‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪e b^e\v b o o 5.0 ^g‬ר‪ .1‬׳\\ ׳\\ ׳\\‬

‫‪............‬‬

‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫^ ־ « י י ״ ״ ״ י ״ * ־ ^‬ ‫ו‬
‫‪1‬‬
‫‪1 /‬‬ ‫‪.‬‬ ‫\‬ ‫ו‬
‫^‬ ‫‪^ 1‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪1 11‬‬ ‫‪1‬‬ ‫^ ^ ^ ^‪1‬‬ ‫ן‬
‫״‬ ‫*‬ ‫•‪%‬‬ ‫*•‬ ‫‪ |111‬ן‬
‫‪11‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫ל נ ‪! 5‬ד‬

‫‪1‬‬
‫■‪1‬‬
‫שחפר התנא האלקי‬
‫‪1‬‬ ‫רבי שנןע‪1‬ן בר י‪1‬חאי זי׳׳ע‬
‫‪1‬‬
‫כרך ראשון‬
‫‪1‬‬ ‫‪■#./‬‬ ‫‪1‬‬
‫סקר בראשית חלק א׳‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫וירא‬
‫פרשת ‪T••-‬‬
‫בראשית — ‪- TT‬‬
‫פרשת ‪• ••:‬‬
‫‪- TT‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫דף ב ע״א ‪ -‬דף קכא ע״א‬ ‫|‬

‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ללומדים כשנה אחת א׳ השרי ‪ -‬יב חשון‬ ‫|‬

‫‪•'■■■■^>■'1 1‬ן ^‬ ‫ללומדים כשלש שנים שנה ראשונה א השרי ‪ -‬י״ד שבט‬ ‫|‬
‫^‪1‬‬ ‫\;'ל|‪-‬־‪1 €‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪€‬‬
‫נסדר‪ ,‬נערך והוגה מחדש‪ ,‬בנקוד ופיסוק מלא‪,‬‬
‫עם מראה מקומות‪ ,‬בחלוק קשיעים לפי הענינים‪,‬‬
‫‪2#^1‬אץ ; ‪1‬‬
‫‪11‬‬ ‫‪1‬‬
‫באותיות גדולות ומאירות עינים‪.‬‬ ‫^ | ‪1 ||1‬‬

‫^‬ ‫עם באור בלשון הקדש‬ ‫^‬

‫ו או‬
 ‫כל הזכויות שמורות‬
‫לרכי שמעון גר יוחאי זי״ע‬
‫מותר להעתיק לשם שמים‬
‫ומצוה גדולה לעשות זאת‬
 ‫עגזותת היכלא דרשכ״י)ע‪.‬ר‪ - (.‬הגזרכז העולגזי להפצ ת וליגזוד ספר הזוהר‬
‫שליט״א‬ ‫הקדוש בראשותו של הרה״ג בניהו עומואלי‬

‫מודה לה׳ יתברך ה טו ב ו ה מ טי ב על הזכות הגדולה שזיכנו להני ש לפני עם י שראל א ת ספר‬
‫הזוהר הקדו ש‪ ,‬עם ביאור בל שון ה קוד ש לקירוב גאול ת י שראל ב רח מי ם אמן‪.‬‬

‫לעילוי נעומתו הטהורה‬

‫של מורנו ורבנו ועטרת ראשנו‪ ,‬מאור עינינו‪ ,‬צדיק יסוד עולם‪ ,‬המקובל האלקי המלומד‬
‫בניסים‪ ,‬ראש עדת המכוונים‪ ,‬מייסד ישיבתנו הקדושה‪ ,‬ישיבת המקובלים ״נהר שלום״‬
‫אשר מכה ברכתו ותפילותיו אנחנו פועלים‪ .‬הגאון הגדול בכל פרד״ס התורה אשר כל‬
‫ימיו עסק בתורה ובתפילה בקדושה ובטהרה‪ ,‬ופעל רבות לקירוב הגאולה ולביטול כל‬
‫גזירות קשות מעם ישראל‪.‬‬

‫זקן המקובלים בדורנו החסיד והעניו וכי כמוהר״ר‬

‫זצוק״ל וזיע״א‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫י‬
‫גן מרים‬
‫נלכ״ע כ׳ כמר‪-‬חשון התדש״מ‬
‫‪1‬‬
‫ולעי״נ רעייתו הצדקת‬

‫ע״ה‬ ‫הרבנית לאה שרעפי‬

‫בת לאה‬
‫נלב״עכ״אבשבטת של״ח‬

‫זכותו תגן עלינו ועל כל בית ישראל שנזכה לגאולה השלימה בקרוב ולקבל פני משיח‬
‫צדקנו ולבנין בית המקדש ולכל הישועות ברוחניות ובגשמיות אמן ואמן‪.‬‬

‫ולעילוי נשמת כל מתי ישראל שנפטרו בכל הדורות ובפרט לאותם שאין מי שיאמר‬
‫קדיש בעבורם או יזכיר את נשמתם‪ .‬ולע״נ כל הקדושים מעמנו שנהרגו בכל הדורות על‬
‫קידוש ה׳‪.‬‬
‫רוח ה׳ תנחם כגן עדן‪.‬‬
 ‫עמותת היכלא דרשכ״י)ע‪.‬ר‪ - (.‬המרכז העולמי להפצת ולימוד ספר הזוהר‬
‫הקדוש בראשותו של הרה״ג ג נ י ה ו ע ו מ ו א ל י שליט״א‬
‫רח׳ שילה ‪ 4‬ת‪.‬ד‪ 6010 .‬עיה״ק ירושלים תוגג״א טל׳ ‪02-6251451‬‬

‫ס פ ד הזוהד ה קדו ש המוג ש בפניכם תודגם כדיוק רב על ידי ה אי גכרא רכא ויקירא‪ ,‬אוהב ה׳‬
‫יתכרך ותורתו‪ ,‬א שר ציפה לי שועה ככל ליבו‪ ,‬מכני היכלא דרכי שמעון כר יוחאי זיע״א‬

‫ז״ל כן חסינה‬ ‫דכי דוד שריג‬

‫׳ ‪,‬‬ ‫נלכ״עי״ג אד ר א׳ה ת שס״ה‬

‫א שר ט ר ח כ מ שך מ ס פ ר שנים מידי לילה לתרגם כ כ ת ב יד א ת דברי הזוהר ה קדו ש לאור נר‬

‫מ ש מן זית שהדליק לעילוי נ ש מ ת רשכ״י זיע״א‪ .‬והעניק א ת כ תב היד ל ע מו ת ת היכלא דר שכ״י‬
‫ל שם ש מי ם לזיכוי הרכים כ לכ ד ללא כל ק כל ת תמורה‪ .‬כ תב היד נכדק כאופן יסודי ועכר הגהה‬
‫מל א ה וקיכל א ת כרכתו של שר כי ת הזוהר הרה״ג ה מ קובל הגדול כניהו ש מו אלי שליט״א‪.‬‬
‫רא ש י שיכ ת ה מ קובלי ם"נה ר שלום״ כירושלים‪.‬‬

‫לצערנו הגדול בעיצומם של ה ה ק ל דו ת וההגהו ת שמענו א ת הכ שורה המ רה על ה ס ת ל קו תו של‬

‫רכי דוד שריג ז״ל לי שיבתו של רכי ש מעון זיע״א כ מי תי כ ת א דרקיעא‪ .‬רוח ה׳ תניחנו כגן עדן‪.‬‬

‫כרכה והצלחה לילדיו ונכדיו היקרים‬

‫הי״ו והנכדים נטע‪ ,‬דוד חיים‪ ,‬ותמר חיה‪.‬‬ ‫ה״ה גלעד ורחל שריג‬
‫הי״ו והנכדים ענבר ואיתן‪.‬‬ ‫ה״ה אורנית וכנימין קסטן‬
‫תחי׳‬ ‫ה״ה נעמה שריג‬
‫הי״ו‬ ‫ה״ה רננה ועומר כרנדס‬

‫יהי רצון שזכות התנא האלקי רכי שמעון כר יוחאי זיע״א וזכות ספר הזוהר הקדוש תגן כעדם ויזכו לכל‬
‫הברכות האמורות בתורה ברוחניות ובגשמיות עד עולם‪ ,‬אמן ואמן‪.‬‬

‫להצל חה ולזש״ק לר׳ ד׳‪ .‬בן ש׳‪ .‬יצ״ו‬

‫ולנוו תביתו י׳ ב ת ש׳‪ .‬מנ ב ״ ת‬
‫א שר זכו להפיצו תורתו של הר שכ״י ולרומם קרנו ככל תכל זכות הר שכ״י י מל א כל חסרונם‬
‫ככני חיי ומזוני א מן‪.‬‬

‫רפואה ובריאות איתנה ו שפע בכל העניינים‬

‫למר יעקב בן רחל ולגברת שפי קה כ ת דינה מנ כ״ ת‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫א תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ א ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫חזקיה )נ״א לבי אלעזח פתח‪,‬‬ ‫הקדמת ם‪9‬ר הזהר‬
‫כ תו ב )שיר השירים ב( כעז‪ 1‬עזנה בין‬
‫)דף א ע״א(‬
‫ה חו חי ם‪ .‬מי העזועזנה? זו כנ ס ת‬
‫]משום שיש שושנה ויש שושנה[‪.‬‬ ‫י^ךאל‬ ‫רבי חזקיה )נ״א רביאלעזר( פתח‪ ,‬כתיב‪) ,‬שירהשירים‬
‫מ ה העזועזנה עזהיא ביץ ה חז חי ם‬ ‫ב( כעז^עזפה בין החו־חים‪ .‬מאן עז^עזפה‪,‬‬
‫ןעז ב ה אד ם ו ל בן ‪ -‬אף כנ ס ת‬
‫דא כנסת לעזראל‪) .‬ןגין דאית ‪12/‬ענה ואית ע‪2/1‬ןה(‪ ,‬מה‬
‫יעזראל ןעז ב ה דין ו ר ח מי ם‪ .‬מ ה‬
‫ב ה קזלעזה עקזר עלי ם‬ ‫עזועזנה‬ ‫עזוקזנה ךאיהי בין החוחים אית בה סומק‬
‫‪ -‬אף ב כנ ס ת יעזךאל ןעז עזל״ש‬ ‫וחור‪ ,‬אוף כנסת לקזראל אית בה דין ורחמי•‬
‫עעזרה מ דו ת ר ח מי ם עז מ קי פו ת‬
‫או ת ה מ כ ל צ ד די ה‪ .‬אף א ל הי ם‬
‫מה עזוקזפה אית בה הליסר עלין‪ ,‬אוף כנסת‬
‫עזל כ אן‪ ,‬מ עז ע ה עזנזכר‪ ,‬הו צי א‬ ‫לעזראל אית בה תליסר מכילן דרחמי ךסחרין‬
‫קזלעז ע^ירה ת בו ת ל ה קי ף א ת‬ ‫מעזעהא‬
‫דהכא • — ‪T :‬‬‫אלהים ‪T T :‬‬ ‫אוף ‪ :‬״ ‪ .‬״ •‬
‫>‬ ‫סטרהא‪.‬‬
‫מכל • ‪T T :‬‬ ‫לה • ‪T‬‬ ‫—‬
‫כנ ס ת יעזראל ולעזמר או ת ה‪.‬‬
‫ו א ח ר כך נזכ ר פ ע ם א ח ר ת‪ .‬ל מ ה‬
‫דאךכר אפיק הליסר תיבין לסחרא לכנסת‬
‫נזכר ב פ ע ם א ח ר ת ? כ די ל הו צי א‬ ‫לקזראל ולנטרא לה‪.‬‬
‫עזסובבי ם‬
‫‪• :‬‬ ‫קי ם‬
‫עלי ם חז‪1• T‬‬
‫עז ה ‪• T‬‬
‫ח •מ ‪T‬‬ ‫ולבתר אךכר זמנא אחרא‪ .‬אמאי אךכר‬
‫את העזועזנה‪ .‬ואותם החמעזה‬
‫נקראים יעזועות‪ ,‬והם ]חמשה[‬
‫זמנא אחרא‪ .‬בגין לאפקא חמעז‬
‫]המשים[ עזערים‪ .‬ועל זה הסוד‬ ‫עלץ תקיפין ךסחרין לעזועזפה‪ .‬ואנון חמעז‬
‫כתוב )תהלים קטז( כוס יקזועות‬ ‫רזא‬ ‫אקרון יעזועות‪ .‬ואנון חמעז הךעין♦‬
‫ברכה‪ .‬הכוס‬‫עזל ‪T T:‬‬
‫אעזא‪ ,‬זו כוס ‪•/‬‬
‫עזל בךכה צריכה להיות על‬
‫‪ T •/‬׳‬
‫אעזא ‪T‬דא כוס‬ ‫•‪T *.‬‬
‫כתיב >תהלים קטז( כוס ‪:‬יעזועות‬ ‫‪• :‬‬
‫‪T‬דא‬
‫אצבעות ‪:‬ולא יותר‪,‬׳ ‪:‬כמו‬‫חמעז ‪T : •/‬‬
‫‪•• T‬‬
‫למהוי על‬ ‫אצטריד —‬
‫‪: *.* : T T‬״‪,‬״••‬ ‫ברכה‬ ‫ברכה‪• .‬כוס•‪ *.‬של‪T T:‬‬ ‫של ‪1:‬‬
‫עזהעזועזנה עזיועזבת על חמעזה‬ ‫דשושנה‬
‫—‪T‬‬ ‫כגוונא ‪:‬‬
‫יהיר‪T : —: .‬‬ ‫ולא — •‬ ‫אצבעאן‪T : 1‬‬
‫‪T: :‬‬ ‫חמש‬‫‪•• T‬‬
‫עלים חזקים בדגמא עזל חמקן‬
‫אצבעות‪ .‬והעזועזנה הזו היא כוס‬
‫ךלתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא ךחמש‬
‫עזל בךכה‪ .‬מ״אלהים״ העזני עד‬ ‫ברכה‪.‬‬‫של ‪T T:‬‬‫איהי כוס •‪*.‬‬ ‫ושושנה ‪T‬דא * *‬ ‫—‪T‬‬ ‫אצבעאן‪: .‬‬
‫‪1 T: :‬‬
‫״אלהים״ הקזלילזי ‪ -‬חמקן‬ ‫חמש‬ ‫הליתאה‬ ‫אלהים‬ ‫עד‬ ‫תנינא‬ ‫מאלהים‬
‫‪.. T‬‬ ‫‪TT • :‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ •‬ ‫־‬ ‫• ‪TT :‬‬ ‫•• ‪:‬״‪.‬״ •‬
‫הבות‪ .‬מכאן והלאה האור‬
‫עזנבךא ונגנז ונכלל בבךית ההוא‬
‫היבין‪ .‬מכאן ולהלאה אור דאתכרי ואתגניז‬
‫עזנכנס בעזועזנה ]ם״א ל[ והוציא‬ ‫ואתכליל בברית ההוא ךעאל בשושנה )ם״אךא(‬
‫בה זרע‪ ,‬וזה נקרא עץ עעזה פוי‬ ‫ואפיק בה זרעא‪ .‬ודא אץרי עץ עושה פרי‬
‫אעזר זךעו בו‪ .‬ואותו הזרע קןם‬
‫באות הברית ממעז‪ .‬וכמו‬
‫אשר זרעו בו‪ .‬וההוא ז_רע קלימא באות ברית‬
‫עזדמות הברית נזרע בארבעים‬ ‫ממש‪ .‬וכמה ךליוקנא ךברית אזדרע‬
‫ועזנים ןווגים ]של אותו[ הזרע‬ ‫בארבעין ותלין זווגין ההוא )נ״א ךההיא( זרעא‪,‬‬
‫ההוא‪ ,‬כך נזרע העזם החקוק‬
‫מפרעז באךבעים ועזהים אותיות‬
‫כך אזדרע שמא גליפא מפרש בארבעין‬
‫עזל מעעזה בראקזית‪.‬‬ ‫ותלין אתון לעובדא לבלאשית‪.‬‬
‫בראשית‪ .‬רבי קזמעון פתח‪,‬‬ ‫ןראשית‪ ,‬רבי שמעון פתח )שיר השירים ב(‬
‫)שיר ב< הנצנים נראו בארץ‪.‬‬
‫הנצנים ‪ -‬זה מעשה בראשית‪.‬‬ ‫הנצנים נראו בארץ‪ .‬הפצנים‪ ,‬דא‬
‫מתי נךאו בארץ? ביום השלישי‪,‬‬ ‫עובדא לבלאשית‪ ,‬נראו בארץ אימתי‪ ,‬ביום‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫עזכתוב ותוצא הארץ‪ ,‬אז נךאו‬ ‫העזליעזי‪ ,‬דכהיב והוצא הארץ כדין נראו‬
‫בארץ‪ .‬עת הזמיר הגיע ‪ -‬זה‬ ‫בארץ‪ .‬עת הזמיר הגיע‪ ,‬דא יום רביעי ךהוה‬
‫היום הךביעי עזהיה בו זמיר‬
‫עריצים‪ ,‬מארת חסר‪ .‬וקול התור‬ ‫ביה זמיר עריצים‪ ,‬מארת חסר‪ .‬וקול התור‪,‬‬
‫‪ -‬זה היום החמיקזי‪ ,‬עזכתוב‬ ‫דא יום חמיעזי‪ ,‬דכתיב יקזךצו המלם וגו׳‬
‫יקזךצו המים וגו׳‪ ,‬לעעזות‬ ‫למעבד הולדות‪ .‬נעזמע‪ ,‬דא יום עזעזי דכתיב‬
‫תולדות‪ .‬נקזמע ‪ -‬זה היום‬
‫אדם‪,‬‬
‫ד‬ ‫‪T T‬‬ ‫נעעזה‬
‫עזכתוב ־‪:‬־•••‬ ‫‪T •/‬‬ ‫העזעזי‪,‬‬
‫_ ‪7 . .‬‬
‫נעשה אדם‪ .‬דהוה עתיד למקדם עשיה‬
‫קזהיה עתיד להקדים עקזיה‬ ‫לשמיעה‪ ,‬דכתיב )דף א ע״□ הבא נעשה אדם‪,‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫לקזמיעה‪ ,‬קזכתוב כאן נעעזה‬ ‫וכתיב התם נעשה ונשמע‪ .‬בארצנו‪ ,‬דא יום‬
‫אךם‪ ,‬וכתוב ^צם נעקזה ונקזמע‪.‬‬
‫באךצנו ‪ -‬זה יום העזבת‪ ,‬קזהוא‬ ‫שבת דאיהו דוגמת ארץ החןים‪) .‬עהואע‪1‬לם הןא‪.‬‬
‫דגמת ארץ החיים )שהוא עולם הבא‪,‬‬ ‫ע‪1‬לם הנעמ‪1‬תע‪1‬לם הנחמ‪1‬ת(‪.‬‬
‫עולם הנשמות‪,‬עולם הנחמות(‪.‬‬
‫)נ״אדנדאחר( הנצנים אלין אנון אבהן דעאלו‬
‫]נ״א זיבר אחר[ הנצנים ‪ -‬אלו הם‬
‫האבות קזנכנסו במחקזבה ונכנסו‬ ‫במחשבה ועאלו בעלמא דאתי ואתגניזו‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫— —‬

‫לעולם הבא ונגנזו קום‪ ,‬ומקום‬ ‫תמן‪ .‬ומתמן נפקו בגניזו ואטמירו גו)נ״א נהס‬
‫ןצאו בגניזות ונסתרו בתוך‬
‫נביאי האמת‪ .‬נולד יוסף ונטמנו‬
‫נביאי קשוט‪ .‬אתלליד יוסף ואטמירו ביה‪,‬‬
‫בו‪ .‬נכנס יוסף לארץ הקדוקזה‬ ‫עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן‪,‬‬
‫ואז • ‪:‬נראו‬‫עזם‪,‬׳ ‪T :‬‬ ‫אותם ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫והציב‬
‫‪• • :‬‬ ‫וכדין נראו בארץ ואתגלו המן‪ .‬ואימתי‬
‫בארץ ונגלו עזם‪ .‬ומתי הם נךאו?‬
‫הקעזת‬ ‫עזהתגלתה‬ ‫בעזעה‬
‫אתחזון‪ ,‬בשעתא ךאתגלי קשת בעלמא‪ .‬דהא‬
‫בעולם‪ .‬עזהרי בעזעה עזנךאית‬ ‫בשעתא ךקשת אתחזי כדין אתגללן אנון‪,‬‬
‫הקעזת‪ ,‬אז הם מתגלים‪ ,‬ובעזעה‬ ‫ובההיא שעתא עת הזמיר הגיע עזין לקצץ‬
‫ההיא עת הזמיר הגיע לקצץ את‬
‫הךעזעים מן העולם‪ .‬למה נצלו?‬
‫הלבין מעלמא‪ .‬אמאי אשתזיבו‪ ,‬בגין‬
‫מעזום עזהנצנים נךאו בארץ‪,‬‬ ‫דהפצנים נראו בארץ‪ ,‬ואלמלא ךנראו לא‬
‫נעזארים‬
‫היו • ‪• T :‬‬ ‫עזנראו‪ ,‬לא ‪T‬‬
‫׳‬ ‫ואלמלא ••• • ‪:‬‬
‫‪•• T : • :‬‬ ‫אשהארון בעלמא‪ ,‬ועלמא לא אתקים‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫• ‪I - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ : t‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫בעולם‪ ,‬והעולם לא הןה מתקים‪.‬‬

‫ומי מקים את העולם וגורם‬
‫ומאן מקלם עלמא וגרים לאבהן דאתגללן‪,‬‬
‫‪1‬קול‬ ‫להתגלות?‬‫‪- : • :‬‬ ‫לאבות‬ ‫‪TT‬‬
‫קל לנוקי דלעאן באורלתא‪ ,‬ובגין אפון‬
‫התינוקות עזעוכזקים בתוךה‪.‬‬ ‫רבלין דעלמא‪ ,‬עלמא אשתזיב‪ .‬לקבליהון‪,‬‬
‫ובגלל אותם התינוקות ^ל‬
‫העולם‪ ,‬העולם נצל‪ .‬כנגדם )שיר‬
‫)שיר השירים א( תורי זהב נעשה לך‪ ,‬אלין אפון‬
‫א( תורי זהב נעעזה לך‪ ,‬אלו הם‬ ‫לפוקי רבלין עולמין דכהיב‪) ,‬שמות כ״ה( ועשית‬
‫עזכתוב‬‫‪T‬‬ ‫עלמים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ילדים ‪:‬־‪• T‬‬‫תינוקות ‪• T:‬‬‫\‬ ‫שנים כרובים זהב‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪:‬‬
‫)שמית כה< ועעזית עזנים כרבים‬
‫זהב‪.‬‬ ‫בראשית רבי אלעזר פתח )ישעיה מ( שאו מרום‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫פתח‪,‬‬
‫‪ T‬־ ׳‬ ‫אלעזר‬
‫רבי ‪TT : •/‬‬ ‫בראשית‪ .‬־ •‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫עיניכם וראו מי ברא אלה‪ .‬שאו‬
‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫••‬

‫)ישעיה נס עזאו מרום עיניכם וךאו‬ ‫מרום עיניכם לאן אתר‪ ,‬לאתר דכל עיינין‬
‫מי ברא אלה‪ .‬עזאו מרום עיניכם‪,‬‬
‫לאיזה מקום? למקום עזכל‬ ‫תללאן ליה‪ .‬ומאן איהו‪ ,‬פתח עינלם‪ .‬ותמן‬
‫העינים תלויים בו‪ ,‬ומי הוא?‬ ‫הנדעון דהאי סתים עתיקא רקלמא לשאלה‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ א ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫ברא אלה‪ .‬ומאן איהו‪ .‬מ״י‪ .‬ההוא ךא?ןרי פתח עינים‪ ,‬ו׳טם תךעו ׳והסתום‬
‫קימא העתיק הזה עזעומד לעזאלה‬ ‫דכלא‬ ‫לעילא‪.‬‬ ‫העזמים‬ ‫מקצה‬
‫‪T : 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• - T -‬‬ ‫• ‪•• 1:‬‬
‫ברא אלה‪ .‬ומי הואי ״מי״ ׳‬ ‫‪TT‬‬
‫ברעזותיה‪ .‬ועל דקלמא לעזאלה ואיהו בארה ההוא קזנקרא מקצה הקזמים‬
‫סתים ולא אתגליא‪ ,‬אקרי מ״י‪ ,‬דהא לעילא למעלהי ^הכל עומד בךעזותו‪.‬‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬

‫לית תמן עזאלה‪ .‬והאי קצה העזמלם אקרי ועל קזהוא עומד לקזאלה והוא‬
‫בדרך נסתר ולא גלוי נקךא‬
‫״מי״‪ ,‬קזהלי למעלה אין קזם‬ ‫מ ״י‪.‬‬
‫ואית אחרא לתתא ואיןןךי מ״ה‪ .‬מה בין האי קזאלה‪ .‬וקצה הקזמים הזה נקרא‬
‫״מי״‪.‬‬
‫דאקרי‬
‫‪••T T • :‬‬
‫סתימאה‬‫‪T T : 1-‬‬
‫קדמאה‬‫‪T‬‬
‫להאי‪ ,‬אלא‬
‫•‪: • :1 *.‬‬ ‫‪ :‬־‬
‫ויש אחר למטה קזנקרא ״מה״‪.‬‬
‫הראשון‬ ‫מה בין זה לזה•‬ ‫נעז‬ ‫בר‬ ‫דשאל‬ ‫כיון‬ ‫לעזאלה‪,‬‬ ‫קימא‬ ‫מ״י‬
‫עומד‬
‫••‬ ‫״מי״‬
‫•‬ ‫שנקרא‬
‫• ‪T|:‬‬ ‫הנסתר‬
‫‪T: •-‬‬ ‫ומפעזפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא‬
‫לשאלה‪ .‬כיון ששואל אדם‬
‫עד סוף כל דרגין‪ ,‬כיון דמטי תמן‪ ,‬מ״ה‪ .‬מה‬
‫ומפשפש להסתכל ולדעת‬
‫ידעה‪ ,‬מה אסהכלהא‪ ,‬מה פשפשהא‪ ,‬הא מדךגה לדלגה עד סוף כל‬
‫■ך‬ ‫‪9‬‬ ‫׳‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך —‬ ‫_‬

‫הדרגות‪ ,‬כיון שמגיע לשם ‪-‬‬ ‫כדקדמיתא‪.‬‬

‫סתים • ‪T • : 1- :‬‬ ‫כלא ‪• T‬‬ ‫‪T‬‬
‫״מה״‪ .‬מה ןלעה? מה הסתכלת?‬
‫מה פשפשה? הרי הכל נסתר‬
‫ועל ת א ת א כתיב‪) ,‬איכהב( מה אעידך מה‬
‫כבראשונה‪.‬‬ ‫אדמה לך‪ .‬כד אתחריב בי מקדשא נפק‬
‫קלא ואמר מה אעידך )נ״א ומה אדמה לך‪! ,‬ההוא מ״ה ועל הסוד הזה כתוב )איכהב( מה‬
‫אעידך מה אדמה לך‪ .‬כשנחרב‬
‫בית המקדש‪ ,‬ןצא קול ואמר‪ ,‬מה‬
‫?צעייך( בכל יומא ויומא‪] ,‬יהא[ אסהידת בך‬
‫אעידך ]נ״א )ומה( מה אדמה לך‪ ,‬באותו מ״ה‬ ‫מיומין קדמאין דכהיב‪) ,‬דברים ל( העדתי בכם‬
‫היום את השמלם ואת הארץ‪ .‬ומה אדמה לך אעידך[ בכל יום ויום‪] ,‬והיי[ העידתי‬
‫בך מןמים ראשונים‪ ,‬שכתוב‬
‫)דברים א העדתי בכם היום את‬
‫בההוא גונא ממש עטרית לך בעטרין קדיעזין‬
‫דכתיב‪) ,‬איכהב( השמים ואת הארץ‪ .‬ומה אדמה‬ ‫׳‬
‫עלמא‬
‫‪T:T‬‬
‫שלטנו —על‬ ‫‪T:T‬‬
‫לך‬‫‪^T‬‬
‫עבדית‬‫‪ —:‬ז *‬
‫הזאת״ העיר״ שיאמרו״ כלילת״ יפי״ וגו׳ לך‪ ,‬באותו גון ממש עטךתי‬
‫אותך בעטרות קדושות‪ ,‬עשיתי‬
‫לך שלטון על העולם‪ ,‬שכתוב‬
‫כעיר‬ ‫‪•:‬‬
‫הבנויה‬
‫— ‪T :‬‬
‫ירושלים‬
‫‪•—T :‬‬
‫לך )תהליםקכ״ב(‬ ‫‪^T‬‬
‫קרינא‬
‫‪T ••|T‬‬

‫)איכה ב( הזאת״ העיר״ שיאמרו״‬ ‫לה‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫שהברה‬
‫‪T:‬‬ ‫•‪*.‬‬
‫מה אשוה לך‪) .‬איכהב( כגוונא דאנת יתבה‪ ,‬הכי כלילת״ יפי״ וגו׳‪ .‬קראתי לך‬
‫' ‪• T‬‬ ‫‪T : T : : — :‬‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫‪^T‬‬ ‫־‪*.*:‬‬ ‫‪7‬‬
‫)תהליטקכב( ירושלים הבנויה כעיר‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫שחברה לה‪.‬‬
‫־•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫עאלין‬
‫• ‪1‬‬ ‫דלא ‪T‬‬ ‫כגוונא ‪T :‬‬
‫‪T : - :‬‬ ‫לעילא‪.‬‬
‫‪T••:‬‬ ‫כביכול‬‫הוא ‪T : -‬‬

‫העזתא בך עמא קדישא בסדרין קדיעזין‪ ,‬הכי )איכהב( מה אשוה לך ‪ -‬כמו שאת‬
‫אומינא לך דלא איעול אנא לעילא עד יושבת כך‪ ,‬כך הוא כבןכול‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫•• ‪T‬‬
‫למעלה‪ .‬כמו שלא נכנסים בך‬
‫עכשו העם הקדוש בסדרים‬ ‫נחמה‬ ‫איהו‬ ‫ודא‬ ‫לתתא‪.‬‬ ‫אכלוסך‬ ‫בך‬ ‫דיעלון‬
‫בכלא‪ .‬קדושים‪ ,‬כך נשבעתי לך שאיני‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לך‬
‫‪1T‬‬
‫דדרגא ‪T‬דא ־אשוה‬ ‫‪T :- :‬‬
‫הואיל‬‫•‬
‫דילך‬
‫‪1T‬‬ ‫•‬
‫והשתא דאנת הכא גדול כים שברך‪ .‬ואי נכנס למעלה עד שיכנסו בך‬
‫‪• :‬‬ ‫•‪1 ••:‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T : - :‬‬
‫אוכלוסיך למטה‪ .‬וזוהי נחמתך‪,‬‬
‫הואיל שהדךגה הזו אשוה לך‬ ‫ירפא‬
‫•‪T :‬‬ ‫מ״י‬ ‫׳ •‬ ‫ואסותא‪,‬‬
‫‪T T: — :‬‬ ‫קיימא‬
‫‪T T| — ^T‬‬ ‫לך‬ ‫דלית‬ ‫תימא ‪:‬‬‫•• ‪T‬‬
‫בכל‪ .‬ועכוזו עזאת כאץ‪ ,‬גדול כים עזברך‪ .‬ואם האמר עזאיץ לך קיום וךפואה ‪ -‬מ״י יךפא לך‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫!דאי עזאותה הדךגה הנסתרת‬ ‫דכלא‬
‫‪T‬‬ ‫עלאה ‪:‬‬
‫סתימאה • ‪T T‬‬
‫‪T T • :‬‬ ‫דרגא‬
‫ההוא ‪T : -‬‬‫ודאי ‪-‬‬
‫לך‪T - ' ,‬‬
‫‪^T‬‬
‫העליונה עזהבל עומד בה‪ ,‬תךפא‬
‫לף ותקים אותף‪.‬‬
‫קיימא ביה ירפא לך ויוקים לך‪.‬‬
‫למעלה‪T ',‬מ״ה‬
‫העזמים ‪ :‬־ ‪T :‬‬
‫מ״י קצה העזמים לעילא‪ ,‬מ״ה ועד קצה‬
‫קצה ־ ‪ T‬־ •‬
‫מ״י ‪••1: -‬‬
‫‪ -‬ועד קצה העזמים למטה ]קצה‬ ‫העזמים לתהא )קצה העמים לתתא(‪ .‬ודא ירית‬
‫‪•T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫השמים למטה[‪ .‬וזה ירעז יעקב‪ ,‬קזהוא‬
‫מבריח מץ הקצה ^ הקצה‪.‬‬ ‫יעקב דאיהו מבריח מן הקצה אל הקצה‪ ,‬מן‬
‫מהקצה הךאעזוץ קזהוא מ״י‪ ,‬אל‬ ‫הקצה קדמאה ךאיהו מ״י‪ ,‬אל הקצה‬
‫הקצה האחרון קזהוא מ״ה‪ ,‬מעזום‬ ‫בתראה ךאיהו מ״ה‪ ,‬בגין דקאים‬
‫קזעומד באמצע‪ .‬ועל זה מי בךא‬
‫אלה•‬ ‫באמצעיתא‪ .‬ועל דא מי ברא אלה‪.‬‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫אמר רבי עזמעון‪ ,‬אלעזר ]!ני[‪ ,‬פסק‬

‫אמר רבי עזמעון‪ ,‬אלעזר בני פסוק מילך‬
‫ךבריף ויחגלה הסחר ׳ןל הסוד‬
‫עלאה •דבני‬
‫העליון עזאין בני אדם יוךעים‪ .‬עותק‬ ‫• ‪TT‬‬ ‫דרזא‬
‫סתימא ‪T T :‬‬
‫‪T • :‬‬ ‫ויתגלי‬
‫עלמא לא ידעין‪ .‬עזתיק רבי אלעזר‪ .‬בבה‬
‫רבי אלעזר‪ .‬בכה רבי לזמעון ןעמד‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T : V‬‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪| • : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫רגע ]נ״אש;‪3‬ה[ אחד‪.‬‬ ‫רבי עזמעון וקאים רגעא )נ״א ע?תא( חדא‪.‬‬
‫אמר רבי קזמעון‪ ,‬אלעזר‪ ,‬מה זה‬
‫״אלה״? אם תאמר כוכבים‬ ‫אמר רבי עזמעון‪ ,‬אלעזר מאי אלה‪ .‬אי‬
‫ומזלות ‪ -‬הרי הם תמיד נךאים שם‪,‬‬
‫תימא בכביא ומזלי‪ ,‬הא אתהזאן המן‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪ . 7‬ך‬ ‫_ ‪ .‬ך ‪..‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫ובמ״ה נכךאו כמו קזנאמר )תהליסלג(‬

‫בדבר ה׳ קזמים נעעזו‪ .‬אם על‬
‫הדיר‪ .‬ובמ״ה אתבריאו כמה דאת אמר‪,‬‬
‫‪••T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪•T‬‬

‫דברים נסתרים‪ ,‬קזלא יכתב אלה‪,‬‬ ‫)תהלים לג( בךבר לן עזמים נעע‪t‬ו‪ .‬אי על מלין‬
‫קזהרי הוא גלוי! אלא זה חסוד‬ ‫סתימין לא לכתוב אלה ךהא איתגללא‬
‫לא התגלה רק יום אחד עזהייתי‬
‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬
‫איהו‪ .‬אלא רזא דא לא אתגליא בר יומא הד‬
‫על חוף הןם‪ ,‬ובא אלןהו ואמר לי‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫•‬

‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫• ‪T : — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬

‫רבי‪ ,‬ןדעה מה זה ״מי בךא‬ ‫דהוינא על כיף ימא‪ ,‬ואתא אליהו ואמר לי‬
‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך _‬ ‫•••‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• • ^ ‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•— :‬‬ ‫‪-‬‬

‫אלה״? אמףתי לו‪ ,‬אלו חקזמים‬ ‫רבי‪ ,‬ידעה מה הוא‪ ,‬מי ברא אלה‪ .‬אמינא‬
‫וצבאותם‪ ,‬חמעעזה קזל הקדו׳ט־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫•‬

‫ברוף־הוא קזןעז לאדם להסתכל‬ ‫ליה אלין קזמלא וחילהון עובדא ךקוךעזא‬
‫בריך הוא ךאית ליה לבר נעז לאסתכלא בהו‬
‫בהם ולברך אותו‪ ,‬קזכתוב )שם ח( כי‬
‫אראה קזמיך מעעזה אצבעתיך‬ ‫ולברכא ליה דכהיב‪) ,‬תהליםח( כי אראה עזמיך‬
‫וגו׳‪ ,‬ה׳ אדננו מה אדיד קזמף בכל‬
‫מעעזה )דף ב ע״א( אצבעותיך וגו׳ לל אדונינו‬
‫אמר לי‪ ,‬רבי‪ ,‬דבר נסתר הןה‬ ‫מה אדיר עזמך בכל הארץ‪.‬‬
‫לפני חקדועז־ברוך־הוא וגלה‬
‫אמר לי רבי מלה סתימא הוה קמי קדעזא ביעזיבה העליונה‪ ,‬וזה הוא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••1-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך‬

‫בריך הוא‪ ,‬וגלי במתיבתא עלאה ודא בקזעה קזנסהר כל הנסתרים ךצה‬
‫‪T:‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫' ‪• • T :‬‬ ‫‪1 • :‬‬

‫הוא‪ .‬בעזעתא דסתימא דכל סתימין בעא להתגלות‪ ,‬עעזה ברא׳ט נקד״ה‬
‫‪T T‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫אחת‪ ,‬וזו עלתה להיות מחקזבה‪.‬‬
‫לאתגליא‪ ,‬עבד בריעזא נקוד״ה חדא‪ ,‬ודא צןד בה את כל הציורים‪ ,‬חקק בה‬
‫‪T‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪----‬‬

‫כל החקוקים‪.‬‬ ‫סליק למהוי מחשבה‪ .‬צליר בה כל ציורין‪.‬‬

‫וחקק בתוך המאור הקדוען‬ ‫חקק בה כל גליפין‪.‬‬
‫ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא גליפו דחד ציורא סתימאה קדש‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫הנכ!הר חקי‪7‬ןה עזל ציור אחד‬ ‫קדישין בניינא עמיקא ת פ ק מגו־ מחשבה‬
‫נסתר‪ ,‬ק'ךעז קןדעזים‪ ,‬בנין עמ'ק‬ ‫ואקרי מ״י שירותא )נ״א לאעיתא( לבנינא‪ .‬קיימא‬
‫ע‪:‬ןצא מתוך המחקזבה ונקראת‬ ‫‪T‬‬ ‫—|‪T‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫מ״י תחלה ]נ״א ראשית[ לבדן‪ .‬עומד‬ ‫ולא קיימא‪ .‬עמיק וסתים בשמא‪ .‬לא אקרי‬
‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T| -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ונסתר ‪-‬בעזם‪ .‬לא‬

‫עמק‪T : • : 1‬‬ ‫‪T‬‬
‫עומד‪.‬‬
‫••‬ ‫‪:‬ולא‬ ‫אלא מ״י‪ .‬בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא‬
‫נקךא אלא מ ״י‪ .‬רצה להתגלות‬ ‫)דא( ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא אלה‪,‬‬
‫ולהקרא בעזם ]ה!ה[‪ ,‬והתלבקן‬ ‫י‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫וברא‬
‫קזמאיר ‪TT‬‬
‫יקר ‪• •• •/‬‬
‫בלבו׳‪:‬צ ‪|T :‬‬
‫• ‪:‬‬
‫וסליק אל״ה בשמא‪ .‬אתחברון אתוון אלין‬
‫ועלה אלה בעזם‪ .‬התחברו‬ ‫באלין ואשתלים בשמא אלהים‪ .‬ועד לא ברא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫האותיות אלו באלו‪ ,‬ונעלמו‬ ‫אלה לא סליק בשמא אלהים‪ .‬ואנון דחבו‬
‫בעם אלהים )מ״י‪+‬אלה(‪ .‬וטרם‬
‫בעגלא )נ״אנ?למא(‪ .‬על ת א ינא אמרו )שמות לב(‬
‫עבךא אלה‪ ,‬לא עלה בעם‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ .‬די ‪ .‬ז‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫אלהים‪ ,‬והם עחנזאו בעגל ]נ״א‬ ‫אלה אלהיף לשראל‪.‬‬

‫בעולם[‪ ,‬ועל סוד זה אמרו)שמותלב(‬
‫וכמה דאשתתף מ״י באלה‪ ,‬הכי הוא שמא‬
‫אלה אלהיף יעזךאל•‬
‫וכמו עמעתהף מ״י באלה‪ ,‬כך‬ ‫ךאשתתף תדיר‪ .‬ובתא דא אתקלים‬
‫הוא העם עמעתתף תמיד‪,‬‬ ‫עלמא‪ .‬ופרה אליהו ולא חמינא ליה‪ .‬ומניה‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫**‬ ‫‪~ 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬

‫ובסוד הזה התקים העולם‪ .‬ופרח‬

‫אליהו ולא ראיתי אותו‪ ,‬וממנו‬
‫ידענא מלה דאוקימנא על רזא וסתרא דילה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• | ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T : - :‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• • ‪T‬‬

‫ןדעתי הדבר ]הזה[ ]שהןןמךתי[ על‬ ‫אתא רבי אלעזר וכלהו הברייא ואשתטהו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הסוד והסתר עלה‪ .‬בא רבי‬ ‫לעלמא‬

‫אתינא ‪T : T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫אלמלא ‪T‬לא‬
‫ואמרו • ‪•• T :‬‬
‫בכו ‪: T :‬‬
‫קמיה‪T .‬‬
‫־‪•• 1‬‬
‫אלעזר וכל החברים והעתפזחו‬ ‫אלא למשמע דא די‪.‬‬
‫לפניו‪ .‬בכו ואמרו‪ ,‬אלמלא לא‬
‫באנו לעולם אלא לעמע את זה‬ ‫אמר רבי שמעון על דא שמלא וחיליהו״ן‬
‫‪ -‬די‪.‬‬ ‫במ״ה אתבריאו‪ ,‬דכהיב )תהלים ח( כי‬
‫אמר רבי עמעון‪ ,‬על זה העמים‬
‫וצבאם נבךאו במ״ה‪ ,‬עכתוב‬
‫אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגד וכתיב‪,‬‬
‫)תהלימח( כי אךאה עמיך מעעה‬ ‫)תהלים ח( מ״ה אדיר שמך בכל הארץ אשר‬
‫אצבעתיף וגו׳‪ .‬וכתוב )שם( מ״ה‬ ‫הנה״ הוךך״ על״ השמלם״‪ ,‬על השמים‬
‫אדיר עמך בכל הארץ אער‬
‫תנה״ הודף״ על״ העמים״‪ .‬על‬
‫איהו לסלקא בשמא‪ .‬בגין דברא נהורא‬
‫העמים הוא לעלות בעם‪ ,‬מעום‬ ‫לנהוריה ואתלבש דא בדא וסליק בשמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‪--------‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫עבךא אור לאורו והתלבע זה‬ ‫עלאה‪ .‬ועל דא בראשית ברא אלהים‪ ,‬דא‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬
‫בזה ועלה בעם עליון‪ .‬ועל כן‬
‫בראעית ברא ^הים ‪ -‬זה‬
‫אלהים עלאה‪ ,‬דהא מ״ה לא הוי הכי ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬

‫אלהים העליון‪ ,‬עהרי מ״ה לא‬ ‫אתבני♦‬

‫הןה כך ולא נבנה‪.‬‬ ‫אלא בשעתא ךאתמשכן אתוון אלין )מאיר!(‬
‫אלא‪ ,‬בעעה ענמעכו האותיות‬
‫הללו ]מאלו[ אל״ה מלמעלה‬ ‫אל״ה מלעילא לתהא‪ .‬ואמא אוזיפת‬
‫למטה‪ .‬והאם הלותה לבת בגדיה‬ ‫לברהא מאנהא וקשיטא לה בקישוטהא‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪1 • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T - :‬‬

‫וקעטה אותה בתכעיטיה‪ .‬ומתי‬ ‫ואימתי קשיטא לה בקישוטהא כדקא הזי‪.‬‬

‫‪•• T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—ן‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬
‫קעטה אותה בתכעיטיה כראוי?‬
‫בעעה ענךאו לפניה כל זכר‪,‬‬ ‫בשעתא ךאתחזון קמה כל ךכורא‪ ,‬דכתיב‪,‬‬
‫עכתוב )שמית בג( אל פני האדון‬ ‫)שמות כג( אל פני האדון יל‪ ,‬ודא אלןרי אדון כמה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫ה‪ /‬וזה נקךא אדון‪ ,‬כמו)צנאמר‬ ‫ךאה אמר‪) ,‬יהושע ג( הנה ארון הברית אדון כל‬
‫)יהושעג( הנה ארוץ הברית אדון כל‬ ‫הארץ‪ .‬כדין נפלןת ה׳ ואעילת י׳‪ ,‬ואת?ןשיטת‬
‫הארץ‪ .‬ואז ןצאה ה׳ ונכנסה י‪/‬‬
‫זכר‬ ‫והתקעזטה בכלים‬ ‫במאני ךכורא ללןבליהון רכל רכר בישראל‪.‬‬
‫כנגזים על כל זכר בישראל‪.‬‬ ‫ואתוון אחתין משכן לון לשראל מעילא‬
‫ואותיות אחרות מועכים אותם‬ ‫לגבי אתר דא >תהלים מב( אלה אזכרה‪.‬‬
‫הזה‪.‬‬
‫למקום ‪•/ -‬‬
‫מלמעלה ‪1 T -‬‬
‫יעראל • ‪T : - :‬‬
‫• ‪•• T :‬‬
‫«הליט מס אלה אזכרה‪ .‬אזכיר בפי‬ ‫דמעאי)ברעות נפעינגיז‬‫ושפיכנא • ‪T :‬‬
‫בפומאי ‪T: • T :‬‬‫‪T‬‬ ‫אדכרנא ‪:‬‬
‫‪T:-:-‬‬
‫ואעזפיך ך מ ע‪ 1‬ת י ]בלצון נפשי כך להמשיל‬ ‫לאמעכא אתמז אלי!( וכדין אדרם מעילא עד בית‬
‫האותיות הללו[‪ ,‬ואז אדרם מלמעלה‬ ‫אלהים‪ ,‬למהוי אלהים כגוונא דיליה‪ .‬ובמאי‪,‬‬
‫עד בית אלהים‪ ,‬עיהוה אלהים‬
‫כמו עהוא‪ .‬ובמה? )שם( בקול‬
‫)תהליםמב( בקול ת ה ותודה המון הוגג‪.‬‬
‫ךנה ותודה המוץ חוגג‪.‬‬ ‫מקדשא‬
‫— ‪T : 1:‬‬
‫בנא‬
‫‪T:‬‬
‫דילי‬
‫•‬ ‫•‬
‫שתיקא‬
‫‪|T • :‬‬
‫אלעזר‬
‫•‪T T : *.‬‬
‫רבי‬
‫* *‬
‫אמר‬
‫~‬ ‫ד‬

‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬העתיקה עלי‬

‫•‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪T T : •/‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ובודאי‬ ‫לתתא‪.‬‬ ‫מקרשא‬ ‫ובנא‬ ‫לעילא‬
‫‪:‬־־‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T:l:-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T ••:‬‬
‫בנתה מקרע למעלה ובנתה‬
‫מקרע למטה‪ ,‬ובןדאי דבור‬
‫מלה בסלע משתוקא בתרין‪ .‬מלה בסלע מה‬
‫בסלע ועתיקה בעתים‪ .‬מלה‬ ‫משתוקא בשתים ‪-‬מה‬ ‫‪lT‬‬ ‫' • ‪:‬‬
‫דאמרנא ואתערנא ••ביה‪,‬‬ ‫‪T : - T :‬‬
‫בסלע ‪ -‬מה עאמךהי והתעורךהי‬ ‫ךשתיקנא ךאברו ואיבנו הרין עלמין כחדא‪.‬‬
‫בו‪ ,‬עתיקה בעתים ‪ -‬מה‬
‫עעתקהי ענבךאו ונבנו עני‬
‫אמר רבי שמעון מכאן ולהלאה שלימו‬
‫עולמות ץדוד‪.‬‬ ‫לל^רא‪ ,‬דכתיב‪) ,‬ישעיה ^ המוציא במספר‬
‫אמר רבי עמעוץ‪ ,‬מכאן והלאה‬ ‫צבאם‪ ,‬הרין ררגין אנון דאיצטריך למהוי‬
‫עלמות הכתוב‪ ,‬עכתוב )ישעיהמ(‬ ‫רשים ^ חד מינליהו‪ .‬חד דא לאתמר מ״ה‪.‬‬
‫המוציא במספר צבאם‪ .‬עתי‬
‫דךגות הן עצ‪-‬דיך להיות ךעומה‬ ‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬ ‫תתאה‪T .‬רא‬ ‫‪TT-‬‬ ‫ודא‬ ‫עלאה ‪T:‬‬
‫•‪TT‬‬ ‫וחד *מ״י‪T .‬דא‬ ‫‪:‬־‬
‫כל אחת מהן‪ .‬אחת זה ענאמר‬ ‫רשים ואמר המוציא במספר צבאם‪ ,‬המוציא‬
‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫^‬ ‫‪ ..‬ך‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪ ..‬ך —‬ ‫■ ך ‪.‬‬

‫מ״ה‪ ,‬ואחת מ״י‪ .‬זו עליונה וזו‬
‫תחתונה‪ .‬זו העליונה ךעומה‪,‬‬
‫ואומר המוציא במספר צבאם‪.‬‬
‫המוציא ‪ -‬אותו הנודע ואין‬
‫כמותו‪ .‬כמו זה המוציא לחם מן‬
‫הארץ‪ .‬המוציא ־ ההוא ענודע‪.‬‬
‫זו חדךגה התחתונה‪ ,‬והכל אחד‪.‬‬
‫במכ!פר ‪ -‬עעים ובוא חם‬
‫עעומךים !חד‪ ,‬והוציאו צבאות‬
‫למיניהם עאיץ להם חעבוץ‪.‬‬
‫]נ״א כמו זה[‪ .‬לכלם ‪ -‬בין אותם‬
‫לל^רא‪ .‬אי תימא דל^רא לון בשמהתהון‪ ,‬לאו‬
‫חעעים‪ ,‬בין כל צבאותם ‪ -‬בעם‬
‫יקךא‪ .‬מה זה בעם יקךא? אם‬
‫תאמר עקרא להם בעמותיהם ‪-‬‬
‫זה אינו כך‪ ,‬עאם כך‪ ,‬ה!ה צריך‬
‫להיות בעמו‪ .‬אלא בץמץ‬
‫עהדרגה הזו לא עולה בעם‬
‫ההוא לאשתמולע וליה כוותיה‪ .‬כגוונא דא‬
‫המוציא לחם מן הארץ‪ .‬המוציא ההוא‬
‫וכלא ‪-‬חד‪.‬‬ ‫תתאה‪T : ' ,‬‬
‫‪T T -‬‬ ‫דרגא‬
‫דאשהמודעא ‪T‬דא ‪T : -‬‬
‫‪T:‬‬
‫במספר שהין לבוא אנון דקלימין כחדא‪,‬‬
‫ואפיקו חילין לזינליהו ללית לון חשבנא‪.‬‬
‫)נ״א ?גוונא ךא( לבלם‪ ,‬בין אנון שהין‪ ,‬בין כל‬
‫חילץ לילהון‪ ,‬בשם לל^רא‪ .‬מאי בשם‬
‫הכי הוא‪ ,‬לאם כן בשמו מיבעי ליה‪ .‬אלא‬
‫בשמא )לעילא(‬‫•‪T :‬‬ ‫סליק‬
‫‪1‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫דדרגא ‪T‬דא ‪T‬לא‬ ‫בזמנא ‪T : — :‬‬‫‪T:•:‬‬
‫ואץלי מ״י‪ ,‬לא אוליד ולא אפיק טמירין‬
‫לזיניה אף על גב לכלהו הוו טמירין ביה‪.‬‬
‫כיון לברא אל״ה ואסתלק בשמיה ואקרי‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫אלהים‪ ,‬כדין בחילא לעזמא דא אפיק לוין ]למעלה[ ונקראת מ״י‪ ,‬לא מולידה‬
‫בקזלימו‪ .‬ודא הוא בעזם לל^רא‪ ,‬בההוא עזם ולא מוציאה נסתרים למינה‪ ,‬אף‬
‫על גב קזכלם היו טמונים בה‪.‬‬
‫דיליה הרא ואפיק כל זינא וזינא לאתקיימא ביוץ עזברא אלה והתעלה בעזמו‬ ‫‪T • :‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪■HT‬‬

‫בשלימותיה‪ .‬כגוונא דא )שמות לא( ראה לראתי ונקךא אלהים‪ ,‬אז בבח העזם‬
‫•‬ ‫‪:‬ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪fT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬

‫בשם‪ .‬אךכרנא שמי לאתקלימא בצלאל על הזה הוציא אותם בעזלמות‪ .‬הה‬
‫הוא בעזם יקרא‪ ,‬באותו העזם‬
‫עזלו קרא והוציא כל מין ומין‬ ‫קיום אשלמותיה‪.‬‬
‫מרוב אונים‪) 7,‬ישעיה מ( מאי מרוב אונים‪ 7,‬דא עזיתקימו בקזלמותו‪ .‬כמו זה‬
‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בעזם‪.‬‬ ‫קראתי‬
‫ראה ‪• tIt‬‬ ‫)שמות לא< ‪•• :‬‬
‫‪•• :‬‬
‫הזכךהי קזמי עזיתקים בצלאל על‬
‫ריש דרגין‪ ,‬דסליקו ביה כל ךעותין‬
‫קיום קזלמותו‪.‬‬ ‫ואסתלק ו ביה )דף ב ע״ב( בארה סתים‪ .‬ואמיץ‬
‫כה דא רזא דעלמא עלאה דאסהלק בשם )ישעיה מ( מריב אונים‪ .‬מה זה מריב‬
‫‪I‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬
‫אונים? זה ראעז הדרגות‪,‬‬
‫קזעולים בו כל הךצונות ועלןתם‬
‫אלהים כךקאמרן‪ .‬איש לא נעזיר מאנון שהין‬
‫לבוא לאפיק בחילא לשמא‪ .‬ובגין דאיש לא בו בדרך נסתר‪ .‬ואמיץ כח ‪ -‬זה‬
‫נעדר‪ ,‬בכל אתר דמיתו ישראל ואתענשו סוד העולם העליון קזהתעלה‬
‫ב^ם אלהים כמו עזאמךנו‪ .‬אי׳ט‬
‫לא נעדר ‪ -‬מאותם קזעזים דבוא‬
‫בחובייהו אתמנון ולא אעדר מאנון שהין‬
‫לבוא אפילו חד‪ .‬בגין לימהוי כלא ליוקנא עזהוציא בכח העזם‪ .‬ומעזום‬
‫מקום‬
‫בכל ‪I t‬‬
‫נעדר‪T : ,‬‬
‫עזאי׳ט לא ‪ T : V‬׳‬‫‪•V‬‬ ‫חדא‪ .‬כמה דאיש לא ‪V‬נעדר לעילא‪ ,‬אוף הכי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬
‫ונענעזו‬ ‫יעזךאל‬ ‫קזמתו‬
‫בחטאיהם‪ ,‬נמנו ולא נעדר‬
‫לא נעדר לתהא‪.‬‬
‫ןראשית‪_ ,‬רב המנונא סבא אמר‪ ,‬אשכחן מאותם עזעזים ובוא אפלו אחד‬
‫אתוון בהפוכא‪ .‬בי״ת בקלמיתא כדי להיות הכל צורה אחת‪ .‬כמו‬
‫עזאי׳ט לא נעדר למעלה‪ ,‬אף כך‬
‫לא נעדר למטה‪.‬‬
‫בראשית‪ .‬ברא‬
‫‪TT‬‬ ‫•‬
‫בקדמיתא ‪-‬היינו‬
‫‪• :I :‬‬
‫ולבתר‪ .‬ב׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫לבתר‪ .‬אל״ף בקדמיתא ולבתר‪ .‬אל״ף בךאשית‪ .‬רב המנונא הזקן‬

‫בקדמיתא היינו אלהים‪ .‬את לבתר‪ .‬אלא כד אמר‪ ,‬מצאנו אותיות בהפוך‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬‫‪V‬‬ ‫‪* V:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬‫‪• :I :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫בי״ת בחתחלה ואחר כך‪ .‬ב׳‬
‫בחתחלה ־ חינו בראשית‪ .‬ברא‬
‫עלמא‪T ,‬כל‬
‫‪:‬‬
‫למעבד‬
‫‪: V :‬‬
‫בריל הוא‬
‫‪T‬‬ ‫‪P *:‬‬
‫קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: I*..‬‬
‫בעא‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫אתוון הוו סתימין‪ ,‬ותלין אלפין שנין עד לאחר מכן‪ .‬אל״ף בחתחלה‬
‫קדשא ‪: I‬בריף ואחר כך‪ .‬אל״ף בהתחלה ־ חינו‬‫‪T‬‬ ‫דלא ברא עלמא הוה מסתכל ‪P • :‬‬ ‫‪*..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫אלהים‪ ,‬את לאחר מכן‪ .‬אלא‬

‫חקדוש־ברוך־הוא‬ ‫כשרצה‬
‫הוא ואשתעשע בהו‪.‬‬
‫כד בעא למבלי עלמא‪ ,‬אתו כל אתוון קמיה לעשות את העולם‪ ,‬כל האותיות‬
‫מסופא אלישליהו‪ .‬שליאת את ח למיעל היו נסתרות‪ .‬ואלפים שנה טרם‬
‫שבךא את העולם הןה מכ!הכל‬
‫חקדוש־ברוך־הוא ומשתעשע‬
‫בלישא‪ ,‬אמרה‪ ,‬לבון עלמין ניחא קמך‬
‫בהם•‬ ‫למכרי בי עלמא‪ ,‬דאנא חותמא דגושפנקא‬
‫‪T‬‬ ‫‪It : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לילך אמ״ת‪ .‬ואת אתקליאת אמ״ת‪ ,‬לאות כשרצה לברא את העולם‪ ,‬באו‬
‫לפניו כל האותיות מסופם‬
‫לראשם‪ .‬התחילה האות ת׳ להכנס בראש‪ .‬אמרה‪ :‬רבון העולמים‪ ,‬נוח לפניך לברא בי את‬
‫העולם‪ ,‬שאני תשלום חותם שלף אמ״ת‪ ,‬ואתה נקראת אמ״ת‪ ,‬ראוי למלך ]אמת[ לחתחיל באות‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫אמ״ת ולבר׳א בי את העוילם‪.‬‬ ‫למלכא )אמת( למעזרי באו־ת אמ״ת ולמברי בי‬
‫אמר לה הקןדוש־ברוך־הוא‪:‬‬ ‫עלמא‪ .‬אמר לה קדשא בריך הוא‪ ,‬יאו־ת אנת‬
‫' ‪T‬‬ ‫‪1 • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫ךאדה את וזכאית אה‪ ,‬אלא‬
‫שאינך כדאית לברא בך את‬ ‫הכאה אנת‪ ,‬אלא לית אנת כדאי למברי בך‬
‫■ך ‪1‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪- .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬

‫העולם‪ ,‬הואיל ראה עתידה‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫עלמא‪ ,‬הואיל ואנת זמינא למהוי רשים על‬
‫להיות ךשומה על מצחי‬ ‫מצחין דגוברין מהימנין ךקלימי אורלתא‬
‫האנעזים הנאמנים שקימו את‬
‫הת‪1‬ךה מאל״ף ועד הי״ו‪,‬‬ ‫מאל״ף ועד תי״ו‪ ,‬וברשימו דילך למותון‪.‬‬
‫זמותו‪ .‬ועוד‪ ,‬שאה‬ ‫ובר־שם‬ ‫הואיל ואנת כך‪,‬‬
‫‪ T : : - :‬י‬ ‫•‬
‫דמות‪.‬‬
‫‪*.*T :‬‬
‫חותמא‬
‫‪T T1‬‬
‫דאנת‬
‫‪: : - :‬‬
‫‪:‬ועוד‬
‫חותם המות‪ .‬והואיל ואת כך‪,‬‬ ‫נפקת‪.‬‬ ‫‪ T‬מיד• ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫עלמא‪.‬‬
‫בך ‪: T 1 T‬‬
‫כדאי למברי ‪: - 1‬‬ ‫־‬ ‫לית ־אנה‬
‫אינך כךאית לבדא בך את‬
‫העולם‪ .‬מיד זצאה‪.‬‬
‫עאלת את ^ קמיה‪ ,‬אמרה קמיה‪ ,‬ךבון‬
‫נכנסה האות ש׳ לפניו‪ .‬אמךה‬ ‫עלמין‪ ,‬ניחא לןמך למברי בי עלמא‪,‬‬
‫לפניו‪ :‬רבוץ העולמים‪ ,‬נוח‬ ‫ךבי אתיןןךי שמך שד׳׳י‪ ,‬ולאות למבוי עלמא‬
‫לפניך לבדא בי את העולם‪ ,‬שבי‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫נקראת שמך שדי‪ ,‬וךאוי לברא‬

‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1 ••• T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לה‪T ,‬יאות אנה‪ ,‬וטב אנת‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫אמר‬‫‪-T‬‬
‫קדישא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬
‫בשמא‬
‫• ‪T :‬‬

‫את העולם בשם קדוש‪ .‬אמר‬
‫לה ‪ :‬ךאדה אה וטובה את ואמת‬
‫את‪ ,‬אבל הואיל והאותיות של‬
‫הזיוף נוטלים אותך להיות‬
‫עמהם‪ ,‬איני רוצה לברא בך את‬
‫העולם‪ ,‬שכדי שלא יתק‪.‬ים‬
‫השקר אלא אם י ^ ו אותך ק ר‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬שמי שרוצה לומר שקר‪,‬‬
‫יטל יסוד של אמת בהתחלה‬
‫ואחר כך יקזם את השקר‪ .‬שהרי‬
‫האות ש׳ היא אות אמת‪ ,‬אות‬
‫האמת שהתזחדו בה האבות‪ .‬ק׳‬
‫ר׳ האותיות שנךאו על הצד ד!ךע‬
‫הם‪ ,‬וכדי להתקזם נטלו את‬
‫האות ש׳ בתוכן ונהןה קשר‪.‬‬
‫מלפניו‪.‬‬
‫יצאה • ‪TT :‬‬‫כך‪T : T ,‬‬
‫שראתה ‪ T‬׳‬
‫כיון •••‪: T‬־ ‪T1‬‬
‫נכנסה האות צ׳‪ .‬אמרה לפניו‪:‬‬
‫״• ‪| T‬‬
‫ךבון העולם‪ ,‬נוח לפניך לברא בי‬
‫את העולם‪ ,‬שאני ]נ״א שבי[‬
‫ואתה‬ ‫הצדיקים‪,‬‬
‫שנקראת צדיק רשום בי‪ ,‬שכתוב‬
‫וקשוט אנת‪ ,‬אבל הואיל ואתוון ךזיופא‬
‫נטלין לך למהוי עמהון‪ ,‬לא בעינא למכרי‬
‫בך עלמא‪ ,‬דבגין דלא יתקלים של^רא‪ ,‬אלא‬
‫אי לטלון לך ^ ד ♦‬
‫מכאן מאן דבעי למימר שיןרא לטול לסודא‬
‫דקשוט בקךמיתא ולבתר יוקים ליה‬
‫של^רא‪ ,‬דהא את ^ את קשוט איהו‪ ,‬את‬
‫קשוט דאבהתן ךאתליחדו בה‪ .‬כץ ד אתוון‬
‫דאתחזיאו על סטרא בישא אנון ובגין‬
‫לאתקלימא נטלי את ^ בגווייהו והוי קשר♦‬
‫כיון דחמאת הכי נפקת מקמיה‪.‬‬
‫עאלת את ע אמרה קמיה‪ ,‬רבון עלמא‬
‫ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא)ס״א‬
‫ךכי( בי חתימין צדיקים‪ ,‬ואנת דאתקדיאת‬
‫צדיק‪ ,‬בי רשים דכהיב‪) ,‬תחלים יא( כי צדיק לי‬
‫חתומים‬
‫אמר‬
‫‪-T‬‬ ‫עלמא‪.‬‬
‫‪T :T‬‬ ‫ובי ‪T‬יאות למברי‬ ‫•‬ ‫אהב‪,‬‬
‫‪' • • T‬‬ ‫צדקות‬
‫‪| T :‬‬

‫)תהלים יא( כי צדיק ה׳ צךקות‬ ‫לה צדי‪ ,‬צדי אנת‪ ,‬וצדיק אנת‪ ,‬אבל אנת‬
‫אהב‪ ,‬ובי ראוי לברא את העולם‪.‬‬ ‫צריך למהוי טמירא‪ ,‬לית אנה צריך לאתגללא‬
‫את‪,‬‬ ‫את ‪ :‬־ • ‪1‬‬
‫וצדיק ־ ‪' :‬‬ ‫צדי ־ ‪:‬‬‫צדי‪• T ',‬‬
‫לה‪• T :‬‬ ‫אמר ‪T‬‬‫‪ T‬־‬ ‫כל כך בגין דלא למיהב פתחון פה לעלמא‪.‬‬
‫אבל את צריכה להיות טמונה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אינך צריכה להתגלות כל כך כדי‬

‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬
‫דשמא דברית‬ ‫אתיא י׳ • ‪T :‬‬ ‫איהי‪ ,‬י ‪T : -‬‬
‫•‬ ‫טעמא ‪1‬‬ ‫מאי ‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬
‫שלא לתת פתחון פה לעולם‪.‬‬ ‫קדישא ורכיב עלה ואתאחד בהדה‪ .‬ורזא דא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬

‫כד ברא קךשא בריך הוא לאדם הראעזו־ן דו‬

‫מהו הטעם? נ׳ היא‪ .‬באה הי׳ עזל‬
‫העם על הברית הקןדועז ורוכב‬
‫פרצופין בראו‪ .‬ובגין כך אנפוי ךיו״ד מהדר‬
‫עליה ונאחז עמה‪ .‬הה הסוד‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‪: /‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/ T‬‬
‫אנפין‬
‫כ^ברא הקןד‪1‬עז־ברוך־הוא את‬
‫־ ‪1 • :‬‬
‫אתהדרו‬‫• ‪ :‬־ ‪:‬‬
‫ולא‬
‫‪T:‬‬
‫כגוונא ‪T‬דא ע‬
‫‪T : - :‬‬
‫לאחורא‬
‫‪T‬‬
‫אסתכל לעילא‬
‫אדם הןאעזון‪ ,‬ברא אותו דו‬ ‫באנפין כגוונא דא‬
‫פךצופים‪ ,‬ומעזום כך הפנים עזל‬
‫כגוונא ‪T‬דא‬ ‫לתתא‬
‫‪T:-:‬‬ ‫אסתכלת ‪T - :‬‬
‫• ‪- T- :‬‬ ‫כגוונא ‪T‬דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫יו״ד חוזר לאחור כמו זה ‪) :‬ציור‬
‫?‪ ,2‬אמר לה קךשא בריך הוא תוב‪ ,‬דאנא‬
‫למעלה( ולא חוזרים פנים בפנים‬
‫זמין לנסרא לך ולמעבד לך אפין באפין‬
‫כמו זה ‪ :‬מסתכל למעלה כמו זה ‪:‬‬
‫)ציור למעלה( מסתכל למטה כמו זה‪:‬‬
‫אבל באתרא אחרא תסתלק‪ .‬נפקת מקמיה‬
‫)ציור למעלה( אמר לה הקןדוע־ברוך־‬
‫הוא עוד‪ ,‬עאני עתיד לנסר אותך‬ ‫ואזלת♦‬
‫ולעעות אותך פנים בפנים‪ ,‬אבל‬
‫עאלת את ‪ , 5‬אמרה קמיה‪ .‬רכון עלמין‬
‫במקום אחר תתעלי‪ .‬יצאה מלפניו‬
‫והלכה‪.‬‬
‫ניחא קמך למכרי בי עלמא דהא‬
‫פורקנא ךאנה זמין למעבד בעלמא בי‬
‫נכנסה האות פ׳‪ .‬אמרה לפניו‪:‬‬
‫רעזים‪ ,‬ודא הוא פדות‪ .‬ובי ןאות למברי‬
‫רבון העולמים‪ ,‬נוח לפניך לברא‬
‫בי את העולם‪ ,‬עהרי הפדות‬
‫עאהה עתיד לעעות בעולם‬
‫בך‬
‫‪^T‬‬ ‫אבל‬
‫‪T- :‬‬ ‫אמר ‪T‬לה ‪T‬יאות אנת‪,‬‬ ‫‪-T‬‬ ‫עלמא‪.‬‬
‫‪T: T‬‬
‫אתךשים פשע בטמירו‪ ,‬כגוונא ךחידא‬
‫ךעומה בי‪ ,‬וזו היא פדות‪ ,‬ובי‬
‫ךמד‪1‬י ואעיל רישיה בין גופיה‪ ,‬הכי מאן‬
‫ראוי לברא את העולם‪ .‬אמר לה‪:‬‬
‫ראויה את‪ ,‬אבל בך רעום פעע‬
‫־‬ ‫•••‬

‫בסתר‪ .‬כמו עהנחע עמכה‬

‫דחב כפיף רישיה ואפיק ידוי‪ .‬וכן ע עון‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אמר ‪T‬לה‬
‫ומכניס דאעו ביץ גופו‪ ,‬כך מי‬ ‫ענוה‪- T ' ,‬‬
‫ביה ‪T T - :‬‬ ‫דאית ••‬‫דאמרה ‪• :‬‬
‫גב ‪T : T :‬‬‫על ‪-‬‬ ‫אף ‪-‬‬
‫‪1‬‬ ‫—‬

‫קךשא בריך הוא‪ ,‬לא איברי בך עלמא‪.‬‬

‫עחוטא‪ ,‬כופף ראעו ומוציא ידיו‪.‬‬
‫וכץ ע׳ ערן‪ ,‬אף על גב עאמךה‬
‫עיע בה ענוה‪ ,‬אמר לה הקדוע־‬
‫נפקת מקמיה‪.‬‬
‫^;יאלת את ס אמרה קמיה‪ ,‬רכון )דףגע״א(‬
‫ברוך־הוא‪ :‬לא אברא בך את‬
‫העולם‪ .‬ןצאה מלפניו‪.‬‬
‫עלמין‪ ,‬ניחא קמך למברי בי עלמא‪,‬‬
‫נכנסה האות ס׳‪ .‬אמרה לפניו‪:‬‬
‫דאית בי סמיכא לנפלין דכהיב‪) ,‬תהלים קמה(‬
‫ךבון העולמים‪ ,‬נוח לך לברא בי‬
‫את העולם‪ ,‬עיע בי סמיכה‬‫סומך לן לכל הנופלים‪ .‬אמר לה‪ ,‬על דא‬
‫לנופלים‪ ,‬עכתוב )תהלימקמה( סומך‬
‫אנה צריך לאתרך ולא תזוז מניה‪ ,‬אי את‬
‫ה׳ לכל הנופלים‪ .‬אמר לה‪ :‬על כן‬
‫נפיק מאתרך מה תהא עלליהו דאנון נפילין‬
‫את צריכה את מקומך ואל תזוזי‬
‫הואיל ואנון סמיכין עלך‪ .‬מלד נפקת‬
‫ממנו‪ .‬אם את יוצאת ממקומך‪,‬‬
‫מה יהיה על אותם הנופלים‪,‬‬ ‫מקמיה‪.‬‬
‫הואיל והם סומכים עליך? מיד‬
‫עאלת את ג אמרה קמיה‪ ,‬ךבון עלמא‪,‬‬
‫ןצאה מלפניו‪.‬‬
‫ניחא קמך למברי בי עלמא‪ ,‬דבי‬
‫נכנסה האות נ׳‪ .‬אמרה לפניו‪:‬‬
‫ךבון העולם‪ ,‬נוח לפניך לברא בי‬
‫נאוה‬
‫דצדיקים ‪T T‬‬ ‫ותהלה ‪1 • • — :‬‬ ‫‪T• :‬‬ ‫תהלות‬
‫‪•:‬‬ ‫נורא‬
‫‪T‬‬ ‫כתיב‬
‫‪•:‬‬
‫את העולם‪ ,‬עבי כתוב נורא תהלת‬
‫תהלה‪ .‬אמר לה‪ ,‬נו״ן תוב לאתרך‪ ,‬דהא‬
‫בגינך תבת סמ״ך לאתרה והוי סמיך עלה‪ .‬מיד הבת לאתרה ונפקת‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫ותהלה לצדיקים נאוה תהלה‪.‬‬ ‫מקןמיה‪.‬‬
‫אמר לה‪ :‬נו״ן עזובי למקומך‪,‬‬
‫קזהרי בקזבילך קזבה סמ״ך‬
‫^;יאלת את בל אמרה קמיה רבו־ן עלמא‪,‬‬
‫למקומה ותהיי סמוכה עליה‪.‬‬ ‫ניחא קמך למברי בי עלמא‪ ,‬דבי‬
‫מיד עזבה למקומה דצאה‬ ‫אתקריאת מלך‪ .‬אמר לה הכי הוא וזיאי‪ ,‬אבל‬
‫מלפניו‪.‬‬
‫נכנסה האות מ׳‪ .‬אמרה לפניו‪:‬‬
‫לא אברי בך עלמא בגין ךעלמא אצטריך‬
‫ךבון העולם‪ ,‬נוח לפניך לבריא בי‬ ‫למלך הוב לאתרך‪ .‬אנה ו ל ו ך דהא לא‬
‫את העולם‪ ,‬עזבי נקראת מלך‪.‬‬ ‫ןאות לעלמא למיקם בלא מלך‪.‬‬
‫אמר לה‪ :‬כך הוא ודאי‪ ,‬אבל ליא‬
‫' ‪ :‬־ ‪T‬‬

‫העולם‪,‬׳ •מעזום‬
‫‪--‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫קדמוהי ‪ T‬את פ‬ ‫מן‬ ‫נחתא‬ ‫עזעתא‬ ‫בההיא‬
‫את ‪T T‬‬ ‫בך ‪•/‬‬‫אברא ^‪1‬‬
‫‪—: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪TlT: 1‬‬ ‫— ‪ —:‬ז‬ ‫‪* “ :‬‬
‫‪T: •/‬‬
‫קזהעולם צריך מלך‪ .‬עזובי‬ ‫מעל כרסי ילןריה אזדעזעת ואמרה‬
‫למקומך את ול׳ וף‪ ,‬קזהרי לא‬ ‫קמיה‪ ,‬רכון עלמא‪ .‬ניחא קמך למבוי בי‬
‫ראוי לעולם לעמד בלי מלך‪.‬‬
‫באותה קזעה יךדה מלפניו‬
‫עלמא דאנא כבודך‪ .‬וכד נחתת פ מעל כרסי‬
‫••‬ ‫‪--------: T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫האות כ׳ מעל כפא כבודו‪ .‬הץדעץעה‬ ‫ולןדיה אזדעזעו מאתן אלף עלמין ואזזיעזע‬
‫ואמךה לפניו‪ :‬ובון העולם‪ ,‬נוח‬ ‫כרסןיא וכלהו עלמין אזדעזעו למנפל‪ .‬אמר‬
‫העולם‪,‬‬
‫את ‪ T T‬׳‬ ‫לבריא •בי ‪•/‬‬ ‫לפניך • ‪:‬‬
‫קזאני כבודך‪ .‬וכ^ירדה כ׳ מעל‬
‫‪1 •/ T :‬‬
‫לה לןךשא בריך הוא כ״ף כ״ף‪ .‬מה את עביד‬
‫כסא כבודו‪ ,‬הץדעץעו מאתים‬ ‫הבא‪ .‬דלא אברי בך עלמא‪ .‬הוב לאתרך דהא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪^ T : - :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪^T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T T‬‬

‫אלף עולמות‪ ,‬והזךעזע הכסא‪,‬‬ ‫בך כליה )ישעיה י( כלה ונחרצה אעזהמע‪ .‬תוב‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TV: *.* :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1T‬‬
‫וכל העולמות הץדעץעו לפיל‪.‬‬
‫אמר לה הקדועז‪ -‬ברוך‪ -‬הוא‪:‬‬
‫לכרסןיך והוי המן‪ .‬בההיא שעתא נפקת‬
‫כ״ף כ״ף‪ ,‬מה אה עועוה כאן?‬ ‫מ?ןמיה והבת לדוכהה‪.‬‬
‫עזלא אברא בך את העולם‪ .‬עזובי‬ ‫עאלת את^ אמרה קמיה‪ ,‬ךבון עלמא‪ .‬ניחא‬
‫למקומך» עזהרי בך כלןה‪ ,‬כלה‬
‫ונחךצה )ישעיה י( נקזמע‪ .‬עזובי‬ ‫לןמך למברי בי עלמא דאנא שירותא‬
‫לככזאך ותהיי קזם‪ .‬באותה קזעה‬ ‫עלמא‪.‬‬
‫בי ‪T : T‬‬‫למברי •‬ ‫לך ‪:‬‬‫ויאות ‪^T‬‬‫קדישא ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫דשמא‬
‫• ‪T :‬‬
‫ןצאה מלפניו ועזבה למקומה‪.‬‬ ‫אמר לה‪ ,‬זיי לך דאנה הקיק בי‪ ,‬ואנת רשים‬
‫נכנסה האות י׳‪ .‬אמרה לפניו‪:‬‬
‫ובון העולם‪ ,‬נוח לפניך לבריא בי‬ ‫בי‪ ,‬וכל ךעותא דילי בך סליק‪ ,‬לית אנה ןאות‬
‫את העולם‪ ,‬שאני ראשית השם‬ ‫לאתעל^רא מן שמי‪.‬‬
‫הקדועז‪ ,‬וראוי ליך לבריא בי את‬ ‫עאלת את ט אמרה קמיה רבון עלמא ניחא‬
‫העולם‪ .‬אמר לה‪ :‬די לך עזאה‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪••1-‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬

‫חקוקה בי ואה ךעזומה בי‪ ,‬וכל‬ ‫קמך למברי בי עלמא ךאנה בי‬
‫ךצוני עולה בך‪ .‬אינך ךאדה‬ ‫אתקריאת טוב וישר‪ .‬אמר לה לא אברי בך‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T 1 :‬‬ ‫־‬ ‫‪•1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫להעקר מעזמי‪.‬‬ ‫עלמא ךהא טובך סתים בגווך‪ ,‬וצפון בגווך‪,‬‬

‫נכנסה האות ט׳‪ .‬אמרה לפניו‪:‬‬
‫ובון העולם‪ ,‬נוח לפניך לבריא בי‬ ‫הדא הוא ךכתיב‪) ,‬תהלים לא( מה רב טובך אשר‬
‫נקראת •בי‬
‫עזאהה • ‪T ••1:‬‬
‫העולם‪,‬׳ ‪ •/‬־ ‪T‬‬
‫את ‪T T‬‬ ‫צפנת ליראיך הואיל וגניז בגווך לית ביה‬
‫טוב דעזר‪ .‬אמר לה‪ :‬לא אבךא‬ ‫חולקא לעלמא דא דאנא בעי למברי‪ ,‬אלא‬
‫׳‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫■ך ‪. .‬‬ ‫‪ . —.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪|T T‬‬
‫בך את העולם‪ ,‬עזהרי טובך‬
‫נסתר בתוכך וצפון בתוכך‪ ,‬זהו‬ ‫בעלמא דאתי‪ .‬ותו ךעל דטובך גניז בגווך‬
‫עזכתוב «הליטלא( מה רב טובך‬ ‫לטבעון תרעי להיכלא‪ .‬הלא הוא לכתיב‪) ,‬איכה‬
‫יא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫ב( טבעו בארץ עזעריה‪ .‬ותו ךז! לקבלך וכד אעזר צפנת ליראיף‪ .‬הואיל וגנוז‬
‫ט ‪ ,‬ועל דא אתוון בתוכך‪ ,‬אין בו חלק לעולם הזה‬ ‫תתחברון כחדא הא‬
‫בעולם‬
‫אלא ‪T T‬‬ ‫^‬
‫לברא‪,‬‬
‫׳‬ ‫רוצה • ‪:‬‬
‫‪•/‬‬ ‫עזאני‬
‫••• ‪:‬־ •‬
‫אלין לא ךעזימין בשבטין לןדיעזין‪ .‬מיד נפקת הבא‪ .‬ועוד‪ ,‬עזעל עזטובך גנוז‬
‫בתוכך‪ ,‬יבזבעו עזערי ההיכל‪ ,‬זהו‬ ‫מקמיה♦‬
‫טבעו‬‫עזכתוב )איכה ב< ‪: T‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫עאלת את ז אמרה ליה‪ ,‬ךבון עלמא‪ ,‬ניחא‬
‫עזעריה‪ .‬ועו*ה עזח'‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫‪:‬‬

‫קמך למברי בי עלמא‪ ,‬דבי נטרין וכעזהתחברו ןדוד הנה ח״ט‪ ,‬ועל‬
‫בניך שבת דכהיב‪) ,‬שמות כ( זכור את יום השבת כץ האותיות הללו לא ךעזומות‬
‫בעזבבזים הקדועזים‪ .‬מןד ןצאה‬
‫מלפניו‪.‬‬
‫עלמא דאנת‬ ‫‪T :T‬‬
‫כך‬‫‪^T‬‬
‫אמר ‪T‬לה ‪T‬לא אברי‬ ‫‪—T‬‬
‫לקדשו‪.‬‬ ‫‪ :‬־‪: 1‬‬

‫רבוץ‬
‫‪1‬‬ ‫אמרה לו‪• :‬‬‫האות ד‪T : T .‬‬ ‫נכנסה ‪T‬‬
‫• ‪7: :‬‬
‫דהרבא‬
‫• ‪:‬ח־ ‪T‬‬ ‫ורומחא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דשננא‬
‫‪T : • :‬‬ ‫וחרבא‬
‫‪T : - :‬‬ ‫הרבא‬
‫‪:‬ח־ ‪T‬‬ ‫בך‬
‫‪^T‬‬ ‫אית‬
‫העולם‪ ,‬נוח לפניך לברא בי את‬
‫•••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T ••• 1 :‬‬ ‫־‬ ‫כגוונא ךנו״ן‪ .‬מןד נפקת מקמיה‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫העולם‪ ,‬עזבי עזומדים בניך את‬

‫העזבת‪ ,‬עזכתוב )שמית ס זכור את‬
‫עאלת את ר אמרה קמיה ךבון עלמא‪ ,‬ניחא‬
‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־‬

‫קמך למכרי בי עלמא‪ ,‬דאנא את יום העזבת לקדעזו‪ .‬אמר לה ‪ :‬לא‬

‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬ן ‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬

‫משמך‪ .‬אמר לה ואו אנה ו ה די לנון דאתון אבךא בך את העולם‪ ,‬עזבך י‪.‬ען‬
‫קךב‪ ,‬וחרב עזנונה‪ ,‬ורמת עזל‬
‫קרב כמו עזלנוץ‪ .‬מןד ןצאה‬
‫אתוון דשמי ךאהון כ ת א לשמי וחקיקין‬
‫מלפניו‪.‬‬ ‫וגליפין כשמי ולא אברי בכו עלמא‪.‬‬
‫עאלת את ד ואת ג אמרו אוף הכי‪ .‬אמר נכנסה האות ר‪ .‬אמךה לפניו‪:‬‬
‫‪—T‬‬ ‫‪•T l‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬
‫ובון העולם‪ ,‬נוח לפניך לברא בי‬
‫אוף לון די לכון למהוי דא עם דא את העולם‪ ,‬עזאני אות מעזמף‪.‬‬
‫ךהא מסכנין לא יתכטלון מן עלמא וצריכין אמר לה‪ :‬וא״ו‪ ,‬את וה׳ די לכם‬
‫לגמול עמהון טיבו‪ .‬זיל״ת איהו מסכנא‪ ,‬עזאתץ אותיות ^ל קזמי‪ ,‬עזאתן‬
‫בסוד עזל קזמי וחקוקות וגלופות‬
‫גימ״ל גמול לה טיבו‪ ,‬לא תתפרשון דא מן בעזמי‪ ,‬ולא אברא בכן את‬
‫העולם‪.‬‬ ‫דא ודי לנון למיזן זיא לדין‪.‬‬
‫עאלת את כ אמרה ליה‪ ,‬רכון עלמא‪ ,‬ניחא נכנסה האות ד׳ והאות ג׳‪ ,‬אמרו‬
‫אף כך‪ .‬אמר אף להן‪ :‬די לכן‬
‫קמך למכרי בי עלמא‪ ,‬דבי מברכאן להיות זו עם זו‪ ,‬עזהרי העניים‬
‫לך לעילא ותתא‪ .‬אמר לה קךשא בריך הוא‪ ,‬לא יתבפזלו מן העולם‪ ,‬וצריכים‬
‫הא ודאי בך אברי עלמא ואה תהא שירותא לגמל עמהם חסד‪ .‬דל״ת הוא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T: T‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫‪T‬‬
‫העני >דל(‪ ,‬גימל גומלת לה חסד‪.‬‬
‫אל תפךדו זו מזו‪ ,‬ודי לכן לזון זו‬ ‫עלמא‪.‬‬
‫‪T : T‬‬
‫‪:‬למברי‬
‫את זו‪.‬‬ ‫קדשא‬
‫לה ‪*..‬ו ‪T :‬‬ ‫אמר ‪T‬‬ ‫עאלת‪- T .‬‬‫‪-‬‬ ‫לא ‪T‬‬ ‫א ‪T‬‬ ‫קיימא ‪T‬את‬ ‫‪ 7‬ן‪7 :‬‬
‫אמרה לו‪:‬‬ ‫‪ : T‬ז‬ ‫ב׳‪.‬‬ ‫האות‬‫‪T‬‬ ‫נכנסה‬
‫• ‪7::‬‬ ‫בריך הוא אל״ף אל״ף למה לית אנת‬
‫ובון העולם‪ ,‬נוח לפניך לברא בי‬
‫קמיה את העולם‪ ,‬עזבי מבךכים אותך‬ ‫אמרה‪• • T : T‬‬ ‫אתוון‪| T : T.‬‬‫‪T‬‬ ‫כל‬ ‫קמאי ‪T‬כשאר• ‪T :‬‬ ‫עאלת ‪- 1|-‬‬
‫־‬ ‫‪T‬‬
‫למעלה ולמטה‪ .‬אמר לה‬
‫הקדועז־ברוך־הוא‪ :‬הרי ודאי עזבך אברא את העולם‪ ,‬דאת תהיי הראעזית לברא את העולם‪.‬‬
‫^מדה האות א׳ ולא נכנסה‪ .‬אמר לה ה?ןדועז־ברוך־הוא ‪ :‬אל״ף אל״ף‪ ,‬למה אינך נכנסת לפני‬
‫כעזאר כל האותיות? אמרה לפניו‪ :‬רבון העולם‪ ,‬מעזום עזראיתי עזכל האותיות יצאו מלפניך בלי‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫יב‬

‫תויעלת‪ ,‬מה אני אעעזה עזם?‬ ‫רבון עלמא בגין זיחמינא ךכל אתוון נפקו מן‬
‫ועוד‪ ,‬עזהרי נתת לאות ב׳ אוצר‬ ‫קמך בלא תועלתא מה אנא אעביד המן‪ .‬ותו‬
‫גדול זה‪ ,‬ולא ראוי למלך עליון‬
‫להעביר אוצר עזנתן לעבדו‬ ‫נבזבזא‬
‫‪T::-:‬‬
‫לאת ••בי״ת‬ ‫‪T:‬‬
‫יהיבתא‬
‫‪T : • :‬‬
‫דהא )דף ג ע״□‬ ‫‪T:‬‬
‫ולתת לאחר‪ .‬אמר לה הקןדוען־‬ ‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬ ‫למלכא‬
‫‪T : —:‬‬ ‫יאות‬ ‫‪T‬‬ ‫ולא‬‫‪T:‬‬ ‫דא‪.‬‬
‫‪' T‬‬ ‫רברבא‬
‫— ‪T: :‬‬
‫ברוך־היא‪ :‬א ל״ ף אל״ף» אף על‬ ‫לאעברא נבזבזא ך ה ב לעבדו ולמיהב‬
‫גב עזאברא את העולם באות‬
‫בי״ת‪ ,‬את תהיי הראעז לכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬
‫לאחרא‪ .‬אמר לה קךשא בדיך הוא אל״ף‬
‫האותיות‪ .‬אין בי יחוד אלא בך‪.‬‬ ‫אל״ף אף על גב דאת בי״ת בה אברי עלמא‪,‬‬
‫בך ותחילו כל החעזבונות וכל‬ ‫את ההא ריעז לכל אתוון‪ ,‬לית בי לחודא אלא‬
‫מעעזי העולם‪ ,‬וכל יחוד לא יהיה‬
‫אלא באות אל״ף‪.‬‬
‫\‬ ‫^ •\‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫•••‬
‫בך‪ .‬בך יקזרון כל חושבנין וכל עובדי‬
‫הקןדועז־ברוך־הוא‬ ‫ו^שה‬ ‫אל״ף‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫אלא*‪T •.‬באת‬
‫•‪1 *.‬‬
‫הוי‬
‫‪:‬־••‬
‫יחודא ‪T‬לא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫וכל‬
‫׳ ‪T :‬‬
‫דעלמא‪,‬‬
‫‪T : T :‬‬
‫גדולות‪,‬‬ ‫עליונות‬ ‫אותיות‬
‫ואותיות החתונות קןטנות‪.‬‬
‫ו;‪ 2‬בד קךשא בריך הוא אתוון עלאין רברבן‪,‬‬
‫ומעזום כך בי״ת בי״ת ‪ -‬בראעזית‬ ‫ואתוון תתאין זעירין‪ .‬ובגין כך בי״ת‬
‫ברא• אל״ף אל״ף ‪ -‬אלהים את‪.‬‬ ‫בי״ת בראעזית ברא‪ .‬אל״ף אל״ף אלהים‬
‫אותיות מלמעלה ואותיות‬
‫מלמטה‪ ,‬וכלן וחד הם מהעולם‬
‫את‪ .‬אתוון מלעילא ואתוון מהתא‪ ,‬וכלהו‬
‫העליון ומהעולם התחתון‪.‬‬ ‫תתאה‪.‬‬
‫— ‪T T‬‬
‫ומעלימא‬
‫••‪T:T‬‬
‫עלאה‬‫•‪TT‬‬
‫מעלמא‬
‫•• ‪T : T‬‬
‫כחדא ‪ :‬־הוו‬
‫‪T —: :‬‬
‫בראשית‪ .‬רבי יודאי אמר‪ ,‬מה‬ ‫בראשית רבי יודאי אמר מאי בראעזי״ת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫זה בראעזי״ת? בחכמ״ה‪ .‬זו‬

‫החכמ״ה עזהעולם עומד עליה‪,‬‬
‫דעלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫חכמ״ה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T:T‬‬
‫בחכמ״ה‪ ,‬דא‬ ‫‪T : T :‬‬

‫להכנס לתוך סודות נסתרים‬ ‫קיימא עלה‪ ,‬לאעלא גו תין סתימין עלאין‪.‬‬
‫עליונים‪ .‬וכאן נחקןקו עזעזה‬ ‫והכא אגליפו שית סטרין רברבין עלאין‬
‫צדדים גדולים עליונים עזמהם‬
‫הכל יוצא‪ ,‬עזמהם נעשו עזעזה‬
‫דמנהון נפיק כלא‪ ,‬דמנהון אתעבידו שית‬
‫מקורות ונחלים להכנס לתוך‬ ‫מקורין ונחלין‪ .‬לאעלא גו למא רבא‪ .‬והיינו‬
‫הום הגדול‪ .‬והינו ברא עזית‬ ‫לון‪,‬‬ ‫אתבריאו‪• : .‬מאן ברא‬ ‫מהבא‬ ‫שית‬ ‫‪1‬ברא‬
‫‪ TT 1 T‬׳‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•• ‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬
‫מכאן נבךאו‪ .‬מי ברא אותם?‬
‫ההוא שלא נזכר‪ ,‬ההוא הנסתר‬
‫ההוא ךלא אךכר ההוא סתים דלא לדיע‪.‬‬
‫עזאינו ודוע‪.‬‬ ‫רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא‪ ,‬כד‬
‫רבי חןיא ורבי יוסי היו הולכים‬ ‫מטו לחד בי הקל‪ ,‬אמר ליה רבי חליא‬
‫בדרך‪ .‬כעזהגיעו לשדה אחד‪,‬‬
‫אמר רבי חןיא לרבי יוסי‪ ,‬זה‬ ‫לרבי יוסי הא דאמריתו ברא שית וראי הכי‬
‫■ך‪.‬‬ ‫‪■ -‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‪-‬ד‬ ‫‪. .‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬

‫עזאמרהם בךא עזית ‪ -‬ודאי זה‬ ‫הוא‪ ,‬בגין דשית יומין עלאין גבי אורליתא‬
‫כך‪ ,‬משום עזעזעזה ןמים עליונים‬ ‫ולא להיר‪ .‬אחרנין סתימין אינון‪.‬‬
‫אצל ההוךה ולא יותר‪ .‬האחרים‬
‫הם נסתרים‪.‬‬ ‫אבל חמינן גו סטרי בראשית ראמר הכי‪.‬‬
‫■ך‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬

‫אבל ראינו בתוך צךדי בראעזית‬ ‫גליפי אגליף ההוא סתימאה קדישא‬
‫שאמר כך‪ .‬חקיקות חקק אותו‬ ‫גו מעוי ךחד טמירו תקי ט בנקודה ךנעיץ‪.‬‬
‫הנסתר הקדוש בתוך מעיו של‬
‫סתר אחד עזנקוד בנקדה עזנעץ‪.‬‬ ‫ההוא גליפי א^יף וטמיר ביה כמאן רגניז‬
‫ההוא חקק חקוקים ונסתר בו‪,‬‬ ‫כלא תחות מפהחא חדא‪ .‬וההוא מפתחא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫כמי עזגונז הפל החת מפתח‬ ‫גניז כלא בהיכלא חדא‪ ,‬ואף על גב דכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫— ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬

‫אחד‪ ,‬ראותו המפתח ג‪1‬נז הפל‬ ‫גניז בההוא היכלא‪ ,‬עד‪,‬רא דכלא בההוא‬
‫בהיכל אחד‪ .‬ואף על גב עזהפל‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪^T‬־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪•T‬‬

