת שאין לו זרע‪ .‬אלא‬
‫פריו הוא זרעו נברא פריו (צ ו יח י כן‪.‬‬
‫ותוצא הארץ ‪,‬דשא עשב מזריע‬
‫זרע ‏ למינהו‪ .‬דדש רי חננא‬
‫בר פפא יהי כבוד חי לעולם ישמה ה' במעשיו‬
‫(צג)‬ ‫ע"ב‪.‬‬ ‫קפיו‬ ‫ופ"ר‬ ‫וע"ב‬ ‫ע'א‬ ‫ח'‬ ‫ר'ה‬ ‫(ו'‬ ‫(צב)‬ ‫נ"ן עיד‪.‬‬ ‫(צא) עו" ורושלמי ר"ה‬
‫שם‪.‬‬ ‫לקח מוב‬ ‫ע"א וע"ע במדרש‬ ‫(ר! חולין ס'‬ ‫(צה)‬
‫‪2‬‬ ‫הגדול‬ ‫בראשית‬
‫בזה פעמים קורין לכל אחד ואחר רקיע בפני עצמו‪,‬‬
‫ופעמים קורין שני רקיעים רקיע אחר‪ .‬וכן זה שאמר‬
‫ר' יהודה שני רקיעים |הן שנאמר ‏ הן לאה'ל‪.‬היך‬
‫השמים ושמי השמים (דברים ' י"ד) חישב כל שמנה‬
‫ורקיע תשיעי‬ ‫בהן הכוכבים באחד‪,‬‬ ‫הגלגלים שיש‬
‫=עור‬
‫שאין בכווכב |באחד ונמצאו שני רקיעים‪ .‬ו‬
‫בהן הכוכבים‬ ‫שיש‬ ‫הגלגלים‬ ‫חילקו הכמי שמונת‬
‫לארבעה חלקים כמו שאמרו ארבע מעלות בסולם‪.‬‬
‫השבו גלגל חמה אחד‪ .‬וגלגל לבנה אהד‪ .‬וגלגל‬
‫שאר הכוכבים אחד‪ .‬וחמשה הנלגלים שבהן חמשה‬
‫כוכבים שבתי צדק מאדים נוגה כוכב‪ .‬חשבום כאחר‬
‫ונמצאו כולן ארבעה על זה נאמר וארבעה פנים‬
‫לאחת וארבע כנפים לאהת להם (יחזקאל א' ‪ .)1‬ונמצאו‬
‫ארבע נלנלים לארבעה יסודות כל גלנל מהן‪ .‬ניכר‬
‫כוחו באותו היפוד יתר משאר היסורות‪ .‬וכן השני‪.‬‬
‫וכן השלישי וכן |הרביעי‪| ,‬כל הכוכבים‪ .‬קבועין הן‬
‫בגוף הגלנלים כחותם‪ .‬בתוך הזר שלה‪ .‬וכן הוא אומר‬
‫ויתן אתם אלחים ברקיע השמים‪ ,‬וכולן בעלי נפש‬
‫ודעה והשכל ומכירין בוראן‪ .‬ועליהן אמר דוד הללוהו‬
‫שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור (תהלים קמיח ג')‪.‬‬
‫והן מאירין על הארץ ומושלין בה‪ ,‬ויש‪ .‬מהן כוכב‬
‫גדול מן הארץ כמה פעמים‪ ,‬ויש שהוא קטן מן הארץ‪.‬‬
‫וכוכב חמה גדול מן הארץ כמו ק"ע פעמים בקירוב‪.‬‬
‫והארץ נדולה מן הירח ‏ כמו ארבעים פעמים‪ .‬‏ ואין‬
‫בכל הכוכביס |גרול מכוכב |חמה ולא קטן מכוכב‬
‫שבנלגל שני‪ ,‬ויש מהן מי שנומר הילוכו לשלשים‬
‫יום‪ .‬ויש מהן מי שגומר הילוכו לשנה‪ .‬‏ ויש מהן‬
‫מי שנומר הילוכו לשלשים שנה‪ .‬ויש מהן מי שנומר‬
‫הילוכו ליתר מארבעה ועשרים אלף שנים‪( .‬קט)‪ .‬תנו‬
‫באין‬ ‫רבנן מעשה ברבן גמליאל ‏ ורי יהושע שהיו‬
‫בלבר‬ ‫בספינה ולא היה ביר רבן גמליאל אלא פת‬
‫הייתה‬ ‫ר' יהושע פת וסלת אמר לו מנין‬ ‫ונמצא ביד‬
‫בירך‬ ‫מתעכבין בים זמן מרובה שהבאת‬ ‫ירע שאנו‬
‫אמר לו כוכב אחר יש שעולה ומתעה‬ ‫פת וסלת‪.‬‬
‫אחת לשבעים שנה אמרתי שמא יעלה‬ ‫את הספנין‬
‫(צט) ע' ביר פ"ו פ'א ובנ"ש והדברים כאן מסכימים ביותר עם הפסיקתות עו' פסיקתא דר"כ מ"ב ע'א ופ'ר ס"ו ע'א‪.‬‬
‫(ק) עוי לעיל הערה ע'"ז‪ .‬ועיע מו'כ ח'ג פי'ג וח"ב פ"י‪(| .‬קא) עו' פדר"א פ'ז‪(| .‬קב) ע"ש פיח‪( .‬קג) עיי הלכות יסוד"‬
‫התורה פ"ג ומו'כ ח'א פיע‪ .‬ח"ב פ'ד‪ .‬פיה פ'ט פ"י וח"ג‪ .‬פיב‪.‬‬
‫מדרש‬ ‫‪1‬‬
‫אלו ימים טובים ולימים אלו ראשי‬ ‫ולמ ועד ים‬
‫גם אלו ראשי שנים שיהוא אומות‬
‫חדשים‪ .‬ו ש י‬
‫העולם מונין לחמה וישראל מונין ללבנה (צט)‪,‬‬
‫ברקיע השמים‪.‬‬ ‫) והיו למאורת‬
‫נקראו השמים רקיע בשותפות השם‬
‫בלבד‪ .‬להא יר על הארץ‪ .‬בראן הקביה לכבודו‬
‫ולמענהו שנא' כל פעל ה' למענהו (משלי טיו ד')‪ .‬ולא‬
‫עור אלא שהן מאירין על הארץ ואין דבר הווה ונפסד‬
‫בעולם אלא מכוחן ומכוח הגלגלים |כמו שנתבאר‬
‫בספרי החכמים (ק) וי ה י כ ן‪| .‬רכן יוחנן בן זכאי‬
‫ורבן גמליאל ור' ישמעאל ור' אלעזר בן ערך ורי‬
‫אליעזר בן הורקנוס ור' עקיבה היו דורשין על מולד‬
‫לבנה אמרו דבר אחד אמר הקביה ונבראו השמים‬
‫למכון כסא מלכותו שנאמר בדבר ה' שמים נעשו‬
‫(תהלים ל'ג ‪ .)%‬אבל בצבא השמים יגיעה הרבה יגע‪,‬‬
‫מה עשה הקביה נפה ברוח פיו ונבראו כל צבא‬
‫השמים שנאמר וברוח פיו כל צבאם (שפ שפ) (קא)‪.‬‬
‫בעשרים ושמונה באלול נברא חמה ולבנה כוכבים‬
‫מזלות שבהן מונין שנים וחדשים ימים ולילות ושעות‬
‫וקצין ומחזורות ועיבורות‪( .‬קב) ברא שבעה כוכבים‬
‫בשבעה גלגלים כל כוכב‪ .‬בגלגל בפני עצמו‪ .‬ושמותן‬
‫גלנל שלמטה מן הכל שבו יריה ושלמעלה ממנו‬
‫יש בו כוכב‪ .‬והשלישי ‏ יש בו נונה‪| .‬והרביעי‪ .‬יש‬
‫בו המה‪ ,‬והחמישי ‏ יש בו מאדים‪ .‬והששי יש בו‬
‫צרק‪ .‬והשביעי יש בו שבתי‪ .‬‏ ונלגל שלמעלה הוא‬
‫נלגל שמיני יש בו שאר הכוכבים הנראין בלילה‪,‬‬
‫ונלגל תשיעי הוא ‏ שמקיף את כל הגלגלים והוא‬
‫המסבבן בכל יום ממזרח למערב‪ .‬הוא הנקיא ערבות‬
‫ואיץ בו כוכב כלל ‏ אלא כעין ‏ קרח הנורא וחלקו‬
‫אותו חכמים הקדמונים לשנים עשר חלק‪ .‬וכל חלק‬
‫וחלק העלו לו שם על שם צורה שתיראה בו מן‬
‫הככבים שתחתיו שבגלנל שמיני ושמותן טלה שור‬
‫תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת נדי‬
‫דלי דנים‪ ,‬וזה שאמי חכמים שבעה רקיעים ברא‬
‫הקביה לאו שבעה ממש אלא לפי שהן דבוקין זה‬
‫‪01‬‬ ‫הודול‬ ‫בראשית‬ ‫מררש‬ ‫‪.‬‬
‫מה שברא הקביה לכבורו ולשבחו בראו‪ .‬שכן שלמה‬ ‫ויתענו‪ .‬אמר לו כל כך שיש בידך ואתה צריך לירד‬
‫אומר כל פעל ה' למענהו (משלי ט'ז ד') ואימתי הכל‬ ‫לספינה‪ ,‬‏ אמר לו עד שאתה תמיה עלי תמה על‬
‫שני תלמידים שיש לי ביבשה ר' אלעזר חסמא ורי מהללין‪ .‬לשמו בזמן שהוא מנדיל ישועות מלכו ומרים‬
‫רן לעמו דכתיב‪ .‬מנדיל ישועות מלכן (תהלים י'ח נ'א)‬ ‫יוחנן בן נדגרה שיודעין לשער כמה טפין יש בים‬
‫ואין להם לחם לאכול ולא בגר ללבוש ולא מים וסמיך ליה חשמים מספרים ככוד |אל ומעשה יריו‬
‫לשתות‪ ,‬‏ נתן דעתו ‏ להושיבן בראש‪ .‬‏ כיון שעלה מניד הרקיע‪ .‬וכן איתן האזרחי אומר הסדי ה' עולם‬
‫אשירה לדור ודור ‏ אוריע |אמונתך בפי כי אמרתי‬ ‫ליבשה שלה להם ולא באו חזר ושלה להם ובאו‪.‬‬
‫עולם חסד יבנה וכתיב‪ .‬כרתי ברית לבחירי מה כתיב‬ ‫אמר להם כמדומין אתם ששררות אני נותן לכם‪.‬‬
‫אחריו ויודו שמים פלאך הי (שם פיט בי ג'ד' ו) (קח)‪.‬‬ ‫עבדות אני נותן לכם והושיבן בישיבה (קד)‪ ,‬ומאי‬
‫דיא השמים מספרים כבוד אל התורה שניתנה‪ .‬מן‬ ‫קארו ליה ר' אלעזר הַפּמָא‪| ,‬זמנא חדא אזל להד‬
‫השמים היא מספרת שבחו שלהקביה וכן הוא אומר‬ ‫אתר אמרון ליה חכים ר' למפרס על שמע הכים‬
‫ה' קנני ראשית דרכו ונוי בהכינו שמים שם אני‬ ‫ר' למקרב‪ .‬אמר ‏ לא‪ .‬אמרון ליה העל מגן קרן רי‬
‫(משלי ח' כיב וכ'ז)‪ .‬ומעשה יריו מניר הרקיע משל למלך‬ ‫נתכרכמו פניו והלך אצל ר' עקיבא אמר ליה מה‬
‫שהוא חכם ונבור ועשיר‬ ‫שהיו הכל מקלסין אותו‬ ‫תנא ליה עוברא אמר ליה צבי‬ ‫לך פניך חולנאות‬
‫בקשו לראות מה היא חכמתו ומה‪ .‬היא נבורתו ומהוא‬ ‫מר דיליף‪ ,‬אמר ליה אין‪ .‬מאן דיליף אזל לתמן אמרון‬
‫עשרו‪ ,‬מה עשה נטל וילון וקבע בו כל אבנים טובות‬ ‫ליה חכים ר' למפרס על שמע אמר לחן אין‪ .‬חכים‬
‫ומרגליות ותלה אותו על פתחו ואמר כל מי שיכול‬ ‫רי למקרב‪ .‬אין‪ .‬אמרון ליה הא חכים אלעזר והוו‬
‫לעשות כמותו הרי הוא כמותי‪ ,‬כך הקב"ה הוא חכם‬ ‫רין ליה אלעזר חסמא‪( .‬קה)‬
‫החכמים ולו הגבורה והגדולה והעושר והכבוד מלפניו‬ ‫ט) ויעש אלהים את שני המארת‪.‬‬
‫וברא את העולם בחכמה שנאמר ה' בהכמה יסד‬ ‫דרש =ר' שמעון בן עזאי כתיב ויעש‬
‫ארץ (משליג' 'ש)‪ .‬ביקש להודיע שבחו לבריות נטל‬ ‫אלהים את שני המארת ה גנד ל ים וכתיב א ת‬
‫וילון וקבע בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות שנאמר‬ ‫הק טן אמר‬ ‫התמאר‬
‫הגדול א‬ ‫המאור‬
‫ויתן אתם אלהים ברקיע השמים‪ .,‬כל כך למה להודיע‬ ‫יריח לפני הקביה רבונו שלעולם אפשר לשני מלכים‬
‫לבני האדם גבורותיו‪ .‬אמר להם כל מי שיכול לעשות‬ ‫שישתמשו בכתר אחר אמר ליה לך ומעט את עצמך‬
‫כמותן הרי הוא כמוני או אפילו ‏ מי שיכול לתלות‬ ‫אמר לפניו הואיל ואמרתי ‏ דבר הגון לפניך אמעט‬
‫עיניו כנגד חמה בשש שעות הרי הוא גבור או מי‬ ‫את עצמי אמר לו משול ביום ובלילה כר כתבינן‬
‫שיכול לרוץ עם ההמה מפוף העולם ועד סופו ביום‬ ‫לרע (קו)‪ .,‬ד'א ויעש אלהים את שני המארת הגדלים‬
‫אחד הרי הוא כמוני‪ ,‬‏ וכן הוא אומר שאו מרום‬ ‫שאורן רב יתר משאר הכוכבים לכך נקראו גדולים ואור‬
‫עיניכם וראו מי ברא |אלה המוציא במספ" צבאם‬ ‫הלבנה אינו נאצל אלא מאור החמה לכך נא' את המאור‬
‫לכלם בשם יקרא (ישעיה מ' כ'ו) הוי ומעשה יריו‬ ‫הגרול ‏ זה חמה‪ .‬ואת המאור הקטן זו לבנה (ק‪.‬‬
‫מניד הרקיע (קט) יום ליום יביע אומר‪ .‬יומו שלמשה‬ ‫ויתן אתם אלהים ברקיע השמים‬
‫מִתַנָה‪ .‬ליומו שליהושע ויומו שליהושע מתנה ליומה‬ ‫ז'ה ש'ה השמים מספרי" כבוד ‏ א(לתחלו וש ב')‬
‫של דבורה וברק‪| .‬זה לוה מתנים מה נסים נעשו‬ ‫אמר הקביה על ירי ישעיה כל הנקרא בשמי ולכבורי‬
‫בהן‪ .‬ולילה‪ .‬ללילה יחוה דעת‪ .‬לילה שלמצרים ללילה‬
‫מ‬ ‫בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיה מ'ג ') מלמד שכל‬
‫ו' ע'א‪( .‬קה) עי' ויקרא רבה פכ'ג סיד‪| .‬ושיר השירים רבה פ"ב (פפוק בי) ונוסחת בעל מה"ג מסכמת‬ ‫(קד) עי' הוריות‬
‫הערוך ערך חסם ע"ש‪( .‬קו) עיי חולין ס' ע"א וע'ע בילקוט על פסוק זה‪( .‬קז) צ"ע ועיי פורוש הראב"ע לפסוק זה*‬ ‫יותר עם נוסחת‬
‫תהלים ו"ח בסוף וי'ט ובככת"ו אי מגדול ושועות מלכו מלמד שכשהוא עושה חפך למשיחו הכל מתנים שבחן‬ ‫(קח) עו' מדרש‬
‫בילקוט שמוגיאל על פסוק‪7‬מגדול ישועות‪( .‬קט) צ'ע ועוי מדרש תהלים שם ו"ט קצת מזה‪.‬‬ ‫וע"ע‬
 ‫‪.‬‬ ‫הגדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדררש‬ ‫‪0‬‬
‫אמר ר' סימון מנוננאות ועבותות יש לו ושלש מאות‬ ‫שלגדעון ללילה שלפנהריב ולילה שלמררכי זה לזה‬
‫וששים וחמשה מלאכים תופסין אותו מארבע רוחותיו‬ ‫מתנים מה נסים ונפלאות נעשו בהן‪ .‬דיא יום‪ .‬ליום‬
‫כרי שלא ירוץ הרקיע בשעה אחת‪ .‬וכשהוא שוקע‬ ‫יביע אומר אלו ארבע תקופות השנה‪ ,‬מתקופת ניסן‬
‫מרפין לו מעט מעט שנא' הנה נא רפה היום‬ ‫ולהלן היום לווה מן הלילה אחר משלשים בשעה‬
‫לערוב‪( ,‬שופטים "ט ט') |ר' אמי |ביר' זעירא אומר‬ ‫תמוז ולהלן היום פורע‬ ‫עד תקופת תמוז‪ ,‬ה‬
‫הילוכו הוא קילופו משהוא זוריח ועד שהוא שוקע‬ ‫ללילה‪ .‬ער תקופת תשרי‪ .‬ומתקופת תשרי ולהלן‬
‫עד מבואי‬ ‫שמש‬ ‫ממזרח‬ ‫הוא מקלס להקביה שנא'‬ ‫הלילה לווה ‏ מן היום אהר משלשים בשעה עד‬
‫מקלס‬ ‫וכל זמן שהוא‬ ‫ג')‬ ‫קי‬ ‫(תהלים‬ ‫ה'‬ ‫שם‬ ‫מהולל‬ ‫תקופת טבת‪ :‬ומתקופת טבת ולהלן הלילה פורע מן‬
‫יכול הוא להלך‪ .‬שתק אינו‪ .‬יכול להל ‪.‬ך וכן יהושע‬ ‫היום מה שלווה ממנו‪ ,‬ובתקופת ניוסבןתקופת תשרי‬
‫(יהושע '' י'ב) דוט מקילוסך‪.‬‬ ‫אומד שמש בנבעון‬ ‫לא זה חייב לזה ולא זה חייב לזה‪| .‬נוטלין בצניע‬
‫שניון ששתק אינו יכול להלך‪ .‬ומעונותיהן שלבריות‬ ‫ונותנין בצניע ואין כל בריה שומע ביניהן דבר‪ :‬אין‬
‫‪ 0‬ו בכל יום מה הקביה‬ ‫אין חמה ולבנה‪ .‬מב‬ ‫אומר ואין דברים ‪ 0‬נשמע קולם‪ ,‬אינן כבני אדם‬
‫עושה להן רי לוי אומר זורק בהן חציםוהן מהלכין‬ ‫אצלך‬ ‫שאדם אומר לחבירו תן לי מה ו‬
‫ירח עמר זבולה לאור חציך‬ ‫שמש‬ ‫לאורן ‪0‬‬ ‫והבירו אומר לו לא הפקרת אצלי כלום והןהולכין‬
‫יהלכו לנגה ברק חניתיך (חבקוק ג' י'א) ועליהן הוא‬ ‫אצל הדיין והוא אומר לו מבקש אני מכם כתב או‬
‫אומר‪ .‬בבקר ‪ 0‬משפטו יתן לאור לא נעדר‬ ‫עדים‪ .‬ואם לאו אין בירם כלום‪ .‬אבל היום מן הלילה‬
‫(צפניה ג' ה (קיא)‪ ,‬והוא כהתן יצא מחפתו ישיש‬ ‫והלילה‪ .‬מן היום ‏ נוטלין בצניע ‏ ונותנין בצניע‪ ..‬אין‬
‫אומר ואין דברים ואין קשיבה למעלה" שנאמר בלי כנבור לרוץ‪ .‬ארח‪ ,‬כשחוא יוצא יוצא הת וכשהוא‬
‫נשמע קולם‪ .‬אבל למטה יש להן קשיבה שנאמר שוקע כוהה מפני אורהשלמעלה שנא' ונהורא עמיה‬
‫שרי (דניאל ב' כ'ב)‪ .‬דיא והוא כהתן ‏ יוצא מחפתו‪.‬‬ ‫בכל ‪ -‬יצא קום‪ .‬כאיזה צר אמר‪ .‬ר' איבו בשעה‬
‫שהזקנים " לעבר השנה בבית הועד הן נומלין מה חתן נכנם גבור ויוצא חלש כך השמש יוצא‬
‫מן היום ונותנין ללילה‪= .‬נוטלין |מן ‪ -‬ונותנין כנבור ושוקע כחלש מעונותיהן שלבריות‪| .‬ד'א מה‬
‫ליום והן מעברץ את השנה בפה אהר לא זה מפליג חתן זה נכנס טהור ויוצא ‪ -‬כך השמש יוצא‬
‫על זה ולא זה מפליג על זה כמה‪ .‬שנ' אין אומר ברור |ושוקע כעונה |שלדם‪ .‬יכול שהוא מהלך‬
‫זאיןדברים וכשהן יוצאין מבית הוער מיר כל הארץ אַנְנריָה‪ ,‬ישיש כנבור לרווץ ארח מלמד שהוא עושה‬
‫יצא קום‪ .‬אימתי הוא ראש השנה וכן כל מוער לויי בפני עצמו‪ ,‬מקצה השמים מוצאו ותקופתו‬
‫ומועד‪ ,‬ואימתי יום ‏ החקופה וכמה בתקופה (קי)‪ .‬על קצותם ואין נסתר מחמתו אימתי בתקופת‬
‫לשמש שם אוהל בהם‪ .‬אמר ר' לוי השמש הזה תמוז (קיב)‪ .‬ד'א ואין נסת‪ .-‬מחמתו‪ ,‬רי שמעון ורי‬
‫נתון בתיק שנא' לשמששם אהל בהם‪ ,‬ר' שמואל נתן ר' שמעון בן לקיש‪ .‬אומר‪ .‬אין גיהנם לעתיר‬
‫בר נחמני אומר יכול הוא גלנל חמה לזרוח ולשקוע לבוא אלא יום שהוא מלהט את הרשעים הה'ד‬
‫(מלאכי ג' "ט)‪ ,‬‏ ומי נסתר‬ ‫בשעתו אלא הקב'ה ‏ גוזר עליו ‏ ואומר \לו בעונה ולהט אותו היום ‏ הבא‬
‫פלונית תהא במקום פלוני ומה טעמיה ואל ]| מחמתו זה שהוא שוקע בתורה דכתיב בתריה תורת‬
‫‪+‬מימה משיבת |נפש וכן הוא‪ .‬אומר אין חשך‬ ‫ת‬ ‫שואף זורה הוא שם (קהלת א' ה') מהוא שואף דחיק‬
‫ביה‪ ,‬אמר ר' ירמיה תשעים וששה מלאכים מתחלפין ואין צלמות להסתר שם פועלי און (איוב ליד כיב)‪.‬‬
‫אבל בבעלי תורה מה כתיב וורחה ‪ -‬יראי שמי‬ ‫עליו בכל יום שמונה בכל שעה שנים מכל רוח‪.‬‬
‫(קי) צ'ע ועו' מדרש תהלים שם וע"ע שיר פליא סט'ו ובג"ש ותנחומא מהרש"ב ה"ב מ'ג‪ .‬ע'א ובנ"ש‪( .‬קיא) צ'ע ועי' מדרש‬
‫וילקוט קהלת‬ ‫הרד"ל שם אות מ"ו ומדרש זוטא קהלת צד פ'ו‬ ‫תהלום שם וע"ע ב'ר פיו סיז וע"ץ פדר'א פ"ו ובהערות ‏‬
‫‪0‬‬
‫ובניש‪.‬‬ ‫פ"ן‬ ‫פ"ו‬ ‫ובר‬ ‫וס"ט‬ ‫ס"ח‬ ‫רבה‬ ‫ויקרא‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫תהלים‬ ‫עו" מדרש‬ ‫(קיב)‬ ‫פ'א על פסוק וזרח השמש‪.‬‬
 ‫הגדול | ‪4‬‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪0‬‬
‫|מאים וטהורים וכל מין‬
‫וטהורין וכל =מין עופות ט‬ ‫שמש צרקה ומרפא בכנפיה (מלאככי ג' כ (קיג)‪ ,‬תנו‬
‫הגבים סמאיס וטחורים וכל חיות שביםנדלים בים‪ .‬ועף‬ ‫רבנן כיצר מזלותקבועין ברקיע‪ .‬ר' שמעון בן לוי‬
‫שנברא מרקק המים פורח באויר שני ועוף יעופ ףעל‬ ‫ור' אלעזר אומרין הרקיע עשוי כעטרה ומזלות מהלכין‬
‫ץט) בוא וראה כמה נדולים מדותיו שלהקביה‬
‫קי‬‫ה(אר‬ ‫ונלגל עומד‪ .‬ר' שמעון בן לוי אומד כהדין אַנטליא‬
‫בשד ודם צר צורה על גבי הכותל ועל גבי הטבלא שמא‬ ‫ורבנן‪ .‬אמרי כחדין אדמדנון‪ .‬‏ חכמי גוים אומרין הרקיע‬
‫הוא יכול לצור צורה בתוך המים אבל הקביה צר צור‬ ‫עשוי כנלגל ‏ ומזלות |קבועין והגלנל מהלך‪ .‬עגלה‬
‫בתוך המים שנא' ויאמר אלהים ישרצו המים‪ .‬‏ בשר ודם‬ ‫בצפון ואינה זזהו ונצהי חכמי אומות העולם‬
‫בונה ‪ 5‬משרה דיורין בדיוטאות העליונות והתחתונוי‬ ‫להכמי‪ .‬ישראל‪( .‬קיר) תנו ינן שלשה דברים קולן‬
‫שמא הוא יכול להשרות דיורין באוירה שלפלטין‪ .‬אבל‬ ‫הולך מפוף ההעולם עד סופו‪ = ,‬ובריות בינותן ואין‬
‫וקביהמשרה דיורין באויר שנאי ועוף יעופף (קכ)‪ .‬תנו‬ ‫מרנישין‪ .‬ואלו הן‪ .‬קול השמש וקול הגשמים וקול‬
‫רבנן הצב (ויקרא ייא כ'ם)‪ .‬זה הצ |למינוהו ל‪ ,-‬את‬ ‫הנפש בשעה שיוצאה‪ ,‬קול השמש בשעה שהוא‬
‫הַערְוָד וכן הנפלים |וסלמנדרא‪ ,‬וכשהיה ר' עקיבה‬ ‫נוסר ברקיע כמסמָר הזה‪ ,‬קיל הגשמים בשעה שהן‬
‫מה רבו |מעשיך הי‬ ‫הוא אומר‬ ‫מגיע‪ .‬לפ יפוק הזה‬ ‫יודדין‪( ,‬קטו) אמר ר' ברכיה תהום אל תהום קירא‬
‫כולם בחכמה עשית (התחלוםקיד כ'ד) יש לך בריות‬ ‫זכרים‬ ‫העליוניס‬ ‫מים‬ ‫(תהלום מיב חי‬ ‫קל צנוריך‪,‬‬
‫גדילות בים ויש ‪-‬בריות גדילות ביבשה‪= .‬שבים‬ ‫והתחתונים ‏ נקבותובשעה שהן יורדין אומרין אלו‬
‫אלמלי עולות ליבשה מ מיתות‪ .‬‏ ושבישוב אלמלי‬ ‫לאלו אתם בריותיו ואנו שלוחיו קבלו אותנו דבה"‬
‫יוררות לים מיר מיתות‪ ..‬יש לך בריות גדילות באור‬ ‫תפתה אריץ ויפרו |ישע (ישעיה מ'ה הח שהן פרין‬
‫ויש לך בריות נדילות באויר‪ 0 ,‬אלמלי =‬ ‫ורבין‪ .‬אני הי בראתיו לכך בראתים לתקונו וליישובו‬
‫‪ 0‬מיד מיתות‪ .‬ושבאויר אלמלי יורדות לאור מי‬‫של עולם‪( .‬קטו) קול הנפש מנין ר' שמואל אחוהי‬
‫מיתות לכך נאמר מה רבו מעשיך חי תנו‪ .‬רכנן ‪0‬‬ ‫ר' פנחם בר אחא הוה דמיך בצפורין הויאן תלמיריה‬
‫שיש ביבשה יש ביםו מן ההולדה‪ ,‬אמר ר' זירו‬ ‫תמן והוה מסכן מטת מלא ונחכון אמר להוןנפשיה‬
‫א) ר'‬ ‫כ(‬ ‫דאחוי דההוא‪ .‬גוברא מעקרא אילניא‪ :‬ומתברא ארזון‬
‫מאו האזינו כל יושבי הלד (שם מ'ט בק')‬
‫ואתון איתיבון גחכין‪ ,‬‏ (קיו)) תנו |רבנן אלמלי קול אבהו ורבנןהר אמר למה נמשל כל העולם בחולדה‬
‫גלנל חמה נשמע קול המונה שלהימי' ואלמלי קול שכל מה שיש ביבשה יש בים והרבה מינין יש ביס‬
‫וה שאין ביבשה ואין חולדה בים‪ .‬וחד אמר למה‬ ‫המונה שלרומי ‏ נשמע‪ 9‬גלגל חמה =תנו רבנן‬
‫הוא ‪ 0‬כל העולם בחולדה מה הולדה זו גוררת‬ ‫שלשה קולן הולך מסוף העולם ועד סיפו ואלו הן‬
‫ומנחת ואינה יורעת למי מנחת כך כל באי העולם‬ ‫קיל גלגל חמה וקול המןנה שלרומי קול הנפש‬
‫גוררין ו ואינן יורעין למי מניחין‪ .‬יצבר‪ .‬ולא ידע‬ ‫בשעה שיוצאה ‏ מן הנוף‪ .‬ויש אומי הדיא כלומד‬
‫אוספם‪( ,‬שס ל'ט ‪( 1‬קכב)‪,‬‬ ‫למי‬ ‫מלאך שהוא ממונה על התהום‪ ,‬ובעו רבנן רחמי‬
‫כ ויברא א להים האתתנינם הגדלים‪.‬‬ ‫על נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף וביטלוה (ק)‪.‬‬
‫הכא תרנימו אדילי ימא רי יוחנן אומר‬
‫ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ‬
‫זה לויתן נחש בריח זה לויתן נחש עקלתון שנא' ביום‬ ‫נפשחיה נחמישי השייץ מן המים‬
‫ההוא‪ .‬יפקר ה' בחרבו הקשה ‪ .‬והחזקה על‬ ‫כל מין דנים וכל ה"יות שבים גדולים ‪0‬‬
‫ובקונטרסכת"י‬ ‫ועי' פסהים צ'ד ע'ב על סוף המאמר‪.‬‬ ‫כהדיאןדארגון‪.‬‬ ‫(קיד) צ'ע ובכי"ק‬ ‫תהלים שם‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫(קויג) עיי מדרש‬
‫קבוע‬ ‫עשוי כקובעת‬ ‫נר"ו |מצאתי‬ ‫אדליר‬ ‫אלחגן‬ ‫מוהר"ר‬ ‫דשמואל) שאול בידי מאת ‪-‬‬ ‫ושן נושן (בעין בריתא‬
‫יגוים אומ' מקום ‪ . . .‬מוכיח שהמזלות קבועין והגלגל חוזר‬
‫והמזלות חוזרין ‪. . .‬חכמי הגוים המזלותקבועין בו וכוי חכמח‬
‫פיו‬ ‫(קיז) עו' ביר‬ ‫ובניש‪.‬‬ ‫סי"ג‪.‬‬ ‫פי'ג‬ ‫שם‬ ‫עי' ב"ר‬ ‫(קט"ז)‬ ‫ובנייש‪.‬‬ ‫ס"ט‬ ‫פיה‬ ‫וש"ר‬ ‫פ'ו ס"ז‬ ‫עי' ב'ר‬ ‫(קטו)‬ ‫ע"ב‪.‬‬ ‫טורטן‪.‬‬ ‫במין‬

‫חולין ניז ע'ב‪( .‬קב) עי' ב"ר פיז ס'א וסיה ובנ"ש‪,‬‬ ‫(קיט) עי' פדר'א‪ :‬פיט וע"ע‬ ‫ששםם‪.‬‬ ‫ובד"ס‬ ‫עיב‬ ‫כ'‬ ‫וומא‬ ‫עי'‬ ‫)קיח)‬ ‫פ"ז‪.‬‬

‫(קכא) עוי חולין קכיז עיב‪( .‬קכב) עיי ורושלמי שבת ויד ע'ג‪.‬‬

‫‪₪ ---‬‬
 ‫‪6‬‬ ‫הגדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪83‬‬
‫וימה שלחילתא‪ .‬וים אספמיא וים הגדול‪ .‬ואלו הן‬ ‫לויתן נחש בריה ועל לויתן נחש עקלתון והרג את‬
‫ארבע נהרות‪ .‬ירדן וירמוך קירמיון ופינא‪ ,‬כי אתא‬ ‫התנין אשר בים (ישעיה כ'ו א)‪ .‬אמר רביהודה אמר‬
‫רב דימי אמר רב יוחנן עתיד גכריאל לעשות קנִיְָא‬ ‫רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכו‬
‫עם לויתן שנא' תמשוך ו בחכה‪( .‬שם מי כיה)‪,‬‬ ‫ואף לויתן זכר ונקבה ואלמלי נזקקין זה‪ .‬לזה מחריבין‬
‫‪ %0‬היקביה‪ .‬עוזרו אין יכול לו שנאי העושו ינש‬ ‫את העולם מה עשה הקביה |סירס את הזכר‪ .‬והרג‬
‫אמה‪ .‬ר" וונתן‬ ‫הב דימי‬ ‫חרבו (שם שם ו"ט)‪ ,‬כִי ‪-‬‬ ‫את הנקבה ומלחה ‏ לצ‪ 0‬לעתיד לבא שנא‬
‫‪ -‬שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל‬ ‫ונמלחה ‏ לזכר הא קא‬ ‫והר; את התנין אשר בים‪ ,‬‏‬
‫מות שבג ‪ ..‬שנא' ירתיה בְסִיר מצולה (שם מ'א כ'ג)‬ ‫משמע לן דמלחא דנקבה טפי מעלי ואי בעית אימא‬
‫מכנים ראשו לנעןדן אין כל בריה‪ .‬יכולה‬ ‫‪0‬‬ ‫=צרת לשחק בו לאו אורה‬ ‫כיון דכתיב‪ .‬לויתן זה י‬
‫כמרקהה (שם שם)‪,‬‬ ‫לעמוד מפני ריחו שנא' ייםשים‬ ‫ארעא‪ ,‬אף בהמות בהררי‪ .‬אלף זכר ונקכה בראם‬
‫תלמים תלמים | בים שנאמר‬ ‫עושה‬ ‫שצמא‬ ‫ובשעה‬ ‫ואלמלי נזקקין זה לזה‪ .‬מהריבין את העולם‪ .‬מה עשה‬
‫בהשוב תחוםם לשיבָה‪( .‬שם שם ב"ה)‬
‫נת‪.‬יבי‬ ‫יאיר‬ ‫אחריו‬
‫גוו‬ ‫סירס את הזכר ‏ וצינן את הנקבה שנאמר הנה נא‬
‫אמר רב אחא בריעקנ נמיר‪ :‬אין תהום‪ .‬חוזר לאיתנו‬ ‫כוחו במתניו זה זכר‪ ,‬ואונו בשרירי בטנו (איוב מ' ט'ז)‬
‫אלא לאחר שבעים שנה שני יחשוב תחולםשיבה ואין‬ ‫|מאו חני נמי |נעביד להו כו הנך‪ .‬קא‬ ‫זה נקבה‪ ,‬א‬
‫שיבה פהותה משבעים‪ ,‬אמר ר'אבא אמר רי יוחנן‬ ‫משמע לן דכוארא מליחא מעלי‪ ,‬בסראמליחא לא‬
‫עתיר ה ‪ 6‬לעשות סעודה לצריקים מבשרו שללויתן‬ ‫מעלי‪ .‬והנך‪ .‬נמי נעביד להו כי הני שאני דגים דפרצי‪,‬‬
‫שנאי יכהו עליו הברים (שם מ' ל')‪ .‬ואין כרייה אלא‬ ‫אמר רב יהודה אמר רב ירדן יצא ממערת פומים‪,‬‬
‫סעודה שנא' ויכרה‪ .‬לחם כרה‪ .‬גדולה ‪ ₪‬וישתו‬ ‫תניא נמי הכיירדן יוצא ממערת ‏ מ' פומיס‪ .‬ומהלך‬
‫(מלכים ב' ו כ'ג) ואין חברים אלא תלמירים שנאמר‬ ‫בַָמַה שלסיבכי ‏ ובימה שלטבריה אובימה שלסדום‬
‫יישבת בגנים חכרים מקשיבים (שה"ש ח' ו'ג)‪ .‬ושארא‬ ‫והולך ונופל לים הגדול‪ .‬עד שמניע לפיו שללויתן‬
‫ירושלםשני‬ ‫מחלקין אותו ועושין בו סהורה‪0‬‬ ‫שנא' יבטה כי יגיח |ירדן |אל פיהו (שס שם ביג)‪.‬‬
‫יהצוהו בין כנענים (איוב מ' ל')‪ .‬ואין כנען אלא תגר‬ ‫בר עולא הכי קא אמר אימתי‬ ‫מתקיף ליה רבא‬
‫שנא' כנען בירו מאזני מרמה (הושע "ב ח')‪ .‬ואי בעית‬ ‫בהמות אלף בוטחות בשעה מניח לפניו שללויתן‪.‬‬
‫אימא מהכא אשר סוחריה שרים כנענית‪ .‬נכבדי ארין‪.‬‬ ‫תנו‪ .‬רבנן מעשה בר' אליעזר ור' יהושע‪ .‬שהיו מהלכין‬
‫אמר רבא אמר רי יוחנן עתיד‪ .‬הקביה לעשות סוכה‬ ‫בספינה והיה ר' אליעזר ישן ורי יהושע נעור‪ .‬נזרעזע‬
‫לצריקים מעורו שללויתן שנא' התמלא בסוכות עורו‪,‬‬ ‫ר' יהושע וננער ר' אליעזר אמר לו מה זה יהושיע‬
‫עושין לו סוכה לא זכה עושין לו‬ ‫(אווב ‪ 0‬ליג') זכה‬
‫אמר לו מאור גדול ראיתי בים אמר לו שמא עיניו‬
‫(שם שם)‪ ,‬זכה‬ ‫ראשו‬ ‫דגים‬ ‫ובצלצל‬ ‫צָלצַל שנאי‬ ‫שללויתן |ראית = דכתיב | ועיניו |כעפעפי |שחר‬
‫‪:‬עושין לו צלצל ; לא זכה עשה לו ענק שני וענקי|ם‬ ‫(שם מ'א ו'א) (קכג)‪ ,‬ר' יופי‪ .‬בר הורמסקות אומר לויתן‬
‫לנרנרותיך‪( ,‬משליא' ט') זכה‪ .‬עושין לו ענק לא זכה‬ ‫דג טהור הוא שנא' גאוה אפיקי מגנים [וגו'] תחתיו‬
‫עושין לו קמיע שני ותקשר נו לנערותיך (אווב מ' ב"ט)‪,‬‬ ‫מגנים אלו‬ ‫הדודי חרש (שס שם ז' וכ'ב) גאוה ‪0‬‬
‫ופורשו על חומת ירושלם‬ ‫הקביה ‏‬ ‫ושארא ל‬ ‫אלו פנפירין‬ ‫קשקשים שלו‪ .‬תחתיו חדודי חרש‬
‫וזיוו מבהיק מסוף העולם עד סופו שני והלכו גוים‬ ‫שפוריח בהן (קכד)‪ .‬ימ"ים גבר"יאל רע"ב‪ .‬סיימן‪ .‬כי‬
‫לאורך ומלכים לנגה זרחך (ישעיה פ' ג')‪ .‬ואומ' ושמתי‬ ‫אתא רב דימי אמר ר' יוהנן מאי דכתיב‪ .‬כי הוא על‬
‫כדכר שמשתיך ושעריך ‪ 0‬ני ‪( ₪‬שם ניד ו"ב)‪,‬‬ ‫ימים יסדה אלו שבעת ימים וארבע נהרות שמקיפין‬
‫אמר ר' שמואל בר‬ ‫מאי ושמתי כדכד שמשתיך‬ ‫את ארץ ישראל ואלו הן שבעת ימים‪ .‬ימה שלסיבכי‬
‫נחמני פליגו בה תרי מלאכי ברקיע חד אמר דשהם‬ ‫וימה שלטבריה‪4 ,‬וימה שלס"ום וימה שלשוליית‪.‬‬
‫פיז ע‪'0‬ב‪.‬‬ ‫ו‬
‫‪.‬שם‪( .‬קכ"ד) עו' חולון‬ ‫=‬
‫צערב ווצעי'עי בן‬
‫כרך ו (*|‬ ‫ר‪/‬בריב עלר‬ ‫(הקרוכ]|ג) עו"‬
‫‪9‬‬
 ‫‪8‬‬ ‫הנדול‬
‫ובעא‬ ‫ַנִיָא ונחית ‏ בר אמוראי |לאיתוייה =ורגש‬
‫לטבועהלספינתן ואתא ציפראא קטעא לרישיה‪ .‬ואתא‬
‫תנינא חבריה תליהניה [בכ'א תלי הנדה] ליה וחיא‪.‬‬
‫והדר אתא ציפרתא קטליה ושקליה ושדה בספינתן‬
‫הוה ציפרי מליחי בהרין תליהניה ‏ ליה עילויהו שקלה‬
‫ופרח‪( .‬קכז) =סימן אורז"ילא |בר קרק"תא ‪-‬‬
‫|מר‪ .‬רבא בר בר‬
‫הא"לא שיצ'‪,‬וצפרי"ם ‏ ואו"זין‪ .‬א‬
‫חאנא לדידי הזאי לי ההוא אוּרזילְא דרימָא בר ימיה‬
‫דהוה‪ .‬כי הר תכור והר תבור‪ .‬כמה הוי ארבעה פרסי‬
‫ומִשכָא דצוריה תלתא פדסא ובי מִיְבַעְתַא |דרישיה‬
‫=ירדנא‪= .‬אמר‬ ‫פדסה ופלנא‪ .‬ורמא כְּפּתָא וסכריה ל‬
‫רבא בר בד‪ .‬חנא‪ .‬לדיר" חזאי |לי ההיא אק לקא‬
‫דהוה‪ .‬הווא כי אקרא דהרגניא‪ .‬ואקרא‪ .‬דהרנניא כמ‬
‫ושיתין בתי ואתא תנינא |בלעה ואתא ‪-‬‬
‫ודרי ה לְתָנִינָא וסליק איתיב‪.‬באילנא‪ .‬תא חזי כמה‬
‫בפא בר שמואל אי לא הוה‬ ‫חילה ראילנא‪ .‬אמר ‪-‬פ‬
‫התם לא הימני‪ .‬‏ אמד רבא בר בר הנא לדידי הזאי לי‬
‫ההוא כוארא דאיתיבא ליה אכלא מִינָא בְאוּחָיה וְאָריוּה‬
‫מיא לגורא ואכלו מניה שתין מחוזי והרוב ‏ מריחיה שתין‬
‫מחוזי וננדי מנלגלא דעיניה שתין נראבא משהא‪ .‬כי‬
‫הרר אתאי [חזאי דקא נסרי מגרמיה \ומטללין בהון]‬
‫שתין מחוזי ובאנו‪ .‬אמר רבא בר בר חאנא זמנא‬
‫חרא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן החוא כוארא‬
‫דאיתיב יי ‪ -‬וקדח אנמא על נביה וסברינן‬
‫דיבשתא היא וסליקנןואסיקנן ובשילנן‪ .‬כידחם מנביה‬
‫הוה קא מִיתְפַך אילא דהוה מקרבא ספינתן בלע'‪ ,‬אמר‬
‫רבא בר בר חנא זמנא חדא הוה‪ .‬קא‪ .‬אזלינן בספינתא‬
‫ואזלינן בין שַיצָא לְשִיצָא תלתא יומי ותלתא לילי‬
‫אתא איהו ל ניסא ואנןלהאיי ניסאודלמא‪ .‬אמרת‬
‫‪ /‬כי אתא רב דימי אמר‬ ‫דלא מסניא‪ .‬ספינתא‬
‫[אזלא < ספינתא]‬ ‫דמיא‬ ‫מִיחַם |האיי |קומקמא‬
‫שתין פדטי ופאתיק פְִעָא גירא וקרמה ליה‪| ,‬אמר‬
‫רב אשי ההוא גלדאנא‪ .‬דימא דאית ליה ‪-‬שִיצִיי‪ .‬אמר‬
‫ראבא בר בר חאנא ‏ זמנא הדא הוה |קא אזלינן‬
‫בספינתא וחזינן הנהו ציפדי דהוה קימי על קרצוליתו‬
‫ובד"ס שם‪ .‬ובכי"ק שאאר (במקום שארא) ולקמן ר' דרוש שלך נאה וכו'‪( .‬קכו) עו"‬
‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫והד אמר דישפה‪ .‬אמר להו קודשא ביה‪ .‬כדין וכדין‪.‬‬
‫מאי ושעריך לאבני אקדח כי הא דיאתיב‪ .‬ר' יוחנן‬
‫וקאדריש עתיר הקב"ה להביא אבנים טובות ומדנליות‬
‫שהן שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר ברום‬
‫לנלנ =עליו אותי‬ ‫ומעמידן בשערי ‪2‬‬ ‫עשרים‬
‫תלמיד השתא כי בִיעתָא דצוצלא ליכא כי האיי‬
‫גונא‪ .‬איכא‪ .‬לימים הפלינה ספיותו בים‪ .‬וראה מלאכי‬
‫השרת עומרין ומנסרין אבנים טובות ומרגליות אמר‬
‫להן הללו למי‪ ,‬אמהו לו עתיד |הקכיה |להעמירן‬
‫בשערי ירושלם‪ .‬כי הדר אתא אשכחיה לר'יוחנן‬
‫דקאדאריש אמר לו דרוש ולך נאה לדרוש כאשר‬
‫אמרת כך ראיתי |אמר לו ריקא |אלמלי לא ראית‬
‫בעיניך לא האמנת‪ | .‬מלעיג על דברי חכמים אתה‬
‫ונתן ענ בר נעשה גל שלעצמות‪( .‬קכה) ואת‬
‫[הרמ ש ת] אשר שרצו‬ ‫כל נפש ההיה‬
‫מ י ם‪ .‬לרבות שאר בריות ‏ גדולות שבים כראמור‬
‫רבנן (קכו) סימן ‏ יו'חנן סיפרא =יו'נתן =הנידוא‪.‬‬
‫ירויחנן משתעי זמנא הוה קא‪ .‬אזלינן בספינתא‬
‫ורלי ההוא‪ .‬כוארא ‏ רישיה |והוו דמן עיניה כתרין‬
‫סיהרי‪ .‬ונפי מיא‪ .‬מתרתין בזעי גחיריה‪ .‬כתרין מעברי‬
‫סוּרָא‪ .‬רב ספרא משתאי זמנא חדא הוה קאאזלינן‬
‫בספינתא ודלי ההוא‪ .‬כוארא רישיה והוה‪ .‬אית לוה‬
‫|ריה‪ .‬קלה ‏ שבים אני‪= .‬והוינא‬
‫קרני וחקיק עלוהי ב‬
‫ארבע מאה סרסי וקאאזילנא לפומיה ולויתן‪ .‬אמר‬
‫רב אשי הא" עיזא דימא היא ראית לה קרנא‬
‫וכחישא‪ .‬ר' יונתן משתאי זמנא‪ .‬הדא הוה קא אזלינן‬
‫בספינתא וחזינא ההיא |קרטליתא דהוא מיטבע‪ .‬בה‬
‫אבנים מוכות ומרגליות‪ .‬והוה‪ .‬הדור לה מינא דכוארא‬
‫די שמיה גרשא ונחית ‏ בר אמוראי לאיתוייה‪ .‬ובעא‬
‫דנשמטיה לאטמיה |סליק אתא שקאזיקא דהאלא‬
‫בהדיה ונחית‪ .‬נפקא בת קלאואמרא לןמאי עבירתכו‬
‫בהאדי קרטליתא דדביתהו דרי חנינה בר הוסא‬
‫דעתידא למישרא בה תכילתא לצריקא לעלמא דאתי‪.‬‬
‫רי יהודה הגדוא משתאי זמנא‪ .‬חרא הוה קאאזלינן‬
‫ל‬ ‫בספינתא וחזינן ההיא אבן טובה‬
‫ע"א‪.‬‬ ‫וע"ה‬ ‫ע"ב‬ ‫עיד‬ ‫בב‬ ‫עו'‬ ‫(קכה)‬

‫עפ"ז ובהערות שם אות קמיד וקמיג‪( | .‬קכז) עו' ביב ע"ד ע"א וע'ב ובד"ס שם‪ .‬ובכי"ן‬ ‫לקח טוב‬ ‫וע"ע‬ ‫זה‬ ‫על פסוק‬ ‫רש"י‬
‫ב' ב' אנה‪.‬‬ ‫וכן ראבה‬ ‫ת' ברשא‬ ‫גרשא‬
 ‫‪0‬‬ ‫הגדול‬
‫אחת היא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין‬
‫כל מיני מאכל לאבילתן שלצדיקים לעתיר לְבוא ומה‬
‫טעמיה והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לרביץ| בקך‬
‫לעמי אשר דרשוני (ישעיה סיה י')‪.‬ורבנן אמרין בהמה‬
‫אחת היא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים‪ .‬מנרלין‬
‫לה בהמות והיא אוכלת ומה טעמיה וכל הית השרה‬
‫ישחקו שם (איוב מ' כ')‪ .‬אפשר כן אית בעיך‪ .‬אכיל‬
‫בעיר אמר רב תנחומא כמה גדולים מעשה אלחינ‬
‫(תהלום ק'א ב') כמה‪ .‬משונין הן מעש שלהקביה‪,‬‬
‫ואיןויו‬
‫ומאיכן ‏ היא |שותהי ‪ ,‬רי יהושע בן לוי ורבנן‪| .‬רי‬
‫יהושע בן לוי אומר כל שהיררן מכנס לששה חדשים‬
‫היא עושה אותו גמייה אחת דכתיב הן יעשוק נקר‬
‫כי יניה‪ .‬ירדן אל פיהו (איוב מי ב'ג) ‪+.‬‬ ‫לא יהפז ‏ יבטח‬
‫ורבנן אמרין כל מה שהיררן מכנס לשנים עשר הדש‬
‫כי‬ ‫‪ :‬בטה‬ ‫היא |עושה אותו‪ .‬גמייה אחת דכת'‬
‫יניח ירדן אל פיהו ויש בהן לכלוך פה‪ .‬ר' חונא‬
‫בשם ר' יוכף אומר אין |בה לכלוך‪ .‬פה | ומאיכן‬
‫אומד‬ ‫יחאי‬ ‫בן ‏‬ ‫שמעון‬ ‫ר‪-‬‬ ‫היא שותה‪ | .‬תאני‬
‫נהר יוצא מעדן יוּבַל שמו ומשם הוא שותה ומה‬
‫טעמיה ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה י'ז ח')‪ .‬תאני‬
‫‪6‬‬ ‫ורב‬ ‫ותורך (אווב‬ ‫בהמות‬ ‫נא‬ ‫ואולם שאל‬
‫זז בהמות בהררי אלף‪ .‬ועוף השמים ויגד לך (שם שם)‬
‫זה זין‪ ,‬אושיח לאיין‪( 0‬שם הח זה גן עדן‬
‫ויספרו לך דגי הים (שפ שם) זלהויתן‪ .‬מי לאא ידע‬
‫בכל אלה כי יר ה' עשתה זאת (שם שפ) (קלב)‪ .‬אבא‬
‫אליהו זיל שאל ליה לר' נהראי למה ברא הקב'ה‬
‫שקצים ורמשים בעולמו אמר לולצורך נבראו בשעה‬
‫שהבריות‪ .‬חומאי‪ .‬חקכיה טכיש‪ :‬בק חאומר‪ .‬ומת אס‬
‫אלו שנבראו שלא לצורך‪ .‬הרי אני מקיימן אלו‬
‫שנבראו לצורך על אחת כמה וכמה‪ .‬אמר לו עור‬
‫יש בהן צורך‪ .‬‏ ובוב לצרעה פשפש לעלוקה נחש‬
‫להפפית שבלול לחזזית | סממית לעקרב‪ .‬כקלג)‪.‬‬
‫כו) ויאמר אלהים נעשה אדםבצלמנו‬
‫ז'ה ש'ה חכמות בנתה ביתה‪ ..‬זה הקב"ת‬
‫שבנה עולמו בחכמתו נטה שמיםותלה ארץ וקבע‬
‫(קכת) עו ב'ב‪ :‬ע'ג ע"א ע'ב‪ .‬ובד"ס ‪.‬שם‪ .‬ובכי"ק דהא הידנא שבע שנין ואכתי ולא‪( .‬קכט) עו' רמב'ן עה"ת בפסוק זה‪( .‬קל) עו'‬
‫בכורות ‪ %‬ע"ב‪ .‬וח' ע"ב ובנייש‪( .‬קלא) עי' פדר"א פי"א‪( .‬קלב) עו ויר פכ"ב סיט ובמ"ר פכ"א סי'ח ופסיקתא דר" ניח‬
‫ע'א ופסיקתא רבתי פ' ע"ב ובניי עוד‪ .‬‏ (קלג) עי' ירושלמי ברכות ו'ג ע'ג ומדרש תהלים ו"ח‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪9‬‬
‫במיא‪ .‬ובעינן לאקורי נפשן ונפקא בת קלא ואמרה‬
‫לן‪ .‬לא תנהותו התם דהא שבע שנין דנפל חצינא‬
‫דבר נגרא‪ .‬ולא קא מטיא ארעאי ולא‪ .‬משום דנפישי‬
‫מיא אלא משום דרדפי מיא‪| ,‬אמר רב אשי ההוא‬
‫יהל'ויאנ)'‪ ,‬אמר‬
‫זי שָדִי הוא דכתיב וזיז שדי עמדי (ת‬
‫רבא ברבר הנא זמנא חדא הוה קא‪ .‬אזלינן במדברא‬
‫והזינא הנהו אואזי דאשתמיטו להו גדפיהו משומניהו‬
‫קאננדי תותיהו נחלא דמישחא ואמרלהו אית לן מניכו‬
‫דליא לי נדפא וחדא דליא לי‬ ‫חדא‬ ‫לעלמא דאתי‬
‫לי‬ ‫ו‬ ‫לקמיה דר' אלעזר‬ ‫כי אתאי‬ ‫אטמא‪ ,‬‏‬
‫עתירין‪ :‬ישראל ליתן עליהן את הדין‪( .‬קכת)‪.‬‬
‫ויברך אותם אלהים לאמר פרו‬
‫הקב"ה לפרות‬ ‫ורבו גזר |עליהן ‏‬
‫ולרבות ונתיהדו זה עם זה‪ .‬ופרו ורבו‪ ,‬הדגים פרין ורבין‬
‫בארץ שנאי ו ‪ 0‬את המים בימים והעוף‬
‫ירב בארץ (קכט)‪ .‬תנו רבנן דג טמא משריץ‪ ..‬רג‬
‫טהור משוט" בצים‪ ,‬תאנא תרויחו מטילי בצים נינהו‪.‬‬
‫דג טהור משריץ מבחוץ דג טמא משריץ‪ .‬מבפנים‪.‬‬
‫הדַלְפִינִין פרין ורבין ‏ כבגי אדם |מאי דלפינין אמר‬
‫רב יהודה בני ימא‪| ,‬תאנא כל המוליד מניק‪ .‬וכל‬
‫מאיר‬ ‫בשם ר'‬
‫המטיל ביצים מקליט ‏ חוץ מעטלף שאע'פ שמטיל‬
‫מבפנים‬
‫ביצים מניק‪ ,‬כל שוכרותו מבחווץ מוליר‪.‬‬
‫מטיל‪ .‬ביצים‪( ..‬קל)‪.‬‬
‫כד) ויאמר אלהים תוציא הארץ נפש‬
‫הוציא‬ ‫בששי‬ ‫<מונה‪,‬‬ ‫הוה‬
‫‪ -‬נדולים‬ ‫מןהארץ כל מין בהמות |זכרים‬
‫וקטנים טמאים וטהורים‪= .‬בששי הוציא ‏ מןהארין‬
‫בששי הוציא‬ ‫כל מין שקצים ורמשים כולן טמאים‪,‬‬
‫מן הארין בהמות בהררי אלף ‪-‬דיע נדולתזו שלמלך‬
‫מלכי המלכים ב'ה שאין ‪ 4‬סוףוקץ (קלא)‪ .‬מאי‬
‫בהמות בהררי אלף ר' יוהנן ור' יהושע בן לוי ורבנן‪,‬‬
‫רי יוחנן אומר בהמה אחת היא רבוצה אלף הרים‪.‬‬
‫ואלף הרים מגדלין לה מזונות והיא אוכלת ומה‬
‫טעמיה כי בול הרים ישאו לו וכל חית השרה‬
‫ישהקו שם‪( ,‬איוב מ' כ')‪ ,‬ורי =יהושע אומר בהמה‬
‫‪-‬‬ ‫הגדול‬
‫וכך‪ .‬אמרו אל תכרא‪| .‬מיד הושיט אצבעוהקטנה‬
‫ביניהן ושרפן‪ ,‬הביא הכת השנייה אמר להן אדם‬
‫אני מבקש לברות אמרו לפניו רבונו שלעולם מה‬
‫מעשיו אמר להן כך וכך‪ .‬‏ אמדו אל תברא‪ .‬מיד‬
‫הושיט אצבעו הקטנת ביניהן ושרפן‪| .‬הביא הכת‬
‫השלישית אטר להןאדם אני מבקש לברות אמרו‬
‫לפניו ומה מעשיו אמר להן כך וכך‪ .‬אמרו לפניו‬
‫רבונו ‪ 5‬עולם רצונך עשה ‪ 5‬ברא את הארם‬
‫וכיון שחטא אמרו לפניו רבון העולמים לא יפה אמרו‬
‫לפניך הראשונים אל תברא‪ .‬אמר‪ .‬להן אני עשיתי‬
‫ואני אשא אני אסבול ואמלט (ישעיה מו ד') (קלח)‪,‬‬
‫תנו רבנן בשעה שאמר ‪ 0‬נעשה אדם‪ .‬הסד‬
‫אומר יברא שהוא גומל‪ .‬הסדים‪ .‬אמת אומר אל יברא‬
‫שכולו שקר נטל חקב'ה אמת ‪ -‬לארץ אמרו‬
‫מלאכי ו לפניהקב'"ה מה אתה מבזה ו‬
‫שלך תעלה אמת מן הארץ ההיד אמת מארץ‬
‫תצמח וצרק משמים נשקף (קלט)‪( ,‬תחלים פ'ת ''ב)‬
‫אמר ראבינא‪ .‬מריש ‏ הוה אמינא לא איכא'קושטא‬
‫בעלמא אמר לי ההוא צורבא מרבנן ורב טביא שמיה‬
‫דאי הוה יהבין ליה כל הָלָאלִי עלמא לא הוה‬
‫מִשָנִי בְרְְִָּה‪ .‬‏ אמר לי מריש הוה אמינא ל‬
‫איכא‪ .‬קושטא בעלמא עד דאיקלעי לההוא אתרא ד‬
‫שמיה קושטאולא משני בדבוריהו ולא מאית אנש‬
‫בלא שנִיה‪ ,‬ונסבי אתתא מניהו והוו לי מינה תרי‬
‫בני‪ ..‬יומא חד הות יתכא היפא רישה אתה שיבבתה‬
‫קא קריא אבבא דילה אמינא לאו אורח ‏ ארעא אמי‬
‫לה ליתה הכא שכיב‪ .‬חד מניהו בני אתון לגבה‬
‫אמרי לה מאי האיי אמרא להו הכי הוה והכי הוה‪,‬‬
‫סוף אינלאי מלתא אמרי במטותא זיל מהכא לא תנרי‬
‫בהו מותנא בהינך אינאשבילא זמן (קמ)‪ .‬בצ למג ו‬
‫כדמותנו ר' ישמעאל בר נהמני אומר בשם רי‬
‫יונתן בשעה שהיה ‏ משה כותכ את התורה היה‬
‫כותב‪ .‬כל מעשה יום ויום‪.‬כיון שהניע לפיסוק נעשם‬
‫ודם בצלמנו כדמותנו אמר לפניו רבון העולמים מה‬
‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪1‬‬
‫מאורות ‏ שנא' ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח' כיב)‬
‫ונאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן |שמים בתבונה‪.‬‬
‫עמודיה שבעה (שם טי א') אלו‬ ‫(שם ג' י'ח) |חצבה‬
‫שבעת ימי בראשית‪ .‬‏ מבחה טבחה מסכה ינה אף‬
‫ערכה שלחנה (שם שם ב') כנגד תדשא הארין דשא‬
‫ישרצו המים תוציא הארץ נפש חיה‪ .‬ולבסוף שלחה‬
‫נערותיה‪ .‬תקרא‪ .‬על נפי מרומי קרת (שם שפ ‪ .)3‬כיון‬
‫שהתקין כל צרכי סעודה ‏ מיר ויאמר אלהים נעשה‬
‫אדם‪ ,‬ולמה לא בראו ביום ראשון כדי שלא‬
‫תזוה דעתו עליו שאם תזוה ‏ דעתו עליו אומרין לו‬
‫יתוש קרמך במעשה בראשית (קלר)‪ ,‬ד'א כדי שלא‬
‫יאמרו אדם הראשון סייעו להקב'ה בבריאת‪ .‬עולמו‪.‬‬
‫(קלה) ד'א למה לא נברא אלא בסוף מפני שהוא‬
‫םמה שפתה‬
‫הותם בריתו שלהקביה וטבעו !ל ב‬
‫אדם תחלה בו מסיים בסוף‪ .‬כךבתחלה ברא הקביה‬
‫שמים וארץ חזר ‏ וברא רקיע והזר‪ .‬וברא כל מיני‬
‫צמחים חזר וברא בו ‪5‬ל מיני נפש‪ .‬חיה וסיים‬
‫באדם שהוא דומה לשלום וכן הוא אומר עושה‬
‫בין העליונים‬ ‫שלום במרומיו (איוב כיה ב') שהכריע ‏‬
‫ובין התחתונים‪ ..‬כיצר ביום הראשו‪ .‬ברא שמים ואר‬
‫העליונים והתחתונים‪ .‬‏ בשני ברא רקיע מן העליונים‪.‬‬
‫בשלישי ברא מן התחתונים דשאים וזרעים‪ .‬ברביעי‬
‫ברא‪ .‬מן העליונים \את המאורות‪ ,‬בחמישי ברא מן‬
‫התחתונים‪ .‬ישרצו המים‪ .‬בששי ברא את האדם גופו‬
‫מןהארץ ונפשו המשןמים כדי להכריע בין בריותיו‪.‬‬
‫וכן הוא אומר וייצר הי אלהים את האדם עפר מן‬
‫(קלו)‪ .‬ויאמר‬ ‫חיים‬ ‫נשמת‬ ‫באפיו‬ ‫ויפה‬ ‫האדמה‬
‫אל נעשה אדם דברה תורה כלשון בני ארם‪.‬‬
‫‪1‬לא היה עושה דברים‬
‫למלךשהיו לו שני סנקלטןו‬
‫אינו עושה עד שמסתכל‬ ‫כך ‪-‬‬ ‫מרעתן‬ ‫חויץ‬
‫שלו (קלז)‪ .‬תאנא שלש כתות שלמלאכי‬ ‫‪0‬‬
‫שרת הביא חקכיה בשעהשבקש לברות אדם‪ .‬הביא‬
‫כת ראשונה אמר להן אדם אני מבקש לברות‬
‫מה מעשיו אמר להם כך‬ ‫אמרו לפניו רבונו ‪6‬‬

‫סגהדרין שם‪,‬‬ ‫(קלה) עו‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫פי"ב ס"ד‪.‬‬ ‫כיב‪ --‬ובוי"ר פי"א ס"א ובמ"ר‬ ‫שם‬ ‫ובורושלמי‬ ‫ע"א‬ ‫ליה‬ ‫ועי סנהדרין‬ ‫(קלד) צ'ע‬
‫ליח ע"ב‪( .‬קלח) עי‬ ‫תכל‪( .‬קלז) עוי ביר פיח סיג וע" סנהדרין‬ ‫שנמלך תי‬ ‫ובג' כת"י‬ ‫פיח‬ ‫פייב‬ ‫ועו' ב"ר‬ ‫(קלו) צ"ע‬

‫קמ) עיי סנהדרין צ'ז ע"א ובד"ם שם‪.‬‬ ‫סיה‪.‬‬ ‫שם ‏‬ ‫ע' ביר‬ ‫(קלנט)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫סנהדרין‬
 ‫‪7‬‬ ‫הגדול‬
‫ד'א נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ר' אליעזר אומר‬
‫אמר הקביה לתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‬
‫אמרה לפניו רבון כל העולמים אדם וה למה לך‬
‫לעשות קצר ימיםושבע רוגז ויבוא לירי‪ .‬עון ואם אין‬
‫אתה מאריך אפך עמו ראוי לו כאלו לא בא לעולם‪.‬‬
‫אמר לה לא על חנם נקראתי רחום וחנון ארך אָפִים‬
‫ורב הסד התחיל מק בץ עפרו שלאדם מארבע פנות‬
‫העולם אדום שחור לבן ירקרק‪ .‬אדום זההדם‪ .‬שחור‬
‫אלו הקרבים‪ .‬לבן אלו הגידים והעצמות‪ .‬ירקרק זה‬
‫הנוף‪ .‬ולמה ‪ --‬פנות העולם בראו שאמר הקב'ה‬
‫אם יבוא‪ .‬אדם ממזרח למערב‪ .‬או ממערב למזרה או‬
‫לכל מקום שילך ויניע‪ :‬קצו ל מן העולם שלא‬
‫תאמר הארץ הואיל ‏ ואין עפר ‏ גופך משלי חזור‬
‫למקום שנבראת ממנו א ללמרך שבכל מקום‬
‫ומקום שאדם הולך ויניע קצו לו בור מן העולם משם‬
‫הוא עפד גופו ‪ 0‬הוא ‏ הוזר ‏ לעפרו שנא' כי‬
‫עפר אתה ואל עפר תשוב (קמו)‪ .‬תאנא בראש‬
‫השנה נברא אדם הראשון הא כיצד בשעה ראשונה‬
‫עלה |במחשבה‪ .‬ובשנייה נמלך במלאכי השרת‪.‬‬
‫בשלישית כינס עפרו‪= .‬ברביעית ‏ גיבלו‪= .‬בחמישית‬
‫ריקמו‪ ,‬בששית העמידו על רנליו‪ .‬בשביעית זרק בו‬
‫נשמה‪ ,‬בשמינית הכניסו לנן עדן‪ .‬בתשיעית צוהו‪,‬‬
‫בעשירית עבר על ציוויו‪ ,‬באחת עשרה נידון‪ .‬בשתים‬
‫עשרה יצא בדימוס מלפני הקב'ה אמר לו הקב'ה‬
‫זה סימן לבניך שכשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה‬
‫ויצאת בדימוס כך עתירין בניך להיות נכנסין ‏ לפני‬
‫בדין ביום הזה ויוצאין ‪ -‬ימוס‪4‬קמז)‪.‬‬
‫םת האדם נלמ ה‬
‫ויברא אלהי א‬
‫זו נשמה‬ ‫בנין גופו‪ .‬בצל ם ו‬
‫שניתנה בו שלשון צלם נופל על הנוף ועל הנפש‬
‫‪-‬ה‬ ‫שאינה = גוף (קמח)‪.‬‬
‫אות ם אמר ר' שמואל בר נחמני בשעה שברא‬
‫הקב"ה את אדם הראשון דן פרצופין בראו ועשאו‬
‫פיד ה"ח‪( .‬קמג) עו' ב'ר שם פייב‪ .‬ובכי'ק ואם לזאכו‬
‫ס"א‪.‬‬ ‫פי"ב‬ ‫וב'"ר‬ ‫ו"א‬ ‫פסוק‬ ‫פו"ב‬ ‫קה"ר‬
‫‪.‬‬
‫קמה)‬
‫(קמו) עו' פדר"א פי"א‪( .‬קמז) עיי פסיקתא דר"כ ק"כ ע"ב ובי"ר פכ"ט ס"א ובנ"ש‪( .‬קמח) עיי מו"נ ח"א פ'א‪.‬‬
‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫אתה נותן ‏ פתחון פה למינים‪| .‬אמר לו בן עמר‬
‫כתוב והרוצה לטעות יטעה(קמא)‪ ,‬מאי בצלמנו כדמותנו‬
‫שתהא לו נפש הכמה יודעת ומשגת כל הברואים‬
‫והדעות הנפרדות ועובד את ארון העולמים כא' ממלאכי‬
‫אתם‬ ‫אלהים‬ ‫אמרתי‬ ‫וכן הוא אומר אני‬ ‫השרת‪.‬‬
‫(תהלים פ'ו ב')‪.‬והדעה היתירה המצויה באדם היא צורת‬
‫האדם האמתית ועליה נאמר נעשה אדם בצלמנו‬
‫אמר‬ ‫הים‬ ‫בדגת‬ ‫וירדו‬ ‫(קמב)‪.‬‬ ‫כדמותנו ‏‬
‫חנינה אם זכו יָרְדו ואם לאו יַרְדו‪ .‬‏ לטובה מהוא‬
‫אומר תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו‬
‫מהו אומר ותעשה אדם כרני‬ ‫(תהלום ‏ ח' זל)רעה‬
‫הים כרמש לא ‪ -‬בו (חבקוק א' י"ד)‪ .‬אמר רי‬
‫עקב דכפר הנן את שהוא בצלמנו כדמותנו ירדו‬
‫ואם לאו ירדו (קמג)‪ .‬מכן אמרו אין חיה שולטת‬
‫באדם אלא אם כן נדמה ‪( 5‬קמד)‪ .‬ד'א נעשה אדם‬
‫עליו אמר שלמה כי מה האדם‬ ‫בצלמנו כדמותנו‬
‫שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו (קהלת בי ויב)‬
‫כי מה האדם שיכול |לעמוד על משפטו שלמלך‬
‫מלכי‪ .‬המלכים‪ .‬את אשר כבר עשוהו אמר רי שמעון‬
‫מלך בשר ודם בונה לו‬ ‫בן יוחאי בנוהג שבעולם‬
‫פלטורין ובני אדם נכנסין ‏ לתוכה מה הן אומרי‬
‫אלו היתה תקרה נבוה |כמה היתה יפה אלו היו‬
‫כתלים נבוהים אלו היו עמודיה גבוחין כמה היו נאים‪.‬‬
‫ברם הכא מי יוכל ליתן דופי מי יכל לומר אלו היה‬
‫לי שלש רגלים כמה היה יפה לי אלו היו פני הפוכות‬
‫לאחורי כמה יפה היה לי אלו הייתי מהלך על ראשי‬
‫כמה היה יפה לי למה את אשר כבר ל ובית‬
‫דינו נמנו על כל אבר ואבר והושיבו אותו עמלקומו‪.‬‬
‫ואם תאמר שתי רשיות הן הרי כבר נאמר הוא עשך‬
‫ויכונניך (דברים ל'כ\) ‪ .‬אמר ר' לוי בר חיתא בנוהג‬
‫שבעולם אדם בונה לו פלמורין ונותן ביבו על פתחו‬
‫גנאי הוא לו‪ ,‬אבל מ שאמר והיה העולם ברא אדם זה‬
‫נתן כיבי פעתלחו ואיזה זה חוטמו והוא שבחו (קמה)‬
‫(קמא) עי' ב'ר ‏ שם ס"ח‪( .‬קמב) עיי מו"נ ח"א פ'א ויסודי ל‬
‫ור‬
‫ע"ב‪.‬‬ ‫ליח‬
‫ועי רדיק לפפוק זה‪( .‬קמד) עיי שבת קניא ע'ב =וסנהדרין‬
 ‫‪6‬‬ ‫הנדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫=‬
‫מקי'מין את העולם שנברא בעשרה מאמרות‪ :‬‏ חני‬ ‫גבים לכאן וגכים‪ .‬לכאן שנאמר אחור וקדם צרתני‬
‫עשרה מאמרות תשעה הוו דכתיב‪ .‬ויאמר אלהים יהי‬ ‫(תהלים קל'ט ה') (קמט)‪| .‬ולבסוף ‏ הפרידן זה |מזה‬
‫אור‪| .‬ויאמר אלהים יהי רקיע‪| ,‬ויאמר אלהים יקוו‬ ‫דכתיב ויקח אחת מצלעותיו‪.‬‬
‫המים‪ .‬ויאמר אלהים תרשא הארין‪= :‬ויאמר אלהים‬ ‫כה) ויברך אתם אלהים ויאמר להם‬
‫יהי מארת‪ :‬ויאמר אלהים ישרצו המים‪ :‬ויאמר אלהים‬ ‫אלהים פרו ורבו מלמד שנזר‬
‫תוצא הארץ‪ .‬‏ ויאמר אלהים נעשה אדםי ויאמר‬ ‫עליהם לפרות ולרבות בעולם כדרך שגזר על הדגים‬
‫אלהים חנה נתתי לכם‪ :‬ר' יוחנן אומר בראשית נמי‬ ‫ועל העופות (קנ)‪ .‬פרו ורבו תנן התם האיש מצווה‬
‫מאמר דכתיב בדבר ה' נעשו (קנד)‪ .‬את כ ל ע ש ב‬ ‫על פריה ורביה אבל לא האשה‪ :‬ר' יוחנן בןברוקה‬
‫םי נה ית יכ אכ לה‪,‬‬ ‫הריל ריעל‬ ‫אומר על שניהם הוא אומר ויברך אתם אלהים ויאמ'‬
‫ל) ולכל הית הארץ (אי! את כל ירק‬ ‫להם אלהים פרו ורבו‪ +‬תניא אמרו לו לר' יוחנן הרי‬
‫עשב לאכלה נניא חפרי‬ ‫הוא אומר ומלאו את האריץ וכבשה כת' דרך האיש‬
‫לכבוש ואין דרך אשה לכבוש (קנא)‪ .‬ד'א פרו ורבו למאכל בהמה שטבע גופו שלאדם מעולה מטבע‬
‫הנן לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו גופה שלבהמה (קנה)‪ ,‬אמר רב יהודה אמר רב ארם‬
‫בניםי בית שמאי אומר שני זכריםי ובית הלל אומר הראשון לא הותר‪ .‬באכילת בשר דכתיב לכם יהיה‬
‫זכר ונקבה שנא' זכר ונקבה בראם* בית שמאי ילפי לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם‬
‫ממשה דהוה ליה שני זכְרים והפסיקי בית הלל אמרי (קנו)‪ .‬דיה י כן שאין מעכב על גזירת מלך מלכי‬
‫התם רחמגא‪ .‬יהביה ‏ ליה כלי קדש לדברות דכתיב המלכים וכן הוא אומר כל אשר הפין ה' עשה בשמים‬
‫ואתה פה עמוד עמדי (קנב)‪ .‬תנו רבנן היו לו בנים ובארין (תהלים קל'ה ') (קנז)‪ :‬כיון שנברא אדם הראשון‬
‫והיה‪ .‬מסתכל בבריותיו שלהקב"ה התחיל משבח ומקלם‬ ‫ומתו ר' חונא אומר קיים מצות פריה ורביה ור' יוחנן‬
‫ליוצרו ואומר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית‬ ‫אומר לא קיים מצות פריה ורביה‪ +‬ר' ונא אומר קיים‬
‫(שם קיד כ'ו) והיתה קומתו ממזרח למערב כיון שראו‬ ‫מצות פריה ורביה משום דר' יוסי דאמר אין בן דוד‬
‫אותו כל הכריות שבעולם התחילו יראין ממנו סבורין‬ ‫בא עד שיכלו כל הנשמות שבנוף‪ .‬והא הוה ליהי‬
‫שהוא יוצרו והיו באין להשתחות לו אמר להן מה לכם‬ ‫ור' יוחנן אומר לא קיים ‏ מצות פריה ורביה‪ :‬לשבת‬
‫באתם להשתחוות לי אגי ואתם נלך ונלביש גאות ועוז‬ ‫יצרה‪( .‬ישעיה מ'ה ו'ח) =בעינן והא ליכאי תניא ר'‬
‫ונמליך עלינו למי שבראנו באותה שעה פתה אדם‬ ‫יהושע אומר נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותוי‬
‫הראשון וכל הבריות עמו והמליכו את יוצרן ואמרו‬ ‫היו לו בנים בילדותו ‏ יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר‬
‫ה' מלך גאות לבש (שס צ'ג א') (קנח)‪ .‬תאנא עשרה‬ ‫בבקר‪ .‬זרע את זרעיך ולערב אל תנח את ידיך‬
‫ביום שברא‬ ‫לבושין לבש הקב"ה לבוש הראשון‬ ‫(קהלת ו'א ') והא מילתא דרבנן היא אבל דאוריתא כיון‬
‫שברא עולמו הוא היה שלהוד שנא' ה' אלהי גדלת‬ ‫פריה ורביה (קנכ)‪,‬‬ ‫דאית ליה זכר ונקבה קיים מצות ‏‬
‫מאד הוד והדר לבשת (שם ק'ד א') ואומר וירא אלהים‬ ‫כט) ויאמר אלהים הנה נתתי לכם‬
‫את כל אשר עשהוהנה טוב מאדי לבוש שני שלבש‬ ‫תנן התם בעשרה מאמרות נברא‬
‫להיפרע מדור המבול היה שלגאות שנאמר ה' מלך‬ ‫העולם ומה ת"ל והלא במאמר‪ .‬אחד יכול להיברות‬
‫גאות לבש‪ :‬‏ לבוש שלישי שלבש ביום מתן תורה‬ ‫אלא להפרע ‏ מן הרשעים שהן מאבדין את העולם‬
‫היה שלעוז שנא' לבש ה' עוז התאזר (שם שם)‪.‬‬ ‫שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר לצדיקים שהן‬
‫ז' ע'ד‬ ‫שם‬ ‫ע"ב וורושלמי‬ ‫פיה‬ ‫שם‪( .‬קנא) עי' ובמות‬ ‫ובנ"ש‪( = .‬קנ) עוי לעיל ר"פ‪ .‬כ'ב‪ .‬ורמבין‬ ‫ס'א‬ ‫פיה‬ ‫עוי ב'ר‬ ‫(קמט)‬

‫וב"ר פ'ח סי'ב‪( .‬קנב) עי' יבמות ס'ב‪ .‬ע"א וע'ב וירושלמי שם די ע"ג וע"ע אדריג נויב פיב‪( .‬קנג) עי' ובמות‪ .‬סיב ע"א וע'ב‪.‬‬
‫ובפרט בפרר'א פיג‪( .‬קנה) עו' רמבין על פסוק זה‪( .‬קנו) עה‬ ‫(קנד) ע' ר"ה ליב ע'א ובנייש ואדר" נו'ב‪ .‬פל"ו ובנ"ש‪ .‬‏‬
‫סנהדרין גיט ע'ב‪( .‬קנז) ציע ועי שיר פכ'ה סיא‪( .‬קנח) ע' פדר'א פו"א ובהערות רד"ל שם‪.‬‬
 ‫‪8‬‬ ‫ל‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬
‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫זה אמר הנאיתי‪ .‬איתהון קדמאי לא הנויתיי ר' פנחס‬ ‫ואומר ה' עו לעמו (שם‪ .‬כש יא)‪ ,‬לבוש רביעי‬
‫אומר טעמיה דר' אבהו דכתיב וירא אלהים את כל‬ ‫שלבש להיפרע מבבל היה לבן שנא' לבושיה כתלג‬
‫אשר עשה והנה טוב מאדי הדין הנייתיי =איתהון‬ ‫להיפרע‬ ‫(דגיאל ‏ ' ט')‪ .‬לבוש המישי שלבש‬ ‫יור‬
‫קדמאי לא הנויתי‪( .‬קסב)\ ויהי ערב ויהי בקר‪ .‬יום‬ ‫ממדי היה שלצדקה שנאמר וילבש צדקה כַשרין‬
‫הששי‪ .‬חששי יתיר |הי |לרבות ‏ תנאין שהתנה‬ ‫לה יפרע‬ ‫שלבש‬ ‫ושביעי‬ ‫ששי‬ ‫לבוש‬ ‫ו"ז)‪,‬‬ ‫ניט‬ ‫(ושעיה‬

‫הקב'ה עם בריותיו כד מפרשינן לרע‪( .‬קסנ)‬ ‫וקנאה |שנאמר ‪4‬וילבש‪ .‬בגדי‬ ‫שלנקמה‬
‫ןו ‪4‬‬
‫מיוז | היה‬
‫ו‬ ‫‪-‬‬

‫נקס תלבושת ויעט כמעיל ‏ קנאה (שס שם)‪ ,‬לבוש‬

‫‪+ --‬‬
‫‪-‬‬
‫שמיני ותשיעי שלובש להיפרע מאדום והיה אדום‬
‫שנא' מדוע אדם ללבושיך ובנדיך כדורך בת‬
‫א) ויכלו השמים והארץ‪ .‬כולנוימלעמד‬ ‫עתיד ללבוש‬ ‫(שם ס'ג ב') לבוש עשירי |שהוא‬
‫והלא הן עומדין וקיימין לעולם ולעולמי עולמים‪.‬‬
‫ליפרע‪ .‬מגוג ומנוג לעתיד לבוא ‏ הדר הוא שנא'‬
‫אלא אימא שכלו ממלאכה ונשתכללו ועמדו על טבען‪.‬‬ ‫מי זה בא מאדום חמוין בנדים מבצרה זה הדור‬
‫(א) וכל צבאם‪ .‬אמר ר' יהושע בן לוי כל מעשה‬ ‫בלבושו צועה ברב כוחו אגי מדבר בצדקה (שם שם אי)‬
‫בראשית בקומתן נבראו לדעתן נברא לוצביונן נבראו‬ ‫ההקבקיבה"ה רברבווןן העולמים ממככלל הלבו ין‬
‫אמרו ישר' לפני‬
‫שלבשת אין נאה אלא זה זה הדור בלבושו‪( .‬קנט) שנא' ויכלו השמים ‏ והארין וכל צבאם אל תהי‬
‫לא) וירא אלהים את כל אשר עשה קורא צבאם אלא צביונן ואומד צבי היא לכל‬
‫לור‬
‫שו‬
‫ידודה‬
‫ורוו‬
‫רר‬
‫‪-‬‬
‫ואת'‬
‫ואמ‬ ‫(יחזקאל כ' ‪( )3‬ב)‪.‬‬ ‫הארצות ‏‬ ‫ר מאיר אומר‬ ‫טוב מאד‪,‬‬ ‫והגה‬
‫שהקריב אדם הראשון ביום הראשון קרניו קודמות‬ ‫אל תקראטוב מאד אלא טוב מות אע'פ שהמות רע‬
‫‪₪‬ור ‪- 0‬פר‪= .‬מיקץרןין‪- | .‬מ=פריס‬
‫‪+-‬‬
‫‪0‬ל‪70‬ה‪0‬י מש‬ ‫לפרסותיו שני ותי‪:‬ט=ב=‏‬ ‫בעיני בני אדם טוב הוא לעולם שאלמלי נבדא מות‬
‫לך שכל‬ ‫לומ'‬
‫מפריס‪,‬‬ ‫פ"ט ליב)‪ .‬מקרין והדר‬ ‫(תהלים‬ ‫יבריות ההווזריז למוט‬
‫למוטב‬ ‫ן‬
‫לא היה יכול לעמוד ולא היו‬
‫הברואים ‏ נבראו ‏ על תמימותן לא כטבעו שלעולם‬ ‫(קס) אבא אליהו אומר שלשה דברים בעולם כדאי‬
‫עכשו שהבהמה נולדה בפרסה ‏ אבל קרניה‪ .‬אינה‬ ‫הן שיתוכחו בהן הבריות ויחזרו למוטב אע'פ כן אינן‬
‫מצמחת עד שתגדיל ברם הכא הכל שלימיםותמימים‪.‬‬ ‫הוזרין ואלו הן בשעה שהולך לפני המתי וכשעה‬
‫שור שהקריב אדם ביוםהראשון‬ ‫יהורה‬
‫יהו‬ ‫ב‬
‫ר‬ ‫מ'‬
‫ואמ‬ ‫שנכנס ליפנות‪ .‬ובשעה שיקיז דסי בשעה שהולך‬
‫ותיטב‪ .‬להי משור‬ ‫שני‬ ‫היתה לו במצחו‬ ‫קרן אחת‬ ‫לפני המת אומרין לו ראה למחר‪ .‬לאן אתה הולך‪.‬‬
‫פר |מקרין מפריס‪| ,‬מקרין משמע תרתי אמ' רב‬ ‫ובשעה שנכנם ליפנות אומרין לו ראה הרכך כדרך‬
‫נחמן בר יצחק ‏ מקרן כת' (ג)‪ .‬ד"א ויכלן‪ ,‬אמ' רב‬ ‫הבהמה שלא תזוה דעתו עליו‪| .‬ובשעה שיקיזדם‬
‫יחיד המתפלל‬ ‫והו‬
‫ב‪-‬ז| לוי‬ ‫‪9‬‬
‫ר' ירהוושע‪.‬‬ ‫ואי תימא‬ ‫אומרין לו ראה שבשר ודם אתה ואין אתה כדאי‬
‫בערב שבת צריך ‏ לומי ויכלו השמים ‏ דאמר רב‬ ‫קצמך אע'ם‪ 0‬אולת ארם תסלף דרכו ועל הי‬ ‫להחזי ע‬
‫המנונא |כל המתפלל בערב שבת ואומ' ויכלו‬ ‫יזעם לבו ((משפו יש ג') (קסא)‪ .‬ד"א ויראאלהים את‬
‫מעלה ‏ עליו הכת' |כאלו נעשה שותף‪ .‬להקב"‬
‫ו‬
‫והנה טוב מאד עליו אמר שלמה את‬ ‫עש ה‬ ‫כל אשר‬

‫במעשה בראשית שני ויכלו ‏ אל תקרי ויכלו אלא‬ ‫הכל עשה יפה בעתו (קחלת ג' י"א)‪ ,‬אמר ר' אבהו‬
‫ויבלו‪ .‬אמר רב ח‪-‬וסדא אמ' מר עוקבא כל המתפלל‬ ‫מכאן שהיה [הקב'ה בוא עולמות ומחריבן וכיון שברא‬
‫עו‬ ‫(קסא)‬ ‫במדרש תהלים צ'ג‪( .‬קם) עו' ב"ר פיט פיה ובנ"ש‪.‬‬ ‫ובפרט‬ ‫בהערות‬ ‫ובנ"ש‬ ‫ע"א‬ ‫קמיח‬ ‫דר"כ‬ ‫עו' פסיקתא‬ ‫(קנט)‬
‫‪-‬‬
‫וכן בדברי‬ ‫וכו'‬ ‫יתי‬ ‫הנא‬ ‫לא‬ ‫וכו"‬ ‫יתי‬ ‫הנא‬ ‫הדון‬ ‫אמר‬ ‫זה‬ ‫רא‬ ‫כין‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ובניש‪.‬‬ ‫ס"ב‬ ‫שם‬ ‫עי' ב"ר‬ ‫\(‪-‬קסב)‬ ‫פ ["ג‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫תדבא"ז‬
‫ר' פנחס‪( .‬קסג) עיי לקמן פ"ב בהערה כ'א‪.‬‬
‫פ'ל‬ ‫חב‬ ‫מו'נ‪.‬‬ ‫וע"ע‪.‬‬ ‫ע"א‬ ‫ם'‬ ‫חולין‬ ‫עי'‬ ‫(ב)‬
‫ב"ר‪ .‬פ"י ס"ה וע"ע בתרגום אונקלוס לפסוק זה‪.‬‬ ‫וע"ע‬ ‫פו"ח‬ ‫עי' פדר"א‬ ‫(א)‬ ‫ב‬
‫שם‪.‬‬ ‫ובמפרשים‬ ‫ובע"ז ובד"ס‬ ‫(ג) עיי חולון טי ע'א ובניש בשבת‬
 ‫‪%6‬‬ ‫‪/‬‬
‫הורול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫בזה‪ .‬ויצאת האש מהן ובירך עליה בורו ו ‪1‬‬ ‫‪-‬ת'ל וקויי הי יהליפו‪ .‬כו‬ ‫להןצער‬
‫ההיר‪ .‬ולילה‪ .‬אור = בעדיני‪ ,‬ואתיא כשמואל דאמר‬ ‫צריכיז‬ ‫ה‬
‫ונל אלו‬
‫שמואל מפני ‏ מה מברכין על הנר במוצאי שבת‬
‫בריתה ר' חונא בשם‬ ‫שהוא תחלת‬ ‫ורי האש‬ ‫בורל‬ ‫) ויברך אלהים את יום השביעי‪ .‬שוש‬
‫כפורים‬ ‫והנן אף במו‬ ‫ר'‬ ‫בשם‬ ‫אבהוא‬ ‫ר'‬ ‫ברכות |בירך ‏ הקביה את עולמו ברכה‬
‫היום (יז)‪.‬‬ ‫'\‪-‬‬ ‫מברכין עליו שכבר שבת האור כל אותו‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫ראשונה |לדנים‪| .‬שנייה |לאדם |שלישית =לשבת‪.‬‬
‫בשם‬
‫ר חתא‬ ‫מלאכתו‪.‬‬ ‫מכל‬ ‫בו שבת‬ ‫כ‬ ‫וכנגדן כהנים מברכין את ישר' שלוש ברכות בשלשה‬
‫שבת‬ ‫ולא‬ ‫שבת‪:‬‬ ‫עולמו‬ ‫ממלאבת‬ ‫אומי‬ ‫אחא‬ ‫ר'‬
‫פיסוקים‪ ,‬‏ יברכך‪ .‬הי יאר ה'‪ ,‬ישא הי (במדגר ו כיר‪,‬‬
‫ממלאכת הצדיקים וומשמלאכת הרשעים אלא פועעלל‬ ‫שבת‬ ‫וכולן לא עמדו א‬ ‫כיה וכ'ו)‪ ,‬תאנא‬
‫בייררו‬ ‫השביעיטהר במה‬
‫עם אלו ופועל עם אלו מראה לאלו מעין דַגִימַטְרְין‬ ‫(טז)‪ .‬ויברך אלהים את ים‬
‫|‬ ‫שלהן ומראה ‏ לאלו ‏ מעין ‏ דגימטרין‪ :‬שלהן‪= 00.‬יו‪-‬מ'נ‪-‬ין‬ ‫יה‬
‫איש כפר אי‬ ‫בר' יהודה‬ ‫ר' שמעון‬ ‫קידשו‪.‬‬ ‫ובמה‬
‫וורקיידדשווו‬ ‫ראשורו‬ ‫לן | אאווממר‬ ‫רתוו‬ ‫חמיששווהם‏‬
‫מלאכה שני פתה הי את‬ ‫הרוי‬
‫קרו‬
‫הרלוויה ‏‬
‫הרשעים‬
‫*ותיפווווה‬
‫פורענות‬ ‫ת‬ ‫שמעו‬
‫וששהו‬ ‫רמציר תויו ‪9‬‬ ‫ריררו‬ ‫צוריה ‏‬
‫אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לה‬ ‫ואשתו‪.‬‬ ‫‪|4=-‬‬ ‫ו‬ ‫במ‬ ‫‪--‬‬ ‫ות‪:‬‬ ‫‪==-‬תו‬

‫(ירמיח ג' כ'ה)‪ .‬‏ ומנין שמהן שכרן שלצדיקים קרוי‬ ‫את מוצא שלא ניטל זיו אדםואשתו מהן עד מוצאי‬
‫לאכה שני מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת‬ ‫פניו‬ ‫שבת מפני כבוד השבת ובמוצאי שבת‬
‫ובר א‬ ‫אשת‬ ‫לח‬ ‫ל"ח כ‬ ‫(תהלים‬ ‫כר' יוסי‬ ‫אתיא‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫כרבנץ‬
‫=ין‬ ‫‪-‬‬ ‫ואתיא‬ ‫מגן עדן‪.‬‬ ‫וטרדו‬
‫ל ע שות‪ .‬אשר ברא אלהים ועשה‬ ‫ומה‬ ‫הראשון לא לן כבודועמו‬ ‫אדם‬
‫או‬
‫אומ'‬
‫עומ'‬
‫יוסי‬
‫וס‬
‫דרי‬
‫[‬

‫מכאן‬ ‫אין כתי כן א אשר ברא אלהים‬ ‫'ג)‪ .,‬ורבנן‬ ‫מש‬ ‫‪17‬‬
‫וו‬
‫ו"ב\‬ ‫ביק‬ ‫מ‬
‫טעמ‬ ‫הלים‬
‫תהריה‬
‫ות‬ ‫בל‬ ‫ביקר‬ ‫אדם‬ ‫טעמיה‬

‫טבעו‬ ‫בהם שנוי‬ ‫|והמופתים ‏ שיש‬ ‫לכל האותות‬ ‫אמרי לן כבודו עמו‪| .‬ד'א בירכו ‏ במאורות ‪0‬‬
‫יסול‬ ‫ילילה‬ ‫ויור‬ ‫שעו‬ ‫ושש‬ ‫לוי בר נזירא שלשים‬ ‫רי‬ ‫דאמ‬ ‫במאורות‬
‫השעתר|‬ ‫לש;‪-‬ר‬ ‫להם‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שתתים‬ ‫ביוםם‬ ‫הרק את‬ ‫אוירה‬
‫הצ‬‫ר‬ ‫צוהתכה‬ ‫הה‬
‫ממש'ו‬
‫יוי‬
‫ש*"‬
‫ימי בראשית‬ ‫מששת‬ ‫במהשבה‬ ‫‪-2‬‬ ‫=‬ ‫ו‬ ‫הגו‬ ‫‪-‬‬ ‫=‬

‫שבת‬ ‫עשרה‬ ‫ושתים‬ ‫שבת‬ ‫שלעורב‬ ‫עשרה‬

‫שנעשה‬ ‫שיהיה ‏ |ומה‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫שהיה‬
‫עשה ואין כל הדש תחת השמש (קהלת אי טי)‪,‬‬ ‫בלילי‬ ‫החמה‬
‫ו"‬
‫ששכקעה‬
‫‪-‬‬
‫וכיוו‬
‫‪-‬‬ ‫אורוורה‬
‫טלשבת‬ ‫ו‪.‬וזרה‪.‬ה‬ ‫יה‬
‫ושתים‬
‫וזה‬

‫בשם ר' אליעעזור ב‪-‬נו שלר' יוסי הגלילי אפלו‬ ‫הכל מקלסין‬ ‫אותה | האורה התחילו‬ ‫שבת שימשה‬
‫וארין‬ ‫בורא שמים חדשים‬ ‫בהן כי הנני‬ ‫אותן שכתוב‬ ‫ישרהו ואורו‬ ‫תחת כל השמים‬ ‫טטמיה‬ ‫ימ‬
‫הרו‬
‫להקביה‬

‫הרשה (ישעיה סיה י'ז)‪ .‬כבר ברואין ומתוקנין הן לפניו‬ ‫אדם‬

‫י\‪-‬‬
‫טא‬
‫[פ‬ ‫‪003‬‬ ‫\אופייה‬
‫ל"ז ג')‪ | ,‬שכיו‬
‫ו')‬ ‫פ"ץ‬ ‫יור‬
‫(איוב‬
‫‪-‬י‪.+-\%‬‬
‫הא‬
‫ותי‬
‫על כנפות‬
‫‪..‬‬

‫מששת ימי בראשית הה"ד כי כאשר השמים החרשים‬ ‫לננזה וחלק כבוד לשבת ומה‬ ‫ביקש הקביה‬ ‫הרצייוילי‬
‫ין‬ ‫ההת‬

‫והאריץ החרשה אשר אני עשה יעמדו לפניאין כת‬ ‫ש‬

‫כו‬ ‫ו‬
‫ויקד‬
‫צשלפיו‬
‫השבעי‬
‫לוב‬
‫ום‬ ‫את‬
‫רל‬
‫ויברך אלהים‬
‫ה‬
‫עמיה‪.‬‬
‫(יט)‪ .‬ואומ' מה‬ ‫הי (שם סיו כ'ב)‬ ‫לפני‬ ‫אלא עומדים‬ ‫ההמה‬ ‫וכיון ששקעה‬ ‫באורה‬ ‫בירכו‬
‫‪-‬‬ ‫=‬
‫במה‬
‫==‬ ‫אותו‪.‬‬
‫לעולמים אשר‬ ‫היה‬ ‫להיות כבר‬ ‫ואשר‬ ‫הוא‬ ‫כבר‬ ‫שהיה‬ ‫ההשך ממשמש ובא ונתירא‬ ‫במוצאי שבת הת‬
‫ור נחמיה‬ ‫רי ידה‬ ‫‪-)7‬‬ ‫ג" מיו‪--‬א'‬ ‫(קהלת‬ ‫חל | מלפנינו‬ ‫אדם ואמ' או לי שמא אותו שכת' בו הוא ישופך‬
‫ר' יודה אומר אם יאמר ללך אדם שאלו לא הטא‬ ‫בוא‬
‫יריק‬ ‫‪.%‬י‪-.‬‬
‫מ'ו)‪ | ,‬שמ‬
‫מין‬ ‫ו'‬
‫ג'‬
‫(בראשזית‬
‫בראשית‬ ‫עקב‬
‫י‪-₪-‬‬ ‫)יוהתי‬
‫תשופנו‬
‫‪-‬‬
‫ואתה‬
‫‪.‬י‬ ‫‪4‬‬
‫ראש‬
‫לו כבר‬ ‫עבש ו אמור‬ ‫עד‬
‫חי וקייםס ע‬ ‫שהוא‬ ‫הראשון‬ ‫אדם‬ ‫‪1‬‬
‫בעדנ‬ ‫גור‬ ‫ולילה‬
‫ו‬ ‫יששוופפנני‬ ‫לננששככיני וואאווממר א אןד חגשיד‬
‫עד עכשו‪,‬‬
‫<‪-‬‬ ‫ש;‬
‫הי וקיים‬
‫‪-‬‬ ‫‪4‬‬ ‫וו‬
‫אנו‬
‫כ‬
‫חטא‬ ‫זיל שלא‬
‫[‬
‫הוא אליהו‬
‫לו הקביה אמי ר' לוי‬ ‫‪0‬יט ')‪= ,‬מה עשה‬ ‫(תחלים קל‬
‫ואשר להיות כבר היה (שפ א'")‪ ,‬אם יאמר‪ .‬לך אדם‬ ‫רעפים והקישן זה‬ ‫שני‬ ‫זימן לו הקב"ה‬ ‫שעה‬ ‫באותה‬

‫עה‬ ‫(יז)‬ ‫מזה‪.‬‬ ‫שיור‬ ‫סיד‬ ‫בראשית‬ ‫תנחומא‬ ‫וע'‬

‫‪,‬‬
‫צ"ע‬ ‫(טז)‬ ‫ה‪.‬‬ ‫‪0‬בחי‬
‫רמבין ו‬ ‫ו וע"ע‬
‫בן צ"ב‪ .‬ע"ב‪.‬‬
‫(טו) עי' סנהדרו‬
‫ובנייש‪( .‬יט) עו‬ ‫ס"ט‬ ‫פי"א‬ ‫ב"ר‬ ‫עו'‬ ‫(יח)‬ ‫סיו‪.‬‬ ‫ופי"ב‬ ‫ס"ב‬ ‫פו"א‬ ‫ב"ךר‬ ‫ובפרט‬ ‫במ"ע‬ ‫ובנ"ש‬ ‫וע"ב‬ ‫ע"א‬ ‫קי"ת‬ ‫רבתי‬ ‫פסיקתא‬
‫פכ"ט‪,‬‬ ‫חיב'‬ ‫מו"נ‪:‬‬ ‫ו"ע"ע‬
‫ו‬ ‫פ פי"יא סייייךג‬ ‫בבי"ירף‪.‬‬
 ‫‪6‬‬ ‫הרול‬ ‫בראשית‪5‬‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫מלמי שנתקצרו ימיו‪ ,‬קומתו מנ' שנ' ויתחבא האדם‬ ‫שהקביה עתיר להחיות את המתים אמור לו כבר היה לא‬
‫ואשתו בתוך עין הנן (שם שם ח)‪| ,‬מלמי שנתקצרו‬ ‫כבר עשה כן על ידי אליהו ועלידי אלישע ועל ירי‬
‫קומתן עד שנחבאו בין האילנות‪ .‬ופרי האר"ץ ופרי‬ ‫יחזקאל‪ .‬אמי ר' נחמיה אם ‪|,‬יאמר‪ .‬לך אדם שהיה‬
‫האילנות ‏ מני שני ארורה האדמה בעבורך וקוץ ודרדר‬ ‫לא‬ ‫עוליינום‬
‫=‬ ‫?|‬
‫הוא‬ ‫לו כבר‬ ‫אמור‬ ‫במים‬
‫‪---‬‬
‫מים‬
‫=‬
‫כולו‬ ‫העולם‬

‫נצמיה לך (שס שם ו'ח)‪ ,‬המאורות מנין שני וכסיתי‬ ‫כולו מים במים‪ .‬ואשר להיות כבר היה אם יאמי לך‬
‫בכבותך שמים והקדרתי את כוכביהם (יחזקאל ליב ז')‪.‬‬ ‫אדם שהקביה עתיד‪ .‬לעשות את הים יבשה אמור לו‬
‫ועתיד ‪ 7‬להחזירן לימות המלך המשיח‪ .‬זיוו מני‬ ‫נייישראל‬
‫ובני‬ ‫ווח ידי משה‬
‫ע;?‬
‫רל‬
‫‪|-‬‬
‫לש ה‬ ‫כבר‬ ‫לא‬ ‫היה‬ ‫כבר‬

‫(שו‬ ‫בגבורתו‬ ‫השמש‬ ‫כצאת‬ ‫ואוהביו‬ ‫שני‬ ‫בז‬ ‫ירמיה‬ ‫ר'‬ ‫אמ'‬ ‫(ש‪.‬‬ ‫ו"ש)‬ ‫טיו‬ ‫(שמות‬ ‫ביבשה‬ ‫הלכו‬
‫=‪!--‬‬ ‫‪-‬ו‬ ‫= יי =ן|‬
‫וש‬
‫עמ" |(‬
‫ויר‬ ‫ויה‬
‫>‬
‫וז‬
‫הע‬
‫ייר‬
‫כימי‬ ‫שד‬
‫‪[4‬‬
‫שק‬ ‫הר‬ ‫אלעזר תנאים התנה הקביה עם כל מה שברא‬
‫ו"ג)‪.‬‬ ‫כ'ו‬ ‫(ויקרא‬ ‫קוממיות‬
‫‪-- 4‬ו‬
‫ואוליך אתכם‬
‫‪--:‬‬
‫יי‬ ‫שני‬
‫[‬
‫מויר‬
‫‪--‬‬
‫קומה‬
‫ץו‬ ‫בששת ימי בראשית הה'ד ‏ אני ידי נטו שמים וכל‬
‫ופרי‬ ‫האריץן ‏‬ ‫פרי‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫שלאד ם‬ ‫קומות‬ ‫כשתי‬ ‫צבאם צויתי ‪(-‬ישעיה מ"ח ו'ב)‪ ,‬מאי וכל צבאם צויתי‪.‬‬
‫הנפן תתן פריה‬ ‫האילן מני שנאי כי זרע השלום‬ ‫צויתי את הים שיקרע את האור שלא תזיקלחנניה‬
‫שני‬
‫‪-2-‬‬
‫מנין‬
‫=ן‬
‫מאורות‪.‬‬
‫‪/‬‬
‫ח' י"ב)‪.‬‬ ‫(זכריוה‬ ‫תתתזןז את ייבולה‬
‫‪/‬‬
‫והאריץ‬
‫הו‬ ‫מישאל ועזריה‪ .‬לאריות שלא יזיקו לדגיאל‪ .‬את הרג‬
‫יהיה‬ ‫ואור | החמה‬ ‫החמה‬ ‫כאור‬ ‫והיה אור |הלבנה‬ ‫והמופת‬ ‫כל הנסים‬ ‫יונה =וכן שאר‬ ‫שיקיא את‬
‫(ישעיה לי כ'ו)‪| .‬אימתי‬ ‫הימי‬ ‫שבעת‬ ‫כאור‬ ‫שבעתים‬ ‫ושעתירין להיות‪ ,‬כולן התנה עליהן מששת ימי בראשית‬
‫ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא‬ ‫לקיים מה שנ' אין כל חדש תחת השמש (כא)‪.‬‬
‫ווה‪-‬‬ ‫‪,/‬‬ ‫|‬ ‫<‬ ‫‪24-‬‬ ‫ל‬

‫‪ 7‬אלה מתתוחללתדו התפרשההשמ ויעדם כאןוהכאלרלוץת‪.‬‬

‫רבנז‬ ‫הנו‬ ‫(כג)‪.‬‬ ‫ירפא‬ ‫שלאדם‬ ‫מכתו‬ ‫מחין‬ ‫שם)‪,‬‬ ‫(שם‬
‫|‬ ‫הנו‬ ‫‪/‬‬ ‫|‬

‫ששה נדמו לו לאדם הראשון במקצת איברים וכולן‬

‫ויאהזוהו‬ ‫דכת'‬ ‫בכוחו‬ ‫ונהרנ‬ ‫בכוהו‬ ‫שמשוז‬ ‫בהו‪.‬‬ ‫רגו‬
‫ויאהזוהו‬ ‫דכת'‬ ‫בכוהו‬ ‫ונהרג‬ ‫==ווו‬ ‫שון‬ ‫=‪-‬‬ ‫הן‬ ‫נה‬ ‫סתומות הזר הכת' ופירטן אלה תולדות השמים והארץ‬
‫שאול‬ ‫טיז כ'א)‪.‬‬ ‫(שופטים‬ ‫עינין‬ ‫את‬ ‫וינקרו‬ ‫פלשתים‬ ‫זה הוא פרטו שלראש ון (כב)‪ .‬אלה תולדות השמי‬
‫העם‬ ‫מכל‬ ‫גבוה‬ ‫ומעלה‬ ‫משכמו‬ ‫דכת'‬ ‫בצוארו ‏‬ ‫חוץ מאלה‬ ‫גו רבנן כל תולדות שבמקרא חסר‬
‫את‬ ‫שאול‬ ‫דכתי ויקה‬ ‫בצוארו‬ ‫ונהרג‬ ‫ט' בי)‪.‬‬ ‫א'‬ ‫(שמואל‬
‫תולדות השמ ואלה תולדות ‏ פרץ ‪:‬שהן מליאים‬
‫החנית ויפל עליה (שם שם ל'א ח')‪ .‬עשהאל במרוצתו‬ ‫תולדות השמים לפי שהיא תולדות ‏ עולם על ‪0‬‬
‫ונהרג‬ ‫ב' ב' ו'ה)‪ .‬‏‬ ‫(שמואל‬ ‫הבו םא‬ ‫בח‬ ‫ועשאל‬ ‫דכתי‬
‫ושוו‬ ‫|‬ ‫‪-‬ת;‬ ‫‪%4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ותולזדות‪ .‬פרין שהיא הולדות משפחה‪ .‬שלימה שממנה‬
‫במרוצתו דכת' ויכהו אבגר באחורי החנית אל החומש‬ ‫יוצא המלך המשיח שבימיו יתחדש העולם ויעמוד‬
‫(שם שם כ'ג)‪ ,‬‏ יאשיהו |בנחיריו ‏ ונהרג ‏ בנחיריו |דכתי‬ ‫על מליאתו‪| .‬דיא תנו רבנן ששה דברים נבראו‬
‫ויזרו ‏ היורים |למלך ‏ יאשיהו (דברי הימים ליה כ'ג)‪.‬‬ ‫בעולם בשביל אדס הראשון וכשחטא ניטלו ממנו‬
‫צרקיהו בעיניו ונכהה בעיניו דכת' ואת עיני צדקיהו‬ ‫ועתיר להחזירן ‏ בימות המלך המשיח שהוא מבני‬
‫עור (מלכים א כ'ה )‪ ,‬אבשלום בשערו דכת' ושקל‬ ‫פרץ ואלו הן זוו שלאדם הראשון וחייו וקומתו‬
‫את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך‬ ‫ופרי‪ .‬האריץ ופרי האילןוהמאורות‪ ..‬זיוו מנין שני משנה‬
‫דכת' הנה ראיתי‬ ‫(שמואל ב' וד כ'ו)‪ ,‬ונהרג |בשערו‬ ‫פניו ותשלחהן (איוב י"ד כ')‪ ,‬מלמי שנהפך זיוו‪ .‬חייו‬
‫תלוי באלה (שם שם ו"ח ו"א)‪( .‬כד)‪.‬‬ ‫את אבשלום‪.‬‬ ‫מנין שנ'כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית דו"'ט)‪.‬‬

‫(כ) עי' פפוקתא דר"כ ע"ו ע"א תנתומא אמור ס"ט ובווקרא רבה פכ"ז ס"ד ובניש‪( = .‬כא) עיי ביר פיה סיה וע"ע לקת‬
‫טוב וצרור המור לפפוק זה ובמו'נ שם‪( .‬כב) עי' ליב מדות דר'א בנו של ר' יופי הגלילי מדה ו'ג‪( .‬כג) עו' ביר פוב‬
‫ס"ו‪ .‬ש'ר פ'ל ‪.‬ס'ג והדברים כאן יותר מסכימים ‏ עם במ'ר‪ .‬פי'ג סי"ב ותנחומא בראשית ס'ו וע'ע תנחומא מהרשיב‬
‫בראשית ד' ע"א וע'ב ובהערות שם‪ .‬ובכו"ק הפיסקה מתחלת ת'ר ר' ברכיה ור' תלבו בשם דר שמואל בר נחמני‬
‫אומר כל תולדות וכו' ועל הגליון כאן אמרו חכי משוח בכבל נתון כל ששת ימי המעשה ובלילי שבת אליהו מתירו‬
‫מכבלו ובמוצאי שבת מחזירו אותו לכבלו‪( .‬כד) עי' פדר"א ‪ :‬נ"ג‪ :‬ובניש‪ .‬עוד בביאור הרד"ל‪.‬‬
‫‪5.‬‬
 ‫‪.‬‬ ‫הלות‬ ‫בראשית‬ ‫מררש‬ ‫‪4‬‬
‫ן‬
‫הרריןו ט=ב‪-‬לא פלצון‬ ‫מהסה ‏ לשפנים (שם שם)‪.‬‬ ‫נם‪ ,‬מלמי שהשמים‬ ‫וה‬ ‫השמי‬ ‫תולדות‬ ‫אלה‬

‫שלא‬ ‫פוריה‬ ‫שהוא‬ ‫העוף בשעה‬ ‫< קפא מפני‬ ‫תהות‬ ‫ושארר כל הנמצאים‬ ‫והארין |הן האבות‬
‫את‬ ‫הקב"ה‬
‫‪%5‬‬
‫ברא‬ ‫טמא‬ ‫דנר‬ ‫ביל‬
‫‪-‬‬
‫ב‬ ‫ומה‬ ‫לי נכלנו‬
‫‪! 9-2‬ו‬ ‫תקרא‬ ‫אל‬ ‫הן ותולדותיהן‬
‫עולמו בשביל אברהם על אחת כמה וכמה (כה)‪.‬‬ ‫מה אות הי‬ ‫אלא‬ ‫בהבראם‬
‫ביום ע שות ה' אל ה יםמתחלתהענין הוא אומי‬ ‫כן בשאר‬ ‫שאין‬ ‫מה‬ ‫מן חפה‬ ‫נאה‬
‫אלהים אלהים‪ .‬‏ ויאמר אלהים ויברא‪ .‬אלהים‪ ,‬יברך‬ ‫עמל אלא‬ ‫יגע ולא‬ ‫ברא‬ ‫הקביה‬ ‫כך‬
‫אלהים‪ .‬יכול שהן מלאכים ה"ל ביום עשות הי אלהי‬ ‫נעשו‬ ‫שמים‬ ‫ה'‬ ‫בדבר ‏‬ ‫בדיבור |בלבד | שנא'‬
‫ארן ושמי לימד על כולן שלא בראן אלא הי (כט)‪,‬‬ ‫כובד אבן ונטל‬ ‫)ן)‪| ,‬וכן הוא‪ :‬אומי‬
‫(תחלים ל'ג (כ‬
‫ארץ וש מים תנו רבנן בית שמאי אומי שמים‬ ‫)‪ -‬מהו‬ ‫‪4‬ו‬ ‫ל‬ ‫( רוס‬
‫(משפו‪,‬ב ‪2‬‬
‫משניהם‬ ‫אתוףי?ל |כבד‬ ‫החול וכעס‬
‫וכעש‬
‫אלהים את השמים ואת‬ ‫ברא‬ ‫בראשית‬ ‫נבראו תה ולה שני‬
‫כובר ןי ונטל החול בשעה שהבריות רואין ההרים‬
‫הארץ‪ .‬‏ ובית הילל ‏ אומי ארין נבראת תחלה שני‬ ‫והגבעות |והחול הוה שהוא ‏ סיג לים |הן מהללין‬
‫בתו‬
‫להן בי‬ ‫אמרו‬ ‫ושמים‪.‬‬ ‫אריז‬ ‫אלהים‬ ‫ו‬ ‫הררות‬
‫הקב"ה‬
‫ווה‬
‫יגע‬
‫ראףח‬
‫כמה‬
‫יציפרי‬
‫פומ‬ ‫‪0‬‬
‫להקב"ה‬ ‫ומגדלין‬ ‫ומשבחין‬
‫|‬ ‫‪4‬‬ ‫|‬
‫הלל לבית שמאי לדבריכם אדם בונה עלייה ואחר‬ ‫עד שבראן אמ' הקביה לישראל בני אני בראתי‬
‫שכהל במוונכהה פבויתת‪ .‬רהשכתי ההבשוופנה‪.‬ה בבששמים ממעעללוותתיירר וואאגנווררתתול‬ ‫העולם כולו עשיתי שמים ואריץ וכל צבא מרום‬
‫על ארי יסדה (עמופ ט' ו')‪ ,‬אמרו להן בית ‏ שמאי‬ ‫והצבתי כל גבולות ארי וקבעתי בה הרים ‏ וגבעות‬
‫לדבריכם אדם בונה שרפרף ואהר כך כסא דכת'‬ ‫ומדברות |הארץ וכל אשר י עליה‬ ‫גיאיות ל‬
‫השמים כסאי והאריץ הדום רגלי (ישעיה‪ .‬סיו א)‪.‬‬ ‫ובראתי הים הגדול וחבאתי דבר קל שאין דרכו‬
‫‪-‬ו‬ ‫|‬ ‫‪61‬‬ ‫|\‪-‬‬

‫הכמ' אומי זה וזה נבראו כאחד שני אף ידי יסדה‬ ‫ו‬ ‫לא ‪0‬‬ ‫לעמוד והעמדתי‬
‫ארי וימיני טפחה שמים קורא‪ .‬אני אליהם יעמדו‬ ‫שני‬
‫‪.-‬‬
‫לפני‬
‫לפנ‬
‫יניעה‬
‫‪ 2‬עוו‬ ‫כל המדו‬
‫ושוג‬ ‫ועשיתי‬
‫יחרן (שם י'ח י'ג)‪ ,‬ורלמא האיי והדר האיי יחדו כתי‬ ‫אלהי עולם ה' בורא‬ ‫לא שמעת‬ ‫הלא ידעת אם‬
‫דלא נשתלפו מהדרי (ל)‪ ..‬אמי ר' חנינה בכל מקום‬ ‫אבשלרס‬ ‫ככ''חח))‪..‬‬ ‫עיהה ממ''‬ ‫וורגוער‬ ‫ייווםס‬ ‫ההשארוו‬

‫הלל‬ ‫בית‬ ‫משום‬ ‫שמאי‬ ‫בית‬ ‫לדברי‬ ‫מסייע‬ ‫שהמקרא ג‬ ‫רל‬ ‫ור‬ ‫הפוה‬ ‫רפי‬ ‫>‬ ‫רוטה‬
‫הקב הלבס‬ ‫‪--‬‬ ‫‪-;-‬‬

‫מקלסין נותו בראשית ברא אלהים את השמיס ואת‬ ‫הי‬ ‫הוא‬ ‫שמבעים‬
‫הארי וסמיך ליה והארין היתה תהו‪ .‬‏ אלה תולדות‬ ‫ו ב' "ז)ה‪.‬וי וכעס אויל כבד משניהם‪-‬‬
‫בדבריכם (מלאכי‬
‫ושמים והארין וסמיך ‏ ליה ביום עשות הי אלהים‬ ‫(כז)‪ .‬ד"א בהבראם ‪ 90"/‬בהבראם אלא באברהם‬
‫ארץ ושמים (לא)‪ ..‬מכל מקום קאשי קראיי אהדאדי‪,‬‬ ‫טרס האותיות והן | עומדות | אברהם לומי לך ‪0‬‬
‫בר אריז‬ ‫ואהר‬ ‫שמים‬ ‫ברא‬ ‫לקיש כשבראן‬ ‫ריש‬ ‫אמר‬ ‫אברה‬ ‫בשביל‬ ‫אלא‬ ‫הללו‬ ‫התולדות‬ ‫‪5-‬‬ ‫נבראו‬
‫הם‪,‬‬ ‫הו‬ ‫‪?-‬‬

‫דכת' בראשית ברא אלהים את השמי ואת הארץ‪,‬‬ ‫ותמיה אתה ע ‪5‬ל ההדדבבור התי הוא‪ :‬אגווממי יהריםהר‪.‬ים הגבה ים‬
‫וכשתלאן תלה אריץ ואחר כך תלה שמים דכי ביום‬ ‫ליעלים (תחלים ק'ד "ח)‪ ,‬אמ' ר' יודן הרים הגבוהים‬
‫דל ‪:‬א‬ ‫ועלשיותת הף'ו חאלרהייהם אריןרץ וושממויהם ווחהאא כת‬
‫רףח!‬
‫הנבהים‬ ‫אי כת' כן אלא ליעלים הרים ‏‬
‫יוחאי‬ ‫מישתלפו מיהדדו (לב)‪ .‬אמר רי‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪₪‬‬
‫ילעלים‪ .‬אילה זו תשה והיא מתירא מן החיה‬
‫תמיה‪ .‬אני עליהם איךנחלקו אבות העולם בית שמאי‬ ‫ובשעה שמבקשת לשתות הקביה מכניס‪ .‬בה רוח‬
‫ובית הלל על בריית ‏ שמים וארץ ששניהן נבראו‬ ‫תזזית |ומקרקרת בקרניה =וחיה =שומעת ובורחת‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫ובאותיות‬ ‫פ"ב‬ ‫תהלים‬ ‫במדרש‬ ‫ובפרט‬ ‫ובנ"ש‬ ‫פ"י‬ ‫פיב‬ ‫עו' ב'ר‬ ‫‪/‬בו)‬ ‫פ"ל ‪.:‬‬ ‫מו‪",‬ג חיב‬ ‫‪.‬וע'ע‬ ‫וורבנניש‬ ‫םיח‬ ‫עי' ב"רר פי"ב‬ ‫\(בה)‬
‫דר"ע נו'א אות ח'‪(| .‬כז) צ"ע ועיי שיר פו'ג סיא‪(= ,‬כת) ע' ב'ר פייב פיט ומדרש תהלים קיד‪(| .‬כט) צ"ע‪ .‬ועיי בלקת‬
‫ס'א‬ ‫פליו‬ ‫ע"ד‪ = .‬וי'ר‬ ‫ע"ז‬ ‫פ'ב ‏‬ ‫חגיגה‬ ‫ורושלמי‬ ‫סטיו‪.‬‬ ‫פ''א‪.‬‬ ‫ביר‬ ‫עיי‬ ‫(רא)‬ ‫ע"א‪.‬‬ ‫וב‬ ‫הגיגח‬ ‫עו'‬ ‫זה‪( | .‬ל)‬ ‫לפסוק‬ ‫טוב‬
‫‪.‬‬
‫מהרש"ב בראשית ח' ע'א‪( .‬לב) עו' חגיגה "ב ע"א‪.‬‬ ‫פ'ה תנחומא‬ ‫מדרש שמואל‬
 ‫‪09‬‬ ‫הפדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪0‬‬
‫רוח הקודש עלהבריות היך מא דאת‪ .‬אמי (ישעי'אי אי)‪.‬‬ ‫בלפם אחד שנ' אף ירי יסדה |אריץן וימיני טפחה‬
‫חזון‪ .‬ישעיהו (לו)‪ .‬ואד יעלה מן הארץ ר' הושעיה‬ ‫שמים (שם מ'ח יג)‪ .‬אמר ר' שמעון בןאלעזר אם‬
‫אומ' ימצינו =בתורה בנביאים ‏ ובכתובים ‏ שירידת‬ ‫כדעת שאמ' אבא פעמים שהוא מקדיםשמים‬
‫הגשמים ו כנגד |מעשה בראשית‪ .‬בתורה מני‬ ‫ופעמים שהוא מקדים ארץ לשמים מגיד ששני‬
‫דכת' אלה תולדות |השמים והארץ וכת' ואד יעלה‬ ‫שקולים זה בזה‪ .‬כיוצא בו פעמים שהוא‪.‬מקדים משה‬
‫מן הארץ‪ .‬בנביאיםמנין דכתי עשה ארץ בכחו מכין‬ ‫לאהו ופעמים שהוא מקדיםםאהרן למשה שנ' הוא משה‬
‫תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים לקול תתו המון‬ ‫ואהרן הוא אהרן ומשה (שמות ו' כ'ו)‪ .‬מגיר ששניהן‬
‫מים בשמים (ירמיח ו "ב ווג)‪ ,‬בכתובים‪ .‬מנין דכתי‬ ‫(לג)‪,‬‬ ‫‪ 2‬קולין זה כזה‬
‫עושה גדולות ‏ ואין חקר ונפלאות עד אין מספר‬ ‫ה) וכל שיח השרה טרם יהיה בארץ‪,‬‬
‫הנותן מטר על פני אריץ (איוב הי ח' וט') (לז)‪ ,‬מאיכן‬ ‫לפי שכת' למעלה ותוצא |הארין דש‬ ‫|‬
‫הארץ היתה שותה‪| .‬ר' אליעזר אומר מן האדמה‬ ‫לא שמענו אם ירד מטר תחלה כדרך טבעו שלעולם‬
‫היתה שותה דכת' ואד יעלה מן הארץ אמי לו רי‬ ‫או לא הוצרכו למטר כשהוא אומ' וכל שיה ‪%0‬‬
‫|‬
‫מתמתקיז‬
‫=ייץן‬
‫רו‬
‫‪2‬‬
‫אמי‬ ‫בו היז‬
‫ייין‬ ‫=‬
‫עוקיינוס‬
‫=‬
‫מי‬ ‫והלא‬ ‫יהושע‬
‫ש‬ ‫טרם יהיה‪ .‬בארין‪ .‬ואד יעלה מן הארין והשקה למדנו‬
‫הן ברקיעדכת' אשר יזלו שחקים (שם ליו כ'ת)‪ ,‬‏ היכן‬ ‫שירד המטר תחלה והשקה את הארין ואחר כךעלו‬
‫\‬
‫רב יצחק בר‬ ‫כי אתא‬ ‫נעשין נוזלים בש חקים (לה)‪,‬‬ ‫בו צמחים (לד)‪ .‬רב אסי ראמי קראיי כת' ותוצא‬
‫ויב)‪.‬‬ ‫ויח‬ ‫(תהלום‬ ‫שהקים‬ ‫מים עבביי‬ ‫השכת‬ ‫כת'‬ ‫יוסם אמ'‬
‫הארין דשא עשב מזריע זרע בתלתה בשבא וכת'‬
‫כאף‬ ‫‪-‬‬ ‫ב' כ"ב ו"ב)‪.‬‬ ‫(שמואל‬ ‫מים‬ ‫חשרת‪.‬‬ ‫וכת'‬ ‫וכל שיח השדה טרם יהיה‪ .‬באריץ וכל עשב השרה‬
‫ושדי אריש וקרי אכשרת מים שמכשירין וממתקין‬ ‫עד מעלי‬ ‫אלמא‬ ‫ה‬ ‫זרם יצמח כי לא המטיר‬
‫אותו (לט)‪ ,‬אמר ר' שמעון ולמה קורין אותם שחקים‬ ‫ועמדו על פתח‬ ‫שבתא אלא מלמ' שיצאו דשאים‬
‫שהן שוחקין את המים‪| .‬ר' אבא בר כהנה אומי‬ ‫וירדו‬
‫יורדף‬
‫‪:‬‬
‫עליהן‬
‫ררחחממייםם‬ ‫בקש‬
‫ובק‬ ‫אד‬
‫‪ .‬דם‬ ‫שבא‬ ‫קרקעעד‬ ‫|‬

‫כהרין מסוס‪ .‬ר' שמואל בר נחמני אומר כדקין הללו‬ ‫מתאוה לתפלתן‬ ‫וצמחו ללמדך שהקב"ה‪.‬‬ ‫שמים‬ ‫עליהן‬
‫‪5‬‬ ‫|‬ ‫=‬ ‫בר‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬

‫שלבהמה (מ)‪| .‬ר' יהושע אומ' הארץ מן השמים‬ ‫שלצדיקים‪ .‬רב נהמן בר פפא הוה ליה גינתא שדא‬
‫שותה רכת' למטר השמים תשתה מים (דברים י"א ו"א)‪,‬‬ ‫ביה ביזרוני לא צמוח בעא רחמי אתא מטרא וצמוה‬
‫‪-‬‬
‫א‬ ‫כ)‪.‬‬
‫מעליות י ן‪() ,‬תהל‪₪‬ים ק)יד ו"ג‬ ‫הרים‬ ‫ו‪3‬אומי משקה‬ ‫אמי היני דרב אסי (לה)‪.‬‬
‫לו רי אליעור והלא כבר נאמ' ואד יעלה מן הארץ‬ ‫‪ 0‬ואד יעלה מן הארץ והשקה‪ ,‬חמשה‬
‫והשקה אמי לו ר' יהושע הין הא כיצד העבים‬ ‫אד ענן עב נשיא‬ ‫שמות נקראו למטר‪.,‬‬
‫מתגברין מן הארץ ועד הרקיע א ‪ 0‬כמו פי‬ ‫חזיז‪ .‬אד ואד יעלה מן הארץ‪ .‬שהוא שובר לבע‬
‫הנוד היך דאת אמי יזוקו מטר לאידו (איוב ‏ ליד ניז)‪.‬‬ ‫שערים‪ ,‬עב שהוא מעבב את פני ‪ 6‬שני עבי‬
‫והן חושרין אותו ככברה דכת' חשרת מים עבי‬ ‫שהקים (חהלים ו"ח ב')‪.‬ענן שהוא עושה בריות עננים‬
‫=' שמעון בן אלעזר אומי‪ .‬אין לך‬ ‫שחקים (מא)‪ .‬ר‬ ‫אלו מאלו דכת' עם ענני שמיא (דניאל ז' "ג)‪ .‬נשיא‬
‫שחים‪₪‬‬‫תהום יורד מל‪-‬מ‪-‬עעלה שאין הארי | אמעעלה ‪-‬ככנתוגןדו טשפ‬ ‫דכת' מעלה נשיאים מקצה הארין (תהלים קליה‪.)1 .‬‬
‫מלמטה שנ' תהום אל תהום קורא ‪-‬לקול‪.‬צנוריך‬ ‫שעושה נשיאים אלו מאלו‪ ,‬הזיו דכת' ודרך לחזיו‬
‫(תהלים מיב ח')‪( .‬מב)‪ .‬אמ' ר' |אלעזר ‪ .‬שמעון‬ ‫בר קיע ומשרה‬ ‫הזזית‬ ‫כ"ז)‪| .‬שעושה‬ ‫כ"ח‬ ‫קולות (איוב‬

‫(לד) עיי ב"ר פו"ג ס"א וכדעת ר' חייא שם וע"ע | מו"‬ ‫(לג) עי' בירושלמי וברבה ובמד"ש שם‪ .‬‏‬
‫גירסת‬ ‫עם‬ ‫ביותר‬ ‫ומסכים‬ ‫כל"ה‬ ‫תהלום‬ ‫וע"ט | מדרש‬ ‫ע'ג‬ ‫םס "ו‬ ‫תענית‬ ‫ורושלמי‬ ‫סי"ב‬ ‫פי"ג‪.‬‬ ‫ב"ר‬ ‫עי'‬ ‫(לו)‬ ‫ע"ב‪.‬‬ ‫פ'‬ ‫חולין‬
‫ו‬
‫הערוך בערך אד בי (לז) צ'ע ועו' ביר פי'ג פיד ובניש‪( .‬לח) עי' ביר פי'ג פיי וקה'ר‪ .‬פיא די ובניש‪.‬‬
‫ה'ג וכו' וע"ע בד"ס שם‪( .‬מ) עי' ב'ר פו"ג ס"ו‪( .‬מא) עי' ב'ר וקה"ר שם‪( .‬מב) עו' ורושלמי‬ ‫ע"א ובפירש"י שם ד"ה‬
 ‫‪9‬ך‬ ‫נחול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫מ‬
‫דרש רב נחמן בר‬ ‫ה' אלהים את האדם‬ ‫הארין שותה אלא לפי חיסומא ‏ דכת' והשקה‬ ‫אין‬
‫דה‬
‫==‬‫ב‬
‫ר‪6‬‬ ‫וו‬
‫=כרה‬
‫ב‬
‫ה‬ ‫נהז‬
‫נתן‬ ‫ם‬
‫ייורו‬
‫‪1‬‬
‫)ויר‬
‫שנ‬
‫יי‬
‫וייצר ‏‬ ‫תי‬
‫חר‬
‫משקה בו שרשי‬ ‫פני |האדמה‪,‬‬ ‫את‬
‫יצחק אלא מעתה‬ ‫רע‪ .‬מתקיף ליה רב נהמן בר‬ ‫ווששרשי‬ ‫חהררוובב‬ ‫=ששרשי‬
‫יוםי‪.‬ום; |‬ ‫נונתות אאהתחת ל לששללששייםם‬
‫גבי בהמה דלא כת' בה ויצר הכי נמי דלא‪ .‬שליט‬ ‫מניעין אליהן הקביה מעלה‬ ‫ריולטיה‬
‫הנשמים‬ ‫שאין‬ ‫שקמה‬

‫חזויי דמוקא‪ .‬אלא | כדרי‬ ‫בה יצר‪.‬‬ ‫‪|.‬‬ ‫ו‬ ‫קא‬ ‫לשבעים שנה שני אני הי‬ ‫אהת‬ ‫התהום‬ ‫את‬
‫‪ 1‬ל מיתוצשרו‬ ‫כ‬ ‫אמ' רב‬
‫שיו‬
‫‪1‬ג''‪( )6‬מג)‪.‬‬
‫אצ‬
‫כייזל‬ ‫(וטשיעיירה‪.‬‬
‫משקנה‬
‫אשק‬ ‫לרגעים‬ ‫מצרה‬
‫או‬ ‫פזי‬ ‫‪-‬‬ ‫=‪|; -‬‬
‫הרה‬
‫הקביה‬
‫יר‬
‫שיצ‬
‫רמל‬
‫מד‬
‫יוטטר‬
‫האג‬
‫חושא‬
‫חונא בגדתאה מטר משקה ומרוה |מזבל ממשיך‬
‫הבא (מה)‪ .‬ד"א‬ ‫‪-‬י‬
‫וו‬ ‫ומעדן‪| ,‬אמי ראבא בר שמואל ואי תימא רב יימר‬
‫שתי לידות אחת לשבעה ואחת לתשעה (מט)‪ .‬דיא‬ ‫בר שלמיה‪ .‬מאי |קראה |תלמיה |רוה נחת |גדודיה‬
‫זייצר מלמד שיצר כנגדו שידין שדומין לו באכילה‬ ‫‪-‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ברביבים תמוגגנה צמחה‪ .‬תברך‪( ,‬תהלים ס"ה ו'(אמ)ד)‪,‬‬
‫בשתיה ובלידה ובמיתה (נ)‪| .‬ד"א וייצר שיצר לו‬ ‫וגו רבנן כיצד האריץ שותה ר' יהודה ור' נחמיה‬
‫כיון שיצרו נתן‬ ‫(נא)‪| ,‬ד"א ווייצר‬ ‫וייחוה‬
‫‪-‬‬ ‫|‬
‫יוחי ‏‬
‫;'‬
‫פו‬
‫‪5‬ן‬
‫והדר‬ ‫דאור‬
‫ו‬ ‫‪-‬‬
‫נילוס‬
‫‪=.‬‬ ‫[‬
‫הפול‬
‫‪₪‬‬
‫ישוש‬
‫ורוו‬
‫‪-‬‬ ‫וררוף‬
‫=‪-‬ן‪+‬‬ ‫ו‬

‫ואלו הן‬ ‫ממעעיבנות שאינן דו‪₪‬מ ג‬

‫ו‬ ‫שבעה‬
‫שבעה‬
‫בראשו‬
‫פ‬
‫וקבר‪.‬‬
‫=‬
‫דמרבי‬
‫\‪--‬‬
‫‪5‬‬ ‫הררוק‬
‫| =‬
‫רפדד‬
‫‪-‬ווו‬
‫צוף‬
‫אוש‬
‫וחמיל‬
‫ושיו‬
‫‪-‬ו‬
‫‪1‬‬
‫ומשקה‬
‫|‬

‫מי עינים‬ ‫ופיו‪,‬‬ ‫חוטמין‬ ‫שני‬ ‫אזניו‬ ‫עיניו שתי‬ ‫שתי‬ ‫ורבנן אמרי כמין תא חוזר ומשקה אחת לארבעים‬
‫מי אזנים‬ ‫במרירה‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫יבכה‬ ‫מלוחין שלא‬ ‫עינים‬ ‫שנה‪ .‬‏ וכך היתה הארץ שותה מתחלתה וחזר בו‬
‫תופשה‬ ‫הוא‬ ‫אם‬ ‫רעה‬ ‫שמועה‬ ‫שמע‬ ‫שאם‬ ‫שמנים‬ ‫הקביהשלא תחא האריץ שותה אלא מלמעלה‪ .‬ר'‬
‫נפשו יוצאה אלא על ידי שהן שמנים שמועה נכנסת‬ ‫שמעון בר נהמיה ‏ בשם ר' חגן דצפורין בשביל‬
‫בזו ווּצָאה בזו‪| ,‬מי החוטם סרוחין שבזמן שמריח‬ ‫ארבעה דברים‪ .‬חוזר בו הקביה שלא תהא הארין‬
‫שהן סרוחין‬ ‫על ידי‬ ‫ריח רע אינו‪ .‬יכול לסבול אלא‬
‫זרועות שלא‬ ‫שותה אלא מלמעלה‪,‬‬
‫טועם בו‬ ‫מתוק שהוא ‏‬ ‫הפה‬ ‫ותל כ תי‬
‫‪₪‬‬ ‫נפשה‬ ‫ת‬
‫אה‬ ‫ומיד‬
‫מעמי‬ ‫ימנעו זה את זה מן הנהרות‪ .‬ובשביל שלא להריה‬
‫=‬
‫אודם‬
‫וא‬
‫ה‬ ‫את‬
‫‪| %9‬‬
‫(נב)‪.‬‬
‫(כ=\‪+‬‬
‫ליחוך‬ ‫קע‪-‬מים‪ ₪‬ומ=טיבים‬
‫‪= -‬‬
‫‪--0‬מט‬
‫‪-‬ני‬
‫כל מו‬ ‫טללים רעים שבאויר‪ .,‬וכדי שיהיה הגבוה שותה כנמוך‬
‫האדמה למה נקרא שמו אדם ר' יהודה‬ ‫ובשביל שיהיו ‏ הכל נושאין עיניהן למרום ושמו‬
‫שם אדמה שלווקה ממנה‪ .‬ר' אליעזר אומי‬ ‫שלהקביה מתקרש ומתעלה (מת)‪.‬‬
‫וכ‬
‫‪.‬‬
‫איז‬
‫ו ‪-‬ו‬
‫קרח‬ ‫יהושע אץ ן‬ ‫רו‬ ‫"מרה‪,‬‬ ‫ידם‬ ‫"אפר‬ ‫אדפי‬
‫‪ 0‬וייצר ה' אלהים את האדם‪ ,‬להד‬
‫משבנה לו‬ ‫אד םי‬
‫>‬ ‫"ותו‬
‫ם נקרא‪ .‬שמו‬
‫וררא‬ ‫‪₪‬‬
‫‪0‬‬
‫רו‬
‫‪-‬‬ ‫ות‬
‫ויק‬ ‫יוה‬
‫שם‬
‫ומנבהת‬
‫\‪---‬‬ ‫כאשה שמשקשקת עיסתה במים‬
‫עזר קרא שמו איש שני כי מאיש לקהה זאת (נכ)‪,‬‬ ‫מבנתיים ‪ 0‬בתחלה ואד‬
‫וכשם ששמו אדם כך שם אשהו הוה אדם שנאי‬ ‫אלהים את האדם שהוא תרומתו‬
‫ויקרא את שמם אדם‪ .‬ועליה נאמר ועל כרם אדם‬ ‫מר ואיש תרומות יהרסנה (משלו כיט ד')‪.‬‬
‫מצינו‬ ‫א‬
‫וונא‬ ‫רת‬ ‫‪+‬‬
‫‪-9‬ו‬
‫ש‪-‬‬
‫הוה‪+‬‬
‫ןי‬
‫זו‬
‫לי)‪.‬‬ ‫כ''ךד‬ ‫לו‬ ‫(מ‬ ‫לב‬ ‫הסר‬
‫שןהוא תרומתו שלעולם‪ .‬היה ראוי‬
‫לםְשָבֶת בַיִת‬ ‫או‬ ‫כתפארת‬ ‫דכת'‬ ‫אדם‬ ‫הוה‬ ‫שנקראת‬ ‫הכמתו והוא הרסו באולתו בשעה‬
‫אתתא דיתבא‬ ‫כתשברהת‬ ‫(מו)‪ .‬‏ וייצר = (ישעיח‪ ₪‬מזויך'ד ו"וג)‪ .‬ומתרגמינן‬ ‫שיואצרכל חמין ההעליון ווועבר על דברי וצרו‬
‫כתובות‬ ‫‪3₪‬‬ ‫(מד)‬ ‫"ז‪.‬‬ ‫פי"ג‬ ‫ב'ר‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫ורושלמי‬ ‫על‬ ‫(מג)‬ ‫ע"ב‪.‬‬ ‫כ"ה‬ ‫שם‬ ‫ובבלי‬ ‫ע'א‬ ‫ס"ד‬ ‫פ"א‬ ‫ותעניות‬ ‫ע"א‬ ‫י"ד‬ ‫ברכות‬

‫ס"א‬ ‫ברכות‬ ‫עי'‬ ‫ובנייש‪( | .‬מז)‬ ‫ס"א‬ ‫פי"ד‬ ‫ב'ר‬ ‫עו‬ ‫שם‪( | .‬מו)‬ ‫בפירש"י‬ ‫ועיע‬ ‫ובניש‬ ‫סיט‬ ‫ג‬ ‫בייה‬ ‫יי ט'ב‪.‬‬
‫ע"ב‪-‬‬ ‫ק"ט‬ ‫רבתי‬ ‫בפסיקתא‬ ‫וג'כ‬ ‫כ"‬ ‫בהערה‬ ‫ל‬ ‫הנרמזות‬ ‫במקומות‬ ‫עו‬ ‫(מת)‬ ‫ובנ"ש‪.‬‬ ‫ס"ךד‬ ‫פי"ך‬ ‫ובי"ך‬ ‫ובנ"ש‬ ‫ע"ב‬
‫‪0‬‬
‫פל"ד‬ ‫נ"א‬ ‫עי' אדר"נ‬ ‫םיב(‬ ‫ושם‬ ‫) עו' בירי‬ ‫ס"ה‪( | .‬מ‬ ‫פי"ד‪.‬‬ ‫עם ב'ר‬ ‫וכו' ומפכום‬ ‫עולמים‬ ‫בשנו‬ ‫שיצרו‬ ‫צ''ל‬ ‫ואזלי‬
‫חוקת‬ ‫סכ"ב ותנחומא‬ ‫פי"ח‬ ‫(בא) צ"ע‪( .‬ם) צ"ע ועוי במ"ר‬ ‫ובהערות שם‪ .‬וע"ע ב"ר שם ‏ ס'ג‪ .‬וע"ע לקת מוב‪ .‬לפ'ו‪.‬‬
‫ס'א ותנחומא |מהרש"ב שם‪ .‬ואדר'ג פל'א ובהערות שם‪ .‬ובכתו"א מי הפה מתוקין לפעמים אוכל אכילה ואינה מתקבלת‬
‫עליו ומקיאה ולולי מי הפה מתוקין אין נפשו חוזרה‪ .‬עליו עד שתצא‪( .‬נג) עו' בפדר"א פו"ב ובהערות רדיל שם אות‬
‫מי ובעדוך |ערך אדם א'‪ ,‬וע"ע סוטה ה' ע"א‪.‬‬
 ‫‪/‬‬ ‫הנדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדר?‬ ‫‪0‬‬
‫נודף (ס)‪ .‬תאנא המשה שמות נקראו לנפש נפש‬ ‫בביתא (נר)‪ .‬נמצא לשון אדםנהלק‪ .‬אדם שם אדם‬
‫נשמה חיה‪ .‬רוח יחידה‪| .‬גפש זה הדם כי הדם‪ .‬הוא‬ ‫הראשון‪ .‬ואדם שם אשתו שני ויקרא את שמם‬
‫עולה הוהיורדת מי‬ ‫רוח שהיא‬ ‫ו"‬ ‫"זל‬ ‫א‬ ‫(ויק‬ ‫ונפש‬
‫אדם‪ ,‬ואדם כל בניו נקראו אדם שני אדם ילוד‬
‫יודיע רוחבני האדם העולה היא למו ורוה הבהמה‬ ‫הן | עמי הארין שני אכן‬ ‫אשה (א"ב "ד א')‪ .‬ואדם‪.‬‬
‫גג' כ"‬ ‫(קקההללתת‬
‫זו‬ ‫נשמה‬ ‫ה‬ ‫למטטה‬ ‫היא‬ ‫היורדת‬
‫כאדם תמותון (תהלים פ'ב ז')‪ .‬ואדם איש לא אשה‬
‫שכל‬ ‫חיה‬ ‫טבא‪.‬‬ ‫אמרין דאופיתא‬ ‫דבריתא‪.‬‬ ‫האופה‬ ‫וכל בככוור אדם בבניך תפדה (שמות "ג "ג)‪ .‬ואדם‬
‫וף‪| .‬יהידה שכל‬ ‫האוב בול מתי‬‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫‪.0-‬‬ ‫|‬ ‫אשה לא איש שנא' כתפארת אדם לשבת בית‬
‫הולהוו‬ ‫האיברים שנים שנים‬ ‫(ישעיה מ'ד "'ג)‪ ,‬ואדם שם עיר שנאי הרחק מאד‬
‫שה‬ ‫דוד‬ ‫שראה‬ ‫העיר (יהושע ג' ט"ז) (נה)‪ ,‬עפר וכי אדם נברא‬ ‫מאדם‬
‫אה‬ ‫נפשי‬ ‫ברכי‬ ‫א)‪.‬‬ ‫ק'ג‬ ‫(תהלים‬ ‫נאמי‬ ‫הרד‬ ‫ליחיד‬
‫יסודות גברא אלא‬ ‫מן העפר בלבד והלא מארבעה‬
‫הי (פא)‪ ,‬רב שימי בר ל ואמרי לה בר שימי‬ ‫(נו)‬ ‫האדמה‬ ‫ללככןך נקרא ע פפרר מןן‬ ‫ן העפר‬ ‫בנינו‬
‫‪-2225‬ו‬ ‫שרוב‬
‫ו‪-‬‬

‫אלמוויל‬ ‫דר‬ ‫המוה‬ ‫בשמע‬ ‫שניח‬ ‫הוה‬ ‫עקביה‬ ‫בר‬

‫שמעון‬ ‫|‬ ‫קמיה‬ ‫כיהו‬ ‫גו‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬ ‫נקראו‬ ‫שמות‬ ‫ארבעה‬ ‫בן גמליא‬ ‫רבן שמעון‬ ‫אמי‬
‫יהושע בן‬ ‫דרי‬ ‫אגדתא ‪0‬‬ ‫דהוה קא מסדר‬ ‫ברחתו‪:‬‬ ‫לארץ כנגד ארבעה תקופותיה אריץ אדמה ארקא‬
‫‪-‬ו‬
‫ו‬
‫את‬ ‫נפשי‬ ‫ברכי‬
‫ברכ‬
‫משה‬
‫המשה‬
‫שאני‬
‫שר‬
‫האני‬
‫לור אמ לוח‬
‫ה‬
‫תבל (נז)‪ .‬מן האדמה ‏ מן הברור |שבאדמה בראו‪.‬‬
‫שאמר דוד כנגד מי אמ לו כנגד מדותיו שלהקביה‪,‬‬ ‫מן המעולה שבאדמה בראו‪ .‬מסלתה שלאדט‬
‫מלאה כל‬ ‫כשבובדו אאפ נשששמה‬ ‫הקב'ה ממללוא כל ההעעווקלשם‬ ‫רראו‬
‫בראן‪+‬‬
‫המרוה | רתרה‬
‫כפרה‬ ‫ממקום‬
‫ראו‪.‬‬
‫בראו‪+‬‬
‫טרודה‬
‫עבודה‬
‫החכוה‬
‫ממקום‬
‫ראו‪.‬‬
‫ראן‪+‬‬
‫אף נשמה רואה ואי ן‬ ‫הגוף כולו‪ .‬הקב"ה ו רואה ואין נראה‬ ‫כת' עפר‬ ‫בראו‪+‬‬ ‫ממקום המזבה‬ ‫ואיזה זה הר המורי‬
‫את כל‬ ‫ד‬
‫ו‬‫נראה‪ .,‬הקב"ה דן את כל‬
‫אף נשמה‬
‫=‪-‬ו‬
‫חה‬
‫‪-‬‬ ‫(שמות כ' כ'ד)‪ .‬אמרו‬ ‫מן האדמה וכת' מזבה אדמה‬
‫גוף כולו‪ ,‬הקביה טהור אף נשמה טהורה‪ .,‬הקביה‬ ‫הכמ‪--‬ים ממקו|ם כפרתו נבר‬
‫אף נשמה יושבת בחדרי‬ ‫יושב‪ .‬בחדרי | חדרים ‏‬ ‫בנה‪ .‬המזבה באותו‪ .‬מקום והקר‬
‫נשמה שיש בה חמשה דברים‬ ‫חדרים‪ .‬אמ' דוד תבוא‬ ‫(תהלום ס'ט ל'ב)‪ ,‬ותיטב‪ .‬להי‬
‫הללו ותודה ותשבה למי שאמי והיה |העולם כולו‬ ‫גופו מן‬ ‫ברא‬ ‫היים‬ ‫נש מת‬ ‫באפיו‬ ‫(נח)‪ ,‬ויפה‬
‫‪-‬‬ ‫המשןמים‪ .‬ובשעת מיתתו חלק הארץ‬
‫אומי‬ ‫הוא‬ ‫וכז‬ ‫לשמים‬ ‫השמים‬ ‫וחפה‬ ‫לארין‬ ‫הוזר‬
‫בנג‬ ‫ליא ב'ו)‪.‬‬ ‫(משלי‬ ‫בהכמה‬ ‫פתהה‬ ‫פיה‬ ‫דכת'‬ ‫אומ‬ ‫‪₪‬‬ ‫ד‬ ‫]‪+‬‬ ‫‪:‬אי‬

‫כנגר‬ ‫מי אמי שלמה המקרא הזה לא אמר‬ ‫(קהלת "ב ')‪ .‬וישוב‪ .‬העפר על הארץ כשהיה והרוח‬
‫שירה‪ .‬דר‬ ‫דוד אביו שדר בחמשה עולמים ואמ'‬ ‫תשוב אל האלהים אשר נתנה (נט)‪ ..‬ד'א ויפח באפיו‬
‫הי וכל‬ ‫את‬ ‫נפשי‬ ‫ברכי‬ ‫שני‬ ‫שירה‬ ‫ואמי‬ ‫אמו‬ ‫במעי‬ ‫נשמת חיים בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון היה‬
‫קך'רג אאו)‪ .‬יצא‬ ‫תהרום‬
‫קדשו (ההלים‬ ‫‪.‬שם‬ ‫‪0‬את‬ ‫קרבי‬
‫ררו‬
‫מוטל לפניו כנולם אמי באיזה ‪ 0‬אני נופיח בו‬
‫ברכו‬ ‫שני‬ ‫שירה‬ ‫ואמו‬
‫ותו‬
‫ורורריה‬
‫\‪--\-‬‬ ‫ת‬ ‫העולם וראה מז‬ ‫נשמה אם בפיו הוא מספר בלושון הרע‪ .‬אם‬
‫כל מעשיו‬ ‫חי‬
‫!ו‬
‫ברכו‬
‫‪₪‬‬‫=‬
‫צבאיו‬
‫‪=-‬ת|‬
‫רל‬
‫‪?-‬‬
‫ה‬ ‫ברכוי‬
‫‪-‬ו‬
‫מלאניו‬
‫‪-‬הת‪-‬‬ ‫ו‬ ‫בעיניו הוא‪ .‬מרמיז בהן לדבר עבירה‪ ,‬אם באזניו הוא‬
‫בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את הי(שס ק'ג כי‬ ‫שומע בהן גידופים וחירופים ‏ אלא אני רואה‬
‫ברכי‬
‫‪-=-(--‬‬
‫שני‬ ‫שירה ָ‬ ‫ואמ'‬
‫‪-‬‬
‫אמו‬
‫‪-‬ו‬
‫משדי‬
‫שו‬ ‫‪-‬‬ ‫"|‬
‫ינק‬ ‫נכוב)‪.‬‬ ‫כ'אן‬ ‫יפה באדם שהוא דרך אפים מה האף הזה פו‬
‫ב)‪.‬‬ ‫שם‬ ‫כל גמוליו (שם‬ ‫תשנהי‬ ‫ה' ואל‬ ‫את‬ ‫נפשי‬ ‫את הזוהמה וקולט ריח טוב כך הצדיקים בורחין מן‬
‫‪-‬בינ‪0‬ה‪-4‬ומאי‬ ‫=ם‬
‫=קו‬
‫במ‬ ‫ום‪.‬‬
‫אמר ר' אבהו שעשה לו הקב="ה ודדי‬ ‫|ריחה‬
‫העבירה ‏ שריחה‪ .‬רע ומידבקץ‪ .‬בדברי‪ .‬תורה ש‬
‫טו'‬ ‫(כך)‬ ‫פי"ד‬ ‫מו"כ | ח"א‬ ‫ועו'‬
‫‪.‬‬
‫צ"ע‬ ‫ב'‪( | .‬נה)‬ ‫ה'‬ ‫בראשית‬ ‫טוב‬ ‫בלקה‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫(גד) עו' ביר פכ"א ס"יב |ובערוך ‏‬
‫פו"ב‬ ‫ופדר"א‬ ‫ס"ח‬ ‫פי"ד‬ ‫ועי' ב'ר‬ ‫צ"ע‬ ‫ובנ"ש‪( | .‬נח)‬ ‫סי"ב‬ ‫פו"ג‬ ‫עי' ב"ר‬ ‫וב' ז'‪( .‬כז)‬ ‫א' כ"א‬ ‫בראשית‬ ‫אחרה‬ ‫בשוטה‬ ‫ראב"ע‬
‫ופ'כ ובנ"יש בהערות הרד"ל שם‪ .‬וע"ע ביר פל"ד סיט וירושלמי נזיר פ"ד ‏ נ'ו עב ופדר"א פג'ג‪ .‬ול'א ובהערות‬
‫]‪₪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫<>‬ ‫‪₪‬‬ ‫ש‬ ‫רד"ל‬ ‫ובהלעערות‬ ‫פי"א‬ ‫ופדר"א‬ ‫ס"ח‬ ‫פ' ייב‬ ‫סי"א‬ ‫פ"ח‬ ‫עו" ב"ר‬ ‫(נם)‬ ‫זה‪.‬‬ ‫בפסוק‬ ‫עה"ת‬ ‫ובחיי‬ ‫פ"ב‬ ‫ובסדא"ז‪.‬‬
‫ובג"ש‪.‬‬ ‫י' ע"א‬ ‫(סב) עי' ברכות‬ ‫ס"ח‪.‬‬ ‫פ"ד‬ ‫רבה‬ ‫ווקרא‬ ‫וע"ע‬ ‫פיט‬ ‫פויךד‬ ‫עוי ביר‬ ‫(סא)‬ ‫(ם) צ"ע‪.‬‬ ‫קליב ע"א‪.‬‬ ‫האזונו‬
 ‫‪6‬‬ ‫הרול‬ ‫בראשית‬ ‫ר ‪₪-‬‬
‫‪50‬‬
‫מ‬
‫ה‬
‫‪57‬‬

‫עומד‪ .‬באמצע גן עדן‪ .‬וכמה הוא עביו‪.‬‬ ‫רב כדי שלא יסתככל ב‬ ‫אמר רב יהודה אמי‬ ‫טעמא‬
‫ארבע מאות שנה מהלך עץ החיים‪.‬‬ ‫גינק במקום הטנופות‪:‬‬‫רב מתנה א‪ ':‬כ י שלא י‬
‫שלרע עים ואמי *‬
‫ש‬ ‫מאות‬ ‫שבע‬ ‫מהלך‪.‬‬ ‫יתמו הטאים=‬ ‫שנא'‬
‫‪.‬סת‬
‫קיד ליד) ה‬ ‫את הי (שם‬ ‫נפשי‬ ‫ברכי‬ ‫אינם‬ ‫ד‬
‫שנ‬ ‫מאות‬ ‫המש‬ ‫מהלך‬ ‫ברכי נפש‬ ‫אינם‬ ‫עוד‬
‫ורזווית‬
‫ורשעים‬

‫גללגנלל המ‬ ‫מה‬ ‫חמה‬ ‫‪5‬ל‬

‫גלג‬ ‫ומכוון כנגד‬ ‫ביום המיתה ואמי שירה שני ברכי נפשי את הי אלהי‬
‫שנה‬ ‫מאאות‬ ‫חמש‬ ‫מהלך‬ ‫הוא‬ ‫כנך‬
‫‪₪‬‬
‫שנה‬
‫‪2-‬ו‬ ‫ו מאי משמע‬
‫שטסשא')‪,‬‬‫ג‪.‬דלת‪ .‬מאד הוד‪ .‬והדר לבשת טס‬
‫בראשית אינן יוצאין‪ .‬אלא מתחתין שני (תחלים א')‪ .‬והיה‬ ‫דעניני‬ ‫בסופיה‬ ‫שילא‬ ‫רבא בר בר‬ ‫אמ'‬ ‫זרא ת‬ ‫והדר‬ ‫הור‬

‫כעץ= שתול על פלגי‪ :‬מים‪[ .‬תנא לא סוף דבר נופו‬ ‫‪-‬‬

‫וותרה‬
‫עפ‬ ‫ואל‬
‫יק‬ ‫יוויוול‬
‫גועון‬
‫רוחה‬
‫‪-‬‬
‫הוהם‬
‫וש‬
‫ירחסיו‬
‫=ייון‬
‫פניד‬
‫|‬
‫תסתיר‬
‫‪4‬‬
‫כת'‬
‫‪4-‬‬

‫אלא כרתו מהלך| תיק שנה] (פו)‪ .‬ועץ הדעת‬ ‫ה‬

‫רו‬
‫קנכשש‬
‫ייחהוהדטדה‬
‫האוש‬ ‫ויה‬
‫הו‬
‫כ הו סג)‪,‬‬
‫(זם שם כול)‬
‫הכר‬
‫יריל‬

‫הור‬ ‫הר‬ ‫הימו‬ ‫וצר‬ ‫‪4‬‬ ‫וו‬ ‫ויסווו‬ ‫‪+‬‬ ‫ורפי‬ ‫וי‬ ‫י‬ ‫ות"ך‬ ‫ויחו‬ ‫י‬ ‫שחש‬ ‫אטחה‬ ‫ורהדא‬ ‫'ורא‬ ‫הכת'י‬ ‫גיד‬
‫רע‪;:‬‬ ‫בה‬ ‫ויש‬ ‫טוב‬ ‫בה‬ ‫שריעתו‬ ‫עלן‬ ‫ץק‬ ‫|‬ ‫ב‬ ‫שיו‬ ‫הרו‬ ‫‪-.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫אלא‬ ‫אדם‬ ‫ג‬ ‫*ץ‬ ‫שלא‬ ‫הכת‬ ‫מגיר‬
‫אזוירזודי | ךרו‬ ‫‪5‬‬ ‫משור‬ ‫ר‬ ‫וחמשי‬ ‫יס‬ ‫‪9.‬‬ ‫גי‬ ‫‪--‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪-2‬‬ ‫ה‬ ‫יי‪--‬‬ ‫‪..‬ישא‪.‬‬
‫דו‬ ‫טעמיה‬ ‫הטה‪.‬‬ ‫מא‬ ‫ומא‬ ‫ההיות‬ ‫ומן‬ ‫הבהמות‬ ‫מן‬ ‫נפרו‬ ‫שבה‬ ‫שבו‬
‫שב‪.‬עעוולם אדם‬ ‫תג‬
‫בשנוח‬ ‫טוב ורק‬
‫‪₪‬ש והע‪+‬‬
‫הדעת‬
‫האוג‬
‫ועין‬
‫וקן‬
‫בביהה‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫הח‬
‫ובהמה‬
‫הרד‬ ‫מו‬
‫למטו ‪ +‬מן‬
‫אה‬ ‫הו‬
‫הוא‬
‫רו‬
‫הרי‬
‫=‬
‫ממנה‬
‫שאין בו דעת אומרין חכים הואדין דלא אכל פיתא‬ ‫ם‪ +‬עדן‬
‫‪-‬‬
‫מכ‬
‫‪]-‬‬ ‫‪3‬‬
‫ה בע‬
‫ך‬ ‫‪1‬‬
‫‪ 2‬ח' אלו ש‬
‫‪5‬‬ ‫םס‬
‫ט‬
‫וי=‬
‫דחטין מן יומויי‪ .‬ר' זעירא בעא קומי ר' שמואל בר‬ ‫ואיי כל בריה‬ ‫האריל‬ ‫מל‬ ‫זה מקום מיוחד‬
‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫ות‬ ‫[‬ ‫ות‬ ‫=‬ ‫וו‬

‫רב יצחק כת' ביה |עץ ותימר חטין היה אמי‬ ‫יודעת איכן הוא ועתיד‪ .‬הקב"ה לנלות דרכו לישראל‬
‫רם יוו‬ ‫ורוה‬ ‫הבריד ול‬ ‫רו‬ ‫וו‬ ‫חאשוה‬ ‫התפד‬ ‫ריהוה‬
‫תמרות היו עולות בו כארזי הלבנון והיו משירות‬ ‫בל מינן‬ ‫ובו‬ ‫הקביה גן‬ ‫בר‬ ‫תשק‬ ‫המשיה‬ ‫המל‬ ‫בימות‬

‫מ' ענבים‬ ‫את זרען לארץ‪ .‬‏ ר' יודה בירי‬ ‫בששת ימי בראשית‬ ‫נים שנבראו‬ ‫פירות‪ .‬וכל מ‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫בתי‬ ‫ה ביר' אלעאי דאמ‬ ‫היה‬ ‫ת שלאננים‬ ‫ובו עשה הקב'ה לאדם‬
‫‪( 0‬דברים ליבליג)‪.‬‬ ‫ענבימו ענבי רוש אשכלות מררות‬ ‫טובות ומרגליות וכן הוא אומ' בעדן גן אלהים היית‬
‫מרירות ‪ 7-2‬ר' אבא‬ ‫ביאו ‏‬ ‫אותן‬ ‫כ'ח ו'ג)‪ .‬וכל מקום‬ ‫כל אבן יקרה מסוכתיך (יה‬
‫הראמי‬
‫הע‪-‬ההאמ‬
‫דענו‬ ‫אבא‬
‫ע‪-‬‬
‫דר'‬
‫|‬
‫טעמיה‬
‫ו שעסיה‬
‫הי‬ ‫אתרונ‬ ‫אומ'‬
‫‪- 9‬‬
‫עכו‬
‫‪!-,‬‬
‫דע‬ ‫א ‪9‬ומ ‪-‬י‬ ‫מהו‪.‬‬
‫‪‎‬וכ‬
‫‪₪-‬צרים‪.‬‬
‫|במ‬ ‫בו‬
‫‪+=-‬‬
‫נמשל‬ ‫הוא‬ ‫ההאארריץ‬
‫ץ‬ ‫מז‬ ‫ט‬
‫טוב‬

‫נאכל‬ ‫אתרוג היה רכת' ותאכל מן העין עין שהוא‬ ‫‪5‬‬ ‫יוורה‬ ‫)‬ ‫ונ‬ ‫(בראשית‬ ‫פטריה‪.‬‬ ‫רשאר'ו‬ ‫ח‪/‬‬ ‫רוד‬
‫הוא‬ ‫שלם‬ ‫ב‬ ‫ו)‪-‬‬ ‫ור‬ ‫(בראשית‬ ‫ן מצרים‬ ‫ה‬ ‫‪]>-‬‬
‫י‬ ‫ואיזה יה זה אתרוו‬ ‫רתרוו‬ ‫מדברה‬ ‫וישם‬ ‫חרבותיה‬ ‫כ‬ ‫ניחם‬ ‫ציוז‬ ‫ה'‬ ‫ניחם‬ ‫כי‬ ‫אומ'‬
‫בפריו ואיזה זה זה אתרוג ‏ ר' יוסי אומ' תאנים‬ ‫וו‬ ‫==‬ ‫==‬ ‫הה‪-‬הגוו‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫‪0‬‬ ‫‪-3‬‬ ‫=‬ ‫עו‪-‬ו‬
‫ויתפרו‬ ‫דכת'‬ ‫היו‬ ‫דש‬ ‫ווהי‬ ‫דרו‬ ‫הזיוזידה ‏‬ ‫אומי‬ ‫הוא‬ ‫הצור‬ ‫‪1‬‬ ‫ניא‬ ‫(ושטוה‬ ‫=!‬ ‫רו*‬ ‫וטררפה‬ ‫‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫ה‪-\|34‬‬ ‫ראמ‬ ‫וסי‬ ‫|‬ ‫טעמיה‬ ‫הוא אומ‬ ‫ןו‬
‫י'\‪-‬‬
‫לא ג‬
‫ע ג'‬
‫ויה‬
‫שע‬ ‫וערבתה‪ .‬כבנגן ה‬ ‫בערן‬
‫יוור‬ ‫רהו‪-‬‬
‫| הגן יק‬
‫|‬ ‫בתוך‬ ‫ועין ההיים‬ ‫ד'א‬ ‫(סז)‪.‬‬ ‫תאנה‬ ‫שתף‬
‫השירים א' ד')‪ .‬אלן‪ .‬הו‬
‫ה‬ ‫חו‬ ‫א!‬ ‫החתודיה‬ ‫ור‬
‫(שיר‬ ‫הדרין‬
‫==‪-‬ו‬
‫המלן‬
‫פפם‪-‬‬
‫הביאני‪.‬‬
‫הושיי‬

‫ורוו‬ ‫מור‬
‫בגן עדן מי שמבקש‬ ‫מלמ' שהכל‬ ‫ע‬ ‫‪0‬‬ ‫==‬ ‫ייר‬
‫ו ץ י‪|-‬‬
‫שהרקיע‬
‫שו‬
‫הרטר‬
‫‪-0-‬‬ ‫‪|, 4‬‬
‫ררוה‬ ‫רהדרי‬
‫| להן‬
‫לוו‬
‫ו‬ ‫טהן‬
‫ש‬
‫|‬
‫עד‬
‫ץו‬
‫גז‬
‫‪₪‬‬

‫ורע‪ .‬הוא‬ ‫טוב‬ ‫עין דעת‬ ‫בו ומי שמבקש‬ ‫מוצא‬ ‫הוא‬ ‫פפפיריה‬
‫שוג‬
‫יטאור‬
‫עלשו‬
‫שהרקיע‬
‫שוו ‪2‬‬
‫ורוה‬
‫‪₪‬‬ ‫וכ‬
‫‪=-‬‬
‫אהד‬
‫במו גפמר‬ ‫‪.‬‬
‫בראו‬
‫נבר)‬
‫|‬
‫=‬

‫‪...‬‬
‫לו‬
‫יי\‪-‬‬
‫ואחת‬
‫יי‬
‫לוו‬
‫*י\‪-₪-‬‬
‫אחת‬
‫=‪--‬י‪.‬‬
‫דרכים‬
‫\ייש‪.‬‬
‫שתי‬
‫‪.‬תיור‬
‫ולפניו‬
‫‪-‬י‬
‫בו‬ ‫מוצא‬
‫יייה‬
‫ו‬ ‫פחירורה‬ ‫טחו ווויוה‬ ‫רפוו‬ ‫אוהרורריה‬
‫ש‬ ‫שורות‬ ‫תן ;ו |‬ ‫‪7‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪-‬ו‪--‬ד‬
‫‪.--‬‬
‫ה‬ ‫ת‬ ‫‪₪‬רצלהזכו‬
‫ירוי‬
‫ישרייריצשה‬ ‫שביל‬
‫ורי‬
‫ושנדחםה‪ 5 .‬מהלך= בהאשיזחה‬ ‫ורל‬
‫וכן‬
‫(הח) ‏‬
‫(סה)‬
‫ררורריה‬
‫ככוכבים‬
‫דוד רד‬
‫ןבה‬
‫לחוב‪ .‬הרי הפתה‬ ‫הפתה‬
‫‪=-=-‬‬
‫עץ‬ ‫‪ 4 | 0‬םי‬ ‫ים‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ויצמה‬ ‫ט)‬
‫‪>.‬‬ ‫‪]-‬‬ ‫כ‬ ‫מן והא‬ ‫ם‬ ‫‪-‬‬ ‫[‪-‬ץ)‬ ‫=‬

‫נהמד למראה וסוב למאכל‪.‬‬ ‫'הפ‬ ‫‪%3‬‬ ‫פמ ‪ %0‬פא‬

‫מלמי שתן מבחוץ ועדן‬ ‫מעדץ‬ ‫וכנהר יוצ‪:‬‬

‫הטיר‬
‫נאין‬
‫רוטוו‬
‫ששקן‬
‫ויר‬
‫בשויש‬
‫איוו‬
‫‪₪‬‬
‫‪5-‬‬
‫שק‬
‫הקביה‬
‫קשוה‬
‫בו‬ ‫שננז‬ ‫במלגז‬

‫דה הייה‬ ‫הט‬ ‫ולאכילה הוולו‬ ‫למרן ‪-‬‬

‫שיוצא‬ ‫מבפנים‪ | ,‬נהר‬ ‫הה‬ ‫רקי‬ ‫‪ +‬מעולן‬ ‫ג‬
‫נהרות‬ ‫מתחלק ונעשה אדבץ‪.‬‬ ‫הא‬
‫ה‬
‫שהקיטונות‬
‫שוקישנות‬
‫כדרד‬
‫שור‬
‫אומ'‬
‫אוש‬
‫יהודה‬
‫וו‬
‫ר'‬
‫|‬

‫ןז ל לפפסם‬
‫"יי‬
‫בחר‬
‫וא"ראמור‬ ‫)) ציציו"ו‪.‬ע‪ .‬וויעו'י תתי‬ ‫עוי בבדידים"‪.‬ס(‪.‬סד(סד‬‫" וי‬
‫עשםם‬ ‫(ססנ)ג) טיו' ברכות נש‬
‫לקו ה ב"ס‬ ‫חדריו‬ ‫הביאני‬ ‫על‬ ‫צ"ע והדרשה‬ ‫(סה)‬ ‫זה‪.‬‬
‫כתי"א ובתו"ג‪ .‬ובבי"ק‬ ‫ע"פ‬ ‫היא‬ ‫בפנים‬ ‫וההוספת‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שה"ש‬ ‫עפו'ו' אאוגדדתת‬ ‫)‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫צ‬
‫ו'ג ובהערות צד ג'ה‪( .‬סו)‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ד‬‫ממאאנגדדתת ששחהי"שש טע"ש צד‬
‫צ‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫י‬
‫רוררם‬ ‫(סז)פ‪9‬ה‬ ‫חמה‪.‬‬ ‫לגלגל‬ ‫מכוון‬
‫שם‪.‬‬ ‫ובהערות הרד"ל‬ ‫פטיו‬ ‫רוש‬ ‫פדר"א‬ ‫(סח) צ"ע ועי'‬ ‫שם‪.‬‬ ‫וע"ע בו‬ ‫‪.₪‬‬ ‫פ‬ ‫ב‬ ‫עו"‬ ‫פז)‬
 ‫‪81‬‬ ‫הנדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪1‬‬
‫אלא שהוחירו ‪ 6‬ואמי לו בזמן שתאכל ממנו‬ ‫גדולים שנ' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים (סט)‪.‬‬
‫לעצמך מיתה‪ .,‬שני‬ ‫שנרמת‬ ‫יא) שם האחד פישו?‪ ,‬שא מנדל פשתן‬
‫כי ביום אכלך ממנו מות תמות‪.‬‬ ‫מימין =מהלכין בשופי‪,‬‬ ‫רב אמד‪.‬‬
‫מות בעולם ‏ הזה תמות בעולם ‏ הבא‪.‬‬ ‫) ושם הנהר השני ניחון‪ ,‬שהא מהלך‬
‫רצה הקב'ה לנסותו בו אם יעמור לשעתו אםלאו‬ ‫על הארץ ומתעקם כנחש‪ .‬שכי בו על‬
‫ועבר ‏ על הצווי בו ביום ונירון בו ביום‪( -‬עח)‪,‬ד‪.‬יא‬ ‫גחונך תלך (בראשית ג' ו'ד)‪( .‬ע)‪,‬‬
‫ויצו ה' אלהים על הארם תנו רבנן ששה דברים‬
‫נצטווה אדם הראשון‪ .‬מנא הני מילי אמ' רי יוחנן‬ ‫ד ושם הנהר השלישי החדכקל‪ ,‬מו‬
‫וקלין‪| .‬אמ' רבא‬ ‫הרקל שמימיו ‏ חרין‬
‫דאמ קרא ויצו ה' אלהים על האדם‪ .‬ויצו אלו‬
‫האיי רחריפי‪ .‬בני מחוזא משום דשתן ממיא דרגלת‪.‬‬
‫הדינין וכן הוא אומי כי ידעתיו למען אשר יצוה את‬
‫(בראשית ו"ח "ם)‪.‬‬ ‫ומשפש‬ ‫צדקה‬ ‫בניו‪ .‬וגי לעשות‬
‫והאיי דשפירי משום רמשמשי ביממא והאיי דמצוצן‬
‫הי זו ברכת השםוכן דוא אומר ונוקב שם הי מות‬ ‫עיניהוּ משום דדירי בבית אפל (עא)‪ .‬הוא ההלך‬
‫תאני רב ייסף אשור זו ליק (עב)‪.‬‬ ‫קדמת א שור‬
‫וכן הוא אומי‬ ‫זו ע'ז‪:‬‬ ‫יומת (ויקרא כ"ד ט"ז)‪ .‬אלהים‬
‫והנהר הרביעי הוא פרת‪ .‬מלמד שהוא‬
‫לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ'ג')‪ ,‬על‬
‫האדם זו שפיכות ‏ דמים וכן הוא אומ' שופך דם‬ ‫מפרה והולך ער שעוברין אותו בספינה‪ .‬דיא שבולה‬
‫באדם (בראשית ט' ו')‪ .‬לאמר זו גלוי עריות‬ ‫האדם‬
‫והולך ‪ 0‬כמגריפה‪( .‬עג)‪,‬‬
‫וכן הוא אומי לאמ" הן ישלח איש את אשתו‬ ‫טו) ויקה ה' א להים את האדם‪ ,‬ויניחהו‬
‫(ירמיח ג' א)‪ .‬מכל‪ .‬עץ הגן ולא נזל‪ .‬ונה נצטווה על‬ ‫לקוהו ממקום‬ ‫בג עד]‪ ,‬מאיזה מקופ‬
‫אבר מן הדי רכת' אכל תאכל ולא אבר מהןחי (עט)‪,‬‬ ‫והכניסו ‏ לתוך פלטץ שלו ז גן‬ ‫בית |המקדש ‏‬
‫וברכת‬ ‫ריני‬ ‫בני נח‪:‬‬ ‫נצטוו‬ ‫מצוות‬ ‫תנו‪ .‬רבנן שבע‬ ‫עדן שני ויניחהו בגן ערן (עד)‪ .‬מלמי שעילהו למעלה‬
‫וגזל ואבר מן‬ ‫ושפיכות דמים‬ ‫וע"ז וגלוי עריות‬ ‫השם‬ ‫‪ 0‬בר נהמני אומר עדן לא‬ ‫מן ‪( --‬עה)‪ ,‬רי‬
‫הו‬
‫בן גמליאל אומר אף על הדם מןהחי‪ ..‬רי‬ ‫החי‪ ,‬ר' חגניה‬ ‫שלטה בו עין מעולם ואם תאמר אדם הראשון איכן‬
‫=' שמעון אומ' אף על‬
‫יהודה אומי |אף הסירום‪ .‬ר‬ ‫דר בנן עדן דר לא בעדן עצמה דכת' ונחהו‪ .‬בגן‬
‫הכישוף‪ ,‬ר' יוסי אומי כל האמור בפרשת מכשף בן נה‬ ‫עדן (ע)‪ .‬לעבדה ולשמרה וני מה צרך‬
‫מוזהר עליו לא ימצא בך וג' וכת' כי הועבת ה' כל‬ ‫‪ 5‬ושימור ‪ 0‬הכל היה עד שלא נברא אדם‬
‫עשה אלה (דבריס י'ח י' וי'ב)‪ .‬ולא ענש הכ' אלא אם‬ ‫אלא לעבור בתורה ולשמור כל מצותיה וכן הוא‬
‫כן הזהיר‪ ,‬ר' אליעזר ‪ +‬גומ אף ללי רהפכלאיםומותרין‬ ‫אומי לשמור את דרך עץ החיים‪ .‬‏ ואין עץ‪ .‬חיים‬
‫ואין אסורין‬ ‫ם‬
‫כלאים ולורוע כלאי ם‬ ‫ללבוש‬ ‫נה‬ ‫הן בני‬ ‫אלא תורה שנא' עץ חים היא למחזיקים בה‬
‫אלא בה"בעת בהמה והרכבת אילן(ם)‪,‬‬ ‫(משלי ג' ו'ח) (עז‪,)6‬‬
‫ויאמר ה' אלהים לא טוב היות‬ ‫ויצו ה' אלהים על האדם‪ ,‬ותר לו‬
‫האד ם לבדו‪ ,‬היה אדפ מיטייל‬ ‫להתעסק באכילת כל‪ .‬עין הנן חוץמעץ‬
‫בנן ערן כאחר ממלאכי השרת אמ' הקב"ה אני יחיד‬ ‫ולאעוד‬ ‫הדעת שלא התיר לו להתעסק ‪6‬‬
‫וגז'‪(| .‬ע) ע' ב'ר‬ ‫ונהר‬ ‫והכתיב‬ ‫שם‬ ‫שמקשה‬ ‫במה‬ ‫כוון לב'ר‪ .‬פט'ו פ"ב‬ ‫שגן גדול מעדן וא"כ‬ ‫שר"ל‬ ‫(סט) נראה‬
‫ובנייש‬ ‫ס‬ ‫פמ"ז‬ ‫ב"ר‬ ‫[ להי‬ ‫(ע‬ ‫שם‬ ‫ובד"ס‬ ‫ע"א‬ ‫ו'‬ ‫וומא‬ ‫עו"‬ ‫עב)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובך"ס‬ ‫ע"ב‬ ‫ג"ט‬ ‫ברכות‬ ‫עו‬ ‫(עא)‬ ‫וסט"ז‪.‬‬ ‫ס"ב‬ ‫פט"ז‬

‫(עד) ‪:‬עו' פדריא רוש פי"ב‪( .‬עה) עי' ביר פטיז סיה‪( .‬עו) עי' ברכות קיד ע'ב ובניש‪( .‬עז) עיי פדר"א פו"ב‪( .‬עח) עוי‬
‫יי‬ ‫יח‬ ‫‪/‬‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬ ‫‪₪‬‬ ‫ורוי"ץ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫ל‬ ‫‪/‬ך‪3‬‬ ‫יה‬ ‫‪₪‬‬

‫פסיקתא דר'כ‪ .‬קו'ח‪ .‬ובג'ש בהערות ומדרש תהלים צ'ב ואדר'נ פ'א‪ .‬וע'ע בפליטת סופרים צד ד'ת‬
‫וון ן דבריו לדברי הרמב"ם פ"ט מהלכות מלכום ה"א ‪,‬ע"ש‪ .‬וע‪2‬וי סנהדרין | ניו‬ ‫שבעל מה'ג פה‬
‫סו"ג ופסיקתא דר"כ ק' ע'ב וב‬ ‫זבג'ש ביפה‪ .‬עינים וע"ע ב"ר פט"ז סיו |ובנייש ובפרט ב"ר פל"ד‬
‫סנהדרין‪ .‬שם‪.‬‬
 ‫‪0‬‬ ‫הנרו‬ ‫ובראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫את מוצא בשעה שביקש חקב'ה לבראת אדם נמלך‬ ‫עולמי ו‪.‬זה יחיר בעולמו אני אין פריה ורביה‪ .‬לפני‬
‫במלאכי השרת אמי‬ ‫וזה אין סייה ורביה לפניו לאחר כן יאמרו הבריות‬
‫ובן‬ ‫תזכתו‬ ‫כי‬ ‫אנוש‬ ‫מה‬ ‫העולמ'‬ ‫בוז‬
‫בון‬ ‫הואיל ואין פריה ורביה לפניו אלוה הוא‪ .‬לא טוב‬
‫שאני‬ ‫זה‬ ‫אדם‬ ‫להם‬ ‫תפקדנו (תהלים ח' ה')‪ .‬אמ'‬ ‫היות אדם לבדו‪ .‬אעשה לו עזר כננדו‪ .‬כין‬
‫מבקש לברות הכמתו מרובה ‪8‬משלכם‪ .‬מה עשת‬ ‫ששמעה הארץ אעשה לו עזר כננדו מיד רעדה‬
‫‪:‬‬ ‫‪/‬‬
‫כינס כל בחמה חיה ועוף והעמירן לפניהן‪ .‬אמי להן‬ ‫ורעשה ואמרה רבון העולמיםאין בי כוח ליזון את‬
‫מה שמותן שלאלו אמר לפניו רבון העולמים לזה‬ ‫ני אדם אמר לה אניואת ניזון אותם וחצו ביניהם‪.‬‬
‫נאה‪ .‬לקרות ו שור ולוה נאה לקיותו סופ ולוזה נאה‬ ‫הלילה שלהקביה והיום שלארין מה עשה הקביה‬
‫נאהיללק‪-‬ותי‬ ‫‪5‬‬
‫ו‬
‫‪ 20‬נאה לקץרותו נמל‬
‫ה‪2‬וח‬ ‫אריה‬ ‫ליקקרותו‬ ‫ברא שינת חים אדם שוכב וישן והוא‪ .‬מזונו וחיים‬
‫ווןו‬ ‫שווכו‬ ‫והות‬ ‫=ן‬ ‫‪1‬‬ ‫‪--.‬‬

‫אממי‬ ‫הבהמה‪,‬‬ ‫נשר הה"ד ויקרא האדם שמות‬

‫‪5‬כל הבהטה‪ ,‬‏‬
‫לי‬ ‫ערבה‬
‫=וו‬ ‫ושנתי‬ ‫לו ומנוחה‪ .‬לו שנא'‬ ‫לו ורפואה ‏‬
‫לו ואתה מה שמך אמ' לו אדם אמי לו מפני מה‬
‫שו‬ ‫‪=--‬ה‬ ‫(ירמיה‪ .‬ל'א‪ .‬כ"ז)‪ .‬ולא עוד אלא סומך וסועד את הארץ‬
‫אמי לו אני‬ ‫מן האדמה‪.‬‬ ‫אמ' לו מפני שנבראתי ‏‬ ‫מוריר לה גשמים ומשכיב לה טללים ומשיב לה‬
‫מה שמי אמי לו אדם ה' אמי לו מפני מה אמי לו‬ ‫רוחות והיא עושה פירות (פא)‪ .‬ד'א אעשה לו‬
‫בריותיך‪ .‬אמי רב אחא‬ ‫כל‬ ‫אד‪-‬יון על‬ ‫שאתה‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫מפני‬ ‫וו‬ ‫לו עזר‬ ‫היא נעשה‬ ‫זכה‬ ‫אם‬ ‫כננדו‬ ‫עזר‬
‫‪₪‬‬ ‫וא‬ ‫לו עזר‬ ‫זכה היא עשה‬ ‫אם‬ ‫כנגדו‬ ‫זר‬
‫הקכיה אני‪ .‬ה' הוא‪ .‬שמי‪ .,‬הוא שמי שקרא לי‬ ‫אמ'‬ ‫פב)‪+‬‬ ‫עומדת היא כננדו ומכלתו‬
‫שהתני יתי‬
‫‪ ₪‬וייצר ה' אלהום מן‬
‫יוצר‬ ‫הריל‬ ‫רוי‬ ‫ש ‪%‬מזימי‬ ‫ההדוואא‬ ‫ההרצמ‪%‬גזשון‬
‫ון‬ ‫אדםה‬
‫‪; | -+‬קב‪+-‬‬ ‫‪--‬‬
‫| ‪/-‬‬ ‫האדמה‬
‫‪₪‬וו|‬
‫ולא דיו‬ ‫(מה)‪.‬‬
‫הוא שהתנית‬
‫השרת‬ ‫ביני וגין מלאכי‬ ‫י‬
‫ואת כל עוף‬ ‫השדה‬
‫| ‪ ₪‬ו‬
‫הית‬

‫לחיות ולעופות אלא אפ‬ ‫ש קקרא אדם שמות ה‬ ‫קונטריקון ‏ את רבן יוחנן‪ .‬כן‬ ‫שאל‬ ‫חהשמים‪.‬‬
‫על הארצות ועל המדברות וכל מה שקרא לו ישוב‬ ‫‪2‬‬
‫איה‬
‫המים‬ ‫ישרצו‪.‬‬
‫ה‬ ‫‪%‬‬
‫אלהים‬ ‫ויאמר‬ ‫ומ'‬
‫אחד או‬ ‫זכאי כת'‬
‫וא‬ ‫הרי‬ ‫אחרר‬ ‫לו‬ ‫שכרא‬ ‫=‬ ‫ור‪5-‬‬ ‫ישוב‬ ‫הוא‬ ‫‪-‬יו‬
‫א‬ ‫‪-‬ו‬ ‫\‪?-‬‬
‫טשאיירבפריו‪+‬‬ ‫המפמייצא‪.‬‬ ‫היה ועוף‪ .‬יעופף אלמא‬ ‫נפש‬ ‫שרץ‬
‫לרב שימי‪ :‬פה‬ ‫מררכי ‪0‬‬
‫עלויה‬ ‫ברב‬ ‫והה‬ ‫יכ‬ ‫מרבה‪,‬‬ ‫השרה‬ ‫חית‬
‫‪8‬‬
‫וכת' וייצר‪ .‬הי‬
‫‪.‬‬
‫אלהים מן והתאורמשהו כל‬
‫‪-‬ק‬

‫צאליש ‏ אמתפוום וורפאי ויעווו= צניאתא ‏ דבבל‪ .‬אמי ודאי‬ ‫ואת כל עוף השמים אלמא מארעא איברו‪,‬‬
‫דאמרי הני ציניאתא איתנהי בשני אדם הראשון‬ ‫מן הרקק נבראו‪| ,‬ראה תלמידיו |מבפטתבכסלייןו דזהה בוזתה‬
‫אמי ליה אדכרתן מילתא דאמי רי יפי בר חנינה‬ ‫אמי להן קשה בעיניהם שהכיתי את אויבי בקש מן‬
‫'ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם‬
‫דכת ב‬ ‫מאי‬ ‫ומים נבראו ולמה‪ .‬הביאן לקרות להן שם‪ .‬ויש‬
‫שם (ירמיה ב' ו')‪ ,‬וכי מאחר דלא עבר מהיכן‪ .‬ישב‪.‬‬
‫כלשון אחרון |‬
‫ורראניל‬ ‫הפשיטוי‬ ‫לו לאוהו‬ ‫אמי‬
‫!‪ ?-‬שון‬ ‫חא‪-‬כין‬
‫ישובמתישבת‪:‬‬ ‫הראשון‬ ‫אדם‬ ‫עליה‬ ‫שנזר‬ ‫ארץ‬ ‫אלא‬ ‫אוייצר (פנ)‪.‬‬ ‫דכת'‬
‫ראשון אמי להן לתלמידיו משום‬
‫וארץ שלא גזד עליה |אדם הראשון ישוב‪ .‬אינה‬ ‫וובאואל הארם לראו|ת מה יקרא לו‬
‫(ו)‪.‬‬ ‫מתישבת‬ ‫וקרא‬ ‫להן שמות‬ ‫להרוה‬ ‫לפניו‬ ‫רורו‬ ‫שהענירז‬
‫ו‬ ‫=יץן‬ ‫ין‬
‫מלמר‬
‫מלמר‬

‫שמות לכל הבהמה‬ ‫ויקרא האדם‬ ‫תה‬ ‫ורתי‬

‫ולמ‬ ‫מהן לפי מה שהוא‬ ‫לכל אהד ואחר‬
‫כיון שקראלכל אחד ואחד שם הראוי‬ ‫שהפתכל בהן וירע סוד כולן ואותן השמות‬
‫לווראה אותן נזקקין זה לזה ולא היה יורע מה הן‬ ‫לדורות שנ' וכל אשר קרא לו האדם‬
‫עושין ‏ לפי שלא שלטה בו התאוה עדיןהרא היא‬ ‫חיה הוא שמו (פד)‪ ,‬ד'א למה הביאן אצלו‬
‫לאדם לא מצא עזר כנגדו מיר‬ ‫הכמתו שלאדם הראשון‪,‬‬ ‫הראות למלאכי השרת‬

‫(פב) עו' ב"ר פו"ז ס"ג וובמות ס"ג ע"א‪( " .‬פג) עיי חולון כ"ז עיב‪ .‬וב'ר‬ ‫‪, 23‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫פי"ב ובכי"ק ו‬ ‫(פא) עי' פדר"א‬
‫(פה) עוי‬ ‫וררמלבב"ז |‪.‬‬
‫ו‬ ‫חבוורב‬ ‫(פד) צ"ע ועיי לקו‬ ‫ה' ע"א‪.‬‬ ‫וע"ע בכורות‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובהערות‬ ‫ע"א‬ ‫ס"א‬ ‫רבתי‬ ‫בפסיקתא‬ ‫וע"ע‬ ‫ס"ד‬ ‫שם‬
‫(פו) צ"ע ועיי סוטה מ"ו ע'ב וברכות ל"א ע"א ובד"ס שם‪.‬‬ ‫כ"ב ובנ"ש במ"ע‪.‬‬ ‫בש‬ ‫רבתי‬ ‫בפסיקתא‬
‫‪98‬‬ ‫הלוק‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪14‬‬
‫א\לא למקום התך‪ .‬בשלאמא למאן‬ ‫‪-‬‬
‫וצרר‬
‫‪4‬ב‬
‫לא‬ ‫יצחק‬
‫‪/ 0‬‬
‫על‬ ‫נא ויפל ה' אלהים תרדמה‬
‫דאמר זגב הינ דכת' ויבן אלא למאן דאמי פרצוף‬ ‫וישן ואה בהלום ‪6‬‬ ‫האדם‬
‫מאי = ויכן כרריש‪ 2 ,‬שמעון בן מנסיא מלמי‬ ‫עשה מעשה כי בא החלום ברוב ענין (קהלת ה' ב') (ז)‬
‫שקילעה |הקביה |לחוה והביאה |אצל אדם שכן‬ ‫תרדמה על האדם רב אמר שלוש תרדמות ה‬
‫בברכי היםקורי לְקְלְעְיהָא בנייתא‪ ..‬ד'אויבן אמי רב‬ ‫מרמטא אין רואה ואין מקיץ כי תרדמת הי נפלה‬
‫לה במתניתה | מלמי שבנאה הקב"ה‬ ‫הסדא ואמרי‬ ‫עליהם | (שמואל א' כ'ו י'ב)‪ ,‬תרדמה שלשינה דכתי‬
‫נין אוצר מה אוצר |רחב מלמטן וקצר‪ .‬מלמעלן‬ ‫ויפל הי אלהים תרדמה על האדם ויישן‪ .‬תרדמה‬
‫מלמטה‬ ‫רחבה‬ ‫הפירות אף אשה‬ ‫את‬ ‫[כדי לכל‬ ‫שלנבואה דכת' (בראשית טיו י'א)‪ ,‬ותרדמה נפלה על‬
‫הולד (פט)‪,‬‬ ‫לקבל את‬ ‫וקצרה |מלמעלה] = כדי‬ ‫אגרם (פח)‪ .‬ויקח אחת מצלעותיו‬
‫טובוי‬ ‫אריי‬
‫‪-2‬‬
‫ר'‬
‫אמר‬ ‫האדם‬ ‫אל‬ ‫ויביאה‬ ‫שהפריד אותו פרצוף מאחוריו ומילא‪ .‬מקומו בשר‪.‬‬
‫ר' אליעזר מלמי‬ ‫לק דמלכה שושבינה (צ)‪ .‬אמ'‬
‫שושבינות =לאדם מכאן לימדה‬ ‫שעשה לוהקביה‬ ‫גנ) ויבן ה' אלהים את הצלע אש‬
‫תורה | דרך |ארי שיעשה‪ .‬גדול שושבינות לקטן‬ ‫לאש‪-‬‬ ‫לקה מן האדם‬
‫ואל ירע לו ‪ %0‬מעשר בר' ‏ יהודה בירי אלעאי‬ ‫חר אמ'פרצוף וחד אמר זגב‪.‬‬ ‫מה צלע רב וש‬
‫פחן‬ ‫שהיה יושב ושונה לתל מידיו ועברה כלה לפניו ‪+‬‬ ‫בשלמא למאן דאמי פרצוף היינו דכת' אחור‪ .‬וקדם‬
‫שעברת‬ ‫עד‬ ‫שלהו דם והיה משענן בו‬ ‫בידו שרביט‬ ‫צרתני (תהלים ‏ קליט ה')‪ ,‬אלא למאן ראמ' זגב מאי‬
‫כלה מלפניו‪ .‬שוב מעשה‪ .‬ברי ‪ --‬בירי אלעצי‬ ‫אחור וקדם צרתני כדר' אמי‪ ,‬אחור‪ .‬אחור למעשים‬
‫שהיה יושב ושונה לתלמידיו עברה כלה לפניהןן אמר‬ ‫וקדםלםפורענות‪ .‬בשלמא אחור למעשים דלא איברי‬
‫בבהקב"ה‬ ‫בכלה שהרי מצינו‬ ‫להם בני עמדו והתע סקו‬ ‫לפורענות ‪-‬פורענות‬ ‫אלא וקדם‬ ‫שבא‪.‬‬ ‫אלא מעלי‬
‫ומה אם‬ ‫קל וחומר‬ ‫שנתעסק בכלה והלא דברים‬ ‫דמאי פורענות ‏ דנהש הוא אמ' מר בתחלה‬
‫הקב'ה‪ .‬נתעסק בכלה אנו על אחת כמה וכמה‪ .‬ומנין‬ ‫נתקלל ולבסוף נתקלל אדם אלא פורענות דמבול‬
‫שקילע הקב"ה להוה שני ויבן הי אלהים את הצלע‬ ‫דכת' וימח את כל היקום אשר על פני האדמה‬
‫לקלעיתא‪ .‬בניתא‪= .‬מלמי‬ ‫קורעין‬ ‫הים‬
‫שכן בכרכי‬ ‫למאן‬ ‫(בראשית ז' כ'ג)‪ ,‬ב'שלאמא‬ ‫ועד בהמה‬ ‫מאדם‬
‫קישטטה וכיללה והביאה אל‬ ‫שתיקנה‪ .‬הקב"ה לחוה‬ ‫|כתי וייצר אלא למאן דאמר‬ ‫דאמר פרצוף היינו ד‬
‫האדם שנ'‪ ,‬ויביאה אל האדם‪ ,‬פעם אחת נעשה הקביה‬ ‫זגב מאי וייצר כדר' שמעון בר פזי דאמ'‪ .‬רי שמעון‬
‫קונה שושבין‬ ‫מכאן ואילך אדם ‏‬ ‫שושבין לאדם‬ ‫ר פזי‪ .‬אוי לי מוצרי‪ .‬אוי לי מיוצרי‪ .‬בשלאמא למאן‬
‫לעצמו‪ .‬ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי פעם‬ ‫דאמי פרצוף ‏ הינו דכת' זכר ונקבה בראם‪ :‬אלא‬
‫אחת ניטלה חוה מן האדםמכאן ואילך אדם מקדש‬ ‫למאן דאמי אב מאי זכר ונקבה בראם כדר' אבהוא‬
‫את בת הבירו (צב)‪ .‬תנו רבנן כיצד מרקדין לפני‬ ‫דאמי ר' אבהוא ראמי |כת' זכר ונקבה בראם וכת'‬
‫הכלה בית שמאי אומי כלה כמות שהיא‪ .‬בית הלל‬ ‫בדמות ‏ אלהים עשה אתו בתחלה‪ .‬עלה במחשבה‬
‫להן בית |שמאי‬ ‫וחסידה‪ = .‬אמרו‬ ‫נאה‬ ‫אומ' כלה‬ ‫לברות שמים ולבסוף נברא אחר‪ .‬בשלמא למאן‬
‫לבית |הלל לרבריכם |הרי שהיתה חיגרת‪ .‬או סומה‬ ‫דאמי פרצוף היינו |דכת' ויפנר ‏ בשר תחתנה אלא‬
‫והתורה | אמרה‬ ‫והסירה‪,‬‬ ‫נאה‬ ‫אומרין |לה כלה‬ ‫למאן דאמי זנב‪ .‬מאי ויסנר |בשר תהתנה אמר רי‬
‫כ'ג ז')‪ .‬אמרו להן בי‬ ‫(שמות‪.‬‬ ‫מדבר |שקר תרחק‬ ‫זביד ואי תימא רי ירמיה ‏ ואי תימא רב נחמן בר‬

‫(פז) צ"ע ואולי היה כן בהפדר"א ע"ש פכיב וברר"ל שם אות ליו‪ .‬וע'ע ב"ר פייח פיד‪( .‬פח) עי' ביר פיז סיה‪( .‬פט) עה‬
‫נו"א‬‫ע"א ועירו ובין ויח ע"א ובד"ס שם‪( .‬צ) ע' ביר פי"ח פ"ג‪( .‬צא) עי' ברכות ועירובין שם‪( .‬צב) עי' אדר"נ‬ ‫ברכות ‪0‬‬

‫ט"ו‪.‬‬ ‫אות‬
‫ם‬ ‫ובהערות‬ ‫פ"ד‬

‫‪0‬‬
 ‫‪-‬‬ ‫ההות‬ ‫בראשית‬ ‫מררש‬ ‫‪-‬‬
‫לאדם שיטלו‪ .‬ממנו עצם ויחזירו ליה בריה‪ .‬שלמה‬ ‫הלל לרבריכם ‏ מי שלקח מקח רע מן השוק‬
‫נתנו לו אשה‬ ‫הרי‬ ‫ממנו בתוכה‬ ‫שניטל‬ ‫והעצם‬ ‫ישבהנו ‏ בעיניו או ייננו |בעיניו הוי אומי ישבהנו‬
‫לה היה‬ ‫אמר‬ ‫מרעתו‪+‬‬ ‫כוה‬ ‫היאךגנב יחזיר‬ ‫משמשתו‬
‫‪-‬‬ ‫עניו‪| .‬מכאן אמרו חכמים תהא דעתו שלאדם‬
‫לו ליטלו ממנו בפניו והוא‪ ,‬ער למה מתוך תרדמה‪.‬‬ ‫מעורבת |עם | הבריות (צג)‪= .‬תנו‪ .‬רבנן‪ .‬מעבירין את‬
‫אמרה לו אם כן היא מאוסה בעיניו הלא תראה‬ ‫המת מלפני הכלה ווז"ו וזו מפני מלך ישראל‪ .‬אמרו‬
‫שאם הניח חתיכה‪ .‬של ‪:‬בשר תחת בית השחי שלך‬ ‫על אגריפס המלך שעבר מלפני ‪ -‬שיבחוה הכמים‪,‬‬
‫התוכל ‏ עור לאכול אותה מתוך שנפשו שלאדם‬ ‫שיבהוהו מכלל דשפיר עבד‪ .‬והא אמי רב אשי‬
‫אוננת עליו לכך ‏ נטלה ממנו מתוך תרדמה (צז)‪,‬‬ ‫אפלו‪ .‬למאן דאמ' נשיא‪ .‬שמחל על ‪-‬כ‪-‬ב!ודו כ‪--‬בוו!דוו‬
‫דיא ויבן הי אלהים את הצלע רי יהושע דסכנין‬ ‫מחול‪,‬‬
‫‪-‬וו וו‬
‫כבודו \איז כבודו‬
‫‪-‬ווו‬ ‫|‬ ‫==וו|‬
‫על‬ ‫שמהל‬
‫שו‬
‫מלך‬ ‫מחול‪,‬‬
‫‪%7‬‬

‫בשם רי לוי אומר‪ .‬בבינה בראה [כיצד] בנה בה‬ ‫פרשת דרכים הואי (צד)‪ .‬אמר רב חעא בר רב‬
‫משלוש פלטיות ששלשה חדשים הראשונים הולד‬ ‫חנינה עשר חופות עשה לו הקביה לאדם הראשון‬
‫דר במדור התחתון ושלשה חרשים האמצעיים במדור‬ ‫בגן עדן שני בעדן נן אלהים היית כל אבן יקרה‬
‫האמצגי‪ ,‬ה חדשים האחרונים במדור העליון‪.‬‬ ‫מסוכתיך‪ .‬אודם פיטדה ויהלום תרשיש שהם וישפה‬
‫וכשהיא כורעת לילד הולד יורד |מלמעלה לפיכך‬ ‫נפך ספיר ‏ וברקת ‏ וזהב |מלאכת תפיך ונקביך |בך‬
‫יבואו לה חבלי יולדה‪ .‬ורבנן אמרי ‏ ויבן הי בבינה‬ ‫ביום הבראך כוננן (יחזקאל כיח )‪ ,‬מר זוטרא ‏ אמי‬
‫בראה‪ ..‬אמר הקביה מהיכן אברא לחוה אם אברא‬ ‫אחת עשרה דכת' כל אבן יקרה מסוכתיך‪ .‬אמי ר'‬
‫אותה מראשו תהא קלת ראש‪ ,‬מן העין תהא סקרנית‪.‬‬ ‫יוחנן זהב \גריע |מכולהו' מדקא חשיב‪ .‬ליה בסוף‪.‬‬
‫מן האוזן תהא ציתנית‪ .‬מן הצואר תחא גבחנית‪ ..‬מן‬ ‫מאי תפיך ונקביך בך אמי רב יהודה‪ .‬אמי רב אמי‬
‫הפה תהא דברנית‪ .‬מן הלב תהא קנתנית‪| ,‬מן היד‬ ‫לו הקב"ה לחירם מלך צור בך נסתככלתי וקנסתי‬
‫תהא לקחנית‪ .‬‏ מן הרגל תהא עכסנית‪| .‬אי אפשר‬ ‫מיתה‪ .‬על האדם‪ ,‬ואיכא דאמרי בך נסתכלתי ובראתי‬
‫שתהא‬ ‫לברותה אלא מבין צלעיו ממקום הצנוע כדי‬ ‫נקבים‪ .‬נקבים באדם (צה)‪.‬‬
‫צנועה‪ .,‬ואע'פ כןתפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם‬ ‫כג) זאת הפעם עצם מעצמי‪ ,‬מון שזניא‬
‫(משלי א' כ'ה)‪ .‬אמר הקביה =אני לא |בראתיה מן‬ ‫לפניו נכנסה בו רוח תאוה ואמר‬ ‫הוה‬
‫הראש וכת' 'ען כ גבהו בנות ציון (ישעיה ג' טי)‪.‬‬ ‫מעצמי מצא מין את מינו וגוּער‬ ‫זאת הפעם עצם‬
‫ולא בראתיה מן העינים וכתי ומסקרות עינים (שם)‬ ‫קיסר ‏ לרבן גמליאל אלהיכם גנב‬ ‫(צו)‪ .‬אמר ליה‬
‫ותלכנה ‏ נטויות גרון‬ ‫לא בראתיה מן הצואר ‏ וכת'‬ ‫הי אלהים החדמה על האדםויישן‬ ‫הוא‪ .‬דכתי" ויפל‬
‫שם) לא בראתיה מן‪ .‬האוון וכת' ורבקה שומעת‬ ‫ויקח אחת מצלעותיו‪ .,‬עפרא בפומיה דקיסר‪ ,‬אמרה‬
‫בדבר יצחק (בראשית ח כ"ו)‪ ,‬לא בראתיה מן הפה‬ ‫|תוק רבהון‬ ‫ליה =רביתהו =לרבן גמליאל שתוק ש‬
‫וכת' ותדבר מרים (במדבר "ב א')‪ .‬לא בראתיה מןהלב‬ ‫דיהודאי אנא מהדרא לאבא‪ .‬אמרא ליה אבא תנה‬
‫וכת' וחנה היא מדברת עללבה (ש'א אי י'ג)‪ .‬לא ה‬ ‫לי דוכוס אחד אמר לה למא ליך אמרה לו ‪.-‬‬
‫באו עלינו ונטלו קיתון של ‪ 0‬והחזירו לקניותו מן הרגל וכת' ותצא דינה בת לאה‪| .‬לא בראתיה‬
‫של זהב‪ ,‬אמר לה ולואי |שיבואו עלינו בכל יס מהיןר וכת' ותקה מפריו ותאכל (בראשית ליד א') (צח)‪,‬‬
‫אמרה ישמעו אזיך מה שפיך מדבר ולא טב ליה לואת יקרא אשה כי מאיש לוקחה‬

‫(צג) עי' כתובות ט"ז ע"ב וי"ז ע"א‪(| .‬צד) ע' כתובות טיז ע"א‪( .‬צה) עי' ביב ע"ה ע"א וע'ב‪( .‬צו) צ'ע ועיי לעיל הערה‬
‫פ"ח‪( .‬צז) עיי פנהדרין ליט ע'א ובדים שם וע"ע ביר פי"ז ‏ ס"ז | ואדר" |פ"ת נו"ב‪( .‬צח) צ"ע ועו' ביר פייח‪ .‬פיב‬
‫וסיג ובניש ובפרט בדברים ‏ רבה פיו סי"א ותנחומא |וישב סיט | וע'ע נדה ל"א ע'א‪| .‬ובכתי"ק מן הפה תהא פוטטת‪.‬‬
‫ועיע בס' הדר זקנים ג" ע"ב‪.‬‬

‫‪-‬‬
 ‫‪7‬‬ ‫הגדול‬ ‫‪:‬‬ ‫מררש‬ ‫וש‪5‬‬

‫מלמד שלא‬ ‫כה) ויהיו שניהםערומים‪.‬‬ ‫זאת‪ .‬מיכן אתה למד שניתנה תורה בלשון הקודש‪.‬‬
‫לדבר זה ולא‬ ‫היתה מחשבתן פנויה‬ ‫שמעת מימיך ‏ גִינִי‪ .‬נִינְייָה אתָא אתתא‪ .‬אָנְתְפֶי‬
‫קשורה בידיעת‬ ‫מתביישין שהן ערומין אלא מהשבתן‬ ‫אַנַתרופְיָא גוברא גוברתא ‏ אלא איש ואשה למה‬
‫אלא תמימים‬ ‫אדון העולם ובעבודתו שלא נבראו‬ ‫שהלשון הזה =נופל על הלשון הזה (צט)‪ .‬בוא‬
‫עליהם שכינה‬ ‫הכמים |מהוכמים ‏ ומתוך כך שרתה‬ ‫וראה כיון שנבנה לו עזר נקרא שמו איש והיא‬
‫בזמן הזה אם‬ ‫ונצטוו‪ ,‬וכשם שאין אדם מתבייש‬ ‫אשה ונתן הקביה שמו ביניהן יוד באיש והי באשה‬
‫שמקום‬ ‫היו | מתביישים‬ ‫כך לא‬ ‫גלויה‬ ‫היתה = ידו‬ ‫ומר להן הקביה אם אתם הולכים‪ .‬בדרכי ושומרין‬
‫תווידו ווהתרה‬
‫פנ [ ונהפכה‬
‫לו‬
‫זיו‬
‫ו"והוד‬
‫נשתנה‬
‫אוהלצו‬
‫שהטאו‬
‫ורוו‬
‫ו‪]-‬‬
‫ורוו‪.‬‬
‫ותן לו‬
‫ערו‬
‫מכל צרה‬ ‫‪-‬‬ ‫מצותי הרי שמי ביניכם ומציל אתכם‬ ‫כל‬
‫ביישו‬
‫‪-‬ו‬ ‫ונת‬
‫ונ‬ ‫יורופיה‬
‫ומים‬ ‫ש‬
‫"וחי‬
‫טהן‬
‫והרוי"וו‬
‫שו‬ ‫ות‬
‫אהר‬
‫אח‬
‫דרר‬
‫לו ‪-‬‬
‫אורר‪.‬י‬
‫מהשבתן‬ ‫ואם לאו אני לוקח שמי‪ .‬מביניכם ‏ ונעשיתם אש‬
‫ל לההםם החנגווררוותת‪( ( .‬קקהה)‪.‬‬ ‫‪5.‬זה מזה עד שעשו‬
‫עד שעשו‬
‫ואש‪ ,‬והאש אוכלת אש שני כי אש היא עד אבדון‬
‫תאכל (איוב‪ .‬ליא ויב) ‪9‬‬
‫כל על כן יעזב איש את אביו ואת‬
‫אפילו איש ‪ .‬שצורתו‬ ‫אמו‬
‫א) והנחש היה ערום מכל הית השרה‪.‬‬ ‫שלא להדבק באשתוו‬ ‫צורת איש אי אפשר‬
‫אדם‬ ‫‪-‬‬ ‫אומר‬ ‫בן תימא‬ ‫רי יחורה‬ ‫ואי אפשר להיות איבשלא‬ ‫לה ולהתאחר זה בזה‬
‫גן עדן ומלאכי‪ :‬השרת עומדין לפניו צולין לו‬ ‫איש לעולם ואתה רואה‬ ‫אשה ולא אשה בלא‬
‫היין וב אין ומניחין לפניו‪.‬‬ ‫לו את‬ ‫ומסננין‬ ‫הבשר‬ ‫את‬ ‫נולם בלא צורה ולא צורה בלא גולם דרך רמז(קא)‪,‬‬
‫בוו א)‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫והציין בכבורו‬ ‫אותו‬ ‫וראה‬ ‫נחש‬ ‫בא‬ ‫ד'א‪ .‬על‪ .‬כן יעזב‪ .‬איש‪ .‬אלו עריות שנאסרו על בני‬
‫ואמרו‪ .‬רבוז‬
‫=ן‬ ‫‪1‬‬ ‫ואמ‬
‫נתקנאו בו‬
‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬
‫הנליורין‬
‫הנליו‬
‫אס‬
‫ף‬
‫א‬
‫אללא‬ ‫ווללאא ע עווד‬
‫ש‬ ‫נח‪ ,‬את אביו‪| .‬זז אשת אביו‪ .‬ואת אמו כמשמעה‪.‬‬
‫העולמים | מה אדם ותדעהו אדם להבל דמה‬ ‫ודבק באשתו‪ ,‬לא |באשת הבירו‪ .‬ודבק באשתו ולא‬
‫(תהלים‪ .‬קמיד ג' וד')‪ ,‬אמר להם כשם שאתם מקלסין‬ ‫בזכור‪ .‬והיו לבשר אהד להוציא את הבהמה‪ ,‬ולהלן‬
‫בעליונים הוא מייחד אותי בתחתוניםכיון שראו‬ ‫אותי‬ ‫הוא אומר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי‬
‫כן שבו לאחוריהן ואמרו אם אין אנו באין בעצה‬ ‫|‬ ‫ע‪-‬ו‬ ‫'\‬ ‫‪₪‬‬
‫ררי‬
‫רב‬
‫טטר‬
‫אמר‬
‫רש"ופי‬
‫ש=אשהה‬
‫וחדרר‬
‫שק‬ ‫א‬
‫חיט‬
‫(קב)‪ .‬ו‬
‫רר‬ ‫ויב)‬
‫"ב‬
‫כ'‬
‫ב'‬
‫בראשות‬
‫(בראשית‬
‫איז אנו יכולים‬
‫פ | אק‬
‫תוי בוראו‬
‫‪= 2--‬‬
‫ון שיחטא‬ ‫הרא‬ ‫אדם‬ ‫על‬
‫שלא כדרכה פטור‪.‬‬ ‫הוברוו‬ ‫כ=ב|ן נוחו הבא על אשת‬
‫גדול בשמים‪| .‬השרפים‬
‫‪-‬פוופית‬ ‫א‬ ‫(‪-‬‬ ‫‪--‬ה‬ ‫‪-‬‬
‫שר‬ ‫בו והיה סמאל‬
‫יי‬ ‫‪4‬‬ ‫‪.‬‬
‫לעמוד‬
‫וי‪-%%%‬‬
‫מאי טעמא באשתו ולא באשת חברו ודבק ולא‬
‫משמשין בשתי כנפיים וסמאל בשתים עשרה כנפיים‬ ‫שלא כדרכה (קנ)‪ ,‬ד"א על כן יעזב |איש מכאן‬
‫מה עשה לקה לו את הכת שלו וירד וראה כל‬ ‫אתה למד עד שלא נשא אדם אשה אהבתן על‬
‫ובריות שברא הקביה ולא מצא בהן חכם להרע‬ ‫הוריו‪ ,‬נשא אשה אהבתו הולכת אחר אשתו שני‬
‫כנחש שני והנחש היהערום מכל חית השדה‪ ,‬והיתה‬ ‫באדי כן יעזב איש את אביו ואת אמו‪ .‬וכי יעזבאיש‬
‫‪ 8‬ו של נחש כמין גמל ועלה ורכב‪ .‬עליו ובא לו‬ ‫את אביו ואת אמו ממצות כבד אלא שאהבת נפשו‬
‫‪-‬‬
‫מה זה‬
‫וצומרת‬
‫ואומרת‬
‫שורה‬
‫צועקת‬
‫צדה וההורה ‏‬
‫אדם והתורה‬ ‫את‬
‫‪:‬‬ ‫לוווח ‏‬
‫הטעות‬ ‫דבקה באשתו ביותר שנ' ודבק באשתו והיו לבשר‬
‫ברממררווםת‬ ‫למכלרמרוודד ‏‬ ‫טוה‬
‫עת‬
‫‪-‬‬
‫בעולם‬
‫נברו‬
‫נברא‬
‫עעככששו‪.‬‬ ‫ל‬
‫‪₪‬‬ ‫\ב‬
‫(קד)‪.‬‬
‫אצההוד‬

‫פיזו‬ ‫פי"א‬ ‫דיר‬ ‫ועי'‬ ‫ש'‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫ח"ב פ"ל‬

‫ו‬ ‫ו‬
‫קו שקש‬
‫ובביאור‬
‫מו"נ‬ ‫עו‬
‫ב‬
‫(קא)‬
‫‪,‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ו‬
‫שם פיד‪( .‬ק) עי' פדר"א פי"ב‪.‬‬ ‫(צט) עי' ביר‬

‫שם‪.‬‬ ‫בא‬
‫הנופח‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ת‬
‫משה‪( .‬קב) עי' משנה תורה להרמבים הלבות מלכים פ'ט ה'ה ויש לתקן ע"פ‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ומדרש תהלוים‬
‫דרירןג יגפיויהח לעט"א ו ונעח"בב‪( = .‬קג) עו‬
‫אע"ע יפנמהלד‬
‫ובכתי"א ליתא מן ודבק עד הבירו ובכתי'ג ליתא מן חבירו | עדובאשת חבירור ו‬
‫סנהדרין שם ע'ב‪( .‬קד) ע' פדר'א פל"ב‪( .‬קה) ע' רמבין על התורה בראשית ב' ט' ומו'ג ח'א פיב‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫(א) ע' סנהדרין נ'ט‪ .‬ע"א‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪89‬‬ ‫נדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪1‬‬
‫יכולין לעמוד בה שלאו ליגע בה ובה נכשלו מכאן‬ ‫תמריא‪| ,‬רבון העולמים‬ ‫(איוב‪ .‬ליט י'ח) בעת |במרום‬
‫אמר ר' יוסי טוב עשרה טפחים ועומד‪ .‬ממאה אמה‬ ‫(שם)‪ .‬תשחקץ לסום ‪1‬ולרוכבו‪ +.‬משל להיד לאחד שיש‬
‫ונופל‪.‬‬ ‫הואעושטה‬ ‫ו רוחררעהעה כלכל ממעעששייםם ששעעווששהכהלום כלוםמדמעדעתתוו‬
‫ב‬
‫ויאמר הנחש אל האשה לא מות‬ ‫אומו‬

‫כל המעשים‬
‫הו‬ ‫עתו‬ ‫לום מ‬

‫כך הנהש‬
‫כ‬

‫ו‬
‫בו‬
‫מ ם‬

‫שיש‬
‫כל הו ברים ש הוא‬

‫רוח רעה‬ ‫מרעת‬

‫או‬

‫אלא‬
‫ששמעהנחש ‪--‬‬ ‫תמו ותון כיון‬
‫ועליו‬ ‫שמאל‬ ‫מדעתו של‬ ‫שדיבר‬ ‫וכל הדברים‬ ‫שעשה‬
‫כך מיר‪ .‬מצא ‏ לד פתח ‏ להיכנם בו אמר לה והלא‬ ‫‪-‬ו!‬

‫שאתם‬ ‫אין הצווי הזה אלא עין רעה שבשעה‬ ‫הכתוב אומר (משלי ו"ד ליב)‪ .‬ברעתו יַרְחָה רשע (ב)‪,‬‬
‫ד"א והנחש היה ערום במה היתה‪ .‬ערמתו לפי שנלנל‬
‫אוכלים ממנו תהיו כמותו אלהות שני‪,‬‬ ‫לפיכך בא עליו‪ .‬שאין מסית‬
‫ה) כי יודע ביום אכלכם ממנו ונ'‪ .‬לא‬
‫לשלאדםם‬ ‫דוח‬ ‫(יוה‬
‫רש‬ ‫עינר דומה‬

‫עוד אלא הריני הולך ונוגע בו ואינ ניזק‪ .‬מיד‬

‫ויאמר‬ ‫לו ‪0‬‬
‫‪.‬‬
‫כו‬
‫ההשו‬ ‫את האדם אלא מי שהוא‬
‫ואמר‬ ‫עצמו‬ ‫לבין‬ ‫בינו‬ ‫הנחש‬ ‫דן דין‬ ‫ה‪:‬‬ ‫א ‪ 5‬ה א ש‬
‫הלך הנחש ונגע בו והיה אותו אילן צווה רשע אל‬ ‫*ורגורר‬
‫שומע‬
‫‪*%‬ייגייף‬
‫שאינו‬ ‫אם אני הולך ואומר לאדם יודע אני‬
‫תגע בי אל תבואני רגל‪ .‬גנאוה ויר רשעים אל תנידני‬
‫מפני שהוא‬ ‫לי שאין רשות לשמאל על האדם‬
‫(תהלום ל"ו ו" אמר לה הרי נגעתי ולא מתי אף‬
‫קשה אין לו אלא לשוט בארץ ולהתהלך בה אבל‬
‫את תגעי בו ולא תמותי‪ :‬מיד ותרא האשה כי טוב‬
‫העץ למאבל ()‪ = .‬יהושע דסכנין בשם רי לוי‬ ‫מה עשה אמר‬ ‫בינו לבין |העליונים ‏ אין שם ו‬
‫שומעת‬
‫שושעו‬
‫שהיא‬
‫הריני הולך ואומר לאשה ש‪-‬אני יוודעע‬
‫אומר אמר הנחש לחוה למה אין אתם אוכלין מעין‬
‫ז‪3‬קרוובו‪₪‬ת להתפתות וכן הוא‬ ‫יר‬
‫הדעת אמרה לו שצונו הקביה לא תאכלו ממנו ולא‬
‫שמעות‬

‫=ת ובל ידעה מה‬ ‫הומיה פתיו‬ ‫כסילות‬ ‫אשת‬ ‫אומר‬

‫|כאן אמרו כל המוסיף‪ .‬גורע‬
‫תנעו בו מן תמותון‪ .‬מ‬ ‫(משלי ט' י'ג) הלך ואמר לאשה אף כי אמר אלהים‬
‫נגיעה‪ .‬מה‬ ‫והוסיפו‬ ‫על האכילה‬ ‫אלא‬ ‫נצטוו‬ ‫=‬ ‫‪5‬‬
‫והוא‪ :‬נלקה‬ ‫באף תחלה‬ ‫פתה‬ ‫הוא‬ ‫(ד)‪ .‬תאנא‬
‫עשה הנחש דחפה עליו ולא מתה אמר הנגיעה תלמד‬ ‫הקב"ה | שלא‬ ‫עליכם‬ ‫נזר‬ ‫כלום‬
‫<‬
‫להקה‬
‫‪₪,‬‬
‫ר‬
‫תחלה (ה)‪ .‬אמ‬
‫על האכילה שלא צוה אתכם שלא תאכלו ממנו‬
‫תאכלו מכל פירי האילנות וכי אם‪ 0 0‬לאכילה‬
‫אלא שלא תוכלו לבראות עולם כמותו שני והייתם‬
‫מפני מה נבראו‪.‬‬
‫כאלהים יודעי טוב ורע (ז)‪ .‬אלהים שם השם‪.‬‬
‫אלהים ש ם המלו טכים‪ +,‬אלהים לשון רברבין‪* .‬אלהים‬ ‫וחאמר האשה אל הנחש‪ ,‬אמיה לו‬ ‫)‬
‫כל פירות האילנות הותר לנו להתעסק‬
‫לשון דיינים‪ .‬וכל אחד ואחר ילמד מעניינו (ח)‪,‬‬ ‫הנן שלא‬ ‫באכילתן חוץ מן האילן הזה שבאמצע‬
‫תאני רי‬ ‫ותרא האשה כי טוב הע ץ‪,‬‬ ‫הותר לנו עדין‪ .‬שני‪,‬‬
‫| זרא אומר אין עץ אלא לשון נקייה‪,‬‬
‫ואין גן אלא זאת האשה שנמשלה בגן שני גן נעול‬ ‫העץ אשר בתוך הגן אמר‬ ‫‪ 0‬ומפרי‬
‫אחותי כלה (שה"ש די וב)‪ .‬מה הגנה הזאת ‪ 2‬מה‬ ‫אלהים לא תאכלו ממנו‪.‬‬
‫שנזרעה צמחה | כך האשה כל מה שנזרעה היא‬ ‫ולא עוד אלא אפילו נניעה גורמת למיתה‪ .‬שני‪ .‬ולא‬
‫הרהויולדת‪ :‬מיר קרב אליה‪ .‬רוכב הנחש והטיל בה‬ ‫תגעו בו פן תמותון‪ .‬וכי נגזר עליהם שלא יגעו בו‬
‫זוהמה ועיברה וילרה את קין ומשבא נחש על חוה‬ ‫אכלך מות תמות‬ ‫אלא כי ביום‬ ‫והלא לא נאמר‬
‫הטיל בה זוהמה לעולם והלכה אחר תאותה והטעת‬ ‫וגזרו על עצמן גזירה שאינן‬ ‫אלא שעשו סייג לתורה‬

‫(ב) עי' פדך"א פי"ג ובהערות הרד"ל שםוע"ע ערוך ערך גליור לשון כזה אמלאכים‪ .‬ובכת'י אי ובכחי"ק הוא שמאל בשין‬
‫שמאלית בכל המקומות‪( .‬ג) צ"ע ועי' נדה‪ .‬ב"ב ע'ב‪( .‬ד) עי' פדר"א שם וע"ע אדר"כ פ"א נו"א ונו"ב‪ .‬ובכת"י ג' אבל אינו‬
‫בין העליונים‪( ,‬ה) עי' ב"ר פו"ט סיב‪( .‬ו) עי' אדר'נ ופדר"א שם‪( .‬ז) עי' מדרש תהלים א'י ואדר"ג |ופדר"א שם‪.‬‬
‫(ח) עו' מויכ ח'א פיב וע"ע ראב"ע שיטה אחרת צר כ'ג‪.‬‬
 ‫‪0‬‬ ‫וק‬ ‫בראשית‬ ‫מררש‬ ‫‪9‬‬
‫שניהם ושני כל הדורות הבאין אהריהן ‪1‬ונתגלית ערותן‬ ‫את אישה ולולי שעמדו ישראל על הר פיני וירדה‬
‫וידעושהן כבהמה‪ .‬בו ביוס נברא ובו ביום נטרד‬ ‫תורה עליהן לא פסקה זוהמתן‪ .‬תדע לך הרי אומות‬
‫לקיים ואדם‪ .‬ביקר ‏ בל ילין נמשל כבהמות נדמו‬ ‫עמדו על הר סיני ולא ני תנה להן תורה‬ ‫העולם ‪0‬‬
‫(תהלים מ'ט י'ג)‪ ,‬ובר=וך‪ |.‬גודהולהעצה ורב העליליה שאין‬ ‫ט) למה‬
‫לעולם ולעולמי עולמים (‪2‬‬ ‫עומדין‬ ‫‪/‬‬ ‫הן בזוהמ‬

‫דרכיו‬ ‫מי‪ .‬יוכל לעמוד על מחשבותיו‪ .‬ולא לידע סוד‬ ‫היה אדם ואשתו דומין‪ .‬ר' אליעזר אומר למלך שנשא‬
‫=מווחשבותי‬ ‫אומר (ישע‪4‬יה נה ח)‪- .‬כי |לא‬ ‫הוא‬ ‫וכהן‬ ‫אותה על כל אשר יש לו [ואפילו]‬ ‫והשליט‬ ‫אשה‬

‫‪/‬‬
‫רו‬ ‫תפ‬
‫ווי‬ ‫(יב)‬ ‫דרפ‬
‫ולא דרכיכם‬ ‫מהשבותיכם‬
‫שיש לו ואמר לה כל מה‬ ‫והמהראגליות‬ ‫טובות‬ ‫באבנים‬
‫|ייט ‪,‬ה"דטוי ו‬ ‫תאונ‪+1‬ה ל ‪.‬עולם‪:‬‬ ‫שהביא‬ ‫ת אגה‪.,‬‬ ‫‪/4‬עלה‬ ‫‪9‬‬ ‫זו שהיא‬ ‫הוין‪ .‬מהבית‬ ‫בש‬ ‫לי הרי הוא‬ ‫שיש‬

‫צלצולין קולסין‬ ‫ההוטווררוילן‬ ‫‪ 1‬ורות‪ :‬ההגוורור ההגורוי‪.‬ורי‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫לה‬ ‫אמר‬ ‫‪ 5‬הויי‬
‫אצלה שוא‬ ‫עקרבים‪ .‬נכנס‪ .‬זקן אחד‬
‫ומח‬ ‫(*ג)‪,‬‬ ‫יעמוד‬ ‫והלואי‬
‫בכין‪ .‬לכסות |אותו =אבר‬ ‫בתי מה המלך נוהג‪ .‬ביך‪ .‬אמרה לו יפה הוא נוהג‬
‫היה לבושו של אדס מתחלה עור צפורן היה לבוש‬ ‫בי כל מה שיש לו נתן בידי חויץ מחבית זו שהיא‬
‫סתותונד ר‪-‬ר‪₪‬וד המרכווהסהה עליו ‪:‬וכיון שאכלו מפירות האילן‬ ‫מלאה עקרבים‪ .‬אמר לה והלא קוזמין שלמלך אינן‬
‫‪-2‬ו‬ ‫‪-‬ו‬ ‫ו‬

‫נסתלק ענז כבוד |והופי שט ממנו עור צפורן וראו עצמן‬ ‫הופ‬ ‫‪--‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ישן‬ ‫אלא בחבית זו ולא מנעך ממנה אלא שהוא מבקש‬
‫עלה תאנה (יד)‪ .,‬רי‬ ‫ויותהתרי‬ ‫מיז‪-‬‬ ‫וושעררויה‬ ‫טעררווה‪.‬ם‬ ‫השחלן‬ ‫אותה‬ ‫וליתנה לה‪. .‬מה עשתה‬ ‫אחרת‬ ‫לישא אשה‬
‫לו בו והיה כו‬
‫=[‬
‫שהיה‬ ‫בשם רי לוי למלך‬
‫==‬
‫‪.‬‬
‫ר ‪-‬פכנ‬ ‫ישע‬
‫והו‬ ‫כיון שיצא המלך לשוק עמדה ופתחה את‬ ‫האשה‬
‫רוי‬
‫‪--‬‬ ‫את‬ ‫=מוצבוווווהו‬
‫יר‬
‫וההווו‬ ‫‪-‬ו!‬ ‫ועקצתה‪ .‬עקרב והלכה‬ ‫ו‬ ‫החבית והושיטה‪ .‬ידה‬
‫הזהר שלא תגע באחת מכל השפחות הללו מה עשה‬ ‫כיון שבא‪ .‬המלך מן השוק‬ ‫ונפלה לה ‪ 5‬המטה ‏‬
‫בו אביןו‬ ‫מהן וכיון שהרגיש‬ ‫אחת‬ ‫הלך |קקללקקיל עם‬ ‫אמר לה בתי ולא כך אמרתי לְך כל שיש לי בבית‬
‫‪/-‬‬ ‫|‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫גו‬
‫‪0‬‬
‫ואב‬ ‫שרוו‬ ‫הזה משול בירך חוין מהבית זו שלא תנעי בה כל‬
‫עיקר‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫היתה‬ ‫ולא‬
‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬
‫בתי אותן‬
‫השפהות‬
‫עשת‬ ‫ך‬ ‫ווזיוה‬ ‫ררר‬ ‫שנעפ‬ ‫מה‬ ‫ו‬ ‫א יר‬
‫[ה‬ ‫‪,‬‬ ‫כן‬ ‫‪ 242‬שו‬ ‫‪=--‬‬ ‫עשה‬ ‫=‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫‪-9‬ו‬

‫עמה פתהה דלתיה‬ ‫שקלקל‬ ‫אותו‪ ,‬נמצאת אומי אותה‬ ‫חוה‪ .‬ותקח מפריו ותאכל ותתן גלםאשה עמה ויאכל‪,‬‬
‫הראשון מאותו האילן‬ ‫אדם‬ ‫וקיב לתו‪ ..‬כך כיון שאכל‬ ‫שכיון שאכלה הרנישה בעצמה למיתה‪ .‬אמרח עכשיו‬
‫עליו |מן האילנות‬ ‫ליטול‬ ‫בא‬
‫ייערירום‬ ‫וראה שהוא‬ ‫אני מתה והקב"ה עושה לו אשה אחרת אלא הריני‬
‫להתכסות בהן שמע קול האילנות אומרין הא גנבא‬ ‫גורמת לאדם שיאכל שאם נחיה נחיה שנינו ואם נמות‬
‫הא גנבא‪ .‬דגג דעתיה דברייה דגנב דעתיה דמריה אל‬ ‫גמות שנינו הדא היא דכת' ו תת ן פ לאישה‬
‫תבואני רגל גאוה (תחלים ל'ו י"ד)‪ .‬אותו הרגל שפשטה‬ ‫עמ ה ריא כל ()‪ ,‬גם לאישה לרבות שאר כל‬ ‫=‬

‫בנאוה אל תבואני ויד‪ 2‬רשע יים אל תנידני (שס)‪ 0.‬לא‬ ‫הברואום ‏ הכל שמעו לה ואכלו ונתחייבו‪ .‬מיתה‪ .‬חוין‬
‫תנדנד בי לא תסב‪ .‬מני טרפין‪ .‬נמצאת אומר אותו‬ ‫מעוףאחר ושמו הול שלא שמעלה הדא היא דכתי‬
‫האילן שנתן לו פירות =הוא ‏ שנתן לו עלים שני‬ ‫ואומר עם קאנגיוע וכחול ארבה ימים (איוב כיט ו"ח)‪.‬‬
‫ויתפרו עלה תאנה‪ ,‬ומא הוה שמה דההיא‪ .‬תינתא‬ ‫אמרו עליו ל חול אלף שנים הוא חויה ובסוף אלף‬
‫ברת‪ .‬עלי דאיתיאת אַלְיִתָא ובכיתא‬ ‫ר' לוי אומר‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬ ‫[‬
‫שנים גופו בולה וכנפיו מתמרטין ומשתייר ‏ בו כביצה‬
‫‪-‬‬ ‫=‬ ‫|‬ ‫מ‬ ‫בולה וכנפיו‬

‫לעלמ) ג ר' אבון אומר ברת שבע דהיא איתיאת‬ ‫וחוזר ומגדל איברים וחויה (יא)‪.‬‬
‫אבלא לעלמא‪ .‬‏ ר' ברכיה ור' יודן בירי‬ ‫ימי‬ ‫שבעא‬ ‫כיון שאללו‬ ‫‪ 0‬ותפקהנה עיני שניהם‪.‬‬
‫סימון רי סימון בשם רי יהושע בן לוי אותו האילן‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מפירות‪ .‬האילן נפקחו‪ .‬עיניהם וקהו‬

‫פו"ט‬ ‫וב"ר‬ ‫פ'א‬ ‫אדר"ג‬ ‫פי"ג‬ ‫פדר"א‬

‫(י) עי'‬
‫(ט) עי' פדר"א פכ'א וע"ע שבת קמי"ו ע"א ובנייש‪ .‬ובכתי"ק תני ר' זור א‪.‬‬
‫הפרק‬ ‫בפוף‬ ‫עי' פדר"א שם‬
‫ס"ה וס"י והוספתי מלת ואפילו ע"פ ג' בתיי‪( .‬יא) עי' ביר שם ס"ה ובכתי"ק וחיה ת' וחויה‪.‬‬
‫(יב)‬

‫פי"ד‪.‬‬ ‫פדר"א‬ ‫ע‬ ‫ב‪( | .‬יד)‬

‫(וג) עי' ב"ר שם פיז‪ .‬ועיי בעדוך ערך צלצל ובכת"י אי שהביאו תאונה ובכתי"ב וכי"ק שהביאה‬
‫שןפס‬
‫גדול‬ ‫בראשית‬ ‫ב‬ ‫‪1‬‬

‫‪.‬יו‬
‫שנ‬
‫ההחרי‬
‫ומתהבא‬ ‫הקו;‬
‫כ י\‪-‬‬
‫את‬
‫ויוייייד‬
‫=י‪-‬ע‬
‫‪--‬‬
‫וווו‬
‫פורדאיק‬
‫שוושת ‏‬
‫יה‬
‫י=ון‬
‫‪.‬‬ ‫הלובקיבת'‪.‬ה לארט‬ ‫‪-‬‬
‫אד‬
‫ו‬
‫פחוו‬
‫‪--‬או‬
‫שאכל‬

‫(יח‬ ‫דם ואשתו‬ ‫ויתהרבו‬ ‫=‬ ‫ולותו | ע‪-‬א!מר‬

‫לנ‬
‫(יח‬ ‫נשתו‬ ‫ויתהבא האו‬ ‫הקביה‬ ‫עתיר‬ ‫‪9‬‬ ‫ול‬
‫אל האדם ויאמר‬
‫ו‬ ‫ואת הדורברהטמרה (ויקרא‪ .‬כ' ‪0‬ט'ו)‪ .‬אם אדם הטא‬
‫בהמה‬
‫‪6‬‬
‫וו ות‬
‫‪ -‬יי ליו לריו‬
‫=‬ ‫וע‬
‫‪2‬‬ ‫מה הטאת ‪ 0‬לפי שבאת ל‬
‫אִיבָה מה בין מדה‪ .‬למדה איה אתה עומד כאן‬ ‫ו= אאממרר ההרכהחת! תיסקל‪,‬‬
‫הוחפה‬
‫הבהמה‬ ‫הא‬
‫‪5‬‬

‫ניכה‪ ,‬ר' אבהו בשם רי יופי‬ ‫"א איכה שקינן‬ ‫ה‬

‫על ידי‬ ‫תרווי‬
‫‪0‬‬
‫"ווההר‬
‫ש‪2‬נ=? ץ'‬
‫חיא‬
‫ווא‬
‫זה‬
‫ור‬
‫(יאמרו‬
‫תשרו‬ ‫|‬
‫הפצר‬
‫‪-‬שיץ‬
‫ווררה‬
‫‪2-4‬‬

‫תהרי‬ ‫הרוה‬ ‫ררה‬ ‫יום ‏‬ ‫אם‬ ‫הכב"ה‬ ‫אמר‬

‫ברית‬ ‫עברו‬ ‫כאדם‬ ‫והמה‬ ‫א‬ ‫בהך‬ ‫פתה‬ ‫בר‬ ‫הלקו‬ ‫‪-2‬ו‬
‫|‬
‫שם בגדו בי (חישע ו' )‪ ,‬והמה כאדם זה אדם‬
‫כנסתי‪ .‬אותו לגן‬ ‫הכביה אדם ה‬ ‫ו‪4-04-‬‬ ‫=ין‬
‫הפי‬
‫]|‬
‫ף‬
‫לו ו ם‪:‬‬
‫ראזיםוהיי‬
‫‪-‬שלוין‬
‫ודותי‬
‫ורנת‬
‫חטיוי‬
‫הפ'ן‬
‫טפ‬
‫לל‬
‫וצרך‬
‫וע‪-‬‬
‫ויהיו‬
‫וצרתו‬ ‫ערן‬
‫דל‬ ‫הרורד | רוזווה‬
‫‪ -‬שעג‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫אה‬ ‫ל תדצה ‏‬
‫ודנתי‪ .‬אותו |בגירושין וקוננתי |עליו איכה‪ .‬הכנסתי‬ ‫ר! אליעזר‬ ‫קקללקקללתתוי‬ ‫כעסו ואל תשתדל לראותו בשעעתת‬

‫ים את האדם וינחהו‪ .‬בגן עדן‪,‬‬ ‫הרור‪-‬‬

‫הביר‬
‫כלכלת‬
‫קלקל‬
‫ל‬
‫ער‬
‫תלמוד‬
‫נעמור‬
‫ממי‬
‫ממ‬
‫או‬
‫עפף‬
‫אלהים \על האדם‪ .‬‏ ועבר על הציווי‬ ‫וובנאעישה‬
‫שוו‬
‫הראשוז‬
‫<שין‬
‫שחטו ג אד‬ ‫כבייווזן‬ ‫מההקקבב''יהה‬
‫מ‬ ‫ללךך‪.‬‬ ‫ללממודו‪.‬ד‬

‫הויהד" כרלברלהתי נכול ממנו אכלת‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫דיערויעך "הושטאו כשה‬
‫כשהוא‬

‫בשילוחין וישלחהו הי אלהים מגן עדן‪.‬‬ ‫‪0‬הם חגורות‬

‫ותפרו ל‬
‫רוורפטיר‬ ‫ותהפר=‬ ‫אלדים‬
‫|‬ ‫‪-20-‬‬ ‫גו‬

‫ויאמר לו איכה איכה‬ ‫איכה ויקרו‬ ‫דאת‬ ‫שמתהלך‬ ‫בגן לרוה היום (טז)‪,‬‬
‫ישראל‬ ‫כתיב‪.‬‬ ‫ר' אבא‬ ‫כיב‬ ‫מ‬ ‫(ירמיח‬ ‫אמ‬
‫רוירווויל‬
‫|‬ ‫=‪2‬‬
‫צוהה ‏‬
‫פוונ‪ -₪‬‏‬
‫וחותי‬
‫השא‬
‫ציהה‬
‫או‪-:0‬‬
‫מהדפד ‪.‬מכתייל וה‬ ‫אין כתוב ז‬ ‫‪5‬‬ ‫רדיק‬ ‫רר‬
‫|[יש;?‬ ‫‪₪‬‬ ‫גו‬ ‫א ‪-‬‬ ‫‪-)-‬‬ ‫כ‬ ‫|‬ ‫שו‬ ‫ופ‬ ‫=‬ ‫‪-‬‬

‫וד‪.‬נתי אותם ‪ 5‬בשילוחין וקונ‪.‬נתי עליהם איכה‪ ,‬הכנסת ‪:‬‬ ‫רצוהו ויו‬
‫= עו‬ ‫באותו‬
‫צ'‪/‬ר צירי‬
‫איבן‬ ‫א‬
‫וא"והי‬
‫עשתה‬
‫הארה‬
‫האדם‬ ‫[חבא‬
‫ויההורא‬
‫[‬

‫ב')‪ .‬ואביא אתכם‬ ‫(ידמיה‪ .‬ב' ‪1‬‬ ‫אותם‪2‬לארייןשראל‪ .‬שני‬ ‫‪-‬‬

‫מא‬ ‫של‬
‫‪0‬‬
‫כגעלש‬ ‫הראשון‬
‫ו‬
‫אדם‬
‫ה ‪:‬‬
‫של‬
‫הומהו‬
‫קימת‬
‫ודט‬
‫גדע‬

‫אל אררשין הכ הכררמל לאכול פריה וטובה‪ ,‬וצויתים צו‬

‫צ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫יש‬
‫עו‬ ‫|‬
‫ול‬
‫==יעי‬
‫ו‬ ‫כ תל‬
‫‪-‬‬ ‫‪+‬‬
‫השכהושעוחי‬
‫‪₪‬‬ ‫וא‬ ‫‪₪‬‬ ‫א‬ ‫שא‬
‫ההחרפש‬
‫)‪+‬‬
‫|‬
‫וו‬
‫שא‬
‫עב רו‬ ‫ישראל‬ ‫הווצביווווהי‪| .‬ו‪2‬ב‪2‬ל‬ ‫ייוררי‬
‫וע=‬
‫ואורשה‬
‫שרא?‪+‬‬
‫אהירוי‬
‫פת ‪5-‬‬
‫ורי‬
‫וכיון שהוא‬
‫יריל‬ ‫אח‬
‫אה‬
‫אוה‬
‫אימה‬ ‫לר‬
‫ויסווף‬
‫נותנין‬
‫שת‬
‫אדם‬ ‫יהטא‬
‫יחייה‬ ‫*אותיה‬
‫שלא‬
‫הרך‬ ‫רוירופפויי‬
‫| ‪-‬‬ ‫‪<-‬‬
‫אותם‬ ‫ודנתי‬ ‫י"א)‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬א ;‬
‫שלא חטחט‬ ‫כדעוד‬ ‫נותניו עליו אימה ווראה‪,‬‬
‫א‬ ‫אי‬ ‫הוטא נותניו עליו‬
‫חושא‬

‫‪ 0‬מח‬
‫‪-‬‬ ‫‪(2‬‬ ‫וא‬

‫לווין‬
‫ר!‪,‬‬
‫==‬
‫אוהה‬
‫פ‬
‫וחוהי‬
‫‪0‬‬ ‫לין ווצא‪.‬‬ ‫שהטא‬
‫וריול | והיז‬
‫ב‬ ‫‪5‬‬
‫את‬ ‫היה‬
‫היה‬
‫שומע‬
‫שופ;‬
‫הראשוז‬
‫הראשון‬
‫וכיומו‬ ‫טיו‬ ‫ירמיה‪.‬‬ ‫תו‬ ‫היז‬ ‫א‬ ‫דרו‬ ‫>‬ ‫פטופיר‬ ‫ו‬
‫‪34‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ל‬ ‫‪.-‬‬ ‫‪,‬וו‬ ‫א הטא‬ ‫הקול‬ ‫את‬ ‫שושע‬ ‫יו'‬

‫‪₪‬‬ ‫ברר‬ ‫איר=‬ ‫וחיק‬ ‫חרול‬ ‫טאה‬ ‫פומון‬ ‫סיו‬ ‫הריצולויל‬

‫=ון‬ ‫ששו‬ ‫א ‪-‬ו‬ ‫שו‬ ‫והוא‬ ‫תקוק‬
‫אה‬ ‫שומע‬ ‫היה‬ ‫הראשון‬

‫עו‬
‫בבעטררווךד‬ ‫עעוודד‪.‬‬ ‫עט‬
‫"טי‬
‫וםע ו‬
‫ששם‬ ‫בבששם= הירממדדננוו‬ ‫ונאאצצוני‬ ‫עדעד אנה‬
‫אכה‬
‫געניר פסוק‬
‫פסו? |‬
‫ומשימ"ג‬
‫ורמז תש‬ ‫(מז)עייי! ולהונ שרח‬
‫קוט שלה‬ ‫זכ‬
‫פי"א‬ ‫במ"ר‬ ‫(יוח) עי'‬ ‫רוד רפהוה זה‬ ‫‪5‬שר‬ ‫ו זיל|פיעי!‬ ‫עילול אארבוות‬
‫לפסוק | זו‬ ‫ב'ל‬ ‫ת פז‬

‫וסיט‬ ‫‪.‬ופט‬ ‫ןוביר‬ ‫מידיי‬ ‫ה פ‬ ‫בבממ'י"טעי‪( ..‬י טט)) עי'‬ ‫ב‬

‫ע"ב ובנ‬ ‫פב"ח‬ ‫דתי‬
‫רב‬ ‫פסיקת‪0-‬א‬
‫תנו רבנן מעשה‬ ‫רקי‬
‫שרת‬
‫ור‬ ‫‪-‬‬
‫איכה וישבה בדד וגו'‬
‫‪.‬‬
‫המלות‬
‫ךר‬
‫בא‬
‫‪0‬ב‬
‫|ובבכיכו‬
‫‪5‬‬
‫ד עוירב‪:‬‬
‫פומא‬
‫סו‬ ‫פי‬
‫לפנינו‬
‫שמהלר‬
‫שמהלכת‬
‫ומכה‬
‫גמלה‬
‫כהרורו‬
‫לקלתחבירו‬
‫חרוהה אמר אהד‬
‫אחד‬ ‫אחריהם אמר‬
‫והיזהי ממההלרככייןן‬

‫ואחת של חומץ‬
‫לו‬ ‫תס יודעין אמרו‬
‫וין וצדה אחת‬ ‫ו‬
‫מרגריה‬ ‫גמרה‬

‫דק‬

‫להם אלהיכם לא‬ ‫בארץ|‬ ‫קקודירות‬ ‫חירוך‬ ‫ריח‬ ‫מיריח‬ ‫אני‬ ‫לחבירו‬ ‫אחד‬ ‫אמר‬ ‫ה‬

‫ווששחחטטהה או אתותהה והביאו לפניהם‬ ‫הביאם‬ ‫כן‬ ‫ומצא‬ ‫לסבול‬ ‫יכול‬ ‫האיך‬ ‫אני‬ ‫אתכם‬
 ‫‪-‬‬ ‫גול‬ ‫בראשית‬ ‫מררש‬ ‫‪/‬‬
‫(כא)‪ .‬הוציא דינו שלנחש תחלה ואחר‬ ‫) ויאמר את קולך שמעתי בג ורן אותם‬
‫כך רינה שלאשה ואחיכ דינו שלאדם‪ ,‬‏ ר' אומר‬ ‫א"ל הקביה לשעב‬ ‫ואירא‪.‬‬
‫בקלקלה |מתחילין |מן הצד ובגדולה |מתהילין‪ .‬מן‬ ‫היית =מתירא ועכשו אתה מתירא =אמי לפמר ‪0‬‬
‫הגדול ‏ (כב)‪.‬‬ ‫עירום אנכי מציווי עירום‬
‫העולמים כי עירם אנכי‪.‬‬
‫יי ויאמר ה' אלהיםאל הנחש הניא‬ ‫אנכי במכומעעש לכך ואחבא‪ .‬אמר לו הקב'ה ומלפני‬
‫שמו על הקלקלה‬ ‫הירור‬
‫שוש‬ ‫אי הקב'ה‬ ‫אתה נהבא‪ .‬אם יסתר‪ .‬איש במסתרים ואני לא אראנו‬
‫ל‪--‬שון הרע‬ ‫;‪;.‬‬
‫ע‬ ‫מקומות‪.‬‬
‫מקומותי‪,‬‬ ‫‪/‬‬
‫‪-‬ומשלשה‬ ‫חןיז‬
‫יי‬
‫שיב‬
‫משיב‬ ‫וגו‬
‫ואהה‬
‫|‬ ‫הלא את השמים ‪.‬ואת הארץ אני מלא נאום הי‪,‬‬
‫‪0‬נחיל] לספר לשון‬ ‫והנחש תחלה בה שהוא‬ ‫יביר )‪:‬‬ ‫(ורמוהויכייג‪.‬‬

‫רע‪ ₪‬בעולם‪ .‬ושאר כל בעלי לשונו תתּלמידיו שלנחש‬ ‫ךרו‬ ‫יור‬

‫וו‬ ‫וק‬ ‫[‪₪ 1₪‬‬
‫‪-1₪‬‬ ‫לווומי‬
‫שהוא ‪,‬‏‬
‫‪343‬‬ ‫ידו‬
‫‪2‬ו פטרו *ןשל 'בישר ודם רכתיב‬ ‫ועל העושה‬ ‫הקרמוני‪,‬‬
‫כל הדרי‬ ‫‪ 0‬וחופש‬ ‫יודע רזי‬
‫באדם‬ ‫יבטה‬ ‫הגבר | אשר‬ ‫ארור ‏‬ ‫ה'‬ ‫אמר ‏‬ ‫כה‬
‫ממני‬ ‫נעלם‬ ‫דבל‬ ‫שם‬ ‫ואין‬ ‫בטן‬
‫ודם‬ ‫שלבשר‬ ‫פטרון‬ ‫הע שהה‬ ‫שכל‬ ‫(ירמיה טיז ה')‪.‬‬
‫תורה‬ ‫על דברי‬ ‫כאלו כפר בעיקר‪= ,‬ועל העובר ‏‬ ‫נ) ויואמר האדם האשה אשר נתתה‬
‫דכת' כה אמר הי אלהי ישראל ארור האיש אשר‬ ‫עמדי היא נתנה לי מן העין ואכל‬
‫שטםם וא נג')'' ( גברוג)‪.‬‬ ‫לא ישמע את דברי הבר ית הזאת‬
‫שוחהיישובר‬
‫*‬ ‫במה‬ ‫וורראאדה‬ ‫רבוואא‬ ‫ית‬ ‫בפ ק‬ ‫אמר אדם | לפני‪ .‬הקביה ‏ רבון חלמו כשהייתי‬
‫באותה‬ ‫רשע‬ ‫אותו‬ ‫רו‬
‫בל‬
‫הי"ור‬
‫‪ ₪‬שב‬
‫ואה‬
‫ומה‬
‫רו ודול‬
‫בן‬
‫והאז‬
‫הנהש‬
‫לבדי לא הטאתי וכיון ‏ שבאת אצלי האשה הואת‬
‫היא הטעתני ‏ שני היא נתנה‪ .‬לי מן העץ ואכל‪,‬‬
‫‪-?-‬‬ ‫‪-‬‬

‫הוה ואהיה‬ ‫השעה אמי אלך ואהרוג את אדם ואשאאת‬

‫מלך על כל בהמה וחיה ואהלוך בקומה ‏ זקופה‬
‫אמר לו הקביה אני נתתיה |עזר לך ואתה כופה‬
‫ואוכל כל מעדני עולם‪ .‬אמר לו וקב'ה אתה אמרת‬
‫טובה ואומ הריא נתנה לי היה לך שלא לשמוע ממנה‬
‫אהרוג את אדם ואשא את חוה ואיבה אשית בינך‬
‫שהיא טפלה לךואי אתה מל לה (ם);‬
‫בין האשה‪ ,‬אתה אמרת תהיה מלך על כל בהמה‬ ‫מה‬ ‫ויאמר הי אל ים אלהאשה‬
‫אתה אמרת תהלך‬ ‫מכל הבהמה‬ ‫היה ארור אתה‬ ‫לא ד‬ ‫זאת עשית‪ .‬אמר הקניה לאשה‬
‫אמרת תאכל‬ ‫גחונך תלך‪ :‬אתה‬ ‫בקומה זקופה על‬ ‫למפנויו‬ ‫אמרה‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫את‬ ‫שההחטית‬ ‫אלא‬ ‫שחטית‬
‫כל מעי מעדני עולם ועפר תאכל‪ .‬‏ ר' שמעון‬ ‫רבונו של עולם‪ .‬הנחש השיאני ואכל אמר הקב"ה‬
‫ן| מנסי‪,‬א אויהֶָב ָּל על תרין ‪ 0‬שמשין טבין שאבדו‬ ‫כולכבםעלי עלילות ‏ זה תולה בזה וזה תולה בזה‬
‫שעה‬ ‫נחש באותה‬ ‫לא נתקלל‬ ‫שאלמלא‬ ‫מישראל‬ ‫ה ראויין לדין ‏ מיד ‏ ישב עליהם הקביה ברין‬

‫אמר להם מאין ידעתם אמרו‬ ‫וון ובשר אמר אחד מהן לחחבבירו ריח בשר זה כריח בשר הכלב וריח‪ .‬יין זה כריח המת‬
‫טליא דמיתת אימה ואונקתה כלבא והיין‬ ‫מבשר‬ ‫הזה‬ ‫הבשר‬ ‫לו‬ ‫לו צא ושאל למי שהביא אותו ויצא ושאל אמו אמרה‬
‫נאה ומשובהח ישב ואכל ושתה לבדו כד‬ ‫להן יפה אמרתם‬ ‫הזה מכונתא דאת ודע ביה דעל קיברא ‏ דאבוך נכגס ואמר‬
‫‪-‬‬

‫מגיון‬ ‫ערף‬ ‫עם קשה‬ ‫בני‬ ‫להם‬ ‫אמר‬ ‫טאוב לביה שרי לרקדה אמר אחד לחבירו ‏‬
‫ממזורא‬ ‫ברגלי‬ ‫גברא‬ ‫גלוה דהדי‬ ‫דמן‬
‫אתם יודעין אמרו לו צא ובדוק באמך שלף ‪ 0‬וקם על רישה אמר להם כל שאמרו התינוקות הללו ופה אמרו ואמת‬
‫דברו חוי לו האיך הוה עובדא ואי לא קטילנא לך אמרה ליה הב לי רשותא ויהב לה אמרה לו פעם אחת זמן אביך‬
‫|ר רומאה ולית את בר רומאה‬ ‫משורר אחד והיה נאה וטמשובח ביותר ובא אלו ו עברת יבך ובנגי אדם אומרין לך ב‬
‫כל מקום שהן הולכים הםנעשין‬ ‫ונתן להם מחכמתו‬ ‫אחר כך נכנס אליהן ואמר ברוך המקום שבחר בזרעו של אברהם‬
‫שרים ואדונים לאדוניהם מוטב שתחזרו לארציכםגתן להם ממון הרבה ופטרן לבתיהן לשלום]‪ .‬ועי'איכה רבתי פא ומס' כלה‬
‫ם"א ע"א וב"ר‪ .‬פ"כ‬ ‫לפסוק זה‪( .‬כב) עי' ברכות‬ ‫רבתי פיו‪( ,‬כ) עי' פדר"א פי"ד‪( .‬כא) צ"ע וע פדר"א שם וע"ע בצרור המור‬
‫ס'ג ובניש‪( .‬כג) עיי תנחומא תזריע ס"ט ותנחומא מהרש"ב ויקרא שם פי"ב ובנ"ש בהערות‪.‬‬
 ‫‪6‬‬ ‫הנרו‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪5‬‬
‫כבר היה לכל אחד‪ .‬ואחד‪ .‬מישראל ‏ שני נחשים = שלעולם ואחד במערבו וכשהן משמשין דרך פיהן‬
‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫=‬ ‫‪.‬א‬ ‫עו‪-?:‬‬ ‫וו‬ ‫‪-.‬ו‬

‫בתוך ביתו אחד משגרו למזרח ואחד משגרו למערב‪= .‬הן משמשין ושימושן ערב להן והגקבה הורגת‪ .‬לזכר‬
‫ולסוף שבעים‬ ‫שנה‬ ‫שבעים‬ ‫במעיה‬ ‫ובניה |מתנדלין‬ ‫ומרגליות‬ ‫ואבנים |טובות‬ ‫לו סנדרוכין |טבין‬ ‫מביאין‬
‫ביצי צפעוני‬ ‫ויוצאין וכן הוא אומ'‬ ‫בוקעין כרסה‬ ‫שנה‬ ‫יכולה‬ ‫ואין כל בריה‬ ‫שבעולם‬ ‫טוב‬ ‫וכל כלי חמדה ‏‬
‫להחזיק אותן‪ ,‬‏ ולא עוד ‏ אלא שהיו‪ .‬מכניסין אותן =בקעו (ישעיה גיט ה)‪ .‬ואחר‪ .‬הולך‪ .‬למזרח ואחר ה‬
‫‪+‬‬ ‫וווורורו‬ ‫כל ששימי‬ ‫הכהכללל‬ ‫(בז)‪- ,‬‬
‫זה‬
‫ללממעערב‬ ‫ללגגנונות‬ ‫זזרבלסיוםת‬ ‫רהל‬
‫בהן‬
‫|ומוצי‪ :‬גייז‬ ‫ההגנממרל‬ ‫ותחת‬
‫ותחת‬
‫ההממוורר‬ ‫תחת‬
‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬

‫גדלין וכל שאין שימושן ועיבורן שווין‬ ‫ולפרדסים‪1 ( .‬‬

‫וללט‬
‫ממו‬ ‫שיפלה‬ ‫לת א' י"ח)‪ .‬ככלל |‬
‫לידע‬ ‫שביקש‬ ‫אחד‬ ‫‪0‬‬ ‫מעשה‬ ‫יז (כה)‪,‬‬ ‫כעם‬ ‫רוב‬ ‫הכמה‬ ‫ברוב‬ ‫כי‬ ‫זהש"ה‬
‫ע‬ ‫אוו‬ ‫בושש‬ ‫כו‬ ‫\‬ ‫פע‬ ‫ו‬ ‫הכש‬ ‫ברוםב‪.‬‬
‫ור‬ ‫ו‬ ‫ההווהריי‬ ‫טשיהי‬ ‫‪%‬ורטח‬ ‫ריד‬ ‫ירוד‬ ‫רפח ר ‪--‬ר‬ ‫מרבה‬ ‫דם‬ ‫כ‬ ‫בכעם‬ ‫מרבה‬ ‫בה‬ ‫מר‬ ‫דם‬ ‫‪9‬‬ ‫ד‬
‫זה עם‬ ‫אות ‪ ₪‬מתעסקין‬ ‫שראה‬ ‫כיון‬ ‫מוליז‬ ‫נהש‬ ‫לבמה‬ ‫מרבה‬ ‫כל אז‬ ‫בכעס‬ ‫מרבה‬ ‫בהכמה‬ ‫מרבה‬ ‫שאו‬ ‫מה‬

‫עו‬
‫בס‬ ‫ל‬
‫‪₪‬וושווג‬
‫[‬ ‫כי==?ן‬
‫‪-‬בחבו ‪1‬ת ווכוה‬ ‫|‬
‫ונת‬
‫הס‬ ‫;פות דבומיר‪ |.‬אוטרין | ההנ"לרי‬
‫ב‪-‬משבשאואכ‪-‬ום‪\ +5 ,‬שב‬ ‫=‬
‫ב=רעעות מרבה‬
‫שעלו הזקנים לרומי |ש‪8‬אל את רכן‬ ‫עליו‬ ‫אְבָאבית |באת‬
‫=ג‬
‫נמל זה‬
‫‪5₪‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫עלו‬ ‫עועיות‬
‫וו‬

‫א יכול להושיבו פגע‬ ‫תוריד‬

‫מוליז‬
‫וח"ו‬
‫נש‬
‫פד‬
‫מה‬ ‫רין |‬
‫אעמ‪-‬ו‬ ‫|ן‬
‫רבנ‬ ‫אדם‪:‬‬ ‫‪---‬‬
‫ורא שכר‬
‫מנכו‬ ‫|‬ ‫‪-‬בו‬ ‫|‬ ‫‪-‬ו‬

‫‪-‬‬
‫| הה‪.‬לו ‪2‬‬ ‫ה‪-‬כ‪-‬ם צריר|החרא אהוו שאיר השמקעו] ‪|-‬בוהא ב‬
‫והאי בנוהג‬ ‫|‬

‫אחת נשאלתי ולא‬ ‫כלי פשתן הדקין הבאין מבית שאן אס מתפחם‬ ‫שבעולם‬
‫|היא אמר לן‬ ‫לה ושיבה אמר ‪ -‬מה‬
‫שוו‬ ‫[‬ ‫(עזווממדיד‪ ..‬ווכרליסי פשת‬ ‫מהן בהרבה זוזים‬ ‫אחד‬
‫שנים אמר לן‬ ‫יד אמר לו לשבע‬ ‫הבאין מא ‪:‬דבל אם נתפההם אחד מהן מהוא ומה‪ .‬הן‬
‫הכ‪-‬ל?ב‪ .-‬כחיה‪ .‬שמןוקלייןד ל‪₪‬ה‪2‬מש שים‪ ₪‬י|ום וכתי' ארור אתה‬ ‫האל ‪:‬‬ ‫עקל לפ‪2‬ו‪-‬ס‪-‬‏ ‪2‬נ‪%‬מלא שיחניה‪.‬‬ ‫תאני ר' ישמא‬ ‫‪+‬ו‪.‬‬
‫דמי‬
‫לשנ‬ ‫א‬

‫מכל הבהמה ומכל החיה וכשם שהבהמה ארורה מן‬ ‫ני אדם שנכנסו לחנות לאחד מהן הביאו פת נקייה‬
‫החיה שבעה כך הנחש ארור ‏ מן הבהמה שבעה‪.‬‬ ‫בשר שמן ויין ישן ומיני‬
‫ליה |התחיל ‏ מטים ראשו‬ ‫סליק ‏ ואמרה ‏‬ ‫ברמשא‪.‬‬ ‫קיבר‬ ‫ולאהֶר הביאו לו פת‬
‫בכותל |אמר כל מה שיגעתי ועמלתי בו בשבט‬ ‫ויצא בריא‪ .‬אמר ר' מא‬
‫שנים בא זה והושיטה לי בקנה (כם)‪ .‬‏ על‬ ‫היתה ‏ מפלתו ‏ לפי שכתי‬
‫ארור הוא מכל (כה)‪ .‬תאני בהמה נסה טהווה ולדת | הונך תלך ועפר תאכל כל ימי‬
‫לתשעה חדשים‪ .‬בהמה גסה טמאה יולדת לשנים | הייך תאנא הוציא ‏ דינו שלנחש תשע קללות‬
‫וכת שלוו ממקום קחשהן‬ ‫בהמה רקה טהורה ‏ יולדת לחמשה‬ ‫עשר חדש‪.‬‬
‫רגליו שלנחש‪.‬‬ ‫לחמשים יום‪ .‬וההתול לשנים וחמשים‬ ‫חדשי‬
‫= מכל החיה ומכל הבהמה‪ .‬ושיהא מפשיט את עורו‬ ‫ששים יום והגמייה לששים יום‪ .‬הצבי‬ ‫יום‪.‬‬
‫בעצבון גדול‪ .‬ושיחא מוליר לשבע שנים‪ .‬‏ ושיהא‬ ‫והשועל לששה חרשים‪ .‬ושאר כל השרצים לששה‬
‫| סוחף על מעיו על הארץ‪ ..‬ומאכלו נהפך לעפר‬ ‫הדשים‪| ,‬הזאב והארי והדוב והנמר והבוררלום‬
‫= במעיו‪ .‬ומהורת פתנים בפיוונתן שנאה בינו לבין האשה‪.‬‬ ‫והקיפוף |לשלש שנים‪ .‬והנחש לשבע‬
‫ו‬

‫את ראשו‪ .‬ואחר כל אלו מות (ל)‪.‬‬ ‫= ושיהו מרצצין‬ ‫לשבעים שנה (כו)‪ .‬אמרו הרשע הזה‬
‫' בר נחמן אומרין לו לנחש מפני‬ ‫רי‬ ‫ד במזרחו‬ ‫אין לנו כיוצא בו שניס הן‬

‫בביר‬ ‫שם‬ ‫ברשיי‬ ‫וע"ע‬ ‫ובגייש‬ ‫ו"ח‬ ‫פסוק‬ ‫כ"א‬ ‫וקה"ך ‏‬ ‫ס'א‬ ‫פייט‬ ‫עו' ב"ר‬ ‫(כה)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובהערות‬ ‫נו"א‬ ‫פ"א‬ ‫אדר"נ‬ ‫עי'‬ ‫(בד)‬
‫בע‬ ‫(כז)‬ ‫והפרדליס‪.‬‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ח'‬ ‫בכורות‬ ‫וע"ע‬ ‫פיב פיד‬ ‫עו' ביר‬ ‫(כו)‬ ‫ת' מתפחם‪.‬‬ ‫נתפחם‬ ‫ובכי"ק‬ ‫אבבית‬ ‫וך ערך‬

‫ועי' אגדת אגדות ח"א צד ל'ט כזה מבן ראמים‪( .‬כח) עי' חולין קכיז ע"א ובכורות ‏ שם‪( .‬כט) עי' ביר שם‪(| .‬ל)‬
‫פדר'א פי"ד ובביאור רד"ל שם אות וש ומ"ה וע" אדר'נ נו'ב |פמיב‪= .‬ע' ויקרא רבה פכ'ו פיב דברום ‏ רבה פ'ה ס"י‬
‫הטו"ול‬ ‫פאה‬ ‫וויוירורושלמ ‪.‬‬ ‫ו"א‬ ‫פפייירייפםפסוה‬ ‫ה זיו"ד‬
‫‪80‬‬ ‫הקול‬ ‫בראשית‬ ‫מררש‬ ‫‪2‬‬
‫אלו שתי רביעיות שלדם נוטפות | אחת דם צער‬ ‫מה אתה בין הגדרות ‪+‬אמר ‏ להן שאני פרצתי גדרו‬
‫בגך זה צער‬ ‫נדה ואחת דם צער בתולים‪ .‬ע צ ו‬ ‫שלעולם מפני מה ‪.‬אתה הולך ולשונך שותת‪ :‬אמר‬
‫גידול ‪.‬בנים ‪ +‬ו ה ר נ ך וח צער העיבור‪ :‬ב‪.‬ע‪.‬צ ב‬ ‫להם הוא גרם לי‪ ,‬מפני מה בהמה וחיה ועוף נושכין‬
‫ת לדי בנים ה צער לירה כמשמעו‪ :‬ואל‬ ‫ואינן ממיתין ואתה נושך וממית‪ .‬אמר להן אפשר‬
‫מלמי שהאשה משתוקקת‬ ‫אישך ת שוקתך‬ ‫אתאמר לי מן עליתא אם‬ ‫דלא‬ ‫דאנא עביר כלום‬
‫על בעלה בשעת שוצא לדרך‪ .‬והוא ימשל‬ ‫(קהלת " "א)‪ .‬מפני מה אתה‬ ‫ישך הנחש בלא לחש‬
‫בך‪ .‬שהאיש תובע בפה והיא תובעת בלב עטופה‬ ‫האיברין \מרגישין‪ + .‬ומר להן‬ ‫נושך אבר אחד וכל‬
‫כאבל וחבושה בבית האפורים‪ .‬ואזניה רצועות‪ .‬ואינה‬ ‫|לבעל הלשון שהוא‪ .‬אומר‬ ‫ולי אתם אומרים אמרו‬
‫נאמנת‪ .‬לעדות‪ .‬ואחר כל אלו מיתה (לה)‪ .,‬ד'אואל‬ ‫אומר ברומי והורג כאן (לא)‪.‬‬ ‫דברים כאן והורג ברומי‬
‫אישך תשוקתך‪ .‬מלמי שהאשה משתוקקת על בעלה‬
‫שמני ושקויי‬ ‫אע'פ [שאמרו] ‏‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫בשעה‬ ‫בינך ובין האשח‪:‬‬ ‫אשית‬ ‫טו) ואיבה‬
‫(הושע בי )| רברים שהאשה משתוקקת עליהן מאי‬ ‫בוא וראה שכל מי שהוא מתחבר‬
‫ניהו‪ .‬מיני תכשיטין‪ .‬‏ אין שוקה שלאשה יותר אלא‬ ‫כנגד הקב"ה הוא נותן בינו ‪ 0‬שנתחבר‪ .‬עמו איבה‬
‫על בעלה (לו)‪ .‬תנו רבנן ארבעה שוקין הן אין‬ ‫ושנאה קנאה 'ותחרות עד שהוא מפרידן‪ .‬תדע לך‬
‫שוקה שלאשה אלא על בעלה ואל אישך תשוקתך‪,‬‬ ‫שהוא‪ .‬כן הרי נחש וחוה נתחברו‪ 0‬טיא את ‪6‬‬
‫ואין שוקו שליצר הרע אלא על קין וחבירו ואליך‬ ‫בינך ובין האשה‪ .‬‏ וכן‬ ‫מהוא‪ .‬אומי ואיבה אשית‬
‫תשוקתו‪= .‬אין ‏ שוקן שלנשמים ‏ אלא על הארץ‬ ‫נתחברו |למרוד ‏ במרום ופילגן‬ ‫אנשי דור הפלגה‬
‫אין שוקה‬ ‫פקדת ‏ הארין ותשוקקיה (ההלים סיה ‪8‬‬ ‫נתחברו‪ .‬על ישראל ולבסוף‬ ‫הקב"ה‪ ..‬וכ ן בלק ‪0‬‬
‫אלא על ישראל שנ' אני לדודי ועלי‬ ‫שלהקביה‬ ‫ויחר אף ב קק אל בלעם (במדבר כ'ד ")‪ .‬וכן אבימלך‬
‫תשוקתו (שה"ש ז' "ח) ) (לז)‪,‬‬ ‫בני גדעון ולבסוף‬ ‫להרוג את‬ ‫שכם‬ ‫ואנשי‬
‫וישלה אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם‬

‫*) ולאדם אמר כי שמעת‪ .‬לקול‬ ‫נתחברו‬ ‫(שופטים כטי'ג)‪= .‬וכן אחיתיפל ‏ ואבשלום‬
‫להרוג ‏ את | דוד והשיב הקביה עמלם בראשו‬
‫ו ‪ 8‬לי‬ ‫ו‬‫אשתך ‏עליו אמד‬ ‫ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו (שמואל ב' ויד כ"ג)‪,‬‬
‫|רבעה שומעין הן ישששמע‬
‫ישכן ב(טמחשלי אי ל'ג)‪ .‬א‬ ‫וכן אבגר ואיש בשת נההברו על מלכות =בית‪ .‬דוד‬
‫והפסיד‪ .,‬ויש ששמע ונשכר‪ .‬ויש שלא שמע ונשכר‪,‬‬ ‫ולבסוף בטלה עצתם ולשאול פילנש ושמה רצפה‬
‫ויש שלא שמע והפסיר‪ ,‬יש ששמע והפסיר זה אדם‬ ‫בת איה (שס ג' ד')‪ .‬וכן המן |ואחשורוש ‏ וכן כל‬
‫הראשון ‏ ולאדם אמר ‏ כי שמעת = לקול |אשתך‬ ‫חיש ךל ו רע הו‬ ‫הרשטים‪( ,‬לב) ו אה בל‬
‫ומה הפסיר |כי עפר !אתה ואל עפר תשוב‪ .‬וש‬ ‫וזרעה הוא זרע [אדם] ‪ 0‬שהאיבה ‏ בין‬
‫ששמע ונשכר זה אבינו אברהם כל אשר תאמר‬ ‫רא ש אם זכה הוא‬ ‫ישופך‬ ‫הפל (לג)‪ /‬הוא‬
‫ו"ב)‪ | ,‬ומה‬ ‫כ"א‬ ‫בקולה (בראשית‬ ‫שמע‬ ‫שרה‬ ‫אליך‬
‫ישופך ראש ואם לאו ואתה תשופנו עקב (לד)‪,‬‬
‫נשכר כי‪ .‬ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬ויש שלא שמע ונשכר‬
‫לשכב אצלה ומה נשכר ויהי‬ ‫ףלא שמע ‪5‬‬
‫זה יוסןו‬ ‫דנה שלאשה‬ ‫הצא‬ ‫אמר‬ ‫טּ) אל האשה‬
‫הי את יוסף ויהי איש מצליח (שפ לש יי)‪ ,‬ויש שלא‬ ‫ארבה‬ ‫תשע קללות ומיתה ואל והן הרבה‬

‫(לא) עו' ווקדא |רבה פכ'ו סיב דברים רבה פ"ה ס"י וקה'ר פ"י פסוק י"א וירושלמי | פאה ט"ז ‏ ע'ב‪(| .‬לב) צ"ע ועיי ביר‬
‫בג' כת'י ובכי"ם זרע איבה ועו' מויכ חיב פיל‪ .‬‏ (לד) צ'ע ועיי ת"י ומדרש אגדה שנדפס ע"י‬
‫פ"כ ס'ה‪(= .‬לג) כן הוא‬
‫מהרשיב לפפוק זה‪ .‬‏ (לה) עי' אדר"כ פ"א נו'א ובהערות שם‪( .‬לו) עי' כתובות ס'ה ע"א‪( .‬לז) עי' ב'ר שם ס"ז‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪100‬‬
‫הגדול‬ ‫ברא שית‬ ‫מדרש‬ ‫‪/‬‬
‫נידונו מדה |כנגד ‏ מדה‪ ,‬העין שעברו‬ ‫סיד אלו ישראל ולא שמעו אלי ולא‬
‫עליו נגזר עליהן טומאה בו וצער ומרירות לב ותישת‬ ‫‪ 2 ₪=| ₪ 5 1‬ו אשר‬
‫‪₪‬‬ ‫אזנם (ירמ ב‪‎‬‬ ‫טו את‬
‫[‬

‫כח וסוף הכל‪ .‬מיתה‪( .‬מג) ‪ :‬בבעעצצבבווןן תאכלנה‪ .‬רי לוי‬ ‫למות למות ‏ ואשר לחרב‪ .‬לחרב (שם ט'ו ב')‪ ,‬א"ר‬
‫לוי" האיל סנום "לסוסיל לבלים ‪,‬מ הכובס רת ורי יצחק ור' שמואל ר' לי אומר קשה היא‬
‫כשהיא מללאא ככלילם ‏ את מעשן תחת וכולן הפרנסה שהיא כפלים בלידה =שני ביולדת בעצב‬
‫‪,‬‬ ‫ו‬ ‫‪,‬‬ ‫ו‬ ‫‪.‬ו‬ ‫ו ‪|.‬‬

‫מרנישין |כך הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי תלדי בנים‪ .‬ובפרנסה‪ .‬כת' בעצבון תאכלנה‪ .‬רי יצחק‬
‫אשתך‬ ‫לקול‬ ‫כי שמעת‬ ‫(לה‪.‬‬ ‫ג')‬ ‫גיה‬ ‫(ושעיה‬ ‫נפשכם‬
‫ים‬ ‫שקולה כקריעת‬ ‫הפרנפה | שהיא‬ ‫היא‬ ‫קשה‬ ‫אומ'י‬ ‫‪%1‬‬

‫‪ --‬קליר ויג)‪,‬‬
‫=ם סוף לגזרים‬
‫סוף שני לנוזר י‬ ‫ומה אמרה לו עד שישמע ממנה ביון |שאכלה מן‬
‫או קשה‬ ‫רי שמואל‬ ‫בשר‬ ‫לכל‬ ‫לחם‬
‫נותן‬ ‫וכת' בתריה‪.‬‬ ‫העין והרנישה בעצמה מות מיר ותתן גם לאישה‬
‫צועה‬
‫וע‬
‫מהר‬ ‫שני‬ ‫סופ‬
‫ים = סו‬
‫ים‬ ‫בכריעת‬
‫םקריעת‬
‫כ‬
‫האדם‬
‫מן‬ ‫יציאתה‬ ‫ולא רצה לאכול אמרה לו מה אתה סבבווור שאני‬
‫הי‬ ‫(ישעיה ג'א ו'ד)‪ = .‬וכת" | בתריה | ואנכי‬ ‫להפתה‬ ‫מתה ובורא לךהקביה אחרת אין כל חדש תחת‬
‫ימי‬ ‫אלהים רוגע |הים ויהמו |גליו (מד)‪ .‬‏ כל‬ ‫השמש (קהלת א' ט)‪ .‬או מה שאני מתה ואתה יושב‬
‫נאמי‬ ‫הייך‪ .‬וכי מנמן לו חים |והלא כבר‬ ‫לך היטליס לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מיה י"ח)‬
‫כי ביום אכלך ממנו מות תמות שעמדה לו‬ ‫מוטב שתאכל‪ .‬אם נמות נמות שנינו ואם נחיה‬
‫קללה ‏ במקום |מיתח |(מה)‪| ,‬דא כל ימי חייך‬ ‫היה |שנינו = ושמע ‪ 2‬ואכל הדא היא ותתן‬
‫מלמר שניתן | לו שם אי מיומו |שלהקביה ועליו‬ ‫גם לאשה עמה ואכל (לט)‪ .‬ות אכל ממן‬
‫ומי דוד זכור |רחמיך הי ווחחססררדייןך כי מעולם‪ .‬המה‬ ‫שרצוית'ך לא מו לא תאכל‬ ‫העץ א‬
‫‪ 2‬כ"ח ‪ .)+‬א'ר אבא בר כהנא |בשעה שאמי‬ ‫מ מ נ ור לך צויתי‪ ,‬לה לא צויתי‪ .‬היה לך לשמור‬
‫לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון כי ביום אכלך‬ ‫מצות'‪ .,‬דברי הרב‪ .‬ורברי העבד דברי‪ .‬הרב קודמין (מ)‪.‬‬
‫ממנו ‏ מות‪ .‬תמות ‪ -‬שאכל וישב‪ .‬עליו בדין ריחם‬ ‫ארורה הא‪.‬ד מה בעבורך‪ .‬אם אדם הטא‬
‫כב'יה ו ונתן לו יום שהוא אלף שנים כענין‬ ‫ארץ מה הטאת לפי שלא נבראת אלא בשבילו‬
‫ציד)‪.‬‬ ‫\ תתוהלים‬ ‫אתמול‬ ‫שניםם בעיניך כיום‬ ‫אלף‬ ‫יכי‬
‫שלאדם‪ .‬חטא אזרם ונתקלל ונתקללה עמו כדי שלא‬
‫אמרו =מלאכי השרת‪ .‬לפני הקביה רבש"ע לא כך‬ ‫שאדת‬
‫אדם‬
‫רשזרוי‬
‫‪-‬ש‪ -‬ני‬ ‫אלא‬ ‫ולא עוד‬ ‫רוח‬
‫‪04‬‬ ‫בה נוחרת‬ ‫ב‬ ‫ימצא ‏‬
‫אמרת לאדם כי ביום אכלך ממנו ‏ מות תמות‬ ‫חוטאין ‏ בעבירות‪ .‬המורות‪ .‬הן =נידונן‬
‫אמר להם אני יודע מה אני עושה כי תורה מאתי‬ ‫ופירותיה‪ .‬מתמעטין‬
‫‪.‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪₪‬‬
‫מומתקללת‬ ‫זארין‬
‫עבירות קלותה‬
‫(ישעיה‪ .‬ניא ד')‪ .‬אני נותן לו ָם‪ .‬משלי שהוא‬ ‫כדי להצריכן לשאת עיניהן לאביהם שבשמים (מא)‪,‬‬
‫אלף שנים לכך חיה אדם תשעה מאות ושלשים‬ ‫בעצבון תאכלנה‪ .‬הצא דעו של איש‬
‫|בעים שנה כענין‬ ‫לדורותיו ‏ ואחריו ש‬ ‫תשע קללות | ומיתה‪ /‬בסוף; ‏ קיצר כוחו‪ ,‬‏ קיצר‬
‫שני ימי שנותינו בהם שבם שנה עי (שם שם)‪.‬‬ ‫>ומאת ‏ הזב | טומאת | קרי טומאת‬ ‫קומתו ‪ ,‬ט‬
‫לכך כנסת ‏ ישראל אומרת זכור רחמיך הי וחסריך‬ ‫תשמיש וזרע חטים וקוצר ‏ קוצים ומאכלו עשב‬
‫מימות |עולם ‏ המה שריהם] על‬ ‫כי מעולם |המה‬ ‫כבהמה |ולהמו בדאגה ‏ אוכל | מזונו בזעת |אפו‬
‫אדםהראשון (מו)‪,‬‬ ‫שבמה‬ ‫וראה‬ ‫בו‬ ‫(מב)‪.‬‬ ‫אלו מות‬ ‫כל‬ ‫ואחר‬

‫עי' סנהדרון כיט ע'א‪( | .‬מא) עיי‬ ‫(לח) עיי פסיקתא דדרירב"כ | קטסט"יזז ע‪'9‬ב וההערות שם‪( .‬לט) עי' ביר פויש = סיח‪(| .‬מ)‬
‫פדר'א פי"ד‪( .‬מב) עי' פדר"א שם ובביאור הרד"ל שם אות ל"ט‪( .‬מג) צ'ע ובכת'י א' וב' איתא חעץ שעב=רו בו ואולי היה‬
‫ע"א‬ ‫קנ"ב‬ ‫רבתי‬ ‫בפסיקתא‬ ‫ובפרט‬ ‫ובנ"ש‬ ‫כן לפני בעל מה'ג בפדר'א ‏ פכ'א‪( = .‬מד) עי' ב"ר פיב ס"ט ופצ"ז |ס"ב‬
‫ובפסחים קי"ח ע"א ובד"ס שם‪( .‬מה) צ'ע ועי' מדרש תדשא פרק ו"ז ע"ש‪( .‬מו) עו' פסיקתא רבתי קס"ז ע"א וב"ר פו"ט‬
‫פ"א‪.‬‬ ‫ופכ"ב‬ ‫ס"ח‬
 ‫‪901‬‬ ‫הגדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪72‬‬
‫ויעש הי לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם‪ .‬אף‬ ‫וקוץ ודרדר תצמיח לך קץ ז‬
‫אתה הלבש ערומים‪ .‬הקביה ביקר חולים דכתיב‪ .‬וירא‬ ‫עכבית ‏ ודרדר זה קונדס שהיא עשויה‬
‫אליו הי באלוני ממרא (בראשית ו'ג י'ח)‪ .‬אותו היום‬ ‫דרים ררים (מז)‪ .‬ואכלת א ת ע ש ב ה ש ד ה‪.‬‬
‫וםשלישי למילתו ובא הקביה לשאול באברהם‬ ‫שיהא הוא ובהמתו ‪; .‬ובסין ‏ כאחד‪ ,‬‏ א"ר יצחק עעל‬
‫אף אתה בקר‪ .‬חולים‪| ,‬הקביה ניחם ‏ אבלים |דכת'‬ ‫הדורות הללו הוא או'ואכלת את עשב השרה שהוא‬
‫ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו‬ ‫משליף על שדהו ואוכלה עד שהיא עשב‪ .‬כיון‬
‫אף‬ ‫אבלים‬ ‫ברכת‬ ‫שברכר‬ ‫יצחק‬ ‫וא"ר‬ ‫ו"א)‪.‬‬ ‫כ"ה‬ ‫(שם‬
‫ששמע אדם הראשון כך הזעו פניו אמר מה אני‬
‫ויקבר‬ ‫הקביה קבר מתים דכתיב‪.‬‬ ‫אתה נהם אבלים‬ ‫מבקש לאבוס את הבהמה אמר לו הקביה הואיל‬
‫אתו בגי‪( .‬דברים ל"ד ו')‪ .‬אף אתה קבור מתים‪ .‬דרש‬ ‫והזיעעוו פניך תאכל להם (מח)‪ .‬גדולה בושה שנתנה‬
‫ר' שמלאי תורה תחלתה‪ .‬גמילות |הסדים וסופה‬ ‫היים לאדם שבשבילה זכה לאכול פת להם ‪, 5‬‬
‫הפריסםדים דכדתכ'ת ויעעשש ה הי‬
‫גמילות חסדים תחלתה‪ .‬גמילות‬ ‫ד'א בועת אפך‪ ,‬מרה במדה לפי שהיה‪ .‬מבני אלהים לא‬
‫‪8‬‬ ‫ווילביש‬ ‫ככתתננוותת עעוור‬ ‫ולאנששתו‬ ‫אלה וילםאדם‬
‫חחזר‬
‫מעלה ירד ממנה ובעל כרחו והתחיל מו‬ ‫ידע באותה‬
‫וסופה‬ ‫לבישם‪.‬‬

‫גמילות חסדים דכת' ויקבר אותו בגי (נג)‪ ,‬כתנות‬ ‫להשיגה בצער גדול ולא מצאה עד יום מותו הדא‬
‫עור‪ .‬רב ושמואל חד אמר דבר הבא מן העור וה‬ ‫היא בזעת אפך תאכל לחם (נ)‪.‬‬
‫אמר דבר שהעור נהנה ממנו (נד)‪| .‬ר' אלעאי אוי‬
‫מן העור שפשט הנהשש ללכקהח הקביה ועשה כתנוו‬ ‫ש) כי עפר אתה ואל עפר תשוב‬
‫עור לאדם ולאשתו (נה)‪| .‬כל הפרשה הזאת היתה‬ ‫לעפר בלבד‪ .‬הוא חוזר והלא ‪-‬‬
‫משנכנסה‬ ‫אבל‬ ‫השבת ז‬ ‫שתיכנס‬
‫‪=2-‬‬ ‫שו‬
‫ודם‬
‫קודם‬
‫ששי‬ ‫ביום‬ ‫בננייננר‪.‬ו ממזן העפר‬ ‫יסודות הוא חוזר אלא לפי שרוב‬
‫השבת אין כל הדש תחת השמש (קהלת א' ט)) (נו)‪,‬‬ ‫לכך חוזר רובואל העפר‪ .‬ד"אואל עפר תשוב לימד‬
‫על ‪2‬דבר המשתנה שאינו חוזר ‪ ,‬ליסודו מיד בתחלה‬
‫כנ) ויאמר ה' אלוהים הן הארם היה‬ ‫משתנה לדבר אחר ודבר אחר לדבר אהר וסוף הכל‬
‫חאו‬
‫כאחד‬‫מא‬ ‫ממנו ‪+‬‬ ‫יחזור כל דבר‪ .‬ליסודו בסביבה ותחלת שינוי הוא‬
‫יהידי בעוולםם שאין לו מין אחר דומה לן ל‬ ‫העפר לכך נאמר ואל עפר תשוב (נא)‪.‬‬
‫שהוא‪ .‬עושה כל שירצה‪ .‬מדעתו ואין מי יעכב על‬
‫‪ 0‬ויקרא האדם שם אשתו הוה;‪2 .‬‬
‫‪+‬‬ ‫ירוד‬
‫ו‬
‫יייר‬
‫‪--‬‬ ‫[ עת‬
‫מש‬ ‫ריר‬
‫וממנו‬
‫רידרי‬
‫בידו‬
‫ר''יווהי‬
‫שותו‬ ‫ידו אלא‬ ‫שמהכי היא היתה אם כל הי שהיא‬
‫ואיל‬ ‫חקביה‬ ‫אמר‬ ‫ידו‪.‬‬ ‫ועתה‬ ‫פן ישלה‬ ‫אָמָן שלכל בני אדם החיים (נב)‪.‬‬
‫ולהורידו‬ ‫וליגעו‬ ‫ליסרן‬
‫וחטא ברצונו‬
‫ראוי‬ ‫ומדעתו‬

‫ואם‬ ‫מנדולתו כדי שירגיש במה שה ופסיד על עצמו‬ ‫כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו‬
‫מיד‬
‫מיר‪+‬‬
‫ו‬
‫יישב הוא‪ .‬במקומו ‏ בגן עדן |שמא יחזור‬ ‫כתנות עור וילבישם‪ ,‬איר חמא‬
‫וכבר‬ ‫וחי לעולם‬ ‫מעעץ החיים‬ ‫גם‬ ‫ולקח‬ ‫ר חנינא‪ .‬מאי דכת' אחרי הי אלהים תלכן (דבי י'ג הי)‪.‬‬
‫נתחייב למנעו ממנו עד לאחר זמן ואין זה דינו אלא‬ ‫וכי אפשר לו לאדםלהלך אחר השכינה ‪ ,-‬כבר‬
‫משנה פניו ותשלחהן (איוב "ד כ')‪= .‬מיד שינה עליו‬ ‫בת' כי =הי אלהיך ‪ /‬אוכלה (דב' ד' כ'ד)‪ .‬אלא‬
‫זיוו והוציאומגן עדן (נז) ההיד‬ ‫והקרב''הה מלביש ערומים רכת'‬ ‫הלוך אחר‪ .‬מדותיו‪.‬‬

‫(מט) צ"ע‪( | .‬נ) עי' מו'ג ח'א פופ פיב‪( .‬נא) עוי‬ ‫(מח) ע' ביר שם‪.‬‬ ‫עיי ביר פיכ ס'י‪ .‬וע'ע בערוך‪ .‬ערך ו‬ ‫(מז)‬
‫שם‪.‬‬ ‫הוהי‬ ‫(נב) עיי ת'א ות"י ל‬ ‫אחרת לראב"ע בראשית ב' כ"ד וג' ייט‬ ‫שיטה‬
‫וע"ע‬ ‫ות‬ ‫קדמונים‬ ‫וברש"י שם ד"ה‬ ‫עי' פדר"א ס"כ‪( .‬נו) עי' פסחים נ"ד ע"א‬ ‫(נה)‬
‫נראה דלקח בכאן דברי החכמים‬ ‫שם‪( .‬נז) עו ביר פכ‬ ‫פכ"ט וע" לעיל עמוד סיד ובהערה ייט‬ ‫מו"ג‬
‫ט‬ ‫כו‬ ‫<>‬ ‫[ב‬ ‫תקרי ממנו אלא‬ ‫שם והטעימם קצת בדרך אל‬
 ‫‪41‬‬ ‫הנדול‬ ‫בראשית‬ ‫‪ | %‬מדרש‬
‫עושה (קחלת ב' ב')‪ .‬‏ מעורבב ‏ הוא השחוק שסופו‬ ‫‪ ₪‬וישלחהה ‪-‬הי אלחים מנן‪ :‬ערן‬
‫בכייה אמר הקביה אדם הראשון שהוא מעשה ירי‬ ‫בוא וראה כמה החטא גרם‪:‬‬
‫לא עלתה לו שמחתו‪ .‬בידו ‏ אלא סופו ואל עפר‬ ‫אחת הטא אדם הראשון נתקצר בה קומתו נתמעט‬
‫תשוב שאר בני אדם על אחת כמה וכמה (כ)‪.‬‬ ‫בה זיוו נשתנה עליו מאכלן נעשה נע ונד באריץ‬
‫וקרא לכל רבנן‬ ‫שמעון בירי עשה סעורת משתה‬ ‫וקנס‪ .‬לו מיתה ולדורות'ו ולד‪:‬ורות ‏ דורותיו עד סיוםף‬
‫ואינשי למקרי לבר קפרא אזל וכתב |על תרעיה‬ ‫כל הדורות (נה)‪ .‬‏ תנו רבנן ארבעה מתו בְצְטיו‬
‫אחר שמחתו מות ומה יתרון לשמחתו אמר מאן‬ ‫שלנחש כלומר לא היה להם הטא שמתו בשבילו‬
‫דעבד לי הדא בר קפרא הוא דאינשית למקרי ליה‬ ‫הנחש ונכתבה‬ ‫אלא \מכוח אותה מיתה שגרמה‬
‫וכדו אקרי ליה לגרמיה סניא‪ .‬הוא‪ .‬אזל ועבד מגוס‬ ‫לדורות‪ ..‬ואלו הן בנימין בבןן יעשקץב= וואעשמרם אבי משה‬
‫אוחרן וקרא לכל רבנן וקרא לבר קפרא ‪ 0‬כל‬ ‫וישי אבי דוד וכלאב אהי דוד וכולהו גמארא לבד‬
‫‪ 5‬ותבשיל שהיו מביאין לפניהן היה אומר עליו‬ ‫זיש יתרא הישראלי‬ ‫מישי אבי דוד דכת" ועמשא בן א‬
‫שלש מאות משלות ‏ במועל‪ .‬‏ והיה |התבשיל צונן‬ ‫אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם 'ואב‬
‫ולא היו טועמין אותו‪| .‬אמר ליה מאי עבדית לך‬ ‫(שמואל ב' י"ז כ'ה)‪| ,‬וכי בת נחש‪ .‬הואי והלא בת‬
‫דאסרחת מגוסאי‪ ,‬אמר ליה ולמנופך אנא צריך לא‬ ‫ישי הואי דכת'" ואחיותיהם צרויה ואביגיל (דה'א בי ו)‪.‬‬
‫כן אמר שלמה מה יתרון לו שיעמול לרוה (קחלת אי ג')‪.‬‬ ‫אלא בת מי שמת בעטטיושלגו חש (נט)‪ .‬בוא וראה‬
‫מן ראת ‪ -‬דין לדןועבדון שלמא אמר ליה בר‬ ‫כמה היה גדול זו שלארם הראשון דכתי' מי כהחכם‬
‫שלך השפיע לך‬ ‫‪ -‬שאעו‬ ‫‪-‬‬ ‫קפרא‪ .‬ומה‬ ‫ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו‬
‫לך על אחת‬ ‫שלוה‪| .‬העולם הבא ‪-‬‬ ‫ו‬ ‫אדם הראשון‬ ‫זה‬ ‫מי כהחכם‬ ‫ישונא (קהלת חי אי)‪.‬‬
‫מגן ערן‬ ‫כמה וכמה‪( .‬סא)‪ ..‬ד"א וישלחהו הי ‪0‬‬ ‫וכליל יופי‬ ‫הכמה‬ ‫מלא‬ ‫תכנית‬ ‫דכתי" אתה חותם‬
‫לעבד את הארמה אשר לקח משם הוצאו‬ ‫(יחזקאל כ"ח י'ב)‪ .‬מי‪ .‬יודע פשר דבר‪ .‬זה אדם הראשון‬
‫מנן עדן והניחו בהר המוריהלעבוד את הקב"ה עד‬ ‫שפירש שמות לכל שני ויקרא האדם שמות‪ .‬הכמת‬
‫מותו ושוב לא חור לאותו ‏ מקום לעולם לא‬ ‫אדם תאיר פניו רי לוי בשם רי שמעון בן וחאי‬
‫ג ולא דורותיו אבל בימות המשיח עתידין לחזור‬ ‫גלגל חמה ואל‬ ‫היה מכהה‬ ‫תפוח עקיבו ‏ שלארם‬
‫לו (סב)‪.‬‬ ‫שני‪ .‬דיפקרין‬ ‫עושה‬ ‫אדם‬ ‫תתמה בנוהג =שבעולם‬
‫מלמד שתרש‬ ‫אחד לו ואחר לבן ביתו שלמי הוא עושה נאה לא כד) ויגרש את האדם‪,‬‬
‫כאשה שמתגרשת מבעלה מפני ערות‬ ‫שלו‪ .‬כך אדם הראשון נברא לתשמישו שלהקביה‬
‫ונלגל‪ :‬חמה לתשמישן של בריות לא כל שכן שיהא דבר שנמצא בה ולולי כוחה שלשבת שהצילתו‬
‫לאדם לא היה העולם עומד (סג)‪ .‬וישכן מקדם‬ ‫גלגל חמה‬ ‫מכהה ‏‬ ‫הראשון‬ ‫תפוח עקיבו |שלאדם‬
‫לנן עדן את הכרובים ואת להט החרב‬ ‫קלסתר פניו על אחת כמה וכמה ‪ +‬ועוז פניו ישונא‬
‫המת הפכת‪ .‬שבשעה שמשתוקקת נפשו שלאדם לגן‬ ‫בשעה שאמר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה‬
‫עדן הוא הולך בזריזות רעתו להיכנסלה וכיון שמגיע‬ ‫לי מן העץ ואוכל‪ .‬‏ אףהקביה שינה‪ .‬פניו וטרדו‬
‫לה מוצא כרובים עומדים כלהטי חרב והוא גרתע‬
‫ב‬
‫לקרוב‬ ‫מנןעדן ‪ 0‬וישלחהו הי אלהים מגן ערן‪ ..‬ועליו‬
‫וחוודלאחוריו (סד)‪ .‬ד'א מאילהט החרב המתהפכת‬ ‫אמר שלמה לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה ז‬

‫(ם) עי' פפיקתא דר"ב ל"ו ע"ב ול"ז‪ .‬ע'א וק'א‪ .‬ע"א ובהערות‬ ‫ע"א‪.‬‬ ‫גט) עי' ב'ב ו"‬ ‫(כח) צ"ע ועיי תנחומא בראשית פ"ח‪.‬‬
‫בויקרא רבה פ'כ ם'ב ובתנחומא מהרש'ב ויקרא כיט ע"א‬ ‫ובפרט‬ ‫פ'ח ס'ב ובנייש ‏‬ ‫שם ופסיקתא רבתי ס"ב ע"א וקה"ר‬
‫א' פסו ק ג' ובויקרא רבה פכ"ח ס"ב‪( .‬סב) עי' פדר'א פ'כ ומדרש‬ ‫פרשה‬ ‫עי' קה"ר‬ ‫(סא)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובהערות‬ ‫ע"א‬ ‫נ"ד‬ ‫ובמדבר‬
‫ס"ח‪ .‬וע"ע פדר"א פייט ומדרש תהלים שם‪( .‬פד) צ'ע‪.‬‬ ‫פכ"א‬ ‫ביר‬ ‫פ"א‬ ‫תדא"ר‬ ‫(סג)‬ ‫צ'ב‪.‬‬ ‫מזמור‬ ‫הלים‬
 ‫‪601‬‬ ‫וק‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬
‫ותוסףפ ללדת את אהיו את הבל‪.‬‬ ‫לכמה פנים פעם‬ ‫מתהפכין‬
‫שסופו הבל שלא‬ ‫| ?וץרןרא ‪"-‬ו=ת=ו הבל‬ ‫מלאכים‪ ,‬פעם אנשים פהעם ושי נשים‪ +,‬הכל לפי שעתן‪.‬‬
‫(ד)‪ .‬ר' מיאשא אוי‬ ‫נבנה‪ .‬העולם לא מזה‪ .‬ולא מזה‪.‬‬ ‫דיא להט החרב המתהפכת שהיא מתהפכת עלהאדם‬
‫ונו ד הבל ותאומתו‬ ‫עמו‬ ‫אשתו‪.‬‬ ‫דין ותאומתו‬
‫נולדק‬ ‫ומלהטתו מזרראאששוו וועעוד רגגללייון‪ ,‬ומרנליו =ועד ראשו‪.‬‬
‫והלא כתוב‪ .‬בתורה‬ ‫אשתו עמו‪ .,‬אמר לו ר' שמעון‬ ‫אמר אדם ‏ יממי מצול את בבנני מאש לוהטת; א'ר‬
‫בת אבין חסר‪ .‬היא‬ ‫אהותו‬ ‫את‬ ‫קה‬ ‫אשר‬ ‫ואיש‬ ‫ונא בשם ר' אבא הרב מילה שני עשה לך הרבות‬
‫(ווייקקרראא‬
‫‪ ,‬נ' והרב‬ ‫צורים יהושע ה' ב')‪ .‬רבנן אמרי הרב‪7‬‬
‫כ‬
‫‪₪‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ור‬
‫נבנה שנ' כי אמרת‬
‫הרויה‬
‫לו עולם בהפד‬
‫הרהה‬ ‫אויר‬
‫ויז ‪6‬‬

‫וריובנה (ת(התלהלויםס פפי"טט גג'')‪ .‬בחפד ‪.‬נבגה הע‪0‬ולם‬ ‫יעווחלתם ההסתד‬ ‫פיפיות בידם ‪(-‬תחלים קמיט "') (סה)‪ .‬לש מור את‬
‫בעולם‬ ‫נשים אחרות‬ ‫לך שלא היו‬ ‫לפ שעה תדע‬ ‫דוך עץ ההיים‪ .‬אתו העין <שהיה כל האוכל‬
‫יוסי אומי קיז והבל‬
‫לקו‬
‫רי‪.‬‬ ‫לשעתן‬
‫ו‬
‫להן אחיותיהן‬ ‫והותרו‬
‫[‬ ‫ממנו‪ .‬וחי הסתירו הקב"ה ‏ נתן לנו תורתו‪ .‬היא עין‬
‫ותהר ותלד את קין וסמיך ליה‬ ‫שנ'‬ ‫נולדו תאומים‬ ‫וחיים שניעין חיים היא למהזיקים בה (משלי ג' י'ת) (פו)‪.‬‬
‫ותוסף‪ .‬ללדת את אחיו את הבל‪( .‬ה)‪ .‬תאנא בו ביוס‬ ‫ארם מפתכל בה ורואה ‏ ממנה הכמתו שלהקביה‬
‫‪:‬‬
‫או‬ ‫בז בתירה‬
‫=ן ‪ -‬תירה‬
‫רי יהודרה‬
‫ורוו‬
‫ארבעה‬
‫פרבעה‬
‫שנים וירדו‬
‫= ‪-‬‬ ‫עלו למטה‬ ‫סדר בראשית וסדורו שלעולם ומוצאיו ומובאיו וכל‬
‫חר‬ ‫| וט‬
‫|וירדוושזיזה הול‬ ‫שו‪2₪‬יה‬ ‫עלו סטה‬
‫אחותו הבל‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪₪'=‎ ,‬ו!‬
‫רוי‬
‫בו ‪-‬‬
‫רי‬
‫בר‬ ‫בה מצוותיו שלהקביהו|חקיו ומשפטיו‬ ‫מנהגותיו‪ ,‬ורואה‬
‫ואחותו (ו)‪ .‬קין וקנּנְתו הבל ולוּבְדָאו (ז)‪ .‬ויהי‬ ‫ומיד |הוא חוזר |לדעתו ומתעטק‬ ‫הצדיקים והישרים ‏‬
‫הבל רעה צאן וקין היה עבד עבד אדן אדמה‪,‬‬ ‫חיי עולם הזה והעולם הבא שני‬ ‫בהן וקונה לעצמו‬
‫היה איש‬ ‫לזרוע והבל‬ ‫אדמה‬ ‫היה ל איש אוהב‬ ‫את כל‪ .‬החוקים האלה לטוב לנו‬ ‫ויצונו הי לעשות‬
‫אוהב לרעות צאן וזה צריך לזה אלא שבעל אדמה‬ ‫כהיום‪ .‬הזה (דברים ו' כ'ד)‪ .‬הרחמן‬ ‫כל הימים‪ .‬לחיותנו‬
‫וא אומר‬ ‫וכן‬ ‫נבוצח הכל צריכין למרי הטיא (ח)‪,‬‬ ‫מאור תורתו ויקרב קץ גאולת עמו ונהלתו‬ ‫יאיר עיננינן‬

‫ויתרון ארץ בכל היא וגם מל‪:‬ד לשדה ננעעבבדד ((קקההלת ה' חי)‪.‬‬
‫‪₪‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫גו‬ ‫||‬ ‫ויזכנו לראות הדר שכינתו ‪ 0‬כן יאמר‪ .‬מלא כל‬
‫הוא לשדה‪ .‬ולמה שממנה‬ ‫אפילו מלך משתעבר‬ ‫תהלתו‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫מזון הכל ובה‪ .‬רפואה לכל אץ לך כל עשב ועשב‬
‫יוייור‬

‫בה‬ ‫שיש‬ ‫אע"ם‬ ‫‪0‬‬ ‫‪-‬ר‪-‬‬ ‫לפי‬ ‫רפואה‬ ‫‪4‬‬

‫‪!-‬‬ ‫ות‬ ‫וו‬ ‫בו‬ ‫שאין‬

‫עוברא‬ ‫ומחיין ל‬ ‫לזה‬ ‫הן ממיתין‬ ‫ממותין‬ ‫עשבים‬

‫וחד‬ ‫פמי‬ ‫חד‬ ‫גוברין דהוו | עלין לטבריה‬ ‫בתרין‬ ‫הוה‬ ‫ידע את חוה אשתו‪ ,‬מאחי‬ ‫א) והאדם‬
‫למקרטא‬ ‫פתיח והוה ההוא פתיחא גָדִ ש ליה יתבון‬ ‫שאכל עין הדעת ובא עליה הנחש‬
‫באורחא לכוזון עסבא ואררול ‏ דול דהוה פתיחא‬
‫|‬ ‫‪1‬‬ ‫|‬ ‫יאי‪:-‬‬ ‫ק‪--‬‬ ‫וש‬ ‫תהלה חזר אדם ובא עליה הדא היא דכתי‬
‫אפתמי ודין דהוה סמיא אפתה‪ .‬לא עלון מתמן עד‬ ‫ותלד את קיןי‬ ‫ידע את חוה אשתו (א)‪ .‬ותהר‬
‫סמיא לההוא פתיחא (ט)‪.‬‬ ‫דגדיש ההוא‬ ‫סופו שסופו לחיות |כאין (ב)‪.‬‬ ‫קרא על שם‬
‫ו‬ ‫הי כלומר‬ ‫את‬ ‫איש‬ ‫קנ יתי‬ ‫ותאמו‬
‫נ) ויהי מקץ ימים‪ ,‬תאנא כיון שתניע ליל‬ ‫הי ד'א קניתי איש את הי שראת דמותו כאלו‬
‫הפסח קרא אדם לבניו א"ל בני‬ ‫אינו מן התחתונים אלא מן העליונים ואמרה קניתי‬
‫בזה היום עתידין ישראל ללההקקריב‪.‬ב קקררבבןן פסחים לבוראן‬
‫‪-‬בוראןי‬ ‫איש את הי (ג)‪,‬‬

‫(סה) צ"ע ועי' ב'ר פכ"א ס"ט‪( ,‬סו) עי' ביר פי"ב סיו ופדר"א פי'ב וע"ע |ת"י על פסוק זה‪.‬‬
‫ך (א) עי' פדר'א פכ'א‪ .‬‏ (ב) אולי היה לפניו כן בהפדר'א שם‪( .‬ג) עיי פדר'א שם‪( .‬ד) עי' לעיל הערה ב'‪( .‬ח) עיי‬
‫וקונונתיי‬ ‫וכתי"ק‬ ‫ובכת"י‬ ‫והבלתו‬ ‫הבל‬ ‫להגיה‬ ‫וש‬ ‫ואו ולי‬ ‫( ז) צ"ע‬ ‫ס"ב‪.‬‬ ‫כ"ב‬ ‫פ'‬ ‫וב"ךר‪.‬‬ ‫נו"א‬ ‫פ"א‬ ‫אדר"נ‬ ‫‪%2‬‬ ‫(ו)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫פדר"א‬

‫לקהלת |רבה פו'ה פסוקו ט'‪ .‬בב' ‪ 5‬כת"י אתפתהח‪.‬‬‫עי'‬ ‫(ח) עי' ' פ פדדררי'‪:‬א שם 'וע"ע ב"ב סקממ"הי‪.‬ה עע'"יבב‪ .‬וובבננייש‪.‬‬
 ‫‪801‬‬ ‫הטול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪01‬‬
‫אם לא‬ ‫שאת [או שאת‬ ‫קרי ו אף אתםלבוראכ ם קרבן‪ ,‬שיתרצה בכם ויפפח | ואלו הן הלא אם תיטיב‬
‫אפם כי‬ ‫ארור או ארור‬ ‫עליכם והביא‪ .‬קין ממותר‪ .‬מאכלו קליות וזרע פשתן | תיטיב] וברצונם עקרו שור‬
‫מחר או‬ ‫הלחם בעמלק‬ ‫דבר |מאוס והקריבו מנחה ‏ להי על אותו המזבח = עז (בראשית מש ו')‪ ,‬וצא‬
‫=ארבעה‬ ‫י וזל טב)‪= .‬ובמנו =רה‬ ‫מחר ‏ אנכי נצַב |(שמות‬
‫זוות‬
‫‪0‬‬ ‫שהקריב‪ .‬על [יו אדם‬
‫ים‬ ‫משוק‬ ‫או‬ ‫ליר)‬ ‫כיה‪:‬‬ ‫(שם‪.‬‬ ‫ירליה‬ ‫וריווית‬
‫יץ‬
‫ו‬
‫פו‬ ‫‪-‬‬ ‫שו‬ ‫ע ‪₪‬‬ ‫ה‪-‬‬
‫מבכרות‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬הוא‬ ‫גם‬
‫‪%9‬‬
‫הביא‬
‫‪5‬‬
‫והבל‬
‫ד)‬
‫‪1‬‬

‫(גדש לא פי)‪| ,‬או וקם העם הה ול‬ ‫בש‬ ‫צאנכו ומחלביה]‪:‬‬

‫גוך‬ ‫ע‪-‬ו‬ ‫;‪-‬‬ ‫\‪--‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫וי‬ ‫ןש‬ ‫רו‬ ‫ששרור‬

‫רו‬ ‫הוק=‬ ‫וץק‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫‪/‬‬

‫אמר‬ ‫אנטלינוס ‏‬ ‫רבץ‬ ‫הטאת‬ ‫פתח‬

‫‪ 2‬ם‬ ‫שלא ננזזו ולא נעבדו ולא נעברה בהן |עברה (א)י‬
‫באדם ‪ .‬משעת‬ ‫רע | אימתי | שולט‬ ‫לרי‪ ,‬יצר ‏‬ ‫‪0‬פ‬
‫‪ \ 5‬לי מהמל‬ ‫הבל‬ ‫שי עהאל‬
‫רו‬ ‫‪.‬‬ ‫גול‬ ‫רוי‬ ‫המובהר‬ ‫טר‬ ‫רררווה‬ ‫רינ‬ ‫‪₪‬‬
‫י‪:‬צירה או משעת יציאה‪| .‬אמר משעת יצירה‪ ,‬אמר‬ ‫‪0‬ערבה ‪ 8‬הר ו‬ ‫‪0‬‬ ‫‪ 0 ,‬הא‬
‫=‬ ‫‪%‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2-‬‬ ‫‪|:‬‬ ‫‪=-‬ו=!!ו‬ ‫‪-‬ע‬ ‫|‬ ‫וו‬ ‫‪-‬ו‬ ‫‪.‬‬ ‫א‬ ‫הפ‬

‫לי‬ ‫ו‬ ‫אי‬ ‫הו‬ ‫ועלין‬

‫הוי משעת‬ ‫אלא‬ ‫ויוצא‪.‬‬ ‫באמו‬ ‫בועט‬ ‫כן‬ ‫לו אם‬ ‫יהורה‬ ‫מנהחת‬ ‫לה"‬ ‫בה‬ ‫פוכ'‬ ‫ב‬ ‫ולי‬ ‫להקב ה‬
‫משעו‬ ‫‪:‬‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ב‬‫|‬ ‫ן‬ ‫כ‬ ‫‪,‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪/ .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ל‬ ‫‪5‬ם כריוממיו עעווללםם ווככששננייםם קקדדממווננייוותת (מלאכי ‪.‬ג' ך') ‪.‬‬‫ויירריוושלי‬
‫יציאה‪/ .‬יצא ר' ודרש דבר‪ .‬זה למדני אנטלינו ‪0‬ס ומקרא‬ ‫‪.-‬‬
‫‪( +‬ושטוו ניד ט')‪.‬‬
‫‪ 4‬לו רו פורןח ו כו ‪"9‬‬
‫‪.‬‬ ‫<‬ ‫או‬ ‫‪3‬‬ ‫רוימררן‪₪‬‬ ‫ר‬ ‫יפ‬ ‫‪!-‬‬
‫‪;-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫זאת‬ ‫לעו‬ ‫ו שי‬
‫מסייעו לפתה הטאת רובין‪| .‬שוב אמר לו נשמה‬ ‫רר ‪-‬‬ ‫|‬
‫שי‬ ‫גוו‬ ‫ישי‬ ‫‪-‬ו‬ ‫|‬

‫‪₪‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יל‬ ‫יוה‬ ‫ו‬ ‫רוווי‬ ‫מוניות‬ ‫‪-‬‬ ‫ירזויות‬

‫; |‬ ‫היתה‬ ‫שלא‬ ‫‪,-‬‬ ‫כשנות‬ ‫קוו שו וו‬ ‫וכשנים‬
‫אימתי ניתנת ב‪,‬ו באדם משעת פקידה א‪,‬ו משעת‬ ‫(יב)‬
‫‪,‬‬
‫רווולה‬
‫ו‬
‫יצירה‪ ,‬אמר לו משעת יצירה‪ .‬אמר לו אפשר‬ ‫כך‬ ‫)ו‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫]‬ ‫]‬

‫מונחת שלשה ימים בלא מלה‬ ‫לחתכה שלבשר‬ ‫‪-‬‬

‫לא שעה‪.‬‬ ‫מנחתו‬
‫‪-‬‬
‫ה) ואל קין ואל‬
‫‪-‬‬ ‫‪₪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫פה‬ ‫‪.‬‬

‫‪-‬ה‪ ,‬יצא‬ ‫מלמד שנדחית |מנחתו שלקין ולא | ואינה מסרחת‪ .‬אלא הוי אומי משעת ‪ -‬ד‬
‫‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫[‬ ‫ו‬ ‫רו‬

‫בעויניו = ר'= יוסדררפשו דחבררר זוה ללממדדנניי אאננטטללייננווסס ווממכקררא מסייעו‬

‫מסייטו‬
‫יר‪-‬דה על[יה |אש מן השמים והיה מתבזה‬
‫רראאוורבון‬ ‫רי‬
‫‪5‬‬
‫(וה‬ ‫ו"ב)‬ ‫ו‬
‫(א‬
‫(איוב‬
‫רוחי‬
‫"זחרה | רוחי‬
‫שמרה‬ ‫שנתקבל [ קרבן אחיו והוא [לא "נתקבל ק ‪2‬רבנו שנאי = ופקודתך‬
‫והרודהד ‏‬

‫רע‬ ‫מיצר‬ ‫אומי היאך 'תרחק אדם‬ ‫אסטרובילוס‬ ‫בר‬ ‫(‪,)2‬‬ ‫פנין‬ ‫ויפלו‬ ‫מאד‬ ‫לכי‬ ‫ויהר‬
‫באשה‬ ‫משים‬ ‫שאדם‬ ‫ראשונה‬ ‫שטיפה‬ ‫לפי‬ ‫‪ .‬במעיו‬ ‫‪,‬‬

‫הרע הוהיא מתג ‪.‬ברת‬

‫‪:‬‬
‫מכוח‪5‬ו שליצ‪0‬ר‬ ‫לא באתה אלא‬
‫‪ ,‬לך‬ ‫ו)יאמר ה' ‪ ,‬אל‪ 8‬קיןן קלָמה חרה‬
‫יד)‬ ‫פניד‬ ‫נתכרכמו‬ ‫ולמה‬ ‫אחיד‬ ‫ה‬
‫במעיה שלאשה עד שיניע זמנו לצאת מיד יצָא ויצ‬
‫=‬ ‫‪50‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬ ‫יר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫=‬ ‫‪0--‬‬ ‫=‬

‫הרע שרוי על מפתח לבו שני לפתח הטאת רובין‪.‬‬ ‫איל הקביה‬ ‫אם תיטיב שאת‪,‬‬ ‫‪ 0‬הלא‬
‫טוב‪ ,‬חילל‬ ‫מכאן ולהבא שאת | שלוש עשרה שנה גרול יצר רע‬ ‫אם תיטיב‪ .‬מעשיך‬
‫נהרג‪| ,‬גילה ערוה‬ ‫הרג נפש‬ ‫עון עמין (תהליז פיה ג)‪ = .‬שבת אינו נסקל‬ ‫על מה שעבר כמו שני נשאת‬
‫ל כיון שבא יצר טוב‬ ‫אע נחנק‪| .‬גבר יצרו‬ ‫לפתח הטאת רבפ‬ ‫טיב‬ ‫תםי‪.‬לא‬‫וא‬
‫ריקה אתמול ‏ היית פטור אבל‬ ‫הרע שהוא ‏ רוביץ על = חילל שבת אומרין‬ ‫הרי את | מסור בידו‬
‫ההריו‬ ‫היה‬
‫מתלש‬ ‫התהחל‬ ‫סהקהיילכהה‪.,‬‬ ‫החויוטרב‬ ‫אאהתה‬ ‫ורציו‬
‫‪5‬או | עכשיו‬
‫|ואם ל‬ ‫ממווטטנב‪..‬‬ ‫תתייטטייבב‪.‬‬ ‫אאםם‬ ‫הלוא‬
‫דדי'אאהלוא‬ ‫(מטוו))‪.‬‬ ‫הופשתתהה‬
‫וכן אם הרג‬ ‫ואינו |מועיל כלום‪.‬‬ ‫אלא צרעת שני | ואוכל את בשרו‬ ‫ואין שאת‬ ‫אם לא תיטיב‪.‬‬ ‫את‬
‫ש‬
‫=‬ ‫אתה‬ ‫הייב‬ ‫ריכה‬ ‫‪5‬‬ ‫אומר‬ ‫נפש‬ ‫איקי‬ ‫(טז‬ ‫ולבהרת‬ ‫ולספחת‬ ‫ולשאת‬ ‫ג'ו)‪.‬‬ ‫ויד‬ ‫(ויקרא‬
‫בוכה‬ ‫הוא‬ ‫מיד‬ ‫וו עו‬ ‫הרו‬ ‫‪/‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫וו‬ ‫!)‪+‬‬ ‫==‬‫?‬

‫בזמן‬ ‫בוא וראה‬ ‫אוי מיוצרי‪,‬‬ ‫רי‬ ‫= ומצעק ואו‬

‫ג]‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫אין להן‪ .‬הכרע בתורה‬
‫; =‬ ‫|‬ ‫בן יהודה או' חמשה מקראות‬

‫ועע""עע בפירוש רד"קק עעל הָתורה לפסוקק זזהה‪.‬‬ ‫כלאים‪.‬‬ ‫עערןך‬ ‫עערוך‬
‫בב‬ ‫(י) עי' פדר"א ששםם‪ ..‬ועי' בביאור ר וד"ל ששםם אות ו"ט והעש"עעי‬
‫ה וובבווייכקררא רבה פ"ז‪ .‬ס"ד‪ .‬וולעי"ע ב'ירר פכ'‪1‬ב‪.‬‬
‫שם‬‫ש‬ ‫התלמודוד‬ ‫‪1‬ובמפורת‬ ‫ע‪"0‬ג‬ ‫עי' הותרורת כהנים‪ 5‬שמיני‪ .‬מ"הה‬
‫יי‬ ‫(יא) ליי' פדר‪"4‬א שםה‪( ( .‬ויב\‬
‫הוא פירוש‬ ‫וזה‬ ‫פס"‬ ‫פכ"ב‬ ‫י"ד‪( | .‬יד) עי' ביר‬ ‫שם אות‬ ‫ובהערות‬ ‫זה‬ ‫על פסוק‬ ‫טוב‬ ‫לקה‬ ‫במדרש ש‬ ‫וע"ע‬ ‫הישר‬ ‫עי' ספר‬ ‫(וג)‬
‫ע"ב‬ ‫גב‬ ‫וומא‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫ובמי"ע‬ ‫ע"א‬ ‫ניד‬ ‫בשלח‬ ‫עי' מכולתא‬ ‫(יז)‬ ‫התורח‪.‬‬ ‫צ"ע ועיי מפרשי‬ ‫צ"ע‪( | .‬טז)‬ ‫(טו)‬ ‫כאור‪.‬‬ ‫מלת‬
‫ע"ב‪.‬‬ ‫צ"א‪.‬‬ ‫וסנהדרון‬ ‫פל"ד ס"י‬ ‫עִי' ב"ר‬ ‫(יח)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובהערות‬ ‫פמיד‬ ‫נו"ב‬ ‫ואדר"ג‬ ‫שם‬ ‫ובד"פ‬
 ‫‪0‬‬ ‫הריל‬ ‫מדרש‬ ‫‪0‬‬
‫כך הוא מתגבר כזכר (כה)‪ .‬ר' הנינא בר פאפא‬ ‫שאדם מחמס‪[ .‬עצמו] | לדבר עבירה ‏ כל איבריו‬
‫ורי סימון‪ ,‬‏ ר' הנינא בר פפא אומי אם בא יצרך‬ ‫נשמעין לו הלך לדבר מצוה כל איבריו ו‬
‫להשחיקך ‏ רמחיהו ‏ בדברי תורה שנאי ‏ יצר סמוך‬ ‫[מולך] על מאתים‬ ‫רע שבמעיו‬ ‫לו‪= ,‬לפי שיצר ‏‬
‫(ישעיה כ'ו ג')‪ .‬ואין סמוך ‏ אלא תורה שני סמוכים‬ ‫ארבעים ושמונה איברים שבו‪ ,‬ויצר טוב דומה למי‬
‫לעד לעולם (תהלים קי'א ח')‪ ,‬אם עשית כן מעלה‬ ‫ג הפורי‬ ‫כי‬ ‫שני‬ ‫האפורים‬ ‫בבית‬ ‫הבוש‬ ‫שהוא‬
‫אני עליך כאלו בראת את השלום (כו)‪ .‬שני תצור‬ ‫יצא למלוך (קחלת ד'"ד) (יט)‪= .‬תנו ובנן קטון‬
‫אלא‬ ‫אין כת"‬ ‫תנצור‬
‫‪4‬‬ ‫שלום‬
‫‪.=-‬ו‪-‬‬ ‫(שם שם)‪.‬‬ ‫שיכול לאכול כזית דגן פורשין מצואתו ארבע אמות‬
‫בך‬ ‫כו‬ ‫ת"ל‬ ‫שאנו | ברשותך‬ ‫נצור ואם | תאמר‬ ‫וממימי‪ .‬רגליו ארכע אמוה‪ .‬בעא קומי ר‪ .‬אבו מפני‬
‫ואליך‬ ‫בתורה‬ ‫לך‬ ‫הכתבתי ‏‬ ‫וכבר‬ ‫בטוה (שפ‪)5‬‬ ‫מה פורשין מצואתו ארבע אמות‪| .‬אמר להן‬
‫יצרך‬ ‫אם בא‬ ‫ואתהה תמשל בו‪ ,‬ר' סימון א"‬ ‫תשוקתו‬ ‫שמהשבותיו רעות אמרון ליה ולא קטן הוא‬
‫ל ושחיקך שמחיהו (כז)‪| .‬ברברי תורה שנאי יצר‬ ‫להון ולא כת" כי יצר לב האדם רע מנעוריו‪.‬‬
‫סמוך אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת‬ ‫יודן מנעריו כתיי |משעה שננער בעולם (כ)‪ .‬תני‬
‫שני עולמות שנא' תצור שלום שלום‪ .‬תנצור‬ ‫התם ומתעסקין היו עמו כל הלילה שלא יישן כרי‬
‫שלום אין כת'' אלא תצור שלום שלום‪ ,‬כנגד שני‬ ‫שאול אומ' אף בגבולין‬ ‫שלא יראה קרי‪ ,‬תניא אבא‬
‫עולמות‪ .,‬ושמא תאמר אינו ברשותך‪ .‬ת"ל כי בך‬ ‫שחוטאין‪ ,‬אמר אביי‬ ‫היו עושין זכר למקדש אלא‬
‫בטוח וכבר הכתבתי לך בתורה ואליך תשוקתו‬ ‫אמר ליה אליהו‪ .‬לרי‬ ‫ואי תימא רב נחמן בר יצחק‬
‫תמשול בו (כח)‪ .‬‏ תנו רבנן הכל בידי שמים‬ ‫ואתה‬ ‫אמריתו אמאי לא קא‬ ‫יהודה אחוה דרב סלא חסידא‪.‬‬
‫יליין ולעננוים‬
‫|‬
‫הוא‬
‫ות‬
‫כלצים‬
‫‪-‬‬
‫אם‬ ‫שני‬ ‫מים‬
‫הוין מיראת‬ ‫איבעול כמה‬ ‫והאידנא =יומא ‏ דכפורא ‏‬
‫אתי משיחא‬
‫לו בא‬ ‫ןין‬ ‫פו‬
‫חתח‬ ‫יתן‪ 7‬חן (משלי ג' ליד)‪ .‬בא ‪8‬‬ ‫ב'ה מאי אמר‪+‬‬
‫אמר ליה| וקודשאג‬ ‫בתו אתא‬
‫בנהרדעא‬
‫לטהר מסייעין אותו‪| .‬תאנא דבי ר' ישמעאל משל‬ ‫אמר ליה לפתח חטאת רובין‪ .‬אמר ליה ושטן מאי אמר‬
‫לאדם שהיה מודד נפט ואפרסמון בא למדוד נפט‬ ‫אמר ליה שטן "ומא רכפורא‪ .‬לית ליה רשותא‬
‫נמך באו למדור‬ ‫אמי לו ללוקה לך ומדו‬
‫רו‬ ‫‪,‬‬ ‫ו‬ ‫לאסטוני‪ ,‬ממאי אמר רב חמא השטן בגימטריא תלת‬
‫עמד‬
‫עמ‬ ‫| שאכנס‬ ‫עד‬
‫עו‬ ‫המתין‬
‫הלרליורקהה‬ ‫לו‬ ‫אפרממון ‏ אמי‬
‫סמון‬ ‫מאה שתין וארבע ‏ הואי כל יומי דשתא אית ליה‬
‫אני ואתה (כט)‪ .‬איר לוי בר חאמא‬ ‫כדי שאתבסם‬ ‫פורא לית ליה רשותא‬ ‫רשותא לאסטוני‪ ..‬ביומא‬
‫י‪-‬זוורב‬ ‫יצר‬
‫אגדדהם‬ ‫ורויל‬
‫ו‬ ‫ה‬
‫‪2‬ין‬
‫חנ‬ ‫‪-‬בר‪.‬‬ ‫וא‪4‬י‪ 9‬תי‪-‬מא רי חומא‬
‫וא‬ ‫לאסטני (כא)‪ .‬ואלִיךְת שוקתו ‪ 0‬שוקו‬
‫אה וצחו‬
‫םצהו‬
‫אנ‬
‫היזצו (תחלים ד' ה')‪.‬‬
‫;חלים ד ה)‪.‬‬ ‫ל תהטאו‬
‫יט‬ ‫ור יטר רוד זו רוזו‬
‫רגון‬ ‫שנ'‬
‫על יצ ע‬ ‫שליצר רע אלא על קין ועל זרעו (כב)‪ .‬תניא אין יצר רע‬
‫שני אמרו בלבבכם על‬ ‫מוטב ואם לאאוויעסוק בתורה ‏‬ ‫מהלך‪ .‬לצרדין אלא ו ְַטְיָא ובשעה שרואה‬
‫משכבכם (שפ שפ)‪| ,‬אם נצחו |מוטב ואם לאו קורו‬ ‫|מ' ‏ הדין דילי‬
‫אדם ממַמְסֶם בעעיו מתְלָה בעקיבו א‬
‫ויאאהם‬ ‫אזר‬
‫מוטב‬ ‫ווהי‬
‫טאשהם נצהו‬ ‫|‬
‫עול המישוכרברכרםת‪,‬‬ ‫שני‬
‫שנ‬ ‫שמט‬
‫ע‬ ‫שמ‬ ‫הקרוי את‬ ‫בו אם תרצה‬ ‫ו‬ ‫חא (כ)‪ .‬ואתה‬
‫לאו יזכור ליוס המיתה שניודומו סלה (שס שפ)(ל)‪,‬‬ ‫וכת" ואל אישךתשוקתך וכתיי‬ ‫שרשותו שלאדם בידו‪.‬‬
‫וכן הוא ‏ אומ' נאוה אפיקי מגנים |סגור הותם צר‬ ‫תנו‪ .‬רבנן לה הטאת רובצת‬ ‫ואליך תשוקתו (כד)‪.‬‬
‫סוגרין‬ ‫גאוה‬ ‫בשעת‬
‫‪42--‬‬
‫מנז‬
‫=‬
‫המיפיק‬
‫‪4 -‬‬
‫כל‬ ‫ו‬ ‫מ"א‬ ‫(איוב‬
‫בתחלה הוא תש כנקבה ואחר‬ ‫אין כתיב אלא רובין‬
‫(כב) ע ‪.‬ו‬ ‫כ"ג‪( .‬כ) עי' ירושלמי ברכותתוו ו' ע"ב‪( .‬כא) עו יומא ‪₪‬מו"ט ייער "ב ןווב' ע"א‪./‬‬ ‫(יט) עי' אדר'כ נו"א פט"ז ובהערות שם אות‬
‫לעיל עמוד צ'ח הערה ל"ז‪( .‬כג) עיי ביר פכיב ס'ו (כד) עי' רש"י ושאר מפרשים‪ .‬ונראה שאיזה שיבוש כאן וצ'ל וא'ת שאינו‬
‫(כו) בכתיי‬ ‫פיו‪.‬‬ ‫שם‬ ‫עי' ביר‬ ‫(כח)‬ ‫יקק ללקקמן‪.‬‬ ‫שהעו‬ ‫שם [וכמו‬ ‫תמשל בו וכבב"ר‬ ‫תשוקתו ואתה‬ ‫ברשותך כבר כתוב ואליך‬
‫פב"ב‬ ‫ועי' ביר‬ ‫ליתא‬ ‫פימון‬ ‫ר'‪.‬‬ ‫ב' מאמר‬ ‫בכת"י‬ ‫(כח)‬ ‫א' שמריה‪.‬‬ ‫(כז) בכת"י‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫ואת‬ ‫השמים‬ ‫את‬ ‫בראת‬ ‫ב' כאלו‬
‫במקום ושמעאל‪.‬‬ ‫ב' הוא ר' שמעון‬ ‫ע"א ובכת"י‬ ‫ע"ב וכ"ט‬ ‫ריח‬ ‫ויומא‬ ‫ובנ"ש‬ ‫ל'ג ע"ב‬ ‫כט) עי' ברכות‬ ‫שם‬ ‫ובמפרשים‬ ‫ס"ו‬
‫שם‪.‬‬ ‫עינים‬ ‫וביפה‬ ‫ובד"ס‬ ‫(ל) עוי ברכות ה' ע"א‬
 ‫‪9‬‬ ‫הנדו‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪11‬‬
‫‪56‬‬ ‫והרוהו‬ ‫עמדת‬ ‫‪--‬‬ ‫החריר‪+‬ו‬ ‫רל‬
‫ו‬ ‫החיג‬ ‫‪-2‬ו‬ ‫[ח‬ ‫הכוב‬ ‫כל‬
‫חי‬
‫א‬ ‫שומי‬ ‫ה‬ ‫ידעתי‬

‫אתה הוא שומר כל הבריות‬ ‫נכי‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪₪‬‬

‫‪5‬‬ ‫"אהה‬ ‫‪0‬‬ ‫‪-‬‬

‫שננב‬ ‫לגנב‬ ‫דומה‬ ‫דבר ‏‬ ‫יר‬ ‫וחור‬ ‫הרו‬ ‫ישה‬

‫שגנב‬ ‫לגנב‬ ‫דומו‬ ‫ידב‬ ‫למה‬ ‫ממני‪+‬‬ ‫מבקש‬ ‫אתה‬
‫השוער‬ ‫אותו‬ ‫תפש‬ ‫לרכר‬ ‫נתפש‬ ‫ולא‬ ‫בלילה‬ ‫כלים‬ ‫מתוד‬ ‫פרוה‬ ‫אמר‬ ‫ודי‬ ‫חלוש‬
‫‪/‬‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫"‪₪‬‬ ‫ש‪+‬‬
‫=‬ ‫מתו‬ ‫הו‬ ‫ע‪-‬ו‬ ‫|‬ ‫‪0‬‬ ‫הלו ש‬

‫‪---‬‬
‫וי‬
‫אנ‬
‫‪,‬וו‬ ‫אמ‬ ‫‪-‬י‬ ‫‪-90‬ה‬ ‫‪4-..‬‬ ‫למה‬ ‫‪,‬ןו‬ ‫אמ‬
‫וויא‬
‫ד'א | ויאמ‬ ‫‪-‬י‬ ‫ו‬
‫ויהר‪1‬ה|ן‬ ‫יי‬ ‫היו‬
‫אהיןו‬ ‫א‬ ‫ו רבל ‪5‬‬
‫לא הנחתי אומנותי‪ .‬‏ ואתה אומנותך בשער לשמור‬ ‫העולם‬ ‫ק את‬ ‫אמר‬
‫אש‬
‫פה‬
‫מפרו‬ ‫ונ‬
‫אחין‪,‬‬ ‫חר‬
‫ו‬
‫אד‬ ‫רוי‬

‫ה‬ ‫ל ‪-‬ואני |הבכו ‪4‬‬

‫א ואתה‬
‫|‬

‫]|‬ ‫‪+|-‬‬ ‫פה ‪-‬‬

‫וט‪,‬ר‬
‫וע‬
‫אוט ַוהד‬
‫פ‪-‬ון‬ ‫ההת‬
‫הנוה‬ ‫ס‪-‬ש וה‬
‫‪.‬‬ ‫שנים |אמר‬ ‫נני‬
‫פתה‬
‫אה‬ ‫אוהי‬
‫אותו‬
‫הרותי‬
‫הרגתי‬
‫‪1‬וי שלעעוולם‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪5-9‬‬
‫ץ |‬
‫אפר‬
‫ג‬ ‫‪ | 0‬על‬‫נוטליתר‬ ‫‪0‬‬
‫הבל אי אפשר‪ .‬אמ‬
‫אתה‬ ‫הרע‬ ‫יצר‪.‬‬ ‫בי‬ ‫בראת‬ ‫לא‬ ‫היו‬ ‫‪5‬‬ ‫טטר‬ ‫הררוה‬ ‫כרי‬ ‫""והררה‬ ‫וח‬ ‫חריה‬ ‫הרה‬
‫אתה‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫יבר‬ ‫ב'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪| 0‬‬ ‫‪,‬ו‬ ‫‪-2‬ו‬ ‫‪--‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪-‬ק‬ ‫וו‬ ‫ו‬ ‫וה ‪4‬‬
‫‪/‬‬ ‫ו‬
‫שהרוהו‬ ‫הוא‬ ‫אתה‬ ‫פהרווה‬ ‫אוהי‬ ‫הוחת‬ ‫למ‬ ‫רולוּ‬ ‫דררה‬ ‫ריוורי‬ ‫רוסי‬ ‫וכרח ‏‬ ‫כו‬ ‫דרה‬ ‫וול‬ ‫תטול‬
‫הרגתו‬ ‫הוא‬ ‫עתה‬ ‫ררה‬ ‫אות‬ ‫הנחת‬ ‫מה‬ ‫שו‬ ‫ה‪-‬‬ ‫‪ --‬ו‬ ‫ץ==ו‬ ‫נמלוו‬ ‫ודוה‬ ‫ו‪-‬‬ ‫רע‬ ‫ג‬

‫שנקראת אנכי שאלו קיבלת קרבני כמותו לא הייתי‬ ‫תהרש‬ ‫שרה‬ ‫ציון‬ ‫כתי‬ ‫ולהלן‬ ‫בהיותם | בשדה‬ ‫יהי‬
‫‪5‬‬ ‫(לג)‬ ‫ויב)‬ ‫ג'‬ ‫מוכה‬ ‫ו"ח‬ ‫כ'ו ‏‬ ‫(ירמיה‬
‫חרפו‬ ‫הפוירי‬ ‫כ סיד‬ ‫רואכרי‬
‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬ ‫!=‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪+‬‬ ‫מתקנא‬

‫ביותר‬ ‫נאה‬ ‫‪-‬‬

‫‪-‬ו|‬ ‫שת‬ ‫‪4‬‬

‫ויהי‬ ‫דכתיי‬
‫דררר‬ ‫ו‬
‫ו‬ ‫‪2‬‬ ‫אומריז‬
‫ו'ש‬ ‫ירור‬
‫ו‬ ‫יוה‬
‫ה אתחורין | אמר‬ ‫רל ] ‪-‬ב‪2‬ע;ל המפע‬
‫יששעוו‬
‫והפשילו‪ .‬אנחהררין‬ ‫|‬ ‫‪9‬‬ ‫ו‬
‫מדלו הזנטל הבל צאנו‬
‫וו‬ ‫ש‬ ‫=‪-2-‬‬
‫קין להבל נחלוק העור‬
‫שו‬
‫א‬

‫‪0-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫אם‬

‫ל וי ולא‬ ‫ביודך אמר‬ ‫מה‬
‫והתנו ‪-‬ביניהן שלא יהיה לוה על‬ ‫ווד‬
‫לעב‬ ‫| נטל‪ .‬אדמה‬
‫קין‬
‫דמו | ודם | זרעיותיו‬ ‫אלי‪.‬‬ ‫צועקים ‏‬ ‫אחיד‬ ‫דמי‪.‬‬ ‫קול‬ ‫כד‬
‫ודם "‪ .‬זרעיותי‬ ‫דט‬ ‫אלי‬ ‫צועק‬ ‫נהיך‪.‬‬ ‫קול דמ‬ ‫כ‬ ‫גת צאנו‬
‫כששננטטלל חהבבול את צאנו ווווהתחיל לרעוהא‬
‫כ‬ ‫כלום‪,‬‬
‫זה בלום‬
‫לצאת‬ ‫שעתיריז‬ ‫תולדות‬ ‫שכט‬ ‫םא‬ ‫דמי‬ ‫נאמר‬ ‫הרד‬

‫ןי‬
‫|‬
‫אחד‬ ‫שכל‬ ‫וצעכו לפניו כומר‬
‫=‬ ‫‪-‬‬
‫עמדו‬
‫‪1‬‬ ‫‪/‬‬
‫הלטוה רו‬
‫‪|.‬‬
‫רדף אחריו קין מהר לבקעה ומבקעה ‏ להר עד‬
‫עפחד‬ ‫וו‬ ‫ץק‬ ‫‪=:‬‬ ‫ב‬ ‫שו‬
‫ע‬ ‫שוק| ‏‬
‫שנתאחזו זה בזה ונצה הבל לק וגפל תחתיו כשראה‬
‫דמו‬ ‫‪0‬שהיה‬
‫כל הע‪/‬ולם כ ‪,‬ולו ‪ :‬ד'א דמי‬ ‫שקול כ ‪.‬נגד‬ ‫רעה‬ ‫בי‬ ‫תעשה‬ ‫שה‬ ‫אחי‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬א?‬ ‫‪₪-₪-%‬‬ ‫‪₪‬‬
‫צול‪9‬ג‬
‫וי‬
‫‪%‬על‬ ‫‪.‬‬ ‫יוו‪-‬‬ ‫ו וחויהי‬
‫א‬ ‫ק|‬ ‫וק‬ ‫‪--‬‬ ‫ועמ‬ ‫ר והניחו‬
‫וסורר‪.‬‬ ‫ואוייילי‬ ‫אל תקרא‬
‫‪-‬ו‬ ‫‪-‬‬ ‫שעשו‬ ‫ןורוהיאך הרג ‪.‬וו‬ ‫‪+‬ה‬
‫ההל‬ ‫שנפל‬ ‫הרמ‬
‫‪0 --‬‬
‫והרג אחד מהן את חבירו היה ביניהן |שלישי ולא‬ ‫בידיו‬ ‫באבל‬ ‫חבורות‬ ‫פצועות חברות‬ ‫פצועות‪.‬‬ ‫הרי‬ ‫ויזה‬
‫=!|‬ ‫בא =|‬ ‫ובורות‬ ‫פצועות הברו‬ ‫פצועות‬ ‫בו‬ ‫עשה‬
‫הפריש ביניהן על מי הכל משיהין לא על השלישי‬ ‫ו‬
‫עו‬
‫ששה‬
‫בת‬‫ו‬
‫ו"ומה ‏‬
‫‪== 2‬ו‬ ‫||‬
‫| פשירי‬
‫ב‬ ‫‪2‬‬
‫ווחוה‬ ‫יח‬
‫ווו‬
‫שלא‬
‫=‬ ‫|‬
‫וברנליו‬
‫‪5 =-‬‬
‫לא‬ ‫עולם‬ ‫‪0‬‬ ‫לו מפויף‬ ‫אמר‬ ‫אסי‬ ‫צעקים‬ ‫נא'‬ ‫לכד‬
‫עולט"ל‬ ‫שלי‪.‬‬ ‫'הבּןנהי‬ ‫[‬ ‫אל‬ ‫עקים‬ ‫נא‬ ‫י‪|-‬‬ ‫וריה‬ ‫שוי‬ ‫אפר‬ ‫פומרוי ‏‬ ‫רוד‬ ‫ותה‬ ‫צוארי ‏‬ ‫ורוי‬
‫בו‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫בו‬ ‫|‬ ‫=‬ ‫‪04-‬‬ ‫ג‬ ‫לצו‬ ‫ע‬ ‫שו‬
‫שאני‬ ‫יודע‬ ‫הייתי‬ ‫וכי‬ ‫רונ | מימי‬ ‫רציחי‬ ‫וחוורי‬
‫ישא‬ ‫ייורע‬ ‫חויתי‬ ‫וכי‬ ‫מימי‬ ‫ה‬ ‫ראותי‬ ‫‪5‬‬ ‫דעת‬ ‫ממני שאיז‬ ‫אלא‬ ‫אותו‬ ‫מבקשין‬ ‫שאיז‬ ‫ואמי‬ ‫אבי‬ ‫מפני‬
‫‪---‬‬ ‫או‬ ‫||‬ ‫| =י=ץ‬ ‫כוע‪-‬‬ ‫פ‪-‬‬ ‫‪-5‬ל‬
‫ש'‪,‬‬
‫ויאמ‬ ‫שהרקרבו"רה‬ ‫מהת‬ ‫ירי‬
‫והוא‪.‬‬ ‫באבן‬ ‫ררי‬
‫מכהו‬ ‫כר‬ ‫אחהר‬
‫מיד‬ ‫והוא‬ ‫‪ -‬לם אלא אני‬ ‫פוו‬

‫שלא‬ ‫קילכו‬ ‫האדמה‬ ‫‪%6%‬‬ ‫אתה‬ ‫רור‬ ‫יא)‬ ‫אה‬ ‫מתוי‬ ‫כן אהו ארותוד‬ ‫אמר‬
‫אם‬ ‫מפני‬ ‫א‬ ‫‪.‬‬ ‫*‪-‬‬ ‫‪=-‬ל‬ ‫‪.‬ןו‬ ‫‪.‬ו‬
‫||‬ ‫|ו'‬ ‫‪₪‬‬ ‫ו\‪!9‬‬ ‫|‬ ‫‪₪‬ו|‬ ‫|‬

‫ליהנות \מן האדמה שלא תהא מצמחת‬ ‫ואני לא אראנהו (ירמיה כ'ז כיד)‪.‬‬ ‫יסתר אישבמסתרים‬
‫כי‬ ‫אומר‬ ‫הוא‬ ‫וכו‬ ‫בשבילי‬ ‫היא‬ ‫לו כלום ונתק ללה‬ ‫יי היא‬
‫‪-‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ו‬ ‫‪2-‬ו‪-₪‬‬

‫ל"ה‬ ‫ו‬
‫ו‪.‬דם הוא יח ‪:‬ניף את הארין (במדבר‬ ‫אי הכ"‬ ‫כ‬ ‫ד'אל‬ ‫א!מו‪2‬ר‬
‫‪9‬‬
‫וי‬
‫וחיי‬ ‫חיש‬ ‫רו חחה‬ ‫או לש יל וופקרורון‬ ‫‪-‬י‪--‬רך‬ ‫‪0‬‬
‫‪.‬‬
‫ואו‬ ‫ו‪/‬א‬ ‫היהש‬ ‫‪ ./‬ין‪-‬‬ ‫|‬
‫|‬

‫‪8‬‬
‫רבנן' במקום וכה"א‪( .‬לב)‬
‫רר‬ ‫כ ה‪9‬ה‪/‬‬
‫א' ב' המאמר מתתחיל עם ‪,‬תנו‬
‫ורוה‬ ‫ררי)‬
‫מפר‬
‫היה‬
‫"ה ע"ח ובתופ' שם ד"ה‬
‫‪-‬‬ ‫(‬ ‫החי‬ ‫‪-‬‬
‫עי!‬ ‫(לא)‬
‫טבעץ ם יתוספ שם‪,‬שם‪ .‬ה |לב‪/‬ד) עיי'פה פדפררר"אא פבפ'בא‪.‬‬
‫טטפ ו‬
‫ת פי‬ ‫בעדוך |ערך חלש ג |(לג) עי' תנחומ‪:‬‬ ‫ביר פכיב‪ .‬םי‬
‫שם וע"ע ספרי ם"ב ע"ב ובמיע‬
‫ורוזווי‬ ‫וצר‬ ‫ור‬
‫ומא‬
‫תתף‬
‫חי'‬
‫נע‬ ‫שם‪( .‬לו) עי' תנחומא שם וע'ע ב'ר פכיט פיט‪ .‬‏ (ל‬
‫תז)‬ ‫ווייי‬ ‫‪-‬‬ ‫הוהי‬ ‫‪.‬יר‬ ‫‪5‬‬ ‫‪+.‬‬ ‫(לה) ער‬
‫בבורא‬ ‫תת"י‬ ‫ו עע"ט‬ ‫ּ‬ ‫ת‬ ‫ערך‬ ‫בערוך‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫ו"ב‬ ‫אות‬
‫‪411‬‬ ‫הגדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫א'ר לוי בר חיתא כמין טנ שלנחשת עשו לו ועשו‬ ‫י‪ ):‬כי תעבוד לאתוסף תת כחה לך‪.‬‬
‫אותה נקבים נקבים ונתנו אותו לתוכו והתחילו מסיקין‬ ‫שתהא אזורע חטיםוקוצד‪ .‬קוצים שעורים‬
‫תחתיו (מ)‪| .‬אבא שאול אמ עבדו ליתפיטקרי‬ ‫וקיצר כובין‪ :‬כע ונד תהיה בארץ‪ .‬כין‬
‫דראמי לתורא ‪4‬ואותבוה ‏ גויה‪ .‬ואסיקו ‏ נורא תותיה‬ ‫ש‪:‬נזר עליו נע ונר כל מקום שהיה הולך היתה‬
‫אמ אקדי לכולהו |ע'ז‪| .‬והדר |אקרייה |לקודשא‬ ‫הארץ מזדעזעת מתחתיו והיו חיות ובהמות מורעזעות‬
‫בריך הוא‪ .‬אי מְניב ליה מוטב ואי לאו הא כל אפיא‬ ‫אזמרות זו לזו הואקין שהרג את אחיו שנזר עליו‬
‫שוון‪ .‬קראלטעות פלן ולטעות פלן עד דגמר שבעין‬ ‫הקביה‪ .‬נע ונד תהיה והן אומרות נלך‪ .‬אצלוונאכלנו‬
‫שמהן דע'ז כיון ‪ -‬הועיל כלום הדר ליה לגביה‬ ‫ויו מתכנסין ובאין אצלו‪ .‬‏ באותה שעה זלנו עיניו‬
‫ואמי אלהא דיהזקיה אין לא תשיזבינני הא כל אפיא‬ ‫דמעות ‏ ואמ אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח‪.‬‬
‫שוון‪ .‬מיר אמ" ליה קירשא בריך הוא לנבריאל מה‬ ‫אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך‬
‫נעשה לו לערום ‏ זה אתא נכריאל ועל ביה בנו‬ ‫אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים נשםם ירך‬
‫פטקרי ועטש תורא ‏ ונפק |מנחיריו עד =דאותבי‬ ‫תנחני ותאחזני ימינך (תהלים קל'ט ‪ ,)1‬ובא לו בפלילה‬
‫גבריאל בְאַתְכְטַקיה‪= .‬הדא היא =וישיבהו =ירושלים‬ ‫על הקביה שני‪,‬‬
‫למלכותו (שס שס)‪ .‬במה השיבו ‏ ברוח דכת' ישב‬ ‫ו‪₪‬יאמרקין אל ה' גדול עוני מנשאי‬
‫רוהו‪ .‬יזלו ‏ מים (תהלים קמ"ז י'ח)‪= .‬מיד‪ .‬וירע מנשה‬ ‫אמי לפניו רבוו של עולם‪ .‬יש דלטורין‬
‫אמר אית‬ ‫שעה‬ ‫כי ה' הוא האלהים (שפ)באותה‬ ‫שמלשינין את האדם ‪ 8‬אבי ואמ הדי הן בארץ‬
‫דין ואית דיין (מא)‪,‬‬ ‫הרתיו ואתה בשמים מנין אתה‬ ‫ואינן יורעין שאני‬
‫גרשת אותי היום מעל פני‬ ‫‪ ₪‬הו‬ ‫יודע כענין שני ואמרת ‏ מה ידע אל הבעד ערפל‬
‫האדמה ומפניך אסתר‪ .‬אין לך‬ ‫ישפוט (איוב כ'ב "ג)‪| .‬אמר לו הקביה |שוטה כל‬
‫קשה לעולם מהסתרת שכינה‪= .‬שכיון שהסתיר פנים‬ ‫העולם כולו אני סובל ‏ אני עשיתי ואני אשא אני‬
‫וכל | צורות ממשמשות‬ ‫בעולם‬ ‫עראי‬ ‫נעשה אדם‬ ‫אסבול ואמלט (ישעיה סיו ד')‪ .‬ובך איני‪ .‬יודע‪ .‬‏ אמר‬
‫ובאות עליו וכן הוא אומר והסתרתי פני מהם והיה‬ ‫לפניו רבונו של עולם ‪ 0‬העולם אתה סובל ועוני‬
‫לאכל' (רגרים ל'א ד') (מב)‪ .‬והיה כל מצאי‬ ‫א"ל הקב'ה‬ ‫אין אתה יכול לסבול גדול עוני מנשוא‪.‬‬
‫ואמרי‬
‫ות‪-‬‬
‫אבא‬
‫אשת‬
‫בר‬
‫‪-‬‬ ‫א"ר אלכסנדרי א'ר חייא‬ ‫יהרגני‬ ‫הואיל‪ .‬והודית ועשית תשובה צא והגלה מןהמקום‬
‫לה אמי ר' יהושע בן לוי כיון שהגיע קצו שלאדם הכל‬ ‫הזה שגלות מכפרת עון‪ .‬וממך ילמדו לדורות שכל‬
‫מושלין בו שני והיה כל מוצאי יהרנני‪ .‬ר' אומ'מהכא‬ ‫ורוצח בשננה ינלה לערי מקלט ומתכפר לו (לה)‪,‬‬
‫למשפטיך עמדו היום (תחלים קי'ט צ'א)‪| .‬ראבא בר‬ ‫תנו רבנן שלשה באו בפלילה ואלו הן קין ועשו‬
‫שילא אמרו ליה שכיב נוברא מן נובהה 'רכב גנדרונא‬ ‫ומנשה‪ ,‬קין אמ' גדול עוני מנשוא‪ .‬מאי נדול עוני‬
‫נשוא‪ .‬מששים רבוא מי שהוא עתיר לשאת עון זוטא וקא אזיל כי מטא תִתוְרָא אסתייט שריית‪ .‬כי‬
‫ששים רבוא אינו יכול לסבול עוני עשו אמר הברכה קא שניב קרא עליה למשפה עמדו = היום‪.‬‬
‫אחת ברכני גם‪ .‬אני אבי עכשיו יאמרו לא היה לו שמואל חזייה להחיאעקרבא דיתיב עלאקרקתא עברא‬
‫אלא ברכה אחת (לט)‪ .‬מנשה מאי עעבידתיה‪ .‬בי נהרא וטרקא נוברא ומית קרי עליה למשפטיך עמדו‬
‫אליחורף ואהיה (מלכים א' ד' ג') |בני‬ ‫היום (מנ)‪.‬‬ ‫דתפשהו שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את‬
‫ספרא ‏ אנון תרין אַסַקְפָטָריי דשלמה‪ .‬והוה‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫מנשה בחוחים ויאסרוהו |בנחשתים (דהי"ב ל'ג ו'א)‪.‬‬
‫שא‬ ‫‪2‬‬

‫פסיקתא דר"כ קס"ב ע"א ובהערות שם ובב‬ ‫(לח)עו תנחומא שם‪( .‬ל ט) עיי סנהדרין ק'א‪ .‬ע'ב‪(= .‬מ)‬
‫וביאור הרך"ל‬ ‫פמ"ג‬ ‫ופדר"א‬ ‫י"ד‬ ‫פפוק‬ ‫פ"ה‬ ‫רבה‬ ‫ורות‬ ‫ס"ב‬ ‫ודיס אות פ' שם ובירושלמי שם כ"ח ע'ג ובדברים רבה >'ב‬
‫שהכל‪6‬‬ ‫הדברים גראה‬ ‫‪8‬‬ ‫פה לאבא שאול‬ ‫זס‬ ‫שם‪( .‬מא) עי' בכל המקומות הנ"ל‪ .‬וצ'ע על המאמר המ‬
‫מאת הפסיקתא דר"כ ‏ שם והע' שמות דע"ז הם לעומת הע' שמות של הקב"ה ע' במדבר ‏ רב‬
‫קדושים לא מני אלא עשרה‪( .‬מב) צ'ע ועיי חגיגה ה' ע'א וע"ב מו"כ ח"ג‪ .‬פכ'א‪( .‬מג)‪ .‬עוי‬
‫‪611‬‬ ‫הגדול‬
‫אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון‬
‫אומי‬ ‫וש‬ ‫קרן קבע במצהו‪,‬‬ ‫(שם ז' ח)‪ .‬ויש ‪7‬‬
‫לקח הקביה אות מאותיות ‏ שמו וכתבו בפניו שכל‬
‫בורחת ממנו (מו)‪.‬‬ ‫היה שתראה אותו‬
‫ט) ויצא קין מלפני‪ .‬ה' וישב בארץ‬
‫נך‪ .‬גדולה תשובה שהיא מונעת‬
‫חצי הגזרה תדע לךמקין שנגזר עליו‪-‬נע ונד תהיה‬
‫בארץ וכיון ‪ 0‬תשובה ואמר גדול עוני מנשוא‬
‫הי‬ ‫]לפני‬
‫ויצא קיןמ‬ ‫שנ'‬ ‫הנזרה‬ ‫ממנו הצי‬
‫|הו ויצא‪ ,‬רי יודן בשם רי‬
‫וישב בארץ נוד (מז)‪ .‬מ‬
‫וכגונב דעת‬ ‫לאהוריו‬ ‫דברים‬ ‫כמפשיל‬
‫העליונה‪ ,‬רי ברכיה בשם רי אליעזר בירי שמעון יצא‬
‫כְמַפְרִים וכְמרָמָה |בבוראו‪= ,‬רי חונא בשם רי חנינא‬
‫בר פפא בר יצחק יצא כמין שמיה ‏ ומה טעמיה‬
‫וגם הנה יוצא לקראתך וראך ושמה בלבו (שמות ד' ייד)‪.‬‬
‫ונע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה ברינך‬
‫אמר לו עשיתי תשובה ופירשתי‪ .‬באותה שעה התחיל‬
‫אדם הראשון טופיח על פניו ואומי כך הוא כוחה‬
‫שלתשובה ולא הייתי יודע‪ .‬באותה שעה אמי טוב‬
‫להודות להי (תהלים צ'ב ב') (מח)‪ | ,‬כיון שהרגו קין‬
‫=ה לעשות לו‬ ‫להבל היה מושלך ולא היה יודע מ‬
‫זימן לו הקביה שני עופות טהורות והרג אחד‪ .‬מהן‬
‫את חבירו וחפר ברגלו וקברו‪ ,‬מהן למד קין וחפר‬
‫וקכר הבל לפיכך זכו העופות לכסות את דמן (מט)‪,‬‬
‫רי אליעזר או' כלב שהיה משמר את צאנו ‪0‬‬
‫בחייו הוא היה משמר את נבלתו במותו והיה אדם‬
‫ועזרו יושבין ובוכיןולא היו יודעין מה לעשות שלא‬
‫היו נוהגין בקבורה‪ ,‬עורב אחד מת רעהו אמי אם אין‬
‫אני מודיע לאדם מה יעשה‪ .‬מיד לקה את חירו‬
‫וחפר באריץ בפניהן וקברו‪ ,‬‏ אמי |אדם כהעורב‪ .‬הזה‬
‫אני עושה להבל ולקה את נבלתו וחפר |בארץ‬
‫וקברה‪ ,‬ומה שכר נטלו העורבים על כך שחוא זן‬
‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪811‬‬
‫מלאך מותא עליל =ונפיק |ושאל בשלמיה דשלמה‬
‫בכל יום ויום‪ ,‬ומא חד המא שלמה מלאך מותא‬
‫ומחריק שנִייהה לקבלהון אמ' שלמה הדא היא‬ ‫‪0‬‬
‫תמות ‪ --‬ג' ב)‪ .‬בשעה שאדם נולד נמר‬ ‫ל‬
‫‪ 0‬באיזה מקום ימות‪ .‬אמי מא דאמר ואפרח יתהון‬
‫לאירא אזל ונסיב‪ .‬יתחון ‏ מן אוירא אתא ליה וקא‬
‫מנחיך קומי שלמה‪ ,‬אמר ליה שלמה אתמול הוית‬
‫מחריק בשינך וכדו |את מגחיך [לקבלי]‪ .‬אמר ליה‬
‫נמנעה‬ ‫כין געזרלאי מריה דעלמא ‪ 0‬סב יתהון אמוןירא‬
‫‪ 0 2‬דהוון גבך לא הוינא ירע מא נעביר להון‬
‫איבו יצא‬ ‫והוינא אמר מאן משלח לי אלין לאוירא ואסיבנון‬
‫מן הין ואתיהיב‪ .‬בליבך למעבר להון כין בגין דנעביר‬
‫קלוסיה‪ .‬דמרי‪ ,‬חרי בנויי דרב ראובן כן אסטרובילוס‬
‫הוון תגיין קדם ר' בטבריה המא רי ית מלאך מותא‬
‫[קאי ומח"יק בשנויי לקבלהון אמר נגלי‪ .‬יתהון לדרומא‬
‫אִילְמָא ‪ 0‬מכפרת עון‪ .‬אזיל מלאך מותא] ‏ ונסיב‬
‫לקבלוה דרי וקא‬ ‫אתא" וקם ליה‬ ‫יתהון מן דרומא‬
‫מגחיך אמר ליה איתמל הוית |מחייק בשינך וכדו‬
‫מריה‬ ‫נזר ל‬ ‫לקכלי אמר ‪ %‬כ‬ ‫את ו‬
‫דעלמא למסב יתהון מן דרומא‪ .‬וכל יומין דהווןגבך‬
‫לא הוינא‪ .‬ידע מא ניעביד ‪ -‬ון‪ .‬והוינא אמר‪ .‬מאן‬
‫אסיבינון‪ .‬מן תמן ואתיהיב בלבך‬
‫משלה יתהון לדרומאוא‬
‫למעבד כין‪ ,‬בנין דנעביר קלוסיה דמרי (מד)‪ ,‬איר‬
‫הונא בשם ר' המה בר חנינה‪ .‬רגלויי דבר נש אינון‬
‫ערבותיה לאתר דמתבעי אינון מובלין ליה (מת)‪.‬‬
‫‪ )9‬ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין‬
‫שבעתים יקם‪:‬ג‪.‬זר לו הקב'ה‬
‫‪--‬‬ ‫שכל ההורגו ‏ נידון ‏ עליו עד ' לשבעה‬
‫יש אומרין שבת עמרה‬ ‫וישם היה‬
‫לפניו וניצל בה כת' הכא אות וכת' התם ביני ובין בני‬
‫ישראל אות היא לעולם (שמות ל'א ')‪ .‬ויש אומי‬
‫צרעת זרחהבמצהו כת' הכא אות וכת' התם והיה‬

‫עו' ורושלמי כתובות‬ ‫(מד) עי' ירושלמי כלאים ליב ע'ג כתובות ליה ע'ב‪ .‬וע'ע סוכה נ'ג‪ .‬ע'א ובכי'ק איסקפטריא‪( .‬מה‬
‫זה וע"ע פדר"א פכ"א‬ ‫שם ובבלי שם וע'ע ב"ר פיק סיב‪( .‬מו) עיי תנחומא בראשית פ"י ובר פכי'יב סי"ב ה‬
‫ובביאור רד"ל שם אות ל'ט‪( .‬מז) עו' ווקרא רבה פ'י ס'ה ופסיקתא רבתי קפ'ח ע"ב וביש במ"ע‪( .‬מח) עו' ב'ר פכ"ב ‏ סו"ג‬
‫קי כאן וצא‬ ‫ובחידושי הרד"ל שם אות י"ז ובווקרא רבה פ"י ס'ה וו"א כמשה ומה טעמיה וכו' ובנייש ובפרט במדרש >‬
‫כהמן שנאמר ויצא המן ביום ההוא שמח (אסתר ה' טי)‪( .‬מט) עי' תנחומא בראשית סיו וע"ע בר שם סיח‪.‬‬
‫‪811‬‬ ‫\‬
‫הגדול‬‫‪₪‬‬
‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪711‬‬
‫נהעסק ‏ [תחלה ‏ בבנין אוהלים |בעולם] *וברעיית‬ ‫את בניהן מאיןהרא היא רכת' נתן לבהמה להמה לבני‬
‫הבהמה וברפואתה (נה)‪,‬‬ ‫ערב אשר יקראן‪( .‬החלום קמ'ד ט)‪= .‬ואומר‪ .‬מי יכין‬
‫כ ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל‬ ‫לעורב‪ .‬צידו כי ילדיו אל אל ישועו ויתעו לבלי‬
‫אוכל (איוב ל'ח מ'א) (נ)‪ ,‬אמרו העורב |הזה אכזרי‬
‫תפש כגור ועוגב‪ ,‬הא הה‬ ‫וכשהוא מוליר את בניו ורואין אותן שהן לבגים והוא‬
‫אבוהון דכל ארריכלין וכרדיכלין (נו)‪ ..‬והואתיק כל‬
‫כלי שיר שבעולם והוא נכנס במלאכת השיר‬ ‫שחור הוא מניהן והולך והקב"ה מזמן להן ו‬
‫תחלה‪,‬‬ ‫רב אסי הוה עסקן בדברים‪ ,‬חמא חר עורב עביד קן עביד‬
‫ביעין עביד אפרוחין נסיב ‏ יתהון בחדא קדרא וְשַע‬
‫ילדה את תובל‬ ‫כנ) וצלה גם היא‬ ‫באפיהון תלתה 'ומין ולסוף תלתה יומין פתח‪ .‬מאפיהון‬
‫נההשת‬
‫נ‬ ‫כל הרש‬ ‫רטש‬ ‫‪5‬‬
‫לירע מא דאינון עבדין אשכה יתהון דעבדון צואה ועבדת‬
‫וברזל‪ ,‬הוא היה תחלה‪ .‬למצרפי נחשת וברזל‬ ‫אכלין‪0‬‬ ‫והא ‪-‬‬ ‫יתושין | והוון ‪6‬‬ ‫= צואתהון‬
‫‪ 1‬מהן כלים‪ .‬ואחות תובל קין נעמה‪.‬‬ ‫עליהוןהדין‪ .‬קדאה‬
‫נאה ביותר עד שטעו בה מלאכי השרת‬ ‫לפי שהיתה‬
‫‪ ₪‬וידע קין את אשתו ותהר ותטד‬
‫לפי כך נזכרה ‪0‬‬
‫את הנוך‪ ,‬תיאר שמעון או‬
‫‪,‬בנן אמרי‪ .‬כאיזה‬
‫כנ) ויאמר למך לנשיו ר‬ ‫‪ 6‬עלו ונתיחסו כל הדורות שלרשעיםושלפושעים‬
‫מלאך‪ .‬המות‬ ‫צד נהדג \ קין ‪2‬‬ ‫שמררו ביוצרן שאמרו אין אנו צריכין לטיפת גשמיך‬
‫שלשים ומאת שנה והוא נע ונד |בקללה למך בן‬ ‫שני (איוב כ'א ו'ג)‪ .‬ויאמרו‬ ‫ולא לרעת את דרכיך‬
‫בנו שביעי לדורות היה וסומה היה‪ .‬פעם אחת יצא‬ ‫לאל סור ממנו [ונוי]‪( .‬נב)‪.‬‬
‫לצוד והיה בנו אוחו בידו |ראה אותו תינוק דמות‬
‫ויולד לחנוך את עירד‪ ,‬מא עיד‬
‫שעירדן מןהעולם מ החויא ל מוּחֶלֶן קרןחיה‪ .‬אמי לו קרן חיה אני רואה מתה את הקשת‬
‫יח)‬
‫כנגדה וירה בה סבור שהיא חיה והרג את קין‪.‬כיון‬ ‫מתוש ‪/‬ל מִתִי‪( .‬נג)‪,‬‬
‫שהניע לו ראה אותו תינוק קין ל הרוג‪ .‬וקרן‬
‫במצהו אמי לאביו אבא רמות אדם הרו וקרן במצחו‬
‫תאנא אנשי‬ ‫נשים‪.‬‬ ‫ויקח לו למך שתי‬
‫בַחָרִיטָה וננע‬ ‫אמי לו וי לי זקיני הוא טיפח שתי ידיו‬
‫אחת‬ ‫נשים‬ ‫דור חמבול ‏ היו ה שתי‬
‫לפריה‪ .‬ורביה |ואחת לתשמיש‪| ,‬זו שלפריה ורביה‬
‫בראשו שלתינוק והרגו בשגנה‪ .‬הדא היא רכת' ויאמר‬
‫למך לנשיו כי איש הרנתי לפצעי וילד‬
‫היתה‪ .‬יושבת באלמנה בחיי |בעלה‪ .‬ושלתשמיש‬
‫משקה אותה כוסעיקרין שלא תלד והיתה‪ .‬יושבת‬
‫לחברתי‪ .‬נשארו שלשתן במקום אחד קין הרונ‬
‫ואותו תינוק היוג ולמך סומה‪ .‬לערב יצאו נשיו אחריו‬ ‫לפניו כזונה הדא היא דכתי רועה עקרה לא תלר‬
‫ואלמנה לא ייטיב לה (איוב כיד כיא)‪ 2 .‬לך שהוי‬
‫הרוג ולמך סומה‪,‬‬ ‫ותובל קיןבנם‬ ‫מצאו זקינם הרוג‬
‫באותה שעה פתחה הארץ פיה ובלעה ארבע משפחות‬
‫כןשהרי הַימְדור שבהן זה למך לקח לו ‪ -/‬נשים‬
‫שלקין חנוך ועייוי ומחויאל ומתושאל שכבר נגזר‬ ‫עדה וצלה‪ .‬עדה דיערי מינה‪ ..‬צלה שתהא יושבת‬
‫על קיןלעקור לו ארבע משפחות אמר לו הקב'ה‬ ‫בצלו (נד)‪.‬‬
‫ארבע משפחות היו עתירין לצאת מהבל וביטלתם‬ ‫‪ 0‬ותלד עדה את יבל הוא היה אבי‬
‫ארץ פיה ותבלע לך ארבע‬ ‫מן העולם כך תפתח‬ ‫ומקנה‪ .‬הא‬ ‫ישב אהל‬
‫(כ) עו' פדר'א פכ"א‪( .‬נא) עי' פדר'א שם ובביאור הרד"ל שם ובווקרא רבה פי"ט ס"א ובמדיש שם והגהתי רי אסי (במקום אשי)‬
‫ע"ם כתיו א' ובי‪( .‬כב) עו' פדר"א פב"ב‪( .‬נג) עי' ביר פכ"ג פ"ב‪( .‬נד) עי' ביר שם‪ .‬ובכתיי א' המדור במקום הימדור ובכתי"ק‬
‫הִימַדוּר ובב"ר הברור‪( .‬נה) צ"ע‪ .‬‏ (נו) בכיייק ארדבלין וכרדבלין ועו' ב'ר פכ"ג ס'ג ובמפרשים שם וע"ע ערוך השלם‬
‫כעין זה בפדר'א וע"ש‬ ‫נראה שהיה לפנ דרש‬ ‫רך הרדוליס ‏ ובנ"ש‪( | .‬נז) | מהרמב" ן לול‬
‫‪091‬‬ ‫הנול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫ומתושאל ני) ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את‬ ‫משפחות ואלו הן הנוך ועירד ומחויאל‬
‫שמו אנוש שהיתה רעתו אנושה‬ ‫זכולן לא נידונו אלא לאחר שבעה דורות לעולם‪.‬‬
‫ונבערה עצתו ועצת כל בני דורו והתחילו בע'ז בעולם‬ ‫ואיזה זה למך ונעשה למך מלאך המות הדא היא‬
‫שש או הוהל לי;ורא בשבם ה' נתחללה‬
‫קריאה בשם‪ .‬הי לשם ע'ז (סא)‪| ,‬ד'א אז הוחל‬
‫בי שבעתים יקם קין ולמךשבעים‬
‫ומה אם קין שהרג בזדון‬ ‫ושבעה‪.‬‬
‫ה'‪ .‬הוא = לקדוא ע"ז בשם המקום‪,‬‬ ‫לקרא בשם‬ ‫כל ההורגו נהרג עליו‪ ,‬אנישלא הרנתי אלא בשננה‬
‫?לישו שלעולם‬
‫באותה השעה עלה עוקיינום והציףש‬ ‫על אחת כמה וכמה‪ ,‬כיון שבאו לבית אמר להן‬
‫אמר להן הקב"ה אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם‬ ‫למך לנשיו עלו למטה אמרו לו הרגת‪ .‬קין זקינינו‬
‫‪ -‬אף אני עושה מעשה חרש ‪ 2‬לעצמי‬ ‫ותובל קין בנינו לאנעלה‪ ,‬אמר להן כבר נטל הלקו‬
‫ני הקור א למ הם וישפכםם על פני |הארין‬
‫מן העולם שבעה דורות‪ .‬אבל אני שבעים ושבעה‪.‬‬
‫רבנן קשה יצרה‪ .‬שלע'"ז‬ ‫(עמוס‪ .‬ה' ה)‪( .‬סב)‪| .‬תנו‬ ‫מה אם קין שהרג בזרון נתלו לו שבעה דורות אני‬
‫יות‪ -‬מיצרה שלעבירה‪ .‬יצרה שלעבירה לפי הנאתו‬ ‫שהרנתי בשגנה על |אחת כמה וכמה שתולין לי‬
‫הוא עושה‪ ,‬אבל יצרה שלע"ז עד שלוקח בניו ובנותיו‬ ‫שבעים ושבעה רור‪ .‬‏ אמרו לו לא נשמע לך מה‬
‫ושורפן באש לא לעזר ולא להועיל ‏ והוא מראה‬
‫אנו מולירין למארה אמר להן נלך לדין הלכו לדין‪ .‬אצל‬
‫לו שהוא טוב אפילו עד שחובל בעצמו הוא מראה‬ ‫אדם הראשון אמרו לו עדה וצלה אדונינו למך זה‬
‫בהרבות וברמהים‬ ‫ויתגודדו |כמשפטם‬ ‫לו טוב שני‬ ‫בעלינו הרג זקינינו ותוכל‪ .‬קיןבנינו והוא אומי השמעו‬
‫עליהם (מלכים אי ייח כיה)‪= ,‬יצרה‬ ‫עד שפך |דם‬ ‫לי אין אנו נשמעין לו מה אנ מולידי והוא קובר‪.‬‬
‫שלעבירה פעם שומע לו ופעם עומד בפניו‪ ,‬אבל‬ ‫אמר ‪ 0‬למך אדוני בשננה בא הרבר לירי לא ברצוני‬
‫גדול ומתקשה‪ | ,‬יצרה‬ ‫יצרה שלע"ז בכל ‏ יום הוא‬ ‫ולא בדעתי‪ .‬אטמי להןא ם הראשון לכו השמעו לבעלכן‬
‫שלעבירה אינו עושה אלא בסתר וביחיד‪ .,‬אבל יצרה‬ ‫לפריה ‏ ורביה‪| ,‬אמרו לו‬ ‫לֶא נברא העולם ‪0‬‬
‫וכןהואאומר האינך רואה‬ ‫שלע"ז ברבים ובפרהסיא‬
‫יהודה ובהוצות ירושלים‬ ‫מה המה עושים | בערי‬
‫אְַיָא סי חיַיתְְתֶךְ‪ ,‬אתה פירשת ממטתך מאה‬
‫ושלשיםשנה ואת מלמד אותנו‪ ,‬מה כתיי בתריה‬
‫יצרה שלעבירה אינה אלא על האיש‬ ‫זי וז‬ ‫)ורמיה‬

‫ותשש כוחו בטל‬ ‫אבל אם הזוקין‬ ‫העומד בחמאו‬ ‫עוד את אשתו (ח)‪,‬‬ ‫כה) וידע אדם‬
‫ממנו‪ ,‬אבל יצרה שלע'ז על הקטנים‪ .‬ועל‪ .‬הגדולים‬ ‫רי הנינה בר פפא פתח רבות עשית‬
‫סנ)‪.‬‬
‫(ס‬ ‫ועל ה אנשים‬ ‫הגשים‬
‫ל‬
‫על‬‫ל הזקינים ע‬
‫עַל‬
‫על הנערים וְע‬
‫‪ 9‬אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו (תהלים מ' )‪.‬‬
‫עמדו אבותינו והתפללו עליו ‪ .‬היה העולם‬ ‫‪0‬‬ ‫נפלאיים ומחשבות שחישבת כרי שיהא ארם נזקק‬
‫יכול |לעמוד בו דכת' ויזעקו בקול נדול אל הי‬ ‫‪ .-‬ומה טעמיה וידע אדם עוד את אשתו‪ .‬מהוא‬
‫(נחמיה ט' די)‪ .‬מאי אמור אמי רב יהורא בייָא בַייָא‬ ‫עוד שניתוסף לו תאוה על תאותו‪ .‬לשעבר אם לא‬
‫מיצרא דעיז הינו דאחרביה למקדשא ‪ 7‬להיכלא‬ ‫היה אדם רואה אינו מתאוה ועכשו בין רואה ובין‬
‫מארעהון ועדין‬ ‫וקטלינהו לצריקיא ואגליג ‪0‬‬ ‫שאינו רואה הוא מתאוה‪ .‬ר' אבא בר יודן בשם רי‬
‫קָא מרקיד ביגן‪ ,‬כלוםיהבתיה‪ .‬ליצר הרע לן אלא‬ ‫אחא רמז לפרנמטוטין ולמפרשי ימים שיהוא נזכרין‬
‫לקכל שכר לא הוא בענן ולא אנריה בענן‪ .‬נפל‬ ‫ל (נט)‪ .‬ותקרא את שמו‬ ‫ובאין במהרה‬
‫להו פיתקא מרקיעא אמת‪ .‬‏ א'ר חנינה שמע מינה‬ ‫ש ת‪ .‬שהושתת ממנו העולם (ס)‪,‬‬
‫פכ'ב ובביאור הרד"ל שם אות ט'ז ובמה שרמז שם לזוהר בראשית נ"ה ע"א (דפוס קראטאשין)‪( .‬נח) עיי תנחומא בראשית‬
‫סי'א‪ .‬ובכייק אַת במקום ית‪ .‬יי עיי פסיקתא דר"כ מ'ג ע"ב ופסיקתא רבתי ס"ז ע'ב וע"ע ב"ר פב"ג ‪( -‬ס) עו' במדבר‬
‫רבה פי'ד סו'ב‪( .‬סא) מפרש הוחל מלשון חולין וע' ביר פכיו סיד וע" רשיי לפסוק זה‪(| .‬סב) עי' מכילתא ‏ פ'ז ע'ב‬
‫וספרי פיא ע'ב וב'ר פכיג סיז והוחל הוא התחיל וע"ע בתיי לפסוק זת‪( .‬סג) ציע‪.‬‬
 ‫‪-‬‬ ‫הגדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪2‬‬
‫מה‬ ‫השמים והארין ‏ בהבראם‬ ‫תולדות‬ ‫חותמו שלהקביה אמת‪ ,‬אותיבו מַענִיחָא תלתא יומי‬
‫אימי אלה‬
‫להלן תולדות | ברייה ‏ ועשייה |אף כאן תולדות‬ ‫ותלתא לילהעחא‪ .‬מסריה ניחלוה‪ .‬להו‪ ..‬אתא כי גודְָא‬
‫דנורא מבית קרש הקדשים אמי ‪ 5‬נביא‪ .‬הינו ברייה ועשייה דכת' ביום ברא אלהים אדם בדמות‬
‫הוא יצרא דע"ז שני ויאמר זאת הרשעה (זכריה הי ח')‪ .‬אלהים עשה | אותו‪ = ,‬ומנין |שהראה | הקב'ה‬
‫בהדי דתפסי ליה אשתמיט בִינְתָא זייה ורמא קלא לאדם הראשון תולדות שהן עתידין לצאת ממנו‬
‫ואזל קליה ארבע מאה פרסי‪ .‬אמרי היכי נעביד ליה כאלו הן עומדיןין ושוחקין לפניו‪ .‬רי יהושע בן קרהה‬
‫אז' הרי הוא אומי גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם‬ ‫נקטליניה ראמי קלא ומחריב‪ .‬ליה לעלמא‪ .‬אמי‬
‫הקביה לאדם‬ ‫יכתבו‪( .‬תהלים קל'ט "ו)‪ .‬מכאן שהראה‬ ‫נבייא שדיוה בדודא דאבארא והפיוה לפומיה באבארא‬
‫הראשון חכמי דור דור ורשעי דור ודור וצדיקי דור‬ ‫דאבארא שאיב קלא שני ויאמר זאת הדשעה וישלך‬
‫ורור‪ .‬ומלכי דור ודור ופרנסי דור ודור‪ .‬יכול הראהו‬
‫וה‪+‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫אותה אל תוך האיפה ו את אבן העופרת אל פיה‬
‫עד שלא עשהו נולם תלמוד לומר ‏ נלמי‪ .‬ראו עיניך‬ ‫שםשם)‪ .‬אמרי‪ .‬הואיל‪ .‬ועת רצון הוא נבעי רחמי על‬
‫ועל ספרך כולם יכתבו‪ ,‬ואיזה זה ספרו שלאדם הראשון‬ ‫יצרא דעבירה בעי רחמי ואימסר ליר יהו אמילו הזו‬
‫שני זה ספר הולרות אדם (ב)‪.‬‬ ‫דאי קטילתון ליה לההוא גוברא כָלִי עלמא‪ | .‬הבשוה‬
‫אס‪9‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫הד‬ ‫‪ | 0‬שלשים‬ ‫ויהי‬ ‫‪6‬‬
‫נביהו תלתה יומי ‏ איבעי ביץתא בת יומה לחולה‬
‫אמרי‪ 8‬היכי נעב‪:‬יר‬ ‫בכל ארץ ‪7‬ישראל ‪ ,‬ולא אשתכח‪ .‬‏‬
‫היה מוליר רוהית ‏ ושו‪ 0‬וקופין ולילין וכיון ששב‬ ‫נקטלינהוכלי עלמא נבעי רהמי לפלנא‪ .‬פלגא‬
‫ונתרצה‪ .‬לו הקביה הוליד ברמותו וכצלמו וקראו שת‬ ‫מרקיעא לא יהבי‪ .‬כחילונהי =לעיניה ושבקוה‪ .‬אהני‬
‫שני וולד בדמותו וכצלמו מכלל שהדאשונ‬ ‫בקריביה ‪( +‬פד)‪.‬‬ ‫ביה כי היכי דלא‪ .‬מגרי ליה ו‬
‫אינן כצלמו ולא כדמותו ‏ ולא חיה בהן צורת אדם‬
‫האמתית אלא תואר בני אדם בלבד‪ .‬ונמצאו אדם‬ ‫ה‬
‫בצורת בהמה (ג)‪ .‬תנן התם עשרה דורות מאדם ער‬
‫נה להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות חיו‬ ‫א) וה ספר תולד ות אדם‪ .‬אמר ר יהורה‬
‫את מי המכול (ד)‪,‬‬ ‫מכעיסין לפניו עד שהביא עליהן‬ ‫בירי סימון ראוי היה אדם הראשין שתינתן‬
‫חי‪.‬כין‬ ‫ה) ויהיוכל ימי אדם אשר‬ ‫תורה על ידו‪| ,‬אמר הקביה יציר ‪.‬כפי ואיננותן‬
‫מן‬ ‫שהניע קצו שלאדם הראשון ‪-‬‬ ‫תורה על ידו‪ ,‬הזר ואמר ומה אם שש מצות‬
‫העולם אמר אם אין אני עושה בית |מלון לעצמי‬ ‫מאתים‬ ‫שנתתי ‏ לו לא היה יכול לעמור ‏ בהן‬
‫למטה בארין ‏ עכשו יבואו כל הדורות ‪ :‬ויקחו את‬ ‫חמש‬ ‫שמונה וארבעים ‏ מצות עשה‪ .‬ושלש מאות‬
‫עצמותי ויעשו אותן עו מה עשה חפר לו באריץ מערות‬ ‫וכמה‪.‬‬ ‫וששים מצות לא תעשה על אחת כמה‬
‫עקלקלות למטה למטה בארץ וקראה מערת המכפלה‬ ‫הכמה‬ ‫הרא היא ויאמר לארם הן יראת ה' היא‬
‫שהיא כפולה לפני לפנים וצוה וקברו אותו ואת‬ ‫(איוב‪ .‬כ'ח ח')‪ .‬איני נותנה אלא לתולדותיו שני זה‬
‫עזרו בתוכה‪ ,‬‏ וכן אברהם יצחק ויעקב נקברו בה הן‬ ‫לתולדות‬ ‫התורה‬ ‫זה ספר‬ ‫תולדות אדם‬ ‫ספר‬
‫ועזרם לכך נקדאת קרית ארבע שנקברו בח ארבעה‬ ‫ברא‬ ‫אדם ביום‬ ‫תולדות‬ ‫אדם(א)‪ .‬זה כפ"‬
‫זוגות |ועליהם ‏ הוא אומר יבוא שלום יוחו על‬ ‫אלהים אדם‪ .‬בא וראה שזה שקול כנגד‬
‫משכבותם (ישעיה ג'ד ב') (ה)‪,‬‬ ‫מעשה בראשית ‏ כה' זה חולרות אדם ולההלן הא‬
‫גייא‪ | .‬ד (א) עו ב'ר פכ"ד סיה וקה'ר ג'פסוק‬
‫(סד) עו וומא ס"ט ע"ב ובד"ס שם‪ .‬ובכ ו"ק גור דנורא וכן בכל המקומות ב‬
‫ויא‪( .‬ב) עו אדר'כ גו'א פל"א ונו'ב פיח ובנ"ש בהערות אות ו"ב ובפרט בב"ר פכ"ד פ'ב ובנייש‪ .‬ובכי"ק ש א ד ם שקול‪( .‬ג) עוי‬
‫(ד) עי' אבות פ'ה מ'א‪( .‬ה) עו' פדר"א פיכ‪.‬‬ ‫עירובין ייח ע'ב ותנחומא מהרשיב חיא ו' ע'ב‪ .‬וע"ע מוינ ח'א פיז‬
 ‫=‬ ‫הגדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫וקוצרין‪ .‬שעורים לנךנאמר ממעשינו‪ .‬ולא עור אלא‬ ‫נס‪ :‬ויתהלך הנוך את האלהים‪: .‬‬
‫עד שלא נולד נה היו עושין ‏ מלאכה ביריהן וכיון‬ ‫השביעים הביבין‪ .‬‏ למעלה הרקיע‬
‫שנולד נה התקין להם מחרישות ומגלות וקרדומות‬ ‫השביעי‪ .‬חביב בארצות השביעית חביבה‪| .‬בדורות‬
‫וכל כלי מלאכה לכך נאמי ומעצבון ידינו (ט)‪.‬‬ ‫השביעי חביב‪ ,‬אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד חנוך‬
‫לג) ויהי נח‪ ,‬בן חמש מאות שנה‬ ‫ויתהלך הנוך את האלהים באבות השביעי חביב‬
‫וְיוְלד‪ ,‬וכי מפני מה לא הוליד אלא‬ ‫אברהם יצהק ועקב לוי קהת עמרם משה ומשה‬
‫עד המש מאות שנה כדי שלא ירבו בניו ויתערבו‬ ‫עלה אל האלהים (שמות וש ג) (ן)‪.‬‬
‫בדור המבול ואם יאבדו במבול נמצא מצטער עליהן‬ ‫לקה אותו אלהים‪ .‬תאנא שלשה עלו ושימשו‬
‫לכך נתמעט זרעו‪ .‬קודם המבול‪ .‬אבל לאהר המבול‬ ‫במרום ואלו הן חנו ומשה ואליהו‪ ,‬חנוך דכת' כי‬
‫פרה ורבה ומילא את העולם ועליו חכת' אוטי בקום‬ ‫לקה אותו‪ .‬אלהים‪ .‬משה דכת' ויעל משה מערבות‬
‫יר בו צדיקים (משלי ביתכה‬ ‫רשעים יסתר אדם ובאברם‬ ‫את קבורתו‪( .‬דברים ל'ד א)‪.‬‬ ‫מואב ולא ירע |איש‬
‫א'ר שמלאי בכל מקים שאתה מוצא זנות אנדרומסיה‬ ‫(מ(למכלוכ'וב'ב' בבי' וי "א)‪.‬‬ ‫םת‬
‫ימי‬
‫מאו‬
‫הש ה‬
‫בסע ורדה‬ ‫ויעלואליהו‬ ‫דכתי‬ ‫אל [יהו‬

‫הרעים (')‪.‬‬ ‫באה לעולם והורג את היפיםואת‬ ‫‪-‬‬

‫ולא אלו בלבד אלא כהלצדיקים הן עולין וג‬
‫=ב=מ‪0‬רוו=ם ש‪-‬נ‪₪‬י> ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה‬
‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫המפור‬
‫‪ | -‬הה‪-‬שו‬
‫מל‬ ‫סתום‬ ‫וילמד‬ ‫ז')‬ ‫ג'‬ ‫(זכריה‬

‫יי‬
‫‪2‬‬
‫ל‬ ‫שתים‬
‫ויחי למך‬
‫א) ווהי כי החל אדםלרב על פני‬ ‫ומאת שנה ויולד ב]‪.‬‬
‫האדמה ובגות ילדו להם‪,‬‬ ‫נבנה העולם (ח)‪.‬‬ ‫ואמור‬
‫==ש‬
‫ף‪%‬‬
‫ש|‬
‫=י‬
‫זור‬

‫ויקרא את שמו נה לאמור זה‬ ‫כ‬

‫בז| לקיש‬ ‫שמעון‬ ‫רי‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫באח‬ ‫רוביא‬ ‫ר' יוהנן א מר‬

‫מריבה באה לעולם‪ .‬אמר לו ר' רשב"ל לר'יוחנן ל‬

‫דאמרת רוביא באה לעולם‪ .‬מפני מהלא נכפלו בגות‬
‫ינחמנו‪ ,‬ר' יח ורש לקש‬
‫אמרי לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם‪,‬‬
‫‪ 0‬אמר ליה אע'פ שלא נכפלו בשמות ביופי‬ ‫לא הוה צריך קרא למימר אלא נחם זה ינחמנו‪ .‬או‬
‫נכפלו שנא' ויהי לו |שבעה בנים ושלש בנות ולא‬ ‫נח זה יניהנו‪ ,‬וכי מנין ‏ היה יורע =למך שאמר זה‬
‫מצא נשים יפות כבנות איוב ויקרא שם האחת ימימה‪.‬‬ ‫ינהמנו מ מ ע ש ינ ו וכי נביא היה‪ .‬אמי רי שמעון בן‬
‫(איוב מ"ב ו'ג טיו וייד)‪ .‬ימיומה שהיתה \ דומה לים‪,‬‬
‫ו‬

‫הקב"ה לאדם‬ ‫יהוצדק למודים היו שבשעה שאמר‬

‫קציעה (שפ) שריחה ‪ 0‬כקציעה‪ .‬קרן הפוך (שפ) דבי‬ ‫ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה‪ .‬אמר לפנו‬
‫ר' שילא אמרי שדומה לקרנא דקרוש‪= .‬מחכו עלה‬ ‫אמר לו עד שיולר אדם מהול‬ ‫‪-₪‬‬ ‫רבונו שלעולמםתעיד‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫במערבא קרנא קדוש לקותא היאאלא אמר ‏ רב‬ ‫מהול מיר ידע למך ואמר זה ינחמ‬ ‫כיון שנולר נה‬
‫‪5‬מיניה (א)‪.‬‬
‫רק קא ב‬ ‫הסדא ככורכמא‬ ‫ממעשינו‪ .‬אמר רב הפדא קודםשיבוא‬ ‫ממעשינו‪ ,‬מהוא‬
‫) ויראו בני אלהים את בנות האדם‪.‬‬ ‫זורעין חטים ויוצא קוצים‪ .‬שעורים‬ ‫נח לעולם היו‬
‫ר' או'המלאכים שנפלו ממקום קדושתן‬ ‫וכיון שבא נח לעולם חזר עולם‬ ‫ויוצא דרדרים‪.‬‬
‫שלקין שהן מהלכות‬ ‫דורו‬ ‫בנות‬ ‫האדם‬ ‫בנות‬ ‫ראו‬ ‫ליישובו ‏ והן זורעין |חטים וקוצרין ‏ הטים‪ .‬שעורים‬
‫(‪ )1‬עיי ווקרא רבה פכיט סי"א ופסיקתא דר"כ קנ"ה ע"א ובנייש בהערות‪( .‬ז) צ"ע ועי' ספרו קמיט ע'ב‪ .‬וסוטה‪ .‬טי ע"בבעגין‬
‫שם‬ ‫ע"ב ובהערות‬ ‫ט"ז‬ ‫בראשית‬ ‫טוב‬ ‫לקת‬ ‫וע"ע‬ ‫סי"א‬ ‫בראשות‬ ‫תנחומא‬ ‫‪₪‬‬ ‫(ח)‬ ‫וע"ע תוספות יבמות ט"זע"ב ד"ה פסוק‪.‬‬ ‫משה‬
‫אות חיבע יוסף שם בתנחומא‪( .‬ט) הדברים כאן נראים כמורכבים מב"ר פ"כה סיב ותנחומא בראשית סייא ע"ש וע' ידו משה‬
‫בב'ר שם‪( .‬י) צ"ע וע' ב'ר פכ"ו פיב ול מאמר ר' שמלאי ע' ב''ר שם ס"ה ובנ"ש על סוף חמ מר וע'ע בערוך ערך אגדרומיאה‬
‫ע"פ‬ ‫(במ קום דשקא‬ ‫דרשקא‬ ‫והגהתי‬ ‫שם‪.‬‬ ‫עי' ב'ב ט"ז ע'ב ובדים‬ ‫וא)‬ ‫שגורס ג"ב ופים וטובים‪ .‬ובכתיי א' והורגת‪.‬‬
‫במיניה‪.‬‬ ‫דישקא‬ ‫וכו' ככורפמא‬ ‫נכפלו בייפי‬ ‫בת" א' ובי)‪.‬‬
‫‪60651‬‬ ‫הגדול‬ ‫בראשית‬ ‫מדררש‬ ‫‪2‬‬
‫ההפלים כת' אותן‬ ‫גלווות בשר ערוה והן ‏ מכחלות עיניהן כיונות ותעו |ד) הנפילים היו בארץ‪,‬‬
‫שנפלו ממקום קדושתן (ח)‪ .‬וגם‬ ‫אחריהן ולקחו ‏ להן נשים שאינן הגונות |להן שני‬
‫ויראו בני אלהים את בנות האדם‪ .‬ר' יהושע בן אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל‬
‫קדחה אומי המלאכים אש‪ .‬וכי אש נכנסת בנופו |בנות האדם‪ .‬שהו באן אליהן שלא בדרך‬
‫שלאדסואינהשורפתו‪ .‬אלא מכאן אתה למד שמשעה |אישות (ט)‪ .‬ויל דו ל ה ם‪ .‬שהיו מולידין שלא כטבעו‬
‫שנפלו ממקום ‏ קדושתן נעשה כוחן וקומתן כבני =שלעולם ששה ששה בכרס אחת ויוצאין‪ .‬ומהלכין‬
‫אדם ולבש בשרם נוש עפר ונדמו להם(ב)‪ .‬כ י | על רגליהן מיד דכתי' ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם‬
‫הה‪ ,‬אמר ר'יודן טבת כת' משהיו מטיבין =ירקדון (איוב כ'א "א) (י)‪ ,‬המה הגבורים‬ ‫ט בת נ‬
‫שהשיאו שם רע‬ ‫הם‪.‬‬
‫א נשי ש‬ ‫מעולם‬ ‫אר‬
‫אותה לבעלה היה נדול נכנס ובועל תחלה הדא היא | ש‬
‫דכת' כי טבת הנה‪ .‬ויקחו להם נשים אף נשי | לעצמן (יא)‪ .‬המה הגבורים‪| ,‬תניא‪ .‬ארבעה‪ .‬כל‪ .‬זמן‬
‫האנשים היו לוקחין (ג)‪ .‬מ כל א שר ב ה ר ה שמזקכין הן מוסיפין כוח ואלו הן הנשר והדג והתנין‬
‫‪,‬ר גלנל עיניהן =שהוא דומה לים = ואנשי דור המבול ובשביל הטאתיהם מנעו טו‬ ‫מכאן שהלכו ח‬
‫מן העולם (יב)‪ .‬כדתניא אמר ר' ברכיה מאי דכתיי‬ ‫‪ 6‬מים (ד)‪,‬‬
‫‪ 0‬ויאמר ה' לא ידו רוהי‪ ,‬אמר רי חייא | מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה‬
‫בר אבא מאי \לא ידון ‏ איני ממלא | ואין כל חדש תחת השמש (קהלת א'ט)‪ | .‬ארבע‬
‫רוהי בהן בשעה שאני ממלא רוחי באדם ‏ לפי ועשרים מדות טובות היו בעולם וכולן גרמו העונות‬
‫שבעולם הזה היא נבזקת |באחד מאבריו שלאדם וביטלום‪ .‬ועתיד הקביה לחחזירן לישראל באחרית‬
‫אבל לעתיד לבא היא נבזקת בכל הגוף הדא חיא =הימים‪ - ,‬הן‪ .‬הדמות והקומה וגן עדן ועין החיים‬
‫דכת' ואת רוחי אתן בקרבכם (יהזקאל ליו כ"ז)‪ ,‬ד'א = והגבורה והשנים ורוב בגים והשלום ולשון הקודש‬
‫לא ידון רוהי רי יהודה בן בתירה אומר לא יי = והעושר והפירות והמן והבאר ועמוד האש ועמוד העגן‬
‫דין‪ = .‬ושם המפורש והשכינח והשמחה וגיווס;נהדרין ומלכות‬ ‫לא ידון רוחי לא רוה ולא‬ ‫ולא נידונין שני‬
‫וכהונה נדולה והמקדש ורוה הקורש ולא‬ ‫דיא לא ידון רוחי‪ ,‬רוהן איןחוזרת‪ .‬לנדנה‪ ,‬‏ ר' מנחם = בית דוד‬
‫בירי יוסי אומר אפילו בשו עה שחקביה מחזיר נשמות = נשתייר מכולן אלא תורה ונמילות חסדים ‏ שני יהי‬
‫עלינו (תהלום ליג כיא)‪( .‬יג)‪= ,‬ומי ביטלן‬ ‫ה'‬ ‫כניהנם שנ' | הסדך‬ ‫קשה להן‬ ‫הן נשמחן‬ ‫מתים‬ ‫לפנרים ‏‬
‫תאכלכם | ארב ה ביגטלן אדם הראשון‪ .‬הדמות והקומה וגן עדן‬ ‫תהרו חשש תלד קש והכם אש‬
‫אות‬ ‫אלהים ברא‬ ‫דכת' בצלם‬ ‫הדמות‬ ‫‪ ,‬החיים‪.‬‬ ‫ה‬ ‫(ישעיה ל'ג "א) (ה)‪ ,‬ב שנם הוא בשר אמר‬
‫הדלת הזת | ( ראשית א' כ'ו)‪| ,‬וכשחטאאנ ניטל \ זיוו ממנו וגמשל‬
‫‪-₪-‬‬ ‫ווה‬ ‫הקב'ה הריני‪ .‬משַנְמן בייסורין‪ .‬את האמי‬
‫שני [אדם ביקר בל ילין] נמשל כבהמות נדמו‬ ‫כבהמה‬ ‫מה‬
‫מי מעמירה‪ .‬שונמין שבה (ן)‪ .‬ה יו ימ יו א‬
‫ועשרים‪ .‬נתן להס ארכא מאה ועשרים שנה | (ההלים מש "‪| ,)3‬ועתיד הקב'ה לההזירה לישראל‬
‫כנגד שנותיו שלמשה שמא יעשו תשובה ועלאשו (‪ = .)1‬דכת' ואהן צאני צאמןרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד לא)‪.‬‬

‫(ב)‪ .‬עו' פדריא פכ"ב‪- .‬ובכי"ק והיז מוכחלות‪( .‬ג) עי' ביר פכ"ו ס"ה‪( .‬ד) עיי סנהדרין ק"ח ע"א‪( .‬ה) עיי ב'ר פכ"ו ס'ו עלדרשת‬
‫רי חיוא בר אבא וע"ע סנהדרין ק'ח ע"א ובירושלמי שם כ"ט ע'ב ותוספתא שם פי"ג על הדרשות האחרות‪ .‬ובכת"י ג' ויאמר‬
‫' לא ודון רוחי א"ר אחא וכו' ריי בן בתירה וכו' לא דין ולא רוח לא רוה ולא דין ד"א רי מנחם ב'ר יוסי אומר רוחן‬
‫אין חוזרת לנדנה אפילו בשעה שהקב"ה מחזיר נשמות לפגרים וכו‪( .‬ו) עיי ביר שם‪( .‬ז) עיי ביר שפ ס'ו וע'ע בת"י ובליט‬
‫לפוק זה‪ .‬וע"ע לקמן ריש פי נה הערה ל'ג‪ .‬‏ (ח) עי' פדר'א פב'א‪( .‬ט) עי' ירושלמי ובמות ז' ע'ב במאמר ר"וי בן פזו שם‬
‫וע"ע ב'ר פל"ב סיב‪ .‬ופדר'א פכ"ב‪( .‬י)עי' פדר'א שם‪( .‬יא) צ"ע ועיי לשון כזה בכתובות ע"ב ע"א‪(= .‬יב) עוי בעד ג' הראשונים‬
‫בשבת ע'ז ע'א וע"ז לע'יב וע"ע לקמן גבי די דבטלו דור המבול‪( .‬יג) נדאה דיש להשלים כאן ע"פ פרקא דרה"ק‪ .‬המלות ‪,‬ואין‬
‫העולם מתקיים אלא על חפדו של מקום" ובכת"י ג' והשלום ליתא ובכתי"א הסידור והשכינה ושם המפורש‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫הגדול‬ ‫בראשית‬ ‫מררש‬ ‫‪71‬‬
‫מן המזיקים‪ ,‬ולא שבט אלוה עליהם מן הייפו ‪0‬‬ ‫ואומ' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל ויב ג')‪.‬‬
‫וכשהטאו ניטל מהן ונידונו בחמת יסורין שני כי חמה‬ ‫אחור‪ .‬וקדם ‏ צ‪-‬תני (תהלים‪ .‬קליש ה)‪.‬‬ ‫והקומה שני‬
‫עונות חרב למען תרעון שדון (איוב יש כיט)‪ .‬ועתיד‬ ‫מלמד שהיתה ‏ קומתושלאדם הראשון ממזרה‬
‫הקביה להחזירו ליש‪-‬אל שני הנני נוטה אליה כנהר‬ ‫למערב‪ .‬וכיון שהטא‪ .‬קיצר קומתו שני ותשת עלי‬
‫ביטלו אותה | דור‬ ‫שלום ‏ (ישעיה סיו י"ב)‪| .‬אחת‬ ‫כפכה‪( .‬שם שם) ועתיר | הקב"ה |לההזירה |לישראל‬
‫הפלגה‪ .‬והיא לשון הקדש דכת' ויהי כל האריץ שפה‬ ‫דכת' ואולך אתכם קוממיות (ויקדא כיו "ד)‪ .‬‏ ואומי‬
‫אחת (בראשית "א אי)‪ .‬וכשהטאו בלבלןהקכיה דכתי‬ ‫אשר בנינו כנטיעים מנודלים‪ .‬בנעוריהם בנותינו כזויות‬
‫כי שם בלל הי שפת כל הארץ (שס ‪ ,50‬ועתיר‬ ‫מהוטבות תבנית היכל (תחלים קמ"ד י'ב)‪ .‬נןעדן דכת'‬
‫הקכיה לההזירה‪ .‬לישראל דכת' כי אז אהפוך אל‬ ‫ויניחהו בנן עדן (בראשית ב' ט'ו)‪| ,‬וכשהטא וישלההו‬
‫עמים שפה ברורה (צפניה ג' ט')‪ .‬שתים ביטלוו‬ ‫ה'אלהיםמגן עדן (שם ג' כ'ג)‪ .‬ועתירידהקכיה לההזיר‬
‫העושר והפירות‪ .‬העושר דכתי ‏ מקום ספיר אבניה‬ ‫לישראל שני‪ .‬כי ניחם ‏ ה' ציון ניחם כל חרבותיה‬
‫עפרות‪ .‬זהב לה (איוב כיח )‪ .‬וכשהטאו‪ 0‬מהן‬ ‫וישס מדברה כעדן וערבתה כנן הי (ישעיה ניא ג')‪.‬‬
‫ועליהן נאמי לא נאוה לכסיל תענוג (משלו ‏ יש י)‪.‬‬ ‫עץ החיים דכת' ועץ ההיים בתוךהנן (בראשוי ב' ט)‪.‬‬
‫ועתיד |הקב"ה |להחזירן |לישראל = דכת' ויסרתיך‬ ‫וכשהטאו נישל ‏ ממנו דכת' ולקה גם מעץ‪ .‬ההיים‬
‫ורים ‏ (ישעיה ניד "א)‪ .‬והפירות דכתיב ‏ וישא לוט‬ ‫וו‪₪ ₪‬‬ ‫להחזירו |לישראל‪ .‬דכת'‬ ‫(שם ג כ'ב)‪ .‬ועתיד‪ .‬הקביה‬
‫את עיניו וירא את ‪ ₪‬ככר חיררן‪ .‬כי בלה משקה‬ ‫והיה ביום ההוא יצאו מִיָם חיים מירושלים (זכרי' יד ח')‪.‬‬
‫אדיץן‬ ‫ו"ג ו')‪ .‬ואומי‬ ‫(בראשית‬ ‫כגן הי כארין מצרים‬ ‫ונ‬ ‫כל עץ‬ ‫ומזה‬
‫!שו‬
‫מזה‬
‫ש'ווו‬
‫יעלה על שפתו‬
‫הש‬
‫ועל הנח‪5‬‬
‫‪.‬וו‬
‫ואומי‬

‫ממנה יצא להם (איוב כיח ה')‪ .‬וכשהטאו נהפכה לאש‬ ‫יבכר‬ ‫להדשיו‬ ‫פריוו‬ ‫לא יבול עלהו ולא יתום‪.‬‬ ‫מאכל‬
‫ונפדית דכת' ויהפוך את הערים האל (בראשית ו"ט כ"ת)‪.‬‬ ‫כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיה פריו למאכל‬
‫ועתיד הקב"ה להחזירה לישראל דכת' יהי פסת בר‬ ‫ועליהו לתרופה (יחזקאל ‪'5‬ז י"כ)‪ .‬ארבעה ביטלו אותן‬
‫באיץ (תהלום ע'ב ט'ז)‪ .‬ואמי‪ .‬הי אליעזר עתירה אדץ‬ ‫דור המכול‪| .‬הגבורה‪ .‬והשניס ‏ ורוב |בנים והשלים‪.‬‬
‫ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת‪ ,‬‏ ששה ביטלו‬ ‫ןי‬ ‫ההם‬ ‫בימ‪-‬ם‪.,‬‬ ‫בארין‬ ‫היו‬ ‫הנפילים‬ ‫הגנורה | שנא'‬
‫אותן דור |המדבר המן והבאר ועמוד האש ועמוד‬ ‫וימה‬ ‫דכת'‬ ‫מהן‬ ‫ניטלה‬ ‫(בראשית ו' ד')‪ .‬וכשהטאו‬
‫הענן ושם המפורש והשכינה שהיתה מהלכת ביניהן‪.‬‬ ‫כוהרוחווורה‬
‫רוו‬ ‫וו‬
‫ההכיבק"ה‪.‬‬ ‫| ועעתויד |‪.‬‬ ‫=)‪.‬‬
‫ז' כ'ג‬ ‫( ‪-‬שס‬ ‫היקולם‬ ‫‪-‬כ‪.‬ל‬ ‫אות‬
‫כ"א)‪.‬‬ ‫מ"ז‬ ‫(שמות‬ ‫בבסה‬ ‫בבקר‬ ‫וילקטו אותו‬ ‫דכתי‬ ‫המן‬
‫לישראל דכת' וקויי ה' יהליפו כה (ישעיה מי ל'א)‪.‬‬
‫ונישל מהן רכת' וישבת המן ממחרת (יהושע ה' י"ב)‪.‬‬ ‫נעוריכי‬
‫‪-=%-.‬‬
‫ואומי המשביע בטוב עדיך תתחרש כנשר‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪0‬‬

