‫‪26/11/09‬‬

‫תיאוריות קולנועיות‪ -‬תרגיל – שיעור ‪6‬‬

‫פורמליזם‪-‬סיכום )משבוע שעבר(‬
‫הבסיס למחקרם היא השאלה‪ -‬מהי אומנות? מה הדבר שהופך משהו‬
‫לאומנותי? מה מבדיל אומנות משאר הדברים‪.‬‬
‫טיניאנוב‪-‬‬
‫טניאנוב הוא פורמליסט‪ ,‬חלק מאותה קבוצה של פורמליסטים‪ -‬לכן‬
‫במרכז מאמרו עומדת השאלה‪ -‬מהי "קולנועיות"? מה שונה בקולנוע‬
‫משאר התחומים‪ .‬וכדי לענות על שאלה זו‪ -‬הוא יוצר נפרדות לקולנוע‪,‬‬
‫מנפה את החקירה מכל שאר התחומים שהם לא קולנוע‪.‬‬
‫ומציין ‪ 2‬דברים שלטענתו הם לא קולנוע‪:‬‬
‫‪.1‬מציאות‪ -‬קובע שאומנות היא לא מציאות‪ .‬ומטרת האומנות היא‬
‫להיות שונה מהמציאות‪ -‬ליצור הזרה‪ .‬והקולנוע כאומנות‪ -‬תפקידו‬
‫הוא לא להיות מציאותי‪ ,‬להתנתק מהמציאות‪ .‬ובתחילת המאמר‪-‬‬
‫טניאנוב יוצא נגד אלו שמגדירים את הקולנוע כמציאות‪ .‬הדוגמא‬
‫שהוא נותן‪ -‬ציור של נמר על חרב של האדם הקדמון )באופן‬
‫דומה לדוגמא של באזן(‪ .‬הציור של הנמר על להב החרב ‪-‬‬
‫מטרתו להביא מזל טוב‪ -‬לגרום לכך שהוא יתפוס נמר‪ .‬חבר של‬
‫האדם הקדמון אומר לו‪ -‬שעדיף להדביק עין ופרווה של נמר‪ -‬כי‬
‫זה ייצוג יותר טוב ויותר דומה למציאות של הנמר‪ .‬אך תשובת‬
‫אותו אדם קדמון )וגם של טיניאנוב(‪ -‬למה הנמר צריך להיות‬
‫דומה למציאות? מטרת הציור היא לסמל את הנמר‪ -‬להיות סימן‬
‫שיוצר הפשטה של אובייקט הנמר המציאותי‪ .‬אין צורך של‬
‫הציור להיות דומה למציאות‪ .‬בדיוק כמו הסימן של ה‪"-‬מילה"‪-‬‬
‫שהיא מייצגת את אובייקט‪ ,‬במקום להיצטרך את הדבר הפיזי‪.‬‬
‫ואז תפקידה של האומנות‪ -‬להפשיט את המציאות )מלשון‬
‫מופשט(‪ -‬לא להיות כמו המציאות‪ -‬אלא‪ ,‬ליצור אלטרנטיבות‬
‫בעזרת סמלים‪ .‬זה גם הרעיון של תרבות‪ -‬שימוש בסמלים‬
‫שמהווים תחליף מופשט לאובייקטים ממשיים‪ .‬זה הבסיס של‬
‫תרבות ושל אומנות )לדעת טיניאנוב(‪ .‬מסקנה‪ :‬קולנוע הוא לא‬
‫מציאות‪ -‬אלא הפשטה‪.‬‬
‫‪.2‬קולנוע הוא לא אומנויות אחרות‪ -‬אי אפשר לנסות לפרש קולנוע‬
‫לפי טרמינולוגיות של אומניות אחרות )למשל אי אפשר לקרוא‬
‫לקולנוע – ציור עם זמן וכו'(‪ .‬בעיקר הוא מנתק את הקולנוע‬
‫מהתיאטרון‪ -‬שמרבים להשוותו לקולנוע )קולנוע מוגדר הרבה‬
‫כ"תיאטרון מצולם"(‪ .‬טניאנוב‪ -‬דוחה את ההשוואה הזו‪ .‬כי בניגוד‬
 ‫לתיאטרון קולנוע הוא‪ -‬שטוח‪ ,‬אילם וחסר‪-‬צבע‪ .‬עני במאפיינים‬
‫לעומת התיאטרון שכביכול מספק חוויה יותר מלאה‪) .‬המאמר‬
‫נכתב ב‪-1927-‬שנה לפני כניסת הסאונד(‪ .‬אך לדעת טיניאנוב‪-‬‬
‫זה מה שמייחד את הקולנוע‪ -‬זה מה שמבדיל אותו מהקולנוע‪ -‬זה‬
‫המפתח לפרש את הקולנוע‪ -‬כאומנות בפני עצמה‪ .‬ה"חסרונות"‬
‫לדעת טיניאנוב‪ -‬הופכים ליתרונות‪ -‬כי זה מה שמייחד אותו‪ ,‬גורם‬
‫לו להיות בולט על רקע האומנויות האחרות‪.‬‬
‫]ברגע של כניסת הסאונד )והצבע לאחר מכן( הזהות של‬
‫הקולנוע בשביל הפורמסליטים מתערערת‪ -‬כי הם הגדירו אותו‬
‫לפי מה הוא לא‪ -‬ואז הם לא בטוחים מה הוא יותר‪ -‬הם מגדירים‬
‫אותו לפי הגבולות שלו‪ -‬לפי "מה הוא לא"‪[.‬‬