‫גנוז בהיכל ההוא ‪ -‬העקןר ^ל‬ ‫מפתחא הוי‪ .‬ההוא מפהחא סגיר ופתח‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫הפל הוא באותו המפתח‪ .‬אותו‬ ‫?ההוא היכלא אית ביה גניזין סתימין‬
‫המפתח סוגר ופותח‪.‬‬ ‫סגיאין אלין על אלין‪ .‬בההוא‬
‫באותו ההיכל זעז גנזים נסתרים‬
‫רבים אלו על אלו‪ .‬באותו ההיכל‬ ‫היכלא אית הךעין עובד סתימו ואנון חמעזין‪.‬‬
‫‪.‬יעז עזעןים מעעזה סתר‪ ,‬והם‬ ‫אגליפו לארבע סטרין והוו ארבעין)ם״י ןת‪2/‬ע(‪.‬‬
‫חמעזים‪ .‬נחקקו לאךבעה צדדים‬
‫והיו לאךבעים ]ם״א ותשע!ה[‪ .‬לקזער‬
‫חד הךעא לית ליה סטרא‪ ,‬לא ידיע אי הוא‬
‫אחד אין צד‪ ,‬לא זדוע אם הוא‬ ‫לעילא‪ ,‬אי הוא לתתא )ם״י איהו לעילא איהי לתתא(‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫למעלה אם הוא למטה ]ם״י הוא‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ובגין כך ההוא תרעא סתים‪.‬‬
‫למעלה הוא למטה[‪ .‬ומעזום כך אותו‬
‫הקזעד סתום‪.‬‬
‫גו אינון תרעין אית מנעולא חדא‪ ,‬וחד אתר‬
‫בתוך אותם הקזערים לעז מנעול‬ ‫זיקיק לאעלא ההוא מפהחא ביה‪ ,‬ולא‬
‫אחד‪ ,‬ומקום אסי ?!?זן להכניס‬ ‫אתרעזים אלא ברעזימו ךמפתחאי לא !ךעין‬
‫אותו המפתח בו‪ ,‬ואינו נךעזם‬
‫אלא בר־שם עזל המפתח‪ .‬אין‬
‫ביה אלא ההוא מפהחא )ס״ידפהחא( בלחודוי‪.‬‬
‫יוךעים בו אלא אותו המפתח ]ם״י‬ ‫ועל רזא דנא בראעזית ברא אלהים‪.‬‬
‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫>מל העתה[ לבדו‪ .‬ועל זה הסוד‬ ‫בראשית דא מפתחא דכלא סתים ביה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫בראעזית ברא אלהים‪.‬‬
‫בראטית זה המפתח עזהכל‬ ‫והוא סגיר ופתח‪ ,‬ושית הךעין‬
‫נסתר בו‪ ,‬והוא סוגר ופותח‪,‬‬ ‫כלילן ביה‪ .‬בההוא מפהחא דסגיר ופתח‪ .‬כד‬
‫—‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪— :‬‬

‫ועזעזה קזעדים כלולים בו באותו‬ ‫סגיר אנון תרעין וכליל לון בגויה )נ״א וכלה?גויה(‬
‫המפתח שסוגר ופותח‪ .‬כשסוגר‬
‫את אותם הקזעדים וכולל אותם‬ ‫כדין וזיאי כתיב בראשית מלה גליא בכלל‬
‫בתוכו )נ״א ןכ‪1‬לא בתוכה‪ ,‬אז ודאי‬ ‫מלה סתימאה‪ .‬ובכל אתר בר״א מלא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪----:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫כתוב בראעזית‪ ,‬דבר גלוי בכלל‬ ‫סתימאה איהו‪ ,‬סגיר ולא פתח‪.‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫דבר נסתר‪ .‬ובכל מקום בר״א ‪-‬‬
‫זה דבר נכזהר‪ .‬סוגר ולא פותח‪.‬‬ ‫אמר רבי יוסי ודאי הכי הוא‪ ,‬ושמענא‬
‫‪■.‬ך‬ ‫‪ ■ .‬ך ‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪7-‬‬ ‫••‬ ‫• •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫אמר רבי יוסי‪ ,‬ודאי זה כך‪,‬‬ ‫דאמר הכי‪ ,‬דמלה‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫'‬
‫קדישא‬
‫‪:‬לבוצינא —ן•‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ושמעתי את המאור הקדוש‬

‫‪|T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫סתימאה איהו ברא סגיר ולא פתח‪ .‬ובעוד‬
‫נסתר‬
‫עזדבר • ‪T :‬‬
‫כך‪T T•/ ,‬‬
‫)רשב״י( עזא‪1‬מר ‪ T1‬׳‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הוא ברא‪ ,‬סוגר ולא פותח‪.‬‬

‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬
‫דהוה סגיר במלה דברא‪ ,‬עלמא לא הוי ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ובעוד שהלה סוגר במלת ברא‪,‬‬ ‫אתקיים‪ ,‬והוה חפי על כלא תה״ו‪ ,‬וכד‬
‫לא היה העולם ולא התקים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‪•• 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫שלטא האי תה״ו‪ ,‬עלמא לא הוה‪ ,‬ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫והלה מכסה על הכל תה״ו‪.‬‬
‫וכששולט התה״ו הזה‪ .‬אין‬ ‫אתקיים‪.‬‬
‫עולם ולא מתקלם‪.‬‬ ‫אימתי ההוא מפתחא פתח תרעין ואזדמן‬
‫מתי אותו המפתח פותח‬ ‫לשמושא ולמעבד הולדין כד אתא‬
‫עזערים ומזדמן לעזמוש ולעשות‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫תולדות? כשבא אברהם‪ ,‬עזכתוב‬ ‫אברהם דכתיב אלה תולדות השמים והארץ‬
‫‪1‬‬ ‫‪■ .‬ך ■ך^‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫_ ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬

‫אלה תולדות הקזמים והארץ‬ ‫בהבראם ותנינן באברהם‪ .‬ומה דהוה כלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T : - :‬‬ ‫‪| T • T :‬‬ ‫‪T : T • :‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫בהבךאם‪ ,‬ועזנינו באבךהם‪ .‬ומה‬ ‫סתים במלת ברא‪ ,‬אתהדרו אתוון לעזמושא‪,‬‬
‫^הכ'ל היה סתום במלת בךא‬ ‫ונפק עמודא דעבד תו־ללין‪ ,‬אבר יס‪ 1‬ךא‬
‫‪ -‬חזרו האותיות לעןמ׳‪:‬צ‪ ,‬דצא‬
‫אבר‬
‫־‬ ‫תולדות‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫עזעעזה‬
‫‪T T •/‬‬ ‫עמוד‬ ‫קיימא עליה‪.‬‬ ‫דעלמא ‪T : 1-‬‬
‫קדיעזא ‪T : T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬
‫היסוד הקןדועז והעולם עומד‬ ‫כד האי אבר אתרקזים במלת ברא כדין‬
‫עליו‪.‬‬ ‫צלאה )נ״א י!דעא •לגלאה(‬ ‫סתימאה‬ ‫רעזים‬
‫כשהאבר הזה נךעזם במלת‬ ‫•‪TT‬‬ ‫‪T T • :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫בךא‪ ,‬אז ךשם הנכ!הר העליון‬ ‫רקזימו אחרא לקזמיה ולילןריה‪ .‬ודא איהו‬
‫]נ״א הרןיוש לגלות[ רשם אחר לשמו‬ ‫מ״י ברא אלה‪ .‬וגם כן עזמא קדיעזא‬
‫ולכבודו‪ .‬וזה הוא מ ״י‪ .‬ברא‬
‫אלה‪ ,‬וגם כץ השם הקןדוש‬
‫דאתברכא ךאיהו מ״ה אתרקזים‪ .‬ואפיק מן‬
‫שמתברך שהוא מ״ה שנךשם‪.‬‬ ‫מסטרא ‪T‬דא‬ ‫• • ‪T:‬‬
‫רעזים באלה‬ ‫‪* :‬‬
‫אבר‪: .‬והוא‬ ‫•• *‪*.‬‬
‫ברא‬ ‫‪TT‬‬
‫והוציא מן ברא אבר‪ ,‬והוא‬ ‫אלה‬
‫•• •‪*.‬‬
‫קדיעזא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫— ן•‬
‫סתימאה‬
‫‪T‬‬
‫מסטרא דא‪.‬‬
‫‪T T • :‬‬ ‫• • ‪T:‬‬
‫ואבר‬
‫‪*.•••:‬‬
‫רשום באלה מצד זה ואבד מצד‬
‫זה‪ .‬הנסתר הקןדוש‪ .‬אלה עומד‪.‬‬
‫אעזתלים ‪T‬דא‬ ‫• ‪• : :‬‬
‫כד‬
‫־‬
‫קיימא‪.‬‬ ‫אבר‬
‫‪T T T T|-‬‬
‫קיימא‪.‬‬
‫‪*.• ••|-‬‬

‫אבר עומד‪ .‬כשנשלם זה ‪ -‬נשלם‬ ‫אקזהלים זיא‪ .‬גליף להאי אבר ה ♦ גליף‬
‫זה‪ .‬חוקק לאבר הזה ה׳‪ ,‬וחוקק‬ ‫להאי אלה‬
‫ל״אלה״ הזה י׳‪.‬‬
‫מתעוךרות האותיות להשלים‬
‫ולהאי‬‫‪:‬־‬
‫סטרא‬‫• ‪T:‬‬
‫להאי‬
‫‪—:‬‬
‫לאעזלמא‬ ‫אתעת אתוון‬
‫‪T T : —: | T : T‬‬ ‫^‬ ‫•‬

‫את הצד הזה ואת הצד הזה‪,‬‬ ‫סטרא‪ ,‬כדין אפיק מ״ם‪ .‬נטיל חד‬
‫ואז מוציא מ״ם‪ .‬נוטל אחד לצד‬ ‫להאי סטרא וחד להאי סטרא‪ ,‬אקזתלים‬
‫הזה ואחד לצד הזה‪ .‬נשלם השם‬
‫הקדוש ונעשה אלהים גם כן‬
‫עזמא קדיעזא ואתעביד אלהים גם כן עזמא‬
‫השם של אברהם‪ .‬כשנשלם זה‬ ‫)דף ד ע״א( דאברהם‪ .‬כד אקזהלים דא אקזתלים‬
‫‪ -‬נשלם זה‪.‬‬ ‫‪T‬דא‪.‬‬
‫ויש אומרים שנטל הקדוש‪-‬‬
‫ברוך־הוא מ״י וזרק באלה‬ ‫ויש אומרים דנטל קךשא בריף הוא מי ועזדי‬
‫ונעשה אלהים‪ .‬ונטל הקדוש־‬ ‫באלה ואתעביד אלהים‪ .‬ונטל קךשא‬
‫ברוך־הוא מ״ה וזרק באבר‬ ‫בריף הוא מה ושדי באבר ואתעביד אברהם‪.‬‬
‫ונעשה אברהם‪) .‬ומלת מ״י רומזת‬ ‫)ומלת מ״י ר‪1‬מז ל‪0‬מ‪2/‬ים ‪?2/‬רי כינה ןאית כה יו״ד א‪ 1‬ת רןךמאה‬
‫לחכלשים שערי בינה‪ ,‬הש בה יו״ה האות‬
‫הראשונה של השם הקדוש‪ .‬וכללת כל״ה רומזת‬
‫קדיעא‪ .‬ומלת מ״ה רומז למנינא ד^פוא קזייעא‪ ,‬ואית כיה א‪ 1‬ת תדעא‬
‫לכלנין השם הקדוש‪ ,‬תש בה האות השמה של‬ ‫ד^?מא קזייעא יהוה‪? .‬מה דאר; אמר‪) ,‬תהלים קמד( א^די העם עכבה ל‪1‬‬
‫השם הקדוש יהו״ה‪ ,‬כמו שנאמר)תהלים קמר(‬ ‫וגו׳)איוב כי( תולה ארץ על כלי מ״ה‪ .‬וכדין אתקיימו תרין עלמין‪ .‬כיו״ד‬
‫אשרי העם שככה לו וגר‪) ,‬איוב כו( תולה ארץ‬
‫עלמא ךוןצתי‪ ,‬ו?ה״א עלמא ךא‪ .‬כלומר ןמ״י כדא עולם הכא וכמ״ה כדא‬
‫על בלי מ״ה‪ .‬ואז הוזקימו שני עולמות‪ .‬ביו״ד‬
‫העולם הבא‪ ,‬ובה״א העולם הזה‪ .‬כלומר בכל״י‬
‫עולם הז‪-‬ה‪ .‬ודין הוא רמז עילא ותתא(‪.‬‬
‫ברא את העולם הבא‪ ,‬ובמ״ה ברא את העולם‬
‫ו^דין עביד תולדות ונפק שמא שלים מה‬
‫הזה‪ .‬וזהו ךמז מ‪ 7‬גלה ומנזה(‪.‬‬
‫ואז עשה תולדות דצא שם שלם‬ ‫דכתיב‬
‫• ‪• :‬‬
‫הדא הוא‬ ‫קדם דנא‪,‬‬
‫‪ T :‬׳ ‪TT‬‬ ‫‪TlT:‬‬
‫הוה‬
‫‪TT‬‬
‫דלא‬
‫‪T :‬‬
‫מה שלא הןה מקדם לכן‪ .‬זהו‬ ‫אלה תולדות השמים והארץ בהבראם‪ .‬כלהו‬
‫שכתוב )בראשית ב( אלה תולדות‬ ‫הוו תלןין עד דאתברי שמיה דאברהם‪ .‬כיון‬
‫השמים והארץ בהבראם‪ .‬כלם‬
‫היו תלוים עד שנברא שמו‬ ‫דאשתלים שמא דא ךאברהם‪ ,‬שמא קדישא‬
‫של אברהם‪ .‬כיון שנשלם השם הזה של אברהם‪ ,‬נשלם השם הקדוש‪ .‬זהו שכתוב‬
‫••• ‪T‬‬ ‫•••‬ ‫־ ‪|T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪/‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. • -‬ך‬ ‫••‬ ‫_ ••‬ ‫‪-‬‬ ‫_‬ ‫•• • •‬ ‫‪- ..‬ך ן‬ ‫‪- .‬ך ‪-‬ך‬ ‫_‬
‫טו‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫ביום עעויוית ה׳ אלהים ארץ‬ ‫אעזהלים‪ .‬הדא הוא ךכתיב ביו־ם עעזות לי‬
‫ועזמים‪.‬‬
‫השתטח רבי חייא בארץ ונ^ק‬
‫אלהים ארץ ועזמלם‪.‬‬
‫את העפר‪ ,‬ובכה ואמר‪ :‬עפר‪,‬‬ ‫אשתטח רבי חליא בארעא ונשק לעפרא‪,‬‬
‫עפר‪’,‬כמה אהה קןשה ערף‪ ,‬כמה‬ ‫ובכה ואמר עפרא עפרא כמה את‬
‫אתה בהצפה‪ ,‬שכל מחמדי העין‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫יךקןבו בף‪ ,‬כל עמודי אורות‬ ‫קשי קדל‪ ,‬כמה אה בחציפו‪ .‬דבל מחמדי‬
‫העולם תאכל ותשחק‪ .‬כמה אתה‬ ‫עינא לתבלון בך‪ ,‬כל עמודי נהורין ךעלמא‬
‫חצוף‪ ,‬המאור הקדוש )דשב״י(‬
‫שהןה מאיר את העולם‪ ,‬השליט‬ ‫תיכול ותידוק‪ .‬כמה את חציפא‪ ,‬בוצינא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫ן‬ ‫‪. . .‬‬

‫הגדול שממנה‪ ,‬שזכותו מעמידה‬ ‫קדישא דהוה נהיר עלמא‪ ,‬שליטא רברבא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן •‬

‫את העולם‪ ,‬יךקב בף‪ .‬רבי‬ ‫ממנא לזכותיה מקלים עלמא אתבלי בך‪ .‬רבי‬
‫שמעון‪ ,‬אור המאור‪ ,‬אור‬
‫העולמות‪ ,‬אהה נךקב בעפר‬ ‫שמע^ן נהירו ךבוצינא נהירו ךעלמין אנת‬
‫ואהה מקים ומנהיג את העולם‪.‬‬ ‫בלי בעפרא ואנה קיים ונהג עלמא‪ .‬אשתומם‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫‪ -‬ן ‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬
‫השתומם רגע אחד‪ ,‬ואמר‪ :‬עפר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T‬‬

‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫־‬ ‫‪T‬‬

‫עפר‪ ,‬אל תתגאה‪ ,‬שלא ימסרו‬

‫׳ ‪:‬‬

‫׳‬
‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬

‫‪T :‬‬
‫־‬

‫•‬
‫•••‬

‫־‬
‫••‬

‫׳‬
‫‪:‬‬ ‫•‬

‫‪T T‬‬
‫רגעא חדא‪ ,‬ואמר עפרא עפרא לא תתגאי‬
‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫בף עמודי העולם‪ ,‬שהרי רבי‬ ‫דלא לתמסרון בך עמוךין דעלמא ךהא רבי‬
‫שמעון לא ירקב בף‪.‬‬
‫קם רבי חןיא והןה בוכה‪ .‬הלך‬
‫שמעון לא אתבלי בך‪.‬‬
‫ורבי יוסי עמו‪ .‬מאותו היום‬ ‫קם רבי חייא והוה בכי‪ .‬אזל ורבי יוסי‬
‫‪..‬‬ ‫*‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪------:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪17‬‬

‫התענה אךבעים ןמים לךאות את‬ ‫עמיה‪ .‬מההוא יומא אתעני ארבעין‬
‫רבי שמעון‪ .‬אמרו לו‪ ,‬אינך‬
‫רשאי לךאות אותו‪ .‬בכה‬ ‫יומין למחמי לרבי שמעון‪ .‬אמרו ליה לית‬
‫והתענה אךבעים ןמים אחרים‪,‬‬ ‫אנת רשאי למחמי ליה‪ .‬בכה ואתעפי ארבעין‬
‫הךאו לו במחזה את רבי שמעון‬
‫ורבי אלעזר בנו שהיו עוסקים‬ ‫יומין אחרינין‪ .‬אחזיאו ליה בחזווא לרבי‬
‫בדבר הזה שאמר רבי יוסי‪ ,‬והיו‬ ‫שמעון ורבי אלעזר בריח‪ ,‬ךהוו לעאן במלה‬
‫כמה אלפים שומעים לדבורו‪.‬‬ ‫דא ךאמר רבי יוסי‪ ,‬והוו כמה אלפין צייתין‬
‫בינתים ראה כמה כנפים גדולות‬
‫עליונות‪ ,‬ומעלים עליהם את רבי‬ ‫למלוליה‪ .‬אךהכי חמא כמה גךפין רברבין‬
‫שמעון ואת רבי אלעזר בנו‪,‬‬ ‫עלאין וסליקו עלייהו רבי שמעון ורבי‬
‫וכל ••אלו‬
‫הרקיע‪T : ,‬‬
‫לישיבת ‪ | • TT‬־ '‬
‫• ־‬ ‫ועולים •‬
‫•‬ ‫‪:‬‬
‫הכנפים היו מחכות להם‪ .‬ראה‬ ‫אלעזר כריה וסליקו למתיבתא דרקיעא‪ ,‬וכל‬
‫‪■ :‬ד‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫שחוזרים ומתחדשים ומאירים‬ ‫אלין גךפין הוו מחכאן להו‪ .‬חמא ךמתהדרן‬
‫יותר מהאור של זיו חשמש‪.‬‬
‫כתח רבי שמעון ואמר‪ ,‬יכנס‬
‫ומתחדשן בזיוון ונהירו!היר מנה^רא דזיוא‬
‫רבי חןיא ויךאה במה שעתיד‬ ‫דשמשא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הקדוש־ברוךהוא ^חדש את‬ ‫פתח רבי שמעון ואמר ייעול רבי חייא‬
‫פני חצדיקים לעתיד לבא‪ .‬אשרי‬
‫הוא מי שנכנס לכאן בלי בושה‪,‬‬ ‫וליחמי בכמה דזמין קךשא בריך‬
‫ואשרי מי שעומד באותו העולם‬ ‫הוא לחךתא אנפי צדיקןיא לזמנא דאתי‪.‬‬
‫כעמוד חזק בכל‪ .‬וראה שהןה‬
‫נכנס ועומד רבי אלעזר‪ ,‬ושאר‬ ‫זכאה איהו מאן דעאל הכא בלא כסופא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬

‫העמודים שיושבים שם‪ .‬והוא‬ ‫וזכאה מאן דקאים בההוא עלמא כעמודא‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T —:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א תשרי‬
‫טז‬

‫תקןיף בכלא‪ .‬וחמא זיהוה עאל‪ ,‬והרה לןם‬

‫היה מתביעז‪ ,‬והעזמיט את עצמו•‪,‬‬
‫ונכנס ויעזב לרגלי רבי עזמעוץ‪.‬‬
‫רבי אלעזר ועזאר עמולין דיתבין תמן‪.‬‬
‫יצא קול ואמר‪ :‬הנמך עיניף ואל‬
‫והוא הרה כסיף ואעזמיט גרמיה ועאל‬
‫תרים ראקזך ואל תסתכל‪ .‬הנמיך‬
‫עיניו וראה אור קזמאיר‬ ‫דתיב לרגלו־י דרבי עזמעון‪.‬‬
‫למרחוק‪ .‬חזר הקול כמקדם‬
‫קלא נפק ואמר מאיך עינך‪ .‬לא תזקוף‬
‫ואמר‪ :‬עליונים טמונים נסהךים‪,‬‬
‫ריקזך‪ ,‬ולא תסתכל‪ .‬מאיך עינוי וחמא‬
‫פקוחי העין‪ ,‬אותם ׳טמ׳טוטטים‬
‫בכל העולם‪ ,‬הסתכלו וראו!‬ ‫אהדר‬ ‫קלא‬ ‫למרחוק‪.‬‬ ‫נהיר‬
‫‪---: -‬‬ ‫‪T |T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T•• :‬‬ ‫דהוה ‪• T‬‬‫‪T-: :‬‬ ‫נהורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫תחתונים ]נ״אתנאים[ יקזנים נסתרים‬
‫בחוריכם התעוךרו !‬
‫כמלקדמין ואמר עלאין טמידין סתימין‬
‫מי מכם קזהופכים ח^ך לאור‬ ‫פקיחי עינא אנון דמשטטין בכל עלמא‬
‫וטועמים מר למתוק טרם בואם‬ ‫אסהכלו וחמו‪ .‬תתאין)נ״אתנאיז( דמיכין סתימין‬
‫לכאן? מי מכם קזמחכים בכל‬
‫יום לאור קזמאיר בקזעה קזהמלך‬ ‫בחוךיכון אתערו‪.‬‬
‫פוקד את האילה‪ ,‬ומתכבד‬ ‫מאן מנכון די חעזוכא מהפכן לנהורא‬
‫ונקו־א מלך מכל מלכי העולם?‬‫וטעמין מרירא למתקא עד לא ‪.‬ייתון‬
‫מי קזלא מצפה לזה בכל יום‬
‫באותו העולם ‪ -‬אין לו כאן‬ ‫לנהורא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫יומא‬
‫‪T‬‬
‫בכל‬ ‫מנכון דמחכאן‬
‫‪T : | T —: • 1‬‬
‫הכא‪ .‬מאן‬
‫‪: • | T‬‬ ‫‪TT‬‬

‫סלק י‬ ‫לאילתא‬
‫‪T : ----:‬‬ ‫פקיד‬
‫‪|•T‬‬ ‫דמלכא‬
‫‪T : - :‬‬ ‫בעזעתא‬
‫‪T-:-:‬‬ ‫דנהיר‬
‫‪•T:‬‬
‫בינתים ראה כמה מן החברים‬ ‫ואת!יקר ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא‪.‬‬
‫סביבו‪ ,‬כל אותם העמודים‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזקימים‪ ,‬וראה ׳טמעלים אותם‬‫בההוא‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫‪ :‬־‬
‫יומא‬
‫‪T‬‬
‫בכל‬ ‫‪T :‬‬
‫מצפה ‪T‬דא‬ ‫‪ :‬־‬
‫דלא‬
‫‪T :‬‬
‫מאן‬
‫‪1 T‬‬
‫ליקזיבת הרקיע‪ .‬אלו עולים ואלו‬ ‫הכא‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫חולקא‬
‫‪|T T‬‬ ‫ליה‬ ‫••‬ ‫לית‬ ‫עלמא‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪T : T‬‬
‫יורדים‪ .‬ומעל כלם ראה בעל‬
‫סחרניה ‪T‬כל‬
‫הכנפים קזהןה בא‪ ,‬והוא נקזבע‬ ‫חברייא ‪•• T-: -‬‬
‫‪T- : -‬‬ ‫מן‬
‫•‪1‬‬ ‫כמה‬
‫‪T-‬‬ ‫חמא‬
‫‪T -:‬‬ ‫אדהכי‬
‫־‪• 7 :‬‬
‫אנון עמולין דקןימין‪ .‬וחמא דסליקו‬
‫קזבועה קזקזמע מאחורי הפרגוד‪,‬‬
‫קזהמלך פוקד בכל יום וזוכר את‬
‫לון למתיבתא דרקיעא‪ .‬אלין ^ קין ואלין‬
‫האןלה קזעזוכבת לעפר‪ ,‬ובועט‬
‫בעיטות באותה שעה בקזל״ש‬
‫נחתין‪ ,‬ועילא לכולהו חמא מאלי לגלפי‬
‫מאות ותשעים רקיעים‪ ,‬וכלם‬ ‫להוה אתי והוא אומי אומאה לקזמע מאחולי‬
‫מפחדים ורועדים לפניו‪ .‬ומוריד‬
‫ודכיר‬ ‫יומא‬ ‫בכל‬ ‫מפקד‬ ‫דמלכא‬ ‫פרגודא‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־ ‪ :‬־‪1‬‬ ‫‪T : — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‪:‬‬
‫על זה דמעות‪ ,‬ונופלות אותן‬
‫הדמעות הרותחות כאש לתוך‬
‫לאילהא לי קזכיבת לעפרא‪ .‬ובעט בעיטין‬
‫הןם הגדול‪ ,‬ומאותן הדמעות‬ ‫בההוא קזעתא בתלת מאה ותעזעין דקיעץי‬
‫עומד אותו הממנה של הןם‪,‬‬ ‫וכלהו מרתתין וזעין)דף ד ע״ב( קמיה‪ .‬ואוריד‬
‫ומתקזם ומקדעז את שמו של‬
‫המלך הקדוש‪ ,‬ומקבל עליו‬ ‫למעין על דא‪ ,‬ונפלי אנון למעין ךתיחין‬
‫לבלע את כל מימי בראשית‬ ‫כאקזא לגו !מא _רבא‪ ,‬ומאנון למעין קאים‬
‫וכונס אותם לתוכו בשעה‬ ‫ההוא ממנא ל!מא ואתקיים וקליש שמיה‬
‫שיתקבצו כל העמים על העם‬
‫למבלע ‪T‬כל‬
‫הקדועז‪ ,‬ויתזבעזו המים‪ ,‬דעברו‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫עליה‬ ‫‪:‬־ ••‬
‫וקביל‬ ‫‪* lT :‬‬
‫קדישא‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬
‫דמלכא‬
‫‪T : - :‬‬
‫בלבעז•‬ ‫מימוי לבלאשית ולכנוש להו לגויה בשעתא‬
‫ליתכנשון כל עממלא על עמא קלישא‪ ,‬וינגבון מיא‪ ,‬ויעברון בנגיבו‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫בין כך קזמע קול עזאומר‪ :‬פנו‬ ‫אךהכי עזמע קלא ךאמר פנון אתר‪ ,‬פנון‬
‫מקום‪ ,‬פנו מקום‪ ,‬קזהנה המלך‬ ‫אתר דהא מלכא מעזיחא אתי‬
‫המקזיח בא ליקזיבת רבי קזמעוץ‪,‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬

‫היות ^כל הצדיקים ^קזם‬ ‫למתיבתא דרבי עזמעון בגין ךכל צדילןייא‬
‫וךאקזי היקזיבה‪ ,‬ואותן יקזיבות‬ ‫ךתמן ריעזי מתיבתא ואפון מתיבתי ךתמן‬
‫קזקזם הן ךעזומות‪ ,‬וכל אותם‬ ‫רעזימין אגין‪ .‬וכל אנון חברין די בכל‬
‫חברים עבכל יקזיבה עולים‬
‫מהיקזיבה ׳ןל כאן ליקזיבת‬ ‫מתיבתא סלקי ממתיבתא דהכא למתיבתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I•• :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הךקיע‪ ,‬והמקזיח בא בכל אותן‬ ‫דרקיעא‪ .‬ומעזיח אתי בכל אנון מתיבהי‬
‫היקזיבות וחותם תורה מפי‬ ‫וחתים אורייתא מפומייהו דרבנן‪ .‬ובההיא‬
‫החכמים‪ .‬ובאותה הקזעה בא‬ ‫‪It‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫]נ״א מראש[‬ ‫המקזיח מתעטר‬ ‫עזעתא אתי מקזיח מתעטר מן )נ״א דעי( ריחי‬
‫מריחות היקזיבות בעטרות‬ ‫מתיבתי בעטרין עלאין‪.‬‬
‫עליונות‪.‬‬
‫אותם‬ ‫כל‬
‫בההוא עזעתא קמו כל אפון חבתיא וקם‬
‫‪T‬‬ ‫קמו ‪T‬‬ ‫עזעה ‪|T‬‬
‫באותה ‪T T‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫החברים‪ ,‬וקם רבי קזמעון‪ ,‬והןה‬ ‫רבי עזמעון והוה ^י ק כהוריה עד‬
‫עולה אורו עד רום ]הרקיע[‪ .‬אמר‬ ‫רום רקיע‪ ,‬אמר ליה רבי זכאה אנת‬ ‫‪T T -‬‬ ‫• •‬ ‫••‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪^ -‬‬ ‫|‬ ‫‪* T‬‬

‫לו‪ ,‬רבי‪ ,‬אקזריך קזהוךתך עולה‬

‫בקזליש מאות וקזבעים אורות‪,‬‬
‫דאורייתך סלקא בתלת מאה ושבעין נהורין‪,‬‬
‫וכל אור ואור נפךד לשש מאות‬ ‫וכל פהורא ונהורא אתפרשת לשית מאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ושלשה עשר טעמים שעולים‬ ‫ותליסר טעמין סלקין ואסתחןין בנהרי‬

‫ורוחצים בנהרות אפרסמון‬
‫אפרסמונא דכןא‪ .‬וקוךשא בריך הוא איהו‬
‫והקדוש־ברוך־הוא‬ ‫טהור‪.‬‬
‫מישיבתך‪,‬‬ ‫תורה‬ ‫מאקזר‬ ‫חתים אורייתא ממתיבתך וממתיבתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬

‫ומישיבתו ^ל חץקןהו מלך‬ ‫ךחזקןה מלך יהודה ומגו מתיבתא ךאחןה‬

‫יהוךה‪ ,‬ומתוך ישיבתו של אחןה‬
‫השילוני‪ .‬ואנא לא אתינא למחתם ממתיבתך‪,‬‬
‫השילני‪ .‬ואני לא באתי לאקזר‬
‫מישיבתך‪ ,‬אלא בעל הכנפים בא‬ ‫אלא מארי דגדפין אתי הכא‪ ,‬דהא ידענא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬

‫לכאן‪ ,‬קזהרי לדעתי שלא יכנס‬ ‫ךלא ‪.‬ייעול גו מתיבהי אחריתי אלא‬
‫לתוך הישיבות האחרות אלא‬ ‫במתיבתך‪.‬‬
‫לישיבתך‪.‬‬
‫באותה קזעה ספר לו רבי‬ ‫?ההיא שעתא סח ליה רבי שמעון ההוא‬
‫שמעון אותה השבועה שנשבע‬ ‫אומאה ךאומי מארי ךגדפין‪ .‬כדין‬
‫בעל הכנפים‪ .‬אז הץדעזע‬
‫אזדעזע משיח ואךים קליה ואזזיעזעו רקיעין‬
‫המשים והרים קולו‪ ,‬והץדעץעו‬
‫הרקיעים‪ ,‬והלרעזע הלם הגדול‪,‬‬ ‫ואזדעזע ימא רבא ואזדעזע לויתן וחשיב‬
‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪I t t :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬‫—‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫והץדעזע הלולתן‪ ,‬וחשב העולם‬ ‫עלמא לאתהפכא‪ .‬אדהכי חמא לרבי חי־יא‬
‫*‪T‬‬ ‫‪• • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫להתהפך‪ .‬בין כך ראה את רבי‬
‫חליא לתלי רבי שמעון‪ .‬אמר‪ ,‬מי‬
‫ל תלוי ך‪.‬רבי שמעון‪ .‬אמר מאן ןהיב הכא בר‬
‫נתן כאן אדם שלבוש מדי אותו‬ ‫נש לביש מדא דההוא עלמא‪ .‬אמר רבי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫העולם? אמר לו רבי שמעון‪ ,‬זה‬ ‫שמעון דא איהו רבי חןיא נהירו ךבוצינא‬
‫הוא רבי חייא‪ ,‬האור של מאור‬
‫‪:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬

‫התוךה‪ .‬אמר לו‪ ,‬יתכנס הוא‬

‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬
‫ךאורייתא‪ .‬אמר ליה לתכפש הוא ובנוי‬
‫ובניו ויהיו מהישיבה ^ ד‪ .‬אמר‬ ‫וליהוון ממתיבתא דילך‪ .‬אמר רבי שמעון‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫יח‬

‫זמנא !תליהיב ליה‪! .‬הבו ליה זמנא ונפק רבי עזמעוץ‪ ,‬ץמן ינתץ לו‪ .‬נתנו לו‬
‫מהמן מזדעזע וזלגין עינוי ךמעין‪ .‬אזדעזע ץמץ‪ ,‬וץצא מעזם מזעזע ועיניו‬
‫זולגות זימעות‪ .‬הזדעזע רבי‬
‫רבי חליא ובכה ואמר זכאה חולקהון חייא ובכה‪ ,‬ואמר‪ ,‬אעזרי חלקם‬
‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪- .‬ך‬

‫דצדיקייא בההוא עלמא‪ ,‬וזכאה חולקיה קזל הצדיקים באותו העולם‪,‬‬ ‫‪!••T‬‬ ‫‪T T —:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—|‬ ‫— •‬ ‫‪:‬‬

‫ךבר יוחאי דזכה לכך‪ .‬עליה כתיב‪) ,‬משלי ח( וא^רי חלקו קזל בר יוחאי קזזכה‬
‫לכך‪ .‬עליו כתוב >משלי ח( להנחיל‬
‫ואצרתיהם אמלא‪.‬‬ ‫אהבי‬ ‫להנחיל אוהבי לעז ואוצרותיהם אמלא‪.‬‬
‫בראשית רבי שמעון פתח )ישעיה נא( ואעלים בראשית‪ .‬רבי קזמעוץ פתח‪,‬‬
‫)ישעיה נא( ואשם דברי בפיך‪ .‬כמה‬
‫ץש לאדם להשה^ בתוךה יומם‬
‫דברי בפיך‪ .‬כמה אית ליה לבר נש‬
‫לאשתךלא באורייתא לממא וליללא‪ .‬בגין ולילה‪ ,‬משום שהקדוש־ברוך־‬
‫דקךשא בריך הוא צלית לקלהון דאפון הוא מקשיב לקולות אותם‬
‫שמתעסקים בתורה‪ .‬ובכל דבר‬
‫שמתחדש בהורה על ידי אותו‬
‫דמתעסקי באורייתא‪ ,‬ובכל מלה דאתחדש‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ךאשתזיל שמשתדל בהורה‪ ,‬עושה רקיע‬ ‫באורליתא על לדא ךההוא‬

‫אחד•‬ ‫באוריתא‪ ,‬עביד רקיעא חדא‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I • :‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬

‫שנינו‪ ,‬בשעה ההיא שדבר הוךה‬

‫מתחדש מפי אדם‪ ,‬הדבר ההוא‬
‫וקנן בההיא שעתא ךמלה ךאורליתא‬
‫אתחדשת מפומיה דבר נש‪ ,‬ההיא מלה עולה ומץדמן לפני הקדוש־‬
‫סלקא ואתעהדת קמיה דקךשא בריך הוא‪ .‬ברוך־הוא‪ ,‬והקדוש־ברוך־הוא‬
‫נוטל את אותו הדבר ]תורה[‬
‫ומנשק אותו‪ ,‬ומעטר אותו‬
‫וקךשא בריך הוא נטיל לההיא מלה ונשיק‬
‫גלופות‬ ‫עטרות‬ ‫לה ועטר לה בשבעין עטרין גליפין ומחקקן‪ .‬בשבעים‬
‫חכמה‬ ‫ודבר‬ ‫ומלה דחכמתא דאתחדשא‪ ,‬סלקא ויתבא על ומחקקות•‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬
‫שהתחדש‪ ,‬עולה ויושב על ר׳אש‬
‫הצדיק חי העולמים‪ ,‬וטס משם‬
‫רישא דצדיק חי עלמין‪ .‬וטסא מתמן ושטא‬
‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬

‫בשבעין אלף עלמין וסליקת לגבי עתיק ומשוטט בשבעים אלף עולמות‬
‫יומין‪ .‬וכל מלין דעתיק יומין מלין דחכמתא ועולה ^ עתיק הץמים‪ .‬וכל‬
‫הדברים של עתיק הץמים‪ ,‬דברי‬
‫חכמה הם בסודות נסתרים‬
‫אנון ברזין סתימין עלאין‪.‬‬
‫עליונים‪.‬‬ ‫וההיא מלה סתימא ךחכמתא ךאתחדשת‬
‫הכא כד סלקא אתחברת באפון מלין ואותו הדבר הנכ!הר של חכמה‬
‫שהתחדש כאץ‪ ,‬כשהוא עולה‪,‬‬
‫דעתיק יומין וסלקא ונחתא בהדייהו ועאלת מתחבר עם אותם הדברים של‬
‫בתמניסר עלמין גניזין )ישעיה סד( דעלן לא ראתה עתיק הץמים‪ ,‬ועולה ויורד עמהם‬
‫אלהים זולתך‪ .‬נפקי מתמן ושטאן ואתלין ונכנס בשמונה עשר עולמות‬
‫גנוזים שעיץ לא ראתה אלהים‬
‫זולתך )שם סס‪ .‬יוצאים משם‬ ‫מליאן ושלמין ואתעהדו קמי עתיק יומין‪.‬‬
‫?ההיא שעתא ארח עתיק יומין בהאי מלה ומשוטטים והולכים מלאים‬
‫וניחא קמיה מכלא‪ .‬נטיל לההיא ושלמים ומזדמנים לפני עתיק‬
‫הץמים‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪••I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫מלה ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף באותה השעה מריח עתיק‬
‫הימים את הזיבר הזה‪ ,‬וזה נ‪1‬ח לפניו מץ הננל‪ .‬נ‪ 1‬טל את א‪1‬ת‪ 1‬הדבר‪ ,‬ומעטר אותו בשלש מאות‬
‫יט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫ושבעים אלף עטרות‪ .‬אותו‬ ‫עטרין‪ .‬ההיא מלה טסת וסלקא ונחתא‬
‫הדבר טס ועולה ויורד‪ ,‬ונעשה‬ ‫ומלה‬ ‫מלה‬
‫• ‪T‬‬ ‫כל • ‪T‬‬ ‫וכן ‪T‬‬
‫‪1‬‬ ‫הדא‪: .‬‬‫רקיעא ‪T T‬‬
‫ואתעבידא ‪T 1• :‬‬
‫‪T • —: : • :‬‬
‫רקיע אחד‪ .‬וכן כל דבר ודבר של‬
‫רקיעים(‬ ‫)ס״א‬ ‫נעשים(‬ ‫)ס״א‬
‫דחכמתא )ם״א אתעבייז()ם״א דקיעי!( קיימין בקיומא‬
‫עומדים בקיום שלם לפני עתיק‬ ‫עזלים קמי עתיק יומין‪ .‬והוא לןרי לון עזמים‬
‫הימים‪ .‬והוא קורא להם שמים‬
‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪\• T‬‬ ‫”‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T -‬‬
‫חדעזים‪ .‬עזמלם מחודעזים‪ ,‬סתימין דרזין‬
‫מחדעזים‪,‬‬ ‫עזמים‬ ‫חדעזים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬

‫נסתדים של סודות של חכמה‬

‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬
‫דחכמתא עלאה‪ .‬וכל אנון עזאר מלין‬
‫עליונה‪ .‬וכל אותם שאר דבלי‬ ‫ךאורליתא ךמתחךעזין קלימין קמי קךעזא‬
‫התולה שמתחדשים‪ ,‬עומדים‬ ‫כריך הוא וסלקין ואתעבידו ארצות החלים‪.‬‬
‫לפני הקדוש־ברוך־הוא‪ ,‬ועולים‬
‫ונעשים ארצות החיים‪ ,‬ויורדים‬ ‫ונחתין ומתעטרין לגבי ארץ חד‪ .‬ואתחזיעז‬
‫אחת‪,‬‬ ‫לאלץ‬ ‫ומתעטלים‬ ‫ואתעביד כלא ארץ הדעזה מההיא מלה‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪._.‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ך‬

‫ומתחלעז ונעשה הכל אלץ‬

‫ךאתחדעז באורייתא‪.‬‬
‫חלשה מאותו הדבר שהתחלעז‬
‫בתולה‪.‬‬ ‫ועל דא כתיב‪) ,‬ישעיה סי( כי כאעזר העזמלם‬
‫ועל זה כתוב )ישעיה סי( כי כאשר‬ ‫אני‬
‫•‬ ‫אשר‬
‫ההדשה ‪:‬־ *‪*.‬‬ ‫והארץ ‪T T-: -‬‬
‫ההדשים ‪1 VT T :‬‬ ‫‪• T-: -‬‬
‫והאלץ‬ ‫החלשים‬ ‫השמים‬
‫החלשה אשר אני עשה עמלים‬
‫עושה עומדים לפני וגד‪ .‬עשיתי לא כתיב‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫לפני וגו׳‪ .‬עשיתי לא כתוב‪ ,‬אלא‬ ‫אלא עושה‪ .‬דעביד הדיר מאנון חדושין ותין‬
‫עושה‪ .‬שעושה תמיד מאותם‬ ‫דאורייתא‪ .‬ועל דא כתיב‪) .‬ישעיה נא( ואשים‬
‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫החדושים והסודות של התולה‪.‬‬ ‫דברי בפיך ובצל ללי כסיתיף לנטע שמלם‬
‫ועל זה כתוב >שם נא( ואשם דבלי‬
‫בפיף ובצל ןלי כסיתיף לנטע‬ ‫שמים‪.‬‬
‫אלא ‪• T T‬‬ ‫כתיב •‪T *.‬‬
‫לא ‪* :‬‬ ‫השמים ‪T‬‬
‫ארץ‪• - T - .‬‬
‫וליסוד ‪1 VT‬‬ ‫‪• :‬‬
‫שמים וליסד אלץ‪ .‬לא כתוב‬ ‫אמר רבי אלעזר מהו ובצל ידי כסיתיף‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫—‬ ‫‪■ 1 ■ ,‬ך■‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ן‬

‫השמים‪ ^ ,‬א שמים‪.‬‬

‫אמר לבי אלעזר‪ ,‬מה זה ובצל‬
‫־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
‫אמר ליה בשעתא דאתמסר אורייתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - : - :‬‬ ‫••‬ ‫‪- T‬‬

‫ןלי כסיתיף? אמר לו‪ ,‬בשעה‬ ‫למשה‪ .‬אתו כמה לבוא למלאכי עלאין‬
‫שנמסרה התורה למשה‪ ,‬באו‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫לאוקדא ליה בשלהובא דפומהון‪ .‬עד לחפא‬
‫כמה לבואות של מלאכים‬
‫עליונים לשרף אותו בשלהבת‬
‫עליה קלשא בריך הוא‪ .‬והשתא להאי מלה‬
‫פיהם‪ ,‬עד שכסה עליו הקדוש‪-‬‬ ‫סלקא ואתעטרת וקלימא קמי קלשא בדיך‬
‫ברוך‪ -‬הוא‪ .‬וכעת שהדבר הזה‬ ‫הוא‪ .‬איהו חפי על ההיא מלה וכסי על ההוא‬
‫עולה ומתעטר ועומד לפני‬
‫הקדוש‪ -‬ברוך‪ -‬הוא‪ ,‬הוא מכסה‬
‫לגבייהו•‪ *.‬אלא‪*..‬ו ‪:‬קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ישתמודע ‪:‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬בר נש ‪:‬דלא * ‪: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫על אותו הדבר‪ ,‬ומכסה על אותו‬ ‫בריף הוא‪ .‬ולא לקפאון לגביה עד דאתעביד‬
‫האדם שלא יכר אליהם אלא‬ ‫וארץ חדשה‬ ‫מההיא מלה שמים חדשים‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪T-:‬‬ ‫*‪•.*•.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫הקדוש־ברוך־הוא‪ ,‬ולא יקנאו‬
‫לו‪ ,‬עד שנעשה מהדבר )תורה(‬
‫הלא הוא לכתיב ובצל ללי כסיתיף לנטוע‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫••• ־ ‪ :‬־ • • •‬ ‫־‬ ‫׳‬

‫ההוא שמים חלשים ואלץ‬ ‫דסתים‬‫מלה ‪• T :‬‬ ‫דכל • ‪T‬‬ ‫מכאן ‪T :‬‬
‫‪1‬‬ ‫ארץ‪T • .‬‬‫‪1 VT‬‬
‫וליסוד‬
‫שמים ‪• :‬‬
‫‪• - T‬‬
‫חלשה‪ .‬זהו שכתוב ו ב ^ ןדי‬ ‫מעינא סלקא לתועלתא עלאה הדא הוא‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫כסיתיף לנטע שמים וליסד אלץ‪.‬‬
‫מכאן שכל דבר שנכ!הר מן העין‪,‬‬
‫לכתיב‪) .‬ישעיה נא( ובצל ללי כסיתיף‪ .‬ואמאי‬
‫עולה לתועלת עליונה‪ .‬זהו עכתוב ובצל ידי כסיתיף‪ .‬ולמה נעלם ומתכסה מן העין? בשביל‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫הועלת עליונה‪ .‬זהו קזכתוב‬ ‫אתחפי ואתכסי מעינא‪ ,‬בגין לתועלהא‬
‫לנטע עזמים ולימד ארץ‪ ,‬כמו‬ ‫עלאה‪ .‬הדא הוא דכתיב לנט‪1‬ע עזמים וליסו־ד‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪-‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬
‫קזאמךנו‪.‬‬
‫ולאמר לציוץ עמי אהה‪ .‬ולאמה‬ ‫ארץ כמה ךאהמר‪.‬‬
‫‪ -‬לאותם העזעדים והךבדים‬ ‫ולאמר לציון עמי אתה‪ .‬ולאמר לאפון‬
‫המצעים אלו על אלו ‪ -‬עמי‬
‫אתה‪ .‬אל תקרי עמי אלא עמי‬
‫הךעין ומלין דמצוןינין אלין על‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אתה‪ ,‬להיות קזתף עמי‪ .‬מה אני‬ ‫אלין עמי אתה‪ .‬אל ה?ןרי עמי אתה‪ ,‬אלא‬
‫בדבור קזלי עעזיתי קזמים וארץ‪,‬‬ ‫עמי אתה למהוי עזותפא עמי‪ ,‬מה אנא‬
‫‪T- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ T‬ד‬ ‫‪: V‬״‪.‬״••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫כמו קזנאמר >תהליםלג( בדבר ה׳‬

‫קזמים נעעזו ‪ -‬אף כך אהה‪ .‬אקורי‬
‫במלולא דילי עברית עזמים וארץ כמא דאת‬
‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• — T‬‬ ‫‪• T —:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אותם קזמקזת^ים בהורה‪ .‬ואם‬ ‫אמר‪> ,‬תהלים לג( בךבר לן שמלם נעע^ו‪ ,‬אוף הכי‬
‫תאמר ׳טדבור ׳טל כל אדם קזלא‬ ‫אה‪ .‬זכאין אפון ךמעזהדלי באורייתא‪ .‬ואי‬
‫יודע עוקזה כזה‪.‬‬
‫בא ךאה‪ ,‬אותו קזאיץ דךכו‬
‫תימא דמלה דכל בר נעז דלא ידע עביד דא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫* * ‪T‬‬

‫בסודות ההורה ומחד׳ט דבךים‬ ‫תא חזי‪ ,‬ההוא ךלאו ארחיה ברזין‬
‫קזאינו יודע על ברים כראוי‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪.‬״• ‪T :‬‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫ךאורליתא וחדעז מלין ךלא לדע על‬
‫אותו הדבר עולה ויוצא לאותו‬
‫הדבר איקז תהפוכות לקזון קזקר‬
‫בורליהון כךלןא יאות‪ ,‬ההיא מלה סלל(א‬
‫מתוך נקב התהום הגדול‪ ,‬ומדלג‬ ‫ונפיק לגבי ההיא מלה )משליטז( איעז תהפוכות‬
‫חמ׳ט מאות פךסאות לקבל את‬ ‫לעזון עזקר‪ ,‬מגו פוקבא ךתהומא רבא ודליג‬
‫אותו הדבר‪ .‬ונוטל אותו‪ ,‬והולך‬
‫עם אותו הדבר לתוך הנקב קזלו‪,‬‬
‫המעז מאה פרסי לקבלא לההיא מלה ונטיל‬
‫ועועזה בו רקיע קזל קזוא קזנקרא‬ ‫לה ואזיל בההיא מלה לגו נוקביה ועביד בה‬
‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫הרקיע אותו‬
‫וטס ‪:‬באותו ‪- 1• TT‬‬
‫תהו‪T : .‬‬ ‫רקיעא ךעזוא ךאלןרי תהו‪ .‬וטס בההוא‬
‫איקז תהפוכות ׳ט׳טת אלפים‬
‫פךסאות בפעם אחת‪ .‬וכיון‬
‫רקיעא ההוא איעז תהפוכות עזיהא אלפי‬
‫׳טהרקיע הזה ׳טל ׳טוא עומד‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־ •••‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• 1 •/‬‬
‫פרסי בזמנא חדא‪ .‬כיון דהאי רקיעא ךעזוא‬
‫מץד יוצאת אקזת ץנונים‬ ‫קאים נפקת מלד אשת זנונים ואתקיף בההוא‬
‫ומתחזקת באותו הרקיע ^ל‬
‫]נ״א ואיש תלזפוכות[‬ ‫]נ״א היא[‬ ‫^זוא‬
‫רקיעא ךשוא )נ״א היא()נ״א ואישתה‪8‬וכ‪1‬ת( ואעזתתפת‬
‫ומעזתתפת עמ‪ ,1‬ומעזם י‪1‬צאת‬ ‫ביה ומתמן נפקת וקכזלת כמה אלפין ורבוון‪,‬‬
‫והורגת כמה אלפים וךבבות‪.‬‬ ‫בגין דכד קלימת בההוא רקיעא אית לה ךשו‬
‫מ^טום קןכאקןר היא עומדת‬
‫ברקיע ההוא‪ ,‬י^ט לה ר^טות‬
‫ויכלתא למהוי טס כל עלמא ברגעא חדא‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: V‬״‪.‬״••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪•1‬‬

‫ויכלת להיות טסה את כל העולם‬ ‫ועל דא כתיב‪) ,‬ישעיה ה( הוי מועזכי העון‬
‫ברגע אחד‪.‬‬ ‫בחבלי השוא‪ .‬העון דא דכורא‪ .‬וכעבות‬
‫‪I‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫ועל זה כתוב )ישעיה ה( הוי מקזכי‬
‫הערץ בחבלי הקזוא‪ .‬הערץ זה‬ ‫העגלה חטאה‪ .‬מאן חטאה‪ ,‬דא נוקבא‬
‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪—: t‬‬

‫הזכר‪ .‬וכעבות העגלה חטאה‪ ,‬מי‬ ‫ךאיקדי חטאה‪ .‬איהו מעזיך ההוא ךאקרי עון‬
‫החטאה? זו הנקבה קזנקראת‬ ‫באפון חבלי השוא‪ .‬ולבתר כעבות העגלה‬
‫‪I‬‬ ‫‪T T —: T‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫“‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪• :‬‬
‫חטאה‪ .‬הוא מוקזך את אותו‬
‫קזנקךא עוץ באותם חבלי העזוא‪.‬‬ ‫חטאה‪ ,‬לההיא נוקבא ךאלןדי חטאה‪ ,‬דתמן‬
‫עזנקראת חטאה‪ ,‬קזעזם התגברה להיות טסה‬
‫הנקבה ••••‪••!:‬‬
‫אותה ־ ‪TI•• :‬‬
‫‪T‬‬ ‫חטאה‪,‬׳ ‪V‬את‬
‫העגלה ־ ‪T T‬‬
‫כך ־כעבות ‪: T‬־‪TT‬‬
‫ואחר ‪I T‬‬
‫‪ :‬־ ־‬
‫כא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬

‫אתהקפת למהוי טס לקטלא בני נעזא‪ .‬ועל‬

‫להר׳ג בני אדם‪ .‬ועל ןה)משליז( כי‬
‫רבים חללים הפילה‪ .‬מי הפילה?‬
‫דא )משלי ‪ 0‬כי רבים חללים הפילה‪ ,‬מאן‬
‫זו אותה החטאה עזהורגת בני‬
‫הפילה‪ ,‬דא ההיא חטאה דקטלית בני‬
‫אךם‪ .‬מי גרם את זה? תלמיד‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ . .‬ך | ‪. .‬‬ ‫_ ‪ .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫החכם ^לא הגיע להוראה‬ ‫דלא‬ ‫‪T:‬‬ ‫חכם‬‫‪TT‬‬ ‫דא‪ ,‬תלמיד‬ ‫‪' T‬‬ ‫מאן ‪• T‬גרים‬‫‪| T‬‬ ‫נעזא‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫ומורה‪ .‬הרחמן יצילנו‪.‬‬
‫מטי להוראה ומורה‪ ,‬רחמנא לעזזבן‪.‬‬ ‫‪■ . . .‬ך ‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫**‬ ‫‪T‬‬
‫אמר רבי עזמעון לחברים‪,‬‬
‫•‬
‫במטותא •מפייכו‬
‫בבקעזה מכם עזלא תוציאו‬ ‫•••‬ ‫• •••‬‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬‫‪T‬‬
‫לחבריא‬
‫‪|T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזמעון‬
‫‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫רבי‬ ‫• •‬
‫אמר‬ ‫‪ 7‬־‬
‫מלה‬
‫מפיכם דבר הורה עזלא ירעתם‬ ‫מפומליבו‬ ‫תפקון‬ ‫ךלא‬
‫ולא עזמעהם מעץ גדול כראוי‪,‬‬
‫ךאורליתא ךלא ידעתון ולא עזמעתון‬
‫כדי עזלא תהיו גורמים לאותה‬
‫מאילנא רברבא כךלןא לאות‪ ,‬בגין דלא‬
‫החטאה להרג המוני בני אדם‬
‫תהוון גרמין לההוא חטאה לקטלא‬
‫לחנם‪ .‬פתחו כלם ואמרו‪ ,‬הרחמן‬
‫ןצילנו‪ ,‬הרחמן ןצילנו‪.‬‬
‫אכלוסין ךבר נעז למגנא‪ .‬פתחו כלהון‬
‫בא ךאה‪ ,‬בהורה ברא הקןדוען‬
‫ברוך הוא את העולם‪ ,‬והנה‬ ‫לעזזבן‪.‬‬
‫• •• ‪T :‬‬ ‫רחמנא‬
‫לעזזבן‪T T 1 —: — ,‬‬‫רחמנא — ‪ T T —:‬׳‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T : •• • 1 :‬ואמרו‬
‫בארוה עזכתוב )שם ח( ואהןה‬
‫בדיך‬ ‫ברא קדשא‬ ‫באורייתא‬ ‫חזי‪,‬‬ ‫‪7‬תא‬
‫‪T‬‬ ‫‪*..‬ו ‪: • 1 :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫אצלו אמון ואהןה עזעעזועים יום‬
‫דכתיב‪,‬‬
‫יום‪ .‬והוא הסתכל בה פעם‬
‫׳‬
‫אוקמוה‬
‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬
‫והא‬ ‫הוא עלמא‪,‬‬
‫‪T : ' T : T‬‬
‫)משלי ח( ואהלה אצלו אמון ואהלה‬
‫ועזתים ועזלעז ואךבע פעמים‪,‬‬
‫ואחר כך אמר אותם‪ ,‬ואחר כך‬
‫עזעשועים יום יום ואיהו אסתכל בה‬
‫עעזה בה מעקזה‪ ,‬ללמד את בני‬
‫זמנא ותרין ותלתא וארבע זמנין‪ ,‬ולבתר‬
‫אךם עזלא ןבאו לטעות בה‪ ,‬כמו‬
‫עבידתא‪.‬‬
‫עזנאמר )איובכח( אז ראה ויספרה‬
‫‪T : • —:‬‬
‫עביד ‪T‬בה‬ ‫‪•T‬‬
‫ולבתר‬
‫‪ T:‬־‬
‫אמר לון‪,‬‬ ‫‪—T‬‬
‫הכינה וגם חקרה דאמר לאדם‪.‬‬
‫ייתון ‪:‬למטעי ‪T‬בה‪.‬‬ ‫דלא‬ ‫נשא‬ ‫לאולפא •לבני‬
‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫וכנגד אךבע פעמים ההם‬
‫ויספרה‬
‫עזכתוב‪ ,‬אז ראה‪ ,‬ויספרה‪,‬‬ ‫‪T:-:-‬‬
‫ראה‬‫‪TT‬‬
‫אז‬
‫‪T‬‬
‫ח(‬ ‫כ‬ ‫אייב‬ ‫)‬ ‫אמר‪,‬‬
‫‪' • • T‬‬
‫דאת‬ ‫כמה‬ ‫‪T:‬‬
‫'‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T V‬‬

‫ולקביל‬
‫הכינה‪ ,‬וגם חקרה ‪ -‬בךא הקדו׳ט‬
‫‪•• lT:T :‬‬
‫לאדם‪.‬‬‫‪TT T‬‬
‫ויאמר‬
‫*‪*.‬‬ ‫־‬
‫חלורה‬
‫‪■^T —:‬‬
‫וגם‬
‫‪—:‬‬
‫הכינה‬
‫‪:‬״‪.‬״ • ‪T‬‬
‫ברוך הוא את מה עזברא‪ .‬וטרם‬
‫ארבע זמנין אפון דכתיב‪ ,‬אז ראה‪,‬‬
‫עזהוציא את המעעזה ^לו‪,‬‬
‫קדשא‬
‫הכניס בךא׳טונה אךבע תבות‪,‬‬‫‪T :‬‬
‫ברא‬‫‪TT‬‬
‫חלורה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬ח־‬
‫הכינה‪ ,‬וגם‬ ‫‪:‬״‪.‬״ • ‪ T‬׳‬
‫ויספרה‪,‬‬
‫‪T: - : -‬‬
‫בדיך הוא מה ךברא‪ .‬ועד לא אפיק‬
‫קזכתוב ב‪/‬ראעזית ב‪/‬רא א׳להים‬
‫א׳ת‪ .‬הנה אךבע‪ .‬ואחר כך‬
‫עביךהיה‪ ,‬אעיל ארבע תבין בקךמיתא‬
‫העזמים ‪ -‬הם כנגד אךבע‬
‫א׳ת‪T ,‬הא‬
‫הפעמים עזהסתכל הקדועז ברוך‬ ‫׳‬
‫א׳להים‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬
‫ב׳רא‬‫‪T T‬‬
‫ב׳ראשית‬
‫•‬
‫•דבתיב‬
‫ארבע‪ .‬ולבתר העזמלם‪ .‬אנון לקביל ארבע‬
‫הוא בתורה טרם יוציא את‬
‫מעעזהו למלאכתו‪.‬‬
‫זמנין דאסתכל קךשא בדיך הוא באורלתא‬
‫רבי אלעזר הןה הולך לךאות‬
‫את רבי יוסי ברבי עזמעון בן‬
‫עד לא יפיק עביךהיה לאומנותיה‪.‬‬
‫עמו‪,‬‬
‫׳‬ ‫אבא •‬ ‫ורבי ־ ‪T‬‬ ‫יוסי‬
‫חמיו‪ : ' ,‬־ •‬ ‫‪:*.•:‬״‪.‬״••לרבי‬
‫לקוניא ‪• T‬‬
‫‪.. * *:‬‬ ‫‪T: | T‬‬ ‫אזיל למחמי‬ ‫‪• TT‬‬
‫רבי ‪T :‬אלעזר הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫• •‬
‫והןה מחמר אי׳ט אחד אחריהם‪.‬‬
‫ברבי עזמעון בן לקו^א חמוי)דף ה ע״ב(‬
‫אמר רבי אבא‪ ,‬נפתח פתחים עזל‬
‫ורבי אבא בהדיה‪ ,‬והוה טעין חד גברא‬
‫אבתרייהו‪ .‬אמר רבי אבא נפתח פתחין דאורייתא דהא שעתא ועדנא‬
‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪._.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫* ‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫״ *‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫כב‬

‫ת‪1‬ךה‪ ,‬עזהרי העזעה והזמן הוא‬ ‫הוא לאתה?ןנא בארחן‪.‬‬

‫להתת?ןן)להקזתדר( בדךכנו‪.‬‬ ‫ואמר )ייקרא יט( *‪*.‬את‬ ‫אלעזר‬ ‫רבי‬ ‫פתח‬
‫פתח רבי אלעזר ואמר‪) ,‬ויקרא יט(‬ ‫‪- TT‬‬ ‫•‪T : : *.‬‬ ‫* *‬ ‫‪ 7‬־‬

‫את עזבתתי העזמרו‪ .‬בא ךאה‪,‬‬ ‫עזבתיתי תעזמירו‪ .‬תא חזי‪ ,‬בעזית‬
‫ב^עזה ןמים ברא הקןדועז ברוך‬ ‫יומין כרא קךשא כריך הוא עלמא‪ .‬וכל‬
‫הוא את העולם‪ .‬וכל יום ויום‬
‫גלה את מעעןהו‪ ,‬ונתץ בחו ביום‬
‫חיליה‬
‫‪....‬‬ ‫ויהב‬
‫‪- T:‬‬ ‫גלי עבידהיה‬ ‫‪•• T‬‬ ‫ויומא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫יומא‬
‫‪T‬‬

‫ההוא‪ .‬מתי גלה את מעעויהו ונתן‬ ‫כההוא יומא‪ .‬אימתי גלי עביךתיה דהב‬
‫בחו? ביום הרביעי‪ ,‬מעזום‬ ‫חיליה‪ .‬ביומא רביעאה‪ .‬בגין זיאנון תלת‬
‫הןמים‬ ‫עזלעזת‬ ‫עזאותם‬
‫הךאעזונים‪ ,‬כלם היו נסתרים‬
‫יומין קךמאין כולהו היו סתימין ולא‬
‫ולא התגלו‪ .‬כיון עזבא היום‬ ‫אתגלו‪ ,‬כיון ךאתא יומא ךביעאה אפיק‬
‫הךביעי‪ ,‬הוציא את המעעןה‬ ‫ומיא‬
‫—‪T‬‬
‫אעזא‬
‫*‪T *.‬‬
‫דהא‬‫‪T :‬‬
‫דכולהו‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫וחילא‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עבידתא‬
‫‪T : • —:‬‬
‫והבה עזל כלם‪ .‬עזהרי אעז ומים‬
‫ורוח‪ ,‬אף על גב עזהם עזלעזה‬
‫ורוחא אף על גב דאנון תלת לסודין‬
‫יסודות עליונים‪ ,‬כלם תלויים‪,‬‬ ‫עלאין‪ ,‬כלהו תללין‪ ,‬ולא אתגליי עביךהא‬
‫ולא התגלה המעע‪1‬ה עזלהם עד‬ ‫דלהון‪ ,‬עד דארעא גלי לון‪ ,‬כדין אתלדע‬
‫עזהארץ גלתה אותם‪ ,‬ואז נודעה‬
‫האמנות ^ל כל אחד מהם‪.‬‬
‫מנייהו‪.‬‬‫• ־‪:‬‬
‫דכל ־חד‬ ‫‪T :‬‬
‫אומנותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואם תאמר‪ ,‬הרי ביום חעזליעזי‬ ‫דכתיב‬‫•‪• :‬‬ ‫הוה‬ ‫תליתאה ‪TT‬‬‫‪T T • :‬‬ ‫ביומא‬
‫‪T‬‬ ‫הא ‪:‬‬ ‫תימא ‪T‬‬ ‫• •‪T‬‬ ‫ואי‬‫‪*:‬‬
‫זה הןה‪ ,‬עזכתוב תךעזא הארץ‬ ‫תךעזא הארץ ך^א וכתיב ותוצא הארץ‬
‫ךעזא‪ ,‬וכתוב ותוצא הארץ ! אלא‬
‫זה‪ ,‬אף על גב עזכתוב ביום‬
‫)^צא(‪ .‬אלא האי אף על גב דכתיב ביומא‬
‫העזליעזי‪ ,‬זה היה רביעי‪ ,‬ונכלל‬ ‫ביומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואתכליל‬
‫‪* : : * :‬‬
‫הוה‬
‫‪TT‬‬
‫רביעאה‬‫‪T T • :‬‬
‫תליתאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T • :‬‬
‫ביום חעזליעזי עזיהיו אחד בלי‬ ‫ולבתר‬
‫‪—T :‬‬
‫פירודא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫בלא‬‫‪T :‬‬
‫למהוי —חד‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬
‫תליתאה‬
‫‪T T • :‬‬
‫פרוד‪ .‬ואחר כך היום הךביעי‬
‫התגלה מעעוהו להוציא אמן‬
‫לאפקא‬
‫‪|T T - :‬‬ ‫עבידתיה‬ ‫אתגלי‬ ‫•‬ ‫רביעאה‬
‫‪T T • :‬‬ ‫יומא‬
‫‪T‬‬

‫לאמנותו עזל כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫דיומא‬

‫‪T‬‬
‫וחד‪ .‬בגין‬
‫‪: 1 •:‬‬ ‫‪:‬־‬
‫דבל ־חד‬ ‫‪T:‬‬
‫לאומנותיה‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אומנא‬
‫‪TT‬‬
‫מעזום עזהיום הךביעי הוא הרגל‬ ‫דכרסייא‬ ‫רביעאה‬ ‫רגלא‬ ‫איהו‬ ‫רביעאה‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T • :‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫•‬ ‫‪T T • :‬‬
‫הךביעית ^ל הכסא העליון‪.‬‬
‫וכל מעעזיהם עזל כלם‪ ,‬בין‬
‫עלאה‪.‬‬
‫• ‪TT‬‬

‫הןמים הךאעזונים ובין הןמים‬ ‫וכל עביךהייהו ךכלהו בין יומין קדמאין‬
‫האחרונים‪ ,‬היו תלויים ביום‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫ובין יומין בתראין הוו הליין ביומא‬
‫העזבת‪ .‬זהו עזכתוב )בראשית ב(‬
‫ויכל אלהים ביום חעזביעי‪ .‬זו‬ ‫אלהים ‪-‬ביום‬ ‫‪:‬״‪.‬״ •‬
‫ויכל‬‫־ ־‬
‫הדא הוא •דכתיב‬ ‫‪TT‬‬
‫דשבתא‬
‫‪TT - :‬‬
‫העזבת‪ ,‬וזו היא הרגל הרביעית‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪•••••• T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־‬
‫רביעאה‬
‫‪T T • :‬‬ ‫רגלא‬
‫— ‪T :‬‬ ‫הוא‬ ‫ודא‬ ‫שבת‪,‬‬
‫— ‪T : ' T‬‬ ‫דא‬ ‫השביעי‪,‬‬ ‫—‬
‫עזל חכסא‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬אם כך‪,‬‬ ‫ךכרסליא‪ .‬ואי תימא אי הכי‪ ,‬מהו את‬
‫מה זה את עזבתתי העזמרו‪,‬‬
‫פעמים? אלא עזבת עזל ערב‬ ‫שבתותי תשמורו תרין‪ .‬אלא שבת דמעלי‬
‫עזבת וחעזבת עזל היום ממעז אין‬ ‫פירודא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1‬‬
‫ממש ••לית לון‬ ‫דיומא ‪T -‬‬‫‪T‬‬ ‫ושבתא ‪:‬‬ ‫שבתא ‪T - - :‬‬ ‫‪T : -‬‬
‫להם פרוד‪.‬‬ ‫אמר ההוא טייעא ךהוה טעין בתרליהו‪,‬‬
‫אמר ]להם[ אותו סוחר עזהיה‬
‫מחמר אחריהם‪ ,‬ומה זה ומקדעזי‬ ‫אמר ••ליה ‪T‬דא‬ ‫היראו‪- T .‬‬ ‫ומקדשי • ‪T‬‬
‫• ‪• Tl:‬‬ ‫ומהו‬ ‫‪-‬‬
‫היראו? אמר לו‪ ,‬זה קדועז ^ל‬ ‫קדושא דשבת‪ .‬אמר ליה ומהו קדושא‬
‫כג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬

‫קדועזא דאתמעזכא‬
‫עזבת‪ .‬אמר לו‪ ,‬ומה זה קדו׳‪:‬צ עזל‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬
‫אמר ••ליה ‪T‬דא‬ ‫‪-T‬‬ ‫דשבת‪.‬‬
‫‪T - :‬‬
‫עזבת? אמר לו‪ ,‬זה הקדוען‬
‫מלעילא‪ .‬אמר ליה אי הכי עבידת לשמת‬
‫עזנמעזך מלמעלה‪ .‬אמר לו‪ ,‬אם‬
‫דשריא‬
‫כך‪ ,‬עקזית עזהעזבת אינה ק־דעז‪,‬‬
‫‪T :- :‬‬
‫קדושא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬
‫דלאו איהו קדש‪ ,‬אלא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫^‬ ‫•‬

‫עליו‬
‫‪TT‬‬ ‫אלא •‪1‬קדועז עזעזורה‬ ‫‪T‬‬ ‫עלו־י מלעילא‪.‬‬
‫מלמעלה‪.‬‬
‫)ישעיה נח(‬ ‫אמר רבי אבא והכי הוא‬
‫אמר רבי אבא‪ ,‬וכך זה‪) ,‬ישעיה נח(‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪■ -‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ן‬

‫לקדועז ה׳‬ ‫• ‪1:‬‬

‫עונג • ‪1:‬לקדוש יי‬
‫ענג‬
‫‪T:‬‬
‫•••‬ ‫לעזבת‬
‫וקראת ‪T - -‬‬
‫‪T T|T :‬‬ ‫•‪*.‬‬
‫לשבת‬
‫—— ‪T‬‬
‫וקראת‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬ח־‬
‫יי‬
‫‪T:‬‬ ‫וקדוש‬
‫מכבד‪ .‬הזכיר עזבת לחוד וקדוען‬ ‫‪1:‬‬
‫לחוד‬ ‫‪:‬‬ ‫שבת‬‫‪T -‬‬ ‫אדבר‬
‫• ‪- :‬‬ ‫מכובד‪,‬י‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ה׳ לחוד‪ .‬אמר לו‪ ,‬אם כך‪ ,‬מי זה‬
‫לחוד‪ .‬אמר ליה אי הכי מאן קדוש‬
‫קדועז ה׳? אמר לו‪ ,‬הקדעזה‬
‫מלעילא‬
‫עזיורדת מלמעלה ועזורה עליו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫דנחתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫קדושא‬
‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬
‫אמר ••ליה‬ ‫‪- T‬‬ ‫יי‪.‬‬
‫‪T:‬‬
‫ושתא עליה‪ .‬אמר ליה אי קדושא‬
‫אמר לו‪ ,‬אם הקדעזה עזנמעזכת‬
‫מלמעלה נקראת מכבד‪ ,‬נךאה‬
‫ךאתמשכא מלעילא אלןדי מכובד אתחז‪-‬י‬
‫עזעזבת אינו מכבד‪ ,‬וכתוב‬
‫ךשבת לאו איהו מכובד וכתיב וכבךהו‪.‬‬
‫וכבדהו‪.‬‬
‫אמר רבי אלעזר לרבי אבא‪ ,‬הנח‬
‫אמר רבי אלעזר לרבי אבא אנח להאי‬
‫לו לאיעז הזה‪ ,‬עזדבר עזל חכמה‬
‫דחכמתא •אית ••ביה‬
‫יעז בו עזאיננו יוךעים בו‪ .‬אמרו‬ ‫‪T : : T :‬‬
‫דמלה )חיתא(‬ ‫‪T • :‬‬
‫גברא‬
‫— ‪T:‬‬
‫אימא‬
‫לו‪ ,‬אמר אתה‪ .‬פתח ואמר‪) ,‬ויקראיט(‬
‫• ‪T‬‬ ‫אמרו ••ליה‬ ‫‪: T‬‬ ‫ידענא ‪T‬בה‪.‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫דאנן ‪T‬לא‬ ‫‪1--- : :‬‬
‫את עזבתתי‪ ,‬את ‪ -‬לרבות החום‬
‫אנת‪ .‬פתח ואמר‪) ,‬ייקרא יט( את שבתותי‪ .‬את‬
‫עזבת עזהוא אלפים אמות לכל צד‪,‬‬
‫לאסגאה תחום שבת דאיהו תרץ אלפין‬
‫ומעזום כך רבה את‪ .‬עזבתתי ‪] -‬נ״א‬
‫אמין לכל סטרא‪ .‬ובגין כך אסגי את‪.‬‬
‫זו[ עזבת העליונה ועזבת התחתונה‪,‬‬
‫עזהן עזהים כלולות וחד ונסתרות‬
‫שבתותי )נ״א דא( שבת עלאה ושבת תתאה‬ ‫—■ !■■ך‬ ‫— ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫ז‬ ‫—‬

‫וחד•‬
‫דאנון תרץ כלילן כחדא וסתימין כחדא‪.‬‬
‫נשארה עזבת אחרת ^לא נזכךה‬
‫אשתאר שבת אחרא ךלא אךכר והוה‬
‫והיתה בבועזה‪ .‬אמרה לפניו‪:‬‬
‫ובון הע^ם‪ ,‬מיום עזעעזית אותי‬
‫מארי‬ ‫קמיה‬ ‫אמרה‬ ‫בכסופא‪.‬‬
‫‪•• T‬‬ ‫— ן••‬ ‫‪T: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫נקראתי עזבת‪ ,‬והיום אינו בלי‬
‫אתקרינא‬
‫לילה‪ .‬אמר לה‪ ,‬בתי‪ ,‬את עזבת‪,‬‬
‫• ‪T ••|T :‬‬ ‫שבת‬ ‫‪T -‬‬ ‫לי‬‫•‬ ‫דעבדת‬
‫‪ :‬־ ‪ :‬־‬ ‫מיומא‬
‫‪T‬‬ ‫דעלמא •‬ ‫‪T : T :‬‬
‫'‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T :‬‬

‫•‬ ‫‪:‬־••‬
‫ברתי‬
‫ועזבת קראתי לך‪ ,‬אבל הריני‬
‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫‪• —:‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫אמר ‪T‬לה‬
‫•‬ ‫‪T |T‬‬‫‪—T‬‬
‫ליליא‪.‬‬
‫־ ‪T 1‬‬ ‫• •‪T:‬‬
‫‪:‬‬
‫בלא‬‫‪T:‬‬
‫ויומא ‪T‬לאו •איהו‬ ‫‪T :‬‬
‫מעטר אותך בעבזרה יותר עליונה‪.‬‬
‫אנא‬ ‫הא‬ ‫אבל‬ ‫לך‪,‬‬ ‫קרינא‬ ‫ושבת‬ ‫אנת‬ ‫שבת‬
‫‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‪T‬‬ ‫‪T ••|T‬‬ ‫־ ‪T — : : :‬‬ ‫־ ‪T‬‬
‫העביר כרוז ואמר מקדעזי תיראו‪.‬‬
‫כרוזא‬
‫וז‪ 1‬שבת של ערב עזבת עזהיא‬
‫‪T‬‬ ‫אעבר ‪T‬‬‫‪----• -‬‬
‫עלאה יתיר‪.‬‬ ‫•‪TT‬‬
‫בעטרא‬
‫‪T: •:‬‬
‫לך‬ ‫‪^T‬‬
‫מעטר‬
‫יךאה‪ ,‬ושורה בה יךאה‪ .‬ומי הוא‬ ‫תיראו‪.‬‬ ‫מקדשי • ‪T‬‬ ‫ואמר • ‪• Tl:‬‬ ‫‪- T :‬‬
‫עזחקדוש ברוך הוא הכליל ואמר‬
‫ת א שבת דמעלי שבתא ךאיהי יראה‪,‬‬
‫אני ה׳? !אני עזמעהי מאבא‬
‫ושתא בה יראה‪ .‬ומאן איהו‪ .‬ךקךשא‬
‫עזאמר כך‪! ,‬דוק את ‪ -‬לרבות‬
‫בריך הוא אכליל ואמר אני ץ‪ .‬ואנא‬
‫החום שבת‪ .‬שבתתי ‪ -‬זה העגול‬
‫והךבוע עזבפנים‪ ,‬והם עזנים‪.‬‬
‫שמענא מאבא ךאמר הכי‪ .‬ודייק את‬
‫וכנגד אותם העזנים יש עזהי‬
‫עגולא‬‫‪T‬‬ ‫שבתותי ‪T‬דא •‬ ‫‪-‬‬ ‫שבת‪.‬‬‫‪T-‬‬ ‫לאסגאה ‪:‬תחום‬ ‫‪T T: - :‬‬
‫ורבוע דלגו‪ ,‬ואפון הרין‪ .‬ולקביל אפון תרין אית תרי קדושתי‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫כד‬

‫לנו להזכיר‪ ,‬אחד‬ ‫קןךעזות‬ ‫דאית לנו לאדכרא‪,‬י חד ויכלו‪ ,‬וחד קדו־עז‪.‬‬
‫‪|T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ויכלו‪ ,‬ואחד ?ןדועז‪.‬‬

‫ויכלו יעז בו עזלעזים וחמ^צ‬
‫ויכלו אית כיה הלתין וחמש היבין‪.‬‬
‫תבות‪ ,‬ובקןדועז עזאנו מקןזיעזים‬ ‫וב?ןדושה מביומעא( ךאנן מקךשין‬
‫יעז עזלעזים וחמעז הבות‪ ,‬והכל‬ ‫הלתין וחמש היבין‪ .‬וסליק כלא לשבעין‬
‫עולה לעזבעים עזמות עזהקןדועז‬
‫ברוך הוא וכנסת י^ראל‬
‫שמהן דקךשא כריך הוא וכנסת לשראל‬
‫מתעפזךים בהם‪ .‬ומעזום עזהעגול‬ ‫אתעטר בהו‪ .‬ובגין דעגולא ורכועא דא אפון‬
‫והרבוע הזה הם עזבתתי‪ ,‬עזניהם‬ ‫שבתותי‪ ,‬כלילן המליהו בשמור דכהיב‬
‫כלולים בעזמור‪ ,‬עזכתוב העזמירו‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫תשמורו‪ .‬דהא שבת ^ א ה הכא לא אתכליל‬
‫עזהרי העזבת העליונה כאץ לא‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫* ‪:‬‬

‫נכללה בעזמור‪ ,‬אלא בזכור‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫בשמור אלא בזכור‪ ,‬דהא מלכא עלאה בזכור‬
‫‪T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T :‬‬

‫עזהרי המלך העליון מכזתץם‬ ‫אסתיים‪ .‬ועל דא אקרי מלכא דשלמא דיליה‪,‬‬
‫‪ ..‬׳‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בזכור‪ ,‬ועל זה נקןרא מלך‬

‫ושלמא דיליה זכור איהו‪ .‬ועל דא לית‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫עזהעזלום ^לו‪ .‬והעזלום עזלו‬
‫הוא זכור‪ ,‬ועל כץ אין מחל‪7‬ןת‬ ‫מחלוקת לעילא‪.‬‬
‫למעלה‪.‬‬ ‫בגין דתרין שלומות לתהא חד יעק״ב וחד‬
‫משום עזעזני עזלומות למפזה ‪-‬‬
‫יוס״ף‪ .‬ובגין כך כתיב תרי זמני )ישעיה נז(‬
‫אחד ןע?ן״ב‪ ,‬ואחד יוס״ף‪.‬‬
‫ומעזום כך כתוב פעמים )י שעיה״(‬ ‫שלום שלום לרחוק ולקרוב‪ .‬לרחוק דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪|T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזלום עזלום לרחוק ולקרוב‪.‬‬

‫־ ‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫יעקב‪) ,‬דףיע״א( ולקרוב דא יוסף‪ .‬לרחוק כמה‬
‫לרחוק ‪ -‬זה ןעקב‪ .‬ולקרוב ‪ -‬זה‬
‫דאה אמר‪) ,‬ירמיה לא( מרחוק לי נראה לי )שמות ב(‬
‫יוסף‪ .‬לרחוק‪ ,‬כמו שנאמר )י ר מי ה‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪ .. .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‪..‬‬ ‫•‬ ‫~‬ ‫•‬

‫לא( מרחוק ה׳ נךאה לי‪) ,‬שמות ב(‬ ‫והתצב אחותו מרחוק‪ .‬ולקרוב כמה ךאת‬
‫ותתצב אחתו מרחוק‪ .‬ולקרוב‪,‬‬ ‫אמר‪) ,‬דברים לב( חדשים מקרוב באו‪ .‬מרחוק דא‬
‫ן ■ך‬ ‫‪ ...‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪|T‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T —:‬‬ ‫׳‬ ‫**‬ ‫‪T‬‬
‫כמו עזנאמר )דברים לב( חדעזים‬
‫מקרוב באו‪ .‬מרחוק ‪ -‬זו הנקרה‬
‫נקודה עלאה דקיימא בהיכליה‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫העליונה עזעומדת בהיכלו‪.‬‬ ‫ועל זיא כתיב השמורו אתכליל בשמור‪.‬‬

‫ועל זה כתוב תעזמרו‪ ,‬נכלל‬ ‫ומקדשי תיראו דא נקודה דקיימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T l:‬‬ ‫•‬
‫בעזמור‪ .‬ומקדעזי תיראו ‪ -‬זו‬
‫הנקרה עזעומדת באמצע עזןש‬ ‫באמצעיתא דאית לדחלא מנה יהיר מכלא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫לירא ממנה יותר מן הכל עזענשו‬ ‫לענשיה מיתה‪ .‬להלינו לכתיב‪) ,‬שמות לא(‬
‫מיתה‪ .‬והינו מה עזכתוב ) ש מו ת לא(‬ ‫מחלליה מות יומת‪ .‬מאן מחלליה‪ .‬מאן‬
‫מחלליה מות יומת‪ .‬מי הם‬
‫מחלליה? מי עזנכנס לתוך החלל‬ ‫דעאל לגו חלל דעגולא ורבועא לאתר‬
‫‪--------: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫של העגול והרבוע למקום‬

‫‪1‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫דההוא דנקודה שריא ופגים ביה מות יומת‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫עזא‪1‬תה הנקדה עז‪1‬רה ופ‪1‬גם ב‪ 1‬־‬

‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪... : -‬ן ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ועל דא כתיב היראו‪ .‬וההיא נקודה אקרי‬
‫מות יומת‪ .‬ועל זה כתוב תיךאו‪.‬‬
‫והנקדה ההיא נקראת אני‪ ,‬ועליה‬ ‫אני‪ ,‬ועלה שריא ההוא דסתים עלאה דלא‬
‫‪T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬

‫שורה אותו הנסתר העליון עזלא‬ ‫אתגללא והלינו לל וכלא חד‪.‬‬

‫התגלה‪ .‬והינו ה׳‪ ,‬והכל אחד‪.‬‬ ‫נחתו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקוהו‪.‬‬
‫ירדו רבי אלעזר ורבי אבא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫*‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪ : 7‬־‬
‫‪T -‬‬

‫ונשקו אותו‪ .‬אמרו‪ ,‬ומה כל‬

‫‪T‬‬ ‫־‬
‫•‬ ‫‪- :‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬

‫‪T‬‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪;7‬‬

‫‪T :‬‬
‫חכמתא ‪T‬דא •אית‬ ‫‪T T : T‬‬ ‫ומה ‪T‬כל‬‫‪-‬‬ ‫אמרו‬
‫‪: T‬‬
‫החכמה הזו יעז תחת ידף ואתה‬ ‫החות ידך ואת טעין אבתרין‪ .‬אמרו ליה‬
‫כה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ו׳ ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫מחמר אחרינו? אמרו לוי‪ ,‬מי‬ ‫מאן אנת‪ .‬אמר לוין לא תעזאלון מאן‬
‫אתה? אמר להם‪ ,‬אל הקזאלו מי‬ ‫אנא‪ ,‬אלא אנא ואתון ני ^ ונתעסק‬
‫אני‪ ,‬אלא אני ואתם נלך ונתעסק‬
‫יאמר •דברי‬ ‫־‬ ‫אחד‬
‫וכל ‪TV‬‬ ‫בתורה‪T : ,‬‬
‫‪ T‬׳‬
‫באורייתא וכל חד יימא מלין דחכמתא‬
‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬

‫חכמה להאיר את הדרך‪ .‬אמרו‬ ‫לאנהרא אורחא‪ .‬אמרו ליה מאן יהב לך‬
‫‪I t‬‬ ‫‪—t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫לו‪ ,‬מי נתץ לך ללכת כאן ולהיות‬ ‫למיזל הכא ולמהוי טעון בחמרי‪ ,‬אמר‬
‫מחמר בחמורים? אמר להם‪,‬‬
‫קרב •עם ‪:‬עזתי‬ ‫‪tI:‬‬ ‫עע^תה‬
‫יו״ד ‪T : T‬‬
‫לון יו״ד עבד ל^רבא בתרין אתוון בכ״ף‬
‫אותיות‪ ,‬עם כ״ף וסמ״ך‪ ,‬להקקזר‬ ‫וסמ״ך לאתקעזרא בהדאי )נ״א ?סדא(‪ .‬כ״ף‬
‫עמי ]נ״א יחד[‪ .‬כ״ף לא ^^תה‬ ‫לא בעא לאסתלקא ולאתקעזרא בתר )נ״א‬
‫להסתלק ולהקעזר מאחר ]נ״א‬
‫‪- T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I - : • :‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t t‬‬ ‫‪t‬‬

‫?מקום[ קזלא ןכלה להיות רגע אחד‬ ‫באתר( דלא יכלא למהוי רגעא חדא אלא‬
‫‪T V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪: V‬״‪.‬״••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אלא עמו‪ .‬סמ״ך לא ^^תה‬ ‫ביה‪ .‬סמ״ך לא בעא לאסהלקא בגין‬

‫להסתלק‪ ,‬כדי לעזר לאותם‬ ‫לסעדא לאנון דנפלין דהא בלי סמ״ך לא‬
‫הנופלים‪ ,‬קזהרי בלי סמ״ך לא‬
‫יכולים להיות‪.‬‬ ‫ןכלין למהוי•‬
‫יו״ד באה אלי יחיךה‪ ,‬נקזקה לי‬ ‫יו״ד אתא לגבאי יחידאה נעזיק לי וגפיף לי‬
‫•‬ ‫• >‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T T‬‬
‫וחבקה אותי‪ ,‬בכתה עמי ואמרה‬
‫לי‪ :‬בני‪ ,‬מה אעעזה לך? אבל‬
‫בכה עמי ואמר לי ברי מה אעביד לך‪,‬‬
‫'‬ ‫‪I t‬‬ ‫־ ‪ :‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• •‬ ‫‪T T‬‬

‫הרי אני מסתלקת‪ ,‬ואני‬ ‫אבל הא אנא אסתלק ואנא אתמלי מכמה‬
‫מתמלאת מכמה טובות ואותיות‬ ‫טבין ואתוון טמידין עלאין!קידין‪ ,‬בתר כן‬
‫נסתרות עליונות ונכבדות‪ .‬לאחר‬
‫מכן אבא אליך ואסעד אותך‪,‬‬
‫איתי לגבך ואנא אהוי סעיד לך ואתן לך‬
‫ואתן לך נחלה ^ל קזתי אותיות‬ ‫אחסנהא ךתרין אתוון עלאין !היר מאלין‬
‫עליונות יותר מאלו עזהסתלקו‪,‬‬ ‫דאסתלקו דאפון י״ש יו״ד עלאה וקזי״ן‬
‫שהם י״ש‪ ,‬יו״ד עליונה וקזי״ן‬
‫עליונה‪ ,‬שיהיו לך אוצרות‬
‫עלאה למהוי לך אוצרין מלןיא מכל‪ .‬ובגין‬
‫מלאים מכל‪ .‬ומשום כך‪ ,‬בני‪ ,‬לך‬ ‫כך ברי זיל והוי טעין חמרי‪ .‬ועל דא אנא‬
‫ותהיה מחמר חמודים‪ ,‬ועל כן‬ ‫אזיל בכך‪.‬‬
‫אני הולך בכך‪.‬‬
‫שמחו רבי אלעזר ורבי אבא‪,‬‬
‫חדו רבי אלעזר ורבי אבא ובכו ואמרו זיל‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬

‫ובכו ואמרו‪ ,‬לך ךכב‪ ,‬ואנו נחמר‬ ‫רכיב ואנן נטעין אבתרך‪ .‬אמר לון ולא‬
‫אחריך‪ .‬אמר להם‪ ,‬ולא אמךהי‬ ‫אמרית לכון דפיקודא ד ^ כ א איהו עד דייתי‬
‫לכם שמצות המלך היא עד‬
‫מחמר על‬ ‫אותו‬ ‫שןבא‬
‫ההוא ךטען חמרי‪ .‬אמרו ליה הא עזמך לא‬
‫החמורים? אמרו לו‪ ,‬הרי שמך‬ ‫אמרת לן‪ ,‬אתר בית מותבך מאי הוא‪ .‬אמר‬
‫מקום ••בית‬ ‫‪I :‬‬ ‫לנו‪,‬‬
‫אמרת ‪ T‬׳‬ ‫לא ‪ T‬־ ‪T :‬‬ ‫לון אתר בית מותבי איהו טב ועיילא לגבאי‪,‬‬
‫מושבך מה הוא? אמר להם‪,‬‬
‫מקום בית מושבי הוא טוב‬
‫ואיהו מגדל חד דפרח באוירא רב דקירא‪.‬‬
‫ומעלה אצלי‪ ,‬והוא מגדל אחד‬ ‫ואנון דדלידין ביה בהאי מגדלא‪ ,‬קךשא בדיך‬
‫ונכבד‪.‬‬
‫באויר‪T ,‬גדול ‪T : • :‬‬
‫׳‬ ‫שפורח ‪: T‬־•‬
‫‪-‬‬ ‫הוא וחד מסכנא‪ .‬ודא הוא אתר בית מותבי‬
‫ואותם הדרים בו במגדל הזה ־‬
‫הקדוש ברוך הוא ועני אחד‪ ,‬הה‬
‫וגלינא )נ״א ועלעא( מהמן ואנא טעין חמרי‪.‬‬
‫הוא מקום בית מושבי‪ .‬וגליתי‬ ‫אעזגחו רבי אבא ורבי אלעזר ביה ואטעים‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫כו‬

‫לון מלוי דהוו מתיקין כמנא ודובעזא‪ .‬אמרו ]נ״א וגליתי[ מעזם‪ ,‬ואני מחמר על‬
‫ליה עזמא ךאבוך אי תימא ננשיק עפרא חמורים‪ .‬הסתכלו בו רבי אבא‬
‫ורבי אלעזר‪ .‬והטעים להם את‬
‫דרגלך‪ .‬אמר לון ואמאי‪ .‬לאו אורח דילי בכך זיבריו‪ ,‬קזהיו מתוקים כמו מן‬
‫ודבעז‪ .‬אמרו לו‪ ,‬עזם אביף אם‬ ‫באורייתא‪.‬‬
‫— ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫לאתגאה‬
‫‪TT: • :‬‬
‫תאמר‪ ,‬ננעזק את עפר רגליף‪.‬‬
‫אמר להם‪ ,‬ולמה? אין דךכי בכך‬
‫רבא‬
‫‪T -‬‬ ‫בימא‬‫‪T-:‬‬ ‫דיוריה‬
‫‪. . .‬‬ ‫הוה‬
‫• •־ד‬ ‫דילי‬ ‫‪T‬‬ ‫אבל אבא‬ ‫‪T-‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬

‫להתגאות בתורה‬ ‫ימא‬

‫—‪T‬‬
‫אסחר‬‫־‬ ‫־‬
‫דהוה‬
‫‪T—: :‬‬
‫נונא‬ ‫‪T‬‬
‫הוה —חד‬ ‫‪TT‬‬
‫ואיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫והוה ‪-‬רב אבל אבי היתה דירתו בןם‬ ‫‪T-: :‬‬ ‫דא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T:•:‬‬ ‫לסטרא‬ ‫‪T‬‬ ‫דא‬ ‫מסטרא‬
‫• • ‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫רבא‬
‫דקירא ועתיק יומין‪ ,‬עד דהוה בלע כל עזאר הגדול‪ ,‬והוא הןה דג אחד עזהןה‬
‫סובב את הןם הגדול מצד זה‬
‫ועתיק\‬
‫ונכבד ‪ :‬־ •‬
‫והיה ‪T‬גדול ‪T : • :‬‬
‫זה‪TT : ,‬‬
‫׳‬ ‫לצד‬
‫‪ :‬־‬
‫נונין דלמא‪ ,‬ולבתר אפיק לון חלין וקימין‬
‫ברגעא ןמים‪ ,‬עד עזהןה בולע את כל‬ ‫‪T: • :‬‬
‫ימא‬‫—‪T‬‬
‫ועזאט‬
‫‪—T :‬‬
‫דעלמא‪.‬‬‫‪T : T : | • T‬‬
‫מכל טבין‬ ‫•‪T‬‬
‫מליין‬
‫— ‪| T:‬‬
‫עזאר הדגים קזל הים‪ ,‬ואחר כך‬
‫‪| T‬‬

‫מוציא אותם חיים וקןמים‬

‫דגבר‬ ‫בידא‬‫‪-.‬ד‬
‫‪•/‬‬
‫כגירא‬
‫־ ‪• T‬‬
‫‪T• :‬‬
‫לי‬ ‫‪• 1‬‬
‫ואפיק‬
‫‪T‬‬
‫' ‪• - :‬‬
‫‪:‬‬
‫בתוקפיה‪,‬‬
‫‪•• 1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫חדא‬‫‪TT‬‬

‫תקיף‪ ,‬וטמיר לי בההוא אתר דאמרית לכו‪ .‬ומלאים מכל הטובות קזל‬
‫העולם‪ .‬וקזט את הןם ברגע אחד‬ ‫והוא תב לאתריה ואגניז בההוא למא‪.‬‬
‫בכחו‪ ,‬והוציא אותי כחץ בןד‬
‫איעז גבור‪ ,‬והטמין אותי באותו‬
‫אקגח רבי אלעזר ב ^וי‪ .‬אמר ליה אנת‬
‫עזב‬‫לכם‪: ,‬והוא ‪T‬‬‫׳‬ ‫עזאמרתי ‪T‬‬
‫מקום ‪ T •/‬־ ‪• :‬‬
‫‪1 T‬‬
‫הוא בריה ךבוצינא קדיעזא‪ ,‬אנה הוא‬
‫למקומו ונגנז באותו הןם‪.‬‬ ‫בריה דרב המנונא סבא‪ ,‬אנת הוא בריה‬
‫הבחין רבי אלעזר בךבךיו‪ .‬אמר‬
‫לו‪ ,‬אתה הוא בנו ׳טל המאור‬
‫דנהירו ךאורליתא ואנת טעין אבתרן‪ .‬בכו‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬

‫ניחא הקדועז‪ ,‬אהה הוא בנו ^ל רב‬ ‫• ‪T‬‬

‫אמרו ••ליה •אי‬ ‫‪: T‬‬
‫ואזלו‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ונעזקוהו‬
‫‪1 T :‬‬
‫כחדא‬
‫‪T—: :‬‬
‫המנונא הזקן‪ ,‬אתה הוא בנו ^ל‬ ‫לן ‪:‬עזמיה‪.‬‬ ‫לאודעא‬ ‫מארנא‬ ‫קמי‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T T1‬‬ ‫— ן••‬
‫אור התורה‪ ,‬ואתה מחמר‬
‫אחרינו?! בכו והד ונעזקו לו‬ ‫האי‬‫‪-‬‬
‫יהוידע‪.‬‬
‫‪TT‬‬
‫בן‬
‫*‪: 1 *.‬‬
‫ובניהו‬ ‫‪TT :‬‬
‫כג(‬ ‫ב‬ ‫אל‬ ‫מי‬‫ש‬ ‫)‬ ‫ואמר‬ ‫‪- T :‬‬
‫פתח‬‫‪ 7‬־‬

‫ל^רא אוקמוה ושפיר איהו‪ .‬אבל האי והלכו‪ .‬אמרו לו‪ ,‬האם נוח לפני‬
‫מורנו להודיע לנו את קזמו ?‪.‬‬ ‫ל^רא לאחזאה תין עלאין דאורייתא הוא‬
‫פתח ואמר‪) ,‬שמואל‪-‬בכג( ובנןהו‬
‫דחכמתא בן יהמךע• הפסוק הזה בארוהו‪,‬‬ ‫‪T : : T :‬‬
‫רזא‬ ‫‪TT‬‬
‫יהוידע‪— ,‬על‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬
‫ובניהו בן‬
‫*‪: 1 *.‬‬ ‫‪TT :‬‬
‫דאתא‪.‬‬‫‪: :‬־ ‪T‬‬

‫בן והוא ןפה‪ .‬אבל הפסוק הזה בא‬ ‫‪T‬‬

‫גרים‪.‬‬
‫•‪T‬‬
‫ושמא‬
‫‪•.* 1 :‬‬
‫איהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬
‫סתימא‬
‫‪T • :‬‬
‫מלה‬‫• ‪T‬‬
‫אתא‬ ‫‪T T‬‬
‫‪|T‬קא‬
‫להךאות סודות עליונים קזל‬ ‫איש חי דא צדיק חי עלמין‪.‬‬
‫התורה‪ .‬ובדהו בן יהוןךע ‪ -‬על‬
‫רב פעלים‪ ,‬מארי ךכל עובדין וכל חילין סוד החכמה בא הדבר הנסתר‬
‫עלאין‪ ,‬בגין דכלהו נפקין מניה‪ .‬לל ההוא‪ ,‬וה^ם גורם‪ .‬בן אי׳ט חי ‪-‬‬
‫זה צדיק חי העולמים‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫צבאות איהו‪ ,‬אות הוא בכל חלילין דידיה‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬

‫רב פעלים ‪ -‬רבון כל המעעזים‬

‫רשים הוא ורב מכלא‪ .‬רב פעלים איהו וכל הכתות העליונים‪ ,‬מעזום‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬

‫מכלא‪ .‬קזכלם יוצאים ממנו‪ ,‬הוא ה׳‬ ‫‪T‬‬ ‫ויקירא‪- ,‬רב •‬

‫׳‬ ‫אילנא ‪-‬רב ‪T | • - :‬‬ ‫האי • ‪T T‬‬ ‫מקבצאל ‪-‬‬
‫צבאיו‪,‬‬
‫׳‬
‫‪,‬‬ ‫בכל‬
‫‪T T‬‬
‫הוא‬
‫‪,‬‬‫‪:‬‬
‫אות‬ ‫צבאות‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אתא‪,‬י אהדר לרא‬ ‫׳‬
‫אתר נפק‪!,‬י מאן דרגא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מאן‬
‫רעזום הוא וגדול מן הבל‪ .‬רב‬ ‫‪..‬‬ ‫״^‪ 1‬־‪--‬‬
‫פעלים ‪ -‬הוא מקבצאל‪ ,‬האילן הגדול והנכבד גדול מהבל‪ .‬מאיזה מקום יצא? מאיזו דרגה בא?‬
‫חזר הבתוב ואמר‪ ,‬מקבצאל‪ .‬הדרגה העליונה הנסתרת קזעין לא ראתה וגו׳‪ .‬הדרגה קזהבל בה‪,‬‬
‫‪/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ •‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: ••• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ־ ‪:‬‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪ T‬־‬
‫מ‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ו׳ ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫וכונסת לתוכה מתוך האור‬ ‫סתימאה )דף ר‬‫‪TT‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬ ‫דרגא‬
‫מקבציאל ‪T : -‬‬
‫••‬ ‫ואמר‬
‫‪-T :‬‬
‫העליון‪ ,‬וממנה יוצא הכל‪ .‬והוא‬ ‫ע״ב( דעין לא ראתה וגו׳ דרגא דכולא ביה‪,‬‬
‫היכל ?!דועז נסתר ^כל הדרגות‬
‫מקבצות ונכ!הרות בתוכו‪ .‬ובגוף‬ ‫וכניש בגויה מגו נהורא עלאה‪ ,‬ומניה נפיק‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪*— 1‬‬ ‫‪** 1‬‬

‫ההיכל הזה קןןמים כל העולמות‪,‬‬ ‫דבל‬

‫‪T :‬‬
‫סתימא‬
‫‪T • :‬‬
‫קדישא‬
‫‪T‬‬ ‫—ן •‬
‫היכלא‬
‫•• ‪T T‬‬
‫ואיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫כלא‪.‬‬‫‪T‬‬
‫וכל הצבאות הקןדועזים ממנו‬ ‫דרגין כנישין וסתימין בגויה‪ .‬ובגופא ךהאי‬
‫נזונים ועומדים על קיומם‪.‬‬ ‫היכלא )איל?א( קןימין‪ ,‬כל עלמין וכל חילין‬
‫הוא הכה את קזני אראל מואב‪.‬‬
‫עזני מקד^צים היו עומדים בגללו‬ ‫קדישין מיניה אתזנו וקיימי על קיומיהון‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T |:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ונזונו ממנו‪ ,‬מקדעז רא^צון‬ ‫הוא הכה את שני אריאל מואב‪ .‬הרין‬
‫ומקדעז עזני‪ .‬כיון קזהוא הסתלק‪,‬‬ ‫מקךשין הוו קןימין בגיניה ואתזנו‬
‫נמנע ה^פע קזהןה עזופע‬
‫מלמעלה‪ .‬כבןכול הוא הכה‬
‫מניה מקזיש ראשון ומקזיש שני‪ ,‬כיון‬
‫אותם והחריב אותם והקזמיד‬ ‫דאיהו אסתלק‪ ,‬נגידו ךהוה נגיד מלעילא‬
‫אותם‪ ,‬והכסא הגדול נפל‪ .‬זהו‬
‫‪•/‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫אתמנע‪ ,‬כבןכול הוא הכה לון והריב לון‬
‫קזכתוב )יחזקאל א( ואני בתוך‬ ‫הדא‬ ‫נפלת‬ ‫קדישא‬ ‫וכרסייא‬ ‫לון‪.‬‬ ‫ושצי‬
‫‪TT‬‬ ‫‪ : T‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•• T :‬‬
‫הגולה‪ .‬הדךגה ההיא קזנקראת‬
‫אני‪ ,‬היא בתוך הגולה‪ .‬למה? על‬
‫הוא דכתיב )יחזקאל א( ואני בתוך הגולה‪.‬‬
‫נהר כבר‪ .‬על נהר עזעזופע ויוצא‬ ‫ההוא דרגא ךאיקדי אני‪ ,‬הוא בתוך‬
‫קזהפסיק מימיו ומעינותיו ולא‬ ‫נהר‬
‫‪TT‬‬
‫כבר‪— .‬על‬ ‫‪T:‬‬
‫נהר‬‫‪—:‬‬
‫אמאי‪— .‬על‬ ‫——‬
‫הגולה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫—‬
‫מקזפיע כבדאעזונה‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫ומבועוי‬ ‫דנגיד ונפיק דפסיק מימוי‬
‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•T :‬‬
‫זהו ׳‪:‬צכתוב )איוב יד( ונהר יחרב‬
‫••• ‪ •/:‬־‬ ‫‪T T :‬‬

‫דבעז‪ .‬ןחךב ‪ -‬בבית ךאעזוץ‪,‬‬

‫‪T •/‬‬
‫אנגיד כד בקךמיתא‪.‬‬
‫דבעז ‪ -‬בבית קזני‪ .‬ומעזום כך‬ ‫ויבש‪.‬‬‫‪•• T :‬‬
‫יחרב‬‫*‪: *.‬״‪—.‬‬
‫ונהר‬
‫‪TT :‬‬
‫הדא הוא דכתיב‪ ) ,‬אייביי(‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪77‬‬
‫הוא הכה את קזני אראל מואב‪.‬‬ ‫ןחרב בבית ראשון ויבש בבית שני‪.‬‬
‫]ם״א שהריבראשונה[ מואב‪ ,‬קזהיו מאב‬
‫קזבעזמים‪ ,‬ונחךבו והקזמדו‬ ‫ובגין כך הוא הכה את שני אריאל‪ ,‬מואב‪.‬‬
‫בגללו‪ ,‬וכל האורות קזהיו‬ ‫)ם״א דהא בקדמיתא( מואב דהוו מאב דבשמיא‬
‫מאירים ליקזראל‪ ,‬כלם נחקזכו‪.‬‬ ‫ואתחרבו ואשהציאו בגיניה‪ ,‬וכל נהורין‬
‫ועוד‪ ,‬הוא ןרד והכה את הארי‪.‬‬
‫דהוו נהידין ללשראל כלהו אתחשכו‪.‬‬
‫בזמנים הךאעזונים כקזהנהר הזה‬
‫הןה מועזך את מימיו למטה‪ ,‬היו‬ ‫ותו הוא ן_רד והכה את הארי‪ .‬בזמנין‬
‫בקזלמות‪,‬‬ ‫יעזראל עומרים‬ ‫קךמאין כד האי נהר הוה משיך מימוי‬
‫קזזובחים ןבחים וקךבנות לכפר‬ ‫לתתא‪ ,‬הוו קלימין לשראל בשלימו‪ ,‬ךדבחין‬
‫על נפקזם‪ ,‬ואז הןה יורד‬
‫מלמעלה דמות קזל אתה אחד‪,‬‬ ‫דבחין וקךבנין לכפרא על נפשליהו‪ ,‬וכדין‬
‫והיו רואים אותו על גבי המזבח‬ ‫והוו‬‫‪—: :‬‬
‫אריה‬ ‫־‬
‫דחד‬ ‫‪ :‬־‬
‫דיוקנא‬
‫‪• T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫מלעילא‬ ‫‪Tl:‬‬
‫נחית‬
‫•‬ ‫‪T‬‬
‫•הוה‬
‫רובץ על טךפו‪ ,‬אוכל קךבנות‬ ‫חמאן ליה על גבי מךבחא רביץ על טרפיה‪,‬‬
‫כמו גבר חזק‪ ,‬וכל הכלבים היו‬
‫מתחבאים מלפניו ולא יוצאים‬
‫אכיל קךבנין כגבר תקיף‪ .‬וכל כלבין הוו‬
‫החוצה‪.‬‬ ‫מתטמרין מקמיה ולא נפקי לבר‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫כח‬

‫כיון עזגךמו החטאים‪ ,‬הוא ירד‬ ‫כיון ךגרמו חו־בין איהו נחית לגו־ דרגין‬
‫לתוך הדרגות עזלמטה‪ ,‬והרג את‬
‫בעא‬ ‫וקטיל לההוא אריה‪ ,‬דלא ‪TT‬‬ ‫דלתתא ‪• l T :‬‬
‫• ‪T - :‬‬
‫רצה לתת לו‬ ‫אותו האךוה‬
‫את טךפו כבראעזונה‪ .‬כביכול‬ ‫למיהב ליה טרפיה פךבקךמיתא‪ ,‬כביכו־ל‬
‫הרג אותו‪ .‬הוא הכה את הארי‬ ‫?;טיל ליה‪ .‬הוא הפה את הארי וזיאי‪ .‬לתו־ך‬
‫!דאי‪ .‬לתוך הבור ‪ -‬לעיני הצד‬
‫האחר הךע‪ .‬כיון לראותה כך‬
‫הבור לעינהא דסטרא אחרא ביעזא‪ .‬כיון‬
‫‪1 -‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ~.‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫אותו הצד האחר‪ ,‬התגבךה‬ ‫דחמאת הכי ההוא סטרא אחרא אתתקפת‬
‫ועזלחה כלב אחד לאכל את‬ ‫ועזדרת לחד כלבא למיכל לןךבנין‪ .‬ומה‬
‫הקרבנות‪ .‬ומה עזמו עזל אותו‬
‫•••‬

‫הארי״ה? אוריא״ל‪ ,‬עזפניו פני‬

‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪-‬‬
‫עזמיה ךההוא ארי״ה אוריא״ל דאנפוי אנפי‬
‫אךוה‪ .‬ומה עזם אותו כלב?‬ ‫אתה‪ .‬ומה עזמיה ןיההוא כלבא בלאדן‬
‫בלאדן עזמו‪ ,‬עזאינו ב כ ^ עזל‬ ‫כלבא‬ ‫אלא‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫בכלל‬ ‫דלאו •איהו‬ ‫‪:‬עזמיה‪.‬‬
‫‪T: -‬‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪- :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫אדם‪ ,‬אלא כלב ופני כלב‪.‬‬
‫ביום העזלג ‪ -‬ביום ^גךמו‬ ‫ואנפי כלכא‪.‬‬
‫החבזאים והדין נדון למעלה‬ ‫ןי‪ 1‬ם העזלג ביומא ךגרמו חובין ולינא אתרן‬
‫מעם בית הדין העליון‪ .‬ועל זה‬ ‫לעילא מעם בי דינא עלאה‪ .‬ועל דא‬
‫■ך‬ ‫‪— .‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫כתוב לא תירא לביתה מעזלג‪ .‬זה‬
‫הדין העליון‪ .‬למה? מעזום עוכל‬ ‫עלאה‪.‬‬‫דינא • ‪T T‬‬ ‫מעזלג ‪T‬דא • ‪T‬‬
‫לביתה • ‪*.• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫תירא ‪:‬‬‫בתיב לא • ‪T‬‬ ‫‪* :‬‬
‫ביתה לבעז עונים‪ ,‬דכול לסבל‬ ‫ויכיל‬‫‪•T :‬‬
‫עונים‬‫‪•T‬‬
‫לבועז‬ ‫‪T‬‬
‫ביתה‬
‫•• ‪T‬‬
‫דכל‬ ‫בגין‬
‫‪T : | • :‬‬
‫אמאי‬
‫——‬
‫אעז חז‪7‬ןה‪ .‬עד כאן סוד הכתוב‪.‬‬ ‫למיסבל אעזא תקןיפא‪ .‬עי ?אן רזא דלןרא‪.‬‬
‫מה כתוב אחריו? )שמואל‪-‬ב כג(‬
‫והוא הכה את איעז מצרי איעז‬ ‫מה כתיב בתליה ) ש מו א ל ב כ ״ והוא הכה את איעז‬
‫מךאה‪ .‬כאן סוד הכתוב בא‬ ‫אתא‬ ‫‪TT‬‬
‫דקרא‬‫‪T T‬ד‬
‫רזא‬
‫‪TT‬‬
‫הכא‬
‫‪•:1‬‬
‫מראה‪.‬‬‫־ ‪*. *:‬‬
‫מצרי *איעז‬
‫להודיע‪ ,‬עזבכל פעם עזי^ראל‬
‫חבזאו‪ ,‬הוא הכזהלק ומנע מהם‬
‫זמנא דיע‪ t‬ראל ‪T‬חבו •איהו‬ ‫•‪T:‬‬
‫בכל‬ ‫‪T :‬‬
‫לאודעא‪ ,‬׳ •די‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬

‫כל הטובות וכל האורות עזהיו‬ ‫אסתלק ומנע מנליהו כל טבין וכל נהורין דהרו‬
‫מאירים להם‪ .‬הוא הכה את איעז‬ ‫נהירין לון‪ .‬הוא הכה את איעז מצרי לא נהורא‬
‫מצרי ‪ -‬זה האור עזל האור ההוא‬
‫עזהןה מאיר ליבראל‪ .‬ומי הוא?‬
‫לההוא נהורא להוה נהיר לון לןע‪Ji‬ראל‪ .‬ומאן‬
‫מעזה‪ ,‬עזכתוב )שמותב( ותאמתה‬ ‫איהו מעזה‪ .‬לכתיב‪ ,‬ותאמלנה איעז מצרי‬
‫איעז מצרי הצילנו וגו׳‪ .‬ועזם‬ ‫הצילנו וגד‪ .‬ותמן אתלליד ותמן אתרבי ותמן‬
‫נולד‪ ,‬ועזם התגדל‪ ,‬ועזם הת^ה‬
‫• ‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫לאור עליון‪.‬‬
‫' ‪:‬‬ ‫ך‬ ‫‪. . 7‬‬
‫עלאה‪.‬‬
‫• ‪TT‬‬
‫לנהורא‬
‫‪T‬‬
‫•אסתליק‬
‫־ • ‪: • 1‬‬

‫איש מךאה ‪ -‬כמו עזנאמר)במדבר‬ ‫איש מראה כמה לאה אמר )במדבר יב( ומראה‬
‫יב< ומךאה ולא בחידות‪ .‬איעז ‪-‬‬ ‫ולא בחידות‪ .‬איעז כמה לאה אמר‪) ,‬דברים‬
‫כמו עזנאמר )דברים לג( איעז‬
‫האלהים‪ .‬כבןכול בעלה עזל‬ ‫ל ״ איעז האלהים‪ .‬בבלבול בעלה דההוא מראה‬
‫עזזכה‬
‫‪TT‬‬ ‫ה׳‪,‬‬
‫׳‬ ‫אותו ־מראה כבוד‬ ‫רעותיה‬
‫••‬ ‫‪:‬‬
‫בכל‬
‫‪T:‬‬
‫דרגא ‪T‬דא‬
‫‪T: -‬‬
‫לאנהגא‬
‫‪TT:-:‬‬
‫דזכה‬
‫‪TT: T:‬‬
‫‪:‬כבוד יי‪.‬‬
‫להנהיג את הדתה הזו בכל‬ ‫בארעא מה ללא זכי בר נעז אחרא‪.‬‬
‫ךצונו בארץ מה שלא זכה איעז‬
‫אחר•‬ ‫ו ‪5‬לד המצרי חנית‪ .‬לא מטה האלהים להוא‬
‫וביד המצרי חנית ‪ -‬זה מטה‬ ‫אתמסר ביליה כמה לאת אמר‪) ,‬שמות יז(‬
‫כט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ו׳ ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫האלהים עזנמסר בידו‪ ,‬כמו‬ ‫ומטה האלהים בידי‪ .‬ודא איהו מטה ךאתברי‬
‫עזנאמר )שמות יז( ומטה האלהים‬ ‫ערב שבת בין הקזמעזות וחקוק ביה עזמא‬
‫בידי‪ .‬וזה המטה עזנברא ערב‬
‫עזבת בין הקזמעזות וחקוק בו‬ ‫קדישא גליפא קדישא ובהאי חב בסלע כמה‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪-‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫—ן‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫העזם הקדועז החקוק הקדועז‪,‬‬ ‫ךאה אמר‪) ,‬במדבר כ( ויך את הסלע במטהו‬
‫ובזה חטא בסלע‪ ,‬כמו קזנאמר‬
‫)במדבר כ( דך את הסלע במטהו‬
‫פעמלם‪ .‬אמר ליה קךשא בריף הוא‪ ,‬משה לא‬
‫פעמים‪ .‬אמר לו הקדועז ברוך‬ ‫לחבית לך מטה דילי להאי‪ ,‬חייך לא להא‬
‫הוא ‪ :‬מעזה‪ ,‬לא לזה נתתי לך את‬ ‫בלךך מכאן ולהלאה‪.‬‬
‫המטה עזלי‪ ,‬חייך לא יהיה בלדך‬
‫מכאן והלאה‪.‬‬ ‫מןד וירד אליו בשבט ‪3‬ךינא קשיא)שמואלב כג(‬
‫מןד ־‪.‬דרד אליו בעזבט)שמואל‪-‬ב‬ ‫ולגזול את החנית מלד המצרי‪.‬‬
‫כ ס‪ ,‬בדין הקקזה‪ ,‬ןיגזל את החנית‬ ‫דמההיא שעתא אתמנע מניה ולא הוה‬
‫מיד המצרי‪ .‬קזמהקזעה ההיא‬
‫נמנע ממנו ולא הןה בןדו‬ ‫בידיה לעלמין‪ .‬ולהרגהו בחניתו־‪ .‬על ההוא‬
‫לעולמים‪ .‬דהךגהו בחניתו ‪ -‬על‬ ‫הובא דמחא בההוא מטה‪ ,‬מת ולא עאל‬
‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫אותו החטא קזהכה במטה ההוא‬ ‫נהורא ‪T‬דא מישראל‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫קדישא ואתמנע ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫לארעא ‪• 1-‬‬
‫‪T :-:‬‬
‫מת ולא נכנס לארץ הקדוקזה‪,‬‬
‫ונמנע האור הזה מיעזךאל‪.‬‬ ‫)שם( מן השלשים הכי נכבד‪ ,‬אלין שלשים‬
‫)שם( מן העזלקזים ‪ -‬הכי נכבד‪,‬‬ ‫שנה עלאין דאיהו נטיל מנהון ואנגיד‬
‫אלו קזלקזים קזנה עליונים קזנטל‬
‫מהם והקזפיע למטה‪ ,‬ומהם הוא‬
‫לתהא‪ ,‬ומנייהו איהו הוה נטיל ואתקרב‪.‬‬
‫• • • ■ך|‪..‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫•־‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬

‫הןה לוקח ומתקרב‪.‬‬ ‫ואל השלשה לא בא‪ ,‬אנון הוו אתלאן לגביה‬
‫ואל העזלקזה לא בא ‪ -‬הם היו‬ ‫ולהבי ליה ברעותא דלבא‪ ,‬ואיהו לא‬
‫באים אליו ונותנים לו בךצון‬
‫הלב‪ ,‬והוא לא היה בא אליהם‪.‬‬ ‫הוי אתי לגביהון‪ .‬ואף על גב דלא עאל‬
‫ואף על גב קזלא נכנס במנןן‬ ‫במנלינא וחושבנא דלהון‪) ,‬שמואל ב כג( ולשימהו‬
‫והחקזבון קזלהם‪> ,‬שם( ויקזמהו‬ ‫דוד אל משמעתו‪ .‬דלא אתפרש מלוחא‬
‫דוד אל מקזמעתו‪ .‬קזלא נפךד‬
‫מלוח לבו לעולמים‪ .‬אין להם‬ ‫דלביה )דף ז ע״א( לעלמין‪ .‬לית פירודא להון‬
‫פרוד לעולמים‪ .‬דוד עזם לבו‬ ‫לעלמין‪ .‬דוד שם ליה לביה ואיהו לאו לדוד‪.‬‬
‫‪■.‬ך ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬

‫אליו‪ ,‬והוא לא לדוד‪ ,‬מעזום‬

‫•‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫בגין דתושבחן ושירין ורחמין דסיהרא עביד‬
‫קזההקזבהות והעזיךים והאהבים‬
‫עזהלבנה עועוה לעזמעז‪ ,‬היא‬ ‫לשמשא‪ ,‬איהי משיכת ליה לגבה למהוי‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫••••••‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪TT :‬‬ ‫‪•/‬‬

‫מועזכת אותו אליה קזיהןה דיורו‬ ‫דיוריה בהדה‪ .‬ודא איהו ולשימהו דוד אל‬
‫עמה‪ ,‬וזהו ויקזמהו דוד אל‬ ‫משמעתו‪.‬‬
‫מקזמעתו‪.‬‬
‫נפלו רבי אלעזר ורבי אבא‬ ‫אדהכי‬
‫‪. T :-‬‬
‫קמיה‪.‬‬‫‪• • 1-‬‬
‫אבא‬
‫‪T -‬‬
‫ורבי‬
‫‪• •:‬‬
‫אלעזר‬
‫•‪T T : *.‬‬
‫רבי‬ ‫* *‬
‫נפלו‬
‫‪:7‬‬

‫לפניו‪ .‬בין כך וכך לא ראו אותו‪.‬‬ ‫ואסתכלו‬

‫קמו ‪T — : • :‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫חמו ••ליה‪.‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫והכי ‪T‬לא‬ ‫‪• T :‬‬
‫קמו והסתכלו לכל הצדדים ולא‬ ‫ולא‬ ‫ובכו‬ ‫יתבו‬ ‫ליה‪.‬‬ ‫חמו‬ ‫ולא‬‫לכל • ‪T : 1 • :‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫••‬ ‫סטרין‬ ‫‪T :‬‬
‫ראו אותו‪ .‬ןקזבו ובכו ולא ןכלו‬
‫לדבר זה עם זה‪ .‬אחר קזעה אמר‬ ‫אמר‬‫‪—T‬‬
‫שעתא‬‫—‪T‬‬
‫לבתר‬‫‪TT:‬‬
‫לדא‪.‬‬
‫‪T:‬‬
‫דא‬
‫‪T‬‬
‫למללא‬
‫‪TT — :‬‬
‫יכילו‬
‫‪•T‬‬
‫רבי אבא‪ ,‬ודאי זה עזעזנינו‪,‬‬ ‫ארחא‬
‫‪T:T‬‬ ‫דבכל‬
‫‪T : :‬‬ ‫דתנינן‬
‫‪|T••T:‬‬ ‫הא‬
‫‪T‬‬ ‫ודאי‬
‫‪T-‬‬ ‫אבא‬ ‫‪T-‬‬ ‫רבי‬
‫״ *‬
‫עזצדיקים הולכים ודברי תורה‬ ‫‪,‬ךצדיקליא אזלין ומילי ךאורייתא בינליהו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫זיאנון זכאין זיההוא עלמא אתיאן לגביהון‪ .‬ביניהם‪ ,‬עאותם צדיקים על‬
‫ודאי דא הוא רב המנונא סבא דאתא לגבן אותו העולם באים אליהם‪ .‬ודאי‬
‫זה הוא רב המנונא הזקן עבא‬ ‫‪I t —:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬

‫מההוא עלמא לגלאה לן מלין אלין‪ ,‬ועד אלינו מן העולם ההוא לגלות‬
‫לא נעזתמודע ביה אזל ליה ואתכסי מינן‪ .‬לנו את הזיבדים הללו‪ ,‬וטרם‬
‫לןמו והוו בעו למטען לחמרי ולא אזלו‪ ,‬הכךנוהו‪ ,‬הלך ליו והתכסה‬
‫לרכב‬
‫רוצים • ־‬
‫•‬ ‫והיו‬
‫קמו‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫מעמנו‪It .‬‬
‫•• • ‪T‬‬
‫בעו למטען ולא אזלו‪ .‬דחילו ואנחו לון על החמורים ולא הלכו‪ .‬ךצו‬
‫לחמרי‪ .‬ועד יומא הוו ל‪j‬ראן לההוא אתר‪ ,‬לךכב ולא הלכו‪ .‬פחדו והניחו‬
‫את החמודים‪ .‬ועד היום היו‬ ‫דוך ךחמ‪.‬רי♦‬
‫קוךאים לאותו המקום מקום‬
‫החמורים‪.‬‬ ‫טובך‬
‫‪I:‬‬
‫רבי אלעזר ואמר ) ת ה לי פ ל א( מה רב‬
‫‪-‬‬ ‫• •‬
‫פתח‬
‫‪T‬‬‫‪ T‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬

‫ליראיך ‪:‬וגו׳ —כמה הוא טבא פתח רבי אלעזר ואמר‪) ,‬תהלים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬
‫צפנה‬
‫— ‪:‬‬
‫‪ :‬־אעזר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬
‫לא( מה רב טובך אער צפנה‬
‫עלאה דקןירא תמין לןךשא בריך הוא למעבד‬
‫ליראיף וגו׳‪ .‬כמה הוא הטוב‬
‫גבי בני נעזא לאפון זכאין עלאין זיחלי חטאה העליון והנכבד עעתיד הקרוע‬
‫ךמעזתךלי באורייתא כד עאלין לההוא ברוך הוא לעעות לבני אדם‬
‫לאותם צדיקים עליונים יראי‬
‫עמעתדלים בתורה‪,‬‬ ‫חטא‬
‫עלמא‪ .‬טובך לא כתיב אלא רב טובך‪ .‬ומאן‬
‫איהו >תהלים קמה( זכר _רב טובך ןביעו‪ .‬ודא איהו כענכנסים לאותו העולם‪ .‬לא‬
‫ענוגא ךחיין ךנגךין מעלמא ךאתי לגבי חי כתוב טובך‪ ,‬אלא רב טובך‪ .‬ומי‬
‫עלמין דאיהו זכר רב טובך‪ .‬וזיאי איהו )ישעיה הוא? )שם קמה( זכר רב טובך‬
‫ןביעו‪ .‬וזהו ענג החיים‬
‫עעופעים מהעולם הבא לחי‬ ‫ס״ג( ורב טוב לבית לשראל וגו׳‪.‬‬
‫תו מה רב טובך‪ ,‬הכא אגליף רזא דחכמתא העולמים‪ ,‬עהוא זכר רב טובך‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪' I :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬
‫!דאי הוא)ישעיהסג( ורב טוב לבית‬
‫יעראל וגו׳‪.‬‬
‫וכל רזין אתכלילו הכא‪ ,‬מ״ה‪ ,‬כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪t t‬‬ ‫* ‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ךאתמר‪ .‬רב דא אילנא ר״ב ותלןיף‪ .‬בגין עוד מה רב טובך‪ ,‬כאן נחקק‬
‫דאית אילנא אחרא זוטא מניה‪ ,‬ודא הוא רב סוד החכמה‪ ,‬וכל הסודות נכללו‬
‫• ‪: :‬‬ ‫־‬ ‫׳ ‪T:‬‬ ‫־‪T : T‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫כאן‪ .‬מ״ה ‪ -‬כמו עבארנו‪ .‬רב ‪-‬‬
‫זה העץ גדול וחזק‪ ,‬מעום ‪^»■ 0‬‬
‫ואעיל ליה ברום רקיעין‪ .‬טוב״ך דא אור‬
‫דאתברי ביומא לןךמאה‪ .‬אשר צפנת ליראיך אילן אחר קטן ממנו‪ ,‬וזה הוא‬
‫גדול ומכניסו לרום הרקיעים‪.‬‬
‫‪• I• : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•: -‬‬ ‫בגין דגניז ליה לצדילןןיא בההוא עלמא‪.‬‬
‫‪T‬‬

‫טוב״ף ־ זה הא‪1‬ר עזנברא בי‪1‬ם‬

‫פעלת זיא גן עדן עלאה‪ .‬דכתיב‪) ,‬שמות טו(‬
‫‪T: •V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬

‫הראעון‪ .‬אער צפנה ליראיך ־‬

‫מכון לשבתך פעלת לן‪ ,‬ודא הוא מעום עגנז אותו לצדיקים‬
‫באותו העולם‪.‬‬ ‫)בראשית מי ע״ב( נגד בני אדם‬ ‫פעלה לחוסים‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬
‫פעלת ‪ -‬זה גן העדן העליון‪,‬‬
‫דא גן עדן דלתתא דכל צדיקלא תמן לןלמי ^זכתוב )שמות טו( מכון לעבתך‬
‫ברוחא‪ ,‬דאתלבש בלבוש יקר‪ ,‬כגונא פעלה ה׳‪ .‬וזהו פעלה לחוסים‬‫‪T : - :‬‬ ‫^‬ ‫‪I t T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ודיוקנא דהאי עלמא‪ ,‬ודא איהו נגד בני בך‪ .‬נגד בני אדם ‪ -‬זה גן העדן‬
‫‪:‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪::‬‬ ‫‪• :‬‬
‫עלמטה עכל הצדיקים עומדים‬
‫אדם‪ ,‬בההוא דיוקנא דבני אדם דהאי עלמא‪ ,‬עם ברוח‪ ,‬ענתלבעה בלבוע‬
‫׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬

‫י?ןר כצורה וךיו?ןן על העולם הזה‪ ,‬וזהו נגד בני אדם‪ ,‬בא‪1‬תה צורה על בני אדם עבעולם חזה‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫ונמצאים עזם ופויךחים באויר‬ ‫וקימי תמן‪ ,‬ופרחי באוירא וסלקי לגו־‬
‫ועולים לתוך יעזיבת הרקיע‬ ‫מתיבתא לרקיעא פההוא גן עדן דלעילא‪.‬‬
‫באותו גן העדן עזלמעלה‪.‬‬
‫ופוךחים ורוחצים בבזלי נהרות‬ ‫ופרחי ואסתחיין בטלי נחרי אפרסמונא דכיא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•— : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T‬‬

‫אפךסמון טהור‪ ,‬ויוךדים ועזורים‬ ‫ונחתי ועזראן לתתא‪ .‬ולזמנין אתחזון נגד בני‬
‫למפזה‪ .‬ולפעמים נךאים נגד בני‬ ‫אדם למעבד לון נסין כמלאכין עלאין‪,‬‬
‫אךם לעעזות להם נסים כמו‬
‫מלאכים עליונים‪ ,‬כמו עזךאינו‬ ‫כגוונא דחזינא העזתא נהירו דבוצינא ^ א ה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עכעזו את אור המאור העליון‪,‬‬ ‫ולא זכינא לאסתכלא ולמנדע רזין דחכמתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ולא זכינו להסתכל ולדעת‬ ‫!היר‪.‬‬

‫בסודות עזל חכמה יותר‪.‬‬
‫ואמר‪,‬י )שופטים יג(‬
‫אבא ‪- T:‬‬ ‫רבי ‪T -‬‬
‫פתח ־ •‬‫‪- 7‬‬
‫פתח רבי אבא ואמר )שופטים יג( ויאמר מנוח‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫ןלאמר מנוח אל אעזהו מות נמות‬ ‫אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו‪,‬‬
‫כי אלהים ראינו‪ .‬אף על גב‬
‫עזמנוח לא הןה יודע מה מעעזהו‬
‫אף על גב דמנוח לא חוה ידע מאי עבידתיה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫—‬

‫‪ -‬אמר‪ ,‬הואיל וכתוב )שמותלג( כי‬ ‫אמר הואיל וכתיב‪) ,‬שמיתלג( כי לא יראני האדם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫•‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫לא יךאני האדם וחי‪ ,‬ודאי אנו‬ ‫וחי‪ ,‬וזיאי אנן חזינן ובגין כך מות נמות‪ .‬ואנן‬
‫ראינו‪ ,‬ומעזום כך מות נמות‪.‬‬
‫ואנו ראינו וזכינו לאור הזה‬
‫חמינן וזכינן לינהורא דא דהוה אזיל בהדן‬
‫‪1‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫עזהןה הולך עמנו ונתקים‬ ‫ונתלןיים בעלמא‪ .‬דהא לןךשא בריף הוא‬
‫בעולם‪ ,‬עזהרי הקדועז ברוך הוא‬ ‫שדליה לגבן לאוךעא לן תין ךחכמתא ךגלי‪,‬‬
‫עזלח אותו אלינו להודיענו‬
‫סודות עזל החכמה עזגלה‪ ,‬אעזדי‬
‫זכאה הולקנא‪.‬‬ ‫‪T |T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬

‫חלקנו•‬ ‫אזלו‪ ,‬מטו להד טורא והוה נטי שמשא‪.‬‬

‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬

‫הקכו‪ .‬הגיעו להר אחד והיתה‬ ‫לאקשא‬ ‫דטורא‬ ‫שרו ענפין דאילנא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫־ ‪T |T —: : • : 1 * :‬‬ ‫‪T‬‬
‫העזמעז נונזה‪ .‬התחילו ענפי‬
‫האילן עזל ההר להקיעז זה עם זה‬
‫אזלי‪,‬‬
‫‪' • • : T‬‬
‫דהוו‬
‫־‪:‬־‬
‫עד‬‫־‬
‫שירתא‪.‬‬
‫• ‪T T‬‬
‫ואמרי‬
‫‪••:T:‬‬
‫בדא‬
‫‪T:‬‬
‫‪T‬דא‬
‫הולכים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫בעודם‬
‫עזירה‪T : .‬‬ ‫ואמרו • ‪T‬‬‫‪: T:‬‬
‫שמעו הד קלא תקיפא דהוה אמר בני אלהין‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״ ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזמעו קול אחד חזק עזהןה‬ ‫קלישין אנון לאתבדרו ביני חייא להאי‬
‫אומר‪ :‬בני אלהים קדועזים‪,‬‬
‫אותם עזהתפזרו בין החיים עזל‬
‫עלמא‪ ,‬אפון בוציני בני מתיבתא‪ ,‬אתכנשו‬
‫העולם הזה‪ ,‬אותם מאורות בני‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫במאליכון‬ ‫לאשהעשעא‬ ‫לדוכהליהו‬
‫היעזיבה‪ ,‬התקבצו למקומם‬ ‫באורליתא‪ .‬לחילו אלין ולןאימו בדוכהייהו‬
‫להקזתעעזע עם ךבונכם בתורה‪.‬‬
‫במקומם‬ ‫ועמדו‬
‫ויתבי‪ .‬אלהכי נפיק קלא כמלקדמין ואמר‬
‫•‪7 1 :‬‬ ‫••^ ו ‪: 7 :‬‬ ‫פחדו‬
‫‪-:7‬‬
‫ויעזבו‪ .‬בינתים יצא קול כמו‬
‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 :‬‬
‫טנרין הקיפין פטישין רמאין הא מאלי‬
‫מק'ךם ואמר‪ :‬סלעים חזקים‬ ‫לגוונין מרקמא בציורין קאים על אצטוונא‪,‬‬
‫פפזיעזים רמים‪ ,‬הנה בעל הגונים‬
‫מרקם בציורים עומד על כסא‬ ‫עולו ואתכנשו‪.‬‬
‫העזלטון‪ ,‬הכנסו והתקבצו‪.‬‬ ‫בההיא שעתא שמעו קל ענפי דאילנין רב‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫בש^ה ההיא עזמעו את קול‬ ‫ותקיף והוו אמלי )תהלים כט( קול יי‬
‫ענפי האילנות חזק ותקיף‪ ,‬והיו‬
‫אומרים‪) ,‬תהליםקט< קול ה׳ עזובר‬ ‫שובר אתים‪ .‬נפלו על אנפלהו לבי אלעזר‬
‫ארזים‪ .‬נפלו על פניהם רבי‬ ‫ורבי אבא ודחילו סגיא נפל עליהו‪ ,‬קאמו‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב תשרי‬
‫אלעזר ורבי אבא ופחד רב נפל‬ ‫בבהילו ואזלו ולא קזמעו מידי‪ .‬נפקו מן‬
‫עליהם‪? .‬ןמו בחפזוץ והלכו‪ ,‬ולא‬ ‫ואזלו‪.‬‬ ‫טורא‬
‫‪: T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫׳‪:‬צמעו דבר‪ .‬ןצאו מן ההר והלכו‪.‬‬
‫כשהגיעו לבית רבי יוסי בץ רבי‬ ‫כד מטו לבי רבי יוסי ברבי עזמעון בן‬
‫עזמעוץ בץ לקודא‪ ,‬ראו עזם את‬ ‫לקודא חמו לרבי קזמעון בן יוחאי תמן‪.‬‬
‫רבי עזמעון בן יוחאי‪ .‬ק(מחו‪.‬‬
‫עןמח רבי עזמעון ואמר להם‪,‬‬
‫חדו‪) ,‬דף ז ע״□ חדי רבי עזמעון‪ ,‬אמר לון ודאי‬
‫!דאי דרך עזל נסים ואותות‬ ‫ארחא תסין ואתין עלאין קא עברהון‪ ,‬דאנא‬
‫עליונים עבךתם‪ ,‬עזאני ןעזנהי‬ ‫בן‬
‫*‪1 *.‬‬
‫ולבניהו‬
‫‪TT‬‬
‫וחמינא ‪:‬לכו‬ ‫‪T••T:‬‬
‫העזהא‬
‫‪T : -‬‬
‫דמיכנא‬
‫‪T : • T‬‬
‫כאן‪ ,‬וראיתי אתכם ואת בנןהו‬
‫בן יהלדע עזעזולח לכם עזתי‬
‫להתדע דקא מקזדר לכו תרין עטרין על יךא‬
‫עטרות על ידי זקן אחד‬ ‫בארחא ‪T‬דא‬ ‫‪T:T:‬‬ ‫ודאי‬ ‫לכו‪T - .‬‬ ‫לאעטרא ‪:‬‬‫‪T : - - :‬‬ ‫סבא‬‫דחד ‪T T‬‬ ‫‪ :‬־‬
‫לעטךכם‪! .‬דאי עןבדרך הזי■‬ ‫קךשא בריף הוא הוה‪ .‬הו דחמינא אנפייכו‬
‫הקדועז ברוך הוא הןה‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫קזךאיתי את פניכם מעזנות‪ .‬אמר‬
‫מעזמין‪ .‬אמר רבי יוסי לאות אמרתון ךד‪ 1‬כם‬
‫רבי יוסי‪ ,‬ןפה אמךתם‪ ,‬קזחכם‬ ‫עליף מנביא‪.‬‬
‫עדיף מנביא‪.‬‬ ‫ברכוי‬ ‫בין‬ ‫רישי‬ ‫ושוי‬ ‫אלעזר‬ ‫רבי‬ ‫אתא‬
‫•‪:‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‪T T : *.‬‬ ‫* *‬ ‫‪7 7‬‬
‫בא רבי אלעזר וקוים את ראעזו‬
‫בין בךכי אביו וספר ]א[ המעקזה‪.‬‬
‫רבי‬‫• •‬
‫דהיל‬ ‫‪• T‬‬
‫עובדא‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫ה(‬ ‫)לי‬ ‫וסה‬‫‪T :‬‬
‫דאבוי‬ ‫‪: :‬־‬

‫פחד רבי קזמעון ובכה‪ .‬אמר‬ ‫שמעון ובכה אמר )חבקיק ג( לן שמעתי שמעך‬
‫)חבקוק ‪ 0‬ה׳ קזמעתי קזכ!עך רראתי‪.‬‬ ‫לראתי‪ .‬האי ל^רא חבקוק אמרו בשעתא‬
‫את הפסוק הזה אמר חבקוק‬
‫בקועה קוראה מיתתו והתקים על‬
‫דאלישע‪.‬‬‫*‪: *.‬״‪.‬״ • ‪T‬‬
‫ידא‬
‫‪T:‬‬
‫ואתקיים ‪-‬על‬ ‫‪T| - : • :‬‬
‫מיתתיה‬‫• ‪•• T‬‬
‫דחמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ידי אליקזע‪ .‬למה נקרא חבקוק?‬ ‫אמאי איןןלי חבקוק‪ .‬בגין לכתיב‪) ,‬מלכים ב ד(‬
‫מעזום קוכתוב )מלכים־בד( למועד‬ ‫למועד הזה כעת חלה את חובקת בן‪ .‬ולא‬
‫הזה כעת חןה את חבקת בן‪ .‬וזה‬
‫הןה בנה קול העזונמית‪ .‬וקזני‬
‫בליה )‪1‬דה( לשונמית הוה‪ .‬ותלין חבוקין הוו‪,‬‬
‫חבוקים היו ‪ -‬אחד קול אמו‪,‬‬ ‫חד דאימיה וחד לאלישע‪ .‬לכתיב‪) ,‬מלכים ב ד(‬
‫ואחד עול אליעזע‪ ,‬עזכתוב )שם(‬
‫‪T •/‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• •/:‬‬ ‫•••‬ ‫‪T •/ :‬‬ ‫דשם פיו על פיו‪.‬‬
‫רקום פיו על פיו‪.‬‬
‫מצאנו בספרו קולי קןלמה המלך‬ ‫שמא‬ ‫‪T:‬‬
‫דשלמה מלכא‪,‬‬
‫‪' T : -‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫בספרא‬
‫‪T: • :‬‬
‫אשכחנא‬
‫־ ‪ :‬־ ‪7 :‬‬

‫קום חקוק קוקובעים וקונים‬ ‫גליפא לשבעין ותלין שמהן‬

‫קומות חקוקים עליו בתבות‪,‬‬ ‫אגליף עלוי בתבין‪ .‬בגין לאתוון לאלפא‬
‫מעוום קואותיות הא״ב קוחקק בו‬
‫פרחו‬ ‫ביתא לאגליף ביה אבוי בקלמיתא כד מית‬
‫כעומת‪: T ,‬‬
‫׳‬ ‫בראעוונה‪,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫אביו ‪• T‬‬
‫‪• T‬‬
‫ממנו‪ .‬וכעת כקואליקוע חבק‬ ‫פרחו מניה‪ .‬והשתא לאלישע חבק ליה‬
‫אותו‪ ,‬חקק בו כל אותן האותיות‬ ‫אגליף ביה כל אנון אתוון לשבעין ותלין‬
‫קול קובעים וקונים הקומות‪,‬‬
‫והאותיות על קובעים וקונים‬ ‫שמהן‪ .‬ואתוון לאילין שבעין ותלין שמהן‬
‫הקומות הללו החקוקים הם‬ ‫גליפן אנון מאתן ושיהסר אתוון‪ .‬וכלהו‬
‫מאתים ו עע עקורה אותיות‪ .‬ואת‬ ‫אתוון אגליף ברוחיה )נ״א?דיבירא( אלישע‪ ,‬בגין‬
‫!ל האותיות חקק ברוחו ]נ״א‬
‫בדבור[ אליקוע‪ ,‬כדי להעמידו‬ ‫לקןימא ליה באתוון לשבעין ותלין שמהן‪.‬‬
‫באותיות על עבעים וענים‬ ‫ול^רא ליה חבקוק‪ .‬שמא לאשלים לכל‬
‫‪.L‬‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫קזמות‪ .‬וקךא לו חבקוק‪ ,‬העזם‬ ‫סטרין‪ .‬אעזלים לחבוקין כךאתמר‪ .‬ואעזלים‬
‫קזמקזלים את כל הצדדים‪,‬‬ ‫ל ת א דמאתן ועזיתסר אתוון דעזמא קדיעזא‪.‬‬
‫מקזלים את החבוקים‪ ,‬כמבאר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫והקזלים לסוד קזל מאתים וקזען‬ ‫בתבין אתקיים לאהדרא רוחיה‪ ,‬ובאתוון‬
‫עע(רה האותיות קזל הקזם‬ ‫אתקיים כל גופיה על קיומיה‪ .‬ועל דא אקרי‬
‫הקדועז‪ .‬בהבות התקים להחזיר‬ ‫חבקוק‪.‬‬
‫את רוחו‪ ,‬ובאותיות התקים כל‬
‫גופו על קיומו‪ ,‬ועל כץ נקרא‬ ‫ואיהו אמר )חבקוק ג( יי עזמעתי קזמעף יראתי‪,‬‬
‫חבקוק‪.‬‬ ‫עזמענא מה ךהוה לי דאטעימנא‬
‫והוא אמר )חבקוק ‪ a‬ה׳ קזמעהי‬
‫קזמעף ץראתי‪ .‬קזמעתי מה ^הץה‬
‫מההוא עלמא ודחילנא‪ .‬עזרא למתבע רחמין‬
‫‪I‬‬ ‫־ ‪ :‬־ •‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫—‬

‫לי קזטעמתי מהעולם ההוא‬ ‫על נפעזיה ואמר לי פעלף דעבךה לי בל‪4‬ךב‬
‫ופחךהי• התחיל לבקע‪ :‬רחמים‬ ‫עזנים יהון חייהו‪ .‬כמו חליו‪ .‬וכל מאן‬
‫על נפעזו ואמר‪ ,‬ה׳‪ ,‬פעלף‬
‫עזעעזית לי‪ ,‬בקרב עזנים יהיו‬
‫דאתקעזר באנון עזנים קדמוניות חיין‬
‫‪5 .‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬ך‬

‫חייהו‪ .‬כמו חייו‪ .‬וכל מי עזנקעזר‬

‫‪T I; . ...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫אתקעזרו כיה‪ .‬כקרב עזנים תוךיע לההוא‬
‫באותן הקזנים הקדמוניות‪,‬‬ ‫דרגא ךלית )בה( חלין כלל‪.‬‬
‫החיים נקקזדים בו‪ .‬בקרב קזנים‬
‫תודיע לאותה הרתה קזאין בה‬
‫בכה רכי עזמעון ואמר אוף אנא ממה‬
‫חיים כלל‪.‬‬ ‫דשמענא דחילנא לקדשא כריך הוא‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I*.. :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בכה רבי קזמעוץ ואמר‪ ,‬אף אני‬ ‫זקיף לדוי על ריעזיה ואמר ומה רב המנונא‬
‫ממה עזעזמעתי פחדתי מהקדוען‬
‫ברוך היא• הדים ץדו על ראעזו‬
‫סבא נהירו ךאורליתא זכיתון אתון למחמי‬
‫ואמר‪ ,‬ומה רב המנונא הזקן‪,‬‬ ‫אפין באפין ולא זכינא ביה‪ .‬נפל על אנפוי‬
‫אור התורה‪ ,‬אתם ןכיתם לךאות‬ ‫וחמא ליה מעקר טורין מנהיר שרגין‬
‫פנים בפנים‪ ,‬ולא זכיתי בו‪ .‬נפל‬
‫על פניו וראה אותו עוקר הדים‬
‫בהיכלא דמלכא משיחא‪ .‬אמר ליה רבי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫מאיר נרות בהיכל מלך המקזיח‪.‬‬ ‫בההוא עלמא תהון עזבבין מארי אולפנין‬
‫אמר לו‪ ,‬רבי‪ ,‬באותו העולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‪-‬‬ ‫קמי קךשא בריף הוא‪ .‬מההוא יומא הוה ?(‪.‬ד‬
‫ההיו קזכנים בעלי הוראה לפני‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ .‬מהיום ההוא‬
‫לרבי אלעזר בריה ולרבי אבא פני״ אל כמה‬
‫הץה קורא לרבי אלעזר בנו‬ ‫ךאת אמר‪) ,‬ביאשיתלב( כי ראיתי אלהים פנים אל‬
‫ולרבי אבא פניא״ל‪ ,‬כמו קזנאמר‬ ‫פנים‪.‬‬ ‫‪• T‬‬
‫)בראשית לב( כי ראיתי אלהים פנים‬
‫אל פנים‪.‬‬ ‫?ראשית רבי חליא פתח )תחלים קיא( ראעזית‬
‫בראשית‪ .‬רבי חייא פתח‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬
‫חכמה יראת יי שכל טוב לכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• *‪*.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫)תחלים קיא( ראשית חכמה יךאת ה׳‬ ‫עושיהם ההלתו עומדת לעד‪ .‬ראעזית‬
‫שכל טוב לכל עשיהם ההלתו‬
‫עמדת לעד‪ .‬ראשית חכמה‪,‬‬ ‫חכמה‪ ,‬האי ל^רא הכי מיבעי ליה‪ ,‬סוף‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V V‬‬

‫פסוק זה כך צדיך לכתב‪ :‬סוף‬ ‫חכמה יראת יל‪ ,‬בגין דיראת יל סוף חכמה‬
‫חכמה יךאת ה׳‪ ,‬בגלל שיךאת ה׳‬ ‫איהי‪) .‬נ״א אלא איהי ראעית( לעאלא לגו דרגא‬
‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫היא ס‪1‬ף חכמה‪] .‬נ״א אלא היא ראשית[‬
‫להכנס לתוך הדךגה של חכמה‬
‫דחכמתא עלאה הדא הוא דכתיב‪) ,‬תחלים קיח(‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עליונה‪ .‬זהו שכתוב )שם קיח(‬ ‫פתחו לי עזערי צדק‪ .‬זה השער ליל ודאי‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫‪£-‬ך‬

‫פתחו לי קזעדי צדק‪ .‬זה העזער‬ ‫תרעא ■ד לא ‪..‬ייעול‬ ‫ייעול •• בהאי ‪- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דאי לא‬ ‫‪T :-‬‬
‫לה‪ /‬וזיאי‪ .‬קזאם לא יכנס בקזער‬ ‫עלאה‬ ‫דאיהו‬ ‫עלאה‬ ‫למלכא‬ ‫לעלמין‪.‬‬
‫•‪TT‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‪TT‬‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫‪| • : T :‬‬
‫של(‬
‫)מ••‬
‫לעוילמים‪T .‬‬
‫• ‪T :‬‬ ‫יכנס‬
‫זה‪ ,‬לא • ‪7 7‬‬
‫׳‬
‫למלך עליון קזהוא עליון נסתר‬ ‫וטמיר וגניז ועביד ליה תרעין אלין על‬
‫וגנוז‪ ,‬ועעזה לו קזערים אלה על‬ ‫אלין ולסוף כל הךעין עבד הךעא חד‬
‫אלה‪ ,‬ובסוף כל הקזעךים עע(ה‬ ‫בכמה מנעולין בכמה פתחין בכמה היכלין‬
‫קזער אחד בכמה מנעולים‪,‬‬
‫בכמה פתחים‪ ,‬בכמה היכלות‬ ‫אלין על ^ין‪ .‬אמר כל מאן דבעי למיעל‬
‫אלה ^ אלה‪ ,‬ואמר‪ :‬כל מי‬ ‫מאן‬
‫‪1‬‬
‫לגבאי‪,‬‬‫‪T-:‬‬ ‫קדמאה‬
‫‪TT:|-‬‬ ‫תרעא ‪T‬דא יהא‬ ‫‪T:-‬‬ ‫לגבאי‬
‫‪T-:‬‬
‫קזרוצה להכנס אלי ‪ -‬קזער זה‬ ‫דיעול בהאי תרעא ‪.‬יעול‪ .‬אוף הכי הךעא‬
‫יהיה ךאעזון לגבי‪ .‬מי קזיכנס‬
‫בקזער זה ‪ -‬יכנס‪ .‬גם כך קזער‬ ‫ודא‬‫איהי‪T : .‬‬
‫יראת ה׳ • •‬ ‫•‪:‬־‬ ‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬ ‫לחכמה‬‫‪T :T :‬‬ ‫קדמאה‬
‫— |‪T T :‬‬
‫ךא׳‪:‬צון לחכמה עליונה‪ ,‬יךאת ה׳‬ ‫איהי ראעזית‬
‫היא‪ .‬וזוהי ראלזית‪.‬‬
‫ב‪ ,‬קזנים הם קזמתחבךים כאחד‪,‬‬
‫ב‪ ,‬תךין אנון דמתחברין כחדא‪ ,‬ואנון הרין‬
‫ואלה קזהי נקדות ‪ -‬אחד גנוז‬ ‫נקידין‪ .‬חד גניזא וטמירא וחד לןןימא‬
‫ונסתר‪ ,‬ואחד עומד בהתגלות‪.‬‬ ‫באת^ןא‪ .‬ובגין דלית להו פירודא אלןרון‬
‫ו ^לל קזאין להם פרוד נקךאים‬
‫ראלזית‪ ,‬אחד ולא קזנים‪ .‬מי‬
‫ראעזית‪ .‬חד ולא תרין‪ .‬מאן ךנטיל האי נטיל‬
‫קזנוטל זה נוטל זה‪ ,‬והכל אחד‪.‬‬ ‫ועזמיה —חד‬ ‫‪:‬‬
‫דהא הוא )עמיה(‬ ‫‪T :‬‬
‫וכלא ‪T‬חד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫—האי‪.‬‬
‫קזהרי הוא וקזמו אחד‪ ,‬קזכתוב‬ ‫דכתיב‪) ,‬תהלים פג( ולךעו כי אתה עזמף לן לבזיף♦‬
‫)שספג( דךעו כי אתה ה׳ לזמך‬
‫לבדך‪ .‬למה נקךא יךאת ה׳?‬
‫אמאי אלןרי יראת יי‪ ,‬בגין דאיהו אילנא ךטוב‬
‫בגלל קזהוא עץ ^ל טוב ורע‪.‬‬ ‫ורע‪ ,‬זכי בר נעז הא טוב ואי לא זכי הא רע‪) .‬דף‬
‫‪T‬‬ ‫‪T • • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪■.‬ך‬

‫זכה בן האךם ‪ -‬הנה טוב‪ .‬ואם‬ ‫חע״א( ועל דא עזרי בהאי אתר יךאה‪ .‬ודא תךעא‬
‫לא זכה ‪ -‬הנה ךע‪ .‬ולכן ׳טורה‬
‫במקום זה יךאה‪ ,‬וזה קזער‬
‫תרין‬
‫‪1‬‬
‫אלין‬
‫• •• ‪1‬‬
‫עזכל טוב‬ ‫דעלמא‪*.* •• .‬‬‫טובא ‪T : T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫לכל‬
‫לעאלא ‪T :‬‬‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬

‫להכנס לכל טוב קזבעולם‪ .‬ע(כל‬ ‫הךעין דאפון כחדא‪.‬‬

‫טוב ‪ -‬אלה קזני קזערים קזהם‬ ‫אילנא ‪:‬דחיי‬ ‫עזכל טוב ‪T‬דא‬ ‫אמר‬ ‫יוסי‬ ‫רבי‬
‫• ‪TT‬‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫••‬ ‫• •‬
‫כאחד•‬
‫רבי יוסי אמר‪ ,‬עזכל טוב ‪ -‬זה‬
‫ועל‬
‫‪—:‬‬
‫כלל‪.‬‬‫‪T :‬‬
‫בלא ‪T‬רע‬ ‫‪T :‬‬
‫עזכל טוב‬ ‫•• *‪*.‬‬
‫דאיהו‬‫‪* :‬‬

‫עץ החיים‪ ,‬קזהוא עוכל טוב בלי‬ ‫בלא ‪T‬רע‪.‬‬ ‫‪T :‬‬
‫טוב‬ ‫עזכל‬‫•• •‪*.‬‬
‫איהו‬ ‫*‬
‫רע‬ ‫‪T‬‬
‫ביה‬ ‫••‬
‫עזריא‬
‫‪T :-‬‬
‫דלא‬
‫‪T :‬‬
‫רע כלל‪ .‬ועל קזלא ׳טורה בו רע‬ ‫לכל עועזיהם‪ ,‬אלין חסדי דוד הנאמנים‬
‫הוא עזכל טוב בלא רע‪ .‬לכל‬
‫עעזיהם ‪ -‬אלו חסדי דוד‬ ‫תמכין אורייתא‪ .‬ואנון ךתמכין אורליתא‬
‫הנאמנים‪ ,‬תומכי התוךה‪ .‬ואותם‬ ‫כבלכול אנון עבךין‪ .‬כל אנון דלעאן‬
‫תומכי התורה כבןכול הם‬ ‫דלעאן ‪T‬בה‪.‬‬ ‫עעזיה ‪:‬בעוד‬ ‫באורייתא ••לית ‪:‬בהו‬
‫‪1‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬
‫עוקזים‪ .‬כל אלו ׳טעוסקים‬
‫בהורה אין בהם עק(ןה בעוד‬
‫אנון דתמכין לון אית בהו עעזןה‪ .‬ובחילא ךא‬
‫^טעוסקים בה‪ .‬אותם ^טתומכים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1• :‬‬
‫כורסייא‬
‫‪T: :‬‬ ‫וקיימא‬
‫לעד ‪T : 1- :‬‬ ‫ההלתו עומדת ‪- T‬‬ ‫כתיב ‪T • :‬‬ ‫‪• :‬‬
‫בהם ן^ט בהם עע(ןה‪ ,‬ובבח זה‬ ‫על קיומיה כךקא יאות‪.‬‬
‫כתוב תהלתו עמדת לעד‪ ,‬ועומד‬
‫••‬ ‫׳ ‪:‬‬

‫הכסא על עמדו כראוי‪.‬‬

‫‪ T‬־‬ ‫••• ‪•/‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫באורייתא‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬
‫ולעי‬
‫‪•• T :‬‬
‫יתיב‬
‫‪•T‬‬
‫הוה‬ ‫‪TT‬‬
‫עזמעון‬
‫‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫רבי‬
‫• •‬

‫רבי קזמעון הןה יוקזב ועוסק‬ ‫בליליא דכלה אתחברת בבעלה‪ .‬דתנינן‬
‫׳‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫כל אנון חבריא דבני היכלא דכלה אצטריכו בהורה בלילה עזהכלה מתחברת‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪ . _ .‬ך‬ ‫‪ ...‬ך‪ .‬ך‬ ‫• ••‬ ‫•‬ ‫יד‬ ‫‪~ T‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫~‬ ‫‪1‬‬

‫בההיא ליליא ךכלה אזזימנת למהוי ליו־מא בבעלה• עעזנינו‪ ,‬כל אותם‬
‫החברים בני היכל הכלה‪,‬‬
‫אחרא גו הופה בבעלה למהוי עמה כל ההוא הצטרכו באותו לילה עזהכלה‬
‫ליליא‪ ,‬ולמהדי עמה בתקונהא דאיהי עתידה להיות למחרת בתוך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪..‬‬

‫אתת?ןנת למלעי באורליתא מתורה לנביאים החפה עם בעלה להיות עמה כל‬
‫אותו הלילה‪ ,‬ולקזמח עמה‬
‫ומנביאים לכתובים ובמדרעזות דל^ראי ובתי בתקוניה עזהיא מתתקנת לעסק‬
‫לנביאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬
‫מתורה‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫ךחכמתא‪ .‬בגין דאלין אנון תיקונין דילה בתורה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫ותבעזיטהא‪ .‬ואיהי ועולמתהא עאלת וקיימת ומנביאים לכתובים‪ ,‬ובדךעזות‬

‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‪TT:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• •:‬‬ ‫‪T T • : - :‬‬
‫הפסוקים ובסודות החכמה‪,‬‬
‫על ריעזיהון ואתהקנת בהו וחדת בהו כל בגלל קזאלו הם תקוניה‬
‫ההוא ליליא‪ .‬וליומא אחרא לא עאלת ותכקזיטיה‪ ,‬והיא ועלמותיה‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬

‫לחופה אלא בהדייהו‪ .‬ואלין אקרון בני נכנסת ועומדת על ךאקזיהם‬

‫ומתתקנת בהם‪ ,‬וקזמחה בהם כל‬
‫חופתא‪ .‬וכיון דעאלת לחופתא קדשא כריך אותו הלילה‪ ,‬ולמחךת לא נכנסת‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*..‬ו ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הוא שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון לחפה אלא וחד אתם‪ .‬ואלה‬
‫נקךאים בני החפה‪ .‬וכיון‬ ‫בעטרהא ךכלה‪ .‬זכאה חולקהון‪.‬‬
‫קזנכנסת לחפה‪ ,‬הקדועז ברוך‬
‫והוה רבי שמעון וכלהו חברליא מתנין הוא עזואל עליהם ומברך אותם‪,‬‬
‫מלין ומעטר אותם בעטרת הכלה‪.‬‬ ‫ברנה ךאורליתא ומחדשן‬
‫אקזרי חלקם‪.‬‬
‫והןד< רבי קזמעון וכל החברים‬
‫ךאורליתא כל חד וחד מנליהו‪ .‬והוה חדי רבי‬
‫שמעון וכל שאר חברליא‪ .‬אמר לון רבי מתנים בתת התורה ומחדקזים‬
‫שמעון‪ ,‬בני זכאה חולקכון בגין דלמחר לא דברי תורה כל אחד ואחד מהם‪,‬‬
‫תיעול כלה לחופה אלא בהדליכו‪ .‬בגין והןה קזמח רבי קזכ!עוץ וכל קזאר‬
‫החברים‪ .‬אמר להם רבי קזמעוץ‪,‬‬
‫דכלהו ךמתקנין הקונהא בהאי ליללא וחךאן בני‪ ,‬אקזרי חלקכם‪ ,‬בגלל קזמחר‬
‫בה כלהו להון ךשימין וכתיבין בספרא לא תכנס הכלה לחפה אלא וחד‬
‫אתכם‪ .‬בגלל עכלם קזמתקנים‬
‫בה‪,‬‬
‫ךדברנלא וקךשא בריך הוא מברך לון‬
‫ועזמחים ‪T 7‬‬
‫הזה ‪• •• :‬‬
‫בלילה ־ •••‬
‫תקוניה ־ ־ ‪T:‬‬
‫• ‪T •/ 1‬‬
‫כלם יהיו רעזומים וכתובים‬ ‫בשבעין ברכאן ועטרין ךעלמא עלאה‪.‬‬
‫פתח רבי שמעון ואמף )תהלים יט( השמים בספר הזיכרונות‪ ,‬והקדו׳ט ברוך‬
‫הוא מבךכם בקזבעים בךכות‬
‫ועטרות קזל עולם העליון‪.‬‬
‫דא הא‬ ‫‪TT‬‬
‫הרא‬‫‪<:‬ד‬
‫מספרים ‪:‬כבוד אל ‪:‬וגו׳‬ ‫‪•: - :‬‬

‫אתערא פתח רבי קזמעון ואמר‪) ,‬תהליםיט(‬ ‫• ‪TT :‬‬

‫דכלה‬
‫‪T —:‬‬
‫בזמנא ‪T‬דא‬
‫‪T: • :‬‬
‫אבל‬
‫‪T —:‬‬
‫אוקימנא ••ליה‪.‬‬
‫•‪T : 1‬‬
‫למיעל לחופה ביומא דמחר אתתקנת הקזמים מספרים כבוד אל וכו׳‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫פסוק זה הרי העמךנוהו‪ .‬אבל‬
‫בץמן זה קזהכלה מתעוררת‬
‫ואתנהירת בקישוטהא בהדי חברליא דחךאן‬
‫להכנס לחפה‪ ,‬למחרת מתתקנת‬ ‫עמה כל ההיא ליליא ואיהי חדאת עמהון‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪; .‬‬ ‫■ד‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ ..‬ך‬

‫וביומא ךמחר כמה אוכלוסין חלילין ומאיךה ?ק^יו^יה וחד עם‬

‫החברים קזעזמחו עמה כל אותו‬
‫הלילה‪ ,‬והיא עזמחה אתם‪.‬‬
‫ומשרלין מתכנשין בהדה‪ .‬ואיהי וכלהו‬
‫•‪T‬‬ ‫‪T ••:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪' T‬‬ ‫־ ־ ‪:‬‬

‫ולמחרת כמה אוכלוסים‪ ,‬צבאות ומךכבות חילות ומחנות אתה‪ ,‬והיא וכלם מחכים לכל אחד‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫‪.l‬‬

‫ואחד עזהקןנו אויתה בלילה הזה‪.‬‬ ‫מחכאן לכל חד וחד דתקינו לה בהאי ליליא‪.‬‬
‫כיון עזמתחבךים כאחד והיא‬ ‫כיון ךמתחברן כחדא ואיהי חמאת לבעלה‬
‫בעלה‪ ,‬־מה ‪T‬כתוב?‬
‫את ־ ‪ T :‬׳‬
‫רואה ‪•/‬‬
‫‪T‬‬
‫העזמים מספרים כב‪1‬ד אל‪.‬‬ ‫מה כתיב העזמלם מספרים כבוד אל‪ .‬העזמים‬
‫העזמים ‪ -‬זה החתן עזנכנס‬ ‫דא חתן דעאל לחופה‪ .‬מספרים‪ ,‬מנהרין‬
‫לחפה‪ .‬מספרים ‪ -‬מאירים כוהר‬ ‫כזוהרא דספיר‪ ,‬דנהיר וזהיר מסייפי עלמא‬
‫הספיר עזמאיר וזוהר מסוף‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪• • t :‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬ד‬ ‫‪:‬‬

‫העולם ועד סוף העולם‪.‬‬ ‫ועד סייפי עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬

‫כבוד אל ‪ -‬זה כבוד כלה‬ ‫כבוד אל‪ ,‬זיא כבוד כלה ךאלןדי אל‪ ,‬דכתיב‪,‬‬
‫עזנקרא אל‪^ ,‬כתוב )תחלים ז( ואל‬ ‫)תחלים ‪ a‬ואל זועם בכל יום‪ .‬בכל יומי‬
‫זועם בכל יום‪ .‬בכל ימי העזנה‬
‫נקךא אל‪ ,‬וכעת כעזהרי נכנסת‬ ‫עזהא אקרי אל‪ ,‬והעזתא דהא עאלת לחופה‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪••I:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫לחפה‪ ,‬נקרא כבוד ונ?ןךא אל‪.‬‬ ‫א?ןרי כבוד‪ ,‬ואיןןרי אל‪ .‬ללןר על ילןר‪ .‬נהירו‬
‫כבוד על כבוד‪ .‬אור על אור‪.‬‬
‫עזלטוץ על עזלטון‪ .‬ואז באותה‬
‫על נהירו‪ .‬ועזלטנו על עזלטנו‪ .‬כדין בההיא‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬

‫׳טעה עזהעזמים נכנס לחפה ובא‬ ‫עזעתא דעזמים עאל לחופה ואתי ונהיר לה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• — T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T —:‬‬

‫ומאיר לה‪ ,‬כל אותם החברים‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫כל אנון חברליא ךאתקינו לה כלהו אתפרעןי‬
‫עזהתקינו אותה‪ ,‬כלם מתפרעזים‬
‫•‬ ‫‪: T :‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1• :‬‬ ‫••• •‬
‫בעזמהן תמן הדא הוא ךכתיב‪) ,‬תחלים יט(‬
‫בעזמותם עזם‪ ,‬וזהו עזכתוב‬
‫ומעעזה ידיו מגיד הרקיע‪.‬‬ ‫ומעע‪1‬ה לדיו מגיד הרקיע‪ .‬מעע‪1‬ה לדיו‪ .‬אלין‬
‫מעעוה ידיו ‪ -‬אלה אותם בעלי‬ ‫אנון מארי קלימא לברית בהדי כלה‪ ,‬ואנון‬
‫קיום הברית וחד עם הכלה‪.‬‬
‫ואותם בעלי קיום הברית‬
‫מאלי קלימא לברית אקרון מעע^ה לדיו‪ ,‬כמה‬
‫נקראים מעעזה ידיו‪ ,‬כמו עזנאמר‬
‫••• •••‪ •.•:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.|. .‬ך‬
‫דאה אמר‪) ,‬תחלים צ( ומעע^ה ללינו כוננהו לא‬
‫ומעעזה ודינו כוננהו‪ ,‬זו ברית‬ ‫ברית קיימא דחתים בבע‪t‬רא דבר נעז‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—|‬ ‫‪• :‬‬

‫הקימת עזחתומה בבעזר בן‬

‫האךם‪.‬‬
‫רב המנונא סבא אמר הכי ^חלת ה( אל תתן‬
‫• • • ‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫רב המנונא הזקן אמר כך‪) ,‬קהלת‬ ‫את פיך לחטיא את בע^רל‪ ,‬ללא להיב‬
‫ה( אל התן את פיך לחטיא את‬ ‫בר נש פומיה למיתי להרהורא ביעזא‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫בעזרך ‪ -‬קזלא יתן בן אדם את‬
‫פיו להביא להךהור רע ויגרם‬
‫ויהא גרים למחטי לההיא בשר קלש‬
‫להחטיא אותו בעזר קרען‬ ‫דחתים ביה ברית קלישא‪ .‬לאילו עביד כן‬
‫עזחתום בו ברית הקדעז‪ ,‬עזאם‬ ‫מעזכין ליה לגיהנם‪ .‬וההוא לממונה על‬
‫עועזה כך‪ ,‬מועזכים אותו‬
‫לגיהנם‪ .‬ואותו ממנה על הגיהנם‬
‫גיהנם דומ״ה עזמיה‪ .‬וכמה לבוא למלאכי‬
‫דומ״ה עזמו‪ ,‬וכמה רבואות עזל‬
‫•••‬ ‫•‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫דגיהפם‪,‬‬
‫׳‬ ‫חבלה בהדיה‪ .‬וקאים על פתחא‬
‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T -‬‬

‫מלאכי חבלה וחד אתו‪ ,‬ועומד‬ ‫וכל אפון דנטרו ברית קלישא בהאי‬
‫על פתח הגיהנם‪ ,‬וכל אותם‬
‫עזעזמרו ברית הק־דען בעולם הזה‬
‫עלמא‪ ,‬לית ליה לשו למד^רב בהו‪.‬‬
‫‪••• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•••1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫אין לו רעזות לקרב אליהם‪.‬‬ ‫לוד מלכא בשעתא לאירע ליה ההוא‬
‫דוד המלך‪ ,‬בעזעה עזקךה לו‬ ‫עובדא דחיל‪ .‬בההיא שעתא סליק‬
‫‪l‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫אותו מעעזה‪ ,‬פחד‪ .‬באותה עזעה‬
‫עלה דומ״ה לפני הקדוען ברוך‬ ‫דומ״ה קמי קלשא בריך הוא ואמר ליה‬
‫הוא‪ ,‬ואמר לו‪ :‬רבון העולם‪,‬‬ ‫מארי דעלמא )דף ח ע׳‪-‬ס כתיב בהורה )ויקרא כ(‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬
‫‪.L‬‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫כתוב בהוירה )ויקרא כ( ואי׳‪:‬צ א׳‪:‬צר‬ ‫ואיש אשר עאף את אשת איעז‪ .‬וכתיב ואל‬
‫ינאף את אעזת איעז‪ ,‬וכתוב)שטיח(‬ ‫אשת עמיתך וגו‪ /‬דוד דקלקל ברית בערוה‬
‫ואל אעזת עמיתף וכו‪ /‬דוד‬
‫עזקןלקל ברית בערוה מהו )מה‬ ‫מהו‪ .‬אמר ליה קדשא בדיך הוא דוד זכאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫דינו(? אמר לו הקןדועז ברוך הוא‪:‬‬ ‫הוא‪ ,‬וברית קדישא על תקוניה קיימא‪ .‬דהא‬
‫דךד צדיק הוא‪ ,‬וברית הקך^צ על‬ ‫גלי קדמי ךאזזימנת ליה בת שבע מיומא‬
‫הקונו עומד‪ ,‬קזהרי לפני גלוי‬
‫קזמזמנת לו בת קזבע מיום‬ ‫דאתברי עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫קזנברא העולם‪.‬‬ ‫אמר ליה אי קמך גלי קמיה לא גלי‪ .‬אמר‬

‫אמר לו‪ :‬אם לפניף גלוי ‪ -‬לפניו‬
‫לא גלוי! אמר לו‪ :‬ועוד בההר‬
‫ליה ותו בהתירא הוה מה דהוה‪ .‬דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ה^ה מה עזה^ה‪^ .‬ה‪.‬רי כל אלו‬ ‫כל אנון דעאלו לקרבא לא עאל חד מנייהו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪rt:‬‬

‫קזעולים לקךב‪ ,‬לא עולה אחד‬ ‫עד דאפטר בגט לאנתתיה‪ .‬אמר ליה אי הכי‬
‫מהם עד קזפוטר אקזהו בגט‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬אם כד‪ ,‬היה לו לחכות‬
‫הוה ליה לאורכא תלת ירחי ולא אוריך‪ .‬אמר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪I T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫קזל׳טה חדקזים‪ ,‬ולא חכה‪ .‬אמר‬ ‫ליה במאי אוקים מלה באתר דחיישינן דהיא‬
‫לו‪ :‬במה עומד הדבר? במקום‬ ‫מעוברת‪ .‬וגלי קדמי דאוריה לא קריב בה‬
‫‪T‬‬ ‫‪•It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It :‬‬ ‫‪•• t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‪•.*•.‬‬ ‫‪:‬‬

‫קזחוקזקזים קזהיא מעברת‪ ,‬וגלוי‬

‫לעלמין דהא שמי חתים בגויה לסהדותא‪.‬‬
‫לפני קזאותה לא קרב אליה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•— :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מעולם‪ ,‬קזהרי קזמי חתום בתוכו‬ ‫כתיב או^ה וכתיב או^הו שמי חתום בהדיה‬
‫לעדות‪ .‬כתוב אוריה‪ ,‬וכתוב‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דלא שמש בה לעלמין‪ .‬אמר ליה‪ .‬מארי‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אוריהו‪ .‬עזמי חתום עמו‪ ,‬עזלא‬

‫‪V‬‬ ‫׳‬

‫קזמעז בה לעולמים‪ .‬אמר לו‪:‬‬

‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫דעלמא הא מה דאמרית אי קמך גלי דלא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫—ן‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T —: : :‬‬

‫רבון העולם‪ ,‬זה מה עזאמרת ‪-‬‬ ‫שכיב בהדה אוריה‪ .‬קמיה מי גלי‪ .‬הוה ליה‬
‫‪..‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪._.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אם לפניף גלוי קזאוריה לא קזכב‬ ‫לאורכא לה תלת ירחי‪ .‬ותו אי ןדע דלא‬
‫עמה‪ ,‬לפניו האם גלוי? היה לו‬
‫לחכות לה קזלקזה חךקזים‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫שכיב בהדה לעלמין אמאי שדר לה דוד‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אם ידע קזמעולם לא קזכב עמה‪,‬‬ ‫ופקיד עליה לשמשא באנהתיה דכתיב‪) ,‬שמואל‬
‫אז למה קזלח לו דוד וצוה עליו‬ ‫ב יא( רד לביתך ורםץ ־תליך•‬
‫לקזמעז עם אקזתו‪ ,‬קזכתוב‬
‫)שמואל‪-‬ב יא( רד לביתף ורסץ‬
‫אמר ליה ודאי לא ידע‪ ,‬אבל יתיר מתלת‬
‫• ‪— :‬‬ ‫— •‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫••‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬

‫הליף ••‬ ‫ירחי אוריך דהא ארבע ירחי הווי♦‬

‫אמר לו‪ :‬ודאי לא ידע‪ ,‬אבל‬ ‫דהכי תנינן בחמשה ועשרים דניסן אעבר‬
‫חכה יותר מקזלישה חדקזים‪,‬‬
‫שהרי ארבעה חדשים היו‪ ,‬שכף‬
‫דוד כרוזא בכל ישראל‪ ,‬והוו עם יואב‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫למךנו‪ ,‬בעשרים וחמשה בניסן‬ ‫בשבעה יומין דסיון ואזלו וחבלו ארעא לבני‬
‫העביר דוד כרוז בכל ישראל‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪• V: V‬‬ ‫עמון‪ .‬סיון ותמוז ואב ואלול אשההו שם‪.‬‬
‫והיו עם יואב בשבעה ןמים‬
‫שבסיוץ‪ ,‬והלכו והשחיתו ארץ‬
‫ובארבעה ועשרים באלול הוה מה דהוה‬
‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫*‪•.•:•.‬‬ ‫‪• : • . * :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪: — :‬‬

‫בני עמון‪ .‬שהו שם סיוץ תמוז אב‬ ‫מבת שבע‪ .‬וביומא ךכפורי מחל ליה קךשא‬
‫ואףבעה‬ ‫ואלול‪ ,‬ובעשרים‬ ‫בריך הוא‪ ,‬ההוא חובה‪ .‬ואית דאמרי בשבעה‬
‫באלול הןה מה שהןה עם בת‬
‫שבע‪ ,‬וביום הכפורים מחל לו‬
‫באדר אעבד כרוזא ואתכנשו בחמיסר לאייר‪.‬‬
‫הקדוש ברוך הוא אותו חטא‪ .‬ויש אומרים בשבעה באדר העבר כרוז‪ ,‬והתכנסו בחמשה עשר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T: T‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫\‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪|t‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫לח‬

‫ובחמיסר באלול הוה מה ךהוה מבת שבע‪ ,‬באיר‪ ,‬ובחמעזה עקור באלול‬
‫וביומא ךכפורא אתבשר )שמואל ב יב( גם יי היה מה עזהיה עם בת עזבע‪,‬‬
‫וביום הכפוךים התב^^ר )שם יב(‬
‫העביר חטאתף לא תמות‪ .‬מאי לא תמות‪ ,‬לא גם ה׳ העביר חטאתף לא תמות‪.‬‬
‫מה זה לא תמות? לא תמות ביד‬ ‫תמות בירא רדומה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫דומה‪.‬‬ ‫אמר דומה מארי דעלמא הא מלה הדא‬

‫אמר דומה‪ :‬ובון העולם‪ ,‬הרי‬ ‫‪TT‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫אית לי גביה זיאיהו אפתה פומיה דבר אחד יעז לי אליו‪ ,‬עזהוא‬
‫בן מות האיש העושה פתח פיו ואמר )שם( חי ה׳ כי בן‬ ‫‪I‬‬
‫ואמר)שמיאלביב( הי יי כי‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬

‫זאת ואיהו דן לנפשיה טרומיא אית לי עליה‪ .‬מות האיעז העעזה זאת‪ ,‬והוא דן‬
‫‪I t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VT‬‬

‫את נפעזו‪ .‬בזרודא ןען לי עליו‪.‬‬

‫אמר ליה‪ ,‬לית לך רשו דהא אודי לגבאי אמר לו‪ :‬אין לף ךעזות‪ ,‬עזהרי‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫^‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬

‫ואמר הטאתי ליי ואף על גב דלא הב‪ .‬אבל הודה לפני ואמר חבזאתי לה׳‪,‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪— T :‬‬

‫במה דהטא באוריה עונשא בתבית עליה אף על פי ‪%‬א חטא‪ .‬אבל במה‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬
‫עזחטא באותה‪ ,‬ענעז כתבתי‬
‫וקבל‪ .‬מןד אהדר דומ״ה לאתריה בפחי‬
‫עליו וקבל‪ .‬מןד חזר דומה‬
‫נפש‪ .‬ועל דא אמר דוד )תהלים צד( לולי יי למקומו בפחי נפעז‪ .‬ועל זה אמר‬ ‫‪T:‬‬ ‫••‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V V‬‬

‫עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי‪ .‬לולי ה׳ דוד‪) ,‬תהליםעד( לולי ה׳ עזרתה לי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T: V‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫דד‬ ‫‪V‬‬

‫עזרתה לי ךהוה אפוטרופא לילי‪ .‬כמעט כמעט עזכנה דומה נפעזי‪ .‬לולי‬
‫ה׳ עזךתה לי עזהןה אפונזרופוס‬
‫שכנה וגד‪ .‬מהו כמעט‪ ,‬כחוטא דקיק עזלי‪ ,‬כמעט עזכנה וכו׳‪ .‬מה זה‬
‫כשיעורא ךאית ביני ובין סטרא אחראי כמעט? כמו חוט דק כמו העזעור‬
‫כההוא שעורא הות דלא שבנה דומה נפשי‪ .‬עזיעז ביני ובין הצד האחר‪,‬‬
‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-----:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫כאותו עזעור הןה ^לא עזכנה‬
‫דומה נפעזי‪.‬‬ ‫ובגין כך‪ ,‬בעי לאסהמרא בר נש דלא ןימא‬
‫מלה כדוד‪ .‬בגין דלא ןכיל למימר ולכן צריך בן אדם להעזמר עזלא‬
‫לדומה>קהלתה( כי שגגה היא‪ ,‬כמה דהוה לדוד יאמר דבר בדוד‪ ,‬בגלל עזלא‬
‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫יוכל לומר לדומה )קהלת ה( כי‬
‫ונצח ליה קדשא בריך הוא בדינא‪ .‬למה‬
‫עזגגה היא‪ ,‬כמו עזהןה לדוד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬

‫לקצוף האלהים על קולך על ההוא קול ונצח אותו הקדועז ברוך הוא‬
‫דאיהו אמר‪ .‬וחבל את מעשה ןדיך דא בשר בדין‪ .‬למה יקצף האלהים על‬
‫קדש ברית קדישא ךפגים ואתמשך בגיהנם קולף ‪ -‬על אותו קול עזהוא אמר‪,‬‬
‫וחבל את מעעזה ןדיף ‪ -‬זה בעזר‬
‫על ידא ךדומה‪ .‬ובגין כך)תהליפיט( ומעשה ןדיי קדעז בדית הקדועז עזפגם ונמעזף‬
‫מגיד הרקיע אלין אפון הברליא דאתהברו בגיהנים על ידי דומה‪ .‬ובגלל זה‬
‫בכלה דא ומארי קיימא ד^ה‪ .‬מגיד ורשים )תהלים יט< ומעעזה ןדיו מגיד‬
‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—|‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬
‫הרקיע‪ .‬אלו אותם החברים‬
‫עזהתחברו עם הכלה הזו ובעלי‬
‫כל חד וחד‪ .‬מאן הרקיע‪ .‬דא איהו הרקיע‬
‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪I.‬‬ ‫‪T T‬‬

‫‪-‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫דביה חמה ולבנה וככביא ומזלי‪ ,‬ודא איהו בריתה‪ ,‬מגיד ורועזם כל אחד‬
‫‪TV‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: ' * * T‬‬ ‫—‬ ‫‪T — :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫ספר זכרון‪ .‬איהו מגיד ורשים להו וכתיב להו ואחד‪ .‬מי הרקיע? זהו הרקיע‬
‫­‬ ‫‪• T T‬ו‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪|• T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T V :‬‬

‫עזבו חמה ולבנה וכוכבים‬ ‫למהוי בני היכלא ולמעבד ךעותהון תדיר‪.‬‬
‫ומזלות‪ ,‬וזהו ספר זכרון‪ ,‬הוא‬
‫מגיד ורו׳‪:‬צם אותם וכותב אותם להיות בני ההיכל ולעעזות רצונם תמיד‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫)שם< יוים ליוים יביע אמר ‪ -‬יוים‬ ‫י‪ 1‬ם ליו־ם יביע אוימר‪> ,‬תהלים יט( יומא קדיעזא‬
‫?!דועז מאותם ימים עליונים‬ ‫מאנון יומין עלאין דמלכא משבחין לון‬
‫המלך‪ ,‬מעזבחים אותם החברים‬
‫ואומרים אותו דבר עזאמר כל‬ ‫דאמר ‪T‬כל ‪-‬חד‬ ‫‪-T :‬‬ ‫מלה‬‫•‪T‬‬ ‫לחברייא ואמרין ההיא‬ ‫‪T - : - :‬‬
‫אחד לחברו‪ .‬יום ליום וביע אותו‬ ‫להבריח‪ .‬יומא ליומא יביע ההוא אומר‬
‫אמר ומעזבחו‪ ,‬ולילה לל‪f‬לה ‪-‬‬ ‫דרגא‬ ‫ללילה ‪T‬כל‬ ‫ולילה‬ ‫ומשבח ••ליה‪.‬‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪T:-:‬‬ ‫‪T:-:‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬
‫^ דתה עזמעזלמת ]נ״א ששולטת[‬
‫בלילה מעזבח זה לזה אותו דעת‬ ‫ךאשלים )נ״א ךעליט( בלילןא משבח דא לךא‬
‫עזל כל אחד מחברו‪ ,‬ובעזלמות‬ ‫ההוא דעת דכל חד מהבריה‪ ,‬ובשלימו)ס״א‬
‫]ם״א עאהבה[ רבה נעעזים להם‬ ‫וכרחימו( סגי אתעבידו ליון חברין ורחימין‪.‬‬
‫חברים ואוהבים‪.‬‬
‫אין אמר ואין דברים ‪ -‬בעזאר‬ ‫אין אומר ואין דברים בשאר מילין דעלמא‪.‬‬
‫נעזמעים‬
‫׳‪:‬צלא • ‪• T :‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫העולם‪,‬׳‬
‫•דברי ‪T T‬‬ ‫ולא‬
‫‪T :‬‬
‫קדישא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬
‫מלכא‬
‫‪T: -‬‬
‫קמי‬
‫‪• • 1-‬‬
‫אשתמעו‬‫־ ‪:‬‬ ‫•‬
‫דלא‬
‫‪T :‬‬
‫לפני המלך הקןדועז ולא צריך‬
‫לעזמעם‪ .‬אבל הדברים הללו‪,‬‬
‫בעי למשמע לון‪ .‬אבל הני מילי בכל‬
‫בכלי הארץ ןצא ‪7‬ןום‪ .‬עועזים‬ ‫הארץ ןצא קום‪ .‬עבלי )דף ט ע״א( משיחא‬
‫מדיךה‪ ,‬אותם דברים מדורים‬ ‫אנון מלין מדורי עלאי ומדורי תהאי‪,‬‬
‫עליונים ומדורים תחתונים‪,‬‬
‫מאלה נעקזים ךקיעים‪ ,‬ומאלה‬
‫מאלין אתעבידו ךקיעין ומאלין ארץ‬
‫הארץ‪ ,‬מאותו העזבח‪ .‬ואם‬ ‫מההיא תושבחתא‪ .‬ואי תימא ךאנון מלין‬
‫במקום‬
‫דברים ‪1 T :‬‬ ‫׳צאותם ‪• T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫תאמר‬ ‫באתר חד‪ .‬משטטא בעלמא בקצה תבל‬
‫בקצה‬ ‫‪-‬‬ ‫בעולם‬ ‫מקזוטטים‬ ‫אחד ‪:‬‬
‫• ‪•• 1:‬‬ ‫‪T T‬‬
‫תבל מליהם‪ .‬וכיון קזנעקזים‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫מליהם‪ .‬וכיון ךאתעבידא רקיעין מנהון‪,‬‬
‫מהם רקיעים‪ ,‬מי עזורה בהם?‬ ‫מאן שריא בהון‪ .‬הדר ואמר לשמש שם‬
‫חזר ואמר‪ ,‬לעזמקז עזם אהל‬ ‫אהל בהם‪ .‬ההוא שמשא קדישא שוי‬
‫■ך‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪*.* T‬‬

‫בהם‪ .‬אותו עזמעז‪ ,‬קדועז עזם‬

‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫׳‬

‫מדורו ומעזכנו בהם ומתעטר‬

‫••• ‪•/‬‬ ‫‪••• T‬‬
‫מדוריה ומשכניה בהו ואתעטר בהו‪.‬‬
‫בהם‪.‬‬ ‫כיון דשדי באפון רקיעין ואתעטר בהו‪ ,‬כדין‬
‫כיון עזעזורה באותם רקיעים‬ ‫ורהיט‬
‫חדי ‪• T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מחפתו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫יוצא‬ ‫••‬ ‫כחתן‬
‫‪1T T :‬‬
‫‪:‬והוא‬
‫ומתעטר בהם‪ ,‬אזי ‪ -‬והוא כחתן‬
‫יצא מחפתו‪ .‬עזמח וךץ באותם‬
‫באפון רקיעין‪ .‬נפק מפליהו ועאל ורהיט גו‬
‫רקיעים‪ .‬יוצא מהם ורץ לתוך‬ ‫מגדלא חדא אחרא באתר אחרא‪ .‬מקצה‬
‫מגדל אחד אחר במקום אחר‪.‬‬ ‫עלאה‪T T‬נפיק‬ ‫ודאי‪ T‬מעלמא‬ ‫מוצאו‪,‬‬ ‫השמים‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‪T:T‬‬ ‫•‬ ‫׳ —‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪ T‬־*‬
‫מקצה העזמים מוצאו ‪ -‬ודאי‬
‫מעולם עליון יוצא ובא‪ ,‬עזהוא‬
‫ותקופתו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪T 1 :‬‬ ‫לעילא‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫השמים ‪:‬‬
‫קצה ‪• - T -‬‬ ‫דאיהו ‪•• 1:‬‬ ‫ואתיא ‪• :‬‬
‫‪T: - :‬‬

‫קצה העזמים למעלה‪ .‬ותקופתו ‪-‬‬ ‫מאן תקופתו‪ ,‬דא קצה השמלם לתתא ךאיהי‬
‫מי זה תקופתו? זה קצה העזמים‬ ‫תקופת השנה ךאסחרא לכל שייפין‪.‬‬
‫העזנה‬ ‫תקופת‬ ‫עזהיא‬ ‫למטה‪,‬‬
‫־ ‪TT‬‬ ‫‪ 1 :‬־‬
‫עזסובבת את כל האיברים‪,‬‬
‫••• •‬ ‫‪ :‬־‪ T‬׳‬
‫ואתקשרת מן השמלם עד רקיעא דא‪ .‬ואין‬
‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫••• •••‬

‫ומתקעזרת מן העזמים עד רקיע‬ ‫ותקופה‬

‫‪T l :‬‬ ‫תקופה ‪T‬דא‬ ‫‪T l :‬‬ ‫דההיא‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫מחמתו‬
‫••‪T-‬‬ ‫נסתר‬
‫•‪T :‬‬
‫זה‪ .‬ואין נכזהר מחמתו ‪ -‬עזאותה‬ ‫דשמשא ךאסחר בכל סטרא‪.‬‬
‫תקופה זו ותקופת העזמען‬
‫עזמסובב בכל צד‪.‬‬ ‫ואין נסתר לית דאתכסי מפיה מכל דרגין‬
‫ואין נסתר ‪ -‬אין מי עזמתכסה‬ ‫עלאין דהוו כלהו מסחרן ואתלין לגביה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫וכל חד וחד לית מאן דיתכסי מיניה‪ .‬מחמתו־ ממנו מכל הדךגוית העליוינוית‬
‫ב^זעתא ךאתחמם ותב )ותאיב( לגבליהו קזהיו כלם מקיפות ובאות אליו‪,‬‬
‫׳‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ •‪1‬‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫‪T •/‬‬

‫וכל אחד ואחד אין מי קזמתכסה‬

‫וכל ממנו‪ .‬מחמתו ‪ -‬בקזעה‬ ‫‪T:‬‬
‫שבחא ‪T‬דא‬
‫‪TT:‬‬
‫שלים‪T .‬כל‬‫‪•:‬‬
‫בתיובהא )בתיאעתא(‬
‫‪T:‬‬ ‫•‪:‬‬
‫עלולא דא בגין אורליתא הוא לכתיב‪) ,‬תהלים יט( קזמתחמם וקזב )ו?לשת‪1‬קק( לגביהם‬
‫תורת לל תמימה‪ .‬שית זמנין כתיב דוכא לל‪ ,‬בתקזובה )בת שקה( עזלמה‪ ,‬כל‬
‫הקזבח הזה וכל העלוי הזה‬
‫ושית ל^ראי מן השמלם מספרים עד תורת לל בגלל התוךה הוא‪ ,‬עזכתוב הורת‬
‫שית ה׳ תמימה‪ .‬קזעז פעמים כתוב‬ ‫הא •‬‫בראשית ‪T‬‬‫•‬ ‫כתיב‬
‫רזא ‪T‬דא ‪• :‬‬
‫ועל ‪T T‬‬
‫‪- :‬‬ ‫תמימה‬
‫‪T • :‬‬
‫אתוון‪ .‬ברא אלהים את השמים ואת הארץ‪ ,‬כאן ה׳‪ ,‬וקזקזה פסוקים מן‬
‫״העזמים מספרים״ עד ״הורת ה׳‬
‫הא שית תבין‪ .‬ל^ראי אחרנין לקבל שית זמנין תמימה״‪ .‬ועל סוד זה כתוב‬
‫ה׳ שית ל^ראי בגין שית אתוון ךהכא‪ .‬שית בראקזית ‪ -‬הרי קזקז אותיות‪ .‬ברא‬
‫אלהים את העזמים ואת הארץ ‪-‬‬ ‫שמהן בגין שית הבין דהכא‪.‬‬
‫הרי עזעז הבות‪ .‬פסוקים אחרים‬
‫עד ןיהוו לתבי עאלו רבי אלעזר בריה ורבי כנגד קזקז פעמים ה׳‪ .‬קזעזה‬
‫אבא‪ .‬אמר לון וראי אנפי שכינהא פסוקים בגלל קזעז אותיות ^ל‬ ‫‪ ■ . . .‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫כאן‪ .‬קזעזה עזמות בגלל‬