‫ועתיר‪ .‬חקב'ה להחזירו לישראל דכת' ואכלתם ‪0‬‬ ‫(תהלים ק'ג ')‪ .‬רוב |שנים דכת' ויהיוכל‪ .‬ימי אדם‬
‫(יואל ב' כ"ו‬ ‫א‬
‫ה' אלההיכם‪.‬‬ ‫שם ‏‬ ‫והללס'התם אאתת‬ ‫ושבוע‬ ‫אשרחי תשע מאות שנה ושלשים שנה (בראשית ה' הי)‪.‬‬
‫ואומי למען ייאו את הלחם אשר וכלהו אתכם‬ ‫וכשהטאו אמר הקביה וחיו ימיו מאה ועשרים שנה‬
‫במדבר (שמות מז ל'ב)‪| .‬והבאר =היו ישראל עומרין‬ ‫להחזירה לישראל דכתי‬ ‫(שם ו' ג)‪ .‬ועתיר |הקב"ה‬
‫ואומרין שירה ‏ שנאי‬ ‫עליה ‏ שנים ‏ עשר שבטים‬ ‫לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי‬
‫אז ישיר ישראל את השירה הזאת' עלי באר ענו ‪.‬‬ ‫העץ ימי עמי ומעשי ידיהם יבלובחירי (ישעיי פיה כיב)‪.‬‬
‫ואחד מושך במטה שלו ע‬ ‫לחד‬
‫י"א כ'ח)‪ .‬וכלא‬ ‫(במדבר‬ ‫רוב בנים‪ .‬דכת"‪ .‬זרעכם נכון לפגיהם עמם וצאצאיהם‬
‫פתח ביתו והיו‪ .‬נוטעין נטיעות על פתחי בתיהן והיא‬ ‫ונוע |כל בשר‬ ‫לעיניהם (איוב כיא ח')‪ .‬וכשחטאו ‏‬
‫משקה אותן שנ' לא חסרת דבר (דברים ב' ‪ .)+‬וניטלה‬ ‫(בראשית ז'כ'א)‪= ,‬ועתיד הקביה‪ .‬להחוירה לישראל‬
‫מהן דכת' ואדיריהם שלהו צעיריהם ‏ למים שבו‬ ‫דכת' = ויהי |כחול |זרעך ‏ וצאצאי מעיך ‏ כמעותיו‬
‫כליהם‪.‬ריקם‪( .‬ירמיה‪ .‬כ'ד‪ .‬ג')‪ .‬ועתיד‪ :‬הקביה להחזירה‬ ‫(ישעיה מיח‪ .‬י'ח)‪.‬והשלום דכת' בתיהם שלום מפחו‬
‫=‬

‫לישראל דכת' והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסים‬ ‫ולא שבט אלוה עליהם (איוב כ'א ט')‪ .‬בתיהם שלום‬
 ‫‪01‬‬ ‫הגדול‬
‫שלא היה בהן לא ינון ולא אנחה ולא ספק עכירה‬
‫ולא ספק דוה ונסתלקה ‏ מהן דכת' והשבתי מערי‬
‫יהודה |ומחוצות =ירושלים ‏ קול ששו וקול שמחה‬
‫(ירמיה ז' ל'ד)‪ .‬ועתור הקביה להחזירה‪ .‬לישראל דכת'‬
‫ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על‬
‫ראשם (ישעיה ליה ' וג'א ו"א)‪ ,‬ששה בטלו מירושלים ניחון‬
‫וסנהדרין‪ .‬ומלכי ‏ בית |דוד וכהונה |גרולה והמקדש‬
‫ורוח הקודש‪ .‬ניחון היה יוצא מירושלים ומשקה את‬
‫כל הארץ וצפה יחזקיהו ברוח הקורש שבית המקרש‬
‫הרב וישראל גולין אם‪ .‬גיחון במקומו‪ .‬יהיו כל מלכיות‬
‫מתכתשות על ירושלים ומחזיקין בה ומרחיקין את ישראל‬
‫ממנה‪ .‬לכך עמר וסתם אותו שני והוא יחזקיהו סתם‬
‫את מוצאי מימי גיחון העליון (דברי הימים ב'‪ .‬ליב ל!)‪.‬‬
‫ועתיר הקביה להחזירו לישראל שני ומעין מבית הי‬
‫יצא (ייאל ד' י'ח)‪ .‬סנהדרין שהיו דנין את כל דבר‬
‫קשה בישראל ונפתלקו ונלו לעשרה מקומות ופופן‬
‫לטבריה‪ .‬ועתיר הקב"ה להחזירן שני ואשיבה שפטיך‬
‫כבראשונה (ישעיה א' כ'ו‪ .‬וכן מלכות בית דוד שבטלה‬
‫עתיר =הקביה |להחזירה =שני =ואשיבה שפטיך‬
‫כבראשונה‪ .‬ונאמ' ביום ‏ ההוא אקים את סוכת דוד‬
‫הנופלת ‏ (עמופ ט' י'א)‪| .‬וכהונה = גדולה |שבטלה‬
‫בעונותינו עתיר הקכ"ה להחזירה‪ .‬שני והכהנים הלוים‬
‫בני צדוק המה יבאו אל מקדשי (יחזקאל מ'ד טי)‪.‬‬
‫ואומ' ואתם כהני ה' תקראן (ישעיה פיא )‪ .‬ירושלים‬
‫והמקדש‪ .‬כיון שחטאו ישראל חרבו ונשתוממו שני‬
‫ערי קדשך‪ .‬היו מדבר (ישעיה פיד ט)‪= .‬ואומי בית‬
‫קדשינו ותפארתינו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת‬
‫אש (שם י)‪ .‬ועתיר |הקביה |להחזירן |על מליאתן‬
‫שני ונבנתה עיר על תלה וארמון על משפטו ישב‬
‫(ידמיה ל' י'ח)‪ .‬ואומ' שבתי לירושלים ברחמים ביתי‬
‫יבנה בה (זכריה א' ט')‪ .‬כן יאמר בעל הרחמים‪ .‬רוח‬
‫הקדש דכת' ואקים מבניכם לנביאים‪( .‬ע מוס ב' ו"א)‪.‬‬
‫וכיון שהטאו נסתלקה מהן שני נם נביאיה לא מצאו‬
‫|הי (איכה ב' ט')‪= .‬ועתיר הקב"ה להחזירה‬ ‫הזון מ‬
‫לישראל שני והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל‬
‫(יואל ג' א') (יד)‪.‬‬ ‫ובנתיכם‬ ‫בניכם‬ ‫ונבאו‬
‫(וד) עיי בעד כל הענין בפרקא דרבינו |הקדוש הוצאת ר"ש שענבלום מיג ע'ב ושם לא מני רק כיב וע בסודור ‏ של‬
‫מידות טובות בספר כבוד חופה לך' חיים מאיר הורוווץ בשינוים‪ .‬‏ וע"ע מכילתא‪ .‬ניח י‪.‬י 'ב וב'ר פי"ב אות ו' ותנחו מ‬
‫‪0‬‬
‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫והגבעות תלכנה חלב ואכפליקי יהורה‪ .‬ילכו מים ומעין‬
‫(יואל די ייח)‪.‬‬ ‫מבית ה' יצא והשקה את נהל‪ .‬השטים‬
‫וכן |עמוד האש היה הולך לפניהם ומכה נחשים‬
‫ועקרבים ‏ וקוצים והיה מאיר לכל המחנה בלילה שני‬
‫ואש תהיה לילה בו (שמות מ' ל"ז)‪ ,‬ואומ' לא ימיש עמור‬
‫הענן יומם‪ .‬ועמוד האש לילה לפני העם ‏ (שם "ג כ"ב)‪.‬‬
‫וניטל מהן |דכת' במחשכים הושיבני (איכה ג' ו)‪.‬‬
‫ועתיד‪ .‬הקביה להחזירו לישראל דכת' ואני =אהיה‬
‫לה נאום ה' חומת אש סביב (זכריה ב' ט)‪ = .‬ואומי‬
‫היה לך ה' לאור‪ .‬עולם (ישעיה פ' יש‪ .‬‏ וכן עמוד‬
‫הענן שהיה‪ .‬מקיף להם מימינם ומשמאלם ועל פניהם‬
‫ומאחוריהם ומלמעלה ומלמטה שני וענן ה' עליהם‬
‫יומם (במדבר "' ל'ד)‪ .‬וניטל מהן שני איכה יעיב‬
‫באפו‪( .‬איכה‪ .‬ב' א')‪ .‬ועתיר הקב'ה להחזירו לישראל‬
‫רכת' וברא ה' על כל מכון הר ציון‪ .‬ועל מקראיה‬
‫ענן יומם' (ישעיה ד' ה')‪ .‬‏ ותניא שלשה היו בזכות‬
‫שלשה‪ .,‬עמוד הענן בזכות‪ .‬אהרן‪ .‬והבאר בזכות‬
‫מרים‪ .‬‏ והמן בזכות משה‪ ,‬וכשמת משה נסתלקו כולן‪.‬‬
‫וראו כל עמי הארץ כי שם‬ ‫דכת'‬ ‫ושם המפורש‬
‫הי נקרא‪ .‬עליך (דברים כ'ח‪ .)' .‬ואומי ועטרת תפארת‬
‫בראשך (יחזקאל טיו י"ב)‪| .‬זה שם המפורש שהיה‬
‫עמהן‪| ,‬וכשחטאו‪ .‬ניטל |מהן |דכת' ויתנצלו בני‬
‫ישראל את עדים (שמות ל'ג ו')‪ .‬ועתיד הקביה להחזירו‬
‫לישראל דכת' הי אני נאם ה'כי כלם כעדי תלבשי‬
‫(ישעיה‪ .‬מיט י'ח)‪ .‬וכן השכינה שהיו רואין אותה בכל יום‬
‫שני וראה כל העם את עמור הענן עומד פתח האהל‬
‫(שמות ל'ג ')‪ .‬ונסתלק |מהן והענן סר מעל האהל‬
‫(במדבר "ב '')‪ .‬ואומ' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא‬
‫(דברים ל'א ו'ח)‪ .‬ועתיד הקביה |לההוירה |לישראל‬
‫דכת' כי‪ .‬עין בעין יראו בשוב הי ציון (ישעיה גיב ח')‪.‬‬
‫ויש אומרין אף תקיעת שופר שהיתה במדבר דכתי‬
‫ויהי קול השופר הולך וחזק מאוך (שמות וש וש)‪.‬‬
‫ועתיר הקב"ה להחזירה ‏ לישראל‪ .‬דכת'‪ .‬והיה‪ .‬ביום‬
‫ההוא יתקע בשופר גדול (ישעיח כ'ז גו)"‪ .‬אחת ביטלו‬
‫אותה עשרת השבטים והיא השמחה והטובה דכת'‬
‫בשר‬ ‫וילכו לאהליהם שמהים וטובי לב (מלכים אחי טיו)‪.‬‬
 ‫‪931‬‬ ‫הנ‪₪‬דול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬
‫האדם‬ ‫את‬ ‫עשה‬ ‫ה' כי‬ ‫‪ 0‬וינהם‬ ‫באר‪,‬‬ ‫האדרם‬
‫טרה רת‬ ‫הו ראה‬
‫באר"‪ ,‬‏ ר' הודה אומר שהיה‬ ‫זהש"ה כי יש אדם שעמל ‪:‬ו‬
‫בהכ‪5‬‬
‫וי|‪--‬ז‬

‫‪ 0‬תוהה ואומ' אדם זה בראתי אותו מן הארין‬ ‫ובדעת ובכשרון‪ .‬ולאדם שלא עמל בו יתגנו חלקו‬
‫כהן‪ .‬אלו בראתיו מן השמים היה מחריבה‪.‬‬
‫והוא עוש‬ ‫גם זה הבל ורעה רבה (קחלה ב' כ'א)‪ .‬כי יש אדםי‬
‫רי נהמיה‪ .‬אומ' אין לשון וינחם אלא לשון תנחומין‬ ‫‪.‬‬
‫שמדמיז‬ ‫שלנביאים‬ ‫נדול רושיי‬
‫=יון|‬
‫יודז‬
‫‪₪‬‬
‫ר'‬ ‫אמ'‬ ‫הקב"ה‬
‫‪0‬‬
‫זה‬
‫וו‬

‫תנחם הקב'ה שברא אדם בארין ולא בראו בשמים‪.‬‬ ‫ואשמע קקול אדם‬ ‫[היא דכת'|‬ ‫צורה‪ .‬ליוצרה הדא‬
‫ייי‪-.‬‬ ‫‪-‬‬

‫ר' אומ' אמר הקב"ה אני הוא שנתתי שאור בעיסה‬ ‫סור‬
‫‪|. -‬‬
‫ו‬ ‫ורי‬
‫הודח‬
‫ו‬
‫אמ‬ ‫‪ /‬אולי (דניאל ח' ט"ז)‪.‬‬
‫שאלולי יצר הרע שבראתי בו לא עשה כלום שני‬ ‫כמראה‬ ‫דמות‬ ‫הכסא‬ ‫דמות‬ ‫מניה ! ועל‬ ‫דמהוור‬ ‫קרא‬ ‫אית‬

‫(בראשית ח' כ"א) (כ)‪,‬‬ ‫מנבעועדריוו‬ ‫רע‬

‫רע‬ ‫ם‬
‫‪55‬‬ ‫ושר‬
‫יו לב האד‬
‫כרי‬ ‫‪ +‬ה' בהכמה‬ ‫(יחזקאל‪ .‬אי כ"ו)‪ | .‬שעממלו בהכמה‬ ‫אדם‬

‫צ ב אל לבו למה הרבר דומה למלך‬ ‫הילע‬ ‫תהומות‬ ‫יסד ארץ (משלי ג' "ט)‪ .‬ובדעת ‪ +‬בדעתו‬
‫פלטין על ידי ארְדִיכָל ראה אותה ולא ערבה‬ ‫או‪-‬רו‬
‫==‪0-‬ו‬ ‫‪7‬ו ‪( /‬שם כ')‪ * .‬ווב‪-‬כ‪-‬ששריווזן רי ברכיה ורי סימון‬
‫\‬ ‫נבסקע‬ ‫ב‬ ‫(שם‬ ‫נב‬

‫בנה‬ ‫ארדיכל הא אם‬ ‫לו‪ .‬על מי לו להתרעם על‬ ‫|רא הקב'יה את העולם אלא‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫לוי‬
‫אותה הוא על ירי עצמו ולא ערבה לו על מי לו‬ ‫מאמר שנ' בדבר ה' שמים נעשו (תהלים‬
‫ברא עולמו בדעתו‬ ‫להתרעם על לבו ו‬ ‫ולאדם שלא עמל בו יתננו הלקו‪ ,‬זה דור אנוש ודור‬
‫ובמחשבת לבו ועמדו וקלקלו מה עשה ויתעצב אל‬ ‫ומבול‪| .‬גם זה הבל ורעה רבה ‪ :‬ורא ה' כי רבה‬
‫אל ‪ .‬מלמי שנתנחם‬ ‫ו‬ ‫לבו (כא)‪| ,‬ד'א‬ ‫מני‬
‫נה‪:‬‬ ‫ירי‬
‫‪-‬ו‪%‬‬
‫רעת האדם בארין (בראשית ו' ה) (טו)‪,‬‬
‫זו‬ ‫‪4‬‬

‫לפי שהמרוהו בניו ‪0‬‬ ‫הקב"ה על שברא אדם‬ ‫שהיו מדבקין מטותיהן ומח ‪ 0‬נשיהם זה ל(זטהז)‪,‬‬
‫בישימון (תחלים ע'ּ מ('כ)ב)‬ ‫כמה דאת א ימע'ציבוהו‬ ‫הם‬
‫ולבנה ישן‬
‫אמ' ר' אליעזר שהיו מורידין חמה‬
‫כעס עליהן הקב"ה בלבו לי‬ ‫ד'א ויתצב אל לבו‬ ‫‪.\3‬‬
‫י'ג‬ ‫כ'ד‬
‫כ‬
‫ווב‬
‫כשפים שני המה היו‬
‫(איוב‬
‫שו‬
‫א|‪:‬‬
‫רבו‬
‫במוו‬

‫נביא‪ .‬ולא על ידי שליח כמ‬
‫דאת אמ' ויאמר ה' אל לבו‪ ,‬בלבו אמי לא לאחרים ‪-‬‬
‫ויאמר ה' אמהה את האדם א‬
‫‪,‬רייו אפר א הק‬ ‫בראת‬
‫פּורע מן האומה עד שהוא קודא אנאלנין ‪0‬‬
‫מלמעלה ואחר כך פורע מטנה‪ .‬הדא היא דכת' לכן‬
‫יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו (איוב ליד כ'ה)‪( .‬כד)‪,‬‬
‫לכך ויאמר הי אמחה‪ .‬אמר רי'וחנן למה הרבר דומה‬
‫למלך שהיה לו כרם וחיה נוטע בו כל אילני מאכלות‬
‫מפרו לאריס להשביהו והיה אותו אריס עצל‪ .‬לא דיו‬
‫שלא עשה בו מלאכה אלא שההריבו‪ ,‬אמ המלך‬
‫גילה להן לא על ירי‬ ‫אל תקיא‪ .‬במורדי אור אלא במורידי אור‪( .‬י)‪.‬‬
‫מהשבות לבו‬
‫יצר רע‪ .‬והלכו אהר מחשבתו ‪ 2 5‬רע כל‬
‫היום‪ .‬תאנא אמי ר' שמעון בןלקיש הואשטן‬
‫הוא יצר‪ :‬רע הוא מלאך המות‪ .‬הוא שטן דכת' ויצא‬
‫השטן מאת פני ה' וך את אוב בשחין רע‬
‫(איוב‪ :‬ב' ')‪ ..‬הוא‪ .‬יצר רע דכת' כי יצר לב האדם‬
‫רע מנעוריו (בראשית ח' כ'א)‪ .‬הוא מלאך המות כתי‬
‫הכא וכל יצר מחשבת לבו רק רע‪ .‬וכת' התם רק‬
‫אליו אל תשלה ידך (איוב א' "ב)‪| .‬ואומ' רק את‬
‫נפשו שמור (שם ב' ‪( 16‬יט)‪.‬‬

‫עי‬ ‫(טו)‬ ‫הספר‪.‬‬ ‫בסוף‬ ‫עי' בהוספה‬ ‫פרטי הדברים‬ ‫ועל ותר‬ ‫סכיו‪.‬‬ ‫פטיו‬ ‫רבה‬ ‫ושמות‬ ‫ובנ"ש‬ ‫ח"א ז' ע"א‬ ‫ס"ו ותנחומא מהרש"ב‬
‫פ"י שנראת‬ ‫ובתדא"ז‬ ‫פל"א‬ ‫בתדא"ר‬ ‫וע"‬ ‫השבטים‪.‬‬ ‫עשרת‬ ‫גבי‬ ‫עיב כזה‬ ‫פ"ב‬ ‫ועיי שבת‬ ‫צ"ע‬ ‫ובנייש‪( | .‬טז)‬ ‫ס"א‬ ‫פכיז‬ ‫ביר‬
‫קצת שהיתה לפנו המ סדר אגדה כזאת‪( .‬וז) עי' תנה ומא בראשית ‪" '5‬ב =ונראה יותר שבעל המדרש הגדול היה‪ .‬לפניו‬
‫ן בפדר'א פכ'ב‪( .‬יח) צ"ע‪( .‬וט) עו' בבא בתרא ט"ז ע"א ובד"ס שם‪( .‬ב) עי' ב'ר פכיז ס"ד וצ'ץ ודברי רבי מסכימים‬
‫עם דברי ר' איבו או ר' אבוהו וע"ע תנחומא מהרש'ב ח'א טמ" ע'ב‪( .‬בא) עי' ב'ר שם וע"ע שם פ"ח ס'ג‪ .‬ובכת"י או‬
‫(כד) עי' ב"ר פכיח ס'א‬ ‫(בג) עו' מו"נ ח"א‪ .‬פכ"ט ורמב"ן לפסוק זה‪,‬‬ ‫(בב) צ"ע‪.‬‬ ‫ב' חסר‪.‬‬ ‫א' עד ארדיכל‬ ‫מן ארדוכל‬
‫ע"ש‪ .‬וע'ע בערוך ערך אולוגלגין‪.‬‬
 ‫‪%1‬‬ ‫ול‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪81‬‬
‫ורמש כדי ליהנות |בהן ולהיות‬ ‫ועו‬ ‫והיה‬ ‫בהמה‬ ‫אני מסרתי כרמי לזה להשביהו |או להפסירו‪ .‬‏ מה‬
‫הדא היא אדם ובהמה תושיע‬ ‫ז‪ -‬על פני ו‬ ‫עשה המלך הצית בו את האור‪| ,‬כך הקביה ברא‬
‫(שם) (כה)‪| .‬ד'א צדקתך כהררי אל משפטיך‬ ‫עולמו וברא בו כל מיני תענוג |ומסרו ביד‪ .‬אדם‬
‫תהום רבה‪ ,‬ר' יהושע בן לוי סליק לרומי וראה שם‬ ‫ליהנות בו ולהשביחו עמדו אנשי דור המבול ו כעיסו‬
‫יבשלא ג יפקעו‬
‫בשר‬
‫שלשיש מכורכין בקיטיית ב‬ ‫עמודים‬ ‫והשהיתו וכפרו ואמרו מה שדי כניעברנו (איובכ'א ט'ו)‪.‬‬
‫יקרשו וראה שם עני אחר‪ .‬מהצלת‬ ‫שלא‬ ‫ובצנה‬ ‫ם‬ ‫(כה)‪ ,‬מ אד‬ ‫את האדם‬ ‫הקב"ה אמחה‬ ‫מיד אמ‬
‫קנים מתחתיו ומחצלת קנים מעל גביו‪ .‬העעלמודים‬ ‫עד עוף השמים‪.‬‬ ‫עד בהמה עד רמ וש‬
‫קרא צר קתך כהררי אל אמ' הין דאת יהיב‪ .‬ליה את‬ ‫בעבירה תחלה‬ ‫אדם תחלהלפורענות לפי ה‬
‫משפע ליה‪ ,‬ועל =העני קרא |משפטיך תחום רבה‬ ‫התהילה בפורענות ואחר כך עד בהמה עד רמש (כו)‪.‬‬
‫ד'א‬ ‫אמי הין ראת ‪ 0‬ליה את מרקדק ליה‪:‬‬ ‫אמ ריש לקיש אמרו מלאכי השרת לפני הקב'ה‬
‫הללו אין ‪ 2‬סוףכך‬ ‫צדקתך כהררי אל מהההרים‬ ‫רבון העולמים אם אדם חטא בהמה וחיה מה הטאו‪.‬‬
‫משפטיך תהום רבה‪.‬‬ ‫אין סוףלמתן שכרן ‪ .‬שלצדיקי‬ ‫משל למלך שעשה‬ ‫משום ר' יהושע בןקרחה‬ ‫תאנא‬
‫מה התהוםהזה אין לו ‪ -‬כךך אין הקר לפו ורענותן‬ ‫חופה‪ .‬לבנו ותלה בה כל מיני שבה וכלצרכי חופ‬
‫שלרשעים לעתיר לבוא‪ :‬דיא צדקתך כהררי אל‬ ‫עמד ו‬ ‫התקין בה‪ .‬בשעת כניסתו לחופה מת בנו‬
‫מה ההרים האלו גלויים ‏ כך מעשיהן שלצריקים‬ ‫את החופה ואיבד את הכל‪ ,‬אמרו ‪ .‬עבריו ‪.‬אדוני‬
‫גלויים‪[ .‬כד'א] = ייראוך‪ /‬עם שמש [ההלום ל'ב ה‬ ‫המלך אם הבן מת חופה למה בלבלתה‪ .‬אמ' להם‬
‫משפטיך תהום‪ .‬רבה מה תחום הזה טמון כךמעשיהן‬ ‫כלום עשיתי אלא בשכיל בני‪ .‬עכשיו מת בני חופה‬
‫שלרשעים | טמנין | והיה | במהשך | מעשיהם‬ ‫למה לי‪| ,‬כך אמי הקביה לא בראתי ‏ כל‪ .‬שבים‬
‫ההרים‬ ‫דיא צדקהך כהררי אל מה‬ ‫‪₪‬‬ ‫ות כיש‪,‬‬ ‫ושביבשה אלא בשביל אדם‪ .‬עכשו שמת אדם בחמה‬
‫הללו נזרעין ועושין פירות כך מעשיהן של צדיקים‬ ‫היה ועוף למה לי‪ ,‬מת אדם ימותו כולם [היה אדם‬
‫עושין פירות |דכת' אמרו ‏ צריק ‏ כי טוב כי פלי‬ ‫יהיו כולם] (כז)‪ .‬וכן את מוצא כשזכר הקביה את נח‬
‫מעלליהם יאכלו (ישעיה ג' ")‪ .‬משפטיך תהום רבה‪.‬‬ ‫לא זכרו לבדואלא ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר‬
‫מה התהום לא נזרע ולא עושה פירות כך מעשיהן‬ ‫אתו בתבה (בראשית ח' א')‪| ,‬ועליהם | הכת' | אומי‬
‫כי‬ ‫רע‬ ‫לרשע‬ ‫אי‬ ‫שני‬ ‫פירות‬ ‫עושין‬ ‫אינן‬ ‫ם‬
‫שלרי? עי ם‬
‫צדרקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה‬
‫נמול ידיו יעשה לו (שפ)‪ .‬אדם ובהמה תושיע‪ .‬הי‬ ‫תושיע הי (תהלים ל'ו ז)‪ .‬ר' יהודה ביר סימון אומי‬
‫אלכסנדרוס מקרון אזל לגבי |מלכא קציא לאחורי‬ ‫רוב צרקות עשה חקביה עם דור המבול שהשפיע‬
‫הרי חשך‪ .‬אזל לחדא מדינתא ושמה נרְטַנִינָא (כ‬ ‫[להם] טובה עד בלי די |דעם נכון לפניהם‬
‫והוה (ל) כולה ‏ נשיא‪ .‬נפקון קדמוהי ‏ אמרון ליה‬ ‫עמם (איוב כ'א ח') =ישלחו כצאן עויליהם (שם"א)‪.‬‬
‫אם את עביר עימן קרבא ונצה לן שמך מתקרי‬ ‫בתיהם שלום מפחד (שם ט)‪| .‬ומרוב |הטובה מרדו‬
‫ואם אנן עבדין‬ ‫בעלמא דמחוזא ‪-‬דנשיא אחריבת‪ .‬‏‬ ‫בו ויאמרו לאל סור ממנו ‪ 0‬י"ד)‪ .‬ומה היה ענשן‬
‫דנשיא‬ ‫עמך קרבא ו ‪-‬ן שמך נפיק בעלמא‪.‬‬ ‫משפטיך תהום רבה (תהליפ ל'ו )‪ .‬דקדק‪ .‬עליהן מדת‬
‫תצחין | לך‪ .‬ותוב | לית‬ ‫עבדין |עמך | קרבא ‏‬ ‫הדין עד תהום רבה‪ .‬אבל נח שהיה צריק מצא חן‬
‫על תֶרָע‬ ‫מדנפק כתב‬ ‫את קאם קדם מלכו ל‬ ‫בעיני ה' וזכה לעצמו והשאיר לו הקב"ה מכל מיני‬
‫(כה) צ'ע ואולי היה כן לפני בעל מה'ג במדרש איוב הנאבד‪( .‬בוּ) עי' מכילתא בא ד' ע'ב וב'ר פ"כ ס"ח ובניש‪( .‬כז) עי‬
‫סנהדרין ק"ח ע"א ע"ש‪( .‬כח) עיי סנהדרין ק"ח ע'א בענין הצלחת דור המבול וע" על דרשת ר"וי ב'ר סי מון בויקרא‬
‫רבה פכ"ז ס"א ובב'ר פל"ג‪ .‬פ"ו ופפיקתא דר"כ‪ .‬ע'ג ע'יב ותנחומא מהרש"ב ח'א ו"ז ע"א ובנייש עיש‪( .‬כט) בכת'"י א' טרטגיניא ‪+‬‬
‫מפב‬ ‫קדם‬ ‫וכו'‬ ‫ונפיק‬ ‫בעלמא‬ ‫מתקרי‬ ‫שמך‬ ‫וכו"‬ ‫מתקרי‪.‬‬ ‫בכי"ק ובכתי"מ כתוב שמך‬ ‫(ל) בבי כת'י ותות‪ .‬‏ (לא) כןהוא‬
‫ותוב‪.‬‬ ‫עד‬ ‫לך‬ ‫מן ונצחון‬ ‫א' חסר‬ ‫ובכת"י‬
 ‫‪611‬‬ ‫הגדול‬
‫=בזכות‬
‫ובזכות בעירא דקיקא מטרא נחית עליכון‪ .‬ו‬
‫בעירא דקיקא אתון משתיזבין הרא היא דכת' אדם‬
‫ובהמה תושיע ה' אדם עם בהמה תושיע הי אדס‬
‫בזכות בהמה תושיע הי (לה)‪,‬‬
‫ליו התי‬ ‫בעיני ה‬ ‫ה ונה מצא חן‬
‫אומ' ימלט ‏ אי נקי (איוב כיב ל')‪ /‬אמי‪ .‬רי‬
‫הנינה‪ .‬אין תתיה‪ .‬אונקיה אחת היתה ביר נח והיא‬
‫הכריעתו לוכות הדא היא דכת' תמים היה בדורותיו‪.‬‬
‫בדורותיו ולא בדורות אחרים (לו)‪ .‬יהלא דברים קל‬
‫וחומר ומה אם נה שלא‪ .‬היה בידו אלא אונקיה‬
‫אחת ניצל בוכותה‪ .‬בני אברהם יצחק ויעקב העוסקים‬
‫בתורה‪ .‬ובמצוות ובגמילות חסדים ובצדקות כהררי אל‬
‫על אחת כמה וכמה שינצלו בהן וכן הוא אומי כה‬
‫אמר הי שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי‬
‫לבוא וצרקתי להגלות (ישעיה ניו א')‪ .‬‏ ואומי =שאו‬
‫לשמים עיניכם והביטו אל האר מתחת כי שמים‬
‫בעשן‪ .‬נמלחו ‏ והארץ ‏ כבנד תבלה וישביה כמו כן‬
‫תהיה וצדקתי‬ ‫ימותון (שם ג'א ו‪| .6‬וישועתי |לעולם‬
‫לא תחת‪ ,‬ואומי (שס ‪ )1‬שמעו אלי יורעי צדק עם‬
‫תורתי בלבם אל תיראו הרפת אנוש ומגדופותם‬
‫אל תחתו כי כבגד יאכלם עש וכצמר יאכלם סס‬
‫וצרקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים‪ .‬כן יאמר‬
‫בעל הרחמים‪.‬‬
‫בראשית‬ ‫מדרש‬ ‫‪81‬‬
‫מַילִי אנא אלכסנדרוס מקדון כי מלך שטי (לב) הָוי‬
‫ער דאתית לנרטנינא מדינתא ויליפת ‏ עיצא מנשיא‪.‬‬
‫אזל לחדא מרינתא‪ .‬אוחרי ושמה‪ .‬אפירקי (לג)‪ .‬נפקון‬
‫קדמוהי בחזורין דרהב וברמונין דרהב‪[ .‬ובלחים דרהב]‬
‫אמי להון ומא דהבא מתאכיל בארעכון‪= ,‬אמרון ליה‬
‫ועל רלא הוה לך כין בארעך אתיתא לנבן‪ .‬אמי‬
‫להון לא עותריכון אתית למחמי אלא דינכון אתית‬
‫למחמי‪ .‬‏ עד דיאתיב ‏ תמן אתון תרין נוברין לדינא‬
‫קדם מלכא חר אמי אנא הורבתא זבינית מן הדין‬
‫גוברא‪ .‬ונרפתה ואשכחית בה סימא ואמרית ליה סב‬
‫סימתך‪ ,‬הורבתא |זבינית סימא |לא זבינית‪ .‬והורנא‬
‫גמי אנא כר זבינית להדין נוברא הורבתא וכל דאית‬
‫בה זבינית ליה‪ .‬קרא מלכא‪ .‬לחד‪ .‬מינהון אמ' ליה‬
‫אית לך בר דכר אמי ליה אין‪ .‬קרא לחורנא‪ .‬אמי‬
‫אית לך ברת נוקבא אמי ליה אין (לד)‪ ,‬אמר להון אזלון‬
‫אינסבין ‏ דין לדין וסימתא' סלקא לתרויהון‪ .‬שרי‬
‫אלכסנדרוס ‏ מקדון תמה אמ' ליה למא את מתמה‬
‫לא דנית טבות אמי ליה אין‪| ,‬אמ' ליה אלו הוה‬
‫הדין רינא באַרעכון היך הויתון עבדין ביה אמי מרים‬
‫רישיה דרין ורישיה דרין וסימתא סלקא למלכותא‪,‬‬
‫אמי ליה ושמשא דנהא עליכון אמי ליה אין‪ ,‬ומטרא‬
‫נחית עליכון אמי ליה אין‪ .,‬ואית בעיר דקיק בארעכון‬
‫אמי ליה אין‪| ,‬אמי ליה זיל תיפוח רוחיה דההוא‬
‫גוברא‪ ,‬‏ בזכות בעירא דקיקא שמשא דנחא עליכון‬

‫‪( .‬לג) ובכת'י ג' אזל למדינתא חדא אחורי הרי השך ושמה‬ ‫שטו‬ ‫ובכת"י ג' די מלך‬ ‫(לב) בכת"ו ב' אנא אלכסגדרוס שטי ובו'‪.‬‬
‫אפריקין ובכיה"ק מדינא‪ .‬תי מדינתא‪( .‬לד) כן הוא בג' כת"י ובכת"י ג' הדין ברנש ת' גוברא וכן לתנין תי לחורנא‪( .‬לת) עיי‬
‫היד מן דף מ'ג עד דף מ"ה‬ ‫מהרשיב‬ ‫ותנחומא‬ ‫במקומות הנרשמות לעיל אות כ"ת ר‪7‬נר; תנחומא אמר פה וס"ו‬
‫מהפסיקתא‪( .‬לו) עוי ביר פכיט ס'א ובערוך‬ ‫והדברים כאן יש לדון[ עעללייההם קצת שהם לקוחים‬ ‫עיש‬ ‫עייב‬ ‫וג"כ ח'א = ו"ט‬

‫דבי '‬ ‫אנא‬ ‫ולא בדורות אחרים‪ .‬ה‬ ‫וכו"‬ ‫אחת‬ ‫יאה‬ ‫אוגכק‬ ‫אין תתיה‬ ‫ר"ח‬ ‫אמר‬ ‫ובכי"ק‬ ‫תתיה‪.‬‬ ‫ערך‬ ‫השלום‬
‫ונה אלא‬ ‫כי עשיתם‬ ‫נחהמתי‬ ‫כו‬ ‫ש‪"1‬‬ ‫יין‬ ‫גזר‬ ‫נתהתם‬ ‫ישמעאל ואף עלנה‬
‫והלא דברים ק'ו וכו' ועוי סנהדרין ק'ח ע'ב‬ ‫בעיניה‪-‬‬ ‫חן‬ ‫בא‬‫מ‬ ‫הנכת‬ ‫שיני‬ ‫שמצא הן לפי שעה‬
‫ר"ש שם‪.‬‬ ‫ה לקמן עמוד קמ"א במאמר‬ ‫הבו‬
 ‫אלה תולדות נח‬
‫קדוש ומקודש בשמים ובארין‪.‬‬ ‫מרשות אלהינו שוכן ‏ שמי ערין‪.‬‬
‫הקורא למי הים וישפכם על פני ארין‪,‬‬ ‫הוא עושה הסר משפט וצדקה בארץ‪,‬‬
‫ולהולך בתומו קיים והחוסה בו ינחל ארין‪.‬‬ ‫להודיע כי יש אלהים שפטים בארץ‪.‬‬
‫כ יקיים בימינו לאחוז בכנפות הארין‪.‬‬ ‫וקורא לו משובב נתיבות וגודר פרין‪.‬‬
‫ועמך כולם צדיקים ‪ 8‬יירשו‪ .‬ארין‪.‬‬
‫מביעים‪,‬‬ ‫וזכרו‬ ‫גנדודיו‬ ‫יתברך שמו אשר כוחו עולם מרעים‪.‬‬
‫יודוהו‬ ‫יחד‬

‫ויבדילינו לכבודו מן התועים‬ ‫הוא הבוחר בעמו מאומות שבעים‪.‬‬

‫ויאשרינו בה להיות נושעים (א)‪,‬‬ ‫וינחילינו מאירת עיןדת שעשועים‪.‬‬
‫ככת' על ידי אביר הרועים‪ ,‬אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים‪,‬‬
‫על ידו ואיזו זה אבר מן החי והכת' מקלסו כאיותך‬ ‫זי שיח (ההלים א' א) אשרי האיש אשר לא הלך‬
‫ראיתי צדיק לפני (ה)‪ ,‬ומה שכר נטל =על כך והיה‬ ‫בעצת רשעים‪ .‬נאמ' הפיסוק הזה כנגד‬
‫כעין שתול על פלני מים (תהלים שם ג)‪| .‬שאמי‬ ‫נח [הצדיק] שלא‪ .‬הלך בררכי דור המבול שהן‬
‫לו הקביה עשה לך תבת עצי נפר ונבנה העולם‬ ‫קרואים רשעים וחטאים וליצים‪ .‬רשעים זה החמס‬
‫ממנו ומזרעו‪ ,‬‏ אשר פריו ‏ יתן בעתו (תהלים שם שם)‪.‬‬ ‫שהיה בירן שני ותמלא האריץ חמס ואומ' החמס‬
‫ולא בלא‪ .‬עתו‪ .‬מלמי שלא שמש בתיבה‪= .‬ועליהו‬ ‫קם למטה רשע לא מהם ולא מהמהם ולא מהמונם‬
‫לא יבול (תהלים שם שם)‪ .‬שלא שָכל אחד מבניו‬ ‫ולא נה בהם (יחזקאל זי אי) ‪ 5‬הטאים זה ‪%1‬‬
‫בחייו‪ .‬וכל אשר יעשה יצליה (תהלים שם שם)‪ .‬זה‬ ‫עריותשהיה בהן שנא' ותשחת הארין לפני האלהים‬
‫שנתרצה הקכיה בקרבנו ונתן ברית לעולמו שאינו‬ ‫שהשחיתוה בעבירה שהיו מחליפין מטותיהן זה לזה‬
‫מביא מבול לעולם שני וורה ה' את ריה הניחה‪ .‬לא‬ ‫ומהלכין ‏ ערומים ‏ בשוק (ג)‪ | ,‬לצים [זה] שהיו‬
‫כן הרשעים (תהלים שם ד')‪ .‬אלו דורות שלמבול‪ .‬כ‬ ‫מתלוצצין כנגד מתושלח ונח בשעה שהיו‪ .‬מוכיחין‬
‫תדפנו רוח (תהלים שם שם)‪ .‬שהציפן‬ ‫אם כמויץ אשר‬ ‫אותן וכן הוא אומי לפיר בוז לעשתות שאנן‬
‫כזקים |על פני המים‪| ,‬על כן לא יקומו רשעים‬ ‫(איוב י"ב‪ .‬ה') (ך)‪ ,‬ולא דיו שלא הלך בעצתם אלא‬
‫ו בעדת‬ ‫במשפט (תהלים שם ה')‪ .‬אלו ל‬ ‫שהכתי מקלסו [ובתורתו יהגה ‪ -‬ולילה כי אם‬
‫צדיקים (תהלים שם שם)‪ .‬אלו הסרומיים ותנן דור המבול‬ ‫בתורת ה' הפצו] (תהלים א' ב') כי אם בתורת ‏ ה'‬
‫אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין שנ' לא ירון‬ ‫חפצו אלו שש מצוות שנצטוה בהן ארם הראשון‪.‬‬
‫רוהי באדם לעולם [לא חוין ולא נידונין ר' מנחם‬ ‫ובתורתו יהגה יומם ולילה זו מצוה שביעית שניתנה‬

‫(ג) צ'ץ עי' פרר"א פכ"ב ותדא'ר פל'א ותדא"ז פ"י וע'ע לעיל‬ ‫(א) בכי"ק להיוח בה נושעים‪( .‬ב) עי' ב'ר פל"א א' ובנ"ש‬
‫פיו העדה ט'ז ותנחומא מהרש"ב ‪ '8‬נח סכיו‪( .‬ד) עיי ב'ר פיל סיד ותנחומא נח‪.‬סיה ובניש‪( .‬ה) עוי ב'ר פטיז ספ" ופליד‬
‫סיג ועיע לעיל פיב הערה ע"ט‪.‬‬

‫‪-‬‬
 ‫‪110‬‬ ‫‪ .‬ש‪-‬זַ‬
‫‪ .‬בר‬ ‫נה‬ ‫מדרש‬ ‫‪91‬‬
‫והיינו דאמי ר' אבא בר הונא‬ ‫מה ת"ל לא ידון רזהי באדם לעולם] | אומ' לא כןהרשעים‬ ‫ביר יוסף אמר‬
‫הפילה (משלי‬ ‫ו‬ ‫אמ כב ‪ -‬כת' כו‬ ‫הוזרת לנרנה אפיל‬ ‫הקב'ה רוהם אינה‬ ‫אלא אמר‬
‫זה תלמיר שלא חגיע ‏ להוראה ומורה‪ .‬ועצומים כל‬ ‫וחזיר נשמות‪ .‬לפנרים מתים | נשמתן‬
‫בשעה שהקבי מ‬
‫וורכיי‬ ‫|‬ ‫להור אה‬ ‫שהניע‬ ‫‪3‬‬ ‫זה‬ ‫(שם)‬ ‫הרוגיה‬ ‫זהנח‬ ‫ה' דרך צדיכים‬ ‫כי יורע‬
‫‪5‬‬ ‫)ו‬ ‫בניההנם]‬ ‫הם‬
‫פה‬ ‫כשה‬
‫ו שו‬ ‫‪6‬‬ ‫‪-‬ת‬ ‫=‬ ‫ץ‬

‫שנין (יג)‪.‬‬ ‫ובני ביהו‪ .‬ודרך רשעים תאבד אלו ‪ -‬זמבול (‪.)1‬‬
‫אמי ר' אבהו כל‬ ‫ד'א אשרי איש בצריקים הכת' מדבר‪ .‬אשרי איש ‪ .‬ט)‬
‫מקוום שני אלה פסל את הראשונים‪.‬‬ ‫ולא אשה אלא אמ' רב עמרם ואמרי לה אמ' רב‬
‫נחמן אמ' רב אשרי האיש שעשה תשובה כשחוא = ואלה מוסיף על ענין ראשון [כתב‪ .‬כאן אלה פסל‬
‫נה ג ה אמי וי‬ ‫איש (ח)‪ .‬אשר לא הלך‪ .‬דרש ר' שמעון בר פזי | את הראשונים דור המבול] (יד)‪.‬‬
‫מאי דכת' אשר לא הלך בעצת רשעים‪ .‬וכי מאחר | אבא בר כהנא כל מי שנכפל שמו‪ .‬יש לו בעולם‬
‫שלא הלך מהיכן עמד‪ .‬‏ ומאחר שלא עמד מחיכן | הזה יש לו לעולם הבא דכת' [ואלה תולדות תרח‬
‫(בראשית י"א כ'ז)‪ .‬וכת' ואתה תבוא אל‪ .‬אבו [‬ ‫ישב ומאחר שלא ישב מהיכן ליץ אלא לומר‪ .‬לך‬
‫ל מו ב'ו)‪ .‬בישדו שאביו מבני העולס‬ ‫ואם עמ;‪-‬ד סופו לישב ואם‬ ‫שאם הל|ך פופו ‪2‬לעמ =וד‬
‫[ניחה‬ ‫לעולם‬ ‫כו וגיחה‬ ‫היחה‬ ‫ה‪+‬וה‬
‫ו=‬
‫אומ' אם חכמת‬ ‫פופו ללוץ ואם לץ‪ .‬עליו הכת'‬ ‫ישב‪.‬‬
‫‪ 2‬ןורו‬ ‫‪|2‬רו‬ ‫וש‬

‫הכמת לך| ולצה לבדך| תשא (משלי ט' "ב) (ט)‪ | .‬לאבות וניחה לבנים] ניהה לע‪,‬ליונים וניחה לתחתונים‪.‬‬
‫ננו רבנן ההולך‪ .‬לְאִיצְטְדינִין ולכרכום ‏ וראה את |ניבחהעולם הזה וניחה לעולם הבא (טז)‪ .‬איש צדיק‬
‫אלא‬ ‫אלה תולדות גח שם‪.‬‬ ‫היה‪ .‬לו למקרא למוומי‬ ‫מוליון‪ .1‬ולוליון‪ 0‬ופלליון‬ ‫ואת החבריםבוקיון‬ ‫הנחשים‬
‫| להודיעך שייחוס מעשים טובים קודם י לוייחיס |בנים‬ ‫מושב‪" :‬לצים (י)‪ -.‬ומה סמיך‪/-‬‬
‫י‪-‬‬ ‫אור‬ ‫הרי‬
‫[ופהרפנולרגיייוין] ‏ ז‬
‫הטובים תחלה‪ ,‬ואחר כ \ך‬ ‫= לפי ‪-‬כ |ך נתייחס במעשיו‬ ‫ל ויה כי ואם בתו ו‪-‬רת הי חפצו ‪ /‬שמא יאמר ו אדם הואיל‬
‫‪:‬‬
‫| בבניו וכן הוא אומי ונתתי להם בביתי ובחומותי יר‬ ‫וו‪5‬ליא הלכתי " לתו ‪5‬ךטיאות ולְקרְקקָאות ‏ ולא ‪/‬עמדתי‬
‫ם טוב כ זב ים ומבנות ‏ שם עולם אתן לו אשר‬ ‫בקקננגגייווןן |ולא ישבתי בתהבולאות אלך ואתגרה‬
‫מב‬ ‫טוב‬ ‫ושם‬

‫| לא יכרת (ישעיה ג'ה ‪( .)1‬ש)‪| ,‬צריק |שון בריותיו‬ ‫בשינה ת"ל כי אם בהורת ‏ ה' הפצו (יא)‪ ,‬‏ ר'‬
‫| של הקביה וכלכלם בצרקה (יה)‪ .‬תמים שנולד‬ ‫שמעון בן וחאי אומ' כל מי שבא לידו דבר‬
‫= מהול‪ ,‬והוא אחד משבעה שנולרו מהולים‪ ..‬ואלו חן‬ ‫עבירה ‏ וכבש ‏ וצרו וניצל ‏ ממנה נותנין לו שכר‬
‫=אדם הראשון נברא מהול שהוא מעשיו שלהקביה‪.‬‬ ‫כעושה מצוה (יב)‪= .‬והיה |כעץ שתול על פלני‬
‫| ושת בגו נולד מהול‪ .‬דכתי [ויולר בדמותו כצלמו‪,‬‬ ‫מים‪ .‬אמ' ר' תנחום בר חנינאי לעולם ישלש אדם‬
‫שנותיו שליש במקדא שליש במשנה שליש בתלמוד‪ = .‬נה נולר מהול שני תמים היה בדורותיו‪ .‬‏ עקב גולד‬
‫‪ 0‬שני ויעקב איש תם‪= .‬יוסף גולד מהול‪ .‬דכתי]‬ ‫ומה‪ .‬ידע כמה האיי כי קא אמרינן ביומי‪ ,‬אשר פריו‬
‫להתולדות ג שקב יוסף (בראשית ל'ז ב')‪ .‬שהיה דומה‬ ‫יתן בעתו אמ' רבא אם פריו‪ .‬יתן בעתו ועליהו לא‬
‫משה נולד מהול שני ותרא אתו כי טוב הוא‬ ‫‪-‬‬ ‫יבול ואם לאו על הלמד ועל המלמד עליו הכת'‬
‫‪8‬ביז פיא וס"ב‪ .‬על המאמו‬
‫ו כית‪( .‬ז)‪ .‬עיי מדרש ההלום פי אי וביר פ‬
‫‪2‬יש וע'ע לעיל פ'ו הערה‬
‫א קש"עחת ע'א ובנ‬
‫(‪ .)3‬עיו' סכההדררין‬
‫‪,‬‬

‫(במקום החברים)‬ ‫והחוברים‬ ‫הוא‬ ‫ובבתו"א‬ ‫בת"י‬ ‫ע"פג‬ ‫הוספתי‬ ‫(י)‬ ‫עיש י"ח ע'ב‬ ‫(ם)‬ ‫ע'"א‪.‬‬ ‫וש‬ ‫‪-‬‬ ‫(ח) ל‬ ‫בכלל עיש‪.‬‬

‫וורכ*ן שם= וערו‬ ‫|ת‪ '-‬קניגייייולן‬ ‫בת'ה ‪. .‬ובבו"מ‬ ‫(‪.0‬יא) כ ‪.‬ן ‪-‬היוא בג‪'.‬‬ ‫ר"ס‪ .‬‏‬ ‫‪0‬ז שם‪ -‬ויבד‬ ‫‪-‬בכתי"ב מלת ופכל ‪-‬י | לייויתא‪ .‬יויעירי' ע'‬
‫במשנ ‪.‬ה‬
‫וועעייבב במשנה‬ ‫כי"ג מא‬ ‫מכות‬ ‫עו‬
‫ע‬
‫(וב)‬
‫ב\‬ ‫ןז פ פזזוה‬
‫ררשש ב ב‬ ‫שםם‬
‫בש‬‫‪1‬ו ועטו'ו טעיז ו שםשם ב‬ ‫ורואלא י ושבת ניו בבקקוופפ ‪5‬גגיייוןן וובבכבתית"יא"א א ננטעבבךרר‪ .‬עלטיזליפוִ קוקו המחהמקחק‪..‬‬

‫שם והוא כאוקמתא דגמרא בקדושין ל"ט ע'"ב‪ .‬ע"ש‪( | .‬יג) עי' ע'ז ו"ט עיב ובד"ס שם‪ .‬ובכי"ק ומאו ודעינן כמה האיו וכזו‬
‫ביומי פירוש ושליש קרימתו בכל יום‪ ..‬‏ (יד) חוספתי ע"פ ב' כת"י ועיי ביר פיל סיג ובנייש‪(| .‬טו) עיי ביר שם פיד ובניש‪,‬‬
‫(טז) עו' ביר שם פיה‪( .‬יז) עיי בעד ראש המאמר בביר שם פיה ופיו וע"ע בתנחומא נה ס"ב ובתנחומא מהרש"ב ח'א טי‬
‫ע"א‪ .‬ונראה קצת שבעל מדה"ג לקה כ ל דבריו מהב"ר פ"ה שסלפי שנוכר‪ .‬שיש‪ .‬שם איזה תסרון‪ .‬ע"ש‪( .‬יח | עו ב'ר‬
‫זה‪.‬‬ ‫על פסוק‬ ‫לקח טוב‬ ‫מדרש‬ ‫ועיע‬ ‫פיה ע"ש‪.‬‬ ‫נח‬ ‫זיה‪ .‬כן לפניו בתנתומא‬ ‫ואולי‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ותנחומא‬
 ‫‪91‬‬ ‫הגדול‬ ‫נה‬ ‫מררש‬ ‫‪141‬‬
‫ואיוב‪ .‬‏ נח ראה יישוב העולם והרבגו וישובו‪- .‬איוב‬ ‫(שמות ב' כ')‪ .‬אוב נולד מהול שני איש תם וישר‬
‫ראה ישוב ביתו וחדבנו ‏ וישובו‪| ,‬דניאל ראה ישוב‬ ‫ר' יוחנן אומי בדורותיו‬ ‫(איוב א' א (יט)‪ ,‬בדרתיו‪.‬‬
‫ירושלים וחרבנה ויישובה‪| .‬לפי כך כללם הכת'‬ ‫ולא בדורות ‏ אחרים‪ .‬‏ ורי שמעון בן לקיש אומי‬
‫בפיסוק אחד והיו |שלשת האנשים האלה בתוכה‬ ‫בדורותיו וכל שכן בדורות אחרים אמי ר' חנינה משל‬
‫נח דניאל ואיוב (יחזקאל "ד י"ד) (כד)‪,‬‬ ‫דר' יוחנן למה הדבר דומה לחבית שליין שהיא‬
‫י) ויולד נה‪ ,‬מה תלמור לומר והלא כבר נאמי‬ ‫מונחת במרתף שלהומיץ במקומה ריחה נודף‪ .‬שלא‬
‫ואת יפת‬ ‫את חם‬ ‫שם‬ ‫וולד נח את‬ ‫במקומה אין ריחה ‏ נודף‪ .‬‏ אמר ‏ ר' אושעיה משל‬
‫(בראשית ה' ל'ב)‪| .‬אלא ללמרך שלא‪ .‬היו לו בגים‬ ‫דריש לקיש למה הדבר דומה לצלוהית של פלייטן‬
‫זולתן ומשלשתן נבנה העולם (כה)‪ .‬את שם את‬ ‫שמונחת בבית הקברות ובמקום הטנופות והיה ריחה‬
‫אחי יפת‬ ‫והלא יפת הנדול שנ'‬ ‫יפת‪.‬‬ ‫חם ואת‬ ‫נודף כל שכן במקום טהרה שיהא ריחה נורף (‪,)2‬‬
‫הנדול (שפ י' כ'א)‪ .‬ולמה איחרו הכת' והקדים שם מפני‬ ‫אחרים אומרין למה הדבר ‏ דומה לבתולה שנדלה‬
‫שיצא ממנו אברהם יצחק ויעקכ ונמסרה לו הכהונה‬ ‫בשוק שלזונות ולא יצא עליה שם רע אלו נדלה‬
‫והנכואה ללמדך שאין הגדולח בייחוס אלא בחכמה‪.‬‬ ‫בין הכשרות על אהת כמה וכמה (כא)‪ .‬אמי רי‬
‫והניה הם באמצע והוא הקטן שני את אשד עשה‬ ‫שמואל ומה נה שלא היה בדור אלא הוא לבד‬
‫לו בגו הקטן (שם ט' כ'ד)‪= ,‬שנלוי וידוע לפני הקב'ה‬ ‫עשה נחת להקב'ה עד שהטה עליו חן וחסד וניצל‬
‫שהוא עתיר לעשות לכך‪ .‬הקדימו על הגדול ‏ כדי‬ ‫מכל בנ דורו‪= ,‬בגי אברהם יצחק ויעקב על אחת‬
‫משגיא | לגוים =ויאבד‬ ‫להשפילו = כענין |שנא'‬ ‫כמה וכמה שהקביה מטה עליהן חפר וכן הוא אומי‬
‫‪/‬‬ ‫(ו)‪,‬‬
‫(איוב‪ .‬ו'ב‪ .‬כ'ג)‪ .‬כ‬ ‫וחסד ה' מעולם ועד עולם‪ .‬על יראיו וצרקתו‪ .‬לבני‬
‫יא) ותשהת הארץ‪ .‬תאנא דבי ר' ישמעאל‬ ‫אדם (תהלים ק'ג ו'ז)‪ .‬ואומי כי ההרים ימושו והגבעות‬
‫כל מקום "שני השחתה אינה אלא‬ ‫תמוטינה והסדי מאתם לא ימוש (ישעיח ניד ") (כב)‪.‬‬
‫בעבירה או בע"ז (כז)‪ .‬בעבירה מהוא‪ .‬אומי ותשחת‬ ‫את האלהים התהלך נה [שיה הקביה‬
‫הארץ לפני האלהים מלמ' שהיו מחליפין מטותיהן‬ ‫סומכו שלא ישתקע במעשה‪ .‬דור המבול‪ .‬משל‬
‫אמ' רב הונא בשם רי‬ ‫והולכין בנלוי ערוה (כח)‪ .‬‏‬ ‫למלך שהיה לו בן והיה הולך בשליחותו של אביו‬
‫יוסף לא נתחתם גזר דין ‏ דור המבול עד שכתבו‬ ‫וחיה לפניו דרך מושקע בטיט והיה המלך סומפו‬
‫גומסיות לזכור ולבהמה (כט)‪ .‬ובעיז הוא אומ' לך‬ ‫שלא ישתקע בטיט וכן באבות הוא אומר אשר‬
‫רד כי שחת עמך (שמות ל'ב ‪ .)1‬וכן שפיכות דמים‬ ‫התהלכו אבותי לפניו‪ .‬ד'א את האלהים התהלך נח]‬
‫נקראת השחתה‪ .‬שנאי וואמר דוד אל אבישי אל‬ ‫‪4‬תמות ‪4‬וישרות ‏ לפני בוראו כענין‬
‫שהלך בצניעות ו‬
‫תשחיתהו (שמואל א' כ'ו ט)‪ ,‬‏ מנין שהיו דור |המבול‬ ‫שני והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו ח)‪ .‬ולא עוד‬
‫שטופין בשלשתן בע'ז ובנלוי עריות ושפיכות דמים‪.‬‬ ‫אלא שקיבל עליו עול שבע מצוות והנחילם לבניו‬
‫שהרי מזכיר לשון השחתה שלשה פעמים ותשחת‬ ‫ועליו הוא אומי מתהלך בתומו =צדיק ‏ אשרי בניו‬
‫הארץ‬ ‫והנה נשחתה כי השחית (ל)‪ .‬‏ ותמלא‬ ‫אחרין (משלי כ' ‪( )1‬כג)‪ ,‬התהלך נח‪ .‬זכה נח שנזכר‬
‫חמש שהיו פושטין ידיהן בנזל ועליהן הוא אומר‬ ‫שמו בפיסוק אחד שלשה פעמים והוא אהד משלשה‬
‫נבולות ישינו עדר גזלו |וירעו חמיר ‏ יתומים ינהגו‬ ‫צריקים שראו נפלאותיו שלהקביה ואלו הן נח דניאל‬
‫(כ\ צ"ע ועי' סנהדרין ק"ח‪ .‬ע"א והמששל‪5‬‬ ‫(וט) ע" תנחומא נח ס"ה וע"ע אדר"נ נו"א פ'ב ובהערות שם אות ס"ד והוספתי ע"פ ג' בת"ו‪.‬‬
‫הסגגון בב"ר פיל סט עיש‪( .‬כא) עו' ביר שם‪( .‬בב) צ"ע‪( .‬בג) עי' ביר שם סיו‪( ,‬כד) עיי תנחומ‬ ‫דריש לקיש מסכים יותר עם‬
‫האבכיר‪( .‬כה) צ"ע ועי' לקמן פ"ט הערה כיח‪( .‬כו) עי' ב'ר פכיו ס'ג ובמפרשים וסנהדרין ס"טן‬ ‫נח סיה וע"ע בילקוט בשם‬
‫כיז‪ .‬ע'א‪( .‬כח) עי' לעיל הערה ג'‪( .‬בט) עי' ב'ר פכ"ו פ"ה ובויקרא רבה פכ"ג ס"ט‪ .‬והנוסחא כא‬ ‫ע'ב‪( .‬כז) צ'ע ועי' סנהדרין‬
‫הילמדנז שהביא הערוך בערך גמפ‪( .‬ל) צ"ע ובב"ר פל"א ס"ו דריש ליה מח מ ס‪.‬‬ ‫מסכמת וותר עם‬
 ‫‪41‬‬ ‫הנול‬ ‫נח‬ ‫מדרש‬ ‫‪31‬‬
‫וכעס עליהן שני‬ ‫על הארץ‬ ‫שהשחיתו את דרכם‬ ‫יחבלו שור אלמנה (איוב‪ .‬כיד ג')‪ .‬‏ שהיה היתום מקבץ‬
‫על‬ ‫דוכו‬ ‫את‬ ‫כל בשו‬ ‫כי השחית‬ ‫פרוטה על פרוטה וקונה לו חמור והאלמנה ‏ קונה‬
‫נץג)‪.‬‬
‫לר‬‫(א‬
‫ה‬ ‫לה שור והן גוזלין אותן (לא)‪ .‬קשה הוא הזל‬
‫כדאמ' ר' יוחנן סאה מלאה עונות ‪ .‬מקטרג בראש‬
‫‪ ₪‬ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר‪.‬‬ ‫כולן זה נזל‪| ,‬ר' שמעון בר אבא אמ' שמעי לה‬
‫ו'השיה ויאמר אדם אך פרי לצריק‬ ‫בראש כולם (עמוס ט' א') ךרי פינהס‬ ‫מהכא ובצעם‬
‫אך יש אלהים שפטיםבארץ (תחלים נ'ח י'ב)‪ .‬בוא‬ ‫בני אדם עובדי ע'ז ומגלי עריות‬ ‫בשם ר' שהנן‬
‫וראהשלא כמדת בשר ודם מדת הקביה בשר ורם‬ ‫גזל בידם שקול כננד הכל‪ .‬ר' עקב‬ ‫ושופכי דמים‬
‫מבקש להביא פורענית על חבירו הוא רוצה שלא‬ ‫ר' יוחנן עשרים וארבע הטאות סידר‬ ‫בר אחא בשם‬
‫ירע אבל הקביה אינו כאןלא שוליח ומזהיראולי‬ ‫יהזקאל ומכולם לא חתם אלא על המל וכן הוא‬
‫יעשו תשובה ונצלו‪ ,‬‏ בשר ודם מבקש להביא‬ ‫אומ' בפרשת תוכחה (יחזקאל כ'ב)‪| .‬אי עיר שפכת‬
‫פורענית על אחרים והיה אוהבו עמהם מבקש להצילו‬ ‫דם‪ .‬ב' עשתה נלולים‪ .‬ג' טמאת | השם‪ .‬ד' רבת‬
‫מהן אינו יכול‪ .‬אנל הקב'ה אינו |כן מי שהוא רוצה‬ ‫המהומה‪ ,‬ה' איש לזיועו ‪ 8‬וי למען שפך דם‪,‬‬
‫ז' אבואס חקלו בך‪ .‬חי לגר עשו‪ ..‬טי ב‪:‬נשן בתונך‪ :‬שתגע בו פורענות היא נוגעת בו‪.‬ומי שרצה להצילו‬
‫י' יתום ואלמנה‪ .‬הונו בך‪ .‬י"א קדשיבזית‪" .‬ב ואת הוא ניצל הדא היא דכת' יפול מצדך אלף ורבכה‬
‫שבתתי חללת‪ ,‬‏ "גאנשי רכיל ‏ היו כך‪= ,‬ייד ואל מימיניך‪ .‬אליך |לא ינש רק בעיניך תביט‪ .‬ושלומת‬
‫רשעים תראה (תחלים צ'א ח) |(לד)‪ ,‬תדע לך ‏ הדי‬ ‫ההרים אכלו בך‪ .‬טיו זמה עשו בתוכך‪ .‬טיז ערות‬
‫דור חמבול שמרדו ביוצרן ואמרו מה שדי כי נעבדנו‬ ‫אב נלה בך‪ ,‬יז טמאת הגדה ענו בך‪" .‬ח ואיש את‬
‫|זקים ‏ על פני = לאחר‬
‫(איוב‪ .‬כ'א ט'ו)‪ .‬הציפן כ‬ ‫אשת רעהו‪ .‬י"ט ואיש את כלתו‪ .‬כ' ואיש את אחתו‪.‬‬
‫שהתרה בהן שני קץ כל בשר בא לפני מלמשינתן‬ ‫כ'א שחד לקחו בך‪ .‬כ'כ נשך ותרבית לקחת‪.‬‬
‫שנה | רכתי‬ ‫ועשרים‬ ‫וכמה | מאה‬ ‫קיץ‬ ‫להן‬ ‫כיג ותבצעי רעיך בעשק‪ .‬כ"ד ואותי שכחת נאם הי‬
‫והיו ימיו מאה ועשרים שנה (בראשית ו' ג')‪ .‬ולמה‬ ‫אלהים‪ .‬ומכולם ‪ 2‬התם אלא על הנזל הדא הו‬
‫מאה ועשרים שנה לא פחות ולא יתר כדי להשלים‬ ‫דכת' והנה‪ .‬הכיתי כפי אל בצעך אשר עשת (לב)‪.‬‬
‫ימיו שלצדיק ואיזה זה מתושלח ואית דאמרי‪ .‬כנגד‬
‫שנותיו שלמשה רבינו והיה מוכיחן ביר שני צדיקים‬ ‫‪ ₪‬וירא אלהים את הארץ והנה‬
‫נח ומתושלה אולי יחזרו בתשובה ולא חזרו (לה)‪,‬‬ ‫אמ להם נח שנו‬ ‫שהתה‪,‬‬
‫דרש רי יוסי דמקסרין מאי דכתי' קל הוא על פני‬ ‫מררכיכם‪ .‬הרעים וממעשיכם‪ .‬הדעים עד שלא יביא‬
‫מתושלח ו הצדיק‬ ‫שהיה‬ ‫מלמד‬ ‫(איוב כ"ד ויח)‪.‬‬ ‫מים‬ ‫עליכם את המבול ויכרית כל זרע אדם מן העולם‪.‬‬
‫ואם לאו דעו‬ ‫מוכיחן ואומ' להן חזיו בתשובה‬ ‫אמרו לו אם כן חרי אנומונעין את עצמינו מפריה‬
‫שהקביה מביא עליכם מבול מקה נבלתכם עפלני‬ ‫ורביה‪ .‬מה היו עושין כשהיו באין אצל נשותיתן‬
‫המיםכוקין שני קל הוא על פני המים‪| .‬ולא עוד‬ ‫היו משחיתים מקור זרעם ‏ על הארץ וראה הקביה‬
‫"ג‬ ‫פסוק‬ ‫פ'א‬ ‫רבה‬ ‫וקהלת‬ ‫פרי'ג פ'ד‬ ‫רבה‬ ‫(לא) עי‪ :‬תנחומא נח סי"יח ותנחומא מהרשיב חיא טיז ע'ב‪.‬‬
‫ער ווקרא‬ ‫(לב)‬
‫ובהערות מהרא"ק‬ ‫עשר‬ ‫ערך‬ ‫זשרם‬ ‫וע"ע בערוך‬ ‫גבנ"ש‬
‫חב ו‬
‫ע"א‬ ‫ובענין הכיד חטאות ע"ע שמות רבבה פ' מ יביבב סס"יחו‬
‫ה'‬ ‫ו תענית ‏‬
‫‪; 7‬‬
‫וולנא) ולא כמצא כן במדרש חזית שלפנינו‪ .‬עכ"פ אנו למדין מזה שריה‬ ‫שם ובפירוש‬
‫ע"י |הסופרים‪( .‬לג) עי' פדר"א פכיב‪ .‬ובנליון כתייא כי השחית כל בשר‬ ‫חטאות היו םס‬
‫על חיה וחיה על בהמה וכולן על עופות ועופות על כולן וכולן על אדם‬ ‫וגו' אמר רב‬
‫חוץ מתולשמי דלא הדרי ע'כ ובכו"ק הוא בפנים ועי' סנהדרין ק"ח‬ ‫‪1‬‬
‫ואדם על כוהרז‬

‫ע"א ובךד"ם שם וע"ע לקמן הערה מ (לר) צ"ע‪( .‬לה) ציע ועי' ביר פליב ס"ז (בענין מתושלח) ופכיו ס"ו (בענין משה)‬
‫‪061‬‬ ‫חורל‬ ‫מדרש‬ ‫‪81‬‬
‫ועליהם‪ .‬הוא ‏ אומי יגמר נא רערשגים ותכונן צריק‬ ‫אלא שלוקחין מכם‪ .‬קללה לכל באי העולם שני‬
‫(ההלום ז' ")‪.‬כיון שנגמר דינם אמי לו הקביה לנה‬ ‫תקלל הלקתם בארץ (ששםפ) והינודאמרינן‪ .‬מי‪ .‬שפדע‬
‫חוזר ומישב‬ ‫קום ועשה לך תיבה שעל ירך אָני‬ ‫מדור חמבול‪ .‬אמרו לו ומי‪ .‬מעכב‪ .‬אמי להן פַרִידָה‬
‫את העולם‪ .‬ושמא משוא פניםיש בדבר ת'ל ובוהן‬ ‫אחת יש לו להוציא מכם והיא מעכבת‪ ,‬אמרו לו אם‬
‫לבות וכליות אלהים צדיק (שם); (לה) כי מלאה‬ ‫כן לא יפנה דרך כרמים(שם שם) אמי להןאי אפשר‪.‬‬
‫הארץ חמפ אמי ר' אלעזר בוא וראה כמהגדול‬ ‫מאי דכת' לפיר בוז לעשתות שאנן‬ ‫דרש ראבא‪.‬‬
‫כוחו שלחמס שהרי בני דור המבול עברו על הכל‬ ‫(שם "ב ה)‪| .‬מלמ' שהיה נה הצריק מוכיח אותן‬
‫ולא נחתם עליהם גזר דין עד שפשטו ידיהן בנזל‬ ‫ואומר להן‪ .‬דבריס קשים כלפידים שנא' לפיד בוז‪.‬‬
‫|מי להם הקביה‬
‫שני כי מלאה הארי חמס מפניהם א‬ ‫והיו מבזין אותו‪ .‬ואומרין לו ‪ 2‬אתה תיבה זו למה‬
‫אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשח עמכם‬ ‫לך אמי להן שעתיר ‪.‬הקביה ‏ להביא‪ .‬עליכסמבול‬
‫שלא כשורה שני הלא נסע יתרם בם ימותו ולא‬ ‫אמרו לו אם מבול שלמים הוא מביא או שלאש‪.‬‬
‫הכת' אומי החמ‬ ‫ליהן‬ ‫אםשלאש יש לנו דבר ועליתא שמו ובו אנו ניצלין‪.‬‬
‫ולמ‬ ‫אלעזר‬ ‫רי‬ ‫אמי‬ ‫‪") "0‬‬
‫ואם שלמים‪ ,‬הוא מביא אם מן הארץ יש לנו‬
‫שזקף החמס קומתו כמקל ועמד‪ .‬לפנהיקביה‪ .‬ואמי‬ ‫עָשָשיות‪ .‬שלברזל שאנו מחפין בהן את הארין‪ ..‬ואם‬
‫לפניו ראה מה עשו ושמא מקצתן תלמוד לומר לא‬ ‫מן השמים הן באין יש לנודבר ועקב‪ .‬שמו ואמרי‬
‫מהם ולא מהמונם ולא מהמיהם ולא נוה בהם‬ ‫לה ועקש שמו‪ ,‬אמר ‪ 1‬מבין עקבי =רגליכם הן‬
‫(יחזקאל ז' י'א)‪ .‬הדא דאמרי אף נה היה ראוי ליחתם‬ ‫באין שני‪ .‬נכון למועדי רגל (שם שס)‪( .‬לו)‪ .‬דרש‬
‫בנזר דין עמהם עד שאמ' ההמס ולא נוח בחם (לט)‪,‬‬ ‫גורו לכם מפני חרב(איוב ו"ט כיט)‪.‬‬ ‫רי שמואל בר נהמני‬
‫שהיתם את הארץ לפי שהן‬ ‫והנני מ‬ ‫המבול‬ ‫דור‬ ‫באנשי‪.‬‬ ‫מתרה‬ ‫היה נה‬ ‫בכל יום ויום‬
‫מרביעין בחמה על חיה וחיה על בהמה והכל על‬ ‫ואומ'י להן עבדו את הקביה ועשו טובה עם עצמכ‬
‫אדם ואדם על הכל לכך נאמי והנני משחיתם את‬ ‫והיואומרין לו מה טובו‪ .‬אמ' להן הוא עשה את‬
‫הארץ (מ)‪ .‬ד'א והנני משהיתם את הארין‪ .‬אם אדם‬ ‫השמים ואת הארץ‪ .‬אמרו איכן הוא שרוי אמ' להן‬
‫הטא אריץ‪ .‬מה הטאת מושלין אותו ‪ --‬למה הדבר‬ ‫מנביהין \קומתינו למרום‬ ‫שאנו‬ ‫אמרו עד‬ ‫במרום‪ ,‬‏‬
‫חושיב בשהומרין‬ ‫ומה למלך שהיתה לו הצר ‪6‬‬ ‫ומשתחוים לו נעשה צלם באריץ ונשתחוה לו‪ .‬ומה‬
‫ותושבין והלך למרינת הים‪ .‬עד שהמלך‪ .‬שם עמרו‬ ‫אנו צריכים לו אם לטיפת גשמים שהוא‪ .‬מוריר עלינו‬
‫ומדדו עליו ואמרו חצר שלנו היא שמע המלך וכעם‬ ‫הרי יש לנו אד עולה ומשקה את ארצינו שני ואד‬
‫|מי להן עליהן ואמי שכר הבית לא נתנו לי אלא שמרדו‬ ‫יעלה מן הארץ ‏ והשקה (בראשית בי ו)‪ .‬א‬
‫הקביה רשעים במה שנתגברתם |לפני בו אני דן בי ההיני מחריבה ומאברן ומי שהוא אומי שלי היא‬
‫אתכם כדי שתדעון וידעו כל באי העולם שיש דין יבוא ויעמוד כנגרי (מא)‪ .‬‏ כך הקביה ‏ ברא עולמו‬
‫יוב \ו"ט כ'ט)‪ :‬אל תהי ושכללו ונתן הארץ לבני אדם כיון שבאו דור המבול‬ ‫לכך‪ .‬נאמי למען ‪0‬‬
‫אומי שַדין אלא שיש דין (לז)‪ .‬וכיון ‏ שלא שמעו וראו שלוה שהיו‪ .‬בה שלא היה בהן עקר ועקרה‬
‫בהמתן‬ ‫ולא היו נשיהן צריכין לחיות ולא ל‬ ‫אמי לו הקביה לנח עשה לך תבת עצי נפר‬

‫הישר ‪ '5‬נח‪,‬‬ ‫מתושלה ונח עי' ספר‬ ‫לבראשית ו' ד' ובניש ובענין תוכחות‬ ‫ולעיל פ'ו הערה ז' וע'ע ‏ מדרש אגדה‬
‫(לו) עו' סנהדרין | ק"ח | ע"א | ועיב ‏ ובדים ‏ שם‪ .‬ובג' כת'י פרידה ‏ אחת ‏ טובה וש ‪ 5‬להקב"ה להוציא‬
‫וכו'‪ .‬וע"ע ב"מ מ"ח ע'א‪ .‬וב'ר פ"ל סיב‪( .‬לז) ציץ ווש לדון קצת שהיו דברים כאלה בתנא דבי אליהו רבה פל'א ע"ש‪.‬‬
‫ועיע ב'ר פ"ל ס'ז ותנחומא נח פ"ה ובנ"ש‪(| .‬לח) צ"ע‪( .‬לט) עי' תנחומא נח פ"ד וע"ע ב'ר פל'א ס'א וסנהדרון ק'ז‬
‫מהולמדנו‪.‬‬ ‫צ"ע ואולי הוא‬ ‫(מא)‬ ‫על הגליון‪.‬‬ ‫א' פיסקא זאת‬ ‫ובכת"י‬ ‫שם‪.‬‬ ‫(מ) ע' סנהדרין‬ ‫היא‬ ‫הדא‬ ‫ובכתי"א‬ ‫ובניש‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫‪81‬‬ ‫הנדול‬ ‫נה‬ ‫פררש‬ ‫‪71‬‬

‫מה עשה היה משביע לאותו שנתון בתוך הסוף‬
‫אמי לו ואה מה תעשה עד שתציל את עצמך‬
‫שהרי ספינת' אובדת‪| .‬כך אמי הקב"ה ‏ לנח‪ .‬אני‬
‫מאבד את עולמי קום עשה לך תיבה (מנ)‪ .‬עצי‬
‫נפר‪ .‬מאי עצי נפר רב אמ' אַרָארָא |הקאיי לדרי‬
‫דרי דבי ר' שילא אמרי [זו ‏ מבלינא] =ואמרי לה‬
‫גולמישָא‪ ,‬ר' נתן אומר =אעין דקדרנין עיץ שהוא‬
‫שוהה במים ואינו מרקיב (מד)‪ .‬קנים תע שה‬
‫את הת יבה‪ ,‬מדורי‪ ,‬ר' יהושע בן לוי אומי‬
‫שלש מאות וששים קילין היו בה ר' נחמיה‪ .‬אומי‬
‫תשע מאות קילין‪( .‬מה)‪,‬‬
‫טו) וזה אשר תעשה אותה‪ ,‬מלמד שהיאה‬
‫לו הקב'ה באצבע ואמ' לו כזה עשה‪,‬‬
‫תניא ר' ‏ ישמעאל אומ'י |חמש אצבעות שלימינו‬
‫שלהקב"ה כולן ‏ סור נדול (מו)‪| .‬אצבע קטנה בה‬
‫הראה לנה מה יעשה שני וזה אשר תעשה אותה‪,‬‬
‫אצבע שנייה שהיא שנייה |לקטנה בה הכה את‬
‫המצרים שנ' ויאמרו ההרטומים אל פרעה אצבע‬
‫אלהים היא (שמות ח' ט'ו)‪ ..‬שלישית שהיא‪ .‬שלישית‬
‫לקטנה בה כתב את הלוחות שני לוחות אבן כתובים‬
‫באצבע אלהים (שם ל'א ו'ח)‪ .‬אצבע רביעית שהיא‬
‫שנייה לבוהן בה הראה למשה מה יתנו ישראל‬
‫שני זה יתנן (שם ל' "א)‪| .‬וכל היד‬ ‫פדיון נפשם‬
‫עתיד הקביה להשמיר בה את בני עשו שהיו צריו‬
‫ולהכרית בה את בני ישמעאל שהן אויביו שני תרום‬
‫ירך על צריך (מיכח ה' ח')‪ .‬ואומ' ביום ההוא יוסיף‪ .‬הי‬
‫שנית ירו (ישעיה "א "א) (מז)‪.‬‬
‫שלש מאות אמות ארך התיבה‪ ,‬ניצי‬
‫עשה אותה ר' יהורה אומ' שלש‬
‫מאות ושלשים קילין היו בה כל קילה עשר אמות‬
‫על עשר אמות‪ .‬‏ ושני פלְטְיָאות |שלארבע ארבע‬
‫אמות קילה‪ .‬מכאן וקילה מכאן ושני אמות לצררין‪.‬‬
‫הא כיצר רוחב התיבה חמשים אמה וארבעה קילין‬
‫מעולם אלא זרעם נכון לפגיהם עמם וצאצאיהם לעיניהם‪.‬‬
‫ישלחו כצאן עויליהם וילריהם ירקדון‪ .‬‏ שורו עיבר ולא‬
‫יגעיל תפלט פרתוולא תשכל‪ .‬בתיהם שלום מפחד‬
‫ולא שבט אלה עליהם‪4 .‬זרעם נכון לפניהם עמם‬
‫(איוב כיא ז' ייא ז' ח')‪ :‬ר' לוי אומי לשלשת ימים היתה‬
‫אשה מעברת ויולדת דכת'‪ .‬הכא זרעם נכון וכת' להלן‬
‫ימים (שמות "ט טי)‪= .‬ורבגן‬ ‫נכונים |לשלשה‬ ‫היו‬
‫אמרין ליום אחר‪ .‬היתה אשה מעברת ויולדת כת'‬
‫הכא ‪4‬זרעם נכון וכת' להלן והיה נכון לבקר‬
‫(שמות ליד ב')‪| .‬מה להלן ליום אחד אף כאן ליום‬
‫אחר‪ ,‬וצאצאיהם לעיניהם שהיו ‏ רואין בניהן ובני‬
‫בניהן‪ .‬ישלחו כצאן עויליהם‪ .‬מיניקיהון‪ ,‬אמי רי‪ .‬לוי‬
‫בערבאי צווחין ‏ לינוקא ‏ עוילא‪= ,‬וילדיהם ירקדון‪.‬‬
‫כאלין שידיא היך מא דאת אמ' ושעירים ירקדו שם‬
‫מהן יולדת‬ ‫שהיתה אהת‬ ‫(ישעיה ו'ג כ'א)‪| ,‬בשעה‬
‫בו ביום היתה אומרת לבנה צא והבא לי צור להתוך‬
‫את שורך ובלילה אומרת לו צא והדליק לי את‬
‫הנר לחתוך את שורך‪ ,‬‏ אזל ופגע ביה שירא‬
‫אשמדאי רבא דרוחיא ‏ עד דמתכתשין דין עם דין‬
‫קרא תרננולא אמי ליה אשמדאי איזיל ונלוג לאימך‬
‫ענתי הוינא‪ .‬מהינא‬ ‫לא עברת‬ ‫דעברת עַנְתִי דאלו‬
‫לך וקטלך‪ .‬אמי ליה זיל וגלוג לאימיה דאימך דאלו‬
‫קטעת אימא שוראי הוינא קטיל לך לקיים בתיהם‬
‫שלום מפחד מן המזיקין‪ .‬ולא שבט אלה עליהם מן‬
‫הייפורין‪ .‬‏ וכיון שראו שלוה שהיו בה מרדו ביוצרם‬
‫ואמרו מה שדי כי נעבדנו אמי הקביה הרי אני מאבד‬
‫להודיע לכל שאינן ‏ את כולם כדי כלום וכן הוא‬
‫אומי וכל דיירי ארעא כלא השיבין (דגיאל ד' ליב)‪.‬‬
‫לכך נאמר והנני משחיתם את הארץ (מב)‪,‬‬
‫ז) עשה לך תבת‪ ,‬משלן אותו משל‬
‫לספן שהיה בתוך‬
‫הים ובאו עליו נחשולין הרבה וירע שפפינתו טובעת‪,‬‬

‫‪₪‬‬
‫ח‬ ‫ק‬ ‫עיי פנהדרין‬ ‫(מד)‬ ‫(מג) צ'ע‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫פיה ס"א‬ ‫רבה‬ ‫להסגגון בויקרא‬ ‫פל'ו ס"א והנוסחא כאן קרובה יוהר‬ ‫עי' ביר‬ ‫(מב)‬
‫ובכי"ק‬
‫מכריגא (ת' מבליגא)‪ .‬ובכ |‬ ‫ר' נתן ובכתי"מ‪.‬‬ ‫על מאמר‬ ‫פל"'א ג‬ ‫ביר‬ ‫וע"ע‪:‬‬ ‫ע'ב‪.‬‬ ‫טיו‬ ‫וביצה‬ ‫אדר‬ ‫ערך‬ ‫ובערוך‬ ‫עב‬
‫וכבערוך ערך חמש ע"ש ועי‬ ‫אולות‬
‫סוד ג‬ ‫שצ"ל‬ ‫(מו) נראה‬ ‫מיח‪.‬‬ ‫אות‬ ‫לקמן בהערות‬ ‫ע‪".‬‬ ‫(מה)‬ ‫(ת' אדארא)‪.‬‬ ‫אדאדא‬
‫שם‪.‬‬ ‫רד"ל‬ ‫ובביאור‬ ‫פמ"ח‬ ‫(מז) עו' פדר"א‬ ‫פכ'ג‪.‬‬ ‫פדר"א‬
 ‫הגדול | ‪9‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫היו בה ברוחב והן ארבעים אמות‪ .‬שני קילין שהיו שלארבע מאות וקיל ‏ מצד התבה מכאן ופלטיה‬
‫יכן ופלטיה מכאן זה פרנסת רוחב חתבה‪ .‬ארך‬ ‫באמצע ‏ אחורי ‏ הקילין ‏ היו מדובקין ולפניהן שני‬
‫פלטייאות אחת מכאן ואהת מכאן כל אחת רחכה התבה שלש מאות אמה וכל קיל וקילשש אמות הרי‬
‫ארבע אמות ומצד אחד של פלטיא קיל אהד וכן קיל חמשים קיל בכל שורה שרצועה שלקיטונות בארך‬
‫התיבה מראשה לסופה זו בצד זוואין ביניהן כלום‪.‬‬ ‫אחד מצד פלטיה אחרת הכל שמונה וארבעיםאמות‬
‫ושתי אמות שלצרדין עולין חמשים אמות זו פרנסת חמשים ששה פעמים [הרי] שלש מאות קיל וכן‬
‫רוחב התיבה‪ ,‬ארך התיבה שלש מאות אמה‪ .‬תעלה שניים וכן שלישים עולים תשע מאות קיל ואקשינן‬
‫אליבָא ררי יהודה שהיה פוהת שורה מן השלישים‬ ‫שורה אחת שלשלש מאות שלשים קילין שהרצועה‬
‫שלקיטונות באורך התיבה מראשה לפופה זו בצר ניחא רהא כת' ואל אמ' תכלנה מלמעלה‪ .‬אלא‬
‫‪ 0‬וא ביניהן כלום‪| ,‬הא כיצד ארבעה קילין היו למן ראמי שכולה שווה מאי‪ .‬דכת' תחתיים שניים‬
‫ושלישים מלמד ששלשתן שווה (מח)‪,‬‬ ‫ברוהב‪ ,‬כל שורה היתה שלשים קילין ‪ 9‬קלין‬
‫ארבעה פעמים יעלו מאה ועשרים ‏ קילין ‏ הרי טו) צהר תעשה לתבה‪' ,‬זה ה דכת' ויפתה‬
‫נה את הלון התבה אשר עשה‪ .‬ואיקריא‬ ‫תהתיים מאה ועשרים ושניים מאה ועשרים יעלו‬
‫מאתים |וארבעים‪| .‬שלישים העליונים לא היו ‪:‬בה צוהר כי הא דתנן העושה מאור תחלתו כמלוא‬
‫מקדח (מט)‪ .‬ד'א צהר תעשה לתבה אמי רי יוחנן‬ ‫אלא שלש שורות שהיה מיצר ועולה ולא היה רחב‬
‫מלמד שקבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו‬ ‫התיבה אלא ארבעים אמות‪ .‬ושלש שורות היו בה‬
‫אל תהי אומ' לתכה אלא‬ ‫ורים‬ ‫כצ‬ ‫לה‬ ‫מאורין‬
‫עולין תשעים קיל כשאתה מצרף תשעים למאתים‬
‫בתבה(נ)‪ .‬ואל אמה תכלגה מלמעלה מלמי‬ ‫מאות ושלשי םם קיל כדברי ףי‬ ‫וארבעים יעלו ‪.‬‬
‫יהודה דאמ' כמין ‏ קמטרה היתה‪ ,‬ר' יהושע בן לוי שהיא כולה והולכתעד כאמה רָאִי לָאו הָבִי לֶא‬
‫בצדה‬ ‫התבה‬ ‫ופתה‬ ‫(נא)‪.‬‬ ‫הוֶת |קִימָא‬ ‫וששים קיל ארבע שורות על‬ ‫מאות‬ ‫אומ' שלש‬
‫ת ש ים כדי שיחא נוה לבריות להיכנס (נב)‪ .‬ד"א‬ ‫ארבע שורות ואין בה מקום צר יעלו שלוש מאות‬
‫ופתה התבה בצרה תשים דלעול נהורא דיומא לנויה‪,‬‬ ‫וששים קיל‪ ,‬ר' נחמיה אומי תשע מאות קילין היובה‬
‫כי היכי דעייל |אהילא | רומא נהורא לנויה‪( .‬נג)‪.‬‬ ‫כל קיל שש אמות על שש אמות ושלש פלטייאות‬
‫וב‬ ‫אמי‬ ‫ושלישים‬ ‫שניים‬ ‫תהתיים‬ ‫שלארבע ארבע‪ .,‬קיל מכאן וקיל מכאן ושתי אמות‬
‫ולהיה‪= .‬שלישים‬ ‫תחתיים ‏ לזבל‪ = ,‬שניים לבהמה‬ ‫שלצררין‪ .‬הא כיצד התיבה רחבה חמשים אמות‬
‫לאדם (נד)‪.‬‬ ‫ושש שורות שלקילין היושם‪ .‬וכל קל ששה‬
‫הנני מביא את מי המבול‪,‬‬ ‫‪ ₪‬ואג י‬ ‫אמותעולין ששה ‪ --‬אמות ושלש ה‬
‫לפי שכפרו בשם ואמרו מה שרי כי נעבדנו‬ ‫שלארבע ‪ -‬אמות ושני אמות שלצדרין עולה בכל‬
‫(איוב‪ .‬כיא מיו)‪ .‬לכך נפרע‪ .‬הקב"ה מהן בכבורו (נה)‪,‬‬ ‫המשים‪ ,‬כיצר נעשין אלו ששה קילין ברחב התיכה‬
‫מים על הארץ = מה נידונו במים |אלא |‬ ‫ארבעה קלין באמצע התיבה שנים מדובקין מאחוריהן‬
‫לפי טבעו שלעולם שכל ההווה ממנו הוא נפסד לו‪.‬‬ ‫מדובקין מאחוריהן ‏ וביניהן באמצע פלטיה‬ ‫ושנים ‏‬

‫טל פירושו פה ובכתי"מ הוא ר' אומר (ת' ר' נחמיה)‬‫(מח) עי' ב'ר פל'א סי'א‪ .‬ובערוך השלםערך קל ח' שנשתקע כאן כמע‪ :‬כ‬
‫‪2‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ןו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪"/‬‬ ‫(‬

‫ב"ר שם סי"א ופל"ג ס"ה ‪ 0 7‬אהלות פייג‪ .‬מ"א‪.‬‬ ‫עוד דוגמא וע"ע פדר"א פכ'ג‪> .‬‬ ‫ולדעת ריב"ל לא מצאתי‬
‫ב) אולי זה הוא פירוש‬ ‫(ב)‪ :‬ע' סנהדרין ק'ח ע'ב ואולי פוף המאמר היה בפדר"א פכ"ג ע"ש‪( .‬נא) עו' סנהדרין שם‪.‬‬
‫מנוסחת הגמרא באיזת‬ ‫הדברים נשתבשו‬ ‫כו כל‬ ‫(נג) צ"ע ואפשר‬ ‫מאמד ר' יצחק למדתך תורה ד"א וכו' בב"ר שם‪.‬‬
‫תשים כי היכא דליעוול ארזולא דרימא נחורה לגווה עו'‬
‫כת"ו בסנהדרין ק"ח ע'ב= דהוי גרפי עוד ופתח התיבה בצדה‬
‫דיס שם קע'ג ע'א אות בי‪ .‬ובכייק כו הוכא דמעיול‪( .‬נר) עו סנהדרין שם‪( .‬נה) עי' תנחומא צ'ז ס"ב‪.‬‬
 ‫שו‬ ‫הגדול‬ ‫נה‬ ‫מררש‬ ‫‪11‬‬

‫כרשנין לשוורים‪ .‬לכל אחד ואחד מאכלו שנ' מכל‬ ‫לכך נידונו באחד מארבע יפודות שנבראו מהן (נו)‪:‬‬
‫מאכל א ש ר יכאל‪ .‬ור' נחמיה אומ' מאכל אהד‬ ‫לא נתנאו אלא‬ ‫אומי‬ ‫ד'א רי יוסי בן דורמסקית‬
‫הכניס‪ .‬עמו = והיו הכל אוכלין ממנו‪= ,‬ר' שמואל‬ ‫בשביל גלגל עיניהם ‏ שהיה דומה למים שני ויראו‬
‫אומ' מעשה נס היה הדא הוא דכת' והיה לך‬ ‫בני האלהים את בנות האדם (בראשית ' ב') לפי כך‬
‫ולהם לאכלה‪ .‬ומאיניהו דבילה שמינה שהכל‬ ‫‪ 0‬אותם במים (נז)‪| .‬ר"א לפי שבעטו במים לכך‬
‫אוכלין אותה (סד)‪.‬‬ ‫שר אם אדם‬ ‫שת כל ב‬ ‫לה‬ ‫דונו בו (נח)‪ .‬ח‬
‫כב) ויעש נה ‪ 0‬אשר צוהו ה'‪ .‬י‬ ‫בהמה חיה ועוף ‏ מה הטאו אלא כל שנברא‬
‫החנא אומ' חמשים שנה עשה נה את התבה וסו‬ ‫לא נכרא אלא בשביל אדם והואיל ובני‬
‫גדול ניתן ‏ לו עד שידע איזה‪ .‬עין שהוא |צריך‬ ‫אדם אובדין הכל אבד‪( .‬נט)‪.‬‬
‫לְעשות באריץ מאה ועשרים שנה עד שלא יקוצו‬ ‫י) והקימתי את בריתי אתד‪ ,‬איז ביית‬
‫אותו והיה נוטעו |מתהלה איזה ארז צריך לעמוד‬ ‫ר' אלעזר אומר זו ברית‪ .‬שמים וארין‬
‫מאה והיה נוטעו מתחלת מאה איזה עין שהוא‬ ‫שאינן בנטילין שני אם לא בריתי יומם ולילה חקות‬
‫(ירמיה ל"ג ב"ח) (ם)‪,‬‬ ‫וארץ | לא שמתי‪.‬‬ ‫‪0‬‬
‫מנביה שלש מאות אמה‪| ,‬איזה‪ .‬עין שהוא‪ .‬מגביה‬
‫איזה‬ ‫איזח‪ .‬עין מגביה שלשים אמה‪.‬‬ ‫אמה‪.‬‬ ‫המשים‬
‫ובאת אל התיבה אתהובנך ואשתך‬
‫נחשל ואיזה עץ נחשל‪,‬‬ ‫ואינו‬ ‫עין [עומד] במים ‏‬
‫המטת‬ ‫ונשי בניך מכאן שנאסרו בתשמיש‬
‫כדי שלא ירקיבו‪ .‬כי‬ ‫זמן התיכת | עצים‬ ‫איזה הוא‪.‬‬
‫בתיבה שהרי אנשים לבדן ונשים לבדן (סא)‪ ,‬ואשתך‬
‫לכל זמן ועת לכל חפין תחת השמים (קחלת ג' א)‪,‬‬ ‫ונשי בניך עליהן אמ' שלמה אשת חיל מי ימצא‬
‫כדתניא ר' אליעזר אומ' מחמשה עשר באב תשש‬ ‫(משלי ל'א ")‪ .‬זו אשתו שלנה שהיתה מצרקת את‬
‫כוחה שלחמה ולא חיו כורתין עצים למערכה‪,‬‬ ‫בעלה‪ .‬ורחוק מפנינים מכרה |שהיתה היא וכלותיה‬
‫דור המבול (סב)‪.‬‬ ‫רחוקיןממעשה‬
‫והיה‪ .‬נוטיע ארזים ומשקה אותן והיו אומרין לוארזים‬
‫הללו למה‪ .‬לך והוא אומ' לעשות‪ .‬תיבה להיכנס‬ ‫‪ ₪‬ומכל החי מכל בשר שנים מכל‬
‫והיו מליזין עליו ואוט‪ /‬אם מנול‬ ‫בה מפני‬ ‫תביא‪ .‬כת' אהד אומר יבואוו אליך‬
‫הוא מביא והיו‬ ‫אביך‬ ‫בית‬ ‫הוא‪ .‬מביא |עליך ועל‬ ‫הא כיצר כשאמי‬ ‫לתחיות וכת' אחד‪ .‬אומ' ת ב י א‬
‫בצעם‬ ‫םמת‬
‫א‬
‫מלעיגין עליו כל אותוהזמןעד שבא קט‬ ‫אמ' וכי יש בידי‬ ‫הקביה לנה תביא אל התיבה‬
‫ועלה תנין וּבלעם (סה)‪,‬‬ ‫סבור אלא יבואו‬ ‫לקבצן אמי לו לא כשם שאתה‬
‫והן יבואו מעצמן‬ ‫אליך להחיות פתה להן התיבה‬
‫(סג)‪,+‬‬
‫ה‬ ‫מאכל‪ ,‬ד הוזה‬ ‫כ ואתה קה לך מכ ל‬
‫ור' נחמיה‪ .‬רי יהודה אומי‬
‫ויאמר ה' לנה בא אתה וכל‬ ‫כיון שנכנס נח לתיבה הכניס |עמו זמורות לפילין‪.‬‬
‫בותך "אל יחת כ כו‬ ‫לוף ‏ לעורבים‪ ,‬‏ זכוכית לנעמיות‪= .‬תרמוסין |לעזים‪.‬‬
‫סליב ובסנהדרין ק"ח ובנ"ש‪( ,‬נח) אולו כיון לדרשת ר' לוי שם בביר וע'ע מכילתא‬ ‫(נו) צ"ע‪( .‬נז) עו' ביר פליב ‏‬
‫עי' לעיל פ'ו אות‪ .‬כ'ז‪( .‬ס) אולי כיון למאמר ר'א בפסחים ס'ח ע'ב‪ .‬ועיע |ברמבין על‬ ‫בשלח ל"ז ע'ב ובנייש‪( = .‬גט)‬
‫סייב ובניש‪( .‬סב) עי' מדרש משלי על פסוק אשת חול‪( .‬סג) עיי פדר'א פכ'ג ב'ר‪ .‬פליב‬ ‫פסוק זה‪( .‬סא) עו' ב'ר פליב‬
‫צ"ע בעיי בייך פל'א פי"ד ובנייש במפרשים שם ותנחומ מהרש"ב ח"א טיו ע'א ובהערות שם‬ ‫פ"ח ותנחומא נח סייב‪( .‬סד)‬
‫בענון לוף לעורבים‪( .‬סה) עי' פדר"א שם ר' תנחומא אומר חמשים ושתים שנה עשה נח‬ ‫וע'ע ירושלמי שבת‪ .‬ט'ז ע'ג‪.‬‬
‫בפדריא ר' תחנא אומר וע'ע תענות ‏ ל"א ע'א בענין עצום‬ ‫וצ"ל שם‬ ‫כתובה וכוי וניל שעוקר המאמר כאן לקוח משם‬
‫למערכה ע'ש‪.‬‬
 ‫‪%1‬‬ ‫הנרול‬ ‫נה‬ ‫מדררש‬ ‫‪81‬‬
‫לברות בעולמו אלא תילרתס למשפחתם השןאבדו‬ ‫אתך ראיתי צדיק לפגיבדור הזה‪,‬‬
‫ולהלן הוא אומר‪ .‬צדיק ה‪ --‬אלא אמי רי אליעזר‬
‫‪0‬‬ ‫קיים‬ ‫והמין‬

‫רי שמואל‬ ‫אמ‬ ‫שבעה‬ ‫עו‬ ‫לימים‬ ‫ו‬ ‫ד)‬

‫מקצת שבהו שלאדם‬ ‫שאומרין‬ ‫מכאן אתה למד‬
‫מלמד ‏ שקבע להן זמן מועט ‏ אחר זמן‬ ‫בפניו ולא כל שבחו (א)‪ .‬בדור הזה רי יוחנן‬
‫מרובה והשפיע להן הקכיה טובה מעין העולם הבא‬ ‫אומר בדור הזה ולא בדורו שלאברהם יצחק‬
‫יום‬ ‫אהרבעים‬ ‫(ז)‪.‬‬ ‫מחז‬ ‫איבדו‬ ‫מה‬ ‫שידעו‬ ‫כרי‬
‫א ומ' אם בדור שכולו חייב נמצא‬ ‫שמעון‬ ‫‪₪‬‬
‫ו‬
‫ונעלב;‬

‫לילה‪ .‬ולמה‪ .‬ארבעים ד שמעון בן‬ ‫וארבעים‬ ‫צריק על אהת כמה‬ ‫ברור שכולו‬ ‫צריק אלו היה‬
‫ליגתן‬ ‫שעתידה‪.‬‬ ‫התורה‬ ‫על‬ ‫יוחאי אומי |שעברו‬ ‫(ב)‬ ‫ובמה‪.‬‬
‫בארבעים יום ובארבעים לילה‪ ,‬רבן יוחנן בן זכאי‬
‫ם‬ ‫‪8‬‬ ‫‪.‬בטיפה שנוצרה‬ ‫אומר שקלקלו‬ ‫תקה לך‪.‬‬ ‫מכל הבהמה הטהורה‬
‫את כל היקום‬ ‫ואדבעים לילה (ח)‪ .‬ומחיתי‬ ‫וכ מניץ היה‪ .‬יודע בין טהור לטמא אלא לפי‬
‫שהיה‬ ‫קין‬ ‫לקיש א מ' זה‬ ‫בן‬ ‫שמעון‬ ‫ר'‬ ‫בשם‬ ‫לוי‬ ‫רו‬
‫הקב"ה בתורה‬ ‫גילת' לו‬ ‫ממין‬ ‫ומיעט‪.‬‬ ‫ממין‬ ‫שריבה‬
‫ונא מבול ושטפו שני וימח את כל‬ ‫‪.0‬ו‬ ‫ממין הטמא‬ ‫שהמרובה הוא ממיןהטהור והממועטהוא‬
‫ד"א ומחיתי את כל היקוס למה היה‬ ‫םט'‪.‬‬
‫(‬ ‫ר' אליעזר אומ' עד שלא בא המבול היו הטמאין‬
‫נה ‪ .-‬באותה |שעה למדינה ‏ שמירה במלכות‬ ‫מרובין‪ .‬מן הטהורים‪ ,‬וכשבאו מי המבול רצח הקביה‬
‫ובא המלך להחריבה עמד אהד וצר איק ‪ 0‬ו‬ ‫למעט את הטמאים ולהדבות את הטחורין לכך‬
‫על פתה חצירו כיון שבא המלך להחריב אותה ח‬ ‫נאמי מן הטהורה שבעה ומן הטמאה שנים(ג)‪.‬‬
‫עמד אותו ערום ואמ' למלך אדוני המלך במקשה‬ ‫מכל הבהמה הטהורה ‏ תק ה לך שבעה‬
‫המי אית לה ממך עשה בשביל איקונן שלך ואל תחריב ‏ חצרי‬ ‫איש ואשתו‪.‬‬ ‫שבעה‬
‫‪ 8‬ישחקו וקו עלי בני המדינה ויאמרו מה הועילה‬ ‫לבהמה אישות אלא אמ' ר' שמואל ‏ בר נחמני‬
‫וערב לו‬ ‫לו איקונן שלמלד שעשה‪ | .‬שמע‬ ‫מאותן שלא נעברה בהן עבירה‪ ,‬ומנ ידע אמי רב‬
‫דבריו ‪ - ./‬חצירו וקילסוהו כל אנשי מדינתו‪.‬‬ ‫הסדא מלמ' שהעמירן על פתה התיבה וכל שהתיבה‬
‫קולטתו בידוע ‏ שלא נעברה בו עבירה וכל שאין כך כיון שאמ' הקב'ה אמהה את האדם עמד נ‬
‫כ ואמ' רבון העולמ'ם אס נשטף‪ .‬אני עמהם‬ ‫בו עבירה (ר)‪.‬‬ ‫התיבה קולטתו |בידוע |שנעברה‬
‫יהיו משיחין עלי ואומיין ‏ מה הועיל זה |שהלך‬ ‫איש ואשתו‪ .‬כו בהמה חיה ועוף שני בהן‬
‫בצדקות ותמות | בענין שנ' למסת נקיים ‏ ילעג‬ ‫איש ואשתו כנגד דור המבול שפרעו עצמן‬
‫(איוב‪ .‬ט' כ'ג)‪| .‬שמע הקביה וערב‪ .‬לו ואמי לו עשה‬ ‫(ה)‪,‬‬ ‫כבהמה‬
‫לך תיבה ‪ 0‬עשה שני‬ ‫מעוף השמים [יי] להיות זרע‪.‬‬
‫צוהו הי ‪.6‬‬ ‫ה ויעש נה ככל אשר‪,‬‬ ‫להודיע שרחמיו שלהקביה על כל‬
‫בריותיו ושחוא מחיה את כולן כרי שלא יבטל מין‬
‫\יבא נה ג‪.‬‬
‫ו‬
‫מכל הבריות ‏ שבעולם וכן הוא‪ .‬אומר ה' למבול‬
‫ה מן הבהמה הטהרה ומן הבהמה‬
‫ישב (תהלים כ'ט ')‪ .‬שאף על פי שבא מבול ושיחת‬
‫אשר איננה טהרה‪ ,‬אי ר‬ ‫כל בשר לא בטל מין ‪ 0‬מכל שעלה במחשבה‬

‫זא) עיי ביר פל"ב ס'ג עירובין ייח ע'א ובנ"ש‪( .‬ב) עי' סנהדרין ק"ח ע'א פלוגתא דר"י ורשב"ל שם וע"ע ב'ר פיל סיט‬
‫(‬
‫ובתנחומא נח פ"ה וע"ע לעילעמוד קמ"א בהערות אות כ'‪( .‬ג) עו' פדר"א פכ'ג‪( .‬ד) עיי סנהדרין ק'"ח ע'ב‪( .‬ה) צ"ע‬
‫שם‬ ‫ובד"ס‬ ‫ע'ב‬ ‫קיח‬ ‫עיי סנהדרין‬ ‫(ז)‬ ‫פי"א‪.‬‬ ‫נבוכים ח"א‬ ‫מורה‬ ‫וע' סנהדרין שם על הגליוןבשם הערוך ערך איש‪( .‬ו) עיי‬
‫(י) צ'ע‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫עי' ביר‬ ‫(ט)‬ ‫פ"ה‪.‬‬ ‫שם‬ ‫עו' פ"ר‬ ‫וביר פל"ב ס"ז ואדר"כ נו'א פליב ובהערות שם‪( .‬ח)‬
 ‫‪01‬‬ ‫הגדול‬ ‫נח‬ ‫מדרש‬ ‫‪81‬‬
‫רנלינו לסתום את המעיינות אמי להן הקב"ה רשעים‬ ‫יהושע בן לוי לעולם אל טציא אדם דבר מנונה‬
‫באלו ואלו אני דן אתכם‪ .‬וכן הוא אומי נבקעו כל‬ ‫[שהרי עיקם הכתוב שמנה אותיות ולא הוציא דבר‬
‫מעינות תהום רבה וארבות השמים‪ .‬נפתחו מלמי שכל‬ ‫איננה‬ ‫אשר‬ ‫הבהמה‬ ‫ומן‬ ‫מגונה| שני‬
‫טיפה שהיה הקב'ה מביא עליהן הוא מעבירה על ניהנם‬ ‫ט ה ורה‪ .‬תאנא דבי ר' ישמעאל‪ ,‬לעולם יספר אדם‬
‫ואחר כך מורירה עליהן ומחומה היה עורן נפשט‬ ‫בלשון כבוד שהרי בזב ‏ קדאהו מרכב‪ .‬ובאשה קראו‬
‫מעליהן וכן הוא אומי בעת יזורבו |נצמתו בחומו‬ ‫מושב ‏ ואומ' ותבהד ‏ לשון ערומים (איוב טיו ה!)‪,‬‬
‫נדעכו ממקומם (איוג ‪ 1‬יו (יר)‪ ,‬תהום רבה‪ .‬אמי‬ ‫ואומ' ודעת שפתי ברור מללו (איוב ל'ג ג')‪ ,‬הנהו‬
‫ר' יוחנן ברבה קלקלו ברבה נידונו כת' וירא‪ .‬ה' כי‬ ‫תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרבי חד‪ .‬אמי מפני מה‬
‫רבה רעת האדם (בראשית ' ה)‪ .‬וכת' |נבקעו כל‬ ‫בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה‪ .‬וחד אמר מפני מה‬
‫נפתהו‪.‬‬ ‫השמים‬ ‫וארבות‬ ‫מעינות תהום רבה (טו)‪.‬‬ ‫בוצרין במהרה ואין מוסקיץ בטהרה‪ ,‬אמי מובטח אני‬
‫ב הונבעו מלמטה מי מעינות שני כל מעינו‬ ‫ל‬ ‫בזה שמורה הלכה בישראל ולא היו ימים‬
‫תהום ואחר כך ואדבות השמים נפתחו‪ .‬היא היה‬ ‫עד שהורה הוראה בישראל ומנו ר' יוחנן (יא)‪,‬‬
‫נטל הקביה שני‪ .‬כוכבים‪ .‬מכימה ופתה‪ .‬שני ארובות‬ ‫מה טיבן שלשבעת‬ ‫הימים‪.‬‬ ‫י ויחי לשבעת‬
‫והוריר מים שני וארבות השמים נפתחו ארובה אין‬
‫כתי אלא וארבות ‏ (טז)‪,‬שמואל רְאמִי קאי כתי‬ ‫ת] ימי‬ ‫הימים הללו‪ .‬אמר רבו‬
‫עושה ‏ כימה | וכסיל =והופך לבקר צלמות = ויום‬ ‫אבלו והספירו |שלמתושלח‪ .‬הציק שני כי מפני‬
‫ולילה החשיך הקורא למי הים וישפכם על פני‬ ‫הרעה נאפף הצדיק (ישעיה ג'ז א)‪ .‬ללמדך שאפילו‬
‫הארץ הי שמו (עמוס ה' ח)‪ .‬וכת' עושה עש כסיל‬ ‫את הפורענות חייהן על‬ ‫הספידן שלצד יקישמעכב‬
‫וכימה (איוב ט' ט')‪ ,‬הא כיצד אלמלי חמה שלכסיל‬ ‫אחת כמה וכמה‪ .‬ד'א והי לשבעת הימים ששינה‬
‫איןהעולם מתקיים מפני |צינה |שלכימה‪ .‬‏ ואלמלי‬ ‫עליהן הקב"ה‪ .‬סדרי |בראשית שהיתה המה יוצאת‬
‫‪ 0‬שלבימה ‏ אין העולם מתקיים מפני חמה‬ ‫מן המערב ושוקעת במזרח כדי שיהזרו בתשובה‬
‫שלכסיל וזימנין דליכא ‏ כימה‪ .‬מחת עוקצא דעקרב‬ ‫ולא חזרו (יב)‪.‬‬
‫עש ור יום‬ ‫בשבעה‬ ‫החשני‬ ‫בחדש‬ ‫יא)‬
‫בגויה דמיקר‪ .‬ליה =והינו דקא אמרי |הבריה |דאיוב‬
‫|אי‪ .‬כימה‬
‫התקשד מעדנות ‏ כימה (איוב ליח ל'א)‪ .‬מ‬ ‫אומ' זה אייר‬ ‫יהושע‬ ‫ר'‬ ‫לחרש‪.‬‬

‫אמ שמואל כי מאה כוכבי ‏ אמרי לה דמכנפין‬ ‫מעשיהן‬ ‫ששינו‬ ‫ולפי‬ ‫שוקעת‬ ‫שהכ ימה‬ ‫א‬ ‫אימתי‬

‫ואמרו לה דמבררין‪ .‬‏ מאי עש אמי רב יהודה יותא‪,‬‬
‫מאי ותא אמיי לה עב טלה‪ | ,‬ואמרי לה רישא‬
‫דצלמי‪ .‬מאי טעמא רהטא יותר בתר כימה אמרה‬
‫לה הבי לי בנהיבילי בני‪ ,‬דאמי מר בשעה שביקש‬
‫הקביה להביא מכול‪ .‬לעולם נטל שני כוכביםמכימה‬
‫והביא מבול לעולם וכשביקש לסתמן נטל שני‬
‫כוכבים מיותא ‏ וסתמן‪= .‬ונסתמה ‪ --‬אי בור‬
‫תְמְלָא מחולנָתָה‪ .‬וניברי לה אוחייני אין‪ .‬כל חרש‬
‫תחת השמש (קהלתא' ט)‪ .‬אמי רב נחמן בר יצחק‬
‫שינה עליהן הקכ"ה סדרו שלעולם‪ .‬ר' אליעזר אומי‬
‫בהדש השני‪ .‬זה מיהשון שהכימה זורחת וזמנה‬
‫שלרביעה ומרחשון הוא נקרא חודש בול שבו הארץ‬
‫נעשית בוּלָאות בוּלאות ‏ (ע)‪ .‬‏ ב י רם הזה‬
‫נ'בק עו כמללקינות תהןום בה‬
‫וארובות הש מים נפת חו‪ .‬במה‬
‫שחטאו בו נירונו לפי שאמיו אם מלמעלה הוא‬
‫מביא‪ .‬עלינו אנו נבוהי קומה ואין‪ .‬המים‪ .‬מניעין עד‬
‫צוארינו‪ .‬ואם מלמטה הוא מעלה עלינו יש ‪0‬‬

‫'הדרין ק"ח עיב‪( .‬וג) עו' סדר עולם פיד‬ ‫ג' ע'א וע"ב‪ .‬ובדייס ‏ שם וע"ע ביר פליב סיד ובניש‪( .‬יב) עסנ‬ ‫(יא) עי' פסחים‬
‫ם ור'ה י'א צ‪'₪‬ב ‪ -‬וויוררווששללםממי ריה [ | ג'ו‪ .‬טעיןיד ותנחומא מהרשיב ח'א כ"ב ע'א בענון בולות וכו'‪( .‬וד) עי‬
‫פדר"א ספכיב וע"ע ב'ר פכיח פיט ובניש‪( .‬טו ) עיי סנהדרין ק"ח ע"א‪( .‬טז) עו' ר'ה ו'א ע"ב‪.‬‬
 ‫‪2‬‬ ‫הגדול‬ ‫נה‬ ‫מררש‬ ‫‪2‬‬
‫=שכב לבו (קחלת ב' כ'ג)‪ .‬רי ברכיה אומ' בדור המבול‬ ‫עתיד |הקב"ה ‏ להחזירן |לה שני ועיש על בניה‬
‫=כעס‬
‫=הכ מדבר שהיו מכאיבין מעשיהן לפני‪ .‬בוראן‪ .‬ו‬ ‫תנחם (איוב ליח ל'ב)‪ .‬ועיש |על בניה =תנוהם‪( .‬יז)‪,‬‬
‫| ענינו זה ענין רע שהיה בידן‪ .‬גם בלילה לא שכב‬ ‫[פירוש] ‏ הא כאיזה צר לפי שכוחות הגלגלים‬
‫= לבו מן העבירה לא ביום ולא בלילה אמ' הקביה‬ ‫והכוכבים הן שפועלין בארבע יסודות ובנבהן מעל‬
‫=אף אני מביא פורענות ‏ על אותן האנשים ביום‬ ‫האר ובקריבתן ו;חן ירידתן ונטייתן ינלה פועל‬
‫על הארץ‬ ‫הגשם‬ ‫ויהי‬ ‫היא דכת'‬ ‫או יסתר = ובלילה הדא‬ ‫באותו ‪-‬‬ ‫כוכב‬ ‫אותו גלנל או אותו‬
‫ארבעים יום וארבעים לילה (יט)‪.‬‬ ‫שכל יפוד יש לו גלנל ירוע וכוכבירוע‪= .‬ותשנים‬
‫יעסשורדות מזלטולתה מוהאדליקהין לקאשרתבעהאש‪.‬חלקישםור כנבגדתולאהלבענדהי |‪ )2‬בעצם היןם הזה‪ ,‬אין שס אלא תקפו‬
‫שליום‪ ..‬ולמה‪ .‬אלא אמ'י הקב'ה אם‬
‫עפר‪| ,‬תאומים מאזנים דלי רוח‪ .‬סרטן עקרב דנים = נכנס נח לתיבה |בלילה עכשו כל דורו אומרין‪ .‬כך‬
‫ליכנס ולא‬ ‫מנ יחין אוהו‬ ‫בו לא היינו‬ ‫מכך אלו ידענו‬ ‫חום יותר‬ ‫‪6‬‬ ‫והוא‬ ‫בחללק האש‬ ‫היה‬ ‫וכסיל‬ ‫מים;‬
‫בעולם‪ ,‬וכישמה מחלק המים והיא תוליד קור הדבה = עוד אלא שהיינו נוטלין כשילין וקרדומות =ומבקעין‬
‫בעולס‪ .‬ואלמלי נבראו כאחד לא היה העולם עומר‪ = :‬עליו את התיבה לכך אמ' הקביה הרי אני מכניסו‬
‫לכך‬ ‫יבוא וימחה‬ ‫בידו כוח ‏‬ ‫ומי שיש‬ ‫היום‬ ‫עמיה | בהצי‬ ‫זמניןן דסליק כסיל‪ .‬ולית עִמיה כימה משתכה‬
‫היום הזה בא נח (כ)‪ .‬בעצם היום הזה‬
‫רוושטה‬ ‫‪0‬‬
‫דהוא מחל |ק המים ויותא מחלק האש | נאמ' בעצם‬ ‫עוקצא דעקרב‬
‫כל‬ ‫נכנסו‬ ‫במרחשון‬ ‫בעשרה‬ ‫צדוק אוומ"‬ ‫ירי‬ ‫באינה‪.‬‬ ‫מבול‬ ‫להביא‬ ‫הקב"ה‬ ‫כיון שביקש‬ ‫טלה‪.‬‬ ‫זנב‬ ‫שהיא‬

‫לעולם |כביכול |הוריד שני |כוכבים מכימה כלומ' =הבריות לתיבה ובשבעה עשר בו ירדו גשמים (כא)‪.‬‬
‫ו‬

‫‪ 6022‬והבאים זכר ו‪.‬נקבה‪ " ,‬אנח אומי‬

‫ו‬ ‫שנגע מכוחה ליסוד |המים יתר על טבעו שלעולם ‏‬
‫ליל‬ ‫‪,‬‬ ‫ע‬
‫מאותז! חבאים מאיליהן (כב‬ ‫העולם ‏ הדבה ‪ 2‬וקרא‪ .‬למי הים‬ ‫עד‬
‫ושפכם על פני‪ .‬האחין וע עמום חי ה וכיון שב'ץש = היפ גר הי בעדו‪ .‬סגר בעדו חמה ולבנה ולא היו‬
‫מאירין לעולם (כג)‪ .‬ומניץ היח ודע היום מן הלילה‬ ‫למהמן ולהחזיר העולם ליישובו מהוא אומי‬ ‫ה‬
‫\' לול אומ' כל שנים עשר חדש‬ ‫בשם‬ ‫ך' פנהס‬ ‫‪780‬‬ ‫יעבר אלהים רוה העאלרין השמו המים‬
‫הוה מ כתטהי סא היה עביר ילא לאל התמד‬ ‫שמ כוכבים למק מך לתעלון סד‬ ‫את‬
‫ל‬ ‫ו‬ ‫‪8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪%0‬‬ ‫עו‬
‫[לו] =והיה‬ ‫מרגלית היתה ‏‬ ‫ולא לאור הלבנה אלא‬ ‫שיחזור העולם לטבעו‪ ,‬‏ ולא עוד אלאשקירב לה‬
‫תולֶה כל זמן שהיתה כהה היה ודע שהוא יום וכל‬ ‫ותא והיא ע‬
‫|יש שהיא מחלק האש כדי להוליד‬
‫יודע שהוא | לילה (כר)‪.‬‬ ‫שמובבהקת היה‬ ‫ז‪|-‬מז שהיתה‬ ‫טבעו‬ ‫יותר על‬ ‫‪ּ:‬‬
‫כל‬ ‫ונשב רוה‬ ‫בעולם‬ ‫חום‬
‫‪,‬‬ ‫רפרוי‬ ‫יווחה‬ ‫ז‬ ‫‪,‬‬ ‫ע‬ ‫זמים‬ ‫ירור‬ ‫‪ /‬לוו ‪5‬‬
‫‪ .-‬העולם כבר"ת' = דיא ויסגור הי בעדו שהגין בעדו מן החיות המשכלות‬ ‫ובשו ‪ -‬ער‬ ‫שלעולם‬
‫שהיו עמו בתיבה כת' הכא פנירה וכת' להלן אלהי‬ ‫‪0‬‬ ‫כ‬
‫‪/‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ועמ‬

‫שלח מלאכיה וסגר פום אריותא (דניאל ו' כ'ג) (בה)‪.‬‬ ‫הדא היא ועיש על בניה תנחם (איוב לח ל'ב) (יח)‪.‬‬
‫דא וסור הי בעדו‪ .‬משל למה חדבר‪ .‬דומה למלך‬ ‫‪ ₪‬ויהי הגשם על הארץ‪ .‬ארבעים‬
‫יום וארבעים לילה‪ ,‬חשיה בשר ודם שעד שלא נשא אשה היה לו קורת רוח‬
‫כ כל ימיו מכאובים ‏ וכעס עניעו‪ .‬גם‪ :‬בלילה לא כיון שנשא כבד עליו צרכה‪ .‬ולא דדיי צצטררכרה‪ -‬אלא‬

‫(וז) עי' ברכות נ"ח עיב ונ'ט ע'א ובדיס שם‪ .‬ובכי"ק אחר מפני חמה של כסיל התיבות ‪,‬וגמירי דאי לאו עקצא דעקרב דמיא‬
‫בנהר די נור כל דהוי טרקי ליה עקרבא לא הייה חאיי והינו דקא מחוו ליה לאיוב וכו' וגם שם בכל פיסקא זאת ואל מ ל א‬
‫)י' ספרו קמ'א ע"א וובב" [ר‬
‫ח'א ו"ב ע"ב‪( .‬ב) ע‬ ‫ת' ואל מלי ועי' קהלת רבה פיב פסוק כ"ג וב'ר פכ"ז סיב ותנחומא מהרשיב‬
‫פליב ס"ח‪( .‬יח) צ'ע (יט) עיי‪( .‬כא) עי' פדר'א פכיב‪( .‬כב) עו' סנהדרין ק"קח"ח עע""בב‪( ( ..‬ככג)) עעי'י' י יללקקווט עפס"ז בשם האבכיר‬
‫ותנחומא מהרש"ב ח"א ויח ע"ב‬ ‫פ"ד‬ ‫שם‪( ,‬כד) עי' ביר פל"א סי"א ובנ"ש‪( | .‬כה) עי' בתנחומא נה ס"ז ואגדת בראשית‬
 ‫‪01‬‬ ‫חגדול‬ ‫‪:‬‬ ‫מדרש‬ ‫‪091‬‬
‫הבשן נשאר (דברים ג' ו'א)‪( .‬לב) ד'א וישאר אך ‪2‬‬ ‫עשה‬ ‫מה‬
‫מו‬
‫בהּ‪.‬‬
‫בה‬
‫אנהתי‬
‫אנחת‬
‫עצמה‬ ‫יוור‬
‫מעשיה‬
‫לקלה‬

‫אררחת‬ ‫ליה‬ ‫אמי‬ ‫לוי‬ ‫בר‬ ‫הונא‬ ‫רב‬ ‫אמ'‬ ‫לקה‬ ‫בד‬ ‫אחד‬ ‫ו‬ ‫הרויה‬
‫‪- 2-0‬‬ ‫ונת‬ ‫=‬ ‫‪-9‬ו‬ ‫‪ %0‬ו‬ ‫‪₪‬‬ ‫עו‬ ‫שו‬ ‫מבניה‬ ‫אהר‬

‫מן התיבה‬ ‫למשפחתיהם‬ ‫ל האסוריםבלא‬

‫ואת בניה |וחבשם בבית‬ ‫את האשה‬
‫דנפקיתו‬
‫ככ‬
‫יתו‬
‫‪1-0‬‬
‫במאי‬ ‫אתם‬ ‫‪.+‬‬
‫צאו‬ ‫וכלא‬
‫‪₪‬‬ ‫רוחה‬ ‫אתו‬ ‫ימש‬ ‫פוה‬ ‫אחאפה‬ ‫אומייר‬ ‫ובלא‬ ‫שחים‪-‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬כ‪+,-‬‬ ‫‪20000‬‬ ‫|ב‪%-‬‬ ‫;=‬ ‫‪0-4‬‬ ‫|ו‬ ‫שוג‬ ‫אכיל ו)ן‪?-‬‬

‫היה לנו בתיבה |מי‪ .‬שדרכו‪ .‬לאכול ביום‬ ‫רוה‬ ‫קורת‬ ‫היה‬ ‫כלם‬ ‫הע‬ ‫ברא‬ ‫‪9‬‬ ‫ער‬ ‫ה‬ ‫הקב‬ ‫‪--‬‬

‫|האי‬ ‫בלילה‪.‬‬ ‫ריוה ובלילה (לנ) האכלנוהו‬ ‫והו‪.‬‬ ‫תיור‬ ‫וחרטיהי‬ ‫אדה‬ ‫רוי‬ ‫ראי‬ ‫י‬ ‫=‬ ‫‪%‬רה‪-‬ה‬ ‫תייה‬
‫ות‬ ‫ו‬ ‫=|‬ ‫‪28-‬‬ ‫לפניו‬ ‫והכע סו‬ ‫אדם‬ ‫בני‬ ‫באו‬ ‫עולמו‬ ‫וכשברא‬ ‫לפניו‬
‫יקא לא הוה ירע אבא מא מיכלה יומא הד הוה‬ ‫ופוור‬
‫בו" רבכו‬
‫=‬ ‫יוגיה‬
‫נט‬
‫ייוו‬
‫עשה‬ ‫מה‬
‫‪-‬‬ ‫שברדאו‬
‫ש‬
‫הי‬
‫בעולמו‬
‫‪-‬‬
‫ב‬

‫קא פאליק[אבא] רומאנאנפל תולעתא מניה ואכלתיה‬ ‫‪-‬ול‬

‫שואהביא ‪-‬מב‬ ‫‪-‬ב‪2‬עד=ם‬ ‫והר‬ ‫טדוריה‬
‫ץ ‪-‬‬ ‫צו‬
‫*וחיה‬
‫שהיו‬

‫נאביל לה ספ‬
‫הזְרָא וי‬ ‫לה‬ ‫ביל‬ ‫ר‬ ‫ו‬
‫|‬ ‫(כו)‪.‬‬ ‫על‬
‫א אישתא‬ ‫ואכ לא‪.‬‬ ‫תיא‬ ‫עד‬ ‫ושביקנא‬ ‫ייה‬
‫מם‬
‫ופפי‬
‫יח‬ ‫מאד‪,‬‬
‫=‬ ‫פש‬ ‫‪0‬‬
‫=!‬
‫‪₪‬‬
‫|‬ ‫=‬
‫ים‬ ‫‪-‬‬
‫ט) והמ‬
‫‪.‬ה‬

‫משתה‬ ‫פחית‬ ‫אריא = לא‬ ‫האיי‬ ‫רב‬ ‫דאמי‬ ‫זנתיה‬ ‫ועלו מי תהומות‬
‫הופיה‬ ‫יי‬ ‫ורי‬
‫וכרים מן הרקיע‬
‫הדריט‬ ‫המי‬ ‫זרדוה‬

‫ב‬‫אב‬‫אשכהיה‬
‫כ‬ ‫אורשנא‪:‬‬
‫ססרר ממיני אישתי[א‪.‬‬ ‫מתרי‬
‫טטפפיי מתרי‬ ‫קר‬ ‫עפרקורם‬
‫ע‪₪‬‬
‫ומ‪-‬ים‪ ".-‬נ‪-‬י‪-‬ות ‪| 1‬שטבר=ה‬ ‫שוון‬
‫שהר‬ ‫ן‬
‫מןשל !אריא‬
‫גוית‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫היתי‬ ‫‪.‬ו‬ ‫החדוה‬
‫לא בעית‬ ‫אמר‬ ‫דת בתא‬ ‫בסיפנא (לו‬ ‫דהוה גא‬ ‫(כו)‪+‬‬ ‫מאד‬ ‫שני נברו מאד‬ ‫העולם‬ ‫את‬ ‫להחריב‬ ‫וגברו‬
‫אמי ליה חזיך דהוה טרידת ואמרנא לא‬ ‫‪-‬‬
‫|‬
‫פוה‬
‫שו‬
‫‪ \/‬ה ‪-‬‬ ‫‪%‬פוויכה ‏‬
‫|‬ ‫א ש‬ ‫‪₪‬‬
‫‪509‬‬
‫|‪₪/‬‬
‫‪)-‬‬
‫‪\7‬‬
‫יהי רעוא לא תמות הדא היא דכת'‬ ‫אצערך‬
‫אמר עם‬
‫הקביה לנה שהוד‬
‫מה שאין כל בריה‪ .‬יכולה‪ .‬לעמזד עלזאת‬ ‫ועופ‬ ‫בהרבה‬ ‫אש‬ ‫כב) ‪5‬‬
‫|‬ ‫=‬ ‫=‪0||-₪‬‬ ‫‪₪‬‬
‫יום‬ ‫|‬ ‫אונל‬ ‫העות‬ ‫כמה‬ ‫שהודיעו‬ ‫אלא‬ ‫עוד‬
‫‪2:‬‬ ‫העו‬ ‫ששה‬ ‫שרודיער‬ ‫עו‬
‫וטלוריל‬
‫ניונין‬
‫הר‬
‫הן‬ ‫שעה‬
‫כ לוט‬ ‫הרשוזף‬
‫באיזו‬ ‫| עם‬
‫כו‬ ‫ררף‬
‫בכל‬
‫אוכלת‬
‫או כל‬
‫החיה‬
‫ההיה‬
‫כמה‬
‫כמה‬ ‫רחפר=‬
‫יוה‬
‫אשר‬ ‫הת‬
‫הייוו‬
‫שעות‬ ‫בשתי‬ ‫היה‬ ‫אחת ואיזו‬ ‫בשעה‬ ‫ניזונת‬ ‫חיה‬ ‫איזה‬
‫ההוו‬ ‫ו‬ ‫|את‬ ‫וו‬ ‫שעוו‬ ‫‪-‬‬ ‫ווווןואן‪1‬‬
‫וו‬‫וו‬
‫מ םמש‬ ‫וי‪-₪‬מ |ה | את ן ‪50‬‬ ‫כ‪*-‬ג)‬
‫זנן ופרנסן‬ ‫בשלוש‪ .‬ראייה לכל‬ ‫ואיזו‬
‫‪,‬ו‬
‫‪-‬‬ ‫=‬ ‫וה‬ ‫‪-=-‬‬
‫ו‪5‬זה‬ ‫בעוולם‬ ‫וימה‬
‫על הארץ חמשים‬
‫רוי‬ ‫בו‬ ‫‪.‬‬
‫נד) ויגברו המים‬
‫|‬ ‫יפ‬ ‫רד"‬
‫מה ת"ל אך אלא שא=ף‬ ‫וישאו‬
‫דה‬ ‫יה‬ ‫שריה‬ ‫ווהי]‬
‫דור‬ ‫משפט‬ ‫יום‪ ,‬תנןהתס‬ ‫ומאת‬ ‫[דם]‬ ‫אושוו‬ ‫שוווו‬ ‫וסי]‬ ‫[הו‬ ‫דאיר‬
‫מאות‬ ‫בשנ ית זנ שש‬ ‫צר‬ ‫האכאיזה‬ ‫הדש‪,‬‬ ‫עשר‬ ‫שנים‬ ‫הרול‬ ‫ירה‬ ‫דודר‬ ‫‪-‬‬ ‫רטיו‪-‬‬
‫‪₪‬‬ ‫וו‬ ‫שר‬ ‫הוה‬ ‫‪5‬‬ ‫וב‬

‫עשר שר יום לההדדרלש‬ ‫ובבחדש השנ 'י בשבע ודה‬ ‫‪:+‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫וסור‬ ‫פארחי‬ ‫שרי‬
‫‪₪%.‬‬ ‫ר‪- 1‬‬
‫ז|‬ ‫‪1₪ 5‬‬ ‫(לא)‪:‬‬ ‫ושע שו‬ ‫==‬ ‫א‬
‫ויחי‬ ‫וצאוח'‬ ‫ררם‬ ‫היה‬ ‫*תווורר‬ ‫ר‬ ‫וררור‬ ‫חזה‬ ‫אזווור |ירד‬
‫ויה‬ ‫[‬ ‫בה]‪.‬‬ ‫תהום‬ ‫מעינות‬ ‫כל‬ ‫לעו‬ ‫‪1‬‬ ‫עוג מלן‬
‫ים עד מתי ארבעים‬ ‫על הארץ ארבעים‬ ‫ות שלתיבה‬
‫ום וארבעים לילה עד עשרים ושבעה בכסלו ואומי‬
‫ונברו המים על ה עריץ [המשים ומאת יום] עד מתי‬ ‫הזירי‬
‫‪₪‬וושו‬

‫הין עומדין‬ ‫בסיון‪ :‬והמים‬ ‫עד אחד‬ ‫ום‬ ‫ומאת‬ ‫חמשים‬ ‫כי רק עוג מלן‬ ‫ה‬ ‫הדא‬

‫וע'ע ביר פליב ובהגהות הרד"ל שם אות ו"ח‪( = .‬כו) צ'ע‪( .‬כז) עי' פדר'א‪ .‬פכיג‪(| .‬כח) צ"ע‪( .‬כט) עיי זבחים קייג‪ .‬ע'ב‬
‫ובגיש‪( .‬ל) עיי סנהדרין ק"ח‪ .‬ע"א ובניש‪(| .‬לא) עי' ביר פליב סי"א וע"ע תנחומא כח אות י"אותכחומא מהרש"ב ח'"א מין‬
‫עב ובניש בהערות שם‪ .‬והשלמתי באן עפיי כת"י בי |(לב) עי' פדר'א פכיג ובכתייא מלת אחד‪ .‬ליתא‪( = .‬לג) בכתי"א‬
‫אש אתא וכן אורשאגא וכן לקמן‬ ‫י שדרכו לאכול בלילה‪( .‬לד) כן הוא בכתי"ב ובכתי'א סופא ובכי"מ סנפא ובכייק י‬
‫חזיתך‪(| .‬לה) עי' פנהדרין ק"ח ע'ב ובד"ס שם‪( .‬לו) עי' ביר פכ"ח ס'ד וע'ע תנחומא מהרשיב טיו ע'א ובנ"ש בהערות‪.‬‬
 ‫הנדול | | ‪:‬א‬
‫ליה אנא מנהר ליה ויזכר אלהים את נח‪( ,‬א)ד'א ‪8‬‬
‫כהררי אל מושפטיך תהום רבה‪ .‬אדם ובהמה תושיע ה‬
‫(תהלים ל" ז')‪ .‬אמר ר' יהודה בירי |סיממו צדקות‬
‫שעשית עם נה בתבה‪ .‬כהררי אל שנ' ותנח |התבה‬
‫בחדש השביעי‪ .‬מעשים שעשית עם דורו הרת‬
‫עמהן עד תהום ‏ רבה שני ביום הזה נבקעו‬
‫מעינות תהום רבה ולא עוד |אלא כשהזכרתו לא‬
‫לבדו הזכרתו אלא הוא וכל מה שהיה עמו בתבה‬
‫שני ויזכר אלהים את נהוא ת כל חהיה ו' (ב)‪.‬‬
‫גבוהה‪ .‬מן הארץ ארבע אמות ועדין היא מושקעת ויעבר אלהים רוח על הארץ משפו‬
‫בתוך המים אהת עשרה אמה וכולן חקרו לסוף המים‪ .‬אמר רב חסרא קלקלו ברותחין ונידונ‬
‫ברותחץ]‬ ‫[בעבירה ונידונו‬ ‫ברותחין קלקלו ברותח'ן ‏‬
‫כת' הכא וישכו המים וכת' התם והמת המלך שככה‬
‫(אסתר ז' ") (נ)‪[ .‬תאנא] דבי ר' ישמעאל מי מבול‬
‫ר[צזיי היו ועבים ‏ היו כשכבת זרע רותחת שני נכון‬
‫למועדי רגל (איוב "ב הי) (ד)‪,‬‬
‫) ויסכרו מעינות תהום‪5 .‬ת' ננקעו כל‬
‫=כת' ‏ ויסכרו‬
‫מעינות תהום ‪' '(.‬א) ו‬
‫מעיגת תהום [ולא‪ .‬כתיב‪ .‬כל] ‏ מלמי שנשתיירו מהן‬
‫שלשה מקומות ‏ כדי להראות בהן דוגמהלדורות‬
‫רבתא‬ ‫ועינא‬ ‫טבריה‬ ‫וחמי‬ ‫דגרר‬
‫דבי רם (ה)‪,‬‬
‫) וישלה את העורב‪ ,‬אמי ר' שמען נן‬
‫לק|יש תשובה נצחת השיבו עורב לנח‬
‫אמי לו רבך שנאני ואף אתה שנאתני דשבקת ממין‬
‫שבעה ושררת ממין שנים אלו פנעה בו צנה או‬
‫חמה ומת לא היית מאבר בריה מן העולם או שמא‬
‫לאשתי את צריך‪ .‬נתן עיניו בו ואמי לורשע מותר לי‬
‫נאפר לי בנאסר ‏ לי לא כן שכן‪ .‬אמי לו איני זז‬
‫עד שאבוא ‪ ₪‬אשתי (ו)‪ .‬ותניא שלשה שימשו‬
‫בתיבה וכולן לקו ואלו הן כלב ועורב‪ .‬וחם‪| .‬כלב‬
‫הם‬ ‫מפיו‪+‬‬ ‫משמש‬ ‫רק שהוא‬ ‫עורב‬
‫נה‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫נירונין בהן כל אחד ואחד‪ .‬לפי מעשיו‪.‬‬ ‫והרשעים‬
‫[ומאת יום]‪ .‬והמים היו‬ ‫המשים‬ ‫ויחסרו המיםמקצה‬
‫הלוך וחפור עד החרש העשירי בעשירי‪ .‬זה ראש‬
‫חדש אב כשאתה מתחיל‪ .‬למנות משהתחילו גשמים‬
‫לירד המים היו גבוהין מן האריץ חמש עשרה אמה‬
‫וכלו לששים יום טפח ומהצה בכל יוס‪ .‬ואומי ותנה‬
‫התבה‪ .‬בחדש השביעי זה ‪ 6‬כשאתה מתחיל למנות‬
‫משפפקו גשמים ‏ לירד בשבעה עשר ים לחדש‬
‫נמצאת התבה‪ .‬נחה לששה עשר יוםמלמד שהיתה‬
‫ששים ואומ' ויהי מקץ ארבעים יום ויפתה נה את‬
‫חלון התבה ‏ אשר עשה וישלה את העורב ושהה‬
‫שבעת ימים וישלח ‏ את היונה ושהה |שבעת ימים‬
‫אחרים ויוסףשלח את היונה ושהה עור שבעה וישלה‬
‫את היונה הרי שלשה שבועות תשלום ששים יוס‬
‫ובעשירי באחד לחדש גראו ראשי ההרים זה חדש‬
‫אב‪ .‬מאחד באב ער אחד בתשרי גבלעו המים ובחדש‬
‫השני בשבעה ועשרים ום ‏ יבשה הארץ הרי שנים‬
‫עשר חדש (לז)‪.‬‬
‫ואלו הן בליעי ‏‬
‫חי‬
‫א) ויזכר אלהיםאת נה‪ .‬חש'ה עירקטנה‬
‫ואנשים בה מעט וני (קהלת טי ויד)‪6.‬‬
‫קטנה זה העולם‪ .‬ואנשים בה מעט‪ .‬זה דור המבול‪.‬‬
‫ובא עליה מלך גדול (קהלת שם שם) זה הקביה‪ .‬ובנה‬
‫עליה מצודים נדולים (קהלת שם שם)‪| ,‬עקמן וכְמָנֶן‪.‬‬
‫ומצא בה איש מסכן והכם (קהלת שם שם) זה נח‪,‬‬
‫העיר בחכמתו (קהלת שם שם)‪ ,‬ויקח| מכל‬ ‫ומלט את‬
‫המסכן‬ ‫לא זכר את האיש‬ ‫וג'‪ .‬ואדם‬ ‫הבהמה הטהרה‬
‫הגיר ‪%0‬‬ ‫נקשר‬ ‫ההוא (קהלת שם שם)‪ .‬אמר הקב"ה אם לית אתון מנהרין‬

‫קצת כמורכב מהסדר עולם רבה פ"ד וב"ר פל"ג ם"ז‪.‬‬ ‫כאן נראה‬ ‫(לז) עי' עדיות פ"ב‬
‫והמאמר‬ ‫מ"י‬
‫פכ"ז םי‬ ‫ססיב אבל הלשון כאן מסכים יותר ‏ עם ויקרא רבה‬
‫‪/‬‬
‫פליג‬ ‫ח‪ .‬א ע)וי ב'ר פליג סיב ובנ"ש‪.‬‬
‫ב"ר‬ ‫עי'‬ ‫(ב)‬

‫ובנ"ש בתנחומא ופסיקתא ע"ש וע"ע תנחומא מהרש"ב ח"א ו"ח ע'א ובהערות שם‪ .‬ונראה שצ"ל כאן ומ‬
‫שעשית וכוי‪( .‬ג) עייסנהדרין ק'ח ע"ב‪( .‬ד) עיי סנהדרין שם ובד"ס אות ע' והוספתי ע"פ כו"ק‪( .‬ה) כן הוא בכו"ק ועו‬
‫סנהדרין שם ע"א ובד"ם שם ובכתו"מ דרומי תי דבי רם‪( .‬ו) עי' סנהדרין שם ע'ב‪ .‬וצ'יע‪.‬‬
‫‪1‬‬
 ‫‪41‬‬ ‫נדול‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫וישבו במקומן‪ .‬אמי רב הונא בריה דרי יהושע מעלה‬ ‫בעורו (ז‪.)0‬‬ ‫שמשונה‬ ‫כוש‬ ‫ויצא ממנו‬ ‫העורו‬
‫נלקהב‬
‫יתירה עשו בפרה (יב)‪.‬‬ ‫גבלת |אדם על ראשי ההרים‬ ‫ומצא‬ ‫שילהו והלך‬
‫שנה‬ ‫מאות‬ ‫ושש‬ ‫באחת‬ ‫‪ ₪‬ויהי‬ ‫ועליו הוא‬ ‫השיב שליחותו‬ ‫לו עליה ‪0‬ואכל ולא‬ ‫וישב‬

‫בראשון וג‪ ,‬מקצת החדש ככולו הא‬ ‫אומי כחומין ‪ 2‬נים‪ .‬וכעשן לעינים כן העצל לשולהיו‬
‫למדנו שיום אחד מן ‏ החדש הרי הוא ככל‬ ‫(ה)‪.‬‬ ‫כיו)‬ ‫יי‬ ‫(משלי‬
‫|‬
‫החדש‪ .‬והדש אחד מן השנה הרי הוא ככל השנה‪.‬‬ ‫ה) וישלה אֶת היונה מאתו‪ ,‬אמ וי‬
‫ויום אחד נכנס בחדש מונין את החדש והדש אחד‬ ‫אליעזר מלמי שכל עופות ‏ | טהורים |‬
‫מן השנה מונין את השנה שלימה (יג)‪.‬‬ ‫במדור שלצדיקים דרו דכת' הכא (ט)‬
‫יםמ‪ .‬היורדין מלמעלה ניגבה אותן הרוה והעולין‬ ‫ה‬ ‫‪ ₪‬ותבא אליו היונה והגה ‪ 2‬זית‬
‫מ ?למ‪₪‬טה ‪0‬ו‪2-‬רפעווו במקומן ‏ ועדין הוא ‏ לחה ועשויה‬ ‫מאי משמע דהאיי‬ ‫טרף בפיה‪,‬‬
‫כמקפה (יד)‪.‬‬ ‫טרף לישאנא דמזוני הוא ‏ דכת' הטריפני להם חקי‬
‫ועשרים‬ ‫השני בשבעה‬ ‫(משפי לח')‪ .‬ומאי שנא עלה זת אמ ר' אליעד | ‪ )7‬ובחדש‬
‫לחדשיבשטה הארין‪ .‬נעשית‬ ‫|רים |כזית‬
‫|זונותי מ‬
‫אמרה יונ לפני |הקביה ‏ יהיו מ‬ ‫שו‬ ‫‪/‬‬ ‫‪-‬‬

‫ונתונים‪ .‬בידיך ולא יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד = כנְרִיד וזרעו אותה ולא צמחה למה שהיו מי המבול‬
‫בשר ודם (י)‪ .‬מהיכא אתת ביה מהר המשחה | סימן קללה ואינן חלין ‪ 7‬המתינו =עד שירדו‬
‫מכאן דלא שָפַתּ אַרְעא רְיְשַרְאֶל בְמַבוּלא (יא)‪ | ,‬גשמים ורעו עליהן (טו)‪ = .‬בשבעה ועשרים‬
‫ופליני בה ר' יוהנן ור" שמעון בן לקויששרה ר' יוהנן יווהם לחדש‪ .‬לא היה המקרא צריך לומ' אלא‬
‫הארץ ומה‬ ‫יום לחדש השני‪ .‬יבשה‬ ‫בששה עשר‬ ‫שמעון בן לקיש‬ ‫היא‪ ..‬ורי‬ ‫בודוקה‬ ‫ישראל‬ ‫ארין‬ ‫אומי‬

‫אומי לאו בדוקה היא‪| .‬במאי קא מימלני מר ל ת'ל בשבעה ועשרים אלא אלו אחד עשר יום‬
‫דירד ‪-‬מבול לארין‪ .‬ישראל‪ .‬ומר סבר דלא ירד מבול שימות החמה יתירים ‏ על שנת הלבנה‪ .‬‏ אמ' רכן‬
‫‪-‬ו‬ ‫‪,-=-‬‬

‫על ארץ ישראל‪ .‬‏ אמ רב נחמן בר יצחק ושניהם = שמעון בן ‪ 0‬כל מי שהוא רוצה לידע שימות‬
‫לה את ארין לא | החמה יתירים על שנת הלבנה אהד עשר יוםישרוט‬ ‫;‬ ‫י צחה‬ ‫הראר‬ ‫אהד‬
‫מקרא‬
‫אמר‬ ‫‪-‬‬ ‫בן‬ ‫[‬ ‫[‬ ‫אהו‬

‫מטוהרה הוא לא נושמה ביום זעם (יחזקאל כיכ כיד)‪= .‬לו שריטה באחד בתקופת תמוז ולשנה הבאה באותו‬
‫ר' יוחןן סבר אתמוהי קא מתמה‪ .‬לא מטוהרה את | זמן אין השמש מגעת לאותו מקום עד אחר עשר‬
‫כלום ‏ ירדו עליה ‏ נשמים ‏ ביום זעם‪ .‬וריש לקיש = יום והוא‪ .‬ידע שימות החמה יתירין על שנת הלבגה‬
‫אחד עשר יום(טז)‬ ‫כפשאטיה > ורץ לא מטוהרה את ממאי לאו ירדו‬ ‫‪--‬ו‬

‫עליה‪ .‬נשמים ביום זעם‪ | ,‬אותיביה ריש לקיש לרי | טז) צא מן התבה‪ :‬זהש"ה אם רוח המושל‬
‫תעלה עליך מקומך אלתנח (קהלת ויד)‪.‬‬ ‫יוהנן חצרות ‏ היו בירושלם בבננווייוות ‏ על גבי ה סלע‬

‫ותחתיהן [חלול] מפני |קבר התהום מביאין נשים תדע לך שא'עפ שידע נה שיבשו המיס לא יצא‬
‫אלא ברשות אמ' אני לא נכנסתי אלא ברשות‪ .‬כך‬ ‫שם ומגדלין בניהן |שם ומביאין‬ ‫ויולדות‬ ‫מעוברות‬

‫לא אצא אלא ברשות‪ .‬בכניסתו הוא אומי בוא אתה‬ ‫שוורים ועל גביהן‪ .‬דלתות ותינוקות‪ .‬יושבין עעלל גביהן‬
‫וכל ביתך‪ .‬וביציאתו הואאומי צאמן התבה וג' וכןאת‬ ‫וכוסות שלאבן בידם | הגיעו לשילוח מלאו ועלו‬

‫(ז) עי' סנהדרין שם וביר פליו פיז וירושלמי תענות סיד |עד ובניש‪( = .‬ח) עי' פדריא | פכיג‪(| .‬ט) עו' סנהדרין שם‬
‫ובדיס שם ובכי"ק הדא היא ותבוא אליו היונה‪( .‬י) עיי פנהדרין שם‪ .‬‏ (וא) עו' ב'ר פליג סיו ובניש‪(= .‬יב)‪ .‬עיי זבחים‬
‫קו'ג ע'א ובדיס שם ובכו"ק אתמוהי קא מתמה א רץ מ אי לא מטוהרה את וכו' ור"ל סבר כפשאטיה‪ .‬ארץ יכוי‬
‫ס"ז ובס'ץ שם‪.‬‬ ‫פליג ‏‬ ‫ב'ר ‏‬ ‫(טו) עו'‬ ‫(יג) עי' פדר עולם רבה פיד‪( .‬יד) עי' סדר עולם שם‪.‬‬ ‫מאי לאו ירדו וכו'‪.‬‬
‫(טז) עו' ביר ום"ע שם‪.‬‬
 ‫‪1‬‬ ‫הנהול‬ ‫נה‬ ‫מדרש‬ ‫‪8061‬‬
‫|רבן לכך לקה מכל הבהמה הטהורה‬
‫להקריב‪ .‬לפניו ק‬ ‫באור כשדים‬ ‫מוצא באברהם‪ .‬אבינו שהיה ‏ כחבוש‬
‫שור וכשב ומכל העוף הטהור תור ובן יונה ועמד‬ ‫לא יצא עד שאמילו הקביה לךלך מארצך ("ב אי)‪.‬‬
‫עליו קין והבל‬ ‫שהקריב‬ ‫והוא המזבה‬ ‫ובנה מזבה‬ ‫וכן את מוצא בחנניה ‏ מישאל ועזריה‪ .‬כיוןן שהשליכן‬
‫עולות‪.‬‬ ‫ויעל‬ ‫שנ'‬ ‫עולות‬ ‫והקריב עליו ארבע‬ ‫הקב"ה‪ .‬גב ‪ -‬והצילן‬ ‫נבוכדנצר לכבשן האש שלח \‬
‫עולה לא נאמר‪ .‬אלא עולות ועלה ריה ניחהלפני‬ ‫וידעו שהקביה הצילן והיו יכולין לצאת ולא יצאו‬
‫הקב"ה שני וירח הי את ריח |הניחוח |וכרת |ברית‬ ‫שררך מישך‬ ‫שני‬ ‫|שות‬
‫עד שנתן להן נבוכדנצר ר‬
‫(כב)‪.‬‬ ‫לעולמו‬
‫ועבדנגו עבדוהי די אלהאא עלאה פוקוואתי (דניאל ג' כ'ו)‪.‬‬
‫ה' את ריה הניחה‪ .‬מלמ' שריה‬ ‫כא\ וירה‬ ‫וכן ישראל שהן משועבדין‪ .‬בין האומות |כשיבוא‬
‫והיה‪ .‬העולם‬ ‫למי |שאמ‬ ‫וה נהת רוח‬ ‫המושיע ואומי להן כבר שלחני ‪ 0‬לכםלהציל‬
‫כרי שיתעסקו כל העולם בעבודתו ‪ 0₪‬בעבודת תהו‬ ‫אתכם אין שומעין לו עד שיתן להם הקביה רשות‬
‫ובהו אשר לא יעילו ולא יצילו כי תהו המה‬ ‫‪ 8‬צאו לאשר בחשך הגלו‬ ‫שנ' לאמר‬
‫וא מ ר הי אל לבו‪ .‬מניד‬‫(שמואל א' ייב כיא) (כנ)‪ ,‬י‬ ‫(ישעיה מיש ט)‪( .‬ת)‪ .‬צא מ[ התבה אתה‬
‫הכת' שלא גילה דבר זה לא לנביא ולא לשרף אלא‬ ‫שאתך‪ .‬אמר רבואי תימא רב חנינאי כתי‬ ‫ובניך ו‬
‫בדעתו וחפצו (כד)‪ .‬לא אוסיף לקלל עוד‪,‬‬ ‫התם אתה ובניך וכת' הכא אתה ואשתך מלמ' שנאסר‬
‫לפי שבתחלה הטא אדם נתקללה והארין‪ .‬שני ארורה‬ ‫עליו |תשמיש המטה בתבה וכאן הותר לו (יח)‪.‬‬
‫הארי‬ ‫קין נתקללה‬ ‫חטא‬ ‫בעבורך (ג' "‪.)₪‬‬ ‫האדמה‬ ‫) כל החיה אשר אתך‪ ,‬ר לושפ איש‬
‫שני ארור אתה מן האדמה (ד' "א)‪ .‬חטא דור המבול‬ ‫הבאים‬ ‫כל הבריות‬ ‫יבנה |אומ'‬
‫נתקללה הארי שנ' והנגי משחיתם את הארין (' ‪7‬ג)‪-‬‬ ‫לתבה כשנכנסו הפריש זכרים מן הנקיבות וכשיצאו‬
‫יכול אף לדורות [כן ת'ל לא אוסיףעוד לקלל (כה)‪.‬‬ ‫הצמיד זכרים לנקבות שנ' היצא אתך ושרצו‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫מנעוריה‬
‫בע‬
‫רע‬
‫רע‬
‫האדם‬ ‫לב‬ ‫‪7‬‬ ‫כי‬
‫בארץ (יט)‪.‬‬
‫רע שולט באדם מתחלת ברייתו‪| .‬אבל יצר טוב‬ ‫יח) ויצא נה ובניו‪ ,‬מניד הכתי שאע'פ שהתיר‬
‫אינו שולט אלא לבסוף ועליו הוא‪ .‬אומ' עיר קטנה‬ ‫להן התשמיש לא נזקקו זה לזה‪ .‬עד שננלה‬
‫ואנשים בה מעט (קחלת ט' י'ד)‪| .‬עיר קטנה זו גופו‬ ‫עליהן הקב יה ובירכן פעם‪ .‬שנייה שני ויברך אלהים‬
‫שלאדם‪ .‬ואנשים בה ‪ -‬ונ'‪ .‬אלו איברים שבגוף‪.‬‬ ‫את נה ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו (כ)‪.‬‬
‫ובנה‬ ‫ובא אליה מלך גדול (שם שם)‪ | ,‬זה יצר‪ .‬הרע‬
‫עליה‪ .‬מצודים ‪( -‬שם שם)‪| ,‬אלו הרהורי עולם‬ ‫ש) למשפהותיהם יצאו מן התבה‪.‬‬
‫ותחבולותיו ‏ כענין שני גם את העולם נתן בלבם‬ ‫אמי רב חנין למשפחותיהם יצאו הן לא‬
‫(שם ג' י"א)‪ .‬ומצא בה איש מסכן וחכם (שם ט' טיו)‪.‬‬ ‫יצאו (כא)‪.‬‬
‫זה יצר טוב‪| .‬ולמה קורא אותו מסכן שאין‪ .‬רובו‬ ‫ויבן נח מזבח‪ ,‬אל תקיא וינן אלא וַַבָן‬
‫שלבריות נשמעין לו‪ .‬ומלטהוא את העיר בחכמתו‬ ‫שהבין מרעתו ישב‪ .‬ו ןבלבו ואמי הקביה‬
‫(שם שם)‪ ,‬שכל מי שהוא שומעץ לו ניצל מכל צרה‪.‬‬ ‫הצילני מן הה והוציאני מן המסגר הזה ואני חייב‬

‫(וז) צ'ע ועי' ביר פליד ס"ד ובנייש וקהלת רבה פ'י פסוק ד' וע'עתנחומא נח פ"יוו"א ותנחומא מהרשיב ח'א כ' ע"א ואגדת‬
‫בראשית פיז בענין חמו"ע‪= .‬וע'עבילקוט מכירי בישעיה לפסוק זה‪( | .‬יח) עו ביר |פל"א ‏ י"א ופל"ד ס"ז ירושלמי‬
‫ע'ע‬ ‫תענית ס"ו ע'יב |סנהדרין ק"ח ע"ב ותנחומא מהרש"ב חיא כ"א ע'ב‪| .‬ונראה שהיה לפניו כן ב גמרא שם בסנהדרין‬
‫וב"ס איזה‬ ‫ע" הגהות רד"ל שם אות מ"ט‬ ‫בדים שם‪( .‬יט) עיי פדר'א פכיג‪( .‬כ) צ'ע ואולו היה כן לפניו בפדר"א פכ'ג‬
‫ע'ב‪ .‬בענון‬ ‫מ'ו‬ ‫עי' זבחום‬ ‫פל"ד ס"ט‪(= .‬כג)‬ ‫וב"ך‬ ‫פכ"ג‬ ‫עו' פדר"א‪.‬‬ ‫(כב)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ק"ת ובריס‬ ‫(כא) עי" סנהדרין‬ ‫שם‪.‬‬ ‫חיסור‬
‫פיו‬ ‫וע"ע לעיל‬ ‫פכ"ט‬ ‫ע'ב‪(| .‬כד) עו' מורה נבוכים ח"א‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫רד"ל‬ ‫ובהגהות‬ ‫שם‬ ‫פדר"א‬ ‫וע"ע‬ ‫ניחוח‬ ‫ריח‬ ‫פירוש‬
‫הערה כ"ג‪(= .‬כה) צ"ע ועי' ביר שם פ"י לא אוסיף לדורות וע'ע בראב"ע‪ .‬כאן‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫הגדול‬ ‫נה‬ ‫מדרש‬ ‫‪17‬‬

‫‪51‬‬ ‫ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא (שפ שפ)‪,‬‬

‫אלו בני אדם |אינן זכרין ‏ אותו |בשעת הגאתן‬
‫א) ויברך אלהים את כח‪ ,‬החור להן נונה‬ ‫ואחר שהוטאין אומי כל אח אוי לי מיצרי אוי‪ .‬לי‬
‫ראשונה שלברית עולם שהיא ומלאו‬ ‫מיוצרי (כו)‪ .‬רע מנעורין תאנא שבעה שמות‬
‫את הארץ וכבשה (אי כ'ח) (א)‪.‬‬ ‫יש לו ליצר רע הקביה קראו רע שני כי‪ .‬יצר לב‬
‫ג) ומוראכם והתכם‪ " ,‬שמ כן אלטר‬ ‫משה רבינו קראו ערל שני ומלתם את‬ ‫האדםרע‪.‬‬
‫גתומיינוק בן מו הי אין משמרין‬ ‫טממא שני‬ ‫קקוראו‬
‫ערלת‪ .‬לבבכם (דברים ' ט'ז)‪ .‬דוד‬
‫אותו מפניחולדה ומפני נחשים שלא ינקרו את עיניו‬ ‫לב טהור ‏ ברא לי אלהים (תהליםניא ו'ב)‪= .‬מכלל‬
‫ארי רואה אותו ובורח נחש רואה אותו ובורח ואפלו‬ ‫הוא* שלמהה קראו שונא שני אם רעב שונאך‬ ‫דטמא‬
‫אותו מפני הולדה‬ ‫כעוג מלך הבשן שמת ‪-‬‬ ‫האכילהו להם (משלי כיה כ'א)‪ .‬ישעיה קראו ‪-‬‬
‫עקרו את עיניו חא כל זמן שארס‬ ‫ומפני נחשים‬ ‫יואל‬ ‫וד)‪.‬‬ ‫נ"ז‬ ‫(ישעיה‬ ‫עמי‬ ‫מדרך‬ ‫מכשול‬ ‫הרימו‬ ‫שני‬

‫חי מוראו מוטל ‏ על הבריות‪- .‬מת ניטל מוראו‪ .‬מעל‬ ‫[ראו צפוני שנ' ואת הצפוני ארחימקעליכם (יואל איכו)‪.‬‬
‫הבריות הרא היא דכת' ומראכם והתכם (ב)‪.‬‬ ‫יחזקאל קראו אבן שנ'והסרתי את לב‪ .‬האבן מבשרכם‬
‫‪ 0‬כל רמש אשר הוא הילכם יהיה‬ ‫בן לוי על‬ ‫יהושע‬ ‫רי‬ ‫אמ'‬
‫(יחזקאל ל"ו‪ .‬כיו) ‪5‬‬
‫אמי רב יהודה אמי רב אדם‬ ‫לאכלה‪.‬‬ ‫שלשה דברים הקביה מתחרט עליהן שבראן ואלו‬
‫ראשון לא הותר באכילת בשר דכת' ויאמראלהים‬ ‫הן מלכות כשדים שני הן ארין כשדים זה העם‪-‬‬
‫וישמ; עאלים‬ ‫היו‬ ‫לא‬ ‫לאוי‬ ‫ב'"ג ו"ג)‪.‬‬ ‫(ישעיה‬ ‫היה‬
‫הנה נתתילכם את כל עשב זרע זרע לכם יהיה‬
‫לאכלה ולכל חית הארץ (א' ‪ %6‬ולא חית הארץ‬ ‫ישליו אוהלים לשודדים (איוב "ב ו')‪ .‬לאוי לא היה‪.‬‬
‫עב‬
‫לכם וכשבאו בני נה הותר להם דכת' כירק ש‬ ‫ויצר הרע שני ואשר הרעתי (מיכה די ו') (בח)‪.‬‬
‫נתתי לכם את כל‪ .‬יכול לא יהא אבר מהןחי‬ ‫וו תקופת‬ ‫כג) עוד‪ .‬כל ימי הארץ זרע‪,‬‬
‫נוהג בו ת'ל‬ ‫תשרי‪ ,‬וקציר‪ .‬זו ‪ 5 -‬ווקכרר‪.‬‬
‫אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו‪,‬‬ ‫זו תקופת טבת‪ .‬וחם‪ .‬זו תקופת תמוז‪ .‬קיין‪ .‬בעתו‪.‬‬
‫יכול נוהג אף בשרצים ת"ל אך‪ .‬מאי‬ ‫והורף‪ ,‬בעתו‪ .‬ויום ולילה ליאשבותו‪ .‬מנן‬
‫תלמודה אמי רב הונה אמ' קרא דמו בנפשו מי‬ ‫החמה ביום‪ ..‬ומנין ‪ -‬בלילה לא ישבותו (כט)‪.‬‬
‫שדמו חלוק מבשרו יצאו שרציםשאין דמן חלוק‬ ‫[ד'א לא ישנותו אמר ריש לקיש גוי ששבת חייב‬
‫מבשרן (ג)‪ .‬תנו רבנן אבר מן החי נוהג בבהמה‬ ‫מיתה שנא' יום ולילה לא ישבותו] (ל)‪ .‬ד'א זורקעציר‪.‬‬
‫ובחיה‪ .‬ובעוף בין טמאה בין טהורה שני ולא תאכל‬ ‫ומרחשון וחצי כסלו זרע‪:‬‬ ‫ר' דופא אומ' חצי תשרי‬
‫הנפש עם הבשר (דברים "ב כ'ג)‪ .‬כל שאתה מצווה‬ ‫חצי כסלו וטבת וחצי שבט הורף‪ ,‬חצי שבט ואדר‬
‫על דמו אתה מצווה ‏ על איבריו |דברי ר' אליעזר‪,‬‬ ‫זחצי ניסן קור‪ .‬חצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר‪ ,‬חצי‬
‫וחכמי אומרין אינו נוהג אלא בטהורים בלבד שני‬ ‫ון ותמוז וחצי אב קיץ‪ .‬חצי אב ואלול וחצי תשרי‬
‫ולא תאכל הנפש עם הבשר כל שבשרו מותר אתה‬ ‫חום (לא)‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫(כו) צ'יע נדרום ליב עיב וקהלת ‏ רבה פיט פסוק טיו (פיח) וע"ע קה'ר פיד פסוק ו'ג ובניש שיצה"ר = באדם‬
‫ת'א ע'א‬ ‫מתחלת ברייתו ‏ וכוי ועוד ‏ שם פ'ג פסוק י"א ובג"ש הדרשות על גָם את העולם גהן בלבם וגו' וברכ ס‬
‫עיש‪( :.‬כז) עי"סוכה ‪":‬ב ע"א‪( .‬כת) עי" ורושלמי תענית סיו ע"ג וסוכה ב"ב‪ .‬ע"ב‪( .‬כט) עו' פדר"א פ'חה עי' סנהדרין‬
‫עיב‪.‬‬ ‫ג'ח‬
‫שם‪.‬‬ ‫ובד"ס‬ ‫ע'ב‬ ‫ק"ו‬ ‫מציעא‬ ‫בבא‬ ‫וע"ע‬ ‫פ"א‬ ‫תענית‬ ‫ותוספתא‬ ‫פלייד סי"א‬ ‫עו" ב"ר‪.‬‬ ‫(לא)‬
‫(ב) עו' ב"ר פלייד סי"א‪ .‬וקה"ר‬ ‫ם (א) עיי לקמן במה'ג פכיד פי י'א‪ .‬וע"ע ביר פל"ד ‏ סויב ע"ש ולקח טוב לפסוק זה‪.‬‬
‫ע"ב‪.‬‬ ‫פיה פסוק ו' וע'ע שבת קנ'א ע'א ובניש‪( .‬ג) עו' סנהדרון נש‬
‫‪001‬‬ ‫הנדול‬ ‫נה‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫(משלי א' 'ט)‪ .‬ואומ' אל שאול ואל בית‪ .‬הדמים על‬ ‫מצווה‪ .‬על איבריו וכל שאין בשרו מותר אין את‬
‫אשר המית את הנבעונים (שמואל ב' כ'א א')‪ .‬מאי ואומר‬ ‫מצווה‪ .‬על איבריו‪ ,‬הני מילי בישראל אבל בבני נח‬
‫וכי תימא הני מילי בידים |אבל בגראמא לא תא‬ ‫אחד בהמה וחיה הטמאין ואחר הטהורין ‏ (ד)‪ .‬אבל‬
‫שמע אל שאול‪ .‬ואל בית הדמים על אשר המית את‬ ‫העוף ו הוא ‏ ואין נהרנין עליו (ה)‪ .‬תגו רבנן‬
‫הגבעונים וכי היכן מצינו בשאול שהרג את הנבעונים‬ ‫חומר בבני נח מישראל שבני נה אין להן שיעור‬
‫אלא מתוך שהרג את נוב‪ .‬עיר הכהניםשהיו מספיקין‬ ‫וישראל‪ .‬יש ‪ 0‬שיעור ‏ אכילה כזית‪| .‬בני נח אין‬
‫להן מים ומזון העלה עליו הכת' ‪ 5‬הרגם (ט)‪,‬‬ ‫ן התראה ‏ וישראל‪ .‬עד שיתרו בו משום אבר‬ ‫צרוכיל‬

‫ידי אחרים‬ ‫על‬ ‫שאפלו‬ ‫דמים‬ ‫שפיכות‬ ‫קשה היא‬ ‫מן החי‪ .‬בני נח אחד אבר ואחד בשר חייבין‪ .‬עליו‬
‫מעלה‪ .‬עליו הכת' כאלו הרנו‪ .‬ומני לן מאהאב‪ .‬דכתי‬ ‫אבל ישראל ‏ אין ‏ חייבין אלא על אבר הפורש‬
‫הרצחת וגם ירשת (מלכיס א' כ"א י'ט)‪ .‬וכי הוא הרג אלא‬ ‫אבר ובשר הפורש מן‬ ‫כבריתו‪ .‬בני‪ .‬נח‪ .‬חייבין על‬
‫שסיבב הדבר ואע'פ שהיה עובד ע'ז ועובר על‬ ‫המפרכסת‪ .‬וישראל מותרין בו‪ .‬דתניא אמי רי יצחק‬
‫בן אשיאן הרוצה שיבריא‪ .‬חותך כזית מבית השחיטה מצוות התורה ‏ בשאט נפש להכעים לא נהתם נזר‬
‫ינו אלא על שפיכות דמים רכת' ויאמר לכן שמע‬ ‫קם שתצא נפשה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה‬
‫וכל צבא‬ ‫ה' יושבב על כסאו‬ ‫דבר ה' ראיתי את‬ ‫נפשה ואוכלו‪| .‬והני מילי‬ ‫ממתין לה עד שתצא‬
‫רה‬
‫כ"ב‬ ‫מימינו ומשמאלו (שם‬ ‫עליו‬ ‫עומד‬ ‫השמים‬ ‫כ דבשחיטה תליא מילתא כיון דאשתחוט לית‬
‫וו‪..‬ט‬
‫וכי יש ימין ושמאל למעלן אלא מימינו אלו שהן‬ ‫בה משום אבר מן החי‪ .‬אבל גוים דבנחירה תליא‬
‫מטין‪ .‬כלפי זכות‪ .‬המלו אלו |שהן מטין כלפי‬ ‫מילתא ובמיתה סגיא אבר ובשר הפורש מהןמפרכסת‬
‫הובה‪ .‬ויאמר ‏ ה' מי יפתה את אהאב ויעל ויפל‬ ‫כפורש מן החי עד שתמות או עד שיתיז את ראשה‪,‬‬ ‫מז‬

‫בכה (שם שם כ')‪.‬‬ ‫רמות גלעדויאמר זה בכה וזה אומר‬ ‫וישראל חייבין על = מן החי מלקות ‏ ובנ נח‬
‫אמי רב נהמן אחאב שקול היה‪ .‬כלומר שהיו זכיותיו‬ ‫נהרגין עליו בסייף (ו)‪.‬‬
‫שקולין כנגד עונותיו דכת' זה בכה וזה אומי בכה‪,‬‬ ‫את דמכם לנפשתיכם אדרש‪.‬‬ ‫ואך‬
‫ולא נמצא לועון שחייבו כלייה ולא היה שם דבר‬ ‫הזההורג עצמו לדעת‪ .‬יכול כשאול ת"ל אך‪,‬‬
‫אחד ששקול כנגדו אלא דמי גבות שנ' ויצא הרוח‬ ‫יכול כחנניהמישאל = ת"ל אך(ז)‪ .‬מיד כל היה‬
‫ויעמד לפ ני הי (שם שם כ'א)‪ .‬מאי רוח אמיר' יוחנן‪ .‬זו‬ ‫חברו לפניחיה לטרפו‪ .‬מיר‬ ‫אדרשנה זה המסר‬
‫רוח שלנבות היזרעאלי‪ .‬ויאמר תפתה וגם‪ 5‬צא‬ ‫אחין‪ ,‬ה השוכר אחרם‬ ‫האדם מיד איש‬
‫ועשה בן וש שם כ'ב)‪ .‬מאי צא ועשה כן א ' רביהודה‬ ‫אחד משלשתן שופך דמים‪,‬‬ ‫להרוג את חבירו כל‬
‫דכת' דובר‬ ‫צא‪ .‬ממחיצתי‬ ‫אמ' רב אמ'י‪ .‬לו ה‬ ‫מיתה לשמים ואין בהן מיתת‬ ‫ועון הריגה בידו וחייב‬
‫שקרים לא ימון לננד ‏ עיני (תחלים ק'א ‪ .)'1‬אמ רב‬ ‫בית דין ובפירוש נאמי בשלשתן לשון דרישה חרי‬
‫פפא הינו |דאמרי אינאשי דפרע קיניה אַחְריב‪ .‬קניה‪,‬‬ ‫דינם‪ .‬מסור ‪4‬מים (ה)‪ .,‬אמי ר' יוחנן ‪ 2‬הגוזל את‬
‫והרי הוא הרשע לא הרג בידו אלא סיבב קל וחומר‬ ‫חבירו שווה פרוטה כאלו נטל את נשמתו ממנו שני‬
‫תניא‬ ‫להורג ביד ‪ /‬ד'א ואך את דמכםו‬ ‫כן ארחות ‪ .‬בוציע בצע את נפש בעליו יקח‬
‫ם בבבמה‬
‫עיננוום‬ ‫(ד) עי' חולין ק'ב ע'א תניה אבר מן החי נוהג‪ .‬וכז' וכו' תניה‪ .‬אבר מן החי בן נח מוזהר עליו וע'ע ביפה‬
‫שרמז שם להספרי (צ' ע'ב) ע"ש‪( .‬ה) עיי רמב"ם הלכות מלכים פ'ט הלכה י"א ובהשגות הראב"ד ובמפרשים שם‪( .‬ו) עו'‬
‫נ"ז ע"א וכו‪ 5‬וחולון ל"ג ע'א ועיב וקכיא ע'ב (מאמר ר' יצחק בר אשיאן) ובנ'ש‬ ‫בסוגיות הנוגעים לענין זה ה‬
‫כזאת‪| .‬ובכלל הדברים מסכימים ביותר עם הרמב'ם הלכות‬ ‫אבל לא בריותא‬ ‫כר לדבר‬ ‫עוד ולא נמצא‪ .‬שם רק בעין‬
‫ה"ג‪.‬‬ ‫רוצח‬ ‫פיי'ג‪( .‬ח) עי' ביר שם ורמבים פ'ב מהלכות‬ ‫פל"ד‬ ‫ביר‬ ‫עה‬ ‫זי‬ ‫היה‬ ‫הלכה‬ ‫עד‬ ‫מהלכה‬ ‫פ"ט‬ ‫מלכים‬
‫א' וב!‬ ‫בת"י‬ ‫עפ"ו‬ ‫וכו' ותקנתי‬ ‫אחרים‬ ‫השוכר‬ ‫זה‬ ‫אחיו‬ ‫אחיו‬ ‫איש‬ ‫מיד‬ ‫חבירו‬ ‫את‬ ‫ההורג‬ ‫זה‬ ‫האדם‬ ‫מיד‬ ‫ובכתו"מ‬
‫עיי‬ ‫(י)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫בר"ף‬ ‫זה‬ ‫מאמר‬ ‫שהובא‬ ‫הדרך‬ ‫עם‬ ‫וותר‬ ‫מסכים‬ ‫פה‬ ‫והפגנון‬ ‫ובג"ש‬ ‫קי"ט ע"א‬ ‫קמא‬ ‫עי" בבא‬ ‫וכו"ק‪(| .‬ט)‬
 ‫הגדול‬ ‫‪ :‬מדרש‬
‫את האדם וסמיך ליה פרו ורבו‪ .‬דרש בן עזאי כל‬ ‫ובעד אהד ושלא בהתראה‬ ‫‪2‬‬ ‫רפוול‬ ‫וחרו‬
‫וה‬
‫ן ‪ 4‬שרהת בר‬ ‫ג הד‬

‫מי שהוא בטל מפריה ורביה מעלין עליו כאלו שופך‬ ‫מפי‪ .‬איש ולא מפי‪ .‬אשה ואפלו מפי קרוב‪ .‬משום‬
‫דמים וממעט בדמות שנ' שפך דם האדםוסמיך‬ ‫ו ישמעאל אמרו אף על ההועווורברידוםת‪ :‬מנא חני מילי אמ'‬
‫ליה ואתם פרו ורבו‪ .‬אמי לו ר' אלעזר בן עזריה‬ ‫רב יהודה אמ' קרא ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש‬
‫מה זה בן עזאי נאה דורש ולא נאה מקיים אמ‬ ‫אפלו בדיין אחד‪ .‬מיד כל חיה אפלו שלא בהתראה‪,‬‬
‫יתקיים‪ .‬הנ ב‬ ‫בתורה‬ ‫נפשי‬ ‫וחשקה‬ ‫ומה אעשה‬ ‫אדרשנו אפלו בעד אחד‪ .‬מיד איש ולא מיד אשה‪,‬‬
‫בי נחרים (טו)‪.‬‬‫‪...‬‬ ‫‪--‬י‬
‫אחיו אפלו קקרדווב‪.‬ב‪| ,‬שפך דם האדם באדם איזה הוא‬ ‫‪-1‬‬ ‫>=‬

‫‪ +‬להים אל נך‪ ,‬‏ חשיה כי לא‬ ‫‪,‬‬

‫ה) ויאמר‬
‫‪-‬‬
‫אדם שהוא בגופו שלאדם הו אומי זה העוגר כל‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫מחשבתי מהשבותיכם ‏ ולא דרכיכם‬ ‫ישמעאל (יא)‪ .‬ד'א‪ .‬מיד כל חיה אדרשנו‪- .‬אלו‬
‫הקב"ה‬ ‫כמדת‪.‬‬ ‫שלא‬ ‫(ושעיה נ'ה ח')‪ .‬בוא וראה‬ ‫ר' לוי מיד = דרכי‬ ‫אמי‬ ‫מיד האדם‬ ‫מלכיות שנמשלו בחיות‪.‬‬
‫מכה | באוזמיל ‪-‬ומרפא‬ ‫ודם‪.‬‬ ‫ודם‪ | .‬בשר‬ ‫בשר‬ ‫| מדת‬ ‫הצילני נא‬ ‫זה | שני‬ ‫אחיו‬ ‫מיד איש‬ ‫האדום‪.‬‬ ‫האדם‬
‫האדם אלו | ברטייה‪ .‬אבל הרק שהוא מכה בו מרפא‪ .‬נפרע‬ ‫נפש‬ ‫את‬ ‫מיד‪ .‬אחי (ל'ב "א) |אדרש‬
‫=‬
‫שבועות‬ ‫קשתן‬ ‫תעור‬ ‫רכת'י עריה‬ ‫ומן העולס בקשת‬ ‫צאהת‪₪‬‬ ‫|‬
‫אאדדםרה‏‬ ‫צאן ן ממררעעייתי‬ ‫צציאני‬ ‫וואאתתלן‬ ‫דרת'‬
‫דכת'‬ ‫"שראר‬
‫שראל‬
‫=‬ ‫(יר‬ ‫ר'א)‬ ‫כְ"ך‬ ‫(יחזקאל‬
‫‪ -‬נהרות |תבקע אריץ (חבקוק ג' ט')‬ ‫מטות אומ‬ ‫(יב)‪.‬‬ ‫וקא‬
‫‪33‬‬ ‫י!‬ ‫והררוה‬ ‫‪.‬‬

‫וגה הוא מישנב את העולם דכת' את ק|שתי נתתי‬ ‫האדם בא ‪5‬דם דמ‪-‬ו ישפד‪ ,‬‏‬
‫]|‬
‫דם‬ ‫)‪ 0‬שפך‬
‫|פמל‬ ‫ופיו‬ ‫וחוה‬ ‫רוווי‬ ‫‪"2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫=‬
‫טז)‪.‬‬ ‫ותו‬ ‫ווווגרו‬ ‫=עכן‬ ‫דמו יש פן ‪.‬‬ ‫בעו ים והתראה‪.‬‬ ‫הבירו‬ ‫זה ההורנ‬

‫יאתכם ו‬ ‫ריתי‬
‫ברתי‬ ‫>את‬ ‫י'(‬
‫יא)‪ 0‬ןווהקימתי‬ ‫‪]-‬‬
‫כנקם ‏‬
‫‪5‬‬
‫נקם‬ ‫אומ'‬
‫רלו‬ ‫ווהה‬
‫הוא‬
‫רווופה הלה‬
‫ה|‬
‫בפייףפ‬ ‫נהרג‬
‫ב‬
‫שהוא‬
‫'‬ ‫יהיה עוך‬ ‫ו‬
‫גו‬ ‫יכרת‬ ‫(שמות כ"א‪ .‬ב') ‪ 2‬בעולם הזה ינקם בעולם הבא (יג)‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫רבא‬ ‫אמ'‬ ‫[הין שבועה]‬ ‫‪ .‬שבועה‬
‫ן‬
‫אלעזר‬ ‫ר'‬ ‫אמ‬ ‫בדמו‬
‫בדמות‬ ‫ממעט‬
‫לט‬ ‫מם‬ ‫כאלו‬
‫רשסו‬ ‫עשה‬
‫‪,‬‬
‫א להים‬
‫גל‬ ‫בצלם‬
‫רכיפי ‪"/‬בצ?‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫\‪-‬‬ ‫חווופה‬ ‫ש‬ ‫לו לומר ‪-‬‬ ‫יש‬ ‫ואחד‬ ‫>< חד‬ ‫אורר‬
‫לאו לאו תרי זמני‪| ,‬הין הין תרי‪ .‬זימנוי‬ ‫הוא דאמ'‬ ‫האעולם‪( /‬יד)|‬ ‫‪87‬‬ ‫ואה‬ ‫אחד‬ ‫כל‬

‫‪.‬‬ ‫ב‬ ‫‪8‬‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬ ‫וו‬

‫עוד המים‬ ‫יהיה‬ ‫ולא‬ ‫מבול‬ ‫עוד‬ ‫יהיה‬ ‫ולא‬ ‫דכת'‬ ‫כל מי‬ ‫ר עק בה‬ ‫שר‬ ‫ורכבו‪.‬‬ ‫ואתםפרו‬
‫מטרר‬ ‫נשרטתי‬ ‫אשר‬ ‫רי‬ ‫זאה‬ ‫נח‬ ‫מי‬ ‫רי‬ ‫ורתי‬ ‫חריל‬ ‫ווריי‬ ‫ווריל‬ ‫ורריס‬ ‫תריה ‏‬ ‫הרמה‬ ‫שהוא‬
‫‪-‬ע‪-‬‬ ‫נשבעת‬ ‫אש‬ ‫"ל‬ ‫תת‬ ‫גח‬ ‫ימי‬ ‫בי‬ ‫וכת"י‬ ‫לסבןול‬ ‫על יי‬ ‫|‬ ‫כע‬ ‫ורוו‬ ‫ות‬ ‫מבטק‬ ‫שהוא‬

‫הין הין‬ ‫ונף' (ישעיה גיד ט)‪ .‬ומדלאו |לאו שבועה‪.‬‬ ‫כאלו שופך דמים שני שופך דם האדם באדם דמ‬
‫(יד)‪,‬‬ ‫| שבועה‬ ‫אלעזר‬ ‫ר'‬ ‫ורבו‪ | ,‬דרש‬ ‫פרו‬ ‫ה ואתם‬ ‫וסמיך‬ ‫שפך‬
‫הי‬
‫הו‬
‫בבהחוה‪;,‬‬ ‫לו)פ ‪% 1‬אוו‬ ‫ים‬
‫(מר )‪+‬לה‬ ‫‪₪‬‬ ‫יב)‬
‫רוב‬ ‫|פפררייהה‪ ..‬ווררבבייה‪ .‬מוערליוזן‬ ‫מובְטל‬ ‫ושוהדויא‬ ‫כמי‬
‫מי‬ ‫רה‬
‫רבין עזרי ה כל‬
‫עליה‬ ‫‪0‬‬ ‫‪8‬‬ ‫המורה שבועת‬ ‫‪ 9‬כאלו ממעט בדמות שנ' כי בצלם אלהים עשה‬

‫סנהדרין ק"ב ‏ ע'ב הדרשות על הפסוקים במלכים בפירש"י ודים שם‪ .‬ועיע תנחומא שמות סי'ח ומשפטים פט"ו ושמות‬
‫רבה פליא פייד ובכיש הדרשות בענין ומין ושמאל עיש‪( .‬וא) עי' סנהדרין ניז עיב ובדיס שם‪( .‬יב) עי' ביר פליד סייג‬
‫וע"ע שם סיד ודברים רבה פ"ב סכ"ה בנידון דברי ר' לוו‪ .‬ונראה דהאי האדום הוא רומז לדודי צח וא דום שנדרש‬
‫הוא הדיון וע'ע בפירש"י ברבה ובילקוטכאן‪( .‬יג) בכי"ק זה ההורג ב ע צ מו‬ ‫על הקב"ה ור"ל ביום‪ .‬הדין ‪6‬‬
‫ת' חבירו) בעדים וכו' ועי' רש"י ובהערות בעל זכור לאברהם שם אות ו' וכן בלקח טוב ובהערות שם‪ .‬וכן האריך‬
‫ובעל‬ ‫מדבר‬ ‫בישראל‬ ‫הכתוב‬ ‫דאונקלם‬ ‫דאליבא‬ ‫בביאורו‬ ‫האמת‬ ‫אל‬ ‫שכין‬ ‫ואין ספק‬ ‫זצ"ל‬
‫הכתוב‬ ‫מוקי‬ ‫כאן‬ ‫הב"ר‬ ‫ודרשת‬ ‫בסנהדרין‬ ‫סוגיא‬ ‫אהך‬ ‫דאיפלי גא‬ ‫ושנה‬ ‫יזה |ברייתא‬ ‫זותה‬ ‫הגדול ג"ב‬ ‫מדרש‬
‫משפטים‬ ‫שלנו‬ ‫במכילתא‬ ‫ועיע‬ ‫דרשביי‬ ‫בן במבילתא‬ ‫לפניו‬ ‫ואולי היה‬ ‫התראה‪.‬‬ ‫וג'כ‬ ‫ע ים‬ ‫צריך ש‪.‬ני‬ ‫ישראל ולפיכך‬ ‫גבי‬
‫סַ'ג‬ ‫(טו) עי' ביר שם ויבמות‪.‬‬ ‫פ'ד‪( .‬פ"ג ע"ב) ד'ה נקם ונקם‪( .‬יד) עי' ביר פל'ד ו"ד וסנהדרין ל"ז עיא במשנה שם‪.‬‬
‫ס"ג‬ ‫ופיג‬ ‫ס"ב‬ ‫פכ""‬ ‫רבה‬ ‫שמות‬ ‫זו במכילתא ל"ב‪ .‬ע"א‬ ‫ו‬
‫מקומו‬ ‫ע"ב ותוספתא שם‪( .‬טז) הובא מדרש כעין זה בכמה‬
‫מז‬ ‫פסוק‬ ‫וע' לקח טוב‬ ‫דקשתי‬ ‫הנחומא וישב ס'ט ובשלח סב"ג וכיד ואגדת בראשית פס"ו‪ .‬אבל לא נמצא בם הך‬
‫(יז)‪ .‬עי' שבועות ליו ע'א‪.‬‬
‫‪41‬‬ ‫הנדול‬ ‫‪1:‬‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫מעשה בר' שמעון בן יוהאי שלא נראתה הקשת‬ ‫שבע בריתות וכל כך למה מפני מחוסרי אמנה שאינן‬
‫לו מפני מה לא‬
‫ו‬ ‫בימיו נכנסו חכמים |אצלו אמרו‪.‬‬
‫‪₪‬‬ ‫‪0-2‬‬ ‫=‬ ‫מאמינין ביוצרן ואומרין דבר זה נקְכָה נקרא‪ .‬לפי כך‬
‫נראתה הקשת בימיך אמ' להם כלום היא אלא‬ ‫הכת' מזכירה |שבעה פעמים לומ' |שאינה בטולה‬
‫לפורענות כדאי אני לדהות את הפורענות (כד)‪.‬‬ ‫אמר ר' יודן ‪5‬‬ ‫לעולם (יח)‪ ,‬לדרת עול םי‬
‫יודן בר גריון ורי יצחק ורי נתן הלכו לשמוע פרשת‬ ‫כת' פרט לשני דרות‪ .‬לדורו שליחזקיהו ולדור אנשי‬
‫נסכים ‏ מר' שמעון בן יוחאי וְשָהוּ תמן תלתה יומין‪.‬‬ ‫כנסת‪ .‬הנדולה‪ .‬שהן‪ .‬צדיקים ‏ ואין צריכין אות ואין‬
‫אנו מיסב‪ .‬כשותיה‪ .‬‏ ‪.‬על‬ ‫בעון למיזל אמרי ‪%2‬‬ ‫מתיראין מן המבול (יט)‪,‬‬
‫קדמאי ודרש את קשתי נתתי בענן זה ר'‪ .‬שמעון בן‬ ‫את קשתי נתתי בענן‪ ,‬תמן תגינן עשרה‬ ‫\‬
‫ונגראתה‬ ‫סימניה דעלמא‪ .‬על ‪5-7‬ודרש‬ ‫יוחאי דהוא‬ ‫דברים נבראו בין השמשות פי הארי‬
‫ודרש לכי מכרי את השמן‬ ‫הקשת בענן‪ .‬על ה‬ ‫ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר‬
‫היה ר' שמעון‬ ‫(מ"ב ד' ') (כה)‪ ,‬אמי רי חזקיה כך‬ ‫והכתב‪ .‬והמכתב והלוחות (כ)‪ .‬איני והא אין כל חדש‬
‫בן והאי אומ'‪ .‬ידיב |אברהם = [מן | גביה] = ועד‬ ‫תחת השמש (קהלת א' ט')‪ .‬אלא שכבר עלו במחשבה‬
‫נבאי‪ .‬ואנא‪ .‬מקריב‪ .‬מגבאי ועד סוף כל דריא‪ .‬וְאִיְלָא‬ ‫מששת ימי בראשית דכת' אני ידי נטו שמים וכל‬
‫יצרף עמי‪ .‬אחיה השילוניואנן מקרבין כולי עלמא (כו)‪,‬‬ ‫צבאם צויתי (ישעיה מ'ה ו'ב)‪ ,‬צויתים שיהיו ו (כא)‪.‬‬
‫ר' חזקיה בשם ר' ירמיה אמ' [כך היה רשביי אומר]‬
‫יד) והיה בענני ענן ונראתה הקשת‬
‫רי‬ ‫דינרי והב והיא מתמלאה‪.‬‬ ‫בקעה בקעה התמלאי‬
‫בענן‪ .‬אמ' ר' יהושע בן לוי הרואה‬
‫הדא הוה אליהו‬ ‫אומ' זמנא‬ ‫זקיה בשם ר' ירמיה ‏‬
‫קשת בענן צריך שיפול על פניו שני כמראה הקשת‬
‫ור' יהושע בן לוי יתבין פשטין שמועאתא מטון חדא‬ ‫אשר יהיה בענן ווג' ואראה ואפל על פני (יחזקאל אי כיח)‪.‬‬
‫שמועתא | מן דר' שמעון בן יוהאי והוה ר' שמעון‬ ‫ליטי במערבא‪ .‬מאן דעבד הְכִי משום דמיתחזי כמאן‬
‫עבר אמרי הא מרה דשמועתא איתא נקום ונשאל‬ ‫דפלה ‪ %‬אלא לימא ברוך זוכר הברית נאמןבבריתו‬
‫ליה קמו ושאלון ליה אמ' ר' שמעון יבוןחאי‪ ,‬לאליהו‬ ‫במאמרו (כב)‪ .‬ואמ' רי יהושע בן לוי הרואה‬ ‫וקיים‬ ‫אמ‬ ‫‪-‬‬ ‫יק‬
‫זיל מן וא דעמך אמ'י ליה ר'‪ .‬יהושע ג בן לוי והוא‬ ‫רקיע בטהרה אומ' ברוך עושה בראשית‪ .‬ואימת אמי‬
‫גדול הדור אמ' ליה ונראתה הקשת בימיו אמי ליה‬ ‫עולא כי אתא מטרא‪ .‬כולי ליליא שו אוּסְתֶנָא‬
‫אין אמי ליה ואם נראתה הקשת בימיו לית הוא‬ ‫בָמַנְהי‪ ,‬ופליגא דרפרם בר פפא דאמ' רפרם בר פפא‬
‫כדאי מהמי סבר אפאי (כז)‪.‬‬ ‫אמ'רב הסדא מיום שחרב בית המקדש לא נמצאת רקיע‬
‫מןהתבה‪.‬‬ ‫ה ויהיו בני נה היצאים‬ ‫בטהרה שני אלביש שמים קדרות (ישעיהני ג')‪(.‬כג)‪.‬‬

‫נגד שבעת ימום שנוהג‬ ‫נאמרו בפרשה‬ ‫בריתות‬ ‫שבע‬ ‫ע"א ס"ט)‬ ‫ט' ט' (כ"ד‬ ‫(יח) עו' מדרש לקח טוב לבראשית‬
‫בהם העולם ע"ש ואולי על‪ ,‬מדרש זה רמז הפדר"א בסוף פכיג ‏ שנאמר ‏ למען ירבו וגו' כימי השמים ‏ על הארין‬
‫כלומר שבעת ומי השבוע וע"ש בהגהות הרד"ל אות ע"ה‪( .‬וט) עו ביר |פל"ה פ'ב‪(| .‬כ) עי' פסחים ניד ע'א אבות‬
‫פיה מיו | ספרי קמ"ז ע"א וע"ב (דברים ‪ '5‬שנ"ה) ופדר"א פי"ט ‏ ובנייש‪| .‬ובג' כת"י והקשת והמטה והמן והכתב‬
‫והמכתב והלוחות והשמיר‪( | .‬כא) עי' מו"כ ה"ב פכ"ט ובראשית רבה פ"ה פ"ה‪ .‬‏ ומפירוש הרד 'ק על התודה לקה טוב‬
‫בראשית ט' ג' ומגן אבות להרשב"ץ אבות פ'ה מ'ו נראה קצת שהיה לפנו הראשונים מדרש בעון זה וע"ע מדרש‬
‫(ב ‪/‬יג) עו' ברכוותת שםשם ירוד'בםד‪'.‬ם‪ .‬וובבכרת"תי'י א א'‬ ‫עי' ברכ ות ניהטדע"א וורבדד""ס שם‬ ‫כ'ד‪ .‬ע'ב אות ויועט'ע‪ .‬לעיל פ'ב הערה ו'ט‪( .‬כב)‬
‫םר שם‪.‬‬

‫תרג‬ ‫ואתה‬ ‫מצפון זזהב‬ ‫אסתנאי‬ ‫נקראת‬ ‫רוח צפונית‬ ‫כי‬ ‫בבוקר‬ ‫רוח צפונית‬ ‫מנשבת‬ ‫ועל הגליון בכו"ק‬ ‫במהגיו‪.‬‬
‫פ'ח‬ ‫דר"כ‬ ‫פסיקתא‬ ‫ס"ב‬ ‫פל"ה‬ ‫ביר‬ ‫וע‬ ‫יציע‬ ‫(כה ‏‬ ‫ואר‬ ‫בלא‬ ‫א‬
‫נ ת‬‫גם בפנים א‬ ‫וכן שם‬ ‫עלמא‪.‬‬ ‫יתי וינהר‬ ‫אסתנא‬
‫הדוד‬
‫ע"א ירושלמי ברכות ו'ג ע"ד ובניש מענין זה‪(| .‬כה) עי' פפיקתא דר"כ פ"ז ע"ב ופיח ע"א ובהערות שם ובפרט הערה‬
‫קליה וקניב‪ .‬ע"ש וע"ע ביר פל"ה פ'ג‪ .‬ועל דרשת התליתאי עי' בב'ר שם‪( .‬כו) עי' פסיקתא ובניש בהערות ‏ שם‪( .‬כז) עי!‬
‫פסיקתא וב"ר ‏ שם‪ .‬‏ ובניש עוד |ובכי"ק |נקוד אָיתא וכן שם מן הוא דין דעמך וכו'‪.‬‬
 ‫‪651‬‬ ‫גדול‬ ‫‪.‬‬
‫נח‬ ‫מדרש‬
‫ונתפזר‬ ‫כת' וקרי והלו‪ .‬ולמה אלא שבא לשמש‬ ‫מניד‪ .‬הכת' שלא נולדו לו בנים חוץ מהן ומשלשתן‬
‫זרעו ונתבזה (לו)‪ .‬ד"א אהלה כת' מלמי שלא חרבה‬ ‫נבנה‪ .‬העולם (כח)‪.‬‬
‫שמוון וירושלם אלא מתוך‪ .‬היין‪| ,‬ששמרון קרויה‬
‫אהלה וירושלם אהליבה והכוןא‪ .‬אומי השותים במזרקי‬
‫ויחל נח איש האדמה‪ ,‬אמ ר השע‬
‫בןשלום בוא וראה עד שלא נתעסק ג‬
‫(ל)‪.‬‬ ‫זי‬ ‫(עמו ופ‬ ‫גולים‬ ‫בראש‬ ‫ינלו‬ ‫עתה‬ ‫לכן‬ ‫שו‬

‫בבנין ובנטיעה נקרא |צדיק וכיון |שנתעסק בנטיעה‬

‫רב ושמואל הד‬ ‫‪ ):‬וירא חם אבי כנען‪.‬‬ ‫בבגנייןן נקרא‪ .‬איש אדמה (כט)‪ 9 .‬טע כרם‪ .‬מצא‬
‫ם‬ ‫ףח‬ ‫="‬ ‫‪..‬‬

‫אמי סירסו וחד אמי ‏ רבעו‪= .‬מאן דאמי‬ ‫נפן שנתגרשה ויצאת מגן עדן היא ואשכלותיה‬
‫סירסו מתוך שקלקלו בבן רביעי קלקלוברביעי‪ ..‬ומאן‬ ‫עמה ולקה מהם ואכל ונטע ממנה גפן אחת בארין‬
‫דאמ' רבעו גמר וירא‪ .‬וירא‪ .‬כת' ‪ 0‬וירא חם וכת'‬ ‫ובו ביום נשתגשנו פירותיה שני ביום נטעך תשגשני‬
‫התם וירא את שכם (ל'ד ב')‪ .‬בשלאמא למאן דאמר‬ ‫ל‬ ‫ו"א)‬ ‫י"ז‬ ‫(ושעיה‬ ‫זרעך תפריחי‬ ‫ובבקר‬
‫סירסו משום הכי קלקלו בבן רביעי אלא למאן דאמי‬
‫רו‬
‫‪-‬ו‬ ‫כא) וישת מן היין‪ ,‬אנא כו ביום נטע‪:‬‬
‫רבעו מאי שנא הא והא הואי (לה)‪.‬‬
‫ביום הוציא פירות‪ :‬בו ביום שתה‪ .‬בו‬
‫כ ויקח שם ויפת את השמלה‪ ,‬ה‬ ‫ביוס נשתכר‪ .‬ונתגלה‪ .‬הא כיצד מלמד שהכל בהעלמה‬
‫עזר בן פרת אומ' בשכר שעשה‬
‫שם שכיבר את אביו שני ויקה שם ויפת את השמלה‬ ‫יש כת‬ ‫אחת ולא הפסיקה ‏ יריעה בנתים (ל‬
‫וילכו אחרנית ואומ' ופניהם אחרנית מה‬ ‫קשה היא השכרות שהוקשה לעיז דכת' ויאמר אליה‬
‫הליכתן אחורנית אף חזרתן אחורנית‪ ..‬זכו בגיו שתינתן‬ ‫עלי עד מתי תשתכרין זאומי אל תתן את אמתך‬
‫ליה‬ ‫בליעל (שמואל א' א' ט"ז) (לב)‪ .‬אמי‬ ‫לפני בת‬
‫להם מצוות ציצית |שהיא‪ .‬הוד והדר בעולם הזה‬
‫ולעולס הבא (לט)‪.‬‬ ‫אליהו לרב יהודה אחוה דרב טלא חסידא לָא תַרְתָה‬
‫לא תמי וְלָא תַרוִי ולא תַרְוִי‪( :‬לג)‪ .‬רי יהודה‪ .‬אומי‬
‫כל אשר‬ ‫נה מיינו וידע את‬ ‫קץ‬
‫כד) וייפץש‬
‫כל השותה יין הרבה ‪ -‬שוכח במאתים וארבעים‬
‫עשה לו בנו הקטן‪ .‬מאן‬ ‫ושמונה‪ .‬איברים‪ .‬שלו‪ .‬דכת' פן ישתה וישכה מחקק‬
‫לה רבות‬ ‫כרי‬ ‫שהקדימ‬ ‫הקטן אלא‬ ‫הוא‬ ‫שהם‬ ‫(משלי ל'א ה')‪ .‬מחקק כמה‪ .‬האוי |בגימטריא‪ .‬מאתים‬
‫מפלתו (מ)‪.‬‬ ‫שמונה \וארבעים ‏ הואי (לד)‪ .‬ואמרו חכמים כל‬
‫‪ 6‬ויאמר ארור כנען‪.‬‬
‫ו‬
‫רוטוו‬ ‫נתקלל‬ ‫מה‬ ‫מפני‬
‫ומשתכר חוטא ושוטה ‏ ומפסיד חכמתו‪ | .‬ואם נביא‬
‫שלעולם‬
‫מנהגו‬ ‫והלא‬ ‫הוא‪ .‬נבואתו מסת ולקת ממנו ואם חכם הוא חכמתו‬
‫יהודה ?‬ ‫ר'‬ ‫אמ'‬ ‫אלא‬ ‫שסרה‬ ‫הוא‬ ‫וחם‬ ‫שנת פש‬ ‫מסתלקת ממנו (לה)‪ .‬ויתגל בתוך אהלו‪ .‬אהלה‬

‫לגירסא‬ ‫סמך‬ ‫ווש‬ ‫העולם‬ ‫הוה‬ ‫ומשלשתן‬ ‫גרס‬ ‫ובכתי"א‬ ‫וכו'‬ ‫כבנה‬ ‫ב ל בד‬ ‫משלשתן‬ ‫בכו‬ ‫עב‬
‫ואולי היה‬ ‫כ'"ג ע"א‬ ‫ח"א‬ ‫מהרש'יב‬ ‫בתנחומא‬ ‫בע ולם וע"ע‬ ‫הווה‬ ‫להם‬ ‫שע? שה‬ ‫נח‬ ‫בני‬ ‫ווהיו‬ ‫ויב‬ ‫‪-‬‬
‫האומר‪( | .‬ל) עי' פדר"א‬ ‫בלי שם‬ ‫סתם‬ ‫הוא‬ ‫ובכתו"מ‬ ‫שלום‬ ‫בר‬ ‫ר' והודה‬ ‫ושם‬ ‫עו' תנחומ‬ ‫(בט)‬
‫"ר פליו סיד ע"ש‪( .‬לב) עי' ברכות ל"א ע'ב גזיש כזאת בענין שכור שמתפלל‪.‬‬ ‫סי"ג‪\ .‬‬
‫(לג) עי' ברכות כ'ט ע'ב‪(| .‬לד) עי' ויקרא רבה פיב פיה בסוף ע"ש וע"ע‬ ‫על הג‬
‫מא מהרשיב ח'ג ו'ג ע'ב המאמר שם בשם ר' יהודה הלוו ב"ר שלום‪ .‬ובכת"י א' ברמ'ח‬
‫איברים ש ב ו‪( | .‬לה) צ"ע ואולי מכלל המאמרים בתנחומא שם למד )| פסחים פ'ו ע'ב ‏ לשון כזה גבי חכם‬
‫שבועס‪( .‬לו) כן הוא בכו'א‪ .‬ובכ"י‪ .‬ב' ובכי'מ‪ .‬הוא | ונתוכח‪| .‬וע' ביר פליו סיד ובכי'ק |כתיב‪ .‬אחלה =וקרי אהלו וכו'‪.‬‬
‫(לז)‪ .‬עי' ב'ר פל'ד סיו ובפירוש מהרזיו שםותנחומא מהרשיב ח'א כיד‪ .‬עב ובהערות שם אות רכ'א‪( .‬לח)עיי סנהדרין‪ .‬ע'‬
‫מהרשיב‬ ‫בתנחומא‬ ‫וע"ע‬ ‫בתנחומא‬ ‫ובנה"שש‬ ‫פל"ו ס"ו‬ ‫עו' ביר‬ ‫(לט)‬ ‫ונתפזר זרעו‪.‬‬ ‫עוד המלות שראהו ונתבייש‬ ‫וויעא"א וובבככתתיי""בב‬
‫שם‪.‬‬ ‫כ"ו‬ ‫והערה‬ ‫קמ"ב‬ ‫(מ) צ'ע ועיי לעיל עמוד‬ ‫וצ"ע‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ובהערות‬ ‫חא וכיד‪ .‬עב‬
 ‫‪1‬‬ ‫הגדול‬ ‫ה‬‫‪.‬ג‬ ‫מדרש‬ ‫‪77‬‬
‫איןקְלְלה שרויה במקום ברכה שכבר בירכן הקביה =שנפטרו מן העולם ותתקיימה ‏ צדקתן ‏ חוץ מיצחק‬
‫לפי כך | שכיון שנעקד כאלן מת‪ .‬ומניין שייחל הקביה שמו‬ ‫(ט' א')‬ ‫' ווכרךאלהים את נה ואת בנין‬
‫‪ .‬בן בגו (מא)‪ .‬אם כן היה ראוי לו לקלל את =על יצחק בחייו שני וחנה הי נצב‪ .‬עליו ויאמי‪ .‬אני הי‬
‫ביקש הקב"ה = אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק (בראשית כיח וג)‪.‬‬ ‫כוש או את מצרים או את פוט אשלא‬
‫להעמיד מנח ארבעה בנים שיירשו את ארבע רוחות =אבל שם ייחל הקביה שמו עליו בחייו שנא' ברוך‬
‫ה' אלהי שם (מח)‪.‬‬ ‫העולם אמי חם אסרס את אבא כדי שלא יוליד בן‬
‫רביעי‪ .‬כדי‪ .‬שלא יחיה‪ .‬חולק עמנו בארץ‪ :‬אמ' לונה |כז) יפת אלהים‪ .‬ליפת‪ ,‬מלמי שקבין נמ‬
‫בניו ובני בניו וכילכן במתנותיהן והנהילן‬ ‫אתה ביטלתה ממני ‏ בן רביעי \חייך שאיני מקללך‬
‫בבןרל רביעי (מב)‪ .‬וואמר ארור כנען ע ב ד = את האריץ לשבת בה (מט)‪.‬בירך לשם ולבניו שיהיו‬
‫עבדים תקבעה בקוללה לרורות שכן את מוצא | נאים ולבנים (נ)‪ .‬והנחילן את הארץ‪| .‬בירך =לתם‬
‫חוף הים‪:‬‬ ‫כשיצאו ישראל ‏ ממצרים נגלה |עליהן‪ .‬הקב'ה ואמ' = ולבניו שיהיו כולם שחורים כעורב‪ .‬ווההננגהחילן‬
‫ל‬
‫מדבר‬ ‫והנהילו‬ ‫בירך ליפת ולב ניו שיהיו כולו לבנים‬ ‫מא פרץ מצרים‬ ‫דוצצאתיך‬ ‫אשר‬ ‫להן אנכי ה' אלהיך‬
‫ְ‬ ‫‪/‬‬
‫=' נחמיה =אומ' =ושדותיו‪ .‬אלו הן נחלות שהנהילן (נא)‪| .‬ד'א יפת‬ ‫מבית‪ .‬עבדים |(שמות כ' ב')‪( .‬מנ)‪ .‬ר‬
‫כנען‪ .‬רואההגיד לחם אביו וחזרה קוללה לעיקרה (מד)‪ | .‬אאלהליםהיםליפתליפת וישוכויןשכון בבאאההלילי ששם‪ .‬מממובבהחחןר‬
‫כתבו מכאן‬ ‫ואיזה זה‬ ‫שליפת ישכון באהלי שם‪.‬‬ ‫ויש אומרין חם כבר נקרא כנען וקיללו בכנו ‪5‬‬
‫יוני‪.‬‬ ‫לכתבן אף‪,‬‬ ‫בספרים‬ ‫התירו‪.‬‬ ‫להן אל תדברו‬ ‫כנען את בנין<" אמי‬ ‫צוה‬ ‫דברם‬ ‫חמשה‬
‫אמת ואל תתרחקו מן הזלוהי שטופין בזמה ושנאו |כח) ויחי כח אחר המבול‪ .‬חה ח עד‬
‫שראה אבתרחס (נב) אבינו אחר שעבר‬ ‫את אדוניכם ביותר ואהבו זה את זה (מו) ווהי‬
‫(ג)‪,‬‬ ‫שנה‬ ‫וחמשים‬ ‫שמונה‬ ‫מימי אברהם‬ ‫ווין נאמרו‬ ‫עשרה‬ ‫שחמש‬ ‫בוא וראה‬ ‫בנען עבר למו‬
‫ויתנל וירא‬ ‫וישכר‬ ‫וישת‬ ‫היין ויחל נה ויטע‬ ‫בפרשת‬
‫ף‬ ‫וילכו ויכסו וויקין וידע ויאמר‬ ‫ויגד ויקה וישימו‬ ‫חם‬
‫‪+‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ל‬ ‫‪:‬‬
‫ארור כנען ויהי כנען עבר למו‪ .‬עליהם אמי שלמה‬
‫זה הוא שאמי‬ ‫תולדות בנל נה‪,‬‬ ‫‪ -‬חרים על היו | א) ואלה‬ ‫למי מדינים‬ ‫למי אוי למי אבוי‬
‫הכת' ששים המה מלכות ושמונים‬ ‫(משלי כ'ג ל')‪( /‬מז)‪.‬‬
‫) ויאמר ברוך‪ .‬ה אלהי שם‪ ,‬גתה ‏ פלנשפ‪ .‬תלמת ‏ א מספר (שד הדפ ה ח‪.‬‬
‫גדולה לשם שייחל הקב"ה שמו עליו | ששים המה מלכות אלו ששים אומות‪ .‬‏ מנוג‪ .‬ומדי‬
‫שני ברוך הי אלהי שם כמה שני אלהי דוד אביך = ותובל | ומשך ותירס ‪| .‬אשכנז וריפת =ותוגרמה‪,‬‬
‫ודרנים ‪= .‬ופוט =וכנען‬ ‫כתים‬ ‫ותרשיש‬ ‫(מלכים ב' כ' ה')‪ .‬איה אלהי אליהן (שם ב' "ד)‪ ,‬אלהי | אלישה‬
‫וסבתכא |ושבא ודדן לודים‬ ‫עליהן עד | ופבא וחוילה |וסבתא‬ ‫אברהם‪ ,‬וכולן ‏ לא ייחל הקביה שמו‬

‫(מא) בכתו"א קילל בנו עו' ביר שם פ"ז ובניש‪( .‬מב) צ'ע ועוי ביר שם ולקה טוב על פסוק זה ותנחומא מהרשיב‪ .‬ח"א כ"ה‬
‫ע"א ובהערות ‪ -‬ובכתי"א א"ל אתה‪ .‬ומלת נח ליתא שם‪( .‬מג) צ"ע ואולי היו לפני בעל מה'ג דברים כאלה בהפדר"א‪.‬‬
‫ע"א‬ ‫כ"ה‬ ‫ח"א‬ ‫מהרש"ב‬ ‫נח סט"ו ותנחומא‬ ‫(מר) עי' ב'ר שם תנחומא‬ ‫בענין זה‪.‬‬ ‫קוטעא‬ ‫שם איזה‬ ‫שיש‬ ‫שנראה‬ ‫פכ"ג‬ ‫שם‬ ‫עי'‬

‫ובנ"ש בהערות‪ ,‬‏ (מה) עי' במדבר רבה פ'י ס'ב דאיתא שם ארור כנען זה חם וכו' והוא נקרא ‏ אבי כנען וע"ע במפרשום‬
‫וביפה‬ ‫ע' ע"א‬ ‫סנהדרין‬ ‫וע"ע‬ ‫פכ"ג‬ ‫משלי‬ ‫מדרש‬ ‫ועי'‬ ‫ביין‬ ‫נאמרו‬ ‫וב'‬ ‫ככת"יא‬ ‫(מז)‬ ‫עב‬ ‫קו"ג‬ ‫פסחים‬ ‫עי'‬ ‫(מו)‬ ‫שם‪.‬‬

‫עינים שם פל"ו ס"ד ובמפרשים שם‪( | .‬מח) צ"ע ועיי ביר פכיו פ'ג‪= .‬וע"ץ תנחומא תולדות ס'ז‪ .‬ומדרש תהלום מזמור‬
‫מ"ז‪( .‬מט) בכתו"ב לשבת בה ליתא‪( .‬נ) בכתי"א לבנים ונאים ובכתי"ב‪ .‬כל ברכת שם חסירה‪( | .‬נא) עי' פדר"א פכ'ד‪.‬‬
‫(נב) עי' מגילה ט' ע"ב וזהו פירושו של יפיפותו‪( | .‬נג) עי' שוטה אחרת להראב"ע והובא ג"כ בבחיי לפסוק זה‪ .‬וע"ע‬
‫סדר עולם רבה פ'א ובכתו"א עד שעבר‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪001‬‬ ‫הגדול‬
‫למספר בני ישראל (דברים ל'ב‪ .‬ה)‪ .‬ומה טיבן שלכנע‬
‫בתוכה שומרי מקום הן עד שיבואו ‪ %0‬ר' יהודה‬
‫אומ' הרי הוא אומ' עמד וימודד א‪:-‬ץ (חבקוק גי‬
‫מלמ' שחלק הקביה את הארין לאומות העולם בחבל‬
‫המדה‪ .,‬ראה ויתר גוים‪( .‬שפ) ראה מעשיהן שלכנענים‬
‫ושאינן עומדין בשבע מצוות והתיר ממונם לישראל‬
‫הדא היא יצב גבולות =עמים למססר בני ישראל‪.‬‬
‫ר' שמעון בן ‏ שחאי אומי שנים עשר ארצות נגיתנו‬
‫כננד שבטי |ישראל ולא שוו טעם פירות |שבטו‬
‫שלזה לטעם פירות שבטו שלזה (ה)‪,‬‬
‫כתים‬ ‫ותרשיש‬ ‫ד) ובני ‪ .‬אלישה‬
‫דנים‪ ,‬כת' הכא כתים ודדנים וכתי‬
‫א' א' ד)‪,‬‬ ‫ורודנים (דברי הימים‪.‬‬ ‫אח" כתים‬
‫רי סימון אומי דודנים שהן ‏ בני דוריהן שלישראל‪,‬‬
‫רודנים שבאין ורודין אותן‪ .‬אמ' רב חנין בשעה‬
‫שהן נתונין בעלייה אנון ‏ אמרין להון בני ‏ דודיכון‪.‬‬
‫ובשעה שהן בירירה באין ורודין‪ .‬אותן (‪.)1‬‬
‫ח) וכוש ילד את נמרד הוא ההל‬
‫להיות גבר בארץ‪ ,‬י‪ -‬הווה‬
‫אומי כתונת הכבור ‏ שעשה הקביה =לאדם ולעזרו‬
‫היתה‪ .‬עם נה בתבה וכשיצא הם הוציאה עמו והנחילה‬
‫לנמרד וכל בהמה חיה ועוף שהיו רואין את הכתנת‬
‫עליו היו נופלין לפניו על פניהן והיו בני אדם רואין‬
‫אותו והיו סבורין ‏ שמכוה נבודתו הוא עושה לפי כך‬
‫ומליכו אותו עליהן שג' ‏ על כן יאמי כנמרד‪ .‬גבור‬
‫ציר לפני חי ([)‪ .‬תנו ר ‪ /‬עשיה | מלכים מלכו‬
‫מסוף העולם ועד סופו‪= .‬המלך ו זה הקביה‬
‫שהוא ראשון לכל ראשון‪ .‬‏ המלך השני זה נמרד‪,‬‬
‫המלך השלישי זה וסף וכן הוא אומ' וכל הארץ‬
‫מדרש‬ ‫‪1‬‬
‫וענמים להבים נפתחים פתרוסים (א) כפלוחים‬
‫פלשתים כפתרים ‏ צירן חת יבוסי אמרי נ"גשי חוי‬
‫ערקי סינ אהודי צמרי חמתי עילם אשור ארפכשר‬
‫‪ 2%‬עויץ וחול ונתר ומש אלמודר שלף וחצרמות‬
‫זירה‪ .‬והדורם‪ .‬ואוזל ודקלה ‏ ועובל ‏ ואבימאל ושבא‬
‫ואופיר וחוילה ויובב‪ 2 .‬אמר לך אדם הן שבעי‬
‫אומות‪ .‬אמור לו עשרה אבות אינן מן המנייןוהן‬
‫יפת‪ .‬גמר ויון וחם וכוש ורעמה ‪ 8‬ושם וארם‬
‫רקטן (ב)‪ .‬ושמנים פילנשים אלו שאר אומות‬
‫שנתחרשו בעולם כגון בני קטורה ובנ ישמעאל ובני‬
‫נחור ועמון ומואב ובני עשו ובני שעיר החרי ורפאים וזוזים‬
‫ואמים חקני והקנזי והקדמני והפרזי והענקיםוהעוים‬
‫והגשורי והמעכתי כשתחשוב הכל חוץ מן האבות‬
‫במקום‬
‫שבהן ימצאו שמונים ומכולן לא בחר ‪ 0‬בישראל‬
‫שנ' אחת היא יונתי תמתי אחת ‏ היא לאמה ברה‬
‫היא ליולרתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילנשים‬
‫זיהללוה (שיר ' ט)‪( .‬ג) |מפני מה נתיחסו דורות‬
‫הללו להודיע לבאי העולם כוח ברכתו שלהקביה‬
‫שהרי מכוח אותה הברכה שבייכן ‏ ואמ' להן פרו‬
‫הארץ (ט א)‪ .‬‏ פין ורבו ‪4‬‬ ‫ורבו ומלאו את‬
‫השרה ונתמלא העולם כולו בזמן מועשטהרי הכת'‬
‫מיחסן הן ומקומותיהן ‏ וארצותן ואו ‪ 2‬ומשפחותן‬
‫לנוייהם‪ .‬וכדי לבטל דברי הזידים האומרים שהעולם‬
‫קדמוני ואין לו זמן ומספר [שנים] לכך ייחסו הכת'‬
‫למשפחתם לנוייהם ‪ 0‬ד"א‬ ‫למקומותם ל‬
‫למה נתיחפו להודיעך שכשחלקו את העולם נטל‬
‫והן כנען‬ ‫הקב"ה שנים עשר ארצות והניחןו‬
‫וצידון וחת והיבוסי והאמרי רכש והחוי והערקי‬
‫והפיני והארורי והצמרי והחמתי‪ = ,‬וכן הוא אומי‬
‫בהנחל עליון נוים בהפרירו בני אדם יצב גבולות‪ .‬עמים‬

‫ארפשכך‬ ‫וכן חשוב‬ ‫ד (א) פתרוסים ליתא לא באי ולא בב'‪( .‬ב) אבל חשיב כנען מפני שמנוי תמיד בתורה לאומ‬
‫ה בפ"ע‬
‫תהלים מזמור‬ ‫פ"ו ומדרש‬ ‫ופי"ד‬
‫' ובמדבר רבה פיט סי"ד‬ ‫מפני שבניו לא נמנו‪( ,‬ג) צ'ע ועי שה"ש רבה פ'ו פסוק‬
‫ט' ובהערות שם וע"ע היטיב במדרש לקח טוב פי נח סי"ט ובהערות שם אות כ"ו ובנ"ש בבה"ג ה' סופרים ס' ע'"ו מאוך‬
‫עינים צד תנ"ה (דפוס ווילנא מהוצאת מהריר ‏ קאספעל) ובאברבנאל כאן ע"ש וצ"ע‪( .‬ד) עו' רמב"ן על פסוק מאלת‬
‫נפרדו אוי הגוים וגו' ומורה נבוכים ח'ג פרק כי‪( .‬ה) צ"ע ועי ספרי קליא ע'א‪ .‬בעין דברי ר' יהודה וע"ח ע"א על דברי‬
‫ךרך גגת בשם חולמדנו עיש‪( .‬ו) עיי ביר‬ ‫ריש וע"ע תויב צ'ג‪ .‬ע"ב‪ .‬בענון שהכנענים שומרי מקום הם לישראל ‪.‬ובערו ע‬
‫פדר"א ‪0‬‬ ‫(ז)עי'‬ ‫פל"ז ס"א‪.‬‬
 ‫‪01‬‬ ‫חורל‬
‫יקטן אחיו היה קטן ממנו והוליד משפחות ונתפלנו‪.‬‬
‫ואס תאמד באמצע ימיו היה לא בא הכ' לסתום‬
‫אלא בסוף ימיו (יב)‪ .‬ושם אחיו יקטן שהיה‬
‫מקטין עצמו לכך זכה והעמיר שלש עשרה משפחות‬
‫אלמודר ושלף וחצרמות וירח הדורם ואוזל ודקלה‬
‫עובל ואבימאל שבא איפיר חוילה יובב‪ .‬והלא דברים‬
‫קל וחומר ומה אס קטן שהקטין עצמו זכה לכך‪.‬‬
‫נדול המקטין עצמו על אחת כמה וכמה (ינ'‪.‬‬
‫רב הא אמי מקום שהיה‬ ‫כ) ואת חצרמות‪,‬‬
‫שמו חצרמות שהן אוכלין כרישין ולובשין‬
‫\‬ ‫פופיאר‪( .‬יד)‪.‬‬
‫לנ) אלה משפחת בִני נה לתלדתם‬
‫בוהיה םכל המדינות שחלקו בני נה‬
‫לבניהם מאה וארבעה‪ | .‬כל אייהם תשעה וששים‪.‬‬
‫כל הלשונות | שנים ‏ ושבעים‪ .‬כל הכתבים ששה‬
‫עשר‪ ,‬ליפת מדינות ארבעה וארבעים‪| .‬איים שלוש‬
‫ושלשים‪ .‬לשונות שנים ועשרים‪ .‬כתבים המשה ואלו‬
‫הן יבוסי‪ ,‬ורחומי‪ .‬וקפרקי‪ .‬יוגי‪ ,‬ומדי‪ .‬לחם ‏ מדינות‬
‫ארבע ושלשים‪ ,‬איים שלוש ושלשים‪ .‬לשונות ארבע‬
‫נה‬ ‫מררש‬ ‫‪11‬‬
‫באו מצרימה |לשב" אל שסף (מא‪ .‬ג')‪ .‬הרביעי‬
‫זה שלמה וכן הוא ‪.‬אומי כי הוא |רודה |בכל עבר‬
‫הנהר מתפפח ועד עזה (מלכים א' ד' כ'ד)‪ .‬ההמישי‬
‫זה אחאב וכן הוא אומי חי ה' אלהיך אם יש גוי‬
‫י)‪ .‬הששי זה נבוכדנצר וכן הוא‬ ‫וממלכה (שם יח‬
‫דירין בגי אנשא חית ברא ועוף‬ ‫אומ' ובכל ‏ די‬
‫והשלטך בכלהון (דניאל‪ .‬בי ליח)‪.‬‬ ‫שמיא יהב‪ .‬בירך‬
‫וכן הוא אומי כה אמר כורש מלך‬ ‫השביעי זה כורש‬
‫פדס ‏ כל ממלכות הארץ נתן לי הי (עדא א' ב)‪.‬‬
‫השמיני זה אלכסנדרוס ‏ מקרון וכן הוא אומי והנה‬
‫צפיר העזים ‏ בא מן המערב ‏ על פני כל הארץ‬
‫(דנואל ח' ה')‪ .‬התשיעי זה |המלך המשיח שכת' בו‬
‫וירד מים עד ים ומנהר ער אפפי ארץ (זכריה ט' י)‪.‬‬
‫ואומי ואבנא די מחית לצלמא הות לטור רב ומלת‬
‫כל =ארעא‪( .‬דניאל בי ל'ה)‪ .‬המלך העשירי חור‬
‫מלוכה לבעלה ‏ מי שהוא ראשון הוא יהיה‪ .‬אחרון‬
‫וכן הוא אומי אני ראשון ואנ אחרון ומבלעדי אין‬
‫אלהים (ישעיה מיד ו)‪ .‬ואומי והיה הי למלך על כל‬
‫ייד ט') (ח)‪.‬‬ ‫הארין (זכריה ‏‬

‫ועשרים כתבים חמשה ואלו הן פרסי‪ .‬אנני‪ .‬אפירקי‪,‬‬ ‫‪ ₪‬הוא היה גבור ציד לפני ה'‪ ,‬ה‬
‫וצרדי ופקפילי‪| .‬לשם מרינות ששה ועשרים‪ .‬איים‬ ‫בו (ט)‪.‬‬ ‫רבו ומורד‬ ‫שמכיר‬
‫שלש ושלשים‪ ,‬לשונות ששה ועשרים‪ .‬כתבים ששה‬ ‫)‪ 0‬ארך ואכד וכלנה‪ ,‬הדסוציכין וקטפסין (י)‪.‬‬
‫ואלו הן מצרי‪ ,‬הלבני‪ .‬אשורי‪ .‬עברי‪ ,‬כשדי‪ ,‬ונוטאזכי‪.‬‬
‫שם נטל כתב אחד יתר על אחיו והוא העברי שדיבר‬
‫א מן הארץ ההיא יצא אשור‪ .‬לי‬
‫אמ' דוד גם אשור נלוה עמם (תהליםפיג טי)‪.‬‬
‫בו הקב'ה על הר פיני (טו)‪.‬‬
‫גם‪ .‬זה שהיה‪ .‬מסונל מעשים טובים שפירש מעצת‬
‫(‬ ‫נמרוד שני מן הארי ההיא יצא אשור‪ .‬אף הוא‬
‫יאו‬
‫הזר להיות רשע נשתתף עם בני לוט להחריב את‬
‫ביתך שני היו זרוע לבני לוט פלה (שם) (יא)‪.‬‬
‫מזר‬‫‪-‬‬ ‫ויהי כל הארץ שפה אחת‪.‬‬
‫או!‪4‬‬ ‫וו‬ ‫גו‬ ‫ו‬ ‫‪8‬‬
‫המבול ועד דור הפלגה שלש מאות‬ ‫כה) ולעבר ילד שני בנים שם האחד‬
‫וארבעים שנה כנגד מנין אותיותיו שלשם נמצא נח‬ ‫פלג‪ ,‬אמ ר' סי נביא‪ .‬גדול‬
‫חיה אחר הפלנה עשר שנים (א)‪ ,‬ויהי כל הארץ‬ ‫היה עבר שקרא שם בנו פלג ברוח הקודש שני כי‬
‫שפה אחת‪ .‬לא בא הכתוב אלא ללמרינו מפני מה‬ ‫בָמיו נפלגה הארץ‪ .‬ואם תאמר בתחלת ימיו והלא‬
‫;"ש‪.‬‬ ‫צד ו"ט וצד ‏ ליה‬ ‫(ח) עו' פדר'א פי'א ובביאור רד"ל שם וע" מדרש עשרת מלכים בבית עקד האגדות ח'א‬
‫שם‪,‬‬ ‫ס"ד‪( .‬יא) עו' ב'ר‬ ‫(ט) עוי תורת כהנים פ' בחוקותי קי'א ע"ב‪(| .‬י) עו' תרגום יונתן לפסוק ‪4‬זה וע"ע ב'ר ‏ פל"ז‬
‫סיח‪,‬‬ ‫(יד) עו' ב'ר שם‬ ‫(וב) עיי סדר עולם ‪4‬רבה פ"א וע'ע‪ .‬ב'ר סל"ז ם"ז‪(= .‬יג) עוי ב'ר‪ .‬שם‪ .‬מעין זה ובכו'ק מוסגל‪.‬‬
‫צ"ע‪.‬‬ ‫ערך פפייר‪(= .‬טו)‬ ‫בכו"ק מוסיף כאן בפנום‪ ,‬פירוש מין עשב ובלשון ערבי פפיר" ועושין ממנו קופות ועי' ערוך‬
‫יא (א) עיי סדר עולם פ'א על עיקר המאמר‪.‬‬
 ‫‪5‬‬ ‫‪/‬גול‬ ‫נח‬ ‫מדרש‬
‫נתבלבלה‪ .‬לשונות העולם ‏ לפי שבטבעושלעולם לשמים שאין כוחו‪ 3‬וקביה אלא במים ונקנה‪ .‬לו‬
‫ה יוצאין על ל אבותיהן‪ .‬לכך שם בארץ שני נעשה לגד שם‪ .‬‏ רי פעחם‪ .‬אומי‬ ‫ומנהנו‬
‫זדין נותן שיהיו כל באי העולם לשון אחת ודיבור לא היו שם אבנים לבנות את העיר ‏ ואת המנדל‬ ‫תז‬ ‫=וף‬

‫רוי‬
‫‪'-‬ב‪-5‬‬ ‫אחד ‪ 2‬שכולן בני איש אחד לכך בא הכת' ללמדנו [מה עשו היו מלבנים לבנים ושורפין‪ .‬אותן‬
‫מאיזה טעם ו לשונם (ב)‪ .‬שפה אחת‪ ,‬מלמד חרס והיו בוניםאת העיר ואת המגדל] ער שבנו אותן‬
‫שהיו כולן |מרברין בלשון הקורש שבה נצטוה נבוה כשבעת מילין ומעלותיהן במזרח ובמערב אלו‬
‫אדם הראשון (ג)‪ .‬ודברים אחדים‪ ,‬שהוכולן שהיו יורדין היו יוררין ברוח מערבית ואלו שהיו‬
‫שראו שלוה שהיו בה מרדו מעלין את האבנים היו מעלים איתם ברוח מזרחית ואם‬ ‫בעיצה אחת‬ ‫כיון‬

‫היה אדם נופל ‏ ומת אין משימין לבם עליו‪ .,‬ואם‬ ‫ביוצרן (ד)‪.‬‬
‫ב) ויהי בנסעם מקדם‪ ,‬רי אליעזר ‏ בירי היתה לבינה נופלת הביווכין ואומרין אוי לנו‪ .‬אימתי‬
‫שמעון אומי ‪ -‬עצמן מעבורת תעלה אחרת תחתיה‪ .‬ועבר‪ .‬אכרהם‪ .‬אכינו ותוא היה‬
‫שעה וראה אותן‬ ‫ן ארבעים ושמונה שנה באותה‬ ‫ו‬ ‫וימצאו‬ ‫לע'ז (ה)‪.‬‬ ‫קדמונו שלעולם‬
‫וקיללן בשם אלהיו שני בלע די פלנ‬ ‫והלעיג בם‬ ‫בארץ שנער‪ ,‬זו בבל‪ .‬ולמה נקראת בבל שנער‬
‫כאבן שהיא‬ ‫כ'ה י)‪ .‬ומאסו את דבריו‬ ‫לשונם כ‬ ‫שמנוערת מן המצוות לא תרומה ולא מעשרות ולא‬
‫מושלכת על פני השדה ועליו הכת' אומי‪ 0‬מאסו‬ ‫שביעית‪ ,‬שנער שמתים בתשנוק לא גר ולא רחיצה‪.‬‬
‫הבונים היתה לראש פנה (תהלים קייח כיב) (י)‪,‬‬ ‫שנער ששריה מתים נערים‪ ,‬שנער ששריה‪ .‬מביטין‬
‫התם דור הפלנה אין להם חלק לעולם הבא שני‬ ‫בתורה | כשהן נערים ‪(-‬ו)‪ .‬האומר לצולה חרבי‬
‫בעולם הזה‪ | .‬ומשם הפיצם הי‬ ‫ויפין הי אתם משם‬ ‫(ישעיה מיד כ')‪ .‬זו בבל ולמה נקרא שמה צולה‬
‫לעולם הבא‪ .‬מאי עבוד אמרי‪ .‬דבי רבי שילא‪ .‬אמדו‬ ‫אמ' ריש לקיש שכל מיתי מכול נצטללו שם‪ .‬ורי‬
‫נבנה‪ .‬מנדל‪ .‬ונעלה |לרקיע ונבקענו |בקרדומות כרי‬ ‫יוחנן אומ' ‏ למה נקרא שמה שנער שכל מימי מבול‬
‫שיזובו מימיו‪ ,‬מחכו עלה במערבא אם כלןבנו מטורא‬ ‫קשה היא הישיבה‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ננערו לשם (ז)‪ .‬וישבו‬
‫אורֶף טוּרָא דַמַלְאִי (יא)‪ .‬‏ אמי רי ‪ ..‬בן‪--‬‬ ‫שסופה טלטול (ח)‪ ,‬רי עקיבה אומ'השליכו מעליהן‬
‫לשלוש כתות נהלקו כת אומדת נעלה ונעשה מלחמה‪.‬‬ ‫עליהן נמהד |עבד בן‬ ‫עול מלכות |שמים ‪0‬‬
‫עבר ועליו הוא אומי תחת עבד כי ימלוך וכת אומרת ‏ נבנה ‏ לנו |מגדל ונעלה לרקיע ונשב‬
‫(משלי‪ .‬ל' כ'ג) ומאסו ‏ בארץ חמדה וירדו לשנער שם (יב)‪ .‬וכת אומרת נעלה וגעבוד ע"ז‪ .‬כת שאמדה‬
‫ומצאו שם ארץ גדולה ורחבת ידים ‏ וכולה מישור נעשה מלחמה נעשו שידין וקופין [רוחין] ‪0‬‬
‫בבקעה וישבו ‏ שם שנ' ווימצאו בקעה בארין וכת שאמרה נעלה לרקיע ‪ 0‬שם משם הפיצם‬
‫הי על פני כל הארץ‪ .‬וכת שאמרה נעבור ע"ז כי‬ ‫שנער וישבו שם (ט)‪.‬‬
‫שם בלל הי‪[ .‬תניא] רי נתן אומי לעבור עיז נתכוונו‬ ‫‪ 0‬ויאמרו איש אל רעהך ‪ .‬אמינמיוד לעפ‬
‫בואו ונבנה לנו עיר נדולה ונשב בתוכה כת' הכא ונעשה לנו שם וכת' התם ושם אלהים‬
‫אהרים (שמות כ'ג ו'ב) (ין)‪,‬‬ ‫ואל נפווץ בארץ כראשונים ונבנה מגדל בתוכה ונעלה‬

‫(ב) עוי מורה נבוכים ח'ג פ'נ‪( ,‬ג) עי' תרגום יונתן ותנחומא נח סייט ושם טעם אחר וע"ע ורושלמי מגילה ע"א ע"ב‪.‬‬
‫(ד) עי' במדבר רבה פ"ט סכ"ד וסדר אליהו זוטא פיט בענין דור הפלגה שם וע'ע ב"ר פליח ס'ג בדברי ר' ברכיה‪.‬‬
‫בהגחות הרד"ל אות ג' ועי' ערוך ערך שנער‪( .‬ז) עי' זבחים קו'ג‬ ‫|‬
‫ובנ‬ ‫(ה) עו' ביר |שם פ"ז‪( .‬ו) עיי ב'ר פליז סי‬
‫כל‬ ‫ובכו"מ האומר לצולה חרבי זו בבל ולמה וכו‬
‫רו‬
‫בו"ק‬‫ע"פ‬‫‪0‬‬ ‫‪ 2‬ע'ב ובד"ס שם‪ .‬ותקנתי המאמר‬ ‫ו ושבת קי"י‬
‫ביב‬
‫ע‬
‫מ יתו עולם וכו' ור'י וכו' שכל מ ומ ו עולם וכו'‪( .‬ח) צ"ע‪(| ,‬ט) ע'' פדר"א פכיד‪ .‬ובכתיימ בבקעה‪( .‬י) עו' פדר"א‬
‫בבת"י‬ ‫שם‪( .‬יא) בכת"ו א' וב' ליבנו ‪-/‬הג‪ %‬מיגען ואינן יכו לין לבנות‪(| .‬יב) המלות נבנה לגומגדל ליתניהו‬
‫ובכתי"יב דתניא ועיי סנהדרין ק"ט ע'א ובדים שם‪.‬‬ ‫וג) השלמתו עפ'י כת'"י‬ ‫א' וב' ושם ג"כ אל הרקוע‪.‬‬
‫‪01‬‬ ‫הנהול‬ ‫‪:‬‬ ‫מדרש‬ ‫‪1%‬‬

‫אלו עַםאלו להשחית וחצי העולם שם נפלו בחרב (יח)‪.‬‬ ‫כל מקום שנגגלה הקביה לעולמו‬ ‫ה) וירד ה‬
‫ומשםהפיצם ה' על פני כל הארץ‪.‬‬ ‫לטובה או לרעה ליחיר אלורביםנקראת‬
‫ירידה כביכול שאינן כראי שינלה להן (יד)‪ .‬עשר‬
‫אמי רי יוחנן מנדל שליש גבלע‪ .‬שליש‬
‫נשרף‪ .‬שליש קיים‪ .‬אמי רב אויר מנדל משכה את‬ ‫יידות יררה שכינה ‏ ואלו הן אחת בנן עדן דכתי‬
‫רב יוסף בבל ובור סיף סימן רע‬ ‫התלמור‪ ,‬אמי‬ ‫דודי ירד לננן (שיר השירים ‪ '1‬ב')‪ .‬ואחת בדורהפלנה רכת'‬
‫לתודה‪ .‬מאי בור סיף אמר רב אסי בול שִפַת (יש)‪.‬‬ ‫ורד הי לראות‪ .‬ואחת בסדום דכת' ארדה נא ואראה‬
‫נדול הוא השלום ושנואה המחלוקת ‏ שהיי דור‬ ‫("ח כ'א)‪ ,‬ואחת במצרים דכת' אנכי ארד‪ .‬עמך מצרימה‬
‫המבול שהיו שטופין בגזל ושונאין זה את זה לפי‬ ‫(מו ד')‪ .‬ואחת בסנה דכת' וארד להצילן (שמות ג' ח!)‪,‬‬
‫כך לא נשתיירה מהן פליטה דור הפלנה שהיו כולן‬ ‫ואחת בסיני דכת' וירד ה' על הר פוני (שם "טש בי)‪.‬‬
‫אנודה אחת ואוהבין זה את זה נשתיירה להן פליטה (כ)‪,‬‬ ‫דכת' וירד ה' בענן (שם ליד ‪.)1‬‬ ‫ואחת בנקרת הצור‬
‫ר' אומי גדול הוא השלום שאפילו ישראל עובדין‬ ‫ושתים באהל מועד אחת במרים דכת' וירד ה'‬
‫עליהן שני‬ ‫ע'ז וביניהןשלום ‏ אין גזר‪ .‬דין נחתם‬ ‫בעמוד ‏ ענן (במרבר "ב ה)‪ .‬ואחת ביהושע‪ .‬דכת'‬
‫כיון‬ ‫‪ 0‬ל (הושע |ד' ו'ז)‪ .‬אבל‬ ‫הבור עצביםאפרים‬ ‫קרא את יהושע וכת'וירד הי בענן (דברים ליא י"ד וט'ו)‪,‬‬
‫(שם ו' בי)‪.‬‬ ‫יאשמו‬ ‫עתה‬ ‫לבס‬ ‫ש‪.‬חלקו מהו אומי חלק‬
‫כ‬ ‫ואחת לעתיד ‏ לבוא כשינלה הקב'ה ליפרע מאדום‬
‫אין ‪ -‬כלי בעולם שמחזיק ברכה‬ ‫רי שמעון אומ'‪.‬‬ ‫הרשעה רכתי כי הנה הי יוצא‪ .‬ממקומו וירד וררך על‬
‫אלא שלום שג' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את‬ ‫במתי ארין (מיכה א' ג') (טו)‪,‬‬
‫עמו בשלום (תהלים כש ו'א) (כא)‪,‬‬
‫‪ 0‬ב ה' הן עם אהד ושפה אהת‬
‫כל מי שכפל שמו‬ ‫תולדת שם‪.‬‬ ‫אלה‬
‫)‬ ‫לכלם‪ .‬רי שמעון אומ' אמר הקב'ה‬ ‫ו‬
‫יש לו הלק בעולם הזה ולעולם הבא‪.‬‬ ‫כפא כבודו‬ ‫שהן סובבין את‬ ‫[לשבעים] מלאכים ‏‬
‫ושמונה הן‪ .‬נח שם תרח אביהם יעקכ משהשמואל‬ ‫בואו ונבלבל את לשונם לשבעים לשון ולשבעים‬
‫של מה‪ ,‬נח‪ .‬מניון אלה תולרות נח נה (" ט)‪ .‬שם‬ ‫גוי (טז) דכתי‬
‫מנין אלה תולדות שם ("א ')‪ -‬תרח מנניןיןשני אלה‬
‫תולדות תרה תרה (י"א כ'ו)‪ .‬אברהם מנין ויקרא אליו‬ ‫) הבה נרדה ונבלה שם שפתם‪:‬‬
‫ארדה אין כתי אלא נרדה כ‬
‫מלאך הי מן השמים ויאמר אברהם אברהם (כ'ב "א)‪.‬‬
‫פימליא‬ ‫דבר עד שנמלך עס‬ ‫עושה‬ ‫אין ה‪₪‬קביה‬
‫לישראל במראות הלילה‬ ‫אלהים‬ ‫עקב מנין ויאמר‬
‫שלו‪ .‬הא כיצר מלמ'שאין הקביה עושה דבר אלא‬
‫מנין ויאמר משה‬ ‫ויאמר יעקב יעקב (ס'וב')‪ .‬משה‬
‫על ידי מלאך ככןן הוא אומ' עושה מלאכיו רוחות‬
‫ה' ויתיצב‬ ‫מנ' ויבא‬ ‫(שמות גי ‪ =.‬שמואל‪.‬‬ ‫משה‬
‫ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל (שמואל א' ג' ")‪,‬‬
‫משרתיו אש לוהט (תהלים ק'ג ד') (יז)‪,‬‬
‫שלמה מנין דברי אנור בן יקא נאם‪ .‬הגבר לאיתיאל‬ ‫ה) ויפץ ה' אותם משם‪ :‬הז הצין לדנר‬
‫לאיתיאל (משלי ל' א)‪ .‬ויש ‏ אומרין ‪ /‬יונה וילך‬ ‫איש אל רעהו ולא יכולו ולא היו מכירין‬
‫רמות גלעד (מלכים ב' ט' ד') (כב)‪,‬‬ ‫הנער הנער הנביא‬ ‫איש לשון רעהו‪ .‬מה עשו לקחו איש חרבו ונלחמו‬
‫ועיי‬ ‫בעמור ענן וצ"ע‪.‬‬
‫(יד) עי' מורה נבוכים ח'א פיי‪( .‬טו) במקרא שם בדברים ל'א י"ד הו וירא ה' באהל‬
‫‪.‬עיר!‬
‫אדר"נ פל"ז כו'א =ובהערות אות ל"ב‪( .‬טז) תקנתי ע"פ ג' כת"י ובכתי"מ שבעה מלאכים‪ .‬‏ ועי' פדר'א פכ"ד‪.‬‬
‫( וולז))‬

‫מורה‪ .‬נבוכים ח"ב פיו‪ .‬וע"ע פנהדרין ליח ע"ב‪( .‬יח) עו' פדר"א שם‪( .‬יט) עי' סנהדרין ק'ט ע'א וע"ע ביר פליח סי"א‬
‫בענין בולסיף וערוך ערך ברסיף ע"ש‪( .‬כ) עי' ב'ר פל'ח ס"ו ונראה קצת שיש להשלים שם ע"פ הנוסחא כאן‪( .‬בא) עיי‬
‫ב"ר שם ובנ"ש בספרי י'ב ע"ב ובפרק השלוום ועוד כמה מקו מות והנופחא בדברי ר"ש כאן מסכמת יותר‪ .‬עם הירושלמי‬
‫פרשה שמות סייח וע"ע ב"ר פ'ל פ"ד ובג"ש בעד דוגמאות‬ ‫עי' תנהומא‬ ‫ס"א‪( | .‬כב)‬ ‫פכ"א‬ ‫רבה‬ ‫ה' ע"א ובמדבר‬ ‫ברכות‬
 ‫‪138‬‬
‫הגדול‬ ‫‪:‬ה‬ ‫מדרש‬ ‫‪17‬‬

‫אבותיך בשלום (טיו טיו)‪| ,‬סהיות עמ במהצתו ולא‬ ‫אלה תולרת שם‪ ,‬נתן גדולה לשם שהקדימו על אחזו‬
‫דעתו שלתרה לבחור את אחין‬ ‫שהסכימה‪.‬‬ ‫עוד ‪%‬‬ ‫נ[דיק ונולד‪ .‬מהול שאין מִכָהֶן‬
‫היה‬
‫והוא‪ .‬קטן ולמה‬ ‫שחיה‬

‫ישראל עד שלא נצטווה שני ווקח תרח את אכרם‬ ‫אלא תמים‪ .‬ד'א למה הקדימו שנבנה בית‪.‬המקדש‬
‫בנו ("א‪ .‬ל'א)‪ .‬כן?)‬ ‫תחומו שני ומלכי ‪.‬צרק |מלך שלם ("ד ו"ח)‪ .‬ואין‬
‫אביו‬ ‫תרה‬ ‫פני‬ ‫כזח) וימת הרן על‬
‫בצי |[‬ ‫ומעינתו‬
‫שלם אליא י‪-‬רושל ןם שנ ‪.‬י ו‪.‬יהי בשלם‪ -‬סכו‬
‫אמרו חכמי כיון שמלך נמרוד עשה‬
‫וידוע ‪0‬‬ ‫שנלוי‬ ‫הקדימו‬ ‫למה‬ ‫ד"א‬ ‫נהלום ע"ו ג')‪.‬‬

‫והטיל על האומות פחד ויראה לבוא‬ ‫אלוה‬ ‫עצמו‬ ‫הקביה שאברהם וכניו וכל ישראל עומדין ממנו לפי‬
‫להשתחוות | לו ולעבדו וקבע לו מקום השתחוייה‬ ‫כך‪ .‬הקדימו בשביל כבודן שלישראל (כנ)‪ .‬ולא עור‬
‫ועשהה מקקוושם אחר משונה ומופלאמכולם וייחד אותו‬ ‫אלא חמשה בנים היו לו והקדים הכת' את השלישי‬
‫לע מו וקבע בו מושבו מה עשה הביא מגדל אחד‬ ‫זה ארפכשר והניח |את עילם שהיה |בכור בשביל‬
‫שלאבן ענול והשקיע יתדתיו ‏ בארץ ועשה כנגדו‬ ‫כבודן |שלישראל שהן עומרין |ממנן וכיון שבאו‬
‫כסא‪ .‬גדול שלארו וקבע יתדותיו |בשלאבן ועשה‬ ‫ישראל לירי ‪ .-‬מעשים‪ .‬בימי אחשורוש אמי‬
‫שלישי | שלברזל = בתוכה מדור | ווהשק‪+‬י]ע; יתדותיו‬ ‫את אהפכשד‬ ‫וקביה כלום איחרתי אתעילס‪0‬‬
‫כבע יתדותיו בשלברזל‬ ‫(כה( הוהה‪/‬ר‪-‬ביעי ‏ טל ‪.‬נווחשת‬ ‫בשלארז‬ ‫הגדולה‬ ‫אלא בשביל כבורן שלישראל עכשו תחזוד‬
‫?‪ ;-‬הרה‬
‫על‬ ‫טהשורית‬ ‫"אפר‬ ‫רהורה‬ ‫חחה‬ ‫ריתיה‬ ‫וי‬ ‫רְעילם‬
‫וררהת‬ ‫ווההההממיויאיו‬
‫שלוהב‬ ‫והששי‬ ‫שת‪.‬‬
‫ותקעו בשלנהוש‬ ‫שלכס‬ ‫י‬
‫קהשורש‬ ‫|‬ ‫וש‬ ‫‪--‬‬ ‫=‪-‬‬ ‫‪=.‬‬ ‫‪-‬א‬

‫ב')‪.‬‬
‫רו‬ ‫‪7‬‬
‫הבירה (אסתו‬
‫אהתר‬ ‫|‬ ‫=‬
‫וושז‪|=.‬‬
‫‪.‬‬
‫=בש ש‬
‫ו‬
‫אש‬
‫‪-%‬‬
‫מלכותי‬ ‫כסא‬
‫בשלכסף והשביעי מרגלית ‏ ענולה ואבן‬ ‫וקבע‬
‫=‬ ‫‪-‬‬

‫ותהדדוותיו‬
‫ער שנתעלה‪ .‬למעלה ועלה וישב‪ .‬עליו והיו כל‬ ‫יר‪-‬‬
‫קוו‬
‫המדנה‬ ‫בעילם‬ ‫אש"‬ ‫הביחה‬ ‫וכתי ואני בשושן‬
‫ב') )‏כד)‪.‬‬ ‫ח'‬ ‫(דנואל‪.‬‬
‫לו ורוריויל‬
‫האומומתות‏‪ .‬באין ווממששתתחחווייזן לו וכורעין‬
‫שש‬ ‫סתויו (כה‬
‫‪5‬‬ ‫‪-‬וו‬ ‫ו‬ ‫=‬
‫‪.‬‬

‫ויצא לעולם‬ ‫אבינו וכיוז שנולד‬

‫ו‬
‫ו שלאברהם‬
‫‪1‬‬
‫שורה‬ ‫יצהק‬ ‫חה שם עד שעבר מימי‬ ‫יא) ויחי שם‪.‬‬
‫‪4‬גו‪,‬ולד והויום‪ .‬נער אחד שהוא‬ ‫כקווסשמאיוו וויחורטושמיוו‪.‬‬ ‫כו‬ ‫אוממזרריו‬
‫יוופר‬
‫לץ‪-‬‬ ‫והיה‬ ‫מאה ועשר שנים‬
‫שם‬ ‫ובאו זו ומן מת‬ ‫שנה‬ ‫[ן המשים‬ ‫ה סדק‬ ‫באותו‬
‫את המלכיות‬ ‫עתיד לירש את העולם ועתיד‪.‬ליאבד‬
‫ותחדדי‬
‫ושווה‬ ‫|‬
‫אריו‬
‫א‪-‬‬ ‫ולהוציאך ממ‪-‬לוכותד אם רצונך שלח אאצב‪,‬ל‬
‫מן העולם והיה‬ ‫ועקריהו‬ ‫כסף וזהב‬ ‫מלא‬ ‫בבית‬ ‫ממנו‬ ‫מיימימי וצודצההק‬ ‫עד שעבר‬ ‫ויחי עבר‪ .‬יה עבר‬
‫לפרד‬ ‫הומין‬ ‫דבהיכם‪.‬‬ ‫להן‬ ‫אמ'‬ ‫ביניהן‬ ‫יושב‬ ‫תרה‬ ‫ושלשים שנה והיה‬ ‫תשע‬ ‫מאה‬
‫שאומרין לו טול כור שעורים ונהתוך את ראשך מה‬ ‫חפר ק מת‬ ‫ובאותו‬ ‫שנה‬ ‫ושבעים‬ ‫תשע‬ ‫בן‬ ‫יעקב‬
‫כך זה‬ ‫ראשו‬ ‫שיהתכו‬ ‫ה‬ ‫באותן‬ ‫יעשה‬ ‫עבר (כו‬
‫למי מורישן אמרו‬ ‫כשייהרג בנו‪ :‬מה יעשה בנכסים ‏‬ ‫תולדת תרח תרחי‪ :‬נתן הקנה‬ ‫כו) ואלה‬
‫לו מתוך דבריך =ניכר שנולד‪ .‬לך בן וה‪ .‬אמר להן‬ ‫גדולה לתרח וקיבלו בתשובה ואע"פ‬
‫לא אוכל לכחד מכם בן נולד ‏ לי וכבר מת אמרו‬ ‫שהיה בתחלה ‏ עובד ‏ צלמים ולולי שקיבל הקב"ה‬
‫מת אין אנו מספרים אלא על חי ואנו רואין‬ ‫תבוא אל‬ ‫לאברהם ואתה‬ ‫תשובתו לא היי אומ'‬

‫הנך דנכפל‬ ‫ב‬ ‫שם‬ ‫גם‬ ‫מונה‬ ‫תהלים מזמור טי‬ ‫המאמו‬ ‫נוסחת‬ ‫עם‬ ‫בכולו‬ ‫מסכים‬ ‫מהם‬ ‫אחת‬ ‫ואין‬ ‫אחרות‬

‫פי'ח‪ :‬בענין וונ ‪ 7‬בן אמיתי וברש"י ורד"ק שם‬ ‫שמן‪ .‬וכן הוא ג'כ במדרש לקח טוב‪.‬לפסוק זה‪ .‬‏ וע"ע‬
‫במלבים‪ .‬ע"ע ב"ר‪ .‬פכ"א פיה ובמתנות כהונה ובביאור הרד"ל ‏ שם אות |'‪( .‬בנ) צ"ע ועו' ביר פכ"ו ם"ג במדבר רבה‬
‫פיד סיה =וע" לקמן פמ"ג ס'ו ובמדרש תהלים שם קצת מזה‪( .‬כד) עי' ילקוט אסתר עפ"ז בשם מדרש אבא גוריון‪.‬‬
‫פרשה תולדות וע"ע בסדר הדורות ח"א כ"ב ע'א (הוצאת משכיל לאיתן)‪.‬‬ ‫הישר‬ ‫וספר‬ ‫סוף פ'א‬ ‫(כה) עי' סדר עולם‬
‫הדרשה | על‬ ‫‪-‬ע"ב‬ ‫"ב‬ ‫ברכות ‏‬ ‫וע"ע‬ ‫סי"ב‬
‫פל"ח‬ ‫ב"ר‬ ‫וע‬ ‫צ'ע‬ ‫(כן*)‬
‫פיב‪.‬‬ ‫ס"ע‬ ‫וע"ע‬ ‫פ' ויצא‬ ‫עי' ספר הישר‬ ‫(כו)‬
‫קצת‬ ‫עי'‬ ‫(כת)‬ ‫ב שלאבן‬ ‫ידותיו‬ ‫והשקיע‬ ‫עליו‬ ‫וכקבט‬
‫‪72‬‬ ‫בתוכה | מדור‬ ‫וב'‬ ‫בכי"ק ‏‬ ‫| (כז)‬ ‫במחיצתי‪.‬‬ ‫עמי‬
 ‫‪01‬‬ ‫הנלול‬ ‫נה‬ ‫‪ | 9‬מדרש‬
‫ועבד‬ ‫העולם ‏ מתקיים אלא על מאורה ‪0‬‬ ‫‪ 0‬ברקיע‪ ,‬עכשו לך והביא אותו מיוד הלך‪ .‬תרח‬
‫החמה ותשש כוחה‬ ‫החמה‪ .‬כל היוס‪ .‬לערבית שקעה‬ ‫כ והטמינם במערה והיו‬ ‫ולקה את אברהם ואת מי‬
‫ויצאת הלבנה והכוכבים והמזלות אמי בודאי‪ .‬יש אדון‬ ‫שם שלוש שנים ולאחר שיצא משם הכיר בבוראו‬
‫וש אלוה לאלו‪ .‬לאחר ימים‪ .‬נפל‪ .‬הגורל‪ .‬על אברהם‬ ‫ועבדו בלבב שלם והיה ‏ תרח כומר לע'ז והוא‪ .‬היה‬
‫לילך ולעבוד ע"ז |שלנמרוד הרשע והביא‪ .‬לחם ויין‬ ‫מוכר אלילים לבני אדם לעבדם והיה נותן לאברהם‬
‫וראה שם אברהם אבעו אלהי כסף ואלהי זהב‬ ‫למכור בשוק ומצויהו ליקה דמים רבים בהן הגדול‬
‫נחשת וברזל ועופרת אבנים ועצים נטל קרבן ועמד‬ ‫לפי גדלו והקטן לפי קטנו והולך אברהם וישב בשוק‬
‫לפניהן ואמי להן טלו אכלו ושתו‪ .‬ממני והתרצו‪ .‬לי‬ ‫בא אדם גדול ובעל מראה‪ .‬אמי לו הוציא‪ .‬לי אלוה‬
‫מתרצים לכל העולם כולו ולא היה‬ ‫כדרך שאתם‬ ‫נדול ראוי לי הושיט ירו לגדול שבהן היושב למעלה‬
‫אהד מהן משיבו‪ .‬כלום כיון שראה שאין בהן ממש‬ ‫ונתן לו ואף הוא הוציא לו דמים מרובים כיון שבא‬
‫הלךועשאן במדורה ‏ נדולה‪ .‬והצית ‏ בהן את האור‬ ‫להיפטר ממנו אמי אברהם לו בן כמה שנים אתה‬
‫ושיק'ץ פסילים‬
‫וה ד דלת פתוחה ויצא ומאס אליליםם‬ ‫אמי לו בן ששים שנה‪ ..‬אמ לו זה |האליל שקנית‬
‫בוטה‬ ‫אדם‬ ‫אשרי‬ ‫ובטה בצל יוצרו ואמ' ה' צבאות‬ ‫להשתהוות לו אמש פסלו אבא במקבת ובקרדום‬
‫לפני‬ ‫קורצין‬ ‫עלי וו‬ ‫אכלו‬ ‫למחר‬ ‫ו'נ)‪,‬‬ ‫פיד‬ ‫(תהלים‬ ‫בך‬
‫ואין דרכו שלאדם גדול להשתחוות למי שהוא קטן‬
‫‪5‬‬
‫לו‬
‫אי‬
‫אמ'‬
‫אריוו‬
‫אבינו‬
‫לאברהם‬
‫לאברהם‬
‫והביאו‬
‫והביאו‬
‫הרל וו שפה‬
‫שלה‬ ‫הרשע‬ ‫נמרוד‬
‫נמרוד‬
‫נדול בשנים וזה האליל‬ ‫ממנו בשניםובקומה אתה‬
‫אתה אברהם בן תרה‪ .‬אמי לו הין אמי‪ :‬לו אתה‬ ‫בך כוח להלךך ימין‬ ‫שיש‬ ‫ולא עד אלא‬ ‫מאמש‬
‫את יראתי הלא ירעת‬ ‫ושמאל ולעשות כל חפץ וזה אינו יכול להלןך ברגליו‬
‫זוא שחלקת עלי ואיבדת‬
‫שאני אדוז [ כל המעשים ומלפני תצא חמה ולבנה‬ ‫ולא להמיש בידיו‪| ,‬כיון ששמע‪ .‬כך השליכו לפניו‬
‫ולות ואני עשיתי את כל העולם‪ .‬אמי לו‬
‫כובבים וומז‬ ‫‪ .5‬וכן לשלישי‪.‬‬ ‫וכן‬ ‫והלך ל‪.‬ו‪+‬‬ ‫ונטל את מעותיו‬
‫יודע ועכשו‬ ‫הייתי‬ ‫לא‬ ‫עכשו‬ ‫עד‬ ‫חייך‬
‫שן‬
‫אבינו‬
‫‪.‬ו‬ ‫ע‪-‬‬
‫אברהם‬
‫כיון שהיה ‏ לְעָרֶב נטל את הקררזדום ושיבר את כולן‬
‫החד‬
‫ין]‬
‫ו שאל‬ ‫שלדבר‬ ‫על בירורו‬ ‫העמידני‬ ‫רצונך‬ ‫אם‬ ‫והניח את הקרדום כננד ‏ נדול |שבהן ובא לו אצל‬
‫שאלה אחת אמי לו שאל‪ .‬אמי לו מנהנו שלעולם‬ ‫אביו אמי לו אבי מי |שיבר אלילים הללו אמי ‪₪‬‬
‫המה זורחת במזרה ושוקעת במערב צוה למהר שתזרח‬ ‫‪:‬‬ ‫ער‬ ‫שבהן והירפוהו‬ ‫לנדול‬ ‫כולן והכעיסו‬ ‫עמדו‬

‫מן המערב ‏ ותשקע במזרח ואני מעיד לך שאתה‬ ‫לו וקס ושיבר את כולן‪ .‬אמי ‪ .‬וכ יש להן וידים‬
‫הודיעני מה‬ ‫תרצה‬ ‫או אם‬ ‫אלוה ואין לך דומה‬ ‫או רגלים וכי יש בהן כוח לדבר או להכעיס אמי‬
‫בלבי ומה אני ‏ רוצה לעשות ואדע שאתה אלוה‪.‬‬ ‫לו ישמעו אזניך ‏ מה שפיך מדבר ואם לא יריעו‬
‫מיד‪ .‬הניח אותורשע ידו עזקלנו ותמה תמהה גדולה‬ ‫ולא ייטיבו מפני מה תניחאלהי השמים ואלהי‬
‫והיו ‪ -‬מאות חמש וששים קושרי כתרים יושבים‬ ‫כעס תרח והלך אצל‬ ‫הארין גרץ וותתעעבבווד אלילים אלו מיה‬
‫לפניו‪ .‬אמי לו אברהם אבינו אל תתמה בעצמך‬ ‫בני היאך שיבר את‬ ‫נמרוד ואמ' לו תדע מה עשה‬
‫שלא אלוה אתה אלא בנו של כוש אתה‪ .‬ואם אל‬ ‫מן המערה היה לבו‬ ‫צלמי‪ ,‬דיא אהר שיצא אברהם‬
‫מיד‬ ‫את אביך מן המיתה‪ .‬‏‬ ‫אתה למה לא הצלת‬ ‫מכוין בכל מאורות‬ ‫משוטט‪ .‬ביצירת ‏ העולס ‏ והיה ‏‬
‫וחרטומיו ואמ' להן ראיתם‬ ‫שלח וכינס כל קוסמיו‬ ‫ולידע איזה‪ .‬מהן‬ ‫להן ולעבדן‬ ‫להשתחות‬ ‫שבעולם‬
‫בדברים‬
‫‪-\-‬‬
‫אותי‬ ‫ומשיב‬ ‫את 'ראתי‬ ‫עלי ואיבד‬
‫‪-‬ו‬
‫שהלק‬ ‫זה‬
‫אור מבהיק בלילה‬ ‫הלבנה שאורה‬ ‫וא אלוה ראה‬
‫הללו‪ .‬אמרולו בבממהה אאייבבוד את יראתך אמי להן באש‬ ‫מסוף הע‪ 0‬ועד סופו ‏ ופימליא ‏ שלה מרובה אמ'‬
‫‪,‬‬ ‫אמרו לו תבוא האש ותיפרע | ממנו‪ .‬באותה‬
‫‪ .‬עה‬
‫זה הוא אלוה עברה כל הלילה‪ .‬בשחרית כיון שראה‬
‫צוה נמרד וחבשו את אבר [הם אבנו אמ' רב חנן‬ ‫זריחת ההמה בעת‪ .‬זריחתה נהשכה הלבגה ותשש‬
‫אבינו‬ ‫אברהם‬ ‫שנים ם נהבש‬ ‫עשר‬
‫רב‬ ‫אמ'‬ ‫ראבא‬ ‫בר‬ ‫כוחה אמי אין אור הלבנה אלא מאור החמה ואץ‬
 ‫‪.-‬‬ ‫הנדול‬ ‫נה‬
‫‪₪‬‬ ‫יפ‬
‫מדרש‬ ‫‪11‬‬

‫שני ויאמי בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת‬ ‫הבכ‬ ‫בקרדו‪,‬‬ ‫בכותי ושבע‬ ‫האסורים שלוש‬ ‫בבית‬
‫תשעים שנה תלד ("ז "‪ |.‬הא כיצד אברהם גדול‬ ‫בכותיןי ושלש בקרדו ו(כט‬
‫‪-‬ץ‬ ‫‪--‬‬
‫שבע‬
‫‪-‬אע‬
‫איפנה‬
‫ששו‬
‫מתני‬
‫א‬
‫דעעא‬
‫רר‬‫ונגההר‬

‫מנחור שנה אחת נחור ‏ גדול |מהרן שנה אחת‬ ‫|עשו‬ ‫מדורה‬ ‫לו‬ ‫שיעשו‬ ‫י‬ ‫|‬ ‫עצים‬ ‫מתנדבין‬ ‫הכל‬ ‫והין‬

‫והגדיל |הרן ‏ שש שנים ונשא אשה הרי שמונה‬ ‫לו מדורה‪ .‬גדולה |והשליכו את אברהם לתוכה ולא‬
‫שר‬ ‫שהיא‬ ‫ליסכה‬ ‫ושנה‬ ‫ללוט‬ ‫אחת‬ ‫ושנה‬ ‫היתה שלהבת ולא נחלת \נוגעת בגופו שלאברהם‬
‫הרי עשר שנים אברם גדול משרה (לא)‪ .‬יפסכה‬ ‫וו‬
‫שלזה‬ ‫אחיו‬
‫אווןו‬ ‫‪₪‬‬
‫וההרטמים‬
‫‪-₪‬‬ ‫ורוו‬ ‫=‬
‫אותז | הקוסמים‪.‬‬
‫ןושפו‬ ‫יוג‬
‫אמרו‪.‬‬
‫אמרו‬
‫אבינו‪.‬‬
‫גבינו‪,‬‬

‫אאמ'פי רררב ייציחחרק יזור שרה ולמה נקרא שמה יסכה‬ ‫היא‬ ‫דול הוא מתוך שמכבד את האש‬
‫אסטרוגלוס‬
‫שסוכה ברוח הקודש וכן הוא אומ' כל אשר תאמך‬ ‫נושאה לו פנים בעבורו‪| .‬באותה שעה נתזה גחלת‬
‫‪77‬לה ‪( 1‬כ' ו'ב)‪ -‬ד'א‪ .‬יסכה שהכל‬
‫בק‬ ‫אליך שרה שמע‬ ‫מתוך‪ .‬הכבשן וטופחה |על כריסו |שלהרן | ותנשבקקעעה‬
‫פרעה‬ ‫שרי‬ ‫אומ' ויראו אותה‬ ‫הוא‬ ‫וכן‬ ‫סוכין ביפיה‬ ‫מיום שנברא‬ ‫ונפל ומת שני וימת‪ .‬הרן על פי תרח אביו‪,‬‬

‫ויהללו אתה אל פרעה (י'ב טיו (לב)‪= .‬ותנו ‪-‬‬ ‫הרןלא היה בן מת בחיי אביו‬ ‫בן‬
‫=‪-‬‬
‫הי‬ ‫ועד‬ ‫העולם‬

‫שבע נביאות עמדו להן לשרל ואלו הן שרה מ‬ ‫הרן ופרץ =פרצה‪ .‬גדולה בעולם‪| .‬באותה‬ ‫עד שבא‬
‫דבורה חנה אביגיל חולדה אסתר ‪₪‬‬ ‫ומביאין ביניהן‬ ‫מתנדבין‬ ‫שעה היו כל אומות‪ .‬הועעווללם‬
‫ל) ותהי שרה עקרה‪ :.‬תו רבגן שבע עקרות‬ ‫לו‬ ‫|‬
‫וואאושמרין‬ ‫אבי=נו‬ ‫שלאברהם‬ ‫בחיקו‬
‫| =וו ץק‬
‫ויחיץ‬
‫ומנ‬ ‫ובנותיהן‬

‫הן שרה רבקה רחל ולאה ואשת מנוח‬ ‫נאספו‬

‫נאספ ‪-‬‬
‫ם‬
‫נדיבי עמים‬
‫‪-‬‬
‫שני‬
‫‪0‬‬
‫מדרכיך‬
‫וה‪|-‬‬
‫למדינו‬
‫‪.‬‬
‫אברהם‬
‫‪-2‬ו ‪-‬‬
‫אשריך‬

‫וחנה וציון‪| ,‬שרה דכת' ותהי שרה עקרה ולבסוף‬ ‫את‬ ‫וירק‬ ‫ואומי‬ ‫עם אלהי =אברהם (תהלים מז ו)‪.‬‬
‫היניקה‪ .‬בנים שרה (כ'א ‪ .)1‬ררככקהקה דכת' ויעתר יצחק‬ ‫‪=:‬נס ויצא בשלום‪.‬‬
‫"די ונעשה לו‬ ‫ניביו ילידי ביתו (י"‬
‫הנ‬

‫כ'א)‪ .‬ולבסום‬ ‫עקרה היא (כ"ה‪.‬‬ ‫כי‬ ‫לה' לנכה אשתו‬ ‫ותה שעה המקאברהם אבינו דעתו לשמים ואמי‬
‫ותהר רבקה אשתו (שפ)‪ .‬רחל דכת' ורחל עקרה‬ ‫יתברך שמו שלהקביה שחמה ולבנה‪ .‬כוכבים ומזלות‬
‫את רחל (ל' כ'א)‪.‬‬ ‫(ביט ל'א)‪ .‬ולבסוף ויוכור אלהים ‏‬ ‫וה לאברהם‬ ‫רב‬ ‫תאמר‬ ‫ו לא לו‪ .‬ושמא‬
‫|‬
‫משתהויל‬
‫‪-/‬‬
‫אינן‬

‫רחמה‬ ‫לאה דכת' וירא הי כי שנואה לאה ויפתח את‬ ‫כליותיי כשתי מעינות‬ ‫שו וקביה שתי‬ ‫אלאפ לוושוןל‬ ‫אבידנווו‬
‫כו‬
‫‪₪‬‬
‫ששה‬
‫י לדה‬
‫ה‬
‫ולבסוף‬ ‫היתה‬ ‫שעקרה‬ ‫מכלל‬ ‫ל"א)‪.‬‬ ‫(ב'ש‬ ‫שני ‪ 7‬אמת הפצת בטוחות‬ ‫והיומוציאין לו הכמה‬
‫בנים‪ .‬חנה דכת'ולחגה אין ילדים (שמואל ‪ 6‬א' ב') ולבסוף‬ ‫ובסתום דבר תודיעני (תהלים נ'א ח')‪ .‬אלו שתי כליותיו‬
‫כי פקד ה' את הנה ‪ -‬ב' כ'א)‪| .‬אשתו שלמנוח‬ ‫שעינים להם הולכין אחר הלב ואזניםלהם הולכים‬
‫‪,‬‬
‫דכת' הנה נא את עקרה ולא ילדת (שופטים ו'ג ג')‪.‬‬ ‫וארבעים איברים‬ ‫שמונה‬ ‫מאתים‬ ‫ואי‬ ‫הלב‬ ‫אחר‬
‫הגד עקרה‬ ‫דכת‪.‬‬ ‫|‬‫וללבסבוסףות והרית‪ .‬וילדת בן=| (שפ)‪ .‬ציון‬ ‫הולכין‪ .‬אלא' אחר הלב וכן הוא אומ' אברך את הי‬
‫לא ילדה (ישעיה ניד א')‪ .‬ולבסוף ואמרת בברלבבבבךך ממי ילד‬ ‫אף לילות יסרוני כליותי (תהלים "ו ') (ל)‪.‬‬ ‫יושוי‬
‫קצב‬
‫שוטר‬
‫א‬

‫לי את אלה (שם מ"ט כ'א)‪| .‬עליהן הכת'‪ .‬אומ' מושיבי‬ ‫ונחור להם נשים‪.‬‬ ‫ויקח אברם‬ ‫כט)‬
‫עקרת הבית אם הבנים שמחה (תלים ק"ג ט') (לד)‪.‬‬ ‫‪00‬‬ ‫משרה‬ ‫אברהם‬ ‫ו‪-‬ים‬
‫אוו‬
‫‪--‬‬
‫‪|=-‬ו‬

‫קי'א ובמבוא צד ל'ג‪( .‬כט) עו' על מאמול זה בבא בתרא צ' ע"א‪( | .‬ל) בעל‬ ‫צד‬ ‫ח"ה‬ ‫בביהמ"ד‬ ‫חירם‬ ‫באגדת‬ ‫זה‬ ‫כעין‬
‫שונות ממעשה דאברהם‪ .‬ועי' ביר פליח סי'ג מדרש תהלים מזמור קייח ספר‬ ‫נוסחאות‬ ‫מדרש הגדול השקי פה שתי‬
‫אליהו זוטא פכ"ה ביהמ"ד ח"א צד‪ .‬כ'ה וח"ב‪ .‬צד קי"ח ובמבואות שם וספר קובץ מדרשים‬ ‫הישר פ' גח פדר'א פכ'ו סדר‬
‫מי ובחיו לך לך ובזוהר לך לך ‏ ע"ז ע'ב שבכולם מסופרה מעשה זאת אבל לא‬ ‫ח'א צד מ'ג ובמבוא שם צד‬
‫זה מזה עם שהם מסכימים בכמה פרטים ובהד"א השתמש בדברי הרמב"ם בפ"א‬ ‫ראי זה כראי זה וכולם שונים ‏‬
‫מדרש‬ ‫וע"ע‬ ‫שונים‪.‬‬ ‫בפנים‬ ‫ג"כ‬ ‫שם‬ ‫וגמאות | שמסופר‬ ‫יונתן‬ ‫ובתרגום‬ ‫בב"‬ ‫הרן‬ ‫בעכין‬ ‫וע"ע‬ ‫עכוים‪.‬‬ ‫מהלכות‬
‫ובכי'ק‬ ‫|"ז ומזמור ‏ י"ד בענין הדרשה שכליותיו מלמדות אותו וע'ע בב'ר פס'א ‏ ס'א בענין זה ובניש‬‫תהלים מזמור ט‬
‫רבתי‬ ‫וע"ע פסיקתא‬ ‫תח‪( | .‬לא) עי' סדר עולם רבה פ"ב סנהדרין ס"ט ע"ב וב'ר‪ .‬פל"ט סי"ד ובנ"ש‪.‬‬ ‫כפל הגורל על ר‬
‫קפיא ע"א‪ .‬‏ (לב) עי' פנהדרין וס"ע שם‪( .‬לג) עו מגילה י"א‪( .‬לד) עיי פסיקתא דר"כ‪ .‬קמיא ע"א‪.‬‬
 ‫‪7‬‬ ‫הגדול‬ ‫נה‬ ‫מדרש‬ ‫‪18‬‬

‫לכ) ויהיו ימי תרח‪ ,‬חה תרח עד שענר‬ ‫אין לה ולד אמי רי לוי כל מקום שני אין לה ולד‬
‫מימי‪ .‬יצחק חמש ושלשים שנה (לח)‪.‬‬ ‫היה לה‪ .‬ותהי שרי עקרה אין |לה ולד והוה‪ .‬לה‪.‬‬
‫ולמה הזכיר מיתתו כאן כדי לפטור אברהם אבינו‬ ‫ולחנה‪ .‬אין ילדים (שמואל א' א' ב')‪ .‬והוה לה‪ .,‬ציון היא‬
‫דורש אין לה (ירמיה ‏ ל' ו'ז)‪ .‬והוה לה ובא לציון גואל‬
‫מכבוד אב ואם שנגלה עליו הקביה ואמי לו לך לך‬ ‫(ושעיה גיש‪ .‬כ') (לה)‪,‬‬
‫מארצך אמ' לפניו רבונו |של עולם מתירא אני‬
‫מכבור אב ואם ‏ אמי לו הקביה ‏ הריני כותב‪ .‬עליו‬ ‫לא) ויקח תרה את אברם בנו‪ .‬ב שנעס‬
‫שנה היה אברהם אבינו כשיצא לארץ‬
‫מיתח עד שלא יניע זמנו הרא היא דכת' וימת תרח בחרן‬ ‫כנען והיה חמש שנים הולך ושב מחרן לאריץ כנען‬
‫ויאמר הי אל אבר לך לך כיון ששמע אברהם‬ ‫ולאחר שבעים וחמש שנים ישב לו בארץ כנען ולא‬
‫כך מיד זירז עצמו ‏ והלך ‏ לעשות רצון קונו ועליו‬ ‫יצא משם לעולם הדא היא דכת' ואברם בן חמש שנים‬
‫ושבעים שנה בצאתו מחרן ("ב ד) (לו)‪ .‬ויצאו‬
‫הכתוב‪ .‬אומ' חשתי ולא התמהמהתי לשמר מצותיך‬
‫אתם מאור כשדים אמ רכב הסרא עיברא‬
‫(תהלים קייט ס)‪( .‬לט)‪ ,‬כן יאמר רחום‪.‬‬ ‫זעירא דכותי זה הוא‪ .‬אור כשדים (לז)‪.‬‬

‫(לה) ע' ב'ר פליח פ"י ובפסיקתא רבתי קמ"ח ע'א ובנייש‪( .‬לו) עיי סדר עולם רבה פ'א ובמפרשים שם וע'ע לקמן עמוד‬
‫וע"ע‬ ‫בפסוק לך לך מארצך‪.‬‬ ‫טוב‬ ‫לקה‬ ‫הישר פ' וורא ומדרש‬ ‫ר'ב‪ .‬‏ (לז) עיי בבא בתרא צ"א ע'א‪( | .‬לה) עו' ספר‬
‫סדר אליהו זוטא פכ'ה‪( .‬לט) עו' ביר פל'ט סיז‪,‬‬

‫‪138‬‬
 ‫‪17‬‬ ‫‪7‬‬
‫=‬
‫‪+‬‬ ‫פִילוְלָה‬ ‫ועונה‬
‫‪.‬וו‬
‫איומתו‪.‬‬
‫עיומתו‬ ‫מרשות שומע‪0‬‬
‫קולה‪.‬‬ ‫ותשמיע‬ ‫ת‬
‫עת‬ ‫בכל‬ ‫תצעק‬ ‫אליו‬
‫מאזין נאקתה ועתר מלולה‪,‬‬
‫נאלה מצוען ועל אומות שבעים עילה‪.‬‬ ‫כי הוא שומרה ומגינה עזרה‪ .‬וצלה‪,‬‬
‫עליה‪ .‬להדגילה‪.‬‬ ‫נתנבא‪ .‬חכם ‪0‬‬ ‫מראש להורה‪ .‬בישר כי ירים‪ .‬דגלה‪,‬‬
‫כן יקיים לה התשכח איש עולה‪.‬‬ ‫אחות לנו קטנה ושדים אין לה‪.‬‬
‫וישובבה לנבולה וחומת אש יהיה לה‪.‬‬
‫כנפיו ובצלו להשתעשע‪.‬‬ ‫להסתופףףתחת‬ ‫עוז ופשע‪.‬‬
‫נושא עון‬ ‫יזכנו הצור‬
‫נושע‪.‬‬ ‫ובישועתתו‬ ‫בו‬ ‫נניל ונשמה‬
‫תשבר ועינינו תישע‪.‬‬ ‫ו‬ ‫אליו‬

‫יישע‪.‬‬ ‫ועין אויבינו‬ ‫ששון‬ ‫שמן‬ ‫נוו‬

‫ימשה נ‬
‫על אהבת לבנו תשע‪.‬‬ ‫יוסיף‬

‫ותשנא רשע וג'‪.‬‬ ‫צרק‬ ‫אהבת‬ ‫ככת'‬

‫זר ואמי אין ראוי להשתחוות אלא לשמים‪ .‬‏ הזר‬ ‫‪-‬‬
‫ום‪,‬‬
‫וראה את השמש שהיא מאירה לעולם והיא המגדלת‬
‫צמחים אמי אין ראלויהשתחות אלא לה‪ .‬כיון שראה‬ ‫רשע‪:‬‬ ‫ותשנא‬ ‫צדק‬ ‫אחבת‬ ‫זחשיה‬

‫אותה שהיא שן וקעה אמי‪ .‬אין זה אלוה‪ .‬חזר וראה‬ ‫ששון‬ ‫על כן משחך אלהים אלהיך שמן‬
‫את הירח ואת הכוכבים ‏ שהן מאירין בלילה‪ .‬אמי‬ ‫מהביריך (תהלים מ'ה ח‪ ,‬נאמי הפיסוק ‏ הזה כנגד‬
‫לאלוה ראוי להשתחות כיון |שעלה ילומוהר השחר‬ ‫אברהם | אביו | שאהב | את הקביה תקרב‬
‫בטלו כולן אמי אין אלו אלוה והיה מצטער ואוסי‬ ‫תחת כנפי השכינה ‏ ושנא עיז שלבית אביו לפי‬
‫ווה עולה‪,‬‬ ‫וקע‬
‫=‬
‫מה זה שוקע‬ ‫מפנ‬
‫מפני‬
‫להוז מנהג‬ ‫‪/‬‬ ‫אלמלי‬ ‫שבית אביו היו עוברין‪ .‬ע'ז והי עושין צלמים ונותנין‬
‫לאחד שהיה מהלך בדרך‬ ‫אדם לקנות משל למה הדבר דומה‬
‫אהו‬ ‫לאברהם למכור ‏ בשוק וכשהיה‬
‫ממנו צלם מה היה עושה נוטל הקורנס‪ .‬בידו ומכה וראה בירה גדולה וגבוחה ביותר בקש להכנס לתוכה‬
‫על ראש כל אחד ואחד ואומי לו לוה אתה מבקש או חיזר על כל צדריה ולא מצא פתח קרא כמה קולות‬
‫ץ לות‬

‫זה וכיון שהיו רואין שהוא מכה אותן מניחין אותן ואין עונה אותו‪ .‬נשא עיניו וראה כלי צמר אדומיםשהן‬
‫והולכין ל והיה משוטטבדעתו ואומ' עד מתי אנו שטוחין על הנג אחר כך ראה כלי פשתן לבנים אמי‬
‫משתחוין‪/ .‬למעשה ידינו אין ראוי לעבוד ולהשתחוות אותו האיש ודאי אדם יש בבירה זוואלו לא היה בה‬
‫אדם למה ‪ 0‬ניטלין ואלו ניתנין כיון שראה אותו‬ ‫אלא לארין שהיא מוציאה פירות והיא מחיה אותנו‬
‫בעל הבירה ‏ שהוא מצטע על כך אמ' לו למה‬
‫מצטער‬
‫כיון שראה שהיא צריכה =לגשמים ואלמלא שמים‬
‫אתה מצטער אני הוא בעל הבירה‪ ,‬כך היה א ברהם‬ ‫נפתחין ומורידין ‏ נשמים לא היתה מצמחת כלום‪.‬‬
 ‫‪21‬‬ ‫הנגהל‬
‫גם אני שמקרה אחת יקרה את כולם ולמה הכמתי‬
‫אז יותר‪ ,‬למה נתתי נפשי על התורה יותר‪ .‬ממנו‪.‬‬
‫רוח הקודש צווחת ואומרת כי‪ .‬אין זכרון לחכם עם‬
‫הכסיל‪ .‬לעולם‪| .‬למה בשכבר‪ .‬הימים ‏ הבאים הכל‬
‫נשכה‪ .‬למחר שניכם נכנסין למקום אחד זה נשאל‬
‫ומשיב וזה נשאל ואינו משיב‪ .‬הוי ואיך ימות החכם‬
‫זה שלוקח‬ ‫בראשו‪.‬‬ ‫עיניו‬ ‫החכם‬
‫פירות מראש השנה‪ .‬והכסיל בהשך ל זה שאינו‬
‫בקדמאי‬
‫כקרמאי‬
‫גנ‬ ‫‪1‬‬ ‫וידעתי‬
‫ההע‬
‫השנה‪.‬‬
‫למה נתתי נפשי ליקח לי פירות מראש השנה שמא‬
‫אני יותר ממנו‪ .‬ורוח הקודש צווחת ואומרת כי‪ .‬אין‬
‫זכרון לחכם עם הכסיל‪| .‬זה אוכל בזול ‏ וזה אוכל‬
‫(‪ .)2‬ד'א‬ ‫החכם עם הכסיל‪.‬‬
‫לנו קטנה ושדים ‏ אין ‪ 2‬מה נעשה‬
‫שידובר בה (שיר השירים ח' ח')‪ .‬אחות‬
‫אמור לחכמה אהותי את (משלי ז' די)‪,‬‬
‫קטנה במראה ונדולה |היא במעשה ‪:‬‬
‫מניקי‪ .‬שדים‪ .‬אין לה אלו בני תורה‬
‫דכת' אילת אהבים ויעלת חן דדיה =ירווך בכל עת‬
‫(משלי ה' י'ט)‪ .‬מה |נעשה לאחותינו באלו פנים אנו‬
‫מקדימין =פני שכינה =לא במצותיה שלתורה‪ .‬אמי‬
‫להן הקביה אם חומה היא נבנה |עליה טירת |כספ‬
‫(שור השירים ח' ט)‪= ,‬אם |מסיימין אתם את התורה‬
‫ומצותיה‪ .‬עלו כחומה‪ .‬לחצים שמקבלת החומה לחצים‬
‫מבחוין מן היורים בקשת‪ .‬נבנה עליה טירת כסף כשם‬
‫ישראל חסירי‬ ‫שהכסף הזה נכנס לאור ואינו ח‪7‬‬
‫אגסם מדלדלין ן וגרפין‬
‫במלכיוח‪ .‬ואםדלת היא (שם שם‬
‫בדברי תורה‪ ,‬נצור עליה לוחארז (שס שפ) כשם שהצורה‬
‫כך אין בריתכם מטשטשת‪.‬‬ ‫הזאת אין מיטשטשת‬
‫וישראל משיבין אני חומה ושרי כמנדלות או היתי‬
‫בעיניו כמוצאת שלום (שפ שס) כביכול ראינו עצמינו‬
‫כאלו לא עברו |עלינו יסוריץ (ד)‪| .‬ד'א אחות לנו‬
‫לד לך‬ ‫מדרש‬ ‫‪701‬‬
‫כיון שראה שאלו שוקעין ואלו זורחין אמי אלמלי‬
‫יש להן מנהג לא היו כן אין ראוי להשתחות לאלו‬
‫אלא למי שחוא מנהגן‪ .‬והיה תר בדעתו ‪ 6‬על‬
‫הקב"ה שהוא‬ ‫אותו‬ ‫כיון שראה‬ ‫אמתתו |שלדבר‪.‬‬
‫מצטער אמ' לו אהבת צדק (שפ) אהבת לצרק את‬
‫העולם ושנאת |רשעו שלעולם ‪ ₪‬שאני מושחך‬
‫ד'א‬ ‫‪06‬‬ ‫הכסיל‬ ‫עם‬
‫מכל הדורות שלפניך ושלאחריך הדא הוא דכת' על‬
‫‪ -‬אלהיך שמן ששון מחביריך (שם)‬ ‫כן ו‬
‫מראש‬ ‫לוקה פירות‬
‫ואומ' אתה הוא‪ .‬הי ל ם אשר בחרת באברם והוצאתו‬
‫מאור כשדים וני (כחמיה‪ .‬ט' ')‪ .‬והינו דתנן עשרה דורות‬
‫מנח ועד אברהם להוריע כמה ארך אפים לפניו שכל‬
‫הדורות‪ .‬היו מכעיסיןלפניו עד שבא אברהם אבינו‬
‫ביוקר הוי ואיך ‏ ימות‬ ‫וקיבל ‏ שכר בלו‪ 0‬ד'א ‏ זהש"ה ‏ ההכם עיניו‬
‫זהש'ה אחות‬ ‫בראשו‪ .‬והכסיל |בהשך הילך (קהלת ב' וד)‪= .‬עד‬
‫לאחותינו ביום‬ ‫שבראשו שלדבר ידע מהוא בסופו‪| .‬אמ' ר' מאיר‬
‫זו תורה דכת'‬ ‫כהרין חבלא דרישיה וסופיה |מתקרן רישי (ב)‪.‬‬
‫קטנה שהיא ‏‬ ‫ד'א‪ .‬החכם עיניו |בראשו זה אברהם ‏ אבנו שהיה‬
‫ושריםאין ‪5‬‬ ‫מסתכל ‪ 7‬על ראשו שלעולם‪ .‬והכסיל בחשך‬
‫הולך זה נמרד הרשע‪ ,‬וירעתי גם אני שמקרה אחר‬
‫יקרהאת כולם (שם שפ) זכהוס המיתה שהיא מזוג לכל‪.‬‬
‫ואמרתי‪ .‬אני |בלבי |כמקרה |הכסול |גם אני =יקרני‬
‫(שם שם)‪ ,‬אמ' אברהם אבינו אנינקראתי מלך ונמרד‬
‫אני אז יותר (שם שם)‬ ‫הרשע נקרא‪ .‬מלך‪ .‬ו‬
‫למה ‪ 6‬את נפשי על קדושת שמו שלהקביה‬
‫יותר ממנו‪ .‬רוח הקורש צווחת ואומרת ‏ כי אין זכרון‬
‫לחכם עם הכסיל לעולם (שפ שפ) למה‪ .‬בשכבר הימים‬
‫הבאים הכל נשכח (שפ שפ)‪ ,‬למחר נכתב‪ .‬בתורתו אתה‬
‫הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם או שמא הו‬
‫אומי בנמרוד ‏ אשר בחרת בנמרד‪ .‬הוי ואיך ימות‬
‫החכם עםהכסיל (שם שם) (ג)‪ ,‬ד'א החכם עיגיו בראשו‪.‬‬
‫זה תלמיד הכם שעומד במשנתו‪ .‬והכסיל בהשך‬
‫הולך‪ .‬זה תלמיד חכם שאינו עומד במשנתו‪ ..‬וירעתי‬

‫על‬ ‫‪.0‬‬
‫ובנ'ש‬ ‫מדרש על אברההם וע"ע שם‪ .‬ס'א‬ ‫יב (א) עי' ביר פליט סיו ובניש דהמקרא דאהבת צדק ותשנא רשע‬
‫הצלמים‬ ‫שבירת‬ ‫ה'ג‪ .‬ל‬
‫משל הבירה וע'ע |משנה תורה להרמב"ם הלכות עכום והוקותיהם ‏ פ"א‬
‫וורושלמי ספוטה כ"ג‬ ‫עי' בהערות לעיל פי"א |אות ל'‪ .‬וע"ע אבות פיה מ"ב‪( .‬ב) עי' קהלת הבה פיב פסוק י"ד וטיו‬
‫(ד) עי' קצת מזה |בילקוט שיר השירים רמיז תתקצ"ד על‬ ‫ע"א ע"ש‪( .‬ג) עי' קהלת רבה שם ובניש במפרשים‪.‬‬
 ‫‪0‬‬ ‫ה דול‬ ‫לולה‬ ‫מדרש‬
‫קטנה‪ .‬עושה כל שעושה ואין ממחין בירה אע'פ‬ ‫קטנה‪ .‬רב פתר קרייה בעולי רגלים‪ .‬אחות לנו קטנה‬
‫שישראל מלוכלכין בעונותיהן כל השנה תשובה ויוס‬ ‫אלו עולי רגלים‪ ,‬‏ קטנה שחיו ‏ דלין ‏ מן האכלוסין‪.‬‬
‫הכפורים מכפרין עליהן דכת' ‏ כי ביום הזה יכפר‬ ‫ושדים אין לה דאמי רי ישמעאל בר אמי בשם רי‬
‫עליבם (ייקרא טיז ל)‪| .‬אם חומה |היא‪| ,‬אמי הקב'ה‬ ‫אחא ה דברים ‏ חסר הבית האחרון מן הראשון‬
‫אם מעמידין ‪ 0‬דבריהן כחומה נבנה עליה טירת‬ ‫ואלו הן אש מן השמים‪ .‬ושמן המשחה‪ ,‬ו‬
‫כסף ונצילם‪ .‬ם מטלטלין דבריהן‪ .‬כדדלתנ;צור עליה‬
‫='‪-‬‬ ‫לאחותינו‬ ‫ורוה הקודש‪| .‬מה ‪0‬‬ ‫ואורים ותומים‪.‬‬
‫‪ -‬אעיפ שמְטושְטָשַת מְקוּמָה‬‫לוח ארז מה צורה ז‬ ‫ביום שידובר בה ביום שיגזור כורש ויאמר מי בכם‬
‫אע'ם ;‪ 0‬הטאו זכותן ניכרת‪ .‬וישראל‬ ‫ר‪-‬‬
‫=ן‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬יר‬
‫מכל עמו‪( .‬עזרא א' )= מאן דעבר יעבר ומאן דלא‬
‫אומרין אני חומה שמעמי ‪ /‬דברינו כחומה‪= .‬ושדי‬ ‫אם חומה היא אילו עלו ‏ ישראל‬ ‫יעבר‬ ‫לא‬ ‫עבבר‬

‫כמגדלות‪ .‬‏ שהעמדנו כתות כתותשל‏צדיקים‪ ..‬אז הייתי‬ ‫כחומה‪ .‬המנןולה‪ .‬לא הרב בית‪.‬המקדש פעם שנייה‪.‬‬
‫בעיניו‪ ,‬‏ לפי |שאומות ‪ -‬אומוין אם כן למה‬ ‫גרז‬ ‫אם מתרפין הן נצור עליה רש‬ ‫ואם דלת היא‬
‫הנלה אתכם מארצכם וישראל משינין אותו לטובתעו‬ ‫מה הצורה הזאת לשועה כך היה בית שני לשעה‬
‫אעים כןעתידין ‏ אנו לחזור |לארצינו ‏ בשלום (ו)‪.‬‬ ‫אני חומה אמי הקביה אגי נותן סניגור לישראל בין‬
‫ריא אחות לנו קטנה ר' יוחנן פתר ‏ קריה באברהם‬ ‫בבת קול‪0 .‬‬ ‫אומות = שהן משתמש‬
‫אבינו‪ .‬אחות זה אברהם שאיחה את כלבאי העולם‬ ‫משמתו ‏ חני זכריה‪ .‬ומלאכי נסתלקה נבואה מישראל‬
‫לעשות רצונו שלהקב'ה בר קפרא אומי כאדם שמאחה‬ ‫אטזנך ושמע דברי חכמים משל ביב יז‬ ‫ה‬
‫את הקרע‪ ,‬קטנה שכשהיה קטן עסק במצוות ‪-‬לפי‬ ‫רוה הל‬ ‫ותאני משמתו נביאים אחרונים ‪5‬‬
‫שבן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו‪.‬הדא היא‬ ‫להן בת קול‪ .‬אז‬ ‫אע'ם כן היו משכ‬
‫משמיעין‬
‫מישראל‬
‫דכת' עקב אשר שמע אברהם בקלי (יו ה) מניןעקב‪,‬‬ ‫הייתי בעיניו כמוצאת שלום כדאי אני למצוא שלום‬
‫לה שלא היה לו ‪ 2‬מד ולא מורה דרך‬ ‫אין‬ ‫ורם‬
‫ן‬ ‫ו‬
‫זאיזה‪ .‬זה המלך משיח דתאני‪ .‬ר' שמעון אם ראית‬
‫האמת אלא הוא מדעתו ‏ ובלבו היה מהרהר ביום‬ ‫סוס פרסי קשור בקברי ארץ ישראל צפה לרגליו‬
‫ועליו אמי‬ ‫ובלילה עד שעמד על אמתתו ‪2‬‬ ‫שלמשיהח שני והיה זה שלום אשור כי יבוא בארצנו‬
‫שלמה מדרכיו |ישבע‪ .‬סוג לב (משלי ייד ו'ד)‪= .‬מה‬ ‫זכי‪ .‬ידרוך ‏ בארמנותינו |והקמונו ‏ עליו שבעה רועים‬
‫נעשלהאחותינו‪ .‬לכשיגזור נמרוד להפילו לכבשן האש‪,‬‬ ‫=‬
‫ד‪1‬‬ ‫רועים‬ ‫אדם (מיכה ה' ח')‪| .‬שבעה‬ ‫נסיכ‬
‫‪%‬ישר‬
‫וושמונה‬
‫‏‪=%‬‬

‫אם חומה היא [אמר הקביה] אם מעמיד‪ .‬את דבריו‬ ‫יעקב משה‬ ‫אברהם‬ ‫אדם שת מ ותלח מימינו‬ ‫באמצע‬
‫כחומה נבנה עליה טירת כסף מה הכסף הזה נכנס‬ ‫ישי שאול ושמואל‬ ‫משמאלו‪ .‬ושמונה‪ .‬נסיכי א‬
‫לאורואינ חסר‪ .‬כך אברהם נכנס לכבשן האש ויצא‬ ‫‪ 7‬ומשיה ו ד'א אחות‬ ‫עמוס וצפניה וחזקיה‬
‫שלום‪ .‬ואם דלת היא‪ .‬אם מטלטל דבריו כדלת‬ ‫לנו קטנה‪ .,‬רי עזריה בשם ר' יהודה בירי סימון פתר‬
‫נצור עליה לוה ארז מה צורה‪ .‬זו אינה‪ .‬מתקיימת עליו‬ ‫את‬ ‫ההיעוווללםם ללקקט‬
‫טררג‬ ‫קרייה בישראל שעתידין‪ .‬אומות‬
‫אלו עבדו‬ ‫עולם‬ ‫של‬ ‫רבונו‬ ‫ולומי לפני הקב"ה‬ ‫*שראל‬
‫עליו |אלא לשעה‪.‬‬ ‫כך איני |מתקיים‬ ‫אלא לשעה‪.‬‬ ‫‪-‬ו‬ ‫‪=/‬‬ ‫כ‬

‫אני מעמיד‬ ‫חומה‬ ‫אני‬ ‫באותה שעה אמ' אברהם‬ ‫עיז ואלו עבדו עיז אלו נלו עריות ואלו גלו עריות‬
‫דברי כחומה‪ .,‬ושדי כמנדלות‪ .‬‏ שאני עתיר להעמיד‬ ‫דמים תאמר אלו יורדין‬ ‫שפכי דמים ואלו שפכי‬
‫=‪.‬‬
‫אלו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5-9‬‬ ‫כ‪:‬‬ ‫‪.%‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬

‫כתות‪ .‬כתות שלצריקים כיוצא בי כנון חנניה מישאל‬ ‫לניהנם ואלו אין יורדין אומי להן הקביה אחות לנו‬

‫רבנן פתרי לה בעולי גולח וכו' וכו' ועיע בניש ובפרט בירושלמי‬ ‫רבה פ"ח פסוק טי‬ ‫פסוק זה‪( :‬ה) ע" שור השירים‬
‫חי‬ ‫פסוק‬ ‫שם‬ ‫רבה‬ ‫ועיי שהיש‬ ‫צ'ע‬ ‫(ו)‬ ‫ויקק דלין באבלסין‪.‬‬ ‫בבית שני ע"ש‬ ‫דבבררייםם דחפרו‬ ‫הענית פ"ה ע'א בעניעןנין הההה'‬

‫וצ"ע‪.‬‬ ‫עזריה‬ ‫דר'‬ ‫הדרוש‬ ‫גבי‬ ‫הסיום‬ ‫חסר‬ ‫ט' ושם‬ ‫פסוק‬ ‫וריש‬
 ‫‪0‬‬ ‫ל לף‬
‫שלום אמי לו המה בנדו בך נם המהקראו‪ .‬אחריך מלא אל תאמן‬
‫בם כי ידביואליך ‏ טובות (ירמיה "ב ‪( .)1‬יב)‪ ,‬ד'א‬
‫ומבית |אביך |מבית =אביך |שבאדין לבית ‏ אביך‬
‫שר אראך‪ .‬אל‬ ‫שבשמים (ינ)‪ .‬אל הארץ א‬
‫הי קוראאַרְאך אלא אַבְטִיךְ (יר) לארץ שעיני בה‬
‫השנה‬ ‫בה מראשית‬ ‫דכת' עעי ה'‬ ‫כל השנה‬
‫לפני הקב"ה‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫(דברם "א "ב) |מוד |אמר ‏‬
‫הדיני |לפניך |אל‪ .‬המקום שאתה רוצה ‪.‬בו אני‬
‫הולך ועליו ‏ אמ' שלמה משכני אחריך ניוצה‬
‫(שיר השירים א' ד')(טו)‪.‬‬
‫ג) ואעשך לוי נדול‪ ,‬אמ ר' דייא בר אכא‬
‫נירולין ואדבע | בדכות‪ .‬כת'‬ ‫שלשה‬
‫כאן בישרו שהן שלשה אבות וארבע אמחית (טז!‪.‬‬
‫ואגדלה שמך‪ ,‬ר' ביכיה בשם ר' הלבו אומי‬
‫אדבעה שיצא |להם מוניטון |בעולם ואלו הן‬
‫אברהם אבינו ויהושע ודויר‪ .‬ומידכי‪ ,‬באברהם כת'‬
‫ואנדלה שמך‪= .‬ביהושע כת' ויהי שמעו בכל האדין‬
‫(יהושע ‪ 1‬כ'ז)‪ .‬בדויד כת' ויצא שם דויר בכל הארצות‬
‫הימים א' ו"ד‪ .‬ו"ז)‪ .‬במרדכי כתי ושמעו הולך בכל‬
‫(דברי‬
‫המדינות (אסתר ט' ד')‪( .‬יז)‪ .‬ד'א‪ .‬ואעשך ‪ 0‬גדול‬
‫אמ' ר' ברכיה לפי שהדרך מגרמת לשלשה ‪.‬דברים‬
‫מארץ ממעטת בפריה ‏ ורביה‪| ,‬ממעטת נפקא ביצ'אה‪.‬‬
‫הרעס ממעטת את השם לכך אמי לו ואעשך לנוי נדול‬
‫ך הוך‪ .‬ואביכך‪ .‬ואגדלה ‏ שמך‪ .‬והינו ראמדי‪ .‬אינאשי מבית‬
‫אב יה לבית חילוק ממון מאתר לאתר נפש‪ .‬ברם הכא‬
‫למאמון את חסירולא נפש (יה)‪ .‬והיה ברכה‬
‫שמא והלהדן עלר בני אדם ויאמרו זה שהוא מקיב אמי ר' ביכיה כת' ואברכך ומה ת'ל והיה ברכה אלא‬
‫אמ הקב'ה עד |כאן הייתי =זקוק =לעולמי לברכו‬
‫מכאן‪.‬ואילך‪ .‬הרי הברכות מסורות‪ .‬לך למאן דהאני‬
‫לך בריך (יט)‪ .‬ד'א והיה בדכה שכל הנוטל פרוט‬
‫משלו מתכרך ‏ כמא ראת אמ' באיוב מעשה ידיו‬
‫מדרש‬
‫ועזריה‪ .‬אז ‏ הייתי |בעיניו |כמוצאת‬
‫הקביה כשם שירדת לכבשן האש בשלוםכך אני‬
‫מעלה אותך בשלום הדהאיא דכתיב תכעיבור במיםאתך‬
‫אני ובנהרות לא ישטפוך (ישעיה מ'ג ב')‪ .‬ואומי אנ הי‬
‫אשר הוצאתיך מאור כשדים (ט'ו ‪( 1‬ז)‪,‬‬
‫א) ויאמר ה' אל אברם‪ ,‬חן חתפ עשיה‬
‫ועמד‬ ‫אבינו‬ ‫אברהם‬ ‫נתנסה‬ ‫נסיונות‬
‫בכולן להידיע‪ .‬כמה‪ .‬חיבתו שלאברהם אבינו‪ ,‬הנסיון‬
‫הראשון זה הטלטול שהוא קשה מן הכל שני לך‬
‫לך מארצך עליו הכת' אומי שמעי בת וראי ו‬
‫אזנך (תהלום מה י'א)‪ .‬משל‪ .‬למה הדבר דומה לבת‬
‫שמפתין אותה להשיאה לאיש אמדו לה בתינו תני‬
‫את דעתך לשמש את אישך ואל תתגי דעתך לבית‬
‫אבי שבית‪ .‬אביך אין מועילין לך כלום אביך עני‬
‫ואישך מלך וכל ‪ -‬ארץ צדיכין לווהכל אשכר‬
‫ודיון ‏ מביאין ‏ לו‪ .‬כך |פיתה הקב'ה |את אברהם‬
‫אבינו |לעזוב ארצו ומולדתו ‏ וללכת אהד עבודתו‬
‫שנילךדל מארצך אמ' ר' יהודה בירי שמעון משום רי‬
‫הנינה כך נדמה לו הק "ה לאברהם כאדם שדוחק‬
‫את חבירו ‏ ואומד לו לך לך (ח)‪| .‬ד"א שהעולם‬
‫הזה והעולם הבא כולו ל (ט)‪ .‬מארצך‪,‬‬
‫זו שנתחרטתי עליה |שניהן ‪2 5‬‬
‫לא היה (ישעיה כיג ו"ג) ‪ /‬המימו ל‬
‫‪( 0‬יא)‪ .‬ומבית‬
‫ממקום שהוא מלוכלך ב‬
‫לפני הקב'ה‬ ‫אברהם‬ ‫זמני אמ'‬ ‫ב‬ ‫שמואל‬ ‫ר'‬ ‫אמי‬
‫את האומות תחת כנפי השכינה‪ .‬הניח אביו זקן והלך‬
‫לואמ לו הקביה |הרי אביך ואחך‪ .‬מדכרין בך‬
‫טיבות אל תאמן בם שהרי כולן עומרין עליך בעצה‬
‫ומבקשין להינך‪ .‬שני כו גם אחיך =ובית אביך גם‬

‫(ז) צ"ע ועי' שה"ש רבה שם וע"ע ביר פל"ט ס'ג ותנחומא לך סיב ותנחומא מהרשיב ח'א כ'ט ע'א ובהערות שם‪.‬‬
‫והמתוק חדברים ע"פ הרמב"ם שם‪( .‬ח) צ"ע ועיי אבות פיה מ'ג במפרשים ‏ ששם ואדר"נ פל"ג | ובהערות שם יאות הו‬
‫ותנהחומא לך סיג דזה | היה הנסיון הראשון וע"ע בתנחומא מהרש"ב חיא ל' עיב ‏ וב זערות אות ל"א ול"א‪ .‬פדר"א פכ"ל‬
‫בענין הטלטול שקשה מן הכל‪( .‬ט) צ'ע ועיי תנחו מא שם‪( .‬ר) עוי סוכה נג""בב ע"ב וע"ע לעיל עמוד קסיז‪( .‬וא) צ"ע‪.‬‬
‫(וב) צ'ע ועיי ביר פליט סיז‪( | .‬יג) ציע ועיי |זוהר בס"ת פ' לך‪(| .‬יד) כן הוא בג' כת'י ובכתו"א אראיה‪(| .‬טו) צ"ע‪.‬‬
‫שם‬ ‫שם ובב"ך‬ ‫רבה‬ ‫(יח) עו' במדבר ‏‬ ‫(טז) עו" ב"ר פל"ט פי"א | ובנ"ש ובמדבר ‏ רבה פי"א ס"ב‪( .‬וז) עו' ביר שם‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫וב"ךר‬ ‫רבה‬ ‫במדבר‬ ‫ובנייש‪( | .‬יט) עו"‬
 ‫‪%2‬‬ ‫|הרול‬ ‫ל לך‬ ‫כפרחי‬ ‫‪3‬‬

‫‪ ,2‬אמ' ר' שמואל בר יצחק | מיד ותיבש ידו אשר שכח עליו (מלכים א' ו'ג די)‪( .‬ל)‪.‬‬
‫ברכת (איוב א' י) )‬
‫בככודו‬ ‫בר יצחק‬ ‫מלמי שכל הנוטל פרוטה מממונו שלאיוב מתברך (כא)‪ = .‬ר'‪ .‬מנחמא בשם וי ‪.-‬‬
‫אנל‬ ‫הוא אומי מקללך‪ .‬אאר אני ‪0‬‬ ‫ל‬ ‫בים אין‬ ‫המפרשות‬ ‫אפלו ספינות‬ ‫אמ ר' חנינה‬
‫ניצלות אלא בזכות |אביהם (כב)‪ | .‬ד'א וחיה | בכבורו הוא אומי כי מכבדי אככר ובוזי יקלו‪..‬יקלו‬
‫בדכה מה בריכה זו מטהרת את הטמאים כך אתה | על ירי אחרים (לא)‪ .‬ונברכו בלךעתיר לבוא כדכת'‬
‫מקרב ‏ את הרחוקין ומטהרן (כג)‪ .‬ד'א ואעשך לנוי =ונודע בנוים‪ .‬זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כי הם‬
‫)ב)‪| :‬‬
‫|‬ ‫‪-/ .‬ברך (ישעיי‪ .‬ס'א ט(ל‬ ‫אלהי אברהם‪> ,‬ואברכך‪| .‬זה‬ ‫שאומרין‬ ‫נדול ‏ זה‬
‫ברם כאששר דבר אליו ‪₪‬‬ ‫ד) ויל‬ ‫שאומרין ‏ אלהי יצחק‪ .‬‏ ואנדלה שמך‪ .‬זה שאומין ‏‬
‫‪.‬ו הכת' אומי חשתי ולא התמהמהת‬
‫י‬ ‫אלהי יעקב‪ .‬‏ יכול יהואחותמין בכילן ת'ל וחיה ברכה‬
‫=לשמ" מצותיך (תלים קרט פ) (לנ)‪ .‬ואברם בן‬ ‫‪4‬ותמין בכולן‪ .‬‏ תאני רב יוסף‬ ‫בך חותמין ואיץ ה‬
‫חמש שנים ושבעים שנה‪ .‬בן שבעים‬ ‫ועשיתי לך שם כשם הגולים אשד בארץ ‏‬
‫=שנה היה כשנכנס לארץ כנען ונכרת לו‪ .‬ברית בין‬ ‫(דבדי חומום ח)‪ .‬שאזוהמרין מגן דוד‪ .,‬אמיר' אבא‬
‫= הבתרים והיה‪ .‬הולך וע כ לחרן ולאחר שבעים וחמש‬ ‫בשרילא דאפטרת מנןדוד דצלותא מצמית קרן הישועה‬
‫=שנים יצא ולא חזר לשם לעולם לכך נאמי בן חמש‬ ‫מאי טעמא רחמי הוא‪ .‬דבעא (כד)‪ ,‬ריא והוה‪ .‬ברכה‬
‫שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן(לר)‪.‬‬ ‫והי ברך את‬ ‫במעשה ידיו כריא'‬ ‫שנשתלחה ברכה‬
‫‪ ₪‬ואת הנפש אשר עשו בחר‬ ‫אביהם‪ .‬בכל (כיד א)‪( .‬כה)‪.‬‬
‫ז'היש'הי ואהבת את הי אלקיך‬ ‫כל‬ ‫אמי ר' עקיבה‬ ‫מברכיך‬ ‫‪ 0‬ואברכה‬
‫| (רנדים ‪ 1‬ה) רבנן אמרי אהביהו על הבריות כאברהם‬ ‫ומברך |מתנרך וכל‬
‫| אביך שני ואת הנפש אשר עשו בחרן אמ' ר'‬ ‫שאינו מברך אינו מתברך ד'א‪ .‬ואברכה מברכיך‬
‫=אלכסנדרי והלא אם מתכנסין כל באי העולס לבראת‬ ‫זה מלכי צרק שנא' ברוך אברם לאל עליון ("ד "ט)‪,‬‬
‫יתוש‪ .‬אחד ולהכנים ‏ בו |נשמה אינן יכולין אלא‬ ‫מקל לך אאר‪ .‬זה נמיד הרשע שכיון שכפר ‏‬
‫מניירן |ומכניפן |תחת כנפי‬ ‫אותו ומקללין | מלמ' שהיה ‏ אברהם‬ ‫בעיז שלהן ויצא מהן היו מחרפין‬
‫לו הקב"ה = השכינה לכך נקרא אברהם אוהבי (ישעי' מיא ח') (לה)‪.‬‬ ‫ושותק לכך אמי‬ ‫והוא שומץ‬ ‫אותו‬
‫ומקלליך ‏ אאר (כז)‪| .‬נברכו בך‪| .‬שכל המתכרך | דיא ואת הנפש אשר עשו אמ ריש לקיש כל‬
‫מהכיך שמו ה דיא ואכרכה‪ .‬מבדכיך זמהשה‪ = ,‬המעשה את חבירו לדברי תורה מעלה עליו הכת'‬
‫מקללך אאר זבהלעם‪ .‬מכרך נקבע שמו בישראל = כאלו עשאו דכת' ואת הנפש אש‪ -‬עשו ולא כת'‬
‫שני זכרו תורת |משה‪ .‬עברי (טלאכי ג' כיב)‪ .‬מקלל = אשר לימדו בחרן‪ .‬אמי רב הונא אברהם היה מנייר‬
‫|ת הנשים‪| .‬אמ' ר'‬
‫=את האנשים ושרה מניירת א‬ ‫נעקר שמו מן העולם שני ואת בלעם בן בעור‬
‫= אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום‬ ‫הקוסם הרנו‪ :‬בנ ישראל בחרב (כט)‪ ,‬ד'א ואברכה‬
‫=בפימקיא =שלמעלה ובפימליא שלמטה שנ' או‬ ‫מברכך = ומקללך =אאר‪| ,‬החמיר |הקביה בכבורן‬
‫= יחזיק |במעווי יעשה שלום לי שלום יעשה לי‬ ‫שלצריקים יותר‪ .‬מכבודו שהרי ירבעם עומד ומקטיר‬
‫=(ישעיה כיז ח')‪ .‬רי אומי כאלובנה פלטודיןשלמעלה‬ ‫לעי ולא יבשה ירווכון שהושיט ירו בעדו הנכיא‬
‫מדבררבה וב'ר ששםם‪( .‬כד) עי' פסחים‬
‫(ב) עו' בירשם‪( .‬כא) עיי בבא בתרא טיו עיב‪ .‬ובי ‪ 1‬צַ" ‪( 0₪‬כב) עי''ב''ר שם‪( ..‬כ כגג)) עעו'י' בבמו‬
‫קי"ז עב וע"ע בב"ר ובמדבר רבה ובתנחומא לך‪ .‬ס'ג ובניש ובכי"מיהו כולן חותמין‪( .‬כה) צ"ע ובכת"י הה"ד ת' כד'א‪.‬‬
‫(בן) עדי סוטה ל"ח ע"ב בשם רוביל כל כהן |שמברך וכו'‪ .‬ועיע חולין ס"ט ‪.‬עיב אלא ריע ברכה לכהנים מנא לוה‬
‫אמר רגב"י מאברכה מברכיך וצ"ע ועיע תנחומא ‏ פ"ב‪( .‬כז) |עי' ברמבין לפסוק זה‪( .‬כח) עי' רשיי ורמבין לפסוק זה‪.‬‬
‫(בט) עי' תרגום וונתן‪ .‬לפסוק זה בענין‪ .‬בלעם‪( .‬ל\ עי' פסיקוהא דרכ" טיו עיא ובהערות שם בשם הזוהר ע"ש‪( .‬לא) עו‬
‫על ראש‬ ‫עמוד קצ'ג‪( .‬לה) עי' ספרי ע'ג‪ :‬ע"א‬ ‫מדרש שמואל פ'ח וב'ר פל"ט פי"ב‪( .‬לב) צ"ע‪( .‬לג) צ"ע‪( .‬לד) עוי ‪6‬‬
‫‪601‬‬ ‫הנדול‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫תפלה בין ביתאל ובין ‏ העי לא נשתייר משונאיהן‬ ‫ופלטודין שלמטה שני ואשים דברי בפיך‪;,‬ובצל ידי‬
‫של ו פליט |ושריד |הדא היא דכת' ונסבו‬ ‫כסיתיך לנטע שמים וליסוד ארין (ישעיה =ניא‪ .‬ו'ו)‪.‬‬
‫עלינו והכריתו את שמינו |מן הארץ (יהושע ז' ט')‪,‬‬ ‫רי יוחנן אומ' אף מנין על כל העולם כולו דכתי‬
‫אלא עשה למען שמו והכו מהם כשלשים וששה‬ ‫ובצל ירי כסיתיך ‪( ,‬שם‪ .‬ר' יהושע בן לוי אומי אף‬
‫איש שנ' ויכו מהם אנשי‪ .‬העי כשלשים וששה איש‬ ‫לציון עמי אתה‬ ‫את הגאולה שנ' ולאמר‬ ‫מקרב‬
‫(שם ז' ה')‪ ,‬ותניא |שלשים וששה ממש דברי ר'‬ ‫(שם)‪( .‬לו)‪.‬‬
‫יהודה אמ' לו ר' נחמיה וכי נאמי שלשים וששה‬
‫לא נאמ' אלא כשלשים וששה אלא זה יאיר בן‬
‫ויעבר אברם בארץ‪ ,‬ר אליער אומי כל‬
‫המהלך | ארבע אמות באריץ ישראל‬
‫מנשה ששקול כרובה שלפנהדרין (מב)‪.‬‬
‫מובטח לו שהוא בן העולם הבא שני אתה מחסי‬
‫ח) מקדם לבית אל‪ .‬לשענר נקיאת ביתאל‬ ‫חלקי באריץ החיים (תלים קמיב ‪( )1‬לן)‪ ,‬דיא‪ .‬ויעבר‬
‫ועכשיו נקראת בית און אמ' ו'‬ ‫אברם בארץ‪ .‬לבקש להם זכות בארץ לידע‪ .‬איזה‬
‫אלעזר לא זכה להיקרות בו העמל הרי הוא נקרא‬ ‫מקום שסוף בניו לעשות בו זכות ומודה לשם עליו‬
‫בר נהמני כמו שקורין‬ ‫בו העמד‪ .‬‏ אמ ר' יצחק‬ ‫רהמים‬ ‫ואיזה ‏ מקום ‏ שסופן לחוב ‏ בו ומבקש‬
‫לפועַלְא |טבא עמלא ולהַרָהון =שלמימי =רנלים‬ ‫עליו (לח)‪ .‬הכ נע ני אז בא רץ‪.‬רמז לו שדור‬
‫ויט אהלה‪ .‬אמ' רב הונא אהלה כת'‬ ‫עמרה (מג)‪,‬‬ ‫שמיני ירש את הארץ אברהם יצחק ‏ ועקב לוי‬
‫תחלה ואחר כך‬ ‫אהל שרה‬ ‫וקרי אהלו מלמ' שנטה‬ ‫קהת עמרם משה הרי שבעה דורות ויהושע‪ .‬מכניסן‬
‫ה‪/‬‬ ‫ב שם‬ ‫נטה אהלו (מד)‪ .‬ויק רא‬ ‫לארין שהוא דור שמיני מנין אז (לט)‪,‬‬
‫ט) ויסםע אברם גג'‪ .‬שהיה מכיין כנגד בית המקדש‬ ‫) ויורא ה' אל אברם ויאמר לזרעך‬
‫ומתפלל (מה)‪ .‬תנו רבגן סומה‬
‫ומי שאינו יכול לכוון את הרוחות יכוין את לבו כנגד‬ ‫האריץ הזאת‪.‬‬ ‫אתן את‬
‫אביו שבשמים שג' והתפללו אל הי (מלכים אי ח' מיד)‪.‬‬ ‫בישרו |על ארין ישראל שהיא‪ .‬לו ולזרעו(מ)‪.‬‬
‫היה עומד בחוצה לאריץ יכוין את לבו כנגד ארין ישראל‬ ‫ווכן שם מזבח אמי ר' אליעזר שלוש מזבחות‬
‫ומש‬
‫‪-‬‬ ‫ו'התפללו אל ה' דרך ארצם (שם שם מח)‪ .‬היה ע‬
‫נ‬ ‫לבשורת הארץ ואחד‬ ‫בנה אברהם אבינו אחד‬
‫בארין ישראל יכוין את לבו כננד ירושלם שני והתפללו‬ ‫לקניינה ואחד ‏ שלא יפלו בנו בעי הרא היא‬
‫ב' ו' ליד) (מו)‬ ‫(רברי הימים‬ ‫הזאת‬ ‫דרךהעיר‬ ‫אליך‬ ‫שמלותיו |ויעלו עפר ‏ על ראשם‬ ‫דקרע =יהושע‬
‫את לבו כננד |בית‬ ‫היה |עומד |בירושלם‬
‫יכויז‬ ‫(יהושע ז' ')‪ .‬אמי ר' אלעזר‪ .‬התחילו‪ .‬מזכירין‪ .‬זכותו‬
‫המקדש שנ' והתפללו אל הבית הזה (שם שם לב)‪ ,‬היה‬ ‫שלאברהם אבינו שכת' בו ואנכי עפר ואפר ("ח כ'ו)‪,‬‬
‫עומד בבית המקדש יכוץ את לבו כנגד בית קדש‬ ‫אמרו כלום בנה לך אברהם אבינו מזבחאלא שלא‬
‫האמלקום ‏ הזת (שם שם כיו)‪.‬‬ ‫ת'פללו‬
‫רי ‪ 65‬מאי דכת' =הקדשיםוהשנ‬ ‫יפלו בניי בה (מא)‪ ,‬דרש‬
‫היערך‪ .‬שועך‪ .‬לא בצר (איוב לו יש)‪ .‬לעולם‪ .‬יקדים =היה עומד |כבית קדש הקדשים יכוין את לבו‬
‫ארם תפלה לצרה שאלמלא ‪ /‬הקדיט אברהם | כנגד | הכפרת‪ ,‬נמצא היה עומד בצפון הופך‬
‫|ם‪.‬‬
‫המאמר וע"ע תנחומא כאן סימן ייב בסוף‪ .‬‏ וע'ע ביר ‪.‬פליט |סייד‪(= .‬לו) עי' סנהדרין צ'ט |ע'ב‪= .‬וע'ע בדיס ש‬
‫(לז) כזה בשם די יוחנן ‏ בכתובות ‏ קי'א ע'א‪(= .‬לח) עי' ב'ר‪| .‬פליט סיד וסנהדרין‪ .‬מ"ד‪ .‬עיב‪(= .‬לם) |צ'ע‪(= .‬מ) עי‪,‬‬
‫ביר‪ .‬פליט‪ .‬סטיז‪(| ,‬מא) עיי ביר שם‪(| .‬מב) עי' סנהדרין מ"ד ע'ב ועיא‪( .‬מג) בכת'י א' הוא נקרא בו ה ע מ ר = וכוי‬
‫מסכמת‬ ‫ונוסחתינו‬ ‫פטיו | ובנ"ש‬ ‫שם‬ ‫ביר‬ ‫ועי'‬ ‫המ'"ם‪.‬‬ ‫תחת‬ ‫בצירי‬ ‫מנוקד‬ ‫ב! העמד‬ ‫ובכת"ל‬ ‫ר א‬ ‫עמ‬ ‫רְגלִים‬ ‫מומו‬ ‫של‬
‫עם נופחת הערוך ערך הרהון ועוי בהעדות מהרא"ק שם‪( .‬מד) ע' ב'ר שםיובפירש"י שם ובלקיט לפיז‪( .‬מת) עי' ביר שם‬
‫סט"ז‪( .‬מו) |בכת"י א' וב' והתפללו אל העיר הזאת‪.‬‬
 ‫‪8‬‬ ‫ו‬
‫= אמרי נא אחותי את‪ ,‬וני אחותו היא‬
‫והלא בת אחיו היא אלא שאין אדם‬
‫נמנע מלקדות לקדובתו אחותו (נב)‪ .‬למען ייטב‬
‫לי בעבורך‪ .‬עליה אמי הכתוב בטח בה לב בעלה‬
‫(משלי ל'א ")‪ .‬שבטח עליה שלא‪ .‬תגע בה בריה‪.‬‬
‫ושלל לא יהקר (שם שם) שבשבילה נתעש" (נג)‪,‬‬
‫ד ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו‪.‬‬
‫רבנן אמדי מלמי שנטלה אברהם אבעו‬
‫ונתנה בתיכה‪ .‬ונעל בפניה ‏ אמתו ‏ לו המוכסין מה‬
‫יש בתיבה זו אמ' להן מנדנות ואני מנבה עליהן‪ .‬‏ אמרו‬
‫הוס ושלום אין אלו מנרנות‪ .‬אמ להן פלפלין ואנו‬
‫שו‬ ‫‪₪‬‬
‫מנבח‪ .‬עליהן אטרו אין זה פלפלין‪ .‬אמ' כסף והב‬
‫ואני מנבה עליהן אמרו אין זה כסף וזהב‪ .‬אמי להן‬
‫אבנים‪ .‬יקרות ‪ 0‬מנבה עליהן אמדו‪ .‬אין אלו אבנים‬
‫יקרות ‏ לא זו עד שפתחו את התיבה וראו את‬
‫אמינו שדח (נד) מ‬
‫מלמ'‬ ‫א" ‪0‬‬ ‫ט) ויהללו אותה‬
‫שהכל סוכין ביפיה (נה)‪ .‬ות ק ה‬
‫בית פרעה‪ .‬בעל כיחה ושלא‬ ‫האשה‬
‫(נו)‪.‬‬ ‫בטיבתה‬
‫‪ ₪‬ולאברם היטב‪ .‬בעבורה‪ .‬אמ ‪3‬‬
‫זהיר‬ ‫אדם‬ ‫לעולם יהא‬ ‫הלבו‬
‫ר אשתו שאין טובה מצויה בתוך ביתו שלאדם‬
‫אשתו‪ .‬שני ולאברם‪ .‬הישיב‪ .‬בעבורה‪.‬‬ ‫אלא‬
‫אמד רבא האיי דעתייי כני |מהוזא משום דמייקדי‬
‫נשיהו (נז)‪ .‬ו ש ‪ 5‬ח ת כת' שלא היה לו אלא‬
‫שפחה אחת ואיזו זו הנר (גה)‪,‬‬
‫וינגע ה' את פרעהח‪ " .‬טספ אומי‬
‫ביום שנלקחה שרה היה לילי הפסח‬
‫והביא ‏ הקביה על פרעה ועל ביתו ננעים גדולים‬
‫ללה‬ ‫מדרש‬ ‫‪1‬‬
‫פניולדרום בדרום הופך פניולצפין במזרח הופך‬
‫פניו למערב‪ .‬במערב‪ :‬היפך פניו למזרח‪ ,‬‏ נמצא כל‬
‫ישראל מכוונין את לבם לננד מקום אחד‪ .‬‏ אמי‪ .‬רי‬
‫אבון ואי ‪ 2‬ראבינא \מאי |קדאה כמנדל דור‬
‫צוארך בנלותילפיות (שיר השירים ד' ד')‪ .‬תל שהכל‬
‫פונין אליו (מז)‪.‬‬
‫ר' אליעזד‪ .‬אימ' כיון‬ ‫רעב בארץ‪,‬‬
‫‪ 0‬ויהי‬
‫שאמי לוהקב"ה לך‬
‫לך מארצך מיד זקק לנסותו שג' ויהי רעבב בארוץ‬
‫זה הנסיון השני‪ ,‬מיום שנברא העולם לא בא רעב‬
‫בארץ אלא בימי אברהם ולא בכל הארצות אלא‬
‫בארץ כנען בלבר כדי לנסותו |ולהורירו למצ"ים‬
‫אע'ם כן לא הדהד אה" מדותיו שלהקביה ולא קרא‬
‫תִינָר‪( .‬מח)‪.‬‬
‫נא ירעתי‬ ‫ג'‬ ‫יא) ויהי כאשר הקריב‬
‫את‪,‬‬ ‫מראה‬ ‫יפת‬ ‫כי אשה‬
‫דרש ראבא ברית ‪ 5‬לעיני ומה אתבונן על בתולה‬
‫(איוב‪ .‬ל'א א')‪ .‬עפדא בפומיה דאיוב את באוחרניאתא‪.‬‬
‫נמי לא אסתכל דכת' הנה‬ ‫אברהם אפלו דבריליה ‏‬
‫נא ידעתי רעד הכא לא אסתכל בה ואף בהא זמנא‬
‫לא אסתכל בכל‪ .‬עיניה רכת' הנה נא ידעתי ולא‬
‫כת' הנה נא ראיתי וזו היא נפש שפלה שהיתה‬
‫באברהם אבינו (מט)‪.‬‬
‫‪ ₪‬והיה כי יראו אותך‪ .‬המצרים‬
‫אמ' לה ודע אני‪ ,‬ש נש המצרים‬
‫כעורות ובזויות ואת יפה מהן והנאה בין הכעורות‬
‫תוסיף יפי (נ) ואמרו אשתו זאת‪ .‬לפי‬
‫שאשת איש אסורה עליהן ‏ ויאמרו עלי הדיוט זה‬
‫ישתמש בנאה הזאת‪ .‬וה רגו אותיואותך‬
‫יהיו (נא)‪.‬‬

‫ל' ע'א ובד"ס שם‪( .‬מח) מסיגנון המאמר‬ ‫ברכות‬ ‫כמגדל וע"ע‬ ‫זוא מאי דכתיב‬ ‫וכתי"ב‬ ‫ובכי"מ‬ ‫כתי"א‬ ‫עפ"י‬ ‫(מז) הגהתי‬
‫נראה שהוא לקוח מאת הפדר'א פכ"ו וע'ש בכיאור רד"ל אות כ' אבל לפי דעת הפדר'א רעב היה הנפיון הרביעי ע"ש‬
‫שיב וצ"ע‪ .‬וע"ע ב"ר פ"מ ס"ב ותנחומא שם סיה‪( .‬מט) ע' בבא בתרא‬ ‫וע"כ נראה שהרכבת מאמרים יש כאן וע"ע לעיל רו פ‬
‫טי ע"א ובד"ס שם‪( .‬נ) ע' ב'ר פ"מ ס"ד וע" בפירש"י שם ‏ על פסוק זה‪( .‬נא) עי' קצת מזה בפירוש בעלי התוספות‬
‫על התורה ובשאר מפרשים וע"ע תנחומא מהרש'ב לך ס'ה‪( .‬כב) צ"ע‪( | .‬נג) ע"ע מדרש משלי לפסוק זה וע"ע ב'ר‬
‫פמ"ז ס"א ובנ"ש‪( .‬נד) ע' תנחומא לך ס"ה ותנחומא מהרש"ב ח'א ל'ג עיב‪ .‬ובנ"ש‪( .‬נה) עיי סנהדרין סיטט עע'"בב‪( .‬נו) נמצא‬
‫מהרז'ו שם‪:‬‬ ‫ובפירוש‬ ‫רמ"ז פ"ח ‏ גבי לקיחת שרה לבית אבימלך וע"ע ב'ר פנ"ב‪ .‬ס"ד ובמ"ב‬ ‫כזה בילקוט בראשית‬
‫(נז) עו' בבא מציעא ‪":‬ד ע"א ובכי"ק מחוזא‪( .‬נח) צ"ע ועוי ביר פמיה ס'א ופדר'א פכ'ו בענין הגר‪.‬‬
‫‪015‬‬ ‫הגדול‬
‫אתו שומרים קא מפקו ליה אשתבע דלא נפיקנא‪,‬‬
‫אמר להו קורשא‪ .‬בריך הוא‪ .‬ענו בתדיה אי לא‬
‫איתשיל אשבועתיה‪ .‬מכי קם אדעתיה‪ .‬שבקוי ואי לא‬
‫אפקוה‪ .‬עיינ בתדיה‪ .‬ולא אשכחו‪- .‬מכריז ואזי אליהו‬
‫קמיה ‪/‬פנו מקום לבר ליואה פנו מקום לבר ליוצה‪.‬‬
‫אתליפר‬ ‫דיאתיב‬ ‫בן יוהאי‬ ‫לר' שמעון‬
‫תכתקי פאזא אמ' ליה את הוא בר ליואה‪ .‬אמ' ליה‬
‫הין‪ ,‬איכרכת בזבוב בעלי רתן עמקה בתורה לאו‪.‬‬
‫נהאתה הקשת בימיך הן‪ .‬אם כן לאו את הוא בר‬
‫|‬
‫ליואה‪ .‬ולא היא פבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי‪.‬‬
‫אמ' ר' יוהנן מפני מה אין בעלי רתן בבבל מפני‬
‫שאוכלין ‏ תוררין ושותין |שכר שלהימי אמר‬
‫ר חנינא מפני מה אין‪ .‬מצורעין בבבל מפני שאוכלין‬
‫תרדין = ושותין = שכר שלהזמי = ורוחצין |במי‬
‫פרת (סג)‪,‬‬
‫ויקרא פרעה לאברם‪ .‬עמדפיעה ננקר‬
‫נבהל ונחפז |שלא קדב אלה ואמר‬
‫הרי שרה אשתך וכל שטר כתובתה עמה ולך ואל‬
‫תעמוד בארץ הזאת =וזה הוא הנסיון השלישי (סד)‪.‬‬
‫ינ‪+‬‬
‫ויעל אברם ממצרים‪ .‬מגר הכת' שארץ‬
‫ישראל‪ .‬בנבחו ‪-‬שלעולם וכן הוא‪ .‬אומי‬
‫אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם ‏ היה‬
‫שור זה‬ ‫בן שמן (ישעיה ה' א)‪ .‬מה‬
‫מבואה‪ ,‬ר' יהושע בן לוי מיכדך בזבוב‪ .‬בעלי רתן אין בו גבוה מכתיפיו כך אחץ =יש‪-‬אל נבוה מכל‬
‫ועופק בתורה‪ ,‬‏ אמ' כת' אילת אהבים ויעלת חן הארצות‪ .‬או מה שור זה אין בו פסולת מקדניו כך‬
‫(משלי ה' י'ט)‪ -‬אם חן ו על לומדיה להנין לא ארץ ישראל פסולת מכל הארצות ת'ל בקין בן שמן‪.‬‬
‫שמינה היאארץ יש"אלללמדך שכל מי שנבוה ‪0‬‬
‫משובח מחבירו‪ .‬ארין ישראל לפי שהיא ‏ נכוה‪ .‬מכל‬
‫> ני עלה נעלה וירשנו אתה (במדבר "ג ל')‪.‬‬
‫ל‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫להודיעך שכך עתיר הקביה להכותן במכות משונות‬
‫זו מזו שהמכות ‏ קדויין נגעים ‏ שני עוד נגע אחר‬
‫אביא על םרעה (שמות "א א) (נט)‪ ,‬וינגע‪ .‬ה' את‬
‫תניא אמי ר' יפי סח לי זקן אחר מאנשי‬ ‫פדעה‪.,‬‬
‫ורושלם עשרים וארבעה ‏ מני |שחץ הן וכולן אמ‬
‫אשכחיה‬ ‫רב תשמיש המטה קשה להן ובעלי בְתן קשה‬
‫ובו לקה פרעה הרשע (ס)‪ .‬שנ' טרם תיראון‬ ‫מכולן‬
‫' ל) ראתן מבעי ליה‪ | .‬ממאי האי‪.‬‬ ‫=‬
‫‪,‬‬
‫הקיז דם ושימש | חון ליה בנים =נותֶקיןי‬ ‫דתניא‬
‫שניהן ושימשו הוין לו בנים בעלי רתן‪ ..‬אמי‬ ‫הקיזו‬
‫דלא טעימו מידי אבל‬ ‫אלא‬ ‫רב פפא לא אמדן‬
‫טעימו‪ .‬מידי לית ל בה‪| ,‬מאי סימניה דלפן עיניה‬
‫ודליף נחיריה ואתי ליה רירא מפומיה וראימי דידבי‬
‫עילאויה‪ .‬‏ מאי אסותיה‪ .‬אמ' אביי נאיתי פילא ולדנא‬
‫ונרירא דאשפא והוא גרוגרות שלעור (סא)‪ .‬וגדידא‬
‫דאזאא‪ .‬והוא |חתיכת =זכוכית‪= .‬וכליל מלכא‪ .‬והיא‬
‫וררא‪ ,‬ומתהלא דדקלא סומאקא והוא‪ .‬קליפי כפניות‪.‬‬
‫ושליק להו בהדי הראדי ומעייל ליה לביתא דשישא‬
‫ונטיל‪ .‬ושדי ארישיה ‏ ער דרטיב ארעיתא‪ .‬דמוהי‪.‬‬
‫ומיתי סכינא‪ .‬ובזע ליה למוחיה‪ .,‬ומיתי צבתא וארבעה‬
‫טרפי אסא כל כ‪-‬עא וכרעה רשאקיל מותיב תותיה‬
‫ליה בנורא =ואילא‬ ‫דאסא ושאקיל שאדי‪.‬‬ ‫טרפא‬
‫הדר‪ .‬עילאויה‪ .‬ה ר' יוח‪:‬ן הזהדו‪ .‬מזבובי בעלי רתן‬
‫ארבעה אמות‪= .‬ר' אלעזר ל עייל לאוהלא‪ .‬דיתבי‬
‫בגויה‪= .‬ר' זרא לא עאייל |לההוא מבואה דיתבי‬
‫לידירי |בקרן‬ ‫בנויה‪ .‬רב מי ורב סי לא חוו אכלי ביעי מההוא‬
‫למנח נפשיה אתא מלאך‬ ‫שכן‪ .‬כי אתא (סב)‪.‬‬ ‫כן‬
‫‪/\₪‬וש‬ ‫המות אתחמי‪ .‬ליה אמי ‪ -‬אחוי לי דוכתאי ‪6‬‬
‫משובחת‬ ‫עדן דרייה אכפיה וקא מחוי ליה‪ .‬שואר נפל‪ .‬בגן עד‬

‫וכן לקמן‬ ‫וב'‬ ‫בכתי"א‬ ‫לותא‬ ‫זה‬ ‫פירוש‬ ‫(סא)‬ ‫ובנ'ש‪.‬‬ ‫ס"ב‬ ‫מ"א‬ ‫(נט) עו' פדר'א פכ"ו‪( = .‬ס) עיי כתובות ע'ז ע'ב וב'ר פ‬
‫אבאיו מַחַי | וכזי והוא‬ ‫גרדרא‪ .‬ובכי"ק ורומי דָידָבִי וכו' אמר‬ ‫ערך‬ ‫וורדא וסומאקא ליתא כל הפירוש‪ .‬וע"ע בערוך‬ ‫אזגא‬ ‫גבי‬

‫גדודות של עור וגרידא דאזגא והוא קליפות ‏ עץ של אגוז וכו' עד דרפיא ארעיתא דְמִיְחִיהָ‪(= .‬סב) בכת'ו א' כ‬
‫בעא ובכי"ק כו בא‪(| .‬סג) בכי"ק |אי לא איתשיל אשבועתיה מרקא ועד השתא שבקוי ובו' |אלהין איסרכת בזבוב‬
‫בעלי ראתן וכו' אלא סבר לא אחזיק וכו עיי כתובות ע'ז ע'ב‪( .‬סד) עי' פדר'א פכיו ובענין הנסיון עו לעיל ריש פי"ב‪.‬‬
‫‪+‬‬
 ‫‪912‬‬ ‫הת דול‬ ‫לי‬ ‫דרש‬ ‫‪11‬‬
‫שלאחרים ומיחח ‏ בו על כך ולא קיכל ממנו לכך‬ ‫מכל‬ ‫משובה‬ ‫מכל‬ ‫גבוה‬ ‫לפי ' שהוא‬ ‫המקדש‬ ‫בית‬
‫נאמד וואמר‪ .‬אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ‪0‬‬ ‫שני וקמת ועלית אק המקום (דברים יז ח)‪ .‬ואומי‪ .‬כי‬
‫יש יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה‪ .‬ציון‬
‫מ) ואם השמאל ואימכה‪ ,‬על חנת' אומי‬
‫לשמאלו‬ ‫לב חכם לימעו ‏ ולב כסיל‬ ‫ו') (א)‪.‬‬ ‫(ירמיה | ל"א‬

‫מה בלבו‬ ‫(קהלת ' ב)‪= .‬רמז לו אברהם אבינו לירע‬ ‫כבד מאד‪ .‬מניד הכת' שלא חסר‬ ‫ב) ואברם‬
‫ובחר לו‬ ‫אם הוא נוטה לצד ימין או לצר שמאל‬
‫(ב);‬ ‫כלום‬ ‫בטלטול‬

‫לוט את‬ ‫צד שמאל‪ .‬זו סדום ובנותיה דכת' וישא‪.‬‬ ‫חזל‪,‬‬ ‫במסעית שהללךבהן‬ ‫‪ 0‬ויל| אלממ'סער'יו‪.‬‬
‫אחר עיניו (ח)‪.‬‬ ‫‪ ₪‬הלך‬ ‫עינין‬ ‫להקב'ה‬ ‫לפרוע‬ ‫אלעזר הלך‬
‫‪ 0‬ער המקום‬ ‫מה שנטל באשרְאִי וכאמנה‬
‫‪ 6‬וירא את כל בפף* הירדן מלמד‬ ‫בתחלה א וכ‬ ‫שר היה שם אהלה‬ ‫א‬
‫שהיה לוהט אחר הזנות כת' הכא ככר‬ ‫אמר רב מנין שלא ישנה אדם מאכפניא שלו‬ ‫יהורה‬
‫ולהלן כת' כי בעד אשה זנה עד ככר לחם‬
‫מן התורה שני עד המקום אשר היה שם אהלה‬
‫מצרים‪.‬‬ ‫(ם)‪ .‬כנן ה' כארץ‬ ‫‪ 9‬כ‬ ‫(משלי‬
‫וולך‬ ‫בתחלה‪ ,‬‏ ר' וסי בר הנינא ‏ אמי מהכא ‏‬
‫מגיד הכת' שבהה שלסדום כשהיתה בשלותה שהיא‬ ‫למפעיו‪| ,‬מאי ביניו ניכא ביניהו |אכסניא‪ .‬דְאִיקְריָא‪,‬‬
‫שקולה כנן ה' כארץ מצדים ומגיד שבחה שלארץ‬
‫עד היכן לא ישנה אדם מאכסניא שלו‪ ,‬‏ רב אמי‬
‫כנן ‏ ה' ואעים ‏ כן ארץ ישראל‬ ‫מצרים שהיא‬ ‫כליו לאחוריו‬ ‫עד הכאה‪ .‬ושמואל אמי עדה‬
‫משובחת מן הכל דכת' כי הארץ אשר בא שמה‬ ‫וכל כך למה דאמ' מה אכסנאי פוגם ונפגם‪ .‬מה‬
‫לרשתה לא כאייץ מצרים היא (דברים "א י) (י‪,)6‬‬
‫הכל אומוין מכוער בעל הבית שלא סבל טורח‬
‫א ויפרדו איש מעל אהיו‪ ,‬קשה הא‬ ‫טירח בעל‬ ‫סבל‬ ‫שלא ‏‬ ‫ומכוער |אכסנאי‬ ‫אכסנאי‬
‫המחלוקת‪.‬שחיא‪ .‬מביאה ‪ -‬סכנת‬ ‫הבית (ד)‪,‬‬
‫‪ ₪‬וגם ללוט והרוהוולך את אברם‬
‫נפשית דכת' ויב חר לו לוט וג' היה בספקק ליאנד‬
‫ויהי בשחת‬ ‫עמהן לולי זכותשולאברהם אבינו דכת' ‏‬
‫ראבא לראבא ‏ בר מרי‬ ‫ו‬
‫וזכר אלהים את אברהם‬ ‫אלהים ‏ את ערי הככר ‏‬
‫כ'ט) (יא)‪.‬‬ ‫(י"ט‬
‫אינאשי בת מרי נכסי ציבי‬ ‫צמרי‬
‫מנא‪ .‬הא מילתא‬
‫דאמו‬ ‫א‬

‫משיך ‏ אמי ליה דכת' וגם ללוט ההלך את‬

‫תנן‬ ‫וחטאים‪.‬‬ ‫רעים‬ ‫ספדם‬ ‫‪ 6₪‬ואנשי‬
‫אין להם חלק‬ ‫התם אנשי סדום‬
‫(ה)‪.‬‬ ‫אנרם‬

‫ו‬
‫הבא =ואין |עומדין |בדין שני ואנשי סדם‬ ‫לעולם‬ ‫האר'ן‪ .‬והלא דברים‬ ‫אתם‬ ‫ול; א נשא‬ ‫‪1‬‬

‫רעים בעולם הזה‪ .‬והטאים |לעולםהבא‪| .‬ד'א רעים‬ ‫קל וחומר‪ .‬ארין שמחזקת |כמה ‏ אכלוסין‬
‫הטאים אמ' רב יהודה רעים בגופן והטאים בממונן‪.‬‬ ‫אינה מחוקת אותן אלא קשה היא המחלוקה שאין‬
‫במתניתא תאנא‬ ‫לחטוא‪.‬‬ ‫לה' זו ע'ז‪ ,‬מאדב‬ ‫בה (ו)‪.‬‬ ‫העולם יכול לעמוד‬

‫בגופן דכת' ואיך אעשה‬ ‫מאי ‪ 0‬והשאים ‪4‬רעים‬ ‫אברם‪:.‬‬ ‫מקנה‬ ‫רעי‬ ‫רים כין‬ ‫‪ 6‬ויהי‬
‫זרעה‪ .‬הגדולה‪ .‬הזאת (ל"ט ט')‪ ,‬והטאים בנופן דכתי‬ ‫יוצאה שאינה‬ ‫שהיתה | בהמתו שללוט‬
‫וחטאתי לאלהים (שם שם))(‪.‬יב) ד'א רעים בממונם דכת'‬ ‫ואת האילנות‬ ‫את הזרעים ‏‬ ‫חסומה והיתה |משחתת‪.‬‬

‫(ד) ע'י‬ ‫ינ (א) עו ספרי עו עב וע"ז ע'א‪( .‬ב) ציע‪( ,‬ג) עי' ב'ר פמ"א‪ ,‬והוא כנוסחת הערוך ופירושו ע'ש ערך קפ אי‬

‫ו ע"ב וע"ע פירוש רבינו גרשם שם ובערוך ערך אכסניא ובל"ט לפיו‪( .‬ה) בבא קמא צ'ג ע"א ובכו"ק‬ ‫‪-‬כין ט'ז‬
‫ער‬
‫ראבה לרבה‪( .‬ו) צ"ע‪( .‬ז) עי' ב'ר פמ"א פיה ופיו ופסיקתא רבתי ט'‪ .‬ע"ב‪( .‬ח) צ"ע‪( .‬ט) עי' ביר שם פ"ז ופסיקתא שם‪.‬‬
‫(י) עו' כתובות קייב עב =ובניש בענין שבח א'י על מצרים וע"ע ספרו ע'"ו ע"א ובכייק חסר מן שבחה הא' עד שבחת‬
‫הב'‪( .‬וא) צ"ע ובכי'ק לובד תי ליאבד‪( .‬וב) בכתי"א דכתיב וחטאתם לה' אלהיכ‬
‫‪112‬‬ ‫‪,‬‬
‫הנדול‬ ‫‪ 0‬לך‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫מזבת‪:‬‬ ‫ויבן שם‬ ‫= ויאהל אברם‬ ‫וחטש פאִי‬ ‫)‪.‬‬ ‫רעה עיניך ‏ באחיך האביון (דברים טיו פ‬
‫אהד‬ ‫בנה אברהם‪,‬‬ ‫מזבהות‬ ‫שלש‬ ‫בממונן דכת' והיה ‏ בך חטא (שפ)‪ .‬לה'‪ ,‬זו ברכת‬
‫בשכם‪ .‬מקום שנותנין |ברכות |וקללות |ושם כרת‬ ‫השם דכת' ונוקב ‏ שם הי (ויקרא כיד ט'ז)‪.‬‬
‫יהושע ברית עם כל ישראל שני ויאסף יהושע את‬ ‫שפיכות דמים היך דכת' וגם רם נקי שפך מנשה‬
‫כל זקני |ישראל ‏ שכמה (יהושע כ'ד א')‪ .‬ואחד‪ .‬בעי‬ ‫הרבה מאר (מלבים ב' כ'א‪ .‬טיו)‪( .‬יג)‪,‬‬
‫קווםם‬
‫‪-‬רודי פשיונטצרליו | ר‪-‬ו‪.‬טור מאנשי עי‪ ,‬ואהד בבההבבררווןן ממק‬ ‫ד וה' אמר אל אברם אהרי הפרד‬
‫דוד ושם כרתו ברית‪ .‬שנ' ויבאו‬ ‫שהמליכו בו‪ -‬את‬ ‫לוט‪ .‬ר' פנחס אומי כשפירש לוט‬
‫כל זקני |ישראל אל המלך הברונה ויכרות להם‬ ‫היה אברהם מיצר ואומר כך אמר הקב"ה‪ .‬לזרעך‬
‫המלך דוד ברית בחברון לפני הי (שמואל ב' ה' ג')‪( .‬יט);‬ ‫את כל הארץ הזאת ("ג ‪ .)1‬שמא למשפחתו הוא‬
‫הנססיון הרביעי‪,‬‬
‫נותנה‪ .‬ואני ריחקתיו לכך חזר לו הדבור אהרי הפרד‬
‫לוט מע מו (יד)‪.‬‬
‫;‬ ‫את זרעך כעפר הארץ‬ ‫) ושמתי‬
‫אמרפל הנמווד‪ .‬רג ושמואל‬ ‫א) ויהי בימי‬ ‫כשם שאין אדם יכול לסייף את‬
‫אמרפל שמו ולמה נקרא שמו‬ ‫חר אמר‬ ‫עפר האריץן כך אין זרעך מפתייפין (טו)‪ | ,‬ד"א‬
‫‪ +‬חר‬
‫עמ‬
‫ו‪₪‬חד‬ ‫במלבותי‪.‬‬ ‫כל העולם‬ ‫את‬ ‫שהמריד‬ ‫נמרוד‬ ‫|להקקב'ה הן‬ ‫כעפר הארץ כשה‪ .‬עושין רצונו ש‬
‫והפיל‬ ‫שאמר‬ ‫אמרפל‬ ‫שמו‬ ‫כרא‬
‫נק‬ ‫מה‬
‫ולמ‬ ‫מו‬
‫‪3‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫הן משולין‬ ‫עושין יצונו‬ ‫כוכבים‪| .‬וכשאין‬ ‫משולין‬
‫את אברהם לתוך כבשן האש (א)‪.‬‬ ‫העפר הזה סופ‬ ‫האיץ מה‬ ‫כאעפר‬
‫ד'‬ ‫(מז ‪.+‬‬ ‫בעפר‬
‫ג) עשו מלחמה את ברע‪ ,‬שייה רנלשמים‬ ‫מתעלה ‪0‬כל הדשין אותו כך ישראל אע'פ שהן‬
‫ררוזיו‬ ‫קפ‬‫"רה‬
‫רכ‬
‫שנתעלה‬
‫טע‬ ‫ב‬
‫ולבריות‪.‬‬ ‫במדרנה התחתונה הן מתעלין על כל האומות (יז)‪.‬‬

‫קום התהלך בארץ‪.‬‬

‫‪5‬‬ ‫הת צר‬ ‫ה"ד‬ ‫"‪%‬ור"זוחיה‬ ‫האר‬ ‫'ווצ‬ ‫שהיה‬ ‫שנאב‪.‬‬
‫ת‬
‫=‬ ‫שבשמ‪00 -‬‬
‫ש‪40‬‬ ‫לאב‬ ‫שונא‬ ‫טו‬ ‫ט ג‬
‫תניא הילך בה‬
‫לידימין)‬ ‫שאמי אעלה באבר על במתי עב ( י(יעויויץן י יושועיהה‬ ‫לארכה ולרחבה‬
‫ד'א שנאב שהיה שואב ממון ושמאבר שהיה פורה‬ ‫קנה מקום הילוכו דברי‪ .‬ר' אליעזר‪ .‬וחכמי אומר‪ .‬אין‬
‫יואמרביייא ממון (ב)‪.‬‬
‫הילוך מועל כלום אמ' ר' אלעזר מאי טעמיה דרי‬
‫אליעזר דכת' קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה ‪ 0‬כל אלה חברו אל עמק השרים‬
‫שלשה שמות | נקראו לו‪| .‬עמק השדים‬ ‫ורבנן‪ .‬החיא חביבותא דאברהם הוא‪ .‬דקא משמע לן‪.‬‬
‫יב‬
‫יישתוור‬
‫שו = ‪=₪‬‬
‫פיוחוה‬
‫ושעש‬ ‫מגדל סנדי ‪.‬‬
‫ויוסוה‬
‫אמי ר' יוסי בר חנינה |מודים חכמי ‏ לר' אליעזר שהוא‬
‫וווליוויור‬

‫שהיה‬ ‫המלח‪.‬‬ ‫ג)י הואים‬ ‫בשניל שלכרמים הואיל ואין עשוי אלא להילוך‬
‫נהפך למלח‬ ‫ובעונס‬ ‫נקנה‪ .‬בהילוך‪( .‬יח)‪.‬‬

‫ופפיקת!‬ ‫ציע‪ .‬ועו' ביר‬ ‫(יד)‬ ‫וציע‪ .‬‏‬ ‫ובניש‪.‬‬ ‫ת"ר וע"ע ביר פמ'יאי פ'ז'‬ ‫מתחיל‬ ‫המאמר‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ק"ט ע"א‬ ‫עי' סנהדרין‬ ‫(וג)‬
‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫‪/‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪/‬‬
‫פו"ב‬ ‫פ"ב‬ ‫ובמ"ר‬ ‫פ"ה‬ ‫פס"ט‬ ‫וע"ע‬ ‫עפר‬ ‫כמו‬ ‫ובל‬ ‫שישראל מבלום‬ ‫ביון להדרשה‬ ‫פמיא פ"ט ואולי‬ ‫(טו) עי" ב"ה‬ ‫שם‪.‬‬
‫הדרשות על‬ ‫והספרי ובנ"ש‬ ‫ובפס"ר‬ ‫(יז) עו' בב'ר ‏‬ ‫וו"ג |ובפסיקתא רבתי מ"ה ע"א וע"ב‪( | .‬טז) עו' ספרי פ'ג ע'א‪.‬‬
‫צ"ע‬ ‫(יט)‬ ‫ובניש‪.‬‬ ‫‪ ₪‬ו‬
‫ב‬ ‫|ג] ‪5‬‬
‫בב"ר‬ ‫וע"ע‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ובד"ס‬ ‫עו‬ ‫ק'‪-‬‬ ‫וושומם כעפר עד דוש באופן אחר‪( .‬יח) ע' בבא בתרא‬
‫פ"ז‬ ‫פל"ט‬ ‫ב"ר‬ ‫וע'‬

‫שם‪.‬‬ ‫הד"א‬ ‫על‬ ‫סיה‬ ‫פמ"ב‬ ‫ביר‬ ‫יוע"ע‬ ‫פיח‪.‬‬ ‫ל‬ ‫ע' תנחומא‬ ‫(ב)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫נ"ג ע'א ובדיס‬ ‫יך (א) ע' עירובין‬
‫ש היה‬ ‫הוא‬ ‫וכו"ק‬ ‫איווב!‬ ‫ובכוו‬ ‫‪:‬‬
‫םנ‬‫הוא סוד‬ ‫ושם‬ ‫(ג) עי' ביר שם‪,‬‬ ‫שבשמים‪.‬‬ ‫לאביו‬
‫\‬
‫סדונין‪.‬‬ ‫ערך‬ ‫השלם‬ ‫בערוך‬ ‫וע"ע‬ ‫וכו'‬ ‫שמניק‬ ‫שעשו‬
‫‪166‬‬ ‫לף לך‬ ‫מדרש‬
‫קדש‪ .‬אמר רב‬ ‫היא‬ ‫הרין לעולם בקשו לסמותה‪,‬‬ ‫בה‬ ‫יושבי‬ ‫למ זללחה‪ .‬מ‪/‬רעת‬ ‫פרי‬ ‫ארין‬ ‫אומי‬ ‫הוא‪.‬‬

‫'‪.‬ובר‬
‫שו‬ ‫ט‬
‫י)‪5‬‬
‫קיו‬
‫ו‬ ‫אריוי‬
‫‪9-2‬‬ ‫אחא הוא כת' זה אברהם‬ ‫ד)‬ ‫ל ריהה‬ ‫קהיזז‬

‫שראו הכל‬ ‫שלהקביה והפיל עצמו לכבשן האש‪ .‬כיון‬ ‫עד‬ ‫מן הפלגה ‏‬ ‫ששתתים עשרה שנח‪.‬‬
‫כן התחילו צווחין וי (ז)‪.‬‬ ‫שיצא אברהם אבינו מחרן עשרים‬
‫ככלל אלורכהמשלכיםסדובדםר‪.‬כם א‬ ‫א) ויקהו את‬
‫שהרגו‬
‫הן‪| .‬שתים עשרה שנה שעבדו את‬
‫מרדו‪.‬‬ ‫שנה‬ ‫עשרה‬ ‫ושלש‬
‫שנים‬
‫כדרלעמר‬
‫ושש‬
‫אהר‬ ‫‪-‬‬ ‫!=‬

‫לסדום בשביל ‏ לוט שבו כל רכוש סדם‬ ‫כך‬ ‫נה השנה‬ ‫ובארבע עשרה שנה בא כדלעמר‪.‬‬
‫ועמרה ואחר שבו את לוט ואת רכושו דכת' ויקחו‬ ‫המתחררין היתה שנת רעב וירד למצרים‬
‫את לוט ואת רכושו (ח)‪.‬‬ ‫; החדשים וישב באלני ממרא אשר‬ ‫‪-‬‬

‫ב והיא |השנה שכיבשב את המלכים (ה)‪.‬‬

‫ישו סו‬ ‫נ\ ‪ ]5‬אחי אברם‪,‬‬ ‫ב‪,5‬‬ ‫‪%.‬‬ ‫‪--‬‬ ‫>" ‪4‬‬ ‫‪%6‬‬ ‫פאס‬ ‫םורי של‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫|חל‬

‫אברהם‬ ‫אחי‬ ‫היוור‬

‫== ‪₪‬‬
‫דיו‬ ‫והווב‬
‫לעמ‬
‫הבהכרוח‬
‫‪| %9‬‬
‫בא‬
‫|‬ ‫‪₪‬‬
‫?לך עעממי‪.‬‬
‫ע עשרה‪,‬‬ ‫\פ | =‬ ‫|‪₪‬‬

‫(ט)‪ .‬והוא‬ ‫בשבילו‬ ‫באו אלא‬

‫וסנו‬
‫ועם‬
‫בהרריך‬
‫עבר‬ ‫עד‬ ‫רנע‬ ‫כמטט‬
‫ז'הישיהי‬
‫חבי ‏‬ ‫בעטדיחד ‏‬ ‫דלתד‬
‫ראש‬ ‫להיות‬ ‫הוא |ללוט שביקש‬ ‫ננאי‬ ‫כת'‬ ‫שב‬
‫ועם‬ ‫ע‪-‬‬ ‫עו‬ ‫רנע‬ ‫כמעט‬ ‫הב‬ ‫|‬ ‫‪-‬ש‬ ‫‪ 1‬לת‬

‫אלא‬ ‫(ישעיה כ'ו כ)‪ .‬אין לך מ שעמד כנגד הש‬

‫‪5‬עה‬
‫(י)‪.‬‬ ‫בסדום‬
‫וניהנת‬
‫ם לש‪0‬עה שעהו‬
‫הוזרת‬
‫בא מיכאל המלאך והניר‬ ‫הפליט‪,‬‬ ‫ויבא‬ ‫‪6‬‬
‫‪0‬שברה מ‬‫גברתם אבינו‬ ‫על לך ה‬
‫הפליט ויגד שכל‬ ‫שני ויבא‬ ‫לאברהם‬
‫|ו‪?2‬‬ ‫א ותן בידו‬ ‫ונתנה‬ ‫שעה‬ ‫חחיזררהה‬ ‫ור‬
‫שעה‬ ‫מקום‬ ‫ונתן‬
‫אל תקלל‬ ‫רזי עולם הוא מניד‪ .‬שני‬
‫בזת ששה עשר מלך לפי שאמרפל וחביריו נלחמו‬
‫כי עוף השמים‬ ‫עשיר‬ ‫אל תקלל‬ ‫הפורר‪-‬‬
‫‪-- = -‬ד|‬
‫ירההרדרי‬
‫ושוו‬ ‫ובא‬
‫ובא‬ ‫בזתם‬
‫רי‬
‫גפת‬
‫‪2‬‬ ‫יו‬
‫|‪!.=5‬ו‬
‫יטרוה‬
‫ו‪22‬בו‪₪/‬‬ ‫|‬
‫וחפורוה‬
‫==‬
‫תרות‬ ‫אם=‬
‫‪| ?'-‬‬
‫לת‬
‫;‪-2‬‬
‫ככוי)‪,‬‬ ‫(ק הלתהלת ו‬ ‫דבר‬ ‫יגיד‬ ‫כ ‪.‬נפים‬ ‫ורי"ו‬ ‫הפול‬ ‫את‬ ‫יד‬
‫א"‬ ‫כנש‬ ‫הבעה‬ ‫קוק‬ ‫|‬ ‫ומס רוזה‬ ‫‪2‬‬ ‫יוור‬ ‫יוורה‬ ‫טארוי‬ ‫אררפה‬

‫פליט אלא כשהפיל‬ ‫שלמיכאל‬ ‫ולמה נקרא שמו‬

‫ביית‬ ‫נטל‬ ‫נמצא‬ ‫בותם‬ ‫גת‬ ‫|‪5,=24₪‬‬ ‫ו‪5‬בו)|‪-‬‬ ‫בי‬ ‫בימהיייו‬
‫להלה‬ ‫רדרש‬ ‫רציף‬ ‫אלא ר"ופיי‬ ‫תש; עה‪:‬מ=ל‪-‬ריםם ולא עוד‬
‫חם‬ ‫|‬ ‫בו‬ ‫בא‬ ‫א כשהין‬
‫הקב"ה שמאל וכת שלו ממקום קדושתן מן השמים‬
‫ו‬
‫‪7-‬ג ‪-ּ 1 7₪ .‬‬
‫‪0‬‬ ‫שבעה מלכים בדרכם ונטלו את‬
‫אחז בכנפיו שלמיכאל להפילו עמו ופילטו‬
‫בזתם דכת' ובארבע עשרה שנה וג' ויכו את רפאים‬
‫פליט ועליו אמי יהזקאל בא‬ ‫‪ ..‬שמו‬ ‫בשוה‬ ‫ם‬
‫הא גימים‬ ‫ואת‬ ‫בהם‬ ‫הזווים‬ ‫ואת ‪:‬‬ ‫קרנים‬ ‫בעשתרות‬

‫דיא‬ ‫(יא) ‪.‬‬ ‫ליג כיב‬

‫קריתים‪ .‬ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן‬
‫מדו‬ ‫אמי ר' ‏ וחנן זה עוג שפלט‬ ‫ויבא ‪0‬‬
‫וא‬ ‫אשר על המדבר וישובו ויבואו אל‬
‫אבינו‬ ‫את‬ ‫ומצא‬ ‫שבא‬ ‫;‬ ‫שמו‬ ‫נקרא‬ ‫ולמה‬ ‫המבול‬
‫מרי‬ ‫את כל שרה העמ‬ ‫קדש‬
‫ההעלברי‪.,‬‬ ‫(יב)‬ ‫עוגות‬ ‫במצות‬ ‫ועוסק‬ ‫יושב‬ ‫אברהם‬
‫מעבר‬ ‫והוא‪.‬‬ ‫אחד‬ ‫מעבר‪.‬‬ ‫כל העולם‬ ‫אומי‬ ‫יהודה‪.‬‬ ‫ר'‬ ‫נשר‬ ‫זמר ונמצא‬ ‫הישב‬
‫וז‬ ‫רל‬ ‫‪ ₪‬יווה‬
‫אטורר הודר‬ ‫שהוו‬ ‫אמרי‬ ‫רבנל‬ ‫אחד‪.‬‬
‫הנ הר ! ששש היבל‬ ‫מעבר‬ ‫‪9‬‬ ‫א‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אחד‪,‬‬
‫היא‬ ‫אר עין משפט‬ ‫ויבאו‬ ‫פרף‬ ‫ך)‬
‫|(‬
‫‪.).‬‬
‫יור רו‬
‫;‪-‬‬
‫‪1‬‬ ‫==‬ ‫‪0‬‬

‫אחיו‬ ‫נשבה‬ ‫כי‬ ‫ברם‬ ‫וישמע‬ ‫יד)‬ ‫אלא‬ ‫באו‬ ‫שלא‬ ‫הכתי‬ ‫מגיר‬ ‫כן ‪, --‬‬
‫|‬ ‫פוו‬ ‫|‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪!₪‬‬ ‫|‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫|‬
‫ההעשוכרייםה‬ ‫וה‪.,‬‬
‫יניירפי‬
‫ח‬ ‫‪+‬את‬ ‫יםפ‪.‬‬
‫וייר‬ ‫כרןד‬ ‫וואאההרר‬ ‫ברלכווטז‬ ‫יחלול‬
‫בתנחלחהלהנת וחהה‬ ‫אאממררוו‬ ‫בשביל אבבררהחםם‬
‫ענר‬ ‫תלמידיו‬ ‫שלשה‬ ‫ולקה את‬ ‫בבקר‬ ‫בו דכת' אל עין משפט‪ .‬עין שהוציאה מדת | אברהם‬

‫ע"ד‬ ‫חא‬ ‫מהרש"ב‬ ‫מעין זה תנחומא‬ ‫רבה פ"א ובניש‪( | .‬ו) עו‬ ‫לך שם‪( | .‬ה)‬ ‫(ד) עו' תנחומא‬
‫פדר"א ריש פרק כ"ז‪(= .‬ט) אולי‬ ‫פ"ב ופיז ובניש‪( | .‬ה) עי'‬ ‫פמ"ד ע"ש‪( | .‬ז) עי' ביר פמ"ב‬ ‫בראשית‬ ‫ל‬ ‫ע'א ובכיש‬
‫אתז בכנפו‪( .‬יב)‪ .‬עי‬ ‫ובכת"י הוא‬ ‫(י) ע' ב"ר פיכ ס"ג | ובפדר"א פכיה‪.‬‬ ‫גם זה היוה בפדר"א שם‪.‬‬
‫ס"ה‪.‬‬ ‫ע'ב וב'ר ‪5‬מ"ג‪.‬‬ ‫ב‬‫ם‬ ‫נדה‬
 ‫‪81‬‬ ‫הגלול‬ ‫לך‪ .‬ל ך‬ ‫מדרש‬ ‫לוו‬

‫גו"‬
‫ו‬
‫[ ‪₪‬‬
‫‪-‬‬
‫ט) ויחלק עליהם לילה‪.‬‬ ‫אשכול וממרא ‏ עם כל ילירי ביתו |שני וירק את‬
‫שנזדמן ‏ לו לאברהם אבינו‬ ‫גומ הרי ז בדברים‬
‫הניכין‪ .‬ילדי ב תה ירהוד‬
‫ב')‪.‬‬
‫ב'‬ ‫(איוב ג'‬
‫ג'‬ ‫א‬
‫ורר‬
‫‪-:2‬‬ ‫ווה‬ ‫אש‬ ‫לילח‪ .‬שמ שנ‪.‬וחלי‬
‫‪.‬וו‬
‫שוש‬ ‫‪ ₪‬יודע‬ ‫מי‬ ‫‪5-‬‬ ‫יוצאין‬
‫אתם‬ ‫מה‬ ‫אמי להן למלה‬
‫‪7‬ה‪ .‬שני‬
‫שעשה עמו ‪-‬משעשה ליל‬ ‫אומ‪'-‬‬ ‫ותהי‬
‫נפהא‬ ‫צחק‬
‫יוטהר‬ ‫ר'‬
‫להן ולא‬ ‫ק פני [ והללכרןו‬
‫מיד הוריקו‬
‫‪+9‬‬
‫אל יצו‬ ‫וורירה‬
‫ע=ו‬
‫רודו‬
‫‪|-‬וו‬

‫הי כי)‪.‬‬ ‫שופטים‬

‫(שופט‬
‫ממסלותם‬
‫ממסלותם‬
‫רוררוה‬
‫וכוכבים‬
‫‪" 0‬‬
‫‪,‬ו‬
‫ומוה‬
‫‪₪‬‬ ‫<ן‬
‫חל‬
‫‪6‬ן‬
‫נשאר עמו אלא אליעזר בלבד אמי לו ההקפבב"יהי כול‬
‫מדבר נפחא‬ ‫דנפהא‬ ‫טב‬ ‫לקיש‬ ‫אמ' ריש‬ ‫אלא א !תה‬ ‫עמו‬ ‫ולא הלך‬ ‫הזה‬ ‫הצריק‬ ‫את‬ ‫הניהו‬

‫יוחוי כ=‪ -‬נפחא (‪.)2‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ה ‪₪‬‬ ‫'‬

‫דר‬
‫מו‬ ‫נפהא‬ ‫יצחק‬
‫הו‬ ‫חררי‬
‫‪2‬‬
‫ראול‬
‫שאני נותן בך כח כל‪ .‬אותן שמונה עשר ושלש‬ ‫הייך‪.‬‬
‫|‬
‫‪-‬הדו‬ ‫וכאיידוו‬ ‫ובו‬
‫שהנ‬ ‫שו‬
‫הז‬‫מ‬
‫הורךח‬
‫ה וש‬
‫וח‬
‫‪,‬קר‬
‫תה‬
‫מ פש‬
‫יירד‬
‫[‬ ‫מאות שהזרו‪ :‬מאחריו תדע לך שהרי חשבון אותיותיו‬
‫משמאל‬ ‫עד‬
‫אהריההלן עד‬ ‫ורד‬
‫ורד‬
‫עבדו עמו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫ולקה אליעז‬
‫יוי‪-‬‬ ‫[‬ ‫ירר‪.‬‬
‫שלאליעזר שמונה עשר ושלש מאות מלמי שהוא‬
‫אבהו‬ ‫ר'‬ ‫אמ'‬ ‫(כא)‪.‬‬ ‫הור‬
‫השרו‬ ‫‪ 5‬משק שנ' וורדפס עד‬ ‫שקול כנגדן‪ .‬ור' נחמיה =אומי הוציא אברהם כסף‬
‫חוףפ=‬
‫ו‪/‬ש‪-‬וו‬
‫"וימי‬
‫‪₪‬‬ ‫‪-‬‬
‫ההוה‬
‫==‬
‫ולא מצינו‬ ‫המקרא‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫היזרנו‬
‫וזהב ואמי להן אם לכסף וזהב |אתם צריכין הרי‬
‫כלייה‪( .‬כב)‪.‬‬ ‫ששננהתהחייייברוו‬ ‫טקך‪-‬‬ ‫אאחוריהז ‏‬
‫הךןכ‬ ‫שרדף‬ ‫אלא‬ ‫לכם וקדשו שמו שלחקביה והלחמו בם הדא היא‬
‫ט) וישב את כל הרכוש‪ ,‬הלל הקן היה‬ ‫דכת' וירק את חניכיו ‏ ולהלן ‏ הוא אומי ‪.‬כנפי יונה‬
‫הרכיווש‬ ‫כל‬ ‫את‬ ‫אומי לקח אנרהם‬ ‫נחפה בכסףואברותיה בירקרק חהוו ההלים פוה ור‬
‫אארברם‬ ‫שממםס‬ ‫כתתוו‬
‫ההננייכ‬ ‫ביתו‪.‬‬ ‫ולידי‬ ‫כין‬ ‫ד"א‬
‫כל רכוש‬ ‫המלנים ואת כל רכוש סדום ובנותי ואת‬ ‫ד‬

‫ם ולא נעדר עד אחד שני וישב את‬ ‫אבינו‬ ‫אברהם‬ ‫כשמו (טו)‪ .‬ותניא מפני מה נענש‬
‫אחיה ו‪0‬ו|ב‪-‬י אחיו הו‬ ‫לוט‬ ‫את‬ ‫וגם‬ ‫כל הרכוש‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ו‬
‫א‬ ‫שנ עשה‬ ‫שנה‪ ,‬מפני‬ ‫מאות‬ ‫ונשתעבדו בניו ארבע‬
‫(כג)‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫כאהיו‬ ‫‪ ₪‬בן אחיו‬ ‫אלא‬ ‫רב‬ ‫הניכיו‬ ‫את‬ ‫אנריא‪ .‬בתלמרי‪ .‬הפמי שצ‬
‫ו‪₪-‬‬

‫עמק שנשתוו ‪1‬כולן להמל‬ ‫ד‬ ‫ל עמק ש‬ ‫ושמואל חד אמי שהריקן בתורה‪ .‬וחד אמ' שהריקן‬
‫ארזים‬ ‫ום אבינו‬ ‫‪4‬‬ ‫את‬ ‫בזהב‪( .‬טז)‪ .‬דרש רבא מפני מה נענש אסא מפני‬
‫ואמרו לו שמענו‬ ‫ועשו בימה והושיבו אותו‬ ‫שעשה אנגריא ‏ בתלמירי ‏ חכמי שני והמלך אסו‬
‫(כ'ג‬ ‫אדוני‬ ‫השמיע‪ .‬את כל יהודה אין נקי‪( .‬מלכים א' ט'ו כ'ב)‪ .‬מאי‬
‫‪4‬‬ ‫צד‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪%5‬‬ ‫וה)‬ ‫אין נקי אמ רב יהודה‪ .‬אמי רב אפילו התן מחדרו‬
‫שם בן‬ ‫מל‬ ‫מ‬ ‫ח) ומלכ‬ ‫ב‬ ‫‪%5‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫ידי‬ ‫שכן‬
‫דף‬ ‫(יז)‪[ .‬‬ ‫הכמים‬ ‫‪ ,‬כןתלמ‬
‫גדולה שני‬ ‫בכהונה‬ ‫משמש‬ ‫נח שהיה‬
‫גותו‪ .‬צדיק לדן‬ ‫אמ' רי יוחנן כיון שהגיע‬
‫והוא כהן לאל ‪ 2 %5‬שבא‬ ‫לעבוד ע'ז‬ ‫תשש כוהו ראה שעתידין ‏ בני בניו‬
‫אברהם‬

‫יורוה‬ ‫תןּ‬ ‫הוהט‬ ‫אריוו‬

‫שנ'‬ ‫החתיו‬ ‫ונכנס‬ ‫מן הכהונה‬ ‫הוסע‬ ‫גבינו‬
‫‪-‬‬ ‫ברזי "עוני וושם את האחר בבית אל ואת‬
‫מא ‪ ₪‬פמ‬
‫"ן‬ ‫‪-‬ו‬
‫א‬
‫‪"1‬‬
‫‪%93‬‬
‫וו‬
‫כ‬
‫הכ‬
‫ומ‬
‫ך‬
‫יט)‬
‫רדי (שם ו"ב כיט)‪ .‬ואף אותו רשע לא נתגבר אלא‬
‫טעולטיוווןל‪|| .‬שאמת‬ ‫אל‪6‬‬ ‫וירריו‪-‬‬
‫ו‪-‬יו|‬ ‫וי ‪0‬‬ ‫ו‬
‫‪1‬‬ ‫ע‪.‬ל [יו‬ ‫בדן שנ' מדן נשמע נהרת פוסיו (ירסיה ח' מ'ו) (יה)‪,‬‬
‫העבד לברכת‬ ‫לו הקביה וכי מקדימין ברכת‬ ‫ד'א דן שדן אותו במיתה (יט)‪,‬‬
‫(יד) תחילת המאמר מסכים עם פדר"א פכ"ז ע"ש וההמשך עם תנחומא לך סי"ג אלא שלא נזכרו שם שמות החולקים‬
‫שניש בהערות הערה קפ"ד‪ .‬וגם כן הסדר הפוך שם וכן הוא הפדר‬ ‫ה'א ל"ז ע'א ובמה‬ ‫וע"ע תנהומא‬
‫גם כן באגדת בראשית פרק ו"ג עיון שם ובכי"ק שקול כנגד כולן‪( | .‬טו) עי' ביר פמ'ג פיב‪( = .‬טז) עזי נדרים‪ .‬ליב ע'א‬
‫ערך אנגריא ובהערות‪ .‬מהרא"ק שם‪.‬‬ ‫ועיש עוד בגירסת העון ועקב‪( | .‬יז) עי' סוטה ו' ע'א וכלל באן פ‬
‫פי'ג ונראה שהגירסא לפני בעל מה"ג‬ ‫(וח)‪ .‬עי' סנהדרין צ'עו'א‪( .‬יט) עי' תנחומא מהרשיב‪ .‬ח'א ליז‪ .‬עיב‬
‫היתה שדגן וחייבם למיתה‪( .‬כ) עיי פנהדרין צ"ו ע"א וברש"י ודיס שם ובג' כת"י כפאחא ת' נפחא‪( .‬כא) עי' פדר"א‪ .‬פכ"ז‪.‬‬
‫תנחומא ‏ מהרש"ב‬ ‫(כב) עי' הנהומא לך םי'ג אבל חפר שם שם בעל המאמר וגם הוא בפופו באופן אחר ע"ש‬
‫חיא ליז ע'יב ובהערות שם אות ‏ קס"ז‪( | .‬בג) עי' פדריא פליד ופכיז‪(= .‬כד) עו ב'ר |פמ'ג |סיה ובנייש ובפרט בבמדבר‬
‫רל‬ ‫החוד‬ ‫פטין‬ ‫ררה‬
‫‪-‬ק‬ ‫םש‬ ‫פטל‬ ‫רבה‬
 ‫‪002‬‬ ‫החול‬ ‫לדה‬ ‫מדרש‬
‫הוה‪ .‬רגיל דכל מה דהוה מאטי ‪.‬עליה ‏ אמ' גם זו‬ ‫ו‬
‫‪4‬ו‬
‫=‪;-‬‬ ‫פו‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'‪|-‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ההומג‬
‫לשדורי |דרון‪.‬יו‪:‬לקץיס=ר‪ .‬א‪-8‬מורי‬ ‫בע‬ ‫חד‪.‬‬ ‫ומא‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫צרק‬ ‫מלכ‬ ‫דברתי‬ ‫על‬ ‫ינחם‬
‫איש‬ ‫‪ .‬נהחום‬ ‫בהדי‬ ‫נשדריה‬ ‫נשדריה‬ ‫מאז‬ ‫בהדו‬ ‫ו‬ ‫ו‬
‫איש‬ ‫נחום‬ ‫=‬ ‫וה‬ ‫‪/‬לו‬ ‫|‬ ‫‪-‬וו‬ ‫||‬ ‫;;‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-=-‬י|‬ ‫ו‬ ‫ית‬ ‫יו‬
‫אתתרא‬ ‫להה‬
‫אוו‬
‫מטא‬
‫ששתת‬
‫שודרוווהו‪.‬‬ ‫‪-‬ב‪2‬נס=ים‪.‬‬
‫‪+-‬‬
‫ז)וו ש‪-‬מ‪0-‬ל|ו=מ)ד‬ ‫גם‬
‫<‪₪‬‬
‫אל עליון‬ ‫אברס |ובדוד‬ ‫בדוך‪.‬‬ ‫שאמ‬ ‫צדק‪.‬‬ ‫שלמלכי‬
‫ין‬ ‫י=‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫=‬ ‫ן‬ ‫‪---.‬‬

‫|‬
‫בהדד‬
‫בהו‬
‫איכא‬
‫בעא למיבת‪ .‬אמרו ליה‬ ‫אל‬ ‫ה'‬ ‫ברוך‬
‫שד הוונשהרוו‬ ‫‪-‬ב?לילה‪.‬‬
‫‪.‬וו‬ ‫ו‬ ‫=\‪24‬‬ ‫‪= .‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪-‬ו‬ ‫‪6‬‬ ‫‪ 2‬וברוכה‬
‫לקראתי וברוך טעמך‬ ‫הזה‬
‫בפרא כ‬ ‫‪ 2‬בהו ומלונהו ע‬ ‫לספטי‪ ,‬ושקלו כל מה דהוה‬ ‫את (שמזאל א' כ"ה ליב ול'ג) הגדול =גדול קודם (כה)‬
‫אששתתככח !' עעפ‪-‬רפארא אאממרי אאזחוכא ‪ ,‬קץא פע מ=חייכ‪-‬י‬ ‫מ טטאא ללההתתםם‬
‫אפקווהה ‪+‬למקץטקליה אמ‪'-2‬ו גם זו ל<‪-‬ט‪-‬ובה‬ ‫ו ך (לא) יההחודאי‪.‬‬
‫שר‬
‫‪-9‬ו‬ ‫ו‬
‫ל=דיר‬ ‫(לב'‬ ‫=הד‬
‫לקהווו‪ .‬ב‬ ‫ואיודמי‪.-‬‬ ‫אליהו הז‪/‬ל‬ ‫אתא‬

‫עפ‬
‫‪3‬‬ ‫ששדדי‪.‬י‬ ‫דדוה‬
‫דהוה‬
‫הוא‬
‫הוא‬
‫ה‬ ‫דצררה‬
‫דאברהם‬
‫המלהרא‬
‫מעפרא‬
‫שהפד‬
‫ושי‬
‫]‪₪‬מא‬ ‫פמ ||לע‬ ‫מה‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫םל‬ ‫‪2‬‬
‫' ‪/‬‬ ‫‪-0‬ו‬ ‫ב |‬ ‫מ‬ ‫א ‪₪‬‬ ‫‪6‬‬
‫ו‬ ‫שר‬ ‫‪-‬‬ ‫וי‪-‬וי‬ ‫יו‪-‬‬
‫; ורוו‬ ‫וווו‬ ‫שת=ו‪!|₪‬‬
‫ו‬ ‫יס‬ ‫‪.‬‬ ‫ההות‬ ‫ה‬ ‫[ווווה||=‪-‬‬ ‫וּ‬ ‫|‬‫‪5‬‬ ‫ל‬
‫ה יזיוו קדו הרדוט‬ ‫למרב שה‬ ‫דרא וכיל‬ ‫‪.‬‬ ‫רו‬ ‫‪0‬‬ ‫דוח‬ ‫ההה‬ ‫להביאם‬ ‫עשיתי‬ ‫מוגניות‬
‫לת שנין שדו מההוא‬ ‫דלא כיל למכבשו‬ ‫א‬ ‫ההוא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪|44‬‬ ‫ע‪-‬‬ ‫‪,‬ו‬ ‫עש‬ ‫מועכותע‬
‫|‬
‫יווילו‬ ‫ורהוו‬ ‫י‬ ‫צה‬ ‫ראהיודטאה‬
‫‪:‬ויו‬ ‫וק‬ ‫וו‬ ‫‪==:‬‬ ‫ווו‬ ‫את‬ ‫וראה‬ ‫אהו‬
‫כרוח‬ ‫אוחטוור‬ ‫‪%2‬‬ ‫ור‬
‫שקול כל דניחא לך‬ ‫!ו!ו‬ ‫=‬ ‫ש‪1‬‬
‫ווש‬
‫הרר‪9‬פו‬
‫|‪--‬‬
‫ררה‬
‫=‬ ‫ואו‬
‫וו‬ ‫‪-‬ע‬
‫הידנ‬ ‫אמרול‬ ‫דירה‬ ‫בההיא‬ ‫בת‬ ‫ואתא‬ ‫הדר‬ ‫כי‬ ‫יריו‬ ‫וו‬ ‫עליון‬ ‫שה‬ ‫משבה‬ ‫וההחי‪5‬‬
‫‪| -‬‬ ‫ו‬ ‫שו‬ ‫‪-‬וג‬ ‫א‬ ‫ן=|‬ ‫‪3‬‬ ‫וןי‬ ‫‪9‬‬ ‫ממ‬ ‫הההיל‬

‫ו‬ ‫'‬ ‫יאור ה‬ ‫ו‬ ‫וש‬ ‫ררה‬ ‫ארדחה‬ ‫ומח‬ ‫לור וי‬
‫מא‬ ‫להו‬ ‫אמי‬ ‫מלכא‬ ‫לבי‬ ‫אמטית‬ ‫מאי‬ ‫ורי‬ ‫ואמ‬ ‫ה‬ ‫וקש‬ ‫א‪-‬‬ ‫עשר‬ ‫קרו‬
‫הזרת‬ ‫‪-‬רחסיש‬ ‫רא‬ ‫התרי‬ ‫ה שויחי‬ ‫שאמוישד‬ ‫החרט‬ ‫רריה‬ ‫אלא‬ ‫פטפורי‬ ‫וסחי‬ ‫ררה‬ ‫לא‬ ‫| טוחה‬ ‫פה‬ ‫ררוו‬
‫ו‬ ‫|‬ ‫ההא‬ ‫‪--‬‬ ‫עפ כוו‬ ‫‪+‬‬ ‫=‬ ‫‪-2‬‬ ‫‪00-9-‬ת‬ ‫בכוה‬ ‫עלא‬ ‫עלשית‬ ‫ין‬ ‫בשוי‬ ‫‪2‬‬ ‫קולם‬ ‫של‬ ‫בונר‬

‫‪6‬ורבתא ושקלוה‬
‫;|רו‬ ‫קמו גרפונה‬ ‫הכי הייא‪( :‬לד)‪.‬‬ ‫וצרהר‬
‫ואתה‬
‫וו‬
‫שנ'‬ ‫א‬
‫הרצ‬
‫‪₪‬‬
‫ה‬ ‫ריוופה דוה‬
‫וווו‬ ‫<=או‪=2‬‬
‫סויר‬
‫‪-22‬‏‬
‫אוחדיוה ‏‬
‫‪₪‬ו| ‪4‬‬
‫יפוד‬
‫‪-‬ן‬ ‫‪-‬‬

‫לכולהו‬ ‫‪,‬‬ ‫לזבריו הקייהסר‪.‬ר‪ ,‬ברד‬ ‫הי)‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫(הלום‬ ‫רטדי‬

‫‪!;-‬‬
‫מנגל‪:‬‬
‫|‬
‫הי‬

‫להתנוסס (תהלים פ' ו') (לן)‪,‬‬ ‫לקיים נתת ל‬ ‫הבא‬ ‫(סם)‬ ‫(חם‬ ‫השוציה‬
‫אש‬
‫בוא וראה כמה‪ .‬זכות אבות עומדת ‏ לדורי דורים‪.‬‬ ‫ישיא‬
‫תלת‬
‫הר‬
‫‪-‬‬
‫טררדרה‬
‫ו‪-‬‬ ‫‪=2‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪:‬ו‬
‫הרוח‬

‫שחוק עצמות הוה סלילקארעא‬ ‫א בו‬ ‫אחי‬ ‫רוי‬

‫כ‬ ‫א‬ ‫דרי‬ ‫‪.‬וה‬ ‫רר‬
‫ב‬
‫דישראל הָמָא חַד‪ :‬קבא חָצִיב‪ :‬חָצִבין‪ .‬וניב נְציבין‪.‬‬ ‫ָ‬
‫ליה‬ ‫עבדיתו |אמ'‬
‫‪1₪:‬‬ ‫עב‬
‫היכי‪.‬‬
‫‪7₪‬‬
‫וממערב‪.‬‬
‫ומשערם‬
‫וכו‬
‫‪2‬‬

‫אלו קדצ לָא‬ ‫ואות‪4‬ב‪-‬יוה‬ ‫לאברהם‬ ‫בריך‬ ‫בריך‬ ‫קודשא‪.‬‬ ‫איתייה‬

‫שב‬ ‫סטדוי‬ ‫=‬ ‫ואת‬
‫אמ' ליה‬ ‫(ל‪ -₪‬‏‬ ‫בְּסיבוּתף‬ ‫יה בְּטַלְיוּתַף לא לאיה‬ ‫‪5‬‬
‫עו‬ ‫לימיני‬ ‫שב‬ ‫לאדני‬ ‫ה'‬ ‫נאם‬
‫ואחשיכית‬ ‫החדוה‬ ‫אוציה | טיריח ‏‬
‫קודשא‬ ‫‪4‬‬ ‫ג‬ ‫‪5‬‬ ‫|‬ ‫*‪|-‬‬ ‫אשית‬
‫מר‬ ‫חר‬ ‫וירי‬ ‫וחו‬ ‫וותרי‬ ‫אוחוו‬
‫אם‬ ‫סבא‬ ‫בריך הוא‪ .‬יעביד (לח)‪ .‬אמי‬ ‫=‬ ‫ר‪-‬‬ ‫ו ‪92‬‬ ‫א‬ ‫לד‬‫לבי‬

‫מנהון‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫עבדון הלין נצבאתא ביומך‬ ‫=חזרה‬

‫|ן‬ ‫ששו‬

‫הדממח ‪ .‬בזאכא הדהוהאוא ססרבאא וועעבברדלן אאללין ונשצבבאתאותהא בבימוימהיה‪ .‬מללא‬ ‫שעי‬

‫רהונה גדולה‬ ‫שלו הלכות כ‬ ‫פמ'ב סו"ה ששם גילה‬ ‫ב‬ ‫‪%‬על כפללללוותת‪.‬המאמו האר‬ ‫ח)ך עוי‬‫כת‬
‫ב"ר פמ'ג ס"ח והנופחא כאן‬ ‫מגנין שלך וכו' ועיי‬ ‫א' וב‬ ‫כז) בכת"י‬ ‫טש | (כ‬
‫י העליונים ולכו'‪.‬‬‫יוב'‪ .‬ענו‬
‫אי‬ ‫די‬
‫עכ"ז‪ .‬ובכת"‬
‫ש מגנון‪(| .‬כח) עעיט' פדר'א פ‬ ‫ב ערך‬ ‫השלם‬ ‫מבכווושנית עשם‬
‫גריוסםרו לימבת‬ ‫ר"הק‬
‫ובבכי‬ ‫ההגנררולון ‪'5‬א בן‬ ‫ילער‬ ‫בכרתתי'וו א' ב ון וובבו"רב‬ ‫( ‪.‬כא)‬ ‫כנששדדררונוינהי‪.‬ה ‏‬ ‫בברתתר‬
‫(ר) ) ב‬ ‫לורוממיוננייהה‏‪.‬‬ ‫בבבכתת'"וי א' א' ו ורב''‬ ‫( ככבטט))‬

‫אי וב?‬
‫‪5‬‬‫(לד) בכתיי‬ ‫על ויה‪.‬‬
‫‪8‬‬ ‫‪,‬‬
‫(לב‪ ')ּ3‬בכתיריאו‬
‫\‬
‫(לֶב)‪ ,‬בכת!ו ‪:‬אי "קחד"‬
‫ל‬
‫למב ק‪ ,‬וכראגא ת' פראגר‪ .‬וכלטפסיה ת' לספט‬ ‫ת‬
‫ו‬
‫שם‪ .‬אבל לנאמצא‬ ‫ר‬ ‫דא'ם‬ ‫ו‬
‫ואבע"‬‫בבחחילהה‪( | .‬לו) עי'| סנהדרין ק"ח ע'ב וק"ט | עיב ובתענית כ"‬
‫ק‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫ב‬ ‫ס‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫ה‪.‬וא‪( .‬לה) בבכה ז"יחיאאישש‬
‫לתי נופחאות‬ ‫וע"עץ התננוחמואמא סטס"פיור‪( ,‬לולו) עי' א אדר"נ פכ"דו נו"א והערה ויב שם ונראה שש‬ ‫לגמזו היה נחום‬ ‫שם שנחום‬
‫ג יבאתא‪.‬‬ ‫ויבבכריו"ק‪-‬‬ ‫עביד‬ ‫(ל חח)) בבככתת'"וו א' א' ו ובב''‬
 ‫=‬ ‫הל‬ ‫לך‬ ‫‪-5‬‬ ‫מדרש‬ ‫‪12‬‬

‫צר מכל‪ ,‬ר' יהושע אומ' אברהם ראשון התחיל‬ ‫אמ'ליה מן את‪ .‬אמ'ליה‬ ‫ליה א‬ ‫סליה תי ‪7‬‬
‫המלכים‬
‫ומלכ‬
‫רכוש‬ ‫מעשר‬ ‫‪5-‬‬
‫כי‬
‫את‬ ‫וספ‬
‫ולקה‬
‫בעולם‬
‫עולם‬ ‫ואמרת לי אלו עברן‬ ‫אנא ההוא‪ .‬סבא‬
‫האלו ונתן לשם בן נהשני ויתן לו מעשר מכל (מא)‪.‬‬ ‫מנהון‪ .‬אמי להון פנון‬ ‫בחייך את מ‬ ‫נצבאתא‬
‫יתהון מניהומלו יתהון ליה דינרין‪ .‬אתעביד ליה כין אאזל‬
‫ננ) ויאמר אברם אל מלך סדום‬ ‫מגירתיה |אזלת ואמרת‬ ‫ולג לבגי ביתיה‪| ,‬שמעא‬
‫הרימתי‪[ ,‬תאני] אין הרמה אלא‬ ‫מלכא‬ ‫לבעלה בר קבלאי בר קבלאי שמעית דהדין‬ ‫ו‬

‫שבועה שני ורוררשם ימשיפננו ושמאלו אל השמים וישבע‬ ‫רחים תיניא אמי לה מן הון את מודעא לי אמרא‬
‫(מב)‪.‬‬ ‫ט הי העולם (דגיאל י'ב ז')‬
‫ליה דהדין‪ .‬סבא‪ .‬מנירן מלא סליה תינין ומלי‪ .‬יתהון‬
‫טורבדה |שהיתה‬ ‫סעיילן‬ ‫וורראאהה‬ ‫רביואא‬ ‫הט‪,‬‬
‫יו‬‫אח‬
‫מ‬ ‫את‬
‫ם‬ ‫רךן) א‬
‫כנ)‬
‫בליליא ומלא מרעאלא‬ ‫|‬ ‫ליה דינרי ‏ דהבא‪ | .‬קרץ‬
‫‪6‬‬ ‫וושת‪,‬‬

‫באברהם אבינו ‏ שהרי בידו בזת ששה‬ ‫ליה וזל‬

‫‪-‬ן‬ ‫|‬
‫אמריז‬
‫וטעון על חמארא ואזל‬
‫תן לי הנפש‬ ‫[‬
‫סדם‬
‫‪-‬‬ ‫‪8‬‬
‫לו מלך‬ ‫(‬
‫מלכים וכשאמי‬ ‫(‬ ‫‪-‬‬
‫עשר‬ ‫ּ‪.‬‬ ‫תהייונייטא צאפמו‬‫את אמי להון שמעית דהדין מלכא‬
‫רההייהם‬

‫אלא נהן ליו את‬ ‫קיבל‬ ‫‪0‬‬‫לא‬

‫\‬ ‫קה‬
‫כה‬
‫כוש‬
‫והרכוש‬
‫להון מלכא זילי ואוקמונהי בתרע פלטין כל דְנְאִים‬
‫באפי מנְהון |איתעביד‬ ‫ליה‬ ‫(לט‬ ‫יהי טארי‬ ‫עבר‬
‫אמי‬ ‫נעל‪--‬‬ ‫שווך‬ ‫ועד‬ ‫מחוט‬ ‫אם‬ ‫(מג)‪,‬‬ ‫הכל‬
‫וועעדד ששררווךד נענל‪.‬על‪1 .‬זכו‬ ‫וטט‬
‫רראאבבאא בשבכשכרר ששאאממרר אאםםמח מחו‬ ‫ה אמרין ליה זל‬ ‫ליה כן] אזל ליה גלג‪ .‬לבני‬
‫שלתכלת‪.‬‬ ‫וחוט‬ ‫|‬
‫לרצועה | שלתפליז‬ ‫‪-‬מ'צבווןות‬ ‫בניו לשתי‬ ‫תינין ולא הוו אתרוגין‪ .‬דהוו בשילין‬ ‫וצלי לברייך דהוו‪.‬‬
‫כל עמי הארין‬ ‫וראו‬ ‫שלתפלין דכת'‬ ‫רצועה‬ ‫בשלמא‬ ‫ולא הוו פנין לקיים מה שני צריק מצרה נחלין ויבא‬
‫כיח ו)‪.‬‬ ‫עליך ויראו ממך (דברים‬ ‫כי שם ה' נקדא‬ ‫לו‬ ‫(משלי "א ח) (מ)‪ | .‬ויתן‬ ‫תחתץ‬ ‫רשע‬

‫(לט) בכת'י א' טא די ליה‪(| .‬מ) | עי' ויקרא רבה =פ' כיה ס"ה וקהלת ‪ 4‬רבה פ'ב פסוק כ' ע"ש‪| .‬והנוסהאות כאן‬
‫ותנחומא מהרש'ב ח"ג ליה‬ ‫מפכמות עם אותם שהזבאו בהערוך ערך | מרעל וערך קרץ ד' וע"ע‬
‫אחד ויהודי שהיו מהלכין‬ ‫ע"ב‪ .‬ובכת"י ב' אחר המלות וובוא רשע תחתיו מוסיף פיסקא זאת‪.‬‬
‫בדרך אטר אותו הגוי ליחודי דתי טובה מדתך א"ל היהודי לא כי אלא דתי טובה מדתך שני ומי גדול אשר לוחוקים‬
‫ומשפטים צדיקים‪ 2 .‬הגוו נשאל אם יאמרו דתי טובה מדתך אטול כל ממונך ואם יאמדו דתך טובה מדתי תטול כל‬
‫ממונו‪ .‬א"ל היהודי הין מקבל אני עלו את הדבר הזה‪ .‬‏ מיד הלכו שניהם בדרך נזדמן להם שטן בדמות זקן שאלו‬
‫ותו אמרו לו מו דתו טובה מדת הבירו משנינו‪| ,‬אמר להם דת הגוי טובה הוסיפו והלכו בדרך נזדמן להם אותו‬
‫בעצמו בדמות בחור שאלו אותו שנייה אמר "דת הגזי טובה‪| .‬הוסיפו והלכו נזדמן להם אותו שטן בעצמו בדמות זק‬
‫אחר שאלו אותו אמר דת הגוי טובה‪ .‬נטל הגוי כל | ממון הישראל הלך אותו הישראל בפחי נפש ולן בחרבה אהת‬
‫כיון שהיה שליש הלילה שמע שלשה שדים מספרים זה עם זה אמרו שניהם לאחד איכן הייתה‪ .‬היום אמר להן מצאתין‬
‫א‪1‬ני היותי עוצר בת‬ ‫לההם‬ ‫והודי וארמי וציחקתי בהן והעדתי לגוי על שקר אמרו לשני ואתה היכן היית היוס‬
‫היכז הוות היום אמר‬

‫של קיסר המלך מלילד והוה לה שבעת ומום מצעקת בהבליה ואלו נטלו מירקי אלן שעל גבי בית הכסא שלהן‬
‫מחטו על חוטמה היתה יולדת מיד‪ .‬אמרז לשלישי זאתה היכן היית אף אנו |היותי פותם מעיין של מדינה פלונית‬
‫על המים היה מתרפא מיד שמר אותו‬ ‫והיו בהמתן של אנשי העיר מיתות בצמא ה נטלו שה‬
‫לקשוי‬ ‫אמרו לו יש עמך רפואה‬ ‫מק‪₪‬שה לילד‬ ‫ומצא בתו‬ ‫קהיוסהר‬ ‫ו למדינת‬ ‫היהודי הדבר בלבו והשכים‬
‫בחוטתה‬ ‫ופהטו‬ ‫הרכבסאא‬
‫ה‬ ‫ב ותת‬ ‫גבו‬ ‫קו האילן שעל‬ ‫מו‬ ‫אמר להן טלו‬ ‫הרבה‬ ‫המלך ממון‬
‫ה שמימיה סתומין‪ .‬שאלו לו על זה‬ ‫חזר‬ ‫נתן לו ‪ --‬ממון הרבה לפי = לה ולד אלא היא‬
‫נובעין ויוצאין מאיליהן נטלו ושחטו ויצא המים ונתנו לו בני‬ ‫אמר להם טלו שור שחור ושחטו אותו על המים והמים‬
‫מממווננוו וותתממהה עלעיולין עעלל זזהה הממהומןמון ששיושש עעממוו‪ ..‬א אמנר‬ ‫המדינה ממון גדול ונפטר מהן‪ .‬למה ור מצאו אותו ההגגווו‬
‫אמר אף אגי אלך ואשאל מהם מאותה‬ ‫כל ההממעעששהה‪.‬‬ ‫היעיויששרר‪.‬‬ ‫זזהה‬ ‫רר‬ ‫רך‬
‫לו הלא כבר נטלתי כל ממ‬
‫צדיק‬ ‫לקיים מה שנאמר‬ ‫והרגוהו שם‬ ‫שדים‬ ‫שלשה‬ ‫ולן באותה חרבה‬ ‫הלך‬ ‫החרבה כדי שאתעשר כמותו‪.‬‬
‫אאבבוותת‬ ‫פפממ'"נג‪ ..‬סטס'ט‪( ( ,‬ממגג)) עע יו'‬ ‫וע"ע בבבב""רר‪.‬‬ ‫מצרה נחלין[ ויבא רשע תחתיו‪(| .‬מא) עי' פדר'א‪ .‬פכ"ז‪( .‬מב) עו תנחומא‪ .‬לך פי"ג‪.‬‬
‫וותר‬ ‫נראה‬ ‫מלכים‬ ‫עשר‬ ‫ביזת | ששה‬
‫אבל מהלשון |‬ ‫נלקח‬
‫[‬ ‫לומר שמשם‬ ‫מהקזוהם‬ ‫שם שיש‬ ‫פ"ה מו"טם ובפירוש הרמבים ‏‬
‫שז‬
‫‪3‬‬ ‫הגדול‬ ‫ליל‬ ‫מררש‬ ‫‪3‬‬
‫זהש"ה אז דברת בחזון להסיריך (תהלים פיט כ') (א)‪ .‬תניא‬ ‫ן שלראש‪.‬‬ ‫הגרול‪ .‬אומי‬ ‫ותניא‪ .‬רי‬
‫בעשרה לשונות נקראת נבואה‪ .‬ראייה שני היש בזה‬ ‫אלא חוט שלתכלת‪ .‬מאי היא דתניא היה חי אואוממי‬
‫|צופח נתתיך‬ ‫=נאי‬
‫הרואה (שמואל א ט' "א)‪ .‬צפייה ש‬ ‫‪%‬‬
‫שהשתהכתכללת‬ ‫וורניו | מ‪-‬פנ‪-‬י‪-‬‬
‫צעבע‬ ‫מ‪-‬כ‪-‬ל‪0-2.‬מי‪0‬ני‬ ‫תכלת‬
‫תבלת‬ ‫נשתנה‬
‫נשתנה‬ ‫מה‬
‫מה‬

‫וחזקאל ג' ו" ל'ג ז')‪| .‬משל |שנא' =משלי שלמה‬ ‫לכסא הכבוד‬ ‫‪ %4‬ורקיע דומה‬ ‫לים וים‪ .‬דומה‬ ‫דומה‬
‫שני‬ ‫מליצה‬ ‫א' א')‪.‬‬ ‫משרי‬ ‫וי)‪.‬‬ ‫כ"ד‬ ‫(שמות‬ ‫הספיר‬ ‫לבנת‬ ‫רגליו במעשה‬ ‫ותחת‬ ‫שני‬

‫תקה‬ ‫ורוה‬ ‫שנא'‬ ‫רוה הקדרש‬ ‫וכת' כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א' כ'ו) (מד)‪,‬‬
‫א‬
‫נקים | להם‬
‫ו‬ ‫הלו‪:‬ב‬ ‫ניתן לבניו מעשה‬ ‫מחוש‪.‬‬ ‫אם‬ ‫שאמ‬ ‫בשכר‬ ‫ד'א‬
‫(דברים ו"ח י'ח)‪= .‬חזון שני חון 'ישעיהו בן =אמוץ‬ ‫פוש‬
‫ועו‬ ‫שא‬
‫וי‬ ‫רור‪-‬‬
‫\‪-=-‬‬
‫התירף‬
‫כפולין‪,‬‬ ‫|‬
‫יגוי‬
‫ייי=‬
‫‪5‬‬
‫‪-‬‬
‫(‪90909%‬‬
‫=(‬ ‫‪|-‬‬
‫‪9‬ן‬
‫‪₪-‬‬

‫א)‪ .‬משא שני המשא אשר חזה חבקוק‬ ‫אילים‬ ‫עורות‬ ‫מכסה‬ ‫להן הקב'ה‬ ‫נתן‬ ‫שרוך נעל‬
‫א)‪ .‬חידה שנא' בן אדם הוד החידה‬ ‫ר'א בשכר שאמי אם‬ ‫ומכסה ערת תחשים(מה)‪ .‬‏‬
‫יחזקאל יז ב') (ב)‪= ,‬איזה הוא‪ .‬שדיבר עמו הקב'ה‬ ‫ביום‬ ‫מחוט ניתן לבניו חוט‪ .‬שלזהורית שהיה‬
‫ה' אל אברם‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫היה‬ ‫שני‬ ‫אברהם‬ ‫זה‬ ‫תחלה‬ ‫בחזון‬
‫‪-‬‬ ‫ההוו‬ ‫‪4-‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫=‬ ‫וו‬ ‫ו‬ ‫=ן‬ ‫בינו‬ ‫כשנים‬ ‫וכפורים שנ' אם יהיו חטאיכם‬
‫אורוד‬ ‫יור‬ ‫פואה ‏‬ ‫ורפורר‬ ‫‪0‬ה)‪.‬‬ ‫א'‬ ‫(ושיוה‬
‫במחזה‪ .‬ומה‪ .‬אמי לו באותה ‏ שעה כה יהיה‪ .‬זרעך‬ ‫ועו‬ ‫שאמ‬ ‫|‪-=-‬‬ ‫'‬ ‫נש‬

‫בכוכבים‪ .‬מהוא כה יהיה וכי תעלה על דעתך שברכה‬ ‫שני מה יפו פעמיך בנעלים‬ ‫לבניו שלש רנלים בשנה‬
‫‪4‬‬ ‫חהול‬
‫אש‬ ‫וש‬ ‫ראורר‬ ‫חוטש‬ ‫רז)‬ ‫‪5‬‬ ‫ורוה‬
‫ה‬ ‫|אור‬
‫י‬
‫כה יהיה‪ .‬זרעך |ככוכבים והלא כבר‬ ‫שבירכו ‪0‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫נית‬ ‫מהוט‬
‫שאמ' אם‬ ‫(מו)‪ .‬ד"א בשכ‬ ‫כ‬ ‫ז'‬ ‫השירים‬ ‫שיר‬
‫יפרו‬ ‫מבניך‬ ‫רו לא ותחרן‬ ‫אמי‬ ‫כך‬ ‫א רי‬ ‫‪6‬‬ ‫שיר‬ ‫נ‬ ‫שרוד‬ ‫ועד‬ ‫שאמי‬ ‫ובשנר‬ ‫ציציה‪.‬‬ ‫מצות‬ ‫ניו‬
‫'‪.--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫כ‬ ‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬ ‫=|‬ ‫פכית‬ ‫‪%4‬‬ ‫שו‬ ‫‪.‬‬ ‫שרון‬ ‫עד‬ ‫טאמ‬ ‫==‬ ‫=‬ ‫‪44‬‬ ‫ציצ‬ ‫מצות‬ ‫לבניו‬

‫שניני זהלצה נעלו (רברים כ'ה ט')‬ ‫הרוי מצות יבמה‬

‫בניך כיוצא בך כדרך שאתה אברהם חגרת מתניך‬ ‫)‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪02- -‬‬

‫הנע זרים‪.‬‬ ‫אכלו‬ ‫רק אשר‬ ‫כר) בלעדי‬

‫ועמדת לפני בתפלה ובקשתה לפני ‪,‬על בריותי כךן‬
‫שא‬ ‫זל‬ ‫קשה‬ ‫יי א‬
‫לא יפסקו ‏ טבניך ‏ ומבני ‪.‬בניך כיוצא בך‪| ,‬היה רי‬
‫שמואל בר נהמני מושלו משל למה הדבר דומה‬ ‫גמורים אינן ‏ יכולין ‏ להחזירו שנא' רק אשר אכלו‬
‫ו‬ ‫המלכים‬ ‫את‬ ‫כיון |שהרנ‬ ‫מה)‪.‬‬ ‫=ויורי‬
‫לאדם שהיה מהלך במדנר בשרב והיתה נפשו‬ ‫היה‬ ‫האלו‬ ‫ומלב‬ ‫את‬ ‫רג‬ ‫כיון‬ ‫מה‬ ‫הנע‬

