‫שיעור ‪1‬‬

‫מאז הולדת הקולנוע היו ‪ 2‬קבוצות מרכזיות של תיאורתיקנים קולנועיות‪ :‬תיאורתיקנים של הריאליזם‬
‫ושל הפורמליזם‪.‬‬

‫הפורמליסטים (מהמילה פורם – צורה) היו חוקרי קולנוע שרצו לבדוק את היחוד של המדיום הקולנוע‬
‫(מה עושה אותו למיוחד) והם ידגישו את הרעיון של הצורה‪ .‬הם יגידו שמה שמבחין את הקולנוע‬
‫מהמדיות האחרות זה האלמנטים הצורניים והמבניים שלו‪ .‬הצורה יכולה להיות העריכה‪ ,‬גודל השוט‪,‬‬
‫זווית המצלמה‪ ,‬תנועת המצלמה‪ .‬אלו אלמנטים שלא קשורים לתוכן מסויים אלא לצורת ההגשה‪.‬‬
‫המסך הקולנועי הוא תחום ב‪ 4‬צדדים של הפריים‪ .‬אם אני שומע צליל שמחוץ למסך האם אני אסתכל‬
‫לצד? לא‪ ,‬כי אני מבין שהקולנוע זה לא מציאות ואני יודע שאני לא אמור לראות מעבר לקצה של‬
‫הפריים‪ .‬לכן תוארתיקנים פורמליסטים ידגישו את הרעיון שהקולנוע הוא לא המציאות‪ .‬הם יגידו שאם‬
‫הקולנוע ישקף את המציאות זה לא יהיה מעניין ולא קולנועי‪ .‬הם שואלים איך אתה מצלם‪ ,‬איך אתה‬
‫משתמש בתיאורה‪ ,‬איך אתה משתמש בסאונד? כלומר הדרך חשובה יותר מהסרט‪.‬‬

‫בניגוד לכך‪ ,‬תוארתיקנים של ריאליזם יגידו ההפך‪ :‬מה שמיחד את הקולנוע זה לקלוט את המציאות‬
‫אחד לאחד‪ .‬הקולנוע יכול להיות מראה למציאות‪ .‬דרך הקולנוע אנו יכולים לראות דברים במציאות‬
‫שאולי העין שלנו לא יכלה לראות אחרת‪ .‬לכן דווקא מה שמיחד את הקולנוע זה עצם יכולתו לשכפל‬
‫את המציאות‪ .‬מה שמיחד את הקולנוע בניגוד לאומנויות אחרות כמו מוזיקה או ציור או צילום זה‬
‫שהקולנוע יכול לצלם את המציאות אחד לאחד‪ .‬הקולנוע מציג לנו תנועה‪ ,‬זמן‪ ,‬וסאונד‪ .‬לכן התחושה‬
‫בקולנוע היא מציאותית יותר מבכל מדיום אחר‪ .‬לכן דווקא קולנוע שמציג את המציאות‪ ,‬זה הקולנוע‬
‫הנכון והטוב‪.‬‬

‫הריאליסטים יגידו שהקולנוע זה כמו חלון למציאות‪ .‬הפורמליסטים יגידו שהוא כמו בד ציור‪.‬‬

‫מימוזיס – תחושת המציאות באומנות‪.‬‬

‫בקולנוע יש את המימוזיס הרב ביותר ביחס לאומנויות האחרות‪ .‬זה בגלל הסמיוטיקה שבקולנוע‪.‬‬

‫סמיוטיקה – תורת הסימנים‪:‬‬

‫סימנים סימבוליים ‪ -‬שפה זו מערכת הסימנים העיקרים שעוזרת לנו לתקשר אחד עם השני‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫סמיוטיקן בשם צ'רלס פירס חקר את הסימנים של השפה‪ .‬הוא אמר שכל סימן בשפה‬
‫מתייחס לאיזשהו אובייקט במציאות‪ .‬האובייקט במציאות נקרא "רפרנט"‪ .‬הקשר בין הסימן‬
‫לרפרנט הוא שרירותי‪ .‬בעברית החליטו לקרוא לכלב "כלב" אבל באותה מידה יכלו לקרוא לו‬
‫בכל מילה אחרת‪ .‬כלומר מילים כתובות ומדוברות הם שרירותיות למציאות והן בעצם סימבול‬
‫(סמל)‪.‬‬
‫סימנים איקונים ‪ -‬קשר של דמיון בין הסימן לרפרנט‪ .‬למשל ציור של בית יהיה דומה לבית‬ ‫‪.2‬‬
‫במציאות‪.‬‬
‫סימנים אינדקסיאלים – סימנים שיש קשר סיבתי (יחסי סיבה ותוצאה) בין הסימן לרפרנט‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫למשל כשבן אדם דורך בחול רואים את העקבות שלו‪ .‬העקבות זה סימן שמישהו דרך באותו‬
‫המקום‪ .‬הקשר האינדקסיאלי הוא בין העקבות לרגליים שעשו אותו‪.‬‬