‫הבות קזל כאן‪.‬‬
‫אתלין‪ ,‬ועל דא פני״אל לןדינא לכו‪ ,‬דהא‬
‫המיתון אנפי שכעתא אפין באפין‪ .‬והשתא בעודם יוקזבים‪ ,‬נכנסו רבי‬
‫ךקא לדעתון וגלי לכו יןרא ךובנלהו בן אלעזר בנו ורבי אבא‪ .‬אמר להם‪,‬‬
‫יהוידע‪ ,‬ודאי רמלה דעהיקא קדישא איהו ודאי פני חקזכינה באו‪ ,‬ולכן‬
‫קראנו לכם פניא״ל‪ ,‬קזהרי‬
‫‪..‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬ך ‪.^.‬‬ ‫‪.‬ך|‪.‬ך‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ן•‬ ‫• ‪|T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ויןרא ךאבתךיה‪ .‬וההוא ךסתים מכלא אמרו‪ .‬ךאיתם את העזכינה פנים בפנים‪.‬‬
‫והאי ין^רא איהו באתר אחרא כגוונא דא‪ .‬ועכוזו עזידעהם וגלה לכם‬
‫חכתוב קזל ״ובנןהו בן יהרדע״‬
‫‪ -‬ודאי ^דבר עתיק קדוקן הוא‬
‫פתח ואמר )דברי הימים א יא( והוא הכה את‬
‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫ואותו‬ ‫קזלאחריו‪.‬‬ ‫האיש המצרי איש מרה חמש באמה‪ ,‬וכלא והפסוק‬ ‫■ך‬ ‫‪• • T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫* ‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫הסתום מהכל אמרו‪.‬‬ ‫רזא חרא איהו‪ ,‬מהאי)ם״א האס מצרי‪ ,‬ההוא‬
‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. ; .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪ .‬ך‪ .‬ך‬

‫ופסוק זה הוא במקום אחר כגון‬

‫ואמר‪) .‬דברי הימים־א יא(‬
‫ךאשהמודע‪) ,‬שמות יא( גדול מאד בארץ מצרלם‬
‫פתח ‪ T :‬־ ׳‬
‫זה‪ T .‬־‬
‫בעיני עבדי וגד רב ולקירא כמה ךגלי ההוא והוא הכה את האיעז המצרי איקן‬
‫מדה המעז באמה‪ .‬והכל סוד אחד‬ ‫סבא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫הוא‪ .‬מי המצרי? אותו חןדוע‪,‬‬
‫אתמר‪• .‬איש )שמות יא( גדול מאד בארץ מצרים‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬ ‫במתיבתא‬
‫• ‪T : • :‬‬ ‫לרא‬‫‪:‬ח־‬ ‫והאי‬
‫מרה כלא חל‪) .‬שמיאל ב כס איש מראה בעיני עבדי וגו׳‪ ,‬גדול ונכבד כמו‬
‫קזגלה אותו זקן )ךב הכלנונא(‪.‬‬ ‫ואיש מרה כלא חד‪ .‬בגין ךאיהו שבת‬
‫ופסוק זה מתבאר ביקזיבה‬
‫העליונה‪ .‬איקז מדה הבל אחד‪.‬‬
‫ותחומא ךכתיב‪) ,‬במיבי לה( ומדותם מחוץ‬
‫לעיר‪ ,‬וכתיב‪) ,‬ויקרא יט( לא תעשו עול במשפט )שמואל־ב כג( איעז מךאה ואיקן‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬

‫במרה‪ .‬ועל דא איש מרה איהו‪ .‬ואיהו ממש מדה חכל אחד‪ .‬בגלל קזהוא‬
‫עזבת ותחום‪ ,‬קזכתוב )במדבר לה(‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪. . .‬‬
‫ומדתם מחוץ לעיר‪ ,‬וכתוב )יי ק ר א יט( לא תעעויו עול במקזפט במדה‪ .‬ועל זה איקז מרה הוא‪ ,‬והוא‬
‫מא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫אי׳‪:‬צ מרה הוא‪ ,‬ארכו מסוף‬ ‫איעז מדה איהו ארכיה מסייפי עלמא ועד‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪: T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T‬‬

‫העולם ועד סוף העולם‪ .‬אדם‬ ‫סייפי עלמא‪ .‬אדם הראעזון הכי הוה‪ .‬ואי‬
‫הךא׳‪:‬צון כך היה‪ .‬ואם האמר‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪• • T :‬‬

‫הרי כתוב המעז באמה? אותם‬ ‫תימא הא כתיב המעז באמה‪ .‬אנון המעז‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫המעז באמה היו מסוף העולם‬ ‫באמה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא הוה‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T : T‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬

‫ועד סוף העולם‪.‬‬ ‫וב‪:‬ד המצרי חנית >דבריהימיםאיא( כמה ךאה אמר‬
‫)דבריהימים־א יא( וב!ד המצרי חנית‪,‬‬
‫כמו עזנאמר כמנור אדגים ‪ -‬זה‬ ‫כמנור אורגים‪ ,‬דא מטה האלהים דהוה‬
‫מטה האלהים קזהיה בידו חקוק‬ ‫בידיה הקיק בשמא גליפא מפרש בנהירו‬
‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬

‫בקזם גלוף מפדעז באור ^ל‬

‫צרופי אותיות ׳טהיה חוקק‬
‫ךצרופי אתוון דהוה גליף בצלאל ומתיבתא‬
‫בצלאל ויקזיבתו‪ ,‬קזנקרא אורג‪,‬‬ ‫דיליה דאיקדי אורג דכהיב‪) ,‬שמות לה( מלא‬
‫עזכתוב )שמית לה( מלא אתם וגו׳‬ ‫אותם וגו׳ חרש וחשב ורוקם וגו׳‪ .‬וההוא‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫ורקם ‪:‬וגו׳‪: .‬ואותו‬
‫חרעז ‪:‬וחעזב ‪1•• :‬‬
‫מטה היה מאיר עזם חקוק בכל‬
‫‪T T‬‬
‫מטה הוה נהיר שמא גליפא בכל סטרין‬
‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫־‬

‫הצךדים באור עזהחכמים עזהיו‬ ‫בנהירו ךחכימין דהוו מגלפין שמא מפרש‬
‫חוקקים עזם המפדען באךבעים‬ ‫בארבעין ותרין גווני‪ .‬ויןרא מכאן ולהלאה‬
‫ועזנים אפנים‪ .‬והפסוק מכאן‬
‫והלאה כמו עזאמר‪ .‬אעזרי חלקו‪.‬‬
‫כמה ךאמר זכאה חולקיה‪ .‬תיבו ןקדין היבו‬
‫עזבו נכבדים‪ ,‬עזבו ונחזיעז הקון‬ ‫ונחדש הקון דכלה בהאי לילןא‪ .‬דכל מאן‬
‫הכלה בלילה הזה‪ .‬עזכל מי‬ ‫דאשתתף בהדה בהאי לילןא יהא נטיר עילא‬
‫עזמעזהתף!חד אתה בלילה הזה‪,‬‬
‫ותהא כל ההיא שתא ויפיק שתא בשלם‪.‬‬
‫יהיה עזמור למעלה ולמפזה כל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫העזנה ההיא ויוציא עזנתו‬ ‫עלייהו כתיב )תהליפלי( חונה מלאך לן סביב‬
‫בעזלום‪ .‬עליהם כתוב )תהליטלד(‬ ‫ליראיו ולחלצם טעמו וראו כי טוב לל ‪:‬‬
‫חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו‬
‫ויחלצם טעמו וראו כי טוב ה׳‪.‬‬
‫פתח רבי שמעון ואמר בראשית ברא‬
‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫פתח רבי עזמעון ואמר‪,‬‬ ‫אלהים‪ .‬האי ל^רא אית לאסהכלא ביה‪.‬‬
‫בראעזית ברא אלהים‪ .‬בפסוק זה‬
‫‪••• 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•/:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫דכל מאן דאמר אית אלהא אחרא אשהצי‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T V:‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫!עז להסתכל‪^ ,‬כל מי עזאומר!עז‬
‫אלוה אחר‪ ,‬מעזמד מהעולמות‪,‬‬
‫מעלמין‪ .‬כמה ךאתמר )ירמיה י( כךנה תמרון‬
‫כמו עזנאמר )ירמיה י( כך תאמרו‬ ‫להום אלהא די שמיא וארקא לא עבדו‬
‫‪--------:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T v:‬‬ ‫‪:‬‬

‫להם‪ :‬אלחי חעזמים ואךקא לא‬ ‫יאבדו מארעא ומן החות שמלא אלה‪ .‬בגין‬
‫עעזו‪ ,‬יאבדו מהארץ ומתחת‬
‫העזמים אלה‪ .‬בגלל עזאיץ אלוה‬
‫דלית אלהא אחרא בר קךשא בריך הוא‬
‫אחר חוץ מן חקדועז ברוך הוא‬ ‫בלחודוי‪.‬‬
‫בלבדו‪.‬‬ ‫ןהאי )דף ט ע״ב( יןרא איהו תרגום בר ממלה‬
‫ופסוק זה הוא תךגום‪ ,‬חוץ‬
‫ממלת סוף הפסוק )אלה(‪ .‬אם‬ ‫ךסוף ל^רא‪ .‬אי תימא בגין דמלאכין‬
‫תאמר בגלל עזמלאכים קדועזים‬ ‫קדישין לא נזקקין לתרגום ולא אשהמוךען‬
‫לא נץקקים לתךגום ולא מכירים‬ ‫ביה‪ ,‬מלה דא יאות היא למימר בלישנא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬
‫אותו‪ ,‬אז מלה זו ראויה היא‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫להאמר בלעזון חקדעז כדי‬

‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬
‫קדישא בגין דלשמעון מלאכין קדישין‬
‫עזיעזמעו מלאכים קדועזים ויהיו‬ ‫ויחון נזקקין לאודאה על דא‪ .‬אלא וזיאי‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫מב‬

‫בגין כך כתיב תרגום דלא נזלןקין ביה ןקוקים להודות על זה‪ ,‬אלא‬
‫מלאכין ?ןדיעזין לא ללןנאון בבר נעז ודאי מעזום כך כתוב תךגום‪,‬‬
‫עזלא נן‪7‬ןקים לו המלאכים‬
‫לאבאעזא ליה‪ ,‬בגין דבהאי יןרא בכללא הקדועזים ולא יקנאו בבן אדם‬
‫אפון מלאכין קדיעזין‪ ,‬דהא אנון אלהים להזיק לו‪ ,‬בגלל עזבפסוק זה‬
‫אקרון ובכללא ךאלהים הוו‪ ,‬ואפון לא בכלל הם מלאכים קדועזים‪,‬‬
‫קזהרי הם נקראים אלהים‪ ,‬והם‬
‫עבדו עזמלא וארקא‪ .‬וארלןא‪ ,‬וארעא מיבעי בכלל קזל אלהים‪ ,‬והם לא עעזו‬
‫ליה‪ .‬אלא בגין ךארלןא אידוי חדא מאפון קזמים וארץ‪ .‬ואךקא‪ ,‬הןה צריך‬
‫עזבע ארעין דלתהא‪ .‬ובההוא אתר אית בני לכתב ואךעא )ארץ(! אלא בגלל‬
‫עזאךקא היא אחת מאותן קזבע‬
‫מקום‬‫עזלמטה‪: ,‬ובאותו ‪T 1‬‬
‫־‪ T‬׳‬ ‫ארצות‬‫‪:‬־‪T‬‬
‫בנוי ךקין‪ .‬לבתר דאתהרך מעל אפי ארעא‬
‫נחית לתמן ועביד הולדות ואעזתבעז המן ‪.‬יקזנם בני בניו קזל קין‪ .‬לאחר‬
‫דלא ידע כלום‪ .‬ואיהו ארעא כפילא ^גדעז מעל פני הארץ‪ ,‬ןרד קזם‬
‫‪T••:‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫עזם‪,‬‬
‫‪' T‬‬ ‫תולדות‪ ,‬והעזהבעז‬‫‪T‬‬ ‫ועעזה‬
‫‪TT:‬‬
‫קזלא ןדע כלום‪ .‬והיא ארץ‬ ‫ךאתכפל מחעזוכא ונהורא‪.‬‬
‫כפולה קזנכפלה מחקזך ואור‪.‬‬ ‫ואית המן הרין ממנן עזליטין די עזלטין זיא‬
‫ועם קזני ממנים עזליטים‬
‫עעזולטים ‪ -‬זה בחעך וזה באור‪.‬‬
‫בחעזוכא ודא בנהורא‪ .‬ותמן קטרוגא‬
‫דא בדא‪ .‬ועזעתא דנחית לתמן לןץ‪ ,‬אעזתתפו וקזם קטרוג זה בזה‪ .‬ובקזעה‬
‫דאפון עןרד לעם קין‪ ,‬הקזהתפו זה עם‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬
‫וכלא ‪T‬חזי‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫כחדא‪.‬‬‫‪T-: :‬‬
‫ואעזהלימו‬
‫‪• : : • :‬‬
‫בדא‬
‫‪T:‬‬
‫‪T‬דא‬
‫זה והעלימו כאחד‪ ,‬והכל רואים‬
‫עהם תולדות קין‪ .‬ועל זה הם‬
‫תולדות דלןלן‪ .‬ועל דא אפון בתרין ראעזין‬
‫כתרין חיוון‪ ,‬בר ךכד ההוא נהורא עזליט בעני ראעים כמו עתי חיות‪,‬‬
‫נצח דיליה ופצח על אחרא‪ .‬ועל דא אתכלילו פרט עכעאותו אור עולט ‪-‬‬
‫מנצח עלו ומנצח על האחר‪.‬‬
‫ועל זה נכללו עבתעך באור‬
‫ךי בחעזוכא בנהורא והוו חד‪ .‬אפון הרין‬
‫ממפן עפרירא ולןסנזימון‪ .‬וליוקפא דלהון ונהיים אחד‪ .‬הם עני ממנים‪,‬‬
‫כךיו?ןנא ךמלאכין לןדיעזין בעזית גלפין‪ .‬חד עפרירא וקסטימון‪ ,‬וךמותם‬
‫כךמות מלאכים קדועים ב ע ע‬
‫עו״ר‪,‬‬ ‫אחד ‪:‬דמותו ‪:‬כמו‬
‫וכד‬
‫‪:‬־‬
‫כפעזר״א‪.‬‬
‫‪T:•:‬‬
‫דיוקנא‬
‫‪Tl :‬‬ ‫•‬
‫וחד‬ ‫כתור״א‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דיוקפא‬
‫‪Tl :‬‬
‫כנפים‪,‬׳‬
‫‪-‬‬ ‫׳ ‪:‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ T:‬־‬
‫ואחד דמותו כמו נע״ר‪,‬‬ ‫ךאדם‪.‬‬ ‫ליולןנא‬ ‫אתעבידו‬ ‫מתחברן‬
‫כד אפון בחעזוכא מתהפכין לךיו?ןנא ךכחעז וכעמתחבךים נעעים דמות‬
‫אלם‪.‬‬
‫מתהפכים‬ ‫בתעך‪,‬‬ ‫כשהם‬
‫בתרין ראעזין ואזלין כחולא וטאסין גו‬
‫מטאן לדמות על נחע בעני ראעים‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪TT‬‬‫‪•/‬‬
‫רבא‪— .‬כד‬ ‫— ‪T‬‬
‫• ‪:‬‬
‫בימא‬
‫‪T —:‬‬
‫ואסתחיין‬
‫— ‪l T :‬‬
‫תהומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לעזלעזלאה לעז״ א ועזא״ל מרגיזין לון והולכים כנחע‪ ,‬וטסים לתוך‬
‫התהום ורוחצים בןם הגדול‪.‬‬
‫כעמגיעים לעלעלת עז״א‬
‫ומתערי לון‪ .‬ואפון מללגין גו טולי חעזוכן‬
‫אותם‬ ‫מךגיזים‬ ‫וחעזבי ללןלעזא בריך הוא בעי למתבע לון ועזא״ל‪,‬‬
‫ליכא‪ .‬ואלין תלין ממפן עזאטין בןמא _רבא ומעוךרים אותם‪ ,‬והם כןדלגים‬
‫לתוך הרי התעך‪ ,‬וחועבים‬
‫עהקדוע ברוך הוא רוצה לתבע‬
‫ופרחין מהמן ואזלין בלילןא לגבי נעמה‬
‫להם דין‪ .‬ועזני ממנים אלו עזטים בים הגדול‪ ,‬ופורחים מעזם‪ ,‬והולכים בלילה לנעמה‪ ,‬אם‬
‫••‬ ‫‪/‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫•‬ ‫‪. • - -‬ך‬ ‫• •‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫_ ‪-‬ך‬ ‫_ ‪-‬ך‬ ‫‪ -‬ך‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• ••‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬
‫מג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬

‫אמהו־ן ךעזךין דטעו־ אבתרהא דחלין קדמאין העזךים» עזטעו אסדה יראים‬
‫וחשבין למ?‪4‬רב לגמה‪ .‬ואיהי דליגת עזהין ראקזונים וחקזבו להתקרב אליה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪••|T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫והיא מדלגת קזקזים אלף‬

‫אלפין פרסין ואתעבידת בכמה ציורין לגבי פרסאות‪ ,‬ונעע(ית בכמה ציורים‬
‫לגבי בני אדם כדי קזיטעו אחריה‬ ‫בני נשא בגין ך טעון בני נשא אבתרה‪.‬‬
‫בני אךם‪.‬‬
‫הצני ממנים אלה פוךחים‬
‫ואלין תרץ ממנן פרחין ומשטטן בכל עלמא‬
‫ואהדרן לאתרייהו‪ .‬ואנון מתערין ומקזוטטים בכל העולם וחוזרים‬
‫לאנון בני בנוי ך?ןןן ברוחא ךיצרין בישין למקומם‪ ,‬והם מעוךרים לאותם‬
‫בני בניו קזל קין ברוח קזל יצרים‬
‫למעבד תולדות‪ .‬שמןא ךשלטין המן לאו‬
‫רעים לעעזות הולדות‪ .‬הקזמים‬
‫כהני‪ .‬ולא אולידת ארעא בחילא דלהון עזעזם הם קזולטים אינם כאלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בכמה והארץ לא מולידה בכתם קזלהם‬ ‫‪T —:‬‬

‫אלא‬ ‫ולא אהדרן‬
‫‪T *.• 1 T : ——:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫כהני‪.‬‬
‫‪•• T :‬‬
‫וחצדא‬
‫‪T: —:‬‬
‫זרועא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫זרע וקציר כמו אלה‪ ,‬ולא‬
‫חוץרים אלא בכמה קזנים‬
‫עזנין ח^דן‪ .‬ואנון אלהא די שמןא וארל(א‬
‫לא עבדו‪ .‬יאבדו מארעא עילאה דתבל‪ ,‬דלא וזמנים‪ .‬והם אלהי העזמים‬ ‫‪■ .‬ו­‬ ‫^‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫‪— —:‬‬ ‫‪T‬‬

‫לשלטון בה ולא לשטטון בה ולא להון גרמין !ארקא לא עעזו‪ .‬לאבדו מארץ‬
‫עליונה קזל הבל‪ ,‬קזלא יקזלטו‬
‫יגרמו‬
‫ועל ‪T‬דא‬ ‫ליליא‪- : .‬‬
‫‪T:‬‬ ‫ממקרה‬
‫לאסהאבא • • ‪••1:‬‬
‫נשא ‪T T: T : • :‬‬ ‫לבני ‪T T‬‬
‫* ‪** :‬‬
‫בה‪: ,‬ולא • ‪: :‬‬
‫יקזוטטו ‪ T‬׳‬
‫‪:‬‬ ‫בה ‪:‬ולא ‪:‬‬‫‪T‬‬
‫לבני אךם להטמא ממקרה‬ ‫ךאתעבידו‬ ‫שמלא‬ ‫החות‬ ‫ומן‬ ‫מארעא‬ ‫יאבדו‬
‫הרא לילה‪ .‬ועל זה לאבדו מהארץ‬ ‫האי ‪:‬ח־‬ ‫ועל ‪T‬דא ‪-‬‬ ‫דאהמר‪- : .‬‬
‫כמה ‪T : • :‬‬ ‫בשמא דאלה ‪T :‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫ומתחת הקזמים‪ ,‬קזנעעזו בעזם‬
‫קזל אלה‪ ,‬כמו קזנתבאר‪ .‬ולכן‬
‫תרגום דלא לחשבון מלאכי עלאי ךעלליהו‬
‫אמרין‪ ,‬ולא יקטרגו לן‪ .‬ועל דא ת א ךאלה פסוק זה הוא תףגום‪ ,‬קזלא‬
‫עליונים‬ ‫מלאכים‬ ‫כמה ךאתמר איהו מלה קדישא ךלא אתחלף זחעזבו‬
‫קןעליהם אומרים‪ ,‬ולא יקטרגו‬
‫בתרגום‪.‬‬
‫לנו‪ .‬ועל זה הסוד ^ל ״אלה״‬
‫דבר ‪|T‬קדוקן‬ ‫קזנתבאר‪,‬׳ הוא ‪T T‬‬
‫•‪T:‬‬ ‫אמר ליה רבי אלעזר‪ ,‬האי ל^רא לכתיב‪) ,‬ירמיה ‪:‬כמו‬
‫עזלא מתחלף בתרגום‪.‬‬ ‫י( מי לא זלראך מלך הגולם כי לף‬
‫אלעזר‪1 ,‬פסוק‪••• T‬זה‬ ‫דבי‬ ‫לו‬ ‫אמר‬
‫‪ T T :‬׳‬ ‫‪• -‬‬
‫קזכתוב )ירמיה י( מי לא יךאף מלך‬
‫‪- 7‬‬
‫יאתה‪ ,‬מאי שבחא איהו‪ .‬אמר ליה אלעזר‬
‫‪T T : V‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫בכמה דוכתי אהמר‪ ,‬אבל ודאי הגוים כי לף ןאתה‪ ,‬איזה קזבח‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לרא ‪- :‬‬
‫‪T‬‬ ‫ברי‪ ,‬האי ‪<:‬ד‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫לאו איהו)נ״אהבי( לכתיב‪) ,‬ירמיה י( כי בכל חכמי הוא? אמר לו‪ ,‬אלעזר בני‪ ,‬פסוק‬
‫זה נאמר בכמה מקומות‪ ,‬אבל‬
‫ודאי הוא לא ]כך[‪ ,‬עזכתוב כי בכל‬
‫הגוים ובכל מלכותם דהא אתא למפתח‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫פומא לחייבין דחשבין דקלשא בריך הוא לא חכמי הגוים ובכל מלכותם‪.‬‬
‫ילע הרהורין ומחשבין לילהון‪ .‬ובגין כך אית עזהרי בא לפתח פה הרקזעים‬
‫קזחוקןבים עזהקדועז ברוך הוא‬
‫הרהוריהם‬ ‫יודע‬ ‫לא‬
‫ליאודעא שטותא דלהון‪ .‬דזמנא חדא אתא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אמר ומחקזבותיהם‪ ,‬ולכן ןקז להודיע‬ ‫לגבאי‪- T ',‬‬

‫‪T - :‬‬ ‫העולם‬
‫‪T‬‬ ‫חדא ‪:‬דאומות ‪T‬‬ ‫פילוסופא ‪TT‬‬
‫‪T‬‬
‫לי אתון אמרין דאלהכון שליט בכל רומי את קזטותם‪ .‬קזפעם אחת בא אלי‬
‫פילוסוף אחד מאמות העולם‪,‬‬
‫אתם אוכ!רים‬ ‫אמר לי‪:‬‬
‫שמלא‪ .‬כלהון חלילין ומשרלין לא אדבקן‬
‫עזאלהיכם עזולט בכל רומי היזמים? כל הצבאות והמרכבות לא מעזיגים ולא יודעים את מקומו‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫מד‬

‫פסוק זה לא מגדיל את כבודו כל‬‫ולא יךעי אתר דיליה‪ .‬האי לןרא לא אסגי‬
‫כך‪ ,‬קזכתוב כי בכל חכמי הגוים‬‫ללןריה כל כך‪ .‬דכתיב כי בכל חכמי הגולם‬
‫ובכל מלכותם מאין כמוך‪ .‬מה‬
‫קזקול זה לבני אדם קזאיץ להם‬ ‫ובכל מלכותם מאין כמוך‪ .‬מאי עזיקולא דא‬
‫קיום ?‪.‬‬ ‫לבני נעזא די לית )דף י ע״א( לון קיומא‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬׳^אהם אומךים )דברים לד(‬
‫ותו ךאהון אמרין )דברים לד( ולא לןם נביא עוד‬
‫כמקזה‪,‬‬
‫׳‬ ‫ביעזראל ‪:‬‬
‫נביא עוד ‪•• T : • :‬‬ ‫קם ‪• T‬‬ ‫‪:‬ולא ‪|T‬‬
‫אבל ‪:‬באמות‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫קם‬‫אבל‬
‫‪|T‬‬‫‪T‬‬‫לא‬ ‫ראל לא ‪|T‬קם‬
‫ביעוראל‬
‫‪•• T : • :‬‬
‫כמעזה‪ ,‬ביע‪t‬‬
‫׳ ‪•• T : • :‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬
‫ראל‬ ‫ביע‪t‬‬
‫‪•• T : • :‬‬
‫בכל‬
‫העולם קם‪ .‬גם כך אני אומר‪ ,‬בכל‬ ‫אימא ‪T :‬‬
‫אנא • ‪T‬‬ ‫הכי ‪T-:‬‬ ‫אוף ‪• T‬‬
‫‪1‬‬
‫העולם ‪|T‬קם‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫באומות ‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫חכמי הגוים אין כמוהו ‪ -‬אבל‬
‫חכמי הגוים אין כמוהו‪ ,‬אבל בחכמי יע‪Jt‬ראל‬
‫בחכמי י^יראל ןקז‪ .‬אם כך‪ ,‬אלוה‬
‫אית‪ .‬אי הכי אלהא ךאית בחכמי לק‪ t‬ךאל‬
‫קזיקז בחכמי יעוךאל כמוהו‪ ,‬אינו‬
‫האלוה חקזליט‪ .‬עין בפסוק‬ ‫כוותיה לאו איהו עלאה עזליטא‪ .‬אסתכל‬
‫— —‬ ‫ך‬ ‫_ ‪. .‬‬ ‫‪ ..‬ך‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪. .‬‬

‫ותמצא קזדיקהי כראוי‪ .‬אמךהי‬

‫לו‪ :‬ודאי ןפה אמךת‪.‬‬
‫ביןרא ותעזכח דדייקנא כךקא לאות‪ .‬אמינא‬
‫מי מחיה מתים ל אלא חקדועז‬ ‫ליה ודאי שפיר קא אמרת‪.‬‬
‫ברוך הוא לבדו‪ .‬בא אלןהו‬ ‫מאן מחלה מתים אלא קךשא בריך הוא‬
‫ואליקזע והחיו מתים‪ .‬מי מוריד‬
‫גקזמים? אלא חקדוקז ברוך הוא‬
‫בלחודוי‪ ,‬אתא אללהו ואלישע ואחיו‬
‫לבדו‪ .‬בא אלןהו ומנע אותם‪,‬‬ ‫מתליא‪ .‬מאן מוריד גשמים אלא קךשא‬
‫והוךידם בתפלתו‪ .‬מי עקזה קזמים‬
‫בריך הוא בלחודוי אתא אללהו ומנע לון‬
‫וארץ? אלא הקדוקז ברוך הוא‬
‫והתקימו‬ ‫אברהם‬
‫ונחית לון בצלותיה‪ .‬מאן עבד שמלא‬
‫לבדו‪T .‬בא‬
‫‪-:•:‬ן‪:‬‬ ‫‪TT: -‬‬
‫בעמךם בגללו‪ .‬מי מנהיג את‬ ‫וארעא אלא קךשא בריך הוא בלחודוי‪,‬‬
‫העזמ^ז? אלא חקדוקז ברוך הוא‪.‬‬‫בגיניה‪.‬‬
‫‪•• • :‬‬
‫בקיומוהי‬
‫•‬ ‫‪1• :‬‬
‫אתקיימו‬
‫• ‪T|— :‬‬
‫אברהם‬
‫— ‪T T:‬‬
‫אתא‬
‫‪T T‬‬
‫בא יהו^זע וחקזהיקו וצוהו‬
‫קזיעמד על עמדו וקזקט‪ ,‬וכתוב‬
‫מאן מנהיג שמשא אלא קךשא בריך הוא‪,‬‬
‫עמד‪.‬‬
‫וירח ‪T T‬‬
‫העזמ׳ט ‪ ••T:‬־‬
‫אתא יהושע ושכיך ליה ופקיד ליה דלקום‬
‫וידם ־ ••• ‪•/‬‬‫)יהושע י( ־ •‬
‫על קיומיה ואשתכך וכתיב‪) ,‬יהושע י( וידום‬
‫חקדוקז ברוך הוא גוזר גזר דין ־‬
‫גם כך מעזה גזר גזר דין והתקים‪.‬‬
‫!עוד» ^זחקדו׳ט ברוך הוא גוזר‬
‫השמש ולרה עמד‪ .‬קךשא בריך הוא גוזר‬
‫גזרות ‪ -‬וצדיקי י^ראל מבטלים‬ ‫גזר דין אוף הכי משה גזיר גזר דין‬
‫אותם‪ ,‬קזכתוב )שנוואל‪-‬ב כג( צדיק‬
‫ואתקלימו‪ .‬ותו ךקךשא בריך הוא גוזר‬
‫מוקזל יךאת אלהים‪ .‬ועוד‪ ,‬קזהוא‬
‫מצוה אותם ללכת בדרכיו ממען‬
‫גזרין וצדיקלא ךלשראל מבטלין לו‬
‫לחתדמות לו בכל‪ .‬הלך אותו‬ ‫דכתיב‪) ,‬שמיאל ב כג( צדיק מושל יראת‬
‫פילוסוף והתגיר בכפר קזחלים‪,‬‬ ‫אלהים‪ .‬ותו ךאיהו פקיד לון למהך‬
‫וקךאו לו יוסי קטינאה‪ ,‬ולמד‬
‫תורה חךבה‪ ,‬והוא בין חכמי‬
‫באורחוי ממש לאתדמא ליה בכלא‪ .‬אזל‬
‫וצדיקי אותו מקום‪.‬‬ ‫שחלים‬
‫‪•- T :‬‬ ‫בכפר‬
‫־‬ ‫•‬ ‫ואתגייר‬
‫פילוסופא ‪TT : • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬ההוא‬
‫לחכ!הכל בפסוק‪ ,‬והרי‬ ‫כעת‬
‫וקרון ליה יוסי קטינאה‪ .‬ואוליף אורליתא‬
‫סגלא‪ .‬ואיהו בין חכימין וזכאין דההוא אתר‪.‬‬
‫השתא אית לאסהכלא בד^רא והא כתיב‪) ,‬ישעיה מ( כל הגוים כאלן נגדו‪.‬‬
‫מה‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ י ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫כתוב )ישעיה מ( כל הגוים כאין‬ ‫מלך‬ ‫אלא •מי לא יראך‬
‫•‪ : T‬־ > * ‪1 *.* * .‬‬ ‫הכא‪T *.• .‬‬
‫רבויא ‪T T‬‬
‫‪T‬‬ ‫מאי •‬
‫‪T‬‬
‫נגדו‪ ,‬מה הךבוי כאן? אלא‪ ,‬מי‬ ‫הגולם וכי מלך הגולם איהו ולאו מלך‬
‫לא יךאך מלך הגוים‪ ,‬וכי מלך‬
‫הגוים הוא‪ ,‬ולא מלך י^ראל?‬ ‫לעזראל‪ .‬אלא בכל אתר קךשא בדיך הוא‬
‫אלא בכל מקום ה?ןדועז ברוך‬ ‫אלא‬ ‫•‪T *.‬‬
‫אתקרי‬
‫• ‪••1: :‬‬
‫ולא‬
‫' ‪T :‬‬
‫לאעזהבהא ביעזראל‪,‬‬
‫— ‪T T‬‬
‫בעא‬
‫‪TT‬‬
‫הוא רצה להקזהבח ביקזראל‪,‬‬ ‫על לשראל בלחודוי‪ .‬דכתיב‪) ,‬שמות ה( אלהי‬
‫ולא נקרא ‪ -‬רק על י^ראל‬
‫לבדם׳ קזכתוב )שמות ה( אלהי‬ ‫לשראל אלהי העברים‪ ,‬וכתיב‪) ,‬ישעיה מד( כה‬
‫יעזראל אלהי העברים‪ .‬וכתוב‬ ‫אמר לל מלך לשראל‪ .‬מלך לשראל וזיאי‪.‬‬
‫כה אמר ה׳ מלך יעזראל‪ .‬מלך‬ ‫אמרו אומות העולם פטרון אהרן אית לן‬
‫יקזך^ בודאי‪ .‬אמרו אמות‬ ‫‪1 T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫העולם‪ :‬פטרון אחר לנו בעזמים‪,‬‬ ‫בשמיא דהא מלכיכון לא שליט אלא עלייכו‬
‫‪: — —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T — :‬‬ ‫•‬

‫קזהרי מלככם לא ׳טולט אלא‬ ‫בלחודיכון ועלנא לא שליט‪.‬‬

‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫עליכם לבדכם‪ ,‬ועלינו אינו‬

‫אתא ל^רא ואמר מי לא לראך מלך הגולם )נ ״ א‬
‫עזולט‪.‬‬ ‫מלבא עילאה לדדאה לון ולאלרןאה לון ולמעבד נה‪1‬ן ךעותיה‪.‬‬
‫בא הפסוק ואמר‪ ,‬מי לא יךאך‬
‫מלך הגוים ]נ״א המלך העליון לךדות בהם‬ ‫בי לף ;אתה לדחלא מןך לעילא ותתא‪ .‬בי בכל חכמי הגוים( אלין‬
‫ולהלקותם ולעשות בהם ךצונו‪ .‬כי לך ןאתה‪ ,‬ל;רא‬ ‫שליטין רברבן די ממנן עלייהו‪ .‬ובכל‬
‫ממך למעלה ולמטה‪ .‬כי בכל חכמי הגוים[ ־‬
‫אלה קזליטים גדולים הממנים‬
‫מלכותם בההוא מלכו דלעילא‪ .‬דהא ארבע‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עליהם‪ .‬ובכל מלכותם ‪-‬‬ ‫מלכוון שליטין אית לעילא ושלטין כרעותיה‬
‫במלכות ההיא קזלמעלה‪ ,‬קזהרי‬ ‫^ כל שאר עמין‪ .‬ועם כל דא לית בהו‬
‫אךבע מלכיות עזולטות‬
‫למעלה‪ ,‬ועזולטות בךצונו על כל‬
‫דפקיד‬
‫‪T :‬‬
‫כמה‬
‫‪T :‬‬
‫זעירא אלא‬
‫•‪T *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אפלו מלה‬
‫• ‪T •1‬‬ ‫‪:‬־ *‬
‫דיעביד‬
‫‪ :‬־‪* —:‬‬

‫קזאר העמים‪ ,‬ועם כל זה אין‬ ‫לון דכהיב‪) ,‬יניאל י( וכמצביה עביד בחיל‬
‫בהם קזןעעזה אפלו דבר קטן‬ ‫שמןא ודיירי ארעא‪ .‬חכמי הגוים אנון ממנן‬
‫אותם‪: ,‬כמו‬ ‫עזצוה‬ ‫אלא ‪:‬כמו‬
‫‪ T‬׳‬ ‫•‪T‬‬
‫קזכתוב )דניאל ד< וכךצונו עועזה‬
‫‪T •/‬‬
‫ורברבן דלעילא ךחכמתא ללהון מנייהו‬
‫בצבא העזמים ולדידי הארץ‪.‬‬ ‫הוה‪ .‬בכל מלכותם מלכותא דשליט כמה‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪TT‬‬

‫חכמי הגוים ‪ -‬אותם הממנים‬ ‫דאתמר‪ .‬ודא הוא קרא כפשטיה‪.‬‬

‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪?:‬ד‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫והגדולים קזלמעלה קזחכמתם‬
‫היא מהם‪ .‬ובכל מלכותם ‪-‬‬ ‫אבל בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם‪ .‬האי‬
‫המלכות העזלטת‪ ,‬כמו קזנאמר‪.‬‬ ‫אשכחנא בספרי קךמאי‪ ,‬דאנון‬
‫וזה המקרא כפעזוטו‪.‬‬ ‫משתין וחךלין אף על גב דאתפקןךן על‬
‫אבל בכל חכמי הגוים ובכל‬
‫מלכותם ‪ -‬את זה מצאנו בספרי‬ ‫מלין דעלמא ופקיד לכל חד למעבד‬
‫הךאעזונים‪ ,‬קזאותן מךכבות‬ ‫עבילהא‪ ,‬מאן הוא )כתימא י‪,‬ךיעא ולא כרעותיה(‬
‫וצבאות‪ ,‬אף על גב קזנתמנו על‬ ‫דיעביד שום חד מנייהו כמוך‪ .‬בגין דאנת‬
‫דברי העולם ומנה לכל אחד‬
‫לעע‪1‬ות פעלתו‪ ,‬מיהו ]נסתר‪5‬ןדוש ולא‬ ‫רשים בעילדא‪ ,‬ואת רשים כעובדך מכלהו‪.‬‬
‫כךצונו[ קזיעקזה ׳טום אחד מהם‬ ‫ודא הוא מאין כמוך לן‪ ,‬מאן הוא סתימאה‬
‫כמוך? בגלל קזאתה רעזום‬
‫בעלוי‪ ,‬ואהה רעזום במעקזף מכלם‪ .‬וזהו מאין כמוף ה׳‪ .‬מיהו נסתר קדועז ׳טיעקזה ויהיה כמוך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫מו‬

‫למעלה ולמטה ויהיה דומה לף‬‫לןדיעזא ך!עביד ולהוי כמוך עילא ותתא‪.‬‬
‫במל? מעע‪1‬ה המלך הקןדועז‪,‬‬ ‫קדיעזא‬ ‫דמלכא‬ ‫עובדא‬ ‫בכל‪,‬‬ ‫לזי‬ ‫דמי‬ ‫ויהא‬
‫‪T‬‬ ‫— ן•‬ ‫‪T : — :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪' T :‬‬ ‫‪^T‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪. . .‬‬
‫׳טמים וארץ‪ .‬אבל הם )ישעיה‬
‫שמלם וארץ‪ ,‬אבל אנון )ישעיה מד( תהו‬
‫מ ס חהו וחמודיהם בל יועילו‪.‬‬
‫וחמודיהם בל יועילו‪ .‬בקוךשא בדיך הוא‬
‫בקןדועז־ברוך־הוא כתוב בראעזית‬
‫בךא אלהים וכו‪ /‬במלכותם כתוב‬
‫כתיב בראשית ברא אלהים וגד‪ ,‬במלכותם‬
‫והארץ היתה תהו ובהו‪.‬‬
‫אמר רבי ׳טמעון לחברים‪ ,‬בני‬ ‫היתה תהו ‪T‬ובהו‪.‬‬ ‫כתיב והארץ‬
‫‪T : T 1 VT T :‬‬ ‫‪• :‬‬
‫יקעזט‬
‫אחד •מכם ‪ :‬־‪•• 1‬‬ ‫אמר רבי שמעון לחבתיא בני הלולא‬
‫כל ‪T •/‬‬‫הלולא זו‪,‬׳ ‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫קעזוט אחד לכלה‪ .‬אמר לרבי‬
‫דא‪ ,‬כל חד מנכון ללןשט קשוטא‬
‫אלעזר בנו‪ ,‬אלעזר‪ ,‬הן מתנה אחת‬
‫חד לכלה‪ .‬אמר לרבי אלעזר בריח‪.‬‬
‫לכלה‪ ,‬עזהרי מחר יסתכל ]הקרוש‬ ‫‪...‬‬ ‫‪. .‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫למחר‬
‫ברוך הוא[ ]נ״א בה[ כעזיכנס לחפה‬
‫‪TT:‬‬
‫דהא‬ ‫‪T:‬‬
‫לכלה‬
‫‪T —:‬‬
‫נבזבזא —חד‬
‫‪T : : —:‬‬
‫אלעזר —הב‬ ‫‪TT:V‬‬
‫באותם עזירים ועזבחים )אצעדות‬
‫אסתכל )קךעא נריןי הוא( )נ״א בה( כד לעול‬
‫וצכלידים( עזנותנים לה בני ההיכל‬
‫לעמד לפניו‪.‬‬‫לחופה באנון שירין ושבחין דלהבו לה‬
‫פתח רבי אלעזר ואמר‪) ,‬שיר ג( מי‬ ‫בני היכלא לקלימא לןמיה‪.‬‬
‫זאת עלה מן המדבר וגו׳‪ .‬מי זאת‬
‫ואמר )שיר השירים ג( •מי זאת‬
‫‪ -‬הכלל עזל עזני קדועזים ^ל עזני‬ ‫‪- T :‬‬
‫אלעזר‬
‫•‪T T : *.‬‬
‫רבי‬‫* *‬
‫פתח‬‫‪ 7‬־‬
‫עולה מן המךבר וגד‪ ,‬מי זאת‪ ,‬כללא‬
‫עולמות בחבור אחד ו?ן^ר אחד‬
‫קד׳טים‪.‬‬
‫ק׳דעז ‪• T|T‬‬
‫להיות ‪•.•1‬‬
‫ממעז • ‪:‬‬
‫עלה ‪T -‬‬
‫‪T -‬‬
‫ךתרין קדושין דתרין עלמין בחבורא חךא‬
‫עזהרי קרעז קןדעזים מ״י‪ ,‬ומתחבר‬
‫קדש‬
‫עם זא״ת כדי להיות עולה‪ ,‬עזהיא‬‫ו*‪*.‬‬
‫למהוי‬
‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬
‫ממש‬ ‫‪T -‬‬
‫עולה‬
‫‪T‬‬
‫חדא‪.‬‬‫‪TT‬‬
‫וקשורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪1• :‬‬

‫קדשין‪ .‬דהא קדש קדשין מ״י‪ .‬ואתחברא‬

‫קרעז ?ןךעזים‪ .‬מן המךבר ‪ -‬עזהרי‬
‫מן המךבר ןךעזה להיות כלה‬ ‫בזא״ת‪ .‬בגין למהוי עולה ךאיהי קדעז‬
‫ולהכנס לחפה‪ .‬ועוד‪ ,‬מן המךבר‬
‫קדשין‪ .‬מן המךבר דהא מן המךבר ירתא‬
‫היא עולה‪ ,‬כמו ענאמר )שיר ד(‬
‫למהוי כלה ולמיעל לחפה‪ .‬תו מן המךבר‬
‫ומדברך נאוה‪ .‬באותו מךבר עזל‬
‫לחעז בעזפתים היא עולה‪.‬‬
‫איהי עולה כמה דאת אמר‪) ,‬שיר השירים ד(‬
‫‪7‬‬ ‫‪.. T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• •‬
‫) שמואל‪-‬א‬ ‫‪!^.‬נינו‪ ,‬מהו ^כתוב‬
‫האלה אלה הם‬
‫ומךברך נאוה בההוא מךבר)דףיע״ב( דלחישו‬
‫ח האלהים‬
‫האלהים המכים את מצרים בכל‬ ‫בשפוון איהי עולה‪.‬‬
‫מכה במדבר‪ ,‬וכי כל מה עזעעזה‬
‫ותנען מאי לכתיב‪) ,‬שמיאל א י( האלהים‬
‫להם הקןדועז ברוך הוא במדבר‬
‫האדירים האלה אלה הם האלהים‬
‫הןה? והרי ביעזוב זה הןה ! אלא‬
‫במדבר ‪ -‬בךבור‪ ,‬כמו עזנאמר‬‫המכים את מצרים בכל מכה במלבר‪ .‬וכי‬
‫)שיר ח ומדברך נאוה‪ ,‬וכתוב‬‫כל לעבד לון קלשא בריך הוא במלבר הוה‪,‬‬
‫)תהלים עה< ממדבר הרים‪ .‬גם כך‬
‫עלה מן המדבר ‪ -‬מן המדבר‬ ‫בדבורא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫אלא במדבר‪,‬‬ ‫‪TV‬‬
‫הוה‪.‬‬‫‪TT‬‬
‫בישובא‬
‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫והא‬‫‪T :‬‬
‫כמא לאה אמר‪) ,‬שיר השירים ד( ומדברך נאוה‪.‬‬
‫ודאי‪ .‬באותו דבר ^ל הפה היא‬
‫עולה ונכנסת בין כנפי האמא‪,‬‬
‫וכתיב‪) ,‬תהלים עה( ממלבר הרים‪ .‬אוף הכי‬
‫ואחר כך בדבור י‪1‬ךךת ועז‪1‬ךה‬
‫עולה מן המלבר‪ ,‬מן המלבר ודאי‪ .‬בההיא‬
‫בדבורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ולבתר‬
‫‪- T:‬‬
‫דאמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T • :‬‬
‫מלה לפומא איהי סלקא ואעלת בין גלפי‬
‫מז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ י ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫על ךאעזי העם הקןדו׳‪:‬צ‪.‬‬ ‫קדיעזא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫דעמא‬ ‫‪T -:‬‬ ‫ועזריא ‪-‬על ••ריעזיהו‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫נחתא‬
‫‪T : -‬‬
‫איך ע^ה בךבור? עזהרי‬ ‫היך סלקא בךבורא‪ .‬דהא בעזירותא כד ‪3‬ר‬
‫בהתחלה‪ ,‬כעזבן אךם קןם בם?ןר‪,‬‬
‫ועז לו לברך לךב‪1‬נ‪ 1‬בעזעה‬ ‫לברכא‬
‫‪T :T :‬‬
‫ליה‬ ‫••‬
‫בצפרא •אית‬ ‫‪T: - :‬‬
‫קאים‬‫‪• |T‬‬
‫‪T‬נעז‬
‫עזפקןח עיניו‪ .‬איך מברך? כך היו‬ ‫למאריה‪ .‬בעזעהא ךפלןח עינ‪1‬י היך מברך‪.‬‬
‫עועזים חסידים ךאעזונים ‪ :‬ננזלה‬
‫עזל מים היו נותנים לפניהם‪,‬‬
‫הכי הוו עבדי חסידי קךמאי‪ .‬ננזלא ךמייא‬
‫ובץמן עזמתעוךרים בלילה‪,‬‬ ‫הוו יהבי קמייהו‪ ,‬ובזמנא דאתערו בליליא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך|‬

‫ועומדים‬ ‫ידיהם‪,‬‬ ‫רוחצים‬ ‫אסחן לדליהו‪ .‬וקלימי ולעאן באורייתא‬

‫ועוסקים בתורה ומבךכים על‬
‫קריאתה‪ .‬וכעזהתךנגול קורא‪ ,‬אז‬
‫ומברכי ^ קריאתה‪ .‬וכד המגולא ?]רי וכדין‬
‫חצות הלילה ממעז‪ ,‬ואז הקדוען‬ ‫פלגות ליללא ממעז‪ ,‬וכדין קךשא כריך הוא‬
‫ברוך הוא נמצא עם הצדיקים‬ ‫אעזתכח עם צדיקליא בגנתא ךעדן‪ .‬ואסיר‬
‫בגן עדן‪ .‬ואסור לברך בודים‬
‫בזמאות ומזהמות‪] ,‬ומברכים[‪ ,‬וכך‬
‫לברכא בידלן מסואבות ומזהמות‪) .‬יסבךכיז(‪.‬‬
‫כל עזעה‪.‬‬ ‫וכן כל עזעתא‪.‬‬
‫בגלל עזבעזעה עזבן אדם ועזן‪,‬‬ ‫פרחא‬ ‫רוחיה‬ ‫נאים‪,‬‬ ‫בגין דבעזעתא דבר ‪T‬נעז‬
‫‪T:T‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪ • :‬ן‬
‫רוחו פורחת ממנו‪ .‬ובעזעה‬
‫עזרוחו פורחת ממנו‪ ,‬רוח טמאה‬
‫מניה‪ .‬ובעזעתא ךרוחיה פרחא מניה‪,‬‬
‫מזמנת ועזורה ^ ןדיו ומטמאת‬ ‫ומסאב‬
‫‪- T :‬‬ ‫ועזריא ‪-‬על ‪:‬ידוי‬ ‫זמין ‪T : T :‬‬
‫‪| • -‬‬ ‫מסאבא‬
‫‪T-:T:‬‬ ‫רוחא‬
‫‪T‬‬
‫אותם‪ ,‬ואסור לברך בהם ללא‬ ‫ואי‬ ‫נטילה‪.‬‬ ‫בלא‬ ‫בהו‬ ‫לברכא‬ ‫ואסיר‬ ‫לון‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪ : 1‬־ •‬
‫נבזילה‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬אם כך‪ ,‬הרי‬
‫ביום כעזאיננו ןעזן ורוחו לא‬
‫פרח‬ ‫‪-T‬‬
‫ולא‬ ‫‪T:‬‬
‫נאים‬ ‫‪•T‬‬
‫דלא‬
‫‪T:‬‬
‫ביממא‬
‫• ‪T T‬‬
‫הכי ‪T‬הא‬ ‫‪•T‬‬
‫תימא *אי‬‫••‪T‬‬

‫פורחת ממנו ולא עזורה עליו‬ ‫רוחיה מניה ולא עזריא עליה רוחא מסאבא‬
‫■ך ‪■ —.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪ :‬־ **‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* **‬

‫ריח טמאה‪ ,‬וכעזנכנס לבית‬ ‫וכד עאל לבית הכסא לא לברך ולא יל^רא‬
‫חכסא לא יברך ולא יקךא בתורה‬
‫אפלו דבר אחד עד עזיךחץ ודיו !‬
‫ואי‬‫דיסחי ‪. .‬ידוי‪. . .‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫חדא ‪-‬עד‬ ‫מלה ‪T T‬‬ ‫אפלו • ‪T‬‬ ‫•‬ ‫בתורה‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ואם תאמר בגלל עזהם מלכלכים‬ ‫תימא בגין דמלוכלכים אנון‪ ,‬לאו הכי הוא‪,‬‬
‫‪ -‬לא כך הוא‪ ,‬במה התלכלכו?‬ ‫במה אתלכלכו‪ .‬אלא ווי לבני עלמא ךלא‬
‫אלא אוי לבני העץם עזלא‬
‫מעזגיחים ולא יוךעים על כבוד‬
‫מעזגיחין ולא יךעין ביל^רא ךמאריהון ולא‬
‫דבונם ולא יוךעים על מה עומד‬ ‫חדא •אית‬ ‫רוחא ‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫עלמא‪.‬‬‫קיימא ‪T : T‬‬ ‫מה ‪T : l T‬‬ ‫על ־‬ ‫ידעי ־‬
‫‪••:T‬‬
‫העולם‪ .‬ועז רוח אחד בכל בית‬ ‫בכל בית הכסא דעלמא דעזריא תמן ואתהני‬
‫— ‪..‬‬ ‫— ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ ..‬ך‬

‫כסא עזבע^ם עזעזם עזורה ונהנה‬

‫מאותו לכלוך ובזנפת‪ ,‬ומוד‬
‫אנון‬
‫‪1‬‬ ‫על ‪.‬‬ ‫עזרי ‪-‬‬ ‫ומיד ‪••T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫וטנופא‬
‫‪T‬‬ ‫לכלוכא ‪• :‬‬‫‪T‬‬ ‫מההוא • ‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫עזורה על אותן אצבעות ודי חבן‬ ‫אצבעאן דידוי ךבר נעז‪.‬‬

‫אךם‪.‬‬ ‫פתח רבי עזמעון ואמר כל מאן דחדי באנון‬
‫בתח רבי עזמעון ואמר‪ ,‬כל מי‬
‫עזעזמח באותם המועדים ולא‬ ‫לקדעזא‬
‫‪*.. :‬ו ‪T :‬‬
‫חולקיה‬ ‫‪• T‬‬
‫‪ T ••1‬מועדיא ולא ‪ T‬יהיב‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫נותן חלק לקדועז־ברוך־הוא‪,‬‬ ‫בריך הוא‪ ,‬ההוא רע עץ עזטן עזונא אותו‬

‫אותו רע עין‪ ,‬עזבזן עזונא אותו‬ ‫וכמה‬ ‫מעלמא‬ ‫וסליק ‪• • 1‬ליה‬ ‫מקטרג ••ליה‬ ‫וקא‬
‫‪T - :‬‬ ‫•• ‪T : T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪ :‬־‪: 1‬‬ ‫‪lT :‬‬
‫ומקטרג עליו ומסלקו מהעץם‪,‬‬
‫וכמה צרות על צרות מסובב לו‪.‬‬ ‫עקו על עקו מסבב ליה‪ .‬חולקיה ךקוךעזא‬
‫חלק חקדועז ברוך הוא לעזמח‬ ‫בריך הוא‪ ,‬למחלי למסכני כפום מה מכיל‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג תשרי‬
‫מח‬

‫עניים כפי מה עזיכול לעעזות‪.‬‬ ‫למעבד‪ .‬בגין דלןךעזא בדיך הוא ביו־מייא‬
‫בגלל עזהקןדועז ברוך הוא בימים‬ ‫אלין אתי למחמי לאפון מאנין תבידין דיליה‪,‬‬
‫אלו בא לךאות אותם כלים‬
‫עזבודים עזלו‪ ,‬ונכנס עליהם‪,‬‬ ‫ועאל עלייהו וחמי ללא אית להו־ן למחליי‬
‫ורואה עזאיץ להם לקזמח‪ ,‬ובוכה‬ ‫ובכי עלייהו‪ .‬סליק לעילא לחרבא עלמא‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫! ‪• • :‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬

‫עליהם‪ .‬עולה למעלה ורוצה‬

‫אתאן בני מתיבתא קמיה ואמרי ךבון‬
‫׳‬
‫להחריב את העולם‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫באים בני היעזיבה לפניו‬ ‫עלמא‪ .‬רחום וחנון אתקריאת‬

‫ואומרים‪ :‬ובון העולם‪ ,‬רחום‬ ‫לתגלגלון רחמך על בנך‪ .‬אמר לון וכי עלמא‬
‫וחנון נקראת‪ ,‬יתגלגלו רחמיך‬ ‫לא עבלית ליח אלא על חס״ד לכתיב‪) ,‬תהלים‬
‫על בניך ! אמר להם ‪ :‬וכי העולם‬
‫לא עעזיתיהו אלא על חסד‪,‬‬ ‫פט( אמרתי עולם חסד יבנה‪ ,‬ועלמא על רא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪V T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬

‫׳‪:‬צכתוב )תהלים פט( אמרתי עולם‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫קיימא‪ .‬אמרי קמיה מלאכי עלאי‪ .‬רבון‬
‫חסד יבנה‪ ,‬והעולם על זה קים‪.‬‬
‫‪•/‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••• ‪•/‬‬
‫עלמא הא פלניא דאכיל ורוי ויכיל למעבד‬
‫חמלאכים‬ ‫לפניו‬ ‫אומרים‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫העליונים‪ :‬רבוץ העולם‪ ,‬הרי‬ ‫טיבו עם מסכני ולא ןהיב לון מידי‪ .‬אתי‬
‫פלוני עזאכל ועזתה דכול לעעזות‬ ‫ההוא מקטרגא ותבע ךעזו ורדף אבתריח‬
‫חסד עם העניים ולא נתן להם‬
‫דבד‪ .‬בא אותו מקטךג ומבקען‬
‫דההוא בר נעז‪.‬‬
‫רעזות‪ ,‬ורודף אחר אותו איען‪.‬‬ ‫מאן לן בעלמא גדול מאברהם דעבד‬
‫‪--------:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬

‫מי לנו בעולם גדול מאברהם‬ ‫טיבו לכל בריין‪ .‬ביומא ךעבד‬
‫עזעע{ה חסד לכל חבריות‪ .‬ביום‬
‫׳טעעזה מ׳טתה מה כתוב? )בראשית‬
‫מעזהןיא‪ ,‬מה כתיב‪) ,‬בראשית כא( וערל הילד‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪••• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T T •/‬‬

‫כא( ויגדל חןלד ויגמל ^עעז‬ ‫_דגמל‪ .‬ויעש אברהם מעזתה גדול ביום‬
‫אברהם מעזהה גדול ביום הגמל‬ ‫הגמל את יצחק‪ .‬עבד אברהם משתייא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫“‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫•‬
‫את יצחק‪ .‬עעזה אבךהם מקזתה‬
‫וקךא לכל גדולי חדור לאותה‬
‫והרא לכל רברבי דרא לההיא סעודתא‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬ח־‬

‫סעודה‪ .‬ולמדנו‪ ,‬בכל סעודת‬

‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ותנינן בכל סעודתא דחדוה‪ ,‬ההוא‬
‫—‬ ‫‪T : * . * :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪* T :‬‬

‫קזמחה אותו מקטרג הולך‬ ‫מקטרגא אזיל וחמי אי ההוא בר נש‬

‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪:‬‬
‫הקדים‬
‫אדם • ‪:‬ו ­‬ ‫‪:‬ורואה‪• .‬אם אותו‬
‫‪T T‬‬

‫הסד לעניים והעניים בבית ‪-‬‬

‫אקדים טיבו למסכני‪ .‬ומסכני בביתא‪,‬‬
‫אותו מקטךג נפרד מאותו בית‬ ‫ההוא מקטרגא אתפרש מההוא ביתא ולא‬
‫ולא נכנס ׳טם‪ .‬ואם לא ‪ -‬נכנס‬ ‫עאל המן‪ ,‬ואי לאו עאל תמן‪ .‬וחמי‬
‫לעזם ורואה ערבובןה עזל עזמחה‬
‫בלי עניים ובלי חסד עזהקדים‬
‫ערבוביא דחדוה בלא מסכני ובלא טיבו‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪T : *.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫לעניים‪ ,‬עולה למעלה ומקטרג‬ ‫ךאקדים למסכני‪ ,‬סליק לעילא ומקטרגא‬

‫עליי‪.‬‬ ‫עליה‪.‬‬
‫כיון ׳טהץמין אברהם את גדולי‬
‫חדור‪ ,‬ן‪.‬רד חמקטךג ועמד על‬ ‫אברהם כיון דזמין לרברבי דרא‪ ,‬נחת‬
‫הפתח כמו עני‪ ,‬ולא היה מי‬
‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬
‫מקטרגא וקם על פתחא כגוונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: : I-‬‬ ‫‪:‬‬
‫קזןקזגיח בו‪ .‬אבךהם הןה מעזמען‬ ‫דמסכנא ולא הוה מאן דאשגח ביה‪ .‬אברהם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫את אותם המלכים וחגדולים‪.‬‬
‫עזךה היניקה בנים לכלם‪ ,‬עזלא‬ ‫הוה משמש לאנון מלכין ורברבין‪ .‬שרה‬
‫היו מאמינים כעזהולידה‪ ,‬אלא‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪-‬ך‬
‫אוניקת בנין לכלהו‪ ,‬דלא הוו מהמנין כד‬
‫מט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ י ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫אמרו‪ ,‬אסופי הוא‪ ,‬והביאו אותו‬‫אידוי אולידת אלא אמרו אסופי הוא ומן‬
‫מץ העזוק‪ .‬מעזום כך הביאו את‬ ‫עזוקא איתיאו ליה‪ .‬כגין כך אתיין בנייהו‬
‫בניהם עמם‪ ,‬וננזלה אותם עזךה‬
‫והיני?ןה אותם לפניהם‪ .‬זהו‬ ‫בהדייהו ונטלת לון עזרה ואוניקת לון‬
‫עזכתוב )שם( מי מלל לאברהם‬ ‫קמייהו‪ .‬הדא הוא דכתיב‪) ,‬בראשית כא( מי מלל‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪|T‬‬

‫היניקןה בנים קזךה‪ .‬בנים ודאי‪.‬‬

‫)דף יא ע״א( לאברהם הניקה בנים שרה‪ ,‬בנים‬
‫והמקטרג ההוא על הפתח‪ .‬אמךה‬ ‫■ד•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪| T • • • : -‬‬ ‫‪:‬‬

‫אלהים‪.‬‬‫עעזה •לי ‪• •••:‬‬

‫ודאי‪ .‬וההוא מקטרגא על פתהא‪ .‬אמרה‬
‫עזרה‪: ,‬צחק‪T T 1‬‬
‫‪ TT‬׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: : | — :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫— ‪T‬‬

‫מיד עלה המקטרג ההוא לפני‬ ‫צחוק עשה לי אלהים‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫הקדועז ברוך הוא‪ ,‬ואמר לו‪ :‬ובון‬

‫העולם‪ ,‬אתה אמךת אבךהם‬
‫מןד סליק ההוא מקטרגא קמי קךשא בריף‬
‫אוהבי‪ ,‬עעזה סעודה ולא נתץ לך‬‫הוא ואמר ליה ךבון עלמא אה אמרת‬
‫הקריב‬
‫לעניים‪,‬׳ ‪:‬ולא • ‪•1:‬‬ ‫לך‬ ‫יהב‬ ‫ולא‬
‫דבר ‪:‬ולא ‪: T‬־ • •‬
‫‪^T‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T:‬‬
‫סעודתא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫עבד‬
‫‪ —:‬־‬
‫אוהבי‪,‬‬
‫‪:‬־•‬
‫אברהם‬
‫— ‪TT:‬‬
‫לפניך אפלו יונה אחת‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫אמרה עזרה עזצחקת בה‪ .‬אמר לו‬
‫מידי‪ ,‬ולאו למסכני‪ ,‬ולא קריב קדמך אפילו‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ :‬מי בעולם‬ ‫אמר‬
‫‪—T‬‬
‫דהייכת ‪T‬בה‪.‬‬
‫־‬ ‫‪ :‬־‬
‫שרה‬
‫‪:‬‬
‫אמרת‬
‫—‬ ‫‪T‬‬
‫יונה— הד‪TT .‬ותו‬
‫‪: T‬‬
‫כאברהם? ולא זז מקום עד‬ ‫ליה קךשא בריך הוא מאן בעלמא‬
‫עזבלבל כל אותה עזמחה‪ ,‬וצוה‬
‫הקדועז ברוך הוא להקריב את‬
‫כאברהם‪ .‬ולא זז מתמן‪ ,‬עד דבלבל כל‬
‫יצחק קךבן‪ ,‬ונגזר על ע{ךה‬ ‫ההיא חדוה‪ ,‬ופקיד קךשא בריך הוא‬
‫עזתמות על צער בנה‪ .‬כל אותו‬ ‫למד^רב ללצחק קךבנא‪ .‬ואתגזר על שרה‬
‫הצער גרם עזלא נתן דבר לעניים‪.‬‬
‫פתח רבי עזמעון ואמר‪ ,‬מהו‬
‫דתמות על צערא דברה‪ .‬כל ההוא צערא‬
‫— ‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזכתוב )ישעיה לח(וץסב חץקץהו פניו‬ ‫גרים‪ ,‬דלא יהיב מידי למסכני‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬

‫אל הקיר ויתפלל אל ה׳ ‪ -‬בא‬ ‫פתח רבי שמעון ואמר מאי לכתיב‪) ,‬ישעיהלח(‬
‫תךאה כמה הוא הכח החזק עזל‬
‫התורה וכמה הוא עליון על הכל‪.‬‬
‫ויסב חזקיהו פניו אל הקיר וןתפלל‬
‫עזכל מי עזמעזתדל בתוךה‪ ,‬לא‬ ‫אל יי‪ .‬הא חזי‪ ,‬כמה הוא חילא תקיפא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬ן‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫פוחד מעליונים ותחתונים‪ ,‬ולא‬ ‫דאורייתא‪ ,‬וכמה הוא עלאה על כלא‪ .‬דכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫פוחד מחלאים רעים עזל העולם‪,‬‬
‫מעזום עזהוא אחוז בעץ החיים‬
‫מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעילאי‬
‫‪ ■ . . .‬ך ‪. .‬‬ ‫■ ך ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪----------- .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫■ך‬

‫ולומד ממנו בכל יום‪.‬‬ ‫ומתתאי‪ .‬ולא לחיל ממרעין בישין דעלמא‪.‬‬
‫שהרי התורה מלמדת אךם ללכת‬ ‫בגין דאיהו אחיד באילנא לחיי דליף מיניה‬
‫בדרך אמת‪ ,‬תלמד אותו עצה איך‬
‫ןעזוב לפני ךבונו לבטל את אותה‬
‫בבל יומא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הגזךה‪ .‬עזאפלו אם נגזר עליו‬ ‫להא אותיתא תוליף לבר נש למיזל בארה‬
‫עזלא תתבטל הגזךה הזו ‪ -‬מןד‬ ‫קשוט‪ .‬הוליף ליה עיטא היך ןתוב‬
‫מתבטלת ומסתלקת ממנו ולא‬
‫שורה על האדם בעולם הזה‪.‬‬ ‫קמי מאריה לבטלא ההיא גזרה‪ .‬דאפילו‬‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪... .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך ‪. .‬‬ ‫— ן••‬

‫ומשום כך צריך האךם להשתדל‬ ‫אתגזר עליה ללא יתבטל האי גזלה‪ ,‬מיד‬
‫בתורה ןמים ולילות ולא ןסור‬ ‫אתבטל ואסתלק מניה ולא שתא עליה לבר‬
‫ממנה‪ .‬זהו שכתוב )יהושעא< והגית‬
‫נש בהאי עלמא‪ .‬ובגין כך בעי ליה לבר נש‬
‫)יהושע‬ ‫לאשהדלא באוריתא יממא ולילי ולא יתעדי מינה הדא הוא דכתיב‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬

‫א( והגית בו יומם ולילה‪ .‬ואי אתעדי מינה‬

‫בו יומם ולילה‪ .‬ואם סר מן ההוירה‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.. -‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫ך‬

‫או נפרד ממנה‪ ,‬כאלו נפרד מעץ‬

‫דאורייתא או אתפרעז מינה באלו אתפרעז‬
‫החיים‪.‬‬
‫בא ךאה עצה לאדם ‪ -‬כעזהוא‬ ‫‪.‬מאילנא דחיי‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■‬
‫ד ■ד‬ ‫;‬

‫תא חזי‪ ,‬עיטא לבר נעז‪ ,‬כד איהו סליק‬

‫עולה בלילה על מטתו‪ ,‬צריך‬ ‫ן‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך ‪. .‬‬ ‫ן‬

‫לקבל עליו את המלכות עזלמעלה‬

‫לפניו‬
‫בליליא על עךסיה בעי לקבלא עליה‬
‫למסר ‪TT :‬‬ ‫ולהקדים • ‪:‬‬
‫עזלם ‪• 1: - :‬‬
‫‪:‬בלב ‪•• T‬‬
‫מלכותא דלעילא בלבא עזלים ולאקדמא‬
‫את פקדון נפקזו‪ ,‬ומיד נצול מכל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫לממסר קמיה פקדונא ךנפעזיה ומיד‬

‫המחלות הרעות ומכל הרוחות‬
‫ובבקר‪,‬‬
‫עליו‪ .‬־ •••‪ 1‬׳‬‫קזולטים ‪T T‬‬ ‫הרעות ‪:‬ולא‬
‫אעזתזיב מכל מרעין ביעזין ומכל רוחין‬
‫כקזקם ממטתו‪ ,‬צריך לברך‬
‫‪• :‬‬ ‫‪TT‬‬

‫לביתו‪,‬‬ ‫ביעזין ולא שלטין עליה‪ .‬ובצפרא קם‬

‫ולהכנס‬ ‫לןבונו‪,‬‬
‫מעךסיה בעי לברכא למאריה ולמיעל‬
‫ולהקזהחוות לפני היכלו ביךאה‬
‫רבה‪ ,‬ואחר כך ית ^ל הפלתו‪.‬‬
‫ויקח עצה מאותם האבות‬
‫לביתיה ולמסגד קמי היכליה בךחילו‬
‫סגיא‪ ,‬ובתר כן יצלי צלותיה ויסב עיטא‬
‫הקדוקזים‪ ,‬׳טבתוב )תהלים ה( ואני‬
‫מאנון אבדון קדיעזין דכהיב‪) ,‬תהלים ה( ואני‬
‫ברב חסדך אבוא ביתך אקזהחוה‬
‫אל היכל קדקזך ביךאתך‪.‬‬
‫אל‬
‫כך פךקזוה‪ ,‬קזלא צריך לאדם‬
‫חסךף אבוא ביתך אעזהחוה‬ ‫ברב‬
‫להכנס לבית הכנסת אלא אם‬ ‫היכל קךעזך ביראתך‪.‬‬
‫נמלך בךאקזונה באברהם יצחק‬
‫הכי אוקמוה לא לבעי ליה לבר נש‬ ‫■ך‬ ‫‪— .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪** :‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬
‫דעקב‪ ,‬מעזום קזהם תקנו ההפלה‬
‫לעאלא לבי כנישתא אלא אי אמליך‬
‫לפני הקדו׳ט ברוך הוא‪ .‬זהו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בקךמיתא באברהם יצחק ויעקב‪ ,‬בגין‬

‫קזכתוב ואני ברב חסדך אבוא‬
‫ביתך ‪ -‬זה אברהם‪ .‬אקזהחוה אל‬
‫דאנון תקינו צלותא לקמי קךשא בריך‬
‫היכל קדקזך ‪ -‬זה יצחק‪ .‬ביךאתך ‪-‬‬
‫הוא‪ .‬הדא הוא לכתיב ואני ברוב חסדך‬
‫זה יעקב‪ .‬וצריך להכלילם בראקז‪,‬‬
‫אבוא ביתך‪ ,‬דא אברהם‪ .‬אעזהחוה אל‬
‫ואחר כך יכנס לבית הכנסת‬
‫ויתפלל הפלתו‪ .‬אז כתוב)ישעיהמט(‬
‫היכל קלשך‪ ,‬דא לצחק‪ .‬ביראתך‪ .‬דא‬
‫ויאמר לי עבדי אהה יעזראל אקזר‬
‫יעקב‪ .‬ובעי לאכללא לון בלישא‪ ,‬ובתר כן‬
‫בך אתפאר‪.‬‬
‫ליעול לבי כנעזהא ויצלי צלותיה‪ .‬כלין‬
‫ךבי פינחס היה מצוי לפני רבי‬
‫ךחומאי בחוף ים כןךת‪ ,‬ואדם‬
‫כתיב‪) .‬ישעיה מט( ויאמר לי עבלי אהה‬
‫גדול וקקזיעז ימים היה‪ ,‬ועיניו‬
‫פינחס‪,‬‬
‫ישראל אשר בך אתפאר‪.‬‬
‫לרבי • ‪' T :‬‬
‫אמר ‪ :‬־ •‬
‫פסקו מלראות‪ T .‬־‬ ‫\‬ ‫^‬
‫רבי פינחס הוה שכיח קמי דרבי רחומאי‬
‫!דאי קזמעהי קזליוחאי חברנו י׳ט‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—ן ‪. .‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫מרגלית אבץ טובה‪ ,‬והסתכלתי‬

‫בכיף למא לגנוסר‪ .‬ובר נש _רב‬
‫באור המךגלית ההיא קזיוצא‬
‫וקעזישא ליומין הוה ועינוי אסתליקו‬
‫כאור ה^מקז מנךתיקה והאיךה‬
‫מלמחמי‪ .‬אמר לרבי פעחס ודאי עזמענא‬
‫את כל העולם‪ ,‬ואותו האור עמד‬
‫מן העזמים לארץ והאיר את כל‬
‫אבן‬ ‫מרגלית‬ ‫חברנא •אית ••ליה‬ ‫דיוחאי‬
‫*‪1 *.* *.‬‬ ‫—‪• T :‬‬ ‫— ‪T T:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬
‫העולם עד קזץקזב עתיק הץמים‬
‫מרגלית‬‫‪• T :-‬‬
‫דההיא‬
‫‪ :‬־ •‬
‫בנהורא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫טבא‪ ,‬ואסהכלית‬ ‫‪TT‬‬
‫נפקא כנהירו דשמשא מנרתקה ונהרא כל עלמא‪ .‬וההוא נהזרא‬
‫נא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ יא ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫דעזב על הכסא כךאוי‪ .‬והאור‬ ‫קאים מעזמיא לארעא ונהיר כל עלמא‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•| T‬‬

‫ההוא כלל הכל בביתף‪ ,‬ומהאור‬ ‫עד דןתיב עתיק יומין דתיב על כרסייא‬
‫קזנכלל בביתף יצא אור דק ו?ןטץ‪,‬‬
‫דצא החוצה והאיר את כל‬ ‫כלא‬
‫‪T‬‬ ‫כליל‬
‫‪• T‬‬ ‫נהורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫וההוא‬
‫‪- :‬‬ ‫כדקא ‪:‬יאות‪.‬‬
‫‪lT : :‬‬
‫הע ^ס‪ .‬אקזרי חלקף‪ .‬צא‪ ,‬בני‪,‬‬ ‫בביתך‪ .‬ומנהורא דאתכליל בביתך‪ .‬נפק‬
‫צא‪ ,‬ולך אחר המךגלית ההיא‬ ‫נהירו דקיק וזעיר ונפיק לבר ונהיר כל‬
‫עזמאירה את כל העולם‪ ,‬קזהרי‬
‫הקזעה עומדת לך‪.‬‬ ‫עלמא‪ .‬זכאה הולקך‪ .‬פוק ברי‪ ,‬פוק‪ ,‬זיל‬
‫יצא מלפניו ועמד להכנס לאניה‬ ‫אבתריה דההיא מרגלית דנהיר עלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ההיא‪ ,‬ו׳‪:‬צני גברים עמו‪ .‬ראה עזהי‬ ‫דהא עזעתא קיימא לך‪.‬‬
‫צפרים עזהיו באות וטסות על‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: |T T 1‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הים‪ .‬הרים להם קול ואמר‪:‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• •‬ ‫‪T-‬‬
‫נפק מקמיה וקאים למיעל בההיא ארבא‬
‫צפרים צפרים‪ ,‬קזאתן טסות על‬ ‫ותךין גוברין בהדיה‪ .‬חמא תךין צפרין‬
‫הים‪ ,‬הראיתם את המקום עזעזם‬
‫‪T‬‬ ‫‪...‬‬

‫בר יוחאי? הקזתהה מעט‪ ,‬אמר‪:‬‬

‫(‬ ‫_ ‪-‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪-‬ך‬
‫דהוו אתןין וטסין על ןמא‪ ,‬רמא לון קלא‬
‫צפרים צפרים‪ ,‬לכו והעזיבו אותי‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪••T‬‬ ‫• ‪T: •:‬‬
‫ואמר צפרין צפרין דאתון טאסין על ןמא‪,‬‬
‫פרחו והלכו‪ .‬נכנסו ^ם והלכו‬ ‫המיתון דוך דבר יוחאי המן‪ ,‬אעזההי פורתא‬
‫להן‪ .‬עד קזיצא‪ ,‬הנה אותן צפרים‬
‫באות‪ ,‬ובפי אחת מהן פתקה‬
‫אמר‪ ,‬צפרין צפרין זילו ואתיבו לי‪ .‬פרחו‬
‫אחת‪ ,‬וכתוב בתוכה קזהנה בר‬ ‫ואזילו‪ ,‬עאלו בןמא ואזלי להון‪ .‬עד דנפק‪,‬‬
‫יוחאי ןצא מן חמערה ורבי אלעזר‬ ‫הא אנון צפרין אתיין ובפומא ךד‪ 1‬ךא מנליהו‬
‫בנו‪ .‬הלך אליו‪ ,‬ומצא אותו‬
‫מקזנה‪ ,‬וגופו מלא חלךים‪ .‬בכה‬
‫נפק‬
‫‪1 —T‬‬
‫יוהאי‬
‫‪• T‬‬
‫דהא —בר‬
‫‪T :‬‬
‫בגווה‬
‫‪T—:‬‬
‫ובתיב‬
‫‪• :‬‬
‫הדא‬
‫‪TT‬‬
‫פתקא‬
‫• ‪|T :‬‬

‫עמו ואמר‪ :‬וי קזךאיתיך בכך‪.‬‬ ‫מן מעךהא ורבי אלעזר בריה‪ .‬אזל לגביה‬
‫אמר‪ :‬אקזרי חלקי קזראית אותי‬ ‫ואקזכה ליה מקזמא וגופיה מלןא חלודין‪.‬‬
‫בכך‪ .‬קזאלמלא לא ראיתי אותי‬
‫בכך‪ ,‬לא הייתי בכך‪.‬‬
‫בכה )דף יא ע״□ בהליה ואמר ווי דחמיתיך‬
‫ב א ךאה‪ ,‬ההר חזה‪ ,‬לעזון קקזה‬ ‫בכך‪ .‬אמר זכאה הולקי דחמית ליי בכך‬
‫הוא‪ .‬אותם הרים למעלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דאלמלא לא המיתא לי בכך לא הוינא בכך‬
‫‪1T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫וצדיקים האלו קזאחוץים בכנסת‬
‫השלמה מההשמטות )סימן כג(‬
‫יעזראל‪ ,‬ונקראים חר ציוץ אותם‬
‫תא הזי האי הר ליעזנא דתקיפו הוא‪.‬‬
‫הרים קזסביב ירוקזלים‪ ,‬בגלל‬ ‫‪.‬ן‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪7‬‬

‫קזחם מצןנים ואומרים זה לזה‬

‫איפון הרים לעילא ואלין צדיקים‬
‫בצד חיחוד)עובדיהא< לקזפ׳ט את הר‬
‫דאחידן בכנסת לעזראל ואקרון הר ציון‬
‫עע{ו‪ ,‬קזקטרוג המקטרג מצד‬
‫הרים לסהרני ירועזלים בגין דאיפון‬
‫הע‪ t‬מאל‪ .‬באותו ץמץ‪ ,‬והיתה לה׳‬
‫נקראת‬ ‫בהתחלה‬ ‫המלוכה‪.‬‬
‫• ‪••1:‬‬

‫עזמיניקה •לעזני‬
‫מצדינין ואמרין האי להאי בסטרא‬
‫‪T T : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫ממלכה‪• ,‬מעזום ‪|T • •• •/‬‬

‫־ ‪ TT :‬׳‬
‫ליחודא )עובדיה א׳( לשפוט את הר עעזו‬
‫צדדים ‪ -‬לןמין ולע‪ 1‬מאל‪ .‬ועכקזו‬
‫דשמאלא‬
‫נקראת מלוכה‪ ,‬בגלל קזמיניקה‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫מסטרא‬
‫• • ‪T:‬‬
‫מקטרגא‬
‫‪T : : 1- :‬‬
‫דקטריגו‬
‫‪• : 1- :‬‬
‫לןמיץ‪ .‬זהו קזכתוב )הושע ב(‬
‫המלוכה‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫ללי‬
‫— ‪ T:‬־ ‪:‬‬
‫והלתה‬
‫‪T:T:‬‬
‫בההוא זמנא )עובדיה א׳(‬
‫•‪T :‬‬ ‫‪—:‬‬
‫וארק‪ t‬תיך לי לע ץם‪ .‬ו ^ ל ל‬
‫בקלמיתא אקךי ממלכה בגין ךלנקא‬
‫לתרץ סטרין לימינא ולשמאלא‪ .‬והשתא מלוכה אקךי בגין ךעקא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫נב‬

‫להגלות לא לעולם היא‪ ,‬עזהרי‬ ‫לימינא‪ .‬הדא הוא דכהיב )הושע ב׳( ו‪K‬רע‪t‬ן?יך‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬״‪.‬יד‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫״‬

‫יו׳טבת בגלות‪.‬‬ ‫לי לעולם‪ .‬ובגין דגלותא לאו לעולם הוא‬

‫בא ךאה‪ ,‬עזסמוך לו )זכריה יד(‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫והיה ה׳ למלך על כל הארץ‬ ‫דהא יתבא בגלותא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ועזמו‬ ‫תא חזי‪ ,‬ךסמיך ליה )זכריה י״ד( והןה ין למלך‬
‫אחד‪ .‬בגלל ^עד עכעזו‪,‬‬
‫כעזיקזךאל בגלות ‪ -‬עזכינה‬
‫אחד‬ ‫יהיה יי‬
‫‪ T :‬״‪.‬״ ‪T‬‬ ‫״ ‪ :‬״‪.‬״‬
‫הארץ ‪-‬ביום ‪-‬ההוא‬ ‫‪T T‬״‪.‬״ ‪1‬‬
‫‪-‬על ‪T‬כל‬
‫עמהם‪ ,‬ומלך בלי גבירה אינו‬ ‫ועזמו אחד בגין דעד העזתא כד יע‪Jt‬ראל‬
‫מלך‪ ,‬אבל אותו ןמץ‪ ,‬והיה ה׳‬ ‫בגלותא עזכינהא עמהון ומלכא בלא‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מלך על כל הארץ ביום ההוא‬
‫יהיה ה׳ אחד ועזמו אחד‪.‬‬
‫זמנא‬
‫״‪T :‬‬
‫אבל —ההוא‬ ‫‪T —:‬‬
‫מלכא ״איהו‪.‬‬
‫— ‪T :‬‬
‫מטרוניתא ‪T‬לאו‬
‫״ ‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬

‫כקזנךבקת העזכינה בצדיק‪ ,‬אז‬ ‫יהיה‬

‫״ ‪ :‬״‪.‬״‬ ‫ההוא‬ ‫‪-‬‬ ‫ביום‬ ‫הארץ‬
‫‪T T‬״‪.‬״ ‪- 1‬‬ ‫כל‬
‫‪T‬‬ ‫על‬ ‫‪-‬‬ ‫למלך‬ ‫יי‬
‫‪: T :‬״‪.‬״״‪.‬״ ‪1‬‬
‫והיה‬
‫‪TT :‬‬
‫הוא היחוד‪.‬‬ ‫לן אחד ועזמו אחד‪ .‬כד אתדבלןת עזכעהא‬
‫שכך למדנו בסוד ^ל קריאת‬
‫שמע‪ ,‬שצריך אדם ליחד לאדונו‬
‫בצדיק כדין הוא לחודא‪.‬‬
‫ולקשר קשרי האמונה בךצון‬ ‫דהכי אוליפנא ברזא דקרית עזמע דבעי בר‬
‫‪T‬‬ ‫‪• T‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1:‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫“‬ ‫‪:‬‬

‫הלב‪ .‬וכשמגש ל״אחד״‪ ,‬צריך‬ ‫נעז ללחדא למאריה ולקעזרא קעזךין‬

‫לו לכוץ בא׳ נסתרת עתיקה ]עמקה[‬
‫של הכל‪ ,‬וח׳ ‪ -‬שמונה דרגות‬
‫דמהימנותא ברעותא דלבא‪ .‬וכד מטי לאחד‬
‫‪T‬‬ ‫״‪.‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫•״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•״‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬

‫עליונות מחכמה עליונה עד‬ ‫אבעי ליה לכוונא בא׳ סתימא עהיקא )ם״א‬
‫‪|T‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•״‬ ‫‪• T‬״‬ ‫״‬

‫צדיק‪ .‬וד׳ גדולה ‪ -‬התדבקות של‬ ‫עמיקא( דכלא וח׳ תמנןא דרגין עלאין מחכמה‬
‫כנסת ישךאל‪ ,‬שהיא חלקו של‬
‫דוד שנקרא >תהלים פי( עני ואביון‪,‬‬ ‫עלאה עד צדיק‪ .‬וד׳ רבתא אתדבקותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ -‬״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬

‫דרגות‬ ‫כשנךבקת‬ ‫ךכנסת לקזראל ךאיהי חולקיה ךדוד דאקרי‬

‫שלמעלה שךמוזות בא״ח‪ .‬אז‬ ‫עני ואביון כד אתדבקת לאינון דרגין‬
‫היא גדולה וכל העולם יונק‬
‫ממנה‪ ,‬ואותם שדים שהם‬ ‫דלעילא דרמיזין בא״ח‪ .‬כדין איהי רבתא‬
‫כמגדלות‪) ,‬שירח( אז הייתי בעיניו‬ ‫ועלמא כוליה ןניק מינה ואיפון עזדלם דאיפון‬
‫כמוצאת שלום‪.‬‬ ‫)שיר השירים ח׳( כמגדלות אז הליתי בעיניו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪ T‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬
‫בא ךאה‪ ,‬פסוק זה על כנסת‬
‫ישראל נתבאר‪ .‬כשהיא בגלות‬ ‫כמוצאת שלום‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•״‬ ‫‪:‬‬

‫עם בניה בין אמות העולם‬ ‫תא חזי‪ ,‬האי קרא על כנסתישראל אתמר‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫••‬ ‫״ ‪T :‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״״‪.‬״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫נקראת קטנה‪ ,‬זהו שכתוב )שם(‬ ‫כד איהי בגלותא עם בנהא בין אומין‬
‫אחות לנו קטנה‪ .‬וכשישראל‬
‫דעלמא אקרי זעירא הדא הוא דכתיב )שם(‬
‫נךבקים בתוךה והולכים בדרך‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫‪••1:‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫אמת‪ ,‬אז מתמלאת‪ ,‬ושלום‬ ‫אחות לפו קטפה ועד ישראל אתדברו‬
‫‪T‬‬ ‫״ ‪—:‬‬ ‫״ ‪• • T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T — 1:‬‬

‫מתחבר בהם‪ .‬משיבה היא‬ ‫באורליתא ואזלין בארח קשוט כדין‬

‫ואומרת‪ ,‬אני חומה ושדי‬
‫כמגדלות‪.‬‬ ‫אתמלןיא ושלום אתחבר בהו‪ .‬אתיבת איהי‬
‫באותו ןמן שהתחבר עמי‪ ,‬אז‬ ‫ואמרת אני חומה ועזדי כמגדלות‪.‬‬
‫ושלום‪ .‬א׳ סוד העתיק הקדוש‬ ‫בההוא זמנא ךאתחבר עמי א״ז ושלו״ם‪.‬‬
‫של הכל‪ .‬ז׳ קז‪5‬ע דרגות‪ ,‬ושלום‬
‫שנקךא צדיק‪? .‬יון עזחדךגות‬ ‫א׳ רזא דעתיקא קדישא דכלא‪ ,‬ז׳‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הללו מתחברות‪ ,‬אז הייתי‬

‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־ ‪T‬‬
‫שבע דרגין ושלו״ם ךאןךי צדי״ק כיון‬
‫נג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ יא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫בעיניו כמוצאת ׳‪:‬צלום‪ .‬ואיזה‬ ‫דהני דרגין מתחברן כדין א״ז הליהי‬
‫עינים? אותן עזבע דרגות‬ ‫כעיניו כמוצאת עזלום‪ .‬ומאן עלינין‪ .‬איפון‬
‫עזנ?ןךאות עיני ה‪ /‬פני ה‪ /‬ואז‬
‫עזל‬
‫הטוב ‪•/‬‬ ‫לעולם‪ ,‬ועזורה ־‬
‫עזלום ‪ T T‬׳‬ ‫‪T‬‬
‫עזבע דרגין ךאקרון עיני לי‪ ,‬פני לן‪ ,‬וכדין‬
‫העתיק במקום עזל זכר ונקבה‪,‬‬ ‫עזלמא לעלמא ועזרייא טיבו דעתיקא‬
‫• ‪| T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫ולכן צוה מעזה בהורה ואמר‬ ‫באתר ך_דכר ונוקבא ובגין כך פקןד מ^ה‬
‫)דברים יס עזמע יעזראל ה׳ אלהינו‬
‫ה׳ אחד‪ .‬לקעזר את כל קעזרי‬ ‫באורליתא ואמר )דברים י׳( עזמע יקזראל יל‬
‫האמונה‪.‬‬ ‫אלהינו לל אחד‪ .‬לקעזךא כולהו קעזרין‬
‫בא ךאה‪ ,‬כל המאריך באחד‪,‬‬ ‫דמהימנותא‪.‬‬
‫מאךיכיץ לו ימיו ועזנותיו‪ .‬מה‬
‫הטעם? בגלל עזהוא מקום עזכל‬ ‫תא חזי‪ ,‬כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו‬
‫‪T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך ‪..‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫ימי ועזנות העולם בו תלויים‬ ‫ועזנוהיו‪ .‬מאי טעמא בגין ךאיהו אתר‬
‫בסוד אותם הדרגות עזךמוזות‬
‫ךכל יומין ועזנין ךעלמא ביה תללין ברזא‬
‫באחד‪ ,‬והם עעזרה‪ ,‬וכלם אחד‪.‬‬
‫והתעוררו בו החברים ואמרו‪,‬‬ ‫ךאיפון דרגין דרמיזין באחד ואיפון עשרה‬
‫בדל״ת ויפה‪ ,‬בגלל עזמקום זה‬
‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 •/‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪••• T :‬‬ ‫‪••• T :‬‬ ‫וכלהו חד‪ ,‬ואתערו ביה חברליא ואמרו‬
‫עזל דל״ת הוא‪ ,‬ואין לה אור‬
‫בדל״ת ושפיר‪ .‬בגין ךדואי אתרא ךדל״ת היא‬
‫מעזלה‪ ,‬וצריך אדם להאריך בה‬
‫ולמשך לה ברכות מאותם עזעזה‬ ‫ולית לה נהורא מד^יה‪ .‬ובעי בר נש לארבא‬
‫■ך‬ ‫—■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫■ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. . .‬‬

‫עליונים על‬ ‫בנים ‪: •/‬‬

‫ששה ‪• T‬‬‫^‬
‫צדדים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• T:‬‬ ‫בה ולאמשכא לה ברכאן מאינון שית סטרין‬
‫צדדים‬ ‫עזעזה‬ ‫תם‬ ‫‪1‬‬‫וא‬‫ידי ־ ־ • ‪: ' 1‬‬
‫הצדיק‪,‬‬
‫‪• T:‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫ךמחים בח׳‪ ,‬בסוד של שמונה‪.‬‬
‫שית בנין עלאין על לדי ךצךיק ואיפון שית‬
‫ששת אלה‪ ,‬ושנים למעלה ‪-‬‬ ‫סטרין ךמיזין בה׳ ברזא דתמנליא‪.‬‬
‫חכמה ובינה‪ ,‬אב ואם ‪ -‬להוסיף‬ ‫שית אלין ותרין לעילא חכמה ובינה אבא‬
‫ולהכלילם למעלה ולתת להם‬
‫בךכות מאב ואם העליונים‪,‬‬
‫לעילא‪,‬‬
‫‪T••:‬‬ ‫ולאכללא ‪:‬להו‬
‫‪T T : - :‬‬ ‫לאוספא‬
‫‪TT‬‬ ‫ואימא ‪:‬‬
‫‪T • :‬‬

‫שהרי אין שורה הטוב של‬ ‫ולמיהב להו ברכאן מאבא ואימא עלאה‪.‬‬
‫‪■.‬ך‪-‬ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . _ . .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך |‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_ . .‬‬ ‫‪.‬‬

‫העתיק אלא במקום שלם‪,‬‬ ‫באתר‬ ‫אלא‬ ‫דעתיקא‬ ‫שרייא •טיבו‬ ‫לא‬ ‫דהא‬
‫‪----: -‬‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫‪lT • - :‬‬ ‫‪T :-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫ונקבה‪.‬‬
‫זכר ‪T1•• :‬‬
‫שנמצאים ‪TT‬‬ ‫במקום‬
‫•‪• T:‬‬
‫זהו שכתוב >שיר ג( צאינה וךאינה‬
‫‪1 T:‬‬
‫ךשלים‪ ,‬באתר ךאשתכח ךכר ונוקבא‪ .‬הדא‬
‫בנות ציוץ במלך שלמה וגומר‪.‬‬ ‫הוא דכתיב )שיר השירים ג׳( צאינה וראינה בנות‬
‫ביום חתנתו וגומר‪ .‬ביום חתנתו‬ ‫ציון במלך שלמה וגו׳ ביום חתונתו וגו׳‪.‬‬
‫דוקא‪ .‬ועל זה אמרו‪ ,‬ובלבד‬
‫שלא וחטף בחי״ת‪ ,‬אלא צריך‬
‫ביום חתונתו זיליקא‪ .‬ועל זיא אמרו ובלבד‬
‫למשך בךכות ממקום עליון של‬ ‫שלא יחטוף בחי״ת אלא בעי לאמשכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬

‫ששה‬‫• ‪T‬‬ ‫באותם‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ולהריק‬
‫‪1 •T :‬‬ ‫הכל‪,‬‬
‫׳‬ ‫ברכאן מאתר עלאה דכולא‪ .‬ולארקא באינון‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪----:‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫בנים‪ .‬אחר כך לבת הזאת שאין‬
‫לה ירשה בבית אביה ואמה‪,‬‬
‫שית בנין‪ .‬לבתר להאי בת דלית לה אחסנא‬
‫— ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•:‬‬

‫אלא רק הבן הזה‪ .‬ומכאן למךנו‬ ‫בבית אבוה ואימא אלא האי ברא‪ .‬ומכאן‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫שבן יורש אב ואם‪ ,‬ובת לא‪,‬‬ ‫וברהא‬ ‫ולאימא‬ ‫לאבא‬ ‫דברא ‪•T‬ירית‬ ‫אוליפנא‬
‫‪T —:‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫•‪T:‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫אלא שןש לה מזונות מן הבץ‪,‬‬
‫אלא צריך להאריך בדל״ת‬
‫בעי‬
‫‪•• T‬‬
‫אלא‬
‫•‪T *.‬‬
‫ברא‬ ‫מזוני מן‬
‫• ‪T: 1‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬
‫דאית ‪T‬לה‬ ‫‪• :‬‬
‫אלא‬
‫•‪T *.‬‬
‫‪T‬לא‪,‬‬
‫הזאת‪.‬‬ ‫לארכא בהאי דל״ת‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫נד‬

‫דטם אומרים כמה צריך אדם‬

‫‪T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אמרי במה בעי בר נעז לארכא בה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫להאריך בה‪ ,‬כעזעור וימליך אותה‬ ‫כעזיעורא דימליך יתה לעילא ולתהא‬
‫למעלה ולמטה ולאךבע זויות‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫העולם‪ ,‬סוד עזל עזעוה צדדים‬

‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫ולארבע זודין ךעלמא‪ ,‬ת א ךעזית סטרין‬
‫עליונים עזכלם יתחברו עמה ולא‬ ‫עלאין ךכלהו לתחברון עמה ולא לתפרעזון‬
‫יפרדו לעולמים‪ ,‬ו?עזאךם מאריך‬ ‫לעלמין‪ .‬וכד בר נעז מאריך בהאי כל אינון‬
‫בןה‪ ,‬כל אותם ומים ועונים‬
‫עליונים מועזכים ברכה על ראעזו‪,‬‬
‫^‬ ‫־‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪: V‬‬
‫יומין ועזנין עלאין מוסרין ברכאן על ריעזיה‬
‫והקדועז ברוך הוא קורא לו )ישעיה‬ ‫ו?ןךשא בריך הוא לן‪.‬ךי ליה )יעע‪:‬המ״ט( ויאמר לי‬
‫נלט( ויאמר לי עברי אתה יעוךאל‬ ‫עבדי אהה יעזראל אעזר בך אתפאר‪.‬‬
‫א׳^ר ןף אספאר‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫\‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫בא ךאה‪ ,‬כלל התורה בפסוק‬ ‫תא חזי‪ ,‬כללא ךאורליתא בהאי ל‪j‬רא ךמיזין‬
‫הזה ךמוזים‪ ,‬וכלל עול כלי אותן‬ ‫וכללא ךכל אינון אמירן דאתברי בהון‬
‫האמירות עובהן נברא העולם‬
‫עלמא באחד רמיזין הדא הוא דכתיב )אי‪ 1‬נ ב״ג(‬
‫ךמוזים באחד‪ .‬זהו עזכתוב )איוב‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫כס והוא באחד ומי יעזיבנו ונפעזו‬ ‫והוא באחד ומי יעזיבנו ונפעזו אותה ולעעז‪.‬‬
‫אותה וןעעו‪ .‬ובהם נברא העולם‪.‬‬ ‫ובהון אתברי עלמא ועל דא תנינן בעעזרה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬
‫ועל זה עונינו‪ ,‬בעעזרה מאמרות‬
‫נברא העולם וכו׳‪ ,‬ופרעונו‬
‫מאמרות נברא העולם וכד ואוקימנא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫עוכלם עעזרה‪ ,‬וכלם כלולים‬ ‫ךכולהו עעזרה וכלהו כלילן בל^רא לןדמאה‬
‫בפסוק הראעווץ עול חתורה‪.‬‬ ‫ל א ו ר ל י ת א ‪) :‬עד כאן מההשמטות(‬
‫בראשית ‪ -‬סוד חחכמה‪ .‬ברא ‪-‬‬ ‫השלמה מההשמטות )םימן כד(‬
‫העליון חנסהר עולא נודע‪.‬‬
‫אלחים ‪ -‬בינה‪ .‬את ‪ -‬כלל של‬ ‫בראשית רזא דחכמ״ה‪ .‬ברא‪ .‬עלאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪** :‬‬

‫חסד וגבורה‪ .‬חעומים ‪ -‬תפארת‪.‬‬ ‫סתימא דלא אתיידע אלהי״ם‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫ואת ‪ -‬כללות עול נצח והוד‪.‬‬
‫וא״ו עול ״ואת״ ־ לחכליל‬ ‫בינ״ה‪ .‬א״ת כללא דחס״ד וגבור״ה‪ .‬העזמים‬
‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫חצדיק‪ .‬הארץ ‪ -‬כללות עול כנסת‬ ‫תפאר״ת וא״ת כללא ת צ״ ח והו״ד‪ .‬וא״ו‬
‫ישראל‪ ,‬ארץ החיים‪ ,‬ואחר כך‬ ‫דואת לאכללא צדי״ק‪ .‬הארץ כללא דכנסת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫— •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫פרט של תורה בסוד אותם ןמים‬
‫עליונים‪ .‬בראשית הוא מאמר‪,‬‬ ‫יעזראל ארץ החיים ובתר פרטא דאורייתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫כנגד הדרגה של חכמה‪ ,‬ונקרא‬

‫‪TI : • :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T----- VV‬‬ ‫‪:‬‬
‫ב ת א ךאיפון יומין עלאין‪ .‬בראעזית מאמר‬
‫ראשית‪.‬‬ ‫הוא לקבל דרגא דחכמ״ה ואקרי ראעזית‪.‬‬
‫•‬ ‫••‬ ‫‪••1 :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪•• l T : T‬‬
‫ויאמר אלחים יחי אור ‪ -‬כנגד‬
‫חרתה של חסד שחיא לןמין‪,‬‬ ‫ויאמר אלהים להי אור לקבל דרגא ךחס״ד‬
‫שהרי משם יוצא אור לכל‬ ‫ךאיהו לימינא‪ .‬ךהא מתמן נפיק‬
‫העולמות בסוד של יום‪ ,‬זהו‬
‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫נהורא לכלהו עלמין ברזא דיום‪ ,‬הדא הוא‬
‫שכתוב )תהלים נס חסד אל כל‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪T‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫••‬

‫היום‪ .‬וכנגדו למטה‪ ,‬אברהם‬

‫־‬ ‫׳‬
‫‪V V‬‬

‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: V :‬‬

‫‪T V‬‬
‫לכתיב )?הליט נ״ב( חסד אל כל היום ולקבליה‬
‫שאוחז בחלק חזה‪ ,‬ולכן כתוב‬ ‫לתתא אברהם דאחיד בהאי חולקא‪ .‬ובגין כך‬
‫‪^ | T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ : :‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫כאן יום אחד‪ ,‬וכאן ‪ -‬אחד הןה‬ ‫כתיב הכא יום אחד‪ ,‬והכא )יחזקאללג( אחד היה‬
‫אברהם‪ ,‬ובו כתוב )ישעיה מא( מי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬
‫•‬

‫העיר ממזרח‪ ,‬בסוד של אור‬

‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬
‫אברהם וביה כתיב )ישע‪:‬ה מ״א( מי העיר ממזרח‬
‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ריז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬

‫שיוצא ממזרח‪.‬‬ ‫ברזא דאור דנפיק ממזרח‪.‬‬

‫נה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ יא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫ובא ךאה‪ ,‬לא תמצא בכל עזבעת‬ ‫זכאין‬
‫‪T-‬‬
‫בכלהו שבעה‬
‫• ‪T • 1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫תשכח‬
‫־‬ ‫•‬
‫חזי ‪T‬לא‬ ‫‪•• T‬‬
‫ותא‬‫‪7 :‬‬
‫הצדיקים עזאחחים למעלה‬ ‫דאחידן לעילא ברזא דשמהתהו־ן‬
‫בסוד קזל ׳‪:‬צמויתיהם בהחלה‬
‫אלף‪ ,‬אלא אברהם ואהרן‬ ‫בעזירותא אלף אלא אברהם ואהרן דאחידן‬
‫קזאחחים בחסד הזה‪^ .‬הרי‬ ‫בהאי חס״ד ךהא כהנים מפטרא ךחס״ד‬
‫בהנים מצד החסד באים‪ .‬אף על‬ ‫אתו‪ .‬ואף על גב ךאחיד אהרן בהויד‪ ,‬בחס״ד‬
‫גב קזאהיץ אחוז בהוד‪ ,‬גם בחסד‬
‫הוא אחוז‪ .‬ומעזה‪ ,‬אף על גב‬ ‫נמי אחיד ומשה אף עלי גב ךאחיד בנצח‪,‬‬
‫עזאחוז בנצח‪ ,‬גם כתפארת אחוז‬ ‫בתפארת נמי אחיד‪ .‬לאחזאה ךכולא חד‬
‫הוא‪ ,‬להךאות עזהבל אחד‪.‬‬ ‫אהפרשו‬
‫ומניה • ‪T: -‬‬ ‫• ••‬ ‫זכאין‬
‫‪1 • T-‬‬
‫לבלהו‬
‫‪:‬‬ ‫רישא ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ואברהם ••‬
‫‪T T: - :‬‬
‫ואברהם ראעז לכל הצדיקים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ . . - -‬ן‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫ן_ ‪. .‬ך ‪.‬ך‬

‫וממנו נפרדו למטה‪ ,‬עזהוא‬ ‫לתהא ךאיהו לימינא ךקךשא בריף הוא‬
‫לימין הקדועז ברוך הוא‪ ,‬ונקךא‬ ‫ואלןדי כהן הדא הוא לכתיב )תהלימק״י( אהה‬
‫כהן‪ ,‬זהו עזכתוב )תהליטקי( אתה‬ ‫כהן לעולם על דברתי מלכי צדק‪ .‬ואהרן‬
‫כהן לעולם על דברתי מלכי‬
‫צדק‪ .‬ואהרן אחוז בזה בגלל‬ ‫בגין לאיהו כהן אחיד בהאי‪ ,‬אבל דרגא‬
‫עזהוא כהן‪ ,‬אבל דךגתו הוא‬ ‫ליליה הו״ד איהו ‪:‬‬
‫הוד‪.‬‬
‫ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך‬
‫ויאמר אלהים להי רקיע בתוך המלם ויהי‬
‫המים ויהי מבדיל וכו׳ ‪ -‬כנגד‬ ‫דגבור״ה‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫דרגא‬
‫—‪T :‬‬
‫לקבל‬
‫‪•• lT:T‬‬
‫מבדיל ‪:‬וכו׳‬ ‫־ ‪*:‬‬
‫הדךגה עזל גבורה עזעזם אחוז‬ ‫לאחיד המן לצחק ולקבליה תפארת מלא‬
‫יצחק‪ ,‬וכנגדו תפארת‪ .‬המים‬
‫הולידו אעז‪ ,‬בגלל כך יהי ךקיע‬
‫אולידו אשא בגין כך להי רקיע בתוך המלם‬
‫בתוך המים ויהי מבדיל‪ ,‬ובגלל‬ ‫ויהי מבליל‪ .‬ובגין כך לתהא אברהם הוליד‬
‫כך למטה )בראשית כה( אברהם‬ ‫דנפיק‬
‫‪T :‬‬ ‫•‪T‬‬
‫גיהנם‬
‫•• • ‪1‬‬
‫וביומא ־ההוא • אתברי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫את יצחק‬
‫• ‪1 T :‬‬
‫הוליד את יצחק‪ ,‬ובאותו יום‬
‫נבךא גיהנם‪ ,‬עזןצא מאותה אעז‬
‫מההוא אשא תקיפא בההוא מחלוקת ובגין‬
‫חזקה באותה מחלקת‪ ,‬ולכן‬ ‫דדינא ‪:‬‬
‫‪T • :‬‬
‫יומא‬
‫‪T‬‬
‫כך ‪-‬ההוא יומא‪,‬‬
‫■ ד '‬ ‫‪T1‬‬
‫אותו יום הוא יום הדין‪.‬‬ ‫דרגא‬ ‫דא‬ ‫לקבל‬ ‫המים‬ ‫יקוו‬ ‫אלהים‬ ‫ויאמר‬
‫‪T :-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• lT:T‬‬ ‫‪• T -‬‬ ‫• ‪|T‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ •‬
‫ויאמר אלהים יקוו המים ‪ -‬כנגד‬
‫דרגת תפארת עזנקרא קו‬
‫לתפאל״ת לאלילי קו האמצעי‬
‫האמצעי‪ ,‬וכנגד ועקב עזהוא‬ ‫ולקבליה ליעקב לאיהו תליתאי ונטיל תלין‬
‫עזליעזי‪ ,‬ןנוטל עזני חלקים‬ ‫חולקין בההוא לאש ומלם )דאע העמים( משמלם‬
‫באותו עזל אעז ומים ]שלאשהשמים[‬
‫מעזמים‪ ,‬וכנגדו יום עזליעזי‪ ,‬ועל‬ ‫ולקבליה יום הליתאי ועל לא ךאןלי לעקב‬
‫זה נקךא ועקב )שם( איעז הם יעזב‬ ‫)בלאמית ב״ה( איש תם יושב אהלים‪ .‬שלים‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫אהלים‪ .‬עזלם בכל‪ .‬עזלם בחסד‪.‬‬ ‫בכולא‪ .‬שלים בחסד‪ .‬שלים בלינא‪ .‬שלים‬
‫עזלם בדין‪ .‬עזלם במים‪ .‬עזלם‬
‫באעז‪ .‬יעזב אהלים ‪ -‬עזנים‪ ,‬חסד‬
‫במלא שלים באשא‪ .‬יושב אהלים תלין‪,‬‬
‫וגבורה‪ ,‬ונוטל הכל‪ ,‬ונעעוה‬ ‫חס״ד וגבור״ה ונטיל כלא ואתעביד ביליה‬
‫בוךיו רחמים‪.‬‬ ‫‪.‬לחמין ‪:‬‬
‫ויאמר אלהים תדעזא הארץ‬
‫דעזא עעזב מזריע זךע עץ פוי‬ ‫ויאמר אלהים תלשא האלץ דשא עשב‬
‫וגומר‪ .‬הדרגה עזל צדיק עזנקרא‬ ‫מזריע זלע עץ פרי וגו׳‪ .‬דרגא לצליק‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫עץ החיים‪ ,‬והוא עוקויה פרי‪,‬‬ ‫דאל^די עץ החיים ואיהו עויז^ה פרי‪ ,‬דהא לית‬
‫עזהרי אין בכלם עזיעע^ה פרי‬ ‫בכלהו ךיעביד פרי בר איהו‪ .‬זרעו־ פו־ על‬
‫פךט לו‪ .‬זךעו בו על הארץ‪,‬‬
‫דו?ןא‪ ,‬וכנגדו למטה )שם מט( בן‬ ‫הארץ זילילןא‪ .‬ילקבליה לתתא )בראשית מט( בן‬
‫פרת יוסף בן פ;רת עלי עין‪,‬‬ ‫פו־רת יו־סף בן פזרת עלי עין‪ .‬ואקרי ברית‬
‫ונקךא ברית ׳טלום‪ .‬ולכן פעמים‬ ‫עזלמא‪ .‬ובגין כך הרי זמני בהאי יו־מא כי‬
‫ביום הזה כי טוב‪ ,‬אחד כנגד‬
‫דרגת תפארת‪ ,‬ואחד כנגד דרגת‬ ‫טוב‪ ,‬חד ללןבל דרגא ךתפאר״ת וחד ללןבל‬
‫צדיק‪ ,‬עזהוא יום העזבת‬ ‫דרגא דצדיק דאיהו יומא דשבתא דלעילא‬
‫• ‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬

‫קזלמעלה‪ ,‬ומע^ה אחר אין בו‬ ‫ועבידתא אחרא לית ביהאלא זווגא לאפקא‬
‫‪■-‬ך ■ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫״ ■ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪--.‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_.‬‬ ‫‪.‬‬
‫זווג להוציא פךי נ׳טמות‬
‫לעולם‪ ,‬פדי מעעזיו עזל הקדוען‬ ‫פרי נשמתין לעלמא‪ ,‬פרי עובדוי ך?ןךשא‬
‫ברוך הוא‪ .‬כך גם למטה‪ ,‬עזזווג‬ ‫בריך הוא‪ .‬הכי נמי לתתא דזווגא שרי ביה‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬ן‪. .‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•:‬‬

‫מהר בו מעזבת לעזבת‪.‬‬ ‫משבת לשבת‪.‬‬

‫בא ךאה סוד עליון עזל התורה‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬

‫מה זה עץ פךי עעזה פרי‪ ,‬הוא‬ ‫תא חזי‪ ,‬רזא עלאה דאורייתא‪ ,‬מאי עץ פרי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫כנגד יום העזבת‪ ,‬מה הטעם‬ ‫יומא‪•• lT‬דשבתא •איהו‪.‬‬‫‪T : - :‬‬

‫לקבל‬ ‫עושה פרי‪,‬‬
‫י ‪T: :‬‬
‫נכלל ביום קזליקזי? סוד עליון‬
‫הוא‪ ,‬בגלל עזעזנינו‪ ,‬רבי קזמעון‬
‫רזא‬
‫הליתאי‪T T ,‬‬
‫‪' • T • :‬‬ ‫טעמא אתכליל ‪:‬ביום‬ ‫‪T : -‬‬ ‫ומאי‬
‫‪-‬‬

‫בן יוחאי אומר‪ ,‬מה הטעם כתוב‬ ‫עלאה איהו‪ .‬בגין דתנינן רבי שמעון בן‬
‫?הורה )דברים כד< כי יק ח אי׳ט‬ ‫יוחאי אומר מאי טעמא כתיב באורייתא )דברים‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬
‫אעזה‬ ‫תלקח‬ ‫אעזה‪: ,‬ולא •כי‬
‫• ‪T‬‬ ‫• ‪ T‬־‪1‬‬
‫לאי׳ט? בגלל עזדרך האי׳ט לחזר‬
‫• ‪ T‬׳‬ ‫כח כי יקה איש אשה ולא כי תלקה אשה‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ולבקעז אעזה‪ .‬מקזל לאדם‬ ‫לאיש בגין דארחיה ךבר נש לאהדרא‬

‫עזאבךה לו א?ךה‪ ,‬בעל האבדה‬ ‫ולמתבע אנתו‪ .‬מתל לבר נש דאתאביד ליה‬
‫מחזר אחר אבדתו‪ .‬וצדיק )יסוד(‬
‫עזכתוב‬ ‫נקרא •איעז‪ .‬זהו‬
‫אבךתא מארי ךאבדתא מחזר למתבע‬
‫‪T‬‬ ‫זה • ‪T|:‬‬
‫)בראשיתמג( והורידו לאי׳ט מנחה‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫אבידתא דיליה‪ ,‬והאי צדיק איעז אל‪4‬רי‪ .‬הךא‬
‫כפי קזבאךנו‪.‬‬ ‫הוא דכתיב )בראעית מ״־( והורידו לאיש מנחה‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫וכנסת יקזראל קזךמוזה ביום‬

‫ךביעי בסוד קזל מארת חסר‪,‬‬
‫כדאוקימנא‪.‬‬
‫דוד‪,‬‬
‫עזל ‪ • T‬׳‬‫מלכות ‪•/‬‬ ‫הרביעי ־ ‪:‬‬
‫העמוד ‪: T‬‬ ‫‪ T‬־‬
‫ברזא‬
‫‪T T:‬‬
‫רביעאי‬
‫‪• T • :‬‬
‫דרמיזא ‪:‬ביום‬
‫• ‪T • :‬‬
‫ישראל‬
‫• ‪•• T :‬‬
‫וכנסת‬
‫לכן אף על גב ׳טמקומו קזל צדיק‬ ‫דמארת חסר סמכא רביעאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫זה יום העזבת‪ ,‬נכלל ונךמז ביום‬
‫הקזליקזי‪ ,‬להיות סמוך ליום‬
‫מלכותא ךדוד‪ .‬בגין כך אף על גב דאתריה‬
‫ךביעי‪ ,‬והיא אקותו‪ ,‬לכן בעל‬ ‫דהאי צדיק יומא ךשבתא אתכליל ואתרמיז‬
‫האבךה מחזר על אבדתו‪ ,‬ולכן‬ ‫ביומא תליתאי למהוי סמיך ליום רביעאי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫כתוב למטה )שםמב( ויוסף הוא‬
‫העזליט על הארץ‪.‬‬
‫ואיהו אנתו דיליה בגין כך מאריה דאבידתא‬
‫לעתיד ‪T‬לבא‪,‬י עזהוא‬ ‫אבל‬ ‫מחזר על אבדתו ובגין כך כתיב לתתא )בראשית‬
‫‪•T‬‬ ‫^‬

‫באחרית הןמים‪ ,‬ביום העזעזי‬ ‫מ״ב( ויוסף הוא השליט על הארץ♦‬

‫קזהוא האלף העזעזי‪ ,‬כעזןבא‬
‫המקוים‪ ,‬קזיומו קזל הקדו׳ט ברוך‬ ‫אבל בזמנא ךאתי דאיהו באחרית הימים‬
‫הוא אלף קונה‪ ,‬אף על גב‬ ‫ביום שתיתאי דאיהו אלפא שתיתאה‬
 ‫׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ יא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫כנסת י^ךאל הוא‬ ‫כד ייתי מעזיחא‪ ,‬זייו־מא ךלןךעזא בדיך הוא‬
‫ע‪:‬חל‪7‬ןה‬
‫יום הךביעי‪ ,‬הלכה ונךמזה ביום‬
‫אלף עזנין אף על גב דכנסת לקזראל חולקא‬
‫העזעזי להיות סמוכה לבעלה‬
‫ביו־מא‬
‫קזנקךא צדיק‪ ,‬יום העזבת‪ ,‬לת?ןן‬
‫‪T‬‬ ‫אזלא ואתרמיזא ‪:‬‬ ‫רביעאה‪T : - ' ,‬‬‫יו־מא ‪T T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דידה‬
‫• ‪T‬‬
‫עזתיתאה למהוי סמיכא לבעלה ךאל‪4‬רי צדיק‬
‫לו עזלחץ‪ .‬וזהו ^כתוב )ירמיה לא(‬
‫כי ברא ה׳ חךק‪:‬ה בארץ נקבה‬
‫פתורא והאי דכתיב‬ ‫‪T‬‬ ‫ליה ‪T‬‬ ‫לתקנא ••‬
‫דשבתא ‪T l : - :‬‬‫יומא ‪T : - :‬‬ ‫‪T‬‬
‫תסובב גבר‪ .‬זהו בזמן המקזיח‬
‫תסובב‬
‫קזהוא ביום הקזקזי‪ ,‬ולכן כתוב‬
‫••‬ ‫‪:‬‬
‫נקבה‬ ‫בארץ‬
‫‪T 1•• : 1 VT T‬‬
‫הדשה‬ ‫‪T T—: T:‬‬
‫יי‬ ‫ברא‬ ‫‪TT‬‬
‫כי‬ ‫א(‬ ‫ל״‬ ‫ה‬‫מ;‬ ‫)יד‬
‫ביומא‬
‫ויהי ערב ויהי בקר יום הקזקזי‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דאיהי‬
‫‪• • :‬‬
‫דמשיהא‬
‫• ‪T • :‬‬
‫בזמנא‬
‫‪T : • :‬‬
‫גבר ‪T‬דא •איהו‬ ‫‪*.• T‬‬
‫מה הטעם נוסף ה׳‪ ,‬מה ^לא‬ ‫שתיתאה ובגין כך בתיב ולהי ערב ויהי בקר‬
‫הןה כן בקזאר הןמים? אבל בכל‬
‫עזבאה‬
‫יעזראל‪,‬׳ ‪T T •/‬‬
‫יום הששי‪.‬ומאי טעמא אהוסף ה׳ מה דלא‬
‫כנסת • ‪•• T :‬‬
‫מקום ה׳ זו ‪•/ ••• :‬‬
‫‪1 T‬‬
‫אתרא ה׳ ‪T‬דא‬
‫להזדוג עם בעלה ביום עזבת‪,‬‬ ‫בכל ‪T: -‬‬ ‫אבל ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫יומי‪.‬‬
‫••‬ ‫בשאר‬
‫כן • ‪T :‬‬ ‫•• ‪1‬‬
‫הוה‬‫‪TT‬‬
‫כקזןכא בעלה להקימה מן‬ ‫כנסת לשראל דאתליא לאזדווגא בבעלה יומא‬
‫העפר‪ .‬ובגלל כך כתוב )ישעיה כז(‬
‫דשבתא‪ ,‬בד ייתי לבעלה )ם״א לה כעלה( לאקמא‬
‫ובאו האבךים בארץ אעזור‪ ,‬זה‬
‫לה מעפרא‪ .‬ובגין כך כתיב )יעע‪:‬ה כ״ז( ובאו‬
‫צדיק וכנסת יעזראל‪.‬‬
‫דבר אחר‪ ,‬מה הטעם נכלל‬ ‫האובדים בארץ אשור‪ .‬דא צדיק ובנסת‬
‫היום העזליעזי הסוד עזל צדיק?‬
‫בגלל ^עזל“ש דרגות מןמין‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫ושלש משמאל‪ ,‬והוא היה‬

‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫הליתאי‬‫׳‬
‫‪• T • :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫אתבליל ‪:‬ביום‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫• ‪• : :‬‬
‫טעמא‬ ‫‪T : -‬‬
‫דבר אהר ‪T‬מאי‬ ‫‪7 7‬‬
‫באמצע הגוף להעזקות לכל כדי‬
‫ת א דצדיק בגין ךתלת דרגין מימינא‬
‫להעזפיע הקזפעתו ליום ךביעי‬
‫אמצעיהא‬
‫עזהוא כנסת ישראל‪ ,‬עזאין לה‬ ‫‪T • T :‬‬
‫הוה‬‫‪TT‬‬
‫ואיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫משמאלא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫ותלתא‬
‫‪TT :‬‬
‫ךגופא לאשקאה לכולא בגין למנגד‬
‫אור מעצמה סמוך לצדיק הזה‪.‬‬
‫ובא תךאה‪ ,‬יום השבת הזה‬
‫שקיותיה ליום רביעאי ךאיהי כנסת לשראל‬
‫אסור לעשות בו מלאכה‪ ,‬משום‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪T‬‬

‫דלית לה נהורא מגרמה‪ ,‬סמיך להאי צדיק‪.‬‬

‫כך נכללו בו שני!יאמר‪ ,‬כנגד‬
‫למעבד‬
‫שתי דרגות‪ ,‬והכפל בו כי טוב‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫אסיר‬ ‫‪:‬־ *‬
‫דשבתא‬
‫‪T : - :‬‬
‫יומא‬
‫‪T‬‬
‫הזי ‪-‬האי‬ ‫‪•• T‬‬
‫והא‬ ‫‪T :‬‬
‫ויאמר אלהים יהי מארת ‪ -‬כנגד‬
‫עביךהא בגין כך אתכלילו ביה הרין ויאמר‪,‬‬
‫דרגה של צדק‪ ,‬מלכות שלמעלה‬
‫שאין לה אור משלה אלא מה‬ ‫לקבל הרין דרגין ו הו ב ^ ביה בי טוב‪.‬‬
‫שנותן לה על ידי צדיק‪ ,‬ולכן דוד‬
‫ויאמר אלהים להי מארת לקבל דרגא‬
‫למטה עני ואביון אחוז בה‪,‬‬
‫ךצך׳ק‪ ,‬מלכו״ת דלעילא דלית לה‬
‫והצטרך להוסיף לו ןמים ושנים‪,‬‬
‫דאתייהיב ‪T‬לה —על ‪:‬ידי‬
‫!הרי באךנו דו?‪1‬א שבעים שנה‪,‬‬ ‫‪* : : * :‬‬
‫אלא ‪T‬מה‬ ‫•‪T *.‬‬
‫מדילה‬
‫• • ‪T‬‬
‫נהורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ונקרא יום רביעי‪.‬‬
‫ךצדיק ובגין כך דוד לתהא עני ואביון אחיד‬
‫ויאמר אלהים ישךצו המים ‪-‬‬
‫בה ואצטריך לאוספא ליה יומין ושנין והא‬
‫כנגד דרגה של נצח‪ ,‬שהוא עמוד‬
‫אוקימנא שבעים שנה דליק א ואיקרי יום‬
‫ןמין של התורה‪ ,‬וכנגדו משה‬
‫רביעאי‪:‬‬
‫‪• T • :‬‬

‫ויאמר אלהים לשרצו המלם‪ .‬לקבל דרגא ת צ״ ח דאיהו סמכא למינא‬

‫הדא‬
‫‪TT‬‬
‫באורייתא‬
‫‪T : — :‬‬
‫מא‬ ‫סמיך ל ^‬
‫‪T:T:‬‬ ‫‪^ • T‬‬
‫לתתא‬
‫‪T —:‬‬
‫ולקביליה משה‬ ‫‪* • : 1* :‬‬ ‫•\‬
‫דאורייתא‬
‫— ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫נח‬

‫הוא דכתיב )ירמיה ל״ג( אם לא בריתי יומם ולילה למטה סומך לעולם בתוךה‪ .‬זהו‬ ‫■ ך ‪ -‬ך ‪ - . -‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫* ‪* :‬‬

‫עכתוב )ירמיה לג( אם לא בדיתי‬ ‫וגו׳ ‪:‬‬

‫יומם ולילה וגומר‪.‬‬
‫ויאמר אלהים הוצא הארץ לקבל דרגא ויאמר אלהים תוצא הארץ ‪-‬‬
‫ךהו״ד ךאחיד אהרן ואיידי יום כנגד דתה ^ל הוד עזאוחז‬
‫אהרן‪ ,‬ונקראת יום עזעזי‪ .‬כא‬
‫עזתיתאי‪ .‬תא חזי אהרן לתהא אף על גב ךאה‪ ,‬אהריץ למטה אף על גב‬
‫ךאתי מחס״ד אחיד לתתא ביום עזתיתאי עזבא מחסד‪ ,‬אחוז למטה ביום‬
‫הויד‪ ,‬ועו‘ק^ה‬ ‫דאלןדי הו״ד ועביד קךבנין באינון מיני העזעזי‬
‫מיני ‪:‬בהמ‪1‬ת‬ ‫• ••‬ ‫תם‬
‫‪T‬‬‫‪1‬‬‫בא‬
‫‪:‬‬ ‫ת‬ ‫קרבנ‪1‬‬
‫‪T :|T‬‬
‫בעירן דכןין ואתבריאו ביומא ליליה )לקךבא( טהורות עזנבךאו ביום עזלו‪,‬‬
‫לאד^רבא כנסת לק‪Ji‬ראל ךאתרמיזא ביה לקרב את כנסת י^ראל עזנךמזה‬
‫בצדי״ ק לקעזרא דרגין ךמהימנותא ולנחתא בצדיק‪ ,‬לקשר דךגות האמונה‬
‫ולהוליד רחמים לעולם‪.‬‬
‫דאמר אלהים נעשה אדם‪.‬‬ ‫לעלמא ‪:‬‬
‫‪-‬רחמי ‪T : T :‬‬
‫ויאמר אלהים נעע‪t‬ה אדם‪ .‬האי אמירא האמירה הזו כנגד הדתה‬
‫העליונה של הכל נסתרת‬
‫סתימאה הנסתרים‪ ,‬רצה לעשות כבוד‬ ‫‪T T • :‬‬
‫דכלא‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬
‫דרגא‬
‫— ‪T :‬‬
‫לקבל‬
‫‪•• lT: :‬‬

‫ובכל‬
‫אדם‪T : ,‬‬
‫של ‪ TT‬׳‬ ‫לדמותו ‪:‬בסוד ‪•/‬‬‫•‪:‬‬ ‫ברזא‬
‫‪T T:‬‬
‫לדיוקנא‬
‫‪Tl :‬‬ ‫‪•:‬‬
‫יהרא‬
‫‪T :‬ח־‬
‫למעבד‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫בעא‬
‫‪TT‬‬
‫דסתימין‪.‬‬
‫* ‪1 * * :‬‬
‫דאדם ובכלהו דרגין לתהא יהיב חילא הדרגות למטה נתץ כח להוציא‪,‬‬
‫•• ‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫־ ‪1 * :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT :‬‬
‫כל אחד כראוי לו‪ ,‬ועשה אדם‬
‫בעליונים‬ ‫בכל‪,‬‬ ‫אדם ששולט‬ ‫‪TT‬‬
‫ועבד‬
‫‪—T :‬‬
‫חזי ••ליה‬ ‫‪•• T‬‬
‫כדקא‬
‫‪lT : :‬‬
‫לאפקא ‪T‬כל —חד‬ ‫‪|T T — :‬‬
‫ותחתונים‪.‬‬ ‫דעזליט בכלא בעלאי ותתאי‪.‬‬
‫ובא ךאה‪ ,‬עד שלא השתלמו‬
‫אותן שבע דרגות של ץמים‬
‫ןתא חזי עד לא אשלימו איפון שבע דרגין‬
‫יומין עלאין לא אשהלים אדם לעילא‪ .‬עליונים‪ ,‬לא השתלם אדם‬
‫כיון דאשהלים לעילא אדם עלאה‪ ,‬אשתלים למעלה‪ .‬כיון שהשתלם למעלה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫אדם העליון‪ ,‬השתלם למטה‬

‫בשלימו‪ .‬אלם ההחתוץ וכל העולמות‬ ‫עלמין‬ ‫תתאה‪: .‬וכלהו‬ ‫אדם‬ ‫לתהא‬
‫־ ‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T /• :‬‬ ‫‪17‬‬

‫• ‪• :‬‬ ‫‪| • : T‬‬ ‫‪TT-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T-:‬‬

‫תתאה —על ‪T‬כל דאתברי בשלמות‪ .‬לכץ השליט את האדם‬ ‫— ‪T T‬‬

‫לאדם‬
‫‪TT:‬‬
‫שלטיה‬
‫‪••:T‬‬
‫כד‬ ‫בגין‬
‫‪^ T | • :‬‬
‫בעלמא בגין דאדם עלאה שליט על כלא‪ .‬התחתון על כל מה שנברא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫•‪TT‬‬ ‫‪T T : | • :‬‬ ‫‪T : - :‬‬
‫בעולם‪ ,‬בגלל שאלם העליון‬
‫שולט על הכל‪ .‬ולכן למז בפסוק‬ ‫ךאית‬ ‫דרגין‪.‬‬ ‫שבע‬ ‫ל^רא‬ ‫בהאי‬ ‫רמז‬ ‫כך‬ ‫ובגין‬
‫ביה שבע דרגין עלאין דאיןןךי בהו אדם זה שבע דרגות‪ ,‬שןש בו שבע‬
‫דלעילא ואשהלים בהו‪ .‬בגין כך נעשה אךם דרגות עליונות שנקרא בהם‬
‫‪••• T‬‬ ‫• ‪T| :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫אלם שלמעלה והשתלם בהם‪.‬‬

‫בצלמנו‪ ,‬למיהב ליה שפע מההוא אתרא בגלל כך‪ ,‬נעשה אלם בצלמנו‪,‬‬
‫■ךלתת לו שפע מאותו מקום‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪..‬‬‫ךאיקדי חסד•‬
‫שנקלא חסד‪.‬‬
‫תא חזי‪ ,‬מאן דהאי צולמא עליה‪ ,‬חסד אל בא ראה‪ ,‬מי ש^ם זה עליו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫••• ••• •••‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫לא אעדי מניה דתבא על רישיה חסד אל לא זז ממנו ויושב על‬

‫ואתחברת ביה שכעתא בסופא ךיומוי בגין ראשו‪ ,‬ומתחבלת בו שכינה‬
‫בסוף ןמיו‪ ,‬בגלל שחסד זה הוא‬
‫יום ראעזוץ‪ ,‬והוא ראעז עזל כל הימים בלמעלה‪ .‬וצלם זה שבא לו ממנו לא מסתלק‪ ,‬עד‬
‫נט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ יא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬

‫דהאי חס״ד יו־ם ךאעזון ואיהו ריעזא ךכל‬

‫עזנעזלמים ימיו באויתה הדתה‬
‫עזנקראת אחרית הימים‪ .‬והיא‬
‫יומין דלעילא והאי צולמא ךאתיא ליה‬
‫הדתה עזל צד״ק‪ ,‬והיא קזביעית‪,‬‬
‫מניה לא אסתלק עד דאעזהלימו יומוי‬
‫קזנת העזמטה‪ .‬ובאותה דרגה‬
‫בההוא ד ת א ךאןרי אחרית הןמים והוא‬
‫נעזלמים ימי האדם‪ ,‬כעזנקזלמו‬
‫עזבעים ׳טנה כנגד עזבע דרגות‪,‬‬
‫העזמיטה‬ ‫עזנת‬ ‫שביעאה‪,‬‬ ‫ואיהי‬ ‫דרגא ‪:‬דצדק‬
‫‪T • : -‬‬ ‫׳ ‪T:‬‬ ‫‪T T • :‬‬ ‫‪• •: 1‬‬ ‫‪T :-‬‬
‫ע^ר לכל דךגה‪ .‬זהו ^כתוב)תהלים‬
‫‪TT‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬
‫בההוא דרגא אעזלימו יומוי ךבר נעז סד‬
‫ע< ימי ׳טנותינו בהם ׳טבעים עזנה‪.‬‬
‫‪••• T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫אעזתלימו עזבעין עזנין לקבל עזבע דרגין‪,‬‬

‫מה זה בהם? באותם ימים ועזנים‬
‫בלמעלה‪ ,‬ואם בגבורת עזמונים‪.‬‬
‫דכתיב )תחליםצ(‬ ‫הדא הוא‬ ‫דרגא‪.‬‬ ‫לכל‬ ‫עעזרה‬
‫• ‪• :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T :-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫בא ךאה‪ ,‬בנים חיים ומזונות לא‬
‫למי עזנותינו בהם עזבעים עזנה‪ .‬מאן בהם‪,‬‬
‫בץכות תלויים הדברים‪ ,‬הסוד ^ל‬
‫באינון יומין ועזנין דלעילא‪ .‬ואם בגבורות‬
‫אותן עזבע דרגות עזבהן זכות‬
‫וחובה בסוד חסד וגבורה‪ ,‬עזאם‬ ‫עזמנים‪.‬‬
‫כך לא היה לו לאדם להיות חי‬
‫תא חזי‪ ,‬בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא‬
‫פךט ל׳טבעים‪ ,‬אלא עזבמזל‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫■ן‬

‫מלתא‪ .‬רזא דאינון עזב בדרגין)לדעתיצ״ל‬

‫העליון העתיק ^ל הכל תלויים‪,‬‬
‫בגלל כך הוא מוסיף על כל ימי‬
‫עבע דך?יז( ךבהון זכות וחובא ב ת א ךחס״ד‬
‫האדם כךצונו‪.‬‬
‫לבר ‪T‬נעז‬
‫ובא ךאה‪ ,‬כך למדנו בספרו ^ל‬ ‫‪—:‬‬
‫הוה ••ליה‬ ‫‪TT‬‬
‫הכי ‪T‬לא‬ ‫‪:‬־ *‬
‫דאי‬ ‫‪* :‬‬
‫וגבורה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עלאה‬
‫עולמה המלך‪ ,‬עזבלילה האחרון‬
‫•‪TT‬‬
‫במזלא‬
‫‪TT-:‬‬
‫אלא‬
‫‪TV‬‬
‫משבעין‪.‬‬
‫• • ‪1 • :‬‬
‫למהוי ‪T‬חי ‪T‬בר‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬
‫עזל חג‪ ,‬אם יסתכל אדם בצלמו‬
‫עהיקא ךכלא תליין‪ .‬בגין כך איהו מוסיף‬
‫ויךאה אותו עזלם‪ ,‬לא נגזךה עליו‬
‫מיתה‪ .‬ומה הטעם בלילה הזה?‬ ‫על כל יומוי דבל בר נעז כרעותיה‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬

‫בגלל עזעזבעת ימי החג כנגד‬

‫ותא חזי הכי אוליפנא בספרא דעזלמה‬
‫עזבעה ימים עליונים הם‪ ,‬עוכל‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬
‫דחגא‪• ,‬אי‬
‫•‬

‫הןמים והעונים ^ל העולם תלויים‬

‫••• ‪:‬‬

‫‪ T - :‬׳‬ ‫בתראה‬
‫‪TT :-‬‬
‫‪• T‬‬
‫דבליליא‬
‫‪T:‬‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫מלכא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T : -‬‬
‫לסהכל בר נש בצולמא ךיליה וחזי ליה‬
‫בהם‪ ,‬והם ךמוןים בכתוב עול )דברי‬
‫הימים־א כט( לך ה׳ הגדלה וגומר‪.‬‬
‫טעמא‬ ‫ומאי‬ ‫מיתה‪.‬‬ ‫שלים‪ ,‬לא אתגזר עלוי‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫ראעויתם חסד וסיומם ממלכה‪.‬‬
‫בהאי ליליא‪ ,‬בגין ךעזבעא יומין ךחגא‬
‫כנסת יעזראל‪ .‬אחרית הןמים‬
‫לקבל עזבעא יומין עלאין אינון‪ .‬ךכל יומין‬
‫עונמצאת עוביעית אחרית‪.‬‬
‫ובשבא ליל העוביעי הזה‪ ,‬נראה‬
‫ועזנין דעלמא בהו תללין‪ ,‬ואינון ךמיזין‬
‫אם העותלמו הןמים באחרית‬
‫בל‪j‬רא )דביי הימים א כט( דלף ין׳ הגדולה וגו׳‬
‫הזאת‪ .‬ואם הצלם העליון הזה‬
‫עזירותא דלהון חס״ד וסיומא דלהון‬
‫?ראה עליו‪ ,‬אז חסד אל כל היום‬
‫יחזר עליו כבתחלה‪ ,‬ולא פוחד‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬‫ממ״לכה‪ .‬כנסת לשראל‪ ,‬אחרי״ת הןמים‪.‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־ ‪:‬־‬

‫מהדין הזה עול צדק‪ ,‬והיא עמו‬

‫בעולמות בחדוה ומחזירה לו‬
‫אעזתכח עזביעאה אחרית‪.‬‬
‫ןכד אתלא האי ליללא ךעזביעי אתחזי אי‬
‫פנים‪ .‬ולכן הןהיר הקדועו ברוך‬
‫הוא את ישךאל ליהנצל מדיני‬
‫אעזתלימו יומוי בהאי אחרית‪ .‬ואי האי‬
‫הצדק הזו‪ ,‬ולכסות סכת עולום‬
‫יתהדר‬
‫אל • ‪T - :‬‬‫עליה‪ ,‬חס״ד ••‬ ‫חזי ‪•• T‬‬
‫עלאה ‪•• T‬‬ ‫צולמא • ‪T T‬‬‫‪T :‬‬
‫עליה כדבקדמיתא ולא מסתפי מהאי דינא דצד״ק ואיהי בהדיה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬

‫בעזלימו כחדוותא ואהדרת ליה אנפץ‪.‬‬

‫עליהם‪ ,‬ולעזבת בצל האמונה‪ .‬זהו‬
‫עזכתוב )ייקרא כג( בסבת תעזבו‬
‫ובגין פך אזהר לון לןךשא בריך הוא‬
‫עזבעת ימים‪ ,‬להכליל את הדרגה‬
‫ללק‪ t‬ךאל לאעזהזבא מלינוי ךהאי צד״ק‪,‬‬
‫הזו למעלה ולהוסיף בה ברכה‬
‫ולחפאה סכת עזלמא עלליהו ולמיתב בצלא‬
‫ממים העליונים‪ ,‬בגלל עזיום זה‬
‫הוא עזביעי הוא כנסת יקויךאל‪ .‬אנו‬
‫)ייקרא כ״ג(‬ ‫דכתיב‬ ‫הדא הוא‬ ‫דמהימנותא‪.‬‬
‫• ‪• :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫מקןיפים את המץבח הזה העליון‬
‫בסכות תשבו שבעת ןמים לאכללא להאי‬
‫באותם עזני למודים עזהם עךבי‬
‫ממיין‬
‫נחל‪ ,‬ועועזים בה נסוך המים‪,‬‬
‫‪1 . - .‬‬
‫ברכה‬
‫ביה ‪T T:‬‬ ‫ולאוספא ••‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דלעילא‬
‫‪T‬‬ ‫דרגא •‬
‫‪T :-‬‬
‫ונותן צדיק באותם עזהיץ עזהם‬
‫עלאין‪ ,‬בגין דהאי יומא שביעאה איהו‬
‫מעזעזת ימי בראעזית‪ ,‬הכל בסוד‬
‫החכמה‪.‬‬ ‫כנסת לשראל אנן מקיפין להאי מזבח עלאה‬
‫באינון תרין למודים דאינון עךבי נחל‬
‫ץ א ח ר מכן )במדבר כט( ביום‬
‫העזמיני עצרת תהיה לכם‪ ,‬תעעזו‬
‫ועבלין בה נסוך המלם ולהיב צדי״ק באינון‬
‫עליונים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ימים‬
‫עזבעה ‪• T‬‬
‫לאותם • ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫כנוס ‪:‬‬
‫שהין דאינון מששת ימי בלאשית כלא ב ת א‬
‫ןעעזו יום טוב בגלל עזנצלתם‬
‫מדינו ^ל אותו יום עזביעי‪ .‬בגלל‬ ‫דחכמתא‪.‬‬
‫‪T : : T :‬‬
‫כך כתוב בצלמנו כךמותנו‪ ,‬כנגד‬
‫ולבתר )במדבר כ״ט( ביום השמיני עצרת ההלה‬
‫יום עזני גבורה‪ ,‬חלקו על יצחק‪,‬‬
‫לכם‪ .‬עבדו כנישתא לאינון שבע‬
‫ואז ןע לאדם לעזים את ׳דמותנו׳‬
‫יומין עלאין ועבדו יומא טבא‪ ,‬בגין‬
‫הזאת ולהדמות במעעזיו לאותם‬
‫העליונים‪ .‬וכל זה למה? בגלל‬
‫שביעאה‪.‬‬
‫‪T T • :‬‬
‫יומא‬
‫‪T‬‬
‫דההוא‬ ‫‪— :‬‬
‫מדינוי‬ ‫‪• • 1‬‬
‫דאשתזבתון‬
‫עזחקדוע ברוך הוא נתן בידי‬
‫לדמות‬ ‫האיע ‪ :‬־‬
‫רוצה ‪• T‬‬
‫‪•/‬‬
‫בגין כך כתיב בצלמנו כלמותנו לקבל יומא‬
‫האיע‪• ,‬אם‬
‫׳‬ ‫‪• T‬‬
‫תנלנא גבורה‪ .‬חולקיה ליצחק‪ .‬כדין אית‬
‫עצמו לאותם עזלמעלה‪ ,‬מעזהלם‬
‫בהם‪ ,‬ולא פוחד ממדת חדין‬
‫העליונה‪.‬‬
‫לבר נש למשלי להאי למותנו ולאתדמי‬
‫בעובדוי לאינון עלאין‪ .‬וכל לא למה בגין‬
‫ויךדו בךגת חןם ‪ -‬כנגד הדךגה‬
‫לקלשא בריך הוא להב בידי לבר נש‪ .‬דאי‬
‫עזל נצח עזאחוז בה מעזה‪ ,‬עזדגת‬
‫הים נבראו באותה דרגה )ספירה(‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫בעי בר נש למלמי גרמיה לאינון ללעילא‬
‫־ ‪: •7 :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪T‬‬

‫ונתן להם נסתר חנכזהוים כח‬

‫לעזלט עליהם אם דומה אדם‬ ‫אשתלים בהו ולא מסהפי מהאי מדת לינא‬
‫לעליונים‪ ,‬ואם לא דומה לעליונים‬ ‫עלאה‪.‬‬ ‫• ‪TT‬‬
‫־ ידייי ידגי חןם עולבזים בהם‬
‫דנצ״ח‬ ‫דרגא‬ ‫לקבל‬ ‫‪: • :‬וירדו• ‪ :‬־בדגת הים‬
‫בבני אךם‪^ ,‬כן הץהיךה אותם‬ ‫‪•• lT: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T *.• :‬‬ ‫‪T :- -‬‬
‫לאחיד ביה משה לגת הלם בההוא‬
‫חתורה עזנהנה על ידי מעזה‪) ,‬רברים‬
‫ל( ובחךת בחיים‪.‬‬
‫דרגא אתבריאו ולהיב לון סתימא לסתימין‬
‫בא ךאה‪ ,‬מעזה‪ ,‬כעזנץרק לןם‪ ,‬לא‬
‫חילא למשלט עלייהו‪ .‬אי דמי בר נש‬
‫עלטו עליו דגי הים ולא פחד‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪••T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫לעלאין‪ .‬ואי לא דמי לעלאין ירדו‪ .‬ונוני‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫למא שלטין בהו בבני נשא‪ .‬ובגין כך אזהירת לון אורייתא‬

‫לאתליהיבת על לדי למשה )לברים ל׳( ובחרה בחיים‪.‬‬
‫תא חזי‪ .‬משה כד אתרמי לימא לא שלטו עליה נוני ימא ולא אסתפי‬
‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪—.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪.,.‬‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫■ן‬
‫פא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ יא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫מהם‪ ,‬בגלל עזהוא היה עתיד‬
‫‪• T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪_ . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.. ..‬‬ ‫מנליהו בגין דאיהו הוה זמין לד^רבא לעילא‬
‫ולךבק‬ ‫למעלה‬ ‫להת?ןרב‬ ‫ולאתזיבקא בלןךעזא בריף הוא‪ ,‬ולבתר בד‬
‫ולאחר‬ ‫בקןדו׳‪:‬צ־ברוך־הוא‪,‬‬
‫עזנךבק‪ ,‬עזלט על דגי הים‪ ,‬וךמז‬ ‫אתדבק עזליט על נוני !מא‪ .‬ורמז לאהרן‬
‫לאהרן אחיו עזיבה את הים‬ ‫אהוי ךלמחי ןת ןמא וימותון נוני ואיהו לא‬
‫דמותו הזיגים‪ ,‬והוא לא עעזה‬ ‫עביד הכי‪ ,‬בגין ךההיא דרגא דיליה שליט‬
‫כך‪ ,‬בגלל עזאותה ד ת ה עזלו‬
‫עזולטת עליהם ובה נבךאו‪ ,‬ולא‬ ‫עלליהו וביה אתבריאו ולא בעא קךשא בריף‬
‫רצה הקןדועז ברוך הוא עזיבה‬ ‫הוא ךלמחי איהו‪ ,‬בגין לאתהפכא להו‬
‫הוא בעזביל להתהפך להם‬ ‫לאויב‪ .‬וכד בר נש אזיל בארחו־י ךקךשא‬
‫לאויב‪ .‬וכעזאדם הולך בדךכי‬
‫הקןדועז ברוך הוא‪ ,‬כתוב עליו‬ ‫בריף הוא כתיב עליה )יעע‪:‬ה מ״ג( כי תעבור‬
‫)ישעיה מג( בי תעבר במים אתך אני‬ ‫במים איתך אני וגו׳‪ .‬דהא וירדו בךגת הלם‬
‫וגומר‪^ .‬זה וירדו בדגת ת ם‬ ‫ובעוף השמלם לקבל דרגא ךשמלם‪ .‬ןיבההוא‬
‫ובעוף העזמים‪ .‬כנגד ד ת ה ^ל‬
‫עזולט‬
‫••‬ ‫דרגה‬
‫עזבאותה ־ ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫עזמים‪: •/ ,‬‬
‫׳‬ ‫‪ T‬־‬
‫דרגא שליט עלייהו ודא תפאר״ת‪.‬‬
‫״‪*.**.‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬

‫עליהם‪ ,‬וזו תפארת‪.‬‬ ‫ואף על גב דבדרגא ךנצ״ח אתעבידו כל‬

‫!אף על גב ׳ןבדךגת הנצח נעעזו‬
‫כל דגי ת ם והעופות‪ ,‬לא כתוב‬
‫נוני למא ועופי‪ ,‬לא כתיב המן אלא עוף‬
‫עזם אלא עוף כנף‪ ,‬אבל עכעזו‬ ‫כנף אבל השתא לןרי להו עוף השמים בגין‬
‫?ןרא להם עוף העזמים‪ ,‬בגלל‬ ‫דבר נש לא שליט עלייהו אלא מסטרא‬
‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫עזבן אךם לא עזולט עליהם אלא‬
‫ברזא ‪:‬דהו״ד‬ ‫‪TT:‬‬
‫עלייהו‬
‫‪ T‬־ ‪:‬‬
‫שליט‬‫‪•T‬‬
‫ובבהמה‬
‫— ‪T••:‬‬
‫דשמים‪.‬‬
‫‪• —T :‬‬
‫מצד עזל עזמים‪ .‬ובבהמה ‪-‬‬
‫עזולט עליהם בסוד עזל הוד‬ ‫דיהיב ליה סיועא דהא בההוא יומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזנותן לו סיוע‪ ,‬עזהרי באותו יום‬ ‫אתבריאו בעירן‪ .‬ובכל הארץ שליט ברזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*.•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫נבךאו הבהמות‪ .‬ובכל הארץ ‪-‬‬

‫עזולט בסוד עזל צדיק עזנקךא‬
‫ךצךי״ק ךאיןןךי כ״ל ואיהו שליט על הארץ‬
‫כל‪ ,‬והוא עזולט על הארץ‪ ,‬ארץ‬ ‫שליט‬‫‪• T‬‬
‫לתתא‬
‫‪T —:‬‬
‫נמי —בר ‪T‬נש‬ ‫‪••T‬‬
‫הכי‬
‫‪•T‬‬
‫עלאה‪.‬‬
‫•‪TT‬‬
‫ארעא‬
‫— ‪T:‬‬
‫העליונה‪ .‬כך גם אךם למטה‬ ‫ובכל‬
‫‪T:‬‬
‫ביה‪.‬‬ ‫••‬
‫דכולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בגין‬
‫‪1 •:‬‬
‫תתאה‬
‫‪TT-‬‬
‫ארעא‬
‫‪T:-‬‬
‫‪-‬על‬
‫עזולט על ארץ התחתונה‪ ,‬מעזום‬
‫עזהכל בו‪ .‬ובכל הרמעז הרמעז‬
‫הרמש׳ הרומש על הארץ שליט עלייהו בר‬
‫■ך‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫על הארץ ‪ -‬עזולט עליהם אדם‬ ‫נש מסיועא ךאתייהיב ליה מארץ החיים‬
‫מקזיוע עזנהץ לו מארץ החיים‪,‬‬ ‫מלכות עלאה ‪) :‬עד כאן מההשמטות(‬
‫המלכות העליונה ‪) :‬ע״כ מההשמטות(‬
‫פ תח רבי עזמעון במצוות‬
‫פתח רבי שמעון בפקודי אורייתא‪ .‬ואמר‬
‫התורה ואמר‪ ,‬מצוות ההורה‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
‫פקודי אורייתא מהב קךשא בריף הוא‬
‫עזנתץ הקדועז ברוך הוא‬ ‫ללשראל כלהו באורליתא בארה כלל כתיבי ‪:‬‬
‫ליעזךאל‪ ,‬כלן כתובות בהוךה‬
‫בראשית ברא אלהים‪ .‬הדא היא פקודא‬
‫בורך כלל‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫‪•:‬‬

‫בראשית ברא אלהים‪ .‬זוהי‬ ‫קדמא״ה דכלא‪ .‬ואקרי פקודא דא‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬

‫המצוה הךאעזונה עזל הכל‪.‬‬ ‫יראת לן ךאל‪4‬רי ראשית‪ .‬דכתיב‪) ,‬תחלים קיא(‬
‫ונקראת מצוה זו יךאת ת‪,‬‬
‫עזנקראת ראעזית‪ ,‬שכתוב )תהלים‬
‫ראשית חכמה יראת יי‪) .‬משלי א( יראת יי‬
‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬

‫קיא( ראעזית חכמה יךאת ת‪) .‬משלי‬ ‫ראשית דעת‪ .‬בגין דמלה דא ראשית אלןרי‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫סב‬

‫ודא איהי תרעא לאעלא גו מהימנותא‪ .‬ועל א( יךאת ה׳ ראשית דעת‪ .‬משום‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T T :‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬

‫וזה‬
‫ראשית‪••• : ,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫נקרא ••‬
‫שדבר ‪•/‬זה • ‪T|:‬‬
‫‪T T•/‬‬ ‫פקודא דא אתקיים פל עלמא‪.‬‬
‫השער להכנס לתוך האמונה‪,‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪ — :‬ן—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬

‫יךאה אתפרעז לתלת סטרין‪ .‬הרין מנייהו ועל המצוה הזו מתק‪.‬ים כל‬
‫העולם‪.‬‬ ‫לית בהו עיל^רא כךקא לאות‪ ,‬וחד‬
‫היראה נפרדת לשלשה צדדים‪,‬‬
‫שנים מהם איץ בהם עקר כראוי‪,‬‬
‫עילרא דיראה‪ .‬אית בר נעז דדחיל מקדעזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬ח־‬

‫בדיך הוא בגין דליחון בנוהי ולא למותון‪ .‬או ואחד עקר של יךאה‪ .‬י‪.‬ש אדם‬
‫דחיל מעונעזא דגופיה או דממוניה‪ .‬ועל דא שירא מהקדוש ברוך הוא כדי‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫שיחיו בניו ולא ץמותו‪ ,‬או שירא‬

‫מענש של גופו או של ממונו‪,‬‬
‫דהיל ליה תדיר‪ .‬אעזתבה יראה דאיהו דהיל‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪* T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫ו ^ כץ ץרא ממנו תמיד‪ .‬נמצאת‬ ‫לקוךשא בדיך הוא לא שוי לעל^רא‪ .‬אית בר‬
‫נש דדח^ מן קךעזא בריף הוא בגין דדחיל היךאה שהוא ץרא מץ הקדוש‬
‫ברוך הוא לא שם אותה לעקר‪.‬‬
‫‪ 1 :‬ץש אדם שפוחד מץ הקדוש ברוך‬
‫דגיהנם‪ .‬הרין‬
‫‪• •• :‬‬
‫ועונשא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עלמא‬
‫‪T : T‬‬
‫דההוא‬
‫‪- :‬‬
‫מעונשא‬
‫‪T T‬‬

‫אלין לאו עיל^רא ךיראה אפון ושרשא דיליה‪ .‬הוא משום שפוחד מענש אותו‬
‫נש העולם ומענש הגיהנם‪ .‬שני אלה‬ ‫ירא״ה דאיהי עלרא‪ ,‬למדחל בר‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪^T‬ד‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫לא עקר של יךאה הם והשרש‬
‫שלו‪.‬‬
‫למאריה בגין ןיאיהו רב ושליט‬
‫בלא הירא״ה שהיא עקר‪ ,‬שאדם‬ ‫קמיה ‪T :‬‬
‫ובלא ‪• • 1-‬‬
‫‪T‬‬ ‫עלמין ‪:‬‬
‫‪1 • : T‬‬
‫דבל‬‫ושרשא ‪T :‬‬
‫על‪,‬רא ‪T : T :‬‬
‫• ‪^T‬־‬
‫השיבין‪ .‬במה דאתמר)יניאלי( ובל דיירי ארעא ייךא מךבונו משום שהוא גדול‬
‫ושליט‪ ,‬עקר ושרש של כל‬
‫העולמות‪ ,‬והכל לפניו כלא‬
‫כלא חעזיבין‪ .‬ולשואה ךעותיה בההוא אתר‬
‫חשובים‪ ,‬כמו שנאמר )דניאל ד(‬ ‫דאלןךי)נ״אב( יראה‪.‬‬
‫בכה רבי שמעון ואמר ווי אי אימא ווי אי וכל דירי הארץ כאינם חשובים‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• •‬ ‫‪7 7‬‬
‫ולשים את רצונו באותו המקום‬
‫‪1‬‬ ‫‪T -‬‬

‫יראה‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫לא אימא‪ .‬אי אימא לנדעון חןיבין היך‬
‫•••‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫עזנקרא • ‪T :‬‬
‫• ‪T1:‬‬
‫ב כ ה רבי שמעוץ ואמר‪ ,‬אוי אם‬ ‫לפלחון למאריהון‪ .‬אי לא אימא יאבדון‬
‫הברייא מלה דא‪ .‬באתר דיראה קדישא שרי‪ ,‬אמר‪ ,‬ואוי אם לא אמר‪ .‬אם אמר‬
‫׳‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪—:‬‬ ‫—‬
‫‪ -‬וךעו הךשעים איך ועבדו את‬
‫מלרע אית יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג ךבונם‪ .‬אם לא אמר ‪ -‬יאבדו‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‬

‫ואיהי רצועה לאלקאה חייביא‪ .‬ומאן דדחיל החברים את הדבר הזה‪ .‬במקום‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T l T : — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪* :‬‬

‫כמה ששורה יךאה קדושה‪ ,‬מלפניה‬ ‫בגין עונש דמלקיותא וקנזרוגא‬

‫ץש יךאה רעה שמלקה ומכה‬
‫הךצועה‬ ‫והיא‬ ‫ךאתמר‪ .‬לא שרלא עליה ההיא יראת לן ומקטרגת‪,‬‬
‫דאיקרי יראת לל לחלים‪ .‬אלא מאן שרלא להלקות את הךשעים‪ ,‬ומי‬
‫עליה ההיא יראה רעה‪ .‬ואעזתכח רשרלא שפוחד בגלל ענש המלקות‬
‫והקטרוג כמו שנתבאר‪ ,‬לא‬
‫שורה עליו אותה יךאת ה׳‬ ‫עליה ההיא רצועה יראה רעה ולא יראת יי‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪ :‬־ ••‬

‫ו^גין כך אתר ךאיןןרי יראת לל ראעזית זיעת שנקראת יראת ה׳ לחיים‪ .‬אלא‬
‫מי עזוךה עליו? היךאה הרעה‬
‫ההיא‪ .‬ונמצא עזעזורה עליו הרצועה ההיא‪ ,‬יראה רעה ולא יראת ה‪/‬‬
‫• ‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫' • ‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T : • :‬‬

‫ומשום כך המקום עזנקךא יךאת ה׳ נקרא ראעזית דעת‪ ,‬ועל כץ נכללת כאץ המצוה הזו‪ ,‬הה‬
‫פג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ יא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫העקןר והיסויד לכל עזאר המצווית‬ ‫ודא‬ ‫פקודא ‪T‬דא‪T: .‬‬ ‫•| ‪T‬‬ ‫הכא‬‫אקרי‪ .‬ועל ‪T‬דא אתכליל ‪T T‬‬ ‫• ‪••1:‬‬
‫על התורה‪ .‬מי ^עזומר היךאה‬
‫עד^רא ויסודא לכל עזאר פקודין דאורליתא‪.‬‬
‫הזו ‪ -‬עומר הכל‪ .‬לא עומר‬
‫יךאה ‪ -‬לא עומר את מצרות‬ ‫נטיר‬ ‫לא ‪• T‬‬ ‫כלא‪T .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫נטיר‬‫יראה )ךא( ‪• T‬‬ ‫דנטיר • ‪T :‬‬ ‫מאן ‪• T :‬‬
‫‪| T‬‬
‫התורה‪ ,‬עהרי זה העער ע ל‬ ‫דהא ‪T‬דא‬ ‫— ‪T : ' T :‬‬
‫אורייתא‪,‬‬ ‫פקודי‬
‫• ‪••1‬‬
‫נטיר‬‫‪•T‬‬
‫לא‬‫‪T‬‬
‫יראה‬ ‫• ‪T:‬‬
‫הכל‪ .‬ומעום כך כתוב בראעית‪,‬‬ ‫תרעא ךכלא‪ .‬ובגין כך כתיב בןאעזית ךאיהי‬
‫עהיא יראה‪ ,‬ברא אלהים את‬
‫••‬ ‫•‬ ‫‪•••:‬‬

‫העמים ואת הארץ‪ .‬עמי עעובר‬

‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪• •/‬‬
‫הארץ‪.‬‬
‫‪VT T‬‬
‫ואת‬
‫‪*.• :‬‬
‫אלהים •‪*.‬את העזמים‬
‫— ‪• —T 1‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ *‬
‫ברא‬
‫׳ ‪TT‬‬
‫יראה‪,‬‬ ‫•‪T :‬‬
‫על זה‪ ,‬עובר על מצוות התורה‪.‬‬ ‫דמאן דעבר על זיא עבר על פקודי‬
‫וענעו ע ל מי עעובר על זה ‪-‬‬ ‫דעבר ‪-‬על ‪T‬דא ‪-‬האי‬ ‫ועונעזא דמאן‬ ‫דאורייתא‪.‬‬
‫‪----: : l T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬
‫הךצועה הרעה הזו מל?ןה אותו‪,‬‬
‫והינו והארץ היתה תהו ובהו‬ ‫היתה‬ ‫והיינו והארץ‬
‫‪T : T 1 VT T :‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬
‫אלקי ••ליה‪.‬‬‫‪T T‬‬
‫רצועה—רעה‬
‫‪T‬‬ ‫‪: ••1‬‬ ‫‪:‬‬
‫וחעך על פני תהום ורוח‬ ‫תהו ובהו והשך על פני תהום ורוח אלהים‪.‬‬
‫אלהים‪ .‬הנה ^ ו אךבעה ענעים‬ ‫הא אלין ארבע עונקזין לאענעזא בהון‬
‫להעניע בהם את הךעעים‪.‬‬
‫תהו ‪ -‬זה חנק‪ ,‬עכתוב )ישעיה לד(‬ ‫חייביא‪.‬‬
‫‪T- T -‬‬
‫קו תהו‪ ,‬סכריהב( חבל מדה‪ .‬בהו ‪-‬‬ ‫תהו זיא חנק‪ ,‬דכתיב‪) ,‬ישעיה לי( קו תהו )זכריה ב(‬
‫זו סקילה‪ ,‬אבנים המעקעות‬
‫בתוך התהום הגדול לענע את‬
‫חבל מזיה‪ .‬בהו דא סקילה‪ ,‬אבנין‬
‫הךעעים‪ .‬וחעך ‪ -‬זו ערפה‪,‬‬ ‫דחייביא‪.‬‬
‫לעונשא ‪T — T — :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫רבא ‪:‬‬ ‫תהומא— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דמשוקעין גו ‪:‬‬
‫‪|•|T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫עכתוב )דברים ה( ויהי כעמעכם‬ ‫וחשך דא שריפה‪ ,‬דכהיב‪) ,‬דברים ה( ולהי‬
‫את הקול מתוך החעך‪) ,‬שמד(‬
‫כשמעכם את הקול מתוך החשך )דברים ד( וההר‬
‫וההר בער ב א ע עד לב העמים‬
‫חעך וכו׳‪ .‬וזו האע החזקה עזעל‬ ‫בוער באש עד לב השמלם חשך כד‪ .‬ודא‬
‫ראעי הךעעים מתחילה לערף‬ ‫אשא תקיפא ךעל רישיהון דחייבלא שרי‬
‫אותם‪ .‬ורוח ‪ -‬זה הרג בסיף‪ .‬רוח‬
‫סערה‪ ,‬חרב ענונה מלהטת בו‪,‬‬
‫לאוקדא לון‪ .‬ורוח זיא הרג בסייף‪ .‬רוח‬
‫׳‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••• ‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT :‬‬

‫כמו ענאמר )בראשית ג( ואת להט‬ ‫כמא‬ ‫‪T:‬‬

‫מלהטא ••ביה‪.‬‬ ‫‪T— :‬‬
‫משננא •היא‬ ‫‪T: — :‬‬
‫חרבא‬
‫— ‪T :‬‬
‫סערה‬ ‫‪TT:‬‬
‫החרב המתהפכת‪ ,‬ונקראת רוח‪.‬‬ ‫ךאת אמר‪) ,‬בראשית ג( ואת להט החרב‬
‫הענע הזה למי עיעבר על‬
‫מצוות התורה‪ .‬ואחר כתוב יךאה‬
‫המתהפכת ואיןןרי רוח‪ .‬האי עונשא למאן‬
‫ראעית‪ ,‬עהיא הכלל ע ל הכל‪.‬‬ ‫דעבר על פקודי אורליתא‪ .‬וכתיב לבתר‬
‫מכאן והלאה עאר מצוות‬ ‫יראה‪ ,‬ראשית‪ ,‬דאיהי כללא ךכלא‪ .‬מכאן‬
‫התורה‪.‬‬
‫מצוה‬ ‫זוהי‬ ‫עניה ‪-‬‬ ‫מצוה‬
‫והלאה שאר פקודין ךאורליתא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‪T‬‬ ‫• ‪7:‬‬
‫עמצוה ע ל יךאה נאחזה בה ולא‬ ‫ודא‬ ‫פקודא‪ .‬דפק‬
‫‪T | • :‬‬ ‫• | ‪T‬‬
‫איהי‬
‫• •‬
‫הניינא ‪T‬דא‬
‫• ‪TT:‬‬
‫פקודא‬
‫והיא‬‫לעולמים‪• : ,‬‬
‫ממנה ‪• T :‬‬‫יוצאת • ‪T‬‬ ‫מינה‬‫נפקא • ‪T‬‬ ‫ולא ‪|T : -‬‬ ‫בה ‪T :‬‬ ‫אתאחדת ‪T‬‬
‫דיראה • ‪--- : - :‬‬
‫׳‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אהב״ה‪ .‬עאדם יאהב את רבונו‬
‫אהבה עלמה‪ .‬ומה היא אהבה‬
‫לעלמין‪ .‬ואיהי אהב״ה‪ .‬למרחם בר נש‬
‫עלמה? זו אהבה רבה‪ ,‬עכתוב‬ ‫למאריה ךחימו שלים‪ .‬ומאן איהו ךחימו‬
‫)שם יז( התהלך לפני והיה תמים‪,‬‬ ‫דכתיב‪) ,‬בראשית יז(‬ ‫רבה‬ ‫אהבה‬ ‫שלים‪T .‬דא‬
‫׳‬ ‫‪T-‬‬ ‫‪T- : -‬‬ ‫‪•:‬‬
‫עלם באהבה‪ .‬וזהו עכתוב‬
‫!יאמר אלהים יהי אור‪ .‬זו אהבה‬
‫התהלך לפני והיה תמים שלים ברחימותא‪.‬‬
‫עלמה ענקראת אהבה רבה‪.‬‬ ‫ודא הוא דכתיב ויאמר אלהים יהי אור דא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד תשרי‬
‫סד‬

‫והנא‬
‫וכאן היא המצוה עזאדם ייאהב את‬ ‫רבה‪T T : .‬‬ ‫אהבה ‪T -‬‬‫‪T‬‬ ‫דאקרי ‪-‬‬
‫עזלימותא ‪••1: • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫רהימו ‪:‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ךבונו כראוי‪.‬‬ ‫כדקא‬ ‫למאריה‬ ‫נעז‬ ‫בר‬ ‫למרהם‬ ‫כקורא‬ ‫איהו‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬אבא‪ ,‬אהבה‬ ‫‪|T : :‬‬ ‫־ ‪•• T : T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T1‬‬
‫בעזלמות אני עזמעתי בזה‪ .‬אמר‬ ‫לאות‪.‬‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬אבא‪ .‬רהימהא בעזלימו‬
‫לו‪ ,‬אמר‪ ,‬בני‪ ,‬לפני רבי פינחס‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪ ■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ן‪-‬‬

‫עזהרי הוא עומד ב ד ת ה הזו‪ .‬אמר‬

‫רבי אלעזר‪ ,‬אהבה רבה הינו‬
‫אנא עזמענא ביה‪ .‬אמר ליה אימא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ._ .‬ך‬

‫אהבה עזלמה בעזלמות עזל עזני‬ ‫ברי קמי דרבי פץחס דהא איהו בהאי ד ת א‬
‫צדדים‪ ,‬ואם אין נכללת בעזני‬ ‫היינו‬
‫‪: -‬‬
‫רבה‬
‫‪T -‬‬
‫אהבה‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫אלעזר‬
‫•‪T T : *.‬‬
‫רבי‬
‫* *‬
‫אמר‬
‫‪ T‬־‬
‫קאים‪.‬‬‫‪• |T‬‬
‫צדדים ‪ -‬אינה אהבה כראוי‬
‫בעזלמות‪.‬‬
‫אהבה עזלימתא בעזלימו ךתרין סטרין‪ .‬ואי‬
‫לא אתבליל בתרין סטרי] לאי)דף יבע״א( איהו‬
‫ועל כן עזנינו‪ ,‬לעזני צדדים נפרדת‬
‫האהבה‪ ,‬אהבת הקןדועז ברוך הוא‪.‬‬ ‫בעזלימו‪.‬‬
‫כדקא ‪T‬יאות • ‪• :‬‬ ‫אהבה ‪lT : :‬‬
‫‪T -‬‬
‫ןעז מי עזאוהב אותו מתוך ^יעז לו‬
‫ע^ר‪ ,‬ארך ןמים‪ ,‬בנים סביבו‪,‬‬
‫ועל זיא תנינן בתרין סטרין אתפרעז אהבה‬
‫מתקנות‬
‫דרכיו ‪. :‬״•‪|T‬‬
‫ךחימו דקךעזא בריף הוא‪ .‬אית מאן‬
‫עזונאיו‪T T : ,‬‬
‫‪ T:‬׳‬ ‫׳‪:‬צולט על‬
‫לו‪ ,‬ומתוך כך אוהב אותו‪ .‬ואם‬ ‫אורבא‬
‫עותרא‪T : .‬‬‫‪ TT‬׳‬ ‫דאית ••ליה‬ ‫דרהים ••ליה •מגו ‪• :‬‬ ‫‪• T:‬‬
‫לזה יתהפך דחןיר עליו הקדועז‬
‫ךיומין‪ .‬בנין סחרניה‪ ,‬עזליט על עזנאוי‪,‬‬
‫ברוך הוא ^ גו ל ^ל דין קעזה ‪-‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫ארחוי מתהקנן ליה‪ .‬ומגו בך רחים ליה‪ .‬ואי‬
‫יעזנא אותו ולא יאהב אותו כלל‪,‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫ובגלל כך אהבה זו אינה אהבה‬ ‫להאי להא בהפוכא ויהדר עליה קךשא בריף‬
‫עזיעז לה עקר‪.‬‬
‫אהבה עזנקראת עזלמה‪ ,‬ההוא‬
‫עזניא ‪..‬ליה‬‫קעזיא‪.‬י ‪:‬יהא ‪T: -‬‬ ‫דדינא ‪T: 1-‬‬ ‫גלגולא ‪T • :‬‬
‫הוא • ‪T :‬‬
‫ולא ירחם ליה בלל‪ .‬ובגין בך ךחימו ךא‬
‫עזהןה בעזני הצדדים ‪ -‬בין בדין‬
‫בין בחסד‪ .‬ותקון דךכו עזאוהב‬ ‫עד‪,‬רא‪.‬‬
‫ליה •^־‬ ‫דאית ‪T‬‬ ‫אהבה• ‪T‬‬ ‫איהו ••‬
‫לאו ‪• :‬‬‫—‪T‬‬ ‫—‪:‬‬
‫את דבונו‪ ,‬כמו עזעזנינו‪ ,‬אפלו‬
‫עזנוטל את נעזמתך ממך‪ .‬זו היא‬‫ךחיטו ךאל‪4‬רי עזלים ההוא ךהוי בתרין‬
‫אהבה עזלמה בעזני צךדים‪ .‬ועל‬ ‫סטרין בין בלינא בין בטיבו‪ .‬ותקונא‬
‫כן האור עזל מעעזה בראקזית ןצא‬
‫דתנינן‬ ‫כמה‬ ‫למאריה‬ ‫דרחים ••ליה‬ ‫דארחוי‬
‫‪1T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫‪• T:‬‬ ‫‪:T :‬‬
‫ואחר כך נגנז‪ .‬כעזנגנז‪ ,‬ןצא דין‬
‫אפלו הוא נטיל נעזמתך מינך‪ .‬דא איהו‬
‫קעזה‪ ,‬ונכללו קזני הצדדים יחד‪,‬‬
‫עזההןה עזלמות האהבה כראוי‪.‬‬‫ךחימו עזלים דהוי בתרין סטרין‪ .‬ועל דא‬
‫נטלו רבי עזכ!עון ונ׳טקו‪ .‬בא רבי‬
‫אור דמעעזה בךאעזית נפק ולבתר אגניז‪ .‬כד‬
‫פינחס ונעזקו ובךכו‪ ,‬ואמר‪ ,‬בודאי‬
‫הקדועז ברוך הוא קזלחני לכאן‪.‬‬‫אגניז נפק דינא קעזלא ואתכלילו תרין‬
‫זה הוא אור קטן עזאמרו לי‬ ‫סטרין כחדא למהוי עזלימו דא אהבה כךקא‬
‫עזנכלל בביתי ואחר כך מאיר לכל‬ ‫לאות‪.‬‬
‫העולם‪ .‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬בודאי‬
‫לא צדיך לקזכח יךא״ה בכל‬ ‫נטליה רבי עזמעון ונעזקיה‪ .‬אתא רבי‬
‫המצוות‪ ,‬כל עזכן במצוה חזו‬ ‫פינחס ונעזקיה וברכיה ואמר בודאי‬
‫;— —‬ ‫_‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪...‬ך‬ ‫‪ ..‬ן‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫צךיך יךאה להתדבק בזה‪ .‬איך‬ ‫קךשא בריך הוא עזדמי הכא‪ .‬דא הוא‬
‫מתדבק? האהבה היא בצד אחד‬
‫נהירו דקיק ךאמרו לי דאתכליל בביתאי‬
‫איצטריך לאתנעז׳‬
‫‪T‬‬ ‫לא —‪T‬‬ ‫אלעזר • ודאי‬
‫‪TT:V‬‬ ‫רבי ‪: : • 1‬‬ ‫אמר • •‬ ‫עלמא‪ T .‬־‬ ‫נהיר ‪T‬כל ‪T:T‬‬ ‫ולבתר ‪•T‬‬
‫‪ T:‬־‬
‫פה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ יב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫ירא״ה בכל פקידין‪ ,‬כל עזכן בפקודא דא‬
‫טוב‪ ,‬כמו עזנתבאר עזנויתץ ע־עזר‬
‫וטוב‪ ,‬ארך ע ל חיים‪ ,‬בנים‬ ‫אצטריך יראה לאתזיבקא בהאי‪ .‬היך‬
‫ומזונות‪ ,‬אז צריך לעורר יךאה‬
‫אתדבקא‪ .‬אהבה איהי בסטרא חד טב כמה‬
‫ולפחד עלא יגרם החטא‪ .‬ועל זה‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T - :-‬‬

‫ךאהמר דיהב עותרא וטב א‪1‬ךכא ךחיי בני‬

‫כתוב )משליכה( אערי אדם מפחד‬
‫תמיד‪ ,‬מעום עזה כולל ירא״ה‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫••‬
‫מזו־ני‪ ,‬כדין איצטריך לאתערא יראה‬
‫••• ‪•/‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬

‫באהב״ה‪.‬‬
‫ולמךחל דלא לגרום הובא‪ .‬ועל דא כתיב‪,‬‬
‫וכך צךיך בצד האחר ע ל הדין‬
‫)משלי בח( אעזרי אדם מפחד תמיד‪ ,‬בגין דהא‬
‫חקןעה לעורר בו יךאה‪ .‬כערואה‬
‫עחדין חקןעה עורה עליו‪ ,‬אז‬ ‫באהב״ה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ירא״ה ‪:‬‬ ‫בליל •‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬
‫יעורר יךאה ויפחד מךבונו כראוי‬
‫בסטרא אחרא דדינא‬
‫ולא וקעה לבו‪ .‬ועל זה כתוב)שם(‬ ‫והכי אצטריך‬
‫חמי‬
‫כד ‪•• T‬‬
‫ומ?ןעה לבו יפול' ברעה‪ ,‬באותו‬
‫יראה‪— .‬‬ ‫ביה •‪T :‬‬ ‫לאתערא ••‬‫קעזיא ‪T T : — :‬‬ ‫—ן ‪T :‬‬
‫חצד האחר ענקרא רעה‪ .‬נמצאת‬
‫עיךאה ענאחזה בעני צדדים‬
‫ךדינא קעזלא עזךלא עלוי‪ ,‬כדין לתער‬
‫ולא‬
‫ונכללת מהם‪ ,‬וזוהי אהבה עלמה‬‫‪:‬יאות ‪T :‬‬ ‫כדקא‬
‫‪lT : :‬‬ ‫למאריה‬
‫‪•• T :‬‬ ‫וידחל‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫יראה‬‫•‪T :‬‬
‫כראוי‪.‬‬ ‫ללן^ה לביה‪ .‬ועל זיאכתיב‪) ,‬משלי בח(‬
‫מצוה עליעי ת ‪ -‬לדעת עי ע‬
‫סטרא‬
‫• ‪T:‬‬
‫בההוא‬ ‫‪- :‬‬
‫ברעה‪.‬‬‫‪T T:‬‬
‫ומקעזה •לבו •יפול‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪-‬‬
‫^ ו ה גדול ועליט בעולם‪ ,‬ולוחד‬
‫יראה‬
‫אותו בכל יום יחוד כראוי באותם‬
‫•‪T :‬‬ ‫אעזתכח‬
‫־‬ ‫*‬ ‫רעה‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫דאקרי‬
‫‪T T‬‬ ‫אחרא‬
‫— ‪••1: • :—:‬‬
‫ךאתאחדת בתרין סטרין ואתכלילת‬
‫ע ע ת הצדדים העליונים‪ ,‬ולעעות‬
‫אותם יחוד אחד ב ע ע חהבות ע ל‬
‫כדקא‬
‫— ‪|T —:‬‬
‫עזלימתא‬‫•‬ ‫‪T‬‬
‫איהו‪T :‬אהבה‬ ‫‪:‬‬
‫מנייהו‪ : :.‬ודא‬
‫‪T T‬‬ ‫* ־‪:‬‬
‫עמע יעראל ולכון רצון למעלה‬
‫עמהם‪ .‬ועל כן צדיך ״אחד״‬ ‫לאות‪.‬‬
‫אלהא‬
‫להאדיך אותו ]נ״אבשש[ ב ע ע תבות‪,‬‬
‫‪:‬״‪.‬״ ‪T T‬‬
‫דאית‬ ‫‪* :‬‬
‫למנדע‬‫־‬ ‫‪:‬‬
‫תליתאה‬
‫‪T T • :‬‬
‫פקודא‬ ‫* ‪7 1‬‬
‫וזהו עכתוב יקןוו המים מתחת‬
‫העמים אל מקום אחד‪ .‬יתכנסו‬
‫בעלמא‪.‬‬
‫‪T: T:‬‬ ‫ועזליטאה‬
‫‪T T • - :‬‬ ‫רברבא‬
‫‪T : : -‬‬

‫הדרגות עתחת חעמים עהאחז‬ ‫כדקא ‪T‬יאות‬ ‫יחודא ‪|T : :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫יומא •‬ ‫‪T‬‬ ‫בכל‬
‫ליה ‪T :‬‬ ‫ולייחדא ••‬
‫‪T—: —:‬‬
‫בהן יךאה להיות בעלמות ל ע ע ה‬
‫באנון עזית סטרין עלאין‪ .‬ולמעבד לון‬
‫צדדים כראוי‪ .‬ועם כל זה‪ ,‬באותו‬
‫היחוד צדיך לקער בו ידאה‪,‬‬
‫יחודא חדא בעזית תבין דעזמע יעזראל‬
‫‪..‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬

‫ולכוונא ךעותא לעילא בהדליהו‪ .‬ועל דא‬

‫עצ‪-‬דך להאריך בדל״ת ע ל אחד‪,‬‬
‫אחד אצטריך לארכא ליה )נ״א כשית( בעזית‬
‫עדל״ת ע ל אחד גדולה‪ .‬והינו‬
‫עכתוב ותראה חיבעה‪ ,‬עהראה‬
‫ותתקער דל״ת‪ ,‬עהיא יבעה‪,‬‬
‫תבין‪ .‬ודא הוא ךכתיב ל?ןוו המלם מתחת‬
‫באותו היחוד‪.‬‬ ‫העזמלם אל מקום אחד‪ .‬לתכנעזון דרגין‬
‫ואחר ענקערה עם למעלה‪,‬‬ ‫דתחות עזמלא לאתאהדא ביה )ייאה( למהוי‬
‫צריך לקער אותה למטה עם‬
‫בקזלימו לעזית סטרין כךקא לאות‪ .‬ועם כל‬
‫דא בההוא יחודא אצטריך לקעזרא ביה יראה דאצטריך לארכא בדל״ת‬
‫לאהד‪ .‬ךךל״ת לאהד גדולה‪ .‬והיינו לכתיב ותראה היבעזה ךתתחזי‬
‫יחודא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫בההוא‬
‫‪- :‬‬
‫יבעזה‬
‫‪T T-‬‬
‫דאיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫דל״ת‬ ‫‪*.* T‬‬
‫ותתקעזר‬
‫‪ : • :‬־‪•• 1‬‬

‫ולבתר לאתקעזר תמן לעילא איצטריל לקעזרא לה לתתא באכלוסהא‬

 ‫׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫סו‬

‫אוכלוסיה בעזעזה צדדים האחרים‬ ‫בעזית סטרין אחרנין דלתתא‪ ,‬ברוך‬

‫עזלמטה‪ ,‬ברוך עזם כבוד מלכותו‬
‫כבוד מלכותו לעולם ועד‪ .‬דאית ביה שית‬
‫לעולם ^ ד‪ ,‬עזיעז בו עזעז הבות‬
‫אחרות ע ל היחוד‪ .‬ואז‪ ,‬מה‬ ‫תבין אחתין ךיחודא‪ .‬כדין מה ךה_ות יבשה‬
‫עהיתה ובעה‪ ,‬נעעתה ארץ‬ ‫אתעבידת ארץ למעבד פיךין ואיבין‬
‫לעעות פרות ואבים ולב טע‬ ‫ולנטעא אילנין‪ .‬והיינו ךכתיב וןל^רא אלהים‬
‫אילנות‪ .‬והינו מה עכתוב ויקךא‬
‫אלהים ליבעה ארץ‪ ,‬באותו‬ ‫ליבשה ארץ בההוא יחודא דלתהא ארעא‬
‫■ך‬ ‫— ‪.‬‬ ‫_ ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,,,,‬‬ ‫‪■-‬ך ■ך‬‫‪-‬‬‫‪-‬‬

‫היחוד עלמטה ארץ‪ ,‬רצון עלם‬‫רעוא שלים כדקא יאות‪ .‬ועל דא כי טוב‪ ,‬כי‬
‫•‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪-‬‬

‫כראוי‪ .‬ועל כץ כי טוב כי טוב‬

‫טוב הרי זמני‪ .‬חד יחודא עלאה וחד יחודא‬
‫פעמים‪ .‬יחוד אחד עליון ויחוד‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫תתאה‪ .‬כיון דאתאחיד בתרין סטרין מכאן‬

‫אחד תחתון‪ .‬כיון ענאחז בעני‬
‫צדדים‪ ,‬מכאן והלאה הדעא‬ ‫ולהלאה תךשא הארץ דשא‪ .‬אתתלןנת‬
‫הארץ דעא‪ .‬התתקןנה לעעות‬ ‫למעבד פירין ואיבין כך?( א לאות‪.‬‬
‫פרות ואבים כדאוי‪.‬‬
‫פקודא רביעאה למנדע דיי הוא האלהים‪,‬‬
‫מצוה ךביעית ־ לדעת עה׳ הוא‬ ‫•‬ ‫‪: T‬״‪.‬״‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫כמה דאה אמר‪) ,‬דברים ד( וידעת היום‬

‫האלהים‪ ,‬כמו ענ א מי )דברים ד(‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫דדעה היום והעבת אל לבבך כי‬

‫והשבות אל לבבך כי יי הוא האלהים‪.‬‬
‫ה׳ הוא האלהים‪ .‬ועיכלל העם‬ ‫•‬ ‫‪: T‬״‪.‬״‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪1 *.• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬

‫ולאתכללא שמא דאלהים בשמא דיי‪.‬‬

‫ע ל אלהים בעם ע ל יי‪ /‬לדעת‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫*‪:*.‬״‪.‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫למנדע דאנון חד ולית בהו פרודא‪ .‬והלנו‬

‫עהם אחד ואין בהם פרוד‪ .‬והינו‬
‫סוד הכתוב יהי מארת בךקיע‬
‫רזא דכתיב יהי מארת ברקיע השמים להאיר‬
‫העמים להאיר על הארץ‪ ,‬עיהיו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪-‬ך‬

‫על הארץ‪ .‬למהוי תךין שמהן חד בלא‬

‫עני העמות אחד ^ י פרוד כלל‪,‬‬
‫עיכלל מארת חסר בעם ע ל‬ ‫פרודא כלל‪ .‬לאתכללא מארת חסר בשמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫עמים ]נ״א ^ךשום[ עהם אחד ואין‬

‫ךשמים )נ״אךד?ים( דאנון חד ולית בהו פרודא‪.‬‬
‫בהם פרוד‪ .‬אור עתר באור לבן‬
‫נהורא אוכמא בנהורא חיוורא לית בהו‬
‫אין בהם פרוד‪ ,‬והבל ]דבר[ אחד‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫פרודא וכלא חד‪) .‬דף יב ע״□ ודא הוא עננא‬

‫וזה הוא ענן הלבן ע ל היום וענן‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫ע ל אע בלילה‪ ,‬מדת יום ומדת‬
‫מדת‬‫•—‬
‫לילה‪ ,‬ויתהקנו זה עם זה להאיר‪,‬‬
‫בליליא‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫דאשהא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫ועננא‬
‫‪TT—: :‬‬
‫דיממא‬
‫• ‪T T‬‬
‫חיוורא‬
‫• ‪T :‬‬
‫יום ומדת לללה‪ .‬ולאתהקן זיא בדא לאנהרא‬
‫כמו ענאמר להאיר על הארץ‪.‬‬
‫וזהו החנזא ע ל הנחע הקןדמוני‬ ‫כמה דאתמר להאיר על הארץ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*.* T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ההוא ‪ -‬חבר למטה והפריד‬

‫עגרם‬
‫ודא חובה דההוא נחש קדמאה חבר לתהא‬
‫מה ‪ TV‬־‬‫גרם ־‬
‫כך • ־‬
‫למעלה‪ ,‬ומעום‪' T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪| -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7 :‬‬
‫‪ :‬־ ‪T| T:‬‬
‫לעולם‪ ,‬מעום עצריך להפריד‬ ‫ואתפרש לעילא‪ .‬ובגין כך גרם מה‬
‫ךגרם לעלמא‪ .‬בגין ךאצטריך לאפרשא‬
‫למטה ולחבר למעלה‪ .‬ואור עתר‬
‫צךיך להאחז למעלה בחבור אחד‪,‬‬
‫ולהאחז אחר כך באוכלוסיה‬
‫לתתא ולחברא לעילא‪ .‬ונהורא אוכמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫אצטריך לאתאחדא לעילא בחבורא חדא‪.‬‬

‫ביחוךה ולהפריד אותה מן הצד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫הךע‪ .‬ועם כל זה צריך לדעת‬ ‫ולאתאחדא לבתר באכלוסהא ביחודהא‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫עאלהים ה׳ הבל אחד בלי פרוד‪.‬‬
‫ולאפרשא לה מסטרא בישא‪ .‬ועם כל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫אצטריך למנדע דאלהים יי כלא חד בלא פירודא‪ .‬יי הוא האלהים‪ .‬וכד‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ : T‬״‪ .‬״‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫* ‪ : * .‬״ ‪ .‬״ •‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫פז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ יב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫ה׳ הוא האלהים‪ .‬וכעזידע אדם‬ ‫ולא ישרי פירודא‪,‬‬ ‫חד ‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫דכלא‬
‫‪T :‬‬ ‫ינדע ‪-‬בר ‪T‬נש‬
‫עזהכל אחד ולא י^^ים פרוד‪,‬‬ ‫אפילו ההיא סטרא אחרא לסהלק מעל עלמא‬
‫אפלו אותו הצד האחר יסתלק‬
‫מן העולם ולא ימקזך למטה‪.‬‬ ‫ולא אתמשך לתהא‪.‬‬
‫והינו סוד הכתוב והיו למארות‪.‬‬ ‫קליפה‬
‫‪T•|:‬‬
‫למאורות‪T .‬הא‬ ‫•‪:‬‬
‫והיו‬‫‪T:‬‬
‫רזא דכתיב‬ ‫‪TT‬‬
‫והיינו‬
‫עזהנח הקלפה עולח אחר המח‪.‬‬
‫המח אור‪ .‬הצד האחר מות‪ .‬אור‬
‫סטרא‬‫מוחא אור‪T : • .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫סלקא‪.‬‬
‫מוחא ‪|T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫בתר‬ ‫‪- T‬‬

‫בחבור קזל אותיות‪ .‬מות בפרוד‪.‬‬ ‫מות‬

‫‪*.*T‬‬
‫דאתוון‪.‬‬
‫‪1 T: — :‬‬
‫בחבור‬ ‫‪• :‬‬
‫מות‪ .‬אור‬ ‫‪*.• T‬‬
‫אחרא‬
‫— ‪T—:‬‬
‫וכקזהאור הזה מסתלק מקזם‪,‬‬ ‫בפירודא‪ .‬וכד האי אור אסתלק מתמן‪,‬‬
‫מתחבר באותיות מות ^ל פרוד‪.‬‬
‫מהאותיות הללו התחילה חוה‬
‫מתחברא באתוון מות דפירודא‪ .‬מאלין‬
‫וגךמה רע על העולם‪ ,‬ככתוב‬ ‫עלמא‪.‬‬‫על ‪T : T‬‬ ‫בישא ‪-‬‬ ‫וגרמת • ‪T‬‬‫חוה ‪ : T :‬־‬ ‫שריאת ‪T-‬‬‫‪-‬‬ ‫אתוון ‪•T‬‬
‫‪1 T: -‬‬
‫)בראשית ‪ 0‬ותרא האעזה כי טוב‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫כמה דכתיב‪) ,‬בראשית ג( והרא האשה כי טוב‬
‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫החזקרה האותיות למפרע ונקזאר‬

‫ונטלו ‪T‬האות‬
‫אהדרת אתוון למפרע אשהאר מ״ו ואנון‬
‫הלכו ‪: T :‬‬‫מ״ו‪ ,‬והם ‪: T‬‬
‫׳‬
‫תי״ו עמם‪ ,‬וגרמה מות על‬ ‫א ^ו ונטלו אות תי״ו בהדייהו וגרמת מותא‬
‫העולם‪ ,‬כמו קזכתוב ותרא‪ .‬אמר‬ ‫אמר ‪. .‬רבי‬ ‫דכתיב ־ותרא‪- T .‬‬ ‫כמה * ‪* :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫עלמא‬ ‫על ‪T : T‬‬ ‫‪-‬‬
‫רבי אלעזר‪ ,‬אבא‪ ,‬הרי למדנו‬
‫מ״ם נקזארה יחידה‪ .‬וא״ו קזהיא‬
‫אשתארת‬
‫• ‪- T T :‬‬
‫אוליפנא מ״ם‬
‫• ‪T :‬‬
‫אבא‪T ' ,‬הא‬
‫‪T - ' T T : V‬‬
‫אלעזר‪,‬‬
‫חיים‪ ,‬תמיד מתהפכת והולכת‬ ‫לחידאה‪ ,‬וא״ו ךאיהו חלין תליר אתהפכת‬
‫ונוטלת תי״ו‪ ,‬קזכתוב והקח‬ ‫ואזלת ונטלת תי״ו דכהיב והקח ותתן‬
‫ותהץ‪ .‬ונקזלמה התבה הזו‬
‫והתחברו האותיות‪ .‬אמר לו‪,‬‬
‫אמר‬
‫אתוון‪ T .‬־‬‫תיבה ‪T‬דא ואתחברו — ‪| T :‬‬ ‫ואשתלים •• ‪T‬‬

‫ברוך אהה בני‪ ,‬והרי באךנו‬ ‫ליה בריף אנה ברי והא אוקימנא מלה דא‪.‬‬
‫הדבר הזה‪.‬‬ ‫פקוךא חמישאה כתיב‪ ,‬לשרצו המלם שרץ‬
‫מצוה חמיקזית ‪ -‬כתוב יקזךצו‬
‫המים קזרץ נפעז חןה‪ .‬בפסוק‬
‫נפש חלה‪ .‬בהאי ל^רא אית תלת‬
‫הזה ןעז קזלעז מצוות‪ :‬אחת‬ ‫פקודין‪ .‬חד למלעי באורייתא‪ .‬וחד‬
‫לעסק בתורה‪ ,‬ואחת להתעסק‬ ‫לאתעסקא בפרלה ורבלה‪ .‬וחד למגזר‬
‫ואחת ‪T‬למול‬ ‫ורביה‪,‬‬ ‫בפריה‬
‫‪:‬־־‬ ‫‪' T• :‬‬
‫לקזמונה ןמים ולהעביר מקזם‬
‫•‪T•:‬‬
‫ערלתא‪.‬‬
‫‪TT :T‬‬
‫מהמן‬
‫•— ‪1T‬‬
‫ולאעברא‬
‫‪TT —: — :‬‬
‫לתמנייא יומין‬
‫• ‪1‬‬ ‫• ‪T: — :‬‬