‫מתעלפת עליו מתוך רעב וצמא‪| .‬מצא אילן אחד‬ ‫מהרהר בלבו ואומי שמא יש בהן צדיק והרנתי אותו‬
‫שצלו נאה ופירותיו =מתוקין ו שלמים מושך‬ ‫עד שבישרה אותו |שכינה הדא היא דכת' אהר‬
‫תחתיו אכל אותו אדם מפירותיו ושתה מים מאותו‬ ‫והיה דבר הי אל אברם (מט)‪,‬‬
‫מעין שתחתיו וישב בצלו ונתקוררה דעתו עליו‪ .‬כיון‬
‫שעמד אותו אדם לילן לדרכו‪ .‬אמי לו לאותו אילן‬ ‫טו‪.‬‬
‫באיזו ברכה אברכך אומר לך יהיו פירותיך מתוקים‬ ‫ה'‬
‫כ‬ ‫ת‬
‫ר א‬
‫‪5₪‬‬
‫ו‬
‫תח היה‬
‫לו‬
‫ל‬ ‫ו‬
‫הרברי‬
‫ב‪-‬‬
‫אחר‬ ‫א)‬
‫הרי‬ ‫ך נאה‬
‫| טופס‬
‫אומ‬
‫פחורית‬
‫מתוק ם‪.‬‬
‫ירומיה‬
‫פירות‬
‫דרו‬
‫לאמר;‬ ‫אל אברם במחזה‬
‫מגן אבות פיה מ"ט‪( .‬מך) עו‬ ‫בפירושו‬ ‫הדברים מאיזה מדרש אם שכבר נחפרו חדברים לפלפנניי ההררששבב""ץש עי'‬
‫עי' | בפירו'‬
‫העתיק‬
‫א'יך אומך מפני מה וכו‬‫וע"ע בנופחת העין יעקב שם‪ .‬ובכת"י א' וב' הגופהא היהמ ר‬ ‫ע"א וחולין פ"ט ע'א ‪1‬‬ ‫סוטה י"ז‬
‫ב'ר פמיג סיט וכפירוש מהרז'ו ובמה שרמז שם להפסיקתא רבתי קנ"ד ע'ב ואולי יש להגיה בב'ר שם‬ ‫(מה) עי'‬
‫) עי' ב'ר ותנחומא‬ ‫מצויר וע"ע תנחומא לך סייג ותנחומא מהרשיב ח'א ל"ח ע"א ובהערות‬
‫פי'ג =וב'ר |שם‪.‬‬ ‫דריש אחוט הפיקרא אבל יש לשער קצת שאינה הנוסחא העיקרית ‏ יע' אגדת‬ ‫שם ושם‬
‫פיה שם בענין‬ ‫כאן‪( .‬מט) עיי ביר‬ ‫ביר *ותנחומא שם‪( .‬מת) עו' חולין פיט ע'א וע'ע‬ ‫(מז) עו"‬
‫כש‬
‫בבנ"‬ ‫ורעו"יע‬ ‫הרהורי דברים‬
‫ונו"ב‬ ‫פל"ד‬ ‫נו"א‬ ‫עי' אדר"כ‬ ‫רבה פ"א ס"ד‪( | .‬ב)‬ ‫ויקרא‬ ‫ע"א‬ ‫סו (א) עיי' תנחומא לך סייד ותנחומא מהרש"ב ח"א‪ .‬ל"ח‬
‫;‬
‫שם‬ ‫נזכרו‬ ‫לא‬ ‫וגם‬ ‫כולס משונים‬ ‫פסוק ד' והם‬ ‫פ"ג‬ ‫רבה‬ ‫ושה"ש‬ ‫פ"ך‬ ‫בראשית‬ ‫ואגדת‬ ‫ס"ו‬ ‫פמ"ד‬ ‫פל"ג וב'ר‬
‫הארין‪.‬‬ ‫כעפר‬ ‫אמור‬ ‫כבר‬ ‫והלא‬ ‫הראיות מהכתובים‪( .‬ג) אולו צ"ל‬
 ‫‪6‬‬ ‫חנדול‬ ‫לך לך‬ ‫מררש‬ ‫‪-‬‬
‫= שלצריקים מפורש מןהתורה שני שכרך הרבה מאד‪.‬‬ ‫צלך נאה‪ .‬אומר לך יהא מעין שלמים מושך מתחתיך‬
‫והלא דברים קל וחומ' ומה אברהם אבינו שלא‬ ‫הרי מעין שלמים מושך מתחתיך‪ .‬אלא ברכה זו‬
‫| נצטווה על דקדוקי תורה נאמי לו שכרך הרפה מאר‪.‬‬ ‫שאני מברכך ‏ שכל נטיעות |שנוטלין ממך ונוטעין‬
‫= המקיים שש מאות ושלש עשרה מצוות על אחת‬ ‫מקומות‪ .‬אחרים יהיו מצליחוןכמותך‪ .‬כך אמי הקביה‬
‫| כמה וכמה‪ .‬וכן הוא אומ' שאו לשמים עיניכם והביטו‬ ‫לאברהם באיזו ברכה אברכך אם בכסף וזהב כבר‬
‫= אל הארץ מתחת ונ' וישועתי לעולם תהיה וצדקתילא‬ ‫בירכתיך בו דכת' ואברם כבר ‏ מאד במקנה בכסף‬
‫= תחת (ישעיה גיא ')‪= .‬ואומי כי ההרים ימושו והנבעו‬ ‫ההב ("ג ב')‪ .‬ואם אברכך בכל הטובות כולן ‏ כבר‬
‫תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש (ישעיה גיד )"‏(ח‬ ‫בירכתיך ‏ בכל ‏ דכת' והי ברך ‏ את אברהם בכל ‏‬
‫=ר' יהושע בן קרחה אומי מפורענותן שלרשעים אתה‬ ‫(כ'ד א)‪ .‬אלא ברכה זו שאני מברכך שלאיפסקו מבניך‬
‫‪.‬הולך‬ ‫‪.‬דור‬ ‫ומבני בניך דוגמה שלך עד סוף כל הד ורות שהן עומדין =למד מתן שכרן שלצריקים מאי‪ .‬כת'‬ ‫|‬
‫לאיומר‬ ‫כריי‬ ‫צריד‬ ‫היה‬ ‫לא‬ ‫א' די)‬ ‫(קהלת‬ ‫בא‬ ‫ודור‬ ‫דכת'‬ ‫היא‬ ‫הדא‬ ‫בריותי‬ ‫‪-‬‬ ‫החיה‬ ‫ומבקשיז‬ ‫בפרצות‬
‫‪--2‬‬ ‫ו‬ ‫|‬ ‫|‬ ‫‪9-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫[‬ ‫[‬ ‫‪,‬‬ ‫כא‪.‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫!ו‬ ‫|‬ ‫|‬

‫אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על גבור = אלא ארץ הולכת וארץ באת והדור לעולם עומר‪.‬‬
‫(תהלי פיט כ')‪ .‬מהו שויתי עזר על גבור‪ .‬אלו הצדיקים = וכי איזה נברא בשביל הבירו ארץ בשביל דור או‬
‫שנעשו להן לישראל עזר על גבור ‏ העולמים בשעה | דור בשביל ארץ הוי ארץ בשביל דור אלא דור‬
‫|להקביה ‏ לפי כך‬
‫=תפקידיו ש‬
‫שחוא כועס על בריותיו (ד)‪ .‬אמ' ר' אבהו הרי הוא =בשביל שאינו עומד ב‬
‫|‬
‫עק\ו‪-‬מדת | בתפקידיו‬ ‫על ידי שהיא‪.‬‬ ‫|‬
‫ו‪₪‬האריו‬ ‫בולה‪.‬‬ ‫הוואת‪.‬‬ ‫[מושל‬ ‫לי דבר צור |ישראס‬ ‫אושמוי אמר אלהי‪ .‬ישראל‬
‫בן יוחאי‬ ‫שמעון‬ ‫ףח‬ ‫אמ‬ ‫בולה‪.‬‬ ‫אינה‬ ‫לפיכך‬ ‫שלו‬ ‫ג')‪.‬‬ ‫כ'ג‬ ‫ב'‬ ‫שמואל‬ ‫אלהים]‬ ‫צדיק מושל ביראת‬ ‫באדם‬

‫וכי מה ראה דוד לומי כך וכי שתי רשויות הן אלא = כת' כי‪ .‬כימי העץ ימי עמי (ישעיה סיה כ'ב) ואין עץ‬
‫כך אמ' דוד אמי לי אלהי ישראל‪ .‬ומה דיבר צור = אלא תורח דכת' ‏ עץ חיים היא למחזזקים ‏ בה‬
‫מי תורה בשביל‬ ‫(משלו ג'‪ .‬ו'ח) וכו מי‪ .‬גברא בשביל‬ ‫על כל באי העולם‬ ‫באדם שלטוני‬ ‫מושל‬ ‫אני‬ ‫ישראל‬

‫בשביל‬ ‫תורה‬ ‫אבל צדיקים מושל | ישראל או ישראל בשביל תורה הוי‬ ‫על ידי‬ ‫ואין כל בריה ממחה ‏‬
‫ביל‬ ‫ב‬ ‫שנבראת‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫הורה‬ ‫ומה‬ ‫ישראל‬ ‫בגזירתי ולמחות‬ ‫וץיכולין לשלוט‬ ‫צדיכקים‬ ‫יראת אלהים‪,‬‬
‫=‬ ‫בו‬

‫על דברי (ה) שאין והקקבבי'ה ‪ -‬ה דבר בעווללממון‪ .‬עד | ישראל הרי היא קקייייממת |לעולם ולעולמי ‏ עעווללממייםם‬
‫תהיו‬ ‫כי‬ ‫דכת'‬ ‫וכמ‬ ‫כמה‬ ‫אחת‬ ‫על‬ ‫עצמן‬ ‫ישראל‬ ‫הי אלהים‬ ‫יעשה‬ ‫לא‬ ‫כי‬ ‫שני‬ ‫לצדיקים‬ ‫אותו‬ ‫שמגלה‬
‫ו‪24-‬‬ ‫‪-‬שוו‬ ‫ו‪-9‬‬ ‫וו‬

‫אתם ארץ הפץאמי הי (מלאכי ג' "ב()ט)‪ ,‬רי יוסי‬ ‫דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמופ ג' )'‏‬
‫= אומי אם נפשך לירע מתן ו ‪ 7-0‬צא ולמד‬ ‫כדי שיכירו ויבקשו ‏ עליהן רחמים דכת' ואומר הי‬
‫| מאדם הראשון שנצטווה על מצוה אחת בלאג תעשה‬ ‫אלהים חדל נא מי יקוס‪ .‬יעקב כקיט‪.‬ון ה(ואעמוס זה')‬
‫= ועבר עליה כמה‪ .‬מיתות ‏ נקנסו עליו ‏ ועל בניו ועל‬ ‫וסמיך ליה ניחם הי על =זאת גם‪ .‬היא לא תהיה‬
‫= בני ביתו עד סוף כל הדורות‪ .‬וכי איזו מדה‪ .‬מרובה‬ ‫(שם שם ו()ן)‪ ,‬הרימותי בחור מעם (תהלים פישכ') זה‬
‫אברהם דכת' ביה אתה הוא האלחים אשר בחרת | מדת הטוב או מדת הפורענות הוי אומי מדת הטוב‬
‫מוובה ממדת הפורענות ומה אם מדת הפורענות‬ ‫באברם (נחמיה ם ה (ז)‪,‬שכרך הרבה מאד‪.‬‬
‫רי אליעזר ביר' יוסי הגלילי אומי מנין למתן שכרן | שהיא מעוטה כך נקנסה בה מיתה עד סוף כל‬

‫עומדין בפרצות‪ .‬והוספתי ע"פ כתי"א‪| .‬ובעוקר הדברים ‏ עי' פסיקתא ‏ דר'כ קכיה ע"ב וע"ע‬ ‫(ד) בכת"י א' וב' שכן‬
‫|ו)‪ .‬צ'ע‪ )( .‬עוי‬
‫ותדא"ז פכיה ושם מעין כל הענין אבל בשינוים‪( .‬ה) צ'ע ועיי מ"ק ט'ז עיב‪( .‬‬ ‫במדבר רבה ‪5‬ב סי"ב‬
‫לעיל הערה א' ואולי וש לשער מזה שכל הפיסקא עד כאן היא לקוחה מהילמדגו אלא שנשמט‬ ‫תנחומא לך סי"ד וע"ע‬
‫רק תחילת וסוף הדרשה‪( .‬ח) צ"ע ועי' תוספתא סוטה פ'ז קצת כעין קיו‬ ‫ולא הנותחו ה ו‬ ‫אח"כ בתנחומא שלנו‬
‫זה‪(| .‬ט) עי' קהלת רבה | פיא פסוק ד'‪ .‬וע'ע ספרי דברים פ'ב ע"ב‪.‬‬
‫‪15‬‬
 ‫ך‬ ‫מדררש‬ ‫‪207‬‬
‫כו‬ ‫‪-1‬ו‬ ‫‪- :‬‬
‫‪-‬‬ ‫| גרול‬ ‫לן‬

‫יורבממועוועושוייהם טובים‪| .‬ואם ‏ תאט' שראו | לא ראו שני‬ ‫על אהת כמה‪ .‬וכמה‬ ‫המצוות‬ ‫הדורות המקיים |את‬
‫עין לא ראתה (ישעיה‪ .‬סיד ')‪ .‬ואם תאמי שלא ראו‬ ‫דורותיו |עד סוף כל‬ ‫שיזכה לו ולדורותיו ולדורות ‏‬
‫ראו מקצת שני כי לא יעשה הי אלהים דבר כי אם‬ ‫הדורות (')‪ .‬ר ‪:‬מ'נחם ביר' יוסי אומי אם נפשך לידע‬
‫צ‬ ‫כאיזה‬ ‫ג'‪0‬‬ ‫(עממוס‬ ‫עבדיו הנביאים‬
‫עבו‬
‫אל‬ ‫סוד‬ ‫נלה‬
‫מתו‪ .‬שכרן ‪₪‬שלצצדדיקי םם צא ולמוד מן הנהנה מן ההקדש‬ ‫[‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬וי‬

‫אויא‬ ‫בר‬ ‫הייא‬ ‫ור'‬ ‫ראו*‬ ‫של הבית‬

‫רו עו כמ יין שיתמה‬ ‫בשנגה‬ ‫מעל וחטאה\‬ ‫כי תמעול‬ ‫כת' ביה נפש‬ ‫מה‬
‫ומתן‬ ‫ראו‬ ‫סַגְרוּ שַלְפָתַה ראו‪ ,‬‏ רי לוי אומי‬
‫סעודה‬ ‫הוטא‬ ‫הוא‬ ‫בכמה‬ ‫ה' (ווקרא ה' טיו)‪.‬‬ ‫קקזדשי‬
‫לא ראו‪ .‬אמי ר' יופי לא סעודה ראו ול מתן‬ ‫ושנים ותשעים‬ ‫אהד ממאה‬ ‫כמה היא פרוטה‬ ‫בפרוטה‪,‬‬
‫א‪-‬ור‪-‬ר [רצאוו ‪ +‬א‪-9‬מו כ סו יהו? ע בי לוי כל מה שראו‬ ‫בדינר כמה הוא חייב‪.‬להקריב איל אשם בשתי סלעים‬
‫דבוא עין לא ראתה‬‫לימות המשיה ראו אבל לעתיל‬ ‫שני בערכך כסף שקלים (שפ)‪ .‬כמה הן שתי סלעים‬
‫מעון ב‬
‫בן‬ ‫רי | שמעוז‬
‫ומ‬
‫אמ‬ ‫ג')‪.‬‬ ‫ס"ד‬ ‫(ושעיה‬ ‫זולתיך‬ ‫אלדים‬
‫שמונה דיגרין צא וחשב לך כמה פרוטות אלף וחמש‬
‫ראו אבל מי‬ ‫חלפתא ‪:‬כל מה שראו לבעלי תשובה‬ ‫מאות ושש ושלשים פהוטות אם כן ענש הכת' למי‬
‫שלא טעם טעם חטא ‪ 6‬לא ראתה (יד)‪.‬‬ ‫שבאת על ידו מעילה קל וחומר לשלם שכר לעושה‬
‫אברהם אדני אלהים‪ .‬אפ‬ ‫) ויאמר‬ ‫ה‬‫שר‬
‫עו‬‫מו‬
‫י‬
‫מ=צבוווות‪ 4‬שמדת הטוב מרובה (יא)‪ .‬תנו רבנן‬
‫רי‪ .‬יוהנן משום רי שמעון בן יוחאי‬ ‫באחד שבא אצל רי עקיבה ואמי לו קוץ לי שכרה‬
‫שברא הקב"ה את עולמו‪ .‬לא היה אדם שקרא‬ ‫כשבא‬
‫‪9-- -‬‬ ‫שלתורה אמי לו המתן עד שיבוא‪ .‬בן עזאי‬
‫ראי‬ ‫"ויריץ‬

‫שבא אברהם וקראו אדון שני אדני אלהים‪.‬‬ ‫ודון עד‬

‫ו‬ ‫אדול‬
‫בן עזאי אמי לו רי עקיבה קוץ לזה שכרה שלתורה‪,‬‬
‫גמר רב ואף דניאל לא נענה אלא בזכות‪ .‬אברהם‬ ‫אמי לו שכר מקרא |אתה מבקש או שכר משנה‬
‫עברך והאר‬ ‫אלהינו אל תפלת‬ ‫שני ועתה |שמע‬ ‫אתה מבקש או שכר הנדות‪ ,‬אמי לו קויץ לי שכר‬
‫פניך על מקדשך השמם למען אדני (דניאל‪ .‬טי ')‪.‬‬ ‫ההכת' טוב לי תורת‪ .‬פיד| מאל ‪/‬פי זהב‬ ‫לו אמי‬ ‫כולן אמי‬

‫למענך אדני מיבעי ליהאלא אמי רבא למען אברהם‬ ‫אם יש לך זהב‬ ‫אף אתה‬ ‫עייב)‪.‬‬ ‫קייט‬ ‫(תהלים‬

‫שקראך ארון (טו)‪| .‬מה תתן לי ר' ינתן אומי‬ ‫לי שני אלפים דינרי‪ .‬זהב ושני אלפים‬
‫אומי‬
‫או‬
‫אחי‬
‫אז‬
‫רי‬
‫להן חקביה שאֶלו‬ ‫שלשה הן שאמי‬ ‫י\‪-‬י‪.4‬‬
‫לקי |‬
‫ואני‬ ‫שלתורה‬
‫שלתורה‬ ‫‪/‬‬

‫אברהם‬ ‫ארבעה אברהם ושלמה אחז וזהמלך משיח‪,‬‬ ‫ב)‪.‬‬

‫(‬ ‫של תורה‬ ‫שרה‬
‫‪%0‬ר שאיןסוףלק שכ‬ ‫לך שכרה‬

‫מנין שני וואמר היאלהים‪ .‬מה תתן לי אינו אומ' מה‬ ‫ויר‬ ‫העולם‬
‫סתללכק מ ין הע‬ ‫אמרו עליו על ר' אבהו שבא‬
‫תתן לי אלא שאמי שָאַל‪ ,‬שלמה מנין שניבגבעון‪.‬‬ ‫והראה לו הקביה שלוש עשרה נהרי אפרסמון‬
‫הלילה ויאמ לו שאל‬ ‫כ‬ ‫נראה‪ .‬ה' אל שלמה‬ ‫אטרו‬ ‫בתורה‬ ‫אשריהז | עוסקי‬ ‫לתלמידיו‬ ‫לומי‬ ‫התחיל‬

‫מה אתן לך (מלכים א ג')‪ |.‬אחז מנין שני שאל‬ ‫עשרה נהרי‬ ‫להן שלש‬ ‫אמי‬ ‫לו רבינו מה ראית‬
‫לך אות מעם הי (ישעיה ז' "א)‪ .‬המלך המשיח מנין‬ ‫אפרסמון נתן לי הקב'ה שכר תורתי‪| .‬התחיל לומי‬
‫ואנכי‬ ‫שאל ממני ואתנה (תהלים ב' ח) (טז)‪.‬‬ ‫אף אני אמרתי לריק יגעתי אכן משפטי ופעולתי‬
‫הולך ערירי‪ .‬ארבעה לא הזכיר עליהן הקב"ה‬ ‫את אלהי (ישעיה מיט ד (ונ)‪| ,‬אמי ר' אחא כל‬
‫ויעקב‪ .‬ומשה‬ ‫מיתה והן \ הזכירו |על עצמן אברהם ‏‬ ‫ברכות וטובות ונחמות שראו הנביאים הראשונים לא‬
‫ו‬ ‫‪ +‬ובמצייורות‬ ‫לא להנם ראו אלא על ירי שיגעו בתור‬

‫נו'א‬ ‫וע'ע אדר'"‬ ‫שם‬ ‫הגמרא‬ ‫כמסקנת‬ ‫והו‬ ‫ע'א‬ ‫ק ודושין ייב‬ ‫ועעי"עע‬ ‫שם‬ ‫עו' תו"כ‬ ‫ע'א‪( | .‬יא)‬ ‫כ"ז‬ ‫כחנים‬ ‫עי' תורת‬ ‫‪0‬‬
‫ע"ז מ"ב‬ ‫עו' ורושלמי‬ ‫(יג)‬ ‫שונות‪.‬‬ ‫ואגדות‬ ‫ג"כ מעשיות‬ ‫ג"כ‬ ‫זוק‪.‬‬ ‫שב"ז שמו‬ ‫פ"ל‪( .‬יב) צ"ע וראיתי כעין זה בכת"י פארמא קובץ‬
‫תורה‬ ‫ומרי‬ ‫הלשון‬ ‫זה‬ ‫בסימן‬ ‫שם‬ ‫ווש‬ ‫פ'א‬ ‫בראשית‬ ‫בתנחומא‬ ‫ובפרטם‬ ‫מקומות‬ ‫בכמה‬ ‫ובנ"ש‬ ‫ס"ג‬ ‫פג'ב‬ ‫רבה‬ ‫ע"ג ושמות‬
‫מקוטע =וולקוט ושעיה רמז שסיח ובכייק |סיקרו של פתח‪.‬‬ ‫(ם"ו) והוא שם‬ ‫ע'ש‪( | .‬וד) עיי קהלת רבה פיי א פסוק ח'‬
‫משונה ‪( 2‬וז) בעון זה‬ ‫שם‬ ‫חא‬ ‫עו' ביר פמיד ס'ח ובנ"ש ואדר"נ נו"ב פמיג‪ .‬והנוס‬ ‫(טו) עו' ברכות ז' ע"ב ובדים שם‪( .‬טז)‬
 ‫‪--‬‬ ‫הגדול‬ ‫לך לך‬ ‫מדרש‬ ‫‪99‬‬
‫שלך שאין מזל לישראל‪ .‬מאי דעתיך דקאיי צדק‬ ‫יש כק על פיו‪,‬‬ ‫ביתי‬ ‫בן שכל‬ ‫בותי‪:‬‬ ‫ובן ל‬
‫במערב מהדרנא ומוקימנא ‏ ליה במזרה משום דהוה‬ ‫שכל‬ ‫הוא רמשל אליעזו‪.‬‬
‫יתיב אבוהם במזרח ‏ והוה ליה צרק במערב = והינו‬ ‫ביתו נשמעין לו (יה)‪.‬‬
‫דכת' מיהעיר ממזרה צדק יקראהו לרגלן (ישעיה מ'א ב')‪,‬‬ ‫‪ 0‬ויאמר אברהם הן לי לא נתתה‬
‫אתאמי רי חנינה אומי מזל מהכים ומזל מעשיר ויש‬ ‫זרע‪ ,‬מלמד שהיה אברהם תוהה‬
‫אין מזל לישראל‪.‬‬ ‫רי יווחינקן אומר ‏‬ ‫מזל לישראל‪ .‬‏‬ ‫בדעתו האיך יירשנו אליעזר‪ 2 .‬אמי שלמה ושנאתי‬
‫ואְַדָא רי יוחנן לטעמיה ‏ דאמי רי ‏ יוחנן מניןשאין‬ ‫את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם‬
‫מזל לישראל שני כה אמר‪ .‬הי אל דרך הגויס אל‬ ‫שיהיה אחרי‪ ,‬ומי יודע ההכם יהיה או סכל וישלט‬
‫הלמדו ומאותות ‏ השמים‪ .‬אל תחתו כי יהתו הגוים‬ ‫בכל |עמלי (קחלת ב' י"ח)‪ .‬הד בר נש חוה לעי‬
‫מהמה (ירמיח ' ב')‪= .‬הגוים ‏ יחתו |מהן וישראל לא‬ ‫בשתין רבוון הוה אכיל עסרין ומפרניס =בני‪ .‬בותיה‬
‫יחתו (כג)‪| ,‬ד"א ויוצא אותו החוצה ‏ ר' לוי אומי‬ ‫עסרין ושביק לבנויי עסרין‪= .‬אמרין ליה אלין‪0‬‬
‫הראהו ניהוג הכוכבים ‏ והמזלות ‏ וכל זזיותשברקיע‬ ‫יצטרכון ו‬ ‫את שבי קק להון אמי ו‬
‫וכי מחויץ לעולם הוציאו אלא שהראהו חדרי שמים‬ ‫ר' מאיר ‪ -‬ספרא וחזה חכים מכתב טאבות והוה‬
‫חוצות שני עד לא עשה ארץ וחוצות‬ ‫ה‬ ‫ומפרניס בני‬ ‫לעי כל יום בשית סלעין אכיל ‏ תרתי‬
‫(משלי כ'ח ')‪ .‬רי יוחנן אומי העלהו למעלה מכיפת‬ ‫ביתיה תרתי ויהיב‪ .‬למצות צרקה תרתי‪= ,‬אמרו ליה‬
‫הרקיע שני הבט נא השמימה אינו אומר הבט נא‬ ‫להון לאו אם‬ ‫לבניך כלום‪| :‬אמ'‬ ‫לית את שביק‬
‫אלא מלמעלה למטה(כה)‪,‬‬ ‫נער הייתי ‏ גם זקנתי לא‬ ‫צריקים נינהו כבר |כת'‬
‫‪ 0‬והאמין בהי גדולה האמנה שלא ירש‬ ‫ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תחלים ליז כ'ה)‪,‬‬
‫אברהם אביגו העולם הזה והעולם הבא‬ ‫ואס רשיעין אנון מה אנ מניח‪ .‬שלי לאויבי המקום‪,‬‬
‫אלא בשכר אמנה שני והאמין בהי ויחשבה לוצרקה‬ ‫ומי יודע החכם ‏ היה או סכל‬ ‫ולא כן אמי שלמה‬
‫ולהלן הוא אומי וצדקה תהיה לנו וני (דברים ו' כ'ה)‪.‬‬ ‫(קהלת ב ית (‪,)5‬‬
‫וכן את מוצא ‏ שלא ננאלו ישראל ממצרים אלא‬
‫בשכר אמנה שני ויאמן העם (שמות ד' ל'א)‪ .‬ואומ'‬ ‫והנה דבר ה' אליו לאמר‪ .‬נשו‬
‫שרה‬ ‫וכן‬ ‫יחידו‬ ‫בנו‬ ‫אלא‬ ‫יירשנו‬ ‫שלא‬
‫אמונים נוצר הי (תהלים ד' ל'א)‪ .‬מזכיר אמונת אבות‬
‫ואומי פתחו שערים ויבוא נוי צדיק שומר‪ .‬אמונים‬ ‫אומרת כי לא יירש בן האמה (כ'א "()כא)‪,‬‬
‫(ישעיה כו ב')‪| .‬בשער הזה בעלי אמונה |נכנסין‬ ‫ה) ויוצא אתו ההוצה‪ ,‬יאה במראה הנכואה‬
‫טוב להודות לה' =ולזמר לשמך עליון להגיר בבקר‬ ‫כאלו יצא לחוץ (כב)‪ .‬ואמ' לו ה ב ט‬
‫חסריך ואמונתך בלילות (תחלים ציב ב')‪ ,‬מי‪ .‬גרם ‪/‬‬ ‫השמימה וספר הככבים‪ .‬הבטיהו שירבה‬
‫לשמוח השמחה הזאת אמנה שהאמננו בהקביה‬ ‫זרעו ככוכבי השמים‪ | .‬ד'א ויוצא ‏ אתו החוצה אמי‬
‫בעולם הזה שכולו לילות‪ ..‬וכן יהושפט אומי האמינו‬ ‫רב אין מול לישראל שני ויוצא אתו החוצה אמי‬
‫בה' אלהיכם ‏ ותאמנו | האמינו |בנביאיו =ותצליחו‬ ‫לפני הקביה רבונו של עולם הסתכלתי באסטגנינות‬
‫(דברי הימים ב' כ' כ)‪| .‬וכן את |מוצא |שאין גליות‬ ‫שלי ואיני ראוי להיות לי בן אמי לו צא מאסטגנינות‬

‫והן הזכירו על עצמן הם בכת"י‬ ‫ק'ד ואולי בב'ר | פמ"ד פ'ט שיור מזה והמלות‬ ‫עמוד‬ ‫ח"ה ‏‬ ‫במדרש הלל בביהמ"ד‬
‫אי על הגליון‪ .‬‏ (יח) עיי פירש'י וראביץ | לפסוק זה‪( .‬יט)צ"ע‪(= .‬כ) עיי קהלת ‏ רבה פ'ב | פפוק י"ז ע"ש‪(| .‬כא) אולי‬
‫יש להשלים כאן המלות לא ירשך זה וגז'ש גמירי וצ"ע‪( .‬כב) עי'מורה נבוכים ח"ב פמ"ו‪( .‬כג) בכת'י ובכי"ק א' והוה‪ .‬ליה‬
‫צדק (במקום יצחק) במערב‪ .‬ועי' שבת קנ'ו ע"א וע'ב‪(= .‬כד) עי' ב'ר פמ"ד סי"ב והוא פורוש לדברי ר' לוי שם וע"ע‬
‫מו" ח"א ‏ פ'ד ובמפרשים שם‪( .‬כה) עי' ב"ר שם‪.‬‬
 ‫‪93‬‬ ‫הנדול‬ ‫ה‬ ‫לך‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫התחילה לנהוג עצמה נכפה ומקרעת בנדיה‪ .‬ובגדי כל‬ ‫באמונה שני אתי מלבנון כלה אתי‬ ‫מתקבצות אלא‬
‫מלבבננוון תבואי תשו ורי מראש אמנה (שיר השירום ד'חי)‪ .‬מי שהוא נונעה ‏ עד שנמנעו בני |אדם ממנה והיא‬
‫ואומ' וארשתיך לי באמונה (חושע ב' י"ט)‪ .‬ואומ' וצדיק היתה משמרת‪ .‬בריתה לאותו האיש והוא כיון שעבר‬
‫באמונתו יחיה (חבקוק בי ר') ‪ 5‬זנו רבנן אמי רי מכנגד‪ .‬פניה |תקפו יצרו |ושכחה והלך לעירו ונפנה‬
‫חנינה בוא וראה כמה ‏ גדולים בעלי אמנה ‏ מני לן למלאכתו ונשא אשה אחרת נתעברה לת בן זכר‬
‫שים הנקתו חולדה‪ .‬ועוד נתעברה‬ ‫וכשהניץ לש‬ ‫מחולדה ובור‪ .‬ומה המאמין בחולדה ובור כך המאמין‬
‫ל אמרה ‏ לו אשתו‬ ‫וילדה בן אחר (כה)‬ ‫שעה בנערה אחת‬ ‫בהקב"ה על אחת כמה וכמה‪ .‬מ‬
‫אם כדרך כל האדם היו בניך ‏ מתים הייתי אומרת‬ ‫שהיתה הולכת לבית אביה ‏ והיתה מקושטת בכסף‬
‫צדוק הדין עכשו שמתו מיתה משונה אין זה בלי‬ ‫שו‬ ‫=‬ ‫|‬ ‫‪₪‬‬ ‫יץ‬ ‫בן‬ ‫וזהב‪ .‬וטעת בדרך‪ .‬והלכה ‏ בלא ישוב | כיון שהגיע‬
‫דבר‪ ,‬ספר לי מעשיך גילה לה כל המעשים‪ ,‬אמרה‬ ‫הצי היום צמאה ולא היתה לה לוייה |ראתה באר‬
‫לו הלוך אצל הלקך שנתן לך הקב'ה ושאל בעירה‬ ‫וחנל שלדלי תלוי עליה אחוה בהבל שלרלי‬
‫אמרו לן היא נכפה וכל מי שתובעה כך וכך היא‬ ‫בקשה לעלות ולא יכלה‬ ‫ונשתלשלה וירדה ושתת‬
‫|‬ ‫‪/‬‬

‫כל המעשה‬
‫בע‬
‫לו‬
‫‪/‬‬
‫פירש‬
‫פּ‬
‫אביה‬ ‫אצל‬ ‫לו הלד‬
‫‪₪‬‬ ‫‪,‬‬
‫ועווווזר‬
‫שוו‬
‫אחד ווששממעע‬ ‫ע‪7‬ליהה | אדם‬
‫אדם‬
‫יעורר‬
‫ע‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫לעקת‬
‫וצו‬
‫בו ‪5‬‬
‫שו‬
‫‪-‬י‬
‫חיתה‬

‫אמי לו אני מקבל (כט) כל מום שבה העיד עליו‬ ‫והציין בה ולא היה יכול‬ ‫קולה מיד עבר על הבאר‬
‫ובא אצלה התחילה לעשות כמנהגה (ל) סיפר‬ ‫להבחין אמי לה מי את מבני אדם ‏ או מך המזיקין‬
‫ה הולדה ובור אמרה ‏ לו אף אני עמדתי בבריתי‬ ‫אמרה לו מבני אדם אני‪| ,‬אמי לה שמא את מן‬
‫ובנכסים‬ ‫ורבו |בבנים‬ ‫ופרו‪.‬‬ ‫דעתה‬ ‫מיד נתישבה‬ ‫ההררוחווהתות ואת מתנ‪4‬כ‪-‬ר‪2‬ת עלי אמרה לו לאו אמי לה‬
‫עמדי‬ ‫עליהן‪ -‬הכת'‪ .‬אומי עיני בנאמני |ארץ לשבת‬ ‫נשבעת לו‪ .‬אמי לה‬ ‫השבעי לי שמבני אדם את‪,‬‬
‫‪<--‬‬

‫(תהלים ק'א ') (לא)‪,‬‬ ‫אני מעלך‬ ‫לה‬ ‫אמ'‬ ‫המעשה‪:‬‬ ‫לו כל‬ ‫סיפרה‬ ‫טיבך‬ ‫מה‬

‫לו הין‪ .‬העלה‪ .‬כיון שהעלה כ‬ ‫ותזדווני לי אמרה‬

‫') ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך‬ ‫להזדווג עמה מיד‪| .‬אמרה לו מאיזה עם אתה אמי‬
‫אחרו‬ ‫[מאור כשדיפם]‪ ,‬גג ‪,‬‬ ‫לה מישראל אני וממקום פלוני [אני בא] וכהן אני‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫=בזה‪ .‬את =הצלמים ‏ לפנו תרח‬
‫כיון שחיה‪ .‬אברחם מ‬ ‫אדם ידועים‬ ‫בני‬ ‫פלונית‬
‫=‬
‫ממשפהה‬
‫שו‬ ‫==‬
‫אני‪.‬‬
‫פ |"‬
‫‪ 0‬אף‬ ‫אמרה‬
‫וו‬

‫אביו ומשליכן ‏ ואומי שאין בהן ממש מיר נטלוהו‬

‫ו‬ ‫‪--‬‬ ‫|‬ ‫שם‪ .‬אמרה לו עם קדוש כמותך שבחר [בך‬ ‫נקובי‬
‫=‬

‫אין אתה‬ ‫מרוד מפני מה‬ ‫ומסרוהו לנמרוד אמי לו‬ ‫הקביה וקירשך מכל ישראל את מבקש לעשות‬
‫משתחוה לאלהי אמי לו [אברהם] ‏ ומ הוא אלהיך‬ ‫כבהמה בלא כתובה וקידושין (כז) בוא אחרי אצל‬
‫המים‬ ‫לו מצינו נדול מן האש‬ ‫אמי לו האש אמי‬ ‫וה לות‬ ‫נתנו ברית‬ ‫מתארסת ‪-9‬‬ ‫אני ואמי ואני‬
‫שהן מכבין אותה אמי לו =אף למים‪ .‬אנו משתחוים‬ ‫אמרה מי יהיה לעד ביני ובינך‪ :‬וההיתה‪ .‬חולדה עוברת‬
‫אמי לו מצינו גדול מן המים אלו העבים שהם סובלון‬ ‫לנגדן אמי לח השמים וההולדה ובאר‪ .‬זה יהיו עדים‬
‫אותן אמי לו אףלעבים אנו משתחוים אמ' לו מצינו‬ ‫שאין אנו מכזבים ‏ זה בזה והלכו ‏ כל אחד ואחךד‬
‫נדול‪ .‬מן העבים אל הרוחות שהן מפזרין אותן אמי‬ ‫לדרכו ואותה הגערה עומדת באמונתה וכל מי שהוא‬
‫לו אף לרוחות אנו משתחוים אמ' לו מצינו גדול‬ ‫תובעה היתה ממאנת עליו כיון ‏ שהתחילו לארסה‬

‫שם‪ .‬וע"ע תנחומא בשלח ס"י‪( = .‬כז) בכת"י‬ ‫(כו) עו' מכולתא‪ .‬ל'ג עע'בבו והמאמר‪ .‬כאן קט ע ווש לתקנו ע"פ ו‬
‫חדשים וכו' ועוד נתעברה ווולדה בן ונפל וכוי‬ ‫אי ולא קודושין‪( .‬כח) בכתיי אי נתעברה וולדה בן וכשהגוץ לששה‬
‫ובכי'ק חלקתו החולדה‪( .‬כט) בכת'י א' וב' מקבל אני‪ 0 .‬בכת"י א' |כמנהגה הראשון‪(| .‬לא) עי' תענית חי‬
‫וער‬
‫<<;‬ ‫מהרא"ק‬ ‫חלד א' ע"ש ובהערת‬ ‫ערך‬ ‫הערוך‬ ‫עם נוסחת‬ ‫כאן מסכמת‬ ‫שם והנוסחא‬ ‫ותוספות‬ ‫ע"א ובפירש"י‬
‫שם‪.‬‬ ‫בתענות‬ ‫בד"ס‬
 ‫‪7‬‬ ‫הנרול‬ ‫טלמ‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫מן הרוחות זו האדם (לב) אמי לו מה אתה מתלוצ'ן שליהיר‪ ,‬ואי ל מ ש ל ש‪ .‬שלשה מיני אילים אשם‬
‫במלכות‪[ .‬אני איני משתחוה אלא לאש] אם אין וראי ואשם תלוי וכבשת יחיר‪ ,‬‏ ותר וגוזל‪.‬‬
‫אתה (לג) משתחוה לאש הריני משליכך לתוכה תורים ובני יונה‪= .‬רבנן אמרי אף עשירית האיפה‬
‫הראה לו נאמי כאן ווקח לו את כל אלה תאמי‬ ‫אםיש לך אלוה גדול ממנו יבוא ויצילך מיד ‪₪‬‬
‫‪ 0 -‬לאור ‏ באותה שעה עמד גבריאל לפני להלן והבאת את ה ‪ 5‬אש יעשו מאלה‬
‫הקב"ה ואמ לפניו רבונו של עולם רצונך ארד ואציל (ויקדא ב' ח)‪ .‬ואת הצפר לא בתר‪ ,‬הראה לו‬
‫צדיק זה אמי לו הקב'ה‪ .‬אני יחיד‪ .‬ואברהם יחיד‪ .‬אין שמבדילין בעולת |העוף ‏ ואין ‏ מברילין בהטאת‬
‫מצילו אלא אני לא על ידי מלאך‪ .‬הדא היא דכתי העוף (לז)‪ .‬‏ ד'א במה אדע כי אירשנה‪ ,‬עליו אמי‬
‫אני הי אשר‪ .‬הוצאתיך מאור כשדים אבל אתה שלמה ברוב‪ .‬דבריו לא יהדל פשע (משלי " וש)‪.‬‬
‫שאמרת דבר הנון תזכה להציל מבני בניו (לד)‪ .‬ובשעה כיון שאמי לו הקביה לתת ‏ לך את הארין הזאת‬
‫שהפיל נבוכדנצר את חנניה מישאל ועזריה לכבשן לרשתה הרהר בלבו ואמר כיצד אירשנה ולא האמין‬
‫במה אדע כי אירשנה‬ ‫האש עמד ירקמי שר הברד לפני הקביה ואמ' לפניו בדבריו שלהקביה אלא אמ'‬
‫רבבונו של עולם ארד ואצנן הכבשן ואציל צריקים מלמר שקרא תיגר‪( .‬לה)‪ .‬השיבו חקב'ה ידוע תדע‪,‬‬
‫ונגזר על בניו להשתעבד בארבע מלככיות שנ' קחה‬ ‫הלו אמי לו גבריאל אתה שר הברד ואין כבודו‬
‫לי ‪ 0‬משולשת‪ .‬ר' אליעזר אומי הראה הקכיה‬ ‫ברד מכבה את האש‬ ‫שלהלקה בכך שהכל יור‬
‫ל מבחוץ ואצנן לאברהם אבינו בין הבתרים ארבע‪ .‬מלכיות וּמָשָלֶן‬ ‫אבל אנ ‪ 0‬האש ‪-‬‬
‫וְאבְרֶן‪ :‬ענלה משולשת זו מלכות בבל שהיא‪ .‬עגלה‬ ‫נס בתוך ‏ נס אמ' לו הקביה רד‬ ‫מבפנים ואעשה‬
‫ומנין שהקדיר מבחוץ |שני גבריא =אליך די הסוקו ודרשה (לט)‪ ,‬ועז משולשת זו ו יון שנ' וצפיר‬
‫משולש‬ ‫‪5‬‬ ‫((דניאל ח'!‬ ‫‪ --‬עד מאד‬ ‫העזים‬ ‫ועבר נגו קטיל המון שביבא די נורא‬ ‫לשררך‬
‫זו מלכות מדי ופדס‪| .‬ות"‪= ,‬אלו בני ישמעאל לא‬ ‫וריה נור‬ ‫(דניאל ג כ'ב)‪ .‬‏ ומנין שצינן |מבפנים שני‬
‫נאמי בלשון אשורית אלא בלשון ארמית‪ .‬‏ תור ז‬ ‫לא עדתבהון (שם'כיו)‪( .‬לה)‪.‬‬
‫השור אוי לארין כי יצמד שור זכר ונקבה יפתחו‬ ‫ויאמר ה' אלהים במה אדע‪ ,‬אפ‬
‫וישרדו את הוהץ וכן הוא אומי כן אמר היותא‬ ‫רב חמא בר חנינה לא כקורא תיגר‬
‫רביעיתא מלכו רביעאה תחוי בארעא די תשני ‪0‬‬
‫ארש נה (לו)‪,‬‬
‫אלא אמי באיזו זכות י‬
‫כל מלכותא ותיכול =כל ארעא ותדושינה‪ .‬ותדקינו‬
‫(דניאל ז' כ'ג)‪ .‬וגוזל אלו ישראל שנמשלו בגוזל ונן‬ ‫לי עגלה‬ ‫אליו קחה‬ ‫‪ ₪‬ויאמר‪.‬‬
‫ו"ךד\‬ ‫בב'‬
‫הוא אומ' ונתי בחנוי הסלע (שיר |‬
‫הששיוררום‬
‫אמי בכפרות שאני‬ ‫משולשת‪.‬‬
‫ואומ' אהת היא יונתי תמתי (שיר השירים ' ט)‪ .‬רב‬ ‫נותן לבניך ענלה משולשת‪ .‬הראה לו שלשה מיני‬
‫אחא בר יעקב אומי מה הלשון הזה משולשת אלו‬ ‫ופד הבא על כל המצוות‬ ‫פרים פר יום | הכפורים‬
‫גבורי כח כחיט המשולש דכת' והחוט המשולש לא‬ ‫וענלה עיופה‪ .‬ועז מ שולשת‪ .‬שלשה מיי‬
‫במהרה =ינתק (קחלת ד' "'ב)‪= .‬רב =משרשית ‏ אמ‬ ‫שעירים שעירי רגליםשעירי ראשי חרשים ושעירה‬

‫א' וב'‬ ‫הוספתי ע'פ כת"י אי וב' ובכי"מ ובכו"ק חסר‪( .‬לד)‬
‫בכת"י‬ ‫(לג)‬ ‫(לב) כן הוא |בכת"י א' וב' |ובכי"מ ‏ האדמה‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫לי‬
‫וקייח ‏ ובגיש וע'ע‪(= .‬לה) עי' לעיל עמור קצ'א ובהערה‬ ‫שבשעה ועי' פפחים ‏ קייח ע'א ומדרש תהלים קייד‬
‫סו'ג‪( .‬לו) עיי ב'ר פמיד סי"ד‪ .‬וע"ע בולקוט ובלקח טוב לפסוק‬ ‫ותוא כנופחת הב"ר פל"ח סו"ג‪ .‬ע"ש וע'ע ב'ר ‏ פמיד‬
‫פ"ה סכ"ב ובנ"שש וובבפפרט בתנחומא קדושום סו'ג אבל לא מצאתי‬ ‫זה‪( | .‬לז) עי' ב'ר שם ובנ"ש‪( | .‬לח) עי' שמות רבה‬
‫ממש כלשון הזה וועעו' |ב'ר שם ואולי יש לדון מהלשון לא קרא תיגר שאיזה דורש אחר סבר קרא תיגר‪( .‬לט) בכת"י‬
‫אי ודשה בכת"י ב' חדשה ועיין ירמיה נ' ו"א‪.‬‬
 ‫‪6‬‬ ‫ידול‬ ‫לך‪:‬לל‬ ‫מדרש‬
‫שני וישב אתם אברם‪ .‬ר' אלעזרעבזןריה‬ ‫עד ‪0‬‬ ‫משולשים יהיו שלשה פעמים עתידין למשול בארץ‬
‫מר\ לא נמשלו כל המלכיות ‪ 0 0‬יום אחד‬ ‫פעם ראשונה כל אחד ואחר בפני עצמו‪ .‬‏ פעם‬
‫מימימווו‪.‬שלהקכ'ה שני נתנני שוממה‪ .‬כל היום דוה‬ ‫שנייה שנים שנים‪ ,‬פעם שלישית כולן כאחת להלהם‬
‫(איכה א' 'ג)‪ .‬חוץ |משתי ידות ‏ שעה אמי לו רי‬ ‫עם בן דוד שני יתיצבו מלכי ארץ (תהלים ב ב') (מ)‪,‬‬
‫אלעזר בן ערך ‏ ודאי כרבריך תדע לך שהוא כן‬ ‫ד'א עגלה משולשת ‏ זו מלכות בבל שיצאו ממנה‬
‫כשהשמש נוטה לבוא במערב שתי ידות שעה תש‬ ‫אויל |מרודך ובלשצר‪.‬‬ ‫שלשה מלכים‪ .‬‏ נבוכדנצר ‏‬
‫אורו ואיןנונה לו‪ ,‬וכן עד שלא יבוא הערב יצמח‬ ‫ועז משולש זו מדי שהעמידה | כורש ‏ דריוש‬
‫אורן שלישראל שני ‪ 5‬יום אחד הוא יודע להי‬ ‫ואחשורוש‪ .‬ואיל משולש זו יון דאמי רי יוחנן כל‬
‫יהיה אור‬ ‫והיה ‏ לעת ערב‬ ‫ולא לילה‬ ‫לא יום‬ ‫הרוחות כבשה הוח רביעית לא כבשה‪ .‬ותור וגוזל‬
‫(זכריה וד ז) (מו)‪,‬‬ ‫זה אדום וישמעאל שהן גזלנין והמסנין‪( .‬מא)‪,‬‬
‫ב) ווהי השמש לבוא ותרדמה נפלה‬ ‫איז ילכ‬
‫לקה‬ ‫וש‬
‫יהושע‬
‫[‬
‫) ויבתר אותם בתוך‪,‬‬
‫רי‬

‫על אברם‪ .‬זו תידמה של ננואה‪,‬‬ ‫אברהם את הרכו וביתר אותם כל אחד‬
‫והנה אימה ה שכה גדולה‪ .‬ץק דוך כל‬ ‫ואחד לשנים ואלו לא ביתר אותם לא היה העולם‬
‫ועביאים כשהן מתנבאין עשתונותיהן מיטרפות וכוח‬ ‫עומד אלא הואיל וביתר |אוהן תשש כוחן והקריב‬
‫הגוף כושל ותשאר הדעה פנויה ‏ להבין ולהשכיל (מז)‪,‬‬ ‫שני ויתן איש‬ ‫כל בתר לקיאת רעהו (מא)‪,‬‬
‫ד'א ויהי השמש לבוא‪ .‬היה אברהם אברהם אבינו‬ ‫פור ל א‬ ‫‪ -‬שי‬
‫הב‬ ‫ואת‬ ‫רְעַהו‬ ‫לקראת‬ ‫בתרו‬
‫עומד ומתפלל שלא ישתעבדו בניו בארבע מלכיות‬ ‫בתר‪ ,‬מאן ראמ' זה בן יונה הניחו |בחיים‪ .‬ומאן‬
‫עד שיעברו‬ ‫אלו והפיל עליו תרדמה וישןלו מתפלה‬ ‫דאמ זו מלכות אדום שלא ביתר אותה שכולן ירע‬
‫ארבע מלכיות על בניו שנ' והנה אימה השכה גדולה‬ ‫קץ שעבודן אבל מלכות אדום לא עמד על קץ‬
‫נפלת עליו‪ .‬אימה‪ ,‬‏ זו מלכות אדוםשהפילה אימה‬ ‫שעבודה (מב)‪,‬‬
‫על ישראל ‏ שני רהילא ואימתגי ותקיפא יתירא‬ ‫א) וירד העיט על הפגרים‪ ,‬מאן המי‬
‫עיני‬ ‫זו מלכות יוןשהחשיכה‬ ‫השכה‪.‬‬ ‫(דניאל ז' )‪|.‬‬ ‫את ישראל‬ ‫זו מלכות אדום שדשה‬
‫ישראל בנזירותיה‪ .,‬ג ד ול ה‪ .‬זו ‪ .-‬מדי שנדלה‬ ‫(מג)‪ .‬וישב‬ ‫ופיזרה אותן ועשת אותן פגרים מתים‬
‫ישראל חנם ונאמר בה גדל המלך‬ ‫את‬ ‫למכור‬
‫אמי רי עזריה‬ ‫אותם אבר ם‪ .‬שהשיבן בתשובה‪.‬‬
‫בבל‬ ‫אחשורש (אסתר ג' א)‪ .‬נופלת‪ ,‬זו מלכות‬ ‫גידים ועצמות‬ ‫אמי לו לכשיעשו בניך פנרים ‏ בלא‬
‫בבל‬ ‫שבירה נפלה עטרת ישראל ‏ ובה כת' נפלה‬ ‫זכותך‪ .‬עומדת להן מ ‪ :‬דיא וושב‪ .‬אות' אברם‬
‫בני‬ ‫(ושעיה כ"א טי |ורמיה נ'א ח')‪ .‬עליה אלו‬ ‫מכישה והוה מכיש להון‬ ‫אמי רגאפי נשא אברם‬
‫י"ח)‪.‬‬ ‫ישמעאל שנ' בו ועל פני כל אחיו נפל (כ'ה‬ ‫והוו מתכתשי ‪ 6-0‬ד'א העיט‪ .‬מאן דאמ' זהבן‬
‫שני שם קרן לרוד איביו‬ ‫שעליו בן דוד יצמח‬ ‫דוד שנמשל בעיט צבוע שני העיט צבוע נהלתי לי‬
‫אלביש בשת ועליו יציץ נזרו (תחלים קל'כ ''ז) (מח)‪.‬‬ ‫במזרח לירר‬ ‫(ורמיה ייב ט')‪- .‬ש כצאת השמש‬
‫‪ ₪‬ויאמר לאברם ידוע תדע‪ ,‬ז הא‬ ‫וירר חעיט על הפגרים‪.‬‬ ‫עליהן לפזרן ולאברן שני‬
‫תשובתו שאמי במה אדע כי אירשנה‬ ‫והיה‪ .‬אברהם אבינ מקיף בסודרו שלא ימשול בהן‬

‫(מא) עו' ב'ר פמיד סיט‬ ‫‪0‬ז ה ובכי"ק בהפפסַוק מדניאל די תשלוט בכל מלכותא‪.‬‬ ‫(מ) עו' פדר"א פכ"ח ובילקו על פסוק‬
‫ופדר'א שם‪( .‬מב) צ"נ ועיי תרגום אונקלום‪ .‬ור"ל כיון שהוא בן יונה וישראל נמש ל בו‪( ,‬מג) צ"ע‪( .‬מד) עי' ב'ר פמיד‬
‫סטיז‪( .‬מה) עי' ביר שם וע' ערוך ערך מכש עיש‪( .‬מו ) עי' פדר'א פכיח‪( .‬מז) עי' מויג חיב‪ .‬פמ"א‪( .‬מה) עיי ביר פמיד‬
‫פי'ג וש'ר פג"'א ס"ד ובנ"ש בכמה מקומות והנופחא כאן לקוחה מהפדר'א =פב'ח ע"ש וע'ע בילקוט‪ .‬ובכייק וושן לו‬
‫מתפילה‪.‬‬
 ‫‪8‬‬ ‫הגדול‬ ‫לך לך‬ ‫מדרש‬ ‫‪1‬‬
‫אל אבותיך‬ ‫תבוא‬ ‫עשו בימיו] (נה)‪ .‬‏ ד'א ואתה‬ ‫אמי לו ידוע תדע‪ ,‬ידוע שאני משעבד אותן‪ .‬תדע‬
‫בשלום‪ ,‬אמי ר' לוי בר חייתא הנפטר מן המת לא‬ ‫זרעך‪.‬‬ ‫שאני פורע ומצילן (מט)‪ .‬כי גר יהיח‬
‫יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלוםשני ואתה‬ ‫משיהיה לו זדע (נ)‪ .‬ועבדום וענו אותם‬
‫תכוא אל אבתיך בשלום‪ .‬והנפטר מהבירו לא יאמר‬ ‫אובע מאות שנה‪ .‬וכי ארבע מאות שנה‬
‫לו לך בשלום אלא לך לשלום דכת' ויאמר יתרו‬ ‫נשתעבדו ישראל במצרים והלא מנין רידיו משירדו‬
‫(שמות ד' י'ה) (נו)‪,‬‬ ‫למשה לך ‪-‬‬ ‫למצרים אלא אמי רי יודן גירות ועבדות ועינוי הכל‬
‫חשיהקוא‬ ‫טז) ודור רביעי ישובו הכה‬ ‫ארבע מאות שנה‪ .,‬מאימתי ‏ משנולד יצהק נמצאת‬
‫הדורות מראש‪( .‬ישעיה מ'א ד')‪ .‬מלמי‬ ‫אומר שלשים שנה מבין הבתרים וארבע‪ .‬מאות שנה‬
‫אלול הקביה =לרור‪ .‬חייב =שיבואו בו ישראל כדי‬ ‫משנולד יצחק‪ .‬לכך נאמ' |והי מקץ שלשים שנה‬
‫ל‪ %0‬שונאיהץ ולא ישאירו מהן שריד‪ .‬ופליטהדא‬ ‫וארבע מאות שנה (שמות וב מ'א) (נא)‪,‬‬
‫היא דכת' כ י ל א שלם עון ה א מרי ועליהן‬
‫יד וגם את הגוי אשר יעבודו דן‬
‫הכת' אומ' במלאת ספקו יצר לו כל יר עמל‬
‫אנכי‪ ,‬הנטיחו שהוא דן את המלכיות‬
‫עד‬ ‫להן הקב'ה ‏‬ ‫תבואנו (איוב כ' כ'ב)‪| .‬שהאריך‬
‫שמשעבדין בבניו |שני דן אנכי‪| ,‬ועושה לבניו‬
‫שנתמלא התרקב =ודנן כאחת על הכל כדי שלא‬
‫נפלאות רבות על ההבטחה הזאת והלא דברים קל‬
‫תהא להן תקומה אבל ישראל מהוא‪ .‬אומ' על כןן‬
‫והומר ומה‪ .‬אם הראשונים שהבטיחן הקב'ה בשני‬
‫אַפקור עליכם את כל עונותיכם (עמוס ג' ב')‪ .‬פוקד‬
‫דברים ‏ בלבד דן אנכי עשה להן כל הנפלאות‬
‫עליהן ראשון ראשון ‏ כדי שלא ימקו בעונותם וזו‬
‫והגבורות הללו‪ ,‬אנו שהבטיחנו כמה הבטחות וכמה‬
‫מדת רחמים היא לישראל (נז)‪ ,‬ודור רביעי‬
‫נחמות שאין להן פוף על אחת כמה וכמה (נב)‪.‬‬
‫ישובו הנה‪.‬י וכי דור רו באו יי והלא‬
‫ואחריכן יצאו ברכוש גדול‪ ,‬ולהלן הוא‬
‫ישנם שבעה שמונה תשעה עשרה‪ .‬שבעה מאברהם‬
‫אומי דבר נא באזני העם וישאלו (שמות "א ב')‪.‬‬
‫עד משה‪ .‬שמונה מאברהם ‪ 0‬תשעה ממאברהם‬
‫אמרי דבי ר' עאי אין נא אלא לשון בקשה אמי‬
‫מאברהם עד יהושע‪ .,‬אם כן למה‬ ‫עד נחשון‪ .‬עשרה‬
‫לו הקביה ‏ למשה אמור להן לישראל בבקשה‬
‫נאמי ודור רביעי מלמישאין‪ .‬מונין א מאותו הדור‬
‫וישאלו ממצרים שלא 'אמר אותו צדיק ועבדום‬
‫שירדו למצרים שהרי קהת מיורדי מצרים ובני משה‬
‫וענו אותם קיים בהם‪ ,‬ואחרי כן יצאו ברכוש גדול‬
‫נכנסו לארין (נה)‪| .‬ד'א ודור רביעי‪ .‬תמ תנינן‪ .‬רי‬
‫עקיבה אומר |האב זוכה ‪ -‬בנואי בכוח בעושר‬
‫לא קיים‪ .‬בהן (נג)‪.‬‬
‫דוזרות ל פפניו |הוא‪ .‬הקין‬ ‫ובמספר‬ ‫ובשנים‬ ‫ובחכמה‬ ‫ט) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום‪.‬‬
‫מ'"א די)‪ | .‬ואע"פ‬ ‫מראש ‪--‬‬ ‫שני קורא | הדורות‬ ‫בישרו שעשה תרח אביו תשובה שהוא‬
‫שאמי ועבדום וענו אותם א‪-‬בע מאות שנה הזר‬ ‫עמו במהצתו (נד)‪ .‬ד'א ואתה |תבוא אל אבותיך‬
‫ואמי ודור רביעי ישובו הנה (נט)‪ .‬בנואי מנין שני‬ ‫בשלום‪ ,‬בישרו שעשה ישמעאל תשובה בימיו‪.‬‬
‫והדרך‪ .‬על בניהם (תהלים צ' ‪ .)1‬בכוח מנין שני גבור‬ ‫שלא מרד‬ ‫[ישרו‬ ‫טובה‪,‬‬ ‫בשיבה‬ ‫תקבר‬
‫ובהערות‬
‫‪.,‬‬
‫ע"א‬ ‫ע"א‬ ‫רבתי‬ ‫בפסיקתא ‏‬
‫ו‬
‫ובפרט‬
‫‪.‬ובנ"ש‬
‫עו' ביר שם סי"ח‪( | ,‬נ) עי' ביר שם‪( .‬נא) עוי ביר שם‬ ‫(מט)‬
‫סיט‬ ‫ועי' ב'ר | שם‬ ‫צ"ע‪ .‬‏‬ ‫וצחק‪( | .‬כב)‬ ‫משנולד‬ ‫וע'ע סדר עולם פ"ג ומכילתא טי |ע'ב ובנ"ש בענין‬
‫החשבון‬ ‫שם‪.‬‬
‫(נד) עי' ביר פיל | סיד ופל"ה | סי'ב‪ .‬ובנ"ש‪,‬‬ ‫אותיות שני דברים דכאן‪( .‬נג) עו' ברכות ט' ע'א ועו בד'ס שם‪.‬‬ ‫שתי‬
‫פ"ח ע"ג במאמר‬ ‫כה קנבים‬ ‫(נז) עי' הורת‬ ‫(נו) עי' מועד קטן כיט ע"א ובד"ס שם‪.‬‬ ‫עו' ביב ט"ז ע"ב ובביר שם‪.‬‬ ‫(נה)‬
‫מדבר רבה פי"ד ס"ו ע"ש וע'ז פ' ע'א‪ .‬ואולי מצירוף כל‬ ‫ר' המנונא שם‬ ‫שם וסוטה טיו ע"א ובנ"ש במאמר‬ ‫ריש‬
‫הדוגמאות נתחבר המאמר הזה‪ .‬ועו"רע בלקח טוב על פסוק זה‪( .‬נח) צ"ע וע" לעיל | עמוד ר"ה בענין חי‬ ‫אלה‬
‫דורות וע"ע פייוש המשנה להרמבים עדיות פיב מ"ט‪( .‬נט) עו' עדיות שם ובד"ס שם‪.‬‬
 ‫‪00‬‬ ‫וק‬ ‫לך לך‬ ‫‪,‬‬
‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫לי ענלה משולשת‪ .‬הראהו ארבע מלכיות‪ .‬שנ' והנה‬ ‫מניןשני‬ ‫בארץ היה זרעו (תחלום קב ב')‪,‬בעושר‬
‫אימה חשכה גדולה נפלת עליו (סג)‪ .‬אבא חנן אומי‬ ‫נער‪ .‬הייתי‪ .‬גם‪ .‬זקנתי‪ .‬ולא ראיתי‪ .‬צדיק נעזב ‪-‬‬
‫אף הראהו תחיית המתים שני ויקח לו את כל |אלה‬ ‫מבקש לחם (תהלים ל"ז כ'ה)‪| ,‬בחכמה מנין שני בן‬
‫חכם מוסר אב (משלי ו'ג א)‪ .‬בשנים מנין שני למען ויוד העיט‪ .‬על הפגרים ביקש לפזרן ולאבדן‪ .‬וישב‬
‫נטל את האיברים ונתנן זה בזה‬ ‫אותם אברם‪.‬‬ ‫ירבו ימיכם וימי בניכם (דברים י"א כ'א)‪ .‬ויש‪ .‬אומרין‬
‫הצפור חיו ופרחו והלכו להן שני‬ ‫וכיון שירד עליהן‬ ‫אף בבנים שני תחת אכותיך יהיו בניך (תחלים מיה ו'ז)‪.‬‬
‫ואין וישב אלא שהפריחה אותן‬ ‫וישב אתם אברם‬ ‫וכשם שזוכה לובחמשה רברים כך חכ לו בהמשה‬
‫ה' נשבה בו (ישעית מ' ‪ .)1‬ואומי‬ ‫הרוח שנ' כי רוח‬ ‫דברים הדא ההייאא דכת' יחולו |עעל ראש יואב ועל‬
‫ישב רוהו יזלו מים (תהלים קמ"ז י"ח) (םר)‪ .‬רי יוחנן‬ ‫כל בית ‏ אביו |ואל יכרת |מבית יואב =זב ומצורע‬
‫ארבע דברים הראה הקב'ה לאברהם אבו‬ ‫אומי‬ ‫ומחזיק בפלך ונופל בהרב‪ .‬והסר לחם (שמואל ב' ג' כיש‬
‫וקרבנות וניהגם = ומלכיות‪ .‬‏ תורה |רכת' לפיר‬ ‫תורה‬ ‫ב ל‬ ‫ומחזיק‬ ‫כנגד הנואי‪,‬‬ ‫ומצורע‪,‬‬ ‫הכוה‪.‬‬ ‫כנגד‬ ‫זב‪.‬‬
‫קרבנות שני קחה לי עגלה משולשת‪ .‬גיהנם‬ ‫אש‪.‬‬ ‫כננד החכמה‪ .‬ונופל בחרב כנגד חשנים‪ .‬וחקי להם‬
‫תנור עשן‪ .‬מלכיות שני אימה השכה נדולה‪.‬‬ ‫שני‬ ‫כננד‪ .‬העושר‪( ,‬ם) במתניתא חולקין הכמה על רי‬
‫לוהקב"ה אברהם בזמן שבניךמתעסקין בשתים‬ ‫אמי‬ ‫עקיבה שאין אדם זוכה לבניו אלא עד שלא הניע‬
‫הן ניצלין משתים‪ ,‬‏ כל ומן שהן מתעסקין בתורה‬ ‫לפרקן אבל משהגיע לפרקן אם הוא צדיק זו‬
‫ועת'ד בית‬ ‫ובקרבנות הן ניצלין‪ .‬מגיהנס ‪8‬‬ ‫לעצמו ואם חב חב לעצמו (סא)‪.‬‬
‫המקדש ליהרב ‏ וקדבנות ליבטל |במה אתה רוצה‬ ‫ויהי השמש באה ועלטה היה‪,‬‬
‫שידונו בניך בגיהנם |או במלכיות‪ .‬‏ ר' *חנינה בר‬ ‫ר' עזריה אומי לא‪ .‬נבראו‪.‬כל המלכיות‬
‫ספא אומ' אברהם בירר לואת ‪ 0‬ומח טעמיה‬ ‫האלו אלא עצים לאש שלניהנם שני והנה תנור‬
‫אם לא כי צורם ‏ מכרם (דבדיס ליב )‪ =.‬ואין צורם‬ ‫עשןולפיד אשעברביןהנזרים האלה‪,‬‬
‫אלא אברהם היך דכת' הביטו אל צור הצבתם‬ ‫ואין תגור עשן אלא ניזנם שני נאם ה' אשר אור‬
‫|הי חסגירם‪= ,‬שהסכים הקביה‪ .‬עמו‪,‬‬
‫(ישעיה כ'א א)‪ .‬ו‬ ‫]‬ ‫‪9‬‬ ‫תיז‬
‫ל"א טם)‪ .‬ואימ‬ ‫לו בירושלם (ושעיה‬
‫ליי‬ ‫ושייוה‪.‬‬
‫לו בציון ותנור ‏‬
‫ר' ברכיה בשם רי לוי אומי כל אותו היום היה‬ ‫והי עמים משרפות סיר קוצים כסוחים באש יצתו‬
‫אבינו אברהם יושב ותמיה |בלבו ואומ' לאיזו מהן‬ ‫באה ר'י‬ ‫השמש‬ ‫ויהי‬ ‫(סב)‪| .‬ד"א‬ ‫(ישעיח ל'ג "ב)‬
‫יחורה ביר' ‏ אלעי אומי חמשה דברים הראה לו‬
‫אברור לניהנם‪ .‬או למלכיות ‏ זו קשה וזו קשה אמי‬
‫הקכיה‪ .‬לאברהם אבינו בין הבתרים‪ ,‬‏ הדאהו קריעת לו הקביה אברהם‪ .‬עד מתי אתה יושב‪ .‬ותמיה בלבך‬
‫ים סוף שני אשר ‏ עבר בין ‏ הזרים |האלה ואומי פפוק חרא מילא מלבך הדא היא דכת' ביום ההוא‬ ‫‪-‬‬

‫כרת ‏ ח' את אברם ברית לאמור‪ ,‬‏ ר' יודה אומי הקביה‬ ‫לנוזר ים סוף לגזרים (תחלים קל'ו "'ג)‪| ,‬הראהו מתן‬
‫בירר לו את המלכיות ומה טעמיה הרכבת אנוש‬ ‫תורה שני ולפיד |אש ואומי וכל העם רואים את‬
‫לראשנו (תהלים ס'ו ו'ב)‪ .‬ארכיבת אומיא על רישנא‬ ‫הקולות ואת הלפידים (שמות כ' טו)‪ .‬‏ הראהו‪ .‬בית‬
‫כבאנו ‏ באש ובמים ותוציאנו לרויה (שם)(סה)‪.‬‬ ‫המקדש בנוי וסדר ‏ קרבנות שני ויאמר אליו קחה‬

‫ס"ד |ע'ב |ופיה = ע"א ובנייש בהערות שם‪ .‬והוא בכל‬ ‫מהרש"ב‬
‫שלמי קידושין ס"א ע"א ותנחומא‬
‫המשנה להרמב"ם בעדיות שם‪( | .‬סב) עי' פדר"א פכיח‪.‬‬ ‫(סא) עי' תוספתא עדיות ‏ פיב וע"ע בפירוש‬
‫(סג) סיגנון הדברים קרוב יותר |לדברי המכילתא שמות ע'א ע'ב אם וע"כ איזה |חסרון שם שהרי פתח בגיהנם מתן ‪.‬‬
‫ים סוף וחשיב שנים יותר |ע"ש במיע אות ו'א ואולי כל פיסקא זאת לקוחה מאת הפדר"א שראו לבוא‬ ‫תורה ‪0‬‬
‫דברי ר' עזריה‪| .‬וע' באות שאחרי זה‪( | .‬סד) צ"ע ואולו מקומו היה בהפדר"א פכ"ח |ע"ש וע"ע בפורוש‬ ‫שם אחרי‬
‫מהרז'ו לדבר ר' עזריה בב'ר פמיד סטי"ז‪(| .‬פה) בכי'ק א' חד מליא וצ"ל =הדא מיליא‪ .‬‏ ועו' ב'ר פמיד סכ"א והנוסחא‬
 ‫‪/‬‬

‫‪2‬‬ ‫הגדול‬ ‫לך לך‬ ‫מדרש‬ ‫ם‬

‫שרה שלא קנאת בשפחתה אלא נתכוונה לשם‬ ‫אבום‬ ‫ה' את‬ ‫כרת‬ ‫יח) ביום ההוא‬
‫מכאן אמרו‬ ‫שמים (נ)‪ .‬אולי אבנה ממנה‪,‬‬ ‫שנכרת‬ ‫עממים‬ ‫עשרה‬ ‫זו אדין‬ ‫ברית;‬

‫כל השרוי בלא בן כאלו ביתו הרוס (ד)‪ .‬וישמ‬
‫הדא היא (ה) כל אשר‬ ‫שוי‪.‬‬
‫תאמר אליך שרה שמע בקולה‪,‬‬
‫‪ 0‬ותקה שרי אשת אברם את הגר‬
‫המצרית שפחתה מקי \‬
‫עשר שנים‪ ,‬תמן תנינן נשא אשה ושהה עמה‬
‫עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל אלא או‬
‫יוצא ויתן כתובתה (‪ .)1‬אי ישא אשה אחרת הראויה‬
‫לולד אע'פ שאין ראייה לדבר זכר לרבר שני מקץ‬
‫עשר שנים‪ .‬וכיעדיין אין לו עמה אלא עשר שניט‬
‫אלא ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולהלו‬
‫מן המנין שהיא |ישיבת טלטול לפי כך אם היה‬
‫הוא חולה או היא או שהיו חבושיס בבית הפהר‬
‫אין עולה להן מן המנין‪ .‬הפילה מונה מיום שהפילה‪.‬‬
‫הפילה וחורה והפילה שלשה פעמים הוחוקה לנפלים‬
‫ושמא לא זכה‪ .‬ליבנות ו‬
‫היא אומרת ממנו נמנע וחוא אומי ממנח נמנע היא‬
‫נאמנת דקים לה בגוה והוא‪ .‬לא קים ‪ 0‬בגויה (ח)‪.‬‬
‫אמי ליה רבא לרב נחמן מאי חזית דיליפת מאברהם‬
‫נילף מיצחק דשהה עסרין שנין ולבסוף ‏ ביקש‬
‫|מי רב =יצחק אבינו עקור‬ ‫רהמים‪ ,‬‏ אמ' ליה הכי א‬
‫היה דכת' ויעתר לו ה'‪ .‬אכל אברהם אבינו אינו‬
‫כן שהרי שרה מעידה הנה נא עצרני לי עצר ולך‬
‫לא עצר (ט)‪ .‬תמן תנינן נשא אשתו ‪ -‬עמה‬
‫עשר שנים ולא ילדה ‏ אינו רשאי ליבטל‪| .‬גירשה‬
‫מותרת‪ .‬לינשא ‏ לאחר‪ .‬ורשאי השני‪ .‬לשהות עמה‬
‫עשר שנים‪| ,‬מעשה באשה אהת בצירון ששהת‬
‫עם בעלה עשר שנים ולא ילדה ‏ אתון לגבי רי‬
‫ברית לאברהם עליהן שבעה שכיבשו בימי משה‬
‫לקול‬ ‫אנרם‬ ‫לעתיד ‪ 2‬ימות המלך‬ ‫ועל ידי יהושע ו‬
‫ומשיח ואלו הן קני =וקנזי =וקדמיני וע|ליהן נאמי‬
‫בתורה‪ .‬ואם ירחיב‪ .‬הי אלהיך את ‪ 0‬כאשר דבר‬
‫לך ונתןלך את כל הארץ אשר נשבע לתת לאבותיך‬
‫(סו)‪.‬‬ ‫י"ט ז')‬ ‫(דברים‬
‫מו‬
‫*) ושרי אשת אברם לא ילדה לו‬
‫מצרית ושמה‬ ‫ולה שפחה‬
‫הגר‪ ,‬ר' יהושע בן קרחה אומי בעת שלקח פרעה‬
‫את שרה מאהבתו שהיה אוהב אותה כתב לה‬
‫בשטר כתובתה מכל ממונו כסף וזהב ועבדים‬
‫ושפהות וכתב לה את ארץ גשן לאחזה לפי כך‬
‫ישבו בה ישראל באריץ גשן בארץ שרה אמם וכתב‬
‫שתהא בתי‬ ‫מוטב‬ ‫אמ'‬ ‫לה את הגר בתו שפהה‬
‫שפחה בבית זה ולא תהא‪ .‬מטרונית בבית |אחד‪.‬‬
‫ומנין שהיתה לה הנר המצרית שפחה שני ולה‬
‫שפחה מצרית ושמה הגר מאי ושמה הגר אמי הא‬
‫אגריך (א)‪.‬‬
‫‪ 0‬ותאמר שרי אל אברם הנה נא‬
‫עצרני ח'‪ ,‬אמי ר' אנהו מכאן‬
‫שהאשה מבחנת אם ממנה אם ממנו נמנע הולד‬
‫שכן אמינושרה אומרת הנה נא עצרני לי עצר ולא‬
‫שחתי‪ .‬עליה הכתי‬
‫לך עצר(ב)‪ .‬בא נ א אל פ‬
‫אומ' תחת שלש רגזה ארץ וני ושפחה‪ .‬כי תירש‬
‫גברתה‪( .‬משלו ל' כ'ג)‪| .‬אלא להודיעך |כוח ‏ אמינו‬

‫כאן מסכמת ביותר עם נוסחאות הפסיקתית ע"ש פסיקתא רר"כ | מ"ג ע"א וע'ב |ופסיקתא רבתי ‏ ס"ח ע"א וע"ב ועל‬
‫הדוגמאות בהערות שם ובפרט בשמות רבה פגיא פ"ז ותנחומא מהרש'ב‪ .‬ח"ב ס"ה ע"ב‪( = .‬סו) עי' ספרי דברום פיסקא‬
‫קפ'ה ובנ"ש במ"ע ‪ .‬שם והדברים כאן לקוחים מאת הרמב"ם משנה תורה הלכות רוצח פ'ח ה'ד‪ .‬ע"ש‪.‬‬
‫) צ'ע‪( .‬ד) עי' ב'ר פמ"ה פיב ובנייש‪( .‬ה) אולי צ"ל וכה"א‬ ‫צ"ע‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫פ"א‪.‬‬ ‫פמ"ה‬ ‫ב"ר‬ ‫וע"ע‬ ‫פכ"ו‬ ‫פדר"א‬ ‫עו‬ ‫(א)‬ ‫טו‬

‫יבמות‬ ‫ועו'‬ ‫כתובה‬ ‫(ז) בבו"ק‬ ‫ממנה‪.‬‬ ‫להבנות‬ ‫לא זכה‬ ‫שמא‬ ‫כתובה‬ ‫א' ובכי"ק‬ ‫בכת"י‬ ‫(‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫עפ"ז‬ ‫וכבלקח טוב‬

‫פיד ע'א בדברי הבריותא שם וכלל פה ג"כ | הברי הרמב"ם בהלכות אושנת פט'ו ה"ז והי"ב‪ .‬ובכו"ק האסורים תי הסוחר‪.‬‬
‫(ט) עיי ובמות |סיד ע'א וסוף הדברים בל"ס הוסיף מאיזה‬ ‫ובדברי הרמב"ם שם ה"ט‪.‬‬ ‫(ח) עו' יבמות שם ס"ה ע"א‬
‫‪16‬‬
 ‫‪5‬‬ ‫הגדול‬ ‫לךילך‬ ‫מדרש‬ ‫‪77‬‬
‫‪ -‬וכת' ויבא אברהם‬ ‫ותאמר‪ .‬שרי ישפט ה' ביני וב‬ ‫שמעון בן יוחאי |בעי משתבקא‪ .‬אמ' להן חייכם‬
‫לספד לשרה ולבכתה (כ'ג ב')‪ .‬והני מילי דאית ליה‬ ‫כשם שנזרוונתם זה לזה מתוך מאכל ומתוך משקה‬
‫דיינא‪ .‬בארעיה‪ .‬אמי ר' יצחק אוי לי לצועק יתר מן‬ ‫מתוך מאכל‬ ‫כך אין אתם נפרשין זה מזה אלא‬
‫הנצעק‪ .‬תניא נמי הכי‪ .‬אחד |הצועק |ואחר הנצעק‬ ‫ומתוך‪ .‬משקה‪ .‬אמ לה כל חפיץ טוב שיש לי בתוך‬
‫במשמע אלא שממחרין לצועק יתר מןהנצעק (טו)‪.‬‬ ‫ביתיטלי אותו ולכי לביתאביך‪ .‬‏ מה עשת‪ .‬עשת‬
‫‪ 6‬ויאמראברם אלשרי הנהשפחתך‪,‬‬ ‫סעודה נדולה והאכילתו והשקתו ושיכרתו יותר מדאי‬
‫ורמזה לעבדיה ושפחותיה ואמרה להן טלו אותו‬
‫מניד הכתוב שבחו שלאברהם אבו‬
‫ונפש שפלה שהיתה בו שלא השקה נפשו בה‬ ‫והוליכוהו לבית אבא נטלוהו והוליכוהו לבית אביה‪.‬‬
‫בחצי הלילה נער ‏ משנתו אמ' להן היכן אני נתון‬
‫אלא אמי לה הנה שפהתך בידך עשי‬
‫אמרה לו לא כך אמרת לי כל חפין טוב שיש לי‬
‫לה הטוב בעיניך (ט)‪.‬‬
‫בתוך טלי אותו ולכי לבית אביך והלא אין לי חפץ‬
‫ז) וימצאה מלאך ה'‪ ,‬‏ מניד הכתוב שכל‬ ‫טוב בעולם אלא אתה וכיון ששמע רי שמעון בן‬
‫טובה [וכל בשורה טובה]‬ ‫מהשבה‬ ‫יוחאי כך התפלל עליהם ונפקדו‪ .‬הקביה פוקד עקרות‬
‫שתבוא לו לאדם כולה נקראת על ירי מלאך (י)‪.‬‬ ‫והצדיקיםמתפללין והוא מסכים על ידם (י)‪.‬‬
‫דחלוצה (‬ ‫‪5‬‬ ‫שות‬ ‫מתרן‬
‫ה ויאמר הגר שפהת שרי‪ ,‬אמ לה‬ ‫ר) ויבא אל הגר ותהר‪ ,‬אמ ר היה‬
‫הקיצונין‪ .‬הללו לא ניכושין ולא נזרעין‬
‫ראבא לראבא בר מרי מנא הני מילתא‬
‫אלא מאליהן הן מְתַמְרִין ועולין ‏ אבל שרה אמינו‬
‫דאמור אינאשא בתרי קריוך‪ .‬חמְרָא |אוכאפא |לגבך‬
‫מוש דכתב ויאמר הגר שפהת ‏ שרי ותאמר‪ .‬מפני‬
‫כחטה שהיא צריכה חרישה ‏ וזריעה ונכוש וכיסוה‬
‫ואחר |כך היא מצמחת לכך נאמי ויבא אל הנר‬
‫שרי נכרתי (יט)‪ .‬ומנא הני מילתא דאמור אינאשי‬
‫ותהר (יא)‪ .‬ותקל נברתה בעיניה‪ ,‬זה הוא‬
‫קרית ליה לבר אחתך ולא עאני לך דחי גורא‬
‫הנסיון החמישי (יב)‪,‬‬
‫ושדי (כ) עילאויה דכת' בטמאתך ‪ 0‬יען טהרתיך‬
‫ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד ה יר ויג)‪,‬‬ ‫‪ 0‬ותאמר שרי אל אברם חמסי‬
‫ו בירא דשתית מינה‬ ‫א‬ ‫ומנא‪ .‬חני ו‬ ‫עליך‪ ,‬רב מנחמה בשם ר אבון‬
‫מיא חזי קלא לא דחית ל(הכא)‪ .‬דכת' לא תתעב‬ ‫שהְטטָ‪4‬ה אותו וחמסה אותו כנמייה (ינ)‪ .‬י שפ וט‬
‫מצרי כי גר היית בארצו (דברים כיג ח)‪| .‬ומנא הני‬ ‫הי ביני וביניך‪ ..‬אמ' רב לעולם יהא אדם‬
‫מילתא דאמרי אינאשי אי דלית בהדאי דלינא ואי‬ ‫זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה‬
‫לא לא דלינא דכת' ויאמי אליה ברק אם תלכי עמי‬ ‫קרובה (יר) דשערי דמעה לא ננעלו‪ .,‬אמי רב חנין‬
‫והלכתיואם לא תלכי עמי לא אלך (שופטים ד' ח') (כב)‪.‬‬ ‫כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה דכתי‬

‫מדרש שהיו שם דברי אבהו עי' לעיל אות ב'‪( .‬י) עיי פסוקתא דר"ב קמ"ז ומדרש שה"ש פ'א פסוק גו'בגליון אחד אחר‬
‫חמריה א"ל וכו' א"ל בבית אבא א"ל מה לי לבית אביך‪( .‬יא) כן הוא בכת"י‬ ‫לבית אביה‪ .‬עוד כיון דפג‬ ‫והוליכוהו‬ ‫הטלות‬
‫אי ובי ובכי"ק‪| .‬ובכי"מ ‏ הקוצין ‪ 0‬הגליון ניא הקיצונין ) הללו אינם |צריכין לא ניכושין וכו' עולין ומתמרין ‏ וכוי‬
‫וניכוש וכוסוח ואח"כ היא מזרעת ועו' ב"ר פמ"ה ס"ד‪( .‬יב) עי' אבות פ'ה מ'ג ובפירוש הרמב"ם שם‪( .‬וג)עי' ביר פמיה‬
‫בש'ר אבון וע'ע בערוך השלם ערך חמפ הגירסא שם ר' מנחמא ובמה שמביא שם‬ ‫בשם ר' נהמוה‬ ‫סיה המאמר‬
‫מאת הולמדנו ובכויק שחוטטה אותו וחמפה פניו‪( .‬יד) עי' בבא מצועא |גיטע'א‪( .‬טו) עיי בבא =קמא צ'ג ע'א‬
‫ובדיס שם‪( .‬טז) צ"ע ועיי ב'ר פמיה פ'ו מה איכפת לי וכוי‪( .‬יז) אולי פירש כן דברי המורה נבוכים ח'ב סוף פמיב‬
‫ע"ש‪ .‬והוספתי ע"פ ג' בתיי ‏ ועי' ב'ר‪ .‬פמ"ה פיי‪(| ,‬יח) עי' ביר פמיה ס"ז‪(| .‬וט) עו ב"ק צ'ב |ע'ב ובדים |שם ובכו"ק‬
‫בי תרי וכוי חמארא‪( .‬כ) בכתייא שדי‪( ,‬כא) בכי'ק מיגה מיא קלא לא תשדי בה‪ .‬‏ (כב) עו' על כל זה בב"ק ובדים שם‪.‬‬

‫שק‬
 ‫ליל‬ ‫מדרש‬
‫על ברי דלמא עניש ליה רי ו שכשהיו מהלכין‬ ‫‪ 9‬ויאמר לה מלאך הי נא וואח כמה‬
‫בדרך נשאלה שאלה לפניהם מניןלדם שרצים‬ ‫בין ראשונים לאחרונים מה מנוח אומי‬
‫שהוא טמא עיקם פיו רי אלעזרבירי ימי ואמי (כו)‬ ‫מות נמות כי אלהים ראינו (שופטים ו'ג כ'ב)‪| .‬והגר‬
‫וזה לכם הטמא אמי ליה ר' שמעון מעקימת שפתיך‬ ‫ראתה חמשה מלאכים ולא נתיראה מהם‪ .‬אמי רב‬
‫אלא יהזור הבז‬ ‫חכמ' אתח‬ ‫ניכר אתה שתלמיד‬ ‫אחא צפרנן שלאבות ולא כריסן שלבנים (כג)‪.‬‬
‫והלא דברים קל והומ' ומה שפחה מבית אברהם‬
‫|‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫בר ת מליון אמ'‬ ‫לקקראתם‬ ‫יצא‬ ‫בשלום‪.‬‬ ‫אצל אביו‬

‫להם רצונכם אבוא עמכס‪ .‬בבה ר' שמעון ואמ' שפחה‬ ‫פגעו בה חמשה מלאכים‪ .‬בני אברהם יצחק ויעקכ‬
‫שלבית ר' נזרמן לה מלאך שלשה פעמים אנו‬ ‫על אחת כמה וכמה אלא שנעלמו ממנו בעונותינו‬
‫אפילו (כז) פעם אחת יבוא‪ .‬הנס מכל‪ .‬מקום קדים‬ ‫עד שיבוא הקץ ויתקייעםלינו‪ .‬ולא יכנף‪ .‬עוד מוריך‬
‫הוא‪ .‬על לברתיה דקיס"‪ .‬כי מטא‪ :‬התם אמ' ליה בר‬ ‫והיו‪ .‬עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל' כ')‪ .‬תנו רבנן‬
‫ןצו‬
‫חמלון צא בר תמליון צא כיון דקארו לה נפ‬ ‫פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד שלא ישמרו‬
‫יגדתא (כה) אמרא ליה זיל אמור להו שאילו כל‬ ‫את השבת ושלא ימולו את בניהם ‏ ושיבעלואת‬
‫מא דאית לכון ועולו לבי ננזא ‪ /‬טקולו כל מא דאית‬ ‫נשיהם נדות‪ .‬הלך ראובן צן אסטרובלי וסיפר קומי‬
‫לכון על אשכחה לההיא אינרתא שקלוה וקרעוה‬ ‫והלך וישב עמהן אמי להן כלום גזרתם גזירות על‬
‫ינ דאמי ר'‪ .‬אלעזר בירי יוםי אני ראיתיה‪ .‬ברו‬ ‫היהודים ‏ אמרו לו הין שלא ישמיו את השבת‬
‫דמים (כט)‪.‬‬ ‫ברומי והיו עליה כמה טיפי‬ ‫נשיהם גדות‪ .‬אמי להן‬ ‫ושלא ימולו בניהם ‪8‬‬
‫מי שיש לו אויב ‏ הוא ‏ רוצה שיעני ‏ או שיעשיר‬
‫א ויאמר להמלאך ה' הנך הרה‬ ‫להן אם כן לא יעשו מלאכה‬ ‫אמרו לו יעני‪ ,‬אמי‬
‫עננווי‬ ‫שמרוב‬ ‫מלמד‬
‫וילדת בן‪.‬‬ ‫בשבת כדי שיתרוששי וביטלוה‪ .‬חזר ואמי להן מי‬
‫הפילה בן לכך נתבשרה הנך הרה וילרת בן (ל)‪.‬‬ ‫אפר‬
‫‪-8‬ו |‬ ‫שיש לו אויב ‏ רוצה בו שיכחיש או יבריא‬
‫קראת שמוישמע אל תניא ששה נקראו‬ ‫לו יכחיש אמ' להם ימולו לשמונה‪ .‬ימים כדי שיכחישו‬
‫שמותן עד שלא ‪ 90‬ואלו הן ישמעאל ‪ 5‬משה‬ ‫בניהן במילה וביטלוה‪ .‬‏ חזר ואמי להן מי שיש לו‬
‫ושלמה יאשיהו ‪ ₪‬המשיח‪ .‬ישמעאל רכת'הנך‬ ‫אויב הוא רוצה בו שירבה או יתמעט אמרו לו‬
‫יתמעט‪| ,‬אמר להן אם כן לא יבעלו נדות |כדי הרהוילדת בן וקראת שמו ישמעאל‪ .‬‏ יצ‪ 2‬רכת'‬
‫שיתמעטו וביטלוה לאחר ימים הכירו בו שהוא יהודי אבל שרה אשתך ילרת לך בן קראת את שמו‬
‫דכת' בשנם הוא בשר (וי ג')‪.‬‬ ‫יצחק ("ז י"ט)‪ ,‬משה‬ ‫החזירום (כד)‪| ,‬אמרו חכמים =מי ילך ויבטל את‬
‫מנין בשגם משה‪ ,‬שלמה דכתי הנה בנןולד לך [ונוי]‬ ‫הגזירה ילך ר' שמעון כן יוחאי שהוא מלומד בנפי‬
‫ואחריו מי רי אלעזר ביר' יוסי בן חלפתא אמי ‪ 0‬שלמה יהיה |שמו ושלוה ושקט ‪ -‬על ישראל‬
‫רי יוסי ואלו אבא הלפתא קיים יכולין אתם לומר בימיו (דברי הומום א' כ'בט')‪ .‬יאשיה הכת' הנה בן‬
‫לו תן בןבנך להרעה‪ ,‬‏ אמ להן ר' שמעון ואלו נולד לבית דוד יאשיה שמו (מלכים א' "ג ב')‪.‬המלך‬
‫היה אבא |קיים |יכולין אתם לומר ‏ לו תן בנך זמשיח דכת' ‏ לפני ‏ שמש ינון שמו‪( .‬חהלים עיבוז)‪.‬‬
‫להרינה (כה)‪ .‬אמר ר' יוסי =אנא בַקא ‏ מַסְתְפִיָא =ולמה נקרא שמו ינון שהואעתידד ליגן ישיני עפד (לא)‪.‬‬

‫צפורנן וכו'‪ .‬‏ ועיי בביר פמ"ה פ"ז‪(| ,‬כד) בכת"י‪ .‬א' וב' והחזורום‬ ‫'‬
‫וב‬ ‫טיימ‬
‫(כג) בן הוא |בכת"י א' וב' ובכו"ק ובכ‬
‫ובכי"ק נשותיהם נדה הלך ראובן בר אסמרובלי‪( .‬כה) מן א"ל עד להריגה ליתא בכי"א‪( .‬כו) בכתייא אמר‪( .‬בז) בג' כת'ו‬
‫גריס אזרא‪(| .‬כט) עיי‬ ‫א' וב' ולא‪(| .‬כה) בכתי'א איארא ובכת"י ב' איאדא ובכי"ק על הגליון פ' יצא אל היער ובערוך ‏‬
‫מעילה ו"ז ע"א וע"ב על זה המאמר ובילקוט שמיני רי הקיו ובבה'ג רומי צד תר'א ובערוך‪ .‬ערך בן‪ .‬תמליון ובכי"ק אמרא‬
‫להו‪( .‬ל) עו'ביר פמיה ס'ה‪( .‬לא) עי' ביר שם ם'ה ובניש והדברים כאן לקוחים מאת הפדר'א פליב‪ .‬ע"ש ובגליון כו"ק‬
 ‫‪8‬‬ ‫הגריול‬ ‫לך לך‬ ‫מררש‬ ‫‪0‬‬
‫ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם (תחלים ק'ה ט)‪.‬‬ ‫‪ ₪‬והוא יהיה פרא אדם ידו בכל‪,‬‬
‫בוא וראה כמה חמורה מילה [דתאני דבי ‪ 0‬מיום‬ ‫מלמי שהן שטופין בגזל ואין מתקיימין‬
‫שברא הקב'ה את העולם ‏ גזר עליו שיתקיים‪.‬אלף‬ ‫אלא עליו (לב)‪ .‬ועל כל פני אחיוישכך‬
‫דור בלא מילה] | כיון שבאו דור המבול והשחיתו‬ ‫מגיד הכת' שהוא‪ .‬ישובי ואינו מדברי (לנ)‪.‬‬
‫מעשיהן איברן לאחר עשרה דורות שוב באו דור‬
‫הפלנה וקלקלו יתר‪ .‬מן ‏ הראשונים ובלבלן‪ .‬‏ וכיון‬ ‫‪ ₪‬ותקרא שם ה'‪ .‬הדבר אליה‪ .‬יאת‬
‫שבא אברהם אבינו וראה אותו הקב"ה שהוא חולך‬ ‫הדבר כאלו מראה נבואה היא והאמינה‬
‫בתמימות ובישרות ליבב אמ' לזה ראוי שתנתן על‬ ‫כי אמרה‬ ‫ראי(לד)‬ ‫אל‬ ‫אה‬
‫בו ואמרה ת‬
‫ידו מצות מילה ‏ מיד נגלה עליו הקביה ואמי לו‬ ‫הלום‪ ,‬אין הלום אלא מלכות אמרה כדאי‬ ‫הגם‬
‫אני אל שרי אמי לו אם |מקבל אתה עליך ברית‬ ‫הוא שנתבשרתי במלכות תחתשעבורי‪ .‬ומנין שהלום‬
‫מילה מוטב ואם לאו אני אומר ‏ לעולם די ויחזור‬ ‫מלכות דכת' ‏ מי אנכי ה' אלקהים ומי ביתי כי‬
‫לתוהו ובהו (א) הדא היא דאמור רבנן אלמלא דם‬ ‫הביאתני עד הלום (שמואל ב' ז' י"ח) (לה)‪= .‬והינ‬
‫ברית לא נתקיימו שמים וארץ שני אם לא בריתי יומם‬ ‫דכת' ואדניה בן חנית מתנשא ‏ לאמר אני |אמלך‬ ‫‪-‬‬

‫ולילה חקות שמים ואריץ לא שמתי (ירמיה ליג כיה)‪.‬‬
‫איזו ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה הוי אומי זו‬
‫כרית מילה (ב)‪ ,‬התהלך לפני והיה תמים‪.‬‬
‫נדולה מילה שלא נקרא אברהם אבינו תמים עד‬
‫שמל‪ .‬שני ‏ והיה תמים‪ = .‬רי |ישמעאל אומי נדולה‬
‫מילה ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה‪ .‬רי יוסי‬
‫ומ נדולה ‏ מילה שחייבין עליה כרת ודוחה את‬
‫השבת (‪.)1‬‬
‫שנצטוה‬ ‫בריתי‪ ,‬זה הנסיוןהששי‬
‫בוקנותו |ולא עיכב‪ .‬דברי‬ ‫על המילה‬
‫מכחשת אותך ת"ל‬ ‫בוראו (ד)‪ .‬ושמא תאמר שהוא‬
‫ביקק‬ ‫מארד (ה)‬ ‫במאד‬
‫הקב"ה ‏ שיבוא ‪ 0‬מטיפת |מילה ‏ לא מטיפת‬
‫ערלה (ו)‪,‬‬
‫‪ 0‬ויפל אברם על פניו‪ ,‬ריגיניה בשסרי‬
‫לי בשני מקומות נפל אברהם על פניו‬
‫(מלכים א' א' ה')‪ | .‬אמי יב יהודה שביקש להלמו‬
‫ולא הולמתו ביקש שתמלא ראשו חלל העטרה‬
‫ותתישב‪ .‬העטרה שלמלכות ‏ על ראשו ולא הולמו‬
‫שזו עדות היא לבית הוד דכת' ויתנו עליו את הנזר‬
‫ואת העדות (דברי הימים ב' כ'ג ו'א)‪| ,‬נזר‪| ,‬כלילא‪.‬‬
‫עדות אמ' רב יהודה עדות היא לבית דוד שכל‬
‫הראוי למלכות ‏ הולמתו ‏ וכל שאינו |ראוי למלכות‬
‫הולמתו וכל שאינו ראוי למלכית לא הולמתו (לו)‪,‬‬
‫כ) ואתנה‬ ‫על כן קרא לבאר להי ראי‪ ,‬קדאת‬
‫(לו)‪.‬‬ ‫על שם מה שאירעלה‬
‫אותך‬ ‫וארבה‬ ‫ין‪,‬‬
‫א) > ויהי אברם בן תשעים שנה‪:‬‬
‫זהש"ה זכר לעולם בריתו דבר צוה‬
‫לאלף דור אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק‬

‫ועיע‬ ‫פמ'ב‬ ‫ח"יב‬ ‫מו"נ‬ ‫וע"‬

‫ל פו' להתיותן ‏ ‪-‬מן לנוני ‏ ולנכדי‪(= .‬לב) עו' ב'ר פמיה ס"ט‪( .‬לג) צ"ע‪.‬‬
‫יו‬ ‫(לד)‬

‫לעיל אות ויז‪( .‬לה) עו' ביר שם סיי‪( .‬לו)‪ .‬עז' ע'ז מ'ד ע'א וכלל בזה נ'כ פירוש הערוך עיש ערך הלם ובכי'ק כלומר‬
‫ביקש שתמלא ראשו וכו'‪( .‬לז) צ'ע ובכי'ק אירע בה‪.‬‬
‫צד ק'ב שנראה משם קצת שהית‬ ‫ו‬ ‫יז(א) צ'ע‪ .‬ועיי בספר כללי המילה לרי יעקב הגוזר (בספר זכרון ברית‬
‫עוד איזה |רושמים מזה>‬ ‫ימצאו‬ ‫ק"ה‬ ‫מזמור‬ ‫תהלים‬ ‫ומדרש‬ ‫סיד‬ ‫פכ'ח‬ ‫ובב"ר‬ ‫להראשונים מדרש בעין זה‪.‬‬
‫ושבת‬ ‫ס"כ‬ ‫שם‬ ‫ותנחומא‬ ‫שם‬‫(ב) בכתו"א אלמפא ברית מילה לא וכו' ועו' מכילתא כ'ט ע'ב בדברי ר"ש | התימני‬
‫ח' שם‪.‬‬ ‫קל"ז ע'ב‪( .‬ג) עו' נכדרים = ל"א ע"ב ותוספתא | שם ומכילתא‪ .‬נ"ה ע"א‪( .‬ד) עוו' לעיל פו'ב |ובהעדות אות ‏‬
‫(ו) עי' ב'ר פמ" סיב‪.‬‬ ‫(ה) צ'ע ועי' רד"ק על התורה לפסוק זה‪.‬‬
 ‫‪0‬‬ ‫הגדול‬ ‫ליל‬ ‫מררש‬ ‫‪9‬‬
‫דרש 'בר קפרא כל הקורא | לאברהם‪ .".‬אבהם‬ ‫הרא =ויפל אברם על פניו |וידבר‪| .‬ואירך ויפל‬
‫עובר בלאו שני ולא קרא עוד את שמך‬ ‫‪-‬אברהם ‏ על פניו ‪-‬ויצחק‪ ,‬כנגד כן נפלה ‏ מילה‬
‫אברם ר' אליעזר אומי ועובר בעשה שני והיה שמך‬ ‫בבניו ‏ שני פעמים אחת במצרים ואחת‪ .‬בגלגל‪.‬‬
‫אברהם‪ .‬אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי‬ ‫במצרים בא משה |ומלן רכת' כי מלים היו כל העם‬
‫דעבר בלאו‪ ,‬שאני התם לאברהם קא מזהר ליה‬ ‫היוצאים (יחישע ח' ה)‪ .‬בגלנל בא‪ .‬יהושע ומלן‪ .‬הדא‬
‫דהמנא שרי אשתך לא הקרא את שמה שרי‬ ‫צורים =וימל את בני‬ ‫חרבות‬ ‫היא ויעש לו יהושע‬
‫("ז ט'ו)‪ ,‬אלא מעתה‪ .‬הקורא לישראל יעקב הכי‬ ‫ישראל‪ .‬ואומ' ושוב ‏ מול >את בני ישראל שנית‬
‫נמ דעבר בלאו שאני התם מהדר אהדריה ‏ קרא‬ ‫(יהושע ה' ב' וג')‪ ,‬מכלל שמלו ראשונה (ז)‪.‬‬
‫ויאמר אלהים לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב‬ ‫ד ‪ ₪‬אני הנה בריתי אתך [] ולא‬
‫יעקב‪( .‬מ'ו ב')‪ .‬מותיבי רייוס בירי אבין ואי תימא‬ ‫יקרא עוד את שמך אברם‪ ,‬אל‬
‫הרוה‬ ‫הדר‬ ‫א‬ ‫אברהם‬ ‫אטו‬ ‫ורודק‬ ‫רור! ‏‬ ‫יותי ‏‬ ‫‪/-‬‬
‫תקרא ‪ 0‬אלא אב רֶם (ה)‪ .‬ד'א אברם בתחלה‬
‫ה‬ ‫מ‬ ‫‪₪‬‬ ‫לא‬ ‫ו\ש‬ ‫‪9‬‬ ‫| אט‬ ‫ובידא‬ ‫‪-‬ו‬ ‫\‪₪‬‬

‫אשר‬ ‫האלהים‬ ‫הוא ה'‬ ‫אתה‬ ‫דכת'‬ ‫אברם‬ ‫רחמנא‬

‫אב לארם ולבסוף היה אב לכל העולם כולו דכת' כי‬
‫באברם (נחמיה ט' ז')‪| .‬אמרי התם נביא הוא‬ ‫בחרת‬
‫אב המון גוים גת ת * ך (ש)‪ .‬אמי רי אמי‬
‫מסדר שבחיה דאברהם קמי קודשא בריך הוא‬ ‫דקא‬
‫בר אבא אברהם בתחלה השליטו הקביה על מאתים‬
‫הכי הוה אברםמעיקרא והכי שויתיה ורביבתיה‬ ‫אמר‬
‫שלוש וארבעים איברים מנין אברם ולבסוף השליטו‬
‫עקב משה ב‬
‫‪505₪‬‬
‫עקב‬
‫‪-‬פור‬
‫ברהם‬ ‫מר‪ .‬אברהם‬
‫ייך‪-‬‬ ‫רו‬ ‫רפת‬
‫דאמ'‬
‫על חמש איברים הנשארים ואלו הן שתי עינים‬
‫ולשון זריזות‬ ‫שמואל ‏ שמואל‪ .‬כולהי לשון ריבוי‬
‫שתי אזנים וראש הגויה ונקרא אברהם כננד רמיח‬
‫הן (יג)‪.‬‬
‫איברים (י)‪ .,‬הינו דאמרי ברגז רחם תזכור (חבקוק ג' אי)‪,‬‬
‫מניד הכת' שלא‬ ‫‪ 7‬להיות לך לאלהים‪.‬‬ ‫בשעת רגז תזכור לנו ‏ זכות אברהם שהוא מנין‬
‫אלא להיות‬ ‫ניתנה | מילה‬ ‫רהם (יא)‪ .,‬ומנין שמנין אברים שבאדם רמיה דתגן‬
‫מיחדין את‬ ‫שהן‬ ‫אבינו ‏‬ ‫אברהם‬ ‫לצדיקי זרע‬ ‫מן‬
‫היהת‬
‫‪-‬‬ ‫מאתים וארבעים ושמונה איברים באדם שלשים‬
‫לנד‬
‫|‬
‫באהבה‬ ‫שמים‬ ‫מלכות‬ ‫עליהן ול‬
‫עו?‬
‫ומקבלין‬
‫‪7-2‬‬
‫השם‬
‫ּ‪-‬‬
‫בפסת הרגל ששה בכל‪ .‬אצבע‪ .‬עשרה בקורסול‪.‬‬
‫ולורעך אחריך (יד)‪,‬‬ ‫נאמי להיות לך ל‬ ‫שנים בשוק‪ .‬חמשה בארכובה‪ ,‬אחד בירך‪ .‬שלשה‬
‫ולזרעך אהר ‪ 0‬ן התם‬ ‫ד'א‪ .‬להיות לך לאלהים‬ ‫צלעות‪ .‬שלשים‬ ‫בקטלית‪ .‬ואחת עשרה‬ ‫שלשה‬
‫אחד בתולות ואחרד בלות אאחד גרושות ואחדאלמנות‬ ‫בפסת היד ששה בכל אצבע‪ | ,‬שנים בקנה שנים‬
‫אחד ארוסות ואחד נשואות לא יתקדשו לאחרים‬ ‫במרפק‪ ,‬אחד בזרוע ארבעה בכתף‪ .‬מאה ואחד מזה‬
‫עד שישהו |שלשה חדשים מאי טעמא אמי רב‬ ‫ומאה ואחד מזה‪ .‬שמונה עשרה חליות בשדרה‪.‬‬
‫אמי קרא להיות לך לאלהים‬ ‫יהודה אמ שמואל‬ ‫תשעה בראש‪ .‬שמונה בצואר‪ .‬ששה במפתח שללב‬
‫ולזרעך אחריך להבהין בין זרעו שלראשון לזרעו‬ ‫וחמשה בנקוביו ‏ הרי |מאתים וארבעים =ושמונה‬
‫שלאחרן‪ .‬מותיב ראבא‪ .‬גר וגיורת צריכין להמתין‬ ‫איברים (יב)‪,‬‬
‫הכא מאי להבחין איכא הכא נמי‬ ‫שלשה חדשים‬ ‫גוד את שמך אברם‪,‬‬
‫ה) ולא יקראע‬
‫( (חח)) צצ""טעועיו'טו' ספפפרר ההייששרר פפ''נתנחכי כי תתררחח‬ ‫(‪ 0‬עו' ע' ביר שם פ"ו ופמ"ז ס'ג ופסיקתא דר"כ‪ .‬ק"ב עיב ובה‪ :‬עִ‪ ,‬רהה ננ"יבב ש שםם‪..‬‬
‫פ"א‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ובתוספת‬ ‫ע"א‬ ‫ו"ג‬ ‫עי' ברכות‬ ‫ט)‬ ‫קרא שם בנו אברם לאמר כי הרימ המלך וע"ע אברבנאל לפסוק זה‪.‬‬
‫איזה‬ ‫אך יש‬ ‫לקוחים הדברים‬ ‫כי משם‬ ‫פי"בשנראה‬ ‫קרח‬ ‫תנחומא‬ ‫צ'ע ועיי‬ ‫(וא)‬ ‫לך סט"ז‪.‬‬ ‫ותנחומא‬ ‫ע"ב‬ ‫ל"ב‬ ‫(ו) עו' נדרים‬
‫ו"ב‬ ‫ברכות‬ ‫(יג ע"‬ ‫השדרה‪.‬‬ ‫ת'‬ ‫בשזרה‬ ‫ובכי"ק‬ ‫מ"ח‬ ‫פ'א‬ ‫(יב) עי' אהלות‬ ‫קוטוע שם וע'ע בצפנח פענח על פסוק זה‪.‬‬
‫ווכור‬ ‫הזדרר‬
‫אבררהההם מאי לא ו‬ ‫וכז' ר"י בר אבון וכו' אטו‬‫עיא *ובדיס שם ע"ש‪ .‬ובכי"ק התם לאברהם (ומלת שאני ליתא)‬
‫אברהם‬ ‫וכו' ורביבתיה ד מר מור אברהם‬ ‫דקאכמר הכי‬‫ב"ה‬
‫אמרי התם נבייא הוא דקא מפדר שבאחיה דאברהם קמי קו‬
‫הוא‬

‫וכו'‪( .‬וד) עי' רמב"ם הלכוותה ממללכבב ים פ'י ה"ז ולקמן הערה מ'ג‪.‬‬
 ‫‪9‬‬ ‫הנדול‬ ‫לך לך‬ ‫מררש‬ ‫‪1‬‬
‫איכא להבדוןבין זרעשנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע = בור אלא ניהנם שני וועליני מבור שאון מטיטהיון‬
‫‪ 8‬הממאנת אינה צריכה להמתתין וכן המזנה (טו)‪( = ,‬ההלים מ' ג')‪ .‬ואותןשהטאו יותר ‏ מדאי ושפרשו‬
‫בארץ | היים‬ ‫‪7‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫מדכי‬ ‫ואתה‬ ‫אלהים ‪ .] .‬אברהם‬ ‫\יאמר‬
‫ו‬
‫‪,‬שמתו‬ ‫ית יננווק‪-‬ות‬ ‫הרי‬
‫גבי‬
‫‪..‬‬
‫ער ל‬
‫ו‬ ‫וגיר‬
‫‪ 7‬נוטל‬
‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫יר‬
‫מה עו!‬ ‫השיה‬ ‫תשמר‪.‬‬ ‫בריתי‬ ‫את‬
‫א‬ ‫לכל זמן ועת ‏ לכל חפץ קחלת ג א)‪ .‬‏ לכל זמן‪= ,‬ועדסייןת לא מלו ומודרה ‪0 %‬‬
‫הל‬ ‫כומיו‬ ‫‪:‬‬ ‫דכת' ש‬ ‫יא‬ ‫וור‬ ‫יה‬
‫הלל‬ ‫בשלומיו‬ ‫דו‬ ‫שלח‬ ‫דכת'‬ ‫היא‬ ‫הדא‬ ‫לים‬ ‫‪.‬‬ ‫ועַת‬ ‫אבינו‪.‬‬ ‫אברהם‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫שתנתן‬ ‫למילה‬ ‫היה‬ ‫זמז‬

‫(תהלים ג'ה כ'א) (יט)‪.‬‬ ‫בריתו‬ ‫ו‬

‫זה מתן תורה על ירי‬ ‫ועת לכל חפץ תחת השמים‪,‬‬
‫[והיה‬ ‫ערלתכם‬ ‫בשר‬ ‫את‬ ‫יא) ונגמלתם‬ ‫מן‬ ‫למטלה‬ ‫שהיה‬ ‫ביבי הפץ‬ ‫ר'‬ ‫אמי‬ ‫רבינו‪,‬‬ ‫משה‬
‫ביני‬ ‫לאות‪ .‬ברית‪.‬‬ ‫אימתי בחדש‬ ‫תחת | השמים‬ ‫ל‬ ‫השמים ניתן‬
‫‪:‬‬ ‫‪2‬‬ ‫יט א') |(ט(טזז))‪.‬‬ ‫הוששלליש‪-‬י (שמות‬
‫שלאדס‬ ‫בגיפו‬ ‫כיימת‬ ‫ברית‬ ‫שהיא‬ ‫וביניכם]‬
‫ו‬ ‫זי‬ ‫‪-‬ש‪+‬‬ ‫\=‪2‬‬ ‫ביני‬ ‫תשמרו‬ ‫מ‬ ‫בריתי‬ ‫זאת‬ ‫‪0‬‬
‫‪ | 2‬ביום ובלילה לזכור את בוראו‪ .‬דתניא הביבין ישראל‬
‫תסיל‬
‫תסין רפשושת ה‬ ‫יור‬
‫=ר‪ 3‬סה ‪ 5‬ופי‬ ‫לילה שהיא אה |‪-‬‬
‫(אותיר‬
‫גדולה מ‬ ‫וביניפם‪,‬‬
‫ן‬ ‫ותפל‬ ‫בראשם‬ ‫ן‬ ‫מצוות | תפל‬ ‫הקב ה‬ ‫שסיבבן‬ ‫בדיותיו‬ ‫בינו |וביז‬ ‫הקב'ה‬ ‫שנתז‪.‬‬ ‫‪%6‬‬ ‫‪0‬‬
‫וו‬ ‫|‬ ‫י=‬ ‫שו‬ ‫=‬ ‫וו‬ ‫‪ +‬וקן=‬ ‫כון‬ ‫תות‬ ‫ב‬ ‫משלש‬
‫בכנפיהן‬ ‫ציציות‬ ‫וארבעץ‬ ‫בפתחיהן‬ ‫ומזוזה‬ ‫בזדועותיהן‬
‫‪3‬‬ ‫הקשת שני והיתת‬ ‫והמילה והשבת‪.‬‬ ‫ואלו הז הקשת‬
‫על |משפטי‬ ‫ועליהן‪ .‬אמ' דוד שבע‪ .‬ביוס ו‬ ‫‪/‬‬ ‫‪0‬‬
‫נפום סמרחץ הוה קצמו‬
‫ראה עצמן‬ ‫למרחץ‬ ‫קפיד)‪.‬‬ ‫ק‬
‫והניקש(טת'ט'זב)‪.‬ענן|המויראליהתירמננלןזכשנרי בזראית בערויתלים בא[שראל ה'תםשמורבו[ ע‬
‫‪.‬דיה (החלום קט קסש)‪ .‬‏‬ ‫(תהלים‬ ‫צדק]‬
‫ערום אמ' אוי לי שאני ערום מן המצוות נסתכל‬
‫מנין שנ' ביני ובין בני ישדאל‬ ‫השבת‬ ‫ביני וביניכם‪.‬‬
‫במילה התהיל פורר עליה את השבח כשיצא למנצה‬
‫רבן שמעון‬ ‫(יז)‪,‬‬ ‫ל'א טי‬ ‫לעולם (שמות‬ ‫הוא‬ ‫אות‬
‫‪--‬‬ ‫ארית‬ ‫ו‬ ‫‪₪‬‬

‫על השמינית (תחלים ו'ב א')‪ .‬מושלו משל למה הדבר‬

‫בקשת‬ ‫וביניכם |האמור‬ ‫בעי‬ ‫אומ' |מה‬ ‫בן גמליאל‬
‫ומה למלך בשר ודם שאמי לאשתו הוי מתקשטת‬
‫הצלה מן המבול אף ביני וביניכם |האמור במילה‬
‫כל תכשיטיך כדי שתהיי רצויה לי‪ .‬כך‪ .‬אמי הקביה‬
‫וק‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫רווף‬
‫ו‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ביג‬ ‫ממה‬ ‫ד ""יאא‬ ‫וניימהחנוםת‪.‬‬ ‫אל‬
‫ש‬ ‫מהידניהוה‏‬ ‫הצלה‬
‫הצלה ‏‬ ‫בשבת‬
‫ובשבת‬
‫רצויין‬ ‫שתהו‬ ‫כדי‬ ‫במצוות‬ ‫מצויינין‬ ‫היו‬ ‫בני‬ ‫לישראל‬ ‫‪.‬‬
‫‪6‬‬ ‫מה‬ ‫אף וו שבועה‪.,‬‬ ‫שבועה‬ ‫בקשת‬ ‫האמור‬ ‫וביניכם‬
‫כתרצת‬ ‫רעיתי‬ ‫את‬ ‫יפה‬ ‫אימ'‬ ‫היא‬ ‫וכן‬ ‫י‬
‫לי ‪:‬‬ ‫‪%-‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫בין רשעים‬ ‫כ | צריקים‬ ‫בקע ת‬ ‫עתפוה‬ ‫ובר בוניכם‬
‫(שיר השירים ו'ד')‪ .‬אימתי את יפה כשאת רצויה לי (ב)‪.‬‬
‫איןן המבול בא עליההןן אבל נירונין ו הן בדיניןְ אחרים‬
‫ימול לכם כל‬ ‫שמונת ימים‬ ‫כך ביני וביניכם האמור‪ .‬במילה ובשבת בן צריקים = כו)בן‬
‫לירה‬ ‫טמאה‬ ‫כל שאמו‬ ‫ר' אסי‬ ‫אמ'‬ ‫זכר‬ ‫נידדוגין הן‬ ‫אנל‬ ‫בגיהנם‬ ‫נידונין‬ ‫אינן‬ ‫בין רשעיםם‬

‫וכל שאין אמו טמא‬ ‫(יח)‪ .‬אמ' ר'‪ .‬אליעזד |עתיד אברהם = נימול לשמונה ואפילו בשבת‪.‬‬ ‫בדינין אחרים‬
‫אבינו לעמוד על פתהה שלניהנם ואינו מניח אחד | לידה אינו נמול לשמונה דכת' אשה ל וילדה זכר‬
‫וטמאה שבעת ימיםוביום השמיני ימול (ויקרא חב בי)‪.‬‬ ‫ממהולי ישראל לירד בתוכה שני גס את בדם בריתך‬
‫אמ' ליה אביי דורות הראשונים יוכיחו שאין אמו‬ ‫שלחתי אסיריך מבור אין בו מים (זכריה ט' "א)‪.‬ואין‬

‫(טו) עו' ובמות‪ .‬מ"א ע"א ומ"ב ע"א ובגליון הש‬

‫רבה פ"ג‬ ‫(טז) עי' פפיקתא דר"כ ק"ב ע'ב וקהלת‬
‫פסיקתא רבתי קי"ז ע'א ובנ"ש ותנחומא חיי שרה ס"ד ותנחומ מהרשיב ח"א ג"מ עלב וובנ"ש ובמדרש ‪ 0‬פ' בראשית מונה ה'‬
‫בריתות ברית מילה ברית הקשת ברית מלח ברית היסורין וברית הכהונה וברקנטי פ' נח מזכיר ברית הקשת וברית המילה‬
‫(יח) צ'ע ועי' בדוגמאות ‏ בהערה שלפנו זאת‪ .‬‏ (יט) צ'ץ ועו כעין זה ב'ר פמיח |פ"ח ושמות |רבה פי"ט ס"ד ובפי"ט‬
‫תנחומא לך ס"כ וע"ע ריה וז ע"א ופדר עולם רבה פ'ג‪ .‬ובבחיי בפרשה במדרש שמביא שם הוזכר גם הפסוק‬
‫בזכריה ע"ש‪ .‬ונראה שכל דרשותאלו נעתקו מתמכילהא דרשב"ו‪(= .‬כ) עיי ספרי ואתחנן ע'ה ע'ב ובניש ועיע מדרש‬

‫‪-‬‬
 ‫‪4‬‬ ‫הנדול‬
‫ולמולו בכל זמן (כה)‪| .‬ד'א המול ימול‪| .‬רי יוחנן‬
‫אומי הַמָל ימול |מכאן למילה ‏ שהיא |בנוי שהיא‬
‫פסולה ואם מל יצא‪| ,‬רב פפא משמא דרב‪ .‬מהכא‬
‫ואתה את בריתי |תשמר מאי ‏ ביניהו ‏ איכא‪ .‬ביניהו‬
‫אשה (כו)‪ .‬ד'א המול ימול‪ .‬‏ האב הייב לימול את‬
‫בגו ואין האשה חייבת לימול את בנה דאמי קרא‬
‫זמול ימול כל שחייב לימול את עצמו הייב לימול‬
‫את בנו יצאת אשח (כז)‪.‬‬
‫יד) וערל זכר‪ ,‬רי חאו בשם רי יודן וכ יש‬
‫ממקום שהוא ניכר‬ ‫ערל נקבה אלא‬
‫אם זכר אם נקכה משם מולין אותו (כה)‪ .‬דתניא‪ .‬רי‬
‫זעירא אומ' המש ערלות הן ארבע באדם ואחת‬
‫כי‬ ‫דכת' ‏‬ ‫האוזן‬ ‫ערלת‬ ‫באדם‬ ‫ארבע‬
‫ערלה אזנם (ידמיה ' ")‪ ,‬ערלת השפתים דכת' ואני‬
‫ערל שפתים (שמות ז' י'ב)‪ .‬ערלת הלב דכת' ומלתם‬
‫את ערלת לבבכם (דברים ' "ו)‪ .‬וערלת בשר דכתי‬
‫וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ואחת באילן‬
‫דכת' וערלתם ערלתו את פרין (ויקרא‪ .‬יט כ'ג)‪ .‬כל הגוים‬
‫ערלים (ירמיה טי כ'ה)‪ .‬בכולן וכל בית ישראל ערלי‬
‫לב (כט)‪ .‬אמי ארבע ערלות באדם ואיני יודע איזו‬
‫איזו מהן שימול ‏ ת'ל וערלתם ערלתו את פרין‬
‫(ויקרא ו"ט כ'ג) |לנזרה |שוה ‏ מה ערלתו האמורה‬
‫באילן ערלה שהיא עושה פרי שני ערלתו את פריו‬
‫כך ערלתו האמור בארם ערלה שהיא עושה פרי‬
‫הנפש‪,‬‬ ‫הוי אומ' זה ראש הגויה (ל)‪ .‬ונכרתה‬
‫אבינו אין לו חלק‬ ‫תנן והמפר בריתו |שלאברהם‬
‫לעולם הבא‪ .‬איזה הוא מפר ברית זה המניח ערלתו‬
‫או שמשכה עד שחזרה לכמות שהיתה (ל*)‪ .‬וכן‬
‫הוא אומי ופקדתי על כל מול בערלה (ירמיה טי כיד)‪.‬‬
‫לך ל‬ ‫מדררש‬ ‫‪-‬‬
‫טמאה לירה ונימול לשמונה שנ' ובן שמונת ימים‬
‫ימול לכם כל זכד‪ .‬אמי לו ניתנה תורה ונתחרשה‬
‫הלכה (כא)‪ ,‬יליד בית ומק גת כסף‪ ,‬אחד יליד‬
‫בית ואחר מקנת כסף חייב‪ .‬האדון למולן אלא שיליד‬
‫בית‪ .‬נימול לשמונה ומקנת כסף נימול ביום שנלקח‪.‬‬
‫תניא יש יליד בית שנימול לאחד [ו"ש יליד בית שנימול‬
‫לשמונה‪ ..‬יש מקנת כסף שנימול לאחד] ויש מקנת‬
‫כסף שנימול לשמונה‪ .‬כיצד לקה שפחה לעובריה‬
‫אע'ם ‏ שילדה ‪4‬בביתו נימול לאחד‪ .‬או נמי לקח‬
‫שפהה על מנת שלא להטבילה וולדה בביתו‪ .‬זה‬
‫זוא יליד בית שנימול לאחד‪ .‬לקה שפחה ונתעברה‬
‫אצלו זה הוא יליד בית שנימול לשמונה [רב‪ .‬חמא‬
‫אמר לקח שפהה וילדה ואח'כ הטבילה ‏ זה הוא‬
‫באילן‪ .‬‏‬
‫יליר בית שנימול לשמונה]‪ ,‬לקח שפחה וולדה עמה‬
‫זה היא מקנת |כסף שנימול לאחד‪ .‬לקח שפחה‬
‫ועוברה עמה זה הואמקנת כסף שנימול לשמונה (כב)‪.‬‬
‫‪ ₪‬המול ימול‪ ,‬תנו רכנן המל כל זמן שהוא‬
‫עוסק |במילה =חוזר =בין על ציצין‬
‫המעכבין בין על ציצין שאינן מעכבין‪ .‬פירש על ציצין‬
‫המעכבין חוזר‪ .‬ועל ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר‪,‬‬
‫ואיזה הוא ציץ המעכב זה עור הערלה החופה רוב‬
‫נובהה שלעטרה ורואין אותו בשעת קישוי אם חופה‬
‫רובה חוזר ומל‪ .‬שנייה ‏ ואם לאו אינו ‏ צריך (כנ)‪.‬‬
‫ד'א המול ‏ ימול‪ .‬שתי מילות הכת' מדבר ואיזו זו‬
‫חתיכת עור הערלה ופריעת המילה‪ ,‬הא כיצד חותך‬
‫פורע‬ ‫ואחר כך‬ ‫את העטרה‬ ‫ההופה‬ ‫עור הערלה‬
‫הקרום הרך שלמטה עד שיגלה בשר העטרה ומוצץ‬
‫|'יא המול ימול‪ .‬אפלו כמה‬
‫ונותן אספלנית (כד)‪ .‬ד‬
‫פעמים מכאן לקטן המסרבל בבשר שחייב לתקנו‬

‫ש=ם ע'ב ועו‪,/‬‬ ‫תהלום ‏ ו' ובהערות שם ובכי"ק שתהא ברית וכו'‪( .‬כא) עיי שבת | ‪1‬קליה ע'א‪( | .‬כב) עי" [ שבת‬
‫רמב"ם פ"א מהלכות מולה ה"ג ד' וה' שע"פ הדברים מיוסדים כאן‪( .‬בג) עיי שבת קליג ע'ב וברמב"ם שם פ'ב ה'ב‬
‫לין‬
‫ות"ג‪.‬ג וע'ע ביר פמ'ו סייב דרש דהמול ימול | ע"ש וג'כ במדרש לקה טוב עפ'ז וע"ע ירושלמו שבת ו ‪ 1‬ע"ב בענ‬
‫הבדיקה ובכי"ק מלת רובה לותא‪ .‬‏ (כד) עו' ב'ר שם ודברים רבה פ'ו ס'א וירושלמי יבמות ח' ע"ד וברמב'ם שם ה'ב‪.‬‬
‫ו"ע רמב'ם‪ -‬שם‬ ‫(כה) עוי תוספתא שבת פט'ז ובגמרא שם קל"ז עיב‪(= .‬כו) עו' ע"ז כ"ז ע'א כמפקנת ה בגמרא שם וע‬
‫פיב ה"א ובכי"ק מיכן למילה בגוי וכו'‪( .‬כז) צ'ע ועיי קידושין כיט ע'א‪( .‬בח) עי' ב "ר פמ"ו פי'ג ויקרא רבה פכ"ה סוף‬
‫סיו וע"ע בלקח טוב על פסוק זה ובהערות שם אות נ"ה‪(| .‬כט) עו' פדריא |פכ"ט ובבממקקווממות | הנ"ל באות | שלפני זה‬
‫שבת פט'זובגמרא שם ק"ח ע"א‪( .‬ל*) עו' ורושלמי פאה ט'ז ע'ב‪ .‬וירושלמי סנהדרין‬ ‫ובתנחומא לך סטי"ז‪( ,‬ל) עייתוספתא‬
‫‪206‬‬ ‫לה לך‬
‫תד‪ .‬זה אות ופלא‪ .‬בעולם שמאחר המכול לא‬
‫ל‬ ‫שהיו מולין ומושכין |לחן ערלה וחמשה היו‪ .‬על‬
‫נתעברה אשה לתשעים שנה (לח)‪.‬‬ ‫מצרים (שם שם כ"ה)‪ .‬שהיו מ ‪ %5‬יוסףוכשמת‬
‫יוס |ף משכו להן ערלה‪ .‬ועל יהודה |(שם שם)‪ .‬זה‬
‫יה ויאמר אברהם אל אלהים לו‬ ‫ודה‪= ,‬ועל אדום (שם שפ) זה עשו‪,‬‬ ‫יה‬ ‫מלר‬
‫|‬ ‫‪-‬ו‬
‫יהויקים‬
‫=‬

‫ישמעאל‪ .‬מניר ה|כתי‪ .‬שאע"פ‬ ‫ועל בני עמון (שפ שם)‪ .‬אלו שילדו בנות לוט‪ ..‬ועל‬
‫לבו מתפונ עליו אם‬ ‫שבישרו המקום ביצחק היה‬ ‫(שם שם)‪ .‬זה |חירם‪= ,‬ויש |אומי‬ ‫קצוצי |סואה‬ ‫כל‬
‫נתת‬ ‫ולכולם‬ ‫הישמעאלים‪.‬‬ ‫אלו‬
‫יחיה אם לא יהיה‪ .‬ואומ' לו ישמעאל יחיה‪ .‬ביקש‬
‫מצרים (שמות אי ח)‪.‬‬ ‫נתתי קטריגי‪ .‬ווקם מלך הדש על‬
‫עליו להחזירו בתשובה ולהחיותו לעולם הבא (לט)‪,‬‬ ‫שחירש עליהן שעבור‪ -- ,‬נתתי |קטריני‬
‫‪ ₪‬ויאמראלהים אבל שרה אשתך‬ ‫והגליתי אותו לבבל‪ ..‬ולאדום נתתי |קטרני |כו אני‬
‫[י] וק= את שמו יצחק‪,‬‬ ‫השפתי את עשו (ירמיה מיט )‪ =.‬ולבני עמון נתתי‬
‫ו‬
‫נתת‬ ‫ל‬ ‫כיג ג')‪.‬‬ ‫(דברים‬ ‫עמוני‬ ‫יבא‬ ‫לא‬ ‫קטריגי‬
‫ודבר צה ‪ -‬באברחם‪ .‬כת' ויפל אברהם‬ ‫שעשו‬ ‫לי‬
‫ויו) (לא)‪.‬‬ ‫כ"ח‬ ‫(וחזקאל‬ ‫מהר אלהים‬ ‫קטריגי ואה וללהו‬
‫על פניו ויצהק‪ .‬ובשרה כת' ותצחק שרה בקיבה‬
‫<|‪4‬‬ ‫שיוו‬ ‫=‬ ‫<יוק‪.‬‬

‫במזיד (לב)‪,‬‬ ‫ערל‬ ‫והוא‬ ‫עד שימות‬ ‫כרת‬ ‫הייב‬ ‫ואיגו‬

‫אמד להן הקב'ה |עשיתם הדבר‬ ‫לאמר‪"( .‬ח ייב)‪.‬‬
‫צחוק הייכם שהוא‪ .‬כשמו יצחק וכך שרה אומרת‬
‫ואי‬ ‫אבון‬ ‫בר‬ ‫יופי‬ ‫ר'‬ ‫אמ'‬
‫פר‪.‬‬
‫ה‬ ‫יכרות"‬ ‫אהת‬

‫צחוק עשה לי אלהים (כא ר) (מ)‪ .‬דיא ‏ יצחק יי‬ ‫את בריתי הפר לרבות בני‬ ‫זבד‪+‬‬ ‫בה‬ ‫ווהי‬ ‫רו‬ ‫תימא‬

‫כנגד עשרה נסיונות |שנהנסה בחן אברהם ‏ אבינו‪,‬‬ ‫במילה (לנ)‪ .‬ד'א לרבות את‬ ‫שהן הייבין‬ ‫קטורה‬

‫חי כנגד‬ ‫שרה‪,‬‬ ‫אותו‬ ‫שילרה‬ ‫שנה‬ ‫תשעים‬ ‫צ' כנגד‬

‫(לד)‬ ‫המשוך‬
‫שמונת ימי מילה שנתחנכח בו‪ ,‬ק' כנגר מאה שנה‬ ‫אברהם שרי‬ ‫טו) ויאמר אלהים‪0‬‬
‫שלאברהם (מא)‪ .‬וכן הוא אומי בתחלת ‪ 2‬לך‬ ‫ה וא‬ ‫ריבוי‬ ‫לשון‬ ‫וג‬ ‫אשתך‬

‫לך נרמז לו למאת שנה תוליד בן‪ .‬מנין ל לךךר(מב);‬ ‫נעשית‬ ‫‪ 1‬יו‬
‫ולבסוףף‬ ‫שבתהלה היתה שרי‪ .‬‏ שרי לאומתה‪ .‬‏‬
‫יצא ‪0‬‬ ‫אתה‬ ‫בריתי‬ ‫את‬ ‫והקימתי‬ ‫שרה לכל העולם כולו (לה)‪.‬‬
‫וזזרעו אמין זמילה שני |אתו לזרעו אחריו‪ ,‬‏ אם כן‬
‫בני עשו נמי |ליהייבו ‏ כו ביצחק ‏ קרא לך זרע‬ ‫) וברכתי אתהוגם נתתי ממנה לף‬
‫(כ'א "ב כת' ולא כל‪ .‬יצחק (מג)‪,‬‬ ‫בן‪ ,‬ישיו שהנן הנולד‪ .‬ממנה |כנגד‬
‫העולם כולו (לו)‪,‬‬
‫ולישמעאל שמטתיך הכה ברכתי‬ ‫כ)‬ ‫)‪.‬ויפל אברהם‪ .‬גדלה מילה שעד שלא מל‬
‫אתו‪ ,‬גייכו נטונות העולם הזה‬ ‫כשהיה ‏ מדבר עמו היה‬ ‫אברהם‬ ‫יאפפיף‬
‫בירי‬
‫בבנים‪ .‬ובעושר ובמלכות ‪ 0‬טובות העולם הבא‬ ‫נופל וכיון שמל והואישב פתח האהל (י'ח א) (ל‪.)1‬‬
‫אינה אלא ליצחק ולזרעו‪.‬שני‬
‫‪" 1‬ן‬
‫ויצהק‪ .‬שעשה הדבר צחיק ואמ' הלבן מאה‬
‫כא) ואת בריתי אקים את יצחק (מד)‪.‬‬ ‫שנה‬ ‫שנה יולו ואם שויה הבת תשעים‬

‫ב" ע'ג‪( = .‬לא)עיי ולקוט ידמיה‪ .‬רמז רפ'ה =שהובא קצת מזה |בשם הילמדנו |וכן בערוך |ערך מל ו' וערך קטדי‬
‫בקצת שינזי וע" תנחומא‪ .‬לך בענין יהויקים‪ .‬ובכו"ק בכל המקומות קטריקי‪ .‬‏ (לב) עיי רמבים פיא מהלכות מילה ה'א‬
‫(לג) עו' סנהדרין ניט עיב‪( = .‬לד) עי' ביר פמיו סו"ג‪ .‬תוספתא | שבת שם ויבמות ע"ב ע'א‪( = .‬לה) עי' ברכות ו'ג‬
‫ע'א =וב"ר פמ"ז ס'א‪(= .‬לו) צ'ע‪(= .‬לז) עי' תנחומא לך ‏ ס"כ ופדר"א פכ"ט‪(| .‬לח) עי' מפרשי התורה ובפרט ברמבין‬
‫זרש"ו‪(| ,‬לט) צ"ע ועי' תרגום יונתן‪(= .‬מ) עי' רשיי עפיז‪(= .‬מא) עי' ביר פניג =סיז ובניש ובפרט בתנחומא קרח סיב‬
‫זבמדבר רבה פו"ח פי'א‪ .‬‏ (מב) עיי תנחומא לך ס'ג ובבמדבר רבה שם‪( .‬מג) עי' רמבים הלכות מלכים פיי היו וע"ע‬
‫סנהדרין גיט ע"ב‪ .‬ע"ש‪( .‬מד) צ'ע‪.‬‬
 ‫‪8‬‬ ‫הנול‬ ‫ל לף‬ ‫מררש‬
‫כת' והנפש אשרלא תענה בעצם חיום הזה ונכרתה‬ ‫כנ) ויכל לדבך אתו ויעל אלהים‬
‫(ויקרא‪ .‬כ'ג‪ :‬כ'ט)‪ .‬ובכל שנה ושנה הקביה רואה דם בריתו‬ ‫מעל אברהם‪ ,‬הפירשנין נגואת‬
‫שלאברהם אבינו |ומכפר על‪.‬כל עונותם שלישראל‬ ‫האבות לגבואת שאר הגביאיב‪ ,‬האבות כשהיה נגלה‬
‫(ויקרא טיז ל')‪( /‬מח)‪.‬‬ ‫שנ' כי ביום הזה יכפר ה‬ ‫עליהן לא בחיות ‏ ולא במרכבה ‏ ולא בשאר מיני‬
‫ד'א בעצם היום הזה‪ ,‬תנו רבנן אין מולין אלא ביום‬ ‫הכבוד אלא על גבן היתה השכינה שורה‪ ,‬אמי רי‬
‫אחר עלות השמש וריוין מקדימין למצוות וכשם‬ ‫שמעון האבות חן המרכבה שנ' על אלהים מעל‬
‫שמילה ביום |כך טבילת ‏ הגרים והעבדים ביום‪ .‬כי‬ ‫אברהם ואומי והנה ה' נצב‪ .‬עליו (כ'ח "'ג)‪ .‬מפני מה‬
‫חא רההוא גר שמל ולא טבל אתא לקמיה דרי‬ ‫מפני שהיו מקודשין לשריית השכינה‪| ,‬אבל שאר‬
‫היא אמי ליה שהי כאן ולמחר נטבלך‪ .‬שמע מינה‬ ‫עליהן בכבוד כל אחד ואחד‬ ‫‪0‬‬ ‫הנכיאים היה‬
‫תלת‪ .‬שמע מינה גר צריך שלשה בית דין‪ .‬ושמע‬ ‫כפי‪ :‬כוחו (מה)‪.‬‬
‫אינו גר עד שימול ויטבול‪ .‬ושמע מינה‬ ‫ויקהאברהם את ישמעאל בנו‬
‫אין ל את הנר בלילה (מט)‪ .‬וכל אנשי ביתו‪.‬‬ ‫[אין וימל את בשר ערלתם‬
‫רבנין אמרי תלתה שושבינין הולויה לאברהם אבינו‬ ‫בעצם היום הזה‪ :‬אמר ה בדנוה‪ .‬לא בסתד‬
‫ענר אשכל וממרא בא לו אל ענר אמ' לו אמ' לי‬ ‫דברתי (ישעית מיה ט)‪ .‬אמי הק ב'ה אלו מל אברהם‬
‫הקביה שאמול את בשר ערלתי מהוא‪ ..‬אמר לו ולא‬ ‫בני דורו אומרץ‪ .‬אלו‬ ‫בלילה עכשו היו כל אנשי‬
‫היה לו לומר לך ואתה בן עשר שנים או בן עשרים‬ ‫היינו יודעין לא היינו מניחין אותן לימול לכך נאמי‬
‫אלא כשהזקנת ועכשיו יכואו השונאים ויתנרו‪ .‬בך‪.‬‬ ‫בשר‬ ‫את‬ ‫‪5‬‬ ‫וימ‬
‫בעצם היום בתקפו‬
‫(מו)‪+‬‬ ‫שליוםם‬

‫הניהו ובא לו אצל אשכל אמי לו כך‪ .‬בא לואצל‬ ‫ערלת ם‪ .‬ר' יוחנן אומד כל הגרים הבאין בישראל‬
‫ממרא וסיפר לו המעשה אמי לו מי שהצילך מאור‬ ‫נימולין בטובתן וברצונם וביראת שמים הן נימולין‪.‬‬
‫כשדיםוהצילך מכמה צרות ועשה עמך כמה נפלאות‬ ‫אבל העבדים נימולין בטובתן ושלא בטובתן ברצונז‬
‫הוא‪ 5‬לרפאותך ‏ ולהצילך מל" צרה ‪-‬עשה מה‬ ‫ושלא ברצונן ואין אמונה בעבדים‪ .‬כך כל העבדים‬
‫ך‪= .0‬ולא עוד ‏ אלא שאני מתחיל ומל‬
‫שפיקרך(‬ ‫שנימולין עם אברהםלא נשתיירו לא הן ולא זרען‬
‫= ‪ .-.‬וקראו לשם‪ 5‬נח ומל אותם לפיכך‬ ‫בישראל‪ ,‬ולמה מלן בשביל הטהרה שה;הערל כטמו‬
‫זכה שתשרה שבעה בחלקו מנין ממה שכת' יא‬ ‫והפורש מן הערלה כפורש ‏ מן הקבר (מז)‪ ,‬ד'א‬
‫אליו ‏ ה' באלוני |ממרא שבי הנת בהלקו מנין ממה‬ ‫בעצם היום הזה‪ .‬ר' תהנא אומ' ביום הכפורים מל‬
‫שכת' וירא אליו ה' באלני ממרא (נא)‪.‬‬ ‫אברהם אבינו כת' הכא בעצם היום הזה ולהלן‬
‫ובהערה‪( | .‬מו) עי' ביר‬‫(מה) צ'ע ועי' ביר פמיז |פ'ט פרשה ופיב ספ" והוא ר"ש בן קוש וע'ע |בלקח טוב עפיז‬
‫(מז) עי' פדר'א פכ"ט‪( .‬מח) עי' פדר"א שם‪ 5 .‬עי' יבמות מ"ו ע"ב וע"ע רמב'ם פ'א מהלכות‬ ‫שם‪ .‬סט ובניש‪.‬‬
‫מילה ה"ח‪( .‬נ) עי' ביר פמ"ב פ"ח ותנחומא = וירא ס'ג ואגדֶת בראשית פי"ש‪( | ,‬נכא) עי' פדר"א פכ"ט ובב"ר ות‪:‬הומא‬
‫מ"ו‪.‬‬ ‫צד‬ ‫הורוויטץ‬ ‫מאיר‬ ‫ר' חוום‬ ‫הוצאת‬ ‫אליהו‬ ‫בחופת‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‪.‬‬

‫‪17‬‬
 ‫וורא אליו ה'‬
‫אודה לו בכל כוחי ובטוב רחשי‪.‬‬
‫יציץ נזרי בקרוב ויזריה שמשי‪,‬‬
‫ירם קרן לעמו בבנין מקדשי‪.‬‬
‫יחיינו מיומים וביום השלישי‪.‬‬
‫יקיים לנו אל תיראי כי‪ :‬לא תבושי‪,‬‬
‫ונען ונאמר ברוך אתה השם כבודי ומרים ראשי‪.‬‬
‫גדלו רוממו יחר כל עדת ציר אמוני‪,‬‬
‫שפכו לבבכם לפניו דר במעוני‪,‬‬
‫זכרו בריתו אשר כרת לראש איתנ'‪,‬‬
‫ואל שרה תהוללכם מבורכת ה'‪,‬‬
‫ככתוב על יד ראש קציני‪.‬‬
‫אשרי איש ירא את הי‪,‬‬
‫ברכו ה' מלאכיו גבורי כוח עושי דברו‬ ‫בתורה דכת'‬
‫(שם ק'ג כ)‪ .‬וכ איזו גבורח את מוצא‪ .‬יצחק בן שבע‬
‫ושלשים שנה כבש יצרו ונעקר לפני בוראו אית‬
‫לך גבורה רב מַדָא הינו דכת' ומושל ברוחו מלוכ‬
‫עיר (משלי ט'ז ל'ב)‪ .‬דור ישרים יבורך (תהלים קו"כ ב')‪.‬‬
‫אלו שלשה אבות שיישרו העולם וייחדו שמו‬
‫שלחקב"ה לכך ייחל הקב"ה‪ .‬שמו‪ .‬עליהן לדורות‬
‫דכת' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי עקב‬
‫(שמות ג' טיו ד' ה')‪ .‬וְמה |שכר נטל יצחק על כך‬
‫הון ועושר בביתו (תהליס קי'ב ב')‪ .‬דכתי וינדל האיש‬
‫(כו "ג)‪ ,‬וצרקתו ‏ עומדת לעד (תהלים ק"ב ג)‪ .‬זו‬
‫צדקה והסר שצוה בה אברהם אבינו דכת' כי ירעתיו‬
‫למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לכך‬
‫זכותם עומדת ‏ לדורות ‏ דכת' ושמר ה' אלהיך לך‬
‫את הברית ואת ההפד אשר נשבע לאבתיך‬
‫אפהה פי ברשות קוני מלכי וקדושי‪.‬‬
‫אשאלה ממנו ברום קולי ובצוק לחשי‪,‬‬
‫יקומם נפילת סוכתינו ויפריה שרשי‪.‬‬
‫קדם ואליוסיף‪ .‬לנתשי‪,‬‬ ‫‪-‬ו‪.‬ור‬
‫כימו‬
‫וגפווויי‬
‫טעינו‬
‫יקימנו ונחיה לפניו והמות ישיא‪.‬‬
‫הללו את הי כל קהל אמוני‪,‬‬
‫קדשו יחדו נשאו שמו נערי וזקני‪,‬‬
‫תנו יד לסוליה ומוציא‪ .‬לאור דיני‪.‬‬
‫הביטו אל אברהם אביכם בני נאמני‪.‬‬
‫אשריהם ואשרי כל עושי רצוני‪.‬‬
‫יה;‬
‫זהש"ה אשרי איש ירא את הי (תהלים קייב א)‪.‬‬
‫נאמ' הפיסוק הזה כנגד אברהם אבינו‬
‫שהיה ירא חטא ביותר דכת' כי עתה ידעתי כי ירא‬
‫|מצותיו חפין מאד‬
‫אלהים אתה (בראשית כ'ב ''ב)‪ ,‬ב‬
‫(תהלים קי'כ א)‪ ,‬שהיה ריץ אחר מצותיו שלהקב"ה‬
‫בשמחה ובנפש הפצה לא לקבל שכר ולא כדי‬
‫שלא תניע עדיו פורענות |אלא מאהבה שכן את‬
‫מוצא בשעה שצוהו הקב'ה על המילה בזקנותו לא‬
‫נתעכב בדבר ולא הרהר לא בשכר ולא בצער אלא‬
‫עשה דברים לשמן דכת' ויכל לרבר אתו ונוי וימל‬
‫את בשר ערלתם בעצם הום הזה ("ז כ'ב וכ"ג)‪.‬‬
‫באותו היום עצמו‪ .‬ומה שכר נטל על כך נכור‬
‫באריץ יהיה ‪-‬זרעו (תחלים קי'ב ב')‪| .‬אין גבורה |אלא‬
 ‫‪4-‬‬ ‫הנדול‬ ‫וירא‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫מישרים זה אברהם רכת' חלילה לך מעשות כרבר‬ ‫(דברים ז' י"ב)‪ .‬זרה בהשך אור לישרים (תהלו' קייב ד')‬
‫הזה ("ח ‏ כ'ה) מואס בבצע מעשקות (ישעיה‪ .‬ל'ג טיו)‬ ‫אלו האבות |שראו שכינתו |שלהקביה ‏ עין בעין‪.‬‬
‫זה אברהם דכת' הרימתי ידי אל ה' ("ד כ'ב)‪| .‬נוער‬ ‫ביעקב‪ .‬מנין רכת' וירא אלהים אל ‪ .‬עוד בו‬
‫כפיו מתמוך בשחר (ישעיה ל'ג ט'ו)‪ .‬זה אברהם דכתי‬ ‫מנין דכתי ויוא אליו‬ ‫מפדן ארם (ל"ה ‪ .)'5‬ביצחק‬
‫אם מחוט ועד שרוך נעל (שם)‪ .‬אוטם אזנו משמוע‬ ‫ה' בלילה ההוא ויאמר אל תרד מצרימה (כ'ו בי וכיד)‪.‬‬
‫דמים (ישעיה ל'ג ט'ו)‪ .‬זה אברהם דכת' אל נא תהי‬ ‫באברהם מנין ‏ ממה שקרינן בענין וירא אליו הי‬
‫וראית ברע (ישעי" לג טו)‪,‬‬
‫עיני מ‬ ‫ועוצם‬ ‫יח‬ ‫מריבה‬ ‫באלני ממרא(א)‪ .‬ד'א זהש"ה פחדו בציון הטאים‬
‫זה אברהם דכת' הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה‬ ‫אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אכלה מי יגור‬
‫את ("כ 'א)‪ .‬דבדיליה נמי לא אפתכל‪ .‬הוא מרומים‬ ‫לנו ‏ מוקדי עולם |הולך צ‪1‬דקוקתוי ודובר מישרים‬
‫ישכון (ישעיה ל'ג ט'ו)‪ .‬זה אברהם דכת' ויוצא אתו‬ ‫(ישעיה ל'ג י'ר)‪| .‬פהדו בציון הטאים אחזה רערה‬
‫החוצה ויאמר הכש נא השמימה (ט'ו ה)‪ .‬אמ' רי‬ ‫הנפים‪ ,‬אמי ר' ירמיה למה הדבר דומה לשני תינוקית‬
‫יצחק בשם \ר' נתן העלה אותו הקב"ה לאברהם‬ ‫שהיו בבית הספר זה לוקה וזה מרתית ‏ כך כיון‬
‫למעלה מכיפת ‏ הדקיע ואמי לו הבט נא השמימה‪,‬‬ ‫שלקו הח וטאים רעדו החנפים מאי חנפי ם אלו שמחנפין‬
‫ענני‬ ‫טיז )א‪-‬לו‬ ‫מצדות סלעים משגבו (ישעיה ליכ‬ ‫=ומי‪ .‬כל‬‫‪ %5 6‬ין כלים‪ .‬צבועין‪ .‬ד" ווחנן א‬
‫שהיו מקיפין אותו דכת' ויעל אלהים מעל אברהם‬ ‫חנופה האמורה במקרא במונום הכת' מדבר ובנין‬
‫(ו"ז‪ .‬כיב)‪ .‬לחמו נתן (ושעיה ל'ג ט'ז)‪ ,‬זה אברהם דכת'‬ ‫אב שבכולן אחזה רעדה חנפים ואומי כ מאת נביאי‬
‫ואקחה פת לחם ("ח ה)‪/ .‬מימיו נאמנים (ישעיי טלוג)‪.‬‬ ‫ירושלים יצאה חנופה לכל האריץן (ירמיה כיג טיו)‪.‬‬
‫דכת' קה נא מעט מים (שפ)‪ .‬מלך |ביפיו תחזינה‬ ‫חונא בשם ר' יהודה בירי סימון אמי כת' פחדו בציון‬
‫עיניך (ישעיח ליג 'ז)‪| .‬זה שקרינו בענין‪ .‬וירא‪ .‬אליו‬ ‫הטאים וכת' ופהדו אל ה' ואל טובו (הושע‪ .‬ג' ח')‪ .‬למה‬
‫הי (ב)‪ .‬רי מיאשא בנו שלרי יהושע בן לוי אומי‬ ‫שמרר במלך אמ' המלך כל מי‬ ‫הדבר דומה ‪0‬‬
‫בל הרואח דבר‪ .‬ערוה באשה ומעלים עיניו ממנה‬ ‫שהוא תופסו אני נותןל פרוקפי עמד אחד ותפשו‪ .,‬אמי‬
‫זוכה ומקביל‪ .‬פני שכינה |דכת' ועוצם עיניו מראו‬ ‫המלך ישמרו שניהן עד שיפקדו‪ ,‬היה זה מתפחד איו‬
‫ברע וסמיך ליה מלך ביפיו תחזינה עיניך (נ)‪ .‬ד'א‬ ‫פרוקפי המלך נותן לו וזה מתפחר איזה פרוקפי‪ .‬המלך‬
‫זהש"ה ואחד‪ .‬עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה‬ ‫נותן לו‪ .‬כך לעתיד לבוא ישראל מתפהדין דכת' ופחדו‬
‫(איוב‪ .‬יש כ'ו)‪ .‬אמי אברהם‪ .‬אחר שמלתי עצמי הדבה‬ ‫אל ה' ואל טובו‪ .‬ואומות העולם מתפחדין דכת' פהדו‬
‫גריס באו להידבק בזאת שני זאת בריתי אשר‬ ‫בציון חטאים‪ .‬מי יגור לנו מוקדי עולם‪ .‬אמ' ר' יהורה‬
‫תשמרו‪ .‬ומבשרי אחזה אלוה‪ .‬אלמלא לא עשיתי‬ ‫בירי סימון למה קורא אותן מוקדי עולם שאילו ניתנה‬
‫כן מאיכן הקביה‪ .‬נגלה |עלי אלא | כיון שמלתי‬ ‫להן רשות היה מוקירין‪ :‬את העולם כולו על ‪-‬יושביו‬
‫נגלית עלי שכינה ‏ רכת' בעצם היום הזה נמול‬ ‫בשעה קלה‪ ,‬ומיניצל מהם כל מי שקיים מה שכת'‬
‫אברהם וסמיך ליה וירא‪ .‬אליו הי (ר)‪= .‬ריא אמי‬ ‫כאן כמו שקייםאברהם אבינו‪ ,‬ומהוא ‏ זה שכת' כאן‬
‫אברהם עד שלא מלתי היו |העוברין והשבין באין‬ ‫הולך צדקות זה אברהם אבינו דכתי למען אשר‬
‫אצלי תאמר ‏ משמלתי אינן באין ‏ אמר לו הקב'ה‬ ‫לעשות צרקה ומשפט‪ .‬ודובר‬ ‫יצוה את כניו‬
‫וע"ע ב'ר פמיג ס'א‪( | .‬ב) עו'‬ ‫יח (א) עי' מדרש תהלים קייב שהמזמור הזה נדרש שם על אברהם אבל באופן אהר‬
‫על‬ ‫סיב‬ ‫פמיג‬ ‫וע"ע ב"ר‬ ‫סי"א‬ ‫רד'ל‬ ‫בחדושי‬ ‫ב"ר פמ"ה ס"א והדרשה שם קטועה‪ ,‬ובשינוים ועי מפרשים ובפרט‬
‫כלים‬ ‫וכו'‬ ‫חנפים‬ ‫מאי‬ ‫כאן‬ ‫ועל המאמר‬ ‫לא איסתכל‬ ‫בדיריה‬ ‫אפילו‬ ‫דאברהם‬ ‫ע"א‬ ‫ט"ז‬ ‫וב"ב‬ ‫אזניו‬ ‫דאוטם‬ ‫הדרשה‬
‫צבועין שנראה הוספה מאיזה מפרש עו' פוטה כ'ב ע'ב ובערוך ערך גדא א'‪ .‬ובכי'יב המלות ד'א בראש המא מר ליתנהו‪.‬‬
‫(ג) עי' ווקרא‬ ‫ובכי"ג הוא ללוסטוס ובכי"ק ללסטים וכן שם ר' יוחנן או' כל חנופה שנאמר במקרא וגריס ג"כ פרקופי‪.‬‬
‫רבה פביג |סו"ג וע"ע ילקוט ושעיה במקומו‪( .‬ד) עו' ביר פמיח ס'ב ובנ"ש‪.‬‬
 ‫‪7‬‬ ‫הנדול‬ ‫וירא‬ ‫פרפם‬ ‫‪80‬‬
‫זקנים סתור ונערים בנה =סתור =ואל "תבגה =שבנין‬ ‫עד שלא מלתה היו בני פנליס באין אצלך משמלת‬
‫נערים = סתירה | וסתירת >< זקנים = בניין = (ה)‪.‬‬ ‫אני ובני פימליא שלי נגלה ‏ עליך דכת' ורא אליו‬
‫מעשה באחד‪ .‬מתלמידיו |שלר' | עקיבה שהלה‬ ‫הי (ה)‪ ,‬תאנא אותו היום יום שלישי למילה היה והיה‬
‫ונטה למות נכנס ר' *עקיבה =וביקדו‪ .‬כיון =שראת‬ ‫מצטער איותר מדאי שכל ‏ החלאים מכבידין ביום‬
‫פונדקיתו *אמרת ‏ מאי חשיב כולי האיי מאלתר‬ ‫השלישי ‪4‬דכת' ויהי |ביום השלישי בהיותם כאבים‬
‫אֶחִימַת ליח המין וטרחת ביה ואיתסי‪ .‬נכנס ר' עקיבה‬ ‫(ל'ד‪ .‬כ'ה)‪ .‬אמי הקביה‪ .‬למלאכי השרת בואו ונבקר‬
‫ודרש כל מי שאינו מבקר |את החולה כאלו נוטל‬ ‫את אברהם מיכן שנדול ביקור חולים לפני חקכיה‬
‫נשמתו ממנו‪| .‬כי אתא רב דימי אמ' כל המבקר‬ ‫ומיכן למדנו |לביקור חולים מן התורה (ו)‪ .‬תאנא‬
‫את החולה גורם לו שיחיה ‏ וכל שאינו |מבקר את‬ ‫ביקור חולים אין לו שיעור מן התורה‪ .‬סבר רב יוסף‬
‫החולה גורם לו שימות (ט)‪ | .‬אמ' רב אהא בירי‬ ‫למימר אין שיעור למתן שכרו אמ' ליה אביי וכל‬
‫חנינה כל המבקר ‏ את החולה נוטל אהד מששים‬ ‫ומצוות אית שיעור למתן שכרן והא תנן הוי זהיר‬
‫מצערו אמ' ליה אביי לרבא ליעיילו שתין ולוקמוה‪,‬‬ ‫במצוה‪ .‬קלה ‏ כמצוה חמורה שאין אתה יוריע מתן‬
‫אמי ליה כעיסוריאֶתָא ‏ דבי רבי ובבני נילו דהוא‬ ‫הוי זהיר במצות עשה‬ ‫מר‬ ‫שכרן שלמצוות‪ ,‬ואמ'‬
‫אוהבו כנפשו (י)‪ ,‬‏ תניא ר' ‏ יוסי |בן פרטא אומי‬ ‫שמצות עשה אין לה שיעור‪| .‬אלא אמי אביי מאי‬
‫משום ר' אליעזר אין מבקרין ‏ לא חולי מעים ולא‬ ‫ין לה שיעור לא שנא נדול אצל קטן ולא שנא‬
‫חולי העין‪ ,‬חולי מעים בשלמא משום כיפופא אלא‬ ‫קטן אצל נדול‪ .‬‏ רב אמ' מאי אין לה שיעור ואפלו‬
‫הולי העין מאי משום דיבורא דאמי רב יהודא דבורא‬ ‫כמה פעמים ביום‪ .‬תניא נמי הכי ביקור‪ .‬חולים‪ .‬אין‬
‫קשי לעינא ומעלי לאישתא (יא)‪ ,‬אמ' רב ששת‬ ‫לה שיעור אפלו גרול אצל קטן וקטן אצל נדול‬
‫בריה דרב אדא לא ליסעוד איניש קצירא לא בתלת‬ ‫ואפלו כמה פעמים ביום (ז)‪ .‬אמ' רב המבקר את‬
‫בתראיאתא דיומא‬ ‫שעי קמייתא ולא בתלת שעי‬ ‫החולה ניצל מדינה שלניהנם שני אשרי משכיל אל‬
‫דל ביום רעה ימלטהו הי (תהלים מ'א ב)‪ .‬ואין רעה דלא ליסח דעתיה מרחמי‪ ,‬תלת שעי קמייתא רויהא‬
‫אלא ניהנם שני ונם רשע ליום רעה (משלי טיז די)‪ .‬דעתיה‪ ,‬בתראיאתא ‏ תקיף חולשיה‪| ,‬במתניתא תנא‬
‫ואי דל אלא חולה שני מדלה יבצעני (ישעיה ליח ייב)‪ -‬כל הנכנס לבקי את החולה לא ישב לא על גבי‬
‫ואי בעית אימא מהכא מדוע אתה ככה דל בן המלך כסא ולא על גבי ספסל אלא מתעטף ויושב לפניו‬
‫(שמואל ב‪ .‬ו'ג ד')‪| .‬ומה |שכרו בעולם הזה אמר רי ולא ישב מראשיו מפני שהשכינה למעלה ממראשתיו‬
‫יהושע' בן לוי זוכה לארבע ברכות הללו שנ' הי שלחולה שני ה' יסעדנו על ערש דוי (תחלים מ'א ד')‪.‬‬
‫ישמריהו ויהייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אמ ראבא‪ .‬אמ'‪ .‬רב מנין שהקכיה זן את החולה‬
‫איביו (תהלים שם)‪ .‬רבא אמ' ישמריהו‪= .‬מיצר‪ .‬רע‪ ,‬שני הי יסעדנו על ערש דוי‪ .,‬ואמ' רבא אמי רב מנין‬
‫ויחייהו מן היסורים‪ ,‬ואושר בארץ‪ .‬שיהיו בני אדם שהשכינה למעלה ממראשתיו שלחולה שני ה' יסעדנו‬
‫מתברכין בזרעו‪= .‬ואל תתנהו בנפש אויביו‪ .‬שלא על ערש דוי (יב)‪ .‬אמי ר' אלכסנדרי אמי ר' יהושע‬
‫יזדמנו לו רְעִים‪ .‬כריעי רחבעם שחלקו את מלכותו‪ .‬בן לוי גדול נס שעושין לחולה יותר מן הנס שנעשה‬
‫תנ'א ר' שמעון בן אלעזר ‏ אומי אם יאמרו לך להנניה מישאל ועזריה ‏ דאלו התם אש שלהריוט‬

‫וע"ע‬ ‫פכ"ט בעין זה‪.‬‬ ‫הערוך ז' ע'א‪( .‬ו) עי' פדר"א‬ ‫השלמת‬ ‫וע"ע‬ ‫פחותים‪.‬‬ ‫לפ"ז בני אדם‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫פ"ט ובלקח‬ ‫שם‬ ‫עי' ביר‬ ‫(ה)‬
‫ותנחומא וירא ס"א ובכו"ק שכל החליים‪ )1( < .‬עי נדרים‪ .‬ל'ט ‏ ע'ב ובגליון השיס שם‬ ‫פוטה | ויד ע"א ב"מ | פ'ו = ע'ב‬
‫ובכי'ק גרוס בדברי אבוי מאי אות שיעור‪ .‬ובדברי‪ .‬רב ואפילו מאה פעמים ביום‪( .‬ח) עי' נדרים מי ע"א ועיע שאילתות‬
‫פ' אחרי שאילתא צ'ג‪( .‬ט) עי' נדרים ושאילתות שם‪( .‬י) עי' נדרים ל'ט ע'ב וצ'ע על פירוש בן גילו דהכא‪( .‬יא) עו‬
‫דרב אידי וכנ'‬ ‫ששת בריה‬ ‫ובכי"ק אמר רב‬ ‫ובד'ס שם‪.‬‬ ‫נדרים מ'א ע'א‪( | .‬יב) עו' נדרים מ' | ע"א ושבת "ב ע"ב‬
 ‫‪6‬‬ ‫הגדול‬
‫והוא ישב פתה האהל‪ ,‬אי להן הקניה‬
‫למלאכי השרת בואו וראו כוחה שלמילה שעד‬
‫שלא מל אברהם כשהיה מדבר עמו היה נופל על‬
‫פניו ועכשיו שמל נגלה עליו והוא יושב (י‪:‬ז)‪ .‬ד'א‬
‫והוא ישב‪ .‬יָשַכ כת' מלמי שביקש לעמוד ואמי לו‬
‫הקב'ה שב וזה סימן לבניך שכל זמן שהן יושבין‬
‫בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שכינתי עומדת עליהן‬
‫דכת' אלהים נצב בערת אל (תהלים פ'ב א) (יה)‪ ,‬ד'א‬
‫והוא‪ .‬ישב פתח‪ .‬האהל וכי ‏ דרכו שלאברהם אבינו‬
‫לישב פתח האהל אלא לחודיעך |כמה הביבה‬
‫הכנסת אורחין לפני אברהם אבינו שכיון ששהה‬
‫הריפ‬
‫==‬
‫ופא‬
‫שמא‬ ‫שני ימים בלא הכנסת אורחין ‏ אמי‬
‫שהן מצעדין‪ .‬אותי מיד יצא ושב לו על הפתח‬
‫להכניס העוברין והשבים (יט)‪ .‬כ חהם היום‪ .‬בשש‬
‫שעות ביום וזו עונת פעורה שלתלמירי‪ .‬הכמים‪.‬‬
‫תאני ר' ישמעאל והם השמש (שמת ט"ז כ'א)‪ .‬בארבע‬
‫אומ' בארבע שעות או איגו אלא‬ ‫שעות‪ .‬אתה‬
‫בשש שעות כשהוא אומ' כחם היום‪ .‬הרי שש שעות‬
‫אמויות‪ ,‬או דלמא חילוף לא באדבע שעות טולא‬
‫ריר ושמשא שריב‪ .‬בשש שעות שמשא וְטוּלָא‬
‫שִרִיבֶּן (כ)‪ .‬ד'א כחם היום‪| ,‬מלמי שנקב הקכיה‬
‫חור אחד מניהנם ‏ והרתיח |את היום כדי לנסותו‬
‫ולהוסיף על צערו (כא)‪.‬‬
‫ב) וישא עיניו וירא‪ ,‬זה אהד מששה שראו‬
‫ושמהו‪ .‬אברהם יצחק עקב משה‬
‫פנהס ויהושע (כב)‪ .‬והנה שלשה אנשים‪.‬‬
‫מאן נינהו שלשה אנשים‪ .‬אמ'‪ .‬רב מיכאל‪ .‬וגבריאל‬
‫ורפאל‪ .‬מיכאל שבא לבשר את שרה‪ .‬רפאל שבא‬
‫לרפאות את אברהם‪ .‬גבריאל שבא‪ .‬להפך את סדום‪,‬‬
‫והא כת' ויבאו שני המלאכים סדמה (י"ט א)‪| .‬דאזל‬
‫וקא נמי דכת' ויהפך את‬ ‫מיכאל‪ .‬לשיזוביה ללוט‪.‬‬
‫(כנ)‪| ,‬מאי שנא גב‬ ‫("ט כ'ה) שמע מינה‬
‫וירא‬ ‫מדרש‬ ‫‪2‬‬
‫והכל‪ .‬יכולין לכבותה‪ .‬ושלחילה אש שלשמים היא‬
‫מי יוכל לכבותה‪ .,‬ואמ' ר' אלכסנדרי אין הולה עומד‬
‫‪.‬מוהלין עונותיו שני "הפולח לכל עונכי‬
‫מחליו עד ש‬
‫הרופא לכל תחלואיכי (תהלים ק'ג ג')‪ .‬רב המנונא‬
‫מנוער‬ ‫בשרו‬ ‫רוטפש‬ ‫שני‬ ‫לנערותו‪.‬‬ ‫ווזר‬ ‫אף‬ ‫אמ'‬
‫ישוב לימי עלומיו (איוב‪ .‬ל'ג כ'ת)‪( .‬יג)‪.‬‬
‫א) ויורא אליו ה' באלני ממרא‪ .‬זה‬
‫לפי‬ ‫בחלקו‬ ‫שכינה‬ ‫שתשרה ‏‬ ‫ממרא‬
‫שסייעו‪ .‬על המילה (יר)‪| .‬דיא באלוני ממרא למה‬
‫נגלה עליו הקכיה באלון אלא לרמוז לו מה האלה‬
‫הואת מוציאה שני פירות מתוק ומר כך יצא מיצחק‬
‫צדיק ורשע‪| .‬ריא למה באלון ‏ ממרא שישראל‬
‫משולין בו דכת' ועוד |בה עשיריה ושבה והיתה‬
‫לבער כאלה וכאלון (ישעיה \' כ'ג)‪ .‬מה האלה והאלון‬
‫הזה אפלו יבשו ער למאד ונשרו עַלִיהֶן כיון שהמים‬
‫נכנסין בהן מיד ‏ פורחין ומוציאין ‏ ציצין ופירות כך‬
‫ישראל אפלו ירדו למדרנה התחתונה כיון שיבוא‬
‫הקץ ועושין תשובה מיד פורחין ומזהירין דכת' ילכו‬
‫יונקותיו‪ .‬ויהיו כזית הודו וריח לו כלבנון (הושע ייד ')‪.‬‬
‫לכך נגלה עליו באלוני ממרא‪| ,‬דיא למה באלון‬
‫לומ לך מה האילן הזה כיון שנכסה היא מוציא‬
‫פירות כך כיון שמל אברהם זכה ויצא ממנו פרי‬
‫צדיק עץ חייש (משלו "א ל)‪ .‬דיא כשם שהעין הזה‬
‫כיון שנקצ'ץ הוא מוציא ‏ חליפין דכת' כי יש לעץ‬
‫תקוה אם יכרת ועוד יהליף (איוב ייד ‪ .)1‬כך לא כבתה‬
‫שמשו שלאברהם עד שזרחה שמשו שליצחק‪ .‬ד'א‬
‫למה באלון שהצדיקים משולין בו דכת' צריק כתמר‬
‫יפר (תהלים צ'ב (טז) (טז)‪= ,‬וירא אליו ‏ ה' ננלה‬
‫עליו במראה הנבואה כדי להודיע מה שעתיד לחיות‬
‫בסדום דכת' כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם‬
‫נלה פודו אל עבדיו ‏ הנביאים (עמופ ג' ז')‪ .‬ולבשרו‬
‫הערים‬ ‫ביצחק ולבקרו ולרפאו מחליו (טז)‪.‬‬

‫לכבותח‪.‬‬ ‫יבול‬ ‫ובכו"ק‬ ‫ע"א‬ ‫מ"א‬ ‫נדרים‬ ‫עי'‬ ‫(יג)‬ ‫בתרויתא‪".‬‬ ‫וג"כ‬ ‫רבא‬ ‫שם ‏‬ ‫וכו' וכן כתוב‬ ‫קמיותא‬ ‫שעי‬ ‫תלת‬ ‫מרחמו‬
‫(וד) עו' לעיל סוף פייז‪(= ,‬טו) צ'ע ועי' ב'ר פס'א פיב דהפסוק מאיוב נדרש שם ג'כ על אברהם אבל באופן אחר‪( .‬טז) צ"ע‬
‫ציע‬ ‫(וט)‬ ‫ובנייש‪.‬‬ ‫ע'ב ע"א‬ ‫רבתו‬ ‫בפסיקתא‬ ‫ובפרט‬ ‫פ"ז ובניש‬ ‫פמ"ח‬ ‫עי' ביר‬ ‫(וח)‬ ‫פכ"ט‪.‬‬ ‫(יז) עו' פדר"א‬ ‫פ"מ‪.‬‬ ‫חיב‬ ‫ועי' מו"נ‬
‫ובנ"ש‪( .‬כא) עו' פדר"א פכ"ט ובג"ש‪.‬‬ ‫ו' ע"א וביר פמ"ח ס"ח‬ ‫(כב) צ'ע‪ .‬ועו' במפורה לפ"ז‪( .‬כג) עי' בבא מציעא שבת‬
‫שם‪.‬‬ ‫ובד"ס‬ ‫עיב‬ ‫פיד‬ ‫(‪ :)5‬עו‬ ‫עיב‬ ‫פיד‬ ‫וב"מ‬ ‫ובנ"‬ ‫ס"ט‬ ‫פמייד‬ ‫ועי' ב"ר‬
‫‪208‬‬ ‫הנר‬ ‫וירא‬ ‫מדרש‬ ‫‪207‬‬

‫רי אלעזר בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר‬ ‫לוט כת' מלאכים‪| .‬אלא‬ ‫ייפי‬
‫‪-‬‬ ‫אברהם כת' אנשים‬
‫לנדול‬ ‫לומי‬ ‫יכול‬ ‫הקטן‬ ‫א'ן‬ ‫ודם‬ ‫בשר‬ ‫דאלו‬ ‫ודם‬
‫נמ רב שמואל אברהם שכוחו יפה נדמו לובדמות‬
‫המתין לי עד‪ .‬שאבוא אצלך ואלו בהקב'ה כת' אל‬ ‫אנשים‪ .‬לוט שכוחו ‏ רע נדמו לו בדמות מלאכים‪.‬‬
‫נא תעבר ל עברך‪ .‬‏ אמי ר' יוחנן ששה רברים‬ ‫כמה ראת אמר ומראהו כמראה מלאך האלהים‬
‫קקן‬
‫וו‬
‫‪.‬‬
‫‪/‬‬ ‫הזה‬ ‫העושה‪ .‬אותן ‏ אוכל‬
‫פירותיהן‬
‫נורא מאך (שופטים "ג ") (כד)‪= .‬ותסני ליה |בהד‬
‫כקייייממת לו ל‪5‬עוולם להיבאואאלו הן הכנסת‬
‫אורהיז יביקוד‬
‫‪?-‬‬
‫מאי טעמא שלשה אמי מד ‪ 0‬מלאך עושה שת‬
‫חולים עיון תפלה והשכמת בית |המדרש והמנדל‬ ‫שליהות ואין שני מלאכים עושין ן שליחית אחת (כה)‪,‬‬
‫לכף זכות (לא)‪.‬‬ ‫ו‬
‫צה הרודי‬
‫הב‬ ‫את‬
‫החל‬
‫והדן‬ ‫‪+‬‬ ‫את בניו לתלמוד תור‬ ‫כדרך‬ ‫ואהד לפי מה שהוא‬ ‫כל אהד‬ ‫הא 'כיצד‬
‫שהעין לראות בלבד ‏ והאזנים לשמוע בלבר זהאף‬
‫נא מעט מים ורחצו רגליכם‪,‬‬ ‫‪5‬ח‬
‫יב‬ ‫ד)‬
‫להריה בלבד כך כל מלאך ומלאך יש לו שליחות‬
‫מרוב‬ ‫אתם‬ ‫ש=עעיי <‬ ‫אני‬ ‫להן יוריע‬ ‫זי‬
‫פןים‬ ‫‪.‬‬ ‫אמ‬
‫בפני עצמו (כו)‪ .‬נצבים ע ‪ -‬כת' נצבים עליו‬
‫שעלת‬ ‫זו אינה‬ ‫ועונה‬ ‫ברנליכם‬ ‫דרכים‬ ‫ויתדות‬ ‫הדרך‬
‫וכת' וירא וירץ לקראתם דכי ‪-‬חזוה דקא‬
‫הילוך‪ .‬ה"י מים ‏ מצויין ‏ וצל |נעים (לב)‪ .‬‏ יקח נא‬
‫שארי ואסר אמדו ‏ לאו אורה ארעא למקם הכא‪,‬‬
‫מעט מים ורחצו רגליכם‪ ,‬אמי ר' ינאי בירי ישמעאל‬
‫מיד וירא‪ .‬וירץ |לקראתם (כז)‪| ,‬כיון |שיאה אותן‬
‫אמדו לו כערכיים השבתנו שהן משתחוין ‪2‬‬
‫סבר שהן אורחין באו לו מרוב ‏ חיבתו להכנים‬
‫רנליהם כבר יצא ממנו ישמעאל (לג)‪ .‬וה שענו‬
‫ות לב רבונו שלעולם‬ ‫‪:‬מ' לפני‬
‫אורחין‪ .‬א‬
‫החדת ה ע ץ‪ .‬תניא לעולם אל ורבה אדם בישיבה‬ ‫ת‬
‫בהילוך‬ ‫ורבה‬ ‫ואל‬ ‫לתחתונים‪.‬‬ ‫קשה‬ ‫שהישיבה‬
‫תמתין לי שכינה ‏ ער" שאכנים ‏ אורחין הללו וכך‬
‫שהעמידה‬ ‫בעמידה‬ ‫ירבה‬ ‫ואל‬ ‫לעין‪.‬‬ ‫קשה‬ ‫שההיכוד‬
‫ריצות רץ‬ ‫היה (כח)‪ .‬וירץ לקראת‬
‫וירא‪ .‬וירץ‬ ‫ברהם לפני מלאכי השרת‬
‫בעמירה‪ .‬‏ שליש‬ ‫אלא ישלש‪ .‬שליש‬ ‫קשה ללב‪.‬‬
‫הבקר‪ .‬רץ‬ ‫לקדאתם‪ .‬וימהר אברהם ה‬
‫בה הסיבה‬ ‫ויה‬
‫שת‬
‫והוא‬ ‫הילוך‪ ,‬שליש בישיבה‪.‬‬
‫אברהם‪ .‬רצתה שכינה לפני בניו שלש ריצות ויאמר‬
‫וימנה (לד)‪.‬‬ ‫עמידה נוחה‬ ‫שכל ישיבה שא ליו>ן ועקמשרה הסבה‬
‫הי מסיני |בא וזרה משעיר | למו חופיע מהר פאדן‬
‫העץ‪.‬‬ ‫לכך נאמ' והשענו תחת‬
‫וולם‬ ‫לימעת ל‬
‫דברים ל'ג ב')‪ .‬זה בעולם הזה והקרן קי‬
‫לחם‪ ,‬אמי יי אלע צדיקיס‬
‫ואקחה פת‬ ‫>=‬ ‫בא (כט)‬
‫כ מעט‪ .‬ועושין הרבה ורשעים‬
‫אומרין הרבה ואפלו |מעט אינן עושין‪| ,‬צדיקים‬ ‫אדני אם נא מצאתיו‬
‫מאברהם שאמ' ואקחה פת לחם ולבסוף בוא וראה‬ ‫בעיניך‪ .‬תני ר' חייא הנדול‪ .‬אומ‬
‫מה עשה שלשה שוורים ותשע פאין וחמ נח וחלב‬ ‫אוחיף‬
‫>ויווי‬ ‫לנדול שבהן אמר ביקש להר אותן דרכו‬
‫שהן דומין ליוצרן שהקב'ה אומ' מעט ועושה הרבה‬ ‫ד'א‬ ‫ונמילות הסדים שמתעסק | בה כל ימיו (ל)‪,‬‬
‫שני ונס את הנוי אשר יעבדו ה אנכו (טיו ויד)‪,‬‬ ‫ויאמר‪.‬ארני אל נא תעבר מעל עבדך‪.‬‬
‫בישרו שהוא עתיד ליפ"ע מהן בשתי אותיות דלת‬ ‫תבע מן השכינה שתמתין ‏ לו ער שיכניס אורחין‬
‫ונוןולבסוף נפרע מהן משבעים ושתים אותיות שני‬ ‫גדולה |הכנסת‬ ‫‪--‬‬
‫‪-‬‬ ‫אמ'‬ ‫יהודה‬ ‫רב‬ ‫אמי‬
‫אמ‬

‫אוהנסה אלהים לבוא לקחת לו נוי במ==סות באותות‬ ‫מהקבלת פני השכינה שנ' וואמר אדני אל נא אמי‬
‫‪'-₪‬‬

‫(כה) עי' ב'ר ותנחומא‬ ‫ליתא‪.‬‬ ‫שמואל‬ ‫לפני‬ ‫ובכתי"א מלת רב‬ ‫מ‬ ‫‪5‬ש"ב ח'א‬
‫) עווו' ב ב"'רר‪ .‬פינ פינ ם"ב וע‪,".‬ע תנזחנוחומא מהר‬ ‫(בד‬

‫עפ"ז‬ ‫כל'ה ע"ב וברש"י‬ ‫שבועות‬ ‫ועו שבת ז קכייד ע"א‬ ‫ציע‬ ‫(כח)‬
‫עי' ביימ ודיס שם‪.‬‬ ‫(כז)‬ ‫פי"ז‪.‬‬ ‫ח"ב‬ ‫נבוכים‬ ‫עי' מורה‬ ‫(כו)‬ ‫שם‪.‬‬
‫ובכי"ק חובתו לה בנסת אורחין‪( .‬בט) עו הנחומא ורא ס"ד ותגחומא מהרשיב ה"א מ'ג ע'ב‪ .‬ובנייש‪( .‬ל) עי' ב'ר‬ ‫הב'"ר‬ ‫בשם‬
‫ר' חייההוכווכ'וי |ובכי"ק רלוגדדוילס שבהן אִמָהו‪( .‬לא) עזי שבת קכיז ע'א ובג"ש ובדים שם‪( .‬לב) צ"ע ועו' ברמבין‪.‬‬
‫)‬ ‫פ"י‬ ‫פמ'"ה‬

‫קי'א ע'א ובכו'ק ‏ שהילוך וג'כ שעמידה‪.‬‬ ‫ויו כבתתוובבוו‬

‫(לג) עו ב"מ ‪-‬פיו‪ .‬ע'ב‪ .‬ל‬
‫ת‬ ‫‪.,‬‬
 ‫‪01‬‬ ‫הגדול‬
‫חנינה‪ .‬הוא‪ .‬מרבר פין הוא מדבר אלוש מאיזו זכות‬
‫זכו ישראל שתינתן להם תורה בזכות שלאכרהם‬
‫שאמי לושי ועשי ענות (מב)‪.‬‬
‫) ואל הבקר רץ אברהם‪ ,‬תו רנן‬
‫מעשה בר' יוחנן בן מתיה שאמי לו אביו‬
‫צא שכור לנו פועלין והלך ופפק להן מזונות‪ ,‬וכשבא‬
‫אצל אביו אמי לו אפלו אתה עושה להן כסעודת‬
‫שלמה לא יצא ידי חובתך עמהן שהן בגי אברהם‬
‫יצהק ויעקב‪| ,‬למימרא דסעודתא דאבוהם עדיפא‬
‫מרשלמה ‏ והא‪ :‬כת' ‏ ויחי לחם שלמח‪ .‬ליום‪ .‬אחר‬
‫‪ 5‬כור |סלת וששים כור קמח עשרה בקר‬
‫מריאים ועשרה בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי‬
‫ויחמור ‏ וברבורים אבוסים (מלכים א' ח' ג')‪(| .‬מג)‪,‬‬
‫=' ברכיה ‏ אמ' מן ביבריא‪| .‬ורבנ‬‫מאי ברבורים ר‬
‫אמרי מיןעוף טהור מעולה היה בא מן ביבר והיה‬
‫עולה ‪ .‬שלהנו שלמלך שלמה בכל יום (מד)‪.‬‬
‫רב אמר ‏ מאי ברבורים ‏ אבוסין שאובסין אותן על‬
‫‪.‬שמואל‪ .‬אמ' שאנבופין ועומדין מאליהן‪ .‬ורי‬ ‫כרהן‪ ,‬ו‬
‫יוחנן אומי תור מְַעִייה‪ .‬כיד לא אָנִים ותורנגולת‬
‫מאשפתה‪ .‬כיד ‏ לא ‪-‬אניסא‪ ,‬‏ אמ' רי יוחנן מובחד‬
‫שבבהמות שור ומובחד שבעופות תורננלתא אמר‬
‫אמימר תְּרְנְנִלְתָא אנמְתָא כד‪ .‬בָיְָא ִמִשְְְקָא‬
‫=ב נוריון‬
‫=אמ' ר‬ ‫עצַאִי לֶא מִצִיָא סא קניאי ו‬
‫בר אסיטון משמא‪ .‬דרב הללו | לעמילן שלטבחים‬
‫ור' יצחק אומי הללו לציקי קדה וא רב יצחק‬
‫אלף נשים היו לו לשלמה כל אהת ואחת עשתה‬
‫כך בביתה‪ ,‬ואלו |גבי אברהם כת' ואל הבקר רין‬
‫אברהם ויקח =בן בקר רך וטוב ‏ ואמ' רב יהורה‬
‫אמי רב בן בקר אחד רך שנים וטוב שלשה‪ .‬התם‬
‫תלתה תורי לתלתה נוברי‪| .‬הכא לישראל טובא‬
‫דכת' יהודה |וישראל ‏ רבים כחול אשר על שפת‬
‫וירא‬ ‫מררש‬ ‫‪9‬‬
‫ובמופתים (דגרים ד' ל'ד)‪= .‬רשעים |מעפרון ‏ שאמי‬
‫השדה נתתי לך וני (כ'ג "א)‪ .‬ולבסוף ארבע מאות‬
‫‪ 0‬כסף עובר לסוחר (לה)‪ ,‬וסעדו לבכם‪.‬‬
‫ינו דאמור רבנןלחמא הוא דסעיר הא חמרא לא‬
‫סעיד‪ .‬דכת' ויין יי לבב אנוש ולהם לבב אנוש‬
‫יסעד (תחלים קיד ט'ו)‪ .‬יין |שמוחי משמח‪ .‬להמא‬
‫מסעיד‪ .‬סעיד‪ ,‬‏ וחמרא |לא סעיד והא ‏ אמור רבנן‬
‫סעיד אלא יין‬ ‫פורתא‬ ‫גריד | ושאתי‬ ‫שאתי טובא‬
‫סעיד ומשמחלחמא מסער סעיר שמוחי לא משמה‪,‬‬
‫אי הכי ‪ 5‬עליה |שלש ברכות‪| .‬אמרי על‬
‫לחמא קבעי אינאשי ‏ סעודתא‪ ,‬‏ אמי ליה רב נחמן‬
‫בר יצחק לראבא אתא למקבעא מאי‪ ,‬אמי‪ 6‬אם‬
‫יבוא אליהו ויאמר סעודת יין קבע אין שומעין לו‪.‬‬
‫‪ .,‬דעתו‬
‫םאי‪ .‬טעמא בָיָן ְכוּלִיה עלְמָא לָאקנע בט‬
‫על‬ ‫אצל כל אדם (לו)‪| .‬כ'י על" כן עברתם‬
‫עבדכם‪ ,‬שנך היה ממהנו שכל העובר עליו‬
‫מכניסו |ומאכילו ומשקהו (לז)‪ .‬ויאמרו כן‬
‫תע שה‪ .‬מאי שנא נבי קוט כת' ויפצר בם מאד‬
‫("ט ג')‪ .‬אבל כאן ויאמרו כן תעשה‪ .‬אמ' ר' אליעזר‬
‫לקטן ואין ‏ מסרבין לנדול (לח)‪.‬‬ ‫מכאן שמסרבין‬
‫ויאמרו כן תעשה‪ ,‬נעשה אין כתי אלא תעשה אמרו‬
‫לו עשה מה שאתה עושה והוא חשוב לך (לט)‪.‬‬
‫) ויומהר אברהם האהלה אל שרה‬
‫ויאמר מהרי שלש פאים‬
‫כמה סלת‪ .‬אמ' ר' יצהק כת' קמה וכת' פלת‬
‫מכאן |שהאשה צרח עיניה באווחין יתר מן‬
‫האיש (מ)‪ ,‬ד"א שלש סאים אמ' רב אביתר תשע‬
‫סאין אפה שלש לעונות‪| .‬שלש לחביצה‪ .‬שלש‬
‫למלטמיא (מא)‪ .‬וע שי עגות‪ .‬בפרס הפסה‬
‫היה כת' הכא ועשי ענות וכת' התם | עוגות |מצות‬
‫(שמות ו'ב ל'ט)‪ .‬רי יונה ור' לוי בשם ר' חמא בירי‬

‫ל"ה ע"ב וע"ע‬ ‫(לה) עי' בבא מציעא פיז ע'א ובדים שם תנחומא וירא ס"ד ואדר"כ גו"א פי"ג ובניש‪( = .‬לו) עיי ברכות‬
‫מוסר ענו כן‪.‬‬ ‫בערוך ערך גרד‪( | .‬לז) צ"ע‪(| .‬לח) עו' ב"מ פיז ע'א‪( .‬לט) צ'ע ועיי בימ שם וברטבין וראבי שמדרך‬
‫עוד ואפור לאורח ליתן לקטן כלום מלמה שלפנגיו שנ' כן תעשה כאשר דברת ועי' חולין צ"ד ע'א וד"א‬ ‫ובכי"ק מופיף‬
‫(מב) עוי‬ ‫למלטמייה‪.‬‬ ‫שם‪( .‬מא) עי' ב'ר פמ"ח סי"ב‪| .‬ובכי"ק‬ ‫(מ) עי' ב'ימ‬ ‫שם הילפותא מהכתוב‪.‬‬ ‫רבה פ'ט אבל חסרה‬
‫עיי פסיקתא‬ ‫פ'ו ע"ב‪( .‬מד)‬ ‫(מג) עי' ב"מ‬ ‫כ"ד ע"ב ובנ"ש‪.‬‬ ‫רבתי‬ ‫וע"ע פסיקתא‬ ‫ס"ה ובנ"ש‬ ‫פכ"ה‬ ‫רבה‬ ‫ושמות‬ ‫שם‬ ‫ביר‬
‫ובכי"ק‬ ‫מן ביבריא‬ ‫ברכיה‬ ‫ר'‬ ‫אמר‬ ‫כת"י‬ ‫וב"ב‬ ‫שם‪.‬‬ ‫מ"ע‬ ‫פ"א ע"ב‬ ‫רבתי‬ ‫שם ופסיקתא‬ ‫דר"כ נ'ח ע'ב ובהערות‬
‫‪‎‬הנדול | ‪95‬‬ ‫בראשית‬ ‫מדרש‬
‫לעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה שהדי‪ .‬משה‬ ‫הים‪ .‬לרוב‪( .‬מלכים א' ד' כ)‪= .‬האיי *דאמי רב יהורה‬
‫עלה למיום ולא אכל‪ .‬לחם שני ויהי שם עם הי‬ ‫בן נקד אחד רך שנים וטוב שלוש‪ .‬ואימא חר כי‬
‫ומים לא שתה (שמות ליד כיח)‪.‬‬ ‫לחם לא \אכל‬ ‫דאמרי אינאשי רכיך טב אם כין' לכתוב רחמנא‬
‫ומלאכי שרת ידדו למטה ואכלו לחם דכת' ויאכלו‪.‬‬ ‫רך טוב מאי וטוב |שמע מינה לדראשא‪ .‬מותיב‬
‫אכלו סלקא דעתא‪ .‬אלא נראי כמי‪ .‬שאכלו ושתי (מח)‪.‬‬ ‫ראנא‪ .‬בר עולא =ואי ‪:‬תימא רב הישעיה ויתן אל‬
‫ד'א‪ .‬וואכלו‪ .‬הזאויים לאכילה‪ .‬אכלו |שהדי |אברהם‬ ‫דכל הר והר‬ ‫הנער וימהר לעשות אותו‪| .‬לא קשיאא‬
‫וישמעאל וענר ואשכל וממרא היו בישיבה עמהן (מט)‪.‬‬ ‫יהביה לחר נער‪| .‬מותיבי ויקה |המאה וחלב ובן‬
‫אמ' רב יהודה אמי רב כל שעשה אברהם למלאכי‬ ‫הבקד אשר עשה רְקַטָא קמָא רימטא אייתי לקמיחו‪.‬‬
‫הקביה לבניו‪ .‬על ידי‬ ‫השרת על ירי שליה ‏ עשה‬ ‫ולמא לי תלתא תפני בהד‪ .‬אמי רב חנן בר ראבא‬
‫שליה ואל הבקר רץ‪ .‬אברחם‪ .‬‏ ווח נסע מאת הי‬ ‫כדי‪ .‬להאכילן שלוש לשונות בחדדל כדרך ‏ שהמלכים‬
‫(במדבר ייא ל'א)‪ .‬ויקה |המאה וחלב‪= .‬הנני‪ .‬ממטיד‬ ‫אוכלין (מה)‪ .‬כת' ואקחה פת לחם וכתי‬
‫=הוא‪ .‬עומד‬
‫לכם לחם |מן השמים (שמות טיז ד')‪ .‬ו‬
‫עליהם‪ .‬הנני עמד לפניך שם (שמות יז ו)‪ .‬ואברהם‬ ‫והלב ובן הבק‬ ‫ח) ויקה המאה‬
‫הולך עמם לשלחם‪ .‬וה' הולך לפניהם יומס‬ ‫‪ .,‬שר עשה‪ ,‬ואלו לחם לא ‪0‬‬
‫מים‪ | ,‬והכית בצור‬ ‫(שמות ו'ג כ'א)‪| .‬יקח נא | מעט‬ ‫לקמי ד אמ' אפרים |מקשאה תלמידו שלרי‪ .‬מאיד‬
‫דר' המא‬ ‫ויצאו ממנו | מיסם (שמות "ז ')‪ .‬ופליגא‬ ‫משמא דר' מאיר אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה‬
‫בר חנינה ראמ' ר' חמא בר חנינה וכן תאנא דבי‬ ‫היה ושרה אמינו אותו היום פירסה נידה היית (מו)‪.‬‬
‫ר' ישמעאל בשכר שלוש וכו שלש בשכר חמאה‬ ‫על יהם‪ ,‬שהה עומר ומשמש‬ ‫עומד‬ ‫והוא‬
‫וחלב‪ .‬זכו למן‪ .‬בשכר והוא עומר עליהם זכו לעמוד‬ ‫צדוק‬
‫'ץן‬
‫ורי‬ ‫יהושץ‬
‫הש‬
‫ור'‬
‫‪0‬‬
‫אליעזר‬ ‫רי‬ ‫היה‬ ‫ונבר‬ ‫עליהס‪.‬‬

‫הענן‪ .‬בשכר יקח נא מעט מים זכו לבאר (‪ ,)2‬ד'א‬ ‫גמליאל מזג‬ ‫שלבנו ‏ שלרבן‬ ‫מסובין בבית משתה‬
‫פוּרְעה | לבניך במדבר‬ ‫אמי לו ‪ --‬חייך שאני‬ ‫רבן נמליאל את הכום ונתנו לר' אליעזר‪ .‬ולא רצה‬
‫ובארץ ולעתיד לביא‪| ,‬יקח |נא מעט |מים במדבר‬ ‫ליטלו‪ .‬נתנו לר' יהושע קכלו אמ לו ר' אליעזר‬
‫הבאר עולה להן בכל מקים‪ ,‬בארץ ארץ נהלי מים‬ ‫מה‪ .‬זה יהושע בדין הוא שאנחנו מסובין דבן לאל‬
‫חיים מירושלים‬ ‫(דברים‪ .‬ח' ז')‪ .‬ל‬
‫|עתיד‪ .‬לבוא יצא‪ .‬מים‪.‬‬ ‫ביר' עומר ומשמשינו‪ ,‬אמיפו ר' יהושע הנה לו וישמש‪.‬‬
‫(זכריה‪" .‬ד ח')‪ .‬ורחצו‪ .‬רגליכם‪ .‬במדבר וארחצך במים‬ ‫אברהם נדול העולם שימש מלאכי שרת וכסבור‬
‫יחזקאל ט'ז ט)‪| .‬בארץ | ירחצו ‏ מים ולא ימותו‬ ‫עליהם‪,‬‬ ‫ע‪.‬‬
‫ומ‬ ‫והוא‬ ‫ע ‪",‬ז שני‬ ‫יי‬ ‫עוב‬ ‫ערביים‬ ‫שהן‬

‫ה' צואת בנות‬ ‫רםחץ‬

‫(שמות ל' כ')‪ .‬לעתיד‪ .‬לבוא א‬
‫ציון (ישעיה ד' ד')‪ .‬והשענו תחת העץ במרבר פרש‬
‫תשבו‬ ‫ענן למסך (תהלים‪ .‬ק'ה‪ .‬ליט)‪ .‬באריץ בסוכות‬
‫(ווקרא‪ .‬כ'ג‪ :‬מ'ב)‪ .‬לעתיר‪ .‬לבוא וסוכה‪ .‬תהיה‪ .‬לצל יומם‬
‫מחורב‪( .‬ישעיה ד' ')‪ .‬ואקחה פת לחם במדבר הנני‬
‫ממטיר לכם לחם |מן השמים (שמות מז ד)‪.‬בארץ‬
‫ארץ הטה ושערה (דברים ח' ח)‪| .‬לעתיר לבוא‪ .‬כי‬
‫והלא דברים קל והומד‪ .‬ומה אברהם ‏ גדול‪.‬העולם‬
‫שימש ערביים גמליאל‪ .‬ביר' לא ישמשינו‪ .‬אמ' לחם‬
‫ר' צדוק הנחתם כבוד המקום ואתם עוסקין‪ .‬בככוד‬
‫בשר ודם מה אם מי שאמ' וחיה העולם |משיב‬
‫רוחות ומעלה עננים |ומוריד |הגשם ומנדל צמחים‬
‫ועורך שלחן לכל אהד ואחר גמליאל ביר' לא‬
‫ישמשינו (מז)‪ .‬יוא כל ו‪ .‬אמ'ר' תנחום בר נהילאי‬

‫חסר‪.‬‬ ‫אמימר‬ ‫ובי"ג‪ | .‬ובכו"מ | אמר‬ ‫באן ע"פבי"ק‬ ‫תקנתי‬ ‫שם‬ ‫ובדים‬ ‫שם‬ ‫עי' ב"מ‬ ‫וכו'‪( | .‬מה)‬ ‫עופ‬ ‫ורבכן אמרי‬ ‫ובכי"מ‬
‫ובכי"ק גרים עוד רב אמר וכו' בעל כרחן וכו' לציקי קדרא וכו' עשתה כך בביתה וכו' מותיב ראבה וכו' רב הושיעה‪.‬‬
‫>בד"ס‬
‫(מו) עיי ב"מ שם פיז ע'א‪( .‬מז) עיי פפרי עקב (ע'ז ע'א) ובמ'ע שם‪ | .‬ובכי"ק שאנו מסובין‪(| .‬מח) עי' ב"מ ו‬
‫לשלש‪.‬‬ ‫ובבחיי קצת כ עין זה‬
‫זכה‬ ‫(ג) עי' ב"מ פיו |ע"ב‪ | .‬ובכי"מ‬
‫שם וע"ע ב"ך פמ"ח סי"ד‪( | .‬מט) צ'ע‬
‫‪24‬‬ ‫הכתול‬ ‫ויורא‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫אליך‪ ,‬ז מכאל‬ ‫) ויאמר שוב אשוב‬ ‫מאספיו יאכלהו (ישעיה פיב ט')‪ .‬ואל הבקר‪ .‬רץ אברהם‬
‫שרה שכבר‬ ‫שבא לבשר את אמינו‬ ‫במדבר קה לך עגל בן בקר ‪ : 0‬ב)‪ .‬באדץ‬
‫כעת‬ ‫עצמו (נו)‪.‬‬ ‫בפני‬ ‫אבינו‬ ‫אברהם‬ ‫נתבשר‬ ‫המאת בקד וחלב‪ .‬צאן (דגרים ליב ו'ד)‪ .‬לעתיד לבוא‬
‫יחה‪ ,‬זבדי בן לוי אומי מלמ' ששרט לו שרט‬ ‫והיה ביום |ההוא יחיה‪ .‬איש |עגלה בקר ושתי צאן‬
‫על הכותל ואמי לו לכשתניע השמש למקום הזה‬ ‫(ישעיה ז' כ'א)‪ .‬והוא‪ .‬עומד‪ .‬עליהם בכ‪ 9‬והי הלך‬
‫תתעבר ל למקום האחר תוליר (נז)‪ .‬וש ר ה‬ ‫לפניהם יומם (שמות "ג כ'א)‪| .‬בארץ אלהים נצב‬
‫פתח האהל והוא אחריו‪ .‬האהל‬ ‫שומעת‬ ‫בעדת אל (תהלים פ'ב א')‪ .‬לעתיד‪ .‬לבוא ויעבר מלכ‬
‫אחריו (נה)‪,‬‬ ‫לפניהם וה' בראשם (מיכח ב' ו'ג)‪ .‬ואומי כי הולך‬
‫א) ואברהם ושרה ‪ +‬מגיר‪ .‬הכת'‬ ‫לפניהם ה' ומאספכם אלהי ישראל (ישעיה נ'ב ייב ()נא)‪.‬‬
‫שבחן ויישובן זה עם זה‬ ‫ויאמר אליו איה שרה אשתך‪.‬‬
‫שאלו היה הוא בחור והיא זקינה‪ .‬הוא היה מתנפל‬ ‫ישצצוחחקק‬ ‫ר'‬ ‫‪0‬א‬
‫יהודה ‪ -‬ואי תומ‬ ‫רב‬ ‫אמ'‬
‫עליו ואלו הוא חיה זקן‬ ‫עליה והיא אין מתנפלת‬ ‫יודעין היו מלאכי השרת חיכן היא אלא להניד‬
‫והיא בחורה היתה היא מתנפלת עליו והוא אין‬ ‫צניעותה שלאמינו ‏ שרה כדי לחבבה על בעלה‪,‬‬
‫מתנפל עליה ‏ וכיון ‏ שהן שוין בזקנה הרי יישובן‬ ‫‪6‬‬ ‫רי יוסי בירי אומי כדי לשנ ר לה כוס ל‬
‫נאה‪ .‬ומשובח (נט)‪ .‬ועליהן הכת' אומי עוד‪ :‬עובון‬ ‫מכאן אמרו כוס שלברכה משגרו במתנה ‏ לאנשי‬
‫בשיבה דשנים ורעננים יהיו (תהלים צ'ב ט'ו)‪ .‬שהחזיר‬ ‫ביתו‪ .‬עולא איקלע לבי רב נחמן בתר דכרכו אמ'‬
‫הקב"ה זקנותן לילדותן והעלו =ניבין כקטנים (ס)‪.‬‬ ‫ליה רב נהמן ‪ /‬סבר לה מר דנשרר כפא דברכתא‬
‫דשנים ורעננים ‏ יהיו שהיה ‏ מטביעין ‏ יוצא מסוף‬ ‫ליָלְתָא אמ' ליה לישתייה מר‪ .‬הי אמי‪ .‬רי יוחנן‬
‫העולם ועד סופו ועליו צורת זקן וזקינה מצר אחד‬ ‫אלא בשלאיש שני‬ ‫אין פרי בטנה של אשה מתבר‬
‫ובחור ובתולה מצר אחד (סא)‪ .‬חדל להיות‬ ‫ולא פדי‬ ‫בטנך‬ ‫סרי‬ ‫ז' ו'ג)‪.‬‬ ‫(דברים‬ ‫בטגך‬ ‫פרי‬
‫וברך|‬
‫שכון‬‫מגיד הכת'‬ ‫כנשים‪,‬‬ ‫לש ורה אורחה‬ ‫בטנה‪ .- .‬ילתא איקפרא ותברא ליה ארבע מאה‬
‫שנפסקו דמים פסקו בנים‪ .‬הרא היא דכת' אשתך‬ ‫אמלייה לישדר לה מר כסא אוהרניא‬ ‫די דְהַמְרָא‪.‬‬
‫כנפן |פוריה (תהלים קכ"ח ג')‪= .‬תמן |תנינן‪| .‬נשים‬ ‫שלח ‪ 0‬הכיאמי ירויחנן‪ .‬חני‪ .‬כולהו אנְבָנִי רברכתא‬
‫בבתולים כנפנים‪| ,‬יש נפן שיינה |אדום‪ ,‬‏ ויש נפן‬ ‫הוו שלחא ליה מיהדורי מילי וממרטושי קלמי (נג)‪.‬‬
‫שיינה שחור‪| ,‬ויש נפן שיינה | מרובה‪| ,‬ויש נפן‬ ‫ד'א ויאמרו אליו‪ .‬תאנא משום ‏ ר' יוסי =נקוד על‬
‫ר' יודה אומ' כל נפן יש בה יין‬ ‫שיינה ממועט‪ ,‬‏‬ ‫אליו לימדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכפניא‬
‫‪.‬‬ ‫ושאין בה יין דורקטי שמה‪ ,‬מאי דורקטי דור קטוע‬
‫‪7‬‬ ‫שלו‪ .‬והא אמי שמואל‪ .‬אין משאילין באשה כלל‬
‫כלומי שאין לה זרע‪ ,‬תאני ה' חייא כשם שהשאור‬ ‫שאני על ירי בעלה (נד)‪ .‬ד'א נקוד על אי כשם‬
‫יפה לעיסה כך דמים יפים לאשה‪ .‬ותאנא משום רי‬ ‫שאמרו לאברהם איה שרה אשתך כך אמרו לשרה‬
‫מאיר כל אשה שדמיה מרובין בניה‪ .‬מרובין (סב)‪,‬‬ ‫(נה)‪.‬‬ ‫אברהם‬ ‫איה‬

‫מר לשגר וכו'‪| .‬‬ ‫חנינה‬ ‫בר‬ ‫וופי‬ ‫בי‬ ‫וובבככי"וק"ק‏‬ ‫ע'א‪.‬‬ ‫פ"ז‬ ‫ב"מ‬ ‫(כב) עו‬ ‫פ"י ובניש עיש‪.‬‬ ‫(נא) עי' ביר פמיח ‏‬
‫מהדורי ‪( --‬נד) עו' בימ‪ .‬שם‬ ‫וג"כ‬ ‫אנבגי‬ ‫אוחרינא‬ ‫שם‬ ‫וכן גריסם‬ ‫יתא‬ ‫וככו"ק‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובדים‬ ‫ע"ב‬ ‫נ"א‬ ‫ברכות‬

‫ס"ב‪( .‬נז) עי' תנחומא וורא סי'ג ופסיקתא רבתי כ"ד ע"ב‬ ‫ס'ג‬ ‫וב"ר‬ ‫עב‬ ‫פיו‬ ‫בימ‬ ‫וי‬ ‫(נו)‬ ‫ס"ט‪.‬‬ ‫פמ"ח‬ ‫ב"ר‬ ‫עו‬ ‫(נה)‬
‫‪,‬‬
‫כאן‪( .‬נט) צ"ע ועי' אדר"כ נו"א פכיג ובהערות שם‪( .‬ס) עי‬ ‫ברד"ק‬ ‫זבנ"ש‪( .‬כח) צ"ע ועו' מפרשים על התורה ובפרט‬
‫בן קרחה שם העלה נובין וע"עע ביאור הרא"ם שם וע"‬ ‫ר' יוהושע‬ ‫קצת מזה במדרש תהלים מזמור צ"ב במאמר‬
‫ע"ב‬ ‫ס"ך‬ ‫עי' נדה‬ ‫(פסב)‬ ‫מט בעז‬ ‫וביק צ"ז עיב‪ .‬ובכי"ק‬ ‫סי'א‬ ‫ב"ר פס"א ס"ב ובפירוש מהרז'"ו שם‪( '.‬סא) עו" ב"ר‪ .‬פל"ט‬
‫ד שש‬
‫קאמברידגע סוף פ'ט דנדה‪.‬‬ ‫ומדרש שמואל פ'ב‪ .‬וע"ע במשנה‬
‫‪18‬‬
 ‫‪1‬‬ ‫הגדול‬ ‫וירא‬ ‫מדרש‬ ‫‪57‬‬
‫אברהם ‏ על פנו |וצחק ("ז "‪ 0‬אלא ללמדך‬ ‫‪ ₪‬ותצחק שרה בקרבה לאמר‪ .‬ניוך‬
‫ששנים שעשו דבר שלא כהנן והיה אחד‬ ‫הרזים דהוא גלי עמיקתא וידע מא‬ ‫‪7‬‬
‫מהן נדול |ואחר קטן ‏ אין ממחין אלא בקטן‬ ‫בהשוכא (דניאל ב' כ'ג)‪ .‬שכן הוא אומי ותצחק שרה‬
‫והגדול מרגיש ‏ מאיליו (סח)‪.‬‬ ‫בקרבה מאיבקרבה בלבה צחקה ולא הוציאה בפיה (סג)‪.‬‬
‫היתה לי עדנה‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫חרי‬
‫ומה אמרה א‬
‫אמרו כל הנשים‬ ‫שרה‪ ,‬מכאן‬ ‫ט) ותכחש‬
‫אמי רב חסדא אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטים‬
‫מעידה בכך שני‬ ‫כחשניות ושרה‬
‫נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטים וחזר יופי למקומו (סד)‪.‬‬
‫ותכחש שרה (סט)‪ ,‬ויאמר לא כי צחק ת‪.‬‬
‫ד'א‪ .‬היתה לי עדנה אמרה |כל זמן שהאשה ילדה‬
‫תאני דבי רי חנאי אמהות נביאות הן דכת' ויאמר‬
‫יש לה תכשיטין ואני אחרי בלתי היתה לי עדנה‬
‫כי צחקת (ע)‪.‬‬
‫תכשיטין שנ' ואעדך עדיי (יחזקאל ט'ז "א)‪ .‬כל זמן‬
‫‪ )9‬ויקומו משם האנשים‪ 5 ,‬וקימו‬ ‫שהאשה ילדה ‏ יש לה וסתות ואני אהרי בלותי‬
‫משם האנשים וכת' ויבאו שני‬ ‫היתה לי עידונין (סה)‪ .‬ואדני ד קן וכתי ואני‬
‫המלאכים סדמה בערב‪ .‬‏ אלא אמ' וב עד שלא‬ ‫אדם‬ ‫םבין‬
‫זקנתי תאנא‪ .‬דבי ר'‪ .‬ישמעאל גדול שלוםש‬
‫עשו שליחותן נקראו ‏ אנשים‪ .‬ומשעשו שליחותן‬ ‫לאשתו שאפלו הקב'ה שינה בו שני ואני זקנתית‪.‬ניא‬
‫עמם‬ ‫הלך‬ ‫ואברהם‬ ‫נק"או מלאכים (עא)‪.‬‬ ‫גדול הוא ה שבין‪ .‬איש לאשתו שהרי כיסה‬
‫אבינו‬ ‫‪-‬‬ ‫מגניר הכת' מדתו ‪9‬‬ ‫לשלחם‪.‬‬ ‫הכת' דברים כדי להטיל שלום בין ‏ איש לאשתו‬
‫שהיה‪ .‬מאכיל עוברי דרכים ‏ ומשקה אותן ומלווה‬ ‫שכן מצינו כשנגלה המלאך על אשת מנוה מהוא‬
‫אותן (עב)‪ .‬תאנא גדולה הכנסת =אורחין מהקבלת‬ ‫אומי לה הנה נא את עקרה ולא ילדת (שופטים ו'ג ג')‪.‬‬
‫‪₪‬ני שכינה = יתד מהכנסתן‪ .‬אמרו חכמים כל‬ ‫וכשהוא אומ' למנוה אינו אומי לו הנה אשתך עקרה‪,‬‬
‫מי שאינו מלווה כאלו שופך דמים (ענ)‪ .‬תנו רבנן‬ ‫אלא מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר (שם שם ויד)‪.‬‬
‫כמה‪ .‬שיעור |הלוייה‪| ,‬הרב |לתלמיד |עד עיבורה‬ ‫דבי ר' ישמעאל תאני נדול הוא השלום ‪ 0‬איש‬
‫שלעיר‪ ,‬ואדם לחבירו עד תחום השבת‪ .‬תלמיד לרב‬ ‫לאשתו ' הרי אמי הקב'ה שמשינכתב‪ .‬בקדושה ימהה‬
‫עד פרסה‪ .‬ואם היה רבו מובהק עד שלוש פרסאות‪.‬‬ ‫על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו ‪₪‬‬
‫רב מרדכי אלוייה לרב שימי בר אשי מפום נהרא‬ ‫רבן שמעון בן נמליאל כל המשים שלום‬ ‫אמר‬
‫ועד צניאתא דבבל‪| ,‬רב כהנאאלו"ה ‏ לרב אשי‬ ‫כאלו משים שלום בישראל‬ ‫ה‬ ‫בביתו ‪9‬‬
‫מנרוניא‪ .‬ועד ביקיפי‪| ,‬ואמרי לה עד דירא‪ .‬אמי ר'‬ ‫וכל המשיל ‏ קנאה ותהרות‬ ‫כל אחד ואחד‬
‫יוחנן משום ר' מאיר כל מי שאינו מלווה ומתליוה‬ ‫בישראל בין‬ ‫‪)-‬קנאה ותחרות‬ ‫בתוך ביתו כאלו‬
‫כאלו שופך דמים‪| .‬וכל המלווה את הבירו ארבע‬ ‫כל אהד ואחד (םז)‪.‬‬
‫אמות בעיר יש לו שכר מרובה‪ ,‬אמי ר' יהושע בן‬
‫=אין‪ .‬עמו‪ .‬לוייה ‏ יעסוק בתורה‬
‫לוי המהלך‪ .‬בררך ו‬ ‫למה זה‬ ‫ויאמר ה' אל אברחם‬
‫שני כי לוית חן הם לראשך (משלי אי ט') (עד)‪.‬‬ ‫מפי מה מחה‬ ‫צהקה שרה‪,‬‬
‫ואמור רבנן אם ראית צדיק יוצא לדרך הקדם וצא‬ ‫כופל‬ ‫מיחה | באברהם | שנ'‬ ‫ולא‬ ‫בשרה‬ ‫חכת'‬

‫(סג) עי' לקה טוב על פסוק זה וכן בראב"ע‪( | .‬סד) עי' ב'מ פ"ז ע'א‪( = .‬סה) עי' ב'ר פמ"ט‪ .‬ס"ז‪(| .‬סו) ספרי נשא ויב‬
‫ע'ב ויוקרא רבה פ"ט ס"ט וביר פמיח סייח ובנ"ש ובפרק השלום ובג'ש בכמה מקומות‪( .‬סז) עו' אדר'נ נו'א פכ"ה‪.‬‬
‫(ע) עו' ב'ר פס'ךד‬ ‫(סת) צ'ע ‏ ועי' ‏ בחזקוני |ע'ש‪( | .‬סט) עי' בילקוט ‏ מה שמביא שם בשם הילמדנו ‏‬
‫ס'ט‪ .‬ועי ורושלמי סוטה כ'א ע'ב במאמר ר' בירו‪( = .‬עא) עי' ביר פ'ג פיב עיש‪( .‬עב) עי' רמבים פו'ד מהלכות אב‬
‫ה'ב‪(| .‬עג) עיי שבת קכ'ז ע'א ורמבים שם‪(| .‬עד) עו' ספוטה מ'ו ע'ב |ברכות ל"א ע'א ובד'ס שם וברמב"ם שם ה'ג‬
‫‪71‬‬ ‫הגדול‬ ‫וירא‬ ‫מררש‬ ‫‪772‬‬

‫ועליהס הכת' אומ' וישקלו את שכרי שלשיםכספ‬ ‫עמו מפני שמלאכי‪ .‬רחמיםמלוין אותו שנ' כי מלאכיו‬
‫(זכריה "א י'ב) (ם)‪ ,‬ר‬
‫|' הזיא בשם ר' ירמיה‪ .‬אומי‬ ‫יצוה לך לשמרך בכל ררכיך תש צ'א ו'א)‪( .‬עה)‪.‬‬
‫כך היה ר' שמעון |בן יוחאי |אומ' נשבע |הקביה‬ ‫<יון שישו ו‬ ‫‪ ₪‬וה' אמר המכסה‪,‬‬
‫לאברהם אבינו שאינו פוחת‪ .‬עולמו משלשים צריקים‬ ‫התחיל‪ .‬מגיר לו מעשה סדום אמ'‬
‫מנין יהיה‪ .‬אס ה אינון אנא וברי מנהון‪ .‬ואס‬ ‫הקביה דבר גדול ‏ אני עושה בעולמי ואינ מגיר‬
‫תרי אנון אנא וברי אנון‪ .‬ואָם חד הוא אנא הוא (פא)‪.‬‬‫לאברהם אוהבי (עו)‪ .‬המכפה אני מאברהם‬
‫הו ייה אמי ר' יוהנן משום ר' שמעון בן יהוצרק אהיעןולם‬ ‫ווברהם‬ ‫אשר אני עושה‪.‬‬
‫לגוי‪ .‬‏ פתה בשבחו תחלה לימדתך התורה דרך פחות מארבעים והמשה צריקים כ הוהא‪ .‬אומ' ואכריה‬
‫ארץ שהווצה כדבר עם הבירו דברים שלננאי לי בחמשה עשר כסףוחומר שעורים ולתך שעורים‬
‫(הושע ג' ב')‪| .‬אמי‪-‬רי ‏ יוחנן אין כירה אלא לשון‬ ‫בתהלה פותה לו בדברי שבה ואהר כך מתהיל‬
‫(נ' ה)‪.‬‬ ‫בקברי | כריתי לי‬ ‫אומ'‬ ‫מבירה וכן ‏ הוא‬ ‫תהלה‬ ‫בשבהו שלאברהם‬ ‫נאי שכך הקב'ה פתה‬
‫בחמשה עשר כסף זה חמשה עשר בניסן‪ .‬ואין‬ ‫שני ואברהם היו יהיה ולבסוף הניר לו מעשה פרום‬
‫כסף אלא צדיקים וכן הוא‪ .‬אומי צרור הכסף ‏ לקה‬ ‫שני ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה (עז)‪= .‬וה' אמר‬
‫בידו (משלו ז' כ ')‪ .‬וחומר שעורים ‏ ולתך שעורים‪.‬‬ ‫המכסה אני מאברהם‪ ,‬אמ' ליה רב המנונא לההוא‬
‫חומר שלשים ולתך חצי חומר אלו ארבעים וחמשה‬ ‫ליה מנא הא‬ ‫אמ'‬ ‫צ נְדְתָא ‪7‬‬ ‫מסדר‬ ‫דהוה‬ ‫מרבנן‬
‫צריקים שהעולם ‏ מתקיים |עליהן =ואיני‪ .‬יודיע‪ .‬אם‬ ‫רבגן‪ .‬זכר צריק לברכה‪ ,‬אמי ליה‬ ‫מילתא | דאמור‬
‫שלשים כאן והמשה עשר בארין ישראל אם שלשים‬ ‫כת' זכר צדיק לברכה (משלי י" ז)‪ .‬מדאורייתא‬ ‫דהא‬
‫בארץ ישראל והמשה עשר כאן כשהוא אומי‬ ‫מני לןדכת' וה' אמ' המכסה אני מאברהם‪ ,‬ואברהס‬
‫ואקחה את שלשים כסף ואשלך אתו בבית הי‬ ‫היו יהיה‪ .‬לנוי גדול‪ .‬ומנא הא מילתא דאמור ‏ רבנן‬
‫אל היוצר אדר‪ .‬היקר (זכריה י"א "ג)‪| .‬הוי שלשים‬ ‫ושם רשעים ירקכ רהא כת' ושם רשעים ירקב‬
‫בארץ ישיאל וחמשה עשר כאן‪ .‬אמ' אַבּיי היהו‬ ‫(משלי שם) מדאורייתא מני לןדכתי ויאהל עד סדום ואנשי‬
‫מַשָתבְּהִי בִּכְנֶישְָא דתותי אִפְפָא‪ .‬ואומר אליהם אם‬ ‫מברכתן‬ ‫אלעזר‬ ‫ר'‬ ‫ואמ'‬ ‫‪-‬‬ ‫(ו'ג‬ ‫ו וטאים‬ ‫רעים‬ ‫סדום‬

‫טוב בעיניכם הבור שכרו אם‪ .‬לא הרלו וישקלו את‬
‫שכרי שלשים כסף (שם שפ)‪ .‬אמ' רב יהודה אלו שלשים‬
‫צדיקי =אומות ‪ 5‬שאומות ‏ העולם ו‬
‫מצוות שקיבלו‬ ‫עליהן‪| .‬עולא אמי אלו שלשים‬
‫עליהן בני נח ואין מקיימין מחן אלא שלש‪ .‬אח‬
‫לזכרים‪ ,‬‏ ואחת שאין‪₪‬‬
‫בשר מת בְמֶקילִין‪ ,‬ואחתשמכבדין את התורה (פב)‪.‬‬
‫ר'א וישקלו שכיי שלשים כסף אלו שלשים‬
‫קרושות מלילי שבת ללילי שבת שכן הוא אומי‬
‫השליכהו אל היוצר אדר היק‪( -‬שם)‪ .‬זה הדר שבחו‬
‫שלהקב"ה (פג)‪.‬‬
‫כריעתיו‬
‫שלצדיקים אתה למדקללה לרשעים רכת' ו‬
‫למען‪ ,‬וג ואמר ה' |זעקת סדס ועמרה‪ ..‬ומקללתן‬
‫למד ברכה לצריקים ‏ דכת' ואנשי‬ ‫שלרש עִים אתה‬
‫סדם רעים וה' אמ" אלברם אחרי הפרד מלוט וני‬
‫(שם שם) (עה)‪.‬‬
‫שאין כותבין כתובה‬
‫הקניה‬ ‫היו יהיה‪ ,‬טיה‬ ‫ח) ואברהם‬
‫לעולמו שאינו פוחת משלושיםצדיקים‬
‫מנין יהיה‪ .‬מאן דאמי המשה עשר לשעבר (עט)‬
‫והס שנים עשר נשיאים ומשה ואחרן ומרים‪7 .‬‬
‫עשר לעתיר לבוא והןשבעה רועים ושמונה נסיכיט‬

‫(עו) עי' פדר'א פכ'ה‪.‬‬ ‫איל ו די אמות בעיר‪( .‬עַה) עי' תנחומא וישלח פ'ח‪.‬‬
‫וה"ד ובכי"ק ועד ציניאתא וכן גרום חבירו פ‬
‫ס"ג ובנ"ש‪( .‬פ) צ"ע‬ ‫פמ"ט‬ ‫סוף סי"ג וב"ר‬ ‫(עז) עי' פדר'א שם‪( .‬עח) עיי יומא ליח ע"ב‪ .‬ובדיס שם‪.‬‬
‫(עט) עי' תנחומא‬
‫בעני‬ ‫ובנ"ש‬ ‫סייא‬ ‫פי"ד‬ ‫ובמ"ךר‬ ‫ע"ב‬ ‫ג"ב‬ ‫וסוכה‬ ‫וע‪.‬וי חולון| ציב‪. .‬ע'א וורושלמי ע‪'.‬ז מ' ע‪'.‬ג הדרש על כתוב‬
‫בזכריה‬ ‫זה‬
‫ז' רועים וכו'‪( .‬פא) עי' פסיקתא דר'כ ס"ח ובנ"ש‪( .‬פב) עי' חולין צ'ב‪ .‬ע"א‪( .‬פג) צ"ע‪.‬‬
‫‪|00‬‬ ‫הגדול‬ ‫וירא‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר‬ ‫‪ ₪‬כי ידעתיו ‏ למען‪ .‬אשר יצוה‪.‬‬
‫עליו זה החפר‪ .‬בנביאים |מנין שני כי אם בזאת‬ ‫אשריהן שלצריקים ‪ 0‬דיין שהן עושין‬
‫יתהלל המתהלל השכל וירוע אותי כי אני ה' עשה‬ ‫אלא שהן מצוין אחרים לעשות שני כי ידעתיו‬
‫חסר ומשפט וצרקה בארץ (ירמיה ט' כ'ג)‪ .‬בכתובים‬ ‫למען אשר יצוה‪ .‬ואוי להן לרשעים לא דיין שאינן‬
‫מנין שני צרק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת ‪7‬‬ ‫עושין אלא שהן מכשילין אחדים מלעשות שני כי‬
‫פניך (תהלים פ'ט ט'ו) (פז)‪ ,‬‏ ד'א ושמרו דרך ה‬ ‫לא יישנו אם לא ירעו וננזלה שנתם אם לא יכשילו‬
‫לעשות צרקה ומשפט‪ .‬דרך ה' זו נמילות חסדים‪,‬‬ ‫(משלי ר' ט'ו) (פד)‪ .‬ושמרו ד רך ה אלו מדות‬
‫ומשפט אלו הדיינין‪ .‬מכאן אמרו‬ ‫צרקה כמשמעה‪ .‬‏‬ ‫טובות שבכל דעה ודעה וכן הוא אומי הודיעני נא‬
‫גמילות חסדים נדולה מן הצרקה וצרקה ‪₪ 0‬‬ ‫את דרכיך ואדעך (שמות ‪" %2‬ג)‪ .‬ואומי‪ .‬אני‪ .‬אעביר‬
‫הדין (פה)‪ ,‬תנו רבנן בוא ‪ 5‬כמה גדולה גמ‬ ‫כל טובי על פניך (שם ל "ש)‪ .‬לפי שכל אחד‬
‫הסדים מן הצדקה שהמדקה נוהגת בחיים ו‬ ‫ואהר מבני אדם יש לודעות רחוקות משונות זו‬
‫הסרים בין בחיים בין מתים‪ .‬וכן הוא אומי בבעז‬ ‫מזו ויש בין כל דעה ודעה דיעות בינוניות ממוצעות‬
‫ב היא להי אשר ‪ ..‬עזב הסדו את החיים ואת‬ ‫והן |הנקראין |הדרך הישרה ומצווין ‏ אנו ללכת‬
‫מתים (רות בו ב צרקה לעניים‪ .‬גמילות‪ .‬חסדים‬ ‫בדרכיו‬ ‫והלכת‬ ‫ואומ'‬ ‫דרך הי‬ ‫ושמרו‬ ‫בהן שני‬
‫‪0‬ניים ולג‪ --‬שני ‪ -/‬עשית הסר עם כל‬ ‫ע‬ ‫(דברים כ"ח ט')‪ .‬אמרו חכמים מהוא הנון אף אתה היה‬
‫בני יש‪-‬אל (שמואל א' טיו ')‪ .‬הצרקה בממון‪ .,‬ונמילות‬ ‫הנון מה הוא רחום אף אתה היה רחום מהוא צריק‬
‫חסרים בגוף ובממון‪ ,‬‏ אמי ר' יוחנןאין אנו יודעין‬ ‫אף אתה היה צריק ‏ מהוא קדוש אף אתה היה‬
‫איזה חביב‪ .‬אי גמילות חסדים אי צדקה אלא ממה‬ ‫קדוש‪ .‬אמי רי יהושע בן לוי כל הַשָם רְעתְיו‪ :‬זוכה‬
‫שכתי וחסד הי מעולם ועד עולם על יראיו וצרקתו‬ ‫ורואה בישועתו שלהקביה שני ושם דרך אראנו‬
‫לבני בנים (תהלום ק'ג ו'ז)‪ .‬הדא היא שגמילות חסרים‬ ‫בישע אלהים (תהלים ג' כ'ג)‪ ,‬אלתקרא ושם אלא ושם‬
‫גדולה מן הצדקה (פט)‪ .‬והלא עולם מתחלתו לא‬ ‫מכאן שחייב אדם לשער דעותיו בכל יוםעד שיהיה‬
‫גברא ‪ 0‬בגמילות חסדים שנ' עולם הסד יבנה‬ ‫עומד‪ .‬בדרך האמצעית כל ימיו והרוצה להחמיר על‬
‫דברים‬ ‫תמן תנינן על שלשה‬ ‫(תהלים פ"ט ג') ‪0‬‬ ‫עצמ ויטה לאהד מן הצדרין הרי זמהשובח וזה הוא‬
‫ועל גמילות‬ ‫ועל העבודה‬ ‫העולם עומד על התורה‪.‬‬ ‫לפנים ‏ משורת הדין (פה)‪ .‬לע שות צד ‪-‬ה‬
‫החסדים‪.‬ותנן אלודברים שאין להם שיעור הפאה‬ ‫ומש פט‪ .‬איזה משפט שיש עמו צדקה הוי או‬
‫והביכורים‪ .‬והריאיון ‏ ונמילות הסדים‪| .‬ואוקמוה‪ .‬רבנן‬ ‫זה ביצוע מכאן אמרו הפשרה עְלָת מְדִינָא שני צרקה‬
‫בניפו אבל בממונו ‏ יש לו שיעור דתניא באושא‬ ‫משפט (פו)‪ .‬ל מע ן הביא ה' על אברהם‬
‫התקינו כל המבזבז אל יכזבז יתר מחמיש (צא)‪,‬‬ ‫את אשר דבר עליה ה ההק שני תתן אמת‬
‫תניא שלש כתות יושבות בצלו שלהקב"ה כת‬ ‫ליעקב חפד לאברהם (מיכח ז' כ')‪= ,‬ר' יעקב =אומי‬
‫נומלי חסדים כת עושי אמונה כת בעלי תורה‪ .‬כת‬ ‫מצינו בתורה‪ .‬ובנביאים ובכתובים ‏ כשהקביה מזכיר‬
‫נומלי חסרים דכת' מה יקר‪ .‬הסדך‪ .‬אלהים‪ .‬בצל כנפיך‬ ‫את המשפטסומך לו את החסד מכאן ואת הצדקה‬
‫אמונה דכת' עיני‬ ‫יחסיון (תהלים ל'ו ח')‪| .‬כת בעלי‬ ‫מיכאן וכל כך למה מפני שהוא קשה‪ .‬בתורה מנין‬
‫בנאמני ארץ לשבת עמדי (תהלים ק'א ו)‪ .‬כת בעלי‬ ‫שני כי ידו‪ 0‬למען אשר יצוה וני לעשות צרקה‬

‫(פד) צ"ע‪( .‬פה) ‪ ₪‬רמב"ם פיי מהלכות דעות מהלכה ד' עד סוף הפרק ומויק ה' ע'א‪( .‬פו) צ'ע ועיי סנהדרין ו' ע'ב‬
‫ק' ע'א‬ ‫ותנחומא משפטים ס'ה‪( .‬פז) צ"ע ומביא מדרש זה בפרק הדונין בראשית חכמה‪( .‬פח) צ"ע ועי' ב"ק‬
‫בענין דרשת דרך‪ .‬וע'ע |כתו בות ח' ע'ב‪( .‬פט) עי' ירושלמי פאה ט"ו ע"=ב ועיג‪(| .‬צ) עי' אדריכ נו'א‪ .‬פיד‪( .‬צא) עי'‬
‫ורושלמו שם‪.‬‬
 ‫=‬ ‫הגדול‬ ‫וירא‬ ‫מררש‬ ‫‪1‬‬
‫כא) ויאמר ה' זעקת פדום ועמרה‪,‬כי‬ ‫"תורה רכת' ליושבים ‏ לפני ה' יהיה סהורה לאכול‬
‫רבה ו ארדה נא ואראה‪ ,‬לופ‬ ‫לשבעה ולמכסה עתיק (ישעיה ‪" 3‬ח) (צב)‪ ..‬רחבננון‬
‫|מה‬
‫ללת ב' ב')< כ‬
‫בח‬‫חכת' אוט' לשחוק אמרתי מהול ק‬ ‫ן זכאי מהלך בירושלם‬ ‫פעם אחת היה ריבוןחגן‬
‫ל הסדומיין‬
‫הרין ע [‬ ‫ה'‪ :‬חוק ששה?לקה מדת‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫מעורבב‬ ‫רב‬ ‫הו‬ ‫מקרש‬
‫ה‪-‬ו‬‫ו‬ ‫ית‬
‫ב ע‬ ‫ראו‬ ‫יזו‬
‫אהר ה‬
‫א‬ ‫‪2‬ל ך‬‫מ‬ ‫ע‬ ‫‪-‬‬
‫‪4‬‬‫רו‬ ‫והזי"ה‬
‫‪.‬‬ ‫קרו‬ ‫שהי‬ ‫זבי‬ ‫רבז‬ ‫‪%0‬‬ ‫א‬ ‫אט'‬
‫מקום ספיר‬ ‫לחם‬ ‫יצא‬ ‫ממנה ‏‬ ‫בהן ארץ‪.‬‬ ‫נאמי‬ ‫מה‬ ‫] בי‬ ‫מתכפו‬ ‫שהיו‬ ‫הבית‬ ‫הרכן‬ ‫נ‬ ‫או‬ ‫אמ'‬
‫הולך ‪:‬אצל‬ ‫ו')‪.‬‬ ‫ה'‬ ‫כ"ח‬ ‫לו (איוב‬ ‫ה‬
‫ועפרות | והב‬ ‫עשת‬ ‫אבניה‬ ‫לנו כפרה‬ ‫עונותינו‪= .4‬אמ' לו בני אל ירע לך יש‬
‫כשהוא‪ .‬משנשג‬ ‫ננן ואומי לו תן לי באיפור ה‬ ‫הסדים דכת' כי הסר‬ ‫כמותה ואיזו זו ‪8‬‬ ‫אחרת‬
‫=עפרות‪ .‬זהב‪ .‬לו נתיב‬
‫הפצתי ולא זבה (הישע ו ')‪ .‬וכן מצינו בדניאל שח |היה זהב וצא |מעפרו לקיים ו‬
‫לא ידעו עיט להדאריכוה ובני שחין (שפ כ'ח (זצ)ז)‪,‬‬ ‫מתעסק בגמילות‪ .‬הסדים ל ימיו מה נאמ' בו אלהך‬
‫תאנא לא נתנאו אנשי סדום אלא בשביל טובה‬ ‫‪ 6‬יי ‪0‬‬ ‫ו ‪5‬‬
‫‪,‬‬ ‫וי ו"ז)‪.‬‬ ‫(דניאל‬ ‫לי‬ ‫;ו‬ ‫רירא‬ ‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫י‬

‫המינחה חן וכיגמי ילשוה" עבחופדרהים" שה ה‪5‬וולוח‪ ;:‬אם‪,‬כת' תאםה"שמרבלוללהך | שנתן‪ :‬לחם‪ .‬הקמיה שני‪ .‬הנה זה‪ :‬היה‪ -‬עון‪ .‬סרום אחותך‬
‫ל =נאון שבעת לחם ושלות‪ .‬השקט ודד ענ ואביון לא‬ ‫ומנחח וכ יש עבודה‪ .‬בבל וחא ‏ כת' השמר‬
‫‪0‬ל |ולחם‪ .‬יוצא‬
‫ו)‪ .‬אמרו =הואי‬
‫‪-‬ת | החזיקה(יהזקאל טיז מיט‬
‫מהמה הן "ל‬ ‫אלא‬
‫ו'נ)‪0‬‬ ‫ו"ב‬ ‫לתיך (דברים‬
‫עלת‬ ‫נלה‬
‫פבןי תעלה‬
‫|לום‪ .‬אנו‪ .‬צדיכון‬
‫|ארצינו‪ .‬כ‬
‫=חב ב‬
‫מארצינו ‏ ועפרות ז‬ ‫הסרים שלדניט שהיה ‏ מתקן את הכלה ומלווה‬
‫אינן באין עלינו אלאלחפרינו‪ ,‬בואו‬ ‫א ‪|25‬‬
‫לעוברי דרכים‪.‬‬
‫כים‪+‬‬ ‫ו‬
‫את המת ונותן פרוטה לעני (צג)‪.‬‬
‫מאי הו עבדי משנרי‬ ‫ושנה תורת רגל מארצנו ‏‬ ‫ועמרה‪,‬‬ ‫הי ועקת סדם‬ ‫כ ויאמר‬
‫התחיל ל מעשה פדום ושכבר | בי כנשות מיא מלברא דמן ארעהון עד דאורהי‬
‫נגמר דינם‪ ,‬אמי ר' יהודה בירי לוי משל למההדבר = משתבשין ודחמי לא ידע |להיכא אזול ‏ הינו דכת'‬
‫דומה למלך שהיה לו כרם ונתנו לאוהבו במתנה | פרץ נחל מעם גר הנשכהים מני רגל (איוב כיח ד)‪.‬‬
‫אמרו הואיל ולחם נמצא בארצינו בואו ונעשה עיצה‬ ‫לימים נצרך המלך לקוץ מתוכו חמשה אילני ָרָקי‬
‫יעבור עוף |השמים ‏ על ארציו‪| .‬והיכי עבדי‬ ‫אמי המלך אם אני קוצץ ואיני נמלך באוהבי הוא |שלא‬
‫מצדן עילאוי |ארעהון כולה ‪.‬מלעיל עד דהוו‬ ‫אומי לא נתנו לי במתנה אלא משחק היה בי מה | פרסו‬
‫מצטיידין ‪ .‬וקטלו להו |במצאדאתא היך דכתי‬ ‫עשה התחיל נמלך בו‪ .‬כך אמי הקביה כל העולם | עופיא‬
‫לא ידעו עיט ולא שזפו עין איה (שפ שפ)‪ .‬זה‬ ‫נתתיו לאברהם שני ברוך אברם לאל ‪,‬עליון קונה | גתיב‬
‫שמים וארץ ("ד ''ש)‪ .‬עכשיו אאםין אני מודיע אינו = בר חודיא שצופה מאכלו מתוך שמונה עשר מיל‪.‬‬
‫מאמין שהקניתיו את העולם אלא הריני מודיעו ואחר כך =אף חיה ובהמה נהרגו ‏ בה הדא היא לא ‪-‬הדריכוהו‬
‫עד אנה‬ ‫מאי דכת'‬ ‫ראבא‬ ‫סדם ועמרה (צד)‪ = .‬בני שחי ן (צח)‪ .‬דרש‬ ‫ויאמר הז'עקת‬ ‫אפרע מהן שני‬
‫|טוי נדר‬
‫גרדה נא |ואראה‪ .‬מהוא |ארדה נא אמ הקביה ‏ תהותתו על איש תרצחו כלכם ‏ כקיר נ‬
‫‪:‬יניהן‬
‫=היו‪ .‬נותנין ע‬
‫רקרקתי ונסתכלתי במעשיהן ובתולדות הבאות אחריהן =הדחויה (תחלים סיב ד')‪= .‬מלמי ש‬
‫ושותין ‏ עמהן ונושאין וו ‪0‬‬ ‫אולי אמצא בהן צדיק שאתלה להן בזכותו ולא =בבעלי ממון‬
‫עמהן והוו אזלי מותבי ליה תות' כותלא בישא ו‬ ‫בהן (צה)‪ | .‬הכצעקתה‪ .‬הבאה | כן ‏ על‬ ‫מצאתי ‏‬
‫נוּדָא‪ :‬ושדי ‪0‬‬ ‫הפר‬ ‫וחד‬ ‫ואין צריך לומ' מעשיהן (צו)‪ | .‬יתיב משתעי בהדיה‬ ‫אלי‬ ‫צעקתם הבאה‬

‫(צב) צ'ע ועיי פסחים נ'ג |עיב וירושלמי פוטה כ"א ע"ד בענין הצל של בעלי תורה וע'ע פסיקתא דר"כ קכ"ד ובנ"ש‬
‫בענין צלם של בעלי צדקה וע'א אדריג פל"ב בענון ‏ ג' כתים ובנ"ש וצ"ע‪ .‬‏ (צג) עי' אדר'נ נו'א פיד ובגיש‪( .‬צד) עי‪,‬‬
‫ויורא ס'ה ותנחומא מהרשיב ח"א מה ע"א וע"ע ביר פמ"ט סיב‪( .‬צה) צ"ע‪( | .‬צו) צ'ע‪(| .‬צז) עי' קהלת ר‬ ‫‪-‬‬
‫פיב ובנייש והלשון מסכים יותר עם ויקרא רבא פ'ד פ"א וע'ע תנחומא מהרשיב ח"ג ע'ב ובניש ‏ זילקוט איוב רמז‬
‫תתקטיו ע"ש‪( | ,‬צח) עי' סנהדרין ק"ט ע"א בעיקר הענין וע"ע ווקרא רבה פיה ס "ב בענניין העוף בר הדיא ובערוך ערך זה‬
 ‫‪4‬‬ ‫ו‬ ‫יירא‬
‫להו תרִי פור‬
‫דהוה מ אוּשָפִיזָא התם אית‬ ‫מאי‬ ‫ראבא‬ ‫ה וממוניה‪ ,‬דרש‬ ‫ושקלי‪ .‬מא דאיכא‬
‫ומתחי ליה‬ ‫זט וחד אריך דזוט‪ .‬מ‬
‫באריכת‪4-‬א‬
‫בהשך‪ .‬בתים וני (איוב‪ .‬כיד טיז)‪= .‬מלמי‬ ‫דכת' התר ‏‬
‫|אריך מגנו ליה בזיטא וניזי מניה‪.‬‬
‫עד דהוה‪ .‬מיית‪ ,‬ה‬ ‫בעלי ממון עד שמנלה‬ ‫שהיו מפקידין פקודון אצל‬
‫ל ביה בההוא‪ .‬גוברא זוזי‬ ‫אליעזר עבד אברהם הוה‬ ‫דמש א‬ ‫שישא‬ ‫שקלו‬ ‫אזלי‬ ‫וטל‬
‫וו‬
‫אלמרו ‏‬
‫‪|02--₪-‬‬
‫פחו ‏‬
‫‪+‬יין‬

‫אתא נקוט אושפיזא התאםמרי ליה גי אָפרִיָא‪ :‬אמ‬ ‫סמא‪ .‬בהדיה ‏ ואתו |בליליא |התם‪ .‬ארוח ריחא‬
‫אמי לחו‪ .‬נדרא‪ .‬נדרי‪ .‬מיומא דשכבא שרה לאגנינאי‬ ‫דאפרסמא ככלבא וארו פרוסתקיה הינו דכת' ישובו‬
‫ירי‬ ‫‪7-‬‬ ‫‪-‬יר‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--\.‬‬

‫הלי‬ ‫הב‬
‫הב‬
‫לייוהה‬ ‫אמאמ‬ ‫ב זרדיה‬
‫ירוי‬
‫ממששתתעעי‬
‫‪6‬‬ ‫‪-72‬ו‬
‫‪0‬‬
‫‪+9‬‬ ‫‪-2‬ו‬ ‫‪+‬‬
‫נ"ט טיו‬
‫==‬
‫(תהרים‬
‫‪/‬‬
‫ויר‬
‫‪,‬‬
‫והיררי‬
‫‪<<₪‬‬ ‫ו‬
‫רררר‬
‫‪=272-‬‬
‫וחטו ‏‬
‫השן‬
‫הוורר ‏‬
‫עו =‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫זוזאי שקא נּדָא מחייה ארישיה אמי ליה תא ניזיל‬ ‫ודהווא‪ .‬ליליא תלת‬ ‫איהתור‬
‫א‬
‫בציפורי‬
‫=‬ ‫‪22‬‬
‫יוסת‬
‫ו"‬
‫רב‬
‫=‬
‫דרשה‬
‫שוו‬ ‫‪1‬‬

‫ליה לא מיסתך‬ ‫דיאנא אמי‬ ‫קומי‪ .‬דיינא‬ ‫באע‬

‫ריאייי‬
‫וקא‬
‫ירי‬
‫עליה‬
‫וי‪--‬‬
‫בציפורי‪ | .‬אתו‬
‫*\‪%-‬‬ ‫ריייתורי‬
‫מאה מהתראתא‪.‬‬
‫הריר‪-‬ה‬ ‫י\‪-‬‬

‫יה דאפיק מינך דביש בך אלא‬ ‫וררה‬

‫אית‬
‫דלא‬ ‫רוי‬
‫‪2‬‬
‫ננאבי‬
‫[ בכון גנאב‬
‫בכוז‬ ‫דאית‬
‫ירענא‬
‫ידטנא‬ ‫הוה‬
‫לצעוריה אמ' מי הוה‬
‫מי‬ ‫אמ‬ ‫הצוזוריד‬

‫| לי זוווזאי‪ .‬שקל א‪9‬ליעעזור גודא מחא‬

‫אממרת ליה הב‬ ‫ותו‬ ‫ותה‬ ‫ריח‪.‬‬ ‫פא טההו‬ ‫וה וכשוה דרי "והם‬
‫ביה‪ ,‬נט |פ תלת טיפ‬ ‫יוסף לא עסקו‬ ‫נה נפשיה דרב‬
‫‪5‬‬
‫האפיק מנאי‪ .‬הב‬ ‫‪:‬נא תריי‪ ,‬אמ ליה אנ ר‬
‫ו‬ ‫ו‬ ‫ביה‬ ‫‪2‬דמ‪7‬א (‪.‬צ‪.‬ט‪.)7.‬‬ ‫חטתורי‬
‫דצפורי‬ ‫נירזאבי‬
‫לטרי‬
‫שפאעו‬
‫*אותאויי‬
‫ליא‬
‫ד‪-‬מ‪5‬א‪ .‬משמ‬
‫מיקלע‬ ‫רס‬ ‫‪-‬ו‬ ‫וייריה‬ ‫םי‬ ‫שר‬ ‫‪-‬ויר‬ ‫יי‬ ‫הי‬ ‫וחהייר‬ ‫ב')‬ ‫כ'ך‬ ‫איוב ‏‬ ‫יהויף‬ ‫ודוסוה‬ ‫חשטר‪:‬‬ ‫דרוו‬
‫מיקרע‬ ‫הוה‬ ‫ו‬ ‫"כ‪.‬ועגת‬ ‫זייהם‬ ‫וא'ז‬ ‫ליה‪.,‬‬ ‫שהסיגו‬ ‫ב)‬ ‫כיד‬ ‫איוב‬ ‫=‬ ‫נצכולות‬ ‫אנא‬ ‫ןורש‬
‫שמיה‬ ‫וכתיב‬ ‫וה |רינארא ‏‬
‫לי‬ ‫יה‪₪‬י‪3‬ב‪.3‬‬ ‫‪-‬ג‪-‬וברא‬ ‫כל‬ ‫להתם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-.‬‬ ‫=וו)י*‬ ‫‪₪‬‬ ‫ה‬ ‫‪.-‬‬ ‫יי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪'.‬‬ ‫פיי‬
‫של‬ ‫ריאני‬ ‫שיתה‬ ‫על הו‬ ‫נוקמו‬ ‫לם‬ ‫גבן לו ש‬

‫‪,‬‬
‫מאיית‬ ‫וה‬
‫ווהו‬
‫‪-‬‬
‫!א‬
‫ליח‬
‫|‬
‫יר‬
‫ו‬ ‫‪,‬‬
‫=ר‬
‫=ר‪-‬ת"שר‬ ‫שתשרכה‬ ‫ןי‬
‫חץל‬ ‫נ‪-‬הבש‪.‬פי‬ ‫תצי‬
‫שית‬
‫ל‬ ‫שנקרתשי‬
‫בשורר‬
‫ה‬
‫רות‬ ‫=שייי‬ ‫"רש‬ ‫חהש‬ ‫חורש‬ ‫ררש‬
‫משן‬
‫‪-‬‬
‫חד‬
‫‪--‬‬
‫אורה‬
‫י‪=-‬‬
‫לדינאריה‪.‬‬
‫היויי\=‪.‬‬
‫כל החד וח‬
‫‪-₪=-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪5‬‬
‫אתא‬
‫‪4‬‬
‫|‬ ‫‪+‬‬ ‫ראינ‬ ‫דגא‬ ‫א‬ ‫ינא‬ ‫א‬ ‫אש‬

‫והיא הַבִיחָא‪ .‬כי הוה‬ ‫לא הוה קא מאיית הוה איכא‬ ‫י‪-‬‬
‫דלית ליה‬ ‫יחו‬
‫יומא‪.‬‬ ‫‪--‬‬
‫לירעי חד‬ ‫ורוו‬
‫תורא‬ ‫‪-‬‬

‫א‬ ‫בחיצ‬
‫‪0‬‬
‫אומצא‬
‫ב‬
‫הוה‬
‫ליה‬
‫שקלא‬ ‫הוה‬
‫ות‬
‫מיא‪.‬‬ ‫לממלי‬ ‫אזלא‬
‫יומא‪ .‬אזל יתמא בר ארמלתא שכְבִינהוּלתורי‪ .‬אזל‬
‫ו‬ ‫לסון* כי הוה תלת ימי אש‬ ‫ויהבא‪ .‬ליה ואכל‪.‬‬ ‫ת ליר‪ .‬תורא‬ ‫אכריו במאתא תורי אשתכבו‬
‫קא‬
‫ץ‬
‫סופ‬
‫שו|*‬ ‫‪+,‬‬
‫שני‬ ‫מאי‬ ‫את מאיית‬ ‫לית‬ ‫ליה למא‬ ‫אמרו‬
‫וט 'תרי‬ ‫לישקול חד משכא‪ .‬דלית ליה‬
‫פלוניתא‪ .‬יהבא‪ .‬לי‬ ‫‪"₪‬תא‬
‫להו |הובי‬ ‫השוורו‬
‫בע‬ ‫משכי‪ ,‬אמרו ‏ ליה מאי האיי אמ להו סו |ף דינא‬
‫ריפתא בהצבה‬ ‫ואשכהו‬ ‫ואכלי סוף אזלי ואיתיוהא‬ ‫(קא)‪.‬‬ ‫דינא‬ ‫כתחלת‬
‫אשלהוהא ‪ 9‬עעורןוו‪₪‬מא ‪1‬ושטרוהא דובשא וזקפוהא עילאוי‬ ‫זוזא‪| ,‬דעבר | בימא‬
‫שורא אתו זזבורי |אכלי |מעה‪ | .‬אמרי ‏ הכי נעביד‬ ‫ליה אנא החד‬ ‫אתא כל חד שקיל חדא ואמי‬
‫|ההוא עניא חמנון‪ .‬צווח מר‬ ‫עניא‪.‬‬ ‫למן דמאכייל‬ ‫שקלי‪ ,‬דראמי תומי אתא כל חד שקיל חדא ואמי‬
‫אמי רב יהורה‪ .‬אמי רב על עסקי‬ ‫עלמא רעני לעניי‪,‬‬ ‫מן דהוה פסיק לה לגְנּבְתָא‬ ‫ליה אנא חד שקילי‪,‬‬
‫ארדה נא ואראה הכצעקתה‬ ‫רוביה ‏ אמ' הקביה‬ ‫דהמארא ‏ דהבריה או‪ .‬איה אמרי יהבנה |ליה ער‬
‫כצעקתו (קב)‪ .‬‏ ד'א אררה נא‬ ‫כצעקתה היא |לא‬ ‫אמרי‬ ‫ומפלא‬ ‫הבבריה‬
‫דה‬ ‫ל גנתתא‬ ‫ליה‬ ‫הממההי‬
‫ד‬ ‫דקקרדָהחא‪+‬‬
‫ב‬
‫ליה לחבריה‬ ‫דליעברינה ללך‪ .‬דפרע‬ ‫יהובבההננהה ללייה‬ ‫אמרי‪.‬‬
‫מלמי שנתן להן הקביה אַרְכָא‬ ‫ואראה הכצעקתה‪ ,‬‏‬
‫היוס הז‬ ‫עשן‬ ‫מקודם‬ ‫הבאה אלי‬‫רצ‬
‫כצעקתם‬ ‫יי‬
‫אם‬ ‫י‬
‫גוברא = ואמ‬
‫‪6‬‬ ‫ויהרחט‬
‫בישא‪.‬‬ ‫רו‬
‫מינך‪ .‬דמא‬
‫חייא‬ ‫‪.‬‬
‫דאפיק‬
‫‪.‬‬ ‫אגרי‬
‫והרב‬

‫וכו' עופיוא מצטיודון‪( | .‬צט) עי' סנהדרין ובד"ס שם ובבי"מ אתו עליה‬ ‫בארצינו וכו' להיכא אזיל‬ ‫ובכי"ק ועפרות זהב‬
‫ובתנחומא מהרש'ב‪ .‬ח"א כ"ד ובנ"ש ע'ב מקרא זה נדרש אדור המבו‬ ‫ועי' סנהדרין שם ע'ב וב'ס‬ ‫גכדב יר (ק) צ"ץ‬
‫‪0‬‬
‫עי' סנהדרין ובד'ס ובמפרשים שם‪ .‬ובכי"ק דמחי לי לאנתתיה דחבריה‬ ‫ס"ט ע'א ונדה שם‪( | .‬קב)‬ ‫ע'ש‪( .‬קא) עי' נדה‬
‫ו‬
‫וכו' מגנו לית בזום א גניר | א'ל נידרא גדרי‬ ‫דהור מאית‬ ‫לי דליעברנה לך וכו'‬ ‫מרי יבהיהגה‬
‫וכוי‬ ‫תרתי)‬ ‫(בכתי"ג‬ ‫תרי‬ ‫בדיאנא‬ ‫ביה‬ ‫לא מחא‬ ‫אָמר‬ ‫קומ י דונאי‬ ‫נדרא וכו' אפוריא‪ .‬לימחר וכו' ניזול קומי דיאנא אזל‬
‫דובשא‬ ‫ושטרוה‬ ‫בפתת)‬ ‫‪0‬‬ ‫ו כו' ואתיוה וכו' בחיצבא אשלחוה‬ ‫הוה איכא ה א י ו רובתא וכו' א"ל רובתא פלניתא יהבא‬
‫מנון בסוף המאמר‪ .‬וע"ע חזקוני‬ ‫מלת‬ ‫שם‬ ‫ליתא‬ ‫הוו ממטון וגם‬ ‫‪,‬לא‬ ‫ורפתא‬ ‫וכו' ובכתי"ב‬ ‫אכלי‬ ‫זיבורא‬ ‫וזקפוהוכוי את‬
‫ש ר ה‪.‬‬ ‫דמיתת‬ ‫מיומא‬ ‫אגירסא‬ ‫היתה‬ ‫לבראשית ו"ט כ"ה שגם לפניו‬
 ‫‪6‬‬ ‫הגדול‬ ‫וירא‬ ‫= הרש‬ ‫‪0‬‬

‫אמי רי לוי אם משפט אתה מבקש אין עולם‪ .‬ואם‬ ‫|אם‪ .‬לאו ואם ‏ אינן עומדין‬
‫הרי נזר דינם נחתם‪ ,‬ו‬
‫עולם את מבקש אין משפט מה את מְציָר הבלא‬ ‫ברשען היום‪ .‬אדעה‪ ,‬אנלה להן מדת הדין כדי‬
‫בתרין ‏ רישויִי‪ ..‬באעי את עלמא ובעית דינא דקושט‪:‬‬ ‫חן (קג)‪,‬‬ ‫שיש‬ ‫ש ידעו‬

‫אם לית את מַתִיר צִיב חַד לית עלמא וכיל קאיים‪.‬‬
‫אמי לו הקביה אהבת צדק אהבת לצדק את בריותי‪.‬‬
‫ותשנא רשע ששנאת לחייבן‪ .‬על כן משחך אלהים‬
‫אלהיך ‪ 0‬ששון מחביריך‪ .‬‏ מחוא מהביריך אמי‬
‫לו הקביה מנח ועד אצלך לא דברתי עם אחד מהן‬
‫אלא עמך אני מדבר תחלה הדא היא דכת' אהר‬
‫הדברים האלה היה דבר הי אל אברהם (קז)‪ .‬ד'א‬
‫השופט כל הארין לא יעשה משפט אמי ר' יהודה‬
‫השוריה‬
‫מדוכוס‬ ‫והלילין ל ייו ‪.‬אנקל‪-‬וטָי‬ ‫יוחדהם‬ ‫הימול | החור‬
‫בשר‬
‫קְטֶרוּלִיטוס‪ .‬ואת בשביל שאין‬ ‫לאפרכוס מְצָ‬
‫(קה)‪,‬‬ ‫משפט‬ ‫ננקלוטי לא תעשה‬
‫רורב‬
‫בשכ‬ ‫ררביא‬ ‫אאתמ‬ ‫ופר‪.‬‬
‫וע‬ ‫עפפר‬
‫שאמ אברהם ואנכי ה ואפר זכן‬
‫בניו לשתי מצוות אפר פרה ועפר סוטה‪ .‬והא איכא‬
‫‪0‬‬‫נמי עפר כסוי‪ .‬הִכְשָר מצוה איכא הנאה ליכא‬
‫בוא |וראה | כמה | היא ענותנותו‬ ‫ואמר‬
‫שהרי הבטיחו הקביה בכל העולם‬ ‫אבינו‬
‫עפר ואפר הינו דתנן כל מי שיש‬ ‫ואנכי‬
‫הללו הרי זה מתלמידיו שלאברהם‬ ‫דברים‬
‫ונל מי שאין בו שלשה דבוים הללו הרי זה‬
‫טובה‬ ‫םין‬
‫מתלמידיו =שלבלעם‪ .‬תלמידיו שלאברהםע‬
‫ונפש שפלה ורוח נמוכה‪| .‬אבל תלמידיו שלבלעם‬
‫עין רעה ונפש רחבה ורוח גבוהה‪ .‬מה בין תלמידיו‬
‫לתלמידיו |שלבלעם‪ .‬תלמידיו שלבלעם‬ ‫‪0‬‬
‫זרדין לגיהנם ונוחלין באר שחת שנ' ואתה אלהים‬
‫תורידם לבאר שחת (תהלים נ'ה כ'ד)‪ .‬אבל תלמידיו‬
‫שלאברהם יורשין גן עדן שני להנחיל |אוהבי יש‬
‫ואוצרותיהם אמלא (משלו חי כ'א)‪( .‬קי)‪.‬‬
‫תורה‬ ‫דברה‬ ‫כלה‪.‬‬ ‫כאשרר‬
‫נג) ויפנו משם האנשים וילכו סדמה‬
‫ואברהם עודגו עמד לפני‬
‫ה'‪ ,‬אי ראוי למקרא לומי אלא וה' עודנו עומד‬
‫לפני אברחם‪| .‬שכן תחלת ‏ הענין ‏ אל נא תעבור‬
‫מעל עבדך‪ .‬אלא אמי רי סימון תיקון סופרים זו‬
‫שכינה היתה ממתנת לאברהם (קד)‪.‬‬
‫כנ) ויגנש אברהם‪ ,‬איןגישה אלא תפלה (קה)‪.‬‬
‫‪ 0‬אמר האף תס פה‪ ,‬התחיל מבקש‬
‫סימון‬ ‫רור!‬
‫ב‬
‫ומתחנן על לוט בן אחיו ואמי לפניו רבון העולמים‬
‫כמות רשע ימות ו האף תספה צדיק עם רשע‪.‬‬
‫יתלה ו‬ ‫ל‪₪‬ך מי‬
‫אמי לו ועל | צדיק ‏ אחד אסלה לסדום ולכל‬
‫נכי‬
‫רןב)ז) ‪4‬ו‪%‬אפ‬ ‫חטאתיה‪ .‬התחיל אברהם אומ' אולי יש חמשים‬
‫צדיקים‪ ,‬‏ אמי לו אם אמצא בסדום חמשיםצדיקים‬
‫אני סולה להם‪ ,‬מכאן אמרו אם יש חמשים צדיקים‬
‫בעולם בצדקתם העולם עומד‪ .‬התחיל ו מתחנן‬
‫ד'א עפר‬ ‫עד שבא לעשרה‪ ,‬מכאן אמרו אם יש עשרה צדיקים‬
‫שלאברהם‬ ‫במקום בצדקתם המקום עומד שנ' לא אשחית‬
‫והוא אומר‬ ‫בעבור העשרה (קו)‪.‬‬
‫בו שלשה‬ ‫פדבר הזה‬ ‫נכה) חללה לך‬
‫זהש"ה אהבת צדק ותשנא רע‬ ‫ו‬
‫(תהלים מיה ח')‪ ,‬רי עזריה בשם ר' אחא פתר קרייה‬
‫באברהם אבינו‪ .‬‏ את מוצא שלא הביא |חקב"ה‬
‫פורענות על הסדומיין אמ' אברהם לפני הקב"ה‬
‫רבונו שלעולם נשבעת שאין אתה מביא מבול‬
‫לעולם שני כימי נח זאת |לי אשר נשבעתי מעבר‬
‫מי נח עוד על הארין (ישעיה נ'ד ט')‪ .‬מבול שלמים‬
‫אין אתה מביא מבול שלאש אתה מביא‪ .‬מה אתה‬
‫מערים על השבועה חלילה לך מעשות כדבר הזה‪+‬‬
‫‪7‬‬ ‫וילך‬ ‫לג)‬ ‫השופט כל האוץ ‪ .‬יעשה משפט‪.‬‬

‫(קג)‪ .‬עי' ביר פמ'ט סיו וע'ע מכילתא ל'ח ע'ב הלשון שם ש ה אר כת להם וכו‪( .‬קד) עי' ביר שם פ"ז ובניש‪.‬‬
‫(קה) עי' ב'ר שם ס"ח‪( | .‬קו) עי' פדר"א פכייה‪ .‬ובכתי"א רבש"ע במקום רבון העולמים‪( .‬קז) עו' ב'ר פל"ט ס"ו יפמ"ט‬
‫פ"ט ובנייש ובפרט בפסיקקתתא דר"כ קל"ט ע'א‪ .‬ובכתי'ב‪ .‬בתרין רישון ובבי'ק ובאעי את דינא וכז'‪( .‬קח) עו' ב"ר פמ'ט שםי‬
‫) עי' סוטה ויז ע"א ובנ"יש‪( .‬קי) עי' אבות פ"ה מיט‪,‬‬ ‫וע" ערוך ערך אנקליטון ובכי'ק לאסטרטוליטום ‪ .5‬ק|ט‬
‫המ‬
 ‫‪8‬‬ ‫הגדול‬ ‫וירא‬ ‫מ*דרש‬ ‫‪7‬‬
‫טוב לקח ויצא‪ .‬כך כל מי שהוא הולך את הכמים‬ ‫כלשון בני ‏ אדם כינה‪ .‬הכת'‪ .‬הדיבור עם הנביאים‬
‫יאמ‬
‫‪-9‬ו‬
‫אותו‪.‬‬ ‫הרואה‬ ‫ור‪5‬‬
‫‪,-‬‬ ‫בירירה‪ .‬שאינן כדאי‪| .‬וכינה ילוק |הנבואה בעלייה‬
‫הטובים‬ ‫‪8‬‬ ‫ילמד‬

‫כסילים‬ ‫ורוע‬
‫'‪--‬‬
‫ם לא הלד עִם חכמים‪:‬‬ ‫וא‬ ‫אלולי‬
‫והליכה לכך ‏ נאמי וילך הי (קיא)‪ .‬וא ברהם‬‫א‬

‫מד הכת' שכל הביאים ירוועל ללממה הוא דומה למי שנכנס לחנותו שלבורסי‬ ‫שב למקומו‬
‫הראשון אעיפ שלא נשא ולא נתן ביד ריה רע לקה ויצא‪,‬‬ ‫כשהנבואה מסתלקת ‏ מהן חוזרין‬
‫לרשע למד |ממעשיו‪ .‬הרעים‬
‫‪-=-‬ש‬
‫שהוא צרכי הנוף כשאר כל אדם חוץ ממשה רבינו כ כל מי‪ .‬שנתחבר ‏‬
‫‪=.‬‬ ‫ק‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬ו ‏‬ ‫=|‬
‫‪0‬‬
‫הוא רשע לא נתחב‬ ‫אלולי‬ ‫ויהיו הכל‬ ‫(ץק‪-‬יב)‪,‬‬ ‫לן| הראשון לעולם‬ ‫שלא חזר‬
‫ב ל‬
‫גבינו‬ ‫אב‬ ‫עם‬
‫ל‬‫גדל‬ ‫תרע ל‬ ‫לרשעים‬
‫אברהם בית קיבול וכל‬
‫‪2‬‬
‫‪-‬‬
‫במשתה‬ ‫רמטשרה‬
‫‪-‬‬ ‫=‬
‫מקבלן‬
‫‪6‬‬
‫ולמדך ממעשיוי כשם‬
‫היה‬
‫ה‬
‫כו‬ ‫הפווורריי‬
‫‪-‬‬
‫יט‪,‬‬
‫לוט עושה‬ ‫ההוואא ‪ +‬נלהי עולם‪ .‬כד היה‬ ‫נהאדחד‬ ‫אפממרוןו‬ ‫להן‬
‫ליי‬ ‫אפים‬ ‫‪%9‬‬ ‫‪7‬‬ ‫א)‬
‫פה מה‬ ‫‪1‬המלא = =‬ ‫=‪<₪‬‬ ‫\=‪-‬‬ ‫א‬
‫נשי סדום כל‬ ‫שהכריזו‬
‫ו‬
‫וכיוז‬
‫י‪-‬י|‬
‫דרכים‬
‫‪-‬‬
‫עוברי‬
‫\‪-‬‬
‫מכנים‪.‬‬
‫‪.--‬‬ ‫ניהו רפאל וגבריאל‪ .‬רפאל ‪0‬‬
‫באש אף הוא‬ ‫י בפת ‏ להם ישרף‬
‫‪/‬‬
‫=‬
‫‪8‬‬
‫ויר‬
‫!ו‬ ‫=!!‬
‫‪₪‬‬
‫פי‬
‫‪-‬ו‬ ‫שה‬ ‫להפוך את סדום‪.‬‬ ‫את לוט‪ .‬גבריאל‬
‫יומם‪ | .‬והיח עושה‬
‫‪-‬‬ ‫יי‬
‫ונמגע | מלעשות‬
‫יוור‬ ‫וטרייר‬
‫ממעשיהן‬
‫הפטוווירי‬
‫למד‬
‫הפ‬
‫ויאמר הי אליו עבור‬ ‫שבכולן‬
‫‪-‬‬
‫מה‬ ‫ירי‬
‫וכי‬ ‫הפדדוום‬ ‫הוור‬
‫בשער‬ ‫ו שב‬
‫‪.‬‬ ‫אלו כתיב אמ' רי שמטון‬ ‫‪-‬‬
‫ף‬
‫מחזר‬ ‫בערב אל‪1‬א שהי "ה‬ ‫ב‬
‫הסחדףום‬ ‫ר(עויר‬
‫הטאיוברוו עוסשטלוליולט בשער‬ ‫שב‬ ‫יש‬
‫וירא‬
‫ו‬
‫(ח)‪:‬‬
‫== תר‬
‫| רהה‬ ‫ימרווהי‬
‫שן‬ ‫‪2--‬‬
‫לילה‬
‫|‬
‫האורהיז‬ ‫וו‬
‫;;‬ ‫יה בערב‪,‬‬ ‫גבריאל‪( .‬א)‪.‬‬
‫מכים‬
‫‪.‬‬ ‫המלו‬
‫ו‬
‫שני‬ ‫ראה‬ ‫ל כור איתיה;‬
‫‪₪‬‬
‫ה‬
‫‪7‬‬
‫ייר‬
‫|‬
‫לוט‬
‫‪3₪‬‬ ‫כו‬ ‫שלסדום מלמ' ששקעה שמשה ונחתם נזר‬
‫כשורחי‬
‫וו‬ ‫שותוו‬
‫‪:‬‬
‫‪%‬וחי‬
‫שו‬
‫הרוה‬
‫==‬
‫וחיח‬
‫ווה‬
‫יויר‬
‫ווע ה‬
‫ררהור‬
‫ו‪=<%‬‬
‫רוורר‬
‫ע' =‬‫=‬‫‪-‬‬
‫הדורריון‬
‫ו‬ ‫דיא בערב מכאן אמרו הכמ' אין ‏ הקביה דן את‬
‫הארץ מיד ויקס לקראתם אמ' להם בואו ולינו בתוך‬ ‫י‬ ‫וויל‬ ‫רושהל ‏‬ ‫בלילה‬ ‫אלא‬ ‫האומות‬
‫שיבין‬ ‫|‬ ‫‪+:‬‬

‫בשלום‪.‬‬ ‫‪5‬תי ולכו לדרככם‬

‫בי‬ ‫ביום |כשהן‬ ‫אלא‬ ‫ישראל‬ ‫ואען דן את‬ ‫המצוות‪.‬‬
‫תבל‬ ‫והוא ישפוט‬ ‫שנ'‬ ‫עסיקין במצוות‬
‫לא‪ .‬שלא קיבלו עליהן עד שהחזיק‬ ‫ב)ויאמרו‬
‫ווהי‬ ‫ורס הנהוסהייהם ‪:‬זחוא‬ ‫‪.).₪‬‬
‫(תתההלליוםם ט' ט')‬
‫ל‬ ‫עתיז‬‫שהוא‬
‫לתוך‬ ‫שלא‬ ‫בס‬ ‫לוהי‬ ‫ל וודהענעו‬ ‫הוא‬ ‫‪ +‬ום אחד‪.‬‬ ‫ווהיח‬ ‫שונניי‬ ‫בי‪-‬וםויוה‬
‫ז' ות')‪.‬‬ ‫איד‬
‫(זכריה י‬ ‫מירושלים‬ ‫ו| חיים‬‫מים‬ ‫יצאו‬ ‫החוא‬
‫בהן אפ‬ ‫אולרר‬
‫ז'ז' ככ"א)‪.‬‬ ‫(וששעעייהה‬ ‫רהר‬ ‫טר לת‬ ‫איו‬
‫יויחהויסה ש‬ ‫החהיטוא‬ ‫ובריוויםה‬ ‫ויהחיוה‬
‫שהלך בהן‬ ‫|‬
‫ת שלא‬ ‫יראו‬
‫להם משתה‬ ‫ומצו‬ ‫ב)>‬
‫ב ‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫וג‬
‫משלו‬
‫(משלו‬
‫ורועה‬
‫ורועה‬
‫יהכם‬
‫יהכם‬
‫הכמים‬
‫הכמים‬
‫את‬

‫כמנהג |המדינה (ח)‪,‬‬ ‫שהיתה עונת הפסה ו ויאכלו‬ ‫ורוה‬

‫שנכנס‬ ‫?ו‬
‫משל‬ ‫אותו‬ ‫מושלין‬
‫‪-‬ו‬
‫שאע"ם‬ ‫(שם רוטה‬ ‫לחנותו‬
‫ד) טסרם ישכבו‪ ,‬אמרה לו אשתו אלו ידעו‬ ‫ולא נתן ריח‬ ‫מו‬

‫כקפמיפה"‪.‬ה | (=קיב) ([ צ'ע‪ 4‬ועייי מויררהה ונרבוורכויתם ח"א פליה ופל"ט‪.‬‬ ‫(ק‪9‬יקא)יא) עעי'י' ‪-‬מורמוהרה ‪-‬נ‪-‬ב!וכגביוכםים ח'א פ"ו וטעי"עט כלעציולל עכמוד‬
‫שם‪ .‬ובכתי"א אֶלִי ובכי"ב אֶלְן‪| .‬ובכי"ק וכתו"ג‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫‪.‬‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫(א) עי' ב'ר פי'ג סיב וע'ע אוכה רבתי פיב סיג‬
‫י‬ ‫י‬ ‫‪/‬‬ ‫ררה‬ ‫הח‬ ‫ן‪)9%‬‬ ‫ור‬ ‫‪0‬‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬
‫ים‬
‫ב‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫כבתת'י חחפ'פ וד ובבחית סל הבסוה םשה בש ‪6‬‬ ‫אלר לו‬
‫יוד‪ .‬ובבי"מ על חגליון מלשון יש לאל ידו וע"ע ערוך ערך אליו‪( .‬ב) עו' ביר שם פיג‪( | .‬ג) עוי ביר שם‬
‫‪3‬‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ו‬

‫ובהגהות הרד"ל שם‪ .‬‏ וע'ע אדר'כ נו"ב פ'ו ובהערות שם‪ .‬ובכי"ק‪ -‬מושלוון אותו משל לאדם ‪(%‬ה) עו'‬
‫ו‬ ‫ו ורהוירו‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫וח‬ ‫הרדיר‬ ‫ורהיתות‬ ‫‪"9‬‬
‫ע‬ ‫(דך))‬
‫ל‬ ‫ם‬ ‫ט‬ ‫|‬ ‫‏‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫)‬ ‫ן‬ ‫(‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ם‬
‫ם‬ ‫ש‬
‫ש‬ ‫ודר'א‬
‫וע'ע ב פ'כ פ"ד‪ )7( | .‬עי' ביר שם‪( | .‬ז) עי' רש" עפיז ועיי ביר פינ סי"ב‪ .‬וע'יע פסיקתא רבתי כ"ד ע'ב‪.‬‬
‫עי' תנחומא ‏ וירא ‏ סייא וע"ע |לעול עמוד רע'א‪.‬‬
‫‪00‬‬ ‫הנחול‬ ‫וירא‬ ‫מררש‬ ‫‪7‬‬
‫וזור לאחורך אפלו אברהם עצמו אין אנו משניחין‬ ‫בך אנשי סרום היו הורגין אותך שאת מביא עלינו‬
‫בא לגוו וישפוט‬ ‫חאד‬ ‫בו הדא היא ה‬ ‫קנאה מהם וחלק הבית בינו לבינה הדא היא כי על‬
‫(יד)‪,‬‬ ‫שפוט‬
‫כן באו בצל קרתי ועדיין היא צווחת עד שנתפרסם‬
‫הדבר (ט)‪ .‬ויש אומרין באת שכינתה ואמרה לה‬
‫) וישלחו האנשים את ידם ויביאו‬
‫השאיליני מעט מלח אמרה ‏ לה המתיני לי שהרי‬
‫את לום‪ ,‬מיד הכת' שאין‬
‫זה האיש מכנים ‏ אורחין לתו ביתו ואינו מתירא‬
‫כל בריה‪ = .‬מלוגמה שהאכילן‬ ‫שכר‬ ‫הקב"ה מקפה‬
‫ונגלה |הדבר ולכך | נידונה |במלח ‏ שנ' ותהי‪ .‬נציב‬
‫היא הנינה‪ .‬עליו ועל ביתו ‏ מן הסדומיין ומפורענותן‬
‫מלח (י)‪.‬‬
‫הדא היא ויביאו את לוט אליהם (טו)‪.‬‬
‫אשר פתח הבית‬ ‫האנשים‬ ‫א) ואת‬ ‫ח) ויקראו אל לוט אי הוציאם אלינו‬
‫הכ בכננרים‪ ,‬הכ אותן‬ ‫ונדעה אותם‪ ,‬מיד הכת' שהן‬
‫‪-/‬‬ ‫הפתה‪.‬‬ ‫למצא‬ ‫‪7‬‬ ‫בְחַרְוְריָא‪ .‬ולא‬ ‫שטופין בעריות ובמשכב‪ .‬זכר ובהמה עליהן הכת'‬
‫בעבירה תחלה מתחלת‬ ‫דרכן אתה למד שהמתחיל‪.‬‬ ‫אומי כי כל ימיו מכאובים וכעס (קהלת ב' כ'ג)‪ .‬שהיו‬
‫בו הפורענות (טז)‪,‬‬ ‫מכאיבין ומכעיסין במעשיהן לפני המקום‪ .‬גם בלילה‬
‫מן העבירה‬ ‫לא שכב לבו (שפ שפ)‪ .‬שלא שכב לבם‬
‫ויא מרו האנשים אל לוט עוד מי‬ ‫ינ)‬ ‫לא ביום ולא בלילה אמי להן הקביה אתם לא‬
‫לו עד כאן יש‬ ‫אמו‬ ‫לד פה‪,‬‬ ‫שכב לבכם מן העבירות לא ביום ולא בלילה אף‬
‫לך פתחון ‏ פה לדבר (")‪ .‬הת[ ובניך‬ ‫אני מביא פורענות על אותן האנשים ביום ובלילה‬
‫ובנות יך‪ .‬ארבע היו לו שתים נשואות ושתים‬ ‫דכת' וה' המטיר ‪.‬על סרום (יא)‪.‬‬
‫פנויות ‏ (יח)‪,‬‬
‫ו) ויצא אלהם לום‪ ,‬יא לפיסן נינרס‬
‫‪ ₪‬כי משחיתים‪ .‬אנחנן‪ ,‬‏ מיד‪ .‬הכתי‬ ‫כדרך‬ ‫ונתן נפשו ובנותיו על המ‪5‬‬
‫ששנים עשר אלף מלאכי חבלה ירדו‬ ‫הנה נא‬ ‫שנתן משה רבינו נפשו על ישראל שני‬
‫לסדום ועליהן קמואל ה מלאך ממונה והחריבוה כהרף‬ ‫לי שתי בנות (יב)‪ .‬דיא הנה נא לי שתי בנות‪.‬‬
‫הי לשחתה (יט)‪.‬‬ ‫עין לכך נאמי וישלחנו ‏‬ ‫בנותיו‬ ‫אדם מוסר |עצמו ליהרג על‬ ‫בנוהגשבעולם‬
‫ויצא א לוט ויהי כמצחק בעיני‬ ‫ועל אשתו וזח מסר‪ .‬בנתיו‪ .‬למי שותעולל בהן‪.‬‬
‫התנין‪ ,‬קשה הא הליצות שלא‬ ‫אמי לו הקביה חייךלעצמך אתה משמרן לסוף יהיו‬
‫מיהרה פורענות |על הפרומיין עד שנתלוצצו בלוט‬ ‫הדורות משחקין בך וקורין ותהרין ‏ שתי בנות לוט‬
‫שני ויהי |כמצחק בעיני חתניו‪ .‬‏ אמרו לו שוטה‬ ‫מאביהן (יג)‪,‬‬
‫שבעולם נבלים וכנורות |וחלילים בעיר ואתה אומי‬ ‫הלאה‪ .‬כו שילו מטירן‬ ‫ט) ויאמרו גש‬
‫סדום‪ .‬נהפכת‪| .‬קשה היא הליצות |שלא‪ .‬מיחרה‬ ‫שלהן ואמרו לו הוציאם אלינו וגדעה‬
‫פורענות על הפלשתים עד שנתלוצצו שני קראו‬ ‫אותם‪ .‬התחיל מדבר להן דברים רכים‪ .‬אל נא אהי‬
‫=מה‪ .‬כת'‬
‫טיז כיה)‪ .‬ו‬ ‫תרעו‪ .‬אמ להן אחי כלום חרב דור המבול אלא לשמשון וישחק‪ .‬לנן (שופטים‬
‫שני עמודי התוך‬ ‫על ידי עבירות א ואתם באין לחרשן אמרו לו אחריו וילפת | שמשון את‬

‫(מ) עו' תנהומא מהרש"ב חייזא‪.‬יא ממייטט טעיבב ובויבל"ר |ששםם ספ"יול ובפירש"י שם ע"ש‪ .‬ובכו"ק היתה צווחת‪( .‬י) !‬
‫פסוק כ'ג‪( .‬יב) עי' פדר"א פכ"ה‪( .‬יג‬ ‫ע"ש ובכי"ק ואנו מתיראין‪( | .‬יא) עי'ב"ר פכ"ז‪ .‬ס"ב‪ .‬וקה"ר‬
‫ו‬ ‫ס"ד‬ ‫פ"ג‬ ‫ב"ר‬ ‫וע‬ ‫צ'ע‬ ‫(יד)‬
‫הבריות (ת' הדורות)‪.‬‬ ‫פי"ב‪ .‬ובכתי"א על אשתו ועל בנותיו ובכי"ק‬
‫נדרש על אברהם ע"ש‪( .‬טו) צ'ע ועי' סנהדרין ק'ג | ע"ב בענין גדולה מלוגמה‪( .‬טז) עו' תרגום וב" ופדר"א | שם‬
‫וע"ע ב"ר פנ"ח פ"ח‪ .‬ובפתויגי‪ .‬בחרורא‪(\ .‬ל) עו" בירי שם סיה‪( .‬יח) עו' ב"ר שם ס"ט ואולי צ"ל ארוסות‪( | .‬וט) צ"ע‬
‫‪19‬‬
 ‫י‬ ‫‪5‬‬
‫‪99‬‬ ‫הרול‬ ‫וירא‬ ‫‪+‬‬
‫מדרש‬ ‫‪6‬‬

‫‪₪-‬‬
‫אהריכם‬ ‫תביטו‬
‫=‬ ‫=‬
‫להן ‪.‬אל‬ ‫ואמרו‬ ‫לעיר‬ ‫מחוין‬ ‫והוציאם‬
‫(שופטיס טיז כ'ט)‪ .‬קשה היא הליצות שלא נחתם גזר‬
‫שירדה שכינתו |שלהקביה להמטיר על סדס ועל‬ ‫דבף‬ ‫שמעו‬ ‫הרז‬
‫;|‬
‫שנ'‬
‫של‬
‫שנתלו וצצו‬ ‫עד‬ ‫אבותינו‬ ‫על‬ ‫הרול‬
‫‪7‬‬

‫עמרה גפרית ואש (כה)‪.‬‬ ‫מו‬ ‫את‬ ‫ברית‬ ‫כרתנו‬ ‫ה' אנשי לצון כי אמרתם‬
‫נא אדני‪.‬‬ ‫‪ ₪‬ויאמר לוט אליהם‬ ‫כה אמר‬ ‫ישעיה‪ .‬כ'ח‪ .‬ט'ו)‪| .‬מהו‪ .‬עונשו |שלדבר ‪0‬‬
‫אמורות‬
‫כל השמות‬ ‫ררילי‬
‫וגו‬
‫‪-‬ןי‬
‫‪7 2‬‬
‫ל‬ ‫תו‬
‫‪5₪‬‬
‫מש‪₪‬פט‬ ‫וושמתי‬ ‫* א=ב|ן‬ ‫בצי "וז‬
‫‪\>-‬ן|‬
‫יסד‬ ‫הנני‬ ‫ה' אלה ום‬

‫וכפר בריתכם את מ וות‪.‬ת‪ .‬ווההזזוותכ ם‬

‫וו‬ ‫פשווי‬ ‫ה‬ ‫כה‬ ‫‪.-‬‬

‫וכל השמות האמורות | בלוט חול‬ ‫‪8‬‬ ‫באברהם‬ ‫את ‪( 0‬שם) (ב)‪,‬‬
‫שני‬ ‫עליו‬ ‫‪0‬‬ ‫יסורין‬ ‫ה מתלוצין‬ ‫כל‬ ‫אלעזר‬ ‫אמ'י ‏‬
‫בידו‬ ‫שיש‬ ‫מי‬ ‫אדני‬ ‫אל נא‬ ‫קודש‬ ‫שהו א‬ ‫חוין מזה‬
‫(ושטוה כ"ח כ'יב)‪.‬‬ ‫מוהרורה‬
‫להמית ולההיות זה הקב"ה (כו)‪.‬‬ ‫(ישעיה כ"ח‬ ‫יחוקו מוסריכם‬ ‫וועותההה אלצל תתלו וצשצטצוו פ תזן‬
‫אמי להו ראבא לרבנן במטותא מניכו ‪ 3‬תתלוצצו‬
‫נא מצא עברך הן בעיניך;‬ ‫ש) הנה‬ ‫|‬
‫כל המתלוציו‬
‫ו‬
‫בטינא‬
‫‪.‬‬
‫רק‬
‫==‬
‫אמ'‬
‫‪.‬‬
‫עליכון יסוריז‪,‬‬ ‫דלא ליתי‬

‫מגיד הכת' שהן שנים האחר‪ .‬מהן‬ ‫מזונותיו *מתמעטין |שני משך ידו את לוצצים‬
‫עבדך חן‬ ‫להצילו וכך הוא אומ' לו הנה נא מצא‬ ‫(הושע ז' ה)‪ .‬רי פנהס ורי ירמיה בשם רי שמואל‬
‫[וכן הוא‪ .‬אומי‬ ‫והאחד להפוך את סדוס‬ ‫בעיניך‪ .‬‏‬ ‫שתחלתה‬ ‫בר רב יצחק |אומי קשה היא הליצות‬
‫ויהפך את הערים האל] (כז)‪,‬‬ ‫יסורין וסופה‪ .‬כלייה‪ .‬תחלתה יסורין דכת' ועתה אל‬
‫כ ויאמר אליו הנה נשאתי פניך‪.‬‬ ‫כי‬ ‫פן יחזקו מוסריכם‪ .‬וסופה‪ .‬כלייה דכת' ‏‬ ‫הל‬
‫למלאכי השרת‬ ‫מגיד הכת' |שיש‬ ‫כלה ונהרצה (ישעיח '' כ'ג) (כא)‪.‬‬
‫ושמעשיהן מסורין להן ואין‬ ‫רשות לעשות כהפצם‬
‫מעכב על ידם‪ .‬כדרך שבני אדם רשותם בידם כל‬
‫עמוד‬ ‫משיעלה‪.‬‬ ‫ט) וכמו השחר עלה‪.‬‬ ‫= ‪!₪‬‬
‫השחר עד שתנין החמה אדם מהלך‬
‫אחד ואחד לפי מה שהוא כוהו (כח)‪.‬‬
‫ארבעה מילין דברי רי יויחונחלנ‪,‬ן‪ .‬ורו'ר' חהנניניהנה אומי המש‬
‫אומ' המשה‬

‫המטיר על סדם‪ ,‬אמ ר ות‬ ‫כל) וה'‬ ‫מילין דכת' וכמו השחר עלה וכת' השמש יצא על‬
‫מלמד שנגלה עליהן | הקביה הוא‪ .‬ובית‬ ‫חאזי‬ ‫ל דזידי‬ ‫חנינה‬ ‫רי‬ ‫ואמי‬ ‫צערה‪,‬‬ ‫ולוט בא‬ ‫הארין‬
‫ועפרם לגפרית והיתה אש‬ ‫דינו ונהפך דט לזפת‬ ‫מייהליילן ((ככבב)‪ .‬וואאתת‬ ‫חמשה‬
‫ליהו הההוהאוא אאתרתארא ווההאואיוי חמשה‬
‫עו‬
‫בדין‪ .‬לא ממק רה העולם= וו=ט=בעו‬
‫בוערת (כט)‪ .‬מאת ה‬ ‫הן צדיקות‪1‬‬ ‫הנמצאת‪:‬‬ ‫בנתיך‬ ‫שה תי‬
‫שכל הנמצא | למטה כולו מכוח‬
‫=שווו‬ ‫רויד‬ ‫יר‬
‫בעון‬ ‫ת ספה‬ ‫כאן (כג)‪ .‬פן‬
‫(ל)‪.‬‬ ‫השמים‬
‫ראוי |להישט‬ ‫היה‬ ‫לוט‬ ‫שאף‬ ‫הכת'‬
‫כה) ויהפך את הערים האל‪ ,‬לו חמשת‬ ‫קדמה זכותו שלאברהם‬
‫ואפלו הצמחים‬ ‫הכרכים ‏ וכל |הככר‬
‫נלקו שג וצמ ה האדמה (לא)‪ .‬וישיבתה‬ ‫מא‬
‫‪+₪‬‬ ‫|\‪9‬ע ‪₪‬‬
‫‪7‬‬
‫|‬
‫‪₪‬‬
‫ו‬
‫‪.‬‬
‫ויתמה ומה‬ ‫טז)‬

‫שלסדום היתה אהת וחמשים שנה תהלתן מאחר‬ ‫שהחויק בידם שלא‬ ‫במרה כשם‬
‫הפלנה (לב)‪.‬‬ ‫וביד שתי בנתיו‬ ‫אשתו‬ ‫החזיקו בו וביר‬ ‫כן‬
‫רדח‬
‫כרצונם‪.‬‬

‫משם ך"י בשערי‬ ‫‪,‬עיי פסיקתא רבתי צ"ז ע"ב בענין קמואל‪( .‬כ) עו' בראשית חכמה פי"ב משער הקדושה מה שהביא‬
‫ווסורין‪( .‬כב)‪ .‬עי' ביר פ'נ‬ ‫התשובה בשם מדרש קצת מזה‪( .‬כא) עי' ע"ז ו"ח עיב ווים ע'א ובכי"ק רבא וכן גרים שם‬
‫וע"ע פדר"א פכ"ה וברד"ל‬ ‫ס"י וורושלמי וומא מ' ע"א ופסחים צ'ג‪ .‬ע"ב‪( = .‬בג) צ'"עץ ואולי כיון לדברי האונקלוס כאן‬
‫‪.‬‬ ‫שם אות ע'‪( | .‬כד) צ"ע ועי' ב'ר פ'נ סו"א בענין זכות אברהם‪( .‬בה) עי' פדר"א | פכ"ה‪( .‬כו) עו' שבועות ל"ה‪ .‬ע"ב‬
‫(כז) עו' ב"ר פ'נ ס'ב ששני מלאכים הי וע"ע שם סי"א ובמפרשים שם‪ .‬והופפתי ע"פ כי"ק‪( .‬כח) עי' מורה נכוכים‬
‫חיב פיז‪(| .‬כט) עי' ב'ר | פנ"א ס"ב ובניש ובפרט בירושלמי סנהדרין ו"ח ע"א ונראה שהיה ‏ לפניו כן בהפדר'א ע"ש‬
‫ובהגהוה הרד"ל שם אות ע'ד‪( .‬ל) צ"ע ועוי מויג ח'ב פיו‪( ,‬לו) עו' ביר פגיא סיד‪( .‬לב) עיי שבת וי ע'ב ובד"ס‬ ‫שרכי"הה‬
 ‫‪7‬‬ ‫הגדול‬ ‫וירא‬ ‫מדרש‬
‫לא קשיא כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר‪ .‬דין‪.‬‬ ‫עדת אשתו‬ ‫כו) ותבט אשתו מאהריה‪,‬‬
‫במות המת (יחזקאל ו"ח ליב)‪.‬‬ ‫כת' אחד אומי כי לא‪-‬‬ ‫שללוט‪ .‬נכמרו |רחמיה |על בנותיה‬
‫|‬
‫רוטיוו'ולירף‬
‫שעו‬ ‫=‬
‫ריא"‬
‫כאן‬
‫*‬
‫להן‬
‫‪-‬‬
‫אמ‬ ‫מיתם‪,‬‬
‫להמ‬
‫=!‬
‫| ל‬
‫חתוי‬
‫‪-‬‬
‫רי‬
‫‪2‬‬
‫ירףו‬
‫(שןג‬ ‫הנשואות |בסדום והביטה |אחריה |לראות |ההולכות‬
‫אומי‬
‫עו‪-‬ו‬
‫אהד‬
‫עו וו‬
‫רת‬
‫‪24‬‬
‫היזורה‪ .‬‏‬
‫==‬‫ג‬
‫ושיו‬
‫עושין‬
‫ר‪%‬זציול‬
‫‪2‬‬
‫רא‬
‫=ין‬
‫היזורה‬
‫ששו‬ ‫הם אהריה אם לאו וראתה‪ .‬אחורי |השכינה ועברה‬
‫אפי‬ ‫ווה‬ ‫ריר‬ ‫וכת'‬ ‫וינ)‬ ‫סלב‬ ‫(תהלים‬ ‫פיטיר‬ ‫=‪/‬‬ ‫רהחר‬ ‫רו‬ ‫אחריך ונעשי ננציב‬ ‫תביט‬ ‫אל‬ ‫המלאך שאמי‬ ‫רררי‬ ‫על‬
‫<‪-‬‬ ‫ע;‬ ‫‪.‬‬ ‫ון‬ ‫==‬ ‫[‬ ‫‪!-‬ו‬ ‫‏‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‪-‬‬ ‫‪.,‬‬

‫ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו‬ ‫ר‬
‫זגו רבנן‬
‫‪0‬‬
‫(לג)‪,‬‬ ‫מל ח‬
‫י‬ ‫ו‬
‫התיהי"ונציב‬
‫חי‬ ‫י‬
‫של‬
‫ארח‬
‫מלח‬
‫‪ +‬רודה‬
‫ץו=‬ ‫כאן‬ ‫אותה להסירה מעל פני (ירמיה ?"ב ל'א)‪.‬‬ ‫וחומת ‏ יריחו שנבלעה צריך‬ ‫שללוט‬ ‫הרואה אשתו‬
‫שנשא שלמה בת פרעה וכאן לאחר שנשא שלמה בת‬ ‫על לוט [ועל‬ ‫המקום‪,‬‬ ‫והודייה |לפני‬ ‫שיתן שבה‬
‫פרעה‪ .‬שלשה דברי בורות אשתו שללוט‪ .‬מה היא‬ ‫אשתו מברך שתים‪ .‬על אשתו מברך ברוך דיין‬
‫שתטמא אמ' להן מת מטמא ואין נציב מלה מטמא‪,‬‬ ‫האמת‪ .‬‏ ועל לוט מברך ברוך‪ .‬זוכר הצדיקים דאמ‬
‫בן השונמית מהוא שיטמא אמי להן מת מטמא‬ ‫ר' יוחנן אפלו בשעת בעסו שלהקביה זכר את‬
‫ואין חי מטמא‪| .‬מתים לעתיד ‏ לבוא =צריכין הואה‬ ‫הצדיקים רכת' ויהי |בשחת ‪ -.‬את ערי‪ .‬הככר‬
‫|ריכין אמ להן לכשיחיו‬‫שלישי ושביעי‪ .‬או אינן צ‬ ‫ויזכר אלהים את אברהם וישלה את לוט (לד)‪,‬‬
‫נחכם להון‪= .‬ואיכא דאמרי לכשיבואו ‏ משה רבהון‬ ‫עו רבנן שנים עשר ‪.‬דבר שאלו אנשי אלכסנדריה‬
‫עמהון‪| .‬שלשה דברי דרך ארין מה יעשה אדם‬ ‫את ר' יהושע בן חניה‪ .‬‏ שלשה דברי חכמה‪.‬‬
‫אמרו‬ ‫בסהורה‬ ‫וימעט‬ ‫להן ירבה בישיבה‬ ‫אמ'‬ ‫ווהכים‬ ‫שלשה דברי אגדה‪ 7 .‬דברי בורות‪| .‬שלשה‬
‫‪,‬לוו הרבה עשו‪ .‬כן ולא הועילו = אמי להן וריהבץקש‬ ‫דברי דרך ארץ‪| ,‬שלשה דברי הכמה הזב והזבה‬
‫כי הי יתן הכמה‬ ‫שלו שני‬ ‫שהחכמה‬ ‫ממי‬ ‫=ם‬
‫רחמי‬ ‫והגדה‪ .‬והיולדת והמצורע ‏ שמתו עד אימתי מטמאין‬
‫(משלי ב' ')‪| .‬מאי מפיו |דעת ותבונה (שם)‪ .‬תאני‬ ‫משכב‪ .‬ומושב ‏ אמי להן עד שימוק הבשר‪ .‬בת‬
‫רי חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו‪.‬‬ ‫אשתו‬ ‫והוא |שגירש‬ ‫לכהונה ‏‬ ‫משולחת |מה היא‬
‫לאוהבו משגר לו ממה שלפניו‪ ,‬מאי קא משמע‬ ‫וניישאת לאחר וגירשה והחזירה ‏ הראשון בעבירה‬
‫לן דהא בלא הא‪ .‬לא קְנְיָא‪ .‬מה יעשה אדם ויתעשר‪.‬‬ ‫וילדה ממנו בת‪ .‬‏ אותה הבת כשרה לכהונה או‬
‫אמי להן ירבה בסחורה ‏ וישא ויתן באמונה‪ .‬הרבה‬ ‫מסולה‪ .‬מאי אמריען קל וחומר ‏ ומה אלמנה לכהן‬
‫עשו כן‪ .‬ולא הועילו‪ .‬‏ ויבקש רהמים ממי שהעושר‬ ‫נדול שאין איסורה שווה‪ .‬בכל בנה‪ .‬פנום‪ .‬זו שאיסורה‬
‫שלו שני לי הכסף ולי הזהב ‏ אמר ה' צבאות‬ ‫שווה = אינו דין שבנה פנום‪ .‬או דלמא אלמנה‬
‫לן דהא בלא הא לא‬ ‫(חגי ב' ח)‪ .‬מאי קא משמע‬ ‫שכן היאעצמה מתחללת יצאת זו שאין מתחללת‬
‫סגיא‪ ,‬מה יעשה ‪ .‬אדם ויהיו לו בגים ישא אשה‬ ‫אמי להם אמ' קרא כי תועבה היא (דברים כ'ד ד)‬
‫ההוגנת לו ויקדש עצמו בשעת תשמיש‪ .‬הרבה עשו‬ ‫היא תועבה ואין בניה תועבה‪ ,‬שני מצורעין שנתערבו‬
‫ויבקש רחמים ‏ ממי שהבנים |שלו‬ ‫כן ולא ‪0‬‬ ‫קרבנותיהן זה =בזה‪ .‬וקרב‪ .‬קרבנו‪ 0 .‬מהן ומת‬
‫שני הנה נהלת ה' בנים (תהלים קכ"ז ג')‪ .‬מאי שכר‬ ‫אחר מהן‪| .‬השני מה תהא עליו‪= .‬אמי להן כותב‬
‫פרי הבטן‪ .‬אמי רב חמא בר חנינה‪ .‬בשכר‪ .‬שמשהין‬ ‫נכסיו לאחרים ויהיה‪ .‬ענ ומביא חטאת העוף שהיא‬
‫עצמן‪ .‬בבטן ‏ כדי ‪.‬שיוריעו ‏ נשותיהן תחלה הקב'ה‬ ‫באה על הספק ומתכפר‪ .‬לו‪| .‬שלשה דברי אנדה‬
‫נותן להן שכר פרי הבטן‪ .‬ומאי קא משמע לן דהא‬ ‫כת' אחד אומ' אשר לא ישא פנים (דברים '' "ז)‪.‬‬
‫בלא הא לא סגיא (לה)‪.‬‬ ‫וכת' אחר אומי ישא הי פניו אליך ‏ (במדבר ' כיו)‪.‬‬

‫(לד) עי' ברכות ניד ע'ב ובכי"ק מברכין שתים‪( .‬ל ה) עי' נדה‬ ‫(לנ) עי' פדר"א שם‪.‬‬ ‫שם וע'ע סדר עולם רבה פ"א‪.‬‬
‫אחד אומ'‬ ‫וכת'‬ ‫וכו'‬ ‫פניו‬ ‫ושא‬ ‫כי‬ ‫אומר‬ ‫וכ' אחד‬ ‫וכו'‬ ‫גז'ד‬ ‫וכו' אחד‬ ‫לאלמנה‬ ‫מה‬ ‫גריסם‬ ‫וע'"ב ובכו"ק‬ ‫ע' ע"א‬ ‫ע"ב‬ ‫סיט‬
‫הבטן‬ ‫פרי‬ ‫שכר‬ ‫בנים‬ ‫וכו'‬ ‫ר' חיוא‬ ‫תאני‬ ‫תבונה‬ ‫דעת‬ ‫מפיו‬ ‫חכמה‬ ‫ותן‬ ‫כו ה'‬ ‫רכה‬ ‫עמה‬ ‫רבינו‬ ‫משה‬ ‫וכו'‬ ‫כו בהר‬
 ‫‪06‬‬
‫הנדול‬ ‫וירא‬ ‫מדרש‬ ‫‪5‬‬
‫לנו רעות‪ .‬‏ ראשונה וישלח מלאכים אל בלעם בן‬ ‫ט) וישכם אברהם בבקר אל המקום‬
‫בעור וג (במדבר כ'ב‪ .‬ה')‪ .‬שנייה‪ .‬ויאסף אליו את בני‬
‫שני‬ ‫יהושפט‬ ‫בימי‬ ‫שלישית‬ ‫ג' ו'ג)‪.‬‬ ‫(שופ טים‬ ‫‪/%4‬‬ ‫וויל‬
‫אשר עמד‪ .‬שם את פני‬
‫על‬ ‫מזן העמו ם‬ ‫ועמהם‬ ‫מואב‬ ‫בני‬ ‫כן‪ ,‬באו‬ ‫אחרי‬
‫[‬ ‫ץ‪|-‬‬
‫ויהי‬
‫ך'‪ ,‬אמי ר' יהושע בן לוי תפלות ‏ אבות תיקנום‪,‬‬
‫למלחמה (דברי הימים בי כי ‪ /‬רביעית =כי‬ ‫יהושפט‬ ‫אברהם תיקן תפלת שהרית שני וישכם אברהם‬
‫בבבבקקר אל המקום אשר עמד שם‪ .‬ואין עמידה אלא‬
‫(אוכה א' ')‪| .‬אלן בני עמון‬ ‫‪-‬‬ ‫גוים‪ .‬באו‬ ‫ראתה‬ ‫(תהלום קיז לי) (לו)‪.‬‬ ‫ילל‬ ‫וועמד פינחס‬ ‫שני‬ ‫תפלה‬
‫עמ‬
‫חטאתן בארבעה מקומות‪.‬‬ ‫ומואב‪ .‬כנגד |כן נכתבה‬ ‫ארוה‬ ‫הקוב?‬ ‫כל‬ ‫יו‬ ‫רר‬ ‫א‪/‬‬ ‫החרו‬
‫דררב‬ ‫אשמח'‬
‫וא יבוא עמוני ומואבי בקהל הי דבריס כיג ד')‪.‬‬
‫ל‬ ‫ראשונ‬ ‫'‬
‫| מקום‬ ‫וקובע‬
‫וכשימות ז אומרין על ו‬
‫הונא‬
‫יהיה בעזרו‬
‫רב‬ ‫אמ'‬
‫‪/‬‬
‫לבו‬
‫ו‬ ‫‪/‬‬
‫לתפלתו אלהי אברהם‬
‫מוא‬ ‫נא מה ועיץ בלק מלך‬ ‫שנייה עמי זכר‬ ‫ואברהם‬ ‫שלאברהם‪.‬‬ ‫מתלמידיו‬ ‫חסיך‬ ‫עניו | הוי‬ ‫|הוי‬

‫(מיכה ו' ה)‪ .‬שלישית ביום ההוא נקרא בספר תורת‬ ‫שם‪:‬‬ ‫עמד‬ ‫אשר‬ ‫המקום‬ ‫אל‬ ‫רכת'‬ ‫דקבע‬ ‫כל‬ ‫מני‬
‫] אק‬ ‫|‬ ‫‪.--‬‬
‫ומוא‬ ‫עמוני‬ ‫יבא‬ ‫לא‬ ‫‪-‬‬ ‫י ‪1.‬‬ ‫בו‬ ‫כתובּ‬ ‫ונמצא‬ ‫ה‬ ‫‪52‬‬
‫הרניל‬ ‫כל‬ ‫יצחק‬ ‫'‬ ‫אמ‬ ‫אדא‬ ‫רב‬ ‫אמ'‬ ‫ראבון‬ ‫אמי‬
‫בקהל‪ .‬הי עד עולם (נחמית "ג א)‪ .‬רביעית היו זרות‬ ‫הקב'!'מהשאיל‬ ‫יוס אחד‬ ‫לבוא לבית הכנסת ואינובא‬
‫לבני לוט סלה (תהלים פיג ט)‪ .‬‏ וכננד |כן ‏ עמדו‬ ‫אשר‬ ‫בקול עבדו‬ ‫שומע‬ ‫הי‬ ‫ירא‬ ‫בכם‬ ‫מי‬ ‫שני‬ ‫עליו‬
‫ארבעה נכיאים שנתנבאו בפורענותן‪| .‬ישעיה אמי‬ ‫לדבר מצוה הלך יבטח בשם‬
‫"ל‬
‫אם‬ ‫כ' )‪|.‬‬ ‫הלך ושעיה ‏‬
‫משא מואב כי בליל שדד מואב (ישעיה‪ .‬טיו א)‪.‬‬
‫ה וישען באלהיו (שט)‪ .‬ואם לדבר הרשות הלך‬
‫ידמיה |אמ' והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת‬
‫משוםם‬ ‫לו‬
‫וינרונה‬ ‫אין‬
‫מעמא‬ ‫ט‬ ‫אין נונה לן (שם)‪ .‬מא‬
‫נלי‬‫מלחמה (ירמיה מש בי)ה‪.‬זקאל אמל'בני קדסב ע‬
‫ר' יוחנן‬ ‫אמי‬ ‫בה' ולא בטח‪,‬‬ ‫דהוה ליה |למבטח‬
‫עמון [וגו'] ובמואב אעשה שפטים (יחזקאל כ"ת "א וי"ב)‪.‬‬
‫בשעה שהקביה בא לבית הכנסת ולא מצא שם‬
‫צפניה אמי כי מואב כסדום תהיה (צפניה ב' ט)‪ .‬אמי‬
‫עשרה מיד כועס שנ' מדוע באתי ואין איש קראתי‬
‫הקב יה לוט אביהם לא שלחתיו מתוך ההפכה אלא‬
‫מ' ב') (ל)‬
‫ואין עונה (ישעית ג‬
‫בזכותו ‏ שלאברהם שני' ויהי בשחת אלהים את עי‬
‫הככר‪ .‬והם כפרו במלח יהזרו לחטייה שלהן לככןן‬ ‫שקף על פני סדם‪ ,‬כון שהשקף‬
‫כסדום‬ ‫מואב‬ ‫כי‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫חי אני נאום הי אלהי‬ ‫על סדום התחיל מתחנן על לוט‬
‫תהיה‪ .‬ובני עמון כעמורה |ממשק הרול ומכרה מלה‬ ‫הקביה בזכותו‬ ‫יוררי‬
‫רשו‬ ‫בן אחיו שלא ‏ ישטף עמהן‬
‫(שם) (לח)‪.‬‬ ‫אלהים את אברהם‬ ‫יירור‬
‫שה‬ ‫שלב רהם והצילו ‏ שני‬
‫כמה‬ ‫וראה‬ ‫בוא‬ ‫ההפכה‪,‬‬ ‫מתוך‬ ‫לוט‬ ‫את‬ ‫וישלה‬
‫עשה‬ ‫מפורסמות‬ ‫טובות‬ ‫ארבע‬ ‫עושין‪.‬‬ ‫טובה‬ ‫כפויי‬
‫המלאך ונתרחק אירע לו כך (לט)‪.‬‬
‫אברהם ללוט‪ ,‬ראשונה ויקה אברם את שרי אשתו‬
‫לא) ותאמר הבכירה אל הצעירה‪.‬‬ ‫שנייה וגם ללוט ההלך‬ ‫ואת לוט בן אהין וני ("ב ח')‪.‬‬
‫הקביה דןאלא‬ ‫בוא וראה שאין‬ ‫את אברם היה צאן ובקר אחלים ("ג ה)‪ .‬שלישית‬
‫שמים יצאו מהן‬ ‫וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו וגי את המחשבות לפי שנתכוונו לשם‬
‫שנשטף העולם‬ ‫\בורין ‏‬
‫(י"ד י"ד)‪ .‬רביעית ויהי בשחת אלהים את ערי הככ שני פרקליטין טובים מאי ס‬
‫זרע‪ .‬בעולםם וכן‬ ‫‪,‬וולו כדור המבול וביקשו להחיות‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫יי‬ ‫ורוודו‬ ‫וי‬
‫‪2.‬‬
‫לפרוע‬ ‫‪6‬‬
‫בנ ו‬ ‫וו‬

‫ל‬ ‫טובות‪ .‬לא ל שלא פרעו לנו טובות אלא שפרעו אומר ואיש אין באיץ ‪0‬‬
‫(פִו) עו' ברכות‬ ‫שמשהי ‪4‬‬ ‫(ת'‬ ‫שמשחכגק‬ ‫וכו' בשכר‬ ‫רחמים‬ ‫להן ויבקש‬ ‫אמךר‬ ‫ב' פעמים‬ ‫גריס‬ ‫‪ .‬ובכי"א‬ ‫מאי שכר‬
‫כתו"א ‏ ולא מצא ב ה יעשרה‪ .‬והוספתי המלות הוי עניו ע'פ‬ ‫זתק‬
‫ש ובמקרא בצפניה ב' נאום ה' צבאות‪( | .‬לט) צ"ע‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ובפתיחתא‬ ‫פל"ח‬ ‫פ'א‬ ‫רבתי‬ ‫עו איכה‬ ‫(לת)‬ ‫בו"ק‪.‬‬
 ‫‪7‬‬ ‫הוול‬ ‫וירא‬ ‫מדרש‬ ‫חל‬
‫ושם אמו נעמה‬ ‫כדכת'‬ ‫עם רהבעם‬ ‫ואלו צעירה‬ ‫כדרך כל הא ר (ץמ)‪ .‬והנו דכת' שמענו גאון‬
‫(מו)‪.‬‬ ‫העמונית‬ ‫מואב [ונו'] ועברתו ‪ .‬כן ברין (ישעיה טיז ו)‪ .‬לא כן‬
‫ל) ותהרין שתי בנות לוט‪ ,‬גי אשה‬ ‫עשו‪ .‬תחלת‪ .‬עיבורו ‪ 9‬מואב לא לשם זגות אלא‬
‫מתעברת מביאה ראשונה והא תניא‬ ‫בדיו לא עשו כן‪ .‬אלא לשם זו‬ ‫לשםשמים‪.‬‬
‫אין בתולה מתעברת מביאה ראשונה אלא אמי רי‬ ‫שני וישב‪ .‬ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות‬
‫תנחומא‪ .‬שלטו בעצמן והוציאו עידותן תחלה ל‬ ‫מואב‪( .‬במדכר כ'ח א')‪ .‬רי סימון אומר מתחלת עיבורו‬
‫מביאה שנייה מביאת אביהן שהיא שנייה‪ .‬וכן תמ‬ ‫לא היה לשם שמים אלא לשם א‏ות‪ .‬בדיו לא‬
‫ונתעברה מביאת‬ ‫בתוליה‬ ‫והוציאה‬ ‫בעצמה‬ ‫=‬ ‫עשו כן (מא)‪.‬‬
‫יהודה שהיא שנייה (מז)‪ ,‬מאביהן‪ .‬לפי שהיה‬
‫בתחלה לוהט אחר הזנות לכך פירט הכתוב קלו‬
‫לנ) לבה נשקה את אבינו יין‪ ,‬גי מן‬
‫היה =להן יין במערה‪ ,‬רבנן אמרי לפי‬
‫שני מאביהן‪ .‬מאביהן היה הדבר (מה)‪,‬‬ ‫שעה נזרמן להן (מב)‪ .‬ונחיה מאבינו זרע‪.‬‬
‫בן ותקרא שמו‬ ‫ותלד הבכירה‬ ‫רב תנחומא בשם כזית אומ' בן אינו כת' אלא‬
‫אמי רי חייא בר אבא אמי רי‬ ‫מואב‪,‬‬ ‫זר שהוא ‪.‬בא ממקום אחר ואיזה זה זה המלך‬
‫יוחנן אין הקב"ה מקפה אפילו שכר שיחה נאה דאלו‬ ‫המשיה (מג)‪,‬‬
‫תצר‬ ‫ה' אלי אל‬ ‫ויאמר‬ ‫בכירה דאמרה מואב כת'‬ ‫ל ותשקינה את אביהם יין‪ ,‬תיא שור‬
‫בם מלהמה (דברים ב' ט')‪ .‬הא‬ ‫את מואב ואל תתגר‬ ‫מקחו מקח וממכרו ממכר; עבר עבירה‬
‫דאמרה בן עמי‬ ‫ואלו צעירה ‏‬ ‫אנגריא |עביד |בהו‪ .‬‏‬ ‫שיש בה מיתה ‏ ממיתין אותו‪ ,‬מלקות ‏ מלקין אותו‬
‫ואל תתגר בם (שם י"ט) כלל דאפלו‬ ‫כת' אל תצורם‬ ‫כללו שלדבר הרי הוא כפקח לכל דבר אלא שהוא‬
‫תיבי בהו (מט)‬ ‫אנגריא‪ .‬נמי לא‬ ‫פטור מןהתפלה‪ .‬אמי רי חנינה לא שנו אלא שלא‬
‫‪-‬‬ ‫הגיע לשכרותו |שללוט‪ .‬‏ אבל אם הגיעץ לשכרותו‬
‫‪+-₪-‬‬ ‫בכבה‬ ‫‪ 8‬פטור מכלום (מד)‪ .‬ולא ידע ש‬
‫ב קרמה‪ ,‬תאנא משום ר' יוסי בן חוני מפני מה‬
‫משם אברהם‪ ,‬ה הא הפו‬ ‫א) ויסע‬ ‫ד על ויו שלובקומה שלבכירה לומר שבשכבה‬
‫השביעי (א)‪.‬‬ ‫לא ידע ובקומה ידע‪ .‬‏ מאי הוה ליה למעבד מה‬
‫ויאמר אברהם אל שרה אשתו‬ ‫דהוה הוה‪ .‬‏ נפקא מינה רַלְפַנא אוחרינא‪ .‬לא איבעי‬
‫אהותי היא‪ ,‬עלו הכת' אומי‬ ‫ליה למשתי ‏ חמרא‪(.‬מה‬
‫בטה בה לב בעלה (פשלי ל'א י'ב) (ב)‪.‬‬
‫לד) ויהי ממחרת ותאמר ‪ -‬אל‬
‫‪ 0‬ויבא אלהים אל אבימלך‪ .‬ירד נבריאל‬ ‫הצעירה‪ ,‬אמי ר היא בר אבין אמי‬
‫מבקש‬ ‫והיה‬ ‫‪2‬‬ ‫חרבו‬ ‫ושלף את‬ ‫המלא ך‬
‫רי יהושע בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה‬
‫הורגיני‬ ‫אמת‬ ‫ומשפט‬ ‫דין‬ ‫הוא‬ ‫אבימלך זזה‬
‫‪-‬‬ ‫א‪-‬‬
‫אמי‬ ‫להרנו‬
‫שבשכר לילה ‪ 0‬שקדמה בכירה‪ .‬לצו ירה קדמתה‬
‫גם צדיק‬ ‫על דבר שלא ידעתי בו הנוי‬ ‫ארבעה דורות |בישראל‪ | .‬עובד ישי דוד ושלמה‪.‬‬
‫'‬ ‫(מא) עי' ב"ר‬ ‫סבור‪.‬‬ ‫ובכי"ק מאי‬ ‫קע" ו ע"א‬ ‫רבתי‬ ‫בפסיקתא‬
‫הי ביר פינ פייח‬
‫(מ) צ"ע ועי‬
‫וע"ע ולכו‬ ‫לא כן עשו‪.‬‬
‫עפ"ז והגופחא כאן מסכמת ביותר עם‬
‫ה' ובכייק בדיו‬ ‫ערוך ערךעבר‬

‫ו‬ ‫ביר שם פ'ח ובהגהות הרד"ל שרמז שם על הספרי עקב (פ'א ע'א)‪( .‬מג) עי' ביר שם‪ .‬ו‬
‫פני‬ ‫(מד) עי עירובין סיה ע'א‪( .‬מה) עי' גזיר כ"ג‪ .‬ע'א‪( .‬מו) עיי נזור שם ע"ב וברש'י שם‪.‬‬
‫עיב בענון תמר‪( .‬מח) עיי תנחומא וירא סייב וביר שם‪( .‬מט) עי' ביק ליח ע'ב ובניש ובכי"ק אנגריה‬
‫כ (א) עיי לעיל עמוד‪ .‬ריא ובהערה‪ .‬ח'' שם‪( .‬ב) עי' מדרש משלי פל'א ותנחומא | וירא פ"ד | ולעיל עמוד |ריח‪.‬‬
 ‫‪0021‬‬ ‫הוול‬ ‫וירא‬ ‫מדרפש‬ ‫(‪05‬‬

‫תהרוג (‪ .)2‬בתם לבבי ובנקיון כפי‪| ,‬מגיד הכת' = השב אשת האיש מכל מקום ודקא אמרת הנוי גם‬
‫צריק תהרג‪ .‬הלא הוא אמר וג' נביא הוא ממך ל‬ ‫שהיה צדיק מאנשי מדינתו (ד)‪ .‬הנך מת‬
‫אדסנאי שבאלעיר על עסקי אכילה‪ .‬ושתייה משאילין‬ ‫בעל‪.‬‬ ‫האשה אשר לקחת והיא בעולת‬
‫היא או אחותך‬ ‫לבעלה‪ .‬מכאן אמרו‪ .‬אין‪ .‬בן נה חייב = אותו או על עסקי |אשתו‪ .‬אשתך‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שכבר‬
‫לו ללמוד‬ ‫נהרג |שהיה‬ ‫היא‪ ,‬מכאן לבן נה שהוא‬ ‫אחר שנבעלה‬ ‫על אשת איש עד שיבוא‪ .‬עליה כדרכה‬
‫ולא למד (ט)‪.‬‬ ‫לחופה ועדין לא‬ ‫או שנכנסה‬ ‫לולה אבל מאורסה‬
‫נבעלה אין חייבין עליה שני והיא בעולת בעל (ה)‪.‬‬
‫‪/‬‬
‫ט) ויק|רא אבימלך לאב‪9‬רהם|\= [ו]‬ ‫וולזר‬
‫ה נתעט‬
‫בעלה‬ ‫אחא‬
‫אה‬
‫מ' רב‬
‫רב‬ ‫אמ'‬
‫רל‬
‫בעל‪.‬‬
‫בעולת‬
‫‪-‬ב‬
‫והיא‬
‫והיא‬
‫ד'א‬
‫ד'א‪:‬‬
‫ה‪0‬באת עלי‪| ,‬ממ ‪/‬ניד‪ .‬ה ;כת' שב ‪,‬ל‬ ‫‪/‬‬
‫‪-‬‬ ‫|‬
‫מ תא‬
‫‪0‬‬
‫‪-‬הי‬
‫פמרי‪.‬‬ ‫בנן‬ ‫בבעלה‪.‬‬ ‫גתעטרה‬
‫יהיו‬
‫לא‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫והיא‬ ‫בה‬
‫המסווע | חבורו | לדבר | עבירה | מעלה | עליו |כאלו‬ ‫‪/‬‬
‫=ת‪,‬‬ ‫ע ‪:‬נ |‬ ‫‪-‬ע?‬ ‫‪-/‬‬
‫ל ְ‬ ‫‪/‬‬ ‫=‬
‫‪:‬‬
‫ו‬ ‫ו אשר‬ ‫הר‪+‬‬
‫הכא‬
‫ררה‬
‫ברם‬
‫ור‬
‫נהר‬
‫חציפ‬
‫האיש‬
‫מרוה‬
‫מקום‬
‫רר‪5‬‬
‫בכל‬
‫רריורה‬
‫בבעלה‪,‬‬
‫במדינה‬ ‫לפי שהמלד‬ ‫‪ ₪‬מר כפת‬ ‫‪ 0‬יפוה‬ ‫הרנו‬ ‫‪1‬‬ ‫|‬ ‫‪:‬‬
‫‪4‬‬ ‫=‬ ‫‪-‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪ +‬הרע‬ ‫ורש‬ ‫נייר)‬ ‫רא‬ ‫‪6‬‬ ‫‪-‬‬
‫המרך‬ ‫חטא‬
‫ו‬ ‫כד‬ ‫‪ --‬הנופ‪.‬‬
‫הררב‪ = -‬ו‬ ‫בחלה‬ ‫ִּלֶב באד‬
‫‪,‬‬ ‫(ן‪.)6‬‬ ‫"ב)‪.‬‬ ‫(כ"א‬ ‫שמע בקולה‬ ‫אליך שרה‬ ‫תאמר‬
‫הסא‬ ‫כך‬ ‫כל הגוף‪.‬‬ ‫וְדָה‬ ‫‪8‬‬ ‫‪5‬‬ ‫[וגוי]‬ ‫יר‬ ‫"‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וי‬ ‫‪0‬‬ ‫פוי\א)"‬
‫פרר וא‬ ‫‪-‬וחת‪.‬‬ ‫דוש‬ ‫ה‬ ‫כל המרינה‬ ‫הטאת‬ ‫["!‬ ‫!‪5₪ 7‬‬ ‫=‬ ‫האלהים‬ ‫|‬ ‫א‬ ‫‪ ₪‬ו‬ ‫|‬
‫נא‬ ‫לכך‬ ‫יוחם‬ ‫הוא‬ ‫|‬
‫‪,‬‬

‫=מ'מ‪-‬כאן‬ ‫גדולה‬ ‫עלי תעל ‪-‬מ‪-‬מלכתי (יא)‪ .‬הטאה‬ ‫חל‬ ‫אנכי‪,‬‬ ‫גם‬ ‫ואחשך‬
‫יסיווי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪₪-‬‬
‫|‬ ‫;וו‬

‫מן הכל וכל שכן אשת‬ ‫‪-/3‬‬ ‫‪|-‬‬ ‫שלא נמנע ממנה מדעתו אלא שמנעו הקביה שלא | לגלוי עריות שהוא חמור‬
‫‪-‬‬ ‫[‬ ‫‪6‬‬

‫כל היורדין לניחנם וורפוף ולווליו‬ ‫יונ‬ ‫רי‬ ‫דאמ‬ ‫איש‬ ‫אלי ה‪.‬‬ ‫לנגע‬ ‫נתתיך‬ ‫ל א‬ ‫פן‬ ‫על‬ ‫שני‬ ‫בה‬ ‫ינץ‬
‫כל היורדין‪ .‬לניהנם יורדין‪ .‬ועולין‬ ‫נתן‬ ‫‪-‬ץ‬

‫מכאן אמרו כל ההולך בתמימות‪ .‬וישרות הקביהמצילו = חוץ משלשה שהן יורדין ואינן עולין ואלו הן הבא‬
‫פני הבירו |והמכנה ‏ שם‬ ‫והמלבין‬ ‫איש‬ ‫יחטא | על אשת‬ ‫אותו שלא‬ ‫משמרין ‏‬ ‫ל‬ ‫מכל | חטא‬
‫ל א יע שו מגיד‬ ‫שר‬
‫א‬ ‫ש‬
‫ים‬‫שני כי |מלאכיו ‏ יצוה |לך לשמרך‪ .‬בכל ‏ דרכיך | לחביקו (יב)‪ .‬מע‬
‫הכת' שחיו נדורין ‏ מן הערוה‪( .‬יג)‪,‬‬ ‫(תהלום צ'א ו'א)‪( .‬ד)‪,‬‬

‫אברהם‬ ‫יא) ויאמר‬ ‫תמן תננן‬ ‫האיש‪,‬‬ ‫אשת‬ ‫השב‬ ‫י' ועתה‬
‫רפ‪-‬‬ ‫ת‪,‬י‬ ‫‪₪ ₪:‬כי אאש‬
‫מירו‪:‬‬ ‫ט‬ ‫*‪-‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אע"פ שנתן לו כל שהוא חייב‪ .‬לו אינו‬
‫גדולה‬ ‫איז יראת אלהים‪.‬‬ ‫נמחל לו עד שיבקש ממנו שני ועתה השב אשת‬
‫שמים מוחזק לו שאינו‬ ‫מי שהוא ירא‬ ‫שכל‬ ‫יראה‬ ‫האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה‪.‬‬
‫שמים מוחזק לו שאינו‬ ‫שאין בו יראת‬ ‫וכל‬ ‫| חוטא‪.‬‬ ‫השב ובקש ממנו מחילה כדי שתחיה ואם לאו דע‬
‫הוא‪ .‬אומי ובעבור ‏ תהיה‬ ‫מכל הטא וכן‬ ‫עצמו‬ ‫| מונע‬ ‫כי מות תמות‪ .‬תנו רבנן כל אלו שאמרו לא‬
‫תחטאן (שמות כי כי)‪.‬‬ ‫פניכם לבלתי‬ ‫על‬ ‫| יראתו‬ ‫אמרו אלא דמי בושתו אבל דמי צער בושתו אפלו‬
‫בלבו אין אלהים‬ ‫נבל‬ ‫אומ'י | אמר‬ ‫משההוא‪.‬‬ ‫שנ ‪.‬י = ‪-‬וברשעים‬
‫; ‪₪‬‬
‫שיפ =ייסושו‪.‬‬ ‫במשחול לוו עעוד‬
‫ו‬ ‫נתןולו כל אילי נביות איז‬
‫* |‬

‫הוא‪ | .‬השחיתו התעי‪4:‬בו‪ -‬עלילה אין עושה טוב (תליםהיו‬ ‫נביא‬ ‫כי‬ ‫האיש (ח)‪ ,‬‏‬ ‫אשת‬ ‫ועתה ‏ השב‬
‫אשת נביא הוא דליהדר‪ .‬דלא אשת נביא לא ליהדר = ר ק ‪ 0‬יראת א להים‪ .‬מתה'ל רק יכול לא‬
‫‪-‬מץקצת‬ ‫‪-‬‬ ‫שהן‬
‫ה‬ ‫רקץ? ממי'עעט‬
‫ש‬ ‫אמי ר' יונתן ועתה | היו יראים כל עיקר ת"ל‬ ‫בר נחמני‬ ‫ר' שמואל‬ ‫אלא אמי‬

‫עי' פדר"א פכ"ו ובהגהות הרד"ל שם‪( | .‬ד) צ"ע ועי' |תנחומא ח"א מהרשיב | ;"א ע"א אבימלך | שהיה כשר ולקה‬ ‫(ג)‬
‫לפפוק טיו כאן‪(= .‬ה) עי' סנהדרין נ'זע'ב ורמבים פיט מהלכות | מלכים ה"ז‪(| .‬ו) עי' ביר פמיז פ'א ופניב |פיח‪.‬‬ ‫טוב‬
‫צ'ע ועי' ב'ר פניב פיז ובנייש‪(| .‬ח) עיי ביק |ציב ע'א וע'ע ב'ר שם פיח ובכתי'א כל מ ה שהוא חייב‪( | .‬ם) עיי‬ ‫(ז)‬
‫ובב' נביא ‏ הוא גדול ‏ ממך למד‪ .‬ובכ"ק אכפניו‬ ‫נביא ליתא‪.‬‬ ‫שם ובד"ס שם‪ .‬ובכתי"א |הלא הוא ‏ אמר‬ ‫ב'ק‬
‫כוזרי מאמר ב' בענין מחלת הלב‪( | .‬יב) עו בבא‬ ‫נהרג (בחיסור מלת שהוא)‪( .‬י) צ"ע‪( .‬יא)‪ .‬צ"עוע‬ ‫לבן נח‬ ‫וכו'‬
‫באן ובכתייא ג ד דד ד ן‪( .‬יד) ציע ועיי נדרים‬ ‫מציעא ניח ע'ב‪(| .‬יג) צ'ע ועיי ב'ר פיע סיו |ובניש‪= .‬ועיע |פירשיי‬
‫ז‬
‫בושה‪,‬‬ ‫גבי‬ ‫מזה‬ ‫קצת‬ ‫ע"ב ע"א‬ ‫ובמכילתא‬ ‫כ' ע"א‬
 ‫‪90‬‬ ‫גדול‬ ‫וירא‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫כסות עינים‪ ,‬אמי ר' יצחק אל תהי קללת הדיוט‬ ‫וייראו האנשים | ד"א‬ ‫אומ'‬ ‫ששמעו כך | מהוא‬ ‫יראה וכיון‬
‫נתקיים‬
‫‪-‬‬ ‫ונתק‬ ‫קלה בעיניך שהרי אבימלך קילל את שרה‬ ‫מאד (טו)‪,‬‬
‫כי‬ ‫ויהי‬ ‫וכת'‬
‫כסות‪ .‬עינים‬ ‫הנה הוא=‬ ‫דכת'‬ ‫רזרי נה‬
‫א‬ ‫הי‬ ‫אפ‬ ‫בת‬ ‫אהתי‬ ‫נש וגם אמנה‬
‫יצחק ותכהין עיניו מראות כ" א)‪ -‬אמי רי חנינה‬ ‫זרי‬

‫הדיוט קלה בעיניך שהרי שני‬ ‫לעולם אל תהא ברכת‬

‫השיבן כמנהגן = ו‬ ‫אך לא בת אמי‪.‬‬
‫'‬ ‫יוה‪:‬‬ ‫שו‬ ‫=יררוה ‏‬ ‫נדולי‪ .‬והודהור‬
‫אסורה‪ .‬להן ואחות ‏ מן האב‬ ‫מן האם‬ ‫שא החות‬

‫בהןין*‬
‫=‬ ‫יקיימה‬
‫וינת‬ ‫ג‬ ‫הדיוטו‬ ‫שני‬ ‫=כום‬ ‫ביר‬
‫‪7‬‬ ‫עריות =שהן אסורין לבני נח‬ ‫מותרת‪ .,‬והיא משש‬
‫ארונה אל המלך‬ ‫שני ויאמר‬ ‫אריו‬
‫ולוו‬
‫נמצאו דבריו ‏ קיימין היא |אהותו והיא אשתו‪ .‬וכי‬
‫דריו‬ ‫ב' ב'ד כ'ג) וכ‪-‬ד|‪ .‬הי‬ ‫הי אלהיד ירציךד‪( \.‬שמואל‬
‫היו‬
‫אחותו ‪ :‬היא ו‪,‬הלא בת אחיו היא |אלא שאין אדם‬
‫ליה‬ ‫פלה‬ ‫אנת‬ ‫|די‬ ‫|אלאלחהךד‬ ‫ב כיה לדניאל |שנא'‬
‫נמנע לקרוא לבת אהיו אחותו וכן הוא אומ' אל כל‬
‫'‪-‬‬

‫‪,‬‬ ‫(כב‬ ‫היה‬ ‫וכד‬ ‫כ'ג)‬ ‫ו"‬ ‫דניאל‬ ‫ישיזבינך‬ ‫ירא הוא‬
‫בבתר‬
‫המקום אשר נבוא | שמה אמרי לי אחי הוא‪ .‬הא‬
‫אל האלה ים‪.‬‬ ‫אברהם‬ ‫ט ויתפלל‬ ‫‪%0‬‬
‫למדת ששניהן חברו ‪ /‬דבר זה (טז)‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫וביריו‬ ‫‪₪‬‬

‫‪-‬‬ ‫אדם‬ ‫לעולם‬

‫יהא‬ ‫אמרו‬ ‫מכאן‬
‫‪8‬אלהים‪ .‬קנהכקנה וואאלל יהי קקשה‬ ‫או ‪,‬תי‬ ‫התעו‬ ‫ויהי כאשר‬
‫|‬

‫ויהי נוח לרצות ‪ 1‬ווקקשטשוהה‬ ‫‪-‬‬ ‫וידי‬

‫ככאאררזו‪.‬‬
‫‪/‬‬ ‫|‬ ‫ו‬ ‫העולם בעיז‬ ‫כל‬ ‫שתעו‬ ‫ןיון‬
‫אמי להןכ‬
‫לו‬ ‫למהול‬ ‫ממנו | החוטא‬ ‫שיבכש‬ ‫ובשעה‬ ‫לכעוס‬
‫‪5‬‬
‫שהיא תעתועים לקה אותי אלהים מבית אבי שני‬
‫הפצה אפלו הטא לו‬ ‫פש‬ ‫יר‬
‫וב‬
‫אורה ‏‬
‫‪/‬‬
‫רפורר‬
‫‪/‬‬
‫ימחול‬
‫מהןל‬
‫שדיבר הכת' בדרך‬ ‫לך לך מארצך ("ב א)‪| .‬אלא‬
‫כל אדם‬ ‫ילמד‬ ‫לו לא יקס ולא יטור‪ ,‬‏‬ ‫והיצר‬
‫‪7‬‬ ‫קצרה‪( 2‬י)‪.‬‬
‫מזה‬ ‫יתר‪.‬‬ ‫כשה‬ ‫לד‬ ‫יש‬ ‫‪ ,‬אברהם‬ ‫מאבינו‬ ‫י גרץ‬

‫מחילה‬
‫ו‬ ‫שוו‬
‫ממנו ו‬
‫שש‬
‫וכיוז שביכש‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬ו|‬
‫כרהו‬
‫‪-‬‬
‫רוור ‪.‬‬
‫‪-‬א‪0‬‬
‫אשתו‬ ‫שנוטליז‬ ‫שהו‬
‫ויקח אבימלך צאן ובקר‪ ,‬כל מ‬
‫מחל בליבב שלם ולא דיו שמחל לו אלא שביקש‬ ‫שנתן פרעה לשרה נתן‪ ..‬וכל מה שנתן‬
‫אני ממללןך לאברהם נתן מכאן אתה למד שאבימלך | עלין‬
‫‪-‬‬

‫(כג)‪,‬‬ ‫רהמים שני ויתפלל אברהם אל האלהים‬

‫ריל ה‬ ‫פא אלהים את אבימלך‬ ‫לפייסו ולבקש עליו‬ ‫נתן כדי‬ ‫כשר היה‪ = .‬ו וללמה‬
‫שכבר נעצרו כולן מן הלידה‪( .‬כד))‪ .‬שני‬ ‫רהמים‪( .‬יח)‪,‬‬
‫עצירות הללו למה‪.‬‬ ‫שתי‬ ‫‪)-‬‬ ‫עצר‬ ‫עצר‬ ‫כו‬ ‫ט) ולשרה אמר הנה נתתי אלת‬
‫אמי רי אלעזר אחת באיש ושתים באשה‪.‬‬ ‫כסף לאחיך הנה הוא לד‬
‫כסות עינים‪ ,‬נתן לה אלף דנר לקהת בה | במתני זא תאנא שתים באיש ושלוש באשה‪ .‬ראבינא‬
‫אי שלוש באיש וארבע באשה (כה)‪ .‬בעד כל‬ ‫אשר‬ ‫(י‪ ,)₪‬לנל‬ ‫‪-‬‬ ‫תאוה‬ ‫שר‬ ‫כסות‬
‫רהם‪ .‬אמרי דבי רבי 'נאי אפלו תורנגולת שלבית‬ ‫יתר על מה שנתן ‏ לח בע |לבנה (ב)‪.‬‬ ‫אתך‪.‬‬
‫אבימלך לא הטילה ביצתה עד שהתפלל עליהן‬ ‫וכל שתאמרי הכל נְכְחַּ (כא)‪.‬‬ ‫ואת כלונכחת‪.‬‬

‫|‬ ‫פנהדרין‬ ‫עד‬ ‫(טז)‬ ‫הגלילי מדה ב' (מדת ממועוט) ובכי"ק שהיו‪ .‬וראים‪.‬‬ ‫(טו) עוי ליב מדות דר"א‬
‫רמבין לפפוק זה וע"ע לעיל עמוד ר'ח‪.‬‬ ‫שם וביר פויח | פ"ה ורמב"ם ‏ פיט מהלכות מלכים ה'ה‪ .‬וע"ע‬
‫לפסוק זה‪(| .‬יח) עי' פדר'א =פכיו ובביאזר‪ .‬חרד"ל‪ .‬שם‬ ‫אונקלוס לפ'ז וע'ע ב'ר פכיב =סו'א ובמפרשים =שם‪ .‬וע'ץ ליט‬
‫(יט) צ'ע‪(= .‬כ) צ'ע וג'כ סותר למה שאמר למעלה‬ ‫אות ליח‪ .‬‏ וביב‪ .‬כתי ‪ 4‬נתן ‏ לו ובכי"ק לפייסו לבקש‪.‬‬
‫הגאון שמביא | בראב"ע | כאן‪( .‬כב) עו' מגילה ‏ טיז‬ ‫מה שנתן אבימלך לאברהם כתן‪(| .‬בא) צ'ע ואולי | כיון לדברי‬
‫ד'א נלק|חו הדברים ע"ש פ'ה וע"ע שם פ'ז‬ ‫ע'א ובנייש‪(| .‬בג) צ"ע וה‪+‬רזובשון ולמד כל אדם ד'א מוכיח קצת שממפכת‬
‫ואבימלך‬ ‫פכ"ן‬ ‫כיווןז לפדר"א‬ ‫אולי‬ ‫(כד)‬ ‫אבינו‪.‬‬ ‫מאברהם‬ ‫ובכי"ק‬ ‫פ"י‪.‬‬ ‫תשובה‬ ‫מהלכות‬ ‫פ"ה‬ ‫רמב"ם‬ ‫וע"ע‬ ‫כקנה‪.‬‬ ‫רך‬ ‫בענין‬
‫שתים‬ ‫תנא‬ ‫במתניתא‬ ‫ובכתי"א‬ ‫ע"ב‪.‬‬ ‫צ"ב‬ ‫עי' ב"ק‬ ‫(כה)‬ ‫תמקודם)‪.‬‬
‫עקרוו (‬ ‫ביתו‬ ‫נקבות‬ ‫בל‬ ‫הוה‬
‫וגדולים‬ ‫קטנים‬ ‫ש'ז ז ומים‬ ‫אמר שלש באיש‬ ‫ושלש באשה ש"ז ומים קטנים ולידה‪ .‬ראבינא‬
 ‫‪4‬‬ ‫הנרול‬ ‫וירא‬ ‫מדררש‬ ‫‪0‬‬
‫נולדו אבות‪.‬‬ ‫השנה‬ ‫בראש‬ ‫רהל וחנה‪,‬‬ ‫נפקדה שרה‬ ‫אברהם אבינו (כו)‪ .‬ואמר רבון העולמים לא בראת‬
‫נולד יצחק‪| .‬בראש‬ ‫בפסה‬ ‫מתו אבות‪.‬‬ ‫בראש השנה‬ ‫‪ .‬ורביה ‏ שני לא תהו בראה‬ ‫עולמך |אלא‬
‫השנה‬ ‫בראש‬ ‫יצא יוסף | מבית | האסורים‪.‬‬ ‫השנה ‏‬ ‫לשבת יצרה (ישעיה מיה ו'ח)‪= .‬אבימלך וכל נקיבות‬
‫בטלה עבוו רה מאבותינו‪ .‬בניסן נגאלו‪ ,‬בתשרי עתידין‬ ‫לו שני להי (כז)‪.‬‬ ‫יפרו וירבו ונעתר‬ ‫זו‬ ‫ביתו‬
‫לינאל =‬
‫= ל‬
‫ב) ותחר |תץ יבול ללזקוניו‪ ,‬מאי ‏ לוקוניו‬ ‫= ‪+ %9‬‬

‫ו שלו‪ .‬דומה לו לפי‬ ‫שהיה זיו‬ ‫תהה‬

‫פתה‬
‫והוק‬
‫תנו ומא‬
‫‪-‬ו‬
‫ו‬ ‫שרה‬
‫‪%6‬‬
‫את‬ ‫פקוד‬ ‫הד‬
‫‪.‬‬
‫א)‬

‫שהיו הבריות מרנגין ‏ אחריו‪ .‬ואומרין ואם שרה ב‬ ‫וידעו כל עצי השרה כי אני הי‬
‫בן מאת שנה יוליד‬ ‫ואברהם‬ ‫תלד‪.‬‬ ‫שנה‬ ‫תשעים‬ ‫השפלתי עיץ גבוה (יחזקאל "ו כ'ר)‪= .‬זה נמרוד הרשע‬
‫הפך קלסתר פניו שליצחק ונדמה לאברהם עד‬
‫ו‬ ‫וו‬ ‫"ן‬ ‫הי (י' ט'י)‪.‬‬ ‫לפני‬
‫‪2-‬‬
‫גבור | ציד‬ ‫שני‬ ‫למעלה‬ ‫פרו‬
‫‪-2‬ו‬
‫שגבה‬

‫הוליר את יצחק‬ ‫שהיו הכל אומרין באמת אברהם‬ ‫םִאריוו‬ ‫אבר‬ ‫שם)‪ 4 .‬זה‬ ‫(יחזקאל‬ ‫שפל‬ ‫עין‬ ‫הגבהתי‬
‫(כ'ח יים) (ה)‪.‬‬ ‫‪₪ -2‬‬ ‫‪-‬‬

‫("ח כ"ז\‪,‬‬ ‫עפר ואפר‬ ‫שאמ' ואנכי‬ ‫בעיניו‬ ‫שפל‬ ‫שהיה‬

‫ת‪ .‬יצחק בנן‪ ,‬תו‬ ‫לו שמענו אדני (כ'י‪ ) :‬הובשתי‬ ‫מה הכל אומרין ‏‬
‫רבנן‪ .‬כל‬ ‫הקביה‬ ‫שייבש‬ ‫דורם‬ ‫אנשי‬ ‫אלו‬ ‫שם‪.)5‬‬ ‫(יחחזזהקאל‬ ‫לה‬ ‫ט‪.‬יו‬

‫נשים הייבות‪:‬‬ ‫ואהד‬ ‫אנשים‬ ‫שהין מליזין על אברהם ושרה‬ ‫חוטמי דריהן לפי‬
‫ל‬ ‫‪..‬‬ ‫‪--‬א‪.‬‬
‫נוות‬ ‫יי‬ ‫יי‬
‫פטורות; | מ‬ ‫גיי‪-‬ף‬
‫ונשים‬
‫ייויוה‪-‬‬ ‫‪-‬יריר‬
‫ח‬ ‫אנשים‬
‫יאיו'יי‪.‬‬
‫וררה ‪393‬שהיתה‬
‫ש‬ ‫ו‪-‬הפרח‪-‬מגתי ו עין ‪ .‬יבש (ויחחירזקאארל השתם)‪ .‬יזואוויאמויניו‬
‫האב למולו ולפדותו וללמדו ‏ תורה ולהשיאו אשה‬ ‫הית‬
‫ולוח‬
‫ככממוו עעיז יבש ווגניתנה בה‪ .‬לח‬ ‫בת ה" ‪ 0‬שנה‬
‫ומנ‬ ‫בנחר;‬
‫‪ -‬ו‬
‫להשיטו‬ ‫‪ +‬גומרין אף‬ ‫ויש‬ ‫אומנות‬
‫ו‬
‫וללמדי‬
‫הניקה |בנים שרה (כ'א ז)‪ .‬אני‬ ‫וילדה והניקה ‏ שני‬
‫לן דנשים פטורות‪ .‬למולו דכת' וימל אברהם את‬ ‫כאשר‬ ‫שרה‬ ‫את‬ ‫פקד‬ ‫והי‬ ‫שם)‪.‬‬ ‫(וחזקאל‬ ‫דברתי‬ ‫הי‬

‫יצחק בנו כאשר צוה אתו אלהים‪ .‬אותו ולא אותה‪,‬‬ ‫אמר‪ ,‬ועשיתי (יחזקאל שפ) ויעש ה' לשרה כאשר דבר‪.‬‬
‫לימול‬ ‫חייבת‬ ‫האשה‬ ‫ויז‬
‫וא‬ ‫ב‪-‬נ=ו‬ ‫את‬ ‫כ‪;.‬י =הוו‪5.‬‬ ‫חייב‬ ‫והאב‬
‫ת‪-‬‬
‫העשבים‬
‫=‬ ‫שי)וווע =‪-‬‬
‫ומיבשת‬
‫=‬ ‫|‪-‬‬
‫נכנסת‪.‬‬
‫‪=---‬ו‬
‫תשרי‬
‫‪-/‬‬
‫כשתקופת‬
‫כשתקופת‬
‫הרי‬
‫‪.‬ו‬
‫את‬
‫אמ‬
‫ף!‬ ‫שר‬ ‫הרו פושטר‬ ‫חוטיה‬ ‫ירטה‬ ‫ך‪-‬‬ ‫ה‬ ‫מפרחת‬
‫תפדה‬ ‫פךדה‬
‫א‬ ‫שני‬ ‫היה בכור‬ ‫אם‬
‫בנה‪: ,‬ולפדו ו‬ ‫את‬ ‫‪+‬‬ ‫ב‬ ‫עב‬ ‫‪-‬‬ ‫‪8023‬ב ‪₪‬‬ ‫=‬ ‫‪-‬‬ ‫‪5‬‬ ‫האילנות‪.‬‬ ‫ג‬ ‫‪--‬‬

‫את שהוא חייב‬ ‫‪ 8‬דה‬ ‫(במדבר ו"ח ט'ו)‪ .‬קארי‬ ‫(א)‪ .‬והי פקד‪,‬‬ ‫שרה‬ ‫והי פקד את‬ ‫האילנות‬ ‫והפריחו‬
‫לפדות את עצמו הוא חייב | לפדות את בנו‪ ,‬אשה‬ ‫לראבא בר מרי מנא הא מילתא‬ ‫אמי ליה ראבא‬
‫שאינה חייבת לפדות את עצמה ‪ %‬אינה‪ .‬חייבת‬ ‫והוא‬
‫ייה‬ ‫הרופו‬
‫הבירו‬
‫יוה‬
‫על‬
‫החחיה‬
‫חמים‬
‫ההרר‬
‫המבק‬ ‫כל‬
‫כ‬ ‫רבנז ‏‬
‫בנן‬
‫דאמור‬
‫‪1‬‬
‫לפדות את בנה‪ .‬וללמדו תורה דכת' ולמדתם אתם‬ ‫זר‬
‫ב‬
‫וף‬
‫וה‬
‫חרף‬
‫דכת'‬ ‫זחלה‬
‫‪--‬‬
‫נענה‬
‫יור‬ ‫יי‬
‫הוא‬
‫חרפ‬
‫דב‬
‫יהי‬
‫לאותו‬
‫‪5‬‬ ‫יירו‬

‫אתם‬ ‫ולמדתם‬ ‫(דברים "א ו"ם)‪ | .‬וכת'י‬ ‫בניכם‬ ‫את‬ ‫‪:‬‬

‫‪"-‬‬ ‫מ"ב‬
‫כ‬
‫(איוב‪.‬‬
‫ד‬
‫הווחו‬
‫לוו‬
‫רווד ‏‬
‫‪;-‬ו‬
‫רהתתלפו‬
‫=ו‪0‬שק‪,‬‬
‫שיר‬
‫‪9₪‬‬
‫מ‪%‬וריה‬
‫שוג‬
‫שם‬
‫ארג‬

‫כסהוד‬ ‫שהיור‬ ‫רל‬ ‫ת' א')‪.‬‬ ‫(דברים‬ ‫לעשותם‬ ‫ושמרתם‬

‫לך‬ ‫אמינא‬ ‫אנא‬ ‫מכתיבי‪.‬‬ ‫לי‬ ‫אמרת ‏‬ ‫את‬ ‫ליה‬ ‫אמי‬
‫חייב‪ .‬ללֶמר‪ .‬אשה שאינה חייבת ללמוד דכת' בניכם‬ ‫מאי כ א שר‬ ‫פרד‬
‫=שו‬
‫וה‬
‫| ות‬
‫הנוז‬
‫‪-‬י‪-‬‬
‫הדאודותא‬
‫‪,‬‬ ‫תו‬ ‫‪-‬ו‬

‫חייבת |ללמוד את‬ ‫אינה‬

‫וו‬
‫כד‬
‫ד‪,‬ן‬
‫בנותיכם‪.‬‬
‫‪-‬שו שי‬
‫ולא‬
‫וק‬
‫רויורת‬
‫‪=---‬‬
‫‪ 4‬פמר‬ ‫רו גשר‬ ‫ד"א‬ ‫אמר לאבימלד (ב)‪.‬‬
‫|‬
‫=‬ ‫<<=‬
‫כאשר‬ ‫אמ‬
‫‪.9‬‬

‫בת (ו)‪ .‬ולהשיאו אשה דכת' קחו נשים והולידו‬ ‫דבר‬ ‫לאברהם‪ .‬ויע ש ה' [ל ש רה] כא שר‬
‫|שים (ידמיה כש ו)‪ .‬כל‬
‫השנה | בנים ובנות ‏ וקחו |לבניכם נ‬ ‫להמלאך ()‪ .‬וה' פקד‪ ,‬תניא בראש‬

‫מכין‪.‬‬ ‫יפדריאי‬ ‫נר‬ ‫(כז)‬ ‫שם;‬ ‫ב"ק‬ ‫לת‬ ‫כך)י‬ ‫בהבך ו פיכרש‬ ‫הגליון‬ ‫על‬ ‫הוא‬ ‫וכו"ג‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ולידה‪.‬‬ ‫ינדוליס‬ ‫קמנים‬

‫ח"א‬ ‫מהרשיב‬ ‫ותנחומא‬ ‫ובנייש‬ ‫פ"א‬ ‫פנ"ג‪.‬‬ ‫ב"ךר‬ ‫וע"ע‬ ‫לוו‬ ‫ל‬ ‫על‬ ‫סטיד‬ ‫וורא‬ ‫תנחומא‬ ‫ע"ש‬ ‫פנ"ב‬ ‫פדר"א'‬ ‫עי'‬ ‫א)‬ ‫כא‬

‫"לה‬ ‫(ד)‬ ‫‪.‬סה‬ ‫פכיב‪.‬‬ ‫ביר‬ ‫(ב) ער‬ ‫שם‪,‬‬ ‫לותא‬ ‫מכ‬ ‫ומלת‬ ‫לראבה‬ ‫ר‪/‬אוב ה‪:‬‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ל‬ ‫ב'ק‬ ‫ויעה‬ ‫ב‬ ‫שיב‬ ‫כיב‬

‫ע'אַ‬ ‫ב"ט'‬ ‫קידושין‬ ‫<(רויעהי‬ ‫‪.‬ס"ן‪.‬‬ ‫פניג‬ ‫וביר‪.‬‬ ‫ם‬ ‫בבא‬ ‫וע‬ ‫יציע ‏‬ ‫(ה)‬ ‫שרת‪::‬וכנ'‪.‬‬ ‫נפקדו‬ ‫כת‪;.‬‬ ‫ובבי‬ ‫עב‬ ‫ריה‪'.‬י‬

‫‪4‬‬
 ‫הנדול | א‬ ‫וירא‬ ‫מחרש‬
‫(ישעיה מ' )‪.‬זו נבואה שעל ירי המלאך‪ .‬ואיש‬ ‫שהוא מצווה בפריה ורביה ‏ מצווה להשיא את בנו‪.‬‬
‫עצתו‪ .‬יודיענו (שס)‪ .‬שנרמז לאברהם לך לך‪( .‬ייב אי)‬ ‫אשה שאינה מצווה ‏ בפריה ורביה כך אינה מצווה‬
‫‪ 0‬לך לך ותוליר בן והינו דכת' מלל לאברהם‬ ‫להשיא‪ .‬את בנה‪| .‬וללמדו אומנות דכת' ראה היים‬
‫מנין מלל מאה שנה תוליד בן (יד)‪ .‬היניקה‬ ‫עם אשה אשר אהבת (קהלת ט' ט)‪ .‬אם אשה‬
‫בנים‪ .‬והלא בן אחד ניתן לה מהוא בנים‪ .‬אמ' ר‪,‬‬ ‫ממש היא |כשם שחיב להשיאו אשה כך חייב‬
‫לוי כשילדה שרה את יצחק היו אומות העולם‬ ‫ללמדו אומנות‪ .‬ואם תורה היא כשם שחייב ללמדו‬
‫אומרין חוט ושלום לא ילדה שרה את יצחק אלא‬ ‫תורה כך חייב‪ .‬ללמדו אומנות (ו)‪ .‬כדתנן כל תורה‬
‫שפהתה ילדה אותו ואמרה | אני‪ .‬ילדתיו‪ .‬מה עשה‬ ‫שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון (ח)‪.‬‬
‫להן הקביה =ייבש חוטמי דרי נשיהן והיו מטרונות‬ ‫ר' יהודה‪ .‬אומי כל מי שאינו מלמד את בגו אומנות‬
‫‪-‬ישנו‬
‫ואאמ‬ ‫| אתאברהם‬
‫ו|‪₪‬‬
‫רנלי אבינו‬ ‫ומהבקות‬ ‫שלהן באות‬ ‫לא‬ ‫אומי‬
‫עה ‪-‬‬
‫יהודה‬
‫‪1₪‬‬ ‫כאילו‬
‫ר'‬ ‫לימד ו לסטניות (ט)‪.‬‬
‫שרה ואומרין להם עשו עמנו הסד והיניקו את בנינו‪.‬‬ ‫אדם את בנו אלא ‪ 0‬נקייה וקלה‪ .‬שאין לך‬
‫אמי אברהם לשרה שרה אין זז שעה שלהצניע‪.‬‬ ‫אומנות שאין בה עניים ‏ ועשירים‪| .‬שלא עניות‪ .‬מן‬
‫אלא קדשי שמו שלהקביה ושבי ואפלו בשוק‬ ‫אלא הכל לפי‬ ‫מן האומנות‬ ‫האומנות ולא עשרות‬
‫וחיניקי |את בניהן |הדא |היא |דכת' הניקה‪ .‬בנים‬ ‫זכותו שלאדם (י)‪ .‬‏ ר' מאיר אומ' בכל מקום אדם‬
‫שרה (טו)‪| ,‬ד'א אמי ר' לוי אותו |היום שנגמל‬ ‫נומנות |נקייה להיות‬ ‫שלמד‬ ‫אדם‬ ‫מתפרנס אשרי‬
‫יצחק עשה אברהם 'משתה גדול ‏ והיו כל אומות‬ ‫מתפרנס ממנה ורוה המקום נוחה‪ .‬הימנה‪( .‬יא)‪ ..‬ויש‬
‫זקן וזקינה שהביאו‬ ‫העולםמםיננין ואומרין ראיתם‬ ‫אומרין אף להשיטובנהר משום דחיותיה‪ .‬היא (יב)‪,‬‬
‫הוא‪ .‬ולא עוד אלא‬ ‫אסופי מן השוק ואמרו בנינו‬
‫בריהן‪ ,‬מה עשה‬ ‫גדול‪ .‬כדי להעמיד‬ ‫משתה‬ ‫שעשו‬ ‫ו ותאמר שרה צחק (] כל השומע‬
‫אברהם אבינו הלך וזימן כל גדולי עולם ושרה זימנה‬ ‫פנחס בשפ‬ ‫יצחק לי‪ ,‬ר'‬
‫את נשותיהן וכל אחת ואחת הביאח בנה עמה‪.‬‬ ‫ר' שמואל אומי ראובן בחדויה |שמעון מא איכפת‬
‫ומנקתה ‏ לא הביאה‪ .‬נעשה לח נם ונפתהו דדיה‬ ‫ליה שהרי אמינו |שרה אומרת | כל השומע יצחק‬
‫כשתי מעינות והניקה |את כולן לכך נאמי הניקה‬ ‫לי אמ' ר' לוי את מוצא בשעה שנפקדה אמינו‬
‫בנים שרה‪ .‬והרי דברים קל וחומר‪ .‬ומה אבינו אברהם‬ ‫שרה כל העקרות |נפקדו |דכת' והי פקד את שרה‬
‫שבאת לו שמחה שמה ושימח את הכל עמו‬ ‫נתפתהו וכל‬ ‫הסהוסוממייןן‬ ‫ככלל‬ ‫כל ההרשין נתפקהו‪,‬‬ ‫לרבות‬
‫לכשיבוא הקביה לשמהאת ירושלם על אחת כמה‬ ‫והיו הכל‬ ‫נשתפו‬ ‫וכל השוטים‬ ‫האלמים נתרפו‬
‫וכמה‪( .‬טז)‪ .‬ריא היניקה ‏ בנים‪ .‬מלמי שהבן שנותן‬ ‫זופעם שנייה בשביל שניפקד‬ ‫אומרין הלואי שתיפקד‬
‫לה שקול כנגד כמה בנים כענין שני הלא אנכי טוב‬ ‫עמת לכך נאמי כל השומע יצחק לי (יג)‪.‬‬
‫בנים‪( .‬שמואל אי א' ח)‪ = .‬וכן הוא‪ .‬אומי‬ ‫לך מעשרה‬
‫וארבה את זרעוואתן לו את יצחק (יהושע כ'ד ג')‪.‬‬ ‫מי מלל‪ .‬לאברהם‪ ,‬אמיה‬ ‫ותאמר‬
‫מלמי שיצחק שקול כנגד כמה בנים אמי רי יהודה‬ ‫אמינו שרה מי תכן את רוח הי‬
‫בעין‬ ‫מהרשיב | ח"ד ל"ו ע'א שמדרש‬ ‫וע'ב‪ .‬ובמפרשים שם‪ .‬ועיי תנחומא שלח פייד ותנחומא ‏‬
‫ובכי'ק לסתות‪.‬‬ ‫כ"ט | ע'ב‬ ‫פיב מיב‪( = .‬ט) |עיי קידושין‬ ‫(ח) עי' ‏ אבות‬ ‫לדרשה לעקידה‪( .‬ז) עי' קידושין לי ע"ב‪.‬‬
‫\‬ ‫ק‬
‫עיי‬ ‫(יב)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫קידושין‬ ‫(יא) עו‬ ‫פיו ע"ד‪.‬‬ ‫וע"ע בורושלמי שם‬ ‫פ"ב ע"א‬ ‫קידושון‬ ‫ומשנה‬ ‫פ"ה‬ ‫ד קידושון‬ ‫(י) צ"ע ועי' תוספתא‬
‫קידושין ל' ע'ב‪(= .‬יג) עו' ביר =פניג‪ :‬ס'ח ופסיקתא | רבתי קע"ז ע'א |ובכי"ק מלת | אומר (אחר ר' שמואל) ליתא‪.‬‬
‫בעיב בענין‬
‫זיא ל'‬ ‫(יד) עי' ב'ר שם ס'ט על הגימטריא דמלל ובכי"ק | זו גבורה (ת' נבואה) וע"ע תנחומא מהרש"ב‬
‫הבשורה של לך לך‪ . .‬עי' פסיקתא דר"כ קמין ע"ב ובניש שם בהערות ובב"ךר שם ס"ט ובנ"ש‪ .‬ובכו"ק ומחבקית‬
‫ובכתי"א ושרה אמנו זומגה‪.‬‬ ‫מהפסיקתא דריכ שם‪.‬‬ ‫עי' בבא מציעא פ"ז ע'א והסיום הו‬ ‫עפר רגלי‪( | .‬ט‬
 ‫מחררש‬ ‫‪703‬‬
‫(שם שם)‪.‬‬ ‫טמאתם‬ ‫יש את אשת רעהו‬ ‫ריביז‬
‫‪|-‬‬ ‫‪-‬שיו‬
‫כמה‬
‫‪/‬‬
‫הקב"ה‬
‫"‪--‬‬
‫אמ'י‬
‫ת‪-‬ו‬
‫וארבה‬
‫‪-‬וו‬ ‫וא‬ ‫וכרי‬
‫וקרי‬ ‫(שם‬
‫שר\ה‬ ‫וואאררהב‬ ‫רת!‬
‫כת'‬
‫שיל‬ ‫‪.=--‬‬ ‫|‬ ‫"את‬ ‫(טז‬ ‫יאור‬ ‫ראיוי‬ ‫רוי‬
‫אנ‬ ‫שם)\‪ | -‬ודב‬ ‫==‬ ‫תירשו‬ ‫[‬ ‫והא‬ ‫כמ שמעו‪.‬‬ ‫יצחק (יז)‪.‬‬ ‫לו את‬ ‫עמו עד שנתתי‪.‬‬ ‫עשיתי‬
‫הרדריוי‬
‫ץ‬ ‫‪-‬‬ ‫ח‬
‫שויה‬
‫צום‬ ‫אומי‬
‫אוח‬ ‫אהה‬
‫אתה‬
‫רו‬
‫בו‬
‫הוצצ‬
‫כיוצא‬
‫דרריו‪.‬‬
‫מדברין‪,‬‬ ‫ואה‬
‫רוי‬ ‫צוי‬
‫אנ‬ ‫‪ ₪‬ותרא שרה את בן הגר המצרית‬
‫וצוס החמישי וצום השביעי וצום העשירי (זכריח ח' ייש)‪.‬‬ ‫לאברהם‬ ‫אשר ילדה‬
‫עשר בתמוז ולמה נקרא‬ ‫זה שבעה‬ ‫ופיה‬ ‫רפור‬ ‫תי‬ ‫קול‬ ‫מביא‬ ‫שהיה‪.‬‬

‫שמו רביעי שהוא |בחדש הרביעי‪= ,‬וצום‪ .‬החמישי‪.‬‬

‫\‪--‬‬ ‫ו‬ ‫|‬ ‫‪-'-.-2‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬ ‫יוו‬ ‫‪-‬‬

‫ל‬
‫הכא |מצהק וכת' להלן ויקומו ‏‬
‫זה תשעה באב ולמה נקרא שמו חמישי שהוא‬ ‫') מה להלן צחוק שלע'ז אף‬
‫בחדש ההמישי‪ .‬וצוס השביעי‪ ,‬זה שלשה בתשרי‬ ‫שלעיז (יח)‪ .‬רי שמעון בן יוחאי או ארבעה דכרים‬
‫שבו נהרג גדליה ‏ בן אחיקם שהוגו ישמעאל‬ ‫י"י\י*‬
‫|‬
‫‪..--‬‬
‫‪-0‬‬ ‫|‬
‫‪-‬י‪,)-‬ו)ה‬
‫וו‬
‫ייוי*‬
‫ואל‬
‫‪-‬י‪-‬ו'ו‪.‬‬
‫שן‬ ‫וו‬
‫וירי‪--‬‬
‫עקשה‬
‫‪-‬ו‬ ‫‪₪--‬‬
‫דיה‬
‫‪=.‬ו |ה‬
‫לפנ‬ ‫מיתתן שר ‪1‬נדיקים‪.‬‬ ‫שקשה‬ ‫ומדך‬
‫לל‬ ‫‪ 4:‬ניה‪.‬‬
‫=‬ ‫|‬ ‫ו‬ ‫"יור‬ ‫שצחה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫"וב‬ ‫והדרצ‬ ‫צופ'‬ ‫דיחא‬ ‫דרי‬ ‫הדרריו‬
‫‪|--‬‬ ‫מצ ‪+‬‬ ‫ו‬ ‫שרה‬ ‫ותרא‬ ‫אומי‬ ‫הדוא‬ ‫|‬ ‫מורשריר‬
‫שדון‬ ‫שניטי‬ ‫שמו‬ ‫נקרא‬ ‫מה‬ ‫הארדו‪,‬‬ ‫רו‬ ‫רהררי‬
‫ווא‬
‫בטרת‬
‫ביע‬
‫עשרה‬
‫שמן‬
‫| זה‬
‫א‬ ‫ולמ ינק‬
‫| וצוס | הטשירי‪,‬‬
‫ט‪.‬‬ ‫המקו‬ ‫בית‬
‫השביטי‪,‬‬
‫כהרבן‬
‫בחדש‬
‫היו צריך אלא‬ ‫‪-‬‬
‫ורירה‬
‫?| =‬
‫ךר‬ ‫חדררי‬
‫ו‬
‫סז‬

‫בטבת‪:.‬‬ ‫עשרה‬ ‫וה‬ ‫העשירי‪ ,‬‏‬ ‫ועום‬ ‫השביעי‪.‬‬ ‫בהרש‬ ‫ישמעאל‬ ‫היה‬ ‫לחלוק‬ ‫שכשבא‬ ‫וכרמים‬ ‫שדות‬ ‫לעניז‬
‫‪--‬‬ ‫שכשב‬ ‫ושרכים‬ ‫ץד |‬
‫=!‬
‫חהרברריה‬ ‫ויחו‬
‫‪₪‬שנ‪9‬י‬ ‫ירופורה‬
‫ייעל‬ ‫מל ‪-‬ן רברבל‬ ‫והחד‬
‫ייוהם‬
‫הוהי‬ ‫רושלם‪.‬‬ ‫שסנן‬
‫אומי לו אני אטול שני חלקים ואתה אחד שאנ‬
‫אלי לאמר בשנה התשיעית בעשירי בעשר לחדש‬ ‫בל‬
‫=|‬
‫יירש‬ ‫לא‬ ‫כי‬ ‫לאברהם‬ ‫אומרת‬
‫שרוו‬
‫שרה‬ ‫וכז‬
‫ה‬
‫כור‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫|תב לשקך את שם היום את עצם היום הזה‬
‫כ‬ ‫בו‬
‫‪9‬‬
‫כיוצא‬
‫‪-‬‬ ‫‪+‬‬
‫מדבריו‪.‬‬
‫‪₪ ₪‬‬
‫אני‬
‫את‬
‫רואה‬
‫ואה‬
‫וג' ודברי‬
‫ו‪00‬ו‪-‬‬
‫הזאת‬
‫‪1‬‬
‫מה‬
‫אמ‬
‫ירושלם (יחזקאל כיד ב)‪= .‬ואני‬ ‫בבל‬ ‫כיב‬ ‫חא‬ ‫(במדבר‬ ‫‪-‬‬ ‫אומי‬ ‫אתה‬
‫אומי צום העשירי הוא יום החמישי בטבת אלא‬ ‫זה‬
‫לה‬
‫להם‬
‫ששוה‬
‫שוה‬
‫הום‬
‫הים‬
‫כל הדיי‬ ‫אגת‬ ‫אם‬ ‫רלההם‪:‬‬ ‫ששווה‬
‫ה‬ ‫ששוו‬
‫שביהודה *היו מתענים על המעשה ובגולה ‏ על‬ ‫לה‬ ‫מכניס‬ ‫את‬ ‫אפלו‬ ‫אומי‬ ‫ואני‬ ‫עקיבה‪.‬‬ ‫ר'‬ ‫דבך* ‏‬
‫השמועה שני ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי‬ ‫השיבה‬ ‫סופן לדנן אהריך‪,‬‬ ‫ש‬ ‫כל צאן ובקר‬
‫|‬ ‫בחמשה לחדש לגלותינו |בא אלי הפליט מירושלם‬ ‫אם‬ ‫‪.---‬‬ ‫י‪-=--‬‬ ‫הרצה‬ ‫הלודרש‬ ‫‪-‬י‬ ‫אותו‬
‫\‪-‬‬ ‫ו‬ ‫‪2‬‬ ‫הק‬ ‫הו‬
‫ריריאר‬ ‫ן‬ ‫ליג כ"א)‪.‬‬ ‫(יתזקאל‬ ‫העיר‬ ‫הכתה‬ ‫לאמר‬
‫ועש‬
‫‪2.‬‬
‫(שם שם כ'ג)‪ .‬ודברי אני |רואה מדבריו‪.‬‬
‫‪5-‬פ‬
‫יט)‪.‬‬ ‫ררויואה מדב‬ ‫טוו‬
‫אני‬ ‫וחררי‬
‫הכריוויםה ושרירכיהפוהדברי‬ ‫וה‬
‫ווע‬
‫לישמ‬ ‫וווהם‬
‫ההרבות‬ ‫ושבי‬ ‫בן אדם ‏‬ ‫אומ'‬ ‫אתה‬

‫האמה‬ ‫גרש‬ ‫לאברהם‬ ‫ותאמר‬ ‫‪0‬‬ ‫היה אברהם וירש‬ ‫אדמת ‏ ישראל האומרים אחד‬
‫הנסיון השמיני‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫זה‬ ‫גת‪.‬‬ ‫|‬
‫וותמהה אארבררחההס‬ ‫את הארין (יהזקאל ליג ביד)‪ .‬קל וחומ‬
‫יהומי‬

‫שאמרה לו שרה גרש האמה הזאת‪ .‬לאחר שנבנה‬ ‫שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את העולם‪ .‬אנו‬
‫והיה‬ ‫בנו‬ ‫ישמעאל‬ ‫זה שילוח‬ ‫התשיעי‬ ‫והנסיוז‬
‫שעובדין אלהות הרבה על אחת כמה וכמה שנירש‬
‫ממנה‪:‬‬
‫את הארין (‪ ,9‬ר' עקיבה‪ .‬ואני אומי ומה אברהם‬
‫ווו‬ ‫=‬ ‫|‬

‫קשה עליו מן הכל (כ)‪ .‬שני‬ ‫שלא‪ .‬נצטוה אלא במצוות יחידות ירש את הארין‬
‫אברהם‬ ‫באד בעני‬ ‫הרבר‬ ‫הרע‬ ‫אנו שנצטוינו |במצוות הרבה לגו ניתנה |האריץן‬
‫על אודות בנו‪ .‬לא ל\‬ ‫מורשה‪ ,‬‏ ומה נביאמ‪.‬שיבן לכן אמר אליהם כה‬
‫אמר‪ .‬הי ‪ 9‬הדם תאכלן (שם שם כ"ה)‪ .‬זה אבר‬
‫אמו‪( .‬בא)‪.‬‬
‫‪%0‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ל‪-‬‬ ‫‪0‬‬ ‫מ החי‪| .‬ועיניכם תשאו אל גלוליכם (שם "שם)‪ .‬זן‬
‫הוציא‬ ‫זרע‪,‬‬ ‫קז‬ ‫‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ב) כ‬ ‫כ")‪ .‬זו שפיכות‬ ‫(שם שם‬ ‫הרבכם‬ ‫על‬ ‫עיז‪ | ,‬עמדתם‬

‫בברית (כב‬ ‫שאינו‬ ‫הכת' ישמעאל‬ ‫זכור‬ ‫זה משכב‬ ‫תועבה (שם שם)‪.‬‬ ‫עשיתן‬ ‫דמים‪,‬‬
‫שמות‬ ‫(יח) עי' תנחומא‬ ‫המקרא ביהושע וע"ע ברשיי ורד"ק שם‪.‬‬ ‫על‬ ‫() צ"ע ועו' ירושלמי פסחים ליז בענין הדרש‬
‫לרגן (ת'‬ ‫סופן‬ ‫ובבי"ק‬ ‫ובג"ש‪.‬‬ ‫פ"ו‬ ‫ותוספת | דפוטה‬ ‫וע"ב‬ ‫ע"א‬ ‫ע"ב‬ ‫ואתחגן‬ ‫ע' ספרי‬ ‫(וט)‬ ‫סי"א‪.‬‬ ‫פניג‬ ‫ב"ר‬ ‫וע"ע‬ ‫סיא‬
‫לדנן)‪( .‬כ) עי' פדריא ריש פ"ל ובענין המנין עיי לעיל עמוד ר'א ובהערה ח' שם‪( .‬כא) עיי רמבין לפסוק זת‪( .‬כב) עו‬
‫בברות‪.‬‬ ‫נבגם‬ ‫שאינו‬ ‫כת"י‬ ‫ובב'‬ ‫מיג שם‪.‬‬ ‫רניו והערה‬ ‫ל עמוד‬
 ‫‪01‬‬ ‫הנדול‬ ‫|יי א‬ ‫סֶגפ‬
‫מדררש‬ ‫‪-‬‬
‫‪003‬‬

‫יהיה פרא אדם (ט'ז "ב)‪ .‬את מעלה‪ .‬לו את הבאר‪.‬‬ ‫בבקר‪ ,‬ר הוה‬ ‫ד וישכם אברהם‬
‫אמי לו הקביה עכשו מהוא אמי לו צדיק אמי לו‬ ‫הנשיא‪ .‬אומ' השכים אברהם בבקר‬
‫איני דן את האדם אלא בשעה שהוא עומד בה (כו)‪,‬‬ ‫וכתב נט גירושין‪ .‬ונתן להנר ושלהה שני וישל חה‬
‫שע אלהים בקול הנער‬ ‫אמי רי סימון כי מ‬ ‫לה‬ ‫א'‪. .)/‬‬
‫‪6‬‬ ‫רכ"ד‬ ‫דדרבררויתם‬
‫(‬ ‫מביתו‬
‫‪%0=-‬‬
‫אומי ‪ = 0‬וה‬
‫‪-‬‬
‫א‬
‫ולהלן ה‬
‫באשר הוא שם‪ ,‬מכאן אמרו אין הקביה דןאת‬ ‫ות לו ותת ע‪.‬כון‬ ‫לה ולבנה‪ .‬‏‬ ‫להם ומים‪ .‬ומזון‬
‫האדם אלא לפי שעתו (כז)‪.‬‬ ‫שהניעה לפתה המדבר התחילה תועה אהר עיז‬
‫‪ ₪‬ויפקה אלהים את עיניה‪ ,‬‏ פתזה‬ ‫שלבית אביה רכת' הכא ותתע וכת' להלן הבל‬
‫(ירמיה ו' טיו)‪.‬‬ ‫תעתועים‬ ‫מעשה‬ ‫המה‬
‫בין‬ ‫שנבראת‪.‬‬ ‫הבאר‬ ‫אותה‬ ‫להם‬
‫השמשות והלכו ושתו ומלאו את החמת מיםומשם‬ ‫ט) ויכלו המים מן החמת‪ .‬בן שנע‬
‫"ורוו‬ ‫ריל‬ ‫‪%‬‬ ‫‪0‬‬ ‫|‬ ‫הר‬

‫הלכו כל המדב=ר (כח)‬ ‫עשרה שנה היה ישמעאל בצאתו‬

‫המש מן‬ ‫לא חפרו‬ ‫מבית‪ .‬אביו‪= .‬ובזכות אברהם‬
‫בקשת וגתרבה‬ ‫נולד‬ ‫רגבה קשת‪.‬‬ ‫כ ויחי‬
‫החמת וכשהתהילה תועה אחר ע'ז חסרו המים ועיפה‬
‫בקשת (כט)‪ .‬ד'א רובה קשת הוא‬ ‫נפשו שלישמעאל בצמא מה עשה הלך והשליך‬
‫שהתחיל לירות בקשת (ל)‪.‬‬ ‫עצמו תחת חרולי |המדבר ואמ' אלהי אברהם אבי‬
‫פארן ותקח לו‬ ‫כ וישב במדבר‬ ‫יש לפנשג תוצאות מות קח‪ .‬נפשי‪ .‬ממני ואל אמות‬
‫בצמא ונעתר לושנ' ויש מע אלהים אל קול‬
‫אמו אשה‪ ,‬בתהלהשלח ישמעאל‬ ‫הנער (כג) ותשלך את הילד תחת אחד‬
‫ולקח אשה מבנות מואב‪ ,‬לימים יצא אברהם אבינו‬
‫מהוא השיהים ר' מאיר אומ' זה הרו‬ ‫שים‪.‬‬
‫יה‬‫ה‬
‫למדבר לראות את צנו ונשבע לשרה שאינו ורד‬
‫מהןנמל במקום שישמעאל שרוי שם‪ .‬והגיע לשם‬ ‫שדרכו להתגדל |במדבר‪ | .‬ר' ופי בן‪ 4‬אומ'‬
‫הצי היום‪ .‬‏ מצא את אשתו אמי לה איכן הוא‬ ‫מהוא‪ .‬השיחים מקום שָהַשִיחַ ‏ עמה אחדר ממלאכי‬
‫ישמעאל אמרה לו יצא הוא ואמו לרעות את‬ ‫השרת (כד)‪.‬‬
‫הנמלים במדבר‪ .‬‏ אמי לה תני לי מעט מים ופת‬ ‫שער‬ ‫הא‬ ‫קשת‪,‬‬ ‫כמטחהוי‬ ‫‪ )9‬הרחק‬
‫לחם כי עיפה נפשי מדרך המדבר‪ .‬אמרה לו אין‬ ‫כמטחוי‬ ‫מהוא‬ ‫ד"א‬ ‫(כה)‪,‬‬ ‫ר'ויסי‬
‫לי לחם ומים‪ .‬אמר לה לכישבוא ישמעאל מן המדבר‬ ‫כלפי‬ ‫קשים‬ ‫קשת אמי ר' ברכיה |שהטיחה דברים‬
‫הניד לו שבא זקן אחד מארין כנען לראותך ואמר‬ ‫מעלה‪ .‬אמרה רבון העולמים לא‪.‬מרת להירבה ארבה‬
‫חלף מפתן‪ .‬ביתך‪ .‬שאינה טובה‪ .‬לך‪ .‬כשבא ישמעאל‬ ‫את זרעך (ט'ז ")| הרי אברהם נתעטר בשרה ואמרה‬
‫הגידה לו את הדבר‪ .‬וכן הכם כחצי הכם הבין‬ ‫לו גרש האמה הזאת‪ .‬ואף אתה הסכמת על ידה‬
‫ושלהה‪ .‬והלכו למדבר פארן ומצאו שם מעינות‬ ‫ואמרת ‏ כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה‬
‫מים וישבו שם‪ .‬שלחה אמו ולקחה ‪ 0‬אשה מבנות‬ ‫אלך ואניחנו ‏ במדבר ‏ תחת האילן והרי הוא מת‪.‬‬
‫ארוי‬ ‫ברהם‬
‫=ימים ‏ יצא‬
‫אביה |מארץ מצרים‪ .‬ל‬ ‫מיר רמז הקביה למלאך ואמי לו ‪ 2‬והעלה לו את‬
‫ל תוני לי מעט‬ ‫לראות את בנו ולא מצא וא‬ ‫אלה ‪ .‬את עיניה‪.‬‬ ‫הבאר הדא היא ויפקה‬
‫ומים וקיבלתו בס בפנים‬ ‫לו להם‬ ‫מים מיד‪ .‬הוציאה‬ ‫אדפ שכת' בו והוא‬ ‫אמי המלאך רבונו שלעולם‬

‫מבית אבינו אברהם‪( .‬כד) עי' תנחומא‬ ‫(כנ) עי' פדריא‪ .‬פ"ל וברד"ל שם אות ל' בשם הרמב"ן ובכי"ק ושמעאל בצאתו‬
‫ויצא ס"ה וע"ע ב"ר פניג‪ .‬סייג =(כה) עו' ערוך ערך רוס‪( .‬בו) צ"ע ועי' תנחומא וג'כ ב"ר שם‪ ( .‬כ ‪ )1‬עי' ירושלמי ר"ה‬
‫(כח) עי' פדר'א פ"ל‪.‬‬ ‫לא שהוא צדיק אלא באשר הוא שם‪.‬‬ ‫גיז ע'א וע'ע ביר שם סייד ובג' כת'י אחרי מלת הנער‬
‫סטיו ובכי"ק על הגליון |כאן בעל סבירות היה אותו‬ ‫(כט) עי' פדריא שם‪(| .‬ל) צ'ע ואולי פירש כן דברי הב"ר שם‬
 ‫‪0‬‬ ‫הודול‬ ‫וירא‬ ‫מדרפש‬ ‫‪1‬‬
‫הן שאול ושלשת בניו והפני ופינהם ושמשון ואית‬ ‫על בנו ונתמלא ביתו‬ ‫והתפלל‬ ‫אברהם‬ ‫יפות‪ .‬עמד‬
‫<‪-₪‬‬

‫דאמרין אף עלי‪= ,‬ר' יהושע דסכנין בשם רי לוי‬ ‫הדב‬

‫דרר‬
‫מטוב‪ -.‬העולם‪ .‬כשבא ישמעאל הנידה ללוו אאהת‬
‫אמי לו הקביה אתה נתת להן ‏ שבע כבשות חייך‬ ‫ע‬ ‫אב‬ ‫ככררהחם‬ ‫אומי‬ ‫הוא‬ ‫עליו וכז‪.‬‬
‫ג‬
‫רחמי‬
‫|‬
‫שעדייז‬ ‫וידע‬
‫רר;‬
‫שארון הברית עושה אצלן שבעה חדשים וכן הוא‬ ‫(לא)‪.‬‬ ‫ק'ג ו"ג ‪.‬‬ ‫(תלום‬ ‫בנים‬
‫‪--‬‬

‫הדשים‬
‫ביד‬
‫=|!‬
‫ותפארתו‬
‫שבעה‬ ‫פלשתים‬
‫שמואר א' ן' א')‪ .‬וואאווממ'' ויתוזיתן‬
‫עזו‬ ‫לי בי‬
‫ארון ה' בשדה‬ ‫וישב‬ ‫אומ'‬
‫ויאמר אבימלך‪,‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪%7*%‬‬
‫ויהי בעת ההיא‬
‫ליו\‬ ‫‪₪‬‬ ‫הי‬

‫אברהם‬ ‫שהיה‬ ‫זמן‬ ‫שכל‬ ‫ילידת יצחק‬ ‫עת‬

‫צר (תהלים ע'ח ס'א)‪ .‬מאי ותפארתו ביד צר אלו‬
‫אעבפינ !וו בלא זורהעש היו אומות העולםרואין אותו כאלו‬
‫בגדי כהונה היך דכת' ועשית בנדי קדש לכבוד‬
‫שנולד \לו יצחק בזקנותו‬ ‫עמו‪ = .‬וכיון‬ ‫איז אלהים‬
‫ולתפארת (שמות כיח ב')‪ .‬רי יהושע דסכנין בשם רי‬
‫הייך‬ ‫כבשות‬ ‫לו שבע‬ ‫נתתה‬ ‫אתה‬ ‫לו הקב"ה‬ ‫לוי אמ‬ ‫אשו‬ ‫בכל‬ ‫ממך‬
‫ע‬
‫ע‬ ‫אלהים‬ ‫כי‬ ‫ידענו‬ ‫אמרו‬
‫‪2‬‬ ‫‪%‬‬ ‫וקב'ה‬
‫‪-‬‬
‫(לב)‪.‬‬ ‫אתה עשה‬
‫שהן עתידין להחריב‪ .‬מבניך‪ .‬שבעה עולמות ואלו הן‬
‫ו ‪[:‬‬

‫יה‬
‫דהיועולמים‬ ‫וורבייהת‬ ‫וולן‬
‫ויגרבע‬
‫‪.‬‬
‫ושו ורב‬ ‫אהל מועד וגלנל ושילה‬
‫‪ +‬רואב‬
‫הד אבימל]‬ ‫שרא‬ ‫כיון‬ ‫‪0‬‬
‫ל‬
‫שח‬
‫ועתה השבעה‬
‫‪5-0‬‬ ‫‪2‬‬ ‫| ל‬
‫כנ\)‬
‫שנים‪ .‬מיכן שכל הנותן מתנות חנם לגוי נענש (מ)‪,‬‬ ‫ממנו‬ ‫נתיירא‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫נסים שנעשו‬
‫ואמ' לו השבעה לי‪ .‬על דעתי אתה נשבע לא על‬
‫מלמד שהפריש‬
‫בעבורתהיה לי לעדה‪5 .‬‬ ‫עשיתי עמך‪ .‬כי‬ ‫שר‬
‫דעתך (לג)‪ .‬כחפד א‬
‫כנגד‬ ‫כבשות‬ ‫אבינו | שבע‬ ‫אברהם‬
‫לו הנה ארצי לי‬ ‫עקמשו שאמי‬ ‫ש=אעש‪-‬ה‬ ‫איוה ‪ 0‬הסד‬
‫נוהנות באותו‬ ‫שהיו‬ ‫נה‬ ‫בני‬ ‫שנצטוו‬ ‫מצוות‬ ‫שבע‬
‫לפניך בטום (כי טיו (לד)‪,‬‬
‫כגל וכמצבה שעשה‬ ‫ומובדלות‬ ‫פרושות‬ ‫והניחם‬ ‫הדור‬
‫>‬ ‫הראל‬ ‫‪%909‬‬ ‫י ככ‬
‫למ‬
‫אלו השבע הכבשות‪.‬‬ ‫יעקב אבינו ללבן ‏ כן עשה‬ ‫מעלין‬
‫אתה‬
‫בע‬ ‫לה‬
‫‪--‬ל|‬ ‫ע‪+‬‬
‫וור טשפי‬
‫‪₪‬‬‫‪9‬‬
‫‪0‬‬
‫)‪-‬ן|‪ [+ 55‬ריא‬
‫שכל‬
‫כר‬
‫כר\‬

‫תחתיה לעולם‬ ‫אחת העמיד אבימלך אחרת‬ ‫ואם מתה‬ ‫‪0‬‬ ‫‪:‬‬
‫לְעַד (מא)‪.‬‬ ‫שיהיו‬ ‫כדי‬ ‫עליו כאלו נשבע (לה)‪.‬‬
‫כה) והוכח אברהם‪ .‬כל אהנה שאין עמה‬
‫לא) על כן קראלמקום ההוא באר‬ ‫תוכחה אינה אהבה‪ .‬וכך הוא אומי‬
‫בראשרר ‪+‬שנתקיייימה בשבע‬
‫וריו‬
‫‪0‬ע‪,‬‬
‫שב‬ ‫טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת (משלי כיז ה')‪.‬‬
‫(מב)‪.‬‬ ‫כבשות‬ ‫שהתוכחה ‪-‬מביאה לידי שלום (לו)‪.‬‬
‫לב) ויכרְתן ברית‪ ,‬תאנא שלשה אבות כרתו‬ ‫ט) ויאמר אבימלך לא ידעתי‬
‫שלוש בריתות‪ .‬אברהםיצהק ויעקב‬ ‫לא ידעתי מי‬ ‫עשה‪ .‬עדעכשו‬
‫וכיון שכרת לו ברית‪ :‬הלך לו למקום מלכותו (מג)‪.‬‬ ‫לא הגדת‬ ‫אתה‬ ‫הוא העושה כך (לו)‪ .‬וגם‬
‫יהודה אומי פרדס‪ .‬שאל‬ ‫ויטע אשל‪ .‬‏‬ ‫‪ % +7‬שמעתי‬ ‫וו‬ ‫‪., %‬‬
‫‪1‬‬
‫‪.‬גי‬ ‫ל י לשעבר (לח)‪.‬‬
‫מה תשאל תינים ענבים ורמונים‪ ..‬רי‬ ‫מאחריכם (לט)‪,‬‬
‫נחמיה אומר פונדק שאל מה תשאל קופד חמר‬ ‫ויצב אברהם את שבע כבשת‬
‫|שם רי יודה אשל זה כנהדרין‬ ‫וביעין‪ .‬ר' עזריה ב‬ ‫הצאז‪ ,‬ר' יהושע דפכנין בשם רי‬
‫היך דאת ‏ אמי ושאול יושב תחת האשל ברמה‬ ‫לוי אמי לו הקב"ה אתה נתתה לו שבע כבשות‬
‫מלמי‬ ‫לקיש‬ ‫ריש‬ ‫אמי‬ ‫(שמואל א כו ב') ( ‪-‬מוד)‪,‬‬ ‫חייך שהן עתידין להרוג מבניך שבעה צדיקים ואלו‬
‫(לד) עו' ב'ר פניד ס"ב‪.‬‬ ‫(לג) צ"ע‪.‬‬ ‫(רב) עי' ב'ר פנייד ם"ב‪).‬‬ ‫הרד'"‪ 5‬שם‪.‬‬ ‫שםובביאור‬ ‫(לא) עי' פדר"א‬ ‫תעור קשתך‪.‬‬ ‫רשע שג'עריה‬

‫צ'"ל‬ ‫ואולי‬ ‫שם‬ ‫וברד"ל‬ ‫ס"ג‪.‬‬ ‫שם‬ ‫לפסוק זה וב'ר‬ ‫יב"ע‬ ‫יי תרגום‬ ‫(פט‬ ‫(לה) צ"ע‪.‬‬ ‫צ"ע‪.‬‬ ‫(לז)‬ ‫"ג‪.‬‬ ‫(לו) על יביר‬ ‫לה) ציע‬
‫ג‬ ‫רפסוק זהוב‬ ‫ב‬ ‫הש‬

‫מאחרים‪( .‬מ) עו' ב'ר שם פיד בשינזי ובחיסור שם בעל המאמר ותנא דבי אליהו פיז ע"ש ובכי"ק וכה"א ויתן‪ ,‬לשבי ובסוף‬
‫המאמר נריס מתנת חנם‪( | .‬מא) צ"ע‪( | .‬מב) צ"ע‪( .‬מג) עיי פדר'א פליו‪(= .‬מד) עי' ביר פניד ‪-‬פיו‪ .‬ובכייב תותים (תי‬
 ‫‪%1‬‬ ‫רה‬ ‫וירא‬

‫ברה (מו)‪ .‬ויקרא שם בשם ה' אל עולם‪,‬‬

‫ב‬ ‫שעשה‪ .‬פרדס ונטע‪ .‬בו | מיני >מגדיס‬ ‫‪1‬‬

‫שהודיע לבאי העולם שיש שם רבון אחד הוא אלוה‬ ‫למאן פרדס ‏ היו דכתיב ‏ וטע אלא למאן‬
‫ההועווולרםה כ ויָשדיִיד =יורהויוא‪ .‬המחיהייהו ‏ את הכל שני‪ .‬כי ‪.‬עמך‬ ‫דאמי פונדק ‏ מאי ושע כדכת' ‏ וטע אהלי אפדנו‬
‫'‪-‬‬
‫ב מים היים (תההפ ל ל (מז) ויגר אב ו‬ ‫מקו‬
‫אכילה‬ ‫אשל‪.‬‬ ‫ויטע‬ ‫ד'א ‏‬ ‫(מה)‪.‬‬ ‫(דניאל‪ .‬יא מ"ה)‬
‫‪-‬רוי‬
‫‪-‬‬ ‫=‬
‫אמות‬
‫‪₪‬‬
‫י‬
‫=‬ ‫שוג‬ ‫שתייה‪ .‬לוייה‪ .,‬תנן התם יהי ביתך פתוה לרוחה שיהא‬
‫וחמש שנ‪.‬ה‬ ‫ממררוובבייזן עלעל ששללההבבררווון‪ | ..‬שלחשלבהבררון ו‬ ‫ולמערב‬
‫ביתו של [אדם פתוח לצפון ‏ ווללדדררווםה ול ומלזמזררחה |‬
‫‪-‬מה‬
‫פ*צר‬
‫שני‬
‫יפוי‬
‫‪--‬‬ ‫ו עשרים‬ ‫אפתה‬ ‫לאורחה‬ ‫דלתי‬ ‫איוב |דכת'‬ ‫שעשה‬ ‫כהכ‬

‫ארבעה פתהים‬ ‫איוב‬ ‫מהעשה‬ ‫ו‪-‬ממ‪-‬נ‪4‬י‬ ‫(איוב‪ .‬ל"א ל"ב)‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫כדי שלא יהיו עניים מצטערין לחקיף את כל הבית‬
‫קפא שמש ‪4‬‬
‫אלא הבא מ‪5‬ן הצפון ‏ נכנס כדרכו בצפון‪ .‬והבא מן‬
‫אי‬ ‫וחרי‬ ‫כל‬ ‫בצ‬

‫א) ווהי אחר הדברים האה והאלהים‬ ‫הדרום נכנס כדרכו בדרום‪ .‬וכןלכל רוח ורוח‪.‬ה‪ ,‬‏ ווייההייו‬
‫אצחרחר ההחדדבררות‬ ‫מחאאיי‬ ‫עניים בני ביתך לאו בני ביתך ממש אלא יהיו‬
‫אה‪-‬יהב ו שלשטן שנ‬ ‫כדרן‬ ‫ושותין |בביתך‬
‫רריהחד‬ ‫ו'יויושיי‬ ‫שאוכלין‬ ‫ויד‬
‫‪₪‬ווו‬ ‫|‬
‫רי‪%‬אלודדיך ‏‬
‫וו‬
‫יוווירת ‏‬
‫‪₪-‬‬ ‫‪-,‬‬

‫נדו‬
‫‪5‬‬ ‫את וצחק וטעששהה ששממהההה‬ ‫‪.‬י‪-₪-‬‬ ‫\ר‬
‫אכינו‬
‫טארייול‬
‫ל אברהם‬
‫‪-‬פה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬וב‪-‬‬
‫שהיו עניים משיחין מה שהיו אוכלין ושותין ב‬
‫רריתו‬ ‫פליתיל‬

‫שלעולם‬ ‫לפניו רבונו‬ ‫ואמי‬ ‫‪2‬‬ ‫תוי‬

‫לפנ‬
‫הפזטך‬
‫השטן‬
‫יומר‬
‫עמ‬ ‫שלאיוב‪ .‬וכשפגשו זה בזה אמ' אחד לחבירו ‏ מניין‬
‫חנ ‪4‬‬
‫נהו‬ ‫הח')‬ ‫המי"אא‬ ‫(וויששיעוויהה‪.‬‬ ‫אוהבי‬ ‫ראנרהם‬ ‫קו‪ -‬א‬ ‫אתה‬ ‫אתה בא מתוך‪ .‬ביתו ‏ שלאיוב‪ .‬‏ ולאין אתה הולך‬
‫‪+-‬‬

‫גדולה לכל חית‬ ‫סעורה‬ ‫ועשה‬ ‫בן למאה שנה‬ ‫לתוך ביתו |שלאיוב‪ .‬‏ וכשבא עליו אותה פורענות‬
‫בלול‬ ‫ועום‬ ‫זי‬ ‫הניה‬ ‫ולא‬ ‫השמים‬ ‫ולעיף‬ ‫השרה‬ ‫‪4‬בונו שלעולם לא הייתי מאכיל‬
‫אמי לפני הקביה ר‬
‫(קש=‪:-‬‬ ‫לו סעודה‪ .‬ולא היה לו תור א‬ ‫שלא עשה‬ ‫ואוכל פתי לבדי ולא‬ ‫רעבים ומשקה צמאים ‪0‬‬
‫אחדלחקדיב למניך‬
‫[= | ‪ %‬א ‪1.‬‬

‫(א)‪ .‬ולא עוד אלא שכרת‬ ‫פנין ק‬ ‫מלביש ערומים‬

‫וויסיור‬ ‫רוויי‬
‫לא הייתי‬ ‫ו"ז)‬ ‫(שם‬
‫אכל יתום ממנה |‬
‫ברית ‪ 0‬ערלים ועבד | על לא תכרת להם ברית‬ ‫שני ומגז כבשי יתהמם (שם כ)‪ .‬אע'פ כן אמי לו‬
‫(שמות כי'גל'ב)‪ .‬אמ' לו כלום ‏ כל מה שעשה היה‬ ‫בתוך‬ ‫אתה יושב‬ ‫הקב"ה‪ .‬ערין לא הנעת לאברהם‪,‬‬
‫אלא בשביל בגו |אם‪ .‬אימ' לו אני העלהו לפני‬ ‫בשר‬ ‫לאכול‬ ‫שררכו‬ ‫את‬
‫‪+‬‬ ‫ביתך ועניים‪ .‬באין אצלל‬
‫לעולה מיד מעלהו אמי לפניו רבונו שלעולם נסיהו‬ ‫האכלתו בשר‪ .‬את שדרכו לשתות יין השקיתו יין‪:‬‬
‫מיד והאלהים נסה את אברהם (ב)‪ .‬ועליו‬ ‫בעולם‬
‫‪-‬ע‪-3‬‬
‫ומחזר‬
‫שו‬
‫שט‬
‫‪-=-‬‬
‫אלא‬
‫כן‬ ‫אבל אברהם או‬
‫רבד אליך תלאה (איטב ד' ב')‪.‬‬ ‫הכת' אומ' הנסה‬ ‫וכשמוצא אורחין מכניסן לתוך ביתו‪ ,‬את שאין דרכו‬
‫אב‪-‬הם אבינו שבשעה‬ ‫כננד ‏‬ ‫נאמ' דפיסוק הזה‬ ‫לאכול חטים האכילו חטים ואת שאין דרכו לאכול‬
‫‪0‬‬ ‫בנך והעליתו‬ ‫שהוט ‏‬ ‫שאמי לו הקביה‬ ‫בשר האכילו בשר ושאין דרכו לשתות יין השקהו יין‬
‫קדמי השטן לדרך ואמי‬ ‫עליו והלןך לשהטו‬ ‫ולא עוד אלא שעמד ובנה פלטורין על הדרכים וה‪5‬ניה‬
‫אמ" לו אני בתומי‬ ‫לו זקן לאיזה מקים אתה הולך‬ ‫משקה ומאכל‪ .‬בהם כל הבא נכנס ואוכל ושותה‪ .‬ומברך‬
‫הולך לעשות רצון אבי שבשמים‪ ,‬אמי לו ומח אמי‬ ‫לשם שמים שני ויטע אשל כל מה שהפה ‏ ואל‬
‫לך אמי לו להעלות את בני לפניו לעילת אמי לו‬ ‫הוא מוצא בתוך ביתו |שלאברהם לפי כך נעשית‬
‫זקן שכמותך יטעה בכך‪ .‬לא אמי לך אלא להט;ות‬ ‫שלא נעשית לכל‬ ‫גדולה בעולם מה‬ ‫לו נהֶת רוח‬

‫סוטה‬ ‫תינים)‪ .‬‏ (מה)‪ .‬עי' סוטה י' ע"א‪(| .‬מו) עי' אדרינ פיז |ובניש בהערות‪ .‬ובענין הנוטריקון ‏ של אשל עי' דש"‬
‫שם ובמדרש תהלים מזמור ל"זובכי"ק בפוף המאמר הוא נמצא ה' מוצא‪( .‬מז) עי' מורה גבוכים ח"ב פי"ב‪( .‬מח) עוי‬
‫ביר פניד‬
‫כם (א) עיי פנהדרין פיט עיב על ראש המאמר‪ .‬ובבככיייבב ל לההקקררייבב קקררבןב|‏ לפמנכייןך ובכי"ק | ר"י בן זמרה‪( | .‬ב) צ'ע ועוי‬
 ‫‪6‬‬ ‫הגדול‬ ‫וירא‬ ‫מהפש‬ ‫‪8‬‬
‫ולהלאותך הרי כת' בתורה שופך דם האדם באדם דמו | ולא שמע לעצתו‪ .‬ד'א הנפה הדבר אמי‪ .‬רי שמעון‬
‫ישפך (בראשית ט' ו)‪= .‬ואתה טועה והולך לשחוט | בן לקיש אמי לו יראת שמים ‏ שכך היא כסילות‬
‫את בנך ‪ 0‬אתה לומי לו שאמדת לי הוא אומד ‪ .‬שר יראתך כסלתך (שפ שם ‪ .)1‬אלמ'יה איהו‬
‫וך מי מניד ואפלו יש לך עדיםי עבר שמעיר = זכר נא מי הוא נקי אבר‪ .‬עד כאןהשטין לו ולא‬
‫לו דע‬ ‫אמ'‬ ‫אלהיו‪| .‬מיר‬ ‫ברבו אי אפשר‪ ,‬ואם חעיד מין עידותו כלום‪ .‬חזור =יכול |להחזירו |מיראת‬
‫ולנסותך ‏ ולא‬ ‫פעמים‬ ‫להשטינך | כמה‬ ‫בך‪ .‬אמי לו איני שומץ =אליך שלא לעשות רצון |שבאתי‬
‫שהקביה‬ ‫אבי שבשמים לכך נאמי‪ :‬הנסה דבר אליך‪ .‬תלאה (ג)‪ = ,‬הקדמתיך אלא לראות מעשיך שכך שמעתי‬
‫אוהבי שבזקנותו‬ ‫ד'א הנפה דבר אמ' רב |המא בר חנה כך אמי | משתבח בך ואומ' יש כאברהם‬
‫מלאכי השרת‬ ‫מיד אמרו‬ ‫כמותך יעשה זה‪ ,‬הרי | עמד והתך את בשרו‪.‬‬ ‫אדם גרול‬ ‫השטן לאברהם‬
‫לפניו אמיר‬ ‫אם אתה | לפניו אם אוהבך הוא יש לו בן ז‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫שמק ב הבריות לתהת כנפי השכינה‬
‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫אתה‬
‫הורג את בנך יהיו =הכל בדילין ‏ ממך וקורין אותך = לו שישהטהו אם עשה כן אוהב הוא לך‪ .‬ואףאני‬
‫ורג נפשות אמ' לו איני שומע לעצתך‪ .‬ד'א | מה שיכלתי להשטין כבר השטנתי ולא יכלתי‪.‬‬
‫נב (שס שם ו'ב)‪| .‬כבר שמעתי‬ ‫בה‬ ‫ואלי‬ ‫ועכשו‬ ‫הש‪5‬ן‬
‫>‪|-‬‬
‫אמי‬
‫‪-9‬ו‬
‫כדר‬
‫‪-‬‬
‫זמראי‪-‬‬
‫\‪-‬‬
‫ב‬
‫‪|-‬‬
‫ופי‬ ‫הי‬ ‫אמי‬ ‫דברי‬ ‫הנפה‬

‫לאברהם לא אתה הוא שכל גדולי עולם משכימין = מאהורי הפדנוד השה לעלה ואין ‪ %6‬לעלה‪ .,‬אמי‬
‫הכל = לו איני שומע לך‪= .‬כך הוא‪ .‬עונשו שלבודאי אומי‬ ‫לפתחך ונוטלין ממך עצה אם תעשה רבה זה‬
‫אמת ואין שומעין לו (ד)‪ .‬תאנא הוא שטן הוא‬ ‫הזור בך ולא שמע לעצתי‪.‬‬ ‫עיזבין אותך | בחיים‬
‫יצר רע הוא מלאך המות‪| ,‬הא כיצר יורד‪ .‬ומתעה‬ ‫ד'א הנסה דבר‪ .‬אמ' ר' זאלעזר בן פדת כך אמ' לו‬
‫עולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה‪ .‬באיוב מהוא‬ ‫השטן לא אחה הוּא שכל השריםרואין אותך ועומדין‬
‫| אומ' ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב‬ ‫בפניך ואפלו רוכבי פיסים‪ .‬יורדין מפניך‪ .‬וכורעין לך‪.‬‬
‫וגו" (איוב א'ח')‪ .‬ותסיתני‪ .‬בו לבלעו חנם (שם ביג'י)‪.‬‬ ‫אם תעשה דבר זה כל כריעין כורעות מבעטות הן‬
‫נתכוונו‪ .‬שטן‬ ‫לשם שמים‬ ‫דבר | אמ' ר' לוי שטן ופנינה‬ ‫(איוב ד' ד')‪ .‬ד'א הנסה‬ ‫בך כושל יקימון מליך‬
‫אמי רי שמעון בן יוהאי כך אמי לו זקן הלא הכן | כיון רשמע שבאחיה דאיוב אמ' דלמא חוס ושלום‬
‫לשחוט הרי הוא דומה לך ובדיוקנך = נטיא דעתיה דקורשא בריך הוא‪ .‬לגבי‪ .‬איוב‪ .‬ומינשי‬ ‫שאתה רוצה‬
‫הוא נברא ואתה תוקע בו סכין יש לך אדם תוקע | לה לאהבותא דאברהם‪: .‬לכך הסטינו ונתנפה ולא‬
‫סכין בעצמו חזור בך ולא שמץ לעצתו‪ .‬ד'א הנסה |עמד ונתנלה |שבחו שלאברהם אבינו שנתנסה‬
‫מחבידו‬ ‫לו נדול מכולם יכול = בעשרה נסיונות כל אחר ואחד מהן קשה‬ ‫דבר אמי ‏ ר' יוחנן |כך אמ'‬
‫רכת' וכיעסתה צרתה גם כעם‬ ‫אתה לעמוד להבלה שלשחיטה אם אתה מגיע להבלה = ועמר בכולן‪ .‬פנינה ‏‬
‫בדין ואומי לך כבר | (שמואל א' א' ו)‪ .‬אמרה היאך תיפטר הצדקת הזאת‬ ‫עליך‬ ‫לא בא‬ ‫פורש‬ ‫ואתה‬
‫יש לך דבר | בלא בן‪ .‬והיתה מִקְנָה אותה |ביותד |כדי שתתחדט‬ ‫קיבלת עליך משעה ראשונה לשחוט‬
‫רב אהא‬ ‫ותבקש רחמים על עצמה וכך היה דרשה‬ ‫להשיב שנ' כי עתה תבוא אליך ותלא (שס ‪ /‬ה)‬

‫תדאיר‪ .‬סוף פ"ז‪( .‬ג)‪ .‬עי' תנחומא מהרש"ב ח"א פ'ג עיבואגדת בראשית פ' ניה היכא דמידריש פסוק זה באיוב ועל אברהם‪.‬‬
‫ובכייא וכו"ק |גרים הלא כתוב בתורה שופך וכו' וכן גריס לקמן מעיד בי‪(| .‬ד) צ'ע ועיי בכלל ביר | פניה וני ווקרא‬
‫דר'כ |ק'ע |ע'ב פסיקתא רבתי פיסקא ‏ מ' תנחומא וורא סימן כ'א‪ .‬כ'ב‬ ‫רבה פיכ פ'ב קהלת רבה פ"ט פסוק די ‪0‬‬
‫וכ"ג‪ .‬תנחומא מהרשיב דף ‪":‬ה ודף נ"ח ובנרשם בכל אלו המקומות |וב"ס בעל מדרש הגדול לקת דבריו מאיזה‬
‫וורא‬ ‫מדרש שנאבד לנו ויש זכר להדברים כאן בסנהדרין פיט ע"א ביר פ'כ פיד |פסיקתא רבתי ק"ע |ע'ב תנחומא‬
‫סימן כ"ב פדר"א פל'א ילקוט על פרשה זו‪ .‬‏ וע"ע בפרט בספר הישר על התורה פרשה זו ובמדרש ויושע בית‬
‫שלמן טוסיק ז'ל) מצר פ'ח |עיד צד ניג‪ :‬ובכי"ק גרוס‬
‫בס' נוה שלום (לר"שז‬ ‫(חיא צד ל"ו) ובאגדות המובאות‬ ‫המדרש‬
‫יעמוד בחבלה וכו' עונשו שלבדאי‪.‬‬
‫‪81‬‬ ‫הגדול‬ ‫וירא‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫= ‏ ‪-‬בְפָאפינְיָּא אתא שטן נשקהרק על ‪-‬כדעה (ה)‪ = .‬יוצאה לעולם‪ .‬וחד אמ' שמשס יראה יוצא לעולם‪.‬‬
‫בר יעקכ‬
‫כיוצא בו ארון |ר' היא ור' ינא הד אמ' שמשם‬ ‫והאלחים נסה‪ | ,‬זה הוא‪ .‬הנסייון העשירי (ו)‪,‬‬
‫לעולס‪ .‬וחך ‏ אמד ‏ שמשם ‏ אררה‬ ‫‪5‬‬ ‫=‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪7‬‬ ‫ית‬ ‫יתמ‬ ‫יבנה‪,‬‬ ‫ואת‬ ‫פא‬ ‫קח‬ ‫ב) ויאמ‬
‫שמשם‬ ‫חר" אמ'י‬ ‫דביר‪.‬‬ ‫כפצא כר‬ ‫קלס |‬ ‫ה‬ ‫שמעון בר אבא אין נא אלא לשון‬
‫*שחשה‬ ‫אהי‬ ‫דר‬ ‫ה‬ ‫ריוצא‬ ‫יוצי‬ ‫[‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*והווו‬

‫דיבדות יוצאות‬ ‫|ד‪ָ75‬בַר ‪ ,‬יוצא לעולם וחד אמ' שמשם‬ ‫קשה‪ .‬משל למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות‬
‫על ה אכ ידע‬
‫‪:‬ל‬ ‫ל ‪7‬ח שילהשפ‬ ‫ליזורת‬
‫רבבה והיה לו גבור ‏ אחד נוצח את כולן‪ .‬לימים | לע‬
‫‪9‬‬
‫ה‬ ‫עמרה ‏ עליו מלחמה חזקה אמ' לו בבקשה ממך | אס ‪-‬‬
‫עמוד‪ .‬לי במלחמה זו כדי |שלא יאמרו |הלאשונות =תחת עולה במקים =עולה עומדת‪= .‬ולבסיף‪ .‬נתפדש‬
‫אין בהם ‏ ממש‪ .‬אף הקב'ה אמ לו לאברהם =שעל"תו לראש המבה היא במקום‪ .‬עולח‪ ,‬ואברהם‬
‫אברהם הרבה נסיונות נסיתיך ועמרת בכולן‪ ,‬ועכשוו =אכינו כיון |לעשות רצון יוצרו על כל פנים‪ .‬לכך‬
‫אדי ההרים ‪..‬‬
‫נאמי לעולה לרראשא (יא)‪ .‬על ה‬ ‫עמשה‬ ‫וך‬ ‫בקישה‬
‫לו‬ ‫ומכולז‬ ‫הכב"ה‬ ‫ברא‬ ‫חרים‪.‬‬ ‫שבטה‪.‬‬ ‫אמרו‪.‬‬ ‫מכאז‬ ‫‪.‬‬
‫קת‬ ‫וששולן‬ ‫וו‬ ‫"יץ‪-‬‬ ‫!"תג‬ ‫=‬ ‫‪00‬‬ ‫ש‪-‬ע‬
‫הרא ונית אין בהן ממש‪ .‬אנ' לו מאי ‪:‬‬
‫שיו‬ ‫‪-‬יל|‬ ‫אנזי‬ ‫היא‬