‫הסימן הקולנועי הוא קודם כל אינדקסיאלי כי זה צילום של משהו שהיה מול המצלמה וזה הוטבע‬
‫בסרט צילום בתהליך כימי‪ .‬הוא גם איקוני בגלל שיש דברים שאנו רואים בקולנוע שלא היו קיימים‬
‫מעולם במציאות כמו למשל שקיעה שצילמו והיא נעשתה על ידי אפקטים ממוחשבים‪ .‬היא גם‬
‫סימבולית כי אותה השקיעה יכולה לסמל זמן או רומנטיקה‪ .‬הקולנוע זה שילוב של ‪ 3‬הסימנים‪.‬‬

‫באזין אומר שהצילום יותר ריאליסטי מהאומנויות האחרות בגלל הדרך שבה הוא מיוצר‪ .‬לכאורה ללא‬
‫התערבות סובייקטיבית של יד אדם באופן אוטומטי‪ .‬רק צריך ללחוץ על ההקלטה וזה מקליט את‬
‫המציאות‪ .‬הצילום הוא אמיתי לא כי הוא איקוני‪ ,‬אלא בגלל שהוא אינדקסיאלי‪.‬‬
 ‫שיעור ‪2‬‬

‫מה שעושה את הקולנוע לאמין יותר זה שיש בו אסתטיקה‪ .‬באזין שואל האם הסאונד שנכנס לקולנוע‬
‫היה מהפכה אסתטית‪ .‬האם אחרי שהוא נכנס‪ ,‬הקולנוע שינה את צורתו ומשמעותו‪ ,‬האם הקולנוע‬
‫נהיה יותר ריאליסטי אחרי שנכנס הסאונד? התשובה של באזין היא לא כל כך פשוטה והוא אומר‬
‫שכניסת הסאונד לקולנוע בשנות ה‪ 30‬בכלל לא שינתה את האסתטיקה של הקולנוע כיוון שהריאליזם‬
‫היה מאז ומעולם בקולנוע‪ .‬גם בתקופת הסרט האילם היו במאים שהיה אפשר לכנות אותם כבמאים‬
‫ריאליסטים שהתחלקו לפיו ל‪ 2‬קבוצות‪:‬‬

‫במאים של דימוי ‪ -‬במאים שמבטאים את האסתטיות הצורנית של הקולנוע‪ .‬במאים‬ ‫‪.1‬‬

‫שהשתמשו בעריכה כדי לייצר משמעות‪ .‬הבמאי הראשון שעשה עריכת קרוס קאט היה במאי‬
‫בשם גריפית‪ .‬עריכת קרוס קאט (צולבת) זו עריכה שמראה ‪ 2‬אירועים שונים שמתקשרים‬
‫אחד לשני‪ .‬בשנות ה‪ 20‬למשל‪ ,‬במאי בשם סרגיי אייזנשטיין המציא עריכה שנקראת "עריכת‬
‫מונטאג'"‪ .‬הוא לקח דימויים שלא קשורים אחד לשני‪ ,‬והחיבור שלהם ביחד מייצר משמעות‪.‬‬
‫למשל בשוט אחד מצולם אדם בקלוז אפ‪ ,‬ובשוט השני קערת מרק‪ .‬החיבור של שניהם יוצר‬
‫קשר של רעב‪ .‬במאי אחר שנקרא אייבלגנץ יצר את העריכה המואצת על ידי קיצור אורך‬
‫השוטים‪.‬‬
‫במאים של מציאות – הם לא היו מעוניינים לחתוך את המציאות כדי לייצר משמעות‪ .‬הם רצו‬ ‫‪.2‬‬
‫לחשוף את המציאות ולהראות אותה כפי שהיא‪ .‬למשל הבמאי פלהרטי (אבי הקולנוע‬
‫התיעודי) עשה סרט שנקרה "ננוק איש הצפון"‪ .‬הסרט מתאר חיים של אסקימוסי‪ .‬הוא צילם‬
‫אסקימוסי קם בבוקר והולך לדוג כלב ים‪ .‬הזמן שפלהרטי וננוק חיכו לכלב ים שייתפס‪ ,‬זה‬
‫הזמן שהצופה מחכה בהקרנה‪ .‬עוד במאי שהיה במאי של מציאות היה ג'וזף דון‬
‫פרונשטרוהיין‪ .‬בסרטים שלו הוא השתמש בעיקר בקלוזאפים‪ .‬הוא היה מצלם בקלוז אפ את‬
‫הדמויות בזמן ארוך‪ ,‬מה שגרם לצופה לראות תגובות שלא היה רואה אם לא היה השחקן‬
‫מצולם בקלוז אפ ארוך כזה‪ .‬עוד במאי גרמני בשם מורנר היה מצלם בלוקיישנים טבעיים‬
‫ללא תפאורה‪ ,‬וזה היה לפי באזין אסתטיקה ריאליסטית‪.‬‬