‫העךלה‪ .‬לעסק בהורה ולהקזהדל‬ ‫ולאפשא‬

‫‪T T - :‬‬
‫בה‬ ‫‪T‬‬
‫ולאשתדלא‬
‫‪T T - : • :‬‬
‫באורייתא‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬
‫למלעי‬
‫בה ולהגדילה בכל יום לתקן את‬ ‫ורוחיה‪.‬‬ ‫לתקנא ־נפשיה‬ ‫יומא‬ ‫בכל‬ ‫‪T‬לה‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪Tl: — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫נפעזו ורוחו‪.‬‬
‫שכיון קזאךם מתעסק בתורה‪,‬‬ ‫ךכיון ךבר נש אתעסק באורליתא אתתקן‬
‫הוא נתקן בנשמה אחרת‬ ‫בנשמתא אחרא קדישא‪ .‬דכהיב שרץ‬
‫קדושה‪ ,‬שכתוב שרץ נפש חןה‪.‬‬ ‫נפש חלה‪ .‬נפש ךההיא חלה קדישא‪ .‬ךכד‬
‫הנפש של החןה הקדושה ההיא‪.‬‬
‫שכאשר אין אדם מתעסק‬ ‫בר נש לא אתעסק באורליתא לית ליה‬
‫בהורה‪ ,‬אין לו נפש קדושה‪,‬‬ ‫שריא‬
‫‪T :-‬‬ ‫דלעילא ‪T‬לא‬ ‫‪T‬‬ ‫קדושא •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬
‫קדישא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫נפשא‬
‫‪T : -‬‬
‫והקדשה שלמעלה אינה שוךה‬ ‫עלוי‪ .‬וכד אשהזיל באורייתא‪ ,‬בההוא‬
‫עליו‪ .‬וכאשר משתדל בתורה‪,‬‬
‫׳‬

‫בה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫ך ‪-‬ך‬
‫‪-‬‬
‫רחישו דרחיש בה זכי לההיא נפש חיה‪,‬‬
‫מברר ‪ T‬׳‬
‫שהוא ‪•• T :‬‬ ‫הדבור ‪•/‬‬‫‪:‬באותו ־ •‬
‫הוא זוכה לנפש החיה ההיא‬ ‫ולמהדר כמלאכין קדישיל‪ .‬דכהיב‪) ,‬תהלים קג(‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫סח‬

‫ולהיות כמו מלאכים קדועזים‪,‬‬ ‫ברכו לן מלאכיו‪ .‬אלין אנון ךמתעפזקין‬

‫עזכתוב )תהלים קג( ברכו ה׳‬ ‫באורליתא ךאלןרון מלאכיו בארעא‪.‬‬
‫מלאכיו‪ .‬אלו הם ׳^מתעסקים‬
‫בהורה עזנקךאים מלאכיו בארץ‪.‬‬ ‫ס^וץ♦‬ ‫וךא היא לכתיב ־יעיף לעוי^ר‬
‫וזהו עזכתוב ועוף יעופף על‬ ‫האי בהאי עלמא‪ .‬בההוא עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫—‬

‫הארץ‪ .‬זה בעולם הזה‪ .‬ובאותו‬

‫העולם עזבינו‪ ,‬עזעתיד הקןדוען‬
‫תנינן דזמין לןךשא בריך הוא למעבד לון‬
‫ברוך הוא לעעזות להם כנפים‬ ‫גךפין כנעזדין ולא^טא בכל עלמא דכתיב‪,‬‬
‫כנעזדים ועזיעזוטו בכל העולם‪,‬‬ ‫)ישעיה מ( וקוי לל לחליפו כה לעלו אבר‬
‫עזכתוב )ישעיה מ( וקל ה׳ יחליפו‬
‫כנשרים‪ .‬והלנו ךכתיב ועוף יעופף על‬
‫כח יעלו אבר כנעזךים‪ .‬והינו מה‬
‫עזכתוב ועוף יעופף על הארץ ‪-‬‬ ‫הארץ דא אורליתא ךאיןןךי מלם ישרצון‬
‫זו התוךה עזנקראת מים‪ ,‬יעזךצו‬ ‫ולפקון רחשא לנפש חלה מאתר דההיא‬
‫ויוציאו ^רץ ^ל נפעז ח;ה‬
‫מהמקום ^ל החיה ההיא ימעזכו‬
‫ועל‬‫‪:‬־‬
‫דאתמר‪.‬‬
‫‪T : • :‬‬
‫כמה‬ ‫‪T:‬‬
‫לתתא‬ ‫‪T-:‬‬
‫ימשכון ‪T‬לה‬
‫‪1‬‬
‫חיה‬
‫‪T-‬‬

‫אותה למפזה‪ ,‬כמו עזנתבאר‪ .‬ועל‬ ‫ברא •לי‬ ‫‪T:‬‬

‫דוד )תהלים נא( ••לב ‪T‬טהור‬ ‫‪• T‬‬
‫אמר‬‫‪—T‬‬
‫‪T‬דא‬
‫כץ אמר דוד « ה לי ט נא( לב טהור‬ ‫אלהים‪ .‬למלעי באורייתא‪ .‬וכדין ורוח נכון‬
‫בךא "לי אלהים‪ ,‬לעמק בתורה‪,‬‬
‫ואז ‪ -‬ורוח נכון חדעז בקךבי‪.‬‬
‫חלש בקלבי‪:‬‬
‫מצוה עזעזית ‪ -‬להתעסק בפדץה‬ ‫פקודא שתיתאה לאתעסקא בפריה ורביה‪.‬‬
‫‪T : • :‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫וךבץה‪ .‬עזכל מי עזמתעסק בפרץה‬ ‫לכל מאן דאתעסק בפרלה ורבלה‪.‬‬

‫ורביה‪ ,‬גורם לנהר ההוא להיות‬
‫‪:‬‬

‫מימיו‪.‬‬
‫•‬ ‫־‬ ‫־‪T T‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ולא‬ ‫תדיר‬ ‫נביע‬ ‫למהוי‬ ‫נהר‬ ‫לההוא‬ ‫‪•T‬גרים‬
‫יפסקו •• ‪T‬‬
‫נובע תמיד ‪:‬ולא • ‪1 : T‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪- :‬‬
‫‪.‬‬ ‫■ן‬ ‫_‬ ‫״‬

‫ןחץם מתמלא בכל הצדדים‪.‬‬ ‫לפסקון מימוי‪ .‬ולמא אתמלליא בכל סטרין‪.‬‬
‫ונעזמות חדעזות מתחדעזות‬ ‫ונשמתין חלתין מתחלשן ונפקין מההוא‬
‫ויוצאות מאותו האילן‪ ,‬וצבאות‬
‫רבים מתגדלים למעלה עם‬
‫אילנא‪ .‬וחילין סגיאין אתרביאו לעילא בהדי‬
‫אותם חנעזמות‪ .‬זהו עזכתוב‬ ‫אנון נשמתין‪ .‬הלא הוא לכתיב‪) .‬בראשית א(‬
‫)בראשית א( יעזךצו המים עזרץ נפען‬ ‫לשרצו המלם שרץ נפש חלה‪ .‬לא ברית קלימא‬
‫חןה‪ .‬זו ברית חק;ךעז‪ ,‬הנהר‬
‫עזעזופע ויוצא‪ ,‬והמים עזלו‬
‫קדישא נהר דנגיד ונפיק‪ .‬ומיא דיליה‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪■ -‬ן‪-‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬

‫עזךץ‬ ‫ועזוךצים‬ ‫מתרבים‬ ‫אתרביאו ורחשין לחשא ורבולא לנשמתיה‬

‫וחתרבות עזל נעזמתו לחיה‬ ‫לההיא חלה‪.‬‬
‫ההיא‪.‬‬
‫חנעזמות עזנכנסות‬ ‫ובאותן‬ ‫ו^אנון נשמתין לעאלין בההיא חלה נפקי‬
‫לחןה חהיא‪ ,‬יוצאים כמה עופות‬ ‫כמה עופי דפרחן וטאסן כל עלימא‪.‬‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫| ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫**‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫עזפוךחים וטסים בכל העולם‪.‬‬ ‫עופא‬ ‫עלמא ‪-‬ההוא‬

‫‪T‬‬ ‫נפקא להאי ‪T : T‬‬ ‫נשמתא ‪| T : T‬‬
‫וכד • ‪T T :‬‬
‫‪:‬־‬
‫וכאעזר חנעזמה יוצאת אל‬
‫העולם חזה‪ ,‬העוף ההוא עזפורח‬
‫דפרח ונפק בהדי האי נשמתא מההוא אילנא‬
‫■ך■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— ..‬‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫— ‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫— ‪—T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫ויוצא עם חנעזמה חזו‪ ,‬מאותו‬ ‫נפק עמיה‪ .‬כמה נפקן בכל נשמתא ונשמתא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪M T : T‬‬ ‫‪T -‬‬

‫העץ יוצא עמו‪ .‬כמה יוצאים עם‬ ‫תלין‪ .‬חד מימינא וחד משמאלא‪ .‬אי זכי אנון‬
‫כל נעזמה ונעזמה? עזנים‪ ,‬אחד‬
‫מןמין ואחד מעזמאל‪ .‬אם הוא‬
‫נטרין ליה לכתיב‪) ,‬תהלים צא( כי מלאכיו יצוה‬
‫זוכה ‪ -‬הם עזומדים אותו‪,‬‬ ‫לל‪ .‬ואי לא אנון מק ט תי עליה‪.‬‬
‫סט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ע ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫אמר רבי פעחס)דףיגע״א( הלתא אנין ךקלימי ׳טכתוב )תהלים עא( כי מלאכיו‬
‫־ ‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T •/‬‬

‫אפו־טרזפסין עליה ךבר נעז כד זכי‪ .‬יצוה לף‪ .‬ואם לא ‪ -‬הם מקטךגים‬
‫עליו‪.‬‬
‫עזלישה הם‬ ‫אמר רבי פינחס‪■ . ,‬ך‬ ‫‪7‬‬
‫דכתיב‪) ,‬אייבלג( אם לעז עליו מלאך מליץ אחד‬
‫‪■ .‬ו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן‬

‫עליו שעומדים אפוטרופוסים על‬ ‫‪TT‬‬

‫יעזרו‪ •• .‬אם ‪T T‬יעז‬
‫•‬
‫לאדם‬
‫‪: T :‬‬
‫להגיד‬
‫‪ :‬־*‬
‫אלף‬
‫‪>*.* T‬‬
‫מני‬
‫• •‬
‫האדם כשהוא זוכה‪ ,‬שכתוב ) איו ב‬
‫‪T •/‬‬ ‫׳‬
‫מלאך הא חד‪ .‬מליץ הךי‪ .‬אחד מני אלף‬
‫•••‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT T‬‬

‫לג( אם יש עליו מלאך מליץ אחד‬

‫רבי מני אלף להגיד לאךם ישרו‪ .‬אם‬ ‫אמר • •‬ ‫‪—T‬‬ ‫תלת‪.‬‬
‫‪—:‬‬ ‫יעזרו ‪T‬הא‬ ‫‪:T‬‬ ‫לאדם‬
‫‪TT:‬‬ ‫להגיד‬
‫‪:‬־•‬
‫עזמעין‪ ,‬המעז‪ ,‬דכתיב לתיר‪ ,‬ולחננו ויאמר‪ .‬יש עליו מלאך הנה אחד‪ .‬מליץ‬
‫ולחננו חד‪ .‬ויאמר תךין‪ .‬אמר ליה לאו הכי‪ - ,‬שנים‪ .‬אחד מני אלף להגיד‬
‫לאךם ישרו ‪ -‬הנה שלשח‪ .‬אמר‬
‫אלא ולחננו דא לןךשא בריך הוא בלחודוי‪ ,‬רבי שמעון חמשה‪ ,‬שכתוב‬
‫יותר‪ ,‬דחננו !יאמר‪ .‬דחננו ‪-‬‬ ‫דהא לית רעזו לאחרא אלא ליה‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪■: T‬דד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אחד‪ .‬ויאמר ‪ -‬שנים‪ .‬אמר לו‪ ,‬לא‬

‫ככה‪ ,‬אלא ויחננו זה הקןדוש‬
‫אמר ליה עזפיר קא אמרת‪ .‬ומאן ךאתמנע‬
‫דיוקנא ברוך הוא לבדו‪ ,‬שהרי אין ךשות‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫•‬
‫אזעיר‬
‫־‪•:‬‬
‫כביכול‬
‫— ‪T:‬‬
‫ורביה‬
‫‪T:•:‬‬
‫מפריה‬
‫•‪T •:‬‬
‫לאחר אלא לו‪.‬‬ ‫דכליל כל דיוקנין‪ .‬וגרים לההוא נהר דלא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 * 1 :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אמר לו‪ ,‬ןפח אמךה‪ ,‬ומי שנמנע‬

‫מפריה ורביה‪ ,‬ככיכול ממעיט‬
‫נגךין מימוי ופגים קלימא קדיעזא בכל‬
‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫‪' T • :‬‬ ‫• ‪T • :‬‬

‫סטרין‪ .‬ועליה כתיב‪) ,‬ישעיה סו( ולצאו וראו את הדמות שכוללת את כל‬
‫בפגרי האנשים הפושעים בי‪ .‬בי ודאי דא הדמיות‪ ,‬וגורם לאותו הנהר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫שאין שופעים מימיו‪ ,‬ופוגם את‬

‫כלל‬
‫‪T:‬‬
‫לפרגודא‬
‫‪T‬‬
‫עייל‬
‫‪•T‬‬
‫לגופא‪ .‬ונשמתיה ‪T‬לא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הצדדים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪• T:‬‬ ‫בכל‬
‫הקדוש ‪T:‬‬‫הברית ־ ‪|T‬‬
‫־‪•:‬‬
‫ועליו כתוב )ישעיה סו( דצאו וראו‬ ‫ואטריד מההוא עלמא‪.‬‬
‫יומין בפגרי האנשים הפשעים בי‪ .‬בי‬ ‫פקוךא עזביעאה למגזר לתמנלא‬
‫!דאי זה לגוף‪ ,‬ואין נשמתו‬
‫נכנסת לפרגוד כלל‪ ,‬והוא נטרד‬
‫ולאעברא זוהמא ךעךלתא‪ .‬בגין‬
‫מאותו העולם‪.‬‬ ‫לכל‬
‫‪T:‬‬ ‫תמינאה‬
‫‪T T • :‬‬ ‫דרגא‬
‫איהי — ‪T :‬‬‫• •‬ ‫חיה‬
‫—‪T‬‬ ‫דההיא‬‫‪ :‬־ •‬
‫לשמנה‬
‫שביעית ‪T -‬למול • ‪T :‬‬ ‫מצוה ‪• • :‬‬
‫• ‪7:‬‬ ‫דרגין‪ ,‬וההיא נפש ךפרחא מינה אצטריכא‬
‫ןמים ולהעביר את זהמת‬
‫העךלה‪ ,‬משום שהחןה ההיא‬
‫לאתחזאה קמה לתמנלא יומין כמה ךאיהי‬
‫דרגא תמינאה‪ .‬וכדין אתחזי ודאי דאיהי היא הדךגה השמינית לכל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- -‬ד‬ ‫‪ . .‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬

‫נפש חלה‪ .‬נפש דההיא חלה קדישא ולא הדרגות‪ ,‬והנפש ההיא שפורחת‬
‫ממנה צריכה להראות לפניה‬
‫לשמנה ןמים כמו שהיא ד ת ה‬
‫מסטרא אחרא‪ .‬ודא איהו ישרצו המלם‪.‬‬
‫תרעא שמינית‪ ,‬ו אז! ד אי נךאה שהיא‬ ‫בספרא דחנוך יתרעזמון מלא‬
‫קדישא רעזימו תפ ש חלה‪ .‬ודא ךעזימו נפש חןה‪ .‬הנפש של החןה ההיא‬
‫הקדושה‪ ,‬ולא מן הצד האחר‪.‬‬
‫וזהו ישךצו המים‪ .‬בספרו של‬
‫דאת יו״ד דאתרשים בבשרא קדישא מכל‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן •‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪: :‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫חנוך ןרשמו המים של זרע קדש‬ ‫עזאר ךשומין דעלמא‪.‬‬

‫ןע‪ 1‬ף יעופף על הארץ‪ .‬דא אללהו ךטאס כל רשם של נפש חןה‪ .‬וזה הרשם‬
‫של האות יו״ד שנךשם בבשר‬
‫הקיד׳‪:‬צ מכל שאר הרשומים של העולם‪.‬‬
‫ועוף יעופף על הארץ ‪ -‬זה אליהו עזטס את כל הע‪ 1‬לם באךבע טיסות להיות שם באותה המילה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬

‫עלמא בארבע טאסין למהוי המן בההוא‬

‫עזל ברית הק׳דעז‪ .‬וצריך לסדר לוי‬
‫כסא‪ ,‬ולהזכיר בפיו‪ :‬זה הכסא ^ל‬
‫גזירו לקןימא ?ןדיעזא‪ .‬ואצטריך לת?ןנא ליה‬
‫אץה״ו‪ .‬ואם לא ‪ -‬אינו עזורה עזם‪.‬‬
‫כורסייא ולאדכרא בפומיה דא כרסייא‬
‫ויברא אלהים את ההנינם הגדלים‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬

‫דאליה״ו‪ .‬ואי לאו לא עזארי המן‪ .‬ויברא‬

‫‪ -‬עזני אלה ערלה ופריעה‪ .‬המילה‬ ‫‪T:‬‬ ‫— •‬ ‫‪I t‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫עזל העךלה‪ ,‬ואחר כך הפריעה‪.‬‬

‫אלהים אה ההנינים הגדולים‪ .‬תרין אלין‬
‫והם זכר ונקבה‪ .‬ואת כל נפען‬
‫ערלה ופריעה‪ .‬גזירו דערלה ופריעה לבהר‪.‬‬
‫החיה הדמשת ‪ -‬זה הר״שם עזל‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫ואנון דבר ונו?ןבא‪ .‬ואה כל נפעז החיה‬

‫אות ברית הק־דעז‪ ,‬קזהיא הנפש‬
‫חיה הקדועזה כפי שאמרנו‪ .‬אעזר‬
‫הרומע‪t‬ח‪ ,‬דא רעזימו דא״ה קיימא קדיעזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬
‫עזרצו המים ־ המים העליונים‬
‫ךאיהי נפעז ד‪1‬ןה קדי^א כךקאמרן‪ .‬א^ר‬
‫קזנמקזכו אליה של אות הרישם‬
‫הזו‪.‬‬ ‫עזךצו המלם מלין עלאין ךאתמעזכו לגבה‬
‫ובגלל זה ?רשמו ישראל ברשם‬ ‫דאה רעזימו דא‪.‬‬
‫קדוש וטהור למטה‪ .‬כדגמת אותם‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ו^גין דא אתרעזימו לק^‪J‬ראל ברעזימו‬

‫ךשומים קדושים‪ ,‬להכיר בין צד‬
‫קדיעזא ודכיו לתהא‪ ,‬כגוונא דאנון‬
‫הקדשה לאי האחר של הטמאה‪,‬‬
‫אף יק^ראל רשומים להכיר בין צד‬
‫רעזימין קדיעזץ‪ ,‬לאעזהמוךעא בין סטר‬
‫הקדשה לעמים עכו״ם‪ ,‬שבאים‬
‫ס אי האחר של טמאה‪ ,‬כמו‬ ‫קליעזא לסטרא אחרא למסאבו‪ .‬אוף‬
‫לע‪ t‬ראל לעזימין לאעזהמולעא בין קדושא‪,‬‬
‫שנתבאר‪ .‬וכמו שרושם אותם‪ ,‬כך‬
‫רושם הבהמות והעופות שלהם‬
‫לעמין עובלי כוכבים ומזלוה דאתלין‬
‫לבהמות ועופות של העמים‬
‫מסטרא אחרא דמסאבא כמה דאהמר‪.‬‬
‫עכו״ם‪ .‬אשרי חלקם של ישראל‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1—: -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫וכמה דרעזים לון הכי רעזים בעירי ועופי‬

‫מצוה שמינית ‪ -‬לאהב את הגר‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫שנכנס למול את עצמו ולהכנס‬

‫ללהון לבעילי ועופי לעמין עובדי עבולה‬
‫החת כנפי השכינה‪ .‬והיא מכניסה‬
‫החה ???יה לאותם‬ ‫כוכבים ומזלוה‪ .‬זכאה חולקהון ךלע‪Jt‬ראל‪:‬‬
‫אותם‬
‫שנפרדים מצד הטמאה האחר‬ ‫פקודא המינאה למרחם גיורא )על( דעאל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪7 1‬‬
‫הוצא‬ ‫שכתוב‬
‫אליה‪,‬׳ ‪T •/‬‬
‫ומתקרבים •• ‪T •/‬‬
‫••‬
‫הארץ נפש חיה למינה‪ .‬ואם‬
‫למגזר גרמיה ולאעלא תחוה גלפוי‬
‫• ‪• :|T :‬‬

‫דעזכינהא‪ .‬ואיהי אעילא לון החוה גדפהא‬

‫תאמר שנפש החיה הזו שכלולה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫לאפון דמהפרעזן מסטרא אחרא מסאבא‬

‫בישךאל היא מזמנת לכל ‪ -‬חזר‬
‫‪T T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• • ‪:‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ואמר למינה‪ .‬כמה אכסדראות‬
‫ומתקךבין לגבה‪ .‬לכהיב הוצא הארץ נפעז‬
‫וחדרים זה לפנים מזה יש לארץ‬
‫חלה למינה‪ .‬ואי תימא להאי נפעז חלה‬
‫הזו שהיא חיה‪ .‬החת כנפיה‪.‬‬
‫ימין‪ ,‬יש לה שהי‬ ‫כנף‬
‫לכלילא ביק^ראל לכלא היא אזדמנה‪ .‬הלר‬
‫אכסךראות‪ .‬ומהכנף הזו נפךדים‬
‫ואמר למינה‪ .‬כמה אכסדרין ואלדין דא לגו‬
‫לשתי אמות אחרות שהץ קרובות‬
‫מן דא איה לה להאי ארץ לאיהי חלה תחוה‬
‫ביחוד ליק^ךאל להכניסם לתוך‬
‫האכסדראות הללו‪ .‬ותחת כנף‬ ‫גדפהא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬
‫שמאל יש שתי אכסדראות‬
‫גךפא ימינא איה לה הלין אכסדרין‪ .‬ומהאי‬
‫אחרפין דאפון קריבין בלחודא‬
‫גדפא אתפר^ן להלין אומץ אחר?‬
‫עא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ע ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬

‫ללקזראל לאעלא לוין לגו אכסדרין אלין•‬

‫אחרוית‪ ,‬ונפךדים לעזהי אמוית‬
‫אחר‪ 1‬ת‪ ,‬עזהם עמ‪1‬ן ומ‪ 1‬אב‪ .‬וכלם‬
‫ותחות גךפא קזמאלא אית תרץ אכסדרין‬
‫נקןראים נפעז חיה‪ .‬וכמה חדרים‬
‫אחרנין ומתפרעזן לתרין אימין אחרנין‬
‫סתומים אחרים והיכלות אחדים‬
‫זיאפון עמין ימיאב‪ .‬וכלהו־ן אקרין נפעז‬
‫בכל כנף וכנף‪ ,‬ומהם י ץ אות‬
‫רוחות להפריד לכל אותם הגרים‬
‫חןה‪ .‬וכמה אדרין סתימין אחרפין והיכלין‬
‫עזמתגירים‪ ,‬ונקךאים נפעז חיה‪,‬‬
‫אחרפין בכל גךפא וגךפא‪ .‬ומנליהו נפקו‬
‫אבל למינה‪ .‬וכלם נכנסים תחת‬
‫רוחין לאפרעזא לכל אפון גיורין דמתגלידין‪.‬‬
‫כנפי העזכינה ולא יותר‪.‬‬
‫א ב ל נקזמת יעזךאל יוצאת מתוף‬
‫ואקרון נפעז חלה‪ ,‬אבל למינה‪ .‬וכלהו‬
‫הגוף עזל האילן ההוא‪ ,‬ומעזם‬
‫עאלין החות גךפוי דקזכץהא ולא !תיר‪.‬‬
‫פוףחות הנעזמות לתוף הארץ הז־ו‬
‫גופא‬
‫לתוף מעיה לפני ולפנים‪ ,‬והסוד ‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫פפקא •מגו‬‫‪|T : T‬‬
‫דיעזראל‬
‫‪•• T : • :‬‬
‫נעזמתא‬
‫• ‪T T :‬‬
‫אבל‬
‫‪:‬־ ‪7‬‬
‫)מלאכי ג( כי תהיו אתם ארץ חפץ‪.‬‬
‫ךההוא אילנא‪ .‬ומתמן פרחין נעזמתין‬
‫ועל זה יקזראל בץ וקיר עזהמו‬
‫ורזא )מלאכי‬
‫מעיה עליו‪ ,‬ונקראים )ישעיה מו(‬ ‫מעהא ‪:‬לגו ‪:‬לגו‪T T: .‬‬ ‫ארץ גו ‪T T :‬‬‫‪1‬‬ ‫‪:‬לגו ־האי‬
‫״ כי תהיו אתם ארץ חפץ‪ .‬ועל זיא לקזראל‬
‫העמסים מני בטן‪ ,‬ולא מהכנפים‬
‫החוצה‪ .‬ועוד‪ ,‬לגרים אין חלק‬
‫בן!קיר זיהמו מעהא עליה ואקרון )ישעיה מי(‬
‫באילן העליון‪ ,‬וכל עזכן בגוף‬
‫העמוסים מפי בטן ולא מגדפין לבר‪ .‬ותו‬
‫עזלו‪ .‬אבל החלק קזלהם הוא‬
‫)דף יג ע״ב( גיורין לית לון חולקא באילנא‬
‫בכנפים ולא יותר‪ ,‬והגר תחת כנפי‬
‫העזכינה ולא יותר‪ .‬גרי הצדק הם‬
‫עלאה כל שכן בגופא דיליה‪ .‬אבל חולקא‬
‫עזעזורים עזם ונאחזים‪ ,‬ולא לפנים‪,‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T T —:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1 ..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬

‫ללהון בגךפין איהו ולא !תיר‪ .‬וגיורא‬

‫כמו עזנתבאר‪ .‬ומעזום כף תוצא‬
‫תחות גךפי שכעתא ולא !תיר גירי הצדק‬
‫הארץ נפעז חןה למינה‪ .‬ולמי?‬
‫בהמה ורמעז וחיתו ארץ למינה‪.‬‬
‫אפון דתמן שראן ואתאחדן ולא לגו כמה‬
‫כלם עזואבים נפעז מהחןה ההיא‪,‬‬
‫ךאהמר‪ .‬ובגין כך תוצא הארץ נפש חלה‬
‫אבל כלי אחד למינה כךאוי לה‪.‬‬
‫למינה‪ .‬ולמאן‪ ,‬בהמה ורמש וחלתו ארץ‬
‫מצוה תעזיעית ‪ -‬לתן את העניים‬
‫‪^,‬תת להם טרף‪ ,‬עזכתוב נעעזה‬
‫למינה כלהו שאבין נפש מההיא חלה‪,‬‬
‫אדם בצלמנו כךמותנו‪ .‬נעעזה‬
‫אד״ם ‪ -‬מעזתף‪ ,‬כלל עזל זכר‬ ‫חזי ‪T‬לה‪:‬‬‫כדקא ‪•• T‬‬
‫למינה ‪lT : :‬‬
‫חד ‪T • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אבל ‪T‬כל‬‫‪T‬‬

‫פקוךא תשיעאה למיחן למסכני ולמיהב‬

‫ונקבה‪ .‬בצלמנו ‪ -‬עעזירים‪.‬‬
‫כךמותנו ‪ -‬עניים‪ .‬עזהרי מצד הזכר‬
‫לון טרפא‪ .‬דכתיב נעשה אדם‬
‫עעזירים‪ ,‬ומצד הנקבה עניים‪ .‬כמו‬
‫בצלמנו כדמותנו‪ .‬נעשה אד״ם‪ ,‬משוהפא‬
‫עזהם בעזתפות אחת וזה חס על‬
‫זה‪ ,‬וזה נותן לזה וגומל לו חסד‪,‬‬
‫כלל דכר ונוקבא‪ .‬בצלמנו‪ ,‬עתירי‪.‬‬
‫כף צריף אךם למפזה עזיהיו עעזיר‬
‫כדמותנו‪ ,‬מסכני‪ .‬דהא מסטרא רךכורא‬
‫ועני בחבור אחד‪ ,‬ולתת זה לזה‬
‫עתירי‪ ,‬ומסטרא דנוקבא מסכני‪ .‬כמה דאנון‬
‫ולגמל חסד זה לזה‪.‬‬
‫ויהיב ‪T‬דא‬ ‫על דא‪,‬‬
‫‪• T : ' T‬‬ ‫—‬
‫וחס ‪T‬דא‬ ‫‪T:‬‬
‫חדא‪.‬‬
‫‪TT‬‬
‫בשותפא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫לדא וגמיל ליה טיבו‪ ,‬הכי אצטריך בר נש לתתא למהוי עתירא ומסכנא‬
‫ד‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.■ .‬‬ ‫‪_.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫בחבורא חדא‪ ,‬ולמיהב דא לדא ולגמלאה טובא דא לדא‪.‬‬

‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T : T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪•* :‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* :‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫עב‬

‫וירדו בדגת הים וגו׳ ‪ -‬הסוד‬
‫לזלנו ךאינו בספרו עזל קולמ׳ה‬
‫המלך‪ ,‬עזכל מי עוחס על העניים‬
‫בךצון הלב‪ ,‬לא מעזהנה ךמותו‬
‫לעולם מדמותו עזל אדם‬
‫הןאעזון‪ .‬וכיון עזדמותו ^ל‬
‫אד״ם נרעזמה בו‪ ,‬הוא עזולט על‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬
‫וירדו בךגת הים וגו׳ רזא ךנן חמינן‬
‫בספרא ךעזלמה מלהא‪ ,‬דכל מאן‬
‫ךחס על מסכני ברעותא ךלבא‪ .‬לא מעזהני‬
‫דיוקניה לעלם מדיוקנא ךאדם הראעזון‪.‬‬
‫וכיון ךדיולןנא ךאך״ם אתרעזים ביה‪,‬‬
‫•‪:‬‬ ‫‪TT‬‬

‫כל הבריות עזל העולם באותה‬ ‫דעלמא בההוא‬ ‫‪T : T :‬‬

‫בריין‬
‫‪| T•:‬‬
‫עזליט ‪-‬על ‪T‬כל‬ ‫‪• -‬‬
‫הדמות‪ .‬זהו עזכתוב )בראשית ט(‬ ‫)בראשית ט(‬ ‫דיוקנא‪Tl .‬הדא הוא דכתיב‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T T:‬‬ ‫•‬
‫ומוראכם וחתכם יהןה על כל‬
‫דוןת הארץ וגו׳‪ .‬כלם זעים‬ ‫ומוראכם וחתכם להןה על כל חית הארץ‬
‫הדמות‬ ‫מאותה‬ ‫ופוחדים‬ ‫וגו׳ כלהו זעין וךחלין מההוא דיוקנא‬
‫עזנךעומה בו‪ ,‬מעזום עזזו היא‬ ‫ךאתרשים ביה‪ ,‬בגין ךדא הוא פקודא‬
‫מצוה מעלה עזיתעלה בץ אדם‬
‫בךמותו ^ל אדם על כל עזאר‬ ‫דאדם‬ ‫‪TT :‬‬
‫בדיוקניה‬
‫‪••1:‬‬ ‫‪•:‬‬
‫לאסתלקא ‪-‬בר ‪T‬נש‬ ‫‪l TT- : • :‬‬
‫מעליא‬
‫‪T : - -‬‬
‫המצוות‪.‬‬ ‫על כל שאר פקודין‪.‬‬
‫מנין לנו? מנבוכתצר ]הרשע[‪ .‬אף‬
‫על גב עזחלם את החלום ההוא‬
‫מנא לן מנבוכךנצר‪ .‬אף על גב דחלם ההוא‬
‫‪ -‬כל ץמן ׳טהןה מרחם על‬ ‫חלמא‪ ,‬כל זמנא דהוה מיהן למסכני‬
‫העניים‪ ,‬לא ׳טךה עליו חלומו‪.‬‬ ‫לא שרא עליה חלמיה‪ .‬כיון דאטיל עינא‬
‫כיון עזהטיל עין רעה עזלא לרחם‬
‫בישא ךלא למיחן למסכני‪ .‬מה כתיב‪) ,‬דניאל י(‬
‫על עניים‪ ,‬מה כתוב? ) ר נ י א ל ס עו ד‬
‫הדבר בפי המלך וגו׳‪ .‬מןד‬ ‫עוד מלתא בפום מלכא וגו׳‪ ,‬מלד אשהני‬
‫העזתנתה ךמותו ונטרד מבני‬ ‫דיוקניה ואטריד מן בני נשא‪ .‬ובגין כך נעשה‬
‫האדם‪ .‬ומעזום כך נעקזה אךם‪.‬‬
‫כתוב כאן עעזןה‪ ,‬וכתוב ^זם )רות‬ ‫שם‬ ‫••‬
‫התם)רותב(‬ ‫‪TT‬‬
‫וכתיב‬
‫‪•:‬‬
‫עשיה‪,‬‬
‫‪T • —:‬‬
‫הכא‬
‫‪TT‬‬
‫כתיב‬‫‪•:‬‬
‫אדם‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫ב< עזם האיעז אעזר עעזיתי עמו‬ ‫האיש אשר עשיתי עמו היום בועז‪.‬‬
‫היום בעז‪.‬‬
‫מצוה עעזירית ‪ -‬להניח הפלין‬
‫ולאשלמא‬
‫‪TT : - :‬‬
‫תפלין‬
‫‪1 • • :‬‬
‫לאנחא‬
‫‪T T- : :‬‬
‫עשיראה‬
‫• ‪T T‬‬
‫פקודא‬
‫* ‪7 1‬‬

‫ולהעזלים את עצמו בדמות‬ ‫עלאה‪. .‬דכתיב‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫• ‪TT‬‬ ‫בדיוקנא‬
‫‪Tl:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫גרמיה‬
‫)בראשית א(‬ ‫עזכתוב‬
‫‪T •/‬‬ ‫העליונה‪,‬‬
‫‪ T : •/ T‬׳‬ ‫בצלמו‪.‬‬ ‫האדם‬ ‫אלהים •‪*.‬את‬ ‫ולברא‬ ‫)בראשית א(‬
‫‪: —:‬‬ ‫‪TT T‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ *‬ ‫— • ‪T:‬‬
‫ויבךא אלהים את האדם בצלמו‪.‬‬
‫פתח ואמר‪) ,‬שירז( ראעזך עליך‬ ‫פתח ואמר )שיר השירים ז( ראשך עללך ככרמל‬
‫ככךמל‪ .‬הפסוק הזה העמךנוהו‬ ‫האי יןרא אוקימנא ואתמר‪ .‬אבל ראשך עללך‬
‫ונתבאר‪ .‬אבל ראעזך עליך‬
‫דרישא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫תפלין• ‪: 1‬‬
‫‪•:‬‬ ‫רישא‪• ^ T‬א‪T‬ה‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬ככרמל‪,‬י ‪7‬דא‪T‬‬
‫ככךמל ‪ -‬זה הראעז העליון‪,‬‬
‫תפלין עזל ראעז‪ ,‬עזמו עזל המלך‬ ‫באתוון‬
‫‪| T : T :‬‬ ‫קדישא ^ ה ר ה‬ ‫‪T‬‬ ‫עלאה ‪• 1-‬‬ ‫•‪TT‬‬ ‫דמלכא‬
‫‪T : - :‬‬ ‫שמא‬ ‫‪T:‬‬
‫הקדועז יהוה באותיות ךעזומות‪,‬‬ ‫שמא‬ ‫‪T :‬‬ ‫חדא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫פרשתא‬
‫ואת — ‪T T :‬‬ ‫את ‪T :‬‬ ‫רשימין‪ ,‬כל ‪T‬‬
‫וכל אות ואות פרעזה אחת‪ ,‬העזם‬
‫הקדועז חקוק בסדור ^ל‬
‫קדישא גליפא בסדורא ךאתוון כךקא לאות‪.‬‬
‫האותיות כראוי‪ .‬ועזנינו‪) ,‬רבריםכת(‬ ‫ותנן )דברים כח( כי שם לן ניןרא עליך ויראו ממך‪,‬‬
‫כי עזם ה׳ נקרא עליך דךאו ממך‬ ‫אלין תפלין ךרישא‪ ,‬דאנון שמא קדישא‬
‫‪ -‬אלו תפלין עזל ראעז‪ ,‬עזהם עזם‬
‫קדועז בסדור ^ל אותיותיו‪.‬‬ ‫בסדורא דאתווי‪.‬‬
‫עג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ ע ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫פרשה רא^צוינה ־ )שמות יג(‬
‫‪•••T‬‬ ‫‪-1‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫ד ד‬
‫קדעז •לי ‪T‬כל ‪:‬בכר‪.‬‬ ‫‪*.•1-‬‬
‫פרשתא קדמאה )שמות ע(‬
‫‪T T : 1-‬‬ ‫־‪7 : :‬‬
‫לי כל בכור‪ ,‬זו י׳ שהיא ק־דש‪,‬‬ ‫דכל‬ ‫בוכרא‬ ‫קדש‪.‬‬ ‫דאיהי‬ ‫י‬ ‫דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T ::‬‬ ‫ו*‪*.‬‬ ‫‪* * :‬‬ ‫‪T‬‬
‫כל הקןדשים‬ ‫הבכור של‬
‫העליונים‪ .‬פטר כל ךחם ‪-‬‬ ‫קוךשין עלאין‪ .‬פטר כל רחם‪ ,‬בההוא שביל‬
‫בשביל הדק ההוא שיורד מיו״ד‪,‬‬ ‫זיקיק דנחת מן יו״ד דאיהו אפתח רחמא‬
‫שהוא פותח את רחמה לעשות‬
‫למעבד פירין ואבין כךקא ןאות‪ .‬ואיהו קדש‬
‫פרות ואבים כראוי‪ ,‬והוא ק'ךש‬
‫עליון‪.‬‬ ‫•^‪T‬א‪ T‬ה‪.‬‬
‫הפרשה השנןה ‪) -‬שם( והןה כי‬ ‫יביאד‪T .‬דא‬
‫והיה •כי ‪ : • :‬־‪1‬‬ ‫תניינא )שמות יג( ‪TT:‬‬ ‫פרשתא •‪TT:‬‬ ‫־‪7 ::‬‬
‫יבאף‪ ,‬זו ה׳ חהיכל שנפתח‬
‫רחמה מתוך יו״ד בחמשים‬
‫ה היכלא‪ .‬דאתפהה רהמא דילה‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . —.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬

‫פתחים‪ ,‬אכסךראות וחךרים‬ ‫מגו יו״ד בחמשין פתחין אכסדראין‬

‫הנסתךים שבו‪ .‬שחפטר חהוא‬ ‫ואדרין סתימין ךביה‪ .‬דההוא פטר דעביד‬
‫שעשה יו״ד בהיכל חזה לשמע‬
‫בה קול שיוצא מתוך חשופר‬
‫קלא •די‬ ‫‪T |T‬‬
‫למשמע ‪T‬בה‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫היכלא‬
‫•• ‪T T‬‬
‫בהאי‬ ‫‪- :‬‬
‫יו״ד‬
‫הזה‪ ,‬משום שחשופר חזה הוא‬ ‫דשופר ‪T‬דא הוא‬ ‫‪T‬‬ ‫בגין‪: 1‬‬ ‫שופר ‪T‬דא‪• : .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫נפקא •מגו‬ ‫‪|T:T‬‬
‫נסתר בכל חצדדים‪ ,‬ובא יו״ד‬ ‫סתים בכל סטרין‪ ,‬ואתא יו״ד ופתה ליה‬
‫ופתח אותו להוציא ממנו קול‪.‬‬
‫וכיון שפתח אותו‪ ,‬תקע לו‬ ‫לאפקא מיניה קלא‪ .‬וכיון דאפהה ליה‬
‫והוציא ממנו קול להוציא‬ ‫תקע ליה ואפיק מניה קלא לאפקא עבדין‬
‫עבדים לחרות‪ .‬ובתקיעת חשופר‬ ‫ישראל‬ ‫נפקו‬ ‫דשופרא ‪T‬דא‬ ‫ובתקיעו‬ ‫‪:‬להירו‪.‬‬
‫• ‪•• T :‬‬ ‫‪1 : T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪1• :‬‬
‫הזה ןצאו ישראל ממצרים‪ ,‬וכך‬
‫עתיד בפעם אחרת בסוף הןמים‪.‬‬ ‫ממצרים‪ .‬וכך זמין זימנא אחרא לסוף‬
‫וכל גאלה באה מן חשופר חזה‪,‬‬ ‫יומיא‪ .‬וכל פורקנא מהאי שופר אתיא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪..‬ך|‪.‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫_‪.‬ך‬

‫ומשום כך ןש יציאת מצרים‬ ‫ובגין כך אית בה יציאת מצרלם בפרשתא‬

‫בפךשה חזו‪ ,‬שהרי מחשופר חזה‬
‫בא בכח של יו״ד שפויסח רחמה‬ ‫בהילא ‪:‬דיו״ד‬ ‫‪T‬‬ ‫אתי ‪:‬‬ ‫שופר ‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫מהאי‬ ‫‪-‬‬ ‫דהא‬‫‪T‬דא‪T : .‬‬
‫ומוציא קולו לגאלת העבדים‪.‬‬ ‫לפורקנא‬
‫קליה ‪TlT : :‬‬ ‫ואפיק‪•• |T 1‬‬ ‫דילה ‪• - :‬‬ ‫רחמא • ‪T‬‬ ‫דפתח ‪T -‬‬ ‫‪- T:‬‬
‫וזו ה‪ ,‬האות חשנןה של חשם‬
‫קדישא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫— ן•‬
‫דשמא‬‫• ‪T :‬‬
‫תניינא‬
‫• ‪TT:‬‬
‫ודא ה ‪T‬את‬ ‫‪T:‬‬
‫דעבדין‪.‬‬
‫‪ :‬־ ‪1 • :‬‬
‫חקדוש‪.‬‬
‫היחוד‬‫־•‬ ‫סוד‬ ‫שלישית ‪-‬‬
‫פרשה ‪• • :‬‬
‫‪7 77‬‬
‫פךשתא תליתאה רזא ךלהודא )דברים ו( דשמע‬
‫של שמע ישראל)דברים ‪ .0‬זו וא״ו‬ ‫דכליל כלא‪,‬‬ ‫ישראל‪T .‬דא ■ךו א ״ו‬
‫■ ד '‬ ‫‪• T :‬‬ ‫• ‪• • T:‬‬
‫שכוללת חכל ובה חיחוד של‬
‫חכל‪ ,‬ובו מתיחדים והוא נוטל‬
‫נטיל‬‫אתייהדןן ‪.‬והוא ■ך‪.‬‬‫וביה • ‪--. - :‬ד‬ ‫דכלא‪•• .‬‬
‫‪T‬‬ ‫יחודא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫וביה •‬

‫חכל‪ .‬חפרשה הךביעית ־ )שם ה(‬ ‫והיה •אם‬ ‫‪TT:‬‬

‫והןה אם שמוע‪ ,‬כללות של שני‬
‫צדדים שנאחזת בהם כנסת‬
‫ישראל‪ ,‬חגבורה שלמטה‪ .‬וזו ה׳‬
‫האחרונה שנוטלת אותם ונכללת‬
‫מהם‪ .‬וחתפלין חם ממש אותיות‬
‫חשם חקדוש‪ .‬ועל כן‪ ,‬ראשך‬
‫עליך ככךמל ‪ -‬אלו תפלין של‬
‫ראש‪ .‬ודלת ראשך ־ חהפלה‬
‫כלא‪ .‬פרשתא רביעאה )דברים ה(‬
‫‪T T • :‬‬ ‫‪T : : -‬‬ ‫‪T‬‬
‫שמוע‪ ,‬כלילו דתרין סטרין )דף יד ע״א(‬
‫דאתאהדת בהו כנסת לשראל גבורה דלתתא‪.‬‬
‫ודא ה בתראה ךנטלא לון ואתכלילת מנהון‪.‬‬
‫ותפלין אתוון דשמא קדישא אנון ממש‪ .‬ועל‬
‫דא ראשך עללך ככרמל אלין תפלין ךרישא‪.‬‬
‫)שיר השירים ז( ודלת ראשך ההיא תפלה של לד‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫עד‬

‫דאיהי מסכנא לגבי עילא או־ף הכי עזלימו‬

‫ההיא עזל יד‪ ,‬עזהיא עניה כלפי‬
‫מעלה‪ ,‬אף כך עלמות ועז לה כמו‬ ‫אית לה כגוונא דלעילא‪.‬‬
‫עלמעלה‪.‬‬
‫מדך אסור ברהטים )שיר השירים ז( לןשיר איהו‬
‫מלך אסור בךהטים ‪ -‬הוא ?ןעור‬
‫ואחיד באנון בתי לאתאחדא בההוא‬
‫ואחוז באותם הבתים להאחז‬
‫בעם הקןדוע ההוא כראוי‪ .‬ועל כן‬
‫שמא לןדישא כךלןא לאות‪ .‬ועל דא מאן‬
‫מי עמתתקןן בהם הוא בצלם‬
‫דאתהלןן בהו איהו הוי בצלם אלהים‪ .‬מה‬
‫אלהים‪ .‬מה באלהים מתיחד בו‬
‫אלהים אתןחדא ביה שמא קדישא‪ ,‬אף הוא‬
‫העם הקןדוע‪ ,‬אף הוא מתוחד בו‬
‫העם הקרוע כראוי‪ .‬זכר ונקבה‬
‫זכר‬
‫‪TT‬‬
‫בךא אתם‪ .‬תפליץ ע ל ראע ותפלה‬
‫כדקא ‪:‬יאות‪.‬‬
‫‪lT : :‬‬
‫קדישא‬
‫‪T‬‬ ‫— ן•‬
‫שמא‬
‫‪T :‬‬
‫אתיחד ••ביה‬
‫• ‪----- :‬‬

‫אחד‪.‬‬‫והכל ‪T •/‬‬
‫ותפלה •‪*.‬של‬
‫יד‪ ,‬־‬
‫על ‪ T‬׳‬ ‫‪T• :‬‬ ‫דרישא‬
‫‪T : 1••:‬‬ ‫תפלין‬ ‫אותם‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫ברא‬ ‫ונקבה‬
‫‪TT T1•• :‬‬
‫מצוה אחת עע‪.‬ךה ‪ -‬לעער מעער‬ ‫וכלא ‪T‬חד‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫יד ‪:‬‬‫—‬
‫הארץ‪ .‬כאץ ןע עתי מצוות ‪ -‬אחת‬
‫פקוךא חךסרלעשרא מעשרא ךארעא‪.‬‬
‫לעער מעער ע ל הארץ‪ ,‬ואחת‬
‫הכא אית תרץ פקודין‪ .‬חד לעשרא‬
‫בכורים ע ל פרות האילן‪ ,‬עכתוב‬
‫)בראשית א( הנה נתתי לכם את כל‬
‫מעשרא ךארעא‪ .‬וחד בכורי ךפידי אילנא‪.‬‬
‫עעב זרע זרע אער על פני כל‬
‫דכתיב )בראשית א( הפה נתתי לכם את כל עשב‬
‫הארץ‪ .‬כתוב כאן הנה נתתי‪,‬‬
‫הכא‬ ‫כתיב‬
‫וכתוב עם עמדבריח( ולבני לוי הנה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪• :‬‬
‫הארץ‪.‬‬
‫‪1 VT T‬‬
‫אשר ‪-‬על ‪:‬פני ‪T‬כל‬ ‫‪:‬־ *‪*.‬‬
‫זרע‬ ‫זורע‬
‫•• ־ *‪*.‬־‬
‫הנה נתתי‪ .‬וכתיב התם )במדבר יח( ולבני לוי‬
‫נתתי כל מעער ביעראל‪ ,‬וכתוב‬
‫)ויקרא כ״ וכל מעער הארץ מז‪.‬רע‬
‫הפה נתתי את כל מעשר בלשראל‪ .‬וכתיב‪,‬‬
‫הארץ מפךי העץ לה׳ הוא‪.‬‬
‫מצוה עתים עעלה ‪ -‬להביא‬‫)ייקרא כז( וכל מעשר הארץ מז_רע הארץ מפרי‬
‫בכורי האילן‪ ,‬עכתוב )בראשית א(‬ ‫העץ ללל הוא‪.‬‬
‫ואת כל העץ אער בו פךי עץ ז ^‬
‫פקודא תריסר לאייתאה בכורי דאילנא‬
‫זרע‪ .‬כל מה עראוי לי‪ ,‬לכם אסור‬ ‫‪ - . .‬ך ‪ -‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . | .‬ן‬

‫דכתיב^ )בראשית א( ואת כל העץ אשר‬

‫למאכל‪ .‬התיר להם ונתן להם כל‬
‫המעער עלו ובכורי האדנות‪.‬‬
‫בו פרי עץ זורע זרע‪ .‬כל מאן דאתחז‪-‬י לי‪.‬‬
‫נתתי לכם ‪ -‬לכם ולא לדורות‬
‫עאחריכם‪.‬‬‫לכון אסירא למיכל‪ .‬אתיר לון ולהב לון כל‬
‫מעשרא דיליה ובכורין דאילנין‪ .‬נתתי לכם‪,‬‬
‫מצוה ע ל ע עערה ‪ -‬לעעות‬
‫פדיון לבנו לקער אותו בחיים‪.‬‬ ‫לכם ולא לדרין דבתריכון‪.‬‬
‫ע עני ממנים הם‪ ,‬אחד ע ל חיים‬
‫פקוךא תליסר‪ .‬למעבד פורקנא לבריה‬
‫ואחד ע ל מות‪ ,‬ועומרים על‬
‫לקשרא ליה בחיץ‪ .‬דתךין ממנן‬
‫האךם‪ .‬וכעיפדה האיע את בנו‪,‬‬
‫אותו‪,‬‬
‫׳‬ ‫פודה‬
‫‪•/‬‬ ‫המות ־ההוא הוא‬
‫מיד ־ ‪•/ T‬‬
‫נעהו חד דחלין וחד דמותא וקלימין עליה‬
‫•‪T‬‬
‫ולא ןכול ל על ט עליו‪ .‬וזה סוד ע ל‬
‫ךבר נש‪ ,‬וכד יפרוק בר נש לבדיה‪ ,‬מידא‬
‫דךא אלהים את כל אער עעה‪,‬‬
‫לשלטאה‬
‫בכלל‪ ,‬והנה טוב ‪ -‬זה מלאך חיים‪,‬‬
‫‪TT: —:‬‬
‫יכיל‬
‫‪•:‬‬
‫ולא‬‫'‪T :‬‬
‫פריק‪• • 1‬ליה‪,‬‬‫‪•T‬‬
‫מותא‬‫‪T‬‬
‫דההוא‬ ‫‪— :‬‬
‫מאד ‪ -‬זה מלאך המות‪ .‬ועל כן‬
‫עליה‪ .‬ו ת א ךא וירא אלהים את כל אשר‬
‫בפךיון ההוא מתקים זה ע ל חיים‪,‬‬
‫עשה בכלל‪ .‬והנה טוב זיא מלאך חלים‪.‬‬
‫מאד דא מלאך המות‪ .‬ועל דא בההוא פורקנא אתקלים דא ךחלים‬
‫עה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ יד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫המות‪ .‬בפךיוין‬ ‫ואתחלעז ההוא דמות‪ .‬בפורקנא דא קני ליה‬
‫ונחלעז אותו‬ ‫••‬ ‫‪••I t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הזה קונה לו חיים‪ ,‬כמו עזנתבאר‪.‬‬

‫חיים כמה דאתמר‪ .‬וההוא סטרא ביקזא‬
‫ראותו הצד הרע עוזב אותו ולא‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫— •‬

‫אוחז בו‪.‬‬ ‫שבק ליה ולא אחיד ביה ‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫פקודא ארביסר לנטרא יומא דשבתא‪,‬‬

‫מצוה אךבע עקזרה ‪ -‬לקזמר את‬ ‫‪7‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫|‬ ‫•‬

‫יום העזבת‪ ,‬׳‪:‬צהוא יום המנוחה‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫דאיהו יומא דנייחא מכל עובדי‬
‫מכל מעעזה בראעזית‪ .‬כאץ כלולות‬
‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בראשית‪ .‬הכא כלילן תרץ פקולין‪ .‬חד‬

‫קזתי מצוות ־ אחת קזמירת יום‬
‫נטירא דיום השבת‪ .‬וחד לקדשא ההוא‬
‫חעזבת‪ ,‬ואחת לקדעז אותו חיום‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : | - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫בקדועזו‪ .‬לקזמר את יום חקזבת‪,‬‬

‫יומא בקדושיה‪ .‬לנטרא יומא דשבתא כמא‬
‫כמו עזהזכךנו והעךנו עליו‪ ,‬עזהוא‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— —‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫••‬ ‫‪I • :‬‬ ‫‪T‬‬

‫ךאךכרנא ואתעךנא עלליהו דאיהו יומא‬

‫יום קזל מנוחה ל עי מו ת‪ ,‬וכל‬
‫ךנייחא לעלמין‪ .‬וכל עבידן ביה אשתכללו‬
‫המעעזים נקזהכללו בו ונעעזו עד‬
‫קזהתקזיעז חיום‪ .‬כיון עזהתקדעז‬
‫ואתעבידו עד ךאתקזיש יומא‪ .‬כיון‬
‫חיום‪ ,‬נעארה בריאה ע ל רוחות‬
‫דאתקדש יומא אשתאר בריאה דרוחין ולא‬
‫עלא נבךאו להם גופות‪ .‬וכי לא‬
‫ץדע חקדוע ברוך הוא לעכב‬ ‫אתברי לון גופא‪ .‬ובי לא הוה ידע קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ליקדע את חיום עד עיבךאו גופות‬

‫בדיך הוא לאעכבא לקדשא יומא עד‬
‫לרוחות הללו? אלא עץ חדעת‬
‫טוב וךע עורר את אותו חצד‬ ‫דיתברון גופין להני רוחין‪ .‬אלא אילנא‬
‫האחר ע ל הךע ורצה להתחזק‬ ‫לדעת טוב ורע אתער ההוא סטרא אחרא‬
‫בעולם‪ ,‬ונפךדו כמה רוחות בכמה‬
‫בעולם ‪:‬בגופות‪.‬‬
‫דרע ובעא לאתתקפא בעלמא ואתפרשו‬
‫מינים ‪:‬להתחזק‪T T 1‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪— : • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪—:‬‬
‫• •‬
‫כמה רוחין בכמה זלינין לאתתקפא בעלמא‬
‫כיון עראה חקדוע ברוך הוא כך‪,‬‬
‫נתעורר מתוך עץ חחיים נעיבת‬ ‫בגופין‪.‬‬
‫ריח והכה באילן אחר‪ ,‬והתעורר‬
‫כיון דחמא קלשא בדיך הוא כך‪ ,‬אתער‬
‫צד אחר ע ל טוב והתקדעז חיום‪.‬‬
‫מגו אילנא דחיי נשיבא דרוחא ובטש‬
‫עהרי בריאת גופות והתעוךרות‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T‬‬

‫רוחות בצד חטוב היא בלילה‬ ‫באילנא אחרא ואתער סטרא אחרא לטוב‬
‫חזה‪ ,‬ולא בצד האחר‪ .‬ואלמלא‬
‫הקדים חצד האחר בלילה הזה‬
‫ואתקדש יומא‪ .‬דהא בריאו לגופין ואתערו‬
‫לרוחין בסטרא לטוב איהו בהאי ליללא‪,‬‬
‫טרם עיקדים צד חטוב‪ ,‬לא ץכול‬
‫ולא בסטרא אחרא‪ .‬ואלמלא אקלים סטרא‬
‫העולם לעמד לפניהם אפלו רגע‬
‫אחד‪ .‬אבל חקדוע ברוך הוא‬
‫הקדים רפואה ‪ -‬עדלג לפניו‬
‫אחרא בהאי ליללא עד ללא לקלים סטרא‬
‫‪TT :‬‬ ‫‪......‬‬ ‫■ך‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• ‪• :‬‬

‫לטוב‪ ,‬לא לכיל עלמא למיקם קמליהו אפילו‬

‫קדוע חיום‪ ,‬והקדים לפני חצד‬
‫העולם‪ .‬ומה‬
‫והתקים ‪T T‬‬ ‫רגעא חדא‪ .‬אבל אסוותא אקדים קדשא‬
‫האחר‪ : • : ,‬־‪••1‬‬
‫׳‬ ‫‪ T‬־‬
‫‪• I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: K. :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫ע ח ע ב חצד האחר להבנות‬
‫בדיך הוא לדליג קמיה קדושא ליומא‬
‫בעולם להתחזק‪ ,‬נבנה בלילה הזה‬
‫ואקלים קמי סטרא אחרא ואתקלים עלמא‪.‬‬
‫צד חטוב והתחזק‪ ,‬ונבנו גופות‬
‫ומה לחשיב סטרא אחרא לאתבני בעלמא‬
‫ורוחות קדועות בלילה חזה מצד‬
‫לאתתקפא‪ ,‬אתבני בהאי ליללא סטרא לטוב‬
‫ואתהקף ואתבנון גופין ורוחץ קלישין בהאי לילןא מסטרא ךטוב‪ .‬ובגין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬ ‫עו‬

‫הטוב‪ .‬ומעזום כך עונתן עזל‬ ‫מ^זבת ) ד ף יד ע״ב(‬

‫כך עונתן ךחכימין ^ךצי י א‬
‫חכמים עזיוךעים את זה מעזבת‬ ‫לשבת‪.‬‬
‫לעזבת‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫שהרי אז רואה את זה הצד‬ ‫דהא כדין חמאת דא סטרא אחרא דכמה‬

‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1—: -‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I • • :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫האחר‪ ,‬עזכמו עזהיא חעזבה‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• V‬‬ ‫‪: V‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪.‬ך ‪-‬‬ ‫לאידוי חשיבת למעבד‪ ,‬עבילי סטרא‬
‫לעשות ‪ -‬עשתה צד של הקןדעזה‪.‬‬
‫ה ^כת ומשוטטת בכמה צבאות‬
‫דקדושה‪ .‬אזלא ומשטטא בכמה חיילין‬
‫‪l‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪I :‬‬

‫והצדדים שלה‪ ,‬ורואה את כל‬
‫אותם עזמשמעזים את מטתם‬
‫בגלוי של גופם לאור הנר‪ ,‬וכל‬
‫אותם הבנים עזיץאים מעזם הם‬
‫נכפים‪ ,‬עזהיו עזרויים עליהם‬
‫רוחות מהצד האחר ההוא‪.‬‬
‫ואותם הרוחות העךטץאיות של‬
‫הךעזעים עזנקראים מזיקים‪,‬‬
‫ושורה בהם לילי״ת והורגת‬
‫אותם‪.‬‬
‫כיון עזהתקדש היום והקדעזה‬
‫שולטת על העולם‪ ,‬אותו הצד‬
‫האחר מקבזין עצמו ונבזמן כל‬
‫ליל שבת ויום השבת‪ ,‬פרט‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬
‫לאסימו״ן‪ ,‬וכל הכת עזלו‬
‫שהסכים על הנרות בסתר‬
‫של‬ ‫הגלויים‬ ‫את‬ ‫לךאות‬
‫ההעזמיעןים‪ ,‬ואחר כך נבזמנים‬
‫בתוך נקב התהום הגדול‪ .‬כיון‬
‫עזןצאה השבת‪ ,‬כמה צבאות‬
‫ומחנות פוךחים ומשובזטים‬
‫בעולם‪ ,‬ועל כן תקן עזיר של‬
‫פגעים עזלא יעזלטו על העם‬
‫הקדוש‪ .‬לאיזה מקום משובזבזים‬
‫כעזיוצאים‬ ‫ההוא ?‬ ‫בלילה‬
‫בחפזון וחועזבים לעזלט בעולם‬
‫על העם הקדוש‪ ,‬ורואים אותם‬
‫בהפלה ואומדים את העזירה‬
‫הזו‪ ,‬ובראעזית מבדילים בהפלה‬
‫וסטרין לילה וחמאת כל אפון דלןא משמשי‬
‫עלסליהו בגלדא לגופיהו־ן לנהו־רא לבוצינא‪,‬‬
‫וכלי אפון בנין לנפקין מתמן הוו נכפין לשרו‬
‫עלייהו רוחץ מההוא סטרא אחרא‪ .‬ואפון‬
‫רוחין עלטילאין לחייבלא לאקרון מזיקין‬
‫ושריאת בהו לילי״ת ו?ןטילת לון‪.‬‬
‫כיון לאתקדש יומא ושלטא קדושה על‬
‫עלמא‪ ,‬ההוא סטרא אחרא אזעירת‬
‫גרמה ואטמרת כל ליליא לשבתא ויומא‬
‫לשבהא‪ ,‬בר מן אסימו״ן וכל כת ליליה‬
‫־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫לאזלי על שרגי בטמירו למחמי על ^ויי‬
‫לשמושא‪ ,‬ולבתר אטמרון גו נוקבא לתהומא‬
‫_רבא‪ .‬כיון לנפק שבתא‪ ,‬כמה חלילין ומשרלין‬
‫פרחין ומשטטין בעלמא‪ ,‬ועל לא אתקן שיר‬
‫של פגעים ללא ישלטון על עמא קדישא‪.‬‬
‫לאן אתר משטטי בההיא ליללא‪ .‬כד נפקי‬
‫בבהילו וחשבין לשלטאה בעלמא על עמא‬
‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬
‫קדישא וחמאן לון בצלותא ואמרין שירתא‬
‫לא‪ ,‬ובשירותא מבללי בצלותא ומבללי על‬
‫הכוס‪ ,‬פרחי מתמן ואזלי ומשטטי ומטאן‬
‫לגו מלברא‪ .‬רחמנא לשיזבן מפליהו ומסטרן‬
‫בישא‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫ומבדילים על הכוס‪ ,‬פודחים‬ ‫אמרו רבותינו זכרונם לברכה‪ ,‬תלתא אפון‬

‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬
‫ומשובזבזים‬ ‫והולכים‬ ‫מעזם‬
‫ומגיעים לתוך המךבר‪ .‬הרחמן‬ ‫גרמין בישא לגרמייהו‪ .‬חד מאן‬
‫ןצילנו מהם ומהצךדים הרעים‪.‬‬ ‫ללייט גרמיה‪ .‬הנלינא מאן לזרק נהמא או‬
‫א מ ח רבותינו ץכרונם לבךכה‪,‬‬ ‫תליתאה מאן‬ ‫כזית‪.‬‬ ‫דאית ‪:‬בהו‬ ‫פרורין‬
‫עזלעזה הם עזגוךמים ךעה‬ ‫‪t‬‬ ‫■י‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪. . . . . .‬‬

‫לעצמם‪ :‬אחד ‪ -‬מי עזמקלל את עצמו‪ .‬העזני ‪ -‬מי עזזורק לחם או פרורים עזיעז בהם כזית‪.‬‬
‫העזליעזי ‪ -‬מי עזמלליק נר במוצאי עזבת בטרם עזמגיעים י^ראל לקדעזה דסלראי ^גורם לאען‬
‫עז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫הקדמת הזהר ־ יד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫הגיהנ׳ם להדלק בא׳ט הזו טרם‬ ‫דשבהא ‪-‬עד ‪T‬לא ‪T‬מטו‬ ‫‪T - - :‬‬ ‫במפקא‬
‫‪lT:•:‬‬ ‫שרגא‬
‫‪T- :‬‬ ‫דאוקיד‬
‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזהגיע ןמנם‪ .‬עזמקום אחד יען‬ ‫לנורא‬ ‫דגרים‬ ‫דסדרא‬ ‫לקדושא‬ ‫ישראל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪•T :‬‬ ‫‪T: • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1• :‬‬ ‫• ‪•• T :‬‬
‫עזמחללים‬ ‫לאותם‬ ‫בגיהנם‬
‫עזענועזים‬
‫•‬ ‫••• ‪:‬־‬
‫ואותם‬ ‫עזבתות‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬
‫מטא‬
‫‪TT‬‬
‫נורא ‪-‬עד ‪T‬לא‬ ‫‪T‬‬
‫לאדלקא בהאי‬
‫‪lTT:-:‬‬
‫דגיהנם‬
‫‪•••:‬‬
‫בגיהנים מקללים את אותו‬ ‫זמנייהו‪ .‬רחר דוכתא אית בגיהנם לאנון דלןא‬
‫עזהדליק נר טרם עזהגיע זמנו‪,‬‬ ‫מחללי שבתות‪ ,‬ואנון זיענושין בגיהנם‬
‫ואומדים לו ‪) :‬ישעיה כב( הנה ה׳‬
‫מטלטלף טלטלה גבר וגו׳‪) ,‬שם(‬ ‫לייטין ליה לההוא דאוקיד שרגא עד לא‬
‫צנוף יצנפף צנפה כדור אל ארץ‬ ‫מטא זמניה‪ ,‬ואמרי ליה )ישעיה כב( הנה לי‬
‫‪T :‬‬ ‫• ••‬ ‫••‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד ■ד‬

‫רחבת ידים‪.‬‬ ‫מטלטלך טלטלה גבר וגו׳ )ישעיה כב( צנוף‬

‫משום עזאין ראוי הוא להדליק‬
‫אש כשיוצאת שבת עד שישראל‬ ‫לצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים‪.‬‬
‫מבדילים בתפלה ומבדילים על‬ ‫ןגץ דלאו יאות הוא לאךלקא נורא כד נפיק‬
‫הכוס‪ ,‬משום שעד אותו הזמן‬
‫שבתא עד דמבךלי ישראל בצלותא‬
‫שבת היא‪ ,‬וקלשת השבת‬
‫ובשעה‬ ‫עלינו‪.‬‬ ‫שולטת‬ ‫ומבדלי על כסא‪ .‬בגין דעד ההוא זמנא שבת‬
‫שמבדילים על הכוס‪ ,‬כל אותם‬ ‫הוא‪ ,‬וקדושה דשבת שליט עלנא‪ .‬ובשעתא‬
‫‪T - : - :‬‬ ‫‪T T - :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫׳‬

‫החןלות וכל אותם המחנות‬

‫שהתמנו על ימות החל‪ ,‬כל אחד‬
‫ךמבדילין על כסא כל אנון חןילין וכל אנון‬
‫ולעבודתו‬
‫‪T‬‬ ‫למקומו ‪:‬‬
‫ואחד ‪T‬ישוב • ‪1 :‬‬
‫‪T :‬‬
‫משרןין דאתמנן על יומי ךחול‪ ,‬כל חד וחד‬
‫שהתמנה עליה‪.‬‬ ‫ןתיב לאתריה ופולחניה דאתמני עליה‪.‬‬
‫שבת‬ ‫שכשנכנסה‬ ‫משום‬
‫והתקדש היום‪ ,‬הקרש מתעורר‬
‫בגין ךכד עאל שבתא ואתקדש יומא‪ ,‬קדש‬
‫ושולט בעולם‪ ,‬והחל מתבטל‬ ‫אתער ושליט בעלמא‪ ,‬וחול אתעדי‬
‫שיוצאת‬
‫‪•• •/‬‬ ‫השעה‬
‫־ ‪TT‬‬ ‫שלטונו‪,‬׳ ־עד‬
‫• ‪:‬‬ ‫משולטנותא דיליה‪ ,‬עד שעתא דנפיק שבתא‬
‫— —■ ך‬ ‫‪T :‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫—‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪-.‬ך‬

‫השבת לא שבים למקומם‪ .‬ואף‬

‫על גב שיוצאת שבת‪ ,‬לא שבים‬
‫לא תייבין לאתרייהו‪ .‬ואף על גב תפיק‬
‫‪ .‬ך‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪-‬ך‬ ‫־‬

‫למקומם עד הזמן שישראל‬ ‫שבתא לא תייבין לאתרייהו עד זמנא דאמרי‬

‫‪ ■ .‬ך ‪.. .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— —‬

‫אומדים ברוך אתה יי׳ המבדיל‬ ‫לשראל ברוך אתה לן המבדיל בין קדש‬
‫בין קדש לחל‪ .‬אז הק'לש‬
‫מסתלק‪ ,‬והמחנות שהתמנו על‬
‫לחול‪ .‬כדין קדש אסתלק‪ ,‬ומשרלין‬
‫ימות החל מתעוךדים ושבים‬ ‫דאתמניאו על יומי ךחול מתערין ותייבין‬
‫ואחד על‬ ‫אחד ‪T •/ :‬‬‫למקומם‪,‬׳ ‪T‬כל ‪T •/‬‬
‫• ‪T 1 :‬‬ ‫לאתרייהו כל חד וחד על מטריה דאתפקד‬
‫משמךתו שהפקד עליה‪ .‬ועם כל‬
‫זה לא שולטים עד שיהיו אורות‬
‫עליה‪ .‬ועם כל דא לא שלטין עד דלהון‬
‫מסוד הנר‪ .‬וכלם נקראים מאורי‬ ‫נהורין מ ת א ךשרגא‪ .‬וכלהון אקרון מאורי‬
‫האש‪ ,‬משום ]שמאור האש ששופע[ ]נ״א‬ ‫האש בגין )ךמ?ה‪1‬ךא תורא ך«דא( )נ״א ךמרזא דעמוךא תורא(‬
‫שמםוי עמוד האש[ ומיסוד האש באים‬
‫כלם ושולטים על העולם‬
‫ומיסודא ךנורא אתלאן כלהו ושלטין על‬
‫התחתון‪ .‬וכל זה כשאדם מדליק‬ ‫אדליק‬
‫‪1‬‬ ‫‪• : -‬‬ ‫וכל ‪T‬דא ‪-‬כד ‪-‬בר ‪T‬נש‬ ‫‪T:‬‬ ‫תתאה‪.‬‬
‫‪TT-‬‬ ‫עלמא‬‫‪T : -‬‬
‫נר טרם השלימו ישראל את‬ ‫דסדרא‪.‬‬
‫‪T:•:‬‬
‫קדושא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬
‫ישראל‬
‫• ‪• • T:‬‬
‫שלימו‬
‫‪•:‬‬
‫לא‬ ‫‪T‬‬
‫עד‬
‫—‬
‫שרגא‬‫‪T —:‬‬
‫הקדשה דסדרא‪.‬‬
‫א ב ל אם הוא ממתין עד‬
‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•..1: -‬‬
‫אבל אי איהו ממתין עד ךלשלימו קדושא‬
‫שישלימו קדשה ךסדרא‪ ,‬אותם‬ ‫ךסדרא‪ ,‬אנון חייבין דגיהנם מצליקין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫עח‬

‫הךשעים שבגיהנים מצדיקים‬ ‫עלייהו דינא ךלןךעזא בדיך הוא‪ ,‬ואנין‬

‫עליהם את דינו של הקדוש ברוך‬ ‫מלןןימי על ההוא בר נעז כל ברכאן דלןא‬
‫הוא‪ ,‬והם מקימים על אותו‬
‫האיעז כל הברכות שאומרים‬ ‫אמרי צבורא )בראשיתכז( ולתן לף האלהים מטל‬
‫הצבור עראשית ‪ (0‬ויתן לך‬ ‫העזמים )דברים כח( ברוך אהה בעיר וברוך אהה‬
‫האלהים מטל השמים )דברים כח(‬ ‫בשדה וגד‪> .‬תהלים מא( אשדי משכיל אל דל‬
‫ברוך אהה בעיר וברוך אתה‬
‫בשדה וגו׳‪) .‬תהלים מא( אשרי‬ ‫ביום רעה ימלטהו יי‪ .‬ביום רע מיבעי ליה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫משכיל אל דל ביום ךעה‬ ‫מאי ביום רעה‪ .‬יומא דשלטא ההיא רעה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ימלטהו ה׳‪ .‬ביום רע היה צריך‬ ‫למיסב נעזמתיה‪ .‬אשדי משכיל אל דל דא‬
‫להיות‪ ,‬מה ז‪-‬ה ביום רעה? היום‬
‫ששולטת הרעה ההיא לקחת את‬ ‫הוא עזכיב מרע לאסאה ליה מהובוי גבי‬
‫נשמתו‪ .‬אשרי משכיל אל דל ‪-‬‬ ‫קדשא בריך הוא‪ .‬דבר אהר דא יומא דדינא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I*..‬‬

‫זהו שכיב מרע לרפאו מחטאו‬ ‫שריא על עלמא אשהזיב מניה כמה דאהמר‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•••‬ ‫‪T : T‬‬ ‫—‬ ‫‪T : T‬‬
‫אצל הקדוש ברוך הוא‪ .‬דבר‬
‫אחר ‪ -‬זה היום שהדין שורה על‬ ‫ביום רעה ימלטהו יי‪ .‬יומא דאתמסר דינא‬
‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫העולם‪ ,‬נצול ממנו‪ ,‬כמו שנאמר‬

‫••• ••• ‪ •/:‬־‬ ‫• • • • ' ‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫לההוא רעה לשלטאה על עלמא )חסד( ‪) :‬דף טו‬ ‫‪T : T‬‬ ‫—‬ ‫‪T T :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫ביום ךעה ימלטהו ה׳• היום‬ ‫ע״ א(‪.‬‬

‫שנמסר הדין לאותה רעה לשלט‬
‫?‪ 5‬ל העולם‪.‬‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬

‫ברא^ת‬ ‫הורמנותא‬ ‫)נ״א ן‪.‬ראעית ?חכמתא ךמלכא גליף וכי(‬ ‫בריש‬

‫ב ל א ש ]נ״א בראשית בחכמת המלך חקק[‬
‫ךצון המלך חקק חקיקות באור‬ ‫)נ״א וליפו(‬ ‫ךמלכא‪ .‬גליף גלופי‬
‫עליון ניצוץ חזק‪ ,‬דצא תוך‬ ‫בטהירו ^ א ה בוצינא דקרדינותא‪ ,‬ונפיק גו‬
‫נסתר הנסתרים מראש ]נ״א מפוד[‬
‫סתים דסתימו מרישא )נ״אמחא( דאי״ן סו״ף‬
‫האי״ן סו״ף עשן בגלם נעוץ‬
‫בטבעת‪ ,‬לא לבן ולא שתר ולא‬ ‫קוטרא )פית שע^ז( בגולמא‪ ,‬נעיץ בעזקא לא‬
‫אדם ולא ןרק ולא גון כלל‪.‬‬ ‫הוור ולא אובם ולא סומק ולא ירוק ולא גוון‬
‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬

‫כשמדד מדידה‪ ,‬עשה צורות‬ ‫כלל‪ ,‬כד )נ״א הדי( מליד מעזיחא עביד גוונין‬
‫להאיר‪ .‬לפנים בתוך המאור ןצא‬
‫מעץ אחד שממנו נצבעו‬ ‫לאנהרא‪ ,‬לגו בגו בוצינא נפיק )נ״א ונפיק( חד‬
‫‪-‬‬ ‫‪l‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫הצורות למטה‪ .‬נסתר תוך‬ ‫נביעו ךמניה אצטבעו גוונין לתהא‪ .‬סתים גו‬
‫הנסתרים של סוד האי״ן סו״ף‬ ‫סתימין דרזא ךאי״ן סו״ף בקע ולא בקע‬
‫בקע ולא בקע את האויר שלו‬
‫לא נודע כלל‪ ,‬עד שמתוך דחק‬ ‫אךירא דיליה לא אתיידע כליל‪ ,‬עד דמגו‬
‫הבקיעה שלו מאירה נקךה אחת‬ ‫דהיקו דבקיעותיה נהיר נקודה חדא סתימא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫••‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫נסתרת עליונה אחר אותה נקדה‬

‫עלאה‪ ,‬בתר ההיא נקודה לא אתיידע כלל‪,‬‬
‫לא נודע כלל‪ ,‬ולכן נקראת‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I :‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪— T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫ראשית‪ ,‬המאמר הראשון של‬ ‫ובגין כך איןןךי ראעזית מאמר קךמאה ךכ׳לא‪.‬‬
‫הכל‪.‬‬ ‫השלמה מההשמטות )םימן א(‬
‫בראשית ברא אלהים ״את‬
‫״השמים ״ואת ״הארץ‪ ,‬ראשי‬
‫בראשית ברא אלהים ״את ״השמים ״ואת‬
‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• — T‬‬ ‫—‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪•• :‬‬

‫תבות אהו״ה‪ ,‬שבו נבראו שמים‬ ‫״הארץ ראשי תיבין אהו״ה ךביה‬
‫וארץ‪ .‬א״ה ‪ -‬בו נבךאו השמים‪.‬‬ ‫אתבריאו שמיא וארעא א״ה ביה אתבריאו‬
‫עט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬טו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫ו״ה ‪ -‬בו נבךאה הארץ וכל מה‬ ‫עזמיא ו״ה ביה אתבריאת ארעא וכל מה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬

‫עזץעז בה‪ .‬והוא נתץ תעזוקןה בכל‬ ‫דאית כה והוא יהיב היאובהא בכל אילנין‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫האילנות והעקויבים עזבארץ‪,‬‬
‫עזהוא מה עזאמרו‪ ,‬אין לף כל‬ ‫ועשבין די בארעא והוא מה שאמרו אין לף‬
‫עקץב ועעץב מלמטה עזאיץ ממנה‬ ‫כל עשב ועשב מלמטה שאין ממונה ^ י ו‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫^‬ ‫_ ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫עליו מלמעלה ועזומר אותו‪,‬‬

‫׳‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬
‫מלמעלה ושומר אותו שמכה אותו ואומר לו‬
‫עזמכה אותו ואומר לו גדל‪,‬‬
‫עזנאמר )איוב לח< הץדעת חקות‬ ‫גדל שנאמר ) א י י ב ל׳״( הידעת הוקות שמים אם‬
‫עזמים אם תע‪1‬ים מעזטרו בארץ ‪:‬‬ ‫השים משטרו בארץ ‪) :‬עד כאן מההשמטות( ‪:‬‬
‫)דניאל לב( והמק‪ t‬כלים !!הרו כוהר‬
‫הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים‬
‫והמשכילים מהירו כזהר הרקיע ומצדיקי‬
‫‪•T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• - T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪|•TT‬‬

‫לעולם ועד‪ .‬הוהר הנסתר ^ל‬ ‫הרבים ככוכבים לעולם ועד‪.‬‬

‫‪*.• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-T‬‬

‫הנסתרים הכה באויר עזלו ]שהגיע‬

‫‪- . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪: T‬־ •‬ ‫• ‪T‬‬ ‫־ • ‪• T :‬‬ ‫)״יאל יב( זהר סתימא לסתימין‪ ,‬בטש אוירא‬
‫ולא הגיע[ ]והאיר[ בנקדה זו ]אור[‪ ,‬ואז‬
‫דיליה )ךמטי ולא מטי( )נ״א וא?היד( בהאי נקודה )ם״א‬
‫התפעזטה הדאעזית הזאת‪ ,‬ועעץה‬
‫לו היכל לכבודו ולתעזבחהו‪,‬‬ ‫נה‪1‬ךא( וכדין אתפשט האי ראשית ועביד ליה‬
‫]כבור להיכלו ולשדהו[ ]נ״א ולעבורו ולהיכלו‬ ‫היכלא ליקריה ולתושבחתיה )ירןךא להיכליה‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•MT‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫ולהשבחתו[‪ ,‬עזם זרע זרע קיד׳ט‬ ‫ולתושכחתא(‪) .‬נ״א וליקריה ולהיכליה ולתושבחתיה(‪ .‬המן זרע‬
‫להוליד לתועלת העולם‪ ,‬וזה‬
‫סוד )ישעיה ו( זדע ק'ךעז מצבתה‪.‬‬ ‫זרעא דקודשא לאולדא לתועלהא דעלמא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‪:‬‬

‫זהר עזז‪-‬דע זרע לכבודו‪ ,‬כמו זךע‬ ‫זהר ‪:‬דזרע‬

‫‪-T‬‬ ‫־‬
‫מצבתה‪.‬‬ ‫‪: - -‬‬
‫קדש‬
‫ו*‪*.‬‬
‫זרע‬
‫*‪*.‬־‬
‫ורזא דא )ישעיה ו(‬
‫‪T‬‬‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫המעזי הזה עזל א ת מן טוב‬

‫עזמתכסה לפנים ועועזה לו היכל‬
‫זרעא ליקריה‪ ,‬בהאי זרעא למשי ךא^וון טב‬
‫עזהיא תעזבחתו ותועלת לכל‪.‬‬ ‫דאתחפי לגו ועביד ליה היכלא דאיהו‬
‫בראעזית הזו ברא אותו נסתר‬ ‫תושבחהא דיליה ותועלתא דכלא‪ .‬בהאי‬
‫עזלא נודע את ההיכל הזה‪ .‬היכל‬
‫זה נקרא אלהים‪ ,‬וסוד זה ‪-‬‬
‫ראשית ברא ההוא סתימא ךלא אתיידע‬
‫בראעזית בךא אלהים‪.‬‬ ‫להיכלא דא‪ .‬היכלא דא אקרי אלהים‪ ,‬ורזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:1‬‬ ‫‪:‬‬

‫הזהר עזממנו כל המאמרות‬ ‫דא בראשית ברא אלהים‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫נבךאו בסוד התפעזטות ^ל‬

‫הנקדה קזל הזהר הנכזהר הזה‪.‬‬
‫זהר דמניה כלהו מאמרות אתבריאו ב ת א‬
‫אם בזה כתוב ברא‪ ,‬אין תמיהה‪,‬‬ ‫דאתפשטותא דנקודה דזהר סתים דא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫עזכתוב )בראשית א( ויברא אלהים‬ ‫אי בהאי כתיב ברא‪ .‬לית הווהא דכתיב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫את האדם בצלמו‪ .‬זהר זה סוד‬

‫בראעזית‪ ,‬הךאעזון עזל הכל‪ ,‬עזמו‬
‫)בראשית א( ויברא אלהים את האדם בצלמו‪ .‬זהר‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪•-‬‬

‫אהןה‪ ,‬קזם קדועז חקוק בצדו ]נ״א‬ ‫רזא דא בראשית קדמאה דכלא שמיה אהיה‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫בסטרוי ) נ ״ א נהיר ונ״א •‬

‫גליפא • ‪:‬‬ ‫קדישא •‬ ‫שמא ‪1-‬‬
‫מאיר‪? ,‬חקיקה מאיר[ אלהים‪ ,‬חקוק‬ ‫כגלפא‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫א קז ״ ר‬ ‫]נ״א בחקיקת העטרה[‬ ‫ב ע ?ז ך ה‬
‫היכל נסתר וגנוז‪ ,‬הראעזית ^ל‬
‫נהיר( אלהים‪ .‬גליפא בעיטרא )נ״א ו;?לופא דעישרא(‬
‫סוד קזל ראעזית אע״ר רא״ען‬ ‫אש״ר היכלא טמיר וגניז‪ .‬שריאותא דרזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫׳‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬־‬

‫עזיוצא מדאקזית‪.‬‬ ‫ךראשית‪ .‬אש״ר רא״ש דנפיק מראשית‪.‬‬

‫הנקדה‬ ‫לאחר‬ ‫וכשהתתקן‬
‫וההיכל ]כסהר[ כאחד‪ ,‬אז בראקזית‬ ‫וכד )דף טו ע״ב( אתת?( ן לבתר נקודה והיכלא‬
‫כולל ראעזית‪ ,‬ראעזית עליונה‬ ‫)‪5‬םךךא( כחדא‪ .‬כדין בראשית כליל‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה תשרי‬
‫בחכמה‪ .‬אחר כך התחלף גון‬ ‫)לא^ית( ראעזיתא עלאה בחכמתא‪ .‬לבתר‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫]נ״א וממנו‬‫אותו ההיכל ונקןרא בית‪.‬‬

‫‪4‬ךי בלת‪) .‬נ״א‬ ‫אתחלף גוון ההוא היכלא ואל‬
‫התחדש ההיכל[ נקרה עליונה נקראת‬
‫דא״עז‪ ,‬כולל זה בזה בסוד‬ ‫ומיניה אתחלע היכלא( נקודה עלאה אלןדי רא״עז‪.‬‬
‫בראעזית‪— ,‬כד איהו‬
‫בראעזית‪ ,‬כעזהסל הוא וחד‪ ,‬בכלל‬ ‫‪9‬‬ ‫כליל דא בדא ב ת א‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫אחד‪ ,‬כעזטרם הןה יעזוב בבית‪.‬‬

‫הוי‬ ‫לא‬ ‫חדא ‪-‬עד‬ ‫בכללא‬ ‫כחדא‬ ‫כלא‬
‫‪•—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪TT :‬‬ ‫‪T-: :‬‬ ‫‪T‬‬
‫כיון ^נזלע לתקון היעזוב‪ ,‬אז‬
‫נסתר‪.‬‬
‫טמיר • ‪T :‬‬
‫לשובא בביתא‪ ,‬כיון דאזדרע לתקונא‬
‫אלהים ‪• T‬‬
‫נקרא ‪• •/:‬‬‫• ‪T|:‬‬
‫כעזבנים ^]ם״א עד‬ ‫ךלשובא כדין אקרי אלהים טמירא‬
‫וגנוז ‪• T •/ :‬‬‫נסתר ‪T :‬‬‫זהר • ‪T :‬‬
‫שבנים[ בתוכו להוליד‪ ,‬והבית קןם‬ ‫סתימא ‪:‬‬
‫‪T • :‬‬
‫בפעזיטות עזל הקון עזל אותם זרע‬
‫זהר סתים וגניז כד בנין )ם״א עי ד??יז( בגויה‬
‫ק'ךעז‪ ,‬ועד עזלא הוסךה ולא‬
‫לאולדא וביתא קיימא בפשיטו‬
‫התפעזנזה התפעזטות היעזוב‪ ,‬לא‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— |‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬

‫נקרא אלהים‪ ,‬אלא הכל בכלל עזל‬

‫•••‬ ‫־ ‪T :‬‬
‫ךתקונא דאנון זרע קדש‪ .‬ועד לא‬
‫־‬

‫בראעזית‪ .‬אחר עזהתתקן בעזם ^ל‬

‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪•••:‬‬ ‫•‬

‫אלהים‪ ,‬הוציא אותם תולדות‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫אתעליאת ולא אתפשט פשיטו דלשובא‬
‫•‬ ‫‪' • • • • :‬‬

‫אקרי ‪:‬״‪.‬״אלהים‪*.• ,‬אלא כלא בכללא‬

‫מאותו זרע עזנזלע בו‪ .‬מי הוא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬
‫לא‬
‫‪* :1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬
‫אותו ז‪.‬רע? אלו אותיות חקוקות‬
‫בראשית‪ ,‬לבתר דאתתקן בשמא ךאלהים‬
‫סוד עזל התורה עזןצאו מאותה‬
‫נלןדה•^'‬ ‫אפיק אפון הולדין מההוא זרעא ךאזדרע‬
‫ביה‪ .‬מאן ההוא זרעא‪ ,‬אפון אתוון גליפן‬
‫אותה הנקרה ןךעה בתוך אותו‬
‫היכל סור !!רע[ עזל עזלעזה נקרות‪:‬‬
‫רזא דאורייתא דנפקו מההיא פקודה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫‪..‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬
‫רל״ם‪ .‬עזור״ק‪ ,‬חיד׳ק‪ .‬ונכללו זה‬
‫היכלא רזא )נ״א‬
‫בזה ונעעזו סור אחר‪ .‬קו״ל עזיוצא‬ ‫••‬
‫זרע ‪:‬בגו —ההוא‬ ‫—‬
‫נקודה‬ ‫‪1 :‬‬‫‪T‬‬
‫ההיא‬
‫־ •‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזיוצא‪,‬‬
‫׳‬ ‫בעזעה‬
‫‪TT :‬‬ ‫אחר‪,‬׳‬ ‫בחבור‬
‫לעא( לתלת נקולין חל״ם‪ ,‬שוך׳ק‪,‬‬
‫‪T •/‬‬ ‫‪• :‬‬
‫יוצאת עמו בת זוגו עזכוללת כל‬
‫ואתכלילו דא ‪:‬בדא ואתעבידו רזא‬
‫האותיות‪ ,‬עזכתוב א״ת העזמי״ם‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫חיר״ק‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫׳‬ ‫‪.‬ך ‪. -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. ..‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫בשעתא‬
‫קול ובת זוגו‪ .‬הקול הזה עזהוא‬
‫—‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫חדא‪.‬‬‫‪TT‬‬
‫בחבורא‬
‫‪T‬‬
‫חדא‪1 .‬קו״ל דנפיק‬ ‫‪TT‬‬
‫לנפק‪ ,‬נפקת בת זוגיה בהליה לכליל כל‬
‫עזמים)ת?אךת(‪ ,‬הוא אהן״ה אחרון‪.‬‬
‫הזהר ^כולל כל האותיות והגונים‬
‫אתוון‪ .‬לכתיב א״ת השמל״ם‪ ,‬קול ובת זוגו‪.‬‬
‫כמו [נ״א זרע[ זה‪.‬‬
‫שמים איהו אהי״ה בתראה‪.‬‬
‫עד כאן‪ ,‬יהוה אלהינו יהוה‪ ,‬אלו‬ ‫דאיהו ‪-‬‬‫‪T‬‬ ‫‪-‬האי ‪1‬קול ‪• :‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‪:•.‬״‪.‬״•‪•.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫זהר לכליל כל אתוון וגוונין‪ ,‬כגוונא )נ״אזחגא(‬

‫עזלעז דךגות כנגד הסוד הזה‬
‫העליון בראלזית ברא אלהים‪.‬‬
‫בראעזית ‪ -‬סוד ראעזון‪ .‬בר״א ‪-‬‬
‫דא‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫עד הכא יהוה אלהינו יהוך אלין הלתא‬

‫סוד נסתר להתפעזט מעזם הכל‪.‬‬
‫אלהי״ם ‪ -‬סוד לקים הכל למטה‪.‬‬
‫בראשית‬ ‫עלאה‬ ‫רזא ‪T‬דא‬ ‫לקבל‬ ‫דרגין‬
‫•‬ ‫• ‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪•• lT:T‬‬ ‫־ ‪1 * :‬‬
‫את העזמים ‪ -‬עזלא להפךידם זכר‬
‫כאחד‪.‬‬ ‫ברא‬ ‫קדמאה‪.‬‬ ‫רזא‬ ‫בראשית‬ ‫אלהים‪.‬‬ ‫ברא‬
‫ונקבה ‪T :‬‬
‫‪TT‬‬ ‫—ן ‪T T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ *‬ ‫‪TT‬‬
‫‪T1•• :‬‬
‫אלהים‬
‫א״ת ‪ -‬כעזלוקח האותיות כלם‪,‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ •‬
‫מתמן כלא‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪-‬‬
‫לאתפשטא‬
‫‪: - : • :‬‬
‫סתימא‬ ‫‪• :‬‬
‫רזא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הכלל עזל כל האותיות הם ראעז‬

‫רזא לקיימא כלא לתהא‪ .‬את השמים‪ ,‬דלא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪• — T‬‬ ‫—‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T | —:‬‬ ‫‪T T‬‬
‫וסוף‪ .‬אחר כך מתוסף ה״א‬
‫לאפרשא לון לכר ונוקבא כחלא‪.‬‬
‫א״ת כד נטיל אתוון כלהון כללא לכלהו אתוון אפון רישא וסו־פא‪.‬‬
‫פא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫בראשית ־ טו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫ל ה ת ח ב ר כל ה או תיו ת עם ה ״ א‪,‬‬ ‫לבתר אהוסף ה״א לאתחברא כלהו אתוון‬
‫)נחמיה ט(‬ ‫ונקךא א ה ״ ה‪ ,‬ו ע ל ז ה‬ ‫בה״א ואתקרי את״ה‪ .‬ועל דא )נחמיה ט( ואה״ ה‬
‫ו א ה ״ ה מ חי ה א ת כל ם‪ .‬א ת ‪ -‬סו ד‬
‫א דני ו כך נקרא‪ .‬העזמי ם ‪ -‬ז ה‬ ‫אקרי‪.‬‬
‫‪••T :‬‬
‫ארני והכי‬ ‫‪T T‬‬
‫את רזא‬
‫•‪*.‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫כלם‪.‬‬
‫‪• :1‬‬
‫מהיה •‪*.‬את‬
‫‪ :‬־ *‪*.‬‬
‫י הו ״ ה סו ד ע ליון‪.‬‬ ‫עלאה‪.‬‬
‫•‪TT‬‬
‫רזא‬
‫‪TT‬‬
‫יהו״ה‬ ‫דא‬‫‪T‬‬
‫העזמים‬
‫— ‪• —T‬‬
‫ו א״ ת ‪ -‬תקוץ זכר ונ ק ב ה‪ .‬ו א ״ ת‬
‫‪ -‬סו ד וי הו ״ ה‪ ,‬ו ה כ ל א ח ד‪ .‬הא‪.‬ךץ‬
‫וא״ת ‪T‬ת‪ T‬א‬ ‫‪*.• :‬‬ ‫ונוקבא‪.‬‬
‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דכר‬‫‪- :‬‬ ‫תקונא‬
‫• ‪T 1‬‬ ‫וא״ת‬ ‫‪••• :‬‬

‫‪ -‬ז ה א ל הי ם כ ד ג מ ת ע ליון‪,‬‬ ‫ויהו״ה‪ ,‬וכלא חד‪ .‬הארץ דא אלהים‬

‫לעעזות פ רו ת ו א בי ם‪ .‬עזם ז ה‬ ‫כגוונא עלאה למעבד פירין ואיבין‪ .‬עזמא דא‬
‫ומעזם‬ ‫קו מו ת‪,‬׳‬ ‫בעזלעזה ‪ :‬מ ‪T‬‬ ‫לו ל ‪T‬‬‫‪1‬כ ‪:‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫•‬
‫נ פ ך ד עזם ז ה ל כ מ ה צ ך די ם‪ .‬ע ד‬
‫כלילא בתלת דוכהי‪ .‬ומתמן אתפרעז עזמא דא‬
‫כאץ סו ד עזל סתר ה ס ת רי ם‬ ‫דסתרין‬
‫‪1‬‬ ‫דסתרא‬
‫רזא ‪T: • :‬‬ ‫הכא ‪TT‬‬ ‫סטרין‪- .‬עד ‪TT‬‬ ‫‪1‬‬ ‫לכמה‬
‫‪T-:‬‬
‫עזחקק ו בנ ה ו ה ע מי ד בד רך נכזהר‬ ‫דגליד ובני וקיים בארה סתים בסתרא ךדוד‬
‫בס ת ר עזל פ סו ק א ח ד‪ .‬מ כ אן‬
‫והלאה ‪:‬‬
‫ל^רא‪ .‬מכאן ולהלאה‪.‬‬
‫מ שנ ה‪ .‬קעזרים רמים‪ ,‬עזרים‬ ‫השלמה מההשמטות)םימן כ(‬
‫■ך‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪• T 1:‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•‬