‫מה שמאפיין את הקולנועיות‪ ,‬ונמצא בבסיס המדיום‪ -‬לדעת טיניאנוב‪:‬‬

‫המציאות נקרעת מההקשר שלה ועוברת תהליך של טרנספורמציה‬
‫סיגנונית‪/‬סטייליסטית‪" -‬שינוי צורה"‪ -‬מחומרי המציאות לסיגנון‪-‬‬
‫המציאות הופכת לצורה‪/‬סיגנון‪ .‬שינוי "מצב צבירה"‪ .‬כאילו המציאות‬
‫נכנסת‪ /‬נשאבת דרך עדשת המצלמה‪ -‬עוברת תהליך ומוצרנת‬
‫למערכת של סימנים סמנטים‪ -‬שמה שמגדיר אותם זה היחסים‬
‫המערכתיים‪ .‬הערך של הרכיבים נקבע ע"פ מערכת היחסים שלהם עם‬
‫שאר הרכיבים באותה מערכת‪ .‬אפשר להשוות את זה לשפה‪ .‬יש‬
‫בשפה רכיבים‪ -‬אותיות‪ -‬שמשנות את המשמעות שלהם ביחס לאותיות‬
‫שמסביבה שיוצרות מילה בעלת משמעות‪ .‬כנ"ל מילים‪ -‬שמשנות את‬
‫המשמעותם בהקשר של משפטים‪ ,‬בגלל מערכת היחסים בינם לבין‬
‫רכיבים שונים במערכת )מילים(‪.‬‬
‫מה שיוצר את הטרנספורמציה הסיגנונית הזו‪ -‬הם שלל אמצעי המבע‬
‫של הקולנוע‪-‬תפאורה‪,‬תאורה‪ ,‬עריכה‪ ,‬טייפקאסטינג וכו'‪.‬‬

‫כלבי אשמורת‪ /‬טרנטינו‪ -‬סצינת סיום‬

‫לפי טינאנוב‪ ,‬הדמויות הנראות הסצינה זו הם לא הדמויות המציאותיות‪-‬‬
‫אלא מוגדרות לפי הקומפוציזיה‪ ,‬היחסים בין הדמויות‪ ,‬הפריימינג‪-‬‬
‫העמדת המצלמה ביחס לדמויות שבמרחב‪ ,‬תאורה‪ ,‬עריכה והבדלים‬
‫בין הדימויים השונים‪ .‬הבדלים בין פורגראונד לבקגראונד )בין קדמת‬
‫הפריים ועומק הפריים(‪ ,‬בין מואר לחשוך‪ ,‬בין צבעים שונים‪ -‬כל אלו‬
‫נותנים לסימן את משמעותו שהיא ביחס לרכיבים האחרים‪.‬‬

‫פוטוגניות )לפי הריאליסטים(‪ -‬הצילום מחלץ מהאובייקט המציאותי את‬

‫האיכויות האסטטיות שלו שלא נראות לעין‪ ,‬אלא בעצם הצילום‪ -‬בזה‬
 ‫שמבודדים אותו ומקפיאים אותו ומתמקדים בו‪ -‬אז רואים את היופי‬
‫האמיתי של האובייקט המציאותי‪.‬‬
‫טיניאנוב שולל את מושג הפוטוגניות של באזן‪ .‬לטענתו לעולם אין יופי‬
‫אסטטתי בפני עצמו‪ -‬אלא התחבולות של האומנות‪ -‬של הקולנוע ושל‬
‫הצילום‪ ,‬הם אלו שמעניקים לאובייקט את היופי שלו בצילומים‪ .‬ה"איך"‬
‫)במובן של איך‪ -‬צילמו( מעניק את האסטתיקה‪ -‬לא ה‪"-‬מה"‪ -‬לא מה‬
‫מצלמים‪ -‬אלא איך‪ .‬סינמטוגניות‪-‬הערך האסטטי נובע מההצרנה של‬
‫האובייקט בצילום‪ ,‬של היחסים שלו עם שאר האובייקטים מסביבו‪ -‬ולא‬
‫מהאובייקט המציאותי עצמו‪.‬‬

‫בסופו של דבר טאניאנוב משווה את הקולנוע לשירה‪ -‬לוקח את‬

‫"מחסן" התחבולות של השירה ומכפיף אותם על הקולנוע‪ .‬למשל‬
‫תחבולת המטאפורה )דוגמא למטאפורה‪" -‬הערבה הבוכיה"‪ -‬לקיחת‬
‫מילה מתחום האנושי )לבכות( ומילה מתחום אחר‪) -‬ערבה( ולקשר‬
‫בינהם( בודק איך עושים מטאפורות בקולנוע )יונים במקום אהבה‬
‫למשל(‪.‬‬

‫חבורת הפרא‪/‬מערבון‪/‬סם פקינפה‬

‫חבורת פושעים מגיעה לעיירה מחופשת לחיל פרשים כדי לשדוד בנק‪.‬‬
‫‪ 2‬מבעים קולנועים‪:‬‬
‫•קלוז‪-‬אפ עושה ניתוק של האובייקט מהזמן‪ -‬יוצר דימוי על זמני‪.‬‬
‫כאילו הקפאה של הפריים‪.‬‬
‫•סצינה בה מישהו נופל‪ -‬ותוך כדי הנפילה מראים לסירוגין‬
‫קטעים מתוך הקרב‪-‬ייצוג לא נכון של הזמן‪ -‬חזרתיות של אותו‬
‫שוט במקטעי זמן שונים בתוך הרצף‪ -‬ואז נוצר אצלינו התחושה‬
‫שדברים קורים במקביל – נוצר משך ראייה לא ריאלי‪ -‬משך‬
‫שהקולנוע יוצר דרך התחבולה של העריכה‪.‬‬

‫לקרוא‪:‬‬
‫–מאמר של אייזנשטיין‬
‫–בן שאול עמ' ‪84-93‬‬