‫תוספת הסאונד רק חיזק את התפיסה הריאליסטית שכבר הייתה קיימת בקולנוע‪.‬‬

‫אל הסאונד התלווה גם חידושים טכנולוגים כמו עדשת העומק שדה (דיפ פוקוס)‪ ,‬מנוף (קריין)‪ ,‬דולי‪,‬‬
‫סרט צילום רגיש יותר‪ .‬האמצעים האלה גרמו לקולנוע לפתח ולהעמיק את תחושת הריאליזם שהיה‬
‫בו כבר לפני לפי באזין‪ .‬אורסון וולס עשה שימוש בכל האמצעים הטכנולוגיים האלה כדי לייצר תחושה‬
‫חזקה מאוד של ריאליזם קולנועי בסרט "מגע של רשע"‪ ,‬אבל עוד לפניו הוא עשה את הסרט "האזרח‬
‫קיין" וגם שם הוא מביא ליידי ביטוי את התפיסה שלו לריאליזם הקולנועי‪ .‬אורסון וולס הוא במאי שלפי‬
‫באזין נוטה לא לחתוך את המציאות ונותן כבוד למציאות‪ .‬נותן את המשך והזמן הדרמתי מבלי לחתוך‬
‫או לגעת בו‪ .‬הדרמה מיוצרת באמצעות העמדת השחקנים בתוך המרחב הקולנועי באמצעות‬
‫הקומפוזיציה הקולנועית‪ .‬כדי שלהעמדתם תהיה משמעות צריך להשתמש בעדשת עומק שדה‪ ,‬צריך‬
‫להשתמש בדולי‪ .‬לפי באזין‪ ,‬וולס משתמש בכל האמצעים הטכנולוגיים כדי להביא ריאליזם‪ .‬באופן‬
‫תיאורטי אתה יכול לבחור על מה אתה מסתכל בתוך הפריים‪ .‬באזין קרה לזה "הדמוקרטיה של‬
‫הצפייה"‪ ,‬וזה ביטוי של הריאליזם הקולנועי לפי באזין אצל וולס‪ .‬אבל עבור באזין הריאליזם הקולנועי‬
‫לא מגיע לשיא אצל וולס‪ ,‬אלא באיטליה‪ .‬שם קבוצה של במאים עשו סרטים והשתמשו באסתטיקה‬
‫הריאליסטית שהשתמש בה וולס אבל בצורה יותר קיצונית‪ .‬אלו היו במאים כמו רוברטו רוסליני‬
‫וויטוריו דסיקה‪ .‬הם הרכיבו את הניאו ריאליזם האיטלקי שתיאר את החיים של העם אחרי המלחמה‪.‬‬
‫הם השתמשו הרבה פעמים לא בשחקנים מקצועיים וניסו לתת להם אופי ריאליסטי מאוד חזק‪ .‬הם‬
‫היו ריאליסטים גם מבחינת האסתטיות וגם מבחינת הנושאים שעליהם דיברו וצילמו‪.‬‬