‫קךבו‬ ‫ב מ מ עז ל ה‪,‬‬ ‫מועזלי ם‬ ‫מוץניתין קטורי רמאי הורמני ךבורלירי‬

‫וירד‪,‬׳ •מי‬ ‫עזעלה‬
‫‪ T: T T •/‬־‬ ‫ם‬ ‫כ‬
‫עז ‪:‬מ עו‪••• • • .‬‬
‫מ‬ ‫מי‬ ‫‪:‬ו •‬
‫בעזעה‬
‫קריבו עזמעו מאן מנכון ךסליק‬
‫ע‪T T : ,‬‬‫קו ם ‪:‬וי ד ׳‬ ‫דו‪1 ,‬י‪T‬‬
‫בי ׳‬‫רוח ‪T :‬‬
‫־‬ ‫כנס‬
‫• ••‬
‫עזעלה ב ר צון עזל הראעז ה ל בן‬ ‫ונחית מאן כנעז רוחא בידוי לקום ועזיע‬
‫לעעזות כ בו ד ל כ בו דו‪ ,‬ע ל ה אור‬ ‫חיורא‬ ‫דריעזא‬ ‫ברעותא‬ ‫בעזעתא דסליק‬
‫•‪TT‬‬ ‫‪T• • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪| • T :‬‬ ‫‪T : — :‬‬
‫א ח ד נסתר בראעז עזל ה כ ל‪ ,‬נעזב‬
‫ב ה ו הו צי א ק ל פו ת מ אי רו ת‬
‫למעבד לל‪j‬רא ליל‪4‬ךיה סליק חד טהירו סתימו‬
‫מ ת ח ב רו ת ה כ ל כ א ח ד‪ ,‬ו ע לו‬ ‫ברישא ךכלא נשב בה ואפיק קומרין טהירין‬
‫ד ך דו ונעעזה ה כ ל א ח ד‪ ,‬ו או תו‬ ‫מתחברן כחדא כלא ו ^י קו ונחתו ואתעביד‬
‫אור נכזהר כעזנעזב ב ה ו ה אי ר‬
‫נקרא א הי ״ ה‪ .‬או תו אור ע ל ה‬
‫כלא חד וההוא טהירו סתימו כד נשיב בה‬
‫ד ר ד וזרק ני צו צו ת ונעזב ב ה‪,‬‬ ‫ואנהיר אקרי אהי״ה ההוא טהירו סלקא‬
‫ונקרא‬
‫ד‪T|: • : ,‬‬
‫‪:‬ו הו •צי א כ ־ח ‪T‬ט •מי ר ‪•/‬א‪T‬ח ׳‬ ‫ונחתא הריק זיקין נציצין ואנשיב בה ואפיק‬
‫עזמו אעזר א הן ״ ה‪ .‬ב ח קי ק ה‬
‫כזמירה ונס תר ת‪ ,‬או ת ם ק ל פו ת‬ ‫חד חילא טמירא ואיילןרי שמיה אשר אהי״ה‬
‫מ אי רו ת עז ה ת ח ב רו מ תו ך ס ל ע‬ ‫בגליפו טמיר וסתים אינון קומרין טהירין‬
‫א ח ד נסתר‪ ,‬ן צ או ב ח קי ק ה ב כ ח‬ ‫בגלופא‬ ‫נפקי‬ ‫סתים‬ ‫טינרא‬ ‫דאתחברו •מגו —חד‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1•• : T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫• ■ח־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזל או תו או ת ע ליון‪ ,‬ונקרא‬
‫י הו ״ ה‪.‬‬
‫ואיקרי יהו״ה‪.‬‬ ‫עלאה ‪••1: • :‬‬
‫טהירו • ‪T T‬‬ ‫דההוא ‪• :‬‬ ‫בחילא ‪- :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עו ד נעזב ב ה ו הו צי א זי קי ם‬ ‫תו נשיב בה ואפיק זיקין נציצין זרקין לכל‬

‫נו צ צי ם זורקי ם ל כ ל עבר‪,‬‬ ‫עיבר ואפיק חד חילא טמירא נציץ‬
‫ו הו צי א כ ח א ח ד בזמיר‬
‫ל כ ל צ ד ונקרא א״ ל‪ .‬עו ד או תו‬
‫••‬ ‫‪71: • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7 :‬‬
‫טמירא‬
‫‪T • :‬‬ ‫ואיקרי א״ל‪ .‬הו ‪-‬ההוא‬ ‫סטר ‪••1: • :‬‬ ‫לכל ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫אור ט מי ר נסתר נעזב ב ה‪ ,‬ו ע ל ה‬ ‫וסליק‬
‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־ •‬
‫ונחהא‬
‫‪T : —:‬‬
‫וסלקא‬
‫‪l T : —:‬‬
‫בה‬ ‫‪T‬‬
‫נשב‬ ‫‪TT‬‬
‫סתים‬‫‪•T‬‬
‫טהירו‬‫‪•:‬‬
‫ד ר ד ו ע ל ה ב א ל ף ו מ א תי ם‬ ‫באלף ומאתן קיטורין ךנורא ואפיק חד חילא‬
‫ק שורי ם של אעז‪ ,‬ו הו צי א כ ח‬
‫‪•/‬א‪T‬ח ד ‪T‬ט •מי ר ‪:‬ונקרא ‪•••:‬א ל •הי ם‪,‬׳ ‪:‬וזו‬ ‫טמירא ואילןרי אלהים ודא גבורה‪ .‬מהאי‬
‫הג בו ר ה‪ .‬מז ה מ ת פ ש טי ם כ חו ת‬ ‫מתפשטן חילין טמירין להטין לכל סטר‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫פב‬
‫ט מי רי ם לויהטים ל כ ל צד‪ ,‬מ ה ם‬ ‫מנהון די מתקנן בתיקוני יאות ומנהו־ן די‬
‫עזמתקןנים ב ת קוני ם י פי ם‪ ,‬ו מ ה ם‬
‫מתקנן בתיקוני אחרא♦‬
‫׳טמתקןנים ב ת קוני ם א ח רי ם‪.‬‬
‫עוד נעזב ב ה ו הו צי א כ ח ט מי ר‬ ‫תו נשיב בה ואפיק חד חילא טמירא‬
‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫ה‪• ,‬מ ־ד ת‬ ‫הו ״ ׳‬

‫‪:‬י ‪T‬‬ ‫עזנקרא‬
‫• ‪T|:‬‬ ‫‪•/‬א‪T‬ח ד‬ ‫ךאיתל‪4‬רי יהו״ה מזית רחמים ואקרי‬
‫ר ח מי ם‪ ,‬ונקרא עזמים‪ .‬ו עו מ ד בין‬
‫עזנקראים ‪:‬צ‪T‬ב או ת‪.‬‬ ‫חי לו ת‬ ‫‪:‬עזני‬
‫שמלם‪ ,‬וקלימא בין תרץ חילין ךאיקרון‬
‫• ‪• T| :‬‬ ‫‪T‬‬
‫מז ה ן צ או כל ה חן לו ת ו כ ל‬ ‫צבאו״ת מהאי נפקן )נ?ק‪ 0‬כל חילץ וכל‬
‫ה מ חנו ת ה ע ליוני ם‪ ,‬כל א ח ד‬
‫‪T ...‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪: ••• T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫משירלין עילאין כל חד וחד לזניה לקלימא‬
‫ו א ח ד ל מינו ל קי ם ו ל הנ היג א ת‬
‫ולהנהגא עלמין עליה כתיב )תהלים פ״ד( יי‬
‫ה עו ל מו ת‪ ,‬ע ליו כ תו ב )תהליםפד(‬
‫ה' צ ב א‪ 1‬ת אעזרי אד ם ב‪ 1‬ט ח ב ך‪:‬‬ ‫צבאות אשרי אדם בוטח בך ‪) :‬עד באן מההשמטות(‬
‫ב ר א י י ת ‪ ,‬ברא עזי״ת‪ ,‬מ‪ 7‬ןצה‬ ‫לראשית‪ ,‬ברא שי״ת‪ ,‬מקצה השמלם ועד‬
‫העזמים ו ע ד ק צ ה העזמי ם‪ ,‬עזעזה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪ T‬־ •‬

‫צ ד די ם עזמתפעזבזים מ סו ד ע ליון‬
‫‪••1:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ ‪ T‬־ •‬
‫השמלם‪ ,‬שית סטרין‬ ‫קצה‬
‫ב ה ת פ עז טו ת ]נ״א משלש ?קורות[ עזברא‬ ‫באתפשטותא )נ״א‬
‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫עלאה‬
‫• ‪TT‬‬
‫מרזא‬
‫••‪T T‬‬
‫דמתפשטן‬
‫־ ‪1T :‬‬ ‫‪• :‬‬
‫מ תו ך נ ק ד ה ראעזונה‪ .‬בךא‬ ‫ברא‬‫‪TT‬‬
‫קדמאה‪.‬‬
‫‪T T : 1-‬‬
‫נקודה‬
‫‪T 1 :‬‬
‫דברא •מגו‬ ‫‪TT :‬‬
‫נקייות(‬
‫ה ת פ עז טו ת עזל נ ק ד ה א ח ת‬
‫עז ל מ ע ל ה‪ .‬ו כ אן נ ח ק ק סו ד העזם‬
‫דלעילא‪.‬‬
‫נקודה • ‪T• • :‬‬‫אתפשטותא דחד )נ״א מגס ‪Tl :‬‬ ‫•‪:‬־‪T :‬‬
‫עזל אך ב עי ם ועזהים או תיו ת‪.‬‬ ‫ודוכא אגליף רזא שמא ךארבעין ותרין‬
‫יז ה רו‪,‬‬ ‫)דניאל יב( ו ה מ קז כלי ם‬
‫]נ״א מעמים[‬ ‫תנו עו ת‬ ‫כ דג מ ת‬
‫אתיין♦‬
‫עז מנגנו ת‪ ,‬ו בנגון עזלהם ה ץ כ י ם‬
‫והמשכילים ןזהירו‪) ,‬תיאליב( כגוונא דתנועי)נ״א‬
‫ונ ק דו ת‬ ‫או תיו ת‬ ‫א ח רי ה ם‬ ‫ךטעמי( דמנגנץ ובנגונא דילהון‬
‫ו מ תנ ענ עי ם א ח רי ה ם‪ ,‬כ מו חן לי ם‬ ‫אזלין אבתרליהו אתוון ונקודי‪ ,‬ומתנענען‬
‫א ח רי מ ל כ ם‪ .‬הגו ף או תיו ת‪,‬‬
‫ו ה רו ח נ ק דו ת‪ .‬כלם נו ס עי ם‬
‫אבתרליהו כחלילין בתר מלכיהון‪ .‬גופא‬
‫ה תנו עו ת‬ ‫אחר‬ ‫ב מ ס עו תי ה ם‬ ‫אתוון‪ ,‬ורוחא נקודי‪ .‬כלהו נטלו במטלניהון‬
‫ב רנ גון‬ ‫ב מ קו מ ם‪.‬‬ ‫ו עו מ די ם‬ ‫בתר תנועי )נ״א טעמס וקלימי בקיומליהו‪ .‬כד‬
‫ה ט ע מי ם נו ס ע‪ ,‬נו ס עו ת ה או תיו ת‬
‫כעזהוא‬
‫•‬ ‫‪T‬‬

‫א ח רי ה ם‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫^‬

‫ו הנ ק דו ת‬
‫‪- .‬ך ‪.‬‬ ‫_‬
‫נגונא ךטעמי נטיל‪ ,‬נטלי אתוון ונקודי‬
‫פו ס ק‪ ,‬הם אינם נו ס עי ם ו עו מ די ם‬ ‫אבתרליהו‪ .‬כד איהו פסיק אפון לא נטלין‬
‫ב מ קו מ ם‪.‬‬ ‫וקלימי בקיומליהו‪.‬‬
‫או תיו ת‬ ‫ו ה מ ש כ לי ם !!הרו ‪-‬‬
‫ונ ק דו ת‪ .‬כו ה ר ‪ -‬נגון הפזעמים‪.‬‬ ‫והמשכילים מהירו‪ ,‬אתוון ^תקודי‪ .‬כזהר‬
‫ה ר קי ע ‪ -‬ה ת פ עז טו ת הנגון כ מו‬ ‫הרקיע‬
‫‪- 1• TT‬‬ ‫דטעמי‪.‬‬ ‫נגונא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫א ל ה עזמתפעזבזים ב ה ת פ עז טו ת‬ ‫אתפשטותא תגונא כגון אפון דמתפשטי‬
‫ו ה ז כ י ם בנגון‪ .‬ו מ צ די קי ה רבי ם‬
‫‪-‬ה ‪:‬ט‪T‬ע •מי ם‬ ‫•פ סו••‪1‬קי‬ ‫או‪T‬ת ם‬ ‫‪-‬‬ ‫בפשיטו ואזלו בנגונא‪ .‬ומצדיקי הרבים אפון‬
‫עזפוסקים ב מ ס עו תי ה ם‪ ,‬ש בג ל ל‬ ‫פסוקי ךטעמי ךפסקי במטלניהון דבגץ כך‬
‫כך נעזמע ה ד ב ר‪! .‬ץהירו או תיו ת‬ ‫אשתמע מלה‪ .‬לזהירו אתוון ^תקודי וכהרין‬
‫כאחד‬ ‫ו מ אי רי ם‬ ‫ובקרות‪,‬‬
‫ב מ ס עו ת ב סו ד של סתר ב מ ס ע‬ ‫במטלנותא )נ״א‬
‫‪T‬‬ ‫‪T : - :‬‬
‫ברזא דסתימו‬ ‫כחדא במטלנין‬
‫‪T T : | • T : - :‬‬ ‫‪T- : :‬‬
‫כ או ת ם ש בי לי ם נס ת רי ם‪ .‬מז ה‬ ‫באניס כאפון שבילין סתימין‪ .‬מהאי אתפשט‬
‫פג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫בראשית ־ טו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫מ ת פ עז ט ה בל‪ .‬ו ה מ קז כלי ם יז ה רו‬ ‫כלא‪ .‬והמע^כילים יזהירו כזהר הרקיע אנון‬
‫כו ה ר ה ר קי ע ‪ -‬או ת ם ע מו די ם‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1• T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫קיימין וסמכין ןיההוא אפרי^ן‪ .‬המע‪t‬כילים‬
‫או תו אפךיוץ‪.‬‬ ‫ו א ת י ם קזל‬
‫ה מ עזכלי ם ‪ -‬או ת ם ע מו די ם‬ ‫אנון קיימין וסמכין עלאין זיאנון מסהכלי‬
‫ו א דני ם ע ליוני ם קזהם מ ס ת כ לי ם‬ ‫בסכלתנו בכל מה ךאצטריך ההוא אפריון‬
‫בה ^יכל ב כ ל מ ה עזצריך או תו‬ ‫וסמכין)נ״א דביה( דיליה‪ .‬סתרא דא כמה דאת‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫‪ . .‬ך ‪.‬‬
‫א פ ךיון ו א ת י ם קזלו‪ .‬ה ס ת ד הז ה‬
‫כ מו ׳טנא מ ר )תהלים מא< אקזרי‬ ‫אמר‪) ,‬תהלים מא( אקזרי מע‪ t‬כיל אל דל‪! .‬זהירו‪,‬‬
‫מעזכיל אל דל‪ .‬וז ה רו ‪ -‬עזאם ל א‬ ‫ךאי לא !זהירו ולא נהרין לא יכלין לעיינא‬
‫וץהידו ו ל א מ אי רי ם‪ ,‬ל א י כו לי ם‬
‫ולאסתכלא בההוא אפריו־ן בכל מה‬
‫ל עין ו ל ה ס ת כ ל ב או תו א פ ךיון‬
‫ב כ ל מ ה ^ צ רי ך‪.‬‬ ‫דאצטריך‪.‬‬
‫כז ה ר ה ך קי ע ‪ -‬או תו קזעו מד על‬ ‫ןזהר הרקיע ההוא ךקיימא)דף‪m‬ע״א( על גבי‬
‫ג בי או ת ם ה מ עז כילי ם‪ ,‬עזכתוב‬
‫אנון מע‪t‬כילים דכתיב ביה )יחזקאל א(‬
‫ראעזי‬
‫)יחזקאל א( ו‪:‬ד מו ת ־ע ל ‪•• T‬‬‫*‬ ‫בו‬
‫ה חן ה רקיע כ עין ה ק ר ח הנו ך א‪.‬‬ ‫וךמות על ראעזי החןה רקיע כעין הל־^רח‬
‫וה ר עזמאיר ל הו ר ה‪ ,‬ו ה ר עזמאיר‬ ‫הנורא‪ .‬זהר דההוא נהיר לאורייתא‪ .‬זהר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ל או ת ם ראקזים קזל או ת ה חן ה‪,‬‬

‫ו או ת ם ךאקזים הם מעזכילי ם‬
‫ךנהיר לאנון ראעןי ךההיא חןה‪ ,‬ואנון ראעןי‬
‫ו מ ס ת כ לי ם‬ ‫ת מי ד‬ ‫עזמאירים‬ ‫אנון מע‪t‬כילים ךנהרין תדיר ומסתכלן‬
‫ל או תו רקיע ל או תו ה או ר ׳טיוצא‬
‫••‬ ‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫לההוא רקיע לההוא נהירו דנפיק מהמן‪ ,‬ודא‬
‫מעזם‪ ,‬וו הו אור ה תו ר ה קזמאיר‬
‫ת מי ד ו ל א פו ס ק‪.‬‬
‫איהו נהירו דאורייתא דנהיר תדיר ולא פסיק‪.‬‬
‫‪l‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ספר ה ב הי ר‬ ‫ספר הבהיר‬

‫השלמהמההשמטות )םימןל(‬ ‫השלמה מההשמטות )םימן ל(‬
‫א מ ר רבי ב ר כן ה‪ ,‬מ ה ז ה קזכתוב‬ ‫אמר רבי ברכיה מאי דכתיב והארץ היתה‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫• •‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬
‫ו ה א ר ץ הי ת ה ת הו ? מ ה מ קז מי ע‬
‫הי ת ה ? קזכבר הי ת ה‪ ,‬ו מ ה ז ה‬ ‫תהו‪ ,‬מאי מעזמע היתה‪ ,‬עזכבר היתה‪.‬‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪T : V‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬

‫ת הו ? דב ר ה מ ת ה ה א ת בני אך ם‪.‬‬ ‫ומאי תהו‪ ,‬דבר המתהא את בני אדם‪ .‬ומאי‬

‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫ו מ ה ז ה ב הו ? ד ב ד ^י קז בו‬ ‫בהו‪ ,‬דבר עזיש בו ממעז‪ ,‬דכתיב בהו‪ ,‬בו‬

‫‪V V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬
‫א‪ ,‬־על‬ ‫קזכתוב ב הו ‪ -‬בו הו ׳‬ ‫מ׳ ט‪,‬׳ ‪T‬‬‫־מ‪T‬‬
‫עזם מ ה עזכתוב)קהלת״ ג ם א ת ז ה‬
‫הוא‪ .‬על שם מאי דכתיב )קהלת ‪ a‬גם את זה‬
‫ל ע מ ת ז ה עעזה ה א ל הי ם‪ .‬בךא‬ ‫לעמת זה עשה האלהים‪ .‬ברא בהו ושם‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪*•. :‬‬

‫ב הו ועזם מ קו מו בקזלום‪ .‬בךא‬ ‫מקומו בשלום‪ .‬ברא תהו ושם מקומו ברע‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬
‫ברע‪ .‬ב הו‬ ‫קו מו ‪T:‬‬‫‪:‬מ ‪1‬‬ ‫ועזם‬
‫ת הו ‪T :‬‬
‫עעזה‬ ‫כה(‬ ‫)איוב‬ ‫קזכתוב‬
‫בהו בשלום דכתיב )אייב כה( עושה שלום‬
‫•••‬ ‫ם‪T •/ ,‬‬‫‪:‬ב׳‪T‬ט לו ׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫קזלום ב מ רו מיו‪ .‬מ ל מ ד ל מי כ א ל‬ ‫במרומיו‪ .‬מלמד שמכאל שר ימינו של‬

‫עזר י מינו קזל ה קדו׳ ט ברוך הו א‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬מלם וברד‪ .‬וגבריאל שר‬
‫‪ -‬מי ם ו ב ר ד‪ ,‬וג ב רי א ל עזר‬
‫קז מ אלו ‪ -‬אעז‪ .‬וע{ם קזלום‬ ‫שמאלו‪ ,‬אש‪ .‬ושר שלום ביניהם מכריע‬
‫ביני ה ם מכ רי ע‪ ,‬ו הינו קזכתוב‬ ‫והלינו דכתיב עושה שלום במרומיו‪ .‬ומנלן‬
‫עקזה קזלום ב מ רו מיו‪ .‬ו מנין לנו‬ ‫דבהו שלום‪ ,‬דכתיב )ישעיה מה( עושה ^ ו ם‬
‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזבהו קזלום? ^זכתוב )ישעיה מה(‬
‫עעזה עזלום ו בו ר א רע‪ ,‬ה א‬
‫‪T •/‬‬ ‫‪T‬‬
‫ובורא רע‪ ,‬הא כיצד רע מתהו ושלום מבהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫פד‬
‫כי צ ד ? רע מ ה הו‪ ,‬ועזלוים מננהו‪.‬‬ ‫עו־ע‪t‬ה‬
‫*‪*.‬‬
‫עזנאמר‬
‫י *‪: *.* •.‬״‪.‬״ ‪-‬‬
‫ברע‪,‬‬ ‫‪T-‬‬
‫מקו־מו‬ ‫‪1 :‬‬
‫ברא תהו ‪:‬וע‪tT‬ם‬ ‫‪TT‬‬
‫קו מ‪ 1‬ברע‪,‬‬ ‫וזהו וע‪: 1‬ם‪TTT‬מ ׳‬ ‫ברא‬
‫‪1 :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫מקומו‬ ‫‪T :‬‬
‫ם‬ ‫‪t‬‬‫וע‬ ‫בהו־‬
‫‪TT‬‬
‫ברא‬ ‫‪T‬‬
‫רע‪.‬‬
‫••‬
‫ובו־רא‬ ‫‪T‬‬
‫עזלו־ם‬
‫‪: 1‬‬
‫עזנאמר עע^ה עזלום ו בו ר א ךע‪.‬‬
‫בעזלום‪,‬‬
‫׳‬ ‫הו וע‪: t‬ם ‪ T‬מ‪TT‬קו מו‬
‫ב ‪1‬‬‫ברא ‪:‬‬‫‪T :‬‬
‫במרומיך‪ .‬ע״כ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫עזלום‬ ‫‪T‬‬
‫עו־ע*‪t‬ה‬
‫•‪.‬‬
‫עזנאמר‬
‫*‪:*.• *.‬״‪.‬״ ־‬
‫בעזלום‬‫‪T :‬‬
‫עזנאמר ע ע‪ 1‬ה עזלום ב מ רו מיו‪:‬‬ ‫)עד כאן מההשמטות(‬
‫ו ה א ר ץ הי ת ה וזהו ו ב הו וגו׳‪,‬‬
‫הי ת ה דו ק א מ ק ל ם לז ה‪ ^ ,‬ל ג‬
‫דייקא‬
‫היתה ‪|T : -‬‬ ‫וגד‪T : T ,‬‬ ‫׳‬ ‫היתה תוהו ‪T‬ובהו ‪:‬‬ ‫‪T: T‬‬ ‫והארץ‬
‫‪!•.•7 7 :‬‬

‫ב תו ך ה מי ם‪ .‬י צ א ה מ מנ ה ז ה מ ה‬ ‫נפקא‬
‫מייא‪| T : - .‬‬ ‫הלגא גו ‪T -‬‬ ‫דנא‪T : - ',‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫מקדמת‬
‫ב או תו ב ח ^ ל ע ל ג ב מי ם‪ ,‬ו ה כ ה‬ ‫במייא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T-:‬‬
‫דתלגא‬
‫‪T : - :‬‬
‫הילא‬ ‫• •‪T‬‬
‫זוהמא בההוא‬ ‫‪T- :‬‬
‫מנה‬‫•‪T‬‬
‫ב ה אעז חז ק ה ו הי ת ה ב ה פ ס ל ת‪,‬‬
‫ו הו ס ר ה ונעקזתה ת ה ״ו מ מ קו ם‬
‫והוה ‪T‬בה ‪:‬פסולת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T-: :‬‬
‫תקיפא‬‫‪T 1• -‬‬
‫אעזא‬
‫•‪T *.‬‬
‫ואקיש ‪T‬בה‬ ‫‪ :‬־ •‪1‬‬

‫]מחר[ הד ה מ ה‪ ,‬קץ ה פ ס ל ת‪ .‬ו ב ה ״ו‬ ‫ואתעליאת ואתעבידת תה״ו מאתר )נ״א מד‪1‬ךא(‬
‫‪ -‬ברור עזהתברר מ תו ך פ ס ל ת‬ ‫ברירו‬ ‫‪•:‬‬
‫דפסולת‪T .‬ובה״ו‬ ‫*‪*.‬‬ ‫* ‪:‬‬
‫קינא‬
‫•‪T 1‬‬
‫דזוהמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫והתוקזב ב ה ה חעזך‪ ,‬ה סו ד ^ ל‬
‫אעז חז ק ה‪ .‬ו או תו תעז״ך כ ס ה על‬
‫ךאתבריר מגו פסולת ואת!ישב בה חשך‪ ,‬ת א‬
‫או תו ת ה ״ו ע ל ג בי או ת ה פ ס ל ת‬ ‫ךאשא תקיפא‪ .‬וההוא הש״ך ךחפי על גבי‬
‫ו ה ת ת קנ ה מ מנו‪.‬‬ ‫ההוא תה״ו על גבי ההוא פסולת ואתתקנת‬
‫ורוח א ל הי ם ‪ -‬רוח הקידען‬
‫מיניה‪) .‬דף טז ע״א(‪.‬‬
‫עזץצאה מ א ל הי ם חיי ם‪ ,‬וזו‬
‫מ ר ח פ ת על פני ח מי ם‪ .‬א ח ר‬ ‫ורוח אלהים‪ ,‬רוח קךשא תפיק מאלהים‬
‫עזרוח זו נעזבה‪ ,‬נבך רה ד קי קו ת‬ ‫חיים ודא מרחפת על פני המלם‪ .‬בתר‬
‫א ח ת מ תו ך או ת ה פ ס ל ת כ מו‬
‫עזביב חז ה מ ה‪ .‬כעזנבךךה ונ צנ פ ה‬
‫דהאי רוח נשיב אבריר דקיקו חד מגו ההוא‬
‫ונ צ ך פ ה פ ע ם ו פ ע מי ם‪ ,‬ע ד‬ ‫פסולת כטיסא תוהמא‪ .‬כד אבריר ואצניף‬
‫עזנעזאךה או ת ה ז ה מ ה עזאין ב ה‬ ‫ואצריף זמנא ותךין עד דישתאר ההוא‬
‫כללי ז ה מ ה‪ ,‬כעז ח ת הו חז ה נבד ר‬
‫ונצ רף‪ ,‬ץצא מ מנו ריח ג דו ל ה‬
‫זוהמא ךלית ביה זוהמא כלל‪ ,‬כד האי תהו‬
‫מ פ ר ק הךים ומעזב ר‬ ‫ו חז ק‬ ‫אבריר ואצריף נפק מיניה )מלכים א יט( רוח‬
‫ס ל עי ם‪ ,‬או תו עזראה אלץהו‪.‬‬ ‫סלעים‬ ‫‪•T :‬‬ ‫ומשבר‬ ‫‪ :‬־‬ ‫הרים‬ ‫‪•T‬‬ ‫מפרק‬
‫‪1 ••T :‬‬
‫גדולה וחזק‬
‫‪1 TT :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫נברר ב ה ם ונצרף‪ ,‬וץצא מ מנו‬
‫רעעז‪ ,‬עזכתוב )שם( ו א ח ר ה רו ח‬
‫ההוא ךחמא אליהו‪ .‬אבריר בהו ואצריף‬
‫רעעז‪ .‬ונברר ה חעזך ונ כ ל ל ב סו ד‬ ‫ונפק מניה רעש דכתיב‪) ,‬מלכיםא יט( ואחר הרוח‬
‫עזלו אעז‪ ,‬עזכתוב ו א ח ר הרעעז‬ ‫רעש‪ .‬ואבריר חשןז־ ואכליל ברזא דיליה אש‬
‫אעז‪ .‬נברר ה רו ח ונ כ ל ל ב סו ד‬
‫עזלו קו ל ד מ מ ה ר ק ה‪.‬‬
‫דכתיב ואחר הרעש אש! אבריר רוח‬
‫תה״ד ‪ -‬מ קו ם עזאין בו גון ו ל א‬ ‫דקה‪.‬‬ ‫דממה ‪|T -‬‬ ‫קול ‪T T :‬‬ ‫‪1‬‬
‫דיליה‬‫ברזא ‪. . .‬‬ ‫ואתכליל ‪T T :‬‬
‫‪• : : • :‬‬
‫ך מו ת ו ל א נ כ ל ל ב סו ד ה ד מו ת‪,‬‬ ‫תה״ו אתר דלית ביה גוון ולא דיוקנא ולא‬
‫עכעזו הו א ב ד מו ת‪ ,‬כעזמכזתכלים‬
‫בו אין לו ד מו ת כ לל‪ .‬ל ב ל ץעז‬
‫השתא •איהו‬ ‫‪T : -‬‬
‫דדיוקנא‪.‬‬
‫‪Tl:‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ברזא‬
‫‪T T:‬‬
‫אתכליל‬
‫• ‪• : :‬‬

‫לבועז ל ה תל ב עז פ ר ט לז ה ]שנךאה בו‬ ‫בליוקנא כד מסהכלן ביה לית ליה דיוקנא‬

‫ואענו ‪ 5‬לל ולא היה[‪.‬‬ ‫לאתלבשא —בר —האי‪.‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫אית"לבושא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫לכלא •‬ ‫‪T :‬‬ ‫כלל‪.‬‬‫‪T:‬‬
‫ב ה״ו ‪ -‬לז ה ןעז ציו ר ו ך מו ת‬
‫)ךאו;‪:‬חזיביה וליתיה ?לל ולאהוי(‪.‬‬
‫אבני ם עז קו עו ת ב תו ך ח ח קי ק ה‬
‫]נ״א קלפה[ עזל ת הו יו צ אי ם מ תו ך‬ ‫בה״ו להאי אית ליה ציורא וליוקנא אבנין‬
‫פה‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬טז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫חקי?ןה ה עז קו ע ה עזם‪ ,‬ומעזם‬ ‫מעזלןעין גו־ גליפא )נ״א קליפה( דתהו נפל(י גו־‬
‫מועזכי ם תו ע ל ת ל עו ל ם ב ציו ר‬ ‫גליפא ךמעזקען תמן‪ .‬ומהמן מעזכי תועלהא‬
‫עזל לבועז‪ ,‬מועזכי ם תו ע ל ת‬
‫מ ל מ ע ל ה ל מ ט ה‪ ,‬ו ע ^ ה מ מ ט ה‬
‫ת^עלהא‬
‫— ‪T :‬‬
‫מעזכי‬
‫־ ‪• • :‬‬
‫דלבועזא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫בציורא‬
‫‪T • :‬‬
‫לעלמא‬
‫‪T :T :‬‬

‫ל מ ע ל ה‪ ,‬ו ע ל ז ה הם נ קו בי ם‬ ‫מעילא לתהא וסלקא מתתא לעילא‪ .‬ועל דא‬

‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• —‬ ‫‪|T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬

‫ו מ פ ל מי ם‪] ,‬חלונות[ א ל ה ת לויי ם‬ ‫נקובין ומפולמין‪ ,‬הני תליין באוירא‪ .‬לזמנין‬

‫ב אוי ר‪ .‬ל פ ע מי ם ת לויי ם ב אוי ר‬
‫עזעולים מעזם ל מ ע ל ה‪ ,‬ו ל פ ע מי ם‬
‫תלןין באוירא ךסל'לןי מהמן לעילא‪ .‬לזמנין‬
‫‪• T :‬‬ ‫׳ ‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫הם מ ת ח ב אי ם ביו ם המענץ‪,‬‬ ‫מטמרין ביומא ךעיבא ומפיקי מיץ מגו‬

‫ו מו צי אי ם מי ם מ תו ך ה ת הו ם‬ ‫ההומא לאתזנא הה״ו מהמן ךדוא כדין חדוה‬
‫מעזם‪ ,‬עזהרי ‪T‬אז‬
‫הזין ‪•/‬א ת ־ה ת ה ״ו • ‪ T‬׳‬
‫‪:‬ל‪T • 1‬‬ ‫ועזטותא )נ״א ועעתא( ךקא >נ״א!לא( אתפעזט ההו‬
‫ח ךו ה ו עז טו ת ]נ״א וש^ה[ ]שאין[‬
‫עזמתפעזט ה ת הו ב עו ל ם‪.‬‬ ‫בעלמא‪.‬‬
‫‪T : T :‬‬
‫ח ש ך הו א אעז עזחורה חז ק ה‬ ‫חשך הוא אעזא אוכמא תקיף בגוון‪ .‬אעזא‬
‫בגון‪ .‬אעז א ד מ ה חז ק ה ב מ ך א ה‪.‬‬ ‫סומקא תקיף בחיזו‪ .‬אשא ירוקא‬
‫אעז י ר קה חז ק ה ב ציו ר‪ .‬אעז‬
‫ל בנ ה‪ ,‬חגון עזכולל ח בל‪ .‬ח ש ך‬
‫תקיף בציור‪ .‬אשא חיוורא גוון דכליל כלא‪.‬‬
‫חז ק ב כ ל האעזים‪ ,‬וז ה מ חז ק א ת‬ ‫חשך תקיף בכל אשין ודא אתקיף לתה״ו‪.‬‬
‫ה ת ה ״ו‪ .‬ח ש ך הו א א ש‪ ,‬ו ל א א ש‬ ‫חשך הוא אשא ולאו איהו אשא חשוכא בר‬
‫ח שו כ ה‪ ,‬פ ר ט ל מ תי עז מ חז ק ת א ת‬
‫)בראשית כז(‬ ‫ח ת הו‪ ,‬וז ה סו ד‬
‫כד אתקיף לתהיי ‪1‬ךזא דא )בראשית כז( והכהינה‬
‫ו ת כ הינ ה עיניו מ ך או ת‪.‬וי ק ר א א ת‬ ‫עיניו מראות וייןרא את עשו וגד‪ .‬חשך פני‬
‫ע שו וגו׳‪ .‬ח ש ך פני רע עזמכזביר‬ ‫רע ךאסבר אנפין לרע‪ ,‬וכדין אץךי חשך‬
‫פנים לרע‪ ,‬ו אז נקרא ח ש ך‬
‫ךשרי עלייה לאתקפא ליה‪ .‬ורזא דא וחשך‬
‫ש שו ר ה ע ליו ל חז ק או תו‪ ,‬וז הו‬
‫סו ד ו ח ש ך ע ל פני ת הו ם‪.‬‬ ‫על פני תהום‪.‬‬
‫ח ״ ח הו א קו ל ש שו ר ה על ב הו‪,‬‬ ‫ת״ח הוא קול דשארי על בהו ואתקיף ליה‬
‫ו מ חז ק או תו ו מנ הי ג או תו ב כ ל‬
‫ואנהיג ליה בכל מה ךאצטריך‪ .‬ו ת א‬
‫מ ה ש צןי ך‪ ,‬ון ה סו ל )תהלים כט(‬
‫קול ה׳ ע ל ה מי ם‪ .‬וכץ רוח‬ ‫דא >תהלים כט( קול ץ על המלם‪ .‬וכן רוח אלהים‬
‫אל הי ם מ ר ח פ ת ע ל פני ה מי ם‪.‬‬ ‫מרחפת על פני המלם‪ .‬אבנין משקען גו‬
‫אבני ם עז קועו ת ב תו ך ח ה הו מו ת‬ ‫תהומי ךנפקי מלא מנהון‪ .‬ועל דא אקרון פני‬
‫עזמהם יו צ אי ם מי ם‪ ,‬ו ע ל ז ה‬
‫נ ק ך או פני ח מי ם‪ .‬רוח מנ היג ה‬ ‫המלם‪ .‬רוח אנהיג ואתקיף לאנון פנים פני‬
‫ו מ חז ק ת ל או ת ם פני ם‪ ,‬פני ת הו ם‪,‬‬ ‫תהום‪ ,‬דא כמה ךאצטריך ליה ודא כמה‬
‫זה כ מו שצריך לו וז ה כ מו‬ ‫ךאצטריך ליה‪ .‬הה״ו עליה שרלא שם שד״י‪.‬‬
‫שצ‪-‬דיך לו‪ .‬ת ה ״ו‪ ,‬ע ליו שו רה שם‬
‫״ו‪^ ,‬ע ^ליו ‪T‬שרוי ••שם‬ ‫ש‪---‬ד ״י‪ .‬ב ה‬
‫בה״ו עליה שתא שם צבאו״ת‪ .‬חשך עליה‬
‫׳‬

‫צ ב או ״ ת‪ .‬חעזך‪ ,‬ע ליו עזרוי עזם‬ ‫שתא שם אלהים‪ .‬רוח עליה שתא שם‬
‫א ל הי ם‪ .‬רוח‪ ,‬ע לי ה שרוי שם‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫־ ׳‬ ‫•‬ ‫‪•/:‬‬ ‫יהו״ה‪.‬‬
‫י הו ״ ה‪.‬‬
‫רוח חז ק מ פ ר ק הרים ל א ב רו ח ה׳‬ ‫רוח חזק מפרק הרים לא ברוח יי וגד שמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T T‬‬

‫ז ה אין ב‪ , 1‬עזהרי ^ ד ״ י‬ ‫וגו*‪/‬‬ ‫דא לא הוי ביה‪ ,‬דהא שד״י‬

‫■ד‬ ‫!‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫! —•‬ ‫■ד‬ ‫■ד‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫פו‬

‫עזולט ע ליו ב סו ד ]שלסהר[ הוגהו‪.‬‬ ‫עזלטא עליה ברזא )דסהרא( דתהו‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ .‬ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ו א ח ר ה רו ח רעעז ל א ברעען ה ‪/‬‬

‫ואחר הרוח רעש לא ברעעז יי דהא עזם‬
‫עזהרי עזם צ ב או ת עזולט בו ב סו ד‬
‫ה ב הו‪ ,‬ו ע ל כך נקרא ה ב הו רעעז‪,‬‬ ‫צבאות שלטא ביה ב ת א דבהו‪ .‬ועל‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזאינו ב ל א רעעז‪ .‬ו א ח ר הרעען‬ ‫דא אקרי בהו רעש דלאו איהו בלא רעש‪.‬‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪••I:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫אעז ל א באעז ה ‪ /‬עזהרי עזם‬

‫ואחר הרעש אש לא באש יי‪ .‬דהא שמא‬
‫אל הי ם עזולט בו מ צ ד ח חעזך‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ו א ח ר האעז קו ל ד מ מ ה ד ק ה‪ .‬כ אן‬ ‫דאלהים שלטא ביה מסטרא ךחשך‪ .‬ואחר‬

‫נ מ צ א עזם י הו ״ ה‪ .‬א ך ב ע ה פך קי ם‬ ‫האש קול דממה דקה הכא אשהכח שם‬
‫••‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫כאץ‪ ,‬עזהם פך קי הגו ף ו אי ב רי ם‬

‫ה‪ ,‬ו ה ם‬
‫יהו״ה‪ .‬ארבע פרקין הכא דאנון פרקי גופא‬
‫עזל או‪T‬ת ם ־א‪:‬ר‪T‬ב‪T‬ע ׳‬ ‫‪:‬י דו •עי ם ‪•/‬‬
‫עזנים עעזר‪ ,‬ו כ אן עזם ח קו ק ^ ל‬ ‫ואברין לדיען דאנון ארבעה ואנון תריסר‬
‫עזתים עעזרה או תיו ת עזנמסר‬ ‫והנא שמא גליפא‪ .‬דתריסר אתוון דאתמסר‬
‫“‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫ל א לן הו ב מ ע ך ה‪.‬‬
‫ף בי טן מ ץ לוי‪ ,‬מ צ א תי כ תו ב‬
‫לאליהו במערה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫עזם בן י ״ ב או תיו ת י ה י ח ו ח ו ח‬ ‫השלמה מההשמטות )םימן כו(‬

‫וה י ה‪ :‬ת ה ״ו ב מ ס פ ר ק טן עם ג׳‬ ‫דבי בדמן לוי‪ ,‬מצאתי כתוב שם בן י״ב‬
‫או תיו ת גי מ ט רן א ש׳ ש ״ ד ש ד ״י‪.‬‬
‫ב הו ב מ ס פ ר ק טן גי מ ט דן א‬
‫אותיות יה יה וה וה וה יה‪ :‬הה״ו‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬

‫צ ב או ת כז ה ב׳ ב ״ ה ב הו‪ .‬ת ^ ך‬ ‫במספר קטן עם ג׳ אותיות גימט^א ש׳ ש״ד‬

‫במכזפר קבזן עם ה כו ל ל גימבזרןא‬ ‫שד״י‪ .‬בהו במספר קטן גימטרןא צבאות‬
‫א ל הי ם‪ .‬רוח ב מ ס פ ר ק טן עם‬
‫ח כו ל ל בגי מנז ךן א י הו ״ ה במכזפר‬
‫כזה ב׳ ב״ה בהו‪ .‬חשך במספר קטן עם‬
‫ק טן‪ .‬רעעז ב מ ס פ ר ק טן עם‬ ‫הכולל גימטרןא אלהים‪ .‬רוח במספר קטן‬
‫ה כו ל ל •גי ‪-‬מ ‪:‬ט •רי‪ T‬א ב הו‪1 .‬קו ל ‪:‬ד‪T‬מ‪T‬מ ה‬ ‫עם הכולל בגימטתא יהו״ה במספר קטן‪.‬‬
‫ד ק ה ב מ ס פ ר קבזן עם ה כו ל ל‬
‫י הו ״ ה וי ״ ב יו ת ר כנג ד עזם י ״ ב‬
‫רעש במספר קטן עם הכולל גימטרןא בהו‪.‬‬
‫הנ מ ס ר ל א לן הו ב מ ע ר ה‪ .‬וכן ד ק ה‬ ‫קול ךממה דקה במספר קטן עם הכולל‬
‫ב מ ס פ ר ק טן עם חעזלעזה או תיו ת‬ ‫יהו״ה וי״ב יותר כנגד שם י״ב הנמסר‬
‫גימבזרןא י ב״ ק‪ .‬נלעד״ן‪:‬‬
‫וי א מ ר א ל הי ם י הי אור וי הי אור‪.‬‬
‫לאלןהו במערה‪ .‬וכן דקה במספר קטן עם‬
‫מ כ אן הי א הר אעזית ל מ צ א גנזי ם‬ ‫השלשה אותיות גימטרןא יב״ק נלעד״ן‪) :‬עד באן‬
‫איך נב ר א ה עו ל ם ב פ ר ט‪ .‬עזעד‬ ‫מההשמטות( )דף טז ע״ב(‪.‬‬
‫חז ר‬ ‫כ אן הן ה ב כ ל ל‪ ,‬ו א ח י‬
‫ויאמר אלהים להי אור !להי אור‪) .‬בראשית א(‬
‫ל היו ת כ לל‪ ,‬ל היו ת כ ל ל ו פ ר ט‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מהכא איהו שירותא לאשכחא גניזין‬

‫ו כ ל ל‪ .‬ע ד כ אן הן ה ה כ ל ת לוי‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫ב אוי ר מ סו ד אין סו ף‪ .‬כיון‬ ‫היך אתברי עלמא בפרט‪ .‬דעד הכא הוה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪** :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫**‬
‫עזהתפעזט ח כ ח ב הי כ ל ה ע ליון‬
‫ה סו ד עזל א ל הי ם‪ ,‬כ תו ב בו‬ ‫בכלל‪ .‬ובתר אתהזיר כלל‪ .‬למהוי כלל ופרט‬
‫וכלל‪ .‬עד הכא הוה כלא תלייא באוירא‬
‫א מי ר ה‪ ,‬וי א מ ר א ל הי ם‪ .‬עזהרי‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ל מ ע ל ה ל א כ תו ב בו א מי ך ה‬
‫מרזא ךאין סוף‪ ,‬כיון דאתפשט חילא‬
‫ב פ ר ט‪ ,‬ו אף ע ל ג ב עזבראעזית‬
‫בהיכלא עלאה רזא דאלהים‪ ,‬כתיב ביה‬
‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ד ■ד‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬

‫ואף —על‬
‫‪1—:‬‬
‫בפרט‪.‬‬
‫• ‪T:‬‬
‫אמירה‬
‫‪T • —:‬‬
‫כתיב ••ביה‬‫‪• :‬‬
‫לעילא ‪T‬לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דהא‬
‫‪T :‬‬
‫אלהים‪.‬‬
‫‪:‬״‪.‬״ *‬
‫ויאמר‬
‫*‪*.‬‬ ‫־‬
‫אמירה‬
‫‪T • —:‬‬
‫פז‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬טז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫הו א מ א מ ר‪ ,‬א ב ל ל א כ תו ב בו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫גב דבראעזית מאמר הוא‪ ,‬אבל לא כתיב ביה‬
‫וייאמר‪.‬‬
‫ויאמר‪.‬‬
‫וי א מ ר הז ה הו א עו מ ד לקזאיל‬
‫ו ל ד ע ת‪ .‬וייאמר‪ ,‬בח עזהתרו מ ם‬ ‫ךא ויאמר איהו קיימא למעזאל ולמנדע‪.‬‬
‫ו ה ר מ תו ב ח עז אי מ סו ד אין סוף‬ ‫ויאמר חילא ךאתרם וארמותא בחעזאי‬
‫ב סו ד ]נ״א ?יאש[ ה מ חי ט ב ה‪! .‬ייאמר‬
‫דמחשבה‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫‪ T‬א )נ״אבדעא( ‪:‬‬ ‫סוף ‪:‬ב‪T‬ת‬ ‫‪1‬‬ ‫דאין‬
‫‪T‬א ‪1 :‬‬ ‫מת‬‫••‪T‬‬
‫א ל הי ם‪ .‬עכעזו הו לי ד או תו‬
‫ה הי כ ל מ מ ה עזהוסר מז‪-‬רע עזל‬ ‫ויאמר אלהים השתא אוליד ההוא היכלא‬
‫קדעז ו הו לי ד ב ח עז אי‪ .‬ו ה הו א‬ ‫ממה ךאתעדיאת מז‪-‬ךעא ךקדש‪ ,‬ואוליד‬
‫מי‬ ‫עז מ תולד‪ ,‬נעזמע ב חו ץ‬
‫עז הוליד או תו‪ .‬הו לי ד ב ח עז אי‬
‫בחשאי‪ .‬וההוא ךאתללד )ךאסייליד( אשתמע‬
‫עזלא נעזמע כ לל‪ .‬כיון עזןצא‬ ‫לבר‪ .‬מאן דאוליד ליה אוליד בחעזאי דלא‬
‫נעעזה ‪T‬קול‬ ‫עזיצא‪ ,‬־ ‪:‬־ ‪1‬‬
‫‪ TT•/‬׳‬ ‫•מ מנו ־מ ה‬ ‫אשתמע כלל‪ ,‬כיון דנפק מפיה‪ ,‬מאן דנפק‪,‬‬
‫עזנקזמע ב חו ץ‪.‬‬
‫יהי אור ‪ -‬כל מ ה עזןצא ב סו ד ז ה‬
‫אתעביד קול דאשהמע לבר‪.‬‬
‫ן צ א‪ .‬י הי ‪ -‬על סו ד עזל א ב א‬ ‫יהי —על‬ ‫דנפק ‪ :‬ב‪ T‬ת‪ T‬א ‪T‬דא נפק‪.‬‬
‫‪ —T‬ן ‪• :‬‬ ‫‪| —T :‬‬
‫יהי אור‪T .‬כל —מה‬ ‫‪•:‬‬
‫ו א מ א‪ ,‬קזהוא י ״ ה‪ .‬א ח ר כך חז ר‬ ‫ולבתר‬
‫‪-T:‬‬
‫דאיהו י״ה‪.‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ואמא‬‫‪T• :‬‬
‫דאבא‬‫‪T - :‬‬
‫רזא‬‫‪TT‬‬
‫לנ ק ד ה הראקזונה ל היו ת ראקזית‬
‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫ל ה ת פ עז ט ל ד ב ר א ח ר אור‪ .‬וי הי‬

‫‪• T‬‬ ‫‪... : -‬ן‪T‬‬
‫אתהזיר לנקודה קךמאה‪ .‬למהוי שירותא‬
‫אור ‪ -‬אור קזכבר ה!ה‪ .‬אור ז ה‬ ‫לאתפשטא למלה אחרא אור‪ .‬ולהי אור‪ ,‬אור‬
‫ה ת פ עז טו ת‬ ‫נכ!הר‪,‬‬ ‫סוד‬ ‫אתפשטותא‬
‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‬
‫סתימא‬
‫‪T • :‬‬
‫רזא‬
‫‪T T‬‬
‫הוה‪ .‬אור ‪T‬דא‬ ‫‪TT‬‬
‫דכבר‬
‫‪T :‬‬
‫עז ה תפעז ט ה ונ ב ק ע ה מ סו ד ^ ל‬
‫סתר ה אוי ר ה ע ליון הנס ת ר‪ .‬ב ק ע‬
‫ךאתפשט ואתבקע מרזא ךסתרא ךאויר‬
‫ב ה ח ל ה ו הו צי א נ ק ד ה נ ס ת ר ת‬ ‫בקע בקדמיתא ואפיק‪- 1‬חד‬ ‫‪|-T‬‬
‫סתימא‪.‬‬
‫‪T • :‬‬
‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬
‫א ח ת מ סו ד עזלו‪ ,‬עזהדי אין סוף‬ ‫נקודה סתימא מ ת א דיליה‪ .‬דהא אין סוף‬
‫ב ק ע מ אוי ר קזלו וג ל ה נ ק ד ה זו‬
‫י׳‪ .‬כיון ^ י׳ זו ה ת פ עז ט ה‪ ,‬מ ה‬
‫בקע מאוירא דיליה וגלי האי נקודה י‪ .‬כיון‬
‫עזנקזאר נ מ צ א אור מ או תו סו ד‬ ‫דהאי י אתפשט‪ ,‬מה ךאשתאר אשהכח אור‬
‫^ ל או תו אויר נסתר‪.‬‬ ‫סתימאה‪.‬‬
‫רזא ‪:‬דההוא אויר ‪T T • :‬‬ ‫מההוא ‪T T‬‬ ‫‪-‬‬
‫' מ מ נ ו ' " נקדה‬ ‫ן שנ ס ^ א ה‬
‫ר א שונ ה‪ ,‬י׳ ה תג ל ת ה א ח ר כך‬
‫כד אשתכח מניה נקודה קךמאה י‪ ,‬אתגלי‬
‫ע ליו‪ ,‬הגי ע ו ל א הגי ע‪ .‬כיון‬ ‫כיון‬
‫‪T‬‬ ‫מטי‪T.‬‬
‫‪:‬‬ ‫ולא‪•• T‬‬
‫••‬ ‫מטי‬ ‫‪—1‬‬ ‫עליה‬
‫‪:‬־ ••‬ ‫לבתר‬
‫‪TT :‬‬
‫ש ה ת פ ש ט‪ ,‬י צ א‪ ,‬ו הו א הו א ה או ר‬ ‫דאתפשט נפק ואיהו הוא אור דאשהאר‬
‫שנ ש א ר מ אוי ר‪ ,‬ו הינו אור ש כ ב ר‬
‫ה‪ ,‬וז ה עו ••מ ד‪T .‬י‪T‬צ א ‪ :‬ו ה ס ־ת ל ‪1‬ק‬
‫קיימא‪.‬‬
‫והא ‪T T|-‬‬ ‫הוה‪T : ,‬‬
‫דכבר ‪ TT‬׳‬ ‫והינו אור • ‪T :‬‬ ‫מאויר‪ : .‬־ ‪:‬‬‫•• ‪:‬־•‬
‫הי ׳‬
‫‪TT‬‬
‫ונגנז‪ ,‬ונ ש א ך ה נ ק ד ה א ח ת מ מנו‬ ‫נפק ואסתלק ואתגניז ואשהאר חד נקודה‬
‫ש ה הן ה מגי ע ה ת מי ד בד רך‬ ‫מניה למהוי מטי תדיר באורח גניזו בההיא‬
‫גניזו ת ב או ת ה נ ק ד ה‪ ,‬מגי ע ו ל א‬
‫מגי ע‪ .‬מ אי ר בו בד רך נ ק ד ה‬
‫באורח‬
‫‪— :‬‬
‫נהיר ••ביה‬ ‫‪• T‬‬
‫מטי‪.‬‬
‫‪•• T‬‬
‫ולא‬
‫‪T :‬‬
‫מטי‬‫‪•• T‬‬
‫נקודה‬
‫‪T 1 :‬‬

‫ר א שונ ה שן צ א ה מ מנו‪ ,‬ו ל כן ה כ ל‬ ‫נקודה קךמאה ךנפק מפיה‪ .‬ובגין כך כלא‬

‫א חוז ז ה בז ה‪ ,‬מ אי ר בז ה ו בז ה‪.‬‬ ‫ובהאי‪.‬‬ ‫בהאי‬ ‫נהיר‬ ‫בדא‪.‬‬ ‫אחיד ‪T‬דא‬
‫‪—:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪• T‬‬
‫כ ש עו ל ה‪ ,‬ה כ ל עו לי ם ונ א חזי ם‬
‫בו‪ ,‬ו הו א מגי ע ונגנז ב מ קו ם אי״ן‬ ‫כד סליק כלא סלקין ואתאחדן ביה ואיהו‬
‫סו״ ף‪ ,‬ו ה כ ל נ ע ש ה א ח ד‪ .‬או ת ה‬ ‫מטי ואגניז באתר דאי״ן סו״ף וכלא חד‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫פח‬

‫נ‪ 7‬ןדת אור‪ ,‬הי א אור‪ .‬ו מ ת פ עז ט‬ ‫אתעביד‪ .‬ההוא נקודה ךאויר‪ ,‬אויר איהו‪.‬‬
‫ו מ אי רי ם בו עזבע ה או תיו ת‬
‫ואתפשט ונהירו ביה שבע אתוון דאלפא‬
‫קר׳טו‪ ,‬ו־ ל• חי ם ‪T‬היו‪T .‬י‪T‬צ א‬
‫׳‬ ‫א ״ ב ‪:‬ו ל א‪:|T‬‬
‫חעזך א ח ר כך‪ ,‬ד צ א ו בו עזבע‬ ‫ביתא ולא אקרישו ולחים הוו‪ .‬נפק השך‬
‫או תיו ת א ח רו ת ע ל ה א ״ ב ו ל א‬ ‫לבתר ונפקו ביה שבע אתוון אהרן דאלפא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 TT:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 :‬‬

‫נ ק ך עו‪ ,‬נ ק ך עו ו עו מ די ם ל חי ם‪.‬‬

‫ביתא ולא אקרישו וקיימו לחים‪ .‬נפק רקיע‬
‫י צ א רקיע ע ה פ די ד מחל?ןת ע ל‬
‫ע ני צ ך די ם‪ ,‬וי צ או בו ע מ ו נ ה‬ ‫דאפריש מחלוקת ךתךין סטרין ונפקו ביה‬
‫או תיו ת א ח רו ת‪ .‬אז כ״ ב‪ .‬ד לגו‬ ‫הממא אתוון אחתין‪ .‬כדין כ״ב‪ ^ .‬ג ו שבע‬
‫ע ב ע או תיו ת ע ל צ ד ז ה ו ע ב ע‬
‫אתוון רהאי סטרא ושבע רהאי סטרא‪,‬‬
‫ע ל צ ד ז ה‪ ,‬ונ ח ק קו כלם ב או תו‬
‫רקיע‪ ,‬ו היו עו מ די ם ל חי ם‪ .‬נ ק ר ע‬ ‫ואתגליפו כלהו בההוא רקיע והוו קיימי‬
‫או תו רקיע‪ ,‬ונ ק ר עו ה או תיו ת‪,‬‬ ‫לחים‪ .‬איןןךיש ההוא רקיע ואקרישו אתוון‬
‫ו ה תג ל מו ו ה צ טי רו ב ציו רי ה ם‪,‬‬
‫ואגלימו ואתציירו בציורייהו‪ .‬ואגליף המן‬
‫‪:‬ונ ‪:‬ח ‪1:‬ק‪|T‬ק ה ‪T‬ע ם ‪-‬ה תו‪T‬ר ה ‪:‬ל‪T‬ה •אי ר‬
‫ה חו צ ה‪.‬‬ ‫אורייתא לאנהרא לבר‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫יהי אור ‪ -‬ע ה ו א אל ג דו ל סו ד‬ ‫אור דהוא אל גדול רזאדנפיק מאויר‬

‫ן ‪..‬‬ ‫‪- .‬ך ‪.‬‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫יהי‬
‫עי צ א מ אוי ר ראעוץ‪ .‬ד הי ‪ -‬סו ד‬
‫ע ל ח ע ך ענ ק ר א א ל הי ם‪ ,‬אור‬
‫קדמאה♦ ויהירזא ךח׳שך ראלןדי אלהים‬
‫ע נ כ ל ל ע מ א ל בו מין‪ .‬ו אז מ סו ד‬ ‫אור דאתכליל שמאלא בימינא‪ .‬וכדין מ ת א‬
‫‪■..‬ך ■ך‬ ‫ן‬ ‫‪.. .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ע ל אל ו ע א ל הי ם‪ ,‬נ כ ל ל ו מין‬ ‫ךאל הוי אלהים‪ ,‬אתכליל ןמינא בשמאלא‬

‫ב ע מ א ל ו ע מ א ל בן מין‪.‬‬
‫בימינא‪.‬‬
‫‪T • T:‬‬
‫ושמאלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫ר ר א א ל חי ם א ת ה או ר כי טו ב ‪-‬‬
‫זה ע מו ד ה א מ צ עי‪ .‬כי טו ב ‪-‬‬ ‫רךא אלהים את האור כי טוב דא עמוךא‬
‫ה אי ר מ ע ל ה ו מ ט ה ו ל כ ל ע א ר‬ ‫דאמצעיתא כי טוב אנהיר עילא ותהא‬
‫— ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ח צ ך די ם ב סו ד י הו ״ ה‪ ,‬ח ע ם‬
‫ע א ו ח ז א ת כל ה צ ד די ם‪ .‬ה ב ד ל‬
‫דאחיד‬
‫‪• T :‬‬
‫שמא‬
‫‪T:‬‬
‫ולכל שאר סטרין ב ת א יהו״ה‬
‫‪T:‬‬

‫אל הי ם וגו׳ ‪ -‬ה פ רי ד מ ח ל ק ת‬ ‫לכל סטרין‪ .‬ויבדל אלהים וגו׳ אפריש‬

‫ל היו ת ח ב ל ע ל ם‪.‬‬ ‫מחלוקת למהוי כלא שלים‪.‬‬
‫כ ת ו ב )בראשית א( וי ק רא א ל הי ם‬
‫השלמה מההשמטות )סימן ג(‬
‫ל או ר יו ם‪ ,‬ו כ תו ב ‪-‬יורא א ל חי ם‬
‫א ת ה או ר כי טו ב‪ .‬ב א ך אה‪ ,‬אור‬ ‫‪ 5‬תיב )וראשית א׳( דל^רא אלהים לאור יום‬
‫זה ע ל מ ט ה‪ ,‬כ ע מ אי ר מ ב ח ע נ ת ן‬ ‫וכתיב וירא אלהים את האור כי טוב‪.‬‬
‫לו מ ח טו ב ע ל מ ע ל ה‪ ,‬ו ל כן מנון‬
‫ן מו ת ח ח מ ה ע ל ע מ או ת ו ע ע י ם‬ ‫הא חזי האי אור דלתתא כד נהיר מחילא‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫■ך—‬ ‫‪— .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫■ך ‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫ותעעה‬ ‫אך ב עי ם‬ ‫ו ח מ ע ה‪,‬‬ ‫ךאתייהיב ליה מטוב ולעילא ובגין כך ממן‬

‫ע בו עו ת‪ .‬מ ה ם כנג ד ד ךג ה זו ע ל‬ ‫למות החמה שלש מאות וחמשה וששים‪.‬‬
‫צדי ק ענ ק ך א טו ב‪ ,‬ו הו א ע בי עי‪,‬‬
‫ויונ ק מ מנו ה ע מ ע חז ה ע ל מ ט ה‪.‬‬ ‫השעה וארבעין שבועים‪ ,‬מנהון לקבל האי‬
‫ע ב ע ה ע בו ע ו ת ע ב ע פ ע מי ם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫־‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫דרגא ךצליק ךאילןרי טוב ואיהו שביעי‪,‬‬
‫כנג ד ע ב ע ה ע בו ע ו ת ע ב ע‬ ‫ויניק מניה האי שמשא דלתהא‪ .‬שבעה‬
‫‪■. .‬ך‬ ‫— ‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫—‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ..‬ך‬
‫פ ע מי ם‪ ,‬ע ה ו א יונ ק מ ה א ם‬
‫ה ע ליונ ה ענ ק ר א ת יו ב ל‪ ,‬ו כנג ד‬ ‫שבועים שבעה זמנין לקבל שבעה שבועין‬
‫ע נ ו ת יו ב ל ע ל מ ט ה‪ .‬נ ע א רו‬ ‫שבעה זמנין לאיהו לניק מאימא עלאה‬
‫פט‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬טז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫מעזל׳ש מאוית וקזעזים ן ח מ עז ה‬ ‫ךא?]ךי יו־בלא‪ ,‬ולקבלה עזני יו־בל דלתהא‬
‫ע שרים ו שני ם י מי ם‪ ,‬כנג ד‬
‫אשתארו משלש מא‪ 1‬ת וחמשה וששים‬
‫ע שרים ו ש תי ם או תיו ת של‬
‫ה תו ק ה ש ה עו ל ם ה ת ח תון עו מ ד‬ ‫עשרין ותרין יומין לקבל עשרין ותרין אתוון‬
‫עלי ה ם•‬ ‫דאוריתא דעלמא תהאה אתקיים עלייהו‪.‬‬
‫‪: — T‬‬ ‫‪Tl T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ש ה ךי צ די ק ש ל מ ע ל ה נקך א‬
‫תו קה ש ב כ ת ב‪ ,‬ו כ ש ה ש ה ל מו‬
‫דהא צדיק דלעילא תורה שבכתב אקרי וכד‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫ש ל ש מ או ת ו ש שי ם‬ ‫או ת ם‬ ‫אשהלימו איפון שלש מאות וחמשה‬

‫שני ת ‪:‬ל ־‪1‬ק ••ב ל‬
‫ש •בי ם •• •‬
‫ש ה ‪T‬י •מי ם‪,‬׳ ‪T‬‬
‫־ו ‪:‬־ח •מ ‪T‬‬ ‫וששים יומין תליבין תמינות לקבלא מהאי‬
‫מ ד ת ה זו של טו ב‪ ,‬ש ד ת ה זו‬
‫ו כל או תן ש ב ע ד רגו ת ע ליונו ת‬
‫דרגא דטוב דהאי דרגא וכל אינון שבע‬
‫•‪— *.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬

‫ש בו ת שני ת ל ק ב ל מץ ה א ם‬ ‫דרגין עלאין הייבין המינות לקבלא מאימא‬

‫ה ע ליונ ה‪ .‬ו ה ר ת ה הזו ש ה ל בנ ה‬ ‫עלאה והאי דרגא דסיהרא ד ^ ט א בליליא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1“ :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬
‫ש שו ל ט ת ב לי ל ה יונ ק ת מ ה ר ת ה‬
‫הזו שנ ק ר א ת ש כינ ה ת ח תונ ה‪,‬‬
‫ינקא מהאי דרגא דאקרי שכינתא תתאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪lT : -‬‬

‫שיונ ק ת מ או תו צ די ק‪ .‬ו ^ ל ל‬ ‫ךלנקא מההוא צדיק ובגין דההוא צדיק‬

‫ש או תו צ די ק מ מ ל א או ת ה‬ ‫אמלי לה מהנהו תפנוקין עילאין דנקא מפיה‬
‫מ או ת ם ת פנו קי ם ע ליוני ם ויונ ק ת‬
‫)נקראת( ל בנ ה‪.‬‬
‫)ארןלי( סי^רא‪.‬‬
‫ש כ מו ש ה ל בנ ה ה ת ח תונ ה הזו‬ ‫דכמה דהאי סיהרא תתאה לית לה נהורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1—:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫אין ל ה אור מ ע צ מ ה א ל א רק מ ה‬ ‫מגרמה אלא מאי דאתייהיב לה מן‬

‫• ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• —‪:‬‬
‫שנ תן ל ה מ ה ש מ ש‪ ,‬כך ג ם או ת ה‬
‫ד רג ה ש ל מ ע ל ה‪ ,‬ו ד ת ה זו נ ק ר א ת‬
‫שמשא‪ ,‬הכי נמי ההוא דרגא דלעילא והאי‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ןם ה ח כ מ ה ל מ ע ל ה‪ .‬ו עו מ די ם‬ ‫דרגא אקרי ימא דחכמתא לעילא וקיימי‬

‫‪— :‬ן ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬

‫שנים ע ש ר ש ב טי ם ע ליוני ם‬ ‫תריסר שבטין עלאין קדישין תלתא לצפונא‬

‫ק דו שי ם‪ ,‬ש ל ש ה ל צ פון ו ש ל ש ה‬
‫לד רו ם‪ ,‬ו ש ל ש ה ל מ ע ך ב ו ש ל ש ה‬
‫ותלתא לדרומא ותלתא למערבא ותלתא‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫למץךח‪ ,‬ד ם ה ח כ מ ה הז ה ע לי ה ם‪.‬‬ ‫למדינחא‪ ,‬והאי ימא דחכמתא עלייהו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ל מ ט ה שנים ע ש ר‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬
‫ו כנג ד ם‬
‫‪7 : ••• :‬‬ ‫ןלהן ‪ 5‬ליה‪1‬ן לתתא י״ב שבטין קלימין סחרני‬
‫ש ב טי ם עו מ די ם ס בי ב המץבח‬
‫כ ת מ ה הז א ת‪ .‬ו כנג ד ה ד ךג ה הזו‬
‫מדבחא בהאי גוונא‪ .‬ולקבל האי‬
‫‪-‬‬ ‫‪•• l T : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: -‬‬

‫ע ש ה ש ל מ ה ת ם ש ל מ ט ה עו מ ד‬ ‫דרגא עבד שלמה למא לתתא עומד על שפים‬

‫על שנים ע ש ר ב קיי ו ת ם הז ה‬ ‫עשר בקר‪ .‬והאי ימא לעילא אקרי י״ם מאי‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪|T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬
‫ל מ ע ל ה נקך א ך׳ ם‪ .‬מ ה ה ט ע ם‬
‫נקךא ן ם ? א ל א מ שו ם או ת ה‬
‫טעמא איקדי לם אלא בגין ההוא דרגא ךצדיק‬
‫ד רג ה של צ די ק ש מ מ ל א ת ת ם‬ ‫ךאמלי להאי לם אל‪4‬רי יום דכתיב )ןדאעיתא׳(‬
‫הז ה נקרא יו ם‪ ,‬ש כ תו ב )בראשית א(‬ ‫ויל‪j‬רא אלהים לאור יום וכתיב )תהרםצ״ז( אור‬
‫ם‪: ,‬ו‪T‬כ תו ב‬ ‫ויקרא ‪•••:‬א ל •הי ם ‪T‬ל או ר יו ׳‬
‫־ • ‪T|:‬‬
‫)תהלים צז( אור זרע ל צ די ק‪ ,‬וז ה‬
‫זרוע לצדיק‪ ,‬והאי פהיר ב ת א דשמא קדישא‬
‫■ך‬ ‫—ן‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•——‬ ‫‪1‬‬

‫מ אי ר ב סו ד של ה ש ם ה ק דו ש‪,‬‬ ‫ךביה אמלי להאי לם ךאןןי ה״א תתאה‬

‫ש בו מ מ ל א לןם הז ה שנק ך א‬ ‫)‪3‬תדאה דעמא קדיעא(‪ .‬הדא הוא דכתיב )קהלת א׳( כל‬
‫■ד‬ ‫׳• •‬ ‫* ‪* :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫‪7 .‬‬ ‫‪77.‬‬
‫)אחרונה של השם‬ ‫ה" א ת ח ת‪ 1‬נ ה‬
‫הקדוש(‪ .‬ז הו ^זכתוב )קהלת א( כל‬
‫הפחלים הולכים אל הים כ״ל דא דרגא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• T : -‬‬

‫הנ ח לי ם ה ל כי ם א ת ת ם ‪ ,‬ו כ ל ז ה‬ ‫ךצדיק ךאיקרי כל בגין ךכל תפפוקין נפקין‬

 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫ד רג ת ה צ די ק עזנקראת בל‪ ,‬מ עזוב‬ ‫מניה הנחלים אלין חמעז דרגין דעמיה‬
‫עזכל ה ת פנו קי ם י ץ א י ם מ מנו‪.‬‬
‫הולכים אל הןם לאמלי)למ?לי( לה והאי דרגא‬
‫הנ ח לי ם א לו ח מ עז ה ד רגו ת‬
‫עזעמו‪ ,‬הו ל כי ם אל הי ם ל מ ל א‬ ‫אקרי בת שבע וכד נהיר האי צדיק להאי‬
‫או ת ה‪ ,‬וזו ה ד רג ה נ ק ר א ת ב ת‬ ‫דרגא ברזא ךשבעה שבועין שבע זמנין‬
‫קזבע‪ .‬וכעז מ אי ר ה צ די ק הז ה‬
‫שבועין‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1‬‬
‫דשבע‬
‫‪•.*:‬־‬
‫‪ TT‬א‬
‫נהיר ‪:‬ב ת‬ ‫‪•T‬‬
‫תתאה‬‫‪TT-‬‬
‫שמשא‬
‫•‪T :‬‬
‫ל ד ת ה הזו ב סו ד עזל קזבעה‬
‫עזבו עו ת קזבע פ ע מי ם העזמעז‬ ‫שבע זמנין לסיהרא‪.‬‬
‫ה ת ח תונ ה מ אי ר ה ב סו ד ^ ל‬ ‫בגין כך שנת הלבנה שנ״ה יומין‪ ,‬תשעה‬
‫עזבעה עזבועו ת‪ ,‬עזבע פ ע מי ם‬
‫‪• T :‬‬ ‫־‬

‫ללבנה•‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫וארבעין שבועין מנהון לקבל האי‬
‫מ שו ם כך קזנת ה ל בנ ה קזל״ש‬ ‫מצדיק‬
‫‪1‬‬ ‫‪. - .‬‬ ‫דנהרא‬
‫‪T- T :‬‬ ‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬ ‫ימא‬
‫‪T-‬‬ ‫שביעאה‬
‫‪T T • :‬‬ ‫דרגא‬
‫‪T: -‬‬
‫מ או ת ן ח מ עזי ם ו ח מ עז ה י מי ם‪,‬‬ ‫במ״ט שבועין נהורין עלאין אשהארו‬
‫ארב עי ם ותעזעה ש בו עו ת‪ ,‬מ ה ם‬
‫כנג ד ה ד ת ה ה קזבי עי ת הזו הי ם‬
‫תריסר יומין להושבן שנ״ה לקבלי י״ב‬
‫מ ה צ די ק‬ ‫עזמ אירה‬ ‫העליון»‬ ‫שבטין ךסחרני האי ןמא למיטר מטרת‬
‫קזבו עו ת‬ ‫ו א ך ב עי ם‬ ‫בתקזעה‬ ‫משכנא בתריסר תךעין עלאין ךאית‬
‫או רו ת ע ליוני ם‪ .‬נקזארו תריסר‬
‫בירושלים עלאה )ומא‪1‬דחא( ואורהא דאינון‬
‫‪1‬‬ ‫‪-.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪• - T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬
‫י מי ם ל ח קז בון קזלש מ או ת‬
‫ו ח מ עז ה ו ח מ עזי ם כנג ד קזנים‬ ‫תרעין עלאין עקין אינון שבטין מאימא‬
‫ע שר עזבבזים עזסביב ת ם הז ה‬ ‫תתאה כל חד לסטריה כדקא חזי ליה הדא‬
‫לקזמר מ קזמרת ה מקזכן ב תריסר‬
‫הוא לכתיב )יחזקאל מ״ח( שער להודה אחד ועל‬
‫קזעךים ע ליוני ם שי ש בירועזלים‬
‫ה ע ליונ ה‪™) ,‬רף( וד רך או ת ם‬ ‫דא כתיב )יעע;ה מ״־( כל הנהרא בשמי דא‬
‫עזערים ע ליוני ם יונ קי ם או ת ם‬
‫‪T‬‬ ‫‪1• :‬‬ ‫•‬ ‫••• ‪:‬‬ ‫‪•T :‬‬ ‫דרגא לצליק דנהיר בחילא לשמי ולכבודי‬
‫עזבבזים מ א מ א ת ח תונ ה‪ ,‬כל א ח ד‬
‫לו‪ ,‬ז הו ‪•/‬ש‪T‬כ תו ב‬ ‫‪:‬ל •צ דו ‪T‬כ‪ T‬ר אוי‬
‫בראתיו לאנהרא לההוא אתר ךא?]ךי כבולי‬
‫׳‬
‫)יחזקאל נלח( שע ר י הו ד ה א ח ד‪ ,‬ו ע ל‬ ‫דאקרי ‪:‬כבוד‬ ‫דחכמתא ‪••1: • :‬‬
‫ימא ‪T : : T :‬‬ ‫ודא —‪T‬‬ ‫בראתיו‪T: ',‬‬
‫‪• T:‬‬
‫זה כ תו ב )ישעיה מג( כל הנ ק ר א‬ ‫ה׳ לאתגלי במשכנא‪.‬‬
‫בעזמי‪ ,‬זו ד ת ת צ די ק עזמאיר‬
‫ב כ ת של עזמי‪ .‬ו ל כ בו די ב ר א תיו‬
‫לקבל‬
‫‪•• lT:T‬‬
‫דאיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫דלתתא‬
‫• ‪T —:‬‬
‫רזא ‪:‬דיום‬ ‫‪TT‬‬
‫יצרתיו ‪T‬דא‬
‫‪• : 7 :‬‬

‫‪ -‬ל ה אי ר ל או תו מ קו ם עזנקךא‬ ‫כתיב )ישעיה מ״ה(‬ ‫‪• :‬‬

‫דא‬‫‪T‬‬
‫ועל‬‫‪- :‬‬
‫דלעילא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫כ״ל‬ ‫‪T‬‬
‫כ בו לי ב ר א תיו‪ ,‬וז הו ןם ה ח כ מ ה‬ ‫יוצר אור והאי צליק ללעילא לא כתיב ביה‬
‫שנ תג ל ה‬ ‫ה׳‬ ‫כ בו ד‬ ‫שנקרא‬
‫לצירה עד דלתגלי עבילהיה לתהא ונהיר‬
‫י צ ך תיו ‪ -‬ז ה סו ד היו ם ש ל מ ט ה‬ ‫עלמא תתאה מניה‪ .‬אף עשיתיו דא סיהרא‬
‫‪—.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪—.‬‬ ‫ן‬ ‫—‬ ‫‪...‬‬ ‫_‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬

‫קזהוא כנג ד כל עז ל מ ע ל ה‪ ,‬ו ע ל‬ ‫לתהא הלא הוא לכתיב ובורא חשך כד‬
‫כך כ תו ב )שם נזה( יוצ ר אור‪.‬‬
‫ו ב צ די ק הז ה קז ל מ ע ל ה ל א כ תו ב‬
‫לעלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T : —:‬‬
‫שלמא‬‫‪TT :‬‬
‫עושה ‪T‬שלום‬ ‫*‪*.‬‬
‫כדין‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬
‫אתחברו‬
‫• ‪T —:‬‬

‫בו י צי ל ה‪ ,‬ע ד שי תג ל ה מ ע ש הו‬ ‫הלא הוא לכתיב )!רא^יתא׳( ולהי ערב ולהי בקר‬
‫ל מ ט ה ו מ אי ר ל עו ל ם עז ל מ ט ה‬ ‫לעילא‬ ‫יחולא‬ ‫כלץ‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫יום‬
‫מ מנו‪ .‬אף ע שי תיו ‪ -‬זו ה ל בנ ה‬
‫^ ו ם ל עו ל ם‪ ,‬ז הו שכתוב)בראשית‬ ‫למטה‪ ,‬זהו עזכתוב ובורא חיעזך‪ .‬כעזהתחברו‪ ,‬אז עויז^ה עזלוים‪,‬‬
‫צא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬טז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫לתתא‪ .‬א( וי הי ערב וי הי ב?ןר יוים א ח ד‪.‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫עזלמא‬
‫‪TT:‬‬ ‫לעילא‬
‫‪T••:‬‬ ‫עזלמא‬
‫‪TT:‬‬ ‫לתתא‬
‫‪T-:‬‬ ‫יחודא‬
‫‪T‬‬
‫ו אז י חו ד ל מ ע ל ה י חו ד ל מ ט ה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬

‫עזלום ל מ ע ל ה ׳טלום ל מ ט ה‪.‬‬

‫•‬
‫?גוונא ךא יו־סף לתתא ךהא אחיד בצדיק‬
‫‪ :‬־ ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫כ מ ו ז ה יו ס ף ל מ ט ה‪ ,‬עזהרי א חוז‬ ‫דלעילא‪ ,‬וכד אקזהלים לתהא‬

‫ב צ די ק עז ל מ ע ל ה‪ .‬כעזמעזהלם‬ ‫אוסיף קזלמא בכלהו עלמין ובכל יומין‬
‫בכל‬ ‫מו סי ף ׳טלום‬ ‫ל מ ט ה‪,‬‬
‫הי מי ם‬ ‫ובכל‬ ‫ה עו ל מו ת‬
‫עלאין‪ .‬כתיב הכא דהי כדברה ^ יוסף יום‬
‫ה ע ליוני ם‪ .‬כ תו ב כ אן ) ש ם טל( וי הי‬ ‫יום וכתיב התם )וזהרם ם״ח( ברוך לן יום יום‬
‫כ ד ב ר ה אל יו ס ף יום יו ם‪ ,‬ו כ תו ב‬ ‫יעמוס לנו בגין דלא עזמע לה לאעזת פוטיפר‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬
‫עזם )תחלים סח( ברוך ה׳ יום יום‬
‫ן ע מ ס לנו‪ .‬מעזום עזלא ׳ ט מ ע‬ ‫יום יום‪ ,‬כדין יומין עלאין בעזלמא וברכתא‬
‫לאעזת פו טי פ ר יום יו ם‪ ,‬אז י מי ם‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫•‬
‫בכלהו עלמין‪.‬‬ ‫‪•••••:‬‬

‫ה ע ליוני ם בקזלום ו ב ך כו ת ב כ ל‬
‫)?ראעית א׳( ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע‬
‫ה עו ל מו ת‪:‬‬
‫ד א מ ר א ל הי ם י הי מ א ר ת ב ך קי ע‬ ‫יצחק| ‪T‬מאי‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫רבי‬
‫• •‬ ‫אמר‬‫‪-T‬‬ ‫תנינן‬
‫‪| T• • T‬‬ ‫המן‬
‫‪|T-‬‬ ‫העזמים‬
‫‪• - T -‬‬
‫הקזמים )בראשית א<‪ ,‬קזם ׳טנינו‪,‬‬ ‫דכתיב )שיר השירים ד׳( כלך יפה רעלתי ומום אין‬
‫א מ ר רבי י צ ח ק‪ ,‬מ ה ז ה עזכתוב‬
‫‪T ...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫_‬ ‫ן‪7‬‬ ‫‪- . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪-‬ך‪-‬‬

‫>שיר ד< כ לך ן פ ה רעןתי ו מו ם איך‬ ‫?וי♦‬

‫”בך?^‬ ‫תא חזי‪ ,‬כשברא הקדוש ברוך הוא את‬
‫ב א ך אה‪ ,‬כעזברא הקרוע‪ :‬ב רוך‬ ‫הנאצל‬ ‫מאותו‪ T‬האור‬ ‫עשאו‬ ‫עולמו‬
‫־ *‪: *.‬״‪.‬״ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T —:‬‬
‫הו א א ת עו ל מו‪ ,‬עעזאו מ או תו‬
‫••‬

‫ה או ר הנ א צ ל מ ל מ ע ל ה‪ ,‬וב ר א‬
‫‪:‬־ ‪T‬‬
‫רקיע‬
‫׳‬

‫‪1• T‬‬
‫‪T‬‬
‫השמים ••מאותו‬
‫— ‪• —T‬‬
‫וברא •‪*.‬את‬ ‫‪TT‬‬
‫למעלה‬
‫‪T : T :‬‬
‫רקיע‬ ‫מ או תו‬ ‫הקזמים‬ ‫את‬ ‫הראשון שהכינו הקדוש ברוך הוא ובראו‬
‫הדא^טון ל ה כי נ ו הקרוע‪ :‬ב רוך‬
‫הו א ו ב ר או ב ת ח ל ה‪ ,‬ו או תו‬
‫שאר‬
‫‪- :‬‬ ‫הוליד ‪T‬כל‬
‫•‬ ‫הרקיע‬
‫‪- 1• TT‬‬ ‫בתחילה ‪:‬ואותו‬
‫‪T • : -‬‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T:‬‬

‫׳טאר ‪T‬ה‪:‬ר• |קי •עי ם‬

‫קי ־ע הו •לי ד ‪T‬כל ‪T:‬‬ ‫‪TT‬ר• |‬
‫ה‬ ‫השמים )נ״א הרקידם( שנתהוו ממנו‪.‬‬
‫ו נ ת ה ו ו מ מנו‪.‬‬ ‫ואמר רב יהודה אמר רב אותו הרקיע הוליד‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫•ן‬ ‫‪TT‬‬ ‫—‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫ו א מ ר רב י הו ד ה א מ ר רב‪ ,‬או תו‬
‫ה ר קי ע הו לי ד כל ה מ או רו ת‬
‫כל המאורות מאותו האור שמקבל‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫ש ש • ! ‪-‬‬

‫מאות^ ה או ר ע‪ :‬מ קבל מ ל מ ע ל ה‪,‬‬ ‫למעלה וכשברא הקדוש ברוך הוא אותו‬
‫וכעזבךא הקדו^ט ברוך הו א או תו‬ ‫רקיע נטל הקדוש ברוך הוא את המאורות‬
‫רקיע‪ ,‬נ ט ל הקדו^ט ברוך הו א א ת‬
‫ה מ או רו ת ו הני ח ם ב או תו ר קי ע‬ ‫והניחם באותו רקיע הניןרא ךקיע השמלם‪,‬‬
‫הנ ק רא ךקיע ה ע‪ :‬מי ם‪ ,‬ו או תו‬ ‫ואותו רקיע נתהווה מן השמלם ךאמר רבי‬
‫רקיע נ ת הו ה מץ הע‪:‬מי ם‪ .‬עןאמר‬
‫להודה אמר רב הרקיע העליון הוליד את‬
‫קי ־ע‬
‫‪TT‬ר• |‬‫רב‪ ',‬ה‬ ‫־‬ ‫רבי ‪:‬י הו‪T‬ד ה ‪T‬א ־מ ר‬ ‫־•‬
‫ה ע ליון הו לי ד א ת הע‪:‬מי ם אע\ר‬ ‫השמלם אשר תחתיו‪ ,‬והשמלם הולידו האי‬
‫ת ח תיו‪ ,‬ו ה ע‪ :‬מי ם הו לי דו א ת‬ ‫רקיע ונל^רא רקיע השמלם ונטל הקדוש ברוך‬
‫הו קי ע הז ה‪ ,‬ונ ק ך או רקיע‬
‫הע‪ :‬מי ם‪ ,‬ונ ט ל הקדו^ט ברוך הו א‬
‫דכתיב‬
‫הדא הוא • ‪• :‬‬ ‫ונתנם בו‪T T .‬‬‫מאורות ‪T T :‬‬ ‫הוא הני ‪:‬‬

‫ה מ או רו ת ה ל לו ונ תנ ם בו‪ .‬ז הו‬ ‫)ןראעיתא׳( ולהן אותם אלהים ברקיע השמלם‪.‬‬

‫עןכתוב )בראשית א( וי הן את ם‬ ‫אמר רבי לצחק עשה הקדוש ברוך הוא הני‬
‫אל הי ם ב ך קי ע הע‪:‬מי ם‪.‬‬
‫א מ ר רבי י צ ח ק‪ ,‬עעזה הקדו^ט ברוך הו א ה מ או רו ת ה ל לו ו הני ח ם בז ה ה ר קי ע ל היו ת ממ^טלה על‬
‫־‬ ‫‪T T : V‬‬ ‫‪•••:‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫\‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪T T‬‬ ‫|‬ ‫•‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫צב‬

‫מאורות והניחם ביד )‪:‬״אמה( הרקיע להיו־ת‬

‫הארץ ולהעזהמ׳‪:‬צ ב ה ם ה ב ריו ת‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ועזניהם נ תנו אוךם בעזרה‪ .‬א מ ר ה‬

‫ממעזלה על הארץ ולהעזתמש בהם הבריות‬ ‫‪• :‬‬ ‫—‬ ‫‪V T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬
‫ה ל בנ ה‪ ,‬אין נ א ה להעזהמעז‬
‫ועזניהם נתנו אורם בעזוה‪ .‬אמרה הלבנה‬
‫ו ל ה תנ הג בעזני כתרים בעזרה‪ .‬מ ה‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪** :‬‬

‫אין נאה להעזתמעז ולהתנהג בעזני כתרים‬

‫עעזה הקןדועז ברוך הו א ? ה מ עי ט‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬

‫או ת ה‪ ,‬ו הינו ה כ פ ר ה עזל עזעיר‬

‫‪•:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫בשוה‪ .‬מה עשה הקדוש ברוך הוא המעיט‬
‫־ ־‪V‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫ראעז ח;ךעז עזנאמר בו )במדבר כח(‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v t‬‬

‫אותה והלינו הכפרה של שעיר ראש הדש‬

‫ח ט א ת ל ה׳‪.‬‬
‫שנאמר בו )במדבר כ״ח( חטאת ללל‪.‬‬
‫א מ ר רבי ו ע ק ב‪ ,‬ב כ מ ה מ קו מו ת‬
‫עזנינו א ת ז ה‪ ,‬ו ל א התועזב ב ל בי‬
‫אמר רבי יעקב ובכמה אתר תנינן דא ולא‬
‫ה ע דן‪ .‬כעזבא רב נ ח מן‪ ,‬ב או‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪**T‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫אתיישבא בלבאי עניינא‪ ,‬כד אתא רב‬

‫ו ע ז ^ ו או תו‪ .‬א מ ר כ מ עז מ עו‪ .‬א מ ר‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫נחמן אתו ושיילוהו‪ ,‬משמען אמר )נ״א‬

‫רבי י הו ד ה לרבי ו ע ק ב‪ ,‬כ לו ם א ת ה‬
‫רוצה ל ע ב ר ע ל דב רי ח ב רי ף ?‬
‫עזתק‪■ .‬‬
‫כמ^מעס‪ .‬אמר ‪.‬רבי להודה לרבי יעקב כלום‬
‫אתה רוצה לעבור על דברי חבידיף‪.‬‬
‫ר בי יו סי ב רבי עזמעוץ בן ל קונו א‬
‫בא ל ך או ת א ת רבי אל עז ר ח תנו‪.‬‬ ‫אשהיק‪.‬‬
‫י צ א ה ב הו ו ל ק ח ה י דיו לנעזק‬
‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬‫‪T‬‬
‫רבי יוסי ברבי שמעון בן לקונלא אתא‬
‫‪TI: T :‬‬

‫או ת ם‪ .‬א מ ר ל ה‪ ,‬ל כי ומעבזי ע צ מ ך‬

‫•‬ ‫‪T : T‬‬

‫למחמי לרבי אלעזר חתניה נפקת‬

‫מ ל פני ב ע ל ך‪ ,‬עזהוא קדועז‪ .‬עזמע‬
‫ברהיה ושקלת לדוהי לנשקא להון‪ ,‬ואמר‬
‫רבי א ל עז ר ו א מ ר‪ ,‬עכ^זי ו ד ע תי‪,‬‬
‫אני נזכ ר ב ד ב ר א ח ד‪ ,‬עזהיא‬
‫לה לכי ומעטי את עצמך מקמיה בעליך‬
‫מ ת ל י ת י ק ך ה עזנאמר על ה ל בנ ה‪,‬‬
‫דאיהו קדישא‪ .‬שמע רבי אלעזר‪ .‬אמר‪ ,‬כען‬
‫כ מו עזעזנינו עזהקדועז ברוך הו א‬
‫ידענא אנא מדכרנא מלה חד דאיהי מרגלא‬
‫א מ ר ל ל בנ ה ל כי ומעבזי א ת ע צ מ ך‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—T‬‬
‫עזחעזבה ה ל בנ ה עזלא נ תן ל ה‬
‫!קירא ךאתמר על סיהרא כךתנינן ךקךשא‬
‫עזלטון‪ .‬א מ ר לו ח מיו‪ ,‬כך אני‬
‫בריך הוא אמר לסיהרא לכי ומעטי את‬
‫עז מע הי וכך הן ה מ ס ד ר ב ל בי‪,‬‬
‫עצמך ךחשבה סיהרא ךלא אתליהיב‬
‫ו כ די עזלא ל ע ב ר על ד ע ת ח ב רי‬
‫עזתקתי‪.‬‬
‫שולטנא לה‪ ,‬אמר ליה חמוהי‪ ,‬אנא כך‬
‫פ ת ח רבי אל עז ר ו א מ ר‪) ,‬דברים לג(‬ ‫‪I -‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫׳‬ ‫‪- T:‬‬ ‫‪TT: V‬‬ ‫־•‬ ‫‪ T‬־‬

‫שמענא וכך הוה מסודר בלבאי ובגין דלא‬

‫אעזריך י ע‪ 1‬ך א ל מי כ מו ך עם נועזע‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫אעבר על דעתוהי ךחבראי שתקתי‪.‬‬

‫ב ה׳ מגן עז ר ך ! א׳ ט ר ח ר ב ג או ת ך‪.‬‬
‫א מ ר רבי אל עז ר‪ ,‬ו כי ג או ת ם ^ ל‬
‫פתח רבי אלעזר ואמר )דברים ל״ג(‬
‫יע‪ 1‬ך א ל ב ח ר ב הו א ? ל א כך ! עזהרי‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V :‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫‪TV‬‬
‫לשראל מי כמוך עם נושע בלל מגן‬
‫ה ח ר ב נ תנ ה לעעזו‪ ,‬עזכתוב)בראשית‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫־ ‪VV‬‬

‫‪ <n‬ו ע ל ח ך ב ך תדזוה‪ .‬א ל א כך‬

‫עזרך ואשר חרב גאוהך‪ ,‬אמר רבי אלעזר‬
‫עז מע הי מ א בי‪ ,‬עזאלו ת ל מי די‬
‫וכי גאותן של ישראל בחרב הוא‪ ,‬לאו הכי‪,‬‬
‫ח כ מי ם‪ ,‬ע כ א עז ר עזומעי ם דב ר‬
‫ךהא חרב לעשו אתלהיבת ךכתיב )ןרא‪2/‬ית ב״ז(‬
‫ו ל א מ תועזב ב ל ב ם‪ ,‬ו ה ם עו ךכי ם‬
‫קךב ז ה עם ז ה כ או ת ם עו ך כי‬
‫ועל חרבך תחלה אלא הכי שמענא מאבוי‬
‫ק רבו ת ב ח ר ב‪ ,‬ורוצי ם ל ה רג ז ה‬
‫ךאלין תלמידי חכמים דכד שמעין מלה‬
‫ולא אתיישבא בלבהון ואינון מגיהי ל^רבא דין עם דין כאינון מגיהי‬
‫צג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬טז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫את זה עליה‪ ,‬ודבר זה עזאמרו‬ ‫ל^רבא בחרבא ובעיין לקטלא דין לדין עלה♦‬
‫חברינו כך היא‪ ,‬וכך גז מו בס‪ 1‬ד‬ ‫ומלה דא ך?ןא אמרי חברנא כך היא וכך‬
‫מעזנתנו‪.‬‬
‫שכאשר בךא הקןדועז ברוך הוא‬ ‫דילן‪.‬‬
‫‪|T‬‬ ‫ברזא דמתניתין‬ ‫גזרנא ‪T T :‬‬ ‫‪T:TT‬‬
‫את השמש ואת הלבנה‪ ,‬גזר על‬ ‫לעזמעזא‬
‫‪T : • :‬‬
‫כריך הוא‬ ‫‪1 *:‬‬
‫לדשא‬
‫‪T : 1*..‬‬
‫ברא‬ ‫‪TT‬‬
‫דכד‬‫‪7 :‬‬
‫השמש להיות שלטון של עשו‪,‬‬
‫ועל הלבנה להיות בעולם הזה‬
‫ולסיהרא גזר על שמשא למהוי‬
‫שלטון של ןע‪7‬ןב‪ ,‬ומנה עליהם‬ ‫שולטנא ךעשו ועל סיהרא למהוי בעלמא‬
‫גדולים ותקןיפים עד שןבאו שהי‬ ‫דין שולטנא ך!עקב ומני עליהו־ן תקיפין‬
‫האמות הללו‪ ,‬ואותו גדול‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫שהתמנה על הלבנה בשביל‬

‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪. T‬״•‬
‫רברבין עד דןיתון תרין אומןיא אלין וההוא‬
‫האמה של !עקב‪ ,‬רצה מן‬ ‫רברבא ךאתמני על סיהרא בגין אומה ך!עקב‬
‫הקדוש ברוך הוא שינתן שלטון‬ ‫בעא מן לןךשא בריך הוא ךתןיהב שולטנא‬
‫ללבנה בעולם הזה‪ ,‬כלומר‬
‫לאמה של !עקב‪ .‬אמר הקדוש‬
‫לסיהרא בעלמא דין כלומר אומה ך!עקב‪.‬‬
‫ברוך הוא‪ ,‬וכי מה אני צריך‬ ‫אמר לןךשא בריך הוא‪ ,‬וכי מה אנא בעי‬
‫אמה של !עלב )חסר כאן(‪ .‬אלא‬ ‫דאתי‬
‫‪•• T :‬‬
‫בעלמא‬
‫‪T : - :‬‬
‫אלא‬ ‫•‪T *.‬‬
‫דיעקב )חסי בא!(‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬
‫אומה‬
‫‪T‬‬
‫בעולם הבא‪ ,‬ולשלט בהם ^ כל‬
‫האמות‪ ,‬אבל בעולם הזה לכי‬
‫בעלמא‬
‫‪T :T :‬‬
‫אבל‬‫‪T- :‬‬
‫אומייא‬
‫‪T-‬‬
‫לשלטאה ‪:‬בהו ‪-‬על ‪T‬כל‬ ‫‪T T : - :‬‬