‫בו בית המקדש וכן‬ ‫לו קח נא את בנך אמי לו שני בנים יש לי לאיזה = ב‪5‬חר אלא בהר המוריה‪ .‬שיבנה‬
‫| נבנונים ההר‪ .‬המר‬ ‫מהן אמ' לו את יהירך‪ .‬אמי זה יחיד‪ .‬לאמן = הוא אומ' למה תדצדון |הרם‬
‫אר‬‫(יב)‪ .‬א שר מ‬ ‫וזה יחור לאמו‪ .‬אמ לו אש ר אה בת‪ ,‬אמי לוק = אלהים לשבתן (תהלים פיה "‪0‬‬
‫עליו אוד זורח וענן‬ ‫אני אוהב ולוה אני אוה אמי לד את יצח ק‪ .‬וכל אליך‪ .‬אמ' לו ה‪ -‬שתראה‬
‫(יג )‪.‬‬ ‫העבודה‬
‫ם‬
‫מקום‬ ‫קשור שם היא השכינה והוא‬
‫כך למה כדי שלא תיטרף דעהו עליו מיד נכמרו‬
‫והקדים לעשות רצון יוצרו(ז)‪.‬‬ ‫רחמיו שלאברהם‬
‫מגיר הכת' כוהה‬ ‫דיא את יהידך‪= ,‬עליו הכת' אומ' ‏ ימצאהו בארץ | ‪ 06‬וישכם אברהם ו‬
‫שלנבואה שאע"ם זשיא בחלום הלילה‬ ‫מדבר יצרנהו כאישון ענו (דבריס ל'ב‪ -)" .‬מנין אתה‬
‫אומ' שאפלו המקום מבקש מאבינו אברהם גלגל | או ביום לאהר תרדמה‪ .‬כל שרואה הנביא הוא‬
‫ענו הוא | חוטטה וותנה | לו | ולא נלגל | דבר על בירורו ואין כו ספק ולא הרחור אלא דברי‬
‫‪.‬‬
‫עו שהיא הניבה עליו ביותר = הגבואה ודברי החכמה שוין הן אצל הנביאים‪ .‬ולפ‬ ‫עינו בלבד אלא‬
‫ו שבנו | שהדבר ‏ אמת ואין בו דופי ולא ספק הש אברהם‬ ‫שני את בנך‪ .‬את יחירך =וכי אץ אנו‬
‫ולא חשב‬ ‫הרהר‬ ‫ולא‬ ‫את יחידו‪,‬‬ ‫לשחיט את בנו‬ ‫יהידה ‪0‬‬ ‫שנקראת‬ ‫הוא יהידו אלא זו |הנפש‬
‫|שמא דכר נבואה זו אמת או הבלי הלומות‪ .‬ולא‬ ‫כן הוא אומ' הצילה מהרב נפשי מיר כלב יחידתי‬
‫עשה הדבר בבהלה ולא בלילה‪ ,‬שאלו כן חי באי‬ ‫(תחלום כיג כיא) (ה)‪ ,‬‏ ולך ל ך אל ארץ‬
‫| העולם אומדין מעשה בהלה היה וטירוף דעת אלא‬ ‫המוריה‪ ,‬זו ייושלם שבנה שלמה בה בית‬
‫וישכם אברהם בבקר והלך לו דרך שלשת ימים‬ ‫המקדש דכת' ויהל שלמה לבנות את בית ה'‬
‫דבר נבואה | אמת ואין בו‬ ‫שזה‬ ‫המוריה (דברי הימים ב' ‪,‬ג' א) (ט)‪ | ,‬כדי שידעו הכל‬ ‫בהר‬ ‫בירושלם‬
‫את‬ ‫ויחבש‬ ‫בנקר|‬ ‫אנוהם‬ ‫וישכס‬ ‫(יד ‪,).‬‬ ‫הוראה | דופי‬ ‫שמשם‬ ‫אמי‬ ‫חד‬ ‫ור' ינאי‬ ‫המוריה‪ | .‬ראבא‬

‫שם וע"ע פירוש המשניות להרמבים פ'ה מאבות ט"ב‪( .‬ז) עיי תנחומא שם‬ ‫(ה) עו' ב'ב טיז ע'א‪ )( .‬עיי לעיל עמוד ר"א ובהערות‬
‫סכיב‪ .‬וע"עביר פנייה ם"זובכו"ק ונצח את כולה‪( ,‬ח) עיי ספ הראיזינו קל"ד ע'ב וע'עפסיקתא רבתי קע"א ובמ"ע שם אות ע'"ז‪.‬‬
‫(ט) עי' פוף מדרש תדשא וברש"י לפסוק זה ובכתי"א וכי"ק |דכת' וובן ‪ 0‬הבית לפני ה' בהר המוריה‪( | .‬י) עוי‬
‫ביר פנ"ה פ"ז וירושלמי ברכות ח' ע'ג וע"ע תנחומא מהרשיב ח'א‪:‬ניו ע'ב ובגייש‪| .‬ובכי"ק הורייה (ת' הוראה)‬
‫אורה וכר‪( .‬יא) עי" מדרש לקח טוב על פסוק זה‪( .‬יב) עי' |פדר"א פי"ח‪.‬‬ ‫יוצאה | לעולם וחד אמר שמשם‬
‫(וג) עי' ביר פנ'ו ס'א ופפיקתא רבתי ק"ע ע"ב אות פ"א ובניש ובפרט בפדר"א ‏ פל"א‪( .‬יד) עי' מורה נבוכים ח"ג‪ .‬פכיד‬
 ‫‪7‬‬ ‫הגדול‬ ‫מק‬ ‫וירא‬ ‫מדרש‬
‫‪₪‬‬ ‫‪₪‬‬
‫‪9‬‬
‫המור ה דריון מקדימין למצוות (טו)‪ .‬ויחכש‪ | .‬נולדת אני עבדו ‏ משדת לפניו ביום ובלילה ואני‬
‫שנים חכשו בעצמן בשמחה אברהם ובלעם‪ ,‬גדולה | שיורש אותו‪ ,‬ורוה הקודש צווחת לא זה יורש ולא‬
‫(כא)‪,‬‬ ‫לבעלהעומדת‬ ‫זה יורש אלא‪ :‬ירושה‪.‬‬ ‫שודה שלנרולה‪ .‬ונדולה שנאה‬ ‫אהבה שהיא דוחה‬
‫אהכה‬ ‫מאניהס ‏‬ ‫* לנדולה‬ ‫שורה‬ ‫וה‬ ‫ישהי‬
‫העו‬ ‫וישא‪ .‬‏‬ ‫השלישי‬ ‫ד) ביום‬ ‫ו‬ ‫ל‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫[‬ ‫‪-‬‬ ‫| ‪₪‬‬ ‫|‬ ‫‪₪‬‬ ‫\‬ ‫שהלד‬ ‫שלאברהם‬ ‫היפפוהי‬ ‫הרי‬ ‫פפרשה‬ ‫הררזת‬
‫כנוד‬ ‫ראה‬ ‫שהגיעו‬ ‫כיון‬ ‫השלישי‬ ‫ביום‬ ‫|‬ ‫‪0‬‬ ‫ש? אכברהם‬ ‫יוויש ‪.‬‬ ‫המותי‬ ‫שנתרו‪,‬‬ ‫כו‬

‫‪4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫לעשות רצון יוצרו |ותעמוד על חבישה שלבלעם‬

‫מרהוק‪.‬‬ ‫המקום‬ ‫את‬ ‫וירא‬ ‫השכינה שני‬ ‫ו‬ ‫ה‬
‫‪/‬‬ ‫(טז)‪ .‬את‬ ‫שהלך לקלל ‏ את שונאי ישראל‬
‫ואמ' מ"חק הי נראה לי (ירמיה ליא ג')‪| .‬מה ראה‬ ‫‪5‬‬
‫ללבבכההשמים‪.‬‬ ‫הארץ ‪ 1‬וועעדד‬
‫מןן‬ ‫עומד‪.‬‬ ‫ע‪,‬מ=יד ו שלאש‬ ‫ראה‬
‫יי‬
‫המורו‪ .‬תאנא אותו החמור‪ .‬הוא‪ .‬בן האהון הגבראת‬
‫בכואו‬ ‫משה‬ ‫עליו‬ ‫שרכב‬ ‫החמו‪-‬‬ ‫והיא‪.‬‬ ‫השמשות‬ ‫בי‬
‫רואה אמ' לו‬ ‫שאני‬
‫ושיו‬ ‫‪-‬‬
‫מה‬ ‫רואה אתה‬ ‫אמי ליצחק‬ ‫‪/‬‬
‫אמ לישמעאל‬
‫לישמעתל‬ ‫אפ'‬ ‫לה‬ ‫לעלה‪.‬‬ ‫הרצה‬
‫וורצה‬ ‫ה ודע שככר‬
‫שככ‪:‬‬ ‫ידע‬ ‫הין‪ ,‬‏‬ ‫למצרים ‏ שג רקח משה את אשת| ואת ככ'‬
‫החמור‬ ‫והוא‬ ‫(שמות ד כ)‪.‬‬ ‫על ההמור‬ ‫וייכיבם ‏‬
‫רואין ‏ אתם כלום אמרו לו לאו ‪(.‬כב)‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫החמו‬ ‫על‪6‬‬ ‫עליו שנ' עני ורוכב‬ ‫י‬ ‫בן דוד לרכוב‬ ‫שעתיד‬
‫על‬ ‫ר<‪-₪‬‬

‫זכריה ט ט) (יז)‪ ,‬ויקח את שני נעריה‬

‫עס הרומין‬ ‫ישמעאל ואליעזד (יה)‪ .‬וי בקע עצי עלה עצים |ה) שבו לכם פה עם החמור‪,‬‬
‫להמור‪ ,‬‏ מכאן אמי ראבא עבד אין‪1‬‬ ‫ב פסול למערכת‬ ‫הראויין לעולה‪| .‬כל עץ‬
‫סתירה‪ .‬פסולין‪ = .‬לו היים אלא כבהמה הוא השוב ((ככגנ)‪ .‬גגכלה‬ ‫וכל עץ שהתליע פסול‪.‬‬
‫אין כשר אלא עצים חרשים (יש) ויקם ריל ך‪ | .‬עד כה‪ .‬רי אלעזר אימי לראות מה יהיה בסוף‬
‫ליתן לו שכר קימה ושכר הליכה‪ ,‬‏ וכן הוא אומ' |כה שני כה יהיה זרעך (טיד ה) |(כד)‪ = ,‬מלמי‬
‫|אברהם מזלו שליצחק ושמו כה‬ ‫וילכ וועשו בני ישראל (שמות "ב כיה)‪ .‬‏ ליתן להם =שהראהו הקביה ל‬
‫שכר הליכה ושכר עשייה (‪| .)2‬ויקם וילך‪| ,‬בא | שני כה יחיה זרעך (כה)‪ .‬ויש אומרין מקום מקדש‬
‫אברהם אצל שרה ואמ לה |ער מתי יהיה‪ .‬בנך הראה שנ'‪ .‬יאמל לו כה‪| .‬אמי לו עתידין כהנים‬
‫בחיקך‪ .‬לא כן שלשים ושבע שנים הוא ולא הלך = לעמוד מנניך וה פורשין את כפיהן במקים הזה‬
‫כה יחיה ונאמי‬ ‫ישראל‪| ,‬נאמ' כאן‬ ‫עזבי אותי = ומברכין |את‬ ‫ולא לבית התלמוד ‏‬ ‫לא לבית המדרש‬
‫שילך עמי ועשי לי צירה לדרך שנלך שנינו לבית = בבְרכת כהגים כתהכרכו (במדבד ו' כ'ג) (כו)‪ .‬באותה‬
‫ששניתן הוזדון‬ ‫בנ רוה הקודש ונתנבא‬ ‫נ‪-‬‬
‫‪-‬דהה ות<לרכ ורתלוכןי אאררבבע‪.‬עההם‪ | ,‬שעה נצ‬ ‫להם‬
‫ל‬
‫ועשת‬ ‫הגו‬
‫כ‬
‫זדן‬

‫בשלום שני ונש תחוה ונשובה אליכם(כ)‪.‬‬ ‫כשהן מהלבין בירך נכנסה תחרות בין ישמגאל‬
‫גדולה השתחהויה | שלא הזר אברהם בשלום מהר‬ ‫לאליעזר‪ .,‬ישמעאל אומ' עכשו אביהס מקדיב את‬
‫בזכות השתחייה‪ .‬אף אבותיני לא‬ ‫= המוריה אלא‬ ‫יצהק לעולת מוקרה על גבי המובח ואני בנו בכורו‬
‫| ננאלו אלא בזכות השתחויה שני ויקדו וישתחו אף‬ ‫אידש הכל‪ .‬אמ לו אלעזד |חיך שכבר גידשך‬
‫כאשה מת‪:‬רשת מבמעבעלה ושילהך למרבר‪ .‬ועד שלא | לעתיר לבאאין ננאלין| אלא בזכות השתחייה דכתי‬
‫נבואה זה‬ ‫וכווכו'‪ .‬ךדבר‬ ‫ווהחידיודו‬ ‫בננוד‬ ‫א אוות‬ ‫שםם‬ ‫ותת‬
‫וורבההיעיררי‬ ‫גב"יזיל ע"א‬ ‫החה"א‬ ‫מהררששייירב‬ ‫תנבחחיומא‬ ‫פ פננ"י'תת | ס"‪/‬י‬ ‫בב"ירר‬ ‫רועוי"י‪:‬ע‬
‫פליא‪.‬‬ ‫(יל) עי' פדריא‬ ‫ובנ"ש‪.‬‬ ‫םח‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ב'ר‬ ‫עי'‬ ‫(מז)‬ ‫ד' ע"א‬ ‫עי' פסחים‬ ‫| (טו)‬ ‫וכו‬ ‫הוא‬ ‫בהלה‬ ‫מעשה‬ ‫וכו'‬ ‫אָמת‬
‫(יח)‪ .‬עיי תוביע לפפוק זה פדר'א שם ויקרא רבה | פכ"ו פ"ז‪( = .‬יט) עי' תיב"ע לפפוק זה | ועי' רמב"ם פיו |מהלכות‬
‫וירא ג סשכביבב | מדרש ווושע‬ ‫איסורי המזבח ה"ב‪( .‬כ) עי' ביר פוף פפררששהה נ‪"2‬ה ווםמכילתא בא ייג ע'א‪( | .‬כא) עו' תננחחוומםא‬
‫הורצה הגער לעולה‪.‬‬ ‫ופדר'א פל"א‪ | .‬ונראה שהוא ‪ -‬הכל מהפדר"א ע"ש‪( | .‬כב) עו פדר"א שם‪ | .‬ובכי"ק שכבר‬
‫(בג)ין ע‪.‬ו' ‪ .‬יבמ ‪.‬ות |ס ‪'0‬ב ‪₪‬ע'א‪- .‬ומל‪.‬ת |‪-‬היוא ל וייתא בכתו"רג‪( | .‬בד‪ )-‬ע‪.‬יי בי‪1‬ר |פנ'ה |ס"ב ובנ"ש עור‪( = .‬כה) עי' אגדת ‏ שיר‬
‫השירום עמוד הי (כו) עי' אגדת שיר השירים שם וע'ע ב'ר פמ"ג ס"ח ובכי"ק ודיהן ת' כפיהן‪( .‬בז) עו' ביר פ"י‪ .‬ועיע‬
‫בפירש'י לפסוק זה‪.‬‬
 ‫‪9‬‬ ‫ל‬ ‫וירא‬ ‫מדררש‬ ‫‪19‬‬
‫ויעוך‬ ‫מנוחתי‪ .‬ערי עד (תהלים קליב "ד) (לד)‪.‬‬ ‫ובאו האברים בארץ אשור והשתחוו לה' בהר הקדש‬
‫את הע צים‪ .‬מלמד שסיררן כדרך שפודרין עצי‬ ‫(ישעיה כ"ז ו'ג) (כח)‪.‬‬
‫המערכה כת' |הכא ויערך וכת' ‏ להלן וערכו עצים‬ ‫‪ 0‬ויקה בידואת האש ואת המאכלת‪.‬‬
‫(לה)‪ .‬ויעקד את יצהק‬ ‫על האש ל‬ ‫מאי מאכלת שמכשרת את האוכלים‬
‫ידי ורגלי כראוי שמא‬ ‫כפות‬ ‫אמ' לו אבא‬ ‫בנה‬ ‫רבנן אמרי שכל אכילות =שאוכלין ישראל בעולם‬
‫אבעט בך ואתחייב מיתה שדם הנפש מר ביותד (לו)‪.‬‬ ‫הזה בזכות אותה מאכלת (כט)‪,‬‬
‫וישם אותו על המזבח‪ .‬אמ לו אבא‬
‫בבקשה ממך שלא תגיר לאמי כשהיא עומרת על‬ ‫והעצים‪:‬‬ ‫ז ויאמר יצהק וג' הנה האש‬
‫הנג שלא תפול ותמות‪ .‬והיה אברהם בוכח ומלאכי‬ ‫אמי לו איה הקרבן אמי לו גלוי‬
‫השרת צועקין במרירות ובוכין עמו שני הן אראלים‬ ‫ודוע לפני ‏ מי שאמר והיה העולם שני‬
‫צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון (ישעיה ל'ג ז)‪.‬‬
‫והיה‪ .‬יצחק מצפה אל ההרים שני אשא עיני אל‬ ‫ח) אלהים יראה לו השה (ל)‪ .‬דא ואה‬
‫השה לעולה‪ ,‬‏ אמ' לו אתה‬
‫ההדים‪ .‬מאין יבא עזרי (תהלים קכיא א')‪,‬‬ ‫השה (לא)‪ .‬מיר |הניח יצהק ידיו |על ראשו‬
‫י) וישלה אברהם את ידו‪ ,‬כיון שיאו‬ ‫ובכה‪ .‬ואמ' לאביו ‏ זה הוא מדרש גרול שאומרת‬
‫מלאכי השרת שהאב מעקר בכל לב‬ ‫לאמי‪ ,‬‏ מיר בכה אברהם ותלש בשערו‪ .‬אמי לואבי‬
‫והבן מתעקד בכל לב‪ ,‬‏ עמר מטטיון לפני הקביה‬ ‫אל תצער עצמך עשה בי רצון אביך שבשמים‪,‬‬
‫ואמי לפניו רבון העולמים אל יכלה זרעו שלאברהם‬ ‫יהי רצון שיהיה |רביעית דם שלי כפרה על כל‬
‫מן העולם ונהפכה סכין לעופרת‪ .‬אמי להן הקב"ח‬ ‫אחו‬ ‫יחדה‬ ‫שניהם‬ ‫ישראל (לב)‪ .‬וילכו‬
‫למלאכי השרת לא אתם שבאתם עלי בִעְקיפין‪.‬‬ ‫=מ' אברהם ישא יצחק רגליו‬
‫בידו והלכו ‏ כאחר‪ .‬א‬
‫ועכשו אתם מבקשין עליו רחמים‪= ,‬ורמז למטטרון‬ ‫וירוץ (לנ)‪.‬‬
‫לקרות לו דכתיויקרא אליו מלאך הי מן השמים (לו)‪.‬‬
‫ט) ויבן שתם"ל אאתברהמהזבםחח אאמית ר'ה ימשזמבעאהל‪ .‬מלממהי דיא וישלה אברהם את ידו ויקח את המאכלת‬
‫שהראה לו הקביה באצבע ואמי לו זה הוא‪ ,‬ד'א לשחט את בנו‪ ,‬יתיב רב אהוריה דר' חייא‪ .‬ויתיב‬
‫את המזבח מלמ' שהיה בנוי מבתחלה‪ .‬והוא המזבה ר' חייא קמיה‪ .‬רר'‪> ,‬ויתיב |קא אמי מנין לשחיטה‬
‫שהקריב עליו נח‪| .‬והוא המובח שהקריב עליו קין שהיא בתלוש‪ .‬דכת' וישלח אברהם את יחו ויקח‬
‫את המאכלת (לח)‪.‬‬
‫ה והוא המזבח שהקריב עליו ארם ה‪-‬אשון‬
‫א) ויאמר אל תשלה ידך‪ .‬וכץ הכ הא‬ ‫כשנברא קרבן ומשם נברא‪ ,‬אמרו חכמים אדם‬
‫נָשָלוּ דמעות ממלאכי השרת עליה‬ ‫ממקום כפרתו נברא‪ ,‬‏ והוא המובח הנעשה לרורות‬
‫(לט)‪ ,‬דיא אל‬ ‫עיקרו ופרח‬ ‫ְשָהָה עד *שעמד‬ ‫שני ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח‬
‫השלח ידך‪ .‬אמ' אברהם לפני הקביה רבון העולמים‬ ‫לעולה לישראל (דברי הימים א' כ'ב א')‪| .‬ואומר זאת‬

‫מן ויקדו עד |דכת' והשלמתי ע'פ הכת"י האחרים‪(| .‬כט) עו' ב'ר שם סיג‪ = .‬ובכו"ק‬ ‫(כח) עו' ביר שם‪ .‬ובכיימ חפר ‏‬
‫לפסוק שאחר ‪ 4‬זה ובכי"ק אמר לאביו‪(| .‬לא) עי' תנחומא שם סכ"ג‬ ‫אונקלוס‬ ‫שמכשרת את האוכל‪( | .‬ל) עי' תרגום‬
‫ופסיקתא רבתי ק"ע ע'ב וב"מע שם אות סיה‪( | .‬לב) צ'ע ובכיימ אל תצטער עצמך‪( | .‬לג) צ"ע ועי' בנוה שלום צד‬
‫נ'‪( .‬לד) עי' פדריא פרק ל"א‪( .‬לה) אולי מקורו בהפדר"א פל'א ע'ש בביאור הרד"ל אות ל"ת ואות ‏ ל"ט‪.‬‬
‫(לו) עי' תנחומא שם אות כיג ופסיקתא רבתי קע'א ‏ ובניש ואולי מלת מר הוא מענין וימרו והוא פירוש מלת חצופה‬
‫שם‪( .‬לז) עי' המקומות הנרשמים לעיל אות ד' ובפרט ‪4‬בנוה שלום צד' ג' וג'א‪(= .‬לח) עיי חולין טיז‪ .‬ע'א‪ .‬ובכו"ק‬
‫רִי חייה קמייה דר'‪( .‬לט) צ"ע ועי' ביר שם פ"ז ובנ"ש ע"ש‪ .‬ובכי"א נשרו (ת' נשלו) ובכייק וכו"א שעמד על עיקרו‪.‬‬
‫‪21‬‬
 ‫‪-‬‬ ‫הגדול‬ ‫וירא‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫שעה נזדמן לו‪ .‬ואחד אומ" ראש צאנו שלאברהם‬ ‫לעולה לפניך אמר לו אל‬ ‫אחנוק אותו ואעלהו ‏‬
‫היה ויצחק שמו ולא הכירו‪ .‬אמר הקכ"ה יבוא יצחק‬ ‫תעש לו מאומה‪ .‬אנתחנו איברים איברים‪ .‬לפניך אמי‬
‫תחת יצהק (מה)‪ .‬ומפני מה איל ולא שור ולא עז‬ ‫לו ואל תעש לו מאומה‪ ,‬אמי הואיל ועמדתי‬
‫אלא שיש בו שבע מצות‪ ,‬שני קדניו שתי חצוצרות‪,‬‬ ‫על שעה זו אל תנסיני בדבר זה בכל‪ .‬יום אמי לו‬
‫שני שוקיו לשני חלילין‪ .‬עורו לתוף‪ ..‬מעיו לנבלים‪,‬‬ ‫חייך שוב איני מנסך בדכר זה ולא באחר‪ ,‬ונשבע‬
‫ובני מעיו לכנורות‪ .‬אמ' ר' יהושעץ זה הוא שאמרן‬ ‫לו על כך שני ויאמר בי נשבעתי נאם הי (מ)‪ .‬רי‬
‫כשהוא חי קולו אחר וכשהוא מת קולו שבעה‪,‬‬ ‫אליעזר אומי כיון שהניעה חרב על צוארו שליצחק‬
‫כיוצא בו ר' שמעון בן עקשיה אומר‪ .‬זקני עם‬ ‫פרחה נשמתו ויצאה וכשהשמיע הקב"ה קולו מבין‬
‫|עתן מיטרפת עליהן‬
‫הארץ כל זמן שהן מזקינין ד‬ ‫שני הכרוכים ואמי אל תשלח ידך אל הנער ואל‬
‫זקנים |יקח‬ ‫לנאמנים | וטעם‬ ‫מסיר | שפה‬ ‫שני‬ ‫לנופו והתירו ועמד‬ ‫חזרה נפשו‬ ‫תעש לו מאומה‪.‬‬
‫(איוב "ב כ')‪ .‬אבל‪ .‬זקני תורה‪ .‬אינו‪ .‬כן אלא כל זמן‬ ‫עתידין לחיות ופתה‬ ‫על רגליו וידע |שכך המתים‬
‫שהן שמזקינין דעתן מתישבת‪ .‬עליהן שני בישישים‬ ‫עתה‬ ‫כי‬ ‫(מא)‪ .‬‏‬ ‫המתם‬ ‫מחיה‬ ‫ברוך‬ ‫ואמר‬
‫חכמה ואורך =ימים תבונה (שם "ב) (מו)‪ .‬נא הז‬ ‫יודע בו לשעבר‬ ‫ידעתי וכי לא היה הקביה‬
‫בסבך בקרניו ר זכרה אומ' אותו | האיל‬ ‫ומקדם אשר לא‬ ‫והא כת' מגיר |מראשית אחרית‬
‫ריץ להיקרב תחת יצחק‬ ‫והיה ‏‬ ‫נברא בין השמשות‬ ‫ס"ו י')‪ .‬ואומ' ומגיד |לאדם מה שיהו‬ ‫נעשו (ישעיה‬
‫והיה שמאל משטין לפניו לבטל קיבנו שלאברהם‬ ‫(עמופ ד' ו'ג)‪ .‬אלא אל תקרא ‏ ירעתי אלא יָרַעַתִי‪.‬‬
‫ונאחז בשתי קרניו |בין |האילנות |הדא היא נאחז‬ ‫הוא כוחה‬ ‫עד היכן‬ ‫כל באי העולם‬ ‫עכשו ידעו‬
‫בסבך בקיניו‪ .‬ראה אברהם את האיל והלך והתירו‬ ‫שליראת שמים‪ .‬עד כדי שישחוט האדם את בנו‬
‫והקריבו תחת יצחק כיון שראה השטן שלא הועיל‬ ‫יחידו ואהובו כל זה גדולה לשמו הנכבד והנורא‪,‬‬
‫כלום הלך לו אצל שרה אמי לה לא שמעתה מה‬ ‫כיוצא בו כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם‬
‫היה היום ‏ אברהם לקח את יצחק ושהטו לעולה‬ ‫אוהבים את ה' (דברים "ג ד')‪ .‬מאי |לדעת להודיע‬
‫יללה שלוש יללות ופרחה נשמתה הדא היא ויבא‬ ‫לבאי העולם עד היכן הוא כוחה שלאהבת המקום‬
‫אברהם לספר לשרה ולבכתה (מז)‪ ,‬ד'א נאחז בסבך‬ ‫שאין מבטלה דבר בעולם כענין שני מים רבים לא‬
‫רי יצחק ורי חונא‪| .‬רי יצחק |אומי מלמי שהראה‬ ‫יוכלו לכבות את האהבה (שיר השורים ח' ז)‪ .‬וכן‬
‫לו הקביה לאברהם אבינו את האיל ניתש מחורש‬ ‫הוא אומי לדעת כי אני הי מקדשכם (שמות ל'א ו"ג)‪.‬‬
‫זה ונסבך בזה‪ .‬ניתש מחורש זה ונסבך בזה‪ ,‬אמי‬ ‫להודיע‪ .‬לבאי העולם קדושתן שלישראל‪ .‬וכל הדומה‬
‫לו הקב"ה אברהם כך עתידין בניך להיות נאחזין‬ ‫לפיסוקים‪ .‬אלו הכל עניינים להודיע לבאי העולם (מב)‪,‬‬
‫בצרות ונסבכין במלכיות ‪4‬ונמשכין ממלכות למלכות‬
‫מבבל למרי וממדי ליון ומיון לאדום וסופן לינאל‬ ‫את עינין‪ ,‬אמ לו‬ ‫‪ ₪‬וישא אברהם‬
‫בקרנו שלאיל הזה דכת' וה' עליהם יראה ויצא כברק‬ ‫המלאך חזור |לאחוריך נפגה לאחוריו‬
‫חצו והי אלהים בשופר יתקע (זכריה ט' י"ד)‪ .‬רי חונא‬ ‫וראה (מנ) והנה איל אחו‪ ,‬מאי אחר‪ ,‬אחר‬
‫אומ' מלמ' שהראה לו הקב"ה את האיל ניתש‬ ‫שנגמרה כל מלאכתו ועקידתו (מד)‪ .‬והנה איל‬
‫מחורש זה ונסבך בזה אמי לו כך עתידין בניך להיות‬ ‫ר' יהודה ור' יוסי חולקין בדבר‪ .‬זה‪ ,‬אחד אומי לפי‬

‫(מ) עו' ב'ר | שם וג"כ | סי"א ובנ"ש‪ | .‬ובכי"ק אחנוק וכוי איל אל תשלח ודך אנתחנו וכו'‪( .‬מא) עי' פדר"א פל'א‪%‬‬
‫(מב) עו' מורה נבוכים ח'"ג פכיד‪ .‬וע'ע |במדבר ב'ר פי" סיב ובפרוש מהרז'ו שם‪( .‬מג) עי' תנחומא ופסיקתא שם‪,‬‬
‫(מד) צ'ע ואולי כיון לדעת אונקלוס ועי' רש"י לפ'ז‪( .‬מה) עיי בנוה שלום צד נ'א‪( .‬מו) עי' קנים פיג בסוף ובנזה שלום‬
‫שם‪( .‬מז) עי' פדר'א פל'א וע" פליב ובביאור הרד"ל שם אות י'ג ובכתי'ב לפניו אחר מלת משטין ליתא ובכי"ק משטין לו‪,‬‬
‫‪65‬‬ ‫הורול‬
‫יחזקאל קראו הר ישראל‪ .‬דכת' בהר מרום‪ .‬ישראל‬
‫רב‬ ‫אשתלנו ו וריא‬
‫גכש ב עת = וכי מה צורך ‏ שבועה כאןאמי רי‬
‫אבא בשם רי וחנן |אמ' אברהם לפניהקביה גלוי‬
‫וידוע ‏ לפניך שבשעה שאמרת לי קח נא את‬
‫בנך את יחירך‪ .‬היה בלבי מה להשיבך והיה בלבי‬
‫מה אומר לך‪ ,‬אתמול אמרת לי כ ביצחק יקרא לך‬
‫לי קח נא את‬ ‫אומ'‬ ‫אתה‬ ‫זרע (כ'א "ג)‪ .‬ועכשו‬
‫בנך אלא רבון העולמים כשם שהיה בלבי מה‬
‫להשיבך וכבשתי את יצרי כך ‏ בשעה שיהיו בני‬
‫יצחק באין לירי עבירות ומעשים רעים תחא מזכיר‬
‫להן עקירת יצחק ‏ אביהן ומתמלא עליהן רחמים‬
‫ומרחם עליהן והופך להן מרת הרין למדת‪ .‬רחמים‪.‬‬
‫אמי לו הקביה ימיני‪ .‬ימיני שכל זמן |שבניך בצרה‬
‫אני עמהן רכת' עמו אנכי בצרה (תהלום צ'א טיו)‪.‬‬
‫ואומי בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם‬
‫(ישעיה פיג‪( )₪ :‬נד)‪.‬‬
‫כי ברך אברכך‪ ,‬ניך נעלפ חה‬
‫אברכך‪ .‬בעולם הבא‪ .‬וה רב ה‪.‬‬
‫בעולם חזה‪ ,‬א ר ב ה‪ .‬לעולם הבא‪ .‬את זרעך‪.‬‬
‫לעתיר לבוא' (נח)‪ .‬כ כ וכבי הש מים‪ .‬שהן‬
‫עתירין להצהיר |ככוכבים |שנ' והמשכילים =יזהירו‬
‫כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים (דגיאל יב ג) (נו)‪,‬‬
‫פת הים‪ .‬מה חל זה‬ ‫שר על ש‬ ‫וכחול א‬
‫שהוא כחוט מגין על הים שלא יציף ‏ את העולם‪.‬‬
‫כך זכותן תהאמננת עליהן לדורות וכן הוא אומי‬
‫אפפרם מחול ירביון (תהלים קל'ט י'ח)‪= .‬מאי אספרם‬
‫אם לישראל כבר נאמ' והיה מספר בני ישדאל כחול‬
‫הים (הושע ב' א)‪ .‬אלא מאי אספרם למעשיהם‬
‫=מה החול הזה‬
‫שלצריקים שחן‪ :‬מרובין מן החול‪ .‬ו‬
‫וירא‬ ‫מדרש‬
‫‪,‬נסבכין ‏ בצרות ‏ וסופן לינאל בק‪-‬נו‬ ‫נאחזין‪ ,‬בעונות ו‬
‫שלאיל הזה דכת' וה' ‪ --‬בשופר יתקע(שם) (מח)‪.‬‬
‫ר' חנינה בן דוסא אומי אותו האיל ‪ 6‬יצא ממנו‬
‫אפיו היה יסור על המזבח הפנימי‪,‬‬ ‫דבר ב‬
‫נידיו היו |נבלים |שלכנור‪| ,‬שהיה דוד מננן בהן‪.‬‬
‫עורו אזור מתניו שלאליהו זיל שנ' אזור עור אזור‬
‫|לאיל שלשמאל‬ ‫במתנין‪( .‬מלכיס ב' א' ח')‪= .‬קרניו ש‬
‫נתקע בה בהר סיני שני ויהי קול השופר (שמ"ת ייט י'ט)‪.‬‬
‫ושלימין; שהוא גדולה מן השמאל עתיר לתקועבה‬
‫לעתיד לבוא‪ .‬שני והיה ביום ההוא יתקע ‪0‬‬
‫גדול (ישעיה כ'ו ו'ג) (מט)‪| .‬אמ' רב אבהו למה‬
‫תוקעין בשופר שלאיל בראש השנה אמ' הקב'ה‬
‫תקעו לפני בשופר שלאיל כדי שאזכור לכם עקיר‬
‫יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם‬
‫עצמכם לפני (נ)‪.‬‬
‫יד) ויקראג אברהם ‪ --‬המקום ההוא‬
‫הי יראה‪ ,‬ששנצידיקים קיאו לה‬
‫שני שמות‪ ,‬שֶם קִרְאָהשלם‪ .‬אברהם קראה יראה‪.‬‬
‫אמי הקכיה לבטל אחד מהן אי אפשר אלא הריני‬
‫מצרף את שניהן[וקורא‪ .‬אותה ירושלם‪ .‬יראהשלם;‬
‫ו"ו במקום אליף וה" (נא)‪| .‬מאי יראה זה מקום‬
‫מניד‬ ‫יראה ועבורה לשם‪ ,‬אש ר יא מר היום‪.‬‬
‫הכת' שכבר‪ .‬ירע בו אברהם אבינו שהוא בית עבודה‬
‫לרורות‪ .‬וכן את מוצא שלא נעצרה מנפה מישראל‬
‫בימי דוד אלא בזכות בית המקרש דכתי ובהשחית‬
‫ראה ה' וינחם (דברי הימים א' כ'א ט'ו)‪ .‬מאי ראה רי‬
‫יוחנן אומי בית המקדש ראה שני אשר יאמר‬
‫אברהם‬ ‫ה‪/‬‬ ‫ב הר‬ ‫ה' יראה (נב)‪ ,‬‏‬ ‫בהר‬ ‫היום‬
‫קראו הר ה' רכת' בהר ה' יראה‪ ..‬ישעיה קראו הר‬
‫הי רכת' ואמרו לכי ונעלה אל הר הי (ישעיה ב' ג')‪.‬‬
‫דוד קראו הר הי דכתי מייעלה בהר הי(תהלי' כיד ג')‪.‬‬

‫(מח) עי' פסיקתא דר'כ | קניד ע"ב ‏ וביר |פניו סיט ובנייש |ובכי"ק ונסתבך (לעיל בפעם הראשון)‪( .‬מט) עיי פדר'א‬
‫פל"א‪ .‬ובכו"ק גידיו עשרה = וכו' מנגן בו‪(| .‬כ) עיי ר'ה טיז עיא‪(| .‬נא) עיי ב'ר פניו סיי ובניש ובכי"ק אלף והא‪.‬‬
‫(נב)‪ .‬צ"ע ועי' תרגומים ורש"י על פסוק זה וע"ע ברכות פ"ב ע"ב על מאמר ר' יוחכן‪(= .‬נג) צ"ע ועיי ספרי ואתחגן ע"א ע"ב‬
‫וילקוט ירמיה ר' רניח‪( .‬כד) צ'ע ועי' פסוקתא דר"כ קניד ע"ב ווקרא רבה פכיט פיט וב"ר פנ"ו ס"י ובניש ובפרט בירושלמי‬
‫תענית פ'ה‪ .‬ע"ד‪ .‬ובכי"ק היה בלבי‪(| .‬נה) עי' פדר"א פל'א ובביאור |הרד"ל שם במה שרמז שם על נוסחת הילקוט‬
‫ברמז ק'א‪( | .‬נו) צ'ע ועי' ספרי ז' ובנ"ש‪ .‬ובכו"ק להזהיר ככוכבים‪.‬‬
 ‫ו‬ ‫וירא‬ ‫דרש‬ ‫‪0‬‬
‫שהוא מועט מנין‪ .‬זכותס שלצדיקים שהיא מרובה | גולד אלא בזכותו שלאברהם ‏ אבינו‪= ,‬כיצד מלכה‬
‫היתה עקרה ועשת כל אותן השנים עם נחור ולא‬ ‫על אחת כמה וכמה שהיא מננת (נז)‪,‬‬
‫ילדה‪ .‬‏ וכיון שנפקדה אמינו שרה נפקדו עמה כל‬ ‫ש) וישב אברהם אלנערין‪ .‬וצחק הכן‬
‫ויהי‬ ‫היא‬ ‫הדא‬ ‫עמהן‬ ‫היא‬ ‫אף‬ ‫ונפקדה‬ ‫העקרות‬ ‫בן פרת‬ ‫אלעזר‬ ‫ר‬ ‫‪0‬‬ ‫אלא‬ ‫הוא‬

‫לאמר‪.‬‬ ‫לאברהם‬ ‫ויגד‬ ‫האלה‬ ‫הדברים‬ ‫אחרי‬ ‫כאלו"‬ ‫עליו הכתוב‬ ‫מעלה‬ ‫יצחק‬ ‫מת‬ ‫שלא‬ ‫אע"ם‬

‫נקרא‪ .‬שמו‬ ‫‪ 5‬לבן ‪5‬‬ ‫כא) ואת קמואל‪.‬‬ ‫וישב‬ ‫‪%9‬‬

‫אל גבי המזבח לכך נאמר‬
‫ושאר‬ ‫>‬ ‫‪5‬‬ ‫תו‬ ‫י‬ ‫אס‬
‫מת ואפרו מוטל‬
‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪0‬‬ ‫!‬ ‫ן‬ ‫\‬ ‫אברהם אל נעריו (נה)‪ ,‬‏ ד"א וישב אברהם‪ .‬ויצחק‬
‫שלא‬ ‫אומתו‬ ‫על‬ ‫שקם‬ ‫קמואו‬ ‫זה‬ ‫יישר‬ ‫‪5‬‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫צחט‬ ‫י‬
‫ואה מה עשה בלעם בנו ‪ ,‬שאביו נולד ‏ בזכותו‬ ‫‪7' 70‬‬ ‫ברהםו‬ ‫ו‬
‫ונים‪ ,‬‏‪ -‬וכיו ‏‬ ‫‪.-7‬‬
‫בניו‬ ‫ישראל‬ ‫את‬ ‫לקלל‬ ‫הלך‬ ‫אבינו‪,‬‬ ‫שלאברהם‬ ‫ראת‬ ‫בדו‬ ‫אברהם‬ ‫שבא‬ ‫כיון‬ ‫שנים‪:‬‬ ‫שלוש‬ ‫בה‬

‫שלאברהם ויש לך כפוי טובה יותר מזה (סר)‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫יצחק ופרחה נשמתה ומתה ‪,‬ט)‪ .‬‏ וש אומי הלך‬
‫לו אצל שם בן נח ללמוד תויה (ם)‪ .‬ריק מ ו ) ובתואל ילד את רבקה‪ ,‬הא למות‬
‫שלא בא הכת' ל"חס את נחור‬ ‫ש בע‪ ,‬לפי שראה‬ ‫וילכויהדו אל באר‬
‫בין‬ ‫ביניהן כשושנה‬ ‫שהיתה‬ ‫רבקה‬ ‫לא זז ממנה‪ | :‬אלא בשניל‬ ‫שבע‬ ‫בבאר‬ ‫רוח‬ ‫נחת‬ ‫אבינו‬ ‫אברהם‬
‫ולקיים מה שנ' ו‬ ‫(שיר השירים ב' ב')‪.‬‬ ‫מפלחה אמרה = החוחים‬ ‫לאשה שהעשירה‬ ‫דומה‬ ‫למה הדבר‬
‫הואיל ומן הפלח העשרתי אינו זז מתחת ידי (סא)‪= .‬השמש ובא השמש שאי הקב'ה משקיע שמשו‬
‫‪ 0‬ויהי אחרי הדברים האלה‪ ,‬מיאיאחיי שלצריק ער שהוא מוריח שמשו שלגדיק אחר‪,‬‬
‫שוכב‬ ‫אחר הדברים אחר שנעקד יצחק וקרבה = וכן הוא אומי ונר אלהים‪ .‬טרם יכבה ‪5‬‬
‫בהיכל ה' (שטאל א' ג' ג')‪= .‬ואומ' זרה בהשך אור‬ ‫לאמר‬ ‫מיתתה שלשרה (סב)‪ .‬ויגד לאברהם‬
‫לישרים (תהלים קייב ד')‪ ,‬‏ ואומי אזר זרוע |לצריק‬ ‫שמש‬ ‫ובאה‬ ‫השמש‬ ‫|ה שג' הרח‬
‫וגי‪ .‬לקיים מ‬
‫|אמר‪ .‬‏ איןלך = ולישרי לב שמחה (תהלים צ'ו ייא) (סה)‪ .‬כן יאמר‬
‫(קחלת א' ה') (סג)‪= .‬וינד לאברהם ל‬
‫בעל הרהמים‪,‬‬ ‫קשה לעולם מכפויי ‏ טובה‪ ,‬שהרי לבןעצמו לא‬

‫(נז) עיי בבא |בתרא ז' ע'ב‪(| .‬נח) צ"ע ועוי תנחומא תולדות ס"ד וביהמיד ח'ה צד קניז בשם מדרש שם‪( .‬נט) ציע‬
‫תענית ס"ח ע"א (ס) ‪ 0‬ב'ר פכ'ו סו'א‪( .‬סא) עי' ב'ר שםע"ש‪.‬‬ ‫וע"ע מכילתא ליא ע'א וירושלמי‬ ‫ועי' ביהמ'ד שם‪ .‬‏‬
‫לקמן ריש פ' חיי שרה‪( .‬סד) עו' בענין‬ ‫פ'א פסוק ה' וע"ע‬ ‫(סב) עי' תיביע ולעיל הערה מ"ז‪(| .‬סג) עי' קהלת רבה‬
‫שם‬ ‫שהביא‬ ‫מה‬ ‫תשפ"ו‬ ‫בלק רמז‬ ‫ובילקוט‬ ‫בלק פו"ב‬ ‫בתנהומא‬ ‫עקרה‬ ‫היתה‬ ‫שמלכה‬ ‫טובת ז ובענין‬ ‫כפוו‬ ‫היה‬ ‫שבלעם‬
‫(פה) עי' שה"ש רבה פ'ה‬ ‫בשם הילמדנו וע"ע ביר סוף פג"ר ופנהדרין ‪ 0‬ע'א וע'ע לקח טוב ורמבין לפפוק זה‪.‬‬
‫כדו לסיום בדבר טוב‪.‬‬ ‫בפסוקים‬ ‫והוסיף‬ ‫שם‪.‬‬ ‫וקה'ר‬ ‫סיד‬ ‫כ'"יובירי‪/‬פמייג‪:‬‬ ‫פסוק‬
 ‫ויהיו חיי שרה‬
‫יערף כמטר לקהי‬
‫הוא נוחי מבטן ועל שדי אם מבטחי‪,‬‬
‫יעלה לי ארוכה ומרפא ויצליח ארחי‪.‬‬
‫יקבץ נפוצי בקרוב ויבנה בית ‏ מנוחי‪.‬‬
‫אפקידו רוהי יפדני הי אלהים נוחי‪,‬‬
‫ככת' על יד משיה קדשו (א) בידך אפקיד רוחי‪.‬‬
‫נותן ליעפ כוח וממציא נופש‪.‬‬
‫נמצא לו בעת צר ולקראו מַדרְשי‬
‫כן יענינו צורינו ואל לעד יחרש‪.‬‬
‫יזריח שמש משיחינו בטרם בוא שמש‪.‬‬
‫השמש‬ ‫ובא‬
‫מרשות מי שאמר‬
‫אפתח פי ואצפצף ואשיח מר רוחי‪,‬‬
‫כן יהיה בעזרי תמיר ויחליף לי כוחי‪.‬‬
‫ירם קרן לאמי ויחיש בביאת משיחי‪,‬‬
‫יקבל תפלתי ברצון כאשי וניחוחי‪,‬‬
‫יתברך שמו בורא רוח תפש‪,‬‬
‫משבינו ממנד שמש וממנד גרש‪,‬‬
‫עושה לו פרי מלמעלה ומלמטה שורש‪.‬‬
‫יעמידינו לפניו ומעבודתו לא נמוש‪.‬‬
‫וזרח השמש‬ ‫ככתוב‬

‫עליו בכל שעה ואומי לו בעונה פלונית תהא‬ ‫מצווה‪.‬‬ ‫זה"ש"ה ורדח השמש ובא השמש ואל מקומו‬
‫פלוני (ב)‪ .‬ומה |טעמיה ‏ ואל מקומו שואף‬ ‫במקום‬ ‫שואף זורח הוא שם (קהלת א' ה)‪ .‬רי‬
‫מאי משמע דהאיי שואף לישנא דרוחקא הוא‬ ‫(שם)‪.‬‬ ‫אחא אומי כנגר סידורו שלעולם הכתי מדבר שאין‬
‫ר' שמעון בן לקיש שמעו זאת השואפים‬ ‫כדאמ'‬ ‫הקביה‪ .‬מעביר דבר ‏ מן העולם ‏ עד שהוא מעמיר‬
‫(עמוס ח' ד')‪ .‬דרחקין מפכיניא (ג)‪ .‬‏ הולך אל‬ ‫אביון‬ ‫אחר כמותו‪ .,‬‏ תדע לך שהוא כן ברא הקביה שני‬
‫דרום וסובב |אל צפון (שם)‪ .‬‏ ר' ירמיה בן אלעזר‬ ‫מאורות חמה ולבנה ‏ עד שלא יכבה אור הלבנה‬
‫אומי שמונה מלאכים מסורין לו לגלגל חמה ארבעה‬ ‫זרח אור החמה‪ .‬ועד שלא יכבה אור החמה זרח‬
‫מלפניו וארבעה מאחריו‪ ,‬שמלפניו כדי שלא יקפוץ‬ ‫מאור הלבנה‪ .‬במקום שהיא שואפת שם היא זורחת‬
‫כדי שלא יחור‬ ‫שמאחריו‬ ‫את העולם‪ .‬וארבעה‬ ‫שני ואל מקומו שואף זורח הוא שם (א*)‪ .‬תנו רבנן‬
‫לאחוריו (ד)‪ ,‬הדא היא הולך אל דרום וסובב אל‬ ‫כיצד חמה מהלכת ברקיע רי יוחגן אומי כקלע זה‬
‫שלספינה‪ ,‬רי יצחק בר נחמן אומ' יכול הוא‪ .‬גלגל צפון‪ ,‬סובב סוב הולך הרוח‪ .‬למה כנגד מזרח‬
‫חמה לעלות בשעתו ולשקוע בשעתו אלא הקביה ומערב‪ ..‬ועל ‏ סביבותיו |שב הרוח‪ .‬ממקום שפוסק‬

‫ועי' ב"ר פניח פיב קצת מעין זה‪( .‬ב) עי' מדרש זוטא לקהלת וילקוט קהלת לפ'ז‬ ‫(א) בכו"ק‪ ,‬משיח צדקו‪*( .‬א) צ'ע‬
‫וע" מדרש תהלים פי"ט ובילקוט שם‪ .‬ובכ"יק אלא שהקביה‪ .‬ומפ' אות אמת לקהלת ברור שהיה לפניו כן בקהלת‬
‫(ד) עוי‬ ‫שם‪.‬‬ ‫אמת‬ ‫וע"ע באות‬ ‫פ"ד‬ ‫שם‬ ‫מהרש"ב‬ ‫ותנחומא‬ ‫(ג) עו' מדרש זוטא שם וע"ע תנהומא מקץ ס"ב‬ ‫רבה‪.‬‬
 ‫| ‪33‬‬ ‫הנדול‬ ‫שרה‬ ‫היי‬ ‫מררש‬ ‫‪131‬‬

‫ת‬ ‫שם הוא מתחיל‪ .‬‏ הא כיצד בתקופת תשרי מתחיל‬

‫פושרין ‪ ₪‬תאנו בשם'‪ 5‬נן נגרתק יש לו לגלגל‬ ‫בחלק מערבי דרומי ‏ מאזנים עקרב קשת‪ .‬בתקופת‬
‫חמה ברקיעדכת' לשמש שם אהל בהם (תלים וי ה)‪.‬‬ ‫דלי דגים‪.‬‬ ‫דרומי = מזרחי | גדי‬
‫‪.‬ו‬ ‫וו‬ ‫שו‬ ‫‪1‬‬
‫מחלק‬
‫ו‬ ‫שו‬
‫מתחיל‬
‫ג‬ ‫‪4‬‬
‫טבה‬

‫ובריכה שלמים לפניו ובשעה שהוא יוצא לעולם הוא‬ ‫בתקופת ניסן מתחיל מהלק מזרחי צפוני טלה שור‬
‫מיתש את כוחו |בה כדי שלא ילהט את העולם‬ ‫בי‬
‫וורר‬
‫ממע‬ ‫ציתווי‬
‫צפונ‬ ‫ץ‬
‫=הסלר‬
‫מ‬ ‫ול‬ ‫מלתה‬
‫‪-‬גו‪,‬‬ ‫בתקופת תמוז‬ ‫‪+-‬‬ ‫תא א‪9‬ו‪-‬‬
‫א‬

‫העו ‪,‬לם אבל לעתיד‬ ‫שאלולי כן היה מרתיח את‬ ‫ל‪-‬חלק‬ ‫| חלר‬
‫וז‬ ‫אורי‬
‫תשו‬ ‫וורבהתרקוותפםת‬
‫לבוא הוא ‪-.‬טָלו מנרתיקו והוא מלהט את הרשעים‬ ‫וחמש‬ ‫וששים‬ ‫מאות‬ ‫שלש‬ ‫‪0‬‬ ‫דרי‬ ‫מטררי‬
‫‪-‬אק ‪-‬‬

‫דכת' כי הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים‬ ‫במזרה‬ ‫ו‪2‬ש וי ם‬ ‫יוויח‬
‫הששו‬ ‫מאה‬ ‫ברכיע‬
‫‪-‬ץ ע‪+‬‬ ‫חלונות ‏ יש‬
‫ושנים‬ ‫ושמונים‬ ‫מאה‬
‫היום הבא‬ ‫וכל עושי רשעה קש ולהט אותם‬ ‫בה‬
‫‪0‬‬ ‫יו‬
‫באמצע‬
‫‪--:;.‬‬
‫או ‪1‬‬ ‫=‪+‬‬
‫רפוורר‬
‫‪--‬ק‬ ‫‪;-‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪02--‬‬ ‫וו‬
‫(מלאכי‬
‫לקוש דאטמרי‬ ‫עשויזן ב=לן‬
‫שממ‬
‫ורי‬
‫||‬
‫יוחנז‬ ‫רי‬ ‫ד' ט'ז)‪.‬‬
‫באחר בתקופת תמוו‪( .‬ו)‪.‬‬ ‫יוצא‬‫פייק‬
‫ובה‬
‫ור‬
‫מתחלתו‬
‫חהררוי‬
‫יויצא‬
‫תרויהו אין גיהגם לעתיד לבוא אלא יום‪ .‬הוא שמלהט‬ ‫אין צל לכל בריה דכתי‬ ‫תמוו‬ ‫תגו באחד‪ 1‬בתקופת‬
‫לוו‬
‫רריל‬
‫=כן‬
‫ייהת‬
‫הבא‪:‬‬ ‫את הרשעים שני ולהט אותם‬
‫‪0‬ו‪-‬‬
‫בתקופת‬
‫ואין נסתר מחמתן (תהלים יש‬
‫ובאחד‬ ‫ז' ‪-‬‬ ‫וט‬ ‫(תהלים‬ ‫ההפהי‬

‫אמרין יש ניהנם לעתיד לבוא הדא היא דכת' נאם‬ ‫טבת בשש שעות אין צל לכל בריה‪ .‬וכל אשר‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫לו בצין ותנור |לו | בירושל‬ ‫הי אשר אור‬ ‫נשמה באפו נתון תחת נלגל חמה וגלנל חמה כנגד‬
‫ויווהם ה דווקא‬ ‫רלאא‬ ‫אסטשי‬
‫אלעאי‬ ‫ירי‬
‫ביר'‬ ‫וההוידדרה‬ ‫ר'‬ ‫(ישעיה ל"א טי)‪.‬‬ ‫כל הישוב היך דאת אמי ואין נסתר מחמתו‪ .‬רי‬
‫| יו‬ ‫יי‬ ‫‪-‬ו‬ ‫ין‬ ‫=‪-‬‬

‫ולא ניהנם ‏ היא אלא |אש יוצאה מנופו שלרשע‬ ‫כותא‪-‬ת!ו‬ ‫‪-2‬ו‬
‫א‬ ‫דררול‬
‫=כן‬ ‫‪8‬‬
‫ה‪-‬ררדוהל‬ ‫וה‬
‫הכוו‬ ‫|דרו‬ ‫התויח‬
‫הורגבוו‬
‫להטומטל‬
‫ואל‬
‫תלדו קש‬ ‫תחרו חשש‬ ‫ושורפתו הדא היא דכת'‬ ‫סביב‬
‫סביב‬ ‫סביב‬
‫סבים‪.‬‬ ‫מזבה‬
‫במובה‪.‬‬ ‫יוא‬
‫אמ"‬ ‫צררש‬
‫ארבע‬ ‫הורפר‬
‫פובב‬ ‫הורר‬
‫פובב‬ ‫כ שאאין‬
‫תאכלכם (ישעיה ליג י'א) (י)‪ ,‬דיא וזרח‬ ‫רוחכם אש‬ ‫במזבה‬
‫<=‪-‬ו‬
‫האמור‬
‫‪-9‬ו‬
‫סביב‬
‫‪--‬‬ ‫שוו‬
‫מה‬ ‫ארבעטה‬
‫פי =ק;וו‬
‫ך' ג'‬ ‫ב'‬ ‫הימים‬
‫‪-‬‬ ‫‪₪‬‬
‫(דברו‬
‫=‬

‫השמש ובא השמש לא היה ללממקקרא‪ .‬לומ' ‪:‬אלא‬ ‫רכשאון‬ ‫צחור‬

‫האמור‬ ‫אאםף הסוביירב‬ ‫המירה |‬
‫וטיוש למזבה‬ ‫קקררננו ת‬ ‫אאררבבעעהה‬
‫וזרח השמש אלא לא בא הכת' ללמד‬ ‫ובא השמש‬ ‫ארבעה מלאכים מסוריןלו (ז)‪ .‬תנו רבנן כיצר חמה‬
‫אלא על הצדיקים שהן יסודותיו ‏ של עולם שאין‬ ‫שוקעת רי סימון אומ' מנְנְנְיות והבלים יש לו בשעה‬
‫נפטר צריק |מן העולם ‏ עד שעומד אחר כמותו‬ ‫שוקע היך‬ ‫לו והוא‬ ‫[ מרפין‬ ‫שהוא מבקש לשקוע ה‬
‫כדאמר ר' אבא בר כהנא אין הקב'ה משקיע שמשו‬ ‫ט')‪.‬‬ ‫י"ט‬ ‫שופטים‪.‬‬ ‫ובב‬
‫רו‬‫ללעער‬ ‫הי |ום‬ ‫פה‬
‫ר נש‬ ‫הנה‬ ‫אמ'‬ ‫דאת‬
‫של צדיק אחר‪ ,‬תדע‬ ‫של צריק עד שמזריה‬ ‫שמש‬ ‫אוהזריה‬ ‫עד‬
‫‪ /=1‬ה‪-‬רר‪-‬ווהו‏ שתושיו כהדה אִילְפָא דמיפרמנטיה דאמי רב‬
‫לף עד שלא‪ .‬שקעה‪ .‬שמשו שלאדם הראשון זרחה‬ ‫הלל הדא אלפא דמיסרמנטיה שלש מאות‪ .‬וששים‬
‫שמשו של חנוך‪ .‬לא שקעה שמשו שלחו‬ ‫והמשה הבלים יש לה כמנין ימות החמה והיא‬
‫שורחה שמשו של מתושלח‪ .‬עד שלא ש‬ ‫פורשת בשלשה קלעים (ח)‪ .‬כיצר חמה שוקעת רי‬
‫שמשו שלמשה אזרחה שמשו שליהושע דכת' ‪.‬‬ ‫כיפה‪ .‬ולמעלה‪.‬‬ ‫המשאההוורי‬ ‫איז‬
‫פומ‬ ‫אלעאי‬ ‫ריר‬
‫‪-‬‬
‫ירורה ‏‬
‫ורוו‬

‫לך את יהושע ואצונו (במדבר כ"ז י"ח)‪ .‬עד שלא‬ ‫ורבנן אמרי מאחורי כיפה ולמטה‪ ,‬אמי רי נתן גראין‬
‫שקעה שמשו שליהושע זרחה שמשו שלעתניאל בן‬ ‫‪ ₪‬כל‬ ‫הקיץ‬ ‫ז‬
‫בימות‬ ‫אלעאי‬ ‫דברי ‏ ר' ‏ יהודהי =בירי‬
‫קנ רכת' וילכרה עתניאל |בן קנז (יהושע טיו ויז)‪.‬‬ ‫|ונראין דברי חכמ!‬ ‫מעינות צוננים‬ ‫לם כולו רותיה‬

‫‪0‬‬
‫במדרש זוטא שם בשם ר' אלכפנדרי ובילקוט קהלת שם(‪.‬ה) צ'ע ועיי קהלת רבה פ'א פסוק ו' בעד ראש המאמר וע"ע‬
‫שם ב"ב ע'ג וע"ע פדריא פיו‪( .‬ו) צ"ע ועי' ירו למי ריה ניח ע'א‬ ‫בניש על עירובין ניו ע'א ובפירשיי שם וב ה‬
‫ופדר"א שם ובביאור הרד"ל שם‪( .‬ז) עי' מדרש תהלים שם על ראש המאמר‪ .‬וע'ע לעיל עמוד מ"א ומ'ב וקה'ר שם‬
‫טהלת במאמר ר' ברכיה שם ובמדרש‬ ‫ובכייק המאמר מתחול | תאני ובכי"ג הוא תאנא‪( .‬ח) עי' מדרש זוטא וילקוטק‬
‫בימי החורף‪.‬‬ ‫(ט) עי' ב'ר פ"ו ס'ח‪ .‬וובברכיי""הק‬ ‫תהלים שם וע"ע לעיל עמוד ו"ב ובכי"ק מנגניות‪ .‬ובא' בשמנה קלעים‪.‬‬
‫(י)‪ .‬עי' קהלת רבה פ'א פסוק ח' וב'ר ומדרש תהלים שם ובנ"ש‪ .‬ובכי"ק מתש את כוחו‪.‬‬
 ‫‪4‬‬ ‫הנרול‬ ‫חי" שרה‬ ‫מררש‬ ‫‪-‬‬
‫כבוראן שהוא חי וקיים לעולם‪ ,‬‏ חיי עולם זה חיי‬ ‫עד שלא שקעה שמשו שלעלי זרחה שמשו‬
‫גוף לפי כך יש ן קצבה לפי שהנוף יש לו קצבה‪.‬‬ ‫שלשמואל הרמתי ‏ דכת' ונר אלהים טרם יכבה‬
‫אבל חיי העולם הבא חיי נפש מה נפש זו אין לה‬ ‫ושמואל שכב בהיכל הי (שמואל א'א'ג)‪| .‬עד שלא‬
‫קצבה כך אין לחיים שלה קצבה‪ .‬חיי ‪ 00‬הזה‬ ‫שלאליהו ‏ זל הח שמשו‬ ‫שקעה | שמשו‬
‫לשמור ולעשות ולקיים‪ .‬חיי עולם הבא לוכות ולקבל‬ ‫שלאלישע דכת' ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא‬
‫וימים ‪0‬‬ ‫שכר‪ .‬ומניין שחיי עולם זה במנין שעות‬ ‫! קיבה‬ ‫ר'‬ ‫ביום | שמת‬ ‫(מלכים א' ו"ט ט'ז)‪.‬‬ ‫תחתיך‬
‫מאה‬ ‫שרה‬ ‫היי‬ ‫בעניז ויהיו‬ ‫< קרינו‬ ‫ממה‬ ‫מיתה‬ ‫וסופן‬
‫נולד רבינו הקדוש וקראו ‏ עליו המקרא הזה וזרה‬
‫שנה ועשרים שנה ושבע שנים וסמיך‪ .‬ליה ותמת‬ ‫השמש ובא השמש‪ .‬יום שמת רבינו הקדוש נולד‬
‫שרה (יג)‪ .‬וכי מפני מה הוא מונה‪ .‬שנותן שלראשונים‬ ‫רב אדא בר אהבה וקראו עליו וזרח השמש ובא‬
‫הכל‪.‬‬ ‫שכל יום ויום שקול כננר‬ ‫ללמדך‬ ‫מקוטעין אלא‬ ‫השמש‪ .‬יום שמת ר' אדא בר אהבה נולד רב אבון‬
‫קראו עליו וזרח השמש וג'‪ .‬יום שמת רב אבון נולד כן את מוצא באמינו שרה מאה שנה ועשרים שנה‬
‫אבא הושעיה וקראו עליו וזדה השמש וג'‪ .‬יוּםשמת ושבע שנים‪ .‬שהיתה בת מאה כבת עשרים בכוח‪ ..‬ובת‬
‫אבא הושיעה נולד הושעיה בריה וקראו עליו‪ .‬וזרה עשרים כבת |שבע בצניעות |ובטהרה‪ .‬והיתה בת‬
‫השמש (יא)‪ .‬‏ וכן את מוצא בנשים הצדקניותעד שבע כבת עשרים בדעת‪4 .‬ובת עשרים כבת מאה‬
‫שלא שקעה שמשה שלשרה זרחה שמשה שלרבקה בצרקות‪ .‬ללמדך שהמאה שקולה כעשרים וכשבע‬
‫מנין ממה ו בענין ויהיו =חי שרה ומה כת' והשבעו כעשרים והעשרים כמאה (יד)‪ .,‬אמ‬
‫‪00‬עלה‪ .‬ממנו ובתואלילד את רבקה הוי וזרח השמש ר' אבהו עשרים ושתים נשים צדיקות היו ‪%0‬‬
‫ומכלם לצ ייהס הכת' שנותן אלא שרה בלבר‪,‬‬ ‫ובא השמש (יב)‪.‬‬
‫למה שבזכותה יצאת אסתר ושלטה על מאהועשרים‬ ‫א) ויהיו חיי שרה‪ ,‬‏ זהשיה חיים שאל ממך‬
‫נתתה | לו ארך ‏ ימים ושבע מדינות כנגד חיי שרה כל מדינה כנגד זכות‬
‫עולם ועד (תהלים כ'א ה')‪| .‬איזה חיים |שהוא עולם שנה‪ .,‬ר' עקיבה היה יושב ודורש והציבור ‏ מתנמנם‬
‫ועד )זה חי העולם הבא‪ .‬בוא וראה כמה בין בקש לעוררן אמי בזכות שרה שחיית מאה ועשרים‬
‫ושבע שנים תבוא אסתר ותמלוך על מאה ועשרים‬ ‫חיי העולם ‏ הזה ובין‪ .‬חיי העולם ‏ הבא‪ .‬חיי העולם‬
‫הזה יש להןקצבה והן במדה ובמספר ובמניין דכתי ושבע מדינה (טו)‪| .‬ריא למה ייהס |הכת' שנותיה‬
‫הוריעני הי קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל כרי להודיע בן כמה שנים חיה יצחק כשנעקד שהרי‬
‫|אין ‏ ננדך הכת' אומר ואם שרה הבת תשעים שנים תלד‬ ‫אני הנה טפחות |נתתה ימי וחלדי כ‬
‫("ז ט'ז)‪ .‬נשתיירה עשרה למאה ושבע ועשרים הרי‬ ‫(תהלום ל'טה')‪ .‬ואומ' ימי שנותינו בהם שבעים שנה‬
‫ואם בגבורות שמונים שנה (תהלים צ' ")‪ -‬ואומ' ואלו שבע ושלשים שנה באותו הפרק עס יצחק שכן‬
‫היה אלף שנים פעמים הלא אל מקוםאחד הכל כת' ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה‪ ..‬מהיכן בא‬
‫הולך (קהלת ו' ו')‪.‬אבל חיי העולם הבא שאין להן מהר המוריה נמצא בן שבע ושלשים שנה כשנעק‬
‫קצבה ולא מרה ולא מספר אלא אורך ימים עולם ונתאבל עליה ‏ שלש שנים שהיתה אמו ושהיתה‬
‫ועד ואומ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים יראת חטא ושהיתה נביאה ונמצא נושא אשה בן‬
‫את הי אלהיך (שמואל א' כ"ה כ"ט)‪ .‬שהן הייןן וקיימין ארבעים שנה (טז)‪ .‬מאן נינהו עשרים ושתים נשים‬
‫(יא) עו' ב'ר פכיח ס"ב וקה'ר שם ומררש שמואל פיח בשינוום‪| .‬וע"ע פ"ע רבה פ'א ואדך"נ | נו'ב פל"ח ובגש |בענין‬
‫השבעה דקפלו את כל העם וצ"ע עוד‪( .‬יב) עיי לעיל סוף פ' וירא ובכייק נשים הצדיקות ‪( :‬יג) צ'ע‪( .‬וד) עו' ביר שם‬
‫ס"א ובניש וע"ע ביפה תואר שם‪( .‬טו) עי' בעד מאמר ‏ ר"ע ב"ר שם ס'ג ובניש‪( | .‬טז) עי' סדר עולם סוף פ"א‬
‫אות ו"ד‪ = .‬וע"ע במררש לקח טוב על פסוק‬ ‫ניו ס'ח ובג"ש ופדר"א פל'א ובביאור |הרד"ל שם‬ ‫(ובמפרשים שם) וב'ר ‏‬
 ‫‪6‬‬ ‫הוול‬ ‫שרה‬ ‫היי‬ ‫מררש‬ ‫‪9‬‬

‫זו יוכבד שעל יריה נקראו ישראל כרמו שלהקב"ה שני‬
‫כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעיה ה' ז)‪| .‬ולמה‬
‫נקרא‪ .‬שמויוכבר שהיו פניה‪ .‬דומין לזיו כ *ין) ‪:‬‬
‫חנרה בעוז מתניה‪ .‬זו מרים שאמרה לאביה כשגירש‬
‫את אמה קשים גזירותיך ‏ משלפרעה הוא גזר על‬
‫הזכרים ואתה גזרתה‪ .‬על הזכרים ועל הנקיבות‪ .‬הוא‬
‫רשע ספק גזירותיו =מתקיימין |ספק אין |מתקיימין‪.‬‬
‫ואתה צריק ותגזר ‏ אומר ‏ ויקם לך (איוב‪ .‬כיב כיח)‪.‬‬
‫ולא עוד אלא שראיתי שעתיד לצאת ממך מי‬
‫שמושיע את ישראל מיד החזיר אשתו וכיון שילדה‬
‫גמלה ליצהק שבשעה ששלה‬
‫צדיקות אלו ששיבחן שלמה בפרשת אשת חיל מי‬
‫ימצא (משלי ל'א) ‪ :‬אשת ‪ -‬מי‪ .‬ימצא‪ .‬‏ זו אשתו‬
‫שלנה שהיתה מצדקת את בעלה כשאמי לו הקביה‬
‫כי אתך ראיתי צדיק לפני(' א')‪ :‬ורחוק ל‬
‫מעשיהן רחוקין ממעשה‬ ‫מכרה‪ .‬שהיתה ב‬
‫ור המבול ‪| +‬בטח בה לב בעלה‪ .‬‏ זו שרה שהיה‬
‫לבו שלאברהם בטוח בה שאמי לה אמרי לי אחי‬
‫הוא (כ' "ג)‪ -.‬ושלל לא יהסר‪| ,‬שהיתה | מכנסת את‬
‫האורחין תחת כנפי השכינד ‪ +‬גמלתהו טוב‪ .‬ולא רע‬
‫זזור ררברכקהה ווככיי‪ .‬ממהה גנמומלול גמ‬

‫משה והשליכתו ‏ ליאר טפחה לה אמה ‪ 2‬פני‬ ‫אכרטם את עברו ואמרו נקרא לנער ונשאל את‬
‫ואמרה‪ .‬לה היכן נבואתיך מיד ותתצב אחותו מק‬ ‫פיה‪ .‬מנהגו שלעולם אדם משיא את בתו לאחד‬
‫כי‬ ‫טעמה‬ ‫בנבואתה (יח)‪+‬‬ ‫(שמות ב' ד')‪[ .‬שעמדה‬ ‫אפלו השיאה לעבד מתביישת היא ‪ -- 5‬אבל‬
‫טוב סחרה‪ ,‬זו חנה שמעמה וטעם תפלה שנ'ואשפך‬ ‫רבקה יאמרי לה התלכי אם האיש הזה ותאמר‬
‫לֶא יכבה בלילה‪ .‬נרה‪,‬‬ ‫את נפשי (שמואל א' א' ט'ו)‪.‬‬ ‫‪ ₪‬למעשה‬ ‫|יא ‏ שהיו |מעשיה‬
‫אלך (כיד ניח)‪ .‬ד‬
‫ונר ‪ 0‬טרם יכבה של שכב בחיכל הי‬ ‫שרה אמו (יז)‪,‬‬ ‫שק האהלה‬ ‫שרה דכת' ויביאה‬
‫(שם ג'ג') ‪ :‬ידיה שלחה בכישור‪ .‬זו יעל שבא סיסרא‬ ‫דרשה צמר ופשתים‪ .‬זו לאה שראתה ברוח הקודש‬
‫‪ -‬שני וסיסרא נס ו ותפתח את נוד ההלב‬ ‫שעתיד לצאת ממנה ‏ בן שהוא‪ .‬מתיר |דבר אסור‬
‫ותשקהו (שופטים ד' י"ז)‪ .‬לידע אם דעתו נכונה עליו‬ ‫בישראל ואיזה \זה לוי‪= .‬בישראל ‏ כת' לא תלבש‬
‫אם לאו‪ .‬שתה ונשתכר תבעה‪ .‬לדבר עבירה ‏ מיד‬ ‫את האפד‬ ‫שעטנז (דברים כיב "א)‪ .‬ובאהרן כתו'עשו‬
‫=רה |ליתד‬‫=רקתן ‏ (שם כ'א)‪ .‬וכת' י‬
‫ותתקע ‏ היתד ב‬ ‫ותולעת שני ושש (שמות כיח ו')‪.‬‬ ‫זהב תכלת ‪0‬‬
‫לפי‬ ‫וימינה =להלמות עמלים (שם ה' כ'ו)‪.‬‬ ‫תשלחנה‬ ‫ליעקב ושדלה באחותה‬ ‫לינשא‬ ‫והיתה |מתהמדת‬
‫כנסיות =ובבתי‬ ‫בבתי‬ ‫תורה‬ ‫באהלי‬ ‫כך נתברכה‬ ‫ויכלה ‪ :‬היתה כאניות סוהר‪ .‬זו רחל שאמרה ליעקב‬
‫מדרשות ‏ שנ' תברך מנשים יעל (שם כ'ד)‪ :‬כפה‬ ‫הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (ל' א)‪ .‬יאמי לה‬
‫פרשה לעענ זו צרפית |שאמר ‏ לה אליהו תני לי‬ ‫יעקב התחת ‏ אלהים =אנכי ואין תחת אלא לשון‬
‫ביוש כענין שני חתו ובשו (ישעיה לכ"יוי)‪ .‬אמ לו מעט מים (מלכים א' יז ')‪ .‬ומה שכר נטלה על כך‬
‫הקביה לא דייך |שלא בקשת רחמים על הצרקת כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר‬
‫הזו אלא שביישתה חייך שאני זוכרה ונותן לה בן (שם י'ד)‪ .‬וידיה שלחה לאביון‪ .‬זו נעמי שהכניסה את‬
‫ואינו נקרא‪ .‬עעל שמך‪ .‬הדא היא ויזכור אלהים את רות תחת כנפי השכינה‪ .‬דכת' ותרא‪ .‬כי מתאמצת היא‬
‫רחל ולא אמר את יעקב ו‪:‬תקם בעוד לילה‪ .‬זו בְתִיָה ללכת אתה ותחדל לדבר אליה (רות א' ייח)‪| :‬לא‬
‫בת פרעה שראתה‪ .‬ברוח הקדש שעתיר מושיען תירא‪ .‬לביתה משלג‪ .‬זו רחב שהחביאה את המרנלים‬
‫שלישראל לתתנדל על יריה והיתה משכמת ומערבת ומי הו ר' יסי אומ' זה כלב ופעהס‪ .‬וש‬
‫היא ונערותיה |להטייל‪ .‬על =היאור וכיון שבא משה אומרין פריץ וזרח היו כשבקשה מהן אות‪ .‬אמילה‬
‫=ה שביקשה ושמהה הרבה את תקות חוט חשני הזה תקשרי בחלון (יהושע ב' יית)‪.‬‬ ‫לידה נתן לה הקביה מ‬
‫דכת' ותפתח ותראהו את הילד ‪ :‬זממה שדה ותקחהו‪ .‬זה שנברקתי בו =במעי אמי דכת' ותקשר על ידו‬
‫זה‪( .‬יז) עי' תרגום אונקלוס לפסוק זה‪*( .‬וז) עי' ש'ר פיא סי'ג שהעמידה ישראל לאלהים אבל מסוף מדרש משלי נראה‬
‫ובבי טפחת‬ ‫עיש‪(| .‬יח) עי' סוטה =ו'ג ע'ב ובכייק ואתה גזרת אף על הנקיבות ‏‬ ‫שיש כאן איזה טיס וקאי על משה‪.‬‬
‫לה על ראשה‪.‬‬
‫‪|38‬‬
‫הגדול‬ ‫חיי שרה‬ ‫מררש‬ ‫‪17‬‬

‫עלי רחמים‬ ‫לה הין |מה טיבך אמרה ‪,‬לו בקש‬ ‫שני (ל'ח כ'ט)‪ .‬לפי כך |זכתה ויצאו ממנה עשרה‬
‫כהנים ואלו הן חלקיה =ירמיה ‪ %2‬מהסיה‪ .‬ברוך‬
‫ואתפרנס‪ .‬ממעשי ידי ואל |אצטרך ‪.‬לבריות‪ .‬באותה‬
‫ונתברכה ונתפרנסה ממעשה‬ ‫נריה הנמאל שלום בוי יחוקאל ויש אומ' אף‬
‫אלישע‬
‫שעה בירכה‬
‫=כת' ‏ אשת שלום בן תקוה בן ידיה לכך נאמי ולהם עצלות לא תאכל ונעשה לה‬ ‫חולדה ‏ הנבואח ד‬
‫נס בתוך נס (כ*) ‪ :‬קמו בניה ויאשרוה‪ ..‬זו השונמי‬ ‫הרהס (מלכים ב' כ'ב ו"ד)‪ .‬ולהלן הוא‪ .‬אומי את תקות‬
‫שאמרה לבעלה הנה ידעתי כי איש אלהים קדוש‬ ‫חוט השני (יט) ‪ +‬מרבדים ‪ -‬לה‪ .‬ז בת שבע‬
‫‪.‬‬ ‫המרכיאן‬ ‫הנינה‬ ‫ה‬ ‫בן‬ ‫יוקי‬ ‫!ו‬ ‫אמ‬ ‫ב' ד' טי)‪.‬‬ ‫(מלכים‬ ‫הוא‬ ‫שראת ברוה הקודש שעתיד לצאת ממנה בן שהוא‬
‫שהאשה מכרת באורחין יתר מן האיש‪ .‬קדוש הוא‬ ‫אומי ‪ 5‬אלפים משל דכת' ויהכם מכל האד‬
‫מנא ‏ ידעא |רב ושמואל חד אמי סדין שלפשתן‬ ‫(מלכים א' ה' "א) ‪= :‬נודע |בשערים בעלה‪ ,‬זו מיכל‬
‫הציעה לו תחתיו ולא ראתה עליו קרי‪ .,‬ואידך‪ .‬אמי‬ ‫לדור ‏ בעלה ‏ מן המיתה בשלוח שאול‬ ‫ו‬
‫שלא ראתה א זבוב על שלחנו‪| .‬עובר עלינו תמיד‬
‫‪|₪‬‬ ‫וישמרו את | הבית להמיתו ותאמר ו הוא‬
‫(שם שם)‪ .‬אמ' רי יופי‪ .‬בן חנינה אמרה‪ .‬לאישה כל‬ ‫(שמואל א' ייט"ד)‪ .‬ולבסוף נודע הדבר אמי לה אביה‬
‫המים המכניס תלמיד הכםם לתוך ביתו ומאכילו ומש קהו‬ ‫שקרת בי אמרה לו כדי להצילך מדם קי מה הוא‬
‫ומהניהו מנכסיו מעלה עליו הכת' כאלו הקריב קרבן‬ ‫במשיח הי ‪( 0‬שמואל א' כ'ד ז'י) ‪:‬‬ ‫|דו‬
‫כי מי שלה י‬ ‫אומ'י‬
‫ושמוא‬
‫שכות‬ ‫|‬
‫רב‬
‫‪-‬‬ ‫תמידין‪ .‬נעשה נא‪ .‬עליית =קיר =קטנה‬ ‫נִית ‏ והיא |אמו‬ ‫סדין עשתה ותמכור‪= .‬זו‬
‫חד אמ' פרועה חיתה וקירוה‪= .‬וחד =אמ' אכסררה‬ ‫שלשמשון דכת' בני פרין בן יהודה‪ .‬ואלה בני עיט‬
‫למאן דאמי‬ ‫בשלמא‪.‬‬ ‫‪+‬‬
‫בקיר‬
‫היתה והלקוה =לשנים‬ ‫יזרעאל וישמה = וידבש | ושם מהותם ל‬
‫‪,‬ד‬

‫אכסדרה היתה וחלקוה לשנים הינו‪ .‬דכת' קיר אלא‬ ‫(דברי הימים א' ד' ג')‪ .‬משוכני צרעה ואשתאול וכתי‬
‫מאי‪ .‬קיר על שם‬ ‫למאן דאמ פחועה‪ .‬היתה ווק‬
‫קירוה‬
‫הצרעתי (שס ב') (כ)‪| .‬שנגלה‬ ‫התם אלה משפחהות‬
‫ייררוי בשל מא למאן דאאמ' עלייה הינו ה עליית‪.‬‬ ‫עליה‪ .‬המלאך ‏ שני |פעמים שלא‪ .‬בפני בעלה וכך‬
‫מעולה‬ ‫עלייה‬ ‫אכסדרה | מאי‬ ‫אלא למאן ראמ'‬ ‫אמרה לבג‪ 0‬לו חפין] הליהמיתנו (שופטום ""ג כיג)‪.‬‬
‫נס וילדה‪ .‬ומת הילד והחיה אותו‬ ‫נעשה לה‬ ‫שבבתים‬ ‫טווה ‏ ומוכרת בשוק‬ ‫והגור נתנה | לכנעני‪ .‬ה‬
‫דכת' ויסב‬ ‫אלישע ולא נענה‪ .‬חזקיה אלא בשבילה‬ ‫כמה ראת אמי כנעניה נכבדי ארץ ‏ (ישעיה כיג ח) ‪:‬‬
‫ב' כי בי)‪.‬‬ ‫(מלכום‬ ‫הי‬ ‫אל‬
‫ויתפלל‬ ‫הקיר‬ ‫פניו אל‬ ‫עוז והדר לבושה‪ .‬זו אלישבע שראת ארבע שמחות‬
‫מאי קיר אמ ריש לקיש שהתפלל מקירות לבו‬ ‫ביום אחד יבמה מלך אישה כהן גדול אחיה נשיא‬
‫הומה לי לבי‬ ‫לבי‬ ‫אוחילה | קירות‬ ‫שני מעי מעי‬ ‫בניה סגני כהונה‪ .‬‏ פיה פתחה בהכמה‪ .‬ז סרח בת‬
‫על עסק ויקיר‬ ‫ךרי לוי אומ' שהתפלל‬ ‫(ירמיה ד' ו'ט)‪ .‬‏‬ ‫אשר שאמרה ליואב ‏ אנכי |שלומי אמני ישראל‬
‫השונמית שלא‬ ‫ומה‬ ‫שלעולם ‏‬ ‫ררווו‬
‫רשוכו‬ ‫אמי‪ .‬לפניו‬ ‫(שמואל ב' כ' י'ש)‪= .‬שהיא |שקולה ‏ כנגד עיר ואם‬
‫קטנה לאלישע ההייתה‬ ‫איר אחת‬
‫עשתה לפניך אלאק‬ ‫בישראל ‪ +‬צופיה הליכות |ביתה‪ ,‬זו אשת עובדיה‬
‫כולן‬ ‫ההיכל‬ ‫את‬ ‫שחיפה‬ ‫אבא‬ ‫אבי‬ ‫בנה‪,‬‬ ‫את‬ ‫דכת' ואשה ‏ אחת‪ .‬מנשי בני הנביאים צעקה אל‬
‫בְטַבְלְאוּת שלזהב‪ .‬טהור על אחת כמה וכמה (כא) ‪:‬‬ ‫אלישע לאמר (מלכים ב' ד' א)‪ .‬שאמרה אין לי לילך‬
‫רבות בנות עשו חיל‪ .‬‏ זו רות שזכת ויצא ממנה‬
‫=‪-‬‬ ‫אלא לאלישע הלכה ואמרה לו ר' לא אתה אחד‬
‫שיצא‬ ‫רות‬ ‫מאי‬ ‫יוחנן‬ ‫ר'‬ ‫אמר‬ ‫דוד ובניו |הישרים‬ ‫מבני הנביאים שההביא‪ .‬עובדיה |בעלי במערה אמי‬
‫‪₪-‬ע‬

‫גלים אבל לא נמצא שם מאמר‬ ‫פ"ב ס"א וספרי ב דבר‬

‫רבה פי"ז פ"א ובנ"ש בענין המר‬ ‫כ' ע"ב‪ .‬וע"ע במדבר‬ ‫(יט) עי' רות רבה‬
‫לא אתה‬ ‫לו‬ ‫אמרה‬ ‫ובכי"ק‬ ‫(כ*)‬‫לפניו כן בהס"ע‪ ₪ .‬עי" במדבר רבה‬
‫פנ"ב‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫ואגדת‬ ‫פ'ו ס"ה‬ ‫ר' יוסי ואולי היה‬
‫בשם‬ ‫ברר"ק במלכי ם שס מה שהביא‬ ‫לה נס בתוך נס תסרין שם‪ .‬וע"‬ ‫ר') וגם המלות ונעשה‬ ‫וכו'" (בחיסור מלת‬
‫שם שעוד נסים אחרים נעשו לה‪( .‬כא) עי' ברכות ו"א ע"ב ובכי"ק כאלו הקריב תמידין וכו' היונ דכתב‬ ‫תוספתא (דתרגום)‬
‫ובנ"ש בעגין אלישבע‪.‬‬ ‫ם"ב‬ ‫עלייה‪ .‬למ"ד אכסדרה וכו'‪ .‬וע"ע ווקרא רבה פ"ב‬
‫לפ‬
 ‫‪0‬‬ ‫ל‬ ‫חיי שרה‬ ‫מררש‬ ‫‪7‬‬
‫שנקברו בה ארבעה אמהות חוה שרה רבקהולאה (כו)‪.‬‬ ‫(כב)‪,‬‬
‫(בר‬ ‫שבהות‬
‫ותשבחות‬
‫| רהורוה‬
‫בשירות‬
‫הררוה‬
‫להקב"ה‬
‫‪\-‬ו‪-‬‬
‫שרוה‬
‫‪-‬‬
‫דוד‬
‫"‬
‫ממנו‬

‫דיא שהיתה עולה בקינסו‪1‬ן שלארבעה בתחלה לשבט‬

‫‪-‬‬
‫היטבת‬
‫ו‬
‫בתי‬
‫שה‬
‫בעז‬
‫שעו ‏‬
‫ר=‬
‫לה‬
‫שאמי‬ ‫גול ספה‬
‫מו‬ ‫ע‬
‫עלית‬ ‫ואה‬

‫העיר‬ ‫שדה‬ ‫ואה‬ ‫שני‬ ‫יפנה‬ ‫בד‬ ‫‪ 5‬כלב‬ ‫רד‬ ‫א‬ ‫ידי‬ ‫החי‬ ‫"ורר ‏‬ ‫‪900‬‬ ‫ג'‬ ‫ורות‬ ‫הרצ"ולד‬ ‫סי‬ ‫| האהרוז‬ ‫הסדך‬
‫שוויווע‬ ‫פוק ‏‬ ‫‪2-‬‬ ‫‪00-‬‬ ‫‪|-‬‬ ‫‪-?- ,‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫ואהר‬ ‫ה‬ ‫םה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ץ‬ ‫‪:‬‬ ‫‪0‬‬ ‫שון‬ ‫ות‬ ‫=ן‬ ‫‪1‬ג יי יך‬ ‫השרן‬
‫‪79‬‬
‫ואת הצריה נתנו לכלב(יההוחשועש כיא ייב וודדברי הימים ‪ ₪‬ו‪'7‬מ'א)‪.‬‬ ‫‪+,‬‬
‫תתהלל‬
‫‪4‬‬
‫ה' היא‬ ‫יראת‬ ‫אשה‬
‫שוו‬
‫|‬ ‫ושתי‪.‬‬
‫שוגַ‪+‬‬
‫זו‬
‫וו‬
‫היופי‬
‫‪-600‬‬
‫הבל‬
‫‪.-‬‬

‫ואחר כך ללוים מגרש ואחר ‪ 2‬לכהנים עיר ‪( .‬כז)‪,‬‬ ‫תחת‬

‫‪-‬‬ ‫וימליכה‬
‫וימריכה‬
‫בראשה‬
‫א‬
‫ת‬
‫מלכות‬
‫‪5‬‬
‫כתר‬
‫‪-‬‬
‫וישם‬
‫"‬
‫זו אסתר‬
‫ד'א על שם בעליה ענק ושלשת בניו אחימן ששי‬ ‫ושתי (אסהר ב' "'ז)‪ .‬תנו לה מגפרי יריה לרבות שאר‬
‫ותלמי‪ ,‬ד'א שהיא‪ .‬מארבעה מקומות מגונים שבארין‬ ‫כל הנשים הצדיקות והכשרות שבעולם‪ .‬‏ ד'א תנו‬
‫ישראל דנה וקרית סנה ותמנת סרה והברון (כה)‪,‬‬ ‫לה מפרי ‏ ידיה‪ .‬זו כנסת |ישראל שנקראו כולם‬
‫דיא שיצא משם אברהם אבינו שני בו מי העיר‬ ‫צדיקים שני ועמך כולם צדיקים (ישעיה‪ .‬ס' ב'א) (בג)‪,‬‬
‫הגברז‬ ‫ממזרח ‏ צדק (ישעיה מ'א ב')‪| .‬שהוא | כאור‬ ‫לנשים‬ ‫שהבטיה הקב"ה‬ ‫גדולה הבטהה‬ ‫תנו‪ .‬רבנן‬
‫שרה‬ ‫ותמת‬ ‫נאמ'י‬ ‫למה‬ ‫הת‬ ‫כט)‪.‬‬ ‫הרביעי‬ ‫‪|=-‬ום‬
‫בי‬ ‫קקוומנמנה‬ ‫שאנשנאנונתו‪.‬ת‬ ‫אאננששייםם ]דוכחמת' נשישם‪.‬ים‬
‫ממון הה‬ ‫ה צצדדיקיותקות ייתרת‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בבקקרית ארבע בשביל ארבע קריאות שקראוה ‏ במיתתה‬ ‫ה‬ ‫לר‬
‫ו‬
‫הליווה‬
‫רת‬
‫‪ +‬פמר‬ ‫האזנה‬
‫האזנה‬ ‫טהות‬
‫בוטדות‬
‫נות‬
‫ו‬ ‫בב‬
‫יקו לי‬
‫נות‬ ‫‪₪%-‬‬ ‫שמענה‬
‫שמע‬
‫ויללה שיללה‬ ‫לבנה‪:‬‬
‫ואלו הן עוצב‬
‫שאירע‬ ‫ששמעה‬ ‫עוצב‬ ‫הו‬ ‫ואלו‬ ‫ירצוי‬
‫וכאן‬
‫רפשי‬
‫א‬
‫יפוה‬
‫נש‬
‫האני‬
‫וות‪2‬‬
‫הייא‬
‫ווית‪ .‬‏‬
‫בבר‬
‫לרב‬
‫רר‬
‫רם‬
‫פיה‬
‫קה‬
‫שאי‬
‫אמ‬

‫על ‪ .‬ומרירות =מיתתה‪| .‬ושלא היתה שמחה‬ ‫לעלמי דאתי אמ' ליה באקרויי בנוהי בבי כנשתא‬
‫‪.‬‬ ‫פוב‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬
‫שלימה (ל)‪ .‬ויבא אברהם לספד לשוה‬ ‫דאתו מבי‬ ‫ומנטרין | לגבריהו |עד‬ ‫בדרבנן‬ ‫ובאתנויי‬
‫ולבכתה‪ ,‬השיה לשחוק אמרתי‪ .‬מהולל ולשמחה‬ ‫הנר‬ ‫(כד)‪,‬‬ ‫ובבתיהי‬ ‫רב‬ ‫וברי‬ ‫במ‬ ‫ומשריאן‬ ‫מדרשא‬
‫(קהלת ב' ב')‪ .‬אמי ר' פנהס הן דחוכא‬ ‫מה זו עשה‬ ‫רבנן כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה‬
‫מערבב‪ .‬מא הדותא‪ .‬עבדא‪| .‬מעשה באחד מנדול‬ ‫כולה מאלף עד תיו שכך שלמה משבחה בפרשת‬
‫כבול שהי יהה משיא את בנו ועשה סעודה גדולה‬ ‫אשת חיל מאלף עד תיו‪ .‬תחלתה אשת חיל וסופה‬
‫וזימן לכל החכמים אמ' לבנו עלה והביא לנו חבית‬ ‫אשת יראת ה' היא תתהלל (משלי ליא ו ולי)‪ .‬וְכָל‬
‫אחת שלייןן מן העלייה |עלה להביא |הכישו‪ .‬נחש‬ ‫(שמות י"ח כ'א)‪.‬‬ ‫כך בבעלי תורה אנשי חיל יראי אלהים‬
‫ומת והיה מוטל בין החביות‪ .‬‏ המתין לו לירר ולא‬ ‫ואמתו שני‬ ‫לישראל חסדו‬ ‫בוכותן‪ .‬מזכיר =הקביה‬
‫ירד אמ אביו אני עולה ורואה ‏ מה טיבו שלבני‪,‬‬ ‫וכן‬ ‫ג')‪.‬‬ ‫צ'ח‬ ‫(תהלים‬ ‫ישראל‬ ‫לבית‬ ‫ואמתו‬ ‫חסדו‬ ‫זכר‬

‫עלה‪ .‬ומצאו |שהכישו נחש ומת והוא =מוטל‪ .‬בין‬ ‫אלו‬ ‫ג‬ ‫חט‬ ‫(שמות ‏‬ ‫יווהר ‏‬
‫עקר‬
‫לבית‬
‫‪ֶ-/7‬‬
‫תאמר‬
‫עשר‬
‫כה‬ ‫אוט'‬ ‫הוא‪.‬‬

‫החביות‪ .‬מה עשה ירד בשתיקה והמתין עד שאכלו‬ ‫הנשים ותניד לבני ישראל (שם שם) אלו האנשים (כה)‪.‬‬
‫ושתו וכיון שגמרו לאכול ‪ 8‬באו לביך ברכת‬
‫המזון אמ'‪ :‬להם לא לברך ברכת חתנים‪ 7‬בנו‬ ‫בקרית ארבע‪ .‬אינעה‬ ‫ותמת שרה‬
‫שלאותו האיש באתם ברכו ברכת אבלים‪ | .‬לא‬ ‫שמות נקראו לה אשכל ממרא קרית‬
‫להכניס בנו |שלאותו ‏ האיש לחופתו באתם בואו‬ ‫ארבע וחברון‪ .‬דיא קרית =ארבע שדרו בה ארבעה‬
‫והכניסו אותו לקברו‪ .‬‏ על רי זכאי ואפטרעילאויה‬ ‫צדיקים אברהם ענר אשכל וממרא‪ ,‬‏ דיא שנקברו‬
‫לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה (לא)‪.‬‬ ‫בה ארבעה אבות אדם אברהם יצחק ויעקב‪ .‬ד'א‬

‫כזת‬ ‫שם‬ ‫פל'א שנמצא‬ ‫משלי‬ ‫במדרש‬ ‫כשרות‬ ‫נשום‬ ‫דכיב‬ ‫(כב) עו' ביב ‏ ויד |ע'ב ובניש‪( .‬כג) עי' בעד כל מדרש‬
‫קיצור וג'כ לא מני נעמי שם‪ .‬וע"ע מדרש תדשא פכ"א ע"ש‪( .‬כד) עיי ברכות י"ז ע"א ובדים שם‪ .‬ובכי"ק במאי ‏ זכאן‬
‫א"ל וכו ובאתנויי בי רבנן וכו' בני בי רב‪( .‬כה) צ'ע ועיי ולקוט רות רמז תר"ו שם ובמדרש זוטא פיד‪( .‬כו)‪ .‬עי' ביר‬
‫ובכי"ק שהיא עולה בקנסיון‪(| .‬כת) עיי‬ ‫ערך ו‬ ‫פכ"ח \ס"ה‪ <:‬‏ (בז) עי' ב'ר שם ובפירש"י שם‪ .‬וע'ע |בערוך ‪0‬‬
‫ביר שם‪( .‬כט) צ"ע ובכי"ק כאור שגברא‪( | .‬ל)‪ .‬בפדר'א פליב ג' יללות ובויקרא ‏ רבה פ'כ פ'ב צוחה ששה קולותת‪.‬‬
‫מהרש"ב ח'ג ו'ג ע'א‪.‬‬ ‫(לא) עי' קהלת רבה פ"ב פסוק ב' ווקרא רבה פ"כ ס"ג ובנייש פסיקתא דר"כ ק"ע ע"ב ותנחומא‬
 ‫‪8‬‬ ‫חיי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫אומי‪ .‬ססימן יפה ללממת שנפרעין ‪.‬מזמנולאחר מיתה‪.‬‬ ‫ר' לוי פתח אמרתי להוללים אל | תהלו ולרשעים‬
‫לא נספד ולא נקבר |או שהיתה חייה ‏ נוררתו‪ .‬או‬ ‫‪ %‬תרימו קרן (תהלים ע'ה ח')‪ .‬אמי הקביה לרשעים‪.‬‬
‫שהיו נשמים מזלפין על מטתו ‏ זה הוא סימן פה‬ ‫צדיקים לא שמחו בעולמי ואתם מבקשים לשמוח‬
‫לו שנפרעין ממנו לאחר מיתה‪ .‬לא נספד כל עיקר‬ ‫ב אברהם ‏ לא שמח בעולמי ואתם מבקשין‬
‫סלקא דעתא והא פורענותא =היא דכת' לא יספדו‬ ‫לשמוח בעולמי‪ ,‬‏ אברהם ניתן לו בן למאה שנה‬
‫לא שנתמעט בהספידו (לו)‪.‬‬
‫ולאיקברו! ירמיה‪ .‬ט'ז ד') א|‬ ‫ושמח בו שמחה גדולה‪ ,‬לימים נתנסה ואמ לו קה‬
‫סופדים‬ ‫על שדים‬ ‫דכת'‬ ‫על לב‪.‬‬ ‫עולא הספד‬ ‫אמי‬ ‫נא את בנך את יחירך (כ'ב ב')‪ .‬וקיבל עליו לעשות‬
‫וף‬
‫‪ 064‬הנו‬
‫(לז‬ ‫ררו‬ ‫רורוה ‏‬ ‫ריד‬
‫‪0‬‬ ‫ליבל"ב "כ)‪ .‬מיהוה ‏‬ ‫וששטעייהה‬
‫(ו‬
‫צרו והלך בשמחה לעקוד את בנו וכיון ששלה‬
‫רבנן ן המקלס לא יקלוס ‏ לא במנעל ולא בסנדל‬ ‫יד לשחטוקרא לו המלאך אל תשלח ידך מעלה‬
‫מפני הסכנה‪( .‬לח)‪ .‬תנו רבנן אחר קטן ואחר גדול‬ ‫עולה שלימה‪ = .‬ולא עוד‬ ‫כאלו הקר בתו ‏‬ ‫אני עליך‬
‫סופדין עליו כל שבעה‪ ,‬קטן בן כמה שנים נספר‬ ‫אלא שבירכו הוא ‏ וזרעו לדורי דורות וניתוסף לו‬
‫ר' מאיר אומ' משום רי ישמעאל עניים בני שלוש‬ ‫ובא לו לבשר את שרה ומצאה‬ ‫על שמחתו‬ ‫שמחה‬
‫ועשירים בני חמש‪ ,‬ר' יהודה אומ' משמו עניים בג‬ ‫שמתה ונהפכה שמחתו לאבל‪ .‬שנ' ותמת שרה בקרית‬
‫חמש ועשירים בני שש ובני ‏ זקנים‪ .‬כבני‪ .‬עניים‪ .‬אמי‬ ‫הוי‬ ‫ארבע ויבא אברהם לספד‪ ,‬מהיכן בא מהר המוריה‪,‬‬
‫גדל בן מנשה אמי שמואל הלכה כר' יהורה (לט)‪:‬‬ ‫אומ' לשחוק אמרתי מהולל‪ .‬כיוצא בו אדס הראשון‬
‫והיכא דבר אוריון הוא סופדין ‏ ליה בשבחא‬ ‫‪ 1‬לשמוח בע‪5‬‬ ‫ואתם‪8‬‬ ‫בעולמי‬ ‫לא שמח‬
‫דאוריתיה‪ .‬בר אבהן ובר אוריון ספדין ליה בשבהא‬ ‫ולבכתה ‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫כדכת' |לעיל (לב)‪ | .‬לספ‬
‫|‬
‫ר יול תחהתדוי‬
‫ששו‬ ‫ו‬ ‫אוו‬
‫ב‬
‫‪-‬‬
‫שר ‪ %5‬ולא‬
‫‪,‬‬ ‫ין‬ ‫ו‬
‫רר‬
‫‪-‬‬ ‫‪+‬‬
‫וודחאצברחהיה‪.‬‬
‫אש‬
‫*ויוהה‬
‫דנפש‬ ‫מה ספד ‏ לה הוי אחות \הוי סוכנת‪ = :‬וכי דרכו‬
‫בבנו‬ ‫רבנן מעשה‬ ‫דתנו‬ ‫דאבהתיה‪.‬‬ ‫ליה בשבאחא‪.‬‬ ‫שלאדם לשית את אשתו אחותו אלא שהיה בטוח‬
‫תויוור‬
‫תפשוהו‬
‫רוור‬
‫העוו‬ ‫וג‬
‫'תרבות‬
‫ל‬ ‫צא‬
‫שיצי‬ ‫ורשייל‬
‫וי‬
‫‪.-‬‬
‫=|‬
‫יוו‬
‫הנניה‬
‫דחו‬
‫‪₪‬‬ ‫עליה כאח על אחותו (לג)‪ ,‬תנן חתם האב זכאי‬
‫שלששלהשה יימים נתנוהו‬ ‫אחר‬
‫להזסוהטיםוהרד ווהרוגודהיו וונמצא תפוה‬ ‫בבתו בקידושיה ‏ בכסף‪ .‬ובשטר ובביאה במציאתה‬
‫לעיר‪ .‬והיו‬ ‫והכניסוהו‬ ‫והביאוהו | במטה‬ ‫במכמורוה‬ ‫ובמעשה יריה ובהפד נדריה‪ .‬ומקבל את גיטה ואינו‬
‫‪/‬רי חוניניה הניהו‬ ‫ל‬ ‫אמי‬ ‫אביו‪ .‬‏‬ ‫חוד‬
‫עליןיבכב‬ ‫מוקלפ=ין‬
‫להס‬ ‫|‬ ‫אוכל פירות‪ .‬בחייה‪ .‬נשאת = יתר עליו יי שהו‬
‫הזה‬ ‫‪1‬המקרא‬ ‫על בגי‪ .‬קרא עליו‬ ‫לי אני |אפתח‪.‬‬ ‫אוכל ‏ פירות = בחייה = וחייב =במזונותיה =ובפדיונה‬
‫באהריתך בכלות בשרך ושארך ואמרת איך‬ ‫ונהמת‬ ‫ובקבורתה‪ .‬‏ ר' יהודה אומ'‪ .‬אפלו עני שבישראל לא‬
‫שנאתי מוסר ותוכחת נאין לבי ולא שמעתי לקול‬ ‫יפחות‪ .‬לה משני חלילין ומקוננת‪= .‬אמי רב חסדא‬
‫הייתי בכל רע‬ ‫מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני כמעט‬ ‫אמר מר עוקבא הלכה כרי יהודה (לד)‪ .‬תנו‪ .‬רבגן‬
‫בתוך קהל ועדה (משלי ה' "א י"ד)‪= .‬והיה‪ .‬חוזר בהן‬ ‫ההספד כבור ‏ המת הוא וכופין את היורשין ליתן‬
‫ומקרא‪ .‬הזה כעם‬
‫עליוה‬ ‫פעמים‪ .‬הרבה‪| ,‬אמו קראת‬ ‫שכר המקוננים |והמקוננות |והיכא =מן דפקיד דלא‬
‫אהותו‬ ‫ו"ז כ'ח)‪.‬‬ ‫(משלו‬ ‫ליולדתו‬ ‫בן כקיל וממר‬ ‫לאבביו‬ ‫למספדיה‪ .‬שמעינן ליה‪ .‬יקרא דיליה הוא‪ .‬וקאמאחיל‬
‫שקר‬ ‫לח םם‬ ‫לאיש‬ ‫ערב‬ ‫הזה‬ ‫המקרא‬ ‫‪ 0‬את‬ ‫קראת‬ ‫על יקריה סבר תהוי ליה כפרה (לה)‪ ,‬תניא‪ .‬ר' נתן‬

‫‪8‬‬
‫(לב) עי' ווקרא רבה | פ'כ ס'ג ובכל המקומות הניל | וע"ע קהלת ‪ 4‬רבה פ'ט פסוק ז'‪(| .‬לג) צ'ע‪ .‬‏ (לד) עיי כתובות‬
‫בתובות פיד | ה'‪ .‬ובכת"יב זכאי בקידושי בתו ובמציאתה‬ ‫ו‬ ‫מ'ו‪ .‬ע"יב |במשנה שם ומ"ח ע"ב ועיע משנה‬
‫בוקבא‪ | .‬ובכי"ק ובפורקנה (ת' ובפדיונה)‪( .‬לה) עו' סנהדרין‬
‫ובמעשה ידיה ובהפר נדרה ומקבל את גיטה וכו' אמ' ע‬
‫מ"ו‪ .‬ע'ב והדברים כאן נלקחו מאת ההלכות גדולות ‪ --‬הספד ע"ש‪ .‬‏ (לו) עי' סנהררין מ"ז |ע"א וע"ע בשאילתות‬
‫פרשה חיי שרה שאילתא = י'ר ובשאילת שלום סי"ז‪( .‬לז) עי' =מועד קטן כ'ז ע'ב‪( .‬לח)‪ .‬עי' מו"ק | שם ובד"ס שם‪.‬‬
‫(לט) עי' מו"ק‪ .‬כ"ד ע'ב‪ .‬ובבת"י בי בר מנשה‪ . .‬י"ק גדול בן מנשה‬

‫‪7‬‬
‫בי‪0₪ ₪‬‬
‫הנרול‬ ‫שרה‬ ‫חיי‬
‫מררש‬ ‫‪8‬‬
‫הקב"ה כועס על ניהן ובנותיהן ומתים כשהן קטנים‪,‬‬ ‫(משלי כי ו'ז)‪= .‬אשריהן‬ ‫פיהו =חצין‬ ‫ימלא‬ ‫ואחר ‏‬
‫איכא דאמרי בחור הוה ואמי הכי על כן על בחוריו‬ ‫(מ)‪ .‬ומני‬ ‫הדין‬ ‫עליהן מדת‬ ‫מקבלין‬
‫שה ן מקב‬ ‫שלצדיקים‬

‫לא ירחם‬ ‫לא ישמה ה' ואת יתומיו ואת ו‬ ‫אשת‬ ‫הוא‪ .‬הכה ‪0‬‬ ‫דשכבפ‪+‬ב‬ ‫יקרא‬ ‫לן דהספידא‬
‫דובר ננבלה (ישעית טי ט‬ ‫כולוו הנף ומ רע וכל פה‬ ‫בי‬ ‫על עסקי ברה‬ ‫השילוני לשיוליה‬ ‫אחייה‬ ‫לקוומי‬ ‫*רבעם‬
‫ץו ‪₪‬‬

‫בעון נבלות הפה שונאי בחורי ישראל מתים‪ .‬‏ אמי‬ ‫לביתד‬
‫|‬
‫לבי‬ ‫כומי‬
‫קונ‬ ‫אומי לה ואת‬ ‫דהוה‪ .‬קציר מהוא ‏‬
‫וספדו לו כלל ישראל‬ ‫הילד‬ ‫רגליך העירה ומת‬ ‫בבואה‬
‫כנגד שבחו שלהקביה פתה האל‬ ‫ליה' אימא מילתא‪.‬‬ ‫ו==‬

‫אדיר וחזק ברוב =נוראו |מחייה‬ ‫הגדול‪ .‬ברוב =גדלו‬
‫גדולות עד אין חקר ונפלאות‬ ‫מתים במאמרו עושה‬
‫מהייה המתיס‪ .. :‬ליה אימא‬ ‫עוד אין מספר ברוך‬
‫פתח אהינו‪ .‬המיוגעין באבל זה‬ ‫מילתא כנגד אבלים‬
‫את זאת | היא עומדת לעד‬ ‫תנו |לבבכם לחקור‬
‫נתיב‪ .‬היא מששת ימי בראשית רבים שתו ורבים‬
‫ישתו כמשתה הראשונים כך משתה אהרונים אחינו‬
‫בעל נחמות ‏ ינחם אתכם ברוך |מנחם אבלים‪ ,‬אמי‬
‫ליה נבים שתו |לימא ישתו |לא לימא‪| .‬כמשתה‬
‫הראשונים לימא כך משתה אחרונים לא לימא איניש‬
‫הכי‪ ,‬דאמי ר' שמעון בן לקיש וכן תאנא משום‬
‫יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן‪. .‬אמ רביוסף‬
‫קראה כסדום היינו לעמרה דמינו (ישעית א' ט)‪.‬‬
‫מאי אהדרו ליה שמעו דבר הי קציני סדום (שם י)‪.‬‬
‫אמי ליה אימא ל כננד מנחמי אבלים פתח ואמי‬
‫אחינו גומלי ‏ חסדים המחזיקים |בבריתו שלאברהם‬
‫אבינו שני כי ירעתיו |למען אשר יצוה את בניו‬
‫וני ("ח טיו)‪ % 0 .‬הנמול |ישלם‪ .‬לכם גמול‬
‫ברוך משלם הגמול‪ .‬‏ אמל'יה אימא מילתא‪ .‬כננד‬
‫לכ ישראל פתח ואמר‪ .‬רבון העולמים פדה והצל‬
‫את עמך ישראל מן הדבר מן החרב מן השבי מן‬
‫הבזה‪ .‬מן השרפון ומן הירקון ומכל =מיני משחית‬
‫ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבוא בעולם בטרם‬
‫נקרא ואתה תענה ברוך עוצר המגפה מנחלתו (מד)‪,‬‬
‫רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא אמרו ליה‬
‫רבנן לעולא קאי מר‪ .‬ליזי לנחומיה אמ' מאי איזי‬
‫בהדי‪ .‬בבלאיי ‪ -‬מתיהו‪ .‬גידופי |דאמרי מאי אפשר‬
‫לעשות‪ .‬אזא איהו \לחודיה‪ .‬אמ' ליה ויאמר הי אל‬
‫וקברו אותו כי זה לבדו יבוא‪ .‬לירבעם אל קבר יען‬
‫נמצא בו דבר =טוב (מלכים א' "ד י'(ב)מא)‪| .‬אמי‬
‫רי יוהנן כל המתעצל בהספידו שלחכם אינו מאריך‬
‫ימים מדה כננד מדה‪| ,‬אותביה ‏ ר' הייא בר אבא‬
‫לרי יוחנן והא כת' ויעבדו ‏ העם את הי כל ימי‬
‫יהושע וכל ימי הוקנים |אשר האריכו ‏ ימים אחרי‬
‫יהושע (שופטים ב' ‪ .)+‬אמי ליה בבלאי ימים האריכו‬
‫שנים לא האריכו‪| .‬אמ רב יהודה |אמי רב כל‬
‫המתעצל‪ .‬בהספידו |שלהכם ראוי ללקקבברו בחייו שני‬
‫בהר‬ ‫סרח אשר‬ ‫ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת‬
‫כ"ד ל)‪ .‬מאי להר‬ ‫אפרים מצפון להר געש (יהושע‬
‫דאיעצלו‬ ‫להרגן משום‬ ‫ההר‬ ‫עליהם‬ ‫נעש שרגש‬
‫בהפפידיה‪ .‬אמי ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא‬
‫הקב"ה סופרם‬ ‫כ‬ ‫אדם‬
‫כל המוריד |דמעות על‬
‫זמניחן בבית ננזיו שני נודי ספרת אתה שימה דמעתי‬
‫(תהלים נ'ו ט') (מב)‪= ,‬ההוא‬ ‫בנאדך הלא כ‬
‫ספדנא דנחת קמיה דרב נחמן אמ' הוי צנועבאורחותיו‪.‬‬
‫אמי ליה מאי עיילת |בתריה ‏ לבית |הכסא וחזיתיה‬
‫דצניע‪ ,‬‏ דתניא איזה הוא צנוע |כל הצנוע בבית‬
‫הכסא‪ .‬ורב נחמן מאי נפקא ליה מינה ‏ דתניא‪ .‬רבן‬
‫שמעון בן גמליאל אומי כשם שנפרעין מן המת‬
‫ומן העונה אחריהן (מג)‪ .‬רב‬ ‫כך נפרעין מן‪4‬‬
‫חייא בר אדה מקרי בניה |דר' שמו וז בן לקיש‬
‫ואמרי ליה מתני |בריה‪ .‬דרי |שמעון בן לקיש הוה‬
‫אֶתְרְעַת ביה מלתא יומא קמא לא ‪ 2‬לנביה‪ .‬שמע‬
‫למחרעל לגביה אמי ליה לוהודה‪ .‬בר‪ .‬גחמני מתורנמניה‬
‫מכעס‪ .‬בניו‬ ‫אימא מילתא פתח אמ' וירא ה' וינאץ‬
‫ובנותיו (דברים ל'ב י"ט)‪ .‬בשביל אבות המנאצין לפניו‬

‫חנינה‬ ‫ובכתי"ג‬ ‫דר"ה‪.‬‬ ‫אוריין וכו' בבריה‬ ‫ובכי"ק‬ ‫פ'ג ס"ו‪.‬‬ ‫בתי‬ ‫ואיכה‬ ‫פי"ב‬ ‫שמחות‬ ‫מפ'י‬ ‫ועיע‬ ‫שם ‏‬ ‫(מ) עו' בה'ג‬
‫‪5‬‬
‫גריס פעמים רבות (ת' פעמים הרבת)‪( .‬מא) עי' סנהדרין מ"ו ע"ב‪ .‬ובבה"ג שם ובכי"ק ומניל ראספידא‪( .‬מב) עי‬ ‫ובכתי'ב‬
‫ובר‬

‫(מד) עו' כתובות ה' ע"ב ושבת ל'ג‬ ‫וכן לקמן‪.‬‬ ‫תייה‬ ‫רב‬ ‫ובכו"ק‬ ‫ע'א‪.‬‬ ‫ס"ב‬ ‫עו' ברכות‬ ‫(מג)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובד"ס‬ ‫ק"ה ע"ב‬ ‫שבת‬
 ‫‪6‬‬ ‫הנחל‬ ‫שרה‬ ‫חיי‬ ‫מדררש‬ ‫‪551‬‬

‫אי לימא דלא‬ ‫אבות מאי טעמא‪.‬‬ ‫נצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה (דברים ב' טט)‪.‬‬
‫אלא לארבעה‪.‬‬
‫ידעינן אי מראובן ‏ קא אתינן‪| .‬אי משמעון קא‬ ‫‪ 0‬על דעתו שלמשה לעשות מלחמה שלא‬ ‫וכי‬
‫אתינן‪ ,‬אמהות נמ לא ידעינן אי מרחל ‏ קא אתינן‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ך‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫בר‬
‫אי מלאה קאתינן‪ .‬אלא עד ‪ -‬חשיבי מכאן ן ואילך‬ ‫אלא ‪ -‬את מואב אמרה תורה צרור את‬
‫לא השיבי (מז)‪,‬‬ ‫המדינים (במדגר כ'ח '')‪ .‬מואביים ‏ עצמן על אחת‬
‫לא כשעלה על‬ ‫הקביה ‏ למשה‬ ‫מה וכמה‪ .,‬אמ'‬
‫ו‬ ‫מעל פני מתו‬ ‫‪ 0‬ויקם אברהם‬ ‫המואביה‬
‫שו‬
‫רות‬ ‫לי להוציא‬ ‫פרידות =יש‬
‫|ון‬ ‫=‬
‫שתי‬
‫‪,‬‬
‫דע‬

‫אומ' אין קימה אלא תפלה‬ ‫שמואל ‏‬ ‫‪ -‬העמונית‪ ,‬‏ והלא דברים ‏ קל וחומר ומה אם‬
‫תנן‬ ‫‪0‬‬ ‫קנורזה‬ ‫מלמ ‪ '/‬שביטל התפלה מפני‬ ‫על שתי פרידות טובות‪ .‬חס הקביה על שתי אומות‬
‫שמעומן‬ ‫ההם מי שמתו מוטל לפניו פטור מקדית‬ ‫אם כשרה‬ ‫הגדולות ברשעה ולא החריבן בתו ‪4‬‬
‫התפלה ומן התפלין ומכל מצוות האממורות בתורה‪,‬‬ ‫היא וראויה לצאת הימנה דבר טוב על אחת כמה‬
‫וכמה (מה)‪ .‬תנו רבנן עבדים ושפחות אין מספירין מוטל לפניו אין‪ ,‬שאין מוטל לפניו לא‪ .‬ורמינהי מי‬
‫עליהן רי סי אומ' אם היה עבד‪ .‬כשר אומרין עליו שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר‪ .‬אין לובית אחר‬
‫הוי איש טוב ונאמן ונהנה מיניעו‪ .‬אמרו לו אם כן אוכל בבית חבירו‪ .‬אין לו בית לחבירו עושה מחיצה‬
‫ואוכל‪ .‬אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו‬ ‫מה הנחת לכשוים‪ .‬תנו רבנן עבדים ושפחות אין‬
‫ואוכל‪ ,‬‏ ואינו מיסב ‏ ואינו אוכל בשר ואינו שותה‬ ‫עומדין עליהן בשורה ואין אומרין עליהן לא ברכת‬
‫יין ואינו מברך ואינו מזמן ואין מברכין עליו ואין‬ ‫‪ 6‬ולא ניחומי אבלים‪| .‬מעשה שמתה שפחתו‬
‫מזמנין ‪ ,-‬ופטור מקרית שמע ומן התפלה ומ‬ ‫כיון שראה‬ ‫שלר' אליעזר ‏ נכנסו ‏ תלמידיו ‪-‬‬
‫מיסב‬ ‫ובשבת‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫האמורות‬ ‫התפלין ומכל מצוות‬ ‫לאפילין נכנסו‬ ‫= עלה לעלייה עלו אחריו‪ .,‬נכנס‬
‫וריו נכנסלטרקלין נכנסו אחריו‪ ,‬אמר להן כמדומה ואיכל בשר ושותה ‏ יין ומברך ומומן ומברכין עליו‬
‫אני שאתם נכוין במושרין ועכשו אפלו ברותחין אין ומומנין ‏ עליו וחייב |בקרית |שמע ובתפלה ובכל‬
‫אתם נכוין‪ .‬לא כך שניתי |לכם אין עומדין ‏ עליהן מצוות האמורות ‏ בתורה‪ .‬‏ רבן ‪ 8‬אומי מתוך‬
‫בשורה ואין אומרין \עליהן ‪ 6‬ברכת אבלים ולא שנתחייב‪ .‬באלו נתחייב בכולן‪ .‬אמי ר' יוחנן תשמיש‬
‫תנחומי‪ .‬אבלים אלא כשם שאומרין לאדס עלשורו המטה איכא ביניהו‪| ,‬קא תאנא מִיהַת אוכל בבית‬
‫ועל חמורו שמתו המקום ‪ 3‬חטרונך כך אומרין אחר ואפלו הכי פטור ‏ מקרית שמע ומן התפלה‪.‬‬
‫אמי רב אשי כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל‬ ‫המקוםימלא‬ ‫על עבדו ועל שפחתו‬ ‫‪:‬לאדם‬
‫לפניו דאמי דכת' ה מתי מלפני‪| ,‬והא‪ .‬לאו‬ ‫זסרונך (מו)‪ .‬תנו רבנן |עבדים ושפחות אין קורין‬
‫קמיה‪ .‬הות מחתא‪| ,‬אלא כיון שמוטל עליו לקברו‬ ‫לןלא אבא פלונ ‪ 0‬אימא פלונית חוץ מעבדים‬
‫כמוטל לפניו דאמי (מש)‪ .‬וידבר אל בני ‪-/‬‬ ‫שלבית רבן נמליאל שהיו קו|רין להן אבא פלוני‬
‫אין דיבור אלא לשון תנהומין כמא דאת‬ ‫למר‪.‬‬
‫א‬ ‫ואימא פלונית מאי ‪ 0‬משום דחשיבי‪ ,‬תנו רבנן‬
‫ירושלים‪( ,‬ישעיה מ' ב')‪ .‬מניד‬ ‫על לב‬ ‫דברו ‏‬ ‫‪-₪‬מו'‬ ‫ואין קורין אמהות‬ ‫אין קורין אבות |אלא לשלשה‬

‫ראשונום‬ ‫כמשתה‬ ‫וכו'‬ ‫אחרונים‬ ‫ראשונים | כך משתה‬ ‫וכןו' כמשתה‬ ‫זה‬ ‫באבל‬ ‫ה מדוכאין‬ ‫המווגעין‬ ‫ובכי"קק | אחינו‬ ‫ע"א‪.‬‬
‫ע"ב‬ ‫ל'ח‬ ‫עי' ב"ק‬ ‫(מה)‬ ‫ליתא‪.‬‬ ‫היא‬ ‫מלת‬ ‫ובכתו"ג‬ ‫היא‬ ‫נתיבה‬ ‫גריס‬ ‫ובכתי"א‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫בעולם‬ ‫המתרגשות‬ ‫וכו' פורעניות‬
‫ובכו"ק גם בריש‬ ‫ובד"ס | שם‪ .‬ובכי"ק לא כשעלתה על דעתך וכו' הנדילות ברשעה‪( .‬מו) עי' ברכות ט"ז | ע"ב‪.‬‬
‫הפיסקא תנחומי (ה' ניחומי) |אבלים‪( .‬מז) עי' ברכות |שם ובד"ם שם‪( .‬מח) צ"ע ועי' ברכות ‏ כיו עב ואין עמידה‬
‫אלא גבי אברהם‪( .‬מט) עו' ברכות = ויז ע'ב וייח ע"א |ובדים שם‪ .‬ובכי"ק בסוף הפיסקא אטו ההיא שעחא קמיה הות‬
‫רמיא אלא כל זמן שמוטל עליו וכו'‪.‬‬
 ‫‪158‬‬ ‫הי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫‪2277‬‬

‫יהושע לאח‪-‬‬ ‫וככשה ‏‬ ‫(במדבר ו"ג כ"ב)‬ ‫מצרים‬ ‫צען‬ ‫המדינה‬ ‫הכתוב שכשהיתה שרה קיימת ‏ היו אנשי‬
‫שנה הוי שבע וארבעי‬ ‫ארבעים‬
‫במרבר‬ ‫שעשו‬
‫יותי‬
‫כרלה יופ‬ ‫מצליחין בכל דרכיהם וכיון |שמתה אפס‬
‫המצרים |בשכר שגמלו חסד‬ ‫על‬ ‫יתר‬
‫זכו‬ ‫ודו כולם בבכיית ואבל‪ .‬וצרה‪.‬‬
‫ו‪:‬נתכלבלו כולס עמ‬
‫והלא דברים קל וחומי ומה אם אלו‬ ‫ער שעמד אביהם אנינו ודבר על לבם ואמ' בני‬
‫שגמלו הסר לשעה זכו לישב בארצם שבע וארבעי‬ ‫אילרע לכם כך היא מנה‪ :‬העולם לצריקינמז ולרשעים‬
‫שנה‪ .‬ישראל שהן גומלי |הסדים בני‪ .‬גומלי‪ .‬חסדים‬ ‫שנא' הכל כאשר רבל מקרה אחד לצדיק‬
‫אלהים‬ ‫על אחת כמה וכמה (נה)‪| ,‬נשיא‬ ‫(קהלת ט' ב)‪ .‬אלא \רצונכם שתתנו לי מקום קבורה‬
‫אתה בתוכנו‪ .‬שהיה דומה בעיניהם‬ ‫‪ .‬ודיבר להם בלשון רכה (‪.)2‬‬ ‫ברמ‬
‫ולא בחנם אלא‬
‫ה'‪ .‬ובמקום אחר הוא אומי נשיא האריץ (ליד בי)‪: -‬‬ ‫בוא וראה‬ ‫כם‬ ‫פכו‬ ‫‪%‬‬ ‫אפ‬ ‫םל‬
‫עפכ‬ ‫י‬ ‫‪%2‬‬ ‫ותושב‬ ‫‪-‬‬
‫קבור את מתך‬ ‫קבוינו‬ ‫במבהר‬ ‫שהבטיהו‬ ‫‪7‬‬ ‫שלאביהם‬ ‫ענותנותי‬
‫מ‪ ,‬אי בעית בקברי עשירים ואי בעית ‪-‬‬ ‫נו‬
‫מ‬ ‫הקב"ה לתת לו ולזרעו את הארריץ עד עולם‪ .‬ועכשיו‬
‫(נז)‪+‬‬ ‫עניים‬ ‫לא מצא מקום קבורה אלא בדמים ולא הרהר אחר‬
‫מכאןשמורין‬ ‫ולא קרא תיגר‪= ,‬ולא עוד אלא‬ ‫|הקביה‬
‫מרותיו של‬
‫וישתהו‪.‬‬ ‫\ ויקם אברהם‬
‫להקב"‬

‫הארץ אלא בענוה שני גר‬ ‫יושבי‬ ‫דיבר עם‬ ‫שלא‬

‫על בשורה טובה (נה)‪.‬‬
‫ותושב‪ .,‬אמי לו הקב"ה אתה השמלת עצמך חייך‬
‫= יש את‬ ‫ה וידבר אתם לאמר‬ ‫(נא)‪ ,‬דיא גר‬ ‫אדוו‬ ‫תשימד‬
‫מש‬
‫עצוי‬
‫שאני‬

‫שבם‪ ,‬ברצונכם לא בעל כרחכס‬

‫כ‬ ‫ותושב אם רציתם דייר ואם לאו מרי בית שכבר‬
‫קיים (גט)‪.‬‬ ‫ממכרו‬ ‫אין‬ ‫שמכר‬
‫אנוס‬ ‫אמרו‬ ‫מכאן‬
‫הבטיחני ‏ הקביה לורעך אתן את הארץ הזאת‬
‫קבר ע מכם‪.‬‬ ‫ליי אהות‬ ‫תנו‬ ‫(נב)‪.‬‬ ‫("כ ‪₪‬‬
‫וכי‬ ‫ויתן לי את מערת ו‬ ‫כולכם‪| .‬מכאן ‏ אמרו המוכר‬ ‫מאי עמכס‪| ,‬במעמד‪.‬‬
‫מאיכן ‏ ידע אברהם ‏ אבינו =במערה‬ ‫|ני המשפהה‬‫מקום הספידו ‏ ומקום מעמדו באין ב‬
‫אלא כשגמל חסד למלאכים מהוא אומ' ואל הבק‪-‬‬ ‫ומוציאין אותו מידו בעל כרחו משום פגם משפחה‬
‫רץ אברהם ("ח ‪ -)+‬מלמי שברח מפניו הבקר‪ .‬ורץ‬ ‫הרי מכרו קץיי(םנג)‬ ‫פפהה‬
‫שש‬‫‪22‬כהלמהש‬ ‫צר‬ ‫כן‬ ‫אם‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪9‬‬
‫וות אחדיו‪ .‬וראה אדם‬
‫וור‬
‫אחריו עד שנכנס למערה‬ ‫הואיל והיא מוטלת‬ ‫מלפנה‬ ‫מתי‬ ‫ואק ברה‬
‫ועזרו שוכבין על מטותיהן ונירות |דולקין עליהן‬ ‫על לקברה כאלו לפניו דמיא שהוא חייב בקבורתה‬
‫וריח טוב עליהן כריח ניחוח‪ ,‬מאותה שעה חמדה‬ ‫לפי שהוא זוכה בירושתה (נד)‪.‬‬
‫קבורה‪ .‬לכך נאמיויתן לי‬ ‫אברהם שתהא‪ 3‬ו‬
‫רב‬ ‫את מערת המכפלה (ם)‪ .‬מאי מערת ה‬ ‫שמעני‬
‫‪71‬‬
‫‪₪‬‬
‫וו‬
‫חת‬ ‫בני‬
‫‪₪‬‬ ‫ב‬ ‫‪%%%‬פ‬
‫ויענו‬ ‫ה‪0‬‬
‫‪1‬‬

‫ושמואל חד אמ שני בתים זה לפנים מזה וחד‬ ‫אלהים‪.‬‬ ‫אדני נשיא‬

‫בית ועלייה על גביו (סא)‪ .‬ד'א המכפלה שכל מי‬ ‫אברהם‬ ‫את‬ ‫שכיבדוו‬ ‫בשכר‬
‫‪8‬‬ ‫ווסו‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬

‫שנקבר בה שכרו כפול‪ ,‬ד"א המכפלה אמי רי אבהו‬ ‫ארבעים‬ ‫בארצם‬ ‫לישב‬ ‫זכ‬ ‫אדני‬ ‫לו שמענו‬ ‫ואמרו‬

‫לפי שכפף כב"ה קומתו שלאדםהראשון וקכרו‬ ‫‪0‬‬ ‫הקב‬ ‫לפני‬ ‫נבגתה‬ ‫שנים‬ ‫שבע‬ ‫דכת' ‏ וחברון‬ ‫שנים‬ ‫ושבע‬

‫וע'ב‪ .‬וארר"נ נו"ב פמ"ה‪( .‬גב) עי' ביר פניח ס"ו‪ .‬ובכי"ק ואם‬ ‫רבה פיו פ"ד וב"ב טיו ע'א‬ ‫שמות‬ ‫ועו‬ ‫צנ‬ ‫(כא)‬ ‫צי‪.‬‬ ‫)‪6‬‬

‫‪.‬נה) עי' תורת‬‫לאו תושב מרו בית‪( .‬נבגג)‪ .‬עגיר' בבא ב תרתארא נ"דנ‪.‬יד ע'ב ובג‪:‬ייש‪( .‬נד) עוי ברכות ו"ח ע"א וכתובות מ"ז עיב (‬
‫כהנום פ' אחרי מות פ"ה ע"ג ובפירוש הראב"ד |שם והובא ‏ ג"כ בילקוט כאן רמז ק"ב‪( .‬נו) עו ב"ר פנ"ח סיו‬
‫פ תדבא"ז ובכאן ולים שהוא מלך מפסוק נשיא הארץ‪( | .‬נז) אולי היה לפניו‬ ‫ובנייש ופירוש מהרז'ו שרמז שם‬
‫(נח) עי' ביר שם‪( .‬נט) צ"ע ועיי תרגום ורש"י בפירוש מלת נפשיכם‪.‬‬ ‫כן בב"ר שם ועי' בחרושי‪ :‬הרד"ל‬
‫(ס) עי' פדר"א פליו ובכי"ק אברהם אבינו‪( .‬סא) עי' עירובין ביג ע"א‪.‬‬
 ‫‪|05‬‬ ‫הגדול‬ ‫חי שרה‬ ‫מררש‬ ‫‪91‬‬

‫אבינו‪ ,‬הרשע הזה דברן הוא הלוא בדמים‪ .‬יתקיים‬ ‫מכאן אמדו‬ ‫‪5‬‬ ‫בה (סב)‪ .‬ב כסף מלא יתננה‬
‫כל שכן במתנה לכך אמ' לו אך ‪.‬אם אתה‬ ‫בשטר ובחזקה ‪9‬‬ ‫הקרקע | ניקנית =בכסף‬
‫כסף השדה אעי קיברה‬ ‫לו שמענ נתתי‬ ‫םי במעמד‪ .‬כולכם ‏ שלצ‪ .‬יבא אהו‬ ‫בת הכב‬
‫זו‬ ‫הות‬ ‫כעורה ‏‬ ‫הבריות‪.‬‬ ‫יהמההי‬ ‫שלא‬ ‫חנם‬ ‫במקים‬ ‫בכתב‬ ‫שתהא‬ ‫לאחות קבר‪.‬‬ ‫ויערער (סד)‪.‬‬
‫ולא קיבלו עליהם‬ ‫ק‬ ‫שאפלו קכורה ‏ לא היתה‪ .‬לה‪ ,‬‏‬
‫‪204‬‬ ‫הו‬ ‫‪1‬‬ ‫לאהוזת עולם (סה)‪,‬‬
‫לו השבע לנו שאין אתה‬ ‫לו עעדד ששאאממררוו‬ ‫למכור‬
‫ו‬ ‫יורוא‬ ‫אמי‬ ‫בר‬ ‫יצהחק‬ ‫ר'‬ ‫תאני‬ ‫יושב‪.‬‬ ‫ועפרוז‬ ‫‪6‬‬
‫שה‬ ‫דעו‬ ‫שכב‬ ‫ארצינו‬ ‫את‬ ‫ורש‬
‫ישב כת' אותו היום מנוהו‬
‫לך ולזרעך את כל הארצות האלה כרות לנו ברית‬
‫ארבסטרטיגוס רלא יהי בר נש רב זבין מבר נש‬
‫שלא תירשו את עיר היבוסי וכרת להם ברית ואחר‬
‫זעיר (סו)‪ .‬ויען עפרן ההתי את אברהם‬
‫כך מכרו לו‪| ,‬וכן עשו‪ .‬ישראל ואת היבופי ישב‬
‫‪%4‬‬ ‫שער‬ ‫באי‬ ‫לכל‬ ‫חחת‬ ‫ביני‬ ‫ביא זני‬
‫ירושלם לא הורישו בני ישראל (שופטים א' כ'א)‪( .‬ע)‪.‬‬
‫מעמד‪ ,‬כולם מלמי שנעלו דלתותיהן והלכו לגמו‬
‫יד ט) ויען עפרון י אדני שמעני‬ ‫חסר לשרה (פז)‪,‬‬

‫ארץ ארבע מאות‬ ‫לא אדני שמעגי השרה נתתי‬

‫שקל כסף [] וישמע אברהם אל‬ ‫סכין‬ ‫‪0‬עושין ‏ אלא‬
‫אומרין הרבה ואפלו ‏ מעט אין‬
‫לעפרון‪ .‬זיה‬ ‫עפרון וישקל אברהם‬ ‫מפך ריקן שהרי עפרון אומ' השדה נתתי לך‪ .‬ל‬
‫רע עין ולא ידע כי חס‪-‬‬ ‫כ | איש‬
‫ליי‬ ‫נבהל‬ ‫שיה‬
‫ה‬
‫נתתיה‪= ,‬נתתיה‪ .‬לך שלוש מתנות נאמי כאן ולבסוף‬
‫יבואנו (משלי כיח כ'ב)‪ .‬רי חנינה פתר קרייה בעפדון‬ ‫עובר לפוחר שהן הבל ודבריהן הבל וכל מעשיהן‬
‫שהרי נתנה‪ .‬במתנה |שלשה‪ .‬פעמים ולבסוף‪ .‬מהוא‬ ‫הבל‪ ,‬אבל הצריקים הן ‪ ./‬ורבריהן אמת וכל‬
‫אומי ארבע מאות |שקל כסף ביני ובינך‪ .‬מה היא‪,‬‬ ‫מעשיהן אמת (סח)‪,‬‬
‫מאי מה היא‪ ,‬אמ' ליה אם את בעי מיתן לי ארבע‬
‫מאוון קנטירין אפלו ‏ מן סחותיה =דביתך‪ .‬את יכיל‬
‫הרה לשם שנתנו‬ ‫יג וישתחו אברהם‪,‬‬
‫בוא‬ ‫עליהם לאד ו ולנשיא בתוכם‪.‬‬
‫יהיב‪ .‬לי יתהון‪= .‬מלמי שהכנים ‏ עין רעה בממונו‬ ‫וראה כנגד שתי השתחויות שהשתחוה אברהם לבני‬
‫אבינו‪ .,‬ולא ידע כי =חֶסֶר יבואנו‪= .‬כיון‬ ‫ל‬ ‫הת עתידין כל האומות להשתחוות לבניו שתי‬
‫הפרשה ועד‬ ‫סרו הכת' וי שהרי מתחלת‬ ‫שעשה כך‬
‫פעמים אחת בימי שלמה דכת' וישתחוו לו כל‬
‫כאן עפרון ‪ .-‬וכיון ‏ שהכניס ‏ עין רעה בממונו‬ ‫מלכים ‏ (הלים ע'ב "א)‪ .‬ואחת לעתיד לבוא והיו‬
‫של אברהם אבינו נתחסר והינו ראמ' ר' יהורה בר‬ ‫מלכים |אומניך |ושרותיהם ‏ מיניקותך‪ .‬אפים ארץ‬
‫פזי עפרון קדמאה מלא עפרן בתראה וו (עא)‪,‬‬ ‫ישתחוו לך (ישעיה מיש כ'ג)‪( .‬סט)‪,‬‬
‫אבכרהםם אל עפרון וישקל‬
‫טז) וישמע‬
‫וידבר ‪7 .‬‬
‫אברהם לעפרן ארבע‬ ‫אברהם‬ ‫ג א‬
‫‪,‬מי‬ ‫השדה‬

‫(סב) עו' ביר פכיח ם"ח‪ .‬‏ (סג) אולי כוון לירושלמי קידושין ס' ע"ג עיש‪ ).‬ועיי בלקח טוב לפפוק זה‪( .‬סר) צ"ע ועו‬
‫ביר שם סיח בענין מברר מקחו של צדיק ובמתגות כהונה שם‪( .‬סה) עי' פדר'א פליו‪(| .‬סו) עי' ביר פניח פיז‬
‫ובפירש"י שם ובמדרש לקח טוב על פסוק זה‪( .‬סז) עי' ביר שם‪(| .‬פת) צ"ע ועיי שמות רבה פל'א פי"ז‪| .‬ב"מ פיז‬
‫ע'א‪ .‬ואדריג נו'א פו"ג‪ .‬על עיקר הענין‪(= .‬פט) צ"ע ועיי תופפתא דסוטה פיד ‪ +‬וע'ע בראשית הכמה שער הענוה פ'ד‬
‫דמשמע שם ממדרש אחד שהשתחואה היתה לפני בני חת ומשבחו שם על זה‪( .‬ע) עי' על סוף המאמר בפדר"א‬
‫פליו ובכו'ג כמו במקרא בני בנומין‪(| .‬עא) צ'ע ועי' פסיקתא דר'כ צ'ה ע'א תנחומא ראה פ"י וב'ר פנ"ח ‏ סס""זז‪..‬‬
‫| ובכי"סק‬
 ‫‪-‬‬ ‫הגדול‬ ‫חיי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫‪1‬‬
‫לומר לך‬ ‫הוא מוכיר בני חת כננד עשר הדיברות‬ ‫מאות שקל כסף‪ ,‬אי ר הייה כל תקלין‬
‫עלק‬
‫‪.‬‬
‫פיים ‏‬
‫שכל העופק |בגמילות |חסדים כאלו‬ ‫האמורין |בתורה ‏ סלעין ובנביאים ‪ 5‬ובכתובין‬
‫הריבדות ומנין שנזכרו עשרה פעמי שהרי הוא אומי‬ ‫קנטירין‪ .‬אמי ר' יהודה בר פזי חויץ משקלי עפרון‬
‫וידבר אל בני חת ואומי ויענו בני חת ואימי וישתחו‬ ‫הו קנטירין‪ .‬דכת' עובר‪ .‬לסוהר‪ .‬ומתרנמינן מתקבל‬
‫לעם הארץ לבני חת ואומי ועפדון יישב בתוך בני‬ ‫סחורה בכל מדינה‪ ,‬‏ ואיכא ‏ דוכתא דתקלא דידה‬
‫חת ואומר וישקל‪ .‬אברהם |לעפ"ן את הכסף‪ .‬אשר‬ ‫ו‬
‫בנ חת‪ ,‬ואומר לאברהם למקנה [לעיני‬ ‫דבר באזני‬ ‫(שמות כיה ל'ט) ‪= ,‬ותרגום =ירושלמי | קנטר ‏ רהב‬
‫והמערה | אשר בו‬ ‫ויקם | השדה‬ ‫בני חת] | ואומ'‬
‫בני חת] ולהלן הוא‬ ‫[לאברהם לאחות קכר מאת‬
‫יי)‪.‬‬ ‫(כ"ה‬ ‫הת‬ ‫בני‬ ‫מאת‬ ‫אברהם‬ ‫ריש‬
‫‪7‬‬
‫‪ +‬ויר‬
‫‪1‬‬
‫ה'שדה‬
‫ושוו‬
‫אומי‬ ‫עפרן אשר במכפלה‬
‫בגני חת‬ ‫בו מאת‬ ‫אשר‬ ‫והמערה‬ ‫השדה‬ ‫מקנה‬ ‫ואומי‬ ‫אשר לפני ממרא‪.‬‬
‫בו אמירי יודן‬ ‫כיוצא‬
‫‪-‬‬ ‫(מ"ט לייב) הרי עשרה פע ם‪.‬‬
‫ומיה‬
‫ק‪-‬‬ ‫פימניה‬
‫וו‬
‫לכתוב‬
‫לכתוב‬
‫צריד‬
‫‪5‬ב‬
‫שרהו‬
‫שווו‬
‫המוכר‬
‫המוכ‬
‫חכמים‬
‫הכמים‬
‫ו‬
‫אמרו‬ ‫מבאן‬
‫רוו=‬ ‫הגלגעדי‬ ‫ברזכי‬ ‫בני‬
‫זמשה‬ ‫כננו‬ ‫כת'‪1‬‬ ‫פעמיזיםם‬ ‫החמשה‬ ‫ד"א‬
‫ב‬ ‫ומצריה לא כתב יד המוכר על‬ ‫ריש‬ ‫רהר‬

‫נפילא‪ .‬וק‬
‫(עג)‪.‬‬ ‫יע‬ ‫ונה ‪/‬‬

‫ספרי תורה |ללמדך שכל המאכיל ‏ פדופה |לצדיק‬ ‫‪ 4 6‬דהות‪ .‬לועיר‬ ‫ויקם שדה עפרון דהות‬
‫כאלו קיים חמשה חומשי תורה (עט)‪.‬‬ ‫בדה‪,‬‬
‫ואתעבירת לרב (עד)‪ .‬וכ ל העץ אש ר ש‬
‫לא קנה אילן עד‬ ‫קרקע סתם‬ ‫מכאן אמרו הקונה‬
‫כד‪+‬‬ ‫פביב‪.‬‬ ‫גבולו‬ ‫בכל‬ ‫שר‬
‫שיפיש (עה)‪ .‬א‬
‫זקן בא בימים‪ ,‬השח‬ ‫‪ 6‬ואברהם‬ ‫בארבעת‬ ‫לו השדה‬ ‫צריך ‏ לס"ם ‏‬ ‫אמרו‬ ‫מכאן‬
‫רודף‪ .‬צרקה וחסד ימצא היים‬

‫למקנה‬ ‫ה ‪ ₪‬לאברחם‪.‬‬
‫צדקה וכבוד (משלי ב'א כ'א)‪ ,‬‏ נאמי הפיסוק‪ .‬הזח כנגד‬
‫אברהם אביגו שהיה |רורף צדקה‪ .‬דכת' כי ידעתיו‬ ‫ואהרי‬ ‫|שו ו‪+‬‬ ‫ברהם‬
‫למען אשד יצוה וגי לעשות צרקה (י'ח ו"ט)‪ ,‬וחסד‬ ‫שכתב‬ ‫אחר‬ ‫ל‪-‬ו|שמ!קןבל אברהם‪.‬‬
‫שגמל‪ .‬חסר לשרח‪ .‬ימצא חים‪ .‬שהאריך ימים דכת‬ ‫(עז)‪.‬‬ ‫כולם‬ ‫במעמר‬ ‫וווחתותם‬
‫כבוד‪ ,‬אמ' רי שמאל‬ ‫בא בימים‪6 .‬‬ ‫ואו‬
‫בר יצחק אמי לו הקב'ה אני אומנותי‪ .‬גומל ‏ חסרים‬ ‫במה עמדה בידו בהזקה‪,‬‬ ‫השדה‪,‬‬ ‫כ) ויפם‬
‫חפשת ‪ 5‬בוא ולש לבושי כת' ואברהם זקן‬ ‫מכאן אמיו הקונה שדה‬
‫וכת' ועתיק =ומין יתיב |לבושיה כתלג היור ושער‬ ‫עדין מוכר יכול לחזור בו עד שיתן לו כל‬
‫לא‬ ‫עד אברהם‬ ‫נקי (דניאל ז' ט))‬ ‫רישיה |כעמר ‏‬ ‫וער שיכתוב את השטר‪ .‬הקינה בשטר מוכר‬
‫|למא‪ .‬ליצחק מקמי‬ ‫|דמי ‏ יהבי ש‬
‫הואי זקנה וחוו ק‬ ‫יכול לחזור בו ער שיתן את הרמים‪ .‬אבל הקונה‬
‫אברהם‪ .‬בעא אברהם רחמי הואי זקנה‪ .‬דכת' ואברהם‬ ‫בהזקה אינו‪ .‬יכול לחזור בו מיר‪ ,‬הא למדת שהחזקה‬
‫זקן ועליו הכת' אומי עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה‬ ‫רפ‬
‫כו‬ ‫נדולה מכילן (עה)‪| ,‬רי יודן אומי בוא וראה‬
‫‪6‬‬
‫נדול כ יוחה שלגממויתילת ‏ חחססדדייםם | ששההרירי עעששררהה פעמ' | תמצא (משלי ט'ז ל'א) (א)‪ .‬אמי ר' יהושע בן נחמיה‬
‫ב‬ ‫ל ‪5‬‬ ‫שור‬ ‫מצא‬ ‫‪54+‬‬

‫רבתי | ב' ע"א ובנייש ובפרט‬ ‫פל'‬ ‫(עב) עי' שמות רבה שם‬ ‫ארבעה מוון וע"ע בערוך ערך פעותית‪.‬‬
‫בתראה הפר דכתי‬ ‫בבכורות ג' ע"א‪| ,‬וע"ע בערוך ערך קנטר על סוף המאמר ובכו"ק הפיסקא‬
‫שם‪.‬‬ ‫ובמפרשים‬ ‫ע"א‬ ‫פ"ט‬ ‫ביב‬ ‫שם‪.‬‬ ‫עו' ביר‬ ‫סיח‪( | .‬עד)‬ ‫פניח‬ ‫עי' ב"ר‬ ‫(עג)‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫עפרון‬ ‫אל‬ ‫אברהם‬ ‫וושמע‬
‫פדר"‪ :‬א פסלפ""ו‬ ‫עעו‬ ‫(עז()ע‪.‬ז)‬ ‫ווועי"יע ברפתיוררששיוי בבריררוף שם‪.‬‬ ‫ם מהין התתור=‬
‫ציחתיות‬
‫ן | ל)מהצ‬
‫הרבו"ה מסרבויבב מכאאו‬
‫(עו) צ ו"וע פיוףעוו' בורילדקרהווםת | בש אםת ה‬

‫קידושין פ'א‬ ‫המשניות‬ ‫ובביאור ‏ הרד"ל שם אות פ'‪( | .‬עח) צ"ע‪ .‬ועי' רמב"ם פי'א | מהלכות מבירה ער הלכה ח' ובפי'‬
‫מ"ה‪( | .‬עט) עי' ביר שם‪.‬‬
‫פיז ע'א ובד"ס‬ ‫'נהררין‬
‫וס‬‫פוף סימן א‬ ‫חיי שרה‬ ‫וע'ע תנחומא‬ ‫שם ופניש פ'א וס'ג‬ ‫כרד (א) עי' ב'ר פנ'ח סיט ובפירש'י‬
 ‫‪48‬‬ ‫הגדול‬ ‫חיי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫‪2‬‬
‫אותה |מיר מתרפא‬ ‫הילה שרואה‬ ‫בצוארו ‏ שכל‬ ‫בוא וראה מפני |ארבעה דבדים הזקנה קופצת על‬
‫ובשעה שנפט‪ "-‬אכרהם אבנו |מן חעולם נטלה‬ ‫האדם‪ .‬מפני היראה ומפני כעם בנים‪ .‬ומפני אשה‬
‫הקב'ה ותלאה בגלנל חמה‪ .‬אמי אביי היינו דאמרי‬ ‫רעה‪ .‬ומפני המלחמות‪ .‬מפני היראה מדור דכת' ולא‬
‫אינאשי אִִבְּלִי יומא אִירָלִי קצִיְרָא‪ .‬דיא‪ .‬בכלל שלא‬ ‫יכול דוד לבוא לדהיש אלהים כי נבעת מפני חרב‬
‫אכל שעשה ישמעאל‬ ‫מדד‪ .‬עשו בימיו (ד)‪ .‬ב‬ ‫כ'א‪ .‬ל')‪ ,‬וסמיך ליה ודוד‬ ‫מלאאך ה' (דברי הימים א'‬
‫תשובה בימיו‪| ,‬ך'א ‪ 0‬שלא‪ .‬הפר אקלירין‬ ‫זקן ושבע ימים (שם כ'ג א)‪ .‬מפני כעם |בנים דכת'‬
‫שלו כלום (ח)‪ ,‬ד"א בכל רי לוי אומ' שלא חז‪-‬‬ ‫ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר עשון בניו‬
‫שקנה קרקע שכתי בה‬ ‫וניסה‪ .‬אוחו (‪ .)1‬ד‬ ‫ויהי‬ ‫דכת'‬ ‫רעה‬ ‫אשה‬ ‫מפני‬ ‫ב' כ'ב)‪.‬‬ ‫(שמואל א'‬

‫וראשית כל בכורי ‪( -‬יחחוקל מיד ל) (ד)‪ ,‬ד"א בכל‬
‫רי יהושע אומ' שהשליטו הקב"ה ביצרו (ח)‪ .‬תני‬
‫רבגן שלשה הטעימן הקב"ה מעין העולם הבא‬
‫בכל מכל‬ ‫בהו‬ ‫יצחק וועקב רכת'‬
‫‪-‬י‬
‫ה‬
‫ואלו‬ ‫רע‬ ‫וצר‬ ‫בהם‬ ‫‪₪‬‬
‫וי‬ ‫שלא‬
‫אביהם יצחק ויעקכ דכת' בהו בכל‪ .‬מכל וכל‪ .‬ויש‬
‫אומרין אףדוד דכת' ולבי חלל בקרבי (תלים ק"ט כיב)‪,‬‬
‫וטעמא דאידך ההוא צעריה הוא רקא מרכר‪ .‬ששה‬
‫שלא שלט בהן מלאך המות ואלו הן אברהם‬
‫יצהק ויעקב‪ .‬‏ משה אהרן ומדים דכת' בה! על פי‬
‫הי והא מרים לא כת' בה על פי ה' אמ' רי‬
‫אלעזר אף |מרים בנשיקה |ממאי אתיא שם שם‬
‫ממשה‪ .‬כת' ותמת שם מרים (במדבר כ'א)‪ ,‬ולהל‬
‫הוא אומי וימת שם משה על פי הי (דבריס ליד ה')‪,‬‬
‫מה משה‪ .‬בנשיקה אף מרים בנשיקה‪= .‬ומפני מה‬
‫לא נאמי בה על פי ח' מפני שננאי הרבר‪ .‬שבעה‬
‫לא שלטה בהןרמה ותולעה ואלו הן אברהם יצחק‬
‫עקב משה אהרן ומרים ובנימן בן יעקכ‪ ,‬אברהם‬
‫יצחק ויעקב‪ .‬דכת' בהו על פי חי בנימן בן יעקב‬
‫דכת" ידיד הי |ישכן לבטת (דברים ל'ג "ב)‪ ,‬ויש‬
‫ישכן לבטח‬ ‫אומרין אף דוד דכת' אף בשרי‬
‫(תלום ט'ז‪ .‬ט)‪ .‬ואידך |מאי טעמיה רחמי הוא דקא‬
‫באעי (ט)‪.‬‬
‫לבבו‬ ‫לעת | קנת שלמה נשיו הטו את‬
‫(מלכים א' =י"א ר')‪= ,‬מפני המלחמות מיהושע שכיון‬
‫שעשה מלחמה עם שלשים ואחד מלך מה כתי‬
‫ואלו הן אבההם‬ ‫כל מלכים ‏ שלשים ואחד (יהושע כיב כיד)‪ ,‬‏ וסמיך‬
‫שלשה‬ ‫‪1‬וכל‪,‬‬ ‫ליה ויהושע זקן בא בימים (שם "ג א)‪ ,‬אבל אבָרהם‬
‫אבינו אשתו מכברתו וקוראתו אדני‪ .‬שנ' ואדני זקן‬
‫("ח "ב)‪| ,‬הא איןזקנתו כזקנת אחרים אלאזקנה‬
‫שלכבוד דכת' ואברהם זקן בא בימים‪ .‬‏ בא בימים‪,‬‬
‫שנכנס בפילון מפולש לחיי העולם הבא (ב)‪ .‬וה'‬
‫ממאי בכל שבירכו‬ ‫בכל‪.‬‬ ‫אברהם‬ ‫ביך את‬
‫בפי הכל (ג)‪| ,‬ר'א‪.‬בכל‪| ,‬שלא היתה לו בת‪ .‬ר'‬
‫שמעון בירבי אתילירא ליה ברתא אמי ליה אבוה‬
‫רוביה נולדה |לך‪| .‬אמ לית בר קפ"א ‏ תנחומין‬
‫שלהבל ניהמך אביך דתניא אי אפשר לעולם בלא‬
‫אוי‬ ‫זכרים ולאנקיבות‪| ,‬אשריו |מי שבניו |זכרים‪.‬‬
‫לו מי שבניו נקיבות‪ .‬כתנאיי והי ברך את אברהם‬
‫כל‪ ,‬ר' מאיד אומ' שלא היתה לו בת כלל‪ .‬‏ ד'א‬
‫לו בת‪ .‬אחדים‬ ‫בכל שהיתה‬ ‫הי ברף את אברהם‬
‫אומרים בת היתה לו לאברהם אבינו ובכל שמה ‪:‬‬
‫ד'א וה' ברך את אברהם בכל‪ ,‬ר' אליעזר המודעי‬
‫אומ' אסטננינות גדולה היתה לאברהם אבינו בלבו‬
‫שכל מלכי מזרח ומערב‪ .‬משכימין לפתחו‪ ,‬די שמעון‬
‫תלויה לאברהם אבינ‬ ‫היתה‬ ‫אומ' מדגלית |טובה‬

‫וע'ע =בערוך ערך פלן ב'‬
‫הברכה (דוהיה ברכה) לעת‬
‫חפר קלרין שלו וכו‪ .‬וע"ע‬
‫שהיה כזה בגמרא ב"ב שם‬
‫ובתוספות שם ד'ה שלשה לא‬
‫‪8‬‬
‫שם‪ .‬בענין עד אברהם הוה זקנה‪(| .‬ב) עי' תנחומא שם סיב וע"ע ביר | פניט פוף |סיו‬
‫ובהערת מהרא"ק שם‪( .‬ג) עיי תנחומא מהרש'ב ח'א ס' ע"א דדריש שם אימתי הראה לו‬
‫זקנותו ע"ש‪( | .‬ד) עיי על כל זה בבא בתרא ט'ז עיב ובדים שם‪( .‬ה) עי' ב'ר שם פיז שלא‬
‫בערוך השלם‪( .‬ו) עי' ביר שם‪( .‬ז) צ"ע‪(| .‬ח) עי' ביר שם בשם ר' לוו‪| .‬ויש מקום לשער‬
‫בביב ו"ז‪ .‬ע'א‬ ‫יצה"ר ע"ש‬ ‫ד'ג שלא שלט בהם ‏‬ ‫בשם ר' יהושע ועלה קרא מיותי הך‬
‫שלט‪( .‬ט) עי' ביב שם ובכי"ק דרחמי הוא וכו'‪.‬‬
 ‫‪6‬‬ ‫הגדול‬
‫השמים ועל ‏ הארץ וכן הוא‪ .‬אומר אלהי השמים‬
‫ואלהי הארץ (יז)‪ ,‬אשר לא תקח אשה‬
‫לבני מבנות הכנעני; אהד כעני ואחד‬
‫שאר שבעה עממין שנקראו כולם על שם כנען‪.‬‬
‫ולמה שכולם מוחימין ‏ שנ' כי החרם תחרימם‬
‫וץן) (יה)‪,‬‬ ‫כ‬ ‫(דברים‪.‬‬
‫דופייאל ארצי ואל מולדתי‪ ,‬לא‬
‫כולם עובדי ע"ז דכת' בעבר הנהר‬
‫ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור‬
‫ויעבדו |אלהים אהרים (יהושע כיד ‏ ב)‪ ,‬ואברהם‬
‫אבינו יצא מהם‪ .‬אלא אמי אברהם הואיל ‏ ואני‬
‫מגייר אנייר ממשפחתי ומבית אבי שהן קודם לכל‪,‬‬
‫ולא ?ור אלא שהן קרובי תשובה מכאן אמרו לעולם‬
‫תהא דעתו שלאדם קרובה לקרוביו ואם יש לו עושה‬
‫בטובתן וכן הוא אומ' ומבשוך לא תתעלם‬
‫חיי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫‪85‬‬
‫מאכן‬ ‫אל עבדו‪,‬‬ ‫ויאמר אברהם‬
‫היה עבדו‪ ,‬כשיצא מאור כשדים עמדו‬
‫כל גדולי המדינה ונתנו לו מתנות ועמד נמרור‬
‫זכתב לו את אליעזר בנו עבד עולם (י)‪ .‬זקן‬
‫בית ו‪ .‬שהתהיל בזקנה אחריו (יא)‪ .‬ר'א זקן ביתו‪.‬‬
‫אמי רי חמא מימיהן שלאבותינו לא פסקה ישיבה‬
‫מהן‪ ,‬היו במצרים ישיבה עמהן שני לך ואספת את‬
‫זקני יש‪-‬אל (שמות ג' י'ו)‪ .‬היו במרבר ישיבה עמהן‬
‫שני אספה לי שבעים נפש (במדבר י"א ט'ו)‪ ,‬אברהם‬
‫אבינו זקן ויושב בישיבה היה שני ואברהם זקן בא‬
‫בימים‪ .‬‏ יצחק ‏ אבינו זקן וושב בישיבה‪ .‬חיה שני‬
‫ועיני ישראל כבדו מזקן (מ'ח )| אליעזר |עבד‬
‫אברהם זקן ‏ וושב‪ .‬בישיבה היה שני (יב)‪ .,‬ויאמד‬
‫אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר‬
‫ר‬ ‫‪:‬‬
‫והוא‬ ‫רבן‪,‬‬ ‫לו אמי ו' אלעזר המושל‬
‫בתור‬

‫(ישעיה‪ .‬נ'ח ‪( )1‬ים)‪ .‬ולקחת אשה‪ ,‬לא קטנה‪:‬‬ ‫דמשק אליעזר (פ'ו ב')‪ ,‬אמ רי יצחק שדולה ומשקה‬
‫לבני‪ ,‬ולא לי ליצח ק ולא לישמעאל (כ)‪.‬‬ ‫מתורת ‏ רבו לאחרים (‪| .)2‬ד'א המשל בכל אשר‬
‫לו‪ ,‬שהיה ממונה על כל אקלידין שלו (יד)‪ .‬ישם‬
‫ה ויאמר העכד אולי לא תאבה‬ ‫נא ידך תחת ירכי‪ ,‬זו ברית מילה‪ ,‬רבריכיה אומי‬
‫האשה‪ ,‬מכאן אמיו האומר‬
‫לפי שניתנה‪ .‬מילה בצער לפי כך נשבעין בה (טו)‪,‬‬
‫לשלוחו קדש לי אשה סתם והלך וקידשה לו‬
‫ד'א תחת ירכי‪ .‬שתהא ידך עם יוצאיירכי‪.‬ותחיה‪ .‬ירך‬
‫על תנאי אינה מקורשת‪ .‬קדשה לי על תנאי והלך‬
‫וקדשה שלא על תנאי אינה מקודשת‪ .‬קדש לי אשה‬ ‫במקום ירכי ותלך לקרש לו אשה מכאן אמרו אחד‬
‫המקדש את אשתו מעצמו ואחד המקדשה על ידי‬
‫פלונית וקידש לו אחרת אינה מקודשת‪ .‬אשה סתם‬
‫הרי זו מקודשת‪ .‬ותנן כל תנאי שאין בו הן‪ .‬ולאו‬ ‫שליח הרי זו מקורשה‪ .‬ששלוחו שלאדם כמותו‬
‫בכל מקום (טז)‪,‬‬
‫(כא)‪.‬‬ ‫אינו תנאי‬

‫‪ 0‬ואשביעך בה‪ :‬אלהי השמים ‪ 0‬ויאמר אליו אברהם השמר לך‬

‫פן תשיב את בני שמה‪,‬‬ ‫ואלהי האר'ץ‪ ,‬עד שלא‬
‫אמי לו אם החזרתו כאלו ההזרתו לניהנם שני שמה‬ ‫בא אברהם לעולם כביכול |לא היה הקביה מושל‬
‫ואין שמה אלא ניהנם שני שם פרעה מלך מצרים‬ ‫אלא בשמים בלבד כיון שבא אברהם השליטו על‬

‫(ד) עי' פדר'א פטיז עיש‪ .‬ובכתי"ג בנו ליתא‪( .‬יא) צ'ע ואולו ‏ יליף זה מסברא שנדמה לאברהם וכבמדרש וא'כ ג"כ‬
‫וזרקן אחרי אברהם‪( .‬יב) עי' יומא כיח ע"ב‪(= .‬יג) עיי וומא שם ובדים שס‪( .‬יד) צ'ע ועיי גטין ניו עיא כל אקלידיה‬
‫(טז) עי' על סוף |המאמר בקידושין מ"א ע'א‪= .‬ובכי"ק במקום ידו (תי‬ ‫(טו) עו' ב"ר פניט סיח‪.‬‬ ‫מפסר לשמעיה‪.‬‬
‫במקום ורכי)‪(| .‬יז) עיי ב'ר פניט ס'ח |ובספרי האזינו ‏ פ" שייג ע"ש הלשון ה מ לי כו על השמים ועל הארץ‪.‬‬
‫(וח) צ" ועו' בענין‪ :‬כנען ויקרא רבה פי"ז סיה‪( = .‬יט) צ'ע ואולי רק הרחיב מאמר ר' יצחק בב"ר פניט "ח בפוף שם‪.‬‬
‫וע"ע בחוי וע"ע |רמב'ם פיב מהלכות אפורי ביאה הלכה ו"ד ובמ"מ שם‪( .‬כ) צ'ע‪(= .‬כא) עיי רמב"ם פ"ז מהלכות‬
‫שם‪.‬‬ ‫ובמפרשים‬ ‫ה'ב‬ ‫כ' ופיו‬ ‫הלכה‬ ‫אישות‬
 ‫‪0‬‬ ‫הגרוד‬ ‫היי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫חא‬
‫= ג מ ל * אד וניה שהן ירועין‬
‫צ"יכות‪( .‬כט)‪ ,‬מ‬ ‫וכל חילו שמה ‏ אדום ‏ מלכיה ‏ וכל נשיאיה‪( .‬כב)‪.‬‬
‫בַפרוּמְבְיָה שעל פיהן שהן משלאברהם (ל)‪ .‬וכ ל‬ ‫ד"א אמי לו אם אתה מוליכו לשם מלכות חוזדת‬
‫אברהם‬ ‫שוב אדניו ביד ו זו דִ'אתִיקי שכתב‬ ‫למקומה כשהיתה מקורס (כג)‪,‬‬
‫ליצחק שהכל שלו נתנן ביר (לא)‪.‬‬ ‫ר אליעור אומי אלוה‬ ‫ה' אלהי השמים‪.‬‬
‫ויברך הגמלים על באר המים‪.‬‬ ‫שמסבב את השמים הוא יסבב‬
‫מהו על באר המים שעשה כדרך‬ ‫את הדבר הזה (כד)‪ .‬אשר לקחני מבית‬
‫אבי ד ע'ז דכת' אומרים ‏ לעץ אבי אתה ולאבן כל הארץ שכל המבקש את הבירו הוא יושב‪ .‬לו‬
‫את ילרתנו (ירמיה ב' כ')‪ .‬רא שר דבר ל> בין על המיס ומשם הוא מוצאו סוף הכל לבוא‬
‫‪,‬‬
‫למים (לב)‪.‬‬ ‫הבתרים‪ .‬וא שר נשב ע לי‪ .‬בהר המוריה (כה)‪,‬‬
‫‪ )7 2‬ויאמר ה' אלהי אדני‬ ‫ן‬ ‫הוא ישלה מלאכו לפניך‪ .‬הוא ילך עמך אי‬
‫אברהם [] הנה‬ ‫כת' אלא הוא‪ .‬ישלח מלאכו שאיני מניח לו להקביה‬
‫לא כמו שאמר שאול לרור לך והי יהיח עמך אנכי נצב ‪ ]3‬והיה הנערה‪ .‬תו‬
‫סימנן‬ ‫זה | העושה ‏‬ ‫נחוש ‏‬ ‫הוא‬ ‫רבנן ‏ אה‬ ‫(שמואל א' יז ל'ז)‪ ,‬ומה היה לו ויהי ה'‪ .‬עם דור ומעם‬
‫פלוני‪,‬‬ ‫היה |כך וכך אעשה דבר‪.‬‬ ‫לעצמו אם‬ ‫שאול סר (שפ "ח ב')‪ .‬וכן משה אומי אם אין פניך‬
‫ואם לא יהיה |כך וכך לא אעשה‪ .‬אם יהית‬ ‫הולכים (שמות ל'ג ט'ו)‪ ,‬אמ' לפניו |רבונו שלעולם‬
‫כך וכך ‏ אני מצליה ואס לא יחיה |כך |וכך‬ ‫פין בכל ‏ העליונים והתחתונים אלא אתה‪ .‬‏ רצוני‬
‫אם‬ ‫שאמ‪-‬‬ ‫אברהם ‏‬ ‫עבד‬ ‫מצליה‪ | ,‬כאליעזר‬ ‫איני‬ ‫בכבורך‪ .‬לא על ירי מלאך (כו)‪,‬‬
‫חסד עם אדני‬ ‫יהיה כך וכך ‏ ובה אדע כי עשית‬ ‫‪ 0‬ואם לא תאבה האשה ללכת‬
‫ואני מצליח‪| ,‬ואם לאו איני מצליח‪ ,‬וכן יהונתן בן‬ ‫אהריך ונקית‪ .‬וכת' ואם לא יתנו לך והיית‬
‫אם כה יאמרו עלו עלינו ועליגו כי‬ ‫אומ'‬ ‫שאול‪.‬‬
‫נקי (לקמן מא)‪ .‬למאי‪ .‬‏ רי חננית בן נמליאל אומי צריכה‬
‫נתנם ‏ ה' בידינו ‏ ואם כה ואמדו דמו עד הגיעגו‬
‫אליכם ועמרנו וזה לנו האות (שמואל א' ייד ט)‪ .‬תנו‬ ‫דְאף על"נב דְנִיחָא לָהוּ לְדִיַהוּ וְלָא ניחא לֶהּ לְדירָה‬
‫רבנן כל ניחוש שאינו כאליעזר עבר אברהם וכיונתן‬ ‫אְתְיָא בעל כְרְחָה‪ .‬קא מַשָמַע לןואם לא תאבה או אף‬
‫בן שאול אינו ניחוש‪ .‬אבל שאינו מכויץ מעשיו לכך‬ ‫עלב דְִיְחָא לָה לָדִידַה וְלָא נִיְחָא להי לְרִרָהּ ְִָא‬
‫אלא סימנא בעלמא נקוט לית לן בה‪ ,‬כי הא דרב‬ ‫בָעַל כַרְחִיהוּ קא מַשָמַע ואם לא‪-‬יתנו | לך והייתי‬
‫הוה קא אזיל לבי רב חנן בר ראבא התניה‪| ,‬חוא‬ ‫נקי‪ ,‬עד שיהיה ברצון שניהם ואם לאו אתה‬
‫מעברא דקא אתי לאפיה אמי מעברא לאפאי יומא‬ ‫נקי‪( .‬כז)‪.‬‬
‫טבא לגיו‪= ,‬אזל אודיק בדשא חזא חיותא דתליא‬ ‫ט) וישם העבד את ידן‪ ,‬הנד עשה‬
‫טרף אבבא אתא כוליה עלמא ונפק‪ .‬נמי ההוא טכחא‬ ‫כעברותו ובן חורין עשה כחירותו‪.‬‬
‫לאפיה ושבקוה לחיותא‪ ,‬לא עלים רב עיניה מניה‪.‬‬ ‫ביוסף מהוא אומר שים נא ירך תחת ירכי (מיז כיט)‬
‫אמ' להו השתא כולכו ספתתו להו איסורא לבני‬ ‫ושתק‪ .‬אבל כאן וישם העבד (כח)‪.‬‬
‫ברת‪| ,‬לא אכל רב מההוא בסרא‪ | .‬מאי טעמא אי‬ ‫) ויכח העבד עשרה גמלים‪ ,‬וני לא‬
‫משום איעלומי ‏ הא לא איעלם דעינית ביה הוה‪,‬‬ ‫ויו לו לאברהם אלא קנין עשרה‬
‫ואי משום דנחיש והא אמ' רב כל ניחיש שאינו‬ ‫נמלים אלא אלו תכשיטי ‏ נשים |ממה שהנשים‬
‫(כב) צ'ע ובכייק שם פרעה וגו' אדום וכל גבוריה‪ .‬ולא נמצא פסוק כזה ובל"ס איזה עירבוב פסוקים יש כאן מיחזקאל‬
‫כן בב"ר פנ"ח ס"ו‪.‬‬ ‫הגירסא‬ ‫לפניו‬ ‫היתה‬ ‫(כה) אולו‬ ‫היה כן לפניו בהפדר"א‪ .‬‏‬ ‫ליב‪(| .‬כג) צ"ע‪( | .‬כד) צ"ע‪ .‬ואולי ‏‬
‫לזה‪( .‬כט) צ"ע‪( .‬ל) עי‬ ‫כי היה ה' עמו‪( .‬כז) עיי קידושין פ"א ע"ב‪( | .‬כח) צ"ע ובחזקוני טעם אחר‬ ‫(כו) צ"ע ובמקרא‬
‫לקה טוב לפסוק זה‪.‬‬ ‫(לב) עי' מדרש‬ ‫|לא) עי' ב'ר שם‪,‬‬
‫ב"ר פנ"ט סי"א‪( .‬‬
 ‫‪001‬‬ ‫הגדול‬ ‫חיי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫‪9‬‬
‫אלו יצא כלב היה מקריבו‪ ,‬והוא דימה שהיה לו‬ ‫כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול איגו ניוש‬
‫כבש ובשעה שהוא בא לביתו ‏ אין מקדימו אלא‬ ‫אלא ההיא סעודת הרשות הואי ורב לא מתהני‬
‫הוא‪ ,‬קדמה לו בתו‪ .‬והושב שלא כהונן ותהי‪ .‬חוק‬ ‫שאינה שלמצוה‬
‫וצוה‬ ‫מסעורת הרשות דתניא‪ .‬כל סעודה‬
‫בישראל (שם י"א מי) (לד)‪,‬‬ ‫ממנה‪ .‬רב שמואל‬ ‫הנות ‏‬
‫ליוחווה‬
‫אין תלמיר חכמי רשאי‬
‫טרם כלה לדבר‪ ,‬תו רבגן‬ ‫ויהי‬ ‫טו)‬ ‫מעליא‪ .‬אמי‬ ‫פיסוקא‬
‫ששו‬
‫שור‬
‫פ'ששוו‬ ‫הוה בריק בספרא אי‬
‫שלשה לאהספיקו לדב" עד שנעשית‬ ‫דרב‬
‫‪1‬‬
‫שני‬ ‫‪2‬‬ ‫סי נוקא‬
‫==‬ ‫ורי‬ ‫טב‬ ‫סימ‬
‫רו‬ ‫שבבבל‪,‬‬ ‫רבינו‬ ‫‪ 5‬קדם‬
‫הפלתן ואלו הן אליעזר ‏ עבר אברהם ומשה רבינו‬ ‫הוה כתיב ליה ר' יוחחננזן לקו‬
‫אלא כל הצדיקים הן נענין‬ ‫ולא אלו בלב‬ ‫ושלמה‪.‬‬ ‫נח נפשיה דרב הוה כתיב לשמ ואל לקדם חבירינו‬
‫ד דכת' והיה טרם יקראו ואנ אענה (ישעיה סיה כ'ה)‪,‬‬ ‫ו ‏ אנהיא‪ .‬כתב שרר‬‫רביה‬
‫שבבבל‪ ,‬אמי לא ידע בריו דר‬
‫אלהים קולי בשיחי (תהליי פד ב')‪,‬‬ ‫כן דוד אומי שמע‬ ‫ליה עיבורא דשתין ‪ 0‬אמי השתא אמ' חושבנא‬
‫דוד רבונו‬ ‫כך אמי‬ ‫קולי למה שיחי אלא‬ ‫אם‬ ‫בעלמא‪ .‬כתב שדר ליה טעון תלת עסרי גמלי ספיקי‬
‫שלעולם שממעע כקולי עד שלא אוציא שיהי וכןהוא‬ ‫ט"יפאתא‪ ,‬אמ' |אית ל" רבא בבבל איקום איזיל‬
‫אומי צעקת ו שמעת הי תכין לבם תקשיב אזניך‬ ‫אחדיה‪ .‬אמ' לי לינוקא אימא לי פיסוקך |אמי‪ .‬ליה‬
‫‪9‬‬ ‫רבקה יוצאת‪.‬‬ ‫| ‪( 7₪‬לה)‪ .‬והנה‬ ‫(שם‬ ‫(שמואל א' כ"ח ג') לא אזל‪ ,‬ולאהיא‪ .‬לא‬ ‫ושמ ‪2‬‬
‫לצאת אלא שזימן לו‬ ‫בת מלכים היא וכי דרכה‬ ‫שכיב ‏ שמואל מידי‪ ,‬‏ אלא כי היכי דלא |ליטרוח‬
‫הקב'ה לפי שעה שהיתה ואויה ליצחק משנולדה‪.‬‬ ‫ליתי ‏ ר' עחנן לבבל אשמעוה(ל)‪ .‬אות ה‬
‫עליה‪ .‬אמ' דוד כי לא ינוח שבט הרשע על גורל‬ ‫הוכחת לעבדך ליצחק‪ .‬תנו רבנן ארבעה‬
‫הצדיקים (שם קכיה ‪( )2‬לו)‪.‬‬ ‫ואחד‬ ‫כהונן‬ ‫הושבו‬ ‫כהונן שלשה‬ ‫שלא‬ ‫שאלו‬
‫הושב שלא כהוגן‪ .‬אליעזר אמ' והיה חנערה אש‪-‬‬
‫והנערה טובת מראה מאד‪ ,‬אמר רח‬
‫נאנא בר פפא כת' והנערה טובת מראה מאד‬ ‫אמר אליה וג ואמרה‪ .‬אלי וג' שתה אותה הוכחת‪,‬‬
‫וכת' גבי אבישג והנערה יפה עד מאד (מלכים אי אי ד')‪.‬‬ ‫אלו יצאת שפהה היה ‪4‬נושאפוהה כ‪-2‬רו אדוניו והושב‬
‫איני יודע אִיזוּ נאה ביותר אם רבקה אם אבישנ‬ ‫כהוגן ‏ וזמן‪ .‬לו הקביה ‏ רבקה‪| ,‬שאול‪ .‬אמי‪ .‬וחיה‬
‫כשהוא אומי עד מאד הוי אומי רבקה היתה נאה‬ ‫האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר נדול ואת בתו‬
‫יותר הימנה עד ולא עד בכלל (לז)‪ ,‬בתולה ואיש‬ ‫יתן לו (שם יז כ'ה)‪ .‬אֶלו |הכהו נוי או עבד‪ .‬היה‬
‫לא ידעה‪ ,‬ממשמע שנ' בתולה איני יוריע‪ .‬ואיש‬ ‫נותן לו את בתו והושב כהונן וזימן לו הקביה‬
‫לא ידעה אלא אמ' ר' אליעזר בנות גוים משמרות‬ ‫דוד‪ ,‬כלב אמי אשר יכה את קרית ספר ולכדה‬
‫עצמן ממקוס ‏ עדת ומפסידות ממקום אחר‪ ,‬ברם‬ ‫בתי לאשה‪( ,‬יהושע טיו ו'ז)‪.‬‬ ‫ונתתי לו את עכסה‬
‫הכא בתולה מכדרכה‪ - .‬לאידעה שלא כדרכה (לח)‪.‬‬ ‫נותן לו את בתו‬ ‫אלו לְבָדֶה כושי או מואָבי‬
‫‪-‬‬
‫ווו‬

‫והושב כהונןוזימן לוהקב'ה עתניל ב קנז‪ .‬יפתח‬

‫וירץ העבד לקראתה ויאמר‬ ‫אמ והיה היוצא אשר ‏ יצא מרלתי ביתי לקראתי‬
‫הנמיאני נא‪ ,‬עליו הכת' אומ‬ ‫וג'‪ ,‬והיה |להי והעליתיהו ‏ עולה (שופטים י"א ל'א)‪.‬‬

‫חגין בר‬ ‫רב‬ ‫הנוסהא‬ ‫שם‬ ‫שגם‬ ‫ווילנא)‬ ‫(בשיס‬ ‫גרשום‬ ‫רבינו‬ ‫בפירוש‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫ועקב‬ ‫ובעין‬ ‫ע"ב‬ ‫חולין צ'ה‪.‬‬ ‫עו‬ ‫(לג)‬

‫בר ראבה חתניה וכו' חזא חייתא דתליא אבבא נפקאתא‬ ‫חכה‬ ‫דרב‬ ‫וכו‬ ‫לאות‬ ‫לנו‬ ‫והיה‬ ‫ועמדנו‬ ‫וכו'‬ ‫ת"ר‬ ‫ובכי"ק‬ ‫רבא‬

‫באדיק בספרא אי משכח פסוקא וכו' כתיב ליה לשמואל‬ ‫היה‬ ‫שמואל‬ ‫ר'‬ ‫וכו'‬ ‫טבחא‬ ‫ההוא‬ ‫נמי‬ ‫אתי‬ ‫נפיק‬ ‫עלמא‬ ‫כולי‬

‫וכו' א"ל לינו קא מאי פפוקך‪( .‬לד) עי' ב'ר פיס ס'ג ובג'יש ועיי לקמן פסוק מ"ד ואמרה אלי‪( .‬לה) עי' ביר שםסיד ובמקרא‬
‫זה גובבי‬ ‫מם ועיבר דדריש‬ ‫תאות ענוים‪( .‬לו) עי' פרר"א פטיז וע"ע ביר שם סיו על הראיה מתהלים‪( .‬לז) עי פגהררין‬
‫(לח) עי' ביר פים פ'ה וירושלמי כתובות כ"ה ע'ב |וע'ע עור עדוך עדך ע ד ג'‪.‬‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫היתה‬ ‫נאה‬ ‫רבקה‬ ‫ובכו"ק‬ ‫שרה‬
 ‫‪901‬‬ ‫הוחול‬ ‫היי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫עשיתי מעשה ‪ 0‬אמינו ‪ --‬אתה לא עשית‬ ‫צדיק אוכל לשובע נפשו‪( .‬משלי י'ג כיה)‪| .‬השקיני‬
‫תינוק‪ .‬פעם אחת‬ ‫כמעשה אליעוד העבד‪( .‬מד)‪,‬‬ ‫נא‪ .‬אין כת' אלא הגמיאיני נא כרי | נמייה אחת‪.‬‬
‫תי;‪ .‬אחד יושב על‬ ‫הייתי‪ .‬מהלך בהיך" וראיתי‬ ‫אבל בעשו הרשע מהו אומר הלעיטני נא‬
‫פדשת דרכים‪ .‬אמרתי לו בני באזו דרך‪ .‬לילך לעיר‪.‬‬ ‫(כיה ‪( )5‬לט)‪,‬‬
‫אמ' לי זו ארוכה וקצרה וזו קצ"ה וארוכה‪ .‬הלכתי‬ ‫יח) ותאמר שתה אדני‪ ,‬‏ למותך התורה‬
‫בקצדה וארוכה כיון שהגעתי לעיר היו מקיפות לה‬ ‫דרך אריץ שיהא ארם מקניל את‬
‫גנות‪ .‬ופרדיסים‪ ,‬‏ חזרתי לאחורי‪| ,‬אמרתי ‪:‬לו בני לא‬ ‫וקורא לו רבי‪ :‬ואדוני שהרי‬ ‫בשמחה‬ ‫כל האדם‬
‫כך אמדת לי זו קצרה‪ ,‬אמי לי ולא כך אמרתי לך‬ ‫רבקה אמינו אומרת לאליעזר שתה‪ .‬אדוני‪( .‬מ)‪,‬‬
‫וארוכה‪ ,‬נשקתיועל ראשו ואמרתי אשריכם יש‪-‬אל‬
‫|וב‬
‫‪ -‬וער קטניכם‪( .‬מה)‪ .‬ש‬ ‫שכולכם חכמים‬
‫ותכל להשקותו ותאמר גם‬ ‫‪₪‬‬
‫נוא ואה‬ ‫לגמלך אשאב‪,‬‬
‫מהלך בדרך‬ ‫היה‬ ‫פעם אחת‬ ‫מעשה בר' יהושע‬
‫עין טובה שהיתה בה לא דייה שהשקת אותואלא‬
‫מצא תינוק אחר אמי לו באיזו מימיה שלעיר אמי‬
‫שאמרה גם לגמליך אשאב (מא)‪ ,‬תניא אמר ר' יהושע‬
‫לו מה איכפת לך חא שום ובצלים רבים‪| .‬פעם‬
‫אחדת היה מהלך בדרך מצא תינוק אחד קופץ על‬ ‫בן ח‪:‬ניה מימי לא נצחני אדם אלא אשה ותינוקת‬
‫ירו אמי לו מה בירך אמ' לו אלו הייתי רוצה‬ ‫ותינוק‪ .‬אשה מאי‪ ,‬פעם אחת התארחתי אצל אכסני‬
‫אחת ועשתה לי פולין‪.‬פעם ראשונה סעדתי ולא‬
‫שתדע מה שבירי איני מכסיהו (מו)‪ .,‬ר' יוסי הנלילי‬
‫שיירתי כלום‪| .‬שנייה ‪ 0‬שיירתי כלום‪| .‬שלישית‬
‫הוה קא אזיל באודהא אשכח לברוריה אשתו שלרי‬
‫הקדיחתו במלה‪ .‬‏ כיון שלעטתי משכתי ירי הימנו‪,‬‬
‫דרך נלך ללור‪= ,‬אמרה‪ :‬לו‬ ‫מאיר אמי לה באזו‬
‫נָלילִי שוטה אתה לאכך אמדו הכמים ואל תרבה‬ ‫אמרה לי ר' מפני מה משכת ידך הימנו אמרתי‬
‫שיחה עםהאשה היה לך ‏ לומי באיזו ללוד‪ ,‬ברוריא‬
‫לה כבר סעדתי מבערב‪ ,‬אמרה לי היה לך‬
‫למשוך ידיך מן הפת או שמא פיאה אתה מניח‬
‫אשכחתיה לההוא הלמירא דהוה קא גָאָרִיס בלְחֶשָא‬
‫על כל אוחן התבשילין כך אמרו חכמיםמשאירין‬
‫בּמְשָא ביה‪ .‬ואמרה ליה‪ 0‬הכי‪ .‬כת' ערוכה בכל‬
‫פיאה באלפם ואין ‏ משאירין פיאה בקערה‪ .‬אמרתי‬
‫ושמורת (שמואל ב' כ'ג ח')‪ .‬אם ערוכה במאתיםוארבעים‬
‫לה בתי אני טע יחי מן ההלכה‪ .‬אמי‪ .‬ר' שמעון‪ .‬בן‬
‫ושמונה איברים ‏ היא שמורה בלב ואם לאו אינה‬
‫שמורה בלב‪ ,‬תאנא תלמיד היה לו לר' אליעזר‪ .‬בן‬
‫אלעזר מימיו לא העמידו אדם על ההלכה אלא‬
‫אלמנה זו (מב)‪ ,‬תינוקת‪ .,‬פעם אחת הייתי מהלך‬
‫יעקב שהיה שונה בלחש לאחר שלש שניםשכח‬
‫בררך בשדה אמרה לי תינוקת אחת ר' לא שדה‬
‫תלמודו (מז)‪,‬‬
‫היא‪ .‬אמרתי לה בדרך כבושה אני הולך‪ .‬‏ אמרה‬
‫כ והאיש משתאה לה‪ ,‬שה מסתכל‬ ‫(מנ)‪ .‬שוב‬ ‫לי דרך זו לסטים שכמותך כבשוה‬
‫מעשה בתינוקת אחת‪ .‬הייתי מהלך בדרך ומצאתי‬
‫כדרך‬ ‫וקומתה‬ ‫ובבנין גופה‬ ‫בה‬
‫הינוקת אחת ממלאה ‏ מן העין אמרתי לה השקיני‬
‫שאחרים אומרים זיל דקן קרטמָאן עב הקן סָכִיס פַה‬ ‫נא אמרה לי אף‪ .‬חמורך אשקה‪ .‬אמרתי לה ודאי‬
‫בְכָאסִיה לָא צַאהי (מח)‪.‬‬ ‫אמיך רבקה‪| ,‬אמרה לי אני‬ ‫בתי עשית כמעשה‬
‫(מ) צ"ע ועי' בפירוש רד"ק על התורה‬ ‫(לט) ‏עו' במדבר רבה פכ"א ס"כ וב"ר פ"ם ס"ו ובנייש ופסיקתא דר"כ גיט ע"א‪.‬‬
‫כזה‪( ,‬מא) עיי לקח טוב זו נדיבות עצמה‪( | .‬מב)עי' עירובין ניג ע'יב ובדיס שם וצ"ע עוד על מאמר ר' שמעון בן‬
‫אליעזר‪ .‬ובכי"ק למשוך ודך‪( .‬מג) עי' עירובון שם‪( .‬מד עיי אוכה רבתי‪ .‬פ'א סי"ט‪(| .‬מה) עי' עירובין שם ובכי"ק‬
‫תונוק אחד שהיה יושב‪ .‬‏ (מו) עי' איכה רבתי שם‪( .‬מז) עי' עירובין שם ובדיס שם‪( .‬מח) צ"ע ועי' תרגום אונקלוט‬
‫ק' ע"ב על סוף המאמר‬ ‫וע"ש במפרשים וע"ע סנהדרין ‏‬ ‫סיו‬ ‫פ"ם‬ ‫זה בב"ךר‬ ‫ומביט‬ ‫ממצמץ‬ ‫מלת‬ ‫ג'כ‬ ‫כזה‬ ‫ואולו פירש‬
 ‫‪4‬‬ ‫הגדול‬ ‫היי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫וש מו לבן שמלבין פניהםשלישראל (נו)‪ .‬‏ דיא‬ ‫כב) ויהי כאשר כלו הגמלים לשתת‬
‫=' יצחק אומר פררוכסוס ‏ היה (נז)‪.‬‬
‫ושמו לבן‪ ,‬ר‬ ‫ויכח האיש נזם זהב‪ .‬ללמה‬
‫לן‪ .‬סכור היה שהוא אברהם אבינו ביקש‬‫וירץ ב‬ ‫נתן לה לקידושין‪= .‬יכול ל לה קודם שידע בת‬
‫להרנו‪( .‬נח)‪.‬‬ ‫מי היא ת"ל ואשאל אותה ואמר בת מי היא ואתן‬
‫ל) ויהי כראות את הנזם‪ .‬אמ' מה ה‬ ‫הנזם על אפה‪ .‬‏ דבר למוד מסופו שבתחלה שאל‬
‫בא להזכירינו ‏ דבר שלערוה לפי שהן‬ ‫‪---‬‬

‫גדורין מ[הערוה (נט)‪ .‬ויבא אל האיש והנה‬ ‫כג) מכום לגו ללין‪ .‬אפלו לינת אדם עראי‬
‫עטומדעל הגמלים‪ .‬ראה שהאמלים טמונים‬
‫בַמָלֶט והוא מעלה אותן בידו אהד אהד אמ' ודאי‬ ‫אמיה לו (ג)‬
‫אינו יכול לו להרנו אלא מתוך ‏ אכילה ‏ ושתייה‬ ‫לינות מאכל‬ ‫בזן גם מפפוא‪,‬‬ ‫כה) כ נם‬
‫אפשר (ס)‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫נה‬ ‫לאורחץ‪,‬‬ ‫ומשתה‬
‫ל ויאמר בוא ברוך ה מכאן אתה למר‬ ‫יגם‬ ‫ללון בו" עובהי דרכום‪,‬‬ ‫מוכן‬ ‫מקום ‏‬ ‫ללון‪.‬‬
‫שהיה סבור שהוא אנלהם ואמר לו‬ ‫מיד‬ ‫לנמלים‬ ‫מקום‬ ‫לרבות‬

‫ה' (סא)‪.‬‬ ‫שבירכו‬ ‫ברוך ‏ ה'‬ ‫ביוך ה'‪ ,‬מאי‬ ‫בוא‬

‫ואנכיפניתי הבית‪ .‬מעז (סב)‪ .‬ומקום‬ ‫וישתהו לה ‪.‬אמי ז‬ ‫כו) ויכד האיש‬
‫ודאי שק ולה ‪ 2‬אדני זאת היא ראויה‬
‫ר' יהודה ‏ אומר | בהמתן שלצדיקים‬
‫(נא)‪,‬‬ ‫לזוע אברהם שמעשיה רומין למעשה אברהם‬
‫דומה להן שני ומקום לגמלים‪| .‬כשבאו הנמלים‬
‫ליכנס ראו ע'ז בבית =ולא רצו ליכנס ‏ עד שפינו‬ ‫כ) ויאמר ברוד היו אשר גג' הנהני‬
‫אותה‪( .‬סג)‪ .‬ר' אומר בהמתן שלצריקים דומה להן‬ ‫תלה הדולה‬ ‫בדרך אמת‪,‬‬
‫תקלז על ידיה‪ .‬צדיקים |עצמן‬ ‫ואין הקב"ה מביא‬
‫בבעליה (נב)‪ :,‬נאכי בררך ‪-‬נהני ה'‪ .‬אעים‬
‫לא כל שכן‪ .‬בהמתן שלצדיקים מאי היא‪= .‬עוכדא‬
‫שנֶקְרָה נקדאת ‏ הואיל נזרמן ‏ לו כפי מהשבתו‬
‫הוה אזיל לפדיון שבויים‪,‬‬ ‫בן יאיר‬ ‫פינהס‬ ‫בר'‬ ‫הוה‬
‫ונסתבב הדבר עד שעמר על רעת רבו לכך ‏אמי‬
‫איקלע ְהַּא אוּשָפַיא שר ליה מָערִי לְהְמְרְיָה‬ ‫(גכ)‪,‬‬
‫נהי ולא אָכל הבטונהי ולא אכל‪.‬‬ ‫וְלָא‬
‫לא מיעסהן‪ .‬עיסרונהי ואכל‪ .‬‏ אמי‬ ‫אמי להו ורלמא‬
‫ותגד לבית אמה‪.‬‬
‫"חנז לעולם אין יגליה‬ ‫אמ' ‏ ר'‬
‫רצון קונה ואתם‬ ‫לעשות‬ ‫להו ‏ ענייה |זו הולכת‬
‫שלאשה אלא ‪ 1‬אמה‪( ,‬נד)‪.‬‬
‫מאכילין‪ .‬זאותה‪ .‬טבלים‪ .‬ומאי מיחייב והא תנן הלוקח‬
‫ודע לבהמה קמה לעורות ‏ ושמן לנר ושמן לסוך‬ ‫כט) ולרב קה אח‪ ,‬מאי אח ר' אליעזר אומי‬
‫התם הא איתמר‬ ‫הכלים פטור מן הדמאי‪,‬‬ ‫בו את‬ ‫שכל הזוכרו אומ' אח (נה)‪,‬‬

‫(מט) עיי‬ ‫שהובא שם מבן סירא ובכי"ק כדרך שאחרים אומרים דרך ניחוש זיל דבְקכןֶ קורטמאן עברקן וכו' לא ְצההָי‪.‬‬
‫חולין ציה ע'ב בתופי שם ד"ה| באליעור וע'ע בחיי ומפרשים אחרים ובפרט בראב"ע ובפירוש מהר"ש נעטטער זיל שרמז‬
‫במדרש לקה" טוב בראשית כיד |פמ"ז איתא שלא על דרך קידושין נתנם | עיש‪ .‬עוד‬ ‫שם על דברי התופ' הג"ל אבל‬
‫ליגות |הרבה‪( | .‬נא) צ"ע‪( .‬נב) צ'ע ועיי כזה | גבי יוסף‬ ‫א לקמן ואשים הנזם‪( | .‬כ) בב'ר דרשו גם‬ ‫ל‬
‫ועירבוב פפוקים יש באן עי' לקמן פסוק ניב‪( ..‬כג) צ'ע‪( .‬נד) עי' ביר פס סט"ז‪( .‬נה) צ"ע ועי' מגילה =ו'א‪ .‬ע"א‬ ‫בביר פפ'ה ס"ד‬
‫בב"ר פים "ו ע"ש ובכי"ק שהוא‬ ‫בזה גבי אחשורוש בשם ר' יוחנן‪( .‬גו) אולו זה חוא פירוש דברי י ר' ברכיה‪ .‬מלובן ו‬
‫מלבין‪( .‬נז) עיי ביר שם וע"ע בפרש'י ש ם‪ .‬ובכי"ק מוססיף פיר! לבן ביותר‪( .‬נח) נעִי' ב'ר שם שהיה סבור שהוא אברהם‬
‫(ס) עי' קצת מזה בילקוט‬ ‫‪-‬נט) צ'ע וע"ע לעיל נבי אבימלך‪.‬‬ ‫ועי' ילקוט בשם מקדש כיון שראו את הצמידים וכוי (‬
‫שם בשם האבכיר‪( | .‬סא) עי' ביר שם ם"ז‪( .‬סב) עו" ב'ר שם ובנ"ש‪( .‬סג) ל אדר"נ נו"א סוף פ"ח‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫הנדול‬ ‫שרה‬ ‫היי‬ ‫מדרש‬ ‫‪901‬‬

‫ומאן דאמ' אנשים ממש שבאו עמו להעיר לו על‬ ‫עלה אמ' ר' יוהנן לא שנו אלא שלא לקחן מתחלה‬
‫הרשאתו ולשמרו בררך שלא ינע בה (כז)‪.‬‬ ‫אלא לבהמה אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהם‬
‫ל ויושם לפניו לאכל‪ ,‬וישפ כתי מלמי‬ ‫לבהמה חייב‪ .‬לעשר (פד)‪ .‬אמר ר' חגאי בשם רי‬
‫שנתנו |םס במאכל כדי להרגו‪.‬‬ ‫שמואל בוא וראה ראשונים הרשו ורעו וניכשו‬
‫סֶם סבורין |שהוא אברהם כיון שראה כך אמ'‬ ‫וכיסחו ועדרו וקצרו ועמרו ורשו וזרו וביררו וטחנו‬
‫דברי (סח)‪.‬‬ ‫דברתי‬ ‫עד אם‬ ‫אוכל‬ ‫לא‬ ‫וריקדן ולש וקטפו ואפו ואנ אין לנו פה לאכול‪.‬‬
‫גמ ליה ראבא‪ .‬לראבא‪ .‬בר מארי מנא הא מילי‬ ‫אמי רב מני אפלז להמרתיה דר' פינחס בן יאיר לא‬
‫דאמור אינאשי מילתאדאת בהִית מִינָה קדום נְאוּמְרֶה‬ ‫אירמינן‪ ,‬עוברא הוה בחמרתית ‪.‬דרי מיעחם‪ .‬בן‪+-‬איד‬
‫דכת'‪.‬‬ ‫מעימ‬
‫יייו‪95‬‬
‫דנסבוה ליסטיאעברת גבון תלתה יומי לא‬
‫לד) ויאמר עבד אברהם אנכי (פש‪.‬‬ ‫מידי‪| .‬בתר תלתה יומין אתמליכו לאהדורא למוה‬
‫כיון ששמעו כך כבשו פניהן בקרקע‪.‬‬ ‫דלא תמות גכן ותס"ח מערתא אפקוה מנהון אתת‬
‫לא‬ ‫אם‬ ‫רנו‬ ‫העבד קל ‪-‬‬ ‫כן זה‬ ‫אמרו אם‬ ‫בן יאיר‬ ‫דמרה ו' פנחם‬ ‫וקמת לה על פיתהא‬
‫ומיתון אריא איתא המו מִרְבַאְעִיה‪ .‬ודאי לא יכלינן‬ ‫שריא מנְהַקא אמ להון ר' פנחס בן יאיד פתחו‬
‫ליה וסלקוה למיכלא‪( .‬ע)‪.‬‬ ‫להדא ‏ עלובתא ‏ דהא אית לה תלתה יומין‪ .‬דלא‬
‫טעימת כלום‪ ,‬פתחו לה והבו קמה למיכל ולא‬
‫לה) וה' ברך את אדני מאד‪ ,‬ה הא‬ ‫אכלת‪ ,‬אמרו ליה ר' לא בעיא לה למיכל‪ ,‬ואמי‬
‫שכל הרוצה‬ ‫ל‬ ‫מנהגו‬
‫לישא אשה הוא מודיעה ‏ הגנִים שלו‪ .‬ונס בית‬ ‫להון מתוקנין וראויין‪ .‬הן‪ ,‬אמרו ליה לא כך למדתנו‬
‫אב כדי לחבבה בו ובמשפחתו כך עשה אליעזר‬ ‫רבינו הלוקה זרע לבהמה קמח לעורות שמן לסוך‬
‫ולבסוף | בשבח‬ ‫אברהם‬ ‫בשבה‬ ‫תחלה‬ ‫פתה‬ ‫בו את הכלים פטור מן הדמאי‪ ,‬‏ אמי להון ומא‬
‫יצחק (עא)‪.‬‬ ‫נעביד ‏ לה דהיא מהמרת על עצמה עיסרנהי‬
‫ואכל (סה)‪.‬‬
‫ל)ותלד שרה אשת אדני ויתן לו‬
‫את כל אשר לו‪ ,‬ר' שמיה‬ ‫לנ) ויבא האיש הביתה ‪ ]\1‬ויתן תבן‬
‫אומי כתי אברהם את כל אשר לו במתנה ליצחק‬
‫לילך ולהשתכח בו בבית‬ ‫ונתן הכתב ביד העכד ‏‬
‫ומספוא לגמלים‪ ,‬הקיפ מון‬
‫הבהמה תחלה ואהר כך ויושם ‪ -‬לאכול כדרב‬
‫ו (עבו‪.‬‬ ‫אביו‬ ‫יהודה ‏ דאנ' רב יהודה אמ' רב אסור לו לאדם‬
‫לו) לח) וישביעני אדני לאמר ' אם‬ ‫שיטעום כלום עד שיתן תבן לפני בהמתו דכתי‬
‫אבי‪ ,‬כדי להודיעם‬ ‫לא אל בי‬ ‫ונתתי עשב בשדך לבהמתך והרר ואכלת ושבעת‬
‫שעדיין הוא עומד באהבתו ‪ -‬אע'פ שנפרד מהן‬ ‫(דברים "א טיו) (סו)‪| .‬ומים לרחוץ רנליו‬
‫זה כמה שנים (ע‪,)0‬‬ ‫ורנלי האנשים‪ .‬מאן דאמי מלאכים לוו אותו‪.‬‬
‫(סד) עוי חולין זי עיא וע'ב‪| .‬ובכי'ק ולא |אכיל וכו' שערי לחמאריה וכו' לא מיעשרן עשרונהי וכו'‪ .‬הלוקח ‪0‬‬
‫לבהטה וכו' אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שלקחן מתחלה לבהמה וכו' ועיע משנה קאמברידגע‪ .‬דמאי פ"א מ'ג‪( .‬סה) עיי‬
‫דנ סבוה ליסטיאי וכו' דלא טעמת‬ ‫וכו'‬ ‫אפלו‬ ‫ר' חגיי‬ ‫אמר‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ע"ד ע"ש‬ ‫ב"א‬ ‫ורושלמי שקלום מ'ח ע'ג ועיד ודמאי‬
‫(במקום‬ ‫כלום וכו' אמר להון מתוקנין וכו' דהיא מחמרה על עצמה עשרונהי וכו' ובכתי"ג על א"ל ודילמא לא מעסרן‬
‫מתוקנין וראויין) (סו) עי' ברכות ‏ מ' ע'א ובד'ס שם‪( .‬סז) אולי היה לפניו‪ .‬כן בב"ר פע"ה ס"ד ע"ש וע"ע פנ"ט ס"י‬
‫ונראה שאיזה קיטועץ שם ובכי" ק לו בהרשאתו וע'ע הדרשה על פסוק ג"ו לקמן‪( .‬סח) עי' בדוגמאות הגרמזות לעיל‬
‫ובכי"ק‬ ‫עב‬ ‫צ''ב‬ ‫נור! ב"ק‬ ‫(סט)‬
‫אות נ'ח וע"ע במדרש לקח טוב בראשית כ"ד ל'ג ובהערות מהרש"ב שם אות צ'"ו‪.‬‬
‫לראבה בר מארי‪(! .‬ע) עי" תרגום שני א' ג' כזה מבגיהו עבדו של שלמהה(‪.‬עא) צ"ע ועו' ערוך ערך הוגינוס‪( .‬עב) עיי‬
‫(עג) צ'ע‪.‬‬ ‫פדר"א‪ .‬פט"ז‪.‬‬
 ‫‪80‬‬ ‫הנדול‬ ‫חיי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫‪704‬‬
‫שדו ליה בספרקי וסליק יתיב בהדי שורא דירושלם‪.‬‬ ‫ואבא אל ‪ -- 0‬ל‬ ‫מ‬
‫וכי זייה אַחַיִךְ נְשָר בָעִינִיה אמ הדא היא ירושלם‬ ‫הלך שבעה עשר יום ובשלוש‬ ‫|‬ ‫הר [ מה‬

‫דעלה‪ .‬ארגישית‪ .‬כל |משריתי אמחו‪ .‬ליה =נשדי‪ .‬בה‬ ‫בא העבד לחרן והיה תמיה בלכו ואומר‬ ‫שעות‬
‫ירא האיד‪.‬א‪ .‬אמ' להו‪ .‬לא צדיכא‪ ..‬לימחר כל גוברא‬ ‫יצאתי והיום באתי שנ' ואבא חיום‪ .‬ר' אבהו‬ ‫היום‬
‫טיבעא דנושפנקא ונחרבה‪.‬‬ ‫מנכון‪ .‬לית" לי מינה |כי‬ ‫‪ +‬הסד ליוצהק‪ 4‬ושלה מלאך‬
‫בטיל‬ ‫אמ' רב פפא חנו |דאמרי אינאשי בת דינא‪.‬‬ ‫העחטבד וונרתקצפהצה ההדד"יךד ללפתנויו ובשל‪-‬יוש שעות בא‬ ‫לפניוי‬

‫דינא‪| .‬לאורתא מאי דכת' ויהי בלילה ההוא‪ .‬ויצא‬ ‫|בת מלכים היתה שלא יצאת לשאוב‬ ‫להרן‪ .‬ו‬ ‫העבד‬
‫מאה שמונים וחמשים‬ ‫מלאך ה' ווך במחנה אשור‬ ‫מים מימיה באותה שעה יצתה והנערה שלא ידעה‬
‫אלף (ישעיה ל"ז כ (פ)‪.‬‬ ‫איש קבלה עליה להזדווג ליצחק שהי ה ראויה לו‬
‫ויען לבן ובתואל‪ .‬ענו שניהן כאהד‬ ‫‪0‬‬ ‫מפי הגבורה שני במאזנים ‪5‬לעלות (תהלים סיב ') (עד)‪,‬‬
‫ואמרו הואיל והדבר וצא מפי | הנכורה‬ ‫תנו רבנן שבעה נקפצה להן הדרך ואלו אהבןרהם‬
‫פא)‪ ,‬ר‬ ‫וצא הדבר‬ ‫מה‬ ‫שני‬ ‫יכולין ל‬ ‫אנו‬ ‫איז‬
‫דכת' ‏ ויהלק |עליהם לילה (יד טי (עה)‪= .‬אליעזר‬
‫מן‬ ‫פינחם בשם ר' אבהוא אומ' מצינו מן |התורה‬ ‫דכת' ואבא היום אל העין‪ .‬יקב רכת' ווצא יעקב‬
‫אלא‬ ‫נביאים ומן |הבתובים |שאין זיווגו |שלאיש‬ ‫(כ'ח "א)‪ .‬משה דכת' ווברח‬ ‫מבאר שבע וילך הרנה‬
‫=מן‬ ‫מחקב'ה‪ ,‬מ התורה‪ .‬מנין‪ .‬שני מה וצא‪ .‬הדבר‪,‬‬ ‫(עו)‪= ,‬ישראל דכתי‬ ‫משה מבית פרעה (שמות ‪:‬ב' ט'ו)‬
‫מהי‬ ‫הנביאים מניז ‏ שני ואביו ואמו | לא ידעו כי‬ ‫‪8‬‬ ‫פיי‬
‫ויב ליו\ (עז)‬
‫ייר‬ ‫(פלמות‬
‫(שמות‬ ‫סכתה‬
‫‪5‬‬ ‫‪.‬‬
‫בני ישראל מרעמסס‬
‫א‬
‫סעו‬
‫היא (שופטים וד ד')‪| ,‬מן הכתובים מנין דכת' ומהי‬
‫(משלי ו"ט ו'ד)‪ .‬אלא יש מי שהוא‬ ‫אשה משכלת‪.‬‬ ‫סנה"יב דכת' בא על עית עבכרלינמנדון (ישעיה יי כיח)‬
‫ולך אצל זונו ויש מי שהוא יושב ווגו בא אצלו‪.‬‬ ‫אמי רב הונא עשד מסעות נסע אותו רשע באותו‬
‫יצחק בא זונו אצלו דכת' וישא עיניו ‏ וירא‪ .‬והנה‬ ‫היום‪ .‬בא על עית עבר במנרון למכמש יפקיד כליו‬
‫הלך אצל זונו דכת' וישמע‬ ‫גמלים באים‪ ,‬עקב‬ ‫עברו מעברה‪ ,‬‏ גבע מלון לנו הרדה הרמה גבעת‬
‫עקב אל אניו ואל אמו וולך (כיח ‪( 3‬פב)‪.‬‬ ‫שאול נסה צהלי קולך בת גלים הקשיבה לישה‬
‫= כאשר דבר‬ ‫א הנה רבקה לפניך‬ ‫דרה מדמנה יושבי ‏ הגבים העיזו‬
‫כרוז מלפני‬ ‫יוםיוצא ‏‬ ‫תניא בכל‬ ‫‪"₪‬‬ ‫עד היום ‏ בנוג לעמוד (שם)‪ .‬הני טובי הוין צהלי‬
‫הקב'ה ואומ' בת פלוני לפלוני אשת פלוני לפלוני‬ ‫לים הקשיבה לישה עניה ענתות נביא‬
‫ממון פלוני לפלוגני‪ .‬איני והא |כת' מפי עליון לא‬ ‫הוא דקא אמר לה לכנסת ישראל‪( .‬עט) מאיעוד‬
‫הא‬ ‫קשיא‬ ‫והטוב (איכה ני ל'ח ‪ -‬לא‬ ‫תצא הדעות‬ ‫היום‪ .‬בנוכ לעמוד‪ ,‬אמ' רב יהודה אמי רב‪ .‬היה יודע‬
‫בשעתיה והא בע לול ועלילה‪ .‬וכן הוא אומי נורא‬ ‫אותו רשע שלא נשתייר מעונה שלנוב אלא אותו‬
‫נכאךמ' כאשר‬
‫עלילה‪ .‬על בני אדם (תהלים פ'ו ה')‪ .‬ל‬ ‫היום בלבר‪| .‬אמרו ליה כלדאִיי אי ‪ --‬האידנא‬
‫מסורין‬ ‫דבר ה' שהכל בהפצו יעשה ואע"פ שמעשינו‬ ‫ואי לא לא מצל לחרתו‪.‬ת‪ +‬אזל אפּורהא דדבבפאףע;י‬
‫לנו ‪0‬‬ ‫כי מטהה‬ ‫סנייה בחר ומא‬ ‫סנוי בעסדא ומין‬

‫(עד) עי' פדר"א שם‪( | .‬עה) עו' בעיקר |המאמר בפנהדרין צ"ה ע"א אבל לא מני |שם כך ע"ש וע"ע ביר פ"ם סייא‬
‫רבה פ'א פל"א ובניש = ועוד יותר מבואר‬ ‫ובפירש"י שם וע"ע פדר"א פכ"ז ובביאור רד"ל שם אות טיז‪( | ,‬עו) עיי שמות‬
‫קַ ז רבינו‪(= .‬עז) עי מכילתא בא י"ד ע"ב ובמ"ע שם אות א'‪( | .‬עת) עי ב"ר שם‪,‬‬ ‫הדבר‬
‫‪1‬‬
‫(עט) עי' סנהדדין צ'ד ע'ב ומפרשים שם‪( .‬פ) עי' פנהדרין צ'ה ע'א ובניש לילקוט ושעיה | ובד"ם שם ע"ש‪ | .‬ובכי"ק‬
‫סליקת הידאנא מצלחת וכו' בעשרה יומין פגוייה בהד יומא וכו' כי מטא וכו' כי חזיוה אחיך וכו' א"ל נישדי בהדא‬
‫הידאנא וכו' לא צריכה למהר כל נוברא מינוכן ליתא וכו' גוברא מככון‪(| .‬פא) עי' פדר'א פטיז‪( | .‬פב) עו' ב'ר פס'ח‬
‫|ם וע"ע שמנה פרקים להרמב"ם פיח ובכייק בסיבה ועלילה‪.‬‬ ‫פיב ובכיש‪(| .‬פג) עיי מועד קטן י"ח ע'ב ובגיש ובדיס ש‬
 ‫הנדול | ‪09‬‬ ‫חיי שרה‬ ‫מדרש‬
‫מיום הבגר ותבעה נותנין‬ ‫חדש‬ ‫לאחר שנים עשר‬ ‫עבד אברדם ג'‬ ‫ננ) ויהי כאשר שמע‬
‫לה שלשיםיום מיום התביעה‪ .‬וכן אם היתה בעילה‬ ‫טוכה‬ ‫על בשורה‬ ‫הודה‬ ‫וישתחו‪,‬‬
‫מאן‬ ‫נותנין לה שלשים יום (צא)‪ .‬או עשור‪.‬‬ ‫ששמע (פר)‪,‬‬
‫דאמי עשרה ירחין שהן תשלום שנה מיום הבנר‪.‬‬ ‫‪ ₪‬ויוצא העבד כלי כסף‪ ,‬מכאן אטדו‬
‫ומאן דאמי עישור שנה שהיא פרנסת הבעולות והן‬ ‫תכשיטין חביבין על יי יתר ‪-%‬‬
‫שלשים יום בקירוב‪( .‬צב)‪.‬‬ ‫מגדנות‬ ‫מאי ‏‬ ‫מ‬ ‫(פה)‪,‬‬ ‫מיני |מעדנים‬

‫‪ ₪‬ויאמר אליהם אל תאהרו אותי‪.‬‬ ‫שמושכין את הלב‪ ,‬ד'א דברים‬ ‫אמ רב דברים‬
‫מלמי שראה המלאך בחוין ממתין לו‪.‬‬ ‫שהבריות מגירים עליהן כנון ‏ מיני אפריא‪ .‬ומטכקא‬
‫אמי להם אל תאהרו אותי שהרי האיש שבא אתמול‬ ‫ופוסינא ופְלְפָלִי (פו)‪ .‬רב הונא אמי קונכי‪ ,‬פירוש‬
‫והצליח ררכי עומד וממתין לי בחויץ שני וה' חצליח‬ ‫רבנן אמרי קליות‬ ‫כלי מטוה שטווה‪ .‬בו האשה‪.‬‬
‫ררכי‪( .‬צג)‪,‬‬ ‫ואנוזים‪ .‬וקליות ההבןיבות אלא ללמדך שאם יוצא‬
‫אדם לדרך ואי אסְטרְכִיא‪ .‬עמו |מסתנף‪( .‬פז)‪.‬‬
‫ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את‬
‫פיה‪ .‬לינות אם שתקה‪( .‬צד)‪.‬‬ ‫וישתו‪ ,‬‏ ד פעדת ארפן‬ ‫נד) ויאכלו‬
‫שעשו(פח)‪ .‬ויאמר של ח‬
‫נח) ויקראו לרבקה ויאמרו אליה‬ ‫מכאן אמרו לעולם אל יאמר אדם‬ ‫לאדני‪.‬‬
‫התלכי עם האיש הזה‪,‬‬ ‫פטיוני |בשביל אבא‬ ‫אלא‬ ‫פטרוני בשביל | עצמי‬
‫אמי ר' אלועזר בוא וראה עד‪ .‬כמה‪ .‬הרשעים מתנמקין‬ ‫פטרוני בשביל רבא לכך נאמר שלחוני לאדני (פט)‪.‬‬
‫רוצין ואִינן רוצין ‏ שאמדו התלכי אלו אמרו תַלכי‬
‫לשון הגדה וסיפור ‏ או לשון‬ ‫עדין היה משמש‬ ‫|נכיה להיכן‬
‫ויאמר אחיה ואמה‪ ,‬א‬
‫הכתןלכי אע'פ כן ותא מר אלך (צה)‪.‬‬
‫צוייה כל ש‬ ‫‪ 5‬אמרו שאכל מאותה סעודה‬
‫ראשונה ומת לכך נאמר אחיה ואמה (צ)‪ .,‬תשב‬
‫‪ ₪‬וישלחו את רבקה אחתם ואת‬ ‫הנערה אתנו ימים או עשור מאי מים‬
‫אי לימא תרי יומי מאי משתעא איניש הכי דאמרי‬
‫דכת' ותמת‬ ‫זו דבורה‬ ‫מנקתם‪.‬‬
‫ליה תרי ימי ואמי להו לא‪ .‬הדרי אמדי ליה עפרא‬
‫דברה‪ .‬מינקת ‪( -‬ליה ח') (צו)‪,‬‬ ‫יומי‪ .‬אלא מאי ימים שנה רכת' ימים תהיה נאולתו‬
‫ויברכו את רבקה‪ ,‬רי אליעזר אומ' כחזן‬ ‫(ויקרא‪ .‬כ'ה‪ .‬כיט)‪ ,‬ואומ' ואם לא ‪ 0‬ער מלאת לו‬
‫שהוא עומד ומברך את הכלה בתוך‬ ‫ממנו זמן פרנסת‬ ‫שנה תמימה (שם)‪ -‬מלמי שביקשו‬
‫חופתה כך עמדו ובירכו את רבקה אחותם ליצחק‬ ‫הבתולות ‏ והוא ‏ שנים עשר חרש כרתניא קדשה‬
‫שנ' ויכרכו את רבקה ואמרו לה אחותנו את‬ ‫כשהיא נערה ותבעה | להינשא‪ .‬נותנין לה מיום‬
‫התביעה שנים עשר חדש לפרנס את עצמה‪ .‬‏ וכן היי לאלפי רבבה (צ)‪ .‬אמי ר' איהו דווין‬
‫אם קידשה ביום הבגר קידשה לאחר הבגר ותבעה וכפויין ולא היו מפריכין אלא בפה לא בלב‪ .‬בוא‬
‫נותנין לה שנים ‏ עשר חדש מיום הבגר‪| .‬קידשה וראה‪ .‬מה גרמה ברכתם שלרשעים שהיתה עקרה‬

‫תכשיטין‪(= .‬פו) צ"ע‬ ‫ומאי נינהו‬ ‫(פד) עו' ב'ר פ"ס ס'ו‪( .‬פח) צ'ע ועי' כתובות פ'ה דברים שהאשה משתוקקקקתת עליהם‬
‫עיי‬ ‫(פוז)‬ ‫וכו'‬ ‫היו | חביבות‬ ‫ובכי"ק‬ ‫קנכי‬ ‫ערך‪.‬‬ ‫ובערו ‪1‬ך‬ ‫פו"א‬ ‫עי' ב'ר |שם‬ ‫| פפז)‬ ‫אפיריא‬ ‫ובכו"ק‬
‫פ"י מהלכות‬ ‫‪(,‬צ) עה בדוגמאות הניל אות נ"ח ואות ס"ז‪( | ,‬צא) עי' כתובות ‪2‬‬ ‫ציע‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪-‬פט"ז‪.‬‬ ‫פדר"א‬
‫מישתעי איגוש האכי‪( | .‬צב) עיי כתובות שם‪( .‬צג) עי" פדר"א פט"ז‪( | .‬צד) צ"ע‪( .‬צה)' צ'ע‪.‬‬ ‫מי‬ ‫ובכי"ק‬ ‫הי"ז‪.‬‬ ‫אישות‬
‫ועו ביר שם סי"ב ווי"נ‪(| .‬צו) עו'‪ .‬פדר"א‪ .‬פטיז‪( .‬צז) עי' פדר"א שם‪.‬‬
‫‪5702‬‬
‫הנול‬ ‫חיי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫דג‬
‫הגר |שאמרה הנם הלם ראיתי אחרי ראי‬ ‫ראי‪ ,‬זו‬ ‫עשרים שנה סכאן אמרו ברכת רשע קללה‪ .‬ואימתי‬
‫(טיז וג ( קב)‪ .‬והוא‬
‫יושב בארץ | הנגב‪.‬‬ ‫|שה ‏ דכת' שובה הי רבבות‬
‫נתקיים‪ .‬הדבר בימי מ‬
‫היא הברון אשר גר שם אברהם‬ ‫זו הברון דכת'‬ ‫'' ל"ו) (צח)‪.‬‬ ‫(במדבר‬ ‫אלפי ‪1‬‬
‫ויצחק (ל'ה כ')) (קט‪.‬‬ ‫סא) ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה‬
‫)יצא יצחק לשוח בשדה‪ ,.‬ר השע‬
‫ו‬ ‫על ‪ .‬מלים‪ ,‬מאי על הנמלים‬
‫בן ‪ 6‬אומ' תפלות אבית =תיקנום‬ ‫לרמוז מה גמל זה יש בו סימן טהרה וסימן טומאה‬
‫תפלת שחרית דכת' וישכם אברהם‬ ‫תיקן‬ ‫אנרהם‬
‫כך ילדה רבקה שנים איש דמים ואיש תמים (צט)‪.‬‬
‫עמד שם ("ט כ'א‪= ,‬ואין‬ ‫אשר‬ ‫המקמיקם ‏‬ ‫אל‬ ‫בבבקקר‬ ‫ות לכנה אחרי האיש‪ .‬ולא אחרי האשה‪ ,‬אמי‬
‫פינחס ויפלל‬ ‫ועמד‬ ‫עמירה |אלא |תפלה |שנ'‬ ‫רי יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אשה‪ ,‬אחורי אשה‬
‫(תלים ק'ו ל‪ .).‬יצחק תיקן תפלת מנחה דכת' ויצא‬ ‫ולא אחורי בית ע"ז‪ .‬אחורי בית ע"ז ולא אהורי בית‬
‫ואי שיחה אלא‬ ‫לפנות‪ .‬ערב‬ ‫יצהק לשוה בשדה ‏‬ ‫הכנסת בשעה שהציבור מתפללין‪ .‬‏ תניא לא יהלך‬
‫(תהלים קמ"ב ג')‪,‬‬ ‫דכת' אשפוך ‏ לפניו‬
‫שיחי‬ ‫תפלה‬ ‫אדם אחורי אשה ב ‪ 0‬ואפלו היא אשתו‪ .‬נזדמנה‬
‫ולפני הי ישפך שיחו (שם קיב א')‪ ,‬עקב‬ ‫ואומר ‏‬ ‫לו על הגשר יסלקנה לצדרין‪ .‬והעובר אחורי אשה‬
‫תפלת ערבית דכתי ‏ ויפגע במקום ואין פניעה‬ ‫תיקן‬ ‫נחמן‬ ‫‪.‬אמ' רב‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫בנהר‪ .‬אין לו הלקל לעולם‬
‫תפלה דכת' ויפנע במקום ואין |פגיעה אלא‬ ‫אלא‬ ‫היה שנ' ולך אהרי אשתו‬ ‫הארץ‬ ‫מנוח עם‬
‫דכת' ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל‬ ‫תפלה‬ ‫רב נחמן ‏ בר יצחק‬ ‫(שופטים י'ג‪" .‬א)‪| ,‬מתקיף ‏ ליה‬
‫בי (ירמיה ז' ט'ו)‪ .‬רבנן =אמרן |כננד‪ .‬תמידין‬ ‫תפנע‬ ‫אלא מעתה נבי אלקנה וילך אלקנה אחרי אשתו‬
‫הקנום דכת' ונשלמה פרים שפתינו (הושע "ד ג') (קד\‪.‬‬
‫וכת' באלישע וילך אחריה (מלכים בי ‪ :‬ל'א)‪ .‬הכי נמי‬
‫אמי רב חלבו ‏ אמי רב הונא לעולם ‏ יזהר אדם‬ ‫אלא אחר דבריה ואחר עצתה הכי נמי אחר דבריה‬
‫בתפלה שלמנחה שהרי אליהו‪ .‬לא נענה אלא בתפלת‬ ‫ואחר עצתה‪ ,‬אמ' רב אשי מדקא אמי רב נחמן‬
‫מנחה | שנ' ויהי בעלות המנחה | וונש | אליהו‬ ‫מנוח אפלו כיר ‏ בי רב נמי לא קרא (ק)‪.‬ויקח‬
‫שלמעריב‬ ‫אף בתפלה‬ ‫רי נתן אומ'‬ ‫לו)‪,‬‬ ‫(מלכים א' ו"ח‬ ‫העבד את רבקה וילך‪ .‬תאנא בשש שעות‬
‫תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת‬ ‫דכת'‬ ‫ביום יצא העבר מחרן ובשביל שלא תייחד עמה‬
‫ערב (תחלים קמ'א ב')‪= ,‬רב נהמן ‏ אמי אף בתפלה‬ ‫בלילה נקפצה לו הדרך והניע לחרן בשלוש שעות‬
‫שלשחרית שני ה' בוקר תשמע קולי (שם ה' ד') (קה)‪,‬‬ ‫בעת תפלת ערב דכתי לפנות ערב ומתרגמינן למנה‬
‫יומא (קא)‪.‬‬
‫סד) ותשא רבקה את עיניה‪ ,‬הי‬ ‫ו‬ ‫סב יצחל בא‪ :‬מבוא‪ -,‬יה ה‬
‫מקרא מסורס ‏ אין ראוי‪ .‬לומי ‪00‬‬ ‫כיון שראה יצחק שאביו שלח ליקח‬
‫ותשא רבקה את עיניה |ותאמר ‏ מי האיש הלזה‬ ‫לו אשה אמי אפשר אתייחד עמה ויהיה‪ .‬אבי יושב‬
‫מעל הגמל ותקח‬ ‫ותפל‬ ‫אדני‬ ‫הוא‬ ‫ויאמר‪ .‬העבד‬ ‫לברו אלא אלך ואחזיר לו את הגר ואמציא לו‬
‫הצעיף ותתכס‪ .‬מלמד שראת אור קשור ‪ 0‬ראשו‬ ‫קורת רוח ולא יבטל מפריה ורביה לכך נאמי מבוא‬
‫ותמהה‪ .‬ואמרה מי האיש הלוזה (קו)‪,‬‬ ‫באר לחי רואי‪ ,‬באר ששר העולם ננלה עליה‪.‬‬

‫(צח) עו' ב"ר פ"ס סי"ג ע"ש‪ = .‬ואולי צ'ל מפרינין‪( .‬צט) עו' ביר שם פי"ד‪(| .‬ק) עי' עירובין ויח |ע'ב וברכות ס"א‬
‫ולא‬ ‫ובתופפות שם וע"ע ד"ס שם‪ .‬ובכתי"ג אפלו ב ר בי רב‪( .‬קא) עי' פדר"א שם‪ .‬וב"ם צ"ל כאן והגיע לחברון‬
‫(קג) צ"ע‪(| .‬קד) עיי ירושלמי‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שרה פיח וב'ר‬ ‫חיי‬ ‫מזה‪ .‬תנחומא‬ ‫(קב) עיי קצת‬ ‫בתרגום שלנו‪.‬‬ ‫נמצא כאן‬
‫מזמור צי‬ ‫=‬ ‫(קו) עי' מדרש‬ ‫(קה) עי" ברכות ו' טעי"בב‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובד"ם‬ ‫ע"א‬ ‫כיו‬ ‫שסם‬ ‫שם‬ ‫ובבלי‬ ‫וע"ב‬ ‫ז' ע"א‬ ‫ברכות‬
‫וע" בב'ר פים סטיו‪ .‬וע"ע בראב"ע לפפוק זה‪.‬‬ ‫פ"ז‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫הרא"ם‬ ‫ובביאור‬
 ‫‪4‬‬ ‫הגדול‬ ‫שרה‬ ‫היי‬ ‫הדפש‬ ‫‪8:4‬‬

‫=י יהושע אומ' אם ינעת בתירה‬ ‫סה) ויאמר העבד הוא אדכי‪ ,‬מיד ותפל תרויהון‪ .‬מעליין‪ .‬ר‬
‫שהודת למקום ואמרה הבלים נפלו לי בנערותך‪ .‬אל תניה ירך‪ .‬בזקנותך מללמוד‪ .‬כי אינך‬
‫בנעימים אברך את ה' אשר יעצני (תחלים טיו ו' ז) (קד)‪ .‬שדע‪ .‬איזו |תורה |מתקיימת |בידך |שלנערותך או‬
‫ותקח הצעיף ותתכס‪ .‬שנים נתכסו בצעיף שלזקנותך‪ ,‬ואם היו שניהם כאחד טובים (שפ) (א)‪.‬‬
‫ר' הוה נמיר תרי סר אלפי הלכאתא אגמריה לרי‬ ‫וילדו תאומים רבקה ותמר (קח)‪.‬‬
‫סו) ויספר העבד‪ ,‬פפר להם מעשה שהיה הייא שבעה מניהו‪| .‬לבסוף | חלש ר' ואנשייה‬
‫לכולהון‪| .‬אהדר ‏ ר' חיא לקמיה הנהו שבע‬ ‫והנס שנעשה לו בזכותם (קט)‪.‬‬
‫דאגמריה‪ .‬חמשו אבדו מניה‪ .‬הוה ההוא‪ .‬כובס דהוה‬
‫פ) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו‪ ,‬שמע ליה לר' כד נארים להו‪| .‬אזל ר' חייא‬
‫ר' שמעון אומ' אמ' לו אברהם גמרינהו קמיה ואתא אהררינהו קמיה דרי כר הוה‬
‫אכיו ליצחק‪ .‬בני העבר הזה מרמה בידו שני כנען האזי ליה רי לההוא כובם אמ' ליה אתה עשית‬
‫בידו מאזני מרמה וחשוד הוא על העריות‪ .‬ושמא אותי ואת זה‪ ,‬ואיכא‪ .‬דאמדי הכי הוה אמי ליה אתה‬
‫נגע בצנור בדוק ‏ אתה באצבע אם היא מהורה עשית את חייא |עושה אותי (ב)‪| .‬ד'א בבקה זרע‬
‫את זרעיך ‏ ולערב אל תנח ‏ יריך‪ .‬רי עקיבה אומי‬ ‫בבתוליה הרי היא |לך מפי הגבורה |וברך ומצאה‬
‫אם העמדת תלמידים הרבה בנערותך אל תנח ידיך‬ ‫ותהי לו‬ ‫רבקה‬ ‫את‬ ‫ויקה‬ ‫טהורה מיד ‏‬
‫בזקנותך‪- .‬כי אינך יודע איזה‪ .‬מחן ראוי אם ראשונים‬ ‫יצחק אחרי אמור‬ ‫לאשה (ק)‪ .‬וינחם‬
‫זה נאת‬ ‫הן הרי‬ ‫ראויין‬ ‫כולן‬ ‫ואם‬ ‫אחרנים‪ .‬‏‬ ‫אם‬ ‫היה יצהק מתאבל על‬ ‫רבנן אמרי שלש שנים‬
‫ומשובה (ג)‪| .‬רבנן כי הוו מיפטרי מבי רב חסרא‬ ‫אמו‪ .‬וכל זמן שהוא נכנס לאהלה וראה שהוא‬
‫ואמרי לה מבי רב |שמואל בר נחמני אמרין ליה‬ ‫כוהח היה תולש בשערו‪ ,‬וכיון שנשא רבקה והכניסה‬
‫הכי‪ ,‬אלופינו ‏ מסובלים ‏ אין פריץ ואין יוצאת ואין‬ ‫לאהלו חזר האור למקומו שני ויביאה יצחק האהלה‬
‫(תהלום קמ'ד ו"ד)‪| .‬מאי אלופינ‬ ‫צווהה ברחובותינו‬ ‫אור שנ' הן עד יריה ולא יאהיל‬ ‫ואין אהל אלא‬
‫מפובלים ‏ רב ושמואל הר אמ' אלופינו בתורה‬ ‫(איזב‪ .‬כיה ה')‪ .‬נתנחם והיה‪ .‬רואה כאלו אמו‪ .‬קיימת‬
‫ומסובלים במצוות‪ ..‬וחד אמ' אלופינו בתורה ובמצוות‪.‬‬ ‫לכך נאמ' וינחם יצחק אחרי אמו (קיא)‪.‬‬
‫ומסובלים בייסורין‪. .‬אין פרץ‪ ..‬שלא תהא סיעתינו‬
‫כסיעתו של שאול שיצא ממנו ‏ דואג הארומי‪ ..‬ואין‬ ‫כח‪+‬‬
‫יוצאת‪ .‬שלא תהא סיעתינו כסיעתו של דוד שיצא‬
‫ממנו ‏ אחיתופל‪ .‬‏ ואין צווחה‪ .‬שלא תהא סיעתינו‬ ‫א) ויפפ אברהם ויקח אשה‪ .‬חישה‬
‫כסיעתו של אלישע שיצא ממנה ניחזי‪ .‬ברחובותינו‪.‬‬ ‫בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח‬
‫שלא יהא‪ .‬לנו בן או תלמיד שמקריה תבשילו‬ ‫=' |אליעזר |אומי אם עשית‬‫יריך (קהלת ו'א ו)‪ .‬ר‬
‫ברבים‪ .‬כנון‪ .‬ושוע הנצרי (ד)‪ .‬דיא‪ .‬בבקר זרע זרעיך‬ ‫מצות צרקה בבקר ותבעו אותך גבאי צרקה בערב‬
‫ולערב אל תנה יריך‪ .‬רבנן אמרי נשא אשה בנערותו‬ ‫אל תאמר דיי שנתתי בבקר אלא תן אף בערב‪,‬‬
‫והוליד ממנה ‏ בנים אל ינח ידו בזקנותו מלישא‬ ‫כי אינך יודע איוה יכשר הזה או זה (שם)‪ .‬הירא‬
‫אשה ומלחוליר |בנים‪| .‬למה כי אינך =יורע איזה‬ ‫קיטא לך דצפרא או דרמשא לית את ידע‪| .‬ואם‬
‫בשם ך'‬ ‫פל"ב קצת מזה‬ ‫(קיא) עיי פדריא‬ ‫(קי) עו' פדריא שם‪.‬‬ ‫(קז) צ"ע‪(| .‬קח) עי' ב"ר שם‪( | .‬קט) עי' ביר שם‪.‬‬
‫מהרז'ו שם‪.‬‬ ‫ובפירוש‬ ‫פ"ם | סט"ז‬ ‫וב"ר‬ ‫יוסי‬
‫כה (א) עי' ב'ר פס'א ס'ג ובנייש ובתנהומא מהרשיב ח'א ס"א ע"א אבל הם כולם בסיגנון אחר‪( | .‬ב) עי' נדרים מ"א‬
‫ע"א ע"ש ובכי"ק תליסר אלפא ובו' אהדר חייה לקמיה הנהו שבע דאגמריה שיתה אבדו מיניה וכו'‪(| .‬ג) עיו‬
‫ביר ובדוגמאות שם והסיגנון קרוב יותר =ללשון התנחומא חיי שרה סיו |והאדר"‪ :‬נו'א = פ'ג וכויב פ"ד‪ .‬עיש‪(= .‬ד) ערו‬
 ‫‪6‬‬ ‫הגדול‬
‫אומר עוד ינובון כשיבה (תהלים צ'ב ט'ו)‪| .‬שהעלה‬
‫ניבין כקטנים ויצא ממגו שלשים אומות (יא)‪ .‬תנו‬
‫רבנן מעשה בר' שמעון בן חלפתא שהיה למור‬
‫לילך ושואל בשלומו שלרבו‪ .‬‏ וכיון שהזקין כהו‬
‫בטובתו‬ ‫שלא‬ ‫נמנל‬
‫|‬
‫להלד‬ ‫כה‬ ‫בו‬
‫שלח מה ראית שאין אתה בא אצלינו‪| ,‬אמ' לו‬
‫רבי ומרי |הרחוקות |נתקרבו‪= .‬והקרובות =נתרחקו‪.‬‬
‫והשנים נעשו שלשה‪ ,‬ומטיל שלום בבית בטל‪.‬‬
‫הרחוקות נתקרבו אלו העינים שהייתי מביטלמרחוק‬
‫ועכשיו אם אין אדם מניע אצלי אני מכירג‪.‬‬
‫והקרובות נתרחקו אלו האזנים שחייתי שומע למרחוק‬
‫איני שומע‪.‬‬ ‫משמיע קולו באזני‬
‫שני רגלים שלי נעשו שלוש‬ ‫השנים נעשו שלשה‬
‫שאני מסתמך על המקל‪ ,‬ומטיל שלום בבית בטל‬
‫שבטלה‪ .‬התאוה‪| .‬אשריך ‏ אבעו אברהם ‏ בן מאה‬
‫וארבעים שנה והוא נושא אשה ומוליד בנים ללמדך‬
‫שהיו מניחין‪ .‬מנערו קז לוקנותן‪ .‬לא כמות שאחרים‬
‫נפשו הוא‬ ‫משחית‬ ‫חפר לב‬
‫לו את מרן‪.‬‬ ‫ותלד‬ ‫(יב)‪,‬‬
‫רי יהושע בן לוי אומ' שיהתן שלבני ארץ ישיאל‬
‫תורה היא‪ .‬כיצד אדם מתפלל על הבירו ואומ' לו‬
‫תהא אה לשבעה ואב לשמונה‪ .‬אח לשבעה זה‬
‫יצחק ‏ ודוד שכל אחדר מהן אח לשבעה‪ .‬ואב‬
‫הוא‬ ‫אומ' הרי‬ ‫זעירא‬ ‫ר'‬ ‫ויישי‪,‬‬
‫אומ' ברוד | פני אלי וחניני |כי |יחיד | ועני אני‬
‫(תהלים כ"ה ט")‪= .‬וכי יחיר‪ .‬היה |דוד והלא היו לו‬
‫שבעה אחים אלא כך אמ דור לפני הקביה רבונו‬
‫של עולם יצחק היה אח לשבעה ואברהם אב‬
‫לשמונה‪ .‬אמרת לו קה נא את בנך | את יהירך‬
‫(כ'ב ב')‪ .‬היו =שניהן |י מיהלכ=ין| בהר המוריה‪ .‬ועיניהן‬
‫היי שרח‬ ‫מררש‬ ‫‪70‬‬
‫יכשר‪ = .‬ילמד כל אדם דרך ארין מאבינו אברהם‬
‫שנשא אשה בנערותו והוליד בנים‪ .‬והזר ולקח אשה‬
‫בזקנותו דכת' ויפף אברהם ויקחאשה (ה)‪ ,‬אמי‬
‫הני מילתא דאמרי‬ ‫ליה רבא לרבא ‏ בר מרי‪.‬מנא ‏‬
‫היה‬ ‫ולא‬ ‫ייירי‬
‫‪2‬‬ ‫אינאשי שפִּין תִיכְלִי מטְיוּה לְכַכָא דקל חריה שָמַעִי‬
‫אמ ליה‪ .‬דכת' והנםאוכלים ושותים‪ .‬לפניו‪ .‬ולי אני‬
‫יהוודע ולשלמ‬
‫מה‬ ‫עבדך ולצרוק ‏ הכהן‪ .‬ולבניהו |בן‬
‫עבדך לא קרא (מלכים א" כי כ'ה)‪ .‬אמ' ליה את‬
‫אמרת לי מנביי ‏ אנא אימר לך מדאורייתא דכת'‬
‫אמו וסמיך ליה =ויוסם‬ ‫שרה‬ ‫ויביאה |יצחק האהלה‬
‫(ו)‪= .‬ר' עקיבה אומ'‬ ‫ויקח אשה‬ ‫אברהם‬
‫אן אדם‬ ‫אם‬ ‫ועכשו‬ ‫אדם אשה ומתה ישא אחרת ויעמיר ממנה בנים‬
‫למד לך מאברהם אבינו‪ .‬היה לו בנים‪.‬מן הראשוה‬
‫אינו רשאי לישא אחרת עד שישיא בניו דכת‬
‫ויביאה יצהק האהלה ולבסוף ווסף‪ .‬אברהם ויקה‬
‫אשה (ז)‪ .‬וש מה קטורה‪ ,‬אמ' ר' סימון היא‬
‫אותה קטורה‬ ‫הגר היא קטורח‪| .‬למה הוא‪ .‬קורא‬
‫נואף אשה‬ ‫עושין‬ ‫שהיו מעשיה נאים כקטרת‪ ,‬ד"א ושמה קטורה‬
‫(משלי ‪7‬‬ ‫יעשנה‬ ‫מצוות ומעשים טובים (ה)‪ ,‬אמ' ר' ברכיה‬ ‫‪0‬‬
‫עִ'ם שכת' ותלל ותתע (כ"א י"ד)‪ -‬תאמ‪ -‬שנחשב‬
‫‪ -‬בידיה ‪.‬ת"ל ושמה קטורה שקטרה מצוות‬
‫ומעשים טובים‪ .‬כזה שהוא הותם על נעַכו ומוצאו‬
‫בחותמו‪( .‬ט)‪ ,‬מהוא ויקח שכבר‪ .‬גירשה בגט והחזירה‬
‫זה אברהם‬ ‫לשמונה‬ ‫ולקהה שנייה לכך נאמר ויופף ()‪.‬‬
‫ותלד לו את זמרן]‪ ' ,‬שמון גן לקש‬
‫משמא דרב כספרא‪ | .‬תוספת ברכתו‬
‫שלהקביה נדולה מברכתו‪ .‬תרע לך כמה יגע אברהם‬
‫אבינו וכמה התפלל עד שנתן לו את יצחק‪.‬‬
‫ובזקנותו גיתן לו כל האכלוסין האלו ועליו חכת'‬

‫ן'‬ ‫פסוק‬ ‫פי"א‬ ‫כן בקהיר‬ ‫הית‬ ‫ואולי‬ ‫לא נמצא רבנן אמרו‬ ‫ובכל הדוגמאות‬ ‫שם‬ ‫י"ז ע'א וע"ב‪( .‬ה) עו' ביר ואדר"ג‬ ‫ברכות‬
‫המלות ולא אבל‬ ‫גרס‬ ‫דלא‬ ‫משם‬ ‫טוב פ'ז שנראה‬ ‫במקום ר' נתן ע'ש‪( .‬ו) עיי ב'ק צ'ב‪ .‬ע'ב‪ .‬ובד'ס שם וע'ע במדרש לקה‬
‫סטיז‬ ‫פ'ס‬ ‫וע"ע ב'ר‬ ‫תנאים אחרים‬ ‫כן בשם‬ ‫הניל נמצא‬ ‫(‬
‫בזד)וגמאות‬ ‫בר מארי וכו'‪.‬‬ ‫לראבה‬ ‫ובכו"ק א"ל ראבא‬ ‫שם‬ ‫בגמרא‬
‫שם ובניש‬ ‫מהרשיב ניח‪ .‬ע'א‪( .‬ט) עי' ב'ר‬ ‫ובתנחומ‬ ‫פ"ו‬ ‫שרה‬ ‫היי‬ ‫תנחומא‬ ‫פיד‬ ‫פפ"א‬ ‫(ח) עי' ב"ר‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ותנחומא‬ ‫בפוף‬

‫שנחשך עליה בריה‪( .‬י) עוי מברטן פל"א וע"ע‬ ‫ועיע מדרש לקח טוב עפ'ז ובהערות מהרש'ב שם אות‬
‫צ"ל כאן‬ ‫חי וב'ס‬
‫ע'א וב'ר פס'א ס"ד‪ .‬ובענין סוף חדרוש ע"ע‬ ‫(יא) עי' תנחומא | מהרש"ב ס"ב‬ ‫בתנחומא וב'ר שם ובמפרשים שם ע"ש‪.‬‬
‫לעיל עמוד רע'ד ובהערות אוה ס'‪( .‬וב)‪ .‬עי' על עיקר המאמר קהלת רבה פי"ב פ'ה ויקרא רבה פי'ח ס'א ע"ש וע'"ע שבת‬
‫ובכי"ק אשריך‬ ‫דרשה זאת כאן במקומו ע"ש‬ ‫להם‬ ‫שהיה‬ ‫נראה‬ ‫קנ'ב ע'א ומתנחומא | מהרש"ב ח'א | פ"א ע"א וע"ב‬
 ‫‪8‬‬ ‫הירול‬
‫תנו לי רשות שאלך ואדון עמהם אם ינצחני‬
‫אמרו להם הדיוט שבנו נצהתם‪ .‬ואם אני נוצה‬
‫אותן אמי תורת ‏ משה נצהתכם‪ .‬הלך‪ :‬ודן עמהס;‬
‫אמר להן' כלום אתם מביאין ראייה אלא מן התורה‬
‫אף אני אביא >לכם ראייה |מן התורה |כת' א"ור‬
‫|בד‪ .‬שקנה‬
‫כנען עבר עבדים יהיה‪ .‬לאחיו ('‪ .‬כ'ה)‪ .‬ע‬
‫נכסים‪ ,‬עבד למי נכסים למי‪ .‬‏ ולא עור אלא שיש‬
‫לנו עליכם שכר כמה שנים שלא השתעבדתם לנו‪:‬‬
‫אמר‪ .‬להן אלכסנדרוס ‏ מקדון החזירו |לו תשובה‪.‬‬
‫אמרו תן לנו זמן נתן להם זמן שלשה ימים‪ .‬בדקו‬
‫ולא מצאי תשובה הניחו שרותיהן כשהן זרועות‬
‫וכרמיהן כשהן ‏ נטועות וכרחו‪ ,‬תאנא אותה שנה‬
‫ערב שביעית היתה‪ ,‬שוב פעם אחת באו מצרים לדון עס‬
‫ישראל‪ .‬לפני אלכסגדרוס‪ .‬מקרון אמר להן תנו לנו כ‬
‫כסף וזהב שנטלתם ממצרים שני וינצלו את מצרים‬
‫(שמוה י'ב ל'ו)‪ .‬א ממרר ללהןהן גבִייהה‪ .‬בן פסיסא לחככממים‬
‫הנו לי רשות שאלך וארון עמהם אם נצחוני אמדו‬
‫להן הדיוט שבנו נצחתם‪ .‬ואם אני נוצח אותן אמרו‬
‫תורת משה נצהתכם‪ .‬הלך ודן עמם‪ .‬אמר להם כלום‬
‫מביאין ראייה‪ :‬אלא מן התורה אף אני אביא לכם ראייה‬
‫מן התורה‪ .‬כת' ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה‬
‫(ט'ו 'ג)‪ .‬תנו לנו שכר ששים רבוא שעבדו אבותינו‬
‫אתכם שני ועברום וענו אותם לא מצאו תשובה‬
‫מיד ברחו להן (טז)‪" ,‬וישלחם מעל יצחק‬
‫בנו‪ ,‬אמר ר' שמואל בר נחמני כיון שראה אברהם‬
‫אבינו את כל האכלופין‪ .‬האלו ודע שאין ליצחק‬
‫צורך בהן שהן כקוצין עמד ושלחם למזרחו שלעולם‬
‫אמר‪ .‬להן יצחק בני יניק הוא ‏ וכל אומה ולשון‬
‫שהיא משתעבדת ‪ 4‬בו ובבניו ‏ נטררין לגיהנם אלא‬
‫לכו ועמדו במזרח (יז)‪| .‬כל זמן שבניו שליצחק‬
‫משועבדין בין האומות שבו למקומכם‪ .‬וכשתשמעו‬
‫שהן יושבין בטח ושאנן בואו ושמשו אותן כדי‬
‫שתזכו לשלחנו שלמשיח‪ ,‬ועליהם הוא אומר הביטו‬
‫ומשובש ועי' בביאור הרא'ם שם אות‬ ‫כ"ה והוא |שם קטוע‬
‫מהרש"ב שם אות ו"א ובשבולי לקט‬ ‫לפפוק זה ובהערות‬
‫צ'א ע'א ובד"ס שם‪ .‬וע"ע ב'ר פס'א סיז‬ ‫שם‪( .‬טו) עיי סנהדרין‬
‫עיי סנהדרין ‏ שם ובדוגמאות ‏ הכ"ל‪,‬‬ ‫ב שכתב גטות‪(| .‬טז)‬
‫ובמפרשים שם‪ .‬ואולי כל המאמר‬ ‫בגחלתו‬ ‫תזריתו שלא תכוו‬
‫חיי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫תלויות בך‪ .‬ומתוך כך נתנלו רחמיך עליהם וענית‬
‫אותם שנא' ויקרא מלאך הי‪ ,‬אף אני ייחדתני מכל‬
‫בית אבי‪ ,‬ומנית ‏ אותי למלכות על בניך |ועיניהם‬
‫תלויות בי ועיני תלויות בך‪ .‬פנה אלי וחניני בשעה‬
‫שאני מתפלל =לפניך‪| .‬ואם שמעת תפילתי כאלו‬
‫שמעת תפלת כל עמך ישראל לכך נאמר כי יהיד‬
‫ועני אני (ים)‪.‬‬
‫ה ‪ 0‬ויתן אברהם את כל אשר לו‬
‫ליצחק‪ .‬ולבני הפילגשים‬
‫[] נתן אברהם מתנות‪ ,‬תנן חתפ המחלק‬
‫נכסיו לבניו בחייו ריבה לאחד ומיעט לאחר והשוה‬
‫להן אח הבכור מה שעשה עשוי והוא שאמ' משום‬
‫מתנה‪ .‬אבל אם אמ''משום ירושה אין שומעיןלו (יר)‪,‬‬
‫וכך עשה אברהם אבינו ריבה ‏ ומיעט נתן הכל‬
‫בלשון מתנה דכת' נתן אברהם מתנות‪ .‬ת"ר בימי‬
‫אלכסנדרוס |מקרון‪ .‬באו בני ישמעאל‪ .‬לדון עם‬
‫ישראל‪ ,‬אמרו להן ארץ כנען ‏ שלנו ושלכם היא‬
‫דכת' ואלה תולדות ‏ יצחק‪ .‬ואלה תולדות‪ .‬ישמעאל‪.‬‬
‫אמר להן גביהה בן פסיסא להכמים חנו לי רשות‬
‫שאלך ואדון עמהם‪ .‬אם ינצחוני אמדו קטן שבנו‬
‫נצהתם‪ .‬ואס אני נוצח אותם אמרו תורת משה רבינו‬
‫נצהתכם‪ ,‬‏ הלך ודן עמהן‪ .‬אמר להם כלום אתם‬
‫מביאי; ראייה אלא מן התורה אף אני אביא ראייה‬
‫מן התורה‪ .‬כתי ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק‪.‬‬
‫וכתב‪ .‬ולבני הפילנשים אשר לאברהם נתן אברהם‬
‫מתנות‪ .‬וישלחם‪ ,‬אברהם שכתב נטות לבניו מהיים‬
‫עור יש לוה על זה כלום‪ ,‬‏ מאי מתנות אמ' רב‬
‫שם טומאה נתן להם (טו)‪ .‬שוב מעשה שבאו בני‬
‫אפיריקי לדון עם ישראל בימי אלכסנדרוס מקרון‪.‬‬
‫אמרו להם ארץ כנען שלנו‪ .‬היא שני אריץ כנען‬
‫לנבולותיה |(במדבר ל'ד ב')‪= ,‬וכנען |אבוהון‪ .‬דהנך‬
‫אינאשי הוא‪ .‬אמר להם גביהה בן פסיסא לחכמים‬
‫אברהם אבינו‪ .‬‏ (יג) עו' מדרש תהלים מזמור ה' ומזמור‬
‫כ"ג |וביאור מהרש"ב שם אות ל'א‪ ,‬וע"ע מררש לקה טוב‬
‫מהרש'ב קפיח ע"א‪( .‬וד) עו' בבא בתרא קכיו עב במשנה‬
‫=יג‪ .‬ובכו"ק הדיוט (ת' קטן) וב'ס צ'ל א‬‫מגילת תענית פ‬
‫להזריח‬ ‫(יז) צ"ע ועי' ביר שם כל מה שאתם וכולים‬
‫\‬
 ‫‪0‬‬ ‫הלול‬ ‫חיי שרה‬ ‫‪%9‬‬
‫ש‬ ‫מהה‬
‫‪79‬‬
‫‪ 9‬ד‬

‫מנין תהלות |כמנין ‏ שני ‪ 7‬וכן מאה ושלש‬ ‫ארחות תימא | הליכות שבא ‪ /‬למו‪( .‬איוב וי ו"ט)‪.‬‬
‫ועשרים ‏ הללו יה |שעונין אחהרק|ורא את ‪%0‬‬ ‫ירול ילד את‬‫|‬ ‫ויק‬‫ואין שבא אלא ‪-‬רב‪.‬ווני קטורה‬
‫‪2‬‬
‫‪.‬‬

‫כנגר שנותיו ‏ שלאהרן‪ ,‬‏ ומה טעמיה הקביה נקר‬ ‫והיו יושבין במקומן עדשעמד שלמה וישבו‬ ‫‪4%‬‬
‫ש‪+%-‬‬

‫נקרא ‪5‬‬ ‫ואה"ן‬ ‫קדוש שני ואתה‪ :‬קדוש (שם)‪ .‬‏‬ ‫ישראל לבטח שני וישב יהודה וישראל לבטח איש‬
‫שני ‪ /‬לאהרן קדוש הי (תהלים ק'ו ט'ז)‪ .‬אמר דוד יראו‬ ‫‪.‬‬ ‫תחת נפנו ואיש | תחת תאנתו ואין | מהריד‬
‫‪-‬‬ ‫(מלכום א' ד'‪ .‬כיה)‪| .‬דמו שהוא המלך המשיה ובאו‬
‫את ה' קדושיו (תהלום ליד ")‪| .‬ומה | ת"ל יוש‬
‫תהלות ישראל‪ .‬רי שמואל בר חייא ב'ר יהודה כל‬ ‫להשתעבד לו כולן שני ומלכת שבא שמעת את‬
‫מהללין ומקלסין לה כר"ה‬
‫וו‬ ‫‪7‬‬ ‫תהלה ותהלה שישראל‬ ‫שמע שלמה (דברי חימים ב' ט' א)‪ .‬רי יוחנן אומי כל‬
‫שם כבוריךר‬ ‫הוא למעלה =מן הקלוס‪ .‬שני ויברכו ‏‬ ‫אינו אלא טועה‪ .‬אל‬ ‫האומר מלכת שבא אשה‬
‫ט' ה')‪.‬‬ ‫נחמיה‬
‫הרא‬ ‫על כל ברכה ותהלה (‬ ‫ומרומםם‬ ‫‪2‬‬ ‫שבאת‬ ‫שבא‪.‬‬ ‫ומלכות‬ ‫אלא‬ ‫שבא‬ ‫מלכת‬ ‫תק רא‬
‫היא ואואתתהה קרוש יושב תהלות ישראל‪( .‬כ)‪.‬‬ ‫מלכות שבא בימי שלמה לשמש את ישראל שני‬
‫ח) ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה‬ ‫ר' שמואל‬ ‫לשם ה'‬ ‫מהואא‬ ‫א)‪.‬‬ ‫'‬ ‫אי‬ ‫(מלכום‬ ‫ו‬ ‫לשם‬

‫שישבע‬ ‫לך אדם‬ ‫יפש‬ ‫[מזושבע‪,‬‬ ‫‪2‬פר להם אברהם שעתיד‬ ‫לדה‬ ‫אומי לשטםם אותו‪ .‬דבבר שמ‬
‫שראה חלקו בנן ערן ושבע‪ ,‬כראמר‬ ‫מימיו ‪-‬‬ ‫הקכ"ה לגלות |מלכותו על ישראל ולהושיבם בטח‪.‬‬
‫חע ולם עד שמראה לו‬ ‫נפטר‬ ‫אין צדיק‬ ‫רי סי‬ ‫כיון שראו שאינו המלך ה וואושפווס| רשגויש ותהפך לארצה‬
‫הקכיה הלקו בנן עדן שני והלךלפניך צרקך כבוד‬ ‫(דברר הומום‪ .‬ב'‪.‬מי ו"ב) ‪+‬ו‪ :‬שההויריורלטמרקיוםמם‪ ,‬ועתירין לבוא‬
‫(ישעית ניח ח)‪ = .‬ואומר |כי הולך האדם‬ ‫הי יאספך‪.‬‬ ‫שני‬ ‫בימינו‪.‬‬ ‫במהרה‬
‫פשינלה‬ ‫המשיה‬ ‫|‬
‫אל בית עולמו (קחלת "ב ה)‪ .‬עולם המוחזק לו (כא!‪,‬‬ ‫משבא‬ ‫כולם‬ ‫ועיפה‬ ‫מרין‬ ‫בכרי‬ ‫==‬
‫=כן‬
‫ו‬
‫שפעת‬
‫מבי = ואמרי לה מכי רב‬ ‫רבנן כי הוו |מיפטרי ‏‬ ‫‪.‬‬
‫)י ‪.‬ה‪-‬‬ ‫סס 'ו)‬ ‫(ושעיה‬
‫יבאו‬
‫הנינא אמרין |ליה הכי‪= ,‬מרי עולמך תראה בחייך‬ ‫הי ‪+‬‬ ‫אשר‬ ‫אברה ‪₪‬‬
‫‪-‬‬
‫‪₪‬‬
‫שני‬ ‫ואלה‬
‫ואהדיתך לחיי העולם הבא‪ ,‬ותקותך לדורי דורים‪.‬‬ ‫שהיו כל‬ ‫ת"ל אשר חיאלא‬ ‫מה‬
‫פיך ידבר חכמות‪ .‬שפתיך דעת יביעו‪ ,‬לשונך ירחיש‬ ‫ימיו חיים ואין בהן מיתה (יט)‪| .‬מאת‪ .‬שגה‬
‫רננות‪ .‬לבך יהנה תבונות‪ .‬כליותיך תעלזנה מישרים‪,‬‬ ‫ושבעים שנה וחמש שנים‪ .‬אמר \'‬
‫עיניך יאירו ‏ במאור תורה‪ ,‬‏ ועפעפיך יישירו ננדיך‪.‬‬ ‫>ם נסתכלתי בדברי‬‫הושעיה ‏ בן לוי יבוא עלי א‬
‫פניך יזהירו =כזוהר ‏ הרקיע‪= ,‬פעמיך ‏ ירוצו לשמוע‬ ‫הנדה מימי |פעם אהת נסתכלתי ומצאתי כת' בהן‬
‫עמיג‬ ‫אל‬ ‫ויאסף‬ ‫דברי עתיק יומין (כב)‪ ,‬‏‬ ‫מאה ושבעים וחמש פרשיות ‏ נאמרו בתורה דבור‬
‫מאי אל עמיו שכל אחד ואחד נאסף כפי מה‬ ‫ואמירה ‏ וצווי ‏ כנגד מאה ושבעים וחמש שנותיו‬
‫שהוא‪ ..‬הצריקים נאספין עס דור אבותם‪ ,‬והדשעים‬ ‫שלאברהם‪ .‬‏ ומה טעמית עלית למרום שבית שבי‬
‫נדחפים אל =דור אבותם‪= ,‬ומן דכסף אכיל בכסף‪.‬‬ ‫(תחלים פיה "ש)‪| .‬מהו באדם‬ ‫לקחת מתנות |באדם‬
‫מן‪ ₪‬דפחר אכיל |בפחר‪ ,‬ריש לקיש הוה יתיב לעי‬ ‫הנדול בענקים‬ ‫בזכות | מי שכת' בו האדם‬
‫והוה‬ ‫פחר‬ ‫תמן חר‬ ‫הוה‬ ‫בפילון‪ .‬דט‬
‫רמרבררייהה‬ ‫באוריתא‬ ‫(יהושע "ד ט'ו)‪| .‬וכן מאה וארבעים ושבע מזמורית‬
‫"לגנא דמיא‪ .‬בכל יום‪| ,‬יומא חד לא‬ ‫מתקין ליה‬ ‫נאמי בספר תחלים‪| ,‬כנגד |שנותיו שליעקב‪= .‬ומה‬
‫אתקין ליה |אמר ליה בגין לא |אתקינת לי הרין‬ ‫[‬ ‫‪-‬‬
‫טעמיה ואתה קרוש יושב תהל‪,‬ת ישראל (תהלים כב ד')‬
‫לו ובמקרא ותהפך ותלן‬ ‫ובאו כולם להשתעבד‪.‬‬ ‫(וח) צ'ע ועי' ביב מיו עיב דוגמא למאמר ר' יוחנן כאן‪ .‬ובכי"ק ‏‬ ‫היה שם בביר‪.‬‬
‫מתים ולהפך‪( .‬כ) עו' מדרש‬ ‫(יט) צ"ע ועוי ברכות י"ח ע'א וביר פליט פיז ובנייש הדרשות שם שרשעים בחיוהם‪0‬‬
‫תהלים מזמור‪ .‬כ"ב וילקוט תהלים רמז תרפ"ו והיא שם קט וע וע'ע ירושלמי שבת ט'ו ע'ג ומסכת סופרים פרק טיז‪.‬‬
‫רבה פי"ב‬ ‫(כא) עיי בכלל בב'ר פס"ב פיב וע"ע קהלת ‏‬ ‫ובניש ובפי"ק בי"ר יהודה‪.‬‬ ‫פי"ח סיב‬ ‫ועי' גכ במדבר רבה‬
‫בשבת קג'א ע'א | וברש'י שם ד"ה מדור‪(| .‬כב) עי' ברכות "ז‪ .‬ע'א‪ .‬ובכי"ק באוה תורה‪.‬‬ ‫"ה |ובגיש ובפרט‬
 ‫‪3‬‬ ‫הגדול‬
‫ויברך‬ ‫אברהם‬ ‫מות‬ ‫‪ ₪‬ויהי ‪5‬‬
‫אלהים את יצחק‪ ,‬‏ מאי ביכו‬
‫אמר רביצחק בירכו ברכת אבלים (כז)‪ .‬ד'א ויברך‬
‫אלהים את יצחק בגו מפני מה בירכו מפני שבשעה‬
‫שברא הקביה את עולמו וברא אדם בתוכו‪| .‬אמר‬
‫אי אפשר לעולם להת זקיים |בלא ברכה‪| .‬נגלה עליו‬
‫הקב"ה ובירכו שני ויברך אותם אלחים אי כ"חת)‪.‬‬
‫והיה העולם מתנהג באותה הברכה עד שבאו דור‬
‫ונמחו‬ ‫המבול וקלקלו מעשיהן ניטלה מהן הברכה‬
‫מן העולם‪ ,‬וכיון |שיצא נח ובניו מן התיבה ההזיר‬
‫להן הקב'ה את הכרכה שנ' ויברך אלהים את נה‬
‫מתנהג באותה‬ ‫ואת בניו (ט' א')‪ .‬וחיה כל העולם‬
‫הברכה עד שבאו דור הפלגה ועמדו בעזות פנים‬
‫וביקשו לעלות למרום ניטלה ברכה מירם ופיזר לכל‬
‫רוח סודם‪ .‬‏ שוב אמר הקביה איני נזקק לעול‬
‫לברכו בעצמי‪ .‬שמתוך ברכתי‪ .‬הן מבעיטין‬
‫עול שמים מעליהם‪ .‬אלא הריני מוסר הברכה‬
‫לאברהם ולזרעו ‏ והראוי ‏ לברבה =יברכהו‪ .,‬והראוי‬
‫לקללה יקללוהו‪ ,‬ואני מסכים על ידם שנ' ואברכך‬
‫אאור ("ב ג)‪= -‬כיון שהניע =זמנו‬ ‫מברכיך ומקללך‬
‫מן העולם אמ' יצחק בני‬ ‫שלאברהם אבינו ליפטר ‏‬
‫ראוי לברכה ואיני יכול ‏ לברכו שמא יתקנא בו‬
‫ישמעאל אלא אניח את הדבר סתום והקביה‪ .‬יברך‬
‫נברהם‪ .‬אבינו נגלה‬ ‫כיון שנפטר‬ ‫מי שראוי כ‬
‫הקביה על יצחק ובירכו שנ' ויברך‪ .‬אלהים את יצחק‬
‫החזיר ברכה למקומה‪ .‬ויצחק בירך ליעקב ואע'ם‬
‫שכת' ויחרד |יצחק הררה נדולה‪( .‬כ'ז ל'ג)‪ .‬אָמי רי‬
‫אלא כך אמי יצחק‬ ‫על שבירך‬ ‫לא חרר‬ ‫אלעזר‬
‫שמא טעיתי וברכתי ‏ למי שאינו ראוי וכיון שנודע‬
‫לו שהוא יעקב אמי גם ברוך יהיה‪ .‬ולא עוד אלא‬
‫שחזר ובירכו שלוש ברכות‪ .‬אף ברכה שהיה בלבו‬
‫שלאבא לברכיני ‏ ולא יכול ‏ מפני |ישמעאל אחי‬
‫היא נתונה ‏ לך במתנה שנ' ויתן לך את ברכת‬
‫אברהם (שפ)‪ .‬העקב בירך‪ .‬לבניו |שני ויברך אותם‬
‫חיי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫‪1‬‬
‫יימא‪| ,‬אמר ליה לית אנא מתקין לך עד דאת‬
‫מצלי עלי דיהי חולקי עמך לעלמא ‪ 0‬אמור ליה‬
‫מאי כולי ‏ האיי אנא זכית | לאוריתא וגברא איהו‬
‫לא זכי ליה‪ .‬ומאי את בעי אנא יתיב לעי באוריתא‬
‫בכל יום ואת לעי בפחארא ויהא‪ .‬חולקך עמליעמא‬
‫דאתי‪ .‬אמד אלא ודאי אנא מצלי ‪ %-‬ריהי לך‬
‫רוחא‪ .‬עם בני אומנותך‪ .‬דכל בר נש ובר נש יהבין‬
‫חשבניה עם בני אומנותיה‪ .‬מן דכסף אכיל בכסף‪,‬‬
‫ר' פינחס מושלו‬ ‫מן רפחר אכיל בפחר (כג)‪ ,‬‏‬
‫משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה והזמין‬
‫את בני מדינתו ופקיר דלא ייתי בר נש פנאי ממאי‬
‫דיסתמיך עליה‪ ,‬מן דאיתי פרונטין חיפין‪ .‬ומן דאיתי‬
‫מובלין רטיבין‪ .‬ומןדאיתי קנסין וקצנין‪ .‬פקיר מלכא‬
‫ובר נש על מא דאיתי ירבע‪.‬‬ ‫ואמר כל בד נש‬
‫אלו שהיו ‏ מפובין ‏ על העצים ועל האכנים אמרן‬
‫שלמלך שאנו ‏ מסובין על העצים‬ ‫כך הוא שבחו‬
‫ועל האבנים‪| ,‬אמר להן המלך לא דייכם שנכלתם‬
‫מלטין[שלי שעמדה עלי בכמה יציאות ואתםקושרין‬
‫עלי קעתוד ‪ .‬כך לעתיר לבוא עתידין הרשעים לומר‬
‫כך היינו מצפין לישועתו שלהקביה אמר להן שוטים‪.‬‬
‫עולם שהייתם בו לא בעלי מחלוקת הייתם‪ .‬לא‬
‫בעלי לשון הרע הייתם בו‪| .‬הן ‪ -‬קודחי אש‬
‫מאזרי זיקות לכו באור אשכם ונזיקות בערתם מידי‬
‫היתה זאת לכם (ישעיה ג' ו"א)‪ .‬מאי ‪ -‬היתה‪ ,‬אמ‬
‫להן וכי מידי היתה זאת לא אחם עשיתן ‪..‬‬
‫למעצבה תשכבון (שפ) (כד)‪.‬‬
‫‪ ₪‬ויקברו אותו יצחק וישמעאל‬
‫בנין‪ ,‬מניד ‪ --‬שהיה ישמעאל‬
‫מכבד יצהק ומקדימו לכל דבר אע"פ שהוא גדול‬
‫ממנו לפיכך זכה לחיי העולם הבא (כה)‪ .‬אמררב‬
‫חנן בר אבא אמר רב אותו היום שנפטר אברהם‬
‫העולם ועמדו‬ ‫אומות‬ ‫כל‬ ‫באו‬ ‫אנינו מן העולם‬
‫בשער ואמרו אוי לעולם שאבד מנהגו‪ ,‬ואוי לה לספיגה‬
‫שאבד קְבַרְגִיטָה (כו)‪.‬‬

‫(בג) עי' קהלת רבה פ'ג פסוק טוכיכי"ק ואיהו גוברא לא זכי לה ומאי את בעאי וכו' דיהוי לך רווחי עם בני וכו'‪( .‬כד) עי'‬
‫קהיר שם‪ .‬ובכי"ק קושרין| עסוקת יג ור‪( .‬כה) עי' ב'ב טיז עיב וביר פסיב סיג ובחידושי הרד"ל שם‪( .‬כו) עיי בבא‬
‫בתרא צ"אע"א וע"ב לש‪ :‬ובכי"ק ר"ח בר ראבא‪( .‬כז) עי' פסיקתא דר"ב כ"ד ע"א וספיב ס'ג ובנ"ש‪.‬‬
 ‫‪.-‬‬ ‫הגדול‬ ‫חיי שרה‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫(מש כיח)‪ .‬‏ ונתקיימה |בהם |ברכה לדורות (כח)‪= ,‬הברכות ויצא לו לחין‪ ,‬ובאותו הפרק מת‪ .‬ישמעאל‬
‫הראה | דקכתתיב וילך ‏ה עשו ראקל ישמעכאל ויקח את מ‪-‬חלת‬ ‫מעאל‪,‬‬ ‫ואלה תולרות‪ :‬וש‬
‫על | בת ישמעא‪ 9‬בן אברהם אחות נביות (כ'ח טי)‪ .‬תאנו‬ ‫אלא‬ ‫הכת' ליחס‪ .‬זרעו ‪0‬‬
‫ידי שבא מקדקדו שלעולם לנמול‪ .‬חסד לאביו לכך =באותו‪ .‬הפרק מת |ישמעאל‪ .‬והשיאח ‏ גביות‪ .‬וסמיך‬
‫זכה לייחוס (כט)‪| .‬אשר ילדה הגר‪ .‬אעם ליה וצאיעקב (לג)‪ .‬וינוע וימת ויאסף אל‬
‫חאמא בר ביזנא‬ ‫לרב‬ ‫אמ' ליה ראבינא‬ ‫אלא באמו שני | עמיו‪.‬‬ ‫הכת' ייחוסו‬ ‫תלה‬ ‫שנתייהס לא‬
‫שנאמרת‬ ‫מיתה‬ ‫יוהנג ‪₪‬‬ ‫דר'‬ ‫משמא‬ ‫אמריתו‬ ‫ודאי‬ ‫ובז‬ ‫אימ'‬ ‫הכת'‪.‬‬ ‫ועליו‬ ‫ונר | המצרית‬ ‫ילרה‬ ‫אשר‬
‫=|‬

‫כסיל תונת אמו (משלי ' א)‪ .‬שננאו על אמו‪ .‬הוא =בה גויעה |אינה =אלא מיתקן‪ ,‬שלצדיקים אמי‪ .‬ליה‬
‫אין‪ .‬אלמ'יה והא דור המבול כתי בהו נויעה אמי‬ ‫חוזר ‪(.‬ל)‪.‬‬
‫ליה נועה ואסיפה קא אמרין‪| .‬אמ' ליה והא‬ ‫\ףפחם‬
‫הפו‬ ‫ישמע) א ‪ -‬פפבויורמתל‪.‬‬ ‫בככוות‬ ‫‪₪‬‬
‫ישמעאל כתיב‪ .‬ביה נויעה‪ .‬ואסיפה צדיך‪ .‬חוא‪| ,‬אמי‬
‫‪/‬‬ ‫‪:‬‬
‫יי‬
‫‪1‬‬
‫יתורוד ‪5‬‬
‫== קפ‬
‫ה‬‫?‬
‫מלכות‬
‫‪2‬‬
‫עיקר‬
‫ל ץ‬
‫בה‬ ‫תשונה‬ ‫יפן‪-‬‬ ‫=‬ ‫וומיול‬ ‫הוחתיל‬ ‫‪5‬‬ ‫טשפ‬ ‫רו‬ ‫ריה‬ ‫ז‬
‫בו‬ ‫עשה‬
‫‪.‬‬ ‫שמעאל‬
‫בחי‬ ‫תכ ו‬ ‫!תכה‬
‫‪2‬‬ ‫בוה‬ ‫‪-‬‬
‫אהלי ק‬ ‫‪.‬עם‬ ‫שכנת‪.‬י ‏‬ ‫גרתי |משך‬
‫‪-‬‬
‫לי כ‬ ‫או'ה‬
‫זָ‬

‫אותו‬ ‫ויקברו‬ ‫דכת'‬ ‫משום‬ ‫רומא‬ ‫אי‬ ‫?‪1‬‬ ‫מיי‬ ‫שריי‬ ‫‪1‬‬
‫ץ‬ ‫ו‬ ‫‪'7‬שת‬ ‫‪ 0 ,‬פי‬ ‫פביו‪ | .‬מב‬ ‫דוד כנסת‬ ‫אמ'‬ ‫כך‬ ‫אומ'י‬ ‫אליעזר‬ ‫ך'‬ ‫ה)‪.‬‬ ‫ק"כ‬ ‫(תהלים‬
‫ויחי‬ ‫ופררף‬
‫אותו‬ ‫ויקברו‬ ‫כרתת'‬ ‫וימי‬
‫נמי‬ ‫הי‬
‫וכי‬ ‫ריופ‬
‫בגו‬ ‫וויי(ש‪%‬מועןאל‬ ‫ופושם‬
‫צהק‬ ‫טת‬ ‫רווהי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪-‬‬
‫חכמה‬ ‫דרךד‬
‫|‬ ‫‪,‬‬
‫אלא‬ ‫נמי‬ ‫חרי‬
‫‪:‬‬
‫(ליה כ'ט)‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪4‬‬
‫ולי ויורר רוי‬
‫יש אל צווחת אוי לי שנמשכה גירותי ושכנותי עם‬
‫זכמת‬ ‫תיז‬ ‫נמ‬ ‫הכר‬ ‫עש וועקב בניו‬ ‫למלןחמה‬ ‫שלום וכי אדבר המה‬ ‫אני‬ ‫אהל ‪1‬י קדר‪.‬‬

‫(שם ז)‪ .‬שהן מתגמקין עלי בגזירוהס בכל יום (לא)‪ - .‬ק]א חשיב להו‪ ,‬חכי נ ‪-‬מי בישמ‪-‬עעא‪,‬ל דרך| חכמה‪ .‬קא‬
‫‪ /‬אקץרימיכוהו‪.‬ו ליעקןב‬ ‫השיב ‪ ]-:‬הכי השתא ההם‬ ‫שר ל‬ ‫‪2‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אד‬ ‫ליי‬ ‫ודומה ומשא‪ ,‬שאו שמען‬ ‫ר) ומשמע‬
‫;‪-‬‬ ‫‪/‬‬ ‫אדכן‬ ‫וה‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫צחק‬
‫עעיוללםם‬ ‫ונושאיז‬
‫ונושאין‬
‫ושוה‬
‫ושוהקין‪.‬‬ ‫הזפתינו‬
‫‪-‬‬
‫‪- ?- -‬‬
‫תשובה‬ ‫עבד‬
‫ודוממין‪ .‬ועליהם אמרה תורה אוי מי יחיה משמו אל‬
‫יי וישכנו מפנחיויכללה אחעיוד שנופלר‪ 5 ,.‬על‬
‫וכת' ונל‬ ‫דיחיוא בד‬
‫(לב)‪.‬‬ ‫ישמעאל‬

‫ישמעאל‪.‬‬
‫במלבות‬

‫חיי‬
‫שיהיה‬

‫שני‬
‫למי‬

‫ואלה‬
‫אוי‬

‫‪.‬‬
‫‪%-‬‬ ‫|‬
‫אבא בשם רי יוחנן אומי למה נמנו = פני כל אחיו ישכין (ט'ו "כ)‪ .‬כל זמן שחיה אברהם‬
‫שנותיו שלישמעאל כדי ליחס בהן שנותיו שליעקב = קיים ישכון וכיון שמת אברהם רואין אותו כאלו‬
‫שכן את מוצא ישמעאל בן ארבע עשרה שנה | נפל וכן עתידין זרעו |ליפול באחרית הימים‪( .‬לה)‪.‬‬
‫אנדע‬ ‫דכת' וכל קרני רשעים‬ ‫קרן ישראל‪.‬‬ ‫וורום‬ ‫בן ששים שנה בלדת אתם ‏‬ ‫ויצחהק‬ ‫כשנולד יצחק‬
‫כן יאמר‬ ‫י"א)‪.‬‬ ‫עה‬ ‫(תהלים‬ ‫צריק‬ ‫קרנות‬ ‫תרוממנה‬ ‫וששים‪.‬‬ ‫לישמעאאל נשתיירו שלשה‬
‫‪-!- %‬ו ‪1‬‬ ‫‪/‬‬
‫צ ‪ >. 1‬טי‬
‫בעל‪ .‬הרחמים‪,‬‬ ‫הוי אומ' שהיה יעקב‪ .‬בן שלש וששים שנה כשנטל‬

‫ברכה‬ ‫ותנחומא‬ ‫פ"ת‬ ‫שם‬ ‫מהרשיב‬ ‫ותנחומא|‬ ‫פ"ד‬ ‫לך‬ ‫תנתומא‬ ‫ס"ב‬ ‫פי"א‬ ‫רבה‬ ‫ובמדבר‬ ‫פ"ו‬ ‫פס"א‬ ‫ועי' ב'ר‬ ‫צ"ע‬ ‫(בה)‬
‫ע"ב‬ ‫קצ"ח‬ ‫דר"כ‬ ‫בפפיקתא‬ ‫היא‬ ‫בה‬ ‫היותר‬ ‫והדוגמא‬ ‫א'‬ ‫מזמור‬ ‫תהחלים‬ ‫ומדרש‬ ‫מהרש'ב | שם‬ ‫בתנחומא‬ ‫וג"כ‬ ‫ס'א‬
‫תולדות‬ ‫תנהומא | מהרש"ב‬ ‫(ל)‪ .‬עח‬ ‫יםיה‪=.‬‬ ‫יפסיב‬ ‫"יביר‬ ‫ער‬ ‫(בט)‬ ‫ת' מבעטין‪.‬‬ ‫ע"ש | ובכי"ק מבעטין‬ ‫ע"א ע"א‬ ‫וקצ"ט‬
‫חוזר על אמו‪( | .‬לא) צ"ע ואולי כל המאמר לקוה מפדר'א פ'ל‬ ‫ס"א ואגדת בראשית פל"ז סוף פ"ד ע"ש‪ .‬ובכי"ק‬ ‫‪%8‬‬

‫בסוף ששם הדבריםמקוטעים ע"ש וע'ע באות שאחר זה‪(| .‬לב) כעין זה באגרת תימן של הרמבים קרוב לסוף המאמר‬
‫ע"ש ומהלשון וכמו שהוכיחונו רבותינו וכו' וסמכו לזת לפפוק שכתוב בשם בניו ומשמע וכו' עיש נראה שהיה כן‬
‫לפניו ‏ בהפדר'א במקום חנ"ל‪(| .‬לג) עי' יבמות ‏ סיד ע"א ומגילה יז‬ ‫לפני הרמב"ם באיזה מדר‬
‫עי' ב"ב ט"ז ע'ב ובהגהות הב" ובד"ס שם‪ .‬ובכי"ק א"ל ראבינא וכו עשת‬ ‫ובמפרשים שם וגם במפו‬
‫תשובה בחיי אביו מנא ‏ לן דכתיב ויקברו אותו |וצחק וישמעאל בניו מיכדי ישמעאל קשיש מיצחק מאי טעמא קא‬
‫חשיב ליצחק מקמיה ודילמא דרך הכמתו קא השיב להו‪ -‬מעתה ויקברו אתו עשו וועקב בניו |מיש לא חשיב‬
‫חכמתן אלא מדאקדמית אדבריה ומדאדבריה תשובה עבד‪( .‬לה) עי' ביר פסיב ס"ה‪.‬‬ ‫להו דרך‬
‫‪0-7‬‬
 ‫ואלה תולדת יצחק‬
‫הוא אל המיוחד אלהי הרוחות‪,‬‬ ‫מרשות‪ .‬מלך מהולל בתשבחות‪.‬‬
‫והרהמים והפליחות‪,‬‬ ‫אשר לו הנצה וההוד‪.‬‬
‫=י מנוחות‪.‬‬
‫כן נהנינו עלמות וינהלינו על מ‬ ‫הוא המדריכנו באורהות הנכוחות‪.‬‬
‫ויזכינו לחיי עולס ולשובע שמחות‪.‬‬ ‫ויסיר ממנו בקרוב גו ואנחות‪.‬‬
‫שמחות‪:‬‬ ‫חיים שובע‬ ‫ככת' תודיעני ארח‬
‫הוא שוטח עמים ולגוים משגה‪,‬‬ ‫יתכרך שמו אשר לו שוגנ ומשנה‪.‬‬
‫ולנו יהיה מחסה ובקדב‪ .‬הארץ נדנָה‪,‬‬ ‫להשמידם ולבדם וזכרם מארין יְגָה‪.‬‬
‫נשגה‪,‬‬ ‫וכארזים‬ ‫כתמר‬ ‫יפריחנו‬ ‫יתן חלקינו בתורתו‪ .‬ולעולם בה נהנה‪.‬‬
‫ככת' צריק כתמר יפרח ‏ כארז בלבנון ישנה‪.‬‬
‫זדש"ה צדיק כתמר יפרה‪( -‬תהלים צ'ב ו'ג)‪ .‬נאמי ריח כך אברהם אבינו |ת"ל כארז בלבנון ישנה‬
‫הפיסוק הזה כנגד אברחם אבינו‪ .‬לומי לך ואומ' וריח ‏ לו כלבנון (הושע "ד ח)‪| .‬מלמ' שהיה‬
‫ריחו נודף מסוף העולם ‏ ועד סופו‪| .‬שתולים בבית‬ ‫מה התמר הזה אינו מוציא ‏ פירותיו אלא מלבו כך‬
‫ה' (תהלום צ'ב "ד)‪ .‬שיצאו |ממנו |שתלים שתלים‬ ‫אברהם אבינו לא לימדו בריה‪ .‬על ייחודו שלהקב"ה‬
‫ישראלים כהנים ולוים‪ .‬חכמים צדיקים חסידים נכיאים‬ ‫ואהבתו ויראתו אלא הוא מעצמו ומדעתו ועליו הוא‬
‫ואנשי מעשה‪ .‬בחצרות אלהינו יפריחו (שס טיו)‪ .‬אלו‬ ‫=י צריק (משלי " "א) (א)‪= .‬ד'א‬
‫אומ' מקור חיים פ‬
‫|עומדין ‏ ומנגנין בכל כלי‬
‫משמיות כהונה ולוייה ש‬ ‫מה התמר‪ .‬הזה מוציא פירות ‏ ומוציא ‏ קוצים כך‬
‫שיר בבית ה'‪ ,‬‏ עוד ינובין בישיבה‪( .‬שס טיו)‪ .‬שבזקנותו‬ ‫אברהם אבינו יצא‪ .‬ממנו‪ .‬יצחק שהוא מתוק כדבש‪.‬‬
‫ויצא ממנו ישמעאל ובני קטורה שהן כקוצים‪ .‬או העמיד בנים יתר מנערותו‪ .‬דשנים ורעננים יהין (שם שם)‪.‬‬
‫מה התמר הזה כיון שנקצץ אינו מוציא‪ .‬חליפין כך דשנים בעוקם הזה‪ ,‬ורעננים לעולם הבא‪ .‬להניר כי‬
‫אברהם תיל‪ .‬כארז‪ .‬בקבנון ישנה (תהלים‪ .‬ציב‪ .‬י"ד)‪ .‬ישר ה' (שפ ט'ו)‪ .‬שהכל בדין והכל במשפט‪ .‬צורי‬
‫מה האר הזה כיון שנקציץ =מיר מוציא‪ .‬חליפין ולא עולתה בו (שם)‪ .‬שאין לפניו לא עולה ולא‬
‫כך אברהם אבינו לא נפטר מן העולם עד שהעמיר שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שחר אלא כי‬
‫פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו (איוב לד יא)‪.‬‬ ‫יצחק צדיק כמותו ועליו ‏ הכת' אימ' וזרח השמש‬
‫ובא שמש (קהלת א' ה)‪ .‬או מה התמר הזה אין לו לא זכה אברהם אלא במעשיו ולא נתדחקו‪ .‬אחדים‬
‫שאברהם לא היה לו רב‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫(א) עי' ב'"ר |פם"א ובנ"ש בעני‬
‫‪25‬‬
 ‫הגדול | ‪883‬‬ ‫תולדות‬ ‫‪.‬‬
‫מדרש‬ ‫‪7‬‬

‫דיא יצחק בן אביהם‪ .‬אברהם הוליד את‬ ‫וכן הוא אומ' כי את כל מעשה‬ ‫אלא במעשיהם‪ .‬‏‬
‫שכשהיה אברהם אבינו |עובר ויצחק בנו‬ ‫‪-‬‬ ‫האלהים יביא |במשפט על כל נעלם טוב ואם רע‬
‫אחריו ה הכל אומדין אשריך אברהם שבנך יצחק‬ ‫(קהלת ייב ויד)‪( .‬ב)‪,‬‬
‫ואשריך יצהק שאביך אבדהם‪ .‬ר' יוסי אומר כשנולר‬
‫אברהם היו הכל אומרין ואח לצרה יולר (משלו וז יז)‪.‬‬ ‫) ואלה תולדת יצחק בן אברהם‪.‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪.‬‬

‫כיון שנולד ‏ יצחק ‏ הי אומרין ‏ טובים‪ .‬השנים מן‬ ‫אבינו אלא‬ ‫אברהם‬ ‫הוליד‬ ‫וני לא‬
‫האהד (קהלת ד' ט')‪| .‬כיון שנולד‪ .‬יעקב‪ .‬אמרו והחוט‬
‫יצהק בלבד והלא שלשים אומות העמיד אלא לומי‬
‫המשלש לא במהדה ‏ נתק (שם י'ב) (ו)‪.‬‬
‫יצהק בלבר‬ ‫זרעו אלא‬ ‫אינם‪ .‬קרואים‬ ‫לך ‪9‬‬
‫ויהי יצהק בן ארבעים שנה‪ .‬למה‬ ‫שנ' כו ביצחק יקדא לך זרע(כ'א י"ב)‪ .‬לפי‪ .‬כך לא‬
‫ייחסו הכת' |כאן ללמדך ששלוש שנים‬ ‫נתייחס‪.‬אלא בו ועליו הכת' אומי עטרת זקנים בני‬
‫שןבע‬‫לל אמו לפי שבשעת העקידה היה‪ .‬ב‬
‫נהאבגע‬ ‫בנים ותפארת |בנים אבותם (משלי "ז ‪ .)1‬אשריהן‬
‫ושלשים שנה ובאותו הפרק מתה נתאבל עליה‬ ‫שהן מתעטרין בבניהם ובניהם |מתעטרין‬ ‫‪0‬‬
‫שלוש שנים ונמצא נושא אשה כן ארבעים שנה‬ ‫בהם‪ ,‬אבל הרשעים אינן כן פעמים שהן מננים‬
‫ועליו זוא אומ' כאבל אם קודר שחותי (תליס לח יד)‪.‬‬ ‫באבותם ופעמים שאבותס מתגנים בהס (‪ .)3‬כרתניא‬
‫לא כריך שאדם מתאבל‪ .‬על אביו ועל אמו ה‬ ‫ארבע מדות בלירות יש צדיק מוליר רשע אית ליה‬
‫ולמה נתעכב עד כאן שלא‬ ‫מתאבל על אחרים‪.‬‬ ‫משל ואית ליה קרא‪ ,‬‏ משל מולדין בניו דלא דאמו‬
‫‪ 5‬הקביה על כך עד שזוה ממגו חדפת ישמעאל‬ ‫להו‪ .‬מקרא תחת הטה יצא הוח (איוב ליא ט')‪ .‬ויש‬
‫שהיה ישמעאל‪ .‬מתפאר ואומי אני בן שלוש עשרה‬ ‫רשע מוליר צריק אית ליה משל ואית ליה קרא‪,‬‬
‫שנה נימלתי ואתה בן שמונת ימים ואין לך שבח‬ ‫משל מן סניא נפק ורדא‪ ,‬מקרא תחת הנעצוץ יעלה‬
‫כמותי אמ'‪ :‬הקביה הריני‪ .‬מניחו ע שינריל‪ ,‬ויעמוד‬ ‫ברוש (ישעיה נ"ה י'ג)‪= .‬יש רשע מוליד רשע אית‬
‫בכל חמאו ואומי לאברהם ‏ קה נא את בנך את‬ ‫ליה משל ואית ליה |קרא‪ ,‬‏ משל מאי חפושיתא‬
‫יחירך (כ'ב ב')‪ .‬וכיון שנעקר ‏ בכל לבו אמי לו אל‬ ‫מולדא בנין דדאמו לה‪ ,‬מקרא והנה קמתם תהת‬
‫‪ -‬ידך אל הנער שכבר נתפרסם שבחו יותר‬ ‫(במדבר ל'ב ו"ד)‪.‬‬ ‫הטאים‬ ‫אנשים‬ ‫תרבות‬ ‫אבותיכם‬
‫מראי וכיון שזוה ‏ ממנו חרפת‪ -‬ישמעאל אח" כך‬ ‫וש צדיק מוליד |צדיק אית ליה משל ואית ליה‬
‫נשא אשה ‪ /‬בקהת את רבקה‪ .‬אמיו בת‬ ‫תחת‬ ‫סדאנא |מיקים =שירותיה‪ ,‬מו‬ ‫קרא‪ ,‬משל‬
‫רבקה כשנישאת הדע לך‬ ‫אדבע עשרה שנה היתה‬ ‫אבותיך \יהיו בגיך (תהלום מיה "ז) (‪| ,)7‬ד'אלמה‬
‫לא נתייחס אלא בו שהיה קלסתר פניו דומה לו שהוא ‪ .‬שהרי אמרו ששה זונות שנותיהן שוות‬
‫לפי שבתחלה היו הכל מהרהרין אם הוא בנו או רבקה וקהת וכולה בריתא נמצאו שני חייה מאה ושלש‬
‫ושלשים שנים‪ ,‬עשרים שנה חיתה‪ .‬בהןעקרת‪ .,‬ויעקב‬ ‫אינו בגו כיון שראו קלסתר פניו דומה לו התחילו‬
‫בן שבעים ושבע שנים כשעמד על הבאד וישב לו‬ ‫הכל ‪:‬אומדין ודאי אברהם הוליד ‏ את יצחק (ה)‪.‬‬

‫ח'א ליד ע'א |מדרש תהלים‬ ‫מהרש"ב‬ ‫ותנחומא‬ ‫לך פ"ה‬ ‫תנחומא‬ ‫ס'א‬ ‫רבה פיב ה"ג‬ ‫(ב) עו' ביר פו"א ס"ב במדבר‬
‫מזמור ‏ צ'ב ובניש שיורים ‏ מזה במדרש ובענין שיש חליפין להצדיק מסכים עם במדבר רבה שם ומדרש תהלים‬
‫שם וע"ע לעיל עמוד שע'ה‪( .‬ג) צ"ע ועיי תנחומא מהרשיב ח"א סיב |ע'ב וב'ר ‏ פס"ג פ'ב ובג"ש‪( = .‬ד) עוי‬
‫שיר השירים רבה פ'א ס'ו וע'ע באות אמת שם וג'כ בפירוש יפח קול ע"ש ובגליון כתייב הוא מפרש המשל‬
‫האחרון פירוש סדן של שקמה אעפיי שנקצץ הוא מעמיד כמותה כבתחילה‪ .‬ובכי"ק משל מה ילידה חפושיתא‬
‫תולדות ס"א ובנ"ש וכבא מציעא פ'ז ע"א‪( .‬ו) עו' ספרי האזינו קל"ד |ע"ב על‬ ‫גין דדאמו ליה‪( | .‬ה) עי' תנחומא‬
‫(ז) עו' פדר'א פל"ב ובביאור הרד"ל שם אות ט"ז וע"ע ביר פפ"ד פיה ובחידושי‬ ‫ררש ך' יוסו בכאן ושם הוא סתם‪.‬‬
‫הרד"ל שם אות ה'‪ .‬וע"ע ב'ר פנ"ה ס'ה ובג"ש ואולי כל המא מר נלקח מהפרריא שם‪.‬‬
 ‫‪0‬‬ ‫הפול‬
‫דומה תפלת צריק כן צדיק לתפלת צריק בן רשע (יר)‪.‬‬
‫ד'א ויעתר‪ .‬לו ה'‪ .‬בתפלתו‪ .‬ותהר רבקה אשתו‪,‬‬
‫בתפלתה (טו)‪ .‬אמ' ר' יצהק מפני מה היו אבותיגו‬
‫עקורין מפני שהקב"ה מתאווה לתפלתן שלצדיקים (טז)‪.‬‬
‫מה אמהות עקיות‬ ‫תנו רבנן שאלו את הזקנים מפני‬
‫הין אמרו להס מפני שהן צדיקות וכשרות כרי שלא‬
‫יהוא‪ .‬בטוחות |בעצמן ויאמרו כדאי אנו שינתן לנו‬
‫בנים אמי הקביה הריני מַנְשִים כוחן שלא יהיו‬
‫בטוחות על עצמן (יז)‪| .‬דיא מפני שהן בנות גוים‬
‫כשושנה בין ‏ החוחים (שיר השירים ב' ב') (ט)‪ .‬ל ו עובדי‪ .‬ע"ז וכשהן קטנות מוסרין אותן לכומרין אמי‬
‫לאשה‪ .‬מלמד ששניהם שקולין וואוין זה לזה (י)‪ .‬הקביה אס אני נותן להם בנים מיד אבותיהן ‏ יהיו‬
‫משתבחין בע"ו שלהן ויאמדו כדאי הוא‪ .‬שזכו לבנים‬
‫אלא אמ' הקב"ה יאכלו מבשרם בשנם ויתינעו בכל‬
‫כוחן‪ .‬ואחר‪ .‬כך‪ .‬אני נותןלהם בנים‪ .‬כדי‪ .‬שידעו שאין‬
‫צורך בע'ז שלהן (יח)‪ .‬ריא מפני שהקבי"ה מתאוה‬
‫לתפלתן שלצדיקים שנ'יעדב עליו שיהי (תחלים קד לד)‪.‬‬
‫ואומ' וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם (מלאכי ג ד) (יט)‪,‬‬
‫יוחנן‬ ‫כנ) ויתרוצצו הבנים בקרבה‪" ,‬‬
‫אומי זה רץ להיונ את זה וזה‬
‫רץ להרוג את זהָ‪ .‬ריש לקיש אומ' זה מתיר צווין‬
‫שלזה וזה מתיר ציוויו שלזה‪ .‬ר' ברכיה אומ' כשהיתה‬
‫אמינו רבקה עוברת על בתי עיז היה עשו מפרכס‬
‫לצאת הדאהיא דכת' זורו רשעיםמרחם (תלים נח וי)*‬
‫וכשהיתה עוברת על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות‬
‫היא דכת' בטרם‬ ‫לצאת הדא‬ ‫היה‪ .‬יעקב |מפרכם‬
‫(כ)‪ .‬אמי רל'וי‬ ‫אצרך בבטן ידעתיך (ורמיה א' ה‬
‫בשם ר' שמעון עד שהצייקים והרשעים במעי אמם‬
‫הקב'ה‪ .‬מפרפם את מעשיהן‪ .‬מהוא‪ .‬ויתרוצצו‪ .‬שהיו‬
‫עולין וזררין במעיה כנלי הים זה אומ' אני אצא‬
‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫‪0‬‬
‫עשרים שנה אצל לבן ונשתהה שתי שנים בדרך‬
‫בהזירתו‪ .‬אצל אביו ובאותו |הפרק מתה‪ ,‬הכל מאה‬
‫ותשע עשרה שנה נשתיירו |ארבע | עשיה שנה‬
‫אותן שעברו קודם הנישואין (ח)‪ .‬‏ בת בתואל‬
‫הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמ‬
‫אמי ר' יצחק אם ללמדשהיא מארם נה"ים והלא‬
‫כבר נאמי בת בתואל הארמי ומה ת"ל מפדן ארם‬
‫מתמיה עליה שגדולה בין שני‬ ‫אלא הרי הכת'‬
‫ועליה אמ' שלמה‬ ‫רמאים ולא למדה ממעשיהן‬
‫כא) ויעתר יצחק לה'‪ ,‬אמ' י' אלעור בן‬
‫פרת מפני מה נמשלה תפלתן‬
‫שלצדיקים בעתר והוא המזרה לומ' לך מה עתר‬
‫זה מהפך התבואה בנורן ‏ ממטה לממעלה כך‬
‫שלצדיקים מהפכת ממדת אכזריות למדת רהמים (יא)‪,‬‬
‫מהו לנכח' אשתו שהיתה היא‬ ‫אתו‪.‬‬ ‫ש‬ ‫לנכח‬
‫כאן והוא שטוח‪ .‬כאן הוא‪ .‬אומר רבון‬ ‫שטוחה‬
‫כל בנים שאת עתיד ליתן |ליהייו‪ .‬מן‬ ‫העולמים‬
‫הזו והיא | אומדת ‏ רבון |כל העולמים כל‬ ‫הצדקת‬
‫בנים שתתן לי יהיו מן הצדיק הזה (יב)‪ ,‬ד'א מהוא‬
‫לנכח אשתו מכאן אמרו הכמים זכה האב ולא זכת‬
‫האם זכת האם ולא זכה האב אין הולד |מתקיים‬
‫עד שיהיו שניהם שוים בצעקה ובתפלה ובתחנונים‬
‫שני ויעתר יצחק להי לנכה אשתו (יג)‪= .‬דיא לנכה‬
‫אשתו‪ .‬אמי רב יצחק אבינו עקור היה שני ויעתר‬
‫וקרי‪ .‬היא‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫כי עקרה‬ ‫יצהק לה' לנכה ‪00‬‬
‫מלמ' \ששניהן עקורין‪| ,‬אי הכי וועת‪ -‬להם הי‬
‫מיבעי ליה‪ ,‬‏ ויעת" לו ה' כתי מאי טעמא שאינו‬

‫הדברים‬ ‫וכן שמשם‬ ‫|'כ ע'א |ב נין |הזוגוו וע' תוספות יבמות ס"א ע"ב‪ .‬ד"ה‬ ‫(ח) ע' ביר פיק פיי וספרי האזינו ק‬
‫לקוחים וזה סותר לדברי הפדר"א שהביא קודם זה כי אם יצחק היה בן ליז בשעת עקידה ע'כ רבק‬
‫כשנשאה וע' ס"ע פ'א ובמפרשים שם‪( .‬ט) עי' ביר פס'ג פיד ויקרא ‏ רבה כ'ג סיא ובנייש‪ .‬‏ (י) | ע‬
‫במדרש לקח טוב‪( .‬יא) עוי סוכה ויד ע"א ויבמות ס"ד ע"י ובילקוט כאן‪( .‬יב) ע' ביר פסיג סיה ובניש ובפרט‬
‫טונור ע'ש | ועי ג"כב פענח רזא ובעל הטורים לפסוק זה‪.‬‬ ‫במדרש שמואל פ'ו‪(| .‬יג) צ"ע‪( .‬יד) ע' יבמות פיד‬
‫מלשון ג ם‬ ‫(טו) צ (טז) טי ובמות ז ‪ /‬שם‪( .‬יז) צ"ע ועל ל בכי"מ פ' מתיש כוחן ומקררן ‏‬
‫בשם‬ ‫המאמר‬ ‫ס"ט‬ ‫תולדות‬ ‫תנחומא‬ ‫ו וע"ע‬‫יבמות‪ -‬שם‬ ‫‪1‬‬
‫‪.‬‬
‫ובנ"ש‪( | .‬וט)‬ ‫פ"ח‬ ‫ושה"ש רבה פיב‬ ‫סי"ג‬ ‫פ"ס‬ ‫ב"ר‬ ‫מזה‬
‫סש"ו‪.‬‬ ‫פס"ג‬ ‫ביר‬ ‫עו'‬ ‫(ב)‬ ‫קיטוע שם‪.‬‬ ‫רי יוחנן ואולי איזה ‏‬
 ‫‪3‬‬ ‫חודיק‬
‫להילוך ודדין להני דרין אלו שלי למה תן לי בן‬
‫את ה'‪ ,‬הלכה‬ ‫להניק‪ .‬מהן (כה)‪ ,‬ותלך לררש‬
‫לה אצל "שם הגדול (כו)‪ .‬ויש‪ .‬אַומרין אצל מדרשו‬
‫יקן כאלו מקביל‬ ‫שלעבר ללמדך שכל המקביל פנ ז‬
‫פני שכינה ‪ 0‬ד'א ותלך לדרש את הי‪ .,‬אמ' רי‬
‫תנהום |בר נהחילאי וכי כל אשה שהוא מעוברת‬
‫הולכת ודורשת בנבואה אלא משל למה הרבר דומה‬
‫לאהד שהיתה לו הבית שליין ופסק עליה להוליכה‬
‫דרון למלך נכנם לביתו וראה |נחש כרוך עליה‬
‫הרי היא‬ ‫ואהרוג | את הנחש‬ ‫אטל אבן‬
‫נשברת ואם אוליכה ‏ דרון כמות ‏ שהיא היאך‪ .‬אני‬
‫מקריב‪ .‬למלך זין שנגע בו נחש דבר שיש בוסכנה‬
‫אלא הריני הולך ונמלך במלך לכך נאמר ותלך‬
‫לדהוש את הי (כה)‪.‬‬
‫כג) ויאמר ה' לה‪ ,‬תאני על ידי שם בן נח‬
‫נאמר לה (כט)‪ .‬שני גוים‬
‫אני אומי‬ ‫אמר לה בתי דבר ‪0‬‬ ‫ו‬
‫לך אל ידע בו כל בריה‪ .‬שתי אומות בבטנך היאך‬
‫מחזיק להם‪ .‬העולם כולו אינו מחזיק להם שני ולא‬
‫יכלה' ארץ מגוריהם לשאת אתם ('ו ‪ 6‬בטנך‬
‫היאך מחזקת להם (ל)‪ .‬ד'א‪ .‬שני‪ .‬גווסבבטנך‪ .‬גיים‬
‫וזה מתנאה בעולמו (לא)‪.‬‬ ‫כתי' זה מתגאה בעולמו‬
‫ד'א אחד מתגאה בתורה דכת' יבהר‪ .‬לנו את נחלתינו‬
‫את נאון יעקב (תהלים‪ .‬מ"ז ה')‪ .‬ואחד מתגאה בעבירה‬
‫דכת' יראת ‪ 2‬שנאת רע גאה גאון ודרך רע‬
‫(משלו ח' "ג (לב)‪ .‬דיא מאחד מהן יצא‪ .‬מי שהוא‬
‫בונה את בית המקדש שהוא נאון עזינו דכת' הנני‬
‫כיד‪ .‬כ'א)‪ .‬ואיזה‬ ‫מחלל‪ .‬את מקדשי נאון עזכםו‬
‫זה שלמה‪ .‬ומאחר מהן יצא מי שהוא עולה לסתרו‬
‫וני לאמים‪.‬‬ ‫ואי זה זה אפפיאנוס הרשע (לנ)‪ .‬ש‬
‫אמי לה שבעים אומות הסרים שנים נבראו בעולם‬
‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫‪1‬‬
‫תהלה וזה אומ' אני אצא תחלה‪ .‬אמ' לו עשו‬
‫ליעקב אםאין אתה מניחני לצאת הרינ הורג אמי‬
‫דרך דופן‪ .‬אמ' יעקב‪ .‬הרשע הזה שופך דמים‬ ‫ואצא‬
‫מתחלתו והניהו לצאת תהלה (כא)‪ .‬ותאמר אם‬
‫ן‪ .,‬ר' חגאי בשם ר' יצחק מלמ' שהיתה‪ .‬אמינו‬
‫ה מחזרת על בתי נשים ואומרת להן הגיע לכם‬
‫הצער הזה ‪ -‬כן צעין שלנשים הלואי לא‬
‫עיברתי (כב)‪ ,‬למה זה א נכי‪ .‬אמ' ר' חונא אם‬
‫כן אני עתידה להעמיר שנים עשר שבטים מנין זה‪.‬‬
‫אמ' אם‬ ‫האני בשם ר' נחמיה ראויה היתה אמינו רבקה‬
‫שיעמדו הימנה שנים עשר שבטים דכת' ויאמר הי‬
‫לה שני גוים‪ .‬‏ שנים‪| .‬ושני לאמים הרי ארבעה‪,‬‬
‫ולאם מלאם יאמץ הרי ששה‪ = .‬ורב יעבוד צעיר‬
‫הרי שמונה‪ .‬והנה תומם בבטנה‪ .‬הרי עשרה‪ ,‬ויצא‬
‫הראשון ואחרי כן יצא אהיו הרי שנים עשר (כג)‪.‬‬
‫ד'א אם כןלמה זה אנכי‪ .‬דורשי רשומות אומרין‬
‫אמרה ‪ .-‬לפני הקביה | רבונו שלעולם אס כן‬
‫עתיד עשו להדוג ולכלות אדירי הכמה שהן עתירין‬
‫להיות מבניו שליעקב מי יאמר לפניך בים זה |אל‬
‫ואנוהו (שמות טיו בי)‪ .‬ולמי תאמר\ על הד סיניאנכי‬
‫הי אלהיך מיד חגרה מתניה ועמדה בתפלתה (כד)‪.‬‬
‫ד'א למה זה אנכי אמרה רבקה לפני הקביה רבונו‬
‫שלעולם כלום בראת דבר באדם לבטלה עעים‬
‫לראות אזנים לשמוע פה לדבר לב להבין ידים‬
‫למשמש רגלים להלך הרדין האלו למה הלא להניק‬
‫היא מדברת על‬ ‫כיוצא בו וחנה‬ ‫הרי הן לבטלה‪.‬‬
‫לבה (שמואל א' א'‪" .‬ג)‪| -‬אמ' ר' אליעזר ‏ משום ר'‬
‫לפניו רבונו‬ ‫לבה אמרה‪.‬‬ ‫יוסי‪ .‬בן זמרה | על עסקי‬
‫שלעולם הרבה איברים בראתה בבשר ודם ולא‬
‫בראתה בהן דבר לבטלה עינים לראות אזנים לשמוע‬
‫חוטם להריח פה לדבר וידים לעשות מלאכה ורגלים‬

‫ותנחומא תצא ס"ד בענין שחתך מטרין שלה‪.‬‬ ‫(כא) צ"ע ועי' פסיקתא דר"כ כ'ג ע"א ופסיקתא רבתי מ'ח‪ .‬ע'א‬
‫(כד) צ'ע ואולי |מאיזה‬ ‫ב'ג‪ .‬ע"ב ובהערות שם‪.‬‬ ‫(כב) עו' ב" שם‪( | .‬כג) עי' ביר שם ובניש ובפרט בפסיקתא דר"כ‬
‫(כו) עי' תרגום יב"ע‬ ‫מדרש על עשרה הרוגי מלכות נלקח‪( .‬כה) עוי ברכות ל"א עיב‪| .‬אבל לא נמצא‪ .‬כן גבי רבקה‪.‬‬
‫לפסוק זה (כז) ע' ביר פס"ג ס'ו‪( = .‬כח) צ"ע‪( .‬כט) עו' ב'ר שם ס"ז ובניש בשם ר"א‪( = .‬ל) עי' על תחלת המאמר‬
‫במדרש תהלים ט' ואולי חסר שם הסוף‪( .‬לא) ע' ביר שם ועי ברכות גיז עיב |ועיז וא |עיב‪ .‬בענין אל תקרי גוים‬
‫שם‪,‬‬ ‫תהלים‬ ‫(לב) צ"ע‪ .‬ועיי מדרש‬ ‫|ם‪.‬‬
‫‪ ]--‬טוב |ובהערות ‏ ותקונים ש‬ ‫על המקרא כאן וג"כ‬ ‫כו' וע'ץ בפורש'י ‏‬
‫אחר‪.‬‬ ‫ובאופן‬ ‫ואדרינוס‬ ‫שלמה‬ ‫ליג ושם‬ ‫אות‬ ‫הרא"ם‬ ‫ובביאור‬ ‫שם‬ ‫תהלים‬ ‫ומדרש‬ ‫ועי' ביר‬ ‫(לג) צ"ע‬
 ‫‪4‬‬ ‫‪,‬‬
‫|חול‬ ‫|\<‬
‫תולדות‬ ‫מררש‬ ‫שר= פש‬

‫היא קלקלה |בחדרי בטנה לפי כך תלקה בחדרי‬ ‫שמשלימות |לשבעים‬ ‫ועבשו יוצאת ‏ מ‬
‫טנה‪ .,‬תינח נדה‪| ,‬הלה והדלקת הנר מאי איכא‬ ‫יפרד ו אמ' ר' ברכי‬ ‫אומות (לד)‪ ,‬ממעיך‬
‫למימר‪ ..‬כד דרש ההוא‪ .‬גלילאה |עליה דרב הסדא‬ ‫מלאם‬ ‫ולאם‬ ‫מכאן שנולר‪ .‬יעקב מהול ‏ (לה)‪.‬‬
‫אמ' הקביה רביעית |דם נתתי בכם על עסקי דם‬ ‫ן‪ .‬אמ' להאין שניהן מתנהגין במדה אהת‬
‫הזהרתי אתכם‪ .‬ראשית קראתי אתכם על עסקי‬ ‫אלא כשעשו מעמיד נשיאים'עקב מעמיד נביאים‪.‬‬
‫ראשית הזהרתי אתכם‪ .‬נשמה נתתי בכם קרויה נר‬ ‫עשו מעמיד אלופים עקב מעמיד‪ .‬מלכים (לו)‪ .‬ד'א‬
‫על עסקי נר הזהרתי אתכם‪ .‬אם אתם משמרין‬ ‫ולאם מלאם יאמין‪| .‬כשם שעשו דש את‪ .‬העולם‬
‫אותם מוטב ואם לאו אני נוטל נשמתן מהן (מב)‬ ‫דכת' ותיכול כל ארעא ותדושינה ותדקינה (דבואל ב'זג')‪.‬‬
‫וכן הנה אומרת אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני‬ ‫כך יעקב דש את העולם דכת' אל תיראי ‪0‬‬
‫ולא תשכה את אמתך ונתתה‪ .‬לאמתך זרע אנשים‬ ‫יעקב‪ .‬וכת' תדוש הריםותדוק (ישעיה‪ .‬מ'א ייד וט'ו) (לז)‪,‬‬
‫בן חנינה שלוש‬ ‫ר' יוסי‬ ‫(שמואל א' א "א)‪| .‬אמי‬ ‫זר בייע בד יצע יר איני ל אם גדול עובד את‬
‫אמתות ‏ הללו למ אמרה ‏ לפניו ‏ רבונו שלעולם‬ ‫קטן כשהואאומ' ועל חרבךתחיה ואת אחיך תעבד‬
‫שלשה בדקי מיתה בראת באשה ואמרי לה שלשה‬ ‫(כ'ז מ')‪ .‬לימד שהגדול עובד את הקטן (לח)‪ .‬ד'א‬
‫דבקי מיתה בראת באשה נדה וחלה והדלקת‬ ‫ורב יעבד צעיר אמ' ר' הונא אם זכה יעבוד ואם‬
‫כלום עברתי על אחת מהן (מנ)‪ .‬ומאי שנא בשעת‬ ‫לאו יְעַבִיד (לט)‪.‬‬
‫לידהן אמ' רבא נפל תורא‪ .‬חדדו סכינא‪ .‬אמי אביי‬ ‫כר) וימלאו ימיה ללדת‪ ,‬ימי לדתה ‏ אינו‬
‫חד מהוטרא ולהוי‪ .‬רב‬ ‫תום אַמְתָא הדא‬
‫זיפוש ר‬ ‫אומי אלא ימיה ללמרך שכשהאשה‬
‫הסדא אמ' שבקיה לרויא דמינפשיה‪ .‬נפל‪ .‬מר עוקבא‬ ‫יושבת על המשבר היא מנעת למיתה וכן הוא אומ'‬
‫מילי ושרי‬ ‫חטרא‬ ‫רְהִיטָתִי אבב‬ ‫ועיזי‬ ‫מה‪:‬רו‬ ‫אמי רעיא‬ ‫אמרי‬ ‫רבנן‬ ‫ג' ב)‪.‬‬ ‫למות \ קהלת‬ ‫עת‬ ‫עת ללדת‬
‫דרי חושבטא‪ .‬רב מפאי אמ' אָבֶב הנתא נפישי אֶחַי‬ ‫היא‬ ‫המשבר‬ ‫על‬ ‫שהיאיושבת‬
‫בשעה‬ ‫האשה הזאת‬
‫רחמו וְאָבָ בִי זא לא אֶחִי ולראָָמי‪ .‬‏ וגובריא‬ ‫ותשעעהרו למ יתה ואחת לחיים‪ .‬שלשה‬ ‫צווחת תשעים‬
‫היכי |מיבדקי אמ' ר' שמעון בן לקיש בשעה‬ ‫שמות נקראו לה חיתא |מהבלתא‪ .‬ומתברא‪ .‬חיתא‬
‫שעוברין על הגשר‪ .‬על הגשר ותוב‪ .‬לא אלא אימא‬ ‫דהות מיתא‪ .‬וחית‪| .‬מהבלתא דהות ממשכנא‪ .‬למיתה‬
‫כעין גשר‪| .‬רב לא עבר בְמַבְרָא דיאתיב ‏ ביה נוי‬ ‫תחבל (שמות כיב כ'ה‬ ‫הבל‬ ‫אם‬ ‫אמ'‬ ‫מא דאת‬
‫דינא ‏ עליה ומתפסנא בהדיה‪,‬‬ ‫אמ דלמא מיפקיד‬ ‫מתברא דהות תבירא למיתה‪ .‬ר' סימון בשם רי יוחנן‬
‫שמואל לא עבר אלא במברא דאית בה גר אמר‬ ‫דבית גברין כת' שאול ועוצר רחם (משלי ל' ט'ז‪.‬‬
‫סטגנא בתרתי אומי לא שליט‪ .‬‏ ר' ינאי בדיק ועבר‬ ‫וכי מה ענין שאול אצל רהם אלא מה רהם בקולי‬
‫רי ינאי לטעמיה דאמי רב ינאי לעולם לא יעמוד‬ ‫תנן התם על‬ ‫אף שאול בקולי קולות (מ)‪,‬‬ ‫קולות‬
‫לי‬ ‫אדם במקום הסכנה ויאמר |מובטח אני שעושין‬ ‫עבירות הנשים מיתות בשעת לידתן על‬ ‫שלוש‬
‫נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין‬ ‫זהירות בנדה ‏ ובחלה ובהרלקת הנר‪= ,‬ולמה‬ ‫שאינן‬
‫לו מזכיותיו‪ .‬אמי רב חנין מאי קראה קטנתי מכל‬ ‫לידתן‪ .‬מלמי שאין‪ .‬הי ‪ 2‬מקטרג אלא‬ ‫שו‬ ‫‪-‬‬ ‫בשעת‬
‫ההסרים (ל'ב‪" .‬א)‪ .‬ר' זירא ביומא דשותא לא נפיק‬ ‫שיד‬
‫יצחק‬
‫רר‬
‫אמיירב‬
‫םר‬
‫ה‬
‫טנ‬
‫‪9‬‬
‫מאי‬
‫מ‬
‫דה‬
‫נדה‬ ‫(מא)‪.‬‬ ‫בשעת סכנה‬

‫(לו) עי' קצת מזה ב'ר פפיג סיב‪( .‬לז) |צ"ע‪(= .‬לח) צ"ע‬ ‫ב'ךר <‬
‫שם‪.‬‬ ‫עי'ב‬ ‫(לה)‬ ‫(לד) עו' מדרש תהלים שם באופן אחר‪.‬‬
‫‪8‬‬ ‫ףה‬
‫הדרש‬
‫וזכ‬
‫ס ז‬ ‫פכ"‬ ‫רבה‬ ‫הויקרא‬ ‫מאת‬ ‫שהכל‬ ‫ס"ז‪( .‬מ) גראה‬ ‫כבאן‪( .‬לט) עי' ב" רר פפססי'וג‬ ‫התורה‬ ‫ברד"ק על‬ ‫ועי‬

‫ד"ל שם וערון‬
‫וטרוד‬ ‫שם‬ ‫הרד"ל‬ ‫ורי‬
‫פסוק ב' ובבי‬ ‫רבה פ"ג‬ ‫קהלת‬ ‫א' ע'ש וע'ע‬ ‫פע‬ ‫ערך‬ ‫הערוך‬
‫בעל‬ ‫כגירסת‬ ‫שם‬ ‫ר' לוי וגירסתו‬
‫ל ליא"א ע"שבב‪ .‬ול ו"לובב טעל"א‬ ‫(מב) עו"ישבשתב‪.‬ת‬ ‫בשעת‪.‬‬ ‫‪-‬מה‬
‫ובבכי"ק ל‬ ‫‪₪‬‬ ‫לב‬ ‫שבת‬ ‫ורזשלמי‬ ‫עו‬ ‫(מא)‬
‫השלם ערך חיותא ע"ש‪.‬‬
‫ב‬ ‫(מג)עו'‬ ‫שם‬ ‫ובד"ס‬
 ‫‪0‬‬ ‫הגדול‬ ‫‪0‬‬ ‫תולד‬ ‫בקי‬ ‫‪501‬‬

‫ש ער כלבוש שער (נב)‪ .‬דיא כאדרת שער כמוץ‬ ‫לבני דקלי (מד)‪ .‬ר' אליעור אומי מפני מה נשים‬
‫שבגורן שהוא נקרא שער כותש רכת' הכא כאדרת שער‬ ‫נואת‬
‫מיחות‪ .‬ולרות‪ ,‬רי אחא אומ'בעון שמכבסות‬
‫‪ 0‬והוו כעור מן אדרי קיט (דניאל בי ל'ה) (נג)‪,‬‬ ‫ויש אומ' בעון שקו ראות =לארון‬ ‫בניהן ‏ בשבת‪.‬‬
‫ד'א כאדרת שער שפשט ידו באדירי שער‪| .‬ד'א‬ ‫אְַנָא‪ | .‬תניא =ר' שמעון בן אלעזר אומי‬ ‫שלקדש‬ ‫‪2‬‬
‫כאדרת |שער שעתיד לכלות ‪4‬בתי כנסיות ובתי‬ ‫בעון שני דברים עמי הארין מתים בעון שקוראין‬
‫מדרשות שמאדרין בהן שמו שלהקביה (נר)‪.‬‬ ‫לבית הכנסת בית עם ולארון שלקדש ארנא (מח)‬
‫כאדרת שער שכל מי שמוזכיר שמו עומרין שערותיו‬ ‫אלא‬ ‫אין כת'‬ ‫תאומים‬ ‫בבטנה‪.‬‬ ‫תומם‬ ‫והנה‬
‫ָ ‪( --‬נה)‪.‬ויקראו משו ע שו‪ .‬שוא הוא‬ ‫אחד צדיק ואחד רשע (מו)‪.‬‬ ‫שהיה‬ ‫תומים‬
‫עולמו (נו)‪ .‬ד'א עשו כת' ש ין כשם שהבגד הזה‬
‫‪ 0‬בו העש ואוכלו כעךשו הרשע לישראל (נז)‪.‬‬ ‫כה) ויצא הראשון אדמוני‪ ,‬אמ ר אנא‬
‫ד"א אדמוני‬ ‫דמים‪:‬‬ ‫שופך‬
‫וידו אחזת‬ ‫אחיו‬ ‫ש‪-‬אחרי כן יצא‬ ‫‪5‬‬
‫‪.‬‬ ‫ו‬
‫דמים‬ ‫וסריותו עמו (מז)‪ | .‬ד"א אדמוני שכולו‬
‫וח‬ ‫שהא‬ ‫בעקב עשו‪,‬‬ ‫שונא את‬ ‫ושהוא‬ ‫מילה‬ ‫ברית‬ ‫דם‬ ‫שונא‬ ‫ושהוא‬

‫ד'א וידו אחזת‪ .‬בעקב‬ ‫בעקיבו ממש להפילו (נח)‪.‬‬ ‫|ששלאדם שנ' אם לא דם‬
‫בגנופוו =‬ ‫הדם שהוא‬
‫עשו‪ ,‬שאין עוד מלכות לעולם אחר מלכותו שלעשו‬ ‫ירדפך (יחזקאל ליה ו (מה)‪ | .‬מטרונה‬ ‫ודם‬ ‫שנאת‬

‫אלא לישראל בלבד לכך נאמי בעקב סמוך לה וכן‬ ‫אחת שאלה את ר' יוסי בן הלפתא אמרה לו לא‬
‫וא אומר והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל‬ ‫אתם אומרין |שיעקב ‪ ,‬הוא‪ .‬החביב ‏ למהיצא עשו‬
‫| ועליהם‬ ‫מלכותו שלעשו‪.‬‬ ‫בשר (ייאל ג' א)‪| .‬אהר‬ ‫תחלה אמ' לה טיפה ‏ ראשונה שליעקב היתה אבל‬
‫הוא אומר ואת ההההזזויר (ווקרקארא‏ ייא זז ‪ -‬שמהמזחוזר ג מלכות‬ ‫עשו נקפה משאר הדמים לכך נאמר אדמוני (מט)‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ %‬מי רב אבהו כהדין ברפכִיטָא שמשטיף את המרהין‬
‫לבעליה כענין שני ועלו מושיעים בהר ציון לשפט‬
‫כ'א) (נט)‪+‬‬ ‫את הר (ישו הוההוויגתה לה'‪ .‬המאלמוויכה \‬
‫ואהר כך מרחייץ את בן המלך כך למה וצא עעששו‬
‫כדי שיצא סריותו עמו ואחר‪ .‬כך יציאעקב (נ)‪.‬‬ ‫סייה‬ ‫‪-‬י‬

‫נגדלו כעשב הזה (ס)‪.‬‬ ‫ה ושנע<רים‪.‬‬ ‫אדם שפניו אדומין‬ ‫ר אית‬ ‫אם‬
‫י‬ ‫ודה‬
‫הודה‬
‫‪4‬‬ ‫‪/-‬‬ ‫יא‬
‫אמ‬
‫)יייייי‬
‫אדמוני‬
‫יא‬ ‫לי‬
‫ד"א‬

‫כל שלש עשרה‬ ‫יש‪.‬‬

‫א‬ ‫ויהי עשו‬ ‫מהוא‬ ‫בעשו‬
‫‪+‬‬
‫רפיש‬
‫שו‬
‫‪ +‬שטחור האור‬
‫ו‪ ,‬או צו ץ ה‪-‬וה‬
‫כעש‬ ‫נמור‬
‫רשע ג ‪5‬מה‬
‫רשע‬
‫‪-‬‬
‫או‬
‫גפר‬
‫>‬ ‫דופי‬
‫משהגו לו וה‬
‫‪₪‬הולכין לבי ת הסספפר‪,‬‬ ‫יו עזווהה‬
‫היו שניהם‬
‫ו‬
‫שנה‬
‫ום ‪ 0‬וא ‪ 9‬אבדמוורנו‬
‫ה הראאששווזן אנדדממוונניי בבדדוודד מהומאהואא ‪+‬‬ ‫" גומ'וו וצצאא‪.‬‬
‫ר‬ ‫קול‬ ‫רוח‬ ‫(וזֶר‬ ‫‪,‬‬ ‫\‬ ‫םש‬ ‫ו‬ ‫ריחיכ‬ ‫ר‬ ‫רש‬ ‫י‬ ‫ייכ) (נ‬ ‫ט"ז‬ ‫‪5‬‬ ‫(שמו)‬ ‫וויווה‬ ‫ותד‬ ‫ווה‬
‫ש מעון כל‬ ‫בירי‬ ‫אלעז‬ ‫ר‬ ‫אמי‬ ‫(סא)‪,‬‬ ‫הוה‬ ‫וזה‬ ‫הן‬ ‫|הכאתררה‬ ‫(נא)‪ .‬כ‬ ‫טיז‬ ‫א'‬ ‫(שמואל‬ ‫עם יפה עינים‬

‫חד להוי‬ ‫(מד) עי' שבת ליב ע'א‪ .‬ובכיק אמר | רבא וכו' סכיני וכו' אביי אמ' תיפוש תירום אי‬
‫וכו' אבב חוטרא מילי וכו' נפישי אחי מרחמי ואבב ביזינא לא אחי וכר וגבריא וכו' על הגשר ותו לא וכו' ‪"4‬‬
‫עיי שבת שם ובכי"ק המאמר מתחיל תנו רבגן על שלש עבירות הנשים‬ ‫לא‬ ‫ביומא דשותא‬
‫וולדות ר' אחא אומ' וכו'‪( .‬מו) עי' ביר פסיג ‏ סיח‪( .‬מז) עיי ביר שם סיח‪.‬‬ ‫ר‬ ‫מיתות יולדות‪ .‬‏‬
‫עוי ‪.‬ביר שם ס"ח‪( .‬נ) עו' ביר שם וע בערוך ערך פרכוטא‪ .‬ובכי"ק‬ ‫(מת) עי' ב"ר שם‬
‫סירותו‪(| .‬נא) עו' ביר שם ומדרש שמואל פי"ש‪( | .‬נב) עי' תרגומים וע'ע עדוך ערך כלן‪( .‬נג) עי' ביר שם בדברי‬
‫ר' אבא ב'ר כהנא וכלל ג"כ דברי הערוך ‏ בערך שער ע"ש‪( | .‬נד) צ'ע ואולי הוא דרך פירוש על שפשטו ידיהם‬
‫בארירים וע'ע לעיל סוף עמוד רעיה הדרשה על אדר‪ .‬היקר‪ .‬ובכייק דרשה זאת לקמן אחרי הדרשה דעומדין שערותיו‬
‫תיד ללשל וח יד בחצר בית המלך‪( .‬בת)‪ .‬צ"ע‪.‬‬ ‫ובש‪5‬יך על ההתתורה לפפוק זה אדרת למפרע דרתא‬
‫ס ‪"/‬ט‬ ‫שם‬ ‫ב'ר‬ ‫וע"‬ ‫צ'ע‬ ‫(נט)‬ ‫פל"ב‪.‬‬ ‫פדר"א‬ ‫רפפםסווהק זז‬ ‫טו‬
‫טוב‬ ‫בברלהקחתה‪.‬‬ ‫וועט"עו‪:‬‬ ‫עשםם‬ ‫ביר‬
‫ביר‬ ‫עו‬
‫פי‪9‬‬ ‫(נר)‬
‫נן)‬

‫וים וכבב"ר שם‬

‫שונ‬ ‫‪,‬עשב‬ ‫הנר‬
‫שיב‬
‫ריר‬
‫ךרי‬
‫םל‬ ‫פספסווקת‬ ‫פ"א‬
‫פוט‬ ‫רת‬
‫רבה‬ ‫וקהלת‬ ‫שם‬
‫ב‬
‫ובמפרש‬

‫ואולי צ"ל זה נותן ריחו‪.‬‬ ‫עי' ב'ר שם‬ ‫(פא)‬ ‫ס"י‪.‬‬

 ‫‪|08‬‬
‫ל‬ ‫תולדות‬ ‫מררש‬ ‫‪107‬‬

‫ולא למד ממעשיהם ‏ ויתנבא ‏ פורענות =על עשו‬ ‫שלוש עשרה שנה צריך אדם ליטפל לבנו‪ .‬מכאן‬
‫הרשע שדר בין שני צדיקים יצחק ורבקה ולא למד‬ ‫ואילך צריך לומר ברוך שפטרני מעונשו שלזה (סב)‪.‬‬
‫ובית‬ ‫אש‬ ‫בית ‪7‬‬ ‫והיה‬ ‫אומר‬ ‫ממעשיהם ‪ ₪‬הוא‬ ‫ירדע ציד‪ .‬אמד ה חמא בר הנע שנ ציידים‬
‫ואכלום‬ ‫רדחה‬
‫בהם‬ ‫ודלק‬
‫לקו‬ ‫לקש‬
‫עשו‬ ‫ובית‬ ‫להבה‬ ‫יוסף‬
‫אמינו רבקה‪ ,‬עשו מצדר את‬
‫(סט )‪.‬‬ ‫ייח‬ ‫(עובדיה‬
‫מתחת כנפי השכינה‪| .‬ויעקב‪ .‬מצדד‬
‫(סג)‪ .‬ומישב‬ ‫בריות ומקרבן תחת כ‬
‫ללמדך‬ ‫הכת'‬ ‫בא‬ ‫נזיד‪,‬‬ ‫יעקב‬ ‫כט) ויזד‬ ‫שישב אוהלים‬ ‫אוהלים שני יוש ב אוהלים‪.‬‬
‫ענותנותו שליעק‪,‬ב =‏ אתב‪-‬ינו‬
‫בוא וראה‬ ‫‪+2‬‬ ‫אוהל לא נאמי אלא אוהלים ששימש בתי מדרשות‬
‫וכשהוא‬ ‫כמה | עבדים ושפחות | היו לו לאביו‬ ‫הרבה בי מדרשו שלעבר ובית ‏ מדרשו שלשם‬ ‫‪4‬‬

‫רוצה‬ ‫אינו‬ ‫ישיניז‬ ‫הז‬

‫יין‬
‫‪-‬‬ ‫ּאייייי*‬
‫<"כ>תן‬
‫ומדרש‬
‫=‬
‫מבית‬ ‫בא‬
‫ובית מדרשו שלאברהם (סד)‪,‬‬
‫אלא הוא‬ ‫אחד מהן שישמשו‬ ‫את‬ ‫ולהצהיב‬ ‫להרניש‬

‫מן‬ ‫עשו‬ ‫ויבא‬ ‫עומד |ומבשל לעצמו (ע‪.‬‬ ‫דיה‬

‫היה‬
‫רא‬ ‫ורי‬
‫וכי לא‬
‫)פאר‬
‫עשו‪,‬‬
‫‪\+‬‬
‫את‬
‫לכבמ‬
‫צחק‬ ‫‪25‬‬
‫אבינו יצחק יודע במעשה עשו שהן ה שדה‪ .‬ר' ישמעאל אומי אותו היום לא נזדמן לו‬
‫|הכת' ‏ אומי |הלא משנאיך ‏ ה' אשנא ציד ועד שהוא |בשדה הריה ריה עדשים ובא לו‬ ‫כעורין ו‬
‫אחבו אלא שהיה ואמי ליעקב‪ .‬הלעיטני נא מן האדום‪ .‬אמי לו אדום‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫=‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ו‬‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫א‬ ‫'‬ ‫כ‬ ‫ט‬ ‫'‬ ‫ל‬ ‫(תהלים ק‬
‫אוהבו בפניו בלבד כדי לקרבו ולמשכו שהרי קל יצאת ממעי אמך ומאכל אדוס חמדת על כן קרא‬
‫איבמוי שאדדווהם (עא) ד"א ויזד יעק|ב נזיד ויבא עשו מן‬ ‫וחומ' אם כששוהדהווויא אאיודהרבווי מעשיו מקולקלין אלו‬ ‫ויוי‬

‫שנאו וריחקו על |אחת כמה וכמה‪ .‬ואמדו רבותינו השדה והוא עי |ף‪ .‬תאנא אותו‪ .‬היום נפטר אברהם‬
‫אבינו מן העולם ועשה יעקב אבינו תבשיל שלעדשים‬ ‫לעולם תהא ימין מקרבתושמאל דוחה לכך נאמי (סה)‪.‬‬
‫לנחם את יצחק יוג מאי שנא עדשים אמ' ראבא‬
‫אריו‬
‫כי ציד בפיו‪ .‬דהוה‪ .‬מיתי קופדא טבא לפומיה‬
‫בר מרי‬ ‫‪1‬דראבא‬ ‫משמא‪.‬‬ ‫=מערבא‬
‫בר מרי‪ .‬וותאשמרי ל‪.‬הו‪ .‬ב‬ ‫שהוא‪ .‬שואל‬ ‫דאבא (סו)‪| ,‬ד'א ‏ כי‪ .‬ציד | בפיו‪.‬‬
‫ננללגג?ל א |ף אָב‪ָ:‬ל גלנל‪ .‬איכא | דאמרי‬ ‫וה‬ ‫ש‬ ‫עו‬ ‫מה‬ ‫כשר ‏ ותוכו‬ ‫ברקדוקי = מצוות | ומתראה שהוא‬
‫ה עדש זה אין לו פה כך אֶכָל אין לו פה מאי‬ ‫פנוי מכלום (סז)‪ ,‬דיא‪ .‬בי ציד בפיו‪ .‬חוס ושלום‬
‫(עב)‪ .‬ויבא‬ ‫ביניהו איכא ביניהו |לנהומיה בביעי‬ ‫למאן חשריה ליצחק אבינו דהוה רחים ליה לעשו‬
‫עשו מן השדה‪ .‬אמי ר' יוהנן המש עבירות‬ ‫משום מיכלא אלא שצפה ברוה הקדש שעתיד‬
‫בר אותו רשע באותו היום‪ .‬בא ‪ 2‬נערה מאורשה‬ ‫לצאתממנו עובדיה שההביא מנביאי הי חמשים‬
‫עיקר‬ ‫המתים וכפר‬ ‫והרג את הנפש וכפר בתחיית‬ ‫איש במערה וכלכלס להם ומים‪ ,‬‏ וכן הוא אומ' כי‬
‫ושט את הבכרה‪ .‬בא על נערה מאורסה מני לן‬ ‫ציד בפיו ‏ מנין ציד |בגימטריא |מאה וארבע הוי‬
‫כת' הכא ויבא עשו מן השדה וכת' התם כי בשדה‬ ‫שהחיה מאה איש ונתן ארבע ככרות לכל אחד‬
‫מצאה‪( .‬דברים כ'ב‪ .‬כ'ז)‪ .‬הרג את הנפש מנלן כתי‬ ‫ואחד (סה)‪ .‬ועובדיה מבני בניו הוא דכת' בית עובד‬
‫הכא והוא‪ .‬עיף וכת' התס כי עיפה נפשו ‪0-0‬‬ ‫אדום (שמואל ב' ו' י"ב)‪ .‬ולפי שעובדיה מאדום הוא‬
‫(ירמיה ד' ל'א)‪ .‬כפר בתחיית המתים דכת' הנה אנכי‬ ‫לפי כך כל נבואתו אינה על אדום‪ .‬שני חזון עובדיה‬
‫הולך למות‪ | .‬כפר בַעִיקֶר בת הכא ולמה זה לי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪6‬‬ ‫כה אמר ה' אלהים לאדום (עובדיה א)‪ .‬אמ' חקב"ה‬
‫בכרה וכת'התם זה אלי ואנוהו (שמות ט'ו ב')‪ .‬ושט‬ ‫יבא עובדיה שדר בין שני רשעים אחאב ואיזבל‬

‫שם‬ ‫ביר‬ ‫עו'‬ ‫(סו)‬ ‫ובנ"ש‪.‬‬ ‫מ"ז ע'א‬ ‫סוטה‬ ‫וע'‬ ‫(סב) עי' ב'ר שם ס"י ובלקח טוב כאן‪( .‬סג) צ''ע‪( .‬סד) עי' ב'ר‬
‫(סה) צ"ע‬ ‫שס‪.‬‬
‫לי ל"טש עע'"בב ובפירש'י‬ ‫ס"י ובערוך ערך קפד א'‪( .‬סז) עי' ב'ר שם ובתנחומא תולדות ס'ח‪( .‬סח) צ"ע‪( .‬סט) עי' סנהדרין‬
‫שם‪ .‬וע"ע באגדת בראשית פנ"ח‪( .‬ע) צ"ע‪( | .‬עא) עי' פדר"א‪ .‬פל"ד‪(| .‬עב) עי' בבא‬
 ‫‪100‬‬
‫ה‬ ‫תולדות‬ ‫דרש‬ ‫(=](==כט‬

‫את הבכורה שני ויבז עשו את הבכרה (עג)‪ .‬אמי עולם בא או שמא יש תחיית המתים מעתה אדם‬
‫|ח שעל ידו‬‫הקב"ה אני הבטהתי את אברהם ואמרתי לו תקבר הראשון שמת שמא חזר ובא לו‪ .‬נ‬
‫בשבה טובח (טיו ט'ו)‪ .‬ודא סיבו טבא רואה את בן נבנה העהעולם ‏ שמא הור ובא לו‪ .‬אברהם שמת‬
‫בנו עובר עבירות ושופך דמים ודא סיבו טבא טב והוא חביב‪ .‬עליו יתר מן הכל שמא חוזר ובא לו‪,‬‬
‫מי לו יעקב ואםאין עולם בא ולא תחיית המתים‬ ‫ליה לצריקא מתכניש |בשלם‪ .‬הדא היא כי טוב‬
‫לתך לי‪ .,‬מאי‬ ‫ררי‬
‫‪!-=-‬‬
‫את‬ ‫כיום‬ ‫למה לך מכרה‬ ‫זו‬ ‫בכורה‬
‫הסדך‪ .‬מחיים (תהלים ס'ג ד') (עד)‪.‬‬
‫כיום‪ .‬‏ היוס בכורה |נמכרת ‏ אבל לאחר מתן תורה‬
‫אין בכורה נמכרת שני כי את הבכור בן השנואה‬ ‫ל) ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני‬
‫הוי‬ ‫‪.‬לו‬ ‫אמי‬ ‫כיום‪.‬‬ ‫ד"א‬ ‫וכור |(דברים כ'א ")‪,‬‬ ‫| נא‪ ,‬עליו הכת' אומר ובטן רשעים‬
‫תאמר‬ ‫יודע שיש עולם בא שיש מתן שכרשלא‬ ‫תחסר (משלי "ג כ'ה)‪| .‬אמי רי יצחק בר זעיר פער‬
‫(עז)‪.‬‬ ‫בך‬ ‫הטעיתי‬
‫פיו אותו רשע כגמל ואמר אנא פתח פומי ואת‬
‫הוי משלח ואזיל ‏ היך דכת' הלעיטני נא ותנן אין‬
‫עשו הנה תי ולמה זה לי‬ ‫לב) וואמר‬ ‫אובסין את הנמל ואין ‏ דורסין אבל מלעיטין אוי‬
‫כרה‪ ,‬ו" שמואל אומר עשו‬ ‫להם לרשעים שאין העולם ממלא את כריסן וכן‬
‫‪₪‬י הקדש צווחת‬
‫יר‬
‫אומר בפיו ולמה זה לי בכרה‬ ‫הוא אומר |קבר פתוח גרונם (תחלים ‏ ה' י) (עה)‪.‬‬
‫ואומרת ולמה זה לך ברכה‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬שהיו שם שני מינין‬ ‫מן האדום האדום‬
‫אדומים יין אדום ועדשים אדומים (עו)‪.‬‬
‫ל ויאמר‪ .‬יעקב‪ .‬השבעה לי כיום‪.‬‬
‫אמר לו הוי יודיע |שלאחר מתן‬ ‫לא) ויאמר‪ .‬יעקב מכרה כיום את‬
‫תורה אין שם מכירה לבכורה ולא תועיל בה שבועה‬ ‫לי‪ ,‬מחסרי אמנה‬ ‫בכורתד‬
‫לכה נאמ' כיום (עח)‪.‬‬ ‫אלא בזמן ה‬ ‫נותן קערה‬ ‫שהוא‬ ‫אדם‬ ‫אומרין ‏ בנוהג ‏ שבעולם‬
‫ליעקב‪ .‬ופמיך ליה ויעקב‬ ‫וימכר את בכרתו‬ ‫שלעדשים הוא אומר לו מכור לי את בכורתך ומוכר‬
‫‪₪‬כןן‬ ‫ללמד ששני מתנות לקה [ ‪ -,‬מנו בברככה ובכורה‬ ‫כשנכנס עשו מצא יעקב‬
‫?=‬ ‫היו שם‬ ‫לו אלא דברים‬
‫הטורה‬ ‫כל‬ ‫אמ'‬ ‫‪ ₪‬ורי‬ ‫וויניר‬ ‫חרשר‪.‬‬
‫הוא אומ' ויעקבני = זה פעמים (כ'ז ל" (עט)‪,‬‬
‫ווה‬ ‫שהוו‬
‫ו‪₪‬ורוןו‬ ‫כל‬ ‫מ [עשנות‬ ‫ועיניו‬ ‫מבשל‬ ‫עושו‬ ‫שו‬

‫הזה למה לך שא נא עיניך וראה ‪ .‬באי העולם‬

‫ויבועשן‬ ‫ד‬
‫|לד) ויאכל וישת ויקם וי ל‬ ‫אוכלין כל הנמצא‪ .‬דגים שקצים ורמשים בשר חזר‬
‫אה ה |‪ ,‬מה עשה התחיל‬ ‫וכל כיוצא בהן ואתה מצטער עד שתבשל קערה‬
‫וקהיל קהלות על יעקב ‏ ואמי להן יודעין אתם מה‬ ‫שלעדשים אמי לו יעקב |ואם אנו עושין כך היאך‬
‫| עשיתי לזה אכלתי עדשיו ושתיתי יינ ושחקתי בו‬ ‫עשה לאותו היום שכת' בו בקשו צדק בקשו ענוה‬
‫= ומכרתי לו את בכורתי ‏ אמ' לו יעקב‪ .‬אכול‪ .‬ויהנך‪.‬‬ ‫(צפניח ב' ג')‪ .‬יום שמניע‬ ‫אולי תסתרו ביום אף חי‬
‫=אמי לו הקביה אתה בזית את הבכורה חייך שאני‬ ‫מתן שכרן שלצדיקים ויהיה‪ .‬הכרוז מכריז ואומי איה‬
‫= נותן אותך בזוי לדורות דכת' הנה קטן נתתיך בנוים‬ ‫שוקל איה סופר (ישעיה ליג "ח)‪| .‬אמי לו וכ יש‬
‫כיתצא‬ ‫לתנחומא‬ ‫יותר‬ ‫קרוב‬ ‫כאן‬ ‫והלשון‬ ‫סי"ב‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ב"ך‬ ‫עו'‬ ‫(עד)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫בתרא‬ ‫בבא‬ ‫במערבא‬ ‫אסטרו‬ ‫לה‬ ‫ואמרי‬

‫סובו‬ ‫ודאי‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ע"ב‬ ‫פיג‪:‬‬ ‫ה"א‬ ‫מהרשיב‬ ‫ותנחומא‬ ‫עלא‬ ‫ג‬ ‫רבתי‬ ‫א‬ ‫וע"ע‬ ‫ס"ד‬

‫וב"ר‬ ‫ע"א‬ ‫פיב‬ ‫רבתי‬ ‫ופסיקתא‬ ‫עיא‬ ‫ביט‬ ‫דר"כו‬ ‫ופסיקתא‬ ‫| שם‬ ‫מהרש"ב‬ ‫ותנחומא‬ ‫תכ‬ ‫עי'‬ ‫עת)‬ ‫ראה‬ ‫מבא‬

‫ול; מ‬ ‫וע‬ ‫וע"ע‬ ‫פל"ה‬ ‫כזה | בהפדר"א‬ ‫היה‬ ‫ואולי‬ ‫בציע‬ ‫עד‬ ‫אותודיה‬ ‫הרד"ל‬ ‫ובחידושי‬ ‫שס‪.‬‬ ‫בירי‬ ‫"עו‬ ‫ובגיש‪( . .‬עד)‬ ‫שם‪.‬‬

‫ובב"ר | פסיג סי"ד‪( .‬עח) צ"ע‪.‬‬ ‫הגרמזות לעיל אות | עד‬ ‫וע" בכל המקומות‬ ‫רמז קי"א‪ .‬מה שמביא שם מאת הפדר'א‪.‬‬
‫וברכה‪.‬‬ ‫בכורה‬ ‫הימנו‬ ‫לקח‬ ‫מקהות‬ ‫ששני‬ ‫ובכי'ק‬ ‫צ"ע‪.‬‬ ‫(עט)‬
 ‫‪904‬‬ ‫לדול‬ ‫תולדות‬ ‫מררש‬ ‫‪101‬‬

‫‪ 6‬גור בארץ הזאת‪ ,‬למדך הכתי ששינתן‬ ‫בזוי את מאד (עובדיה א' ב')‪ .‬ולפי שכפר בעיקר‬
‫שלצריקים בעולם הזה גירות היא‬ ‫=ן העולם ועליו אמי‬
‫ובתחיית המתים ‏ נעקר זרעו מ‬
‫להם (ה)י‬ ‫דור אמר נבל בלבו אין אלהים (תהלים י"א אי ניג א)‪.‬‬
‫ומה סמיך ליה שם פחדו פחד כי אלהים מאסם‬
‫י) והרביתי את זרעך‪ ,‬מלמד שחחור לו‬ ‫(שם ו)‪ .‬וסמיך =ליה מי =יתן מציון ישועת ישראל‬
‫לאברהם אביו (ו)‪.‬‬ ‫הברכה שבירך‬ ‫ישראל‬ ‫ישמח‬
‫בשוב ה' שנות עמו על יעקב‬
‫‪ ₪‬עקב אשר שמע אבר‬
‫(שם ז) (פ)י‬
‫גדולה ענוה‬ ‫הם‪.‬‬
‫אב נו‬ ‫שבה נשתבה אברהם‬
‫אומר‬ ‫שמע אברהם ולהלן הוא‬ ‫אשר‬ ‫עקב‬ ‫שני‬ ‫כו‪+‬‬
‫עקב ענוה =יראת הי (משלי כ'ב ד') (ז)‪= ,‬דיא‪ .‬עק‬ ‫א) ויהי רעב בארץ‪ ,.‬בוא וראה שכל מה‬
‫והוא‪ .‬בן‬ ‫בוראו‬ ‫את‬ ‫אברהם‬ ‫שהכיר‬ ‫אמרו‬ ‫מכאן‬
‫ושבעים‬ ‫שלש שנים לפי שכל ימיו מאה חמש‬ ‫רהם‬ ‫אירע ליצהחק‪.‬‬ ‫שאירע לאברהם‬
‫ושבעים‬ ‫ושניםם‬ ‫מאה‬ ‫שהן‬ ‫עקב‬ ‫מנין‬ ‫בוראו‬ ‫עבד‬ ‫ברח מאחיו ויצחק ברה מאחיו‪ ,‬‏ אברהםנלה ויצחק‬
‫| נגמל (ח)‪ .‬אשר‬ ‫שנים שעדין‬ ‫נשתיירו שלוש‬ ‫נלה‪ ,‬אברהם נסתקפו על אשתו ויצחק נפתקפו‪ .‬על‬
‫שמע אברהם בקלי‪| ,‬שאמרתי לו|לך לך הלך‬ ‫אשתו‪ .‬אברהם קינאו בו פלשתים ויצחק כך‪ .‬אברהם‬
‫שעשה‬ ‫משמרתי‬ ‫וישמר‬ ‫קיבל עליו (ט)‪.‬‬ ‫הוליר לבסוף ‏ ויצחק כך‪ .‬אברהם יצא ממנו צריק‬
‫משמרת למשמרתי וחייב‪ .‬עצמו לפנים משורת הדין (*)‪.‬‬ ‫ורשע ויצחק כך‪.‬אברהם היה רעב בימיו ויצחק כך‬
‫מ צותי אלו המעשרות דכת' ויתן לו מעשר מכל‬ ‫שי והי רעב בארץ (א) מלבד הרעב‬
‫חן (יא)‪ ,‬חקתי‪ .‬אלו העריות‪ .‬וכן הוא אומי‬ ‫הראשון‪ .‬וכי אין אנו יודעין שהוא רעב שני‬
‫לבלתי עשות מחקות התועבה (ויקרא ייח ל (יב)‪,‬‬ ‫אלא בא בא הכתוב ללמדינו שהוא קשה וכבד מ‬
‫ז ברית מילה שהיא שקולהכנגד כל‬ ‫ותורותי‪.‬‬ ‫הרעב הראשון (ב)‪ ,‬לילך יצחק אל אבימלך‬
‫תורה (יג)‪ .‬דיא וישמר משמרתי מצותיחקתי ותורותי‪,‬‬ ‫גררה‪ .‬רי'וחנן אומ' כל הצריך‬ ‫מלך‬
‫כולה שני וישמר‬ ‫םברהם אבינו כל התורה‬
‫אמ' רב קייםא‬ ‫למד בתהלתו ניתו לו הי בסופה (ג)‪.‬‬
‫משמרתי‪ ,‬‏ אמי ליה רב שימי בר חייא לרב ואימא‬ ‫ב וירא אליו ה' ויאמר אל תרד‬
‫שבע מצוות‪| .‬שבע מצוות ותו לא‪ .‬והא הואי‬ ‫מצרימה‪ ,‬מפני מה אברהם יצא‬
‫נמי מילה אלא שבע מצוות ומילה‪ .‬אם כן מצוותי‬ ‫לחוצה לארץ‪ 0 .‬יצא לחוצה לארץ‪ .‬אבל ‪0‬‬
‫לא ניתן לורשות לצאת לפי שהועלה עולה תמימה * ותורתי למה לי‪ ,‬אמר רב ואי תימא רב אסי ‪.‬קיי‬
‫תבשילין (יד)‪ .‬‏ ויש‬ ‫אפלו‪ .‬עירובי‬ ‫אבינו‬ ‫אברהם‬ ‫‪0‬‬ ‫לפי ‪ 5‬לא יצא‬ ‫קדושת ‪0‬‬ ‫ונתקדש‬
‫אומרין אף עירובי בשר בחלב ויביא ראיה מוןיקח‬ ‫אריץ (ד)‪,‬‬

‫שבא בדינו עמו וע"ע במיכ שם‪.‬‬ ‫כת של פריצים וכ" וכ"‬ ‫הכנים עמ‬ ‫(פ) צ'"ע ועו' ביר שם סד‬
‫והשני שלמהומה‪.‬‬ ‫כו (א) עיי תגחומא תולדות פיט שיור מזה‪( | .‬ב) צ"ע | ובכי"ק על הגליון הראשון שלבצורת‬
‫י' ביר פס'ד ס'ג ותנחומא‬ ‫ת הוא משם ר' נחמיה‪( .‬‬ ‫(ג) עי' יבמות ו'ג עיב וב'ר פינ ס'ג ובנייש ובכל הד‬
‫וב כאן‪ )1( .‬צ"ע ועיי לעיל‬ ‫א מהרשיב שם‪ .‬וע"ע ב‬ ‫מהרשיב חיא פיב ע"ב‪( .‬ה) אולי כיוון בזה למאמר ריב"ל בו‬
‫בה אאע"ה וכו' אבל וליף‬ ‫עמוּד שפיב‪( .‬ז) צ"ע וע' במדרש נדול וגדולה (בית המדרש חיב דף קכיב) גדולה ענוה שנש‬
‫בעמוד ר"א‬ ‫ובגיש וב"ר פסיד סיד ובכ"ש וע"ע לעיל עמוד ר' ובהערות אות ז'‬ ‫לה ממקום אחר‪( .‬ח) צ'ע ועי' נדרים ל"בע"א‬
‫וליפ לה ועי' ג''כ בלקה טוב‬ ‫סוף בחוקותי‬ ‫התו"כ‬ ‫(יא) אולי ממשמעות‬ ‫טוב שם‪.‬‬ ‫(ט) כזה בלקח טוב עיש‪( .‬ו) עו לקח‬
‫ע"ב ובגלוון‬ ‫ס"ז‬ ‫יומא‬ ‫וע"ע‬ ‫וביים פיו‬ ‫פרקים לה‬ ‫ושמנה‬ ‫על בת קותיהם לא תלכו‬ ‫עיד‬ ‫פיה‬ ‫תניפ‬ ‫ער‬ ‫(וב)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫טוב‬ ‫בלקח‬
‫(יד) עי' וומא‬ ‫נגד כל התורה‪ .‬‏‬ ‫ששקולה‬ ‫(וג) ציע ואולי מהרמב"ן כאן לקוח זה ע"ש ועיי נדרים ל"ג ע'בענין‬ ‫שם‪.‬‬
 ‫‪4‬‬ ‫הגדול‬ ‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫ליצחק ויאמר‬ ‫ויקרא אבימלך‬ ‫חמאה וחלב‪ .‬ובן הבקר אשר עשה והוא‪ .‬עומד עליהם‬
‫(י"ח ח')‪ .‬שמא יערבו בשר בחלב (טו)‪ .‬ותורתי‪ .‬תרתי‬
‫אך הנך אשתך היא‪ ,‬אך‬
‫אחת דברי תורה ואחת דברי סופרים (טז)‪,‬‬
‫למעט קא סאבר שמא אינה אשתו מלמ' שחשדו‬
‫בדבר אחר (כד)‪ ,‬ויאמר כי אמרתי פן אמות‬ ‫וו וישב יצחק בגרר‪ ,‬שקינל מות בויאו‬
‫ל‪ ,‬הודיעו שהיא אשתו ודאי (כה)‪.‬‬
‫עה‬
‫י‬ ‫|ושבלו ועליו הכת' אומר לעשות רצונך‬
‫אלהי הפצתי (תהלים מי ט) (יז)‪,‬‬
‫) ויאמר אבימלך מה זאת עשית‬
‫לנו כמעט שכב אחד‬ ‫אנשי המקום לאשתו‬ ‫ייר‬
‫וישאלו‬
‫בין מדת‬ ‫העם‪ ,‬אמי ר' אליעזר ‏ בוא וראה כמה‬ ‫ויאמר אחתי היא‪ ,‬ההתחלו‬
‫הצדיקים לרשעים‪ ,‬‏ הצדיקים ‪4‬רוב מעשיהן הטובים‬ ‫אנשי המקום להתגרות באשתו תפס אומנות אבותיו‬
‫בעיניהן קל ביות‪| -‬שכן יעקב |אבינו אומי קטנתי‬ ‫ואמר אחתי היא מכאן אמרו לעולם יתלה אדם‬
‫מכל החסדים ומכל‪ .‬האמת (ל'ב ")‪ -‬ומיעוט מעשיהן‬ ‫זכות אבותיו‪( .‬יה)‪,‬‬
‫הדעים בעיניהן המור ביותר שכן הוא אומ' ויירא‬
‫יקב מאד ויצר לו (שפ ‪ .)1‬קא סבר שמא יש עליו‬ ‫ח) ויהי כיארכו לו שם הימים וישקף‬
‫חטא קל ביותר ‏ ויגרום לו מיתה שהקלות בעיניהם‬ ‫אוי להן לרשעים שאין‬ ‫אבימלך‪,‬‬
‫כחמורות |(כו)‪ .‬כדתניא ר' חדקא אומי אם חפץ‬ ‫עיניהן תלויות אלא לדבר ערוה מלמ' שהיה ‏ מְדִיק‬
‫אתה להתרחק מן ההטא צא וחשב ודע ועיין בסופו‬ ‫עליהן בכל עת להסתכל בה (יט)‪ .‬וירא והנה‬
‫אם הטיבותה |הרבה יהי בעיניך מועט ואל תאמר‬ ‫יצחק מצחק‪ ,‬לימדה תורה דרך אריץ שלא יצא‬
‫אדם מטבעו שלעולם ומנהנו ואפלו נביא כשהנבואה משלי הטיבותי אלא ממה שהיטיבו לך צריך אתה‬
‫מסתלקת ממנו חוזר לאהלו הראשון אלא שהן ליתן הודייה שפפנוך והיטיבו‪ .‬לך‪ ,‬אם הטיבוך מעט‬
‫מקדשין עצמן יותר ‏ מדאי‪ .‬לכך ‏ נאמי והנה‪ .‬יצחק יהי בעיניך ‏ הרבה ואל |תאמר בשביל מעשי שהן‬
‫הגונין הטיבו לי אלא בשביל מעשי שאינם הנונים‬ ‫מצחק (כ)‪ .‬ותניא כך היא דרכן שלתלמידי‪ .‬חכמים‬
‫היטיבו לי שני ומשלם לשונאין (דבריס ז' ")‪ ,‬אם הריעות‬ ‫מספר עמה מעט ומשחק עמה מעט ויבעול בבושה‬
‫מעט יהי בעיניך |הרבה ואמור אוי לי כי חטאתי‬ ‫ולא בעזות ויפרוש מיר (כא)‪ .‬ותניא אלמלי לא‬
‫אוי לי שבא דבר מכשול על ידי‪ .‬ואם הריעוך הרבה‬ ‫ניתנה תורה היינו למידין דרך ארץ מתורנגול שהוא‬
‫יהי בעיניך ‏ מועט ואמור כי מעט‪ .‬מחובתי נגביתי‬ ‫מפייס ואחר ‏ כך בועל (כב)‪ ,‬‏ רב כהנא על אזל‬
‫מכאן הייתי שווה (כז)‪ .‬אבל הרשעים‬ ‫והלא הרבה‬ ‫לתות' פורייה דרב שמעיה שפח וצחק ועשה צרכיו‬
‫|מעשיהם ‏ הרעים בעיניהם קל ביותר‬ ‫אינן כן רוב‬ ‫אמי דאמי פומיה דאבא כמאן דלא טעים ליה‬
‫אומי כמעט ‪,‬שננ אחד העם את‬ ‫שכן אבימלך‬ ‫תבשילין אמי ליה רב כהנא קום פוק לאו אורח‬
‫אם עון אשת איש שאין לך המור‬ ‫אשתך‪ .‬ומה‬ ‫ארעא למעבד הכי אמי ליה תורה היא וללמוד אני‬
‫הוא‪ .‬בעיניו שאד עכירות על אחת כמה‬ ‫ממנו ממועט‬ ‫צריך‪( .‬כג)‪,‬‬

‫כ"ח ע"ב ובדים שם‪( .‬טו) צ"ע והוא נגד |המדרשים הידועים בענין זה עי' מדרש תהלים מזטור ח' ובניש‪( | .‬טז) עיי‬
‫וומא שם וב'ר פס"ד ‏ ס'ג ובניש‪( .‬יז) כעין זה קצתת בלקה טוב ע"ש‪( .‬יח) צ"ע‪( .‬יט) עי' בתרגום יב"ע לפפוק זה וע"ע‬
‫בפענח רזא ובחזקוני קצת בעין זה‪( .‬כ) עי' רמבים יסודי התורה‪ .‬פ"ז ה"ו‪( .‬כא) עי' רמבים הלכות דעות פ'ה ה"ח‪.‬‬
‫שם‪( .‬כד) בכי"ק קא פבר‪( .‬כה) צ'ע‪( .‬כו) צ'ע ואולי‬ ‫ע"א ועי בדים‬ ‫(כב) עו' עירובין ק' ע'ב‪( .‬בג) |עי' ברכות סיב‬
‫‪ .‬ענון שמא יגרום החטא‪( .‬כז) עי' דרך ארץ זוטא פיב בשינוי עיש ובכו"ק‬ ‫היה כן לפניו בהפדר'א וע' ברכות ד' ע"ג‬
 ‫| ‪64‬‬ ‫הגדול‬ ‫תולדות‬ ‫מדרש‬
‫מאי‪ .‬דכת' הודף צדקה וחסר ימצא חיים צרקת‬ ‫וכמה‪ .‬ומיעוט מעשיהם הטובים בעיניהם חמור ביותה‬
‫וכבור (משלי כ'א כ'א) משום רודף צדקה ימצא‪ .‬צרקה‪,‬‬ ‫שכן הוא אומ' עשינו עמך רב טוב ונשלחך בשלום‬
‫אלא כל העושה צדקה הקביה |ממציא לו מעות‬ ‫(כ'ו כ'ט)‪ .‬איזו היא טובה שעשו עמו הו אומי על‬
‫ועושה צרקה ביותר‪ .‬רב נחמן בד יצחק אומי הקב'ה‬ ‫ששילחהו בשלום מלמי שכל מי שניצל מחן דומין‬
‫ממציא לו מבני אדם הַמְהוגְנין כדי שיקבל עליהם‬ ‫כאלו עשו עמו רוב טובה (*כז)‪.‬‬
‫שכר לאפוקי מדדרש רבא מאי דכתי ויהיו מוכשלים‬
‫(יימיה יח כ'ג)‪| ,‬אמי‬ ‫לפניך בעת אפך עשה בהם‬ ‫ויזרע יצחק בארץ ההיא‪ " .‬אלעי‬
‫אומ' אין זריעה |אלא |צדקה מלמי ירמיה‪ .‬לפני הקביה ‏ רבונו |שלעולם אפלו בשעה‬
‫שנטל כל מעשר ממונו ונתן לעניים כמא דאת אמי שהן עושין מצוה לפניך הכשילם בבני אדם שאינן‬
‫|כם לצדקה (הישע ' ו'ב)‪ .‬ואומי =אשריכם מהוננין ‏ כדי שלא יקכלו עליהם שכר‪ .‬ד'א ימצא‬ ‫זרעו ל‬
‫חיים צדקה וככוד ‏ ר' יהושע בן לוי אומי הווון לו‬ ‫זורעי על כל מים (כח)‪| .‬אמ' ר יוחנן משום‬
‫‪-‬‬ ‫‪/‬‬

‫שמעון בן יוחאי מאי דכת' אשריכם זורעי על כל נים‪ .‬בעלי חכמה בעלי עושר ובעלי הנרה‪= ,‬בעלי‬
‫מים משלחי רגל השור והחמור (שם)‪ .‬כל העוסק‪ ,‬חכמה דכת' ימצא חיים‪| .‬בעלי‪ .‬עושר דכת' צרקה‪,‬‬
‫בתורה ובגמילות ‏ חסדים זוכה לנחלה כשני שבטים בעלי‪ .‬הגרה הבת" וכבוף‪\ :‬ו‪-‬רת!ו התם ככוד חכמים‬
‫ינחלו (משלי ג' ל'ה) (לא)‪ .‬וימצא בשנה‬ ‫שאין זריעה |אלא צרקה שני זדעו לכם לצרקה‪.‬‬
‫אל" " חנא אבות‬ ‫ההיא מאה שעירים‪.‬‬ ‫ואין מים אלא תורה שנא' הוי כל צמא לכו‬
‫הראשונים |הפדישו |תרומות = ומעשרות‪ = ,‬אברהם‬ ‫למים (ישעיה נ'ה א')‪ .‬משלחי ‏ רגל |השור‪ .‬והחמור‬
‫הפריש תרומה גרולה דכת' הרימתי ידי אל הי‬ ‫זוכה לנחלה כיוסף דכת' ביה בכור שורו הרר לו‬
‫אלא תדומה‪ .‬היך דתימ"‬ ‫("ד כ'ב)‪= ,‬ואין | הרמה‬ ‫דכת' ביה‬ ‫(דברים ל'ג י'ז)‪ ,‬וזוכה |לנחלה כיששכר‪.‬‬
‫הרמתם ממנו תרומת ה'‪ .‬יצחק הפריש מעשר שני‬ ‫יששכר חמורגרם (מ'ט‪ .)" .‬איכא דאמרי אוביו נפלים‬
‫דכת' וימצא בשנה ההיא מאה שערים‪ .‬אמי י' אבא‬ ‫תחתיו כיוסף דכת' ביה בכור שור הדר לו‪ .‬וזוכה לבינה‬
‫בר כהנא‪ .‬והלא‪ .‬אין הברכה שרויה לא בדבר המדור‬ ‫כיששכר דכתי" ביה ומבני יששכר יורעי בינה לעתים‬
‫ולא בדבר המנוי ולא ברבר השקיל ולמה מררן‬ ‫לדעת מה יעשה יש‪-‬אל (דברי הימים א' ו"ב‪ .‬ליב)‪( .‬כט)‪.‬‬
‫כרי לעשרן הדא היא דכתי ווברכהו‪ .‬ה יעקכ הפריש‬ ‫ר' אליעזר אומי נמשלה צרקה בזרע‪ ,‬מה הזרע‪ .‬הזה‬
‫מעשר ראשון דכת' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‬ ‫אדם זודע חטה אהת קוצ" ממנה ‏ כרי שלתבואה‬
‫רב יצחק מאי דכתי‬ ‫לך (כ'ח כיג) (לב)‪| .‬דרש‬ ‫כך הנותן ‏ פרוטה ‏ לעני המקום ‏ ממציא לו כמה‬
‫כי עברו תורות חלפו‬ ‫חנפה תחת ושכיה‬ ‫והאר‬ ‫פרוטות (ל)‪ .‬אמי רי אלעזר מאי דכתי וילבש צדקה‬
‫חוק הפרו ברית עולם (ישעיה כ'ד ה)‪ .‬והארץ חנפה‬ ‫כשרין (ישעיה נ'ש "‪ 0‬וכי |מה ענין צדקה אצל‬
‫תחת יושביה את ספר מחנף לה והיא מחנפא לך‪,‬‬ ‫שרין לומי לך מה שרין זה כל קילפא וקילפא‬
‫מדאה‪ .‬לך קמה ואינה מראה‪ .‬לך גדיש‪ .‬מראה לך‬ ‫מצטרפת לשרין נדול אף צרקה כל פרוטה ופרוטה‬
‫נדיש ואינה ‏ מדאה לך גורן‪| .‬מדאה לך גורן ואינה‬ ‫מצטרפת לחשכון גדול‪ .‬ר' חנינה אומ' מאי דכת' וככגד‬
‫מראה לך ערימה‪ .‬למה‪ ,‬כי עברו תורות שעברו על‬ ‫עדים כל צדקותיו (ישעיה פ'ד ה')‪ .‬מה בנד‪ .‬זה כל‬
‫שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה‪ ,‬חלפו‬ ‫נימא ונימה מצטרפת לבגד נדול אף צרקה כל‬
‫חק חילפו חוקן ‏ שלמעשרות‪ .‬‏ הפרו ברית עולם‪.‬‬ ‫פרוטה ופדוטה מצט‪-‬פת לחשנון נדול‪ .‬אמי ר' יצחק‬
‫(*כז) צ'ע ועי'קצת מזה בזהר תולדות‪( .‬כח) עי' פדר'א ריש פל'ג‪( .‬כט) עי' ב"ק ו" ע'א‪( .‬ל) ציע‪.‬‬ ‫ד' חדקה וכו' שפנו‬
‫ע"א‬ ‫צ'ח‬ ‫כהנא‬ ‫ד"ר‬ ‫פסיקתא‬ ‫(לב) עי'‬ ‫רבה‪.‬‬ ‫מדרש‬ ‫וקוצר‬ ‫שם ובכי"ק‬ ‫ובד"ם ‏‬ ‫טיו |ע"ב‬ ‫(לא) עי' בבא בתרא‬
‫ח'"ה ייב ע"א וע"ב‪.‬‬ ‫ובהערות שם‪ .‬וע"ע תנחומא מהרשיב‪.‬‬
 ‫=‬ ‫הגדול‬ ‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫ה‬
‫חפרן שנייה לא‬ ‫הפרו בריתן שלאבות שקבעו מצות מעשר (ל‪ .‬וסיתמו אותן כיון ‏ שחזר ‪-‬‬
‫הידש להן שם אלא העמיך ל השמות שקדא‬
‫שר קרא להן אביה‬ ‫להן אביו שני כשמות א‬
‫‪ ₪‬ויגדל האיש וילך הלוך וגדול‪,‬‬
‫חמשה שכת' בהן הולך וגדול‪- .‬‬
‫ומה שכר נטל על כך שכל האבות נשתנו שמותם‪,‬‬
‫ברהם מתחלה אבדם ולבסוף נקראאברהם‪ .‬יעקב‬ ‫נבינו ושמואל הרמתי ודוד מלך |ישראל ויהושפט‬
‫שמו יעקב ולבססיף נקרא ישדאל אבל ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מלך יהורה‪ .‬ומרדכי בלשן (לר)‪,‬‬
‫>‬ ‫מתחלה עד שלא נולר קרא לו הקכיה יצחק‬
‫שמו יצהק ("ז "ט)) ולא נשתנה‬ ‫את‬ ‫שני וקראת‬ ‫‪ ₪‬ויהי לו מקנה ‪ 1‬ויקנאו אותו‬
‫שמו לדורות (לט)‪,‬‬
‫להן לרשעים ‪ ₪‬מתקנאין‬ ‫או‬ ‫פלשתים‪.‬‬
‫ורקב‬ ‫אומר‪.‬‬ ‫עליהן הכת'‬ ‫ברעה‬ ‫ושמחים‬ ‫בטובה‬
‫‪ ₪‬ויחפרו עבדי יצחק בנחל‪" ,‬‬ ‫עצמות קנאה (משלי ויד ל')‪ .‬ושמח לאיד לא ינקה‬
‫םםהיו האבות‬
‫עקיב' אומי כל טקוש‬ ‫‪:‬‬ ‫גורמת‬ ‫שהיא‪.‬‬ ‫הקנאה‬ ‫היא‬ ‫קשה‬ ‫ה)‪.‬‬ ‫(שם כ"ז‬
‫מהלכין היתה |הבאר |מהלכת עמהן‪ ,‬אברהם חפר‬ ‫לשנאָה וכן הוא‪ .‬אומ' ויקנאו אותו ולבסוף ואתם‬
‫בארץ שלשה פעמים ומצא אותה לפניו שני אשר‬ ‫שנאתם אתי (לה)‪,‬‬
‫הפרו בימי אברהם אביו‪ .‬ווצחק הפ בארץ ארבעה‬
‫פעמים ומצא אותה לפניו שני ויחפרו עברי יצחק‬ ‫מד‬ ‫הפרו‪,‬‬ ‫אשר‬ ‫ש) וכל הבארות‬
‫ימצאו שם באר מים חיים (מ)‪ .‬ריא אין‬ ‫תחלה‬ ‫בשבועה‬ ‫כפרו‬ ‫שהם‬ ‫הכתוב‬

‫מים חיים אלא תורה שני‪ .‬מעין גנים‪ .‬באר מים חיים‬ ‫וביטלו את הברית וסתמו הבארות ולפי כך נתחייבו‬
‫ד' ט"ו) (מא)‪.‬‬ ‫(שיר השירים‬ ‫כליה‪( .‬לו)‪.‬‬
‫ויריעו רעי גרר‪ ,‬מגיד הכת' שאותו מקים‬
‫מקולקל במים‪ .‬וכן השנה שנת בצורת‬ ‫|‬
‫ויאמר אבימלך אל יצחק לך‬
‫לפי שהוא שנת רעבון‪= ,‬ויצחק אבינו זורע‬ ‫היתה‬ ‫כי עצבמת ממנו‬ ‫מעמנו‬
‫מאד‪ ,‬אמרו לו כל עצמות שעצמת לא ממנו‬
‫וחופר בכל מקום‪ .‬ומצליה ולמה שהוא עושה‬ ‫ונוטע‬
‫היו לדעבר הוה לך הדא קוקיא כדון אית לך קוקיא‬
‫יוצרו לכך המקום משלים רצונו ועליו ועל‬ ‫רצון‬
‫סנון(לז)‪ ,‬ד"א כי עצמת ממנו מאד‪ .‬נרמז לו בשני‬
‫בו נאמי רצון יראיו יעשה (תהלים קמיה ו'ט)‪,‬‬ ‫כיוצא‬
‫מימים שהוא עצום בעולם הזה ולעולם הבא (לח)‪,‬‬
‫שראו פלשתים כך מיד נתקנו ועשו עמו‬ ‫וכיון‬
‫מדיבה ונזלו בארות שחפר (מב)‪,‬‬ ‫וישב יצהק ויחפר ויקרא להן‬
‫משם ויחפר‪ ,‬הנו דאמור רבגן‬ ‫כב) ויעתק‬ ‫בוא וראה‬ ‫שמות כשמות‪,‬‬
‫מאן דביש ליה בהא מאתא ולא אזל‬ ‫ענותנותו שליצחק אדם קונה לו בית וקורא‪ .‬לו שם‪,‬‬
‫אוחרי‪ .‬צועק‪ .‬ואינו נענה‪= ,‬הנ מילי‬ ‫מינה למאתא‬ ‫עומד בנו ומחדש בו דבר הוא קורא לו שם אחר‪.‬‬
‫בל שכן ‪ -‬שמיא גולה ואפלו‬ ‫במילי רעלמא‬ ‫אבל יצחק אבינו אינו כן אלא כל הבאדות שחפר‬
‫ילמד כל אדם מיצחק אבינו כיון‬ ‫לסוף ‏ העולם‪,‬‬ ‫שעמדו פלשתים‬ ‫אברהם אבינו וקרא להן שם אע'פ‬

‫(לד) צ' וע שמואל א' ב' כ'ו ושמואל ב' ה' י‪ ,‬ד'ה ב' ייז ייב‪ ,‬ומגלת אסתר ט' ד'‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫(לג) עו' פסיקתא ותנהומא‬

‫לפנין‬ ‫קצת שהיו‬ ‫ומרדכי הוא הולך‪ .‬וגבי דוד הלוך וגדול‪( .‬לה) צ"ע‪ .‬ועי בלקח טוב שנראה‬ ‫שמואל יהושפט‬ ‫וגבי‬
‫(לח) צ'ע‪( .‬לט) צ"ע‪.‬‬ ‫פסיד ס"ז‪.‬‬ ‫לוקח ועי' לקמן אות נ'ב‪( .‬לז) עי' ב'ר ‏‬ ‫מדרשים בעין זה‪( .‬לו) צ"ע ואולי מהפדר'א‪.‬‬
‫פ'ג פסוק ט'ו קצת רמז לזה‪.‬‬ ‫(מ) עי' פדר"א פל'ה ועי' בביאור הרד"ל שם אות כ"ד‪( | .‬מא) עו' מדרש שה"ש רבה‬
‫(מב) צ"ע ועו' בתרגום וב"ע‪ .‬כאן‪.‬‬‫וע"ע ב"ר פס"ד סיח‪.‬‬
‫‪110‬‬ ‫הגדול‬ ‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫‪/‬‬
‫‪9‬‬
‫צדיק והאלהים יבקש‪ .‬את נררף‪ .‬רשע רורף צדיק‬ ‫הניחן והלך ‏ לו מה היה לו‬ ‫שבאו עליו משטינין‬
‫יבקש את נרדף‪ .‬אפלו אתה חוזר ואומי‬ ‫‪0‬‬ ‫וה‬ ‫לו בסוף כי עתה הרחיב הי לנו (מ)‪,‬‬
‫את‬ ‫מבקש‬ ‫ם‬
‫והאלהי ם‬ ‫מקוםם‬ ‫מכל‬ ‫רשע‬ ‫רודף‬ ‫דיק‬
‫כ ויעל משם באר שבע‪ ,‬כון שיאה‬
‫נררף ‏ מפני קין‬ ‫כן הבל‬ ‫לך שהוא‬ ‫תדע‬ ‫‪-‬‬ ‫עצמו שהוא מפורנם ושהשכינה עמו‬
‫אומ' וישע ה' אל הבל (ד' ד)‪ .‬אברהם גררף‬ ‫מהוא‬ ‫מיר הזר לארצו‪( .‬מר)‪,‬‬
‫ופני נמרוד מהוא אומי אתה הוא ה' האלהים אש‬
‫נרדף | מפני‬ ‫יצחק‬ ‫ז)‪,‬‬ ‫ט'‬ ‫(נחמיה‬ ‫באברם‬ ‫בחרת‬
‫להןיתאו אליןה בלילת תביעבור‬
‫פלשתים מהוא אִימ' ויאמרו ראו ראינו כי היה הי‬ ‫בעבוריאברהם עברה‪.‬ה‬
‫ליצחק בזכות‬ ‫שנעשה‬ ‫כל מה‬ ‫ר' אליעזר אומי‬
‫עמך‪| .‬עקב נרדף מפני עשו מחיא אומ' כי יעקב‬
‫אביו נעשה לו‪ ,‬‏ אבל זכותו הרי היא קיימת לעדי‬
‫אחיו‬ ‫קליד ה)‪ .‬יוסף נרדף מפני‬ ‫בהר לן יה (תהלים‬
‫ער ולמה שהוא צריק בן צריק‪ ,‬‏ אבותיו זיכו‪ .‬לו‬
‫מהוא‪ .‬אומי ויהי ה' את יוסף (לש ב)‪ .‬מ|שה‪ .‬נרדף‬
‫העולם הוה והוא זיכה לעצמו העולם הבא לכך‬
‫מהוא צותי וה האיש משה גדל מאד‬
‫נאמ' בעבור אברהם עבדי (מת)‪.‬‬
‫‪-.‬‬ ‫פו‪-‬ו‬

‫(תלים ק"ו כ'ג)‪,‬‬ ‫בחירו‬ ‫לוולי משה‬ ‫ג')‪ .‬ואומי‬ ‫"א‬ ‫(שמות‬

‫ישראל נדדפין מפני אומות העולם מהוא אומר ובך‬ ‫כה) ויב] שם מזבה‪ ,‬תו וננן שנעה בגו‬
‫בהר הי להיות לו לעם סגלה (דברים "ד ב ר' יודה‬ ‫המשכן ואלו‬ ‫מזבחות קודם שהוקם‬
‫ביר' סימון ‏ אומי אף שור נררף מפני אדי‪| ,‬כבש‬ ‫הן אדם הראשון ונה ואברהם יצחק רעקב משה‬
‫מפני הזאב‪ .‬עז מפני נמר‪ .‬אמ הקבייה אל תכיאו‬ ‫ואהרן‪ ,‬כנגדן עשה בלעם ה‪-‬שע שבעה מזבחית כדי‬
‫לפני קדבן מן הרודפין אלא מן הנדדפין (מט)‪.‬‬ ‫שתבטל זכותו לזכותן ולא עלת בידן(מו)‪ .‬ויכרן‬
‫אמי רב אבהוא לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא‬ ‫‪ 0‬שלצדיקים‬ ‫באו‪,‬‬ ‫שם ‪ 0‬ל‬
‫מן הרודפים שאיןלך נרדף בעופות יתר‪ .‬מן התורים‬ ‫שבכל מקום שהן הולכין הן כורין בארות‪ .‬וממציאין‬
‫ובני יונה והכשירן הכתוב לנכי המזבח מכלל‬ ‫את המים ‪ -‬ולמה שהוא מחית הכל וכן הוא‬
‫העופות (‪.)2‬‬ ‫צדיק (משלר יל "א) | (מו)‪,‬‬ ‫אומ' מקור היים‪ .‬שי‬

‫דקדקנו‬ ‫אמרו‬ ‫ואבימלך הלך אליו מגרר‪ ,‬פא כ) ויאמרו ראו ראינו‪.‬‬
‫וראינו |שהשכינה |עמך (נא)‪.‬‬ ‫חבודות‬ ‫מגרר‪ .‬מגורר ‏ שעלו בו‬
‫בקשו ממו‬ ‫תחי נא אלה בינותינו‪.‬‬ ‫ופצעים ובא לו אצל יצחק ן לבקש עליו רחמים כשם‬
‫שיעמור‪ .‬בבדית אכרהם אביו שהן קלקלו תחלה‬ ‫שעשה לו אביו (מה)‪.‬‬
‫וביטלו הברית ‏ וקיבל עליו‪ .‬וכרת להם' ברית והתך‬
‫אמה ממתג חמורן ונתנה להם לאות והיתה בירם‬ ‫כח) ויאמרו ראה ראינו כי היה הי‬
‫עד שעמר דוד וראה שהן כפיו בברית שבועה‬ ‫עמך‪ ,‬אמד רב הנא מאי דכתו‬
‫והרנן ונטל מתג האמה מידן דכת' ויקה את מתכ‬ ‫והאלהים יבקש את נרדף (קהלת ג' ט'ו)‪ .‬עתיר הקב"ה‬
‫האמה מיד פלשתים (שמואל בי ח'אי)‪( .‬נב)‪,‬‬ ‫לתבוע דמן שלנררפין מיר ‏ רודפיהם‪| .‬צדיק‪ .‬רורף‬

‫(מג) צ"ע ועו' בבא | מציעא ע"ה ע'יב‪( .‬מד) צ"ע‪( .‬מ"ה) צ"ע‪( .‬מו) ‪ -‬במדבר רבה פ"כ סי"ח ובנ"יש ותנחומא מהרש"ב‬
‫ב)ר עיי‬
‫ח"ד ע"ב ובהערות שם ובכל הדוגמאות מני הבל ולא מני אהרן‪( .‬מז צ'ע‪( | .‬מח) עי' ב"ר פסיד פ"ט ע"ש‪( .‬מט‬
‫תנחומא‬ ‫וע"ע‬ ‫ס"ט‬ ‫אמור‬ ‫תנחומא‬ ‫יותר עם‬ ‫כאן מסכמת‬ ‫והנופתא‬ ‫מט"ו ובניש‬ ‫פסוק‬ ‫וקהלת רבה פ'ג‬ ‫ס'ה‬ ‫פכ"ז‬ ‫ויקרא רבה‬
‫מתורון‪( = .‬נא) צ"ע ועי' ב'ר פס"ד פיט ראינו מעשיך‪.‬‬ ‫מהרש"ב ח"ג מיו ע"א‪( .‬כ) עי' בבא קמא צ'ג‪ .‬ע'א‪ .‬ובכי"ק יתר‬
‫ובכייק לפי שהן קלקלו‪.‬‬ ‫פל'ו ובתוב"ע‪.‬‬ ‫פדר"א‬ ‫זה‬ ‫עי' קצת‬ ‫(נב)‬
 ‫‪--‬‬ ‫הגדול‬ ‫תולדות‬ ‫מררש‬ ‫‪141‬‬

‫נשי‬ ‫מעשה‬ ‫מעצמי (ב' כ)‪| ,‬הקישו‬ ‫הנשים עצם‬ ‫מממי‬ ‫רעה‪,‬‬ ‫עמנו‬ ‫תעשה‬ ‫כ אם‬
‫עשי ברבקה שהיחה אשה ולא הרנישה‪| ,‬הקישו‬ ‫שההזיקו |טובה =לאבינו יצחק שלא‬
‫ביצחק שהיה ‏ כלי חרש עפר‪ .‬מן האדמה (ב' ‪)1‬‬ ‫ננעו בו ברעה לומי לך שנפשם מתאוה לרע וכן‬
‫והרניש לכך נאמיויהי כיזקן יצחק (א)‪ .‬דיא ויהי כי‬ ‫הוא אומ' נפש רשע ‪ %0‬רע (משלו כ'א ‪( .)+‬נג)‪.‬‬
‫זקן יצחק ותכהין עיניו‪ ,‬אמי רי‪ .‬יודן מפני מה כהו‬
‫ל שפ שנע‬ ‫שבעה‪.‬‬ ‫ויכקרא אותה‬ ‫ל‬
‫עיניו שליצחק מפני כעסו שלעשו‪ .,‬מכאן אמדו כל‬
‫מצוות שנצטוו בני נח (נד)‪ | .‬ד'א‬ ‫|‬
‫מי שהוא מעמיר בן רשע או תלמיד רשע סוף‬
‫על שם שמצאו אותה שבעה פעמים (נה)‪ .‬ד"א‬
‫עיניו כהות (*א)‪ .‬בן רשע מאבינו יצחק שני ויה'‬
‫על שם שנשבעו זה לזה (נו)‪.‬‬
‫‪ -‬עיניו מראות‪| .‬מאי מראות‬ ‫כ י וורקיון יצחק‬
‫|מיר‪ .‬רשע מאחייה‬ ‫מראות כעסו שלאותו רשע‪ .‬תל‬
‫השילוני שמשח‪ .‬לו לירבעם ‏ אמ' ר' נתן תשעה‬
‫לל) ויחי עשו בן ארבעים שנה‪ .‬מפי‬
‫בן ארבעים‬ ‫מה לא נשא אשהאלא‬
‫ואדבעים פנים תורת כהנים היה ירבעםדורש‪ .‬וכיון‬
‫כדי להראות את הבריות שמעשיו דומין למעשה‬
‫שני וישם את האחד‬ ‫מיךר שניני עגלים‬
‫‪1‬‬ ‫שמלך טעה והעט‬
‫אניו‪ ,‬יצחק נשא בן ארבעים אף הוא נשא בן‬
‫בכית אל ואת האחר‪ .‬נתן ברן (מלכים א "ב כיט)‪.‬‬
‫ארבעים‪ .‬ורוח הקדש צווחת ואומרת איןזכרון לחכם‬
‫היה אחייה השילוני מצטער ואומ' משה ‪ 8‬רן‬ ‫קהלת ב' ט"ז)‪( .‬נד)‪,‬‬ ‫לעולם‬ ‫עִם הכסיל‬
‫וושפמהח רבווי‪ ,‬שמואל ‏ משה לדוד ושמח בו‪ = .‬צדוק‬
‫משח לשלמה ושמח בו אני אהר שמשחתי חטא‬
‫אומ'‬
‫|‬ ‫הכת' ‏‬ ‫עליו‬
‫לה) ותהיין מרת רוח‪,‬‬
‫החטיא‪ .‬את ישראל‪ .‬ומנין שכהו עיניו שני ואחיהו‬ ‫כעם‪ .‬לאביו בן כסיל וממר ליולדתו‬
‫לא יכל לראות כי קמו עיניו משיבו (שם "ד ד)‪,‬‬ ‫(משלי טיז כ'ה) (נח)‪ ,‬שחיה מכנים נשיו לבית אביו‬
‫העשן‬ ‫ע"ז שלהן ומעשנות לפניה‪ .‬והיה‬ ‫והן מביאות‬
‫אוו לרבנות שהיא פורקת ‪ -‬יחיראת שמים (ב)‪.‬‬
‫בתחלה כת' ביה וימצא אותו אחייה השילוני והיא‬ ‫עולה ומכבה את כל עד שכהו עיניו שליצחק‬
‫מתכסה | בשלמה הדשה ושניהם ‏ לבדם | בשדה‬ ‫דכת' ותהיין מרת הח ליצהאק ולרבקה |וסמיך‬
‫(שס "א כ'ט)‪ .‬אמי רב נהמן מאי שלמה חדשה‬ ‫ליה‬
‫אין בה דופי כך לא היה בירבעם‬ ‫מה שלמה חדשה‬
‫דופי באיתה שעה‪ ,‬ושניהם לברם בשדה (שס)‪,‬‬ ‫כן;‬
‫אמי ר' דרא שכל ‏ חכמי ‏ ישראל | דומין לפניהם‬ ‫ל‬ ‫זקן יצחק‪ .‬היה ‪5‬‬ ‫א) ויהי כי‬
‫טעמי תורה‬ ‫כעשבי השדה‪ | .‬ואיכא |דאמרי שכל‬ ‫ווהי כי זקנו יצחק ורבקה‬
‫מגולין להם כשרה‪( .‬נ) וכיון שמלך ויאמ" ירבעם‬ ‫עצם ‪%0‬‬ ‫על‬ ‫שהקיש‬ ‫לעצם‬ ‫משל‬
‫ר' אנהוא‬
‫בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם‬ ‫כך‬ ‫הקיש ‏ העצם על כלי חרש תשבר‪.‬‬ ‫נשבר‪,‬‬

‫(נה) עי' פדר"א פל"ה ועי' ברדיל שם אות כ"ו‪,‬‬ ‫(נך) יציע‪:‬‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫מובה‬ ‫עמו‬ ‫עשו‬ ‫שלא‬ ‫ס"י‬ ‫שם‬ ‫בב"ר‬ ‫צ'יע ועי'‬ ‫(נג)‬

‫ופדר'א שם בביאור הרד"ל אות‬ ‫חידש השם וכב מפרשים‬ ‫ויצחק רק‬ ‫ואבימלך מכבר‬ ‫(נו) צ'יע וריל שם נשבעו אברהם‬
‫עו" ילקוט משלי רמז תתקנו על = זה בשם מדרש שם ואולי כיון לאגדת‬ ‫ביז‪( .‬נז) עיי ביר פס"ה פ'א ע"ש‪( | .‬נח)‬
‫ה כע ס עיש שאין להם פירוש בלא זה‪.‬‬ ‫מנ‬
‫טא תולד ות ס"ח קודם מלות פ‬ ‫כן תה‬ ‫ואולי היה‬ ‫ע"ש‬ ‫פ"מ‬ ‫בראשות‬
‫בנים‪.‬‬ ‫גידול‬ ‫פרק‬ ‫חכמה‬ ‫ועו ג'כ בראשית‬
‫ויח‬ ‫חי‬ ‫מהרשיב‪.‬‬ ‫ע"ח‬ ‫כיג‬ ‫דריב‬ ‫‪ 1‬ע"ע פוא‬ ‫ע"ש‬ ‫ס"י ובנ"ש‬ ‫פסה‬ ‫עי' ב'ר‬ ‫(*א)‬ ‫(א) עיי תנחומא שם ע"ש‪.‬‬ ‫כ‬
‫ועל‬ ‫השילוני מתעמר‬ ‫אחיה‬ ‫ובכי"ק‬ ‫במשלי‬ ‫הנ"ל‬ ‫על הכתוב‬ ‫מיוסד‬ ‫שהיה‬ ‫כאן נראה‬ ‫והמדרש‬ ‫שם‪.‬‬ ‫א ובהערות‬
‫טהור‬ ‫פנים‬ ‫במ"ט‬ ‫התורה‬ ‫וודעין לדרוש‬ ‫שהיי‬ ‫דוד‬ ‫בימי‬ ‫שתינוקית‬ ‫ס"ב‬ ‫ע"כ‬ ‫רבה‬ ‫ווקקרא‬ ‫וטו‬
‫‪.‬‬ ‫הגליון מצטער‪( .‬ב) צ"ע‬
‫וטמא‪( | .‬ג) עי' סנהדרין ק"ב‪ .‬ע"א‪.‬‬
 ‫‪4‬‬ ‫הגדול‬ ‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫‪3‬‬
‫מזוזת פתחי (משלי חי לד)‪ .‬וכשהטאו‪ .‬בניו הורירותו‬ ‫הזה לעשות זבהים |בבית ‏ ה' בירושלם ושב לב‬
‫(שמואל א' ג' ב')‪.‬‬ ‫רהפרומי‬
‫‪--‬ה ‪-‬‬ ‫משלשתן‪ .‬ועלי שוכב‬ ‫העם ‏ הזה אל אדוניהם אל רהבעם מלך יהודה‬
‫שלא היה מלך אלא כנפן‪ .‬שוככ בארין‪ .‬ועיניו החלו‬ ‫והרגוני ושבו אל רהבעם מלך יהודה (ש ויב כיז)‪,‬‬
‫כהות (שם שם)‪ .‬שלא היה אב בית =דין שני ו‬ ‫אמי נמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד‬
‫ברכות בחשכן (שיר‪ .‬השורים ז' ה')‪ .‬זו סנהדרין‪,‬ולא יכול‬ ‫בלבר‪= ,‬וכיון ‏ דחאזו |ליה דיאתיב ואנא |קאימנא‬
‫לראות שלא היה כהן נדיל שכן כת' או נבן או‬ ‫אמרי מורר במלכות הוא וקטלו לי ואזלי בתריה‬
‫רקוני (ויקרא כ'א י'ש)‪ .‬ראה ‪/‬מה הבנים הרשעים גורמין‬ ‫מיד ויועץ המלך ויעש שני ענלי זהב‪( .‬שס כ'ח)‪.‬‬
‫לאביהן‪ ,‬‏ ושמע את כל אשר יעשיןלכל ישראל‬ ‫אמי רב נחמן גסות |ה"וח שהיתה בו ב'רבעם היא‬
‫רשע מני לן (שמואל אי בי כ'ב)‪ .‬מה חיו עושין היו ‪ 0‬מכיאין‬ ‫טרדתו מן העולם הבא (ד)‪ .‬ד'א‬
‫מבניי עלי (ה)‪ .‬רכת' ועלי זקן‪ :‬מאף (שיא בי‪ .‬כיב)‪ ,‬ק"בנותיהן ובני |עלי |באין =ומשטפין רנליהן על‬
‫את מוצא כשם שכהו עיניו ‪ .-‬ממעשה עשו הקרבנות ואומרין ‏ זו השאת וזו עולה וזה אשם‬
‫בנו |הרשע כך כהו‪ .‬עעיו שלעלי ממעשה בניו והקכ"ה צויה למה תבעטו בזכחי ובמנחתי (שם כיט)‪,‬‬
‫הדעים שני ועיניו קמה ‪ 6‬יכול לראות (שם די טיו)‪ ,‬והי ישראל רואין ואומרין זהלזה באו ראו היאך‪ .‬אינן‬
‫אמי ר' סימון מה ת"ל בעלי מאד‪ .‬אברהם בן מאה משניחין |שאין מדאין בידיהן =אלא ו דרך‬
‫חמש ושבעים שנה ולא נאמי בו מאד‪ .‬‏ יצהק בן בזיון‪ .‬ולא עוד =אלא כשהיו ‏ ישראל מכיאין‪ .‬קרבן‬
‫מאה ושמונים שנה ‏ ולא נאמ' בו מאד‪= .‬יעקכ בן היה כל אחד משלח עבדו אצל הכהן ליטול בשר‬
‫מאה ואיבעים ‏ ושבע שנים ולא נאמ' כו מאד‪ .‬ש‪ .‬נם בטרם יקטירון החלב ובא נער הכהן ואמר‬
‫והמלך דוד זקן (מלכים א' א' א)‪ .‬ולא נאמי בו מאד‪ ,‬לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן וני ויאמראליו‬
‫ויזקן יהוידע (דברי הימים ב' כ'ד ט'ו)‪ .‬ולא נאמ' בו מאד‪ ,‬האיש קטר יקטירון ‏ כיזם ‏ החלב (שם טו)‪ ,‬מה היו‬
‫ט‬
‫הדםדס |ויקטי |ר‬
‫משל לאדם שנטל אכן וזרקה לאיקונן שלמלך אמי ישראל אומדין לו יבוא הכהן ויזדוק את‬
‫את החלבים ואחר כך קחלך בשר מה הכהן אומר‬ ‫המלך מה אעשה לואלא אותה האבן שזרקה טלוה‬
‫לו הרם איני זורק והחלבים איני מקטיר תנה בשר‬ ‫ושברו ידי ורנליו בה‪ ,‬כך אמי הקנ"ה לפי שהכעיסו‬
‫אותי בני עלי במאד שני ותהי |חטאת הנערים גדולה לצלות לכהן ואם לא לקחתי בחוקה (שם) ()‪ ,‬והיו‬
‫מאך (שמואל א' ב' ''ז)‪,‬לכך לקה במאד =שני ועלי ישראל‪ .‬אומרין ‏ מה הוא לא לחקביה =אנו נודרין‬
‫זקן מאך (שם שם כ'ב)‪ .‬בוא וראה מה הבנים להביא קרבן לא לבני עלי‪= .‬מכאן ואילך אין אנו‬
‫הרעים גורמין ‏ שהן מורידין את אביהם מגדולתו מביאין קרבן עד שב בני עלי‪,‬לכך נאמי ותהי‬
‫ומכנודו‪| .‬למד ל‪/‬ך מעלי כמה נדולה היתה‪ .‬לו‪ .‬חטאת הנערים גדולה מאד‪ ,‬ולא עוד אלא ואת‬
‫היה מלך וכהן נדול ואב בית ‏ דין כהן גדול מנין אשר ישכבון את הנשים (שם)‪ .‬ואיכן היו חוטאין‬
‫דכת' ועלי הכהז (שם א' ט)‪ .‬שהיה‪ .‬כהן נדול‪ .‬מלך פתח אוהל מועד (שם) ושלמה צווח מקום המשפט‬
‫מנין דכת' יושב על הכסא (שם שם)‪ .‬אב בית דין שמה הרשע (קחלת ג' ט"ז)‪| .‬אמ הקביה גם‪ .‬בביתי‬
‫מנין דכת' על מזוזת היכל ה' (שס שפ)‪ .‬וכתב‪ .‬אשרי מצאתי רעתם (ידמיה כ'ג "א)‪| .‬לא היה |חביב לי‬
‫אדם שומע לי לשקר על דלתותי יום יום לשמר ות" מאהל ששם ניתן לאברהם מילה ושם ננגליתי‬
‫(ה) עי' בעד כלל הפיסקא הזאת דבני עלי באגדת בראשית פ'א‬ ‫שם‪.‬‬ ‫בד'ס‬ ‫ועו' הוטב‬ ‫ק"א ע"ב‪.‬‬ ‫שם‬ ‫סנהדרין‬ ‫(ד) עו'‬
‫שם‬ ‫ז''ל והדברים‬ ‫אלנקואה‬ ‫רי ושראל‬ ‫של‬ ‫המאור‬ ‫מגורת‬ ‫מאת‬ ‫של קוח‬ ‫בנום‬ ‫גודול‬ ‫פרק‬ ‫חכמה‬ ‫בראשית‬ ‫הדברים‬ ‫ונשנו‬
‫מובן‬ ‫הענין‬
‫זעג‬ ‫בלשון‬ ‫טעיות‬ ‫מקצת‬ ‫שיש‬ ‫היות‬ ‫ועם‬ ‫מצאתי‬ ‫ע"כ‬ ‫הניל באמרו‬ ‫ר"י ‏‬ ‫בזה‬ ‫שהרגוש‬ ‫וכמו‬ ‫ומקוטעים‬ ‫מגומגמים‬
‫פיסקות‬ ‫גררא‬ ‫ג'ב אגב‬ ‫ושלימה אבל נכללו‬ ‫יותר כו‬ ‫ולא מצאתי ספר להגיהו עוד כראוי ע"כ‪ .‬ולפנינו הנוסחא‬
‫ממקומות אחרים וכדרך המלקט הזה‪( .‬ו) עי' ולקוט שמואל א' רמז פ"ו כעין זה בשם תנו רשב"ו‪.‬‬
 ‫‪0‬‬ ‫הגדנל‬
‫לקול אביהם‪ ,‬למח‪ ,‬כי חפיץ הי לחמיתם‪ ..‬והלא כתי‬
‫כי ‪ %‬אחפוץ ‏ במות המת (יהוקאל ו"ח ל'ב)‪ .‬אלא‬
‫עד שלא נחתם גזר דינו שלרשע לא אחפוץ במות‬
‫הרשע ומשנחתם נזד דינו כי חפיץ ה'להמיתם (ט)‪,‬‬
‫אמ' לו= בדכרים לא יוסרעבד (משלי‪ .‬כיש יש)‪.‬‬
‫בדב"ים באתה‪ .‬עליהם ולא ישמעו ‪ 0‬אביהם‪,‬‬
‫ושלמה אומ' אל תמנץ מנער מוסר (משלי‪ .‬כ'ג "ג)‪.‬‬
‫אלא אתה‬ ‫מקל ולשב" ראשיהם‬
‫אומ' אל בני‪ ,‬חייך שהן מתים‪ :‬כחרב והוא נשבר‬
‫ומת שני ויהי כהזכיר ‏ את אדון האלחים ויפל מעל‬
‫הכסא אחרנית בעד יד השער ותשכר מפרקתו וימת‬
‫(שמואל א' ד' "ח)‪| .‬ראה כמה בנים‪ .‬הרעים גורמין‪.‬‬
‫אמ' ר' יוחנן קשה תרבות רעה בתוך ביתושלאדם‬
‫יתרממלחמות נוג ומנוג‪| .‬דאלו |גבי |מלחמת נוג‬
‫כת' למה רגשו‪ .‬נוים ולאומים יהנו |ריק יתיצבו‬
‫מלכי אריץ ורוזנים נוסדו =יחד על הי ועל משיהו‬
‫(ההלים ב' א' וב')‪| .‬מה רבו צרי לא כתב‪ .‬ואלו נכי‬
‫ת"בות רעה כת' מזמור לרור בברהו מפני אבשלום‬
‫ג' א' וב') (י)‪ .‬דיא ויהי‬ ‫בנו הי מה רבו צרי ‪-‬‬
‫כי זקן יצחק ותכהין יענין‪ ,‬זהשיה רבות עשית‬
‫אתה הי נפלאותיך ומהשבותיך אלינ (תהלים מ' וי)‪.‬‬
‫אמ" ר' ‏ חנעה ‏ בר פא כל פעולות =ומחשבות‬
‫|הו ‏ עיניו שליצחק כדי‬‫שעשית אלינו =בשבילינו כ‬
‫שיבוא יעקב |ויטול הברכות (יא)‪| .‬אמ' רי חיא‬
‫ואמ' לו אל‬ ‫אצלו הרופא‬ ‫שנכנס‬
‫תשתה יין והיתה נפשו מפרכסת לשחות יין‪ .,‬אמי‬
‫היופא חנו לו מים‪ .‬חמין ואמרו לו שיש בהן יין‬
‫כבו את הנרות כדי שלא ירע מהו שותה כך היה‬
‫יצחק מבקש ליתן את הברכות לעשי‪| ,‬אמי הקביה‬
‫יכחועיניו כדי שלא ידע למי מברך לכך נאמי‬
‫ויהי כי זקן יצהק ותכהין עיניו מראות (יב)‪| .‬ד'א‬
‫ויהי כי זקן יצהק ותכחין עיניו‪ .‬רבנן אמרין בשעה‬
‫שנעקד יצחק על גבי המזבה ראה זיו השכינה וכהו‬
‫עיניו‪ .‬משל למלך ‪ .‬עיניו וראה בן אוהבו‬
‫מציץ עליו מתוך החלון אמי המלך אם אהרננן‬
‫ע"ב‬ ‫ו"ב‬ ‫נשא‬ ‫ספרי‬ ‫‪9‬ט) גו‬ ‫שם‪.‬‬
‫ציו‪:‬‬ ‫(יב)‬ ‫ה‬ ‫תולדות‬ ‫ותנחומא‬
‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫עליו שני ‏ ורא אליו ה'‪ :‬והוא יושנ פתח האהל‬
‫("ב ז)‪ .‬ובו הייתי מתהלך שני ואחיה מתהלך באהל‬
‫|בו נגליתי על משה שני‬
‫ובמשכן (שמואל ב' ז' ו)‪ .‬ו‬
‫ווקרא אל משה ודבר ה' אלו" מאהל מועד‬
‫(יקדא אי א)‪ .‬והם ישכבון את הנשים פתח אהל‬
‫מועך‪ .,‬ר' יודה ביר' סימון בשם ר' חזקיה זה אהר‬
‫מן המקראות שהיה רבינו דורש‪ .‬לשכח‪ ,‬ואת אשר‬
‫היה לך ליטול‬ ‫ישכבון את הנשים ‏ אפשר בניו שלאותו צדיק הין‬
‫עושין כן‪ .‬אמור מעתה כשהיו מעלות קרבנן לשילה‬
‫היו משהין אותן ומלינין ‏ אותן חוץ |מבתיהן לילה‬
‫אחת העלה עליהם המקים כאלו שימשו עמהן (ז)‪,‬‬
‫רי פימון בשם ר' יהושע בן לוי אומ'‪ .‬חוס‪ .‬ושרום‬
‫שלא היו בני עלי |שוכבין את חנשים אלא ואת‬
‫אשר ישכיבון‪ .‬שמשביבין הנשים עם בעליהןטמאות‪,‬‬
‫היאך כת' אשה כי תזריע [וגו'] ובמלאת ימי טהרה‬
‫וגו'] והקריבו לפני הי וכפר עליה וטהיה ממקור‬
‫דמיה‪( .‬ווקרא "ב א' ז'ז)‪= .‬והי בנות =ישדאל עושית‬
‫כן ומביאות קרבנותיהן כש הן יולדותעל מנת להקריב‬
‫עליחן‪ ,‬והיו‪ .‬בנ עלי מקבלין מהן ומניחין אותן ולא‬
‫מיד והיו בנות ישראל סבורות שנתקרב‬
‫ומשמשות עס בעליהן ולא היו‬ ‫קרבנן והזו הולכות‬
‫יודעות שהן טמאות שעדיין‪ .‬לא נתקרב‪ .‬קרבנן שכתי‬
‫בו וכפר עליה‪ .‬הכהן וטה רה‪ .‬‏ נמצאו בני‪ .‬עלי משכיבין‬
‫את הנשים עם בעליהן טמאות‪ .‬אמי הקב'ה מעלה‬
‫משל להולה‬ ‫אני עליכם‪ :‬כאלו אתס שוכבין עמהן לכך נאמי‬
‫ואת אשר ישככון‪ .‬וכן הוא אומי למה תבעטו בזבחי‬
‫במנהתי (שמיאל א' בי בי)‪ .‬אס יתאמר |עבירה חמורת‬
‫ומקנתרן בקלה (ח)‪.‬‬ ‫יש ‪ %‬מניח =את החמורה‬
‫והיה אכיהם אומי להן אל בני כי לא טובה שנועה‬
‫ה‬ ‫ונ' אם יחטא איש לאיש ופללו אלהי‬
‫קץ שהזג את הבל דנו הקב"ה‪ ,‬‏ הם מפני שהטא‬
‫לאביו דנו הקביה עד שנעשה עכד עבדים‪ ,‬בן סורר‬
‫ומורה שאינו שומע לאביו ולאמו דנו‪ :‬הקב"ה בסקלה‪2‬‬
‫אם יהטא איש לאיש‪ ,‬ראו מה נעשה לו‪ .‬ואם להי‬
‫יחטא‪ .‬איש (שם)‪ -‬על אחת‪ .‬כמה וכמה‪ .‬ולא ישמעו‬
‫ורושלמי‬ ‫עו‬ ‫(ח)‬ ‫ובנייש‪.‬‬ ‫ע"ד‬ ‫ט"ז‬ ‫נטה‬ ‫‪.‬‬
‫‪:‬ו‬
‫‪,‬ב‪: .‬‬ ‫פי‪-2‬‬ ‫(ז) עי' מדרש שמואל‬
‫בר‬ ‫((יי)) טעי'‬ ‫וובבנגי"ישש‪..‬‬
‫סיג‬ ‫פפי"ה‬ ‫(יא) עי' ביר‬ ‫ווחנן‬ ‫ף'‬ ‫מאמר‬ ‫על‬ ‫ז' ע"ב‪.‬‬ ‫ות‬
 ‫‪81‬‬ ‫הנדול‬
‫היו רשומות בעיניו עד שזקן וכהו‪ .‬עיניו ‪5‬‬
‫אמי לו הקב'ה‬ ‫ויקרא את עשו בנו ל‬
‫אתה קורא ‏ לו הגדול ואמו קראה לו גדול חייך‬
‫שאני עושה בטבחו טבח גדול שנ' כי זבה להי‬
‫בבצרה וטבח נדול בארץ‪ .‬אדום (ישעיה ל"ד ‪.)1‬‬
‫ורבנן אמרי ‏ אביו קורא‪ .‬אותו גדול ואמו קוראה‬
‫אותו הנדול אמי הקביה אני איני קורא אותו אלא‬
‫קטן שני הנה קטן נתתיך בגוי (עובדיה אי ב')‪ .‬ואם‬
‫רב הוא לפום תורא טבחיה שנ' וטכח גדול בארץ‬
‫אדום (ישעיה ל'ד ו) (יח)‪ ,‬ויאמר אלין בני‬
‫ויאמר אליו הננ; עלע אמ' שלמה כסף‬
‫סיגים מצפה על חרש שפתים דולקים ‏ ולב רע‬
‫(משלי כ'ו כ'ג)‪ .‬למה היה עשו דומה למוליאר הזהב‬
‫שהוא מבהוץ יפה אבל הנחלים בתוכו מבפנים כך‬
‫עשו בפיו אומי הנני ובלבו ‏ אומי יקרבו ימי אבל‬
‫אבי (יט)‪ ,‬ועוד למה היה עשו דומה לגנב שראה‬
‫חכם בררך והרגו לקח טליתו ונתעטף בה ובא‬
‫לבית הכנסת ואומר לפרנס פרנסני בדק בו ומצאו‬
‫בור עם ‪ .‬אמרו לו הראייה כחכם והענוה כלסטים‬
‫בפיו אומי הנני ובלבוקורבו ימי אבל‬ ‫כך עשו‬
‫אבי (כ)‪.‬‬
‫ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי‬
‫זה היודיע‬ ‫ומי הוא‬ ‫יום מותי‪,‬‬
‫יום מותו אלא אמ' יצחק‪ .‬הייתי סבור שמא יהיו‬
‫ימי שוון לימי‪ .‬אבי והרי עברו עלי שלש שנים‬
‫בסמיות מכאן ואילך לא ידעתי יום מותי (כא)‪,‬‬
‫דיא לא ידעתי יום |מותי אמי ר' שמואל ומה אם‬
‫יצחק הצדיק אוט' לא ירעתי יו מותי שאר חבריו‬
‫על אחת כמה וכמה‪ ,‬‏ וכן שלמה אומ' כי לא ידע‬
‫תולדות‬ ‫מדרש‬
‫נמצאתי מבזה את אוהבי ואם אניחנו נמצאתי מ‬
‫את המלכות אלא הריני סותם את החלון שראה בה‪.‬‬
‫הקב'ה כת' כי לא יראני האדם והי‬ ‫כך אמ'‬
‫(שמות ל'ג כ') אם אהרגנו ליצחק הריני |מכריע‬
‫לאברהם אוהבי אלא הריני סותם את החלון שיאה‬
‫בה לכך נאמ' ותכהין עיניו מראות (יג)‪ .‬ד'א ותכהין‬
‫עיניו‪ .‬אמ רי יודה בירי סימון שתבע יסורין אמי‬
‫רבון העולמי אדם מת בלא יסורין מדת הרין מחוחה‬
‫כנגדו אמ' לו הקכיה = דבר טוב תבעת וממך אני‬
‫מתחיל לכך נאמי ותכהין ‏ עיניו מראות (יד)‪= ,‬ד'א‬
‫ותכהין‪ .‬עיניו‪ .‬למה בשבילשהיה אוהב למי שהקביה‬
‫שונאו ושונא למי שהקכיה אוהבו‪| .‬משל לשלחני‬
‫שהיה בודק סלעים ואומ' על הטובה שהיא רעה‬
‫ועל הרעה שהיא טובה‪ .‬נודעלשלטון אמי הבשוהו‬
‫בפלקי חשיכה שלא יראה ולא יכיר‪ .‬בין זו לזו‪.‬‬
‫כך אמי הקביה ליצחק כל השנים הללו את מרחיק‬
‫את יעקב‪| .‬ומקרב לשונאי‬ ‫ואוהב‬ ‫את אוהבי שני‬
‫שני ואת עשו שנאתי (מלאכי א' ג')‪ .‬הריני מכהה‬
‫את עיניך |שלא תהא ידע למי את רואח‪| .‬לכך‬
‫נאמ' ותכהינה ‏ עיגיו |מראת (טו)‪ ,‬מהוא מַרְאתי‬
‫אמ' ר' אליעזר ‪ 0‬עזריה =מראות ברוח הקדש מה‬
‫יהיה באחריתו שלעשו‪ .‬ורבנן אמרי מראות מעשים‬
‫הרעים שלעשו‪ .‬אמיהקכיה יהא יצחק יוצא‪ .‬לשוק‬
‫ויהון בריאתא אמרין דין ‏ הוא אבוי דההוא רשיעא‬
‫אלא הריני מכהה עיניו |ושב בתוך הבית‪ .‬הרא‬
‫היא דכת' בקום רשעים יסתר אדם (משלי כיח כ'ה) (ט‪,)1‬‬
‫ד'א מראות‪| ,‬מכוה אותה =ראייה שבשעה שנעקד‬
‫דכת' הן‬ ‫בכו מלאכי השרת‬ ‫יצהקק על גבי המזבה‬
‫יבכון‬ ‫מר‬ ‫שלום‬ ‫מלאכי‬ ‫צעקו חוצה‬ ‫‪%5‬‬
‫(ישעיה ל'ג ז)‪ .‬וזלגו |דמעות |מעיניהן לתוך | עיני‬