‫עוד תיאורתיקן שחקר את הריאליזם הקולנועי נקרא זיגפריד קראקוואר‪ .‬הוא היה גרמני יהודי שברח‬
‫לארה"ב‪ .‬הוא כתב ספר שנקרא "מקליגרי ועד היטלר"‪ .‬זה ספר שחוקר את הקולנוע‬
‫האקספרסיוניסטי הגרמני בשנות ה‪( 20‬סרטי אימה חרדה ומתח)‪ .‬הסרט "הקבינט של דר' קליגרי"‬
‫מספר על סדרה של רציחות שמתרחשות בעיירה קטנה בגרמניה‪ ,‬והרציחות האלה מתרחשות בדיוק‬
‫כשמגיע איזה דר' קליגרי אחד לעיירה הזאת (הוא מופיע ביריד)‪ .‬בסרט יש ‪ 3‬גיבורים‪ :‬אלן ופרנסווה‬
‫מאוהבים באותה בחורה בשם ג'יין‪ ,‬והם כולם הולכים לראות את המופע של דר' קליגרי‪ .‬שם הם‬
‫פוגשים את העוזר של הדר' שקוראים לו סיזר‪ ,‬והוא חוזה לאלן שבסוף היום הוא ימות‪ .‬במהלך אותו‬
‫הערב אלן באמת נרצח‪ ,‬וחבר שלו פרנסווה רודף אחרי סיזר כי הוא חושב שהוא רצח את אלן‪ ,‬וסיזר‬
‫באותה ההזדמנות חטף גם את ג'יין‪ .‬במהלך המרדף סיזר מתמוטט ומת‪ .‬מתנהלת חקירה ובמהלכה‬
‫מגלים שסיזר היה מאושפז בבית משוגעים‪ ,‬ומי שמנהל את בית המשוגעים זה דר' קליגרי‪ .‬הסיפור‬
‫הוא סיפור מסגרת‪ .‬בתחילת הסרט רואים את פרנסווה יושב בפארק‪ ,‬וג'יין עוברת והיא משוגעת‬
‫לגמרי‪ .‬בשביל להבין למה ג'יין מתנהגת כך‪ ,‬פרנסווה מספר למישהו איך היא הגיעה למצב הזה‪.‬‬
‫בסוף הסרט חוזרים לפרנסווה ומסתבר שזה לא פארק‪ ,‬אלא בית משוגעים‪ ,‬ופרסנווה הוא מאושפז‬
‫בבית משוגעים‪ ,‬וכל מה שמסופר זה הזיה‪ ,‬ומי שפרנסווה מספר לו את הסיפור זה האחראי של בית‬
‫החולים‪ ,‬שפרנסווה חושב שזה דר' קליגרי‪.‬‬

‫מה שאומר לנו קרקאוואר על הסרטים האלה זה שהם בעצם ביטוי של מה שקרה בחברה הגרמנית‬
‫באותה תקופה‪ .‬אם נסתכל עליהם נראה שהם מבטאים את כל החרדות והפנטזיות של כל מה שהיה‬
‫באותה תקופה בגרמניה‪ .‬הסרטים היו נבואיים וממש חזו את עליית הרייך השלישי לשלטון ‪ 10‬שנים‬
‫מאוחר יותר‪ .‬הוא אומר שאם אנו מסתכלים רק על הסיפור המרכזי של הסרט‪ ,‬בעצם אנו יכולים‬
‫לראות אותו כאיזשהו משל ביקורטי בקשר למדינה‪ .‬דר' קליגרי מייצג כוח וסמכות‪ ,‬וסיזר זה האדם‬
‫הפשוט‪ .‬יש פה פחד שהסמכות והמדינה תשתגע‪ ,‬והאדם הפשוט יאלץ לרצוח בשביל המדינה הזאת‪.‬‬
‫וזה מה שקרה כשהנאציזם עלה לשלטון‪ .‬אבל אם אנו מסתכלים על הסיפור מסגרת אנו מקבלים‬
‫משמעות שונה‪ .‬כי אם פירשנו את דר' קליגרי כסמכות עריצה‪ ,‬ושהאדם הקטן משועבד לה‪ ,‬פתאום‬
‫אנו רואים שהדר' הוא מי שמטפל ומרפא בשיגעון ובתחלואה של החברה‪.‬‬

‫קראקוואר אומר שהסתירות האלה בין הסיפור המרכזי לסיפור המסגרת מבטאות את הסתירות שהיו‬
‫בחברה הגרמנית באותה חברה‪ .‬החברה הגרמנית מפחדת מעלייתו של היטלר לרייך השלישי‪ ,‬אבל‬
‫מצד שני אנו גם רואים את הכמיהה של העם הגרמני שכן תקום כזאת סמכות שתתקן את העם הזה‪.‬‬
‫קראקאוור אומר שהריאליזם זה לא מה שבאמת קרה במציאות‪ ,‬אלא יכול להיות מטפורי ואלגורי‪.‬‬