‫(יג) עו' ביר שם ס"י וע" פדר"א פל"ב‪ .‬בשם ר"ש שם‪( .‬יד) עו' ביר שם פיט‪( .‬טו) צ"ע ומשימת התנחומא שם אתה‬
‫מוצא שכל העבירות שהקב'ה שונא כולן היו בעשו וכו' יש לדון קצת שהיו שם דברים כאלה‪ .‬ובכי"ק בפילקי ובכתי"ג‬
‫בטולקי ועי' בערוך ערך פלק אי‪( .‬טז) עי' ביר שם פיי כבעי [ שיור מזה וע'ע פסיקתא דר"כ כ"ג ע'א ופסיקתא רבתי‬
‫מיט עיא ובהערות שם‪ :‬ובכו"ק ויהון בריותא אמרין‪( | .‬וז עו ביר שם‪( .‬וח) עי' ב"ר שם סייא ושהש"ר פ"ב פטי‬
‫(וט) טוי‬ ‫ופסיקתא דר"כ נ"ו ע"א ופסיקתא רבתי ע'ט ובניש על דברי‪ .‬רבכן‪ .‬ובכי"ק בכל המקומות גדול (ת' הגדול)‪.‬‬
‫(ב) צ'ע ומשל זה הוא על הנגליון בכי"מ ובכי"ק‬ ‫תנחומא מהרש'ב ח'א ס"ה ע"ב ובהערות שם ובכי"ק ל מוליור הזהב‪.‬‬
‫‪,‬בכתי"ג הוא בפנים ובכי"ק על כ פ' (הענוה) היה דומה לסמדר שהוא בחוץ נאה ומבפנים ‏ רע טעמו‪( .‬כא) צ"ע‬
‫ועי' ביר ששםם פי"ב ובכי"קק שהוא יודע‪.‬‬
‫‪27‬‬
 ‫‪120‬‬
‫מה‬ ‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫‪91‬‬
‫בר נהמן הכת' מרבר בארבע מלכיות‪ .‬כליך‪ ..‬זו בבל‬ ‫הארם את עתו (קהלת ט''ב)‪( .‬כב)‪ .‬ד'א לא ידעתי‬
‫שהנלת כלי בית המקדש‪| .‬תל יך‪ .‬ז מדי שכתי‬ ‫שגנז הקביה‬ ‫דברים‬ ‫רבנן אמרין זה אחד ‪5‬‬
‫בה ויתלו |את המן (אסתר ה' י"ד)‪ .‬וק ש ת ך‪ .‬זו‬ ‫הדין‪ .‬ושכ‬ ‫מבריותיו |ואלו חן יום | המיתה ‏ ויום ‏‬
‫מלכות יון שכת' בה כי דרכתי לי יהודה קשת‬ ‫ירע אימתי‬ ‫המצוות‪ ,‬יום המיתה ‪ -‬היה אדם‬
‫הרשעה‬ ‫זו אדום‬ ‫שדה‪,‬‬
‫ה‬ ‫וצא‬ ‫(זכריה ט' "ג)‪.‬‬ ‫לי‪ ,‬הבניינות‬ ‫הוא מת היה אומ' הנטיעות הללו למה‪.‬‬
‫שהיא מחרבת ציון כשדה שני ציון שדה תחרש‬ ‫=ת‪ .‬‏ אמ' הקביה אני‬
‫הללו למה לי ולמחר ‏ אני מ‬
‫(ירמיה כיו ויח מוכה ג' "ב)‪( .‬כן)‪ .‬וצוד‪ .‬ציד‪ .‬אין כתי‬ ‫נונזו שלא יבטל עולמי‪ .‬ויום הדין שאלו היה אדס‬
‫לי צירדה‪ ,‬אמ' ר' ברכיה אמי לן‬ ‫אלא וצודה‬ ‫יודע אימתי הוא ‏ יום הדין היה אומ' הריגי הוטא‬
‫צדיקים כיוצא בי אתה עתור להרוג כגון ר' עקיבה‬ ‫ולכשיבוא יום הדין אני עושה תשובה‪ ,‬אמי הקב'ה‬
‫הביריו‪= .‬ר' חנניה בן תורדיון וחביריו (‪ .)5‬אמרו‬ ‫הריני נונזו מן הבריות ‏ כדי שלא ידע אדם אימתי‬
‫‪ ₪‬על ר' הגניה בן תורדיון בשעה שנתפש לדין‬ ‫הוא נידון שני‪ :‬כי יום | נקם‪ .‬בלבי (ישעיה פ'ג ד)‪.‬‬
‫באו ומצאו אותו עוסק בתורה אמרו לו גזרה עליך‬ ‫ונך ‏ שנו רבותינו‪ .‬זיל ואל התיאש מן הפורענות‪,‬‬
‫מלכות הרשעה שתישרף בספרך אמר צדיק הי בכל‬ ‫ושכר המצוות שיש מצוות ‏ גדולות וקטנות ושכרן‬
‫נְנְר עָליךּ‬ ‫לאשתו‬ ‫דרכיו (תהלים קמ"ה י')‪| .‬אמרו‬ ‫כנגדן אילו גלה הקביה שכרן היה אדם מניח קטנות‬
‫וצור תמים פעלן (דברים ל'ב ד')‪ .‬אמרו‬ ‫אמרה‬ ‫הרינָה‬ ‫גדולות ששכרן מרובה ונמצא‬ ‫‪₪‬‬ ‫מועט‬ ‫ששכרן‬
‫לבתו נגזר‪ .‬על אביך שריפה ועל אַמַָּ הריגה ועליך‬ ‫העולם בטל ‏ מן המצוות‪= .‬אלא אמ' הקב'ה הריני‬
‫שיעשו בִי מלאכה בשבת אמרה גדול העצה ורב‬ ‫מניחן סתם ויהיו ישראל עושין כולן הינו דתנן הוי‬
‫העליליה וגי (ירמיה‪ .‬ל'ב 'ט)‪ .‬אמרו גדולים אלו שבשעת‬ ‫ודע‬ ‫שאין אתה‬ ‫‪3‬‬ ‫זהיר במצוה קלה כמצוה‬
‫שלשה פיסוקים שלצידוק ‏ הדין מה‬ ‫צרתן הצמיחן‬ ‫מתן שכרן שלמצוות (כנ)‪ .‬‏ ועל זה אמי ‪5‬‬
‫שהיה קלוסמר אהד‬ ‫שאין כן בכל המקרא‪| ,‬אמרו‬ ‫אורה חיים פן תפלם (משלי ח' ")‪ .‬אמי רי אבא בר‬
‫נידון לפני הנמון באותה שעה אמר לו אל תשתבה‬ ‫כהנא שלא תהא יושב ומשקל שכר מצותיה שלתורה‬
‫בעצמך ששרפת את התורה שמאש ניתנה ולאש‬ ‫לידע ‏ איז מצוה |ששכרה מרובה‪ .‬ועושה‪ .‬אותה‪.‬‬
‫חזרה שני מימינו אש דת למו (דברים ל"ב גי)‪- .‬‬ ‫למה נעו מענלותיה לא תדע (שם)‪ .‬מיטלטלין אינון‬
‫יביא עליך הקביה ‏ רמן שלצדיקים ‏ הללו שהרג‬ ‫שביליא דאוריתא ולית את ידע‪ .‬תאני ר' חייא משל‬
‫אמי לו והלא דמך כיוצא בהן אמי לו בשרתני‬ ‫למלך שהיה לו פרדם והכנים בו פועלין ולא גילה‬
‫בשורה טובה שיהא הלקי עמהם לעתיד לבוא יצתה‬ ‫סהמלך שכר הנטיעות שלפררפ שאלו ‪ 0‬להן הל‬
‫בת קול ואמרה =ר' חנניה |בן תורדיון ‏ וקלפטנירו‬ ‫יודעין איזה ‏ נטיעה ששכרה מרובה ועושין אותה‬
‫מזומנין לחיי העולם הבא (כה)‪.‬‬ ‫ונמצאת מלאכת הפודס מקצתה בטילה ומקצתה‬
‫צריך לומי‬ ‫היה‬ ‫לא‬ ‫כ‪5‬י מסעמים‪:‬‬ ‫ד) ועשה‬ ‫בכל‪( .‬כה)‪,‬‬ ‫קיימת אלא הניחו סתם כדי שיתעסקו‬
‫אלא ועשה לי תבשילין אמי רי‬ ‫פליך‪ ,‬אמי ליה שוי מני‬ ‫)‪6‬‬ ‫‪ 0‬ועתה שא‬
‫ברכיה מעשה בר' יוסי בר חנינה ששאל את מנהם‬ ‫זינך שלא תאבילני נבילות‬
‫טלמה אמי לו וכי לרעבון ניתן המן לישראל במדבר‬ ‫וטריפות (כה)‪ .‬דיא שא נא כליך אמי ר' שמואל‬

‫שדריש‬ ‫מה‬ ‫פי"ג‬ ‫תדא"ר‬

‫תו‬ ‫ועע""ץע‬ ‫דברים‬ ‫ד'‬
‫ן‬
‫מני‬
‫כנו‬
‫הדוגמאות‬
‫להדוג‬
‫ובכל‬ ‫שםובנייש‬ ‫ב"ר‬ ‫יי‬ ‫(כה)‬ ‫רבת‪:‬‬ ‫בקהלת‬ ‫כן לפניו‬ ‫ואולי היה‬ ‫ציע‬ ‫(בב)‬

‫וע"ע‬ ‫תהלים שם‬ ‫(כד) עי' מדרש‬ ‫ט' ע"ש‪.‬‬ ‫תהלים מזמור‬ ‫שבל הענין לקוח ממדרש‬ ‫וגראה‬ ‫מן הפורעניות‬ ‫התואש‬ ‫על ואל‬ ‫טם‬

‫הנחומא עקב ותנחומא מהרש"ב ח"ד ה' ע"ב ובההעערות שם וע"ע פסיקתא רבתי קכ"א ע"ב ובנייש ובכו"ק ז שכרה מרובה‬
‫ע"א‬ ‫מהרש"ב פיו‬ ‫שם ותגחומא‬ ‫(כו) עי' ב"‬ ‫וכו' תני ר' החויה‪( .‬כה) עי' ב'ר שם סו'ג‪| .‬וע'ע בתרגום וב"ע שם‪.‬‬
‫ובהערות שם‪( .‬בז) צ"ע‪( | .‬כת) עו ספרי האזיגו קליג ע"א בשינוי וע"ע ע"ז יז עב וייח ע'א ומס' שמחות פיח‪.‬‬
 ‫=‬ ‫הגרול‬
‫כמא דאת אמר ושעירים ירקדו שם (ישעיה ו'גכיא)‬
‫אני |חלקו‬ ‫(לד)‪ .‬ואנכי איש \‬
‫חלק ה' עמו‬ ‫שלהקביה כמא ראת אמר כי‬
‫(דברים ליב פ)‪ .‬רי לוי ורי יצחק‪ ..‬ר‪-‬י ‪ 0‬אומי לקיוין‬
‫קרחשהיו עומדין ‏ סמוך לגורן ‏ עלה המוץ בקווץ‬
‫ונסתבך‪ .‬בשערו עלה המוין בקרה נתן ידו על ראשו‬
‫והעבירו כך עשו הרשע הוא מתלכלך בעונות בכל‬
‫השנה ואין לוו במה יתכפר לו אבל =יעקב‪ :‬הצדיק‬
‫אע'פ שהו ואמתלכלך בעונות כל‪ .‬השנה יש לובמה‬
‫שיתכפר ‏ לו |שנא' כי ביום |הזה יכפר עליכם‬
‫(ויקרא ט'ז ל)‪| .‬אמי רי יצחק |לא שאולה חיא‪ .‬ליה‬
‫ונשא השעיר עליו את כל עונותם (שם שם כ'ב) (לה)‪,‬‬
‫תולדות‬ ‫כפררש‬ ‫‪--‬‬
‫והלא כל מה שהיו רוצין היו טועמין בו ומהוא דין‬
‫ויענך וירעיבך (דבריס ח' ג')‪ .‬מה עשה מנחם טלמה‬
‫הביא לפניו שני קשואין אהת שלימה ואחת חתוכה‬
‫אמי לו בחר לך בחר לו רי ופי את השלימה אמי‬
‫לו ר' וכי שלימח‪ .‬היא נכנסת אלא מה שהעין‬
‫רואה וערב לה יפה לאכול כך לפי שהיו ישראל‬
‫טועמין כל מה שהן מבקשין ולא היו רואין לא היו‬
‫נהניץ אלא מן הטעם לכךנאמי ויענך וירעיבך‪.‬תדע‬
‫לך הרי יצחק אבינו לפי ‪ 0‬היה רואה אמי לבנו‬
‫אעי נהנה מן העין אלא מן הטעם לכך נאמי ועשה‬
‫לי מטעמים‪ .‬אמי הקביה‪ .‬הצדיקים לא נהנו בעולם‬
‫ואני נותן| להם שכרם‬ ‫הזה מן העין תבוא השעה‬
‫ה' ציון‬ ‫עין בעין שנא' כו עין בעין יראו בשוב ‏‬

‫‪ ₪‬אולי ימשני אבי והייתי בעיניו‬

‫(ישעיה נ"ב חי (כט)‪,‬‬

‫כמתעתע‪ ,‬כמת ותועה‪ .‬והבאתי‬ ‫ה) ורבקה שמעת‪ ,‬ממאן אמיו כל שיפ‬
‫עלי קל לה ולא ברכה‪ .‬אפלוברכה שהוא עתיד‬ ‫ציתניות ורבקה‪ .‬מעירה בכך (ל)‪.‬‬
‫לברכני בסוף ‏ את מנעת אותה ממני | ד'א‬ ‫הזה‬ ‫היום‬
‫כמתעתע‪| ,‬כעובד עיז =(לו)‪ = .‬פרתניא רי אלעזר‬ ‫בני‬ ‫לו‬ ‫אמרה‬ ‫אמרה ‪+‬‬ ‫ורבקה‬ ‫‪0‬‬

‫ואֶרְבע דיעות‪.‬‬ ‫מקרשות‪:‬‬ ‫שני‬ ‫בְדַעגַתת‬ ‫מנהנצ‬ ‫סימן‪.‬‬

‫אוצרות ברכה וטללים נפתחים בו (לא)‪.‬‬
‫רְבְרִי‪ +‬לט יד‪ -‬פתי פְתיתיסי מְהַליףי‪,‬קשתי עולֶם (לז)‪,‬‬ ‫‪ ₪‬לך נא אל הצאן וקח לי משם‬
‫אמי רי אלעזר כל פרנ ס שמתנהג ‪ 2‬הציבור במדת‬ ‫וכי שני נדיי עזים‬ ‫עעזים‪,‬‬ ‫נדיי‬ ‫שני‬
‫רחמים בעולם הזה זוכה |ומנהגם לעולם הבא דכתי‬
‫כי מרחמם ינהגם (ישעיה מ"ט ז')‪| .‬ואמי רי אלעזר‬ ‫מאכלו שליצחק אלא אהד להקריבו ‏ קרבן פ‬
‫ואחר לעשותו ‏ מטעמים מכאן אמרו לילי‬
‫גדולה דיעה שניתנה |בין שתי אותות שני כי אל‬
‫היה (לב)‪ ,‬טיוםב‪ .‬מהוא טובים אמי ר' ברכיה בשם‬
‫דעות הי (שמואל א' ב' ג')‪| .‬ואמי ר' אלעזר גדול‬
‫רי חלבו טובים לך וטובים לבניך‪ .‬טובים לך שעל‬
‫‪ 5‬שניתן בין שני אותות שני ל לשבתך‬
‫ידיהם אתה מקבל ברכות‪ .‬וטובים לבניך שעל יריהם‬
‫עלת ה' מקדש הי (שמות טיו ')‪ .‬מתקיף ליה‪ .‬ר‬ ‫מתכפר לבניך ‏ ביום הכפורים דכת' ומאת עדת בני‬
‫אדא קרחינאה ‏ אלא מעתה גבי נקמה ר|כת' אל‬ ‫ישראל יקח שני שעירי עזים להטאת (ויקראטיז הי)‪.‬‬
‫|מרי‬
‫נקמות‪ .‬הי אל נקמות הופיע (תהלים צ'ד א')‪ .‬א‬ ‫עליכם (שם שם) (לג)‪.‬‬ ‫וכת' כי ביום הזה יכפר‬
‫אין למילתיה‪ .‬הכי נמי דחשיבא כדעולא דאמ עולא‬
‫שתי הופעות הללו למה‪ .‬אחת למדת טובה ואחת‬ ‫אהי איש‬ ‫הן עשו‬ ‫יעקב‬ ‫יא) ויאמר‬
‫למדת‪ .‬פורענות ‪.‬‏ואמי ר' אלעזר כל אדם שיש בו‬ ‫שידין‬ ‫גבר‬ ‫שע יר‪,‬‬

‫(בט) ע" קהלת רבה פ"ה פסוק י' וע"ע שם פוף ס"ג‪ .‬ובכי "ק טל מה בשתי תיבות = גריס שם פה לאכול ועל‬
‫הגליון נ'א‪ .‬יפה‪( .‬ל) עי' ב'ר פמיה ‏ פ"ה ובנ"ש‪ .‬כזה גבי שרה ועי' לקת טוב כאן וע"ע לעיל עמוד רע"ו‪(| .‬לא) עיי‬
‫) עה ביר פס'ה פייד =ובניש והגירסא כאן קרובח יותר‬ ‫פדר"א פל'ב‪( = .‬לב) עיי פדר"א שם ובכי"ק לול פסחים‪.‬‬
‫להדוגמא בויקרא רבה פכ"ז ס"ט וע"ע פסיקתא רבתי קצ"א ע"א ובמ"ע שם‪( .‬לד) ע' ביר שם סטיו‪( .‬לה) עי' ב'ר שם‪.‬‬
‫בשונוי הסדר‪( | .‬לז) עו' סנהדרין‬ ‫ובכי"מ ר' לוי ור' יצחק ו‬
‫זכן לקמן א' ר' יצחק והגהתי ע'פ כו "ק‪(| .‬לו) עו' ביר שם‬
 ‫ל‬ ‫הנתה‬ ‫תולדות‬ ‫מררש‬ ‫‪2‬‬
‫על ואכלתם אכול ושבוע (יואל ב' כ')‪ .‬ומי שלא‬ ‫ל כאלו נבנה בית |המקדש בימיו שזה ניתן בין‬
‫השאיר פת שלימה על שלחנו עובר על זה ומתחייב‬ ‫שני אותות וזה ניתן בין שני אותות‪ .‬ואמ ר' אלעזר‬
‫אין שריד לאכלן (איוב כ' כ'א)‪ .‬אכל =יאכל‪ .‬ישבע‬ ‫‪ /‬אדם שיש בו דָעֶה סופו להתעשר‪ .‬שני ובדעת‬
‫ישאיר וכן הוא אומ' ברות ותאכל ותשבע ותתר‬ ‫הדרים ימלאו (משלי כ'ד ד')‪| .‬ואמי ר' אלעזר כל‬
‫(רות בי חד) (לט)‪| ,‬ואמי רי אלעור כל |המחליף‬ ‫אדם שאין בו דיעה אסור לרחם עליו שני כי לא‬
‫בדבורו כאלו עובד ‏ ע"ז כת' והייתי בעיניו כמתעתע‬ ‫עם בינות ‪ 0‬על כן לא ירהמנהו עושהו הי כיו ויא)‪.‬‬
‫וכת' התם הבל המה מעשה תעתועים (ירמיה ‪ +‬טיו‬ ‫ואמי רי אלעזר כל הנותן פתו למישאין בו דיעה‬
‫ג'א י'ח)‪ .‬ואמ ר' אלעזר כל המסתכל בערוה קשתו‬ ‫ייסורין באין עליו שני לחמך ישימו מזור תחתיך‬
‫ננערת‪ .‬דכת' עריה תעור קשתך (חבקוק ג' ח)‪ .‬ואמי‬ ‫איןתבונות בו (עובדיה א' ז)‪ .‬‏ ואין מזור אלא ייסורין‬
‫ר' אלעזר לעולם הוי קְכָל וקיים אמי ר' זרא ואף‬ ‫שנא' וורא |אפרים את הליו ויהודה |את מזורו‬
‫אנן נמי תנינן בית ‏ אפל אין פותחין בו חלונות‬ ‫(הושע ה' ו'ג)‪ .‬ואמי רי אלעזר |כל אדם שאין בו‬
‫כדי לראות את ננעו (מ)‪.‬‬ ‫לכן גלה עמי מבלי דעת‬ ‫דיעה לסוף ‏ גולה שני‬
‫‪ ₪‬ותאמר לו אמו עלי קללתך בני‪.‬‬ ‫(ישעיה ה' י'ג)‪ .‬ואמי רי אלעזר כל בית שאין דברי‬
‫תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתו שני כל חשך‬
‫אמ' ר' אבא בר כהנא אמרה לו‬ ‫טמון לצפוניו ‏ תאכלהו אש לא נופה ירע שריד‬
‫באהלן (איוב‪ .‬ב' כיו)‪ .‬ואין שריד אלא תלמיד הכמי אדם ‏הראשון כשהטא לא אמו נתקללה ארורה‬
‫שני ובשרידים אשר הי קורא (יואל ב' ב)‪ .‬ואמי רי האדמה בעבורך ‏ ' ") אף אתה עלי קללתך‬
‫=י שאינו מהנה תלמיד חכמ' מעשרו בני (מא)‪ .‬ד'א עלי ‪ ..‬שכבר נתבשרה שהברכה‬‫אלעזר כל מ‬
‫ליעקב דכתי ורב יעבד צעיר (כ'ח כיג) (מב)‪.‬‬ ‫אינו רואה סימןברכה לעולם שני אין שריד לאכלו‬
‫י) וילך ויקכחו וויבא לאמו‪ ,‬אגפ וכפף‬
‫|‬
‫על כן לא יהיל טובו (איוב כ' כ'א)‪| .‬אין שריד אלא‬
‫ובוכה‪( .‬מג)‪,‬‬ ‫‪ 0‬הכמים ‏ שנא' ובשרידים ‏ אשר ה' קורא‬
‫(יואל ב' ב')‪| .‬ואמי רי אלעזר |כל מי שאינו משייר‬
‫בנה‬ ‫‪-‬שו‬ ‫ב‬ ‫רבקה‬ ‫ותקח‬ ‫ט)‬ ‫פת על שלחו אינו רואה סימן ברכה שני אין שריד‬
‫הגדול ההמודות‪ .‬חא‬ ‫לאכלן וני (איוב שם)‪ .‬ואמי ר' |אלעזר כל המשייר‬
‫החמודות שחמד מנמרוד דכת' חמד רשע מצוד רעים‬ ‫פתיתים הרבה על שלחנו כאלו עובד ע'ז שנאי‬
‫שהוא‬ ‫בבית‪,‬‬ ‫אתה‬ ‫אשר‬ ‫(משלו ויב ויב) ‪0‬‬ ‫העורכים לגד שלהן (ישעיה סיה ו'א)‪ .‬והוא דלא שייר‬
‫משמש בהן אביו‪ .‬אמי רבן שמעון בן נמליאל כל‬ ‫שלימה בהן והוא דאמי לנידא דביתא (לה)‪ .‬מכאן‬
‫ימי הייתי משמש את אבא ולא שימשתי אותו אחד‬ ‫אמרו משלשה דברים השלחן צווהָ‪ .‬ואלו הן האוכל‬
‫ממאה ששימש עשו את אביו אני כשהייתי משמש‬ ‫כשאינו צריך ‏ ועובר על צדיק אוכל לשובע נפשו‬
‫את אבי הייתי |משמשו‪ .‬בבגדים | צואים |וכשהייתי‬ ‫(משלי ו'ג כ'ה)‪| .‬וחובל בעצמו משום דבש מצאת‬
‫יוצא לשוק אצא בבנדים נאים נקיים‪ .‬‏ אבל עשו‬ ‫אכול דייך פן תשבע והקאתו (משלי כ'ה ט'ז)‪ .‬ומן‬
‫כשהיה יוצא לשוק היה לובש סמרטוטין וכשהיה‬ ‫וצריך הוא לאכול ועובר‬ ‫הנושא ידיו שלא ל‬

‫ל‬ ‫שוש‬ ‫ע"א‬ ‫ככ"ט‬ ‫שם‬ ‫ועי' בד"ם‬ ‫(ב; עכון פתיתים)‬ ‫המסקנא‬ ‫באן לפי‬ ‫וסידר‬ ‫ע"ש‬ ‫שלפני נו‬ ‫העגין‬ ‫בעד כל‬ ‫ע'א‬ ‫ציב‬
‫מעתת‬ ‫אלא‬ ‫נאה‬ ‫אדא קהי‬ ‫ליה דב‬ ‫מהקיפ‬ ‫וכן גריס‬ ‫אותות‬ ‫שתי‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ד‬ ‫אות ‏‬ ‫בהגהות‬ ‫ע"ש‬ ‫בשיבוש‬ ‫אבל‬ ‫הסימן‬

‫שריד אלא תורה וכו'‪( .‬לה) עי' בדיס שם אות מ' שמביא שם נוסחא בעין זו‪.‬‬ ‫[וכו' ‪ .‬ואי‬ ‫דית‪ .‬נשמעין‬ ‫וכו' כל בית ו‬
‫עי' ביר שם‪( | .‬מב) צ"ע ועו' פיי רשב"ם והזקוני לפיז | (מג) עו' ביר שם‪,‬‬ ‫ם‪( | .‬מא)‬ ‫(לט) צ"ע‪(| .‬מ) עו' סנהדרין ש‬
‫(מד) עי' ביר שם פטיז‪.‬‬
 ‫‪-‬‬ ‫הנול‬ ‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫‪50‬‬
‫ידי עשו‪ ,‬אין עקב שולט אלא בקול ואין ע‬ ‫אלא בבנדי‬ ‫משמש את אביו לא היה משמשו‬
‫אמי ר' אבא בר כהנא סא‬ ‫שולט אלל ה‬ ‫מלכות (מה)‪ .‬אמר אבא מלך אין כבודו להשתמש‬
‫עמדו ‏ פילסופין ‏ באומות העולם כבלעם בן בעור‬ ‫לפניו אלא |בבגדי "מלכות והיא ‪ 0‬בידושכר‬
‫וכאברמון הגרדי‪ .‬‏ נכנסו ‏ כל אומות העולם אצל‬ ‫כבוד אביו שזכה בה לחיי העולם הזה (מו)‪.‬‬
‫אברמון הנרדי ‏ אמרו ל תאמר יכולין אנו להזדווג‬ ‫‪ 6‬ותתן את המטעמים‪ .‬לית אתו עד‬
‫לאומה זו אמי להן לכו חזרו על בתי כנסיות ובתי‬ ‫הפתח ואמרה ‏ לו מכאן ואילך ברייך‬
‫מדרשות שלהם אם מצאתם קול התינוקות מצפצפין‬ ‫יקם לך (מז)‪.‬‬
‫קולם ‏ אין אתם יכולין ‏ לחזדווג ‏ להם‪ .‬ואם לאו‬ ‫ויאמר יעקב אאל אביו אנכי עשו‬
‫אתם יכולין להזדווג להם‪ .‬שכך הבטיחן יצחק אביהן‬ ‫‪5‬‬ ‫אמר‪ .‬אני |ממי שמקבל‬
‫עשר הדברות שתחלתן אנכי‪ .‬אבל עשו בכרך (מח)‪ .‬ואמי להן הקול קול יעקב כל זמן שקולו שליעקב‬
‫מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי‬ ‫קום נא שבה ואכלה מצידי‪ .‬אמ'לו ‪-‬‬
‫עשו‪ .‬‏ אמי ר' שמואל ‏ מאי דכת' וצבא תנתן‪ .‬על‬ ‫אתה אמרת קום נא יהא בן בנך אומי למחר קו‬
‫שלתוֶה‪.‬‬ ‫(דיאל ה' י'ב)‪| .‬בשע‬ ‫התמיד |בפשע‪.‬‬ ‫ו'יפצו איביך (במדבר י' ל'ה)‪| .‬ואתה אמרת ‪-‬‬
‫ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחח‪( .‬שפ)‪ .‬כל זמן‬ ‫עתיר‪ .‬לומי שובה ה' רבבות אלפי ישראל‬ ‫בן‪5‬‬
‫שישראל משליכין דברי תורה לארין‪ :‬מלכות הרשעה‬ ‫(שם) (מט)‪.‬‬
‫שנ' אמת‬ ‫תורה‬ ‫אלא‬ ‫ואין אמת‬ ‫נוזרת ומצלחת‪.‬‬
‫קנה ואל תמכור (משלי כ'א כ')‪| .‬אמ ר' ודה בר‬
‫) ויאמר מה זה מהרת למצא בני‬
‫אמי לו מה זה מהרת למצא ‪0‬‬
‫פזי זנח ישראל טוב אויב ירדפו (הושע ח' ג')‪ .‬ואין‬ ‫הברכות בני‪= ,‬אברהם אביך לאנתברך אלא והוא‬
‫טוב אלא תורה שני כי לקה טוב נתתי לכם‬ ‫בן שבעים שנה וחמש שנים ואתה בן ששים ושלוש‬
‫(משלי ד' ב')‪ .‬וכ הוא‪ :‬אאווממ'לכן כאכול קש לשון אש‬
‫אמי לו כי הקרה ה' אלהיך לפנה כין‬
‫(ישעיה ה' כיד)‪ .‬וכי יש לךקש אוכל אש והלא דרכה‬ ‫ששמע כך (נ)‪ .‬אמי לו‬
‫להיות אוכלת ‪ 2‬הקש ‪ .‬אלא קש זה עשו‬
‫שהוא משול בקש דכת' ובית עשו לקש (עובדיה אי חי)‪.‬‬
‫שלאש‬
‫נא) גשה נא ואמשך בני‪ ,‬אמ ר אושעיה‬
‫בשעה שאמי יצחק ליעקב נשה נא‬
‫לשון אש זה ביתו שליעקב שהוא משול באש‬
‫ואמושך בני נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה‬
‫דכת' והיה בית יעקב אש (שפ)‪ .‬וחשש להבה ירפה‬
‫כשעוה וזימן לו הקב"ה שני מלאכים אחד מימינו‬
‫זה ביתו‬ ‫להבה‬ ‫עשו‪,‬‬ ‫זה‬ ‫והשש‬ ‫(ישעיה ה' כ"ד)‬
‫ואחד משמאלו הסמיכו אותו והקביה עמו הדא היא‬
‫משול בלהבה שני ובית יספ להבה‬ ‫שליוסף שהוא‬
‫דכת' אל תירא כי עמך אני‪ .‬אל ‪ %-‬כי‪ .‬אני אלהיך‬
‫כמק יהיה (ישעיה ה' כ'ד) אלו‬ ‫(עובדיה א' ח')‪ .‬שרשם‬
‫במיכאל ‪ .‬אף‬ ‫(שם שם)‬ ‫(ישעיה‪ .‬מ'א )‪ =.‬אמצתיך‬
‫יעלה‬ ‫ופרהם כאבק‬ ‫האבות שהן שרשם שלישראל‪.‬‬
‫שם שם)‪ .‬אלו השבטים שהן פרחיהן שלישראל מפני‬ ‫‪--‬‬ ‫‪--‬‬
‫עזרתיך ‏ (שס שפ) |בנבריאל‪| ,‬אף תמכתיך |בימין‬
‫צרקי (שס שם)(נא)‪,‬‬
‫מה‪ .‬כי מאסו את תורת ה' צבאות (שם שם) זו תורה‬
‫שבכתב‪ .‬ואת אמרת ק ‪5‬דוש יש ראלראל ננאצאוצו ((ששםם ששםם) זו‬ ‫נם) ויגש‪ .‬יעקב אל‪ .‬יצחק אביו גו‬
‫תורה < בעל פה (נב)‪ ,‬תאני ר' שמעון בן יוחאי אומ' אם‬ ‫הקל כל יעקם ‪-‬והידים‬
‫כ‬ ‫ע"פ‬ ‫והגהתי‬ ‫ראבא‬ ‫אמךר‬ ‫בכי"מ‬ ‫(מו)‬ ‫ע'א‪.‬‬ ‫פסיקתא רבתי קכיר‬ ‫(מה) עו' ב'ר שם ובנ"ש וע"ע‬
‫|(נ‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ב"ר‬ ‫וע"ע‬ ‫סי'א‬ ‫תולז דוותת‬ ‫(מט) עיי תנחומא‬ ‫פי"ז‪( .‬מח) עו' ב'ר שם סייח‪.‬‬

‫הילקקווט‬
‫|‬ ‫שם והמאמר כאן מסכים יותר עם הדוגמא בביר פמ"ד ס'ג וכפי נופחת‬
‫תנחומא מהרשיב ס"ז ע'ב ופ"ח | ע"א ובהערות שם‪( | .‬גב) עי' פסיקתא דר"ב‪ .‬קכ"א‬
 ‫‪+8‬‬ ‫הודול‬ ‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫כ) ויגש‪ .‬ויש ‪3‬ק לו וירה את ריה‬ ‫גרץ ישראל דע שלא‬ ‫ראית עיירות ה‬
‫בנדיו‪ ,‬אמ ר יוה אין לך יח‬ ‫החזיקו בשכר סופרים ומשנים ומהטעמיה על מה אבדה‬
‫= משטף זה שלעזים‪ .‬ואתה אומי ולח את ריח‬ ‫רץ‬ ‫הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר הי " עזבם‬
‫= בנדיו אלא בשעה שנכנס יעקב אצל אביו נכנסה‬ ‫את תורתי (ירמיה כ' י'ב) (ננ) וכןאתה מוצא באחו‬
‫בני‬ ‫ריח‬ ‫כשביקש להכעיס כלפי מעלה ‏ ולסלק השכעה מן | עמו הוח מנן עדן לכך נאמ' ראה‬
‫רוה‬ ‫עמו‪.‬‬ ‫נכנסה‬ ‫עשו‬ ‫שנכנם‬ ‫וכיון‬ ‫שדה‪.‬‬ ‫כריה‬ ‫מדרשות‬ ‫ובתי‬ ‫כנסיות‬ ‫בתי‬ ‫ביטל‬ ‫עשה‬ ‫מה‬ ‫העולם‬

‫|מנהעם ‏ כמא דאת אמ' בא דון ובוא קל‬ ‫אמי בשלאמא אם אין גדיים אין תיישים אם א'ן‬
‫= (משלי "א בי) ‪ -‬דיא וירה את ריה בנדין‪ ,‬שהריח‬ ‫תיישים אין ‏ צאן אם אין צאן אין רועה אם אין‬
‫|מנו ‏ ובירכן ‏ כנון סי =משיתא‬ ‫=בצדיקים היוצאין מ‬ ‫כך אמ אםאין קטנים אין גדולים‬ ‫‪%1‬‬
‫=ויקים איש צרורות‪ .‬סי משיתא‪ .‬כשביקשו השונאים‬ ‫וק=‬
‫אין תלמידים אם אין תלמ ידיס אין‬ ‫אם אין‬
‫= לזיכנס להר הבית אמרו ‏ יכנכ‪-‬ו בהם תחלה‪ .‬אמרון‬ ‫הכמיים אאםם איאיזן חהככמימםיםאיאיןז תו‪-‬רה אאהם ייאין התווררדה שיא'רן‬
‫=ליה עול ומא דאת |ט‪-‬פ‪-‬יקץ הוא‪ .‬דידד‪ .‬נכנס \והוציא‬
‫וב‬ ‫‪---2‬‬ ‫י| ‪+‬‬ ‫בתי כנסיות‪ .‬ובתי מדרשות אם אין בתי כנסיות ובתי‬
‫להשתמש‬ ‫רו‬ ‫שרינתו‬ ‫היורם‬ ‫איז‬ ‫הדריזות ‏‬
‫שלהדיוטט‬ ‫אין זדרכו‬ ‫אאמשרו‬ ‫שלוהב‬
‫יוהב‪.‬‬
‫מנורה‪.‬‬
‫מנו‬ ‫‪2‬‬ ‫שו‬
‫"‬ ‫ר‬
‫בזו‪ .‬אלא עול זמן תנין ומא דאת מפיק הוא‪ .‬דידך‬ ‫הוא‬ ‫מדרשות‬ ‫ובתי‬ ‫כנסיות‬ ‫בתי‬
‫פמ'"זז))‪ | ..‬רכמשורראשוי‬ ‫חח''‬ ‫( (יווששטיעהיה‬ ‫ברהליממווחוי‪.‬‬ ‫תורה‬ ‫התום‬ ‫תעודה‬
‫לו מכס‬ ‫נתנו‬ ‫ר' פנחס‬ ‫ולא קביל עילאויה‪ | ,‬אמ'‬
‫שהבעסתי‬ ‫יל‬ ‫לא‬ ‫‪ .‬מ'‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫קיבל‬ ‫א‬
‫ולא‬ ‫שנים‬ ‫שלוש‬ ‫בומן‬ ‫‪8‬‬
‫פומ‬ ‫ההותרחגהי‪/‬לו‬ ‫‪3‬ה=כ‪/‬ל‬

‫אלא אכעיסנו |פעם שנייה מה‬ ‫ו‬

‫הרור‪ ..‬ובזמן שאין | להקביה פעם אחת‬ ‫ושיל‬ ‫ורותו‬ ‫הור‪,‬‬
‫בדור‪ .‬הן‬
‫רוי‬ ‫‪-‬‬

‫בו‬ ‫והיו מנסריז‬ ‫שלחרשים‬ ‫בַהָמור‬ ‫אותו‬ ‫נתנו‬ ‫לו‬ ‫עשו‬ ‫נתפשין על‬ ‫ריבן‬ ‫ת‬ ‫‪-‬‬ ‫קים‬
‫|‪-‬‬ ‫‪27‬‬
‫יקס איש‬
‫כ‬ ‫ס)‪.‬‬ ‫דאכעיסית‬ ‫שני אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי ‪ 0‬לך | והוא צ‬
‫ויתו וו‬
‫הצאן ורעי‪ .‬את גדיותיד‬
‫שלר' ופי בן =יועזר איש‬ ‫גדיותיך‪ .‬על משכנות הרועים = צרורות היה בן אחותו‬ ‫ורע‬
‫לויה‬ ‫אמי‬ ‫וצלב יה‪.‬‬
‫מ‬
‫למ‬ ‫נפיק‬ ‫סוסיא‬ ‫הרור‬ ‫והוה‬ ‫צרידה‬ ‫יילן‬
‫ונ‬‫| לוהמתמה'ור כ‬ ‫גוופיה‬ ‫ארי ן‬
‫צ‬ ‫‪.‬‬ ‫ןח'‬ ‫ם‬
‫ים‬‫רי‬
‫ור‬‫שי‬
‫הש‬‫ה‬

‫כ ורך‪,‬‬
‫מרד‬ ‫דארכבד‬ ‫סוסיא‬ ‫וחמי‬ ‫מרי‬
‫‪5‬‬
‫דארכבי‬ ‫סוסיא‬ ‫חמי‬
‫יוור‬
‫קשוי‬
‫והידים‬
‫ל‬
‫יעכב‬ ‫רים‬
‫ו‬
‫=רוה‬
‫א ג‬
‫‪-‬‬ ‫|וח‬
‫‪:‬‬
‫ה‬
‫הרועים‬

‫רצונו‪.‬‬ ‫אמי לו אם כן למכעיסיו קל = וחומי =‬ ‫ר' עקיבה היה דורש הקול קולו שליעקב צווה‪ .‬מה‬
‫‪1‬‬

‫כן‬ ‫אה‬ ‫רו‬ ‫א‪/‬‬ ‫יתר‬ ‫רצונו‬ ‫אדם‬ ‫לו ועשה‬ ‫אמי‬ ‫(נו)‪.‬‬ ‫אלפ‬ ‫שמונים‬ ‫תור‬ ‫בבית‬ ‫שלעשו‬
‫מרני‬ ‫גי‬ ‫בוו‬ ‫=‪--‬‬ ‫‪--‬‬

‫הרבר‬ ‫בו"‬ ‫נכנם‪.‬‬ ‫סטרנויהיו‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5-‬‬ ‫רצונו‬ ‫לעושי‬

‫ה‬
‫‪-2-2‬‬ ‫=ו‪+‬‬ ‫‪007222‬‬ ‫ץ?‬

‫שְהְכִינָה הלך ‏ וקיים בעצמו ארבע‪ .‬מיתות‬ ‫בשעה שהרשעים‬ ‫הכירן‪ ,‬שלא הכירו‬
‫והרג‪ .‬כיצר עשה נטל‬ ‫וש ריפה‪.‬‬ ‫סקלה ו‬ ‫הנק‬ ‫הי‬ ‫בית‬
‫‪../‬‬
‫‪0‬‬
‫‪.+-‬ורר‬
‫| שש‬
‫ויוגווא ‏‬
‫קש‬

‫גדֶר‬ ‫בה‬ ‫והקיף‬ ‫ניניא‬ ‫בה‬ ‫וקשר‬ ‫בארין‬ ‫נעצה‬ ‫קורה‬ ‫י‪.‬‬ ‫‪%05‬‬ ‫)‪%9 4‬‬ ‫‪%5‬‬ ‫א ‪5‬‬ ‫=‬ ‫‪-‬‬ ‫ר‬
‫באמצע כיוןן שנתלה‬ ‫=‪!-%‬‬
‫ועשה משודורה‪ .‬והלפשניה ונ‪-‬עץין| החר=ב‬ ‫נ ‪.‬א‬ ‫גשה‬ ‫אביו‬ ‫אל היצחק‬ ‫ויואמר‬ ‫כו)‬
‫ושקה לי בנ אמי לן בקורה נפסקה הנימה =ונחנק ונפל על הח ‪ -‬ונהפך‬
‫את נושקיני בקבורה ואין אחר נושקיני בקבורה (נה)‪ = .‬עליו הגדר ונשרף במדורה‪ ,‬‏ שמע רי יוסי בן יועזר‬

‫דר"כ ק"כ ע'ב ופתיהתא דאיכה רבתי שם‪,‬‬ ‫ב'ר שם על ראש המאמר‪( .‬נג) עי' פסיקתא‬ ‫דאיכה רבתו ס"ב‬
‫בשלמא בין השורות‪( .‬נה) עי' שבת ליג ע'ב‬ ‫(נד) עי' ב'ר |פמיב ס'ג |ובניש בכמה מקומות עיש ובכי"ק |מלת‬
‫בשה"ש רבה סוף פ'ב שגם שם נמצא בית‬ ‫ע"ש‪ .‬ובכי"ק בית רבן‪( .‬נו) עי' ביר פס'ה סכיא ובדוגמאות שם ובפרט‬
‫צויח‪( .‬נז) עי' ביר |שם סכיב‪( .‬נח) עי' ב'ר שם‪.‬‬ ‫תר‪ .‬וע"ע תנחומא מהרש"ב חיא סיו ע"א ובהערות שם אות ס"ז ובכי"ק‬‫ו‬
‫עמוד ב' |(ם) עי' ביר שם ובכי"ק וכנסו מהם‬ ‫(נט) עיי ביר שם וע"ע תנחומא תולדות אות ו"א ותנחומא מהרש"ב שם‬
‫ובהם ‪.‬‬
 ‫‪00‬‬ ‫הנדול‬ ‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫כי מה | טובו ומה =יפיו דגן בחורים ותירוש ינובב‬ ‫איתנח וּנְנוּד לשעה חור וראה מטתו פורחת באויר‬
‫בתולות (זכריה ט' "ז)‪ .‬‏ ואומי יחיו דגן ויפרח כנפן‬ ‫אמי קלה הוא זו שהרי לשעתו נכנס לג עדן (סא)‪.‬‬
‫יהודה‬
‫(הושע י"ד חי) (סה)‪ .‬אמי רב‬ ‫‪:‬כיין =‬ ‫זכר‬ ‫דיא ראה ריח בני ‏ רי יהודה אומ' ‏ הראהו הקביה‬
‫מאי ותירוש ינובב |בתולות שכל‪ .‬הרניל ביון אפלו‬ ‫בית המקדש בנוי וחרב ובנוי‪| .‬ראה ריח בני הרי‬
‫הוא מתפתח (טו)‪ .‬‏ ד"א מטל‬ ‫לבו אטוס ל‬ ‫בנוי דכת' את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי‬
‫השמים‪ .‬זה ציון שני כטל הרמון שיורד על הררי‬ ‫(במדבר כ'ח ב')‪ .‬כריח שדה הרי חרב כמא דאת אמי‬
‫ציון (תהלים קל'ג ג')‪ .‬ומשמני הארין‪.‬ו אלו הקרבנות‪.‬‬ ‫ציון שדה תחרש (ירמיה כ'ו ו"ח‪ ,‬מיכה ג' י'ב)‪ .‬א ש ר‬
‫ורב דנן‪ .‬אלו הביכורים‪ .‬ותירוש‪ :‬אלו הנסכים (סז)‪.‬‬ ‫בירכו ה' הרי בנוי כמא דאת אמי כי שם צוה הי‬
‫דיא מטלהשמים‪ .‬‏ זה טל שלתהייה שעתיד‪ .‬הקביה‬ ‫את הברכה (תהלים קל'ג ג') (סב)‪,‬‬
‫להיות בו מתים שני כי טל אורות טליך (ישעי כ'ו יט‬
‫ומשמני הארץ‪ .‬זו טובת העולם הזה‪ .‬ורב דנן ותירש‪.‬‬ ‫נח) וית] לך האלהים מטל השמים‪.‬‬
‫זו תורה ומצוות שהן משמהין לבו שלאדם וכהןוא‬ ‫ר'' ברכיה פתה שובי שובי השולמית‬
‫אומ'י נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו‬ ‫(שיר השירים ז' א')‪ .‬מאי שולמית אומה שהיא משלמת‬
‫(תהלום די חי (סה)‪,‬‬ ‫*לעולםהן הן בעולם הזה והן הן לעולם‬
‫אמְמטִיוּנִי ש‬
‫הבא‪ ,‬ד'א אומה שמשימין עליה בכל יום שלום‬
‫אלו בני יפת ובני חם‪.‬‬ ‫נט) יעבדוך עמים‪,‬‬
‫שני וישם לך שלום (במדגר ו' כ'ו)‪ .‬דיא השולמית‬
‫אלו‬ ‫לך לאמים‬ ‫וישתהוו‬
‫אומה שעתיד ‏ לנטות אליה | כנהר שלום שני הנני‬
‫אלו בני ישמעואעל‬ ‫‪.‬‬ ‫לחיך ו‪.‬‬
‫גיר א‬
‫בני שם‪ .‬הוה ב‬
‫ה‬ ‫אמך‪.‬‬ ‫בני‬
‫|‬
‫לך‬ ‫וישתהוו‬ ‫ובני קטורה‪,‬‬
‫זה אליה ‏ כנהר שלום (ישעיה פ'ו ו'ב)‪ .‬רי‪ .‬יהושע‬
‫‪ -‬בשם ר' לוי אומ' השולמית אומה שכל‬
‫אריך ארור‪ .‬ה בלעם‪.‬‬ ‫עשו ואלופיו‪ .‬‏ ר‬
‫טובות שלעולם אינן באין לעולם אלא בזכותה‪.‬‬
‫מב רכיך ב רוך‪ .‬זה משה ואהרן דוד ושלמה (סט)‪,‬‬
‫הגשמים אינן יורדין אלא בזכותה דכת' יפתח הי לך‬
‫בקללה וסיים‬ ‫פתח‬ ‫ברוך‪.‬‬ ‫ומברכיך‬ ‫ארריך ארור ‏‬
‫‪ ₪‬וצרו הטוב את השמים (דברים כ'ח "ב)‪ .‬מאי‬
‫בלעם הרשע שפתה‬ ‫‪-‬‬ ‫בברכה‪ .‬לא כמות‬
‫לך‪ .‬בזכותך ובך הדבר תלוי‪ .‬טללים אינן יזרדיןאאלא‬
‫=י יהודה |אומי עשר‬
‫בברכה וסיים בקללה (ע)‪ .‬ר‬
‫בזכותך דכת' ויתן לך האלהים מטל השמים (סג)‪.‬‬
‫ברכות ברך יצחק את יעקב כנגד |עשרה מאמרות‬
‫ויתן לך האלהים‪ - ,‬השמים‪ .‬‏ היה לו לומ יתן‬
‫שבהן נברא העולם שני ויתן לך האלהים מטל‬
‫ברכה אחרת והיא‪ .‬ראה‬ ‫קדמה אותה‬ ‫אלא שכבר‬
‫השמים וגו" יעבדוך עמים גו הרי אלו עשר‬
‫‪/-/‬‬ ‫=ררכשוה‬
‫ריח בני כריה שדה וסמיך ליה ויתן לך (סד)‪ .‬מטל‬
‫ג‬
‫לכם להםמן‬ ‫ממטיר‬ ‫הנני‬ ‫זה חי שני‬ ‫השמים‪.‬‬
‫ל) ויהי כאשר כ לה י; הק וי להי אך‬ ‫ז‬
‫‪.‬‬
‫השמים (שמות ט" ד)‪ .‬ומש מני הארץ‪.‬‬
‫כמין‬ ‫רבכן אמרי‬ ‫‪5‬‬ ‫י‬ ‫יצא‬ ‫יצא‬ ‫ור ‪,‬ו‬ ‫הבאר שהיתה ‪ 0‬דגים |שמינים ביותר‪ .‬‏‬
‫אסטרופמטְיָא |הדלתות היו נכפלות לאחוריהן ועמד‬ ‫שר‪ .‬אלו הבתולות‪ ,‬שני‬ ‫ותי‬ ‫ד ג ן‪ .‬אלו הבחורים‪ .‬ו‬

‫עו' ביר שם וע"ע מדרש תהלום מהרשיב מזמור ‏ י"א ובהערותה שם ו‬ ‫(סא)‬
‫ניניא והקיפה גדר ועשה וכו'‪( | .‬סב) עי' ביר שם סכיג‪( | .‬סג) עיי ב'ר פס‬ ‫וכו'‬
‫עי' רש"י ורמבין ‏ לפפוק זה‪( | .‬סה) עו' ביר שם ס'ג ובניש‪( = .‬סו) עוי‬ ‫(סד)‬
‫הרד"ל שם אות נ"ב‪.‬‬ ‫וע"‬ ‫בענין הטל‪.‬‬ ‫(סח) צ"ע ועי' זוהר יתרו פ'ג ע'א דפוס ‪0‬‬ ‫שם‪.‬‬
‫הפר בב' בבות‬ ‫אלו‬ ‫מלת‬ ‫ח"א פיח ע"ב ובהערות | שם ע"ש‬ ‫עו' ביר שם פיד ותנחומא מהרש"ב‬ ‫(סט)‬
‫הרד"ל שס ותגחומא מהרש"ב שם‪.‬‬ ‫הראשונות‪( = .‬ע) עי' ביר שם‪( .‬עא) עי' פדר"א פל"ב‬
 ‫‪112‬‬ ‫רנרול‬ ‫תולדות‬ ‫‪+1‬‬

‫נמ ר' ברכיה‪ .‬כיון שהזכיר ‏ לו בשר התחיל‪ .‬בוכה‪.‬‬

‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫לו יעקב‪ .‬לאחר ‏ הדלת עד שנכנס ‏ עשו ויצא לו‪.‬‬
‫אמ אני קערה שלעדשים האכילני‪ :‬ונטל את בכורתי‬ ‫הדא היאב דכת' ויהי אך יצא יצאיצא ננרראאהה יויצואצא וואאי'נגו‬
‫עות שהאכילך בבשר על אחת כמה וכמה (עז)‪ ..‬אמ' ה‬ ‫(עב)‪:‬‬ ‫יוצא‬
‫לוי לפי |שהיה אבינו יצחק |מפחד ואומ' שעשיתי‬ ‫יוורר‬
‫*א תעקב‬
‫ייה‬
‫גם הוא מטעמים‪.‬‬
‫'‬ ‫'‬
‫לא) ויעש‬
‫‪0‬‬

‫שלא כשורה עשיתי את | שאינו בכור בכור‪ .‬‏ וכיו |ן‬ ‫מעוטר כהתן וככלה‪ .‬ועשו בא בצער‬
‫בריכות‪:‬‬ ‫שאמי עשו את בכרתי לקה אמי‬
‫יאות‬ ‫גדול שלא נפל בידו כשאר הימים‪ .‬אלא צבי בלבד‬
‫אמי ד אלעזר‪ .‬און קיום השטר אלא בחותמיו שלא‬ ‫רפור‪2‬‬ ‫רו‬
‫‪|-‬‬
‫‪---‬‬ ‫מלאאההר אוטיניוציטלעידר ‪ +),‬ה[דרוע ללד שהוא‬ ‫‪7‬‬

‫רלולי רימה יעקב אבינו באביו לא נטל את‬‫אמ א‬ ‫אל אביו ואמי ירוה‬
‫קום‬ ‫בא בנזיפה‬ ‫וי‬
‫ה מטעמים‬
‫‪7‬‬
‫וש‬
‫הייות‪-‬‬ ‫רי‬

‫ך יה יה‪ .‬אמי רי יצחק כיון‬‫ור‬‫הברכות ת"ל ג ם ב‬ ‫רוה‬

‫רוח‬ ‫אותו‬ ‫=ויורה‬
‫= ‪ ₪‬ש=וו‬
‫רו י‬
‫‪4-‬ו‪+‬‬ ‫יד[‬ ‫‪1‬‬
‫תאורפל‬
‫רי‬ ‫איי‬
‫‪9‬ב‬
‫שרד בא לקללו אמי לו הקביה הזהר שאם את‬
‫==‬ ‫עד)‪.‬‬ ‫תהרוהם‬
‫תהלים‬ ‫ם יפ יופצו אויביו‬
‫םלחי ים‬
‫יקוםא‬ ‫רו‬

‫מקללו מקלל את נפשך שכן אמרת לו ארריך ארור‬

‫בו\‬ ‫פיח‬
‫ו‬ ‫הו‬

‫אתו‬
‫‪!-‬‬
‫‪+,‬‬
‫‪ .‬דלה‬
‫יצחק הרדה‬
‫‪-1‬‬ ‫םא פא‬ ‫‪₪ ₪ ₪‬‬
‫לג)‬
‫ומברכין ברוך‪ .‬כיון ששמע את הדבר הזה אמ' גם‬ ‫וו‬
‫‪₪2‬‬

‫לוי בשם ר' המא בר הנינה‬

‫שתי‬
‫|‬
‫ברוך ‏ יהיה‬
‫ור‪--‬י המזבח ואחת‬ ‫אבינו יצהק אחת‬ ‫הרד‬
‫הרו‬
‫הרידות‬

‫את דבר אביו‬ ‫עשו‬

‫כ"שימע‬ ‫חרדה‬ ‫כאן נן הר‬ ‫תיל‬ ‫איזו היא‬ ‫ויריי‬
‫ודע‬ ‫כאן‪ .‬ואיני‬
‫‪-‬‬ ‫‪/‬‬
‫בירכתי‪ .‬למי‪ .‬שאינו‬ ‫שמא‬ ‫אמ‬
‫ויצעק צעקה גדולה‬ ‫מחיי‬ ‫מי איפוא הוא‪.‬‬
‫‪ 25‬לד‬
‫(עה)‪ .‬ויאמר‬ ‫ויוי‬

‫ָותומתְררוהּן‪ ,‬בני אמפעוהרי חאגליאה ממָאּןריךדאמ'וחיהה וננביא ילחהין‬

‫הוא‬ ‫‪₪‬‬

‫ש'בוא‬ ‫כדי‬ ‫הקב"ה‬ ‫בעי =לבין‬ ‫=ו‬

‫הרה‬
‫=‬
‫‪%‬אוייי)‪:‬י‪-‬‬
‫שנע שה‬
‫יר‬
‫וו‬

‫‪ 2‬את‬
‫‪5‬‬ ‫יו‬ ‫צומי‬ ‫ווחיי‬ ‫ישו‬ ‫הברכות‬ ‫יעקב‬
‫ות‬ ‫‪₪-‬‬ ‫פה‬ ‫‪₪ 0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪04-‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪-3‬ו‬
‫הועיק אבינו יעקב לעשו דכת'‬ ‫וראה צעקה אהת‬ ‫בוא‬ ‫ורוה‬ ‫לו שני בנים אחד‬ ‫שיש‬
‫ד"א מי‬ ‫יוצא‪:‬‬ ‫ואחד‬ ‫‪2-2‬‬
‫לו בשושן הבירה‬ ‫ויצעק‪| .‬ואיכן נפרע‬ ‫עשו‬ ‫כשמע‬ ‫‪0‬‬ ‫רש‬ ‫‪-‬‬ ‫ראוה‬ ‫והי‬ ‫‪-‬ו‬
‫עוי‬ ‫פחא | אומ'‬ ‫?|‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫אפוא‬
‫ומרה‬ ‫וזעקה גדולה‬ ‫ועק‬ ‫העיר‬ ‫בתוך‬ ‫ויצא‬ ‫אויחות‬
‫‪4₪‬‬ ‫אהת‬ ‫רוה‬ ‫"ימי‬
‫‪.‬עמ‬
‫ורוהה‬
‫נכנפה‬ ‫|‬
‫אצל ‪ .‬ריל‬
‫=‬
‫עשו‬
‫נם‪.‬‬ ‫נכ‬
‫‪₪‬‬
‫(אפתר ד' א') |(עט)‪,‬‬
‫רנרו‬ ‫‪4-2‬‬
‫‪5‬‬ ‫שהוצ‬ ‫סבור‬ ‫מרתיהין‬ ‫ררים‬ ‫בו‬
‫מחמת‬ ‫שוות‬ ‫==‬ ‫שיו תיין‬ ‫שג‬ ‫‪-‬ג‬ ‫והתהילו‬

‫בא אהי‬ ‫לה) ויא ‪₪‬מ ור‬ ‫כאן‬ ‫ליאפות‬ ‫שעתיר‬ ‫וה‬ ‫"‬
‫מי הן‬
‫אתו‬
‫מי אפוא‬ ‫אמ'‬ ‫הוור‬
‫‪1‬תנו‬

‫יוחגן בחכמה ‪2‬‬ ‫לו הקביה לא אתה ולא בנך אלא‬

‫ונת‬ ‫עוויי‬
‫י‬
‫אני או בנ אמ'י‬
‫=‬
‫‪%0‬‬ ‫לי ואכל‬ ‫ויבא‬
‫|‬ ‫‪2‬‬ ‫ה צי ה‬
‫יעקב‬ ‫שמו‬ ‫הכי קרא‬ ‫ל) ויאמר‬ ‫בראשית‪+‬‬ ‫בששת ימי‬ ‫שנברא‬ ‫בש‬
‫שווו‬
‫אומי‬ ‫ורופר‬
‫הרו‬
‫לקיש‬
‫בן‬‫ש מעון ב‬ ‫רי‬ ‫אמי‬ ‫ויעסבני‪,‬‬ ‫םוט‬
‫|‬
‫שהוא‬ ‫טוב‬ ‫הרל‬
‫‪,-=-‬‬
‫> יפו‬
‫ה ‪-‬‬
‫וחפיר‬
‫נרושירו‬
‫ור'‬
‫הכחך בגרונו א ת בכורתי לקח ושתקתי‪ .‬והגה‬ ‫לעה יד לבוא‪ .‬אמי לו עיקר‬
‫‪4 ,‬‬ ‫ת‬

‫הלא‬ ‫ויאמר‬ ‫ברכתי(פא)‬ ‫לקה‬ ‫עֶתה‬ ‫טטעעםם דדנגייםם‬ ‫אויור‬

‫‪%=-‬ע‬
‫הייתי‬
‫הוין‬ ‫אלא‬ ‫יורוו‬
‫‪4‬‬
‫איני‬

‫ואפלו מן המצולות (פב)‪.‬‬ ‫לי ברכה‪.‬‬ ‫אצלת‬

‫ספ"הה וטעי"עט טעררוודךר עעררןד אסטרופומטא‪ .‬ייערג) עוי פדר 'א שם‪( | .‬עד)‪ .‬עי' ב'ר פס"ו ‏ ס"ו ובדונמאות ובפרט‬ ‫) טעי"‬
‫( עעִבב)‬
‫בתנחומא הולדות סייא ותנחומא מהרשיב ס"ז ע"ב‪( .‬עה) עי' תנחומא שם סי"נ ותנחומא מהרש"ב ה"א | ע"א ע"א וביר‬
‫פס"ז ס"ב‪( | .‬עו) | עו' ב"ר שם ותנחומא מהרש"ב שם ובהערות שם אות קניב‪( | .‬עז) עו ב"ר ‏ פס"ז ס"ב ובכו"ק‬
‫קערה אחת של עדשים‪( .‬עח) עי' ביר |שם ס'ב וס'ג ותנחומא שם פי"א‪ | .‬ובכי"ק ‏ אין קיום |הגט אלא בחותמיו‪.‬‬
‫עט) עי' ביר שם פ"ד ובגיש‪ .‬ובכי"ק יתבתרון בני מעוי ובו הצעוק אבינו יעקב‪( .‬פ) עי' ביר שם‪ .‬וע" פירשיי לפסוק‬
‫הצא פ"י ותנהומא מהרש"ב ח"ה‬ ‫(פא) עי' ביר שם ונופחא שלנו קרובה יותר לפסיקתא‪ .‬דר"כ כ"ז ע"ב‬ ‫זה‬
‫ב"א ע"ב‪ .‬ע"ש‪ .‬וע"ע ערוך ערך זמר ד' על הנופחא חיכחך ע"ש‪( | .‬פב) עי' ביר שם ע"ש‪.‬‬
 ‫‪4‬‬ ‫הרול‬ ‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫ואחד חלסית ומצולה (פז)‪ .‬‏ אמי ר' יצחק‬ ‫ל) ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שלברזל‬
‫ועקרון תיעקר (צפניה ב' ד')‪ .‬זו קיסרי =בת אדוס‬ ‫שמתיו לד‪ ,‬והלא ברכה שביעית‬
‫שהיא ‏ היתה |מטרפולין ‏ שלמלכים‪= ,‬איכא |דאמרי‬ ‫היא \זו ולמה‪ .‬מזכירה תחלה אלא אמר לו כבר‬
‫די מרבובה‪ .‬מלכי‪ ,‬ואיכא דאמרי דמוקמי בה מלכי‪,‬‬ ‫עשיתיו עליך מלך(פנ)‪ .‬וכל אחיו נתתי לו‬
‫קיסרי וירושלם אם יאמי לך אדם חרבו שתיהן אל‬ ‫לעבדים כ אפוא מה אע שה בני‪ .‬בר‬
‫תאמן‪ .‬ישבו שתיהן אל תאמן‪ .‬חרבה קיסרי‪ .‬וישבה‬ ‫אם אית לך פיתא איזיל אַפָיִיה‪ .‬אמי לו חקביה‪ .‬כך‬
‫ירושלםהאמן שנ' אמלאה החרבה (יחזקאל כיו ב')‪.‬‬ ‫אתה אומר לשונאי ולכה אפוא ‏ מה אעשה בני‪.‬‬
‫אמלאה זו החרבה זו‪ ,‬אמלאה זו החרבה זו רב נחמן‬ ‫אמי לו יוחן (ישעיה כ'ו ")‪ .‬אמי לו רשע הוא‪ ..‬אמי‬
‫לו כל למד צדק (שם שם)‪ 0 .‬מכבד הוריו הוא‪ ,‬בר יצחק מיתי ‏ לה מהכא ‪ 0‬מלאם ‏ יאמין‬
‫כיה כ'ג) (פה)‪| ,‬אמי ר' אבהו ועקרון תיעקר זו‬ ‫גמת'י לרוו בארין נכוחות‪ .‬יעוול (שס שם)‪ .‬עתיד ‏ הוא‬
‫לפשוט את יריו בבית המקדש‪ .‬אמי לו אם כן קיסרי‪ :‬בת אדום שהיא בית החָיָלות והיא היתה יתד‬
‫השפיע‪ .‬לו טובה בעולם הזה ובל יראה גאות הי תקועה לישראל בימי יונים‪ .‬‏ וכשנברה מלכות בית‬
‫חשמונאי ‏ לכדוה והיו ‏ קוראין אותה אהיות מגדל‬ ‫(שם שם) לעתיד לבוא (פד)‪,‬‬
‫שר אמי ר' יוסי בר חנינה מאי דכת' והסירותי דמיו‬
‫לח) ויאמר עשו אל אביו הברכה מפין‪( .‬זכריה ט' ז)‪ .‬אלו בית בְמְיָא שלהן‪ .‬ו‬
‫אלו בית ליא שלהן‪ .‬ונ"‬ ‫מבין שניו (שס שפ)‪.‬‬ ‫נא‬ ‫אחת היא לך אבי‪.‬‬
‫גם הוא‪ .‬לאלהינו (שס שם)‪ .‬אלו בתי |כנסיות ‏ ובתי‬ ‫שלשה באו בפלילה‪ .‬‏ קין ועשו‪ .‬ומנשה‪ .‬ו‬
‫והיה |כאלוף ביהודח =ועקרון‬ ‫מדרשות שבאדום‪:‬‬ ‫לעיל (בה)‪,‬‬
‫שלהן‬ ‫כיבוס | (שם שם)‪ .‬אלו תַרְטִימָות | וקרקסאות‬
‫שעתידין שרי יחודה‪ .‬ללמד בהן תורה (פט)‪.‬‬ ‫לט) ויעןיצחק אביו ויאמר אליו הנה‬
‫משמני זז אשליה‪.‬‬
‫‪ ₪‬ועל הרבך תחיה‪ ,‬אטלוס שלח לגבי‬ ‫מעל‪ .‬ז בית גוברין (פו)‪ .‬אמי‬ ‫המים‬
‫ומטל ש‬
‫רבנו הקדוש בנין ְתוּסְבְריָה‬ ‫עולה איטליא ‏ שליון זה כרך גדול ‪.‬שלרומ והוא‬
‫|ד‪ .‬דגמלי יתחון‪= .‬נסוב‪ :‬שליחא‬
‫הסורין‪ .‬מאו‪ .‬נעביד ע‬ ‫שלש מאות פרסה על שלש מאות פרסה‪ .‬ויש בו‬
‫ואעליה לפרדיסא שארי עקר פונלין |רברבין‪ .‬ושתל‬ ‫שלוש מאות |וששים וחמשה שווקים כמנין ימות‬
‫|מ' ליה הב‬
‫זעירין‪= .‬תרדין רברבין ושתל זעירין‪ .‬א‬ ‫החמה‪ .‬‏ וקטן שבכולן שלמוכרי עופות היה ששה‬
‫תשובה אמי ליה לית את צריך‪ .‬‏ כיון דסליק גביה‬ ‫עשר מיל על ששה עשר מיל והמלך סועד בכל‬
‫אמ ליה הן היא תשובת דברים אמי ליה לא יהב‬ ‫יום באחד מהן‪ .‬וחדר בו אע'פ שאינו נולד בו נוטל‬
‫לי כלום‪ ,‬אמיליה ומה אמי לך אמי ליה לא אמי‬ ‫פרס מאת המלך‪ .‬והנולד בו אעיפ ‏ שאנו דר בו‬
‫לי כלום‪ .‬אמי ליה ולא עבר קשמד כלום אמי‪ .‬ליה‬ ‫נוטל פרס מאת המלך‪ ,‬שלשת ‪ 0‬בלנים יש‬
‫נסיבני ואעלני ‏ לפרדיסא‪| .‬שרי עקה פוגליןרברבין‬ ‫בו‪ .‬חמש מאות מהן מעלין עשן חוץ לחומה‪ .‬צרו‬
‫ושתל זעירין‪* .‬תרדין רברבין ושתל זעירין‪ .‬קם מן‬ ‫אחד ים ואחד הרים |וגבעות‪ .‬‏ צדו אחד מחצה‬
‫(פג) עו' ביר שם‪( | .‬פד) עו' ב'ר שם "ה ובפירש"י ובמ"כ שם ומגילה ו' ע"א וע"ע תנחומא מהרשיב ח"א ע'ב‪ .‬ע'א‬
‫ובכי"ק פיתה אזל אפיה‪( .‬פה) עי' לעיל הדרשות על פ"ד פסוק י"ד‪( .‬פו) עו' ביר שם סיו |(פז) עי' מגילה ו' ע'בע"ש‪.‬‬
‫ה והוה בו שלוש‪ .‬מאות וכוי ‏ שלשת אלפים בלנים יש בו וכל אחד ואחד יש בו חמש מאות‪ .‬חלונות שמ‪ :‬נלין עשן‬
‫חוץ להומה צדו אחד ים צדו אחד וכו' הלשית וכו'‪( .‬פח) עי' מגילה ו' ע'א ובדים שם‪( .‬פט) עי' מגילה שם ע"ש‪.‬‬
‫שר‪.‬‬ ‫מגדל‬ ‫אחידת‬ ‫אותה‬ ‫וכו'‬ ‫יתד‬ ‫היתה‬ ‫היא‬ ‫והיא‬ ‫החולות‬ ‫בת‬ ‫שהיא‬ ‫אדום‬ ‫בת‬ ‫קיסרי‬ ‫ובכי"ק‬

‫‪82‬‬
 ‫‪0‬‬ ‫הנרול‬ ‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫שביקש להרוג את אחיו ועדיין ‏ הוא במעי אמו עד‬ ‫שעתיה ‏ והוה ‏ מפיק |שלטונין ‏ ומעייל =דוכסין עד‬
‫ים מותו‪ .‬ושחת רחמיו (שפ)‪ .‬שהתך מטרון שלאמו‬ ‫דאתמלון‪ .‬תוסבריה |לקיים ועל ‏ הרבך תחיה (צ)‪.‬‬
‫ויטרוף‬ ‫‪0‬‬ ‫בשעת יציאתו כדי שלא תתעבר‬ ‫ואת אחיך תעבוד‪ .‬ואם לא תעבד תאבד (צא)‪.‬‬
‫‪ *| 1‬א‬
‫‪2.\.‬‬ ‫לעד אפו (שס)‪ .‬זה עמלק‪ .‬ועברתו‬ ‫והיה כאשר תריד אמר לו יש לך ידים והוא‬
‫זה המן הרשע (צ)‪ .‬ויאמר עשו בלבג‬ ‫יש לו ידים‪ .‬אמי ר' שסי אמי לו אם ראית יעקב‬
‫הרשעים ברשות לבם‪ ,‬ויאמר עשו בלבו‪ .‬ויאמר‬ ‫אחיך פורק עולה שלתורה‪ .‬גזור עליו שמד שאת‬
‫ירבעם בלבו (מלכים א "ב כ'ו)‪= .‬ויאמר |המן |בלבו‬ ‫שולט בו‪ .‬‏ וכך אמרו ישראל כי אתה אבו כי‬
‫"ד א')‪ .‬אבל‬ ‫אמר נבל ‪( .-‬תהלים‬ ‫ואפתר ו' ו')‪-‬‬ ‫וברהם לא ירענו וישראל לא יכירנן (ישעיה סיג טיז)‪.‬‬
‫הצדיקי‪/‬ם לבם ברשותם‪ .‬וחנה היא מדברת ‪2‬על לבה‬ ‫ויצהק איכן הוא אלא אמרו מי שהוא אומי‪ .‬לעשו‬
‫ומר ‪/‬דוד אל לבן (שמואל א' כ"ז אי)‪.‬‬
‫(שמואל‪ .‬א' א' "ג)‪ .‬ו‪.‬יא‬ ‫נזור עליו שמדים את מִהְכִיפּּ לאבות (צב)‪ .‬והיה‬
‫וישם‪ .‬דניאל על לבו (דיאל א' ח)‪| .‬שהן =דומין‬ ‫הפורק‪ 0‬ממנו עול‬ ‫תמן‪ /‬תננז ן כל‬ ‫תריד‬ ‫כאשר‬
‫לבוראן דכת' ביה ויאמר ה' אל לבו (ח' כ'א) (צז)‪.‬‬ ‫אריץן‪ :‬וכל‬ ‫ועעוול |‪-‬‬ ‫‪0‬ל‪-‬כ‪5‬ות‬
‫מ‬ ‫טעווס‬ ‫טעכקירו‬ ‫ושוהחוכיןל‬ ‫תורה‬

‫אמ' רב נחמן הרבה‬ ‫אבי‬ ‫אבל‬ ‫יקרבו ימי‬ ‫הנותן‪ .‬עליו עול תורה |מעבירין ‏ ממנו |עול מלכות‬
‫סייחים ‪/‬מתו ונעשו עורותם שטוחין על גבי אמותיהן‪.‬‬ ‫עול דרך ארין (צג)‪.‬‬
‫אומי‬ ‫ידוודה‬ ‫ר'‬
‫|‬ ‫נוחהמיה‪ ,‬‏‬ ‫ור' ‏‬
‫ויהווהה > ן‬ ‫‪/‬‬
‫הי‬ ‫והקפררביו‬ ‫הד'"צא‬ ‫חו‬ ‫את‬ ‫‪%%‬ס מ ‪5‬‬ ‫‪%05 (| 6‬‬ ‫‪%%099‬ה‪5‬‬ ‫הש)‬
‫‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫עקב‪,‬‬ ‫ות‬ ‫ע ו‬ ‫[ שסם‬ ‫מא)‬
‫יקרבו ימי אבל אבי מעצמן ואחר כך ואהרגה‬ ‫ושונץ‬
‫ושושצאל‬
‫‪-‬וטר ‏‬
‫ונ‬ ‫אלעזר נעע ה ‪.‬לוו נ‪-‬ול‪-‬ם‬
‫את יעקב אחי‪ ,‬ור' נחמיה אומי אמר עשו אני‬ ‫רוהרה‬ ‫(צד)‪ .‬אמ‬ ‫דעשו‬ ‫כרון קוראין פנטריא‬ ‫עד‬
‫תעקב אחי‪ ..‬ורבנן‬
‫מקרב‪ .‬אבלו של אבא כדי להרוג א י‬ ‫מביאין‬ ‫שנה‬ ‫לשבעים‬ ‫אהת‬ ‫פעם‬ ‫< מואל‬ ‫ר'‬ ‫אמ'‬
‫וו‬ ‫שו‬ ‫הרשי‬ ‫רורוף‬ ‫הטוי‬ ‫וע‬ ‫הב‬ ‫שבוי‬
‫ועבו‬ ‫שם‬ ‫כשו‬ ‫הורגן‬ ‫אני‬ ‫אם‬ ‫עשו‬ ‫פמר‬ ‫גכ‬ ‫ופרריוילי‬
‫‪-‬‬ ‫ומלב‬
‫הור‬
‫הנ‬
‫אחת‬
‫אדם‬
‫ור‬
‫על גב‬
‫יוור‬
‫הו‬ ‫אדם שלם מרכיבין א‬
‫יושבין עלי בדין ואומרין לי למה הרגת את אהיך‬ ‫ומניחין לו קרקפלו‬
‫‪4‬‬ ‫]|‬ ‫‪.‬ו‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫הראשון‬ ‫אותו בגדו של אדם‬
‫אלא הריני הולך ומתהתן לישמעאל והוא בא ועומד‬ ‫זוזי‬
‫שלרי ישמעאל בראשו ותלן ליה מתקל ארבע‬
‫עמי עליו על הבכורה והורנו ואני אעמור עליוגואל‬ ‫פיזא‪ .‬ומהפין את השוקים באנך ומכריזין ו‬
‫הדם ואירש שתי משפחות‪ .‬הרא היא דכת' יען‬ ‫סך קירי פלסטר אחוא דמריא זיאפנא דיחמא חמ‬
‫אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תחיינה‬ ‫דלא חמא לא המא מאי אהני רמאי ‪--‬‬
‫וירשנוה (יחזקאל ל'ה ")‪ .‬מאן דאמ' דהוא אמ' כן‬ ‫ומסיימין בה בי ואמרין וי לדין כר יקום דין‪: .‬אמי‬
‫אמי רי יודן הקב"ה אמר דכת' והי שם היה (שם שם)‪.‬‬ ‫רב אשי פיהם הכשילן לרשעים בשלמא אי אמרי‬
‫אמר ר' ברכיה ‏ אם כפר עשו ואמרדלא אמרית‬ ‫פלסטר סך קירי ‏ זיפאנא אחוי =דמריא ‏ לחיי אלא‬
‫הרא מילתאא אמי לו הקביה |לית את ידע דאנא‬ ‫אחוה דמריא זיפאנא מריא גופיה זיפנא‪ .‬הוא (צה)‪,‬‬
‫ברוקהוןדלביא דכת' אני הי חוקר לב (ירמיה יז ") (צח)‪,‬‬ ‫כן הוא אומר על שלשה פשעי אדום ועל ארבעה‬
‫מנ) ויגד לרבקה אתדברי עשו‪ ,‬מ‬ ‫אהין (עמוס א' ו"א)‪.‬‬ ‫בחרב‬ ‫על רדפו‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לא אשיבנו‬‫‪-‬‬

‫ע"ש‪.‬‬ ‫מ‬ ‫פי'ג‬ ‫אבות‬ ‫עי'‬ ‫(צג)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ב"ך‬ ‫עי'‬ ‫(צב)‬ ‫"פ"ז‪.‬‬ ‫שם‬ ‫עו' ביר‬ ‫(צא)‬ ‫פולגין‪.‬‬ ‫עקר‬ ‫ובכי"ק‬ ‫שם‬ ‫עי' ביר‬ ‫צ)‬
‫קוראין סנטריה‪.‬‬ ‫הבכ"ק‬ ‫פנטורוי ה העשו‬ ‫) ווחין ליה‬ ‫בירושלמי עיז ליט ע"ג ‏‬ ‫בדוגמ‬ ‫ועו‬ ‫סיח'‬ ‫עי' בידי שם‬ ‫(צד)‬
‫ירז‬ ‫ב‬ ‫וא‬ ‫זוז‬ ‫ו‬ ‫ורז'‬ ‫כו‬ ‫ז‬ ‫אותו‬ ‫?‬ ‫ומכ‬ ‫ורר‬ ‫תויה‬ ‫ופיו‬ ‫תו‬ ‫ו'ארי‬ ‫ל‬ ‫ה‬
‫אממרון שבעק שנת‬ ‫וכו' ומכריז |‬ ‫ומגוחק לו‬ ‫ותו‬ ‫ומלבישין‬ ‫ובבי"מ‬ ‫כתי"ק‬ ‫זר עפי‬ ‫עי' עיז "א ע'ב‬ ‫(צה)‬
‫[ אדם שלם ע'ג אדם חגר דומיא לעשו על ועקב ואומרין סך קירי פלסטר מאי ‪.‬ההני ליה לרמאה ברמיותית‬
‫לעולס וי לדין כד‬ ‫דחזא הזא ומאן דלא הזא לא הזא‬ ‫דמרנא זיפאנא מראנא גופיה זיפאנא הוא ואמרין מ‬
‫דון ע"כ והשאר חסר ובים נתערבב עם הפירוש וגם עס דברי רב אשי (צו) צ"ע ועיי תנחומא תצא סיד‬
‫ותנחומא מהרש"ב‪ .‬ח"ה ו"ח | ע'א ובהערות שם ופסיקתא רבתי‪ .‬מ"ח ע"א ובמ" ע שם‪( .‬צז) עו' ביך ישם‪( .‬צת) עו' ביר‬
 ‫‪7‬‬ ‫=נדור‬ ‫תולדות‬ ‫מדרש‬ ‫‪71‬‬
‫שלוש ברכות בסוף‪ .‬בטרם תבוא ואברכהו הרי‬ ‫נביאות‬ ‫אמהות‬ ‫ר' יצהק אאומ'‬ ‫בר‬ ‫ר' הני‬ ‫הגיר לה‬
‫אחת‪ ,‬גם ברוך יהיה‪| ,‬הרי שתים‪ .‬ויקרא יצחק אל‬ ‫הן ורבקה מן האמהות (צט)‪.‬‬
‫‪ 0‬וייבבררןך אותו‪ .‬ורי שלוש‪ .‬ואומי ואל שדי יברך‬
‫|ה ספקה ירי ברכתי והקביה‬
‫ותך אמי לו אני מ‬ ‫מל) וישבת עמו ימים אחדים‪ ,‬אפ ר‬
‫הנינה בן פזי נאמ' כאן אחדים ונאמי‬
‫בייחי‬ ‫עך בלי די תא כרך אותך‬ ‫ישלר‬
‫|ה אחדים שני להלן‬ ‫להלן אחרים (לקמן כיש כ')‪ .‬מ‬
‫ההרבןיגהיית להקכיעמים‪,‬‬
‫שנים אף אחדים שני כאן שנים (ק)‪.‬‬
‫הלת לך את ברפת ‪.‬אפרהם‪ ,‬יאמ‬ ‫==ך)|‪ + ,‬אמ‬
‫מה) עד שוב אף אחיך‪ .‬ממ‬
‫לו אותה |הברכה |שהיה בדעתו‬
‫לברכני ולא יכול מפני ישמעאל אחי הרי‬ ‫שלאבא‬ ‫| בצדקתה אמרה ושכה את אשר‬
‫היא נתונה‪ .‬לך במתנה (ג)‪.‬‬ ‫והוא לא עשה כן אלא ויטרוף לעד‬ ‫לו‬ ‫עשית‬
‫אמ‬ ‫ואל‬ ‫אביו‬ ‫אל‬ ‫יער ב‬ ‫שמע‬
‫‪ 6‬ויש‬
‫לה‬
‫‪4‬אפו ועברתו שמרה נצח (עמוס א' "א)‪( ( :‬קקא)‪ .‬מ‬
‫גם שניכם יום אחד‪ .‬יצא מפיה דבר‬ ‫אשכל‬
‫מתברכין‬
‫שהן‬ ‫אשויהן שלצדיקים‬
‫בו‬ ‫אבינו‬ ‫ועעפקרב‬ ‫בו‬ ‫שלנבואה |ונתקיים יום שנקבר‬
‫בארץ ומתברכין בשמים וכן הוא אומי אשר המתברך‬ ‫ביום מת עשו (קב)‪.‬‬
‫בארץ ‏ יתברך באלהי אמן (ישעיה פ'ה ט"))‪= .‬בוא‬
‫שבירך יצחק ליעקב כנגדן‬ ‫וראה שכל הברכות ‏‬ ‫בת‬ ‫יצהם‬ ‫אל‬ ‫רבקה‬ ‫מ) ותאמר‬
‫בירכו הק "ה מלמעלה יצחק אמי לו ויתן לף האלהים‬ ‫בחיי מפגי בנות חת‪ ,‬אפ‬
‫מטל השמים והקביה ‏ בירכו בטל ומטר ‪ -‬והיה‬ ‫ר' חונא התחילה בוכה ‏ וגורפת ‏ מחוטמה וטשלכת‬
‫שארית ‏ יעקב בקרב עמים רביס ‏ כטל מאת ה‬ ‫אשה‬ ‫יעקב‬ ‫לוקה‬ ‫אם‬ ‫על הארץ ואומרת ‏‬
‫(מיכה ה' ')‪ .‬יצחק אמר לו ומשמני האריץ והקביה‬ ‫חת למה לי היים (ק)‪.‬‬ ‫מבגות‬
‫יצחק אמי‬ ‫לי כב‬ ‫(ישעיה‬ ‫בירכו והיה דשן‬
‫ושמן‬

‫ורב‪ .‬דנן ותירש והקביה‪ .‬בירכו הנני שולח לכם את‬ ‫כת‪+‬‬
‫הדגן ואת התירוש (יואל ב' י"ט)‪| .‬יצהק אמי יעברוך‬
‫עמים והקביה אמי לו והיו מלכים אומניך (ישעיה מיט כזג)‪.‬‬ ‫א ויקרא‪ .‬יצחק אל יעקב‪ .‬ויברך‬
‫הא למדת שכל הברכות שבירכו ‏ יצחק מלמטה‬ ‫אותו‪ ,‬אמי ר' ברכיה איןקיום‬
‫בירכו הקב"ה כנגדן מלמעלה‪ ,‬אףרבקה אמו בירכתו‬ ‫בחותמיו ‏ ויצחק אבינו קיים זו ההלכה‬ ‫הגט אלא‬
‫כננדן יושב בסתר עליון \וג' כי מלאכיו יצוה לך‬ ‫שבירך לו וחתם לו בברכה (א)‪ .‬ויצוהו ויאמר‬
‫(תהלים צ'א)‪ .‬וי מאחר שבירכו הקביה ואביו ואמו‪.‬‬ ‫לו לא תקה אשה מבנות כנען‪ .‬מהו ויצוהו‬
‫מפני מה חזר אביו ובירכו ‏ שנייה שני ויקרא ‏יצחק‬ ‫צוהו על בנות ענר אשכול וממרא (ב)‪.‬‬
‫אל יעקב ויברך אותו אלא שראה יצחק ברוח הקדש‬
‫אותך‪.‬‬ ‫ופרך‬ ‫נ) ואל שרי‬
‫שעתירין בניו \ליגלות ‏ לבין אומות העולם אמי לו‬ ‫תאמר‬ ‫שלא‬

‫בוא ואברכך ברכות שלגליות‪ .‬ומה הן ברכות‬ ‫שלא נטל עקב הברכות אלא‬
‫שלגליות בשש צרות יציליך ובשבע לא ינע בך רע‬ ‫דרך רמיות ת"ל ואל שדי יברך אותך מלמי שבירכו‬

‫עדיפא‪.‬‬ ‫דהכא‬ ‫ונופחא‬ ‫בהנוסחא‬ ‫שם‬ ‫שנתקשה‬ ‫הרד"ל אות = ו"ב‬ ‫בשונוי ועיי בילקוט רמז קטיו ועי' בחדושי‬ ‫שם‬
‫סי"א‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ב'ר‬ ‫‪₪‬‬ ‫(ק ‪6‬‬ ‫י"נג ע"א‪.‬‬ ‫פוטת‬ ‫עח‬ ‫(קב)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ב'ר‬ ‫(קא) עוי‬ ‫פ"י‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ב'ר‬ ‫(ק) עו"‬ ‫ס"ט‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ב"ר‬ ‫עוי‬ ‫(צט)‬

‫(ב) עו' ביר שם סי"ב‪( | .‬ג) צ'ע ועוי‬ ‫ובחערות אות ע"ח‪.‬‬ ‫פכ"ז‬ ‫לעיל‬ ‫וע‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫י"ב‪.‬‬ ‫וס'‬ ‫פב‬ ‫פס"ז‬ ‫עי' ב"ר‬ ‫(א)‬ ‫כח‬

‫וכו'‪.‬‬ ‫ידי‬ ‫ספיקה‬ ‫מה‬ ‫ובכי"ק‬ ‫שפ"ב‬ ‫לעיל עמוד‬

‫‪₪‬כ‬
‫‪0‬‬ ‫הנרול‬ ‫תולרות‬ ‫מהרש‬ ‫‪0‬‬
‫אל ישמעאל ולקה ממנו אחות נביות ()‪.‬‬ ‫(איוב ה' י"ט)‪ .‬ועליו ‏ נאמי וברכה |לראש משביר‬
‫נשיו‪ .‬מהו על ‪ 0‬כַאָב על כאב‪ .‬תוספה על‬ ‫(משלר "א כיו)‪ .‬זה יעקב =אבינו =ופי רשעים יכסה‬
‫בית מלא (ז)‪ .‬‏ דיא בפשע שפתים מוקש רע‪ .‬אלו‬ ‫חמס (שפ " ‪ .)1‬זה עשו הרשע (ד)‪ .‬לא דיו שלא‬
‫שפתים שנטלו עצה רעה עשו וישמעאל דכת' וילך‬ ‫נתברך אלא שנתקלל שני אל תתן הי מאויי רשע‬
‫הלך לו אצל ישמעאל ואמי ‪.‬‬ ‫עשו אל ו‬ ‫רבונו‬ ‫(תחלים ק"מ טי)‪0 .‬מר‪/‬ה‪0‬‏ רבקה לפניהקביה‬
‫אין אתה רואה כשם ‪ 0‬לך אניך נתן את כל‬ ‫שלעולם אל תתן לעשו הרשע מחשבות שהיה‬
‫אשר לו ליצחק אחיך והוציאך ריקם כך אבי מבקש‬ ‫מחשב בלבו על יעקב‪| ,‬זממו אל תפק ירומו סלה‬
‫לעשות בי‪ .‬אלא עמוד והרונ את אחיך ואני אעמוד‬ ‫לפניו =רבונו‬ ‫אמרה‬ ‫תפק‬ ‫אל‬ ‫זממןו‬ ‫מהו‬ ‫(שס)‪.‬‬
‫לו‬ ‫ואהרוג ‏ לאחי ואנו ‏ ערשין כל העולם אמ‬ ‫לו‬ ‫תהיה‬ ‫שלא‬ ‫כרו‬ ‫לעשו‬ ‫זומִם‬ ‫לי‬ ‫עשה‬ ‫שלעולם‬

‫נהת‪ .‬רוח‪ .‬ומהוא זומם שעשה ל וו הקביה לעשו‪ .‬אמי ישמעאל עד שאתה אומר לי שאהרונ את אביך‬
‫רי יצחק זו גרממיה שלאדוס שאלמלי הן יוצאין הן ורוג אתה אותו אמ' לו עשו מצציינןו שהרג אדם‬
‫קין הרג את הבל אבל לא מצינו שהרג אד‬ ‫לאחיו‬ ‫מהריבין את העולם ‏ כולו דאמ' רב‪ .‬המא בר חנינה‬
‫לאביו ועשו חישב בלבו לומר הוא הורג‪ .‬לאבי ואני‬ ‫תלת מאה ושתין וחמשה מלכי קטירי תאנא אית‬
‫אהרונ לאחי ואחר‪ .‬כך אני יושב ‪ 0‬בודין ואהרנהו‬ ‫בי בגרממיא‪ .‬ותלת מאה ושתין וחמשה ‏ מרובאני‬
‫כשהרג את אבי ואני יורש שתי ירושות לעצמי הוי‬ ‫הני לאפי האני‬ ‫נפקי‬ ‫וכל ומא‬ ‫אית בה ברומי‬
‫פשע שפתים |שלעשו ‪ +‬וישמעאל מוקש רע(ה)‪.‬‬ ‫ומייקקטטלילי חהדחד מהני וחד מהני ומיטרדי באקומי מלכא‬
‫מה ‪-‬‬

‫אמ' ר' איבו ניגםל נ נביות |באותה ‏ חלילה (ט)‪ .‬ויש‬ ‫אוחרנא לכך לא ירומו סלה (ה)‪.‬‬
‫נביו‬ ‫והשי‬ ‫הפרק‬ ‫באותו‬ ‫‪5‬‬ ‫יושמעי‬ ‫‪₪‬‬ ‫אירול‬
‫נביות‬ ‫והשיאה‬ ‫פרק‬ ‫באותו‬ ‫ישמעא‬ ‫ן מת‬ ‫אומ‬ ‫כנוח ‪%054‬‬ ‫רעות‬ ‫ו‬ ‫עשו‬ ‫וירא‬ ‫ט)‬ ‫ה)‬
‫מצרה צדיק (משלו שם)‪.‬‬ ‫נביות (י‪ )6‬ויצא‬ ‫אחות‬ ‫דכת'‬ ‫וו ת בנען‬
‫ק‬ ‫וצרה‬ ‫(')‪.‬‬ ‫נביות‬ ‫אחות‬ ‫דכת'‬ ‫‪8‬‬ ‫‪5‬‬
‫‪0‬‬ ‫פפְוה‬ ‫="‬ ‫ונו"]‪.‬‬
‫אל | ובא רשע תהתיו (שפ "א ח)‪ .‬שיצא הצדיק בשלום‬ ‫עשר‬ ‫ו ‪-‬ך‬
‫הרהמן‬ ‫הרנה‬ ‫וילך‬ ‫שבע‬ ‫מבאר‬ ‫שקב‬ ‫ויצא‬ ‫דכת'‬ ‫בפשע‬ ‫פתה‬ ‫איבו‬ ‫ר'‬ ‫בשם‬ ‫ר' יודה‬ ‫ישמעאר‪.‬‬
‫וציאנו מצרה לרווחה כן יאמר בעל הרחמים‪.‬‬ ‫מוקש רע (משלי "ב "ג)‪| .‬ממרד |שמרדו‬ ‫שפתים‬
‫להן תקלה שהלך עשו‬ ‫להקביה באת‬ ‫שלעשו‬ ‫נשיוו‬

‫רמז קייו עיש ומכה לו יושב בסהה‪( .‬ח) עי' ביר שם‬ ‫שם ו‬ ‫(ד) עו' ביר פעיה פיח ובפירוש מהרזיו‬
‫משתיהן‪ .‬ובכי"ק בכל המקומות גרממיא‪ .‬‏ (ו) עי' ביר פסיז‬ ‫נראה כמורכב‬ ‫ס"ט ומגילה ‪ '1‬ע"א ועיב ובדיס והמאמר‬
‫ובכו"ק‬ ‫זה‪.‬‬ ‫מעין‬ ‫פמ'ו‬ ‫בראשית‬ ‫אגדת‬ ‫עי'‬ ‫(ח)‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ב"רךר‬ ‫עו'‬ ‫(ז)‬ ‫בהקב"ה‪.‬‬ ‫וכו'‬ ‫שמרדו‬ ‫ובכו"ק‬ ‫ע"ש‬ ‫פו"ג‬
‫ויז ע'ש‪.‬‬ ‫ומגילה‬ ‫פיב‬ ‫עולם‬ ‫‪.‬עו" מדר‬ ‫(ל)‬ ‫בתואל‪.‬‬ ‫גבו‬ ‫כזה‬ ‫סי"ב‬ ‫פ"ס‬ ‫ב"ר‬ ‫ועי'‬ ‫צ"ע‬ ‫(ט)‬ ‫לאחיך‪.‬‬ ‫הרוג‬ ‫עמוד‬
 ‫יעקב‬ ‫ויבא‬
‫פינו‪.‬‬ ‫את‬ ‫נפתהח‬ ‫מרשות‪ .‬צור עזינו‪.‬‬
‫זמצינו‪,‬‬ ‫וישלים‬ ‫משאלותינו‬ ‫ימלא‬ ‫נערוך לבבינו ‏ ובו מענה לשונינו‪.‬‬
‫קינו‪,‬‬
‫עעינשיניו ולשיסיסיבבהה הלה‬ ‫ואו בתוהתר‬
‫]ורתו‬ ‫יהפק רצונינו ויתן מאוינו‪.‬‬
‫ישקינו‪.‬‬ ‫ישע‬ ‫ומי‬ ‫ל‬ ‫בטוב‬ ‫ישביע‬
‫יחדש כנשר נעורינו וירפא לכל תחלואינו‪.‬‬
‫אלהים יהנינו ויברכינו יאר פניו אתנו‪,‬‬ ‫אמן כן יענו כלמקהלותינו‪.‬‬
‫ישרים‪:‬‬ ‫ברית‬ ‫זוכר‬ ‫יתברך שמו‬

‫הוא אלהינו ואין עור יוצר כל היצורים‪,‬‬ ‫יתעלה מרומו עד לדורי דורים‪.‬‬
‫וא הממית והמחייה ומי ישיבנו אמרים‪.‬‬ ‫הוא‪ .‬הדובר צדק ומניד מישרים‪.‬‬
‫וא הפותיה שערים והוא‪ .‬המתיר‪ .‬אסורים‪.‬‬ ‫הוא‪ .‬המוריש והמעשיר והוא המשפיל והמרים‪.‬‬
‫יקרא‪ .‬לנו דרור וקרנינו‪ .‬ירים‪.‬‬ ‫אליו אשא עיני וכל עדרי חברים‪.‬‬
‫אמן כן יאמר אדיר באדירים‪.‬‬ ‫יעלינו אל מעונו אל הר מרום הרים‪.‬‬
‫ככתוב‪ .‬שיר למעלות אש‪-9‬א עיני אל ההרים‪.‬‬
‫‪+‬‬

‫אל זכות אבותי לכך נאמ' אשא עיני אל ההרים‪,‬‬ ‫עני אל ההרים‬ ‫אשא‬ ‫ז'יהש"ה שיר למעלות‬
‫אמ' לו חקב'ה יעקב הבטחת עצמך בזכות אבותיך אל‬ ‫ישראל‬ ‫(תהלים קכ"א א')‪| .‬כננד |כנסת ‏‬
‫בִידִי‬ ‫ג')‪.‬‬ ‫(תהלים שם‬
‫ו‬
‫יתן למוט רגליך אלי ניםשומריד‬
‫הכת' מדבר שהוא אומרת שיר למי שהוא עתיד‬
‫טרטנוס שלך‪,‬‬ ‫נעשה‬ ‫עשו‪ ..‬ולא עוד אלא שאני‬ ‫להעלותינו מירידה התחתונה למעלה העליונה‪ .‬אשא‬
‫ולא עוד‬ ‫(שם ה')‪.‬‬ ‫על יד‪ .‬ימינוד‪.‬‬ ‫ה' צלד‬ ‫הי שומריך‬ ‫עיני אל ההרים‪ .‬ר' שמואל בר נחמני דרשיה כנגד‬
‫אלא שכל טרטנוס ‏ ישן ביום ומשמר בלילה אבל‬ ‫יעקב אבינו | שכששילהו אביו לישא אשה ריקם‬
‫אני שומריך ביום ובלילה שנאי הנה לא ינום ולא‬ ‫שילחו דכתיב |כי במקלי עברתי את הירדן הזה‬
‫יומם השמש לא‬ ‫ישן שומר ישראל (שס ד)‪.‬‬ ‫(ליכ "א)‪ .‬והי הצדיק מצטער ‏ ואומי אליעזר העבד‬
‫ביום |אכלני הורב‪.‬‬ ‫יככה (שם ה)‪| .‬לפי |שני הייתי‬ ‫ליטול אשה לאבי ועמו משוי עשרה גמלים‬ ‫יצא‬
‫וקרח בלילה‪ .‬‏ הי‬ ‫וורח בלילה (שפ)‪ .‬לפי שני‬ ‫יוצא ריקם ואין בידי לא נזם אחד ולא צמיד‬ ‫ואני‬
‫ומעשו‪ .‬ישמר את‬ ‫ישמרך מכל רע (שפ ‪ | )1‬מלבן‬ ‫ר' יהושע אומי שילח עמו אביו‪ .‬אלא שעמד‬ ‫אחד‪,‬‬
‫ישמר צאתך (שם חי)‬ ‫ממלאך המות‪ .‬‏‬ ‫נפשך (שפ)‬ ‫על אם הדרך וקיפחו ‏ הימנו |אמי עקב מא‬ ‫עשו‬
‫ויבא‬ ‫מעתה | ועד |עולם (שם)‬ ‫ויצא‪ .‬יעקב‪ = .‬ובואך‬ ‫אנא מוביר סברי מן בריי אין לי אלא לתלות עיני‬
 ‫‪4‬‬ ‫הנהול‬ ‫ויצא‬ ‫מדרש‬ ‫‪9‬‬
‫‪-;5‬תי‬‫את המלכות‪ .‬ועל זה אמי הנביא לך נ‬ ‫‪1‬י ו‪. .‬‬ ‫שמ וואל כיון שבישרו‬ ‫ךרי‬ ‫אמי‬ ‫רוג ו"ח‬

‫עד‬
‫עו‬
‫ונע‬
‫התע‬
‫כמעש‬
‫‪-‬ק=‬
‫בעדיד חבי‬
‫‪2‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬ק‬
‫דלתיך‬ ‫וסגור‬
‫‪-8‬ל‬ ‫|‬
‫בהדריד‬ ‫בא‬
‫צא ללוררך‬ ‫יתור‬
‫‪ =.‬שו‬ ‫השלים‬ ‫=מ‬ ‫(ע;ושחור‬ ‫שהוא ‏‬ ‫הוהורקייה‬
‫ה‬

‫ויצא יעקב‪,‬‬ ‫יעבור |זעם (ישעיה כיו כ) |(ך)‪| ,‬דיא‬

‫\‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫‪5‬‬
‫ועקב (א)‪.‬‬ ‫ווצא‬ ‫בענין‬ ‫שקרכו‬ ‫מגין ממה‬
‫משם אלא‬ ‫שמואל בירי יצהק וכי לא יצא‬ ‫אמי ר'‬
‫הוא‪ .‬כמה חַמְרִיִס כמה גִמָלִים |יצאו ואת אומ' הצא‬ ‫בן לוי והלא‬ ‫יהושע‬
‫רהושע‬
‫ר' ‏‬ ‫אמל'‬ ‫ועשבב‬ ‫ש) ויצא‬
‫=|=י‬
‫‪7‬לפפררססםם ייצצייאאתתזן ששלציכדיקים‬
‫ק‪-‬‬
‫ו‬ ‫‪,‬עשר‬ ‫|"ה‪.‬‬
‫לבי אאללמאעאג ה הקב‬
‫וק‬ ‫‪4‬‬
‫אל‬
‫יסב‬
‫וישמע | עקב‬
‫ושג‬ ‫ואת‬
‫נאמ'‬
‫רבב‬
‫כבה‬
‫ויצא‬ ‫‪-‬‬ ‫ת"ש‬ ‫ומ‬ ‫שרה‬ ‫תדו‬ ‫ור‬ ‫אפי‬ ‫וצר‬ ‫אריו‬
‫זיוה‬ ‫הוא‬ ‫במדינה‬ ‫ו בא‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫ומה‬ ‫ארם‬ ‫פדנה‬ ‫‪2-0‬‬ ‫ואל‬ ‫*‪|=-‬‬

‫בח‬
‫ש‬ ‫פנה‬ ‫זוה‬ ‫פנה‬
‫פנה‬
‫‪₪‬‬ ‫מ‬
‫‪0 -‬‬ ‫באריץ‬
‫<‬
‫מטמין‬
‫כ=כ|‬
‫יעקב‬
‫עקר‬
‫עשה‬
‫עשוי‬
‫הזכקיה‬
‫ייק‬
‫ר'‬
‫‪1‬‬
‫אמי‬ ‫אלא‬ ‫יוורר‬
‫<ץ‪-‬‬
‫וברר‪.‬‬
‫ע‬ ‫לזקרייניוו‪.‬‬ ‫אצל‬ ‫תלמודו‬ ‫מברר‪.‬‬ ‫שנה‬ ‫עשרה‬ ‫רבע‬
‫היתה‬ ‫אשר‬ ‫המקום‬ ‫מן‬ ‫|‬ ‫שו‬ ‫‪4‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪2-‬‬ ‫‪<-‬‬

‫ותלכנה בדרך לשוב אל‬ ‫שמה ושתי כלותיה עמח‬ ‫ויישיצי‬

‫|‬
‫נויאמ'‬
‫‪-9‬ה‬
‫‪ ₪‬רד‬
‫|‬
‫‪--‬‬
‫לעייצא‬ ‫כך‬
‫|‬
‫אה ר‬ ‫ו‬ ‫תלמו ‪-‬‬
‫שו‬‫‪4‬‬
‫כל‬ ‫וכשבי ‪--‬‬

‫אלא‬ ‫משס‬ ‫יצא ‏‬ ‫לא‬ ‫ורי‬

‫ו‪-‬‬
‫א' ז')‪.‬‬ ‫רות‬
‫הוהה‬
‫אריץ | יהוד‬
‫[‬ ‫יוערקב (ב)‪ .‬ד'א ויצא עקב |אמי ר' יהושע בן לו‬
‫ר‪9‬ר‬ ‫רז‬ ‫יס‪9‬פפוה‬ ‫=‬ ‫את‬ ‫ורפ‬ ‫ישא‬ ‫‪1‬‬

‫הפי‬
‫|‬
‫הוה‬ ‫לא‬ ‫למימר‬ ‫‪--‬‬ ‫אית‬ ‫(ה)‪.‬‬ ‫בלמעלן‬
‫‪-7-‬ע‪,‬‬
‫היא‬
‫‪3‬‬ ‫והלא כבר נאמ' וישמע יעקב ונוי ומהנא ויצא אלא‬
‫יצחק‬
‫ו‬
‫שם‬
‫‪--‬‬
‫הוה‬ ‫לא‬ ‫הכא‬ ‫ברס‬
‫‪= -‬‬
‫הצדקת‬
‫וובו ‪11‬‬
‫אותה‬
‫עוראוי‬
‫אלא‬
‫אמי הרי אבי ואמי נתנו לי רשות לצאת לחוצה‬
‫ר' יהודה בירי סימון לא‬ ‫| בשם‬ ‫אלא אמי ר' ע‬ ‫שאצא ואוליד שם‬ ‫לארין תאמר שהקב"ה‬
‫בנים או לאו הלך ליטול רשות השכינה כמה דאת‬
‫נאמי‬ ‫כבר‬ ‫ה והלא‪.‬‬ ‫ר' אושע‬ ‫אמ'‬ ‫עקב‬ ‫ויצא‬ ‫ד'א‪.‬‬
‫א‬ ‫וי‬ ‫ווע‬ ‫פורג‬ ‫‪-9‬‬
‫שפנכי‬ ‫ל החכאהלות‬ ‫כאן‬ ‫אפ‬ ‫ו‏‬
‫שינה‬
‫‪.‬יש שכ‬
‫פנ‬ ‫ל ההולקןו לקחולקוהה‬ ‫מה‬
‫וושממעק יועעקקב‪ -‬אאהל אביו ואל אמו וילך פפדדננהה ארם‬ ‫|‬ ‫שק‬

‫ומה רה ויצא ל יעעכקקבב אלא אמ' אבא בבששעהעה שביק‬

‫שביכש‬
‫ועקב‪ .‬איןלך‬ ‫ויצא‬ ‫ד"א‬ ‫עקב (ג)‪.‬‬ ‫הוי וצא‪.‬‬ ‫שכנה‬
‫להוצה לארין מאיכן הורשה מבאר שבע‬ ‫מקום‬ ‫ומי שנתן‬ ‫ונשבר‪ ,‬‏‬ ‫אלא‬ ‫השעה‬ ‫כנגד‬ ‫שעמר‬
‫ולך לשם אם נתן לי רשות הריני‬ ‫לשעה הזרה שעהוניתנה בידו‪ .‬בוא וראה נבות שלא נתן‬
‫איני יוצא כיון שנתן לו רשות לצאת מיד‬ ‫מקום לשעה בשעה שאמילו אחאב תנה לי את כרמך‬
‫|‬ ‫‪-‬‬

‫אוממ'י הל ילה‬ ‫מהוא‬ ‫ב')‬ ‫א' כ'א‬ ‫(מלכום‬ ‫לי לגן ידכ‬ ‫ויהי‬
‫|י יודן‪ .‬אומי‬
‫ויצא עקב (ז)‪| ,‬ד'א מבאר‪ .‬שבע‪ ,‬ר‬
‫מבאירה שלשבועה *אמי שלא יעמור עלי ‪₪‬‬ ‫בםי ג')‪ .‬מה היה‬
‫‪2‬נחלת אבות" וגי (ש‬ ‫מתתי‬ ‫לי מה'‬
‫וננממצצאת‬ ‫‪7‬לי זקוינקך‪.‬‬ ‫שנשבע‬
‫‪-‬ק‬
‫לי כשם‬ ‫השבעה‬ ‫ווייאאממר‪.‬‬ ‫שנתן מקום‬ ‫אברהם‬ ‫לו סקל נבות וימת (שם "ד)‪.‬‬
‫מעכב שמחת בני שבעה דורות‪ .‬ד"א מבאר ש‬ ‫וניתנה בידו‬ ‫שעעהה‬ ‫חהזרזהרה‬ ‫נמרד‬ ‫ללוו ממפפני‬ ‫לשעה ווההללךך‬

‫ר' הונא‪ .‬אומ' מבארה שלבכורה אמי שלא‪ .‬יעמוד‬ ‫ממזרה‬ ‫ממז‬ ‫העיר‬
‫הע‬ ‫מי‪-‬‬
‫מ‬ ‫שני‬
‫שנ'‬ ‫מלכים‬
‫מרלכים‬ ‫ה‬ ‫המ‬ ‫רתווי‬
‫ב‬

‫עלי עשו ויטול את בכורתי ונמצאתי מאבר אותה‬ ‫‪ 0‬וכן‪ .‬יצחק |הלך‪ 4‬מפני אבימלך‬
‫(ישעיה מ'א ב')‪.‬‬
‫מבאשייר‪--‬ה‬ ‫ימ'‬
‫הירהיצ או‬
‫ברכ‬ ‫‪!-‬‬ ‫ו בע‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫מבא‬ ‫ד‪"1‬א‬ ‫השבוע‪.‬ה‪.‬‬ ‫ראינו כי |היה הי עמך (כיו‪ .‬כיח)‪.‬‬ ‫ואמרו לו‬
‫על עשו ויאמר כן‬
‫‪--‬‬ ‫‪.‬יי‬
‫שלברכה אמי ‪ 0‬יע‬
‫ויפוי‬ ‫יי‪-‬ף‬
‫וווירבדרהח‪ ..‬יויורערקב‏‪ .‬ששדדהה‬ ‫יז ור‬ ‫הלן‪-‬‬ ‫וורכל‪.‬ן ייטערקבב‪.‬‬
‫את ברכתי ונמצאתי מאבד‬ ‫הייתי‪ .‬מרמח‪ .‬בי‬ ‫‪!=-‬‬
‫‪4-‬‬
‫תוירי‬
‫‪2‬שכו‬ ‫שו‬
‫טטו‬
‫ע‬
‫ררה‬
‫=‬
‫הוה‬
‫בסוף‬ ‫‪\2‬‬
‫ו‬
‫‪0‬‬ ‫(הושע‬
‫הר‬
‫‪-‬‬

‫מה שינעה בו אמי (ח)‪ .‬וילך הרנה‪ .‬אמי י‬ ‫מפני‬ ‫ארין‬ ‫וןילך אל‬ ‫ו‬ ‫‪-‬ב‪2‬ניו‬ ‫ואת‬ ‫את ‪.‬נ‪-‬שיו‬ ‫ויקה עשו‬
‫דאת‬ ‫כמא‬ ‫הארין לפניו‬ ‫הקב"ה מקפין‬ ‫היה‬ ‫זעירא‬ ‫יעקב אחיו (לו ')‪ -‬וכן דוד ברח מפני שאול בסוף‬

‫ח'א ע' ע"א אות ובהערות אות קכ"ד שמראה שם מקוס‬ ‫ממההור‬ ‫ניהטאומ‏א‬
‫(א) עוי'יו בב"'ר'‪.‬ך‪ .‬פ פסס""חח‪ .‬פ"סא"א וום'סב"‪.‬ב ממועיייזן זזהה וושיעיו"דע תתנה‬

‫הולדות פי"א ואגדת בראשית פמ"ר בשים‬ ‫ועו"דע תנ‬ ‫קטוע חו‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫'‬ ‫ב‬
‫בב"ר‬‫ב‬ ‫בב'' וווועככ'פ'פ ההתמאמר‬ ‫יועודוד לביר פטפיייטט‬
‫ועי' ב'ר פס"ח ס"ה שיור מזה וע"ע‪ .‬פע'ר ריש פיב ובניש‪.‬‬ ‫לפכנ בעל מהה""וג‪ ( | .‬בב)‬ ‫ווההייהה‬ ‫ההדדררוישש‬ ‫חפר נגםם ששםם ועויקקךור‬

‫שם אות | כ"ר ואגדת בראשית פמיו‪( | .‬ה) הינו כדלעיל‬ ‫ממההררשש'"יבב חה'"אא ייד יעיא"א וובבההיעיררוו‬ ‫((דד)) עיט'ל תתננחחוומטאא‬ ‫"טע‪.‬‬
‫זי עיש‪( | .‬ז) עי' ב"ר שם פ"ה‬ ‫ורות רבה פ"ב‬ ‫(ו)‬ ‫זה‪.‬‬ ‫לפס‬ ‫ויצא‬ ‫ילקוט‬ ‫באן וע"ע‬
‫סם"ז‪.‬‬ ‫שם‬ ‫עו' ב'"ר‬

‫‪" -‬דהה היה החדהה הפקו הדו קרש‬

 ‫‪6‬‬ ‫הנול‬ ‫ויצא‬
‫‪44-‬‬
‫‪ ₪‬התש‬ ‫לכ‬

‫וקרהו אסון‬ ‫אומ'‬ ‫‪6‬ב‪.‬‬

‫בר יעק‬ ‫נ'ה ט'ז)‪ .‬רי אה‬ ‫תרחיב |צעדי תחתני (שמואל ב' כיב‪ .‬ל")‪= .‬ד'א‬
‫הר טן‬ ‫שאין‬ ‫=ר‬
‫בעיר‪:‬‬
‫רווו‬
‫מז"בר‪ .‬רייח ליח)|‪ .‬יורילא‬ ‫הוא אומי‬ ‫הזה‬ ‫וילך הרנה‪ ,‬וכי אפשר לדבר‬
‫אמ' ר' אבא אפלו‬ ‫בשעת הסכנה‪.‬‬ ‫מקטרג אלא‬ ‫אמ' ר' ברכיה‬ ‫אלא‬ ‫ויפגע‪.‬במקום‬ ‫ואומ'‬ ‫וחוזר‬ ‫הרנה‬
‫אסור‬
‫>‬ ‫רוה‬
‫לגג‬
‫היו‬
‫מגנ‪:‬‬
‫והוד‬
‫נהון‬
‫אמו‬
‫עמות‬
‫רבע‬
‫א‬
‫והר אהד רהוו‬
‫הבו‬ ‫אהו‬ ‫נסר‬ ‫בשם ר' יצהק לישנהון דבריתא היא כשארם יוצא‬
‫סכנה‬
‫‪29--‬‬
‫במקום‬
‫א ==‬
‫‪₪‬‬
‫‪.‬‬
‫להלך עליו ולמה ששואין השטן רנרו‬
‫‪-‬‬ ‫)=‬ ‫ביתו אמרה לו‬ ‫בתוך‬ ‫מבכשו‬
‫‪|] = -‬‬
‫הבו‬
‫‪-1‬ו‬ ‫לקיסרון |בא‬
‫וכד הוא‪ .‬לעיל‬ ‫ףר ר‬ ‫עה‬
‫לר יר‬ ‫רוק א‬ ‫רה‬
‫אלא‬ ‫אין בידו‬ ‫אשהו לקסרן הלך והלא עד עכשו‬
‫אלומלי‬ ‫רוי‬ ‫וש‬ ‫‪0‬‬ ‫שף‬ ‫"וירל‬ ‫ו"ו‬ ‫חרר‬ ‫רורוה‬ ‫וותויו‬ ‫הרוה‬ ‫מי‪7‬לין ל‪-‬כ‪-‬ך‪ .‬נא‪₪‬מ‪9‬י‬ ‫שנים |שלשה‬
‫=ן|‬ ‫וק‬ ‫אש‬ ‫צייירןי‬ ‫שי‬ ‫‪-‬‬ ‫\‪-‬‬ ‫‪.‬וו‬ ‫המגע‬ ‫הרנה‬
‫'יוריה‬
‫שווי הו‬
‫המיז‬
‫‪-‬‬
‫מיג‬
‫‪2‬‬
‫(ושטיה‬
‫"‬ ‫‪1‬‬
‫‪5‬‬
‫ב‬ ‫במקום (ט)‪ .‬חרנה‪ ,‬תני בשם ר' נחמיה כל דבר‬
‫רכדהונקא‬ ‫מת‪:‬‬ ‫הירוה‬
‫הגדול‬ ‫רוה‬
‫בים‬ ‫כגון סדומה‬ ‫למד בתחלתו ניתן לו הי‬ ‫שצריך‬
‫אםף!‬
‫אמ‬ ‫בייחמצא‬ ‫תצרויז ‏‬
‫פאריש‬ ‫ההוו‪6‬וא‬ ‫אגבבאא‬ ‫בר‬
‫בשחהיייאת‬ ‫דרב‬ ‫אהוי‬
‫נהו‬ ‫שעירה מצרימה ‏ הרנה‪| .‬התיבון והא כת' ישובו‬
‫לאחוי צלי עלי אמי ליה =אין צלותי עלך אלא הן‬ ‫(ההלים ט' ו'ח)‪= .‬אמרי |לדיוטה‬ ‫לשאולה‬ ‫רשעים‬
‫דתקטר לולבך קטור לו פיך (יד)‪ .‬מאי תפלה קצרה‬ ‫חרנה =ויפגע‬ ‫התחתונה |שלשאול (י)‪ .‬ד'א‬
‫צרכי‪ .‬עמך |ישראל מרובין |ודעתן ‏ קצרה יהי רצון‬ ‫במקום‪| ,‬אמ' ר' יצחק כי דמטא לחרן אמ' אפשר‬
‫‪!-‬ו‬
‫‪-‬‬ ‫ואחד‬
‫ור‬
‫אחד‬
‫וו‬
‫לכל‬
‫‪0-.‬‬ ‫|‬
‫שתתז‬
‫=‬
‫אלדינו‬
‫וו‬
‫‪-‬‬ ‫מלפניד‬
‫שעברתי על מקום שהתפללו בו אבות' ואני לא‬
‫ליה‬ ‫קפ‬ ‫דעתיה למהדר ‏‬ ‫בו כי דיהיב‬ ‫התפללתי‬
‫זפלה (ט‬ ‫(יא)‪,‬‬ ‫ע =ב=מקיןום‬ ‫ארעא מי‬
‫ושוד‬ ‫רפרות ‏‬ ‫יורר | דרחףו‬ ‫ארווי‬ ‫ורוו‬ ‫ף'‬ ‫כר"זה‬ ‫הומול‬ ‫‪-‬ר'‪/‬‬ ‫הרה‬ ‫ויפנע‬ ‫יא)‬
‫|‬ ‫א‬ ‫‪--‬ק‪-‬‬ ‫‪8-4‬‬ ‫עק=‬ ‫‪9-0‬‬ ‫שע‬ ‫וו‬ ‫=‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫=י|‬ ‫=‬ ‫|‬
‫|‬
‫אורי קרח‬
‫ע‪|-‬‬ ‫אנ‬
‫וחוח‬
‫ורתוה‬
‫ואפ‬
‫ותש‬
‫הרר'ה‬
‫‪0‬‬
‫פוהרייוהו‬
‫וו‬ ‫==‬
‫ורוי‬
‫י‪|\-‬‬ ‫‪-4‬ו‬
‫הפלה‬ ‫ון תפלת‬
‫התקי‬ ‫ר=ן| רווי יעקב‪.‬‬
‫לץ‪-‬‬
‫‪1‬‬
‫יוורר‬ ‫וישא‬ ‫דכת'‬ ‫יד‬ ‫ויטוי‬ ‫ות"ו‬ ‫חחוריה ‏‬ ‫ריד‬
‫;‪-‬‬ ‫וישא‬ ‫ה‪-‬וג‬ ‫טז)‬ ‫ויצא‬ ‫נפשו‬ ‫השלים‬ ‫שיו‬ ‫ואין פניעה אלא‬ ‫וילן שם‪.‬‬ ‫הכת' ויפנע במקוםם‬ ‫ערבית‪.‬‬
‫עור‬
‫=ת‬ ‫|‬
‫מרניל‬
‫‪-‬שכ‬
‫‪--‬‬
‫‪-‬וה‬
‫וחתוי‬
‫‪---‬ר‬
‫האריה‬
‫‪-|--‬י‬
‫פויתיוך‬
‫‪-0‬כ‬
‫ורד‬
‫ה;ן|‬
‫רורוה‬
‫תפלה דכת' ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל‬
‫שלחקביה מקום מפני שכל מקום שהצריקים מצויין‬ ‫|‬
‫תפנע בי (ירמיה ז' טי (יב)‪| ,‬תנן התם‪ .‬היה מהלך‬
‫שאהת‬ ‫טזרור ‏‬
‫אזכיר‬ ‫ש"ור ‏‬
‫אשר‬ ‫חהדממקרווהם‬ ‫ררה‬
‫בכר‬ ‫פון ‏‬
‫שנ'‬ ‫פיטשי‬
‫עמהן‬ ‫ינממוטצאא‬ ‫חהיוטא‪.‬‬ ‫במקום סכנה במקום נדודי חיה ולסטים יתפלל תפלה‬
‫‪"3‬א‬
‫ד‬ ‫(יז)‪,‬‬ ‫ככ"ד")ד‬ ‫ככ''‬ ‫ששחמוותת‬ ‫שרמל‬
‫חו‬
‫בר כהנא‬ ‫ר' אבא‬ ‫אמ'‬ ‫הוא‪ .‬מקום סכנה‬ ‫זצנירה‪ .‬איזה‪.‬‬
‫"‬
‫‪-‬‬ ‫|‬
‫הרול‬
‫מכ‬
‫מה‬
‫מה‬
‫רתוי‬
‫מפני‬
‫צאתי‬
‫גפמי‬
‫כך'‬
‫|‬
‫ושתה‬
‫בשם‬
‫הווי‬
‫חונא ‏‬
‫ר'‬ ‫צפ'‬
‫‪]":‬‬ ‫סכנה (יג)‪ .‬רי‬ ‫בחזקת‬ ‫אמ' רי הנינה כל הדרכים‬
‫וא‬
‫ישיר‬ ‫י‬
‫אומ' בשלשה מקומות השטן מקטרג בים בדרך = שלהקב"ה מקום מפני |שהוא מקומו שלעולמו‬
‫(ורווי‬ ‫ריפי‬ ‫ויוריה‬ ‫תוי‬ ‫רוי‬ ‫*והרררו‪/‬‬ ‫רדר"‬ ‫כ רותה‬ ‫ותרוקרן‬ ‫אוייל‬ ‫*ירו*‬ ‫שאי‬
‫אבא‬
‫ירי‬

‫אין אט‬
‫ירי"‬ ‫יאוי‬
‫השטן | עולמו מקומו‪ .‬אמי ר' יוסי בר אבון ועדיין‬
‫ויוסיי*‬ ‫יאפו‪9‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ויר‬ ‫|‬ ‫‪,‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ייף‬ ‫‪-‬ויויי‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ובבית המרוערע‪ .‬אמי ר'לוי בשלשו ה‬
‫‪-‬ר‬ ‫ה‬ ‫‪-‬‬ ‫ש‬ ‫‪.‬ךר‬ ‫‪₪‬‬ ‫יי‬ ‫‪.‬‬

‫פרורי‬ ‫ורפי‬ ‫וצה‬ ‫הפו‬ ‫הררה‬ ‫אה‬ ‫כ‬ ‫יודיווו‬ ‫רדרח‬ ‫ושיתו‬ ‫צר‬ ‫י‬ ‫יאור‬ ‫יירו‬
‫ה‬ ‫‪,‬‬ ‫אם‬ ‫וו‬ ‫יקש‬ ‫אם‬ ‫ישן‬ ‫|‬ ‫ולך =יי‬ ‫והמ‬ ‫לוק ב‪+-‬‬ ‫אפל‬ ‫בב‬ ‫הישן‬ ‫מקטרג‬

‫לעצמו‪ .‬והמפרש בית לעצמו‪ .‬ר' אומר הישן בבית = אלא ממה שכת' ויאמר היהנה מקואםתי |‬
‫י‬ ‫‪2‬‬ ‫מרוה‬ ‫ולול‬ ‫ויאר‬ ‫ור‬ ‫אה‬ ‫ארט‬ ‫ררוךר‬ ‫ופוי‬ ‫טופר ‏‬ ‫ה‬ ‫יואר‬ ‫הרי‬ ‫תרשו‬ ‫‪-‬‬

‫ושאיידן ?ולמו‬
‫יורמר‬
‫יוודדעייין |ששההקקבב""הה מקומו‬
‫ארופי‬
‫ומרורעורוץור‏ון דמו ב ררשאושיווי למה יוישליא מות ועולרייטמיו‬

‫וסנהדרין‬ ‫עלב‬ ‫צ'א ‏‬ ‫חול‬ ‫עי"'‬ ‫| (יא)‬ ‫ובמש‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ב"‬ ‫ע"‬ ‫ו)‬ ‫עיב‪.‬‬ ‫צ''ה'‬ ‫וסנהדרין‬ ‫פ"ח | ע"ש‬ ‫שם‬ ‫עו' ביר‬ ‫(ט)‬

‫|‬ ‫וע"ע‬ ‫זה‬ ‫עמוד שעי‬ ‫לעיל‬ ‫וע"ע‬ ‫ש"ם‬ ‫שם‬ ‫ב'ךר‬ ‫עי'‬ ‫(יב)‬ ‫שם‪.‬‬
‫מן מקטרג‬ ‫המאמר‬ ‫בראש‬ ‫וכו‬ ‫מה‬ ‫היה‬ ‫תיך‬ ‫מתחיל‬ ‫ובכי"ק המאמר‬ ‫פ"ג הי"א‪.‬‬
‫יפי‬ ‫יה בור‬ ‫וע‬ ‫סו‬ ‫מבי‬ ‫שבתטהייר‬ ‫נמצאים‬ ‫הרגרים‬ ‫ורובי‬ ‫כי"ק‬ ‫עד‬ ‫הא'‬
‫לפנינו‬ ‫אינם ‏‬ ‫כי‬ ‫אם‬ ‫הדברים‬ ‫נלקהו‬ ‫מהולמדנו‬ ‫או‬ ‫שם‬ ‫מהתנהומא‬ ‫ס'ב‬ ‫פ'ג‬ ‫רבה‬ ‫קהלת‬ ‫ס"ה‬ ‫תנהומא‬ ‫סיו‬
‫רררותת‬ ‫יע‬
‫ויו‬
‫‪( :‬יי‪5‬ר)‬ ‫רבהחךרר‬ ‫תארי‬
‫פ‬ ‫יע‬
‫פיך‪ .-‬ויע"‬ ‫לו‬
‫‪..‬‬
‫במקוותם‬ ‫אלפך‬
‫לפר‬
‫וורב""ס צ"ל כאן‬
‫‪.‬‬
‫במל יואם‪.‬‬
‫פל"ה ומדרש‬ ‫עי' פדךר"א‬ ‫וז)‬ ‫ברכות שם‪( .‬טז) עו‬ ‫(בכלי) כ"ט ע'ב ובתוספתא‬
‫תהלים מהרשיב‬
 ‫מהרא‬
‫וקביה גזר‪ .‬להעמיד‬ ‫אצמי‬ ‫וס‬ ‫אבנים‬ ‫ודם (דברים ליג כ"ז)‪.‬‬ ‫אלהי‬ ‫מעונה‬
‫גו‬ ‫כ‪+₪7-‬‬ ‫עשר‬ ‫ים‬ ‫מעונה‬

‫לא העמידום‬ ‫שנים עשר שבטים אברהם‬

‫וושטהר‬
‫ובו שן‬ ‫אנו יורעין אם הקב"ה מעונו שלעולמו‬
‫ואני אם מתאחות הן שתים עשרה אבנים 'ודע אני‬ ‫לא ממה שכת' ה' מעון אתה‬
‫וני מעמידם כיון שנתאחו ידע שהוא מעמיד שנים‬ ‫מעונו שלעולמו‬ ‫‪6‬‬ ‫יודעין‬
‫עשר שבטים‪ .‬‏ ר' נחמיה אומר שלוש אבנים נטל‬ ‫י‪1‬ודן ל‪2‬ג‪-‬בוור‬ ‫‪-‬בר‬ ‫א ‪-‬בא‬ ‫ר'‬ ‫‪/‬‬
‫אמ‬ ‫וואאיי ‪5‬ן ‪,‬טוול‬

‫הקביה |שמו עליהן ואני אם‬ ‫אברהם ויצחק‬ ‫ו‬

‫וו‬ ‫[ ולכאן‬ ‫שהוא רוכב על הסוס‬
‫וישם‬ ‫כמויוהור שמו עלי (כנ)‪.‬‬ ‫הסבייה‬
‫ייץ‪-‬‬
‫הזו‬
‫וו‬
‫זו‬ ‫מתאחות‬
‫‪.‬ו‬ ‫לפוס הדא‬ ‫וסוס טפילה ‏ לרוכב‪ .‬ואין |הרוכב‬
‫יצא‬ ‫וכתוב =שכשיצא‬ ‫‪3‬‬ ‫מראשו‬ ‫ית קרבבר‬
‫ככ‬ ‫כפ"ה‬ ‫השכרתמייו‬ ‫דוש‬
‫הות‪,‬‬
‫בעא‬ ‫מטהו‬ ‫רפ‪-‬‬ ‫מ‬ ‫ה ש‬ ‫א‬ ‫‪.+-‬‬ ‫חורה‬ ‫יירו‬
‫בעת‬ ‫‪50‬‬ ‫בה‬ ‫‪+‬‬ ‫כ‬ ‫ו ש‬ ‫==‬ ‫‪|-‬‬

‫‪ %‬היו נותן אבנים תחת ראשו ר'‪ .‬אבהו‬ ‫למהדר‪ .‬אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר‬
‫טממעעווןן בבון ללקיקשישכיכיווזן‪ .‬שראו‪ .‬האב ניםלהקביה‬ ‫טם‬ ‫אטרי‬
‫‪-2‬ו‬ ‫‪|--‬‬
‫הרול‬
‫(‬
‫(יט‬ ‫השמש‬ ‫בא‬ ‫כו‬
‫‪-00-‬‬
‫מיד‬ ‫לינה‬
‫‪ 7‬של‬
‫בלא‬
‫‪7%-‬‬
‫עעתוון בשב‪-‬י‪/2‬ס‬ ‫‪-‬בקלאא‬ ‫חשמוה‬ ‫‪4‬נל‪.‬‬
‫נל‬ ‫והוכקב'ה‬ ‫שהשכיט‬ ‫מ‪₪‬למי‪.‬‬
‫שהו ‪ /‬תעשו אבן אחת עמד‪ .‬בבקר ואמ' מהו‬ ‫וו‬ ‫שוו ‪-‬ץ ‪,‬ע‬

‫זה אבנים הרבה נתתי תחתי ונעשו אבן אחת אמי‬ ‫משל לאוהבו שלמלך‬ ‫אי‬
‫רהחצויוי‬
‫‪//-‬ב‪-‬‬
‫‪6.‬‬ ‫אריוו‬
‫‪9‬‬
‫ווח יוורר ‏‬
‫עץ‪-‬‬ ‫ש‪-‬‬ ‫|=‪-‬‬

‫ודע מה חישבת בליבך הייך|‬ ‫לו הקביה אין אתה‬ ‫המלך כבו הנירות כבו‬ ‫שבא אצלו אחר קצים אמי‬
‫כך בניך‬ ‫י‪%‬א\‪-‬בן אחת‬ ‫ונעשו‬
‫יויויור‬
‫תהיררבשה‬ ‫‪9‬ם‬
‫אבגי‬ ‫שהיו‬
‫'‪.‬ורור‬
‫כך‬ ‫בהצניע‪.‬‬ ‫מבקש לדבר עם אוהבי‪.‬‬ ‫שאני‬ ‫הפניסין‬
‫שני משם רעה אבן‬ ‫לדבר‬ ‫‪0‬נ‪4‬ל‪7‬נ‪0‬ל‪ .2‬שחומוהה | ב=לא‪ .‬עתו בשביל‬ ‫הוקק‪.‬ב"ה‬
‫וו‬
‫|‬
‫יוען‬
‫קי‬‫ךןשור‬

‫‪0‬‬ ‫וטוה‬ ‫תי‬ ‫החציויס ‪ -‬וצותו‬ ‫וה וורר‬

‫במקום‬ ‫פו) ‪(,‬כד)) ולשכב‬ ‫רו‬
‫כו‬ ‫שהשקיע‬
‫וורוורייו‬
‫שעות‬ ‫שת‬ ‫יעקב בהצניל‪ | .‬ואותןך‬ ‫עם‬
‫שרוי‬ ‫הריתה‬ ‫ררישתי‬
‫ר יהודה אומי כאן שכב הא כל ארבע‬ ‫ההוא‪.‬‬ ‫לבית אב‬ ‫אביו החזירן‪ .‬ל כוו |בביאתו‬ ‫מיריה שריי ההורל‬ ‫רוואהי‬
‫מבית‬ ‫ביציאתו‬
‫עשרה שנה שהיה בבית מדרשו שלעבר למד תורה‬ ‫היה‬
‫לו הקב‬ ‫[‬
‫אמ‬ ‫(ל'בב ל'ב)‪.‬‬
‫‪79‬ב)‪.‬‬
‫הששםמש‬
‫ה‬
‫יללו |‬ ‫הוזתררחה‏‬ ‫דדככתתי'‬

‫לא שכב‪ .‬ר' נחמיה אומי כאן שכב הא כל עשרים‬ ‫השקעתי לך גלגל‬
‫יכו‬ ‫רד‬ ‫הישטיארד | ה‪%‬והטהי‬ ‫אאהתהה סימן לבניך מה |ביציאתך ‏‬ ‫פה‬ ‫הרוד‬ ‫הימו‬

‫*שיךנוה א וריירי בבית לבן לא שכב (כה)‪.‬‬ ‫ם אמללה‬

‫ביציאתם‬
‫בצ‬
‫לד כךד בניד‪.‬‬
‫ל כך בניך‬
‫ובחזירתד החזרתין‬
‫ובחזירתך ההזרתיון‬ ‫מה‬
‫‪-‬‬

‫ייפת‬ ‫רויס‬ ‫שח‬ ‫א‬ ‫נפש‬ ‫נפחה‬ ‫האורו‬ ‫יוהרם‬

‫\‪--‬‬ ‫‪-‬עה‬ ‫=‪ -‬שו‬ ‫בא‬ ‫שה‬ ‫‪.‬ו‬ ‫'ש‪-‬א;‬ ‫‪0004‬‬

‫סלם מצב ארצה‪.‬‬ ‫והגה‬ ‫‪₪‬יהלם‬

‫ו‬ ‫‪'..‬‬
‫שמש‬
‫)‪3.‬‬
‫מי‬
‫ו‬ ‫ויחי‬
‫א‬ ‫לכם‬
‫‪9-‬‬ ‫‪%9‬‬
‫וזרהה‬
‫‪-‬יורפ‪-‬‬
‫ובהזירתם‬
‫מ')‬
‫ט\‪-‬‬
‫מין‬
‫ל ‪ ₪‬אל‬
‫ירתית‬

‫הלומות‬ ‫לקיש‬ ‫רל‬ ‫יווד‬ ‫ף!ו‬ ‫א‬ ‫פנחס‬ ‫רי‬ ‫השמש‪.‬‬ ‫בא‬ ‫ד'א‬ ‫|\ר‬ ‫כ')‬ ‫ו'‬
‫ן‬ ‫==‬ ‫=‪-‬שי|‬ ‫‪-2‬ו‬ ‫פנהס‬ ‫ר'‬ ‫השמש‪.‬‬ ‫בא‬ ‫ד"א‬ ‫(ב)‪,‬‬ ‫כ')‬ ‫ג'‬
‫הור‬ ‫רי‬ ‫‪-‬‬ ‫רלהול‬ ‫| שמט‬ ‫רציתורין‬ ‫הנל‬ ‫ךרי‬ ‫שה‬
‫לא‬ ‫הרשעים‬ ‫והלומות‬ ‫ובארין‪,‬‬ ‫הצדיקים |בשמים ‏‬ ‫השרת‬ ‫רמלא‬ ‫יוו‬ ‫ץק‬ ‫‪ -‬כיע‬ ‫רג כו‬ ‫יי‪|-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ב‬

‫פרעה והנה עומד על היאר‬ ‫בשמים ולא בארץ‪.‬‬ ‫שמשא‬ ‫אתא‬ ‫שמשא‬ ‫אתא‬ ‫השמש‬ ‫בא‬ ‫אומרין‬

‫(מ"א א') לא בשמים ולא בארץ‪ ..‬נבוכדנצר ואלו‬ ‫(ל"ז ט)‪.‬‬ ‫והירח‬ ‫והנה | השמש‬ ‫יוסף‪.‬‬ ‫שאמי‬ ‫ובשעה‬

‫צלים חד שניא (דניאל‪ .‬בי ליא) לא בשמים ולא‬ ‫וי*כקה‬ ‫(כא)‪.‬‬

‫=‬
‫שמש‬
‫=‬
‫ששמי‬
‫‪0‬‬
‫רי‬
‫‪2‬‬
‫נילה‬
‫ברו‬
‫המי‬
‫‪₪‬‬
‫יורר‬
‫;ץק‬
‫אףח'‬
‫‪9‬‬

‫בארץ אבל יעקב אבינו והנה סלם מצב ארצה‬ ‫וורירי‬

‫ליהן‬
‫*אוטרד‬
‫טנעקו‬
‫צרויה‬
‫‪-‬‬ ‫‪2-2‬‬
‫מצוהי‬
‫נותן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪+-‬‬
‫רהה‬
‫‪%6‬‬ ‫ו‪-‬‬
‫הד‬ ‫רוי‬
‫מאבנ‬
‫חא‬

‫וראשו מגיע השמימה (כו)‪ .,‬והנה פולם מוצב‬ ‫אומי‬

‫עה ‪'-‬‬ ‫ורוו‬
‫יהודה‬ ‫ר'‬
‫נטל‬
‫נטל‬ ‫בנים‬
‫אב‬ ‫כמה‬
‫רף‬
‫(בב)‪.‬‬
‫(רר‬ ‫ארי‬
‫<‪|-‬‬ ‫ו ‪₪‬‬
‫וטהר‬

‫יח ע'ב ובהערות שם אות קי"ד ופפיקתא רבתי ק"ד ע"ב‬ ‫מהרש'"ב חי‬ ‫ועיע תנחומא‬ ‫(יח) עי' ב"ר פפ"ח ס"ט‬

‫(יט) עי' סנהדרין ציח "עיב וחהולרן = ציא יעב ובכי"ק בעא למהדר דאכתי חוי יומא‪( | .‬כ) עו' ביר שם‬
‫כא) עי' ביר שם‪( .‬כב) ;יי פדר"א פל"ה‪( .‬כג) עו' ביר שם סי'א ובניש‪( .‬כד) ראש‬ ‫ת' אחר קצים‪.‬‬ ‫ושם לפרקים‬ ‫ס"י‬
‫םילמדנו עיש ופוף הדברים בשם רשב"ל מובא בתנ ומא ויצא ס'א‪ .‬ע"ש‪ .‬ועע"ע‬ ‫כ בשםה‬ ‫במר מובא בערוך ערך פסדיות‬ ‫המא‬
‫בפדר"א פליה ובביאור הרד"ל אות ב"ד ע"י ‪( .‬בה) עיי ביר שם ובניש‪(= .‬כו) עיי תנהומא ‏ מהרש'ב כזה ח'א ע'ה‬
‫'י'א ‏ ברשאםה ורחמדדניוו וד רבינו ושם איתא וכך נבוכדנצר כתיב חלם חזית ודחלנני (דניאל ד' ב')‪ .‬שלא היה לא בארץ ולא‬
‫ע"כ‪.‬‬ ‫בשמים‬
 ‫‪0‬‬ ‫הגדול‬ ‫ויצא‬ ‫מררש‬ ‫=‬
‫בתוכו וכהנים מקריבין עליו קרבנות‪ .‬סלם זה הכבש‪.‬‬ ‫ר צה‪ ,‬סולם זה עולם‪ .‬מצב ארצה זה טבור הארץ‪.‬‬
‫מצב ארצה‪ .‬זה מזבח אדמה‪ .‬וראשו מניע השמימה‬ ‫וראשו מגיע השמימה‪ .‬ה עבות‪ .‬והנה‬
‫זה עשן המערכה שהוא עולה למעלה‪ .‬והנה מלאכי‬ ‫מלאני אלהים עלים וירדים בו אלו‬
‫אלהים‪ .‬אלו הכהנים וכן ‏ הוא אומ' כי שפתי כהן‬ ‫המלאכים שמסבבין את הכל דכת' עושה מלאכיו‬
‫ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך הצ'באות‬ ‫לוהט (תהלים ק'ד ר')‪= .‬ואומי‬ ‫רוחות משרתיו |אש‬
‫ויוררים‬ ‫הוא (מלאכי ב' ד)‪ .‬עולים ויורדים בו‪- .‬‬ ‫ברכו הי מלאכיו גבורי כח עושי דברו (תהלים ק'ג כ') (כז)‪.‬‬
‫בכבש‪ .‬והנה ה' נצב עליו‪ .‬ראיתי את ה' נצב על‬ ‫תאנא‪ .‬כמה רחבו של ו שמונת אלפים פרסאות‬
‫המזבח (עמופ ט'א') (ל)‪ .‬דיא רבנן אמרי פולם זה‬ ‫דכת' והנה |מלאכי‪ .‬אלהים עלים וירדים‪ .‬בו‪= .‬עולים‬
‫סיני שהוא מנין סלם‪ .‬מצב‪ .‬ארצה‪ .‬ויתיצבו בתחתית‬ ‫שנים ויורדים שנים‪ .‬וכי פנעי בהדאדי הוו להו ארבעה‬
‫ההר (שמות "מ 'ז)‪ .‬‏ וראשו ‏ מניע >השמימה‪ .‬וההר‬ ‫וכת' ביה במלאך וגויתו כתרשיש (דניאל ' ‪ .)7‬ונמירי‬
‫(דבריס ד"'א)‪= .‬והגה‬ ‫עד לב השמים‬ ‫בער באש‬ ‫דתרשיש תרי אלפי ‏ פרסי דקימא לן כולי עלמא‬
‫מלאכי אלהים‪ .‬זה משה ואהרן‪ .‬עלים ויורדים בו‪.‬‬ ‫שיתה‪ .‬אלפי‪ .‬פרסי‪ .‬שליש מדבר‪ .‬‏ שליש ימים‪ .‬שליש‬
‫ומשה עלה אל האלהים (שמות יש ג)‪ .‬וירד משה‬ ‫ישוב (כח)‪| .‬מכאן אמרו מלאך שלישו שלעולס‪.‬‬
‫מן ההר ‏ אל העם (שפ "ד)‪| -‬והנה הי |נצב עליו‪.‬‬ ‫לפי שכל מה שברא הקב'ה בעולמו נחלק ב‬
‫וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר (שפם כי) (*ל)‪,‬‬ ‫חלקיםמלאכים צורה בלא גולם‪ .‬ונלגלים ‪ 2‬וצורה‬
‫‪:‬‬
‫מעל‬ ‫שלח‬ ‫עקב‪.‬‬ ‫ויצא‬ ‫מדבר‬
‫|דיא בנליות הכתו‬
‫‪4‬‬ ‫קבועה בו לא תתחלף ולא תשתנה עד עולמי עד‬
‫פני ויצאן (ירמיה טיו א)‪ .‬וילֶך חרנה‪ .‬אותי נהג וילך‬ ‫ויסוד והוא הנקרא אופן נולס וצורה | הוא מתחלף‬
‫(איכח ג' ב')‪ ,‬ויפגע במקום‪ ,‬עדאפס מקום (ישעי' ח' חי)‪.‬‬ ‫בכל רנע ורגע‪ .‬ואין לו צורה קבועה אלא‬ ‫ומשתנה‬
‫יומם (יורמיה ט"ו ט')‪.‬‬ ‫בעוד‬ ‫שמשה‬ ‫בא‬ ‫השמש‪.‬‬ ‫בא‬ ‫ני‬ ‫מקבל הוא כל צורה =והן ארבעה יסורות אש ורוה‬
‫ויקח מאבני המקום‪ ,‬תשתפכנה אבני קרש (איכה ד' א')‪.‬‬ ‫ומים וארץ‪ .‬שנים עולים והן האש והרוח‪| .‬ושנים‬
‫כי ירד מראשתיכם (ירמיה ו'ג ו"ח)‪.‬‬ ‫וישם מראשותיו‪.‬‬ ‫יורדיןוה המים והאריץ‪ .‬והוא ברוך הוא המחבר את‬
‫בבשתינו (ירמיה י'ג כ"ה‬ ‫נשכבה‬ ‫ההוא‪.‬‬ ‫במקו‬ ‫וישכב‬ ‫ו והיה ‪.‬אחד ‏ שנ' והגה הי נצב עליו‪= .‬מכאן‬
‫ויחלם זה חלומו שלנבוכדנצר‪ .‬והנה סלם זה סמל‬
‫‪--‬‬ ‫אמרו חכמים סולם שראה יעקב אבינו עולםושליש‬
‫הקנאה‪= ,‬מוצב =ארצה ‪= .‬אקימיה |בבקעת =חורא‬ ‫היה‪ .‬מאי ושליש ‏ אלא אי בעית ‪ 0‬אי בעית‬
‫(דניאל ג' ד')‪ .‬‏ וראשו מניץ ‏ השמימה‪ = .‬רומיה אמין‬ ‫שליש‪ .‬כמה‪ .‬מעלות היו בסולם ארבעה דכעת'ולים‬
‫שתין (שס)‪ .‬והנה מלאכי אלהים אלו חנניה‪ .‬מישאל‬ ‫ויורדים בו וכן הוא אומ' וארבעה פנים לוחה וארבע‬
‫ועזריה‪ .‬עלים ויורדים‪= .‬ירדו לכבשן האש ועלו‪.‬‬ ‫כנפים לאחת | מהם (יחזקאל א' ')‪ .‬כשם |שהיסודות‬
‫עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו (דיא ג כו‬ ‫ארבעה כך הנלגלים נחלקים לאר י‪ ,‬וכןהמלאכים‬
‫והנה ה' נצב =עליו‪| ,‬ורויה די רביעאה |דמי לבר‬ ‫וכן‬ ‫ארבעה‪ .‬וכן כל הנברא ‏ מהן נחלק ה‬
‫אלהין (דניאל ג' כ'ה) (לא)‪ ,‬דיא הראהו הקב"ה מתן‬ ‫הוא אומי ‏ ויאמר אלי |אלה ארבע ‪ .‬רוחות השמים‬
‫תורה אמי לו |אם ישמרו |בניך זו הן מעולין ואם‬ ‫יוצאות מהתיצב על אדון כל הארין (זכריה ו' ח) ‪-‬‬
‫לאו הן יורדין (לב)‪| .‬ד"א עולים ויורדין‪| .‬הראהו‬ ‫ד'א סלם‪| .‬הראהו הקביה יבית המקדש בנוי ומז‬
‫הרמב"ס‪.‬‬ ‫משם‬ ‫שם‬ ‫שמביא‬ ‫ומה‬ ‫זה‬ ‫וע"ע בחיו לפסוק‬ ‫ובפירוש קרשקש שם‬ ‫פטיו וג"כ בפתיחה‬ ‫ח"א‬ ‫נבוכים‬ ‫מורה‬ ‫(כז) עו‬
‫עי'‬ ‫(כט)‬ ‫הויא‪.‬‬ ‫פרסי‬ ‫אלפים‬ ‫תרי‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫ובמפרשים‬ ‫(כח) עו' חולין צ'א ע"ב ובמפרשים שם וע"ע ב'ר שם פו"ב‬
‫מורה נבוכים ח'ב פ'י וח"ג פ'ב ובמפרשים | שם ובכי"ק יסוד והוא וכו' |ושליש היה | פירוש |מאי ושליש ‏ וכו" מקבל‬
‫ארבעה ובכי"ג |אש מים רוח אק (ל) עי' ב"ר שם ובתנחומא מהרש'ב ע"ה ‪.‬ע"א‬ ‫הוא לכל צורה וכו' כך ב‬
‫ע)יי ב'ר שם פו"ג‪ .‬ובנ"ש‪( = .‬לב) צ"ע‪.‬‬ ‫(*ל) עו' ב"ר ותנחומא שם‪.‬‬ ‫בשם בר קפרא‪.‬‬ ‫המאמר ‏‬
‫‪|29‬‬
 ‫‪34‬‬ ‫תהיו הנל‬ ‫ויצא‬ ‫מדרש‬ ‫‪14‬‬
‫מותו |שליעקב‪ .‬הקוקה |תחת כסא הכבוד ‏ ויורדן‬ ‫‪-‬‬
‫‪1‬‬ ‫שעתיר לעמוד ממנו מי שהוא עולה לשמים והוא‬
‫ורואין ‏ דמותו |למטה ביקשו‪ .‬להזיקו מיד‬ ‫אליהו ומי שחוא ‏ יורד לתהום והוא יונה לקצבי‬
‫רבנן | אמרי‬ ‫הרים |ירדתי (ייגה ב' )| (לנ)‪| ,‬ד'א‬
‫‪ ₪‬נהנה הי נצב עליו‪ .‬אמר ר' שמעון בן‬ ‫הראהו ארבע ‏ מלכיות היאך עולות ויורדות‪= .‬ד'א‬
‫לקיש אלמלי מקרא כת' אי אפשר‬
‫לאמרו כאדם שמִנָיף על |בנו‪| ,‬משל לבן מלכים‬ ‫‪ 9‬ויורדים‪ .‬רי שמואל בר נהמנימני אומי אלו שרי‬
‫מות העולם מלמ' שהראה הקביה ליעקב שרה‬
‫שהיה ש‪+‬וכב‪ .‬על ערשו והיו |זבובים שוכבין עליו‬
‫כיון שבאת מינקתו |שחת עליו להציל אותו ברחו‬ ‫‪ 9‬עולה שבעים הָוְוְקִים וירד‪ ..‬ושלמדי‪ .‬המשים‬
‫ושנים וירד‪= ,‬ושליון מאה ושמונים וירד‪ ..‬ושלאדוס‬
‫כך בתחלה והנה מלאכי אלהים עולים‬ ‫‪₪‬‬ ‫מעליו‪,‬‬ ‫כולם‬
‫עלה עלה ולא ירע כמה עלה‪ .‬באותה שעה נתיירא‬
‫וורדים בו‪| .‬כיון שננלה הקביה ברהו |כולם לכך‬ ‫אבינו יעקב ואמי תאמר שמא איןלזה ירידה אמ‬
‫נאמי והנה הי נצב עליו (לו)‪ .‬עליו‪ .‬אמי רי‪ .‬שמעון‬ ‫לו הקביה ואתה אל תירא 'עקב ואל תהת ל‬
‫בן ‪ 0‬האבות הן הן המרכבה לפי שצורת‬ ‫אותו עולה ויושב‬ ‫רואה‬ ‫אפלו אתה‬ ‫(ירמיה ל' ")‪.‬‬
‫והמרכבה מוכחת שיש שם‬ ‫חקוקה בלבם‬ ‫המרכבה‬
‫אצלי משם אני מורידו |ומה טעמיה אם תנגביה‬
‫רוכב ‪ 0‬נקראו מרכבה (לז)‪ .‬ויאמר אני ה'‬
‫כנשר ואם בין כוכביםשים קנך משםאורידך נאם הי‬
‫ר' הנניה בשם ר' פינחס אומי‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫אלהי‬
‫שמונה עשר פעממייםם הוא מזכיו האבות בתורה‬
‫יפו‬ ‫(עובדיה אי ד')‪ .‬כי‪ +‬הננני מושיעך‪ .‬מרחוק (ידמיה לי ')‪.‬‬
‫(ירטיה שם)‪ .‬מגליה‬ ‫מבבל‪ .‬ואת זרעך מארץ‬
‫שבים‬
‫וכנגדן קבעו חכמים שמונה עשרה ברכות בתפלה‪.‬‬
‫אם יאמר לך אדם תשעה עשרה הן אמור לו והנה‬ ‫מבבל ‪| .‬ושקד‬ ‫ומאאספניה‪ ,‬‏ ושב ‏ יעקב‬
‫(שם שם)‬

‫הי נצב עליולית הוא‪ .‬מנהון ואם יאמר‪ .‬לך שבעה‬

‫‪0‬ט ם שם) משמודי‪ ,‬ושאנן (שם שם) מיון‪ .‬ואין מחריד‬
‫בכל הגוים‬
‫(שם שם) מאדום‪ .‬למה‪ .‬כי אעש ‪-‬ה כלה‬
‫עשר אמור לו וקרא בהם שמי ושם אמותי‬
‫אשר הפיצותיך |שמה אך אותך לא אעשה כלה‪,‬‬
‫(מ'"ח ט'ז) מנהון (לה)‪ ,‬‏ הארץ אשר אתה‬
‫שדותיהן‬ ‫(שם שם "א)‪| .‬אומות העולם שהן‬
‫שוככב ר עליה לף את ננה‪ .‬מאי רבותה אמי‬
‫ואין מניהין פיאה |כי אעשה כלה‪ .‬אבל ישראל‬
‫הקביה‪ .‬לכל ארי ישראל‬ ‫שקיפ‬
‫מלמי ‪0‬‬
‫‪-‬ו וצחדק‬
‫שאין מכלין שרותיהן אך אותך לא אעשה כלה‬
‫והניחה תחת יעקב אבינו כדי שתהא נוחה‪ .‬להיכבש‬
‫פיוף‬
‫אלא ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך (שם שם)‬
‫לבניו ל בר קפרא אומי כביכול שקיפלה בפינקס‬
‫מייסרך =אני =ביסורין בעלם הזה בשביל לנקותך‬
‫שו כאיניש ראמי לחבריה מא דתחות‬ ‫ונתנה תחת‬
‫מעונותיך לעולם הבא (לד)‪ .‬‏ ד'א והנה מלאכי‬
‫אשו‬

‫ד'א אשר אתה שוכב עליה רי הונא‬ ‫רישך לך‪0‬‬

‫אליעזר אומ‪ 5‬בלבד שתיקבר עליה‪ .‬לכך‬
‫אלהים עולים‪ .‬וזורדים‪ .‬עולים |אלו מלאכים‪ .‬שמלוין‬ ‫וש‬

‫אותו בארי‪ .‬ישראל‪ .‬ויורדים‪ .‬אלו מלאכים שמלוין‬

‫ר'‬ ‫בשם‬

‫נתהרט על הקבורה בה (מא)‪.‬‬ ‫‪ 9‬ו‬ ‫ו‬ ‫ש‬

‫אותו בחוצה לאריץ (לה)‪ .‬ד'א עוליםויורדים‪ .‬‏ מלמי‬
‫יד) והיה זרעך כעפר הארץ‪ ,‬מה הפי‬ ‫שהיו המלאכים ‪ 5‬אותו |הלילה =עולין והאן ‏‬

‫עיי תנחומא מהרש"ב שם‪( .‬לד) עי' תנחומא ‏ ווצא סיג ויקרא רבה פכיט סיב ובנייש ובפרט בפסיקתא דריכ קני‬ ‫(לג)‬
‫ובהערות שם‪ | .‬וע"ע ערוך ערך ‪-‬גליא |א' וערך חווק וע'ע ביר סו"ד בענין הדרש של רבנן אמרי‪( | .‬לה) עי' ביר‬ ‫ע'א‬
‫סי"יב‪( = .‬ל‪ )1‬עי' הולין צ"א‪ .‬ע'ב |מעין זה וב'ר פרשה סיט םי'ג בעד | המשל‪ .‬וע"ע ביר |פס"ת | סיב ובג"ש‪,‬‬ ‫ם‬
‫עי' ביר פמ"ז | "ו ופ' פ'ב סיג‪(= .‬לח) עי' ביר פס"ט סיד ובפירוש מהרז'ו שם בשם תגר"א‪ .‬וע"ע תנחומא ריש‬ ‫(לז)‬
‫פרשה וירא וג'כ בתנחומא מהרש"ב שם ובהערות שם על הדוגמאות‪( .‬לם) עי' הולין צ'א עיב‪(| .‬מ) עיי ביר שם וע"ע‬
‫נתחרט‪.‬‬ ‫ת'‬ ‫צ''ל נתחבט‬ ‫ואולי‬ ‫שם‪,‬‬ ‫ביר‬ ‫ענ‬ ‫א‬ ‫כאן‪.‬‬ ‫ילקווט‬
 ‫‪0‬‬ ‫הגדול‬ ‫ויצא‬ ‫מדררש‬ ‫‪811‬‬
‫מכלה | את הכל |והוא ‏ אע כלה ‏ כך בניך טו) וייקץ יעקב‪ .‬משנתו ויאמר אכן‬
‫יש ה' במקום הזה‪ .‬האמין‬ ‫מכלין |את אומות העולם ‏ והן אנן כלין וכן‬
‫הוא אומ' מי מנה עפר יעקב (במדבר כ'ג ו)‪| .‬ד'א בלבו שהוא חלום שלנבואה לא כענין שני להלן‬
‫מה עפר עשוי דייש |כך בגיך בזמן שהן חוטאין וייקין שלמה והנה |הלום (מלכים א' ג' טי |(מה)‪.‬‬
‫הן נעשין דייש לכל אומות העולם וכן הוא אומי אכן יש ה' במקום הזה‪= ,‬זה הר המוריה שהשכינה‬
‫השואפים על עפר ארץ בראש דלים (עמופ ב' ‪ )1‬בו לעולם וקימא |לן שכעה במערב (מו)‪| .‬ד'א‬
‫ואומי וישימם כעפר לדוש (מלכים ב' "ג ) (מב)‪ .‬במקום הזה‪ .,‬זה מקום לנבואה כענין שני הנה מקוס‬
‫אתי ונצבת | על הצור (שמות ל'ג כ'א)‪( .‬מז)‪= .‬ד'א‬ ‫ופרצת ימה ודקמה‪ .‬מלמי שניתנה לנוחלה‬
‫במקום הזה‪ .‬ירע שכל‪ .‬מה שבעליונים ושבתחתונים‬ ‫ל‬ ‫בלי ‏ מצרים‪ .‬מכאן אמר ‏ ר' יוחנן אמ' רי יוסיכ‬
‫=פני ‏ עצמו לכך‬ ‫המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שני הוא בנופו שלאדם והוא עולם ב‬
‫נאמ' ואנכי לא ידעתי‪.‬‬ ‫אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך‬
‫נחלת |יעקב |אביך (ישעיה גיח "ר)‪| .‬לא |כאברהם‬
‫דכת' ביה |קום ‏ התהלך ‏ בארץ ‏ לארכה ולרחבה יז ויירא ויאמר מה נורא המקום‬
‫הזה‪ ,‬כון שהכיר בבוראו שהוא‬ ‫("ג "ז) ולא כיצחק דכת' ביה כי לך ולזרעך אתן‬
‫את כל הארצות האל (כ'י )‪ =.‬אלא כיעקב דכת' חי וקיים לעולם ואינו דומה לשאר ברואים לא מכל‬
‫ביה‪ .‬ופרצת ימה וקדמה‪ .‬לכך נאמי והאכלתיך נחלת צד ולא מכל פנים |מיד ויירא |מכאן אמרו גדולה‬
‫חכמה‪ .‬שמביאה יראה וכן הוא אומי חכם ירא וסר‬ ‫יעקב‪ .‬אביך (מנ)‪,‬‬
‫ובוטה‪( .‬משלי ייד "ז) |(מח)‪.‬‬
‫דיא מה נורא המקום הזה מלמי שהראהו בית‬
‫מרע וכסיל |מתעבר‬
‫ט) והנה אנכי עמך ושמרתיך‪ ,‬חשיה‬
‫המקדש בגוי וחרב ובנוי‪ .‬בנוי מה נורא המקום הזה‬ ‫והיה |טרם יקראו ואני אענה‬
‫(ישעיה‪ .‬ס'ה‪ .‬כ'ד)‪| .‬רבנן אמרי‪ .‬על הכל השיבו הקב"ה‬
‫דכת' נורא אלהים ממקדשך (תהלים פ'ח ל"ו)‪| .‬א וי‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫ה' ו"ז)‪ .‬כ‬ ‫דרוה לבנו (איבה‬ ‫\יה‬
‫דכת' על ז ה‬ ‫הרב‬ ‫זה‪,‬‬
‫חוץ מן הפרנסה‪ .‬אמ' יעקב =אם יהיה‪ .‬אלהים אמי‬
‫לו הקביה =והנה |א‪%‬נכי |עמך‪= .‬אמי =ושמרני בדרך‬
‫אהים‪ .‬הרי בנוי ומשוכלל דכת' שמהתי‬ ‫אם בית ל‬
‫באומרים לי בית ה' נלך (תהלים קכ'ב א') (מט)‪ .‬וזה‬ ‫השיבו ושמרתיך‪ .,‬אמי ושבתי בשלום אל בית אבי‬
‫שער השמים‪ .‬מה השער עולין לשמים‬ ‫אמי לו והשיבתיך אל האדמה הואת‪ .‬אבל על‬
‫הפרנסה לא השיבו שאמי ונתן לי לחם לאכל ובגד‬
‫ומשמשין למעלה במרום (‪.)2‬‬
‫ללבוש מלמי שהיא קשה מן הכל‪ .‬ולמה אמי‬
‫‪ ₪‬וושכם יעקב בבקר ויקה את‬ ‫הקב"ה אם מבטיחו אני על הפרנסה אינו תולה עיניו‬
‫כת' וקח‪ .‬מאבני‬ ‫האבן‪ ,‬הא‬ ‫בי רי יוסי אומי אף על הפרנסה השיבו שני כי‬
‫כל‪ .‬אותן‬ ‫המקופ‪ .‬אמ ר' יצחק |מלמד שנתקבצו ‏‬ ‫לא אעזבך ולהלן הוא אומי לא ראיתי צדיק נעזב‬
‫עלי ינוח ראשו‬ ‫ואחת אומרת‬ ‫האבנים וכל אחת‬ ‫וזדעו מבקש לחם (קהלים ליו כיה)‪( .‬מד)‪.‬‬

‫רקייויהח ע'ווא ויעי'רב‪.‬‬ ‫שבת‬

‫‪₪‬‬
‫עו'‬
‫ייר‬
‫‪-‬רבתי מ‪"1₪‬ה וע"רב‪( | .‬מ‪.‬ג)‬ ‫וע""וע פסי ‪-‬קתא‬ ‫ביל הקווווט כאן‬
‫‪0‬‬
‫ובנ ‪/‬יש ע‪"%0‬ש יור(ג"כ‬ ‫‪ /‬פ‪-‬יה‬ ‫‪-‬‬
‫שם‬ ‫(מב) עי' ‪ 0‬ביר‬
‫ור‬

‫ועו'‬ ‫צ"ע‬ ‫פמ"ה‪( | .‬מו)‬ ‫ח"ב‬ ‫ויצא ס"ג וע"ע ביר פ"ע סיד‪( = .‬מה) עי' מו"‬ ‫(מד) עי' ביר שם פיו ובניש ובפרט בתנחומא‬
‫ב"ר פס"ט ס"ז‪| .‬וע"ע בבא בהרא‪ .‬כ"ה ע'א בענין |דהשכינה במערב‪ | .‬וע'ע ברשיי חולין |צ'א ע"ב |ועיע שמות רבה‬
‫פ"ב ס"א בענין דלא זזה שכינה מכותל מערבי‪(= .‬מז) צ"ע‪( .‬מח) צ"ע‪( | .‬מט) עי' ב'ר שם ע"ש ותנחומא מהרשיב‬
‫‪,‬‬ ‫‪/‬‬
‫ב'ר‬ ‫צ"ע וע‪.‬וי‬ ‫(ג)‬ ‫וגו'‪.‬‬ ‫הבנויה‬ ‫ג' קא פמיך ירושלים‬ ‫קב"ב‬ ‫בתהלים‬ ‫שם‬ ‫הכתובים‬ ‫על המשך‬ ‫אולי‬ ‫ע"ו ע'ב | ובכאן‬ ‫ח'א‬
‫בע‪,‬רלינער כ"ו ע'א מה שהביא שם בש‪-‬‬ ‫הר"א‬ ‫על התורה הוצאת‬ ‫בענין בית המקדש של מעלה וע'ע | בפירש"י‬ ‫שם‬
‫שמעון ע"ש‪.‬‬ ‫הר"י בר‬
 ‫‪6‬‬ ‫הגהול‬ ‫א‬ ‫כהרש‬ ‫‪2‬‬
‫לחם לאכול ובנד ללבוש‪ .‬אקלס הגר‬ ‫(נא)‪.‬‬ ‫כאחת‬ ‫נבלעו‬ ‫וכולם‬ ‫תאנא‬ ‫שלצדיק זה‬
‫שאל את ר' אליעזר אמי לו הרי כל חי בה שהיבב‬ ‫וישם אתה מצבה‪ ,‬נטל את האבן ושם אותה‬
‫הקביה את הגר לתת לו להם ושמלה (דברים ' ו"ח)‪.‬‬ ‫מצבה באותו המקום מה עשה הקביה נטה רגל‬
‫אמי לו וכי קלה |היא בעיניך ‏ ער שנתחבט עליה‬ ‫ימינ וטיבע את האבן עד עומקי תהומות ועשאה‬
‫אותו זקן שנ' =תהן לי להם לאכל ובגד לבוש‬ ‫סי לתחומות כאדם שהוא עושה סניף לכופה לפי‬
‫מלמי שהיא קשה מן הכל (נו)‬ ‫כך‪.‬נקראת אבן שתייה שמשם הושתת העולם ושם‬
‫וא טבור הארין ועליה היכל הי שני והאבן הזאת‬
‫נא) ושבתי בשלום‪ .‬בנוף ובממון ובתורה‬
‫אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים (נב)‪ .‬וי צ ק‬
‫וכך היה ויבאיעקב‪ .‬שלם‬
‫שמייהל‬ ‫הים‪.‬‬
‫לא‬‫ה' לי ל‬ ‫(ליג ייח) (נז)‪ ,‬והיה‬
‫שמן על ראשה‪ .‬ירד לו שמן מן השמים ויצק‬
‫עליה ונמשחה לדורות (נג)‪.‬‬
‫שמו עלי (נה)‪.‬‬
‫נג) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‬ ‫ההוא‬ ‫המק ום‬ ‫שם‬ ‫את‬ ‫ויקרא‬ ‫בו‬
‫ל ‪.‬עקב אבינו הפריש מעשר‬ ‫אל‪.‬‬ ‫בית‬ ‫מיכא‪0‬‬ ‫אל‪.‬‬ ‫בית‬

‫ראשון‪ .‬כותי אחד שאל את ר' מאיר אמ' ליה‬ ‫לוז שם‬ ‫אבל לשעבר נילוז ומליז \ שני ל‬
‫ליתאתון אמרין ‏ דהדין ‏ יעקב אבוכון קשוט הוא‬ ‫העיר לראשונה (ד)‪.‬‬
‫אמי ליה אין דכת' תתן אמת ליעקב (מיכה‪ .‬ז' כ)‪.‬‬
‫אמי ליה וקשיטותיה ‏ שהפריש לוי אחד מעשרה‬ ‫‪ 0‬וידר יעקב נדר לאמר‪ ,‬אמ ו צחק‬
‫לשבטיםולא היה לו להפריש‪ .‬עוד משנים‪ .‬אמ' ליה‬ ‫הבבלי כל מאן דנדר מצוה עבר‪,‬‬
‫את אמ' דאעון תרי פר |ואנא אמי דאינון ארבעה‬ ‫מהוא לאמר‪ .‬‏ לאמר לדורות שיהוא נודרין בעת‬
‫עשר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (מ'ח ה)‪.‬‬ ‫צרתם לפיכך כל מי שהוא נודר אינו ‏ תולה נדרו‬
‫אמי ליה והא ‏ טבות והא לי את מסייע אוספת‬ ‫אלא ביעקב‪ .‬אמ ר' אבהו דכת' אשר נשבע להי‬
‫קמחא אוספת מיא‪ .‬אמי ליה ליתאת מודי לשיהן‬ ‫נדר לאביר יעקב (תהלים קל'ב ב')‪ .‬רב |הונא בשם‬
‫ארבע אמהות‪| ,‬אמ' ליה אין‪| .‬אמיליה יצא‪.‬מהן‬ ‫אידי אמ' דכת' וישמחו העם על התנדבם‬ ‫ר‬
‫ארבע בכורות שלארבע אמה הגשאין הבכור מתעשר‬ ‫(דברו הימים אי כ"ט ט')‪ 0 .‬ידי שהיו עוסקין במצות‬
‫למה שהוא קודש ואין קודש מוציא קורש אלמייה‬ ‫|ומה ‏ כת' בתריה‪ .‬ויברך‬ ‫נדבה‪ .‬עלתה |בידם ושמחו‬
‫טובי אומתך (גט)‪.‬‬ ‫דוד את ה' לעיני כל הק‪ -‬ויאמר דודברוך אתה‬
‫(שם ')‪ .‬אלהי‪ .‬יעקב‬ ‫ל‬‫הי אלהי‪ .‬ישראל אבינו‪ .‬מ‪:‬‬
‫כם‪,‬‬ ‫אלא אלהי ישראל אבנו‪| .‬אמי רי‬ ‫אבינו אין כתי‬
‫אתרה לא הסרה כלום וידרו ישראל‬ ‫יודן אפלו מן‬
‫א וישא יעקב רגליו‪ .‬וילך‪ ,‬‏ כי חי‬ ‫וידר =ישראל‪ .‬ותגיא |ארבעה נדרן‬ ‫אין כת' אלא‬
‫בשרים לב מרפא‪( .‬משלי "ד ‪= .)%‬כיון‬ ‫ושנים נשתכרו (נה)‪ .‬ונתן לי‬ ‫שנים הפסירו ‏‬
‫|‬

‫(נג) עי' פרר"א שם‪.‬‬ ‫ערך כפה‪.‬‬ ‫השלם‬ ‫ערוך‬ ‫וע'ע‬ ‫ושם לכיפה‬ ‫(נא) ע' חולין |צ'א ע"ב‪(= .‬נב) עי' פדריא פליה ‏‬
‫|לאים =פיט מ'ח ‏ על הלשון נלוז‪ .‬ומליה‪ .‬ותקנתי‪ .‬עפ'י כי'ק |ובכי'מ‪ .‬בית =אל |לשעבר נילוז‪ .‬ומלוז‬
‫(כד) צ'ע ועיי כ‬
‫ע'ש‬ ‫שמואל פ'ב‬ ‫יותר למדרש‬ ‫הפיסקא קרובה‬ ‫סיב וסיג והנוסחא בתחילת‬ ‫עליו שנ' וכו'‪(| .‬נה) עי' ב'ר פ'ע פ'א‬
‫סיה ובנ"ש ע"ש‪ 0( | .‬ז) עי" שבת לית ע'ב‪( | ,‬כח) עי‪:‬‬ ‫>‬ ‫ב'ר‬ ‫עו‬ ‫ע'ש‪( | .‬נו)‬ ‫תש"צ‪.‬‬ ‫רמז‬ ‫תהלים‬ ‫ביל קוט‬ ‫יעי"ע"‬

‫פ"ז‪ .‬ותנופחא כאן קרו ‪:‬ה יותר לפסיקתא דר'כ צ'ה ע"א‬ ‫זה‪ .‬ובכי"ק לו שמיוחל‪( | .‬נט) עי' ביר שם‬ ‫פירש"י לפסוק‬
‫טייד עיש‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫ותנחומא‬
 ‫‪8‬‬ ‫הנדול‬ ‫ויצא‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫דאמרי ) ויאמר הן עוד היום גדול‪ ,‬אמ להפ‬ ‫שנתבשר בשורה טובא טעון לביה‪ .‬רגלויי הדא‬
‫אם שומרי שכר אתם ‪-‬הן עוד‬ ‫כרסיה‪ .‬טעינא ‪( -‬א)‪.‬‬
‫הקו הצאן‬ ‫היום גדול‪ .‬‏ ואם שלכם אתם רועים ש‬
‫ולכו רעו (ח)‪ .‬ר' עקיבה אומי כל מי שהוא נכנס‬
‫ו)ירא והנה באר בשדה‪ ,‬פיד הנק‬
‫שהיו מקולקלין במים תדע לך שהרי עיר‬
‫בעיר ומצא נערות ‏ יוצאות לפניו |יהא יודע שדרכו‬ ‫גדולה ואין משקין הצאן שלהן אלא מן הבאר‪.‬‬
‫למד לך מאליעזר שמצאוהו נערות ונתישרה‬ ‫מיושרת‪.‬‬
‫וכשהלך יעקב‪ .‬אבינו לשםנתברכו המעיינות והרויחו‬
‫דרכן (כ'ד נ'ו)‪ .‬וכן את מוצא‬ ‫דרכו שני והי ‪0‬‬ ‫מימיהן שכן הוא אומ' ויצג את המקלות (לי ליח)‪( .‬ב)‪,‬‬
‫במשה שפנעו בו נערות ונתישרה =דרכו‪ .‬שני ולכהן‬ ‫שהו‬ ‫הבאר‪.‬‬ ‫ם'‬ ‫על'‬ ‫נדולהה‬ ‫והאבן‬
‫מדין שבע בנות (שמות ב' ט") |ולבסוף |הצליה‬ ‫מופקר ‏ לכל מפני‬ ‫משתמרין |במים ‏ ולא היה‬
‫ובאת גאולה על ידו‪ .‬וכן את מוצא בשאול שפנעו‬
‫בו נערות ונתישרה דרכו שנ' המה |עולים במעלה‬
‫העיר והמה מצאו נערות (שמואל א' ט' ו'א) והצליה‬ ‫ד ויאמר להם יעקב אהי מאין אתם‪.‬‬
‫ועלה למלוכה‪ .‬וכן את מוצא ביעקב אבינו שפנעו‬ ‫מכאן‪ .‬אמרו לעולם תהא דעתו‬
‫בו נערות ונתישרה דרכו שני והנה רחל בתו באה‬ ‫שלאדם מעורבת ‏ עם הבריות וקורא להם אחים‬
‫עם הצאן והצליה שנ' ויפרין האיש מאד מאד‬ ‫ורעים ויקדיםבשלום הכל כדי שיקדמו אותו מלאכי‬
‫(ל' מ'ג) (ט)‪| ,‬ד'א והנה |הבאר בשדה‪ | .‬זה סיני‪.‬‬
‫שלום ומלאכי רחמים (ד)‪ 0 .‬בפומיה דאביי‬
‫והנה שם שלשה עדרי צאן ורבצים‬ ‫|יראה ‏ ומענה ‏ רך ומשיב‬
‫לעולם יהא אדם ערום ב‬
‫עליה‪ .‬אלו שלוש מהנות שהיו ישראל במדבר‬ ‫ועם קרוביו ועם כל‬ ‫אחיו‬ ‫חמה ומדבר שלוםעם‬
‫מחנה‪ .‬שכינה ומחנה לוייה ‏ ומחנה‪ .‬ישראל‪| .‬כי מן‬ ‫אדם ואפלו עם גוי בשוק כדי שיהא ‪ -‬מלמעלה‬
‫הבאר החוא ישקו העדרים‪ ,‬שכל גופי תורה‬ ‫ונחמד‪ .‬וחביב מלמטה‪ .‬אמרו עליו על רבןיוחנן בן‬
‫לא ירדו אלא מסיני‪ ,‬דתניא | שש מאות ושלש‬ ‫שלום מעולם ‏ אפלן גוי‬ ‫זכאי שלא‪ .‬הקדימו אדם‬
‫וה א ב ן‬ ‫עשרה מצוות‪ .‬נאמרו לו למשה בסני‪.‬‬ ‫בשוק (ה)‪.‬‬
‫אלו לוחות העדות שירוו‬ ‫על פי הבאר‪.‬‬ ‫נדולה‬
‫שמה‬ ‫מסיני שהן עיקרי התורה כולה‪| .‬ונאספו‬ ‫ויאמר להם הידעתם את לבן בן‬
‫גנד ההר‪.‬‬ ‫ישראל‬ ‫והן שם‬ ‫העדרים‪.‬‬ ‫כל‬ ‫נחור‪ ,‬אמר להם מה טיבו ומהיא‬
‫שהסירו לבם‬ ‫(שמות וט ב)‪ .‬ונללו את האבן‪.,‬‬
‫אומנתו‪.‬‬
‫הקשה כאבן והנו |כולם הנייה אהת‪| .‬מפני מה‪,‬‬
‫מעל פי הבאר‪ .‬כדישיזכו לקבל תורה‪ .‬והש קו‬ ‫ויאמר להם השלום לו‪ ,‬אפ לפ‬
‫את הצאן‪ .‬הזם הזה ראינו כי ידבר אלהים את‬ ‫רגיל הוא בשלום וביתו שלום (ו)‪.‬‬
‫האדם והי (דגרים ה' כ'א)‪ .‬והשיבו את האבן‬ ‫ד'א אמי להם השלום ביניכם =לבינו ויאמרו שלום‬
‫על פי הבאר למקממקמהה‪- ,,‬כון| שנסעו מהר סני‬ ‫בו קום שאל‬ ‫ואם פטטין את בעי‪ .‬והנה רהל ת‬
‫ה‬ ‫ויסעו | מהר ‏‬ ‫כאבן‪| .‬דתנגיא‪.‬‬ ‫‪1‬קשה‪:‬‬ ‫‪ 7‬טי‪₪‬‬ ‫מינה‪ ,‬הדא דאמרי שהדיבור מצוי עם הנשים ()‪.‬‬
‫שם סי"ט‪.‬‬ ‫כטן(א) עיי ביר פיע פיה ובכי"‪:‬‬
‫| טוב הרך‬ ‫‪2‬‬ ‫ג' ציע‪:‬צ'ץ |וועוע'יי בבללכקה‬
‫הע‬
‫‪7‬‬
‫מלמע‬
‫רייר‬
‫רהמים‬
‫רחויוה‬ ‫רי‬
‫בכי"ק ומלאכי‬
‫‪4‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-/‬‬ ‫ור‬
‫שם‪.‬‬ ‫ברד"ק‬ ‫וע"ע‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫אחי‬ ‫להם‬ ‫קרא‬ ‫כבוד‬ ‫דרך‬ ‫הפידות‬
‫מוכחת על עצמה‬ ‫ובכי"‬ ‫‪-‬ן‬ ‫ע"פ‬ ‫הדברים‬ ‫ותקנתי‬ ‫סי"א‬ ‫שם‬ ‫עי' ב"ר‬ ‫ז\‬ ‫צע‬ ‫[‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובד"ס‬
‫‪'-‬‬
‫ת‬ ‫אות‬ ‫הרד"ל‬ ‫בביאורי‬ ‫ועי'‬ ‫קטוע‬ ‫הוא‬ ‫ושם‬ ‫של‬ ‫|‬ ‫(ט‬ ‫ועל בית אביה הדא דאמרי וכו'‪(| .‬ח) עי' ב'ר שם‪.‬‬
‫וכאן הוא במלואו‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫שהרגיש בזה ורמז‬
 ‫‪001‬‬ ‫הנדול‬ ‫ויצא‬ ‫מדרש‬ ‫‪9‬‬
‫למה בכה שראה ברוח הקדש שאינה נכנסת עמו‬ ‫(במדבר י' ל"ג)‪ .‬אותו היום סרו מאחרי ה'‪ .‬ויאמר‬
‫בקבר‪ .‬והיא אמרה בפומה ‏ לכן ישכב עמך הלילה‬ ‫להם יעקב‪ .‬ראה שהן מיטלטלין והולכין אמי‬
‫(ל' ט'ו)‪ .‬עמיך הוא‪ .‬דמיך ‏ עמי לא דמיך (יג)‪ .‬דיא‬ ‫להן אהי עשו כולכם אחוה זה עם ה‪ .‬מאין‬
‫למה בכה ראה אנשים מתלחשין ואומרין מה בא‬ ‫אית ם‪ .‬מפני מה אתם מפורדין ומפוזרין‪ .‬יא רמו‬
‫זה לחרש ‪ 0‬דבר ערוה‪ .‬שמשעה שלקקה העולם‬ ‫מ הרן אממו לו מחרון אף ה‪ ,‬ויאמר להם‬
‫ונדרועצמן מן הערוה ההא דאמרין‬ ‫במבול עמדו‬ ‫הידעתם‪ .‬אמר להם אתם מודים בחטאיכם‬
‫שאנשי מזרח ‪ -‬מן הערוה‪= .‬מיד בכה הצריק‬ ‫ויודעין שיש דין וש דין‪ .‬את ל בן הא לבין‬
‫והודיען שהיא קרובתו דכת' בתריה‪( .‬יר)‬ ‫עונותיכם כשלג שנ' אם יהיו הטאיכם כשנים כשלג‬
‫‪ ₪‬ויגד יעקב‪ :‬לרחל כי אחו אביה‬ ‫מתודין‬ ‫ידענוה‬ ‫ויאמרו‬ ‫ילבינו (ישעיה א' הה)‪.‬‬
‫והלא בן אחות אביה הוא אלא בנ‬ ‫דא‬ ‫אנו על עונותינו כענין שני והתודו |את עונם ואת‬
‫אחים הרי הן כאחים (טו)‪ .‬ותרץ ותנד לאביה‪.‬‬ ‫עון אבתם (וקרא כ'ו מ)‪ .‬ויאמר להם השלום‬
‫לו‪ .‬הוא שלום ובמרומיו שלוס יפרוש‪ .‬עליכם שלום‬
‫אמי ר' יוחנןלעולם‪ .‬אין אשה‪ .‬וגולה אלא‪ .‬לבית‬
‫וישכן אתכם בנוה שלום‪ .‬אמרו לו באיזו זכות אמי‬
‫להם‬ ‫אמ'‬ ‫[‬ ‫אמה‪ ,‬התיבון והא דין ותרץ ותנד לאבי‬
‫רחל בתו‬ ‫והנה‬ ‫רחל אמכם דכת'‬ ‫בבזזכות‬ ‫להם‬
‫שמתה אמה (*טו)‪.‬‬
‫הצאן‪ .‬ואומ' רחל מבכה על בניה‬ ‫באה עם‬
‫בע‪,‬‬
‫קשמ‬
‫עאת‬
‫ילבן‬
‫ע‬ ‫‪2‬‬ ‫כשם‬
‫ו‪₪‬יהי‬ ‫(ירמיה ל'א ט'ו)‪ .‬ואומי כה‪ .‬אמר הי מנעי קולך‪ .‬מבכי‬
‫אמי בלבו אליעזר פיסול‪ .‬הבית היה וכת'‬ ‫נאם ה' ויש‬ ‫לפעלתך‬ ‫כי יש שכר‬ ‫ועיניך מדמעה‬
‫ביה ויקח |העבר עשרה גמלים זה שהוא אהובו‬ ‫(י)‪,‬‬ ‫ה' (שם ט"ז)‬ ‫תקוה לאחריתך נאם‬
‫שלבית עלאחת כמה וכמה‪ .‬מיד ו יר ץ לקראתו‬
‫וכיון ‪ .‬המא עמיה כלום אמ' דלמא דינרין‪ .‬אית‬ ‫ויהי כאשר ראה יעקב ו ויגל‬‫|‬

‫ליה ואינון קטירין בהרציה ‏ מיד ויחבק ‪ 0‬וכזון‬ ‫כאדם‬ ‫ו' חנא‬ ‫אמר‬ ‫את האבן‪.‬‬
‫דלא אשכחכלום וינש ק‬
‫לו‪ .‬אמי דלמא מרגליין‬ ‫ויש ק‬ ‫(יא)‪.‬‬ ‫הצלוחית‬ ‫פקק מפי‬ ‫שהוא‪ .‬מעביר‬
‫עמיה בפומיה‪ .‬אמי ליה מא את סביר ממון אתית‬ ‫גדול צפר‬ ‫אממו‬ ‫מכאן‬ ‫לבן‬ ‫צאן‬ ‫את‬
‫טעין‪ .‬לא אתית טעין אלא למלין‪ .‬וים פ ר ללבן‬ ‫שלראשונים מכריסן שלאחרונים‪ .‬ביעקב‪ .‬נאמ'‪ .‬וי‬
‫וכי תעלה על‬ ‫האלה (טז)‪.‬‬ ‫את כל הדבוים‬ ‫את האבן וישק התחילו המים עולין מאילי הן‪ .‬אב‬
‫דעתך ששילחו אביו ריקם אלא שקדמו אליפז בדרך‬ ‫כת' וגם דלה דלה לנו (שמות ב' "ט)‪( .‬יב)‪,‬‬ ‫במשה‬
‫ביקש‪ .‬להרנו ‏ וליטל כל ממונו כיון |שבא להנו‬ ‫‪,‬‬
‫שהיתה‬ ‫לרחל‪.‬‬ ‫יעקב‬ ‫יא) וישק‬
‫אמי לו הוי יודיץ שיש עלינו שטר חוב ידוע תדע‬ ‫הרורהרי‬
‫ץ ו‪-‬ו‪4%‬‬

‫|ם אתה הורגיני אתם‬

‫כי גר יחיה זרעך (מ'ו "ב)‪ .‬א‬ ‫את קלו ויבך‪ .‬למה בכה‬ ‫‪2‬‬
‫א מוטב |שתיטול‪ .‬כל‪ .‬ממוני‬ ‫פורעיץ את השטר‬ ‫את רבקה‬ ‫אלא אמר אליעזר העבד הלך להביא‬
‫גאפרע את השטר וקיבל עליו ונטל כל‬ ‫אני‬ ‫ותניחני‬ ‫‪.‬‬ ‫וה'ה עמו עשרה גמלים ואני אין בידוי כ‪-‬לנוום‪..‬י |וד')‬

‫דרשות אלח (אם שיכול להיות שנלקחו מהילמדנו)‪ | .‬וע"ע‬ ‫שם סיט וס'י ונראה שעליהם נתיסדו‬ ‫צ'ע ועי' ביר‬ ‫(י)‬
‫כ"ט ע'א בענין הדרשה על ויסעו מהר סיני‪= .‬וע'ע ברכות "ב ע"א בענין ברכת אנשי משמר שם‪.‬‬ ‫קט"ז ותענית‪.‬‬ ‫שבת‬
‫סי'ב‪( | .‬וב) עו' פדר'א ריש פרק ל"ו ותיב"ע בראש הפרשה ועל פסוק זת וע'ע |לקה טוב | כאן‬ ‫עי' ביר |שם‬ ‫(יא)‬
‫כ"ד‪ ,‬אבל לא נזכר שם כלום בענין |משה ובזוהר כאן ‏ ובפרשת שמות שם מבואר ההפך‪.‬‬ ‫ת שם אות‬
‫פי"ב‪( | .‬יד) עזי ביר שם ‏ וע'ע חזקוגי לפסוק זה בשם ד"א ע"ש‪( | .‬טו) עיי פדריא פליו ובביאור‬ ‫עי' ביר |שם‬ ‫(יג)‪.‬‬
‫רגליה תי רגילה‪(| .‬טז) עי' ביר שם |ובכי'ק ודלמא מרגולוין‪.‬‬ ‫ובכויק‬ ‫‪.‬ייג‬ ‫שם‬ ‫ביר‬ ‫ער‬ ‫כ'‪*( | .‬טו)‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫הרד"ל‬
 ‫[(טת‪/‬‬

‫‪204‬‬ ‫‪1‬הנרול‬ ‫ויצא‬ ‫מדרש‬ ‫‪2‬‬

‫בכה‬ ‫והיתה‬ ‫אהלים‬ ‫וישב‬ ‫לה איש | תם‬ ‫אמרו‬ ‫טיבו‬ ‫ממונו ושילחו ‏ ריקם =לכך נאמי כי במקלי עברתי‬
‫כי‬ ‫ה‬ ‫ירא‬ ‫דכת' ‏‬ ‫והינו‬ ‫עיניה‬ ‫ריפי‬ ‫עד שנשרו‬ ‫את חירדן הזה (ל'ב "א) (יז)‪.‬‬
‫עשו והיתה‬ ‫מעשה‬ ‫עליה‬
‫מתפללת ואומרת יהי רצון שלא אפול בחלקו של‬
‫ששנואין‬ ‫שנואה לאה‬
‫‪ ₪‬ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי‬
‫רשע (כא)‪ .‬אמר רב הנא קשה היא התפלה‬ ‫המהשביעכו הרשיטום‪,‬‬
‫שביטלה הגזירה ולא עוד שקדמה לאחותה (כב)‪.‬‬ ‫גמ רב אמי לימדתך‪ .‬התורה |דרך ארץ עד איכן‬
‫אדם צריך ליטפל בקרוביו עד הדש ימים (יח‬
‫ז) ויאהב יעקב את רחל ויאמר‪,‬‬
‫אמרלה בגין |דאנא ‏ ידע שאנשי‬ ‫טו) ויאמר לבן ליעקב הגידה לי מה‬
‫משכרתך‪ .‬אמי ליה יעקב‪ .‬מא מקומך רמאין אאיעונןוןללפפייככךך אנא מבריר‪ .‬לך ית עסקי‪.‬‬
‫בתך‪.‬‬ ‫אעברךשבע שנים ברחל‪ .‬ו‬ ‫אלא‬ ‫את סביר | ממון אתית למבעי לא אתית‬
‫שלא תביא אחרת ‏ מן השוק‪ .‬הק טנה‪ ,‬שלא‬
‫לאינסובי (יט)‪.‬‬
‫תחליף את שמותן זו בזו (כנ)‪,‬‬
‫טז) ללבן שתי בנות‪ ,‬נטיות כשתי קרות‬
‫טא) ויאמר יעקב הבה את אשתי כי‬ ‫מסוף העולם ועד סופו תדע לך שזו‬
‫מלאו ימי ואבואה אליה‪,‬‬ ‫העמידה אלופים ‏ וזו העמידה אלופים‪| .‬זו העמידה‬
‫אמר ר' איבו אפלו פרויץ בערוה איינרוי אומר כן‬ ‫מלכים וזו העמידה ‏ מלכים‪ | .‬זו העמידה גביאים וזו‬
‫ואבואה אליה אלא אמר כך גזר עלי הקביה שאעמיד‬ ‫העמידה נביאים‪ .‬‏ שם הגדלה לאה‪ ,‬גדולה‬
‫שנים‪ .‬עשרה שבטים ועכשיו הריני בן ארבע ושמונים‬ ‫במתנותיה = כהונה לעולם מלכות לעולם‪ .‬‏ ו ש ם‬
‫מעמידו‬ ‫אני‬ ‫אימתי‬ ‫מעמירן עכשו‬ ‫‪ /‬אני‬ ‫אם‬ ‫שנה‬
‫‪-‬ק‪-‬ו|‬ ‫י‪-‬‬ ‫הקטנה רחל‪ .‬קטנה במתנתיה יוסף לשעה‬
‫ואבואה אליה (כד)‪ .‬חזקיה |אמר בן‬ ‫לכך אמר‬ ‫שאול לשעה (כ)‪.‬‬
‫ששים ושלוש' שנה היה יעקב אבינו בשעהשנטל‬
‫את הברכות עשה עוד ארבע עשרה שנה מטמין‬ ‫מאי רכות אי לימא‬ ‫‪+4‬‬ ‫") ועיני לאה‬
‫בארין ומשמש את עבר עשה שבע שנים באמהות‬ ‫טמאה‬ ‫בהמה‬ ‫ממ ש אפשה בגנות‬ ‫רכות‬

‫ונמצא נושא לאה בן ארבע ושמונים שנה‪ .‬ועשו‬ ‫איננה טהורה‬ ‫אשר‬ ‫ומן הבהמה‬ ‫לא דיבר הכת'‬
‫אלעזר‬ ‫‪'%‬‬ ‫הכתוב‬ ‫דיבר‬ ‫שלצדיקים‬ ‫בננותן‬ ‫זי ח)‪.‬‬
‫בן ארבעים שנה נשא אשה הא למדנו שהקביה‬
‫מקדים לרשעים ומשהה לצדיקים (כה)‪.‬‬ ‫רוכות רבא אמ' לעולם רכות ולא‬ ‫‪9‬ה|‪-‬‬ ‫ש‪:‬מתנותיה‬ ‫אומ'‬
‫י אלא שבה הוא לה שהיתה שומעת מבני אדם‬
‫ויאסף לבן את כל אנשי המקום‬ ‫שהיו אומרים שני בניםיש לְרבְקֶה אחד גדול ואחר‬
‫ל‬ ‫בנוה‬ ‫מששתה‪.‬‬ ‫ויעש‬
‫קטן ושתי בנות יש לו ללבן אחת נדולה ואחת‬
‫|ל‪ .‬צרכי‬
‫כשאדם עושה משתה‪ .‬בתחלה ‏ הוא‪ .‬מכין כ‬ ‫קטנה‪ ,‬הגדולה‪ .‬לגדול |והקטנה לקטן והיתה הולכת‬
‫הסעודה ואחד‪ .‬כך מכניס את האורחין אבל זה כינס‬ ‫הנדול מה טיבו‬ ‫ויושבת על פרשת דרכים ושואלת‬
‫כל אנשי מקומו תחלה אמר להם אין אתם יודעין‬ ‫מה‬ ‫הקטן‬ ‫הבריות‬ ‫את‬ ‫טם‬ ‫אמרו לו רשע הוא מלס‬

‫הולדות ונראה שהיה להקדט‬

‫עי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪( .‬יח)‪ .‬עו' ביר פיץ פייד‪( .‬וט) ע‬
‫הרד"ל אות ו'‪( ,‬כא) עי' בבא בתרא קכ'ג‪ .‬ע'א ובדיס שם‪( .‬כב) עו' ביר שם סט'ז‪ .‬ופע‬
‫(כד) עי' ביר שם פייח‪ .‬‏ (כה) עי' ביר פסיח סיה ובג'ש וע"ע‪ .‬לעיל‬
 ‫‪41‬‬ ‫‪,‬‬
‫כהוגרול‬ ‫ויצא‬ ‫מחרש‬ ‫‪+3‬‬

‫והינו דכתיב ויהי בבקר והגה היא לאה מכלל‪ .‬דער‬ ‫שהיעו דחוקים במים וכיון שבא הצדיק הזה אצלינו‬
‫השתא לאו לאה הויא‪ .‬אלא מהנך ‪ 5‬שמסר‬ ‫נתברכו המים אמרו ומה הני לך אמר להון אין‬
‫יעקב‪ .‬לרחל‪ .‬ומסרה ללאה לא הוה ידע לה עהדהיא‬ ‫=‬ ‫בעיי אתון אנן‪ .‬מרמין ביח ‏ ויהבין ‏ ליה הדא לאה‬
‫הגד‬
‫‪1‬‬
‫אל דוד‬
‫פ? ' הןו‬
‫‪ -‬אול‬
‫טשאול‬
‫ויאמר‬
‫הת‪.‬‬
‫דכת'‬
‫ה‪-‬ג‬
‫‪= 0‬‬
‫=תו‬ ‫‪+‬‬
‫שעתא‬
‫עו‬‫=‬ ‫=הוא‪ .‬עביד‪ .‬הכא‪ .‬אף‪ .‬שבע‬
‫דהא רחים לרחל סגון‪ .‬ו‬
‫הגיד לנו כי נמצאו האתונות ואת דבר המלוכה לא‬ ‫שנין אחרנין אמרי ליה עביד מה דהאוני לך אמר להו‬
‫הגיד |לא (שמואל א' ")| אסתה |דכתי ‪ ₪‬אסתר‬ ‫הבו לי משכונין דלית הר מנכון מפרסים וקמויהבו‬
‫ר‬ ‫אמר‬ ‫ואת | עמה (אסתר ב' כ')‪.‬‬ ‫מנדת |מולדתה ‏‬ ‫ליה משכונין‪ .‬והלך =ומשכנן |בצרכי |המשתה ‏ וקם‬
‫וק‬ ‫שוגו‬ ‫וו‪₪‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪3-‬‬ ‫‪|--‬‬ ‫‪-1‬ו‬

‫אליעזר‪ .‬אמר רי חנינה כשהקביה פוסק ב לאדם‬ ‫אפ"‬ ‫ואיתי עליהון‪ .‬לכך נקרא לכן הארמי שרימה‬
‫ו העולם שנאמר‬ ‫טד‬ ‫רוה‬ ‫ולבז‬ ‫לו ולבנו‬ ‫פוסק‬ ‫מלומו‪,‬‬
‫ו‬
‫באנשי‬

‫אם מניס דעתו‬ ‫ויושיבם לנצח ויגבהו (איוב ל'ו ')‪-‬‬ ‫ט) ויהי בערב ויקח את לאה בתו‪.‬‬
‫ילכרון‬ ‫אסוריםבזקים‬ ‫אם‬ ‫שנאמר‬ ‫קב"ה משפילו‬
‫כל ְההוא ‪ ..‬הוו מכללין לה וורכו'יון‬
‫חבלי עוני (שם ה (כז)‪.‬‬ ‫דאתא רמשא חוו ‏ מקלסין לה הא רחל הא רחל‬
‫נה) ויאמר אל לבן מה זאת עשית‬ ‫‪|! ₪‬‬
‫וכיון ראעלון יתה טפון בוצינא אמר ‪ ₪ 2‬דין‬
‫הוא‬ ‫כותד‬ ‫טבדיז‬ ‫דאנן‬ ‫מדמי‬
‫לִי‪ ,‬נתידא הצדיק שמא בעל בעילת‬ ‫וד‬ ‫וכל‬ ‫‪+‬‬ ‫‪ -1‬שן‬ ‫‪-- 9‬‬ ‫\‬

‫זנות כו שאמר לו‬ ‫לילא הוה צווח לה רחל רהלוהא עניא ליה לצפרא‬
‫‪-‬מאי רמיתא |בת רמאה‪.‬‬ ‫והנה‪ .‬היא לאה אמר‬
‫שהוא‬
‫לש תג‬ ‫כי) לא יעשה כן =ב=מ‪-‬קו|מנ‪-‬וק‪ +.‬וז‬
‫יע‬
‫דלית ליה תלמידים‪.‬‬ ‫לו אית לך סופר‬ ‫אמרה‬
‫מנהג המדינה |מיד נתקררה דעתו (כח)‪.‬‬ ‫מלימודך‪ .‬למדנו לא כך עשית באביך שהוא קורא‬
‫ה‬ ‫==‬ ‫מ פא‬ ‫‪ 5‬מ‬ ‫|‬ ‫)בש‬ ‫יפ‬ ‫טס‬ ‫רז‬ ‫הנני (כו)‪,‬‬ ‫אומר‬ ‫ואתה‬ ‫עשו‬
‫‪-‬‬ ‫| ‪-%‬‬ ‫‪4‬שו|‬ ‫ו‬ ‫וא‬ ‫==‬ ‫א‬
‫מלא‬ ‫)‬
‫פה‬ ‫‪%0‬‬ ‫פא(‬ ‫‪.‬ה(‬ ‫‪-‬‬ ‫יוו‬
‫שאיז [ מערבין‬ ‫מיכאן‬ ‫אחא‬ ‫בר‬ ‫עקב‬ ‫רב‬ ‫לאח;‬ ‫‪3‬‬ ‫||‬ ‫וו‬ ‫בבק‬ ‫וו‬ ‫א‬ ‫כה)‬
‫ר' חנינה מאי‬ ‫אמר‬ ‫אלעזר‬ ‫‪₪‬‬ ‫אמר‬
‫נשים‬ ‫אדם‬ ‫נושא‬ ‫תנו רבנן‬ ‫(כט)‪.‬‬ ‫בשמהה‬ ‫שמחה‬
‫זו‬ ‫בזן אחר‬ ‫בץ‬ ‫אחת‬ ‫כב בבת‬ ‫שירצה‬ ‫כל מה‬
‫וכים לכרסהא‬
‫רמל‬
‫|ןי ותה|‬ ‫גירנרעע || ממצצדידקי ‏ק |ע‬
‫עיניו‬
‫דהכרתף'! הרליא‬
‫‪.‬‬ ‫=‬ ‫הל‬ ‫ססות‬ ‫ץיילותת‬ ‫ליו ז?)‪.‬‬
‫זכת ויצא‪ .‬ממנה‬ ‫ברהל‬ ‫שהיתה‬ ‫ליו ז')‪ .‬צניעות‬ ‫(אייוובב‪.‬‬
‫כאחת‪ | .‬אבל השמחה‬ ‫לכולן‬ ‫התנים‬ ‫ברכת‬ ‫ומברך‬
‫והמשתה כל אחת ואחת בראוי לה‪ .‬הבתולה שבעה‬ ‫שאול‪ .‬ובשבמיול צשנייעות שהיתה בו בשאול זכה ‪.‬ויצאת‬
‫שמחה בשמחה (ל)‪.‬‬ ‫והבעולה שלשה ‪5 6‬‬ ‫ממנו‪ :‬אסתר‪ ,‬מאי צניעות הוא |שהיתה בה ברחל‬
‫ויגד עקב לרחל כי אחי אביה‪ .‬הוא‪ .‬מאי אהי אביה‪.‬‬
‫והלא בן אחות אביה הוא אמר לה מונסבת לי‬
‫‪0‬‬ ‫אמרה ליה אין מיהו אב רמייא הוא ולא יכילתליה‬
‫אמר לה אחיו אני ברמיות ומי שרי לצדיקין‪ .‬לסנויי‬
‫לבן את שתי שפחותיו ונתן לשתי בנותיו וכי שפחות‬
‫ברמיותא אין דכתיב ועם עקש תתפל ((שמואל ביביב)‬
‫הן והלא בנותיו ‏ הן אלא כך הוא ‏ נימוס הארץ‬
‫מאי‪ .‬רמיותיה‪ .‬מיקא אביבי‪ ,‬אמרה ליה אית לי‬
‫בנותיו |שלאדם מפלגשיו נקראין שפחותיו (לא)‪.‬‬
‫אהתא דקשישא מני דלמא מעיילנה לך‪ .‬מסר לה‬
‫‪ ₪‬י] ויעבוד עמו‬
‫‪ 6‬ויבא גם אל רה‬ ‫סימנא‪ .‬ההיא שעתא דקא מעיילינן לה ללאה חשא‬
‫עליו =הגביא‬ ‫שנים‪:‬‬ ‫עור שבע‬ ‫רחל לכיסופא דאחתה מפרת ה ניה‪ .‬לה‪ .‬להאי‪ .‬סימנא‬

‫(כו) עי' ביר פ"ע סיש‪(= ,‬כז) עי' מגילה ו'ג ע'א וע'בובדיפ שם ובכי"ק לה לההוא סימנא וכו'‪ .‬והגה היא לאה אמאי‬
‫עד השתא לאו לאה‪( .‬כח) צ'ע ובכי"ק נתקזררה דעתו‪(.‬כט) עיי ביר שם‪( .‬ל) צ"ע ועיי רמבים פ'י מהלכות אישות הי"ג‪.‬‬
‫(לא) עי' פדר"א‪ .‬פל"ו‪.‬‬
 ‫‪001‬‬ ‫הרול‬ ‫ויצא‬ ‫מדרש‬ ‫‪5‬‬
‫שהן באין ומשלימין‬ ‫אומר ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר (הושע "ב ייג)‪ .‬אמר בבעלי תשובה הכתוב מדבר‬
‫אמר להן הנביא לישראל דוגמה שלכם דומה ליעקב את נפשם ‪ .-‬כעין שנא' וממנשה נפלו‪ .‬אל דוד‬
‫מה יעקב עד שלא נשא אשה נשתעבד משנשא (דברי הומים א' 'ב י'ט)‪ .‬שהשלימו לו‪ .‬ד'א שהן נופלין‬
‫אשה נשתעבר‪ .‬אף אתם עד שלא נולד נואל וכפופי ודווץ =מעונותיהן |אם |חוזרין בהן הקביה‬
‫נשתעבדתם משנולד גואל נשתעבדתם‪ .‬הדא היא סומכן וזוקפן ומעמירן בקרן אורה (לה)‪ ,‬ר‬
‫=' יהורה‬
‫דכת' | ובנביא |העלה ה' את ישראל | ממצרים אומר | בעקרות | הכתוב | מדבר שליבן נופל‬
‫עליהן הקביה ‏ פוקדן וסומכן בבנים תדע |לך הרי‬ ‫ובנביא נשמר (שפ "ד) (לב)‪ .‬שבע שנים חארות‪.‬‬
‫איר יהודה בר סימון בנוהג‪ :‬שבעולם פועל עושה לאה אמנו שהיה לבה נופל עליה ואומרת עכשו‬
‫מלאכה עם בעל הבית שתים שלוש שעות באמונה יעקב מגרשני לפי שרמיתי בו והיתה‪ .‬נכפפת לפני‬
‫הקביה שלא‪ .‬לביישה כיון שראה הקביה כך מיר‬ ‫ובסוף הוא מתעצל במלאכתו עקב אבינו אינו‪ .‬כן‬
‫סמכה‪ .‬בבנים שנאמר וירא ויפתה את רחמה (לו)‪.‬‬ ‫אחרות מה‬ ‫עמו עוד שבע שנים‬ ‫אלא עבר‬
‫ד'א זה |שאמר הכתוב עושה משפט לעשוקים‬ ‫הראשונות ‏ שלימות ‏ אף האחרונות ‏ שלימות‪ .‬מה‬
‫(שם‪ .‬קמיו ‪| .)1‬וכי לעשוקים לבד הוא‪ .‬עושה דין‬ ‫הראשונות באמונה אף האחרונות באמונה לכך שמח‬
‫והלא הוא דן את כל העולם ‏ דכתיב והוא ‪9‬‬ ‫באחריתו ויפריץ האיש מאד מאד‪ ,‬וכן כל הצדיקים‬
‫תבל בצרק (תהלים ט' ט)‪| .‬אלא איןעשוקים אלא‬ ‫מצטערין בתחילתן ושמחין באחריתן (לג)‪.‬‬
‫ישראל שנא' עשוקים בני ישראל ובנ יהודה יחדו‬
‫‪ -‬שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם (ירמיה גי ליג)‪.‬‬ ‫לא) ויורא ה' כי שנואה לאה‪ ,‬ה שאמי‬
‫יןהקב"ה‪ .‬דן את אומות העולם תהלה לא על‬ ‫הכתוב‪ .‬כי ‪.‬שומע אל אביונים הי‬
‫ע'ז‪ .‬ולא על גילוי |עריות |ולא על שפיכות |דמים‬ ‫ואת אסוריו ‏ לא בזה (תהלים פש ליד)‪= .‬רי‪ .‬בנימין‬
‫אלא על שנשתעברובישראל דכתיב וקבצתי את כל‬ ‫אומר הפיסוק הזה לא ראשו סופו ולא סופוראשו אי‬
‫אל |עמק יהושפט ונשפטתי עמם‬ ‫הגוים והורדתים‪.‬‬ ‫שומע אל אביונים הוה ליה ואת אסירים לא בזה‬
‫שם על עמי ועל נחלתי ישראל (יואל ד' ב')‪ .‬נותן‬ ‫אי ואת אסיריו לא בזה הוה ליה כי שומע אל‬
‫בלבד‬ ‫להם לרעבים (תהליםקמיו ז')‪= .‬וכי ו‬ ‫אביוניו‪ .‬אלא אמר ר' לוי כי שומע ה' אל אביונים‬
‫הוא ון והלא הוא ון את כל העולם מקרני‬ ‫אלו העניים ממש ואת אסיריו לא בזה אלו העקרות‬
‫ראמים ‏ ועד ביצי כנים ‏ שנאמר נותן לחם לכל‬ ‫שהן אסורות בידו של הקב"ה דתניא שלש מפתחות‬
‫אלא ישראל‬ ‫(שם קליו כ'ה)‪ .‬אלא אין רעבים‬ ‫בשר‬ ‫בירו של הקביה מפתח של גשמים דכתיב יפתח‬
‫שנאמר‪ .‬רעבים | גם צמאים (שם ק'ז ה)‪= .‬ואומר‬ ‫הי לך את אוצרו הטוב (דכריס י'ח כ'ג)‪ .‬מפתח של‬
‫והשלהתי רעב באריץ (עמוס ח' י'א)‪| .‬שהן |רעבים‬ ‫תחיית ‏ המתים‪ .‬וירעתם ‏ כי אני ה' בפתחי את‬
‫לתורה שהוא משביען לעתיר לבוא שנא' ואכלתם‬ ‫קברותיכם (יחזקאל ל"ז כ'ג)‪ .‬מפתה של עקרות דכתי‬
‫אכול ושבוע והללתם שם הי (יואל ב' כ'ו)‪ -‬הי מתיר‬ ‫ויפתה את רחמה‪ .‬ותניא ‏ ר' אליעזר אומר כשם‬
‫אסורים (תהלים קס'ו ')‪ ,‬אין אפורים אלא ישראל‬ ‫שדלתות לבית כך דלתות לאשה שנאמר כי לא‬
‫שהן אסורין ‪ /‬גומות העולם ועתיר הקביה להוציאן‬ ‫סְר‪ .‬דלתי בטני (איו ג' ט)‪ .‬מלמד ששקולה פקידת‬
‫דכת' לאמר לאסורים ‏ צאו (ישעיה מיש ט)‪,‬‬ ‫‪6‬‬ ‫עקרות בתחיית ‏ המתים (לד)‪| .‬ד'א זה הוא שאמר‬
‫הי פוקה‪ .‬עורים (תהליםקמ"ו ה')‪ ,‬אלו‪ .‬ישראל =שהן‬ ‫חכתוב סומך הילכל הגופלים (תהלים קמ'ה ו'ד)‪ .‬ךי לוי‬

‫ב על מדרש‬ ‫לפנ‬ ‫שהיתה ‏‬ ‫נראה‬ ‫אבל‬ ‫(לד) עי' ב'ר =פ' ע"א ס'א‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫(לג) עו" ב'ר |שם‬ ‫ם'ב‪ .‬‏‬ ‫שם‬ ‫ב'ר‬ ‫(לב) עי'‬
‫מהרזרשש""ב‪ | .‬וע"ע‬ ‫בהגהות‬ ‫פ"ה | ע"ש‬ ‫ע"ח‬ ‫מזטור‬ ‫תהלים‬ ‫במדרש‬ ‫עוד‬ ‫ניכר‬ ‫ממנה‬ ‫ושיור‬ ‫כאן‬ ‫אחהחרת‬ ‫נוסהא‬ ‫הגדול‬
‫וובכורות ‏ מ"ד ע'א עיש‪( .‬לה)‪ .‬צ"ע‪( .‬לו) ציע ועוי ביר פעיא‬ ‫ס"ד‬ ‫פי"ד‬ ‫רבה‬ ‫ויקרא‬ ‫ובש‬ ‫פיה‬ ‫וביך"פעיר‬ ‫תענִיתב ב' |ע'א‬

‫‪20‬‬
 ‫‪..‬‬ ‫הרל‬ ‫ויצא‬ ‫מררש‬ ‫‪107‬‬

‫מן הצדיק הזה והיתה‪ .‬בוכה‬ ‫ריקנית‪.‬‬ ‫וסופיך לצאת‬ ‫דומין בעולם הזלהעורים‪ ,‬‏ ועתיר |הקביה להוציאן‬
‫ואומרת ‏ רבונו |של עולם‬ ‫לפניהקב'ה‬ ‫ומתפללת ‏‬ ‫לאורה שנאמר והולכתי ‏ עורים בדרך לא ידעו‬
‫עולבני =וריב =ריבי |והוציא =לאור ‏ דיני‪ .‬כיון‬ ‫תבע‪.‬‬ ‫(שם מ'ב ט'ז)‪ .‬הי זוקפ כפופים (תתלים קמש ח')‪ ,‬אלו‬ ‫‪-‬‬ ‫ץן‬

‫שראה הקביה בצערה מיר פקדה וסמכה בבנים דכת'‬ ‫ישראל שהן כפופין ‏ בעולם‪ .‬הזה |ועתיר =הקב"ה‬
‫ויפתח את רחמה (לח)‪,‬‬ ‫וירא ה' כי שנואה |לאה‬ ‫לזקוף קומתן לעתיר לבא שנ' סומך ה' לכל הנופלים‬
‫כי שנואה לאה‪ .‬‏ מאי שנואה אי לימא שנואה ממש‬ ‫וזוקף‪ .‬לכל הכפופים (החלים קמ'ה ט'ו)‪ .‬אוהב‪ .‬צדיקים‬
‫אפשר בגנות |בהמה טמאה לא דיבר הכת' בגנות‬ ‫(שם קמיוח')‪= ,‬אלו ישראל שני ועמך כולם צריקים‬
‫הצדיקים מדבר ‏ הכת' ‏ אלא מתוך שראה הקב'ה‬ ‫(ישעיה כ' כ'א)‪| .‬ואומר |אהבתי | אתכם אמר הי‬
‫ששנואיו ן עליה מעשה עשו כמיד ויפתח את רחמה (לט)‪.‬‬ ‫גרים (תחלים קמיו ט')‪.‬‬ ‫(מלאכי א' ב')‪| .‬הי שומר את‬
‫ד'א כי שנואה לאה‪ .‬שנואה במעשה זמרי שעתיד‬ ‫שנאמר כי גרים ותושבים‬ ‫אין נרים אלא ישראל‬
‫לצאת ממנה ועושה אותה קלקלה ומפיל ארבעה‬ ‫(ווקרא ‏ כ'ה ‏ כ'ג)‪= .‬יתום = ואלמנה | יעודד‪.‬‬ ‫אתם‬
‫ועשרים אלף מישראל ואע"פ כןאין הקביה יי‬ ‫(ההלים קמ'ו ט')‪| ,‬אלו ישראל |שנאמר בהן| יתומים‬
‫ברעה שני כיהוא ירע מתי שוא ורא און ולא‬ ‫היינוואין אב ואמותייו כאלמנות (איכה ה' ג')‪= .‬ודרך‬
‫יתבונן (איוב "א "א)‪ .‬ולא דנה הקביה‪ .‬אלא לשעתה‪,‬‬ ‫שהלך‬ ‫הרשע‬ ‫עשו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫(ההלי ם קמיו‬ ‫יעות‬ ‫רשעים‬

‫רי אומי הרי הוא ‏ אומי כי שמע ‏ אלהים אל קול‬ ‫עצת זם‬ ‫ונתעוותה‬ ‫על יעקב‬ ‫עצה‬ ‫ליטול‬ ‫ישמעאל‬ ‫אצל‬

‫הנער (כ'א '')‪ .‬ומה אם שפחה שלבית ‪7‬‬ ‫וכשם‬ ‫ל'ג ‪0‬‬ ‫גוים ( ‪ :‬ם‬ ‫עצת‬ ‫דכתיב |ה' הפיר‬
‫לא דנה הקביה אלא לפי שעתה‪ .‬לאה הצרקת על‬ ‫לבא דכתיב‬ ‫כך לעתיד ‏‬ ‫שנתעוותה עצתם לשעבר‬
‫אחת כמה וכמה‪ .‬‏ הוי ורא ה' כי שנואה ‪6‬‬ ‫רעו עמים והתו [ונו'] התאזרו והתו עצו עצה ותפר‬
‫במעשה זמרי‪ .‬ויפתח את רחמה בזכות עצמה פקדה‬ ‫‪-‬‬
‫(ושעי‬ ‫צל‬
‫ג‬
‫יקום רככיי עָמנו‬
‫‪.‬ו‬
‫ולא‬ ‫דבר‬ ‫דברו‬

‫לפי שעתה (מ)‪ .‬ויפתה את רחמה ‪-‬‬ ‫ה‬

‫ויתצוי‬ ‫‪-₪/‬‬
‫ח)‪ ,‬א‬ ‫ה‬
‫קמ'"ו‬
‫כטין‬ ‫ים‬
‫(תת‪-‬הל‬ ‫ימלוך ‏ הי לעולם‪ .‬וני‬
‫לקרה‪ ,‬‏ מלמ' ששניהם היו עקרות ‏ ונפקדה לאה‬ ‫בוא וראה כמה בין מדת הקביה למדת בשר ודם‪.‬‬
‫תחלה‪| .‬למה נתעקרו האמהות ר' הונא ורי ירמיה‬ ‫מלך| בשר ורם כש ‪ 0‬מבקש שם למדינה כל‬
‫בשם ר' ח"א ‏ בר אבא כדי שיצאו השנים בלא‬ ‫אומרין‬ ‫ומקלסין אותו‬ ‫קראתו‬
‫לק‬ ‫יוצאין‬ ‫המדינה‬ ‫בני‬
‫שעבוד (מא)‪ .‬ורא נמ ר' אבא עיקר מסובין‬ ‫מי‪ .‬דיעו‪ .‬עלינו |זרחה‪ .‬חמה‬ ‫העולם מי‪ .‬מלכו‬ ‫אשרי‬

‫שללאה היו אלא שהן עושין רחל עיקר דכת' ורחל‬ ‫קילוס ומוליכין לו דורון פעמים הוא רוצה‬ ‫ומרבין‬
‫עקרה‪ ,‬אמי רי יצחק אל תקראעקרה ‪ 0‬עיקרה‪,‬‬ ‫אינו רוצה =והולכין‬ ‫ומקבל ועושה ‪4‬רצונם ‏ ופעמים ‏‬
‫תני ר' שמעון בן יוחאי |לפי שכל הדברים תלוין‬ ‫בפחי נפש‪ .‬אבל הקביה אינו כןאלא עושה לישראל‬
‫ברחל‪ .‬לפי כך נקראו בנים ‏ על שמה רהל מבכה‬ ‫שק‬
‫והות‬
‫‪=-‬‬ ‫ואח‬
‫ותו‬
‫מאויביהם‬ ‫להם‬ ‫ונוקם‬ ‫צרכם‬ ‫כל‬

‫על בניה (ירמיה ל'א‪ .‬ט'ו)‪ .‬ולא סוף‪ .‬הדבר‪ .‬על שמה‬ ‫משפט לעשוקים‬ ‫ממליך מלכותו עליהם דכת' עושה‬
‫בנה שני אולי יחנן הי אלהי צבאות‬ ‫אלא על שם‬ ‫(החלים קמו ')‪ .‬וכולה ‏ פרשהא‪ .‬‏ ולבסוף ימלו הי‬
‫שארית וסף (עמופ ה' טיו)‪ .‬ולא סוף הרבר על שם‬ ‫לעולם אלהיך ציון (לז)‪ .‬ד'א עושה משפט לעשוקים‪.‬‬
‫בנה אלא על שםבן בגה דכת' הבן יקיר לי אפרים‬ ‫באמנו לאה ‪ - 4‬שהיו הבריות עושקין אותה‬
‫(ירמיה ל"א כ')‪( .‬מב)‪.‬‬ ‫בדברים ואומרין לה ומה ספינה ליך שרמית באהותי‬

‫סב במאמר רח'גן בשר"ש בר' יוצחתקנעחייושמא מחרשיב ח'א עו ע'ב‪( .‬לז) צ'ע ועי' תנחומא‪ .‬ויצא ס'ט‪ .‬וס'ז שיורים מזח‪ .‬וע'ע‬
‫יא‬ ‫(מ)‬ ‫ותס"ב‪.‬‬ ‫תפ"א‬ ‫עמוד‬ ‫לעיל‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ציע ‪.‬‬ ‫(לח)‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫‪2‬י'א‬ ‫כ"ה‬ ‫ומכילתא‬ ‫פ"ט‬ ‫פיר‬ ‫רבה‬ ‫ודברים‬ ‫סי"א‬ ‫פכ"ה‬ ‫ויקרא רבה‬

‫תנחומא ויצא ס'ה‪ .‬ע"ש‪( .‬מא) עי' תנחומא פ"ז וב'ר פמיה פ"ד ושור השירים רבה פ"ב פסוק ויר ע"ש‪ .‬ועיע לעיל עמוד‬
‫לפסיקתא‬ ‫יותר‬ ‫קרובה‬ ‫כאן‬ ‫ובניש | והנופחא‬ ‫ס"ב‬ ‫פעיא‬ ‫קיתה עקרה‪( | .‬מב) עי' ב'ר‬ ‫לאה‬ ‫שנם‬ ‫בעניז‬ ‫קצ'ב | ובנ"ש‬
 ‫‪07‬‬ ‫הנהול‬ ‫ויצא‬ ‫מדרש‬ ‫‪9‬‬
‫שנא' הפעם אודה את הי (מט)‪ .‬אמר לה הקביה‬ ‫לנ) ותחר ותלד בן ותקרא את שמו‬
‫פרק שלהודייה =הייך שההודייה מצויה‬ ‫את תפשת‬ ‫ראוב]‪ ,‬‏ מאי יאוכן ואו בן בין‬
‫בו לעולם רכת' יהודה אתה יודוך אחיך‪( .‬מש ח)‪.‬‬ ‫בנים לא אריך ולא גניץ לא היור‪ .‬ולא אוכם(מנ)‪.‬‬
‫וכן דוד אומי ‏ הודו להי כי טוב (תהלים‬
‫קי"ח א')‪.‬‬
‫ד'א ראובן‪ .‬מאי ראובן אמר ר' אלעזר אמרה לאה‬
‫וכן הנואל נאמי בו ומצלי ומודי |קדם אלהיה‬ ‫ראו מה בין בני לבן חמי דאלו בן המי אף על גב‬
‫(דגיאל ‏ ו' י'א) (נ)‪ .‬כיוצא בו‪ .‬ותדר נדר ותאמר הי‬ ‫מדעתיה ‏ זבין =בכירותיה ‪ 5‬דכת' וומכר‪ .‬את‬
‫צבאות (שמואל א'‪" .‬א)‪ .‬אמי ר' אליעזר מיום שברא‬ ‫בכורתו ליעקב (כ'ה‪ .‬ל'ג) =הזמיאי כת' ביה‪ .‬וישטם‬
‫הקביה את העולם לא בא אדם שקראו להקביה‬ ‫עשו את עקב (כ"ז‪ .‬מ'א)‪ / .‬בני אף על גב‬
‫צבאות עד שבאת חנה ואמרה הי צבאות אמי לה‬ ‫דבעל כרחיה שקלובכירותיה‪ .‬מניה‪ .‬דכת' ובני ראובן‬
‫|ייך =שאני |מרבה‬ ‫=נה =רבית =בחיילותי ה‬
‫הקביה ח‬ ‫בכור ישראל‪ .‬כי‪ .‬הוא הבכור ובחללו יצוע אביו‬
‫בחיילותיך ‏ הדא הוא כל אלה בנים ‏ להימן חוזה‬ ‫נתנה‪ .‬בכורתו ליוסף (דברי הומום א' ה' א) =אפלו הכי‬
‫המלך (דגרי הימים א' כיה ה) ‏ (נָא)‪= ,‬ד'א |אמרה‬
‫ויצילהו מידם‬ ‫‪0‬‬ ‫לא‬
‫מה בין בנ לבין לפניו רכונו שלעולם מכל צבא שבראתה לא תתן‬ ‫(ל'ו כ'א) (מד)‪| ,‬דיא ראובן ראו‬
‫כל דופי ואלו בני ן אחר‪ .‬משל למה הדבר דומה למלך בשר וד‬ ‫חמי‪ .,‬בן חמי גזלן וחמסן יש בו‬
‫וילך ראובן בימי שעשה סעו ה נרולה‪ .‬בא עני והשכים על פתחו‬ ‫נזהר מן הנול בכל ‏ כוהו |דכת'‬
‫מכל סעודה‬
‫ולא השניח ‏ בו אמ' לו מרי המלך‬ ‫(מה)‪,‬‬ ‫קציר זטים (ל' י"ד)‪.‬‬
‫שעשית קשה בעיניך שתתן לי פת אחת (נב)‪.‬‬
‫דיא הפעם אודה את ה'‪ .‬מפני מה לא הודת לאה‬ ‫שמו שמעון‪.‬‬ ‫ל) ותהר ‪ 7‬ותכקרא‬
‫=של‪ .‬לכהן שיצא לנורן ליטול‬
‫אלא בבן רביעי‪ .‬מ‬ ‫ברוה‬ ‫עון שצפת‬ ‫אאיי שמעון שם‬
‫חלקו בא בעל הורן ונתן לו תרומה לא החזיק לו‬ ‫אותו‬ ‫שעשה‬ ‫ממנו זמרי‬ ‫‪0‬את‬
‫צ‬ ‫שעתיר‬ ‫הקדש‬
‫אחר כך עמד‬ ‫טובה מעשר ולא ההויק לו טובה‪ .‬‏‬
‫מעשה (מו)‪.‬‬
‫=ו מדה אחת שלחולין החזיק‬‫בעל הגורן והוסיף ל‬
‫|ה לא החזקת לו טובה‬ ‫לד) ותהר עוד על כ קרא ש‪₪‬מ= !ו לו טובה‪ .‬אמרו לו מפני מ‬
‫לוי‪ ,‬שראת שעתיד לצאת ממנו עד עכשיו‪ .‬אמי להןהראשונות שלי הן וזו האחרונה‬
‫בנים שמלוין את ישראל לאביהן שבשמים והן משה משלו‪ ..‬לפי ה ק לו עליה טובה‪ ..‬כך לאה‬
‫ואהרן (מז)‪ .‬בכולהו כתיב ותקרא ויקרא \ על שהיתה סבורה שהן ארבע אמהות וכל אחת ואחת‬
‫ן דא שמו לוי מלמ' שהכריזו עליו מעלה לוי ילדה שלשה בנים וכיון שילדה בןרביעי שהוא יתר‬
‫על הלקה אמרה הפעם אוה את הי (נג)‪:‬‬ ‫שמו שלוה והלוה את ‪( 0‬מה)‬
‫לה) ותהר עוד ג ותאמר הפעם אודה‬
‫‪,‬‬

‫‪/‬‬ ‫‪+‬‬
‫את ה'‪ .‬אמ וי תו משום רי‬
‫שמעון בן יוחאי מיום שברא הקביה את עולמו לא ‪ ₪‬ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב‬
‫ותקנא רחל באחותה‪ .‬כל‬ ‫היה אדם שנתן הודייה |להקב"ה עד שבאת לאה‬
‫‪:‬‬ ‫דר"כ‪ .‬קמ'א ע'ב‪= .‬ועיע בהגהות הרד"ל כאן‪(| .‬מג) צ"ע ועו' ברכות ל"א ע'ב כזת גבי‬
‫סיד וב‬ ‫(מד) עי' ברכות *' עיב‪ .‬ובמקרא לבני יופף‪(| .‬מה) צ'"ע ועו' ב"ר פע'ב סיב‪( = .‬מו) עיי‬
‫שם‪( .‬מז) עי' ביר שם‪(| .‬מח) צ'ע ועי' רש'י ורד"ק לפסוק זה וראיתי במדרש בראשית רבתי המיוחס לר' משה‬
‫הדרשן על כן קרא שמו לוי הקב"ה קרא שמו‪ .‬לפי שהיה בן ביתו‪ .‬ע"כ‪(= .‬מט) עי' ברכות זי ‪( -‬כ) עו' ביר שם‬
‫פ"ה ובגיש ותנחומא ס'ו‪( .‬כא) עי' ברכות ליא ע'ב וסוף המאמר מסכים עם מדרש שמואל פרשה ב' ע"ש‪( | .‬כב) עו‬
‫פ"ד‪.‬‬ ‫(נג) עי' תנחומא ויצא ס"ט וע"ע ב"ר שם‬ ‫ברכות ובד"ס שם‪.‬‬
 ‫‪-‬‬ ‫הגדול‬
‫יעקכ שכת! בו ויחר אף‪ .‬יעקב‪ .‬אמר לו חקב'ה כך‬
‫עוני את המעיקות‪ .‬חייך‪ .‬שבניך עתירין ‪ 0‬לפני‬
‫בנה ואומי להן בלשון הזה אל תיראו כי התהת‬
‫אלהים אני (כ' "‪( 6‬ו)‪ ,‬אשר מנע ממך פרי‬
‫בטן‪ .‬ממך מנע ממני לא מנע אמרה לו כך עשה‬
‫אניך לאמך לא הגר מתניו כנגדה אמי לה אותו‬
‫לא היו לו בנים אבל אני יש לי בנים‪ .‬אמרה לו‬
‫זקיניך אברהם לא היו לו בנים וחגר מתניו כנגר‬
‫שרה אמ' לה יכולה ‏ את לעשות כשם שעשת‬
‫זקינתי לזקיני אמרה‪ .‬לו ומה עשת‪ .‬אמ" לה הכניסה‬
‫צרתה לביתה‪ .‬אמרה לו ואם הדבר הזה מעכב‬
‫‪ 0‬הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד‬
‫על ברכי ואבנה‪ ,‬לא אמיהאננה‬
‫מה שרה‬ ‫ממנה‪,‬‬ ‫גם אנכי‬ ‫אלא ואבנה‬
‫על ידי צרתה אף רחל נבנית על ידי צרתה‬
‫לכך נאמי‪ .‬ואבנה ‏ גם אנכי ממנה ()‪.‬‬
‫ה ו) ותהר בלהה ‪ 12‬ותאמר רחל‬
‫דנני אלהים‪ ,‬‏ הי וחינג‬
‫ורחל עקרה‪ ,‬ודגני |ויכני ויתן לי ב על כן‬
‫קראה ש מו דך כל מקום שנאי קיאה שמו‬
‫מרובה באוכלוסין‪( .‬ח)‪.‬‬
‫‪ ₪‬ותהר עוד ותאמר רחל נפתולי‬
‫אלהים נפתלתי‪ ,‬פתיתי‬
‫ותליתי אחותי עלי‪ .‬אמ' רי יוהנן כל הנמפון היה‬
‫לי לעשות עם אהותי‪ .‬אלו שלהתי ואמרתי לו תן‬
‫רעתך שהן מרמין בך לא היה פורש אלא אמרתי‬
‫אם אעי | כדי שיבנה העולם | ממגי |ובנה‬
‫מאי | נמפון |בכרכי |הים = קורין‬ ‫=‬ ‫מאחותי‬
‫לכלה נמפי מאי קראה יפה נוף משוש כל הארץ‬
‫(ההלים מ'ח ג')‪( .‬י)‪ ,‬דיא נפתלתי אמרה פתיליי לא‬
‫ויצא‬ ‫מדררש‬
‫נשים קניות ורחל |מעידה בכך (א)‪ ,‬ד'א ‪0‬‬
‫‪ --‬וכי רחל הצרקת מתקנא באחותה אלאשקינת‬
‫במעשיה הטובים אמרה אלו לא היתה צדקת לא‬
‫יעקב הבה‬ ‫היתה ‪( 0₪‬ב)‪ .‬ותאממראל‬
‫ואם אין מתה אנכי תאני‬ ‫ליבנים‬
‫ארבעה השובים כמתים‪ .‬סומה דכת' במהשכים‬
‫הושיבני ‏ כמתי עולם (איכה ג' ‪ .)7‬מצורע דכת' אל‬
‫נא תהי כמת (במדבר "'בב)‪ .‬מי שירר מנכסיו דכתי‬
‫כי מתו הכאלנשים המבקשים את נפשך (שמות ד' ו'ט)‬
‫והלא דתן ואבירם היו אלא‪ .‬שירדו מנכפיהן ונחשבו‬
‫כמתים‪ .‬‏ ומי שאין לו בנים שנ' הבה לי בנים ואם‬
‫אין מתה אנכי (נ)‪ .‬אמי ריו'חנן אמ' רי שמעון בן‬
‫יוחאי כל מי שאינו מניח בן ליורשו הקביה מתמלא‬
‫עליו עברה | שנא'י והעברתם את נחלתו לבתן‬
‫(במדבר כ'ז ה')‪| .‬ואומ' יום עברה היום ההוא אשר‬
‫אין הליפות למו ולא יראו אלהים (תהלים ניה כ')‪.‬‬
‫רי יוחנן ורי יהושע בן לוי |חד אמ' כל שאין לו‬
‫תלמיד‪ .‬‏ וחד אמי כל שאין לו בן (ד)‪| .‬דרש רי‬
‫פינהס בן המא מאי דכת' והדר שמע במצרים כי‬
‫שנב דוד עם אבתיו וכי מת "אב שר הצבא‬
‫(מלכים א' "א כ')‪ .‬מפני מה דור נאמרה בו שכיבה‬
‫ויואב‪ .‬נאמרה בו מיתה‪ ,‬‏ דוד שהניח בן נאמרה בו‬
‫שכיבה‪ .‬יואב שלא הניח בן נאמרה בו מיתה‪.‬‬
‫ח')‪ .‬אלא‬
‫והא כת' מבני יואב עבדיה ויהיאל (עזרא ט‬
‫דוד שהניה בן כמותו לא נאמרה בו מיתה ואב‬
‫שלא הניה בן כמותו נאמרה בו מיתה (ה)‪,‬‬
‫אפ יעקב ברחל‪ ,‬ינן דדוומא‬ ‫ב) ויחר‬
‫‪ -‬ר' אלכסנדרי ורבנן דהכא‬
‫בשם ר' אבא בר כהנא החכם יענה דעת רוח‬
‫(איוב טיו ב)‪ .‬זה אברהם שכת' בו וישמע אברם‬
‫לקול שרי (פיז ב)‪ .‬וומלא קדים בטנו (שם)‪ .‬זה‬

‫עו‬ ‫ל (א) עי' ביר פמ"ה סיה ואררינ נו"בפמיה‪.‬ה‪(( .‬ב) עי' ביר פע'א סיו‪( .‬ג) עייביר שם ובגייש וגדרים סיד ע"ב ובנ"ש‪( .‬ד)‬
‫מהרש"ב‬ ‫בבא בהרא קטיז ע"א‪( .‬ה) עו' ביב שם ובד"ס שם‪( .‬ו) עי' ביר שם סיז ועי' ג"כ בפורוש מהרז'ו שם ותנהומא‬
‫)יי ביר שם פיה‬ ‫חיא ע'ח ע'ב‪( | .‬ז) עי' ביר שם ובאגדת בראשית פניב ובילקוט לפסוק זת‪( .‬ח) עי' ב'ר שם‪( | .‬ט)ע‬
‫וע ער דה נמפה ובכי"ק נפתיתי ותליתי אחותי עלי ארי כל המנפון היה לי לעשות לפני אחותי וכו'‪ .‬יל‬
‫נחומא מהרשיב ה"א‪ .‬ע'"ח | עב ועיע | ר"ה כ"ו ע'א ובכי'"ק |מאי מנפון ועל הגליון נמפון‪.‬‬
 ‫‪7‬‬ ‫הגדול‬ ‫ויצא‬ ‫מדרש‬
‫שפחתי לביתי שרה לא הכניסה שפחתה אלא על‬ ‫דיראי‪ .‬אנון כלום הלך יעקב‪:‬אצל‪ .‬לבן אלא בשביל‬
‫ידי שהיתה עקרה וכן רחל אהותי‪ .‬אני יש לבינים‬ ‫רחל (יא)‪ .‬ד"א נפתולי‪ .‬נופת לא ‪ 0‬הוא‪ .‬דברי‬
‫וכבשתי יצרי והכנסתי שפחתי ולא נתקנאתי בה‬ ‫תורה שכהוב בהן ונופת צופים (תהלים יש ו'א)‪ .‬יהיו‬
‫הוי הכל מאשרין אותי (יז)‪.‬‬ ‫נאמרים בתוך חלקו שלנפתלי (יב)‪.‬‬
‫‪ 6‬ותרא עלמיארתה כיא‪.‬לא עפסימקהד ‏ה כממאלדדתאת‪ .‬אמאין ‪ ₪‬וילך ראובן‪ .‬בימי‪ .‬קציר‪ .‬הטים‪.‬‬
‫אמי ראבא בר יצחק |אמי רב‪ .‬מכאן‬
‫לצדיקים שאין פושטין ידיהן בנזל (יה)‪ .‬וימ צ א‬
‫וועמר ‏ השמן (מלכים ב' ד' ')‪ .‬כיון |שראת שנתנה‬
‫רהל שפהתה ליעקב והיו לה בנים |סברה שהן‬
‫דודאים‪ .‬מאי דודאים ר' חייא בר אבא אומ'‬
‫יברוחין‪ .‬ר' יצחק אמ'סעדין‪ ,‬רי יהודה בירי פימון‬
‫ארבעה אמהות והכניסה שפהתה כנגרה‪( .‬יג)‪,‬‬
‫וומו מיִישין(ןיש)‪ ,‬רי לוי אומי פינלי‪ ,‬רי‪ .‬יוחנן אומי‬ ‫') ותלד זלפה‪ ,‬‏ ולא נאמר בה ותהר ותלד‬
‫סוּבִיסַךּ כ)‪ .‬בין כדברי = זה ובין כדברי זה הכל‬ ‫מגידשלא היה ניכרת כשהיא עברה‬
‫מודים שלא הביא דבר אל מןהמובקר תדע לך‬ ‫עד שכורעת לילד וזה לפי בנין גופה וטבעה (יד)‬
‫שהוא כן שהלך בעת הקציר בעת ביכור כל מיני‬ ‫בגד‪ ,‬אמרה אתא גירא‬ ‫י*) ותאמר לאה‬
‫אפריא ולא הביא דבר אלא שהוא‪ .‬מן המובקר‬ ‫מי‬
‫דביתא אתא גירא דעלמ‪:‬‬
‫בא‬

‫מנזל הארץ על אהת‬ ‫להו יעך עד היכן היושמורין‬ ‫שעתיד לגדר משתותיהן שלאומות העולם וכן הוא‬
‫כמה וכמה עד היכן היו שמורין משאר כל הנזל (כא)‪,‬‬ ‫אומי גנד נדוד ינודנו והוא יגד עקב (מש ויט) ‪0‬‬
‫ויבא אותם אל לאה אמו להודיעך עד‬ ‫איבעי להו אליהו משלמי‪ .‬ר' אליעזר אומי‪ .‬מבנימן‬
‫היכן כבורה ‪ 5‬עליו |שלא טעמן עד שהביאן‬ ‫דכת' ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם כל אלה בני‬
‫לאמו (כב)‪.‬‬ ‫בשעה‬ ‫א' כ"ז‪ | ).‬מאי | ויערשיה‬ ‫(דברי הימים‬ ‫בנימן‬

‫) ותאמר לה המעט קהתך את‬ ‫זכות בני‬ ‫שהקביה ‏ מרעיש ‏ עולמו אליהו‬
‫איריר‬
‫|‬

‫עולמו‪ .,‬ר' נהוראי‬ ‫ירוהם‪ .‬והקב"ה מתמלא רחמים‪ .‬על‬

‫אישי ' ותאמר רחל‬ ‫הנלעד וכתי ויען‬ ‫אומר מנד דאית בנהלתם ע |רי‬
‫ישכב עמך הלילה‪ ,‬אמי ר' שמעון‬
‫לכן|‬ ‫(מלכים א' י"ז א')‪.‬‬ ‫אליהו |התשבי מתושבי‪ .‬גלעד‪.‬‬
‫שלצדיק לא זכת‬ ‫בככודו‬ ‫בן ‪ -‬י לפי ‪%0‬‬ ‫ל מנד‬ ‫פעם אחת נהלקו רבותינו ‏ עליו אלו‬
‫שתיכנס עמו‪ .‬לקבורה והיא דאמרה לה לכן ישכב‬ ‫ואלו אומרין ‏ מבנימן בא =ועמדלפניהן‬
‫עמך אמרה לה עמיך הוא דמיך |עמי לא דמיך‪,‬‬ ‫בניה‬ ‫אני |מבני‬ ‫רבותי ‏ מפני מה אתם ה‬
‫ובכורה‪,‬‬ ‫ר' אלעזר אומי לאה הפסידה דודאים‬
‫ונשתכרה שבטים וקבורה‪ ,‬‏ ורהל הפסירה שבטים‬ ‫ותלד זלפה | ‪ -‬לאה באשרי‪,‬‬
‫וקבורה‪ .‬ונשתכרה דודאים | ובכורה (כנ)‪.‬‬ ‫אמ"ה כל האישורין שלי שהכנסתי‬
‫(וב) עו' בר‬ ‫לפסוק זה‪..‬‬ ‫לשון קשר וכו' ע"ש וע"ע רש"י‬ ‫ך"א‬ ‫שם‬ ‫בפירש"י‬ ‫ובפרט‬

‫סי"א‪ .‬ובכי"ק אהא גדא‬ ‫זה‪( .‬טו) עי' ביר שם סיט ופציט‬ ‫לפסוק‬ ‫רשיו‬ ‫(יב) צייע‪( = .‬ר‬ ‫שם‪.‬‬
‫ויעו"וע בביעיררווןד‬ ‫אצילות‬ ‫ובילקוט באן‪ .‬וע"ע הקדמה למסכת‬ ‫ובנ"ש‬ ‫שם‬ ‫ביר‬ ‫עו'‬
‫וכו'‪( | .‬טז)‬ ‫דעלמא‬ ‫דביתא אתא ג‬
‫לפסוק זה‪( .‬יח)‪ .‬עי' =פנהדרין‬ ‫יערשהו ובכי"ק אליהו מישלמי וכו' ר' נוהראי אומ'‪( .‬יז) צ'ע ועי‬ ‫השלם ערך‬
‫(ב) עו' סנהררין שם ובמפרשים‬ ‫ערך מויש וערך‬ ‫צ'ט עיב‪( | .‬וט) עו' ביר | פעיב פיב וע"ע ערוך | השלם‬
‫שם‪( .‬כא) עו' ביר שם ובערוך ערך אפורייא‪| .‬ובכי"ק מיושון לוי אמר ‏ סגלי וכו' כל מיני אפוריא וכו' עד היכן הין‬
‫שמורין מגזל הארץ ואם כך היו שמורין מגזל הארץ עאכו"כ |שיהו |שמורין משאר‪ .‬כל הגזל‪( | .‬כב) עי' ב"ר שם‪,‬‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫כשם‬ ‫רשב‬ ‫בדברי‬ ‫"‪4‬‬ ‫פסוק‬ ‫פ"‬ ‫רבה‬ ‫לשה"ט‬ ‫קצת‬ ‫כאן קרובה‬ ‫והנוסהא‬ ‫ובמפרשים‬ ‫ובנ"ש‬ ‫ס'ג‬ ‫(כג) עו' ביר שם‬
 ‫הר‬ ‫ויצא‬ ‫מדרש‬
‫בתוך פיו שליששכר ומתוך כך תורה רבת בישראל‬ ‫השדה בערב‪ .‬תו‬ ‫טו) ויבא יעקב ‪₪‬‬
‫והוא שאמ" שלמה הדודאים נתנו ריח (שיר השורים‬ ‫ופסק עמהן‬ ‫רבנן השוכר את הפועלים‬
‫‪" +‬ד) (כה)‪ .‬דיא נתן אלהים שכרי |בוא וראה‬ ‫ישכים‪.‬‬ ‫להשכים‬ ‫ולהעריב מקום שנהגו‬ ‫להשכים‬
‫מה גדול שבהו שליששכר והלא תשיעי שלשבטים‬ ‫שנהנו‪ .‬להעריב =יעריב | מקום שאין בו מנהג‬ ‫כ‬
‫והוא‪ .‬מקריב =שני למלך דכת' ביום השני הקריב‬ ‫תנאי כית דיןשתהא הוצאה משלבעל‬ ‫רב מנא‬ ‫אמי‬
‫נתנאל‪ .‬בן צוער נשיא יששכר (במדבר ז' ל)‪ .‬מפני‬ ‫יאספון ‏ וי‬ ‫תזרח | השמש‬ ‫מנין ‏ דכת'‬ ‫הבית‬
‫מה מפני שהיה בןתורה דכת' ומבני יששכר יודעי‬ ‫(תחלים קיד כ'ב)‪ .‬מכאן =ואילך =יצא =אדם‪ .‬לפעלו‪.‬‬
‫ינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם‬ ‫הכנסה משלפועל רכת" ולעבורתו עדי ערב‪ ,‬רי אמי‬
‫מאתים וכל אחיהם עלפיהם (דברי חימים ‏ א' וב ל'ג)‪,‬‬ ‫בשם רי שמעון בן לקיש |הטריחו על בעל הבית‬
‫מהוא‪ .‬לעתים אמ'ר' יופי לעיבורין‪ ,‬‏ ראשיהם מאתים‪.‬‬ ‫צריך לעשות לו כל צרכו‬ ‫שאם היתה ערב שבת‬
‫אלו מאתים ראשי סנהדריותשהיה שבטו שליששכ‪-‬‬ ‫שלמים וצולה‬ ‫ושלהן וממלא ‪ 5‬חבית‬ ‫לו את‬ ‫עורך‬
‫מוציא‪ ,‬וכל אחיהם על פיהם‪ .‬‏ מלמ' שכל אהיהם‬ ‫יעקב‪ .‬אבינו קיים‪ .‬כך‬ ‫ווממדרלליק לו את הנר‬ ‫לו דגה‬
‫זו מסכימין הלכה על פיהם והוא משוב להן הלכה‬ ‫היא ולעבודתוּ‬ ‫הדא‬ ‫בערב‬ ‫ויבא יעקב מן השדה‬ ‫דכת!‬
‫כהלכה למשה מס‪₪‬יני וכל השבח הזה מניןלו‬ ‫עדי ערב (כד)‪ .‬ותהצא לאה לקראתו אמי‬
‫שהיה |עוסק בפרקמטיא‪ .‬שלו‬ ‫ליששכר משלזבולן‬ ‫ְו על‬
‫שתואל‪ .‬בשם רבל מרמ שיצאת לקריאת‬
‫ובא ומאכיל‪ .‬את יששכר הוי אלמלי זכותו שלזכולן‬
‫=!‬ ‫‪;'-‬‬

‫קול החמור‪ .‬נשכרה ויצא |ממנה ‏ יששכר לכך נאמי‬

‫משה לביך‬ ‫וכשבא‬ ‫לא עמדה תורתו שליששכר‪,‬‬ ‫גרם‬ ‫זרם (מ‪" 5₪‬ד)‪ | .‬המור‬ ‫המור‬ ‫יששכר‬ ‫בו‬
‫את ישראל הקדים ברכת |זבולן ‏ ליששכר‪ .‬דכתי‬ ‫ליששכר (כה)‪ .‬ותא מר אלי תבוא‪ ,‬אמירי‬
‫שמה זכולןבצאתך ויששכר באהקיך (דברים ליג ייה‬ ‫אבהו צפה ברוח הקדש שלא (תכוונה אלא להעמיר‬
‫ויש אומרין יששכר נתקיימה ברכתו באחלי זבולן (כש)‪.‬‬ ‫שבטים לפי כך צריך הבת' לומר ותאמר אלי‬
‫הוא‪,‬‬ ‫בלילה‬ ‫עמה‬ ‫(כו)‪ .‬וישכב‬ ‫הנוא‬
‫ש‪ ,‬כ ותהר עוד |] ותאמר הפעם‬ ‫אמי רי יחנן מאי דכת' וישככ עמה בלילה הוא‬
‫יזבלני אישי‪ ,‬אמיה‬ ‫באותו מעשה לפי שלא נתכוונה‬ ‫הייע‬
‫מלמ' שהקב ס‬
‫לאה השדה כל זמן שאת מזבלה היא עושה‬ ‫אלא לשם שמים (כז)‪,‬‬
‫פירות כך האשה כל זמן שמוספת בנים |בעלה‬
‫מוסיף באהבתה (ל)‪,‬‬ ‫ותאמר לאה נתן אלהים שכר‬
‫לוי בוא וראה |מה יפית‬ ‫אמ' ר' ‏‬
‫ותקרא את שמה‬
‫נא) ואחר ילדה ב‬ ‫היית סרפורתן שלדוראים לפני מי שאמי והיה העולם‬
‫אשתו‬ ‫דינה‪ ,‬תנן התם היתה‬ ‫ביה שבשכר הדודאים הללו |עמדו שני שבטים‬
‫הרי זו‬ ‫מעוברת ואמי ‏ יהירצון שתלד אשתי זכר‬ ‫גדולים מסויימין‪ .‬בישראל ואלו הן שבט יששכר‬
‫בעיר‬ ‫תפלת שוא‪ .‬היה בא בדרך ושמע קול צווחות‬ ‫תורה וכולן‬ ‫=‬
‫‪-‬‬ ‫ויר‬
‫=‬ ‫ושבט זבולן‪| .‬יששכר‬
‫הש‬
‫ויתס‬

‫הרי זו‬ ‫ואמ' יהי רצון שלא‪ .‬יהיו אלו מחוך ביתי‬ ‫נותן‬ ‫א‬ ‫בפרקמטיא‬ ‫ועוסק‬ ‫במים‬ ‫יוצא ומפרש‬

‫ס'ו‪ .‬ע"ש‬ ‫(כה) עי' ב'ר‪ .‬פצ'ט‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫ובניש וע" בבא‪ .‬מציעא‪ .‬פ'ג ע"וב'ב בתבתווסספפוותת ששםם דיה פועל‬
‫(בד) עי' ב" שם סיד‬
‫ונדה ל"א ע"א וע" לקח טוב לפסוק זזה ובהערות שם‪ .‬ובכו'ג נשתכרה ויצא‪( *.‬כו) עי' ביר פע'ב‪ .‬פיה ועי' עוד‪ .‬ורושלמי‬
‫קח טוב לפסוק זת‪( | .‬כז) עי' נדה ל"א ע'א‪( | .‬כח) עי' ב'ר שם ושה"ש רבה פ"ז פסוק י"ד‬ ‫סוטה ‏ י"ט ע'א וולק‬
‫ג"ש‪( | .‬כט)עי' ביר שם ובמדבר רבה פי"ג |סט"ז ע"ש ובניש |ובכי"ק עוסק בפרגמטיא וכו' ‏ אלמלא זכותו‪( .‬ל) עיי‬
‫ביר שם פ"ו וע'ץ | לקח טוב ורשיי לפסוק זת‪.‬‬
 ‫‪8‬‬ ‫היתיל‬ ‫ויצא‬ ‫מדררש‬ ‫‪7‬‬
‫מפחדת דלמא חוטא איהו נוברא דכת' פחדו בציון‬ ‫תפלת שוא‪ .‬היתה אשתו מעוברת איני והא אותיב‬
‫חטאים (ישעיה ל'ג "ד)‪ | .‬אמ' ליה והא | כת' אשרי‬ ‫רי אבא ואחר יקדה בת ותקרא את שמה דנה‪,‬‬
‫אדם מפחד תמיך (משלי כ"ח ו'ד)‪ .‬אמי ליה כי כתיב‬ ‫אחר מאי אה" שרנה לאה דין בעצמה אמרה שנים‬
‫ההוא‪ .‬בדברי תורה כת'‪ .‬ר' יהודה בר נתן הוה קא‬ ‫עשר שבטיםעתירין לצאת מיעקב‪ .‬ששה יצאו ממני‬
‫אזיל בתריה‪ .‬דרב המנונא‪ .‬חזייה‪ .‬די הוה קא מפהיר‬ ‫ארבעה מן השפחזת‪ ,‬אם זה שבמעי זכר הוא‪,‬רחל‬
‫אמ' ליה מאי קא מיפחדת דלמאיסורין קאאתו אמן‬ ‫אהותי לא תהיה אפלו כאחת מן השפהות מיד‬
‫דשאני לן רכת' כי פחד פחרתי ויאתייני (איוב |ג' כ"ד)‪.‬‬ ‫=תם ‏ תוך אדבעים הוה‬ ‫נהפכה =זכרות |לנקבות‪ ,‬ה‬
‫מ' ליה והא כת' אשוי אדם מפחד תמיד‬ ‫כדתניא שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רהמים‬
‫(משלי כ'ד ו'ד) אמי ליה כי כתי' ההוא בדברי תורה‬ ‫שלא תסריח ‏ טפה‪ | .‬משלשה ועד ארבעים יום‬
‫כתיב‪( .‬לג)‪.‬‬ ‫יבקש רחמים‪ .‬שיהיה ‏ זכר‪= ,‬מאדבעים ועד שלשה‬
‫חדשים יבקש ארם רחמים שלא יהיה‪ .‬סנדל‪ .‬משלשה‬
‫ננ) ויזכר אלהום את רהל‪ ,‬השיה עושה‬ ‫הרשים עד ששה חדשים יבקש אדם רחמים שלא‬
‫משפט לעשוקים (תהלים קמיו ‪= .)1‬זן‬ ‫יהיה‪ .‬נפל‪ .‬‏ מכאן ואילך יבקש רחמים שיצא משם‬
‫רחל שנעשקה כשהכניפה לאה תחתיה‪ .‬נותן לחם‬ ‫מילתא‪| ,‬והא אמ' ר' יצהק‬ ‫ה‬
‫יר‬‫לרעבים (שם שם)‪ ,‬זרוחל שהיתה רעיבה לבניםמ‪.‬תה'‬ ‫דבי ר' אמי איש מזריע תחלה יולדת נקכה‪ .‬אשה‬
‫אסורים (שס שם)‪ ,‬זו רחל שפתה את רהמה שנ' ויפתח‬ ‫זרעת החלה יולדת זכר שנ' אשה כי תזריע וילדה‬
‫את רהמה (לר)‪ .,‬ד'אזיהש"ה אז נדברו יראי‪ .‬ה' איש‬ ‫זכר (ויקרא ו'ב ב')‪.‬הכא‪ :‬במאי עסקינן‪ .‬כגון שהזריעו‬
‫ויעקב‪= .‬שהיו‬ ‫רהל‬ ‫זו‬ ‫(מלאכי ג' ט'ז)‪ .‬‏‬ ‫את רעהו‬ ‫יהן בבת אחת (לא)‪ .‬דבי ר' ינאי אומריןביושבת‬
‫ל המשבר הא מתניתא‪ ,‬הא קורם לכאן יצלי על מרביין זה עם זה שני‪ .‬ותאמר אל יעקב‪ .‬הבה לי‬
‫שם הנה כהומר ביד |היוצר כן אתם בירי בני בנים ואם אין מתה אנכי‪ ,‬אמי לה וחוץ מכאן אין‬
‫שראל (ירמיה י"ח ו)‪ .‬ר' יודה בר פזי בשם‪ .‬דבית אתה מתה‪ .‬אמרה לו יורעת אני שהכל מתים‪ .‬אלא‬
‫ר' ינאי עיקר עיבורה שלדינה זכהריתה אלא מאהר אם אין לי בנים‪ .‬ממך אין לי חלק עמך ואנ מתה‬
‫שנתפללה | רחל ‏ נהפך לנקכה וזה בא מכוה כדרך שהרשעים =מתים לעולם הבע של תמותת‬
‫התפלה (לב)‪ ,‬‏ היה בא בהיך ושמע וני‪| .‬מעשה רשע רעה (תהלים ל'ד כ'ב)‪| .‬לכך אמרה הבה לי‬
‫בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צווחות בנים‪ .‬ויהר ‪ /‬קב ברחל ויאמר התחת אלהים‬
‫במעיך ואת מידנדנת עלי‪| .‬אותו‬ ‫בעיר ‏ אמ' מובטח אני ‏ שאין צווחות אלו בתוך אמי לה אנטקסר‬
‫ביתי משום שנ' משמועה רעה‪ .‬לא יירא נכון‪ .‬לבו השלטון שעתיד יי מצרים כי התחת אלהים אגי‪.‬‬
‫ואת אומרת הבה לי בנים הוי אז נדברו יראי ה'‪,‬‬ ‫בטוח בה' (תהלום קי"ב ז)‪ .‬אמ רבא האיי‪ .‬קרא אי‬
‫והקביה שומע |מה הן אומרין ‏ וכותב בספר זכרון‬ ‫דרישת ליה מסופיה לרישיה מידריש ואי היישת‬
‫שנא'ויקשב הי וישמע ויכתב בספר זכרון לפניל‪.‬‬ ‫מרישיה לטיפיה מידריש‪ = ,‬נכון לבו בטוח בה' מה‬
‫כיון ששמעה מיעקב כל הדברים האלו נתנה עצמה‬ ‫טעם דמשמועה רעה לא יירא‪ ..‬ומשמועה רעה לא‬
‫מרה זכריני ח' ברצון עמיר (תהל ים ק"ו‬
‫בתפלה וו‬ ‫ירא מה טעם משום דנכון לבו בטוח בה'‪| ,‬ההוא‬
‫מיד‪ .‬שמע‪ 2‬הקכיה תפלתה ‏ ונתן |לה ספר זכרון‬ ‫הלמידא דהוה קא אזיל ‏ בתריה דר' ישמעאל ביר'‬
‫שכת' בו ויזכר אלהים את רחל (לה)‪ ,‬אמי רי‬ ‫יוסי הזייה‪ .‬די הוה קא מפחיר‪ .‬אמר ליה מאי טעמא‬
‫ע‬ ‫(לג)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ביר‬ ‫וע"ע‬ ‫וע'ב‪.‬‬ ‫ע"א‬ ‫ייד‬ ‫ברכות‬ ‫ירושלמי‬ ‫עו‬ ‫(לב)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובד"ס‬ ‫ע'א‬ ‫וס'‬ ‫ע"א‬ ‫גיד‬ ‫(לא) עו ברכות‬
‫‪ 0‬אתי וכו'‪.‬‬ ‫דלמ‬ ‫קא מפחדת‬ ‫גברא מאי‬ ‫יהו‬ ‫וכו'‬ ‫לראשיה‬ ‫ובבי"ק | מסופיה‬ ‫ובד"ם | שם‬ ‫ם' ע"א‬ ‫ברכות‬
‫‪2-3‬‬ ‫ע"וה‬ ‫מהרש"ב‬ ‫פנ"א והנחומא‬ ‫בראשית‬ ‫(לה) עי' אגדת‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫בסוף‬ ‫פ"ז‬ ‫ווצא‬ ‫(לד) עי' הנחומא‬
 ‫‪+0‬‬ ‫הגדול‬ ‫ויצא‬ ‫מדרש‬ ‫‪9‬‬
‫ר' יודן בירי שלום בשם ר' לוי אקיא מהלכת לפני‬ ‫אלעזר מניין שנפקדה ‏ רהל בראש השנה ממה‬
‫האדם הזה ומכרות ואומרת תנו ‏ כבוד לאיקינון‬ ‫שכת' למעלה מן הענין ואהר ילרה בת ותקראאת‬
‫שלהקביה שאלו לא כן היה ניזק הדא היא פדה‬ ‫שמה רינה מהוא |רינה אימת שהקביה יושב בדין‬
‫בשלום מקרב לי שלא יקרבו לי המזיקים‪ .‬‏ מי גרם‬ ‫על הבריות (לו)‪ .‬ריא מחו דינה אמי ר‪ .‬יהושע בן‬
‫כי ברבים היו עמדי שאיקיא שלך מהלכת ואומרת‬ ‫נחמיה שנעשה בה מדת הרין שהיית זכר ונעשית‬
‫ימי‬
‫‪-‬ו‪-‬‬ ‫|להקב'ה (מ)‪| ,‬ר' אבהו‬‫תנו‪ .‬כבוד‪ .‬לאיקונן ש‬ ‫‪ 2‬ורבנן אמרי מהוא דינה הכל צווחו דיינו‬
‫מהו ופול מצרך אלף ורבבה מימינך (שם |צ'א ח)‪.‬‬ ‫נים לאה והשפחות‪ .‬‏ אמ' הקב'ה בשר ודם שהוא‬
‫ואחר מישראל אלף‬ ‫שהקב"ה משלש לכל אחר‬ ‫אכזרי קינא רחמים ‏ על רחל ‏ אני שאני רחמן על‬
‫שני וממנש‬
‫ממנישה‬ ‫בעגין‬
‫ורכבה שיהיו משמרין אותו‬ ‫רחל (לז)‪.‬‬ ‫את‬ ‫וכמה ויזכר |אלהים‬ ‫אחת כמה‬
‫נפלו אל דוד (דברי הימום א' ייב "ש)‪ .‬מה הן עושין‬ ‫ואמונתו לבית ישראל‬ ‫הפדו‬ ‫זכר‬ ‫דיא זהשיה‬
‫לו דוְנון ואחד מהן כורז ‏ לפניו תנו ככוד |לצלמו‬ ‫עיק‪-‬‬ ‫היא‬ ‫ורתל עקרה‬ ‫יצחק‬ ‫ך'‬ ‫גמ‬ ‫ג')‪.‬‬ ‫צ'ח‬ ‫(תהלים‬

‫שלהקביה למהה שכל העולם‪ .‬כולו מלא מזיקין הדא‬ ‫הבית שלא‪ .‬הלך‪ .‬יעקב |להרן אלא |בשביל רהל‬
‫היא כי ברבים היו עמדי (מא)‪ .‬ד"א פרה בשלום נפשי‬ ‫הדא היא‬ ‫הואיל‪ .‬והיא‪ .‬חיתה ה‪-‬עיוקי‪.-‬ם‪ --‬זכרח הקביה‪.‬‬
‫רל אמדה‪ .‬רהל פדה בשלום נפשי‪.‬‬ ‫הנתוב‪ .‬מדבר‬ ‫זכר‪ .‬חסדו ואמונתו‪ ,‬למי‪ .‬לבית ישראל לרחל שחיתה‬
‫מי שנתן לי בנים‪ ,‬‏ מי גרם‪| .‬כי ברבים היו עמדי‪.‬‬ ‫עיקר‪ .‬הבית‪ .‬וראו כל אפכי ארץ את ישועת אלהינו‬
‫מלמ' שהכל עסקו בתפלה עםרחל‪ .‬ר' חונא בשם‬ ‫גלגל‬ ‫עמיד‬
‫ושמע‬ ‫תמינה‬
‫מ‬
‫נוז שהוא‬
‫שהוא עומד‬
‫בל‬
‫‪| |-‬‬
‫יהישץ‬
‫><‬ ‫‪.‬זה‬ ‫(ששהם))‪.‬‬

‫פֶּי‪.‬‬ ‫וכות רחל‪.‬‬ ‫ר' אהא ויזכר אלהים ‏ את רהל‬ ‫עעווממד בכל העולם (לה)‪ .‬כי ווצצא בו‬
‫בזכות ‏ לאה‪ ,‬וישמעץ אליה‪ -‬אלהים בזכות יעקב‪.‬‬ ‫לי גלעד ‪ -‬מנשה אפרים‪ .‬מעוז ראשי יהורה‬
‫וופתה את רחמה בזכות השפחות‪ ,‬הדא היא כי‬ ‫מחוקקי (תחלום פיט ק'ח ט)‪ .‬לי גלעד‪ .,‬אמי הקביה‬
‫עמדי (מב)‪.‬‬ ‫אליהו שהוא מתושבי גלעד מעיד לי בתחיית המתים‪.‬‬
‫לי מנשה‪ .‬זה מנשה בן יחזקיהו |מעיר לי שאני‬
‫אסף‬ ‫ותהר ותלד בן ותאמר‬ ‫חשבים‪ .‬אפדים מעוז ראשי שהוא מבני‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫מקבל את‬
‫הל‬
‫מאי‬ ‫אלהים את הרפתי‪,‬‬ ‫העקרות‪.‬‬ ‫את‬ ‫פוקד‬ ‫מעיד לי שאני‬ ‫בבננייהת ‪-‬שלרחל‬
‫אמרי עד שלא ילרה‬ ‫אסף אלהים את הרפתי‪0‬‬ ‫האש‬
‫‪1‬‬
‫מכבגשוז‬ ‫מציל‬
‫‪₪‬‬
‫שאני‬ ‫לי‬ ‫מעיד‬ ‫מחוקקי‪.‬‬ ‫יהודה‬

‫האשה בעלה עומר עליה אסחבלנית היא אםלאו‪.‬‬
‫אם נרגרנית‪ .‬היא אם ל הכ שילדה היא תולה‬
‫הסרחון בבנה ועושקת אותו בכל‪ | ,‬מי‬
‫זה בנך‪ .‬מו אכל ככר זה‪:‬בנך‪ .‬הוי אסף אלהים את‬
‫הרפתי‪( .‬מג)‪ .‬ד'א אסף אלהים‪ ..‬שהיו‪ .‬הכל ‪-‬מרננין‬
‫כגון תמר וחגניה מישאל ועזריה שהן מבנני יהורה (לט)‪,‬‬
‫דיו‬ ‫כי ברבים‪:‬‬
‫ם נפשי ‪ .‬מקדב לי‬ ‫ד"א פדה‬
‫דד‬
‫עמדי‪( .‬תהלום נה חט)‪ .‬אמי רי יהושע בן לוי אין‬
‫לך בית רובע קב בחללו שלעולם שאין בו השעת‬
‫קבין מזיקין וּפְרְמָה נתון על פיחם שלא יזיקו לבריות‪.‬‬

‫אחד הם אבל הם שניהם מקוטעים וכאן הדרש במלואו‪( .‬לו) צ"ע ועי' ב'ר פע'ג ס'א וביש‪ .‬על ראש המאמר‪( .‬לז) צ"ע‬
‫ועיי הנחומא מהרשיב חיא ע"ט ע'א וע"ע פדריא פליו וזיל ‪ -‬הזאת דין‪ .‬ומשפט היא לפיכך קראה את שמה דינה‬
‫ע'כ‪ .‬ועיי ב'ר פעיב סיו על סוף המאמר ע"ש‪ .‬ובכ'י קנה רחמים וכו'‪( .‬לח) צ'ע ועי'ביר שם סיב כעין שיור מזה ע"שוע"ע‬
‫תנחומא מהרש'ב ה"א ע'ח ע'יב ג"כ שיורים מזה ובכי"ק על‪ -‬העולם‪( .‬לט) עי' אגדת בראשית פניב ותנחומא סכייח‬
‫ותנחומא מהרשיב ח"ד כ"א ע'א ע"ש ובמדבר רבה פי"ד ס'א ויש לדון קצת שגם מאמר חקידם היההפעם באגדת בראשית‬
‫או בתנחומא‪( .‬מ) עי' מדרש תהלים פ' ג'ה ‏ וע"ע שם מזמור י"ז דברים רבה פ'ד פיד תנחומא עקב מ'ד ומשפטים‬
‫סי'ט‪ .‬וע"ע ערוך ערך אקי ע"ש‪ .‬ובכייק ד'א זהש'ה |כדה בשלום וכוי ופלמה נתון על פניחם‪( .‬מא) בערוך ערך דרגון הובא‬
‫כזה בשם הילמדנו ושיור מזה עוד במדרש תחלים מזמוך יז ע"ש בהערות ‪ ---‬באות ‏ ס"א ובכי"ק ר' אבהו וכוי‬
‫והן עושין לד דרגון בחיפור ‏ מלת ומה‪( .‬מב) עו' מדרש תהלום מזמור נ"ה ‏ וב'ר פעיג‪ .‬סיג ע"ש‪( .‬מג) צ"ע ועי' ביר‬
 ‫‪9‬‬ ‫הנדול‬ ‫ויצא‬ ‫מררש‬ ‫‪--‬‬
‫ילדה |רהל את יוסף "מאי‬ ‫מא דכת' ויהי |כאשר‬ ‫אחריה ומחרפין ‏ אותה ואימרין ‏ אלו היתה כשרה‬
‫שנא ער דאתוליד =יוסף‪ .‬ראה עקב שאין זרעו‬ ‫היתה ולדת ‏ הוי אסף ‏ אלהים ‏ את חדפתי (מ‬
‫ד'א אסף אלהים‪ .‬לפי שהיתה‪ .‬רהל בוכה ‪ --‬של עשו נמס" אלא ביד בני יוסף שני והיה‪ .‬בי‬
‫למחר מבקש יעקכלחזור ‏ לארצו ואבא אומ' לו יעקכ אש וכית עסף להבה ובית |עשו לקש‬
‫הבנות בנותי ‏ והכוים בני (מ'א מ')‪ .‬אלו שיש לך (עובדיה י"ח)‪= .‬מותיבי |נבי |עמלק |כת' ויכם דוד‬
‫מהנשף ועד הערב‪ .‬למהרתם (שמואל א' ל' לז)‪| .‬אמי‬ ‫מהן בנים יהיו עמך‪ .‬אבל רחל שלא ילדה הניהגה‬
‫ונמצאתי נישאת לערל ואין חרפה אלא ערלה דכתי ליה מאן דאקרייך גביי ‪ .‬אקרלך יכתיבי‪ .‬ולאופה!‬
‫כי הרפה |היא לנן (ל'ד "ד)‪| .‬כיון שילרה אמרה בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה עדנה ויוובד‬
‫וודיעאל |וכמוכאל ויוזבד |ואליהוא וצלתי ראשי‬ ‫בוראי אסף אלהים את חדפתי (מה)‪,‬‬
‫האלפים אשר למנשה (דברי היטים א' "ב כ')‪ .‬מותיב‬
‫רב יוסף |ומהם ‏ מן בני שמעון הלכו להד שעיר‬ ‫כז) ותקרא את שמו יוסף לאמר‬
‫אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה =ורפיה ועזיאל‬ ‫יסף ך'‪ ,‬מאן דאמ ראויה היתה‬
‫בני ישעי בראשם ויכו את שארית הפלטה אש‪-‬‬ ‫רהל שתעמיד שנים 'עשר ‪ 0‬אלא שאמרה‬
‫ראבא בר רב ש ‪ ,-‬ישעי‬ ‫(שם ד' מ'ג)‪ .‬אמ'‬ ‫‪0‬‬ ‫את שמו יוסף‬ ‫ותקרא ‏‬ ‫יספ הי לי בן אחר ל‬
‫ממגשה קא אתי ‏ דכת' ובני הצי שבט מנשת‬ ‫נמ‬ ‫אמר יסף הי ר' יחושע בן לוי אומ' כל השבטים‬
‫‪-‬ראשי בית אבותם הפר וישעי (שם ה'כ'ג)‪( .‬מט)‪,‬‬ ‫נקראו שמותן על שם גאולה‪| .‬ראובן‪ .‬ראה ראיתי‬
‫כן כל הנאולות לא נקראו אלא על שם שסף דכת'‬ ‫את עני עמי (שמות ג' ז')‪| .‬שמעון‪| ,‬וושמע אלהים‬
‫נאלת בזדוע‪ .‬עמך בנייעקב ויוסף סלה (תהלים ע'ז טיז)‪.‬‬ ‫את נאקתם (שם ב' כ'ד)‪ .‬לוי‪ .‬ונלוו נוים רבים אל‬
‫וכן לעתיד לבוא |אין ננאלין אלא בזכותו אין לך‬ ‫|הודה‪ ,‬ואמרת ביום ההוא אודך‬
‫הי (זכריה ב' ט'ו)‪ .‬י‬
‫|אין‬
‫עת קשה על ישראל כמלחמת גוג ומנוג ש‬ ‫הי כי אנפת בי (ישעיה "ב א')‪| .‬יששכר‪| ,‬כי יש‬
‫עת צרה כמותה ועליה נאמ' ועת צרה היא ‪0‬‬ ‫שכר לפעלתך (ירמיה ל'א ט'ו)‪= .‬זבולן‪= .‬בנה בניתי‬
‫וממנה יושע (ירסיה ל' ז)‪ .‬ואינן ניצלין באותה שעה‬ ‫בית‪ .‬זכול ‪( -‬מלכום א'ח' "'ג)‪| .‬בנימן‪= .‬נשבע הי‬
‫אלא בזכותו שליוסף‪ ,‬רבנן אמרי מלחמת נונ ומנע‬ ‫בימינו ישעות סיב ח)‪ .‬דן‪ .‬ונם את הגוי אשר יעבדו‬
‫קשה תשעה חדשים כנגד תשעה חדשים שללירה‬ ‫דן אנכי (ט'ו י"ד)‪ .‬נפתלי‪= .‬נופת תטופנה שפתותיך‬
‫ועליה אמי דוד יענך ‏ ה' ביום צרה ישגבך שם‬ ‫כלה (שור השירום ד' "א)‪| .‬נד‪ .‬והמן כזרע גד הוא‬
‫אלהי יעקב‪( .‬תהלופ כ' א')‪ .‬המזמור הזה יש בו תשעה‬ ‫(במדבר "א ז)‪| .‬אשר‪ ,‬ואשרו אתכם כל הגוים‬
‫פסיקים והן כננד ירהילידה‪ ,‬ובשעת לידתה שלאשה‬ ‫(מלאכי ג' י'ב)‪ .‬יוסף‪ .‬והיה ביום ההואיוסיף‪ .‬ה' שנית‬
‫היא קוראה להקב"ה והוא‪ .‬עונה אותה‪| .‬כך‪ .‬ישראל‬ ‫ומנא לן די שמָא גְרִיס‪,‬‬ ‫ידו (ישעיה‪" .‬א י'א) (מז)‪,‬‬
‫עתידין אומות ‏ העולם ‏ להצר להן תשעה הרשים‬ ‫אמי ר' אליעזר |אמ' קרא לכו‪ .‬הזו מפעלות ‏ אלהים‬
‫שנ' לכן יתנם ער עת "ולדה ילדה ויתר אחו‬ ‫אשר שם שמית באיין(תהלים מ'ו ט')‪| .‬אל תקרא‬
‫ישובון על בני ‪ 0‬ועמר ורעה בעוז (המייכת ה'ג')‪.‬‬ ‫שמות אלא שמות =‬
‫וכשם שהחייה ‏ מנעת למיתה ‏ היא קוראה‪ .‬והקכ"ה‬ ‫כ ויהי כאשר ילדה רהל את יוסף‪.‬‬
‫עונה‪ .‬אותה‪ - .‬ישראל כיון שצרה להן ביותר מיד‬ ‫אמ' רי שמואל בר נחמני אמ' רי ‪-‬‬
‫מזה‬ ‫קצת‬ ‫ע"ב‬ ‫ע"ש‬ ‫תנחומא | מהרש"ב ‏‬ ‫עי'‬ ‫(מה)‬ ‫ב' שם‪.‬‬ ‫שם ס"ה ע"ש‪( | .‬מד) צ"ע ועי' לעיל עמוד תע'א ובהערה‬
‫מהרש"ב ח'ב בי‬ ‫ותנהומא‬ ‫סיג‬ ‫שמות‬ ‫(מז) עי' תנחומא‬ ‫ובכי"ק אבה אומי‪( | .‬מו) צ"ע |ועו' ביר פע"ב | פ'א וסיה‪.‬‬
‫אמ‬ ‫רשב"ן‬ ‫אמ'‬ ‫ובכי"ק‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובד"ס‬ ‫ע"א‬ ‫ק‪8‬כ'"ג‬ ‫בתרא‬ ‫בבא‬ ‫הי‬ ‫ע"א ושמות רבה כ"א ס"ה‪( .‬מח) עי' ברכות ז' ע"ב‪(| .‬מט)‬
‫וכו'‪.‬‬ ‫רבשלה‬ ‫בר‬ ‫רבא‬ ‫אמ'‬ ‫ר' יונתן מאי דכת' וכוי‬
‫‪1‬‬
 ‫‪7‬‬ ‫ול‬ ‫ויצא‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫ושרי אומות העולם סבורין שזכו באותה שעה‪ .‬אין‬ ‫ה קוראין ונענין וחינו דאמרי =רבנן דעני לאילתא‬
‫צרה גרולה מזו‪ ,‬וכןהוא‪ .‬אומ' והיתה‪ .‬עת צרה אשר‬ ‫הא גשה‬ ‫שאין‬ ‫וכשם‬ ‫ני יתןי‬
‫ועני‬ ‫הוא‬ ‫מולריהון‬ ‫בעעדן‬

‫לא נהיתה | מהיות |נוי (דגיאלשם)‪| .‬והקב"ה =אומ'‬
‫למיכאל מיכאל נסתלקת למה אין אתה מרברזכות‬
‫על ישראל אני מדבר בצדקה ‏ רב‬
‫רבונו שלעולם‬ ‫(ישעיה פ"ג א)‪ | -‬והוא |אומ' ו‬
‫אתה הוא מי יכול להשיבך אומי יכול לעמוד לפניך‬
‫נתה ללמד זכות |על בניך‪ ,‬באותה שעה‬ ‫אתה‬
‫מנעת לאותו צער ‪ 0‬בסוף תשעה חדשים‪ .‬כך‬
‫ישראל אין מרנישין בצרה שהיא קשה אלא בסוף‬
‫תשעה הרשים‪ .‬וכשם שהאשה כשכורעת לילד‬
‫ההקב'ה שהוא‬ ‫היא על שערי מיתה וכיון ‪ =/‬ל‬
‫הויה‪ .‬כך ישראל‬ ‫נפשה‬ ‫עונה אותה והיא‪ .‬יולרת מ‬
‫כראי‬
‫באותו היום שני בטרם תחיל ילדה וני‬
‫(ושעיי סיו ז')‪.‬‬

‫ועודכן לפני שרי‬ ‫מוועצוייא הקב"ה ‏ כל זכיות ישראל‬ ‫צרה‬ ‫ביום‬

‫ועליה אמ' דוד לכנסת ישראל יענך תי‬
‫האומות וכן =ירמיה |אומ' הוציא‪ .‬הי את צרקותינו‬ ‫באותו היום שהוא צרה לעליונים ולתחתונים שאפלו‬
‫אלהינו‬ ‫ה'‬ ‫מעשה‬ ‫בציון | את‬ ‫ונספרה‬ ‫בואו‬ ‫כן הוא ‏ אומ' שאלו נא וראו‬ ‫המלאכים ו‬
‫(ירסיה‪ .‬נא ')‪| .‬וכן ישעיה =אומי כי =כארץ תוציא‬ ‫מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו‬ ‫אם יולד זכר‬
‫צמחה ונ כן ה' אלהים יצמיה ‏ צרקה ותהלה נגד‬ ‫ביולרה ונהפכו כל פנים לירקון (ירמית ל' ‪= .)1‬ואין‬
‫כל הגוים (ישעיה ס'א ו"א)‪ .‬ואומ' עד יצא כננה צדקה‬ ‫דכת' בהו וארבעה‬ ‫השרת ‏‬ ‫מלאכי‬ ‫כל פנים אלא‬
‫וישועתה כלפיד יבער (שם ס'ב א)‪ .‬באיזו זכות ישראל‬ ‫פנים לאהת (יחזקאל א' ו')‪= .‬וכת' |ביה הוי כי גדול‬
‫נענין באותו היום |ר' אליעזר ‏ אומי הקב"ה מראה‬ ‫היום ההוא ‪ \-‬כמהן (ירמיה ל' ‪ .)'+‬בעת שהקביה‬
‫לאומות כאותו ‪ 4‬היום זכותו שליוסף ואזמר להן‪ .‬יש‬ ‫גווממ לאולאמוומוהת | העולם ‪-‬בואו ודונו עם בני עשו‬
‫שלא נזקק לאדונתו |בכל מה שעשת‬ ‫בכס כיוספ‬ ‫קופרו מיסין ‪ 5‬הוא ‏ אומ' קרבו ריבכם יאמי הי‬
‫לו שני ולא שמע אליה =לשכב אצלה (ל'ט ו'א)‪.‬‬ ‫יאמר מלך ישראל (ישעיה מ'א כ'א)‪.‬‬ ‫הגישו עצמותיכ‬
‫וישראל ‏ נקראין‪ .‬כולן ‏ באותו ‏ היום על שם יוסף‬ ‫והם אומרין לפני |הקב'ת רבון ‏ העולמים מי עושה‬
‫שנ' אולי יחנן ה' ‏ אלהי צבאות שארית יוספ‬ ‫קופרומיסין על ישראל והקביה ‏ אומר להן אני וכן‬
‫‪ 2‬ה' ט'ו)‪ .‬הדא היא אני מדבוור בצרקה רב‬ ‫סיה ליו)‪.‬‬ ‫(החלים‬ ‫וקדשיך‬
‫ממ‬ ‫הוא אומי נורא אלהי‬
‫להושיע‪ ,‬רי שמואל ‏ בר נהמן אומי ‏ בזכות ייחיסין‬ ‫וכי יש‬ ‫רבוזן העולמים‬ ‫אומ'‬ ‫הטולם‬
‫הע‬
‫אומות‬
‫ונו' ושרי‬
‫שלהןהן ניצלין דכת' ובעת ההיא ימלטעמך כל‬ ‫והללו‪ .‬מגלי‬ ‫הללו‪ .‬מנ לי ‪2‬‬ ‫ווה‬
‫א פנים‪.‬‬ ‫משו‬ ‫לפניך‬

‫הנמצא כתוב‪ .‬בספר (דגיאל שם)‪ .‬ר' לוי אומי בזכות‬ ‫עריות‪ .‬הללו =עובדי ע"ז והללו ‏ עובדי ע'זה‪.‬ללו‬
‫מילה‪ .‬חן ניצולין כת' כאן ובעת‪ .‬ההיא ימלט‪ .‬עמך‬ ‫דמים‪ | .‬מפני מה אלו‬ ‫שופכי דמים והללו ‏ שופכי‬
‫וכת' התם בעת ההיאאמי הי אל יהושע עשה לך‬ ‫יוודין לניהנם ואלו אין יורדין‪ .‬באותח שעה מיכאל‬
‫מול (יהושע ה' ב')‪= .‬והכמים‬ ‫הרבות |צורים |ושוב‬ ‫שהוא סניגורןשלישראל משתתק שנ' ובעת ההיא‬
‫אומרים ‏ כל זכיותיהן |שלישראל היא מוציא באותו‬ ‫יעמד מיכאל השר‪ .‬הנדול ‏ העומד ‏ על בני עמך‬
‫היום שנ' הוציא |הי את צרקותינו (ירמיה‪': .‬א ')‪.‬‬ ‫הוא יושב והלא‬ ‫יעמוד וכי‬ ‫(דנואל ו'ב א')‪| .‬מהוא ‏‬
‫וכיון ששומעין אומות העולם מיר נרתעין לאחוריהן‬ ‫ין ישיבה למעלה לפני השכינה אלא הכל עומרין‬
‫ויוררין לניהנם בעל ‏ כרחן ושלאבטובתן וכן הוא‬ ‫שנא' ואראה את ה' יושב על כפא וכל צבא השמים‬
‫אומי יכשו ווכחלו מאד כל איבי ישובו‪ .‬יבושו ונע‬ ‫עומדים | על (מלכים א' כ'ב "ט)‪| .‬ואומ' שרפים‬
‫פעם שנייה‪ .‬אמי‬ ‫(ההלים ‪" '1‬א)‪ .‬מהו‪ .‬ישובו ‏ יבוש‬ ‫עומדים ‏ ממעל‪ .‬לו (ישעיה ו' ב')‪ .‬וכן דניאל =אומי‬
‫קרבת עעלהד מז קאמיא (דניאל ז' ל'ז)‪ .‬אם כן מהוא ר" וחנן לעתיד |לבוא הקב'ה |דן את הרשעים‬ ‫ץ =‬ ‫=ין‬

‫יעמוד אלא אין עמירה האמורה כאן אלא שתיק‪ /‬שלאומות ‏ ומחייבן לניהנם ‏ והן מתרעמין עליו מיר‬
‫כענין שנא' כי עמדו לא ענו עוד (איוב ליב ט'ז) הקביה‪ .‬מהזירן ומראה =להן לו נ;ין שלהן ודן אותן‬
‫ומחייבין ומחוירן לניהנם כדי שתהא להן בושה כפולה‬ ‫באותה שעה מיכאל מפתלק ואין לו מה ‪-‬‬
 ‫‪06‬‬ ‫הנול‬ ‫ויצ א‬ ‫מדרש‬ ‫‪%4‬‬
‫נהשתי ויברכני הי בנללך‪= .‬יר יופף |אצל פוטיםה‬ ‫את‬ ‫תנה‬ ‫לכך | נאמי ישובו יבושו תע (נ)‪.‬‬
‫ובאת הברכה לרגלו שנ' ויברך את בית המצרי‬ ‫נשיואתילדי רי ‪ 0‬אומי כל השבטיס‬
‫במה‬ ‫בנלל יוסף (לט ח)‪ .‬ירד יעקב |אצל פרעה‬ ‫נולרו לשבעה שבעה הרשים נמצאת אומ' שכולן‬
‫ירכו שנמנעו ממנו שני ‏ רעבון‪ .‬וכן כל הצדיקים‬ ‫נולדו בשבע שנים וכולן נולרו וזונותיהן עמהן חוץ‬
‫מיוסף שנולד ‏ ולא נולד |זנו עמו שהיתה אסנת כל זמן שהן בעולם ברכה ‪ 1‬נסתלקו מן העולם‬
‫=מעון‬
‫ראוי לו‪ ,‬וחווץ מדינה שלא נולד זונה לכך נקראת נסתלקה ברכה מן העולם דברי ר' יוסי‪ .‬רי ש‬
‫ן יוחאי אומ' אין זה קירוש חשם שרברי צריקים‬ ‫דינה (נא)‪,‬‬
‫קיימין בחייהם ובטילין לאחר מיתתן‪ .‬אמ' ר'אלעזר‬
‫כ) נחשתי ויברכני ה' בגללך‪ ,‬תו בירי שמעון רואה אני דבדי ר' יופי מר' אבא שזה‬
‫רבנן | שני בני אדם קיבלו שני הוא‪ .‬קירוש השם שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה‬
‫צדיקים ונתברכו =בשבילן ולא היה להן בנים וכיון בעולם נסתלקו צדיקים מן העולם נסתלקה ברכה מן‬
‫שנכנסו ‏ לבתיהן זכו לנגיםס‪ .‬משנכנס יעקב אצל העולם (נד)‪ .‬ותגיא‪ .‬אמי אביי תכף לתלמיר‪ .‬הכמים‬
‫לכן נתברך לבן בנכסים שני נחשתי ויברכני ‏ הי ברכה במעשה יריו דכת' נהשתי ויברך הב'גללך (נה)‪.‬‬
‫בגללך‪ .‬ולא היו לו בנים ‏ שאלו היו לובנים לא ועת ה מת י אעשה‪ ,‬ראובן באעי בחיי שמעין‬
‫באעי בחיי (נו)‪,‬‬ ‫היתה רחל‪ .‬בתו ‏ הועה‪ .‬את |הצאן ולבסוף ניתן לו‬
‫בלנבייםתית|רכתו' וניתשמכערך‏ |ואנתתעלדהברויניתולסבף‪.‬ן‪ .‬לו|מששנבעכהנםשמ מושתה לג) אעבר בכל צאנך היום הפר‬
‫משם כל שה נקוד‪ ,‬מאי‬ ‫ולא היו לו בגים שאלו היו לו בנים לא היה או‬
‫משמע נקד רכולה חיותא היורתא נקודיח גא אוכמתא‬ ‫ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה (שמות ב' טיז)‪.‬‬
‫באפה‪ .‬או נמי כולה אוכמתא ונקודיתא חיורתא‬ ‫ולכסוף ניתן לו |בנים |שני ובני קיני |התן משה‬
‫טל וא‪ .‬דכולה חיותא טלאים טלאים כמה‬ ‫באפה‪ ,‬ו‬ ‫(שופטים א' ט'ז) (נב)‪.‬‬
‫דאת אמר ונעלות |בלות ומטולאות ‏ (יהושע ט' הי)‪.‬‬
‫וכל שה הום בכשבים‪ .‬דכולה אוכמתא‪ .‬מניד‬ ‫‪ 6‬כי מעט אשר היה לך לפני‪ ,‬מיד‬
‫הכת' שהתנו‪ .‬ביניהן ‏ שכל טלאים ונדיים שיולדו‬ ‫הכת' שעד שלא בא עקב אבינו‬
‫בהןסימנין אלו יהיו ליעקב‪= .‬וכל שאין בו סימנין‬ ‫אצל לבן נשתלחה מגפה בצאנו שללבן כדי להרניש‬
‫אלו הרי הוא ללבן (נז)‪| .‬וקיבל לכן על עצמו כך‬ ‫בברכה שתבוא על ירי הצדיק לכך נאמי אשר היה‬
‫ואמ' לו‬ ‫לך לפני(נג)‪ .‬ויברך ה' אותך לרנלי‪ .‬בוא‬
‫לי לו יהי כדבריך‪ ,‬אוי להן לישעיסשחן‬ ‫וראה כל מקום ‏ שהצדיקים הולכין ‏ ברכה באה‬
‫מתהפכין |בלשונם ודנים =באחרי‬ ‫בנללן‪ .‬ייד יצחק לגר ובאת הברכה לרנלו דכתי‬
‫כמותן‪,‬עכשו הוא‪ .‬אומי ליעקב יהי =כדבריך‪ .‬לאוי‬ ‫ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה‬
‫שתעמור בדיבורך ולמחר ‪ 4‬בו ואביכן התל בי‬ ‫שערים ויברכהו הי (כ'י "ב)‪ .‬ירד יעקב |אצל לבן‬
‫והחליף את משכרתי (נח)‪.‬‬ ‫באת הברכה לרגלו שכ' ויברך ה' אותך לרגלי ואומי‬
‫ובכי"ק ט‬ ‫"ב‬
‫(ב) צ"ע‪ .‬ועוי על כללות המאמר דברים ‪4‬רבה פ"ב סו"א מדרש תהלים מזמור כ' וע"ע פנהדרין צ"ח ע‬
‫(כא) עו"‬ ‫פיסוקים וכו' להציר להן ‏ על שערי מיתה וכיואן שקוראה וכו' נפשה חיה וכו' בזכות ‏ יוחסין שלהן וכו[ו'י‪.‬‬
‫טעול‬ ‫( (כנדד))‬ ‫פדר'א‪ .‬פל"ו‪ .‬‏ (נב) צ"ע ועי' ב'"ר שם סי"ב בענין יעקב‪(= .‬נג) עי' פדר"א פל'ו‪ .‬ובכי"ק המלות של לבן חס רוו ן‪.‬‬
‫שם‬ ‫עי' ב"ר‬ ‫ע"א‪( | .‬נו)‬ ‫מיב‬ ‫עי' ברכות‬ ‫אבה‪( = .‬נה)‬ ‫מר'‬ ‫ובנ"ש‪ | ,‬ובכי"ק‬ ‫סי"ב‬ ‫וביר | שם‬ ‫וע"ב‬ ‫ע"א‬ ‫ע"ז‬ ‫עקב‬ ‫ספרי‬
‫טלאים‬ ‫חיותא‬ ‫דכולא‬ ‫וטלוא‬ ‫וכן'‬ ‫נמי‬ ‫או‬ ‫באפה)‬ ‫(ת'‬ ‫בגופה‬ ‫ובכי"ק‬ ‫על התורה‪.‬‬ ‫ועי' מפרשים‬ ‫צ"ע‬ ‫(נז)‬ ‫בעי‪.‬‬ ‫ובכי"ק‬
‫דכולא אוכמתא‪( .‬נח) צ"ע‪.‬‬ ‫וכו' וכל שחום זו שחמומית‬ ‫ונעלות‬ ‫דאת אמר‬ ‫גדולות שחורות ולבנות כמא‬
‫מסמסו‬
‫הגרול‬ ‫ויצא‬ ‫מדררש‬ ‫‪2‬‬
‫מהלכין בשוק ואוכלין והרוקשלהן שרד על זקנס‬ ‫לי) וישם דרך שלשה ימים‪ ,‬מממ שלא‬
‫‪ --‬נפסק ‪ -‬אם ראית ‪ -‬במרה זו רע‬ ‫היהרועה בישוב אלא במדברות‬
‫שבשעה שטבלה אמו פגעה בכלב‪ .‬ואם ראית בגי‬ ‫כדי להרחיקן מן הנול (נט)‪ .‬‏ ויעקב רועה את‬
‫אדם שפניהן דומין לחמור ליבם טפש ואינן למדין‬
‫על ‪0‬‬ ‫תורה מכוערין ב הילובן והזבובין ‪0‬‬
‫כת'‬ ‫הנותרת‬ ‫רבנן אמרי‬ ‫הנותרות‪.‬‬ ‫צאן לבן‬
‫אם ראית איש ‪ -‬זו דע שבשעה שטבלה בו‬
‫(ס)‪.‬‬ ‫קניסרין‬ ‫על ןו[מנהון‬ ‫מנהון‬
‫מינהון‪ .‬בישין‬
‫אמו פנעה בהמוה‪| ,‬ואם ראית בני אדסמדברין‬
‫ואינן נאים בדיבורן לומדין ‏ ומשכהין מהלכין בדרך‬ ‫ל) ויקח לו יעקב מקל לבנח לח‬
‫ולוז וערמון‪ .‬כולהו מיני אילנות‬
‫והבריות משהקין עליהן אם ראית איש במדה זו דע‬
‫אמו פגעה בעם הארץ‪ .‬ותניא‬ ‫שבשעה ‪0‬‬ ‫נינהי‪ ,‬לבנה הוא ‪ .-‬דראמי לסאגא ולוז חוּרא‪.‬‬
‫אמ ר' הנינה הטובלת שק בכלב תחזור ותטבול‬ ‫וערממון ממיני אוזים הוא (סא)‪ .‬ויפצל בהן‬
‫שלא ויניעו בניה למדה הזאת‪ .‬וכן אם פנעה בהמור‬ ‫‪ 2‬ות לבנות‪ .‬קילפן עד שנראה בהן מקומות‬
‫לבנות‪ .‬ומק ומות הניחן כמות שהן ירוקות והוו להון‬
‫או בעם הארץ לא תשמש עד שתטבול שנייה ואס‬
‫פנעח בסוס תעלה ותשמש (סד)‪.‬‬
‫טלאים טלאים ‏ ונקודות | נקודות‪| .‬בוא וראה כמה‬
‫גדול כוחו שליעקב ‏ אבינו |שניתן לו מעין נבורה‬
‫מ) והכשבים הפריד יעקב‪ ,‬טל כל‬ ‫את הצאן כפי מה שירצה‬ ‫מיהם‬ ‫שלמעלה שהיה‪.‬‬
‫הבהמות שעלו ‪ 2‬ונתנןלבניו‬ ‫מה שאין כל בריה יכולה לעשות כן ודבר זהאין‬
‫לרעות אותן ‏ והוארועה שאר צאנו שללבן שאין‬ ‫בו משום גזל לפי שאינו |מטבעו שלעולם ומנהגו‬
‫השכיר רשאי לעשות לעצמו מלאכה עם מלאכת‬ ‫אלא פעמים ‏ מתיחמות ופעמים אין מתיחמות‪ .‬ואי‬
‫בעל הבית (סת)‪.‬‬ ‫בעית אימא מיד מִיִרְשָנִי ליה באגריה שרי ליה לרמיותיה‬
‫|סב)‪,‬‬
‫דכת' ועם‪ .‬עקש תתפל (שמאל ב' כ'ב כיו) (‬
‫מא) והנה בכל יחם הצאן המקשרות‪.‬‬
‫מלמ' שלא היה נותן ‪ 5‬אלא‬
‫למבכרות בלבד אבל הלקישות לא היה מיחמן (סו)‪.‬‬
‫לט) ויחמו הצאז אל המקלות‪ ,‬מלפ‬
‫שכל המתיהם בדבר ‪ 0‬הולד על‬
‫‪ )9‬ויפרץ האיש מאד מאד‪ ,‬נא יאק‬ ‫צורת אותו ‏ דבר‪ .‬‏ וכך הוה ר'‪ -‬יוחנן אזיל‪ .‬ויתיב‬
‫לניר העושה | באמונה נוטל‬ ‫ש‬ ‫בשערי טבילה כי היכי דמתייחמן בנות ישראל והוו‬
‫כ הזה יותד‪ -‬הלקו הצפון לו לעולם הבא‪.‬‬ ‫להון בנין ‏ שפירין ‏ כותיה (סג)‪= .‬ותניא אם ראית‬
‫‪ -‬ריקן‪ .‬ולבסוף‬ ‫למד לךמיעקב אבינו ל‬ ‫אדם איש הם בברכה מהלך בענוה ומשפיל קומתו‬
‫ויהי ילו צאן רבות‪ .‬ריאבא בר כהנא אמ' עָגין‬ ‫דע שבע‬ ‫מהיר בדרכץ ‏‬ ‫נשמעין‬ ‫מדבר ודבריו‬
‫הוה ליה ליעקב |אבינו‪= .‬רי לוי אומי ששים רבוא‬ ‫שטבלה אמו פנעה בסוס‪ .‬‏ דאמי ר' חייא אשריו‬
‫כלבים היו‪ .‬לו‪| ,‬ורבנן |אמרי מאה ועשרים רכוא‪..‬‬ ‫ואשרי יולדתו שפונעת אמו בסוס שבנית יחיו‬
‫ולא פלינין‪ .‬מאן דאמ ששים רבוא לכל עדר כלב‬ ‫נאים בהליכתן נאים בדטורן ומעין ומכינין בתורה‬
‫אחד‪ .‬ומאן ‏ ראמ' מאה ועשרים רבוא לכל עדר‬ ‫על הבריות‪.‬‬ ‫ולומדין במשנה ואימתן תהא ‪5‬‬
‫תרין‪ .‬כלבין‪( .‬סז)‪.‬‬ ‫ותניא אם |ראית בני אדם |שפניהן דומין לכלב‬

‫תרגום יונתן כאן‪.‬‬ ‫וערך קווסרן‪( .‬פא)צ'ע ועי ב"ר שם פ"י‬ ‫נותרות‬ ‫ערך‬ ‫ערוך‬ ‫וע"ע‬ ‫ס"ט‬ ‫שם‬ ‫ביר‬ ‫ער‬ ‫(ם))‬ ‫ציע‪:‬‬ ‫(נט)‬

‫וכ בנין‬ ‫‪6‬‬‫בנת‬ ‫ובכויק דמ ותיחמן ביה‬ ‫כ' ע"א ובנ'ש‬ ‫(סג \ עי' ברכות‬ ‫שם‪.‬‬ ‫מהרשיב‬ ‫ובהערות‬ ‫חוב‬
‫בלקקהט‬ ‫ועיי‬ ‫צ"ע‬ ‫(סב)‬

‫אר' חיום מאיר הורוויץ) ואולי ציל תמים בדבריו ובכי"ק‬ ‫שפרו‪( .‬סד) עי' בריותא דנדה פ"א עיש (בתוספתא עתיקתאל‬
‫מכוערון בהליכתן‪(| .‬סה) צ"ע‪( | .‬סו) צ"ע ועיי תרגומים ומפרשים‪( .‬סז) עי' ב'ר ‏ שם סי"א‪ | .‬ובכו"ק לאבינו ועקב‪.‬‬
 ‫הנדול | ‪0₪‬‬ ‫ויצא‬ ‫מהרש‬ ‫‪109‬‬

‫אם כה יאמר‪ ,‬דנר למד‪ .‬מסופו‪ .‬מלמך‬

‫שלא יחם עקב את הצאן אלא אחד‬
‫ששינה בו עשרה פעמים ולא עשה > על ‪5‬‬
‫שכינה שנאי ויאמ' אלי מלאך‪ .‬האלהים וג'‪= .‬‬
‫שנתחייב \לבן כלייה על שנשתעבד בצדיק הנם‬
‫אע'ם כן לא הפסיר הקכיה שכרו אלא ויצל אלהים‬
‫את מקנה אביכם ויתן לי (ד)‪,‬‬
‫אנכי‪ .‬האל בית‪ .‬אל‪ .‬אמ לו המלאך‬
‫אני שלוח האל הנגלה עליך בבית אל‬
‫אשר משחת לפניו מצבה דכת' וישם אותה מצבה‬
‫ויצק שמן על ראשה (כ'ח י"ח)‪ .‬ונדרת =לו ואמרת‬
‫וכל אשר תתן לי עשר אעשונו לך (ה)‪ .‬עת ה‬
‫קום צא מן הארץ הזאת‪ ,‬ככר‪.‬היע העת‪.‬‬
‫קום עד דאת טעין בעילומן ומפורסם =בנכסים קום‬
‫צא מהןארין הואת ושוב אל ארץ מולדתך‪.‬‬
‫בשלום אל בית אבי (שפ) (ו)‪.‬‬
‫רהל‬ ‫‪ ₪‬ולבן הלך לגזז צאנו ותגנב‬
‫את התרפים‪ ,‬התיפ‬
‫הללו מעשה אוב הן ומה היו עושין שוחטין אדם‬
‫בכור ומולקין את ראשו ומילחין‪ .‬אותו במלח וכותבין‬
‫על צייץ זהב שם רוח הטומאה ומניהין תחת לשונו‬
‫ין‬ ‫עדד ששומ;‬ ‫בו‬ ‫‪ 5‬יקין לפניו ומקטירין לו ומנחשיז‬
‫עין‬ ‫|‬ ‫‪-‬ו נה‬
‫כאלו קול יוצא ומדבר עמהן ושואלין והוא‪ .‬משיבן‬
‫הדא הוא דכת' כי התדפים ידברו און (זכריה " בי)‪.‬‬
‫למה ננבתו רחל‪ .‬כדי שלא יניד ללבן שהלך ‪2‬‬
‫ואית דאמרין להכרית ע'ז מבית‪ .‬אביה ‪0‬‬
‫ויברח האוומא' בורחכלעקכאאשצרל ללבון‪ ,‬ובר'ו אלעזד‬
‫לא‪.‬‬
‫‪ 0‬ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ‬
‫אמי ר' חונא בשם‬ ‫ו‬
‫המִיף‬
‫|‬
‫ליעקב‬ ‫לןקיש אמי לו" הקב"ה ‏‬
‫רי שמעון ב‬
‫אינן מסביר פד פ"נים ‏ ואתה יושב‪ .‬אצלו שוב‪ .‬אל‬
‫ארץ אבותיך ‪ 0‬היה =עמך כשתחזור |לארץ אהיה‬
‫|ש"אל ולמה שהיא‬ ‫עמך מכאן שהשכינה ‏ בארץ י‬
‫איץ ‪ 2‬רי שמעון בן לקיש אומ' והלא ארצות‬
‫החיים בחוצה לארץ" כנון ‏ צור וחברותיה \קסרין‬
‫וחכרותיה‪ .‬מפני‪ .‬מה‪ .‬הוא‪ .‬קורא ‪ 0‬ישראל‪ .‬ארין‬
‫החיים מפני שמתיה ‏ חיין החלה מאי טעמיה נותן‬
‫נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה (ישעיה מיב ה')‪.‬‬
‫לכך אמי הקביה‪ .‬ליעקב |הואיל ומתיה חיין תחלה‬
‫לקיים ‏ ושבתי‬ ‫שוב אל אחץאןבותיך (א)‪.‬‬
‫וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה‬
‫תניא אמי ר' עקיבה מפני‬ ‫השדד‪,‬‬
‫שלשה רברים אנ אוהב |את המדים =שכשחותכין‬
‫בשר איןחותכין אלא על גבי שלחן‪ .‬וכשנושקין אין‬
‫נושקין אלא על פסת יד‪ ,‬וכשיועצין אין יועצין ‪0‬‬
‫‪-‬‬
‫בשרה‪ .‬אמ" ר' אדא בר אהבה מאי קראה וישלח יע‬
‫ויקרא לרהל וללאה השדה‪ .‬תניא אמ' רבן ‪--‬‬
‫מפני שלשה דברים אני אוהב את הפיסיים צנועין‬
‫באכילחן וצנועין ‏ בבית ‏ הכסא‪ .‬וצנועין בדרך ארין‬
‫ועליהן הוא‪ .‬אומי אנ צויתי למקורשי (ישעיה י'ג ג')‪.‬‬
‫תאני רב יוסף אלו פרסיים המקורשין לגיהנם (ב)‪.‬‬

‫ּ‬
‫ברח אצל ‏ לבן דכת' וברח יעקב שויה ארם‬
‫‪0‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ו‬
‫מונים‬ ‫א ע שות‬ ‫‪ 0‬ואביכן התל בי‪ ,‬מא‬
‫(הושע "ב "ג)‪| .‬וברה מלבן דכת' ויברה הוא‪ .‬וכל‬ ‫פעמים משלעשר‬ ‫מאה‬ ‫אמ' ר' אבא‬

‫אשר לו (ה)‪.‬‬ ‫משלמאה מאה (‪.)2‬‬ ‫עשר ר' חייא‪ .‬אומ' מאה פעמים‬
‫לא (א) צ'ע ועיי ב"ר פעיד פיא וורושלמי כתזבות לי הח ע'ב ובניש ועיע תנהומא מהרש'ב ח"א פע'ב ובהערות שם‪.‬‬
‫הי‬ ‫וע'ע פדר'א פל'ן ובביאור רך"ל שם אות מ"ד זבכי"ק והלא אין ארצות החיום אלא בח"ל‪(| .‬ב) עעג' ברכות‪:.‬‬
‫ע'ב ובד"ם שם‪ .‬וע"ע ביר שם סיב‪( .‬ג)עיי תנחומא ויצא סי'א‪ .‬וע"ע ביר שם ס'ג‪(| .‬ד) צ'ע ואולי כוונתו כי הציל אותם‬
‫מהמגיפה לי בזכותי וכדלעיל עמוד תפיה‪ .‬וע"ע פדר"א פל"ו ובהגהות הרד"ל שם אזת י"ר‪( .‬ה) עיי מורה נבוכים ה"א | פכ"ז‪,‬‬
‫ובכו"ק אנכי שלות‪( | .‬ו) צ"ע ועו ביר פעיט פיד ובערוך |מהר"א קהוט ערך עלם ובכ"ק‪ .‬מעין בעולימיי‪(| ,‬ז) עי!‬
‫פדר"א פל"ו ע"ש ותנחומא ויצא סי"ב‪( | .‬ח) עי' פדר"א שם‪.‬‬
 ‫‪99‬‬ ‫הנדול‬ ‫ויצא‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪.‬‬
‫לא נראה לו בחלום‬ ‫ומפקמין עצמן בה ושאלמלי‬ ‫ה אים‬ ‫הנהר‪ .‬‏‬ ‫את‬ ‫כא) ויכם ויעבר‬
‫כבר היה בלבו לעשות רע (יר)‪.‬‬ ‫נהרים (ט)‪ .‬וישם את פניו הר‬
‫לא) ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי‪.‬‬ ‫הגלעד‪ .‬זה עבר הייח ‪.)9‬‬
‫השיבו על ראשון ראשון ועל מה‬ ‫גו‬ ‫ללבן ביום ו‬ ‫כב‪ ,‬כג) ויגד‬
‫שלא ידע‪ .‬אוט ‪. - .‬‬ ‫|‬ ‫ויקח את אחיו עמווירדף‬
‫לא‬ ‫אחרין‪ ,‬‏ היפ לגן בנקר וקיכץ ל שש |לכ)עם אשר תמצא את אלהיך‬
‫ודע | עקב אבנו‬ ‫שלא‬ ‫לפי‬ ‫יהיה‪,‬‬ ‫ורץ אחריו | ומבקש להרנו (יא)‪ = .‬וכן הוא‬ ‫מדינתו‪.‬‬
‫אוטי ארטי אבר" אבו ‪ 9‬ריש כ'ו ה)‪ .‬וי איבדן =שרחל לקחה אותן אמ' כל מי שהוא‪ .‬עמו לא יחיה‬
‫אלא כיון שחישב עליו ‪-‬להרנו‪ .‬העלה עליו המקום =אלא ומוה בלא עתו‪ .‬וכל היוצא מפי צדיק כיוצא‬
‫עד שילרה‬ ‫הגבורה‪ ,‬ונתחייבה‪ .‬מיתה והמתיןלה‬ ‫מפי‪.‬‬ ‫וישטם עשו את יעקכ‬ ‫כאילו איבדו וכן הוא אומי‬
‫וג" ואהדגגהה את עקכב אחי (כ'ז פיא)‪ .‬וני הרנן אלא =בנימן שהיה במעיה וכיון שילרה אותו מיד היא מתה‪.‬‬
‫מכיון שחישב ‪ -.‬להרגו העלה עליו המקום כאלן | הדא היא ויהי בצאת טשה כי מתה (ל'ה "ח)‪(.‬טז)‪.‬‬
‫כיון‬ ‫בלב‬ ‫ירכ‬ ‫יעקב‬ ‫אפ‬ ‫לו) ויחר‬ ‫מהר‬ ‫איש‬ ‫למען יכרת‬ ‫אומ'‬ ‫בו אתה‬ ‫כיוצא‬ ‫הרגו‪.‬‬

‫שבדק ‪ ₪‬מצא כלום חרה ליעקב‬ ‫עשו מקטל (עובריה ט)‪ .‬וכי קטלו אלאמכיון שהישב‬
‫שעי מה הטאתי ה‬ ‫אבינו ואמ' לו מה פ‬ ‫עליו לקטלו העלה ‪ =.‬כאלו קטלו‪ .‬או אלו חישב‬
‫וודה ביר' סימון בשם ר' שמואל בר יצחק קפדנותן‬ ‫אחרמישראל לעשות רעה ולא עשה המקום מעלה‬
‫שלאבות מאבינו עקב שכתי בו ויחר ליעקב ‏ וירב‬
‫עליו כאלו עשה ת"ל און אם ראיתי בלבי לא‬
‫אהד‬ ‫חישב‬ ‫אפלו‬ ‫הי (תהלים פ'ו ו"ח)‪| .‬או‬ ‫ישמע‬
‫בלבן אעים כן מהו משתעי מליןרכיכין מה פשעי‬
‫מישראל לקשון‪ ,‬מצוה ולא עשה אותה אין הקביה‬
‫מה הטאתי למה שהן כובשין יצרן‪ .‬‏ ולא ענותנותן‬
‫שלבנים מדוד ויברה דוד מניות ברמה ויבא ויצמד‬ ‫מעלה עליו כאלו עשה תיל אכן שמע ה' הקשיב‬
‫קול תפלתי (שס "‪ .₪‬הא כיצר ‪ 5‬מצוה שישראל‬
‫לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה הטאתי לפני‬
‫נפשי (שמואל א' כ' ‪ .‬ואומי‬ ‫אביך כי מבקש את‬
‫הושבין ועושין ‏ אכן שמע הי וכל רעה שישראל‬
‫ועד אביך ‏ למה זה‬ ‫אם יש בי עון המיתני אתה‬ ‫חושבין לעשות ולא עושין ‏ לא ישמע הי נמצאנו‬
‫למפיסיה | וקא‬ ‫הוא | אתא‬ ‫תביאני (שם שם ח)‪.‬‬
‫למידן שמחשבה בגוי כישראל במעשה (יב)‪,‬‬
‫חשיר ליה בשפיכות דמים (יז)‪.‬‬ ‫הארמי‬ ‫אל לבז‬ ‫אלהים‬ ‫כד) ויבא‬
‫ל) כימששת את כל כלי מה מצאת‪,‬‬ ‫גה‬
‫שפ‬‫בחלום הלילה‪ ,‬מ‬
‫אמ' ר' סימאי |בנוהג =שבעולם‬ ‫עליו מיכאל בחלום ושלף עליו חרבו להדנו ואמ‬
‫שלא ימצא‬ ‫אפשר‬ ‫לצאת‬ ‫חתן דר אצל המיו מבקש‬ ‫(יב)‪.‬‬ ‫ו פן תדבר עם עקב‬ ‫לו השמר‬
‫בידו אפלו דבר קל וזה ‪ .-‬מחט ואפלו סכין לא‬
‫כ יש לאל ידי לעשות עמכם רע‪ .‬נמצא בייו דכת'‪ ,‬מה מצאת מכל כלי ביתך‬
‫מניר ‏ שה"שעים משתבחין ברעה =ביגןדולים בין קטנים‪ .‬אמי לו הקכיה חייך שבלשון‬

‫(ט) צ'ע וע'ע תיב"ע לפסוק זה ולעיל כ"ד ז'‪( .‬י) צ'ע‪( .‬יא) כראה שלקוח מהפדר'א פליו ואולי גם שני חמאמרים שקודם זה‪.‬‬
‫עו‬ ‫(יג)‬ ‫ט"ז ע"ב‪.‬‬ ‫פאה‬ ‫לי ויר ושלמי‬ ‫מזמור‬ ‫תהלים‬ ‫וע'ע מדרש‬ ‫ערך ארם‬ ‫עו" ערוון‬
‫ך‬ ‫היל מדנו‬ ‫מאת‬ ‫לקות‬ ‫זת‬ ‫(יב) נראהשמאמר‬

‫פדר"א‬ ‫עי'‬ ‫זה‪( | .‬טז)‬ ‫לפסוק‬ ‫ורש"י‬ ‫טוב‬ ‫ע" לקח‬ ‫טו)‬ ‫ושאלמלא‪.‬‬ ‫ובכי"ק‬ ‫זה‪.‬‬ ‫לפסוק‬ ‫ועי' בחוו‬ ‫צ"ע‬ ‫(יד)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫פדר"א‬
‫דר"כ‬ ‫בפסיקתא‬ ‫ובפרט‬ ‫ע"ש‬ ‫ובנ"ש‬ ‫ס"ו‬ ‫פע"ד‬ ‫מתה‪( | .‬וז) עי' ב"ר‬ ‫מיד‬ ‫ובכי"ק‬ ‫יש‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫הרד"ל‬ ‫ועי' ביאור‬ ‫שם‪.‬‬
 ‫‪-‬‬ ‫הגדול‬ ‫ויצא‬ ‫מדרש‬ ‫‪/‬‬

‫מכ) לוְלִי אלהי אבי‪ .‬עלו אמ' דוד לולא‬ ‫הזה שהוכחת את ו בו בלשו אני מוכיח את‬
‫האמנתי ‪ 0‬בטוב הי (תהלים כ'"ו ויג)‪.‬‬ ‫בי עו‪( 2‬ורמיי ב' ה') (יה)‪,‬‬ ‫בניך דכת' ממהצאו א‬
‫אמ' ר' יהושע בן לוי כל מקום שני בלשון הזה‬ ‫וני‬ ‫עמך‬ ‫אנכי‬ ‫שנה‬ ‫עשרים‬ ‫זה‬ ‫לה)‬
‫בזכות אבות נתלה ‏ שני לולי אלהי אבי‪| .‬הְתִיבון‬ ‫אמי‬ ‫‪ .‬אכרתי‪.‬‬ ‫לא‬ ‫צאנך‬ ‫ואילי‬
‫כי לולא התמהמהנן (מ'ג ")‪ .‬אמ' להן אף היא אינה‬
‫ראבא שור בן יומו קרוי |שור או כשב או עז כי‬
‫אלא בזכות‪ .‬אבות אלולי זכות אבות לא עלינו משם‪ .‬רי‬
‫יולד (ויקרא כיב כ'ו)‪| .‬איל בן זומו‪ :‬קרוי איל‪ .‬דכת'‬
‫לוי אומי בזכות תורה נתלה דוד *לולי תורתך‬ ‫אָבָל‬ ‫ואילי צאנך לא א ‪ -‬אילים היא‬
‫בזכות‬ ‫רי יונתן |אומ'‬ ‫(תהלים קייט ציב)‪.‬‬ ‫שעשועי‬
‫השם נתלה דושדנ' לולי הי צבאות (שם צ'ד ו"ז)‪.‬‬ ‫ִלְאִים אכָל אלא שמע מינה איל‪ .‬בן יזמ קרוי‬
‫איל‪( .‬יט)‪.‬‬
‫וחכמים ‏ אוט' בזכות אמנה שנא' לולא האמנתי‬
‫(כב ‪,‬‬ ‫כ"זו ו'ג‬
‫ר‬ ‫תההללייםם‬
‫ה‬
‫‪ ₪‬טרפה לא הבאתי אליך‪ ,‬ולא‬
‫מ) ויען לבן ג' הבנים בני‪ ,‬מגאן אמוו‬ ‫טםרפה‬
‫א‬ ‫דברים קל וחומר ומה ‏‬
‫בני הבנים כבנים‪ ,‬אמ' ליה ראבא‬ ‫עליה לא באת על ידו קל והומר‬ ‫ששומר שכיר פטו‬
‫לראבא בר מרי מנא הני |מילתא דאמור רבנן בני‬ ‫אם יתרשל בשמירתן שהוא חייב בה על כל פנים‪.‬‬
‫הבנות בנתי‬ ‫אמ' ליה מרכת'‬ ‫בנים הרי הן כבנים‬ ‫גנבתייום וננבתי לילה‪ .‬אהת נגובת ים‬
‫והבנים בני‪ .‬אלא מעתה והצאן צאני הכי נמי |לא‬ ‫ואחת ננובת לילה הכל חייב נפשו בה מלמי שלא‬
‫דקנית‪ .‬מנאי הכי‪ .‬נמי דקנית מנאי אלא מהכא ואחר‬ ‫שמר לו כדרך השומרין (ב)‪.‬‬
‫בא הצרון אל בית מכיר אבי נלעד והוא לקחה והוא‬
‫וב (דברי הימים אי ב' כ'א)‪.‬‬
‫בן ששים שנה ותלד לשונאת‬ ‫‪ ₪‬הייתי ביום אכלני חרב וקרה‬
‫וכת' מני מכיר ‏ ירדו מחקקים (שופטים ה' ויד)‪( .‬כנ)‪.‬‬
‫בל ילך; אמ ליה אביי לראנא‬
‫רועה דעל לאתא בעידנא דָעִילִי ‏ אִיגָאשי וְאִיטרף‬
‫חַיוְתָא מאי‪ ,‬אמי ליה פטור‪ .‬אמי ליה גְנָא פרְתָא מי) ועתה לכה נכרתה ברית‪ ,‬יי הדה‬
‫אומ' שלשה אנות כרתו שלוש‬ ‫בְעינָא דְָנִיי אינאשי הכינמי דפטיר אמי ליה אי‬
‫אותיביה אלו הן האונסין ‏ ששומר שכר פטור בחן בריתות‪ ,‬אברהם כרת ברית עם יבוסיים‪ ,‬יצהק כרת‬
‫ברית עם פלשתים‪ ,‬עקב כדת ברית עם ארמיים‪,‬‬ ‫כנון שהוא אומ' ותפל שבא ותקחם (איוב א' ט'ו)‪.‬‬
‫ובנו ביניהן מצבה ונל אבנים נדול להיות לעד‬ ‫אמ' ליה התם בְּזָאנִי מאתא‪ ..‬אותיביה והתניא עד‬
‫יהן(כח)‪.‬‬ ‫מתי שומר שכר חייב |לשמור עד כדי הייתי ביום‬
‫מ) ויאמר יעקב לאהיו לקטו אבנים‪.‬‬ ‫אכלני חורב וקרח בלילה‪ .‬אמי ליה התם נמיבחזאני‬
‫וכי ‪ -‬הם והלא בניו הם אלא‬ ‫מאתא אתאמר‪ .‬‏ אמ' ליה ויעקב אבינו חזאני מאתא‬
‫אחיו שמשהנדיל בנו‬ ‫אין אדם נמנע מלקרוא לבניו‬ ‫הוה הכי קא אמי ליהז יעקב ללבן נטרי‪ .‬ליה נטירותא‬
‫(כה)‪.‬‬ ‫נעשה לו כאח‬ ‫שלאדם‬ ‫יתירתא‪ .‬כהזאני מאתא (כא)‪.‬‬

‫‪0‬קמא סיה ע"ב‬ ‫טוב כםאין‪( .‬יט) עי' בבא‬ ‫ה‬‫ובהערות שם‪( .‬יח) עו' פפיקתא דר"כ שם ובנ"ש‪ .‬טי"עי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫קט"ז ע"ב‬
‫יפרש כן‪(| .‬בא) עי‪ :‬בבא‪ .‬מציעא צ'ג‪ .‬ע'א‪ .‬וע'ב‪ .‬ובד'ס‬ ‫(כ) נראה שממשמעות המאמר שאהר זה למ ל‬ ‫אמר ראבה‪.‬‬
‫אביו לרבא וכוי בעידי דעילי אינאשי וכו' נטרי ך נטורותא וכו'‪(| .‬כב) עי' ב'ר שם סי"ב ‏ והנוסחא כאן‬ ‫שם ובכי"ק‬
‫קצת למדרש תהלים מזמור כיז וצ"ד ע"ש‪ .‬ובכי"ק בזכות אמונה‪( ( | .‬כג) עי' יבמות סיבע"ב‪ .‬ובכי"ק מן‬ ‫קרובה יותר‬
‫הכי נמי לאו דקנית וכוי‪(= .‬כד) עיי‬ ‫מילתא וכו'‬ ‫הא‬ ‫מנא‬ ‫מארי‬ ‫בר‬ ‫לרבא‬ ‫א"ל רבא‬ ‫ומתחיל‬ ‫לותא‬ ‫כבנום‬ ‫עד‬ ‫מכאן‬
‫פ"ט‬ ‫רבה‬ ‫קהלת‬ ‫וע"ע‬ ‫פויג‬ ‫שם‬ ‫ביר‬ ‫עו'‬ ‫)כה)‬
‫וכר"‪.‬‬ ‫ארמים‬ ‫עם‬ ‫וכו'‬ ‫ובוסים‬ ‫כאן ובכי"ק | עם‬ ‫קיצר‬ ‫פרריא ‏ פל"ור ע"ש‬
‫‪/‬‬
‫‪.-‬‬ ‫‪-‬‬
‫מחול‬ ‫‪.‬‬
‫ויצא‬ ‫פמחחש‬ ‫‪501‬‬

‫דוד שתי‬ ‫פתורה‪( .‬במדבר כ"ב ה')‪ .‬באותה שעה כתב‬ ‫ו\יוכרא לו לבן יגר שהדותא‪ .‬י‬
‫ואהת בשביל‬ ‫בשביל אדומיים‬ ‫אחת‬ ‫אל יואב‬ ‫אנרות‬ ‫‪ ₪‬יהי לשון סורפי קל‪ .‬בעיניך‬ ‫אומ'‬
‫בגיא‬ ‫אדום‬ ‫ויך את‬ ‫ויש‪ | :‬יואכ‬ ‫היא‬ ‫הדא‬ ‫מואביים‬ ‫שבתורה ר‪₪‬ו‪2‬ריצ ‪₪‬יה‪ ₪‬בכתובים‪ .‬הקב'ה חילק לו כבור‪.‬‬
‫‪5‬‬ ‫ם' ב!)‬ ‫(תהלים‬ ‫מלה‬
‫בתורהמגין יגר שהדותא‪ ..‬בנביאים מנין כדנה תאמרון‬
‫|כתובים‪ .‬מנין‪ .‬וירברו הכשדים‬
‫להום (ירמיה ' ו"א)‪ .‬ב‬
‫לב‬ ‫והיא לשון סוריא (כו)‪,‬‬ ‫(דניאל ב ד')‪.‬‬ ‫למלך‪ .‬ארמית‬
‫כי יסתר |איש מרעחו ‏ אין‬
‫בקר וינשק לבניו‬ ‫וישכם לבן‬ ‫אמי לו‬ ‫נסתר‬ ‫כי‬ ‫כת' אלא‬
‫'‬
‫אמ' ה איבו‪ .‬דווי ו‬ ‫ולבנותיו‪,‬‬ ‫עד כאן היינו רואין |זה את זה מכאן ואילך שוב‬
‫וכפויין ולא היו =מפדיכין אא בפה ‪ ₪‬וילך‬ ‫אין אנו רואין זה את זה ‪2‬‬
‫ויש ג לבן למקומו‪ .‬חר ל‪5‬וות‬
‫לסטים בביתו והיו מקרקרין כל הל ‪ 5‬שני מקרקר‬ ‫‪ 0‬אם תענה את בנותי ‪ ,‬אם תענה מתשמיש‪.‬‬
‫קיר ושוע אל ההר (ישעיה כיב ח') (ב)‪,‬‬
‫מלמ' שהתנה‬ ‫ואם תקה מצרה‪.‬‬
‫עמו שלא ימנע עונה |מבנותיו ושלא ישא עליהן‬
‫ויעקב‪ .‬הלך לדרכו ויפגעו בו‬ ‫אחרת (כה)‪.‬‬ ‫אשה‬
‫מלאכי אלהים‪ ,‬כמה‬ ‫המצבה‪ .‬לעה אין‬ ‫הנל ההזה ג‬ ‫גג ע‬
‫מלאכים היו לפניו ר' הונא אומ' ששים ובוא‬ ‫ובה את עובר עלי‪.‬‬
‫מלאכים פגעוביעקב‪ .‬אבינו והי חלין ומדקדין לפניו‬ ‫בשעה ששלה דוד את "ואב‪ %‬ארם נהרים ואל‬
‫‪ 1‬היכיך‬ ‫כמו‪ .‬שנ' כי מלאכיו יצוה לך לשמיך‬‫‪/-‬‬
‫ארם צובה פנע באדומים בקש ‏ לזבן הוציאו‬
‫(תהלום צ"א ‪-‬‬
‫אוצטלית שלהן אל תצר את מואב (דברים ב' ט')‪.‬‬
‫מהנה‬ ‫ראם‬ ‫‪ 6‬ויואמר יעקב כאשר‬ ‫שלהן‬ ‫אוצטלית‬ ‫לזנבן הוציאו‬ ‫בקש‬ ‫במואביים‬ ‫פנע‬

‫מחנה אלהים זה‪.‬‬ ‫שני רב לכם סב את ההר הזה (שם ג')‪ .‬שלח אצל‬
‫כמה מהנה אלהים הואי שתין רבוא דכת' עד למחנה‬ ‫מעל ראשו‬ ‫העט‪-‬ה‬ ‫והעביר‬ ‫דוד‬ ‫עמד‬ ‫והודיעו‬ ‫דוד‬
‫נדול כמחנה אלהים (דברי הימים א' כ'ב)‪ .‬ויק רא‬ ‫באתי‬
‫להס רבותי לא‬ ‫ונא לו אצל הפנהררין אמר‬
‫שם המקום ההוא מחני‪ ,‬הרי מאה‬ ‫מלמר‪,‬‬ ‫אלא ללמוד אם אתם נותנין לי רשות אני‬
‫ועשרים רבוא‪ ,‬אמי ר' יורן נטל מאלו ומאלו ושלה‬ ‫שלחתי את יואב ופגע באדומיים ואמרו לו כך וכך‪.‬‬
‫לפניו‪ .‬הרא היא |וישלה יעקב מלאכים לפניו ()‪.‬‬ ‫ופנע במואביים ואמרו לו כך‪ ₪‬אדומיים‪ .‬לא הם‬
‫וכשם שלוו אותו מלאכים כך עתירה שכינה ללוות‬ ‫פדצו גדר תחלה דכת' ויאסף‪ .‬אליו את בני עמון‬
‫את בניו דכתי כי הולך לפניהם ה' ומאספכם אלתי‬ ‫ועמלק (שופטים ג' ו'ג)‪= .‬מואביים לא הם פרצו גדר‬
‫ישראל (ישעיה ניב "ב)‪|| .‬כן יאמד |בעל הרחמים‪.‬‬ ‫תחלה רכת'י ושלח מלאים אל בלעם‬

‫ךפרם ב'‪( .‬כז) עו' ב"ר שם פי"ד‪( .‬כת) עו' יומא ע"ז‬
‫המאמר פגע במואביים | וכו' פגע באדומיום וכו' ותקנתי‬
‫"ע ערוך |השלם אסטולי‪.‬‬ ‫הוציאו אסטלית‬ ‫הוציאו‬ ‫עוד‬
‫ו בהערות שם אות צ"ח ובכי"ק ומפרינין‪(= .‬ב) עי' ביר שם‬ ‫ושע'א‬

‫ש‪₪.‬ם סי" ושה"ש רבה פיז פפוק א' ע"ש‬ ‫ביר‬

‫‪-‬‬
‫עו‬
‫על‬
‫(ג)‬
‫(ר\‬
‫ר'!‬
‫ב‪.‬‬
‫ך‬
‫קד‬
 ‫וושלח‪ .‬יעקב‬
‫לבדו הוא מיוחד ומרומם על כל‪.‬‬ ‫מרשות בורא הברואים ויוצר‪ .‬כל‪.‬‬
‫שהוא הבורא והוא היוצר והוא‪ .‬מחיה את כל‪,‬‬ ‫מלאכים וגלגלים ואופנים יביעו‪ .‬לכל‪.‬‬
‫הוא חונן דיעה ובינה וחשכל לכל‪.‬‬ ‫כבודו עולם מלא והוא נעלם מכל‪.‬‬
‫השרירים הק‪-‬ואים בכל מקומות כל‪.‬‬ ‫יחנינו ויברכינו יאיר‪ .‬עינינו ועיני‪ .‬כל‪.‬‬
‫אמן כן 'אמר אשר בירו נפש כל‪.‬‬
‫ולדור תמיד בחצר הפנימית‪.‬‬ ‫יקדשינו צורינו לשרת לפניו עולמית‪.‬‬
‫וישבור בקרוב‪ .‬עול מצרית ואדומית‪.‬‬ ‫ויזכינו להופה החפופה הנעימית‪.‬‬
‫ככת' בדברי קדשך שובי שובי השולמית‪.‬‬ ‫ירושלמית‪,‬‬ ‫קרנינו וישובבינו לעיר הקרש‬ ‫ויצמיח‬

‫תורה שניתנה במחולות וקולי קולות ומחנה שכינה‬ ‫ז'הש"ה שוני שוני השולמית שוני שוני ונחזה‬
‫מלמעלה דכת' רכב אלהים רבותים אלפי שנאן הי‬ ‫בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחני‬
‫בם ‏ סיני בקדש (תהלים פ'ח ו'ח)‪ .‬‏ ומחנה =ישראל‬ ‫(שיר חשורים ז' א')‪ .‬למה הוא קורא לכנסת ישראל‬
‫מלמטה דכת' ויוצא משה את העם לקראת האלהים‬ ‫שולמית אמ' ר' ברכיה ‏ מפני שהכהנים מטילין לה‬
‫ההר (שמות ‏ "ט ו")‪.‬‬ ‫ויתיצבו | בתחתית‬ ‫מן המחנה‬ ‫שלום בכל יום שני וישם לך שלום (במדבר ו' כ'ו) (א)‪.‬‬
‫בזה ואני שומעת לכם (ד)‪= .‬וכיון‬ ‫הראוני כיוצא‬ ‫ד"א שהיא שלימה ותמימה לבוראה (ב)‪ .‬‏ ד'א‬
‫שאומות העולם שומעין כך מה הן אומרין להן מה‬ ‫שעתיר להושיבה בנוה שלום שג' וישב עמי בנוה‬
‫יפו פעמיך בנעלים (שיר השירים ‪ '1‬ב')‪ .‬למה הדבר‬ ‫שלום (ישעיה ל'ב‪" .‬ח) (ב)‪= ,‬אמ' ר' ברכיה ארבעה‬
‫דומה לארם שראה מנעל ברנלו שלהבירו אמי כמה‬ ‫פעמים הוא |אומי בפיסוק ‏ הזה שובי שובי כננד‬
‫יפה מנעל זה לרנגל זה אם כן פעמיו חביבין קלסתר‬ ‫ארבע ‏ מלכיות |שהן משדלין‪ .‬את ישראל ואומרין‬
‫פניו על אחת כמה וכמה (ה)‪ .‬בת נדיב (שם שם)‪.‬‬ ‫להן שובו אצלינו ואנו עושין אתכם דוכסין וְאַפָרוִין‪.‬‬
‫בתו שלאברהם שנ' באו נדיבי עמים נאספו עם אלהי‬ ‫מהו ונחזה בך‪| ,‬שיהיו |הכל רואין אתכם באצבע‬
‫זי בי)‪.‬‬ ‫(שיר השורים‬ ‫המוקי יריכיך‬ ‫‪6‬‬ ‫(תהלים‬ ‫אברהם‬ ‫ואומרין ראו דוכוס פלוני ראואפרכוס פלוני‪ .‬וישראל‬
‫מה יר זה בסתר כך תורתכם נאה‪ .‬ומסותרת‪ .‬מתלא‬ ‫אומרין להן מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים‪.‬‬
‫דאמרי דחכיב טפי מיטמר וכן הוא אומר אכן אתה‬ ‫מהוא‪ .‬כמחולת המחנים אומרין להם כלום יש לכם‬
‫(א) עו' ב'ר פס"ו ם"ב ושה"ש רבה פ"ז פ"א‪( .‬ב) צ"ע עו' פורשיי שור השירים ז' א'‪( .‬ג) עי' ב'ר שם‪( .‬ד) עו' בשה"ש‬
‫רבה שם תנחומא במדבר פי"א ובמדבר רבה פ'ב ס"ד‪ .‬‏ ע"ש בשינוי ואולי היה כן לפניו בתנחומא שם‪( .‬ה) צ"ע‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫‪00‬‬
‫הור ל‬ ‫וישלח‬ ‫מדרש‬
‫יצאת ולווה‪ .‬מלאכים רכת' ויק"א‪ .‬מלאך הי אל הנר‬ ‫אל מסתתר(ישעיה מ"ה טיו) (‪ .)1‬ותניא נזד‪ .‬ר' שלא‬
‫מן השמים ויאמד לה מלאך הי (ט'ז ט)‪ .‬שתי פעמים‬ ‫ישנו לתלמידיםבשוק מאי דרוש חמוקי יריכיך מה‬
‫ואתה המיה על יעקב‪ .‬הו מלאכים ודאי (יד)‪ .‬דיא‬ ‫ירך בסתר אף דברי תורה בסתר (ז)‪ .‬כמו הלאים‬
‫ז'הש"ה קומה ה' קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי‬ ‫מעשה ידי אמן (שיר השירים ז' ב')‪ .‬אין הלאים אלא‬
‫מרשע הרבך(תהלים יז ו'ג)‪ .‬ר' פינהס ביר' ראובן אומי‬ ‫בתורה מעשה‬ ‫רבנן והן מתעסקין‬ ‫רבנן‪ ,‬מאי ‪-‬‬
‫המשה ‪ = -‬כת' קומה בהקביה בספר תלים קומה ה'‬ ‫ידי אמן (שס שם)‪ .‬אלא מדוב אהבתן לתורה הן‬
‫פניו‪ 7 .‬ה ה' הושיעני (שם ג' ח')‪ .‬קומה הי‬ ‫קדמה‬ ‫זולת |אהבה אני (שם ב' ה)‪ .‬רב‬ ‫כי‬ ‫וולים דכת'‬
‫באפך (ש ו' ') קומה ה' אל יעוז אנוש (ט' כ)‪-‬קומה‬ ‫מ מאן חולים רבנן‪| .‬רבא לטעמיה דאמ' רבא‬
‫ה' אל נשא וריך (" "ב)‪= .‬אמ' לו הקביה |לרוד‬ ‫כמאןמצלינן על קצירי על מריעי‪= ,‬קצירי =קצירי‬
‫כשתראה עניים נשדרים ואביונים נאנקיםאני ‪2‬‬ ‫ממש‪ ,‬מריעי רבנן (ה)‪| ,‬מעשה ירי אמן‪= .‬חביבין‬
‫הדא היא משד עניים |מאנקת אביונים עתה אקים‬ ‫ישראל שנקראו מעשה ידי אמן‪= ,‬אוי להן אומות‬
‫יאמד‪ .‬ה' ‪" --‬ב ו)‪ .‬הכריעהו לכף חיבתו שבריהו‬ ‫העולם ‏ ממה ששומעות אזניהם (ט)‪ .‬ד'א מהו‬
‫כמא דאת אמ' המה כרעו ונפלן (שם כ' ט)‪ .‬פקטה‬ ‫כמחולת המהנים אוט‪ %‬ל ישראל כלום יש בכ‬
‫נפשי מרשע הרבך‪ .‬מאותו רשע שהוא בא מכוח‬ ‫מי שיכול לעשות כשם שעשה אלישע שהוא מאבל‬
‫אותה הרב ועל הרבך תחיה (כ" מ) (טו)‪| ,‬ד'א‬ ‫מהולה שהחיה את המת (')‪ .‬או שמא אלהיכם‬
‫מדשע חרבך‪ ,‬‏ שבו אתה רורה עולמף כענין שני‬ ‫יכול לעשות כשם שעשה הקביה ליעקב שזמן לו‬
‫מלאכים ללוותווהקיפו‪ .‬אותו שתי מחנות שלמלאכי הוי אשור |שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי‬
‫השרת מנין |ממה שכת' למעלה מן הענין ויקרא (ישעיה ' ה') (טז)‪ .‬דיא מרשע חרבך‪ .‬מאותו רשע‬
‫שם המקום ההוא מהנים‪| ,‬ר' הונא כשם ר' איבו שהוא עתיר ליפול בחרביך דכתי כי רותה בשמים‬
‫אומי ששים רבוא דכת' ויאמר יעקב כאשר ראם הרבי הנה ‪ -‬אדום ‏ תיד ועל עם החרמילמשפט‬
‫מחנה‪ .‬אלהים זה ואין שכינה שורה בפחות מששים (ישעיה לד ה)‪ .‬אמ' הלקוב"ה ליעקב עשו לדרכו הולך‬
‫ב" ויז)‪.‬‬ ‫רבוא‪ ,‬רבנן אמרי מאה ועשרים רבוא דכת' ויקדא ואת שולה ‪ 0‬מחזיק באזני כלב ו‬
‫שם המקום החוא מחנים (יא)‪= .‬אמ' ר' יודן נטל למה היה עשו דומה ל= שהוא ישן על הדרך בא‬
‫מאלו ואלו ושלה פְרְְבִין לפניו הדא |היא וישלה אחד ‪ -‬אמ' ליה קום |דהכא איניש ביש קס‬
‫ושרי מקפהח ביה | אמי ליה יגער |בך בישא אמרין‬ ‫עקב מלאכים (יב)‪ .‬רבנן אמרי מלאכים וראי היו (יג)‪,‬‬
‫ליה דמוך ואערתיניה‪| .‬כך אמי הקביה ליעקב‪ .‬עשו‬ ‫אמי ר' ינאי אל תתמה יוסף בגו נזדונו לו שלשה‬
‫לדרכו הולך ‏ ואת משלח לו השלח יעקב ()‪.‬‬ ‫מלאכים דכת' וימצאהו איש וישאלהו האיש ויאמר‬
‫אמ' מה אעשה והשעה משחקת לו‪ ,‬‏ כך אמ' ר' יצחק‬ ‫האיש (ל'ז ט'ז)‪ .‬הרי שלשה מלאכים ואת תמיה על‬
‫אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתנדה בו שנא'‬ ‫יעקב‪ ,‬ר' נתן אומ' עבד מביתו של אברהם יצא‬
‫יחזלו דרכיו בכל עת(תהלים הו'')‪ .‬ולא עוד אלא שהוא‬ ‫=י אשר התהלכתי לפניו‬
‫לדרך לווהו מלאך דכת' ה‬
‫זוכה‪ .‬בדין שנ' מרום משפטיךמנגדו (שם שם)‪ .‬ולא עוד‬ ‫ישלח מלאכו אתך (כ'ר מ)‪ .‬‏ ואת תמיה‪ .‬על יעקב‪.‬‬
‫אלא שהוא רואה בשונאיו ‏ שנא' כל צורריו יפיח‬ ‫מביתו שלאברהם‬ ‫ר' המא בר חנינה אמ' שפחה‬

‫מ"ט‬ ‫נדרים‬ ‫ועוי‬ ‫(ח) צ"ע‬ ‫ע'א‪.‬‬ ‫ט'ז‬ ‫קטן‬ ‫זועד‬

‫(‪ 0₪‬ציע ואולי כיון לסוכה מיט עיב רק שה טעים הדברים קצת‪.‬‬
‫(ל) להי‬
‫לעיל פיב‬ ‫וביר פע"ד ‏ סי"ו‪ .‬וע'ע‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ע'א וע'ב‪( .‬ט) צ'ע‪( .‬י) עי'‪ :‬שהיש רבה שם עיש‪( | .‬יא)‬
‫רבה‬ ‫עי' שה"ש‬
‫ובהערות שם אות ג'‪( .‬יב) עו' ב"ר שם‪.‬‬
‫מהרשיב‬ ‫(יג) עו' ב"ר פעיה סיד‪( | .‬יד) עי' ביר שם בשיגזוי ועי' תנהומא‬
‫(טז)עו' ביר שם‪.‬‬ ‫פב ע'א | (ס"ג) כעין שיור מנוסחת המאמר כמו שהוא לפנינו באן‪( .‬טו) עי' ביר שם ס'א ובניש‪.‬‬
‫(יז) עו' ‪ -‬שם ס"א ופיב ובמפרשים שם ובפרט בפירוש יפה תאר על הגירפא וגער בישא‪.‬‬
 ‫ולית‬
‫מתקנא |על הברכה ‏ שבירכני‪ .‬אבי כלום‬
‫שמש זורחת באדצי ובארצך אינה זורחת‪ .‬כלום טל‬
‫ומטר יורר בארצי ובארצך‪ .‬אינו ורר‪= ,‬אם בירכני‬
‫בטל שמים כבר בירכך ‏ במשמני הארץ‪| .‬אם אמי‬
‫לי יעבדוך עמים‪ .‬כבר אמ' לך ועל חלבך תחיה ער‬
‫מתי מתקנא בי‪ .‬בוא ונכתוב ‪ 0‬אני ‪ -‬שכל‬
‫צרות הבאות ‏ נקבלם בשווה‪= .‬כיון שהלכו שלוהיו‬
‫לליך את‬ ‫אצל עשו אמיו |לו חביריו אל תקב ע‬
‫התנאי שכבר אמ' ‏ הקביה ירוע | תדע כי‪ ,‬גר יהיה‬
‫זרעך (ט'ו ו'ג)‪ .‬המתן עד שירדו |למצרים ויפרעו‬
‫את השטר לכך נאמי כה תאמרון לארני לעשו (כד)‪.‬‬
‫אבינו‬ ‫ויעקב‬ ‫רמאי‬
‫םבן גרתי‪ .‬לכן אבוהון‬
‫ל‬
‫נר‪ .-‬ולא נתרשל לכך שלה אל עשו ואמי לו‬
‫אע'ם שהייתי אצל לכן ‪ 0‬נתרשלתי מן המצוות‬
‫אלא גרתי מנין גרתי קיימתי לפני =יוצרי והן שש‬
‫מאות ושלש עשרה מצות (כה)‪ .‬ואהר ער‬
‫לבן עד שנולר שטנו‬ ‫אמ לו נרתי אצל‬
‫שלאותו האיש זה יוסף דכת' והיה בית‪ .‬עקב אש‬
‫ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה י"ח)‪| .‬ר‬
‫פינחם בשם ר' שמואל בר נחמן מסורת אנדה היא‬
‫בידינו שאין עשו נופל אלא ביר בניה שלרחל הדא‬
‫היא דכת' אם לא יסחבום צעירי הצאן (ירמיה מש כ')‬
‫ולמה קירא אותן כך שהן צעיריהן שלשבטים (כו)‪.‬‬
‫שור וחמור; ‪.‬ר יהודה ‏ אומי‬ ‫ניהי לי‬
‫משור אחד יצאו לי שוורים הרבה‪.‬‬
‫מחמור אהד יצאו לי חמורים ההבה‪ .‬ר' נחמיה אומי‬
‫אמ' חמרותא‬ ‫כמא דאת‬ ‫כך‬ ‫לישנהון ‏ דברייאתא‬
‫נמלותא‪ .‬רבנן אמרי אמי קו אם מלחמה את מכקש‬
‫מה את מכזה ביקיך |אמ ליה ולא טב אנא מן יש לי נבורים לעמור כננדך‪ .‬ויהי לי שור זה יוסף‬
‫ו"ז) שיוצא‬ ‫לג‬ ‫(דברום‬ ‫לו‬ ‫הד‬ ‫שורה‬
‫ומנו משוח מלחמה‪ .‬וחמור זה משיח בן דוד דכת'‬
‫ביה‪ .‬עני ורוכב על חמור (זכרית ט' ט)‪ .‬‏ ויש אומדין‬
‫וישלח‬ ‫מדרש‬ ‫ו‬
‫מתי אתח‬ ‫בהם (שם שס)‪ .‬איני והא אמי ר' יוחנן משום רי שמעון‬
‫שני‬ ‫כן יוחאי מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה‬
‫עוובי תורה יהללו רשע ושומרי יתנרו בם(משלי כ'ח ד‬
‫ותניא‪ .‬ר' יוסי בירי יצחק אומי |מיתר לו ‪0‬‬
‫ברשעים בעולם הזה שני עוובי תורה יהללו רשע‬
‫ושומרי תורה יתנרו בם (שם)‪ .‬ואם לחשך אדםלומי‬
‫לדור אל תתחר במרעים (שם ל" א)‪ .‬מי שלבו‬
‫נוקפו אומ' כן אל תתהר במדעים שלא תהא‬
‫כמרעים‪ .‬ואל תקנא ב‪:‬עושי עולה (שס שם)‪ .‬שלא תחא‬
‫ואומר בגי אל יקנא לבך בהטאים‬ ‫כעושי עולה‪.‬‬
‫(משלי כיג )‪.‬לא קשיא |הא בצריק נמור |הא‬
‫בצדיק שאינו נמור‪ ,‬ואי בעית אימא‪ .‬הא והא בצריק‬
‫=מילי דשמיא‪ .‬ואי‬
‫נמור‪ .‬הא |במילי ‏ דיריה |והא ב‬
‫בעית אימא הא והא במילי רשמיא זה שעה משחקת‬
‫לו שאני (יח)‪ .‬אל עשו אחיו‪ .‬אפלו עשו אלא‬
‫הוא אחיו (יט)‪ ,‬ארצה שעיר‪ .‬נכר שידין כמא‬
‫תה‬
‫ע‬ ‫דאת אמ' ושעירים ירקדו שם (ישעיה "ג כ'א)‪( .‬ב)‪,‬‬
‫ד'א שעיר‪| ,‬שמשעיר את הברות (כא)‪ .‬שד ה‬
‫ועתיד ליפרע ממנו דודי צה ואדום‬ ‫אדום‪.‬‬
‫(שיר השירים ה' )‪ +‬בלבוש אדום שנ' מדוע אדום‬
‫ללבושך (ישעיה סיג ב')(כב)‪,‬‬
‫ויצו אותם לאמר כה ת ‪-‬‬
‫לאדני לעשו כאהמר עבדך‬
‫יעכב‪ ,‬יגינו הקדוש‪ .‬אמי ‪ -‬לרב אפס כתוב‬
‫שןמי |למרן מלכא |אנטלינוס‪ .‬קם‬ ‫חרא אינרא |מ‬
‫וכתב מן יהודה השיא למין מלכא אנטלינוס‪ .‬גער‬
‫כוד"ר ‪,‬‬
‫ביה אמי ליה כתוב‪ .‬מן ל עבדך‪ .‬אמ'‬
‫בכור‬ ‫בה‬ ‫שכתי‬
‫בי ל כת' כה‪ .‬אמר עבדך עקב מכאן אמרו לעולם‬
‫יר משלי טיו א!)(כג)‪,‬‬ ‫יהא אדם מענה רך ומשיב‬
‫ומה דברים שלח יעקכ אצל עשו אמי לו אחי עד‬

‫ב כ אן‪(| .‬כא) עי' לעיל‬ ‫(יח) עי' מגולה ו' ע"ב ובניש וע" בד"ס שם‪( | .‬יט) עי' ביר שם סיד | (כ) עי' לקח‬
‫צ"ע ו‪-‬עיי‬‫עמוד שצ"ו בהדרשות שם על אדרת שער‪( .‬פב) עו' ביר פע"ה ‏ פ"ד ופפיג ס"ד‪( .‬בג) עי' ב'ר שם ס"ה‪( .‬כד)‬
‫שיור מזה קצת בלקח טוב כאן ומהרש"ב בהערות שם משער כי מקור הדברום הוא בילמדנו וע"ע לעיל עמוד ת'ס‬
‫(כו) עו' ב"ר שם‪.‬‬ ‫ותם"א‪( .‬כה) עי' רש'י ולקח טוב לפסוק זה וע"ע ב"ר שם על תחילת המאמר‪.‬‬
 ‫הגדול‬ ‫‪ =5‬שלחה‬ ‫מדררש‬ ‫‪8‬‬‫‪5‬‬
‫‪04‬‬ ‫‪%%‬‬

‫קל'ה ד')‪ .‬ולבסוף‬ ‫ה‪ -‬לו יה (תהלים‬ ‫דכת' כי שקב‬ ‫והמור זה יששכר דכת' יששכר חמור גרם (מיט י"ד)‪.‬‬
‫בהירו‬ ‫משה‬ ‫לוולי‬ ‫ד כתי‬ ‫משת‬ ‫שבנביאים‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫ויירא‬
‫וצאן אלו ישראל דכת' בהן ואתן צאני צאן‬
‫(תחלים קיו כ'ג)‪ .‬ולבסיף נתיירא עד שאמר לן ויאמר‬ ‫פשח ה‪ ,‬אמי לו‬‫מרעיתי (יהזקאל ל'ד ל'א)‪ .‬ו ע ב ד ו‬
‫הי אל מש ‪/‬ה אל תירא אותו (במדבר כיא ליד)‪( .‬לנ‬ ‫אעפ"י שהן משתעברין בעולם דכת' הנה כעינ‬
‫‪-‬פיור‬

‫צרה אלא‬ ‫אמי ר' יהודה לא חיא‪ .‬יראה ולא היא‬ ‫עבדים אל יר אדוניהם כעיני שפחה אל יר נכרתה‬
‫|אמי אם‬ ‫ויירא שלא יהרונ‪| ,‬ויצד לו שלא ייהרנ‪,‬‬ ‫(תחלום קכ'ג ב')‪ .‬תבוא השעה וישעכדו משעבדיהם‬
‫עליו‪ .‬אני‬ ‫מתגבר הוא‪ .‬עלי הורניני ואם מתגבר אני‬ ‫דכת' ועמדו ‏ זרים ורעו צאנכם ‏ ובני נכר |אכריכם‬
‫לו‪ = .‬כיון‬ ‫הורגו (לד)‪ .‬ד'א‪ .‬וירא יעקב |מאד ויצר‬ ‫וכורמיכם ואתם כהני ה' תקראו (ישעיה סיא ח') (כז)‪,‬‬
‫‪,‬עשו |התחילו‪ .‬מריבים‬
‫שראו נשיו שהוא מתיירא מ‬ ‫ואשלחה להניד לאדני‪ .‬שמנה פעמים קרא‬
‫עמו‪ .‬אמרו לו |אתה ידע שאתה מתיירא מעשו‬ ‫עקב לעשו אדוני כנגדןמלכו באדום שמונה מלכים‬
‫למה הוצאתנו מבית אבינו לכך ויירא מבהוץ‪ .‬ויצר‬ ‫(כח)‪.‬‬ ‫קודם ו‬
‫מבפנים‪ .‬ויירא מעשו‪ ,‬ויצצור מנשיו (ליה)‪ .‬אמר כל‬
‫שהוא‬ ‫האמר‬ ‫בארין ישראל‬ ‫יושב‬ ‫הוא‬ ‫הלכו‬ ‫השנים‬ ‫אל יעקב לאמר‬ ‫אכים‬
‫גו‬

‫בא עלי מכוח ‏ ישיבת אריץ ישראל‪| .‬כל השנים‬ ‫להיך אל עשו‪:‬‬
‫באנו אא‬
‫הללו הוא יושב ומכבד את הוריו תאמי שהוא בא‬ ‫נוהג ‏ בו אהוה |והוא עשו ‪--‬‬ ‫את‬ ‫לו‬ ‫אמרן‬
‫עלי מכוה כבוד אב ואם (לו)‪ .‬ד'א אמי הוא אמר‬ ‫רבע מאות איש עמו‪ .‬אמי‬ ‫‪,‬כט)‪ .‬וא‬ ‫רשעתו‬
‫אבל אבי ואהרג את יעקב אחי (כ"ז מ'א)‬ ‫ימי‬ ‫יקרבו‬
‫אמ' ר' שמואל בר נהמני |תשעה מלכים קשורים‬
‫שמא מת אותו ‪.7‬אמי ר' יודן כת' שוב אל ארץ‬ ‫כתרים היו עמו וארבע מאות ראשי גייסות‪( .‬ל)‪.‬‬
‫אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך (ל'א ‪= .)3‬וכת' ויירא‬ ‫ריש לקיש אמי מה עשו עשוי על ארבע מאות‬
‫עקב אלא מכאן שאין כ צדיק ‪ -‬הזה (לז)‪.‬‬ ‫כך כל אחד ואחד עמו ארבע מאות (לא)‪.‬‬
‫ר' יעקכ בד אידי רָאמִי קראיי כת' והנה‪ .‬אנכי עמך‬
‫קא‬ ‫ושמרתיך (כ'ח ט'ו) =וכתי ירא עקב אלמא‬ ‫ויירא יעקב מאד ויצר לו‪ ,‬לפישוע‬
‫החטא‪ ,‬אני והא‪ .‬אמ' רי =יוחנן‬ ‫סבר שמא יגהזום‬ ‫לכך נתיירא‬ ‫מים‬
‫בעשו שאין בו יראת !‬
‫מפי הקכיה‬ ‫ריוצא‬
‫משום רי יפי כל דיבור ודבוו ש‬ ‫ממנו‪ ,‬והינו דתניא הוי ירא את השמים שהכל בירי‬
‫במילי‬ ‫הא‬ ‫בו לא קשיא‬ ‫חוז‬ ‫אינו‪.‬‬ ‫ואםפלו על תנאי‬ ‫לשמים שרצון יראיו‬ ‫הירא‬ ‫והוי ירא | את‬ ‫שמים‪,‬‬
‫דביניה לבין ברייה‪ .‬והא‪ .‬במילי רעלמא שכל דב‬ ‫מי שאינו ירא‬ ‫את‬ ‫ירא‬ ‫והוי‬ ‫(תהלים קמ"ה ו"ט)‪.‬‬ ‫יעשה‬

‫טובה‪ .‬שיאמר הנביא לישראל אינו בטל‪ .‬לעולם (לח)‪.‬‬ ‫שאפילו שכינה עצמה | כביכול אינה יכולה לעמוד‬
‫בי עני‬ ‫עניני‬
‫כיוצא בו תפלה לדוד הטה‬
‫אפזנך‬ ‫ה'‬
‫אוכל‬ ‫בו שני גבה עינים ורחב לבב אותו | לא‬
‫שמרה נפשי כי חסיד אני (תהלים פיו בי)‬ ‫ואביון אאני‬ ‫(תחלים קיא ה') (לב)‪ .‬ד"א ויירא‪ .‬יעקב‪ .‬אמי רי פנחם‬
‫כיז ו"ג)‬ ‫(שם‬ ‫וכת' לולא' האמנתי |לראות בטוב הי‬ ‫שני בני אדם הבטיהן הקביה ונתיראו‪ .‬הבחור‬
‫ותגיא משמיה דרי יוסי למה נקוד על לולא כך‬ ‫יעקב‬ ‫אבינו‬ ‫שבאבות‬ ‫שבנביאים‪.‬‬ ‫והבחור‬ ‫שבאבות‬

‫(כז) עי' ביר שם סיו וסייב ותנהומא וישלח פיא ותנחומא מהרשיב ח'א פיב ע'ב =ובכייק לושנהון דבריותא כך |כד'א‬
‫חמורתא גמולתא וכו' העולם חזה הא כתב הגה בעוני וכו'‪(| ,‬כח) עי' ביר שם סי"א‪(| .‬כט) עיי תנחומא מהרש"ב‬
‫שם‪( .‬ל) צ"ע ועיי ב'ר שם סייב עיש‪( .‬לא) עי' ביר שם פ"ז וע"ע לקה טוב וילקומ לפסוק זה ע"ש‪( | .‬לב) צ"ע ועי'‬
‫דרך ארץ זוטא פיב‪(| .‬לג) עיי |ביר פע"ו ס'א ובניש‪(| .‬לד) עו' ביר שם סיב‪( | .‬לה) צ'ע‪(| .‬לו) עי' ביר שם וע"ע‬
‫(לת) צ"ע‪ .‬ועי' פורוש הרא'ם על רש"י כאן ע"ש ופירוש מילי דעלמא הוא שהקבית‬ ‫‪ 0‬באז‪( = .‬ל‪ )1‬עי ‪5‬‬
‫בטיח להעולם איזה דבר ע"י נביא שאז יהיה השינוי הכזבת תנביא‪ .‬וע"ע ברכות ד' ע"א וז' ע'א |וע'עלחם משנה‬
‫‪ 0‬י התורה פ'ט היד ומפרשים לברכות שם‪ .‬ובכי"ק גרס אית |דמקשי (ה' איני) והא אמר |ר' יוחנן וכו' דבינות‬
‫‪00‬‬ ‫הגדול‬ ‫וישלה‬ ‫מדרש‬
‫ופחד יצחק היה לי‬ ‫לולי אלהי אבי אלהי אברהם‬ ‫אמ' דוד לפני הקכיה רבונו שלעולם בוטה אני בד‬
‫(לא מ'ב)‪ .‬הרי זכות אברהם הצילתו ליעקב‪ .‬וכן הוא‬ ‫שאתה עתיר לשלם שכר טוב לצריקים לעולם הבא‬
‫אומי וואמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהיאבי‬ ‫אבל איני יורע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו‪.‬‬
‫יצחק הוי‪ .‬לא תלה | אלא בזכות אברהם (מג)‪,‬‬ ‫בו עד‬ ‫כיוצא‬
‫קא סאכר שמא יגרום החטא (לט)‪,‬‬
‫ד'א אלהי אבי |אלהי ‏ אברהם‪ | .‬הבוחר בדרכיהם‬ ‫הי (שמות ט'ו מ'ז)‪| .‬זו ביאה |ראשונה‪.‬‬ ‫עמ‬ ‫יעבר‬
‫אמור‬ ‫שנייה‪ .‬‏‬ ‫זוביאה‬ ‫שם)‪.‬‬ ‫עם זו קנית (שם‬ ‫יעבר‬ ‫עד‬
‫והעושה כמעשיהם אני מתקיים עליו =ושאינו בוה‪-‬‬
‫איני מתקיים עליו‪.‬‬ ‫בדרכיהםולא עושה כמעשיהם ‏‬ ‫מעתה היו ראויי ישראל ליעשות להן נס בביאה‬
‫תדע לך שהוא כן מי היה קרוב ליהזקיה אלא אהז‬ ‫שנייה בימי עזדא כביאה ראשונה בימי יהושע אלא‬
‫והוא‪ .‬מניה לאחז ואומ' ליהזלקיה כהי אמר ‏ הייאלהי‬ ‫שנרם ההטא (מ)‪ ,‬ויחץ את העם אשר אתו‪.‬‬
‫בדרכיהם‬ ‫דוד אביך (ישעיה ל'ח ה!)‪| .‬אלא | הבוהר‬ ‫אמי ר'‪ .‬הייא רבא לימדה תורה דרך ארין שלא‬
‫בוחר‬ ‫העושה כמעשיהם אני מתקיים עליו‪ .‬ל‬ ‫אחת ממי את ל ‪-‬מוד‬ ‫יהא אדם נותן ממונו בזוית‬
‫בדרכיהם ובמעשיהם איני מתקיים עליו (מד)‪.‬‬ ‫מיעקב‪( .‬מא)‪.‬‬
‫ינאי‬ ‫רי‬ ‫אמ'‪:‬‬
‫קטנתי מכל החפדים‪.‬‬
‫לעולם אל יהלך אדם במקום סכנה‬
‫‪ 9‬ויאמר אם יבא עשו אל המחנה‬
‫אין עושין לו נס ואם‬ ‫ואמר שעושין לו נסשמא‬
‫האהת והכהו‪ ,‬ינג אמרי אלו‬
‫אר‬ ‫הנש‬ ‫המחנה‬ ‫והיה ‏‬ ‫אהינו | שבדרו‬
‫עושין לו נס שכין לו מזכיותיו‪ .‬אמי רב חנין מאי‬
‫לפל יטה‪ .‬אלו אחינו שבנולה‪| .‬אמי ר' הושעיה‬
‫ק"אה קשנתי ‏ מכל ההקדים‪| ,‬אמי רב יצחק בריה‬ ‫אע'ם כן היו מתענין בשני ובחמישי‪( .‬מב)‪.‬‬
‫דרב יהודה לעולם יבקש אדם רחמים על עצמן‬
‫שלא יחלה שאם חלה אומדין לו הבא זכוו‬ ‫) ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם‪,‬‬
‫שלשה‬ ‫ררןף‬
‫' ‪|--‬‬ ‫תנו‬ ‫במקל<‬ ‫כי‬ ‫(מה)‪ ,‬‏‬ ‫והפטר‬ ‫בוא וראה שהצדיקיםמתעטרין ב‬
‫נתעשהו על ידי מקל‪ .‬עקב דבת' כי במקלי‬ ‫ובניהם מתעטרין בהן‪ .‬באיזה ‏ צד אבדהם נתעטר‬
‫עברתי‪ ,‬משה דכת' ויקח משה את מטה האלהים בידו‬ ‫ביעקב כשהשליך אותו נמרד לתוך כבשן האש ירר‬
‫כו‬ ‫ונבהר‬ ‫מקלו בודןי‬ ‫ויקח‬ ‫דכתי‬ ‫דוד‬ ‫ד' כ')‪,‬‬ ‫(שמות‬
‫אמיו מלאכי הש"ת רבונו שלעולם‬ ‫הקכיה ו‬
‫המשה הלוקי אבנים מן הנחל וג' (שמואל א' יז ס') (מו)‪3‬‬ ‫לוה אתה מציל כמה רשעים ‏ עתידין לעמוד ממנו‬
‫בירי‬ ‫יוורה‬ ‫אמיירי‪.‬‬ ‫הזה<= ‏‬ ‫הירדן‬ ‫את‬ ‫עברתי‬ ‫אפור‬
‫ר ממג‬‫אמר להן ‪ 9‬יעקב בן בנו שעתיד לעמור‬
‫עברו‬ ‫שלא‬ ‫ובכתובים מצינו‬ ‫ובנביאים‬ ‫סימון בתורה‬ ‫אני מצילו‪ .‬מנין אמ' ר' ברכיה ממה רכת' לכן כח‬
‫שליעקב‪ .‬בתורת‬ ‫בזכותו‬ ‫הירדן ‪0‬‬ ‫את‬ ‫ישראל‬ ‫את אברהם‬ ‫פדה‬ ‫אמ הי אל בית =עקב אשר‬
‫הירדן הזה‪| .‬בנביאים‬ ‫במקלי |עברתי את‬ ‫דכת' כ‬ ‫עקב |פדאו‪ .‬מן הכבשן‪.‬‬ ‫(ישעיה כ'ט כ'ב)‪| .‬בשביל‬
‫דכת' ביבשה עבר יש‪-‬אל את היררן הזה (יהושע ד' כ"ב)‪.‬‬ ‫הרי נתעטרו אבות בשביל בנים‪= .‬ומנין שנתעטרו‬
‫הירהן הסוב לאחור ‏ מלפני ‏ אלוה‬ ‫לבן בכתובים דכת'‪.‬‬ ‫בנים בשביל אבותם בשעה שיצא יעקב‪8‬‬
‫עקב (תהלים קי"ד ה' ז) (מז)‪.‬‬ ‫רדף לבן אחריו נגלה הקכ'ה ללבן ‏ בדרך ואמי‬
‫לעושרו;‬ ‫‪-9‬‬
‫מיד‬ ‫יאמי‬
‫אהי‬ ‫י‪.‬ל‬
‫ינ‪,‬א מיד‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬בה)צ‪1‬ילגי‬ ‫השמר לך מדבר עם יעקב‪ .‬מטוב עד רע (ל'א כיד)‪.‬‬
‫רשג‬ ‫ב אל תהן מאי"י‬ ‫כיון שבאו להתוכה‪ .‬זה עם זה מה עקב אומי‪ .‬ללבן‬

‫ובכו"ק קסבר‪.‬‬ ‫(לט) עוי ברכות ד' שם ובניש ועיע בדים שם‪.‬‬ ‫לבין ברייה והא במילי דאמר נבייא‪ .‬לעלמא שכל וכוי‪.‬‬
‫(מ) עי' ברכות שם‪( | .‬מא) עי' ביר שם ס'ג ע"ש‪ .‬ובכי'ק ר' חיוה רבה‪( .‬מב) עי' ביר שם ובנ"ש‪( .‬מג) עו' הנחומא‬
‫‪ 1‬עמוד שפיז‪( .‬מך) עי' ביר פע'ו סיד‪ .‬ובכייק לא (תי אלא) אחז‪( ,‬מה) עו*‬
‫תולדות ס"ד וב"ר פפ'ג | ס"ב וע"ע לעיל‬
‫סיה‬
‫ה‪.‬‬
‫שם‬ ‫ב'ר‬ ‫עי'‬ ‫(מז)‬ ‫ציע‪.‬‬ ‫שבת ליב ע'א ובנ"ש‪( | .‬מו)‬
 ‫‪80‬‬ ‫לול‬ ‫וישלה‬ ‫מדרש‬ ‫‪0‬‬
‫ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו‪,‬‬ ‫(תהלים ק'מ ט)‪ .‬כשם שחיה בדעתו שללבן לעשות‬
‫למה לא הכניסן בערבוביא כדי לתמהו‬ ‫לי רעה ולא עזבתני בידו כך ‏ עשו אחי שחישב‬
‫בדרון ולסמות את עינו‪ ,‬ולמה לא הכניסם לו כולן‬ ‫עלי להרניני הפר |עצתו ואל תפק זממו פן ירום‬
‫‪₪‬‬
‫'‬ ‫והכני אם ע‬ ‫‪(95‬שם) (מה)‪ ,‬פן יבוא‬
‫כאחת כדי להשביע עינו שלרשע (נד)‪.‬‬
‫ואתה אמרת לא תקה האם על הבנים‬ ‫בנים‪.‬‬
‫יה) ויצו את הראשון וי תדברון אל‬ ‫(מט)‪.‬‬ ‫')‬ ‫כיב‬ ‫(דברום‬

‫או תו‬ ‫עשו במצאכם‬ ‫עמך‪:‬‬ ‫היטב איטיב‬ ‫אמרת‬ ‫ואתה‬ ‫ש‬
‫בגדולתו (נה)‪.‬‬ ‫היטב‪ .‬בזכותך‪ .‬איטיב בזכות‬
‫אנותיך (נ)‪ .‬ושמתי את ורעך כחול הים‪.‬‬
‫עבדך‬ ‫גם הנה‬ ‫כא) ואמרתם‬ ‫לעתיר לבוא‪| .‬שג' והיה ‏ מספר בני ישראל‪ .‬כחול‬
‫יעקר‬
‫<ץ‪-‬‬
‫לו הכץבק"‪-‬ה‬
‫אהרינו‪,‬‬
‫אממי'‬
‫הים (הושע ב' א ( (נא)‪,‬‬
‫שלע ולם‬
‫עשית את הקדש חול אמי לפני‬
‫רבונו‬

‫אני מחנף לרשע בשביל שלא יהרנני מכאן שמחנפין‬ ‫וילן שם בלילה ההיא ויקה מן‬
‫לרשעים בעולם הזה מפני דרכי שלום (נו)‪.‬‬ ‫מהוא מן הבא‬ ‫בידו‪,‬‬ ‫הבא‬
‫בידו מן המומות שהיו הבריאין בורחין מלפניו ולא‬
‫‪ ₪‬ויקם בלילה הוא ‏ ואת אחד‬ ‫בא בידו אלא בעלי מומין ולכך רמז הכתוב‪ .‬במים‬
‫עשר ילדין‪ ,‬ודה איכן היתה‪.‬‬ ‫(גב)‪.‬‬ ‫וגוי‬ ‫עשרים‬ ‫ותישים‬ ‫מאתים‬ ‫עזים‬ ‫סתומה‬

‫אמי ר' שמיאל נתנה בתיבה ונעל בפניה‪= .‬אמ'‬

‫הרשע הזה עינו רמה שלא יתלה עיניו יראה אותה‬ ‫עשרים‪,‬‬ ‫ותישים‬ ‫מאתים‬

‫ויקח אותה ממני‪ ,‬ר' חוגנא בשם ר' אבא בר כהנה‬ ‫אמ ר' אליעזר מכאן לְענָה האמורה‬
‫בתווה‪ .‬עזים מאתים שהן צריכות תיישים עשרים‬
‫'ר)‬
‫בר הלה מי לו להקכ"ה מס מרעהן חסד (איוב‪ .‬י"‬
‫אחד לעש‪-‬ה‪ .‬רחל ים מא תים‪ .‬שהן צריכות אילים‬
‫מנעת מאחיך חפד ולא נתתה למהול דרך התר‬
‫לעשרה‪.‬‬ ‫עשרים אחר‬
‫הרי היא נישאת לערל דרך איסור ()‪.‬‬
‫מיניקות ובגיהם שלשים‬
‫נה)ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש‬ ‫אמי ר' ברכיה בשם רבן שמעון בן‬
‫עמו‪ ,‬א מ רי הנינה נרמה לו ל‬ ‫נמליאל | לפי שהוא צנוע בתשמישו‪ .‬לא פרסמו‬
‫לרועה‪ ..‬לזה צאן ולזה צאןלזה נמלים ולזה גמ‬ ‫הכת'‪ .‬פרות ארבעים‪ .‬שהם צריכות פרים עשרה‬
‫אמי לו העבר את שלי ואחד ‏ כך אני מעביר את‬ ‫עשרים‪.‬‬ ‫ד אתונות‬ ‫דאינון‬ ‫חר לארבעה‬
‫שלך‪ .‬העביר ‏ המלאך צאנו שליעקב אבינו כהדף‬ ‫רתרין חאינון‪ .‬לעיין‪,‬‬
‫שהן צריכות עיירים עשרה ל‬
‫עין והוה אבונן |יעקב |מעבר עָנִיה =דמלאכא‪ .‬וחזד‬ ‫ולמה הוא נותן הגמלים באמצע ‪ 5‬שרמן ‪0‬‬
‫ומשכח ענין אחרנין כלליליא עד עלות השחר (נח)‪.‬‬ ‫ואמי הוי רואה עצמך כאלו אתה יושב על בימה‬
‫דיא ויותר יעקבלבדו אמי ר' אלעזר שנשתייר על‬ ‫םנג)‪.‬‬‫ודן ואנ נירון לפניך |ואת ממתמלא עלי רחמים(‬

‫מט) עו' ביר | פעיו פיו‪ )( = .‬עו" ביר שם פ"ז‪(| .‬נא) צ"ע ואולי היה כן לפניו |בפסיקתא‬ ‫פ"ט‪.‬‬ ‫(מח) עי' ביר פע"ה‬

‫לפסוק טיו ובהערות שם‪ .‬ור"ל שכל חתיבות בפפוק הניל‬ ‫רבתי פסיקתא י"א ע'ש מיה ע'א‪ .‬גב) עי' מדרש‬
‫חפירה‬ ‫מסיומים במ"ם פתומה‪( .‬נג) ע‪,‬י' ביר שם וירושלמי כתובוו לי ע'ב‪ .‬ובניש ובמפרשים‪ .‬ובכיימ |בבא ה‬
‫זהשלמתי עפ"'י כי"ק ושם עוד בראש המאמר אר"א מניז לע ווג וכו'‪( .‬נד) עז' ב'ר שם פ'ח‪( .‬נה) עי' ביר שם‪( .‬נו)‪ .‬עי' פדריא‬
‫ם ס"ט‪( .‬נח) עו' ביר | פע"ז סיב ובנ"ש‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫פל"ז וע"ע סוטה מ'א ע'"ב‪( = .‬נז) עי' ביר‬
 ‫‪-‬‬ ‫הגדול‬ ‫וישלה‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫תקיפין‪ .‬בי מי שיש לאל ירם לעשות רצוןקונם‪.‬‬ ‫פכים קטנים‪ ,‬מכאן לצריקים |שהביב‪ .‬עליהן ממונן‬
‫ואין אילים אלא תקיפין כמא דאת‪ .‬אמיואתנך ביר‬ ‫יותר מנופן וכל‪ .‬כך ‪ 0‬לפי שאין פושטין ידיהן‬
‫ליא "א)‪ .‬ומה היה תוקפן שכבשו‬ ‫איל נוים (יחזקאל‬ ‫בנזל (נט)‪ .‬ויאבק איש עמו‪ ,‬אמי רי יצחק |מכאן‬
‫למיתה =על שמו שלהקביה‪ .,‬היה‬ ‫יצדן ונתנו עצמן‬ ‫לתלמיד‪ .‬הכמים שלא יצא יחידי |בלילה‪= .‬ר' אבא‬
‫אהשחט והן אומרין‬ ‫ברנליו ‪-‬ויוצאל‬ ‫מהן‪.‬מהלך‬ ‫בר כהנא ‏ אמי מהכא והנה ‏ הוא זורה ‏ את נורן‬
‫נשחט והוא אימר‪ .‬להןעל שהייתי‬ ‫לו על מה אתה‬ ‫השעורים בלילה (רות ג' ב')‪| .‬ר' אבהוא אמי מהכו‬
‫משמר את השבת‪ .‬וכן הבירו מהלך כרנליו זוא‬ ‫את חמירו (כ'ב ג)‪.‬‬ ‫ויחבש‬ ‫בבקר‬ ‫וישכם אברהם‬
‫ליהרג והןאומדין לו על מה אתה נהרג והוא‪ .‬אומי‬ ‫ורבנן אמדי |מהכא לך נא ראה שלום אחיך‬
‫להן על שלא השתחויתי לאל אחר‪ .‬וכן חבירו מהלך‬ ‫(ליז "ד (ס)‪ ,‬ויאבק איש עמו‪ ,‬רב המא בר חנינה‬
‫‪ %0‬ווצא ליסקל =והן אימרן ‏ לו על מה אתה‬ ‫אמי שרו שלעשו נזדמן לו‪ .‬הדא היא דכת' כי על‬
‫סקל והוא‪ .‬אומר להןעל שמלתי את בני‪ .‬אמ' רי‬ ‫רבר‬
‫ו שו‬ ‫כ ראיתי |כראות |פני אלחים‪ .‬משל למה‬
‫‪ 2‬בר אבא אם יאָמר לי אדם תן נפשך למות‬ ‫‪0‬‬ ‫דומה לְאֶתְלִיטוּם שהיה עומד וּמְנְשָש בנו‬
‫על קדושת השם אני נותן את נפשי אכל אם‬ ‫לפניו‪,‬‬ ‫תלה עיניו וראה את |המלך והרעיש עצמו‬
‫כאותן שהיו מביאין ‏ קליפיץ שלקנים ‏ ונותנין אותן‬ ‫מלאך‬ ‫אמ" ר' ברכיה אין ‏ אנו יודעין מי נצח אם‬
‫בי צפרני ידיהןאיני‪ .‬יודע אם היתי ‏ ינול לקבל‬ ‫האיש‬ ‫אם עקכ‪ .‬ממה שני ‏ ואבק איש עמו הרי‬
‫אם לאו‪ ,‬הוביני אלים בני תקיפץ (סג)‪.‬בהאבקו‬ ‫נתמלא אבק (סא)‪,‬‬
‫עמה ' של בן לוי אומ' כאדם שחובק את‬
‫הבירו וידו מנעת‪ .‬לכף ימינו‪ .‬ר' שמואל ‏ בר נחמני‬ ‫וירא כי לא יכל לו ויגע בכף‬
‫מי שנזדמן‬ ‫שמואל‬ ‫מר ‏‬ ‫לו דאמ'‬ ‫בנוי נדמה‬ ‫אומי‬
‫ירכן‪ ,‬אמי ר' חינה בר יצחק בא‬
‫לו נוי בדוך ‪ | -‬לימינו‪| ,‬רב שמואל בר אחא‬ ‫אליו וקמיעין תלויין לו בצוארו זכותו וזכות אבותיו‬
‫בר עולא‪ .‬אמי‬ ‫משמיה ‏ דרבא‬ ‫קמיה דרב ספא‬ ‫ולא יכול לו (סב)‪ .‬ווגע בכף ‏ ירכו‪ .,‬נגע בצדיקים‬
‫לו דאמר מר המהלך לימין‬ ‫נדמה ‏‬ ‫בתלמיד הכמים‬ ‫זה דורו |שלשמד דכת'י‬ ‫ממנו‬ ‫לעמוד‬ ‫שעתידין‬
‫רבו הרי זה בור‪ .‬ורבנן אמרי מאהוריה אתא ונשייה‬ ‫ותקע כף ירך יעקב‪ .‬אמי ר' אלכסנדראי כל‬
‫בתַרְנָּ‪ .‬‏ ורבנן האיי |בהאבקו עמו‪ .‬מא עבדי ‪0‬‬ ‫אחד ואהד מדו ‪ 7‬שקול לפני הקביה כיעקב‬
‫אידך דרי =יהושע בן לוי דאמי רי‬ ‫לי לכי‬ ‫מיבעי‬ ‫שני זה דור דורשיו מבקשי פניך‪ .‬אלהי יעקב סלה‬
‫וושע בן לוי מלמי שהעלואבק ברנליהן ער כסא‬ ‫לא נאמר כן אלא מבקשי פיך עקב סלה‬
‫הכבוד כת' הכא בהאבקו עמו וכת' התם וענןאבק‬ ‫(ההלים כיד )= שכל אחד ואחד |מהן שקול לפני‬
‫רנליו (נחום א' ג') (סד)‪,‬‬ ‫הקביה כיעקב‪= .‬רבנן אמרי מהוא |זה דור דורשיו‬
‫מבקשי פניך שכל הדורות באילןבקש מלפניהקב'ה‬
‫כ) ויאמר שלהני‪ ,‬י' שמעוןאמי תע לך‬ ‫אןלא‬‫חנם כעני מבקש צדקה על הפתח והן אינן כ‬
‫‪ -‬וני‬ ‫ם מן‬ ‫שהצדיקים‬ ‫די ה דור הירשיר לא‬ ‫בפועל שמבקששי שבדה‬
‫מי גדול המשלה או המשתלה [הוי נומ' והשמשלה‬ ‫נברא העולם כולו אלא בזכות דורו שלשמד ועליהן‬
‫וה"ב את תלמידו וכתי‬ ‫שכן האב משלה את בנו‬ ‫ני‬ ‫כ"טמ א')‪.‬‬ ‫(תהלים‬ ‫בני ‪6‬אלים‬
‫הוא אומי הבו להי‬
‫ע" ב"ר שם‪.‬‬ ‫(סב)‬ ‫יק שם‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ס'ג‬ ‫(סא) עו' ביר שם‬ ‫ב'‬
‫ב‬
‫טמוד‬
‫עמוד‬ ‫(נט) עוי הולין צ'א ע"א‪.‬‬
‫ס) עי' חולון |שם‬
‫א' ועי' שיר‬ ‫החלים מהרשיב | מזמור כ"ט סוף סימן‬ ‫על בני אלים במדרש‬ ‫(סג) צ"ע וע" ב"ר שם ועי'‬
‫שיור מהדרש‬
‫הפיסקא‬ ‫בריש‬ ‫ובכי"ק‬ ‫זה‪.‬‬ ‫לפסוק‬ ‫פסוק ז' ובניש על מאמר ר' חויא בר אבא ע"ש‪ .‬ועי' ברמבין‬ ‫השירים רבה פ'ב‬
‫(סד) עו' חולין צ'א ע'א‪.‬‬ ‫ר' אלכסנדרי וכו' ובל"ס וש להגיה ואתנהו ביד אל גוום ו המקרא ביחזקאל שם‪.‬‬
‫זיסור מלת מר‪.‬‬ ‫ובכו"ק דאמר שמואל‬
 ‫‪2‬‬ ‫הנדול‬ ‫וישלה‬ ‫מדרש‬ ‫‪11‬‬
‫שרת‪ .‬אין אומרין שירה אלא פעם' אחת ביום‪.‬‬ ‫בצדיקים ויאמר |שלחני חוי |שהצדיקים גדולים מן‬
‫ואמדי לה פעם אחת בשבת‪ .‬ואמרי לה פעם אחת‬ ‫המלאכים (פה)‪ .‬וכן הוא אומי והי נתן קולו לפני‬
‫בחדש‪ .‬ואמרי לה פעם אחת בשנה‪ .‬ואמרי לה‬ ‫חילו כי רב‪ .‬מאד מהנהו וכי עצום עושי דברו‬
‫פעם אחת בשבוע‪ .‬‏ ואמרי לה פעם אהת בובל‪.‬‬ ‫(ייאל ב' "א)‪ ,‬וכ מה ענין זה לוה אלא אמי הקביה‬
‫ואמרי לה פעם אחת לעולם‪ .‬וישראל מזכירין את‬ ‫המלאכים קשין הן ד‪:‬תי כי רב מאד מחנהו‪ ,‬‏ ומי‬
‫השם לאהר שתי תיבות‪ .‬ומלאכי שרת אין מזכירין‬ ‫קשה מהן אלו צריקים עושי רצונו דכת' וכי עצום‬
‫אלא לאחר שלוש תיבות‪ 0 .‬שרת אין אומרין‬ ‫עושי דברו‪ ,‬מי שמקיים תורתו‪ .‬חוא גדול מהן (סו)‪.‬‬
‫שירה למעלה עד שיאמרו‪ .‬ישראל למטה שני ברז‬ ‫ר' מאיר אומי תדע לך שהצדיקים גדולים מן‬
‫(איוב‪ .‬ליח ז')‪ .‬אלא‬ ‫‪ )-‬ה כל ב‪--‬‬
‫יחד כוכבי‬ ‫‪%9‬‬
‫‪-9‬ו‬ ‫הכ‬ ‫המלאכים וני מי נדול השומד או‬
‫הנשמר‬
‫‪\-‬‬ ‫‪'-‬‬

‫אומדת קדוש ואהת אימרת קדוש קדוש ואחת‬ ‫אחת‬ ‫את‬ ‫משמרין‬ ‫להיות‬ ‫המלך‬ ‫עבדי‬ ‫דרך‬ ‫שכן‬ ‫ונשמר‬

‫אומרת קיוש קדוש קרוש הי צבאות מלא כל הארץ‬ ‫ד לשמ"ך‬

‫לך‬ ‫יצוה‬ ‫מלאכיו‬ ‫‪-‬כ‪1‬י‬ ‫בצדיקים‬ ‫וכת'‬ ‫אדוניהט‬

‫כבורו‪ .‬והא איכא ברוך ברוך אופנים ‏ הוא דאמרי‬ ‫בכל דרכיך‪( .‬תהלים צ'א ו'א)‪ .‬הוי שהצדיקים גדולים‬
‫ליה ואי בעית אימא כיון דאתיהיב רשותא אתיהיב‪.‬‬ ‫מן המלאכים‪- .‬וכי‪ .‬מו נדול הנושא או הנישא חוי‬
‫|כן‪ .‬דיך‪ .‬עבדי המלך‪ .‬לחיות ‪-‬נושאון‬
‫אומי הנישא ש‬
‫|‬

‫וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן ל(הוושע ייחיב)‪.‬‬ ‫המל‬ ‫|‬ ‫=|‬ ‫ו‪-‬ו‬

‫איני יודע מי שר למי‪ ,‬כשהוא אומר כי ‪.‬שרית האוי‬
‫יעקב שד למלאך ‪ :‬בכה ויתחנן לו איני יודע מי בכה למי‪,‬‬
‫האוי‬ ‫כשהוא אומי ויאמר שלהני ויאמ ‪- 0-‬‬
‫מלאך בכה‪ .‬ליעקב כי שרית‪ ,‬אמי ראבא רמו רמז לו‬
‫שעתידין שני שרים לצאת ממנו ראש ‪ --‬שבבבל‬
‫ומכאן רמז לו גלות (סט)‪.‬‬ ‫נשיאא שנארץ ישראל‬
‫את אדוניהן‪ .‬וכת' בצדיקים על כפויסשאונך הוי‬
‫=' וחנן‬ ‫שהצריקים ‏ גדולים ‪-‬מן המלאכים (סז)‪ ,‬ר‬
‫הסנדלר ‏ אומ' |הדע *לך שהצדיקים ‏ גדוליס ‏ מן‬
‫ומלאכים שהצדיקים ‏ אומרין שירה כל זמן שירצו‪.‬‬
‫והמלאכים אין אומדין שירה |אלא פעם אהת ביום‬
‫כדתניא‪ .‬בכל יום הקביה בורא תריסר אלפי‪ .‬מלאכי‬
‫‪-2‬ו‬ ‫וי‬ ‫==‬

‫‪ --‬לם‪ .‬אמי‬
‫דא ויאמר‪ .‬שלחני‪= ,‬שחניע זמן‪ .‬קלוסי‬ ‫ים‬
‫הדי;‬
‫ו‬
‫שנא'‬ ‫ומבטלן‬ ‫לם;ניו‬ ‫שירה‬ ‫יי ומרין‬
‫נוו‬
‫=‬

‫לו יקלסו חביריך אמ' איני יכול (ע)‪ .‬ויאמר לא‬ ‫לבקרים‪ .‬רבה אמונתיך‪( .‬איכה ג' כיג) (פת)‪.‬‬
‫אשלהך כי אם ברכתני אמר לואותן‬
‫המלאכים שבאו אצל אברהם אבי לא פירשו ממנו‬ ‫ך‪ ,‬אמי לו גגב אתה‬
‫אלא בברכה‪ ,‬אמ' לו אותן נשתלחו עמלנת כן‬ ‫קוביסטוס אתה שאתה מתיירא מן‬
‫השחר אמ' לו מלאך אני ומיום שנבראתי לא הנוע אבל אני לא נשתלחתי על מנת כן לכך אמי לו‬
‫זמני לומר שירה עד עכשו‪ .‬מסייע ליה לרבחננאל לא אשלחך‪ .‬בסוף אמ' המלאךאני מנלה לו ואם‬
‫דאמי רב חננאל אמי ‏ רב שלוש כתות שלמלאכי אמר לי הקביה למה נלית לו אני אומי לפניו רבון‬
‫]|‬ ‫בניך =גוזרים |נזירות ואין אתה‬ ‫שרת אומרות‪ .‬שירה ‏ בכל יו אהת אומרת קדוש ה‬
‫ה' צבאות נזירותם‪ .‬אני הייתי יכול לבטל נזירותז אמי לו עה‬ ‫ואחת אומרת קדוש ואחת אומרתל‬
‫מלא כל הארץ כבודו (ישעיה '' ג')‪ .‬מותיבי ‪:‬חביבין הקב'ה להיגלות עליךולהחליף את שמך ואני עומד‬
‫שם דכת' בית אל ימצאנו ושם ירבר עמנו (הושע ייב ה')‪.‬‬ ‫ישראל לפני המקום יתר ‪ 0‬השרת שישראל‬
‫עמך אין כת' אלא עמנו דירי ודידך (עא)‪,‬‬ ‫אומרין שירה בכל עת ובכל שעה שירצו‪ ..‬ומלאכי‬
‫על בררות מאמר זה ב"ר פעע"ח פ'א‪ .‬ועעי"עע‪ .‬בבחחיידדו ושי הרד"ל שם אות ג'‪( .‬סו) עי' הנחומא וישלה ס"ב ותנחומא‬
‫וכן בתנחומא מהרש"ב שם‪( .‬סז) עי' ביר שם‪ .‬ועוד וותר קרוב להנופחא כאן הובא בערוך ערך רב א' בשם‬
‫ובכי"ק מלת ליה (קודם‪ .‬ואי‬ ‫צ"א‪ .‬ע"ב‪ .‬וצ'ב‪ .‬ע"א ע"ש‬ ‫עיי חולין‬ ‫ו"ד ע'א‪( | .‬סט)‬ ‫ועי' חגיגה‬ ‫ע"ש‪( | .‬סח) צ"ע‬ ‫הילמדכו‬

‫בילקוט‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫עי' ביר‬ ‫(עא)‬ ‫ס"ב‪.‬‬ ‫שם‬ ‫עו' ביר‬ ‫(ע)‬ ‫רמז וכו' ומוכן רמז‪.‬‬ ‫בעית אימא) חפר וכן גרוס אמר רבא‬
 ‫‪41‬‬ ‫הגדול‬ ‫וישלח‬ ‫מררש‬ ‫‪3‬‬
‫ואכלה‬ ‫אור ישראל לאש וקדושו ללהבה |ובערה‬ ‫נט) ויאמר ליאעקב יאמר עוד שמך‬
‫שיתו ושמירו ביום אהד (ישעיה י י')‪| .‬אותו האור‬
‫נעשה אש לרשעים ושורפן‪ .‬אבל הצריקים נעשה‬
‫כי אם ישראל כי שרית‬
‫להם חיים ושלום שני כי עמך מקורחיים באורך‬ ‫עם אלהים ואנשים‪ ,‬עס ליוים תם‬
‫נראה אור (תחלים ל'ו )‪ |.‬ד'א |והיה |אור‪ .‬ישראל‬ ‫התחתונים שרית ויכלת להם‪ .‬אלהים זה המלאך‪.‬‬
‫לאש זה הקב'ה דכת' אל הי ויאר לנו (תהלים קייח כיז)‪.‬‬ ‫ותחת נים זה עשו ואלופיו (עב)‪.‬‬
‫קדושו ללהכה; זה הקביה דכת' ואתה קדוש יושב‬ ‫נא‬ ‫הגידה‬ ‫ויאמר‬ ‫יעסב‬ ‫ל) וישאל‬
‫|למה ‏ צריך ‏ שני‬‫תהלות ‏ ישראל (תהלים כ'בד')‪ .‬ו‬ ‫ר' אבא כתי אחד‬ ‫ר' בשם‬ ‫שמד‪,‬‬
‫לשונות והלא אש אור ולהבה אור אלא שעושה‬ ‫אומ' מונה |מספר ‏ לכוכבים (תהלים קמיז ד')‪ .‬וכת'‬
‫הקב'ה את הדבר דו פרצופים נעשה אור לישראל‬ ‫אחר אומ' המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא‬
‫והשך לאומות העולם וכן הוא אומר כי הנה החשך‬ ‫(ישעיה מ' כ'ו)‪ - .‬שיש שנוי לא כשם שנקרא‬
‫יכסה ארין וני ועליך יזרח הי (ישעיה סי בי (עז)‪.‬‬ ‫עכשו נקרא לאחר אזמן שני ואמ לו מלאך הי‬
‫למה זה תשאל לשמי והוא פלאי (שופטים "ג ו"ח)‬
‫ל על כן ליאאכלו בני ישראל את‬ ‫איני יורע לאיזה שם הוא מתחלף (עג)‪.‬‬
‫גיד הנשה‪ ,‬תנו יננן גיד הגשה‬
‫נוהג בארץ ובחיצה לארץ בפני הבית ושלא בפני‬ ‫ויקראיעקב שם המקום פניאל‪,‬‬
‫הבית בחולין ובמוקדשין ונוהג בבהמה ובחיה בירך‬ ‫זה הוא שכתוב ‏ למעלה מן הענין‬
‫שלימין ‏ ובירך |שלשמאל ואעו נוהג ‏ בעוף מפני‬ ‫(עד)‪,‬‬ ‫ההוא מחנים‬ ‫ויקרא שם המקום‬
‫שאין לו כף (עח)‪ .‬אמי ר' יהורה אמי רי שמואל‬ ‫לג) ויזרה לו השמש‪ ,‬אמי ו עקיכה שאלתי‬
‫שני נידין הן |פנימי וחיצון‪| .‬פנימי |הסמוך לעצם‬ ‫רבן גמליאל ואת ר' יהושע‬ ‫את‬
‫אפור וחייבין‪ .‬עליו‪ .‬חיצון הפמיך‪ .‬לבשר אפור ואין‬ ‫באטליס ‏ שלאימעוס שהלכו ליקח בהמה למשתה‬
‫חייבין עליו (עט)‪ .‬‏ רב הונא אמי הדא פְקִיקלְתָא‬ ‫בנו‪ .‬ויזרח לוהשמש כ שר עבר את פנואל‪.,‬‬
‫דנירא |נשיא ‏ שריא‪= ,‬וושראל קדושים ‏ נהנו ‏ בו‬ ‫וכי שמש לו בלבר זרחה והלא לכל העולם כולו‬
‫איפור (ם)‪ ,‬‏ ואינו נותג בעוף |מפני |שאין לו כפ‬ ‫זדחה אמ' ר' יצחק שמש שבאה בעבורו זרחה‬
‫בעבורו (עה)‪ .‬‏ דיא וזרה לו השמש זרחה לו ירך‪ .‬אמ ליה אביי לרב יוסף והא‪ .‬קא חזינן דאית‬
‫לרפאתו‪ ,‬אבל לאחרים לאורה‪ ,‬אמ ר' חונא היתה ליה ‪ -‬אית ליה ולא עניל‪| ,‬בעי רי ידמיה אית‬
‫השמש מרפאה ‏ באבנו ‏ עקבומלהטת בעשו ליה לעוף ועניל‪ .‬אית לה לבהמה ‏ ולא עניל‪ ,‬מאי‬
‫בתריה דידיה אזלינן או בתר דמיניה אזלינן תיקו (פא)‪.‬‬ ‫ואלופ יי (עו)‪ ,‬והבטיחו |הקב"ה ‏ שיהיה כן לעתיר‬
‫ותנן נוהג |בטהורה ואינו ‏ נוהג בטמאה רי יהודה‬ ‫לבוא לישיאל וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה‬
‫אומי אף בטמאה‪ ,‬אמ' ר' יהורה והלא‪ .‬מבני יעקב‬ ‫וני (מלאכי ג'‪ .‬כ')‪ .‬ולאומות העולם כי הנה החשך‬
‫נאפר ניד הנשה וערין ‏ בהמה טמאה מותדת להן‬ ‫יכסה האריץ (ישעיה פ' ב')‪ .‬ונאמ' כי הנה היום בא‬
‫אמרו לו בסיני נאפר אלא |שנכתכ במקומי‪ .,‬תניא‬ ‫בוער כתנור (מלאכי ג' י'ט)‪ .‬וכן =הוא אומ' והיה‬

‫שם‪( .‬עב) עו' ביר שם ס'ג‪( | .‬עג) עי' ביר שם | ס"ד וע"ע ספרי נשא = ו'ג ע"א ובמדבר רבה פי"'א ם"ז‪ .‬ובכי"ק שיש‬
‫שם שנוו‪( | .‬עד) צ"ע‪( | .‬עה) ע" חולון צ"א‪ .‬ע"ב‪ .‬‏ ובכי"ק ב‏אטלוז‪( .‬עו) עי' ביר שם ס'ה‪(| .‬עז) צ'ע וע ב'ר שם‬
‫ובניש‪(| .‬עח) עי' חולין פיט ע'ב ועיע בתוספתא שם פ"ז וברמב"ם פ"ח מהלכות מאכלות אסורות הלכה א'‪( .‬עט) ‏ עי‪,‬‬
‫חולין צ'ג ע'ב ובניש ובכי"ק הפנימי‪( .‬פ) עי' ב'ר שם ס"ו וע"ע בערוך ערך פקל ב'‪( .‬פא) עי' ובכי"ק הדא פקולקלתא‬
‫חולין צ'ב ע'ב וע"ע לקח טוב כאן‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪61‬‬ ‫הנדול‬ ‫וישלח‬ ‫מדרש‬ ‫‪5‬‬
‫מלחמה‪ .‬כיון דמטאויחין את הילרים אמי כל אנש‬ ‫אמרו‪ .‬לו לר' יהודה וכ נאמר |על כן לא יאכלו‬
‫זכותיה תקום ליה‪( .‬א)‪,‬‬ ‫בני יעקב והלא לא נאמי אלא על כן לא יאכלו‬
‫וישם את השפחות ואת ילדיהס‬ ‫בני‪ .‬ישראל ‏ ולא נקראו ישראל עד הר סיני אלא‬
‫אמרי האחרון האחרון‬ ‫ראשונה‪,‬‬ ‫בסיני נאמ' אלא שנכתב במקומו לידע מאיזה טעם‬
‫ב‬ ‫זבי ב‬ ‫נאסר‪ .‬להם‪ .‬‏ מותיב |ראבא וישאו |בני ישראל את‬
‫עבר לפניהם‪ ,‬עליואמי דוד כיחפ‬ ‫‪ 0‬והוא‬ ‫יעקב‪ .‬אביהם (מי"י ה') |לאחר מעשה‪ .‬אמי לית רב‬
‫‪ -‬על בנים (תהלים ק'נ ו'ג)‪ .‬רי‪ .‬יהושע‬ ‫‪-‬‬ ‫אחא בריה |דרבא לרב לוי‬
‫בן נחמיה פתח קרייהבאבינו יעקב‪ .‬דכת' ביה והוא‬ ‫פעמים ניתנה‪ .‬ההיא שעתא לא שעת מעשה הוא‬
‫עבר לפניהם‪= .‬מהוא והוא‪= .‬עוד הוא בעקא‪ .‬‏ אמי‬ ‫ולא שעת מתן תורה הואי (פב)‪ .‬גיד הנשה אמי‬
‫מוטב שיפנעו בי ולא בבני‪ ,‬מה עשה זיינן מכפנים‬ ‫ר' יהושע בן לח למה‪ .‬נקדא |שמו ניד הנשה‪.‬‬
‫והלבישן בגדים אחריםמבחוץ והתקין עצמולשלשה‬ ‫שנשה ממקומו ועלת וכן הוא אומ' נשתה נבורתם‬
‫דברים לתפלה ולדורן ולמלחמה‪ .‬לתפלה מנין‪ .‬שני‬ ‫היו לנשים (ירמיה נ'א ‪ 0‬אמ' ר' יופי בר‪ .‬חנינה‬
‫הצילני נא |מיד‪ .‬אחי‪= ,‬ולדרון ‏ מנין ותעבר המנחה‬ ‫מאי דכת' דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל‬
‫‪ .‬פניו‪ ,‬ולמלחמה ‏ מנין ואמי אם יבא עשו אל‬ ‫(ישעיה פ' ח')‪ .‬דבר שלח הי ביעקב זה ניד הנשה‪,‬‬
‫המהנה האחת והכהו‪ ,‬‏ אמ' מכאן ולהלן אנן עבדין‬ ‫ונפל בישראל ‏ שפשט איפורו בכל ‏ ישראל (פנ)‪.‬‬
‫ארצה שבע‬ ‫עמיה |קרבא ‪ -/‬וישתחו‬
‫שבע על שם שני כו שבע יפול‬
‫השתחוהת‬ ‫צדיק וקם (משלי כיד טי ‪ 0‬ד וישאמר'‬
‫ולמה‬ ‫פעמים‪.‬‬
‫לנ‪.‬‬
‫יעקב‪ .‬לעשו שבע וכננדן נטל ממנו שבע ואלו הן‪,‬‬
‫אהל טועח‪| .‬ולנל‪ .‬ושילה‪ .‬תוב‪ .‬‏ ונבעון‪ .‬ובית‬ ‫וישא יעקב עיניו א ויחץ את‬
‫על לאה ‪ ,'3‬אמ י‬ ‫ו‬
‫ראשון‪ ,‬ובית שני (ה)‪| .‬כיון שראה אותו עשו‬
‫הרשע משתחוה מיד‬ ‫לוי פעם אחת‪ .‬כעס ארי על‪ .‬הבהמות ועל‪ .‬החיות‬
‫אמרי‪ .‬מן אזיל ומפייס יתיה עלינן‪ .‬אמי להוןתעלא‬
‫עשו לקראתו [י] וישקהו‪.‬‬ ‫אתון ליכו דאנא ידע תלת מאה מתלין ואנא ממיים‬
‫ביקש עשו לנשכו ונעשה צואר יעקכ‬ ‫|ד וקם‪ ,‬א‬
‫|מרון‪ .‬ליה‬ ‫אזל‪ .‬ציב ה‬ ‫ליה‪ ,‬אמרין רֶרופָהָ‪.‬‬
‫מאי‪ ,‬אמי להון אינשית מאה‪ .‬אמרון ליה אית בתרין שלשיש‪ .‬לכך נקוד וישקהו שלא היתה נשיקה‬
‫מאואן‪ .‬רכן‪ .‬אזל‪ .‬צִיב חַד‪.‬וקם |אמרון |ליה |מאי‪ ,‬שלאמת (ו)‪ .,‬ויבכ ו‪ .‬למה בכו‪ ,‬למה הדבר דומה‬
‫אמי להון אעשית מאה‪ .‬אמרון ליה אית במאה לואב שבא לחטוף את האיל התחיל האיל לנגחו‬
‫ברכן‪ .‬אזל ציב חד וקם אמרון לה מאי‪ .‬אמי להון נכנסו שני הזאב |בקרני האיל זה‪ .‬בוכה‪ .‬ווה בוכה‪.‬‬
‫בבוכה שלא יכול לו כלום‪ .‬והאיל בוכה שלא‬ ‫אינשית כולהון אלא כל חד וחד יפייס על נפשיה‬
‫כך היה יעקב אבינו יש בו כוח לתפלה וכוה לערוך יהזור‪ -‬ויהרננו |כך עשו ויעקב עשו בוכה על‬

‫(פב) עו' חולין ק' ע'ב =במשנה שם וק'א ע'ב‪(= .‬פג) עיי חולין ציא ע'ב‪ .‬ובכייק ישראל |עד סינ וכוי |מותיב רבא‬
‫וכו'‪.‬‬ ‫וישאו‬
‫ט‪3‬‬ ‫(נ)‬ ‫םיח‬ ‫ה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪/‬‬ ‫אנ‬
‫ע‬ ‫(ג\‬ ‫פ"ח‪.‬‬ ‫שם‬ ‫עו' ביר‬ ‫ב)‬ ‫איגשת)‪.‬‬ ‫(ת'‬ ‫אנשית‬ ‫וכו'‬ ‫אזל‬ ‫אומרין דורסת‬ ‫ובכי"ק‬ ‫‪"5‬‬ ‫פע"ח‬ ‫ב"ר‬ ‫ל (א) עד‬
‫(ועיי בלוח התקונים ‏ שם שצ'ל ועקא במקום ועקרא‬ ‫אות לי‬ ‫קליט ע'א ובהערות שם‬ ‫פסיקתא דר'כ‬
‫ובכוה"הרק כמוכאן‬ ‫ובג"ש ובכי'ג |עוד הוח |בעקא‪.‬‬ ‫שם סיח‬ ‫וב"ר‬ ‫שם‬ ‫ובהערות‬ ‫ע'א‬ ‫פ'"ג‬ ‫תיא‬ ‫מהרשיב‬ ‫תנחומא‬ ‫וע'ע‬
‫כזה‬ ‫פ"ד‬ ‫פנ"ד‬ ‫ביר‬ ‫ועי‬ ‫צייע‬ ‫(ה)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ב'"ר‬ ‫עו‬ ‫(ד)‬ ‫ולהזן‪.‬‬
‫והלשון כאן‬ ‫ובניש‬ ‫פיט‬ ‫שם‬ ‫(ו) עו ב"ר‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫גבי אברהם‬
 ‫‪8‬‬ ‫הפול‬ ‫וישלה‬ ‫מדרש‬
‫אלהים‪ .‬בוראי‪ .‬היה יעקב =אומי |לעשו כראות‬ ‫נעשה צואר יעקב כשיש‪ ,‬ויעקב בוכה שמא יחזור‬
‫פני אלהים‪| .‬אלא משל למה הדבר דומה לאדם‬ ‫וישכנו ועליו נאמ' צוארך כמגדלהשן (שיר השירים ז' הי)‪.‬‬
‫שהיה לו מריבה עם חבירו מבקש להרנו מה עשה‬ ‫אמ' הקב"ה בעולם הזה הפלתי שנאיכם ולעתיד לבוא‬
‫זימנו לסעורה לאכול ולשתות ויהרנגו בתוך הסעודה‪.‬‬ ‫תהתיך (ישעיה מ'ג ד) (ז)‪| ,‬דיא‪ .‬ויבכו‬ ‫ואתן אדם‬
‫אותו האיש פקיח היה כיון שהיה‪ .‬מיפב ואוכל אמ'‬ ‫בכה יעקב‪ .‬על שזכר בית אביו (ח)‪,‬‬
‫לו כמה יפה |ומעולה סעורה ‏ זו מימי לא אכלתי‬ ‫ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו‪.‬‬
‫כמותה אלא בפני פלטין‪ .‬שלמלך יוס‪ .‬אחד זימנני‬ ‫אמו‬ ‫דהק ‏ וסף‬ ‫עשו‬ ‫כיון שקרב‬
‫ואכלתי כיוצא בה וכיון שוכר אותו האיש המלך‬ ‫שהיתה‬ ‫ותפל‬ ‫תת"רא‬ ‫שמא‬ ‫אמר‬ ‫בפניו‬ ‫ועמד‬
‫השב בלבו ואמ' כבר נתקרב ‏ זה אצל המלך שוב‬ ‫מעוברת בבנימין אמי הקכ"ה ליוסף אתה דחית את‬
‫אני יכול לו אף כך |עקב אמי |לעשו כי על כן‬ ‫אמך מפני עשו חייך אין זרעו של עשו נופל אלא‬
‫ראיתי פניך כראות פני אלהים (‪.‬‬ ‫בית יעקב וני (עיבדיה ייח) (*ח)‪.‬‬ ‫בירך שני והיה‬
‫בו ויכח‪ ,‬אחדעם ארץ אמ' ליה‬ ‫א) ויפצר‬
‫לך‬ ‫אמוית‬ ‫אי‬ ‫לרי ‏ אושעיה ‏‬ ‫ח) ויאמר מי לך כל המהנה‬
‫=אמי‬ ‫מילתא הדא את מתני לה משמי בציבורא‪.‬‬ ‫מלמי שניתנו‬ ‫פנשתי‪.‬‬ ‫אשר‬
‫אבינו‬ ‫ליה אימא‪ .‬אמי ליה כל |דוריאנאתא דשדר‪.‬‬ ‫ן‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ליעקב אלבעת אלפים‬
‫לימות‬ ‫לחיילות שלמלאך מהן לובשי ברזל ומהן רוכבי יעקב‪ .‬לעשו עתירין |אומות |העולם לחחוירן‬
‫מנחה‬ ‫זמשיח וטעמא רליה מלכי תרשיש ‏ ואיים‬ ‫סוסים ומהן יושבין בַקְרָות =והלכין |לקראת ‏ עשו‬
‫כן אלא‬ ‫ישיבו (תהלום ע'ב ')‪ .‬יביאו |אין |כת'‬ ‫ופגע בהן והי מכין אותן =והוא‪ .‬אומי מאין באתם‬
‫ישיבו (יג)‪+‬‬ ‫אמרו שליעקב =והיו ‏ חובטין אותו‪| ,‬אמ' להן אחי‬
‫יעקב‪ .‬אני‪= ,‬וכיון |שההחיל לפתוח להן ברב‪-‬וו‬
‫‪ ₪‬ויאמר נסעה \נלכה‪ ,‬אמ ליה עשי‬ ‫אמרו אל יודע לארונינו |שהפרחנו עליךשכן את‬
‫עקב בוא ונשתוה‪ .‬אני ואתה בשני‬
‫עולמות העולם הזה והעולם ‏ חבא‪ .‬‏ אמ' לו יעקב‬ ‫(ט)‪.‬‬ ‫מוצא שאמי מי לך כל המחנה הזה אשר ‪8‬‬
‫אכול אתה בעולמך ועבור שני‬ ‫שאמר‬ ‫בשכר‬ ‫לי הם‪,‬‬ ‫יש‬ ‫עשו‬ ‫ויאמר‬ ‫ט)‬

‫עבדו‪ ,‬אנ‬ ‫יעבר נא אדונילפני‬ ‫יש לי רבניתן לופטרון רב לכם סב‬

‫מכסה פני |עד שתעבור מן העולם‬ ‫את ההר הזה (דברים ב' ג) (י)‪ ,‬אחי יהי לך‬
‫ואץ לאט‬ ‫הזה |שני ואני אתנהלה לאטי‬ ‫אשר לך‪ .,‬אמ' ו' איכו לפי שהו הברכות‬
‫את פנין‬ ‫אלא כסוי | דכתי והמלך דוד לאט‬ ‫מפוקפקות בידו שליעקב איכן נתאוששו בידו ‏ כאן‬
‫אל‬ ‫בא‬ ‫אשר‬ ‫(שמואל ב'"ש ח') (יד)‪ ,‬עד‬
‫שני יהי לך אשר‪ .‬לך‪ ,‬‏ אמי ר' אלעזר אין קיום‬
‫חיזרנו על כל‬ ‫אדני שעירה‪ .‬אמ' "' אבהו‬ ‫הנט ‪ 0‬בחותמיו (יא)‪.‬‬
‫אבינו אל עשו‬ ‫המקרא ולא |מצאנו שהלך יעקב‪.‬‬
‫מרמה בו אלא‬ ‫הר שעיר מימיו אפשד יעקב היה‬ ‫ו\יואמר יעקב אל נא (י] כי על כן‬
‫הדא היא רכתי‬ ‫נימתי הוא בא אצלו לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫ראיתי פניך כראות פני‬
‫קרוב קצת לאדר"ננו"א פל"ד ע"ש‪ .‬ובכי'ג אות עשו הרשע ליהא‪( .‬ז) עו' הנחומא וישלח ס"ד‪( .‬ח) צ"ע ועי' ראב"ע לפסוק זה‬
‫(*ח) בכי"מ פיסקא זאת לעיל אחר המלות זכותיה תקום ליה והסדר כאן הוא על פי ב"ק ובכי'מ גריס כיון שפגע עשו ביעקב דחק‬
‫ווסף את אמו ועי' ב'ר שם ס"י קצת כעין זה(‪.‬ט) עי' ב'ר פע'ה ס"י ופע'ח סי"א ותנחומא שם ס'ג ע'ש‪( .‬י) עי' פדר"א פל"ז‬
‫ודברים רבה פ'א סי"ז‪( .‬יא)עי' ב'ר פע"ה סי'א‪( .‬יב) עיי סוטה מ"א ע"ב וע'ע לקח טוב וילקוט לפסוק זה‪( | .‬יג) עוי‬
‫ביר שם סייב ובכי"ק דורוניאתא‪( .‬וד) צ"ע עו' ביר שם סי"ד ובניש ע"ש וע"ע לקח טוב לפ"ז‪.‬‬
 ‫‪/‬‬
‫| ‪905‬‬ ‫הגדול‬ ‫וישלה‬ ‫‪ | 9‬מדרש‬
‫ת"ל שלם‪ ,‬שלם בתורתו‪ ,‬ד'א שלם בממונו אע'פ‬ ‫את הר עשו‬ ‫ציון לשפוט‬ ‫ועלו ‏ מושיעים בהר‬
‫שכיבד לעשו ‏באותן הדוריינות =עזים מאתים יכול‬ ‫אבא‪ ,‬היכן הזר‬ ‫(עובדיה כ'א) (טו)‪| ,‬ד'א עד אשר‬
‫ר ממונו תיל ויבא יעקב שלם‪ .‬ד'אשלם בנופו‬ ‫לו‪.‬אלא מכאן אמרו מותר לשנות בדברי שלום‪.‬‬
‫שכת' והוא צלעעל ירכו יכול אף כאן ת'ל‬ ‫אעים‬ ‫ר' נתן אומר מצוה לשנות בדברי שלום שנ' ויאמר‬
‫ויבא יעקב‪ .‬שלם‪ .‬דיא שלם בכניו לפי‪ :‬שכת' ויאמר‬ ‫שמואל איך אלך ושמע שאול והרנני ויאמר הי‬
‫אםם יבא יבא עשו וני והית המהנה הנשאר לפליטה יכול‬ ‫עגלת בקר תקה בידך ואמרת לזנה לה' באנו‬
‫(שמואל א' ט'ז ב') (טז)‪ .‬ד"א עד אשר אבא‪ .‬תנו עירץ באן דבר ת'ל שלם מלמי שעלו כולם‬
‫שלימים (יט)‪ .‬ויחן את פני העיר‪ .‬מאן דאמר‬ ‫בדרך‬
‫לימינו‪.‬‬
‫רבנן‬
‫טופלו‬ ‫גוי‬ ‫כו‬ ‫‪ 9‬ניטפל‬ ‫ישראס‬ ‫רפוף‬

‫עקב אבינו שומר ‏ שבת היה דכת' והן את פני‬ ‫בסייף‬ ‫אומי‬ ‫ברוקה‬ ‫בן‬ ‫יוחנן‬ ‫שלרי‬ ‫בנו‬ ‫ישמעאל‬ ‫רי‬

‫טופלו לימינו‪ .,‬במקל |טופלו לשמאלו‪ ,‬‏ היו עולין העיר מלמד שנכנם עם דמדומי חמה וקבע תחומין‬
‫פני העיר ‪-‬‬ ‫מבעוד יום (כ)‪| ,‬ד'א ויהן את‬ ‫במעלה ויורדין בירידה לא יהא ‏ ישראל למטה ונוי‬
‫שהנןהפנים שבעיר התחיל משלח להם דורי‬ ‫למעלה אלא ישראל למעלה ונוי למטה‪ .‬ואל ישוח‬
‫חנם כדי להחזיק לו טובה מכאן אמרו ‪-‬‬ ‫מתגות‪.‬‬ ‫לפניו שמא יריץ את נלגלתו‪| .‬שאלו לאין אתה‬
‫אדם להחויק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו (כא)‪,‬‬ ‫הולך ירחיכ לו את הדרך כדוך שהיחיב יעקב‬
‫אִטלִיסִין ומכר‬ ‫פני העיר‪| ,‬שעשה‬ ‫ד'א ויהן את‬ ‫לעשו דכת' עד אשר אבא אל אדני שעירה‪ .‬וכתי‬
‫בזול (כב)‪ .‬עובדא הוה בר יהודה בירי אילעאי‬ ‫עקב נסע סכתה‪ .‬מעשה בתלמידי ר' עקיבה שהיו‬
‫מהלכין לכזיב ‪ 5‬בהן לסטים אמהו להן לאין ור' יוסי ורבי |שמעון בן יוחאי דהוו יתבין ויתיב‬
‫אתם הולכין אמרו ‏ להן לעכו כיון שהניעו ‪ ./‬יהודה ‏ בן גִירִי נביהו‪ .‬פתח ר' יהודה בירי אילעאי‬
‫פירשו אמורו להם תלמידי מי אתם אמרו להן ראש המדברין בכל מקום ואמר כמה נאים מעשיה‬
‫תלמידי ר' ‏ עקיבה‪ .‬אמרו ‏ אשרי ר' עקיבה =ואשרי שלאומה זו תיקנו ‏ שווקים‪ .‬תיקנו |נשרים‪- ,‬תיקנו‬
‫מרחצאות‪ .‬ר' יוסי שתק‪ .‬נענה ר' שמעון ואמר‬ ‫תלמידו שלא פנע בהן אדם רע מעולם (יז)‪.‬‬
‫כל שתיקנו לא תיקנו אלא לעצמן ולצרכן‪ .‬שווקים‬
‫להושיב ‏ בהן זונות‪| .‬מרהצאות |לעדן בהן עצמן‪.‬‬ ‫זיהשיה הזורעים‬ ‫‪ ₪‬ויבא יעקב שלם‪,‬‬
‫נשרים ליטול‪ .‬מכס‪ .‬הלךי ודה בן נירי וסיפר דברים‬ ‫(תהלים ‏ קכיו ה')‪.‬‬ ‫ברנה ה‬ ‫בדמעה‬
‫לפני‪ .‬קיסר‪ ,‬אמי יהודה ‪ .‬יתעלה‪ ,‬‏ יוסי ששתק‬ ‫שהלך לזרוע את השבטים‬ ‫מדבר באבינוגויעקב‬ ‫הכת'‬

‫ינלה לצפו ורריי‪ ,‬שמעון שנינה ייהרג‪ .‬אזא הוא‪ .‬ובריה‬ ‫היה בוכה ואוסר |העבד יצא ‏ ועמו משוי עשרה‬
‫טשו בי מדרשא‪ ,‬כל יומא הוה מִתְיָא להודביתהו‬ ‫גמלים ואני אין בירי |כלום והיה בוכה‪| .‬ולבסוף‬
‫רפת בצנעה‪ .‬‏ כי דתקף נזירתא |אמי ליה לבריה‬ ‫כשבא בא בבנים ובעושר רב‪ ,‬הדא היא רכת' הלוך‬
‫נשים דעתן קלה עליהן ‏ דלמא מצערי לה וּמְְלְיָאי‬ ‫ילך ובכה נושא משך הזרע בוא יבוא ברנה נושא‬
‫אזלו אטשו במערתא אתרחיש ‏ להו ניסא‪ .‬ואיברי‬ ‫אלומותיו‪= .‬עולומוהי‪= .‬ועולומותיה‪| .‬בערבאי צוחין‬
‫להו חרובא ועינא |דמ"א‪| .‬הו יהבי עד צווריהו‬ ‫של ‪₪‬‬
‫לינוקיא עולִימְיָּא (יח)‪= .‬ויבא |עקב שלם‪ .‬ש‬
‫בקָלא כול' יומא ונַרְפִי‪ ,‬לעדן צלויי לבשי ומִיִָי‬ ‫אצל פוטים‬ ‫ביוסף כשדר‬ ‫בתורתו‪ .‬לפי ש מצינו ‏‬
‫קומי ומצליי איתיבו תדתי פר שני במערתא‪ ,‬אתא‬ ‫שכח תלמודו דכת' כי נשני אלהים את כל עמלי‬
‫אליהו | וקא אפתהא דמערתא אמ' מן אודעיה‬ ‫=|‬
‫ב‬
‫ץ=‬ ‫ואת כל בית |אבי (מ'א ג'א)‪ .‬יכול |אף‬
‫ב"ר‬ ‫וע"ע‬ ‫עייש‬ ‫ס"ד‬ ‫פע"ט‬ ‫ב"ר‬ ‫ועי"‬ ‫ציל‬ ‫(יח)‬ ‫שיב‬ ‫כ"ה‬ ‫עו‬ ‫עו‬ ‫(יז)‬ ‫עיב‪,‬‬ ‫ס"ה‬ ‫ובמות‬ ‫וע‬ ‫(טז | צנ‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ב'ר‬ ‫עו‬ ‫(טו)‬

‫הפימן‪.‬‬ ‫בריש‬ ‫שם‬ ‫עי' ביר‬ ‫ובניש‪( | .‬כא)‬ ‫ע'ש‬ ‫פיור‬ ‫פוף‬ ‫שם‬ ‫ביר‬ ‫עי'‬ ‫(ב)‬ ‫עיש‪.‬‬ ‫פיה‬ ‫שם‬ ‫עי' ביר‬ ‫סי"ב‪( | .‬יט)‬ ‫פ"ע‬

‫(כב) עוי ביר שם‪,‬‬

 ‫‪-‬‬ ‫הנדול‬
‫להם‪ ,‬אמי איכא |מילתא דליתקין‪ = ,‬אמי ליח החוא‬
‫סבא איכא דוכתא דאית בה ספק טומאה ואית להו‬
‫צערא‪ .‬לכהנים ‏ לאקופי אמ' איכא =דירע‪ .‬דאיתהזק‬
‫לה טומאה הכא‪ .‬אמי ליה החוא‪ .‬סבא כאן קצין‬
‫עזאי תורמוסי תרומה‪ .‬עביד הוא נמי כל היכא דהוה‬
‫קשי מהריה‪| ,‬אמ' עליה ההוא |סבא כך טיהר בן‬
‫יוחאי בית הקברות‪ ,‬‏ אמ' ליה אלמלי לא היית‬
‫עמנו ואי נמי היית עמנו ולא נמנית עמנו יפה אתה‬
‫עמנו יאמדו ‏ זונות‬ ‫אומ' עכשו שהיית עמנו ונמנית‬
‫מפרכסות זו את זו‪| .‬תלמירי חכמים לא כל שכן‪.‬‬
‫יהב‪ .‬ביה‪ .‬עיניח |ונח נפשיה‪| .‬נפק לשוקא חזזיה‬
‫ליהודה‪ .‬בן גר קא‪ :‬אמר עדי יש לו לוה בעולם‬
‫נתן עיניו בו ונעשה גל שלעצמות (כנ)‪.‬‬
‫‪ ₪‬ויקן את חלקת השדה‪ .‬למיתך‬
‫התורה‪ .‬דרך ‏ ארץ כשיהא אדם בא‬
‫מחוצה ‏ לארין ‏ מפורנם צריך ‏ לקנות מקום ‪-‬‬
‫ישראל (כד)‪ .‬אמי ר' יהידה |בר שמואל זה אח‬
‫משלשה ל ש‪1‬אין אומות העולם יכולין ‪-‬‬
‫את ישראל ולומי להןגזולין הן בידכם ואלו הן‬
‫מערת‪ .‬המכפלה דכתי וישקל אברהם לעפרן (ב'ג‪ .‬מיז)‪.‬‬
‫ובית המקדש דכת' ויתן דור |לארנן במקום שקלי‬
‫ויקן‬ ‫שליוסף‬ ‫כ"ה)‪ .‬וקבורתו‬ ‫א' ("א‬
‫מהוא‬ ‫את חלקת השדה (כה)‪ ,‬במאה שקיטה‪,‬‬
‫קשיטה אמ' ר' אבא ב" כהנא‪ .‬נוטריקון‪ .‬היא במאה‬
‫נקין במאה סלעים‪ .‬במאה |טלאים ‏ קוף קְמְליְאי‬
‫שין סאין טית טלאים‪ | .‬נשתייר = יוד הי מלמד‬
‫שבשני האותיות חללו חתם והסהיר אבינו יעקב (כו)‪.‬‬
‫וישלה‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫לבר יוהאי דמית ‏ קיפר ובטלה גזירתיה‪ .‬נפקו חז‬
‫אינאשי דקא |כרבי מָרְעִי אמדי =מניחין =חי עולם‬
‫עוסקין בחיי שעה‪ .‬‏ כל מקום שנתנו עיניהן בו מיד‬
‫נשרף‪ .‬יצתה בת קול ואמרה ‏ להן להחדיב‪ .‬עולמי‬
‫יצאתם הזרו למקדתכט‪ ,‬הדור איתיבו תרי סר ירחי‬
‫שתא אמרי משפש רשעים בניהנם שנים עשר הרש‪,‬‬
‫יצאתה בת ‪ 4‬ואמרה להן צאו ממערתכם נפקו‬
‫מסי רי‬ ‫מחי בעעיה |ר' אלעזר‬ ‫כל היכא ‏ רהוה ‏‬
‫שמעון‪ .‬אמי ליבני דיו לעולם אני ואתה חזו ההוא‬
‫סבא דהוה נקיט תרי‪ .‬מדאני אסא ביריה אמרי ליה‬
‫גלימא לך אמי להו ליעביר לככוד‪.‬שכת‪ .‬ותסני‬
‫‪ -‬בחר‪ .‬חי כנגד זכור‪ .‬וחד כנגד שמור‪ .‬אמי ליה‬
‫לבריה קא חזית |כמה חביבה |מצות שבת עליהו‬
‫דישראל‪ ,‬שמערי פנחס בן יאיר התניה‪ .‬נפק לאפיה‬
‫עייליה לבי בָנִי הוח |קא אריך ליה לבס‪ 2‬הזה‬
‫דהוה אית ליה מִילִי בגביה הוה קא‪ .‬בכי וקאנתרן‬
‫דמעיה מניה וקא מצוח‪ ,‬‏ אמ' ליה מאי |היא אמי‬
‫ליה אוילי שדאיתיך בכך‪ .‬אמי ליה אשריך שראיתני‬
‫בכך שאלמלי לא ראית בי כך לא מצאתי בי כך‪.‬‬
‫מעיקרא כי הוה מקשי רי שמעין בן יוחאי קושיא‬
‫הוה מפריק ליה ר' פנהם בן ‏ יאיר תחטף פירוקי‬
‫לכסוף‪ .‬כי הוה מקשי ליה רי פנחס בן יאיר קושיא‬
‫הימים‬ ‫וש‬ ‫זהב‬ ‫הוה ב ליה ר' שמעון בן יוחאי עסרין וארבעה‬
‫פירוקי‪ = ,‬אמא הואיל ‏ ואת"היש ‏ לן ניסא ליתקין‬
‫מילתא כדכת' ויבא יעקב שלם‪ ,‬אמי רבשלם כנופו‬
‫שלם בממונו שלם בתורתו‪ .‬והן את פני העיר‬
‫מאי היא אמ רב מטבע תיקן להם‪| ,‬שמואל אמ'‬
‫שווקים תיקן להם‪ | .‬ר' יוחנן אומ' מרחצאות תיקן‬

‫ומפרשים שם‪ .‬ובכי"ק ראש המדבברים בכ"מ וכוי נענה ריש בן יוחאי ואמר‬ ‫(בג) עיי שבת ל'ג ע'ב וליד ע"א ובדיס‬
‫ומצליי‬ ‫וכו' רפתא בצנעה כו' ועינא |דמוא וכו' לעידן צלויו וכוי קימי‬ ‫יהרג‬ ‫שגינה‬ ‫בהן וכו'‬ ‫לעדן עצמן‬ ‫וכ'‬
‫באכי‬ ‫וכו'‬ ‫לבשריה‬ ‫ליה‬ ‫וכו'‬ ‫בריוששיוה‬ ‫מחי‬ ‫דהוה‬ ‫וכו'‬ ‫אפתהא‬ ‫וקאם‬ ‫שני)‬ ‫מלת‬ ‫(בחיסור‬ ‫וכו'‬ ‫במערתא‬ ‫סר‬ ‫הרתי‬ ‫וכוי‬
‫עבד‬ ‫תרוטה‬ ‫וכו'‬ ‫תרמופי‬ ‫וכו'‬ ‫מ ולתא‬ ‫רות נכקזן‬ ‫וכו‬ ‫קושיא‬ ‫רפב"י‬
‫מקשו‬ ‫הוה‬ ‫כי‬ ‫וכו'‬ ‫מצוה‬ ‫וקא‬ ‫בגויהו‬ ‫מניה‬ ‫נהרן‬ ‫וקא‬
‫נש‬ ‫ציע‬ ‫וכו = (כד)‬ ‫לזה בעולם‬ ‫עדוין וש‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫עיניה‬ ‫ביה‬ ‫כל וכו' = קציץ וכו' אהב‪.‬‬ ‫הני‪.‬‬ ‫נמי‬ ‫הוא‬
‫‪1‬‬

‫;‬ ‫במקצת‬ ‫מר‬ ‫לפ"ז‪( = .‬כו)‬ ‫טוב‬ ‫פיז וע'ע בלקח‬ ‫שם‬ ‫(כה) עי' ב"ר‬
‫היא‬ ‫מאות‬ ‫ומלת‬ ‫טלאים ‏‬ ‫(מאות)‬ ‫ש' סאין ט'‬ ‫קומליא‬ ‫ומאה‬ ‫טלאים‬ ‫במאה‬
‫פ' אילגזת‬ ‫(לקנין או נקין)‬ ‫הכת"י‬ ‫בכל‬ ‫הגליון‬ ‫ת' נקין‪ .‬ועל‬ ‫קכון‬
‫וכו' (כדלקמן) ועיי ביר שם בשינוי‪ ,‬וע ערוך השלם ערך קשוטה מת שתביא‬
‫כבא‬ ‫ננהקווןן‬ ‫ת‬
‫רת‬‫מר‬
‫מ‬

‫‪1‬‬
 ‫‪-‬‬ ‫הנול‬ ‫ויש לח‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫ליה יסוק‪ ,‬כיון דסליק לגביה אמי ליה מהוא דכתי‬ ‫ואית ל במאה קשיטה במאה מעין שכן בכרכי‬
‫הנה כל המושל‪ .‬עליך ‏ ימשל לאמר כאמה בתח‬ ‫הים קורין למעה קשיטה (כז)‪ .‬אמי הקביה בעולם‬
‫|מי ‪ 2‬כדור כן חנשיא‪ .‬כמזבח כן‬
‫וחזקאל ט'ז מ"ד)‪ ,‬א‬ ‫הזה אתם ‪ ₪‬מקום תבוא השעה ואני מקנה‬
‫ככלתא כן גנונה‪ .‬אמ'ליה רי‬ ‫כהניו‪ .‬כהתנא ‪0‬‬ ‫אתכם מסוף העולם ועד סופו שנ' מפאת קדמה‬
‫על הדא‬ ‫מפיים‬ ‫בה ון לא חפסלת‬ ‫ע‬ ‫בן לקיש‬ ‫שמעוזו‬
‫ועד פאת ימה דן אהד (יחזקאל מ"ח ג')‪( .‬כח)‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫ואת ממטי ‪ 0‬אחרינא‪ ..‬אמ ליה אם כן מאי‬
‫הכת' מדבר‬ ‫‪ 7‬אמ' ליה כדאמור |באמינו לאה‬
‫שני ותצא דינה בת לאה תלה הכת' סרחון הבת‬
‫לר‪,‬‬
‫באמה כך אמרי אעאשי לית תְִּמָא עַנִישָא עד‬ ‫א ותצא דינה בת לאה‪ .‬זחשה הה‬
‫חוס‬ ‫|מינו לאה זונה היתה‬
‫ְבְרְתָה בַעִיטָה‪ ,‬‏ וכי א‬ ‫כלהמושל עליך ימשול לאמר כאמה‬
‫ושלום אלא מקיש יציאה ליצאה לפי שכת' בלאה‬ ‫בכנשתא‬ ‫בתה (יחזקאל טיו מ'ד)‪= .‬יוסי מעוּניָא דרש‬
‫ותצא לאה לקיאתו בדבר הקל לפיכך תלה בדינה‬ ‫דמעונאי שמעו זאת הכחנים והקשיבו בית ישראל‬
‫יציאה ותצא דינה בת יעקב אין כת' כן אלא בת‬ ‫|י לכם המשפט כי פח‪ .‬הייתם‬
‫בית המלך האזנו כ‬
‫למצפה ורשת פרושה על תבור (הושע ה' א')‪ .‬עתיר לאה הוי כאמה בתה (א)‪ .‬לראות בבנות‬
‫כ ליטול את הכהנים ולהעמירן בדין‪ .‬ולומי להן האוץ‪ .‬מה עשה שכם בן המור הביא נעחות‬
‫מה לא הייתם עוסקין בתורה לא כבר נתתי לכם משחקות ‏ חוץ לעיר וצאה דינה לראותן ונזלה‬
‫אדבעה ועשדים מתנות‪ ,‬כהונה ואנון אמרין לא הוון דכת' ותצא דינה בתלאה לראות‪ .‬וירא אותה שכם בן‬
‫חמור (ב)‪ ,‬ועליו הכתוב אומ' כאשר ינוס אישמפני‬ ‫קהקשיבו בית ישראל‪ .‬למה‬ ‫ישראל יהבין לן כלום‪.‬‬
‫הארי |ופנעו ‏ ההוב (עמוס ח' "ט)‪ .‬הארי זה לבן‬ ‫לא הייתם ‪ 0‬לכהנים |ארבעה ועשרים מתנו‬
‫שידף אחר יעקב אבינו כארי‪ .‬הדוב זה עשו שעמד‬ ‫כחונה שכתבתי בתורה ואינון |אמרין כוליה דביה‬
‫על הדרך כדוב שכול‪ .‬ובא הכית וסמך ירו אל‬ ‫נשיאה נשיי‪ .‬כית המלך האזינו‪ ,‬שלכם היה המשפט‬
‫בן המור ההוי‬ ‫הקיר ונשכו נהש (שפ) זה שכם‬ ‫לא לכהנים |הוא דכת' וזה |יהיה ‏ משפט הכהני‬
‫שלקה דינה (ג)‪.‬‬ ‫מאת העם (דבריס "ה ג)‪ .‬לפי |כך ‏ לכם ועליכס‬
‫אותה ויענה‪,‬‬ ‫ב\ ויקח אותה וישכב‬ ‫מדת הדין נהפכת דכת'כי פח הייתם‪ .‬למצפה ורשת‬
‫וישכב‬ ‫שהיתה צווחת וי וי (ד)‪ ,‬דיא‬ ‫פדושה על תבור‪| .‬שמע ר' וכעס באפתִי רמשא‬
‫וישכב אותה כדרכח‪ | .‬ויענה שלא כדרכה (ה)‪.‬‬ ‫אזל ר' שמעון בן לקיש למשאל בשלמיה ולפייסיה‬
‫עליה‪ .‬אמי לו רי צריכין אנו להחזיק טובה לאומית‬
‫ה) ויעקב שמע ‪ 11‬והחריש יעקב‬ ‫העולם שאין מכניסין מוּמְסִין לבתי קרקסאות שלהן‬
‫עד באם‪ ,‬קיפ אבינויעקנ בש‬ ‫משחקין בהן כדי‪ .‬שלא יהיויושבין ומשיחין‪ .‬ויוסי‬
‫ואיש תבונות יחריש (משלי וא ו'ב)‪,)( .‬‬ ‫מעוניא אמי מילא דאוריתא ואיקפרת עילאוית‪ ,‬‏ אמ'‬
‫וידבר המור אתם לאמר שכם בני‪,‬‬ ‫ליה וירע‪ ,‬אמ' ליה אין‪ .‬ואולפיןקביל אמי ליה אין‪.‬‬
‫ז'הש'ה החיה אשד בלבנון שלה אל‬ ‫ואי שאילנא‪ .‬ליה מהוא מניב לי אמ' ליה אין‪ .‬אמי‬
‫'‬
‫ביחזקאל‪.‬‬ ‫זה‬ ‫על פפוק‬ ‫הדר‬ ‫ע"א‬ ‫קל "ה‬ ‫ברכה‬ ‫ועִי' ספרי‬‫(‪,‬בכז)ז) עי' טוי ר ריייהה בי כירו טיעא'א ווטעי'טיע בפיבפררושר‪,‬שייי ל פפס וכוק זזהה‪ ( .‬כה) ציע‬
‫וכו' בית‬ ‫נסיי‬ ‫נשיאה‬ ‫דבי‬ ‫ובכי"ק‬ ‫וישלח פיז‪.‬‬ ‫לד (א) עי ביר פיפ פ"א וורושלמי סנהדרין כ' ע'ד וע"ע תנחומא‬
‫וכו'‬ ‫לבתי‬ ‫ש ו‬ ‫מככי‬ ‫וכן"‬ ‫הדון‬ ‫מדת‬ ‫עלוכם‬ ‫ועלובם‬ ‫לכם‬ ‫לפיכך‬ ‫וכו'‬ ‫המשפט‬ ‫הוא‬ ‫שלכם‬ ‫האזונו‬ ‫המלך‬

‫אינאשי וכו'‪ .‬ובגי‬ ‫מולא דאוריא ואיק‪1‬פדת וכו' כדויד ‏ כן הנשיא וכוי כהאומור ‏ באמינו לאה וכו כד אמר‬
‫מהוא‪ .‬מגיב דלי‪( | .‬ב) עי' פדר'א פל"ח ע"ש‪( | .‬ג) עי' פדר'יא ריש פרק ל"ז ופל"ח שם וע"ע בביאור ‪ .-‬אות א'‪.‬‬
‫(ה) עו' ביר שם פיה ובניש‪( | .‬ו) עו ביר שם פיו‪.‬‬ ‫[ בפדר"'א שלפניו ששם דרש הכל לשבח‪.‬‬ ‫(ד) צ'ע ואולו היה‬

‫‪--‬‬
 ‫‪615‬‬ ‫הנהול‬
‫שיק"או לו רבי‪ ,‬פרוש‪ .‬מיראה זה העוסק בתורת‬
‫מפני יראתו |מן הפורענות ‏ כדי שתנין עליו ולא‬
‫מאהבה לה עסק ‪-‬בה‪| ,‬אביי וראבא‪ .‬דאמדי תרויהו‬
‫פרוש מאהבה ופרוש מיראה ליתנון מכלי עולם‬
‫סופן‪ .‬מטו לעבי מאהבה כר אמ' | אלעזר בן‬
‫עזריה‪ .‬לעולס ‪ -‬אדם בתורה אפלו שלא לשמה‬
‫שמתוך שלא לשמה בא לשמה‪ .‬אמי רב נחמן בר‬
‫יצחק דמיטמרא מיטמרא ודמינליא ‏ מיגליא‪ .‬בי דינא‬
‫רבא יתפרע‪ .‬מהני דחפו וני האומרים |קרב‪ .‬אליך‬
‫אל תנע בי כי קדשתיך (שפ)‪ .‬ואמי לה ינאו מלכא‬
‫לב"תיה אל תתיראי ‏ מן הפדושים ולא ממי שאינן‬
‫פרושים אלא מן הצבועים הדומין |לפרושים ואינן‬
‫פרושין שמעשיהם כזמרי ומבקשים שכר כפינחס (ט)‪,‬‬
‫כ ויהי ביום |השלישי בהיותם‬
‫כואבים‪ ,‬מכאן שמיחיצין את‬
‫הקטן ביום השלישי למילתו אע'ם שחל להיות‬
‫בשבת ואפלו בהמין ‏ שהוחמו בשבת מפני שכל‬
‫נופו כואב עליו‪ .‬אמ' ר' יעקכ בר אחא בכל שעתא‬
‫הוו ר' יוחנן ורי יונתןמפקדין הְַהָא ואמרי להו כל‬
‫שקעין ראתון עכדין ְחָלָא עבודו ‏ בשבתא ביום‬
‫שלישי למילתו שהל להיות בשבת דכת' ויהי ביום‬
‫ה‪-‬שלישי בהיותם כאבים (י)‪ .‬ויקחו שגי בני‬
‫וכי אין אנויודעין שה ל עקב אלא‬
‫נטלו‬ ‫לוי ‪0‬‬ ‫שלא נטלו עצה מיעקב‪ .‬משעון‬
‫דינה‪ ,‬וכי אחות שניהם‬ ‫אי‬
‫עצה זה מזה (יא)‪ .‬ח‬
‫בלבד היתה והלא אחות כל השבטים היתה אלא‬
‫לפי שנתנו |עצמן עליה |נקראת על שמם‪ .‬כיוצא‬
‫אחות אהרן (שמות ט'ו כ')‪.‬‬ ‫מרים הנביאה‬
‫שנתן נפשו עליה ונק"את ‏ על שמו (יב)‪= .‬א י ש‬
‫רי שמעון בן אלעזר אומי בן שלש עשרה‬
‫בטוחץ‬ ‫בטח‪,‬‬ ‫על העיר‬
‫יעקב‪| .‬אבינו רוצה‬ ‫היו על כוחו שלזקן ולא היה‬
‫וישלח‬ ‫מדרש‬ ‫‪5‬‬
‫הארז אשר בלבנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה‬
‫ותעבר חית השדה אשר בלבגון ותרמוס את החוה‬
‫זה חמור‬ ‫(מלכים ב' "ד ט')‪ .‬החוה אשר ‪0‬‬
‫אבי שכם‪ .‬שלח אל הארז אשר בלכנון‪ .‬זה יעקב‪,‬‬
‫תנה את בתך לבני לאשה‪ ,‬שכם בני חשקה‬
‫נפש בבתכם תנו נא אותה לו לאשה‪.‬‬
‫ותעבר חית השדה אשר בלבנון‪ | ,‬זשהמעון ולוי‬
‫משולין בחיות‪ .‬ותרמוס את החוח‪ ..‬ואת חמור ואת‬
‫שכם בנו הרנו לפ חרב (‪.)1‬‬
‫‪ 0‬ויענו בני יעסב ג' במרמה‪ .‬הח‬
‫מא את‬
‫אר ט‬‫הקדש אומרת ש‬
‫(‪.)7‬‬ ‫דיגנה אהתם‬
‫‪ ₪‬וישמעו אל המור ג' וימלו כל‬
‫זְכֶך‪ ,‬תניא שבעה פרושים מכלי‬
‫עולם ואלו הן פרוש שכמי‪| ,‬פרוש נקפי‪| .‬פדוש‬
‫קזי‪ .‬פרוש מדוכיה |פרוש ‏ מה הובתי ואעשנה‪,‬‬
‫פרוש מאהבה‪ .‬פרוש מיראה‪ ,‬פרוש שכמי זה העושה‬
‫כמעשה שכם שמלו וסיכנו בעצמן לא מפני מצוה‬
‫אלא להראות ליעקב אבינו‪ .‬ו נקפי‪ .‬זה המנקף‬
‫רנליו באבנים ובא ואומ' הלכתי היום למקוס רחוק‬
‫לעשות מצוה ומיאה את גליו והוא לא הלך‪.‬‬
‫הילוכו‬ ‫בבתלים‪ .‬בשעת‪.‬‬ ‫המקיז דם‬ ‫פרש קזזי זה‬
‫יעקב‪.‬‬ ‫נדחק בצר הכותל כדי שלא יגע באדם טמא והוא‬
‫הטמא בעצמו בענין שני אל חנע בי |כי קדשתיך‬
‫בשעת‬ ‫זה השוחה‬ ‫מדוכיא ‏‬ ‫(ישעוה ס"ה ה')‪| .‬פרוש‬
‫הילוכו עד שגמצא גבו כגב בעלי הטורת ומתעטף‬
‫בטלית ומשפעה ‏ לכאן ולכאן כעין מכתש שהוא‬
‫בו ותקח‬ ‫לבריות‬ ‫מלמטה רחב ומלמעלה קצר ‏ כדי שיראה‬
‫בעולם‪.‬‬ ‫שהוא‪ .‬עניו ושאינו הפץ להסתכל באדם‬
‫הרבו‬ ‫נשארה‬ ‫פרוש מה חובתי ואעשנה זה האומ' לא‬
‫ויבאו‬ ‫שנה היו (‪.)2‬‬ ‫מאהבה‬ ‫לי חובת מצוה שלא עשיתי אותה‪ .‬פרוש‬
‫ובשביל‬ ‫ה העוסק בתורה בשביל שיאהבהו בני אדם‬

‫הרזיו שם‪( | .‬ח) עו' ב'ר שם סיח‪( | ,‬ט) ע' פוטה כיב עיב‬ ‫(ז) עו" הנחומא וושלה סז וע'עץ ב'ר =שם פ'ג ובפירוש‬
‫‪.‬‬
‫ומפרשים שם ע"ש וע"ע בערוך ערך פרוש וע' גנד א'‪ .‬ובכי"מ ולא מאהבה לא עסק ותקגתי עיפ כי"ק ושם ג"ב‬
‫‪,‬‬
‫אביו ודבא וכו' כדאמר ‏ ראב"ע וכו'‪(| .‬ו) עי' ביר שם ‏ סיט ובמפרשים וע"ע ירושלמי שבת "ו"ז ע"א ע"שש‪ = .‬ובכו"ק‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פך‬ ‫ול‬ ‫‪4‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ומר‬ ‫יוי‬ ‫ּ‬

‫כאן‬ ‫מו ב‬ ‫(יא) עי' ביר שם ס'י‪(= ,‬יב) עו ביר |שם ועי' בלקח ‏‬ ‫בשבת וכו‬ ‫להיות‬ ‫יוחנן וכו' ביום |שלושי שחל‬
‫ובהערות שם‪( .‬יג) טִי'‪ -‬ביר שם ‪0‬ע‪0"-‬ש‪.‬‬
 ‫‪8‬‬ ‫הגדול‬ ‫וישלה‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫שלהן והואיל ‏ ולא דנוהו נתחייבו ‏ אהףם מיתה‬ ‫שיעשו ב‪ 3‬יי אותו המעשה כיון שעשו אמי בלבו‬
‫כולןמיתתן ‪ 0‬שאין להן מיתה אלא בסייף (יז)‪.‬‬ ‫מה אני מניח את בני ליפול ביד אומות‪ .‬העולם מה‬
‫ל ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי‬ ‫עשה נטל קשתו והדבו ועמר על פתהה שלשכס‪.‬‬
‫אמ' שאם יבואו |אומות |העולם להזדווג לבני‪ .‬אני‬
‫אותי‪ ,‬כהנית שהיא‬ ‫‪--‬‬
‫צלולה ועכרתם אותה‪ .‬‏ מפורת היא שבידי‪ .‬הכנענים‬ ‫נלהם כננדן‪ .‬הדא היא דהוה אומי ליוסף ואני נתתי‬
‫מי לו הקביה עד אשר תפרת‬ ‫עתידין ליפול >‬ ‫על אהיך אשר לקחתי מיר‪ .‬האמורי‬ ‫לך שכם אחד‬
‫שעשו‬ ‫וכיון‬ ‫ונחלת (שמות כ'ג‪ .‬ל')‪ .‬ואתם‪ .‬מיהרתם‬ ‫כ ותי'כ‪-‬ן| מצינו |שנטל אבינו‬
‫(מיח כ'ב)‬ ‫‪ -‬ובקשתי‬
‫בניו כך אמי לו ‪ 4‬כבר פניתי את אוכיך מלפניך‬ ‫חרבו וקשתו בשכם (יר)‪.‬‬ ‫יעעקק‪::‬‬
‫מה אתה עושה כאן קום עלה בית אל הדא ‪/‬‬
‫ויקכהואת דינה מבית שכם ויצאו‪:‬‬ ‫\‬
‫דכת' ויאמר אלהים אל יעקב |קום |עלה בית אל‬ ‫אמר‬ ‫ויוצאין‪.‬‬ ‫בה‬ ‫גוררין‬ ‫אומי‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪-‬‬

‫ושב שם (יח)‪,‬‬
‫עליה לפרוש ממנו‪.‬‬ ‫רי יוחנן הנבעעלת לעיל ק‬
‫ה‬ ‫‪2‬‬

‫אמ' ר' חונא כיון ש הוציאו ‏ אותה אמרה לשמעון‬

‫לה‪,‬‬ ‫אנה אוליך את חרפתי (שמואל בי ו'ג ו'ג) עד שנשבע‬

‫לה שהוא נושאה והינו דכת' ובני שמעון וגי ושאול‬

‫א) ויאמר אלהים א ל יעקב קום עלה‬ ‫ין נחמיה‬ ‫רוייוית‬
‫כנענ'ם‪,‬‬ ‫בן הכנענית‪( .‬מ"ו ")‬
‫מעשה‬ ‫שעשה‬ ‫‪.‬‬

‫בית ‪ 7 8‬מוקש אדם ילע‬ ‫אומר‪ :‬מהו‪ .‬בן הכנענית שנב עלה מוהוי שהוא בכלל‬
‫קדש (משלו כ' כ'ה) מו נרם |לאדם ‏ המוקש הזה‬ ‫כנעני‪ ,‬ורבנן א>מרי שנטלה שממעעוןן‏ וקברה‪ .‬באדץ‬
‫הו אומר בשביל שילע קורש כמא דאת אמי על‬ ‫ישראל אריץ כנען (טו)‪= .‬ויש אומדין שאשת איוכ‬
‫כן רברי לעו (איוב ו' ג')‪| .‬בוא וראה שכל הנורר‬ ‫היתה‪ .‬דכת' כדבר אהת הגבלות תדברי (איוב‪ .‬בי ו)‪.‬‬
‫קשית ע"ז‬ ‫‪0‬‬ ‫מאח" את נדרו נכשל בשלוש‬ ‫וכת' הכא כי נבלה עשה בישראל (טז)‪,‬‬
‫למד ‪%0‬‬
‫בסכית‬ ‫ונתאחר‬
‫ממיאת‬
‫נדרו‬
‫וגילוי עריות ושפיכות דמים‪ .‬‏‬
‫את‬ ‫ידי שאיחר‬
‫נכשל בשלוש עבירות ‏ בע"ז דכת' ויאמד ‪ 0‬אל‬
‫אבינו על‬ ‫) בני יעקב באו על החללים‪₪ ,‬‬
‫‪ -‬היו והלא‪ .‬חיים היו |אלא כיון‬
‫ביתו הפירו |את | אלהי הנכר‪ | ,‬בנלוי |עריות דכתי‬ ‫שנתחייבו כלייה הרי הן כמתים וכן הוא אומ' על‬
‫ותצא דינה וירא אותה‪| .‬שכם בן חמור‪| .‬בשפיכות‬ ‫פי שני עדים ‏ או על פי |שלשה עדים יומת המ‬
‫דמים רכת' ויקחו |שני בני =עקב ויהנו |כל זכר‬ ‫(דברים זז ‪ .)3‬חי הוא‪ .‬והתור ‪ 8‬אותו מת אלא‬
‫הוי מוקש אדם ילע קרש‪ .‬ואחד נדרים ‏ לבקר‬ ‫הוא כמת אף כאן כיון‬ ‫כיון שנגמר דינו למיתה הרי‬
‫(משלי כ'כ'ה)‪ .‬אמי ר' ינאי כל המאחר נדרו נתבקר‬ ‫שנגמר דינו למיתה היי הן כמתים‪ .‬ומנא לן רנגמד‬
‫פינקסו תדע לך ‏ שהוא כן |על ידי שאיחר עקב‬ ‫דתניא שבע מצוות נצטוו בני נח והנזל‬ ‫עם‪%‬‬
‫אבינו את נדרו נתבקד פינקסו דכת' קים עלה בית‬ ‫והדינין מכלל השבעה |והרי שכם נזל ונתחייב מיתה‬
‫אל (א)‪ ,‬ד"א ז'הש'ה אם נבלת בהתנשא ואם‬ ‫נוהו והן מצווין לדון בדינין‬ ‫והן ראו אותו ולא‬

‫(יד) עי' ב'ר שם ובכי"ק דהוא אומר‪( .‬טו) עוי ב'ר שם סי"א‪ .‬תקנתי עפיי כו"ק וכו'ג ובכו"מ קיטע הדברים ך"י אומי‬
‫גוררין בה ויוצאין אגוסה וכפופת ראש שכל הנבעלת לערל וכו' ממנו וכיון שהוציאו וכו' ושאול בן הכנענית‪ .‬מהוא‪ .‬בן‬
‫הכנענית שנבעלה מחוי וכו'‪( .‬טז) עִי' בבא בתרא טיו ע"ב‪( .‬יז)עו ‪ 0‬עיקר הדברום רמב"ם פ'ט מהלכות מלכים‬
‫ובכו"ק כחבית שהיתה מצוללת ועכרתם‬ ‫הלכה ויד וע" רמב"ן ובהיי כאן‪( .‬יח) עי' ביר שם סי"ב על ראש המאמ‬
‫וכו'‪.‬‬ ‫ויאמר‬ ‫אל שנג'‬ ‫בית‬ ‫עלה‬ ‫קום‬ ‫וכו'‬
‫ובכייק ונשתהה (תי‬ ‫פל"ז ס'א ע"ש‪.‬‬ ‫ח'א פ"ז ע'א ובווקרא רבה‬ ‫ותנחומא מהרשיב‬ ‫וכחומא וישלח פ"ח‬ ‫לה () עי‬
 ‫‪0‬‬ ‫הגדול‬
‫והושיבוני למעלה ממנה וטפת רוחי עלי ונתעלמו‬ ‫\(שם לי ליב)‪| .‬בן |עזאי אומ' אם‬ ‫זמות יר לפה‬
‫דברי תורה ממני‪ ,‬‏ קרא עליו אם נכלת בהתנשא‪.‬‬ ‫גיבלת עצמך בדברי תורה סופך להתנשא בה‪ .‬ואם‬
‫ומהוא אם זמות ‏ יד לפה‪ .‬אמ' ר' יזר מה ידך‬ ‫זמותה =יד לפה ‏ אם נְְרָמְזְמוּ אחריך דברים יד לפה‬
‫פמוכה לפיך כך ‏ יהא‪ .‬נדרך קודםלפיךתרע לך‬ ‫לא ירעין‪= ,‬ור' עקיבה‪ .‬אומ' מי גרם‬ ‫תרין‬ ‫דרע‪.‬‬
‫י‬
‫שהוא כן ‪ %‬אבינו יעקכ =על ידי ‪ /‬א‪-‬יחר נד‪. :‬‬ ‫‪ .‬להתנבל בדברי תורה על שנְשָאת עצמך בה‪.‬‬
‫נתבקר פינקסו דכת' =ויאמר ‪ 0‬אל יעקב' קום‬ ‫‪ ,‬הא דר' הוה עבר על הדא סימוניא‪ .‬יצאו בני‬
‫עלה בית אל (ב)‪.‬‬ ‫סימוניא לקראת' אמרו לו רבינו תן לנו אחד שיהא‬
‫דן את דינינו |ושונה משנתעו ‏ ומאיר |עינינו יהב‬
‫ויאמר יעסב אל ביתו הפירו את‬ ‫להון ר' לוי בר סיפי מיר עשו בימה ‪ 5‬והושיבו‬
‫אלהי הנכר והטהרו‪ ,‬ממשמע‬ ‫אותו למעלה זהת דעתו עליו ונתעלמו דברי תורה‬
‫תנו רבנן ‪.-‬‬ ‫שני והטהרו מכלל שע"ז מטמאה‪.‬‬
‫ממנו איתון ‏ למשאל ליה שאלות ולא ירע למגב‪.‬‬
‫כמת דכתיב ויאכלו‬ ‫דנו בה עשאוה‬ ‫אבות הטמאות‬
‫אמדי ליה גידמת במה חולצת ולא ידע מה להשיב‬
‫זבחי מתים (תהלים ק"ו כ'ח)‪ .‬מה מת ‏ אינו מטמא‬
‫רקקה דם מהוא ‏ ולא ידע‪| .‬אמרין דלמא לית בר‬
‫אלא בכזית כך ע'ז אינה מטמאה אלא עד שיהיה‬
‫אֶלפן הוא‪ .‬‏ בר אנדה הוא‪ .‬אמרון ליה מהוא דין‬
‫בה כזית‪ .‬אבל אם היתה הצורה כולה פהותה מכזית‬
‫בכתב אמת‬ ‫דכת' אבל |אגיד לך את הרשום‬
‫אינה‪ .‬מטמאה‪ ,‬ועשאוה כשרין דכתי שקץ תשקצנו‬
‫(דנואל ו' כ'א)‪ .‬אם אמת ‏ למה ‏ רשום ואם רשום‬
‫כך עיז‬ ‫במשא‬ ‫מטמא‬ ‫(דברים ז' כ'ו)‪ .‬מה שריץ אינו‬
‫למה אמת‪ .‬ולא ירע מה להשיב‪ .‬כיון שראה שצרתו‬
‫אינה מטמאה | במשא אלא במנע בלבד‪ .‬ועשאוה‬
‫צרה השכים בבקר והלך לו אצל רבו אמי לו מה‬
‫כנדה דכת' תזרם כמו דוה צא‪ .‬תאמר ל(וישעיי לי כ'ב)‪.‬‬
‫עברו לך אמ' ליה ר' אל תוכיריני |צערי שאלות‬
‫מה נדה אינה מטמאה לאיברים כך ע"ז אינה מטמאה‬
‫שאלו ‪ -‬ולא יכולתי להשיבן אמ' לו ומה אינון‬
‫לאיברים עד שתהיה צורה שלימה (נ)‪ .‬‏ תנו רבנן‬ ‫אמ ליה גידמת במה‪ .‬חולצת אמי לו ולא היית‬
‫ארבע אבות טמאות יש בה‪ .‬ע"ו ומשמשיה והן כ‬
‫יודע מה להשיבן אמ' לו ר' אפלו בשניה אפלו‬
‫כלי תשמישיה‪| ,‬ובית |שלה ותקדובת ‏ שלה‪= .‬וין‬
‫רקקה דם מהו אמ' לו אם היה בו צהצוהית‬ ‫בנופה‪.‬‬
‫שנתנסך לה‪ .‬הומר במשמשיה יותר ממנה שהקוציץ‬
‫ואם לאו הרי הוא פסול‪.‬‬ ‫שלרוק הרי חוא כשר‬
‫" עצמה‪ .‬וחימר‬ ‫בןעכן‬
‫כזית מן הכלי מטמא מה שא‬
‫אבל אניד לך את הרשום בכתב אמת‪ .‬אם אמת‬
‫בתקרו ונה שלה ויין שנתנסך ‪ -‬ממשמשיה‪ .‬שהן‬
‫למה רשום ואם רשום למה אמת אמ' לו ולא‬
‫מטמאין במנע |ובמשא בכזית =מה שאין‪ .‬כן בע'‬
‫היית יודע להשיבן אמ' לו רשום עדשלא נגזדה‬
‫(ד)‪.‬‬ ‫עצמה ולא במשמשיה‬
‫גזירה‪ ,‬אמת משגנזדה הגזירה‪ ,‬מהו חותמו שלהקביה‬
‫‪ 0‬לאל הענה אתי ביום צרתי‪ .‬אט‬ ‫ר' ביבי בשם ר' אבון אמת‪ .‬ומהוא אמת אמ' רי‬
‫ר' אבא בר כהנא בשעת‬ ‫שמעון בן לקיש אלף בראשון שלאותיות מים‬
‫נדרי ובשעת | רוחי |שטפי (ה)‪ .‬ד'א‬ ‫עקתי‬ ‫באמצען שלאותיות תיו בסוף האותיות על שם אני‬
‫לאל העונה אותי ביום | צרתי‪ ,‬ז'הש"ה יענך ‏ ה‬ ‫ראשון ואני אחרון (ישעיה מיד ‪| .)1‬אמ לו ולמה‬
‫ביום צרה (תחלים כ' ב')‪ .‬אמי ר' שמעון בירי אבא‬ ‫לא השיבות אותן אמ' לו רי עשו לי בימה נדולה‬
‫שאילות וכו' שאלו לי ולא וכו' א"ל‬ ‫ונתאחר) וכן בג' עבירות קשות‪( .‬ב) עי' ב'ר פפ"א ס'ב ובנ"ש ובכו"ק למגיב וכו'‬
‫וכוי‬ ‫ממשמע‬ ‫שרק‬ ‫הטומאות‪.‬‬ ‫אבות‬ ‫ומא אינון וכו' ומא הייתה‪( .‬ג) עו שבת פ'ג ע"ב וע"ע רמב"ם פ'ו מהלכות‬
‫וי זיותי‪:‬‬ ‫ה'‬ ‫הלכה‬ ‫שם‬ ‫(ד) עו' רמב"ם ‏‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫מכזית‬ ‫שע"ז טמאה ת"ר וכו' כך ע'"ז איגה מטמאה עד וכו' פחות‬
‫ובכי"ק‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ותנחומא‬ ‫בכי"מ חומר במשמשיה עצמה וחומר בתקרובת וכו' ותקנתי עפ"י בי"ק וכו"ג‪( = .‬ה) עיי ביר‬
‫‪4‬‬
‫‪--‬‬ ‫הגדול‬ ‫וישלה‬ ‫מדרש‬
‫שכל ‏ מי שהוא נכנם לתיכה ‏ מרטיב | מצוות‬ ‫מראש הספר ועד כאן שמונה עשר מזמורות ואחר‬
‫ומעשים טיבים כלח‪ ,‬‏ ר' סימון אומ' לוז היה עומד‬ ‫כך המזמור הזה כנגד שמנה עשרה ברכות שלתפלה‬
‫על פתחה שלעיר‪ .‬ר' אליעזר אומי מערה היתה על‬ ‫שאדם מתפלל יהוא ‏ אומריץ לו פִמְענִי‪ :‬בצלותך‪,‬‬
‫פתחה שלעיר ולוז היתה |על םי המערה‪ .‬ורבנן‬ ‫ישגבך שם אלהייקב (שם שם) ‪ 9‬לא נאט' שם אלהי‬
‫אמדי מה הלוז הזה ‪ -‬לר‪ .‬פה בך לוי הוק"ארם‬ ‫אברהם ולא שם אלהי יצחק אלא שם אלהי עקכ‬
‫יכול לעמר על פתחה שלעיר‪| .‬הדא היא דכת'‬ ‫שהצרה שליעקב היא על שם בניו דכת' ועת צרה‬
‫וראו השומרים איש יוצא מן העיר ואמחו לו וני‬ ‫‪,‬רמיה ל' )‪ |.‬ואיזה הוא |השם שהוא‬
‫היא ליעקב י‬
‫ואומי ויראם את מבוא העיר (שופטים א' כ"ד וכ"ה)‪( .‬ט)‪.‬‬ ‫אומ' שם אלהי יעקב ‏ הוא השם שקרא לו יעק‬
‫ר' מאיר ‏ אומ' בוא וראה כמה גדול שכר הלויָה‬ ‫מזבח ויקדא לו אל אלהי ישראל‪.‬‬ ‫שם‬ ‫דכת' וצב‬
‫לפי שהראם את מבוא העיר מהוא אומ' ויכו את כל‬ ‫אמ דוד בשם זה נענה ‏ יעקב |אבינו ביום צרת‬
‫העיר ‏ לפי חדב‪ .‬ואת האיש ואת כל משפחתושלחו‬ ‫דכת' לאל העונה |אותי ביום ‏ צרתי‪ ,‬מו שענה את‬
‫(שם שם)‪ .‬ומה שכר נטל על כך וולך האיש ארץהחתים‬ ‫עקב אביכם ביום צרה‪ .‬הוא ‪ 4‬אתכם בעת צרה‬
‫(שם שם כ"ו)‪ ,‬מלהוו זה‬ ‫ויבן עיר ווקרא את ‪0‬‬ ‫לכך נאמ' שם אלהי עקב (‪.0‬‬
‫אין לו פה כך לא היה אדם יכול לעמיד על פתחה‬
‫|ובעין תכלת לישראל‪= .‬ולא עוד‬‫שלעיר ובח‪ .‬חיו צ‬ ‫ד) ויתנו אל יעקב את כל אלהי‬
‫אלא סנחריב‪ .‬לא ידעה ה כדנצר לא החריבה ולא‬ ‫הנכר ‪ 13‬ויטמן אתם‬
‫כנס מלאך המות לתוכהמעולם וזקנים וזקנות שבה‬ ‫יעקב תהת האלה‪ ,‬ממי שטמן תחת‬
‫*ורירקר‪5‬‬ ‫למי‬

‫מה חיו עושין להן כיוןשקצה דעתו שלארם באביו‬ ‫סליק‬ ‫יוסי‬ ‫בירי‬ ‫מעאל‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬ ‫נריזים;‬ ‫בהר‬ ‫האלה‬

‫מתים‪.‬‬ ‫הן‬ ‫ומיד‬ ‫חרת‬ ‫אותן ‪-‬‬ ‫מוציאין‬

‫‪-‬‬
‫והלא דברים קל וחומר מה זה נטל שכר כל כך‪,‬‬
‫בני אברהם |יצחק ויעקב שהן עוסקיץ בגמילות‬
‫חסרים על אחת כמת וכמה (')‪.‬‬
‫ה ותמת דבורה מינקת רבקה‪ .‬נוא‬
‫וראה מה אירע לרבקה כיון שנשתהה‬
‫עקב עשרים שנה שלחה לו הבורה מנקתה להביאו‬
‫הרא היא דכת' עד שוב אף אחיך ושלחתי ולקהתיך‬
‫(כיז מיה)‪ .‬ופנעה ביעקב בדרך ומתה בבית אל ובאותו‬
‫רכת'‬ ‫היא‬ ‫הדא‬ ‫'( קב‬ ‫ראת‬ ‫ולא‬
‫שמו אלון בכות (יא)‪ .,‬רי שמואל בר‬
‫חמן אומי לשון וני הוא |אלון אחד‪ .‬עד שאבינו‬
‫‪ 0‬יוושבומשט מר אבל שלדבורה באת לו שמוע‬
‫אמו (יב)‪ .‬וכי מפני מה לא נזכרה מיתתה‪ .‬אמי רי‬
‫ובאמו‬
‫לממצצרלייצא בריירריוששפלהם טרעברר בהד ילין תפה‪:‬לְאטינוס הְמִינִיה הד‬
‫שמא אמי ליה לאן את אזיל ‏ אמ' ליה מיסק‬
‫מצליא בירושלם אמ'ליה ולא טב‪ .‬לך מצלי בהרא‬
‫טורא |בריכא ולא בההיא קלקלתָא‪ .‬ט' ליה‬
‫אימור |לכון ‏ למה אתם דומין לכלב שהוא‬
‫לוהט אחר הנבלה כך לפי שאתם ודעין שעיז‬
‫טמונה תחתיו דכת' ויטמן אותם יעקכ תחת הל‬
‫אשר עם שכם לפי כך אתם לוהטין אחריו ‏ אמרון‬
‫באעי מָאִיבָא קם וערק בליליא (‪,)1‬‬
‫ר קה‬ ‫מתה‬ ‫פיק‬ ‫ה) ויסעו ויהי חתת אלהים‪ .‬כון שאו‬
‫ו‬ ‫כל העיירות שנטל האלה בידו והטמין‬
‫תחתיה‪ .‬ע"ז ‏ והזר ‏ ושתלה בידו מיר ‏ נפלה עליהן‬
‫אימה (ח)‪.‬‬
‫‪ 0‬ויבא יעקב לוזה‪ ,‬למה נקיא שמה לוה‬

‫(ז) עו' ב'ר‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫כי (סיב וס"ד) | והערות | מהרש'ב שם‬ ‫מדרש ההלים מזמוך‬ ‫בשעת רוחי וכו (ו) עי'‬
‫קיקלתא \וע"ע בערוך |ערך‬ ‫הגליון פירוש (סאיבא) רוצה לטמא ‏ מקקומינו‪3 .‬‬ ‫שם ס'ג ובג"ש ובכי"ק על‬
‫ביר שם ס"ד ולעיל פס'ט ס'ח עיש‪( | .‬י) עיי סוטה מו ע'ב ותנא דבי אליהו‪ .‬זוטא‬ ‫עי'‬ ‫צ'ע‪( | .‬ט)‬ ‫(ח)‬ ‫ב‬ ‫קקל‬

‫עו' ביר שם פפיא ס"ה ובג"ש‪,‬‬ ‫פט'ז וע'"ע בפורוש מהרזיו |בב"ר פס"ט שם‪( .‬יא) עי' רשיו ולקה טוב לפסוק זה‪\ .‬‬
 ‫‪45‬‬ ‫הנדול‬ ‫ויש לה‬ ‫מררש‬ ‫‪|80‬‬

‫יוסי בר חנינה לפי שלא יצתה |מטתה ברבים אף אפקיה בשש שעות ביום אמ ליה אסתכל במציעות‬
‫הכתובים לא פרסמו אותה אלא מן הצד דכתי יומא אמי ליה לא מאצינא אמ' ליה ומא יומא דחד‬
‫ותמת דברה ‏ ויקרא |שמו אלון בכות‪| .‬מהוא אלון מִשמָשִיה דקורשא ‪ 7‬הוא דכת' האומד לחרס‬
‫שכינה‬
‫שו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪+%9-‬‬
‫לא מאצעא‪.‬‬
‫ב‬
‫מדת‬ ‫ז)‬ ‫(איוב טי‬ ‫ולא" יזרח‬ ‫בכיות |שלדבורה ושלרבקה הדא היא‬ ‫בכות שתי‬
‫ה‬
‫ל‬ ‫עלין‬ ‫שננלה‬ ‫אבינו‬
‫\יעי‬
‫‪-‬‬ ‫אשדיך‬ ‫‪0‬‬ ‫"‬ ‫כל‬ ‫לא‬
‫דכת' ויראאלהים אל יעקב ויברך אתו‪ ,‬‏ ומה היא‬
‫הזה יחידים היו‬ ‫בעולם‬ ‫הקביה‬ ‫יכול לסבול אמ‬ ‫ברכה שבירכו רי |ש‪ 0 :‬בר נחמן בשם רי אהא‬
‫ננלה והכל רואין‬ ‫וכבודי ‏‬ ‫רואין אותי תבוא השעה‬ ‫אמ ברכת אבלים בירכו‪| .‬ומפני ‏ מה לא יצתה‬
‫דכת' ‏ נגלה כבוד ‏ ה' וראו כל בש" יחדו‬ ‫עשו בנה הרשע‬ ‫ברבים רבנן אמרי בשביל‬ ‫מטתה‬
‫(ישעיה ס' ה') (טז)‪ ,‬‏ ד"א וירא אלהים אל ‪-‬‬ ‫רבקה אמרין מן יפוק‬ ‫את מוצא שבשעה שמתה‪.‬‬
‫עוד‪ ..‬ר' יוסי בן חנינה‪ .‬אומ' מחוא עור‪ .‬עור ככראשונה‬ ‫עיניו כָהות =יושב בתוך‬ ‫קומה אברהם מית יצחק‬
‫מה הראשונה על ידי >מלאך‪ .‬כך השנייה‪ .‬על ידי‬ ‫יפוק עשו רשיעקאומה‬ ‫הבית 'עקב ברח מפני אחיו‬
‫עליו הכת' אומר‪ .‬מי‬ ‫מלאך (יד)‪ .‬ויברך אותו‬ ‫יה ְבִין אוננקת מה‬ ‫ויהון בריאתה אמרין לְיטִין‬
‫יעלה בהר הי (תהלים כ'ר ג')‪ .,‬זה עקב |שאמי לו‬ ‫עשו הוציאו אותה בלילה (יב)‪.‬‬
‫הקב"ה קום עלה‪/‬בית ‏ ‪.‬אל‪ ,‬נקי כפים ובר לבב‬ ‫‪ 6‬וירא אלהים אל יעקב‪ ,‬נוא וואה‬
‫(שם שם ד')‪ ,‬זה ועקב‪ .‬שאמ" ללבן מה מצאת מכל‬ ‫בו עיז‪ .‬אין שכינה‬ ‫שכל‪ .‬מקום שיש‬
‫כלי ביתיך (ל'א ל')‪| .‬אשר לא נשא לשוא נפשי‬ ‫שורה בו‪ ,‬נסתלקה ע"ז מן העולם ש‪-‬תה שכינה‬
‫(תהלים שם שם)‪ ,‬כת' שלא נשא נפשו על שוא אלא‬ ‫בעולם‪ .‬ר' אליעגזד בןיעקב אומ' |מקום שהשכינה‬
‫על האמת וכן הוא אומ' קטנתי מכל החסדים‬ ‫נגלית אין ע"ז ‏ עומדת אלא מתבערת מן העולם‪.‬‬
‫(ל'ב י"א)‪ .‬ולא נשבע למרמה (תהלים שם שם)‪ ,‬זה‬ ‫אמי רי יוחנן כיון שאמי הקב"ה‪ .‬על הר פיני אנכי‬
‫עקב שני ‏ בו וישבע יעקב בפחד אביו יצהק‬ ‫הי אלהיך (שמות כ' א)‪ .‬כרעה ‏ כל ע"ז |שבעולם‬
‫(ל'א נ'ג) |מה שכר נטל על כך ישא ברכה מאת‬ ‫פסל | המתהללים באלילים‬ ‫דכת' יבשו‪ .‬כל עובדי‬
‫ה' הדא היא וירא אלהים אל יעקב ויברך אותו (יח)‪.‬‬ ‫ישתחוו לו כל אלהים אין כת' אלא השתחוו לו‬
‫דיא ויורא אלהים ‏ אל יעקב‪ | ,‬ז'השיה ‏ כי אתה‬ ‫כל אלהים (תהלום צ'ז ז)‪ .‬הוי במקום שיש ע'ז אין‬
‫אלהים שמעת לנדרי (תהלום פ'א ‪| .)'1‬הכת' |מדבר‬ ‫שכינה נגלית בו‪ .‬תדע לך שהרי יע‪ 2‬אבינו ‏ כיון‬
‫באבינו יקב שנדר דכת' ‏ וידר יעקכ‪ .‬נדר לאמר‬ ‫הסירו כל אלהי‬ ‫שביער כל ע'ז דכת' ויאמר יעקכ‬
‫ושמרני‬ ‫עמדי‬ ‫יהיה | אלהים‬ ‫אמ' | אם‬ ‫ומה‬ ‫הנכר‪ ,‬מיר נגלית |עליו |שכינה דכת'‪ .‬וירא אלהים‬
‫בדרך הזה (כ"ח כ') ר' איבו דרשה על ‪.‬תלת שָטִןי‬ ‫אל יעקב (יד)‪= .‬וירא אלהים אל עקב עוד‪ .‬מהו‬
‫ושמרני בררך ‏ מנילוי |עריות כענין |שני כן דרך‬ ‫עוד אמ' ר' יוסי הוא וּפִימַלְיָּא שלו (טו)‪| .‬עובדא‬
‫אשה מנאפת (משלי ל' כ)‪| .‬ד'א |ושמרני |בדרך‪,‬‬ ‫הוה בקיסר מלכא‪ .‬שישאל את ר' יהושע בן הנינה‬
‫|נ' חי אלהיך דן והי דרך‪ .‬באר שבע‬ ‫מע'ז בענין ש‬ ‫אמי לו יש אלוה לא נראה למה אין אלהיכם‬
‫משפיכות דמים‬ ‫(עמוס ח' ו'ד)‪ .‬דיא ושמרני |בדרך‬ ‫נראה‪ .‬בעינא דאהזייה‪ .‬לאלהיכו אמי ליה לא יכילת‬
‫כענין שנ' בני אל תלך בדרך אתם (משלי א' ט"ו)‪.‬‬ ‫תמוז היה‪,‬‬ ‫אמי ליה מַאצִינָא ההוא יומא תקופת‬

‫לקח טוב לפסוק זה ותנחומא מהרש"ב ח"ה‬
‫מה עשו וכו =(יד) צ'ע ועיי תנחומא ווצא‬
‫ובכי"ק שכינה נגלות תדע לך וכו'‪( .‬טו) צ'ע‬
‫על עיקר המאמר ע'ש וע'ע ויקרא רבה פ'א‬
‫(יז) עי' ב'ר |פפיב סיג‪(= .‬ייח) עיי מדרש‬
‫(וג) עי' פסיקתא דר"כ‪ .‬כ'ג‪ .‬ע'"ב וכיד | ע"א ובנייש בהערות ותקונים וע"ע‬
‫ו"ח ע'ב‪ .‬וע"ע רמב"ן לפסוק זה‪ .‬ובכי'ק ‏ דיהון ברייתא וכו' דכן אינקתין‬
‫פ"י ‏ ורושלמי ע'ז מ"ד ע'א (הלכה ז') ומדרש תהלים מזמור ל"א ע"ש‪ .‬‏‬
‫ועיי תנחומא במדבר‪ .‬פי"ט קצת כעין זה ע"ש‪(| .‬טז) עי' חולון ניט |ע'א‬
‫סי"ד‪ .‬וע"ע ילקוט כי תשא רמז שצ"ו מה שהבוא שם בשם האבכיר ע"ש‪.‬‬
 ‫‪7‬‬ ‫ל‬ ‫לה‬ ‫ומיש‬ ‫מררש‬ ‫‪9‬‬

‫בבית אל חצי ההין ושלישית ‏ ההין ‏ ורביעית החין‬ ‫ר' שמואל בשם ר' יצהק אמי תלת קראיי כתי אס‬
‫וכננדן פרים‪ .‬וכבשים מיד ‪ ₪‬עליו הקביה‪ .‬דכת'‬ ‫בדרך‬ ‫יהיה אלהים עמדי שלא אטנף בעדיות‪ .‬ושמרני‪.‬‬
‫ויורא אלהים אל =יעקב‪ | ,‬אכותינו במדבר‪ .‬אמי להם‬ ‫מע'ז‪ ,‬ושבתי בשלום משפיכות דמים‪ ,‬אמ' לו הקניה‬
‫הקב'ה עשו לי משכן והקריבו לי קרבנות‪ .‬ואני נראה‬ ‫חייך שאני מקיים נזירתך‪ .‬הנה אנכי עמך =ושמרתיך‬
‫לכם מיד עמדו ועשו הכל וכיון שהשלימו והקדיבו‬ ‫והשיבות'ך לכך מקלסו כי אתהאלהים שמעת לנדרי‪,‬‬
‫כבוד הי אל כל העם (ויקרא טי כ'ג)‪.‬‬ ‫וידויורא‬ ‫קדבנות‬ ‫שם)‪.‬‬ ‫יראי =שמיך (תהלים שם‬ ‫ידושת‬ ‫נתתה ‏‬ ‫מהוא ‏‬
‫שלמה‪ .‬הקריב‪ .‬אלף קרבנית עד שננלה‪ .‬עליו הקביה‬ ‫נתתה ירושת אבות ליראי שמיך כיצד בשעה שיצא‬
‫(מלכים א' גדי)‪.‬‬ ‫דכת' אלף‪ .‬עולות ‪ ..‬שלמה‬ ‫עקבויברך‬ ‫אל‬
‫לחין בודכו בי‬
‫יצחק‬ ‫ויקראא‬ ‫דכת'‬ ‫אביו‬

‫וסמיך ליה בנבעוון נראה ה' אל שלמה (שפה)‪ .‬אבל‬ ‫אותו‪ .‬אמ' לו בני אע'פ ש|בירכתיך ויתן לך את‬
‫בדורינו שאנו ! נניים‪ .‬ואיןבית המקדש קיים להקריב‬ ‫ברכת אברהם וכך היה ‪.‬כל מה שהניע‪ .‬לאב"הם‬
‫|מ' הקביה עשו את הציצית ‪.‬‬ ‫את הקרבנות א‬ ‫גיע ליעקב‪ ,‬אברהם היתה אשתו עקרה דכת' ותהי‬
‫נראה‪ .‬לכם ‏ דכת' והיה לכם לציצית וראיתם |אותו‬ ‫שרי עקרה (י"א ל ולבסוף ילדה‪= .‬ויעקב‪ .‬כן דכתי‬
‫(במדבר טיו ל'ט) (‪| ,)2‬ד'א וירא =אלהים אל יעקב‪,‬‬ ‫וול עקרה (כ'ט‪%‬א) ולבסוף ילרה‪ ,‬‏ אברהם הדפו‬
‫|קים ‏ דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים‬
‫זיהשיה מ‬ ‫נמרוד‪ .‬וניצל ממגו‪= ,‬יעקב ‪ -‬עשו וניצל ממנו‪,‬‬
‫(ושעיה מ'ד כיו)‪ .‬רי ברכיה בשם ר' לוי אומ' ממקים‬ ‫אברהם בא רעב בימע‪| ,‬העקב בא רעב בימיו‪.‬‬
‫מלאכיו ישלים‪.‬‬ ‫דבר עברו אין אנו יודעין שעצת‬ ‫לו גס‪ .‬‏ העקב ירד‬ ‫ונעשה‬ ‫למצרים‬ ‫אברהם ירד‬
‫אלא מלאך‪ .‬אחד ננלה על יעקכ אבינו ואמילו‬ ‫‪ 0‬תעשה לו נס‪ .‬אברהם נגלה עליו ובירכו‬
‫עתיד‪ .‬הקב"ה לינלות עליך בבית אל ולהחליף את‬ ‫וירא אליו הי ("ח א)‪ .‬ויעקב‪ .‬ננלה‪ .‬עליו ובירכו‬
‫שמיך| ואנ עומד ‏ שם שנ' בית ‏ אל ימצאנו ושם‬ ‫דכת' ויראאלהיםאל‪ .‬יעקב ויברך אותו (יט)‪ ,‬ד'א‬
‫ידבר עמנו (הושע ייב ה)‪ .‬וננלה עליו הקב"ה בשביל‬ ‫דא אלהים אל יעקב ויברך אתו‪ ,‬רי חנניה הנדול‬
‫לקיים ‏ דבריו שלמלאך‪| .‬יהושלם שכל הנביאים‬ ‫מושלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו‬
‫(כא)‪.‬‬ ‫וכמה‬ ‫כמה‬ ‫עליה על אהת‬ ‫מתנבאים‬ ‫חמשה אוהבים וביקשו לראות‪ .‬את פניו‪ .‬שלח ואמי‬
‫ליאשון הבא לי עטיה שלכספים ואני נראה לך‬
‫ויאמר לו אלהים שמך יעקב‪ ,‬ו‬ ‫לשני אמי הבא לי עטרה שלוהב ואנ נראה‪ .‬לך‪.‬‬
‫שקב‬ ‫שני‬ ‫חביב הוא‬ ‫אומ'‬ ‫בן קפ"א‬
‫לשלישי אמי הבא לי עטרה ‪ 3‬טובות‪.‬‬
‫|ברם משנק"א‪ .‬אברהם כל מי‬
‫יתר משלאברהם‪ .‬א‬ ‫לרביעי אמ' לו חבא‪ :‬לי עטרה שלמרגליות‪ .‬החמישי‬
‫שהוא קורא אותו אברם עובר בלא תעשה‪ .‬אבל‬ ‫היה עני אמר לו בשביל שאתה עני הבא לי עטרה‬
‫יעקב משנקרא שמו ישראל‪ .‬כל מי שהוא קורא‬ ‫שלורד ואני‪ .‬נראה‪ .‬לך‪ - .‬אברהם אבינו אמ' לו‬
‫רי אלעזר‬ ‫אמ'‬ ‫טעם‬ ‫ומה‬ ‫עובר‪ ,‬‏‬ ‫אינו‬ ‫עקב‬ ‫אותו‬
‫עצמך ואני נראה לך‪= ,‬כיוןשמל‬ ‫הקביה מול את‬
‫ויאמר לו אלהים |שמך יעקב‪| .‬שמך‪ .‬עקב מכל‬ ‫וורא |אליו הי ("ח א)‪= .‬עקב אבינו |אמי לו עלה‬
‫מקום ‪. 5‬‬ ‫בית אל ושלםנדרך שכן הוא רומז |בברחך מפני‬
‫א) ויאמר לו אלהים אני אל שדי‬ ‫עשו‪ ,‬ומנין ‏ ששילם רכת' וצב יעקב מצבה ונ'‪,‬‬
‫פרה ורבה‪ .‬‏ זה ניסן שעדיץ‬ ‫אמי ר' חנינה‪ .‬הנדול כים‪ .‬הזה שלטבריה‪ .‬ניסך יעקב‬
‫עיב (סכיה)‬ ‫ח"א פיח‬ ‫ב'ר פיע סיד |ותנחומא |מהרש'ב‬ ‫סיב‪(| .‬יט) צ'ע ועי'‬ ‫כ'"ד ע"ש = וע'ע ב'ר שם‬ ‫מזמור‬ ‫תהלום‬
‫ועו' מנחות‬ ‫צ"ע‬ ‫קרוו‪( | .‬כ)‬ ‫תלת‬ ‫א' ובכו"ק‬ ‫אות‬ ‫ולעיל‬ ‫סיח‬ ‫ווצא‬ ‫ותנחומא‬ ‫ע'א‬ ‫פ"ז‬ ‫שם‬ ‫וע"ע‬ ‫הדרש‬ ‫מזה‬ ‫שיורים‬
‫סטיז‬ ‫פע'ח‬ ‫ביר‬ ‫וע'ע‬ ‫במיע‪ .‬‏‬ ‫ובנייש‬ ‫ע"ב‬ ‫ל"ד‬ ‫בשלח‬ ‫וספרי‬ ‫ע"ב‬ ‫מ'ג‬
‫פ"ב‬ ‫פפ"ב‬ ‫עו' ביר‬ ‫ר' תגן שם‪( | .‬כא)‬ ‫מאמר‬
‫וורושלמי‬ ‫ו'ג ע"א‬ ‫וברכות‬ ‫ס"ג‬ ‫ופי עיח‬ ‫פ"ח‬ ‫פמיו‬ ‫ועי' ביר‬ ‫(כב) צ"ע‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫דבר‬ ‫ב"ל מקים‬ ‫בשם‬ ‫ר' ברכיה‬ ‫ובכו"ק‬

‫‪₪‬‬
 ‫‪8‬‬
‫‪0‬פ‬‫ס‬ ‫‪-‬‬ ‫ה‬ ‫יום ‪-1‬‬ ‫‪%%‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪6‬‬ ‫הכר‬ ‫וישלה‬ ‫פררש‬ ‫‪89‬‬

‫היה במעי אמו‪ .‬נוי וקהל גוים יחיה ממך‪ | ,‬לאו אני משמד אתכם‪ .‬אמי להן‪ .‬כת' אחד‪ .‬אומי נצב‬
‫ג' י"ג)‪ .‬וכת' אחד‬ ‫(ישעיה‬ ‫לדין עמים‬ ‫לריב הי ועומד‬ ‫מחלצ יך יצאה‬ ‫ומלכים‬ ‫זה מנשה ואפרים‪,‬‬
‫'ב)‪.‬‬
‫‪ 0‬ט את כל הגוים (יואל דו"‬ ‫כי שםאשב‬ ‫אומ'‬ ‫ו‬ ‫ור‬ ‫וקהל בוום‬ ‫ג‬ ‫דא‬ ‫(כנ)‪,‬‬ ‫ויהוא‬ ‫זה ירבעם‬
‫דן אותן‬ ‫ישראל‬ ‫דן את‬ ‫שהקביה‬ ‫לו בשעה‬ ‫אמרו‬ ‫זה מנשה‬ ‫בנימין‪ .‬וקהל גוים‬ ‫גוי וה‬ ‫יצחק‬ ‫ר'‬ ‫בשם‬
‫דן את‬ ‫שהוא‬ ‫ובשעה‬ ‫בדין‪:‬‬ ‫ומקצר‬ ‫עומד‬ ‫כשחוא‬ ‫בם‬ ‫ר' ; מואל‬ ‫בשם‬ ‫חלבו‬ ‫ור'‬ ‫‪:‬ר'" ברכיה‪.‬‬ ‫[אפרים‪.+‬‬

‫ומאריך‬ ‫בדין‬ ‫עמהן‬ ‫ומדקדק‬ ‫מיושב‬ ‫דן אותן‬ ‫הגוים‬ ‫רבנן‬ ‫ויהוא‬ ‫ירבעם‬ ‫זה‬ ‫יצאו‬ ‫מחלציך‬ ‫נחמן ומלכים‬
‫רבכם‬ ‫יחושע‬ ‫ר'‬ ‫כך דרש‬ ‫אמ להן לא‬ ‫בדין‪,‬‬ ‫עמהן‬ ‫חולק על מלכות בית‬ ‫היה‬ ‫צריק‬ ‫אבנר‬ ‫אפשר‬ ‫אמרי‬
‫מדבר‬ ‫הכתוב‬ ‫העולם‬ ‫באומות‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫אהד‬ ‫וזה‬ ‫זה‬ ‫הדא‬ ‫בשת‪:‬‬ ‫איש‬ ‫והמליך‬ ‫דרש‬ ‫מדרש‬ ‫אלא‬ ‫הויך‬
‫בדין‬ ‫ומדקדק‬ ‫דן מיושב‬ ‫העולם‬ ‫דן | אומות‬ ‫כשהוא‬ ‫ואיש‬ ‫שאול‬ ‫זה‬ ‫יצאו‬ ‫מחלציך‬ ‫ומלכי ם‬ ‫דכת'‬ ‫היא‬

‫אנטדיקוס‬ ‫ונעשה‬ ‫עומד‬ ‫כך חוא‬ ‫בדין ואהר‬ ‫ומאריך‬ ‫(כד)‪.‬‬ ‫בשת‬
‫אדמתו ישבע‬ ‫עובד‬ ‫דין דכת'‬ ‫להן ומהוא‪.‬‬ ‫כנגדן‪ .‬אמ'‬ ‫כברת‬ ‫עור‬ ‫אל ויהי‬ ‫מבית‬ ‫עו‬ ‫טז) וי‬

‫כברת הבר מצויה ועונת | לחם ומרדף רקים ישבע ריש (משלי כ'ח י'ח)‪ .‬אמרו‬ ‫אר?‪,‬‬
‫ומזבלה‬ ‫ומכישה‬ ‫אהת‬ ‫הוכר שדה‬ ‫מי שהוא‬ ‫לו טוב‬ ‫)בה)‪,‬‬ ‫לא בא‬ ‫ועדיין השרב‬ ‫הגשמים נעצרה ‪0‬‬

‫ותלד רחל ות קש בלדתה‪ .‬ת רבנן שלש | ומעדרה ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומבירן אמי‬
‫עובד‬ ‫אלא‬ ‫רבכם‬ ‫יהושע‬ ‫ורי‬ ‫דרש‬ ‫כך‬ ‫לא‬ ‫להם‬ ‫ואלו‬ ‫חיות‬ ‫כששהן‬ ‫ומהו‬ ‫לידתן‬ ‫בשעת‬ ‫נתכקשו‬ ‫נשים‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪6‬‬

‫מלחמו שלעולם ההבבא‪.‬‬ ‫אלהים עעדד ייווםס מותו ‏ ישבבעל‬ ‫הן רחל וכלתו שלעלי ומיכל בת שאול רחל דכת'‬
‫ויהי בצאת ‪4‬נפשה‪ .‬כי‪ .‬מתה‪ ,‬וכלתו שלעלי דכתי =ומרדף רקים ישבע =ריש אלו אומות =העולם שהן‬
‫וכלתו אשת פנחס הרה ללדת וג' ובעת מותה ותדברנה | מרדפין אחר ע'"ז‪| .‬אמ' להם ומחו דין |דכת' ויהי‬
‫הקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי‬ ‫הנצבות עליה‪( .‬שמואל‪ .‬א' ד' י'ט)‪= -‬ומיכל בת שאול‬
‫=ת שאול ‏ לא היה לה ולד עד ום =גם זה לך בן אמרו לו ממַסְמסִין את החיה‪ .‬ואומרין‬ ‫רכת' ומיכל ב‬
‫מותה (שמואל בי ו' כ'ג)‪ .‬אמי רי ודה בירי סימון עד | ?להה בבששעעתת לליידדתתהה אאלל תתיואייואי כדיי רבזן זזכררךר ורידלתרת‪ .,‬אמ‬
‫אתו‬

‫יו מותה לא היה לה‪ ..‬ביום מותה היה לה הדא היא =להם לא כך דרש רבי יהושע רבכס אלא כל שבט‬
‫זיומה אחרת‬ ‫עמו ובנימין נולדה‬ ‫נו לדה תיומתו‬ ‫(דברי הימים א' גי גי)‪ | .‬ושבט‬ ‫אשתו‬ ‫יתרעם ו‬ ‫דכת' הששי‬
‫ולמה‪ .‬נקרא שמחה עגלה אמ ר' סימון שפְּעָה בענלה = עמו‪ .,‬כד אמי אבא הלפתא בר קוריה תיומה יתירה‬
‫נולדה עם בנימין (כז)‪,‬‬ ‫ומתה (כו)‪.‬‬
‫ותקרא את‬ ‫ח)ויהי בצאת נפשה‬ ‫') ויהי בהקשתה בלודתה ג‪ ,‬שי‬
‫שמו בן אוני‪ ,‬גן עדי ואניו‬ ‫משלר' יהושע שינו‬ ‫תלמירים ‏‬
‫קרא לר בנ" מי ן"בלשו הקודש (כה)‪:‬‬ ‫בר עקרפרם א לס‬ ‫הביק‬ ‫שת‬
‫תנו נפשכם עליה ואם‬ ‫להן אם בניה שלרחל אתם‬
‫נהרגין‪ .‬עליה אמרו לו =ש) ותמת רחל‪ ,‬בי בפרק שמתה רבקה ודבורה‬ ‫אין אתם בניה ‏ למה אתם‬
‫מתה רחל נמצאת ‏ רה רחלל‏ המהחתה‏ ברהת‬ ‫בניה אנו ועליה אנונהרנים‪ .‬אמי להשםלוש שאלות‬
‫ני שואל אתכם אם השיבותם אותי הרי מוטב ואם = שלשים ושש שנים ולאהפהועבעבררהוי עעלל ארב‪-‬ע‪2‬ים‪ ₪‬ו‪-‬אערב;ע‬
‫וע"ע פסיקת)‬ ‫סוף פ'א‪(| .‬כג) צ"ע ואולי היתה לפניו הגירסא כעין זו בהוריות ה' ע'ב וע"ש ברש"ו בד"ה אלא מ‬
‫בתי ו"א ע"א ובמי"ע | שם ועו' ג"כ בפירש"י עה"ת כאן‪( | .‬כד) עי' ב'ר פפיב ס"ד‪( | .‬כה) עי' ביר שם ס"ז ובמפרשים‬
‫שם‪( .‬כו) ‪ 2‬ביר שם‪( .‬כז) עי' ביר שם סיח ע"ש ובכו"ק פגע בהן אסרטייוט אחד וכו' כך ממסמסין וכו' נולדה‬
‫יתירה וכו | (כת) עו‬ ‫עמו כי דאט' אבא הלפא בר קוריית תאומה‬ ‫תומתו עמו | ובגימין נולדה תומה אחרת‬
‫ביר שם פיט ובמפרשי התורה לפסוק זה (כט) עי' סדר עולם רבה פ'ב ‏ וע"ש בהגהות הגר'א |ור"ל עברה על מיד‬

‫ו‬
 ‫‪01‬‬ ‫דדו=‬ ‫‪-‬‬ ‫וישלח‬ ‫יי‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪93‬‬
‫|תו‬
‫\‬
‫‪,‬‬ ‫‪/‬‬
‫לא‬ ‫ממון ניטלה ממנו‬ ‫הוי בכורת‬ ‫קורא‪ .‬אותו בכור‬ ‫( ‪()₪-‬‬
‫|רא‬ ‫יה יווד‬
‫וה‬ ‫ושתים‬
‫ואלה‬ ‫בנות עשרים‬
‫‪-‬כות ע‬
‫והז‬ ‫'שנים ושתיהז נשאו‬
‫שתיהן ישאר א והן‬
‫ווורר‬ ‫שריו‬ ‫רי‬ ‫הח‬ ‫אכרהח ‏‬ ‫‪-‬‬ ‫הר‬ ‫ףר‬
‫בכור‬ ‫אומ'‬ ‫אחא‬ ‫ר'‬ ‫ייהוסין‪| ,‬ר' יודן |בשם‬ ‫בכורת‬ ‫שץ‪-‬‬ ‫‪9-2‬‬ ‫אה‬ ‫שו‬ ‫וו‬
‫‪4‬‬ ‫אפ‬ ‫‪|-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬

‫בכור לבכורה‬ ‫ללידה‬ ‫בכור‬ ‫ראגובן‪ .‬בכור לעיבור‬ ‫יעקב‬

‫אלא צפה ברוח‬
‫בכור |להפרשת ערי‬ ‫לבה‬ ‫בכור לנחלה‪ .‬בכור‬ ‫הרדה‬
‫קברה‬
‫ר‪7‬פפיי כרךד‬ ‫‪-‬‬
‫שם‬ ‫הגיהלייוות‬ ‫|‬
‫‪1‬‬
‫שש ת‬
‫ו‬ ‫הקרש‬

‫מקלט בכור לנבואה‪ .‬בכור לגלות‪ .‬בכור לנחלה דכתי‬ ‫הדא היא דכת' כה‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫שם כדי שתבקש‬
‫‪0‬ו‬ ‫ליבא)‪.‬‬ ‫במדבר‬ ‫צ‬ ‫ות‬ ‫ומקנה רב היה‬ ‫לאחריתך‬ ‫תקוה‬ ‫קול מבכי וי ‪:‬ש‬ ‫ה' מנעי‬ ‫אמ'‬
‫אל הבור (ליז כ‬ ‫ראובן‬ ‫וישב‬ ‫דכת' ‏‬ ‫לתשובה‬ ‫(ירמי' לא טז) (ל)‪,‬‬
‫במרבר‬ ‫בצר‬ ‫את‬ ‫דכת'‬ ‫מקלט‬ ‫ערי‬ ‫להפרשת‬ ‫בכור‬
‫מהלאה‬ ‫אהלה‬ ‫ויטפ‬ ‫כא ) ויפע ישראל‬
‫רורואד‬ ‫ררור‬ ‫מ'ג)‪.‬‬ ‫ךד'‬ ‫דברים‬ ‫לראובני‬ ‫המישור‬ ‫בארין‬ ‫|‬ ‫‪|₪‬‬ ‫פווהא‬
‫וו‬ ‫>=‬
‫‪.‬‬ ‫‪!*-‬‬ ‫‪-- 5‬‬ ‫‪-‬ו‬ ‫‪-‬‬

‫רורוה‬ ‫ררור‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫הושיי‬ ‫ה' בה‬ ‫ר‬ ‫הרח!ו‬ ‫מקום‬ ‫מאותו‬ ‫שנספע‬ ‫יוחר‪.‬‬ ‫פא‬
‫לגלות‬ ‫‪!--‬‬ ‫א‬ ‫‪.-‬‬ ‫שע‬ ‫ההשו‬ ‫תוהלת דב‬ ‫כת'‬ ‫יק ‪-‬‬ ‫מאותו‬ ‫שנסע‬ ‫ר‪,‬‬ ‫‪.‬ו‬ ‫למנו ל‬
‫דדככתת'י וויגיגללרםאורשבירנויו ווחלוחגידי ו(דבדריברו חהייממווםם א'א' הה'"ככ'ו')ו)(וחלוג)‪,‬‬ ‫וא רחוק מירושלם‪ .‬דתנן‬
‫כל הבהמות | הנמ‬
‫כמ‬ ‫יעקב אל יצחק אביו‪,‬‬ ‫הראויות =לעולות‬
‫ושתים שנה‪:‬‬ ‫עשרים‬ ‫מאביו‬ ‫פירש‪.‬יעקב‬
‫ובבית אל‪.‬‬ ‫עשה בסכות‬ ‫אצל לבן‪ .‬ושתים‬ ‫עשרים‬
‫כו‬ ‫"‪ %5‬אוב‬ ‫‪0‬‬ ‫ויחי‬ ‫כב"‬
‫ירוי‬ ‫י‪-‬‬ ‫ושתי‬ ‫עשרים‬ ‫| ממנו‬ ‫יוספ‬ ‫פירש‬ ‫וכננדז‬ ‫ג‬ ‫|ו‬ ‫==‬ ‫=‬ ‫ו‬
‫וכ‬ ‫שנה‪,‬‬ ‫ושתים‬ ‫עשרים‬ ‫ממנו‬ ‫וספ‬ ‫פירש‬ ‫בנגרן‬
‫שש‬ ‫והלא‬ ‫מאביו‬ ‫יעקב‬ ‫פירש‬ ‫שנה‬ ‫ושתים‬ ‫עשדים‬ ‫בו‬ ‫יהושט‬ ‫ר'‬ ‫אמ‬ ‫וישכפ ‪-‬‬
‫‪/‬‬ ‫|‬ ‫=‬ ‫קץ‪-‬‬
‫; ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ישן‬ ‫‪0'7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪+‬‬
‫ושלשים שנה פירש אלא אותן ארבע עשרה שנה‬ ‫אינ‪.‬ו‬ ‫הטא‬
‫*'‪|-‬‬
‫אוב‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫חאית‬
‫ותו‬
‫‪=-‬‬
‫‪?-‬‬
‫בןיריוהאי‬ ‫ש אממעורולן‬ ‫‪--‬‬

‫שהיה מברר תלמוחו בהן אינון מן המנין‪ ,‬כיד אמי‬ ‫הוד ה <ב>ד‪₪‬ב‪-‬ר לא‬
‫השחש‬ ‫האשונה‬ ‫|נן ‪-‬ב=משנה‪.‬‬
‫שו‬
‫דת‬ ‫אלא ההרו"טא‬
‫בששה‬ ‫מריוה‬ ‫עתיד‬ ‫מי שהוא‬ ‫אפשר‬ ‫מעידו‬ ‫ולא‬ ‫דנו‬
‫מרתא‬ ‫בר‬ ‫שמואל‬ ‫ר' יצחק בר‬ ‫רב ואי תימא‬ ‫ל‬ ‫|‬ ‫מע'רו‬

‫תלמוד תורה יתר‪ .‬מבנין |בית |המקדש שכל זמן‬ ‫שוכב‬ ‫ארור‬ ‫ואומרין‬ ‫עיבל‬ ‫הר‬ ‫על‬ ‫ועומדי‬ ‫שבטים‬

‫נריה‪ .‬קיים‪ .‬לא הניחו עזרא לעלות‪ .‬אמי‬ ‫עם אשת אבין (דברים כיז כ) =והוא עושה = אלא‬
‫ראבא בר בר חאנא אמ' ר'‪ .‬יצחק בר שמואל בר‬ ‫עולבונה שלאמו תבע כל מים שהיתה רחל =קיימת‬
‫נא משמיה דרב‪ .‬גדול תלמור תורה יותד מכיבוד‬
‫‪--‬‬ ‫‪-‬וו‬ ‫או|‪.‬‬ ‫‪%-‬‬ ‫שליעקב משמתה‬ ‫היתה מטתה נתונה =אצל מטתו‬
‫אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר‬ ‫אמ'‬
‫‪-+‬ו‬
‫אצל‪ .‬מטתו‬
‫=‪4=%‬‬
‫ונתנה‪.‬‬
‫וו‬
‫של בלהה‬
‫ו ווו‬
‫מטתה‬ ‫נטל‪ .‬יעקב‬
‫ץן‬

‫לא נענש עליהן דתניא נמצא יוסף שפירש מאביו‬ ‫אלא‬ ‫בחיי אחותה‬ ‫מקנא‬ ‫שתהא‬ ‫לא בד"ייה לאימא‬
‫שלא ראחו עשרים ושתים שנה כשם שפירש יעקב‬ ‫‪₪‬הדא החיא‬ ‫‪1‬יה‪.‬‬
‫י‪1‬צוע‬ ‫‪,‬לקלווה ווקקללקל את‬ ‫‪-‬מותה‬ ‫אף לאחר‬

‫אבינו מאביו ‏ עשרים ושתים שנה דיעקב תלתין‬ ‫(לב)‪ .‬ויהיו‬ ‫עלה" (מש ד)‬ ‫דכת' אז חללת‬
‫וארבע הויאן אלא שמע‪ .‬מינה ארבע עשרה דהוה‬ ‫ראובןי‬ ‫עקב‬ ‫בכר‬ ‫עשר‬ ‫שגים‬ ‫יעקב‬ ‫בני‬
‫בבית עבר לא איענש עליהו‪= .‬אי הכי בצירא ‪4‬‬ ‫למה מיחס הכת' אותן כאן לפי שכת' ובני =ראובן‬
‫עשרים הויאן אשתהי באורהא תרתי שני דתניא יצ‬ ‫בכור ישראל ‏ כי הוא ‏ הבכור ‏ ובחללו ‏ יצועי אביו‬
‫משם ובא לסכות ועשה שם שמונה עשר חרש‬ ‫נתנה =בכורתו |ליוסף‪( .‬דברי הימים‪ .‬א' ה' א)‪= .‬יכל‬
‫שני ויעקב נסע סכותה ווגביבית אל עשה ששה עשר‬ ‫בני‬ ‫ממנו ת‬
‫ו'ל‬ ‫ייחוסין ניטלה ‏‬ ‫ממון ובכורת ‏‬ ‫כורת‬
‫חדשים ‏ מקריב =זבחים ‏ הרי עשרים ושתים (לר)‪.‬‬ ‫לאה בכור יעקב ראובן אפלו בשעת קלקה הוא‬
‫ובמיש‪,‬‬ ‫יפציהיסירי‬ ‫ביך‬ ‫(לב \ ער‬ ‫ע"ש‪".‬‬ ‫משנהיידיי‬ ‫פיז‬ ‫הגיעה למ"ה‪( | .‬ל) עי' ביר שם פ"ו‪( = .‬לא) עוי‬ ‫אבל לא‬
‫שם וע"ע‬ ‫ובמפרשים‬ ‫(לג) עו' ב"ר פפ"ב פי"א בעיקר המאמר‬ ‫ע>"ש‪.‬‬ ‫שםות‬ ‫יווו""ט‬ ‫ותת‬
‫ובתוופספפו‬ ‫מ"‪/‬ד‬ ‫יוזםפ""ה‬ ‫מ"ייר‬ ‫פפ"ךידד‬ ‫בברכווררוות‪.‬‬
‫ת‬ ‫‪ 0‬ויד‬
‫ז‬ ‫‪,‬‬
‫יוחופין‪,‬‬ ‫תי‬ ‫יוחסין‬ ‫וברו'ה‬ ‫באן‬ ‫מור‬ ‫ובל קח‬ ‫בילקוט‬ ‫וע"ע‬ ‫ובנ"ש‪.‬‬ ‫ס"ה‬ ‫רבתי‬ ‫איכה‬ ‫ופתיחתא‬ ‫ופי"ט‬ ‫סטיו‬ ‫פ' פ"ך‬ ‫לקמן‬
‫ק‬ ‫ובבי‬ ‫טוב‬ ‫בילקו‬ ‫ולע‬

‫חנה‪.‬‬ ‫בר‬ ‫בר‬ ‫ראבה‬ ‫ובכי"ק ‏‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫ע"א‬ ‫וי"ז‬ ‫ע"ב‬ ‫על" מגילה ב"ז‬ ‫(לד)‬
 ‫‪9‬‬ ‫הנדדור‬ ‫וישלה‬ ‫מררש‬ ‫‪1‬‬
‫שנא'‬ ‫מטולטל‬ ‫יעקב‬ ‫היה‬ ‫בטח‬ ‫יושב‬ ‫‪/‬עשו‬ ‫שהיה‬ ‫זקן ושבע‬ ‫וימת ‪3.‬‬ ‫כט) ויגוע ו‬
‫וכיון שישב יעקב‬ ‫הייתי ביום אכלני חרב (ל'א מ‬ ‫מים‪ ,‬שיאה חלקו בגן עדן (לה)‪.‬‬
‫לו‪.‬‬
‫(ג)‪ .‬ד"א‬ ‫ארין‬ ‫אל‬ ‫וילך‬ ‫שני‬ ‫מיד געקר עשו‬ ‫טח‬
‫‪-‬‬
‫ב‬

‫אמ' ר' אלעזר וכי מפני מה הלך לא הלך אלא‬

‫הטמין את עצמו בשעיר עד שישתעבדו ישראל‬ ‫*) ואלה תולדות עשו הוא אדום‪.‬‬
‫ויבא עמלק‬ ‫שג'‬ ‫עליהן‬ ‫בא‬ ‫כך‬ ‫אחר‬ ‫ם‬ ‫עשו‬ ‫את‬ ‫אני השפתי‬ ‫כי‬ ‫ז'הש'ה‬
‫(שלמוות וז ‪ :‬ח)‪| .‬שהוא ‏ ‪-‬ב|ןן ב‪-‬נ‪0‬ו שלעשו שנ' ותלד‬ ‫מסתרין (ירמיח מיט ")‪| .‬רי סומון ‏ אומר‬ ‫גליתי את‬
‫ו עשו‬‫לאלי‪1‬פז את ‪.‬עמלק אמ' ר' א ‪5‬הא מפני מה צוה‬ ‫גליתי את מסתריו‬ ‫קליפית בצלאויה ‏ וכל כך למה‬
‫שהיה‬ ‫מפני‬ ‫בנו‬ ‫ולא לוידי אליפז‬ ‫רו‬ ‫ה‬ ‫את‬
‫‪-‬‬ ‫בוה‬ ‫‪9-‬‬ ‫‪|-‬‬ ‫עמלק‬ ‫וכמה העמיד‪ .‬רי‬ ‫בשביל לנלות את הממזרין שבו‪,‬‬
‫את‬ ‫להרוג‬ ‫שמע‬
‫שמע‬
‫ולא‬ ‫שליצחק‬
‫ב ‪0‬‬
‫רהירי‬
‫וו‬
‫גדל‬ ‫אליפז‬
‫|ומ'‬
‫בנימין א‬ ‫אומ' שלשה‪ .‬ר' לוי אומ' ארבעה‪ .‬ר'‬
‫צוה את‬ ‫כך‬ ‫לפ‬ ‫מלחמה ‏‬ ‫עמהן‬ ‫ישראל ולעשות‬ ‫הדין קרח דהכא ממזירא‪ .‬הוא‪ .‬דכת' ואהליבמה ילדה‬
‫יק‬ ‫ל‬
‫ממצרים‬ ‫ישראל‬ ‫שיצאו‬ ‫כיון‬
‫‪| -‬‬
‫עמלק‬ ‫עשה‬ ‫מה‬ ‫עמ ככ‬
‫שי ץ‬ ‫וג'י‬ ‫יעלם ואת קרח אלה בני עשו‬ ‫את יעוש ואת‬
‫מיד בא עליהן שני ויבא עמלק (ד)‪.‬‬ ‫בני אליפז בכור עשו‬ ‫וכת' אלה אלופי בני עשו‬
‫לגש לאליפז בן‬
‫‪54‬‬ ‫ישי‬ ‫‪.‬‬ ‫ור‬ ‫פי‬ ‫היתה‬
‫ג) ותמנע‬
‫‪354994‬‬ ‫ר)‬ ‫נעתם‪ .‬נמצאת אומ' שבא אליפז‬ ‫וגי אלוף קרח‬
‫קא מורִינָא בה‪,‬‬ ‫מאי‬ ‫[מנע‬ ‫‪0‬‬
‫אביו‪ .‬והוליד ממנה קרה (א)‪.‬‬ ‫על אשת‬
‫יו‬ ‫‪₪‬‬
‫ומע בת מלכים היתה דכת' אלוף תמנע וכל אלוף‬ ‫ואת בניו ג‪,‬‬ ‫את נשיו‬ ‫ןו קה עשו‬
‫לאִנִיורִי ‏ אצל‬ ‫אתת ‏‬ ‫היא‬ ‫תאגא‪.‬‬ ‫מלכותא | דלא‬ ‫אמי רִי‪ .‬לוי בשעת אסיפתו שליצחק‬
‫אצל יצחק אצל יעקב‪ .‬ולא קיבלוה‪| .‬אזלא‬ ‫ברהם‬ ‫הלק את כל אשר לו לשני בניו לפי כך גמלו לו‬
‫מוטבשאהא‬ ‫אמרה‬ ‫עשו‬ ‫בן‬ ‫לאל יפז‬ ‫פילנש‬ ‫הואי‬ ‫חפד שניהם שני ויקברו אתו עשו ויעקב בניו‪ .‬אמי‬
‫לפיסולה שלאומה זו ולא אהאה‬ ‫שפחה‬
‫שפהה‬
‫עשו ליעקב חלוק לי כל |מה שהניח אבי לשנים‬
‫מינה עמלק‬ ‫בהאיי חלישות דעתא נפק‬ ‫אחרת‬ ‫ירֶר ‏ שאני הנדול‪| .‬אמי יעקב‪ .‬הרשע הזה‬ ‫בו‬
‫דצערינהו לישראל (ה)‪.‬‬ ‫אנו מן העושר שני גם עינו ‪ 2‬תשבע‬ ‫אינו ממלאע‬
‫האר‬ ‫מו ישבי‬ ‫הח‬ ‫שעיר‬
‫ב) ‪ 6‬ולה בני‬
‫אאבביו‬ ‫שהניה‬ ‫והללקק ככלל ממהה‬ ‫עוש ור (קהלת ד' ח)‪.‬‬
‫‪+‬‬
‫המכפלה להלק‬ ‫ומערת‬ ‫לחלק אחד ואריץ ‏ ישראל‬
‫יונתז‬ ‫ר'‬ ‫אמ'‬ ‫נחמני‬ ‫בר‬ ‫שמואל‬ ‫רי‬ ‫אמ'י‬
‫אחר בחר לו עשו הממון נטלו והניח ארץ ישראל‬
‫‪.‬‬
‫נינהו‬‫ייר‬
‫רקיע‬
‫הפווי‬
‫ושבי‬
‫ייויו‪-₪‬‬
‫עלמא‬‫יל‬ ‫ויר‬
‫כולי‬
‫ירי‬
‫אטו‪.‬‬
‫רייר‬
‫|‬
‫‪-‬וף‬
‫יוות‬‫‪ -‬בי ה‬ ‫י'ויורי‬

‫ומערת‪ .‬המכפלה‪ .‬ליעקב וכהבו כתב |עולם ביניהם‬

‫אלא שהיו בקיאין ‏ בישובה ‏ שלארין שהיו אומרין‬ ‫ואמי יעב לעשו צא מלאךרין אחזתי ולקה‪ .‬נשיו‬
‫מלא קנהזה לזית‪ .‬‏ מלא קנה זה לנפנים‪ .‬מלא קנה זה‬ ‫מפני יעקב‬ ‫ובניו ובנותיו והלך ‏ לו לארין אחרת‬
‫אמ' רב‬ ‫ההוי‬ ‫הארין‪.‬‬ ‫את‬ ‫שמריהין‬ ‫החרא‬ ‫לתאנה‪,‬‬ ‫אחיו (ב)‪ .‬דיא‪ .‬ויקח עשו את נשיו‪| .‬עליו הכתוב‬
‫בר‬ ‫אחא‬ ‫רב‬ ‫הארין כחויא‪ .‬‏‬
‫הירול‬ ‫רוי‬ ‫שושטשי‬
‫טועמין את‬
‫ההרי ‏‬
‫שהין‬
‫שת‬
‫פפא‬
‫עורר ‏‬
‫אומי נסו ‏ ואין רודף ‏ רשע וצדיקים ‏ ככפיר יבטה‬
‫מ‬ ‫הורין‬ ‫בני‬ ‫שנעשו‬ ‫וה‬ ‫אמ‬ ‫‪,‬‬
‫(משלי כ'ח א')‪ .‬ללמדך שכל זמן שהרשעים יושבין‬
‫תו‬ ‫כד) ואלה בני צבעון ואיה וענה‪.‬‬ ‫בטח הצדיקים מטולטלין נעקרו רשעים ‏ מן העולם‬
‫הבן‪.‬‬ ‫וכת‬ ‫בת‬ ‫והניח ‏‬ ‫רבנן ‪ -‬מי שמת‬ ‫מיד צדיקים יושבין בטח שכן את מוצא שכל זמן‬
‫וזבבההעעררוותת ששםם טעיי"שש‬ ‫שם וע"ע תנח ומאמא וזוה סי דד ווללטועליל עעממוודד‪ .‬ששייפפ‬ ‫(לה) צ"ע ועי' ב'"ר פסיב ס'ב גבי אברהם‬
‫בצלאויה וכו' לגלות הממזרין וכו' וכמה‬ ‫ולקוט כאן ובכי"ק‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫ובמפרשים‬ ‫טייב‬ ‫פפיב‬ ‫ב'ר‬ ‫עי'‬ ‫(א)‬ ‫רֶן‬

‫עו' פדר"א פל"ח‪(| .‬ג) צ'ע ועו' ב"ר פפ"ד ס"ב שדורש שם פסוק זה על יעקב ועשו‬
‫וייחתר‬ ‫ווחר‬ ‫*‬ ‫‪₪‬‬ ‫תור‬ ‫‪₪‬‬ ‫םת‬
‫ממזרין העמים וכו'‪.‬‬
‫תפיד‬ ‫‪1‬‬ ‫וייר‬ ‫‪.‬‬ ‫וג‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬יר‬ ‫ו‬ ‫יויי‬ ‫*<ריזריי‬

‫‪/‬ב סי'ג‪ .‬ובנ'ש‪ .‬שיור‪ .‬קטן‪ .‬מדברי ר"א ולעיל עמוד ת"פע"ש‪ .‬וע'ע דברים רבה פ"ב ס"כ ובפירוש מהרז'"ן‬ ‫(ד) צ'"ע‬
‫שם קצת מדברי ר' אחא וע"ע פירש"י לבראשית פכ"ט פסוק ו"א‪( | .‬ה) עי' סנהררון צ'ט ע"ב ע"ש‪(| .‬ו)ו) עעו'וי ששבבתת פ'ה‬
 ‫‪52‬‬ ‫הגדול‬ ‫וישלה‬ ‫‪6‬ף‬
‫‪ -‬הרש‬
‫פות‬
‫ד‬

‫לי ממ ואעבור ‏ בך‪ .‬אמי ליה אתה הולך לעשות‬ ‫הדוו‬

‫‪104‬‬ ‫‪-‬‬
‫רר‬ ‫את‬
‫‪-9‬ו‬
‫ררות‪.‬‬
‫כל ‪+-‬‬
‫ררהו‬
‫‪4‬‬ ‫לב‬
‫ו‬
‫‪-‬בת‪ 4‬הייב=ן| תירש הכל וא‬
‫רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק‬ ‫אמ' רב הונא כל האומר תירש בת עםבת הבן אפלו‬
‫י |‬

‫אמי‬ ‫עושה‪.‬‬ ‫אני בודאי‬ ‫עושה‬ ‫ספק איןאתה‬ ‫עושה‬ ‫נשיא שבישראל אין שומעין לו שאינו אלא מעשה‬
‫לו אם אי ‪ -/‬חולק לי גוזר אניעליך שלאיעברו‬ ‫קים‪ .‬דתנינא |בעשרים ‏ ושבעה בו תִבְנָא לדינא‬
‫ב מים‪ .‬לעולם‪ .‬חלק ליה‪ .‬הוח ההוא ‪ 7‬אל בהדיה‬ ‫לרין תירש הבת עם בת הבן‬ ‫שהיו צדוקין אומ‬
‫דהוה‪ .‬דארי חיטי לפסחא אמ' ליה ולהאיי נמי חלוק‬ ‫ניטפל להן רבן יוחנן בן זכאי אמ' להם שוטים‬
‫ליה דבמצוה עסוק ח לק ליה‪ ,‬הוה ההוא טיאעא דְלוָא‬ ‫|‬
‫חפ‬
‫‪₪‬‬
‫‪-‬ךר‪ -‬‏‬
‫|‪-‬‬ ‫‪1‬‬
‫הירי‬
‫ו‬
‫או‬
‫=‬
‫שחה‬
‫עו‬
‫דיח‬
‫ה‬
‫וירט‬
‫ולא‬
‫הרה‬
‫‪--.‬‬
‫יה‬
‫‪₪‬‬
‫יוור‬
‫מנין‬

‫בהדיהו‪ .‬אמ ליה ולהאיי נמי חלוק ליה ‪ .‬לימ‬ ‫ב‬

‫בת‬
‫מה‬
‫מה‬
‫ככננגנרדןו | וואאווממר ‏‬ ‫ט‬ ‫ששחהייהה | מפטפ‬
‫מפטפט‬
‫אהאוחד‬ ‫מוזקקן‬

‫כך עושין לבני‪ .‬לויה חלק ליה אמי רב יוסףפ כמת‬ ‫‪-‬יי‬
‫מכות‬
‫חורשה‬
‫שבאה‬
‫רתי‬
‫בתי‬
‫היר"טוי‬
‫[ירשני‬
‫רוחי ‏‬
‫כוה‬ ‫מכח‬ ‫באת‬
‫שב‬ ‫רוי‬
‫בנ‬
‫חד‬ ‫התם‬ ‫דאלו‬ ‫ושתין רבוון‬ ‫ממשה‬ ‫גובריה‬ ‫נפיש‬ ‫הוה‬ ‫המקרא‬ ‫אאתת‬ ‫קקרא ג עעללייוו‬ ‫וניניו דדיילן ששתתייררששנני‬
‫זמנא‬ ‫הכי נמי חד‬ ‫ודלמא‬ ‫זימגי‪.‬‬ ‫תלתה‬ ‫והכא‬ ‫זמנא‪.‬‬ ‫לוטן ושובל‬ ‫האריץ‬ ‫ישבי‬ ‫החרי‬ ‫שעיר‬ ‫בני‬ ‫אלה‬
‫‪5‬‬ ‫[‬
‫הלק‪ .‬וכ קא |אמי כי משה שתין ורבוון‪| .‬איקלע‬ ‫וענה ז מלמו‬
‫=‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬
‫ושיח‬
‫ואוו‬
‫טרול‬
‫‪=-‬שי|‬
‫רודה‬
‫‪.--‬‬
‫ואלה‬
‫ות‪/‬ן|‬
‫ירח!‬
‫ושוג‬
‫יוור‬
‫העקכוו‬
‫שריי‬
‫י==שי|‬

‫עד‬ ‫לההוא אושפיזא שדו ליה ‪ -‬לחמאריה וג'‬ ‫וווחווש‬

‫ושוו ש‬
‫ענה‬ ‫המוח‬
‫כו‬
‫והוליד‬
‫הוור‬
‫אמו‬
‫פשו‬
‫יוה‬
‫אי‬
‫ורוו‬
‫‪--‬ע)‬
‫שבא‬
‫ש‪9-‬‬

‫אלא אם כן עישר כדי כתבים לעיל‪ .‬שמע ר' נפק‬ ‫ג אומ]' ראבא א‪2‬מ‪-‬י‪9‬נא מילתא דאפלו‬ ‫ה ויוןו‬ ‫ו‬ ‫ענה‬ ‫דלמו תרי ‏‬
‫אצלי אמי לו הין‬ ‫‪-‬‬ ‫לאפיה אמר לו‬ ‫ואיכא דאמרי‬ ‫שמואל‪.‬‬ ‫ומנו‬
‫וש‬
‫אמרה‬
‫פשרוו‬
‫לא‬ ‫כא‬ ‫מ‬
‫‪'-‬‬
‫סאבור‬
‫‪-2‬ו‬
‫שמודר חנייה‬ ‫פניו שלרי אמ' לו כמדומה אתה‬ ‫צהבו‬ ‫מלכא‪ .‬לא‬ ‫מילתא |דסאבור‬ ‫אמינא‪.‬‬ ‫אמ' רב | פפא‬
‫‪--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-2‬ה‬

‫מישראל‪ .‬אני ‏ ישראל קדושים יש שיש לו ואינו‬ ‫קרא | הוא ענה‪| ,‬הוא ענה‬ ‫‪5‬‬
‫אמ‬ ‫בא‬
‫ררי‬ ‫ומוה‬
‫ומנו‬
‫אמרה‬
‫מרה‬
‫רוצה ויש שאין לו והוצה והכת' אל תלהם את‬ ‫דמעיקרא ‏ אמר ‏ לו ר' בכך אתה פוטריני אמי לו‬
‫להם רע עין ואל תתאו ‏ למטעמותיו ככימו שער‬ ‫שוטה לא תחא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה‬
‫בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר ל ולבו בל עמך‬ ‫שלכם‪ .‬לא אם אמרת בבת הבן שייפה כוחה אצל‬
‫(משלי כ'ג ') |ואתה | רוצה ויש לך‪ ,‬הִשָתָא‪ .‬מִיה‬ ‫האחים תאמר בבת שהורע כוחה אצל האהים ונצהוס‬
‫איוִי דעסקנא‪ .‬במצוה כי אתינא עיילנא‪ .‬לך כי הדר‬ ‫היום עשאוהו ום טוב (‪ .)1‬הוא‬ ‫וביטלום ואותו‬
‫אתא אתרמי בהוא פתהא דהוו קימן ביה כודנוותא‬ ‫ענה אשר מצא את הימים‪ .‬תנו רבנן האש‬
‫היוראתא‪ .‬אמי = המות =יש בביתו שלזה |‬ ‫הכלאים אע'פ שלא נבראו מששת ימי בראשית‬
‫סועד אצלו נפק אזל שמע ר' נפק לאפיה אמי ליה‬ ‫כבר עלו במהשבה מששת ימי בראשית כלאים‬
‫מזביננא‪ .‬להו‪ .‬אמי‪ .‬ליה קא עברת |משום ולפני‪ .‬עור‬ ‫מתי התחילו על הארץ בימי ענה הדא היאדכתי‬
‫לא תתן מכשל (ייקרא "יט ד')' מקטלנא |להו קא‬ ‫הוא אשר מצא את הימים‪ .‬מ|ה עשה הביא חמורה‬
‫עברת משום בל תשחית (דברים כ' יש)‪| .‬מפקרנא‬ ‫וג לה סוס ויצא ממנה פרדה (ח)‪ .‬מהוא הימים‪.‬‬
‫להו מפישת הזיקא בעל מא מעקרנא להו איכא צער‬
‫‪,‬‬
‫אמי רי יהודה שאימתן מוטלת על הבריות דאמ' ר‬
‫בעלי חיים הוה קא מתקיף ביה |טובה גבה טורא‬ ‫יוחנן מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה‬
‫=נוו‬
‫?‬

‫בניהו בכא ר' ואמי מה אם בחייהון כך‪ .‬במיתתן‬ ‫חיה‪ .‬והא קא חזינן דהיי אלא אימא וחית והא‪ .‬קא‬
‫על אחת כמה וכמה‪ .‬דאמי רב המא בר‪ .‬חנינה גדולים‬ ‫הוה‬ ‫עובדא‬ ‫(ט)‪..‬‬ ‫כרעיה‬ ‫‪-‬י‬ ‫דהוראן‬ ‫[ס י‬ ‫וזינן דמי‬

‫צדיקים במיתתן =יתר מחייהן |דכת' ויהי הם קוברים‬ ‫לפדיון שבויים‬ ‫בר פינחס בן יאיר = דהוה‪ .‬קא‪.‬א‬
‫איש והנה‪ .‬ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר‬ ‫חלוק‬ ‫ליה גינאי נהרא‬ ‫אמר‬ ‫גינאי |נהרא‬ ‫גע ביה‬

‫שם‪( .‬ז) ע' בבא בתרא כפין טייב והטין ע'א ובד"ס שם ובבי"ק ‏ תירש בת עם עם בת הבן וכו' אמ‬
‫‪.‬‬ ‫ב‬ ‫[]‬ ‫‪₪‬‬ ‫ומפרשים‬ ‫ע"א‬
‫וכו' עואבור מלכא וכו' רעזאבור ‏ מלכא וכוי ומגו רבה אמר‪ .‬קרא וכו'‪( .‬ח) עי' ביר שם סטיו וירושלמי‬ ‫אמינא‬ ‫ראבה‬

‫(ט) עי' הולין ז' ע'ב וע"ע בב"ר שם ובכו"ק רישי כרעיהי‪.‬‬ ‫ו"בב‪ .‬עע"לבב‬ ‫בררבכות‬
‫ב‬
 ‫אל‬ ‫וישלה‬ ‫מדרש‬
‫שתשמישן ועיבורן *שווה ‏ יולדין ומגדלין זה מזה‪.‬‬ ‫אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על‬
‫איןתשמישן ועיבורן ‏ שווה אין יולדיןומנדלין זה‬ ‫רנלו (מלכים ב' "ג כ'א)‪| .‬אמ' ליה רב פפא לאביי‬
‫‪₪‬‬ ‫מזה‪| .‬אמ' רב יוסף נס‪ .‬בתוך ‏ נס‪ .‬מאי ניסה נ‬ ‫ודלמא לקיימא נבואתיה דאליהו ‏ דכת' ויהי נא פי‬
‫לפורענות ‏ (ינ)‪ .‬‏ תנו רבנן |מעשה במקום אהד‬ ‫הבי הינ‬ ‫אלי (מלכים ב' ב' טו)‪0 .‬‬ ‫שנים |ברוהך‬
‫שהיה בו ערוד‪ .‬והיה‪ .‬מזיק את הבריות באו והודיעו‬ ‫דתנינא‪ .‬על‪ .‬רגלו עמד ‪ 2‬יתו לא הלך‪ .‬ואלא ויהי‬
‫לר'‪ .‬חנינה‪ .‬ב דוסא‪ .‬אמ' להם הראוני את חורו הלכו‬ ‫נא פי שנים ברוהך‪ .‬אלי היכי ‏ אשכהן דאחיי אמי‬
‫והראו לו את חורו ונתן עקיבו ‏ על פי‪ .‬חורו יצא‬ ‫רב נחמן שריפא ‏ צרעת נעמן שהיא שקולה כמת‬
‫והכישו ומת אותו ‏ ערוד |נטלו על כתיפו והביאו‬ ‫שני אל נא תהי כמת (במדבר יב י"ב) (י)‪ ,‬בוא וראה‬
‫לָבית המדרש אמי ‏ לתלמידיו בני ראו שאין ערוד‬ ‫מה הרשעים גורמין לעולם כ יז שעשה עבנרהו כלאים‬
‫ממית אלא הטא ממית‪ .‬באותה שעה אמרו אוי‬ ‫והוציא מין פרדה‪ .‬בעולם אמ' הקביה אני לא בראתי‬
‫לאדם שפגע בו ערוד ‏ ואוי לערור שפנע בו חנינה‬ ‫הזוק בעולם ואתה בראת הזק חייך‪ .‬שאני בוא לך‬
‫בן דוסא (יד)‪.‬‬ ‫דבר הזק הביא |הכינה וזיוג לה הרדון ויצא ממנה‬
‫לא) ואלה ה ומלכים אשר מלכו בארץ‬ ‫הברבר מעולם לא נשך אדם חברבר והיה‪ .‬‏ ולא‬
‫אדום‪ ,‬‏ "הש'ה נחלה מנהלת‬ ‫בעטתו פרדה לבנה וחיה‪( .‬יא)‪= .‬ומה‪ .‬עסקיה‪ .‬דהרין‬
‫בראשונה ואחריתה לא תבורך (משלי כ' כ'א)‪ .‬הכתי‬ ‫הנרבר כך‪ .‬הוא נכית לבר נש אי בר נש קדים‬
‫מדבר באלו המלכים‪ .‬‏ ואהריתה "‪ /‬תבורך שהקב"ה‬ ‫‪4‬‬
‫‪= -‬‬‫‪-‬‬
‫קדים למיא בר‬ ‫חברברא‬ ‫ואי‬ ‫מאית‬ ‫למיא הברברא‬
‫‪-‬‬
‫‪2‬‬ ‫ל ‪₪‬‬ ‫‪-‬מיקץעעק‪:‬ק? ב צתן מן העולם‪ .‬טנ ועלו‪ .‬מו‬
‫ווויויייי‪-‬‬ ‫ייררי‬ ‫‪.‬ויו‬ ‫ביצ‬ ‫עוסק‬ ‫שהיה‪.‬‬ ‫בן דוסא‬ ‫בר' הנינה‬ ‫מעשה‬
‫מאית‪.‬‬ ‫נש‬

‫ציון (עובדיה א' כ'א)‪ .‬ולמה עמדו קודם שיעמור מלך‬ ‫בתפלה בא חברבר ונכרך על רנליו ראו כל התלמידים‬
‫‪.‬‬

‫ומשהה‬ ‫םרשעים‬
‫מכאן שהקב"ה מקדיםל‬ ‫על ישראל‬ ‫ברחו והוא לא הפסיק תפלתו‪ .‬מה עשה אותו הברבר‬
‫\ ‪-‬‬
‫ו)‪.‬‬ ‫‪-‬לצדיקים (ט‬ ‫נשכו תפל ומת לאחר‪ .‬זמן נכנסו ‏ תלמידיו וראו‬
‫הברבר נופל ומת‪ .‬‏ ור' חנינה עומד ומשלים תפלתו‬
‫ל) וימת בלע וימלוך תחתיו‪ .‬יובב‬ ‫לאחר שהשלים אמרו לו תלמידיו רבינו לא הרנשת‬
‫הקב"ה‬ ‫אמ '‬ ‫מבצרה‪:‬‬ ‫בן זרח‬ ‫יצחק‬ ‫אמ' ר'‬
‫בו אמ' להם יבוא‪ .‬עלי אס הרגשתי‪.‬‬
‫עקורה מאדום ובאת בצרה וסיפקה‬ ‫כבר‪ .‬היתה המלכות‬ ‫מים‬ ‫רנליו‬ ‫כפות‬
‫הקב"ה מתחת‬ ‫ב‪:‬ירי אילעי ברא לו‬
‫להם מלכים |לכך אין |עיסק מלחמה תחלה אלא‬ ‫ייט)‪.‬‬ ‫קמיה‪.‬‬ ‫(תהלום‬
‫לקיים מה שני רצון יראיו יעשה‬
‫בבצרה שגי כי זבח להי בבצרה וטבה‬ ‫להברבר‬ ‫ואוי‬
‫אמרו אוי לו לאדם שפנע בו חברבר‪.‬‬
‫אדום (ישעיה ל'ד ו) (טז)‪,‬‬ ‫שפנע בו חנינה ‏ בן דופא (יב)‪= .‬אמ' רי הנא בר‬
‫מדין‬ ‫את‬ ‫המכה‬ ‫לה) הדד בן בדד‬ ‫תורתא פעם אחת הלכתי לזוער |ראיתי נחש שהיה‬
‫בשדה מואב‪ ,‬ששמע מקה‬ ‫כרוך על |הצב‪ .‬לימים יצאעְרוָד מביניהן |כשבאתי‬
‫דמדין ומואב לית שֶלם ביניתו לעלם ‏ רכת' המכה‬ ‫ושחתי לפני שמעון‪ .‬החסיר אמ' לי כך אמי הקביה‬
‫את מדין בשדה מואב‪ .‬היך קטלעהו בארעיהו ולא‬ ‫הן הביאו בריה שלא בראתי בעולמי אףאני אביא‬
‫שיזבינהו שמע מינה ‏ לית שלם ביניהון‪(.‬יז)‪.‬‬ ‫עליהן בריה שלא בראתי בעולמי‪ .‬והא אמי מר כל‬

‫ובכי"ק ההוא טיה (ת' טועיא) וכו' דעסיקנא במצוה וכוי‬ ‫ושס"ה‪.‬‬ ‫שס"ד‬ ‫עמוד‬ ‫לעיל‬ ‫ע"ש‪ .‬וע"ע‬ ‫וע'ב‬ ‫זולין ז' ע'א‬ ‫עו"‬ ‫(י)‬

‫דאחוי‪( .‬יא) עי' ב"ר וירושלמי שם‪ .‬ובכי"יק ואתה בראת‬ ‫ו‬ ‫כודנוואתא היואראהא |כו' לקיומי נבואתיה דאליהו וכזי‬
‫ובכי'ק ור"ח בן דופא עומר ‏ ומשלים וכו' הרגשתי אמי‬ ‫טע"א‬ ‫ברכות‬ ‫ורושרמי‬ ‫טג‬ ‫* (וב)‪.‬‬ ‫הפונא‪:‬‬ ‫הכגי‪.‬‬ ‫חזק‬ ‫דבר‬

‫בתוך‬ ‫נס‬ ‫וכו'‬ ‫תורתא‬ ‫הונא ב"ר‬ ‫ובכו"ק א"ר‬ ‫ר' וצחק ביר' אלעזר‪( .‬יג) עיי הולין קכ"ז ע"א‪ .‬וע"ע בערוך " מהרא"ק ערךזוער‪.‬‬
‫(יז) צ"ע וע‬
‫ריצר'‬ ‫שיא‬ ‫(יז)‬
‫ם ס'ג‪.‬‬
‫קור‬ ‫(טז‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫טו) עי' ב"ר ‪ 0‬ס"א‪.‬‬ ‫גס לפורענות‪( | .‬יד) עי' ברכות‪" .‬ג ע"א ובדים שם‪.‬‬
‫ובנ"ש‪.‬‬ ‫ס"ד‬ ‫פב‬ ‫רבה‬ ‫במ דבר‬ ‫ע"א‬ ‫נ"ט‬ ‫מטות‬ ‫ספרו‬
 ‫מדרש‬
‫אשר‬ ‫שני‬
‫בת מי‬ ‫לט) מהיטבאל ‪ .‬בת מטרד‬
‫חבליך ‏ בל יחזקו |כן תרנם‬ ‫זדהב‪ ,‬מיד הגכתי שהיה לה‬
‫ברוח‬ ‫אומ'‬ ‫בל פרשו נס (שפ ל'ג כ'ג)‪ .‬וכן אסף‪.‬‬ ‫שם מפורסם בעולם בשעת מתן תורה לכך נכתבה‪,‬‬
‫קדים ‏ תשבר אניות ‏ תרשיש (תהלים מיח ה)‪= .‬וכן‬ ‫וכן אביה לפי שהתחיל‪ .‬הוא בעולם לצרוף את הוהב‬
‫כשעומד ‏ נסו שלבן דוד |כל לשונות שלאומות‬ ‫לכך נכתב‪( .‬יה)‪ .‬מהיטבאל‪ .‬מהוא‪ .‬מהיטבאל רי לוי‬
‫בטילות ‏ והנימוסות |שלהן בטילין‪ .‬וכן הוא אומר‬ ‫אומ‪ .‬מטיבי אל‪| ,‬ריא שחיו |מטיבון |עצמן לע'ז‪,‬‬
‫יום לבנות ו ם ההוא ירחק חק (מיכה ז' א)‪.‬‬ ‫הן ואחר כך‬ ‫גמ ר' סימון‪ .‬שהיו מטיבי‬
‫(ושטי' ו''א יי)‬ ‫ידרושו‬ ‫נוים‬ ‫אל ייו‬
‫שרי אדום‬
‫אומי‬ ‫מהוצ‬ ‫שעה‬
‫טורדין אותן מבעליהן‪ .‬בת‬
‫ותה‬ ‫‪-‬‬

‫מן עותרהון | אמרין מהוא דהבא מהו כספא (יט)‪ ,‬כולן אומרין מה בידינו עכשו מיד והלכו עמים רבים‬
‫אמ' ר' יהודה ביר' ‏ סימון מלכות אומות העולם ואמרו לכו ונעלה אל הר הי וני (ישעיה ב' ‪ .)3‬בין‬
‫מצוות וא נותן להם‬ ‫נמשלה בספינה |מה ספינה זו אין כל עציה אחת רוצים בין לא רוצין‬
‫לב אבל ישראל כולן‬ ‫ת ומזוזה‬ ‫מכמה ‏ מינין עצי ארזים‪ ..‬עצי‬ ‫אלא יש בה‬
‫אומות העולם הן אומה‪ .‬ושרים למדין מן הקביה תורה שני וכל בניך ‏ למורי הי‬ ‫פסינון‪ .‬עצי איד‬
‫ישעיה נ'ד ג')‪| .‬והאומות |למדין ‏ מן המשיה שנאי‬ ‫מאומה אחרת מהיכן אתה למד מאדום שהיא‬
‫אותנטי שלמלכיות שכיון שהתחילה להעמיד מלנים אליו גוים ידרושו‪ .‬והיתה מנוחתו כבוד שהוא נותן‬ ‫‪-‬‬ ‫רוע‬
‫‪2‬‬

‫לו נחת רו ושלוה ויושב בשלום והשקט וכן הוא‬ ‫לא מצאו מהן מו שהוא ‏ ראזי למל לכך‬
‫אומר והוכן |בחסר כסאו (ישעיה טיו ה')‪= .‬מה ‪/‬ת'ל‬ ‫עליהן מכל מקום אחד שני ואלההמלכי‬
‫וישב עליו |שאעו כמלכים הראשונים המטולטלין‬ ‫בעור ושם עירו דנהבה יובב בן זרח מ‬
‫אלא ישיבה שאין לה הפסק לעולם וכן הוא אומי‬ ‫ני ממקום פלוני‪,‬‬ ‫וכן‬ ‫מרחבות‬
‫ישב עולם לפני אלהים (תהלים פ'א ח)‪| .‬שיאמר‬ ‫כל שריה ממנה‬ ‫בצור |שלא היו‬ ‫אתה מוצא‬
‫וכמה מקומות ומשלן הכתוב בספינה וכן הוא אומי =בעל הרהמים יקרב‪ .‬הקץ בחיינו ובימינו ויראו עינינו‬
‫ואתה בן אדם שא על צור קינה וני בלב‪ .‬ימים גבוליד = וישמח לבינו ויעבור מלכנו לפנינו והי בראשינו (כ)‪.‬‬
‫בוניך כללו יפיך (יחזקאל כיז ב')‪ .‬ברושים מאיכןבאו =מג) אלוף מנדיאל אלוף עירם‪ ,‬אמ ר‬
‫הנינה ציפוראה ‏ מאי עירם ‏ שהוא‬ ‫משניר דכת' ברושים משניר בנו לך‪-‬את כל לוחותים‬
‫אמי רי לוי‬ ‫(שם שםה)‪ .‬ארז מהיכן מלבנון דכת' ארו‪ .‬מלבנון לקחו =עתיד לערם ‪-‬תוסבריות |למלך המשיה‪.‬‬
‫ברומי שהיה מבזבז תוסבריות‬ ‫עשו משוטיך | מעשה‬ ‫מבשן‬ ‫תורן ‏ עליך‪| .‬אלונים ‏‬ ‫נשות‬
‫קרשך עשו שן בת אשרים מאיי כתיים ‏ שש שלאביו נגלה עליו אליהו זיל אמי לו בחלוםאבותיך‬
‫ברקמה‪ .‬ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס‪ .‬תכלת = מקמצין ואתה מבזבז ולא זו עד שמילאן‪= .‬ועתידין‬
‫וארנמן מאיי אלישה היה מכסך יושכי צידון‪ .‬וארוד =כל האוצרות‪ .‬שבעולם לחעלות על ידי הס‬
‫הארי ויהיה מחולות מחולות ל‬ ‫הובליך = כשתרעש‬ ‫היו בך‬ ‫היו שטים לך הכמיך צור‬
‫ול וכן הוא אומי הוי ארץ‬ ‫(שם שם ו ז'ח)‪ .‬אמי רי אבא בר כהנא‪ .‬מאי דכת' וחיה‬
‫ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים | אשר מעבר לנהרי כוש (ישעיה ייח אי)‬
‫נסו שלמלך המשיח כל סהרה ואתתנה קדש להי לא יאצר‬ ‫(ישעיה‪" .‬א וז‬
‫העולם משתברות וכל ההבלים | ליושבים לפני ה' יהיה סחרה‪ .‬לאכול ‪ --‬ולמכסה‬ ‫התורנין שלאומות ‏‬
‫מכולן | עתיק (ישעיה כ'ג "ח) (כא)‪ ,‬כן יאמר בעל הרחמים‪.‬‬ ‫מתנטשין וכל הספינות משתברות ואין עומד‬
‫ש‬ ‫הג‬ ‫בשם‬ ‫ליט‬ ‫לפסוק‬ ‫ראביע‬ ‫ועיע‬ ‫אלה‬ ‫דברים‬ ‫ערוכים‬ ‫שם‬ ‫חיצהקי ‏‬ ‫לנגד‬ ‫ואולי ‏‬ ‫קיא‬ ‫לפסוק‬ ‫ראב"ע‬ ‫ועי'‬ ‫צ'ע‬ ‫(יח)‬
‫מדרש‬ ‫עיש וע'ע‬ ‫המאמר‬ ‫ראש‬ ‫עם‬ ‫מסכים‬ ‫ס"א‬ ‫שם‬ ‫בב"ך‬ ‫מזה‬ ‫קמן‬ ‫שיור‬ ‫ועי'‬ ‫צ"ע‬ ‫סיד‪( > ,‬כ)‬ ‫שם‬ ‫עו' ביך‬ ‫וט)‬ ‫ע"ש‪.‬‬

‫ועוי‬ ‫(כא) צ"ע‬ ‫ווכו'‪.‬‬ ‫משתברי‬ ‫בל התורגין של אומות‬ ‫ובו'‬ ‫אדרון‬ ‫עצי‬ ‫ובכי"ק‬ ‫כבוד‪.‬‬ ‫מנזחתו‬ ‫על והי ;ה‬ ‫הדרשה‬ ‫כ'א‬ ‫ההלים‬
‫ג ול‪.‬‬ ‫גלוון‬ ‫ובכי"קק גלווןיְ הבל ת‬ ‫ס"ד‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ב'ר‬
 ‫ועכ‪-‬‬
‫=‬

‫ראשון וצור לכל יתנדל ויתקדש שמו‪.‬‬ ‫מרשות מלך חי שליט בעולמו‪.‬‬
‫לבדו מתנשא ומתעלה ברומו‪.‬‬ ‫מהולל ומשובח בפי כל עבדיו ועמו‪.‬‬
‫אופנים וחיות סובלים כס תעצומו‪.‬‬ ‫וא אלהינו ואין עוד נאדר בסיומו‪.‬‬
‫כולם עונים ביראה‪ .‬מרוב‪ .‬איומו‪.‬‬
‫שוום‬
‫ו‬ ‫ואינם משינים את הכבוד‪ .‬כמו‪,‬‬
‫משבחים ואומרים‬
‫ה' ממקומו‪.‬‬ ‫כבוד‬ ‫רוך‬
‫וירים קרנינו בקרוב לובש עוז וגדולה ‪%‬‬
‫=‬ ‫ץ‬ ‫יקבל ארשת שפתינו ברצון שומע תפלה‪.‬‬
‫זה אלי העושה שלום בפימליא‪ .‬שלמעלה‪.‬‬ ‫יפרוש עלינו סוכת ‪ 0‬לעד נצח סלה‪,‬‬
‫כי אל דעות ולו נתכנה עלילה‬
‫‪42‬‬ ‫‪1‬‬ ‫יעמידינו בקרן אורה ושמחה וצהלה‪.‬‬
‫ככת' לכו ראו מפעלות אלהים נורא‪ .‬עלילה‪.‬‬
‫ורצח‬ ‫ריא‬ ‫ר י‬ ‫לך ורוי‬ ‫תדעע‬ ‫[ (א)‪.‬‬ ‫ב‬ ‫שממואל ל א‬
‫‪₪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫=‬ ‫ות‬

‫ייג)‪.‬‬
‫בעלילח על ישראל להורידם ‏ למצרי‬
‫(ט'ו‪.‬‬ ‫זרעך‬ ‫בי נר יהיה‬ ‫תרע‬ ‫ידוע‬ ‫< בי‬
‫‪ -‬בא‬
‫מה‬ ‫לקיים‬
‫ל‬
‫נתן קנאה |בין שסף לאהיו ומשכו |למצרים כדי‬ ‫ז'הש"ה לכו ראו מפעלות אלהים נורא עלילה‬
‫שירדו כולם אחריו ועליהם הוא אומ' בחבלי אדם‬ ‫על בני אדם (תהלים סיו ה')‪ .‬נאמ' הפיסוק‬
‫אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על‬ ‫הוה כנגד עלילות |שהקביה מנהג בהן את עולמו‬
‫אדס‬ ‫בהבלי‬
‫לחיהם ואט אלין אוכיל (הושע י"א די)‪.‬‬ ‫והיא אחת |מארבע =מדות שאין נאה |לבשר ודם‬
‫אמשכם‪ .‬זה יוסף דכת' ביה ויטש משכן שילה אהל‬ ‫להשתמש בהן אלא להקביה בלבד ואלו הן קנאה‬
‫בשביל‬ ‫(תהלים ע'ח פ')‪ .‬בעבותות אהבה‪.‬‬ ‫שכן באדם‬ ‫ונקמה גאות \ועלילה‪| ,‬קנאה דכת' כי אל קנא‪ .‬הי‬
‫אותה אהבה שאהב ישראל את יוסף דכת' וישראל‬ ‫קנוא ונוקם ‏ הי‬ ‫אל‬ ‫(דברים ו' ט')‪ .‬ואומ'‬ ‫אלהיך‬
‫אהב את וסף נתגלנל הדבר וירדו למצרים‪ .‬ואהיה‬ ‫דכתי אל נקמות ה' (תהלים ציד אי);‬ ‫א' ב')‪ .‬נקמה‬ ‫(נחום‬

‫מעליהם‬ ‫שהיקלתי ‏‬ ‫להם כמרימי ‏ עול |על לחיהם‪.‬‬ ‫ואומי כי יום נקם בלבי (ישעיה ס'ג ד‪ .)/‬נאות דכתי‬
‫והכנענים‪| ,‬ואט אליו אוכיל‪| .‬בשביל‬ ‫עול המצרים‬ ‫שירו להי כי נאה נאה (שמות ט'ו כ'א)‪| .‬ואומי‪ .‬הי‬
‫הַטַייה שהטיתי אליו ‏ דכת' ויהי |ה' את יוסף ויט‬ ‫|לילה ‏ דכת' לכו‬
‫מלך נאות לבש (תהליס צ'ג א')‪ .‬ע‬
‫אליו חסר (לש כ'א)‪ .‬אוכיל‪ .‬‏ כלכלס בשני רעבון דכתי‬ ‫ראו מפעלות אלהים נורא | עלילה (תהלים פ'ו ה')‪.‬‬
‫ר'‬ ‫(מ" "ב\‪ | -‬אמ'‬ ‫אחין‬ ‫ואת‬ ‫אביו‬ ‫ויכלכל יוסףפ את‬ ‫ואומ' | כי אל דעות ה' ולו נתכנו | עלילות‬

‫לז (א) צ'ע ועו' תנא דבי אליהו רבא פ'ז ע"ש ובמקרא לכו וראו‪.‬‬
‫שףז ‪ 1‬וכ‬ ‫הנהול‬ ‫וישב‬ ‫כררש‬ ‫‪1‬‬

‫שהיו מבקשין = אוחזין אותו אמי מי יוכל לעמוד בכל אלו מה עשה‬ ‫יהודה משל למה הדבר דומה לפרה‬
‫להכניסה לשוק שלטבחים ולא היתה רוצה להיכנס = ישב לפניהן והתיש חמתן כך יעקב אבינו בא אליו‬
‫היו מכין אותה ואינה |נכנסת =מה עשו הביאו את | לבן בעצמו ועמד בו‪ .‬המלאך וניצל ממנו‪ .‬ובא עשו‬
‫בגה והכניסו אותו לפניה ונכנסה אחר בנה כך עשה | בעצמו וניצל ממנו‪ .‬כיון שראה כל האכלוסין הללו‬
‫הקביה לישראל משך יוסףלמצרים וירדו אחריו‪ .‬לכך =אמי מייוכל לעמוד בכל אלו האלופים אלוף ה‬
‫ף עירם מה עשה ישב לפניהם ולא הזיקוהו הוי‬ ‫נאמי לכו ראו |מפעלות אלהים נורא‪ .‬עלילה (ב)‪,‬‬
‫דיא זיהש"ה ַ ותשועת ‏ צדיקי מה' מעוזם בעת צרה ‏ וישב יעקב‪ .‬אמי רי לוי לנפה שהיה פתוח באמצע‬
‫(ההלים ל"ז לי"‪ .)5‬ביעקב אבינו הכת' מדבר‪ .‬ותשועת =המדינה ובנ זהבי פתוח כנגדו‪ .,‬ראה חבילות חבילות‬
‫צדיקיםמה' שהצילו מלבן‪ ,‬‏ מעוזם בעת צרה‪ ,‬שהצילו = שלקוצים נכנסין למדינה אמי וי על דא מרינתא מה‬
‫מעשו שאמי יקרבו ימי אבל אבי (כ'ז מ'א)‪ .‬ויעזרם = על בה‪ .‬היה שם פקה אהד אמי לו ומה הן אלא‬
‫הי ויפלטם (תהלים ליז מ'ג)‪| ,‬שעזרו |בהאבקו ‏ עם | נין אחד משלך וגין אהד משלבנך שורפין הכל כך‬
‫המלא שני וישר אל מלאך וכל (הושע ייב ח)‪ = .‬כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתיירא אמ' לו‬
‫יפלטם מרשעים (תתלים ל'ד ט')‪ ,‬מחמור ומשכם בנו =הקביה מאלו את מתיירא גין אהד משלך ונין אהד‬
‫ומכל אותן העיירות דכת' ויסעו ויהי חתת אלחים | משלבנך ואתם שורפין אותן‪ .‬הדא היא דכת' והיה‬
‫ובית עשו לקש‬ ‫‪7-‬‬ ‫ובית‬ ‫בית יעַקב אש‬ ‫ויושיעם (תהלים שס)‪ ,‬מאלופי‬ ‫על הערים (ל'ה ה)‪.‬‬
‫= ודלקו בהוםאכלום (עובדיה אי"'ח) (ן)‪ ,‬וישב‪ .‬יעקב‬ ‫עשו‪ .‬כי חפו בו (שם שם) וישב יעקב (ג)‪= .‬דיא‬
‫| אמי ר' יצחק מכל מקום שני ישיבה צרה באה כתי‬ ‫ז'הש"ה נסו‪ .‬ואין רודף ‏ רשע וצדיקים ככפיר יבטח‬
‫ויצא קין מלפני הי וישב באריןנוד (ד' ט'י)‪ .‬וכת' אחריו‬ ‫(משלי כיח א')‪ .‬רבנן אמרין נפו ואין רודף רשע זה‬
‫=נע וגד תהיה בארץ (ד' י"ב)‪ .‬כת' בדור הפלנה וימצא‬ ‫דור המבול‪| ,‬וצדיקים ככפיר |יבטח זה נח הצדיק‪.‬‬
‫| בקעה בארין שנער וישבו שם וכת' ויפיץ הי אותס‬ ‫דיא נסו ואין רודף זה*עשו ואלופיו כיצד אמר עשו‬
‫= משם ("א ב' וח')‪| .‬וישב‪ .‬במערה וכת' ותהרין שתי‬ ‫אני ואחי שותפין בשטר ידוע תדע (ט' "ג)‪ .‬אלא‬
‫הריני מפנה מפניו |עד שיפרע הוא את השטר מה | בנות לוט ("ט ליא וליו)‪ .‬וישב העם לאכל ושתו‬
‫עשה ויקח עשו את נשיו וג הוי נסו ואין רודף | (שסות ל'כו)‪ .‬ויפל מן העם ביום ההוא‪( .‬שם כיח)‪.‬‬
‫רשע‪ .‬וצדיקים ‏ ככפיר יבטח‪| .‬זה יעקב דכת' וישב = וישב שטים ויצמד ישראל לבעל פעור (במדבר‪ .‬כ'ה‬
‫יעקב‪( .‬ד)‪| ,‬ד'א ‏ ויהשיה ‏ בזעקך =יצילוך =קבוציך א' ג')‪ .‬וושב ישראל לבטה איש תחת נפנו ויקם‬
‫כנוסו וכנוס בניו הצילו אותו = ה' שטן לשלמה (מלכים א' ה' ה'‪" ,‬א ויד)‪ | .‬הכא‬ ‫(ישעיה ניז‪ .‬ויג)‪.‬‬
‫מיד עשו‪ .‬ואת כולם ישא רוח יקח הבל (שם שם)‪ = .‬וישב י‪,‬עקב נגגב ‪( ₪‬ז)‪ .‬עליו אמי איוב לא שלותי‬
‫ולא שקטתי (איוב ג'כ"ו) לא שלותי מצרתו שללבן‪.‬‬ ‫ויקח עשו את נשיו‪ .,‬והחוסה בי ינחל ארין (שם שם)‬
‫ולא שקטתי מצרתו שלעשו‪ .‬ולא נחתי (שם שם)‬ ‫זה עקב דכת'‬
‫מצרּ‪,‬תה שלּד‪/‬ינה‪ .‬ויבוא רונז (שס שם) ; בא עלי צרתו‬ ‫צריי(ה‬ ‫וורי‬ ‫בארי‬ ‫יעהב‬ ‫ויש‬ ‫א)‬
‫יעקב‬ ‫וישב יעקבב [ונ'] אלה הולדות‬ ‫ררכך נאמי‬ ‫שליוסף‪.‬‬ ‫| ‪4) /‬‬ ‫אב‬ ‫מגור‬ ‫בארין‬ ‫==‬ ‫שב‬ ‫א)‬

‫וס (ה)‪.‬דיא וישב ו ז'הש'ה אם שוט ימית פתאם‬ ‫אמי ר' ברכיה לאחד שבא לו כלב‬
‫לרי‬ ‫למסת נקיים ילענ (איוב‪ .‬ט' כ'ג)‪ .‬אנטלינו ו‬ ‫כלבים‬ ‫כנגדו כיון שראה‬ ‫ועמר‬ ‫ראשו‬

‫פידכ וב"ר‬ ‫‪ 6‬ע"א ואגד‪8‬ת בראשית פ"ם‪ | .‬וע"עה הנהומא ווישב‬ ‫מהרש"ב ח"א צ'"ג‬ ‫(ב)ב\ צצי'יוע ו ועיו'ל ב"בריר פפ" יוו ס'סא"א ווםפ'ר"ב וותתננחתיומא‬
‫מזשכי‬
‫קווטט ו‬
‫למ‬‫ע ו ן‪9‬עיי ביר‪ 4‬פפיד סיא‪ /‬ווור‬
‫ד(ד) צייי‬ ‫ה תהללויתם םסוף רר רמומזזג השולריב כ ‪.‬זה בששם= ההווללומידדגיוי‪.‬‬ ‫עטס ולהומ‬ ‫(ו ון)‬ ‫פפפם'"דן ‏ סה"תח עוי ש‪.‬‬
‫הרשיב ח"א צ'‬ ‫ותתקה"ב‪ .‬‏ (ה) ע‪.‬י' ביר שם‪ ( .₪‬וון‪ )1‬עי' ביר שם פיה ‪,‬ע"ש ווע"ע תנחומא מ ה‬ ‫עוול ‪ -‬יועמוד ת‬ ‫‪.‬על פססוקק זהזה וטעי'וע ל כי‬

‫שם‬ ‫הרד"ל‬ ‫ובחתידושי‬ ‫פ"ב‬ ‫שם‬ ‫עי' ב"‬ ‫ע"ש‪( | .‬חה)‬ ‫ס"א‬ ‫ותנחומא‬ ‫ק"ו ע"א‬ ‫פיז‪2‬‬ ‫פליח‬ ‫עו' ביך‬ ‫(ז)‬ ‫ובגיש‪,‬‬ ‫ע'א‬
‫‪%5‬‬ ‫הנדול‬ ‫וושב‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫<שם‬ ‫ור‬
‫גר‬ ‫א"ר‬
‫אשר‬ ‫ה ‪/‬ררו?‬
‫ין‬ ‫יי‬ ‫היא‬ ‫ג‬
‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬
‫ברוז‬ ‫ה‬
‫והורי‬
‫‪|-‬‬ ‫‪%1‬‬
‫וחאי‬
‫וו‬ ‫אמי ליה מהו דין דכת' אם שוט ימית פתאם‪ .‬אמ' ליה‬
‫אברהם ויצהק (ל'ה כיז) (יב)‪,‬‬ ‫אם גוזר אתה על אדם שיטול מאה דיגרין כלום הוא‬
‫) אלה תולדות יעכב יוסף‪ ,‬למ הכר‬ ‫נוטלן מיד‪ .‬אלא |אומרין לו לך אצל אפרכוס לך‬
‫אלא התולדות‬ ‫לכל | אהין‬ ‫יוסף קודם‬ ‫הוא‬ ‫אצל פטריקוס לך אצל קומיסתיסור |כמה ינע‬
‫הללו לא באו] אלא בשביל יוסף כלום הלך עקב‬ ‫אדם‬ ‫מתיגע עד שלא יטול אבל אם גוזר אתה על‬
‫אצל לבן אלא בשביל רחל‬ ‫שוט‬ ‫שיטול מאה מגלבין מיד ‏ הואא נוטלן הוי אם‬
‫ילֶך‬ ‫כאשר‬
‫‪-‬‬
‫ויהי‬
‫וו‬
‫ג‬
‫דכת'‬ ‫יוספ‬ ‫שנולד‬ ‫עד‬ ‫ממתינות‬ ‫היו‬
‫וו‬ ‫את‬ ‫טן להבל‬
‫ימים פתאם אם ניתן לו רשות | לשטז‬
‫רחל‪ .‬את יוסף וני (לי כיה)‪ ,‬ללמדך כיון שנולד שטנו‬ ‫העולם ברגע מחבלו‪| .‬מהוא למסת ניים יקענ‪ ,‬הב‬
‫=ו‬
‫יעקב‪ .‬אל |לבן שלחני ואלכה‪ .‬מ‬
‫‪-‬ו‬
‫וויא מר‬ ‫שלעשו‬
‫חונא בשם ר' אחא כשהצריקים באים ליטול מסותן‬
‫=י מכלכלם במצרים לא‬ ‫מורידן למצרים לא יוסף‪ .‬מ‬ ‫לא דיין טובת‬ ‫עליהן ואומי‬ ‫מחקביה השטן מקטרג‬
‫סף‪ .‬הים לא נקרע אלא בזכ‪5‬ות יוסף| שנא' ראו‪%‬ך‬ ‫עולם הבא אלא שאת משפיע להן שלוה בעולם‬
‫רצי חיה‪ -‬יחילו ‏ אף ‏ ירגזו |תהומות‬ ‫הזה תדע לך אהר כל אותן הצרות שעברו על יעקב‬
‫ואומ' גאלת בזרוע‪ .‬עמוך בני יעקב‬ ‫ובנ כדכת' היית' ביום ‏ אכלני חורב וקרח בלילה‬
‫ויוסף סלה (שם ט')‪ .‬אמי הקב"ה בעולם הזה גנאלו‬ ‫וומרר‬
‫‪-4‬ו‬ ‫(ל'אם)‪ .‬בא לו לישב‪ .‬בא השטן מקטת‪.‬‬
‫אין ננאלין אלא בזכות‬ ‫לעתיד לבוא‬ ‫יוספ ואף‬ ‫בזכות‬
‫נקיים ילענ (ט)‬ ‫למסת‬ ‫הוי‬ ‫הדבר‬ ‫יוסף ונתגלגל‬
‫צבאות‪ .‬שארית יוסת‬ ‫אלהי‬ ‫הי‬ ‫יהנן‬ ‫אולי‬ ‫יוסף שנ '‬
‫וישב יעקב בארין מגורי אביו‪ -,‬‏ מכאן אמרו‪ .‬ישיבת‬
‫ו‬
‫יעקב‪ .‬יוסף‪,‬‬ ‫ד'א אלה תולדות‬ ‫‪2‬‬ ‫(עמוס ה' טיו)‬ ‫הוצה לארץ אין נקראת =ישיבה אלא ישיבת ארץ‬
‫לא היה צרי |ך לומ‪₪:‬י אלא ראובן אלא כל מה שהניע‬ ‫ישראל ולא עוד אלא שכל הדר בה אין סוף למתן‬
‫‪+‬‬ ‫ליעקב הגיע ליוסף‪ .‬זה היתה אאחמוו ועוקרררהה ווזזהה כמותו‬
‫רהוהו‬
‫שכרו שחיא‪ .‬מכפרת‪ .‬עליובחיו ובמותו‪ .‬‏ בחי ובל‬
‫וזה כמותו‪| .‬זה ילדו‬ ‫זה נתקשית אמו בשעת לידה‬ ‫יאמר ‏ ש ‪ /‬חליתי ‏ העם היושב בה נשוא עון‬
‫זה נשתעבר‬ ‫זה רועה וזה רועה‬ ‫וזה כמותו‪.‬‬ ‫שנים‬
‫אמו‬ ‫(ישעיה ל'ג כ"ד)‪ .‬ובמותו וכפר אדמתו עמו (דברים לב מג)‪.‬‬
‫ור ג)‪.‬‬ ‫(ה ושיי ור‬
‫ושעליב‬ ‫ו 'עבד ישר) אל באשה‬ ‫דכת'‬ ‫ידי אשה‬ ‫על‬
‫וכל הקבור ‪ 2‬ישראל כאלו קבור אצל המובח‬
‫וזה נשתעבד על ידי אשה דכת' ותשא אשת אדניו‬ ‫כת' הכא וכפר אדמתו עמו וכת' התם מזבח אדמה‬
‫את עיניה אל יוסף (ל'ט ז'‪ .‬זה נטל בכורת אחחייוו‪ .‬דכתי‬ ‫תעשה לי (שמות בי כיד) (י)‪ ,‬מגורי אביו‪ .‬‏ עליו אמי‬
‫ל'ג)‪ .‬וזה נטל בכורת‬ ‫ליעקב‪( .‬כ'ה‬ ‫צתאת ברכרווררתהוו‬ ‫ויממכררר‬ ‫דוד כי גר אנכי עמך ותושב ככל אבותי (תהלים ל'ט ו"ג)‪.‬‬
‫אחיו דכת' נתנה בכורתו ליוסף‪( .‬דברי‪ .‬הימים א' הא')‬ ‫אברהם אמ' גר ותושב‪ .‬אנכי (כ'ג ד')‪ ..‬יצחק גור בארץ‬
‫בזה כת' ג‪:‬גבתי יוםוגנבתי ליל ‪.‬ה‬
‫ו‬

‫ובזה כתי‬
‫בה כ‬ ‫ל"א ל"ם)‪.‬‬ ‫הזאת (ב'ו ג')‪ 64 .‬עם לבןגרתי (ל'ב ה')‪ .‬שישיבת‬
‫בזה כת' טרפה‬ ‫(מ טיה‬ ‫העברים‬ ‫בי ננב‪ .‬גנבתי מארין‬ ‫הצדיקים בעולם הזה גירות היא להם (יא)‪= .‬אביו‪.‬‬
‫(ל"ז ל'ג‬ ‫יוספ‬
‫|‬
‫טרת‬
‫|‬
‫טרף‬
‫|‬
‫כת'‬
‫יוה‬
‫ובזה‬ ‫אליך‬ ‫הבאתי‬ ‫לא‬ ‫‪ +‬ורי מנורי אביו‬
‫היה‪ -‬לומי אבותיו ווללממהה נק‬
‫קראת‬

‫=ורבזזרה‬
‫ו‬
‫בזה‪ .‬כת' ורבקה אהבת את יעקב (בכי'יהה ב"ח) כ‪'.‬ח)‪.‬‬ ‫להוצה לארין‬ ‫אברהם יצא‬ ‫חושעיה‬
‫‪1‬‬ ‫אלא אמי רי‬
‫כת' וישראל אהב את יוסף‪ .‬בזה כת' וישטם עשו‬ ‫תמישמוה הוי בארין מגורי אביו‬ ‫אבל יצחק הועלהעבוהלה‬

‫צ"ל‬ ‫ואולי‬ ‫ס"ג‬ ‫דד שם‬ ‫אות ט' וע'"ע תנחומא‪ .‬מקץ ‏ ס"י ע"ש‪( = .‬ט) עו שיור‬
‫ק‬ ‫וכתוב‬ ‫לארץ‬ ‫ושיובת | חוין‬ ‫בענין‬ ‫ו ו‬
‫פיד ע'א‬ ‫מות‬ ‫ב'ג‬ ‫הפמ‬
‫ויהי ם‬ ‫‪0‬צ'ע ועו' | ב'ר‬
‫קלמים‪( ,‬י)‬
‫פנ"ד‬ ‫בראשית‬ ‫אגדת‬ ‫עי'‬ ‫(וא)‬ ‫בעין‬ ‫דרשה‬ ‫כאן‬ ‫וכו‪.‬‬ ‫הכמים‬ ‫אמרו‬ ‫רק‬ ‫‪"6‬ה‬ ‫סופ‬ ‫ספ"ד‬ ‫ב'"ר‬ ‫וע"ע‬
‫ע‬ ‫אביו‬ ‫יצהק‬ ‫גר‬ ‫ששם‬ ‫בבען‬ ‫זו ארין‬ ‫שם‬ ‫ביר‬ ‫וער‬
‫וע‬
‫ציע‬ ‫(וב)‬
‫ותגחומא מהרשיב ה"א צ' ע"א וע*ע לעיל עמוד תיב‬
‫תיב‪..‬‬

‫ובפירוש‬ ‫טיה‬ ‫פפ"ר‬ ‫ב'ר‬ ‫(וג) עו"‬ ‫ת"ב‪.‬‬ ‫שלבמוד‪.‬‬ ‫טעיל‬

‫לל‬ ‫ווככון‬ ‫שם‬ ‫עיא‬ ‫ו‬
‫הו‬ ‫ר'‬ ‫במאמר‬ ‫ס'ג‬ ‫פפ'ד‬ ‫ב'ך‬ ‫וע"ע‬ ‫זה‪.‬‬ ‫רפסוק‬ ‫טוב‬ ‫בלקח‬
‫יהנ‬ ‫אולי‬ ‫על‬ ‫הדרשה‬ ‫תס"ה‬ ‫עמור‬ ‫ולעיל‬ ‫ס"ל‬ ‫נשא‬ ‫חומא‬
‫הנן‬ ‫הדרשה‬ ‫]‬ ‫עמון‬ ‫ת‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫מהרז"ו‬
 ‫‪6‬‬ ‫הגדול‬ ‫וישב‬ ‫מ|ר |רש‬ ‫פס‬
‫הלך‬ ‫וקורין אותן עבדים‬ ‫השפחות‬ ‫בבני‬ ‫ב‬ ‫כת' וישטמהו‬ ‫כ'ז מ'א)‪ | .‬ובזה‬ ‫יעקב‬ ‫את‬
‫|‬
‫יריו‬
‫תול‬
‫שאמר‬
‫אמרת‬
‫טהד‬
‫אתה‬ ‫*י‪.‬‬
‫וז‬ ‫קה‬
‫שו‬
‫|תהלום‬
‫=‬ ‫יוסף‬
‫פוהם‬ ‫ופרר‬
‫נמכ‬
‫ורד‬
‫עבו‬
‫‪:‬‬ ‫(מש כ'ג)‪ .‬זה ביקע אחיו להרגו וזה ביקשו אחי‬
‫רר‪-‬יר‬
‫הדוב‬ ‫את‬
‫‪2‬‬ ‫מוירכ‪-‬ך<‬
‫‪|-‬‬ ‫!ו‬ ‫‪₪‬‬
‫פוטוי‬
‫=‪%4‬‬ ‫|‬
‫טי"‬
‫הו‬
‫ארי‬
‫הא‬ ‫נות‬
‫הר‬ ‫וסיישו‬
‫שביו‬ ‫לשר הטבחים‬ ‫להרגן‪ ,‬עקב עבד | ללבן וזה‬
‫אל יוספ‬ ‫עיניה‬ ‫את‬ ‫אדו‬ ‫אשת‬ ‫ותשא‬ ‫דכת'‬ ‫מהול‪ .‬זה דר‬ ‫(מיא י'ב)‪ :.‬יעקב‪ .‬נולד‪ .‬מהול‪ .‬וז‬
‫(ליט ז')‪( .‬ים)‪,‬‬ ‫נתברך ‪-‬לבן ‪ .‬ב יגללו‬ ‫באכסניות וזה דר באכסניייות‪ .‬ז‪-‬ה‬
‫את יו = ‪ ,₪‬אמ' ר' ברכיה‬ ‫‪ %‬וישראל אהב‬ ‫וזה נתברך בית המצרי בנללו‪ ,‬זה נשא אשה בחוצה‬
‫צרות ונחמ‪-‬ות‬ ‫וראה ו‬
‫=‪,-‬‬
‫בוא‬ ‫לארץ וזה כמותו‪ .‬זה נתברך בעושר וזה כמותו‪ .‬זה‬
‫וי‬ ‫ויחי‬
‫ויה‬
‫רה‬
‫‪+-‬‬ ‫וש"‬
‫| ריוהם ‏‬
‫=‬ ‫ון‬
‫צווז‪.‬‬ ‫שר‬
‫ש‪.‬‬ ‫באו‬
‫ר‬
‫וספ‬
‫יוה‬
‫‪.‬‬
‫יול‬ ‫*ורצי‬
‫שבאו‬ ‫ליוו אותו ‏ מלאכים וווזוהו כמשותשו‪ |.‬‏‪ +‬זוהו נתנדל על ידי‬
‫כת' הזאת‬ ‫ובציון‬ ‫(ל= ")|‬ ‫ויפה | מראה‬‫ו‬ ‫‪/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ו‬ ‫ששרתה‬ ‫יפה תואר‬
‫הוה‬ ‫|‬ ‫והעש=‬ ‫‪1‬‬
‫‪2‬‬ ‫ה עעיריר ששיאימארמורו כ‬
‫(איכה‪ .‬ב' ט'ו)‪ ,‬בי‬ ‫יפי‬ ‫וזה כמותו‪.‬‬ ‫כלילת‬ ‫כמותו‪ .‬זה משביע וזה כמותו‪,‬‬
‫זרו וורבטצוילון‏ |כרת'ת נותהונהה‬ ‫וותיש‬ ‫כמותו‪ .‬זה‬ ‫זה מת במצרים וזה כמותו‪.‬‬
‫העומש‬ ‫והנה‬ ‫ביוספ‬
‫לארין ‏ ישראל וזה כמותו‪= .‬יעקב‪ .‬זן‬
‫פביח)‪,‬‬ ‫(ורמיה‬
‫העלו עצמותיו‬
‫שנאתיה‬

‫את יוסף שבע עשרה שנה ויוסף זן את אביו שבע כת' לא יהיה‪ .‬לך עוד השמש (ישעיה פי ייט)‪,‬‬
‫ובציון כת' בוא‬ ‫כת' והנה אנחנו =מאלמים אלומים‬ ‫יעקב‪ .‬יוסף‪( .‬יד)‬ ‫הכרה‬ ‫אלה‬ ‫הוי‬ ‫שנה‬ ‫עשרה‬
‫קביו‬ ‫(תהלים‬ ‫אלומותיו‬ ‫נושא‬ ‫ברנה‬
‫‪-‬‬
‫יבוא‬
‫שגה והוא‬ ‫שבע עשרה‬ ‫יוסף בן‬
‫ובציוז‬
‫!‪>-‬ון|‬
‫שלו=ם אחיד‬
‫?|‬
‫ש‬ ‫אלא‬ ‫נער‪:‬‬ ‫עשרה‬ ‫שבע‬ ‫בן‬ ‫יוסף‬

‫כת'‬ ‫ביוסה‬ ‫\')‪,‬‬ ‫קכיב‬

‫= חן‬ ‫‪4‬‬ ‫מתקן בשע‬ ‫ניו‬ ‫נערות‬ ‫מעשה‬
‫ג')‬ ‫ליא‬
‫חסד (ירמיה‬
‫(ורמיה‪.‬‬ ‫ההח‬
‫הסר ובציון כת' על כן משכתיך‬
‫רהיד ‏‬
‫עה את אחי‪,‬‬ ‫ריורירי‬
‫בשק בו‬
‫ודי‬
‫עו‬
‫ורטיל כהר‬
‫כ‬ ‫ושבון‬
‫‪%9‬‬
‫שש‬
‫רוחי‬
‫‪-‬‬ ‫ביוסף כת' וילבש‬ ‫ת טובות (טז)‪ .‬ד'א שהיה‬ ‫לה‬
‫וו‬‫רז‬
‫שות‬
‫נ‬ ‫שהיהו‬ ‫ו]י‬
‫הורק*‬
‫ת‬

‫ציון (ישעיה ניב‪ .‬או)‪.‬‬

‫א'!‬ ‫נ"ר‬ ‫(וווה‬ ‫‪,‬וס‬
‫עד‬
‫הילת‬ ‫עורי לבש‬
‫יי‬ ‫‪.‬‬ ‫אחת הויממלימדה לאחיו‬ ‫ואביו בפעם‬ ‫יוסף למד הלכה‬
‫ה' שערי‬ ‫ובציון כת' אוהב‬ ‫יוסף‬ ‫את‬ ‫אהב‬ ‫וישראל‬ ‫הרועה את‬ ‫כמו שמנהג‬ ‫הלכה‬ ‫ומנהג אותן בדבר‬
‫לים פיז ב')‪ ,‬וכשבא דוד לבקש רחמים על‬ ‫רועה את | אחיו בצ‬ ‫היה‬ ‫הצאן לכך נאמ' ‏‬
‫שנאי‪ .‬רועה ישראל‬ ‫הזכיר =שמו‬ ‫בג‬ ‫ואת‬ ‫בני םלהה‬ ‫את‬ ‫והגאינער‬
‫האזינה נוהג כצאן וספ (תחלים פ' ב') (ב)‪ .‬כ י בן‬ ‫|‬
‫ימופתיר‬
‫ו‪-=<-‬‬ ‫ת=ויוששץטרןיי | אותו‬
‫ציהוי‬

‫זקונים הוא לו מהוא בן זקונים רי יהודה אומי‬ ‫כאמהות‪ .‬ויבא יוסף‬

‫אומי‬ ‫נחמיה‬ ‫ר'‬ ‫לו‪.‬‬ ‫דומה‬
‫[‬
‫שלו‬ ‫זיו = איקוניז‬
‫קו‬ ‫)וי‬ ‫בוו‬
‫ו‬
‫את דבתם רעה אל אביהם‪ ,‬ר' מאר אומי‬
‫כולן מפרו‬ ‫ועבר‬ ‫לו שם‬ ‫שמסרו‬ ‫הלכות‬ ‫שכל‬ ‫השודין הן‪ -‬על אבר מן ההי‪ .‬רי עקיבה אומי מזלזלין‬
‫‪₪‬‬
‫שמ עון‬
‫‪-‬‬
‫ם‪.‬‬ ‫להן‬ ‫וקוראין‬ ‫הן בבני השפחות‬
‫שמעון בן לקיש בשם‬ ‫אומי תולין הן את עיניהן |לראות בבנות הארין‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬

‫כתנת |פסים‬ ‫שלא לשנות בין‬ ‫ומוציא דבה הוא‬ ‫ובשלשתן נכשל ועליו אמי שלמה‬ ‫‪---‬ש‪,‬‬

‫וישנאו אותו ולא יכלו‬ ‫ליוסף ‏‬ ‫ב ססיילל‪(( .‬ממששלי ' ו"ח )‪ .‬אמי לו ה‪5‬קב"ה ‪ :‬אתה אמר‪5‬ת‬
‫(כב)‪ .‬כתנת פסים‪ .‬מהוא פסים מילת‬ ‫דברו לשלום‬ ‫אפור‬
‫עת‬ ‫בש‬ ‫שאםפלו‬ ‫חורה‬
‫הי‬ ‫‪-‬יו‬
‫כ| על‬‫הן‬ ‫" ורין‬
‫השו‬

‫שלמילת |שעשה יעקב‬ ‫דתניא‬ ‫(ללייז לי) ל"א)‪ ,‬אתה אמרת‬ ‫ששעעיר‬ ‫ההכלקכללהקלה וויישחשטחוט‏ו‬

‫קטוע שם‬ ‫טוב כאן והוא‬ ‫פחד פיה ופיל‬

‫‪2:‬‬
‫ובטדבר =רבת ‏‬ ‫שם סיר‬ ‫(יך)‪ .‬עו ביר‬
‫צ"ע‪( .‬וז) עי‬ ‫התורח‪( .‬טז)‬ ‫מו)‬ ‫ב מעל מדרש הגדול‪.‬‬ ‫גר קצת שהיה בשלימותו‬ ‫יור‬

‫פ"ז‪.‬‬ ‫שם‬ ‫בב"ר‬ ‫מהרז"ו‬ ‫ובפירוש‬ ‫ס"ז‬ ‫ח"ו ו צצדד ‪5‬פ'יב)‬ ‫מדדררש‬
‫הו‬‫ה‬ ‫((רבייותת‬ ‫היילרממדדגיוו‬
‫היתלוכהול ומיאת ה‬ ‫ברלרקהוובפיי‬

‫פס"ז‬ ‫בראשית‬ ‫ואגדת‬ ‫ק"ד ע"ב‬ ‫ח"א‬ ‫מהקץ סיגיוווריגש‬ ‫עֶ"ה תנחומא‬
‫‪-‬‬ ‫וורבונ""תשו‪) ( | .‬בכ)‬ ‫ששםה‬ ‫ב"רךיך‬ ‫(וםו)מט)י עיי'!‬

‫שם‬ ‫ביר‬ ‫עי"‬ ‫פיח‪( | .‬כב)‬ ‫שם‬ ‫ער' בי‬ ‫(כא)‬ ‫ו‬
 ‫‪80‬‬ ‫הפול‬ ‫וישב‬ ‫מדררש‬ ‫‪7‬‬
‫ליוסף נתנלגל‪ .‬הדבר וירדו למצרים (כנ)‪ ,‬דיא פסים = ר' יוחנן הרואה‪ .‬הלוס ונפשו ענומה עליו יפתרנן‬
‫שהיתה מגעת עד פס ידו‪| .‬ד'א שהפיסו עליה מי = בפני שלשה‪ .‬יפתרנו והא אמ' רב הסדא הלמא‬
‫מוליכה אל אביה ועלת ליהודה‪ .‬ד'א על שם צרות | דלא מיפשר כאיגרתא דלא מיקריא‪| .‬אלא אימא‬
‫בשבילה‪ .‬‏ פ' פוטיפר‪| .‬פ' סוחרים‪ = .‬יטיבנו בפני שלשה‪ | .‬היכי ליעביד |ליתי בי תלתא‬ ‫‪-‬‬

‫מ מדינים‪ .‬ד'א פסים פס ים בזכותו = דמרחמי ליה ונימא להו הלמא טבא חזאי ולימרו‬
‫לישראל הדא היא הים ראה ונום | ליה אינהו טבא ליהוי ורהמנא לישוייה טבא נזרנא‬
‫עליה שבעה בשבעה אזמני למהוי טבא ויהוי טבא‬ ‫(תהלים קייר ג')‪( .‬בד)‪.‬‬
‫הפהיפכיוכתן‪.‬‬ ‫לידהיה ששללוושש‬ ‫‪ + 7‬טטבא ו‬
‫ונימרו‬ ‫‪,‬‬
‫פקדדייוות‬ ‫ושללש‬ ‫אביהם‬ ‫אהב‬ ‫אותו‬ ‫אהיו כי‬ ‫ד) ויראו‬
‫‪ 7‬אבה הי אלהיך‬ ‫ושלוש שלומות‪ .‬שלש ‪-‬הפיכו‬
‫|‬
‫ב"ג ו')‪.‬‬
‫'‬ ‫לך ְנִי (דברים‬
‫‪-/‬‬
‫הי אלהיד‬
‫?|‬
‫‪0‬‬
‫‪6‬אגל בלעםם ויהפך‬ ‫לשמע‬
‫ו‪.‬ני ולא יכלו דברו [לשלום‪.‬‬ ‫|‬

‫יהדו והפכתי‬
‫גנאן שלשבטים אתה‬ ‫מתוך‬ ‫זעירא‬ ‫בר‬ ‫ר' אחא‬ ‫אמ'‬
‫‪29‬‬
‫יחו‬ ‫וריםוריםוזקוזנקינםים‪.‬‬ ‫במהול‬ ‫‪0‬‬ ‫תשמח‬ ‫אז‬
‫= אבלם לששוז וני (ירמיה ליא ו'ג)‪ ,‬הפכתי מספדי למחול‬ ‫למד שבהן‪ .‬להלן כת' ולא דבר אנשלום ל‪%51‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬שו‬ ‫==‬ ‫‪-‬‬
‫‪+7‬ש ‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬ו‬ ‫‪.‬‬
‫‪5‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אבץ ‪5‬‬ ‫כי | שנא ‏‬ ‫כ תי‬ ‫וט‬ ‫רתרו‬
‫נפשי‬ ‫בשלום‬ ‫פדה‬ ‫פדיות‬ ‫שלש‬ ‫ייב)‪.‬‬ ‫ל'‬ ‫(תהלים‬ ‫םי‬ ‫פמנון‬ ‫את‬ ‫אבשלום‬ ‫‪-‬‬ ‫טוב‬ ‫ועז‬ ‫? ‪. ₪‬‬
‫‪-2‬‬ ‫‪-‬שה‬ ‫‪-‬‬ ‫<<‬ ‫‪,‬‬ ‫\‬ ‫‪.‬‬ ‫הכא‬ ‫ברם‬ ‫אלא דבליביה רבורור‬ ‫בי וג ביב)‪| ,‬‬ ‫(שמואל‬

‫ישטוונבווזן ובאו‬
‫ובאו‬ ‫הי‬ ‫ופדויי‬
‫‪ -‬לירו ווונ"י ((תהההללייםם ננ"יהה י"וט")ט)‪,‬‬
‫חר"‬ ‫‪/‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪.‬ו‬ ‫ו‬
‫ציון‪ .‬פרגה וני (ישעות לוה ה)‪ ,‬מאמר העם‪ .‬אס שאל‬
‫או‬
‫';‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪-0.‬ו‬ ‫ל"ה‬ ‫‪.‬‬ ‫שע‪,/‬י‪.‬ה‬ ‫הרות‬ ‫<‪-‬‬ ‫=ון‬
‫לשלום "דבליכהון ‏ בפומרון‪( ,‬בד "‪6‬‏‬
‫י‬ ‫דוי‬
‫לא וכלה דבו"‬
‫ה) ויחלום יוספ חלום‪ ,‬הגו רננןשלשה הנתן ' ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת‬
‫צריכין רחמים ‏ ואלו חן שנה טובה | בישראל הלילה חי הי אם יפול משערות ראשו‬ ‫ין‬ ‫ותו‬ ‫הג‬

‫עום‬
‫ה די‬ ‫וופתדו‬ ‫די‬ ‫ד‬ ‫צסדי‬ ‫טה ‏‬ ‫צרצד ‏ כרי‬ ‫‪6‬‬
‫‪-,‬‬ ‫הזהזהה ויפ‬ ‫היום‬ ‫עשה‬ ‫אלהים‬ ‫עם‬ ‫עפרצה | כי‬ ‫עיני הי‬ ‫דכת'‬ ‫טובה‬ ‫שנה‬ ‫טשובו‪,‬ב‏‪,‬‬ ‫חלום‬ ‫טוב‬ ‫רנס‬
‫השנה (דברים "א י'ב)‪| .‬פרנס = את יונתתןן ולא מת (שמואל א' יד מ'ז‪ ,/‬שלוש שלומות‬ ‫אלהיך בה מראשית‬
‫לרחוק ולקרוב‬ ‫שלום‬ ‫שלום‬ ‫טוב דכת' פלגי מים לב מלך ביד הי אל כל אשר | בורא ניב | שפתים‬ ‫‪:-‬ן|‬ ‫‪=:‬‬ ‫‪-‬‬

‫ראש השלישים‬ ‫‪.‬עמשי‬ ‫ורוה לבל האת‬ ‫ו"ייטט))‪.‬‬ ‫ננ''זז‬ ‫(ויששעעייהה‬ ‫כ'א א')‪ .‬הלום טוב דכת' ותזחלימוני‬ ‫(למושולסי‬ ‫י פוין יטנו‬
‫ה חוווזרי‪-‬‬ ‫לוס לך‬ ‫לום‬ ‫‪5‬‬ ‫הף‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ליה‬ ‫טשווה‬
‫ו‬ ‫לעוז‬ ‫‪=.‬‬ ‫ו‪/‬‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫בן ישי ש‬ ‫ועכן‬ ‫‪ 1‬וז‬ ‫? |‬ ‫אמי‬ ‫והן‬ ‫אמי‬ ‫כר)‪:‬‬ ‫ו‬ ‫ל ‪0‬‬ ‫ו"‬ ‫(ושע‬ ‫ו ‪ ,‬זייני‬

‫רי זירא כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא‪ .‬רע = כי עזרך |אלהים ויקבלם ד‬
‫הודוח‬ ‫רראעשי‬ ‫ויהו‬ ‫דוד‬ ‫לכה‬ ‫ויק‬ ‫טורד‬ ‫רי‬
‫[‬ ‫בראש‬
‫ויתגם‬ ‫וית‬
‫=וד‬ ‫|‬
‫ב‬
‫ויח‬ ‫ור‬ ‫א‬ ‫הותים‬ ‫ררו‬ ‫יו‬ ‫ו'ט‬ ‫לשלי‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‬
‫ו'ח)‪ ,‬ואמרתם כה להי ואתם שלום‬ ‫"ב‬ ‫א'‬ ‫ב'ג)‪ .‬אל = (רבריחימים‬ ‫ו"ט‬ ‫רע (משלי‬ ‫שני ושביע יליז בל יפק‬
‫ורבאשי‬ ‫זוטרא‬ ‫ומר‬ ‫אמימר‬ ‫ר'‬ ‫')‪.‬‬ ‫כ"ה‬ ‫אי‬ ‫(שמואל‬ ‫רגי‬ ‫בריה‬ ‫אבא‬ ‫ר'‬ ‫ליה‬ ‫אמ‬ ‫שבוע‪:‬‬ ‫אלא‬ ‫שביע‬ ‫תקרא‬

‫דרי היא בר אבא ה‪-‬כי אמג' ר' חייא בר א‪-‬בא אמג' | הוו יתבי אמרי כ ‪,‬ל חד‪-‬מינן לימא מילתא דלא שמיעא‬
‫רי יוחנן כל המשביע את עצמו מדברי תורה ולן | סיה לחבריה‪ ,‬פתה חד מניהו ואמר האיי מאן דחזא‬
‫אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאי ושבע ילין = חלמא ולא ידע מאי‪ .‬‏ ליקום‪ .‬קומי ארון כי פרשי‬
‫בל יפקד רע (כז)‪| ,‬כתיב הנביא אשר אתו חלום = ידיהו כהני ונימא רבון‪ .‬העולמים אני‪ .‬שלך והלומותי‬
‫ידבר חלום ואשר‪ .‬דברי אתו ידבר דברי אמת מה ‪ .‬שלך בין חלומות ‏ שחלמתי לעצמי בין חלומות‬
‫שחלמו לי הבירי אם טובים הם חזקם ואמצם כהלומו‬ ‫לתבן את הבר (ירמית כ'ג ב'ח)‪ ,‬מאי‪ .‬מה לתבן את‬
‫הבר אמי רי יוחנן כשם שאי אפשר לו לבר בלא | שליוסף ואם צריכין ‏ לרפואה רפאם כמי מרה על‬
‫ידי משה וכמי יריחו על‪ .‬ידי אלישע‪ .‬וכמרים מצרעתה‬ ‫תבן כך איאפשר ללוהלום בלאא דברים בטלים(כה)‪,‬‬
‫אמר הב הסדא חלמא לא מיפשר כאיגרתא דלא | וכנעמן מצרעתו |וכחזקיה =מלך‪ .‬יהודה מהליו וכשם‬
‫מיקריא‪ ,‬‏ אמ רב חונא בר אימי אמי ר' פרת אמי =שהפכת את קללת בלעם‪ .‬הרשע מרעה לטובה‪ .‬כך‬
‫שמואל‬ ‫וילקוט‬ ‫ס"ט‬ ‫פפ"ד‬ ‫עיי ביר‬ ‫(כה)‬ ‫ובגיש‪.‬‬ ‫פיה‬ ‫וע"ע‬ ‫ובנגיש‬ ‫שם‬ ‫ב"ר‬ ‫עי'‬ ‫ו' ע"ב‪( | .‬כד)‬ ‫עי' שבת‬ ‫(בג)‬
‫ע"א‪,‬‬ ‫ג"ה‬ ‫עי' ברכות‬ ‫כח)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובריס‬ ‫ע"א‬ ‫י"ד‬ ‫עו' ברבות‬ ‫(כז)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובד"ם‬ ‫ע"א‬ ‫נ"ה‬ ‫עי' ברכות‬ ‫קמ"ט‪( | .‬כו)‬ ‫א' רמז‬
‫‪-‬‬

‫‪00‬‬ ‫הוול‬ ‫וישב‬

‫הרקח מעסים רמוני (שיר השירים ח' ב')‪ ,‬הרואה זית‬ ‫ןו ונסיים כי‬ ‫שלום‬
‫לום‬ ‫ויהי‬
‫לשלשממהההה‬ ‫הלומותי‬
‫חלומותי‬ ‫םי פם‬
‫כל‬ ‫לי‬ ‫אפר‬
‫הפוך‬
‫בחלומו יצפה לשם טוב שני זית רענן פה פהי‬
‫‪/‬‬

‫אמרי כהני שלום |ועניי ציבורא אמן‪| .‬וכי מהדרי‬

‫זואר קרא הי שמך (ירמיה ו"א ט'ז) הרואה שמן זית‬ ‫בגבולו שלום ‪ 0‬עלי‬ ‫כחני אפיהו |לימא השוכן‬
‫בהלומו יצפה לאור תורה שני ויקחו אליך שמן זית‬ ‫ל מאתא‬ ‫דפליק‬ ‫מן‬ ‫ואמ' | האיי‬ ‫אירך‬ ‫פתח‬ ‫שלום‪.‬‬

‫זך כתית‪ -‬למאור (שמות כיזכ')‪ .‬הרואה תמרים בחלומו‬ ‫חדא‬

‫‪-‬ו‪,-‬‬
‫קפא‬
‫זק‬ ‫נינקוט‪.‬‬
‫כמנקום‬ ‫שא‬
‫בישא‬ ‫מעינא‪.‬‬
‫והחיל‪.‬מעי‪2‬‬
‫ו‬ ‫דיליה‬
‫ד יה‬ ‫דלאי‪.‬‬
‫דסי‬

‫תמו‪ .‬עונותיו שני תם עונך בת ציון (איכח‪ .‬די כיב)‪.‬‬ ‫יה בידא דסמאליה וזקפא‪ .‬דידא דסמאליה בידא‬
‫|ואם אין לו‬ ‫נכסיו מצליחין‪.‬‬
‫חין‪,‬‬ ‫בחלומו‬ ‫הרואה הדס‬ ‫דויקמינויהה ‏ וונכימשאא הוויאתא‪.‬מר הה' א‪9‬ל 'ה!שיט=‪-‬ן| ע=עשר היבד‬
‫ו ה‬

‫ננוופפללתה |ל‪5‬וי ממקום ‏ אההרח‪ ..‬אמי עולא‬

‫תע‬
‫ירושה ‏‬ ‫נכסים‬
‫נכ‬ ‫ווהםו‬
‫הזל המ‬ ‫הואתיי‬ ‫מ‬
‫תק‬
‫וא‬ ‫אידד‬
‫|"‬
‫פתח‬
‫ישו‬ ‫‪4‬‬

‫דקאיי בְכְנְיה‪ .‬הרואה אתרוג בחלומו הדור הוא‬ ‫ירי‬

‫הרו‬
‫מיחלסש‬ ‫והה‬
‫דו‬‫ה‬ ‫כי‬ ‫דרבא‬
‫|‬ ‫וא‬
‫הא‬ ‫כי‬
‫‪₪‬‬ ‫נלורדעעץ ‪1‬‬

‫לפני קונו שני פרי עין הדר (ויקרא כ'ג‪ :‬מ')‪ .‬הרואה‬ ‫הומשווורה‬
‫ליה לשמאעיה‬
‫היה‬ ‫צףי‬
‫עמ‬
‫הר‬
‫למה‬
‫חוחוו‬
‫‪-‬הואע‪+‬‬
‫היה‬
‫הוהי‬
‫רצ‬
‫|‬
‫המצ‬ ‫רוומא‬
‫ביומא‬

‫לולב ‏ בחלומו ‏ אין לו אלא לב אחד לפני אביו‬ ‫היורטי‬

‫לי נבע‬
‫הרצהיה‬
‫ו אחים‬
‫הי ווהדי‬
‫לי ניהדי‬
‫ההצוי‬
‫דסאני‬
‫ר"וורא‬
‫בשוקא‬
‫ארחון‬
‫נכריז‬
‫תורה‬
‫סוק‬

‫מאלמים‪ .‬אלמים‪,‬‬ ‫אנהחנו‬ ‫והנה‬ ‫ד'א‬ ‫(ק‪-‬‬ ‫שבשמים‬

‫‪ 0-:-‬איבך אל תשמח ובכשלו אל‬
‫עלאי רחמי שני בנפל‬
‫‪5‬‬
‫וו‬
‫אל ילים א‪9‬למ‪-‬ים‬ ‫ל ההועשמיד‬
‫להן עתידין א‬ ‫אמ'‬
‫על לבך פן ידאה ח' ורע‪ .‬בעיניו וחשיב‪ .‬מעליו אפו‬
‫להם ולא ידברו (ההלים קטיו ה')‪ ,‬וסופן ליגלות ‏ עד‬ ‫שוביד רחל) |(כט)‪ | .‬וויהחללםם = יוס |ף | חלום [וגוי‬ ‫(משלי‬
‫ו לאלמתי (לג)‪.‬‬ ‫בוסף ו‬ ‫שיבוא משיח י‬ ‫שנא אתו‪ .‬יוסף ירד על ידי חלום‬ ‫ויוספו‬
‫דיא אמי להן עתירין את\ם‪ ₪‬הלוהואעלות ע‪2‬לי דברים אצל‬ ‫חהללוםי‪,‬ה‏ י‪-‬רד עליְ ידי הלום דכתי‬ ‫וונחתוגדדל‬
‫אכלתהו טרף טרף יוסף (לר)‪,‬‬ ‫אבי ולומ חיה‪ .‬רעה‬ ‫החללוום זה חלימו‬ ‫ידי‬
‫עלעל‬ ‫נדה‬
‫פואנא אאתתהו רונונתתנרק‬ ‫ווח‬
‫עו‬ ‫ויוהתי‬
‫ויוספו‬
‫פרעה ‪5‬‬
‫|‬ ‫‪₪:‬‬ ‫הומשי‬ ‫לו אחיו‬ ‫ח) ויאמרו‬ ‫ב‬ ‫"‪3‬‬ ‫אהוס‬ ‫=‬ ‫‪.‬‬ ‫‪%4‬‬
‫חום=‬ ‫החלום‬ ‫אחרי‬ ‫הראי‬ ‫עליגו‬ ‫הו ולום‪.‬‬ ‫נא‬ ‫שמע‬ ‫‪₪‬‬ ‫א‬ ‫ו ) ויאמר‬
‫אשוו‬ ‫ששאן‬ ‫שן‪,‬‬
‫גא ורמז‬ ‫שמעו ‏‬ ‫בבקשה‬ ‫להם‬ ‫אמר‬
‫לווע‪)₪‬‬
‫ו‬
‫‪4‬‬ ‫אחר הפתרון‪ .‬המלך תמלך‪ .‬ומז לו שע‬
‫נאאת‬ ‫שמעו‬ ‫מוכיחין אותן ואומרן‬ ‫שהנביאים‬ ‫להם‬
‫שני מלכים ירבעם ויהוא‪| .‬ושני שופטים‬
‫ונדעון (לה)‪.‬‬ ‫אשר הי אומר (מיכה ' א) (לא)‪,‬‬
‫‪5‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪=-‬‬ ‫‪0‬‬ ‫כ‪9‬‬
‫‪₪‬‬ ‫כשט‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬‬
‫וחגה‬ ‫ט) ויחלום עוד הלום אהחר ג‬ ‫ל מים‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מאלמ‬ ‫פש||א;!‬ ‫ו‬
‫‪55‬‬ ‫חיט‬ ‫=‬ ‫שא‬
‫רי יוהנן‬ ‫אמי‬ ‫אבא‬ ‫ב‬ ‫וויא‬ ‫‪.-9‬‬

‫וא הד‬ ‫אמו‪ ,‬‏‬ ‫כנגד‬ ‫השמש‬ ‫בא‬ ‫‪0-5‬לך|‬

‫של ‪:‬ום שני השם גבו‬ ‫ו ראה‬

‫‪ 5‬ולין‬ ‫שהצדקים‬ ‫אחץ‬ ‫כעד‬ ‫כוכבים‬ ‫קלשר‬ ‫שלום ח ‪,‬לב חטים ישב=יעץץדן (תהלים ק‪7‬מ'ז י"ד)‪ .‬הרואה‬
‫בכוכבים דכת' ומצדיקי הרבים ככוכבים (דגיאל "ב ג')‪.‬‬ ‫שעורים בחלומו סרו עונותיו שני ווסשר עעווקנשך הו=האטתאתןך‬
‫\א‬ ‫הבר‬
‫בק‬ ‫הוה=ה‬
‫כוכבי‬ ‫ייכהבו‬ ‫בבברן‬ ‫אשתו‬ ‫בחלו מו אין‬ ‫גפן‬ ‫הרואה‬ ‫(ישעיה ו' ‪,‬‬ ‫תכפר‬
‫מפלת נפלים שני אשתךי כ‪-‬נ‪.‬פ=ן| ‪-‬פוריה (תהלים קב'קהכיה ג')‬
‫רצ‬ ‫הבוא‬ ‫\‪|),₪‬‬ ‫ביו ואל אחיו ‪!2‬‬ ‫‪%2‬‬ ‫|‬ ‫‪=%‬‬
‫ג')‪.‬‬
‫שי‬
‫תאנה‬
‫יפוד‬
‫נוצר‬
‫או‬
‫שני'‬
‫אפור‬
‫משמרת‬
‫חורהו‬
‫תורתו‬
‫רהרוטי‬
‫בהלומו‬
‫פאוד‬
‫תאנה‬ ‫הרואה‬
‫יי‬

‫ררממוןוו | ב‪5‬חלומו‬ ‫פריה (משלי כ'ז ייח)‪= .‬ההררואוהאה‏‬ ‫יאכל ‏‬

‫‪4‬‬ ‫(‬ ‫‪9‬‬ ‫יר‬
‫‪+‬‬ ‫ואח‬ ‫ואמך‬ ‫גי‬ ‫\‪%‬‬ ‫=‬

‫יעקץב שתו ‪-‬‬ ‫אבינו‬ ‫אמי ר' חנינה כ‪₪‬ך היה סבור‬ ‫מובטה לו שהוא בן העולם הבא שני אשקך‪ .‬מיין‬

‫ין נהגדל ע'י חלום‪.‬‬

‫\(‪5‬לא) עיי' ב"ר‪ -‬שם‪ -‬ם"י‬ ‫(בט) עי' ברכות שם עמוד ב' ובדים שם‪(= .‬ל) צ"ע ‏ ועי'‬
‫וע"ע לקח טוב לפסוק זה‪ .‬נא בבקשה וכו'‪( .‬לב) עיי ברכות "ד ע"א ובד"ם שם‪( .‬לג) עי' ביר שם מאמר ר' לוי על עוקר‬
‫ש י הרד"ל שם אות ו"בּ ע"ש‪( .‬לו) צ"ע ועיו‬ ‫המאמר‪( | .‬לד) עי' ביר שם מאמר רי אחא‪( | .‬לה) עיי ב'ר‬
‫על ברן לתהורה‪:‬‬ ‫הדרשה‬ ‫סכ"א‬ ‫ופס"ה‬ ‫יעקב‬ ‫בענין‬ ‫סו‬ ‫כזמור קמ"ח‪| .‬וע'ע ב'ר לעיל פפ"ה‬ ‫מדרש תהליס‬
‫הגדול | ‪%5‬‬ ‫וישב‬ ‫מדרש‬
‫המתים בחייו כשהוא אומ' השמש והירח אמי לו לו ממנו הנאה (מב)‪ .‬אמ' שמואל האיי מאן דסר‬
‫שהיבני‬ ‫הרי אמך מתה ולא היה יודע שהדבר מניע לבלהה נכסיה בכל 'ומא מרוח אסתירא (מנ)‪ .‬ו‬
‫בר יצא מפיו דבר שלנבואה ולא ידע מהוו‬ ‫שפחת רחל שנידלה אותו כאמו (לז)‪ .‬אמ' ר' ברכיה ד‬
‫הלום אע'פ שכולו מתקיים מקצתו איןמתקיים שנ כלומר לא ישוב אליו אלא דבר (מד)‪ .‬ויש לח הו‬
‫הבוא נבוא אני ואמך ואחיך ואלו אמיה לא הויא‪ ,‬מעמק חברון‪ .‬והלא אין חברון נתונה אלא בהר‬
‫אמ' ר' לוי לעולם |יצפה אדם לחלום עד עשרים ותאמר וישלחהו ‏ מעמק הברון ‪ 0‬אמי ר' אהא‬
‫ושתים שנה מני לן מיוסף‪| .‬אמ' רב חפדא לא הלך להשלים אותה |העצה העמוקה שנתן הקביה‬
‫עו לבין הצדיקשהוא קבור בחברון ועבדום וענו‬ ‫הלמא טבא מיקיים כוליה‪ .‬ולא חלמא בישא מיקיים‬
‫אותם (טו "‪(0‬מה)‪,‬‬ ‫כוליה‪ .‬אמי רב יוסף חלמא בישא מיסתיה עציבותיה‪.‬‬
‫ט) וימצאהו איש‪ ,‬אמ ר יאי שלשה‬ ‫אמ" מר יהורה |הלמא בישא‪ .‬קשי מננדי אמ רי‬
‫מלאכים זימן לו הקביה וימצאהו‬ ‫יוחנן מאי |דכת' והאלהים ‏ עשה שייראו מלפניו‬
‫איש וישאלהו ‏ האיש ויאמר‪ .‬האיש וכת' והאיש‬ ‫(קהלת ג' י'ד) |זה חלום‪ .‬רע‪ .‬שמואל כי הוה חאזי‬
‫גבריאל (דגיאל ט' כ'א) ( ‪-‬מוו)‪.‬‬ ‫חלמא ‏ בישא‪ .‬הוה | אמ' וחלומות |השוא ידברו‬
‫י") ויראו אתן מרחוק ויתנכלו אתו‬ ‫|למא טבא הוה אמי‬ ‫(זכריה ' ב')‪| .‬וכי הוה האזיהי‬
‫להמיתו‪ ,‬אמו נחתחו נִשָפָה‬ ‫בחלום אדבר בו (במדבר "ב )‪ |.‬ראבא ראמי כת'‬
‫בו את הכלבים (מז)‪.‬‬ ‫וחלומות השוא ידברו וכת' בהלום אדבר בו לא‬
‫קשיא כאן על ידי מלאך |כאןעל ידי שר (לח)‪.‬‬
‫ויאמרו ו ‪ ₪‬הגה בעל החלומות‬ ‫ש)‬
‫דליא‬ ‫האיי‬ ‫אמרין‬ ‫בי ‪+9‬‬ ‫הלוה‬ ‫א) ויקנאו בו אהיו‪ ,‬תמן תננן הקנאה‬
‫אתא טעין חלמי (מח)‪.‬‬ ‫והתאוה והכבור ‏ מוציאין את האדם‬
‫ונראה מה יהיה הלומותיו‪ ,‬אמר להן‬
‫הקביה ‏ אתם ‏ אומרין ונראה ואנ אומ'‬
‫ונראה דברי מי עומדין ‏ ועליה הוא אומי עוצו עצה‬ ‫י‪ ):‬וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם‪.‬‬
‫ותופר (ישעיה ח' ו'א) (מט)‬ ‫אלא‬ ‫הלכו‬ ‫שלא‬ ‫למה‬ ‫נקוד על את‬
‫כא) וישמע ראובן ויצלהו מירם‪ ,‬אמי‬ ‫בכם‪.‬‬‫לרעות את עצמן באכילה ושתייה (מ)‪ .‬‏ ש‬
‫אלו ידע ראובן שנכתב‬ ‫ר' שמואל‬ ‫תאני ר' יוסי מקום |המזומן לפורענות בשכם ענו‬
‫עליו וישמע ראובן ויצלהו מירם היה נוטלו על כתיפו‬ ‫את דינה‪ .‬בשכם נמכר יוסף‪ .‬בשכם חלקו על בית‬
‫ומוליכו אצל אביו‪ .‬כיוצא בו אתה אומ' ויצבט לה‬ ‫דוד‪ ' ,‬בשכם המליכו את ירבעם (מא)‪.‬‬
‫קלי ותאכל ותשבע ותתר (רות ב' "ד )‪ ,‬אלו ירע בעז‬
‫שנכתב עליו כך היה מאכילה עגלים מפוטמים‪ .‬אמי‬ ‫) ויאמר לו לך נא ראה את שלום‬
‫צדקה והגב‬ ‫עושה‬ ‫אדם‬ ‫היה‬ ‫ר' חנינה לשע בר‬ ‫אחיך ואת שלום הצאן‪.‬‬
‫כותבה והיום שאין גביא הקביה כותבה‪ .‬הרא היא‬ ‫ודא דאמרי שאדם חייב לשאול בשלום דבר שיש‬
‫(לז) עו' ב'ר‪ .‬פפ'ד סי"א‪( .‬לח) עו ברכ ות נ"ה ע"א ועיב ע"ש ובדים שם ובכי"ק חולמא‪( .‬לט) עי' אבות פיד מכ"א‪ .‬וע"ע‬
‫לקח טוב על פסוק ה' ו ובכי"קק ומאמר‪ .‬מתחיל | תכן הקנאה ומלת | תמן ליתא‪(| .‬מ) עו' ביר שם סיו'ג ובכי"ק‬
‫ר‬ ‫לרעוות ע‪:‬צמן וכוי‪( .‬מא) עיי סנהדרין ק"ב‪ .‬ע"א ותנחומא וישב סם"כ‪(| .‬מב) עו' ביר שם ובגיש ובפרט‬
‫(מו) עי' ב'ר |שם סי"ד‬ ‫סי'ג‪( .‬מג) ער" חולין ק"זהה‪ .‬עע"א‪( .‬מד) צ"ע ובכי"ק רא ושוב אלי‪(= .‬מה) עיי‬
‫אולי הפירוש לפי הנוסחא כאן‬ ‫וע‪"₪‬ע תכחומא פ"ב ופדר"א פל'ח‪(( .‬ממזז)) עעי'שי ‪.‬ב"ביר שם‪( .‬מח) עי' ב'ר שם ובמ‬
‫ולקח טוב כאן‪.‬‬ ‫בעל רוח גבוה עי' ערוך ערך דל ב'‪ .‬ובכו"ק מלות האי דליא ליתא‪(| .‬מט) ע‬
‫הגדול | ‪%5%‬‬
‫מקומות‪ .‬דבר יהודה לפני‪ .‬אחיו ועשו אתו מלך עליהם‬
‫ונשמעו דבריו ואלו הן ויאמר יהודה מה בצע כי‬
‫נהרג ‏ את אחינו‪ ,‬‏ ויבא יהודה ‏ ואחיו ביתה‪ .‬יוסף‬
‫(מיד "ד)‪ .‬ונש אליו |יהודה (שם "ח) (נו)‪| .‬מ ה‬
‫ובוצע |ברך נאץ הי‬ ‫אומ'‬ ‫הכת'‬ ‫על‬
‫(ההלים '' ג')‪ .‬ר'‪ .‬מאיר אומ' לא נאמי פיסוק זה אלא‬
‫כננד‪ .‬יהודה‪ .‬שנ' וואמר ‏ יהודה |אל אחיו מה בצע‪.‬‬
‫וכל המברך את יהודה ‏ על זה הרי זה מנאיץ ועל‬
‫זה נאמי ובוצע ברך נאין הי (נז)‪,‬‬
‫כ) לכו ונמפרנו כי שמעאלים‪ .‬אמי להם‬
‫נלך ונתפוש דרכו שלעולם‪ .‬כנען שהטא‬
‫לא לעבר נתקלל אף זה שהטא לכו תמכרנו‬
‫לישמ; עאלי םם והן מוליכין אותו לקצת המדבר‪ .‬עמדו‬
‫כל ‪ -‬מהן שני כספים‬ ‫ומכרוהו בעשריםכסף‬
‫לקנות מנעלים לרגליהם‪ .‬‏ הדא היא דכת' על מכרם‬
‫ו)‪ ,‬וכי‬ ‫בכסף צדיק ‪ -‬בעבור נעלים (עמופ ב'‬
‫בעשרים‬ ‫שנער יפה כמותו נמכר‬ ‫תעלה על דעתך‬
‫נהשים‬ ‫רתוך פהד‬ ‫כסף אלא ‪2 0‬שהושלך לבו מ‬
‫ונעשו‬ ‫ועקרבים שבו נשתנה זיו פגיו ברח ממנודמו‬
‫בעבור‬ ‫פניו ירקות לפי כך מכרוהו |בעשרים כסף‬
‫(מ"ב כ'ד)‪ .‬לכך כתי ויקחהו חסר (נג)‪ .‬והבור | רק נעלים‪ ,‬‏ ואמרו נחרים בעינו שלא‬
‫‪-‬‬
‫יגיד אחד ממג‬
‫היכן הוא‬ ‫יהודה |וראובן‬ ‫ליע קב אבינו‪ ,‬‏ אמ להם‬
‫בעשרה מה עשו שיתפו‬ ‫שאין החרם מתקייםאלא‬
‫להקביה באותו |מעשה אמי הקב'ה לשבטים אתם‬
‫מכרתם בגה שלרהל בעשרים כסף לפי כך יהיה כל‬
‫אחד מכס מניש בקע לגלגלת (נח)‪.‬‬
‫כט) וישב ראובן אל הבור‪ ,‬חיכן הה‬
‫אמי ר' יהורה |כל אחד ואחד‪ .‬היה‬
‫משמש את אביו יום אחד ואותו היום שלראובן היה‬
‫וכיון שנפנה בא והצייץ בבור‪ .‬‏ והנה אין יוסף‬
‫ר' נהמיה‬ ‫מיד ויקרע את בנדיו(נט)‪.‬‬
‫ותעניתו התה עַסְקתו |מאותו |מעשה‬ ‫אומיבשקו‬
‫וושב‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫דכת' אז נדברו =יראי הי \ ויקשב ‏ הי וישמע ויכתב‬
‫ספר זכרון לפניו ליראי הי ולחושבי שמו (מלאכי טיז)‪.‬‬
‫מאי ולחושבי שמו אמי רי ינאי כיון שחישב לעשות‬
‫צרקה ולא עשאה מעלין עליו כאלו עשאה (נ)‪.‬‬
‫בצע‬ ‫דיא וישמע ראובן ויצילהו מידם‪| .‬אמי רי נחמיה‬
‫אמי ראובן אני בכור ואין הסרחון נתלה ‏ אלא בי‬
‫לכך ביקש להצילו (נא)‪ .‬ד'א אמי ראובן הוא מונה‬
‫אותי עם אחי ואני מצילו הייתי סבור שנדהיתי מאהי‬
‫מאותו המעשה והוא בישרני והנה השמש והירה‬
‫ואחד עשר כוככים ואיני מצילו אמי לו הקב'ה אתה‬
‫התחלתה להציל ‏ נפשות חייך |שאין מפרישין ערי‬
‫מקלט תחלה ‏ אלא בתחומך‪| .‬הדא היא דכת' את‬
‫בצר במדבר בארין המישור לראובני (דברים ד' מ'ג)(נא)‪.‬‬
‫דיא אמי לו בוחן לבות איך שהתחלתה להשיב ‪0‬‬
‫לאביו‪ ,‬מבניך אעמיד משובב ישראל למוטב ואיזה‬
‫=ו שוב ישראל‬
‫בן בארי‪ .‬שנתי ב‬ ‫זה זה הושע‪.‬‬
‫(הושע ייד בי) כב)‪.‬‬
‫נד) ויקחהו וישליכו‪ ,‬אתו הברה‪ ,‬מ‬
‫הוא שהשליכו ‏ זה שמעון אימתי‬
‫פְַעַה ל וו וקה מאתם את שמעון ויאסר אתו לעיניהם‬
‫ין בו מים‪ .‬ממשמע שנא' והבור רק יודע אני‬
‫שאין בו מים מה תל אין בו מים מים אין בו‬
‫(נ‪= ₪‬‬ ‫אבל נחשים ועקרבים יש בו‬
‫ה וישבו לאכל לחם ‪ 2‬וגמליהם‬
‫נשאים נכאת וצרי ולט;‬
‫והלא איןדרכן שלערבייס להיות נושאים אלא עורות‬
‫או עיטרן אלא שוימןלו הקביה באותה שעהשקים‬
‫מליאים |בשמים וכל ריח טוב כדי שתהא הרוח‬
‫מנשבת בהן מפני ריחן שלערביים (נה)‪.‬‬
‫בבור‬ ‫ט) ויאמר יהודה אלאחיו מה בצע‪,‬‬
‫אמ' ר' יהודה ביר' |אלעאי בשלשה‬

‫ורוה רבה פ"ה סיו ע'ש וע'ע ברכות ו' ע'א על מאמר ר' ינאי ובנ"ש‪( | .‬נא) עי' ביר שם‬ ‫(ג) עי' ווקרא‬
‫ב'ר שם סיט ע"ש‪(| .‬ננ) עיי ביר שם סטיז‪(| .‬נד) עיי שבת כיב |ע'א |ועיע |ב'ר שם‪.‬‬ ‫טר ע"ש‪.‬‬
‫יז ובנ"ש‪( = .‬נו) עי' ביר שם‪( .‬נז) עי' סנהדרין ו' ע'ב‪= .‬וע"ע פסיקתא רבתי מ' ע"ב‪( = .‬נח) עוי‬ ‫(נה) עיי ביר‬
‫ניה ע'א‪(= .‬נט) עיי ב'ר‬ ‫חיב‬ ‫מהרש'ב‪.‬‬ ‫ובניש עוד ותנחומא‬ ‫סייה‬ ‫וישב פיב ופדר'א פליח ‏ וע'ע ביר שם‬ ‫תנחומא‬
 ‫‪6‬‬ ‫הורול‬ ‫וישב‬ ‫כררש‬ ‫וכ משוס‬

‫אין לי) ויקרע יעקב שמלותיו‪" ,‬י פס‬ ‫כיון שנפטר משקו ותעניתו |בא והציץ והנה‬
‫בשם ר' הושעיה אומ' השבטים‬ ‫יוסף בבור מיד ויקרע |את בנדיו (*נט)‪| .‬אמ' רב‬
‫נרמו לאביהם שיקרע היכן פרע להן הקביה‪ .‬במצרי‬ ‫מנא בעון מכירת יוסף לא נתכפר לשבטים עד‬
‫שני ויקרעו שמלותם ויעמס איש על חמרו (ס'ד 'ג)‪.‬‬ ‫שמתו שני ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר לכס‬
‫וכך ייסף גרם לשבטים שיקרעו איכן נפרע לו בעי‬ ‫העון הזה עד תמותון (ישעיה כ'ד י"ד)‪( .‬ם)‪| ,‬אמי רו‬
‫דכת' ויקרע‪ .‬יהושע שמלתיו (יהושע ז' ‪'),‬‏ וכך בנימין‬ ‫יהושע בן לוי לא נמשכו עשרה הרוני מלכות אלא‬
‫גרס לשבטים לקרוע‪ .‬היכן נפרע לו בשושן הבירה‬ ‫שליוסף‪ .,‬אמי ר' אבון הוי אומי עשרה‬ ‫בהטא ‪-‬‬
‫ויקרע מרדכי ‏ את בנדיו (אסתר ד' א')‪ .‬וכך =מנשה‬ ‫מכל דור ודור ועדיין אותו החטא תלוי (פא)‪.‬‬
‫גרם לשבטים שיקרעו‪ .‬לפי כך נקרעה נהלתו‪ .‬חציה‬
‫בעבר הירדן וחציה בארץ כנען (סו)‪ .‬וישם שק‬ ‫ל) וישב אל אחיו ויאמר הילד איגנו‪.‬‬
‫במתניו‪ ,‬אמ ר' איבו לפי שלבש יעקב אבינו‬ ‫אמ להם הילד איננו הגידו לו את‬
‫בבני אדם‬ ‫אלא‬ ‫נוהג‬ ‫לפי כך אנו‬ ‫את השק‬ ‫‪4‬ב"ה שכת' בו‬ ‫החרם ואת המעשה ושתק ואףהק‬
‫גדולים‪ .‬‏ דוד ופל ‏ דוד והזקנים ‏ מכוסים |בשקים‬ ‫מגיד‪ .‬דבריו ליעקב‪( .‬תהלים קמ'ז י'ט)‪ .‬אותו דבר לא‬
‫(דברי‪ .‬הימים א' כ'א‪ .‬ט'ז)‪ ,‬אחאב וישם |שק על בשרו‬ ‫‪ /‬דכתי למה תאמר יעקב נסתרה‬ ‫גיד לוהדא‬
‫(מלכים א'‪ .‬כיא‪ .‬כ'ז)‪ .‬יורם בנ וירא‪ .‬העס והנה‪ .‬השק‬ ‫(ושעיה מ' כ"ז) (סב)‪,‬‬ ‫חרפו‬
‫מהי‬ ‫ההכ‬

‫על בשרו מבית (מלכים ב' ו' ל)‪| ,‬מרדכי וילבש‬

‫על בנו‬ ‫שק ואפר (אפתרד' א) (סו)‪ .‬וית אבל‬
‫לא) וישחטו שעיר עזים‪ ,‬למ שעיר עופ‬
‫שדמו דומה לשלאדם ואימתי נפרע‬
‫ימ ים רבים‪ .‬ר' חונאאומי עשרים ושתים שנה (סח)‪,‬‬
‫מהם ואל בנ ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזי‬
‫לז) ויקומו כל בניו וכל בנותיו‬ ‫(ויקרא ט' ג') (סג)‪.‬‬
‫לנחמו‪ .‬ר' יהודה אומ' לאחיותיהם‬
‫נשאו השבטים מן הרא ויקומו כל בניו וכל בנותיו‬ ‫לג) וישלחו את כתונת הפסים‪ ,‬אמ ר‬
‫לנחמו‪ .‬ר' נחמיה אומר הרא הות ןְהַלאוי קברה אלא‬ ‫יוחנן הפיו עליה מי מוליכה אצל‬
‫אלו כנעניות ‏ היו ואין אדם נמנע לקרוא לחתנו‬ ‫אביהם ועלת ליהודה בא אצל אביו ואמ לו ה כ ר‬
‫‪ .‬מטרונה‬ ‫בנוילכלתו בתי (סט)‪ .‬וימאן ‪5‬‬ ‫א אמי לוהקביה‪ .‬אתה אמרת‪ .‬לאביך‪ .‬הכר נא חייך‬
‫אחת שאלה את ר' ופי בן חלפתא אמרה לו כתי‬ ‫תמר אומרת לך הכר נא (ל'ח כיה) (סה)‪.‬‬
‫כי יהודה |גבר |באחין (דברי הימים א' ה' ב')‪| .‬וכתי‬
‫ביה וינהם יהודה (ל'ח‪" .‬כ) וזה שהוא ‏ אביו וימאן‬ ‫לג) ויכירה ויאמר‪ ,‬אמי ליה לית אנא ידע‬
‫להתנחם אמ' לה מתנהמין על המתים ואין מתנהמסן‬ ‫מא אנא חמי כתנת בני חיה‬
‫על החיים‪ .‬ויבך ואתו אביו‪ ,‬זה יצחק‪ .‬אמ' ר‬ ‫רעה אכלתהה אמ' ר' הנא יצא מפיו דבר‬
‫לי כשהיה בא אצלו היה בוכה וכיון שהיה יוצא‬ ‫שלנבואה ‏ ולא ידע חיה רעה אכלתהו‪ .‬זו אשתו‬
‫מאצלו היה הולך ורוחץ וסךואוכל ושותה‪ ..‬ולמה‬ ‫שלפוטיפר (סה)‪.‬‬

‫שם סט'ו וע"ע שם ס"ט ובג"ש ובפרט בפסיקתא דר"כ קג"ט ע'ב ובהערות שם אות ג''ב ‏ ע"ש‪*( .‬גט) פיסקא‬
‫משלי פיא פי"ב בהוצאות | מהרש'ב ‏ וע"ע ביר שם ובג"ש‪.‬‬ ‫זאת |הסירה בכי"מ והשלמתיה ‏ ע'פ כי"ק ועי' מדרש‬
‫(ם) עו' תנחומא וישב ס"כ ופדר'א שם‪( | .‬סא) עי' מדרש משלי פ'א (פסוק י"ג) וע'ע פדר"א שם ובביאורי הררדד"ל שם‬
‫אות פ"ח‪( .‬סב) עי' תנהומא ופדר"א שם וע"ע ב"ר פצ'א פיי ע"ש‪( .‬סג) עי' ב"ר פפיד סייטוע'ע לקח טוב לפסוק זה‪.‬‬
‫(סד) עי' ב"ר שם פ'ה ופי"ט ואגדת בראשית פ"ם‪( | .‬סה) עי' ב"ר שם ס"ש ובמפרשים שם‪( .‬סו) עי' ב"ר שם ם"כ‬
‫ובניש ע'ש‪( .‬סז) עו' ב'ר שם‪( | .‬סח) עי' ב'ר שם ע"ש‪( .‬סט) עו' ב'ר שם סכיא וע"ע ילקוט כאן ותנחומא מהרש"ב‬
‫‪|80‬‬ ‫הודול‬ ‫וישב‬ ‫מררש‬ ‫‪70‬‬

‫לא נילה לו | יאבה כי תרבה שחד (שפ)‪ -‬בשר ודם אם היה לו‬ ‫לא גילה ‏ לו אלא אמי‪ .‬יצחק ‪5‬‬
‫אוהב כל זמן שהוא עשיר הוא מודה בו שני ואוהבי‬ ‫ואני מנלה לו (ע)‬
‫עשר רנים (משלי ייד ב)‪ 2 .‬אם העני אינו מודה‬ ‫לו) והמדנים מכרו אתו אמלצרים‪ ,‬‏‬
‫שנאוהן (שס יט ‪ .)1‬אבל‬ ‫רש‬ ‫כל אהי‬ ‫נכתבו לו אמי ר' יבו שני‬ ‫כמה‪ .‬מכירות‬
‫נתונין‪ .‬במדרנה‬ ‫יודן ארבע מכירות ‏ נכתבו ‏ לו אחיו לישמעאלים‪ = .‬הקביה אינו כן אלא אפלו ‪2‬‬
‫וישמעאלים לסוהרים‪ .‬וסוחרים ‏ למדנים‪ .‬‏ והמדנים | התחתונה הואגקרא אותן אחים ורעים שני למען‬
‫מכרו אותו למצרים לדִימוּמְיָה שלמדינה בא פוטיפר | אחי ורעי אדברה נא שלום בך (תהלים קכיב ח')‪.‬‬
‫ולקחו ‏ מדימוסיה ועל ירו היתה ‏ ירירת יהודה דכת' =בשר ודם מפשפש שטרותיו ראה שהוא חייב לאהד‬
‫לו הוציא אבל הקב"ה‬ ‫היב‬ ‫כְבָש‪ .‬מצא שאחד‬ ‫(עא)‪.‬‬ ‫ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו‬
‫אינו כן אלא מפשפש שטרותיו ראה שיש לנו בידו‬ ‫'‬
‫(ירמיה גיא י)‪.‬‬ ‫דכת' הוציא ה' את צדקותינו‬ ‫הוציא‬ ‫לה‪,‬‬
‫ראה שאנו חייבין כבש דכת' ישוב ‏ ירחמנו‪ .‬יכבוש‬
‫וירד יהודה מאת אהיו‪ ,‬‏ חשה כי ענותעו (מיכה ‪ 9₪ 9‬הף ‏ כי לא מחשבותי‬
‫א)‬
‫לא מחשבותי מהשבותיכם ולא דרכיכם | מחשבותיכם‪( .‬א)‪ .‬ד"א כי לא מהשבותי מחשבותיכם‬
‫= יתברך שמו שלהקביה שאין מחשבותיו כמחשבות‬ ‫דרכי (ישעיה נ'ה ח)‪ .‬בשר ודם נוטל הספוג בידו‬
‫| בשר ודם כיצד היו השבטים עסוקים במכירת יוסף‪,‬‬ ‫והוא‪ .‬מלא משקין אפ עצר ידו‪ .‬ירדו המים ואם‬
‫‪ ₪‬עוסק |בעבודתו‪= .‬ויעקב |אבינו ‏ עוסק |בשקו‬ ‫פתח ידו עמדו =המשקין במקומן‪ .‬אנל הקב"ה אינו‬
‫| ובתעניתו‪= .‬ויהודה |עוסק ליקה לו אשה‪ .‬והקב"ה‬ ‫כן אלא כיון שעצר ידו כל העולם בסכנה דכת' הן‬
‫עוסק בשאירו שלמלך המשיה הדא היא וירד יהודה‬ ‫יעצור במים |וייבשו (איוב "ב ט'ו)‪ .‬וכיון שפתה ידו‬
‫כל העולם ברווחה דכת' יפתח ה' לך את אוצרו | מאת אחז (ב)‪ .‬ורד יהודה‪ ,‬אמי ר' היא כל‬
‫הטוב (דברים כיח"'ג)‪ <.‬בשר ודם אמרותיו ‏ בטילין =המתחיל במצוה ואינו גומרה נורם לעצמו תקלה תדע‬
‫ולא גמרה כיצד היה‬ ‫הקביה אמרות ‏ הי אמרות טהורות (תהלים "ב ז)‪ = .‬לך מיהורה שהתחיל במצוה‪ ,‬‏‬
‫צריך לומי לכו ונוליכנו אצל אביו ולא אמ' אלא‬ ‫בשר ודם אם היה לו כלי כל זמן שהוא שלם‬
‫אינו ח וובצה |בו הקביה אינו | לכו ונמכרנו לישמעאלים מוהו גרם לעצמו ותמת בת‬ ‫הוא שמיה בו‪ ,‬‏ נשבר‬
‫ואונןוכיון שמכרו‪ .‬ליוסף ואמרו‬ ‫עער‬ ‫כן] אלא אם היה החפיץ ן שלם אינו הוצה לראותו =שוע‪ ,‬וימת‪-‬‬
‫= לאביו הכר נא היו מתכנסין ובאין מנחמין אותו ולא‬ ‫ואם נשבר הוא ‏ חוצה בו‪ .‬‏ ומהו |החפין שלהקביה‬
‫| היה מקבל עליו |דכת' ויקמו כל בניו וכל בנותיו‬ ‫לבו שלאדם אם ראה הקביה נבה לב אינו רוצה‬
‫= לנחמו וימאן להתנחם‪ .‬אמרו השבטים כל זה מתחת‬ ‫|' כל גבה לב (משלי טיז ה)‪.‬‬ ‫בו דכת' תועבת ה‬
‫יד יהודה עמדו ידו אותו דכתי ‏ וירד יהודה ואין‬ ‫נשבר אמר זה שלי דכת' קרוב לנשברי לב‬
‫= ירידה אלא נזיפה כמא דאת אמ' רדי ושבי על עפר‬ ‫(תהלים ליד י"ט)‪ .‬בשר ודם אם נתמלא חימה אתה‬
‫יכול לְרָצותו בדברים‪ .‬הקב'ה לא ישא פני כל כפר | בתולת בת בבל (ישעיה‪ .‬מיז א(ינ))‪ ,‬דיא‪ .‬וירד יהודה‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪6 1‬‬

‫ו ו ל'ה)‪ .‬ב‪-‬שר ו‪-‬דם מתרצה בממון הקביה לא | זהש'‪1‬ה בגדה יהודה | ותועבה נעשתה בישראל‬ ‫(משלי‬

‫ע"ש‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ב"ר‬ ‫עה‬ ‫(ע)‬ ‫קברה‪.‬‬ ‫והלאוי‬ ‫וכו'‬ ‫נשאו‬ ‫לאחיותם‬ ‫ובכו"ק‬ ‫זה‪:‬‬ ‫לפסוק‬ ‫התורהת‬ ‫על‬ ‫התופפות‬ ‫ובעלי‬ ‫ע'ב‬ ‫צ"א‬ ‫ח"א‬

‫עא) עו' ביר שם סכיב‬

‫שלם‬ ‫שהוא‬ ‫ובכי"ק כל דבר‬ ‫ע"א‪.‬‬ ‫ע"ח‬ ‫ה"א‬ ‫מהרש"ב‬ ‫תנחומא‬ ‫וע"ע‬ ‫מזח‬ ‫שיורום‬ ‫איזה‬ ‫וסיו‬ ‫ס'ג‬ ‫פכ"ת‬ ‫ש"ר‬ ‫ועי"‬ ‫צ"ע‬ ‫(א)‬ ‫כח‬
‫וז‬ ‫(ג)‬ ‫ע"ב‪.‬‬ ‫צ"א‬ ‫ח"א‬ ‫מהרשיב‪.‬‬ ‫תנחומא‬ ‫וע"ע‬ ‫ס"א‬ ‫פפיה‬ ‫ב'ר‬ ‫עי'‬ ‫(ב)‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫שלם‬ ‫הפין‬ ‫חיה‬ ‫בו וכו' אם‬ ‫שמח‬ ‫הוא‬

‫פמ"ב‬ ‫סכ"ב נש"ר‪.‬‬ ‫תשא‬ ‫כי‬ ‫תנחומא‬ ‫שם צ"א ע"א‬ ‫מהרש"ב‬ ‫שם וב"ר שם סיג על מאמר ר' חיוא וע"ע תנהומא‬ ‫מהרש"ב‬ ‫תנחומא‬
‫הנידוי‪.‬‬ ‫בענגין‬ ‫ס'ג‬
 ‫הגדול | ‪0‬‬ ‫‪.‬‬
‫וישב‬ ‫מדרש‬ ‫‪9‬‬
‫‪-‬‬ ‫נבילה הרִיה בה ולא אכלה‪ .‬עבר עליה ארי‬ ‫(מלאכי ב' "א)‪ .‬בנדה יהודה שאמי לאביו הכר נא‪,‬‬
‫ממנה‪ .‬התחילו‪ .‬הכל מרננין ואומרין‪ .‬מה שפסל הכל‬ ‫ותועבה נעשתה בישראל בשעה שמכרו את יוסף‪ ,‬כי‬
‫אכל הארי‪| .‬כך עשו ‪ -‬בנות =כנען דכת' וירא‬ ‫הלל יהודה ‏ קדש הי (שפ) שירד מאהיו ומבית אביו‪,‬‬
‫עשו כי רעות בנות כנען‪ .‬בא יהודה שנמשל באריה‬ ‫ובעל בת אל נְכר (שפ) שנשא אשה כנענית‪ .‬ומה‬
‫לקח מהן דכת' ויקחה ויבא אליה (ט)‬ ‫עוגשו יכרת ה' לאיש אשר יעשנו ער ועונה‬
‫‪ 0‬ותהר ותלד בן ויקרא את שמו‬ ‫|י גרם ליהודה‪ ,‬כל‬
‫(שם "ב)‪ .‬וימת |ער ואונן‪ .‬מ‬
‫יוסף (ד)‪ .‬וירד יהורה‪.‬‬ ‫כך על שיעין ‪.‬במכירתו ‪0‬‬
‫מן העולם‬ ‫ער‪ 5 .‬ער ‪0‬‬ ‫ל היה לו למקרא לסמוך אלא ויוסף‪ .‬הורד מצרימה‪,‬‬
‫כענין שני ערירים ימותו (ויקרא‪ .‬כי כ') ‪/‬‬ ‫ולמה ‏ הזכיר |יהודה תחלה =רי אלעזר אומ' כדי‬
‫‪ 0‬ותהר עוד ותלד בןותקרא את‬ ‫להקדיםירידתו |לירידת =יוסף‪| .‬ר' יוחנן |אומי כדי‬
‫לסמוך הכר נא להכר נא‪= .‬ר' שמואל‪ .‬אומ' כדי‬
‫שמו אונן‪ -‬מחי אשכאב‬ ‫לסמוך מעשה תמר לאשת פוטיפר שזו ראת שהמלך‬
‫ממנו‬ ‫כענין שני לא אכלתי באני‬ ‫לבוא ‏‬ ‫ממהר‬
‫המשיח 'וצא ‏ ממנה וכך היה זו ראת באסטגנינות‬
‫כיו ו"ד) (יא)‪.‬‬ ‫(דברים‬
‫שלה שעתידה ‪ 5‬זרע מיוסף ‏ לפי כך היתה‬
‫ןותקרא ג את‬ ‫ה) ותסף ע הדילה‬ ‫משדלתו ולא ידעה שהוא‪ .‬עתיד ‏ להעמיד מבתה‪,‬‬
‫הדא היא דכת' מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך‬
‫את שמו שלה‪ ,‬שותן ל‬ ‫(ישעיה מ'ז 'ג)‪ .‬מאשר ולא כל אשר (ך)‪ .‬ד"א‬
‫שלות העולם הזה והעולם הבא (יב‬
‫וירד יהודה‪ ,‬רבנן אמרין‪ .‬אמרו השבטים כשהיה אבינו‬
‫יהודה אשה לער בכורו‬ ‫‪ 0‬ויקח‬ ‫עכשיו‬
‫ווורר רוי לוו היה משיא‪ .‬אותנו |נשים‬ ‫‪70‬‬ ‫וובוו‬ ‫ל‪-‬‬

‫ושמה תמר‪ .‬שהיתה קומתה דומה‬ ‫שעשינו הצרה הזאת כל אחד ואחד ממנו ילך‬
‫תמר בת שם בן נה היתה והיתה‪ .‬נאה‬ ‫לתמר‪ .‬אמרו‬ ‫ויפרנס את ע מו ואמרו ליהודה הואיל ואתה הוא הגדול‬
‫אמר עכשו היא יולדת והיא‬ ‫ער‬ ‫וכיוזן שנטלה‬ ‫ביותר‬
‫את‪ +2‬נחלה מיד וירד יהודה ירידה‬ ‫לך והשיא‬

‫מתכערת ‪ -‬עשה היה מניח השדה וחורש בגגות‬ ‫גויה‪ .‬ירידה היתה לו שקבר אשתו‬ ‫אה לו שנשא‬
‫לשון נקי ועליו הוא אומי ואץ ברגלים חוטא‬ ‫ובניו (ו)‪ .‬ויט איש עדלמי‪ .‬רי יצחק אומי רוח‬
‫‪ 0‬ו"ט ב')‪ .‬כיון שראה הקביה ‏ כך הגיפו דכת'‬ ‫הקורשצווחת =בו בירידתו ‏ עד ‪ 7‬יבוא‪ .‬כבוד‬
‫וימיתהו ה' (‪.‬‬ ‫ישראל (מיכה א' ט'ו) ‏ (‪ ,)1‬ושמו חירה‪ .‬אמ' ר'‬
‫ויאמר יה דה לאונן ‪3‬בא אל אשת‬ ‫ה‬ ‫סימון הוא חירה הוא חירם מלך צר ראה היאך וכה‬
‫מחבב‪ .‬לאותוהשבט‬ ‫להאריך ימים למה שמימיו היה‬
‫מצות יבום‬ ‫אחיך ויבם אותדה‪,‬‬ ‫מאי טעמא‪ .‬כי אוהב ‏ היה חירם‪ .‬לדוד כל הימים‬
‫היתה |קודם |למתן ‏ תורה‪ ,‬יכשניתנה תורה העמידה‬ ‫א') (ח)‪,‬‬ ‫ה'‬ ‫א'‬ ‫(מלכים‬
‫רוע‬ ‫שאינו‬ ‫מי‬ ‫וכל‬ ‫וצ'וות עליה‬ ‫במקומה‬ ‫‪-‬‬
‫וצה‬
‫והל צה‬ ‫דכת'‬ ‫חמורה‬ ‫נידוז בבושה‬ ‫יימה‬ ‫ב) ויורא שם יהודה בת איש כנעני‬
‫(דברי‬ ‫ככה יעשה לאיש‬ ‫ואמרה‬ ‫רבנן‪ .‬אמרין משל לכלב שעבר על‬

‫סוק במלאכי‬ ‫בלשוז‬ ‫דרושים לפסוק זה במלאכי וב‬ ‫(ד) עי' ביר שם פ"א ותנחומא מהרשיב‬
‫עוי‬ ‫והשיא עצמך‪.‬‬ ‫(ו) עי' ביר שם ע"ש‪ .‬ובכי"ק‬ ‫לקו‬ ‫(ה) עו' ב" ב'רר ‪ 2‬שם‬ ‫עשנה ער ואונה‪.‬‬
‫תנחומא מהרש"ב שם ח'א צ'א ‏ ע'ב (פ"י) וכן לקח טוב ל מוק זה וע"ע ב'ר שם ם"א ובמפרשים שם‪( .‬ת) עי' ב"ר‬
‫שתיב"ע‬
‫שם וכבןתיבו"ע‪:( | .‬יב) צ'‪ :‬ש ו‬ ‫יא) עו ביר‬ ‫שם פיד‪( | .‬ט) צ"ע‪ 2 6( | .‬ב"ר שם ותיב"ע לפסוק זה‪.‬‬
‫כאן‪.‬‬ ‫ורש"י‪:‬‬ ‫לקת טוב‬ ‫וע'ע‬ ‫ע"ב‬ ‫ויבמות | ליד‬ ‫ופיו‬ ‫פיד‬ ‫שם‬ ‫ועי' ביר‬ ‫(יג) ציע‬ ‫זה‪.‬‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫דרשה אחרת‬ ‫שם‬
 ‫‪2‬‬ ‫הנחול‬ ‫וישב‬ ‫מררש‬ ‫‪1‬‬
‫א) ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי‬ ‫הליצה (יד)‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫למצות‬ ‫קודמת‬
‫‪:‬‬
‫יבום‬ ‫הינו‪ :‬דתנן מצות‬
‫אלמנה‪ .‬כיון שיאה יהודה שמת‬ ‫וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע‪.‬‬
‫א ואחיו מתחת ידיה‪ ,‬אמ' ר' אליעזר אע'פ שאין‬ ‫מלמ' שהבן נקרא על שם אביו המת‬
‫ניחיש יש סימן אמ' לה שבי אלמנה בית |אביך‪.‬‬ ‫הינו |דכת' והיה | הבכור |אשר ‪ -‬יקום על שס‬
‫מכאן אמרו חכמים נישאת לראשון ומת לשני ומת‬ ‫(טו)‪.‬‬ ‫כ"ה ז'י)‬ ‫(דברים‬ ‫אחין המת‬
‫לא תצא‪( .‬כ)‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לשלישי לא תינשא ואם‬ ‫‪.‬‬
‫אחי‬ ‫‪0‬‬
‫‪ ₪‬והיה אם בא אל אשת‬
‫‪%%‬‬ ‫‪.‬‬

‫מבפנים‬ ‫רק‬ ‫היהת‬ ‫ארצה;‬ ‫ןת‬ ‫וש‬

‫שוע‪;:‬‬ ‫הימים ותמת בת‪.‬‬ ‫וירבו‬ ‫‪₪‬‬
‫וזורה בחון לשון ברור (טז)‪.‬‬
‫שנים עשר חדש (כא)‪.‬‬
‫וימת‬ ‫יעשה‬ ‫הי יאשר‬ ‫יי וירע בעיני‬
‫‪ ₪‬ויגד לתמר לאמר הנה המיך‬ ‫אמ רי יון כל המוציא‬
‫שני |וורע‪ .‬בעיני ה'‬ ‫מיתה‬
‫גם אותו‪,‬‬
‫להבט ולה חייב ‏‬ ‫זרע‬ ‫שכבת‬
‫‪:‬אמ לתמי‬ ‫עולה תמנתה‪,‬‬
‫|מנתה‪( .‬כב)‪= .‬כתי‬‫ברוח הקדש הנה המיך ‏ עולה ת‬ ‫אשר עשה וימת גם אותו‪| .‬רב אמי |אמי כאילו‬
‫הכא עלה תמנתה וכת' ‏ להלן וירד שמשון תמנתה‬ ‫שופך דמים דכת' שוחטי הילדים בנהלים תחת סעיפי‬
‫(שופטים "ד א)‪= .‬ר' =אומי ‪ 0‬תמניות ‏ היו אחת‬ ‫הסלעים (ישעיח ניז ה')‪ .‬אל תקרא שוחטי אלא‬
‫שלירורה ואחת שלשמשון‪ .‬ר' סימון אומי תמנה‬
‫הנחמים‬ ‫דכת'‬ ‫עיז‬ ‫עובד‬ ‫כאלי‬ ‫אמי‬ ‫אשי‬
‫רב‬ ‫שו הטי‪.‬‬

‫אחת ולמה כתוב‪ .‬בה |עלייה‪ .‬וירידה אלא שלי קודה‬ ‫ההרים‬ ‫על‬ ‫התם‬ ‫וכת'‬ ‫(שם)‪.‬‬ ‫רענן‬ ‫עין‬
‫באלים תהת‬
‫ורמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן (דברים יב ב) (יז)‪,‬‬
‫‪ -‬כך כתוב בה עלייה‪.‬‬ ‫שהיתה ‏ לשם שמים‬
‫ושלשמשון שלא היתה לשם שמים לפי כך כתוב‬ ‫רב אהא בר יאשיה אמי כל המוציא שכבת זרע‬
‫בה ירידה‪ ,‬אמר‪ .‬ר' איבו בר ננדי כנון הדא בית‬ ‫לבטלה הרי הוא‪ .‬כבהמה‪| .‬מה בהמה אינה מקפדת‬
‫(כג)‪.‬‬ ‫מטבריה‬ ‫לה‬ ‫שיוררין‬ ‫מעין‬ ‫ועושה אף‪ .‬הוא או מקפיד ועושה‪ .‬‏ מה בהמה‬
‫עומדת לשחיטה |ואינה |באה לחיי העולם הבא אף‬
‫בגדי אלמנותה מעליה‪.‬‬ ‫‪ ₪‬ותסר‬ ‫הוא‪ .‬עומד למיתה ואינו בא לחיי העולם הבא‪ .‬עליו‬
‫ותשב בפתח עינים‪ .‬אמי‬ ‫אמי שלמה ‏ מי ודע רוח ‪-‬בנ‪.‬י הא‪"9‬דם ההעעולה היא‬
‫רי אמי חיזרנו על כל המקומות ‏ ולא מצינו |מקום‬ ‫הלת ג' כ'א)‪ .‬‏ רוה בני האדם העולה היא‬ ‫טסה‬
‫שנקרא פתח עינים ר' היה דורש לשבה מלמי שתלת‬ ‫למעלה‪ ,‬זו רוהן שלצדיקים ‏ שאין מתחממין ואין‬
‫עיניה לפתח |שכל‪ .‬העינים ‪ --‬לו ואמרה יהי‬ ‫ורוה הבהמה‬ ‫מוציאין שכבת זרע שלהן להבטלה‪ .‬‏‬
‫רצון מלפניך הי אלהים ‏ שלא אצא מבית הצדיק‬ ‫שמתחממין‬
‫‪/‬‬
‫שלרשעים‬
‫שע =‬
‫רוחל‬
‫‪₪‬‬
‫זו‬
‫ו‬
‫‪:‬‬ ‫למטה‬ ‫היא‬ ‫היורדת‬

‫הזה‪ .‬ריקם (כי)‪ .‬ד'א בפתה עינים‪ .‬אמי ר' אלכסנדרי‬ ‫המקשה‬ ‫שכל‬ ‫להבטלה‬ ‫שלהן‬ ‫ורע‬ ‫שכבת‬ ‫ומוציאין‬

‫מלמד שהלכה וישבה בפתח אברהם אבינו שכל‬ ‫את עצמו הרי זה משומד שנ' ויהי ער בכור יהודה‬
‫עינים מצפות לראות שכל אוה ושב באין אצל‬ ‫רע בעיני |הי וימיתהו ‪.‬הי (יה)‪ .‬אמי רי אמי כל‬
‫תפוח‬ ‫אברהם‪ ,‬רב חנין אמ' מקום שמו עינים דכתי‬ ‫המביא‪ .‬עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו למחצתו‬
‫והעינים‪( .‬יהושע ט'ו ל'ד)‪| .‬רי שמואל בר נחמני אמי‬
‫ו‪.-‬‬
‫כי‬ ‫וכת'‬ ‫עשה‬ ‫אשר‬ ‫הי‬ ‫בעיני‬ ‫וירע‬ ‫שני‬ ‫שלהקב"ה‬

‫שנתנה‪ .‬עינים לדבריה ופתחה לו את ל ואמרה‬ ‫ה') (יט)‪,‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫לאג ינורך רע תהרום‬ ‫אתה‬ ‫לא אל חפין רשע‬

‫‪/‬עיי רשיי ו‬ ‫רמבים הלכות ובוס וחליצה פ'א ה"ב‪( | .‬טו)‬ ‫צ'ע ועיי בכורות פיא מיז ועיע‬ ‫(וד)‬
‫דכלה פיב‪.‬‬ ‫ע"ש‪( | .‬יח) עי' מפכת כלה וג"כ בריותא‬ ‫שם ס"ה‪( | .‬יז) עיי נדה ‏ ו"כ ע"א‬ ‫ביר‬
‫ביר שם‬ ‫מהלכות איפורי ביאה הלכה ל'א‪( .‬כא) עו'‬ ‫רמב"ם פביא‬ ‫עי' ביר |שם וע'ע‬ ‫(כ)‬
‫ובכי"ק בת מעין‪( .‬כד) |עי' ביר שם‬ ‫מסכמת יותר עם ורושלמי סוטה ו"ז ע"א עיש‬ ‫שם ובמפרשים שם והנוסחא כאן‬ ‫ב'ר‬

‫‪4‬‬
 ‫‪0‬‬ ‫‪/‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪-‬תו‬
‫ו‬ ‫וישב‬ ‫מררש‬ ‫‪3‬‬
‫‪ ₪‬ותאמר אם תתן ערבון‪ = .‬ויתן‬ ‫לו פנויה אני וטהורה אני (כה)‪ .‬ד"א בפתח עינים‬
‫שסיכנה בעצמה וישבה מִצפָה לאותה האיש שכתי‬
‫לה ויבא אליה ותהר לו‪.‬‬ ‫ו"ב)‪.‬‬
‫בו והוא אדמוני עם יפה עינים (שמואל א' ט'ז‬
‫ט'ז‬
‫מתעברת מביאה ראשונה אלא מלמד‬ ‫וכי אשה‬
‫בעצמה תחלה לכך ותהר‪ | .‬ותהר לן‪.‬‬ ‫ששלטה‬ ‫וּמָנוּ זה דוד (כו)‪.‬‬
‫נחמן אמי ראבא ‏ בר אבוה כשבעלו ושנו‬ ‫אמי רב‬ ‫ט) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי‬
‫ראבא לרב נחמן הא תמר מביאה ראשונה‬ ‫אמי ליה‬
‫תמר באצבעה מיעכה דאמ' ר' יצחק כל‬ ‫איעברה‪.‬‬
‫כסתה פניה‪ ,‬אמ ‪ 9‬עיא‬
‫בקרובותיו ‏ כדי שלא יכשל בהן‬ ‫צריך אדם לבדוק‬
‫מעכות שלבית רי תמר שמן (לב)‪ .‬ותהר לו‪ ,‬בדומין‬ ‫מני לן מיהודה (כז)‪| .‬ד'א כי כסתה פניה‪ ,‬אמי רי‬
‫|'א ותהר‬ ‫לו‪ .‬גבורים כמותו‪ .‬צדיקים כמותו (לג)‪ .‬ד‬
‫‪- 6‬‬ ‫בו‬
‫בידינו |מאבותינו |אמוץ ואמציה אהים‬ ‫לוי מסורת ‏‬
‫אמ' שמואל אין אשה מתעברת ויולדת אלא למאתים‬ ‫לן כדר' שמואל בר נחמני דאמי‬ ‫מאי קא משמע‬
‫שבעים ואהד או למאתים שבעים ושנים או למאתים‬ ‫ר' שמואל בר נחמני אמי רי יונתן כל כלה שהיא‬
‫שבעים ושלשה הוא‪ .‬דאמי כחסידים דתניא ההודו‬
‫הפידים‬
‫צנועה בבית חמיה זכת ‪4‬ויצא ממגה מלכים תביאים‬
‫הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי‬ ‫מני לן מתמר דכת' ויראה יהודה ויחשבה לוונה כי‬
‫בשבת כרי שלא יבואו | נשיהן לידי חילול שבת‪.‬‬ ‫כסתה‪ .‬פניה משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה אמר‬
‫ברביעי ותוב לא אלא מרביעי ואילך‪ ,‬אמ' מר זוטרא‬ ‫רי אלעזר שכסתה פניה בבית חמיה‪ .‬מלכים מדויד‪.‬‬
‫דכת' ויתן ה' לה הריון‬
‫ין‬ ‫מאי טעמיהו \דחסידים‬ ‫ונביאים דאמ' מר אמוין ואמציה אחים וכתיב ‏ חזון‬
‫וחד‬ ‫ושבעין‬ ‫(רות ד' י'ג)‪= .‬הריון |בנימטריא‬
‫מאתן‬
‫ישעיהו בן אמוי (ישעיה א' א (כה)‪ .‬ד'א ויראה‬
‫הואי‪ .‬ואמי ‏ מר זוטרא אפלו למאן דאמ' יולדת‬ ‫יהודה‪ .‬כיון שראה אותה אמי זו אשת איש וכיון‬
‫לתשעה אינה יולרת למקוטעים יולדת לשבעה יולדת‬ ‫שכסתה פניה אמי אלו לא היתה פנויה לא היתה‬
‫למקוטעים דכת' ויהי לתקופת הימים ותהר הנה‬ ‫(כט)‪,‬‬ ‫מבסה פניה‪.‬‬
‫ותלד בן (שמואל א' א' כ')‪= .‬מיעוט | תקופות =שתים‬
‫ומיעוט ימים שנים (לד)‪| .‬ד"א ותהר לו אמי רי‬ ‫ט) ויט אליה אל הדרך‪ ,‬אמ ה יחן‬
‫ינאי כיון שעיברה היתה הולכת למרחין ומטפחת על‬ ‫ביקש יהודה לעבור זימן לו חקביה מלאך‬
‫כריסה ואומרת נביאים ממני יצאו מלכים ממני יצאו‬ ‫יטימרה‬ ‫רריה‬
‫שהוא ממונה על התאוה אמי לו לאיכן אתה הולך‬
‫==רת וכיון שנתפ=רסם‪ --‬הדבר אמי לו הקביה‬‫מעוב‬
‫שאני‬ ‫מזו מלכים ונביאים יוצאים מיד ויט‪ .‬אליה אל הדרך‬
‫אתה רמיתה לאביך בנדי עזים הייך שתמר מרמה אותך‬ ‫בעל כרחו (ל)‪ .‬ותאמר מה תתן לי‪ .‬מניר הכי‬
‫בגדי‪ .‬עזים‪ ,‬לכך אמ' שלמה משחקת‪ .‬לפניו בכל עת‬ ‫שקודם מתן תורה אם פנע אדם באשה בשוק ורצה‬
‫(משלי ח' ל')‪ .‬משחקת עם הבריות מדת הדין ומדת תורה‬ ‫זוא והיא לבעול אותה נותן לה שכרה ובועל אותה‬
‫דכת' ושעשועי את בני אדם (שפ) (לה)‪.‬‬ ‫על אם הדרך והולך שעדיין לא נאסרה עליהן‬
‫העזים‪.‬‬ ‫גדי‬ ‫יהודה את‬ ‫‪ 0‬וישלח‬ ‫הקרש ואותו השכר שנותן לה כמו מוהר בתולים‬
‫וניא בכליו המוקושם שני' ג‪₪‬די הוא כולל‬ ‫לדורות (לא)‪.‬‬

‫ביר שם ם"ח וע"ע בלקה טוב כאן‪.‬‬ ‫(בז‬ ‫(בה) עי' סוטה ו' ע"א וע'ע ביר שם‪( .‬כו)‬
‫ועי' רמבין‪(= .‬ל) עי' ב'ר שם‪ .‬ובכי"ק בעל כרחו‬ ‫עיב‪ .‬ובניש ובכייק דבר זה מפורת‪( = .‬כט) צ"ע‬ ‫‪:‬‬
‫נראה שנתיסדה‬ ‫ל"ד ע"א וע'ב‪ .‬והדרשה הראשונה‬ ‫(לא) צ'ע ועיי רמבים פ'א מהלכות אושות הלכה אי‪( .‬לב) עיי יבמות‬
‫שמן ליתא‪( | .‬לג) עי' ב'ר פפיה סיט‪( = .‬לד) עיי‬ ‫על הדרשה בביר פג"א ס"ט ע"ש ובניש‪ .‬ובכו"ק מן אמר ר' נחמן עד‬
‫שם סיט וס'י ע'ש‪= .‬וע'ע תנחומא מהרשיב‪ .‬חיא‬ ‫נדה ל"ח ע"א וע"ב‪ .‬ובכו"מ הוריון ותקנתי ע"פ כי"ק‪(| .‬לה) עיי ב'ר‬
‫הבריות‪.‬‬ ‫על‬ ‫משחקת‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ע"ג‪.‬‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫ובהערות‬ ‫ע"א‬ ‫צ'ד‬
 ‫‪6‬‬ ‫הגדול‬ ‫וישב‬ ‫מררש‬ ‫‪7%‬‬

‫שיתנו ריח כלבנון שני ילכיוונקותיו ויהי כזית הודו‬ ‫העז עד שיפרט הכתי‬ ‫וולד ‏‬ ‫לד השור וולד השה‬
‫וריה לו כלבנון (הושע "ד ז)‪ .‬אמי רב זוטרא בר‬ ‫(לו)‪.‬‬ ‫העזים‬ ‫גדי‬ ‫את‬ ‫דכת'‬ ‫עזים‬ ‫גדי‬

‫טובייה אמ' רב מאי רכת' את הכל עשה יפה בעתו‬

‫(קהלת ג' י'א)‪| .‬מלמ' |שכל |אחד ואחד מְיָפָה לו‬ ‫כ) ויאמר יהודה תקה לה פן נהיה‬
‫הקב"ה אומנותו |בפניו‪ ,‬‏ אמי רב פפא הינו דאמרי‬ ‫אמר לו לא דיינו שלקהה‬ ‫לבוז|‪+‬‬
‫אינאשי תלי ליה קורא לדבר אהר והוא‪ .‬דיריה עביר‪.‬‬ ‫קהו לה‬ ‫המשכון אלא שתבזה אותנו כראי הוא‬
‫אמי רב זוטרא בר טוביה אמי רב אבוקה כשנים‬ ‫פן נהיה ‏ לבוז (לז)‪.‬‬
‫וריה טוב כשלשה איבעי ‪ 5‬אבוקה כשנים בהדיה‬
‫דידיה או דלמא לבר‪ .‬מיניה דיריה |תא שמע וריח‬ ‫כד) ויהי כמשלש חדשים‪ ,‬אמ ר מאיו‬
‫טוב כשלשה אי אמרת בשלמא בהדיה ‏ דידיה הינו‬ ‫מכאז שאין העובר‪ .‬ניכר במעי אמו ע‬
‫‪ 0‬תאני וריח ‪-‬ה=מו‪₪‬ר‪-‬וב כשלשה אלא אי אמרת לבר‬ ‫שלשה חרשים (לח)‪ .‬ויאמר יהודה הוציאוה‬
‫ארבעה למא לי הא אמ' מר לאחד‬ ‫ד|ידיה‬ ‫למה זר עליה שריפה אפרים מקשאה‬ ‫ורתףש‪.‬‬
‫נראה ומזיק‪.‬לשנים ראה ואינמוזיק‪ .‬לשלשה אינו‬ ‫תלמידיה‪ .‬דר" מאיר בשם ר' מאיר בתו שלשם היתה‬
‫נראה כל עיקר‪ ,‬אמי רב |זוטרא בר טוביה ואמרי‬ ‫תשרף‬ ‫וכת' ובת | איש כהן כי תחל‪ .‬לזנות באש‬
‫(ויקרא‪ .‬כ"א‪ .‬ט') (לט)‪.‬‬ ‫ו‬
‫לה אמי רב האנא בר בזנא אמי ר' שמעון חפירא‬
‫משום ר' שמעון‪ .‬בן והאי נוח לו לאדם שיפול‬ ‫הוא כת'‬ ‫סייא‬
‫הונא‬
‫ררה‬
‫ב‬ ‫מוצאת‪- ,‬אמ‬
‫(כה היא‬
‫בתוך כבשן האש ואל ילבין פני |חבירו‪ .‬ברבים‪.‬‬ ‫ללמד ששניהן היו ראויין‬ ‫‪4‬‬

‫מני‪ .‬לן מתמר (מד)‪| ,‬מר עוקבא הוה ליה ההוא‬ ‫לדין (מ)‪ .‬ריא הוא‪ .‬היה ראוי למקרא לומר היא‬
‫עניא בשיבבותיה ‏ כל יומא הוה שדי ליה ארבעה‬ ‫יצאת וומשהרואָו‏א מכובצאת ללמדך שאבדו ומצאה אותם‬
‫זוזי בצינרא דרשא‪ .‬ונפק איהו ושקיל ליה‪ .‬יומא חד‬ ‫אל‬ ‫כ"ב)‪.‬‬ ‫ה'‬ ‫(ויקרא‬ ‫אבדה‬
‫‪-‬‬
‫מצא‬ ‫או‬ ‫אמ'י‬ ‫דאת‬ ‫כמא‬

‫אמי איזיל אחזי |מאן‪ .‬האיי = זכי בהא טבותא‪.‬‬ ‫(מא)‪.‬‬ ‫תקרא מוצָאת אלא מוצאת ‏ לשון‪ .‬מציאה‬
‫אזל איתיב אחורי צינרא דרשא ננהאאתיא לדביתהו‬ ‫דא היא מוצאת אל תקרא מוצאת אלא מוצאת‬
‫בהדיה ואתא ההוא גוברא בהריה ‏ ראצליוה לדשא‬ ‫בלשון ויצת אש בציון (איכה ר' "א)‪| .‬לפי כך היא‬
‫חזינהו רהיט‪ .‬אזלו קמו בההוא אתונא |רהוה גריף‬ ‫המיה‬ ‫אל‬ ‫שלחה‬ ‫והיא‬ ‫(מב)‪,‬‬ ‫בשויפה‬
‫נורא‪ .‬מניה‪ .‬הוה =קא |מיכייבן‪ .‬כרעיה |דמר |עוקבא‪,‬‬ ‫ללאמר ליאש אשר אלה לו‪ .‬ממך אני הרה‬
‫ש קול כרעך אנח אכרעאי‪ .‬אמי‬ ‫ליה רביתהו ‏‬ ‫אמרה‬ ‫לא אמרה אלא לאיש אשר‪ .‬אלה לו כדי שלא‬
‫להלבין ‏ פניו (מג)‪| .‬סימן ריח בחור =יפה אבוקה = לה מאי האיי‪ ,‬אמרה ליה אנא דשכחנא בגו‪ .‬ביתא‬
‫|אי טעמא עברו הכי‬ ‫כבשן‪ .‬אמי רב חטרא בר טוביה ‏ אמי רב מנין = מקרבא הנייה דידי מדידך‪ ,‬מ‬
‫שמברכון | על הריה שנא' ‪.‬כל הנשמה תהלל יה | סברוה כי הא דאמי רב זוטרא בר טובייה אמי רב‬
‫(תהלים ק''‪ .):‬איזה הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו =ואמרי לה אמי רב האנא בר בונא אמר רי שמעון‬
‫|שום ‏ ר' שמעון‬
‫|מי רב = הקידא ואמרי לה אמי ר' יוהנן מ‬‫ואין הגוז נהנה‪ .‬ממנו‪ .‬ה אומי זה הריה‪ ,‬א‬
‫זוסרא בר טובייה |אמי רב עתידין |בחורי ישראל | חסידא נוח לו לאדם שיפול לתוך כבשן האש ואל‬
‫ומפרשי‬ ‫תרגומים ‏‬ ‫ה"ג‪( | .‬לז) צ"ע ועי'‬ ‫אסורות‬ ‫מאכלות‬ ‫(לו) עי' חולין קי'ג‪ .‬ע"א |וע'ב |ורמבים פ'ט |מהלכות‬
‫ע"א‬ ‫צ"ד‬ ‫ח"א‬ ‫מהרשיב‬ ‫תנחומא‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫עי' ב"ר‬ ‫= (לט)‬ ‫ובנ"ש‪.‬‬ ‫ס"ו‬ ‫שם‬ ‫ביר‬ ‫עו‬ ‫(לח)‬ ‫ע"ש‬ ‫טוב‬ ‫בלקת‬ ‫וג"כ‬ ‫התורה‬
‫ובכי"ק‬ ‫שם‬ ‫ביר‬ ‫עי'‬ ‫(מא)‬ ‫ל'א‪.‬‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫ובהערות‬ ‫פל"ד‬ ‫נו"א‬ ‫אדר"נ‬ ‫וע"ע‬ ‫סי"א‬ ‫שם‬ ‫עו' ביר‬ ‫(ם)‬ ‫צ‪:‬ד‪.‬‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫ובהערות‬
‫טוב לפפוק זה‬ ‫בלקה‬ ‫וע"‬ ‫שם‬ ‫לפניו בביר ‏‬ ‫כן‬ ‫שהיה‬ ‫המדרש‬ ‫על‬ ‫(מב‬ ‫יסקא זאת חסרה‪ .‬‏‬
‫‪₪‬‬ ‫(מד)‬ ‫כאן‪.‬‬ ‫ברש"י‬ ‫וע"ע‬ ‫ובג"ש‬ ‫ע"ב‬ ‫'‬ ‫עי' פומה‬ ‫חסרה‪( | .‬מג)‬ ‫|זאת‬ ‫פיסקא‬ ‫גם‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ע'ש‪.‬‬ ‫ג"ד‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫ובהערות‬
 ‫\‬

‫גדול | ‪58‬‬ ‫וישב‬ ‫מררש‬ ‫‪775‬‬

‫אלא למי החותמת והפתילים ‏ הרי שָלך והרי מה‬ ‫היא‬ ‫ו'‬
‫דכת‬ ‫מני ‏ לן מתמר‪.‬‬ ‫הבירו |ברב‪0‬ים ‏‬ ‫ילבין פני ‏‬
‫שנתן לי הקביה‪ ,‬אותה שעה לא היה יכול לכפור‬ ‫מוצאת (מה)‪ .‬תאני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק‬
‫אלא הודה שנ' ויכר יהודה (מז)‪.‬‬ ‫כל המלבין פני הבירו בדברים |כאלו שופך דמים‬
‫מ=נ'יע‪ ,‬‏ ‪ +‬אמ ר' שמואל‬ ‫כ)ויאמר צדק<|ה‬ ‫אמי ליה שפיר קא אמרת דחוינן ליה דאזיל סומקא‬
‫בר יצהק גדול הוא המשפט‬ ‫דימי במאי‬ ‫לרב‬ ‫אביי‬ ‫חיוארא‪> ,‬אמי |ליה‬ ‫ואתי‬
‫ראשונה‬ ‫הקודש‬ ‫רוה‬ ‫בהז‬ ‫דינין הופיעה‬ ‫בתי‬ ‫‪ ₪‬בשלשה‬ ‫דאט'‬ ‫אפי‬ ‫באהוורי‬ ‫ליה‬ ‫אמ'‬ ‫מערבא‬ ‫בני‬ ‫זהירי‬ ‫קא‬
‫‪0-1‬‬ ‫ה‬ ‫|‬ ‫=‬

‫בבית דינו שלשם שני ויכר ‏ יהודה ‏ ויאמר צדקה‬ ‫הבל‬

‫ו‪.-‬‬
‫הוין משלשה‬
‫ו‬
‫לניחנם‬ ‫יורדין‬
‫ו‬ ‫‪1‬‬
‫=‬
‫‪3-7‬‬ ‫\ועשוו‬

‫ממני אפשר לומי כן אלא רוח הקורש אומרת צרקה‬ ‫אלא הכל יורדין ‏ לגיהגם ועולין חוץ‬ ‫סלקא דעתא ‏‬
‫ויהודה אומ' |ממני‪ .‬‏ שנייה ‏ בבית דינו |שלשמואל‬ ‫על‬ ‫הבא‬ ‫הן‬ ‫ואלו‬ ‫עולין‬ ‫ואינן‬ ‫יורדין‬ ‫שהן‬ ‫משלשה‬

‫הרמתי שנא' הנני ענו בי נגד הי ונגד משיהו וני‬ ‫לחבירו‪ .‬והמלבי ‪-‬ן‪ | .‬פ‪-‬ני‪ |4.2‬ח‪/‬בירו‬ ‫והמכנה |שם‬ ‫איש‬ ‫אשת‬
‫ואמר אליהם עד ה' בכםועד משיחו (שמואל א' ייב ה')‪.‬‬ ‫בדברים‪ .‬מכנה הינו מלבין אעיג דרש ביה בשמיה‪.‬‬
‫ויאמרו עד‪ | .‬כת' כן אלא ויאמרו (עדשם שם)‪ ,‬יצתה‬ ‫אמי ראבא בר בר האנא אמ ר' יוחנן נוה לו לאדם‬
‫בת קול‪ .‬ואמרה אני עד בדבר הזה‪ .‬שלישית בבית דינו‬ ‫שיבוא לידי ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו‬
‫שלשלמה שנאי' ויען המלך ויאמר תנו לה את‬ ‫בדברים‪ .‬‏ דרש ואבא מאי דכת' ובצלעי שמחו‬
‫הילור ההי והמת לא תמיתון ורוה הקודש אומרת‬ ‫ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתיקרעו ולא דמו‬
‫רי‬ ‫(מח)‪ .‬דיא צרקה‪ .‬‏‬ ‫היא אמן (מלכים אי ג' כ‬ ‫(תהלים ל"ה ט'ו)‪ .‬אמ' דוד לפני הקב"ה‪ .‬רבונו שלעולם‬
‫יודן אומי כשאמי יהודה צדקה נצנצה‪ .‬רוח הקרש‬ ‫נלוי וידוע לפניך שאם‪ .‬מקרעין את בשרי אין דמי‬
‫שותת‪ .‬שאפלו בשעה שעסיקין בננעים ‏ ואהילות ואמרה לא תמר זינת ולא יהודה ביקש לזנות ממני‬
‫אומרין לי דויד‪ .‬הבא על אשת איש מיתתו במה היה הרבר בשביל ‏ שיעמוד |מלך ‏ המשיח מיהודה‬
‫אמרתי להם הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש אמי הקביה תבוא השעה ואני משלחו לכם פתאום‬
‫לו‪.‬תקנה אבל המלבו; פני הבירו בדברים אין‪ .‬לו שני הנני שולה מלאכי וג' ופתאם יבא אל יי‬
‫(מלאכי ג' א')(מט)‬ ‫הלכה‬ ‫מוצאת‪.‬‬ ‫הבא (מו)‪ .‬ד'א היא‬ ‫הלק לעולם‬

‫מ) ויהי בעת לדתה והנה תאומים‪.‬‬ ‫|נתן ‏ לה ולא |מצאה אותן‬ ‫וביקשה אותן העדים ש‬
‫מה עשה לה הקביה ברא לה אחרים וכשהיא יוצאה‬
‫מלמ' ששניהםצדיקיםנמורים אבל רבקה‬
‫תומם הסר למה שאחד צריק ואחד רשע‪.)2( .‬‬
‫מצאה הראשונים‪| .‬מנין ‏ שהוא כן אמי ר' יהודה‬
‫בירי שלום היא יוצאת אין כת' כן אלא היא מוצאת‬
‫כח) ויהי בלדתה ויתן יד‪ ,‬חין אמרן‬ ‫כעניןשנ' או מצא אבדה (ויקרא ה' כ'ב)‪ .‬ורבנן אמרי‬
‫חר אמ' אין לירה לאיברים דכת' ויתן‬ ‫שלחה ואמרה לו הרי עדיםשנתת לי ואם בקשת‬
‫לכפור הרי עדים‪.‬שנתן לי הקב'ה שני הכר נא למי יד ולא נאמ' ותלד יד‪ .‬וחד אמי יש לירה לאיברים‬
‫כת' הכא למי וכת' להלן וישלה אבנר אל דוד דכת' ויהי |בלדתה ויתן יד הכת' קרא ליציאת יד‬
‫תחתיו לאמר למי ארץ ‪ 5-7‬ב'ג' "ב מה‪ .‬להלן לידה‪ .‬ולחומרא ‏ עברינן אמ שמאה לידה משעת‬
‫שכינה ‪ /‬כאן שכינה‪ .‬החותם והפתיל‪ .‬איןכת' כן יציאת האבר ואין לה ימי טהרה אלא לאחר שבעה‬
‫ברכות מ'ג ע'ב ובד'ס שם‪ .‬טובייה ‏ וכו' לבר מיניה‪(| .‬מה) עי' כתובות פ"ז ע'ב‪= .‬ובכי"ק איזל איחזי מאן האיו דקא‬
‫אכיבי הא טבותא אזל וכו' נגהא איתיה לדביתהו בתרי ואתא בהדי דאצליוה וכו' קא מוכיבן כרעיה דמר עוקבה וכו'‪.‬‬
‫ראבה וכו'‪( | .‬מז) צ'ע ועו'‬ ‫ומקא וכו' אמר ראבה וכו' דרש‬ ‫(מו) עו' בבא בתרא כ"ח ע"ב וג"ט ע'א‪ = .‬ובכי"ק דאזי‬
‫להכתוב לה' הארץ ו וגו'‪= .‬ועיץ ב'ר שם סו"א‪= .‬ובכו"ק‬ ‫שיורים מזה בתכחומא מהרש"ב ח"א צ"ד ע"א ע"ש ובל"‬
‫(מט) צ"ע‬ ‫י"ב ובניש ובפרט בקהלת רבה פ'"י פסט"ז‪.‬‬ ‫מן כת' הכא עד כאן שכינה ליתא‪( .‬מח) = ועי' ב"ר שם‬
‫(נ) עי' ב'ר שם סי'ג ובכי'ק ליתא לפיסקא זאת‪.‬‬ ‫ועַי' מכות | כ"ג ע"ב וברש"י שם ד"ה ממני וצאו‪.‬‬
‫‪537‬‬
‫‪00‬‬ ‫הגדול‬ ‫וישב‬ ‫מדרש‬ ‫‪2‬‬
‫כמא דאת אמי וירד =מים עד ים (תהלים עיב ה)‪.‬‬ ‫המילדת‬ ‫(נא)‪ .‬ותקה‬ ‫משעת יציאת העובר‬
‫היום ההוא עבד ולמחר ויוסף הוא השליט על הארין‬ ‫מכאן אמרו‬ ‫[נו] זה יצא ראשונה‪.‬‬ ‫ותקשר‬
‫(מיב ")| (נ)‪= .‬דיא שעל ‏ יר היתה ‏ ירידת אחיו‬ ‫שלשה נאמנין על הבכור ‏ אביו ואמו וחייה‪= .‬הייה‬
‫למצרים‪ .‬מושלין אותו משל למה הדבר חומה לדלי‬ ‫לאלתר‪ .‬ואמו כל שבעה‪ .‬ואביו לעולם (גב)‪.‬‬
‫שלזהב ושלשלת שלזהב נפל הדלי נפלה השלשלת(ד)‪.‬‬
‫כט) ויקרא שמו פרץ‪ .‬על שם שפרץ באחיו‬
‫ויקנהו פוטיפר הוא פוטיפרע‪ .‬ולמה נקרא‬
‫פוטיפר |שהיה מפטם פרים לע"ז‪ .‬ופוטיפר‬ ‫ויצא (נג)‪.‬‬
‫שהיה מורע עצמו לעיז‪ .‬הוא כהן און‪ .‬שהוא כומר‬ ‫ל ויקרא שמו זרח‪ ,‬על שס שוה קודפ‬
‫לעיז (ה)‪ .‬סרים פרעה‪ ,‬אמר רב שקנהו לעצמו‬ ‫לאחיו (נד)‪| ,‬אמי ר' יצחק משום‬
‫ונא גבריאל ופירעו‪= .‬מעיקרא |פוטיפר | ולבסוף‬ ‫ר' מנהם איש בית שערים ואמרי לה איש כפר‬
‫פוטיפרע (ן)‪ .‬אמי רי סימון משל לדוב שהיה משכל‬ ‫שערים מעשה ונשתהה הולד אהר הבירו שלשה‬
‫בבניו שמלך ‏ אמי המלך הסירו שניה כדי שלא‬ ‫חדשים והרי הן יושבין לפנינו בבית המדרש‪ .‬ומאן‬
‫תשכל את בני כך כיון ‏ שנכנס יוסף הצדיק לביתו‬ ‫נינהו חזקיה =ויהורה ‏ בני רי חייא‪| .‬והא אין אשה‬
‫שלאותו רשע נסתרס אותו רשע (ז)‪ .‬איש מצרי‪,‬‬ ‫מתעברת והוזרת ומתעברת‪ .‬אמ' אביי טפה אחת היא‬
‫גבר ערום ומה‪ .‬היתה ערימותיה אמי בכל‪ .‬מקום גרמוני‬ ‫ונחלקה לשתים אחת נגמרה צורתה בתחלת שבעה‬
‫‪6‬עבר‬ ‫וכר כושי ‏ וכאן כושי ‏ מוכר נַרְמָנִי אין זה‬ ‫ואחת נגמרה צורתה לסוף תשעה (נה)‪.‬‬
‫אמי להם תנו לי ערב שהוא עבר אין לשון מיד‬
‫אלא ערב שנ' אנכי אערבנו מידי תבקשנו (ס"ג ט') (ח)‪.‬‬
‫עאלים‪ .‬אמי ר' לוי עבדא זְּוּן ובר‬ ‫מיד מהש‬ ‫לט;‬
‫אר‬
‫ובר חורין עבד לתרויהון (ט)‪ .‬ש‬ ‫עבדא מְזבּן‬
‫זהשה כי הי‬ ‫מצרימה‪,‬‬ ‫א) ויוסף הורה‬
‫אלו המדנים וכן הוא אומי‬ ‫משה‪.‬‬ ‫הווידוהו‬
‫אוהב |משפט לא יעזוב |את חסידיו‬
‫והמדנים מכרו אתו אל מצרים (י)‪.‬‬
‫לעולם נשמרו וזרץ |רשעים נכרת (תהלים ל'ז כיח)‪.‬‬
‫אמי רי ודן וכי עם‬ ‫ב) ויהי ה' את יופפ‪,‬‬ ‫כי ה אוהב‪ .‬משפט‪| ,‬לא ירד יוסף למצרים אלא‬
‫אחיו לא היה \ אלא משל‪ .‬למה הדכר‬ ‫ברין‪ .‬לא יעזוב את הסידיו‪ .‬חסירו כת' זה יוסף דכתי‬
‫דומה לְבְּהָמִי ‏ שהיה לפניו ‏ שתים עשרה בהמות‬ ‫ויוסף הורד מצרימה שהוריד שכינה למצרים‪ .‬לעולם‬
‫טעונות יין נכנסה אחת להנותו |שלנוי הניח אחת‬ ‫נשמרו‪ ,‬ויהי ה' |את יוסף‪ .‬‏ וזרע רשעים נכרת‪ .‬זה‬
‫עשרה והלך לו אחריה אמרו לו למה אתה מניח‬ ‫פוטיפר שלא לקה יוסף אלא לתשמיש ונסתרס‬
‫אחת עשרה והולך לך אהר אחת אמ' להן אלו‬ ‫בנופו כדי שלא יגע בצדיק הדא היא דכת'‬
‫ברשות הרבים ואיני חושש עליהן שלא ייעשו‪ .‬יין‬ ‫סריס פרעה (א)‪ .‬‏ ויוסף הורד‪= .‬מאי הורד שהוריד‬
‫נסך‪ .‬אבל זו שנכנסה לחנותו שלגוי אני חושש עליר‬ ‫אסטגניני פרעה מנדולתן (ב)‪ .‬ד'א שרדה על המצרים‬

‫נחלות הלכה‬ ‫(נב) עי' רמב'ם פ'א | מהלכות‬ ‫ה"ז‪.‬‬ ‫ביאה‬ ‫איסורי‬ ‫מהלכות‬ ‫פ"י‬ ‫וע"ע רמב"ם‬ ‫(כא) עי' נדה כ"ח ע"א‪.‬‬
‫קידושין ס"ה ע'ד ובנייש‪(| .‬נג) צ"ע ועיי מפרשי התורה‪( | .‬נד) עי' לקח טוב לפפוק זה‪.‬‬ ‫י"ד וע"ע |ב'ר שם‪ .‬וירושלמי‬
‫(נה) עו" נדה כ"ז ע"א‪.‬‬ ‫‪/‬‬
‫מהרש"ב צ"ג ע'א שיורים ממדרש כזה‪( | .‬ב) עו' פוטה ו'ג ע"ב וע"ע‬ ‫ס"ב ופיד ותנחומא‬ ‫(א) צ"ע ועי' ב'ר פפ'ו‬ ‫לש‬
‫(ד) צ'ע וע"ע תנחומא וישב ס"ד שהוריד אביו ואחיו מצרימה וע"ע‬ ‫(ג) עי' ביר שם‪.‬‬ ‫ערוך‪ .‬ערך אסטגנין‪.‬‬
‫(ז) עי' ב"ר שם ע"ש‪.‬‬ ‫(ה) עו' ב'ר שם פ"ד‪( | .‬ו) עיי ספוטה שם‪.‬‬ ‫שם מקץ סוף ס"י בענין שהחבל הולך אחר הדלי‪.‬‬
‫(ח) עיי ביר שם‪( .‬ט) עיי ביר שם ובילקוט‪ .‬‏ (י) צ'ץ ועיי לעיל עמור תקס"ז ותוא נגד ב"ר פפ"ד סכ"ב‪ .‬ע"ש ובמפרשים‪.‬‬
‫‪50‬‬ ‫הגדול‬ ‫וושב‬ ‫מדרש‬ ‫‪1‬‬

‫מקום שהצדיקים ‪4‬הולכין ברכה הולכת עמהן (יז)‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫לו בבית‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫ויהי ברכת ה' בכל‬
‫חדשי החמה‪| .‬וב שדה‪ .‬אלו ימות הנשמים (יח)‪.‬‬
‫בשר ודם‪ .‬‏ בשר ודם יש לו אוהב‬
‫כי אם‬ ‫ולא ידע אתו מאומה‬
‫הלחם‪ ,‬רננן אמרי על כל מה שהיה‬ ‫|‬
‫לו השליטו חוין מאשתו ואין להם אלא אשתו‬
‫כענין שני כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (מכשלייג\)'‪.‬‬
‫ואומ' ולא השך ממני מאומה כי אם אותך‪ .‬מכאן‬
‫אמרו אין | אפוטרופוס על העריות אפלו כיוסף‬
‫ויפה‬ ‫תואר‬ ‫יפת‬ ‫הצויק (יש)‪ .‬ויהייוסף‬
‫מראה‪ ,‬אמי ר' יצחק זרוק חוטרא לאוירא על‬
‫עיקריה‪ .‬הוא קאים לפי שכת' ורחל היתה יפת תואר‬
‫ויפת‪ .‬מראה (כ'ט ט"ז) אף יוסף יפה תואר ויפה מראה‬
‫אמי הקביה ‪ 0‬הוה =היו בני |אדם נאים ובני‬
‫אדם כעורים ‏ תבוא השעה ואני עושה כולן נאים‬
‫ומשובחים שני כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך‬
‫גדולים וברשות אביהם אבל זה שהוא‬ ‫כך השבטים‬
‫עצמו לכך ויהי הי את יוסף (יא)‪ ..‬רי‬ ‫קטן וברשות‬
‫אבהוא יתברך שמו שלהקביה שאין‬ ‫יודן בשם ר'‬
‫מדתו כמדת‬
‫מאכילו \‪-‬וומשקההו ונותן לו מתנות שמא מניה‪ .‬פלטין‬
‫שלו והולך עמואבל הקביה כביכול כל מקוםשהיה‬
‫יוסף הולך ההיוהלך עמו לאהבת זקיגו וכן הוא אומי‬
‫בדוד ואהיה עמך בכל אשר הלכת (שמואל ב' ז' ט') (יב)‪,‬‬
‫ויהי איש מצליח נבר שור כמא דאת אמי‬
‫וצלחו הירדן ‏ לפני ‏ המלך (שמואל בי ישי'ח)‪( .‬יב)‪,‬‬
‫ויהי בבית אדניו המצרי‪ .‬מושלין אותו משל‬
‫לרוב שהיתה‪ .‬עומדת בשוק וחיא מקושטת בקישוטין‬
‫הרבה אמרין כל‪ .‬מן דקפו לה נסיב‪ .‬מא דעלה‪ ,‬היה‬
‫שם פקה אחר אמי להון אתון מסתכלין במא דעלה‬
‫ואצא‪ .‬מסתפל‪ .‬בגיבה‪ ..‬אמ ד ברכיח‪ .‬כל‪ .‬אותה הדוב‬
‫קפז איתקסז‪.‬רב מן דץ (ה)‪.‬‬
‫דול‬ ‫כמו‬ ‫רר‬ ‫קפיז‬ ‫ואית‬ ‫כפיז‬

‫הי (ישעיה ס'א ט(')‬

‫ב)‪,‬‬ ‫‪ 0‬וירא אדניו כי ה' אתו‪ ,‬אמ רי חנא‬
‫שראה שכינה עומדת על גביו כיון שראה‬
‫ותשא‬ ‫האלה‬ ‫הדברים‬ ‫) ויהי אהר‬ ‫שהקביה עמו לא היה נוהג בו מנהג עבדים אלא עשאו‬
‫לכן אנשי‬ ‫השיה‬ ‫אדניו‪,‬‬ ‫אשת‬ ‫כבן ביתו אמי איןטכסיס שלוה טכסיס עבדים אלא‬
‫לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול‬ ‫הוא‬ ‫טכסים מלכים (טו)‪ | .‬מהוא וכל אשר‬
‫(איוב‪ .‬ל'ד ")‪ -‬ומהו אומנותו שלהקב"ה כי פועל אדם‬ ‫ץושה ה' מצליח‪ ,‬היה מופרלרכוקנדיטון והוא‬
‫ישלם לו וכאורח איש ימציאנו (שם ""א)‪\ .‬ר' יהודה‬ ‫אומי לו מה מסרת לי והוא אומי לו קונדיטון‪ .‬אומי לו‬
‫ור' מאיר ור' שמעון ובא יוסף" את דבתם רעה‬ ‫פסנדיטון אני וצה וא אומי לו פסנדיטון הוא‪.‬‬
‫(ל"ז ב') רי‪ :‬יהודה אומי אמר חשודין הן על אבר מן‬ ‫אומ' לו יין הוא‪ .‬מבושל‬ ‫אמ' לו יין אני רוצ‬
‫ידו‬
‫וראת‬
‫הח לכך נפרע ממנו וישחטו שעיר עזים‪ .‬רי מאיר‬ ‫אני רוצה והוא אומ' לו מבושל הוא‪ .‬וכן על כל‬
‫אומר מזלולין הן בבני השפחות וקורין להן עבדים‬ ‫דבר ודבר שני וכל אשר הוא עשה הי מצליח (טו)‪.‬‬
‫לכך נפרע ממנו לעבר נמכר יוסף (תהלים ק'ה ז)‪.‬‬
‫ר' שמעון אומר‪ .‬תולין ‏ עיניהן בבנות |הארץ לכך‬ ‫ויברך ה' את בית המצרי בגלל‬
‫נפרע‪ .‬ממנו ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף (כא)‪.‬‬ ‫יוםם‪ ,‬תאני ר'י שמעון בן יוחאי כל‬
‫(יא) עי' ביר פפ"ו ס"ד‪ .‬ובכי"ק נכנסה אחת מהן‪( .‬יב) צ"ע ואולי וש לזה המאמר איזה שייכות עם מאמר ר' יודן‬
‫בש'ר איבו בבמדבר ‏ רבה פ"ד ס'ג ע"ש‪ .‬וע"ע תנחומא ‏ מהרשיב ח"א צ"ג ג=ב ומדרש ‏ תהלים מזמור כ"ד‬
‫והערות מהרש"ב שם אות ס' וע" בבעלי התוספות על התורה לפסוק זה‪( .‬יג) עי' תנחומא נשא סוף סכ"ח ותנחומא‬
‫על‬ ‫ס'ה‬ ‫ב"ר שם‪( .‬טו) עי' ב'"ר שם‬ ‫(יד) ע"‬ ‫שם‪.‬‬ ‫מהרש"ב ח"ד כ"ב ע"א ובהערות שם אות ק"פ ע"ש וע"ע‬
‫ביר‬
‫ובהערות =שם ובערוך =ערך‪ .‬פסניטין‬ ‫ח'א‪ .‬צ'ג‪ .‬ע"א‬‫ראש המאמר‪( .‬טז) עי' תנחומא וישב פ"ח ותנחומא מהרשי"ב‬
‫ובכי"ק לרבו קנדוטון‪( .‬יז) עי' ב'ר שם פ"ו‪( .‬יח) עו' ב'ר שם ובסדר עולם רבה פ"ב‪( .‬יט) עי' ב'ר שם ותנחומא שמות‬
‫וג ע"א וירושלמי כתובות כ"ה ע"ד בענין אפטרופוס ע'ש‪( .‬כ) עי' ב'ר'שם ובכי'ק ועל עיקאריה הוא‬ ‫סי'א וע"ע ברכות "‬
‫קאים‪( .‬כא) עי' ב"ר פפ'ז ס'ג ובמפרשים שם ופפ"ד ס"ז ובניש ותנחומא מהרש"ב הא צ' ע"ב ע"ש‪ .‬וע"ע לעיל עמוד תקנ"ה‪:‬‬
 ‫הגדול | ‪%%‬‬ ‫וישב‬ ‫מררש‬ ‫‪33‬‬

‫אם הדבר‬ ‫מן | ו ‪2‬‬

‫[‬ ‫שאמנה מן המנאפין אלא אף‬
‫‪-‬רוסויל‬
‫האלה‪ | .‬מאי דברים =רכנן א‪-9‬מורי לפי‬ ‫הדברי‬ ‫אהר‬
‫הן אדני הא דיליה קמיך אמ‬
‫אתו‬ ‫רחוד‬ ‫הזה את ‪0‬‬ ‫שהיה יוסף מסמסם‪ .‬בעיניו כמןהתהקן רבושוועוררוןי מתלה‬
‫ר' יצחק אמי לה ‪ 0‬עזין שחורות‪ .‬וחלב‪ .‬עזליבןנות‬ ‫עקיבו אמי לו הקביה אביך עסוק בשקו ובתעניתו‬
‫כולן הלב אהד (כו)‪ .‬דיא הן ארני אמי למהתיירא‬ ‫ואת מתנאה בעצמך חייך הריני מגרה בך את הדוב‬
‫אנ מהקב"ה אמרה לו ואיזה הוא‪ .‬אמי לה גדול הי‬ ‫ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף (כב)‪| ,‬ד'א‬
‫הו‬ ‫אחו‬
‫כ‬ ‫כ |‬
‫ויומצאל ‏‬
‫‪-3₪‬‬
‫(תחלים מ"ח ב')‪[ .‬יא‬ ‫מאך‬ ‫‪,‬‬ ‫ומהולל‬ ‫יה יוסף אומ' כל זמן שהייתי בבית אבא הו ‪:‬‬
‫יָ‬

‫אחא ‪-‬מלמי שהכניסה אותו לתוך החרר שלה עד‬ ‫מודינא שניצלתי‬ ‫עכשו‬ ‫ואבא נוער בי‬ ‫ה‬ ‫‪-‬‬ ‫‪|5‬‬ ‫'‬

‫ו‬
‫לפני מטתה והיתה‪ .‬ע'ז שלה חקוקה‬ ‫א‬ ‫שהעמודה‬ ‫או‬ ‫בך‬ ‫חייך | שאני | מגרה‬ ‫מהם אמי לו הקביה‬
‫למעלה ממנה נטלה ס‪-‬ין וכסת פניה אמי‪ :‬לה את‬ ‫אמי יוספ בלבו אבי‬ ‫ר' אבא‬ ‫אמ‬ ‫(כנ)‪ .‬ד'א‬ ‫הדוב‬
‫|‬
‫רכהסייםת אפיא אלין שכת' בהן עינים להם ולא וראאוו‬ ‫אמ'י לו הקב' ‪1‬‬ ‫מתנסה‪,‬‬ ‫זקיני נתנסה אני איני‬ ‫נתנסה‬
‫המה‬ ‫עיני |ה'‬ ‫בו‬ ‫ה')‪| .‬הקביה שכת'‪.‬‬ ‫תחלים קטיו‬ ‫ייך נסיונך גדול מנסיוגם (כד)‪ .‬ותאמר שכבה‬
‫כמה‬ ‫אחת‬ ‫משוטטים בכל האריץ (זכריה ד' י)‪ /.‬על‬ ‫נמי‪ .‬אמי רי שמואל בר נהמן ארורים הם הרשעים‬
‫שהן כבהמות‪ .‬ברות מהוא אומ' ופרשת כנפיך על‬
‫ן‬ ‫\י‬

‫לשון‬ ‫מיאון | אלא‬ ‫אין‬ ‫ומאן‬ ‫וכמה (כז)‪ .‬‏ ד"א‬

‫מו שהצדיקים |משביעין את יצרן‬ ‫רפח‬
‫(כו ‪.‬‬
‫יופיר‬
‫שבועה‬ ‫אמתיך (רות ג' פ)‪ .‬אבל זו כבהמה שכבה עמי (בה)‪.‬‬
‫והיו הדברים |האלה אשר אנכי‬ ‫ו‬ ‫רחאתי‬
‫‪-9‬ו‬ ‫‪-‬‬

‫צוד‪ .‬היום ‪ 05‬לבבד (דברים ‪ ,)'| "+‬מכאן שצריך‬ ‫ח) וימא]‪ .‬אמ לה לימוד וקביה להיות |בוהר‬
‫מבני בית אבא לעולה‪ .‬שג' באברהם אדם להשביע את יצרו‪ ,‬באברהם זוא הרימתי ידי‬
‫קה נא את בנך את יחידך (כ'‪ :‬ב)‪ .‬איני שומע ליך אל ‪ ₪‬אל ווסיול (ח"ד כ'ב)‪ .‬ררווז הוא אומ' חי הי‬
‫‪-=-‬עו‬ ‫ל‬ ‫‪₪‬‬

‫שמא אָבְחַר לעולה וְאַמְצָא פסול‪ .‬‏ ד'א וימאן אמי שכבי עד הבקר (רות ג' '"ג) בדור הוא‪ .‬אומי חי הי‬
‫כי אם ה' ינפנו (שסואל אי כ'ו ")‪| ,‬באלישע‪ .‬הוא‬ ‫לה לימוד קביה להיות נגלה ‏ על אהובי בית אבא‬
‫קםה (מלכים ביה' ו'ו)‪.‬‬ ‫אומי חי הא'שר עמדתי לפניוא א‬ ‫בלילה וברהם כתי ביהבמחזה לאמר (ט'ו א)‪ .‬יצחק‬
‫וכשם שהצדיקים משביעין את יצרן שלא לעשות‪,‬‬ ‫כת' ביה וירא אליו הי בלילה ההוא (כ'ו כיד)‪ ,‬‏ יעקב‪ .‬כתי‬
‫כך הרשעים משביעין את יצרן לעשות‪ . .‬ניחזי‬ ‫בי ויחלם והנה ‏ סלם מצב (כ'ח "ב)‪| .‬היך אשמע‬
‫אומי חי הי כי אם רצתי אחריו ולקחתי ממנו מאומה‬ ‫ליך שמא ינלה עלי הקביה וימצא‪ .‬אותי טמא ד'א‬
‫(שם כ) | (כט)‪ ,‬תיאר סי הנללי ‏ אומי‬ ‫וימאן אמי לה מתיירא אני מה אדם הראשון מצוה‬
‫צדיקים |יצר ‏ טוב שופטן שני ולבי |הלל בקרבי‬ ‫קלה עבר עליה ונטרד מגן עדן זו שהיא עבירה‬
‫(ההליט ק'ט כ'ב)‪ .‬רשעים יצר‪ .‬הרע ‪ 2 /‬שני נאם‬ ‫חמורה על אחת כמה וכמה‪ .‬‏ ד'א וימאן אמ' לה‬
‫|ינונים‪ .‬זה‬‫פשע לרשע בקרב לבו (תהלים ל'ו ב')‪ .‬ב‬ ‫כנען הר ל על ידי‬ ‫מתיירא‪ .‬אני |מאבא ‪8‬‬
‫וזה שופטן שני כי יעמוד ‏ לימין ‪ 0‬להושיע‬ ‫שכת' בו וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו‬
‫משופטי \נפשו (תחלים ק'ט ל'א)‪> .‬אמי ראבא‪ .‬כנון‬ ‫(ליה כיג)‪ .‬נתבטלה בכורתו =וניתנה‪ .‬לי היך אשמע‬
‫אנו בינוניים אמי ליה אביי לא שביק מר חיי לכל‬ ‫ליך ואדחה מבכורתי‪| ,‬ד'א וימאן אמי לה מתיירא‬
‫בריה‪ .‬אמ ראבא ידע איניש בנפשיה |או צדיקא‬ ‫אני מאדוני אמ' לו אני הורגתו אמ' לה לא דיי‬

‫וכו' והנוסחא כאן נכונה יותר וע"ע ב"ר פפיד פ"ז (ממשמש‬ ‫ע"ש וע"ע ב"ר שם ו מ ש מ ש בעיניו‬ ‫צ'ע ועי' הכחומא וישבס"ח‬ ‫(כב)‬

‫ב'ר שם פ'ד‪( .‬כד) עו' ב'ר שם‪ .‬ותקנתי עפ בי"ק ובכי"מאמר יוסף בלבו אני נתנסה‬ ‫בעיניו)‪ .‬ולעול עמוד תקניה‪( .‬בג) צ'ע וי‬

‫הזה‬ ‫הדבר‬ ‫אם‬ ‫ד"א‬ ‫ובכי"מ‬ ‫הדרושים‬ ‫שם פיה על כל אלה‬ ‫(כו) עו' ביר‬ ‫(כה) עי'ב"ר שם‪.‬‬ ‫הקב"ה וכו'‪.‬‬ ‫כתנסה א'ל‬ ‫זקני איני‬

‫רות‬ ‫סי"א‬ ‫פכ'ג‬ ‫רבה‬ ‫ויקרא‬ ‫שם‬ ‫ועו' בביר‬ ‫עוי ביר שם ע"ש‪( .‬כח) צ"ע‬ ‫= (כז)‬ ‫בויק‪.‬‬ ‫ע'פ‬ ‫ותקנתי‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫מבקשת‬ ‫את‬
‫ע"א‪.‬‬ ‫ע'ר‬
‫‪,‬‬
‫עקב‬
‫‪7,‬‬
‫ספרי‬ ‫פה‬
‫א‬
‫(כט)‬
‫=\‬ ‫ויושב פס"ח בענין שבועה‪ .‬זאת‪.‬‬ ‫ותנחומא‬ ‫ובנ"ש‬ ‫פ"‬ ‫רבה סוף‬
 ‫הגדול = ‪:%‬‬ ‫וישב‬ ‫ממדש‬
‫בשפיכות דמים הוא אומי נדול‪ .‬עוני מנשוא(ד' "ג)‪.‬‬ ‫עלמא‬ ‫האיי‬ ‫איברי‪.‬‬
‫לא‬ ‫אמ' ראבא‬ ‫הוא או רשיעא‬
‫נדולה‬ ‫העם הטאה‬ ‫חטא‬ ‫אומ' אנא‬ ‫ע'ז הוא‬ ‫עלמא דאתי‬ ‫איברי‬ ‫ולא‬ ‫אלא לאהאב‪ .‬בן עמרי‪,‬‬
‫(שמות ליב ל'א)‪ .‬ב‬
‫|גילוי עריות‪ .‬הוא אומיואיך אעשה‬ ‫לחנינה בן דוסא (ל)‪ .‬הנו רבנן שלשה השביעו‬ ‫אלא‬
‫אצל לשון הרע‬ ‫וכשהוא בא‬ ‫הרעה הגדלה הזאת‪ ,‬‏‬ ‫וניצלו מן הערוה‪ .‬יוסף דכת' וימאן ויאמר אל‬ ‫יצרן‬
‫מהוא‪ .‬אומי יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת‬ ‫אדניו‪ .‬בועז דכת' חי ה' שכבי עד הבקר‬ ‫אשת‬
‫|למי |שהיא שקולה כננד‬
‫נדולות (תהלים "ב ג')‪ .‬מ‬ ‫בן לוש‬ ‫ופלטי‬ ‫יעשה‬ ‫יצרו שלא‬
‫והשביע‬ ‫מלמי‬
‫ללהים‪ .‬מניד הכת' שלא‬‫כולן(לנ)‪ .‬וחטאתי א‬ ‫שביקש שאול‬ ‫‪8‬‬ ‫איש‬ ‫מיכל‪ .‬והיא אשת‬ ‫כשנשא‬

‫ממנה ‪ 0‬מפני יראה ולא מפני הבריות אלא‬ ‫וצרי‬ ‫רד השביע‬ ‫פלטי‬ ‫שראה‬ ‫וכיון‬ ‫להקניט את דוד‬

‫לקדש את השם ביה (לד)‪= .‬ר' אחא ביר' יאשיה‬ ‫כדי‬

‫ב‬ ‫המטה‬
‫המטה‬ ‫על‬
‫על‬ ‫לבונה‬
‫לבינה‪.‬‬ ‫שלא עע בה נתן ססיייים‪.‬ף בי בנינוו‪.‬‬
‫אומי כל הצופה בנשים סוף שהוא בא לדבר עבירה‪.‬‬ ‫רבן שמעון‪ .‬בן נמליאל‬ ‫אמ'‬ ‫לשבור יצרו (לא)‪.‬‬
‫וכל המפנח עצמו מן העבירה ולא עשה אותה ניתק‬ ‫שלשה ברחו מן העבירה ושיתף הקביה שמו עמהן‬
‫מן השמים כמלאני שרת (לה)‪,‬‬ ‫ואלו הן יוסף ופלטי בן ליש ויעל‪ .‬יוסף דכת' עדות‬
‫ביהוסף שמ והחלים פא )יה מעיד על‪ .‬וספ שלא‬
‫‪ 0‬ויהי כרברהח אל וסף יום יום‪.‬‬
‫א‬

‫אמי ביהוסף‪ .‬פלטיאל בתחלה‬ ‫ננע באשת רבו לנכך‬

‫נסיונן‬ ‫יודן בשםר' לוי אומי בניה שלרחל‬ ‫מיכל‪ .‬לפלטי בן‬ ‫שמו פלטי דכת' ושאול נתן את‬
‫שווה וגדולתן שווה כת' הכא ויהי כדברה ‪ 0‬יוסה‬ ‫מגלים | (שמואל אי כיה מ'ד) = ולבסוף‬ ‫ליש ‏ אשר‪.‬‬
‫יום יום ולהלן ויהי כאמרם אליו יוםויום (אסהר גדי')‪.‬‬ ‫פלטיאל שמו דכת' וישלה איש בשת ויקחיה מעם‬
‫את‬ ‫=‬ ‫כאן ויסר פרעה את טבעתו ולהלן ויסר‬ ‫פלטיאל בן ליש‪( .‬שמואל ב' ג' פ'ו) אל מעיד עליו‬
‫ולהלן‬ ‫שש‬ ‫בגדי‬ ‫טבעתו (שם ג' ')‪.‬כאן וילבש אתו‬ ‫שלא ו‪0‬וטעו ברהד‪ ,‬יעל אשת החברר [דר‪6‬יוי‪ 2‬רכויוולן שברה‬
‫אתו‬ ‫ונתון ‏ הלבוש והסום‪( .‬שם וי מ כאן‪ .‬וירכב‬ ‫סי סרא אמרה לו סורה אגדדוונויו םתס ורד (שופטים ד' ח')‪,‬‬ ‫אליה‬
‫כאן‬ ‫במרכבת המשנה ולהלן וירכיבהו על הסוס‪.‬‬ ‫פתהה נאר החלב‬ ‫אמ לה השקיני נא מעט‬
‫לפניו בכה‪ .‬יעשה‬ ‫ולהלן ויקרא‬ ‫ויקרא לפניו אברך‬ ‫לבור‬
‫עבירה‬
‫פדפר‬
‫לדבר‬ ‫והשקתהו בער רו וטר הרע‬
‫התרטר‬
‫ותבע‬ ‫ב‬ ‫‪-‬‬

‫לאיש (שם "א) (לן)‪ ,‬ד'א יום יום כת' הכא יום יום‬ ‫מה עשת ותבא אליו בלאטותתקע את היתד ברקתו‬
‫ולהלן מיום ליום ומהדש לחדש (שפ ג' ‪ )'1‬מה להלן‬ ‫ותכסהו בשמיכה ("שזםה (שפ) רבנן דתמָן אמרי בסודרא‪.‬‬
‫שנה אף כאן שנה (לז)‪ .,‬ד'א יום יום‪ .‬מכאן אמרו‬
‫הר‬
‫‪--‬‬
‫רבכן דהכא אמרי במשיכלא‪ .‬אמי ריש לקיש חיזר‬
‫כל המרבה שיחה עם האשה סוף שתרנילו לדבר‬ ‫על כל המקרא ולא מצינו כלי ששמו שמיכה מהו‬
‫מושלין אותו‬ ‫עבירה (לח)‪ .‬ולא ש מ ע אליה‪.‬‬ ‫הוויד‬
‫מעישן‬ ‫בשמיכה בשין שמי ‪ +]9-‬אמ ‪ ₪‬הקב"ה שמי‬ ‫ריאי‬

‫משל למה הדבר דומה למלך שחיו לו שני עבדים‬ ‫על יעל שלא נגע בה סיסרא (לב)‪,‬‬
‫לאחר מהם נתנו לו פת ק'כָר וְאבְלָה בביה ‏ התנור‬
‫ולאחד מהם נתנו ‏ לו פת‪ .‬סולת‪ .‬ולא אכלה‪ .‬אמי‬ ‫‪ ₪‬ואיך אעשה הרעה הנדלה הזאת‪.‬‬
‫המלך זה שלא אכל הסולת תנו לו מסעודה שלי‪,‬‬ ‫גדול ‏ נדולה הגדולה‪,‬‬ ‫אומי‬ ‫'תן‬
‫נ‬

‫(ל) עי' ברכות "א ע'ב ובדיס שם‪ .‬ובכייק אמר רבא כגון וכו (לא) עי' פדריא פל'ט ואולי כל המאמר נלקח משם‬
‫ו"ט עיב ‪-‬ויפה עינים‬
‫כי בהפדר'א שלפ‪:‬ינו ניכר שהדברים מקוטעין‪ .‬וע'ע ‏ בויקרא רבה ורות רבה שם וכן בסנהדרין ‏‬
‫ובכ"ק בסודארא‪( .‬לג) עי' ערכין טיו ע"ב‬ ‫שם ס"י ע'ש‪ .‬וע'ע עדוך ערך שמוכה‪..‬‬ ‫(לב) עי' ווקרא רבה‬ ‫שם לדף כ'‪.‬‬
‫ע"ש וירושלמי פאה טיו ע'א‪ .‬וע'ע מדרש תחלים מזמור ‏ ג"ב ע"ש‪( .‬לד) צ"ע ועי' ב'ר פפ'ז פיה ואולי דברים אלו הם‬
‫בעין פירוש לדברי ר' אמי שם‪ .‬וע"ע סוטה ל"ו עיב בענין שיוסף קירש ש"ש ע"ש‪( .‬לה) עי' מפכת כלה פ"א וברייתא‬
‫דכלה פ"ב וע"עד"א רבה פ'א ובמפרשים שם‪( .‬לו) עי' ב'ר שם ס"ו וחידושי מהרש"ש אות ה' ואסתר רבה פ"ז ס"ז‬
‫וע" בלקה טוב לפסוק זת‪( .‬לז) עי' תנחומא וישב פ"ח‪( .‬לח) צ"ע ועי' נדרים | כ' ע"א‪.‬‬
 ‫‪80‬‬ ‫ב‬ ‫‪%0‬‬
‫וישם‬ ‫הרו‬
‫‪ <=-‬מה‬
‫לחלל עליו את השבת‪ .‬עשיר אומרין לו מפני‬ ‫כך אברהם אבינו כשאמרה לו שרה בא נא אל‬
‫רוררי‬
‫בנככיו‪,‬‬
‫וזרור‬
‫וטרוד‬
‫ור‬
‫היה‬
‫ולור‬
‫עש‬ ‫אמ'‬
‫א‬
‫אם‬
‫ה‬
‫רהורה‬
‫בתו‬ ‫עסקת‬
‫והרה‬
‫לא‬
‫לש‬
‫שפחתי (ט'ז ב') מיד‪ .‬וישמע אברם לקול שרי‪ .‬לבסוף‬
‫היו אומרין לו כלום עשיר היית אתה כרי אלעזר בן‬ ‫(שפ ה')‪ .‬אבל יוספ‬ ‫לו ישפט הי ביני ובינוך‪.‬‬ ‫היה‬ ‫מה‬
‫‪|-‬‬ ‫|‬
‫הרה‬
‫שהנית‬ ‫בן הרפווםס‬ ‫עליו על ר' אלעזר‬ ‫אמרו‬
‫הרהיה‬
‫הרפום‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫כו ושדלתו‬ ‫עצמה‬ ‫וברעה‬ ‫מלכים‬ ‫בת‬ ‫‪-‬‬ ‫עמרה‬

‫לו אביו אלף ספינות בים ואלף עיירות ביבשה ולא‬ ‫ליה לבסוף מה היה לו נהטלאר המלכות ו‪0‬נשא‬
‫הלל ולא ראה אותן מימיו אלא יושב ועוסק בתורה‬ ‫אצלה להיות עמה‪,‬‬
‫כל היום וכל הלילה‪ .‬פעם אהת היה הולך‪ .‬לפריון‬ ‫שלא יהיה בגהנם לעתיד מ)‪ .‬מטרונה אחת שאלה‬
‫שבויים פנעו בו עבדיו וכפוהו לאנגריא לעמול עמהן‬ ‫בז‬
‫‪|-‬‬
‫ם‬
‫יוסס‬
‫‪₪-‬‬
‫אפשר‬ ‫לו‬ ‫אטרה‬ ‫שפתת‬
‫אותג בי יוסי‪= .-‬בן| הס‬
‫באותו מקום שהיו לעממויסלייןל בבוו ביקש להישמט ולא‬ ‫הדבר‬ ‫את‬ ‫עושה‬ ‫יה‬
‫בכל הַמָאי‬ ‫יוור‬
‫ק =‬
‫עשרה‬ ‫שבע‬

‫יכול אמרו לו חיי אלעזר בן הרסום אדונינו שאין‬ ‫בראשית‬ ‫ספר‬ ‫לפניה‬ ‫הוציא‬ ‫יצרו‬ ‫כבש‬ ‫היאך‬ ‫הזה‬
‫אה ‪ 7‬הראז וד הדרירה כיון שהרגיש בהן שעבדיו‬‫רו‬ ‫מ‬ ‫‪5‬‬ ‫|‬ ‫==‬ ‫|ן‬ ‫פוג‬
‫יסיפה‬
‫ורוו‬ ‫ומעשה‬ ‫בלהה‬ ‫עם‬ ‫ראובן‬ ‫מעשה‬ ‫קורא‬ ‫והיה‬
‫הן גיל וה את וע"צמו אמי להן בשלי אתם טורחין‬ ‫אביהם‬ ‫וברשות‬
‫ו‬
‫שהן גדולים‬ ‫אלו‬ ‫ומה‬ ‫‪+‬‬ ‫‪-9‬ו‬ ‫ו‬

‫מידו והלכו להן‬ ‫נשמטו‬ ‫|מיד‬

‫\‬
‫מטריהין‬
‫ה‬ ‫אתם‬ ‫ואותי‬ ‫ווצמי‬
‫לצכו‬ ‫לא כיסה עליהן הכת' זה שהוא קטן וברשות‬
‫בהור‬ ‫והשלים מצותו‪.‬‬ ‫מהן ויהדללןד‬
‫די; ג נשמט‬
‫נשמט‬ ‫ו‬
‫ואה‬
‫‪00‬‬ ‫על אחת כמה וכמה (מא)‪ .‬ריא הכי אמרה לו שקר‬
‫אומרין לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמי היה‬ ‫וכפיתם עליו‬ ‫יש בתורתכם שבא יוסף ‏ על אדונתו‬
‫נאה‪ .‬וטרוד ביצרו ‏ היו אומרין לו כלום נאה היית‬ ‫אמי לה בתי על הבן בבית אביו מכפין אועל עבר‬
‫ל יוסף הצריק בכל‬ ‫יתר מיוסף‪ .‬הצדיק‪,‬‬ ‫בכית ארוניו אמרה‪ .‬לו עלהבן בבית אביו אמי לה‬
‫יום היתה אשת פוטיפרע משרלתו ברברים‪ .‬ובגדים‬ ‫על ראובן בבית אביו פרסס הכת' וילך ראובן וישכב‬
‫שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית‪ .‬‏ ערבית‬ ‫לא כל שכן‬ ‫בבית אדונתו‬ ‫(ליה כ'ב)‪ .‬יוסף שהוא‬
‫לא לבשה שחרית ‏ אמרה לו השמע לי אמ' לה‬ ‫אמרה לו אתם אמת ותורתכם אמת (מב)‪ .‬תנו רבנן‬
‫לאו‪ .‬הריני מעברת עליו את הדין לפני רבו אמי לה‬ ‫עני ועשיר ובחור באין ליום הרין‪ .‬עני אומרין‪ .‬לו‬
‫עשה משפט לעשוקים (תהלים קמ'ו ‪').‬‏ הריני מרעבת‬ ‫מפני‪ .‬מה לא עסקת בתורה‪ .‬אם‪ .‬אמי עני‪ .‬הייתי וטרוד‬
‫אותו מַפִיֶם שלו ‏ אמ' נותן |לחס‪ .‬לרעבים‪( .‬שם)‪.‬‬ ‫במזונותי אומרין כלום ‏ ענ היית יותר מהלל ‏ הזקן‪.‬‬
‫דריני חובשתו בבית האסורים אמי ה' מתיר אסורים‬ ‫יום ‏ ויום היה משתכר‬ ‫אמרו עליו על הלל שבכל‬
‫(שם שם)‪ .‬הריני כופפת קומתו לשעבוד ‏ אמי ה' זוקפ‬ ‫בְטַרפקיָעא‪ .‬חציו |נותן לשומר‪ .‬בית המדרש וחציו‬
‫כפופים‪( .‬שפ ח')‪ .‬הריני מסמה את עיניו אמי הי מוקה‬ ‫פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו‪ .‬פעם אהת לא מצא‬
‫עורים (שפ)‪ .‬כל סופה דמילתא לא שמע אליה לשכב‬ ‫ולא הניחו |שומר |בית |המדרש‬ ‫להשתכר‪.‬‬ ‫מקום‬
‫אצלה להיות עמה‪ .‬לשכב אצלה בעולם הוה‪ .‬להיות‬ ‫עלה ונתלה וישב‪ .‬על פי‬ ‫להיכנס‪ .‬לבית המדרש ‏‬
‫עמה בעולם הבא נמצא‪.‬הלל מחייב את העניים‬ ‫ארובה כדי שישמע רברי אלהים חיים מפי שמעיה‬
‫ויוסןפּ מהייב‬ ‫העשירים‪.‬‬ ‫את‬ ‫מחייב‬ ‫בן הרסום‬ ‫ואלעזר‬
‫ואבטליון כיון שעלה עמוד |השהר אמי לו שמעיה‬
‫את הבחורים (מג)‪,‬‬ ‫לאבטליון אחי בכל יום הבית מאיר =והיום =‬
‫היציצו עיניהם וראו דמות אדם בארובה עלו ומצא‬
‫שלג פירקוהו ‏ והר היצוהי‬ ‫עליו רום שלוש אמות‬
‫ויבא הביתה‪,‬‬ ‫הזה‬ ‫א ויהי כהיום‬
‫יצחק באותו הבי‬ ‫ביר'‬ ‫אמ' ר' אבא‬ ‫כגון זה ראוי‬ ‫אמרו‬ ‫כנגד המדורה‬ ‫והושיבוהו‬ ‫וסכוהו‬

‫(לט) צ'ע ובכיימ נתנו לו פת לחםותקנתי עפ"י כי"ק והו המשך‪( .‬מ) עי' ב'"ר‪ .‬שם ובגיש ובכי"ק לשכב עמה בבעעווה"ז שלא‬
‫ו‪.‬בכייק התחיל קורא וכןו' מעשה יהודה וכו'‪( .‬מב) צ"ע‪.‬‬ ‫וההייהה ועימזהה וכו' ויש לתקן ;"פ הדוגמאות‪( .‬מא) עיי ב"ר‬
‫כלום עשיר היית כר'א וכו' ביקש להשמט‬ ‫וכו"‬ ‫חציו‬ ‫בטרפעיקא‬ ‫משתכר‬ ‫ק‬
‫וררו'ה‬
‫בכ‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ל"ה ע'ב ובד"ם‬ ‫עי' וומא‬ ‫(מג)‬
‫‪0‬‬
‫וכו' גילה להן את עצמו וכו'‪.‬‬
 ‫וישב‬
‫‪-‬‬

‫‪001‬‬ ‫הרוק‬ ‫מררש‬ ‫‪09‬‬

‫ויצא החוצה נקרע הים לישראל דכת' הים ראה וינס‬ ‫‪2‬‬ ‫הי‬
‫ו‬ ‫‪3‬‬ ‫נעשו נסים לשרהובו נעשה נם ליוסף‪( .‬מד‬
‫(תהלים קיד ג')‪ .‬בזכות מי‪ .‬בזכות וינס החוצה (נא)‪.‬‬ ‫איש מאנשי הבית‪ ,‬ר יהודה יום זיבוח נילוס‬
‫היה והלכו הכל לראות והוא |לא הלך אלא ויבא‬
‫הצדק‬ ‫נה‬ ‫ביתה‪,‬‬ ‫לאנשי‬ ‫‪ ₪‬ותקרא‬ ‫הביתה |לעשות מלאכתו (מה)‪ .‬‏ רב אמ' לבדוק‬
‫בפי כולם‪ .‬אמרו כיון שחזרו‬ ‫ה‬ ‫בכתבי חשבונותיו‪ .‬ושמואל אמי להזקק לאותו דבר (מו)‪.‬‬
‫כל מלכות ונבירות =מבית |ע'ז באו כולם לבקרה‬ ‫ר' נהמיה‪ .‬אומי יוס מיאטרון היה ‪ -‬רע ובני ביתו‬
‫הלכו כולם לבית עיז ולא נשתייר אלא היא רוסף אמרו לה מפני |מה פניך ‏ רעים שמא עינך נתת‬
‫בלבד מפני שאמרה חולה היא |ואינה ‪ 0‬להל‪ -‬באותו העבד מיד |קדמה להן לחם ובשר ופכינין‬
‫וצנן דמו עליו והביאה את יוסף והעמירתהו עליהן =וכיון שזקפו‬ ‫לבית ע'ז מיד‪ .‬ראה איקנון ‪9‬‬ ‫יי‬

‫ידיהם | ואוכלות‬ ‫את‬ ‫עיניהם =ביווסשף היו |מהתכות ‏‬ ‫ידיו‬

‫יה‬ ‫זרעי‪.‬‬
‫זרעי‬ ‫ויפזו‬
‫פד‬ ‫קשתו‬
‫באיתן קש‬ ‫ותשב‬ ‫דכת'‬ ‫היא‬ ‫הדא‬
‫|תפזר ‏ זרעו ‏ ויצא בדרך אמרה להם ומה אתם שלא עמד עליכן אלא שעה‬
‫(מט כ'ה)‪| .‬אמי ר' יצחק נ‬
‫צפרניו‪ ,‬מידי אביר יעקב‪= .‬רב חונא בשם ר' מתני אחת כך לא סבלתם את עצמכם אני שרואה אותו‬
‫בכל יום ויום על אחת כמה וכמה‪ .‬אמרו לה אין‬ ‫יקונן ‏ שלאביו ראה וצנן דמו‪ .‬‏ ר' מנחמא בשם‬
‫לך תקנה אלא שתאמרי לאדוניו ווהבשנו בבית‬ ‫רי אבון איקונן שלאמו ‏ ראה וצנן דמו דכת' משם‬
‫‪0‬‬ ‫האסורים ויהא ליך כולו‪ .‬אמרה להן‬
‫אם‬
‫ורעי‬ ‫לו אהובי‬ ‫רעה ‏ אבן ישראל (מז)‪ .‬‏ אמרה‪.‬‬
‫‪ 0/0‬בי אלא אם תאמר‬‫אומרת עליו לבעלי אינו מאםמין‬ ‫מפני מה נתעלפתה אמ לה דמות אבא אני רואה‬
‫כל אחת ואחת לבעלה תפסני יוסף‪ .‬אף אני אומרת‬ ‫אמרה לו אין כאן איש אמי רב חמא בר חנינה‬
‫לבעלי תפשני יוסף ויחבשנו‪| .‬הדא היא דכת' ויהי‬ ‫משל למה הרבר דומה לפקח שהיה אוחז ביר סומה‬
‫כשמוע אדניו את דברי אשתו אשר דברה כדברים‬ ‫הריח פומה ריה פולין בשילין אמי לו הבא לי מהן‬
‫האלה עשה לי עבדך (‬
‫ור‬
‫‪-‬‬
‫אמי לו ירא אני אמי לו הסומה אין כאןאיש אמי‬
‫לו אתה שאין לך עינים אין אתה רואה אני שיש‬
‫ט) ותנח בגדו אצלה‪ ,‬אמ רי אמי ולמה‬ ‫‪ 5‬עינים אני רואה (מח)‪,‬‬
‫ומנפפתו‬ ‫מחבבתו‬ ‫אצלה שהיתה‬
‫ומנשקתו (נג)‪.‬‬
‫ותתפשדו בבגדו [ג וינס ויצא‬ ‫‪₪‬‬
‫רי‬ ‫=‬ ‫ש=‬
‫פה‪.‬‬ ‫אדנינו‬ ‫כשמוע‬ ‫‪ ₪‬ויהי‬ ‫ההוצה‪ ,‬ר שמואל אומי ‪:‬בזכות אבות‬
‫ועליו‬ ‫היך דכת' ויוצא אתו החוצה (ט'ו ה') (מט)‪ .‬‏‬
‫האלה‪.‬‬ ‫אשתו כדבר ים‬ ‫הוא ‏ אומ' רגלי חסודין ‏ ישמור (שמואל אי ב' ט)‪.‬‬
‫מיר‬ ‫לו (נד)‪.‬‬ ‫אמרה‬ ‫תשמיש‬ ‫בשעת‬ ‫אומי‬ ‫אבהו‬
‫(שם שם‬ ‫חפי"ו כת' זה יוסף‪ ,‬ורשעים בחשך ידמו‬
‫לו אשתו אל‬ ‫אפרח‬
‫אשיו‬ ‫‪.‬‬ ‫אפו וביקש להרנו‬ ‫ויהר‬ ‫(שם‬ ‫זו אשתו שלפוטיפרע‪ .‬כי לא בכח יגבר‬
‫שתמכרנו‬ ‫תהרגהו אלא הֶבְשִיהו בבית האסורים עו‬
‫יור‬
‫את יצרו (נ)‪.‬‬ ‫הוא גבור הכובש‬ ‫דתנן איזה‬ ‫איש‬
‫כמות‬ ‫מעותיך (נה)‪.‬‬ ‫ותביאא‬ ‫בו ונס‬ ‫שכתי‬ ‫יוסף‬ ‫בוכות עצמות‬ ‫[פ' שמעון אומ'‬

‫(מד) צ"ע‪ .‬‏ (מה) עי' ביר שם ם"ז ותנהומא ‪4‬וישב ריש פימן ט' | (מו) צ"ע ועי' סוטה ל"ו ע'ב ע"ש‪ .‬וע"ע בהרגום‬
‫לפסוק זה‪(| .‬מז) עי' ב'"ר שם ובדוגמאות שם ועי' בחידושי רד"ל שם אות ט' ובפירוש מהרז"ו שס‪( .‬מח) צ"ע ועיי‬
‫קפז‪ .‬‏ (נ) עי' מדרש‬ ‫בילקוט כאן כמ קמ"ו) קצת מזה בשם האבכיר ע"ש‪( .‬מט) עו ב'‬
‫באבכיר קצת מזה‬ ‫‪/‬‬ ‫ע‬ ‫של פ"ה‪ .‬ע"ש וע"ע לעיל עמוד תקע"ט‪( .‬נא) עי' ביר שם ובנייש‪.‬‬
‫וע"ע ספר הישר פרשה וושב‪ .‬ובכי"ק כך סבלתם את עצמכם וכנ'‪ | .‬ת(נג) עי' ב"ר שם‪( | .‬נד) עי' ב"ר שם ס"ם‪.‬‬
‫וושב ס"ט‪.‬‬ ‫(נה) עי' תנחומא‬
 ‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מא‬ ‫‪--‬‬ ‫‪9500‬‬ ‫‪%‬‬
‫ג'‬ ‫\ ותו‬ ‫| ==‬ ‫|‬ ‫‪1‬‬

‫ששוווה‬ ‫בהגגטמווון וזול אאוומברתת‬ ‫פבניי‬ ‫פלששהחירתית‪ .‬ה הללככול ווההלקבבויפלןו‪.‬‬ ‫סלהה‬ ‫אאמו‬ ‫א ג'‪,‬‬ ‫אותן‬ ‫יוסף‬ ‫ב) ויקהח אדני‬
‫ממה שנהתני לאיש זה וז אומרת שווה‬ ‫מאוותת‬ ‫לי‪5‬‬
‫וקרא לו א מ'‬ ‫שלה ו‬ ‫זה‬ ‫לאיש‬ ‫שנתתני‬ ‫ממה‬ ‫לי מות‬
‫ידע אנא דלית הוא‪ .‬מינך אלא שלא‬
‫כדרך שבני‬ ‫הללו‬ ‫הנשים‬ ‫עם‬ ‫מה לא עשית‬ ‫לו מפני‬
‫‪.-‬‬
‫לערב פסולת בבני‪( .‬נו)‪.‬‬
‫אדם עושין‪ .‬לא נשים יפות הן‪ .‬לא בני אדם כמותך‬
‫הן‪ .‬לא שברא אותך ברא אותן‪ .‬אמי לו ומה אעשה‬ ‫יוס|ת‪,‬‬ ‫יי‬ ‫ו‬
‫ביף‪.‬‬ ‫וה‬ ‫‪₪‬‬
‫כנ) [וית] שר‪4‬כי‬
‫נבילות‪ .‬וטריפות‬ ‫להן כבר‪ .‬ריהן בא אלי כריה‪ .‬בשר‬ ‫אומ' שימושי‬ ‫רי אהא‬ ‫ר' הונא בשם‬
‫ו‬
‫שהרי‬ ‫עקיבה‬ ‫‪-‬ו‬ ‫על‬ ‫תתמה‬ ‫ואל‬ ‫חזיר‪,‬‬ ‫בשר‬ ‫וכריה‬ ‫וומדיח את‬ ‫לרבו והיה‪ .‬יוצא מבית האסורים‬ ‫היה |עהב‬

‫שתים‬ ‫אחו‬ ‫אהותו‬

‫נדול ממנו‪ :‬שנידל את בת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫י אלעז‬
‫ו‬ ‫‪-‬‬
‫המטות והיתה‬ ‫ועורך את השלחנות ומציע את‬ ‫הכוסות‬
‫ראוי‪ .‬לאיש‬ ‫שהיתה‬
‫שהיתו‬
‫עד‬
‫עד‬
‫במטה‬
‫במטה‬
‫טמו‬
‫עמו‬
‫נה‬
‫שנה‬ ‫עשרה‬ ‫אומרת לו בדברים הללו עשקתיך חייך שאני עושקתך‬
‫אמי לה צאי והנשאי למי שתרצי אמ רה לו הרי אממתך‬ ‫בדברים אחרים והיה אומי לה עושה משפט לעשוקים‬
‫ונתי אלא‬ ‫לרחויץ רנלו תלמיריך‪ .‬אמי לה כבר אני‪ .‬זק‬
‫(תהלים קמ"ו ז')‪ | .‬אמרו ה לו אני עושה אותך רשע‬
‫אממדה‪ .‬לו ר' הלא‬ ‫שכמותיד‪.‬‬
‫שכמות‬
‫‪-‬הרחור‬
‫לבחו‬ ‫לכי והנשאי‬ ‫אמי לה ה' אוהב צדיקים‪ > .‬אמרה ‏ לו אני עושה‬
‫לרחוץ הנלי תלמיריך‪.‬‬ ‫אמתך‬ ‫הרו‬ ‫‪-‬‬ ‫אמרתי‬ ‫כבר‪.‬‬
‫צַרמִי אמי לה הי שומר את גרים‪ .‬עאדיכן ר' הונא‬
‫ובא‬ ‫וכידשה‬ ‫וות‬
‫רששו‬ ‫ממנה‬ ‫נטל‬ ‫דרריו‬
‫'‪-‬‬ ‫)ואוו‬
‫ששסל;‬
‫‪-‬יי‬
‫‪-‬ון‬ ‫אר ער שנתנה שַרְתוע שלברול‬ ‫רי | אהי‬ ‫בא‬
‫אומ‬ ‫מהא‬ ‫|‬ ‫ם‬

‫‪-‬‬
‫עליה (נה)‪ .‬רב‪ .‬בנימין ‏ בר הלקיה ורב הלקיה ב‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬
‫תחת צוארו כדי ‏ שיתלה עיניו ווביט |בה אע'פ כן‬
‫טאבי ורב הונא ‏ בר חייא |הוו יתבי |בהדי הדאדי‬ ‫לא היה מביט בה הדא היא דכת' ענו בכבל רגלו‬
‫אמרי אי איכא דשמיעא |ליה מילתא‪ .‬מכפר‪ .‬סכנא‬ ‫ברזל באה נפשו (תהלים ק'ה י'ח) (נז)‪ .‬ואל תתמה‬
‫בארוס‬ ‫מעשה‬ ‫ואמ‬ ‫מניהו‬ ‫הד‬
‫הן‬
‫פתה‬
‫פתה‬
‫לימא‬
‫א‪.‬‬
‫שלמצרים‬
‫על יוסף הצדיק שהרי ר' צדוק גדול ממנו שנשבה‬
‫לבין הגוים ‏ והשיאום זה לוה אמי‬ ‫שנשבו‬ ‫וארוסתו‬
‫רו‬ ‫לרומ ונטלתו מטרוננת אחת ושיגרה ל שפהה אחת‬
‫לו בבקשה ‪ 20‬אל תנע בה שאין לה כהובה‬ ‫נאה‪ .‬ביותר כיון‪ .‬שראה אותה נתן עיניו בכותל והיה‬
‫יישב ושונה כל אותו הלילה לשחרית באה והקבילה ממנו ולא נגע בה עד יום מותו‪ .‬וכשמת אמרה להן‬
‫פני נברתה אמרה‪ .‬ל‪ .1‬שוחה מות‪ .‬ממה שנתתוני לאיש ספרו זה שפטפט ביצה יתר מיוסף‪ ,‬דאלו יוסף הדא‬
‫זה‪ .‬שלחה וקראה לו אמרה לו מפני מה לא עשית שעתא והאי כל יומא ויומא‪ .‬ואלו יוסף לא בחדא‬
‫עם האשה הזאת כדרך שבני אדם עושין‪ .‬אמ' לה מטה והאיי בהדא מטה‪ .‬ואלו יוסף‪ .‬לאו אשתו והאיי‬
‫ממשפחה גדולה ‏ אני ‏ ומכהונה ‏ נדולה ‏ אני אמרתי אשתו‪ .‬פתה אידך ואמי מעשה ועמדו חטים ארבעים‬
‫שמא אבוא עליה ונמצאתי מוליר |ממזרים בעולם מוריאות בדינר וחפר השער מודיא אחת וברקו ומצאו‬
‫כיון ששמעה דבריו צותה עליו ופטרתו בכבוד נדול‪ .‬גב ובנ שבעלו נערה מאורסה ביום הכפורים והביאום‬
‫ואל תתמה על ר' צחוק‪ .‬תמה על רי עקיבה גדול ‪ ..‬דין וסקלום וחזר |השער למקומו‪ .‬‏ פתה אירך‬
‫ממנו שהלך ‪ 5‬ואכלו ‏ עליו קרצין לפני הגמון ואמ מעשה באחד שנתן עיניו באשתו לגרשה והיתה‬
‫אחר שיגר לו שתי שפחות יפות ביותר ורחצום כתובתה מרובה מה עשה הלך ודמן את שושביניו‬
‫וסכום וקישטום ככלות לפני ‏ חתנים והיו מתנפלות והאכילן והשקן והשכירן ‏ והושיבן ‏ על מטה אחת‬
‫והטיל ביניהן והעמיד להן עדים‬ ‫הביא לובן ביצה‬ ‫זו אומרת הזור אצלי וזו‬ ‫עליו כל אותו |הלילה‬
‫ובא לבית דין והיה שםזקן אחר מתלמידי |שמאי‬ ‫אומרת חזור אצלי‪ ,‬והיה יושב ודורש ביניהן ומדקדק‪.‬‬

‫(ני)‪ .‬עי' ביר שם ע"ש‪( .‬נז) עי' ביר שם ס"י וע'ע אדר"כ נו'א‪ .‬פטי ע"ש ובכי"ק א"ל ה' שומר את גרים וכ ו" עד איכן‪,‬‬
‫(נח) עי' אדר'ג שם ובהערות שם‪ .‬ובכי"קק ווקקראה לו ואסרה לו וכו' א"ל מה אעשה להן וכו‬
 ‫‪7‬‬ ‫הפחול‬
‫ותאמר להם נתנה הצדיק בפיהם אמ הקב"ה‪ .‬מוטב‬
‫שיהיו פונים אלו באלו ‏ ולא יפנו בצדיק הזה לכך‬
‫נסמך הטאו משקה מלך מצרים (נ)‪| .‬במה הטאו‪.‬‬
‫ר' אביתר אומי בקשו להזדווג |לבתו שלמלך נאמי‬
‫כאן חטאו ונאמ' להלן וחטאתי ‏ לאלהים מה להלן‬
‫עבירה‪ .‬אף כאן עבירה‪= .‬ר' חונא |אומ' בתשמיש‬
‫רבנן אמרי נמצא זבוב בתוך פִּיילִי‬
‫פטירון שלשר המשקים‪ .‬ונמצא צרור בתוך קלסקין‬
‫שלשר האופים (ד)‪ .‬כיוצא בו ותזנה עליו ל‬
‫(שופטים י'ט ב')‪ .‬מאי‪ .‬היא ר' אביתר אומי זבוב מצא‬
‫לה‪ .‬ר' יונתן אומי נימה מצא לה‪ ,‬אשנחיה ה‬
‫אביתר לאליהו אמי ‏ ליה מאי קא עביד ‏ קודשא‬
‫בריך הוא השתא אמי ליה קא עסיק בפילגש בנבעה‬
‫מאי קא אמי אביתר בני |כך הוא אומי ‏ יונתן בני‬
‫כך הוא אומ' ומאו איכא‪ .‬ספיקא |קמי |הקב'ה‬
‫וישב‬ ‫מררש‬ ‫‪4‬‬
‫בן ביטא שמו אמי מקובל אני משמאי‬ ‫הזקן ובא‬
‫הזקן לובן ביצה |סולד מן האור שכבת זרע דִיחָה‬
‫ְהאור והלכו וכדקו ומצאו כדבריו והביאוהו לבית‬
‫דין והלקוהו‪ .‬והגבו ‪ 2‬כתובתה ממנו‪ ,‬אמ' ליה אביי‬
‫לרב יוסף מאחר דהוו צדיקי כולי האיי מאי טעמא‬
‫יענוש אמ' ליה דלא אבול‪ .‬על ירושלם דכת' שמחו‬
‫אדוניהם הטאו‪.‬‬ ‫את ירושלים ונילו בה כל אהביה שישו אתה משוש‬
‫כל המתאבלים ‏ עליה (ישעיה פ'ו ') (נט)‪.‬‬
‫‪ )5‬אין שר בית הפהר ראה ‪ 3‬עי‬
‫שאר ה' אתו‬ ‫עכשו בשעת הצרה ב‬
‫מנין אף בשעת הרוחה ת"ל וכל אשר הוא עושה‬
‫הי מצליח (ם)‪.‬‬
‫=‬
‫‪%0₪‬‬

‫אלו ואלו |דברי אלהים חיים הן‪ .‬זבוב |מצא‬

‫לה ולאהקפיד ‪.‬‏נימה |מצא לה והקפיד ‪ .‬אמי רי‬ ‫א) ויהי אחר הדברים האלה חטאו‬
‫יהודה‪ .‬אמי רב |זבוב בקערה ‪.‬‏נימה באותו מקום‪.‬‬ ‫משקה מלך מצרים והאופה‪,‬‬
‫ואיכא דאמרי אידי ואידי בקערה האיי באונסא והאיי‬ ‫זהש'ה מכל‪ .‬פשעי הצילני |חרפת נכל אל תשימני‬
‫בפשיעותא (ה)‪.‬‬ ‫(תהלים ל'ט ט')‪ .‬‏ אמי רי הנינה‪ :‬ראויין הן אומות העולם‬
‫שלא יהיה בהן ‏ דווין אלא שלא יהוא מונים את‬
‫על שני סריסיו‪ ,‬אמי‬ ‫סרעה‬
‫ויקצףפ‬ ‫ישראל ואומרין ‏ להן אומה ‏ זו שלדווין ושלסכופין‬
‫רב כהנא לכו ראו |מפעלות אלהים‬ ‫אתס על שם שני חרפת גבל אל תשימני‪ .‬אמי ‪.‬‬
‫נורא‪ .‬עלילה על בני אדם (תהלים פיו ה')‪| .‬הקציף‬ ‫=אויין ‏ הן אומות ‏ העולם שלא‬
‫שמואל בר נחמני ר‬
‫הקביה מלך על עבדיו כרי לעשות בֶצון לצריק ומ‬ ‫יהיה‪ .‬בהן מעלה חזזין וחטטין אלא שלא יהוא מוני‬
‫יוסףדכת' פרעה ‪ 0‬על עבדין (מ'א ")‪ ,‬והקציף‬ ‫את ישראל ואומרין להן אומה זו שלמצורעים אתם‬
‫עבדיםם על מלך כדי לעשות רצון לצדיק ומנו מרדכי‬ ‫על שם הרפת נבל אל תשימני (א)‪ .‬אמי ר' שמואל‬
‫דכתי קצף בגתן ותרש (אסתר בי כיא) ()‪,‬‬ ‫ראוייץ הן אומות העולם שלא יהיו בהן עניים ומרודים‬
‫אלא שלא יהיו מונין את ישראל וא נומרין להן ‪8‬‬
‫שנ' חרפת גבל אל‬ ‫על שם‬ ‫אתס מרודין ‏ אתם‬
‫ויפקד שרהטבהים את יוסףאתם‪.‬‬
‫תשימני (ב)‪| .‬ר'א‪ .‬מכל |פשעי הצילני חרפת נכל‬
‫כמה נשתהו בבית האסורים ‪ 2‬שנים‬ ‫אל תשימני‪ .‬זה יוסף שכת' בו ותקרא לאנשי ביתה‬
‫בסוף הסימן וע"‬ ‫ובכי"קק ורב הונא בר חייה‪( | .‬ס) עי' ביר שם‬ ‫דהא‪.‬‬ ‫ערך‬ ‫ע'א וע'יע ערוך‬ ‫(נט) עו' גטין ניז‬
‫שם‪.‬‬ ‫מפרשים‬
‫(ג) עיי ביר‬ ‫ו ליתא‪( .‬ב) צ"ע ועי' מפרשים ובפרט פירוש מהרז"ו בב"ר שם‪.‬‬
‫(א) עי' ב"ר פפ"ח ס"א‪ .‬ובכו"ק מלת ז‬
‫ו' ע'א‬ ‫מ‬
‫גסין‬ ‫(ה) עו‬ ‫ערך גלסק‪.‬‬ ‫מך לו‪( .‬ד) עי' ב'ר שם פ"ב ובכי"ק בתוך קלסין וע'ע בערוך‬
‫שם ובכי"ק גס‬
‫ובנ"ש‬ ‫ס"ג‬ ‫שם‬ ‫ב'ר ‏‬ ‫וע"ע‬ ‫עיב ובד"ס שם‬ ‫(ו) עו' מגילה‪" .‬ג‬ ‫ע"ש‪| .‬ובכי"ק ‪ .-‬מצא והקפיד אט' |רב זבוב וכו'‪.‬‬
‫‪8‬‬
 ‫‪6‬‬ ‫והוגרול‬ ‫וישב‬ ‫= ההש‬ ‫‪5‬‬

‫עלתה נצה אלו סנדרי‪| .‬הבשילו אשכלותיה |ענבים‬ ‫שהוציא‬ ‫בשביל‬ ‫האסוריםם‬ ‫בבית‬ ‫יוספ שיהא‬ ‫על‬ ‫שנגזר‬

‫אלו צדיקים שבכל דור ודור‪ .‬אמר רבן מליאל עדין‬ ‫דבה על עשרת אחיו (‪.)1‬‬
‫פן זו‬ ‫המודעי | אומי‬ ‫אליעזר‬ ‫רו‬ ‫צריבין למוּרעי‬ ‫אנו‬
‫ה ויחלמו הלום שניהם איש חלמו‪,‬‬
‫ווככההןז גדול‪.‬‬ ‫ומלך‬
‫וקו‬
‫מלקדש‬ ‫זה‬ ‫שריגים‬ ‫שלשה‬ ‫ירושלם‪.‬‬
‫מכאן אמי‪ .‬ר' שמואל בר נחמני אין‬
‫‪- 0‬‬ ‫והיא כפורחת עלתה נצה אלו ‪5‬‬ ‫מראין לאדם אלא מהוהורי לבו תדע לך משר‬
‫אשכלתיה ענכים אלו נסכים‪ ,‬רי יהושע בן לוי אומ‬ ‫המשקים ושר האופים‪ .‬ואי בעית אימא מהכא מלכא‬
‫נפן זו תורה‪| .‬שלשה שרינים ‏ זו באר ועמוד‪ .‬ענן‬ ‫רעיונך על משכבך פליקו מא די להוי (דניאל בי כש‬
‫ומן‪ .‬והיא כפרחת עלתה נצה אלו בכורים‪ .‬הבשילו‬ ‫ורעיוני לבך תנדע (שם ל)‪.‬‬ ‫ואי בעית אימא מהכא‬
‫אשכלותיה ענבים אלו נסכים‪ .‬‏ ור' ירמיה בר אבא‬ ‫אמי רבא תידע דלא מחוו ליה לאיניש בחלמיה לא‬
‫גומי נפן אלו ישראל וכן הוא אומי נפן ממצרים‬ ‫קלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא (ח)‪,‬‬
‫תסיע (תהלים פ' ט')‪ .‬שלשה שריגים ‏ אלו שלשה‬ ‫חרלמו מלמי שהחלום הולך‬ ‫איש ל‬
‫‪ 6‬שעולין ישראל בכל שנה ושנה‪ .‬והיא כפורחת‬ ‫הפתרוז ן (ט)‪.‬‬
‫יע זמנן שלישראל לפרות ולרבות שני ובני ישראל‬
‫פרו וישרצו וירבו (שמות‪ .‬א' ‪ .)+‬עלתה נצה הניע‬ ‫‪ 0‬ויבא אליהם יוסף בבקר‪ ,‬מכאן שה‬
‫זמנן שלישראל לינאל וכן הוא ‏ אומי ויז נצהם על‬ ‫בבית אדניו בלילה (י)‪.‬‬ ‫משמש‬
‫בגדי וכל מלבושי אנאלתי (ישעיה ס'ג ג')‪ .‬הבשילו‬
‫אשכלותיה ענבים הניע זמנה שלמצרים לשתות כוס‬ ‫ה ויאמר אליהם יוסף הלא לאלהים‬
‫פתרנים‪ ,‬ר' יהושע דפכנין בשם רי התרעלה הינו =דאמי ראבא ‪ +‬כוסות‪ .‬האמורין‬
‫במצרים למה אחד ששתת בימי משה‪ .‬ואחד ששתת‬ ‫לוי תלה הגדולה בבעלה לכך נתעלה (יא)‪.‬‬
‫בימי פרעה‪ .‬נכה‪ .‬ואחר שעתידה ו הברותיה‪.‬‬
‫משקים את חלומו אמי רי שמעון בן לקיש אומה ‏ זו בגפן נמשלה‪,‬‬ ‫הר‬‫‪ ₪‬ויספר ש‬
‫ריוסם‪ 9 ,‬שההלום שחלם הוא זמורות שבה אלו בעלי בתים‪ .‬אשכולות‪ .‬שבה אלו‬
‫‪ .‬דבר נבואה 'דיבר ולא ידע אבל השומע תלמידי הכמים‪ .‬עלץ‪.‬שבה אלו עמי הארץ‪ .‬‏ קנקלות‬ ‫‪+‬‬
‫א ‪₪02‬‬

‫שבה אלו ריקנין |שבישראל‪ ,‬‏ והינו |רשלהו מתם‬

‫|[‬

‫ידע (יב)‪ .‬גפן‪ .‬זה עולם‪.‬‬

‫יבעון רחמין אַתְבְלְיָא על עליָא דאלמלי ‏ עליא לא‬
‫י) שלשה שריגים‪ .‬זה אניהם יצחק ועקב‪ .‬מתקיימין אתכליא (יג'‪ .‬דיא ובנפן שלשה שרינים‬
‫והיא כפורחת עלתה נצה‪ ,‬אמ' ר' חייא בר ראבא אמי ‏ רב אלו שלשה שרי‬
‫אלו אמהות‪ ,‬הב שילו אשכלותיה ענבים‪ .‬גוים שיוצאין מישראל בכל דור ודור‪ .‬פעמים ששנים‬
‫אלו השבטים דברי ר' אליעזר‪| ,‬אמי לו רי יהושע כאן ואחד באריץ ‏ ישראל‪ ,‬פעמים שאחד כאן‬
‫וכ מראין לאדם מה שהיה והלא אין מראין לו ושנים בארין ‏ ישראל ‪ .‬יהבון בחון |רבנן " עינא‬
‫לאדם אלא מה שעתיר להיות‪ .‬אלא גפן זו תורה‪ .‬ברבנא עוקבא ורבנא נחמיה בני ברתיה‪ .‬דרב רב‬
‫עלל ישראל‬ ‫זכות‬ ‫נוים שמלמרין‬ ‫אלו שלשה שרי‬ ‫אמ'‬ ‫שלשה שרינים‪ .‬זה משה אהרן ומרים‪ .‬והיא כפרחת‬

‫פל"ט ובביאור הרד"ל שם אות כיט‬ ‫ועיע בלקח טוב כאן‪(| .‬ז) אפשר שכיון לשמות רבה פיז ס'א ע'ש וע"ע בפדר'א ‏‬
‫(י) צ"ע ועי' לעיל עמוד תקצ'א והיה‬ ‫(ט) עי' ברכות שם‪.‬‬ ‫מהכא)‪.‬‬ ‫(ת'‬ ‫מיהא‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ע"ב‪.‬‬ ‫ג"ה‬ ‫ועי' ברכות‬ ‫(ח) צ"ע‬
‫דבר‬ ‫פיג וע"ע לעיל עמוד שפיג‪( | .‬יב) צ'ע ובכי"ק‬ ‫מקץ‬ ‫ותנחומא‬ ‫סיד‬ ‫שם‬ ‫עי' ביר‬ ‫(יא)‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫האסורים‬ ‫מבית‬ ‫יוצא‬
‫מיתם‪.‬‬ ‫דשלחו‬ ‫וכו'‬ ‫שלש‬ ‫רבא‬ ‫דאמ'‬ ‫ובכי"ק הינו‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובמפרשים‬ ‫ע"א‬ ‫עי' חולין צ'ב‬ ‫(יג)‬ ‫דוברו‪.‬‬ ‫נבואה‬
‫‪80‬‬ ‫הג חול‬ ‫וושב‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫שהיא‬ ‫זו מלכות הרשעה‬ ‫"‪ 6‬ובסל העליון‪.‬‬ ‫בכל דור ורור (יד)‪ .‬‏ והיא כפרחת‪ | .‬נפן שהפריחה‬
‫טירוניא‪ .‬ככל אומות העולם;‬ ‫מכתבת‪.‬‬ ‫מיד הניצה‪ .‬ענבים ‏ שהניצו מיד בשלו (טו)‬
‫והעוף אוכל אתם‪ .‬וה המלך המשיח בענין‬
‫'א) וכוס פרעה בידי‪ ,‬כגגד ארנעה כוסות‬
‫שני וירד העיט ‪.‬על |הפגרים (ט'י "א) (כב)‪ .‬ד'א‬
‫האמורין |כאן ‏ עתירין |אומות |העולם‬
‫אמי לו שלוש" כתות באות ‏ עליך כת שריברת ‏ על‬ ‫לשתות ארבעה כוסות ‏ שלתרעלה‪ .‬וכנגדן תיקנו‬
‫דבת אהיך‪ .‬וכת שתפסת אשת אדוניך‪ .‬וכת שאתה‬ ‫הכמים ארבעה כוסות גאולה (טז)‪.‬‬
‫מלחיש בדבריך *ואין הכל יודעין(כג)‪= .‬דיא‪ .‬אמי‬
‫טיט ולבנים‪:‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫לעשות‬ ‫ישראל‬ ‫עתידין‬ ‫יוסף‬ ‫יוזן שראה‬
‫י‪ ):‬ויאמר לו יוסף זה פתרנו‪,‬‬
‫ובסל העליון עתירין ישראל להשתעבד בכל צרה‪.‬‬
‫לו‬ ‫אמ'‬ ‫טובות‬ ‫בשורות‬ ‫יוסףו‬
‫את‬ ‫פרעה‬ ‫אמי לו כשם שבישרתני |רעה כך‪ .‬ישא‬
‫הקביה‪ .‬יקרב‪ .‬קצך לצאת בעוד שלשת ימים (יז)‪.‬‬
‫עיץ(‬
‫[כד)‪.‬‬ ‫ראשך מעליך ותלה אותך על‬
‫בכל עצב‬ ‫זהש"ה‬ ‫‪ .‬ותך‪.‬‬ ‫זכרתגי‬ ‫אם‬ ‫יד) כו‬

‫ויהי ביום השלישי יום הלדת את‬ ‫יהי" מותר‪( .‬משלי "ד כ'ג)‪| .‬עצב שנתעצב‬
‫פרעד‪ ,‬וס גניסיא שלמלכים היה ועשה‬ ‫יוסף עם אדונתו היה לו יתרון הימנה שנטל בתה‪.‬‬
‫משתה לכל עבדיו (כה)‪.‬‬ ‫ודבר שפתים אך למחסור (שס) על ידי שאמי לשר‬
‫סרון‬ ‫והזכרתני |בא לירי‬ ‫המשקים כי אם זכרתני ‏‬
‫כ) ולא זכר שר המשקים את יוסף‪.‬‬ ‫וניתוסף שתי שנים דכת' ויהי מקץ שנתים ימים (יח)‪,‬‬
‫זהש"ה אשרי ‪ 6‬יעקב‪ .‬בעזרו אמי‬
‫ר' יוסי בוא וראה כמה ביןהעושה פטרונו בהקביה‬ ‫ננבת*‪ ,‬אמי ר'י אחא שנגנב שתי‬ ‫ט) כי ננב‬
‫לעושה פוטנו בבשר ודם‪ .‬העושה פטרונו בבשר‬ ‫פעמים (יט)‪.‬‬
‫ודסו דיו שאין צרכיו ‏ נעשין אלא שהוא בכלל‬
‫ארור ‪ 2‬ארור הגבראשר יבטה באדם ושם בשר‬ ‫טז) ויורא שר האופים כי טוב פתר‪.‬‬
‫זרועו (ירמיה י"ז ה')‪ .‬‏ והעושה פטרונו |בהקביה לא‬ ‫מני‪ .‬ירע אמ ר' אלעזר מלמי שכל אחד‬
‫דיו שצרכיו נעשין אלא שהוא מתברך דכת' ברוך‬ ‫ואחד הראוהו חלומו ופתרון חלומו שלחבירו (כ)‪.‬‬
‫הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו (שם ז)‪ .‬יוספ‬ ‫ויאמר אל יוסףאף אני בחלומי תו‬
‫לפי שנתן בטחונו בבשר ודם כי אם זכרתני אתך‬ ‫רבנן ארבעה פתחו באף ונלקו באף‪ .‬נחש דכת' אף‬
‫מה נאמי בו ולא זכר שר המשקים את יוסף (כו)‪.‬‬ ‫=ר האופים דכת' אף אני‬
‫כ אמ אלהים (ג' א)‪ .‬ש‬
‫וישכחהו‪ ,‬אמ' ר ברכיה אל תקרא וישְנָּקָהו‬ ‫בחלומי קרח דכת' אף לא אל ארץ (במדבר טיז ו"ד)‪.‬‬
‫אלא וַישָכְּחָהוּ‪ .‬כשהיה יוצא לשוק היה זוכרו וכשנכנס‬ ‫והמן דכת‪ :‬אף לא הביאה אסתר (אפחר ח' 'ב) (כא)‪.‬‬
‫היה שוכחו‪ .‬משל למה הדבר דומה אמ' ר' שמעון‬ ‫והנה שלשה פלי חרי על ראשי אלו‬
‫למי שנלקה חמורו לעבודת המלך הלך ונבטח על‬ ‫שלש מלכיות הראשונות‪ .‬בבל‪ .‬ומדי‪ .‬ויון‪.‬‬
‫(וד) עיי חולין שם‪( .‬טו) עי' ביר שם פיה‪( .‬טז ) עי' ב"ר‪ .‬שם‪( .‬וז) עי' ביר שם‪( .‬יח) עיי ביר פפיט פיב ולקמןעמוד תר"י‬
‫עוי ברכות ניה‪ .‬ע"ב‪( .‬כא) עי' ביר שם ס"ו‬ ‫ובכייק כל עצב וכו' חסרון ניתוסף וכו'‪( .‬יט) עו' ביר פפיח פיה ובנייש‪( .‬כ)‬
‫וג'כ =פרשה יט פ'ב ‏ וע'ע לעיל עמוד פיז‪( .‬ככבב)) עי'‬
‫ו ב'‪/-‬ר'‪ ".‬מק שהם‪ .‬סעא"לש ובמ"כ ובערוך ערך טירוניא‪ .‬ובילקוט כאן וע"ע‬

‫ועי' תרגום‬ ‫צ"ע‬ ‫בריֶךִי (כד)‬ ‫בו‬ ‫מלחיש‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ע"ש‬ ‫מלחש‬ ‫בענין‬ ‫סיה‬ ‫לעיל עמוד רל"ה‪( | .‬כג) צ"ע ועי' ביר פפ"ו‬
‫מהרשיב ח"ג‪ .‬כ' עיב‪ .‬בענין‬ ‫יב"ע לפפוק זה‪( | .‬כה) עי' ב'ר פפיוו פ"ו‪ .‬ועיע ערוך ערך גנם‪( | .‬כו) צ"ע‪= .‬ועי' תנחומא‬
‫ע"ש‪ .‬וע"ע תיב"ע לפסוק זה‪.‬‬ ‫ארור‪.‬‬ ‫בכלל‬ ‫פטרונו בבשר ודם שהוא‬ ‫העושה‬
 ‫הגדול‬
‫מלכות נוגעת |בהברתה אפלו כמלוא‪ .‬נימה אלא‬
‫מלכות שהניעה זמנה ליפול ביום נופלת ביום ומלכות‬
‫שהגיע‪ .‬זמנה ליפול בלילה נופלת בלילה‪ .‬וכן כשתבוא‬
‫מלכות‪ .‬ישראל שמשולה באבן דכת' והוציא את‬
‫האבן הראשה (יכריה ד' ‪ .)+‬מיר יבטלו כל המלכיות‬
‫מלפניה דכת' ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב‬
‫ומלאת כל ארעא (דגיאל ב' ל'ה) (כח)‪,‬‬
‫כן יאמר בעל הרחמים‪,‬‬
‫וישב‬ ‫מדרש‬ ‫‪9‬‬
‫עבדיו שלמלך‪ .‬אמי לו המלך יום אחד היית מבקש‬
‫לעשות‪ .‬ועכשיו שנבטהתה בעבר תעשה שני ימים‪.‬‬
‫כך אמי הקביה ליוסף ‏ עכשו היית מבקש להוציאך‬
‫כיון שנבטחת על שר המשקים יש לך עוד לעשות‬
‫שתי שנים הרא היא ויהי |מקיץ שנתים ימים (כז)‪.‬‬
‫דיא ולא זכר שר המשקים אמ' לו הקביה אתה‬
‫שכחתו אני‪ .‬לא אשכהו אלא ויהי מקץ שנתים ימים‬
‫ועליו הוא אומי ק'ן שם לחשך (איוב כיח ג')‪ .‬שאין‬

‫הרש"ש‬ ‫ועי' בחידושי‬ ‫פיז‬ ‫כלומר עי' מלאך וכבב'ר שם‬ ‫(כז) צ'ע אולי ריל |שיש לקרות וישַכחהן היגו בהפעיל‬
‫קץ‬ ‫לפסוק זה‪( | .‬כח) צ"ע ועוי ביר שם על תחלת המאמר ופפ'ט ס'א הדרושים על מי שם‬ ‫וע'ע בלקה טוב‬ ‫שם‪.‬‬
‫להושך‪ .‬ותנחומא תולדות פי"ד בענין הדרשות על הפסוקים בדניאל‪.‬‬
 ‫צור הנצב על הסולם‪.‬‬
‫מקין‬ ‫ויהי‬
‫והיה העולם‪.‬‬ ‫מרשות מי שאמר‬
‫יתברך שמו שאין לו קין ולא זמן ישלם‪.‬‬ ‫קדוש ונקדש בפי יצורים כולם‪.‬‬
‫בחר בעמו ועל שבעים לשונות ‪0‬‬ ‫השמים לא יכלכלוהו אף כי היכל ואולם‪.‬‬
‫ויצא ‪ -‬שם בנוים והוד והדר‪ .‬כללם‪.‬‬ ‫השכין שכינתו בתוכם לפארם ולגרלם‪.‬‬
‫מהללו בפי‪ .‬כל ונעלה על כל מהללם‪.‬‬ ‫ויקדשם בתורה‪ .‬ומצות וכבוד הנהילם‪.‬‬
‫עולם‪.‬‬ ‫ועד‬ ‫ה' מבורך מעתה‬ ‫יהי שם‬

‫ישמיד ‏ אויבינו ונפשותם ישקיץןי‪+‬‬ ‫יעודדנו הצור שאין לנדלו סוף וקץ‪.‬‬
‫בעיר צלמםיבזה כחלום אחרי‪ .‬הקין‪.‬‬ ‫ינדע קררןשעים וכל עבותם יקוין‪.‬‬
‫יקרב‪ .‬קיץ גאולתינו דכת' ואתה לך לקץ‪.‬‬ ‫ינלה בימנו דברים =החתומים בעד עת קץ‪.‬‬
‫דכת' למרבה המשרה ולשלום אין קץ‪.‬‬ ‫יתמיד משרתינו וירבה שלומיינ לאין קץ‪.‬‬

‫יבלו בהירי (ישעיה ס'ה כ"ב)‪ .‬ותניא אמי רי יהודה‬ ‫זה ש"ה למינה המשרה ולשלום אין קין (ישעית ט' ז)‪.‬‬
‫אמי שמואל ימות המשיח כמיוס שנברא העולם ועד‬ ‫רי אליעזר אומי מצינו שאין קץ לשלות‬
‫עכשיו שנ' כימי השמים על הארין (דבריס י"א כ'א)‪.‬‬ ‫הצדיקים ויש קץ לייסורין וכולן פתורין‪ .‬לשלותן אין‬
‫אף יוסףהצדיק שהיה ‏ חבוש בבית האסורים ניתן‬ ‫קןץ דכת' למרבה המשרה ולשלום אין קץ‪.‬ה‬
‫לו קץ ועליו הא אומי קץ שם להשך‪ .‬זמן ניתן‬ ‫יש קץדכת' קין שם להשך (איוב כ'ח ג')‪ .‬תדע לך‬
‫ליוסף‪ .‬כמה שנים יהיה בבית ‪+‬האסורים שהוא חשך‬ ‫דשראל במצרים נתן קץ ומדה‬ ‫שהוא כן‪ ..‬לשעפבויר‬
‫וכיון שהגיע הקיץ חלם פרעה חלום ובו נגאל מנין‬ ‫ארבע מאות שנה (פ'ו "ג אבל לשלותן אחר כן‬
‫ממה שקרינו |בענין ויהי מקץ שנתים (א)‪| .‬דיא‬ ‫לטוב לנו כל הימים (דברים ו' כ'ה)‪ .‬לנלות ראשונה‬
‫זהש"ה לכל תכלה ראיתי קץ (תהלים קיש צ'ו)‪= .‬רבנן‬‫יש קץ ומדה דכת' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה‬
‫אמרי אין לך דבר בעולם שאין לו קץ דכת' לכל‬ ‫אפקד‪ .‬אתכם (ירמיה כ'ט ")‪ .‬אבל לשלותן אחר כן‬
‫ובניתי אתכם ולא אהרוס ונטעתי אתכם ולא אתוש תכלה ראיתי קץ‪ .‬רי לוי בשם רי יוחנן אומי אפלו‬
‫(ירמוה "ב ")‪ .‬וכן לגלותינו ‏ יש קץ ומדה דכת' עד לשמים ולארין יש תכלה דכת' ויכלו השמים והארץ‬
‫לחשך‬ ‫קין שם‬ ‫(ג' א)‪ .‬לחשך יש קץ דכתיב‬ ‫‪ ₪‬ועדניןופלג עידן (דגיאל ז' כ'ה)‪ .‬אבל לשלותינו‬
‫(איוב‪ .‬כיח ג')‪| .‬ליציאת |נח מן התבה יש קץ דכתי‬ ‫ןלא כימי העין ‏ ימי עמי |ומעשה ידיהס‬ ‫‪7‬א‬
‫ר"י | אמר שמואל‪.‬‬ ‫מאמר‬ ‫ע'א על‬ ‫(א) צ'ע ועי' פנהדרין צ"ט‬ ‫מא‬
 ‫‪4‬‬ ‫הגרול‬ ‫מקץ‬ ‫מדררש‬ ‫‪3‬‬
‫האיי נונא ולא אתא‪ .‬אמ' ליה אביי בששית קולות‬ ‫ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נה ונוי (ח' ‪ -)+‬לישיבתו‬
‫מיוי כסדרן‬
‫בשביעית ממללהחממוות מאי הוה‪= .‬ועוד אי‬ ‫בשביעי‬
‫שלאברהם אבינו נתן קץ |רכת' |מקץ עשר שנים‬
‫ה' אשר‬ ‫חרפו אויביך‬ ‫מאי הוה הינו דכתי |אשר‬ ‫‪ -‬אברם בארין כנען (ט'ז ג')‪| .‬ליציאת מצרים‬
‫פעוקבות משיחיך תהלים פיט נ'ב) (נ)‪ ,‬דרש ראבא‬ ‫קיןץ דכת' ויהי מקץ שלש שנה וארבע מאות שנה‬
‫כמופת הייתי לרבים ואתה מחפי עז (תהלים ע'א ז')‪.‬‬ ‫(שמות ייב מ"א)‪ .‬לשמטה קדץכת' מקין שבע שנים‬
‫אני סימן טוב להם‬ ‫שלישראל‬ ‫אמי דור אני מופתן‬ ‫קץ רכתי‬ ‫רים טיו א')‪ | .‬למעשר‬ ‫שמטה‬ ‫תעשה‬
‫וער שנפלו‬ ‫שנתחרפתי‬ ‫עד‬ ‫שירה‬ ‫לא אמרתי‬ ‫אני‬ ‫מה‬ ‫כ"ח)‪.‬‬ ‫י"ד‬ ‫(דברים‬ ‫וני‬ ‫תוציא‬ ‫שנים‬ ‫שלשים‬ ‫מקצה‬

‫אצבעות‪ .‬כך אין ישראל אומרין‬ ‫ובעל‬ ‫ארבעה‬ ‫בידי‬

‫לבנין בית המקדש קץ דכת' ויהי מקץ עשרים שנה‬
‫שירה עד שיתהרפו ועד שיפול בידם ארבעה ובעל‬ ‫אשר בנה שלמה (דברי הימים ב' ח' א')‪ .‬ליוסף‪ .‬נתן‬
‫אצבעות‪ .‬והיכן נתהרף בנלית דכת' היום הזה יפגרך‬ ‫לתחיית המתים‬ ‫ימים‪:‬‬‫כ דכ ויהי מקיץ‪ .‬שנתים‬ ‫['‬ ‫לו‬

‫ה' בידי‪ .‬ואומי ‏ אלהי מערכות ‏ ישראל אשר חרפת‬ ‫לרנלך לקין‬ ‫קץ דכת' ואתה לך לקץ ותנוה‪ .‬ותעמוד‬
‫(שמואל א י'ז מה) ונפל בידו |הוא |ושלשת‪ .‬אחיו‬ ‫כי ‪--‬‬ ‫קין רכתי‪.‬‬ ‫יש‬ ‫לנאו‪0‬‬ ‫רניאל)‪.‬‬ ‫(סוף‬ ‫חימין‬

‫דכת' את ארבעת אלה נולדו לחרפה בנת ויפלו ביד‬ ‫נפץ יד עם קדש תכלינה מ‬ ‫מועדים וחצי וככלו‬
‫דוד וביר עבריו‪( .‬ש מואל‪ .‬ב' ביא ביבב)‪ .‬ונפל בידו בעל‬ ‫')‪ .‬ואומי כי עוד חזון למועד ויפיה‬ ‫אלה (דגיאל וב‬
‫אצבעות דכת'ויהי איש מדון ואצבעות ידיו ואצבעות‬ ‫יתמהמה חכה לו כי בא יבוא‬
‫רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר ויהרף את‬ ‫לא יאחר (חבקוק ב' ג') (ב)‪| .‬אמ' ליה =רב נחמן‬
‫ישראל ויכהו יהונתן בן שמעי אהי דוד (שם שם כ'א)‪.‬‬ ‫לרב‪ .‬יצחק מהודעת האיי או אשתמע לך בר נפלאי‬
‫ולבסוף וידכגר דוד את דברי השירה ‏ (שם כ"ב א)‪.‬‬ ‫אימת אתי‪ .,‬אמ'ליה מאן בר נפלאי אמ' ליה משיה‬
‫כ ישראל אין אומרין שירה |עד שיתחרף משיח‬ ‫דמיטמר אמי ליה ומשיח בר נפלאי קרית ליה אמי‬
‫דכת' אשר הרפו איביך הי אשר חרפו עקבות משיחיך‪.‬‬ ‫ה\הוא אקים את סוכת דוד‬ ‫ליה אין‪ .‬דכתי‬ ‫רווח‬
‫‪-%-‬‬

‫ועד שיפלו בירם ‏ ארבעה ‏ מלכיות‪ .‬‏ בבל ומדי וזון‬
‫ואדום‪ .‬ובעל אצבעות זמולכות הרשעה דכת' ואצבעת‬
‫(דניאל ב' מב)‪.‬‬ ‫רגליא‪ .‬מנהון די פרזל ומנהון די חספ‬
‫ולכסוף אומרין שירה ‏ רכת' ביום ההוא יושר השיר‬
‫הזה לה' ‏ צבאות (ישעיה כ'ו א')‪| .‬ואומ' |שירו |להי‬
‫‪( --‬עמוס ט' י"א)‪ .‬אמי |ליה הכי |אמי ר' יוחנן‬
‫מתמעטין‬ ‫הכמים‬ ‫דור שבן דור בא בו תלמידי‬
‫והנשאריםעיניהן |כלות ביגון ואנחה וצרותרבות‬
‫ונזירות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה‬
‫שנייה באה‪ .‬תניא |במהניתא‪ .‬שבוע שרז דויד‪ .‬בא‬
‫=|‬

‫שיר חדש כי נפלאות עשה (תהליםס צ'ח א) (ד)‪,‬‬
‫תניא‪ .‬ר' יהודה אומי דור שבן דויד |בא בו בית‬
‫הועד יהיה לונות והגליל ישום ואנשי הגליל יסובבו‬
‫מעיר לעיר ולא ירוחמו‪ .‬והכמת סופרים תסרה ויראי‬
‫חטא ימאסו ופני הדור |כפני הכלב והאמת נעדרת‬
‫שנ'י ותהי האמת נעדרת (ישעיה נ'ט ט'ו)‪ .‬אמרי‪ .‬דבי‬
‫ר' נאי מאי נעדרת‪ .‬מלמי שהאמת | נעשית |עדרים‬
‫עדרים‪ .‬והולכת‪ .‬לה למדבר‪ .‬מאי וסר מרע משתולל‬
‫בו שנה ראשונה מתקיים והמטרתי ‏ על עיר אחת‬
‫ועל עיר אחת לא אמטיר (עמוס ד' ז)‪| .‬שנייה הָצִי‬
‫רעב משתלחין‪ .‬שלישית רעב גרול‪ .‬ימותו בו אנשים‬
‫ונשים וטף‪ .‬וחסידים ‏ ואנשי מעשה ותורה משתכחת‬
‫מלומדיה‪ .‬רביע'ת שובע ואינו שובע‪ .‬חמישית שובע‬
‫גדול ואוכלין ושותין ושמהין ותורה חוזרת ללומדיה‪.‬‬
‫בששית קולות‪ ,‬בשביעית מלחמות‪ .‬במוצאי שביעית‬
‫בן דוד בא אמי רב יוסף חָל הכי כמה שבועי כי‬

‫(ב) צ"ע ועיי תנחומא מקץ ם'א ו ב'ר פ"י ס"א‪( .‬ג) עי' סנהדרין צ'ו ע'ב וצ'ז ע'א‪ .‬וע"ע פסיקתא דר"כ נ"א‪ .‬ע"א וע'ב ובנ"ש‬
‫י'ח ואולי היה כן לפני‬ ‫ובכי"ק בר נפלי וכו' שלישית עב גדול ומתו בו אנשים וכו =(ד) ע" מדרש תהלים מזמור‬
‫המלקט בגמרא שם בשם רבא‪ .‬והמקרא דאשר חרפו וכו שמביא | שם בסנהדרין צ"ז מורה קצת על זה וע'ע רשיי‬
‫וביס עירבב פה לשון פיסקא עם דניאל ב' ליג‪:‬‬ ‫רגליא‪.‬‬ ‫ואצבע‬ ‫דכת'‬ ‫שם‬ ‫וגם‬ ‫ראבה‪.‬‬ ‫דרש‬ ‫ובכי"ק‬ ‫חרפו‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫ד"ה‬ ‫שם‬
‫‪006‬‬
‫יול‬ ‫מקן‬ ‫מדרש‬ ‫‪5‬‬
‫ג ער שתכלה‬ ‫ב‬
‫אמי רב חמא בר חנינה ו‬
‫וד‬ ‫‪-‬רא*‬ ‫שציי‬
‫(שס) אמרי דבי ר' שילא כל מי שהוא ירא שמים‬
‫מלכות הזלה מן העולם שני וכרת הזלזלים במזמרות‬ ‫דומה על הבריות כשוטה‪ .‬רי נהוראי אומי דור שבן‬
‫ואת הנטישות הסיר התז (ישעיה י'ח ה')‪ .‬וסמיך ליה‬ ‫דור בא בו נערים ילבינו פני‪ .‬זקנים‪ .‬וזקנים יעמדו‬
‫בעת ההיא יובל שי להי (שם ז)‪ .‬אמי זעירי אמי‬ ‫מפני נערים‪ ,‬בת |קמה באמה כלה בחמותה ואין‬
‫רי חנה אין בן דוד בא עד שיכלו ‏ גפי הרוח‬ ‫הבן מתבייש ‏ מאביו שני כי בן מגבל אב בת קמה‬
‫מישראל שני כי אסיר |מקרבך עליזי |נאותך ולא‬ ‫באמה כלה בהמותה איבי איש אנשי ביתו‬
‫תוסיפי לנבהה עוד בהר קדשי (צפגיה ג' ו'א)‪ .‬וכתי‬ ‫(מיכה ז' ') (ה)‪ .‬דיא וסר מרע משתולל מלמי שכל‬
‫בתריה והשארתי בקרבך עם עני ודל (שפ י'ב)‪ .‬אמי‬ ‫מי שפר מרע מזדולל ‏ על הבריות (ו)‪= .‬ר' נחמיה‬
‫רב מליא משום רי אלעזר בירי שממעעוןן איןאין בן דוד‬ ‫בא בו עזות תרבה והיקר יעוות‬ ‫אומי דור שבן דוד‬
‫שני‬ ‫בא עד שיכלו כל שופטים ושטרים ‪0‬‬ ‫והנפן יתן פריו =והיין ביוקר‪ .‬ותהפך ‏ המלכות כולה‬
‫| שפטיד‬ ‫ואשיבה‬
‫ואשיבה ידי |עליך וכת' בתריה‬ ‫למינות ואין תוכחה‪ .‬מסייע ליה לרי יצחק דאמי רי‬
‫בראשונה (ישעיה א' כ"ה וכ'ו)‪ .‬אמ' עולא אין ירושלם‬ ‫יצחק אין בן דויד ‏ בא עד שייתהפך העולם כולו‬
‫נפדית אלא בצדקה שנ' ציון במשפט תפרה ושביה‬ ‫למינות‪ .‬אמי רב כהנא |מאי קראה כולו הפך לבן‬
‫תכננו‬ ‫וכת' | בצדקה‬ ‫כי"ז)‪.‬‬
‫א'‬ ‫‪-‬‬ ‫בצרקה‬ ‫יראה כי‬ ‫רבנן |כי‬ ‫תנו‬ ‫טהור הוא (ויקרא י'ג )‪|.‬‬
‫(ישעיה כ'ד "ז)‪ .‬אמי רפבפא אי בטילי‪ .‬יהירי בטלי‬ ‫אזלת יד (דברים ל'ב ל'ו)‪ .‬אי בן דוד בא שעידתמעטי‬
‫אמגושי‪ ,‬ואי בטלי דייני בטלי נַזירִפְטִי‪= ,‬אי בטלי‬ ‫תלמידים‪ .‬ד"א עד שירבו המסורות‪ .‬ד'א עד שתכלה‬
‫יהירי בטלי אמנושי דכת' ואצרף כבר סיגיך ואסירה‬ ‫|יא עד שיתיאשו ‏ מן הנאולה‪.‬‬ ‫פרוטה מן הכיס‪ .‬ד‬
‫בטלי‬ ‫דייני‬ ‫בטלי‬ ‫אי‬ ‫כיה)‪.‬‬ ‫א'‬ ‫(ישעיה‬ ‫בריליך‬ ‫כל‬
‫ואפס עצור ועזוב‪( .‬שפ) כביכול שלא‪ .‬יהיה ו‬
‫דייני בטלי נזירפטי | רכת' הסיר ה' |משפטיך פנה‬ ‫לא עוזר ולא סומך (‪ .0‬אמי ראבא אין לך קי‬
‫איבך (צפניה ג' ט"ו)‪ .‬אמי ר' יוהנן אם ראית דור‬ ‫מנולה מזה שנו'אתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם‬
‫שצרות רבות עליו כנהר חכה לו שנ' כי‪ .‬יבא כנהר‬ ‫תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא (יחזקאל ליו ח)‪.‬‬
‫צר רוח הי נוססה בו (ישעיה ג'ט י'ט)‪: .‬וכת' בתריה‬ ‫כי לפני הימים ההם‬ ‫רי אליעזר אומי אף זה ‪-‬‬
‫ובא לציון גואל‪ .‬אמי רי יוחנן אם ראית דור שמתמעט‬ ‫הבהמה אינגו וליוצא‬ ‫שכר האדם לא נהיה ושכר‬
‫והולך חכה לו שני ואת עם עני תושיע וכת' כי‬ ‫ולבא אין שלום מן הצר ואשלח את כל האדם‬
‫רי‬ ‫וכ"ט)‪ .‬ואמי‬ ‫ביב כ"ח‬ ‫בי‬ ‫(שמואל‬ ‫ה'‬ ‫נרי‬ ‫תאיר‬ ‫אתה‬ ‫איש ברעהן (זכריה‪ .‬ח' י)‪| .‬מאי |וליוצא |ולבא אין‬
‫בא אלא בדור שכולו זכאי או‬ ‫יוחנן אין דבוןר‬ ‫שלום מן הצר אמי רב אפלו תלמידי חכמים שכת'‬
‫בדור שכולו חייב דכת' וירא כי‪ .‬אין איש וישתומם‬ ‫בהן שלום רב לאוהבי תורתך (תחלים קייש קסיה)‪.‬‬
‫ועמך כולם‬ ‫(ישעיה ג"ט ט'ז)‪ = .‬וכת'‬ ‫כי‪ .‬אין |מפניע‬ ‫אפלו הכי איןלהם שלום ‏ מן הצר‪ -- ,‬אמי‬
‫אמי רי יהושע‬ ‫צדיקים (שם כ)‪.‬‬ ‫עד שיהוא כל השערים שקולין ושווין כאחד‪ ,‬אמי‬
‫בן לוי ראמי כת'‪ .‬אחישנה וכתי בעתה (ישעיה כפי'ב)‪.‬‬ ‫רב חנינה אין בן דוד בא עד שיבוקש דג קטן‬
‫זכו אחישנה‪ .‬‏ לא זכו בעתה‪ .‬‏ ואמ' ‏ ר' אלכסנדרי‬ ‫לחולה ולא ימצא שנ' אז אשקיע מימיהם ונהרותם‬
‫וו‬ ‫וארי‬
‫[‬
‫רת‬
‫כת‬ ‫אמי רי יהושע בן לוי ראמי‬ ‫כשמן אוליך נאם הי (יחזקאל ליב ייד) =וכת' בתריה‬
‫ורוכב‬
‫שמיא (דניאל ' "ג)‪| .‬וכת' |עני‬ ‫ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל (יחזקאל כ"ט כ'א)‪.‬‬

‫(ה) עי' סנהדרין שב וברש'י דיה משתולל וע"ע בר"ס שם‪( .‬ו) צ"ע ועי' בתרגום בישעיה שם‪ .‬ובכי'ק תניא ר"י אומר‬
‫דור וכו' ויראי חטא וכו' ואין הבן מתביש מן האב ר' נוהראי אומי דור וכו' והאמת נעדרת מאי נעדרת אמ' ר' ינאי‬
‫מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת למדבר מאי וסר מרע משתולל אמרי דבי ר' ינאי כל מי שהוא וכו' דומה על‬
‫(ז) עיי סנהדרין שם המלות ובכי'ק ואין תוכחה ליתא‪.‬‬ ‫כשוטה ד'א שכל מי וכן' מזדולל על הבריות‪.‬‬ ‫הבריות ‏‬
 ‫‪80‬‬ ‫הנדול‬ ‫מקץ‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫(זכריה ט' ט')‪ ..‬זכו עם ענני שמיא‪ .‬לא זכו עני ורוכב =למימי היאר ו'רם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע‬
‫|מי‪ .‬ליה סבור |מלכא לשמואל | בחי העולם כי למוער מועדים וחצי וככלות נפין יד‬ ‫על חמור (ה)‪ .‬א‬
‫אמריתו משיח על המארא אתי נשדר ליה אנא סופיא =עם קרוש תכליעה כל אלה (דניאל י'ב ‪ .)'1‬מיר שתק‬
‫(*ח)‪ = ,‬ר' אליעזר (י)‪ .‬אמי ר' שמואל‪ .‬בר נהמני אמ' רי‬ ‫בהרג‪ .‬דידי אמי ליה מא אית לך כאר הדרגונין‬
‫תנאי |דעסיקי |בפרקי = יונתן מאי דכת' ויפוח לקץ ולא יכזב (חבקוק ב' גי)‪.‬‬ ‫חאזי להאי‬ ‫ר' זירא‪ .‬כי הוה‬
‫משיח אמי להו במטותא ‏ בעינא מניכו לא תסקון =תפוח דעתן שלמחשבי קצין שחיו אומרין כיון שהניע‬
‫ליה דלא נידחק כד אמרי ‏ שלשה אין באין אלא | קץ ולא בא ש ב אינו בא אלא הכה לו שני אס‬
‫בהסח דעת ואלו הן משיח מציאה ועקרב (ט ‪ .‬אמ' ‏ יתמהמה הכה לן (שפ)‪ .‬ושמא תאמ" אני מחכה‬
‫רב כלו כל הקצין ואי הדבר תלוי ‪ 0‬בתשובה‪ = .‬והוא אינו מחכה ת"ל ולכן יחכה הי להנכם (ישעיה לי י"ח)‪.‬‬
‫ר' יהושע בן לוי אומי דיו לאבל שיעמוד באבלו‪ = ,‬וכי מאחר שאני מחכה והוא מהכה מי‪ .‬מעכב‪ .‬מדת‬
‫|אחר שמדת הדין מעכבת אני‬ ‫כתנאיי ר' אליעזר אומי אם ישראל‪ .‬עושין תשובה = הדין מעכבת‪ .‬וכי מ‬
‫נגאלין ואם לאו אין ננאלין אמי רי יהושע ואם אין =למה אחכה והלא אחכה ‏ לררוש ולקבל שכר בכך‬
‫שני אשרי כל חוכ לו (שפ) (יא)‪,‬‬ ‫ישראל עושין תשובה אין נגאלין אלא חקביה מעמיר‬
‫עליהן מלך שגזירותיו קשין כהמן הרשע והן מחזירות‬
‫פא‬ ‫אותן למוטב‪ .‬תניא אירך ר' אליעזר אומ' אס ישראל‬
‫עושין תשובה‪ .‬נגאלין ‏ ואם לאו אין נגאלין שני‬
‫שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם (ירמיה גי כים)‪| .‬א) ויהי מקץ‪ ,‬אמי ר' לוי ואי תימא ר' יונתן‬
‫דבר זה מסורת ב‪+‬ירינו מאנשי‬ ‫מי לו רי יהושע והלא כבר נאמ' חנם נמכרתם‬
‫‪ 0‬בכסף תנאלו (ישעיה ג'ב ג')‪ .‬חנם‪ .‬נמכרתם בע"ז‪= .‬כנסת הגרולה כל |מקום שני ויהי אינו אלא לשון‬
‫תשובה ולא במעשים טובים‪ = .‬צער‪ .‬ויהי |כי החל |האדם וג' ויראו בני האלהים‬
‫ולא בכסףתגאלו בלא‬
‫| (' א' ב')‪ .‬ויהי בנסעם‪ .‬מקדם וג ויאמרו הבה נלבנה‬ ‫=לי‬‫אמי לו ר' אליעזר ‏ והלא כבר נאמ' שובו א‬
‫= לבנים ("א ב' ג')‪ .‬ויהי בימי אמרפל וג' עשו מלהמה‬ ‫ואשובה אליכם (מלאכי ג' ")| אמי לו ר' יהושע‬
‫=("ד כ' ג') ויהי הי את יסף ' ותשא אשת‬ ‫והלא כבר נאמ' שובו בנים שובביס כי אנכי בעלתי‬
‫| אדוניי (לש ב' ‪= .)1‬ויהי הי את יהושע וג' וימעלו‬ ‫בכם ולקהתי אתכם ‏ אחר מעיר |ושנים ממשפחה‬
‫=בני ישראל (יהושע ' כיז‪ .‬ז' א)‪ .‬ויהי איש אחר מן‬ ‫(ירמיה ג' י"ד)‪ .‬אמ לו ר' |אליעזר והלא‪ .‬כבר נאמי‬
‫=הרמתים צופים ונ' כי את חנה אהב והי סגר רחמה‬ ‫בשובה ונחת תושעון (ישעיה ל' ט'ו)‪| .‬אמי לו רי‬
‫יהושע והלא כבר נאמי כה אמר ‏ ה' גואל ישראל | (שמואל א' א' וה')‪| .‬ויהי כי‪ :‬זקן |שמואל ולא הלכו‬
‫לבזה נפש למתעב גוי(ישעיה מ"ט ז)‪ .‬אמ' ר' אליעזר = בניו בדרכיו (שמואל א' ח' א' ג')‪ .‬ויהי דוד לכל דרכיו‬
‫והלא כבר נאמי אם תשוב ישראל נאם היאלי | משכיל (שם ייח י"ד) =ויהי שאול עון את דוד (שם ט)‪.‬‬
‫תשוב (ירמיה ג' )‪ |.‬אמי לו רי ‏ יהושע והלא כבר = ויהי כי ישב |המלך בביתו וני (שמאל ב' ז' א) רק‬
‫נאמי ואשמע את האיש לבוש הבד'ם אשר ממעל | אתה לא תבנה הבית (מלכים א' ח' ו'ט)‪= .‬ויהי ביום‬

‫(ח) בכי"ק אמר רבא אין לך קץ וכוי וכו' אמר רב פפא איבטלי יהירי |וכו' אי בטלי ‏ יהירי דכת' ואצרף וכו' אי בטלי‬
‫דיוני דבת' הפיר וכו' וכו אמ' ר' אלכסנדרי ריביל רמי וכן' ואמ ר' אלכסנדי ריב"ל רמי |ועי' סנהדרין שם ובד"ס‬
‫ומפרשים שס‪*( .‬ח) תקנתי ע'פ כי"ק ובכיימ נשדר ליה אנא פוסיא נאה ביותר כהר"‪ :‬דידי א"ל מאי אית לך כּאָר‬
‫חְזֶר גוּנין‪ -‬ועי' סנהדרין שם‪ .‬וע"ע בערוך השלם השלם ערך בהרג וערך ברקא א' וערך כאר‪( .‬ט) עיי סנהדרין‪ .‬צ'ז ע"א‬
‫ובכי"ק להאיי תכאיי דעסקי בפרק משיח וכו' מניכו דלא תסקון ליה רלא נדחק דכת' שלשה אין באין וכו (י) עי' סנהדריז‬
‫צ'ז ע'ב וציח ע'א ובדיס שם‪ .‬ובכי"ק מחזירות ‏ (ת' והן מחזירות) אותן למוטב‪ .‬‏ (יא) עי' סנהדרין צ'ז ע'ב‪ .‬ע"ש‪.‬‬
 ‫‪01‬‬ ‫הנדול‬
‫איפכי על עונותיהם‪| .‬דאמ רב שמואל בר נהמני‬
‫איפכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב‬
‫דכת' תם עונך בת ציון (איכה ז' כ'ב)(יד)‪,‬‬ ‫בית ‪0‬‬
‫ימים‪ .‬וכי שנתים עשה יוסף בבית‬ ‫שנתים‬
‫האפורים ‪ 2‬שתים עשרה שנה תדע לך שהוא‬
‫שנה היה רועה (ל"ז בי)‬ ‫עשרה‬ ‫כן וסף בן שבע‬
‫ועשה שנה בבית אדוניו דכת' ויהי כדברה אל יוסף‬
‫יום יום (ל'ט ") מיום ליום הרי שמונה עשרה שנה‬
‫לפני פרעה‬ ‫וכת' ויוסף בן שלשים שנה בעמדו‬
‫שהיה חבוש‬ ‫(מ'א מ'ו)‪ .‬נשתיירו שתים עשרה שנה‬
‫אמ רי ינאי‬ ‫בהן אם כן למה נאמי שנתים ימים‬
‫ולשר האופים‬ ‫מאחר שפתר ההלומות לשר המשקים‬
‫ואמר לשר המשקים כי אם זכרתני אתך והזכרתני‬
‫ניתוסף לו שתי שנים ועליו הוא |אמ' בכל‬
‫יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור (משלי ייד כ'ג) (טו)‪.‬‬
‫ד'א למה עשה עוד שתי שנים בשביל להרבות לו‬
‫כבוד |ועליו אמ שלמה עושק רל להרבות לו‬
‫לו כבוד נעשק‬ ‫(מששלי כ"ב טז)‪ .‬בשביל‬
‫שאלו הזכיר שר המשקים ליופף מה היה לו לעשות‬
‫לפתוח לו חנות |שלפותר חלומות |אבל עשה עוד‬
‫שתי שנים כדי שיחלום פרעה‪ .‬בשביל‪ .‬שיעלה לאותה‬
‫הנדולה‪ .‬לכך נאמי ויהי מקין שנתים (טז)‪ .‬ועליו הוא‬
‫אומי כי מבית הפורים |יצא למלוך (קחלת ד' ויד)‪.‬‬
‫יהוסף דכת' וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו‬
‫‪ /‬הבור‪ .‬‏ כי גם במלכותו נולד רש (שפ)‪ .‬במלכותו‬
‫שליוסף נולד רשותו שלפוטיפרע (יז)‪ .‬ופ רע ה‬
‫ח ‪ 5‬מהו ‏ ופרעה |חלם להודיעך |כוח גבורתו‬
‫שלהקב"ה שאיץ מדתו כמדת בשר ודם‪ .‬בשר ודם‬
‫מכה‪ .‬את חבירו ואינו |יכול |לרפאתו במה שהכהו‬
‫אלא מכה באזמיל ומרפא ברטייה מכה באבן ומרפא‬
‫באספלונית מכה באור ומרפא בסמנין‪ .‬אבל הקביה‬
‫בדבר שהוא מכה את האדם בו מרפא ‪ -‬וכן‬
‫מקץ‬ ‫מדרש‬ ‫‪090‬‬
‫השמיני (ויקרא ט' א) ותניא אותו היוס היתה שמחה‬
‫גדולה לפני המקום כיום שנבראו בו שמים וארין‬
‫השכיב נדב ואביהו‪ .‬והא כת' ויהי |ערב ויהי בקר‬
‫(בראשית א')‪ .‬ויהי בשמונים | שג' וארבע מאות שנה‬
‫(מלכים א' "א‪ .‬והא איכא ויהי טובא דשבקינהו אלא‬
‫אמ' רב אשי ויהי איכא הכי ואיכא‪ .‬הכי‪ .‬בימי ודאי‬
‫לשון צעֶר‪ .,‬נמצא ויהי =משמע לשון שמחה ולש וז‬
‫אבל‪| .‬לכך נאמי בתחלת‪ .‬הענין ‏ ויהי מקין‪(.‬יב)‪.‬‬
‫דורשי אגדות אומרין מסורת היא בירן ‪ -‬הפרק‬
‫לכך פתה‬ ‫מת יצחק‬ ‫יוסף‪ .‬מבית | האסורים ‏‬ ‫שיצא‬
‫בפרשה ויהי שהוא משמש שני לשונות לשון שמחה‬
‫ולשון אבל‪ .‬שמחה שיצא יוסף מבית האסורים‪.‬‬
‫ואבל שבאותו הפרק מת יצחק‪ .‬מושלין אותו משל‬
‫למח הדבר דומה למלך בשר ודם שהשיא את בנו‬
‫אשה ובימי שמהת בנו מת אביו שלמלך כאיזה צר‬
‫יעשה המלך ‏ ישמה בשמהת בנו הרי אביו מת‪.‬‬
‫יתאבל ‪ 0‬אביו הרי שמחת בנו‪ .‬מה עשה המלך‬
‫התחיל מרקד בידו אחת כלפי חופת בנו כנגד שהיו‬
‫שמהין בשמחת בנו‪ .‬והיה |מספיד בירו אחת כנגד‬
‫הבוכים על אביו‪| .‬כך אמ' הקביה באותו הפרק‬
‫שיצא יוסף מבית האסורים בו ביום מת יצחק‪ .‬אם‬
‫=ה אני עושה לשמחת‬ ‫אכתוב‪ .‬אבל למיתת ‏יצחק מ‬
‫יוסף‪ .‬ואם אכתוב שמחה ליוסף מה אעשה לאבלו‬
‫זו ויהי דבר שהוא‬ ‫שליצחק אלא אכתוב בפרשה‪.‬‬
‫משמש שני לשונות לשון שמחה ולשון אבל (ינ)‪.‬‬
‫רי לוי אומי כמלקום שנ' ויהי משמש ‪ 0‬שמחה‬
‫ולשון אבל כמו ‏ והי בימי |אמרפל ודומיין‪= .‬והיה‬
‫כולו לשון שמחה כמו והיה ביום ‏ ההוא יצא‪ .‬מים‬
‫|היה ‏ ים אחד הוא יודע‪ .‬להי‬‫חיים (זכריה "ד ח')‪ .‬ו‬
‫(שם ‪ .)1‬והיה הי למלך (שפ ט) ורומיין‪ .‬התיבון והא‬
‫ל"ה כ"ה)‪.‬‬ ‫ירושלם (ירמיה‬ ‫נלכדה‬ ‫כת' והיה כאשר‪.‬‬
‫שבו ביום נטלו ישראל‬ ‫אמי להם עוד היא שמחה‬

‫דשבקינהי‬ ‫טובא‬ ‫שם‪ | .‬ובכי"ק‬ ‫ובמ"ע‬ ‫ע"ב‬ ‫י"ט‬ ‫(וב) עי' מגילה י' עיב ובדיס שם ‏ וע"ע ב"ר פמיב‪ .‬ס'ג‬
‫רבתי‬ ‫ופסיקתא‬
‫אבא‬ ‫ב"ר‬ ‫ר"ש‬ ‫בשם‬ ‫שם‬ ‫(יד) עי' ב'ר‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫וכו' נמצא ויהי משמש לשון וכו |(יג) צ'ע ועי' סדר‬
‫פ"ב‬ ‫רבה‬ ‫עולם‬
‫בשם ר"י ויקרא רבה פי'א ס"ז ובי"ש‪ .‬ע"ש‪( .‬טו) צ"ע ועי' פדר עולם פ'כ וב"ר פפ'ט ס"ב ושמות רבה פיז ס'א ובנ"ש וע"ע‬
‫לעיל עמוד תקצ"ז‪( .‬טז) צ'ע ואולי כל זה אינו רק הרחבת דברים עי' ב"ר שם ס'ג ד'א ראיתי את כל החיים וכו" ע"ש‪.‬‬
‫(יז) עי' ב"ר שם ובנ"ש וע"ע אגדת בראשית פס"ו ס"ב‪.‬‬
‫‪9‬‬
 ‫‪39‬‬ ‫הנרול‬ ‫‪-‬‬
‫מקין‬ ‫מדרש‬
‫כי לא כצורינו צורם‪ .‬ד'א כי לא כצורנו צורם אמ‬ ‫אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך‬ ‫כי‬ ‫אומ'‬ ‫הוא‬
‫רי יורןאלהי האומות ‏ עובדיהן משמרין אותן שלא‬ ‫מהוא ‏ וממכותיך ‏ ארפאך |אמ' לה‬ ‫(ירמיה ל' י"ז)‪.‬‬
‫יגגבו ‪ --‬ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם ‏ עין‬ ‫הקביה לירושלם בדבר שהכיתי אוהך‪ .‬בו אני מרפאך‪.‬‬
‫ואבן (דבריס כיט טיו)‪= .‬שהיו נותנין אותן |בחוין עין‬ ‫אם נפשך לידע כבןוא והסתכל שבחלום לקה יוסף‬
‫ואבן‪ .‬אבל כסף והב אשר עמהם (שס שפ) מה‬ ‫ובחלום נתרפא‪ .‬ומנין שבחלום לקה שני ווספר אל‬
‫ת"ל אשר עמהם שהוא מכניסן לפנים ומשמרן שלא‬ ‫אביו ואל אחיו וכת' ויקנ וא בואהיו וכתי ו ונמכרנו‬
‫יננבו‪ .‬אבל אנו ישינים והקב"ה משמרינו דכת' הנה‬ ‫"ג' הא למדת שלא נמכר יוסף‬ ‫לישמעאלים |ל"ז ו‬
‫לא ינום ולא יישן שומר ישראל (ההלים קכיא די)‪.‬‬ ‫ולא נתרפא ‪ -‬בחלום‬ ‫אלא בשביל חלום‪7‬‬
‫הוי כי לא כצורינו צורם‪ .‬אנו אלהינו מתקיץים עלינו‬ ‫שחלם פרעהופירשו לו לכך נאמי ופרעה חולם (יח)‪.‬‬
‫דכת' והנה הי נצב עליו‪= .‬אמי ר' חונא נצב עליו‬ ‫ד'א ופרעה חולם‪ .‬וכי כל הבריות ‏ אינן הולמין אלא‬
‫כלומ' פטרונו‪| .‬אבל פרעה הרשע שהיה משתהוה‬ ‫חלומו שלמלך על הועולם כולו ‏ הוא (יט)‪| .‬ד'א‬
‫לנילוס הוא עומד ומתקיים עליו דכת' והנה עמד על‬ ‫ופרעה חולם ‏ היה ‪4‬ראוי למקרא‪ .‬לומ' פרעה חלם‬
‫היאר (כג)‪| .‬ד'א והנה ‏ עומד ‏ על היאר‪| .‬להודיעך‬ ‫אלא מלמד שראה יוסף את החלום תחלה ואחרכך‬
‫שבמה שאדם מהרהר בו ביום מראין אותו בחלומו‬ ‫ראהו פרעה (כ)‪ ,‬‏ ד"א ופרעה הולם היה לו לומי‬
‫תדע לך משר המשקים ומשר האופים שלא הראו‬ ‫חֶלֶם מלמר שכל אותן שתי שנים היה פרעה רואה‬
‫אותן אלא מעין מלאכתן שני וכוס פרעה בירו‪.‬וכן‬ ‫את ההלום בכל לילה ולילה ‏ ולא היה זוכרו עד‬
‫נבוכדנצר הרשע לפ שבכ‪ .‬ימר לא המת‬ ‫שהניע קץ יוסף לצאת מבית האסורים |השכים‬
‫אלא בצלם לפי כך הראו אותו מהרהורי לבו דכת‬ ‫בבקר‪ .‬והיה =זכרו ועליו |הוא אומי |שלח מלך‬
‫ואלו צלים חר שניא (דגיאל ב' ל'א)‪ .‬וכןאתה מוצא‬ ‫ויתירהו |מושל עמים ויפתההן (תהלים ק'ה כ') (כא)‪,‬‬
‫ביעקב אבינו שכל ימיו לא היה מהרהר אלאבהקביה‬ ‫אמ ר' ינתן‬ ‫היאו‪.‬‬ ‫על‬ ‫עומד‬ ‫והנה‬
‫שני אם יהיה אלהים עמדי מה ראה והנה ‏ הי נצב‬ ‫ופרעה‬ ‫דכת'‬ ‫מתקיימין על אלהיהם‬ ‫הרשעים‬
‫עליו‪ .‬וכן פרעה הרשע לפי שכל ימיו לא היה‬ ‫הצדיקים‬ ‫היאר‪ | .‬אבל‬ ‫על‬ ‫עומד‬ ‫והנה‬ ‫חולם‬
‫מהרהר ‏ אלא ביאר שנא' אשר אמי לי יאורי‬ ‫אלהיהם מתקיים עליהם‪ .‬דכת' והנה הי נצב עליו‬
‫(יחזקאל כ'ט ג')‪ .‬לפי כך כשראה את עצמו לא ראה‬ ‫(כ'ח "ג) (כב)‪| ,‬דיא‪ .‬והנה עמד על היאר‪| .‬זהשיה‬
‫אלא היאור לכך נאמי ‏ והנה עמד על היאר (כד)‪,‬‬ ‫כי לא כצורינו צורם (דברים ל'ב‪ .‬ל'א)‪ .‬אמ' ר'ברכיה‬
‫אמי ליה סבור מלכא לשמואל מאי חזינא לאורתא‪.‬‬ ‫לא כשם שהוא מגביהנו |על אומות ‪ 6‬הוא‬
‫אמי ליה חזית דאתו רומאיי ושבו לךורעו בך חזירי‬ ‫מגביהם עלינו בוא וראה כשנפלנו בידם מה כת'‬
‫בחוטרא דדהבא הרהר‪ .‬כוליה א ולאורתא חזא‪.‬‬ ‫וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה‬
‫אמ' ליה קיסר לרי יהושע בן חנניה מאי חזינא לאורתא‬ ‫(מלכים ב' ה' ב')‪| .‬אמי רי יוסי |שפחה היתה אבל‬
‫אמי ליה חזית דאתי פרסאיי וטחני |בך קשיתא‬ ‫כשנפלו בידינו מה כת' ויכו בני ישראל את ארם‬
‫ברחיא‪ .‬דרהבא‪ .‬הרחר כוליה יומא‪ .‬ולאורתאחזא‪( -‬כה)‪.‬‬ ‫מאה אלף רגלי ביום ‏ אחד (טלכים בי כי כיש)‪= .‬הוי‬

‫סיד‪.‬‬ ‫שם‬ ‫(יט) עי' ב'ר‬ ‫ובנ"ש‪.‬‬ ‫ס"ב‬ ‫פביו‬ ‫רבה‬ ‫שמות‬ ‫ע"ש וע"ע‬ ‫ס"א‬ ‫שם‬ ‫בראשית‬ ‫ואגדת‬ ‫ס"ט‬ ‫סוף‬ ‫וישב‬ ‫(יח) עוי תנחומא‬

‫ויוסף א"ל לא כך ראית וכו' אחרי‬ ‫לבודקו והיה מהפך לו החלום‬ ‫ביקש‬ ‫(כ) ציע ועי' תנחומא מקץ סיג שפרעה‬
‫שיור | מזה‬ ‫ועי'‬ ‫צ"ע‬ ‫(כג)‬ ‫‪9‬‬ ‫אמ' רי‬ ‫ובכו"ק‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫ס"ד‬ ‫היית כשחלמתי ע"ב‪(| .‬כא) צ"ע‪.‬‬
‫שם‬ ‫ב"ךר‬ ‫עי'‬ ‫(כב)‬

‫מעין‬ ‫ובכי"ק‬ ‫לפ'ז‪.‬‬ ‫טוב‬ ‫לק‬ ‫וע"ע‬ ‫ע'ב‬

‫(כר) ציע ועי' ברכות יה‬ ‫בילקוט תהלים רמז תתע'ט בשם הילמדנו ‏ ע"ש‪.‬‬
‫‪.‬כה) עי' ברכות‪ .‬ג'ו ע'א ובדים שם ובכי"ק הרהור כולי יומא‬‫אומנתן (ת' מעין מלאבתן) (‬
 ‫‪4‬‬ ‫הגדול‬ ‫מ‬ ‫מדרש‬ ‫‪|53‬‬

‫מסבכן (ירמיה ד ‪ .)1‬הרואה ‏ כלב בחלומו |ישכים‬
‫ויאמר ‏ ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו‬
‫(שמות י"א ז' )‪ .‬קודם שיקדמנו בפיסוק אחר‪ .‬והכלבים‬
‫(ישעיה ג'ו י'א)‪ .‬הרואה‬ ‫שבעה‬ ‫ידעו‬ ‫עזד פנים | לא‬
‫הגלחת‪ .‬בחלומו‪ .‬ישכים ‏ ואמר ויגלה ויהלף שמלתיו‬
‫(יא יד)‪ .‬קודם שיקדמנו בפיסוק אחר‪ .‬ובגלחו סר‬
‫כוחו מעליו‪ .‬הרואה קנה בחלומו ישכים ויאמר קנה‬
‫(ישעיה מ'בג')‪| .‬קורם |שיקרמנו‬ ‫ישבור‬ ‫לא‬
‫בפיסוק אחר הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוין‬
‫הזה (ישעיה ליו ו'‪ .‬הרואה באר בחלומו‪ .‬ישכיםויאמר‬
‫ויהפרו עבדי יצחק בנהל‪ .‬וימצאו שם באר מים חיים‬
‫(כ'ו י"ט)‪ -‬קודם |שיקדמנו בפ סוק אחר כהקיר ביר‬
‫רתיה‬
‫מימיה‪ .‬כן הקירה רעתה (ירמיה ו' ‪*( )'+‬כו)‪ ..‬תנו רבגן‬
‫הרואה קנה בחלומו יצפה לחכמה‪ .‬קנים‪ .‬יצפה לבינה‬
‫שני ובכל קנינך קנה בינה (משלי ד' ‪ .)1‬אמי רי זירא‬
‫קניא‪ .‬קרא קירא וקְרָא‪ .‬כולהו מעלי לחלמא‪ .‬תאנא‬
‫ואין מראין דלועין אלא למי שירא שמים בכל כוחו‪.‬‬
‫הרואה ענבים בהל לבנות בין בזמנן בין שלא‬
‫בזמנן סימן יפה לו‪| ,‬שחורות בזמנן סימן יפה לו‬
‫שלא בומנן סימן‪ .‬רע לו‪= ,‬הרואה חתול בחלומו‬
‫באתרא דקארו ליה פונארא נעשה‪ .‬לו שינוי רע‪.‬‬
‫באתרא דקארו ליה שונארא נעשית לו שירו נאה‪,‬‬
‫הרואה חמור בחלומו יצפה לישועה שני הנה ישעך‬
‫בא עני ורוכב על החמור (זכריה ט' ט')‪ .‬הרואה פוס‬
‫בחלומו לבן בין בנחת בין ברדוף סימן יפה לו‪.‬‬
‫ארום בנחת סימן יפה לו‪ .‬ברדוף סימן ‪,‬רע לו‪ .‬הרואה‬
‫נמל בחלומו מיתה ‏ נקנסה ‏ עליו מן |השמים וניצל‬
‫ממנה‪ .‬ברחמים רבים‪ .‬אמ ר' אחא בר ר' חנינה מאי‬
‫עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה‬ ‫קראה אנכי ארד‬
‫מו ד')‪ .‬רב נחמן בר יצחק אמי מהכא נם הי העביר‬
‫הטאתך לא תמות (שמואל בי "ב י'ג) (כז)‪| ,‬הרואה‬
‫חסו עליו ופראוהו והני‬ ‫הספר בהלומו מן השמים‬
‫) והגה מן היארעלות שבע פרות‪,‬‬
‫למה הראהו פרות שהתבואה והזרע‬
‫אינן אלא בכוח הפר שני ורב תבואות בכוח שור‬
‫(משלי י"ד ד') (כו)‪,‬רתבנוגן המשה דברים נאמרו בשור‪.‬‬
‫האוכל מבשרו מתעשר‪ .‬נגחו הווין לו בנים שמננחין‬
‫בתורה‪ .‬נשכו יסורין באין עליו‪| .‬בעטו דרך ‪0‬‬
‫זדמנת‪ .‬לו‪ .‬רוכבו‪ .‬עולה ‪ 3‬ולה‪ ..‬והתניא‪ .‬רוכבו מ‬
‫רצוץ‬ ‫‪ 5‬קשיא הא דרכיב ליה איהולתורא והא‪ .‬דרכיב‬
‫ליה תורא לרידיה‪| .‬תנו רבנן הרואה שור בחלומו‬
‫ישכיםויאמר בכור שורו הדר ‪( 0‬דברים ל'ג ו"ז)‪.‬‬
‫קודס שיקדמנו בפיפוק אחר וכי נה שור את איש‬
‫נהר‬ ‫ומת (שמות כ'א כ'ח)‪| .‬הרואה‬ ‫אשה‬ ‫או את‬
‫בחלומו ישכים ויאמר הנני |נוטה אליה כנהר שלום‬
‫(ישעיה ס"ו "ג)‪ .‬קודם שיקדמנו בפיסוק אחר כי יבוא‬
‫כנהר צר (ישעיח נ'ט י'ט)‪| .‬הרואה צפור בהלומו‬
‫ישכים ויאמר ‏ כצפרים עפות כן יגן הי צבאות על‬
‫ירושלם (ישעיה ל'א ה')‪ .‬קודם שיקד מנו בפיסוק אחר‬
‫כצפור נודרת |מקנה (מטלי כיז ח')‪| .‬הרואה |קדירה‬
‫בהלומו ישכים ויאמר ה' תשפותשלום לנו (ישעיה‬
‫שיקדמנו |בפיסוק אחר שפות הסיר‬ ‫כ'ו "ט)‪.‬קודם‬
‫שפות (יחזקאל כ'ד ג')‪ .‬הרואה ענבים בחלומו ישכים‬
‫ויאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה‬
‫בראשיתה ראיתי אבותיכם (הושע ט' ")‪ .‬קודם שיקדמנו‬
‫בפיסוק אחר‪ .‬ענבימו ‏ ענבי ‏ רוש (דברים ל'כ ל'ב)‪.‬‬
‫הרואה‪ .‬הר בהלומו ישנים ויאמי מה נאוו על ההרים‬
‫רגלי מבשר (ישעיה נ'ב ז')‪ .‬קודם =שיקדמנו ‏ בפיסוק‬
‫אחר על ההרים אשא בכי ונהי (ירמיה ט' ט')‪ .‬הרואה‬
‫שופר בהלומו ישכים ויאמ' והיה ביום ההוא ‪95‬‬
‫שיקדמנו בפיסוק‬ ‫בשופר גדול (ישעיה כ"ז י'ג) ‪2‬‬
‫אחר תקעו שופר בנבעה (הישע ה' ח)‪ .‬הרואה אריה‬
‫מי לא ירא‬ ‫שאג‬ ‫אריה‬ ‫יאמי‬ ‫בחלומו |ישכים ‏‬
‫(עמוס ג' ח)‪ .‬קודם שיקדמנו בפיסוק אחר‪ .‬עלה אריה‬

‫וג"כ‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫(תי פיסוק)‬ ‫פסוק‬ ‫ובכי"ק‬ ‫שם‪.‬‬ ‫(כו) צ'ע ועי' רמב'ן ובחיי‪ .‬כאן‪*( .‬בו) עו ברכות נ"ו ע"ב‬
‫וד"ס‬ ‫ובמפרשים‬
‫ט"ז‬ ‫כ"ו ושופטים‬ ‫גרים בהמקרא גבי הרואה תוגלחת וכגלחו פר' וכו וביים עירבוב פסוקים‬
‫כאן‪ .‬עו" שמואל | ב' י'ד‬ ‫וש‬
‫באהרא ‏ דקרו ליה שונארא נעשה לו שינוי רע |באתרא דקארוא ליה שוראכא‬ ‫ו"ז‪( | .‬כז) עיי ברכות ‏ שם‪2 .‬‬
‫רב נחמן בר יצהק אמר מיהכ גם ה' וגו'‪ .‬ובהמקרא גבי הרואה חמור | עירבוב‬ ‫נאה וכו' וכ‬ ‫נעשית לו שירו‬
‫פסוקים יש עו' ישעיה ס"ב ו"א וזכריה ט'‪ .‬טי‪.‬‬
 ‫יר‬ ‫הגדולי ‏‬ ‫‪1 :‬‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫ומר תלו ליה טבלא בחלמיה ומר לא תלו ליה‬ ‫מילי‪ .‬רהוה כתיב בכתאבא (כח)‪ .‬הרואה פיל בהלומו‬
‫טבלא‪ .‬אמ' רב אשי אנא תלו לי טבלא ונבחי ביה‬ ‫פלא נעשה לו‪ .‬פילין פלאי פלאות נעשו לו‪ .‬והא‬
‫נבוהי‪ .‬הנכנס‪ .‬למרחין בחלומו יפורין בדילין ממנו שני‬ ‫תניא ‏ כל מיני חיות יפים לחלום חויץ מן הפיל והקוף‬
‫אם רחין הי את צואת בנות ציון (ישעיה ד' די)‪ .‬תני‬ ‫לא קשיא הא דמסרג הא דלא מסרנ (כט)‪ .‬הקורא‬
‫|ר יצחק המקיז דם בחלומו‬ ‫זנא קמיה דרב נהמן ב‬ ‫קרית שמע בחלומו ראוי שתשרה שכינה עליו כמשה‬
‫עונותיו מחולין‪ .‬‏ אמ ליה והתניא‪ .‬סרורין‪= .‬אמ ליה‬ ‫רבינו אלא שאין דורו זוכה לכך‪ .‬העונה יהא שמיה‬
‫אִיקְלָא‪ :‬אמי ליה לא מאי |סדורין סדורין להימחל‪.‬‬ ‫רבא בחלומו מובטה לו שהוא בן העולם הבא‪ .‬וכן‬
‫תני תנא קמיה ‏ דרב ששת הרואה נחש בחלומו‬ ‫המניח תפלין‪ .‬תאני רב‪ .‬יוסף הרואה‪ .‬עז בחלומו שנה‬
‫פרנסתו מצויה‪| .‬נשכו נכפלה פרנסתו הרגו אבדה‬ ‫מתברכת לו‪ .‬עזים שנים הרבה מתברכות לו הרואה‬
‫פרנסתו‪ .‬אמי ליה רב ששת לתנא כל שכן דנכפלה‬ ‫אווו בחלום יצפה להכמה שני הכמות בחוץ תרונה‬
‫פרנסתו ולא היא רב ששת בהלמיה היא דחזא חויא‬ ‫(משלו א' כ')‪ .‬בעלה נעשה ראש ישיבה‪ .‬אמי רב אשי‬
‫=וחנן כל מיני משקין‬
‫וקטליה‪ .,‬תני תנא ‏ קמיה דרי י‬ ‫אני ראיתיה |ובאתי עליה ‏ וסליקי לגדולה‪ .‬הרואה‬
‫יפין לחלום חוץ מן היין שיש שותהו וטוב לו ויש‬ ‫|הלומו יצפה לבן זכר‪ .‬תורנגולת יצפה‬
‫תורנגול ב‬
‫שותהו ורע לו‪ | ,‬דכת' וין ישמח לבב אנוש‬ ‫לבנים הרבה‪ .‬‏ הרואה ביצים בחלומו בקשתו תלויה‪.‬‬
‫(תהלים ק'ד ט'ו)‪ .‬ויש שותהו ורע לו דכת' תנו שכר‬ ‫נשתברו נעשית בקשתו‪ ,‬וכן אגוזים וכן כלי זכוכית‪.‬‬
‫לאובד ויין למרי נפש (משלי ל'א ו)‪| .‬אמי ליה רי‬ ‫הנכנס לכרך בחלומו נעשין לו הפציו שני וינחם אל‬
‫יוחנן תלמיר |הכמי לעולם ‏ טוב לו שני לכו לחמו‬ ‫ראשו בחלומו‬ ‫מחוז חפצו (תהלים ק'ז ל')‪| .‬המנלה‬
‫בלהמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט' ה)‪ .‬אמי רי יוהנן‬ ‫טוב שצא לו‬ ‫שם טוב יוצא לו‪ .‬ראשו וזקנו שם‬
‫המשכים ונפל לו פיסוק לתוך פיו זו היא נבואה‬ ‫שם טוב יוצא‬ ‫ולמשפחתו‪ .‬היושב בעריבה בהלומו‬
‫קטנה‪ .‬כל מיני פירות יפין לחלום חוין מפגי תמרה‪.‬‬ ‫לו למשפחתו‪.‬‬ ‫לו‪ .‬בעריבה נדולה שם טוב יוצא‬
‫כל מיני ירקות =יפין |לחלום ‏ חוץ מראשי לפתות‪.‬‬ ‫והני מילי הוא דקא דלי מִירְלָא‪ .‬הנפנה בחלומו סימן‬
‫והא אמי רב אשי אנא חזאי ראשי לפתות ואיעתרי‪.‬‬ ‫בחלומו‬ ‫יפה לו‪ ,‬והני מילי |דלא קינה‪| ,‬המתפלל‬
‫רב אשי ירקיהו חזא‪| .‬כל מיני מתכות ‏ יפין חוין‬ ‫סימן יפה לו והני מילי הוא דלא סיים‪ .‬העולה לגג‬
‫ממרפסל וקורדום והני ‏ מילי הוא דאית בהו קתא‪.‬‬ ‫בחלומו עלה לנדולה‪ ..‬ירד‪ .‬ירד מגדולתו‪ .‬אביי וראבא‬
‫כל מיני צבעונין קשין לחלום ותכלת קשה מכולן‪.‬‬ ‫דאמרי תרויהו‪ .‬כיון שעלה עלה‪ .‬המקרע בגדיו בחלומו‬
‫כל מיני חיות יפין להלום חוץ מפיל וק ף‪ .‬והא אמ'‬ ‫קורעין לו שטר חובתו‪ .‬העומד ערום בחלומו‪ .‬בבבל‬
‫מר הרואה פיל בחלומו פלא נעשה לו‪ .‬לא קשיא‬ ‫עומד בלא הטא‪ .‬בארין ישראל עומד בלא מצוות‪.‬‬
‫הא דמסרג ‏ הא רלא מפרנ‪ .‬כל מיני עופות יפין‬ ‫הנמסר לסרדיוט בחלומו שמירה נעשית לו‪ .‬נתנוהו‬
‫לחלום חוין מקדיא וקפופא ‏ לפי שעניהן הולכות‬ ‫בקולר או בשלשלת ניתוספה לו שמירה על שמירה‪.‬‬
‫לפניהן כשלאדם‪ .‬אבל שאר עופות עיניהן בצרי‬ ‫ודוקא בקולר או בשלשלת אבל חבלא בעלמא לא‪.‬‬
‫הנכנס‪ .‬לאנם בהלומו |נעשה ראש ישיבה‪ | .‬ליער הראש‪ .‬תנו רבנן הרואה המת בבית שלום בבית‪.‬‬
‫נעשה ראש חביריו‪ .‬רב |פפא ורב חונא בריה דרי אוכל ושותה בבית סימן יפה לבית‪ .‬נטל כלום ויצא‬
‫יהושע חזו חלמא‪ .‬רב פפא דעל לאנמא הוה ריש סימן רע לבית‪ .‬תרנמה רב פפא במסנא וסנדלא‬
‫מתיבתא‪= .‬רב חונא בריה =דרי יהושע דעל ליערא דאמ רב פפא כל דשאקי שכבא מעלי לבר ממסנא‬
‫הוה ריש כלה‪ ,‬‏ איכא דאמרי תרויהו לאנמא עלו וסנדלא ‏ וכל דייהי שכבא מעלי לבר מעפרא‬

‫(כט) עי" בררככרוותת ניו ע"ב‪.‬‬ ‫ככתאבא‪ .‬‏‬ ‫הספד בחלומו‪ .‬וכו' בתיב‬ ‫מתחיל‬ ‫(כח) עי' ברכות |ג'ז ע"א |ובכי'ק |המאמר‬
 ‫‪8‬‬ ‫הנתול‬ ‫מק'ן‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫כמי שלא ראהו ולא ידעו מעולם מי גרם‪ .‬כך רעבון‬ ‫וחידלא (ל)‪ .‬ותרענה באהו‪ .‬אי אהו אלא‬
‫ופורענות שבעולם (לד)‪.‬‬ ‫לשון צמחים דכת' ישנה אחו בלי מים (איוב ח' י'א) (לא)‪.‬‬
‫ריא באחו אחים אלו לאלו‪ .‬כשהשנים טובות אהבה‬
‫ה) ויישן ויחלם שנית‪ ,‬ממשמע שנ' וישן‬ ‫ואחוה וריעות בעולם כיצד אדם בא ממקום רחוק‬
‫ומה ת"ל שנית‬ ‫שהוא שני‬ ‫איני ודע‬ ‫נכנס‪ .‬לעיר וחבירו יוושב בשוק נשא עיניו וראה אותו‬
‫מיר עומד ויוצא לקראתו ומקבלו בסבר פנים יפות ללמרך שהוא משונה מן הראשון כיצד הראשון ראה‬
‫מחבקו ומנשקו ומכניסו ‏ לתוך ביתו אוכלין ושותין פרות אוכלות זו את זו וכן הוא דרך ארי שכל‬
‫ושמהין ונעשין אהים ורעים זה לוה מי גרם השובע שיש לו פה יש לו אכילה‪ .‬הדג בוליע את הבירו‪.‬‬
‫שבעולם‪ .‬ד'א אדם מהלך בדרך רואה תאינה נופלת והשרין בוליע את חבירו‪ .‬אבל השבלים דבר שאין‬
‫ענבים מטונפין יושב ומלקטן בא בעל הכרם ומצאו לו פה אין לו אכילה לכך נאמי שנית שראה דבר‬
‫משונה מטבעו שלעולם (לה)‪.‬‬ ‫אמי לו אחי ורעי מפני מה אתה אוכל תאנים רעות‬
‫וה‪:‬ה שבע שבלים דקות ושדופות‬ ‫ם‬ ‫הייך ‏ וחיי נפשך שארבעים תאנה כביצה בלא כלו‬
‫כדים‪ ,‬בשעה שהשנים רעות גופן‬ ‫א‬ ‫לך לתוך הכרם אכול ענבים כנפשך שבעך הר‬
‫שלבריות מעלה הטטין(לו)‪ .‬צמחות אחריהן‬
‫ת‬ ‫דכת' תקראו איש לרעהו אל תחת נפן ואל תח‬
‫שבשעה שהיוקר הווה השער צומח שלא בטובתו‬
‫ם‬ ‫ו‬ ‫תאנה (זכריה ג‪ .)' :‬וכן הוא‪ .‬אומי ישאו הרים של‬
‫לכן נאמ' צמחות אהריהן (לז)‪.‬‬
‫שלום לעם (תהלים עיב‪ .‬ג') |נשאו הרים נשיאתן‬
‫שלום לעם (לב)‪ .‬אומ' ר' אליעזר כשהגשמים יוררין‬
‫והשנה טובה משא ומתן מתברך שני יפתח הי לך ח) ויהי בבקר ותפעם רוחו‪ ,‬מו גנקי‬
‫שהניע בוקרו שליוסף שיצא מבית‬ ‫=‬ ‫את הגשמים (דברים כ'ח ו"ב)‪ .‬אמ'‬ ‫את אוצרו הטוב‬
‫ווהו‬ ‫שיתה‬ ‫רוחו‬ ‫(לה)‪ .‬ותפעם‬ ‫האסורים‬ ‫הקב"ה בעולם הזה פעמים השנים טובות פעמים‬
‫רעות אבל לעתיר לבוא‪ .‬אני מכניס‪ .‬ישראל לגן עדן מנשקת עליו כזוג (לט'‪| .‬כת' הכא ותפעם ולהלן‬
‫והן דשנין ורעננין הדא היא דכת' ירויון ‏ מדשן ביתיך ותתפעם (דגיאל ב' א')‪ .‬רי יהודה ור' =נחמיה =ורבנן‪.‬‬
‫רי יהודה אומי כאן פתרונא הוא באעי‪ .‬ולהלן חלמא‬ ‫ונחל עדניך תשקם (תהלים ל"ו ט!) (לג)‪.‬‬
‫ופתרוניה‪ ,‬ר' נחמיה אומי כאן הלום אהר ולהלן‬
‫ג והנה שבע פרות אחרות‪ ,‬מה תל הלום הצלם וחלום האילן‪ .‬‏ ורבנן אמרי כאן ליתן‬
‫אחרות שבשעה שהפורענות באה לעולם גרולה לאחר ולהלן ליתן גדולה לארבעה‪ .‬כאן ליתן‬
‫הכל עשוין אהרים ונכרים זה מזה כיצר אדם בא חיים ‏ לאחד ולהלן ליתן היים לארבעה‪ .‬‏ ריא כאן‬
‫ממקום רחוק נכנס לעיר ואוהבו יושב ברחובה כיון על ידי שהיה |סמוך לבקר ולהלן על ידי שהיה‬
‫שראה אותו הפך את פניו לאחוריו ושם את עצמו מבערב‪ .‬אמ' ר' יוחנן כל חלום שהיה סמוך לבקר‬
‫ובכי"ק ב ל א י פלאות‪(| .‬ל) עי' ברכות ניד פ"א וע'ב |ובדיס שם וע"ע | ערוך ערך קדיא‪ .‬ובכי"ק הקורא ק"ש בחלומו‬
‫וכו' אלא שאין דורו זכוי לכך העונה יהא שמיה הגדול בחלומו וכו' וכו' והני מילי דלא קנח הממתפלל וכוכ'ו' מגדולתו‬
‫אביי ורבא דאמרי תרויהו וכו' הנכנם למרחץ בחלומו ווסורין |בדילין וכו' תנא תנא קמיה | וכו' א"ל והתניא סדורין‬
‫כלומר אמחקהו ממשנתי) ‏ א"ל ר' יוחנן תלמידי‬ ‫א"ל מאי סדורין וכו' (ונראה שבפנים יש להגיה אעיקרה ת' איקרא‬
‫קטנה וכו' הזאי ראשי לפתות ואיתערי רכ אשי‬ ‫חכמים לעולם טוב להם וכו' ונפל לו פסוק לתוך פיו זו היא נבואה‬
‫ירקיהי וכו'‪(| .‬לא) עי' רש"י ולקח טוב לפפוק זה‪( .‬לב) עי' ב'ר פפ"ט ס"ד ותנחומא מהרש'ב ה"א צ'ה ע"ב‪ .‬והרחיב‬
‫הדרוש וע"ע לקח טוב לפסוק זה‪( | .‬לג) צ"ע ועי' דברים רבה פיז פ"ו וב'ר =פט"ז ס'ז‪(| ,‬לד) עיי תנחומא | מהרש"ב‬
‫יב‬

‫שם וע"ע בצרור |המור פ' וישב‪( .‬לה) צ'ע ועי' בבעלי התופפות עה"ת וח זקוכי לפ"ז‪( .‬לו) עי' ב'ר |פיט סיד‪( .‬לז) צ"ע‪.‬‬
‫(לח) צ"ע‪(| .‬לט) עי' תנחומא מהרש"ב שם וע"ע פירש"י לפיז‪.‬‬
 ‫הגדול | ‪06‬‬ ‫מקין‬ ‫מדרש‬ ‫‪9‬‬
‫אמרו‪ .‬ליה כדון וכדון אמי לרון‪ :‬הכדין אובדתון‬ ‫את כל‬ ‫ויקרא‬ ‫מיד הוא בא (מ)‪ .‬וישלח‬
‫גוברה לא כך כת' ויהי כאשר פתר לנו כן היה‬ ‫הרטמי מצרים ואין פותר אותו לפרעה‪.‬‬
‫רי יהושע דסכנין בשם רי לוי פותרין היו אותו אלא וכך אמ' ר' הונא כל החלום הולך אחר הפה ואחר‬
‫שלא היה קולם נכנס באזנו‪ .‬אמחו לו שבע פרות פתרונו הויץ מן היין יש מי שהוא שותה וטוב‪ .‬לו‬
‫חטובות שבע בנות אתה מוליך‪ .‬ושבע פרות הרעות ויש מי שהוא שותה ורע לו תלמיר חכמים שותה‬
‫שבע בנות אתה קובר‪| ,‬שבע שבלים הטובות שבע וטוב לו‪ .‬עס הארץ שותה ורע לו‪ .‬‏ אמי ר' אבהו‬
‫אפרכיות אתה כובש‪ .‬ושבע השבלים הרעות שבע דברי חלומות לא מעלין ולא מורירין (מר)‪ .‬בר הידיא‬
‫אפרכיות מורדות בך הרא היא דכת' בקש לץ חכמה מפשר חלמי‪ .‬הוה‪ ,‬דהוח יהיב‪ .‬ליה אגרא מפשר‬
‫ואין (משלי "ד ‪ .)1‬אלו חרטמי מצרים‪ .‬ודעת לנבון ליה למעליותא‪ ,‬‏ ודלא הוה יהיב ‏ ליה מפשר ליה‬
‫לגריעותא‪ .‬אביי וראבא חזו חלמא אתו לקמיה‪ ,‬אביי‬ ‫נקל (שם) זה יוסף (מא)‪.‬‬
‫יהב‪ .‬ליה אגריה‪| .‬ראבא לא יהב ליה‪| ,‬אמרו לית‬ ‫ושם אתנו נער עברי‪ ,‬אמי רי שמואל‬
‫גַ'‬ ‫תוציא | השדה‬ ‫רב‬ ‫רע‬ ‫אקרונין |בהלמן‬ ‫|ם הרשעים שאינן‬
‫בר נחמני ארורים ה‬
‫(דברים כ"ח ל'ה)‪ .‬לאביי אמ' ליה רישיה‪ ,‬לראבא אמי‬ ‫עושין מובה שלימה‪ .‬אמי נער כלומר שוטה‪ .‬עברי‬
‫ליה‪ .‬סופיה‪ ,‬אמרו ליח אקרונין בחלמן זיתים יהיו לך‬ ‫כלומי שונא‪ .‬עבד שהוא מוכתב בדימסון שלפרעה‬
‫בכל גבולך (שם) לאביי אמי ליה רישיה לרבא אמ'‬ ‫שאין עבר מולך‪ .‬ולא לובש זיין (מב)‪.‬‬
‫ליה סופיה‪ ,‬אמרן ליה אקרונון בחלמן בנים ובגות חוליר‪.‬‬
‫ליה רישיה‪| .‬לראבא אמ' ליה סיפיה‪.‬‬ ‫לאביי אמי‬ ‫‪ ₪‬ויהי כאשר פתר לנו כן היה‪+ ,‬מ‬
‫ליה סופיה‪ .‬אמרו ‏ ליה אקרונן בחלמן‬ ‫לראבא אמי‬ ‫ר' נחום אמי ר' כירייס רי משום זקן‪ .‬אחד עשרים‬
‫נתונים לעם אהר (שס ל'ב)‪ .‬לאביי אמי‬ ‫בניו ובנותיו‬ ‫וארבעה פותרי הלומות היו בירושלם פעם אחת הלמתי‬
‫בנאתא ועיילת כלאתא‪ ,‬לרבא אמ' לית‬ ‫ליה מפיקת‬ ‫הלום והלכתי אצל כולן מה שפתר לי זה לא פתר‬
‫דביתהו שכבא ומימסרי בריה וברתיה לירי אתתא‬ ‫לי זה ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולן נתקיימו‬
‫אוהריתי‪ ,‬דאמ' ראבא אמי רי ירמיה בר אבא אמי‬ ‫לקיים מה שנ' כל החלומות הולכין אחר הפה קרא‬
‫רב מאי דכת' בניך ובנתיך נתנים לעם אחר (שם ליב)‬ ‫הוא ‪.‬אִין והא אמי רי שמואל בר נחמני אמי רי יונתן‬
‫זו אשת האב‪ .‬אמרו ליה אקרונן בחלמן‪ .‬שורך‬ ‫מנין שכל החלומות הולכין ‏ אחר הפה שנ' תי‬
‫טבוח לעיניך ולא תאכל ממנן (שם ל'א)‪ .‬לצביי אמי‬ ‫כאשר פתר לנו כן היה‪ .‬אמ' ראבא והוא דפשר‬
‫ליה מרווהא ‏ דעסקך מירכי תורא בביתך ולא הני‬ ‫כחלומו פתר (מג)‪.‬‬ ‫ליה מעין הלמיה ‏ דכת' איש‬
‫לך למיכל מניה‪ ,‬לראבא אמ' ליה מפסיריה דעסקיה‬ ‫עוברא הוה בהדא איתתא דאתת לגבי ר' אליעזר‬
‫מירכי חורא בביתיה |ולא הני ליה |למיכל מיניה‪.‬‬ ‫אמרה ליה חמית בחלמי דשריתא דביתה דההיא‬
‫אמרו ליה אקרונן בחלמן וראו כל עמי הארץ כי‬ ‫אתתא תבירא אמ' לה את ילדא בר דכר אזלת‬
‫שם הינקרא עליך ויראו ממך‪( .‬דברים כ'ח ")‪ .‬לאביי‬ ‫והוה לה‪ .‬זמן אוחרן עלת למשאליניה ‏ ולא הוה‬
‫אמי ליה מִלְכֶת ונפלה אימתך אכולי עלמא‪ ,‬לראבא‬ ‫אמרה לתלמירוהי ‏ היכן רבכון אמוון לה מא את‬
‫אמי ליה מימסר לפרתגבנא וריני ‏ כולי |עלמא קל‬ ‫בעיא |אמרה להון חמית בחלמי דשריתא דביתה‬
‫וחומר ‏ מינך‪ ,‬אמרו ליה אקרונן בחלמן לך אכול‬ ‫דההיא אתתא תבירא אמרו לה ההיא אתתא קברה‬
‫בשמהה לחמך (קהלח ט' ‪ .)1‬לאביי אמ' ליה מרווחא‬ ‫בעלה כר‪ .‬נפקת מגבהון אזלת ואשנחתיה מאית‬
‫רעפקך אכילת ושתית וקרית פיסוקא‪ .‬מחדוא דליבא‪:.‬‬ ‫שרית מיללא שמע רי אליעזר אמ' להון מא הדא‬

‫ולקח טוב לפסוק זה‪( | .‬מב) עי" ב"ר שם פיז ועיע"‬ ‫(מ) עי' ביר שם ס"ה ובנ"ש‪(| ,‬מא) עי' ביר שם פ'ו וע'ע ילקוט‬
‫רבא‪( .‬מד) עי' ב"ר שם ס"ח ואיכה‬ ‫אמי‬ ‫(מג) עי' ברכות ג"ח ע'ב ובכי"ק‬ ‫מתנות כהונה במה שרמז שם על העריך‪.‬‬
 ‫‪3₪‬‬ ‫הגדול‬ ‫מ‪1‬‬ ‫מדרש‬
‫חזאי ריהדר כניפונהי אמי |ליה |קבעי וגרסי להי‬ ‫לראבא אמ' ליה מפסיריה דעסקיה אכיל‪ .‬ושתי וקרי‬
‫משמך בי מדרשא ‪ .‬ומא חד הוה אזי |אינהו ותנו‬ ‫פיסוקא‪ .‬בעל כורחיה‪ ,‬אמרו ליה הזינן בחלמן חסא‬
‫ליה בערבא אמי ליה חזאי דאקרי הילילא מצריא‬ ‫אמי ליה נפישא עיסקך‬ ‫דמְהַת אפום דְנַא‪ .‬לאביי‬
‫בחלמי‪ .‬אמל'יה ניסי מתרחשי לך הוו קא אתו אדהכי‬ ‫כהסא‪ .‬לרבא אמי ליה מייר עסקיה כהסא‪| .‬אמרו‬
‫נשא זיקא אמ' אנא אייל בהדי ראבא ‪ .‬דרב יוסף‬ ‫ליה הזינן בחלמן בסרא דמחא ‪ 0‬דנא‪| ,‬לאביי‬
‫בר חמא דמתרהיש ליה ניסי כל שעתא ושעתא‬ ‫אמ ליה מיחבב |עיסקך כבסרא‪ .‬לראבא אמי ליה‬
‫דקא פליק לגורא נפל‬ ‫למה לי קם למיזל בהדי‬ ‫ליה חזינן רומנא דמחת‬ ‫סרי עסקיה כבסרא‪ .‬אמרו‪.‬‬
‫ספריה מידיה פתהיה ראבא אשכחיה דכתיב‪ .‬ביה כל‬ ‫אפום דנא לאביי אמ' ליה מלי עסקך כרומאנא‪.‬‬
‫הלוממות הולכין אחר הפה אמ' ליה בנין קימא‪ .‬כל מילי‬ ‫לרבא אמי ליה פקע עסקיה כרומנא‪ ,‬אמרו ליה‬
‫דאמרת לי מחילנא לך לבר מבניה ובנאתיה מייתין‬ ‫חזינן הביתא דחמרא רסליק לרקלא‪ ,‬לאביי אמי ליה‬
‫דלא‪ .‬מהילנא לך לבר מבניה ובנאתיה מייתיןדלא‬ ‫מדלי עסקך כי דקלא‪ .‬לרבא אמליה תלי עסקיה‬
‫מהילנא |יהא רעוא | ממסר ההוא גוברא | לירא‬ ‫כתמרא‪| .‬אמרו‪ .‬ליה הזינן חביתא דחמרא דנפל‬
‫דמלכותא‪| ,‬אמ' גמירי ‏ רקללת חכם אפלו הנם‬ ‫לבירא‪ ,‬לאביי אמ'ליה מייקר עסקיה‪ .‬ובחשי עליה‬
‫ליקום ההוא‬ ‫צערתיה‬ ‫דאנא‬ ‫וכל שכן‬ ‫היא באה‬ ‫עסק יה ונל‬ ‫בירי בירי‪| ,‬לראבא ו‬
‫ליה דאמ' מר גלות‬ ‫דמיכפר ‏‬ ‫נוברא נינלי אפשר‪.‬‬ ‫לבירא‪ .‬לפוף אתא ראבא לחוריה |אמ' ליה חזאי‬
‫מכפרת עון‪ .‬קםאזל לבי רומאיי אשכחיה לההוא‬ ‫דשא ברייתא דנפל‪ .‬אמ' ליה |אתתא מיתה‪ .‬ככיה‬
‫נוברא די הוה קא מינטר שירְאִיי דמלכא איתיב גביה‬ ‫ושניה דנתר אמ ליה |בניה ובנתיה =מיתין‪= .‬יונה‬
‫אמ ליה מפשר חלמא אנא‬ ‫אמ ליה מאי ‪0‬‬ ‫דמפרח בחלמיה |אמ' ליה אתתיה ‏ מנריש‪| ,‬תרי‬
‫אמי‬ ‫אמי ליה חזאי מהטא דאייל בשיראייה ‪5‬‬ ‫גורגלירא דלפתא בחלמיה ‏ אמ' ליה תרי קולפי‬
‫ליה הב לי אנראי דאימא לך לא אהא ליה לא‬ ‫אחזי‬ ‫בי מדרשא‬ ‫איתיב ‏‬ ‫איזי‬ ‫ראבא‪.‬‬ ‫בלעת‪ .‬אמ'‬
‫אמי ליה‪ ,‬אמ' ליה |חזאי תרתי אצבעתיה דאייל‬ ‫מאן אתי מצער לי אזא |ראבא איתיב |בי מררשא‬
‫בשיראייה דמלכא אמ' ליה הב לי אגראי דאימא‬ ‫קא נאריס אתו הנך ‏ תרין כומין ‏ דהווי קא מינצו‬
‫לך אהא ליה לא אמ' ליה‪| ,‬אמי ליה |הזאי תלת‬ ‫בהדי הדאדי‪ ,‬‏ קא ראבא ליפרוקינהו אשתמיט הד‬
‫חזאי ארבע הזאי חמיש הזאי כולה ידי דאייל בשיראייה‬ ‫מניהו צעריה |מהייה |לראבא‪ .‬תריי |בעא לממחייה‬
‫דמלכא אמ' ליה אי בעיתא הב לי ואי בעיתא לא‬ ‫אהרינא אמי ליה תרי חזאי‪| .‬לסוף אהא ליה אנרא‬
‫תהב לי קום חזי שיראיי רמלכא דפסודו להו שמוו‬ ‫אמ ליה הזית אשייתא‪ .‬ברייתא דנפל ‏ אמ' ליה‬
‫דבי מלכא אתיוה לנטר שיראיי זקפוה איתיוה לדידית‬ ‫נכסי קנית בלא מיצרי‪ ,‬אמ' ליה חזאי דבזיע רישיה‬
‫אמרי ליה את אמטן זזא דלא אהבו לך בעית‬ ‫וגפל מוקריה אמי ליה בי סדייך בזיע‪ .‬וקא מיבדרי‬
‫אפסודי שיראיי |דמלכא‪| .‬מאי עבדו |ליה רבו לית‬ ‫אוּדְדִיה‪ ,‬אמי ליה חזאי אפרנא דאביי הנפל ואתא‬
‫תרי‪ .‬ארזי בהבלא וכפינון לרישיהון‪ .‬ואסרו ליה הד‬ ‫אבקא כסייה לרירי‪ ,‬אמי ליה אביי שכיב ואת מלכא‬
‫בהא אטמיה וחד בהא אטמיה וצלקוה (מה)‪| .‬אמי‬ ‫ואתיא מתיבתא לנבך‪ ,‬‏ אמי ליה חזאי אפדנא דירי‬
‫ליה ההוא ‏ מינאה ‏ לר' |ישמעאל בירי = יוסי חזאי‬ ‫דנפל ואזא |אבקא כסייה לכולי עלמא‪| .‬אמי ליה‬
‫דאשקאי משחא דזיתא לזיתא אמי ליה ההוא גוברא‬ ‫מלכת ונפלאאימתך אכולי עלמא‪= ,‬אמי ליה לבנה‬
‫רשיעא אמיה בעל‪= ,‬אמי ליה חרתי‪ .‬עיניה רנשק‬ ‫דשלפונהי אמ' ליה שמעתאתך‪ .‬מיבררן‪ .‬‏ אמי ליה‬
‫רבתי פ'א סי'ח וירושלמי מעשר שני ניה ע'ג‪ .‬ובכי"קאמרה לתלמידוהי היכא רבכון וכו' א'ר אבהוא דברי חלומות‬
‫ו'א ועיב ובד"ס שם‪ .‬ובכי"ק אביי ורבא (אבל בהמשך הענין ימצא ג"כ כמה פעמים ראבא)‬‫וכו'‪( .‬מה)עי' ברכות ניוע‬
‫וכו' אביו והיב ליה אגרא רבא לא יהיב‪ .‬ליה וכו' לרבא אמ' ליה מימסרי בניה ובנתיה לידי אתתא אוחרותי דאמי‬
 ‫‪4‬‬ ‫הוול‬ ‫מקץ‬ ‫מדרש‬
‫דרהים ליה לא חמי ליה הובא‪ .,‬וקימא לן כל החלומות‬ ‫הדרי אמי ליה אחותו בעל‪ ,‬‏ אמל'יה חזאי סיהרא‬
‫לכך נאמ' איש‬ ‫דולכין אחר הפה ואחר ו‬ ‫נשק אמי ליה אשת ישראל בעל‪ ,‬אמי ליה חזאי‬
‫כחלומו פתר (מה)‪.‬‬ ‫כוכבא רהטף ובלעיה אמי ‏ ליה בר ישראל‪ .‬גנבת‬
‫וישלח פרעה ויקרא אֶת יוסף‪.‬‬ ‫ובינתיה ואכלתינהו ‏ לרמיה‪ ,‬‏ אמ' ליה דכרכון בי‬
‫ולמה לא קראו לו בתחלה אמי‬ ‫טואנא דאסא‪ .‬אמי ליה נערה מאורסה בעל‪ .‬‏ אמ'‬
‫הקב'ה אם יבוא‪ .‬יוסף בתחלה ויפתור |את החלום‬ ‫ליה טונא דאפא הזאי דנפל עליה אמי ליה משכבו‬
‫הרטומי מצרים אומרין אלו קרא אותנו היינו פותרין‬ ‫הפך‪ .‬אמ' ליה הזאי וני דהדרי לפורייה אמי ליה‬
‫כמו שפתר ‏ יוסף לפי |כך אמי הקביה איני עושה‬ ‫בי נשי הבריה קא מהדר‪ ,‬אמ' ליה חזאי עורבי‬
‫הללו אלא ירחקו עצמן ויוציאו‬ ‫נחת רוה לרשעים‬ ‫דהדרוי לפורייה אמי ליה אשתו מזנה עליו‪| .‬אמי‬
‫את רוחן ואהר כך הוא בא ועליהן הוא אומי כל רוהו‬ ‫אמי ליה מיתא‬ ‫ליה הזאי ביעי קליפאתא בחלמיה‬
‫יוציא כסיל והכם באחור ישבחנה (משלי כיט י"א) (מט\‪.‬‬ ‫מַשלח ליה‪ ,‬אמ' ליה כולהי אית ביה בההיא גוברא‬
‫לבר מיהא דליהה ביה‪ ,‬אדהכי אתיא ההיא אתתא וינלח ויחלף שמלתיו‪ ,‬מכאן אמרו שבוי‬
‫אכרה ליה האיי נלימא ‏ דמיכסית ביה דאלויתיה שנפדה והבוש שיצא מבית האפורים ומגורה שהתירוהו‬
‫היא איתתא‪ .‬לנוברה ‏ לההוא עלמא‪ .‬‏ ברוך המקום מנלחין ומכבסין אפלו בהולו |שלמוער מפני שכל‬
‫שנילה ‏ סורו ליריאיו וכן רוא אומי כי הועבת הי ימיה כאבל (נ)‪ .‬וינלח ויחלף שמלתיו ויבא אל‬
‫נלוז ואת ישרים סודו (משלי ג' ל"ב) (מו)‪ .‬הנורבגן פר עה‪ .‬וכל כך למה כדילחלוק כבור למלכות (נא)‪.‬‬
‫שאל בן רַמָא בן אהוהו שלרי ישמעאל את ר' אמי ר' שמואל מה אם בשר ודם מבקשין לחלוק‬
‫ישמעאל אמ' ליה ראיתי שני לחיי שנשרו אמי כבור למלכותו מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה‬
‫ליה שני גדולי רומי עצו עליך עצה ומהו‪ .‬אמי ליה לכך‪ .‬אמ שלמה בחכמתו בכל ‪ 0‬יהיו בנריך לבנים‬
‫אמי ליה חרון אף (קהלת ט' ה')‪ .‬מושלין אותו משללמה הדבר דומה‬ ‫בר קפרא לרב ראיתי ‪5‬‬
‫נסתלק ממך‪ .‬אמי ליה ראותי‪ .‬ירי שנשרו אי אתה לאשתו שלבולרסוס שהיתה מקשטת את עצמה‬
‫צריך למעשה ידיך‪ .‬אמי ליה ראיתי רגלי שנשרו‪ .‬אמי אמרו לה שכנותיה בעליך אינו כאן למי מאתקשטת‬
‫ליה אי אתה צריך להלך ברגליך‪ .‬‏ אמי ליה אמרי מיתקנת‪ .‬אמרה‪ .‬להן בעלי בולדסוס מעט הואעוקץ‬
‫לי באדר מיתת ניסן לא חזית ומה דורעת לא קצרת‪ .‬את כוסו ונמצא עומד על ראשי מוטב שיראה אותי‬
‫אמי ליה באדירותא דאוריתא |מיתת ולירי ‏ נסיונא בקישוטי ואל יראה אותי בניוולי‪| .‬לכך נאמי בכל‬
‫לא אתית ובינך אין אתה קוברן (מז)‪= .‬מכאן אמרו עת יהיו בנדיך לבנים‪ .‬ויש אומרין לאשהו שלמלח‬
‫לא לישתעי איניש חלמיה ‏למאן דסני ליה אלא שאמרה בעלי מלח מעט תבוא הרוח ונמצא עומד‬
‫למאן דרחים ליה‪| ,‬רכאני לית |לא חמי ליה זכות‪ ,‬על ראשי מוטב שיראה‪ .‬אותי בקישוטי ואל יראה‬
‫רבא וכו' לאביי א"ל מלכת ונפלא אומתך וכו' מימפר לפר הגבנא (בשתי תיבוו ת) דמלכא ודיני כולי עלמא וכו' אמרון ליה‬
‫חזינן חסא וכו' א"ל חזינן בסרא וכו' לאביי א"ל מידלי עסקך וכוי סרי עסקך וכו' חלי עיסקך כחמרא וכו' אייל איתתיה ‏ מגריש‪.‬‬
‫לממחייה‬ ‫‪ 6‬וכו' את זו הלך תרין סומין וכו'‬ ‫מצער‬ ‫איחזי מן אתי‬ ‫בי מררשא איגרם‬ ‫איתיב‬ ‫וכו' אמ' ראבא איזי‬ ‫גורגלדי‬ ‫תרי‬
‫בזיע וכו' אפדכא דאביי דונפל וכו' ואתיא מתיבתיה לגבך וכוי‬ ‫אחרינא וכו' הזית אשיתא וכו' ברייתא וכן' ונפל ווקריה א"ל ביס‬
‫א"ל קבעי להי וגרסי להימשך בבי מדרשא א"ל חזאי דאקריגן הלילא וכו' ניסי מתרחשי לך הזו‪ 7‬אתי תרויהו בארבא אמר בהדי‬
‫ראבא וכוא'חר הפה וכי בגויה קימא וכו' ההוא גברא וכו' קם אול לבי רומאי אשכחיה וכו' מיכשר שיראי וכו' דאייל בשיראית וכוי‬
‫(מו) עי' ברכות ‏ ‪":‬ועב |ובכי"ק גברא רשיעא וכו' בר‬ ‫אתיות ‏ לנטר שיראי וכו' אמטו זוזי דלא יחבו לך בעית וכו‬
‫יית בי וכו' ההיא איתתא אמרה וכוי‬ ‫ישראל גנבת וזבנחיה ‏ וכו' א"ל חזאי רכרכון ביטואנא א"ל וכו אי ‪ 0‬א‬
‫רבתי‬ ‫וכו | (מז)עו' ברכות שם וע"ע ירושלמי מעשר שני שם ואיכה‬ ‫דאלויתיה ההיא איתתא לגבריה לההוא עלמא‬
‫קטן‬ ‫ם"י‪(| .‬נ) צ"ע ועי' מועד‬ ‫(מט) עי' ב'ר פפיש‬ ‫ל'‪.‬‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫נ'ח ע"ב ובד'ס‬ ‫צ"ע ועי' ברכות‬ ‫(מח)‬ ‫פ"א סט'ז ע"ש‪ .‬‏‬
‫(נא) עי' ב'ר שם םיט‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫במשנה‬ ‫ע'ם‬ ‫ו'ג‬
‫‪605‬‬ ‫הנול‬
‫אריץ מצרים‬ ‫את‬ ‫ונתתי‬ ‫שני‬ ‫‪0‬‬
‫ערים‬ ‫בתוך‬ ‫וערים‬ ‫נשמות‬ ‫רצות‬ ‫בתוך‬
‫מהרבות‪ .‬תהיינה שממה או ל שנה (יחזקאל כ"ט ייב‬
‫הוי לאנשנו אלא לצורך(נה)‪.‬‬
‫חלמתי ופתר אין אתו‪ .‬ל\ ועל השנות‪ ,‬החלום‪ 5 ,‬ל והן‬
‫‪ 9‬הןהלו‬ ‫שלשה חלומות ו‬
‫שלשחרית והלום שנפתר בהוך חלוםוהלום שהלמו‬
‫לו חביריו‪ ,‬ויש אומרין אף חלום שנשנה שני ועל‬
‫השנות החלום אל פרעה פעמים (נו)‪.‬‬
‫לח) ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא‬
‫יונתי תמתי‬ ‫אהת היא‬ ‫ונ'‪ ,‬זהש"ה‬ ‫כזה‬
‫(שיר ‏ השירים ו' ט')‪ .‬זה אברהם דכת' אחד היה אברהם‬
‫ויירש את הארץ (יחזקאל ל'ג כ'ה)‪ .‬אחת היא לאמה‬
‫היא‬ ‫(שיר השירים ו' ט')‪| .‬זה ו יהיד אמו‪ .‬ברה‬
‫ליולףתה (שיר השירים שם שם)‪ .‬זיהקב שהוא ברור‬
‫ליולרתו‪ .‬ראוה בנות ויאשרוה (שור השודום שם שם)‪.‬‬
‫אלו השבטים שני והקול נשמע בית פרעה לאמ‬
‫באו אחי יוסף (מ'ה ט')‪ .‬מלכות ופילגשים ויהללות‬
‫(שיר השירים שם שם)‪ .‬זהווסף‪ .‬דכת' ויאמר פרעה =‬
‫עבדיו הנמצא כזה אמי להם אם מהלכין אתם מסוף‬
‫העולם ועד סופו אין אתם מוצאין כמוהו‪( .‬נז)‪.‬‬
‫‪ ₪‬ויאמר פרעה אל יוסף‪ .‬אחרי‬
‫הודיע‪ ,‬רננן אמרי כיון שניקש‬
‫פרעה להמליכו עמדו עליוכל נדולי מלכות ואמרו‬
‫לו עבר תמליך עלינו אמי להן פרעה בן חורין הוא‬
‫בן גדולים הוא מה עשו עמדו וכתבו שבעים פיטקין‬
‫בשבעים לשון והשליכו לפניו והיה נוטל כל פתק‬
‫ופתק וקורא אותו ולא עור אלא שהיה יורע בלשון‬
‫אחרת שלא הין יכולין ‏ לשמוע עליו ואיזו זו לשון‬
‫הקורש וכן הוא אומ' עדות ביהוסף שמו בצאתו על‬
‫ארץ > שפת לא ירעתי אשמע (תהלים פיא ו')‪.‬‬
‫מיר נתביישו כל ההכמים שלפרעה אמי להם אלן‬
‫(נב) עו' קה'ר פ"ט פסוק ה' שיור מזה והדברים שם מקוטעלי|‪ .‬ועי' חידושי הרד"ל שם אות ב'‪( .‬נג) צ"ע ועי' בחוו על‬
‫(כד) צ"ע | ועו' ב'ר שם פ"ט ובנ"ש ובפרט בתנחומא מקץ‬
‫(נה) עי' בריותא דל"ב מדות דר"א בנו של ר"י הגללימדה ו!‬
‫(נז) עי' ביר פ"צ ס"א ובנ"ש‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫מקין‬ ‫מדרש‬ ‫‪5‬‬
‫שנה בימי‬ ‫אותי בניוולי‪ .‬הוי בכל עת יהיו בגריך לבנים במעשים‬
‫שממה‬ ‫טובים‪ .‬ושמן על ראשך אל יחסר ממצוות וצרקות (נב)‪.‬‬
‫ש) ויאמר פרעה אל יוסף חלום‬
‫מר לו יוסף מי הוריעך שלא פתרוהו כראוי אמי‬
‫" כשם שראיתי את החלום כך ראיתי פתרונו לכד‬
‫אינן יכולין לשחוק בי (נג)‪.‬‬
‫טן) ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי‪,‬‬
‫תלה הנדולה בבעלה‪ .‬ומה‪ .‬זכה‪.‬‬
‫תהיה על ביתי‪ .‬‏ וכן אתה‬ ‫זכה למלכות דכתי אתה‬
‫מוצא ברניאל שאמ' לנבוכדנצר ואנא לא בחכמה‬
‫די איתי בי [[וגו'] ‏ רזא דנה גלי לי (דגיאל בי לי)‪.‬‬
‫ברם איתי אלה בשמיא גלי רזין (שפ שם כ'ח)‪ .‬וָמה‬
‫זכה‪ .‬והלבישו לרניאל ארגונא והמניכאדי דהבא על‬
‫צוריה (שם ה' ‪ .)'+‬ועליהן ועל כיוצא בהן הוא אומר‬
‫י מכבדי אבכד (שמואל א' ל' ב') (נד)‪.‬‬
‫‪ 6‬וידבר פרעה אל יוסף בחלומי‪.‬‬
‫והנה מן היאר עלות שבע פרות‪,‬‬
‫אמי ר' יהודה ארבע עשרה שנה היה‬
‫רעב ראוי לבוא במצרים שכןפרעה רואה וחוור ואומי‬
‫ליוסף‪ .‬ר' יוסף בר הוינה אומ' ארבעים ושתים שנה היה‬
‫הרעב ראוי ‏ לבוא למצרים ‏ שכן פרעה אומי שבע‬
‫פרות רעות ושבע שבלים צנומות דקות ראיתי הרי‬
‫שמונה ועשרים ויוסף חוזר ואומ' לו ושבע הפרות‬
‫שבע שנים הנה‬ ‫הרקות והרעות |העולות אחריהם‬
‫ושבע ‏ השבלים הרקות שדופות הקדיםיהיו שבע‬
‫שני רעב הרי כוין שתים וארבעים שנה לא עשה‬
‫שם הרעב בימי יוסף אלא שתי שנים בלבר‪ .‬רכתי‬
‫כי וה שנתים הרעב (מיה ו')‪ .‬כיון שירר יעקב אבינו‬
‫למצרים ובירכן כלה הרעב ואימתי חזרו אותן ארבעים‬
‫פסוק ח' לעיל ונראה משם שהיה לפניו כן בב"ר ע"ש‪.‬‬
‫ס"ג וע"ע בפירוש מהרז'ו שם וע'ע לעיל עמוד תקצ"ה‪.‬‬
‫ג"ה ע"ב‪.‬‬ ‫(נו) עי' ברכות‬ ‫וע"ע ב'ר שם‪.‬‬
 ‫ל‬ ‫הגדול‬
‫רלים שלא פסעו‬ ‫אותו בגדי שש‪.‬‬
‫בעבירה‬
‫מ) וירכב אותו במרכבת המשנה‪,‬‬
‫מהשבה שלא הרהרה בעבירה תבוא‬
‫ותקרא הכמה (סב)‪ .‬ויקראו לפניה אברך‪,‬‬
‫מהוא‪ .‬אברך אב בהכמה ורך בשנים (סג)‪ .‬ד'א אברך‪.‬‬
‫אפרכוס שכל הרואה אותו ישתחוה לו (סד)‪.‬‬
‫מד) ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה‪,‬‬
‫רי יהושע דסכנין בשם רי לוי מָאנִי‬
‫שלבשר ודם אתה למר אני שלהקביה ומה אם‬
‫פרעה שאמ' ליוסף אני פרעה ‏ זכה לכל הגדולה‬
‫הזאת לכשיבוא אני שלהקב"ה דכת' ועד זקנה ‏ אני‬
‫(ישעיה מ'ו ד')‪ .‬ראו עתה‬ ‫הוא אני עשיתי ואני אשא‬
‫כי אני אני הא (דברים ל'ב ליט)‪ .‬כה אמר ה' מלך‬
‫ישראל ונואלו אי ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון‬
‫(ישעיה מיד ') על אחת כמה וכמה (סה)‪,‬‬
‫מח) ויקרא פרעה שם יוסף צפנת‬
‫פענה‪ ,‬ר'חחקיה אומי צפנת פענה‬
‫צפונות מופיץ ברעת ונוחות לו לומר‪ ,‬ורבנן אמרי‬
‫נוטריקון צופה מודה נביא ‏ תומך פותר ערום נבון‬
‫הוזה‪ .‬‏ ד'א צפנת פענה צפונות מופיע ומניח רוחות‬
‫שלבריות בהן (סו)‪ .‬ויתן לו את אסנת בת‬
‫ולמה נקרא‪ .‬פוטיפרע‬ ‫פוטיפר ע‪ .‬הוא פוטיפר‬
‫שנפרע כנקבה (םז)‪.‬‬
‫מ) ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר‬
‫בכל ארץ מצרים‪ ,‬ינן אמוי‬
‫בשעה שיצא יוסף למלוך על מצרים עבר בכל ארץ‬
‫מקין‬ ‫מדררש‬ ‫‪7‬‬
‫וילבש‬ ‫יה עבר כל הלשונות האלו לא היה יורע התהילו‬
‫כולן מקלסין ‏ אותו ולא ההרטמים בלבר אלא אף‬
‫פרעה עצמו היה |מקלסו דכת' ויאמר פרעה אחרי‬
‫הודיע אלהיםו'איןנבוןוהכם כמוך()‪.‬‬
‫) אתה תהיה על ביתי‪ ,‬עלו הכי אומי‬
‫ער עֶת בוא דברו אמרת ה' צרפתהו שלה‬
‫מלך ויתירהו מושל עמים ויפתההו שמו אדון לביתו‬
‫שבכל‬ ‫(תהלים ק'ה‪ ,‬חש כ' כ'א)‪ .‬אשריהן שלצריקים‬
‫קום שהן הולכין הן נעשין אדונים ‏ לאדוניהם (נט)‪.‬‬
‫ועל פיך ישק כל עמי‪ ,‬שלא יהיה אדם נוטל‬
‫רק הכסא אנדל ממך‪.‬‬ ‫פרוקפי חוץ ממך (ס)‪.‬‬
‫אמי ר' שמעון ‏ בן לקיש שתי פרשיות כתב לנו‬
‫מפרשת פרעה‬ ‫אותם‬ ‫למירין‬ ‫בתורה ואנו‬ ‫משה‬
‫הרשע ואלו הן והיית =רק למעלה (דברים כיח 'ג)‪.‬‬
‫יכול כמוני ת"ל רק נדולתי למעלה מגדולתכם ואנו‬
‫תהיה על ביתי‬ ‫אתה‬ ‫פרעה‬ ‫למידין אותה מפרשת‬
‫יכול כמוני ת"ל רק גדולתי למעלה מנדולתך‪ .‬כיוצא‬
‫בו והתקדשתם והייתם קדושים (ויקרא "א מ'ד)‪ .‬יכול‬
‫כמוני תל כי קחוש אני הי =קדושתי למעלה‬
‫מקרושתכס‪ .‬ואנו למירין אתה מפרשת פרעה הרשע‬
‫שני ויאמר פרעה אל 'וסף אני פרעה יכול כמותי‬
‫ת"ל אני נדולתי למעלה מנדולתך (סא)‪.‬‬
‫אמי רי‬ ‫את טבעתו‪,‬‬ ‫פרעה‬ ‫מנ) ויופר‬
‫יודן בשם רי בנימין בן לוי יוסף משלו‬
‫נתנו לו‪ .‬הפה שלא נשק בעבירה ועל פיך ישק כל‬
‫עמי‪| ,‬צואר שלא‪ .‬הרכין בעבירה‪ ,‬‏ וישם רביד‬
‫הוהב על צוארו ידים שלא משמשו בעבירה‪.‬‬
‫ויפר פרעה את סבעתו מעלידוויתן‬
‫אותה על יד יוסף‪ .‬הנוף שלא דבק בעבירה‬

‫תנהומא‬ ‫סו‬ ‫חקת‬ ‫תנהומא‬ ‫כיג‬ ‫פסוק‬ ‫פ"‬ ‫רבה‬ ‫קהלת‬ ‫ס' ע'א‬ ‫רבתי‬ ‫פסיקתא‬ ‫ע"ב‬ ‫ל"ד‬ ‫דר"כ‬ ‫ועי' פפיקתא‬ ‫(נח) צ"ע‬
‫זמאמר שלפנינו לקוח | הוא מהילמדנו עי' ילקוט‬ ‫מהרש"ב ח'ד | פ' ע'א בהערות שם‪ .‬‏ וע"ע סוטה ל'ו ‏ ע'ב‪ .‬ואולי‬
‫תהלים רמז תתל'א ע"ש‪= .‬ובכי"ק עמדו וכתבו לו וכו'‪| .‬שלא היו יכולין לשמוע ואיזו וכוי‪( .‬נט) צ"ע‪( = .‬ם) עי' ביר‬
‫בסוף‪ [1‬המאמר‬ ‫(סא) עוי' ב"ר שם וע"ע ויק|רא רבה פכ"ד פ"ט ובכי"ק ‪ 1‬גם‬ ‫ולק\וט כאן | וערוך‪ 1‬ערךו פרקו‪1‬פי‪.‬‬ ‫סיב ועיע‬ ‫שם‬
‫ר' יודן בשם‬ ‫(סב) עי' ב"ר שם פ"ג | ובנ"ש‪ | .‬וע"ע ל ח טוב לפסוק זה שגם שם מביא המאמר בשם‬ ‫כמוני ת"ל‪.‬‬ ‫וכול‬
‫ריב בר לוי עיש ובהערות אות ני‪(| .‬סג) עי' ביר שם‪(| .‬סד) צ"ע ועי' ספרי דברים פ'ה ע'א ‏ אין אברך אלא לשון‬
‫ברכים‪( .‬סה) עי' ב'ר שם פיב ויקרא רבה פכיד סיט ע"ש וע"ע ילקוט ישעיה רמז שכיא‪( ,‬סו) עי' ביר שם ס"ר ע"ש וע"ע‬
‫לקח מוב באן‪(= .‬פז) עיי סוטה ו'ג עיב‪ .‬ועיע ביר לעיל פפ'ו סיג‪.‬‬
 ‫‪5‬‬ ‫הגדול‬ ‫מ‬ ‫מררש‬ ‫‪|90‬‬

‫וליוסף ילר ‏ שני בנים בטרם תבא שנת הרעב‪:‬‬
‫תאני השוכי בנים |משמשין מטותיהן בשני רעבון‪.‬‬
‫תנו רבנן בזמן שהציבור שרויין בצער יחיד הפורש‬
‫מהן שני ‪ 5‬השרת מלוין אותו מניחץ ידיהן על‬
‫ראשו ואומרין פלוני שפירש מן הציבור אל יראה‬
‫בנחמת ציבור‪| .‬תניא ‏ אידך בזמן שהציבור שרויין‬
‫בצער לא יאמר אדם אניאלך אוכל ואשתה ושלום‬
‫עליך נפשי ואם עשה כן‪ 0‬הכת' אומי והגה‬
‫ששון ושמחה‪ .‬הרוג בקר ושחוטצאן אכול בשר‬
‫מן קומצא‬
‫בנות מלכים ‏ מציצות עליו דרך הרכים‬ ‫והיו‬ ‫מצרים‬
‫ומשליכין עליו ‏ שירין |קטלין נזמות ‏ וטבעות כדי‬
‫שיתלה עיניו ויביש ‏ בהן אע'ם כן לא תלה עינין‬
‫ולא הביט בהן מה שכר נטל על כך שנסתלקה‬
‫ממנו עין רעה וכן הוא ‏ אומי בן פורת יוסף בנות‬
‫צעדה‪ .‬עלי שור (מיט כיב) (סח)‪,‬‬
‫) ותעש הארץ בשזב שני השבע‬
‫אומ'‬
‫לכמצים‪ .‬י‬
‫הונא‬

‫ושתות יין אכול ושתו כי מהר נמות (ישעיה כיב ו'ג)‪.‬‬ ‫לרהיא ‏ ורבנן אמרי דקמצתא ודלא קמצתא (סט)‪.‬‬
‫ומה כת' בתריה וננלה באזני ה' צבאות אם יכופר‬ ‫מז) וית] אכל בערים אכל שדי העיר‬
‫לכם העון הזה עד תמותון (שם "ד)‪ .‬זו מדת בינוניים‪.‬‬
‫מדת רשעים מהוא אומי אתו אקחה ין ונסבאה‬ ‫אשר סביבותיה נתן בתוכה‪:‬‬
‫שכר והיה כזה יום מהר גדול‪ .‬יתר מאד (ישעיה ניו ו"ב)‪.‬‬ ‫=י יהודה |אומי נתן‬‫ר' יהורה ורי נהמיה ורבנן‪ .‬ר‬
‫מה כת' בתריה הצדיק אבר ואין איש שם על לב‬ ‫שבתחום טבריה בטבריה שבתחום ציפוריה בציזוריה‬
‫ואנשי הסד נאפפים באין מבין כי מפני הרעה נאסף‬ ‫פירותיה‪ .‬ר' נחמיה‬ ‫מפני שכל ארין וארי מעמדת‬
‫הצדיק (שפ ג'ו אי)‪ .‬וכל המצער |עצמו עם הציבור‬ ‫וקטמות דברים שמעמירין את‬ ‫אומר עירב‪ .‬בהן עפר‬
‫במשה רביגו‬ ‫שכן מצינו‬ ‫בנהמת הציבור‬ ‫זוכה ורואה‬ ‫אלו מתקבצין הן כל טבבנרייה‬ ‫הפירות‪ .‬ורבנן אמרי‬
‫כבדים‬ ‫וידי משה‬ ‫שנ'‬ ‫עם הציבור‬ ‫עצמו‬ ‫שציער‬ ‫טבריה וכל‪ .‬בני ציפורין לאכול‬ ‫לאכול מה שבתחום‬
‫ויקהו אבן וישימו תחתין (שמות יז י'ב)‪| .‬וכילא היה‬ ‫לא היה מספקין להן מקומן‪.‬‬ ‫מה שבתתום ציפורין‬
‫לו למשה כר או כפת לישב‪ .‬עליו אלא כך אמי‬ ‫באוצו רות (ע)*‬ ‫נתוגה‬ ‫שהברכה‬ ‫הדא דרבנן אמרי‬
‫משה רבינו |הואיל וישראל שרויין בצער אף אני‬
‫אהיה‪ .‬עמהן בצער‪ ,‬‏ ושמא 'אמר ארם מי מעיר בי‬ ‫מט) ויצבר יוסף בר כחל הים (! כי‬
‫אבני ביתו שלאדם וקורות ביתו ורהיטי ביתו שלאדס‬ ‫שהברכה‬ ‫מכאן אמרו‬ ‫אין מספר‪.‬‬
‫חן מעירין בו שני כי אבן מקיר תועק וכפיס מעץ‬ ‫ניתנת בכל דבר שאינו ספור ולא מנוי (עא)‪.‬‬
‫יננה (הבקוק ב' י'א) (עב)‪.‬‬

‫השבע;‬ ‫ישני‬ ‫שבע‬ ‫נג) ותכילנה‬

‫פלד שני בנים בטרם תבוא‬
‫‪ 0‬וליוסףי‬
‫יצאו‬
‫רב יהורה‬ ‫אמ‬ ‫הרעב‪.‬‬ ‫שנת‬
‫מכולות בטובה (ענ)‪.‬‬ ‫אמ' רב כל המרעיב |את עצמו בשני רעבון ניצל‬
‫משונה שני ברעב פדך ממות (איוב ה' כ')‪.‬‬ ‫ממיתה‬
‫ני) ותחלינה שבע שני הרעב לבוא‪.‬‬ ‫מיבעי ליה |אלא מתוך שהרעיב עצמו בשני‬ ‫מרעב‪.‬‬
‫נכנסו חולנאות בחלי‪ .‬רעב עשרהן‬ ‫ניצל ממיתה משונה‪ .‬אמ ר' שמעון בן‬ ‫רעבון‬
‫יושבין על השלחן בקשו אפלו פת קיבר ולא מצאו‬ ‫אפור לארם שישמש מטתו בשני רעבון שני‬ ‫לקיש‬

‫(סח) צ'ע ועו' ביר פצ'ה סי'ח ‏ ובנ"ש ע"ש וע'ע בבא‪ .‬מציעא פ'ד‪ .‬ע'א ובנ"ש‪ .‬בענין דלא שלטא ביה עינא בישא ביוסף‪.‬‬
‫(סט) עי' ב'ר פצ"ה פ"ה ובמפרשים וביל קוט כאן‪ .‬ע) עי' ביר שם | וע"ע בילקוט ובלקח טוב לפסוק זה ובהערות‬
‫שם אות ניח‪( | .‬עא) צ"ע וע"ע ב"ר פסיד פ"ו ותענית חי ע'ב ובנ"ש‪( | .‬עב) עי' תענות ו"א | ע"א ע"ש ובד"ס שם‪.‬‬
‫עג) עו ביר פיצי סין‪:‬‬
 ‫‪03‬‬ ‫הודול‬
‫שמהים לראות את חבירו ובזמן עני אין לו פנים‬
‫לראות מפני שהוא מתבייש מהבירו (עח)‪ .‬ויפ תח‬
‫יופף את כל אשר בהם‪ .‬מה יפתח מלמי‬
‫שפתח לפניהם בעבורתו שלהקב'ה (עט)‪ .‬את כל‬
‫אשר בהם‪ .‬המאושרין שבהם וכך לעתיר לבוא יהיו‬
‫המיצושרים בשבע ושונאיהן ברעבון שני הנה עברי‬
‫יאכלו ואתם תרעבו (ישעיה פיה י'ג)‪ .‬וָמי הן המאושרין‬
‫הוי אומי אלו ישראל‪ .‬דכת' ואשרו אתכם כל הנוים‬
‫(מלאכי ג' י"ב) |ותהיה |הנבואה |שורה עליהם כשם‬
‫ששרת על עקב אבינו |שני וירא' יעַקב |כי יש‬
‫(פ)‪.‬‬ ‫שבר במצרים‬
‫מם‪.‬‬
‫וירא יעקב כי יש שבר במצרים‪.‬‬
‫זהשיה אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה‬
‫נם שניהם (משלי כ' י'ב)‪| .‬מושלין אותו משל למה‬
‫הדבר דומה לשנים שהיו יושבין בבית הספר אהד‬
‫סופג דברי תורה ואהד סוברן מה יעשה זה אזנו‬
‫גלויה‪ .‬וסופג ואינו יודע לסבור וזה עינו גלויה וסובר‬
‫ואינו סופ ה' עשה גם שניהם‪ .‬מעשה ברי יוסי בר‬
‫חנינה שהיו לו שני בנים אחד סופג ואחד סובר‬
‫זה אצל זה אס' זה צריך לוה ווה צריך‬ ‫מושיב‬
‫לזה‪ .‬רבגן אמרי אף דוד |מלך ישראל היה עושה‬
‫כן מושיב סובר אצל סופג דכת' ויפילו גורלות מבין‬
‫עס תלמיך (דברי הימים א' כ'ה ח)‪( .‬א)‪= .‬ד'א אוזן‬
‫שומעת ועין רואה הי עשה גם שניהם‪ ,‬אמי רי לוי‬
‫שלשה דברים ברשוהו שלאדם ושלשה אינן ברשותו‬
‫הפה והיר והרגל ברשותו אם ביקש לומי לשון רע‬
‫או לעסוק בתורה הוא יכול‪ .‬אם ביקש ליקה שחר‬
‫או ליתן צרקה הוא יכול‪ .‬‏ וכן אם ביקש לעבור‬
‫עבירה או לילך לבית הכנסת הוא יכול‪ .‬אבל העין‬
‫והאוזן והחוטם אינן ברשותו כיצר היה עובר וראה‬
‫ע'ז לא היה מבקש לראות הוא רואה בעל כרחו‪.‬‬
‫מקין‬ ‫‪4‬‬
‫מדרש‬ ‫)‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫אמרו לא כך אמ' עסף לנו (עד)‪ .‬ויהי רעב‬
‫בכל ה ארצות‪ .‬בפניקא ובעדביא ובפלסטניא (עה)‪.‬‬
‫ותרעב כל ערב מצרים ויצעק‬
‫ונו'‪ .‬בתחלה היו באין אצל יוכף והוא‬
‫אומי להן כפרו בטעותכם ואמרו ברוך נותן לחם‬
‫ואומרין ‏ אין אנו כופרים‬ ‫והיו צועקין ‏‬ ‫לכל בשר‬
‫בטעותינו והיה מצריכם ער שילכו אצל פרעה והיה‬
‫פרעה אומ' להם לכו אל "וסף אשר יאמר לכס‬
‫תעשו ולפי כך זכה פרעה לכל השנים הללו עד‬
‫שנתנאה‪( .‬עו)‪| .‬ד'א כיון ‏ שהחוזיק הרעב במצרים‬
‫ובאו אצל יוסף אמרו לן תן לנו לחם אמ' להם‬
‫חס לי אין אני זן את הערלים לכו מולו את עצמכם‬
‫זבואו אלי הלכו אצל פרעה והיו צועקין לפניו אמי‬
‫להם לכו אל יוסף אמרו כבר הלכנו אצלו והיה‬
‫מדבר עמנו דברים ‏ קשים ואמי מולו את עצמכם‬
‫מה אמונו לך מתחלה הלא עברי הוא אמ' להם‬
‫שוטים שבעולם הלא ברוח הקודש הוא מדבר‬
‫והודיע לכל באי העולם ששבע שנים שבע ושבע‬
‫שנים רעב מפני מה' לא הגהתם בבתיכם תבואה‬
‫שלשנה אחת או שלשתים באותה שעה היו בוכין‬
‫ואומרין אף התבואה שנשתיירה לנו ‏ הרקיבה אמי‬
‫והיה‬ ‫אמרו לו אף‬ ‫להם לא נשאר לכם קמה מאתמול‬
‫הלחם שהיה בתוך הסל‪ .‬הרקיב אומ' להם מפני מה‬
‫אמרו לו כאשר אטי יוסף‪ .‬אמי להם שוטים שבעולם‬
‫אף על התבואה גזר ומרקבת שמא יזור עלינו‬
‫זיהרנינו לכו אצלו ואפלו אמ' לכם התכו בשרכס‬
‫שמעו לו לכך נאמי אשר יאמר לכם תעשו (עז)‪.‬‬
‫‪ ₪‬והרעב היה על כל פני הארץ‪ ,‬הה‬
‫ראוי למקרא לומר על כל הארץ מה‬
‫ת"ל על כל פני הארץ אמי ‏ ר' שמואל בר נחמני‬
‫לא התחיל הרעב אלא בעשירים שאין פני העולם‬
‫יש לו פנים‬ ‫עשיר‬ ‫שאדם‬ ‫אלא עשירים שבזמן‬

‫(עח) עו‬ ‫מקץ ס"ז‪,‬‬ ‫(עה) עי' ביר שם‪( .‬עו) צ"ע‪( .‬עז) עי' ב'ר פציא "ה והנחומא‬ ‫(עד) עי' ביר שם ובכי"ק חלנאות‪.‬‬
‫תנחומא שם‪ .‬ובכי"ק הלנאות‪( | .‬עט) צ"ע‪( .‬פ) צ"ע ועי' ביר שם סוף ס"ו וע'ע סוף ס"ב בעני[ה גבואה‪.‬‬
‫מב (א) צ"ע ועיי ורושלמי שבת ו' ע'א בענין סבורא ע"ש ובכי"ק מה יעשו זה אזנו וכו'‪.‬‬
 ‫‪4‬‬ ‫ה‪₪‬נדול‬
‫לרוח‪ .‬משקל‪ .‬ר' אומי בשלשה מקומות יצא הרוח‬
‫שלא במשקל וכבר היה לו להחריב את כל העולם‬
‫ואלו הן אחד בימי איוב ואחד‪ .‬בימי יונה ואחר בימי‬
‫אליהו‪ .‬בימי‪ .‬איוב מנין והנה‪ .‬רוה ‏ גדולה באה מן‬
‫המדבר (איוב א' י'ט)‪ .‬בימי יונה מנין והי הטיל רוח‬
‫גדולה אל הים (יונה א' ד')‪ .‬בימי אליהו מנין והנה‬
‫העו'בר ורוח גרולה וחזק מפרק הרים (מלכים אי'יט ייא)‪,‬‬
‫אמי ר' יהורה |ביר' שלום אותו |שלאיוב בשביל‬
‫אותו הבית‪ .‬וכן שליונה ‏ בשביל אותה הספינה אין‬
‫לך קזמאקון בהם כאותו של אליהו הדא היא דכת'‬
‫ורוח‬
‫‪-‬‬
‫עבר‬ ‫ה'‬ ‫לפני ה' והנה‬
‫‪.‬‬
‫וע=מרת בהר‬ ‫‪.‬‬
‫אש‬ ‫הרעש‬ ‫ואהר‬ ‫רעש‬ ‫הרוה‬
‫ומים תכן במדה (איוב‪ .‬ביח כיה)‪.‬‬ ‫(מלכים א "יט "א)‪.‬‬
‫הוי כל צאן לכו למים‬ ‫שנמשלה במים שני‬
‫(ישעיה נ'ה)‪ .‬ללמדך שכל הלמד ממנה ‏ יותר‪ .‬מדאי‬
‫סוף שהוא יוצא למינות (*ג)‪| .‬ד'א לעשות לרוח‬
‫משקל אמיא ר' חייא הרוח ניתנה |לנביאים זו רוח‬
‫נבואה‪ .,‬יש שראדו עומד דכת' ראיתי את ה'‪ .‬נצב‬
‫(עמוס ט' א')‪ .‬‏ יש שראהו יושב שני ואראה את הי‬
‫יושב (ישעיה ו' א)‪ .‬יש שראהו מהלך דכת' הליכות‬
‫אלי מלכי בקדש (תהלים פ'ח כ'ה)‪ .‬יש שראהו לבושיה‬
‫כתלג חוור (דניאל ז' ט')‪= .‬יש שראהו חמוין בגדים‬
‫מבצרה (ישעיה ס'ג א)‪= .‬הוי לעשות ‏ לרוח משקל‪.‬‬
‫שכל אהד ואחר משיג כפי כוחו‪ .‬תדע לך הרי יעקב‬
‫אבינו ובניו משתמשין ררוה הקרש רווי כנסין‬
‫‪.-‬ו‬
‫ווצאין ואינם יודעין מה במצרים‪ .‬ויעקב יושב בתוך‬
‫ביתו‪ .‬ורורע דכת' וירא יעקב‪ .‬כי יש שבר במצרים (ד)‪.‬‬
‫ויורא יעקב כי יש שבר במצרים‪ .‬אמי רי שמעון בן‬
‫לקיש ראה סברו קדמו לכאן‪ ,‬ודויד הוא מפרש לה‬
‫אלהין‬ ‫הי‬ ‫אל‬ ‫סברו‬ ‫בעזרו‬
‫(תהלים קמ"ו ה')‪ .‬הוי אל תקרא שבר אלא שבר (ה)‪.‬‬
‫ץ|‬ ‫מ‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫היה עובר ושמע‪ .‬גירוף לא היה מבקש לשמוע‬
‫שמע בעל‪ .‬כרהו‪| .‬היה עובר והריה ריה בשמים‬
‫שלעיז לא היה מבקש להריה מריה בעל כרחו‪.‬‬
‫אמי רי לוי וכשהקב'ה מבקש אפלו אותן שברשותו‬
‫אינן ברשותו תדע לך הרי יצחק אבינו כשחרר לא‬
‫חרר אלא לקלל‪ .‬שונא יעקב |אמי לו הקביה אין‬
‫פיך ברשותך הוור וברכהו הדא היא דכת' נם ברוך‬
‫יהיה (כ'ז ל')‪ .‬הוי אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה‬
‫נם שניהם נם לרבות |שאר איברים שהן ברשותו‬
‫ועין רואה הי‬ ‫של הקביה (ב)‪| .‬ד'א‪ .‬אזן שמעת‬
‫צא‬ ‫‪-‬‬
‫ויאמר‬
‫יי‬
‫עשה נם שניהם הכת' מדבר באבינו יעקב ובשבטים‬
‫ואהר‬ ‫נדולה‪,‬‬ ‫שהרי השבטים בחוין ולא ראת עעו שלאחר מהן‬
‫ולא שמעה או שיש מזון במצרים אבל יעקב‬
‫תורה‬ ‫זו‬ ‫שהוא בבית ראה ושמע שני וירא‪ .‬יעקב כי יש שבר‬
‫במצרים ויאמר הנה שמעתי‪ .‬כי יש שבר במצרים‬
‫מי עשה כן ה' עשה גם שניהם (ג)‪ ,‬ד"א זהשיה‬
‫לעשות לרוח משקל (איוכ כ'ח כ'ה)‪ .‬אמ' ר' יהושע‬
‫בן קרחה בשעה שהיה הרוח יוצא לעולם הקב'ה‬
‫מוסר לו מלאכים והן משתקין אותו ומיינעין אותו‬
‫מן הדרום אל הצפון ומן המזרח למערב‪ .‬עד שהוא‬
‫משלתהה דכת' הולך אל ררום וסובב אל צפון ועל‬
‫סביבותיו ‏ שב הרוח (קהלת א'ו)‪ .‬ואהר כך הן‬
‫‪>--‬‬ ‫מביאין אותו ‏ ומעמירין ‏ אותו לפני הקב'ה כשהוא‬
‫משלהי דכת' כי רוח מלפני יעטוף (ישעיה גיז‪ .‬כ'ו)‪.‬‬
‫ליה היך כמא‪ .‬דאת אמו‬ ‫מהוא 'עטוף מלהי משלהי‬
‫ח')‪ .‬וכל כך למה ונשמות‬ ‫בהתעטף עלינפשי (יוגה ב'‬
‫בשם ר' אהא בשביל‬ ‫אני עשיתי‪| .‬אמ' ר' הונא‬
‫הקביה מצווה אותו ואומי‬ ‫נשמות שעשיתי אע'ם כן‬
‫לו תן דעתך שלא תהפוך את הספינות שלא תעקור‬
‫יעקב‬ ‫שאל‬ ‫אשרי‬ ‫את האילנות שלא תפיל את הבתים שאלו לא היה‬
‫יוצא במשקל‪ .‬היה מחריב ‏ את העולם הוי לעשות‬

‫(ב) עיי תנחומא תולרות סייב תנחומא מהרשיב ח"א ע'ב ואגדת בראשית פס"ט עיש ובכייק שונאי ועקב וכו' הזור‬
‫וברכיהו וכו' וכן שם כורחו ת' כרהו ומן גם לרבות עד גם שניהם במאמר שאחרי זה חסר בכי"ם והשל מתי‪ .‬ע"פ‪ .‬כ כי"כ‬
‫שהביא בבעלי התוספות |על‬ ‫כאן קרובים בסיגנונם להגוסחא‬ ‫והדברים‬ ‫שם‬ ‫(‪ )3‬עוי תנחומא ואג'ב ‏‬
‫פכ"ד םס‬ ‫(*ג) צ"ע ועי' על כללות המאמר קהלת רבה רבה פ"א פסוק ו' ירושלמי ברכות ו'ג ע"ד ב'ר ‏‬ ‫עיש‪.‬‬
‫ותקנתו‬ ‫קוזמאזן‬ ‫לך‬ ‫אין|‬ ‫ובכי'ם‬ ‫הילמדנו‬ ‫בשם‬ ‫שם‬ ‫שהביא‬ ‫מה‬ ‫תתקי"ו‬ ‫רמז‬ ‫ולקוט איוב‬ ‫ע"ש‪ | .‬וע"ע‬ ‫ס"א‬ ‫פט"ו‬ ‫רבה‬
‫וע"ב‬ ‫ע"א‬ ‫צ"ז‬ ‫ח"א‬ ‫מהרש"ב‬ ‫תנחומא‬ ‫וע"ע‬ ‫מקץ ס"ה‬ ‫(ה) עי' תנחומא‬ ‫עיפ כי"ק‪(= .‬ד) צ"ע וע"ע במקומות הנ"ל‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫בהערות‬
 ‫‪6‬‬ ‫בול‬ ‫מקץ‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫דיא כי יש שבר‪ .‬ראה שיוסף במצרים דכת' ויוסף רוא היה אומ' אפלו אכל אדם משלאמו ומשלאביו‬
‫הוא המשביר לכל עס הארץ‪ .‬‏ ועליהם הוא‪ .‬אומ' הן אין דעתו מיושבת עליו ואין צריך לומר משלאחרים (י‪,):‬‬
‫יהרום ולא יבנה (איוב ייב י"ד)‪| .‬משהרס הקב'ה עצת‬
‫אמ רי לי‬ ‫‪ 0‬וירדו אהי יוסף עשרה‬ ‫השבטים לא יבנית עור‪| .‬יסגור על איש ולא יפתח‬
‫ממשמע אחי יוסף איני יורע שהן עשרה‬ ‫(שם שם)‪ .‬אלו השבטים שהיו נכנסין ויוצאין למצרים‬
‫אלא עשרה הלקים לאהבה ואחד לשבור בר (יד)‪.‬‬ ‫ואינ יורעין שיוסף קיים |אבל ליעקב נתנלה דכת'‬
‫כי יש שבר רבנן אמרין ראה שהן נשברין בשעבור‬
‫ה) ויבאו בני ישדאל לשבור בתוך‬ ‫דכת' וימררו את הייהם (שמות א' "ד) (ן)‪ ,‬ד'א ראה‬
‫הבאים‪ ,‬מכאן א'ר יופי כל ונר‬ ‫שהשעבור נשבר מהן שהיה ארבע מאות שנה וגעשה‬
‫שבקדושה לא יהא אלא בעשרה מישראל כת' הכא‬ ‫מאתים ועשר שנים והלא כך אמי להם ועברום וענו‬
‫ויבואו בני ישראל בתוך הבאים וכת' להלן ונקדשתי‬ ‫אותם ארבע מאות שנה (מ"ו "ג)‪ -‬אמ' רי יודן גירות‬
‫בתוך בני ישראל (ויקרא כיב ל'ב)‪| .‬מה תוך האמור‬ ‫ועברות ועינוי הכל ארבע מאות שנה‪ .‬ומשירר יעקב‬
‫כאן עשרה אף תוך האמור להלן עשרה (טו)‪.‬‬ ‫מנין רדו |הוי כי יש שבר במצרים (ז)‪ .‬דיא כי יש‬
‫שבר‪ .‬ר' אומי ראה שנשבר יוסף דכת' ויוסף הורר‬
‫) ויוסף הוא השליט‪ ,‬חאא אותו היפ‬ ‫ליוסף כבר דכת' וויוסף הוא‬ ‫מצרימה וראה שיש‬
‫נזר שלוש גזירות שלא יכנט‪ .‬עבר‬ ‫מה תתראו‪ ,‬אמר להם בני אל‬ ‫השליט (ח)‪ ,‬ל‬
‫תצאו ובידר אהר מכם פרוסה‪ .‬ואל תצאו בכלי זין‪ .‬לשבור‪ .‬ושלא יכנס אדם בשני המורים‪ .‬ושלא יכנס‬
‫ואל תראו עצמכס שבעים בפני שכיניכט שלא יבואו אדם ער שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקינו‪ .‬והות‬
‫וילחמו בי אין תתראו אלא לשון מלחמה כענין שני תמן מנשה ‏ מקביל ‏ פיטקין‪( .‬טז)‪ .‬אמ' ד' יהודת‬
‫לכה ונתראה פנים (מלכים ב' ייד ח!) (ט)‪ ,‬דיא למה ביר' סימון יורע היה יוסף |שאחיו =יורדין למצרים‬
‫תתראו‪ .‬אמי להן אל תלנסו בפילי אחת מפני מראות לשבר‪ .‬אוכל מה עשה הושיב שומרין על כל‬
‫העין ושלא תראו עצמכס שביעים לפני עם הארץ (*)‪ ,‬הפתחים ואמ' לחן ראו כל מי שנכנס לשבר אכל‬
‫כחבו שמו ושם אביו ולערב הביאו לי פתקיכם‪ .‬והלכו‬
‫ב) רדןו שמה‪ ,‬אמי ר' אבא בישרן שהןעתירין ועשו כן כיון שבאו בני יעקב נכנס‪ .‬כאלחר ואהד‬
‫הביאו‬ ‫לערב‬ ‫שמותם‪.‬‬ ‫את‬ ‫עצמו וכחבו‬ ‫בפני‬ ‫בשער‬ ‫וים מנין רידיו' (יא)‪.‬‬
‫לעשות במצרים רשנ‬
‫דיא רדו שמה מכאן אמרו |כל הלוקח הבואה מן פתקין לפני יוסף זה קורא ראובן בן יעקב וזה קורא‬
‫השוק ירירה היא לו (יב)‪= ,‬רי יאשיה אומי הלוקח שמעון בן שקב וזה קורא לוי בן =עקב וכן כל‬
‫תבואה מן השוק למה הוא דומה לתינוק שמתה השערים מיד צוה יוסף וסתמו כל האוצרות ופתהו‬
‫אחד ונתן שמותן לבעל האוצר ואמ' ‪:‬ו‬ ‫אוצר‬ ‫אמו ומנדלין אותו על פתהי מניקות |אהרות ואינו‬
‫כשיבואו אנשים הללוליריך תפוש אותן ושגר אותן‬ ‫שביע‪ .‬וחלוקה פת מן השוק כאלו הפר לו קבר‪.‬‬
‫לפני‪ .‬עברו שלשה ימים ולא באו מיד שלח יוסף‬ ‫והאונל משלו דומה לתינוק שנתנדל על שדי אמו‪,‬‬

‫ופצ"א ס"ב‪.‬‬ ‫פייח‬ ‫פס"ט פיג‪( | .‬ז) צ"ע ועי' ב"ר פמ"ד‬ ‫בראשית‬ ‫ואגדת‬ ‫שם‬ ‫תנהומא‬ ‫ס"ו‬ ‫פצ"א‬ ‫ב"ר‬ ‫ועי'‬ ‫(‪ 0‬צ"ע‬
‫(ח) עי' ב"ר פצ"א סיא‪ .‬והנחומא שם פ'ו‪(| .‬ט) צ"ע ואולי מקורו בהילמדנו עו' ילקוט רמז‬ ‫עמוד רליה‪.‬‬ ‫ועיע לעיל‬
‫נ‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫ובהערות‬ ‫ח"א צ"ז ע"ב‬ ‫מהרש"ב‬ ‫(י) עיי תנחומא‬ ‫פ"ב‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ב"ר‬ ‫וע"ע‬ ‫פרנסה‪.‬‬ ‫במקום‬ ‫צ'יל פרוסה‬ ‫ואולי‬ ‫המיה‬
‫(יא) עי' ביר שם וע"ע לעיל אות ז'‪( | .‬יב) עיי ביר פצ'א פיו |ובנייש בתנחומא וע"ע מהרשיב ה'א צ"ח עיב‪( .‬יג)‪ .‬עו‬
‫‪:‬‬
‫אדר'נ נויא פ"ל‪( .‬יד) עי' ב'ר שם פיב וע"ע בילקוט עיש וב כו"ק ממשמע שנ' וכו'‪( .‬טו) עי' ורושלמי מגילה ע"ה ע"ב‬
‫הבאים‪.‬‬ ‫בתוך‬ ‫עד‬ ‫מן מבאן‬ ‫חפר‬ ‫כי"ק ובכי"מ‬ ‫עפ"י‬ ‫מהרז'ו‪ | .‬והשלמתי‬ ‫בפירוש‬ ‫ובפרט‬ ‫ובמפרשים‬ ‫ובנ"ש‬ ‫ס'ג‬ ‫שם‬ ‫וב'ר‬
‫וורד‬ ‫ד‬
‫דיטגמא‪.‬‬ ‫ערך‬ ‫באן ובערוך‬ ‫טוב‬ ‫ולקח‬ ‫בילקוט‬ ‫וע"ע‬ ‫טיו‬ ‫פפוק‬ ‫פ"ט‬ ‫פ"ד וקהלת רבה‬ ‫עי' ב"ר שם‬ ‫(טז)‬
 ‫הגדול | ‪86‬‬ ‫ן‬ ‫מ‬ ‫מררש‬ ‫‪177‬‬

‫למגדולם ועד קטנם (ירמיה ל'א ל'ד)‪ .‬ואומ' כי מלאת‬ ‫גבוריו לרקדק עליהן ולידע |באיזה מקום הן הלכו‬
‫הארץ רעה את ה' כמים לים מכסים (ישעיה י"א ט') (כא)‪,‬‬ ‫ומצאו אותן בשוק שלזונות‪ .‬ומה טיבן בשוק שלוזגות‬
‫א כלנו בני איש אהד נחנן‪ ,‬אמי וי‬ ‫אלא אמרו יוסף אחינו יפה תואר ויפה מראה שמא‬
‫הוא עומד בקלון‪ .‬מיר הפשו אותם והביאום‪ .‬אצל‬
‫שמואל בר נהמני בשעה שאמרו כלנו‬
‫בני איש אחר נצוצה בהן רוח הקורש אמרי ליה אנך‬ ‫יוסף כיון שראה אותם הכירם (י‪.)1‬‬
‫ואת בני גברא חד אנן (כב)‪.‬‬ ‫) ויתנכר אליהם‪ .‬מלמי שנעשה להם כנכרי‬
‫‪0‬יאמרו שנים עשר‪ .‬אמי להון ואן הוא‬ ‫ו‬ ‫נטל הנביע והקיש בו אמ' להן אני רואה‬
‫אהוכון אמרו ליה ‪ -‬זביננן‬ ‫בגביע מרנלים אתם אמרו ‪ 0‬כנים אנחנו אלא כך‬
‫יתיה אמי להון בכמה אמרו ליה‪ .‬בחמיש סלעין אמי‬ ‫צונו אבא אל תכנסו בשער אהד מפני מרא הד‬
‫להון ואי אמר לכון חד בר נש הבו לי חמיש סלעין‬ ‫שלזונות |מה טיבכם לא‬ ‫אמ' להם אם כן בשוק‬
‫ואנא יהביניה לכון מא תעברון אמרון ליה הין נהיב‬ ‫הייתם‪ .‬מתייראין‪ .‬מן =העין‪ .‬היכן היא צוואת אביכם‬
‫ליה אמי להון ואי אמי לכון אלו יהביתון לי כוליה‬ ‫לנו והיינו מבקשין אותה‬ ‫אבדה‪.‬‬ ‫אמרו לו אבידה ‏‬
‫עלמא לא אחביניה לכון מא אהון עבדין אמרוןליה‬ ‫שם אמ' להם וכי‪ .‬איזו אבידה‪| ,‬אין הדבר כן אני‬
‫על מנת כן נהתינן להכא אי למקטל אי לאתקטלא‬ ‫רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך נדול כך אתם‬
‫אמ' להון הוא דאמרית לכון מרגליןאתון וכן הוא אומי‬ ‫מבקשין לעשות מיד נזרעזעו ואמרו לו שנים עשר‬
‫יי הוא אשר דברתי אלכם לאמר‬ ‫עבדיך אחים אנחנו (יח)‪,‬‬
‫מרגלים אתם (כ)‪.‬‬ ‫ח) ויכר יוסף את אחין‪ ,‬בשעה שנפלו‬
‫ט) בזאת תבהנו חי פרעה‪ ,‬בשעהשהיה‬ ‫בידו‪ .‬‏ והם לא הנירוהג‬
‫יוסף רוצה לישבע ולכפור היה אומי‬ ‫‪.‬בנן אמרי הוא שהניחם בנומ‬ ‫בשעה שנפל בידס ר‬
‫חי פרעה אמ' ר' לוי למה הרבר דומה לנרי שברת‬ ‫זקנם ויכר ‏ וסף את אחץ‪| .‬והם שלא‪ .‬הניחוהו‬
‫מן הצאן ונכנס אצל אלמנה מה עשתה עמדה‬ ‫בנומת ‏ זקנו לכך והם‪ .‬לא הכירוהו (יש)‪| ,‬מארי‪ :‬בר‬
‫ונתנה |אותו על המטה‬ ‫ושחטה אוהו והפשיטתהו‬ ‫איסק אתא ‪ 00‬אחא מבי הוזאיי |אמ' ליה לא‬
‫וכיפת עליו את הסרין‪ .‬אהון בעיי גדייא גבה אמרה‬ ‫ירענא לך אתא לקמיה דרב הסרא אמי ליה שפיר‬
‫מבסרא דרין‬ ‫להון כין תהוי ההיא אתהא נתשא‬ ‫קא אמרת דכת' ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו‬
‫שיצא שלא בחתימת זקן ובא בחתימת זקן (כ)‪ .‬דשכיב על ערפא ואכלא אין אנא ירענא ביה אמרין‬
‫דיא ווכר יוסף‪| ,‬רי שמעון בן לקיש אומי כשנטל אלו הוה גבה לא הות |מרחמא על ברה כך יוסף‬
‫המורה אצל‬ ‫אומ' חי פרעה כבורין |שהיא שבועה‬ ‫אבל כשנפלו בידו‬ ‫ביר לא הכירוהו להקביה עליו‪,‬‬
‫והיא ליתה כלוס (כד)‪.‬‬ ‫אומ' את האלהים‬ ‫ויכר יוסף את אחז עליו הכת'‬
‫ויאסף אותם אל משמר שלשת‬ ‫הזה על ידי שהית‬ ‫אני ירא‪ .‬אמ' |הקביה בעולם‬
‫ימים‪ ,‬לעולם אין הקביה מנית‬ ‫מכירין אותי ומהן‬ ‫יצר הרע מצוי היו הבריות ‪₪‬‬
‫הצריקים בצרה יתר משלשה ימים‪ .‬הדא היא דכת'‬ ‫עוקר יצר הרע מן‬ ‫מורדין עלי‪ .‬‏ לעתיד לבוא אני ‏‬
‫יחיינו מיומים |ביום |השלישי יקימנו ונחיה‪ .‬לפניו‬ ‫תוקל ליו כ'ו)‪.‬‬ ‫רכת' והסירותי את לב האבן‬ ‫‪-‬‬
‫(הושע ו' ב')‪ .‬רי שמואל אומי מלמי שבוכות שלשה‬ ‫ויהיו הכל מכירין אותי |דכת' כי ‏ כלם ידעו אותי‬
‫ובהערות‬ ‫ע"ב‬ ‫צ"ג‬ ‫ח"א‬ ‫מהרש"ב‬ ‫תנחומא‬ ‫וע"ע‬ ‫פ'יח‬ ‫מקץ‬ ‫ו') ותנחומא‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫הרד"ל‬ ‫(ובחודושי‬ ‫פ"ו‬ ‫שם‬ ‫(יז) עי' ביר‬
‫ובא‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ובנ"ש‪.‬‬ ‫ע"ב‬ ‫ל"ט‬ ‫מציעא‬ ‫בבא‬ ‫עִי'‬ ‫עי' ב'ר ותנהומא שם‪( .‬וט) עו ב'ר שם ס"ז‪.‬‬
‫(כ)‬
‫(יח)‬ ‫ג"א‪.‬‬ ‫אות‬ ‫שם‬
‫עו‬ ‫(כד)‬ ‫מהרש"ב ח'א ק'‪["/‬ב ‪,‬ע"א‪.‬‬ ‫‪2‬ע תנחומא‬
‫צ"ע‪( .‬כב) עי' ביר שם‪( .‬כג) עו' ביר שם עייש וע"‬ ‫(כא)‬ ‫זקן‪.‬‬ ‫בחתימת‬
‫בר שם‪.‬‬
 ‫‪0‬‬ ‫חנדול‬ ‫מ קץ‬ ‫מדרש‬ ‫‪90‬‬
‫שמעון ולוי וכן הוא אומ' שמעון ולוי אחים (מ"ש ה')‬ ‫אבות הקב'ה מחיה המתים (כה)‪ ,‬ד'א ביום השלישי‬
‫וכי כולם אינם אחים אלא שהיו בעיצה אחת והן‬ ‫יקימנו שאין צרה עומדת |יתר משלשה ימים ולפי‬
‫שהחריבו את שכם אם כן למה לא אסר את שניהם‬ ‫שהיה יוסף ירא שמים אמי לאחיו‬
‫אלא אמי' 'וסףאם אניח שניהם במצרים הן מתיעצין‬ ‫י=) ביום השלישי זאת עשו וחיו את‬
‫עליה‪ .‬ומחריבין |אותה אלא מוטב שאחלקם ואפר‬
‫שמעון לעיניהם ונתן להם חטים בלא מדה ובלא‬ ‫האלהים אני ירא כו)‪.‬‬
‫משקל‪( .‬לא)‪.‬‬ ‫אהיו אבל‬ ‫אל‬ ‫איש‬ ‫כ) ויאמרו‬
‫אשמים אנחנו על אחינו‪.‬‬
‫אשריהן שלצריקים שהן מקבלין עליהן את פנען כ) ויפתה האחד את שכו‪ ,‬איה ה לי‬
‫שנעשה יחידי בומן שנאסר‬ ‫בשמחה ומורים למקום על כל מדה ומדה (כז)‪.‬‬
‫שמעון (לב)‪.‬‬ ‫אשר ראינו צרת נפ שו‪ .‬איכן ראו צרת נפשו‬
‫אמי ר' לוי אפשר שיוסף בן שבע עשרה שנה‬
‫כחה) ויאמר אל אחיו הושב כפפי‪,‬‬ ‫היה רועה את אחיו והן מוכרין אותווהוא שותק אלא‬
‫חש הצריק על עצמו שמא יאמרו‬ ‫מלמ' שהיה מתחבט ונופל‪ .‬לפני רגליו שלכל אהד‬
‫גנבה‪ .‬הוא‪ .‬לפי כך הקדים וסיפר להם המעשה (לג)‪.‬‬ ‫ואחד כדי שיתמלאו עליו רהמים ולא הועיל כלום לכך‬
‫וחרדו‪ .‬‏ כד דמוך רי פימון בר‬ ‫ויצא‪ .‬לבם‪ .‬י‬ ‫ש מע גך (כח)‪.‬‬ ‫הלא‬ ‫אלינו‬ ‫ר‬
‫נח‬‫נהת‬
‫ב‬ ‫נאמ'‬
‫זביד על רי לייא ואפטר עילאויה‪= .‬ארבעה דברים‬
‫תשמישו שלעולם וכולן אם אבדו יש להן חילופין‬ ‫כנ) וגם דמו הנה נדרש‪ .‬ה דמושליפף‪.‬‬
‫כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב =יזקו ברול מעפר‬ ‫וגם לרבות דם זקנינו |שגרמו לו לומר‬
‫יקח ואבן |יצוק נהושה (איוב ביח א' ב')‪ .‬אם אבדו‬
‫אל בני אבל שאלה (כט)‪.‬‬ ‫כי ארד‬
‫יש להן חילופין‪ .‬אבל תלמיר חכמים שמת מי מביא‬ ‫כנ) כו המליץ נותם‪ ,‬זה מנשה שהעמירו‬
‫לנו תמורתו מי מביא לנו כיוצא בו שנ' והחכמה‬ ‫לתורנמן ביניהם‪( .‬ל)‪.‬‬
‫מאין תמצא לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ‬ ‫כד\ ויקה מאתם את שמעון ויאסר‬
‫החיים (שם "ב וו'ג)‪ .‬אמי להון רי לייא מה אם אחי‬
‫מציאה יצא לבם עליה דכת' ויצא‬ ‫יוסף שמצאו ‏‬
‫אתו לעיניהם‪ ,‬אמי וי חאי‬
‫לעיניהם ‏ אסרו וכיון ‏ שיצאו והלכו ‏ היה מוציאו‬
‫לבס ויהרדו‪ | ,‬אני שאיברתי את ר' פימון בר זביר‬
‫ומאכילהו ומשקהו ומרחיצו ומסיכו‪ .‬‏ ולמה לא לקח‬
‫על אחת כמה וכמה (לד)‪.‬‬
‫אלא שמעון אמי רי שמואל שיעיץ הוא ולוי‪ .‬עליו‬
‫ל) ויאמר אליהם יעקב אביהם אתי‬ ‫להרנו תדע לך שהן היו בעיצה עליו אם תאמי‬
‫ראובן הרי כת' וישמע ראובן ויצילהו מידם‪ .‬‏ ואם‬
‫שכלתם‪ .‬מלמ שחשרם אביהס‬
‫תאמי יהורה הרי כת' מה בצע כי נהרג את אחינו‬
‫בשפיכות דמים‪| .‬אמ' להם‪ .‬הייתי ‏ סבור שאעמיד‬ ‫(ל'ז כ'ו)‪ .‬ואם תאמ' בני השפהות הרי כת' והוא‬
‫שנים עשר שבטים כנגד פדורו שלעולם ושכלתם‬ ‫נער את בני בלהה ‏ ואת בני זלפה שהיו‪ .‬אוהבין‬
‫אות" ("לר)‪,‬‬ ‫אותו ומנשקין אותו ומנפפין אותו הוי לא היו אלא‬
‫בע;‪-‬נין | שיוס‬ ‫ובניש‬ ‫ס'"א‬ ‫רבה פביב‬ ‫וע‪,".‬ע במדבר‬ ‫וע‪2‬ו' ביר שם‬ ‫ציע‬ ‫(כו)‬ ‫ס"ז‪.‬‬ ‫ופצ"א‬ ‫ס"א‬ ‫פגיו‬ ‫ועו"שע‬ ‫שם‬ ‫ב"ר‬ ‫ועי'‬ ‫צ"ע‬ ‫‪(,‬כה)‬
‫(כט) עוי ביר שם‪( .‬ל) ‪:‬עיי ביר שם‪( | .‬לא) צ"ע ועיי ב"ר‬ ‫פ'ח‪.‬‬ ‫שם‬ ‫עו' ביר‬ ‫צ"ע‪( | .‬כח)‬ ‫(כז)‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫שמים‬ ‫ירא‬ ‫היה‬
‫שם בש'ר חגי ופציט סיה שיורים מזה‪| .‬ועוד יותר |מבואר בילקוט ויחי רמז קניה בשם הביר עיש‪( | .‬לב) עיי ולקוט‬
‫שם פיט‬ ‫כאן‪ .‬וע"ע בתרגום וב"ע כאן‪(| .‬לג) צ'ע‪(| .‬לד) עו' ביר שם סיט‪*(| .‬לד) עיי ביר‬ ‫בשם‪ .‬ביל שם ולקת טוב‬
 ‫‪2‬‬ ‫הגדול‬ ‫מקין‬ ‫מדרש‬ ‫‪1‬‬

‫רעב בארץ מלבר הרעב הראשון (כיו א')‪ .‬חמישית‬
‫בימי שפוט השופטים שנ' ויהי בימי שפוט השופטים‬
‫ויהי רעב בארין (רות א' א')‪| .‬ששית |בימי שפוט‬
‫השופטים שנא' ויהי בימי שפוט |חשופטים ויתי‬
‫בארץ (רות א א)‪| .‬שביעית | בימי |דוד |שני‬
‫ויהי רעב בימי דור שלש שנים (שמואל ב' כיא א)‪.‬‬
‫שמינית בימי יהורם‪ .‬בן אחאב שני ויהי רעב נדול‬
‫בשומרון (מלכיס ב' ו' כ'ה)‪| .‬תשיעית בהרבן הבית‬
‫שנ' העטופים ברעב (איכה ב' י"ש)‪| .‬עשירית |לא‬
‫רעב ללהם ולא צמא למיז כי אם לשמוע את דבר‬
‫הי (עמופ ח' י"א)‪.‬‬
‫ויאמר ישראל למה הרעתם לי‪.‬‬
‫אמי‪ :‬רלו לא אמר יעקב אבינו דבר‬
‫להבטלה מעולם ‏ אלא כאן ‏ אמי הקביה אני עוסק‬
‫להמליך את ב‪:‬ו במצרים והוא אומי למה הרעתם לי‬
‫הדא היא דכת' נסתרה דרכי מה' (ישעיה מ' כ"ז) (ב)‪,‬‬
‫ויאמרו שאול שאל האיש לנו‪.‬‬
‫נמ רי אבא אמרו לו לא הניח דבר‬
‫שלא שאל אותנו עליו אפלו | עצי עריסותינו נלה‬
‫לנו (()‪.‬‬
‫ז) ויאמר יהודה אל ישראל אביו‬
‫שלחה הנער‪ ,‬אמי ר אנא כך אמי‬
‫לו יהורה לאביו מוטב שתהא נפש אחת בספק ולא‬
‫כלנו‪ ,‬בודאי הדא היא ונחיה ולא נמות (ד)‪.‬‬
‫גם נאחנו‪ .‬לרבות נשים‪ .‬גם א תה‪ .‬לרבות נשי‬
‫לרבות מקנה (ה)‪.‬‬ ‫‪₪‬ינו‪.‬‬
‫יעקב‪ .‬נם פ‬
‫ארורה הארמה בעבורך וקויץ וררדר תצמיה לך ט) אנכי אערבנו‪ ,‬אמי רב חונא מניין לער‬
‫דמשתעבר דכת' אנכי אערבנו מידי‬ ‫|נייה בימי נה שני זה ינחמנו ממעשנו‬
‫תקשנו מתקיף ליה רב הסדא הא קבלנות היא‬ ‫ב‬
‫דכת' תנה‪ .‬אותו על‪ .‬ידי וגוז אלא אמי רב חסרא התם‬
‫הזא נופיה לווה הוא רכת' שלחה הנער אתי אלא‬
‫ל) ויאמר ראובן אל אביו לאמר את‬
‫שני בני תמית‪ ,‬אמי ר אבא כיון‬
‫הוא‬ ‫שוטה‬ ‫הוא‬ ‫זה בכור‬ ‫מראובן כך אמ'‬ ‫ששמע‬
‫תעלה יש בירי להמית בניו אינו יודע שבניו‬ ‫וכי מה‬
‫רעב‬ ‫כמו בני הם (לה)‪.‬‬
‫לה) ויאמר לא ירד בני עמכם‪ ,‬אמי רי‬
‫נהוראי |בשעה שהיה |אבעו יעקב‬
‫אמי דבר שלתיקון היה אומי לבניי‪ :‬רי טרפון‪ .‬אומי‬
‫כפתור ופרח‪ .‬‏ ובשעה שהיה אומ' דבר שהלבטלה‬
‫היה אומ' |לא ירד בני עמכם (לו)‪ .‬וקראהו‬
‫אסון‪ .‬בבית לא נאמי אלא בדרך‪ .‬אמי רי אלעזר‬
‫מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה (לוז)‪.‬‬
‫רי יעקב‪ .‬בירי אחא ורי שמעון בר אבא בשם רי‬
‫יהושע בן לוי כל דרך בחזקת סכנה ור' חנינה אָמִ'‬
‫כל אֶלָה בחזקת‪ .‬סכנה‪| .‬רי אמי כר חוי נאפיק‬
‫לסראטא הוה מפקיר ‏ על ביתיה‪= ,‬ר' אי כד‪ .‬הוה‬
‫סאחי במרחין שהוסקה הוה מפקיד ‏ על ביתיה‪ .‬רי‬
‫פינחס אומי אף מי שעובר לפני התבה ומתפלל‬
‫בשביל לתבוע צרכי צבור |מלפני אביהן שבשמים‬
‫בחזקת סכנה אמי ר' אהבה תרע לך זה שעובר‬
‫לפני התבה ומתפלל אין אומרין לו בוא עשה אלא‬
‫בוא קרוב‪ .‬ועשה ופייס‪ .‬בעדיו (לח)‪,‬‬
‫מג‪:‬‬
‫והרעב כבד באר; אמי ר שמאל‬
‫בשם ר' עקב רבה עשרה פעמים‬
‫היה הרעב בכל העולם הראשונה בימי אדם שני‬
‫(לעיל ג' י'ח)‪ .‬ש‬
‫אשר אררה הי (ה' כ'ט)‪.‬‬ ‫ומעצבון ירנו מן האדמה‬
‫שלישית בימי אברהם שנ' והי רעב בארץ וירד‬
‫אברם מצרימה (י'ב ")‪ .‬רביעית בימי יצחק‪ .‬שני ויהי‬

‫(לו) עי' ביר שם‬ ‫ובהגהות רד"ל שם אות ו'ג ובנ"ש לאגדת בראשית פע"ב‪( .‬לה) צ"ע ועי' ב'ר שם ותנחומא מקץ פ"ח‪.‬‬
‫בליס איזה שיבוש כאן‪( .‬לז) עו' ביר שם‪( .‬לח) עי' ירושלמי ברכות ח' ע"ב ונראה שהוא קטוע שם וע"ע ב'ר פמיט פיח‪.‬‬
‫ובכי"ק נפיק לאסטראטא‪.‬‬
‫מנ (א) צ'"ע ועו' ביר פכ"ה ס"ג ופפ"ד ס"ב ובניש‪( .‬ב) עי' ביר פצ"א ס"י‪( .‬ג) עו' ב'ר שם‪( .‬ד) עו' ביר שם‪( .‬ה) צ'ע‬
‫‪41‬‬
 ‫‪4‬‬ ‫הנרול‬
‫על צריהם שלבני שני הי נלחם לכם (שמות ו"ד כ'ד)‪.‬‬
‫מהוא וכסף תועפת לך אמי רי לוי אמי הקביה לא‬
‫דיין שאני עושה מלחמחן אלא שאני מטיל לחם‬
‫עור ממונם שלשונאיהם ‏ דכת' ויוציאם בכסף וזהב‬
‫וני (תהלים ק'ה ל'ז) (יא)‪ .‬ד'א והיה‪ .‬שרי בצריך‪ .‬זה‬
‫אבינ אברהם ‏ רכת' ויחלק עליהם לילה ("ד ‏ פיו)‪.‬‬
‫מהו אומי יתן לפניו נוים ומלכים ירר (ישעיה‪ .‬מ'א ב')‪.‬‬
‫וכסף תועפות לך‪ .‬זה שאמי לו מלך סרום תן לי‬
‫הנפש והרכוש ‏ קח לך ("ד כ'ג) (יב)‪ .,‬די< והיה‬
‫שרי בצריך‪ .‬זה יעקב דאמי רי אבהו כל אותו הלילה‬
‫שהיה המלאך מתאבק עם אבעו יעקב שלח לן‬
‫הקביה מחנות |שלמלאנים בדמות נדודים לקראת‬
‫עשו והיו מכין אותו וכן הוא אומ'י מי לך כל המחנה‬
‫הזה אשר‪ .‬פנשתי (ל'ג ח)‪ .‬וכי תעלה על רעתך‬
‫בשביל עשרה תינוקות הוא אומי לו כל המחנה הזת‬
‫אלא אלו מחנות שלמלאכים שהיה ‏ מתפנש עמהן‬
‫כל הלילה הוי‪ .‬והוה שדי בצריך‪ .‬שהוא דן צריהם‪.‬‬
‫וכסף תועפת לך‪ ,‬זה שני ויפרין האיש מאר מאד‬
‫(ל' ‪( 5₪‬י)‪= .‬ד'א‪ .‬בצריך‪ .‬בְּצַריף היה מתפלל‬
‫לפניו והוא עונה |אותך ונעשה בצדך הדא היא‬
‫דכת' קרוב‪ .‬ה' לכל קוראיו (תהלים קמיה ז)‪= .‬אמי‬
‫עקב אברהם לא נגלה על אלא באל שרי דכתי‬
‫התהלך לפני ‏ ("ז א)‪ .‬‏ יצחק נגלה‬ ‫אני אל שרי‬
‫עליו באל שדי רכתי ואל שרי יברך אותך (כיח ג')‪.‬‬
‫אני לא נגלה לי אלא באל שרי שנ' אל שדינראה‬
‫אלי | בלו (מ'ח‪ .‬ג)‪ .‬והואיל |ואל |שרי בצדי‬
‫ובצדיהון דאבהתי ‏ אף אני אעי מתפלל על בני‬
‫אלא באל שדי לכך נאמי ואל |שרי יתן להם‬
‫רהמים (יד)‪ .‬ד'א זה הוא שאמי הכת' על זאת‬
‫יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (תהלים‪ .‬ליב ‪.)%‬‬
‫מהוא לעת מצוא ר' חנינה אומי לעת מצוא אשה‬
‫דכת' מצא אשה מצא טוב (משלי י"ח כיב) (טו)‪.‬‬
‫מהו ויפק רצון מה' כיון שנשא אדם אשה עונותיו‬
‫מקין‬ ‫מדרש‬
‫בני אם ערבת לרעך וני‬ ‫אמ' וב יצחק מהכא‬
‫לך כל הימים‪.‬‬ ‫(משלי ו'א)(ן)‪ .‬וחטאתי‬
‫מהוא כל הימים זה |העולם הבא ששכולו יום (ז)‪,‬‬
‫אמ' רב יהורה אמ' רב נדוי על תנאי אפלו מעצמו‬
‫צריך הפרה ‏ מני לן מיהודה דכת' אם לא הבאתין‬
‫אליך וחטאתי לך כל הימים‪| ,‬אמ' ר' שמואל בר‬
‫נחמני אמ' ר' יונתן מאי דכת' יחי ראובן ואל ימות‬
‫וזאת ליהודה (דגריס ל'ג ו' ‪= .)'+‬כל אותן ארבעים‬
‫שנה ש‪ -‬ו = רגל במדבר היו עצמותיו שליהורה‬
‫מנולנלין בארון ער שעמר משה וביקש עליהן רחמי‬
‫אמ' לפניו רבונו ‏ שלעולם מי גרם לראובן שיודה‬
‫לא יהודה‪ .‬וזאת ליהורה ‏ מיד שמע ה' קול יהודה‬
‫(שם שם)‪ /.‬על איבריה לְשָפָא‪ ,‬לא חוה קא שבקו ליה‬
‫למיעל למתיבתא דרקיעא עד דבעא עליה ואל עמו‬
‫תביאנו (שם שם)‪ .‬ולא =הוה קא ידע לְמִשָקל וּלְמָטָרִי‬
‫בשמעתא עד דבעא ליה ירי ורב לן (שפ שם)‪ ,‬ולא הוה‬
‫קא פלקא ליה שמעתא אליבא דהלכאתא ער דבעא‬
‫ליה ועזר מצריו ההיה (שס שם) (ח)‪,‬‬
‫א) ויאמר אליהם ישראל אביהם‬
‫אם כן אפוא זאת עשו‬
‫קחו מזמרת הארץ‪ ,‬מיו מזמרת הארץ אמי‬
‫להן קחו עמכם דברים ‏ שהן מזמרין עליהן ותמהין‬
‫כשיראו אותן (ט)‪ .‬וכסף משנה קחו בידכם‪.‬‬
‫אמ' להם הרי כסף והרי ררון והרי =אחיכם צריכין‬
‫אתון מִלָא אוחרי אמרו ליה |אין צלותך ‏ אנן בעיי‬
‫אמי להון אם צלות אתון בעיי ואל שדי יתן לכם‬
‫רהמים (')‪.‬‬
‫יז ואל שדי יתן לכם רהמים‪ ,‬ה הא‬
‫וכסף‬ ‫בצריך‬ ‫שדי‬ ‫והיה‬ ‫הכת'‬ ‫שאמ'‬
‫(איוב כ"ב כ"ה)‪ .‬אמ'י הקב"ה אני בכבודי נלחם‬ ‫תועפות‬

‫ודרש גמי"ן‪( .‬ו) עיי ב'ב קע"ג ע'ב‪( .‬ז) עי' ביר שם‪( .‬ח) עי' מכות י"א ע"ב ובד"ס שם‪ .‬ובכי"ק עד דיבעא ליה‪( .‬ט) עי' ביר שם‬
‫פייא‪( .‬י) עו' ביר שם‪( .‬יא) צ"ע‪( .‬יב) צ"ע ועי' ב'ר פמיג ס'ג הדרשה על הפסוק בישעיה‪( .‬יג) צ"ע ועי' ביר פע'ח סי"א ובנ"ש‬
‫ותנחומא מהרש"ב ח"א פ'ג ע'א דרשות כעין זאת‪( .‬יד) צ'יע ואולי איזה שיור מזה בב"ר פ"ק סי"ב עי' במהרז"ו שם‪ .‬ועיע אגדת‬
‫שם‪.‬‬ ‫ח' ע'א ובד"ם‬ ‫השונות על בצריך‪( .‬טו) עי' ברכות‬ ‫פע"ב‪ .‬ועיע שמות רבה סוף פ"מ ופפ"ר כ"ו ע'א הדרשות‬ ‫בראשית‬
‫‪00‬‬ ‫הגדול‬ ‫מקץ‬ ‫מדרש‬ ‫‪59‬‬

‫הניף דמוה חכמי לניזי צמר בתוך הקוצים שבעת‬
‫מפגרי הנוף כאשר‬ ‫הפרדה היא מנועלת |ומטונפת‬
‫אי אפשר להפרר צמר מן הקוצים שלא ישאר‬
‫כצמר מן הקוצים ההם (כא)‪ .,‬מעשה בשני הסירים‬
‫שפירשו בים הגרול לרבר מצוה‪ .‬עמד עליהם הנחשול‬
‫שבים ובקש לטבע פפינתן אמ' חר מינהון לית‬
‫ביש מן דא דכת' יחונו וונועו כשכור וכל חכמתם‬
‫תתבלע (תהלים ק'ז כ'ז)‪ .‬אמי |ליה חבריה‪ .‬ואית ביש‬
‫רב מן דא אמי לו אנו |על שערי מיתה ואית לך‬
‫ביש מן הדא אמ' ליה אין אמי לו ואיזת זה זה‬
‫יום שבנו אומי לו חן לי פת ואין לו מה יתן לו תרע‬
‫לך הרי יעקב |אביגו כל זמן שהיתה קופה מלאת‬
‫פת היה לועם ואומ' לא ירד בני עמכם‪ .‬וכיון דחפלת‬
‫מתפלל עליהם ואל‬ ‫קהו התחיל‬ ‫אמ' ואת אחיכם‬
‫שרי יתן לכם רחמים (כב)‪ .‬ד'א ואל שרי‪ .‬רי אחא‬
‫בשם ר' יצחק אומי אלוה שאמר לעולם דיי ולשמים‬
‫ולארץ דיי שאלולא אמ' כך היו מתמתחין והולכין‬
‫הוא יתן לכם רחמים (כג)‪ ,‬ריא ואל שרי‪ ,‬אמ' ר'‬
‫יוחנן מי שהוא עתיר לומר |לצדיקים דייכס ייסורין‬
‫ולרשעים דייכם שלוה הוא יתן לכם רחמים (כד)‪.‬‬
‫ד'א ואל שדי זה היא שאמי הכת' אשרי הגבר‬
‫אשר תיסרנו יה (תהלים צ'ד ו'ב)‪ .‬ואם בא להקפיר‬
‫מתורתך‪ .‬תלמדנו (שס שפ) מה כת' באברהם ואברכך‬
‫ואגדלה "שמך והיה | ברכה (ל")‪ = .‬וכיון |שבא‬
‫עליו רעב הקפיד ולא קרא | תנר אחר הקב'ה וכן‬
‫יצהק‪ .‬ויעקב קבלו עליהם ייכורין ‏ ולא קראו תינר‬
‫אחר הקב"ה אף אתה אם באו עליך ייסורין אל תהי‬
‫|'‪ :‬אלכסנררי‪ .‬אין‬‫מקפיד ואל תהי קורא תינר‪ .‬אמ' ר‬
‫אדם בלא ייפורין אשריו שלאדם שתורתו ייפוריו (כת)‪.‬‬
‫אמי רבא אמי רב סחורא אמ' רב חונא אם ראה‬
‫אדם שייפורין באין עליו יפשפש במעשיו שני נחפשה‬
‫ומצא יעשה‬ ‫דרכינו |ונחקרה (איכה ג' ")‪| .‬פשפש‬
‫נסיב‪ .‬איניש אתתא‬ ‫מתפקפקין (טז)‪| ,‬במערבא כי‬
‫משיילין ליה הכי מְצָא או מוצָא‪ +‬מצא דכת' מצא‬
‫אשה מצא טוב ומוצא דכת' ומוצא אני מר ממות‬
‫את האשה (קהלת ז' כ'ו)‪ .‬רי יוהנן אומר מאי לעת‬
‫מצוא תורה דכת' כי מוצאי מצא חיים (משלי חי ל'ה)‪.‬‬
‫רי יונתן אומ' לעת מצוא קבורה‪ ,‬אמ רב חנין מאי‬
‫קראה |השמחים אלי ניל ישישו כי ‏ ימצאו קבר‬
‫(איוב‪ .‬ג' כ'ב)‪ .‬אמי רבא בר רב שילא הינו דאמרי‬
‫אינאשי לעולם יבעי איניש רחמי על נפשיה ואפלו‬
‫על זבלא בתראה‪ .‬‏ רב נחמן בר יצחק אמר לעת‬
‫מצוא מיתה | שנ' למות תוצאות (תהלים פ'ח כ"א)‪.‬‬
‫הוצאות | בנימטריא תשע מאה ותלתה ‏ היא‪,‬‬
‫תניא‪ .‬נמי הכי תשע מאות ושלשה מיני מיתה בעולם‬
‫קשה מכולן אסכרה‪ ,‬נוהה שבכולן נשיקה‪ .‬‏ אסכרה‬
‫דמיא ‏ לְוְרָא רַשָלַפֶּ ליה מְנְבְבָא דַעְמָרָא ‏ דלאחורי‬
‫נשרא ‪ | .‬נשיקה דמיא בְמְשָחַל בִינִיחָא מהלבא‬
‫ואיכא‪ .‬דאמרי נוחה שבכולן כי אסכרה קשה שבכולן‬
‫=' חנינה אומ' כצפורן בושט‬ ‫כ פירוקי טורי (יז)‪ ,‬ר‬
‫שמואל אימי כסלון רטוב הפוך ואדם צריך להתפלל‬
‫שתצא נפשו בנחת הוי על זאת יתפלל כל חסיד‬
‫אליך לעת מצוא (יח)‪ .‬מר זוטרא אמ' לעת מצוא‬
‫זה בית הכפא אמרי במערבא הדא דמר זוטרא‬
‫עדיפה‪ .‬מכולהו (יש)‪ .‬רבנן אמרי הכתי מדבר באבינו‬
‫יעקב‪ .‬על ואת יתפלל כל חסיר זה יעקב לעת מצוא‬
‫זה בנימין שהוא מצויין שלשבטים אתמול הוא אומי‬
‫לא ירד בני עמכם ועכשו הוא משקהן ומתפלל‬
‫עליהם (כ)‪ ,‬ורמו הנפש לשיער ולא לחוט פשתן‬
‫ושאר חוטין כי השער בהפררו מן החלב שיהיה בו‬
‫דבוק שום דבר כי הוא‪ .‬חֶלֶב ונקי והכל‪ .‬ניתר מעליו‬
‫כן נפש השלם אשר הניע למעלה הזאת לא ישאר‬
‫בה שום גיעול בהפררה מן הנוף מכל גיעוליו‬
‫וטנופיו‪ .‬‏ אמנם נפש השְכָל אשר נטמאה בטומאה‬

‫(טז) עו' יבמות ס'ג ע"ב‪( | .‬וז) עי' ברכות שם ובד"ס שם‪ .‬וע"ע תנחומא מקץ פ"י‪| .‬ובכי"ק אמי ראבא בר שילא וכו‬
‫דלאחורי נישרא נשיקה הכו'‪( .‬יח) ע‪.‬י' תנחומא שם וקחלת רבה פיו פסוק ו' ובנייש וע"ע תנחומא מהרשיב ח'א קעיב‬
‫ובהערות שם‪( .‬יט) עו' ברכות שם‪ .‬ובכי"ק האי דמר‪ .‬זוטרא וכו' מכולהי‪( .‬ב) צ'ע ובכי"ק מִליצווּדיָן של שבטים‪( .‬כא) צ"ע‬
‫ובכי"ק כל פיסקא זו ליתא‪( | .‬כב) צ"ע‪( .‬כג) עי' תנחומא מהרשיב ח"א ק'א ע'ב ותנחומא מקץ ס"י‪( = .‬כד) צ'ע ועוי‬
‫בריש הסימן‪.‬‬ ‫(כה) עי' ביר שם‬ ‫וע"ע ביר פצ"ב סוף ס'א‪.‬‬ ‫ר' אלכסנדר‬ ‫במאמר‬ ‫שם‬ ‫מהרש"ב‬ ‫תנחומא‬
‫‪|58‬‬ ‫הגדול‬ ‫מקץ‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫תשובה שגי ונשובה עד הי (שס שפ)‪ .‬פשפש ולא קרבן מנהתך במלח תמלה ולא תשבית מלה ברית‬
‫מצא יתלה בביטול תורה |שנ' אשרי הגבר תיסרנו אלהיך (ויקרא ב' י'ג)‪| .‬ונאמרה =ברית בייסורין ‏ שני‬
‫יה ומתורתך תלמדנו‪ .‬תלה ולא מצא בידוע שייסורין והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת‬
‫שלאהבה הם שנ' כי את אשר יאהב‪ .‬ה' שכיה הברית (יחזקאל כ' ל'ז)‪ .‬מה ברית האמורה במלה מלח‬
‫(משלי ג' ו'ג)‪ .‬‏ ואמי רבא אמ' רב סהורא אמ' רב ממרק את הקרבן אף ברית האמורה בייסורין יסורין‬
‫חונא כל שהקביה חפיץן בו הוא |מדכאו בייסורין ממרקין את ההטא (כח)‪ .‬ר' יוחנן חלש על לגביה‬
‫שני והי חפין דכאו החלי (ישעיה ג'ג ")‪ .‬יכול אפלו ר' הניעה למשאל ביה אמ' ליה חביבין ייסורין עליך‬
‫קבלן שלא מאהבה (שפ) ת'ל אס השים אשם נפשו אמי ליה לא הן ולא שכרן יהב‪ .‬ליה =יריה ואוקמיה‬
‫(שס) מה אשם לדעת אף יסורין לרעת ואם קיבלן וניקום ר' ייהנן נפשיה דהא ר' חייא בר אבא חלש‬
‫מה שכרו הוויין |לו בנים ומאריך ימים שג' יראה על לנביה ר' יוחנן שאל ביה ואמ ליה חביבין עליך‬
‫זרע יאריך ימים (שפ) ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים ייסורין אמ' ליה לא הן ולא שכרן יהב ליה יריה ואוקמ ‪.‬‬
‫אמרי אין חבוש מתיר עצמי מבית האסירים (כט)‪.‬‬ ‫בידו שני וחפץ ה' בידו יצליה (שפ) פלינו בה רב‬
‫ר' פנחס בשם ר' אושעיה אומ' אשרי הגבר אשר‬ ‫יעקב‪ .‬בר אידי ורי אחא בירי הנינה חד‪ .‬אמי אלו‬
‫תיסרנו יה (תחלים צ'ד 'ב)‪| .‬אלהים |אין |כת' אלא‬ ‫הן ייסורין שלאהבה כל שאין בה ביטול תורה שני‬
‫אשר תיסרנו יה כזה שהוא נידון לפני הדיין והוא‬ ‫ואירך אמ' אלו‬ ‫אשר הסרנו יה ומתורהך ‪6‬‬
‫אומ' יהי כך אמ' יעקב ב שהוא עתיר לומי‬ ‫הן ייסורין שלאהבה כל שאין בה ביטול תפלה שני‬
‫לייסורין ‏ די הוא ‏ יאמר לייסורי |די לכך נאמר‬ ‫ברוך הי אשר לא הסיר ‪( .-‬תהלום סיו כ')‪ .‬אמי‬
‫ואל שרי (ל)‪ .‬יתן לכם רחמים‪| ,‬אמ' ר' יופי‪ .‬בן‬ ‫להו ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא הכי אמי רי‬
‫חנינה‪ .‬כך אמ' יעקב |אבינו |כאדם שהוא מלחים‬ ‫חייא בר אבא אמ ר' יוחנן אלו ייסורין שלאהבה הם‬
‫איבע כרעי המטה ומדביקן זה לזה כך תעלו אצלי‬ ‫שני כי את אשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג' ייב)‪ .‬אלא‬
‫מ אתם ושמעון ואחיכם בנימין (לא)‪ .‬רי‬ ‫מה ת"ל ומתורתך תלמדנו‪ .‬‏ תלמדנו מתורתך משן‬
‫יהושע בן לוי פתר קרייה בגליות יתן לכם רחמים‬ ‫ועין ומה שןועין שהן אחד מאיבריו שלאדם עבדו יוצא‬
‫לפני האיש‪ ,‬זה הקביה שני בו הי איש מלהמה‬ ‫בהן לחירות יסורין ‏ שממרקין כל נופו שלאדם על‬
‫(שמות טיו ג')‪ .‬וכת' ויתן אותם לרחמים (תהלים קיו מיו)‪.‬‬ ‫פני נהורא הוה‬ ‫וכמה (כו)‪ .‬רב חמא‬ ‫אחת כמה‬
‫ושלה לכם את אחיכם‪ ,‬אלו עשרת השבטיםי‬ ‫יתיב לעי באורייתא |עבר עליה ‏ ר' יוחנן אמי ליה‬
‫אחר ואת בנימין זה שבט יהודהובנימן‬ ‫שלם עלך בר חוריא אלמ'יה מאי שמעת דאנא בר‬
‫ואני כאשר שכלתי בחרבן ראשון‪ .‬שכלתי‬ ‫עבדין אמי ליה לאו אלא שאתה בן חורין לעולם‬
‫בחרבן שני לא אשכל עוד (לב)‪ .‬ד'א לפני האיש‬ ‫הבא‪ ,‬אמי ר' יודן כת' אם שן עברו או שן אמתו‬
‫לפני השלטון‪ .‬ושלח לכם את אחיכם‪ .‬זה יוסף‪.‬‬ ‫יפיל לחפשי ישלחנו (שמות כ'א כ'ז) =מי שייסורין‬
‫אחר‪ ,‬זה שמעון‪ .‬ואת בנימין‪ .‬כמשמעו (לג)‪ .‬ד'א‬ ‫וכמה (כז)‪.‬‬ ‫כמה‬ ‫על אחת‬ ‫באין עליו מןהקביה ‏‬
‫שכלתי ביוסף‪| ,‬שכלתי בשמעין‪ .‬לא אשכל עור‬ ‫והינו ראמי רי שמעון בן לקיש נאמרה ברית במלח‬
‫בבנימין‪ .‬אמ" ר' ברכיה אמ' לו הקביה חייך שכול‬ ‫ונאמרה ברית בייסורין‪ ,‬נאמרה ברית במלח שניוכל‬

‫ובד"ס‪.‬‬ ‫שם‬ ‫(כט) עיי ברכות‬ ‫שם‪.‬‬ ‫עי' ברכות‬ ‫(כח)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫(כו) עי' ברכות ה' ע'א ובדיס שם ובכי"ק רח'יוה‪( .‬כ"ז)‬
‫עי' ביר‬

‫שמיב ובמפרשים‬ ‫(ל) עי' ב'ר שם ובנ"ש‪( .‬לא) צ"ע ועוי ווקרא רבה פיג סיג בדברי ר'י ב'ר חנינא שם וע'ע ילקוט ישעיה רמז‬
‫שדריש כמו וילחמהו ונם כאן הדרשה היא על מלת רחמים‪ .‬וע"ע‬ ‫מו‬
‫וירח ה‬ ‫היא על מלה‬ ‫שם שהדרשה‬ ‫ברבה‬
‫(לב) עוי ביר שם סיג וע'ע בילקוט כאן‪(= .‬לג) עיי ביר‬ ‫ובו"‬ ‫כרעי‬ ‫רבעת‬ ‫ובכי"ק‬ ‫מלח‪.‬‬ ‫וערך‬ ‫יחם‬ ‫בערוך השלם ערך‬
 ‫=‬ ‫הגדול‬
‫בטיבו‪| ,‬אמ ליה אנא אמרי לך ‏ כדין ואת אמרת‬
‫לי כדין‪ .‬אמי ליה שואלין על החיים =ואין שואלין‬
‫על המתים כך אמ' יוסף לאחיו השלום אביכם זה‬
‫יעקב‪ .‬הזקן‪ .‬זה יצחק התיבון‬
‫נח) שלום לעבדך אבינו‪.‬‬
‫כ וישא עיניו וירא את בנימין‪ .‬א‬
‫רי שמואל בר נחמני לפי ששטענו‬
‫חנינה באחר עשר שבטים דכת' הילדים אשר חנן‬
‫אלהים את עברך (ל* ה') בא יוסף ושנאה לבנימין‪.‬‬
‫אלהים יחנך בני‪ .‬כרישתהא חגינה בכולן (מג)‪.‬‬
‫ל‪ 0‬וישבו לפגיו הבכור כבכרתו‪ .‬אי‬
‫ר' שמואל בר נחמני נטל את הגביע‬
‫והיה עושה עצמו מריח בו ואומי יהודה שהוא מלך‬
‫ישב בראש‪ .‬ראובן שהוא בכור ישב‪ .‬שני לו‪ .‬וכן‬
‫בכולן הושיב כל אחד ואהר לפי כבורו ולפי מעלתו‪,‬‬
‫נשתייר בנימין אמ' אנא לית לי אימא והרין טליא‬
‫אנה כד ילירת ‏ אימא דידי מיתת‬ ‫לית ליה אימא‬
‫והדין טליא כותי בגין כין ייתי ויתין רישיה גב דידי‬
‫(מד)‪,‬‬ ‫מיד ו ית מהו האנשים‬
‫לר) וישא משאות‪ ,‬אין משאות אלא מנות‬
‫וכן הוא אומי ותצא אחריו משאת‬
‫המלך (שמואל ב' "א ח) (מה)‪ .‬ותרב משאת‬
‫בנימן ממשאת כלם חמש ידות‪ .‬נהן לו‬
‫יוסף חלקו נתנה ‏ לו אסנת חלקה נתן לו מנשה‬
‫חלקו נתן לו אפרים הלקו וחלקו עם אהיו הרי‬
‫חמשה חלקים הדא היא דכת' ותרב‪ .‬משאת בנימן‬
‫וישכוו‬ ‫ירות (מו)‪ ,‬וישתוו‬ ‫כלם חמש‬ ‫ממשאת‬
‫עמו אמי רי יצחק מגדלאה משום ר' מיום שיצא‬
‫יוסף בנולה לא שתה אחד מהן‪-‬יין עד אותו היום‬
‫וכן אחיהם יוסף‪ .‬כולן נזרו מן היין לכך נאמי וישתו‬
‫וישכרו עמו‪ ,‬עמו שתו הא חוץ ממנו לא שתו (מז)‪.‬‬
‫(לח) צ'ע‪.‬‬ ‫(לו) עיי חולין צ'א‪ .‬ע"א |(לז) עיי ביר שם‪ .‬סיד ובנ"ש‪.‬‬
‫(לט) צ'ע ועי' ברכות ס"א ע'ב ובנ'ש בענין אדם שגופו חביב עליו מממונו וכו' עע'ש‪( | .‬מ) עי' ב'ר שם‪( .‬מא) עי'‬
‫מ וה) צ"ע ועי!‬ ‫(מד) עו' ב'ר‬ ‫ביר שם‪( .‬מב) עי"' ב"ר שם פ'ה‪ .‬וע"ע פפתים ד' ע"א‪( .‬מג) ע" ביר שם‪.‬‬
‫(מז)‬ ‫ובנ"ש‪.‬‬
‫מקץ‬ ‫מדרש‬
‫עולין אצלך שלימים הוא שפירש שלמה ואמי שכולם‬
‫מתאימות (שיר השירים ד' ב')‪ .‬ומה שאמרת שכלתי‬
‫שכלתי ושכולה אין בהם (שיר השירים שם שם) (לר)‪.‬‬
‫ט) וירא יוס= אתם את בנימן‪ .‬כין‬
‫שראה בנימין שמח שראה בו דמות‬
‫דיוקנו שלאביו מיד ויאמר לאשר על ביתו‬
‫זה מנשה (לה)‪ .‬הבא את האנשים הביתה‬
‫ומבוח סבח והכן‪ .‬אמ' ר' סי בן חנינה מאי‬
‫דכת' וטבוח טבח‪ .‬אמי לו פרוע להן בית השהיטה‬
‫כרי שתהא שהיטה מופרעת‪ .‬והכן‪ .‬אמי לו טול גיד‬
‫הנשה בפניהן כמאן דאמ שכבר נאסר עליהן (לו)‪.‬‬
‫דא והכן‪ ,‬אין והכןאלא לשבת כמא דאת אמי והיה‬
‫ביום הששי והכינו (שמות ט'ו ה')‪ .‬מכאן אמרו שהיתה‬
‫מקורם (לו)‪.‬‬ ‫שבת שמורה‬
‫") ויאמרו על דבר הכסף‪ ,‬עיקן אמ‬
‫שלמה מחשבות צדיקים משפט‬
‫(משלי יב ה)‪( .‬לה)‪ .‬ולקחת אותנו לעבדים‬
‫ואת חמורינו‪ .‬זז מדת ביונים שממונן הביב‬
‫עליהן כנופן לכך השיו נפשן לבהמתן‪ .‬ויש שגופן‬
‫חביב‪ .‬עליהן ‏ יתר מגופן (לט)‪.‬‬
‫ש) ויגשו אל האיש אשר על בית‬
‫יוסף‪ .‬מלמ' ‏ שהיה ‏ דוחפן‪ .‬לפנים‬
‫והן דוחפין אותו לחוץ (מ)‪,‬‬
‫כו ויאמרו בי אדני ירד ירדנו‪ ,‬אאו‬
‫לו ירירה‪ .‬היא לנו בארצינו חיינו‬
‫מפרנפין לאחרים ועכשיו אנו צריכין לפרנסתך (מא)‪.‬‬
‫כז) וישאל להם לשלום ויאמר השלום‬
‫ר' חיא חמא חד בבלי‬ ‫אביפם‪ ,‬‏‬
‫ליה אימא‬ ‫אמ'‬ ‫דאמך‬ ‫אבא‬ ‫עבד‬ ‫אמי ליה מא‬
‫מקץ שם‪.‬‬ ‫שם‪( .‬לד) צ'ע‪( .‬לה) עיי תנחומא‬
‫שם‬ ‫(מו) עי' ב"ר‬ ‫מנות וכו'‪.‬‬ ‫הביא‬ ‫ויגש ס"ד‬ ‫תנחומא‬
 ‫יי‬
‫הגדול‬ ‫קץ‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫הם יצאו את העיר לא הרחיקו‪,‬‬ ‫וכן אמי רי לוי כל אותן השנים שלא ראה אותן לא‬
‫אמי יוסף אם ירחיקו‪ .‬אין כל בריה יכולה‬ ‫טעם טעם ייןואף הם לא טעמו יי ער שראו אותו‬
‫להן‪ ,‬ויוםף אמר לאשו על ביתו קום‬ ‫הרא היא רכתי ולקדקר גזיר אחיו‪( .‬דברים ל'ג ט'ו) (מח)‪.‬‬
‫רדוף‪ .‬כל זמן שאימת העיר עליהן (ג)‪ .‬ושהגתם‪,‬‬ ‫דיא‪ .‬והיב משאת בנימן ממשאת כילם חמש ירות‪.‬‬
‫אמד לו שנשג אותם בדברים אחד קשה ואחת‬ ‫רמז לו שעתיד |לצאת ממנו ‏ מררכי שהוא לבוש‬
‫רכה (ד)‪.‬‬ ‫מלכות |רכת' ומררכי ‏ יצא מלפני‬ ‫משה טכסיסי‬
‫הללך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה‬
‫הן כסף אשר מצאנו השיבנו אליך‪.‬‬ ‫חמש‬ ‫הרי‬ ‫ותכריך בוץ | וארגמן (אפתר ח' ט'ו)‬
‫קל וחומ' ואיך ננגב מבית‬ ‫חליפות (מט)‪.‬‬
‫ארניך כסף או זהב‪ ,‬ודכותיה הן בנ ישראל‬
‫לא שמעו אלי קל וחימ' ואיך ‏ ישמעני פרעה‬ ‫כר‪:‬‬
‫הלא‬ ‫י ק יר ק בפניה‬ ‫ואביה‬ ‫ודכוותיה‬ ‫ו' י"ב)‪.‬‬ ‫(שמות‬ ‫ה‪0‬בקר אור והאנשים שלחו‪ ,‬אמ‬
‫תכלם שבעת ימים קל והומי לשכינה תטנר שבעת‬ ‫יוסף‪ .‬אם אני משלח אותן בלילה‪ .‬אין‬
‫ימים (במדבר ויב ויד)‪ .‬ודכותיה הן בעורני חי עמכס‬ ‫כל בריה יכולה להן מפני שהן משולין בחיות שאין‬
‫ממרים הייתם עם ה' קל וחומ' ואף כי אחר‬ ‫שולטין אלא בלילה דכת' תשת חשך ויהי לילה‬
‫מותי (דברים‪ .‬ליא כ'ח)‪ .‬ורכותיה כי את רנלים רצתה‬ ‫בו תרמש כל חיתו יער (תהלים ק'ד כ')‪ .‬זמנין שמשולין‬
‫את הפוסים‬ ‫ואיך | תתחרה‬ ‫וחימ'‬ ‫קל‬ ‫ה‬ ‫נןחש עלי דרך נפתלי אילה‬ ‫בחיות‪ .‬יהורה גור אריה‪ .‬ד‬
‫ה)‪ .‬ודכוותי ובאריץ שלום אתה בוטח קל‬ ‫‪-‬‬
‫ב‬ ‫( ייררמומחה‬
‫שלוחה (מיט ט' וג') (א)‪ ,‬דיא הבקר אור‪ .‬מכאן אמרו‬
‫וחומ ואיך תעשה בנאון היררן (שפ)‪ .‬ודכות' הנה‬ ‫לעולם יכנסם אדם בכי טוב ויצו בכי טוב‪ .‬עוברא הוה‬
‫נלך‬ ‫כ‬ ‫קל וחומ ואף‬ ‫יראים‬ ‫פה ביהודה ‏‬ ‫אנחנו‬ ‫ולביש‬ ‫פונדקי והוהה‬ ‫תמן חד‬ ‫דהוה‬ ‫בדרומא‬
‫ג)‪.‬‬ ‫(שמואל א' ב"‬ ‫פלשתים‬ ‫קעילה אל מערכות‬ ‫קומו פוקו לכון‬ ‫זוני בליליא‪ .‬ואמי למןך דיהוו תמן‬
‫לא יעשה למלאכה קל‬ ‫ודכות' הנה בהיותו תמים‬ ‫דלואייתא איעברא לה והוו נפקין ‪ 0‬קדמין‬
‫אכלתהו (יחזקאל ט"ו ה')‪ .‬ודכותי‬ ‫וחומי אף‪ .‬כי אש‬ ‫להון ועללון ופלנון עמיה‪| ,‬הר זמן‬ ‫להון ומקפחין‬
‫הן צריק בארץ ישולם‪ -‬וחומי ואף כי רשע וחוטא‬ ‫איקלע רי מאיר לתמן ופרק תמן קס ההוא רשיעא‬
‫ודכוות" כי ‏ אם אשה עצורה לנו‬ ‫(משלי ו'א ל'א‬ ‫ולבש זוני ואמ' ליה לרי מאיר קוםפוק לך דלואייתא‬
‫בצאתי ויהיו כליהנערים קדש קל‬ ‫כתמול ‪-‬‬ ‫אית לי אהא ואנא‬ ‫לה‪ .‬אמ' ליה רי מאיר‬ ‫איעברא‬
‫בכלי (שמואל א' כ"א ‪/‬‬ ‫והומי ואף כי היוס =יקדש‬ ‫מסכי ליה אמי ליה והיכן הוא אמ ליה בבי כנישתא‪.‬‬
‫ורכותיה לא נאוה לנבל שפת יתר‪ .‬קל וחומי אף‬ ‫אמי ליה ומאי שמיה ראנא‪ .‬אזיל‪ .‬וקרי‪ .‬ליה אמי ליה‬
‫כי לנריב שפת שקר (משלי "‪ 1‬ז)‪ .‬ורכותיה‪ .‬כלאחי‬ ‫שמיה טוב כל ההוא לילא הוה ההוא פונדקאה‬
‫רש שנאוהו ‏ קל וחומ' אף כי מרעהו רחקו ממנו‬ ‫נידא בישא אזיל וצוח על תרעה דכנישתא טוב‬
‫(משלי ו"ט ז')‪ .‬ורכותיה‪ .‬אבי |דבר נדול הנביא דבר‬ ‫=ר |נש מניב‪ .‬ליה‪| .‬בצפרא קם רי‬
‫טוב ולא הוה ב‬
‫אליך הלא תעשה קל וחומ' ואף כי אמר אליך‬ ‫מאיר ושוי טועניה אחמארא דייויל ליה אמי ליה ואן‬
‫אלהים‬ ‫רחץ וטהר (מלכים ב'ה' ו'ג)‪= .‬ורכות' |טוב‬ ‫הוא אחוך ראמרת ‪ 0‬אמ' ליה חזי לי וירא אלהים‬
‫לישראל קולחומי‪00‬לברי לבב (תחלים ע'גא)‪ .‬ודכוותיי‬ ‫את האור כי טוב (ב)‪.‬‬

‫געי"ב‪.‬‬ ‫טיז‬
‫טייל‬
‫(מ‪2‬ט) ‪ ₪‬עי‪ '9‬מגילה‬
‫וולה‬
‫(מח) עיי ביר שם ולקמן פצ'ח ‏ ס"כ ע"ש‪.‬‬
‫ומפרשים שם ובערוך ערך זג ז' וע"ע‬ ‫ממד (א) עי' תנחומא מקץ ס"י ותנחומא מהרשיב ח"א צ"ט ע"א‪( .‬ב) עו' ב'ר פציב פ"ו‬
‫פסחים ע'ג ב' ע'א ‪ .‬ובכי'ק גדא א"ל טוב שמיה כל וכו' בישא‪( .‬ג) עי' תנחומא שם‪( .‬ד) עי' תנחומא מחרש"ב שם ובהערות‬
‫‪0%‬‬ ‫הגדול‬ ‫מקין‬ ‫מדרש‬ ‫‪3‬‬

‫ועור אמי ר' יוסי יהא |חלקי עם נבאי צדקה ולא‬ ‫קרוב‪ .‬הי לכל קוראיו קל והומי לכל אשר יקראוהו‬
‫עם מחלקי צדקה‪ ,‬ועוד אמי ר' יוסי יהא‪ .‬חלקי עם‬ ‫ודכותי בשושן הבירה הרנו‬ ‫באמת (תהלים קמיה י"ח)‪.‬‬
‫גומרי הלל בכל יום אני והא אמי מר כל‪ .‬הקורא‬ ‫היהודים ואבד חמש מאות איש קל וחומ בשאר‬
‫הלל בכל יום הרי זה מחרף ומנדף‪ .‬כי קא אמרינן‬ ‫מדינות המלך מה עשו (אסתר ט' "ב) (ה)‪,‬‬
‫בפיסוקי דזמרא (ינ)‪.‬‬
‫עתה כדבריכם כן הוא‪.‬‬ ‫ויואמרגם‬
‫‪ 2‬ויכרעו שמלתם‪ .‬אמי להן הקב'ה אתם‬ ‫להם עשרה בני אדם שנמצא ביד‬ ‫אמי‬
‫הקרעתם את אביכם קריעה שלחנם‬ ‫ישתעבדו כולן אבל אני איני עושה‬ ‫אחר מהן ננבה‬
‫אף אתם קרעו קריעה שלחנם‪ .‬אמ' ר' יצחק נפחא‬ ‫ימצא אתויהיה לעיבר‬ ‫כן אלא אשר‬
‫שבטים קרעו על בנימין יצא ממנו מרדכי שקרע על‬ ‫()‪.‬‬ ‫נקיים‬ ‫תהיו‬ ‫ואתם‬
‫ישראל שנ' ויקרע מרדכי את בנדיו (אפתר‪ .‬ד' א') (יר)‪,‬‬
‫על המרה‬ ‫איש‬ ‫ויעמום‬ ‫‪ ₪‬ויחפש בגדול החל‪ ,‬עד גרמיה כמאן‬
‫דלא הוה ידע ביה ושרי ברבא וסיים מהן להבירו לסייעו מרוב הכעס (טו)‪ ,‬וישונו‬
‫בנימיך העירה‪ .‬אמ'י ר' הלבו מטרפולין היתה ותאמר‬ ‫בועירא מיד וימצא הגביע באמתחת‬
‫וישובו העירה אלא ללמדך שלא היתה השובה עליהן‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫כיון שנמצא הנביע באמתחת בנימין מי‬
‫אלא כעיר שלעשרה בני אדם (טז)‪.‬‬ ‫ואמרון ליה מאי גנבא בר גנבתא אימך ביישה את‬
‫אבינו ואתה ביישתנו‪ ,‬אמי לחון יש כאן שעיר יש‬
‫יוסח‬ ‫ביתה‬ ‫ואהיו‬ ‫יהודה‬ ‫ד ווכא‪.‬‬ ‫כאן אחים מוכרין את אהיהם מיד ויקרעו שמלתם (ז)‪.‬‬
‫והוא עודנו שם‪ .‬גי זיכו‬ ‫|‬ ‫אמי ר' יוסי יהא חלקי עִם הושדין אותו בדבר ואין‬
‫אותו ואין בו‬ ‫בו (ח)‪ .‬תדע לך הרי בנימין שחשדו‬
‫שליוסף לישב בבית והלא הוא יוצא בכל יום לבמה‬
‫שלדין אלא אותו ‏ היום בלבד לא יצא‪ .‬אמ איני‬ ‫שרת שכנה‬ ‫מה זכה‬ ‫בין כתפיו ‏‬ ‫והיו מכין אותו‬
‫מבייש את אחי בפני המצרים (יז)‪,‬‬ ‫דכת' לבנימין אני‬ ‫בחלקו‪ ,‬ונקרא =ידידו שלמקום‬
‫שכן‬ ‫ידיר הי ישכן לבטח עליו וני ובין כתפיו‬
‫יהודה מה נאמר‪ ,‬בכסף‬ ‫ויאמר‬ ‫ט)‬ ‫ר' יוסי‪ .‬יהא חלקי‬ ‫(דברים ל'ג י"ב) (‪| ,)₪‬ועוד אמי‬
‫בכסף שנה‬ ‫נדבר‬ ‫מה‬ ‫ראשון‪.‬‬ ‫עם האומרין עליו נזל ועבירה ואין בידו כלום‪ .‬ועור‬
‫במעשה‬ ‫נאמר‪.‬‬ ‫מה‬ ‫ד"א‬ ‫בגביע‪.‬‬ ‫נצסדק‬ ‫ומה‬ ‫אמ' רי יוסי יהא חלקי עם המתים בלא זמנן‪ .‬ועוד‬
‫תמר‪ .‬‏ מה נדבר‪ ,‬במעשה בלהה‪ .‬ומה נצטרק‪ .‬במעשה‬ ‫אמ' ר' יוסי יהא חלקי עם המתים בלא מקומן (')‪.‬‬
‫דינה‪| ,‬ד'א מה אמר לאבינו שבארץ כנען ביוסף|‪.‬‬ ‫ועוד אמ' ר' יוסי יהא הלקי |עם המתים בחולי‬
‫נצטדק בבנימין‪ .‬א‬ ‫מה נדבר בשמעון‪ .‬ומה‬ ‫ועוד אמי ר' יוסי יהא חלקי עם המת‬ ‫מעים (יא)‪.‬‬
‫הטאנו בדבר זה ואם נאמ‬ ‫שחטאנו נלוי וידוע שלא‬ ‫שלא נספד ולא נקבר לנקות אותו מעונו (יב)‪.‬‬
‫מצא את עון עבדיך‬ ‫שלא הטאנו האלהים‬ ‫ועוד אמ' ר' יוסי יהא חלקי עם האוכל שלש‬
‫חוב לגבות שטר חובו (יח)‪.‬‬ ‫אמ' ר' יצהק מצא בעל‬ ‫פעודות בשבת‪ .‬ועור אמ' ר' טסי יהא חלקי עם‬
‫משל לעשרה שלוו מן המלך מצא אחד מהן ולא‬ ‫שבת בציפורי‪.‬‬ ‫ועם מוציא‬
‫אי‬
‫מכניסי שבת בטבריה‬
‫‪.‬‬

‫שם‪( .‬ו) עיי ב'ר שם ס"ח‪( .‬ז) עי' ביר שם‪( .‬ח) עיי שבת‬ ‫ובפרט ביפה תוא‬ ‫(ה) צ"ע ועי' ב"ר שם פ"ז ובמפרשים שם‪.‬‬ ‫ןבילקוט באן‪.‬‬
‫םעמוד ב')‪ .‬וע"ע בחיי כאן‪( .‬י) צ"ע‪( .‬וא) עיי שבת‬ ‫(‬ ‫ב‬
‫תנחוממ‬ ‫קו"ח ע"ב ובד"יס שם‪( .‬ט) צ"ע ועי'‬
‫|‪ ,‬יפה למת שלא נקבר ובפירש"י שם‪( | .‬יג) עי' שבת שם‪ .‬ובכי"מ כל‬ ‫שם‪( .‬יב) צ"ע ועי' סנהדרין מז ע'א בענין‬
‫(טו) צ"ע ועיי‬ ‫הקורא הלל הרי זה מחרף וכו' והגהתי ע"פ כי"ק‪( .‬יד) עיי תנחומא מקץ שם וב" ‪ -‬פפ'ד ס'ב ובנ"ש‪.‬‬
‫ועיע תנחומא‬ ‫בביר פצ"ב ס"ח‪( | .‬טז) עי' ביר שם‪( .‬וז) עיי ת[ננחחוםוממא | שם‪( .‬וח) עו' ביר |שם |ס'ט ובילקוט באן‬
 ‫‪6‬‬ ‫הרול‬ ‫מקין‬
‫עלו‬ ‫ואתם‬ ‫עבד‬ ‫לי‬ ‫יהיה‬ ‫הוא‬
‫לשלום‪ .‬כון שאמי עלו לשלום אמי הא שלם‬
‫הא שלם ורוח הקורש אומרת שלום רב לאוהבי‬
‫תורתיך (תהלים קייש קס'ה)‪ .‬ויהודה כיון ששמע אותו‬
‫שהוא אומי ואתם עלו לשלום אמי ואין שם אלא‬
‫שלום אין זה מקום שלום מיר השלים נפשו ונתפנש‬
‫|מה שסמוך לענין ‏ ונש אליו יהודה‪.‬‬‫עמו מנין מ‬
‫וכשם שנתפנש יהורה לשעבר כך עתידין להתפנש‬
‫באחרית‪ .‬הימים שנ' הנה ימים נאם ה' ונגש חורש‬
‫בקוצר ודורך ענבים |במושך הזרע והטיפו ההרים‬
‫עסיס‪ .‬והנבעות תלכנה‪ .‬הלב וכל אפיקי יהודה‪ .‬ילכו‬
‫מים‪ .‬ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השמים (כא)‪.‬‬
‫כן יאמר בעל הרחמים‪.‬‬
‫מדרש‬ ‫‪2‬‬
‫בידו‬ ‫אמי לו כלום‪ .‬כיון ‏ שמצאם כולם מצומצמין אמי‬
‫הרי שעה לגבות שטר חוב שלי כך כל ימים שהיו‬
‫השבטים מפוורין לא נתעורר עליהן שטרו שליוסף‬
‫וכיון שנצטמצמו כולן נתעירר ‏ עליהן השטר חוי‬
‫האלהים מצא את עון עבריך (יט) אמי רי לוי כאדם‬
‫שהוא ממציא את ההבית ומעמידה על שמריה‪.‬‬
‫גם‬ ‫לאדני‬ ‫עבדים‬ ‫סופה דמילתא הננו‬
‫ג' כ)‪.‬‬ ‫אנחנו‬
‫*) ויאמר חלילה לי מעשות זאת‪.‬‬
‫מהוא‪ .‬חלילה‪ .‬לי‪| .‬ר' חונא בשם רי‬
‫אחא אמי ניער ‏ פורפירא |שלו ואמי מוצל אני מן‬
‫הדבר הזה אלא האיש אשר נמצא הגביע‬

‫שם‪( .‬יט) צ'ע ועי' ב'ר שם ובמהרזיו ולעיל פפ'ב ס"ב‪(= .‬כ) עי' ביר שם ובניש וע'ע ילקוט ולקח טוב כאן‪( .‬כא) עיי‬
‫ועירבוב מקראות יש כאן מעמוס ט' ו'ג ויואל ד' י"ח‪| .‬על ראש המאמר בביר שם ועיע לקמן‪.‬‬
 ‫וונש אליו יהודה‬
‫מלך קדוש ומקורש‪.‬‬
‫מה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש‪.‬‬
‫והנחילו לעמו לאות ובכבורו נקדש‪.‬‬
‫ולא ישאיר להם שורש וענף ופרי נגרש‪.‬‬
‫בית קדשיני ותפארתינו פעלת הי מקרש‪,‬‬
‫כן ימלא מי שאמר וקורא לך שם חדש‪.‬‬
‫בכורי ישראל וראשי אל יניא‪.‬‬
‫יקיים מאמרו ועד זקנה‪ .‬אני‪.‬‬
‫דלו עיני למרום‪ .‬ה' ערבני‪.‬‬
‫רְצָה להצילני ובדין ערֶב נְחַני‪.‬‬
‫ככתוב‪ .‬בני אם ערבת לרעך עשה זאת אפוא בני‪,‬‬
‫לעמו יה] (שם כ'ט י"א)‪ .‬שבשעה שנתבע לווה ואינו‬
‫משלם נתבע הערב שכן כת' ותשכח תורת אלהיך‬
‫אשכח בניך גם אני (הושע ד' ו')‪ .‬ומנין שנקראו ישראל‬
‫|כורי |ישראל (שמות ד' כיב)‪ .‬תקעת‬ ‫בני שני בני ב‬
‫לור כפיך אם שכחתם את התורה שניתנה‪ .‬בכף ימין‬
‫הריני נהפך לכם לאכזר ביום הדין (א)‪ .‬‏ ד'א אם‬
‫אינכם מקבלין את התורה הריני נהפך לכם ונחשבין‬
‫אתם לפני כזר‪ .‬נוקשת באמרי פיך‪ .‬מפיכם אני דן‬
‫אתכם לא כך אמרתם נעשה ונשמע נלכדתם באמרי‬
‫פיכס‪ .‬עשה זאת אפוא בני והנצל אין זאת אלא‬
‫וזאת התורה (דבריס ד' מיד)‪ .‬קיימו אותה‬ ‫תורה שנ'‬
‫כרי שתינצלו מיום הרין (ב)‪| .‬ד'א בני אם ערבת‬
‫לרעך אם עירבת זרעך בזרעו שלהבירך הרי תקעת‬
‫תתקל"ח ועיע שה"ש רבה פ'א פסוק ג' ובניש‪( .‬ב) צ"ע‬
‫‪+0‬‬
‫מרשות ארון‪.‬‬
‫הוא אלהי קרם וכל זולתו מחודש‪,‬‬
‫ברא הכל בששה וברך יום שביעי וקירָש‪.‬‬
‫בו ירום קרנינו וקדן אובינו יורשי‬
‫ד‬
‫ונראה בביאת‪ .‬משיחינו ומלכות תחודש‪.‬‬
‫יזכינו הצור אשר‪ .‬קראנו בני‪.‬‬
‫יענה לשועתינו בגנ הִנָניי‬
‫אסבול ואמלט ואדרוש צאני‪.‬‬
‫ערוב‪ .‬עבדך לטוב ואל יעשקוני‪,‬‬
‫ז'ה"ש"ה בני אס עדבת לרעך הקעת לור כפיך‬
‫בשעה‬ ‫אומ'‬ ‫(משלי ו' א)‪ .‬רי |מאיר‬
‫שעמדו ישראל לפני הר סיני אמי להם הקב'ה‬
‫מקיימין אתם את התורה אמרו לו הין נעשה ונשמע‬
‫כ'ד ז')‪ .‬אמר להם הביאו ערבים אמרוּ שמים‬ ‫(שמות‬
‫יערבונו אמי להן אלו בטילין והולכין לעתיר‪.‬‬ ‫וארץ‬
‫אבותינו יערבונו אמ' להם ערביכם צריכין‬ ‫אמרו‬
‫על שאמר במה אדע (ט'י ח)‪| ,‬יצחק אהב‬ ‫ערבים‬
‫את עשו‪ .‬יעקב אמ' נסתרה דרכי מהי (ישעיה מ' כ'ז)‪.‬‬
‫|מי להם כשועלים בחרבות‬ ‫אמרו נביאים יערבונו א‬
‫ישראל היו נביאיך (יחזקאל ו'ג ד')‪ .‬אמרו בנינו יערבונו‬
‫אמי להם עדבים הרי מובים דכת' מפי עוללים ויונקים‬
‫יסדת עז (תהלים ח' ג')‪ .‬ואין ‪,‬עו אלא חורה שני הי עז‬
‫מז‬
‫(א) עי' תנחומא ויגש סיב מדרש משלו פיו וולקויי שם ר‬
 ‫‪0‬‬ ‫הנדול‬
‫שראשי בתוך הסירה שאני ערב לפי כך אני מתפגש‬
‫בשבילו מנין ממה שקרינו בענין ויגש אליו יהורה‪,)1( .‬‬
‫ד'א‪ .‬זיהשיה לעשות לרוה משקל (איוב כיח כיה)‪.‬‬
‫רי שמואל אומי הכת' מדבר ברוחות הללו שהוא‬
‫יוצא ממקום אחר ומלאך אחר ממונה עליו משתקו‬
‫ומשיבו מן הצפון אל הדרום כרי שלא להציף את‬
‫העולם שני הולך אל ררום ופובב אל צפון סובב‬
‫סובב הולך הרוח (קהלת א' ו)‪= .‬ורבנן |אמרי הכתי‬
‫מדבר ‪" = ' .1‬יהוא נוטל נשמות כענין‪ .‬שני ברוח‬
‫(ירמיה ו"ח יז ([)‪ = .‬ד"א הכת' מדבר‬
‫במלאך הממונה על השרים ועל המלאכים שני יבוא‬
‫קדים רוח ה' ממדבר עולה ויָבוש מקירו ויהרב מעינו‬
‫(הושע ו'ג ט'ו) (ח)‪| ,‬ד"א הכתי ‪ .-‬בנפש שהיא‬
‫מזיו כבורו |שלהקב'ה שני כי רוח מלפני יעטף‬
‫אני עשיתי (ישעיה גיז ט'ז)‪ .‬ומצינו שרוחות‬
‫הצריקים ‏ לפנ כסא |כבודו ‏ הן יושבין והן הולכין‬
‫מלפניו לאיזה ‏ מקום שירצה תדע לך שהוא כן‬
‫שהרי הצדיקים שנפנשו זה בזה היתה רוחם כאהת‬
‫ולא היה רשות לא למלאך ולא למזיק לבוא‬
‫ביניהן‪= ,‬דכת' ‏ ונש אליו יהודה |(ט)‪ .‬ועליהם‬
‫הכת' אומי אחד באחד ינשו ורוח לא יבוא ביניהם‬
‫ויוסף‪.‬‬ ‫זה יהודה ‏‬ ‫ינשו‬ ‫(איוב מ'א ח)‪ .‬אחר באחד‬
‫ורוח לא יבוא ביניהם אלו השבטים‪ .‬אמרו‪ .‬מלכים‬
‫מדיינין זה עם זה זה אנו מה איכפת לנו ועליהם‬
‫הוא אוט' כי הנה המלכים נועדו (תהלים מ'ח ה') זה‬
‫יהודה ויוסף‪ ..‬עברו יהדו (שס שם) שנתמלאו עברה זה על‬
‫תןמהו (שם שם) ויתמהו האנשים‪ .‬נבהלו‬
‫המה ראו כ‬
‫נחפזו (שס שם) ולא יכלו אחיו לענות אותי‪ .‬רערה‬
‫אחזתם שם (שפ שם) אלו השבטים אמרו מלכים מידיינין‬
‫זה עם זה אנו מה איכפת לנו נאה למלך להיות מידין‬
‫עס המלך‪| ,‬לכך נאמי ונש אלו יהודה | (י)‪,‬‬
‫ויגש‬ ‫מררש‬ ‫‪99‬‬
‫לזר כפיך שאין הוולד נקרא‪ .‬על שמך (‪ .)0‬דא‬
‫בני אם ערבת לרעך זה יהורה שאמ ‪ -‬אערבנו‪.‬‬
‫תקעת לזר כפיך זה יהירה |שאמי מידי תבקשני‪.‬‬
‫נוקשת באמרי פיך שאמי אם לא הביאותז ‏ אליך‬
‫והטאתי‪ .‬עשה זאת אפוא בני והנצל לךוהתאבק‬
‫בעפר רגליו |והמליכהו עליך‪| ,‬התרפס ‪ -‬רעיך‬
‫הַתֶר פַפַת ירך והחזיר ערובתך (ד)‪ .‬תגן התםהמלוה‬
‫את הבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב ואם‬
‫זנמי על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב‪.‬‬
‫קדים אפיצם‬ ‫אם יש נכסים ללווה‬ ‫אומר‬ ‫ר' שמעון בן גמליאל‬
‫לא יפרע‪ .‬מן הערב‪ .‬כיוצא בו אמי‬ ‫וביןכך‬ ‫יןכך‬
‫רבן שמעון בן גמליאל הערב‪ .‬לאשה בכתובתה והיה‬
‫בעלה מגרשה ידירנה הנאה שמא יעשו קנוניא על‬
‫נכסיו שלזה ויחזיר את אשתו‪ ..‬תניא נמי הכי המלוה‬
‫ונשמות‬ ‫את הבירו על ידי ערב לא יתבע את הערב תחלה‬
‫ממי שארצה יפרע מן‬ ‫ואם אמי על מנת שאפרע‬
‫הערב תחלה‪ ,‬אמי ראבא בר בר הונא אמי רי יוחנן‬
‫לא שנו אלא שאין נכסים ללווה אבל יש נכסים‬
‫ללווה לא יפרע מןהערב‪( .‬ה)‪ .‬וקבלן אע'ם שיש‬
‫נכסים ללוה‪ .‬יפרע מ הקבלן ‏ לכך למדונו רבותי‬
‫לעולם הוי בורח משלוש‪ ,‬והידבק בשלוש‪ .‬הוי‬
‫בורח משלוש מן הפקדון ומן המיאונין ומליעשות‬
‫בחליצה‬ ‫בשלוש‬ ‫להבירו‪.‬והידבק‬ ‫ערב בין אדם‬
‫ובהתר נדרים ובהבאת שלום בין אדם לחבירו‪ ,‬אמי‬
‫ר' ברכיה אין לשון פקדון אלא פוק דון ומי שהוא‬
‫נעשה ערב צריך למנות ‏ מעות מכיסו תחלה שני‬
‫זה‪,‬‬ ‫בני אס ערבת לרעיך גי עשה זאת אפוא בני‬
‫והגצל‪ .‬ואומ' לקח בנדו כי ערב זר (משלי כי טיז)‪.‬‬
‫ואיזה זה שערב ונזקק לשלם זה יהורה‪ .‬שאמי אנכי‬
‫אערבנו |לפי כך לא נתפנש כננד יוסף בשביל‬
‫להון לאחי‬ ‫איכפת‬ ‫מאי‬ ‫אמר‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫בנימין אלא‬

‫פצ'ג |סיא ותנחומא‬ ‫(ד) עיי ביר‬ ‫משלי שם‪.‬‬ ‫(ג) צ'ע ועיע מדרש‬ ‫ומדרש | משלי שם‪.‬‬ ‫פכ"ז סיט‬ ‫ועיי שמות רבה‬
‫הכי‬ ‫נמי‬ ‫תניא‬ ‫פ' מקץ‪ | .‬ובכי"ק‬ ‫שאילתות‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫וד"ס‬ ‫ומפרשים‬ ‫וגמרא‬ ‫במשנה‬ ‫ע"ב‬ ‫קע"ג‬ ‫ועי' ב'ב‬ ‫צ'ע‬ ‫(ה)‬ ‫שם‪.‬‬
‫ובנ"ש וע"ע ביר פציח‬ ‫רבא בר הונא אר"י וכו'‪(| .‬ו) צ"ע ועי' ביר שם‬ ‫אמר‬ ‫זמלוה וכו' לא יתבע את הערב תחלה‬
‫סיח וברד'ל אות ד' שם על הלשון אין כלום בסירה‪( .‬ז) צ יע ועיע בהדוגמאות הנרמזות ‏ לעיל‪ .‬עמוד תרל'ג הערה ג*‬
‫פ'‬ ‫בזוהר‬ ‫וראיתי‬ ‫רוח‪( | .‬ה) צ"ע‪( | .‬ט) צ"ע‬ ‫נקרא‬ ‫שמה"ם‬ ‫"ט'ג‬ ‫רבה‬ ‫וע"ע | דברים ‏‬ ‫שם‬ ‫רבה‬ ‫בויקרא‬ ‫ובפרט‬
‫(י) עו' ביר‬ ‫מלת מקום)‪.‬‬ ‫(בחיפור‬ ‫ובכי"יק לאיזה | שירצה‬ ‫הנשמות‬ ‫על פגושת‬ ‫פסוק זה‬ ‫ג'כ‬ ‫שם‬ ‫שדורש‬ ‫ווגש‬
 ‫‪0‬‬ ‫הרול‬
‫אם לתפלה אני מבקש ממך‪| .‬אם למלחמה עמור‬
‫כנגדי‪ .‬ואני אעמוד‪ .‬כננדך לכך‪ .‬נאמי וינש‪ .‬ר' מאיר‬
‫אומ' אין ונש אלא לשון שלום שני וינש דור אל‬
‫וושאל להם ‪( .-‬שמואל א' ל' כ'א)‪ .‬ךִי‬
‫אומ' אין ונש אלא לשון תנחימין שני וינש‬
‫לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו (כז כיז)‪ .‬רי‬
‫אומ' אין וינש אלא |לשון קרבן שני ונש‬
‫את פר ההטאת (ויקרא ח' י'ד)‪ .‬רי יוסי אומ' אין ויגש‬
‫אלא לשון נזיפה שנ ויאמרו נש הלאה (יש ט)‪ .‬חי‬
‫נתן אומ' אין ונש אלא לשון בדיקה שני נשה נא‬
‫ואמשך בני (כ'ז כ'ו)‪ .‬‏ הוי קם ליה =יהירה‪ .‬בכולהון‬
‫לכך נאמי ונש (י)‪ .‬בי אדני‪ ,‬בי ולא ביה‪ .‬אין‬
‫למללא אנא אין למשמשא אנא ואין למפצע קיפין‬
‫אנא (יר)‪ .‬ריא בי אדני‪ .‬אמי לו בייא אתה מעביר‬
‫את הדין לא כך אמרת לנו את האלהים אני ירא‬
‫זז היא יראת ה(טאטשולך)‪ .‬ר'א כי אדני‪ .‬אמי לו‬
‫ביא בייא אתה מעביר את הרין למה את נוטל את‬
‫כנימין לעבד אנחנו מכרנו את אחינו לעבר לפי כך‬
‫נתחייבנו‪ .‬להיות‪ .‬עבדים אכל‪ .‬בנימין לא היה לו עסק‬
‫ברבר זה (טז)‪ ,‬ד"א בי אדני‪ .‬אתה וליבך יודע למה הרבר‬
‫דומה לאחד שהיה נידון לפני הנמון אמ ארם טיב‬
‫אני רמז ההנמון ותלו החרב בצוארו אמי לו אם אד‬
‫טוב אתה חרב זה מהוא עושה על צוארך אמי לו‬
‫דייך ‪-‬אתה וליבך יורע מה עשית כך אמי יהורה‪ .‬בי‬
‫את מעכיר בי אדני ולא בו אתה רמזתואמרת את‬
‫בפי אמתחת הקטן ועליו‬ ‫נביעי נביע הכסף תשים‬
‫הוא אומ' תפוהי זהב‪ .‬במשכיות כסף (משלי כ'ת ו"א)‪.‬‬
‫תרגם עקילס הזורין דרהב בגו רסקיירין דכסף‪ .‬רבר‬
‫דבור על אפניו (שם שם) מה האופן הזה מראה פניו לכל‬
‫צר כך היו דבריו שליהורה נראין בכל צד בשעה שדיבר‬
‫עם יוסף ועליו |הכת' אומ' מים עמוקים עצה בלב‬
‫ויגש‬ ‫מדרש‬ ‫‪2₪‬‬
‫ד'א זיהש"ה הגה ימים | באים נאים הי ונגש חורש‬
‫בקוצר (עמוס ט' י'ג)‪ .‬חורש זה יהודה‪ .‬דכת' יחרוש‬
‫יהורה ישדר לו יעקב (הושע ' "א)‪ .‬בקוצר זה יוסף‪.‬‬
‫העם‬ ‫ודורך ענבים (עמוס ט' ו"ג)‪.‬‬ ‫דכת' והנה קמה א‬
‫יהורה‪.‬‬ ‫זה יהודה דכת' ובדם ענבים סותה (מ"ט "א)‪ .‬במושך‬
‫וישק‬ ‫הזרע (עמוס שם) זה יוסף שמשך זרעו שלאכיו והורידן‬
‫נחמיה‪.‬‬ ‫למצרים‪ .‬והטיפו ההרים עסיס (שפ)אלו האבית‪ .‬וכל‬
‫הגבעות תמונגנה (שפ)‪ .‬אלו האמהות שהיו האלות‬
‫והאמהות |מבקשין עליהן רחמים (יא)‪ .‬ד א אלו‬
‫השבטים אמרו מלכים ‏ מידיינין זה עם זה אנו מה‬
‫איכפת לנו‪| .‬ד"א ז'השיה |ליש נבור בבהמה ולא‬
‫ישוב מפני |כל (משלי ל' ל')‪ .‬אמ' ר' חייאשבעה‬
‫שמות נקראו לארי ואלו הן‪ .‬ארי אריה ליש לביא‬
‫שחל שחץ כפיר‪ .‬גבור |שבכולן ליש ‏ רכת' ליש‬
‫ביהודה‬ ‫ורבנן אמרי הכת' מדבר‬ ‫נבור |בכהמה‪.‬‬
‫שנקרא אריה שנ' גור |אריה יהידה (מ"ט ט)‪ .‬מהוא‬
‫ולא ישוג מפני כל |אמ' ר' לוי |לקנינין שהיתה‬
‫מליאה איילות ונחשים \זאבים ושועלים יצא שור הכר‬
‫מי מוציאין כנגדו הוציאו הארי כנגדן כך‪ .‬היו השבטים‬
‫נפתלי אילה שלחה‪ .‬רן נחש‪ .‬בנימין זאב‪ .‬‏ יצא שור‬
‫הבר זה יוסף דכת' בכור שורו מי‪ .‬יצא כנגדו יהודה‬
‫הוי ויגש אליו יהודה‪( .‬יב)‪,‬‬
‫יח) וינש אלין יהודה‪ .‬ר' ודה ורי נחמיה‬
‫ורבנן‪ ,‬‏ רי אלעזר פשיט תלתיחון‪= .‬ורי‬
‫יהודה אומי אין ונש אלא לשון פיום הוא שני‬
‫וינשו בני יהודה אל יהושע בגלגל‪( .‬יתושע "ד ‪.)1‬‬
‫ור' נחמיה אומי לשון תפלה שני וינש אברהם ויאמר‬
‫האף תספה ("ח כ'ג)‪ .‬‏ ורבנן ‏ אמרי לשון מלחמה‬
‫עמו למלחמה]‬ ‫הוא‪ .‬שני ויגש ‏ יואב [והעם אשר‪.‬‬
‫=י אלעזר ‏ אומ' אמ' לו יהירה‬
‫(שמואל ב' ' י'ג)‪ .‬ר‬
‫מוכן אני לשלשה רברים הללו‪ ,‬אם לפיוס הרי יפה‪,‬‬

‫וע"ע פסיקתא רבתי‪ .‬מ'ט |ע'א ובניש בענין גבעות אלו‬ ‫ע"ש‬ ‫שם‬ ‫פצ'ג ס"ב‪( = .‬יא) עו' ב'ר פצ"ג ס"ה ובפרוש מהרז'ו‬
‫ויגש‬ ‫תנחומא‬ ‫ועי'‬ ‫(יב) צ"ע‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫האבות‬ ‫שהיו‬ ‫אלו האמהות‬ ‫‪-‬‬ ‫תלכנה‬ ‫והגבעות‬ ‫אלו האבות‬ ‫עסיס‬ ‫ובכי"ק‬ ‫האמהות‪.‬‬
‫לאריה‬ ‫שמות‬ ‫זי‬ ‫בענין‬ ‫פמיג‬ ‫נויב‬ ‫אדר"נ‬ ‫וע"ע‬ ‫הפם וק במשלי‬ ‫על‬ ‫הדרשות‬ ‫ע"א‬ ‫ק'ג‬ ‫מהרש"ב | ח"א ‏‬ ‫פ"ג ותנחומא‬
‫זה ע"ש וע"ע תנחומא‬ ‫והלקח טוב על פסוק‬
‫(וג) עו' ביר שם פ"ו ע'ש והדברים כאן קרובים יותר לנוסחת הילקוט‬
‫ח"א‬ ‫מהרשיב‬ ‫וע"ע תנהומא‬ ‫ובמפרשים‬ ‫מהרשיב ח'א | מז ע"ב‪| .‬ובכי"ק ורי אליעזר פשיט וכו'‪.‬‬
‫(וד) עי' ביר שם‬
‫ק'ג ע'א‪(| .‬טו) עו' ביר שם ותנחומא מהרש"ב שם (פ"ה) ע"ש‪( | .‬טז) עי' עדוך ערך ביאה בשם היל‪..‬דנו עיש‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫הגדול‬
‫אמ לו מה פרעה נוזר‬ ‫עה‪.‬‬
‫כרם‬ ‫כמוך‬
‫מקיים (כב)‪.‬‬ ‫מקיים אף אתה נוזד ואין אתה‬
‫ל אחר‬ ‫ד'א מה פרעה לוהט אהד ב אףאת‬
‫הזכרים אתמוהי‪| ,‬דיא מה פרעה מלך ואת שני לו‬
‫אף אבא מלך באר מצרים כנען ואנ שני לו‪ ,‬ד'א‬
‫אמי לו אם שולף אני את |חרבי ממך אני מתחיל‬
‫ובפרעה‪ .‬רבך אני מסיים‪ .‬חישב ‪₪‬בללבו ואמראלו‬
‫אמי בפרעה אני מתחיל‪ .‬הייתי מניהו שיהרוג המצרים‬
‫אלא מה הנייה יש לי שיהרגני מיד‪ .‬ולא יכול יוסף‬
‫להתאפק (כג)‪ .‬ד'א כי =ב=מיו|ד כפדעה זהש"ה החכמה‬
‫תעוז לחכם (קהלת ז' "ט)‪ .‬כנגד יוסף‪ .‬הצריק נאמר‬
‫מעש‪-‬ה שליטים (שם שפ) אלו עשרת השבטים‪ .‬אמי רי‬
‫יוחנן בשעה שתפס יוסף את בנימין ואמר להן ‪\-‬‬
‫‪ 0.‬אשר נמצא בו הגביץ בידו הוא‪ .‬יהיה‪ .‬לי עב‬
‫ואתם עלו לשלום אמ' יהודה בנימין נתפש ‪2‬‬
‫יש בבית אבא מיר כעס ושאג קול נדול‪ .‬והלך קולו‬
‫כארבע מאות פרסה כיון ששמע חישים בן דןקפין‬
‫אריץן‬ ‫ובקשה‬ ‫שניהם‬ ‫ושאנו‬ ‫למצרים‬ ‫מארין כנען ובא‬
‫איוב שאגת אריה‬ ‫עליהם |אמר‬ ‫מצרים ‪-‬‬
‫וקול שחל ‪ .0‬די ")‪ .‬אריה |זה |יהודה ‏ >דכת' נור‬
‫אריה‪( .‬מ'ש ט')‪ -‬‏ וקקול שחל זה הושים בן דן שנמשל‬
‫באריה שני‪ .‬רן ‪ 2‬אריה (דברים ל'ג כ'ב)‪ .‬ושני כפירים‬
‫נתעו (איוב ד' י)‪ .‬אלו נכוריו שליוסף‪ .‬שכיון ‪:‬שכעם‬
‫יהורה נשרו שָנִיהָן שלכולן‪ .‬אמי רי יהושע אף הם‬
‫נתמלאו המה ובעטבואריץ ועשו אותה‪ .‬תלמים תלמים‬
‫ועליהם הוא אומי ליש אובד מבלי טרף (שם שם)‪,‬‬
‫זה יהורה שמסר עצמו על בנימן‪= .‬אמ' ימחול לי‬
‫הקב"ה על אותו עון שהטעיתי את אבא ואמרתי לו‬
‫הכר נא (ל'ז ל'ג)‪ .‬ובני לביאיתפררו (איוב די ‪ 2‬אלו‬
‫אחיו שליוסף שנתפררו אותה שעה ונתמלאו על‪.‬יוסף‬
‫שליהורה |שכעם‬ ‫חמה וכיון |שראה ‪0.-‬‬
‫נזרעזע ונבהל אותה שעה ואמר שמא יהרגני‪ ,‬ומה‬
‫הן סימנין שהיו בו דבי רי שילא אמרי עינו שלימין‬
‫זולנת דם‪ .‬ויש אומרין חמשה הלוקים היה לובש‬
‫ויגש‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫כי‬ ‫איש ואיש חבונות ידלנה (שם ‏ כ' ה)‪ .‬לבאר עמוקה‬
‫ואינ‬ ‫מליאה צונן ומימיח =יפין ולא |היתה |בריה‪ .‬יכולה‬
‫לשתות ממנה בא אחד וקשר חבל בהבל וניגיה‬
‫בניניה ודלה ממנה ושתה התחילו הכל דולין הימנה‬
‫ושותין כך לא זויהודה משיב ליוסף דבר על דנר‬
‫‪.‬יא בי אדני‪ .‬אמ' ר' סימון‬
‫עד שעמר על לבו (יז)‪ ,‬ד‬
‫אמי לו בנימוסות שלנו כתי שלם ישלם אם אין לו‬
‫ונמכר בגניבתו (שמות כ'ב ב') וזה יש לו לשלם (יח)‪.‬‬
‫ד'א בי אדני |ז'הש"ה שמהה‪ .‬לאיש במענה פיו‬
‫ליוסף בי אדני בייא‪.‬‬ ‫(משלו טיו כ'ג)‪ .‬זה יהודה שאמי‬
‫כספיו‬ ‫אתה מעביר ‏ את הדין בתהלה שמתה‬
‫באמתחתינו ‏ ובפוף נתתה הנגע באמתחת בנימין‬
‫שמא עינך נתתה בו ואם לאו מפני מה אני אומר‬
‫לך הננו עבדים כולנו ואין אתה ‪ 5‬אלא בבנימין‪.‬‬
‫אם לנדולה הרי ראובן נדול ממנו‪ .‬ואפ לנכורה הרי‬
‫אני גבור ממנו ‏ ולמה |אלא בבנימין אם הוא גנב‬
‫כמו שאמרת אין ‏ אתה רוצה שיהיה ‏ נגב‪ .‬בביתך‬
‫ועליו אמ' הכתוב ודבר בעתו מה טוב (משלי ‪ 7‬ט)‪.‬‬
‫וחבר נא עברדך‪ .‬דברל ובא זנ אד אמ‬
‫לו יכנסו דברי באזניך‪ .‬זקינתו שלזה על ידי שמשכה‬
‫בנגעים שני‬ ‫פרעה לילה אחת נלקה הוא וכל ביתו‬
‫שלא ילקה‬ ‫ויננע הי את פרעה עס ("ב ''ז)‪ .‬הזהר‪.‬‬
‫מתה ‪6‬‬ ‫אותו האיש בצרעת‪ | .‬אמו שלזה לא‬
‫את אלהיך‬ ‫מקללתו שלאביו שני עם אשר תמצא‬
‫לך קללה‬ ‫לא יהיה (ל'א ליב)‪| .‬הזהר שלא ישאיל‬
‫נכנסו לכרך‬ ‫אחת ואותו האיש מת‪ .‬וכן שנים ממנו‬
‫שכם והחריבוה‪ .‬‏ להלן בשביל נקבה וכאן בשביל‬
‫זכר בעל אכסניא ‏ שלשכינה דכת' חפף עליו כל‬
‫היום (דברים ל'ג "ג) על אחת כמה וכמה (כ)‪.‬‬
‫דיא ידבר נא עכרך דכר‪ ,‬אמ' רי ירמיה אמי ‪0‬‬
‫יהודה דבר אני מוציא |מפי ומכנים דבר‪ ,‬אמי רב‬
‫חנין בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היו שערות לבו‬
‫בוקעות כליו ‏ ויוצאות והיה |נותן עששיות שלברזל‬
‫לתוך פיו ומוציאן כאכק כרי להודיע לו נבורתו (כא)‪.‬‬

‫םס"‬ ‫שם‬ ‫עלביר‬ ‫(יח)‬ ‫גניא‪.‬‬ ‫ערך‬ ‫בערוך‬ ‫וע'ע‬ ‫עב‬ ‫קיב‬ ‫ח"א‬ ‫מהרשיב‬ ‫ותנהומא‬ ‫ופיד‬ ‫ס'ג‬ ‫שם‬ ‫ביר‬ ‫ועיי‬ ‫(יז) ציע‬
‫ותנחומא‬ ‫(יט) ציע ועיי תנחומא מהרש"ב‪ .‬ח'א ‏ ק'ג ע"א |(סיו) ועיע פירשיי לתורה פסוק ל'ג‪.‬‬
‫(כ) עי' ביר שם‬
‫מהרשיב ‏ שם ע"ב‪( .‬כא) עי' ב"ר ותנחומא שם ור"ל דבר‪( .‬כב) עו' ביר שם‪( .‬כג) צ"ע ועי' על רוב אלת‬
 ‫| ‪66‬‬ ‫הגדול‬
‫ונימא יש בלבו‪ .‬וכשהוא כו‪,‬ס קורעת את כולן ולאחיו‪ .‬‏ פיוס ליוסף כיצד שראה יהודה שמפר עצמו‬
‫זיוצאה‪ ,‬וכשהיה יהוהק |מבקש שתעלה חמתו הית על בנה שלרהל‪ ,‬פיוס ‏ לאהיו כיצד ראו היאך אני‬
‫מפרתי עצמי על בנימין כך ל ולבנימין שמסר‬
‫עצמו עליו (כח)‬
‫כ ויהי כי עלינו אל עבדך אבי‪.‬‬
‫כנגד |עשרה פעמים שאמיו ליוסף‬
‫ענדך ‏ אבי והוא שותק נתמעט מששותיו עשר‬
‫שנים (כט)‪| .‬מכאן אמ' ר' ראובן בר אסטרובילוס‬
‫אין ארם נעשק בדבר אלא אם כן עשאו או עשה‬
‫כיוצא בו או הישב לעשותו או שראה אחרים‬
‫מתעָסקין בו והטה אזנו לשמוע את דבריהן‪ ,‬הוא‬
‫היה אומי דומסיות ומרחצאות ואסטרטיות שמלכות‬
‫רשעה זו עושה אלו לשם שמים היו עושין הרי‬
‫דיין לנחול את העולם אלא שאינן מתכוונין ועושין‬
‫אלא לצווך‪ .‬עצמן (ל)‪.‬‬
‫נט) ולקהתם גם את זה מעם פני‪ .‬אפ‬
‫יעקב‪ .‬אבינו ‪₪‬‬ ‫לו כך‪ .‬אמ'‬
‫היה אצלי והיתה‪ .‬רעתי מיושבת עליו ועל אחיו ועל‬
‫אמו עכשו דומה כאלו לקהתם שלשתן בכת אהת (לא)‪.‬‬
‫גזירה ננזרה‪ .‬על רחל‬ ‫וקרהו אסון בדו ‪ -‬שמא‬
‫שמתה היא וזרעה בדרך‪ ,‬‏ היא מתה בררך וויוסף‬
‫אם ימות זה בדרך אףאני מת אחריו באנחה‪,‬‬
‫ויגנש‬ ‫מדרש‬
‫ממלא אפונדתו אפונין שלנחשת ונוטל מהן‬
‫‪0‬‬‫כיון שראה יוסף כן אמ'‬ ‫בשניו וחמתו עולה‪.‬‬
‫תאבד מצרים מה עשה נטל עמוד שלשיש מלפניו‬
‫ועשאו גל צרודות |מיד תמה יהודה ואמ' זה נבור‬
‫כמוני באותה שעה אחז יהודה‪ .‬הרבי לשלפה מתערה‬
‫ואינה נשלפת אמד יהודה בדעתו אדם זה ירא שמים‬
‫הוא מיד רמז יופף למנשה ורפם חד רפוס וועת‬
‫כל פלטין שלמצרים ‏ אמי יהידה ‏ וי דהדין רפוסא‬
‫כיון דחמא‪ .‬דמילייא כין שרי משתעי‬ ‫מבית אבא‬
‫מלין ‏ הביכין‪( :‬כר)‪,‬‬
‫‪ ₪‬אדני שאל את עבדיו וג אמליו‬
‫יהודה תדע שבעלילה באתה עלינו כמה‬
‫מדינות ירדי לכאן ולא שאלת אותן כמות ששאלתנו‬
‫מא בתך אנו מבקשין או אחותינו את סבור ליקח‬
‫אעים כן לא כסינו ממך (כה)‪,‬‬
‫ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן‬
‫וילד זקונים קטן ‪ ,‬אשי‬
‫אדם גדול כיהודה אומ' דבר שאינו בריא לו ואחיו‬
‫מת אלא כך אמר יהודה אם אני אומר‪ .‬קיים‪ .‬הוא‪.‬‬
‫הוא‪ .‬אומי לך הביאו כדרך שאמי על בנימין (כו)‪,‬‬

‫טי) ותאמר אל עבדיך הורידוה אלי לנ) כי עבדך ערב את הנער‪ ,‬אמ לו‬
‫יוסף מפני מה אתה מדבר הלא‬
‫ואשימה עיני עליו‪,‬‬
‫אחיך גדולים ממך ראוכן שמעון לוי אמ' לו מפני‬ ‫השמת העיןשלך (כז)‪.‬‬
‫שאני ערב בו וכך אמרתי לאבא אס לא הביאתיו‬
‫אליך וחטפאתי לאבי כל הימים‪ .‬אמי לו‬ ‫ככ) ונאמר אל אדני לא ‪ 0‬הנער‪.‬‬
‫יוסף אחיכם שלא ננכולא ציער אתכם אמרתם‬ ‫אמ' ר' חייא בר אבא משאת קורא‬
‫טרף טרף יוסף‪ .‬זה שננב וציעד אתכם אמרו לאביו‬ ‫שדיבר יהודה ליוסף לפני אחיו עד שאת מגיע ולא‬
‫ננב ל בנניבתו‪| .‬כיון שראה יהודה שנתפש‬ ‫יכול יוסף להתאפק היה |בהן פיופ ליוסף ולבנימין‬

‫כאן ובאיוב רמז תתצ'ו וע"ע‬ ‫ס"ז ובילקוט‬ ‫שם‬ ‫(כד) עו ביר‬ ‫הילמדנו‪.‬‬ ‫ובילקוט בשם‬ ‫שם‬ ‫ותנהומא‬ ‫בב"ר‬ ‫הדרושים‬

‫ע"ש וב'ר שם ס"ו בענין מנשה‪( .‬כה) עיי‬ ‫וג" כ תנתומא מהרשיב‬
‫תנחומא מקץ פיד וג'כ ס'ג בענין אפונדתו של יהודה‬
‫ביר שם ס"ח‪( | .‬כו) צ'ע ועי' רש'י לפסוק זה‪( .‬כז) עו' ביר שם פיו וע'ע רש"י לפפוק י"ש‪( .‬כת) עי' ביר שם פ"ט‬
‫(ל) צ"ע‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫ס'ג‬ ‫פ'ק‬ ‫ב'ר‪.‬‬ ‫וע'ע‬ ‫זעיע בלקח טוב וילקוט כאן‪( .‬כט) עי' פדר'א פל"ט ובביאור הרד"ל שם אות ‏ "ג‬
‫(לָא)עיי ‪ --‬באן רמז קנ"א‪,‬‬ ‫ועוי אדר"ג נויב פליה ובהערות אות ג' שם ונו'א פכ"ח ובהערות שם אות "ב ובנ"ש‪.‬‬
‫‪806‬‬ ‫הגרול‬
‫שמעון באןלעזר אומ' משום ר' אלעזר בן עזדיה‬
‫שאמי משום אבא כהן בר דליה אוי לנו‬
‫מיום דין אוי לנו מיוס תוכחה‪ ,‬בלעם חכם חכמים‬
‫בגוים‪ .‬היה ולא היה יכול לעמוד בתוכחתה שלאתונו‬
‫דכת' ההסכן הסכנתי לעשות לך כה' ואמד‬
‫לא (במדבר כ'ב ל) \יוסף קטנן שלשבטים היה ולא‬
‫יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו שני ולא יכלו אחיו‬
‫נו‪ .‬לכשיבוא הקביה‬ ‫לענות אתו כי גב הל ו מפ י‬
‫להוכיח כל אחד ואחדלפי מעשיו דכת' אוכיהך ואערכה‬
‫לעיניך| (תהלים גי כ"א) על אחת כמה וכמה (א)‪.‬‬
‫אמ' ר' שמיאל ‏ בר נחמני בשלשה מקומות בא‬
‫הקביה‪ .‬להתיכח עם ישראל והיו אומות העולם שמחים‬
‫בשעה שאמ" לכו ונוכחה יאמד הי (ישעיה א' ייח)‪.‬‬
‫שמחו אומות העולם ואמרוה אלו יכולין להתוכח‬
‫עס בוראן עכשו הוא ‏ מכלה ‏ אותן מן העולםוכיין‬
‫שראה הקביה שאומות העולם שמחין הפכה להן‬
‫לטובה שני אם יהיו חטאיכם כשנים כשלנ ילבינו‬
‫תמהו אומות העולם ‏ ואמרו זו תשובה וזו תוכחה‬
‫לא אתא אלא למתפוננה ‏ עם בניו‪ .‬ובשעה שאמר‬
‫שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ כי‬
‫(מיכה ו' ב')‪.‬‬ ‫ריב להי עם עמו ועם ישראל יתוכה‬
‫שמחו אומות העולם ואמרו היאך‪ .‬אלו יכוליןלהתיכח‬
‫עם בוראן עכשו היא מכלח אותן מן העו‪ .‬וכיון‬
‫שראה הקב'ה שאומות העולם שמחין המכח לשמחה‬
‫הלאתיך ונ'‪,‬‬ ‫עשיתי |לך ומה‬ ‫בניו עמי |מה‬
‫ְנִי (שם שם ג' וה')‪ .‬תמהו‬ ‫יעץ‬ ‫מה‬ ‫נא‬
‫הר תונוותת הבית אמי להם להיכן את מסתכלין אומות העולם ואמ"ו זתושובה וזו תוכהה לא אתא‬
‫ויגש‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫בנימין‪ .‬אמי איזו חיים ‏ טובים אחר זאת מיד מסר‬
‫נפשו אם להרוג אם ליהרג ועמר ושאג בקול נדול‬
‫עד שנזרעועה כל מערים ואמי לנפתלי קפוץ וראה‬
‫כמה שווקים יש |במצרים קפץ וראה שנים עשר‬
‫שווקים אמ' להם יהודה לאהין ‏שלשה אני‪ .‬מהדיב‬
‫וכל אחד מכם יחריב אהד אמחו לו מצרים לא כשכס‬
‫היא אם תחדיב מצרים‪ .‬את מאבד את כל העולם מיד‬
‫אמ' יהורה ליוסף בנימין למה אתה מבקש אפ לגדולה‬
‫אני נדול ממנו ואלםגבורה אני גבור ‏ ממנו מוטב אהא‬
‫אבא דכת'‬ ‫אראה בצער‬ ‫עבד תהתיו‪0‬‬
‫ל‪ 0‬פן אראה ברע אש ‪-‬ימצא את‬
‫לו צער אניו מיד‬ ‫אבי‪ ,‬כיון שחזניר ‏‬
‫מח‪+:‬‬
‫א ולא יכול יוסס להתאפק‪ ,‬מ עשה‬
‫נתחוק וישב‪ .,‬אמי לולמה‬
‫אתה כועם זכור מחעשי ‪:‬ת | בתמר ‪ 5‬ואתה חייב‬
‫מיתה‪ .‬לשמים ‏ וזכור מה |עשית ‏ לאביך שהכאבת‬
‫לבו ואמרת לו טרף טרף יוסף שקרים אמרת לו‬
‫אמי לו יהורה ריבך ריב את רעיך ופוד אחד א‬
‫=אומ' ונאמן רוח מכסה דבר‬‫תנל (משלי כ'ה ט)‪ .‬ו‬
‫(משלי ו'א י'נ)‪ .‬אמי להם אותו אחיכם שאמרתם מת‬
‫בודאי מת מפני מה אתם משקרין לא אתם מכרתם‬
‫אותו בעשריםכסף \כבר אני לקהתיו מכם רצונכם‬
‫על‬ ‫שאקרא אותו ויפוא אליכם‪ .‬מיד‪ .‬התחיל‪ .‬קורא‪ .‬יוסף‬
‫עמי זכר‬ ‫בן עקב צא אל אחיך והיו נפגין לאחוריהן ומסתכלין‬
‫‪4‬‬ ‫=‬ ‫לאו ‪,;-‬‬

‫אני יופף אהיכם והסימן אשר מכרתם איתי מצרימה אלא למתפוננה עם בניו‪= .‬ובשעה שאמר ודיב להי‬
‫על עקב בדרכיו =כמעלליו ישיב‬ ‫מיד‪ .‬ולא יכלו אחיו לענות אאותו כי נכהלו מפניו (לב' )‪ .‬עם יהודה‬
‫לו (הושע "ב ג')‪ .‬שמחו אומות העולם ואמרו היאך‬ ‫יוסף כשודה שאלי‬ ‫בר חנינה לא עשה‬ ‫אמ ר' המא‬
‫אלו יכולין ‪1‬ותוכח עם בוראן עכשו הוא מכלה‬ ‫בעטו אהד מהן מת‪ .‬י' שמואל בר נהמן אומי כהוגן‬
‫אותן‪ .‬וכיון שראההקב"ה שאומות העולם שמהין הפכה‬ ‫עשה יודע היה צרקן שלאחיו אמד חוס‪ .‬ושלום אין‬
‫להן ‪ .‬שני בבטן עקב את אחיו‪ .‬ובאונו שרה‬ ‫אחי השורין על שפיכות דמים (לג)‪.‬‬
‫את אלהים (שם שם די ת‪+‬מהו אומות העולם ואמדו זו‬ ‫לענות אותו‪.‬‬ ‫‪ 60‬ולא | יכלו אהיו‬
‫(לב) עי' בילקוט ותנחומא שם וע"ע ביר פצ'ג פיח ובילקוט שם בשם האבכי"ר‪( .‬לג) עיי ביר שם פיט ובניש‪ .‬ובכי"ק‬
‫מת‬
‫ת‪.‬‬ ‫מ‬ ‫היה‬
‫זה וילקוט תהלים רמז תשס"ב‬ ‫טוב לפסוק‬ ‫(א) עיביר פציד פ'י ותנחומא מהרשיב ח"א ק"ד ע"א ע"ש ועיעלקח‬ ‫מה‬
‫‪01‬‬
‫‪-‬‬

‫הוול‬ ‫ויגש‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬

‫תשובה וזו תוכחה לא אתא אלא למתפוננה עם בניו כעמא‪ .‬ועמא‪ .‬כעממי |אזלא‪ .‬נזלא ‏ ואין דודש ואין‬
‫על בנה לדיין וכיון בקש ועל מה לנו להישען על אבינו שבשמים (ד)‪.‬‬
‫ל ויאמר יוסףאל אחיוגשה נא אלי‬
‫ויגשו‪ ,‬מלמר שהראה להן ברית מילה‬
‫מכאן אמרו נדולה מילה שהיא סימן לזרע אברהם‬
‫להיות [ונוי] =לאלהים ולזרעך אחדיך‬
‫(ה)‪.‬‬ ‫(דץ ו"‬
‫‪ ₪‬ועתה אל תעצבו [א] כי למהיה‬
‫שלחני אלהים לפניכם‪.‬‬
‫מכאן אמרן קלקלתן שלצדיקים תקנה היא |לעולם‬
‫תקנתן לא כל שכן כיון שראה יוסף את אהיו שהן‬
‫מתכיישין התהיל מפייסן שנ' ועתה ‪ 0‬אתםשלחתם‬
‫אתי הנה כי אלהים ועריין אינן מתפייסין‪ .‬חזר ואמר‬
‫אהי בנימין כשם‬ ‫ועיני‬ ‫ראות‬ ‫עיניכם ‏‬
‫שאין בלבי על בנימן אין בלבי עליכם‪ .‬ועדין‪ .‬אינן‬
‫מתפייסין‪= ,‬עד שאמר להן בלשון הזה אהי שמא‬
‫אתם סבורין שיש בי כוח לעשות לכם רעה ומה‬
‫עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד‪ ,‬נר אחד‬
‫יכול לכבות עשרה נרות‪ .‬כיון שאמי להם בלשון‬
‫הזה נתפייסו |שנא' ‏ וינשק לכל אחיו ויבך עליהם‬
‫ואחרי כן דברו אחיו אתו‪ .‬וכןהקב"ה עתיד‪ .‬לפיים‬
‫את ישראל מתוך בכייה שני בבכי יבאו ובתחנונים‬
‫(ירמיה ל'א ט') (‪)1‬‬ ‫‪-‬ובילם‬
‫א‬
‫ח) וישימני לאב לפרעה‪ ,‬לפטי ילאפ‬
‫ו‬ ‫ולאדון לרבון‪.‬‬
‫ד'א וישימני לאב לפרעה ‪ 6‬כמא דאת אמי והיה‬
‫לי לאב ולכהן (שופטים "ז ')‪ .‬ולארון מושל ושליט‬
‫בכל קנינו‬ ‫כמא דאת אמי שמו אדון לביתו ל‬
‫(תהלים כ"ה כ'א) (ה)‪.‬‬
‫ולמה הדבר דומה לאשה‬
‫דחמת דיינוג דהוא יתיב ודאין בדינין קשין במנלבין‬
‫בשוגמין וברצועה אמרה אין מורעא סורחניה דהדין‬
‫ברי להרין דיינא |כדו הוא קטיל ליה מא עברת‬
‫דרכת עד דהפל‪ .‬מדאיין וכיון ‏ רחסל מדאיין אמי‬
‫אבינו שנאי‬ ‫לה מא מרח חדין בריך עלך‪ ,‬אמרה ליה כח הוה‬
‫במעאי בעים בי אמי לה וכרון היא =יתיב עביר‬
‫לה לית בהדא‬ ‫ליך כלום ‏ אמרה ליה לאו‪ .‬אמ'‬
‫מילתא כורחנא דכלום‪ .‬המהו הכל ואמרו זו תשובה‬
‫וזו תוכחה לא אתת אלא למתפוננה‪ .‬עם ברה (ב)‪ .‬היי‬
‫אלמלא רחמיו שלהקביה אין כל בריה יכולה לעמוד‬
‫‪ 0 -/‬הוא אומי ‪--‬זעמו מי יעמוד‪ .‬ומי‪0‬‬
‫ואומי הן‬ ‫בהראותן (מלאכי ג' ב‬ ‫בואו ומי העומד‬
‫להם והנה‬
‫ער יריח ולא יאהיל וכוכבים‪ .‬לא זכו בעיניו אף כי‬
‫אנוש רמה (איוב כ"ה ה)‪ .‬וכן דויר אומי ערוב עבדך‬
‫לטוב (תהלים קי"ט קכ'ב)‪| .‬אמי דוד | לפני הקכ"ה‬
‫רבונו שלעולם עשה ערובתך שלא נרד לגיהנם‬
‫שאם אין אתה עורבינו מי יוכל לערבינו‪ ,‬וכן הזקיה‬
‫אומי כסוס ענור כן אצפצף אהנה כיונה ‪ .‬עיני‬
‫למרום הי עשקה לי ערביני (ישעיה ליח ו'ח)‪ .‬מהוא‬
‫הי עשקה לי ערביני‪ ..‬כך‪ .‬אמ' הזקיה‪ .‬אני נששקתי‬
‫וגרמתי לנפשי כל החלאים הללו‪ .‬אבל אתה ערביני‬
‫למען שמך ותחלימיני והחייני (‪ .)2‬וכן היה ר' אליעזר‬
‫אומי מיום שחרב בית‪ .‬מקדשינו ובושו חבירים ובני‬
‫חורים הפו ראשם נזדלרלו אנשי מעשה במעשיהם‬
‫ונברו בעלי זרוע ונברו בעלי לשון הרע ואין דודש‬
‫ואין מבקש‪ .‬ועל מה לנו להישען על אבינו שבשמים‪.‬‬
‫רי יהושע אומי מיום שהרב בית המקדש שרו‬
‫חכימיא‪ .‬למהויכספריא וספריא כתלמידיאותלמידיא‬

‫וע"ע‬ ‫(ב) עי' פסיקתא דרב כהנא ע'ו ע'ב ויקרא רבה פכ"ז ס"ה ובנייש וע"ע תנחומא מהרש"ב ח'ג מיו | ע'יב‬
‫ועיי‬ ‫בערוך ערך שגם‪ .‬ובכי"ק ודאין בדינין קשין וכו' אין מודעא אנא סורחניה וכו' כד הוה במעיי בעט וכו'‪( .‬ג) צ'ע‬
‫ועי‬ ‫מדרש תהלים מזמור קייט פנ'ד שיורים מזה (ד) עי' סוטה מ"ט ע"א ותוספתא שם פייד וורושלמי שם כיג ע'ב‪.‬‬
‫ע"ב‬ ‫על נוסחאות העין ‏ יעקב בגמרא שם‪( .‬ה) עיי ‪ 2‬פצ'ג סיט וע"ע |לעיל עמוד רינ‪(| .‬ו) צ"ע ועי' |מגילה ט"ז‬
‫על‬ ‫וע"ע פסיקתא דר"כ קכ"ו ע"א ופסיקתא רבתי‪ .‬קל"ח ע"א וע"ע ב'ר שם פוף סי"ב ותנחומא ויגש פ'ה ‪.‬ולקה טוב‬
‫(ז) עי' ביר שם פ"י‪(| .‬ח) צ"ע ועי' תיב"ע לפסוק זה‪.‬‬ ‫אלו‪.‬‬ ‫לפסוקים‬ ‫המור‬ ‫וצרור‬ ‫וט'ו‬ ‫ה' ייב‬ ‫פסוק‬
 ‫‪0‬‬ ‫הגרול‬ ‫ויגש‬ ‫מדרש‬ ‫‪1‬‬

‫ט)ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי‪,‬‬ ‫יכ) והנה עינְיכם ראות‪ .‬כי פי המרבר‬
‫רבנן אמרי אם אנו אומרין לו תחילה יוסף קיים שמא‬ ‫אליכם‪ ,‬שאני‪ .‬מדנר עמכם בלשון‬
‫תפרח נשמתו מה עשו אמרו לשרה בת ‪ -‬אמרי‬ ‫הקורש (ט)‪.‬‬
‫לאבינו יעקב‪ .‬שיוסף קיים והוא במצרים ‏ מה עשת‬ ‫יי ויפל על צוארי בנימץ אחיו ויבך‪.‬‬
‫המתינה לו ער שהוא עומר בתפלה ואמרה בלשון‬ ‫רי ברכיה אומ' כמה צוארות =היו לו לבנימיןאלא‬
‫תימה יוסף במצריםיולדולי עלברכים מנשה ואפרים‬ ‫בכה ‏ יוסף על חרבן בית ראשון ובית ‪ -‬שהן‬
‫פג לבו כשהוא עומר בתפלה כיון שהשלים ראה‬ ‫בחלקו |שלבנימין ‏ דכת' |ביה ובין ‏ כתפיו |שכן‬
‫הענלות מיר ותהי הוח עקב אביהם (טו)‪ .‬כי ל א‬ ‫ריאל‬ ‫(דברים‪ .‬ליכי יים)‪> .‬ה ב * מ*ן‪ .‬ב כ חפ ל צן‬
‫עונשו שלבודאי‬ ‫ה אמ ין ל הם‪ .‬ר' שמעון אומ'‬ ‫על משכן שילה ב בחלקו שליוסף דכת' ויטש‬
‫שכן מצינו בבני‬ ‫אעים שדיבר אמת אין שומעין לו‪,‬‬ ‫משכן ‪ --‬אהל שכן באדם (תהלים ע'ח ס)‪ .‬ואין‬
‫להם שני ויקהו‬ ‫יעקב שכיזבו באביהן תהלח והאמין‬ ‫גסף‪ .‬דכתי ‪ -‬באהל יוסף (שם סיז)(‪,)5‬‬ ‫אדם יו‬
‫כתנת בני‪ ,‬אבל‬ ‫את כתנות יוסף \נ' (ויכירה‪ .‬ויאמר‬
‫ין‪,‬‬ ‫פרעה‬ ‫בית‬ ‫נשמע‬ ‫והקל‬ ‫ט‬
‫באחרונה אעיפ שריברו אמת לא האמין להם (טז)‪,‬‬
‫וייטב בעיני פרעד ובעיני‬
‫עבדיו‪ ,‬ולא בעעי כל ע בדיוב‪,‬דיו‪ .‬אמרו מה אם זה מו וירא את העגלות אשר שלח יוסף‪.‬‬
‫וכת' אשר שלח פרעה לשאת אתו‬ ‫שהוא אחד הורידנו |מגדולתינו |הללו עשרה על‬
‫אחת כמה וכמה הרא היא דכת' שמח מצרים (מו ה')‪ .‬רבנן אמרי עגלות שנתן להם פרעה היתה‬
‫עיז חקיקה ‏ עליהן ‏ עמד יהודה |ושרפן למוד הוא‬ ‫בצאתם (תהלים ק'ה ל'ח)‪| .‬בצאתם שמחו‪ | .‬בביאתם‬
‫השבט הזה ל עיז וכן הוא‪ .‬אומי בדוד ויעזבו שם‬ ‫לא שמחו (יא)‪.‬‬
‫את עצביהם ויאמר ‏ דוד וישרפו באש (דברי הימ‬ ‫ננ) לכלם נת] לאיש חליפות שמלות‬
‫אי ויד י'ב) ונתן להם יוסף ענלות אחרות (יז)‪ .‬ומה‬
‫‪ 0‬נימן נתן‪ .‬אמי‪-‬ף" כנימן בק‬
‫ענלות =ר' לוי בשם ר' יוחנן בשןאול אמי‬ ‫טעם‬
‫אמרו לאבא שאני קיים ‪+‬במצרים אם האמין‬ ‫להם‬ ‫ממנו‬ ‫לצאת‬ ‫שעתיד‬ ‫לו‬ ‫רמו‬ ‫יפת אמ' ר' אלעזר‬
‫מוטב ואם לאו אמרו לו בשעה שפירשתי‬ ‫לכם‬ ‫מרדכי שלובש חמשה טכפיסי מלכות רכת' ומררכי‬
‫הלא בפרשת ענלה‪ .‬ערופה הייתי עוסק הרא‬ ‫ממך‬ ‫יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וג'‬
‫(אסתךר ח' ט'ו) (יב)‪.‬‬
‫שלח יוסף‬ ‫אר‬
‫וירא את הענלות ש‬ ‫הוא דכת'‬
‫כד) וישלח את אחיו וילכו ויאמר‬
‫‪/‬‬
‫וג''ותחי רוח יעקב אביהם (יה)‪ .‬ות הי רוח יקעב‬
‫תו רבנן אין הנבואה שורה לא מתוך‬ ‫אביהם‪.‬‬ ‫אליהם אל תרגזו בדרך‪,‬‬
‫עצלות ולא מתוך עצבית אלא מתוך דבר שמהה‬ ‫אמי להן אל תפסעו פסיעה גסה יתירה ‏ ואל תעמידו‬
‫שכן אתה מוצא כל אותן השנים שפירש יוסף‬ ‫מדברי תורה והכניסו חמה לעיר‪( .‬יב)‪,‬‬ ‫‪2‬‬
‫הקדש על יעקב אבינו כי‬ ‫וה‬ ‫לא שרת‬ ‫מאניו‬ ‫כה) וְיִעַלְן ממצרים‪ ,‬בכל מקום אתה מוצא‬
‫נעצב‪ .‬על בנו‪= .‬וכיון שנתבש‪ -‬בו מיר ותחי רוח‬ ‫שלעיילם דכת'‬ ‫שארץ ישראל בנבהו‬
‫'עקב‪ .‬אביהם ומתרגמינן ושרת רוח קורשא על יעקב‬ ‫ו ממצרים (יר)‪.‬‬
‫(ט) עי' ביר שם ובנ"ש‪( .‬י) צ'ע ועו' ביר שם פי"ב‪( .‬יא) צ'ע‪( .‬יב)‪ .‬עיי מגילה ט'ז עיב ובדים שס‪(| .‬יג) עיי ביר‬
‫פצ"ד ‏ ם'א‪( .‬יד) צ"ע ועי' ספרי ‏ דברים ע'ז ע"א ובכי'ק בגובה של עולם‪ .‬טו) צ"ע ועיי ספר הישר פ' ויגש ואולי‬
‫(טז) עו אדר"כ נו"א‪ .‬פ"ל וע"ע ב"ר‪-‬‬ ‫מאיזה פיוט עתיק לוקחו הדברים שכן ניכר מתוכם החרוז‪ .‬ובכי'ק בלשון תמה‪.‬‬
‫(יז) עו ביר שם ובמ'כ ופירוש מהרזיו שם וע"ע ולקוט לפסוק זה‪( .‬יח) עיי ב'ר שם‪.‬‬ ‫ובנ"ש‪.‬‬ ‫ס"ג‬ ‫שם‬
 ‫‪7‬‬ ‫הנדול‬ ‫ויגש‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫עושה זז שמחה שאינה שלמצוה‪ 6 ,‬שאין‬ ‫אבוהון (יט)‪| .‬וכן את מוצא ברבן שכל הנביאים‬
‫השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות‬ ‫אע'פ שהיתה נבואתו ‏ לא על ידי מלאך ולא על‬
‫ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שחוק ולא מתוך‬ ‫שרף ולא בחידה ולא במשל מפני שנתעצב‪ .‬על דור‬
‫שיחה אלא מתוך ‏ דבר חכמה שני קחו לי מנגן‬ ‫המדבר בשביל גזרה שנגזרה עליהם לא נידבר עמו‬
‫רב יהודה אמ' רב וכן לדבר‬ ‫אמ'‬
‫עד שכלו רכת' ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה‬
‫ג' טיו)‪,‬‬ ‫(מייב‬

‫למות מיד ויאמר הי אלי לאמר (דבריס ב' ט'ז) (כ)‪ .‬וכן הלכה‪ .,‬אמי ראבא וכן לחלום טוב‪ .‬איני והא אמי‬
‫את מוצאבאלישע לפי שכעס על יהורם ואמי ‪ 0‬רב גידל כל תלמיד חכמים שיושב ושונה לפני רבו‬
‫ואין שפתות נוטפות מ תכוינה =שנ' שפתותיו‬
‫‪₪‬‬ ‫ויפיתי‬
‫לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמך וני (מלכ‬
‫ג' ו"ג)‬ ‫ב'‬

‫מור עובר (שיר השירים ה' "ג) אל‬ ‫ווייתי‬

‫="‬
‫אוילוית‬
‫‪3₪‬‬ ‫שו‬ ‫נדהו אשניא‬
‫מהוא‪ .‬אומ' כי לולי פני יהושפט‪ .‬מלך יהו‬
‫קרא מור‪ .‬עובר אלא מר עובר ואל תקרא שושָנִים‬ ‫ועתה קהו ‪ ₪‬מנגן‬ ‫אליך ואם אראך‬ ‫אם אביט‬
‫אלא ששונים‪ .‬לא קשיא הא ברבא הא בתלמידא‪.‬‬ ‫(שם "ד)‪ /‬מכאן שהמשטינין והמפסיקין בעולם הרבה‬
‫ואי בעית אימא הא והא בראבא לא קשיא כאן מקמי‬ ‫לא אלף ולא רבוא (כא)‪ .‬תניא אמ' ר' יהודה‬
‫דפתה כאן לאחר דפתח‪ .‬‏ כי הא דראבא מיקמי‬ ‫בריה דרב שמואל ביקשו הכמים לגנוו ספר קהלת‬
‫דפתה להו לרבנן אמי מילתאא דבדיחותא לסוף יתיב‬ ‫שהיו דבריו סותרין ‪ ₪‬את זה ומפני מה לא גנזוהו‬
‫באימתא ופתח בשמעתא (כב)‪ .‬תניא אף ספר‬ ‫שתחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה תחלתו דברי‬
‫משלי בקשו לגנוז שהיו ‏ דבריו סותרין זה את זה‬ ‫תורה דכת' מה יתרון ‏ לאדם בכל עמלו שיעמול‬
‫נזזהו אחרי |ספר קהלת לא עיינן‬ ‫ומפני מה לא‬ ‫ר' ינאי‬ ‫דבי‬ ‫(קהלת א' ג)‪ .‬ואמרי ‏‬ ‫השמש‬ ‫תחת‬
‫ביה ואשכהנא ביה טעמא הכי נמי ליעיין ביה‪ .‬ומה‬ ‫אין לו למעלה מן השמש יש לו‪.‬‬ ‫תחת השמש‬
‫דבריו סותרין זה את זה כת' אל תען כסיל כאולתו‬ ‫וסופו דברי תורה דכת' סוף דבר הכל נשמע את‬
‫כסיל כאולתן (שפ ה') לא‬ ‫ענה‬ ‫ב‬ ‫(משלי‬ ‫האלהים ירא ואת מצותיו |שמור כי זה כל האדם‬
‫דברי‬ ‫בדברי עלמא‪.‬‬ ‫תורה הא‬ ‫בדברי‬ ‫קשיא הא‬ ‫(שם וי"בג)‪| .‬מאי כי זה כל האדם אמ' ר' אלעזר‬
‫עלמא מאי‪ .‬היא כ הא דההוא |ראתא לקמיה‪ .‬דר'‬ ‫כל העולם לא ונרברא אלא בשביל זה‪ .‬ר' אבא בר‬
‫רצונך‬ ‫ו‬
‫כו‬
‫אמ' ליה אשתך אשתי ובניך‪ .‬בני‬
‫אמי‬
‫כהנא‪ .‬אמ' שקול זה כנגד כל העולם כולו‪ .‬שמעון‬
‫שתשתה כוס ין פקע‪ .‬ההוא דאתא‪ .‬לקמית דר'‬ ‫בן עזאי אומ' כל העולםכולו לא נברא אלא לצוות‬
‫חייא אמ' ליה אמך אשתי ואתה בני אמי לו רצונך‬ ‫לוה ומה דבריו סותרין |זה את זה כת' טוב כעס‬
‫שתשתה כוס שיין פקע‪| .‬אמ ר' חייא =אהניא‪ .‬ליה‬ ‫משחוק (שם ז' ג') וכת' לשחוק אמרתי | מהולל‬
‫וכת' ושבהתי‬ ‫(שם ב' ב')‪.‬‬
‫צלותיה דר' דלא שוייה ממזירא‪ .‬דר' כי הוה מצלי‬ ‫(שם ח' טיו)‪.‬‬ ‫אני את השמחה‬

‫אמי הכי יהי רצון מלפניך הי אלהי שתצילני מעזי‬
‫=א כדכרי עלמא‪ .‬‏ דברי תורה‬
‫פנים‪ .‬ומעזות פנים‪ .‬ה‬
‫מאי היא כ הא דיאתיב =רבן |שמעון בן נמליאל‬
‫קאדאריש עתידה אשה שתלד בן בכל וסשני הרה‬
‫ויולדת יחדו (ירמיה ל'א ח')‪| .‬לגלג עליו אותו תלמיר‬
‫אין כל חדש תחת השמש (קהלת א' ט') |אמ' ליה‬
‫וכת' ולשמחה מה זה עושה (שם בי ב')‪ .‬לא קשיא‬
‫הא כאיזה צד טוב כעס משחוק טוב כעס שכועס‬
‫הקביה עם הצריקים בעולם הזה משחוק שמשחק עם‬
‫הרשעים בעולם הזה‪ .,‬ולשחוק אמרתי מהולל זה שחוק‬
‫שמשחק הקביה עם הצריקים בעולם הזה‪ .‬וכתב ושבחתי‬
‫אני את השמהה זו שמחה שלמצוה‪ .‬ולשמחה מה זה‬

‫'ז ע"א עע"ש ובתרגום‬ ‫ל'לי עע"בב ופסחים‬ ‫ששבבתת‬ ‫וישב סכ"בב‬ ‫ס"ד וע"ע תנחומא‬ ‫מזמור כ"ד‬ ‫תהלים מהרש"ב‬ ‫(וט) עי' מדרש‬
‫רדיל שם אות צ"ה וע"ע ‪ 56‬טוב לפסוק זה‪( ..‬ב ) צ'ע ועי' מכילתא כי תשא‬ ‫ושרת רוח נבואה ועו' פדר'א פל"ח ובביאור‬
‫ל' ע'ב בענון דור המדבר‪ .‬וע"ע מורה נבו כ ייםם ח"ב פל"ו‪ .‬ע"וש ‪( .‬כא) צ"ע ועדי‬ ‫בריש הפרשה ואדר"נ נו"ב פ"א‪ .‬וע"ע תענית‬
‫(כב) עי' שבת ל' ע"ב ובד"ס שם‪.‬‬ ‫ע"ש וע'ע שמנה פרקים להרמב'ם פ"ז‪.‬‬ ‫פסחים ס"ו ע'ב ומדרש תהלים מזמור כ"ד‬
‫‪38‬‬
 ‫‪6‬‬ ‫הוחול‬ ‫ויגש‬ ‫מדרש‬
‫ארד עמך מצרימה‪ ,‬לפ שיה‬ ‫ד) אנכי‬ ‫אראך דונמתן בעולם הזה נפק איתי ליה תרנגולת‪.‬‬
‫בחלום והוא דיבור |השכינה אנכי ארד‬ ‫שמעון בן גמליאל וקא דאריש‬ ‫ררצ*‬
‫| ‪-‬‬
‫ירה‬
‫‪-4‬‬ ‫ותוב‪ .‬יא‬
‫עמך מצרימה לכך מיתרגם אנא איחות ‏ ובכל‪ .‬מקו‬ ‫עתירין כל האילנות שבארין ישראל שמוציאין פירות‬
‫לשון ירידה מיתרגם לשון נילוי השכינה אתגלי ‪-‬‬ ‫בכל יום שני ונשא ענף ועשה פרי (יחזקאל "ו כיג)‬
‫מזה (ד)‪| .‬אנכי ארד עמך מצרימה‪| .‬מכאן אמורו‬ ‫מה ענף בכל יום‪.‬כך פרי בכל יום‪ .‬לנלג‪ :‬עליואותו‬
‫תלמיד אמי לו והא כת' אין‪ .‬כל הדש תחת השמש | שכינה השלימה מניינן ‏ שלישראל בירידתן למצרים‬
‫אמי לו אראך דונמתן ‏ בעולם הזה נפק ‪ -‬ליה ובעלייתן וכך הוא אומ' הוא תהלתך ‪ 0‬אלהיך‬
‫|מעון בן‪ .‬גמליא ‪ = 7‬וי בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה ועתה שמך‬ ‫צל ‪ 5‬ותוב ‪:‬יאתיב |רבן ש‬
‫דאריש עתידה ארין ישראל שתוציא ‪ 6‬וכלי ה' אלהיך ככוכבי ‏ השמים לרב (דברים '' כיא)(ה)‪.‬‬
‫"שלתחת = שובאמונתכוי |והאןעל|יךשר‪.‬אל ‏ ז לפעיקב שננתגפםהר ‏לבותיעקבהצרשקמיאפ‬ ‫‪--‬ג שנ ‪ 0‬ו בארץ (החלים‪---‬‬
‫עליו אותו תלמיד אמ' והא כתי אן כל חד‬
‫גם עלה‬ ‫ישתקעו בניו במצרים לכך בישרו אעלך‬
‫‪-‬‬
‫השמש אמי לו אראך דונמתןבעולם הזה‪ .‬גלוסקאות‬
‫ב‬ ‫ישית‬ ‫ויוסף‬
‫אחוי‪ .‬ליה כמהין ופטריות‪| .‬וכלי מילת | אחוי ליה‬
‫קורא (כג)‪,‬‬ ‫נבארא בר‬
‫ישראל את יעקב‪" .‬‬
‫אליעזר אומר בשכר מעשיהן‪ .‬שעשו‬ ‫כז) ויאמר ישראל‪ .‬רב עוד יוסף‪.‬‬
‫מהו‪ .‬רב‪ .‬גדול כוחו שליוסף שכמה | בביאתן למצרים זכו ועלו ממצרים ומה מעשים עשו‬
‫אביהן כדישלא‬ ‫את‬ ‫שנתן להם ענלות לשאת‬ ‫אע'ם‬ ‫אלכה‬ ‫(כד)‪,‬‬ ‫צרות הניעו לו והוא עומד בצדקתו‬
‫יצטער מה עשו נתהלקו לשלש כתות ונשאו אותו‬ ‫ב‬
‫על זרועותיהם והיו אלו נכנסין ואלו יוצאין ‪ 0‬שכן‬
‫ונאו‬ ‫שבע‬ ‫הוא אומ' ויקם יעקב מבאר‬ ‫‪5‬‬
‫שנשאו‬ ‫בני ישראל אין כת' אלא וישאו בני ו‬
‫ונשיהם בענלות ()‪.‬‬ ‫טפם‬
‫יתת‬

‫אותו על זדועתיהן וכל‬ ‫א) ויסע ישראל‪ ,‬מון שקיע לנאר‪ .‬שבל‬
‫אמ' תאמר שהקב"ה רוצה לירד למצרים‬
‫' יודן בני‬ ‫אמי‬ ‫אתו‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫בנון ופגי‬ ‫אלא הריני הולך ונמלך בשכינה (א) מיד ויזב ה‬
‫אינם‬ ‫בנים רי הן כבנים ובני‬
‫בנות‬ ‫לאלהי אביו יצהק‪ .‬בלילה ההוא‬ ‫זבהים‬
‫כבנים (ח) בנותיןה ז דינה‪ .‬ובנות בניוג ח‬ ‫נגלית עליו שכינה ואמרה ‏ לו יעקב |יעקב‪ .‬מכאן‬
‫שרח בת אשר (ט)‪,‬‬ ‫ששמו יעקב‪ .‬מכל פנים ‪5‬‬
‫זהש"ה‬ ‫) יעקב יעקב‪ .‬לשן חינה ולשן זיז ()‪| .‬ה) ואלה שמות בני ישראל‪.‬‬
‫דבדיחותא ‏ ע"פ כי"ק ובכי"מ דכריחותא‪( = .‬כג) עי' שבת שם‬ ‫ובכייק לא קשוא הא ברבה וכו' יאתיב באימתא והגהתי‬
‫איתי ליה‬ ‫וכו' שתשתה כוס שליין וכו' אהניה ליה וכו'‬ ‫ובכי"ק ספר משלי בקשו לגנזו וכו' אמי לך אמך אשתי‬
‫שם‪.‬‬ ‫תרנגולת וכו'‪(| .‬כד) עו' ב"ר‬
‫מו (א) צ'ע עיי פדריא פליט עיש ועיע לקח טוב כאן‪( .‬ב) עיי ברכות י'ג ע'א ולעיל עמוד ר'נ‪( .‬ג) עי' תורת כהנים‬
‫ג' עיד ועיע ב'ר פניו סיז ובניש וע'ע לקח טוב כאן‪(= .‬ד) עיי מורה נבוכים‪ .‬ח'א פכיז‪ .‬ובכי"ק איחות ‏ עמך‪.‬‬
‫(ו) עיי ביר‬ ‫(ה) עיי פדר'א שם וע'ע פסיקתא דר"כ ‏ פיז ע'א‪ .‬ועו"רע 'קמן עמוד תרפיה ובכי"ק וכן' הוא ‏ אומר וכו'‪.‬‬
‫וע"ע בפירוש‬ ‫פצ'ד סיו ע"ש‪ .‬ולקמן עמוד תשויג‪( .‬ז) צ"ע‪( .‬ח) צ"ע וע'יע ורושלמי יבמות ז' ‏ ע"ג‪ .‬וע"ע ‏ ועיי ביר שם‬
‫מהרז'ו |וביופה תאר שם‪( .‬ט) עי' רשיי וראב"ע לפסוק זה‪.‬‬

‫היד ‪-‬‬ ‫ומווהההור‪ .‬‏‬

‫‪%2‬‬ ‫הנדול‬ ‫וינש‬ ‫מדרש‬ ‫ח‏‬
‫ינחלן (משלי‪ .‬ג' ל'ה)‪| .‬ואתה מושל בכל‪ .‬שהוא‬ ‫כן תהלתך | על קצו ארץ‬ ‫אלהים ‏‬ ‫כשמך‬
‫ממית ‏ ומחייה =מוריש ומעשיר‪ .‬‏ וכידך ‏ כוח וגבורה‬ ‫צדק |מלאה ימינך (תהלים מיח "א)‪| .‬מלך בשר‬
‫שהוא ‏ מעצים ‏ כוהן שלצריקים |עושי רצונו על‬ ‫ודם מקלסין אותו ‏ שהוא נבור ‏ ואינו אלא חלש‪.‬‬
‫הרשעים עוברי ‏ רצונו שנ' וגברתים בה' ובשמו‬ ‫שהוא הכם ואינו אלא טפש‪ .‬שהוא נאה ואינו אלא‬
‫‪.‬ענין שני ואעשך‬
‫לגדל‪.‬כ‬ ‫יתהלכן (זכריה וי ו‬ ‫כעור‪ .‬שהוא רהמן ואינו אלא אכזרי‪ ,‬שהוא עשיר‬
‫לנוי |גדול‪"( .‬ב ב')‪ .‬ולחוק לכל זו רפואת החיים‬ ‫|הוא דיין שהוא‪ .‬נאמן ואין בו‬ ‫ואינו אלא עני‪ .‬ש‬
‫כי חלה ויחזק (ישעיה לש א)‪,‬‬ ‫כענין שני וישמע‬ ‫‪,‬‬
‫אחת מכל המדות הללו אלא שמחנפין לואבל מ‬
‫ועתה אלהינו מודים אנחנו לך‪ .‬על הכל אנו חייבין‬ ‫שאמר והיה העולם בכל ‏ מה שתוא מתקלס הוא‬
‫ל לך‪ .‬באו אנשי כנפת הגדולה ואמרו ויברכו‬ ‫יתר על הכל וכן הוא ‏ אומי מי ימלל גבורות‪ .‬הי‬
‫שכבםודיך ומרומם על כל ברכה ותהלה (נחמיה הט'י)‪.‬‬ ‫ישמיע כל תהלתו (תהלים ק'ו ב')‪ .‬ואומי היסופר לו‬
‫ושמו הוא דכתי‬ ‫שמו למעלהמן הכל והוא שמו‬ ‫כי אדבר אם אמר‪ .‬איש כי ‏ יבולע (איוב‪ .‬ל"ז כ')‪.‬‬
‫אני הי הוא שמי (ישעיה מיבח)‪| .‬ומרוב =חיבתן‬ ‫דויד מלך ישראל שיבחו בששה עשר דבר דכת'‬
‫שלישראל קראן בשמו‪ ,‬דכת' כל הנקרא בשמי‬ ‫(דברי הימים א' כ"ט ו"א)‪| .‬שאברהם‬ ‫הגדולה‬ ‫לך ה'‬
‫ל אף עשיתיו (יטעיה מיג ז) ()‪,‬‬ ‫ולכבו‬ ‫גדול מיצחק תרח מאברהם למעלה אדם גדול משת‬
‫ולא עוד אלא כל שברא למעלן ברא למ טן‪ .‬למעלן‬ ‫הקב"ה גדול‪ .‬על הכל‪ ,‬הגדולה‪ .‬שכר הצדיקים נקרא‬
‫אופן דכת' והאופנים לעומתם ‪ -‬קאל ו' וים)‪ .‬ולמטן‬ ‫גדולה שנ' תרב גדולתי (תהלים ע'א כ'א)‪= .‬והגבורה‪.‬‬
‫אופן שנ' והנה אופן אהר ‪( 0‬שם א' ט'ו)‪ .‬למעלן‬ ‫אומ' ה' כגבור יצא‬ ‫זו פורענותן שלרשעיםוכן הוא‬
‫כאיש ‪ -‬מות‪ .‬יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו כסא ‏ שני נכון כסאך מאאזז (תהלים צ'ג ב')‪ .‬ולמטן‬
‫יתגבר (ישעיה מיב י'ג)‪| .‬והתפארת‪ .‬זו נשיאות העון כסא שני בעת ההיא יק‪-‬או לירושלים כסא הי‬
‫(ירמוה ‏ ג' י"ז)‪ .‬למעלן |צבא וכל צבא השמים‬ ‫שני שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור עפלשע‬
‫שני (מלכים א' כ"ב ו"ט)‪2 .‬מטן צצבא שני יצאו כל צבאות‬ ‫(משלי ייטו'א)‪ .‬והנצח‪ ,‬שהוא נצהן ‪0‬‬
‫הי (שמות ו"ב מ'א)‪ .‬למעלן שמות ולמטן שמות‪:‬‬ ‫וגם נצח ‏ ישראל לא ישקר (שמואל א ט'יו כיש‪.‬‬
‫וההוד‪ .‬‏ זו הנבואה שמשמיע את בני אדם שני למעלן לכלם בשם יקרא (יטפות מ' כ'ו)‪ .‬למטן יקרא‬
‫והשמיע ה! את חוד קולו‪( :‬ישעיה ל' ל)‪| .‬כו כל שמות מנין ‏ ממה שקרינן בענין ואלה שמות בני‬
‫בשמים ובארין‪ .‬שיבחו במעשה בראשית שנ' בראשית ישראל (יא)‪ .‬תניא שבעים שמות להקביה וכנגדן‬
‫שבעים שמות לישראל‪ .‬שבעים שמותלתורה וכנגדן‬ ‫ברא אלהים את השמים ואת הארין (בראשית א' א)‪.‬‬
‫יר‬
‫ץ‪ -‬ה‬‫שמות מותלהקב‬ ‫שבעים‬
‫‪-‬‬ ‫לירושלם‪.‬‬ ‫שמות‬ ‫שבעים‬ ‫לך ה' הממלכה‪ .‬שחפצו לווכן הוא אומר באשר‬
‫‪)0‬‬ ‫(‪6‬‬ ‫(‪)0‬‬ ‫(ה)‪-‬‬ ‫(ד)‬ ‫(ב)‬ ‫(א) != (ב)ו‪*-‬‬ ‫דבר מלך ‪ --‬ומי יאמר לומה תעשה (קהלת ח' די)‪.‬‬
‫אדון‪ .‬אלוה‪ .‬‏ אל‪ .‬‏ אהיה‪= ,‬יה‪| .‬שדי‪.‬‬ ‫עליון‪ .‬‏ הי‬ ‫והמתנשא‪ ,‬הוא מנושא על כל שיר ושבח‪ .‬לכל‬
‫(יד) | (טו)‬ ‫(יב) | (יג)‬ ‫(‪( / 6‬א)‬ ‫(‪-₪6‬‬ ‫לאשון והכוןא‪ .‬אומ' אני הי‬
‫לראש‪ .‬שהוא ראשון לכלר‬
‫ונשנב‪ .‬ונפלא‪.‬‬ ‫ונשא‪.‬‬ ‫צבאות‪ .‬חי‪| .‬אלהים‪| .‬רם‪.‬‬
‫העושר הוא‬ ‫ראשון (ישעיה מ'א ד')‪| .‬והעושר‪| .‬שכל‬
‫בב )‬ ‫כב‬
‫ו(‬ ‫(כאוי‬ ‫‪)3( .‬‬ ‫(ום)‬ ‫(ית)‬ ‫(יז)‬ ‫סז‬
‫ה)‪.‬‬ ‫כ‬ ‫(חגי‬ ‫ךו‬ ‫אמר‬ ‫הוהב‬ ‫ולי‬ ‫לי הכסף‬ ‫שנ'‬ ‫שלי‬
‫נורא‪ .‬ונאמן‪.‬‬ ‫אדיר‪.‬‬ ‫הוד‪ .‬והדר‪.‬‬ ‫ועזוז‪ ,‬וגבור‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫(לא)‬ ‫(ל)‬ ‫(כט)‬ ‫(כת)‬ ‫(ז)‬ ‫(כו) ‏‬ ‫(כדך) | (כה)‬ ‫ואומי ברכת הי היא תעשיר (משלי יי כ'ב)‪ .‬והכבור‪.‬‬
‫ובעל‬ ‫קנא‪ .‬ונוקם‪ .‬ונוטר‪.‬‬ ‫אש‪.‬‬ ‫אמת‪.‬‬ ‫תמים‪.‬‬ ‫הצור‪,‬‬ ‫|בוד ‏ לבריותיו |שני כבוד =חכמים‬ ‫שהוא ‏ חולק כ‬
‫וע"ע רבינו‬ ‫וילקוט תהלים רמז תשניה ע"ש‬ ‫א' ע"א‬ ‫ח"ב‬ ‫מהרש"ב‬ ‫תנחומא‬ ‫פ"ב‬ ‫שמות‬ ‫תנחומא‬ ‫מזה‬ ‫‪ 0‬צ"ע ועו' רושמים‬
‫תרומה (שמ וות כיה ח') כנגדן אמר דוד ט" ו שבחים להקב"ה לך הי הגדולה וכו ונראה שלקוח הכל מהילמדגו‪,‬‬ ‫בחיי פ'‬
‫ועיע לעיל עמוד א' ובהערות שם אות א'בענין הקב"ה ושמו‪(| ,‬יא) עיי שמות רבה פל'ג סיד עיש‪.‬‬
 ‫(‬ ‫הנהול‬ ‫וינש‬ ‫מררש‬ ‫‪9‬‬
‫(כוּ)‬ ‫(כה)‬ ‫(כד)‬ ‫(לת)‬ ‫(לה) | (ל) ‪( -‬לז)‬ ‫(לג) | (לד)‬ ‫(לב)‬
‫מאירת‬ ‫לב‪.‬‬ ‫משמחי‬ ‫ישרים‪.‬‬ ‫נוצרת‬ ‫פתי‪.‬‬ ‫מהכימת‬ ‫שומר‪,‬‬ ‫וטהור‪ | ,‬איש‪,‬‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫וחסיד‪,‬‬ ‫צריק‪,‬‬ ‫המה‪.‬‬
‫(ל) | (לא) | (לב)‬ ‫(מח) | (כז) | (כה) | (בט)‬ ‫(מב) | (מג) | (מד)‬ ‫(מא)\‬ ‫(מ)‬ ‫(לט)‬
‫טובה‪.‬‬ ‫כסף‪.‬‬ ‫יופי‪-‬‬ ‫כלילת‬ ‫זכוכית‪.‬‬ ‫עינים‪ | .‬זהב‪.‬‬ ‫אב‪.‬‬ ‫גיאה‪.,‬‬ ‫אה‪.,‬‬ ‫אחרון‪,‬‬ ‫ראשון‪.‬‬ ‫רחוק‪:‬‬ ‫קרוב‬
‫(לח)‬ ‫(לז)‬ ‫(לו‬ ‫(לה)‬ ‫(לד)‬ ‫(לג)‬ ‫(נא) (גב) ‪( /‬נג)‬ ‫(ג)‪.‬‬ ‫(מם) ‏‬ ‫(מח)‬ ‫(מז)‬ ‫(מו)‬
‫חלב‪.‬‬ ‫דבש‪.‬‬ ‫אש דת‪.‬‬ ‫לוית חן‪| .‬ענקים‪.‬‬ ‫גואל‪ .‬חזק‪ .‬עד‪ .‬שופט‪ | ,‬פנינים‪ .‬‏‬ ‫אריה‪ .,‬רועה נשר‪ ,‬תפוח‪.‬‬
‫(מב)‬ ‫(מא)‬ ‫(מ)‬ ‫(לט)‬ ‫(ס)‬ ‫(נט)‬ ‫(נח)‬ ‫(כז)‬ ‫(נו)‬ ‫(נה)‬ ‫(נד)‬
‫מנדנים‪ | .‬שעשועים‪.‬‬ ‫תורק‪.‬‬ ‫שמן‬ ‫צופים‪.‬‬ ‫רוגע | נופת‬ ‫בורא‪,‬‬ ‫קורא‪+‬‬ ‫יוצר‪,‬‬ ‫מושיע‪,‬‬ ‫מסתתר‪,‬‬ ‫מנך‪,‬‬
‫(מז)‬ ‫(מו)‬ ‫(מה)‬ ‫(מד)‬ ‫(מג)‬ ‫(סו)‬ ‫(סד) | (סה)‬ ‫(סג)‬ ‫(סב)‬ ‫(סא)‬
‫אשכל הכופר‪ ..‬עיר‪ .‬קדיש‪| .‬מגדל עז‪ ,‬‏ ישר‪ ,‬ידיד‪= .‬שלישים‪| .‬מועצות‪| .‬מתוקים‪| .‬תורי זהב‪| .‬אמת‪.‬‬
‫(נג) | (נד)‬ ‫(נא) | (גב)‬ ‫(נ)‬ ‫(מם)‬ ‫(מח)‬ ‫(עא)‬ ‫(ע)‬ ‫(סט)‬ ‫(סח)‬ ‫(סז)‬
‫עטרה‪.‬‬ ‫רהבה‪.‬‬ ‫עמוקה‪ .‬ארוכה‪.‬‬ ‫נחלה‪ .‬עצה‪.‬‬ ‫נעימים‪.‬‬ ‫עתיק‪ ,‬צה ואדום‪ .‬חנון רחום‪ .‬‏ צבי‪ .‬עופר האיילים‪.‬‬
‫(ם)‬ ‫(נט)‬ ‫(נח)‬ ‫(נז)‬ ‫(נר)‬ ‫(נה)‬ ‫‪)0‬‬ ‫)‪6‬‬ ‫(‪)6‬‬ ‫(ב) ‏‬ ‫(<‪)6‬‬
‫נעורים‪ .‬ששון‪ .‬שמחה‪ .‬תאינה‬ ‫כלה‪ .‬אשת‬ ‫בתולה‪.‬‬ ‫שבעים שמות לישראל נער‪ .‬בכור רך‪ .‬יחיד‪ .‬ילד‪,‬‬
‫> (סד) (סה)‬ ‫(סג)‬ ‫(סב)‬ ‫(סא)‬ ‫(יג)‬ ‫(יב)‬ ‫(יא)‬ ‫(‪)0₪‬‬ ‫(ט)‬ ‫(ח)‬ ‫(ז)‬ ‫(‪)1‬‬
‫הרים‪,‬‬ ‫ץ‬ ‫יעלת‬ ‫אהבים‪.‬‬ ‫חסד‪ | .‬תושיה‪ | .‬אילת‬ ‫לאום‪ .‬בת‪.‬‬ ‫לעם‪,‬‬ ‫אח‪ ,‬ריץ‪| .‬בן‪| .‬אהוב‪ .‬עבד‪.‬‬
‫(עג)‬ ‫(עב)‬ ‫(עא)‬ ‫(ע)‬ ‫(סט)‬ ‫(סז) (סה)‬ ‫(סו)‬ ‫(כ)‬ ‫(יח) | (וט)‬ ‫(יז)‬ ‫(טז)‬ ‫(טו)‬ ‫(יד)‬
‫הרו*ן‪ .‬תבואה‪.‬‬ ‫יקרה‪.‬‬ ‫היים‪.‬‬ ‫עין‪:‬‬ ‫יו‬ ‫מים‪.‬‬ ‫להם‪.‬‬ ‫רעיתי‪ .,‬בתולה‪= .‬כלה‪ .‬‏ אשת‪ .‬נעורים‪ .‬פררס‪ .‬מעין‪.‬‬
‫(ג)‬ ‫(ב)‬ ‫(א)‬ ‫(בה)‬ ‫| (כד)‬ ‫(בג)‬ ‫(בב)‬ ‫(כא)‬
‫שבעים שמות לירושלם‪ = .‬ירושלם‪| .‬שלם‪| .‬מוריה‪.‬‬ ‫ידידים‪ .,‬נאולים‪ .‬קדושים‪ .‬‏ ממלכת כהנים‪ .‬משרתים‪.‬‬
‫(י‬ ‫(ם)‬ ‫(ח)‬ ‫(ז)‬ ‫(‪06‬‬ ‫(ה)‪-‬‬ ‫(ד)‬ ‫(לא)‬ ‫(ל)‬ ‫(כח) | (כט)‬ ‫(כז)‬ ‫(כו)‬
‫יה‪ .‬עיר‬ ‫גלער‪ .‬לבנון‪ .‬ציון‪ -‬כסא‪.‬‬ ‫יבוס‪.‬‬ ‫הי יראה‪.‬‬ ‫צבאות‪ .‬‏ אלים‪ | .‬אדונים‪| .‬עליונים‪| .‬אריץ‪= .‬אישים‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫(וד)‬ ‫(יג)‬ ‫(יוא) | (יב)‬ ‫(לו)‬ ‫(לה)‬ ‫(לד\‬ ‫(לג)‬ ‫(לב)‬
‫ה'‪ .‬יפה נוף‪= .‬ירכתי‪ .‬צפון‪ .‬קרית מלך רב‪ .‬כלילת‬ ‫יחידים‪.‬‬ ‫הצדק ‪.‬‬ ‫אילי‬ ‫קהל ‪/.‬‬ ‫עדה‪.‬‬ ‫אדם‪.‬‬
‫(יח)‬ ‫(יז)‪,‬‬ ‫(טז)‬ ‫(טו)‬ ‫(מב) (מג)‬ ‫(לז) | (לח) | (לם) | (מ) | (מא)‬
‫יופי‪ .‬‏ משוש לכל הארין‪ .‬‏ בעולה‪ .‬‏ חפצי בה‪| .‬אבן‬ ‫אילת‪ .‬זאב‪ :‬שור‪,‬‬ ‫אריה‪| ,‬נחש‪.‬‬ ‫עברים‪ .‬אפרתים‪ .‬‏‬
‫(‪5‬ב)‪( : .‬כג)‬ ‫(בא)‬ ‫(ב)‬ ‫(יט)‬ ‫(מח) | (מט)‬ ‫(מז)|‬ ‫(מו)‬ ‫(מד) (מה)‬
‫אריאל‪ .‬הר‬ ‫יער‪ | -‬מנוהה‪.‬‬ ‫מעמסה‪ | -‬אפרתה‪ | .‬שדה‬ ‫אגוז‪ | ,‬תמרה‪ .‬תפוהים;‬ ‫נטץ שעשועים‪.‬‬ ‫רם‪ .‬כרם‪.‬‬
‫(כח)‬ ‫(כז)‬ ‫(כו)‬ ‫(בה)‬ ‫(בד)‬ ‫(נט | (נך) | (נה) | (גו)‬ ‫(נב)‬ ‫(כא)‬ ‫(כ)‬
‫מועד‪ .‬סף רעל‪ .‬בתולה‪ .‬בלה‪| .‬אשת נעורים‪ .‬רבתי‬ ‫סגולה‪ .‬יונה‪:‬‬ ‫ענבים‪| ,‬תאינה‪| ,‬רמון‪| .‬זית‪| ,‬נחלה‪,‬‬
‫(לב)‬ ‫(לא)‬ ‫(ל)‬ ‫בט)‬ ‫(סב)‬ ‫(סא)‬ ‫(ם)‬ ‫(נט)‬ ‫(נת)‬ ‫(כז)‬
‫עיר‬ ‫תפלה‪.‬‬ ‫בית‬ ‫בגוים‪.‬‬ ‫במדינות‪ | .‬רבתי‬ ‫שרתי‬ ‫עם‪.‬‬ ‫צפור‪ ,‬ב‬
‫|ני אל חי‪= ,‬ענלה‪| ,‬פרה‪| .‬אישוז‪ .‬תולעת‪.‬‬
‫(לז)‬ ‫(לו)‬ ‫(לה)‬ ‫(לד)‬ ‫(לג)‬ ‫(סח)‬ ‫(סז)‬ ‫(סו)‬ ‫(סה)‬ ‫(סג) | (סד)‬
‫נולה‪.‬‬ ‫מצודה‪.‬‬ ‫שנל‪.‬‬ ‫עדר‪.‬‬ ‫מגדל‬ ‫לה יהדו‪.‬‬ ‫שהוברה‬ ‫ישרים‪.‬‬ ‫גבורים‪| .‬צדיקים‪| .‬חסידים‪.‬‬ ‫אס חכמים‪,‬‬
‫(מג)‬ ‫(מב)‬ ‫(מא)‬ ‫(מ)‬ ‫(לט)‬ ‫(לח)‬ ‫(עא)‬ ‫(ע)‬ ‫(סט)‬
‫וסורה‪ .‬עדן‪ .‬גן אלהים‪ .‬הר דרום‪ .‬מקודשת‪ .‬ידידות‪.‬‬ ‫לתורה‬ ‫קרובים‪| .‬ענוים‪= .‬תמימים‪= .‬שבעים שמות‬
‫(מח)‬ ‫(מז)‬ ‫(מו)‬ ‫(מה)‬ ‫(ל)‬ ‫(ו)‬ ‫(ה)‬ ‫(ד)‬ ‫(ג)‬ ‫(ב)‬ ‫(א)‬
‫(מד)‬
‫דרושה‪= .‬עיר לא נעזבה‪| .‬עקרה‪ .‬‏ מוראה ‪ |.‬העיר‬ ‫קנין‪ .‬‏ חכמה‪ .‬‏ מוסר‪| .‬בינה‪ .‬ערמה‪.‬‬ ‫תורה‪ .‬‏ ראשית‪ .‬‏‬
‫(נג)‬ ‫(נב)‬ ‫(נא)‬ ‫(נ)‬ ‫(מט)‬ ‫(יב) | (י‪( | )2‬וד)‬ ‫(יא)‬ ‫(‪0‬‬ ‫(ט)‬ ‫(ח)‬
‫היונה‪ .‬‏ הר גבוה‪ .‬עיר צדק‪ ,‬קריה נאמנה‪ .‬ניא חזיון‪.‬‬ ‫דעת‪| .‬מזמה‪| .‬משל‪ | .‬מליצה‪ .‬חירה‪| .‬צרק‪ .‬משפט‪.‬‬
‫(נט)‬ ‫(נת)‬ ‫(כז)‬ ‫(נו)‬ ‫(נה)‬ ‫(יט)‬ ‫(יח)‬ ‫(וז)‬ ‫‪9‬‬ ‫(טו)‬
‫(נד)‬
‫דלתות העמים‪ .‬במות‪ .‬נחלה‪ .‬בשן‪ .‬כרמל‪ .‬הי שמה‪.‬‬ ‫מישרים‪ .‬לקח‪ .‬תחבולות‪ .‬ספר הברית‪ .‬ספר מלחמות‬
‫(כב)‬ ‫(כא)‬ ‫(כ)‬
‫‪)-‬‬ ‫(סג)‬ ‫(סב)‬ ‫(סא)‬ ‫(ס)‬ ‫(בג)‬
‫נבעת הלבנון‪ .‬רחל‪.‬‬ ‫הר המד‪.‬‬ ‫הר הקודש‪.‬‬ ‫| רמה‪.‬‬ ‫הי יראת הי טהורה‪ .‬תמימה‪ .‬משיבת גפש‪ .‬נאמנה‪.‬‬
 ‫‪9‬‬ ‫הגדול‬ ‫ויגש‬ ‫מדרש‬ ‫‪1‬‬
‫ו כ'ב)‬ ‫בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דברים‬ ‫(סה)‬ ‫(סז)‬ ‫(סו)‬ ‫(סה)‬
‫אבות‬ ‫כנגד‬ ‫שקולין‬ ‫שלשבטים‬ ‫שמעשיהן‬ ‫מלמי‬ ‫מרום‬ ‫בהר‬ ‫הנגב‪.‬‬ ‫יער‬ ‫הדרך‪.‬‬ ‫‪-‬ן הארין‪.‬‬ ‫‪ 0‬ו‬

‫העולם שני תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מ"ה יז (טז)‬ ‫ע)‬ ‫סט)‬
‫ישראל‪ .‬שם חדש אשר פי הי יקבנו (ישעיה פיב ב') (יב‬
‫דיא ‏ עקב =ובניו מה יעקב‪ .‬נשוי אף בניו כולם‬ ‫מדות‬ ‫ארבע‬ ‫חנינה‬ ‫בר‬ ‫ר' יופי‬ ‫אמי‬ ‫ואלה שמות‪.-‬‬
‫נשואים אף פלוא וחצרון שהיו |בןשנה וזה בן‬ ‫ומעשיהם נא‬ ‫נאים‬ ‫יש ששמותיהן‬ ‫בשמות‪.‬‬ ‫נאמרו‬
‫שנתים התקינו להם‪ .‬נשים דכתיב איש וביתו באו‬ ‫‪.‬‏ ויש‬ ‫כעורים‬ ‫ששמותיהן | כעורין | ומעשיהן‬ ‫ויש‬
‫(שמות א' א') כדי שלא יתערבו במצרים (יז)‪.‬‬ ‫ששמותיהן כעורים ומעשיהן נאים‪| .‬ויש ששמותיהן‬ ‫כעורים‬

‫נאים ומעשיהן כעורין‪.‬‬

‫) ושאול בן‬
‫בנ ורין‪,‬‬ ‫ומעשיהן‬ ‫נאים‬ ‫זותם‬ ‫ש‬
‫צוחריל זוז‬ ‫‪.9%59-‬‬
‫| שנשא‬ ‫‪4‬‬ ‫'=< שא‬
‫עשו שהוא עושה טוב ואינו עוש‬
‫עה‪-‬ו‬ ‫יש‬

‫ישמעאל שהוא‬
‫וא קורא‬ ‫ולמה‬ ‫דינה והוליד ‏ ממנה‪.‬‬ ‫שומע ואינו |שומיע ודומיין ‪| .‬שמותיהן כעורים‬
‫אותה כנענית שעשת מעשה כנען (יה)‪ .‬ויש אומרין‬ ‫ומעשיהם נאים אלו בני | הגולה בני בקבוק בני‬
‫שלומיאל‬ ‫ממנה‬
‫ממג‬ ‫גנאי לו ולאמו שיצא‬ ‫כנענית ממש‪.‬‬ ‫הקופה בני הרחור (עזרא ב' נ'א‪ ,‬נחמיה ז' נ'ג)‪.‬‬
‫(יט)‪.‬‬ ‫בשטים‬ ‫מעשה‬ ‫אותו‬ ‫ב‬
‫בן צורישדי‬ ‫הנדד (עזרא ג' ט‪ /‬נחמיה ג' "ח)‪ .‬ובנו בית המקדש‪.‬‬
‫כעורין |אלו המרגלים‪.‬‬ ‫כעורין |ומעשיהן‬ ‫שמותיהן ‏‬
‫א) ובני לוי גרשון וקהת ומררי‪ ,‬מכאן‬ ‫סתור בן סתורין‪ .‬‏ נדי גדין ומורדין‪ | .‬סוסי |סיסרא‪.‬‬
‫אמרו ודור רביעי ישובו הנה (ט"ו ט"ז)‬ ‫סנחריב ‏ סיחתו ריב‪| .‬והמן ודומיץ‪| .‬שמותיהן נאים‬
‫מירידתן למצרים ועד שנכנסו לארין ארבעה דורו‬ ‫ומעשיהן נאים ‪ -‬השבטים (יג)‪| .‬ראובן ראו בן‬
‫ובני משה‬ ‫ומשה‬ ‫ועמרם‬ ‫מצרים‬ ‫קהת מיוררי‬ ‫שהרי‬ ‫בין הבנים‪ .‬‏ שמעון שומע לקול אביו שבשמים‪ .‬לוי‬
‫נכנסין לארץ (ב)‪.‬‬ ‫יהודה‬ ‫שבשמים‪ .‬‏‬ ‫‪5‬‬‫שעתיד ללוות ‪ -‬הבנים‬
‫‪/‬‬ ‫ל'ה)‪| -‬יששכר שיש לי‬ ‫הפעם אודה את הי (כש‬
‫) ובני יהודה ער ואונן‪ .‬תיא יפף‬ ‫טוב‪= .‬בנימון‬ ‫אתי‪ .‬זבד‬ ‫אלהים‬ ‫שכר‪ = .‬זבולן זבדני‬
‫פירש מאביו עשרים ושתים שנה‪.‬‬ ‫שהוא בן ימין לאביו‪ .‬דן דנני אלהים‪ .‬נמתלי נפתולי‬
‫|בריו |ליעקב ‏ (תהלים קמ"ז וים) בתוך אלו השתים ועשרים שנה נשא יהודה בת‬
‫‪.‬‬ ‫אלהים‪ .‬‏ גד מגיד ד‬
‫אשר באשרי כי אשרוני בנות‪ .‬‏ יוסף ויספה פליטת שוע וחוליר ממנה ער ואונן ושלה והשיא ער ומת‬
‫בא‬
‫כן אונן ומת‪ .‬ועמדה תמר אלמנה שנה ובסוף ב‬
‫בסו‬
‫בית יהודה (ישעיה ל'ז ל'א) (יד) יעקב ובניר‬
‫מקיש יעקב‪ .‬לבניו מה יעקב צדיק ‏ ורא חטא אף אליה יהודה והוליר ‏ ממנה ‏ פרין וזרח‪= .‬ונשא פרץ‬ ‫‪5‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪.‬‬

‫והוליר שני בניס ‏ חצרון וחמול והן נכנסו ללממצצרים‬ ‫בניו צדיקים ויראי הטא (מו)‪ .‬ד'א יעקב ובניו‪ -‬מה‬
‫עקב מן האבות כך בניו‪ .‬אמי ר' שמואל בר נחמני נמצאת גומ שכל אהד מהן נשא והוא בן שבע‬
‫אימ!‬

‫ולעולם (כא)‪.‬‬ ‫ש‬ ‫מנין ששקל אותן הכת' כנגד ‏ אבות העולם שני שנים וזה דבר פלא ואינו‬
‫ממנה‬
‫ממנהגו‬

‫(וב) עו' אגדת שיר השירים מן דף ה' עד דף " ובהעדות שם מן דף ג' עד דף "ג וכן המדרש זוטא מהרשיב מן‬
‫דף ה' עד דף ח' ובהערות שם‪ .‬ובכו"ק המספרים חסרים‪ .‬אבל מהנקודות שם נראה ברור שחשיב ובעל חמה בחד‪.‬‬
‫חנון ורחום בב'‪ .‬אשת נעורים בחד‪ .‬עץ חיום בהד‪ .‬כסא יה בחד‪ .‬שגל מצודה בחד‪ .‬ה' שמה בב'‪ .‬שם חדש חד‪.‬‬
‫אשר פי ה' יקבנו חד ושם יבוס חפר שם‪( .‬ג) עי' ב"ר פע'א ס'ג ותנהומא שמות ס'ב ותנחומא | מהרש'ב ח'ב‬
‫עיא ובניש ע"ש ובכו"ק בכל המקומות גריס וש (תחת וי ש) וגם גרים שם ה' פעמים כאורים (ת' כעורים)‪( | .‬יד)‪ .‬עי‬
‫מעין זה שמות שמות רבה פ"א ס"ה ותנחומא שמות ‏ ס'ג ותנחומא מהרש"ב שם סיב | (טו) צ"ע ועו שיר שם פ"ב‬
‫שכולם היו צדיקים ובתנהומא מהרש"ב שם‪ .‬וע"ע צרור המור ‪ '5‬ויגש‪( | .‬טז) צ"ע‪( .‬יז) עיי תנחומא שמות שם סיג‬
‫פ'פ סי"א ובמפרשים שם ובכי"ק מעשה כנעני‪( .‬יט) צ"ע ועעי' סנהדרין פ'ב‪ .‬ע"א‪.‬‬ ‫תנחומא מהרש"ב‬
‫(כא) עי' פדר עולם רבה פ"א ובמפרשים שם‪.‬‬ ‫ובפירש"י שם וע"ע לעיל עמוד רל'ח‪.‬‬ ‫כ‬
‫תור‬
‫טוב‬ ‫וב) עיי לקח‬
 ‫‪7‬‬ ‫הנלול‬ ‫ויגש‬ ‫מררש‬ ‫‪8‬‬
‫והיו מעשיו נאים ונעימים ונשבה ממני והוצאתי‬ ‫אין‬ ‫תולעת זו‬ ‫מה‬ ‫תולע‪.‬‬ ‫יששכר‬ ‫יג) ובני‬

‫שמם לשֶם מה אירץ לו |בלעעל שם שנבלע‬
‫בר שהוא בכור‬ ‫ממני ולא =ידעתיו |היכן ‏ הלך‪| .‬כ‬
‫בשל שנשבה מאביו‪ .‬‏ גרה שהוא גר‬ ‫לאמו‪ .‬א‬
‫באכסניא‪= .‬ג ע מן שהוא נעים לאביו ולאמו‪ .‬אחי‬
‫שהוא אחיו ודאי‪ .‬ורא ש שהוא ראש לאחיו דכת'‬
‫לכש יוספ (דברים ל'ג ט'ז)‪| .‬מפים שכל הלכות‬
‫שמסר שם ועבר ליעקב מפרן לו מפיו‪ .‬‏ וחפים‬
‫שחיפאו עליו אחיו דברים ואמרו חיה רעה אכלתהו‬
‫(ליז ל'ג)‪ .‬וא רד שבשבילו אמי אביו ארד אל בני‬
‫אבל שאלה (שם ל'ה) (כה)‪ .‬ד'א מפים‪ .‬וחפים שהיה‬
‫ויופה ונעשה הפוי ראש בין עובדי עיז‪ .‬וארד שירר‬
‫ממדינה ‏ למדינה‪| .‬ד'א שמיוס שגלה לא חפפתי‬
‫ראשי ולא סרקתי ונעשיתי עליו כארור (כו)‪.‬‬
‫לם שמרון‪ .‬אזל ליה לגבי‬ ‫אלין שמראיי אתקרון עלש‬
‫כ) ובני דן חשים‪ ,‬אתאמי ההוא דאמי להו‬
‫נכסאי לבני הוה ליה בר וברתא מאי‬
‫קארו אינאשי לברא בני או לא אמי אביי תא שמע‬
‫בני דן חשים‪ .‬אמ' ליה רבא מאי קושיא ודלמא‬
‫\' הזקיה‪ .‬מלמ' שהיו מרובין‪ .‬כחושין שלקנה‬
‫כדתניא ר‬
‫אלא אמ' ראבא תא שמע ובני פלוא ‪0‬‬
‫(במדבר כ'ו ח')‪ .‬רב יוסףאמ' מהכא ובני איתן עזריה‬
‫(דברי חימים א' ב' ח))‪ .‬הולכך לא יירשנו ‪ 0‬בנו‬
‫בלבד (כז)‪,‬‬
‫כל) ובני נפתלי‪ ,‬שהן פתולין‪ .‬‏ יח צאל‬
‫שחְצִי אל בפיהן והן מחצצין בשניהן‬
‫ומלעיגין בפיהן‪ .‬‏ וגוני שהן מגנין לבריות‪ .‬ויצר‬
‫םהן משלימין‬ ‫שיצרן ‪ 0‬מכל בני אדם‪ .‬ושל ש‬
‫צרן ומשלמין רעה תחת רעה (כח)‪.‬‬
‫לה אלא פיה כך שבטו שליששכר אין‬
‫מה פואה זו מין‬ ‫ופוה‪.‬‬ ‫הגיון ‏ פיהם‪ .‬‏‬ ‫להן אלא‬
‫את הכל כך שבטו שליששכר‬ ‫צבע היא וצובעת‬
‫צובעין את כל העולם בתורה‪ .‬ויו ב כת' יוב וכת'‬
‫זישיב‪( .‬דברי הימים א' ז' א')‪ .‬שהן משיבין את ישראל‬
‫לאביהן שבשמים‪ .‬‏ ושמרן‪ .‬שמקיימין מה כתוב‬
‫בתורה כי אם שמור תשמרון (דברים "א כ'ב) (כב)‪.‬‬
‫ד'א ויוב |ושמרון ר' מאיר חמא חד שמרמי אמי‬
‫ליה ממאן את‪ .‬אמי ליה מיוסף לפי ששכם בחלקו‬
‫על שם יוסף‪.‬‬ ‫שליוסף והן דרין בה קראו עצמן‬
‫אמי ליה רי מאיר לא‪ .‬אמר ליה וממאן אנן‪ .‬אמי‬
‫ליה מיששכר אמי‪ .‬ליה מן הין משפחה‪ .‬אמי ליה‬
‫מן‪ .‬דין קראה ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושומרון‪.‬‬
‫אפטרכא דירהון אמר ליה אמר לי כהנא‪ .‬דיהודאי הדא‬
‫מילתא ואנא חמייה טיבות אמר ליה מאי היא תנא‬
‫ליה עסקיה אמי ליה חייךדמן יוסף אפקך וליששכר‬
‫לא אעלך בג)‪.‬‬
‫ואת דינה בתו‪ ,‬וכ דנה נתו שליעקנ‬
‫תלה הכת'‬ ‫לא בתה שכלאה‪0 ,‬‬
‫בנים באם והבנות באב | מכאן אמרו איש מוריע‬
‫תהלה ‏ יולדת ‏ נקבה‪| .‬אשה מזרעת תהלה יולדת‬
‫זכר (כד)‪.‬‬
‫ובני בנימן בלע‪ ,‬ינג אמדי בשעה‬
‫שראה יוסף את בנימן אחיו אמי ליה‬
‫אית לך בנין אמ' ליה הין אמי ליה כמה אמי ליה‬
‫עשרה‪ .‬‏ ומה שומהון ‏ אמ' ליה ‪ -‬הר אחא‬

‫דרשות על השמות שלא נמצאו‬ ‫פרשה ויגש שמביא גם שם‬ ‫המור‬ ‫(כב) צ'ע על כל אלה הדרשות וראיתי בצרור‬
‫וממן דמן אנן‪ .‬ובכי"מ וליששכר אעלך ותקנתי ע"פ בויק‪( = .‬כד) עו‬ ‫לפנינו‪(| .‬כג) עי' ב"ר פצ"ד ס"ז ע"ש‪ | .‬ובכי"ק‬
‫ב'ר שם פיה ופוטה ל"ז ע'ב תנחומא ויגש אות ד' ותנחומא מהרשיב‬ ‫נדה ל"א ע"א וע"ע פירש"י לפסוק זה‪( .‬כה) עי'‬
‫לי חד אח וכו' וחפים שחיפו עליו וכו'‪( .‬כו) צ'ע ועי' בדוגמאות חני‬ ‫ח'א קיג ע'א וילקוט מקץ רמז ני ובכי"ק הוה‬
‫ק'גי‪.‬ר ע"ב ובדיפם שם ורמב"ם פי"א | מהלכות זכיה ומתנה‬
‫בבא בתרא קמ‬ ‫(כז) עו'‬ ‫בההערה הק[ודמת ובפרט‬
‫לברא בני אילנא ותקנתי ע"פ בייק ושם בכי"ק אתמר במקום אתאמרי‬ ‫הלכה א'‪ | .‬ובכו"מ או ברתא מאי קארי אינאשי‬
‫שם‪.‬‬ ‫זבמפרשים‬ ‫שם‬ ‫עי' ב"ר‬ ‫(כח)‬
 ‫‪6‬‬ ‫הגדול‬
‫להמית עיר ואס בישראל למה הבלע נחלת הי וני‬
‫ויאמר הלילה הלילה לי אם אבלע ואם אשחית לא‬
‫כן הדבר כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו‬
‫נשא ידו במלך בדוד תנו אתו לבדו ואלכה מעל‬
‫העיר‪ ,‬ותאמר האשה אל יואב ‏ הנה ראשו מושלך‬
‫אליך בעד החומה ותבא האשה אל כל העם בחכמתה‬
‫ויכרתו את ראש שבע בן בכרי וישליכו אל יואב‬
‫ויתקע בשופר ויפוצו מעל העיר איש לאוהליו ויואב‬
‫שב ירושלם אל המלך (שמואל ב' כ' טיז עד כ'ב)‪ ,‬כשבאת‬
‫אצל יואב אמרה לו האת יואב‪ .‬אמי לה הין אמרה‬
‫לו קוצר את לית את לפום שמך אם את בן תורה‬
‫אם חוד בן תורה עד כאן תמו דברי תורה לא כך‬
‫עליה וקראת אליה‬ ‫תקרב אל עיר להלחם‬
‫לשלום (דברים כ' ')‪ -‬שמא למלחמה באת אמי לה‬
‫מן את אמרה לו אנכי ‏ שלומי אמוני ישראל אנכי‬
‫השלמתי ‏ מניינן שלישראל במצרים ‏ ואני השלמתי‬
‫נאמן לנאמן‪| .‬השלמתי יוסף למשה‪ .‬ויאמר חלילה‬
‫חלילה לי למה שתי‪ .‬פעמים אלא חלילה ליואב חלילה‬
‫לדוד חלילה למלכותו‪ .‬לא כן הדבר כי איש מהר‬
‫אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדור‪.‬‬
‫ואם בדוד‬ ‫מהוא במלך בדוד אם במלך למה בדוד‬
‫למה במלך אמי רי יהודה ביר' סימון ללמרך שכל‬
‫המעמיד פנים ‏ במלך‪ .‬כאלו העמיר ‏ פנים בשכינה‬
‫לכך נאמ' במלך זה מלך מלכי המלכים ב"ה ואחר‬
‫כך בדוד‪ .‬ותבא האשה בהכמתה ומה היתה חכמתה‪.‬‬
‫אמרה להון לא שמעתון ‏ בדוד לא שמעתון ביואב‬
‫אית אומה קימא | קומיחון או מלכו |קאים קומיהון‬
‫אמרו לה ומה הוא באעי‪ ,‬אמרה להון אלף גוברין‬
‫הוא בעי מנכון למקטל ‏ לא טב לכון למיתן ליה‬
‫אלף גוברין ‏ ולא ליחרוב מדינתכון‪ .‬‏ אמרו כל בר‬
‫נש יהיב |לפום מא דאית ליה‪ .‬‏ אמרה להון אנא‬
‫אליה ותאמר האשה האתה יואב ויאמר אני ותאמר אזלא ומפייסא‪ .‬ליה דלמא הוא שביק ציב‪ .‬חד אזלא‬
‫לו שמע דברי אמתיך ויאמר שומע אנכי וג וכן ומפייסא | ליה עבדת גרמה אזלא ואתייא ‏ והות‬
‫|נכי ‏ שלומי אמוני ישראל אתה מבקש פהתא להון ער דאמרת להון חד גבר הוא בעי‬
‫ויגש‬ ‫מדרש‬ ‫‪2‬‬
‫ואומיונטי ייסף אשר‬ ‫הבאה‪,‬‬ ‫כו) כל הנפש‬
‫ילד לו‪ .‬ראית מימיך |אדם נותן לחבירו‬
‫ששים וששה כיסין וחזר ונתן לו עוד שלשה והוא‬
‫אומי לו הרי שבעים‪ .‬ר' יונתן אומר יוכבד היתה עמהן‬
‫במעי אמה ונמנית עמהן שני ושם אשת עמרם יוכבד בת‬
‫לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים (במדבר כ'ו נ'ט)‪ .‬מה‬
‫ת"ל אשר ילדה אתה ללוי במצרים אלא שהיה‬
‫עיבורה בארץ ‏ כנען ולירתה במצרים (כט)‪.‬‬
‫מניה אבא הלפתא קוריא‪ .‬מר' חייא‪ .‬בר אבא בכללן‬
‫את מוצא שבעים‪ .‬בפרטן אתה מוצא שבעים חסר‬
‫אחר‪ ..‬אמי ליהתיומא היתה עם בנימין‪ .‬דכת' ואת בנימין‬
‫אלא מעתה היתה תיומה עם דינה דכת' ואת דינה‬
‫כת' כי‬ ‫בתו‪ .‬אמי ליה מרגלית טובה יש בידי ואתה מבקש‬
‫לאבדה ממני ‏ הכי אמ ר' חנעה בר רב חונא זו‬
‫יוכבד שהורתה בדרך ולידתה ‏ בין החומות דכת'‬
‫אשר ילדה אותה ללוי במצרים (ל)‪ .‬ר' לוי בשם‬
‫רי שמואל בר נחמני לימוד הוא הקביה למנות את‬
‫השבט הזה עד שהוא במעי אמו הדא היא דכת'‬
‫לידותון ‏ בני ידותון ‏ גדליהו |וצרי וישעיהו והשביהו‬
‫ומתתיהו ‏ ששה על ידי אביהם = ידותון בכנור‬
‫(דברי הימים א' כ'ה ג')‪ .‬בפרט המשה ובכלל ששה‬
‫אלא זה שמעי שמנאו הקביה עד שהוא במעי אמו‪.‬‬
‫ואם יאמר לך אדם שמעי עשירי אמור לו עשירי‬
‫לדוכן דכתי העשירי שמעי בניו ואחיו שנים עשר‬
‫אומר הקב"ה היה עמהן‬ ‫(שם "ז) (לא)‪ .‬רי אבהוא ‏‬
‫והשלים מנינן שכן הבטיחן ואמ' אנכי ארר עמך‬
‫מצרימה (לב)‪ .‬ד'א אמי ר' יצחק |בשעה שאבינו‬
‫יעקב‪ .‬נמנה‪ .‬עמהן נמצאו שלימים (לנ)‪ ,‬ויש אומרין‬
‫שרח בת אשר השלימה מניינן שלישראל במצרים‬
‫הינו דכת' ותקרא אשה חכמה מן העיר שמעו שמעו‬
‫אמרו נא אל ואב קרב עד הנה ואדברה אליך ויקרב‬
‫התמו‪ ,‬א‬

‫וכן שם‬ ‫וכ"‬ ‫קוריה‬ ‫הילפה‬ ‫אבא‬ ‫ובכי"ק‬ ‫קכ'ג ע"א ובד"סם שם‪.‬‬ ‫בבא בתרא‪.‬‬ ‫(כט) עו' ב'ר שם ס"ט ובנ"ש‪( | ,‬ל) עי'‬
‫וע"ע לעיל עמוד‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫פל"ט‬ ‫ופדר"א‪.‬‬ ‫(לב) עו' פסיקתא דר"כ פ"ז ע"א‬ ‫ובג"ש‪.‬‬ ‫תימא במקום תיומה‪( | .‬לא) עי' ביר שם‬
‫בשם יש אומרים‪.‬‬ ‫(לג) עי' ב'ר שם‬ ‫הרע"ו‪.‬‬
 ‫‪86‬‬ ‫הנול‬ ‫ויגש‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫|י יהודה =אומ' =כששניהן‬
‫נכון למיתןליה אמרון ‏ אי טב קרתא הוא אנן חשכים (משלי כיב כ'ט)‪ .‬ר‬
‫‪ .-‬יתיה לוה אמרה להון אכסנאי הוא ושבע בן נוטלין שררה בעולם הזה כך לעתיד שני וכתב עליו‬
‫|יר ויכרתו את ראש שבע בן בכרי ליהודה ולבני ישראל חביריו‪ .‬ולקה עיץ אחר וכתב‬ ‫בכרי שמו‪ .‬מ‬
‫וישליכו ‏ אל יואב‪ .‬הוי כל הנפש הבאה ליעקב עליו ‏ ליוסף |עיץ אפרים וכל בית של הביריו‬
‫‪0‬ואיל ואין יכול‬ ‫(יחזקאל ל"ז טו) אמי אבינו =יעקב‬ ‫מצרימה שבעים‪ .‬ואימא קארו להו נש שכל ישראל‬
‫לעמור ביוסף אלא יהודה איני צריך לשלה אלא‬ ‫נקראו נפש אהת (לר)‪.‬‬
‫יהודה (לו)‪ .‬‏ אמי לו אביו |אתה התחלת במצוה‬
‫וסף‪ .‬זו על ידך היא נגמרת‪| .‬איכן התחיל |בה וינש‬ ‫כה) ואת יהודה שלח לפניו איל‬
‫זהש"ה עיר ‏ קטנה ואנשים בה ‪ ₪‬אליו יהודה ‪.‬‏לפי שהתחיל בה כך הוא‪ .‬גומרה‬
‫(קחלת ט' י'ד)‪ .‬עירקטנה זו אריץ מצרים‪ .‬שהיא קטנה לפי דרכעו למדנו |שכל המתחיל ‏ במצוה על ידיו‬
‫כנגד כל ישראל‪ .‬ואנשים בה מעטאלו השבטים‪ .‬ובא נגמרת‪ .‬תדע לך שהרי משה \בינו לפי שהתחיל‬
‫אליה מלך נדול וסבב‪ .‬אותה (שס שם)‪ .‬זה יוסף‪ .‬ובנה במלאכת המשכן תחלה הוא‪ .‬גומרה‪ .‬דכת' ויכל משה‬
‫עליה‪ .‬מצודים נדולים‪( ,‬שס שס) אלו שלוש נזירות שגזר את כל המלאכה (שמית ס' ל'ג)‪ .‬וכן שלמה התחיל‬
‫יוסף שלא יכנס אדם עד שיכתוב שמו ושםאביו ושם במלאכת המקדש הוא גומרה דכת' ותשלם כל‬
‫המלאבה אשר עשה המלך שלמה (מלכים א' ז' ניא)‪.‬‬ ‫זקינו‪ .‬ושלא יכנסעבד בהמור‪ .‬ושלא יכנס אדם בשני‬
‫ודה לפי שנזדווג ליו וסף תחלה נזדווג לו בסוף‬ ‫חמורים‪ .‬ומצא בה איש מסכן והכם (טשםיושם)‪ .‬זה‬
‫יהודה שאמ' אנכיאערבנו‪ .‬ומלט הוא את העיר בהכמתן רכת' ואת יהודה שלח לפניו (לו*)‪ .‬ריא אמי יעקב‬
‫שאמי ועתה ישב נא עבדך תחת הנער‪ .‬ואדם לא אבינו על ידך נכנסו למצרים ועל ידך יצאו‪ .‬ומנין‬
‫זכר את האישהמסכן ההוא (שס שפ) אמי הקב'ה שעל ידו נכנםו שהוא נותן ‏ עצה שימכור יוסף‬
‫לשבטים אתון לא אֶדכרתוניה ‏ אנא מדכר ליה ואת למצרים שני לכו |ותומיכרר‪-‬נרו |לישמעאלים (ל'ז כ'ז)‪.‬‬
‫ומנין שעל ידו יצאו דכת' בצאת ישראל ממצרים‬ ‫יוספף (לה)‪ .‬ד'א ואת יהודה‬ ‫אל‬
‫פניו‬
‫לפניו‬ ‫שלחה‬ ‫יהודה‬

‫היתה‪ .‬יהודה לקדשו (תהלים קייר א) (לז)‪ ,‬הלורת‬ ‫שלח לפנו זהש'ה‪ .‬ברזל‪ .‬בברזל‪ .‬וחד (משלי כיו וז‬
‫ה‪ ,‬מהו להורת רי חנינה אומי להתקין‬‫גש‬
‫לפניו נ‬ ‫זה יהודה ויוסף‪ .‬הלך יהורה אצל יוסף שהיה יהורה‬
‫|רי המא אומי להתקין לו בית ועד‬
‫לו בית דירה‪ .‬ו‬ ‫אצל הבכור‪.‬‬ ‫מלך ויוסף בכור‪ .‬נאה למלך שילך‬
‫לתורה (לח)‪,‬‬ ‫ולא עוד אלא שהוא‪ .‬בכור ומלך ושניהן |כאחת‬
‫המלכות והבכורה‪= .‬ויש לך שלוס בעולם כזה שהארי‬
‫כט) ויאסר יוסף‪ .‬מרכבתו‪ ,‬כי לא חה‬ ‫כשיהודה נסמך‬ ‫סימן יפה לישראל‬ ‫הולך אצל השור‬
‫לו ‪ .‬עבד ולא משרת מי שיאסור‬ ‫ליוסף דכת' וגברתי |את בית יהודה ואת בית ‪-‬‬
‫לו אלא להודיעך ששמה יוסף שמחה נדולה ולא‬ ‫(זכריה ו' ו')‪ .‬ואומ' ארכיב אפרים יחרש יהודה ישרד‬
‫חוטפת את הלב‪.‬‬ ‫נטל גדולה באותה שעה והשמחה‬ ‫לו יעקב (הושע ' "א)‪ .‬‏ ועליו הוא‪ .‬אומי‪ :‬חזית איש‬
‫ולמה שמח שהיי המצרים אומרין עבר ימלוך עלינו‬ ‫מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב‪ .‬בל יתיצב‪ .‬לפני‬
‫‪--‬‬

‫פ"ט פ‪-‬וק ויח וע"ע ויקרא רבה פיד סיו ופירש"י לפ'ז בענין כפש אחת ובכי"ק‬ ‫(לד) עוו' ב'ר שםומדרש ש שמואל פל"ב ווקקחחללתת רבה‬
‫|‬
‫א"ל האת וואב אל אין א"ל קוצר וכוי ולא יהרוב מז בתבון‪( .‬לה) ע י' קהלת רבה פ'ט פסוק י"ד ואגדת בראשית פע"ח וע"ע תנחומא‬
‫ם"ג ובאגדת‬ ‫מהרש'ב ח"א קב ע"א‪ .‬ובכי"ק בנגד ארין ישראל‪( .‬לווצ)'ע ועי' ב'ר פצ'ה ס'א בענין אריה‪ .‬ושור‪ .‬וכבןן בתנחומא ויג‬
‫בראשית שם‪ .‬ובכי"קק וש ונשניהם כאחת במלכות ובבכורה וככז' אונוצריך לשלוח אצלו אלא יהודה וכוי‪( ,‬לו*) צ'ע ואולי היה לפני‬
‫כן בש 'ר פי'א ע"ש ובכי"ק על ודיו היא נגמרת וכו'‪(| .‬לז) צ"ע‪ .‬ובכי'ק אמר ועקב אבינו יהודת‪ .‬על ידך וכו' נתן עיצה‪.‬‬
‫ובניש‪,‬‬ ‫ק"ו ע"א‬ ‫ח"א‬ ‫מהרש"ב‬ ‫(לח) עיי ביר שם פיג ותנחומא‬
 ‫‪0‬‬ ‫נדול‬ ‫ויגש‬ ‫מדררש‬ ‫‪9‬‬
‫באברהם כת' ה' אלהים ‏ מה תתן לי ואנכי הולך‬ ‫יודעין‬ ‫וכיון שבא אביו ואחיו שמח ואמ' עכשיו הן‬
‫ערירי (טיו ב')‪ .‬אמי לוהקביה אנ לא הזכרתי עליך‬ ‫יהודה‬ ‫הוגניס שלי שאני בן חורין ובן טובים‪ .‬‏ אף‬
‫מיתה ואתה אמרת ואנכי‪ .‬הולך ערירי‪ .‬תשובתך ואתה‬ ‫ביקש‬ ‫מרוב שמחתו וחטיפת לב שאירעה לו לא‬
‫תבוא ‏ אל אבותיך ‪( 0‬טיו ט'ו)‪| .‬ביעקב |כתי‬ ‫לאבי‬ ‫מאביו מחילה על אותו נידוי שאמר וחטאתי‬
‫אמותה הפעם הושיבו הקב"ה אני לא הכתבתי עליך‬ ‫הפרה‪,‬‬ ‫כל הימים וקימא לן דנידוי |על תנאי צריך‬
‫מיתה‪ .‬ואתה אמרת אמותה‪ .‬הפעם‪ .‬תשובתך ויקרבו‬ ‫ולפי כך היו איבריו מנולגלין עשדבא משה רבינו‬
‫ימי ישראל‪ .‬למות (מ'ז כ'ט)‪ .‬במשה כת' ואם ככה‬ ‫וביקש עליהן רחמים ‪ ₪‬ד"א ויאסר יוסף‪ .‬מרכבתו‬
‫את עשה לי הרגני נא הרג (במדבר י"א ט'ו)‪ .‬אמי לו‬ ‫רי שמעון בן יוחאי |אומי ארבעה אסרו בשמחה‬
‫הקביה אני לא הכתבתי ‏ עליך מיתה ואתה אמרת‬ ‫אברהם‪ .‬ווסה‪ .‬פרעה‪ .‬ובלעם‪ .‬תבוא חבישה ותעמוד‬
‫הרניני‪ .‬תשובתך חןקרבו ימיך למות (דבריס ליא "ד)‪.‬‬ ‫על ‪ 0‬תבוא אסירה ותעמוד על אסירה‪ .‬זכות‬
‫מה היא‬ ‫ה' קצי ומדת ימי‬ ‫בדוד כת' ‏ הודיעני ‏‬ ‫ויעל לקראת ייששרראא‪.‬ל‬ ‫זו תנין על זו (מ)‪.‬‬
‫(תהלים ליט ה)‪ .‬אמי לו הקביה |אני לא הכתבתי‬ ‫מהו אביו מגיר הכת' שלא עלה לו‬ ‫שנה‪,‬‬
‫ג‬ ‫אביו‬
‫עליך מיתה‪ .‬ואתה אמרת הודיעני הי קצי‪ .‬תשובתך‬ ‫כיוסף השליט אלא כבן מכבד אב ולא נראה לו‬
‫ויקרבו ימי דוד למות (מלכים א' ב' א) (מנ)‪= ,‬אמי‬ ‫בן יומו אלא שלה לפניו |עוד חמשה‪ .‬סוסים ביד‬
‫ריבהודה אמ' רב מאי אהדרו ליה לדוד כדר אמי‬ ‫בנו הראשון‪ .‬‏ אמי יעקב שמא הוא זה שלח לפניו‬
‫הודיעני‪ .‬הי קצי |אמי לו הקב"ה‪ .‬גוירה היא מלפני‬ ‫עוד חמשה סוסים ביך בנו שני‪ .‬אמי יעקב‪ .‬הוא זה‬
‫שאיני מגלה קץלבשר ודם‪4 .‬ומרת ימי מה היא‬ ‫אחר כך נראה לו למה ‪ .‬תעוף‪ .‬נפשו וימות (מא)‪,‬‬
‫אמי לו גזירה א מלפני =שאין מודיעין מדת ימיו‬ ‫אמי רי שמעון ארבעה דברים הקביה שונאי ואני‬
‫שלאדם(מר) תניא שבעה דברים מכוסין מבני אדס‬ ‫איני אוהבן‪ 5 .‬באמה ומשתין‪ .‬והמשמש מטתו‬
‫יום המיתה מכללן (מה)‪ .‬אמי דוד אדעה מה חרל‬ ‫ערום‪ .‬והאומר | דברים שביגו לבין‪ .‬אשתו בפרהסיא‬
‫אני‪ .‬בשבת ‪ 5‬או לאחר שבת‪ .‬אמ' לו בשבת‪.‬‬ ‫חבירו‪.‬‬ ‫והנכנס לביתו פתאום קל וחומי לביתו של‬
‫ואמות באחר בשבת אמ' לו כבר הניעה מלכות‬ ‫דאמ' ר' אל תכנס לעיר פתאום‪ .‬ואל תכנס לביתך‬
‫שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בהברתה אפלו כמלוא‬ ‫פתאום‪ .‬בגרה בתך שחרר עברך ותנה לו‪ ..‬רי יוחנן‬
‫נימה‪ .‬ואמות בערב שבת אמי לו כטיוב יום בהציריך‬ ‫כר הוה סליק |למשאל בשלמיה דרי הנינה הוה‬
‫מאלף (ההלים פ'ד "א)‪ .‬אמי לו הקביה‪ .‬טוב‪ .‬לי יום‬ ‫קולו בבואו‬ ‫מעכעך | על שם שנ' תשמע‬
‫אחד שאתה עוסק בתורה‪ .‬לפני מאלף עולות ושלמים‬ ‫(שמות כ"ח ליה) (מב)‪,‬‬
‫שעתוד בנך‪ .‬שלמה להקריב ‏ לפנו על גב המזבח‬
‫רכת' אלה עולות יעלה שלמה על המזבה ההוא‬ ‫ל) ויאמר ישראל אל יופפ אמותה‬
‫(מלכים א' ג' ד') |מכאן ואילך כל שבתא הוה יאתיב‬ ‫לא‬ ‫צדיקים‬ ‫ארבעה‬ ‫תניא‬ ‫הפעם‪.‬‬

‫סליק בדרגא‬ ‫ההוא יומא קא‬ ‫וגאריס כוליה יומא‪.‬‬ ‫הזכיר הקב"ה עליהן מיתה =והןהזכירו =על עצמן‬
‫ונה נפשיה‪ .‬שלחה‬ ‫איפחות דרגא ‏ מתותיה אישתוק‬ ‫מיתה ואלו הן‪ .‬אברהם‪ .‬ועקב‪ .‬ומשה‪ .‬ורויד‪.‬‬
‫לו‬ ‫שיאפור‬ ‫משרת‬ ‫יק‬ ‫ב‬ ‫|‬ ‫מ)‬
‫עמוד תרמיג‪( | .‬מ) עה‬ ‫לא ב‬ ‫וכוי‬
‫התורה לפסוק זה בשם‬ ‫ס'ח‬ ‫מבילתא‬
‫כן‬ ‫אחר‬ ‫וכ"‬ ‫זה‬ ‫א‬ ‫שלח לפכ‬ ‫אביו שם‪ .‬ובכי"ק אלא‬
‫רבא פכ"א‬ ‫קרא‬ ‫ע"א‬ ‫בעצמו תחת בן‬ ‫נראה וכו ואולי צ"ל‬
‫ויהי ס"ד‬ ‫הנחומא ‏‬ ‫צו'‪/‬‬
‫זה‪.‬‬ ‫לפסוק‬ ‫פ"ח ‏ ע"ש וע"ע לקח טוב‬
‫עיש ולעיל עמוד רכ"ח‪(| .‬מד) עי' שבת לי‬
 ‫הגדול | ‪26‬‬ ‫ויגש‬ ‫מדרש‬ ‫‪(41‬‬

‫אית ליה דאמי ר' ‏ שמואל בר נחמני אמי ר' יונתז‬ ‫שלמה לבי מדרשא אבא מת‪ .‬ומוטל ‏ בחמה וכלבי‬
‫מאי דכת' יחי ראובן ואל ימות (שס ')‪ .‬וזאת ליהודה‬ ‫שלבית אבא רעבים מאי ליעביד‪ .‬שלחו ליה מהתכין‬
‫ויאמר‪ .‬כל אותן ארבעים שנה שהיו‪ .‬ישראל במדבר‬ ‫את הנבילה |לפני הכלבים‪ .‬‏ ואביך הנח עליו ככר‬
‫היו איבריו שליהודה מנולנלין עד שבא משה וביקש‬ ‫או תינוק וטלטלו ואם לאו אסור‪ .‬‏ על אותה שעה‬
‫עליהן רחמים‪| .‬אמי לפניו ‏ רבון העולמים ‏ מי גרם‬ ‫אמי שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת‬
‫לראובן שיודה לא יהודה וזאת ליהודה‪ .‬מיד שמע‬ ‫(קהלת ט' ד') (מו)‪| .‬ד"א אמותה ופעם ראוי הייתי‬
‫הי קול יהודה וכו' כר כתבינן לעיל (א)‪.‬‬ ‫למות באותו ‏ הפעם אלולי |שלחת‪ .‬לי ואמרת כי‬
‫‪ 0‬ויאמרו אל פרעה לגור בארץ‬ ‫עודך חי (מז)‪,‬‬
‫ביקש יוסף‬ ‫מקנה‪,‬‬ ‫אנשי‬ ‫לד) ואמרתם‬
‫באנו‪ ,‬מכאן שלא ירד להשתקיע‬
‫אלא לגור באכפניא (ב)‪.‬‬
‫לאחיו ארין גשן כדי שלא יתערבו‬
‫עם המצרים‪ .‬ומפני שהוא מקום מקנה‪ .‬ועוד שהיא‬
‫מצרים‬ ‫פרעה ג‪ :‬ארץ‬ ‫ה)‪ 0 ,‬ויאמר‬ ‫ירושת אימן שרה שכבר נתנה לה פרעה בשעה‬
‫לפניך היא‪ ,‬אמ ר' עייא‬ ‫שלקחה וכתבה לה בכתב עולם‪ .‬לכך נאמי ואמרתם‬
‫מצרים‬ ‫אנשי מקנה היו עבדיך (מה)‪ .‬כי תועבת‬
‫החורין הללו תהלתן מתוק וסופן מר‪ .‬כך המצרים‬ ‫כל רעה צאן‪ .‬לפי שהיו המצרים עובדין מזל‬
‫את‬ ‫הושב‬ ‫הארץ‬ ‫תחלתן מתוק ‏ במביטב‬ ‫טלה והיו עובדין את הבהמה לכך היו מרחיקין את‬
‫ך‪ .‬ובסוף וימררו את חייהם (שמות א' י"ד)‪ .‬הינו‬
‫אב‬‫י‬ ‫הרועים (מט)‪.‬‬
‫דתניא מצוה בחזרת יותר‪ .‬מכולן (ג)‪.‬‬
‫) ויבא יוסף את יעקב ‪ ₪‬ויברך‬ ‫מו‬
‫יעקב את פרעה‪ ,‬‏ מ נה‬ ‫א)‪ ,‬ג) ויבא יופף ויגד לפרעה גי‬
‫בירכו‪ .‬‏ יתוספו משנותי על שנותיך‪= .‬ר' שמעון בן‬ ‫ומקצה אחיו לקה המשה‬
‫יוחאי אומי יסק נילוס |לרנלי וישקה את כל ארץ‬ ‫אנשים‪ ,‬אמ ליה ואבא לראבא בר מרי מאי‬
‫מצרים ‏ ‪:‬ועלה נילוס והשקהו את כל אריץ מצרים‬ ‫דכת' ומקצה אהיו לקה המשה אנשים מאי נינהו‬
‫להודיע שהצריקים ברכה לעולם (ד)‪,‬‬ ‫חמשה אנשים אמי ליה אלו שנכפלו שמותן במשנה‬
‫תורה ולזבולן אמר שמח זבולן‪ .‬ולדן אמר דן‪ .‬ולגד‬
‫ח) ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי‬
‫‪!₪‬‬
‫אמר ברוך מרהיב גד‪ .‬ולנפתלי אמר נפתלי‪ .‬ולאשר‬
‫שני חייך‪ ,‬אמיו היה שם עג‬ ‫אמי ברוך מבנים אשר (דברים ל'ג ויח וג')‪| .‬מלמד‬
‫באותה ‏ שעה יושב אצל פרעה אמ' פרעה לעוג‬ ‫שלא הכניס אליו אלא דלים שבהם‪ .‬אמי ליה והא‬
‫עקרה הוא‬ ‫הלא כך הייתי אומר על אברהם פרדה‬ ‫יהודה איכפל ‏ דכת' וזאת ליהודה ‏ ויאמר שמע הי‬
‫ואינו מוליד הרי בן בגו משבעים נפש‪ .‬אמי לו עוג‬ ‫קול יהודה (שפ ‪ .)1‬אמי ליה יהודה טעמא אוחרינא‬
‫ובכייק ליתא למאמר זה‪( | .‬מו) עיי שבת וקה'ר שם‪ .‬ובכו ק המאמר מתחיל אדעה מה חדל אני א"ל בשבת ואמות‬
‫באחד בשבת וכו' אשתיק ונח נפשיה וכו' וכלבים של בית אבא וכו' ואבא הנח וכו'‪( .‬מז) צ"ע‪(| .‬מח) עי' פרר'א‬
‫פכ"ו וע'"ע |רשיי על התורה‪( .‬מט) צ"ע ועי' בבעלי התוספות על חתורה שהביאו שם כעין זה וע"ע בתרגומים‬
‫מיגי" ליב‪:‬‬ ‫לעילי‬
‫=וובבככיו""קק א' ראבה וכו' ‏ מגלגלין ת' מגולגלין וע"ע‬
‫סיסד‪".‬ד‪= ,‬‬ ‫וע"ע ב'ר‪ .‬פצ‬ ‫ובד'ס שם‬ ‫מז (א) עי' בבא קמא צ'ב ע"א‬
‫(ג) עי' ירושלמי פסחים כ"ט ע'ג‬ ‫בכי תבא שם‪.‬‬ ‫ע'א ובלקח טוב‬ ‫תרמיג‪( | .‬ב) עי" ספרי קכיח‬ ‫לעול עמוד‬
‫ולקח טוב כאן‬ ‫וע'ע ‏ רשיי על התורה‬ ‫סכ"‬ ‫נשא‬ ‫(ד) צ'ע ובכ"ק וְעַל נילוס ועיי תנחומא‬ ‫ע"ש ובכי"ק החזורין‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫‪0%‬‬ ‫‪‎‬הגדול‬
‫אני ירא‪ .‬איוב דכת' וירא אלהים וסר מרע (איוב א' א')‬
‫עובריה דכת'ועבדך ירא את ה' מנעורי (מלכים א' ו"ח ייב)‪.‬‬
‫וכי כל הצדיקים לא היו כולן יראי הי והא כתי הנה‬
‫עין ה' אל יריאין(תחלים ל'ג י"ה)‪ .‬אלא מלמ' שהיתה‬
‫יראתן שלאלו בטובת עין ונדבות לב‪ .‬באברהם כתי‬
‫ווטע אשל בבאר שבע (כ'א‪ .‬ל'ג)‪ .‬שאל מה תשאל‬
‫אכילה שתייה ‏ לוייה‪| ,‬ביוסף‪ .‬כת' ויכלכל יוסף את‬
‫רווהם‬
‫אביו ואת אחיו דלערהם לפי הטף שלא היתה לו צרת‬
‫עין‪ .‬‏ באיוב כת' בחוין לא לין גר דלתי לאורה אפתח‬
‫ביתו פתוח לכל רוח ומאכיל‬ ‫(איוב‪ .‬ל"א ל'ב)‪| .‬שהיה‬
‫עוברי ‏ דרכים‪| .‬בעובדיה כת' וכלכלם‬
‫קשין‬ ‫(מלכים א' י'ח ד')‪ .‬מלמד שהיו המים‪.‬‬
‫עליו יתר מן הלחם לכך נאמי לחם ומים (יב)‪.‬‬
‫‪ ₪‬ולחם אין בכל הארץ ג‪ .‬ותלה‬
‫ויגש‬ ‫מדרש‬
‫אברהם עצמו‪ .‬הוא זה שהיה סבור שהוא אברהם‬
‫מפני שהיה קלסתר ‏ פניו דומה לו התחיל שואלו‬
‫שאלות אמ' לו בן כמה שניםאתה דְכת' כמה ימי‬
‫שני‪ .‬חייך (ה)‪.‬‬
‫ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני‬
‫מגורי‪ ,‬מכאן שישיבתן שלצדיקים‬
‫בעולם הזה גירות היא להם (ו)‪| .‬מע ט ורעים‬
‫היו ימי שני חיי‪ .‬לפי שהלכו כולן בפהר‬
‫ובהלה ולא מצא בכולן קורת רוח לכך נאמי מעט‬
‫ומשקהלכל‬ ‫וועים ()‪ .‬ולא השיגו את ימי שני היי‬
‫להם ומים‬ ‫אתי‪ .‬את מוצא אברהם בן מאה וחמש ושבעים‬
‫ב‬
‫שנה‪ .‬יצחק בן מאה ושמונים שנה אבל יעקב מאה‬
‫ושלשים הוי ולא השינו כיון שאמר להם כך ידעו‬
‫שאינו אברהם (ח)‪.‬‬

‫א) ויושב יוסף את אביו ואת אחיו‬

‫ברעב‬ ‫שנתיגעה‬ ‫מצרים‪,‬‬ ‫ארין‬
‫כמה‬

‫דאת‪ .‬אמ' כי עתה תבוא ‪ 6‬ותלא (איוב די ה)‪.‬‬

‫ותן להם אחזה‪ ,‬ולמה שלא‬
‫באמונה‬ ‫‪.‬ל הכססג‬ ‫למחר יבקשו לצאת ויאמרו להן תושבים אתם תנו ד וילקט יוסף את‬
‫שכר ישיבתכם‪ .‬לכך נאמי ויתן להם אחזה‪ .‬שהיא‬
‫ליקט‪ .‬לול ולא בז ‪ 2‬בשבר‬
‫ירושתן מאימן שרה (ט)‪.‬‬
‫אשר הם שברים‪ .‬הן ששברו השערים מעצמ‬
‫שהיתה שורה פונעת בחברתה ושואלין אלו ‪0‬‬ ‫ינ) ויכלכל יוסףפ את אביו ואת אחיו‬
‫בכמה לקחתם היום והן אומרין להן בשמונה פלעים‬ ‫עליו הכת' אומ' נער הייתי גם‬
‫והן לא לקחו אלא בששה פלעים באין אלו‬ ‫זקנתי |לא ראיתי |צדיק |נעזב =וזרעו מבקש לחם‬
‫ותנין |שמנה | סלעים | מעצמן ‏ ווטלין הוי‬ ‫(תהלים ל"ז כ"ה)‪| .‬ואומי |לא ירעיב |ה' נפש ‪%‬‬
‫בשבר הם שברים (ע)‪ .‬ויבא יופף את‬ ‫לי ה טף‪ .‬שהוא מבזבז‬‫(משלי ו ג') (י)‪ ,‬ל חם פ‬
‫הכסף ביתה פרעה עליו הכת' אומ' איש‬ ‫יתר ממה שהוא אוכל לכך נאמי לב ו הטף‬
‫אמונות רב ברכות (משלי כיח כ')‪ .‬אמ' רי בר חנינה‬ ‫שנתן להם בעין טובה ( ומפני זה נק"א‪ .‬ירא‬
‫שלשו מטמנ יות הטמין יוס \ף במצרים‪ .‬אחת נתנלתה‬ ‫דכת' את האלהים אני‪ .‬ירא (מ'ב י'ח) כדתניא ארבעה‬
‫ואחת‬ ‫לקרה‪ .,‬ואחת נתגלתה לאנטנינוס בןאסינוס‪.‬‬ ‫נקראו יראי |ה אברהם דכת' כי עתה ‏ ידעתי‪ .‬כי‬
‫(יד)‪.‬‬ ‫לעתיר‪0‬‬ ‫גנזוה לצדיקים‬ ‫ירא אלהים אתה (כ'ב "ב)‪ .‬יוסף דכת' את האלהים‬

‫על ההתתווררהה ובובתיב"ע‪.‬ע‪(( .‬ח) צציי"וע ווההווא‬ ‫ם‬

‫ובהערות מהרש"ב שם‪( .‬ה) צ"ע‪( .‬ו) עי' לעיל עמוד ת"ב ותקנ"ג‪( .‬ז) צ"ע ועי' ממפפררששיים‬
‫(י) עִיי'ר תנחומא מקץ סי‪/‬ו‪( .‬יא) עיו‬ ‫תרצ"א‬ ‫‪1‬עממודו‬
‫ההמשך מהדרשה לעיל על פסוק ח'‪( .‬ט) צ"ע ועי' פדר'א פכ'ו ולעיל אות ע‬
‫מונה ג' וע"ע‬ ‫ס"א ששם‬ ‫ויקרא ס"ו ובמדבר רבה פכ"ב‬ ‫עי' תנחומא‬ ‫פסחים וי ע"ב וע"ע לקת טוב ורד"ק כאן‪(= .‬יב) צ"ע‬
‫בענין‬ ‫קקי"ח‬ ‫( וישן) מזמור‬ ‫תהלים‬ ‫ומדרש‬ ‫פכ"ד‬ ‫דבו אליהו רבה‬ ‫תנא‬ ‫וע"ע‬ ‫ע"ש‬ ‫עובדיה‬ ‫על שהשמיט‬ ‫שתמה‬ ‫שם‬ ‫במהרז"ו‬
‫היתה שורה‬ ‫םעצמן‬
‫השעריםמ‬ ‫ברין‬ ‫עובדיה וע"ע אדר"נ פ"ז‪( | .‬יג) צ"ע על כל אלה המאמרים ובכי"ק הן הן שהיו שו‬
‫אסינוס‪.‬‬ ‫וכו'‪( | .‬יד) עי' פסהים קי"ט ע"ש‪ .‬ובכי"ק |בן אפוירוס תי‬
 ‫‪-‬‬ ‫הרול‬ ‫ויגש‬ ‫מדרש‬
‫‪ ₪‬רק אדמת הכהנים לא קנה‪.‬‬ ‫טו) ויתם הכסף קשה הא הרעב שהיי לשעה‬
‫באותה שעה עמדו המצרים והבריהו‬ ‫קלה אבר כל ממונם ומכרו ‪-‬‬
‫נצמן אצל הכומרים לאמר כהניםהן‪ .‬מה עשה יוסף‬ ‫בהמתן ולא עוד אלא שמכרו גופן ואדמתן דכת'‬
‫הצדיק נכנס‪ .‬לבתי ‏ האריכות ‏ והוציא הטמסון שלהן‬ ‫יז) ותתם השנה ההיא‪ ,‬לא נשאי‬
‫ופלוני |ממשפהה פלונית‪.‬‬ ‫שפלוני ממשפהת ל‬ ‫לפני אדני בלתי אם נויתנו‬
‫והיו יודען וכותב לכל אהד ואחר כטובתו לכך‬ ‫ואדמתנו‪ .‬הוה הד מנהון גביל עפרא וטמיש גרמיה‬
‫נאמי רק אדמת הכהנים לבדם ‏ לא היתה לפרעה‪,‬‬ ‫ואתא וקם ליה‪ .‬קומי יוסף ואמ ליה מרי‪ .‬מלכא ‏ המי‬
‫כי חק לכהגים מאת פרעה‪ ,‬אמ' הקב'ה‬ ‫(ט)‪.‬‬ ‫ואדמתנו‬ ‫יתי המי חקלי נויתנו‬
‫כהני‪ .‬ע"זיאכלו חקם‪ .‬בני אברהם יצחק ויעקב על‬
‫חק דכת' ועמדו‪ .‬זרים‬ ‫אתן להם‬ ‫וכמה‬ ‫כמה‬ ‫אהת‬ ‫כל אדמת מצרים‬ ‫את‬ ‫ויקן יוסח‬
‫ורעו צאנכם ואתם כהני הי תקראו חיל גוים תאכלו‬ ‫לפרעה כי מכרו מצרים איש‬
‫ס"א ה')‪.‬‬ ‫בכבודם תתימרו =‬ ‫מלמי שכל אחד ואחד כתב אוּנִי על‬ ‫שרהו‪,‬‬
‫הן קניתי‬ ‫העם‬ ‫אל‬ ‫יוספ‬ ‫כנ) ויאמר‬ ‫קדם ‪ :‬יוסף‪.‬‬ ‫ואתא‪.‬‬ ‫ע"צמו‬

‫לכם זרע;‬ ‫היום ג' הא‬ ‫| אתכם‬ ‫לערים‪.‬‬ ‫אתו‬ ‫העביר‬ ‫כא) ואת העם‬
‫נעשו‪ .‬כולן כעריסין ‏ אצלו |עובדין ומוציאין יציאות‬
‫ונותנין לו החומש וארבעה חלקים להם‪ .‬הא לכם‬ ‫למדה תורה דרך ארץ שכל הקונה‬
‫זרע מכאן אמרו ‏ מקום שנהנו שיתן בעל השדה‬ ‫קרקע צריך להחזיק בה ולחדש בה דבר‪ .‬ד'א‬
‫את הזרע נותן מקום‪ .‬שנהגו שיהיה‪ .‬הזרע ‪ 0‬העריס‬ ‫לערים אמי ר' שמעון בן‬ ‫ואת העם העביר אתו‬
‫לאיתן ואם התנו ביניהן הרי הן כפי התנאי (יט)‪.‬‬ ‫לקיש הרבה מקראות יש שהן ראויין להישרף כספרי‬
‫מַיְרֶם והן הן גיפי תולה ואת העם העביר אתו לערים‬
‫מלמ'‬ ‫מצרים‪.‬‬ ‫בארלן‬ ‫טרראל‬
‫יש‬ ‫כז) וישב‬ ‫מאי נפקא ליה מינה כי היכי דלא ליקרונהו לאֶחִיה‬
‫שהחזיקו בארין ופרו ורבו עד מאד‪.‬‬ ‫גלְוותָא בני נלוותא עשה הכל אכפנאין (טז)‪ .‬‏ וכן‬
‫בוא וראה כמה בשורות טובות ונחמות גורמין שהרי‬ ‫את מוצא כשיצאו ישראל ממצרים ניטלטלו כל‬
‫היו יעקב ובניו כמתים בשביל יוסף‪ .‬וכיון שנתבשר‬ ‫באי העולם שלא יהוא מונין ‏ את ישראל בגלות‬
‫ונתנחמו מהוא אומר ותחי רוח יעקב‪ .‬אביהם (מ"ה כ'ז)‪.‬‬ ‫ממצרים ופלשתים‬ ‫דכת' הלא את ‪0 --‬‬
‫וכן השבטים היו ופרו ורבו והציצו כעשב הארץ‪.‬‬ ‫מוצא‬ ‫את‬ ‫וכן‬ ‫(יז)‪.‬‬ ‫)‬ ‫(עמ‬ ‫מקיר‬ ‫ואר‬ ‫מכפתר‬

‫וכן כשיגיע קצינו יבוא המבשר לבשרינו בענין שני‬ ‫את ל‬ ‫שעמד סנהריב ‪5‬‬ ‫שלא עלו בסוףעד‬
‫‪/‬‬

‫מה נאוו ‏ על ההרים רגלי ‏ מבשר (ישעיה ניב ז)‪.‬‬ ‫העולם שני ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שושתי‬
‫ואומר על הר גבוה עלייל מבשרת ציון (שס מי ט)‪.‬‬ ‫ואוריד כביר יושבים (ישעיה יי י"ג!‪ .‬ולבסוף גלו ישראל‬
‫מיד‪ .‬אנו‪ .‬חיין ופרין ורבין |דכת' והיה הנשאר בציון‬ ‫מאי נלוותא בני‬ ‫ישראל‬ ‫כדי שלא ינו את‬
‫והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב‪ .‬לחיים‬ ‫נלוותא‪( .‬יה)‬
‫כן יאמר בעל הרחמים‪.‬‬ ‫בירושלם ‏‬
‫וע'ע בתרגומים ורש"י כאן‪(| .‬וז) צ"ע‪( | .‬יח) ציע ועת‬ ‫עב‬ ‫(טז) צ"ע ועו חולין ס'‬ ‫עפרא‪.‬‬ ‫וגאביל‬ ‫ובכי"ק‬ ‫(טו) צ"ע‬
‫תנחומא‬ ‫וע"ע‬ ‫נו‬ ‫מה ולמ‬ ‫הם‬ ‫פה‬ ‫מחמאמרים‬ ‫שכמה‬ ‫וקרוב‬‫ברכות כיח ע"א‪| .‬ובכי"ק גלואתא‪ .‬בני גלותא‪( | .‬יט) צ"ע‬
‫שם‬ ‫שהיו‬ ‫נראה‬ ‫פצ'ו‬ ‫בהב'ר‬ ‫וגם‬ ‫כלכלם‬ ‫להם הרבה דרשות על עענכיין המצריים | האיך‬ ‫מקץ פ"ז שנראה משס שהיו‬
‫הפרשה‪.‬‬ ‫הו כמין קיטוע בסוף‬ ‫דרשות ‪ 1‬מממיין זת וניכ‬

‫אק‬
 ‫יעקב‬ ‫ווהי‬
‫מיוחד‪ .‬ומפורש בשמות שבעים‪.‬‬ ‫מרשות בורא שבעה רקיעים‬
‫‪+‬‬
‫ורעים‪:‬‬ ‫טובים‬
‫לו‬ ‫הכל מודים‬ ‫יתברך שמו שכוחו עולם מרעים‬
‫ב ‪ 8‬ילד שעשועי‬ ‫בחר בעמו והבדילם מן התועים‪.‬‬
‫על יד ציר נאמן אביר הרועים‪,‬‬ ‫ונתן לנו חורתו מפלאות תמים רָעִים‪,‬‬
‫שבעים‪:‬‬ ‫ובתורה‬ ‫ורעננים‬ ‫דשנים‬ ‫ונהיה‪.‬‬ ‫כן‪ .‬ישפיע שלומינו כנחלי מבועים‪,‬‬
‫ונאמר הללויה כי טוב זמרה אלהינו כי‪ .‬נעים‬
‫הרופא לשבורי לב ועצבותם חובש‪.‬‬ ‫יעזרינו השם חמנחילינו דת ספרים חמש‪.‬‬
‫ינאלנו מיד אדום אשר על גבינו חורש‪.‬‬ ‫יתן חלקינו בתורתו ומפינו לא תָּמָש‪.‬‬
‫ישמיד שמם וזכרם מהיום ואמש‪,‬‬ ‫ינדע קרנותם ‏ ויניף‪ .‬עליהם חרמש‪,‬‬
‫וגבין ונשניל בכל אשר תהת השמש‪.‬‬ ‫אמן כן יאמר השם אין למַמָש‪.‬‬
‫השמש‪.‬‬ ‫תחת‬ ‫וראה‬ ‫שבתי‬ ‫ככת'‬

‫ז'הש"ה שבתי וראה תחת השמש (קהלת טי ו"א)‪ .‬טובים בעולם הזה דיין שהקביה מזריח להן השמש‬
‫מהוא תחת השמש כי הא דר' בנימן בכל יום וזרח השמש ובא השמש‪ .‬ורבנן אמרין כל‬
‫דאמי ר' בנימין בשם הרי לוי בקשו הכמים לננוז מה שהצדיקים מסגלין מצוות ומעשים טובים בעולם‬
‫ספר קחלת שמצאו בו דבריםשהן נוטין לצר מינות הוה דיין |הקביה מחדש פניהם כנלגל |חמה שני‬
‫אמרו כך היה שלמה צריך לומר מה י‪+‬תרון לאדם ואוהביו |כצאת השמש בבבורתו (שופטים הי ליא)‪.‬‬
‫בכל עמלו שיעמול תחת השמש‪ .‬יכול אף עמלה הוי שבתי וראה תחת השמש‪ .‬כי‪ .‬לא לקהלמיםרויץ‬
‫שלתורה בכלל‪ .‬חזרו ואמרו אלו אמר בכל עמל (קחלת שם שח) זה עשהאל‪ .‬אתמול כת' ‏ ועשהאל‬
‫|ומרין ‏ אף עמלה שלתורה בכלל‪ .‬קל ברגליו כאחד הצבאים‪ .‬והיום ויכהו אבנר באחורי‬
‫ושתק ‪.‬אהיינו א‬
‫(שמואל ב' ב' ו"ט וכ'ג)‪= .‬ולא‬ ‫החנית |אל | החומש‬ ‫וכשהוא אומ' בכל עמלו‪ .‬‏ בעמלו אינו מועיל אבל‬
‫לנבורים המלחמה (קהלת שם שס) זה אבנר‪ .‬אתמול כתי‬ ‫=י יודן אומי כשהוא‬
‫בעמלה שלתורה מועיל הוא‪ .‬ר‬
‫בו הלא איש אֶתֶה ומי כמוך בישראל (שמואל אי‬ ‫אומי שיעמול תחת השמש‪ .‬תחת השמש אין לו‬
‫( ‪ 0‬אמ' רב הונא נוה‪ .‬לו לאדם לזעזע כותל‬ ‫למעלה מן השמש יש לו רי חונא בשם רי הלפון‬
‫שש אמות על שש אמות ולא לועזע אבר אחד‬ ‫אומ' עמל הוא תחת השמש ואוצר הוא לו למעלה‬
‫מאבנר‪ ,‬‏ תניא גדול שנא' באבנר =יתר מאבשלום‬ ‫מן השמש‪ .‬דיא שיעמול תחת השמש ר' לוי ורבנן‪.‬‬
‫ושאול‪ .‬באבשלום מהוא אומ' וכאבשלום לא היה‬ ‫ר' לוי אומ' כל מה שהבריות מסגלין מצוות ומעשים‬
‫עד‬
‫=‬

‫‪0‬‬ ‫הרוק‬
‫ויהי‬
‫מררש‬ ‫‪|00‬‬

‫אפלו חבל שלחמשים אמה אינו‪ .‬יכול לעבור את‬ ‫איש יפה בכל ‏ ישראל (שמואל ב' "ד כ'ה)‪= .‬יכול‬
‫ולא לגבורים המלחמה זה משה אתמול כת'‬ ‫בכל ת"ל מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מוסי‬
‫מלאכי צבאות ידודון ידודון (תהלים פ'ח "ג)‪ .‬די‬ ‫בחור‬ ‫מהוא אומי ולו היה בן ושמו שאול‬ ‫בשאול‬
‫‪ -‬אמ' מלאכי אין כת' אלא מלכי אפלו‪ .‬מלכיהון‬ ‫ב'‬
‫ב‬ ‫ט'‬
‫אי‬ ‫אאלר‬
‫\(שמוו‬ ‫ממנו‬ ‫טוב‬ ‫אל‬ ‫‪-‬‬ ‫ביש‬ ‫ואין‬ ‫וטוב‬

‫דמלאכיא כנון מיכאל וגבריאל‪ .‬לא היו יכולין להסתכל‬ ‫ומעלה ‏ גבוח‪ .‬מכל העם‪.‬‬ ‫ת"ל |משכמו‪.‬‬ ‫יכול בכל‬
‫הגליורין‪ .‬לא היה‬ ‫רתוי‬
‫‪>=-‬‬ ‫בפניו שלמשה והיום אפלו‬ ‫אבל אבנר מהוא אומ' הלא איש אתה ומי כמוך‬
‫יכול להסתכל ‏ דכת' כי ינרתי |מפני האף והחמה‬ ‫בישראל ואומי הלא תדעו כי שר ונדול נפל היוס‬
‫'ו‪+-‬‬

‫ונס לא להכמים לחם זה משה אתמול‬ ‫ו"ט)‪.‬‬ ‫מ'‬ ‫(דברים‬

‫וכבו מלטת שעתיה‪ .‬מהוא‪ .‬אומ' הכמות נבל ימות אבנר‬
‫היה דר בקוליאטור שלפרעה והיום‪ .‬יתרו אומ' לבנותיו‬ ‫(קהלת שם שם)‬ ‫|‬ ‫ילםהם‬ ‫(שמואל ב' ג' ג)‪ ,‬ונם לא להכמ‬
‫קראן לו ויאכל להם (שמות ב' כ')‪ .‬ריא אתמול אומי‬ ‫א)‪.‬‬ ‫ה‬
‫‪3₪‬‬
‫ווההי‪ 2‬ד ‪ -‬תת' וווה‪-‬ר‪-‬ם מ‪-‬ר‪-‬כל האדם (מלכים‬
‫א'‬

‫ו"ח כיו)‪.‬‬ ‫יביאון אל משה (שמות‬ ‫כל הדבר ‪1‬‬ ‫אתמול ויההי להם שלמה שלשים כור סלת וששים כור‬
‫והיום‪ .‬ויקרב משה את משפטן לפני הי |‬ ‫קמה (שם ב)‪= .‬ובסוף =וזה |היה הלקי מכל עמלי‬
‫נילה‬ ‫וגם לא לנבונים עושר זה משה דאמי ר' חנין‬ ‫(קהלת בבוה תרין אמורין חד אמ' קזיהרו וחד אמי‪ .‬זה‬
‫לוהקב"ה מחצב שלסנפירין בתוך אהלווממנו העשיר‬ ‫ואומ' אני קהלת הייתי‬ ‫על הפתהים‬ ‫והיה מהזר‬
‫שלך היא‪,‬‬ ‫הפסולת‬ ‫)שמות ליד אי)‪.‬‬ ‫דכת' פסל ‪4‬‬ ‫((ששםם ט'ט'י ייא)‬ ‫מלרד (קהלת א ויב)‪ .‬ונגס לא לנבוניםם עטושרר‬
‫ועכשו כולי האיי עותרא לא קם ליה וגם לא לודעיס‬ ‫אתמול כת' בו ויהי מקנהו שבעת אלפי‬ ‫זה איוב‪ ,‬‏‬
‫חן זה משה‪ .‬אתמול הקביה אומי לו גס את הדבר‬ ‫רעי‬ ‫אתם‬ ‫הנוני ה ההננוונניי‬
‫הוא אומ' הנוני‬ ‫צאןפן (אייב א' ג')‪ .‬ובסוף‬
‫ןי שמות ליג ויז)‪.‬‬ ‫הזה אשר דברת אעשה כימבצאעתיהנ‬ ‫זה‬ ‫קהלת שם שם)‬ ‫וגם לא ליודעים הן‬
‫לפני‬ ‫יהושע‬ ‫ני דברים דיבר‬ ‫‪-‬‬
‫לארץ ישראל‬
‫והיום סידר כמה תפלות ותחנונים ליכנס‬ ‫לפנ‬ ‫הושע‬ ‫שני דברים [‬ ‫ר' זעירא‬ ‫יהושע דאמי‬
‫ואמי לו אל תוסף דבר אלי (דברים‪ .‬ג' כ'ו)‪ .‬כי עת‬ ‫משה ולא נשא בהן הן בעיניו ואלו הן אחר במעשה‬
‫ופגעיקרה את כולם עת היא שפוגעת באדם‪ .‬ומה‬ ‫העגל ואחד במנוי זקנלם‪ .‬במעשה העגל דכת' וישמע‬
‫יעשה לו יעסוק בתפלה הוא שרוד אומ' ואני תפלתי‬ ‫יהושע את קול יוה ברעעה ‪-‬הת אר אל משה קול‬ ‫';‪-‬‬

‫|הא ‏ עת רצון‬ ‫לך הי עת רצון (תהלים פיט י"ד)‪ .‬ת‬ ‫(שמות ל'ב יז)‪| .‬א'ל משה‪ .‬יהושע‬ ‫מלחמה במחנה‬
‫ולא עת רונז‪ .‬ואין לך איש שסידר תפלה ותחנונים‬ ‫מי שהוא עתיד להתנהג בשררה על ששים רבוא‬
‫יתר ממשה ולבסוף נאמי לו רב לך אל תוסף דבר‬ ‫אינו יודע לחבחין בין קול לקול‪ .‬ויאמר‪ .‬אין קול‬
‫אלי עוד ברבר הזה‪ ,‬ד"א כי לא לקלים המרוץ זה יעקב‪.‬‬ ‫יז לא)‪.‬‬ ‫אמ' וגבר ישראל (שמות‬ ‫כמה דאת‬ ‫ענות נבורה‬

‫אתמול כת' וישא‪ .‬יעקב רנלו" ‪ 0‬טא')‪ .‬ועכשו‬
‫אפלו בגלוגדקא‬ ‫וישאו בני ישראל את יעקב אב =‬
‫לא היה ינול לטעון‪ .‬ולא לנבורים המלחמה זה יעקב‬
‫אתמול וינש ‏ עקב וינל את האבן (שס ") כאדס‬
‫שמעביר פקק מפי הצלוחית‪ .‬והיוםם ויתחזק ישראל‬
‫וישב על ‪0‬טה‪ .‬וגם לא להכמים ‪ /%‬זה ייעעקק‬
‫ואין קול ענות הלושה כמה דאת אמ' ויחלוש יהושע את‬
‫‪0‬לק (שם ו"ג) ‪ -‬קכולו‪ 5‬טעןנוותת ‪ +‬אנכי שמע אמי ר' יוסי‬
‫עמ‬
‫קול קילום ע'ז אני ע ‪ 1‬ואהד במנוי‪ .‬זקנים דכת'‬
‫ויען יהושע בן נון וג' ואמר אדני משה כלאם‬
‫(במדבר י"א כ"ח אמי לו כלם והעבירם‪ .‬מן העולם‪.‬‬
‫אמילו המקנא אתה לי‪ .‬הלואי‪ .‬ישראל כיוצא בד‪ .‬ומי‬
‫=| ו‬

‫אתמול ויזבה יעורץר‪ -‬זגה בהר ויקרא לאהיולאכל‬ ‫את‬ ‫יקרה‬ ‫ופגע‬ ‫‪/‬‬ ‫‪53‬‬
‫ש‬
‫ריר‬ ‫שם)‬
‫שה‬
‫שצם‬
‫(‪4‬ם‬
‫‪ /‬נביא‬
‫םהינב‬
‫עם‬
‫כל‬
‫ר‬ ‫תז‬
‫ת‬

‫להם (ל'א ג'ד)‪ .‬והיום שוסף שולח לו וכלכלתי אותך‬ ‫שם)‪ .‬עת היאשפונעת בו באדם ומערעת‬
‫שם‬
‫שם‬ ‫כולם (קהלת‬

‫שם (מ'ה "א)‪ .‬וגם לא ו עושר ‪ 7‬אתמול‬ ‫ד'א כי לא לקלים המרוץ‪ ,‬זה משה אתמול טס‬ ‫בו‪ .‬‏‬
‫שראה‬ ‫מאד מאורד (ל' מ'ג)‪= .‬מלמ'‬ ‫האיש‬ ‫ויפרוין‬ ‫לרקיע דכת' ומשה עלה אל האלהים‬ ‫ועלה כנשר‬
‫מעין דונמא שלעולם הבא כמה דאת אמי עלהה הפורץ‬ ‫ארריאה (דבר ים ג' ככ""ה)‪.‬‬
‫וא‬ ‫נעאבערבהרה ‪ 1‬נא‬ ‫(ששממוותת וי"טטג')‪ .‬ן יום‬
 ‫‪90‬‬ ‫הברק‬ ‫ויהי‬
‫מררש‬ ‫‪1‬‬
‫יוסף אצל אביו דכת' יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה‬ ‫לפניהם (מיכה ב' י'ג)‪ .‬והיום פן ‏ תורש אתה וביתך‬
‫(ל'ז ב')(נ)‪ .‬רי עבד שרי בציפורין שבע עשרה שנה‬ ‫וכל אשר לך‪ .‬וגם לא ליודעים חן זה יעקב אתמול‬
‫והוי קורי על נפשיהויהי‪ .‬יהודה בציפורין ‪ 9‬עשרה‬ ‫בתמר‬ ‫יהודה‬ ‫בני ידעתי (מ"ח י"‪ .)5‬מעשה‬ ‫ידעתי‬
‫שה (ר)‪ ,‬‏ ויה * *מ" יעקב שני חיין‬ ‫‪ 6‬ראובן בבלהה‪ ,‬מה אם דברים שלא נתגלו‬
‫שבע שנים וארבעים ומאת שנה‪ ,‬כמדן‬ ‫לך נתגלו לי דברים שנתגלו לך על אחת כמה‬
‫אמר דוד מזמורות בספר תלים על שם ואתה קדוש‬ ‫וכמה שיתנלו לי‪ .‬והיום הוא אומ' אם נא מצאתי‬
‫ואשרי ולמה‬ ‫כיב‪ .‬הי)‪.‬‬ ‫(ההלים‬ ‫ישראל‬ ‫יושב תהלות‬ ‫חן בעיניך (מ"ז כ'ש)‪ .‬כ עת ופנע =יקרה‪ .‬את כולם‬
‫רגשו חדא פרשתא היא דאמי רב אשי מיכדי האיי‬ ‫בארם ומערעת בו אהד מכל‬ ‫עת היא שפונעת‬
‫יהיו לרצון אמרי פי משמע דאמרי ומשמע דבעינא‬ ‫הרברים הללו‪= ,‬יפגיע בתפלה ואינו נענה וכן הוא‬
‫למימר‪ ..‬מאי טעמא תקנוה רבנן אהר שמונה עשרה‬ ‫ו"ד)‪.‬‬ ‫אומ' ואני תפלתי לך הי רצון ‪2‬‬
‫ברכות אמי רי יהודה בריה דר' שמעון בר פזי הואיל‬ ‫ח)‪.‬‬ ‫מיט‬
‫(ישעו'‬
‫ואומ' = בעת | רצון | עניתיך‬
‫ולא אמרו דוד אלא לאחר יה פרשיות אף הכמים‬ ‫ואומי דרשו ה' בהמצאו (ישעיה נ'ה ו)‪ .‬שהכל בדין‬
‫לא תיקנוהו אלא לאחר שמונה עשרה ברכות‪ .‬הני‬ ‫והכל בחשבון יש עת ראוי לתפלה ואין אדם מתפלל‬
‫תמני עסרי תשע עשרה הויאן אשרי ולמה רגשו‬ ‫ראוי יתפלל בו ואינו נענה‪,‬‬ ‫בוא יבוא |עֶת שאינו‬
‫חדא פרשתא היא דאמי ר' יהורה בריה דרי שמעון‬ ‫לטובה נדרשתי ללא שאלו נמצאתי‬ ‫וכן הוא אומי‬
‫בר בזי מאה ושלש פרשיות אמ' דוד בספר תלים‬ ‫ללא בקשוני אמרתי הנני הנני אל נוי לא קורא‬
‫ולא אמר בוהללו יה עד שראה מפלתן שלרשעים‬ ‫בשמי (ישעיה ס'ה א)‪| .‬ולרעה מהוא אומי לי יועקו‬
‫שני יתמו חטאים מן הארי ורשעים עוד אינס ברכי‬ ‫אלהי ידענוך ישראל‪( .‬הושע ח' ב)‪ .‬ואומי בצאנס‬
‫נפשי את הי‪ 0‬יה (תהלים ק'ד‪ .‬ל"ה)‪ .‬מאה וארבע‬ ‫ובכקרם ילכו לבקש את הי ולא ימצאו חלץ מהם‬
‫הויאן אשרי ולמה רגשו הדא מילתא היא דאמי רי‬ ‫(הושע ה' ‪1‬י)‪ .‬ואומי ישועו ואין מושיע על הי ולא‬
‫שמואל בר נחמני אמי ר' ‏ יונתן כל פרשה שהיא‬ ‫עְנם (תהלים "ה מ'ב)‪( .‬א)‪,‬‬
‫חביבה על דוד פתה בה ‪ -‬וסיים |באשרי‪.‬‬ ‫שבע‬ ‫מצרים‬ ‫בארין‬ ‫כח) ויהי יעקב‬
‫פתח בה באשרי דכת' אשרי האיש (תהלים א' א')‪.‬‬ ‫עשרה שנה‪ ,‬וכי לא חיה אלא‬
‫וסיים בה באשרי כל חוסי בן (שס ב' ו'ב) (ה)‪,‬‬ ‫בץ עשרה שנה בלנד אלא שהיו בשובע בטובה‬
‫‪ 7‬כביכול אלו הן שראה בהן חיים אבל למעלן‬
‫ימי ישראל למות‪ .‬‏ אמ‬ ‫מהוא אומי ימי שני מנורי שלשים ומאת שנה מעט‬
‫שבאבות‬ ‫בבהור‬ ‫קריבה‬ ‫ורעים (ס'ז פ') ועליו הוא אומי והיה ראשיתך מצער‬
‫רחור‬
‫‪-‬ווו‬ ‫ובבחור =שבנביאים ‏ ובבחור‬
‫שבמלכים ‪.‬‬ ‫ואחריתך ‏ ישנה מאד (איוב ח' )‪ =.‬וכן אתה מוצא‬
‫שבאבות זה יעקב ‏ דכת' כי עקב בהר לן יה‬ ‫בכל מקום שהרשעים תהלתןשמחה וסופן צער עד‬
‫(תהלים קל'ה ד')‪ .‬‏ וכת' ‏ ויקרבו =ימי |ישראל למות‬ ‫לאין קץ‪ .‬אבל הצריקים תחלהן צער וספן שמחה‬
‫|ה משה דכת' ווהי בישורון‬ ‫בבחור ‏ שבנביאים ז‬ ‫לעולם דכת'ושמהת עולם על ראשם (ישעיה נ'א י"א) (ב)‪,‬‬
‫מלך (דברים ל'ג ה')‪ .‬וכת' לולי משה בחירן (תחלים‬ ‫כנגד שבע עשרה שנה שדר‬ ‫שבע עשרה שנה‪.‬‬
‫משם לוקחו הדברים ע'"שאלא שתפר שם ראש הדרש שהובא שם פ'א‬ ‫(א) עי' קהלת רבה פ'ט פסוק ויא שאין ספק‬
‫ערך‬ ‫השלם‬ ‫בערוך‬ ‫וע"ע‬ ‫פ"א‪.‬‬ ‫פכיח‬ ‫רבה‬ ‫ובויקרא‬ ‫ע")‬ ‫ופ"ט‬ ‫ע"ב‬ ‫פ"ח‬ ‫דר"כ‬ ‫בפסיקתא‬ ‫ובפרט‬ ‫בבננ"'שש‬ ‫וטעט"ועה‬ ‫פסוק ג'‪.‬‬
‫באן‪.‬‬ ‫ובעל הטורים‬ ‫פ"ה ולקח טוב‬ ‫ועעי''תדא"ר‬ ‫גלוגדקא וערך קמים ובכי"ק בתחלת המאמר ר' חונא בשיר חילפי‪( .‬ב) צ"ע‬
‫עב‬ ‫לייב‬ ‫כלאים‬ ‫(ד); עי' ורושל‬ ‫באן‪.‬‬ ‫בעה"ט‬
‫וב‬ ‫בחיי‬ ‫ברבינו‬ ‫וע"‬ ‫ציע‬ ‫(ג)‬ ‫ס"ג‪.‬‬ ‫עקב‬ ‫תנחומא‬ ‫ועג"ע‬ ‫שם‬ ‫זוטא‬ ‫ובמדרש‬ ‫ובילקוט‬
‫קוט‬
‫המאמר ופוף‬ ‫על ראש‬ ‫ר‪'/‬ר‬ ‫קת‬
‫תהלים | מזמוו‬ ‫ומדרש‬ ‫פט"ז‬ ‫פופרים‬ ‫ע'ג מסכת‬ ‫טיו‬ ‫שבת‬ ‫ובנ"ש‪( | .‬ה) עו" ורושלמי‬
 ‫‪4‬‬ ‫הגדול‬ ‫ניחי‬ ‫מדרש‬ ‫‪39‬‬
‫=מיתה והולכיןלמקום ‏ אחד כל צדיק וצדיק יש לו‬ ‫קיו כ'ג)‪ -‬וכת' חן קרבו ימיך למות ‏ (דבריפ ל'א י"ד)‪.‬‬
‫| עולם בפני עצמו דכת' כי הולך האדם אל בית‬ ‫אמ' ר' אבא בר כהנא‪ .‬ובבהור |שבמלכים זה דוד‬
‫= עולמו ואומי ירויון מדשן ביתיך ונחל עדניך תשקם‬ ‫דכת' ויבחר בדוד עבהן (תהלים ע'ח ע)‪ .‬וכת' ויקרבו‬
‫| (תחלים ל" מ)‪, .‬ועך אין כת' אלא עדניך‬ ‫ימי דוד למות (מלכים א' ב' א')‪| .‬אמ ר' אבא בר‬
‫כהנא את מוצא יעקב נוטל בכורה מראובן ונותנה = צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו (ט)‪ .‬אמ' רא‬
‫ליוסף ממנשה וניתנה |לאפדים |שלא יאמרו‪ .‬שכיב = אמי ' ‪ -‬עת'ד הקביה לעשות לכל צריק ‪2‬‬
‫| שבע חופות ‏ בגן עדן שני וברא הי על כל מכון‬ ‫מרע היה ולא ידע מה עשה וכן משה דוחה את‬
‫=הר ציון ‏ ועל מקראיה ‪ 0‬יומם ועשן נונה אש‬ ‫שמעון ומקרב‪ .‬ראובן ‏ שלא יאמרו שכיב‪ .‬מרע חיה‪.‬‬
‫| להבה לילה ו כי ‏ על כבוד הופה (ישעיה די ה')‪ .‬מאי‬ ‫וכ‪-‬ן| דוד= נוטל מלכות מאדניה וניותונהה לשל;מ‪₪‬ה שלא‬
‫= ועל מקראיה ‏ אמ' רבא אמי רי יוחנן לא כירושת‬ ‫יאמרו שכיב |מרע היה ולא ירע לכך נאמי בהן‬
‫שמואל | העולם הזה ירושת‪ .‬העולם הבא‪ ,‬שלעולם חזה כל‬ ‫קריבה‪( .‬ו)‪ .‬ריא למה נאמי בהן קריבה רי‬
‫לה‬ ‫אין וווריל‬ ‫הבא‬ ‫שלעולם‬ ‫עולה ‪.‬‬ ‫לעלות‬ ‫הרוצה‬ ‫שנותיהל‬ ‫הגיעו‬ ‫לא‬ ‫צומ'י‬ ‫יוהנן‬ ‫רי‬ ‫בשם‬ ‫נחמני‬ ‫בר‬
‫של |‬ ‫ה‬ ‫‪%5‬‬ ‫תליע‬ ‫‪9‬ו‪-‬‬
‫מלמי‬ ‫חופה‬ ‫כבוד‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫כי‬ ‫מאי‬ ‫לה‬ ‫הפיוייל‬ ‫אלא‬ ‫חמש‬ ‫מא‬ ‫חיה‬ ‫באברהם‬ ‫מוצא‬ ‫את‬ ‫אבותיהן‬ ‫לפרק‬
‫‪--.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-/‬‬ ‫‪8‬‬ ‫עוה‬ ‫*ה‪.‬‬

‫ושבעים‪ .‬יצחק חיה מאה ושמונים‪' .‬עקב חיה מאה | שכל אחד ואחד עושה לו הקב'ה חופה‪ .‬לפי כבודו‪.‬‬
‫ושכע וארבעים‪ .‬וכן לוי חי מאה ושבע ושלע ם‪ | .‬ועשן בחופה למה אמי רי חנינה כל מי שעיניו צרות‬
‫וקהת חיה מאה ושלש ושלשים ועמרם מאה ושבע = בתלמידי חכמים בעולם הזה נתמלית הופתו‪ .‬עשן‪.‬‬
‫מהופתו‬ ‫כונה‬ ‫ואחד‬ ‫אחד‬ ‫שכל‬ ‫למה‬ ‫בחופה‬ ‫אש‬ ‫הוורד‬ ‫וכן רוווז‬ ‫ועשרים‪.‬‬ ‫מאה‬ ‫היה‬ ‫משה‬ ‫ושלשים‪.‬‬
‫היק‬ ‫וע'‪-‬‬ ‫=וע!‬

‫‪-?-‬ה‪ .‬כיוצא‬
‫אוי לאותה כלמ‬ ‫שנה‪ = .‬שלהחבירו אוי לאותה בושה‬ ‫מאות‬ ‫לחמש‬ ‫מהן קרוב‬ ‫וישי חיה כל אחד‬
‫= בדבר אתה אומי ונתתה‪ .‬מהודך עלין‪( .‬במדבר כיז כ')‪.‬‬ ‫ודוד היה שבעים שנה הא לפי שלא הניעולפרק‬
‫=מהודך‪ .‬ולא כל הודך‪= .‬זקנים שבאותו |הדור אמרו‬ ‫אבותיהן לכך ‏ נאמי |בהן קריבה (ז)‪= .‬ויקרבו ימי‬
‫=פני משה כפני חמה ופני יהושע ‏ כפני לבנה אוי‬ ‫ישראל‪ ..‬ר' שמעון בןלקיש אומי ימותיהן שלצדקים‬
‫= לאותה בושה אוי לאותה כלמה (י)‪ .‬אמ' רי שמעון‬ ‫מתין זהן אינן מתין מאי טעמא ויקרב‪ .‬ישראל למות‬
‫| בן לקיש אין בינינו לבין הצדיקים ‏ המתים אלא‬ ‫אי כת' אלא ויקרבו ימי‪ .‬ישראל למות‪ .‬וכן בדוד‬
‫| הדיבור בלבד‪| ,‬אמי ר' זעירא המת שומע קילוסו‬ ‫ויקרבו ימי דור למות (מלכים בי בי א)‪ ₪ .‬במשה‬
‫=כמתוך החלום (יא)‪ .‬ר' חייא‪ .‬ורי נתן הוה קאשקלי‬ ‫ו קרבו ימיך למות (דברים ל'א "ד)‪(.‬ה)‪| ,‬ואמ רי‬
‫תכילתיה דרי‬ ‫קאשרי‬ ‫והוה‬ ‫וצדיק יש לו ‪ -‬בפני = ואזלו בבית הקברות‬ ‫צללריק‬
‫שמעון בן לקיש כ‬
‫‪:‬אדם‪ .‬אל בית עערולשמוו ( [קחלת = יוהההנכןן ;עילאוי קברי‪= .‬אמ ליה‪ .‬ר' היא דלייה שלא‬
‫עצמו‪ .‬רכת‪ :‬כו הול‪₪‬ך ה‬
‫באין אצלינו והיום מחרפין אותנו‬ ‫"ב ח)‪| .‬למה הדבר‪ .‬דומה למלך שנכנס למדינה = יאמרו למהר‬
‫נכנסו‪ .‬עמו‪ .‬דוכסין ואפרוכין ואסטרוגלין אע'ם שנכנסו = אמ' ליה ומאי ‏ ידעי והא כת' כי החיים יודעים‬
‫כולן ב‪₪‬פִילִי אחת כל אחד ואהד הו ‪/‬לך ושורה בפני = שימותו והמתים אינם יודעים מאומה (קחלת טי ה ‪.):‬‬
‫לא שנית ואם שניתה לא ‪.‬‬ ‫קריתה‬ ‫טעם | אמ' ליה אם‬ ‫אע"ם‬ ‫כך‬ ‫כבודו‬ ‫לפי‬ ‫עצמו‬
‫בפירוש‬ ‫וע"ע‬ ‫הענגין‬ ‫קונ ע‬ ‫גבל‬ ‫ק"ג‬ ‫הם‬ ‫הלא‬ ‫כי‬ ‫הק ושיא‬ ‫להרץ‬ ‫והוא בעין פירו<‬ ‫ט' ע"ב וי' ע"א ל‬ ‫מברכות‬ ‫לקות‬ ‫המאמר‬

‫ש"ז‬ ‫בתנחומ)‬ ‫שהדברום‬ ‫וגראת‬ ‫צ"ע‬ ‫(ו)‬ ‫‪ ]-‬שם‪.‬‬ ‫ובתערה‬ ‫לעיל עמור שע"ט וש"פ‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‪.‬‬ ‫מהרש"ב‬
‫וכן'‬ ‫באבות‬ ‫בשסייר‬
‫אבא בר כ‬ ‫והמלות א"ר‬ ‫ע'ש‬ ‫"ג‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫בתנחומא‬
‫שח‬ ‫(ח)‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫שם‬ ‫‪0‬‬ ‫ובבההעעררו‬ ‫ע"א‬ ‫ק"ז‬ ‫ח"א‬ ‫מהרש"ב‬ ‫ותנחומא‬ ‫ובנ"ש‬
‫פ"א‬ ‫פי"ח‬ ‫ה' ויקרא רבה‬ ‫פסוק‬ ‫פ"ב‬ ‫רבה‬ ‫[הלת‬ ‫ע‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫מחרז‬
‫ב‬
‫פסיקםת‬ ‫עו'לז מ לו"רב‪+ .‬ע'"ג ועו"ע‬ ‫עו'י"הה עטא'א וועי'רב ‪9‬עיש‪5 ( | .‬יא) עייי' ירווששכלמי‬ ‫| יעדדננדך‪(( | .‬ר)י) עיל' בבא ב תתרראא‬ ‫עטלל‬ ‫ההדרשה‬ ‫וורבננ'יששט‬ ‫ס'י"אא‬
‫וובבננפ'שש‬ ‫=ב‬
‫|ח' יי‬ ‫ררבבהתיי‬
 ‫‪2‬‬ ‫הבהל‬ ‫ווהי‬
‫מדרש‬ ‫‪%‬‬
‫שנייה שלכל העולם נלכד ושלו נמלט‪ 2 .‬אחרת‬ ‫שלשת ואס שלשת לא פירשו לך חבמים‪ .‬כי‬
‫הלך ולן בבית הקברות בין שתי נפשות שמע שתי‬ ‫ההיים יודעים שימותו אלו צדיקים |שאפלו במיתתן‬
‫רוחות מספרות זו עם זו ואומרת אחת ‪ --‬צאי‬ ‫|כת' ‏ ובניהו בן‪ :‬יהוידע‪ .‬בן איש הי‬
‫קרואים חיים ד‬
‫ופרנוד איזו‬ ‫ונשוט בעולם ונראה מה אומרין אחורי‬ ‫(שמואל ב' כ'ג‪ :‬כ')‪ .‬וכו בניהו בן יהוידע בן איש הי‬
‫פורענות באה לעולם אמרה לה חברתה איני‪ .‬יכולה‬ ‫וכולי ‪ 0‬בני מיתה נינהו אלא בן איש הי שאפלו‬
‫לצאת מפני שאני קבורה במחצלת שלקנים אלא‬ ‫במיתתו‪ .‬קרוי הי רב פעלים מקבצאט (שם שם)‪ .‬בֶן‬
‫לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי הלכה ובאה‬ ‫שריבה וקיבץ פועלים לתורה‪| .‬הוא הכה את שני‬
‫עת מאהור‬
‫ו\‪-‬יסי‬ ‫מע‬
‫אצלה אמרה לה הברתה כלום‬
‫‪.‬‬
‫אריאל‪ .‬מואב (שפ) |שלא הניח כמותו לא במקדש‬
‫הפרגוד מה פורענות באה לעולם אמרה להשמעתי‬ ‫ראשוןולא במקדש שני‪ ,‬הוא ירד והכה את הארי‬
‫שאמרו כל הזורע ברביעה שנייה שדפון מלקה אותו‬ ‫בתוך ל‬
‫הלך הוא וזרע ברביעה ראשונה בא שדפון לעולם‬ ‫דברדא ואיטבל‪= .‬ואמרי ‪0‬דתנא |ספרא דבי רב‬
‫שלכל העולם נשדף ושלו נמלט‪ ..‬אמרה לו אשתו‬ ‫ביומא זוטא בתקופת טבת‪ .‬והמתים אעם יודעים‬
‫שלכל העולם‬ ‫לעולם‬ ‫שבאה‬
‫פורענות‬ ‫מפני מה‬ ‫מאומה‪ .‬אלו רשעים שאפלו בחייהן קרואים‪ .‬מתים‪.‬‬
‫נשדף ונלכד ושלך נמלט‪ ,‬שח לה כל אותן הדברים‬ ‫שני ואתה חלל רשע נשיא ישראל יחזקאל כיא ל')‪ .‬ואי‬
‫שלחסיד לול‬ ‫בין אשתו‬ ‫לימים היתה |קטטה‬ ‫בעית אימא מהכא ;‪ -‬שנים עדים או שלשה עדים‬
‫שלרוביה |אמרה לה יראוך בבתיך |שהיא קבורה‬ ‫ימת המת (דגרים "ז ו')‪ .‬מת הוא חי הוא אלא יומת‬
‫במהצלת שלקנים‪ .‬לשנה אחרת הלך ולן בבית‬ ‫המת ל הוא‪ .‬מת‪ .‬ופלינא דבני ר' חייא בני‬
‫הקברות בין שתי נפשות ושמע שתי הוחות מספרות‬ ‫רי הייא נפוק לחיְתָא ואעיקר מניהו |תלמודיהו הו‬
‫זו עס זו ואומרת אחת לחברתה חברתי צאי ונשוט‬ ‫יתבי וקא מיצנערי לאנמוריה‪ .‬אמ' חד לחבריה מאי ירע‬
‫בעולם ונראה מה הן אומרין מאחורי הפוגוד מה‬ ‫|מאי =ידע והא‪ .‬כתי‬‫אבונן בצערן אמי ליה אידך ו‬
‫הניחי לי דברים‬ ‫לה‬ ‫אמרה‬ ‫פורענות באה לעולם‬ ‫יכבדו בניו ולא ידע וצערו ולא יב'ן למו (איוב ייד‬
‫לימא ירעי‬ ‫אי‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫בין‬ ‫נשמעו‬ ‫כבר‬ ‫לבינך‬ ‫שביני‬
‫כ'א)‪ .‬אמ ליה אידך‪ .‬ולא ירע והא‪ .‬כת' אך בשרו‬
‫דילמא איניש שכיב הכי ואזל וקא אמי להו‪ .‬‏ תא‬ ‫עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (שם ביב)‪ .‬ואמי רב‬
‫ו‬
‫עד ראתא‬
‫ו‬
‫אושפיוכנתיה‬
‫גבי‬
‫גבי‬
‫קיד זוזי‬
‫אפקיד זוזי‬
‫דזטירי‬
‫דועירי‬
‫זחנו‪:‬‬
‫מע‬ ‫יצחק קשה רמה ‪ -‬כמחט בבשר ההחי‪ .‬אמ' ליה‬
‫אזל בתרה להצרמות אמ' לה‬
‫‪₪‬‬ ‫ובו‬ ‫מבי רב נח נפשה‬ ‫בצעריה דידיה ידע ובצערא דאוחריני לאידע‪ .‬והא‬
‫פלניתא | מנחי זיל‬ ‫זוזאי הוכא אמרה ליה | בדוכתא‬ ‫תניא אמי ר' יוסי מעשה בחסיד אחד שנתן דינר‬
‫שקלינהו ואימא ‏ ליה |לאימא דתשרר‪ .‬לי גובתא‬ ‫אחד לענערב ראש השנה בשני בצורת והקניטתו‬
‫ו ומסריקא‪ .‬בה דפילניתא בת פלניתא דאתיא‬ ‫בין שתי נפשות‬ ‫הקברות‬ ‫אשתו והלך ‪ /‬בבית‬
‫ט דומה הוא דקדיםומכריו‬
‫למחר‪ .‬אי לימא ידעיעיהמא‬ ‫ושמע שתי רוחות ‏ שהן מספרות זו עם זו ואומרת‬
‫להו‪ .‬תא שמע דאבוה דשמואל הוו פקידי זוזי‬ ‫אחת להברתה חברתי צאי ונשוט בעולם ונראה מה‬
‫דיתמי‪ .‬גביה עד דאתא שמואל מבי רב נח נפשיה‬ ‫הפרגוד מה פורענות באה לעולם‬ ‫אומרין ‏ אחורי‬
‫דאבוה והוו קארו ליה בר אכיל זוזי דיתמי‪ .‬אזל‬ ‫אמרה לה הברתה‪ .‬איני יכולה לצאת ‏ מפני שאני‬
‫מות אמ' להו אבא היכא אמרו ליה‬ ‫קבורה במחצלת שלקנים אלא לכי את ומה שאת‬
‫הכא‪ .‬אמי להו אבה‬ ‫איכא‬ ‫בר אבא‬ ‫טוביה אבא‬ ‫שומעת אמרי‪ .‬לי הלכה ובאת ‏ אצלה אמרה לה‬
‫בר אבה אבוה דשמואל היכא ‏ אמרו ליה סליק‬ ‫חברתה כלום שמעת מאחורי הפרגוד "מה פורענות‬
‫למתיבתא דרקיעא‪ .‬אדהכי אשכחיה ללוי דהוה יתיב‬ ‫באה לעולם אמרה שמעתי שאמרו כל הזורע ברביעה‬
‫אניסא‪ .‬אמ' ליה אבא היכא אמי ליה סליק למתיבתא‬
‫‪6‬‬ ‫ראשונה ברד מלקה אותו הלך הוא וזרע ברביעה‬
‫‪495‬‬
‫‪708‬‬ ‫ויהי‬
‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫יקריה‪ ,‬‏ אמי ר' יהושע בן לוי כל המספר אהר מטתן‬ ‫דרקיעא‪ ..‬ומר אמאי יתיב הכא ולא סליק‪ .‬אמי ליה‬
‫שלתלמידי חכמים נופל בניהנם שנ' והמטים עקלקלותם‬ ‫דאמרי‪ .‬הואיל ולא על למתיבתא דרי ‪ 0‬הכא גמי‬
‫יוליכם הי את פועלי האון (תחלים קכיה ה')‪ .‬אפלו‬ ‫לא ניעול‪ .‬עד דהכי אתא אבוה חוייה דבכא ואחיך‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫פיי‬ ‫פועלי הו‬ ‫' את‬ ‫ל ישראל יוליכם‬
‫על‬ ‫ששלום‬ ‫בזמן‬
‫אמ' ליה אמאי אחיכת דהשיבת טובא בהאיי עלמא‬
‫תאנא דבי ‏ ר' ישמעאל אם ראית ‪ 0‬הכמי‬ ‫דאפלו עד דהאכי לא הוו |קארו לי אלא אבוה‬
‫שעברעביר ‪ +‬בלילה אל תהרהר אחריו ביום חישינן‬ ‫דשמואל אי חשיבנא ניעייליה ללוי‪ .‬עיילוה‪ .‬ואמאי‬
‫שמא עשה תשובה חישינן סלקאדעתא אלא אימא‬ ‫אמי ליה זוזי‬ ‫למיתי‪ .‬לגבאי‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫בכית דמטאא לך זמנא‪.‬‬
‫ודאי עשה תשובה‪ .‬אמי רב הסדא לא אמרן אלא‬ ‫דיתמי‪ .‬היכא‪ .‬אמי ליה באמתא דרחיא מותבי עלאי‬
‫בעבירה אבל בממונא עד המהדה ליה למאריה (יב)‪.‬‬ ‫ותתאי דידן‪ .‬אמצעאי דיתמי‪| .‬דאי אכלא ארעא‬
‫יקרא לבנו ליוסף‪ .‬למה לוסף מכולן אלא‬ ‫אכלא מדידן ואי מענוב‪ .‬מינניב‪ .‬מדידן‪ .‬אלמא‪ .‬ידעי‬
‫שסיפק בידו‪ ,‬‏ אמי אם אני אומר לראובן לשמעון‬ ‫שאני שמואל כיון דאדם חשוב הוא ‪ 7‬ומכרזי‬
‫ליהודה‪ .‬אין השעה ‪ 0‬אבל יוסף השעה בידו (יג)‪.‬‬ ‫עילאויה מקמי‪ .‬דניתי פנו מקום‪| ,‬ואף ר' יונתן הדר‬
‫דיא אמי לו שאת חביב‪ .‬עלי יתר‪ .‬מכולן שבשבילך‬ ‫ביה דאמ ר' שמואל בר נחמני אמי ר' ונהן מנין‬
‫דתי לכאן ושאת ציךלרבר הזה (יד)‪ .‬הדא הוא‬ ‫למתים שמספרין זה עם זה שנ' ויאמר הי אליו זאת‬
‫דכת' והחי יתן אל לבו (קהלת ז' ב')‪ .‬רי מאיר אומי‬ ‫הארי אשר נשבעתי לאברחס ליצחק וליעקב‪ .‬לאמר‬
‫=' עקיבה |עביד ‏ דיעבדונך =קבר דיקברונך‪.‬‬
‫משום ר‬ ‫(דברים ל'ד ד')‪ .‬מהוא לאמור אמ' לו הקביה למשה‬
‫לוי דילווגך גמיל חסדין דתתגמיל הסדין‪ .‬דיא והחי‬ ‫לך אמור לאברהם ליצהק | וליעקב שבועה שנשבעתי‬
‫יתן אל לבו אמי ר' אמ י אלו הצדיקים שהן נותנין‬ ‫> לבניכם ואי ססללקקאא דעתא דלא ידעי‬ ‫‪0‬‬
‫מיתתןעל לבן‪ .‬דיא והחי ית אל‪ .‬לבו זה הי העולמים‬ ‫אי ידעי למה לי‬ ‫לא‬
‫הוו וא י‬ ‫הוה אמי להו מאי‬ ‫כי‬
‫שהוא משלם שכר על כל פסיעה ופסיעה שהבריות‬ ‫הני מילי‬ ‫למשה‬ ‫‪ 0‬טובה‬ ‫לההזיק‬
‫למימרא להו‪ .‬כדי‬
‫פוסעין בנמילות חסדים תאנא הכתפים אסורין לנעול‬ ‫רקיעא‬ ‫במלאכי‬
‫‪₪-‬‬
‫ירי‬
‫חן‬
‫דהייהוז‪ .‬היי עלמא‬
‫עלמא‬ ‫יוו‬
‫בצדיקי‬ ‫כולהו‬

‫צועה ויעכבו את המצוה(טו)‪.‬‬ ‫את הסנדל שלא תפסק ה‬ ‫דידעי מא בעלמא תתאה כוליה‪ .‬וידעי ליהדאדי כמא‬
‫מצאתי חן בעיניך‪.‬‬ ‫נא‬ ‫ויאמר לו אם‬ ‫דידעי למלאכיא ונפשיהו צרורה בצרור החיים‪ .‬אבל‬
‫בדרךארץ שכל המבקש‬ ‫מייוווסההף‬ ‫תבע יעקב אבינו‬ ‫שאר מיתי עלמא הרי ‪ /‬כבהמה‪ .‬וכחיה דכת' בהו‬
‫דבר מהבירו מפניע |בו שלשה פעמים לכך נאמי‬ ‫רוח הבהמה היורדת הילאמטה לארץ (קהלת ג' כ"א)‪.‬‬
‫אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי‬ ‫והן בחייהן מתים כל שכן במיתתם‪ .‬וכולי הני מיליא‬
‫ואמת אל נא תקברני במצרים (טז)‪.‬‬ ‫בעיי פרושי ואין מפרשין לחכם אמי רי יצחק כל‬
‫ועשית עמדיחסד‬ ‫להכם‪.‬‬ ‫|‬

‫המספר אחרי המתכאלו מספר אחרי האבן‪ .‬איכא שים נא ידך תחת ירכ י‪ .‬אמי ר' ברכיה לפי‬
‫שניתנה |המילה בצער |לפי כך נשבעין בה (יז)‪.‬‬ ‫להו‪.‬‬ ‫איכפת‬ ‫ולא‬ ‫ידעי‬ ‫דאמרי‬ ‫ואיכאא‬ ‫ידעי‬ ‫לא‬ ‫דאמרי‬

‫יש לך אדם‬ ‫ועשית עמדיהפר ‪0‬‬ ‫איני והא רב פפא מילתא אשתעי בתר רב שמואל‬
‫מר ונפל ‏ קניא =מיטה ובעא |למבזעא לאורנקא שהוא מכבד אביו פעמים מפני היראה פעמים מפני‬
‫דמוהיה שאני צורבא מרבנןדקודשא בריך הוא תבע הבושה אבל לאחר מיתה הפד ואמת הסד שלאמת‬
‫הר!‬ ‫וכו ו' תכילתיה‬ ‫חייא וירו'נתן‪.‬‬ ‫וב"ס צ''ל בראש המאמר ר'‬ ‫אדריב פ"ד‬ ‫וע‬ ‫(יב) עי' ברכות י'ח ע"א וע'ב זי'ש‪ .‬ע"א ובד'ס שם‬
‫לרשעים‬ ‫צדיקים‬ ‫שבין‬ ‫ההפרש‬ ‫על‬ ‫כ"א‬ ‫פסוק‬ ‫פ'ג‬ ‫קה"ר ‏‬ ‫וע"ע‬ ‫לימא‪.‬‬ ‫אי‬ ‫במקום‬ ‫[‪ .3‬ווחנן וכן להלן א‬
‫תשובות הגאונים לקוחים הדברים‪( .‬יג) עי' ב'ר פצ'ו סיה ותנחי מא ויחי‪ .‬פ'ג‪.‬‬ ‫ר בפירושו ונראה שמאיזה‬
‫מגילה‪ .‬פ"ג וירושלמי‬ ‫(יד) צ"ע ועי' ביר תנחומא שם‪( .‬טו) עי' קהלת רבה פיזפזסוק ב'‪ .‬והוא קטוע שם וע"ע תוספתא‬
‫שנ"ה‪.‬‬ ‫עמוד‬ ‫לעיל‬ ‫‪7‬‬ ‫ס'ח‪.‬‬ ‫פנ"ט‬ ‫ב"ר‬ ‫עו‬
‫(טז) צ'ע‪( | .‬יז)‬ ‫עי"ש‪.‬‬ ‫ובנ"ש‬ ‫ע"ב‬ ‫ל"א‬ ‫כבתובות‬
 ‫‪0‬‬ ‫<הוכחרוןר?ה‬ ‫ויחי‬ ‫מררש‬ ‫‪9391‬‬

‫אני קורא על אלו בחייהן ונחלתי שמתם לתועבה‬ ‫א (יה)‪ ,‬דיא חסר ואמת‪ .‬וכי יש חסר שלשקר‪,‬‬
‫(ירמיה ב' ז')‪ .‬ובמותם ותבואו ותטמאו את ארצי (שם)‪.‬‬ ‫אלא משל הדיוט אמרי מית בריה דרחמך טעון מית‬
‫אמי ליה ר' אלעזר לאו כיון שמניעין לארין ונותנין‬ ‫רהמך לא תטעון כך אמי לו אם עשית עמי הסד‬
‫וש שלעפר הוא מכפר‬
‫‪ --₪-‬עליהן דכת' וכפר אדמתו‬ ‫אחר מיתתי הוא חסד שלאמת (יט)‪| .‬ד'א אמי לו‬
‫עמו (דברים ליב מ'ג)‪| .‬ואומי העם היושב בה נשוא‬ ‫מדברי תורה אתה חייב לכבד את אביך‪ .‬‏ ד"א אמי‬
‫(כא)‪ .‬בן עזאי אומי הקבור‬ ‫עון (ישעיה ל'ג‬ ‫מדבריו שלהקב"ה אתה חייב ‏ לי שאמי לי וספ‬
‫בשאר ארצות כאילו קבור בבבל והקבור בבבל‬ ‫ישית ידו על עיניך (ט"ו ה') וכתי והי אלהים אמת‬
‫כאילו קבור |בארין ‏ ישראל והקבור באריץ‪ .‬ישראל‬ ‫|מי רי יצחק מה אם יעקב שנברא‬ ‫(ירמיה י' ")‪ .‬א‬
‫המזבה לפי שכל ‏ ארין ישראל‬ ‫כאלו קבור תחת‬ ‫העולם בשבילו אמ' ועשית עמדי חסד ואמת שאר‬
‫ובור תחת‬
‫המזבה כאלוק‬ ‫ראויה‪ .‬לממזזבה והקבור תחת‬ ‫כמה וכמה מכאן אמרו מלך‬ ‫בני אדס על אחת‬
‫|ני‪ :‬כסא |כבוד =מרום ה מקום‬ ‫כסא‪ .‬הכבוד ש‬ ‫באכסניא צריך חסד (כ) אל נא תקבוני‬
‫מקדשינן (ירמיה יז וי ‪ -‬ד'א‪ .‬אל נא תקברני‬ ‫מצרים‪ .‬מה ראו אבית העולם להתהבטעל‬
‫במצרים מפני מה נשהדל אבינויעקב‪ .‬לישא עצמותיו‬ ‫ו לקיש דברים‬ ‫הקבורה בארץ‪ .‬ישראל‪,‬‬
‫ויא מרו‬
‫ממצרים כדי שלא ישבו השבטים במצרים‬ ‫שהיא ארין שמיתיה חייןתחלה לימות המשיח‪ .‬בר‬
‫אלולי היא ארין קדושה לא נקבר בה אבינו יעקב(כג)‪,‬‬ ‫קפרא איתי לה טעמא ו נותן נשמה לעם עליה‬
‫דיא לפי שאמי לו הקב"ה חארץ אשר אתה שכב‬ ‫ורוה להולכים בה ‪ 2‬מיב‪ .‬ה!)‪ .‬אמי‪ .‬ליה ר' סימון‬
‫אם שכב את עליה הרי‬ ‫ויג)‬ ‫(כ'ח‬
‫עליה‪ .‬לך אתננה‬ ‫אם כן מעתה אבותינו |שבתוך הגולה הפסידו אמי‬
‫שלך (כד)‪ .‬דיא כדי‬ ‫אינה‬ ‫לאו‬ ‫היא שלך ואם‬ ‫לו הקביה |מחלחל להן את ה‪ 0‬כחלודות והן‬
‫‪1‬‬
‫ררה‬
‫ול‬ ‫שיבואו אליו השבטים במהרה שהיה בוטח ב‬ ‫מתגלגלות כנודות ובאין‪ .‬וכשהן מגיעין לארין ישראל‬
‫על בנים ולב‬ ‫והשיב לב אבות‬ ‫לקיים את דברו‬ ‫הן חיים שני ונתתי רוחי בכם והייתם והושבתי אתכם‬
‫נתיירא‬ ‫ד'א‬ ‫(כה)‪.‬‬ ‫ג' ב"ד)‬ ‫(מלאכי‬ ‫אבותם‬ ‫על‬ ‫בנים‬ ‫הוה‬ ‫כדך‬ ‫מא יר‬ ‫ףז‬ ‫"ד‬ ‫‪-‬‬ ‫(וח זקאל‬ ‫על‬
‫‪₪‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪0‬‬ ‫וק‬ ‫אדמתכם‬

‫יבואו ויסובבו‬ ‫כשיבואו המכות ‏ על המצרים ‏ שמא‬
‫את קברו |להתהנן עליהן אס התחנן עליהן נמצא‬
‫מציל את איבי המקום ואם לאו נמצא השם מתחלל‬
‫ויאמרו אין ביעקב ממש (כח)‪ ,‬‏ ד'א אמי |שלא‬
‫אעשה פדיונן שלמצרים שהן משולין בחמורים שני‬
‫אשר בשר המורים בשרם (יחזקאל כ'ג כ')‪ .‬ואני משול‬
‫בשה שני שה פזורה ישראל (י ררממויהה נ' י"ז ה‪-‬יך מא‬
‫דאת אמ'ופטר חמור תפדה בשה (שמות ו'ג ו'ג)‪ .‬דיא‬
‫אמ ר' יצהק נתיירא |שמא ירחיש העפר תחתיו‬
‫במכת כנים (כו)‪.‬‬
‫ל) ושכבתי עם אבותי‪ ,‬נמם אחותס (כז)‪.‬‬
‫מממום‬ ‫ממצרים‪.‬‬ ‫ונשאתני‬
‫אהוני על גפ ימא דכת'‬ ‫הה‬
‫מידמך| באסיא אמי לוֶ‬
‫וגבול ים והיה לכם הי יר ה (במדבר לד ו)‪.‬‬
‫עולא בר ישמעאל הו ‪ +‬מידמך ושרי למבכי אמרון‬
‫ליה מא לך בכי‪ .‬ואנן מסקינן ‪ 0‬לארעא‪ .‬דישראל‬
‫‪ 0‬ומה הנייה לי ואנא‪ .‬מוביד מרגליתי בארעא‬
‫בהיק‬ ‫כפול טה‬ ‫קמה‬
‫מסאבא ל א דרושיו הפולטה בחיקא‬
‫|ת שם ונקבר שםשתי צרות‬ ‫נכריה‪ ,‬אמי ר' חנינה מ‬
‫יש בידו מת שם ונקבר כאן אחת בידו‪ .‬ומר אמי‬
‫אפלו אחת בידו |והיא ‪ 8‬מכפרת = על המיתה‬
‫שלשם‪ .‬רבי בר קוראי‪ .‬ורי אלעזר הו יתבין‪ .‬לעיין‬
‫באוריתא בהדאא איליסים דטבריה ‏ ראו ארונות באין‬
‫מחוצה לארץ לאריץ‪ ,‬אמי לו בר קוראי לר' אלעזר‬

‫שםם‬ ‫ביר‬ ‫עי'‬ ‫כא)‬ ‫ששהם ומפרשי התורה‪( .‬יט) עי' ב'ר ותנחומא שם‪.‬‬
‫(ב) צ"ע‪( .‬‬ ‫(יח) צ"ע וע'ע ביר פצ'ו ‪/‬‬
‫למ כלאים ל"ב ע"ג וכתובות ל"ה ע"א ע"ש וע"ע בתנחומא מהרשיב‪ .‬ח'א ק"ח‬ ‫כ אן ‪-‬‬ ‫והדברים‬ ‫ובנ"ש‬ ‫סק‬

‫ע'א ובהערה כ"ח שהגיה ‏ שם אילסים ‏ במקום אילפס ע"ש‪( | .‬כב) עי' אדר"ג | נו"א פכ"ו ובהערות שם‪( | .‬בג) צ"ע‪.‬‬
‫(בד) צ"ע ועו' לעיל עמוד תניב ובהערות |שם אות מ"א‪( = .‬כה) צ"ע‪(| .‬כו) צ"ע ועי' ביר ותכחומא שם‪ .‬‏ (כז) צ"ע‬
 ‫‪91‬‬ ‫הגרול‬ ‫ויחי‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫ו‬

‫ר' שמואל בירי יצחק כיון שראה יעקב שרימת לאה‬ ‫עיז למקום ייחוד שמו שלהקב' יח (כח)‪ .‬וקברתני‬
‫באהותה נתן דעתו ‪ -‬וכיון שילרה אמי לאימן‬ ‫בקבורת ם‪ ,‬מקוםשנקבר בו ארבעה זוגות ואני‬
‫שלאלו ‏ אני מגרש ובסוף הוא מודה על הדכר‬ ‫שה‬ ‫אע‬ ‫אנכי‬ ‫ויאמר‬ ‫לכולן (כט)‪.‬‬ ‫חותם‬
‫ו"שתחו |ישראל על ראש המטה‪ .‬‏ מי היה ראש‬ ‫עשה כעבדותו וישם‬ ‫כדברך‪ ,‬אמר ר' יצחקהעבד‬
‫טתו הלא לאה (לו)‪ .‬ד'א וישתחו ישראל רי יצחק‬ ‫כהירותו‬ ‫(כ'ד ט')‪| .‬ובן הורין |עשה‬ ‫ידן‬ ‫את‬ ‫העבד‬
‫אומ' שכינה ‏ ראה הדא הוא‪ .‬דכת' יודוך עמים הי‬ ‫מצוה‬ ‫ר' מאיר | אומי‬ ‫ויאמר אנכי‬
‫כדברך‪.‬‬ ‫אעשה‬
‫יודוך עמים כולם (תהלים פיז ד') (ל‪.)1‬‬ ‫לקיים דברי המת (ל)‪ .‬ד'א ונשאתני ממצרים מנין‬
‫לתבוסה שהיא מטמאה אמ' ר' יהודה אמ' קרא‬
‫מח‪,‬‬ ‫ונשאתני ממצרים טול עמי | מעפר מצרים‪ .‬וכמה‬
‫שיעור התבוסה ר' אליעזר ‏ אומ' נוטל עפר תוהה‬
‫רוה איש‬ ‫השיה‬ ‫הדברים‪,‬‬ ‫א) ויהי אחרי‬ ‫וחופר שלש אצבעות בבתולה‪ .‬מכאן אמרו‪ .‬מי שהיה‬
‫יכלכל מחלהו‪ .‬ורוח‪ .‬נכאה מי‪ .‬ישאנה‬ ‫חופר בשדה ומצא מת נוטל |המת שמצא ונוטל‬
‫על האדם בזקנותו‬ ‫יסורין =הבאין‬ ‫(משלי "ה ד)‪ .‬‏‬ ‫כל העפר התוחח שתחתיו‪ .‬וחופר בבתולת קרקעע שלש‬
‫והוא‪ .‬מעודן ומפונק בנערותו זוא יכול לסבולל אותן‪.‬‬ ‫אצבעית ומוציא הכל ושאר השדה בחזקת טהורה‪,‬‬
‫גבל אם היה | מיוגץ |מנערותו‪ .‬הן מחלהלין אותו‬ ‫נקרא‬ ‫הוא‬ ‫שחופר‬ ‫אצבעות‬ ‫ועפר זה עם שלש‬
‫ואיניוכול לסבלן הוי רוח איש יכלכל מהלחו‪ .‬ומי‬ ‫אנכי |אעשה כדבריך‬ ‫תבוסת ‏ המת (לא)‪ .‬ויאמר ‏‬
‫שרוחו נכאה עו ימשיאנה‪ .‬‏ מי שרוחו נכאה עליו‬ ‫מכאן אמרו שכיב |מרע שצוה ליתן מתנה לאדר‬
‫מנערותו וזעקדנותו מי ישאנה אמי רי יוחנן‪ .‬חמין ושמן‬ ‫שכיב‬ ‫אע'פ שלא קנו מידו‪ .‬מתנתו קיימת‪ .‬שדברי‬
‫שסכתני אמי בנערותי |הן עמדו לי בזקנותי‪= .‬אמ'‬ ‫מרע ככתובין וכמסורין דאמו (לב)‪,‬‬
‫ר' ישמעאל בירי יוסי אבנים שישבנו עליהן ב נערותינו‬
‫הן עשו עמנו בזקנותינו‪ ,‬ר' אבהו נחית למסחי והוה‬ ‫לא)ויאמר השבעה לי‪ ,‬אמ לו וספ את‬
‫וסתמיך על תרין עבדין גּנְתִין הד מימיניה וחד‬ ‫נוהג בי |כמנהג |העבד איני צריך‬
‫שבועה דיי צוואה‪ .‬אמי מתיירא אני שמאיאמר לך מסמאליה אתון ‏ למשקע וקפון אמרון ליה ר' כל‬
‫פרעה קבור אותו כאן אצל קברות המלכים אי אתה הילא טבא הדין נבך‪ .‬ואת צריך ‏ לן אמי להוןאין‬
‫אנו‪ .‬מניהין כלום לזקנותינו‪ .‬כיון שהזקין ופלו כצפור‬ ‫וזזז ממככאן עדשתשבע ותיישב דעתי מיד וישבע לו(לג)‪,‬‬
‫לא היה יכול לסבול תשש כוחו מחמת התורה‪.‬‬ ‫ויש ‪-‬ח ו ישואל על ראש המטה‪.‬‬
‫לך שהוא כן שהרי יעקב‪ .‬אבינו לפי שציער עצמו‬ ‫למה השתחוה אמ' מודה אני לפניך הי אלהי שלא‬
‫עם לבן ועבד ביום ובלילה דכת' חייתי ביום אכלני‬ ‫יצא ממטתי פסול אלא שמתה מטתי שלימה (לד)‪,‬‬
‫חורב וקרח בלילה (ל'א מ')‪ .‬ועוד שנתפגש עהםמלאך‬ ‫ד'א וישתהוו ישראל ‏ אמי ר' בנימן בירי יפת אמ‬
‫ונצחו עם עשו ונצחו כיון שהזקין ובאו ‪ -‬חלאים‬ ‫תעלה בעדניה ‏ סגוד ‏ ליה (לה)‪| .‬ד'א‬ ‫רי אלעזר‬

‫לא יכוללסובלן דכת' הנה אביך חולה ((א)‪ .‬ואמיר' לוי‬ ‫וישתחו ישראל ר' יהודה ביר' סימון ורי חנן בשם‬

‫ועיי לעיל עמוד הרצ"א והרצ'ג בענין גושן‪( .‬כח) צ"ץ‪(| .‬כט) צ'ע‪(| .‬ל) צ'ע ועיי תיב"ע לפסוק זה ולעיל עמוד שני‬
‫וע'ע גטין ייד עב ובכיש‪ .‬על מאמר ר' מאיר‪(| .‬לא) עי' נזיר סיה ע'א |ורמבים פ"ט מהלכות טומאת מת הלכה א‬
‫ויהי כאן‪( .‬לב) צ"ע ועי' רמב"ם פיי מהלכות זכייה ומתנה הלכה א' (‪.‬לג) צ'ע ועיי‬ ‫ע"ש וע'ע ערוך ערך תבס וילקוט‬
‫רמב"ן על התורה‪ .‬‏ וע'ע |סוטה ל"ו ע'ב |שפרעה בקש לעכב בדבר‪( .‬לד) צ"ע ועו' ספרי ‪ 0‬עיב‪ .‬עב ופסחימז‬
‫גיד ע'א‪(| .‬לח) עדי מגילח טיז עיב‪(= .‬לו)‪ .‬עיי ב'ר‪ .‬פעיא =סיב ע"ש‪( == .‬לז) עיי תנחומא ויחי =ס'ג בסוף הפימן ע'שי‬
‫יברכוך‪.‬‬ ‫וחסידיך‬ ‫ה' כל מעשיך‬ ‫יודוך‬ ‫דכת'‬ ‫היא‬ ‫הדא‬ ‫ובכי"ק‬
‫עו' ערוך ערך רוח‪= .‬וע"ע קצת מזה חולין כיד ע'ב בענון ר'‪ .‬יוחנן‬ ‫מר זה לקות מאת הילמדנו‬ ‫שמ‬ ‫(א) נראה‬ ‫מה‬
 ‫‪14‬‬ ‫הפחול‬ ‫ויהי‬ ‫מדרש‬ ‫ול‬
‫לכך נאמי ויהי אחר הדברים האלה (‪ .)2‬ויא מר‬ ‫שלשה אבות התקינו שלשה דברים‪ .‬אברהם התקין‬
‫ליו סףסף מי אמר לו מאן דאמי מנשה וומאן דאמו‬ ‫זקנה‪ .‬יצחק התקין יסורין כרכת' לעיל‪ .‬יעקב‪ .‬התקין‬
‫אפרים שהיה אפרים בן תורה ולא היה זז מאצל‬ ‫חולה נוטה ‏ למיתה אמ רבון ‏ העולמים אום מת‬
‫זקינו‪ .‬ומאן דאמי אסנת אמרה לו כך שמעתי שכל‬ ‫פתאום בלא חולי אינו עושה תקנה בין בניו אלא‬
‫מפי השכינה‬ ‫קיבלה‬ ‫הצדצךדיק כאילו‬ ‫מפי‬ ‫חמ קבל ברכה‬
‫מתוך שהוא ‏ חולה מרגיש בעצמו ומצווה לבניו‪.‬‬
‫אניך חלה‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪0‬‬ ‫שיברכם‬ ‫כרי‬ ‫בניך‬ ‫קה‬
‫אמי לו הקביה ‏ חייך דבר ‏ טוב תבעת וממך הוא‬
‫תנו‪ .‬רבגן מי שחלה | ונטה למות אומרין לו התודה‬ ‫מתחיל‪ .‬הרא היא דכת' ויאמי ליוסף‪ .‬הנה אביך חולה‪,‬‬
‫עד שלא תמות שכל המומתין |מתודין עד שלא‬ ‫מיעקב ועד אלישע לא הוה די חלש מיתפה אתא‬
‫ימותו שהרבה התודו ולא מתו והרבה ממוהלכין בשוק‬ ‫אלישע בעא רחמי ואיתפה שני ואלישע חלה את‬
‫אם‬ ‫מתודה אתה חי‬ ‫בזכות שאתה‬ ‫ומתין‪ .‬‏ ושמא‬ ‫הלאים חלה‬ ‫הליו אשר ימות בו‪ .‬תנו רבנןשלשה‬
‫לא יתודה בלבו‪.‬‬ ‫היה יכול להתודות בפיו מתודה ואם‬ ‫אלישע‪ .‬אהד שדהפו לניחזי בשתי ידיו‪ .‬ואחר שנירה‬
‫אהד המתודה בפיו ואחד המתודה בלבו ובלבד שתהא‬ ‫דובים בתינוקות‪ .‬ואחד שמת בו שני ואלישע הלה‬
‫דעתו מיושבת עליו (ה)‪ .‬תגו רבנן מי שחלה ונט‬ ‫את הליו אשר ימות בו (מלכ בי חב רד ‪,‬יהוקיה‬
‫המומתין‬ ‫כל‬ ‫דרך‬ ‫< כן‬ ‫לו ההודה ‏‬ ‫אומרין‬ ‫למות‬
‫שאדם חולה‬ ‫חידש חולי |אחר‪ .‬חולי‪| .‬אמי ‪2‬‬
‫מתודין‪ .‬אדם יוצא לשוק דומה למי שנמסר לסרדיוט‪.‬‬ ‫ועומד חולה ועומד ‏ הוא עושה תשובה שלימה‬
‫חש ו בראשו דומה למי שנתנוהו בקולר‪ .‬עלה למטה‬ ‫בהלותו‬ ‫הדא היא דכת' מכתב לחזקיהו מלך יהודה‬
‫ונפל דומה למשיהעלוהו לגורדום לידון שכל רהועעוולה‬ ‫ויחי מחלין (ישעיה ל'ח ט')‪ .‬אמ' ר' שמואל בר נחמן‬
‫הוא‬
‫רו‬
‫נדולים‬
‫‪/‬‬
‫פרקְליטִים‬‫לגוָרדום לידון‬
‫לו‬ ‫יש‬ ‫אם‬
‫מכאן שהיה בין חולי לחולי חולי כבד משניהם (ב)‪.‬‬
‫ניצל ואם לאו אינו‪ .‬ניצל‪ .‬ואלו הן פרקליטים גדולים‬
‫ויהי אחר הדברים האלה‪ ,‬‏ מהו אהר הדברים רבנן‬
‫שלאדם תשובה ומעשים טובים (ו)‪ .‬תניא ר' אומי‬ ‫אמרי הרהורי |דברים יש א ומה הן‪ ,‬כשבקש‬
‫וכ=ל| שני‪.‬ם‪-‬‏‪ < -‬עלו‬ ‫והוליז |שווה‬
‫ההוו‬
‫שעלו למטה‬ ‫שנים‬ ‫מחשב בלבו ואומי‬ ‫יע‪,‬קבץ אבינו לירד למצרים ‏ היה‬
‫לגורדום לדין ודינן ‏ שווה זה ירד חה לא ירד זה‬ ‫‪-‬‬
‫במצרים‬ ‫מת‬ ‫שאני‬
‫תאמר שבני משתקעין במצרים‬
‫ניצל וזה לא | ניצל‪ .‬מפני מה זה ירד וזה לא ירד‬ ‫שאני נקבר במצרים שאני רואה ליוסף שאני רואה‬
‫לזהה ננייצשלם ווזזה לא ניצל זה התפלל ונענה וזה התפלל‬ ‫לבניו‪ .‬השיבו ‏ הקב'ה ‏ מה שאמרת שאתה נקבר‬
‫ולא נענה‪ .‬‏ זה שהתפלל תפלה שלימה נענה‪= .‬וזה‬ ‫במצרים אנכי ארד |עמך מצרימה ואנכי אעלך גם‬
‫‪ 8‬התפלל תפלה שלימה לא נענה(‪ .)1‬אמרו‬ ‫שלא‬ ‫אפלןו ‏ מת‪ ,‬ד"א גם‬ ‫עלה (מ"ו די)‪ .‬מהוא גב‬
‫עליו על ר' הנינה בן דוסא שהיה מתפלל על החולים‬ ‫לרבות זרעו‪ .‬שאני רואה ליוסף ויוכף ישית ידו על‬
‫ואומ' זה חויה וזה אינו חויה‪= .‬אמרו לו מנ‪--‬ין| אתה‬ ‫‪4‬יך‪ :.‬כיון שעשה‪ .‬לו הקב"ה מה |שחישב נגלה‬ ‫ג‬
‫שמקובל‬ ‫יודע אמי להן אם שגרה תפלתי יודע אני‬ ‫לך מה שחישבת הרי העת‪.‬‬ ‫עליו ואמי לו עשיתי‬

‫(שם ר' חנינא) ‪ 0‬זי ביצה ס' ע"ג ר"י בר יוסי ור' אבהו וע"ע בבלי כתובות ‪.‬ס"יב | ובניש לערוך ערך חל ח'‬
‫ובכו"ק כל הדא חולא טבא גבך וכוי ובכי"מ והוא מעודן ומפונדק והגהתי ע"פ כי"ק‪(| ,‬ב) עו' ביר פסיה פיט על עיקר‬
‫המאמר ולעול עמוד תי"ז בענין יצחק‪ .‬והציע ג"כ מאמרים מב"מ פיז ע"א וע"ע בהידושי הרד"ל בב"ר שם אות ז‬
‫‪!-‬‬ ‫וה‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יל‬ ‫‪7‬‬ ‫רו‬ ‫ל‬

‫ופדר"א פנ"ב ותנהומא מהרש"ב | ת"א נ"ט ע"א וסי ‪ 0‬ובנ"ש בהערות שם‪( | .‬ג) צ"ע ועי' =ב'ר פמ"ד‬
‫ופפ"ז ס"ד ב‪ :‬עכין אחרי וע"ע בלקח טוב כאן שנראה שה ז לפניו מדרש כזה‪ .‬וע" פדר'א פל"ט‬
‫ורש"י בפ' ויגש שם‪ .‬וע"ע ב"ר פציר סיו ולעיל עמוד תרע"ו דרשה על גם‪( .‬ד) צ"ע ועיי תנחומא ויחי ס"ו ופסיקתא רבתי‬
‫ובנייש ולקח טוב שם‪( .‬ה) עיי מסכת שמחות זוטרתי (הוצאת הארוויטין) פ"א הלכה ב'‪ .‬והגוסחא‪ .‬כאן נאותה יותר‪( .‬ו) עוי‬
‫שבת ל"ב ע"א ובד"ם שם‪ .‬ובכי"קק בכל ממקומות ‏ חוץ מן הפעם הראשון כמי במקום למי‪(| ,‬ז) צ"ע‪.‬‬
 ‫‪"8‬‬ ‫הרול‬ ‫ויהי‬ ‫מררש‬ ‫ו‪1‬‬ ‫‪₪‬‬

‫ואם לאו יודע אני שמטורף‪ .‬תנו רבנן מעשה וחלה ‏ ומאן דאמי רוח הקודש (יא)‪ .‬ויתחזק ישראל‬
‫בשבל לחחלוק כנוד‬ ‫על המטה‪.‬‬ ‫בנו שלרבן גמליאל ‏ שיגר שני ה אצל ' וישב‬
‫הנינה‪ .‬בן דופא לבקש עליו רחמים‪= .‬כיון ‏ שראה | למלכות‪ .‬מיאשא בר בריה דרי יהושע בן לוי נטל‬
‫הוה‬ ‫הוה עליל ‪8‬‬ ‫אותם עלה לעלייה ווביבקשיקש עעלליו רחחממייםם‪ ,‬ובירידתו אמ' = אכסיומה מן המלכות |כר‬
‫להן לכו שהלצתו ‪ %0‬אמרו לו וכי נביא אתה = סביה קאיםמן קומויי בע ביל לחלוק כבור למלכות (יב)‪,‬‬
‫אמ' להן לא נביא |אנכי ולא בן‪ .‬נביא‪ .‬אנכי אלא = ד"א ויתחזק ישראל שלא יהיו באי העולם אומרין‬
‫כך מקובל אני כיון ששגרה תפלתי בפי יודע‪ .‬אנ' = לא בירך יעקב בניו אלא מתוך |טירוף לכך נאמי‬
‫ויתחזק ישראל (ינ)‪.‬‬ ‫שמקובל ואם לא יודע אני שמטורף‪ .‬‏ ישבו‪ .‬וכתבו‬
‫‪8‬‬ ‫אותה שעה וכיונו |וכשבאו ‪ - ₪‬נמליאל אמ ה‬
‫חן‬ ‫ו‬ ‫להן העבודה לא הוספתםולא חיסרתם באותה שעה‬
‫אלי בלוז‪ ,‬אמ לו‬ ‫נראה‬ ‫הלצתו חמה ושאלני מים לשתות‪ .‬תנו רבנן מעשה‬
‫שירד ללמוד תורה אצל רבן | כשיצאתי מבית אבא לילך להרן באתי אל ביתאל‬
‫|‬ ‫ליי‬ ‫=|‬ ‫‪,‬‬ ‫בר' חנינה בן דופא‬
‫וו‬ ‫=|‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬

‫יוהנן בן זכאי הלה בנו שלרבן יוחנן בן זכאי אמ' | והתפללתי שם ונדרתי נדר לה' וכל אשר התן לי‬
‫לו חנינה התפלל עליו הניח ראשו בין ברכיו וביקש =עשר אעשרנולך (כ'ח כ'ג)‪ .‬וכבר קיימתי בכל נכסי‪,‬‬
‫הא הוצאתי מהן מעשר הן‬ ‫עליו רחמים וחיה‪ .‬אמי להן אם הטיח בן זכאי את | ומבני שנתן לי הקב"הל‬
‫שאיז ההב‪-‬כ‪-‬ור‬ ‫ו‏‬
‫‪-‬רות‬
‫אארר‪-‬ב;עוה ‪2‬בכו‬ ‫הוצאתי‪ :‬מהז‪.‬‬
‫שוון‬
‫‪,‬עשר‬ ‫ששנלים‬ ‫נמר‬
‫‪,‬עלין אמ‬ ‫וייז‬
‫אין משניח‬ ‫פעעמשישם‬
‫פ‬ ‫כמה‬
‫כשה‬
‫בקרקע‬
‫=ץו ץ;‬
‫ראשו‬

‫מתעשר‪ .‬לאובן ויוסף ודן‪ .‬וגד‪ .‬נשתיירו שמונה וכבר‬ ‫לו אשתו וכי חנינה ‏ גדול ממך אמי לה לא אלא‬
‫הוא‪ .‬דומה כעבר לפני מלך ואני כשר לפני מלך (ח)‪= .‬בירך הקביה אותי בחזירתי ‏ לביתאל ואמר לי פרה‬
‫יהיה ממך (ל'ה ו"א)‪ .‬ולא נולדו‬ ‫= ורבה נוי וקהל גוים‬ ‫גר רבנן כשאדם עולה למטהה נכנסין אצלו ואומרין‬
‫ורבה בבנימין‪= .‬נוי וקהלנוים‪.‬‬ ‫= לי בנים אלא פרה ‏‬ ‫גלוית‬ ‫לו לא דברים מהיים ולא דבריםממיתין‪ .‬שמאה‬
‫מנשה ואפרים‬ ‫זה‬ ‫לאדם או אדם הלל" שמא הפקדת אצל אדם או‬
‫‪ .‬נולדים =‬ ‫ה ועתה שני‬ ‫אדם הפקיר אצלך או שמא יש לך פירות שאינן‬
‫ו‬ ‫הגולו‬ ‫בניך‬ ‫נה שני‬ ‫מעושרין איזה הוא מעשר ראשון ואיזה הוא מעשר‬
‫חן‬ ‫מצאתי‬ ‫אם נא‬ ‫נקראיןן על שמי‬ ‫לו איזו |היא תרומה‬ ‫כהן | אומרין‬ ‫שני‪ ,‬ואם היה‬
‫כדי שאוציא‪ .‬מהן‬ ‫נגם לי וק או בנהלתי‬ ‫בעיניך‬ ‫רצה‬ ‫(ט)‪ .‬ואם‬ ‫טמאה‬ ‫תרומה‬ ‫היא‬ ‫טהורה ואיזו ‏‬
‫עון‪ .‬ומי הוציא‬ ‫מן העולם ובידי‬ ‫ואל אפטר‪.‬‬ ‫התקין שמואל | מעשר‬ ‫כותב‪.‬‬ ‫על מנת‪.‬‬ ‫גנט לאשתי ו‬ ‫לבתוב‬
‫בניטא‪ .‬דשכיב מדע‪ .‬אם לא מתי לא יהיח‪ .‬גט‪ .‬ואם = מעשר מבניו לוי בלבד שהיה קודש מקודש ומינהו‬
‫מתי יהיה‪ .‬נט‪ .‬ואם‪ .‬לא מתי‪ .‬לא יחיה‪ .‬נט‪ .‬דהוה ליה =ראש וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני \לוי ממונה‬
‫הי קורם ללאו ולא יפתח פיו לפורענות תחלה (י)‪= ,‬אחר ממנה ולא עמד בברית אבות אלא שבט לוי‬
‫בלבד ועליו נאמי ובריתך ינצרו (דברים ל'ג ט') (יד)‪,‬‬
‫בוכר ליעקב‪ ,‬מי הניד לו מאן דאמ' בנימין | אפרים ומנשה כראובן ושמעון מה‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫וכו'‬ ‫אצל‬ ‫תלמידיו‬ ‫שני‬ ‫שיגר‬ ‫תפלתי‬ ‫שוגרה‬ ‫א‬ ‫שם‪ | -‬ובכי ק‬ ‫ובךים‬ ‫במשנה‬ ‫ע"ב‬ ‫ל"ד‬ ‫ברכות‬ ‫עו'‬ ‫(ח)‬
‫כ‬ ‫הללכרהה‬ ‫מהלכו ת בגיר וורשושיון‬ ‫פי פט'ט‬ ‫רמב"יםם‬ ‫ע טוב'ב ווסעו"רע‬ ‫צגמטוילן עס"ירה‬ ‫עיו'הי‬ ‫‪(,‬י‬ ‫עות‬ ‫מט))‬ ‫התפפללתתי‬ ‫ששי וגרה‬
‫‪,‬‬ ‫ום‬ ‫*זת‬ ‫בהיירות‬ ‫ד ורנ"שץ‬ ‫וד‬ ‫‪+0.‬‬ ‫‪5-0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫וול‬ ‫רמכות‬ ‫ת‬ ‫וול‬ ‫וררי"ה‬
‫(יב) צ"ע‬ ‫רבתי‪.‬‬ ‫לפס קתא‬ ‫שם אות ד'‬ ‫בהערות‬ ‫עמוד תשי"ד ובנ"ש‬ ‫לעיל‬ ‫ציע ועיע‬ ‫א)‬ ‫על‬ ‫תנאי (במקום‬ ‫על‬ ‫בכי"ק‬
‫ויחי פ"ו‪.‬‬ ‫ו' ע'ב ותנחוטא‬ ‫הנשיא ע"ש וע"ע פסיקתא רבתי‬ ‫ועי' קידושין ל'ג עיב שריב"ל קם מפני בנו |כשבא מבית‬
‫ותנחומא‬ ‫פי"ד‬ ‫ראה‬ ‫הנחומא‬ ‫פ'חה‬ ‫ע"א ביר פעיה‬ ‫דר"כ צ'ח‬ ‫ועיי ככ‬ ‫ציע‬ ‫(יד)‬ ‫ע"א‪.‬‬ ‫י"א‬ ‫רבהתי‬ ‫פסיקתא‬ ‫ועי'‬ ‫צ"ע‬ ‫(יכ)‬
‫כ"ג‪.‬‬ ‫אות‬ ‫שם‬ ‫תקליז ובהערות‬ ‫עמוד‬ ‫לעיל‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫‪.‬הורד"ל‬ ‫פלית‪:‬ובבואורי‬ ‫ופדר"א ‏‬ ‫עיב‪.‬‬ ‫ייב‬ ‫היה‬ ‫סיב‬

‫ו‬
 ‫הנול‬ ‫ויחי‬ ‫מררש‬
‫|ה שלרחל מכל הצרות שעברו עלי (כא)‪ .‬ד'א מתה‬
‫ראובן ושמעון שבטים אףאלו יהיו שבטים‪ .‬מ‬
‫אלו דנל מחנה =ראובן ועליו מטה שמעון אף אלו | עלי‪ .‬תאנא אין איש מת ‪ 0‬לאשתו שנ' וימת‬
‫מתה‬ ‫נעמי (רות א' ג')‪| .‬ואין |אשה‬ ‫איש‬ ‫אלימלך‬ ‫(טו)‪.‬‬ ‫דגל‪ .‬מחנה אפרים ועליו‪ .‬מ טה מנשה (במדבר ב')‬
‫כראובן ושמעון יהיו ל י‪ .‬מו לי אען |אלא לבעלה שני מתה עלי רחל‪ ,‬ואמי ר' יוחנן ואי‬
‫שלך אלא כראובן ושמעון ‏ יהיו לי‪ ,‬אבל מכאן | תימא ר' אלעזר אין אשתו שלאדם מתה אלא אם‬
‫כן מבקשין הימנו ממון ואין לו שני אם אין ל לשלם‬ ‫על‬ ‫הולדת אהריהם לך יה‬ ‫ואילך ומולדתך אשר‬
‫למה יח משכבך מתחתיך (משלי כ'ב כ'ז)‪ .‬ואמי‪ .‬רי‬ ‫שמך נקראים (טז)‪,‬‬
‫אשתו בחייוכאלו חרב בית‬ ‫יוחנן כל ארם שמתה‬
‫המדש בימיו שני בן אדם הנני לוקח את מחמד‬ ‫אהריהם‬ ‫ו‬ ‫ו( ומולדתך אשר‬
‫רררפ"‬
‫עיניך‪( .‬יחז )קאל כ"ד "ז))י‪ .),‬יורכהת' יוטאצדחברררדה >אל ה יעוםה בבק‬
‫| ותמת אשתי (שס "ח)‪ .‬וכתי בן אדם הגני לוקח את‬
‫לך יהיו משמלעשנני חא‬
‫‪5‬ד ‪-‬שי גאו|ן‬ ‫כיוצא בו והיה |הבכור אשר תלד | מחמד עיניד (שס) וכת'הגני מחלל את מק‬ ‫משמש להבא‪.‬‬
‫‪2‬‬ ‫ודוי‬ ‫‪ 5‬רא‬ ‫אא‬ ‫ו')‪.‬‬ ‫כ"ה‬ ‫(דברים‬
‫אלכסנדרי‬ ‫רי‬ ‫אמ'י‬ ‫כ'"א)‪.‬‬ ‫(שם‬ ‫עיניכם‬ ‫ומחמד‬ ‫עזכם‬ ‫לשש עב‬
‫ל‬ ‫משמש‬ ‫וחוא‬ ‫משזמנ עו להבא‬

‫שאין ‪ 0‬בכור אלא \גדול שבאחים הוא שמצוה | כל אדם שמתה אשתו השך עולם באהלו שני אור‬
‫חשך באהלו ונרו עליוידעך (איוב יח ו)‪ .‬רי‪ .‬יוסי בר‬ ‫מזה הרבה‬ ‫במקרא‬ ‫או להלו"ץ‪ .‬ויש‬ ‫ליבם‬ ‫‪0‬‬
‫להודיע‪ .‬רחיבות הלשון וצחותה‪ .‬שהבא‪ .‬משמש מז = חנינה‪ .‬אומי‪ .‬פסיעותיו מתקצרות ‏ שני‪ :‬וצרו צעדי אונו‬
‫שעבר ושעבר מקוםהבא (יז)‪ ,‬דו'מאו‪.‬לדחך‪ .‬אשר =(שם )‪ .‬רי אבחו אומי עצהו נופלת‪ .‬שני ותשליכהו עצתו‬
‫הולדת‪ .‬‏ אשר משמש מקום אם כלומ' אם הולד ‪( 5‬שם)‪ .‬אמי רי‪ .‬שמואל בר‪ .‬נחמני אמ ד' יונתן טבש ‪0‬‬
‫נעורים‬ ‫הוין מאשת‬ ‫תמורה‬ ‫די כ"ב)‪.‬‬ ‫(ויקרא‬ ‫יחסא‬ ‫נשיא‬ ‫אשר‬ ‫בו‬ ‫יוצא‬ ‫אחריהם‪:‬‬
‫כי תמאם‬ ‫נניעורים‬ ‫ואשת‬ ‫שני‬

‫מתני ליח ירהבודח‪ .‬לרב יצחק בריה‬ ‫פירושו אם נשיא ‏ יהטא והרבה במקרא ‏ על ‪( = 77‬ישעיה גיד‬
‫‪5‬‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫‪05‬‬ ‫(יה)‪.‬‬ ‫זו‬
‫אין אדם מוצא קורתרוה אלא באשתו ראשונה שני‬ ‫בחל תי‬
‫יק ראו נ‬ ‫(די")‪ .‬על שם אחיהם‬
‫הי י"ח)‪.‬‬ ‫‪/‬ושמה מאשתה‬ ‫מקומות אפרים נוטל |מתוך = יהי‪2‬‬ ‫אמ' ר‪ .‬חנין בשלשה‬
‫בתוד‬ ‫לאפרים‬ ‫המבבדל‬ ‫וערים ‏‬ ‫מו‬ ‫של‬ ‫חלק‬

‫אני מר‬ ‫ומוצא‬ ‫בריה‬ ‫יצהק‬ ‫‪-5‬רב‬ ‫‪ .‬יהודה‬ ‫וקרי ‪6‬‬ ‫בנ‬ ‫בתו]‬ ‫אפרים‬
‫בתוןך‬ ‫ב)‪.‬נלעד‬ ‫טז‬ ‫(יהושע‬ ‫מנשה‬ ‫בני‬
‫‪\-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫=‬ ‫‪4‬‬
‫‪/‬‬ ‫שופטום וי"‬
‫אמ‪ '-‬לנקין‪:‬ה‬ ‫מו‬ ‫‪.‬ליה כנוז‬ ‫וואאת‪-‬מי‬ ‫(קהלת ז' כ'ו)‪.‬‬ ‫שמות[ | ממות‬ ‫אימתי‬ ‫המרי‬ ‫מנשה (שופטים ו"ב ה‬
‫‪-‬‬ ‫‪0‬‬ ‫כנון‪ 0‬אי מיתקף לא חות‬ ‫שלאלו מתיחסין לכשיטלו נחלתםשנ' על שם אחיהס‬
‫מעברא על מליה‪ .‬אמ'‪ .‬ר' שמואל בר אוניא‪ :‬משמא‬ ‫יקראו בנחלתם (יט)‪.‬‬
‫דרב ‪ .‬אשה היא גולם ואינה כורתת ברית‪ .‬אלא למי‬
‫שעשאה כלי שני כי בעליך‪.‬עשיך ה' צבאות שמו‬ ‫‪ .‬ואני בבואי מפדן מתה עלי חל‬
‫נתפחר יעקב שמא יתרשל יוסף מקבורתן =(ישעיה ג'ד ה) (כב)‪| ,‬וא ק ברה שם‪ .‬שאין כבוד‬
‫באריץ ישראל שמא יאמר חרי אמי קבר אותה בדרך = האשה אלא מקוס מיתתה קבורתה‪= .‬וכן הוא‪ .‬אומי‬
‫))‪ .‬מתה עלי |במרים ותמת שם מריםותקבר (שבםמדבר כ' א!) (כנ)‪.‬‬
‫לפי‪- .‬כןך צריך יעק‪6‬בלהזכיר‪ .‬מיתתה כ‬
‫ואקב רה‬ ‫הכא‬ ‫כת'‬ ‫קברת יה‪.‬‬ ‫שכינה‬ ‫פי‪.‬‬ ‫על‬ ‫שם‬ ‫ד"א‬ ‫עלי מיתתה‬ ‫קשה‬ ‫יעקב ליוסף‬ ‫יוהנן אמ‬ ‫אמי רי‬ ‫רחל‪.‬‬

‫(יז) צ'ע ועיי מפרשי חתורה וע'ע רמב'ם‬ ‫(טו) עי' הוריות וי ע"ב וע"ץ תנחומא במדבר סי"בע"ש‪( .‬טז) עי' פסיקתא רבתי שם‪.‬‬
‫פיב מהלכות יבום וחליצה הלכה ו'‪( .‬יח) עי' רש'י שפירש בדי"ז‪(| .‬ים) צ'ע ובכי"ק שמותן של אלו ואלו‪( .‬כ)‪ .‬עי' לקח‬
‫טוב ורש"י וע"ע | פס"ר |שם‪( .‬בא) צ"ע‪() = .‬כב) עו' סנהדרין ‏ כ"ב ע "ב וע'א‪ .‬ובכי"ק ו[אמר ר"י כל אדם שמתה אשתד‬
‫כאלו וכן' אין מיתקף הוה תקיפא ‏ וכו' וכן ‏ גרים ‏ שם איניא במקום |אוניא‪( | .‬כג) עי" מועד קטן כ"ח ע'א וע"ע‬
 ‫‪2‬‬ ‫הנלול‬ ‫ויהי‬ ‫מדרש‬ ‫פד‬
‫א) ראה פניך לא פללתי‪ ,‬ר היה ני‬ ‫ה' על פי הי‬ ‫עבד‬ ‫משה‬ ‫שם‬ ‫וימת‬ ‫וכת' התם‬ ‫שם‬
‫אידא אמי לא סברית‪ .‬וכיון שלא בירכם‬ ‫(דברים ל"ר ח') (כד)‪,‬‬

‫קשה על "סף ביותר ‏ ואחז ‏ בידן והוציאן‪ .‬מלפניו‬

‫ויאמר‬ ‫ה) וירא ישראל את בני ‪7‬‬
‫שנאי‬
‫מי אלה‪ ,‬אש ה חח מל שלפ‬ ‫|‬
‫ש\ ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו(כה‪.‬‬ ‫לצאת‬ ‫שעתיד‬ ‫הקודרש‬
‫‪4‬‬
‫ברוה‬
‫=יווו‬
‫אבינו‬
‫‪ -9‬כר‬
‫יעכב‬
‫|‬
‫שראה‬ ‫לפי‬

‫לו מה הוא‬ ‫ברכיו הראה‬ ‫‪ 5‬מעם‪.‬‬ ‫ומחטיא‪ .‬את ישראל‪ .‬ויהוא‬ ‫ירבעם מזרע שלאפרים‪.‬‬
‫בינו =‬ ‫ביז‬ ‫שהוציאן‬ ‫מהולין וכיון‬ ‫כרויו‬ ‫אה‬ ‫מהול‬ ‫עיניו ולא יכול‪ .‬לראות שנסתלקה‬ ‫מיד ‪-‬כ‪-‬ב!דוו‬ ‫‪-‬מ‪-‬מ‪-‬נשה‬
‫|‬ ‫=‬ ‫‪3-‬ו‬ ‫פן*‬
‫בן‬ ‫ר'י ישמעאל‬ ‫יוהנן משום‬ ‫רי‪.‬‬ ‫אמי‬ ‫שכינה‪.‬‬ ‫הימנו‬
‫עצמו ואמי שמא לא היתה עת רצון המתין שעה‬ ‫עיניו‬ ‫שלרשע‬ ‫בדמותו‬ ‫המסתכל‬ ‫שכל‬ ‫מכאז‬ ‫יהוצרק‬
‫אחת והחזירן שני ויקה יוסף את שניהם‪ .‬ד"א ויוצא‬
‫בני יוסף ויאמר‬ ‫את‬ ‫ישראל‬ ‫ד"א וירא‬ ‫(כה)‪.‬‬ ‫כהות‬
‫יוסף אתם מעם ברכיו‪ .‬‏ כיון שחוציאן אמי להן אל‬ ‫יישי‬ ‫רוודר‬ ‫ופד‬ ‫אוריררווה ‏‬ ‫טורי‬ ‫רש‬ ‫אלה‬ ‫מי‬
‫=אינה אלא לפי שעה‬ ‫תסתכלו‪ .‬בנדולה ‪-‬שבידינו ש‬ ‫ויאמ‬ ‫כננדו‪.,‬‬ ‫ועמד‬ ‫בעם‬ ‫של‬ ‫עגלו‬ ‫בא‬ ‫נלה‪.‬‬

‫אלא בקשו רחמים שתשרה שכינה על אבא שיברך‬ ‫מי אלה‪ .‬אמ ר' אמי אמי לו מי הוא זה שעתיד‬
‫אתכם מיד שרת רוח הקדש עליו ובירכן‪= .‬ועל‪ .‬ידי‬ ‫להסב את ישראל לעיז ולהפיל מהן חמשים רבוא‬
‫וועעממוו‬ ‫יהה‬
‫ממההםם אאבבי‬ ‫וי ויככוו‬ ‫דדככתת''‬ ‫יריברעבעםם‬ ‫אהד אחד וואיאזהי‪.‬זה‬ ‫בבייווםם‬
‫וזכה שיתברך‬ ‫השבטים‬ ‫לכל‬ ‫יוספ הורגלה | ברכה‬
‫תחלה וסוף שני מאל אביך ויעזרך (מיט כ'ה)‪ .‬אמי‬ ‫מכה |רבה | ויפלו =חללים ‏ מישראל =חמש מאות‬
‫ברכה‬ ‫די יוסף היר‬
‫ידי‬ ‫=‬ ‫לוי =‬ ‫בז‬ ‫רי‪ .‬יהושע‬ ‫וכ‬ ‫ב' "ג "‪|.‬‬ ‫הימים‬ ‫(דברי‬ ‫בחנר‬ ‫אלף איש‬
‫‪,‬ו‬ ‫=ן‬
‫(הושע י"א ג'‬
‫שהוא מאפריםם הפיל שבעיםם אלף ‪5‬יוא שראל בפסלו (כו ‪4‬‬
‫לאפרים‬ ‫כי תרנלתי‬
‫ואנכי‬ ‫שני‬ ‫השבטים‬
‫ל‬
‫ר כל‬

‫כרי שיברך לאפרים ‪%5‬‬ ‫תרגלתי רוח הקודש‬

‫‪ ₪‬ויאמר יופף אל אביו בני הם‪.‬‬
‫נאותה שעה‬ ‫‪ 6‬ויקח| יוספ את שניהם‪.‬‬ ‫אמי עקב אבינו ליוסף שמא נשאת‬
‫בא מולו שליהושע ועמד לפניו‬ ‫אימן שלאלו שלא כהוגן הוציא לו אסנת וכתובתה‬
‫ר‬ ‫א ש‬ ‫נאמ'‬ ‫אחר כלרד‬ ‫בדבר‬ ‫אותו‬ ‫ההווד‬ ‫שלא‬ ‫עמה‬
‫נהרו שתי עיניו ושרתה עליו ‏ רוח הקדש (ל) שני‬ ‫|‬ ‫‪--‬‬ ‫‪.‬וושה‬

‫מהוא בזה בכתובתה‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫לי אלהים‬ ‫נתן‬

‫וישת‬ ‫ימינו‬ ‫את‬ ‫ישראל‬ ‫יד) וי שלח‬
‫<‬ ‫=‬ ‫‪,‬‬

‫על ראש אפרים והוא‬ ‫‪ ,‬ולמה לפי‬

‫אמי ר' חנא וכי מן התולדות ‏ אין אנו‬ ‫‪0‬‬
‫להסתכל ברשע‬ ‫דרכו שלצדיק‬ ‫שאין‬
‫יודעין שהוא הצעיר אלא שהיה מצעיר עצמו לפי‬ ‫ורויל‬ ‫ה')‬ ‫ויח‬ ‫|(משלו‬ ‫זור‬ ‫הצ‬ ‫הפול‬ ‫רתוה‬ ‫ואת‬ ‫‪%‬ווי‬
‫אמי רי שמואל ‏ ומה אם הצעיר‬ ‫כך זכ א‬ ‫‪3‬‬ ‫‪--/‬‬ ‫שןב‬ ‫לא‬ ‫=ש‬ ‫פנ‬ ‫שאת‬ ‫שני‬

‫על ידי שהוא ‪ 0‬את עצמו זכה שיקדימו ‏ על‬ ‫ששההטעממייררון לפנילפניו לברכבן נתעלמה ממנ 'ו ברכה‪| ,‬נישק‬
‫מנשה‪ .‬הנדול ‏ שהוא מקטין עצמו על אהת כמה‬ ‫להן וחיבק להן‪ .‬אמ' ליוס ‪1‬ף‬

‫ווטעי"ע מגמגייללהה כ"כחיח עיעא'א וובבככייייקק‬ ‫רבתו‬ ‫ברמב"ן כאן ובכי"ק במקום מיתתח‪( | .‬כד) עי' פסיקתא‬
‫כבדו עיניו מזוקן‪( .‬כו) עי' פסיקתא רבתי שם ובמ"ע שם ואולי יש להגיה שם מיכה במקום מנשה‪ .‬וע"ע סנהדרין‬
‫ק'ג"ג עע "ב ופדר"א פל'ח ע"ש בעניןכ‏ון פסל מיכה‪ .-‬וע" תנא דבי אליהו רבה פי"א דגם שם נקיט שבעים אלף וצ"ע‬
‫כז) צ"ע ועי' תרגום יב"ע ופם"ר שם ורש"י‪(( | .‬ככתח) צ"ע ועיי פפיר שם ואגדת בראשית פ"ב וע" תרגום אונקלוס ע"ש‪.‬‬
‫וע"ע ב"ר פצ"ב סיה‪.‬‬ ‫(‪ ₪‬צ"ע ועי' אג"ב פס"ךר שם‬ ‫ופס"ר שם‪.‬‬ ‫אגדת בראשית‬ ‫(כט) צ"ע ועי'‬

‫‪/‬ע‬
 ‫הגדול | ‪93‬‬ ‫ויחי‬ ‫מררש‬ ‫‪1‬‬
‫מזקנים אתבונן (תהלים קיש ק)‪ .‬עקב אבא קרא ל‬ ‫וכמה‪ .‬ודכותיה ושם אחיו יקטן ("‪ .‬כיה) שהיה מקטין‬
‫רועה דכתי האלהים הרועה אותי‪ .‬אף אני קורא אותו‬ ‫עצמו‪ .‬ומה זכה ‏ זכה להעמיד שלש עשרה משפחות‬
‫רועה דכת' ה' רועי לא אחסר‪ .‬אמי ר' שמואל בר‬ ‫שני ויקטן ילד את אלמודר ואת שלף וג' ומה אס‬
‫נחמן ישראל קראו להקב"ה רועה והקביה קורא להן‬ ‫הקטן שהוא מקטין עצמו ‏ זכה לכל המדות‪ .‬הללו‪.‬‬
‫|ד קורא‪ .‬הקביה‬
‫רעיתי מאי =רעיתי \זינתי‪= ,‬כאיזה צ‬ ‫הגדול שהוא מקטין עצמו על אחת כמה וכמה‪.‬‬
‫לכנסת ישראל זינתי‪ .‬וכי יש אכילה לפניו אלא על‬ ‫ודכותיה‪ .‬ודור הוא‪ .‬הקטן (שמואל אי יז ו"ד)‪ .‬וכ אין‬
‫שהן מקריבין לפניו תמירין בכל יום שכת' בהן את‬ ‫אנו יודעיץ שהוא קטן אלא שהיה מקטין את עצמו‬
‫קרבני לחמי לאשי (במדבר כ'ח ב')‪ .‬אבל הקביה‪ .‬זן‬ ‫ומ זכה אף אני בכור אתנהו |עליון למלכי ארץ‬
‫הי רועי‬ ‫בכל יום לכך נאמי‬ ‫את ישראל‬ ‫ומפרנס‬ ‫(תהלים פיט כ'ח)‪| .‬לכך נמשלו ‏ ישראל בנפן שכל‬
‫לא אחסר (לה)‪.‬‬ ‫הגדול מחבירו בחכמה נמוך מחבירו (לא)‪ .‬וא ת‬
‫שמאלו על ראש מנשה‪ .‬הלא דכו‬
‫ט) המלאך הגאל אתי מכל רע‪.‬‬ ‫ליושב על הצד להושיט ידו אל הצד אלא שדחה‬
‫אמי ר' אסי קשה היא הפרנפה‬ ‫ת‬ ‫מזלו שלאפרים למזלו שלמנשה (לב)‪ .‬שכל א‬
‫שהיא כפלים בלידה‪ .‬כת' בלירה בעצב תלדי בנים‬ ‫ן‬ ‫ת‬ ‫ידיו‪ .‬רי יהודה אומר נשתכלו ידיו שליעקב מלי‬
‫=' נחמיה |אומי נתחכמו ידיו ליתן (ג' ט'ז)‪ .‬וכת' בפרנסה בעצבון תאכלנה (שם י"ז)‪ .‬רי‬
‫בכורה למנשה‪ .‬ר‬
‫בכורה לאפרים‪ ,‬‏ אמי ר' שמיאל בר נחמני אמי שמואל בר נחמני אומ' ונדולה מן הנאולה‪ .‬שהגאולה‬
‫על ידי מלאך דכת' המלאך הנואל אותי מכל רע‪.‬‬ ‫הקביה לרוח הקורש ברגול ברגול לכי אמרי‪ .‬ליעקב‬
‫והפרנסה על ידו שלהקביה דכתיב האלהים הרועה‬ ‫ליתן בכורה לאפרים הדא היא דכת' ואנכי תרגלתי‬
‫אתי ואומי פותח את יריך ומשביע ‏ לכל חי רצון‬ ‫לאפרים (הושע "א ג') (לנ)‪.‬‬
‫(ההלים קמ" ט'ז)‪ .‬רי יהושע אומי גדולה‪ .‬כקריעת ים‬
‫סוף דכת' לנוזר ים סוף לגזרים וסמיך ליה נותן לחם‬ ‫טו) ויברך את יוספ‪ ,‬אמ ר עייי בשעה‬
‫=י =שמעון‬‫לכל בשר (תהלים קליו "ג‪ ,‬וכיה) (לן)‪ .‬ר‬ ‫שבירך יעקב ליוסף יצא ופניו מתהללות‬
‫בן אלעזר אומי ‏ משום ר' מאיר ראית מימיך ארי‬ ‫והיו השבטים אומרין כל עלמא אינן קיימין עם חר‬
‫סבל צבי קייץ שועל חוני זאב מוכר קדירות‬ ‫אלא עם עשיר ובעל מראה כך לא דיבר אבינו‬
‫ומתפרנסין בלא‪ .‬צער‪ .‬ולמה נבראו לשמשיני‪ .‬ואני‬ ‫עקב עם יוסף‪ .‬אלא שהוא מלך‪| .‬אמי להן יעקב‬
‫נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאהא מתפרנס‬ ‫יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו (תהלים ליד וי)‬
‫בלא צער מי נרם לי שאתפרנס בצער הוי אומ' על‬ ‫אית מספקא לכולם (לר)‪ .‬‏ האל הים הרועה‬
‫שהירעתי מעשי קיפחתי מזונותי (לז)‪ .‬יברך את‬ ‫אות י‪ .‬כרועה שהוא מביט בצאנו וכן דוד אומי‬
‫הנערים‪ ,‬‏ ה יהושע ודעו‪ .‬ויקרא בהם‬ ‫הי רעי לא אחפר (תחלים כ'ג א')‪ .‬אמי רי חמא בר‬
‫שי‪ .‬שיגלה להן המלאך שכת' בו כי שמי בקרבו‬ ‫מ‬ ‫חנינה אומנות זו שלרועים אומנות ‏ בזויה שהרועה‬
‫(שמות כ'ג‪ .‬כ'א)‪| .‬ביהושע חוא אומי לא כי אני שר‬ ‫הזה מהלך ומקלו בידו ותורמול על כתיפו‪ .‬‏ ומפני‬
‫צבא הי עתה באתי (יהושע ה' "ד)‪= .‬ובנדעון הוא‬ ‫מה דוד קרא להקביה ‪.‬רועה |אלא כך אמ' דוד‬

‫(לא) צ'ע ועי' על תוכן המאמר ב'ר פ'ו סיד ופל"ז ס"ז ולעיל עמוד קפיב‪ .‬וע'"ע ספרי האזינו ק"מ ע'ב ומדרש תהלים מזמור‬
‫ה' בעניןדוד ויקרא רבה פל'ו ס"ב ובנייש המשל לגפן ובכי"ק איר חונא‪( .‬לב) צ"ע ועי' לעיל אות ל'‪( .‬לג) צ'ע ועי' פס'ר שם‬
‫ובמ"ע שם אות פ'ג‪ .‬‏ (לד) עי' ביר פצ"ז ס"א‪( = .‬לה) צ"ע ועי' מדרש תהלים מזמור כ"ג ועו' אגדת שה"ש פ'א פט'ו‬
‫בסוף שדורש רעייתי על ענין הפרנסה בקרבנות וביר ‏ שם פ'ב ובכו"ק תרמולו וכן' זיינתי‪(= .‬לו) עיי ביר שם סיג‬
‫ובנ"ש‪ .‬‏ ובכי"ק גדולה פרנסה כקריעת ו"ם‪( | .‬לז) עו' ירושלמי קידושין ס'ו ע'ג ובבלי שם פיב ע"א וע"ב‪.‬‬
‫‪26‬‬
 ‫‪2‬‬ ‫הגדול‬ ‫ויחי‬ ‫מדרש‬ ‫‪5-1‬‬
‫דרב יהודה כולהו תנאי בנזקין הוו ואלו אנן ארבעה‬ ‫ומ וירא אליו מלאך הי ויאמר אליו הי עמך גבור‬
‫סדרי קא מתנינן וכי |הוה |מאטי רב =יהודה‪ .‬גבי‬ ‫החיל‪ ,‬ויאמר אליו בי ה' במה אושיע את ישראל‬
‫האשה שהיתה כובשת ירק בקדרה ואמרי לה גבי‬ ‫|איזו זכות‪ .‬ויאמר אליו בכחך‬‫(שופטים ו' ייב וטיו)‪ .‬ב‬
‫זתים שכבשן בטרפיהן טהורין אמ הוייא דרב ושמואל‬ ‫זה‪ .‬ומאי בכחך זה בשכר כיבור שכיבדת את אביך‬
‫קא חזינן הכא ואנן קא מתנינן תלי סר מתיבאתא‬ ‫שאמי לאביו אבא זקן אתה שב לך בתוך הבית‬
‫בעקצין ורב יהודה כד הוה שליף חד מסאניה ואתי‬ ‫ואני זורע וקוצר ומאכילך הדא היא דכת' וגדעון בנו‬
‫מטרא ואנן אילו מצוחינן כולי יומא לא אתי מטרא‪.‬‬ ‫חובט חטים בגת להניס מפני מדין (שפ "א)‪ .‬ואומ'‬
‫אמי ליח אינהו מסרו נפשיהו אקדושת שם‪ .‬אנן לא‬ ‫והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין ויבא‬
‫לא מסרינן נפשן אקדושת השם‪ .‬כי הא דרב אידא‬ ‫עד האהל ויכהו ויפל ויהפכהו |למעלה ונפל האהל‬
‫לבישא‬ ‫דהות‬ ‫לההיא אתתא‬ ‫דחזייה‬ ‫ויען רעהו ויאמר אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן‬
‫אהבה‬ ‫בר‬
‫יואש איש ישראל נתן האלהים בידו את מדין ואת כרבלתא וקימא בשוקא סבר דישראלית היא קרעה‬
‫כל המחנה (שם ז' "ג וייד) (לה)‪ ,‬‏ ד'א = ויקרא‪ .‬בהם עילאוה‪ .‬לסוף איגלאי מילתא דגויה היא הות‪ .‬פרעי‬
‫|רבע ‏ מאה זוי אמר הינו דאמור אינאשי‬ ‫שמי ושם אבתי ששל ישראל נקראין על שמם מניה א‬
‫דכת' הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים מָתוּן מָתוּן בארבע מאה אזרבון‪ .‬רב גידל הוה קא‬
‫(ירמיה‪ .‬ל'א 'ט)‪= .‬ואומי אולי ‏ יחנן הי אלהי צבאות אזיל ויתיב אשערי טבילה כי חאזי להו לבנת ישראל‬
‫שארית יוסף (עמוס ה' ט'ו) (לט)‪ .‬וידנו לרב דלא הו ידעי מטבלין ‏ אמי להו |הכי טבולו והכי‬
‫טבולו אמדו ליה רבנן לא מיסתפית מיצר רע‪ .‬אמי‬ ‫בקרב הארץ‪ .‬מה הדנים הללו נִיִרִילִים בים וכיון‬
‫להו דמיאן באפי כי קאקי חיוארי‪ .‬‏ ר' יוחנן אזיל‬ ‫הן מקכלין אותה בצמאון‬ ‫שתרר טיפה מלמעלה‬
‫ותיב אשערי טבילה אמ' כי אתין בנת ישראל‬ ‫כמי שלא טעמו מים ‏ מימיהן ‏ כך ישראל נדילין‬
‫למטבל וסלקון ניפנעו בי וניהוי להו בני רבנן ושפירי‬ ‫בתורה וכיון שהן שומעין דבר חדש מן התורה הן‬
‫כותי‪ ,‬אמרו ליה רבנן לא מסתאפי מר מעינא בישא‬ ‫מקבלין כמי שלא שמעו דברי תורה מימיהן (מ)‪.‬‬
‫אמי להון אנא מזרעא דיוסף אנא אתינא דלא‬ ‫מכסין עליהן אף‬ ‫דיא מה הדנים הללו שבים מים‬
‫שלטא ביה עינא דכת' בן פורת יוסף בן פרת עלי‬ ‫זרעו של יוסף זכותו מננת עליהן (מא)‪| .‬דיא מה‬
‫עין (מש כיג)‪| .‬אל תקרא עלי | עין אלא עלי‬ ‫הדנים הללו נתפסין בלשונן כך זרעו של יוסף דכתי‬
‫עין‪ .‬ואמי רב אבהו עין שלא רצתה‪ .‬ליזון ממי‬ ‫ויאמרו לו אמר נא שבולת ויאמר סבולת ולא יכין‬
‫שאינו שלה אין עין רעה שולטת בה‪ .‬ר' יוסי‪ .‬בירי‬ ‫לדבר כן ויאחזו אותו וישחטוהו אל מעברות הירדן‬
‫הניגה אמ מהכא וידגו לרב בקרב‪ .‬הארץ מה דנים‬ ‫ויפל בעת ההיא מאפרים ארבעים ושנים אלף‬
‫שבים מים מכסין אותן ואין העיןשולטת בהן כך זרעו‬ ‫(שופטים "ב ו') (מב)‪| .‬ד'א‪ .‬וידנו לרב‪= .‬מי ששמו‬
‫כשם הדנ בנו מכניפן לארץ נון בנו יהושע בנו שליוסף אין עין רעה שולטת בהן (מד)‪ .‬ואמי רי‬
‫(דברי הימים א' ז' כ'ז) (מג)‪| ,‬ד'א מה הדנים הללו יוחנן אנא אשתיירי משפירי ירושלם והאי מן דבעי‬
‫אין עין רעה שולטת בהן כך זרעו שליוסף אין עין למחזי שופריה דרי יוחנן ‏ ניתי כסא דכספא בערנא‬
‫רעה שולטת בהן‪ .‬כי הא דרי יוחנן דאמ ליה רב דנאפיק ‏ מבי סוקלי ונמלייה פרצידא דרומאנא שרונא‬
‫פפא לאביי מאי שנא קמאיי ‏ דאתרחיש להו ניפא ונהדר ליה כלילא דוררא אפומיה ונותביה בין שמשא‬
‫ואנן לא מתרחיש לן ניפא אי משום תנויי בשני לטולא וההיא‪ .‬זהרירא דנפיק ‏ מניה הינו מעין שופריה‬

‫(מ) עי' ביר פצ'ו סיג‪( .‬מא) צ'ע‪( .‬מב) עיי ב'ר שם‪.‬‬ ‫לה) צ"ע ועי' ביר שם‪( | .‬לט) עי' ביר פע"א ס"ב ובניש ע"ש‪ .‬‏‬
‫שם‪.‬‬ ‫ובדים‬ ‫כ' ע'א‬ ‫(מג) עו' ביר שם‪( | .‬מד) עי' ברכות ‏‬
 ‫‪65‬‬ ‫הגדול‬ ‫ויחי‬ ‫הררש‬ ‫‪%7‬‬

‫חר הוו יתבי |קא גרסי הסכין והסייף‬ ‫ליה‪ .,‬ומא‬ ‫דר' יוהנן‪ ,‬‏ איני והא אמ' מר שופריה דרב כהנא‬
‫והרומה והפניון ‏ מאימתי מקבלין טומאה‪ .‬ר' יוחנן‬ ‫מעין שופריה דרי אבהוא ‏ ורר' אבהו מעין שופריה‬
‫אומ' משעה שיצרפם בכבשן‪ .‬ור' שמעון בן לקיש‬ ‫דיעקב‪ .‬אבינו ‏ ודיעקב אבינו |מעין שופריה דאדם‬
‫אומ' משיצהצחם במים‪ .‬‏ מאי פיניון אמ ר' שמעון‬ ‫הראשון ‪ : - .‬יוחנן לא קא חשיב ר'‬
‫בן לקיש רְשָנְג דתרי פומנא‪| ,‬אמי ליה רי יוחנן‬ ‫יוחנן צורת פנים ‏ לא הויא ליה הדרת פנים היא‬
‫ליסטאה בלוסטיותיה‪ .‬ידע‪ .‬אמ' ליה ומאי אהנית לי‪,‬‬ ‫דהויא |ליה (מה)‪ .‬‏ ר' אלעזר |חלש על לנביה רי‬
‫התם ר' הוה קארו לי הכא ר' קארו לי‪| ,‬חלש‬ ‫יוחנן לשיולי ביה אשכחיה ‏ דהוה נאני בבית אפל‬
‫דעתיה‪ .‬דרי יוחנן עליה אמי ליה ולא אהני לך מידי‪.‬‬ ‫גלייה לררעיה ונפל נהורא בביתא‪ .‬‏ חזייה דהוה קא‬
‫איחלש ר' שמעון לקיש אתאי אחתיה קמית לא‬ ‫דלא מפישת‬ ‫בכי אמ' ליה אמאי בכִית אי |משום‬
‫אשנה בה‪ .‬אמרה ליה הזי להאני בנאי דלא ניהוו‬ ‫באוריתא שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד‬
‫יתמי קארי עלה עזבה יתימיך‪ .‬אני אחיה ואלמנותיך‬ ‫שיכוין את לבו לשמים‪ .‬אי משום בני דין גרמיה‬
‫עלי תבשחן (ירמיה מש 'א)‪| .‬נה נפשיה דר' שמעון‬ ‫דעשיראה בירי‪ .‬אי משום מזוני לא כל אדם זוכה‬
‫בן לקיש‪ .‬הוה קא מצטער =ר' יוחנן בתריה‪ .‬אמרי‬ ‫לשתי שלחנות העולם הזה והעולם הבא אמ' ליה‬
‫רבנן היכי נעביר מאן ליעול לגביה ליתובה לרעתיה‬ ‫לאו אהדא מהני קא בכינא אלא על האיי שופרא‬
‫נעייליה לרי אלעזר בן פרת קמיה דמחדרן שמעתאתיה‬ ‫דידך קא חוינא ובכינא ‏ דאזיל ובאלי בארעא אמי‬
‫על ויתיב קמ‪:‬יה כל מילתא דהוה‪ .‬אמ' אמי ליה תני‬ ‫ליה ‪-/‬דא ורא |בכינא שחרן‪ .‬עיניה |אייתר בכא‬
‫דמפייע |לך אמ' ליה לית את ככר לקישא דכל‬ ‫ואחיך‪ .‬אמי ליה מאי בכית ומאי אחיכת אמי ליה‬
‫מילתא דהוה‪ .‬אמינא הוה |מקשי לי ‪ --‬וארבעה‬ ‫בכיי ראמרי קמיה |דקודשא בריך הוא שָנִי תפקז‬
‫קושיאתא והוה מפריקנא ליה עסרין וארבעה‪ .‬פירוקי‬ ‫נפישן או שני דאית לי ואמ לי שני די נפקן נפישן‬
‫ובכיי‪ ,‬וראחיכי ‏ אמינא ליה |מאי אגרא יהבת פי וממִילָה רוחא שמעתא ואת אמרת תנייא‪ .‬דמסייע לך‬
‫לעלמא דאתי ואמי לי תלת סר נהרואתא כי פרת אטו אנא לא עבידנא דשפיר קא אמינא לזו הוצרכנ‬
‫לבר‪ .‬לקישא גחִים נחים אבתריה עד דנח נפשיה (מז)‪.‬‬ ‫וכדגלת רמישך ואפרסמון דמשית ביה ירך לעלמא‬
‫דאתי ואמינא ליה ותוב‪ .‬לא הוו לי ואמ לי לחנרך‬
‫וירא יופף כי ‪ .‬ויתמך יד אביו‪.‬‬ ‫ולהברונך‪ .‬הא אתין להו‪ .‬ואָמִינא‪ .‬ליה‪ .‬מאי‪ .‬קאבעינא‬
‫אמי ר' ברכיה אמ' ליה ירא הת‬ ‫ממן דלא אית ליה טיקלי אסקוטלא ומחיאן אפותאי‬
‫תולתיה דעלמא את באעי לדחותה והוא המלאך‬ ‫נבט נורא מאפותאי‪| .‬אמ' לי אלעזר ברי‪ .‬גירו בך‬
‫ניראי (מו)‪ ,‬זמנא הדא הוה קא פאהי רי יוחנן שהוא | שליש העולם | דכת' וניתו |כתרשיש‬
‫|מ' רי ‏ יוח‪:‬ן כשני עמורים שלשיש‬ ‫בירדנא חזייה ר' שמעון בן לקיש סבר אתתא היא‪( ,‬דניאל '' ד)‪ .‬א‬
‫קפציה לירדנא ואתא בתריה‪ .‬כי חזייה רי שמעון בן שבתוך דימוסין שבטבריה כך היוזרועותיו שליעקב(מח)‪.‬‬
‫לקיש אמי ליה |האיי שופרך לנשיא אמי ליה רי‬
‫יט) וימאן אביו ויאמר ידעתי בני‬ ‫וחנן האיי חילך לאוריתא‪| ,‬אמ' ליה אי הדרת בך‬
‫ידעתי‪ ,‬מעשה ראונן ובלהה‬ ‫אית לי אהתא דשפידא מני יהיבנא לה לדירך הדר‬
‫ומעשה יהודה ותמר‪ .‬דברים שלא נתגלו לך נתגלו‬ ‫ביה אקרייה |ואתנייה ‏ ושוייה |נברא‪ .‬רבא ויהבהינה‬

‫ובד"םס‬ ‫ע"א‬ ‫כ"ה‬ ‫ו' ע"א ותענית‬ ‫עי' ברכות‬ ‫(מו)‬ ‫ת' שרונא‪.‬‬ ‫פ"ד ע"א ובד"ם שם ובכי"ק שהרונא‬ ‫מציעא‪.‬‬ ‫(מה) עו' בבא‬
‫ובד"ם‬ ‫שם‬ ‫מציעא‬ ‫עי' בבא‬ ‫(מז)‬ ‫שלום‪.‬‬ ‫נוה‬ ‫הרב‬ ‫בשם‬ ‫שם‬ ‫שהבוא‬ ‫במה‬ ‫בן פרת‬ ‫ר"א‬ ‫ערך‬ ‫הדורות‬ ‫בסדר‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬

‫ס"ו‪.‬‬ ‫ויחי‬ ‫ותנחומא‬ ‫שם‬ ‫ופס"ר‬ ‫ס"ה‬ ‫פצ"ז‬ ‫עו' ב"ר‬ ‫וצ"ע‪( | .‬מח)‬
 ‫"ה‬ ‫הדולי"‬ ‫ויחי‬
‫מדרש‬ ‫זה‬
‫טי ויאמר ישראל אל יוסף הנה‬ ‫לי‪ ,‬דברים שנתנלו לך לא כל שכן (מט)‪ .‬ונם‬
‫אנכי מת‪ ,‬שלשה סימנין נתן‬ ‫הא יגדל‪ .‬ירעתי שנרעון יוצא ממנו‪ ,‬ו אולם‬ ‫ו‬
‫לו והן בפיסוק זה‪ ,‬הנה אנכי מת והיה אלהים‬ ‫אחיו הקס[ןיגנדל ממנו וזרעו יהיה‬
‫(ד)‪.‬‬ ‫אתכם‬ ‫והשיב‬ ‫עמכם‬ ‫מ לא הגוים‪ .‬אפשר שהוא כן אלא שהעמיר‬
‫ממנו יהושע שהדמים המה ולבנה שה שולטין‬
‫כ) ואני נתתי לכם שכם אהד‪ ,‬יי‬ ‫מפוף העולם ועד סופו‪ ,‬וכן הוא אומי וידם השמש‬
‫אחד‬ ‫שכם‬ ‫זו הבכורה‪,‬‬ ‫אומ'‬ ‫יהודה‬ ‫ווריח עמדר הלא היא כתובה על ספר הישר‬
‫(יהושע ' י'ג) והוא ספר בראשית‪ .‬אמ' ר' יצחק על אחיך‪ ,‬מנאן לחלק בכורה שהיא כשנים‬
‫עבדא בישא לא זבינת בכספא טבא‪ .‬אמי לו לא בפשוט ‪.‬‏ נאמרה בכורה ליוסף ונאמרה בכורה‬
‫כך ראה אותן בחלום והנה השמש והירח (ל"ז ט) (נ)‪ .‬לדורות‪| ,‬מה בכורה האמורה ביוסף פי שנים כאחד‬
‫אף בכורה האמורה לדורות ‏ פי שנים כאחד‪ .‬ואומי‬
‫כ) ויברכם ביום ההוא לאמור‪ ,‬מלא‪ .‬ואני נתתי לך שכם אחד על אחך א ש ר‬
‫שהיא ברכה שלימה (נא)‪ .‬בבך לקחתי מיד האמריבהרבי ובקשתי‬
‫יברךישיאל לאמרישימך אלהים וני בהרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמי כי לא‬
‫כאפרים וכמנשה‪ ,‬אמ ר פעחס עטרה בקשתי אבשח וחרבי לא תושיעני (תחלים מיד ד)‬
‫זו נתעטר בה אפרים מאבינו ‏ יעקב בשעת פטירתו אלא בחרבי זו תפלה‪ .‬וקשתי זו בקשה‪ ,‬ויוסף נופיה‬
‫מן העולם אמ' לו אפרים בני ראש ישיבה‪ .,‬מעולה ממאי רשקל פי שנים‪ ,‬‏ תא שמע ואני נתתי לך‬
‫ומשובה שבבני יהי נקרא על שמך בן תחו בן צוף שכם אחד על אחיך‪| .‬אמ' ליה רב פפא לאביי‬
‫אפרתי (שמואל א' א' א')‪= .‬וירבעם ‏ בן גבט אפרתי דלמא דקלָא בעלמא אמ' ליה עלך אמי קרא אפרים‬
‫|דוד‪ .‬בן איש אפרתי (שמואל אי ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי‪ .‬בעא מניה ר' חלבו‬‫(מלכים אי "א כזו)‪ .‬ו‬
‫"ז "ב)‪ .‬ואומי ועשה חיל באפרתה (רות ד' "א) (נב)‪ ,‬מר' שמואל בר נחמני מה ראה יעקב שנטל בכורה‬
‫וישם את אפרים לפני מנשה‪ .‬כין מראובן מה ראה בחללו יצועי אביו (דברי הימים אי‬
‫שקדמו כאן קדמו בכל מקום‪ ,‬בתולדות אלה תולדת ה' א')‪ .‬אלא שנתנה לו ליוסף‪= .‬אמ' ליה אמשול‬
‫אפרים ואחר כך אלה תולדות מנשה בייחוסין בני לך משל למה הדבר דומה לאדם שנידל יתום בתוך‬
‫אפרים למשפחתם ואחר כך בני מנשה (כמדבר אי ביתו ואמי אהניהו לבעל הבית מנכסי אי לאו דְחָטא‬
‫ליב וליר)‪ .‬בנחלה זאת נחלת מטה בני אפרים ואחר ראובן לא הוה מהני ליה ליוסף ולא מירעם אמ'‬
‫כך זאת נחלת מטה בגי מנשה ((יהושע ‏ טיז הי ליה ר' יונתן ריבך לא כך אמי ראויה היתה בכורה‬
‫"ו א וג)‪ .‬בדנלים ‏ דגל | מחנה | בני אפרים לצאת מרחל שנא' אלה תולדת יעקב יוסף אלא‬
‫ועליו |מטה | מנשה (במדבר ב' "ח וכ')‪| .‬בנשיאים שקדמתה לאה ברהמים ומתוך צניעות שהיתה בה‬
‫החזירה‪ .‬לה הקביה (נה)‪ ,‬אשר לקחתי מיר האמרי‪,‬‬ ‫ביום השביעי נשיא לבני אפרים ואחר כך נשיא‬
‫רי יהורה אומר‪ .‬זו בכורה שלקחתי מעשו שעשה‬ ‫לבני מנשה (במדבר ז' מ'ח ונ'ד)‪| .‬בשופטים יהושע‬
‫מעשה אמורי‪ ,‬רי נחמיה‪ .‬אומי זה שכם שכיון שעשו‬ ‫מאפרים ‏ ונדעון |ממנשה‪4 .‬בברכה ישימך אלהים‬
‫בניו אותו מעשה אמי מה אני מניה את בני ליפול‬ ‫כאפרים וכמנשה‪ .‬‏ ובבכורה וישם את אפרים לפני‬
‫ביר אומות העולם ‏ מה עשה נטל חרבו וקשתו‬ ‫מנשה (נג)‪.‬‬

‫(מט) עי' ביר שם וע"ע לעיל עמוד תש'א‪( .‬כ) עי' תכחומא וב'ר שם והוא קטוע‪ .‬פה וע"ע ב'ר פיד סי'א ורושלמי סוטה וז עיג‬
‫ובבלי ע"ז כ"ה ע"א‪( .‬כא) צ"ע‪( .‬כב) עו' ווקרא רבה פיב ס'ג ומדרש שמואל פ'א ובנ"ש‪( .‬נג) עי' ב'ר פצ"ז ס"ה וג'כ בפסיקתא רבתי‬
‫שם ועו' היטב במפרשים בביךר שם‪( .‬נד) צ"ע ועיי לקח ‏ טוב ובחיי ע"ש‪( .‬נה) עיי בבא בתרא ככיג‪ .‬ע'א‪.‬‬
‫‪0201‬‬ ‫הגדול‬ ‫ויחי‬
‫מררש‬ ‫‪₪‬‬
‫וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל‪ .‬חבריו (יחזקאל ליז טיז)‪.‬‬ ‫ועמד על פתהה שלשכם אמ שאם יבואו אני נלחם‬
‫חכרו כת' רמז מתוך שנעשו חבורה אחת יתקנו‬ ‫כנגדן הוא‪ .‬שאמי ליוסף בהרבי ובקשתי‪ ,‬ולעתיר כי‬
‫עצמן לנאולה ‏ מה כת' אחריו חיתה עלי יר הי‬ ‫לא בקשתי אבטח (תהלים מיד ז)‪= .‬כי לא בחרבם‬
‫(שם מ' א') (ה)‪ ,‬דתאני ר' שמעון בן יוחאי כל זמן‬ ‫ירשו אריץ (שם ד (נו)‪.‬‬
‫שישראל עשויין אנודה אחת‪ .‬מלמטן כביכול מלכות‬
‫חמשה קראיי‪| ,‬הבונה‬ ‫ואית ‏ לה‬ ‫במקומה‬ ‫שמים‬ ‫מם‪:‬‬
‫בשמים מעלותיו ‏ אימתי ואנודתו ‏ על ארץ יסדה‬
‫=יהי בישורון‪ .‬מלך‪| .‬אימתי בהתאסף‬‫(עמוס ט' ‪ .)1‬ו‬ ‫א) ויקרא יעקב אל בניו‪ ,‬חישה כנוד‬
‫ראשי עם (דברים ל'ג ה')‪ .‬רכב שמים בעזרך‪ .‬אימתי‬ ‫אלהים הסתר דבר (משלי כיה בי)‪.‬‬
‫ובנאותו שחקים (שם כ')‪ .‬‏ אשריך ישראל‪ .‬אימתי‬ ‫שני בני אדם נגלה ‏ להן הקיץ |נתכסה מהן ואלו‬
‫ויכחשו ‏ איביך לך (שם כ'ט)‪ .‬והדין ‏ שיר המעלות‬ ‫הן יעקב ודניאל‪ .‬יעקכ דכת' ואגירה לכם את אשר‬
‫לדוד ‏ אליך ‏ נשאתי את עעי הישבי בשמים‬ ‫יקרא אתכם באחרית הימים ונתכסה |ממנו ואמי‬
‫(תהלים קכ'ג א')‪ .‬שאלולי אני כביכול (ו)‪ .‬רי אליעזר‬ ‫ראובן בכורי אתה דניאל דכת' ואתה דניאל סתום‬
‫בן יעקכ אומי בית ‏ שיש בו מחלוקת סופו ליחרב‪.‬‬ ‫הדברים והתום וגו' עד עת ‏ קיץ (דגיאל "ב ד)‪= .‬רבנן‬
‫מחלוקת בבית ‏ זמה בבית‪= .‬עיר שיש בה מחלוקת‬ ‫אמרי שלשה פעמים הוא אומ' בשיר השירים‬
‫סופה שיהא בה שפיכות דמים וסופה להתפזר‪.‬‬ ‫השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תעירו ואם‬
‫בית הכנסת |שיש בה מחלוקת סופה להשתומם‪,‬‬ ‫תעוררו האהבה (שיר ב' ז'‪ ,‬ג' ה'‪ .)/‬אהת שלא תמרדו‬
‫|רבן בעולם‪ ,‬‏ גדול ‏ הוא השלום‬
‫מחלוקת |בדין ח‬ ‫באומות העולם‪ .‬ואחת שלא תגלו את הקץ‬
‫ושנואה המחלוקת לכך צוה יעקב אבינו בניו שלא‬ ‫ואחת שלא תדחקו את הקץ אלא אם יתמהמה הכה‬
‫יהזיקו במחלוקת (ז)‪ .‬א ת א שר יק רא אתכם‬ ‫לו כי בוא יכוא לא יאחר (הבקוק ב' ג') (א)‪,‬‬
‫בא חר ית הימים‪ .‬ר סימון אומ' מפולת גוג‬ ‫ויאמר האספו ממצרם‪ ,‬והקבצו לרעמסס‪.‬‬
‫הראה להן דכת' באהרית הימים הנה על אדום תרד‬ ‫האספו מעשרת השבטים‪ .‬והקבצו לשבש יהורה‬
‫(ושעיה ל'ד‪ ,‬ה')‪= .‬ר' יהודה |ביר' |סימון אומי בית‬ ‫|אספו והקבצו הודיען ‏ שהן גולין שתי‬‫ובנימין‪ ,‬ה‬
‫המקדש הראם ‏ דכת' והיה באחרית הימים יהיה הר‬ ‫פעמים (ב)‪ ,‬‏ ד'א האספו אמ' ר' פינחס הכהן בר‬
‫בית הי (מיכה ד' א)‪ .‬רבנן אמרי בא לגלות את הקץ‬ ‫חמא ורי יודה ביר' שלום‪ .‬אמי לבניו טהרו עצמכם‬
‫ונתכסה הימנו לכך אמי להן ראובן בכרי אתה‪ .‬מושלין‬ ‫כדי שירבקו ‏ בכם ברכות הללו‪ ,‬אין אסיפה אלא‬
‫טהרה שנ' ואסף איש טהור (במדבר יש ט) (נ)‪ ,‬אותו משל למה הרבר דומה למלך שהיה מדבר עם‬
‫ר' שמואל בר נחמני אומי אמר‪ .‬להן היו יושבין אוהכו בלשון מסתריקון‪| .‬פעם אחת הלה אוהבו‬
‫בישיבה שאין אסיפה אלא ישיבה שני אספה לי שלמלך ונטה למות קרא לבנו ואמי לו בני בוא ואגלה‬
‫שבעים איש (במדבר י"א ט'ז) (ד) ורבנן אמרי צוה לך מסתירין שלמלך תלה עיניו וראה את המלך‬
‫אמי לו בני |הוי זהיר |בכבודו |של מלך כך כתי‬ ‫נותן על המחלוקת אמי להן היו כלכם אסיפה אחת‬
‫ווקרא‪ .‬יעקב |אל בניו‪= ,‬תלה עיניו והביט בהקביה‬ ‫הרא היא דכת' ואתה בן אדם קח לך עץ אחר‬

‫(נו) עי' ב"ר פ"פ |ס"י ופצ'ז‪ .‬סיו ע"ש‪ .‬‏ וע"ע לעיל עמוד תקכ'ז‪.‬‬
‫(ב) עי' ביר פציח פ"ב‬ ‫פפ"א‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫ואגדת‬ ‫ע"א‬ ‫קי"א‬ ‫פ"ב וכתובות‬ ‫רבה‬ ‫פ"ב ושה"ש‬ ‫מםט (א) צ'ע ועי' ביר פצ'ח‬
‫ס"ו ותנכחומא שם וע"ע‬ ‫פצ"ט‬ ‫עי' ביר‬ ‫(ד)‬ ‫ופצ'ט פ"ו ותנחומא ויחי ם"ח‪( | .‬ג) עיי ב"ר ותנחומא שם‪.‬‬
‫רבה‬ ‫וע"ע במדבר‬ ‫ע"א ע"ש‬ ‫קמ"ד‬ ‫(ו) עו' מדרש שמואל פ"ה וספרי ברכה‬ ‫(ה) עי' ב'ר פצ"ח שם‪.‬‬ ‫בשיטה חדשה‪.‬‬
‫(ז) צ"ע ועי' ד"א זוטא פ"ט ע"ש‪.‬‬ ‫סי"ט‪.‬‬ ‫פט"ו‪.‬‬
 ‫‪3‬‬ ‫הנדול‬
‫ראובן בימי קציר החטים וימצא דודאים (ל' "ד)‪ .‬לא‬
‫הביא רוראים אלא מןהמופקר‪ ,‬ר' יונתן אומי בו דבר‬
‫שלננאי אתה בכור אני בכור אני בן ארבעושמונים‬
‫שנה לא ראיתי טיפת קרי‪ ,‬ואתה וילך ראובן וישכב‬
‫את בלהה (ל'ח כ'ב) (י)‪| ,‬דיא ראובן בכרי אתה‪,‬‬
‫אמי ר' שמואל ‏ בר נחמן ‏ בכור לייחוס רכת' ובני‬
‫ראובן (מ"ו ט')‪ .‬בכור לתשיבה וישב ‏ ראובן (ל'ז כיש)‪.‬‬
‫בכור לנחלה ומקנה רב היה לבני ראובן (במדבר‬
‫ל'גב א)‪ .‬בכור לגלות ויגלם לראובני (דברי הימים אי‬
‫|כור למצות ערי מקלט את בצר במדבר‬ ‫ה' כ'ו)‪ .‬ב‬
‫באר המישור לראובני (דברים ד'‪ .‬מ'ג)‪ .‬אמ' ר' אחא‬
‫בשם ר' ונתן דמן בית גוּבָרִין‪ .‬בכורת ממון גיטלה‬
‫ממנו ולא בכורת ייחוסין דכת' ולא להתיהש לבמווה‬
‫ורא שית‬ ‫כוהי‬ ‫(דברי הימים א' ה' אי)) (יא)‪.‬‬
‫ויתר‬ ‫את‬
‫טיפה ראשונה שלי‪ .‬יתר ש‬
‫ע זה היתה בכורה שלך והכהונה ‏ והמלכות שלך‬
‫ועכשו שחטאת ניתנה הבכורה ליוסף והכהונה‬
‫והמלכות ליהודה‪ ..‬אמי ר' אחא ‪ 5‬היה לך בכורה‬
‫כלום‪ .‬לא הלכתי אצל לבן אלא בשביל רחל כל‬
‫החרישות שחרשתי לאמך לא בשבילך באתי ועבדתי‬
‫אלא בשביל רחל ‏ והייתי סבור |שהיא רחל חורה‬
‫בכורה לבעלה (יב)‪| .‬ד'א כוחי וראשית אוני‪ .‬הכל‬
‫היה שלך‪ .‬הבכורים שנא' וראשית ‏ כל בכורי כל‬
‫ות ד‬ ‫(דברים‬ ‫דננך‬ ‫ראשית‬ ‫התרומה‬ ‫‪%6‬‬
‫החלה ראשית עריסתיכם (במדבר טיו כ') שאת‪ .‬הלויה‬
‫ישור (דברי‬ ‫היתה שלך וכנניה |שר הלוים |במשא‬
‫ידיו‬ ‫את‬ ‫אהרן‬ ‫וישא‬ ‫כ'ב)‪ | .‬הנהונה‬
‫(ויקרא‪ .‬ט' כ'ב)‪ :.‬וותר‪ .‬עז זו המלכות ויתן עז למלכו‬
‫(שמואל א' ב' ")‪( .‬ינ)‪.‬‬
‫זיןלמים‬ ‫ד) פחז כמים‪ ,‬נדמיתה כפוחזין שקו‬
‫ומשברין שוקיהן (יר)‪ .‬ריא פחו‪' ,‬‬
‫ויחי‬
‫מדרש‬
‫אמי להן בני הזהרו בכבורו שלהקביה אמרו שמע‬
‫ישראל (ח)‪ .‬תמןתנינן ששה דברים עשו אנשי יריחו‬
‫על שלשה מיחו בירם ועל שלשה‪ .‬לא מיחו בידם‪.‬‬
‫ואלו שלא מיחו |בירן |מרכיבין |דקלים |כל היום‪.‬‬
‫וכורכין את שמע‪ .‬וקוצרין וגודשין ‏ מלפני העומר‬
‫ולא מיהו בירן‪ .‬‏ ואלו שמיחו בידן מתירין גמזיות‬
‫שלהקרש‪ .‬ואוכלן מתחת הנשרים בשבת‪ .‬ונותגין‬
‫פיאה לורק ומיהו |בירם חכמים‪ .‬תניא כל הששה‬
‫‪5‬חות בהן אלא קא משמע לן מא‬ ‫אסורין‪ .‬וראויין מ‬
‫דהוה דמיחו ודלא מיחו‪ .‬תנו רבנן כיצר כורכין את‬
‫שמע אומין ‏ שמע ישראל ה' אלהנו ה' אהד‬
‫‪ '.‬יהודה‬
‫(דברים ו ד')‪ - .‬מפסיקין דברי‪ .‬ר' מאיר‪ ,‬ר‬
‫אומ' מפסיקין היו אלא שלא היו אומרין ברוך שס‬
‫כבורמלכותו לעולם ועד‪ .‬ואנן מאי טעמאאמרינן‬
‫אוני‬ ‫לה כדררש ר' שמעון בר פוי ויקראיעקב‪ .‬אל בניו‪.‬‬
‫ראובן בכרי ‏ אתה ביקש לנלות לבניו קץ הימים‬
‫נסתלקה הימנו שכינה אמי שמא יש פסולת במטתי‬
‫כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו‬
‫עשו‪ .‬ענו בניו ואמרו |שמע ישראל ה' אלהינו הי‬
‫אהד (שס)‪ .‬כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין‬
‫בלבבינו אלא אחד‪ .‬באותה שעה פתה ואמ' ברוך‬
‫היכי‬ ‫רבנן‬ ‫אמרי‬
‫מלכותו לעולם ועד‪.‬‬ ‫כבור‪.‬‬ ‫שם‬
‫נעביד |נימרה לא אמרה משה לא נימרה אמרה‬
‫ו‬ ‫(יחזקאל‬ ‫יעקב התקינו שיהוא =אומרין ‏ אותה‪ .‬בוחשאי‪ .‬משל‬
‫ופהירויהור ‪ +‬ריח תבשיל תאמר יש לה‬ ‫לבת מלכים‬
‫ננאי‪ .‬לא תאמר יש לה צער התחילו עברית הביאו‬
‫א' ט"ו‬ ‫הימים‬ ‫לה בוהשאי (ט)‪,‬‬
‫אמ נו די‬ ‫‪ 0‬ראובן בכרי אתה"‬
‫שלשבח אתה בכור ועשו בכור‪ .‬עשו‬
‫וילך עשו השרה לצוד ציר להביא (כ'ז ")‪ .‬אם מצא‬
‫מוטב ואם לאו מביא‪ .‬מן וגזל ומן ההמס‪ ,‬ואתה וילך‬

‫מישעיה‪,‬‬ ‫פה‬ ‫בלשון המקרא‬ ‫טעות‬ ‫ואיוה‬ ‫‪--‬‬ ‫ק"ה‬ ‫רבתי‬ ‫ופסיקתא‬ ‫שם‬ ‫בראשית ‏‬
‫ו‬ ‫‪/‬‬
‫ליח ט"ז‪| .‬ובכי"ק להיד ליתא‪ .‬וגם שם סתיריקון‪( .‬ט) עי' פפהים נ"ה ע"א וגו |ע"ב‬
‫הנחומא מהרשיב ח'א ק"ט ע'א ועיב‪ .‬ובילקוט‬ ‫‪1‬וי‬ ‫‪₪5‬‬ ‫לה בחשאי‪( .‬י) צ"ע ועי' ביר שם‬ ‫ר‬
‫תק"מ ובהערות שם‪ .‬וע"ע בילקוט כ אן‪( | .‬יב) עי' ביר פצ'יח ס"ד ובנייש ובכי"מ כל הרחישות‬ ‫עמוד‬ ‫באן‪( .‬יא) עו' לעיל‬
‫יג) עי' שיור מזה בילקקווט שם‪( .‬יד) עו' ילקוט שם ובכ"ר פצ"ח ס"ד‪ .‬ובכי"ק לפוחזי‬ ‫שרחשתי באמך ות‬
‫שקופצין‪ .‬למים‬
 ‫‪,‬‬ ‫י‬
‫ו‬ ‫הגדול‬ ‫הח‬ ‫מדרש‬ ‫‪]-‬‬
‫האלהים כיון שבא התחיל מקרבו יהי ראובן ואל‬ ‫אליעזר ורי יהושע ‪ .‬ר' אליעזר אומי פחזת‪ .‬הטיתה‪.‬‬
‫ימת (דברים ל'ג ו)‪ .‬יצא ראובן ואזניו מקוטפות (יט)‪,‬‬ ‫זניתה‪ ..‬נוטריקון‪ ,‬ר' יהושע אומי פרקת עול‪ .‬חללת‬
‫התחיל ‏ קורא‬ ‫יצועי‪ .‬זע יצרך עליך‪ .‬רי אלעזר המודעי אומי זעת‪.‬‬
‫הררת‪ ,‬פרח חטא מעל ראַשך‪ .‬דיא פחז פסעת על‬
‫ה) שמעון ולוי אחים‪ ,‬א להפ אחפ‬ ‫דת‪ ,‬חבת בבכורתך‪| ,‬זר למתנותיך (טו)‪ .‬כמים‬
‫|דינה ‏ ולא אחים ליוסף‪.‬‬
‫הייתם ל‬ ‫רבנן אמרי אתה חטאת במים יבוא‪ .‬משוי מן המים‬
‫מכותיהם‪ ,‬כלים הללו שבידכם‬ ‫כלי חמס‬ ‫ויקרבך‪ ,‬יחי ראובן ואל ימות (דבריס ל'ג ‪ 3‬א ל‬
‫נזולין הן‪ .‬ולמי הן ראויין לעשו שמכר בכורתו שכן‬ ‫תותר‪ .‬מה מים ניתורין ‏ ממקום למקום כך לא‬
‫קוריץ בלשון יון לחרב מכור (כ)‪ ,‬ד'א מכרתיהם זו‬ ‫הותרת לך כלום‪ .,‬רי אלעזר המודעי אומ' אין עושין‬
‫מכירתו ‏ שליוסף שכן יהודה ‏ אומי לכו וגמכרנו‬ ‫מקווה שליין ושלשמן אלא שלמים כך עשית לך‬
‫לישמעאלים (ל"ז כ")‪ .‬‏ וקטני |שבטים אינן מרברים‬ ‫מקוה ונטחרת בו (טז)‪ ,‬ד'א פחז כמים אל תותר‬
‫לפניהן וראובן לא היה עמהן וי שמעון ולוי מכרו‬ ‫והמלכות והבכורה ונפלת‬ ‫לך היה ראויה הכהונה‬
‫ליוסף‪ .‬לכך נאמר מכרתיהם (כא)‪.‬‬ ‫שהוא מלא מים ונפל‪ .‬מן‬ ‫מהם בפעם אחת ככלי‬
‫בו טיפה שני אל תותר‪.‬‬ ‫היד ונשבר ולא נותר ‏‬
‫)) בסדם אל תבא נפשי‪ ,‬בשעה שן‬ ‫היה משתייר בו אל תותר‪,‬‬ ‫ואלו היה דבש אושמן‬
‫באין ליטול עצה בשטים נשיא בית‬ ‫ר' אליעזר ורי יהושע אומרין לא הותרת לך כלום (יז)‪.‬‬
‫כי עלית משכבי איבך‪ ,‬ר'י אבהו ואמרי לה אב לשמעוני (במדבר כיה "ד)‪ .‬בק ה לם ‏ אל‬
‫ר' יעקב בן זכאי בשם רי חייא רבא ר' יהושע בן ת הח רד כ בדי‪ .‬בשעה שנקהלין על משה ועל אהרן‬
‫לוי בשם רי שמעון בן יוחאי תנינן החשוד בדבר בעדת קרח‪ ..‬קרח בן יצהר בן קהת בן לוי (במדבר טיז א)‪.‬‬
‫לא דגנו ולא מעידו זו משנה ראשונה‪ .‬‏ אפשר מי כי באפם הונו איש ה חמור אבי שכם‪.‬‬
‫שורן שלנוים (כב)‪.‬‬ ‫שהוא עתיר להיות בששה שבטים העומדין על הר וברצונם עקרו שור‬
‫עיבל ואומרין ארור שכם עם אשת אבין (דבריס כיז כ)‪ .‬דיא וברצונם עקרו שור זה יוסף ‏ שני בכור שורו‬
‫הדר לן (דברים ל'ג "ז) (כנ)‪,‬‬ ‫והוא עושה כן אלא עולבנה שלאמו תבע כל ימים‬
‫שהיתה רחל וני |כד כתבינן לעיל‪= .‬ר' שמעון בן‬
‫יוחאי אומ' לאחר שהשדוהו שהוא מוכר תרומה ו) ארור אפם כי עז‪ ,‬ר' אסי בן יהודה‬
‫אומי זה אחד מחמשה מקיאות‬ ‫לשם חולין בדקו אחרי ולא מצאו בדבר ממש‬
‫מינו אותו משער בשוק‪ .‬כך ראובן הניחו אותו על שאין להן הכריע‪ .‬‏ שאת‪ ,‬ארור‪| ,‬מחר‪| ,‬משקדים‪.‬‬
‫וקם (כד)‪| .‬ביקש לקללם ולא קילל אלא אפם‬ ‫ר'י‬ ‫עלה‪.‬‬ ‫יצועי‬ ‫הר עיבל (ח)‪ .‬אז חללת‬
‫שנרם להם‪ .‬הוא שבלעם אומ' מה אקוב לא קבה‬ ‫אלעזר המודעי אומי עלה חוק מתנותיך‪ ,‬רבנן אמרי‬
‫אל (במדבר כיג‪ .‬ח) (כה)‪ .‬רי הוליא ורי עזריקם בשם‬ ‫איני לא מקרבו ולא מרחקו אלא הריני תולה הדבר‬
‫הדא ראמרי‬ ‫ר' יוחנן ריבה בהן זברקונים מעלי חמה‬ ‫בדילפון עד שיבוא אותו שכת' בו ומשה עלה אל‬

‫מים נתונים‪( .‬יז) עי' ב'"ר פצ"ט טיו ותנחומא‬ ‫ובכי"מ‬ ‫כו"ק‬ ‫ע'פ‪.‬‬ ‫(טז) עי' ב"ר שם והגהתי‬ ‫(טו) עי' ביר שם ובנ"ש‪ .‬‏‬
‫נ"ת‬ ‫פ"ד וע"ע שבת‬ ‫פצ'ח‬ ‫(יח) עו' ב"ר‬ ‫והכהונה‪.‬‬ ‫המלכות‬ ‫ראוי‬ ‫לפסוק זה‪ .‬ובכי"ק‬ ‫טוב‬ ‫ל|[קח‬ ‫וע"ע‬ ‫פפ"ב‬ ‫בראשית‬ ‫ואגדת‬
‫ביף‬ ‫(כ) עו‬ ‫ע"ב ובכי"ק ר' חיוה רובה וע"ע לעיל | עמוד תקליט‪( | .‬יט) עו' ביר שם ופצ"ט ס'ו ותנחומא | שם‪.‬‬
‫ותנחומא שם ובכי"ק בלשון יונ קורין לחרבות מכורין‪(| .‬כא) עי' ב'ר פצ'ט שם ותנחומא שם‪( .‬כב) עי' על כל אלה‬
‫הדרושים ב'ר פצ'ח ס"ה ותנחומא שם ס"ט וס"י ובכי"מ ליטול עצה בשבטים והגהתי ע"פ כי"ק‪(| .‬כג) עי' תיב"ע‪ .‬ולק‬
‫טוב ורש"י לפסוק זה‪( .‬כד) עי' יומא נ'ב‪ .‬עיב ואדר"נ נויב פמ"ד ובנ"ש ובכי"מ ר' איסי אומר והגהתי‪ ,‬ע"פ כי"ק‪( .‬כה) עיי‬
 ‫‪61‬‬ ‫הגדול‬ ‫ויחי‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬

‫ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי להי‬ ‫כל מי שהוא זבריקון מעלה חמה (כו)‪ .‬קשה הוא‬
‫(תהלים ליב ה')‪ .‬והרחמנות |קרובה |להץ ומודה ועוזב‬ ‫שאפלו פסקו לו נדולה |מן השמים‬ ‫בעל חמה‬
‫ירוחם (משלי כ'ח "ג)‪| .‬עכן יעכרך ‏ ה' ביום הזה‬ ‫מורידין אותו מגדולתו‪ - .‬מצינו באליאב‪ .‬בן יישי‬
‫(יהושע ז' כ'ה)‪| .‬היום הזה אתה עכור ולא לעתיר‪.‬‬ ‫שהיה בכור ולו היתה ראויה המלכות וכשאמי יישי‬
‫דור נם ה' העביר הטאתך לא תמית (שמואל ב' ו"ב ייג)‪.‬‬ ‫‪( .‬שמואל אי ו"זו"ח)‪.‬‬ ‫לדוד ואת אהיך תפקור‬
‫ותפלתם נשמעת‪ .‬שמע ה'קול יהורה (דברים ליג ז')‪.‬‬ ‫כשבא לשם מח כה' ויחר אף אליאב בדוד ויאמ‬
‫אין לך מכעים יתר ממנשה וכת' עתר לו הי‬ ‫למה זה יררת ועל =מי נטשת מעט הצאן (שם כיח)‪.‬‬
‫וישיבהו ירושלם למלכותן (דברי הימים ב' ל'ג "ג)(לא)‪.‬‬ ‫כשבא שמואל למשחו היה מסתכל בו ואומ' אך‬
‫רעף איביך‪ .‬כמה נתחבט יהושע על זה‬ ‫ירך ב‬ ‫ננד ה' משיהו‪ .‬ויאמר ה' אליו אל תביט אל מראהו‬
‫ואמ' בי ה' מה אומר ‪ -‬אשר ‪ 7‬ישראל ערף‬ ‫ואל נכוה |קומתו כי |מאסתיהו (שם טיז ו)‪| .‬מכאן‬
‫לפני איביו (יהושע ז' ח')‪ .‬ולא ניתן לו ולמי ניתן‬‫אותו |מנדולהו (כז)‪.‬‬ ‫אמרו שכל הכועס ו‬
‫א חלקם ביע קב‪ .‬זה שבטו שללוי אנ י חלקך לדור אויבי תתה לי ‪( 5‬שמואל ב' כ'ב‪ .‬מיא)‪| .‬למה‬
‫שהיה פטריקון שלו כת' בו ירך בעודף איביך (לב)‪,‬‬ ‫ונחלתך (במדבר ‪ =-‬ואפיצם בישואל‪.‬‬
‫ישתחוו לך בני אביך‪ .‬הכא אתמר ישתחוו‬ ‫זה שבט שמעון הדא דאמרי רובן שלעניים משמעון‬
‫לך בני אכיך על ידי שהיה ליעקב ארבע נשים‬ ‫הוי אומ' מהבל בני יהודה נהלת בני שמעון‬
‫ולהלן אתאמ' בני אמך (כ'ז‪ .‬כ'ט)‪ .‬על ירי שלא היה‬ ‫(יהושע י"ש מ') (כה)‪ .‬ד'אאחלקס ביעקב אלו ארבעה‬
‫ליצחק אלא אחת (לנ)‪.‬‬ ‫במעשה‬ ‫ל‬ ‫ועשיים אלף שנפלו משבטו‬
‫שטים חַלקזאלמנותיהן שני אלפים לכל שבט (כט)‪.‬‬
‫ט) נור אריה יהודה‪ ,‬מלמי שניתנה לונבורה‬
‫כיון שראו השבטים שהוא מקנתרן התחילו מסתלקין‬
‫רטף בני עלית‪.‬‬
‫כארי וחוצפא כנור‪ ,‬מ‬ ‫לזיות כיון שראה אותן שהן מסתלקיןהתחיל קורא‬
‫מטרפה שלתמר שהצלת להולשני בניה מן השרפה‬
‫לכל אחד ואחר ומברכו יהודה אתה יודוך אחיך מיכאן‬
‫שהתוכהה נורמת לברכה‪ .‬וכן הוא אומי ולמוכיחים ומטרפו שליוסף שהעלית אותו מן הבא" נתעלית‬
‫ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב (משלי כיר כ'ה) (ל)‪ .‬אמר לו הקב'ה אתה הצלת שלוש נפשות מן השרפה‬
‫ואחת מן הבור‪| .‬כך אני מציל ‏ מזדעךשלשה מן‬
‫' יהודה אתה יודוך אחיך‪ ,‬אפ יי השרפה‪ .‬חנניה מישאל ועז הית‪ :‬הנואל מנוב אריות‪.‬‬
‫כרע רבץ מפרץ ועד דוד‪ .‬ולהלן כרע‪ .‬שכב‬
‫(במדבר כ'ד ט')‪| .‬מדור ועד |צרקיה (לר)‪.‬‬ ‫פינחס אמ' אתה כשמך שכן הודת‬
‫אימך הפעם אודה את הי (כיט ל'ה) ואחיךמורים לך‬
‫יודוך אחיך‪ .‬ואומי כי יהודה גבר באחיו ליד ממנו ) לא יסור שבט מיהודה‪ .‬זז פהדרן‬
‫שהיא מכה ורודה‪ .‬וחמקק מבין‬ ‫(רברי הימים א'‪ ,‬ה' ב')‪ .‬וכולן נקראין על שמך קימו‬
‫וקבלו היהודים עליהם (אפתר ט' כיז)‪| .‬לית חר אמי רנליו אלו שני סופרי דינין ‏ שעומדין לפניהן‬
‫שמעוני ראובני אלא יהודי‪ .‬וההודייה מצויה בשבטך‪ .‬אחר מימין ואחר משמאל (לה)‪ .‬ד'א לא יפור שבט‬
‫עכן נאמי בו ויעןעכן את יהושע ויאמ" אמנה אנכי מיהודה אלו ראשי נליות שכבכל שרודין את ישראל‬
‫חטאתי (יהושע ז' כ)‪ .‬וכן דוד אומ' הטאתי אודיעך בשבט‪ .‬ומחקק מבין רנליו אלו בניו שלהלל שמלמדין‬
‫(כח) עי‬ ‫לו היתה ראויה הגדולה‪.‬‬ ‫ובכי"ק‬ ‫עב‬ ‫סיו‬ ‫עי' פסתים‬ ‫(כז)‬ ‫שם ובבי"ק זובר וקון‪( .‬כו) עי' ב'ר שם‪.‬‬ ‫וב"ר‬ ‫תנחומא‬
‫היו ואומר‪( .‬כט) עי' ב'ר פצ"ט ס"ז ותנחומא שם‪( .‬ל) עיי ‪ 0‬שם‪( .‬לא) צ"ע ועי' ב'ר פצ''ט פ'ח‬ ‫ביר שם ובכי"ק ב‬
‫ועע""עע ספרי ברכה קמיד ‏ עב ובכי"ק אין מכעיס וע'ע |לעיל | עמוד ת"ע‪( .‬לב) עיי ב'ר פצ'ח סיו‬ ‫חדשה‬ ‫ובשיטה‬
‫(לג) עי' ב'ר שם ופצ'ט פיח‪( .‬לד) עי' ב'ר פצ'ח ופצ'ט‪ .‬ובכי"ק וחוצפה כגבור‪( .‬לה) עי' ביר פצית‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ותנחומא‬
 ‫יי‬ ‫י‬
‫הנול‬
‫‪.‬‬
‫ויחי‬ ‫מדררש‬ ‫‪0‬‬
‫שהוא בא‬ ‫עמים‪.‬‬ ‫ולו יק הת‬ ‫|יא לא יפור שבט מיהודה זה |לאורה (מ)‪ .‬‏‬
‫תורה ברבים (לו)‪ .‬ר‬
‫שלטון שני ותומך שבט מאשקלון (עמוס א' ח')‪= .‬ומקהה שניהן שלאומות ‏ וכולן משתעבדין לו שני‬
‫ומחקק מבין וגלוו זה נביא‪ .‬וסומר" שני חלקת מחקק וליה‪ .‬יהב‪ .‬שלטן =ויקר‪ .‬ומלכו (דיאף ז' ייד)‪ .‬ואומי‬
‫‪( 0‬דברים ל'ג כ'א) |(לז)‪| .‬ד"א לא יפור שבט וכל שלטוניא ליה יפלחון וישתמעון (שם כ'ו) ואומ'‬
‫ונהרו אליו כל הנוים (ישעיה ב' ב') (מא)‪.‬‬ ‫אלו ראשי ישיבות וראשי סנהדרין שבאריץ‬ ‫מיהודה‬
‫יא) אסרי לגפן עירה‪ ,‬שהוא אוסר לישיאל‬ ‫הקדוש (לה)‪ .‬‏ עד כי יבא‬ ‫כנון רבינו‬ ‫‪0‬‬
‫שנקראו נפן שני נפן ממצרים‬ ‫שילה‪ .‬זה מלך המשיח (לט)‪ .‬דבי רב שילה אמדי‬
‫תסיע (תהלים פ' טי)‪ .‬עיר ה זו צון עיר דוד‪.‬‬ ‫המלך המשיה ‪ 0‬שמו רכת' עד כייבא שילה‪ .‬דבי‬
‫בני אתנו ואנכי נטעתיך שודק‬ ‫ולשרקה‬ ‫ר' ינאי אמרי ינאי שמו דכת' לפני שמש ינון שמו‬
‫(ירמיה ב' כ"א)‪ .‬בני אתנו עני ורוכב על המור ועל‬ ‫(תהלום ע'ב ו'ז)‪ .‬בי ר' חנינה אמדי‪ .‬חנינה ‏ שמו דכתי‬
‫עיר אבתןונות (זכריה ט' ט)‪ .‬בכם ביין בלושו‬ ‫אשר לא אתן להם חנינה (ירמיה ט'ז 'ג)‪ .‬ויש אומי‬
‫|יצר ‏ שהיו באין ה‬ ‫שהן מיטהרון ‏ בנבולו‪ .‬כ‬ ‫מנחם בן חוקיה |שמו |דכת' |כי יחק ממני מנהם‬
‫ומקרבין‪ .‬קרבנית ומתכפרלהן‪ .‬ביין‪ ,‬זה‪ .‬יי לבן ובד‬ ‫רב שמו‬ ‫דבי‬ ‫חיואדא‬ ‫אמרי‬ ‫(איכה א' ט")‪ .‬ורבנן‬
‫ענבים זה האדום‪ .‬ד'א כבס ‪ /‬לבושו שהוא‬ ‫שני אכן חליינו הוא נושא (ישעיה ניג ד')‪= .‬אמ' רב‬
‫טחוור להן דברי תורה‪ ,‬‏ םות ה‪ .‬איןסותה אלא טעות‬ ‫נחמן אי מן חייא הוא כנון אנא שני והיה אדירו‬
‫אומ' כי יסיתך אחיך (דברים ו'ג ‪/‬‬ ‫דאת‬ ‫כמא‬ ‫ממנו ומושלו מקרבו יצא (ירמיה ל' כ'א)‪ .‬אמ רב אי‬
‫שמחזיר להן טעיותיהן כענין שני לכו לחמו בלחמי‬ ‫ן חייא אתי כגון רבינו הקדוש ואי ממיתיא אתי‬
‫ושתו ביין ‏ מסכתי (משלי ט' ה)‪ .‬אמ רב‪ .‬חנון‪ .‬אין‬ ‫כנון דנואל איש חמורות‪ .‬אמ' רב יהודה עתיר הקביה‬
‫יש‪-‬אל צריכין לתלמורו שלמשיח דכת' אליו נוי‬ ‫להעמיר להן לישראל דוד אחר שני ועברו את הי‬
‫יררשו (ישעיה "א ')‪ .‬נוים‪ .‬ידרשו ‏ ולא ישראל אם‬ ‫אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים לחם (ירמיה לט')‬
‫כן מהו בא לעשות לכנס הגליות (מכ)‪ ,‬ד'א‪ .‬אסרי‬ ‫אשר קם לא נאמ' אלא אשר אקים‪ ,‬אמ' ליה‪ .‬רב‬
‫להעלות משוי עיר‪,‬‬ ‫נפן אחת‬ ‫לנפן עיוה עתירה ‏‬ ‫פפא לאביי והא כת' ודוד עבדי נשיא ‪ 0‬לעולם‬
‫ול רשקה בני אתנו עתיד אשכול אחד להעלות‬ ‫אמי‬ ‫ב' ל"ז כיה)‪ .‬כנין קיס‪ -‬ופלנ קיססר‪.‬‬ ‫(דברי הימים‬

‫משוי בן אתון בשבח‪--‬ארץ ישראל הכת' מדבר‪.‬‬
‫כבס ביין לבשו‪ ,‬שהיו היקבים מלאים והנתות‬
‫|'א‪ .‬אסרי לנפן עירה‪| .‬רמו למשכן‬‫מפיקים (מג)‪ .‬ד‬
‫שעשה משה במדכר שהואו מתכלת וארנמן והוא‬
‫נישא ממקום למקום ‪ .‬ולשרקה בני‪ .‬אתנו‪ ,‬רמו‬
‫למקדש שעשה שלמה שיש לו פתחים הרבה וכל‬
‫פתח ופתח מהן נקרא שער האיתון‪ .‬כבס ביין לבושו‬
‫זה מעשה בראשית ‪ .‬ובדם ענבים סותה‪ .‬זה הוייא‬
‫דאבייא ורבא‪( .‬מד)‪.‬‬
‫ליה ההוא מינא לר' אבהו לאימת אתי משיחא אמי‬
‫ליה לכי האפי ליה חשוכא לההוא גוברא‪ .‬אמ' ליה‬
‫מַילָט קא לטתני אמי ליה ולא קרא כת' כי הנה‬
‫ההשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך ‏ יזרח ה'‬
‫(ישעיה‪ .‬פ' ב')‪ .‬דרש ר' שמלאי כרמלאה מאי דכתי‬
‫הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום הי הו‬
‫השך =ולא אור (עמוס ה' י"ח)‪ = .‬משל לתרנול‬
‫ועטלף שהיו מצפין לאורה אמ' לו תורננול לעטלף‬
‫אני מצפה לאורה ‏ שאורה שלי היא אתה מה לך‬

‫כה‪ 90 .‬עו" סנהדרין ה' ע"א ובנ"ש‪( .‬לז) צ'ע ועיי תרגום אונקלס בענון סופר‪( .‬לח) צ"ע ועיי ביר פציח פיח‪.‬‬
‫(לט) צ'ע ועי' ביר שם‪( | .‬מ) עו' פנהדרין ‏ צ'ח ‏ ע"ב וצ'ט ע'א ובדיס שם ובכי"ק אמר רב מְחייָא וכו' ואי‬
‫מימיתיא וכו' ופלגו קיפר ר' שמלאה ברמלאה מאי וכו' משל לתורנגול‪( | .‬מא) עו' ביר פצ"ט פ"ח ותנחומא שם‪.‬‬
‫(מב) צ"ע ועי' על קצת מזה בב'ר ותנחומא שם ועו"רע קח טוב לפי"ז‪( | .‬מג) צ'ע ועיי כתובות ‏ קי"א ע'ב וג‬
‫בב'ר שם ומצאו רושמים מזה‪ .‬‏ וע'ע ‏ רש"י וראב"ע לפסוק זה‪ .‬ובכי"ק והגתות מפוקים‪( .‬מד) צ"ע ועי' תנחומא‬
‫‪147‬‬
 ‫‪0‬‬ ‫הגדול‬ ‫ויחי‬ ‫מררש‬ ‫‪₪‬‬
‫ינ) הכלילי עינים ‏ מיין‪ .‬אלו בני הדרום דעתא קטרון זו צפורי אמאי מתרעם על מדותיו‬
‫שעיניהן כחולות וחִיבֶם יפה לתלמוד הא הויא ליה צפורי דעדיפא טובא וכי תימא רלית‬
‫תורה‪ .‬ולבן שנ יים מחלב‪ .‬יפה יין לבן שנים בה זנת חלב ודבש והא אמ' ר' שמעון בן לקיש‬
‫מהלב‪ .‬לתינוק‪ .‬כשם שהחלב מנדל את התינוק כך לדידי הזיא לי ארין זכת הלב ודבש דציפורי והויא‬
‫היין קורת רוח לוקן ומיישב את נפשו (מה)‪ .‬רא שיתסר מילי אשיתסר מילי ‏ וכי תימא דלא‪ .‬נפישי‬
‫שכל הטועמו מתאוה ואומר לי דיריה כדאחיה והא אמ' רבא בר בר חנא לדידי‬ ‫מיין‪.‬‬ ‫עינים‬ ‫הכליכי‬

‫לי‪ .‬ולבן שניים מחלב ‪ .‬אלו פנהדרין שהן יושבין חויא לי אריץ זכת חלב ודבש דכולה ארין ישראל‬
‫וסוררין דברי תורה בשניים ער שמוציאין אותן נקיים והויא כי מבי מכסי עד אקרא דתולבוקני עסרין‬
‫הכי שדות‬ ‫אפלו‬ ‫פרסי‬ ‫שתה‬ ‫בפתי ‏‬ ‫ותרין פרסי‬ ‫כחלב‪ .‬ד'א ‏ הכלילי ‏ עינים ‏ מיין‪| .‬אחיך עינך טב‬
‫כרמים הוו עדיפי (מז)‪ .‬ד'א זנולן עס הרף נפשו‬ ‫מהלבא‪ .‬ד'א ולבן שניים‬ ‫מחמרא‪ .‬אלבין שינך טב‬
‫למות ‏ שהיה יוצא ונלהם באויבים ומוסר נפשו‬ ‫מחלב ‏ טוב המלבין ‏ שניים ‏ לחבירו ‏ יתר ממשקהו‬
‫למיתה והיה נוצחן וכן הוא אומי מזבולן יצאי צבא‬ ‫חלב (מו)‪.‬‬
‫עורכי מלחמה בכל כלי מלהמה חמשים אלתולעדור‬
‫בלא לב ולב (דברי הימים א' ייב ל'ג)‪ .‬מהוא ולעדור‬ ‫שהיה עוסק‬ ‫‪ ₪‬זבולן לחוף ימים ישכון‪.‬‬
‫בלא לב ולב אלא בשעה שאדם יוצא למלהמה‬ ‫בפדקטטי‪ ,‬והיה מתרעם על מדותיו‬
‫ואינו מכוין הוא‪ .‬נופל‪ .‬אבל שבטו שלובולן בין‬ ‫דכת' זבולן ‏ עם חרף נפשו למות‬ ‫שלהקביה ‏‬
‫מכיין בין שאיני ‏ מכוין הוא נוצח לכך נאמי בלא‬ ‫נפשו למות‬ ‫זבולן עִם ‪/‬‬ ‫טעם‬ ‫מה‬ ‫ה' ייח)‪.‬‬ ‫(שופטים‬

‫לב ולב (מח)‪ .‬וירכתו על צירן אמי ר'יחנן‬ ‫משום דנפתלי ‏ על מרומי ‏ שרה ‪ .‬אמזיבולן לפני‬
‫הדין יונה |משלאשר היה ‪.‬דכת' אשר לא הוריש‬ ‫הקביה רבון העולמים לאחי נתתה ארצות ‪ .‬נתתה‬
‫את יושבי עכו ואת יושבי ‏ צירון (שופטים א' ל'א)‪.‬‬ ‫ימים ונהרות ‪.‬‏לאחי נתת שרות וכדמים ולי נתתה‬
‫ו הנה צויתי שם‬ ‫וכת' קום לך צרפתה אשר‬ ‫הרים ונבעות ‪.‬‏ אמי * לו זבולן כולם צריכין לך על‬
‫לכלכלך‪( .‬מלכים אי יז ט')‪ .‬אמ' ר'‬ ‫ידי חלזון רכת' ושפוני טמוני חול (רברים ליג "ט)‪.‬‬
‫אשה >‬
‫ותאני רכ יוסף |שפוני זה חלזון ‪.‬‏ טמוני זו טרית‪ .‬אמי ר' לוי אע'פ שלימדנו רי יוחנן כך ‪:‬אמו מאשר‬
‫חול‪ .‬זו זכוכית לבנה‪ .‬‏ אמ' לפניו רבונו שלעולם מי אבל אביו מזבולן‪ .‬אמו מאשר דכת' וירכתו צעילדון‬
‫מודיעני אמ לו שם יזבחו‪ .‬זבח‪ .‬צרק‪ .‬סימן זה לך ירך שיצא ממנה מצידון‪| .‬אביו מזבולון דכת' ויעל‬
‫שכל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיה הגורל השלישי לבני זבולן (יהושע "מ ')‪ .‬וכת' משם‬
‫זן‬ ‫א' ל')‪.‬‬ ‫(שופטים‬ ‫קטרון‬ ‫זעירי‬ ‫‪0‬‬ ‫כלום ‪,‬‬ ‫שלו‬
‫עבר קדמה מזרחה נתה חפר (שם יג) יונה בן אמתי‬
‫‪ -‬מגת‪ .‬ההפר (מלכיס ב' ויד כיה)‪( .‬מט)‪.‬‬ ‫צפודי‪= .‬ולמה נק"א שמה ציפורי אמ' רב פפא‬
‫שיושבת בראש ההר כצפור ‪ .‬וקטרון צפורי היא‬
‫ד יששכר חמר גרם; שנתן עצמי על דברי‬ ‫והא קטרון בחלקו שלזנולן דכת' זבולן לא הוריש‬
‫תורה כחמור למשוי (נ)‪ .‬ד'א חמור‬ ‫נהלול (שפ)‪ .‬ואי סלקא‬ ‫את יושבי קטרון ואת ישבי‬

‫ביר שם פצ'ה סייובניש בחודושי הרד"ל ובפירוש מהרז'ו שם ע"ש‪( .‬מו) עוי ביר ‪ 5‬צ'יט‬ ‫(מה‬ ‫האיתון‪.‬‬ ‫שער‬ ‫בענין‬ ‫שם‬

‫אמף‬ ‫ובכי"ק‬ ‫ע'ב‪.‬‬ ‫קי"א‬ ‫כתובות‬ ‫עע‬

‫"עי‬
‫וםע ו‬
‫עטי מגיללהה ןיו' טיעא"א וובדביסדםיס ששם‬ ‫מז)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫כתובות‬ ‫וע"ע‬ ‫שם‬ ‫ובמפרשים‬ ‫ציח‬ ‫שם ופי‬

‫בולן לפני רבש"ע נהתה מים ונהרות וכו' דציפורי והוא שיתסר מילי וכו' דלא נפישא דידי וכו' אמ' ראבה בר בר‬
‫הנא וכו'‪( | ,‬מח) צ"ע ועי' ווקרא רבה פכ"ה ‏ פ"ב ובכויק ואינו מכוון לבו‪(= .‬מט) עיי ביר פצ'ח ‏ סייא ובניש‪ .‬עיש‪.‬‬
‫סיט‪.‬‬ ‫פצ'ט‬ ‫וב"ר‬ ‫עִ" תנחומא‬ ‫(נ\‬ ‫בי"ק‪ .‬‏‬ ‫ע'פ‬ ‫והשלמתים‬ ‫חסרין‬ ‫מזב לון‬ ‫רכתב‬ ‫עד‬ ‫וורכתו‬ ‫מן דכת'‬ ‫ההיבוה‬ ‫ובכיימ‬
 ‫‪9‬‬ ‫הנדול‬
‫) דןידין עמו כאחד שבטי ישראל;‬
‫(נח)‪.‬‬ ‫כיחודה | מיוחר | שבשבטים‬
‫ד'א כאחר‪ .‬כיחידו שלעולם‪ .‬זה שמשון שלא היה‬
‫צריך סיוע כיחודו שלעולם (נט)‪ .‬מה כת' ביה ותחל‬
‫רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול‬
‫תריןאמורין חד אמ' בשעה שהיתה‬ ‫(שופטים ו'גכ'ה)‪.‬‬
‫רוח הקדש שורה עליו היו פסיעותיו מצרעה לאשתאול‪.‬‬
‫ואוהרנא ‏ אמי בשעה שהיתה רוח הקדש לובשתו‬
‫היו שערותיו ‏ מקישות ‏ כזוג וקולן הולך מצרעה‬
‫ויברכהו ה' (שפ כ'ד) רב הונא בשם רב‬ ‫לאשתאול‪.‬‬
‫יוסף שהיה בו כוה ‏ יתר מבני ארם‪ ,‬והיה תשמישו‬
‫שווה לכל אדם (ס)‪.‬‬
‫יהי דן נחש עלי דרך‪ ,‬כל הזות‬
‫מהלכין זונות זונית ונחש מהלך יחירי כך‬
‫שמשון (סא)‪ .‬מה נחש מצוי בין הנשים דכת' ואיבה‬
‫אשית בינך‪ .‬וביץ האשה (ג' ט'י) כך שמשון וידר‬
‫שמשון המנתה ירא שם אשה בתמנתה מבנות‬
‫כרמי‬ ‫פלשותים | (שופטים ו"ד א') (סב)‪ | ,‬ויבאו |עד‬
‫מנתה‪( .‬שם ה)‪ .‬ר' שמואל בר רב יצחקמלמ' שהיה‬
‫אביו ואמו מראין לו כרמי תמנתה דומ כלאים‬
‫ואומרין לו כשם שכרמיהן כלאים כך בנותיהן כלאים‪.‬‬
‫ואביו ואמו לא ידעו |כי מה' היא (שפ ד')‪| .‬אמ' רי‬
‫(דברים‬ ‫אלעזר בשבעה מקומות כת' לא תתהתן בם‬
‫ז' ג')‪ .‬ואמי ר' אבהו לאסור שבעה עטמין וכאן הוא‬
‫אומי כָן אמ' ר' יצחק אומי אם לליצים הוא‪ .‬יליץ‬
‫וני ‪₪‬‬ ‫וני (משלי ג' ל'ד)‪ .‬כי תאנה הוא‪ .‬מבקש‬
‫שם) וני וכן הוא אומ' לבסוף ויאהב אשה בנחל שורק‬
‫ושמה דלילה (שופטים טיו ד)‪ .‬רי אומי אלמלי לא‬
‫נקרא שמה ראויה היתה שיקרא שמה דלילה היא‬
‫דלרלה לבו דלדלה מ( יו ונרמה לו מיתה (סנ)‪.‬‬
‫ד'א מה נחש נאסר בשבועה ועפר תאכל כל ימי‬
‫הח‬ ‫מדרש‬ ‫‪2‬‬
‫נרס שהחמיר על עצמו ברברי תורה (נא)‪ .‬ד'א‬
‫חמור גרם שנרם לו החמור דכתי ותצא לאה לקראתו‬
‫(ל' ט'ז) ותאני‪ .‬על |קול החמור (נב)‪= ,‬ד'א חמור‬
‫נרם ‏ דהוא דאטי לחמאךא תּבִיר נְרמָא דלא‪ .‬יכיל‬
‫למטען ממאתא למאתא‪ .‬אלא ְבִיע באתריה‪| ,‬כך‬
‫יששכר רובץ על תורתו ואינו עיסק בפרקמטיה‪.‬‬
‫ד'א המר גרם עצס תקיף וחק כמא ראת אמי‬
‫עצמיו אפיקי‪ .‬נחושה נרמיו כמטיל ‪( 5‬איוב מ' ו"ח)‬
‫שהיה בו כוח לפלפל בתורה יתר מכל אחיו (ננ)‪.‬‬
‫רבץ בין המשפתים‪ .‬שהיה מרבץ תורה‬
‫בי התלמירים‪ .‬ד'א בין המשפתיס אלו שלש שורות‬
‫שלתלמירי חכמים שיושבין לפניהם בכל עת שני‬
‫אם תשכבון בין שפתים (תהלים פ'ח ויד)‪( .‬נר)‪,‬‬
‫ט) ויורא מנוחה כי טוב‪ .‬ז תורה דכת'‬
‫כי לקח טוב נתתי לכם (משלו ד' ב')‪.‬‬
‫ואת הארץ‪ .‬ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים‬
‫ששכ מו לפבל‪ .‬עולה שלתורה‪.‬‬ ‫(איוב‪" .‬א ט)‪ .‬יט‬
‫ויהי למס בעד‪ ,‬שכל העולם כולו עבדים לו כי‬
‫הא דבן זומא דהוה חמאי אכולסא ואמ' ברוך שברא‬
‫כל אלו לשמשיני (נה)‪ .‬ד'א ויהי למס עובד אלו‬
‫מאתים ראשי סנהדריות שהיה יששכר מעמיד רֶכְתִ'‬
‫ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דברי הימים א' ייב ל"ב)‪.‬‬
‫בן קסרי‬ ‫מחו לעתים ר' תנהומא לקורסין‪= .‬רי יוסי‪.‬‬
‫אומר לעיבורין‪ ,‬וכל אחיהםעל פיהם (שפ)‪ .‬מסכימין‬
‫הלכה על פיהן‪ .‬וכל אלו השבטים שואלין מהן והן‬
‫משיבין להן דכת' ושרי ביששכר עס דבורה ויששכר‬
‫בןרק בעמק שלח ברגליו (שופטים ה' ט'ו)‪ .‬בעומקה‬
‫כ‬
‫ו ולה ברגליו‪( .‬נו)‪| ,‬ד'א ויהי‪ .‬למס עובר‪.‬‬
‫ר' אלעזר אומי כל השבטים הנחו יתדות חיץ‬
‫מיששכר‪ ,‬ר' שמואל בר נחמני אומ' אף הוא הניהן‬
‫אלא שהיו מעלי מסים (נז)‪.‬‬

‫ביר‬ ‫(כא) צ"; ע‪( .‬גב) עי'נדה ל"א ע"א וע"ע ב"ר שם וע"ע לעיל עמוד תע"ד‪( .‬נכ) צ"ע ועי' בשיטה חדשה ובלקח טוב‪ .‬נד) עיי‬
‫ביר‬ ‫פצ'ח רס"ב ופצ"ט ס"י ובנייש‪( .‬נה) צ"ע ועו' ביר שם ופצ"ט ותנחומא וע"ע ברכות נ"ח ע"א ובכי"ק ‏ חמי אכולזא‪( .‬נו) עי'‬
‫ביר‬ ‫פע"ב ס"ה ס"ט ופצ"ח סי"ב ופצ"ט ע"ש‪( .‬נז עי' ביר‪ :‬פצית סי"ב ובנ"ש במפרשים שם בענין יהידות ויתירות‪( .‬נח) עו'‬
‫עיי‬ ‫שם סי"ג ובמדבר רבה פיי פ"ה‪( .‬נט) עי' ב"ר שם ובנ"ש‪( .‬ס) עו' ורושלמי סוטה ז' ע'ב ויקרא רבה פ'ח ס"ב ובנ"ש‪( .‬סא)‬
‫שם‪,‬‬ ‫וורושלמי‬ ‫סכ"ד‬ ‫פ'ש‬ ‫רבה‬ ‫(סג) צ"ע ועי' במדבר‬ ‫עו' ביר פצ'ח ‏ פייד‪.‬‬ ‫(סב)‬ ‫שם סי"ב וב"ר פצ"ט סי"א‪.‬‬ ‫תנחומא‬
 ‫‪/‬‬
‫‪4‬‬ ‫חול‬ ‫ויחי‬
‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫בקיווי לשמך (שם)‪-‬זכות אבות בקיווי ולזכרך (שפ)‪ .‬תאותו‬ ‫השבעו לי פן תפנעון בי‬ ‫שמשון‬ ‫חייך (גי י"ד) ‪5‬‬
‫שלעולם הבא בקווי תאות נפש (שפ)‪ .‬חנינה בקווי הי‬ ‫כוחו בראשו כך‬ ‫מה נהש‬ ‫יייב)‪.‬‬ ‫ט"ו‪.‬‬ ‫(שופטים‬ ‫אתם‬
‫חנינו לך קוינו (שפ ל'ג ב')‪ .‬סליחה בקווי כי עמך חסליחה‬ ‫שמשון אם גלחתי וסר ממני כוחי (שם ט'ז )‪ |.‬מה‬
‫למען תורא ‪ .‬קויתי הי (תהלים ק"ל די וה') (סה)‪,‬‬ ‫נחש אירסו מחלחל לאהר מיתה אף שמשון ויהיוהמתים‬
‫אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו (שפ ל') (סד)‪.‬‬
‫יגד עקב‪:‬‬ ‫יגודנו והוא‬ ‫יט) גד גדוד‬ ‫כת' אחד ‏ אומי וישפוט את ישראל [ונוי] =עשרים‬
‫כל נדוד שיבואו עליו הוא‪ .‬ינוד עקיבן (סט)‬ ‫את‬ ‫אומי והוא שפט‬ ‫וכת' אהד‬ ‫שנה (שם ט"וכי)‪.‬‬
‫ואית דאמרי אליהו ‏ הבא בעקב מניה אתי‪| ,‬שהוא‬ ‫ישראל עשרים שנה (שם ט'ז ל'א)‪ .‬אמי רב אהא‬
‫בא לגדר משתותן שלאומות העולם (ע)‪ .‬ד'א גד‬ ‫מלמ' שהיו פלשתים יראים ‏ ממנו עשרים שנה אחר‬
‫נדוד‪ ,‬בשעה שהיו ‏ ישראל מכבשין ומחלקין את‬ ‫מותו כדרך שהיו יראים ממנו בחייו עשרים שנה (סה)‪.‬‬
‫הארץ היה שבט ראובן ושבט גד עמהם הניחו את‬ ‫מה נחש נוקם ונוטר כך שמשון ואנקמה נקם אחד‬
‫בניהן קטנים ‏ מי שהניחו בן עשר מצאוהו בן עשרים‬ ‫אמירב אחא אמ'י‬ ‫(שם כ"ח)‪.‬‬ ‫משתי עיני מפלשתים‬
‫וארבע‪ .‬מי שהניחו |בן עשרים מצאוהו בן שלשים‬ ‫רבון העולמים תן לי שכר אהת משתי עיני בעולם‬
‫וארבע‪ ..‬נזדוונו להן שלש משפחות רעות יטור נפיש‬ ‫הזה‪ .‬ושכר האחרת לעתיר לבוא (סו)‪| .‬שפיפן‬
‫ונודב‪ .‬דכת' ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגראים‬ ‫עלי אר ח‪ ,‬שמשן חנר בשתי גליו היה‪ ,‬בלעם‬
‫(דברי הימים א' ה' ")‪ .‬אמ ר' יהושע בן נחמיה בימי‬ ‫היה חנר ברגל אחת היה דכת' וילך שפי (במדבר‬
‫שאול זה יהושע ולמה קראו שאול שהיתה המלכות‬ ‫כיג ג') (סז)‪| .‬הנשך עקבי כוס‪ .‬דכת' ומצא‬
‫שאולה בידו‪| .‬והיו אלו מנדלי שער עד שיראו‬ ‫לחי המור טריה (שופטיס טיו ‪.‬ט'ו)‪ .‬ר' אבון אמי דהות‬
‫בניהן‪| .‬ואלו |מנדלי שיער ‏ עד שיראו אבותיהן‬ ‫בטנה תרין דכתי המור המורותים (שם ט")‪ .‬ויצמא‬
‫וישמעאלים מנדלי ‏ שיער‪ ,‬‏ והיו הבנים זועקין אלהי‬ ‫מאד (שפ "ח) דמיםטט צאהי‪ .‬‏ ר' חונא ורי עזריקם‬
‫אברהם יצחק וישראל‪ .‬‏ ענינו דכת' ויעזרו עליהם‬ ‫בשם ר' יוחנן אפלו צרצור שלמים לפניו לא היה‬
‫ונתנו בירם (שם כ)‪ .‬באיוו זכות מברכתו שליעקב‪.‬‬ ‫יכול לפשוט ירו וליטלו ‏ אלא ויקרא אל‪ .‬הי אמי‬
‫נד גדוד ינודנו‪ .‬נִיִיסָא אתא לְמְנִיִיסָא יתהון ‏ ואנון‬ ‫לפניו רבונו שלעולם אם אין ביני לבינס אלא המילה‬
‫מְְיְיסִין גייסא (עא)‪.‬‬ ‫כדאי הוא שלא אפול בידם‪ .‬ועתה אמות בצמא‬
‫ונפלתי ביד =הערלים מיד ‏ ויבקע הי את המכתש‪,‬‬
‫כ מאשר שמנה להמו‪ ,‬שנותיו נאות‬ ‫רבנן אמרין מקום הוא ושמו מכתש‪ .‬היה יעקב‬
‫יתן‬ ‫והוא‬ ‫וראויות למלכים‪.‬‬ ‫סבור שהוא המלך המשיה וכיון שראה מיתתו אמי‬
‫מעדני מלך‪ .‬זה העומר ושתי הלהם שהן באין‬
‫מחלקו שלאשר שארצו מבכרת פירותיה תחלה (עב)‪.‬‬ ‫יח) לישועתך פויתי ה'‪ ,‬אמי ר' יצחק הכל‬
‫ד'א מאשר שמנה לחמו‪ .,‬ארצו שמינה לחמו שמן‪.‬‬ ‫ארח‬ ‫בקיווי‪ .‬יסורין בקיווי אף‬
‫והוא יתן מעדני מלך‪| .‬שהיתה ארצו מרובה בשמן‬ ‫השם‬ ‫קוינוך (ישעיה כ'ו ח)‪ .‬קדושת‬ ‫הי‬ ‫משפטיך‪.‬‬

‫(סד) עו' ביר שם‪( | .‬סה) עי' ורושלמי שם‬ ‫ע'פ בי"ק‪.‬‬ ‫ובביימ =ז' עממין וכן הוא אומר אם ללצים וכו' והגהתי‪.‬‬
‫רבה שם‪.‬‬ ‫ובמדבר‬ ‫שם וע"ע ירושלמי סוטה‬ ‫ועיע לקה טוב לפסוק זה ובהערות מהרש'ב שם‪( .‬סו) עיי תנחומא‬
‫ובכי'ק בשנה =הָרְיין וכוי‬ ‫ויד ע'ש‪.‬‬ ‫ס'ג‬ ‫ובמדבר רבה פי"ד ס"ט‪( | .‬פח) עי' ב'ר שם ‏‬ ‫(סו) עי' סוטה ו' ע"א ובכיי‬
‫ד‬ ‫‪1‬‬

‫וע'ע פצ"ט סו'א ובכו"ק‬ ‫דמופטט צַהָי‪(| .‬סט) צ'ע ועוי ראביע רמב" ורד"ק לפפוק זה‪( | .‬ע) עי' ב'ר פע"א סיט ובניש ‏‬
‫מלת העולם ליתא‪( | .‬עא) עו' ביר פצ'ח סטיו‪( .‬עב) צ"ע ועי' תנחומא שם סי"ג בעד ראש המאמר‪.‬‬
‫‪60‬‬ ‫הגרול‬ ‫ויחי‬ ‫מדרש‬ ‫‪-‬‬
‫אפיקי מים (תהלים מ"ב ב')‪ .‬ועוד שהיה שליח לשבטים‬ ‫בקבליות ובאפנקין שבו מתערנין בנות מלכים (ענ)‪.‬‬
‫לכל מקום שירצו ועושה שליהיתן לאלתר כאיל‬ ‫אומי אפנקין |שמן זית הוא שלא‬ ‫תניא‪ .‬ר' יהודה ‏‬
‫הזה שהוא ‏ רץ וכך אמרו הכמים ‏ הו עז כנמר‬ ‫הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השיער‬
‫לעשות רצון אביך שבשמים (פ)‪ .‬ד'א למה המשילו‬ ‫(עד)‪.‬‬ ‫ומעדן את הבשר‬
‫באיילה היה לו למשלו באייל אלא שראה ברוח‬
‫וקדש שעתיר לצאת פמנו דבורה‪ .‬הנהן אמרי שפר‬ ‫ני) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי‬
‫ותשר דבורה וברק בן אבינועם (שופטים ה' א) שתי‬ ‫שפר‪ ,‬זד בקעת גניסר שמבכרת‬
‫צדקניות עמדו קהן לישראל ושתיהן נמשלו באילות‬ ‫פירותיה ‏ והן שמנים =וקלים בלה כבשר האיל‪.‬‬
‫ואלו הן דבורה ואפתר‪ .‬דבורה משבטנ‪+‬פתלי אילה‬ ‫הנותן אמרי |שפר‪| .‬שמכבדין מפירותיה =למלכים‬
‫שלחה‪ .‬ואסתר שכת' בה למנצח על אילת השחר‬ ‫ומשפרין דבריהן ‏ ומתרצין להן (עה)‪| .‬ד"א נפתלי‬
‫(תהלים כ'ב א')‪ .‬ואמרי רבנן דוד אמרו למזמור הזה‬ ‫שעלו לקבור את‬ ‫בשעה‬ ‫אילה שלוחה את מוצא‬
‫על אסתר המלכה‪| .‬ולמה נמשלו באילות אמי רי‬ ‫אבינו יעקכ |באו בני חת |לערער על הקבורה רין‬
‫יהודה בירי סימון בית שיש בו נחש מִתָגְנִין בו‬ ‫נפתלי כאיילה והביא |אוני ממצרים ושיפר על ידי‬
‫מןהקרן שלאיילת ומן השיער שלאשה ומיד הנחש‬ ‫אהיו (עו)‪ .‬ד"א כיון] שעלו לקבור את אבינו יעקב‬
‫בורח כך דבורה ואפתר‪ .‬דבורה לא זזת רגלה עד‬ ‫בא עשו הרשע ואמר המערה שלי היא חלק בכורה‪,‬‬
‫שאיבדה לסיסרא והיילותיו‪ ,‬‏ ואסתר לא זות רגלה‬ ‫כיון ששמע נפתלי קפץ הררך והלך למצרים והביא‬
‫עד שאיבדה להמן ולעשרת בניו‪ 1 .‬הכת' אומי‬ ‫השטר שאין לעשו בה כלום והיה חושים בן דן‬
‫(תהלים ו'ח ל'ד)‪ .‬‏ כשתי איילות‪.‬‬ ‫חיש ביון שראה אותן מעוכבין סבר שמא עשו בא‬
‫וישם רגלי ‪-‬‬
‫להלהם עכהן עמר ושלף חרבו והרגו ונתקיים מה ולמה בנקיבות ‏ אלא בשעה שהאיילה הזו צמאה‬
‫שאמרה רבקה למה אשכל נם שניכם יום אחר היא חופרת גומה וקובעת קרניה לתוכה ועורגת לפני‬
‫וקביה מתוך צרה והקב'"ה מעלה לה את התהום‬ ‫(כיז מיה) (עז)‪ .‬ד'א הכת' מדבר בארצו שכולה בית‬
‫והתהום מעלה לה את המים ועליה אסף אומי כאיל‬ ‫השלהיןדכת' מכנרת ועד ים קדמה לנפתלי‪ .,‬אמי‬
‫רי ברכיה כל חוף ים שלטבריה נקרא כנרת ולמה תערנ על אפיקי מים |כן נפשי תערג אליך חי כך‬
‫קורא אותה נניסר |דאמי‪ .‬ר' יהודה ‏ ביר' סימון‪ .‬על אסתר בשעה שנזר המן הרשע על ישראל גזיהות‬
‫שם ומנפתלי שרים אלף (דברי הימים א' ייב ל'ד) (עַה)‪ .‬קשות התחילה עורגת לפניהקביה מתוך צרה עד‬
‫שענה אותה‪ ,‬כיון שראה דור‪ .‬כך התחיל סודר עלית‬ ‫דיא נפתלי אילה שלחה הכת' מדבד בְּשוּפְטָתו‬
‫דכת' ותשלח ותקרא לברק (שופטים ד' )‪ |.‬הנתן למנצח על אילת השחר (פא)‪ .‬‏ אמי ר' אבהו מאי‬
‫אמרי שפר זו שירת דבורה וניק שנ' ותשר דברה טעמא קורא לשחר אילת מה אילה זו קרניה‬
‫ובדק בן אבינועם (שם ה' א) (עט)‪| .‬ד"א נפתלי מפוצלות לכאן ולכאן אף השחר מפצע לכאן ולכאן‪.‬‬
‫אילה שלחה שהיה |רץ לעשות רצון האל והיה דתניא ר' אומ' |אינו דומה תימור שללבנה לתימור‬
‫כסף בעשיית רצונו וכן הוא אומי כאיל תערג על שלהמה‪ ,‬תימור שללבנה מפצע ועולה כמקל‪.‬‬

‫שם וב"ר‬ ‫פ"ו ע"א‪( = .‬עה) עיי תנחומא‬ ‫מנחות ‏‬ ‫עו‬ ‫(עד)‬
‫ערך אנפיקנן‪.‬‬ ‫וע'ע |ערוך השלם‬ ‫סטיז‬ ‫(עג) ע" ביר שם‪.‬‬
‫ופדר"א‬ ‫ע"א‬ ‫ו"ג‬ ‫ספוטה‬ ‫וע"ע‬ ‫זה‪.‬‬ ‫לפסוק‬ ‫תיב"ע‬ ‫וע"ע‬ ‫חדשה‪.‬‬ ‫שיטה‬ ‫עו"‬ ‫(עז)‬ ‫ס"ז‪.‬‬ ‫פצ'ח‬ ‫ב"ר‬ ‫לח‬ ‫(עו)‬ ‫סי"ב‪.‬‬ ‫פצ"ט‬

‫עם‬ ‫הוא‬ ‫עירבוב‬ ‫ואיזה‬ ‫נשתחבש‬ ‫כאן‬ ‫המובא‬ ‫והפסוק‬ ‫שם‬ ‫עי' ביר‬ ‫(עַח)‬ ‫חפירה‪.‬‬ ‫זאת‬ ‫פוסקא‬ ‫ובכי"ק‬ ‫פל"ה ובנ"ש‬
‫הפסוק המובא בב"ר שם מדברים ג' ו"ג והפסוק במדבר ל"ד ו"א‪( | ,‬עט) צ'ע ועיי ב'ר שם‪ .‬והתיבות זו שירת‬
‫דבורה וברק שני לותנהו בכי"ק‪(| .‬פ) צ"ע ועי' במדבר רבה פי"ד פ"א‪ .‬ובכי"ק פיסקא זאת הסירה‪( | .‬פא) צ"ע‬
‫וברק‬ ‫עד‬ ‫מן ד'א‬ ‫ובכי"ק‬ ‫מ'ב‪.‬‬ ‫וע"ע | מזמור‬ ‫וסי"ד‬ ‫ס"א‬ ‫כ"ב‬ ‫מזמור‬ ‫(מהרש"ב)‬ ‫תהלים‬ ‫עוד במדרש‬ ‫ימצאו‬ ‫ורושמום‬
 ‫‪81‬‬ ‫הגדול‬ ‫ויהי‬ ‫מדרש‬ ‫א‬
‫הקביה אתה לא הבטת בהן אני נותן לבניך צעידה‬ ‫לכאן ולכאן‪| .‬אמי רי זירא‬ ‫ותימור שלחמה מפצע‬
‫בתורה כלומר פרשה (פו)‪.‬‬ ‫למה נמשלה אסתר באיילת |לומ לך מה איילה זו‬
‫כג) ויומררהו ורבו‪ ,‬בן שהמיר לאחיו והמירו‬ ‫רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה‬
‫לו (פח)‪ .‬וישטמהו בעלי‬ ‫ראשונה‪ .‬כך אסתר‪ .‬היתה חביבה על אחשורוש כל‬
‫חהצים‪ .‬אלו בעלי מחצתו שהשליכו עליו דברים‬ ‫שעה ושעה כשעה ראשונה‪ ..‬אמי ר' יוסי למה נמשלה‬
‫קשין כחץ וכן הוא אומי מה יתן לך ומה יוסיף‬ ‫אסתר בשחר מה שחר זה סוף‪ .‬כל הלילה אףאסתר‬
‫לך לשון רמיה חצי נבור שנונים עם נהלי רתמים‬ ‫סוף כל הנסים והא איכא חנוכה ניתנה ליכתוב‪ .‬קא‬
‫מה‬ ‫ק'כ ג')‪.‬‬ ‫(‪%2‬‬
‫כלי‬ ‫מכל‬ ‫למשלן בחצים‬ ‫ראה‬
‫אמרינן‪ ,‬ניחא למאןדאמ' אסתר ניתנה‪ .‬ליכתב‪ .,‬אמי‬
‫ממקומן וזה מרחוק‪| .‬כך‬ ‫ר' בנימין בת יפת |למה נמשלו הצריקיםבאיילות‬
‫זייןשכל כלי‪ .‬דין |מכין‬
‫ה איילות זו כל זמן שמנדלת קרניה מפוצלות אף ‪ 0‬הרע |אומי ברומי ‏ והורג בסוריא‪= ,‬ולא בכל‬
‫צריקיס‪ .‬כל וזמן שמרביןן בתפלה ‪ .-‬מעת (פב) ‪ .-‬הא מושלן אלא בנחלי רתמים שכל הנחלים‬
‫ד'א‪ .‬נפתלי א לבת מ בב וועח‪ :‬כבו מבחוץ כבו מבפנים‪ .‬ונחלתרתמים אע"פ שכבו‬
‫הנותן אמרי שפר‪ .‬אמ' ר'י יוסי בריה דר' יע קב בה מבחוץ לא כבו מבפנים‪ ,‬מעשה ברותם אהד שהציתו‬
‫איתי בשם ר' אחא שהן משפרין אמרים שו בו את האור ועשה דולק שמונה עשר חרש קיץ‬
‫וחורף וקיץ כך כל המקכל לשו ‪ 0‬אע'פ שאת‬ ‫בשופר ותרועה (פג)‪.‬‬
‫מפייסו והוא מתפייס עדיין בוער הוא מבפנים (פט)‪.‬‬
‫אמ' ר' אשי אמ' לי חונא בר נתן זמנא חד הוה‬ ‫שורש פורה‬ ‫בב?ן פרת‬
‫מאי בן פרת‪,‬‬ ‫יוסף‪.‬‬ ‫כב)‬
‫דבסרא בהדן‬ ‫אטמא‬ ‫והוה‬ ‫קאאזלינן | במדברא‬ ‫כמא ראת אמ' וכנה אשר נטעה ימיניך‬
‫ופסיקנה‪ .‬ושדינה בעסקי וחלם ואיתינן ציבי ובשילנה‪,‬‬ ‫לך (תהלים פ' ט'ז)‪= .‬שכן הצדיקים‬ ‫ועל בן אמצת‬
‫כי אתאן לבתר תרי סר ירחי שתא חזינהו להנהו‬ ‫כתמר יפרח (תהלים צ'ב 'ג)‪.‬‬ ‫משו ‪90‬באילנות רכת' צליק‬
‫נומרי דקא מְלְחְיָ כי אתאי לקמיה ראמימר‪ .‬אמי לי‬ ‫מים (ירמיה דוחי‬ ‫על‬ ‫שתול‬ ‫רוויי‬
‫‪-‬ע‬ ‫והיה‬ ‫ואומי‬
‫עיפבי סומתרי גומרי הנהו גומרי דריתמא (צ)‪,‬‬ ‫עמי (ישעיה ס'ה כ'ב) (פד)‪,‬‬ ‫ימי‬ ‫העץ‬ ‫כימי‬ ‫ואומי‬

‫ד'א בן‬ ‫והפרו‪ .‬לו‪,‬‬ ‫לאחיו‬ ‫דיא בן פרת בן שהפר‬

‫כד) ותשב באיתן קשתו‪ .‬זה אכלופו שהוא‬ ‫פרת יוסף בן שנתנדל על ידי פרות (פה)‪ .‬‏ עלי‬
‫עושה כמזל קשה‪ .‬ד"א אמי ר' יוחנן‬ ‫עין אל תקרא עלי עין אלא עָלִי עין שאין ‪1‬‬
‫‪:‬‬

‫מי גרס לך להימנ ות עם האיתניםקישוש שנתקשית‬ ‫רעה שולטת בו (פו)‪ | .‬בנות צעדה ע לבו ‪:‬‬
‫זרעי ידיג שעלה‬ ‫עס אדונתֶךְ (צא)‪ .‬ויפזו‬ ‫שיצא יסף לכ‬ ‫מוצא בשעה‬ ‫את‬ ‫שור‬
‫אחריה‬ ‫רו‬ ‫יו‬
‫באיתן‬ ‫ותשב‬ ‫ד'א‬ ‫‪.)2‬‬
‫צב‬ ‫לבוש פז על זרועותיו‬ ‫מלכים‬ ‫בנות‬ ‫היו‬ ‫מצרים‬
‫מלמ' שבאותה‬ ‫נחמן‬ ‫בר‬ ‫אמ' רי‪ .‬שמואל‬ ‫קשתו‪.‬‬ ‫כדי‬ ‫(טבעות‬ ‫נומים‬ ‫קטלין ‏‬ ‫שורין‬ ‫משליכות‪ .‬עליו‪.‬‬
‫יחור‬
‫והו*‬
‫קוור‬
‫זרע‬
‫ויתזי‬
‫התש‬ ‫ונמתחה‪.‬‬ ‫האמה‬ ‫נתקשית‬ ‫השעה‬ ‫|מי לו‬
‫תלה עיניו‪ .‬א‬

‫אמור רבנן במקום וא מרו רבנץ‪( .‬פב) עי" יומא כיט ע'א‪( | .‬פג) עי' ב'ר פציח‬
‫ר פ'א‪( | .‬פד) צ"ע וע"ע ראב"ע כאן‪| .‬וע"ע ב"ר פמיא |ס"א ופנהדרין צ"ט ע"א ומדרש‬
‫ע לעיל עמוד רס"ה ע"ש‪( | .‬פה) עו' ב'ר פצ'ח‪ .‬סי"ח ותנחומא | שם ובנ"ש‪( .‬פו) עוי‬
‫' עמוד תשכיד‪( | .‬פז) עי' ביר שם ובניש‪ .‬וע"ע לעיל עמוד תרכ"ט‪( .‬פת) עי' ב'ר שם‪.‬‬
‫טוב וראב"ע בשם‬ ‫עו' לקת‬ ‫(צב)‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫ס"ב‬ ‫שם‬ ‫עו' ביר‬ ‫(צא)‬ ‫ע"ב‪.‬‬ ‫עד‬ ‫בתרא‬ ‫עִי' בבא‬

‫וש מפרשים‬
 ‫‪0‬‬ ‫יול‬ ‫ויחי‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫) בנימין זאב יטרף‪ ,‬חשיה למח תיצדון‬ ‫אמי ר' יצחק נתפזר זרעו ווצא בדרך צפדניו‪ ,‬מידי‬
‫הרים גבנונים (תהלים פ"ח "ז)‪= .‬רי ופי‬
‫אב יר יקעב‪ .‬ר חונא בשם מתנה איקונין‪ .‬שלאביו‬
‫הגלילי פתר קדייה‪ .‬בהרים שבשעה שביקש הקב'ה‬ ‫וי‬ ‫אבן ישראל‪.‬‬ ‫רעה‬ ‫משם‬ ‫ראה וצנן דמו‪ .‬‏‬

‫ליהן תורה לישראל בסיני היו החרים רעיןומידיינין‬ ‫ארי אבון איקונן ‏ שלאמו ראה וצנן‬ ‫מנחמה בשם‬
‫דמו (צג)‪ .‬מי עשה כן‬
‫‪ 0‬עם אלו זה אומר תורה עלי נתונה‪ .‬וזה אומר‬
‫עולם וכרמל‬ ‫מבית‬ ‫תבור‬ ‫תורה עלי נתונה‪| .‬בא‬
‫באספמיא דכת' חי אני נאם המלך ה' צבאות שמ‬ ‫נה) מאל‪ .‬אביך ויעזרך‪ .‬ואת שדי‬
‫יבוא (ירמיה מ"ו י"ח)‪.‬‬ ‫וורנרכ רמל בים‬ ‫בהרים‬ ‫כי כתבור‬ ‫ויכרכך‪ .‬אמי לו מי שננלה עלי‬
‫אני נקראתי‪ .‬אמי‬ ‫גומר‬‫יר‬ ‫זה אומר אני נקראתי וזה‬ ‫שאמי לעולם‬ ‫ואמ' לי אני אל שדי ‏ יברכך‪,‬‬
‫להן הקביה למה הרצדון דינכם כולכם גבוהים‬ ‫די הוא דייך (צד)‪ ,‬ברכת שמים מעל‪ ,‬ה‬
‫ונבן‬ ‫‪52‬‬
‫‪-₪‬ו‬ ‫כת' כן אלא כולכם גבנונים כמא דאת‬ ‫שאן‬ ‫זו ית‬ ‫תהום‬ ‫ברכת‬ ‫‪0‬‬ ‫אַסכרות‬
‫או דק (ויקרא כ'א כ')‪| .‬לשון ממווממייןו =בולכם נעבדו‬ ‫ברכה שדים ורהם‪ .,‬ר לוליאני‬ ‫ובית השקי‬
‫ע'ו עליכם אבל פיני |שלא נעשית ‏ ע'ז על ראש‬ ‫|שם ר' יצחק בילוד בהמה בירכו‬
‫ב‬ ‫בר טיבריים‬
‫ההר חמר אלהים לשבתו (ההלים שם) אע'ם‪ .‬כןאף‬ ‫רהמה‪ .‬ר' אבא בר זוטרא בשם רי‬ ‫שדריה בצד‬
‫הי ישכן לנצה זה בית העולמים‪ .‬ור' עקיבה פתר‬ ‫וראה עד היכן חיבב יעקב לרחל עד‬ ‫שמואל בוא‬
‫קרייה בשבטים בשעה שאמ' שלמה לכנות בית‬ ‫שליוסף עשאו מפילה לה יתברכון‬ ‫שעת ברכתו‬
‫המקדש היו השבטים רצים ומיריינין זה עם זה‪ .‬זה‬ ‫תדייה דהכדין ‏ אניקו |ומעייה |דהכדין אפיקו‪( .‬צה)‪,‬‬
‫אומי בתחומי יבנה המקדש וזה אומי בתחומי‪ .‬יבגה‬
‫ט) ברכת אביך גברו על ברכת הורי‪ .‬המקדש‪ ,‬‏ אמי להן הקביה למה תרצדון כולכם‬
‫שברכותיך גדולים משלאכרהם ויצחק‪= .‬שבטים כולכם צריקים |אין כת' כן אלא כולכם‬
‫וגנבין |במכירת יוסף‪| .‬אבל בנימן‬ ‫גבנוניםשותפין‬ ‫אף ברכה שחהימד‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫גבעת‬ ‫עד תאות‬
‫ההר חמד אלהים לשבתו‪ ..‬וכן‬ ‫אברהם לברך את יצחק =ולא בירכו מפני ישמעאל | שלא נשתתף עמכם‬
‫ושמונים שנה בני‬ ‫מאות‬ ‫את מוצא קודם לארבע‬ ‫תהיה ‏ לך שאין הרים וגבעות אלא אבות וא ‪0‬‬
‫קיח מתנבאין |עליו |שהוא עתיד =להיות בחלקו‬ ‫שוסף‪ .‬נאמ' כאן תהיינה ונא‬ ‫תהיינה ל ‪2-7‬י‬
‫להלן חבואתה לראש יוסף (דברים ל'ג ט'ז)‪| .‬אמי רי | שלבנימין הדא הוא דכת' נכספה ונם כלתה נפשי‬
‫| לחצרות ה' (תחלים פ'ד ג')‪ .‬‏ ואומ' |הנה |שמענוה‬ ‫אבא בר כהנא תבואתה תאכל בעולם הזה והקרן‬
‫באפרתה מצאנוה בשדה ער (תהלים קליב ‪ .)1‬רִי‬ ‫קיימת לו לעולם הבא‪ .‬ולקדקד נזיר אחיו‬
‫= יהודה אומר אף בחלקו שליהודה נבנה בית המקרש‬ ‫שריחקוהו ‏ אחיו ועשו אותו כנזיר כמא דאת אמ'‬
‫| דכת' באפרתה‪ .‬ולהלן הוא אומ' אפרתים מבית לחם‬ ‫מוור |הייתי ‏ לאהי (תהלים סיט ט')‪| .‬אמ' ר' ‏ יצחק‬
‫ואתה בית לחם אפרתה‬ ‫יהודה (רות א' ב')‪| .‬ואומ'‬ ‫מנדלאה את הוא כלליילהון דאחוהי כמא דאת אמ' ‏‬
‫כי מר שמן משחת אלהיו עליו (ויקרא כיא ויב)‪ .‬רי =(מיכה ה' א)‪ .‬רי שמעון אומי בהוך חלקה שלבנה‬
‫לוי אומי נזיר ממש שלא שהה ייןאלא עמהן דכתי =שמתה באפרתה ואיזו זורהל דכת' ותמת רהל ותקבר‬
‫דרך אפרתה (ל'ח ‏ "ט)‪ .‬יכול בחלקו שליוסף בגה‬ ‫וישתו וישכרו‪ .‬עמו (צז)‪.‬‬

‫עי‬ ‫צה)‬ ‫טוב‬ ‫לקח‬ ‫וע‬ ‫צ'ע‬ ‫צד)‬ ‫בו"ק‪.‬‬ ‫ע'פ‬ ‫והגהתי‬ ‫אמו‬ ‫של‬ ‫‪0‬‬ ‫ובניש‪ | .‬ובכי"מ‬ ‫שם‬ ‫ב"ר‬ ‫עי' עכ"ז‬ ‫(צג)‬
‫(צו) צ"ע ועי' ב'ר פס"א ס"ן הרגום יב"ע‬ ‫שבבעל‪.‬‬ ‫ערךאזכרות בענין אזכרות‬ ‫ב"ר ובחידושי הרד"ל שם‪ ,‬וע"ע ערך מלים‬
‫פיכ‪.‬‬ ‫(צז) עי' ביר פצ'ח‪.‬‬ ‫כאן וע"ע לעיל עמוד שפ'א ושפ'ב‪.‬‬
 ‫כ‬ ‫הנרו‬ ‫ויהי‬
‫מדרש‬
‫נעניתי לך עצמות שאול‬ ‫הזא‪ .‬פיוטא בחלמיה אמ'‬ ‫ת"ל מצאנוה בשרי יער‪ .‬בתוך חלקו שנמשל בחיות‬
‫בן קיש מלך ישראל‪ .‬אמי רב יהודה אמ רב מפני‬ ‫ואיזה זה בנימן |דכת' בגימן זאב‪ .‬יטרף איכן דרכן‬
‫נמשכה מלכותושלשאול מפני שלא היה‬ ‫מה‬ ‫שלזאבים‪ .‬להיות שורין בהורשין‪ .‬מה זאב חוטף כך‬
‫בו שום דופי‪ ,‬‏ דאמי ר' יחנן משום ר' שמעון בן‬ ‫שבטו שלבנימין הוטפין דכת' וחטפתם לכם איש‬
‫הוצדק אין מָעמידין פרגם ‪ 8‬הצבור אלא אם כן‬ ‫אשתו‪( .‬שופטים כיא כ'א) |(צה)‪| ,‬ד"א זאב ‏ יטרף‪.‬‬
‫תלויה \לו |מאחיריו |שאם תזוה‬ ‫קופה ל‬ ‫באיהוד בן נרא ‪.‬שהוא מבנימן ‏ הכת' מרבר שבא‬
‫דעתו עליו אומרין לו חזוד לאחוריך‪ .‬‏ אמ רב יהודה‬ ‫וחטף לבו שלעגלון והרנו דכת' ואיהור בא אליו‬
‫אמ' רב מפני ‏ מה נענש |שאול מפני שמחל על‬ ‫והוא יושב בעליית המקרה (שופטיס ג' כ וג')‪ .‬בעלייתא‬
‫כבודו שנ' ובני בליעל אמדו‪ .‬מה יושיענו זה ויבזוהי‬ ‫קרירתא‪= .‬ויאמר דבר סתר‪ .‬לי אליך ‏ המלך ויאמר‬
‫ולא הביאו לו מנחה ויהי כמהרישש (שמואל א' '' כיז)‪.‬‬ ‫הפ כיון נסתלקו כל עבדיו |מאצלו אמי ‪ 0‬דבר‬
‫וכת' בתריה ויעל נחש העמוני‪ .‬ואמ רי יוהנן משוס‬ ‫אלהים לי אליך ויקס‪ .‬מעל הכסא אמי לו הקב'ה‬
‫רי שמעון בן והאי כל |תלמיר שאינו נוקם ונוטר‬ ‫אתה חלקת ‪ 8‬כבור ועמרת מעל הכפא חייך שאני‬
‫כנחש אינו תלמיד חכמים‪ .‬איני והא כת' לא תקם‬ ‫מעמיר מטך מי |שיושב על כסאי ומנו זה שלמה‬
‫ולא תטר (ויקרא י"ש י'ח)‪| .‬ההוא בממון דתניא‪ .‬איזו‬ ‫דכת' וישב שלמה על כסא הי למלך (דבריהימים אי‬
‫היא נקימה ואיזו היא נטירה אמ לו השאילני מנלך‬ ‫כיט‪ .‬כיג)‪ .‬שיצאת ממנו רות המאביה ראמי רב רות‬
‫וג וצערא דנופא לא והתניא‪ .‬עלובין חןואינן עילבין‬ ‫בתו שלענלון ‏ בן בגו שלענלון ‏ בן בנו שלבלק‪.‬‬
‫שומעין חרפת קְואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין‬ ‫אמ'י לת‬ ‫כיון שעמד נטל את ההרב ותקעה בבטנו‪..‬‬
‫סורין עליהן |הכת' אומר ‏ כציץ |השדה בנבעות‬ ‫כין אמי לי מריה דעלמא דאיסב‪ .‬הדין הרבא הואקבעי נה‬
‫י תתנקיט בלביה | הוא‪ | .‬ואטר ראבא כל‬ ‫ילם‬ ‫בגו מעיך‪ .‬‏ ויצא אהוד המסדרונה ר' יודן אומי עד‬
‫המעביר =על מדותו |מעבירין |לו פשעיו‪| ,‬לא‬ ‫פלטורא‪| ,‬אמ' ר' ברכיה ממקום שיש בו מלאכי‬
‫השרת סררים סדרים‪ ,‬ב בקר יא כ ל עד‪ .‬ויתקעהו‬
‫קשיא דמפייס ליה ומיפייס (קא)‪= .‬ד'א |מפני |מה‬
‫נענש שאול‪ .‬ולא נמשכה ‪ -%‬על שלא עשה‬ ‫בבטנו‪ .‬ולערב יחלק שלל‪ .‬וכו את מואב‬
‫חרון אף בעמלק‪ .‬דכת' ויבאשאול עד עיר עמלק‬ ‫(שם) (צט)‪ ,‬ד'א בנימין זאב יטרף‪ .‬זה שאול שהטף‬
‫וירב בנחל ‪ 0‬אי טיו ה)‪ .‬אמי‪ .‬רב מני‪ .‬עלסקי‬ ‫את המלוכה‪= ,‬אתמול כת' ויבקשהו ולא נמצא‬
‫שני ויאמר ה' הנה הוא נהבא אל הכלים (שמ | נחל בשעה שאמי לו הקביה לשאול עתה לך והכית‬
‫את עמלק ותמתה | מאיש ועד אשה (שם ג)‪ .‬אמי‬ ‫" כיב)‪ .‬שהיה בורח מן |הגדולה ‪ .‬ולבסוף ושאול‬
‫ומה על נפש אחת אמרה תורה הביא ענלה ערופה‬ ‫(שמואל א' י"ר מ"ז)‪ .‬קשה‬ ‫לכד המלוכה על ישראל‬
‫בנחל כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה‪ .‬ועוד‬ ‫היא השררה שהיא דוחפת את בעליה‪ .‬אתמול כת'‬
‫אם אדם הטא בהמה מה חטאת‪ .‬אם נדולים חטאי‬ ‫בו בן שנה שאול במלכו (שמואל א' י'ג א)‪ .‬ובסוף‬
‫שנים מה חטאו‪ .‬יצתה בת קול ואמרה אל תהי‬ ‫ובכל אשר יפנה ירשיע (שם מ" (ק)‪ .‬מאי בן שנה‬
‫צריק הרבה (קהלת ז' ט'ו)‪ .‬ובשעה שאמר לו שאול‬ ‫שאול במלכו‪ ,‬‏ אמי ר' חונא כבן שנה ‪ 2‬טעם‬
‫לדואנ סב אתה ופנע בכהנים ויסב‪ .‬דואג האדומי‬ ‫טעם חטא‪ .‬מתקיף ליה רב נהמן בר יצחקואימא‬
‫=ת קול‬ ‫ויפנע בכהנים (שמואל א' כיב ייח)‪= .‬יצאת ב‬ ‫כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה‪ .‬‏ חזא רב נחמן‬
‫ואמרה אל תרשע הרבה‪ .‬אמ' רב הונא כמה לא מרגיש‬ ‫סיומא בחלמיה אמ' נעניתי לכם עצמות שאול הדר‬
‫זי וע"ע תנהומא פי"ד‪( .‬צט) עי' ב'ר שם‬ ‫ובפרט בחידושי הרד"ל ‏ אות‬ ‫שם‬ ‫ובמפרשים‬ ‫ובנ"ש‬ ‫ס"א‬ ‫פצ"ט‬ ‫עי' ב"ר‬ ‫(צח)‬
‫רבה פיב פיט ובנייש‪( .‬ק) צ"ע ועיי ביר‬ ‫ורות‬ ‫ובנייש‬ ‫ע ‪'/‬ב‬ ‫ק"ה‬ ‫סנהדרין‬ ‫וע"ע‬ ‫ויר‬
‫‪.,‬‬
‫ו‬
‫‪7‬‬ ‫ח"‬ ‫מהרש"ב ‏‬ ‫ותנחומא‬ ‫פ"ג‬
‫וכ'ג ע"א ובדיס שם ובס טיס יש כאן וציל‬ ‫בענין שאול קצת מזה‪ .‬קא) עי' יומא כיב ע'ב‬ ‫שם וע"ע אדר"נ נו"א פ"י‬ ‫תנחומא‬
‫השדה בגבעות‪.‬‬ ‫השמש בגבורתו (שופטים ה' ל"א) =ת' כציץ‬ ‫כצאת‬

‫) ‪01‬‬
 ‫‪7‬‬ ‫הגדול‬
‫ולערב‪ .‬דכת' את הכבש‬ ‫הוטף הקרבנות בבקר‬ ‫שהוא‬
‫בין‬ ‫השני תעשה‬ ‫בבקר ואת הכבש‬ ‫תעשה‬ ‫האחר‬
‫(במדבר כ"ח די) (קו)‪.‬‬ ‫הערבים‬
‫כח) כל אלה שבטי ישראל שנים‬
‫עשר‪ ,‬כיון שהשלים לברכן אמי‬
‫להן מה שסיפק בידי ‏ בירכתיו |ושאר ברכותיהן‬
‫תלויין בזאת‪ .‬עתיר נביא אחר לברך אתכם בזאת‪.‬‬
‫ואיזה זה משה דכת' וזאת הברכה אשר ברך משה‬
‫(דברים ל'ג א)‪ .‬את מוצא ממקום שפסק יצהק‬
‫התחיל‪ .‬יעקב ‪ = .‬וממקום שפסק יעקב התחיל משה‪.‬‬
‫וממקום שפסק ‏ משה התחיל דוד וכן הוא אומר‬
‫מזקנים אתבונן (תהלים קיש ק)‪| .‬יצחק פסק בויקרא‬
‫דכת' ויקרא‪ .‬יצחק אל יעקב (כ'ח א)‪ .‬התחיל‪ .‬ועקב‬
‫ויקרא יעקב אל בניו(מ"ט א)‪ ,‬יקב הפסיק בזאת וזאת‬
‫אשר דבר להם אביהם‪ .‬ובו התחיל משה וואת‬
‫הברכה‪ .‬‏ משה הפסיק אשריך ישראל (דברים ליג כיט)‪.‬‬
‫ונו התחיל דור אשרי האיש אשר לא הלך‬
‫(תהלים א' א') (קז)‪ .‬איש אשר כברכתו ברך‬
‫אותם‪ .‬אותו לא נאמ' אלא אותם מה ת"ל לפי‬
‫שבירך יהודה באריה דן בנחש נפתלי באילה בנימן‬
‫בזאב‪ .,‬הזר וכללן ועשאן כולן אריות כדי להשוותן‬
‫זה לוה לקיים מה שנאמ' כלך יפה רעיתי ומום‬
‫אין בך (שיר השיריס ד' ז')‪ .‬השוה אותם בברכה (קח)‪.‬‬
‫שנים עשר שבטים כנגד ייב מזלות וכנגד "ב הדש‬
‫כנגד סדורו שלעולם ועליו הכת' אומי אקרא לאלהים‬
‫עליון לאל גומל עלי (תהלים ניז ג')‪ .‬אקרא לאלהים‬
‫עליון‪ .‬זה אבינו יעקב שקרא להקב'ה בשעה שבירך‬
‫בניו‪ ,‬לאל גומל עלי שהסכים הקביה עמו כרי ליתן‬
‫לכל אחד ואחד לפי שהוא הגון לו (קט)‪ .‬ד'א איש‬
‫איש אשר כברכתו ברד אתם‪ .‬‏ זהש'ה סור הי ליראיו‬
‫(תהלום כ'ה "ד)‪| .‬אמ' רי ‏ סימון אין סורו לעליונים‬
‫אלא לתחתונים‪| .‬בתהלה גלה סודו לנביאים שנאי‬
‫ויחי‬ ‫מדרש‬ ‫‪8‬‬
‫סייעיה לשאול באחת ועלתה לו דוד‬ ‫נוברא דמריה‬
‫עלתה‪ .‬לו‪ | .‬שאול באחת מאי ניהי‬ ‫בשתים ולא‬
‫והא‪ .‬איכא מעשה דנוב עיר הכהנים‪.‬‬ ‫מעשה דאנג‬
‫כת'‪ .‬ניחמתי |כי המלכתי את שאול‬ ‫במעשה דאנג‬
‫מאי ניהו מעשה דאוריה‬ ‫(שם ט'ו ‏ "א)‪ .‬דוד בשתים‬
‫זדהסתה והא איכא נמי מעשה דבת שבע התם‬
‫איפריעו מיניה דכת' ואת הכבשה ישלם ארבעתים‬
‫(שמואל ב' "ב ‪= .)1‬ילד אמנון |תמר אבשלום‪ .‬הכא‬
‫נמי איפריעו מיניה דכת' ויתן ה' דכר בישראל מהבקר‬
‫לא איפריעו‬ ‫ועד עת מועד (שמואל ב' כ'ד ט'ו)‪ .‬התם‬
‫מניה מגופיה הכא ‏ איפריעו מניה‪ .‬מנופיה‪ .‬דאמ רב‬
‫יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ופירשה‬
‫רב דוד קיבל לשון הרע‬ ‫ממנו שכינה והא אמ‬
‫|לרב ‏ נמ דאמי קיבל הא‬
‫ושמואל אמי לא קיבל‪ ,‬ו‬
‫איפריעו מניה דאמ' רב יהודה בשעה שאמ' לו דוד‬
‫למפיבשת אתה וציבא תהלקו את השדה (שמואל בי‬
‫יט ל)‪ .‬יצאת בת קול ואמרה רחבעם וירבעס יחלקו‬
‫את המלכות (קב)‪ .‬‏ ד'א בבקר יאכל ‏ עד‪ ,‬וילחם‬
‫סביב בכל ‪-‬איביו (שמואל א' ויד מ'ז)‪ .‬ולערב =יחלק‬
‫שלל‪ ,‬וימת שאול ושלשת בנין (שמואל א' ל'א ו') (קנ)‪.‬‬
‫דיא בנימין זאב יטרף‪ .‬מה הזאב חוטף כך נחטפה‬
‫אסתר וחטפה המלכות‪ .‬בבקר יאכל עד‪ .‬ביום ההוא‬
‫נתן המלך אהשורוש לאסתר המלכה (אפתר‪ .‬ח' א)‪.‬‬
‫את מרדכי על‬ ‫ותשם אסתר‬ ‫ולערב יחלק שלל‪.‬‬
‫בית המן (אפחר ח' ב') (קד)‪| .‬ריא בבקר יאכל עד‪.‬‬
‫תחלת מלכות ישראל שאול שהוא מבנימן‪ .‬ולערב‬
‫יחלק שלל סוף מלכות ישראל אסתר שהיא מבנימן‬
‫כת' בה וישם כתר מלכות בראשה (שם ב' ו"ז)‪,‬‬
‫ואומי ותלבש אסתר מלכות (שפ ה' א) (קה)‪ ,‬ד'א‬
‫בנימן זאב‪ .‬יטרף‪ ,‬הכתוב מדבר בארצו שחוטפת‬
‫פירותיה‪ .‬‏ בכקר יאכל ער‪ ,‬זו יריחו שמבכרת פירותיה‪.‬‬
‫לערב‪ .‬יהלק שלל‪ .‬‏ זו ביתאל |שמאפלת פירותיה‪.‬‬
‫ד"א בנימין זאב‪ .‬יטרף‪ ,‬ר' פינחס פתר‪ .‬קרייה במזבח‬

‫קב) וומא שם כ"ב ע"א ובד"פ שם‪( .‬קג) עיי תנחומא שם פי"ד‪( .‬קד) עו' ביר ותנחומא שם וע"ע בתנחומא‬
‫מהרש"ב שם‪( .‬קה) עי' אסתר רבה פ'י סי"ג ע"ש‪( | .‬קו) עי' ביר ותנחומא שם‪( .‬קז) עיי תנחומא שם סט"ז תנחומא‬
‫(קח) עו' ביר פציט ס"ד ובנ"ש ותנחומא שם‪( .‬קט) עי' תנחומא שם וע"ע ב"ר‬ ‫מהרש"ב קי"א ע"א ושיטה חדשה‪.‬‬
‫ס"ה‪.‬‬ ‫ופמ"ז‬ ‫ס"ב‬ ‫פצ"ח‬

‫‪38‬‬
 ‫‪6‬‬ ‫הנדול‬
‫ויעשו בניו לו כן כאשר צום‪ .‬הראשון על ע'ז כמא‬
‫דאת אמי כי הואיל הלך ‏ אהרי צן (הושע הי ""א)‪.‬‬
‫צווי שני על ברכת השם כת' הכא ויכל יעקבלצוות‬
‫את בניו וינוע וכת' התם ונוקב שם הי מות יומת‪.‬‬
‫(ויקרא‪ .‬כ'ד ט'ז)‪| .‬השלישי על נשיאת המטה אמ'‬
‫להם תגו דעתכם שלא יגע ערל במטתי שלא תסתלק‬
‫|' צוה שלשה דברים אל‬
‫שכינה מעלי (קיא)‪ .‬ר‬
‫תספרוני בעיירות מפני המחלוקת ואל תזוז אלמנתי‬
‫מביתי‪ .‬והא‪ .‬נאמ' במתניתא אלמ‪ -‬שאמרה אי אפשר‬
‫לוז מבית בעלי אין היורשין יכולין לומי לה לכי‬
‫לבית אביך ואנו ‪.‬אותך ‏ אלא זנין אותה והיא‬
‫בבית בעלה ועושין ‪ -‬כדרך שהיתה בחיי בעלה‬
‫אמ' ר' דוסא דלא יימרון ביתא דנשיותא ומשועבד‬
‫הוא‪ .‬לנשיותיה‪| ,‬אמי רי אלעזר ביר' ‏ יוסי כהרא‬
‫דתנינן דרה בבתים כשם שהיתה דרה בהן ובעלה‬
‫במדינת הים‪ .,‬והציווי השלישי אמ' ‏ מי שניטפל בי‬
‫בחיי ישפל בי במותי‪= .‬ר' חזקיה ‏ מוסיף ואל תרבו‬
‫המוחל‪.‬‬ ‫עלי תכריכין ותהא ארוני נקובה בארץ מפני‬
‫דבי ר' הזקיה אמרי בסדין אהד נקכר‪ .‬רב אמי לא‬
‫במה דבר נש אזיל הוא אתי‪ .‬‏ ר' אמי אמי אין המת‬
‫|חד דבמא‪ .‬דהוי אזיל ביה מההוא‬ ‫נקבר בסדין א‬
‫עלמא הוא אתי ביה‪ .‬תנירב נתן כסות היורדת עם‬
‫האדם לקבר היא |באה עמו‪= .‬מאי טעמיה התהפך‬
‫כהומר הותם ויתיצבו כמו לבוש (איוב ליח י'ד) (קיב)‪,‬‬
‫ואי בעית אימא (מהכא איש ד עולה והוא עוטה‬
‫מעיל (שמואל א' כיח יד)‪= .‬וכת' =ומעיל קטן תעשה‬
‫לו אמן (שמואל א' ב' י'ט)‪ .‬אמרן ל מי ‪ 2‬מביא‬
‫את הרוה הוא מלבישו (קיג)‪ ,‬אמי עולא ואמרי לה‬
‫במתניתא עשרה כוסות תנו חכמים בבית האבל‬
‫קוד אכילה כדי לפתח את בני מעיו‪.‬‬
‫ויחי‬ ‫מדרש‬ ‫‪85‬‬
‫כי אם נלה סודו ‏ אל עבריו הנביאים (עמוס ג' ז)‪.‬‬
‫הזר ונתנו לישרים שנ' ואת ישרים סורו (משלי ג' ליב)‪.‬‬
‫חזר ונתנו |ליראים שני סוד ה' ליראיו‪ .‬‏ בו וראה‬
‫שזיוג אבות ארבעה שבטים כנגד ארבע מלכיות כל‬
‫אחת ואחת מהן נופלת ביר אחד‪| .‬יעקב‪ .‬זיוג יהורה‬
‫כנגד מלכות בבל‪ .‬‏ יהודה ‏ נמשל בארי‪ .‬גור אריה‬
‫יהורה‪ ,‬ומלכות בבל משולה באריה דכת' קדמיתא‬
‫כאריה (דגיאל ' ד')‪| .‬ביד |מי נופלת | ביד דניאל‬
‫שהוא מיהודה‪ .‬וזיוג בנימן כנגד מלכות‪ .‬מדי‪ .‬בנימן‬
‫זאב יטרף‪ .‬ומלכות מדי משולה בזאב וארו היוה‬
‫אחרי תניינא |דמיא‪ .‬לדוב‪ .‬‏ ר' יוחנן אמי וב כתי‬
‫וקרי לדוב‪ .‬הא דעתיה דרי יוחנן דאמי על כן הכם‬
‫‪-‬ד מי‬ ‫הו')‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫אריה מיער זאב ערבות ישררם‬
‫נופלת‪ .‬ביר מרדכי ‏ שהוא מבנימן‪| .‬ומשה זיוג‪ :‬לוי‬
‫כנגד מלכות יון זשהבט שלישי וזו מלכות שלישית‬
‫זה אותיותיו משולשין וזה אותיותיו משולשין‪ .‬אלו‬
‫תוקעי קרניםואלו תוקעי שופרות‪ .‬אלו לובשי כובעות‬
‫ואלו ו קלוסים‪= .‬אלו מרובין ‏ באכלוסין ואלו‬
‫השמנאי שמעוטין והפילו‬ ‫מועטיןבאכלוסין באו בני‬
‫את המרובין בוכות מי‪ .‬בזכות ברכתו של שאמי‬
‫מחיץ מתנים |קמיו (דררים ליג י"א)‪= .‬וזיוג יוסף‪ .‬כנגד‬
‫מלכות אדום זה בעל קרנים דכתיב בכור שורו הדר‬
‫לו וקרני ראם קרניו (שפ "‪ .6‬זה בעקלרניםדכת'‬
‫ועל קדניא עשר די ברישיה (דניאל ז' כ')‪ .‬זה נפרש‬
‫כבודו שלאביו‬ ‫על‬
‫וזה נדבקקבה‪ .‬זה חס‬ ‫מן העבירה‬
‫וזה ביזה כבוד אביו‪ .‬בזה כת' את האלהים אני ירא‬
‫(מ'ב‪ .‬י'ח)‪ .‬ובזה‪ .‬כתי לא ילרא אלהים (דברים כ"ה י"ח)‪,‬‬
‫ביד מי אדוםנופלת ביר משוח מלחמה שהוא מיוסף‬
‫דכת' והיה בית =עקב אש ובית יוסף להבה ובית‬
‫שלשה‬ ‫לקש (עובדיה א' ייח) (קי ‪.‬‬ ‫עשו‬

‫שלשה בתוך אכילה כדי לשרות אוכלין בתוך מעיו‪.‬‬

‫וארבעה לאחר אכילה‪ .‬‏ אחד כנגד ברכת הזן ואחד‬ ‫כט) ויצו אותם ויאמר אליהם אני‬
‫כנגד ברכת הארץ‪ .‬ואחד כנגד בונה‪ .‬ירושלם‪ .‬ואחד‬ ‫נאסף אל עמי‪ ,‬ששה צווין‬
‫כנגד הטוב והמטיב‪4 .‬חזרו ותיקנו אחד כנגד הזני‬ ‫בנין‪.‬‬ ‫את‬ ‫לצות‬ ‫אותם‪ = .‬ויכל שקב‬ ‫יש כאן ויצו‬

‫ס"ב וע"ע ברשיי‬ ‫פ"ז וב'ר שם‬ ‫מזמור‪.‬‬ ‫תהלום‬ ‫מהרש"ב דף ק'י ע"א ומדרש‬ ‫ותנחומא‬ ‫(קי) עיי תנחומא שם סייד‬
‫ורושלמי‬ ‫וע"ע‬ ‫(קיב) עי' ביר שם‬ ‫שם‪.‬‬ ‫(קיא) עו' ביר פ"ק ס"ב ובמפרשים‬ ‫וגו'‪.‬‬ ‫מתנים‬ ‫מחץ‬ ‫על פסוק‬ ‫פ' ברכה‬ ‫עה"ת‬
‫פ'ו וירושלמי שם בתשובת‬ ‫ל"ה ע"א וע'ב‪( .‬קיג) צ"עועיי תנחומא אמור פ'ב ומדרש שמואל‪.‬‬ ‫כלאים ל'ב ע"א וע"ב וכתובות‬
‫ר' לאנטולונוס א"ל מי שהוא מביא וכו'‪.‬‬
 ‫‪]-‬‬ ‫"מו‬ ‫תחי‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫ערסיהו לערסיה אמרי שמע מינה לההוא עלמא‬ ‫העיר‪ .,‬ואחד ‏ כנד |פרנסי |העיר‪| .‬ואחד כנגד בית‬
‫הוא‪ .‬אמ' להן לחכמי ‪ 6‬אני צריך נכנסו הכמי‬ ‫ואחד כנגד רבן גמליאל הזקן‪| .‬התחילו‬ ‫המקדש‪.‬‬
‫ישראל אצלו אמ' להןאל תספדוני בעיירות הושיבו‬ ‫להשהכר החויחו‪ .‬הדבר ‏ לישנו‪ .‬רבן גמליאל הזקן‬
‫ישינה לאחר שלשים יום שמעון בני חכם‪ .‬גמליאל‬ ‫מאי היא רתניא בראשונה היתה קשה הוצאת המת‬
‫בגו נשיא‪ ,‬חנינה בן חמא ישב בראש‪ .‬אל תספדוני‬ ‫לקרוביו יתר ממיתתו ער שהיו מניחין אותו ובורחין‬
‫בעיירות‪= .‬אינהו סבור |משוס טרהא‪ .‬דציבורא כיון‬ ‫עד שבא רבן נטליאל ונה קלות בעצמו והוציאוהו‬
‫דחוא דקא טרחי ואתו אמרי שמע מינה משום זילותא‬ ‫בכלי פשתים מנוהצין נהנו כל העם לצאת בכלי‬
‫היא‪ .‬הושיבו ישיבה לאחר שלשיםיום לא עדיפנא‬ ‫פשתן‪ .‬אמ' רב פפא והאידנא נהוג עלמא אפלו‬
‫ממשה תלתין יומי =קמאייה =ספדוה‪ .‬בין‪ .‬ביממי‪ .‬בין‬ ‫בצררא בת זוזא (קיד)‪ .‬ר'יוחנן הוה מפקיר אלבשוני‬
‫וגרסי‬ ‫לבושין לא חורין ‪ 8‬אוכמין דאי‪ .‬קיימת‪ .‬ביני צדיקי בלילואתא מכאן ואילך ספדוה ו‬
‫לא ניבהת‪| ,‬ואי קיימת |ביני רשיעי לא ניבהת‪ . .‬ביממא חרי סרירחי שתא‪ .‬שמעון בני חכם פשיטא‬
‫ו‬ ‫כי קא אמי אעיג‪ :‬רשמעון‬ ‫יאשיה מפקיר אלבשוני לבושין חיורין הפיתיןאמרו‬
‫פשיטא ואת‬ ‫בנו נשיא‪ .‬קש יא ליה |ללוי הא |נמי‬ ‫ליה מא את טב מן רבך אמי להוןמא אנא בהית‬
‫ו נתן ליהורם בנו כי הוא הבכור (דברי הימים בי‬ ‫בעובדי‪ .‬ר' ירמיה =מפקיד |אלבשוני לבושין חיורין‬
‫ג')‪ .‬אמי ליה שרמיעון ביר' צריכה לך ולמטלעתך‬ ‫חפיתין והבו מסנאי ברגלאי והוטראי ‏ בידי ואוקמוני‬
‫והא קרא קא אמי התם ממלא מקום אבותיו הוא‪.‬‬ ‫על סטרא דאי אתי משיהא ניהוי מעתד הדא היא‬
‫ור' הוכי אבי הכי‪ | ,‬הכא ‏ נמי ביראת חמא ממלא‬ ‫אנון ערבון ביה‬ ‫דאמ רי חנינה |רגלויי דכר נש‬
‫מקום אבותיו הוא‪ ,‬חנינה בר המא ישב בראש לא‬ ‫לאהר דמתבעי אנון מובלין ליה (קטו)‪ .‬תניא בשעת‬
‫קביל עילאויה רי חנינה ‏ בר המא מפני שר' אפס‬ ‫פטירתו שלרי אמי להן ‪0‬ני אני צריך‪ .‬נכנפו בניו‬
‫גדול ממנו שתי שנים ומהצה‪ .‬כולהי שניה דר' אפס‬ ‫אצלו אמר להן הזהרו בכבוד אמכם‪ .‬נר יהא‪ .‬דלוק‬
‫אבראי ויתיב לוי גביה‪ .‬כי‬ ‫יתיב ר' חנינה בר חמא ‏‬ ‫במקומה שלחן ערוך במקומה מטה תהא מוצעת‬
‫=' חינה |בראש וקא‬
‫נח נפשיה דרי אפס יתיב ר‬ ‫במקומה‪ .‬יוסף הפני ושמעון הפרתי הן שמשוהו‬
‫אתי לוי לבבל‪| ,‬אמי לבני קטן אני צריך נכנם רי‬ ‫בחייו והן ישמשוהו לאחר מותו‪ .‬הזהרו בכבור אמכם‬
‫שמעון אצלו מסר לו מסורת חכמה‪ .‬לבני גדול אני‬ ‫דאוריתא היא דכת' כבר את אביך ואת אמך‬
‫אצלו מסר לו פדר נשיאות‬ ‫צריך נכנם רבן נמליאל‬ ‫(שמות כ' י'ב)‪ .‬אשת אב הואי‪ ,‬אשת אב נמי דאוריתא‬
‫אמר נהוג נשיאותך ברמים וזרוק ‏ מרה בתלמידים‪.‬‬ ‫דכת' את אביך לרבות אשת אביך‪ .‬הני מילי מהיים‬
‫ואת | יראי |ה' יכבד (תחלום ט'ו די)‪.‬‬ ‫איני והא כת'‬ ‫אבל לאחר מיתה לא‪ .‬גר יהא דלוק במקומה שלחן‬
‫זה יהושפט מלך יהורה בשעה שרואה תלמיד הכמים‬ ‫יהא ערוך במקומה מטה תהא מוצעת במקומה מאי‬
‫עומד מעל כסאו ומחבקו ומנשקו על ראשו וקורא‬ ‫טעמא כל בי שבתא ‏ הוה אתי ומקדיש בביתיה‪.‬‬
‫הא בפרהסיא‪.‬‬ ‫לו ר' ומרי לא קשיאהא ו‬ ‫לה‬ ‫אמרא‬ ‫אבבא‬ ‫וטרפא‬ ‫שיבבתה‬ ‫יומא חד אתת‬
‫ר' מוטל בציפורי ומקום מוכן לו בבית שערים‪ .‬והא‬ ‫מתיה‪ .‬דרי זילי |דיאתי ר' גואי‪= .‬מדשמע אסתלק‬
‫תניא הלוך אחר ר' לבית שערים איןבבית שערים‬ ‫לעז על הצריקים‬ ‫להוציא‬ ‫שלא‪.‬‬ ‫יכסי ולא אתא‬
‫הוה וכי |רחזיוה |רחלוש ליה ‪ 0‬אמרי‪ .‬נמטייה‬ ‫הראשונים‪ .‬יוסף חפני ושמעון חפרתי הן שמשוהו‬
‫לציפורי דמידלי עלמא וּבְסִים אוירא‪( .‬קטז)‪ .‬תניא‬ ‫בחייו והן ישמשוהו לאהר מותו‪ .‬אינהו סבור‬
‫כשחלה ר' נכנס ר' חייא אצלו מצאו שהוא בוכה‬ ‫לאיעפוקי ביה |בהאיי עלמא כיון ‏ רהאזו דקרים‬

‫ק'ג ע"א וע'ב ע'ש‪.‬‬ ‫קטז) עיי בבלי כתובות ‏‬ ‫(קטו) עו' ביר וורושלמי שם‪.‬‬ ‫(קיד) עי' בבלי כתובות ח' ע"ב ובנ"ש‪.‬‬
 ‫‪0‬‬ ‫הגדול‬
‫מהן אלא כשיעור אצבע קטנה‪= .‬יהי רצון מלפניך‬
‫ה' אלהי שיהא שלום על משכבי‪ .‬‏ יצאת בת קול‬
‫ואמרה יבוא שלום ינוח על משכבותם (ישעיה ניז בי)‪.‬‬
‫על משכבך מובעי ליה |מסיועא ליה לרי חיוא‪ .‬בר‬
‫מדא דאמי ר' חייא בר נמדא אמי ר' יופי בן שאול‬
‫אמירי בשקה שנפטר צדיק מן העולם אומרין מלאכי‬
‫השרת לפני הקב"ה רבונו שלעולס צריק פלוני בא יבוא‬
‫צדיקים יוצאין לקראתו‪ .‬יבא שלום ינוהו מעשלכבותם‬
‫אמי רי ל בשעה שנפטר צדיק מן העולם שלש‬
‫כתות של מלאכי השרת יוצאין לקראתו אחת אומרת‬
‫בוא בשלום‪ .‬ואהת אומרת הולך נכוהו‪ .‬ואחת אומרת‬
‫יבוא בשלום ינוח על משכבותם‪ .‬בשעה שרשע עובר‬
‫שלמלאכי הבלה יוצאין‬ ‫מן העולם שלוש כתות‬
‫לקראתו אחת אומרת איןשלום אמר אלהי לרשעיס‬
‫(שם כ'א)‪ .‬ואחת אומרת |למעצבה תשכבון (ישעיה‬
‫כ' "א)‪ .‬ואחת אומרת וידר ושכב את הערלים‬
‫(יחזקאל ל'ב‪ .‬ו'ש)‪ .‬בי אשכבתא דרי נפקא בת קלא‬
‫ואמרה כל דהוה בי אשכבתא דר' מזומן לחיי העולם‬
‫הבא‪ ,‬ההוא כובס דכולה שתא הוה ההוא יומא לא‬
‫חוה כי רשמע סליק ונפל מאינרא לארעא ומת‬
‫|זזמן לחיי העולם‬
‫יצתה בת קול ואמרה‪ .‬כובס מ‬
‫הבא (קיה)‪,‬‬
‫עליונים את התההונים; |לא הוו פפקי כולי עלמא‬
‫ל ויכל יעקב לצות את בניו ויאסף‬
‫הנליו אל המטה‪ ,‬כת' עוכי‬
‫ה' אלהים הוא עשנו ולו אנחנו (תהלים ‪,‬ק' ג')‪ .‬בראנו‬
‫עצמינו‪ ,‬לא כפרעה הרשע שאמ' לי יאורי ואני‬
‫עשיתיני (יחזקאל כ'ט ג')‪ .‬אמ' ר' אחא ולו אנחנו לו‬
‫ארון הקודש אמרו ליה מאי נה נפשיה דרי אטי‬
‫אנו משלימין נפשינו הדא הוא דכת' והרוח תשוב‬
‫מאי אשר‬ ‫אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב ז')‪.‬‬
‫נתנה תנה לו כמה‪ .‬שנתנה‪ .‬לך (קיט)‪,‬‬
‫ויהי‬ ‫מדרש‬ ‫‪₪‬‬
‫אמי לו למה אתה בוכה |דתניא מת מהוך השחוק‬
‫סימן יפה לו‪ .‬מתוך הבכי סימן רע ‪ 0‬פניו למעלה‬
‫עו‪ .‬פניו צהובות‬ ‫י‪-‬פן יפה לו‪ .‬פניו למטהסימן ר ל‬
‫סימן יפה לו‪| .‬פניו מקדירות = יסימפן ‏ רע לו‪| .‬מתוך‬
‫רע לו‪.‬‬ ‫ימן‬ ‫דיבור סימן יפה לו‪| ,‬מתוך השתק‬
‫מתוך היישוב‪ .‬סימן יפה לן‪ ,‬מתוך הטירוף סימן רע‬
‫לו‪ .‬פניו כלפי העם פימן יפה לו‪ .‬כלפי הכותל סימן‬
‫‪ 4‬לו‪ .‬מתוךדבר שמהה ססמן יפה לו‪ .‬מתוך עצבות סימן‬
‫ע לו‪ .‬מתוך דברי הורה סימן יפה ל מתוך שיחה‬
‫בטילה סימן רע לו‪ .‬מתוך דבר מצוה סימן יפה לו‪.‬‬
‫|ת בערב שבת סימן‬ ‫מתוך הבטלה סימן רע לו‪ .‬מ‬
‫יפה לן‪ .‬במוצאי שבת סימן רע לו מת בערב יום‬
‫הכפורים סימן רע לו‪| .‬במוצאי יום |הכפורים סימן‬
‫יפה לן‪ ,‬מת בהולי מעים‪ .‬סימן יפה לן‪ .‬מפני שרובן‬
‫שלחסירים ‏ מתים בחולי מעים‪| .‬אמ' ליה אתורה‬
‫ומצוות קא בכינא (קיז)‪| .‬ההוא ימא דקא ניחא‬
‫נפשיה דר' קמו רבנן ברחמי‪ .‬אמרי כל מאן דאמר‬
‫ניהא‪ .‬נפשיה‪ .‬דר' ידקר‪ .‬בחרבא‪ .‬לא הוה קאשאתיק‬
‫פומיה מרחמי‪ .‬סלקא אמתיה דר' לאירא אמרה לפניו‬
‫רבון |העולמ' עליו נים |מבקשין את ר' ותחתונים‬
‫מבקשיןאת רי יהי רצון ו הי אלהינו שיכפו‬
‫תחתונים את העליונים‪ .‬כד חזיתיה דהוה קא מצטער‬
‫טובא אמרה ‏ יהי רצון ו הי אלהינושיכפו‬
‫מרחמי‪. ,‬שדיא מאנא מאיגרא לארעא אשתייקו‪ .‬רבנן‬
‫המי ונח נפשיה‪ ,‬אמרו ליה |לבר קפארא דיהזי‬
‫מא יחזי חזא דנה נפשיה קרעינהו‪ .‬למל ואהדריה‬
‫קרעיה‪ .‬לאהוריה‪ ,‬ואמי ואתי אראלים ומצוקין תפכו‬
‫‪ 6‬הקוש ונצחו אראלים את המצוקים ‏ ונשבה‬
‫להו אנא לא קא אמינא‪ .‬בשעת פטירתו שלרי זקפ‬
‫עשר אצבעותיו ל‪ .-‬אמ לפנו רבונו שלעולם‬
‫נלוי וידוע לפניך שבעשר אצבעותי יגעתי ולא נהניתי‬

‫ק'ד ע'ב‪ .‬וביס טיס יש כאן בלשון המקרא‬ ‫קיח) עי' כתובות שם‬ ‫נו"א פכ"ה‪.‬‬ ‫וע"ע אדר"ג‬ ‫ק'ג ע"ב‬ ‫(קוז) עיי כתובות‬
‫קיט) עו' ביר שם ס'א וע"ע קהלת רבה פי"ב פפוק זה‪.‬‬ ‫מיחזקאל וצ"ל רדה והשכבה את הערלום‪.‬‬
‫‪020‬‬
‫הנול‬ ‫הר‬ ‫מררש‬ ‫‪1‬‬

‫) ויבאו עד גרן האטד‪ ,‬וני גרן ישלאטר‬

‫אלא אלו כנענים שנטלו את כתריהן‬ ‫‪+₪‬‬
‫‪.‬‬
‫והקיפו אותו ואת ארונו כנורן |הזה שמקיפין אותו‬
‫באטר‪ ,‬דיא וכי יש נורן לאטד אלא ראוי היה אותו‬ ‫א) ויפל יוסףעל פני אביו [צו!י]שק‬
‫זכות חסד‬ ‫[ ניצלו‬ ‫ובאיזו זכות‬ ‫קום לדוש כאטד‪ .‬‏‬
‫לן‪ ,‬נשיקה שלפרידה נשיקה‬
‫שעשו עם אבינו יעקב ומה חסד עשו עמו‪ .‬ר' אלעזר‬
‫שלמיתה (א)‪.‬‬
‫אומר על ידי שהתירו ‏ אזירותיהן‪= .‬רי שמעון אומי‬
‫על ירי שהתירו ‏ קשרי כתפותיהן‪= .‬רבנן אמרי על‬
‫בו לצ יוסף את עבדיו את הרפאים‬
‫ידי שוקפו קומתן‪ .‬רי יודן אומר על ידי שהראו לו‬
‫באצבע ואמרו אבל כבר זה ‪' 0-0‬והלא דברים‬ ‫לחנט את אבין‪ ,‬אמי וב מפני‬
‫קל וחומי ומה אם הכנעניםשלא עשו חסד לא‬ ‫מה מת יוסףקודם לאחיו על שחנט את אביו‪ .‬אמ‬
‫בידיהן ולא ברגליהן אלא שהראו באצבע זכו לינצל‬ ‫הקביה אני ל הייתי יכול לשמור את הצדיק הזה‬
‫מן הפורענות‪ .‬ישראל שהן עושין הסד עס קטניהם‬ ‫‪ 5‬כך הבטחתיו אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל‬
‫ועם גדוליהם על אחת כמה וכמה (ו)‪ .‬‏ ויע ש‬ ‫(ישעיה מ'א ו'ד)‪ .‬ורבנן אמרין‪ .‬הוא‪ .‬צוה שיחנטו אותו‬
‫לאביו אבל שבעת ימים מק לאבל‬ ‫דכת' ויעשו בניו לו כןאשר צום‪ .‬קא סכר אחזוקי‬
‫שהוא שבעה‪ .‬ר' אבא מיתי לה מיוסף התיבון וכי‬ ‫טובה ונפשי לא ליחזוק (ב)‪.‬‬
‫למדין מדבר שהוא קורם למתן תורה‪ ,‬ריש לקיש‬
‫משום בר קפרא מיתי לה מהכא ופתח אהל מועד‬ ‫ד) ויעברו ימי בכיתו וידבר יוסף אל‬
‫לא תצאו פן תמותו (ויקרא י' ')‪ .‬מה אתם נמשחתם‬ ‫בית פרעה לאמר‪ ,‬אמ לנדילת‬
‫שבעת ימזית אף כאן שמרו ‪ 2‬מיתת‪ .‬אחיכם שבעת‬ ‫‪--‬‬ ‫שפתיםונדילת שפתים אמרה למלכה והמלכה תפיים‬
‫ימים‪ ,‬מהו ושמרתם את משמרת הי (שם ח' לית)‪.‬‬ ‫למלך‪ .‬ולמה לא נכנס ‪0‬אמי ר' יהושע ‏ דסכנין‬
‫אמי רי שמואל ‏ מלמי ששמר‪ .‬הקביה שבעת ימים‬ ‫בשם רי לוי שאין אבל נכנלספלטין שלמלך (ג)‪.‬‬
‫אבלו שלמתושלח דכת' ויהי לשבעת הימים (' ')‬
‫תלה להן כל שבעת ימי האבל‪ .‬רי יוחנן מיתי לה‬ ‫ה בקברי אשר כריתי לי‪ ,‬גי קנ‬
‫אבינו כורה קברות ‏ היה |אלא אין מהכא אל נא תהי כמת‪ .‬ותסגר מרים‪ .‬מחויץ למחנה‬
‫לשון כירה אלא מכירה בשעה שעמר יעקב ועשו שבעת ימים (במדבר ויב "ב וטיו)‪ | .‬מה הפגר שבעה‬
‫אחיו לחלוק את הירושה אמ' לו יעקב מא את אף אבל שבעה‪ .‬ואית דאמרי מהכא והפכתי חניכם‬
‫בעי ממון או קבורה‪ .‬אמי עשו מא אנא בעי מן‬
‫לאבל (עמוס ח' ")‪ .‬מה הג שבעה אףפ אבל שבעה (ז)‪.‬‬
‫קבורתא הב לי ממון וסב לך קבורתא והרבה ממון ועיקרא דמילתא ניתנה תורה ונתהדשה הלכה ומשה‬
‫רבינו תיקן ‏ להן לישראל שבעת ימי אבל כנגד‬ ‫הכרה עליה לכך נאמי ‪ 9‬כריתי‪ .‬לי (ד)‪.‬‬
‫שבעת ימי המשתה (ה)‪ .‬תני בקרפרא כל תוקפו‬
‫שלאבל אינו אלא בשלושה ימים ‏ הראשונים עד‬ ‫ט) ויעל עמו גם רכב גם פרשים ויהי‬
‫תלתה יומין |נפשא טיסא על קברא סברא דהיא‬ ‫המהנה כבד מאד‪ ,‬אמייי‬
‫הזרא כיון שראת שנשתנה זיו פגיואותה שעה ונפשו‬
‫הויו‬
‫=‬ ‫יצחק נרול העולם היה שם (ה)‪.‬‬

‫ב (א) צ"ע ועיי לקח טוב וע"ע ב'ר פ'ע סייב ובנ"ש‪( .‬ב) עו' ביר פיק ס"ג‪ :‬ע"ש‪( .‬ג) עי' ב'ר שם וע"ע ווקרארבה פי"ט‬
‫ס"ו‪( ,‬ד) עי' ביר שם פ"ה ובנייש ותנחומא ויחי ס"ו‪( ,‬ה) עו' ביר שם‪( .‬ו) עי' ב"ר שם ו רושלמי סוטה י"ז ע'א‬
‫(ח) עוי מב'ם פ"א מהלכות אבל‬ ‫ותנחומא שם סי"ז‪ 0 .‬עי' ב'ר שם פ"ז וורושלמי מועד ‏ קטן פ'ב ע'ג ובנ"ש‪.‬‬
 ‫‪4‬‬ ‫ההות‬ ‫ויהי‬ ‫מדררש‬ ‫‪8‬‬

‫עליו תאבל (איוב ייד כיב)‪| .‬הפה והכרס מיריינין זה לסעודה והוא נתכוון לשם שמים שבימי אביו היה‬
‫עם זה‪ ,‬פה אומי לכרס =כל מה שנזלתי בך נתתי‪ .‬מושיבו למעלה מכולןעכשו אמי יהורה מלך וראובן‬
‫לאחר שלשה ימים היא נבקעת ואומרת ‪ /‬הא לך בכור אינו בדין שאשב למעלה מהן‪ ,‬ר' יצחק אומי‬
‫שוטה כל מה שנתתה בי דכת' ותשבר כד על שהלך והציץ בבור והורה למי שעשה עמו נם והז‬
‫אמרו לו יש טמנו יוסף ()‪,‬‬ ‫המבוע (קהלת "ב ‪ .)1‬ואומ' וזריתי פרש על פניכם‬
‫פרש חניכם (מלאכי ב' ג') (ט)‪ .‬תני חבורה ומשפהה‬
‫טו) ויצוו אל יוס= לאמר אביך צוה‪:‬‬ ‫כך הן דומין לכיפת אבנים את נוטל ‏ הימנה‪ .‬אבן‬
‫אמרו לבלהה לכי אמרי ליוסף צו‬ ‫ומתרעדת | ואת | נותן‬ ‫אחת | והיא ל‬
‫בליאל‪ .‬אזמ' ‪-‬‬ ‫|אני ‏ רי שמעון בגןמ‬
‫אביך כך‪ .‬ת‬ ‫עליה אבן אחת והיא‪ .‬עומדת |כך שבעת ימים חר‬
‫הוא השלום שבידו ‏ בו השבטים ואמרו אביך צוה‬ ‫שלופה ועד ‪ 70‬יום היא מתרפרפת ואינה‬
‫ולא מצינו איכן הוא מכאן אמרו מותר לשנות‬ ‫חוזרת ‏ לנדנה עד שנים עשר חדש‪ .‬אמי רי אלעזר‬
‫בדברי שלום (יד)‪,‬‬ ‫נולד זכר במשפהה מיד היא רפה (י)‪.‬‬

‫‪ +‬כה תאמרו ליוסף אנא שא נו‬ ‫‪ ₪‬ויעשו בניו לו כן כאשר צום‪.‬‬

‫אמי ר' סי בר חנינה כל המבקש מטו‬ ‫מאי צום אמ' להןיוסף ולוי אל יסבלו‬
‫=תר משלשה פעמים שני‬ ‫מחבירו אל יבקש ממנו י‬ ‫מטתי‪ .‬יוסףמפני שהוא מלך‪ ,‬לי מפני שעתיד לסבול‬
‫אנ שא נא ועתה שא נא אמ' ר' יופי בר חנינה‬ ‫ארון השכינה וכסדר הזה עשו לי שלשה מהןצפון‬
‫אמי רי יהורה וצריך לפייסו בשלש חבורות שלשלשה‬ ‫שלשה מן המערב שלשה מן המזרה ‪ 0‬מן‬
‫שלשה (טו)‪.‬‬ ‫הדרום‪ .‬וכשאתם עושין לי כך‪ .‬אתם עתידין לעשות‬
‫ארבעה דגלים במדבר והשכינה באמצע‪ .‬ועשו לו‬
‫יה וילכו גם אחיו ויפלו לפניו‪ ,‬מו‬ ‫כן מכאן אמרו מצ!ה לקיים דברי המת (יא)‪.‬‬
‫ליה חר בעית הא כולנא לך‬
‫לעברין (טז)‪.‬‬ ‫יד) וישב יוס= מצרימה גא'הרי‬
‫לקבור‬
‫ל‬ ‫יוסף זכה‬ ‫ם‬
‫הנן[|הת ם‬ ‫אכיו‪.‬‬ ‫את‬
‫ש) כי התחת אלהים אני‪ ,‬אתא הא טב‬ ‫את אביו שלא היה באחיו גדול‪ .‬ממנו‪ .‬‏ מי לנו גדול‬
‫מן סביה יעקב אמי התחת אלהים אנכי‬
‫ויקה משה‬ ‫מיוסף לא נתעסק בו אלא משה דכת'‬
‫אשר מנע ממך פרי בטן (ל' ב') ווה אמי כי התהת‬
‫את עצמות יוסף‪ .‬עמו (שמות "ג ו'ש)‪ .‬משה זכה‬
‫אלהים אני‪ .‬ואית דאמרין יעקבבישרה בו אמ' אנטקסר‬
‫לקבר את יוסף שלא‪ .‬היה בישראל גדול ממנו מי‬
‫אלהים‪,‬‬ ‫מירנדנת עלי‪ .‬‏ התחת‬ ‫שרוי במעיך ואת‬
‫לנו נדול ממשה לא נתעסק בו אלא שכינה דכת'‬
‫אנכי אותו השלטון שעתיד לומי במצרים התחת‬ ‫ויקבר‪ .‬אותו בגו (דבריס ל'ד ") (יב)‪,‬‬
‫אלהים אני (יז)‪.‬‬

‫נא וינחם אותם וידבר על לבם‪.‬‬ ‫אביהם‪:‬‬ ‫כי מת‬ ‫יוס=‬ ‫ט) ויראו אחי‬
‫עליו הכת' אמ' מי יתנך כאח לי‬ ‫מה ראן‪ .‬רי לוי אומי שלא זזמנן‬
‫‪|-‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מ‬

‫ע"ש ולעיל עמוד‬ ‫שם ובנייש‪( .‬יא) עי' במדבר רבה פיח וב"ר שם פ"ב‬ ‫(י) עי'ביר‬ ‫ובנייש‪.‬‬ ‫הלכה א'‪( .‬ט) עי' וורושלמי פיב עע"ב‬
‫עי' ביר שם פיח‪( .‬וד) עו' ביר שם וילקוט כאן‪ .‬וע'ע תרגום וב'ע ולקח טוב ורשיי‬ ‫תשי"א‪( .‬יב) עי' סוטה ו' ע"ג‪ .‬ע"ש‪( .‬י ‪.‬גג)‬

‫כאן‪( .‬טו) עי' וומא פ"ז ע"א ובד"ס שם‪( .‬טז) עי' ביר שם סיח‪( .‬יז) צ"ע ועיי אגדת בראשית פנ"א עיש וע"ע לעיל עמוד תעיח‪.‬‬

‫!‬ ‫אל‬
 ‫‪60‬‬ ‫הגה ל‬ ‫החי‬ ‫מדרש‬ ‫‪65‬‬

‫ירושלם על אחת‬ ‫ישראל ואת‬ ‫הקב'ה לנחם את‬ ‫יונק שדי אמי (שיר השירים ח' א)‪ .‬‏ כאיזה צד אח כקין‬
‫יאמר‬ ‫עמי‬ ‫נחמו‬ ‫נחמו‬ ‫דכת'‬ ‫היא‬ ‫הדא‬ ‫וכמה‬
‫רפה‬
‫להבל קין הרג את הבל‪ .‬כעשו ליעקב עשו שנא ליעקב‪.‬‬
‫אלהיכם דברו על לב ירושלם (ישעיה מ' א')‪ .‬ר' אומר‬ ‫כישמעאל ליצחק ישמעאל שונא את יצחק‪ .‬כאחי יוסף‬
‫בשעה שאמי הקב"ה לישעיה לך ונחם את ישראל‬ ‫ליוסף אחי יוסף שונאין את יוסף‪ ..‬אלא כיוסף לאחיו‪.‬‬
‫משמי‪ .‬אמי לפניו רבוו שלעולם וכי בניך תינוקות‬ ‫את מוצא אהר כל אותן הרעות שעשו לו מה כת'‬
‫הן שאלך ואפתה‪ .‬אוהן בקליות |ואגוזים ‏ ויקבלו‬ ‫בו ועתה |אל תיראו אנכי אכלכל אתכם (יח)‪.‬‬
‫תנהומין‪ ,‬עכשו אני אלך ואומר להן לישראל קבלו‬ ‫ונהם אותם ‏ ודבר על לבם‪ .‬וכי יש אדם‬
‫תנחומין |מאביכם שבשמים והן ‏ עוגין ואומרין לי‬ ‫יכול לדבר על הלב אלא שאמר להן דברים שהן‬
‫ישעיה הואך ‏ נקבל תנחומין‪| ,‬וכל הנחמות שהיו‬ ‫מתקבלין על הלב‪ .‬אמי ר' שמלאי אמי להון אתון‬
‫מתנבאין לנו עדיין לא ראינו אפלו אחד מהן‪ .‬ויפה‬ ‫רישא ואנא נופא‪ .‬אין אזיל רישא מא נופא טב‪.‬‬
‫הן אומרין שכבר אמרת להן על ירי הושע היו שרי‬ ‫דיא במה ניחמן ‏ אמי להן אתם נמשלתם בעפר‬
‫כמשיני גבול |עליהם ‏ אשפוך כמים עברתי‬ ‫ירוד‬
‫ורוו‬ ‫הארץ ובחול הים ובכוכבי השמים הריני הולך ועושה‬
‫חזרת ואמרת להן על‬ ‫(הושע ה' ')‪ .‬והבאת עליהם‪.‬‬ ‫עמהן מלחמה אם יכלתי להן הריני יכול לכם ואם‬
‫ידו אהיה כטל לישראל (שפ "ד ')‪ .‬ועדין לא הבאת‬ ‫לאו איני יכול לכם‪ .‬ד'א במה ניהמן אמי להון מה‬
‫להן‪ .‬אמרת להן על ידי יואל הכרת מנחה ונסך‬ ‫אני נעשה אנטריקוס שלהקביה הקב'ה מברך ואני‬
‫מבית ה' ואבלו |הכהנים משרתי‪ .‬הי (יואל אי ט)‪.‬‬ ‫מסייף‪= ,‬דיא במה ניחמן |אמ' להן מה אני נעשה‬
‫והבאת עליהן‪ .‬חזרת ואמרת לחן על ידו והיה ביום‬ ‫מוליד ואנא קטיל‪= .‬ד'א‬ ‫אנטריקוס שלאבא אבא‬
‫ההוא יטפו ההרים |עםיס (שם ר' "ח)‪| .‬ועדיין |לא‬ ‫להם אתם הם מנהג‬ ‫‪2‬‬
‫‪-2‬ו‬ ‫במה ניחמן אמ רי יודן‬
‫הבאת להן‪ .‬אמרת להן על ידי עמוס‪ .‬כה אמר הי‬ ‫סידורו שלעולם שתים עשרה שעות ביום ושתים‬
‫הן הו‬ ‫בכל רחובות מספד ובכל חוצות יאמרו‬ ‫עשרה שעות בלילה‪ ,‬שנים עשר חדש שנים עשר‬
‫(עמוס ה' טז)‪ .‬והבאת עליהן‪ .‬הזרת ואמרת להן על‬ ‫מזלות יב שבטים יכול אני לבטל מנהגו שלעולם‪.‬‬
‫דיא במה ניחמן אמי להן עד שלא ירדתם למצרים ידו ושבתי את שבות עמי ישראל (שם ט' י'ד)‪ ..‬ועדין‬
‫היו המצרים ‏ נוהנין בי מנהג עבדות ‏ ומשיררתם לא הבאת להן‪ .‬‏ וכן בכל הנביאים =הרי פורענות‬
‫לכאן הודעתם נונסיה ‏ שלי אם אני מאבד אתכם שאתה נוזר עליהן ‏ אני רואה אותן שהן ממהרות‬
‫נמצאתי מאבד‪ .‬הוגני שלי‪ .‬ד'א במה ניחמן‪ .‬אמי ובאות‪ .‬אבל טובות ונחמות ‏ אין אני רואה אותן‪.‬‬
‫להן אם אני הורג |אתכם אני נעשה שקרן לפני ועוד אמי ישעיה לפני הקביה ‏ רבוגו שלעולם אתה‬
‫המצרים ויאמרו ראו עבד זה מה עשה ראה כת רואה ערלים |וטמאים ‏ היאך ‏ הן |מענין ומשעברין‬
‫שלבחורים ואמ' אחיו הן ולא היו אחיו‪ .‬תדע לך בבניך ואתה מחריש ושותק וכל שאתה שותק הן‬
‫שהוא כן שלאחר זמן מצא להן עילה והרנן‪= ,‬ד'א מענין ‏ אותן ביותר‪= .‬רבונו שלעולם שתיקה על‬
‫במה ניחמן אמי להן אם אני הורג אתכם עכשו דברים הללו על זאת תתאפק‪ .‬ה' תחריש ותענינו‬
‫(ישעיה סיד ו'א)‪ .‬אמ' לו הקב"ה לישעיה‪ .‬ישעיה מפני‬ ‫המצרים מורדין בי ואומרין עם אחיו לא שמר אמונה‬
‫מה אתה מדבר ברברים הללו שמא שותק אני על‬ ‫ועמנו הוא שומר אמונה לכך נאמ' וינחם אותם‪.‬‬
‫לפרעה הרשע לשעבר‬ ‫שתקתי‬ ‫שעבור בני שמא‬ ‫והרי דברים ‏ קל וחומי |ומה אם יוסף שהוא קטנן‬
‫ששעבד בבני הלוא בעשר מכות קשות הכיתיו‬ ‫שלשבטים כיון שריבר |על ליבן |שלאחיו דברים‬
‫ואחר כך ירדתי אני בעצמי ושקעתיו בים לו ולכל‬ ‫טובים ורברי |ניחומים נתנהמו בדבריו‪| .‬לכשיבוא‬

‫פ"ה ס"א ובניש‪.‬‬ ‫רבה‬ ‫קכ"ו ע"א וע"יע שמות‬ ‫(יח) עי' פסיקתא דר"כ‬
 ‫‪8‬‬ ‫הגדול‬
‫עלעצמך שיעלוך משם והנחת את בני ולא בקשת‬
‫רחמים עליהן מיר נפטר יעקב ועמד לצד אחר‪ .‬אחר כך‬
‫בא משה ואמי ‏ לה קומי וקבלי תנחומין שהגיע‪ .‬זמן‬
‫נחמותיך אומרת לו משה ממך איני מתנחמת שנזרת‬
‫עלי |גדרה |ואמרת | והשיבך ‏ ה' מצרים באניות‬
‫(דברים כ"ח ס'ח)‪ .‬ונתקיימה‪ ,‬היאך אני מתנחמת ממך‪.‬‬
‫כיון שהן רואין שאין כנסת ישראל מקבלין מהן‬
‫תנחומין אמרו לפנו רבוו שלעולם אין כנסת ישראל‬
‫מקכלת תנחומין אמ' להן יפה עשת שלא קיבלה‬
‫מכם תנחומין עדשאלך‪ .‬אני = מי ואנחמה שאני‬
‫גרמתי לה כל הצער הזה ואני כתבתי בתורה שלם‬
‫ישלם המבעיר את הבערה ‪6‬מות כיב ה')‪ .‬אניהצתיה‬
‫באש שעה אחת שנ' ויצת אש בציון (איכה ד' "א)‪.‬‬
‫ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב (זכריה ב' טי)‪.‬‬
‫ואני צריך לילך ולנחמה שנ' אנכי אנכי הוא מנחמכם‬
‫(ישעיה נ'א י'ב)‪> .‬באותה שעה בא הקביה ואמי לה‬
‫קומויקבלי כוס תנחומין והיא עונה ואומרת לו רבון‬
‫העולמים וראי ממך אני מתנחמת אלא שמא אתה‬
‫חוזר ומוסר אותי ‏ ביד אומות ‏ העולם אותה שעה‬
‫אומי לה הקביה ‏ נשבע אני בשמי הגדול שאיני‬
‫מוסרך ביר אומות |העולם שני נשבע ה' בימינו‬
‫ונזרוע עזו אםאתן דננך עוד מאכל לאיביך וני‬
‫ואומי כן נשבעתי מקצף עליך ומנער‬ ‫‪5‬‬
‫בך (שם גיד ט')‪ .‬מיד היא מתנחמת נחמה גמורה (יט)‪,‬‬
‫כב) וושב יוסף במצרים * ויהי יופף‬
‫מאה ועשר שנים‪ ,‬אי ‪/‬‬
‫יהורה אמ' רב שלשה דברים מקצרין ימיו שלאדם ואלו‬
‫הן הנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא שני כי‬
‫היא חייך‪ .‬ואורך ימיך (דברים ל' כ')‪ .‬והנותגין לו כוס‬
‫שלברכה ואינו מברך דכת' ואברכה מברכיך (י"ב ג')‬
‫והנוהג עצמו ברבנות מני לן מיוסף‪ .‬דאמי רב יהודה‬
‫אמי רב ואי תימא רי ‪ -‬ביר' =חנינה מפני מה‬
‫מת יוסף קידם ליו מפני שנהג |עצמו ברבנות‪.‬‬
‫ואמי רב יהורה אמ רב שלשה דברים מאריכין ימיו‬
‫סימ‬ ‫שם‬ ‫וביר ‏‬ ‫לנחמו‬ ‫ושעוה‬ ‫ובילקוט‬
‫ויהי‬ ‫מדרש‬ ‫‪7‬‬
‫המונו‪ .‬‏ או שמא שתקתי לעמלק בשעה שיצא להלחם‬
‫בבני‪ .‬והלא נשבעתי בכסא כבורי שאני בעצמי נלחם‬
‫בו דכת' כי יד |על כם יה (שמות ו"ז טיז)‪ .‬כשם‬
‫שלא שתקתי לראשונים כך לא אשתוק לאחרונים‪.‬‬
‫אבל מה אעשה להן שערין לא הניעע נן לינאל‬
‫כיון שמניע‪ .‬זמנ ו איני כל לעכבן אפלו שעה‬
‫אחת‪ .‬אמשול לך משל למה חרבר דומה לכלה‬
‫שעיברה בבית חמיה‪ .‬בתחלה היא מתביישת שתאמר‬
‫מעוברת ‏ אני מפני חמיה וחמותה‪ .‬וכיון שהניע זמנה‬
‫לילר אינה יכולה להעמיר עצמה אפלו שעה אהת‬
‫ואי איכפת לה לא בהמיה ולא בחמותה ולא בכל‬
‫בריה‪ .‬אף אני כך אעיפ ששתקתי ובאתי על שעבור‬
‫מיפני שלא הניעזמנן‪ .‬‏ כיון שהניע‪ .‬זמנן ליגאל‬
‫איני מעכבן אפלו שעה אחת ההא הנזה חכת'‬
‫החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה‬
‫(ישעיה מ'ב ו"ד)‪ .‬‏ רי שמואל בר נחמן אומי בשעה‬
‫שהקץ שלכנסת ישראל להתנחם משלח הקביה‬
‫אבות העולם לנחמה בא אברהם ואמי לכנסת ישראל‬
‫קומי וקבלי כוס תנחומין מהקביה ‏ שכבר הגיע‪ .‬זמן‬
‫לוממך איני מתנחמת‬ ‫נחמותיך‪| .‬עתירה ‏ שתאמי‬
‫שאמי הקב'ה בני יוררין ‏ למצריםומשתעבדין שם‬
‫שני ירוע תדע כי גר יהיה זרעך (ט'ו "ג ולא ביקשת‬
‫עליהן רחמים‪ .‬ולא עור אלא שהנחת זרעי וביקשת‬
‫על ישמעאל ועל‪ .‬זרעו ואמרת ‏ לו ישמעאל יהיה‬
‫לפניך (י'ז י"ח)‪ .‬ורבו כחול‪ .‬הים ‪ -‬וצערוני וכזו‬
‫את כל עמלי היאך‪ .‬אני |מתנחמת ממך מיד‪ .‬נפטר‬
‫בא ‪ /‬ואמי לה קומי‬ ‫אברהם והלך לצד אהר‪.‬‬
‫קבלי תנחומין ‏ שכבר הגיע זמן נחמותיך אמרה לו‬
‫ועל‬ ‫ממך איני מתנחמת שברכת את עשו ואמרת‬
‫בניו‬ ‫הדבך תחיה (כ'ז מ') = ונתקיימה ‏ נזירתך ובאו‬
‫בני |בחדב והוציאני‬ ‫והרגו |את‬ ‫היכלי ‏‬ ‫ושרפו את‬
‫ערומה‪ .‬היאך אני |מתנהמת ממך מיד נפטר יצהק‬
‫ועמד לצד אחר‪ ,‬‏ בא יעקב ‏ ואמ' ‏ לה קומי קכלי‬
‫תנחומין שכבר הגיע זמן ‏ נחמותיך |אמרה לו ממ ו‬
‫איני מתנחמת שבזמן שירדת למצרים בקשת רחמים‬
‫וע"ב‬ ‫ע"א‬ ‫רבת י קמ"א‬ ‫ופסיקתא‬ ‫הפסיקתא‬ ‫"כל‬ ‫שם‬ ‫דר"ב‬ ‫ועי' פסיקתא‬ ‫צ"ע‬ ‫(וט)‬
‫‪07‬‬ ‫הגדול‬ ‫ויחי‬ ‫מדרש‬ ‫‪4‬‬
‫שבא ואמ' לכם פקד פקדתי אתכם הוא יגאל אתכם‪.‬‬ ‫שלאדם ושנותיו ואלו הן המאריך על שלחנו‬
‫וכיון שבא משה ואמ' כה אמר ה' פקד פקרתי אתכם‬ ‫והמאריך בתפלתו והמאריך בבית הכסא‪ .‬המאריך‬
‫(כא)‪.‬‬ ‫(שם ד' ל"א)‬ ‫העם‬ ‫ויאמן‬ ‫מיד‬ ‫ג' ט")‪ .‬‏‬ ‫(שמות‬ ‫על שלחנו כדי שתהיה פתו מצויה לעוברי דרכים‬
‫ד"א פקד יפקד‪ .‬בישרן בשתי פקידות פקד בימי‬ ‫דכת' המזבח עץ שלש אמות גבוה וארכו שתים‬
‫משה‪ .‬יפקד בימי המלך משיח‪.‬‬ ‫אמות ומקצועותיו לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה‬
‫השלחן אשר לפני ה' (יחזקאל מ"א כ"ב)‪ .‬פתח במזבה‬
‫כה) וישבע יוסף את בני ישראל‬ ‫וסיים בשלחן‪ .‬ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרויהו‬
‫לאמר‪ ,‬השביען לבניהן ובניהו‬ ‫בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על עונותיהן‬
‫לבניהן‪ .‬‏ פקד יפקד‪ .‬אחת בתשרי ואחת בניפן‪.‬‬ ‫שלישראל ועכשו שלחנו שלאדם מכפר עליו‪ .‬המאריך‬
‫בתשרי בטלו מן העבודה‪ .‬ובניסן נגאלו‪ .‬והעליתם‬ ‫בתפלתו מעליותא היא והא אמ' ר' חייא בר אבא‬
‫את עצמתי אמ' להן משביע אני עליכם שממקום‬ ‫אמר ר' יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף‬
‫שלקחתוני לשם תחזירוני (כב)‪ .‬מקובל‪ .‬אני שאיני‬ ‫בא לידי כאב לב‪ .‬לא קשיא הא דמעיין בה והא‬
‫נכנס לקברי אבות אלא ארבעה אבות וארבע אמהות‬ ‫דלא מעיין בה‪ .‬המאריך בבית הכסא מעליותא היא‬
‫דכת' בקברי אשר כריתי לי (כ ה) בי הוא פוסק אמ‬ ‫והא תניא עשרה דברים מביאין את האדם לידי‬
‫להן אני שהייתי מלך העליתי את אבא שלם אבל‬ ‫תחתוניות ואלו הן האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי‬
‫אתם והעליתם את עצמתי אפלו עצמותי‪ ..‬מושלין‬ ‫נפנים ושדרו שלדג ודג מליח שלא בשל כל צרכו‪.‬‬
‫אותו משל לליסטים שנכנסו למרתף שליין לקחו‬ ‫והאוכל מורגי בהמה בלא מלח והשותה שמרי יין‬
‫קנקן ושתוהו הציץ עליהן בעל המרתף אמ' להם‬ ‫והמקנח בסיד ובחרסית ובצרור שקינח בו חבירו‪.‬‬
‫יבסם לכם יערב לכם שתיתם את היין חחזירו הקנקן‬ ‫ויש אומרין אף התולה עצמו בבית הכפא‪ .‬כי קא‬
‫למקומו‪ .‬בך אמ' יוסף אבא ירד למצרים ברצונו‬ ‫אמרינן דבאדיק נפשיה בכל שעתא כד אמרה ליה‬
‫ואני העליתיהו שלם ואתם הורדתוני שלא ברצוני‬ ‫ההיא מטרוניתא לר' יהודה ביר' אלעאי פניך דומין‬
‫והעליתם את עצמותי‪ .‬וכך היה ואת עצמות יוסף‬ ‫למגדלי חזירין ולמלוי ברבית‪ .‬אמר לה הימנותא‬
‫אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם‬ ‫דתרויהו אפירי לן אלא עסרין וארבעה בית הכסא‬
‫(בג)‪.‬‬ ‫(יהושע ב"דילי‪/‬ב)‬ ‫אית לי מגואי ועד בי מדרשא דכי אזלנא בדיקנא‬
‫נפשאי בכולהו וכי אתינא בדיקנא נפשאי בכולהו (כ)‪.‬‬
‫שנים‪.‬‬ ‫ועשר‬ ‫יוסף בן מאה‬ ‫וימת‬ ‫כ)‬
‫תניא ששה זונות שנותיהן שווין ואלו‬ ‫כד) ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת‬
‫הן רבקה וקהת‪ .‬לוי ועמרם‪ .‬יוסף ויהושע‪ .‬שמואל‬ ‫ואלהים פקר יפקר אתכם‪.‬‬
‫ושלמה‪ .‬משה והלל הזקן‪ .‬ר' יוחנן ור' עקיבה‪ .‬בקהת‬ ‫דורשי רשומות אומרין מסורת אגדה היא בידיהן‬
‫כת' ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאה שנה‬ ‫שמי שבא ואמ' להן פקד פקדתי אתכם הוא יגאל‬
‫לעיל‪.‬‬ ‫דמפרש‬ ‫כמא‬ ‫כמותו‬ ‫(שמות ו' י"ח)‪ .‬ורבקה‬ ‫אתכם‪ .‬אברהם מסר ליצחק ויצחק מסר ליעקב ויעקב‬
‫בלוי כת' ושני חיי לוי שבע ושלשים ומאת שנה‬ ‫מסר ליוסף ויוסף מסר לאחיו וכך אמ' להן מי‬
‫ועי"‬ ‫צ''ע‬ ‫(בא)‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובד''ס‬ ‫ונ'"ד עב‬ ‫ע"א‬ ‫נ"ה‬ ‫עי' ברכות‬ ‫(ב)‬
‫(כב) ע" כל זה‬ ‫פי"ג‪.‬‬ ‫פ"ה‬ ‫רבה‬ ‫תנחומא [שמות ס"ה ושמות‬
‫רבתי‬ ‫פ"י ופסיקתא‬ ‫תצא‬ ‫וע"ע תנחומא‬ ‫ס"ב‬ ‫בשלח‬ ‫רכ"ז ותנחומא‬ ‫רמז‬ ‫בשלח‬ ‫וילקוט‬ ‫כ"ד ע"ב ובמ"ע שם‬ ‫בשלה‬ ‫מכילתא‬
‫פ"ד וע'ע‬ ‫פ"ח‬ ‫רבה‬ ‫פי"טי ודברים‬ ‫פ"ב‬ ‫רבה‬ ‫שמות‬ ‫פפ' 'ה ס"ג‬ ‫(כג) עי" ב"ר‬ ‫יונתן כאן‪.‬‬ ‫מ"ט ע"ב ותרגום‬ ‫שם‬ ‫ובמ"ע‬
‫שם‪.‬‬ ‫ותנחומא‬ ‫מכילתא‬

‫‪49‬‬
 ‫פד‬ ‫הגדול‬
‫גדול משה או אלישע שהציף את הברזל או יוסף‪.‬‬
‫אם כך עשה אלישע לברזל קל וחומר משה ליוסף‪.‬‬
‫וכן הוא אומ' ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו‬
‫את המקום ויקצב עץ וישלח שמה ויצף הברזל‬
‫(מלכים ב" ו' ו')‪ .‬יש אומרין נטל משה חרס וכתב עליו‬
‫שם חמפורש והשליך ליאור מיד צף ארונו שליוסף‪.‬‬
‫ויש אומרין לקח גביע של יוסף וחתך ממנו ארבע‬
‫חתיכות‪ .‬כתב על אחת דמות אריה ועל אחת דמות‬
‫נשר ועל אחת דמות שור ועל אחת דמות אדם‪ .‬עמר‬
‫על נילוס והשליך דמות אריה ואמ' יוסף יוסף הגיעה‬
‫שעה לגאול את ישראל שכינה מעוכבת לך וענני‬
‫כבוד מעוכבין לך אם תראינו עצמך מוטב ואם לאו‬
‫נקיים ‏ אנחנו ‏ משבועתיך‪ .‬ולא עלה‪ .‬השליך דמות‬
‫שור ואמר יוסף הגיעה שעה שכינה מעוכבת לך‬
‫ולא עלה‪ .‬השליך דמות נשר ואמ' יוסף הגיעה שעה‬
‫שבינה מעוכבת לך ולא עלה‪ .‬השליך דמות אדם‬
‫ואמ' יוסף הגיעה שעה שכינה מעוכבת לך מיד צף‬
‫ועלה ארונו שליוסף על המים ונטה משה ידו ולקח‬
‫אותו (כו)‪ .‬אם כן חס הקב"ה על גופן שלצדיקים‬
‫אפלו לאחר מיתתן קל וחומר על נפשותן שהיא‬
‫צרורה בצרור החיים לפניו לעולם ולעולמי עולמים‬
‫עומדת ומשמשת לפני בוראה כמלאכי השרת שני‬
‫ונתתי לך מהלכים בין חעומדים האלה (כרית נ' ז)‪.‬‬
‫ואומ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את‬
‫ה' אלהיך (שמואל א' כ"ה כ"ט)‪ .‬ואומ' מה רב טובך‬
‫אשר צפנת ליראיך (תהלים ל"א כ')‪ .‬ואומר ומעולם‬
‫לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתיך‬
‫יעשה למחכה לן (ישעיה ס"ד ד')‪ .‬הרחמן יאיר עינינו‬
‫במאור תורתו וירים קרנינו וישמחינו בישועתו ויזכינו‬
‫לחזות בנעמו ולבקר בהיכלו‪ .‬אמן‬
‫כן יאמר רחום‪.‬‬
‫סא‬ ‫יבמות‬ ‫לתוספות‬ ‫שרמז‬ ‫ובמה‬ ‫שם‬ ‫בב"ר‬
‫תולדות עפ ויהי יצחק בן ארבעים‬ ‫ע"ב ד"ה ובן הוא אומר וסדר עולם רבה פי"ג ופי"ד ע"ש וע"ע לעיל במה"נ ריש פרשה‬
‫רכה פי"א ס"ז ותנחומא‬ ‫סוטה פ"ד וסוטה י"נ ע"א דברים‬
‫בשלח סב ופסיקתא דר"כ פ"ו ע"א ובהערות שם‪ .‬וע"ע בם' אשכול הכופר לר"י הדסי א"ב רל"ב ורל"ג ע"ש‪.‬‬
‫ויחי‬ ‫מדרש‬ ‫בד‬
‫דכת' ושני היי עמרם שבע‬ ‫כמותו‬ ‫(שם ט"ז)‪ .‬ועמרם‬
‫כת' ויחי יוסף‬ ‫(שפ כ)‪ .‬ביוסף‬ ‫ושלשים ומאת שנה‬
‫מאה ועשר שנים‪ .‬ויהושע כמותו שנ' וימת יהושע‬
‫(יהושע כ"ד כ"ט)‪.‬‬ ‫ועשר שנים‬ ‫בן נון עבד ה' בן מאה‬
‫בשמואל כת' וישב שם עד עולם (שמואל א' א' כ"ב)‪.‬‬
‫ועולמן שללוים חמשים שנה שנ' ומבן חמשים שנה‬
‫ישוב מצבא העבדה ולא יעבד עוד (במדבר חכ"'ה)‪.‬‬
‫נשתיירו שתי שנים גמלתהו בהן‪ .‬גמצאו שני חייו‬
‫שתים וחמשים שנה‪ .‬ושלמה כמותו דכת' והכינותי‬
‫את כסא מלכותו על ישראל עד עולם (דברי הימים א'‬
‫ב'ב ")| ודרשינן עולם מעולם‪ .‬מה להלן שתים‬
‫וחמשים שנה אף כאן שתים וחמשים שנה‪ .‬משה‬
‫עשה בפלטין שלפרעה ארבעים שנה ועשה במדין‬
‫ארבעים שנה ושימש ישראל במדבר ארבעים שנה‪.‬‬
‫הלל הזקן עלה מבבל והוא בן ארבעים שנה ושימש‬
‫חכמים ארבעים שנה ושימש ישראל ארבעים שנה‪.‬‬
‫רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרקמטיא ארבעים שנה‬
‫ושימש חכמים ארבעים שנה ושימש ישראל ארבעים‬
‫שנה‪ .‬ור' עקיבה עשה בלא תורה ארבעים שנה ולמד‬
‫תורה ארבעים שנה ולימד ארבעים שנה (כד)‪ .‬ויחנטו‬
‫אותו‪ .‬מי חנטו‪ .‬ר' יודן אימ' הרופאים חנטוהו‪.‬‬
‫ור' נחמיה אומ' אחיו הנטוהו דכת' ויחנטו אותו‬
‫וסמיך ליה ואלה שמות בגי ישראל (שמות א' א') (בה)‪.‬‬
‫ויישם בארון במצרים‪ .‬בנילוס שלמצרים‬
‫נתנוהו ואם תאמ' שבקרקע נתנוהו היה לו ללמוד‬
‫מאביו אלא שנתנוהו בים בשביל שיתברך מימיו‪.‬‬
‫וכיון שהגיעה שעה לצאת ממצרים הלך משה ועמר‬
‫על שפת נילוס אמ' יוסף יופף הגיע העת שהשבעתנו‬
‫השכינה מעוכבת לך וישראל מעוכבין לך אם תנלה‬
‫עצמך מוטב ואם לאו נקיים אנו משבועתך מיד צף‬
‫ארונו שליוסף‪ .‬‏ ר' שמעון אומ' אל תתמה וכי מי‬
‫במהרז"ו‬ ‫היטיב‬ ‫וע"ע‬ ‫ק"נ ע"א‬ ‫ברכה‬ ‫פ"ק ס"י וספרי‬ ‫ועי' ב"ר‬ ‫(כ"ד) צ"ע‬
‫ותוספתא‬ ‫שם‬ ‫(כו) צ"ע ועי' מכילתא‬ ‫סי"א‪.‬‬ ‫(כה) עי' ב"ר שס‬ ‫שנה‪.‬‬
 ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫כי"ק או תקון על פי כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫טעות‬ ‫או‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫השמים‬ ‫שמים‬ ‫‪1‬‬

‫ושמו‬ ‫ושמי‬
‫(במדבר ו כד)‬ ‫(במדבר ו כז)‬
‫עולם (בראשית כא לג)‬
‫עולם ה' (ישעיה מ כח)‬
‫(שם קן ו)‪.‬‬ ‫(שם קו ו)‬
‫כי"ק‪ :‬לנוף‬ ‫בגוף‬
‫(ויקרא ט ב)‬ ‫(ויקרא יט א)‬
‫(שם כב ב)‬ ‫(שם יד ב)‬
‫איש ואיש‬ ‫איש ואשה‬
‫בי"ק‪ :‬שומעין ואינז‬ ‫בי"מ‪ :‬ואינן‬ ‫ואין‬
‫(משלי כה ב)‬ ‫(משלי בא ב)‬
‫(שם שם ד)‬ ‫(שם שם ב)‬
‫כי"ק‪ :‬ר' יצחק אומר עד חשמל‪ .‬עד וארא‬ ‫ר' יצחק אומ' מעד וארא קדמאה‬
‫עד וארא ועד‬ ‫מעד וארא עד‬
‫(תהלים קמח ט)‬ ‫(תהלים קמט)‬
‫מחלציך‬ ‫מחלצך‬
‫(אין זה בכי"מ וק')‬ ‫עד סוף העולם‬
‫ידו‬ ‫ידיו‬
‫כפכה‬
‫כי"ק‪ :‬לך‬
‫כי"מ‪ :‬בר פזי = כי"ק‪ :‬בר פאזי‬ ‫בן פזי‬
‫דאמרי תרויהו מושלין‬ ‫מושלין‬
‫והלכו ובנו‬ ‫ובנו‬
‫בי"ק‪ :‬שיזכירו‬ ‫שיזכיר‬
‫שהוא‬ ‫שהיא‬
‫(משלי ח כב)‬ ‫(משלי ח)‬
‫מרום מראשון‬ ‫מראשון‬
‫דהאני‬ ‫דתאני‬
‫וללמוד‬ ‫ללמוד‬
‫לך (מ"א ח לה)‬
‫חונא‬ ‫הונא‬
‫בי"ק‪ :‬עם‬ ‫עולם‬
‫רב זוטרא בר טוביה אמר רב‬ ‫מר זוטרא אמר רב‬
‫(משלי ג יט)‬ ‫(משלי יג יט)‬
‫(איוב כו יא)‬ ‫(איוב כה יא)‬
‫תקנתיו‪.‬‬ ‫ג') לא‬ ‫א' (כנון ב' במקום‬ ‫א' או יתיר‬ ‫חסר‬ ‫הפסוק‬ ‫מספר‬ ‫שציו‬ ‫* במקומות‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪74‬‬

‫וכי"ק‬ ‫על פי כי"מ‬ ‫כי"ק או תקון‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫נוסה כי"מ או טעות‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫בבי‬ ‫בבית‬ ‫‪33‬‬ ‫‪9‬‬

‫(ירמיה ל ו)‬ ‫(ירמיה ל י)‬ ‫‪4‬‬ ‫‪10‬‬
‫ביר'‬ ‫בירי‬
‫(לב) (שמות ך ב)‬
‫קדם‬ ‫קרס‬ ‫‪11‬‬
‫בחוץ (בראשית כד לא)‬ ‫‪18‬‬

‫עקיבה‬ ‫עקיבא‬ ‫‪14‬‬

‫אתה‬ ‫את‬
‫להקדים‬ ‫להקיש‬

‫וצורתם‬ ‫וצודתם‬
‫והן‬ ‫ואין‬ ‫‪15‬‬

‫במקרא‪ :‬שירה עמי‬ ‫בי"ק ‪ :‬שירו עמו‬ ‫שירי עמו‬

‫שמע השמים‬ ‫תשמע‬
‫ומשפט וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה‬ ‫ומשפט וגנזי ברכה‬
‫(צריך להיות ‪ :‬נעורים)‬ ‫נערים‬
‫(שם לו י)‬ ‫(שם לו ה)‬ ‫‪16‬‬
‫יאבדו מארעא ומן תחות‬ ‫ייבדו מארעא ומתחות‬
‫ממים‬ ‫מים‬ ‫‪4‬‬
‫תהו‬ ‫בהו‬
‫מחלד‬ ‫בחלד‬
‫(תהלים מט ב)‬ ‫(שם מט ב)‬
‫(שם יז יד)‬ ‫(שם יז ד)‬
‫מינה דהאיי‬ ‫מיניה דהאי‬
‫מוחלקין‬ ‫מחלקין‬
‫יש אומרין‬ ‫יש אומר‬ ‫‪8‬‬
‫מוחלקין‬ ‫מחלקין‬
‫הוין ממנה‬ ‫הוין‬
‫צרך‬ ‫צריך‬
‫במקצת‬ ‫כמקצת‬
‫ממנה‬ ‫ממנו‬
‫בי"ק‪ :‬והן‬ ‫וכן‬ ‫(‬
‫(ישעיה לד יא)‬ ‫(ישעיה לאיא)‬
‫נפח‬ ‫נופח‬
‫לומר לך חשך זה (כי"מ זה) האש‪ .‬ולמה‬ ‫ולמה‬
‫כי"ק‪ :‬נברינו‬ ‫נבראו‬
‫(ישעיה לד' יא')‬ ‫(ישעיה לא יא)‬
‫כי"ק‪ :‬הגדרי (וכן הוא בעמוד ‪)66‬‬ ‫הגרדי‬
‫עָלִי קורִיָא‬ ‫על הקורייא‬ ‫‪20‬‬

‫‪ .‬וגבעות‬ ‫ובקעות‬
‫(במדבר יא לא)‬ ‫(במדבר יח לא)‬
‫(משלי יג ט)‬ ‫(משלי ג ט)‬ ‫‪21‬‬
‫כי"ק‪ :‬בזכות התשובה‬ ‫זו תשובה‬
‫(שם כה)‬ ‫(שם כז)‬ ‫‪20‬‬
‫‪75‬‬ ‫לוח התקון‬
‫כי"ק או תקון על פי כי"מ וכי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫נוסח כי"מ או טעות דפוס‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫בי"ק ‪ :‬כשניסה‬ ‫כשנוסה‬ ‫‪22‬‬

‫אל‬ ‫על‬
‫וירא‬ ‫ויראה‬ ‫‪3‬‬

‫לאור וצוהו‬ ‫וצוהו‬

‫ולודוי‬ ‫ולודי‬
‫שוטה‬ ‫סוטה‬
‫היסודות‬ ‫יסודות‬
‫והאור בא‬ ‫והאור‬
‫כבריתו‪ | .‬יום אחד‪.‬‬ ‫כבריתו יום אחד‪.‬‬
‫כי"ק ‪ :‬פעם אחת‬ ‫וממזרח למערב‬
‫‪ 3‬חנניה‬ ‫חנינה‬
‫בחמישי‬ ‫בחמשה‬
‫בי"ק ‪ :‬מי‬ ‫מה‬
‫משה‬ ‫קשה‬
‫אפטורפוס‬ ‫אפטרופוס‬
‫שהיה בשדה‬ ‫שבשדה‬ ‫‪5‬‬

‫(צריך למחוק)‬ ‫אלא‬

‫בי"ק ‪ :‬כאיזה צר‬ ‫מאיזה גד‬
‫בי"מ‪ :‬קולו = בי"ק‪ :‬קולן‬ ‫קול‬
‫(תהלים צג ד)‬ ‫(תהלים צד ד)‬ ‫‪56‬‬
‫הספיר (שמות כד י)‬
‫בעין תרשיש (יחזקאל א יו)‬ ‫בעין אבן תרשיש‬
‫הוייתו‬ ‫הוויתו‬ ‫דפ‬

‫(צריך למחוק)‬ ‫ויאמר‬

‫מפני מה‬ ‫מפני‬
‫תשעים‬ ‫תשעה‬
‫ולאפיקורוסים‬ ‫ולאפיקורסים‬
‫ויש אומרין‬ ‫ויש אומר‬
‫מה שמוסגר ישנו בב"י מ' וק'‪.‬‬ ‫‪8‬‬
‫אותן‬ ‫אותו‬
‫וסער‬ ‫ושער‬
‫שא מים‬ ‫שא‬
‫(אין נקודה אחר מלת‪ :‬הארץ)‬ ‫נש‬
‫כי"ק‪ :‬לשר‬ ‫לשרה‬
‫ונתנן‬ ‫ונתן‬
‫כי"ק‪ :‬ראבא אשתעיו‬ ‫רבא אשתעיאו‬
‫(איוב לח י יא)‬ ‫(איוב לט י יא)‬
‫בימא‬ ‫דימא‬
‫עולם ולא‬ ‫עולם לא‬ ‫‪0‬‬
‫והמון‬ ‫והמו‬
‫בי"ק‪ :‬ראבה אשתעיו‬ ‫רבא אשתעיאו‬
‫יצא (איוב לח ח)‬
‫מילינן‬ ‫מחזיק‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪76‬‬

‫נוסח כי"ק או תקון על פי בי"מ וכי"ק‬ ‫דפוס‬ ‫טעות‬ ‫או‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‪.‬‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫ונאזח‪ .‬כי נאזח מתחזי‬ ‫ונאזח כי נאזח‪ .‬מתחזה‬ ‫‪0‬‬

‫כלי מלא‬ ‫בלי‬

‫מאותן המים‬ ‫המים‬
‫הלכים שם‬ ‫הולכים‬
‫לאדום‬ ‫לאדם‬
‫(צריך להסירו)‬ ‫צבאו'‬
‫ביר'‬ ‫בר'‬
‫וו‬ ‫ק‪.‬‬‫יי‪.‬ר ‪.‬‬ ‫סמס‬
‫כי"ק‪ :‬סי‬ ‫סמסי ‪ ...‬סרקון‬
‫ז"ה ש'ה‬ ‫זש"ה‬
‫עוד לא יוכלו‬ ‫לא יוכלו‬
‫מחסר‬ ‫מעוות‬
‫בי"מ‪ :‬דאילמא | כי"ק‪ :‬דאלמא‬ ‫דאלימא‬
‫‪.‬י‬‫מ‪.‬ו‬ ‫כי"ק‪ :‬יוימיו‪.‬‬ ‫יומי‬ ‫‪0‬‬ ‫ימי‬ ‫‪2‬‬
‫איזה‬ ‫זה‬
‫אם‬ ‫ואם‬
‫כי"ק‪ :‬זה זה‬ ‫הוא זה‬
‫חכמים‬ ‫חכם‬
‫בקרו גמל זה שמא יש בו מום בקרו‬ ‫בקרו‬
‫בי"ק‪ :‬ואיזה זה זה‬ ‫ואיזה זה‬
‫ליתקן ‪ ....‬ליתקן‬ ‫לתקון ‪ ...‬לתקון‬
‫לפרוש‬ ‫לפרש‬ ‫‪8‬‬
‫(אין זה בכי"ק)‬ ‫לא מצא (צ"ל ימצא) מה יאכל בשבת‬
‫וקופץ ונופל‬ ‫וקופין‬
‫בי"ק‪ :‬אבל ארץ‬ ‫אבל‬
‫עומדת (קהלת א ד)‬
‫שנ' ולמקוה המים קרא ימים‬ ‫ימים‬
‫בי"ק‪ :‬לעולם‬ ‫לעולמו‬ ‫‪4‬‬
‫בן שהגן‬ ‫בר יוחנן‬
‫הא‬ ‫הוא‬
‫כי"ק‪ :‬דרב כדתני‬ ‫כרב כדתאני‬
‫לשָבָא‬ ‫לשובע‬
‫(דברים יא יב)‬ ‫(דברים יא ב)‬ ‫‪55‬‬
‫דתשרי‬ ‫מתשרי‬
‫חשוב‬ ‫השוב‬
‫בי"ק‪ :‬מיחייב‬ ‫מחייב‬ ‫‪66‬‬
‫מהוא‬ ‫מהו‬
‫להאיר על הארץ‬ ‫על הארץ‬
‫(משלי יו ד)‬ ‫(משלי טו ד)‬ ‫‪4‬‬
‫כי"ק‪ :‬החכמה‬ ‫החכמים‬
‫‪ 3.‬נבראו‬ ‫נברא‬
‫שלמעלה מאלו‬ ‫שלמעלה‬
‫| ומכירין מעשיהן ומכירין בוראן‬ ‫ומכירין בורא‬ ‫‪8‬‬
‫‪ 3‬ש‬ ‫שיש‬ ‫‪99‬‬
 ‫‪7‬‬ ‫לוח התקון‬
‫כי"ק או תקון על פי כי"מ וכי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫כי"מ או טעות‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫צא‬ ‫צבי‬ ‫‪95‬‬

‫מאן‬ ‫מן‬
‫חסים‬ ‫חכים‬
‫קארון‬ ‫בי"ק‪:‬‬ ‫קהן‬ ‫בי"מ‪::‬‬ ‫קרין‬
‫בי"ק‪ :‬שמעון‬ ‫ר' שמעון‬
‫שם אני וכול' עניינא‬ ‫שם אני‬ ‫‪10‬‬
‫שלגדעון‪ .‬ולילה שלגדעון ללילה שלסנחריב‪ .‬ולילה שלסנחריב ללילה שלמררכי‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫תקופות‬ ‫תקיפות‬
‫מיד בכל‬ ‫מיד בל‬
‫בי"מ‪ :‬קצותיו | כי"ק‪ :‬קצות ארץ‬ ‫קצותם‬
‫בי"ק‪ :‬ר' נתן ור' שמעון בן לקיש אין גיהנם‬
‫אותם‬ ‫אותו‬
‫בי"ק‪ :‬ר' שמעון‬ ‫ר' שמעון בן לוי‬ ‫‪38‬‬
‫אדארגון‬ ‫אדמרנון‬
‫הָעַרְוָדר ובן הנפלים‬ ‫הערוד וכן הנפלים‬
‫מי‬ ‫למי‬
‫לשחק בו (תהלים קד כו)‬ ‫‪45‬‬
‫יוצא‬ ‫יצא‬
‫ממערת‬ ‫ממערת מ'‬
‫עולא כי כתיב ההוא בבהמות בהררי אלף (תהלים‬ ‫עולא‬
‫נ' י) כתיב אלא אמר רבא (כי"ק‪ :‬ראבא) בר עולא‬
‫בשעה שירדן מניח לפיו (כי"ק)‬ ‫בשעה מגיח לפניו‬
‫יהושע‬ ‫יהושיע‬
‫יסדה (וגו"' תהלים כד ב)‬
‫בי"ק‪ :‬שלשולית‬ ‫שלשוליית‬
‫תלמידי חכמים‬ ‫תלמידים‬ ‫‪16‬‬
‫ושאר‬ ‫ושארא‬
‫ארץ (ישעיה כג ח)‬
‫(איוב מ לא)‬ ‫(איוב מ לג)‬
‫עושין‬ ‫עשה‬
‫שעומדין‬ ‫עומרין‬ ‫‪+4‬‬
‫נתן‬ ‫ונתן‬
‫משתאי‬ ‫משתעי‬
‫כי"ק‪ :‬בראשא‬ ‫נרשא‬
‫אמודאיי‬ ‫אמוראי‬
‫בי"ק‪ :‬למישדא‬ ‫למישר‬
‫לצדיקי‬ ‫לצדיקא‬
‫לה‬ ‫ליה‬
‫אמודאיי‬ ‫אמוראי‬ ‫‪8‬‬
‫דהוה האוי‬ ‫דהוה כי‬
‫פרסי‬ ‫פרסא‬

‫כי'ק‪ :‬דהגריניא‬ ‫דהרגניא (נ"א דהגרוניא)‬

‫הויא‬ ‫הוי‬
 ‫לוח התקון‬
‫כי"ק או תקון על פי בי"מ וכי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫טעות‬ ‫או‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬

‫ודרייה‬ ‫ודרי ה‬
‫כי"ק‪ :‬ואוריוה מיא לגירא‬
‫לשיצא דכוארא‬ ‫לשיצא‬
‫לילואתא‬ ‫לילי אתא‬
‫בר בר‬ ‫ברבר‬ ‫‪>59‬‬
‫ואמר'‬ ‫ואמר‬
‫אמרון‬ ‫אמרין‬
‫ורבין במים והעופות פרין ורבין‬ ‫ורבין בארץ‬
‫תוצא‬ ‫תוציא‬
‫אלף (תהלים נ' י)‬
‫כי"ק‪ :‬רבוצה על‬ ‫רבוצה‬
‫ביתה (משלי ט א)‬
‫אין בהן‬ ‫אין בה‬ ‫‪0‬‬

‫תוצא‬ ‫תוציא‬ ‫‪1‬‬

‫לשמים‬ ‫לשלום‬
‫עושה דבר‬ ‫עושה‬
‫כי"ק‪ :‬דרבא‪ ...‬טבות‬ ‫צורבא ‪ ...‬טביא‬ ‫‪2‬‬
‫שמיה ואמרי לה רב טביומי שמיה‬ ‫שמיה‬
‫נעשה‬ ‫נעשם‬
‫(תהלים פב ‪0‬‬ ‫(תהלים פו ב)‬ ‫‪8‬‬
‫ר' חנינה‬ ‫חנינה‬
‫במעשי‬ ‫במעשה‬
‫הוא ובית‬ ‫ובית‬
‫ונתז ביבו‬ ‫נתן ביבי‬
‫עמדי (דברים ה כח)‬ ‫‪55‬‬

‫שכר טוב‬ ‫שכר‬

‫שמים נעשו (תהלים לג ו)‬ ‫נעשו‬ ‫‪66‬‬
‫למאכל אדם והפסולת למאכל‬ ‫למאכל‬
‫יוצרן‬ ‫יוצרו‬
‫שברא‬ ‫שברא שברא‬
‫(שם צג א)‬ ‫(שם שם)‬
‫יהיה‬ ‫והיה‬ ‫דם‬
‫(ישעיה סג ג)‬ ‫(ישעיה סג ב)‬
‫בי"ק‪ :‬המלוין‬ ‫מלוין‬ ‫יי‬
‫(שם שם ב)‬ ‫(שם שם)‬
‫כל‬ ‫מכל‬
‫צייר‬ ‫ציר‬ ‫‪020‬‬
‫צר צורה‬ ‫צר צור‬
‫תרקיה‬ ‫מרקיא‬
‫שלמה‬ ‫שלשה‬
‫(קהלת א ב)‬ ‫(קהלת ב ב)‬
‫חיי הבלו‬ ‫חיו‬
‫ימיו‬ ‫ימי‬
 ‫‪97‬‬ ‫לוח התקון‬
‫כי"ק או תקון על פי בי"מ וכי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫נוסה כי"מ או טעות‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫ומתני‬ ‫מתני‬ ‫‪00‬‬
‫נשא‬ ‫נושא‬
‫ים‬
‫ים מצרים‬ ‫‪1‬‬

‫(שמות לא יד)‬ ‫(שמות לא ד)‬

‫כי"ק‪ :‬כתיב אפינקסיה דר'‬ ‫אמר ר'‬
‫האיי‬ ‫האוי‬
‫גבר‬ ‫גברי‬
‫כי"ק‪ :‬ראבא בר רב שילא‬ ‫רבאבר בר שילא‬ ‫‪2‬‬
‫מזל יומא גרים אלא‬ ‫מזיל יומא גרימא לא‬
‫כי"ק‪ :‬מעשה בראשית‬ ‫מעשה‬
‫האנשים האלה‬ ‫האנשים‬
‫במקרא‪ :‬האדם‬ ‫אדם‬
‫בי"ק‪ :‬שנה שני‬ ‫שנ'‬
‫תנא דבי אליהו‬ ‫תניא דבי ר' אליהו‬
‫‪-.‬‬ ‫ברי‬ ‫‪8‬‬
‫במקרא‪ :‬ואדם‬ ‫אדם‬
‫(תהלים קלט יא)‬ ‫(תהלים קלט י)‬
‫כי"ק‪ :‬בעדני ואתיא כשמואל‬ ‫בעדיני‬ ‫‪4‬‬

‫בורא‬ ‫בורי‬
‫לה'‬ ‫לה‬
‫(תהלים לא ב)‬ ‫(תהלים לה כ)‬
‫בי"ק‪ :‬הגלילי אומ'‬ ‫הגלילי‬
‫כת' כן‬ ‫כת‬
‫נאם‬ ‫לפני‬
‫היה‪ .‬יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה‬ ‫היה לעולמים‬
‫לעולמים‬
‫(שם ג טו)‬ ‫(שם א ')‬
‫השמש (קהלת א ט)‬ ‫‪65‬‬
‫כי"ק‪ :‬תנו רבנן ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל‬ ‫תנו רבנן כל‬
‫בר נחמני אומ' כל‬
‫פרץ (רות ד יח)‬
‫בי"ק‪ :‬האילן וגן עדן‬ ‫האילן‬
‫(בראשית ג יט)‬ ‫(בראשית ד יט)‬
‫שנתקצרה‬ ‫שנתקצרו‬ ‫‪6‬‬
‫כי"ק‪ :‬גן עדן מניין שנ' ויגרש את האדם‬
‫(שופטים ה לא)‬ ‫(שופטים ה כא)‬
‫ואולך‬ ‫ואולוך‬
‫גן עדן מניין שנ' ישובו יושבי בצלו (הושע יד ח)‪ .‬מאורות‬ ‫מאורות‬
‫החרב‬ ‫החנית‬
‫(שם לא ד)‬ ‫(שם לא ח)‬
‫ועשהאל‬ ‫ועשאל‬
‫במקרא‪ :‬באחרי‬ ‫באחורי‬
‫(דברי הימים ב')‬ ‫(דברי הימים‬
‫‪20‬‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪0‬‬

‫כי"ק או תקון על פי כי"מ ובי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫(מלבים ב‬ ‫(מלכים א‬ ‫‪6‬‬

‫כי"ק‪ :‬תולרותיהן‬ ‫ותולדותיהן‬ ‫‪1‬‬

‫בשאר האותיות‪.‬‬ ‫בשאר‬

‫יעברונהו (עיין ירמיה ה כב)‬
‫מתיראה‬ ‫מתירא‬
‫הלל‬ ‫הילל‬ ‫‪088‬‬
‫(שם מח יג)‬ ‫(שם יח יג)‬
‫משתלפי מההדי‬ ‫משתלפו מהדרו‬
‫בזה‬ ‫כזה‬ ‫‪9‬‬

‫(תהלים יח יב)‬ ‫(תהלים יח ב)‬

‫אלו עם אלו‬ ‫אלו מאלו‬
‫(איוב כח כו)‬ ‫(איוב כח כז)‬
‫שעושה חזזיות חזזית‬ ‫שעושה חזזיות‬
‫נפלאות‬ ‫ונפלאות‬ ‫‪10‬‬
‫(איוב ה ט וי)‬ ‫(איוב ה ח וט)‬
‫אותן‬ ‫אותו‬
‫בי"ק‪ :‬מסים‬ ‫מסוס‬
‫(איוב לו כז)‬ ‫(איוב לו נז)‬
‫כי"ק‪ :‬ובשביל להדיח‬ ‫ובשביל שלא להריח‬ ‫גד‬
‫אמר ר' יוסי בן קצירתא כאשה זו‬ ‫כאשה‬
‫וייצר‬ ‫ויצר‬ ‫‪2‬‬
‫שיצר‬ ‫שייצר‬
‫עינים‬ ‫עינים עינים‬
‫ארבע‬ ‫ארבעה‬ ‫‪13‬‬
‫מן החביב שבאדמה בראו‪ .‬מן המעולה‬ ‫מן המעולה‬
‫(דברים יב כג)‬ ‫(ויקרא יז יא)‬ ‫‪74‬‬
‫רב שימי‬ ‫בר שימי‬
‫ואינו נראה ‪...‬ואינה נראית‬ ‫ואין נראה ‪ ...‬ואין נראה‬
‫זן‪ ...‬זנה‬ ‫דן‪ ...‬דנה‬
‫בשיטה אחרת‬ ‫הערה שורה ב' בשיטה אחרה‬
‫היה‬ ‫ה'‬ ‫‪15‬‬
‫בי"ק‪ :‬בר בר שילה‬ ‫בר רב שילא‬
‫כרתו (נ"א כורתו) בי"ק וגליון בי"מ‬ ‫כרתו‬
‫(תהלים א ג)‬ ‫(תהלים א)‬ ‫‪16‬‬

‫(בתלמוד כפריו)‬ ‫בפריו‬

‫שבולה‬ ‫שבולה‬ ‫דד‬
‫דע שגרמת‬ ‫שגרמת‬ ‫‪.8‬‬
‫אף על‬ ‫אף‬
‫האדם‬ ‫אדם‬ ‫‪19‬‬
‫אלא שהוא‬ ‫אלא‬
‫נעשית‬ ‫נעשה‬
‫הגמון‬ ‫האגמון‬
‫‪187‬‬ ‫לוח התקון‬
‫ובי"ק‬ ‫כי"ק או תקון על פי בי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫בי"ק‪ :‬שלאלו ולא היו יודעין‪ .‬וכיון שברא אדם הראשון‬ ‫שלאלו‬ ‫‪7‬‬ ‫‪00‬‬
‫כינס כל בהמה וחיה ועוף והעמידן לפניו אמר לו‬
‫מה שמותן שלאלו‬
‫הוא שמי (ישעיה מב ח)‬ ‫הוא‬

‫תרדמת מרמטא‬ ‫מרמטא‬ ‫‪1‬‬

‫מקץ כי בלם ישנים‬ ‫מקיץ‬
‫מאי‬ ‫מה‬
‫אם פורענות דנחש הא‬ ‫פורענות דנחש הוא‬
‫נתקלל נחש ולבסוף נתקללה חוה ולבסוף‬ ‫נתקלל ולבסוף‬
‫ער בהמה‬ ‫ועד בהמה‬
‫שנים‬ ‫שמים‬
‫קורין‬ ‫קורי‬ ‫‪2‬‬
‫במתניתא‬ ‫במתניתה‬
‫וצרה‬ ‫וקצרה‬
‫אבון‬ ‫אבין‬
‫לקריא דמלכא שושביניה‬ ‫לְקְרְיָא דמלכה שושבינה‬
‫קורין ‪ ...‬בנייתא‬ ‫קורעין ‪ ...‬בניתא‬
‫ושיבחוהו‬ ‫ושיבחוה‬ ‫‪8‬‬
‫פטרה‬ ‫פיטרה‬
‫במקרא‪ :‬ספיר נפך‬ ‫נפך ספיר‬
‫(יחזקאל כח יג)‬ ‫(יחזקאל כחנ)‬
‫כי"ק‪ :‬ברתיה‬ ‫דביתהו‬
‫שלחרס‪ .. .‬שלזהב‬ ‫של זהב‬ ‫של חרס‪...‬‬
‫אמרה לו‬ ‫אמרה‬
‫ליטלה‬ ‫ליטלו‬ ‫‪4‬‬
‫שלוש‬ ‫משלוש‬
‫הצניע‬ ‫הצנוע‬
‫ותפרעו‬ ‫תפרעו‬
‫ומשקרות‬ ‫ומסקרות‬
‫(בראשית כז ה)‬ ‫(בראשית ה כז)‬
‫לאה (בראשית לד א)‬
‫ותאכל (שם ג ו)‬
‫מימיך אומרין‬ ‫מימיך‬ ‫‪55‬‬
‫בי"ק‪ :‬גלויה או רגלו גלויה‬ ‫גלויה‬ ‫‪6‬‬
‫‪ |.‬בשש כנפים והחיות בארבע כנפים ושמאל‬ ‫בשתי כנפים וסמאל‬
‫מה‬ ‫מה זה‬
‫כי"ק‪ :‬ולא עוד אלא שאפרו עלינו ואמר לא תאכלו‬ ‫ולא עוד‬ ‫ד‬
‫ממנו ולא עוד‬
‫אכלך ממנו‬ ‫אכלך‬
‫כי ידע וג' ביום‬ ‫כי יודע ביום‬ ‫‪08‬‬
‫(תהלים לו יב)‬ ‫(תהלים לו יד)‬
‫כי"ק‪ :‬תנא ר' זורא‬ ‫חאנא ר' זירא‬
‫כלה‬ ‫בלה‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪9‬‬

‫וכי''ק‬ ‫על פי בי"מ‬ ‫בי"ק או תקון‬ ‫נוסח‬ ‫נוסח כי"מ או טעו‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫עשת‬ ‫עשת‬ ‫‪.9‬‬

‫עבשו‬ ‫עכשיו‬
‫והיו לו‬ ‫וחיה לו‬ ‫‪20‬‬

‫עלין‬ ‫עליו‬
‫(תהלים לו יב)‬ ‫(תהלים לו יד)‬
‫אין בתיב כן ‪ ...‬מקפץ‬ ‫אין כתוב ‪ ...‬מקפיץ‬ ‫‪1‬‬
‫גרע‪ .‬ש‪.‬לאדם‪ . .‬ונעשית שלמאה‬ ‫גדע ‪.‬ש‪.‬ו אדם ‪.‬ו‪.‬נעשת של מאה‬
‫בי"ק‪ :‬אמרון‬ ‫אימריון‬
‫איגריון‬ ‫איגיריון‬
‫איכה‬ ‫איבה‬ ‫‪2‬‬

‫גן עדן‬ ‫לגן‬

‫אכל‬ ‫אכול‬
‫את‬ ‫על‬
‫בדד (איכה א א)‬
‫נאם ה' הלא‬ ‫הלא‬ ‫‪8‬‬
‫הקללה‬ ‫הקלקלה‬ ‫‪4‬‬
‫(ירמיה יז ה)‬ ‫(ירמיה טז ה)‬
‫נידון‬ ‫נדון‬
‫הבהמה ומכל חי' השדה‪.‬‬ ‫הבהמה‬
‫בי"ק‪ :‬טובה‬ ‫טוב‬ ‫‪55‬‬
‫‪ .‬הגמל ותחת הפרה‬ ‫הגמל‬
‫אתה‬ ‫תהיה‬

‫רב‬ ‫רוב‬

‫תלמיד חכמים‬ ‫תלמיד חכם‬

‫נתפחם‬ ‫מתפחם‬
‫בי"ק‪ :‬לפי‬ ‫לפני‬
‫והפרדליס‬ ‫והברדלוס‬
‫והקיפוד‬ ‫והקיפוף‬
‫להשיבו נתכרכמו פניו‬ ‫‪|.‬‬ ‫להושיבו‬ ‫‪6‬‬
‫חית השרה‬ ‫החיה‬

‫בי"מ‪ :‬מטיל = בי"ק‪ :‬מטיח‬ ‫מטים‬

‫כי"ק‪ :‬אתה מצוי בין‬ ‫אתה בין‬ ‫‪97‬‬
‫(שמואל ב יז כג)‬ ‫(שמואל ב יד כנ)‬
‫ואיש בשת בן שאול‬ ‫ואיש בשת‬
‫(שם ג ז)‬ ‫(שם ג ד)‬
‫נוטפות שלדם‬ ‫שלדם נוטפות‬ ‫‪8‬‬

‫(שיר ז יא)‬ ‫(שיר ז יח)‬

‫(שם לט כ' וי" ועיין כג)‬ ‫(שם לט י)‬
‫(ירמיה ז כו)‬ ‫(ירמיה ז כד)‬ ‫‪599‬‬

‫בגליון כי"ק‪ :‬על בעצבון תאכלנה‪ .‬מתחלת הספר וער‬

‫כאן שבעים אזכרות ואחת ללמדך שנידון בסנהדרין‬
‫שלימה‪.‬‬
‫בוא‬ ‫בו‬ ‫‪2‬‬
 ‫‪8‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכבי"ק‬ ‫כי"ק או תקון על פי כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫כי"מ או טעות‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫בי"ק‪ :‬מהוא כי מעולם המה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪001‬‬

‫(תהלים כה ו)‬ ‫(תהלים כה ז)‬ ‫‪8‬‬

‫(תהלים צ ד)‬ ‫(תהלים צד)‬

‫תשע‬ ‫תשעה‬
‫שבעים שנה‬ ‫שבע שנה עי‬
‫(תהלים צ ')‬ ‫(שם שם)‬
‫ולא‬ ‫לא‬ ‫‪11‬‬
‫ובעל‬ ‫בעל‬
‫לחם עד שובך אל האדמה‬ ‫לחם‬
‫אלא בתחלה‬ ‫בתחלה‬
‫(בראשית יח א)‬ ‫(בראשית יג יח)‬ ‫‪102‬‬
‫כי"ק‪ :‬לאדם ולאשתו שנ' ויעש ה' אלהים לאדם‬
‫ולאשתו כתנות עור‪.‬‬
‫בי"ק‪ :‬גורם‬ ‫גרם‬ ‫‪108‬‬
‫בעטיו‬ ‫בצטיו‬
‫כי"ק ‪ :‬וכלאב בן דוד (עיין ש"ב ג ג)‬ ‫וכלאב אחי דוד‬
‫‪ |.‬דוד דמפרש ביה קרא דכת'‬ ‫דוד דכת'‬
‫בן איש ושמו יתרא‬ ‫בן איש יתרא‬
‫(דה"א ב יו)‬ ‫(רה"א ב ו)‬
‫כי"מ‪ :‬יוחאי אומי‬ ‫יוחאי‬
‫לא כן שכן תפוח | כי"ק‪ :‬לא כן שכן יהא תפוח‬ ‫לא כל שכן שיהא תפוח‬
‫מא‬ ‫מאי‬ ‫‪14‬‬
‫(קהלת ה טו)‬ ‫(קהלת א ג)‬
‫דאתרחצון‬ ‫דאת רחצון‬
‫בי"ק‪ :‬שלך‬ ‫לך‬
‫האלה ליראה את י"י אלהינו‬ ‫האלה‬ ‫‪155‬‬
‫‪ ....‬תהלתו‪.‬‬ ‫תו‪. .‬ש‪.‬כ‪.‬ינתו‪.‬‬ ‫נו‪.‬ח ‪.‬ל‪..‬‬
‫ורת‬
‫כי"ק‪ :‬תו‬
‫מעץ הדעת‬ ‫עץ הצעת‬
‫הוא‬ ‫היא‬ ‫‪106‬‬
‫בי"ק ‪ :‬פתירה‬ ‫בתירה‬
‫וזה צריך לזה וזה צריך לזה‬ ‫וזה צריך לזה‬
‫מלך‬ ‫וגם מלך‬
‫אפלו‬ ‫אפילו‬
‫כי"ק‪ :‬כדי שיתרצה‬ ‫שיתרצה‬
‫או שאת ואם לא‬ ‫‪|08‬‬
‫‪ | 4‬הוי אומר‬ ‫הוי‬
‫ב‬ ‫בר‬
‫עכשו‪ . . .‬סקלה‬ ‫עבשיו‪ . .‬ס‪.‬קילה‬
‫בי"ק‪ :‬בעי‬ ‫בעא‬ ‫‪19‬‬
‫תנן‬ ‫תני‬
‫כי"ק ‪ :‬בעקיבו מתקן בשערו‬ ‫בעקיבו‬
‫שלום (ישעיה שם)‬ ‫(שם שם) שלום‬ ‫‪12120‬‬
‫(צריך להסיר הנקודה)‬ ‫(בז)‪.‬‬
 ‫לוח‪ .‬התקון‬ ‫‪4‬‬

‫כי"ק או תקון על פי כי"מ וכי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסה‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫בא‬ ‫באו‬ ‫‪011‬‬

‫קרית‬ ‫קריאת‬
‫(איוב מא ז)‬ ‫(איוב מאו)‬
‫כי"ק‪ :‬אמ' ר' חנינה כל‬ ‫בל‬
‫אל‬ ‫על‬
‫כי"ק‪ :‬אלא אם כן אני נוטל יתר‬ ‫אמר לו א"כ אני נוטליתר‬
‫‪ .‬תיומא‬ ‫תומה‬
‫‪ 3‬צויח‬ ‫צווח‬
‫אל‬ ‫על‬
‫(ירמיה בג בד)‬ ‫(ירמיה בז בד)‬
‫אתה‬ ‫ואתה‬ ‫‪112‬‬

‫העצים‬ ‫העולם‬
‫אמר לו קין‬ ‫אמר לו‬
‫זה הוא קין‬ ‫הוא קין‬
‫(תהלים קלט ')‬ ‫(תהלים קלט ז)‬
‫ואמי‬ ‫יואמ‬
‫אחת הי" לך אבי ‪ ...‬עכשו‬ ‫ש‪.‬יו‬ ‫עתכ‪..‬‬‫אח‬
‫דתפשוה‬ ‫דתפשהו‬
‫בי"ק‪ :‬לי‬ ‫ליה‬ ‫‪114‬‬

‫בי"מ‪ :‬ועטס‬ ‫בי"ק‪ :‬ועטש‬

‫(שם שם יג)‬ ‫(שם שם)‬
‫כי"ק‪ :‬צרות‬ ‫צורות‬
‫(דברים לא יז)‬ ‫(דברים לא ד)‬
‫וקא‬ ‫זוטא וקא‬
‫(במקרא‪ :‬סופרים (ואולי צ"ל ספריא) וכאן שייך ציון‬ ‫אחרונה ספרא‬
‫המקרא‬
‫ושאיל‬ ‫ושאל‬
‫בי"ק‪ :‬איתמל‬ ‫אתמול‬
‫בר‬ ‫בן‬
‫(שם ד ח)‬ ‫(שם ז ח)‬ ‫‪116‬‬
‫נוד‬ ‫נד‬
‫יהיה‬ ‫תהיה‬
‫חננא‬ ‫חנינא‬
‫כי"ק‪ :‬בר יצחק‬ ‫בר פפא בר יצחק‬
‫הנה הוא‬ ‫הנה‬
‫(תהלים קמז ט)‬ ‫(תהלים קמד ט)‬ ‫‪117‬‬
‫כי"ק‪ :‬ורואה‬ ‫יראוין‬
‫מיחלן‬ ‫מוחלן‬
‫ייטיב‬
‫ייטיב לה‬
‫ארדבלין וכרדבלין‬ ‫כי"ק‪:‬‬ ‫ארדיכלין וכרדיכלין‬ ‫‪1|8‬‬
‫ה'‬ ‫אתה‬ ‫ה'‬ ‫‪1159‬‬
‫י"י שמו‬ ‫הארץ‬ ‫הארץ‬ ‫‪100‬‬
‫יח כח)‬ ‫(מ"א‬ ‫(מ"א יח כד)‬
‫‪5‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫על פי כי"מ‬ ‫תקון‬ ‫או‬ ‫כי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫כי"מ או טעות‬ ‫נוסת‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫וביחידי‬ ‫וביחיד‬ ‫‪000|1‬‬

‫כי"ק‪ :‬הינו האיי‬ ‫הינו‬

‫נבייא‬ ‫נביא‬ ‫‪121‬‬
‫להו‬ ‫להו‪.‬‬
‫בעו‬ ‫בעי‬

‫(איוב כח כח)‬ ‫(איוב כח ח)‬

‫זה ספר‬ ‫זה‬
‫(ישעיה נז ב)‬ ‫(ישעיה נד ב)‬ ‫‪1-59‬‬
‫(דברים לד ו)‬ ‫(דברים לד א)‬ ‫‪133‬‬
‫כי"ק‪ :‬רְבִיה‬ ‫רוביא‬ ‫‪104‬‬
‫לקיש אומ'‬ ‫לקיש‬
‫רישקא‬ ‫דרשקא‬
‫ראו בנות‬ ‫בנות‬ ‫האדם‬ ‫בנות‬ ‫ראו‬
‫כי"ק‪ :‬לנדנה כי"מ‪ :‬ללדנה‬ ‫‪156‬‬
‫(תהלים קג ה)‬ ‫(תהלים קג ד)‬ ‫‪197‬‬
‫(במדבר כא יז)‬ ‫(במדבר יא כח)‬ ‫‪1|8‬‬
‫למים וג‬ ‫בוק‬ ‫למים‬
‫(ירמיה יד ג)‬ ‫(ירמיה כד ג)‬
‫(מלכים א ח סו)‬ ‫(מלכים א ח טו)‬ ‫‪1|9‬‬
‫מוצא‬ ‫מוצאי‬ ‫‪1|00‬‬
‫ועיין שורה שלפניה)‬ ‫(לית בכי"ק‬ ‫ואשיבה ‪ ...‬ונאמ'‬
‫צדוק (וג')‬ ‫צדוק‬
‫מחשבותיו‬ ‫מחשבתו‬
‫שבח‬ ‫שבה‬
‫(כן הוא בב' כת"י וכן הוא בעמוד ‪80:‬‬ ‫מקרון‬
‫(כן בב' כ"י וכן הוא בעמוד ‪50‬‬ ‫אפירקי‬
‫כי"ק‪ :‬די יתיב‬ ‫דיאתיב‬
‫אינסבון‬ ‫אינסבין‬
‫בי"ק‪ :‬טיבות‬ ‫טבות‬
‫דעתיה‬ ‫רוחיה‬

‫תתיה‬ ‫‪116‬‬
‫הערה לו‪ .‬תנא דבי ר' ישמעאל וג' זה גם בגליון כתי"מ‬

‫נח‬
‫והחוסה בי‬ ‫בו‬ ‫והחוסה‬
‫בהן‬ ‫בידן‬
‫שם‬ ‫וגם‬ ‫‪643‬‬ ‫ועיין עמוד‬ ‫נוח‪,‬‬ ‫כי"ק‬ ‫נוה‪,‬‬ ‫אקספרד‬ ‫וכ"י‬ ‫בי"מ‬ ‫אבל‬ ‫במקרא‪,‬‬ ‫כן הוא‬ ‫נה‬
‫בכי"ק נוח‪.‬‬
‫(יחזקאל ז יא)‬ ‫(יחזקאל ז א)‬
‫[כי אם‪ ....‬ובתורתו ‪]....‬‬ ‫[נובתורתו ‪ ....‬כי אם‪]....‬‬
‫כי"ק‪ :‬ואיזו זו זו‬ ‫ואיזו זה‬ ‫‪18‬‬
‫הניחח ויאמר י"י וג'‬ ‫הניחח‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪>006‬‬

‫על פי כי"מ וכי"ק‬ ‫כי"ק או תקון‬ ‫נוסח‬ ‫נוסח כי"מ או טעות דפוס‬ ‫עמוד‬
‫דורו‬ ‫דורות‬ ‫‪81‬‬
‫הסרומיים‪.‬‬ ‫הסדומיים‬
‫חוין‬ ‫הויין‬
‫ב"מ בן‪ ..‬בחק‪ :‬בר‬ ‫ב"ך‬ ‫‪1-9‬‬
‫כי"מ‪ :‬ללרנה (וכן עמוד ‪):5‬‬ ‫בי"ק‪ :‬לנדנה‬
‫ישב ‪ ...‬לץ‬ ‫ושב‪. .‬ל‬
‫(בגליון =בי"ק‪ :‬כתוב "אשר לא הלך‪ ,‬כשהוא על תומתו הרי הוא ככלי שלזהב עמד הרי‬
‫הוא ככלי של כסף ישב הרי הוא ככלי שלנחשת לֶץ הרי הוא ככלי שלחרש שאין לו‬
‫תקוה אלא שבירה‪*.‬‬
‫ולכרקום‬ ‫ולכרכום‬
‫ומאי‬ ‫ומה‬
‫בי"ק‪ :‬הבת'‬ ‫עליו הכת'‬
‫והינו (ובן לעולם בכי"מ וק')‬ ‫והיינו‬ ‫‪120‬‬

‫כי"ק‪ :‬אמר רב הונא‬ ‫בר הונא‬

‫[באן כת'‬ ‫[בתב כאן‬
‫(ישעיה נו ה)‬ ‫(ישעיה נהו)‬
‫היה‪.‬‬ ‫היה בדורותיו‪.‬‬
‫בנים‬ ‫אדם‬ ‫‪1-41‬‬

‫מאתך‬ ‫מאתם‬
‫לפניו (בראשית מח טו)‬
‫כי"ק‪ :‬מה שהוא‬ ‫שהוא‬ ‫‪1-20‬‬
‫ויאבדם‬ ‫ויאבד‬
‫גומסיות‬ ‫גימסיות ‪,‬‬
‫עיין‬ ‫הערה כז צ'ע ועיין‬
‫אל‬ ‫על‬ ‫‪133‬‬
‫עשית‬ ‫עשת‬
‫את כולם כדי להודיע לכל שאינן‬ ‫להודיע לכל שאינן את כולם כדי‬ ‫‪1%‬‬
‫בי"ק‪ :‬משמיע‬ ‫משביע‬ ‫‪1|-|08‬‬
‫בי"מ‪ :‬מברינא | כי"ק‪ :‬זמבליגא‬ ‫זו מבליגאז‬
‫דקדרנון‬ ‫דקדרנין‬
‫(שם ל יג)‬ ‫(שם ל יא)‬
‫שהן‬ ‫שהין‬
‫הכל‬ ‫בכל‬ ‫[‬
‫אמות‬ ‫מאות‬
‫כי"ק‪ :‬מכאן וקיל מצד התיבה מכאן‬ ‫מכאן‬
‫זו‬ ‫זה‬
‫למאן‬ ‫למן‬
‫שווין‬ ‫שווה‬
‫כי"ק‪ :‬אמר לו הקב"ה קבע‬ ‫מלמר שקבע‬
‫ל‬ ‫לה‬
‫דמעייל‬ ‫‪|.‬‬ ‫דעייל‬
‫רחוקין‬ ‫מעשיהן‬ ‫רחוקין‬ ‫‪11‬‬

‫[שהרי‬ ‫מפיו‬ ‫ושהרי‬

 ‫‪7‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫על פי בי"מ‬ ‫כי"ק או תקון‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫כי"מ או טעות‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫ותאנא‬ ‫תאנא‬ ‫‪4‬‬ ‫‪551‬‬

‫קראו‬ ‫קראהו‬ ‫‪5‬‬

‫עליהן הקבה בהן‬ ‫עליהן הקב"ה‬ ‫‪1‬‬

‫כי"ק‪ :‬חוזרת (צ"ל זורחת‪ ,‬אבל עיין לקמן עמוד ‪73‬‬ ‫שוקעת‬ ‫‪4‬‬
‫כימה מחלק המים)‬
‫בי"ק‪ :‬שוקעת‬ ‫זורחת‬ ‫‪6‬‬

‫השמים נפתחו‪.‬‬ ‫נפתחו‬ ‫השמים‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪601‬‬

‫נבקעו וג' וארבות‬ ‫וארבות‬ ‫[ ‪4‬‬

‫כי"ק ‪ :‬וגמירי דאי לאו עקצא דעקרב דמיא בנהר די‬ ‫וזימנין ‪ ....‬דאיוב‬ ‫‪22, 3‬‬

‫נור כל דהוה טרקא ליה עקרבא לא הוה חאיי‪ .‬והינו‬

‫דקא מחוו ליה לאיוב‬
‫(ליתיה בכת"ימ)‬ ‫אמרי‪ ...‬רמבדרין‬
‫עייש‬ ‫בי"ק‪:‬‬ ‫עש‬
‫‪ .‬ינלה‬ ‫יגלה‬ ‫‪157‬‬
‫וכסיל הוא‬ ‫וכסיל היה‬
‫(איננו בכי"ק‪).‬‬ ‫וזימנין ‪ ...‬עוקצא‬
‫כי"ק‪ :‬ועקרב הוא‬ ‫דעקרב דהוא‬
‫לבו‪ .‬שלא שכב לבן מן‬ ‫לבו מן‬ ‫‪108‬‬
‫בי"ק‪ :‬דאמ' רבי הונא בשם ר' יוסי שהיה גוניח מרוב‬ ‫דא"ר‪ ....‬מרוב‬ ‫‪1.9‬‬
‫בי"מ‪ :‬שהיה גונח מרוב‬
‫בי"ק‪ :‬הונא‬ ‫חונא‬ ‫‪100‬‬
‫פאליג‬ ‫פאליק‬
‫כי'מ‪ :‬בסנפא | כי"ק‪ :‬בסינפא‬ ‫בסיפנא‬
‫כי"ק‪ :‬מזוני הידאנא‬ ‫הידאני‬
‫חזיתך‬ ‫חזיך‬
‫איזו‬ ‫איזה‬
‫[הא] כאיזח צד‬ ‫האכאיזה צד‬
‫בי"ק‪ :‬יום וג' לקץ שהתחילו המים לחסור בו בעשרה‬ ‫יום ויפתח‬ ‫‪11‬‬
‫בתמוז ויפתהח‬
‫אליה‬ ‫עליה‬
‫בי"ק‪ :‬בלועי‬ ‫בליעי‬ ‫‪1009‬‬
‫כי"מ‪ :‬בפשאטיה כי"ק‪ :‬סבר כפשאטיה (ועיין הערה)‬ ‫בפשאטיה‬ ‫‪108‬‬
‫בי"ק‪ :‬נכנס מן השנה‬ ‫מן השנה‬ ‫‪14‬‬
‫‪ ₪‬ועד אן‬ ‫ועדין‬
‫היא‬ ‫הוא‬
‫בי"ק‪ :‬שרט‬ ‫שריטה‬
‫ואני‬ ‫ואיני‬ ‫‪1655‬‬
‫חטאו דור‬ ‫חטא דור‬ ‫‪166‬‬
‫רובן‬ ‫רובו‬
‫(יואל ב כ)‬ ‫(יואל א כ)‬ ‫‪10‬‬
‫בי"ק‪ :‬לא היו‬ ‫לא היה‬
‫ויום‬ ‫יום‬
‫בכ"י מ' וק' לית מלת אך‬ ‫אך‬ ‫‪108‬‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪887‬‬

‫וכי"ק‬ ‫כי"ק או תקון על פי בי"מ‬ ‫נוסה‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫נוסה כי"מ‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫הונא‬ ‫הונה‬ ‫‪02‬‬ ‫‪801‬‬

‫(ויקרא יז יד)‬ ‫בנפשו‬
‫פכ"ה‬ ‫הערה א' פכ"ד‬
‫בר אשיאן‬ ‫ב"ק‪:‬‬ ‫בן אשיאן‬ ‫‪21‬‬ ‫‪9.1‬‬
‫מספקין‬ ‫מספיקיו‬ ‫‪6‬‬ ‫‪01‬‬
‫וג'‬ ‫בי"ק‪ :‬האדם‬ ‫האדם‬ ‫‪3‬‬ ‫‪211‬‬
‫באוזמיל‬ ‫באזמיל‬ ‫זנ‬
‫נקרֶה‬ ‫נקרה‬ ‫‪.‬‬ ‫נקרָה נקרא‬ ‫‪2‬‬ ‫‪31‬‬
‫רל‬ ‫גריון‬ ‫‪5‬‬ ‫‪%1‬‬
‫זה שמעון‬ ‫זה ר' שמעון‬ ‫‪8‬‬

‫ר' ירמיה‬ ‫ר' ירמיה אמ'‬ ‫‪71‬‬

‫אמר ליה‬ ‫אמר‬ ‫‪12‬‬

‫מן הוא דין‬ ‫מן הוא‬
‫דלא תחטי‪ ...‬דלא תדוי‬ ‫ולא תחטי‪ ...‬ולא תדוי‬ ‫‪02‬‬ ‫‪5%1‬‬
‫ונתוכח‬ ‫ונתבזה‬ ‫‪2‬‬ ‫‪60:1‬‬
‫שכם‬ ‫אתה‬ ‫את שכם‬ ‫‪01‬‬
‫ברביעי‬ ‫בי"ק‪:‬‬ ‫בבן רביעי‬ ‫זנ‬
‫פדת‬ ‫‪.‬‬ ‫פרת‬ ‫‪41‬‬
‫ואם יאמר‬ ‫ואם אמר‬ ‫‪6‬‬ ‫‪91‬‬
‫ובני עשו (אין זה בב"י מ)‬ ‫צנ‬
‫(דברים לב ח)‬ ‫(דברים לב ד)‬ ‫‪1‬‬ ‫‪001‬‬
‫(דה"א א ז)‬ ‫(דה"א א ד)‬ ‫‪31‬‬
‫(מ"א ה ד)‬ ‫(מ"א ד כד)‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1-1‬‬

‫חיות‬ ‫חית‬ ‫‪6‬‬

‫מקרון (עיין לוח התקון עמוד ‪):5‬‬ ‫‪01‬‬

‫(תהלים עב ה‪ /‬ועיין זברי" ט י)‬ ‫(זכריה ט י)‬ ‫‪3‬‬
‫מחת‬ ‫מחית‬ ‫‪41‬‬
‫אפירקי (עיין לוח התיקון שם)‬ ‫‪02‬‬ ‫‪21‬‬

‫(הערה יד' בכי"ק גרס פופייאר ומוסיף כאן בגליון וגם בפנים‪ .‬כצ"ל)‬
‫אותו‬ ‫אותן‬ ‫‪5‬‬ ‫‪41‬‬
‫ומעלותיהו‬ ‫ומעלותיהן‬ ‫‪6‬‬

‫יר‬
‫ד'‬ ‫‪33‬‬

‫וירא ה' באהל בעמו" ענן‬ ‫וירד ה' בענן‬ ‫‪31‬‬ ‫‪51‬‬

‫כי"מ‪ :‬בפימליא | כי"ק‪ :‬בפמליא (וכן ‪ :%‬שורה ‪46‬‬ ‫עם פימליא‬ ‫‪55‬‬

‫(תהלים קד ד)‬ ‫(תהלים קג ד)‬

‫לתורה‬ ‫לתויה‬ ‫‪6‬‬ ‫‪61-1‬‬

‫סָכה‬ ‫סכו בן במקרא אבל בבי"מ וק'‬ ‫‪5‬‬ ‫‪%1‬‬

‫כבודן‬ ‫כבוין‬ ‫דד‬

‫מיר‬ ‫מי‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9.1‬‬

‫כי"ק‪ :‬הקורדום‬ ‫הקרדום‬ ‫‪102‬‬

‫קרצין‬ ‫קורצין‬ ‫‪41‬‬ ‫‪001‬‬

‫איפכה (כן בב' כ"י)‬ ‫‪2‬‬ ‫‪11‬‬

‫כי"ק‪ :‬אסטרוגליס‬ ‫אסטרוגלוס‬

‫‪9‬‬ ‫לוח התקון‬
‫ובי"ק‬ ‫על פי כי"מ‬ ‫או תקון‬ ‫כי"ק‬ ‫נוסה‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫(צ"ל חכמה תודיעני)‬ ‫דבר תודיעני‬ ‫‪33‬‬ ‫‪1‬‬
‫ושנה אחת ליסכה‬ ‫ושנה ליסכה‬ ‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬
‫(כא יב)‬ ‫(כ יב)‬ ‫‪9‬‬
‫בי"ק‪ :‬כל מקום ‪ ..-‬אין לה‬ ‫כל מקום‪ ...‬אין לה ולד‬ ‫‪+‬‬ ‫‪39‬‬

‫לר ילל‬
‫בי"ק‪ :‬רשע וג'‪.‬‬ ‫רשע‪.‬‬ ‫ג‬ ‫‪%5‬‬
‫לאלו‬ ‫לאלוה‬ ‫‪%5‬‬ ‫‪6‬‬
‫בי"ק‪ :‬אלמלא‬ ‫אלמלי‬ ‫=‬
‫שהוא‬ ‫שהיא‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬
‫כי"מ‪ :‬תלמיד חכמ" | כי"ק‪ :‬תלמיד חכמים‬ ‫תלמיד חכם‬ ‫‪3:‬‬
‫חכמתי אני‬ ‫הכמתי‬ ‫‪:‬‬ ‫‪8‬‬
‫כי"ק‪ :‬באכלוסין‬ ‫מן האכלוסין‬ ‫‪:‬‬ ‫‪9‬‬
‫(מיכה ה ד)‬ ‫(מיכה ה ח)‬
‫בי"מ‪ :‬שופכי ‪.‬‏‪.‬שופכי | כי"ק‪ :‬שפכו ‪....‬שפכו‬ ‫שפבי‪ ....‬שפכי‬ ‫‪|:‬‬
‫בי"ק‪ :‬שמטושטשת‬ ‫שמיטשטשת‬ ‫?‬ ‫‪0‬‬
‫(צ"ל בשלום)‬ ‫שלום‪.‬‬
‫ישטפוך [וג']‬ ‫ישטפוך‬ ‫>‬ ‫‪1‬‬
‫אחר‬ ‫אהר‬
‫ב"י מ' וק' עליך‬ ‫אליך כן הוא במקרא‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪9‬‬
‫כי"מ‪ :‬איראיך‬ ‫אִרְאִיר‬ ‫‪5‬‬
‫פרוטה‬ ‫פרוטד‬ ‫‪₪‬‬
‫כי"ק‪ :‬גדול אמר ריש לקוש זה‬ ‫גדול זה‬ ‫?;‬ ‫‪8‬‏‬
‫ראבא‬ ‫יר אבא‬
‫בי"ק‪ :‬מגיד הבתוב שכיון‬ ‫שביון‬
‫ברך יי‬ ‫בך‬ ‫?‬ ‫‪%‬‬
‫כי"ק‪ :‬רב חונא‬ ‫רב הונא‬
‫‪ .‬בונה‬ ‫בנה‬ ‫‪3:‬‬
‫מזבח בעי‬ ‫מזבה‬ ‫‪3‬‬ ‫‪68‬‬
‫(בן בבי"מ וק)‬ ‫עמדה‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬
‫מבוין‬ ‫מביין‬ ‫‪9‬‬
‫(סוף הערה מו'‪ .‬וכן בי"ק)‬
‫נמצאו‬ ‫נמצא‬ ‫‪5‬‬
‫בי"ק‪ :‬בנגר‬ ‫לנגד‬ ‫‪3‬‬
‫בה )כל‬ ‫בכל‬
‫יאמרו‬ ‫ויאמרו‬
‫נתעשר‪.‬‬ ‫נתעשו‪.‬‬ ‫>‬ ‫‪8‬‬
‫מיר‬ ‫מיד‪.‬‬ ‫‪6‬‬
‫בי"מ‪ :‬ברהה = כי"ק‪ :‬כרחה (וכן במקומות אחרים)‬ ‫כוחה‬ ‫‪9‬‬
‫בטובתה‬ ‫בטיבתה‬ ‫=‬
‫כי'ק‪ :‬ר' חלאבו‬ ‫ר' חלבו‬ ‫=‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪0‬‬

‫כי"ק או תקון על פי בי"מ וכי"ק‬ ‫נוסה‬ ‫דפוס‬ ‫נוסח כי'"מ או טעות‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫ראבה‬ ‫רבא‬ ‫‪29‬‬ ‫‪|86‬‬

‫דעתירי‬ ‫דעתייי‬

‫בי"ק‪ :‬מַחוּזָא‬ ‫מהוזא‬

‫דמייקרי‬ ‫דמייקיי‬
‫כי"ק‪ :‬כת' חס' וו‬ ‫כת'‬
‫מובי‬ ‫מיני‬ ‫‪209‬‬
‫(צ"ל בלי נקודה)‬ ‫(ס)‪.‬‬
‫בי"ק‪ :‬ורימי‬ ‫וראימי‬
‫אבאיי נַיִתִי‬ ‫אביי נאיתי‬
‫| גרורות שלעור‬ ‫גרוגרות שלעור (בלי נקודות)‬
‫קלופות עץ שלאנוז‬ ‫חתיכת זכוכית‬
‫מוחיה‬ ‫דמוחי‬
‫ומאיתי‬ ‫ומיתי‬
‫כי"ק‪ :‬כזבוב‬ ‫מזבוב‬
‫אחוי‬ ‫אחזי (אתחמי‪ ...‬אחזי ‪ ...‬מחוי)‬
‫עדן‬ ‫עדו‬
‫כי"ק‪ :‬מדקא אדעתיה ועד השתא (עיין הערה)‬ ‫מכי קם אדעתיה‬ ‫סך‪2‬‬
‫אלא סבר‬ ‫סבר‬
‫אליה‬ ‫אלה‬
‫משובחת מכל‬ ‫משובחת‬
‫חנינה‬ ‫חנינא‬ ‫‪1‬גל‬
‫משוך‬ ‫משיך‬
‫אם‬ ‫ואם‬ ‫‪22‬‬
‫בנליון בתי"ק אם השמאל זה לוט ואימינה זה אברהם שנ' לב‪ ...‬לשמאלו‪.‬‬
‫אשר אתה‬ ‫אשר‬
‫בי"מ‪ :‬נתנה‬ ‫נותנה‬ ‫‪23‬‬
‫בי"ק‪ :‬הדשין עליו‬ ‫הדשין אותו‬
‫אומ'‬ ‫אומר‬
‫מועיל‬ ‫מועל‬
‫צ"ל שבטי‬ ‫זקני‬ ‫‪24‬‬
‫כי"ק‪ :‬כרתו אֶתוּ‬ ‫כרתו‬
‫יד'‪ .‬הנסיון הרביעי‪.‬‬ ‫הנסיון הרביעי‪ = .‬יד'‪.‬‬
‫ושעשוי‬ ‫ושעשו‬
‫(וכן בהערה ג' צ"ל וכי"ק שהיה מנרל ‪ ...‬שעשוי שָרִים שָדִים‪ .‬שמניק ‪)...‬‬
‫ויבא וישב‬ ‫וישב‬ ‫‪215‬‬
‫שכיבש בה‬ ‫שביבש‬
‫ואחר כך‬ ‫ואחר‬
‫בי"מ‪ :‬מי שיש‬ ‫מי שיודע שיש‬
‫כי"ק‪ :‬נפאחא (כן ה' פעמים)‬ ‫נפחא‬
‫הווהה‬ ‫והוינן‬
‫שרינן‬ ‫שרין‬
‫בהדי‬ ‫בהדו‬ ‫‪200‬‬
‫בי"ק‪ :‬לימבת‬ ‫למיבת‬
 ‫‪1‬‬ ‫לוח התקון‬
‫כי"ק או תקון על פי כי"מ וכי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫כי"מ או טעות דפוס‬ ‫נוסח‬ ‫שורח‬ ‫עמוד‬

‫נ‪.‬הו לטפסיה‬ ‫ראו‪..‬‬‫שאנ‬

‫כי"ק ‪ :‬כר‬ ‫ו‪.‬נ‪.‬הו לספטי‬ ‫שאגדל ‪.‬‬‫פר‬ ‫‪6‬‬ ‫‪200‬‬

‫(ובגליון כי"מ וק' כתוב פ' פתחו אלאספאט‪ ,‬מזה מוכח שהנכון שרונהו לספטי או לספטיה)‬
‫אחוכי‬ ‫אחוכא‬
‫ואמרי‬ ‫ואמרג‬
‫כי"ק‪ :‬דירא‬ ‫דירה‬ ‫‪6‬‬

‫כי"מ ‪ :‬הויא = בי"ק ‪ :‬הוא‬ ‫הייא‬

‫כי"ק ‪ :‬ושקלוה ואמטיוה‬ ‫ושקלוה‬
‫דורות‬ ‫דורים‬
‫‪ -.‬דבעי‬ ‫דבעא‬
‫‪ | -‬עבדן‬ ‫עבדון‬
‫‪ | -‬מן הון‬ ‫מן הין‬ ‫‪21‬‬
‫וטעין‬ ‫וטעון‬
‫באפיה‬ ‫באפי‬
‫(הערה מ' שורה ד' ומי צ"ל ומי גוי)‬
‫ז ב)‬ ‫(שה"ש‬ ‫(שה"ש ז ב)‬ ‫‪208‬‬
‫אל תירא אברם הדא‬ ‫שכינה‬ ‫שכינה הדא‬
‫שנ' ולא תטיף על בית ישחק (עמוס ז יז)‪ .‬חידה‬ ‫הטפה‬ ‫חירה‬ ‫‪204‬‬
‫אמר לו‬ ‫בי"ק‪:‬‬ ‫אמר‬ ‫‪205‬‬
‫ובזהב‬ ‫וזהב‬
‫בי"ק‪ :‬שכן‬ ‫שהן‬
‫צדיק‬ ‫צדיקים‬
‫אתה הוא י"י‬ ‫אתה הוא‬
‫דכתיק‬ ‫וכתיב‬ ‫‪206‬‬
‫הא דור שעומד בתפקידין שלו אינו בולה‪ .‬אמ' ר'‬ ‫אמ' ר'‬
‫בניו‬ ‫ביתו‬
‫כי"ק‪ :‬דינרין כל סלע מארבעה דינרין‬ ‫דינרין‬
‫‪ =,‬אך אני‪ ,‬במקרא‪ :‬ואני ‪ ...‬יגעתי וג' אכן משפטי‬ ‫אף אני‬
‫את י"י ופעלתי‬
‫ראתה וג'‬ ‫ראתה‬ ‫‪208‬‬
‫בי"מ‪ :‬סקרו = בי"ק‪ :‬סיקרו‬ ‫סגרו‬
‫כי"ק‪ :‬זולתך וג'‬ ‫זולתיך‬
‫‪ |.‬חטא מימיו‬ ‫חטא‬
‫אלא שאמ' לו‬ ‫אלא שאמ'‬
‫בי"ק‪ :‬הבן שכל‬ ‫בן שכל‬ ‫‪209‬‬
‫היאך‪ ...‬ושנאתי אני‬ ‫אתי‬ ‫ויךש ‪.‬נ‪..‬‬
‫הא‬
‫אמרון‬ ‫אמרין‬
‫והוה‬ ‫וחוה‬
‫יהיה‬ ‫היה‬
‫אין‬ ‫שאין‬ ‫‪200‬‬
‫(משלי ח כו)‬ ‫(משלי כחו)‬
‫בי"ק‪ :‬שחחזיקו‬ ‫שהתחילו לארסה‬ ‫‪21‬‬
‫וילרה‬ ‫וילדת‬ ‫‪202‬‬
‫החולדה‬ ‫חולרה‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪99‬‬

‫נופח כי"ק או תקון על פי בי"מ‪ .‬וכי"ק‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסה‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫הלך ושאל‬ ‫ושאל‬ ‫זד‬ ‫‪202‬‬
‫בי"ק‪ :‬זה האדם‬ ‫כי"מ‪ :‬זו האדמה‬ ‫זו האדם‬ ‫‪1‬‬ ‫‪82‬‬
‫שלא‬ ‫לא‬ ‫‪8‬‬

‫יעשה‬ ‫יעשו‬ ‫‪5‬‬ ‫‪24‬‬

‫ואבדן‬ ‫ואברן‬ ‫‪17‬‬

‫בי"ק‪ :‬דשה‬ ‫ודשה‬

‫תור זה‬ ‫תור זו‬
‫כי"ק‪ :‬באריץ ישראל‬ ‫בארץ‬ ‫‪205‬‬
‫מתכשין‬ ‫מתכתשין‬
‫מניף‬ ‫מקיף‬
‫שלנבואה‬ ‫של נבואה‬ ‫‪206‬‬
‫בי"ק‪ :‬הרעת‬ ‫הדעה‬
‫‪ .‬מתפלה‬ ‫בתפלה‬
‫> ומה כת' בה‬ ‫ובה בת'‬
‫או על‪ ...‬נפל (כה יח)‬ ‫ועל‪ ...‬ישכן (יו יב)‬ ‫ועל‪ ...‬נפל (בה יח)‬
‫שם אצמיח‬ ‫שם‬
‫בי"ק‪ :‬מבין הבתרים עד שנולד יצחק שבן שבעים שנה‬ ‫מבין הבתרים‬ ‫‪237‬‬
‫היה אברהם אבינו במעמד בין הבתרים‬
‫צ"ל ועשה‬ ‫ועושה‬
‫בי"ק‪ :‬תנו רבנן אמ' ר' לוי בר חיותא‬ ‫אמ' ד' לוי בר חייתא‬ ‫‪208‬‬
‫(תהלים צ יו)‬ ‫(תהלים צ ו)‬
‫חכמים‬ ‫חכמה‬ ‫‪209‬‬
‫אש אשר‬ ‫אש‬
‫אלה‪.‬‬ ‫אלה‬ ‫‪200‬‬
‫חנן)‬ ‫אבא‬ ‫(גם זה מדברי‬ ‫אותם‬ ‫וישב‬
‫בי"ק‪ :‬כבאנו‬ ‫כבואינו‬
‫כיבשו‬ ‫שביבשו‬ ‫‪221‬‬
‫על ידי‬ ‫‪,‬‬ ‫ועל ידי‬
‫וקדמוני‬ ‫וקדמיני‬
‫(דברים יט ח)‬ ‫(דברים יט ד)‬
‫יוציא‬ ‫יוצא‬ ‫‪222‬‬

‫כי"ק‪ :‬בבית האסורים‬ ‫בבית הסהר‬

‫בצידון‬ ‫בצירון‬
‫כי"ק‪ :‬נעור‬ ‫נער‬ ‫‪218‬‬
‫בתוך ביתי‬ ‫בתוך‬
‫בי'ק‪ :‬הללו אינן לא‬ ‫הללו לא‬
‫ותהר מיד‪,‬‬ ‫ותהח‪.‬‬
‫פניו‬ ‫אותו‬
‫אוי לו‬ ‫אוי לי‬ ‫‪2.4‬‬

‫אינאשי‬ ‫אינאשא‬
‫בי"ק‪ :‬והגר שפחה‬ ‫והגר‬ ‫‪205‬‬

‫בנו‬ ‫‪3‬‬ ‫עלינו‬

‫ראובן ובר‬ ‫ראובן בן‬
 ‫‪8‬‬ ‫לוח התקון‬
‫נוסח כי"ק או תקון על פי כ"'מ וכי"ק‬ ‫נוסח כי"מ או טעות דפוס‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫הערה בג' ובבי"מ צ"ל אבל בבי"מ‪ = .‬טוב צפורנן‪ ...‬ולא וג'‪ | .‬הערה כד' נדה צ"ל נדות‪.‬‬ ‫‪602‬‬
‫הערה לא ובגליון כתי"ק וכתי"מ פי' (בצ"ל)‬
‫ברומי (יתיר)‬
‫ושלום‬ ‫ושלוה‬
‫הוא‬ ‫היא‬ ‫ו‬
‫כי"ק‪ :‬הְלָמַתו‪ .‬‏ בלומר‬ ‫הולמתו‬
‫הלמתו (אבל שור' ‪ 9‬נכון הולמתו)‬ ‫הולמו‬
‫במדבר)‬ ‫(‪.‬‬ ‫בגלגל‬ ‫‪209‬‬
‫אברם‬ ‫אברהם‬
‫בקטלית‪.‬‬ ‫שלשה בקטלית‪.‬‬
‫רחמנא‬ ‫דחמנא‬ ‫‪200‬‬
‫אבון‬ ‫אבין‬
‫לבל‬ ‫ועת לבל‬
‫בי"ק‪ :‬זה זמן מתן‬ ‫זה מתן‬
‫למטה מן‬ ‫למטה תחת‬
‫כך ביני ‪ .--‬בין‬ ‫כך בוג ‪ >,‬בן‬
‫בגופו‬ ‫בגיפו‬ ‫‪202‬‬
‫לידה‬ ‫לירה‬
‫כי"ק‪ :‬לעובריה‬ ‫לעוברה‬ ‫‪208‬‬
‫וילדה‬ ‫וולדה‬
‫(כן הוא בבי"מ וק')‬ ‫[רב חמא ‪=...‬‬
‫כי"ק‪ :‬אספלנית‬ ‫אספלונית‬
‫‪ .‬המסורבל‬ ‫המסרבל‬
‫ר' חגאי‬ ‫ר' חגי‬ ‫‪206‬‬
‫ר' אומ'‬ ‫אמ'‬
‫קטריקי (וכן בכל הפיסקא)‬ ‫קטריני‬ ‫‪25‬‬
‫כי"ק‪ :‬בכרת‬ ‫כרת‬
‫(‪ .‬נפלא)‬ ‫ופלא‬ ‫‪206‬‬
‫ואמ'‬ ‫ואומ'‬
‫עליהן לדבר עמהן‬ ‫עליהן‬ ‫וציו‬

‫כי"ק‪ :‬ר' תחנא‬ ‫(ר' תנחא)‬

‫(מן ועשה עד עשה חסר בכי"מ)‬ ‫‪208‬‬
‫זכה ממרא‬ ‫זכה‬
‫(בכי"ק מוסיף‪" :‬כן יאמר רחום"* כמנהגו‪).‬‬
‫שלהקב"ה ברבים‬ ‫שלהקב"ה‬ ‫‪200‬‬
‫האיש וג'‬ ‫האיש‬
‫(בכי"ק נכתב על גביו‪ :‬אביו)‬ ‫אבינו‬
‫כי"מ‪ :‬ללוסטיס | כי"ק‪ :‬ללסטים (וצ"ל לליסטיס)‬ ‫ללוסטים‬ ‫‪21‬‬
‫כי"ק‪ :‬דין המלך דן אותי (צ"ל אותו)‬ ‫פרוקפי המלך נותן לו‬
‫חטאים‪ .‬מי ינור לנו אש אוכלה זו אשה שלניהנם שנידונין בה הרשעים לעתיד לבוא‬
‫דכת' לכן יהיו בקש אש אכלתם כן בכתי"מ וק' אבל צ"ל דכתיב הנה היו כקש אש‬
‫שרפתם (ישעיה מז יד‪ ,‬ועיין לג' יא' וירמיה ה יד‪).‬‬
‫מראשתיו‬ ‫מראשיו‬ ‫‪206‬‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪4‬‬
‫נוסח כי"ק או תקון על פי כי"מ ובי"ק‬ ‫נוסה כי"מ או טעות דפוס‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫באלון‬ ‫באלון ממרא‬ ‫‪3:‬‬ ‫‪5‬‬
‫(ישעה ו יג)‬ ‫(ישעיה ו בג)‬
‫ויהי‬ ‫ויהיו‬ ‫‪9‬‬
‫(תהלים צב יג)‬ ‫(תהלים צב טז)‬
‫להודיעו‬ ‫להודיע‬ ‫‪9‬‬
‫בי"ק‪ :‬סימן טוב‬ ‫סמן‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬
‫ובנגדן רצתה‬ ‫רצתה‬ ‫‪3‬‬
‫(הקב"ה)‬ ‫בהקב"ה‬ ‫‪:‬‬ ‫‪8‬‬
‫בי"ק‪ :‬בערביים חשדתנו‬ ‫כערביים חשבתנו‬
‫‪ .‬הְסַבָּה‬ ‫הסיבה‬
‫בשבעים‬ ‫משבעים‬ ‫‪3‬‬
‫כי"ק‪ :‬לי‪ ,‬ובגליון נ"א לנו‪.‬‬ ‫לו‬ ‫?‬ ‫‪0‬‬
‫יצאת‬ ‫יצא‬ ‫‪9‬‬
‫ורבנן‬ ‫ורבנ‬ ‫‪53‬‬
‫כי"ק‪ :‬ברחן‬ ‫ברהן‬ ‫‪9‬‬
‫מאיליהן (וכן במקומות אחרים)‬ ‫מאליהן‬
‫כי"ק‪ :‬אומ' מביאין תור‬ ‫> אומ' תור‬
‫‪ +‬לדראשא‪ .‬ואימא תרי‪ .‬מה טוב לדראשא‪ .‬רך נמי לדראשא‪.‬‬ ‫ג‬
‫(בי"מ‪ :‬אמטי)‬ ‫‪ | %‬דימטא אייתי‬
‫(בן ב"י מ' וק')‬ ‫פירסה נידה היית‬
‫גשמים (כן ב"י מ' וק')‬ ‫‪ 3‬הגשם‬
‫עגלת‬ ‫‪ +‬ענלה‬ ‫‪8‬‬
‫לפניכם‬ ‫‪ 5‬לפניהם >‬
‫בי"ק‪ :‬רב יהודה אמ' רב‬ ‫‪ 3‬רב יהודה‬
‫בתולה)‬ ‫‪ 33‬בחורה‬ ‫‪%‬‬
‫מטביען‬ ‫‪ 8‬מטבעין‬
‫במקרא‪ :‬עמיקתא ומסתרתא ידע‬ ‫‪ :‬עמיקתא וידע‬ ‫‪5‬‬
‫עדי‬ ‫עדיי‬ ‫‪01‬‬

‫בי"ק‪ :‬עידנין‬ ‫= עידונין‬

‫כת' ואדני זקן וכת'‬ ‫וכת'‬
‫חגיי‬ ‫הכר‬ ‫‪ 5‬ר חגאי‬ ‫‪6‬‬
‫אמ'‪ ...‬משעשו‬ ‫‪ 3‬אלא אמ'‪ ...‬ומשעשו‬
‫וליווין‬ ‫ולווין‬ ‫‪9‬‬
‫בי"ק‪ :‬שאינו‬ ‫מי שאינו‬ ‫=‬
‫ציניאתא‬ ‫צניאתא‬
‫( = | מי גריוניא) = כי"מ‪ :‬בי קיפי‬ ‫י‪.‬פי‬
‫ק‪.‬‬ ‫ייא‬
‫ברונ‬
‫מג‬ ‫>‬
‫אפלו ארבע‬ ‫ארבע‬ ‫‪3‬‬
‫חזקיה‬ ‫חקיא‬ ‫‪5:‬‬ ‫‪8‬‬
‫הדיגין‬ ‫הדיונין‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬
‫סחרה‬ ‫סחורה‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫להודיעו‬ ‫להודיע‬ ‫?‪3‬‬
‫מהולל‬ ‫מהל כל‬ ‫‪3‬‬
‫כיצד היה אדם הולך‬ ‫‪ | 6‬הולך‬
‫‪5‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫כי"ק או תקון על פי כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫באיסר‬ ‫באיסור‬ ‫‪7‬‬ ‫‪02‬‬

‫לו (צז)‪ .‬נתיב‬ ‫לו נתיב‬ ‫‪8‬‬

‫לא ‪ ...‬עיט וג' לא הדריכוהו בני שחץ וג' (שם כח ז)‬ ‫לא ‪ . ..‬הדריכוה ובני ‪( ...‬צז)‬ ‫‪9‬‬

‫שזפתו‬ ‫שופו‬ ‫‪4‬‬

‫יומי‬ ‫יומא‬ ‫‪83‬‬ ‫‪802‬‬

‫(ונכתב על גב לינשוט השני‬ ‫ש‪.‬וט‬

‫יטנ‪..‬‬
‫לנשו‬
‫כי"ק‪ :‬לי‬ ‫לישקול ‪ ...‬לפשוט‬ ‫‪02‬‬

‫לשקול)‬
‫שקלי‬ ‫שקילי‬ ‫‪6‬‬

‫בי"ק‪ :‬פאסיק‬ ‫פסיק‬

‫‪ .‬דחמארא‬ ‫דחמרא‬ ‫‪72‬‬
‫דמחי‬ ‫דמהי‬ ‫‪85‬‬

‫אגריה‬ ‫אגרי‬ ‫סב‬

‫דמאכיל‬ ‫דמאבייל‬ ‫‪52‬‬ ‫‪| 4‬‬

‫מרי‬ ‫מר‬ ‫"ּ‬
‫צעקתה‬ ‫כצעקתה‬ ‫‪8‬‬

‫צ"ל ליה רליעברנה‬ ‫לי דליעברנה‬ ‫שורה ‪+‬‬ ‫בהערות;‬

‫ובו'‬ ‫נדרא וכו‬ ‫‪5‬‬
‫תריי‬ ‫תרי‬ ‫‪2‬‬
‫ושטרוה (השין בפתח)‬ ‫(השין בפתח) ושטרוה‬ ‫‪6‬‬
‫הגירסא‬ ‫אגירסא‬ ‫‪5‬‬
‫כי"ק‪ :‬ואם לאו‬ ‫ואם לא‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪5502‬‬

‫רשע‬ ‫רע‬ ‫‪4‬‬

‫עד שלא‬ ‫שלא‬ ‫‪64‬‬

‫בי"ק‪ :‬שמא מבול שלאש ‪ ...‬את‬ ‫מבול שלאש ‪ ...‬אתה‬ ‫זב‬

‫מא‬ ‫מה‬ ‫‪2‬‬ ‫‪602‬‬

‫מצייד‬ ‫מצייר‬
‫בי"ק‪ :‬ראשוי‬ ‫רישויי‬
‫‪3‬‬

‫בי"מ‪ :‬אנקליטי = בי"ק‪ :‬אנקליטו‬ ‫אנקלוטי (כמו שורה ‪)5‬‬ ‫‪41‬‬

‫(ובן בכל מקום)‬ ‫כי"מ וק'‪ :‬שוטה‬ ‫סוטה‬ ‫‪71‬‬
‫בי"ק‪ :‬שלבלעם הרשע‬ ‫שלבלעם‪.‬‬ ‫‪4‬‬
‫לאהליהם‬ ‫לאהלן הראשון‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬
‫לאהלו‬ ‫לאהלן‬ ‫‪7‬‬

‫כי"ק‪ :‬שאע"ם ‪ ...‬בידו‬ ‫אע" ‪ .. ,‬ביד‬ ‫‪5‬‬ ‫‪802‬‬

‫"למד‬ ‫למר‬ ‫‪6‬‬

‫תדע לך שהרי‬ ‫שהרי‬ ‫‪8‬‬

‫ובמשקה‬ ‫ובמשתה‬ ‫סד‬

‫בי"ק‪ :‬העולם‬ ‫עולם‬ ‫צד‬

‫לשלום‬ ‫בשלום‬ ‫‪12‬‬

‫זכור‬ ‫זכר‬ ‫צצ‬ ‫‪902‬‬
‫כי"ק‪ :‬חזור לך לאחוריך‬ ‫חזור לאחורך‬ ‫ד‬ ‫‪002‬‬
‫והוציאום‬ ‫והוציאם‬ ‫‪1‬‬ ‫‪202‬‬
‫בי"ק‪ :‬והפך‬ ‫ונהפך‬ ‫‪22‬‬
‫בוערה (ועיין ישעיה לד' ט'‪).‬‬ ‫בוערת‬ ‫‪33‬‬
 ‫לוח התקון‬ ‫=‪5‬ד‬

‫כי"ק או תקון על פי כי"מ וכי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫אחריו‬ ‫אחריה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪203‬‬

‫וראת‬ ‫וראתה‬ ‫‪4‬‬

‫בי"ק‪ :‬הגדה (אבל לקמן גם בכי"ק ‪ :‬אגדה)‬ ‫אגדה‬

‫והיא‬ ‫והוא‬

‫בי"ק‪ :‬מה לאלמנה‬ ‫אלמנה‬

‫אחר (אבל לקמן לאחר)‬ ‫לאחר‬ ‫‪204‬‬
‫= עושין‬ ‫בשעושין‬
‫להן‪ .‬ואיכא ‪...‬רבינו עמהם‪.‬‬ ‫להון‪ .‬איבא ‪ ...‬רבהון עמהון‪.‬‬
‫תקנום ‪ ...‬התקין‬ ‫תיקנום ‪ . ..‬תיקן‬ ‫‪205‬‬

‫‪ .‬אברהם אבינו‬ ‫אברהם‬

‫אין‬ ‫אינו‬
‫בי"ק‪ :‬אוחרנא‬ ‫בי"מ‪ :‬אוחרניא‬ ‫אוחרינא‬
‫אבון‬ ‫אבין‬
‫בי"ק‪ :‬עד‬ ‫עם‬ ‫‪208‬‬
‫‪ .‬אפלו שכר‬ ‫שכר‬
‫‪ .‬עביד‬ ‫עיביר‬
‫סכל‬ ‫מן הכל‬ ‫‪100‬‬
‫ר נתן‬ ‫ר' יונתן‬
‫(דניאל ו יז)‬ ‫(דניאל ו כג)‬ ‫‪1002‬‬
‫נשי‬ ‫אנשי‬ ‫‪08‬‬
‫המלאך‬ ‫להמלאך‬
‫כי"ק‪ :‬מרננין‬ ‫מרננין אחריו‬ ‫‪104‬‬
‫הבת‬ ‫בת‬
‫ללמד‬ ‫ללמור‬
‫בי"מ‪ :‬לסטמות כי"ק‪ :‬לסטות (וכן צ"ל בהערה ט)‬ ‫לסתנות‬ ‫‪15‬‬
‫הימנו‬ ‫הימנה‬
‫(איננו בכי"ק וכן במקומות הרבה)‬ ‫אומ'‬
‫בי"ק‪ :‬מאי‬ ‫מא‬
‫נתפקחו עמה‬ ‫‪.‬‬ ‫נתפקחו‬
‫הלו"‬ ‫הלואי‬
‫שניתן‬ ‫שנותן‬ ‫‪106‬‬
‫לסטות‬ ‫הערה ט לסתות‬
‫צרין‬ ‫צריך‬ ‫‪107‬‬
‫שכשבאו‬ ‫שבשבא‬
‫לרנן‬ ‫לדנן‬
‫על‬ ‫אל‬
‫(צ"ל הארץ ואנחנו רבים וגו)‬ ‫הארץ‬
‫רואה‬ ‫אני רואה‬ ‫‪.08‬‬
‫בי"ק‪ :‬זה דברי ר' עקיבא‪ .‬ואני‬ ‫ואני‬
‫נכנס בברית‬ ‫בברית‬
‫כי"ק‪ :‬רוס‬ ‫רוט‬ ‫‪109‬‬
‫אל קול‬ ‫בקול‬ ‫‪220‬‬

‫כשיבוא‬ ‫לכשיבוא‬
‫‪977‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫נוסח כי"ק או תקון על פי כי"מ‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫מצאו‬ ‫מצא‬ ‫סב‬ ‫‪015‬‬

‫בסבר פנים‬ ‫בס בפנים‬

‫בעל עבירות‬ ‫הערה ל'‪ .‬בעל סבירות‬
‫רחמי אביו‬ ‫רחמי‬ ‫‪21‬‬

‫ארצי‬ ‫ארצי לו‬

‫וכן‬ ‫וכך‬
‫מאחרים‬ ‫מאחריכם‬
‫ומפני‬ ‫וממני‬ ‫‪18‬‬
‫מקור‬ ‫מקור מים‬ ‫‪4‬‬
‫בי"ק‪ :‬שנים‬ ‫שנה‬
‫(דברים ז ב)‬ ‫(שמות בג לב)‬
‫קדמו‬ ‫קרמי‬
‫בי"ק‪ :‬אלך‬ ‫הולך‬
‫( | מעיד בי)‬ ‫מעיר‬ ‫‪215‬‬
‫הלא‬ ‫=‬ ‫הרי‬
‫בי"ק‪ :‬בחבלה שלשחיטה‬ ‫כי"מ‪ :‬לחבלה לשחיטה‬ ‫לחבלה שלשחיטה‬
‫בי"ק‪ :‬מבשרו‬ ‫את בשרו‬ ‫‪216‬‬
‫שלבדאי‬ ‫שלבודאי‬
‫בי"ק‪ :‬נשקיה על כרעיה‬ ‫נשקה על כרעה‬
‫הורייה‬ ‫הוראה‬
‫‪ .‬בעצמן‬ ‫לעצמן‬
‫לו‬ ‫לי‬
‫מוקדה‬ ‫מוקרה‬
‫וישתחוו (שמות ד לא)‬
‫בי"מ וק' האוכל‬ ‫האוכלים‬ ‫‪221‬‬
‫וידוע הוא | כי"ק‪ :‬הוא וידוע‬ ‫וידוע‬
‫הוא השה‬ ‫השה‬
‫שאמרת‬ ‫שאומרת‬
‫שמא ישא‬ ‫ישא‬
‫כי"ק‪ :‬מתחלה‬ ‫מבתחלה‬
‫באותה שעה אמ' לו‬ ‫אמ' לו‬ ‫‪222‬‬
‫אל‬ ‫על‬
‫‪ |.‬שפרח על עיקרו ופרח‬ ‫שעמר עיקרו ופרח‪.‬‬
‫שפרח‬ ‫הערה לט‪ .‬שעמר‬
‫כי"ק‪ :‬המקום‬ ‫שמים‬ ‫‪133‬‬
‫עניינם‬ ‫עניינים‬
‫לכנורות‪ .‬ויש אומרים אף צמרו לתכלת אמ' ר' יהושע‬ ‫‪4‬‬
‫אינן כן‬ ‫אינו כן‪.‬‬
‫כי"ק‪ :‬לו לבטל קרבנו‬ ‫לפניו לבטל קרבנו שלאברהם‬
‫ב"י מ' וק'‪ :‬גידיו הן‬ ‫גידיו היו‬ ‫‪1055‬‬
‫(יחזקאל יז כג)‬ ‫(יחזקאל יז כו)‬ ‫‪206‬‬
‫כי"ק‪ :‬לומר לך‬ ‫אומר לך‬
‫לעולם הבא (וכן בסמוך ובהרבה מקומות)‬ ‫בעולם הבא‬ ‫‪20‬‬

‫‪99--5‬‬
 ‫לוח‪ .‬התקון‬ ‫‪8‬‬

‫ובי"ק‬ ‫כי"ק או תקון על פי כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫בי"מ או טעות‬ ‫נוסה‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫כי"ק‪ :‬לעתיד‬ ‫לעתיד לבוא‬ ‫‪22‬‬ ‫‪601‬‬

‫זכותך‬ ‫זכותן‬ ‫‪72‬‬

‫הערה מח'‪ .‬בפעם הראשון צ"ל בפעם הראשון בלבד‬

‫על‬ ‫אל‬ ‫‪6‬‬ ‫ו‬

‫בי"מ‪ :‬שם‪ .‬בי"ק‪ :‬בה‬ ‫שם בה‬ ‫‪9‬‬

‫הפלח הזה‬ ‫הפלח‬ ‫‪61‬‬

‫בי"ק‪ :‬מכפוי‬ ‫מכפויי‬ ‫‪22‬‬

‫שרה‬ ‫ה‬
‫בי"ק‪ :‬מבטיחי‬ ‫מבטחי‬ ‫‪2‬‬ ‫‪901‬‬
‫| לאומי‬ ‫לאמי‬ ‫‪4‬‬

‫ולקוראו‬ ‫ולקראו‬ ‫‪8‬‬

‫בי''ק‪ :‬למעלה‬ ‫מלמעלה‬ ‫‪9‬‬

‫‪ 3‬אור‬ ‫מאור‬ ‫‪05‬‬

‫ר' יונתז‬ ‫ר' יוחנן‬ ‫‪22‬‬

‫כי"ק‪ :‬מסכינא (אבל גם בתרגום יב"ע מסכיניא)‬ ‫מסכיניא‬ ‫‪7‬ד‬ ‫‪002‬‬

‫(קהלת שם)‬ ‫(שם)‬ ‫‪8‬‬

‫כי"ק‪ :‬סובב‬ ‫סביב‬ ‫‪91‬‬ ‫‪| [1‬‬

‫הערה ז'‪ ,‬עיין הערה ד'‪.‬‬
‫(מלאבי ג יט)‬ ‫(מלאכי ד טז)‬ ‫סד‬ ‫‪21‬‬
‫(מורכב מן במדבר כז יח ודברים לא יד)‬ ‫קוחא‪..‬צ‪.‬ונו‬ ‫‪82, 92‬‬

‫(ש"א ג ג)‬ ‫(ש"א א ‪*0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪81‬‬

‫(משלי לא י)‬ ‫(משלי‪ .‬לא)‬ ‫‪2‬‬ ‫‪552‬‬
‫בשאמרו‬ ‫ויאמרי‬ ‫‪41‬‬
‫(שופטים ד יט)‬ ‫(שופטים ד יח)‬ ‫פב‬ ‫‪601‬‬

‫צ"ל קחי נא‬ ‫תני לי‬ ‫‪55‬‬

‫בי"ק‪ :‬אמ' לה זרח‬ ‫אמ' לה‬ ‫‪3‬‬

‫ממעי‬ ‫במעי‬ ‫‪55‬‬

‫הנביאה‬ ‫הנבואה‬ ‫‪4‬‬ ‫‪7‬‬

‫(ש'א כו ט)‬ ‫(ש"א כד ז)‬ ‫‪41‬‬
‫בר חנינה‬ ‫בן חנינה‬ ‫‪221,7‬‬ ‫‪8‬‬

‫המכניס‬ ‫המים המכניס‬ ‫‪33‬‬

‫כי"מ‪ :‬חכמ' = כי"ק‪ :‬חכמים‬ ‫חכם‬

‫כי"ק‪ :‬בטבליות‬ ‫בטבלאות‬ ‫דב‬

‫בד רבנן‪ ...‬לגובריהו‬ ‫ברדרבנן ‪ ...‬לגבריהו‬ ‫‪51‬‬ ‫‪901‬‬

‫ובזבותן‬ ‫בזכותן‬ ‫‪22‬‬

‫בקנסון | ובגליון בקרנסון‬ ‫בקינסון‬ ‫‪2‬‬ ‫‪002‬‬

‫גדול‬ ‫גדל‬ ‫‪51‬‬ ‫‪221‬‬

‫אוריין‬ ‫אוריון‬ ‫‪861‬‬

‫(כן בב' כ"י וכן בשאר מקומות)‬ ‫ר' חנניה בן תורדיון‬ ‫‪02‬‬

‫(משלי יז בה)‬ ‫(משלי יז כח)‬ ‫‪0‬ב‬

‫דר‬ ‫‪99‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫כי"ק או תקון על פי בי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫נוסח כי"מ או טעות‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫כי"ק‪ :‬מחייה‬ ‫ומחייה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪%‬‬
‫את זאת‪ .‬זאת‬ ‫זאת‬ ‫את‬ ‫‪:‬ב‬

‫כי"ק‪ :‬רבים‬ ‫ורבים‬

‫ראשונים‬ ‫הראשונים‬
‫רבים‬ ‫גבים‬
‫כי"ק‪ :‬רבים ישתו‬ ‫ישתו‬
‫‪ |.‬ראשונים‬ ‫הראשונים‬
‫משום ת'‬ ‫משום‬
‫כי"ק‪ :‬חסדים בני גומלי חסדים‬ ‫חסדים‬

‫(יח יט)‬ ‫(יח טו)‬

‫אלי אל‬ ‫אל‬
‫(במדבר כה יז)‬ ‫כח יז)‬ ‫(במדבר‬ ‫‪2‬‬
‫בי"ק‪ :‬מואבים‬ ‫מואביים‬
‫פרידות טובות‬ ‫פרידות‬
‫() = (בלי הפסק)‬ ‫(‬ ‫‪1417‬‬
‫שמודין‬ ‫שמורין‬ ‫‪1.08‬‬
‫בן הבקר‬ ‫הבקר‬
‫כי"ק‪ :‬תאנא אמר‬ ‫תאני‬ ‫‪0909‬‬
‫ידענו‬ ‫ידעו‬ ‫‪200‬‬
‫צ"ל בנימן (ועיין יהושע טו סג)‬ ‫ישראל‬
‫כי"מ‪ :‬חסר וו | כ"ק‪ :‬חסר דכת'‬ ‫וו‬
‫צ"ל עשר פעמים‬ ‫פעכ'‬ ‫עשרה‬ ‫‪1‬‬
‫(יהושע יב כד)‬ ‫בב כד)‬ ‫(יהושע‬ ‫‪58‬‬
‫בי ר' (וכן בכל מקום)‬ ‫בירבי‬
‫אלעזר‬ ‫אליעזר‬
‫כי"ק‪ :‬אקלידוז‬ ‫אקלידין‬ ‫‪256‬‬

‫תנו‬ ‫תני‬
‫ומרים‪ .‬אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל‬ ‫ומרים‬
‫ובל‪ .‬משה אהרן ומרים‬
‫דכתיב בהו בכל מכל וכל‪ .‬משה אהרן ומרים דכתיב‬ ‫דכתיב בהו על פי ה'‬
‫בהו על פי ה'‬
‫כי"ק‪ :‬רב חמא ביר' חנינה‬ ‫ר' חמא‬ ‫‪555‬‬
‫‪ 3.‬שלאבות‬ ‫שלאבותינו‬
‫ויהי כי זקן יצהק (בראשית כז א) יעקב אבינו זקן‬ ‫ועיני‬ ‫‪12‬‬

‫ויושב בישיבה היה שני‬

‫(בכי"מ במדינה וכמדומה שהיה כתוב שם בתחלה‬ ‫ש ‪.‬י‪.‬בה‬
‫יר‪.‬‬
‫ביעז‬
‫אל‬ ‫‪33‬‬

‫מלת "בישיביה" ומוגה "במדינה" תחתיה‪ .‬ובכי"ק‬

‫המלה נמחקה ונכתב על הגליון בישיבה‪).‬‬
‫בי"ק‪ :‬הוא דרמשק‬ ‫והוא דמשק‬
‫ב ידו והלך (וצ"ל ידי ותלך או ויהיה ירכך במקום‬ ‫ירכי ותלך‬
‫ירכי וידך במקום ידי)‬
‫‪ .‬בעצמו‬ ‫מעצמו‬
‫(שם יח יב)‬ ‫(שם יח ב)‬ ‫ד‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪001‬‬

‫כי"ק או תקון על פי כי"מ ובי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫כי"מ או טעות‬ ‫נוסה‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫בי"ק‪ :‬ואם לא תאבה‪ .‬כת' ואם לא תאב' ונקית‪ .‬וכתיב‬ ‫‪71‬‬ ‫‪4‬‬
‫או דאף‬ ‫או אף‬ ‫=‬
‫הר‬ ‫"הר‬ ‫‪0‬ב‬

‫בי"ק‪ :‬היה‬ ‫היו‬ ‫‪3‬‬

‫אל באר‬ ‫על באר‬ ‫‪6‬‬ ‫‪8‬‬

‫מאי‬ ‫מהו‬ ‫‪6‬‬

‫יהיה (בכי"מ היה‪ ,‬אבל בשורה ‪ 83‬יהיה ומזם מוכח שכן צ"ל בכולם בבכי"ק‪).‬‬ ‫‪64‬‬

‫כי"ק‪ :‬יאמרו אלינו‬ ‫יאמרו‬ ‫‪02‬‬

‫עלו ‪ ....‬בידנו (מלות אלו צריכים להיות במקום מלות "דמו‪ ...‬ועמדנו" ומלות דמו‪..‬‬
‫נהפוך בטעות‪).‬‬ ‫ובכ"י מ' וק' בשניהן‬ ‫"עלו ‪ ...-‬בידנו‪*.‬‬ ‫מלות‬ ‫במקום‬ ‫ועמדנו שייכים‬
‫בי"ק‪ :‬נפק אתא | (ועיין הערה לג)‬ ‫אתא‬ ‫‪92‬‬
‫נחש‬ ‫ניחוש‬ ‫‪43‬‬
‫נחש‬ ‫ניחוש‬ ‫‪1‬‬ ‫‪901‬‬

‫חכמים‬ ‫חכמ'‬ ‫‪4‬‬

‫ברק‬ ‫בדקו‬ ‫‪6‬‬

‫כי"ק‪ :‬ברוריה‬ ‫ברוריא‬ ‫‪02‬‬ ‫‪001‬‬

‫אדם עראי‬ ‫עראי‬ ‫‪7‬‬ ‫‪804‬‬
‫משר הנחני‬ ‫אישר וג' הנחני‬ ‫‪8‬‬

‫פרדכסוס‬ ‫פרדוכסוס‬ ‫‪2‬‬ ‫‪461‬‬

‫בי"ק‪ :‬איני‬ ‫אינו‬ ‫‪01‬‬
‫בב"ר פפ"ח‬ ‫הערה נב' בב"ר פפ"ה‬
‫בי"ק‪ :‬ורקדו‬ ‫וריקדו‬ ‫‪6‬‬ ‫‪551‬‬
‫אפלו פה‬ ‫‪.‬‬ ‫פה‬
‫לאהדורה‬ ‫לאהדורא‬ ‫סד‬

‫כי"ק‪ :‬אמרו נהדרה למרה דלא תמות‬ ‫דלא תמות‬ ‫זנ‬

‫אמ'‬ ‫ואמ'‬ ‫‪6‬‬

‫מאן אנשים‪ .‬מאן דאמי‬ ‫מאן דאמי‬ ‫‪99‬‬

‫בי"ק‪ :‬בהרשאתו‬ ‫על הרשאתו‬ ‫ד‬ ‫‪661‬‬
‫וישם‬ ‫וי סם‬ ‫‪5‬‬

‫מפני‬ ‫מבית‬ ‫‪5‬‬ ‫‪702‬‬

‫בי"ק ‪ :‬משרייתי‬ ‫משריתי‬ ‫‪3‬‬ ‫(‪-‬‬
‫וחמשה‬ ‫וחמשים‬ ‫‪8‬‬

‫(מלכים ב יט לה)‬ ‫ישעיה לז לו‬ ‫‪9‬‬

‫בי"ק‪ :‬זווגו‬ ‫זוגו‬ ‫‪,1‬‬

‫( ‪ |.‬יש מפורש זה שאמר הכת' בכל יום)‬ ‫תניא בכל יום‬ ‫‪42‬‬
‫(‪ .‬וכתיב)‬ ‫והא כתיב‬ ‫‪61‬‬

‫(מלכים ב ד ל)‬ ‫(מלכים ב ד לא)‬ ‫‪81‬‬ ‫‪172‬‬

‫(נכפל בטעות‪).‬‬ ‫ויפנע ‪ ....‬תפלה דכת'‬ ‫‪51‬‬ ‫‪2151‬‬
‫ובדק‬ ‫וברך‬ ‫‪41‬‬ ‫‪351‬‬

‫כי"ק‪ :‬ואם‬ ‫ואם היו‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫תלי סר‬ ‫תרי סר‬ ‫‪5‬‬

‫שיתה‬ ‫חמשו (צ"ל חמשא)‬ ‫‪8‬‬

‫(מ"א א כח)‬ ‫(מ"א ב כח)‬ ‫‪8‬‬ ‫‪51‬‬

‫‪101‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫כי"ק או תקון על פי כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫כי"מ או טעות‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫כי"ק‪ :‬ויצאו‬ ‫ויצא‬ ‫‪2‬‬ ‫‪601‬‬

‫זה על זה‬ ‫זה אצל זה‬ ‫| ‪82‬‬ ‫דד‬
‫(כי"מ וק' בכל מקום) אפירקי‬ ‫אפיריקי‬ ‫סב‬

‫צ"ל כלום אתם‬ ‫כלום‬ ‫‪9‬‬ ‫‪108‬‬

‫(מ"א ה ה)‬ ‫(מ"א‪:‬ד כח)‬ ‫‪6‬‬ ‫‪1.09‬‬
‫בי"ק ‪ :‬ר' הושעיה בן לוי (וצ"ל ר' יהושע בן לוי)‬ ‫ר' הושעיה‬ ‫‪24‬‬
‫מהו‬ ‫מרו‬ ‫‪29‬‬

‫בו"ק‪ :‬בירי‬ ‫ביר‬ ‫‪7‬‬ ‫‪0‬‬

‫יושב על תהלות ישראל‬ ‫ישראל‬ ‫זב‬

‫ור חנה‬ ‫רב חנינא‬ ‫‪10, 0‬‬

‫לדור‬ ‫| לדורי‬ ‫‪21‬‬

‫בפליון‬ ‫בפילון‬ ‫‪1‬ב‬

‫‪ 4‬ואיהו גוברא‬ ‫וגברא איהו‬ ‫‪3‬‬ ‫‪21‬‬
‫זכי לה‬ ‫זכי ליה‬ ‫‪4‬‬

‫כי"ק‪ :‬בפחרא‬ ‫בפחארא‬ ‫‪5‬‬

‫אלא‬ ‫אמר אלא‬ ‫‪6‬‬

‫רווח'‬ ‫רוחא‬ ‫‪7‬‬

‫בר נש‬ ‫בד נש‬ ‫‪14‬‬

‫כי"ק‪ :‬קתיגור (בטעות וצל קינתור)‬ ‫קינתור‬ ‫‪19‬‬
‫לפי כך (כבכל מקום)‬ ‫לפיכך‬ ‫‪25, 0‬‬

‫כי"ק‪ :‬את יצחק‬ ‫יצחק‬ ‫‪59‬‬

‫‪ .‬בר ראבא‬ ‫בר אבא‬ ‫‪31‬‬

‫‪ .‬בשורה‬ ‫בשער‬ ‫‪3‬‬

‫(צ"ל מנהיגו)‬ ‫מנהגו‬

‫בי"ק‪ :‬שבירכו‬ ‫‪,‬‬ ‫בירכו‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬
‫לפי שבשעה‬ ‫מפני שבשעה‬ ‫‪4‬‬
‫לבל תות‬ ‫כל רוח‬ ‫‪34‬‬
‫מבעטין‬ ‫מבעיטין‬ ‫‪16‬‬

‫הערה כז' צ"ל עי" פסיקתא דר"כ ירשת‬

‫בי"ק ‪ :‬ושכונתי‬ ‫בי"מ‪ :‬ושבנתי‬ ‫ושכנותי‬ ‫‪4‬‬ ‫‪801‬‬
‫צריק‬ ‫צדיך‬ ‫צד‬ ‫‪41‬‬

‫כת' ביצחק‬ ‫כת'‬ ‫‪4‬‬

‫צ"ל אלא (מלות הכי נמי נכפלו מן שורה של מעלה)‬ ‫הכי נמי אלא‬ ‫‪5‬‬
‫כי"מ‪ :‬ליעקב‪ .‬הכי (צ"ל הכא)‬ ‫ליעקב‬ ‫‪17‬‬
‫תשובה‬ ‫עבד תשובה‬ ‫‪9‬‬
‫כי"ק ‪ :‬רחום‪.‬‬ ‫בעל הרחמים‪.‬‬
‫מני לן‬ ‫הערה לד' מנא לן‬
‫חכמתן‬ ‫הכמתו‬ ‫‪|.‬‬
‫מדאקדמיה אדבורי אדבריה‬ ‫מדאקדמית אדבריה‬ ‫‪|.‬‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪90‬‬

‫תולדות ‏ יצחק‬
‫ובי"ק‬ ‫על פי בי"מ‬ ‫כי"ק או תקון‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫בי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫ולאבדם‬ ‫ולבדם‬ ‫?‬ ‫‪5‬‬
‫בי"ק‪ :‬ויצאו‬ ‫ויצא‬
‫וכל כך למה כדי להודיע לבאי העולם כי ישר וי‬ ‫שהכל‬ ‫‪9:‬‬ ‫‪6‬‬
‫נתרחקו‬ ‫נתדחקו‬ ‫‪5‬‬
‫אם טוב‬ ‫טוב‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬
‫מתגנים‬ ‫מגנים‬ ‫‪3‬‬
‫(איוב לא מ)‬ ‫(איוב לא ט)‬ ‫‪7‬‬
‫כי"ק‪ :‬קלצטר‬ ‫קלסתר‬ ‫‪9‬‬
‫‪ ₪‬לקה‬ ‫סוף הערה ד' ליה‬
‫‪ .‬נתאבל יצחק‬ ‫נתאבל‬ ‫‪3:‬‬ ‫‪8‬‬
‫שגדלה‬ ‫שנדולה‬ ‫‪%3‬‬ ‫‪9‬‬
‫ובתחנונים‬ ‫ובתחנינים‬
‫כי"ק‪ :‬רב יצחק‬ ‫רב יצחק יצחק‬ ‫‪6‬‬
‫כת' הוא וקרי‬ ‫וקרי‬ ‫‪7‬‬
‫| ששניהם היו‬ ‫ששניהן‬
‫(תהלים נח ד)‬ ‫|(תהלים נח ו)‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬
‫דרך‬ ‫רדך‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬
‫שהיא‬ ‫שהוא‬ ‫‪6‬‬ ‫‪9‬‬
‫אטול‬ ‫אטל‬ ‫‪9‬‬
‫דרון (עיין על ‪ 64‬שורה ‪56‬‬ ‫>‬ ‫דד‬
‫אספסיאנוס‬ ‫אספיאנוס‬ ‫‪₪‬‬
‫תירום‬ ‫תרום‬ ‫‪71‬‬ ‫‪401‬‬
‫להוי‬ ‫ולהוי‬
‫כי"ק‪ :‬נפיל‬ ‫נפל‬ ‫‪3‬‬
‫רדל‬ ‫דרי‬ ‫‪0‬‬
‫"מרחמי‪.‬החמי‬ ‫ה[ומרחק ‪.-‬ירחמו‬ ‫צפי"‬
‫תניא ר' יוסי אומר | שלשה בדקי מיתה נבראו‬ ‫והנה‬ ‫?‪7‬‬ ‫‪5‬‬
‫באשה ואמרי לה שלשה דבקי מיתה נבראו באשה‬
‫נדה וחלה והדלקת הנר חדא כר' אליעזר וחדא‬
‫כרבנן‪ .‬והנה‬
‫נאמ' ויאהב יצחק את עשו‪.‬‬ ‫באמ‬ ‫‪93‬‬ ‫‪7‬‬
‫נותן לחברו‬ ‫נותן‬ ‫‪93‬‬ ‫‪9‬‬
‫ואומ'‬ ‫ואמ'‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬
‫(תהלים יד)‬ ‫(תהלים יא)‬ ‫‪3:‬‬ ‫‪14‬‬
‫התועבות‬ ‫התועבה‬ ‫‪02‬‬ ‫ו‬

‫בי"ק ‪ :‬ע‪.‬לי‪ ..‬לי‬ ‫עלין‪...‬לו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪46‬‬

‫רת‬ ‫לך צריך‬ ‫‪9‬‬
‫רק‬ ‫רב‬ ‫‪5:‬‬ ‫‪8‬‬
‫ששלחוהו‬ ‫‪ | 4‬ששלחהו‬
‫צדקותינו‬ ‫צדקותיו‬ ‫‪2‬‬
‫‪03‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫כי"ק או תקון על פי כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫טעות‬ ‫או‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסה‬
‫בני אדם‬ ‫מבני אדם‬
‫תרומת ה('במרדבר יח כו)‬
‫סבר‬ ‫ספר‬
‫בלייה‬ ‫בליה‬ ‫‪107‬‬
‫כ"ק‪ :‬בנוהג שלעולם אזם‬ ‫אדם‬
‫ויריבו‬ ‫ויריעו‬ ‫‪|08‬‬
‫נשי גרר עשו עמו מריבה וגזלו‬ ‫מריבה ואכן‬ ‫מריבה וגזלו‬
‫בסוף‬ ‫לו בסוף‬ ‫‪109‬‬

‫בידו‬ ‫בירן‬
‫רשע רודף רשע והאלהים יבק' את הנררף‪ .‬רשע‬ ‫רשע‬ ‫‪110‬‬

‫(תהלים קלה ד)‬ ‫(תחלים קלד ה)‬

‫(משלי יזבה)‬ ‫(משלי טז כה)‬ ‫‪11‬‬
‫הערה א'‪ .‬מתעמר ועל הגליון מצטער‪ .‬מתעטר ועל הגליון פי" מצטער‪.‬‬ ‫‪112‬‬
‫ועלי בן תשעים שנה ונאמר בן מאד‪ .‬מש‬ ‫משל‬ ‫‪118‬‬
‫בחשבון‬ ‫בחשבן‬ ‫‪1154‬‬

‫(רצה לומר‪ :‬איש מזרעך כו' מום כו' איש עור)‬ ‫או גבן‬
‫יעשון בניו‬ ‫יעישון‬
‫כי"ק‪ :‬כל אחד מהן‬ ‫כל אחד‬
‫מהוא זה‬ ‫מה הוא‬
‫הןל‬ ‫אמ‬ ‫ה"ק‪:‬‬
‫כי‬ ‫כי"מ‪ :‬מהאהל‬ ‫מאהל‬
‫(יח א)‬ ‫(יב ז)‬ ‫‪2115‬‬
‫השמועה‬ ‫שמועה‬
‫ממלחמת‬ ‫ממלחמות‬ ‫‪116‬‬
‫בי"ק‪ :‬גוג‬ ‫גוג ומגוג‬
‫רופא‬ ‫הרופא‬
‫בי"ק‪ :‬מתפרכסת‬ ‫מפרכסת‬
‫ר' אלעזר בן עזריה‬ ‫יןה‬ ‫רב‬ ‫זעזר‬ ‫עאלי‬ ‫ר'‬ ‫‪117‬‬
‫צ"ל כי גם לא‬ ‫כי לא‬ ‫‪1|8‬‬
‫(אסתר ז י)‬ ‫אסתר חיד)‬ ‫‪100‬‬
‫(דברים לג ב)‬ ‫(דברים לב ג)‬
‫בי"ק‪ :‬טַל מָה (אבל עיין ‪ +‬שורה ‪)8‬‬ ‫טלמה‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫"‬ ‫‪101‬‬
‫ברכות‬ ‫בכוכה‬
‫בי"ק‪ :‬עמו יעקב‬ ‫עמו‬ ‫‪102‬‬
‫‪ .‬ברכה אחת‬ ‫ברכה‬
‫(ישעיה מט י)‬ ‫(ישעיה מט ז)‬
‫בי"ק‪ :‬שתי‪ -:‬אותות‬ ‫בי"מ‪ :‬שני אותות‬ ‫(ובכל הענין)‬
‫(כי"ק‪ :‬קרחי נאה)‬ ‫קרחינאה‬
‫צדוק‪--‬צדוק‬ ‫י'צ‪.‬חק‪-‬יצחק‬
‫הערה לה‬
‫ירחמנו‬ ‫ירחמנהו‬ ‫‪138‬‬
‫תבונה‬ ‫תבונות‬
‫(הושע ה יב)‬ ‫(הושע ה יג)‬
‫(איוב כ כו)‬ ‫(איוב ב בו)‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪4‬‬

‫וכי"ק‬ ‫על פי כי"מ‬ ‫כי"ק או תקון‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫בכי"ק‪ :‬תורה (גם בכי"מ כן אלא שהוגה עליו תלמידי‬ ‫תלמיד חבמ'‬ ‫‪16‬‬ ‫‪31‬‬
‫חכמ' וכל השאר שבענין זה תלמידי חכמ' בשני כ"י‪).‬‬
‫(ילאל ב לב ‪ -‬גה‬ ‫(יואל בב)‬ ‫‪22‬‬

‫(חבקוק ג ט)‬ ‫(חבקוק ג ה)‬ ‫‪104‬‬

‫כי"ק‪ :‬וקיים‬ ‫וקים‬
‫| הגדרי (וכן בעמוד ‪)9‬‬ ‫הגררי‬ ‫‪106‬‬
‫בו ורות‬ ‫ר' גיריון‬ ‫‪+7‬‬
‫צויח ממה שעשו‬ ‫צווח מה עשו‬
‫‪ ₪‬בכית חר‬ ‫בבית תור‬
‫אלף רבוא‬ ‫אלף‬
‫בי"ק‪ :‬מהם ובהם‬ ‫בהם‬ ‫‪108‬‬
‫‪ |.‬סקילה שריפה הרג וחנק‬ ‫הנק סקלה ושריפה והרג‬
‫רפה‬ ‫והקיף בה‬
‫בזכותה‬ ‫בזכותך‬ ‫‪100‬‬
‫ויפרחו‬ ‫ויפרח‬ ‫‪100‬‬
‫כי"ק‪ :‬בברכה לפי שהוא אוהב‬ ‫בברכה‬
‫‪ .‬הרשע שהוא שונא‬ ‫הרשע‬
‫בקללה (במדבר בד ט)‬
‫כי"ק‪ :‬אמ' ר' שמואל הרשעים על שתחלתן שלוה וסופן‬ ‫ר' יהודה‬
‫ייסורין לפי כן הן פותחין בברכה וחותמין בקללה‬
‫אבל הצדיקים שתחלתן יסורין וסופן שלוה לפי כך‬
‫הן פותחין בקללה וחותמין בברכה‪ .‬ר' יהודה‬
‫בי"ק‪ :‬אסטרופמטה‬ ‫אסטרופמטיא‬
‫יעקב אך יצא אינו אומ' כן אלא אך יצא יצא נראה‬ ‫נראה‬ ‫‪11‬‬
‫בי"ק‪ :‬כל הימים‬ ‫הימים‬
‫אחד‬ ‫‪.‬‬ ‫בלבר‬
‫טועם הייתי בו‬ ‫הייתי טועם‬
‫עמוד ‪ 34‬סימן א)‬ ‫וכן גרס בכי"מ‬ ‫סוף הערה עח‪ .‬בחותמיו‪.‬‬
‫בריכית‬ ‫בי"מ‪:‬‬ ‫כי"ק‪ :‬ברכית‬ ‫ברכות‬ ‫‪112‬‬
‫ר' חנינה‬ ‫ר' חנניה‬
‫כי"ק ‪ :‬יתבתרון בני מעוי‬ ‫יתותרון בני מעוהי‬
‫הצעיק‬ ‫הזעיק‬
‫בית גברין‬ ‫בית גוברין‬ ‫‪138‬‬
‫עולה איטליה‬ ‫עולא איטליא‬
‫חולסית‬ ‫סוף הערה פז' חלשית‬
‫בית‬ ‫הרעה פט' בת‬
‫וישבה ירושלם‪ .‬חרבה ירושלם וישבה קיסרין (כן צריך‬ ‫וישבה ירושלם‬ ‫‪14‬‬
‫להיות‪ ,‬או בהפך‪).‬‬
‫בי"ק‪ :‬בית החולות‬ ‫בת הַחַיְלוּת‬
‫כיבוסי‬ ‫כיבוס‬
‫תרטאות‬ ‫תרטיאות‬
‫בי"ק‪ :‬תוסברייה‬ ‫תוסבריה‬
‫‪0‬‬ ‫יי‬ ‫ל‬ ‫‪155‬‬
‫‪595‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫נוסח כי"ק או תקון על פי כי"מ‬ ‫דפוס‬ ‫כי"מ או טעות‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫כי"ק‪ :‬עוד אחרת יש להן אחת‬ ‫פעם אחת‬ ‫‪8‬‬ ‫‪51‬‬

‫זיפאנא‬ ‫זיאפנא‬ ‫‪23‬‬

‫שבעין שנין‬ ‫הערה צה‪ .‬שבעין שנה‬

‫ווי‬ ‫לם‬ ‫ל‪.‬ע‪..‬‬‫ואמרין סך‬ ‫‪ 2‬ואומרין סך‪...‬לעולם וי‬
‫בי"ק‪ :‬הדם והורגו‬ ‫הדם‬ ‫‪106‬‬

‫מאן אמר‬ ‫מאן דאמר‬

‫ר' חגיי‬ ‫‪1‬‬ ‫ר' חגי‬ ‫‪117‬‬

‫בר פזי (וכן לעולם)‬ ‫בן פזי‬

‫חת וג'‬ ‫חת‬
‫שבירךו לבנו‬ ‫שבירך לו‬
‫יעקב אבינו‬ ‫יעקב‬
‫יצחק אמ' לו‬ ‫יצחק אמ'‬ ‫‪1%|=8‬‬

‫כנגדן ואמרה לו‬ ‫כנגדן‬

‫(אין זה תחלת משלי י ו‪ .‬אלא‪ :‬ברכות לראש צדיק)‬ ‫וברכה לראש משביר‬ ‫‪109‬‬
‫בי"ק‪ :‬עשה לו‬ ‫עשה לי‬
‫גרממיא (וכן לקמן גם בבי"מ)‬ ‫גרממיה‬
‫‪ 4‬ר' חמא ביר' חנינה‬ ‫רב חמא בר חנינה‬
‫(איננו בכ"י מ' וק')‬ ‫מלכא אוחרנא‬
‫כי"ק ‪ :‬נביות על נשיו‬ ‫נביות‪ .‬על נשיו‬
‫עשו וישמעאל‬ ‫עשו‪ .‬וישמעאל‬

‫יעקב‬ ‫ויצא‬
‫שהיא‬ ‫שהוא‬
‫כי"ק‪ :‬לפני שהוא‬ ‫למי שהוא‬
‫רגליך בידי לבן‬ ‫רגליך‬
‫יעקב אבינו‬ ‫יעקב‬
‫כי"ק‪ :‬מבאר שבע‪ .‬מהוא מבאר שבע‪ .‬על שמו נקרא‬ ‫ד"א מבאר שבע‬
‫דכת' על כן קרא למקום ההוא באר שבע‪ .‬ד"א מבאר‬
‫שבע‪.‬‬
‫הייתה‬ ‫הייתי‬
‫כי"ק‪ :‬דברייתא‬ ‫דבריתא‬ ‫‪155‬‬
‫לקיסרין‬ ‫לקיסרון‬
‫בים‬ ‫בית‬
‫בי"ק‪ :‬אלא כד‬ ‫כד‬
‫עיניה‬ ‫רגלוי‬
‫ציירין‬ ‫צייירין‬

‫הוה‬ ‫הוא‬
‫(כי"מ‪ :‬לו ליבך = כי"ק‪ :‬לו לביך)‬ ‫לולבך‬
‫כי"ק‪ :‬מחסורה‬ ‫מחסרה‬
‫וילך‪- .‬ויפגע‬ ‫וילך ויפגע‬
‫הסוס‬ ‫וסוס‬
‫פ‪35--‬‬
 ‫התקון‬ ‫לוח‬

‫כי"ק או תקון על פי כי"מ ובי"ק‬ ‫ניסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫בי"ק‪ :‬למהדר דאכתי הוי יומא‬ ‫למהרר‬ ‫‪5‬‬

‫נטל אמר‬ ‫נטל‬ ‫תת‬

‫עמו‬ ‫יצא עמו‬

‫היה‬ ‫היו‬
‫פרסי הויא‬ ‫פרסי‬ ‫‪1.9‬‬

‫בי"ק‪ :‬פירוש מאי‬ ‫מאי‬

‫לאחת להם‬ ‫לאחת מהם‬
‫(ירמיה ג בה)‬ ‫(ירמיה יג כה)‬ ‫‪100‬‬

‫הקנאה (עיין יחזקאל ח' ג')‬

‫(דניאל ג א)‬ ‫(דניאל ג ז)‬
‫ויורדים‬ ‫ויורדין‬
‫ומאספמניא‬ ‫בי"ק‪:‬‬ ‫ומאספניא‬ ‫‪211‬‬

‫ושקט‬ ‫ושקד‬
‫בי"ק‪ :‬שובנין‬ ‫שוכבין‬ ‫‪152‬‬

‫להניק‬ ‫להציל‬
‫ר' חנינה‬ ‫בי"ק‪:‬‬ ‫ר' חנניה‬
‫עשרה‪. ..‬שבע עשרה‬ ‫תשע‬ ‫תשעה עשרה ‪ ...‬שבעה עשר‬
‫ר' אלעזר‬ ‫כי"ק‪:‬‬ ‫ר' אליעזר‬
‫משום ר' יוסי‬ ‫אמ' ר' יוסי‬ ‫‪18‬‬

‫הולך אמ' לו בכל אשר תלך‪.‬‬ ‫אני‬ ‫ושמרתיך‪ .‬אמ' בכל [צ"ל בדרך] אשר‬
‫(כי"ק‪ :‬ר' אסי)‬ ‫ר' יוסי‬
‫לא ראיתי‪ .‬כז כי"מ וק' אבל צ"ל ולא ראיתי‬
‫בי"ק‪ :‬ושהוא חי‬ ‫שהוא חי‬ ‫‪14‬‬
‫שמביאה לידי‬ ‫שמביאה‬
‫שהראהו הקב"ה‬ ‫שהראהו‬
‫אין כת' כן‬ ‫אין כת'‬ ‫‪155‬‬

‫נשתכרו‪ ,‬יעקב ויפתח נדרו והפסידו‪ .‬ישראל וחנה נדרו ונשתכרו‪.‬‬

‫בי"ק‪ :‬קשיט‬ ‫זשוט‬ ‫‪106‬‬

‫סימן ב' בכי"ק מאמר וכשהלך וגו" אחר מאמר והאבן וגו'‬ ‫‪157‬‬

‫מכאן אמרו‬ ‫מכאן‪ .‬אמרו‬

‫ל‪.‬מטה‬ ‫בי"ק‪ :‬למעלה ‪..‬‬ ‫מלמעלה ‪ ...‬מלמטה‬
‫ואינון בפומיה‬ ‫בפומיה‬ ‫‪100‬‬

‫מלין‬ ‫למלין‬
‫וליטול‬ ‫וליטל‬
‫אתה וישב‬ ‫וישב‬ ‫‪101‬‬
‫ליעקב‪.‬‬ ‫ליעקב‬
‫בי"ק‪ :‬מלצטים‬ ‫מלסטם (צ"ל מלסטס)‬
‫‏‪ .‬תם הוא יושב‬ ‫תם וישב‬ ‫‪1090‬‬
‫בוכה‬ ‫בכה‬
‫בייק דהוא‬ ‫דהא‬ ‫‪108‬‬

‫‪ ,‬דהאני‬ ‫דהאוני‬
‫‪ 0‬וקמון יהבון‬ ‫וקמו יהבו‬
‫מבזין‬ ‫מבדין‬
‫‪701‬‬ ‫לוח התקון‬
‫נוסח כי"ק או תקון על פי כי"מ ובי"ק‬ ‫נוסח בי"מ או טעות דפוס‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫והיא‬ ‫והא‬ ‫‪5‬‬ ‫‪801‬‬

‫צ"ל בשביל צניעות‬ ‫צניעות‬ ‫‪23‬‬

‫בי"ק‪ :‬רמיי‬ ‫רמייא‬

‫(ש"ב כב כז)‬ ‫(ש"ב בב)‬
‫צ"ל ניהליה‬ ‫ניה לה (וכן בי"ק)‬
‫בי"ק‪ :‬לההוא‬ ‫להאי‬
‫מכלל דעד (כי"ק‪ :‬אמאי עד)‬ ‫מכלל‪ .‬דעד‬
‫דודו‬ ‫דוד‬
‫הגיד לו (ש"א ו יו‬ ‫הגיד לא (ש"א ו)‬
‫ר' אלעזר (וכן הוא בראש הסימן)‬ ‫ר' אליעזר‬
‫כי"ק‪ :‬כל הדורות‬ ‫העולם‬
‫כראוי‬ ‫בראוי‬
‫הן‪...‬חל‬ ‫הוה‬
‫| מפילגשיו‬ ‫מפלנשיו‬
‫בי"ק‪ :‬שפחותיו לכך נאמ' את בלהה שפחתו‬
‫אסיריו‬ ‫אסירים‬
‫אביונים‬ ‫אביוניו‬
‫שומע אל אביונים ה'‬ ‫שומע ה' אל אביונים‬
‫שלגשמים‬ ‫של גשמים‬
‫שלתחיית‬ ‫של תחיית‬
‫שלעקרות‬ ‫של עקרות‬
‫(דברים כח יב)‬ ‫(דברים יח כב)‬
‫(יחזקאל לז יג')‬ ‫(יחזקאל לז כג)‬
‫על דוד‬ ‫אל דוד‬
‫בי"ק‪ :‬בלבר‬ ‫לבר‬
‫| העולם כולו‬ ‫העולם‬
‫באי העולם‬ ‫העולם‬
‫משביען מטובו‬ ‫משביען‬
‫(ישעיה‬ ‫(שם‬
‫צ"ל ה' אוהב‬ ‫אוהב‬
‫צ"ל אמותנו‬ ‫ואמותינו‬
‫בי"ק‪ :‬יעקב אחיו‬ ‫יעקב‬
‫| מלכו אשרי העולם מי‬ ‫מלבו מי‬
‫דרון‬ ‫דורוז‬
‫חוור‬ ‫חיור‬
‫יצועי‬ ‫יצוע‬
‫(שמואל א'‬ ‫(שמואל‬
‫צ'"ל בן יחיאל‬ ‫ויחיאל‬
‫ז' ח' ותהר עוד‪( | .‬כן צ"ל)‬
‫הערה ט‪ ..‬המנפון‪ .‬ובגליון נ"א הנמפון‪= .‬וכתי"מ הלשון משובש‪.‬‬
‫(דהי"א ח כז ומ)‬ ‫(רהי"א כז)‬
‫ותלד זלפה‪( | .‬כן צ"ל)‬
‫בו"ק‪ :‬רבה‬ ‫ראבא‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪08‬‬

‫ובי"ק‬ ‫בי"ק או תקון על פי בי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסה‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫(כי"ק‪ :‬ר' חייה רבה)‬ ‫ר' חייא בר אבא‬ ‫‪401‬‬

‫סעידין‬ ‫סערין‬ ‫‪9‬‬

‫אפיריא‬ ‫הערה כא' אפוריא‬
‫היכן היה‬ ‫היכן‬ ‫‪9₪‬‬
‫כי"ק‪ :‬מקום‬ ‫‪ | 4‬ומקום‬ ‫‪175‬‬
‫בי"מ‪ :‬בים = כי"ק‪ :‬בימים‬ ‫במים‬ ‫‪3:‬‬
‫בי"ק‪ :‬הוא והוא‬ ‫והוא‬ ‫‪5‬‬ ‫‪106‬‬
‫(במדבר ז יט)‬ ‫‪(| | 6‬במדבר ז ל)‬
‫כי"ק‪ :‬לברכת יששכר‬ ‫‪ 83‬ליששכר‬
‫כי"מ‪ :‬השדה הזה | כ"ק‪ :‬השדה הזו‬ ‫‪ 4‬השדה‬
‫(בבי"מ וק'‪ :‬מזבלה‪ ,‬היא‪ ,‬בל' נקבות‪ .‬צ"ל ל' זבר)‬
‫צווחות‬ ‫צווחית‬ ‫‪3‬‬
‫ליה מרישיה‬ ‫מרישיה‬ ‫‪|93‬‬ ‫‪1477‬‬

‫בי"ק‪ :‬משום דמשמועה‬ ‫רמשמועה‬ ‫‪3‬‬

‫(משלי כח יר)‬ ‫(משלי כו יד)‬ ‫‪9‬‬ ‫‪4‬‬

‫(צ"ל כשהכניסו)‬ ‫כשהכניסה‬

‫בי"ק‪ :‬לכך הבה‬ ‫לכך אמרה הבה‬
‫= | הם מדברין‬ ‫הן אומרין‬ ‫‪9‬‬
‫צ"ל ספר‬ ‫בספר‬
‫הערה לג‪ .‬צריך למחוק כל הדברים אשר אחר מלת גברא‪.‬‬
‫(תהלים קח ט)‬ ‫(תהלים סט קח ט)‬ ‫‪9‬‬ ‫‪219‬‬

‫מבני‪( .‬צריך להסיר הנקודה)‬

‫ובכי"ק קנה‬ ‫הערה לז‪ .‬ובכ"י קנה‬
‫מ ובכי"ק‪ ...‬ופלמה ‪ ...‬צריך למחוק‪.‬‬
‫לאיקונן‬ ‫| לאיקינון‬ ‫<‬ ‫‪100‬‬

‫נפשי מקרב‬ ‫| מקרב‬ ‫‪4‬‬

‫על דוד‬ ‫אל דוד‬ ‫‪₪‬‬
‫אֶת‬ ‫א‬ ‫‪71‬‬
‫בי"ק‪ :‬אמ' ר' לוי עד שלא תלד האשה הפרחון‬ ‫רבנין אמרי עד שלא ילדה‬
‫נתלה בה וכשתלד הפרחון נתלה בבנה כיצר ער‬
‫שלא ילדה‬
‫בי"ק‪ :‬יוסף‬ ‫בני יוסף‬ ‫‪3‬‬ ‫‪12‬‬

‫בי"ק ומ'‪ :‬ציקלג‬ ‫צקלג‬ ‫‪8‬‬

‫‪ .‬הפלטה‬ ‫הפלטה אשר‬ ‫‪33‬‬
‫שבט מנשה וג' (כן צריך להיות)‬ ‫=‬
‫מלך יעקב‬ ‫מלך ישראל‬ ‫‪9‬‬ ‫‪183‬‬

‫ואראה‪ ...‬כסא ‪.‬ע‪.‬ו‪.‬מדים עליו כן בבי"מ וק' אבל צ"ל‬ ‫‪|:‬‬

‫או ראיתי‪ ...‬כסאו‪ ...‬עומד עליו (מ"א כב יט)‬
‫עומדים‪( .‬דה"ב יח יח)‬ ‫‪₪:‬‬ ‫אל‬
‫(דניאל ז יו)‬ ‫(דניאל ז לז)‬
‫בי"ק‪ :‬יוחסין (וכן עמוד ‪)985‬‬ ‫ייחוסין‬ ‫‪3‬‬ ‫‪14‬‬

‫ראויה‬ ‫ראוי‬ ‫‪6‬‬ ‫‪155‬‬

‫כי"ק‪ :‬לרגלן‬ ‫בגללן‬

‫‪90‬‬ ‫לוח התקון‬
‫ובי"ק‬ ‫או תקון על פי כי"מ‬ ‫כי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫כי"מ וק'‪ :‬פרעה ובאת הברכה לרגלו שנ' ויברך יעקב את פרעה‪ .‬במה‬ ‫‪3‬‬ ‫‪6161‬‬
‫בי"ק‪ :‬יריו שלבעל הבית‬ ‫ידיו‬ ‫‪13‬‬

‫ובהן סימנין‬ ‫בהן סימנין‬

‫שלשת‬ ‫שלשה‬ ‫‪117‬‬
‫כי"ק‪ :‬להתרחק‬ ‫להרחיקן‬
‫מדשני | בי"מ‪ :‬מידשני‬ ‫‪|,‬‬ ‫מיד מירשני‬
‫איש‬ ‫‪.‬‬ ‫אדם איש‬
‫אמו שפוגעת‬ ‫יולדתו שפוגעת אמו‬
‫לומרין‬ ‫למרין‬ ‫‪18‬‬
‫שטבלה‬ ‫שטבלה בו‬
‫והיה‬ ‫והנה‪:‬‬
‫נוטל חלקו‬ ‫נוטל‬
‫אביכן‬ ‫אביכם‬ ‫‪100‬‬
‫בי"ק‪ :‬בעולימין ומפורנס‬ ‫בעילומן ומפורסם‬
‫ומקטרין‬ ‫ומקטירין‬
‫ושואליז לו‬ ‫ושואלין‬
‫למידין‬ ‫למידן‬
‫בי"ק‪ :‬במעשה בישראל‬ ‫בישראל במעשה‬ ‫‪101‬‬
‫כי"מ וק'‪ :‬קפרנותן שלאבות ולא ענותנותן שלבנים קפדנותן‬ ‫‪100‬‬
‫קרוי שור דכת' שור‬ ‫קרוי שור‬ ‫‪108‬‬
‫כי"ק‪ :‬יתרשל‬ ‫נתרשל‬
‫למאתא‬ ‫לאתא‬
‫ה'‬ ‫ה' צבאו'‬ ‫‪1%‬‬
‫והבנים‬ ‫הבנים‬
‫כי"ק‪ :‬הא מילתא‬ ‫הני מילתא‬
‫אל בת‬ ‫אל בית‬
‫בי"ק‪ :‬מצרות‬ ‫מצרה‬ ‫‪155‬‬
‫‪ 4‬ובשעה‬ ‫בשעה‬
‫רב לכם סב את ההר הזה (דברים ב ג)‬ ‫אל תצר‪...‬‬
‫אל תצר את מואב (שם ט)‬ ‫רבולכם ‪:.‬‬
‫(ובכי"מ פיסקא של המואבים תחלה עם פסוק אל תצר ואח"כ פיסקא של האדומים‬
‫עם פסוק רב לכם‪ ,‬אבל להלן כתב שתי פעמים אדומים תחלה בשני כת"י‪).‬‬
‫כי"ק‪ :‬מפרינין‬ ‫מפריכין‬ ‫‪1%06‬‬
‫שתין רבוון‬ ‫שתין רבוא‬
‫(דה"א יב כב)‬ ‫(דה"א כב')‬
‫הערה ג'‪ .‬ועיין לקמן ריש פ' וישלח הערה יא'‪.‬‬
‫שני בו‬ ‫שני באו‬ ‫(‪-‬‬
‫ירך‬ ‫רך‬ ‫‪1.09‬‬
‫בי"מ‪ :‬ומה אעשה‬ ‫מה אעשה‬ ‫‪000‬‬
‫וישומרי תורה‬ ‫ושומרי‬ ‫‪(1‬‬
‫כי"מ‪ :‬אדום‪ .‬הוא אדום וארצו אדומה ומאכלו אדום וגבוריו אדומים‪ .‬ועתיד‬
‫סבי דכת'‬ ‫בי בת'‬
‫אתה מתקנא‬ ‫|תקנא‬ ‫מ‬ ‫וי‬
 ‫לוח התקון‬
‫כי"ק או תקון על פי בי"מ ובי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫טעות‬ ‫או‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬

‫הזה‬ ‫התנאי‬ ‫בי"ק‪:‬‬ ‫התנאי‬

‫השטר‬ ‫את‬ ‫כי"מ וק'‪ :‬את השטר ואחר כך כתבו‬
‫כי"ק‪ :‬את השמים שאפלו‬ ‫שאפלו‬
‫ייהרג ‪ ...‬יהרוג‬ ‫‪0‬‬ ‫יהרוג ‪ ...‬ייהרג‬ ‫‪4‬‬

‫ראמי‬ ‫ראמי קראיי‬

‫אית דמקשי‬ ‫איני‬
‫ומפריק‬ ‫‪7‬‬ ‫לא קשיא‬
‫דאמר נבייא לעלמא‬ ‫‪|.‬‬ ‫רעלמא‬
‫צד‬ ‫כאיזה‬ ‫באיזה צד‬ ‫‪55‬‬

‫לאחור וג' מלפני‪( .‬כן צ"ל)‬ ‫‪|06‬‬

‫‪-‬‬ ‫אל תתן י"י‬

‫למס‬ ‫מס‬ ‫‪=08‬‬

‫הלילה‬ ‫בלילה‬ ‫‪1.09‬‬

‫ואתנהו‬ ‫ואתנך‬ ‫‪210‬‬
‫בי"ק‪ :‬דאמ' שמואל ‪(--‬ועיין על ‪ 5‬שורה ‪)98‬‬ ‫דאמ' מר שמואל‬
‫צ"ל עושה‬ ‫‪ 3‬עושי (בן ב"י מ' וק')‬ ‫‪1‬‬
‫בי"ק‪ :‬קדוש קדוש‬ ‫קדוש‬ ‫‪12‬‬
‫ליעקב‪ .‬כי שרית‬ ‫ליעקב כי שרית‬
‫ועם אנשים‬ ‫ואנשים‬ ‫‪|58‬‬
‫שיש שם‬ ‫שיש‬
‫זח הוא שנאמי‬ ‫זה הוא שכתוב‬
‫בי"ק‪ :‬שמואל‬ ‫ר' שמואל‬ ‫‪64‬‬
‫(חסר בשני כ"י‪ ,‬וכמו לעל שורה ‪)9:‬‬ ‫ירד‬
‫כי"ק‪ :‬נאמ' (כמו לקמן ‪ 55‬שורה ‪)+‬‬ ‫נאסר‬
‫עלה‬ ‫עלת‬ ‫‪16‬‬
‫(ישעיה ט' ז')‬ ‫(ישעיה ס ח)‬
‫(תהלים קג יג)‬ ‫(תהלים קו יג)‬ ‫‪16‬‬
‫בי"מ וק'‪ :‬ולדרון (וכן הוא בכל מקום בב' כ"י אלו)‬ ‫ולדורן‬
‫אומר'‬ ‫אמר'‬
‫השפחות‪.‬‬ ‫את‬ ‫וישם‬ ‫קודם‬ ‫זה‬ ‫בכי"מ מאמר‬ ‫ז) ואחר‪.‬‬
‫את אמו ועמד לפניה‬ ‫אמו ועמד בפניו‬
‫ותפיל‬ ‫ותפל‬
‫שלמלך‬ ‫שלמלאך‬
‫כי"ק‪ :‬אתם‬ ‫כאתם‬
‫כסוי פנים‬ ‫כסוי‬ ‫‪|58‬‬
‫(ש"ב יט ה)‬ ‫(ש"ב יט ח)‬
‫בהן‬ ‫כאן‬ ‫‪00‬‬
‫בי"ק‪ :‬יצתה‬ ‫יצאה‬
‫= בנויהו‬ ‫מניה‬
‫ב"י מ' וק'‪ :‬תרי סר (וכן בכל מקום‪).‬‬ ‫תריסר‬
‫בי"מ‪ :‬בן עואי | כי"ק‪ :‬בן זכאי‬ ‫עזאי‬ ‫‪22‬‬
‫הוא נמי הני (הכי)‬ ‫הוא נמי‬
‫בי"ק‪ :‬אמר ליה ‪ --.‬כך‬ ‫אמר עליה ‪ > .-‬כך‬

‫|‬
‫‪11‬‬ ‫לוח התקון‬
‫על פי כי"מ וכי"ק‬ ‫כי"ק או תקון‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫כי"מ או טעות‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫בי"ק‪ :‬אמר עדיין ישנו‬ ‫‪ 12‬קא אמר עדיין יש לן‬ ‫לי‬
‫(רה"א כא כה)‬ ‫‪( 3‬דה"א יא כה)‬
‫כי"ק‪ :‬מקום מקום‬ ‫‪ 3:‬מום‬ ‫‪8‬‬
‫מפאת קדים עד‪--‬אשר‬ ‫‪ | 4‬מפאת קדמהועד‪...‬דן‬
‫(יחזקאל יו מד)‬ ‫(יחזקאל טו מד)‬ ‫=‬
‫דבי‬ ‫דביה‬
‫אוחרינא‬ ‫אחינא‬ ‫‪6‬‬ ‫‪4₪‬‬
‫כי"ק‪ :‬במרמה‪ .‬הם אמרו במרמה ורוח‬ ‫במרמה‪ .‬ורוח‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬
‫‪ .‬עלמא‬ ‫עלם‬ ‫‪+‬‬ ‫‪6‬‬
‫(כן במקרא‪ .‬אבל ב"י מ' וק' איך)‬ ‫אנה אוליך‬ ‫ג‬ ‫זפ‬
‫בי"ק‪ :‬בנען‬ ‫ישראל ארץ כנען‬
‫דינם‬ ‫דינו‬
‫כי"ק‪ :‬בסייף בלבדי‬ ‫בסיףי‬ ‫‪5:‬‬ ‫‪8‬‬
‫סימוניה‬ ‫סימוניא‬ ‫‪76‬‬ ‫‪9‬‬
‫שאילות‬ ‫שאלות‬
‫בראשן‬ ‫בראשון‬ ‫‪3‬‬
‫לוז‬ ‫לוזה‬ ‫‪3:‬‬ ‫‪1‬‬
‫אם זה (נראה שצ"ל ומה אם זה)‬ ‫מה זה‬ ‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬
‫(צ"ל אחר)‬ ‫אחד‬
‫בי"מ וק'‪ :‬אבלה‬ ‫אבל‬ ‫‪3‬‬
‫בי"ק‪ :‬בשורת‬ ‫שמועת‬ ‫‪.‬‬
‫בכות בכו‬ ‫בכות‬ ‫‪+‬‬ ‫‪8‬‬
‫נפשו כתיב‬ ‫כת'‬
‫כי"ק‪ :‬רב איבו‬ ‫ר איבו‬
‫לכך הוא מקלסו‬ ‫לכך מקלסו‬ ‫‪5‬‬ ‫‪656‬‬
‫השרב‬ ‫השרב‬ ‫‪33:‬‬ ‫‪"7‬‬
‫וכעת‬ ‫‪ 3‬ובעת‬
‫(משלי כח יט)‬ ‫‪( 5‬משלי כח יד)‬ ‫‪8‬‬
‫כי"ק‪ :‬מרדפין אחר ע"ז‬ ‫‪ 83‬מררפין ע"ז‬
‫הערה כז‪ ,‬אסרטייוט = צ"ל אסר טייוס‬
‫אמ' ה' קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וג' כה‬ ‫אמ ה'‬ ‫‪6‬‬ ‫‪9‬‬
‫אמ' ה'‬
‫מבבי (וג')‪.‬‬ ‫ור‬
‫ימים‬ ‫מים‬
‫כי"ק ‪ :‬יוחסין‬ ‫‪ = 3‬ויחוסין‬
‫"‬ ‫ּי‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪|00‬‬

‫אינן‬ ‫אנון‬ ‫‪9‬‬

‫ששה‬ ‫ששה עשר‬ ‫‪+:‬‬
‫י‪.‬ד‪.‬‬
‫עתמ‪..‬‬
‫הופי‬
‫הערה א' צ"ל קל‬ ‫‪14‬‬
‫רב‬ ‫רב הונא‬ ‫‪:‬‬ ‫‪38‬‬
‫כי"ק‪ :‬דתניא‬ ‫דתנינא‬ ‫‪.‬‬
‫דלמא ‪ ...‬הוו‬ ‫דלמו היו‬
‫טיה דלוה (ופי' בגליון גוי מתלוה עמהם בדרך‪).‬‬ ‫טיאעא דלוא‬ ‫‪?-‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
 ‫לוח התקון‬
‫על פי בי"מ וכי"ק‬ ‫כי"ק או תקון‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫טעות‬ ‫או‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫עמוד‬

‫כי"ק‪ :‬שתין רבוון‬ ‫שתין ורבוון‬

‫(משלי כג ו וז)‬ ‫(משלי כג ו)‬
‫(ויקרא יט יד)‬ ‫(ויקרא יט ד)‬
‫כי"ק‪ :‬בראת דבר הזק‬ ‫בראת הזק‬ ‫‪5‬‬
‫‪ 4‬עומר‬ ‫עוסק‬
‫עמד ולא הפסיק‬ ‫לא הפסיק‬
‫הרגשתי בו‬ ‫הרגשתי‬
‫כי"ק‪ :‬ר' חונא בר (לא ב'ר)‬ ‫בר‬ ‫ר' חנא‬
‫צ"ל מטיבין‬ ‫מטיבי‬ ‫די‬
‫בי"מ‪ :‬לבְשָיירום = כי"ק‪ :‬לְכְשִירוּם‬ ‫לְבָשיירום‬
‫עמים‬ ‫מים‬ ‫‪1:08‬‬
‫(תהלים מח ח)‬ ‫(תהלים מח ה)‬
‫(ישעיה נד יג)‬ ‫(ישעיה נד ג)‬
‫כסא‬ ‫כסאו‬
‫לערם פי' בגליון כמו נערמו מים ל' אוצרות‪.‬‬
‫צדיקים‬ ‫צריקי‬ ‫‪1‬‬
‫(תהלים לז מ)‬ ‫(תהלים לז מט)‬
‫לשם‪.‬‬ ‫שורה ‪ :‬יצפה‬ ‫מכאן עד ‪65‬‬ ‫בכי"ק חסר‬ ‫בהאבקו‪.‬‬
‫(תהלים לז מ)‬ ‫(תהלים לד מ)‬
‫צ"ל הן אלו‬ ‫הן אלא‬ ‫‪2‬‬
‫כל מקום‬ ‫מכל מקום‬
‫‪ 2‬וכתיב‬ ‫וכת' אחריו‬
‫וישב ישראל בשטים‬ ‫וישב שטים‪.‬‬
‫וישב יהודה וישראל‬ ‫וישב ישראל‬
‫באת עלי‬ ‫בא עלי‬
‫תושב‬ ‫ותושב‬ ‫‪8‬‬
‫ילדה‬ ‫ילדו‬ ‫‪460‬‬
‫וחוזר ומלמדה‬ ‫ומלמדה‬ ‫‪5‬‬
‫מסרן‬ ‫מסרו‬ ‫‪601‬‬
‫מדנים‬ ‫מדינים‬ ‫ד‬
‫ראה ארונו שליוסף (כד)‪.‬‬ ‫(כד)‪.‬‬
‫(ישעיה לח טז)‬ ‫(ישעיה לה טז)‬
‫צ"ל יספר‬ ‫ידרבר‬
‫(ש'א יר כה)‬ ‫(ש"א יד כד)‬ ‫‪:=08‬‬
‫ואתה‬ ‫ואתם‬
‫אמימר‬ ‫ר' אמימר‬
‫(משלי כד יז ויח)‬ ‫(משלי בד ה)‬ ‫‪9‬‬
‫ואיני‬ ‫ואני‬ ‫‪8‬‬
‫(מלות אלו אינן בכי"ק‪).‬‬ ‫לבך כת' ויקחהו חסר‪.‬‬
‫ירוקות‬ ‫ירקות‬ ‫‪4‬‬
‫(בב"ר מגיעו)‬ ‫ב"י מ' וק' מגיש‬
‫ר' נחמי' בו' עד מיד ויקרע את‬ ‫ופיסקא‬ ‫מיד ויקרע את בגדיו; מלות אלו אינן בכ"י מ' וק‬
‫בגדיו היא בשניהן‪ .‬דלא כהערה נט"‪ .‬ואין הפרש בזה בין שני כ"י אלו‪.‬‬
 ‫‪3‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫על פי כי"מ‬ ‫נוסח כי"ק או תקון‬ ‫דפוס‬ ‫כי"מ או טעות‬ ‫נוסח‬ ‫שורח‬ ‫עמוד‬

‫לכם העון הזה‪( ...‬ישעיה כד יד) | העון הזה לכם‪( ...‬ישעיה כב יד)‬ ‫‪4‬‬ ‫‪55‬‬
‫כי"ק‪ :‬כשהיה יצחק בא‬ ‫בשהיה בא‬ ‫‪03‬‬ ‫‪6‬‬

‫הקב"ה אדם גבה לב‬ ‫הקב"ה גבה לב‬ ‫‪72‬‬ ‫‪70‬‬

‫עסיקין‬ ‫עסוקין‬ ‫‪61‬‬ ‫‪:=-80‬‬

‫(ב"ר בורא אורו)‬ ‫בי"מ וק' בשאירו‬ ‫‪9‬‬
‫כל זמן‬ ‫הערה א' כל דבר‬
‫בי"ק ‪ :‬שמכרו‬ ‫בשעה שמכרו‬ ‫‪2‬‬ ‫‪9‬‬
‫ויט עד‬ ‫ויט‬ ‫‪4‬‬
‫(מ"א ה טו)‬ ‫(מ"א ה א)‬ ‫‪0‬ב‬

‫דורשו‬ ‫דורש‬ ‫‪55‬‬ ‫‪5‬‬

‫מלמד‬ ‫ללמר‬ ‫‪71‬‬ ‫‪55‬‬

‫כי"מ‪ :‬בשריפה‪ .‬והיא שלחה‪ .‬רבנין אמרי ששלחה‬ ‫בשריפה (מב)‪.‬‬ ‫‪42‬‬
‫ואמרה הרי עדים שנתת לי (מב)‪.‬‬
‫בי"ק ‪ :‬בדברים (ואינו נכון כאן אבל בעמוד ‪ 775‬נכון)‬ ‫חבירו ברבים‬ ‫‪71‬‬ ‫‪601‬‬
‫דשכיחא‬ ‫דשכחנא‬ ‫‪72‬‬
‫לרביתהו בהדיה‬ ‫הערה מה'‪ .‬לדביתהו בהדי‬
‫תמיתוהו‬ ‫תמיתון‬ ‫‪5‬‬ ‫‪|81‬‬
‫כי"ק‪ :‬לבא פתאום‬ ‫לכם פתאום‬ ‫‪02‬‬
‫שבינה עמו‬ ‫שכינה‬ ‫‪22‬‬ ‫‪1‬‬
‫גרמני‬ ‫גרמוני‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬
‫זבון‬ ‫זבּון‬ ‫‪=:‬‬

‫עליה‬ ‫עליד‬ ‫‪0‬‬

‫בי"ק‪ :‬הקב"ה‬ ‫שהקב"ה‬ ‫‪9‬‬ ‫‪|11‬‬

‫(משלי ו כו)‬ ‫(משלי ו כג)‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫ב"י מ' וק'‪ :‬אפטורפוס‬ ‫אפוטרופוס‬ ‫‪01‬‬
‫נ‪.‬אה‬ ‫מסקת‪..‬‬ ‫כי"ק‪ :‬עו‬ ‫עסוק‪ ...‬מתנאה ‪. -‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪| 8‬‬
‫(תהלים מח ב)‬ ‫(תהלים מח ו)‬ ‫‪6‬‬ ‫‪4‬‬
‫צ"ל אי צדיקא‬ ‫או צדיקא‬ ‫‪2‬‬
‫עד הבקר (רות ג יג)‬ ‫‪5‬‬ ‫‪| |85‬‬
‫מלמ' והשביע (כן ב"י מ' וק' ויש פה חסרון)‬ ‫‪6‬‬

‫מעם איש מעם‬ ‫מעם‬ ‫‪8‬‬

‫(שופטים ד יח)‬ ‫(שופטים ד ח)‬ ‫‪02‬‬

‫העם הזה‬ ‫העם‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬

‫בי"ק‪ :‬לידי‬ ‫לדבר‬ ‫‪01‬‬

‫בי"מ‪ :‬לשכב אצלה בעולם חזה‪ .‬להיות עמה‪ .‬שלא‬ ‫שלא יהיה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫(ועיין ‪ 885‬סוף פסוק י)‬
‫בי"ק‪ :‬הייתה = כי"מ‪ :‬אתה‬ ‫היית אתה‬ ‫‪3‬‬ ‫‪:|-80‬‬

‫ב"י מ' וק'‪ :‬לעולם חבא (וכן ברוב המקומות)‬ ‫בעולם הבא‬ ‫‪92‬‬
‫בי"ק‪ :‬אני אין אני רואה‬ ‫(סוף הסימן) אני רואה‬ ‫‪22‬‬ ‫‪1‬‬

‫חסידו כת' (כן צ"ל)‬ ‫‪72‬‬

‫איש (שם)‬ ‫(שם) איש‬ ‫‪8‬‬

‫(צ"ל אמרה ‪ ..‬שיחזרו ‪ ..‬יבאו ‪ .-‬ויאמרו)‬ ‫אמרו ‪ ..‬שחזרו ‪ ..‬באו ‪ .‬אמרו‬ ‫‪4‬‬ ‫‪000‬‬

‫‪51--2‬‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪14‬‬

‫כי"ק או תקון על פי כי"מ ובי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫?)‬ ‫(סבנתם‬ ‫סבלתם‬ ‫‪00‬‬
‫דברה‪ .‬כדברים‬ ‫דברה כדברים‬
‫אותך ארמי‬ ‫ארמי‬ ‫‪1‬‬
‫אמרה לה שווה לי‬ ‫אמרה לו שווה‬
‫הוא יושב‬ ‫יושב‬
‫רב מנימין‬ ‫רב בנימין‬
‫ביטא (כן בשני כ"י)‬
‫ומאי איכא (כן בשני כ"י)‬
‫שנים‬ ‫עשר שנים כנגד עשר‬ ‫עשר שנים‬
‫הערה ה' ובכי"ק ‪ ....‬אמ' ר' יהושע אמ' רב זבוב‬
‫הערה יב' דיברו ולא ידעו‪( .‬כן צ"ל)‪.‬‬ ‫‪55‬‬
‫פנדרי | (כן ב' כ"י ובתלמוד‪ :‬פנהרדרין‪).‬‬ ‫‪:|:06‬‬
‫בי"ק‪ :‬שהיה ר' אלעזר‬ ‫ר' אליעזר‬
‫בעזרו (תהלים קמו ה)‬ ‫(‪-‬י‬
‫הייתי מבקש‬ ‫היית מבקש‬ ‫יי‬
‫אשכחהו‬ ‫אשכחו‬
‫הערה כז' בהפעיל צ"ל בפיעל‪.‬‬
‫(ירמיה מב י)‬ ‫(ירמיה יב ')‬ ‫‪11‬‬

‫בגוים‬ ‫בנוים‬ ‫‪02‬‬

‫עבשו‬ ‫עכשיו‬
‫בי"ק‪ :‬שהוא בחשך‬ ‫שהוא חשך‬
‫שלש‬ ‫‪08‬‬
‫הערה ג' בר נפלי (ג' פעמים)‬
‫להרפה (אך דרשו לשון חרפה)‬ ‫לחרפה‬ ‫‪4‬‬
‫ארבעה ובעל אצבעות ארבעה אלו ארבע מלכיות‬ ‫ארבעה מלכיות‪.‬‬
‫שייהפך‬ ‫שייתהפך‬ ‫‪55‬‬

‫(בסנהדרין צח‪ .‬רב מלאי)‬ ‫רב מליא‬ ‫‪606‬‬

‫תכונני (ישעיה נד יר)‬ ‫תכוננו (ישעיה נד יז)‬
‫(צריך למחוק)‬ ‫דייני בטלי‬
‫גואל (שם כ')‬
‫(שם ס כא)‬ ‫(שם כ)‬
‫בי"מ‪ :‬חזר גונין‬ ‫בי"ק‪ :‬הזרגונין‬ ‫הדרגונין‬ ‫‪007‬‬

‫להאיי תנאיי‬ ‫להאי תנאי‬

‫(מלאכי ג ז)‬ ‫(מלאכי ג ו)‬
‫(ירמיה ד א)‬ ‫(ירמיה ג ז)‬
‫הערה (*ח) כהר"ג ‪ ...‬מא‪ .‬אית לך צ"ל בהרג ‪ ...‬מא אית לך ומלות נאה ביותר הן פירוש‬
‫בהרג ובכתיק הן בגליון‪.‬‬
‫ומחזירות‬ ‫הערה י' מחזירות‬
‫לחננכם‬ ‫לחנכם‬ ‫‪|08‬‬

‫ב"י מ' וק'‪ :‬ואביהוא‬ ‫ואביהו‬ ‫‪09‬‬

‫(מלכים א ו א)‬ ‫(מלכים א י א)‬
‫(ב"י מ' וק'‪ :‬משמש‬ ‫משמע‬
‫(ירמיה לח כח)‬ ‫(ירמיה לה בה)‬
‫‪51‬‬ ‫לוח התקון‬
‫נוסח כי"ק או תקון על פי כי"מ ובי"ק‬ ‫דפוס‬ ‫טעות‬ ‫או‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסת‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫(איכה ד כב)‬ ‫(איכה ז כב)‬ ‫‪3‬‬ ‫‪01‬‬

‫בי"ק‪ :‬שנה עשה‬ ‫שנה‬ ‫‪5‬‬

‫בסממנין‬ ‫בסמנין‬ ‫‪13‬‬

‫(מלכים א‬ ‫(מלכים ב‬ ‫זב‬ ‫‪1‬‬
‫בידי‬ ‫בידו‬ ‫‪61‬‬ ‫‪521‬‬
‫(ישעיה כו יב)‬ ‫(ישעיה כו יט)‬ ‫‪02‬‬ ‫‪%2‬‬
‫כי"ק‪ :‬וכגלחו צ"ל אם גלחתי וסר ממני כחי (שופטים‬ ‫ובגלחו‬ ‫‪6‬‬ ‫‪45‬‬
‫יו' יז) או ותגלח וג' ויסר כחו מעליו (שם יט)‬
‫חפצם‪.‬‬ ‫חפצו‬ ‫‪71‬‬ ‫‪51‬‬
‫בי"ק‪ :‬בעריבה קטנה‬ ‫בעריבה‬ ‫‪9‬‬
‫ממר פסל‬ ‫ממרפסל‬ ‫‪4‬‬ ‫‪61‬‬
‫כי"ק‪ :‬וקרדום‬ ‫וקורדום‬
‫נטל כלים‬ ‫נטל כלום‬ ‫‪2‬‬
‫לעם‬ ‫שלו' לעם‬ ‫‪61‬‬ ‫‪7‬‬
‫אמ'‬ ‫אומ'‬ ‫‪71‬‬
‫את השמים‬ ‫את הגשמים‬ ‫‪9‬‬
‫כי"ק‪ :‬שהוא חלום שני‬ ‫שהוא שני‬ ‫‪4‬‬ ‫‪|85‬‬
‫שהוא סמוך‬ ‫שהיה סמוך‬ ‫‪65‬‬

‫אקרונן‬ ‫אקרונין‪ .‬אקרונון‬ ‫‪6:1,41,21‬‬ ‫‪0‬‬

‫(דברים כח לח)‬ ‫(דברים כח לה)‬ ‫ב‬
‫(צריך למחוק)‬ ‫לראבא אמ' ליה סופיה‬ ‫‪8‬‬

‫כי"ק‪ :‬דמחת‬ ‫דמחא‬ ‫‪5‬‬ ‫‪120‬‬

‫אתתיה‬ ‫אתתא‬ ‫‪61‬‬

‫כי"ק‪ :‬גורגלירי‬ ‫גורגלידָא‬ ‫‪9‬‬

‫אשיתא‬ ‫אשייתא‬ ‫‪61‬‬

‫מלכת‬ ‫מלכא‬ ‫סב‬

‫כי"ק‪ :‬קבעי להי‬ ‫קבעי‬ ‫‪1‬‬ ‫‪(2‬‬

‫(לית בכי"ק אבל עיין לקמן)‬ ‫יומא חד‪ ...‬בערבא‬ ‫‪2‬‬

‫כי"מ‪ :‬מתרחשי לך‪ .‬אדהכי נשא זיקא אמר וכו' למה לי קא למיזל‬ ‫‪4‬‬

‫בי"ק‪ :‬מתרחשי לך‪ .‬הוו קא אתו תרויהו כארבא (צ"ל בארבא) אמ' וכו' למה לי‪ .‬קם למיזל‬
‫כי"ק‪ :‬וכי בגויה קי מא‬ ‫אמר ליה בגין קימא‬ ‫‪9‬‬

‫לך לבר‪ ....‬דלא מחילנא (צריך למחוק‪).‬‬ ‫זג‬

‫חלמי‬ ‫חלמא‬ ‫‪8‬‬

‫חזאי דכרכון‬ ‫דכרכון‬ ‫‪4‬‬ ‫‪|33‬‬

‫כי"ק‪ :‬לרבי‬ ‫לרב‬ ‫‪02‬‬

‫שנשרו אמר ליה‬ ‫שנשרו‬ ‫‪12‬‬

‫ובניך‬ ‫ובינך‬ ‫‪6‬‬

‫כתמרא‬ ‫הערות שורה ב' כהמרא‬

‫מינטר (ב"י מ' וק')‬ ‫| שורה ו" מינשר‬
‫סופו‬ ‫כוסו‬ ‫‪42‬‬ ‫‪4‬‬

‫לשחק בי‬ ‫לשחוק בי‬ ‫‪8‬‬ ‫‪5‬‬

‫גלה רזין‬ ‫גל רזין‬

‫צואריה‬ ‫צוריה‬
‫‪₪‬‬
‫‪-‬‬
‫‪0‬‬

‫לוח התקון‬ ‫‪61‬‬

‫נוסח כי"ק או תקון על פי כי"מ וכי"ק‬ ‫דפוס‬ ‫טעות‬ ‫או‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬

‫אכבר (ש"א ב ל)‬ ‫אבכד (ש"א ל ב)‬ ‫‪8‬‬ ‫‪50‬‬

‫ארבע עשר והוא חוזר ואומר ליוסף שוב שבע פרות רעות‬ ‫ועשרים‬ ‫שמונה‬ ‫‪52‬‬

‫ושבע שבלים צנמות דקות ראיתי הרי שמונה ועשרים‬

‫ועריה‬ ‫וערים‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬
‫(יחזקאל לג כד)‬ ‫(יחזקאל לג כה)‬ ‫‪31‬‬
‫יוסף‪ .‬בנות‬ ‫יוסף בנות‬ ‫‪5‬‬ ‫‪9‬‬
‫ותכלינה‬ ‫ותכילנה‬ ‫‪71‬‬ ‫‪0‬‬
‫בפניקיא‬ ‫בפניקא‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬
‫בי"ק‪ :‬ובערביה‬ ‫(ובעכביא)‬
‫תקחו אין כת' כן אלא אשר יאמר לכם תעשו‬ ‫תעשו‬ ‫‪9‬‬

‫כי"ק‪ :‬נכנסו כל המצריין ובאו‬ ‫ובאו‬ ‫זנ‬

‫הרקיב אמ'‬ ‫הרקיב אומ'‬ ‫‪33‬‬
‫שהוא עני‬ ‫עני‬ ‫‪1‬‬ ‫‪25‬‬
‫בי"ק‪ :‬בן חנינה‬ ‫בר חנינה‬ ‫‪02‬‬

‫צ"ל גורלות וג' מבין‬ ‫גורלות מבין‬ ‫‪44‬‬

‫בי"מ‪ :‬בעל כרהו‬ ‫בעל כרחו‬ ‫‪2‬‬
‫‪32‬‬ ‫‪8‬‬
‫כי"מ‪ :‬חזר = כי"ק‪ :‬חזור‬ ‫חוזר‬ ‫‪7‬‬

‫שהרוח‬ ‫שהיה הרוח‬ ‫‪8‬‬

‫משתלהה‬ ‫משלתהה‬ ‫זב‬

‫באה מעבר‬ ‫באה מן‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫כל צמא‬ ‫כל צאן‬ ‫‪4‬‬

‫(ישעיה נה א)‬ ‫‪5‬‬

‫כי"ק‪ :‬לנביאים במשקל‬ ‫לנביאים‬ ‫‪7‬‬

‫שברו על‬ ‫סברו אל‬ ‫‪04‬‬

‫קוזמאון‬ ‫הערה ג' קוזמאזן‬

‫בי"מ‪ :‬רי' שנים = כי"ק‪ :‬מאתים ועשר שנים‬ ‫רו שנים‬ ‫‪42‬‬ ‫‪50‬‬

‫כי"ק‪ :‬שמתגדל‬ ‫שנתגדל‬ ‫‪03‬‬

‫יכנס עבד למדינה‬ ‫יבנס עבר‬ ‫‪61‬‬ ‫‪6‬‬
‫בגומת‬ ‫בנומת‬ ‫‪02 32‬‬ ‫‪7‬‬

‫מבי הוזאיי (כן בב' כ"י)‬ ‫‪4‬‬

‫למקטנם ועד גדולם (ירמיה לא לג)‬ ‫למגדולם ועד קטנם (ירמיה לא לד)‬ ‫‪1‬‬ ‫‪|80‬‬

‫נצנצה‬ ‫נצוצה‬ ‫‪5‬‬

‫בי"ק‪ :‬דמו‪ .‬זה דמו‬ ‫זה דמו‬ ‫‪71‬‬ ‫‪9‬‬

‫זקינו‬ ‫זקנינו‬ ‫‪8‬‬

‫ר' חגאי‬ ‫ר' חואי‬ ‫‪33‬‬

‫צ"ל תמצא וג'‪.‬‬ ‫תמצא‬ ‫‪33‬‬ ‫‪00‬‬

‫(בן בב"י מ' וק)‬ ‫אני שאיבדתי‬ ‫‪6‬‬

‫(כי'ק‪ :‬ר' אחבא)‬ ‫ר' אהבא‬ ‫‪12‬‬ ‫‪11‬‬

‫בימי יעקב שנ' והרעב כבד בארץ‪ .‬ששית‬ ‫בימי ‪ ....‬ששית‬ ‫‪32‬‬ ‫‪2‬‬

‫כי"ק‪ :‬שלהבטלה‬ ‫להבטלה‬ ‫‪5‬‬

‫כולנו בודאי‪.‬‬ ‫כלנו‪ .‬בודאי‬ ‫‪6‬‬

‫בי"ק‪ :‬נשיהם‬ ‫נשים‬ ‫‪72‬‬

 ‫‪71‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫כי"ק או תקון על פי כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫טעות‬ ‫או‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורח‬ ‫עמוד‬

‫ידין רב‬ ‫ידי ורב‬ ‫‪61‬‬ ‫‪83‬‬

‫ותמיהין עליהן‬ ‫ותמהין‬ ‫‪4‬‬

‫מילא‬ ‫מלא‬ ‫‪72‬‬

‫צלותי‬ ‫צלות‬ ‫‪8‬‬

‫תועפות לך‬ ‫תועפות"‬ ‫‪0‬ב‬

‫(תהלים קמה יח)‬ ‫(תהלים קמה ז)‬ ‫‪12‬‬ ‫‪4‬‬

‫כי"ק ‪ :‬מחבלא‬ ‫מחלבא‬ ‫‪61‬‬ ‫‪55‬‬

‫והתחיל‬ ‫התהיל‬ ‫‪41‬‬ ‫‪665‬‬

‫כי"ק‪ :‬שאלו לא‬ ‫שאלולא‬ ‫‪71‬‬

‫אמ' ר' פינחס אשרי הגבר אש' תיסרנוי ואם בא‬ ‫ואם בא‬ ‫‪22‬‬

‫(יב נ)‬ ‫ל ב)‬ ‫‪4‬‬

‫לא הקפירד‬ ‫הקפיר‬ ‫‪5‬‬

‫אין לך‬ ‫אין‬ ‫‪8‬‬

‫(איכה ג מ)‬ ‫(איבה ג י)‬ ‫‪2‬‬

‫כי"ק‪ :‬ומתורתך‬ ‫ומתורתך תלמדנו‬ ‫‪+4‬‬

‫(משלי ג יב)‬ ‫(משלי ג יג)‬
‫יצלח‬ ‫יצליח‬
‫אלו ואלו‬ ‫אלו‬
‫כי"ק‪ :‬אומ' לו יחי‪ .‬כך‬ ‫אומ' יהי כך‬ ‫‪|08‬‬
‫שבולן‬ ‫שכול‬
‫פרע‬ ‫פרוע‬ ‫‪9‬‬
‫חביב עליהן יתר מממונן ויש שממונן חביב עליהן‬ ‫חביב עליהן‬
‫(דברים לא כז)‬ ‫(דברים לא כח)‬ ‫‪2‬‬
‫אך טוב לישראל‬ ‫טוב‬
‫כי"מ אין שם אלא שלום (צ"ל אמר אין שם שלום‪ ,‬עיין‬ ‫אמר ואין שם אלא שלום‬ ‫‪006‬‬
‫עמוד > אמר יהודה בנימן נתפס כו)‬
‫כי"ק‪ :‬יהודה ביוסף לשעבר‬ ‫יהודה לשעבר‬
‫בי"מ שנ' הנה ימים נאם י"י ונגש ובכי"ק שנ' והיה ביום ההוא ונגש צ"ל שנ' הנה ימים‬
‫באים נאם י"י וננש‪ ...‬ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה (עמוס ט יג) ונ' והיה ביו'‬
‫ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות ‪ ...‬השטים (יואל ד יח) (ונפל מן ההרים עסיס) ועיין ‪36‬‬
‫שורה ‪ :‬שנדרש פסוק ונגש חורש על ענין זה‪.‬‬
‫וקרן אויבינו יודש‪ ....‬ופרי נגדש (כן צ"ל)‬ ‫‪7‬‬

‫אברהם על שאמר‬ ‫על שאמר‬

‫נביאיך ישראל היו‬ ‫ישראל היו נביאיך‬
‫הרי ערבים‬ ‫ערבים הרי‬
‫כי"ק‪ :‬מן הדרום לצפון‬ ‫מן הצפון אל הדרום‬ ‫‪00‬‬

‫ר' חייה רבה‬ ‫ר' חייא‬ ‫‪01‬‬

‫ר' יהודה‬ ‫ור' יהודה‬

‫כי"ק‪ :‬תפלה הוא‬ ‫תפלה‬
‫עקילס הגר‬ ‫עקילס‬ ‫‪02‬‬

‫אלעזר ‪:‬‬ ‫הערה יג' אליעזר‬

‫תבונה‬ ‫תבונות‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪81‬‬

‫וכי"ק‬ ‫על פי בי"מ‬ ‫כי"ק או תקון‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסה‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫יחיה‬
‫יהיה‬ ‫‪5‬‬ ‫‪801‬‬
‫כ"ק‪ :‬ר' ירמיה בר שמעיה‬ ‫ר' ירמיה‬ ‫‪03‬‬

‫בנען‬ ‫מצרים כנען‬ ‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬

‫ב"י מ' וק'‪ :‬אמ' ר' יהושע ואף אחיו שליוסף כיון שראו שכעס יהודה אף הם‬ ‫‪4‬‬
‫‪\ 2‬וקרהו אסון בדרך (אין מלת בררך פה במקרא)‬ ‫‪22‬‬ ‫‪6‬‬
‫(תהלים נ כא)‬ ‫(תהלים ג כא)‬ ‫‪01‬‬ ‫(‪)-‬‬
‫בי"ק‪ :‬מודעא אנא‬ ‫מודעא‬ ‫‪4‬‬ ‫‪9‬‬
‫בחרון אפו‬ ‫במקום אפו‬ ‫‪41‬‬
‫יד)‬ ‫לח‬ ‫(ישעיה‬
‫(ישעיה לח יח)‬
‫בושו‬ ‫ובושו‬ ‫‪6‬‬

‫הזרוע‬ ‫זרוע‬ ‫‪8‬‬

‫כי"ק‪ :‬שריו‬ ‫שרו‬ ‫ב‬

‫בן בשני ב"י‬ ‫אזלא ונזלא‬ ‫‪1‬‬ ‫‪00‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬
‫גשו‬ ‫גשה‬ ‫(=‬

‫לך‬ ‫(וגו'ו‬ ‫‪6‬‬

‫(יז ז)‬ ‫(יז יז)‬ ‫‪7‬‬

‫(ירמיה לא ח)‬ ‫(ירמיה לא ט)‬ ‫‪42‬‬

‫(תהלים קה כא)‬ ‫(תהלים כה כא)‬ ‫‪92‬‬
‫כי"ק‪ :‬שנתעצב‬ ‫שנעצב‬ ‫‪3‬‬ ‫‪85%‬‬
‫יהורם בן אחאב‬ ‫יהורם‬ ‫‪7‬‬
‫‪ .‬מפני שתחלתו‬ ‫שתחלתו‬ ‫‪51‬‬
‫כל העולם כולו‬ ‫כל העולם‬ ‫‪22‬‬

‫בת'‬ ‫וכת'‬ ‫‪+2‬‬

‫‪ .‬שיחה ולא מתוך דברים בטלים‬ ‫שיחה‬ ‫‪4‬‬ ‫‪45‬‬

‫ברבא‬ ‫בראבא‬ ‫‪21‬‬

‫בי"ק‪ :‬לננוז‬ ‫לגנזו‬ ‫‪61‬‬

‫אמרי‬ ‫אחרי‬ ‫‪7‬‬

‫לקמיה‬ ‫לקמית‬ ‫‪4‬‬

‫(ירמיה לא ז)‬ ‫(ירמיה לא ח)‬ ‫‪21‬‬

‫ב"י מ' וק'‪ :‬גם עלה על מנת ויוסף‬ ‫גם עלה ויוסף‬ ‫‪21‬‬ ‫‪65%‬‬

‫בי"ק‪ :‬והוא מוריש‬ ‫מוריש‬ ‫‪2‬‬ ‫‪%|=8‬‬

‫‪ |.‬שמו הוא למעלה‬ ‫שמו למעלה‬ ‫זנ‬

‫למטן‬ ‫למטן יקרא שמות‬ ‫‪33‬‬

‫איש שומר‪.‬‬ ‫איש‪ .‬שומר‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫‪0‬‬

‫אשכל‪ .‬הכפר‪.‬‬ ‫אשכל הכפר‬ ‫‪5‬‬

‫ב"י מ' וק'‪ :‬חנון‪ .‬רחום‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫אשת נעורים‪( .‬אבל בכי"מ על אשת סימן יז" ועל נעורים סימן יח'‪ ,‬והנה בשמות‬ ‫‪9‬‬

‫תורה מונה אשת נעורים יחד לסימן נז' וכן בשמות ירושלם לסימן בח' ועוד יש הוכחות‬
‫שאין לסמוך על הנקורות והסימנים‪ .‬ועיין הערה יב'‪.‬‬
‫טורק‪.‬‬ ‫שמן‪.‬‬ ‫צופים‪.‬‬ ‫ב"יק‪ :‬נופת‪.‬‬ ‫שמן תורק‬ ‫נופת צופים‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪0‬‬

‫"י‬ ‫כסא‬ ‫דד‬

‫ףנ קרית מלר‪ ,‬רב‪,‬‬ ‫לסה‬ ‫‪21‬‬

‫ות‬ ‫ור‬ ‫‪9‬‬

 ‫‪9‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫כי"ק או תקון על פי בי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫כי"מ או טעות‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫בי"ק‪ :‬במות נחלה‪ .‬כרמל י"י‪ .‬שמה‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪00‬‬

‫רמת‬ ‫‪3.‬‬ ‫רמה‬ ‫‪22‬‬

‫בהר מרום‪ .‬ישראל‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫וכן סנחריב (שאינו מן המרגלים)‬ ‫סנחריב‬ ‫‪5‬‬

‫שיש לו‬ ‫‪4‬‬ ‫שיש לי‬ ‫‪9‬‬

‫כ‬ ‫אף‬ ‫‪5‬‬

‫(העביר עליו הקלמוס וכתב בגליון חצרון וחמול)‬ ‫פלוא וחצרון‬ ‫‪5‬‬ ‫‪|00‬‬
‫(בכי"מ היה כתוב שעשה ומוגה שעשת וגם כי"ק גרס‬ ‫שעשת‬ ‫[‬

‫מעשה בנעני)‬
‫קהת‬ ‫וקהת‬ ‫(ף‬

‫נכנסו‬ ‫נכנסין‬ ‫‪72‬‬

‫כי"ק‪ :‬ולבסוף‬ ‫ובסוף‬ ‫‪22‬‬

‫פלי הוא‬ ‫פלא‬ ‫‪6‬‬

‫‪ .‬מה שכתוב‬ ‫מה כתוב‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬

‫ב"י מ' וק'‪ :‬שמראי‬ ‫שמרמי‬ ‫‪9‬‬

‫ושמרין‬ ‫ושומרון‬ ‫‪4‬‬

‫כי"ק‪ :‬על שום‬ ‫על שם‬ ‫‪51‬‬
‫איפטרכא‬ ‫אפטרכא‬ ‫‪61‬‬

‫אחי‬ ‫אחיו‬ ‫‪6‬‬ ‫‪4‬‬

‫כארוד (נכתב בגליון פי' כמו ערוד)‬ ‫‪41‬‬
‫כי"ק‪ :‬כרתנא דבי חזקיה‬ ‫כרתניא ר' חזקיה‬ ‫‪02‬‬

‫מרובים כחושים‬ ‫מרובין כחושין‬ ‫‪0‬‬

‫בי"ק‪ :‬ליצרן‬ ‫ליוצרז‬ ‫‪8‬‬

‫סוף הערה כז' בכי"ק אתמר צ"ל איתמר‪.‬‬

‫כי"מ‪ :‬חלפא | כי"ק‪ :‬חילפא‬ ‫חלפתא‬ ‫‪9‬‬ ‫‪55‬‬
‫כי"ק‪ :‬תימא‬ ‫תיומה‬ ‫‪2‬‬

‫מידי‬ ‫ממני‬ ‫‪4‬‬

‫במצרים ולא הורתה במצרים‪.‬‬ ‫במצרים‪.‬‬ ‫‪61‬‬

‫ר' יצחק אומי‬ ‫אמ' ר' יצחק‬ ‫‪72‬‬

‫רה‬ ‫ר' יהורה‬ ‫‪22‬‬ ‫‪6‬‬

‫דלא ‪ ...‬ציב חד‬ ‫דלמא ‪ ...‬ציב חד‬ ‫‪23‬‬

‫בי"ק‪ :‬ואמאי קארי ‪.‬י‪..‬שראל כולן‬ ‫ואימא קארו ‪ ....‬ישראל‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬
‫שלא יכנס אדם למצרים‬ ‫יוסף שלא יכנס אדם‬ ‫‪3‬‬

‫סימן יפה הוא‬ ‫סימן יפה‬ ‫‪6‬‬

‫הערה לד' צ"ל ולא יחרוב‬

‫הערה לו' ובכי"ק ושניהם כאחת צ"ל ושניהם כאחד‪.‬‬
‫הערה לו* ובכי"ק על ידיו צ"ל על ידו‬
‫הערה לז' עלידך צ"ל עלירך נכנסו ישראל‬
‫כששניהן (כן בשני כ"י)‬ ‫‪[|08‬‬
‫בי"ק‪ :‬היבן‪ .‬כ"י מ' וק ולפי‬ ‫איכן ‪.‬ל‪..‬פי‬
‫כן (וכן בהרבה מקומות)‬ ‫כך‬
‫שימכור (כן בשני כ"י)‬
‫ורב חמא‬ ‫‪4‬‬ ‫ור' חמא‬
‫‪55‬‬
 ‫לוח התקון‬
‫ובי"ק‬ ‫על פי כי"מ‬ ‫כי"ק או תקון‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬

‫תעמוד ‪ ..‬תעמוד ‪ ..‬תגין‬ ‫ותעמוד ‪ ..‬ותעמוד ‪ ..‬תגין‬ ‫‪0‬‬

‫חמשה‬ ‫‪1‬‬ ‫עוד חמשה‬ ‫‪14‬‬
‫ומ'‪ :‬ראשון‬ ‫הראשון‬
‫כי"ק‪ :‬אחר כן‬ ‫אחר כך‬
‫ר' שמעון בן יוחאי‬ ‫ר' שמעון‬
‫ומ'‪ :‬באמתו‬ ‫באמה‬
‫‪ .‬השיבו‬ ‫הושיבו‬ ‫‪000‬‬
‫‪ .‬הזכרתי (אבל השאר הכתבתי כמו בי"מ)‬ ‫הכתבתי‬
‫שלבשר ודם‬ ‫שלאדם‬
‫(אין זה בכי"ק)‬ ‫בשבת אמות או לאחר שבת‬
‫בי"ק‪ :‬מערב שבת‬ ‫בערב שבת‬
‫‪ .‬יתר מאלף‬ ‫מאלף‬
‫הערה לט' וחטיפת צ"ל וחטיפות‪ | .‬הערה מא עוד חמשה צ"ל חמשה‪.‬‬
‫בו"ק‪ :‬וכלבים‬ ‫וכלבייא‬ ‫‪1‬‬

‫לכך אמ'‬ ‫לכך נאמי‬

‫מרחקין (ל' תרגום של תעב)‬ ‫מרחיקין‬
‫\‬ ‫ומ'‪ :‬מאן‬ ‫מאי‬
‫אית ביה‬ ‫אית ליה‬ ‫‪2‬‬

‫רבונו שלעולם‬ ‫רבון העולמים‬

‫ירדו להשתקע‬ ‫ירד להשתקיע‬
‫היות‬ ‫הייתי‬
‫שלשים‪ = .‬הוי ולא השיגו‪.‬‬ ‫‪08‬‬
‫כי"ק‪ :‬עליו אמ' דויד‬ ‫עליו הכת' אומר‬
‫ולא ראיתי‬ ‫לא ראיתי‬
‫בי"ק‪ :‬ירא יי‬ ‫ירא‬
‫בן צרת‬ ‫לו צרת‬ ‫‪4‬‬

‫רב הסדא | כי"מ‪ :‬ר' חסדא‬ ‫ר'‬

‫מממוניות‬ ‫מטמניות‬
‫ו‬ ‫נגזוה‬
‫שלא גלו‬ ‫שלא עלו‬ ‫‪05‬‬
‫שפלוני ממשפחה פלונית‬ ‫שפלוני ממשפחת פלוני‬ ‫‪06‬‬
‫והיה יודען‬ ‫והיו יודעין‬
‫שנתבשרו בו‬ ‫שנתבשרו‬
‫מה הוא‬ ‫מהוא‬
‫כי"ק ‪ :‬ויבוא‬ ‫יבוא‬
‫הערה יח' גלותא צ"ל גלוותא‪.‬‬
‫לאין ממש‬ ‫‪.‬‬ ‫אין לממש‬
‫ונראה‬ ‫דיין על גבו‪-‬‬ ‫ונכתב‬ ‫מחדש‬ ‫הקב"ה‬ ‫הזה‬ ‫בעולם‬ ‫כתוב‪.‬‬ ‫היה‬ ‫דיין הקב"ה | בכי"מ‬
‫שצ"ל דיין שהקב"ה‬
‫(נראה שחפר תחלת המאמר‪ ,‬ועיין עמוד =? שורה ז‪ :‬וג') ובכי"ק חסר הדף‬ ‫אהד מכל וג'‪.‬‬
‫בי"מ‪ :‬קרי‬ ‫קורי‬
‫עבר םזי‬ ‫‪₪‬‬ ‫בר בזי‬
‫הני מאה‬ ‫‪3‬‬ ‫מאה‬
‫‪1‬‬ ‫לוח התקון‬
‫נוסה כי"ק או תקון על פי כי"מ וכי"ק‬ ‫דפוס‬ ‫כי"מ או טעות‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫כי"מ‪ :‬באשרי אשרי‬ ‫באשרי‬ ‫‪53+‬‬ ‫‪2‬‬
‫נכוה‬ ‫נכונה‬ ‫ו‬ ‫‪46‬‬
‫ואיעקר‬ ‫ואעיקר‬ ‫‪9‬‬ ‫‪58‬‬
‫לחצר מות (כמו בשורה לג')‬ ‫לחצרמות‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬
‫צ"ל טובי‬ ‫טוביה‬ ‫‪4‬‬
‫בי"ק‪ :‬אילמי‬ ‫אלמא‬ ‫‪5‬‬ ‫זד‬
‫ואלא‬ ‫ואי לא‬ ‫‪9‬‬
‫דיקברונך‪ .‬ספוד דיספרונך‪.‬‬ ‫דקברונך‪.‬‬ ‫>‬ ‫‪8‬‬
‫אומ'‬ ‫אמרי‬ ‫‪5:‬‬ ‫‪9‬‬
‫איתי ליה‬ ‫איתי לה‬ ‫‪5‬‬
‫מתגלגלין‬ ‫מתגלגלות‬ ‫‪9‬‬
‫מקרא‪ :‬והנחתי‬ ‫והושבתי‬ ‫=‬
‫כי"ק‪ :‬מסאבתא ‪ ...‬בחיק אמו‬ ‫מסאבא‪ .-..‬בחיק אמה‬ ‫‪₪‬‬
‫‪ =.‬ונותנין עליהן‬ ‫וותנין‬ ‫‪3:‬‬
‫ומ'‪ :‬שוכב‬ ‫שכב‬ ‫ל‬
‫שנקברו‬ ‫שנקבר‬ ‫‪5‬‬ ‫געז‬
‫‪ .‬טהרה‬ ‫טהורה‬ ‫‪4‬‬
‫ומ'‪ :‬אע"פ שלא כתב אע"פ‬ ‫אע"פ‬ ‫‪9‬‬
‫‪ 4.‬הוצאת‬ ‫יצא‬ ‫‪7‬‬
‫‪ .‬בר יפת‬ ‫ביר' יפת‬
‫ומ'‪ :‬תעלא‬ ‫תעלה‬ ‫‪9‬‬
‫הבה‬ ‫בפ'‬ ‫‪+‬‬ ‫פע‬
‫ומ'‪ :‬שילדה בנים‬ ‫שילדה‬ ‫‪|:‬‬
‫לא‬ ‫ף‬ ‫הלא‬ ‫‪5‬‬
‫ומ'‪ :‬תדע לך‬ ‫‪.‬‬
‫‪ 2‬אמ ר' לוי‬ ‫‪ | 9‬ואמ' ר' לוי‬
‫‪ 2‬הוא מרגיש‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪ 5‬מריש‬ ‫‪3₪‬‬
‫ואיתסי‬ ‫ואיתפח‬ ‫‪9‬‬
‫ותנו‬ ‫‪ ₪‬תנו‬
‫כשבא‬ ‫‪.‬‬ ‫= כבשבקש‬
‫צדיק‪ ...‬שנינה‬ ‫‪ :‬הצדק‪ ...‬השכינה‬ ‫‪4‬‬
‫ואלו הן פרקליטים‬ ‫‪ 3‬ואלו הן פרקליטים גדולים‬
‫זה חווה וזה מת‬ ‫‪4‬‬ ‫זה חויה וזה אינו חויה‬
‫שיגרה‬ ‫‪4‬‬ ‫שגרה‬
‫ומ'‪ :‬תפלתי בפי‬ ‫תפלתי‬
‫תלמידיו‬ ‫תלמידים‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬
‫ששיגרה‬ ‫‪|.‬‬ ‫‪ 7‬ששגרה‬
‫אמ'‬ ‫אמ' להן‬
‫ומ'‪ :‬לאו‬ ‫לא‬ ‫‪7‬‬
‫על תנאי‬ ‫‪4‬‬ ‫על מנת‬ ‫‪6‬‬
‫ואתה‬ ‫‪.‬‬ ‫ויוסף‬ ‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬
‫לי שוב בנים‬ ‫לי בנים‬ ‫=‬
‫ומיד הוציא‬ ‫ומי הוציא‬ ‫‪6‬‬
‫‪1-8‬‬
‫=‬

‫לוה התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫כי"ק או תקון על פי כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬
‫קדוש‬ ‫ו‬ ‫קדש‬ ‫קודש | בי"מ‪:‬‬
‫מהוא‬ ‫ומ'‪:‬‬ ‫מהו‬
‫אחריהם לך יהיו‪ .‬בכי"ק מלות אלו אינן‪.‬‬
‫כי"ק‪ :‬רב חנין‬ ‫ר' חנין‬
‫‪ 4‬ומ'‪ :‬חלקו‬ ‫חלק‬
‫במקרא‪ :‬לבני אפרים‬ ‫לאפרים‬
‫צ"ל וכאן‪.‬‬ ‫וכאן‬
‫כי"ק ומ'‪ :‬צרך (לשון עבר)‬ ‫צריך‬
‫כי"ק‪ :‬אשתי בערב‬ ‫‪8‬‬
‫ו עולם חשך‬ ‫חשך עולם‬
‫ו ר' חנינה‬ ‫חנינה‬
‫אלא מאשתו‬ ‫מ"‬ ‫אלא באשתו‬
‫גולם היא‬ ‫היא גולם‬
‫ומ'‪ :‬מזרעו‬ ‫‪/‬‬ ‫מזרע‬ ‫‪9‬‬
‫רוח הקרש ‪ ...‬ר' שמעון‬ ‫ו‬ ‫שבינה ‪ ...‬ר' ישמעאל‬
‫ומ'‪ :‬ואיזה זה‬ ‫ו‬ ‫ואיזה‬
‫במקרא‪ :‬ויכו בהם‬ ‫ויכו מהם‬
‫בי"ק‪ :‬ולמה לא יוכל לראות‬ ‫ולמה‬
‫וחיבקם ואמר‬ ‫וחיבק להן‪ .‬אמ'‬
‫אמ' להן בני‬ ‫אמ' להן‬ ‫‪0‬‬
‫רוח הקדש ליעקב‬ ‫רוח הקדש‬
‫ר' חונא‬ ‫ר' חנא‬
‫מצעיר‬ ‫מקטין‬
‫ומה זכה‪ .‬זכה‪.‬‬ ‫ומה זכה‬ ‫‪1‬‬
‫מחבירו‬ ‫מחבירו בחכמה‬
‫שליושב‬ ‫ליושב‬
‫אלא אם כן היה‬ ‫אלא עם‬
‫אלא עם יוסף‬ ‫עם יוסף אלא‬
‫ומ'‪ :‬לכולא‬ ‫לכולם‬
‫רב חמא‬ ‫ר' חמא‬
‫ותורמולו‬ ‫ותורמול‬
‫רועה ה' רועי‬ ‫רועה דכח' ה' רועי‬ ‫‪2‬‬

‫בכלי טוב‬ ‫בכל יום‬

‫במים‬ ‫בים‬ ‫‪8‬‬

‫מקבלין אותו‬ ‫מקבלין‬

‫ומ'‪ :‬תנאיי‬ ‫תנאי‬ ‫‪4‬‬

‫הוות‬ ‫היא הות‬

‫דאמרי‬ ‫דאמור‬
‫אזרבן‬ ‫אזדבון‬
‫ומ'‪ :‬באפאי‬ ‫באפי‬
‫אמ'‬ ‫ואמ'‬
‫בר‬ ‫ביר'‬
‫וההוא‬ ‫וההיא‬
‫כש ‪56 5‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫כי"ק או תקון על פי כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫כי"מ או טעות‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמור‬

‫מעולה צ"ל בני‪ .‬ראש ישיבה מעולה‬ ‫ישיבה‪.,‬‬ ‫בני ראש‬ ‫דד‬
‫ויפתח‬ ‫מאפרים‬ ‫ירבעם‬ ‫במלכים‬ ‫ממנשה‪.‬‬ ‫בי"ק ומ'‪:‬‬ ‫ממנשה‪.‬‬
‫ממנשה‪:‬‬
‫הספר‬ ‫וגו'‬ ‫‪9‬‬
‫האהבה‬ ‫את‬ ‫האהבה‬

‫באומות‬ ‫כי"ק‪:‬‬ ‫באומות העולם‬

‫האספו‬ ‫האפפו‪.‬‬ ‫האספו‬
‫ובנימין‪.‬‬ ‫ביהודה‬ ‫נוהגין כבוד‬ ‫ומ'‪ :‬ובנימן שיהו‬ ‫ובנימין‪.‬‬
‫נחמן‬ ‫נחמני‬
‫תאני‬ ‫‪3.‬‬ ‫דתאני‬ ‫‪0‬‬
‫חרבן עולם‬ ‫=‬ ‫חרבן בעולם‬
‫וג' (יחזקאל לח יו)‬ ‫תהיה‬ ‫הימים‬ ‫צ"ל דכת' באחרית‬ ‫דכת' באחרית הימים (וג')‬
‫(ועיין הערה ח')‬
‫(איננו בכי"ק)‬ ‫ה' אחד‬ ‫‪1‬‬
‫כי"ק‪ :‬לא הביא אלא דודאים מן ההבקר‪.‬‬ ‫לא הביא אלא מן המופקר‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫ואני בכור‬ ‫אני בכור‬
‫ובני ראובן בכור יישראל (במקרא‪ :‬בני) (שמות ו יד)‬ ‫ובני ראובן‬
‫יוחסין‬ ‫ייחוסין‬
‫היתה הבכורה ‪..‬ו‪.‬המלכות‬ ‫היתה בכורה ‪ ...‬והמלכות שלך‬
‫היה לך בבכורה‬ ‫‪.‬‬ ‫היה לך בכורה‬
‫הרחישות שרחשתי באמך לא בשבילה‬ ‫החרישות שחרשתי לאמך לא בשבילך ‪|,‬‬
‫הערה יב' באמך צ"ל לאמך‪.‬‬
‫הערה יד' לפוחזי שקופצין למים צ"ל לפוחזין שקופצין למים ומשתברין‬
‫בי"ק‪ :‬זך (פי' זכה]‬ ‫זר‬ ‫‪8‬‬

‫בר זכאי בשם ר' חייה רובה‬ ‫בן זכאי בשם ר' חייא רבא‬
‫להיות משער‬ ‫מַשעֶר (כי"מ איננו נקוד)‬
‫(שמות כ ב)‪ .‬כיון‬ ‫‪4‬‬
‫בי"ק‪ :‬למוכר לעשו‬ ‫לעשו‬
‫מכירין‬ ‫מכור‬
‫איסי‬ ‫ר' איסי‬
‫ר' חוליא ר‬ ‫ר' חוליא ור'‬
‫זבריקן‬ ‫זבריקון‬ ‫‪5‬‬
‫‪ 3.‬אפלו‬ ‫שאפלו‬
‫שבל‬ ‫אמרו שכל‬
‫ואומ' (הוי צ"ל הוין)‬ ‫אומ' מחבל‬
‫זמרי‬ ‫שטים‬
‫אמ' לו אתה‬ ‫אמ' אתה‬
‫‪ | ₪‬יהודאי‬ ‫יהודי‬
‫והרחמים קרובים‬ ‫והרחמנות קרובה‬ ‫‪6‬‬
‫‪ |.‬לעתיד לבוא‬ ‫לעתיד‬
‫ומ'‪ :‬את אמ'‬ ‫אתמר‬
‫‪ .‬את אמ'‬ ‫אתאמי'‬
‫האש ‪ ...‬מבור‬ ‫חשרפה ‪ ...‬מגוב‬
 ‫לוח התקון‬ ‫‪4‬‬
‫כי"ק או תקון על פי כי"מ וכי"ק‬ ‫נוסח‬ ‫דפוס‬ ‫או טעות‬ ‫כי"מ‬ ‫נוסח‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫בי"ק‪ :‬בני בניו‬ ‫‪ 3:‬בניו‬ ‫‪6‬‬
‫הערה לד‪ .‬חוצפה צ"ל חוצפא‬
‫‪ .‬סנהדריות‬ ‫כנהדין‬ ‫‪5‬‬ ‫זז‬
‫ובר‬ ‫? | דבי רב (בכי"מ המאמר חפר)‬
‫(יחזקאל‬ ‫(דברי הימים ב'‬ ‫‪3‬‬
‫בי"ק‪ :‬בר מלאה‬ ‫‪ 3‬כר מלאה‬
‫דכת ברג‬ ‫? שנ‬ ‫‪8‬‬
‫ומקריבין‬ ‫= = ומקרבין‬
‫אין סות‬ ‫‪ 4‬אין סותה‬
‫ומשיב‬ ‫וממיישב‬ ‫‪%‬‬ ‫‪98‬‬
‫כשניים‬ ‫‪ | %8‬בשניים‬
‫צ"ל לצידון !וגו‬ ‫?ג לצדון‬ ‫‪0‬‬
‫בי"ק ומ'‪ :‬אמתי הנביא‬ ‫?‪ 3‬אמתי‬
‫כולן לפני הקב"ה‬ ‫הערה מז' צריך למחוק תיבות‪ :‬אמר‬
‫הערה מח' מכוון לבו צ"ל מכוין‬
‫כי"ק‪ :‬עושה‬ ‫‪ 5 - 1‬עוסק‬
‫ומ'‪ :‬מרביץ דברי‬ ‫מרבץ‬
‫כי נעמה‪ .‬דרכיה דרכי נעם (משלי ג יז)‪ .‬ויט‬ ‫‪ 8‬וט‬
‫כולם‬ ‫‪ 9‬כולו‬
‫ומ'‪ :‬חאמי‬ ‫| חמאי‬
‫אכלוזא‬ ‫אכלוסא‬
‫ר' תנהומא אומ'‬ ‫‪ 3‬ר' תנחומא‬
‫ומ'‪ :‬וכל‬ ‫> וכל אלו‬
‫לת‬ ‫וכה‬ ‫זה ‪ ...‬שלא‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬
‫שמה דלילה‬ ‫שמה‬ ‫‪9‬‬
‫נוקם‬ ‫‪.‬‬ ‫נוקם ונוטר‬ ‫‪:‬ד‬ ‫‪(3‬‬
‫ה‬ ‫דכת'‬ ‫‪7‬‬
‫כדאי היא‬ ‫כדאי הוא‬ ‫‪4‬‬
‫כיון‬ ‫וביון‬
‫בהערה סח' צ"ל בטנה תריין ‪ ...‬דמפטט צהי‪ .‬ר' חוניא‪.‬‬
‫כי"ק‪ :‬בר' נחמיה‬ ‫בן נחמיה‬ ‫‪%0‬‬
‫צ"ל לחמו נוג'ו‪ ...‬למלכים‪( .‬ד'א! והוא‬ ‫לחמו ‪.‬ל‪.‬מלכים‪ .‬והוא‬ ‫>‬
‫כי"ק‪ :‬ובאנפנקין ‪.‬א‪.‬נ‪.‬פיקינן‬ ‫ובאפנקין ‪.‬א‪.‬פ‪.‬נקין‬ ‫‪3:‬‬ ‫‪68‬‬
‫אונו‬ ‫אוני‬ ‫‪3‬‬
‫ועד ים‪( .‬דברים ג יג)‬ ‫ועד ים‬
‫אמר‬ ‫‪,‬‬ ‫דאמר‬ ‫‪4‬‬

‫על שום שנ'‬ ‫‪=.‬‬ ‫על שם‬

‫הנתן אמרי‪ ...‬בןאבינעם‪ .‬מאמר זה נכפל לקמן בעמוד ‪ 6‬ומה שבינתיים איננו בכי"ק‪.‬‬ ‫>‬
‫וציון (פ) צריך להיות בסוף מאמר הנכפל‪.‬‬
‫(פ) שתי נשים (כן הוא בכי"ק ומ')‬ ‫שתי‬ ‫?‬ ‫‪6‬‬
‫משבט נפתלי שבת' בו נפתלי (כן חוא בכי"ק ומ')‬ ‫משבט נפתלי‬ ‫‪9‬‬
‫בי"ק‪ :‬ולכל חיילותיו‬ ‫וחיילותיו‬ ‫‪6‬‬
‫‪ .‬שצלבה‬ ‫שאיבדה‬
‫‪5‬‬ ‫לוח התקון‬
‫וכי"ק‬ ‫נוסח כי"ק או תקון על פי כי"מ‬ ‫דפוס‬ ‫נוסח כי"מ או טעות‬ ‫שורה‬ ‫עמוד‬
‫(צ"ל בני קרח)‬ ‫אסף‬ ‫<<‬ ‫‪6‬‬
‫אליך ה' (תהלים מב ב)‪.‬‬ ‫‪33‬‬
‫בי"ק ‪ :‬מתמר‬ ‫מפצע‬ ‫‪3‬‬
‫אידי‬ ‫איתי‬ ‫‪%3‬‬ ‫זאד‬
‫בעסבי‬ ‫בעסקי‬ ‫‪93‬‬ ‫‪8‬‬
‫(בי"ק‪ :‬כמחל)‬ ‫כמזל‬
‫ונמתחה וחזרה‬ ‫ונמתחה‬ ‫‪9‬‬
‫= ומ'‪ :‬איקונן (דלא בהערה)‬ ‫אקונין‬ ‫‪5‬‬ ‫‪9‬‬
‫כבעל‬ ‫בבעל‬
‫חשקי‬ ‫השקי‬ ‫‪3‬‬
‫טיברייס‬ ‫טיבריים‬ ‫‪3‬‬
‫(‪ .‬ומ' דדייה) בי"מ‪ :‬אוניקו = כי"ק‪ :‬איניקו‬ ‫תדייה‪ ...‬אניקו‬ ‫‪7‬‬
‫מור‬ ‫כנזיר‬ ‫‪8‬‬
‫עילם‬ ‫עולם‬ ‫‪6‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪ |.‬מאספמיא‬ ‫באספמיא‬ ‫‪7‬‬
‫שהיה‬ ‫שהוא‬ ‫‪6‬‬ ‫‪1‬‬
‫= ומ'‪ :‬שלבגלון‬ ‫בן בנו שלעגלון‬ ‫‪6‬‬
‫‪ .‬מעך‬ ‫| מעיך‬
‫סיוטא‬ ‫סיומא‬ ‫‪4‬‬
‫תלמיד חכמ'‬ ‫תלמיר‬ ‫‪3:‬‬ ‫‪9‬‬
‫ודהסתה‬ ‫ידהסתה‬ ‫>‬ ‫‪8‬‬
‫ממנו סנדרי גדולה ונסתלקה ממנו שבינה‪.‬‬ ‫ממנו שבינה‬ ‫‪3‬‬
‫צ"ל ברישה‬ ‫ברישיה‬ ‫‪3‬‬ ‫‪85‬‬
‫כי"מ‪ :‬בצדרא‬ ‫בצררא‬ ‫‪5‬‬ ‫‪78‬‬
‫בי‬ ‫ערבון‬
‫כן הוא בכי"מ‪ .‬אבל בשורה = לבני גדול‬ ‫בנן נשיא‬ ‫‪33‬‬ ‫‪8‬‬
‫ו‬ ‫ינוח על משכבותם‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬
‫(נראה שצ"ל‪ :‬ולא כתיב‪ .‬ולא אנחנו בראנו עצמיגו‪).‬‬ ‫בראנו עצמינו‪.‬‬
‫בי"מ‪ :‬טובה לנפשי‬ ‫טובה ונפשי‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ |.‬עתידים ליעשות‬ ‫עתידים לעשות‬ ‫‪3‬‬ ‫‪8‬‬
‫במקרא‪ :‬כמסיגי‬ ‫כמשגי‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪ 4‬העל אלה ‪ ...‬תחשה ותעננו עד מאוד‪.‬‬ ‫על זאת ‪ ...‬תחריש ותענינו‪.‬‬
‫בי"מ‪ :‬מקבלת‬ ‫כמקבלין‬ ‫?‬ ‫‪8‬‬
‫בבי"מ)‬ ‫נד יא) (כן הוא‬ ‫(ישעיה‬ ‫לא נוחמה‬ ‫תנחומין שנ' עניה פוערה‬ ‫‪9‬‬
 ‫‪3‬‬‫‪3 47.‬‬
‫אאזע‬

‫ברואיו יחוד‬ ‫ברואיוי הוד‬

‫מאהבה‬ ‫מן מאהבה‬
‫סתום‬ ‫סתם‬
‫לנפשוי‬ ‫לנפש‬
‫וחומר‬ ‫חומר‬
‫ביניהן‬ ‫ביניה‬
‫היבן‬ ‫היכ‬
‫נגות‬ ‫גנות‬ ‫‪:‬אא‬

‫(תהלים כט)‬ ‫(שם ט)‬ ‫ס‪3‬‬

‫הפטיש‬ ‫הפשיט‬ ‫‪7‬‬ ‫צאא‬

‫לבמה‪ ...‬לבמה‬ ‫ל‪.‬במא‬

‫לבמה ‪..‬‬
 ‫ו\ ו‬
‫‪4‬‬

‫‪ 51‬אססם פוחדך‬ ‫‪6‬ח‪60 13 1‬‬ ‫‪.‬ה ה=ד ןאצ‬ ‫חס צההחםו | פוטהס‬
‫חס ‪+‬סח ‪6." !+‬טכ ‪ "8180‬זפסחט ‪ !153 6180 062815‬סחז‬ ‫א סח‬
‫ץזהזםו! ‪ 4 01 601‬פָחוטָחוזם עם ‪06‬עצ‪6‬ח‪6‬ז ‪ 60‬ע‪8‬ח‬

‫=זהפ‬
 ‫‪8₪‬‬
‫צצזפתעצזאס‬
‫‪5‬‬
‫‪00‬‬
‫אספאס‪1‬‬
‫‪6.5. 4‬‬
 ‫ושח‬

‫\‬
‫ו‬
‫תדר‬
‫דו‬
‫הרי‬
‫ודה‬

‫‪.‬‬
‫ָ‬
‫‪3‬‬