‫ומעטי את עצמך והשתעבדי‬ ‫דין לכי ומעטי את עצמך והשתעבךי בגלותא‬

‫בגלות לזכות אותך לעולם הבא‪.‬‬ ‫דאתי‪.‬‬
‫‪•• T :‬‬
‫בעלמא‬
‫‪T : - :‬‬
‫לך‬
‫‪1T‬‬
‫‪:‬למזכי‬
‫אמה של !עקב‬ ‫וכשבאו‬
‫והתרעמו לפני הקדוש ברוך הוא‬
‫וכד אתו אומה ך!עקב ואתרעמו לןמיה‬
‫על שנטל מהם השלטון ונתן‬ ‫דקוךשא בריך הוא‪ ,‬על ךאתנטל מנהון‬
‫לעשו‪ ,‬אמר להם הקדוש ברוך‬ ‫קדשא‬‫‪T :‬‬
‫לון‬
‫‪1‬‬
‫אמר‬‫‪—T‬‬
‫לעשו‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואתייהיב‬
‫‪* : : * :‬‬
‫שולטנא‬
‫‪TT :‬‬
‫הוא ‪ :‬וכי מה אתם רוצים שלטון‬
‫בעולם הזה? שהרי אני ערב‬
‫בדיך הוא‪ ,‬וכי מה אתון בעאן שולטנא‬
‫להשליט אתכם לעולם הבא על‬ ‫לשלטאה ‪:‬לכו‬‫‪T T : —:‬‬
‫ערבנא‬
‫‪T : ---:‬‬
‫אנא‬‫‪T—:‬‬
‫דהא‬‫•• ‪T : 1‬‬
‫בעלמא דין‬ ‫‪T : —:‬‬
‫כל האמות‪ ,‬ולכן הביאו כפךה‬ ‫לעלמא ךאתי על כל אומןיא ובגין כך הביאו‬
‫עלי‪ .‬כלומר‪ ,‬על אותה הבטחה‬
‫שאני ערב‪ .‬לכו והביאו כפךה‬
‫כפרה עלי כלומר על אותה הבטחה שאני‬
‫והתעסקו בתוךה‪ ,‬ועלי לתת לכם‬ ‫בהורה‬‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫והתעסקו‬
‫‪1 :‬‬ ‫‪:‬‬
‫כפרה‬ ‫‪TT -‬‬
‫והביאו‬ ‫‪• T :‬‬
‫ערב ‪:‬לכו‬ ‫‪*.• T‬‬
‫שכר טוב‪ ,‬ועלי להשליט אתכם‬ ‫להשליט‬ ‫ועלי‬
‫‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫שכר טוב ‪— T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫לכם‬‫לתת ‪*.• T‬‬ ‫ועלי ‪•• T‬‬‫‪—T :‬‬
‫על כל העמים‪ ,‬שעל מנת כן‬
‫מעטתי את הירח בעולם‪ .‬בא‬
‫אתכם על כל העמים שעל מנת כן מיעטתי‬
‫רבי יוסי ונשקו בראשו‪ ,‬וקרא‬ ‫את הירח בעולם אתא רבי יוסי ונשקיה‬
‫‪..‬ן‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫— ■ ך‪..‬‬

‫לבהו ואמר לה‪ ,‬כלי הגדול של‬

‫‪•/‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ברישיה ול^רא לברהיה ואמר לה קוטפיזא‬
‫שנחלקה‬ ‫והמנורה‬ ‫האור‬
‫בטובות !ש לך‪ .‬אשריך ואשרי‬
‫בטבוון •אית‬
‫‪1 T: — :‬‬
‫דאתפרשא‬
‫‪T :T : • :‬‬
‫ובוצינא‬
‫• ‪T‬‬
‫דנהוריתא‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪: :‬‬

‫חלקך‪ ,‬ואשרי חלקי שזכיתי‬ ‫חולקי‬

‫‪|•T‬‬ ‫וזכאה‬
‫חולקיך ‪T T - :‬‬
‫‪1 1 •• T‬‬
‫וזכאה‬
‫אנת‪T - T : : :‬‬
‫‪-:‬‬ ‫זכאה‬
‫גבך‪T T - ' ^,‬‬
‫‪TT‬‬
‫לךאות כך‪.‬‬ ‫תכינא למחמי כך‪.‬‬
‫ךבי יוחנן אמר‪ ,‬זכו ישראל‬
‫שהאיר להם הקדוש ברוך הוא‬ ‫לון‬
‫‪1‬‬
‫דנהיר‬
‫‪• T:‬‬ ‫ישראל‬
‫•‪••T:‬‬ ‫אמר ‪T‬זכו‬ ‫‪-T‬‬ ‫יוחנן‬
‫‪| TT‬‬ ‫רבי‬
‫• •‬

‫ואינם צריכים למאור אחר‪,‬‬ ‫קךשא בריך הוא ולית אנן צריכים‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫צד‬
‫לך יי‬
‫והיה ‪| T‬‬
‫עזכתוב )ישעיה ס( והיה לך ה׳ לאור‬ ‫ע‪:‬ה ם׳( ‪TT :‬‬ ‫)י‪- ?/‬יז‬
‫‪T:‬‬ ‫דכתיב ‪.‬‬ ‫אחרא • ‪• :‬‬‫‪T‬‬ ‫לבוצינא ‪-‬‬
‫• ‪:—1‬‬ ‫‪:‬‬
‫עולם‪ .‬אמר רבי אבהו‪ ,‬כיון‬‫לאור עולם‪ .‬אמר רהי אבהו‪ ,‬היון עזנתחלף‬
‫עזנתחלף להם העזלטון‪ ,‬מונים‬
‫להו שולטנא אינון מונין חשבנא לסיהרא‬
‫חעזבוץ ללבנה עזבה מנהגת נהג‬
‫ךכה מנהגת נוהג כצאן יוסף ומום אין הך‬
‫כ‪:‬נאץ יוסף‪ .‬ומום אין בך ‪ -‬עזליא‬
‫נמצא בה חסרון בעזביל מועדים‬
‫ךלא אשהכח בה גרעונא בגין מועלין‬
‫וןמנים ‪:‬‬
‫ויקרא אלהים וגו׳‪ .‬מהו ‪1‬יקךא?‬ ‫המנין♦ )עד כאן מההשמטות(‬
‫קןרא והץמין להוציא מהאור‬‫ויקרא אלהים וגו‪ /‬מהו וןל^רא‪ .‬יןרא וזמין‬
‫העולם הזה עזעומד באמצע אור‬
‫לאפקא מהאי אור שלים דקלימא‬
‫אחד עוהוא יסוד העולם עועליו‬
‫יסודא‬
‫עומדים העולמות‪ .‬ומאותו אור‬ ‫‪T :‬‬ ‫דאיהו‬‫נהירו ‪•:‬‬ ‫‪-‬הד ‪• :‬‬ ‫באמצעיתא‪,‬י‬
‫‪T • T: :‬‬
‫ךעלמא ךעליה קלמין עלמין‪ .‬ומההוא אור‬
‫עולם‪ ,‬עמוד האמצעי‪ ,‬התפעזט‬
‫יסוד חי העולמים‪ ,‬עזהוא יום מצד‬
‫־‬ ‫•‬ ‫׳‬
‫יסודא‬
‫אתפשט ‪T :‬‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬
‫־‬
‫־‬ ‫‪:‬‬
‫דאמצעיתא •‬
‫עמודא ‪T • T : :‬‬ ‫שלים ‪T -‬‬ ‫‪•:‬‬
‫הןמין‪ .‬ולתעזך קרא לילה ־ קךא‬
‫דימינא‪.‬‬
‫מסטרא ‪T• T:‬‬
‫והןמין והוציא מצד החעזך נקבה‬ ‫דאיהו יום • • ‪T:‬‬ ‫עלמין ‪• :‬‬‫‪T‬הי ‪| • : T‬‬
‫ולהשך ל^רא לללה‪ ,‬יןרא וזמין ואפיק‬
‫אחת‪ ,‬הלבנה עזעזולטת בלילה‬
‫ונקראת לילה‪ ,‬הסוד עול אדנ״י‪,‬‬
‫מסטרא ךחשך חד נוקבא סיהרא ךשלטא‬
‫אדון כל הארץ‪ .‬נכנס הןמין באותו‬
‫העמוד העולם עובאמצע כלול‬‫אדון ‪T‬כל‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬
‫רזא ‪:‬דאדנ״י‬ ‫‪T T‬‬
‫לילה‬
‫‪T :T‬‬
‫ואקרי‬
‫‪••1: • :‬‬
‫בליליא‬
‫‪T : ** :‬‬

‫‪ :‬־ ‪T :‬‬ ‫שלים‬

‫בסוד העומאל‪ ,‬ועלה למעלה עד‬
‫' ‪T T :‬‬
‫עמודא ‪• :‬‬ ‫ימינא בההוא ‪T -‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫הארץ‪T .‬עאל ‪T• T‬‬ ‫‪^VTT‬‬
‫נקדה דאעוונה‪ ,‬ולוקח ואוחז עום‬
‫וסליק‬ ‫דשמאלא‪,‬‬
‫• ‪1 • T: ' T T:‬‬
‫דבר ]נ״א כח[ עול עולעו נקדות‪:‬‬
‫ברזא‬
‫‪TT:‬‬ ‫כליל‬ ‫דבאמצעיתא‬
‫‪•T T • T : V : :‬‬
‫ואהיד )דף‬
‫חול״ם עוור״ק חיד״ק זרע ק־דעו‪.‬‬ ‫ונטיל ‪• T:‬‬ ‫קדמאה ‪•T:‬‬ ‫נקודה ‪TT:|-‬‬ ‫לעילא ‪-‬עד ‪Tl :‬‬ ‫‪T••:‬‬
‫יז ע״א( המן מלה )נ״א חילא( דתלת נקודין הל״ם‬
‫עוהרי אין זרע עונזרע מלבד בסוד‬
‫הזה‪ ,‬והתחבר הכל בעמוד‬
‫עזיר״ק חיר״ק ז_רע קדש‪ .‬ךדוא לית זרעא‬
‫האמצעי והוציא יסוד העולם‪,‬‬
‫כלא‬
‫ולכן נקךא כל‪ ,‬עואוחז את הכל‬
‫‪T‬‬ ‫ואתהבר‬
‫דא‪ : • : ,‬־ ־‬ ‫ברזא ‪TT‬‬ ‫דאזדרע —בר ‪T:‬‬
‫יסודא‬
‫באור ההעוהוקקות‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫ואפיק‪1‬‬
‫‪ :‬־•‬ ‫דאמצעיתא‪.‬‬
‫‪T • T: :‬‬ ‫בעמודא‬
‫‪T -:‬‬
‫השמאל לוהט בכח ומדיח‪ ,‬בכל‬
‫ךעלמא‪ .‬ובגין כך אקרי כל דאחיד לכלא‬
‫הדרגות מדיח ריח‪ .‬ומאותו להט‬
‫נקבה‬
‫אותה ‪T1•• :‬‬
‫‪T‬‬ ‫הוציאה‬
‫• ‪T‬‬ ‫עול אעו‬ ‫בנהירו דתיאובהא‪.‬‬
‫בכולהו‬
‫הסהר‪ ,‬ואותו הלהט הןה חעוך‪,‬‬
‫וארה‪: : ,‬‬ ‫כתוקפא ‪ T :‬־‬ ‫להיט ‪T1: :‬‬ ‫שמאלא ‪• T‬‬ ‫‪7 7:‬‬
‫בגלל עוהןה מחעוך‪ .‬ועוני הצדדים‬
‫הללו‪,‬‬
‫דרגין ארח ריחא‪ .‬ומההוא להיטו‬
‫הוציאו עותי הדרגות ־ ‪' T‬‬ ‫•‬ ‫הללו‬
‫־‪T‬‬
‫ךאשא אפיק ההיא נוקבא סיהרא‪ .‬וההוא‬
‫אחד זכר ואחד נקבה‪ .‬היסוד אחוז‬
‫בעמוד האמצעי מאותה הוספת‬‫להיטו הוה השך בגין דהוה מה׳שך‪ .‬ותרין‬
‫אור עוהיתה בו‪ .‬עוכיון עואותו‬
‫עמוד האמצעי העותלם ועשה‬
‫סטרין אלין אפיקו תרין דרגין אלין חד דכר‬
‫בעמודא‬
‫עולום לכל הצךדים‪ ,‬אז נוסף בו‬
‫‪T -:‬‬ ‫אחיד‬ ‫יסודא ‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫נוקבא‪.‬‬
‫‪T1:‬‬ ‫וחד‬
‫‪- :‬‬
‫אור מלמעלה ו מ ^ הצדדים‬ ‫ךאמצעיתא מההוא הוספת נהורא דהוה‬
‫בחדוה עוהכל בו‪ ,‬ומאותה הוספת‬
‫ביה‪ ,‬ךכיון דההוא עמודא ךאמצעיתא‬
‫אשתלים ועביד שלם לכל סטרין‪ ,‬כדין אהוסף ביה נהירו מעילא ומכל‬
‫צה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬יז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫עזל חדוה יצא יסוד העולמים‬ ‫סטרין בחרוה ךכלא ביה‪ .‬ומההוא תו־ספת‬
‫ונקרא מוסף‪ .‬מכאן יצאו כל‬ ‫דהדוה נפיק יסודא ךעלמין ואל‪4‬רי מוסף‪.‬‬
‫הצבאות למטה ורוחות ונ׳טמות‬
‫קדועזות בסוד יהו״ה צבאו״ת‪ ,‬אל‬‫מהבא נפקין כל חיילין לתתא ורוחין‬
‫אלהי הרוחות‪.‬‬ ‫ונקזמתין קדיקזין ב ת א יהו״ה צבאו־״ת‪ ,‬אל‬
‫לילה אדון כל הארץ מצד עזל‬ ‫אלהי הרוחות‪.‬‬
‫הע‪ 1‬מאל מאותו ת^ף‪ .‬ו ^ ל ל‬
‫עזהאות אותו החיקזך להתכלל‬ ‫מאלא‬
‫‪T‬‬
‫מפטרא דע‪t‬‬
‫• ‪T :‬‬ ‫• • ‪T:‬‬
‫הארץ‪,‬‬
‫‪'^VTT‬‬
‫אדון ‪T‬כל‬‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬
‫לילה‬
‫־‪7 :‬‬
‫בןמין ונחלעז כהו‪ ,‬התפעזט ממנו‬‫מההוא השף‪ .‬ובגין זיההוא השף‬
‫הלילה הזה‪ .‬כעזמתחיל להתפעזט‬
‫הלילה הזה כעזעדיץ לא הסתים‪,‬‬
‫והלש‬ ‫‪—T:‬‬ ‫בימינא‬
‫‪T• T:‬‬ ‫לאתכללא‬
‫‪T T : : • :‬‬ ‫תיאובתיה‬
‫אותו ח'^ף נכנס ונכלל בןמיץ‪,‬‬ ‫תוקפיה‪ ,‬אתפשט מניה האי לללה‪ .‬כד שארי‬
‫להתפשטא האי לללה עד לא אסתיים‪,‬‬
‫והןמין אוחז אותו ונעזאר בחסרון‬
‫הלילה הזה‪ .‬וכמו עזהאות הח^ף‬
‫להכלל באור‪ ,‬כף הלילה האותו‬
‫וימינא‬
‫‪T • T:‬‬
‫בימינא‬
‫‪T • T:‬‬
‫ואתכליל‬
‫‪• : : • :‬‬
‫השך ‪T‬עאל‬ ‫•‪1 *.‬‬
‫־ההוא‬
‫להכלל ביום‪ .‬התקזף גורע אורו‪,‬‬ ‫אחיד ליה‪ ,‬ואשתאר בגריעו האי לללה‪.‬‬
‫ולכן הוציא ד ת ה בחסרון ולא‬ ‫וכמה ךחשך תיאובתיה לאתכללא באור‬
‫באור‪ .‬התעזף לא מאיר‪ ,‬אלא‬
‫כענכלל באור‪ .‬לילה עזיוצא ממנו‬
‫חשך‬
‫*‪1 *.‬‬
‫לאתכללא ‪:‬ביום‪.‬‬‫תיאובהיה ‪T T : : • :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫לילה •‬ ‫הכי ‪T : -‬‬‫‪• T‬‬

‫לא מאיר אלא כא^ר נכלל ביום‪.‬‬ ‫גרע נהוריה‪ ,‬ובגין כך אפיק דרגא בגריעו‬
‫חכ!רון הלילה לא מקזתלם אלא‬ ‫אלא ‪-‬כד‬ ‫•‪T *.‬‬
‫נהיר‬‫‪*T‬‬
‫חשך ‪T‬לא‬ ‫•‪1 *.‬‬
‫בנהירו‪.‬‬ ‫* ‪* :‬‬
‫ולא‬‫‪T :‬‬
‫במוסף‪ .‬מה עזנוסף כאן ‪ -‬נגרע‬
‫כאן‪.‬‬
‫נהיר‬ ‫‪• T‬‬
‫לא‬ ‫‪T‬‬
‫מניה‬ ‫דנפק‬
‫‪ —T :‬ן • • •‬
‫לילה‬
‫—‪T :‬‬
‫באור‪.‬‬ ‫‪:‬‬
‫אתכליל‬
‫במוסף הןה בו סוד עזל הנקרה‬ ‫אלא כד אתכליל ביום‪ .‬גריעו ךלילה לא‬
‫העליונה וסוד ^ל עמוד האמצעי‬ ‫אשתלים אלא במוסף‪ .‬מה ךאתוסף הכא‬
‫בכל הצדדים‪ ,‬ולכן נוספו בו עזהי‬
‫אותיות‪ .‬בלילה נגרעים ממנו עזני‬
‫הבא‪.‬‬‫גרע ‪T T‬‬ ‫‪-T‬‬

‫וגרע‬
‫ויקרא‪ T : ,‬־‬
‫קרא ‪T‬כתוב ־ • ‪ T|:‬׳‬
‫עלאה ו‪T:‬ת‪ T‬א‬
‫ואז ‪T|T‬‬
‫אלה‪T : ,‬‬
‫•• ‪ •/‬׳‬ ‫• ‪TT‬‬
‫דנקודה‬
‫• ‪T 1 :‬‬
‫רזא‬‫‪T T‬‬
‫הוה **ביה‬ ‫‪TT‬‬
‫במוסף‬
‫־)‬ ‫‪:‬‬
‫ממנו וי״ו‪ ,‬וכתוב קרא לילה‪ .‬כאן‬
‫‪T‬‬ ‫‪T: T‬‬ ‫‪T| T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ךעמודא ךאמצעיתא בכל סטרין‪,‬‬
‫׳ ‪1 :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬

‫סוד קזל קזבעים וקזתים אותיות‬

‫חקוקות עזל כתר עליון‪.‬‬
‫ובגין כך אתוסף ביה תרין אתוון‪ .‬בליללא‬
‫ויאמר אלהים יהי רקיע בתוף‬ ‫גריעו ביה אלין הרין‪ .‬כדין ל^רא כתיב‬
‫המים וגו׳‪ .‬כאן בפרט הסוד‬ ‫ולל^רא וגרע מניה וי״ ו וכתיב ל^רא לללה‪.‬‬
‫עליונים‬ ‫להפריד בין מים‬
‫לתחתונים בסוד העוימאל‪] .‬נ״א‬
‫הכא ת א ךשמא ךשבעין ותרין אתיין‬
‫ונסך־אה[ כאן מחלקת בסוד העוימאל‪.‬‬ ‫עלאה ‪:‬‬
‫דכתרא • ‪T T‬‬‫גליפא ‪T : • :‬‬ ‫‪T • :‬‬
‫^עד כאן סוד הימין הוא‪ ,‬וכאן‬ ‫ויאמר אלהים להי רקיע בתוך המלם וגד‪,‬‬
‫הוא סוד הע‪ t‬מאל‪ ,‬ולכן הךבו‬
‫מיין‬
‫מחלקת ]בין[ בגלל זה לןמין‪ .‬ת מין‬
‫‪T T : —:‬‬
‫לאפרשא )ביז(‬
‫‪TT‬‬
‫רזא‬
‫—‬‫‪• 1‬‬
‫בפרט‬ ‫•‪:‬־‬
‫הכא‬ ‫‪TT‬‬

‫הוא קזלמות הכל‪ ,‬ולכן בןמין‬ ‫לשמאלא‪) .‬נ״א‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫ברזא‬
‫‪TT:‬‬
‫)לתתאין(‬ ‫•‬
‫לתהאי‬
‫‪• •T-:‬‬
‫עלאין‬
‫כתוב הכל‪ ,‬עזהרי בו תלויה כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫לעד‬‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫לשמאלא‪.‬‬
‫‪-‬ך‬ ‫מחלוקת ‪:‬ב‪T‬ת‪ T‬א‬ ‫הכא‬ ‫ואתברי(‬
‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫*‪*.‬ו‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫והבא הוא ‪T‬ת‪ T‬א‬ ‫דימינא הוא‪T T : ' ,‬‬ ‫‪T • T :‬‬ ‫רזא‬ ‫הבא ‪T T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫ימינא‬
‫‪T • T‬‬
‫לימינא‪.‬‬
‫‪T • T:‬‬
‫דא‬ ‫פגין‬
‫‪T 1 • :‬‬
‫)נ״אביז(‬ ‫מחלוקת‬ ‫אסגיאו‬ ‫כך‬ ‫ובגין‬ ‫לשמאלא‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו תשרי‬
‫צו‬

‫העזלמות‪ .‬כעזמתעורר קזמ׳אל‪,‬‬ ‫איהו עזלימא ךכלא‪ ,‬ובגין כך בימינא כתיב‬

‫ובאותה‬ ‫מחלקןת‪,‬‬ ‫מתעוררת‬ ‫אתער‬ ‫הלייא ‪T‬כל ;^ •י מ ו‪— .‬כד‬
‫—‬ ‫ביה — ‪T :‬‬ ‫דהא ••‬ ‫כלא ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫מחלקןת מתחז‪7-‬ןת א׳‪:‬צ הרגז‪ ,‬ויוצא‬
‫ממנה מאותה מחלקןת גיה‪-1‬ם‪.‬‬ ‫ק^מאלא אתער מחלו־לןת‪ .‬ובההוא מחלו־לןת‬
‫וגיהנם מתעורר בעזמאל ונךבק‪.‬‬ ‫אתתקף אקזא ךרוגזא ונפיק מניה מההוא‬
‫חכמתו עזל מעזה‪ ,‬בזה הכ!הכל‬ ‫מחלוקת גיהנם‪ .‬וגיהנם בק‪ t‬מאלא אתער‬
‫העזגיח‬ ‫בראעזית‬ ‫ובמעעזה‬
‫התבונן‪ .‬במעעזה בראעזית היתה‬ ‫ואתדבק‪.‬‬
‫מחלקןת עזמאל עם ןמין‪ ,‬ובאותה‬ ‫ובעובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫אסתכל‬
‫• ‪ :‬־ ־‬
‫בהא‬‫‪T :‬‬
‫דמעזה‬
‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬
‫חכמתא‬
‫‪7 7 : 7‬‬
‫מחלקןת עזהתעורר בו העזמאל‪,‬‬
‫בעובךא‬ ‫אקזגח‪.‬‬ ‫ךבראקזית‬
‫יצא בו גיהנם ונדבק בו‪ .‬העמוד‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: • :‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪ T‬ז‬

‫האמצעי עזהוא יום עזליעזי‪ ,‬נכנס‬ ‫בימינא‪,‬‬

‫‪ T • T:‬׳‬
‫מאלא‬‫‪T‬‬
‫מחלו־קת ע‪t‬‬
‫‪T :‬‬ ‫*‪*.‬ו‬ ‫־ ‪:‬‬
‫הוה‬ ‫‪TT‬‬
‫דבראעזית‬
‫•‬ ‫•‬
‫ביניהם והפריד המחלקת והסכים‬ ‫ובההוא מחלוקת דאתער ביה ק‪ t‬מאלא נפק‬
‫לעזני צדדים‪ .‬וגיהנם ןרד למטה‪.‬‬
‫ועזמאל נכלל נןמיץ‪ ,‬והןה עזלום‬
‫ביה גיהנם ואתךבק ביה‪ .‬עמודא‬
‫בכל‪.‬‬ ‫בינייהו‬‫—‪:‬‬
‫תליתאי ‪T‬עאל‬ ‫‪T • :‬‬
‫דאיהו יום‬ ‫‪• :‬‬
‫דאמצעיתא‬
‫‪T • T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫ן מו זה מחלקת קרח באהרן‪,‬‬ ‫ואפריעז מחלוקת ואסכים לתרין סטרין‪.‬‬
‫עזמאל בןמיץ‪ .‬הכזתכל מעזה‬
‫במעעזה בראעזית‪ .‬אמר לי‪ ,‬ראוי‬
‫אתכליל‬
‫•‬ ‫וע^מאלא‬
‫‪T T :‬‬ ‫לתתא‪.‬‬
‫‪T-:‬‬ ‫נחית‬ ‫‪•T‬‬ ‫וגיהנם‬
‫‪•••:‬‬

‫להפריד מחלקת בין ןמין ועזמאל‪.‬‬ ‫בכלא‪.‬‬ ‫‪T—: :‬‬

‫עזלמא‬‫‪T • T T‬‬
‫והוה‬ ‫‪:‬‬
‫בימינא‬‫‪TT ::‬‬
‫העזתדל להכזכים ביניהם‪ .‬ולא‬ ‫‪5‬גןונא דא מחלוקת ל^רח באהרן ק‪ t‬מאלא‬
‫רצה העזמאל‪ ,‬והתחזק קרח‬
‫בחןקו‪ .‬אמר‪ ,‬ודאי גיהנם בכח עזל‬
‫בעובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫מעזה‬
‫•‪*.‬‬
‫אסתכל‬
‫־ ־‬ ‫*‬
‫בימינא‪.‬‬
‫‪T • T:‬‬

‫המחלקת עזמאל צריך להתדבק‬ ‫ךבראקזית‪ .‬אמר לי אתחזי לאפרעזא‬

‫]למעלה קהכלל ?‪:‬מין[ הוא לא רצה‬ ‫מחלוקת בין ןמינא לעזמאלא‪ .‬אעזתזיל‬
‫להדבק למעלה ולהכלל בןמין‪,‬‬
‫ודאי ורד למטה בלדז הרגז ^לו‪.‬‬
‫ואתקף‬
‫‪11- : - :‬‬
‫עזמאלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫בעי‬
‫‪••T‬‬
‫ולא‬
‫‪T:‬‬
‫בינייהו‪.‬‬ ‫••‪:-‬‬
‫לאסכמא‬
‫‪T T : - :‬‬

‫ועל זה לא רצה קרח להכזכים‬ ‫ל^רח בתוקפיה‪ .‬אמר וזיאי גיהנם בתוקפא‬
‫מחלקת זו בןד מעזה‪ ,‬בגלל עזלא‬ ‫ךמחלוקת קזמאלא אצטריך לאתזיבקא )ם״א‬
‫הןה לעזם עזמים‪ ,‬ולא חעזעז‬
‫לכבוד עזלמעלה והכחיעז מעעזה‬
‫לאתדבקא‬
‫בעי ‪lT : - : • :‬‬ ‫מינא( הוא ‪T‬לא ‪•• T‬‬ ‫בי • ז‬‫ולאתבללא • ‪:‬‬
‫לעילא ‪7 : : • :‬‬
‫‪7 •:‬‬

‫בראעזית‪ .‬כיון עזראה מעזה‬ ‫לעילא ולאתכללא בימינא‪ ,‬ודאי יחות‬‫‪..‬‬ ‫‪ --‬ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ . .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫עזהכחיעז מעעזה בראעזית ונדחה‬ ‫דיליה‪.‬‬ ‫• ••‬

‫דרוגזא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫בתוקפא‬
‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫לתתא‬‫‪T - :‬‬
‫הוא החוצה‪ ,‬אז ויחר למעזה מאד‪.‬‬
‫ויחד למעזה ‪ -‬על עזהכחיעזו אותו‬ ‫לאסכמא ‪-‬האי‬ ‫‪T T : - :‬‬ ‫>רח‬ ‫‪-1‬‬
‫בעי‬‫‪••T‬‬ ‫ועל ‪T‬דא ‪T‬לא‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬

‫עזלא הכזכים לאותה מחלקת‪ .‬מאד‬ ‫מחלוקת בידא ךמ^ה בגין דלא הוה‬
‫‪ -‬על עזהכחיעזו מעעזה בראעזית‪.‬‬ ‫דלעילא‬
‫‪T‬‬ ‫לילרא •‬ ‫• ‪T‬ח־‬ ‫חייעז‬ ‫‪•T‬‬ ‫ולא‬‫עזמים ‪T :‬‬ ‫‪• - T‬‬ ‫‪:‬לעזם‬
‫ובכל הכחיעז קרח ‪ -‬במעלה‬
‫ובמטה‪ ,‬עזכתוב)במדבר כס בהצותם‬ ‫ואכחיש עובדא דבראעזית‪ .‬כיון דחמא‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫— ן‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫משה ךהוה מכחיש עובדא דבראעזית‬

‫ואתדחא איהו לבר‪ ,‬כדין ויחר למשה מאד‪.‬‬
‫רחר למשה על דאכחישו ליה דלא אסכים ההוא מחלוקת‪ .‬מאד על‬
‫בעילא‬
‫‪T••:‬‬
‫>רח‬
‫‪-1‬‬
‫אכחיש )דף יז ע׳‪-‬ס‬
‫‪• : -‬‬
‫ובכלא‬‫‪T :‬‬
‫דבראשית‪.‬‬
‫•‬
‫עובדא‬
‫‪TT‬‬
‫דאכחישו‬ ‫‪• : - :‬‬
‫צז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫בראשית ־ יז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫על ה׳‪ .‬הרי למטה ולמעלה‪ .‬ועל‬ ‫ובתתא‪ .‬דכהיב‪) ,‬במדבר כו( בהצו־תם על יי‪ ,‬הא‬
‫‪T‬‬ ‫‪^T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫זה נדבק כמו ]במה[ עזךאוי לו‪.‬‬ ‫תתא ועילא‪ .‬ועל דא אתדבק כמה )‪3‬מה(‬
‫‪T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬
‫כמו‬ ‫קזהתתקנה‬ ‫מ חלק ת‬
‫קזלמעלה‪ ,‬ועולה ולא יורדת‪,‬‬ ‫ךאתחז‪-‬י ליה‪.‬‬
‫ומתקימת בדרך יקזר ‪ -‬זו מחלקת‬ ‫מלזלוקת דאתתקן כגוונא ולעילא וסליק‬
‫קזל ׳טמאי והלל‪ .‬והקדועז ברוך‬ ‫ולא נהית ואתקיים בארה מיעזר‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הוא הפריד ביניהם והסכים‬
‫להם‪ ,‬וזו היתה מחלקת לעזם‬
‫דא מחלוקת דעזמאי והלל‪ .‬וקך^א בריף הוא‬
‫‪:‬‬ ‫‪Iv‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪V T‬‬

‫קזמים‪ .‬וקזמים הפרידו מחלקת‪,‬‬ ‫אפריעז בינליהו ואסכים לון‪ .‬ודא הוה‬
‫ועל זה התקים‪ .‬וזה היה כמו‬ ‫מחלוקת לעזם קזמלם‪ .‬ועזמלם אפריעז‬
‫וקדח‬ ‫בראקזית‪.‬‬ ‫קזמעעזה‬ ‫מחלוקת‪ .‬ועל דא אתקיים‪ .‬ודא הוה כגוונא‬
‫‪- 1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪Iv‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫במעעזה בראקזית הכחיעז את‬
‫כל‪ ,‬ומחלקת ׳טל עזמים היתה‪.‬‬
‫דבראעזית‬
‫•‬ ‫•‬
‫כעובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫ו>רח‬
‫‪ :‬ן‪-‬‬
‫דבראעזית‪.‬‬
‫•‬ ‫*‬
‫דעובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪T : T‬‬ ‫־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪Iv‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫׳‬

‫וךצה להכחי^ט דברי תוךה‪! .‬דאי‬ ‫אכחיש בכלא‪ .‬ופלוגתא דעזמים הוה‪ .‬ובעא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫היה בהתדבקות הגיהנים‪ ,‬ועל זה‬ ‫לאכחשא מלי דאורייתא‪ .‬ודאי כאתדבקותא‬
‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫• • •‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫נךבק בו‪.‬‬
‫דגיהנם הוה‪ .‬ועל דא אתדבק בהדיה‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪I‬‬ ‫_‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫ום‪ 1‬ד זה בספרו קזל אדם‪.‬‬
‫כקזחי^ך מתעורר‪ ,‬מתעורר בלחו‬ ‫ורזא דא בספרא דאדם‪ .‬חשד כד אתער‬ ‫‪-‬‬ ‫‪Pv‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫ונדבק‪• I‬אתו‬
‫‪t :•:‬‬ ‫גיהנם‬
‫‪...‬‬ ‫וברא בו‬ ‫‪TT‬‬ ‫אתער בתוקפיה וברא ביה גיהנם‬
‫באותה מחלקת‪ .‬כיון קז^טוכך‬ ‫ואתדבק בהדיה בההוא מחלוקת‪ .‬כיון‬
‫הריגז והכח‪ ,‬מתעוררת מחלקת‬
‫בגון אחר‪ ,‬מחלקת קזל אהבה‪.‬‬
‫דשכיך רוגזא ותוקפא‪ .‬אתער מחלוקת‬
‫וקזהי מחלוקות היו‪ ,‬אחת‬ ‫כגוונא אחרא‪ ,‬מחלוקת דרחימו‪ .‬ותרין‬
‫ראקזית ואחת סיום‪ .‬וזוהי דרך‬ ‫מחלוקת הוו‪ .‬חד שירותא וחד סיומא‪ .‬ודא‬
‫הצדיקים ־ ראקזית קזלהם בקקזי‪,‬‬ ‫איהו ארחהון דצדיקליא שירותא דלהון‬
‫וסוף קזלהם במנוחה‪ .‬קדח הןה‬
‫דאקזית המחלקת כפי רגז ולח‬ ‫בקשיו וסופא ללהון בנליחא‪ .‬ל^רח הוה‬
‫ונדבק בגיהנם‪ .‬קזמאי הסוף קזל‬ ‫שירותא למחלוקת כפום רוגזא ותוקפא‬
‫המחלקת‪ .‬כ׳טרגז קזכך‪ ,‬צריך‬ ‫ואתדבק בגיהפם‪ .‬שמאי סופא למחלוקת כד‬
‫לעורר מחלקת קזל אהבה‬
‫ולהסכמה על ידי העזמים‪.‬‬
‫רוגזא בנליחא אצטריך לאתערא מחלוקת‬
‫וזה סוד יהי דקיע בתוך המים‬ ‫דרחימו ולאסכמא על ידא דשמים‪.‬‬
‫‪• — T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬

‫ויהי מבדיל‪ .‬זו מחלקת רא׳טונה‪,‬‬ ‫ןרזא דא להי רקיע בתוך המים ויהי מבליל‪,‬‬
‫התעוךרות ^ל רגז ולח ךצה‬ ‫דא מחלוקת קדמאה אתערו דרוגזא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן ‪:‬‬ ‫‪Iv‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫להפריד‪ ,‬והתעורר גיהנים עד‬
‫קזהרגז והלח הצטננו‪ .‬ואז העע!■‬ ‫ותוקפא בעא לאפרשא ואתער גיהנם עד‬
‫‪-‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך‪ .‬ך‬ ‫‪ .|.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫וגו׳‪,‬‬ ‫הךקיע‬ ‫את‬ ‫אלהים‬ ‫דרוגזא ותוקפא אצטנן‪ .‬וכלין דעש אלהים‬
‫הסע^רדה מחלקת קזל אהבה‬ ‫את הרקיע וגד אתער מחלוקת דרחימו‬
‫וחביבות וקיום העולם‪ ,‬ובסוד‬
‫וחביבו וקיומא דעלמא‪ .‬ובתא דא מחלוקת‬
‫זה המחלקת קזל ׳טמאי והלל‪,‬‬ ‫‪Iv‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫‪:‬‬

‫קןתוךה קזבעל פה נכנסה באהבה‬ ‫שמאי והלל‪ .‬לתורה שבעל פה עאלת ברחימו‬
‫להורה ^טבלתב והיו בקיום ^טלם‪.‬‬ ‫גבי תורה שבבתב והוו בליומא שלים‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫צח‬

‫הבדל ה היא !דאי בקזמ׳אל‪.‬‬ ‫הבדלה איהו ודאי בע‪ t‬מאלא‪ .‬כתיב הכא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫כתוב כאץ הבדלה ‪ -‬ויהי מבדיל‪,‬‬ ‫הבזילה‪ .‬ויהי מבדיל וכתיב ויבזיל‪,‬‬
‫וכתוב וי ב ^‪ ,‬יכתוב ^זב )שםטז<‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫המעט מכם כי הבדיל וגו׳‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪: -----‬‬ ‫‪T :‬‬
‫וכתיב התם )במדבר טז( המעט מכם כי הבדיל‬
‫וכתוב )דברים ‪ 0‬בעת ההיא הבדיל‬ ‫וגו‪ /‬וכתיב )דברים י( בעת ההיא הבדיל יי את‬
‫ה׳ את עזבט הלוי‪ .‬עזהרי ודאי‬ ‫שבט הלוי‪.‬דהא ודאי לית הבדלה אלא בעזבי‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫_‬ ‫״‬
‫אין הבדלה אלא בעוני במקום‬
‫קזמאל‪ .‬ואם תאמר הבדלה היא‬ ‫באתר שמאלא‪ .‬ואי תימא הבדלה בשני איהו‬
‫בעוני ודאי‪ ,‬למה הבדלה בלוי‬ ‫ודאיאמאי הבדלה בלוי דאיהו תליתאה‪.‬‬
‫‪ - . .‬ך ‪ -‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪• • • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫עוהוא עוליעוי? הבדלה צריך‬ ‫הבדלה בעזמעון אצטריך דאיהו עוני‪ .‬אלא‪,‬‬
‫בעומעוץ עוהוא עוני! אלא‪ ,‬אף‬
‫על גב ^לוי הוא עוליעוי‪ ,‬לדעת‬ ‫אף על גבדלוי איהו הליתאה‪ .‬לדעהא‬
‫יעקב היה עוני‪ ,‬ולעולם בעוני‬
‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫‪-‬ך‪-‬ך‬ ‫ן‬ ‫_‬ ‫דיעקב שני הוה‪ .‬ולעולם בשני הוה‪ ,‬ובלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ך‪ -‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬

‫הץה‪ ,‬והכל בדרך ץעור בדךך עולם‬ ‫בארה מיעזר בארה עזלים כך?( א יאות‪.‬‬
‫כראוי‪.‬‬
‫הבדל ה במוצאי עובת בין‬ ‫ה ‪ 5‬ךלה במוצאי עזבת בין אנון דעזליטין‬
‫אותם עועוולטים בימי החל‬ ‫ביומי חול לשבת‪ .‬ובד נפיק שבת‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫לעובת‪ .‬וכעויוצאת העובת‪ ,‬עולה‬

‫מגיהנים צד אחד מעין הרעה ]ם״א‬
‫סלקא מגיהנם חד סטרא מעינא בישא )ם״א‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך |‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫משחית ממןה רע[ עורוצה לעולט‬ ‫טסירא ממנא ביעא( דבעא לשלטאה בשעתא‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אומרים)תהלימע(‬
‫‪•:‬‬ ‫עויעזראל‬
‫• ‪•• T :‬‬ ‫בעועה‬
‫‪TT :‬‬ ‫דאמרין ישראל )תהלים צ( ומעשה ידינו בוננה‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫■ן‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫ומעעזה ןדינו כוננה עלינו‪ ,‬ויוצא‬

‫עלינו ונפיק מההוא דרגא דאקרי שמאלא)נ״א‬
‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬
‫מאותה דרגה עונקראת עומאל‬
‫]?!אול[‪ ,‬ורוצה להתערב בזרע ^ל‬ ‫עא‪1‬לה( ובעי לאתעךבא בזרעא דלשראל‬
‫יעזראל ולעולט על יעוראל‪.‬‬ ‫ולשלטאה עלליהו לשראל‪.‬‬
‫ויקזךאל עועוים מעעוה בהדס‬
‫דין ואומדים הבדלה‪ ,‬ונפרד‬
‫וישראל עבדי עובדא בהדס וביין ואמרי‬
‫‪.. .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪• 1------- T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫מהם‪ ,‬ומך אותו צד ונכנס‬ ‫הבדלה‪ ,‬ואתפרש מנליהו‪ ,‬ומאיך‬

‫למקומו בעואול‪ ,‬במקום עוקדת‬ ‫ההוא סטרא ועאל לדוכהיה בעזאול אתר‬
‫עוכתוב )במדבר יט(‬ ‫עום‪,‬‬
‫ועדתו ‪ T‬׳‬
‫‪T‬‬
‫_דךדו הם וכל אעור להם חיים‬
‫־ ‪:‬־‪T‬‬
‫דל^רח וסיעתיה המן דכהיב‪) ,‬במדבר יט( וירדו הם‬
‫עואולה‪ .‬והם לא יוךדים לעום עד‬ ‫ובל אשר להם חיים שאולה‪ .‬ואנון לא נחתי‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪*.• T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עועועוים יעוראל הבדלה מהם‪,‬‬ ‫המן עד דעבדי ישראל הבדלה מנהון דכתיב‪,‬‬
‫עוכתוב )שם( הבדלו מתוך העדה‬
‫וגו׳‪.‬‬
‫)במדבר יט( הבךלו מתוך העדה וגד‪.‬‬
‫ולעולם הבדלה היא בעוני‪,‬‬ ‫ולעולם הבדלה בשני דאיהו שמאלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫—‬ ‫_ ‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫^ ‪ .‬ן‬ ‫‪.‬‬

‫עוהוא עומאל בראעוית ורגז‬ ‫בשירותא ותוקפא ורוגזא דאתער‬

‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עומעורר העומאל במחלקת‪,‬‬
‫עדין ^לא עווכך במנוחה‪ ,‬ונבךא‬ ‫שמאלא במחלוקת עד לא שכיד בנייחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫*‪1*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בו גיהנם‪ .‬אז נבךאו כל אותם‬ ‫ואתברי ביה גיהנם‪ .‬כדין אתבריאו כל אנון‬
‫מלאכים עומקטתים לרבונם‬ ‫מלאכים דקטרגי למאריהון לעילא ואכיל‬
‫למעלה‪ ,‬ואכלה אותם האעו‬
‫ונעזךפו‪ ,‬וכן כל עואר אלה‬ ‫לון נורא ואתוקדו‪ .‬וכן כל עזאר אנון‬
‫עומתבטלים‪ ,‬ואין להם קיום‬ ‫דמתבנזלי ולית לון קיומא ואתאכלו בנורא‪.‬‬
‫צט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫בראשית ־ יז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫ונאכלו באעז‪ .‬כמו• זה קרח‬ ‫כגוונא ‪T‬דא‪.‬‬ ‫‪T: - :‬‬ ‫וכלא‬
‫‪T :‬‬ ‫לתהא‪.‬‬‫‪T-:‬‬ ‫>רח‬ ‫‪-1‬‬
‫כגוונא ‪T‬דא‬ ‫‪T: - :‬‬
‫למטה‪ ,‬והכל כמו זה‪.‬‬
‫יהי רקיע ‪ -‬התפעזטה התפרדות‬
‫יהי רקיע אתפעזט פעזיטו דא מן דא‪ .‬א״ל‬
‫• ‪: T :‬‬ ‫• ‪T : - :‬‬ ‫‪- | • T‬‬ ‫;•‬

‫זו מזו‪ .‬א ״ל ‪ -‬כתף ^ל ימין א ״ל‬ ‫פשיטו‬ ‫אתפעזט ‪• :‬‬

‫־‬ ‫גדול •‬ ‫א״ל ‪T‬‬ ‫ימינא ••‬
‫קטפא ‪T • T‬‬ ‫•‪T : 1‬‬
‫גדול התפ^ט התפךדות מתוף‬ ‫עזמא ‪T‬דא ••א״ל‬ ‫‪T:‬‬ ‫לאעזהלמא‬
‫—‪TT‬‬ ‫מייא‬ ‫גו — ‪T‬‬ ‫מן‬
‫• ‪1‬‬
‫המים להקזתלם ה^ם הזה א״ל‬ ‫בדא‪,‬‬ ‫דא‬ ‫פעזיטו‬ ‫בההוא‬ ‫ולאתכללא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T - : • :‬‬
‫ולהתכלל באותה התפךדות זה‬
‫בזה‪ ,‬והתפרד מאל אלהים הי״ם‪.‬‬ ‫ואתפעזט מאל אלהים הי״ם אלין אתפעזטו‬
‫אלה התפךדו והתהפכו להיות‬ ‫ואתהפכו למהוי מיין תתאין ימ״ה ההוא‬
‫מים תחתונים ימ״ה‪ ,‬אותה‬
‫פעזיטו ךאתפעזט בעזני‪ ,‬מיין עלאין הי״ם זה‬
‫התפךדות קזהתפקזט ב^ני‪ .‬מים‬
‫עליונים הי״ם‪ ,‬זה הי״ם גדול‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫••• ‪:‬‬
‫הל״ם גדול‪ .‬הי״ם מלין עלאין‪ ,‬הפוכא ךאלין‬
‫הי״ם מים עליונים• ההפך קזל‬ ‫אתוון ימ״ה מיין תתאין‪ .‬כיון דאתתקנו‬
‫האותיות האלה ימ״ה‪ ,‬מים‬
‫־ •‬ ‫׳‬

‫תחתונים‪ .‬כיון קזהתתקנו‪ ,‬נעעזו‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫עזמא ‪T‬דא‬ ‫ואתפעזט ‪T :‬‬
‫חדא ‪ : • :‬־ ־‬ ‫כללא ‪TT‬‬‫כלא ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫אתעבידו‬
‫״‪::‬־•‬

‫הכל כלל אחד והתפרד עזם זה‬ ‫בכמה דרכתי‪.‬‬

‫בכמה מקומות‪.‬‬ ‫מיין עלאין דכורין‪ .‬ומיין ההאין נוקבי‪.‬‬
‫מים עליונים זכרים‪ ,‬ומים‬
‫תחתונים נקבות‪ .‬בהחלה היו‬
‫בקךמיתא הוו מלם במלם‪ ,‬עד‬
‫מים במים‪ ,‬עד קזנפרדו‪ ,‬להכיר‬ ‫דאתפרעזו לאעזתמוךעא מלין עלאין ותהאין‪,‬‬
‫מים עליונים ותחתונים‪ ,‬זה‬ ‫דא אלהים )נ״אמייזעלאיז(‪ .‬ודא אדנ״י )נ״אמייז תתאיז(‪.‬‬
‫אלהים ]מים עאנים[‪ .‬וזה אדנ״י ]מים‬
‫תחתונים[‪ .‬וזו ה׳ עליונה וה׳‬
‫ויעע^‬
‫מה כתיב ‪------‬‬ ‫‪-‬‬ ‫תתאה‪.‬‬‫‪TT-‬‬ ‫עילאה ‪:‬וה׳‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫ודא ה׳‬ ‫‪T:‬‬

‫תחתונה‪ .‬מה כתוב? _ו‪!:‬עע^‬ ‫נטל‬ ‫‪—T‬‬

‫דא‬‫‪T‬‬
‫אתפעזטותא‬
‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‬
‫הרקיע‪.‬‬
‫‪— TT •1‬‬
‫את‬ ‫•‪*.‬‬
‫אלהים‬
‫‪:‬״‪.‬״ *‬
‫אלהים את הךקיע‪ .‬התפקזטות זו‬ ‫עזמא דא אלהים מיין עלאין‪ .‬ומיין)דף יח ע״א(‬
‫לקח עזם זה אלהים מים‬
‫עליונים‪ ,‬ומים תחתונים אדנ״י‪.‬‬
‫תתאין אדנ״י‪ .‬ועם כל זיא כיון ךאעזתלימו‬
‫ועם כל זה‪ ,‬כיון עזהעזתלמו מים‬ ‫מיין דכורין במיין נוקבין‪ ,‬עזמא דאלהים‬
‫זכרים במים נוקבים‪ ,‬עזם אלהים‬ ‫אתפ^ט בכלא‪.‬‬
‫התפעזט בכל‪.‬‬
‫ואף על גב עזהפריד בין מים‬ ‫ואף על גב ךאפריעז בין מלין עלאין‬
‫עליונים לתחתונים‪ ,‬מחלקת לא‬ ‫לתהאין‪ ,‬מחלוקת לא אתבטל עד יום‬
‫התבטלה עד יום עזליעזי‪,‬‬ ‫הליתאי ואסכים מחלוקת ואתלשב כלא‬
‫והכל‬ ‫המחלקת‪,‬‬ ‫והסכמה‬
‫התועזב במקומו כראוי‪ .‬ו ^ ל ל‬
‫בדוכהיה כךקא לאות‪ .‬ובגין מחלוקת דא אף‬
‫מחלקת זו‪ ,‬אף על פי עזהוא‬ ‫כתיב •כי טוב‬ ‫‪• :‬‬
‫קיומא ‪:‬ד ‪T :^T‬מ א ‪T‬לא‬ ‫‪T‬‬ ‫•|‬
‫־על פי דאיהו‬
‫העולם‪ ,‬לא ‪T‬כתוב •כי טוב‬
‫קיום ‪ T T‬׳‬ ‫•‪1‬‬ ‫בשני‪ ,‬דלא אשתלים עובדא‪ .‬מלין עלאין‬
‫ב^ני‪ ,‬עזלא העזתלם המעעזה‪.‬‬
‫מים עליונים ומים תחתונים היו‬ ‫ומלין ההאין הוו כחדא ולא הוו תולדין‬
‫כאחד‪ ,‬ולא היו תולדות בעולם‬ ‫בעלמא עד ךאתפרשו ואשהמודעו‪ .‬ובגין כך‬
‫עד עזנפףדו ונודעו‪ ,‬ולכן עעזו‬ ‫תולדין‪.‬‬ ‫עבדו‬
‫‪1 •T‬‬ ‫‪: T‬‬
‫תולדות‪.‬‬
‫ועם כל זה‪ ,‬אף על גב עזהבדלה‬ ‫ועם כל זיא אף על גב דהבזילה הוי בשני‬
‫היתה בעזני והמחלקת בו היתה‬ ‫אסכים‬‫‪• : -‬‬
‫תליתאי‬
‫‪•• T • :‬‬
‫הוה‪ ,‬יום‬‫׳‬ ‫‪TT‬‬
‫ומחלוקת ••ביה‬
‫*‪*.‬ו‬ ‫־ ‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫‪ -‬יוים ה^זליעזי הכ!כים ב)לל‪,‬‬ ‫בכלא דהוא עזמא ךאיגלף בגליפוי‬
‫)ם״א יהוה(‬
‫עזהוא עזם עזנחלןק בחקיקןתו‬ ‫הוה לאסהכמא מיין עלאין ומיין תתאין ה׳‬
‫]יהרה[ הו״ה להכ!כים בין מים‬
‫עליונים ומים תחתונים‪ .‬ה׳‬ ‫עלאה‪ ,‬ה׳ תתאה‪ ,‬ו׳ בינייהו‪ .‬לאעזלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫ביניהם‬
‫תחתונה‪ ,‬ר •• •• ‪•/‬‬
‫עליונה ה׳ ־ ‪ T :‬׳‬
‫‪T : •/‬‬ ‫בתרין סטרין‪ .‬וסימנא דא מי הירדן מלין‬
‫להעזלים בעזני צדדים‪ .‬וסימן זה‬ ‫עלאין לןמו נד אחד‪ .‬מלין ההאין נחתו לןמא‪.‬‬
‫מי היךדן‪ ,‬מים עליונים‪ ,‬קןמו נד‬
‫אחד‪ .‬מים תחתונים ירדו לים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‪T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ •‬ ‫‪T •/‬‬
‫ויע‪ t‬ראל אזלי באמצעיתא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ויק‪ t‬ךאל הלכו באמצע‪.‬‬ ‫חמש רקיעין כתיבי הכא וחי העולמים אזיל‬
‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫חמע‪ i‬ה ךקיעים כתוב כאן‪ ,‬וחי‬

‫העולמים הולך בהם ומנהיג‬
‫בהו ואנהיג בהו וכלהו כלילן דא‬
‫בהם‪ ,‬וכלם כלולים זה בזה‪.‬‬
‫‪••• T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪•/ T‬‬
‫בדא‪ .‬ואלמלא האי מחלולןת ךאסהכם על ידי‬
‫ואלמלא מחלקןת זו עזהסכמה‬ ‫ךאמצעיתא לא אתכלילו ולא אשתיירו )נ״א‬
‫על ידי האמצע‪ ,‬לא נכללו ולא‬
‫או^ייעת( דא בדא‪ .‬חמש מאה שנין אנון‬
‫העזתירו ]נ״א נתישח[ זה בזה‪ .‬המען‬
‫מאות קזנים הם קזעץ החיים דבק‬ ‫דאילנא ךחיי דביק בהו למעבד אבין ותולדין‬
‫בהם לעעזות פרות ותולדות‬ ‫לעלמא וכל מימוי דבראשית דנגדין‬
‫‪I‬‬ ‫‪• : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫לעולם‪ ,‬וכל מימי בראעזית‬

‫•‬ ‫‪:‬‬

‫קזעזופעים ונמקזכים מבראקזית‬

‫‪....‬‬ ‫‪■ .‬ד‬ ‫‪/‬‬ ‫■ד‬ ‫^‬
‫ואתמשכן מבראשית אתפלגו תחותוי על‬
‫נחלקו תחתיו על ידו‪ ,‬ודוד‬
‫‪• T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬
‫ידיה‪ .‬ודוד מלכא נקיט כלא ואיהו פליג‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪* T :‬‬

‫המלך לקח הכל‪ ,‬והוא חלק אחר‬ ‫לבתר דכתיב‪) ,‬שמיאלב י( ויחלק לכל העם לכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כך‪ ,‬קזכתוב)שמואל‪-‬בו( ויחלק לכל‬

‫העם לכל המון וגו׳‪ ,‬וכתוב‬
‫)תהלים קד( התן להם ילקוטון‪,‬‬
‫וכתוב)משלילא( והקם בעוד לילה‬
‫!התן טרף וגו׳‪.‬‬
‫בשעה קזמחלקת מתעוררת‬
‫מתרבה‬ ‫השמאל‪,‬‬
‫ומתחזקת שלהבת הדינים‪,‬‬
‫דצאו משם קלפות‪ ,‬תקדשו מןד‬
‫בלי לחות כלל‪ ,‬והיו זכר ונקבה‪.‬‬
‫ומהם נפךדו מינים רעים‬
‫למיניהם‪ ,‬וכאן התקיפות של‬
‫רוח הטמאה בכל אותן קלפות‬
‫חזקות‪ ,‬והם סוד הערלה‪ .‬אלה‬
‫התחזקו במינים חזקים‪ ,‬אחד‬
‫אפע״ה ואחד נח״ש‪ ,‬ושניהם‬
‫אחד‪ .‬אפעה מוליד ]לשבעים[ לשבע‬
‫שנים בחבור אחד‪ .‬חוזר הכל‬
‫לשבע שנים של נחש‪.‬‬
‫המון וגו׳ וכתיב‪) ,‬תהלים קח ההן להם ללקוטון‬
‫וכתיב‪) ,‬משלי לא( והקם בעוד לילה וההן טרף‬
‫וגו׳‪.‬‬
‫בתוקפא‬ ‫מחלוקת‬ ‫?ש;ןתא דאתער‬
‫בחזק‬ ‫ךשמאלא‪ ,‬אסגי ואתקף הורפילא‬
‫ךטיפסא ונפקו מהמן טסידין ואקרישו מןד‬
‫בלא לחותא כלל והוו ךכר ונוקבא‪ .‬ומנהון‬
‫אתפרשו זלינין בישין לזנליהו‪ ,‬והכא תקיפו‬
‫ךרוח מסאבא בכל אפון הוקפץ טסידין‪.‬‬
‫ואנון ת א ךעךלה‪ .‬אלין אהקפו בזיינין‬
‫הקיפין‪ ,‬חד אפע״ה וחד נח״ש ותרווייהו‬
‫חד‪ .‬אפעה אוליד )ם״א לעבעיז( לשבעא שנין‬
‫בחבורא חדא‪ ,‬אתהדר כלא לשבע שנין‬
‫דנחש‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כאן הוא סוד הגיהנם שנקרא‬ ‫הכא איהו רזא דגיהנם דאקרי בשבע‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪••I:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫בשבעה שמות‪ .‬ןצר הךע נקךא‬
‫בשבעה שמות‪ .‬ובכמה ךרגות‬
‫שמהן‪ .‬יצר הרע בשבע שמהן אקרי‪.‬‬
‫‪••I:‬‬ ‫•‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫התפשטה הטמאה מכאן ל ע ^ס‪,‬‬ ‫ובכמה דרגין אתפשט מסאבו מהכא לעלמא‬
‫‪T : T :‬‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫‪ : T :‬־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬
‫הא‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫בראשית ־ יח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫והבל מסוד העוימאל טוב ורע‪,‬‬ ‫וכלא מ ת א דע^מאלא‪ ,‬טב וביעז ואיהו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ ...‬ך‬ ‫ך‬

‫והוא יעזוב הע ^ס‪ .‬כאץ עזם‬ ‫ישובא דעלמא‪ .‬הכא עזמא גליפא דתמפי סרי‬
‫‪••T‬‬ ‫‪ . . .‬ך‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫ך‬
‫חקוק עזל עזמונה עעזרה אותיות‬
‫ממנה על געזמי רצון נדבה‬ ‫אתוון ממנא על גשמי רצון נדבה וברכה‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T - :‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫וברכה יעזוב עזל העולם‪.‬‬ ‫ישובא דעלמא ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ויאמר אלהים יקוו המים וגו׳‪.‬‬

‫)י״ת יהיה( ויאמר א׳לקים ל׳קןוו ה׳מלם וגו׳‬
‫בדרך קו להיות בדרך יעזרה‪,‬‬
‫עזהרי מסוד ׳טל אותה נקרה‬ ‫בארה לןו למהוי בארה מישר‪ .‬ןיהא מ ת א‬
‫ךאעזונה הכל ץצא בנסתר‪ ,‬עד‬ ‫דההיא נקודה קדמאה נפק בלא בסתימו‪ .‬עד‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T : | -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזהגיע והתכנס להיכל עליון‪,‬‬

‫ומעזם ןצא בקו ןעזר לעזאר‬
‫דמטי ואתכפיש להיכלא עלאה ומתמן נפיק‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫• —‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T T • • :‬‬ ‫‪• • T :‬‬

‫הדרגות‪ ,‬עד עזמגיע לאותו מקום‬ ‫בקו מישר לשאר דרגין‪ .‬עד דמטי לההוא‬
‫אחד עזכונס הכל בכלל עזל זכר‬ ‫אתר חד דכניש כלא בכלל דבר ונוקבא‪.‬‬
‫ונקבה‪ .‬ומיהו? חי העולמים‪.‬‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫המים עזיוצאים מלמעלה מה׳‬

‫•‬ ‫‪T 1•• :‬‬
‫ומאן איהו חי עלמין‪.‬‬
‫העליונה‪ .‬מתחת העזמים ו׳‬ ‫המים דנפקי מלעיל מאת ה׳ עלאה‪ .‬מתחת‬
‫עזמים‬
‫אחד ‪ T‬־ •‬ ‫ו״ו‪T ,‬‬‫׳‬ ‫ועל •••זה‬
‫קטנה‪ : .‬־‬
‫‪ 1:‬־ ‪T‬‬ ‫השמים ו׳ זעירא‪ .‬ועל דא ו״ו חד‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫ואחד מתחת העזמים‪ .‬אז ותראה‬
‫החתונה‪•/ .‬זה‬ ‫היבעזה‪ ,‬זו ה׳‬
‫שמלם וחד מתחת השמלם‪ .‬כדין ותראה‬
‫־ ‪T :‬‬ ‫‪ T T--‬׳‬
‫התגלה‪ ,‬וכל העזאר התכסה‪.‬‬ ‫היבשה דא ה׳ תתאה‪ .‬דא אתגלי‪ .‬וכל שאר‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-------‬‬

‫ומתוך האחרונה הזו נודע בעזכל‬ ‫אתכפי‪ .‬ומגו האי בתראה אשתמע בסוכלתנו‬
‫אחד‪,‬‬
‫מקום ‪ T •/‬׳‬ ‫אל ‪1 T‬‬ ‫עזהתכסה‪•/ .‬‬
‫אותו ‪ • •/‬־ ‪T‬‬
‫בגלל עזכאן הוא קעזר היחוד עזל‬
‫ההוא דאתכסי‪ .‬אל מקום אחד בגין ךהכא‬
‫הע ^ב העליון‪.‬‬ ‫הוא קשורא דיחודא דעלמא עלאה‪.‬‬
‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬

‫יהו״ה אחד ועזמו אחד‪ .‬עזני‬ ‫יהו״ה אחד ושמו אחד תרץ יחולין חד‬
‫העליון‬
‫העולם ‪T T‬‬ ‫‪T /• :‬‬ ‫עזל‬
‫אחד ‪1‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫יהודים‪,‬‬
‫להתוחד בדךגותיו‪ ,‬ואחד ^ל‬
‫^‬ ‫׳‬
‫דעלמא עלאה לאתיחדא בדרגוי‪ ,‬וחד‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —: — :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫להתןחד‬ ‫התחתון‬ ‫העולם‬ ‫קשורא‬

‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬
‫בדרגוי‪.‬‬
‫‪ :‬־‪:‬‬
‫לאתיחדא‬
‫‪T-:- : • :‬‬
‫תתאה‬
‫‪T T-‬‬
‫דעלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫בדךגותיו‪ .‬קעזר היחוד ^ל‬ ‫דיחודא דעלמא עלאה עד הכא איהו‪ .‬חי‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* :‬‬
‫הע^ם העליון הוא עד כאן‪ .‬חי‬
‫העולמים עזם מתבעזם‪ ,‬ונקעזר‬
‫‪T 1: • :‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך ‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬
‫עלמין תמן אתבסים ואתקשר עלמא עלאה‬
‫הע^ם העליון ביהוד עזלו‪ ,‬ץ‪5‬ן‬ ‫ביחודא דיליה‪ .‬ובגין כך אקרי מקום אחד‪.‬‬
‫הדרגות‬ ‫אחד‪T .‬כל ־ ‪T :‬‬ ‫מקום ‪T •/‬‬ ‫•נקרא ‪1 T‬‬ ‫כל דרגין וכל שייפין מתכנשין תמן והיו‬
‫וכל האיברים מתכנסים עזם‪,‬‬
‫ונהיים כלם בו אחד‪ ,‬בלי פרוד‬ ‫כלהו ביה חד בלא פירודא כלל‪ .‬ולית דרגא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫כלל‪ .‬ואין דךגה עזמתןחדת עזם‬ ‫ךאתןחדן תמן ביחוךא חד אלא האץ וביה‬
‫ביחוד אחד אלא זו‪ ,‬ובו מתכסים‬ ‫אתכסןין כלהו בארה סתים בתיאובהא חד‪.‬‬
‫כלם בדרך נסתר בהעזתוקקות‬
‫אחת‪ .‬עד כאן בדךגה זו מתוחד‬ ‫עד הכא בדרגא דא אתייחד עלמא דאתגלייא‬
‫— ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬

‫העולם הנגלה ב ע ^ס הנסתר‪.‬‬ ‫בעלמא דאתכסייא‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫העולם הנגלה מת!חד גם כן‬ ‫עלמא ךאתגלןיא את!יחד אוף הכי לתתא‪,‬‬
‫למטה‪ ,‬ועולם הנגלה הוא עולם‬
‫התחתון‪) .‬ישעיה י( ואראה את ה׳‪,‬‬ ‫ועלמא דאתגלייא איהו עלמא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T : T :‬‬

‫)שמות כד( ויךאו את אלהי יעוראל‪,‬‬ ‫דתתא״ה‪) .‬ישעיה ו( ואראה את יי )שמות כד( ויראו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫)שם יז(‬‫)במדבר יד( וכבוד ה׳ נךאה‪,‬‬ ‫)במדבר‬ ‫את אלהי לע‪ t‬ךאל )במדבר יד( וכבו־ד יי נראה‬
‫וירא כבוד ה׳‪) ,‬יחזקאל א< כמךאה‬ ‫יז( וירא כבוד יי )יחזקאל א( במראה הלן^ת וגו׳‬
‫הקןעזת וגו‪ /‬כן מךאה הניגה סביב‬
‫הוא מךאה זימות כבוד ה׳‪ .‬וזהו‬ ‫כן מראה הנגה סביב הוא מראה ךמות כבוד‬
‫סוד ותראה היבעזה‪.‬‬ ‫יי‪ .‬ודא איהו רזא ותראה היבעזה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T ----‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫••‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬

‫)שם< כמךאה הקןעזת ‪ -‬זה חי‬

‫כמראה הק^ת )יחזקאל א( זה חי עלמין‪ .‬וזהו‬
‫העולמים‪ .‬וזהו את קעזתי נתתי‬
‫‪• - T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬ן ‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪••• :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫בענן‪ ,‬זו מלכות‪ ,‬נתתי מיום‬ ‫את קקזהי נתתי בענן דא מלכות‪.‬‬
‫עזנבךא העולם‪ .‬ביום מענן‬ ‫נתתי מן יומא דאתברי עלמא‪ .‬ביומא )דףיח‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪• - T‬‬

‫כעזנךאית הקןעזת ]כשמתעורר השמאל‬

‫ע״ב( דעיבא ךאתחזי ק^ת )ךאו;‪:‬ער ?|מאלא לאו;‪:‬תר!פא(‪.‬‬
‫להתגבר[‪ ,‬מךאה דמות כבוד ה׳‬
‫מתעורר העזמאל להתגבר‪.‬‬ ‫מראה ךמות כבוד ה׳ אתער ק‪ t‬מאלא‬
‫יוצאת ךחל ות‪7‬ןעז בלךהה‪.‬‬ ‫לאתהקפא‪ .‬נפקת רחל והקש בלךתה‪.‬‬
‫מיכא״ל בצד זה‪ ,‬ךפא״ל בצד‬
‫מיכא״ל בסטרא דא‪ ,‬רפא״ל בסטרא דא‪,‬‬
‫זה‪ ,‬גבריא״ל בצד זה‪ ,‬והם‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫' ‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫• ‪• • T‬‬

‫הגונים עזנךאים באותה דמות ‪-‬‬ ‫גבריא״ל בסטרא דא‪ .‬ואנון גוונין דאתחןרן‬
‫לבן ואדם דר'ק‪.‬‬ ‫בההוא ךמות חיור וסומק דרוק‪.‬‬
‫כן מךאה הנגה סביב‪ ,‬האור‬
‫עזהתכסה בגלגול מךאה העיזי‬
‫כן מראה הנגה סביב‪ .‬נהירו ךאתכסןיא‬
‫הוא מךאה דמות כבוד ה׳‪.‬‬ ‫בגלגולא דחיזו ךעינא‪ .‬הוא מראה ךמות‬
‫היחוד‬ ‫עזהתןחדו‬ ‫הגונים‬ ‫כבוד יי‪ .‬גוונין דאתיחדא יחודא תתאה לפום‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫התחתון הם לפי יחוד עזהתוחד‬
‫יחוד עליון‪ .‬ה׳ אלהינו ה׳‪ .‬גונים‬
‫יחודא דאתיחד יחודא דלעילא‪ .‬יי אלהינו יי‪.‬‬
‫‪■.‬ך‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T------T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫נסתרים עזלא נךאים ומתקעזדים‬ ‫גוונין סתימין דלא אתחזן ואתקשרן אל‬
‫אחד‬
‫‪T‬‬ ‫אחד •יחוד‬‫‪T‬‬ ‫מקום‬
‫‪1 T‬‬ ‫אל‬ ‫מקום אחד יחודא חרא בעלאה‪ .‬גוונין‬
‫‪| • T :‬‬ ‫‪T T • :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪l T‬‬
‫בעליון‪ ,‬הגונים בקקזת למטה‬
‫להתוחד בהם‪ .‬לבן אדם דריק‬
‫בקשת לתתא לאתיחדא בהו‪ .‬חוור סומק‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T-: - :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫כמו גונים נכ!הךים‪ .‬והם יחוד‬ ‫דרוק כגוונין סתימין‪ .‬ואנון יחודא אחרא‬
‫אחר‪ ,‬סוד ועזמו אחד‪ .‬ברוך עזם‬ ‫רזא ושמו אחד‪ .‬ברוך שם כבוד מלכותו‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫כבוד מלכותו לעולם ועד ‪-‬‬
‫היחוד עזלמטה‪ .‬יחוד עליון ‪-‬‬
‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬ ‫יחודא‬
‫‪T‬‬ ‫דלתהא‪• .‬‬‫• ‪T —:‬‬ ‫יחודא‬
‫‪T‬‬ ‫ועד •‬
‫לעולם ‪VT‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫)דברים י( עזמע יע‪ 1‬ךאל יהו״ה‬ ‫)דברים ו( שמע ישראל יהו״ה אלהינו יהו״ה‬
‫אלהינו יהו״ה אחד‪ .‬זה כנגד זה‪.‬‬ ‫אחד‪ .‬דא לקביל דא‪ .‬יקוו מדירו דקו‬
‫‪— :‬ן‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪lT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• lT :T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬
‫יקוו ‪ -‬מדידות עזל קו ומדה‪ .‬כאן‬
‫עזעז הבות‪ ,‬וכאן עזעז הבות‪.‬‬
‫ומשחתא‪ .‬הכא שית תיבין‪ .‬והכא שית היבין‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫מךידת הניצוץ החזק‪ ,‬עזכתוב‬ ‫משחתא בוצינא דקרדינותא דבתיב‪) ,‬ישעיה מ(‬
‫^‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫)ישעיה מ( מי מדד בעזעלו מים‪.‬‬ ‫מי מדד בשעלו מים‪ .‬ודא איהו‬
‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- T‬‬
‫וזהו יקוו המים‪ .‬כאן עזעור עזל‬
‫יוצר העולמות יו״ד ה״א וא״ו‬ ‫יקוו המים‪ .‬הבא שעורא דיוצר עלמין יו״ד‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪- .‬ך|‬

‫ה״א‪ .‬קדו״עז קדו״עז קדו״ען ‪-‬‬ ‫ה״א וא״ו ה״א‪ ,‬קדו״ש קדו״ש קדו״ש זיא‬
‫זהו יקוו המים‪ .‬ה׳ צבאות ‪ -‬זהו‬ ‫איהו יקוו המים‪ .‬יי צבאות‪ .‬דא איהו אל‬
‫‪,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫— —■‬ ‫• ‪|T‬‬
‫אל מקום אחד בסוד ^ל עזם זה‪.‬‬
‫מלא כל הארץ כבודו ‪ -‬זה‬ ‫מקום אחד ברזא דשמא דא‪ .‬מלא כל הארץ‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‪T•.‬‬ ‫״‪1 *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬

‫ותראה היבעזה‪ .‬סוד חקיקת עזם‬ ‫רזא‬ ‫היבשה‪.‬‬ ‫ותראה‬ ‫דא‬ ‫כבודו‪.‬‬
‫הג‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬יח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫היחוד כוז״ו במוכס״ז כוז״ו‪.‬‬ ‫דיחודא כוז״ו במוכס״ז כוז״ו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫עזמא ‪• :‬‬ ‫גליפא ‪T :‬‬ ‫‪T • :‬‬
‫תךשא הארץ זיעזא עע‪ 1‬ב וגו׳‪,‬‬
‫כאץ הוציאה בח באותם מים‬
‫תךשא הארץ דשא עשב וגו׳ השתא אפילןת‬
‫שהתכנסו למקום אחד ועזופעים‬ ‫חילא באנון מיין דאתכנשו לאתר חד‬
‫בתוכו תוך טמירות נסהרת‪,‬‬ ‫ונגךין בגוויה גו טמירו סתימאה‪ .‬ונפקין‬
‫ויוצאים בתוכו נזמיךים עליונים‬
‫אותם ‪:‬בני‬
‫בגויה טמידין עלאין וחיילין לןדיעזין‪ .‬די כל‬
‫שכל ‪T‬‬ ‫קדושים‪T ,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫וצבאות ‪T‬‬
‫‪:1 :‬‬
‫האמונה מתקנים אותם בתקון‬ ‫אפון בני מהימנותא מתקנן לון בתקונא‬
‫האמונה באותה עבודת ובונם‪.‬‬ ‫דמאריהון‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫•• ‪T T‬‬
‫פולחנא‬‫‪1 :‬‬
‫בההיא‬ ‫‪ :‬־ •‬
‫דמהימנותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫וזה סוד «הליט קד( מצמיח חציר‬
‫לבהמה וגו׳‪ .‬זו בהמה שרובצת‬
‫לבהמה ‪:‬וגו׳‬ ‫‪T••:-‬‬
‫ורזא ‪T‬דא )תהלים קח מצמיח חציר‬ ‫‪7 7 :‬‬

‫על אלף הדים‪ ,‬ומגדלים לה בכל‬ ‫דא בהמה דרביעאה על אלף טורין‬
‫הזה‪,‬‬
‫׳‬ ‫וחציר ־‬
‫חציר‪• T : ,‬‬
‫׳‬ ‫יום אותו ‪• T‬‬ ‫וחציר‬
‫‪• T:‬‬
‫חציר‪.‬‬ ‫‪•T‬‬
‫יומא —ההוא‬ ‫‪T‬‬
‫בכל‬
‫‪T:‬‬
‫ומגדלין| ‪T‬לה‬
‫‪• : —:‬‬
‫אותם מלאכים שליטים לפי‬
‫שעה שנבךאו בשני ועומדים‬
‫דא אפון מלאכין שליטין לפום שעתא‬
‫למאכל של חבהמה חזו‪ .‬בגלל‬ ‫ךאתבריאו בשני וקןימין למיכלא ךהאי‬
‫שץש אש אוכלת אש‪.‬‬ ‫אשא‪.‬‬ ‫אכלא‬ ‫אשא‬ ‫דאית‬ ‫בהמה‪ .‬בגין‬
‫•‪T *.‬‬ ‫•‪T : *.‬‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫‪* : 1 * :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ועשב לעבודת האךם ‪ -‬עשב זה‬
‫האופנים האלה וחיות וכרובים‪,‬‬
‫ועשב לעבודת האךם עשב דא אלין אופפין‬
‫שכלם מתקנים תוך הקוניהם‬ ‫וחיות וכרובים‪ .‬דכלהו מתקנן גו‬
‫ועוכ!דים לחתתקן בשעה שבני‬ ‫הקונליהו וקןימין לאתהקנא בשעתא לבני‬
‫אדם באים לעבודת ובונם‬
‫בקךבניהם ובתפלה‪ ,‬שזוהי‬ ‫נשא אתלין לפולחנא דמאריהון בקךבניהון‬
‫עבודת האדם‪ .‬ועשב זה מזמן‬ ‫ועשב ‪T‬דא‬ ‫‪*. • • • :‬‬
‫האדם‪.‬‬
‫‪TT T‬‬
‫עבודת‬
‫‪— —:‬‬
‫דדא •איהו‬ ‫‪T :‬‬
‫ובצלותא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫ומוכן לעבודת האדם להתתקן‬ ‫אזדמן ואתעתד לעבודת האדם לאתהקנא‬
‫בתקונו כראוי‪ .‬וכשהם מתהקנים‬
‫באותה עבודת האךםי אחר כך‬ ‫בתקוניה כךקא יאות‪ .‬וכד אפון מתתקנן‬
‫יוצאים מהם מזונות וטרף‬ ‫נפקי‬
‫מפייהו ‪|••:T‬‬ ‫לבתר •־‪:‬‬ ‫האדם‪TT: ,‬‬
‫עבודת ‪ TTT‬׳‬ ‫‪-‬‬ ‫בההיא‬‫‪:‬־•‬
‫להוציא‬
‫•‬ ‫שכתוב )שם( ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫לעולם‪,‬׳‬
‫‪T T‬‬ ‫מזוני וטרפין לעלמא ךכתיב )תהליםקד( להוציא‬
‫לחם מן הארץ‪ .‬וזהו עשב מזויע‬
‫ז‪.‬רע‪ ,‬שהוי חציר לא מזויע זרע‪,‬‬ ‫לחם מן הארץ‪ .‬ודא איהו עשב מזריע ז_רע‪,‬‬
‫אלא מזדמן למאכל של אש‬ ‫אזדמן‬
‫‪T‬‬ ‫אלא— ‪. .‬‬ ‫זרע *איהו •‪—1 *.‬‬ ‫מזריע *‪*.‬־‬
‫־‬ ‫לא ־‬ ‫חציר ‪T‬‬ ‫דהא ‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫קדושה‪ ,‬ועשב לתקון העולם‪.‬‬ ‫לתקונא‬ ‫ועשב‬ ‫קדישא‪.‬‬ ‫דאשא‬ ‫למיכלא‬
‫‪T 1 • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T *.• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫ןכל זה להוציא לחם מן הארץ‪.‬‬
‫כל התקונים של בני האדם‬ ‫דעלמא‪.‬‬
‫‪T : T :‬‬

‫שמתקנים את עשב הארץ חזה‪,‬‬ ‫וכל דא להוציא לחם מן הארץ‪ .‬כל הקונין‬
‫שעבודתם לובונם לספק על ןדם‬ ‫להאי עשב‬ ‫מתקנא‬ ‫דקא‬ ‫נשא‬ ‫•דבני‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪Tl: - :‬‬ ‫‪lT :‬‬ ‫‪T T‬‬
‫מאותה ארץ טרף ומזונות‬
‫לעולם חזה ולהתבוך בני אדם‬ ‫ארץ‪ .‬ךפולחנא דלהון למאריהון לספקא על‬
‫מברכות של מעלה‪.‬‬ ‫לדיהון מההיא ארץ טרפי ומזוני להאי עלמא‬
‫עץ פוי עשה פ ו י ־ ד ת ה על‬ ‫ולאתברכא בני נשא מברכן דלעיל )^עילא(‪.‬‬
‫ד ת ה‪ ,‬זכר ונקבה‪ .‬כמו שעץ פוי‬
‫מוציא פח של עץ עשה פוי‪ ,‬גם‬ ‫עץ פרי עושה פרי‪ .‬דרגא על דרגא ךכר‬
‫כאן הוא מוציא‪ ,‬ומיהו? אלה‬ ‫ונוקבא‪ .‬כמה ךעץ פרי אפיק חילא ךעץ‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬ ‫קד‬
‫אותם כרובים ותמרוית‪ .‬מה ז‪-‬ה‬ ‫עו^ה פרי‪ ,‬אוף הכא אפיק איהו‪ .‬ומאן איהו‬
‫המרות? אלה אותם לעולים‬ ‫אלין אנון כרובים ותמרות‪ .‬מאי תמרות‪.‬‬
‫בעעזץ הקןךבץ ומתתקןנים יחד‬
‫עמו ומעמידים ]ונקראים[ המרות‬ ‫אלין אנון דסלקי בתננא ךקךבנא‪ ,‬ומתהקני‬
‫עעזץ‪ ,‬וכלם קןימים בתקוניהם‬ ‫בהדיה ואקמן )נ״א וארןתן( המרות עקזן‪ .‬וכלהו‬
‫לעבודת האדם‪ ,‬מה עזלא ‪7‬ןןם כן‬ ‫קןימין בתקונליהו לעבודת האדם‪ ,‬מה ךלא‬
‫החציר‪ ,‬עהרי מוכן למאכל‪,‬‬
‫הנה ‪T‬נא ‪:‬בהמות‬‫׳‪:‬צכתוב )איוב מ( • ••‬
‫‪T •/‬‬
‫קיימא כן חציר ןיהא אתעתד למיכל דכתיב‪,‬‬
‫אעזר עע‪1‬יתי עמך חציר כבקןר‬ ‫)אייבמ( הנה נא בהמות אעזר עע^יתי עמך חציר‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך ‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ :‬־ •‪*,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ••‬

‫יאכל‪.‬‬ ‫יאכל‪.‬‬ ‫כבקר‬

‫עץ פךי עקזה פךי ‪ -‬דמות זכר‬ ‫‪-‬‬ ‫‪lTT :‬‬
‫אדם‪,‬‬
‫פניהם ‪:‬פני ‪ TT‬׳‬
‫ודמות ‪•••••:‬‬ ‫ונקבה‪: .‬‬
‫‪T1•• :‬‬
‫עץ פרי עו>|ה פרי דיוקנא ךכר ונוקבא‪.‬‬
‫אלה אינם כאותם כרובים‪ .‬אלה‬ ‫וךמות פניהם פני אדם‪ .‬אלין לאו אנון‬
‫פנים גדולות בךמות חתומה‪.‬‬
‫כרובים‪ ,‬פנים קטנות כמו‬
‫כאנון כרובים‪ .‬אלין אפי רברבן בליקנא‬
‫תינוקות‪ .‬פני אדם‪ ,‬כל הדמיות‬ ‫חתימא‪ .‬כרובים אפי זוטרי כרביין‪ .‬פני אדם‬
‫■ך■ך‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_.‬‬

‫כלולות בהם‪ .‬בגלל קזהם פנים‬ ‫כל )וי!( דיוקנין כלילן בהו‪ .‬בגין דאנון אפין‬
‫גדולות ומצטיוים בהם ציורים‬
‫חקוקים כמו חקיקות עזם‬
‫רברבין ומצטלילין בהו ציורין גליפין כגלופי‬
‫המפדקז באךבעת צךדי העולם‪,‬‬ ‫שמא מפרש בארבע סטלי לעלמא מזר״ ח‬
‫מזר״ח מעך״ב צפו״ן ודרו״ם‪.‬‬ ‫ודרו״ם‪.‬‬
‫צפו״ן ‪T :‬‬
‫‪1‬‬ ‫מער״ב ‪T‬‬
‫‪T-: -‬‬
‫מיכא״ל רוקזם דעזום לצד‬
‫הפנים מסתכלים‬ ‫וכל‬
‫מיכא״ל רשים רשימו לצד דרום‪ .‬וכל אנפין‬
‫דרום‪T : ,‬‬
‫‪■.‬ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬ ‫‪ . .‬ן ‪. .‬‬
‫־‪•T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫אליו‪ .‬פני אד״ם‪ ,‬פני ארי״ה‪ ,‬פני‬
‫‪.. .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫•‬
‫מסהכלין לגביה‪ .‬פני אד״ם פני‬
‫קזו״ר‪ ,‬פני נקז״ר‪ .‬אךם הוא זכר‬ ‫את״ה פני שו״ר פני נש״ר‪ .‬אדם איהו לכר‬
‫אדם ‪ T‬פרט‬ ‫נקרא‬
‫ונקבה‪: ,‬ולא • ‪TT|:‬‬
‫‪T:‬‬
‫לאלה‪ .‬מצטירים ציורים קזל רכב‬
‫‪ T1•• :‬׳‬
‫ונוקבא‪ ,‬ולא אלןדי אדם בר הני ומניה‬
‫אלהים רבותים‪ ,‬קזכתוב)תהליםסח(‬ ‫אצטלירן ציורין דלכב ^ הי ם רבותים לכתיב‪,‬‬
‫רכב אלהים רבותים אלפי קזנאן‪.‬‬ ‫)תהלים סח( רכב ^ הי ם רבותלם אלפי שנאן‪.‬‬
‫טנאן כלל קזל כל הציורים‪,‬‬
‫^ ״ ר נקז״ר אךן״ה‪ .‬ן׳ זהו אךם‪,‬‬ ‫שנאן כללא לכלהו ציולין שו״ר נש״ר‬
‫התפעזטות ^נכללה כאחד בסוד‬ ‫ארי״ה‪ .‬ך דא איהו אדם )דף יט ע״א(‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬

‫זכר ונקבה‪ .‬וכל האלפים‬ ‫פשיטו לאתכליל כחדא ב ת א לכר ונוקבא‪,‬‬

‫ורבבות‪ ,‬כלם יוצאים מהסוד‬
‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הזה קזנא״ן‪ .‬ומהדמיות הללו‬

‫‪.‬״• ‪T‬‬
‫נפךרים כל אחד ואחד בצדיהם‬
‫כמו קזראוי להם‪.‬‬
‫ואלה הם קזמקזלבים אחד‬
‫באחד‪ ,‬וכלולים אחד באחד‪,‬‬
‫להיות כל אחד ואחד כלול‬
‫בחברו‪ .‬קזו״ר נקז״ר אךן״ה‬
‫אך׳ם מתנהגים בסוד ^ל‬
‫אךבעה קומות חקוקים עולים‬
‫להתנהג ולהסתכל‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬
‫וכלהו אלפין ורבבן כלהו‪ .‬נפקי מח‪3‬י רזא‬
‫שנא״ן‪ .‬ומהני ליוקנין מתפרשין כל חד וחד‬
‫בסטרליהו כמה לאתחזי לון‪.‬‬
‫ואלין אנון דקא משלבן חד בחד וכליל חד‬
‫בחד למהוי כל חד וחד כלילן‬
‫בחבליה‪ ,‬שו״ר נש״ר ארל״ה אדם אתנהגן‬
‫ב ת א לארבע שמהן גליפאן סלקין לאתנהגא‬
‫ולאסהכלא‪.‬‬
‫הה‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬יט ןן״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫עולה להתנהג ולהסתכל עזור‬ ‫סליק לאתנהגא ולאסהכלא עזור לאנפי‬
‫אל פני אדם‪ .‬ע ^ ה עזם אחד‬ ‫מתעטרא‬ ‫עזמא —חד‬ ‫אדם‪ .‬סליק‬
‫• ‪T : —:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪| • T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫מתעטר מחקןק בסוד עזל עזני‬
‫גונים‪ ,‬והוא א״ל‪ .‬אז חוזר‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T:‬‬
‫מחקקא ברזא דתרין גוונין ואיהו א״ל‪ .‬כלין‬
‫לאחור‪ ,‬והכסא חו?ןק וגולף‬ ‫אתהזיר לאחו־רא וכורסיה חקיק וגליף ליה‪.‬‬
‫אותו‪ ,‬ונךעזם להתנהג בסוד‬ ‫דעזמא ‪T‬דא‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫ברזא •‬
‫ואתרעזים לאתנהגא ‪T T :‬‬
‫העזם הזה‪.‬‬
‫עולה להתנהג ולהסתכל נעזר‬ ‫סליק לאתנהגא ולאסהכלא נ^ר לאנפי‬
‫אל פני האדם‪ .‬עולה עזם אחר‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪TT T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מתעטרא‬
‫• ‪T: - :‬‬ ‫אחרא‬
‫‪T-: -‬‬ ‫עזמא‬‫‪T :‬‬ ‫סליק‬
‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫אדם‪.‬‬‫‪TT‬‬
‫מתעטר מחקןק בסוד עזל עזני‬
‫פנים גונים להיות מואר ולעלות‬
‫מחקקא ב ת א ךתרץ אנפץ גוונין לאתנהרא‬
‫בע^ה בעטור עזלמעלה‪ ,‬והוא‬ ‫ולאסתלקא בסליקו בעטורא דלעילא ואיהו‬
‫גדול‪ .‬אז חוזר לאחור‪ ,‬והכסא‬
‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫גדול‪ .‬כדין אתהדר לאחורא וכורסיה חקיק‬
‫חו?ןק וגולף אותו‪ ,‬ונךעזם‬
‫להתנהג בסוד העזם הזה‪.‬‬
‫דעזמא‬
‫ברזא • ‪T :‬‬ ‫לאתנהגא ‪T T:‬‬
‫ואתרעזים ‪T - : • :‬‬ ‫ליה ‪• : : • :‬‬‫וגליף ••‬
‫‪1 • T :‬‬

‫עולה להתנהג ולהסתכל אךוה‬ ‫‪T‬דא‪.‬‬

‫אל פני אדם‪ .‬עולה עזם אחר‬ ‫סליק לאתנהגא ולאסהכלא אריה לאנפי‬
‫מתעטר מתחקןק בסוד עזל עזני‬
‫פנים גונים להתחזק ולהתיעזר‬
‫מתעטרא‬
‫• ‪T: —:‬‬
‫אחרא‬
‫— ‪T—:‬‬
‫עזמא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬
‫סליק‬
‫‪• T‬‬
‫אדם‪.‬‬‫‪TT‬‬

‫בתקף‪ ,‬והוא גבור‪ .‬אז חוזר‬ ‫מתחקקא ברזא ךתךין אנפין גוונין‬
‫לאחור‪ ,‬והכסא חוקק וגולף‬ ‫לאתהקפא ולאת!עזךא בתוקפא ואיהו גבור‪.‬‬
‫אותו‪ ,‬ונךעזם להתנהג בסוד‬
‫העזם הזה‪.‬‬
‫כדין אתהדר לאחורא וכורסיה חקיק וגליף‬
‫אד״ם מסתכל בכלם‪ ,‬וכלם‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ן ■ן‬
‫דעזמא ‪T‬דא‪.‬‬
‫• ‪T :‬‬
‫ברזא‬
‫‪T T:‬‬
‫לאתנהגא‬
‫‪T —: —: • :‬‬
‫ואתרעזים‬
‫‪* :: * :‬‬
‫ליה‬
‫עולים ומסתכלים בו‪ .‬אז כלם‬ ‫וכלהו סלקין‬ ‫בכלהו‬ ‫אד״ם אסתכל‬
‫הצטירו בחקיקתם בציור זה‬
‫בסוד עזם אחד עזנקרא נורא‪ .‬ואז‬ ‫ומסתכלין כיה‪ .‬כדין כלהו אצטיירו‬
‫כתוב עליהם )יחזקאל א< וךמות‬ ‫דעזמא ‪-‬חד‬ ‫• ‪T :‬‬
‫בציורא ‪T‬דא ‪:‬ב‪T‬ת‪ T‬א‬ ‫‪T • :‬‬
‫בגלופייהו‬ ‫‪•:‬‬
‫פניהם פני אדם‪ .‬כלם כלולים‬ ‫דאקרי נורא‪ .‬וכדין כתיב עלייהו )יחזקאל א(‬
‫בדמות הזו‪ .‬והדמות הזו כ ץ ל ת‬
‫אותם‪.‬‬ ‫ולמות פניהם פני אדם‪ ,‬כלהו כלילן בהאי‬
‫ועל סוד זה נקרא הקדועז ברוך‬ ‫דיוקנא‪ .‬והאי דיוקנא כליל לון‪.‬‬
‫הוא )נחמיה ט( האל הגדול הגבור‬ ‫ועל ת א לא אקרי קלשא בריך הוא )נחמיה ט(‬
‫והנוךא‪^ .‬הרי העזמות הללו‬
‫חקוקים הם למעלה בסוד‬ ‫שמהן‬
‫‪|TT:‬‬
‫דהא‬‫‪T:‬‬
‫והנורא‪.‬‬
‫‪T —:‬‬
‫הגבור‬ ‫— •‬
‫הגדול‬‫—‪T‬‬
‫האל‬
‫‪••T‬‬
‫כלולה‬ ‫העליונח‪,‬‬ ‫המךכבח‬ ‫אלין גליפין אנון לעיל )לעילא( ברזא דרתיכא‬
‫באךבע אותיות יהו״ה‪ ,‬עזהוא‬ ‫עלאה‪ ,‬כלילא בארבע אתוון יהו״ה לאיהו‬
‫העזם עזכולל הכל‪ .‬דמיות האלה‬
‫מחקקות וגלופות בכסא‪ ,‬והכסא‬ ‫עזמא לכליל כלא‪ .‬דיוקנין אלין מחקקן‬
‫חקוק מרקם בהם‪ ,‬אחד לומין‬ ‫גליפן בכורסןיא‪ .‬וכורסןיא גליפא מרקמא‬
‫ואחד לעזמאל ואחד ליפנים‬ ‫"לקמא‬ ‫וחד‬ ‫לשמאלא‬ ‫וחד‬ ‫לימינא‬ ‫‪:‬בהו —חד‬
‫‪T| —:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T•T:‬‬
‫ואחד לאחור‪ ,‬רעזום בארבעת‬
‫צדדי העולם‪.‬‬ ‫דעלמא‪.‬‬
‫‪T : T : I‬‬
‫בארבע סטרין‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־‬
‫רשימא‬
‫‪T • :‬‬
‫לאחורא‬
‫‪T‬‬
‫וחד‬
‫הכפ א‪ ,‬כעזהוא ע ^ה‪ ,‬רעזום‬ ‫כרסייא כד סלקא לעזימא בארבע דיוקנין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬ ‫קו‬
‫אלין‪ ,‬אלין ארבע עזמהן עלאין נטלין באךבע הדמיות הללו‪ .‬אךבעה‬
‫העזמות העליונים הללו לוקחים‬
‫להאי כרסןיא‪ ,‬וכרסןיא אתכליל בהו עד‬
‫את הכסא הזה‪ ,‬והכסא נכלל‬
‫ךנ?ןטא ול?ןטא נפעזין וענוגין ךכסופין‪ .‬בהם‪ ,‬עד עזלוקח ולוקט נפעזות‬
‫כיון ךנ?ןטא ול?ןטא אפון ענוגין וכסופין‪ ,‬וענוגים ^ל כסופים‪ .‬כיון‬
‫עזלוקח ולוקט אותם ענוגים‬
‫וכסופים‪ ,‬יורד מלא כמו עץ‬
‫לכל‬
‫‪T :‬‬
‫ענפין‬
‫־ ‪1 • :‬‬
‫דמלייא‬
‫‪T : — :‬‬
‫כאילנא‬
‫‪T T •:‬‬
‫מלייא‪,‬‬
‫׳‬ ‫— ‪T :‬‬
‫נחתא‬
‫‪T —:T‬‬

‫סטר ומלי אבין )איביז(‪ .‬כיון דנהתי )דנסתא( קזמלא ענפים לכל צד ומלא‬
‫מצטיירין פרות‪ .‬כיון עזהוא יורד‪ ,‬יוצאים‬ ‫נפקי אלין ארבע דיוקנין‬
‫אךבע הדמיות הללו מצןדים‬
‫חקוקים מאירים‬ ‫בציורליהו גליפן מנהרין נציצין מלהטין‪ .‬בציוריהם‬
‫ואנון זרעין זרעא על עלמא‪ ,‬כדין אתלןדי‪ ,‬נוצצים מלהטים‪ ,‬והם זוךעים‬
‫עשב מזריע זרע‪ ,‬עשב זיאפון זרעין זרעא זרע על העולם‪ ,‬ואז נקרא עעזב‬
‫מזריע זרע‪ ,‬העעזב קזהם זוךעים‬
‫זרע על העולם‪.‬‬ ‫עלמא‪.‬‬
‫‪T : T‬‬
‫—על‬
‫עזיוצאת דמות אדם‬ ‫נפקא )כיח( דיוקנא ךאדם דכליל כל דיוקנין‪ .‬כיון‬
‫עזכוללת כל הדמיות‪ ,‬אז כתוב‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬

‫עץ פרי עעוה פרי למינו אקזר‬

‫‪T‬‬ ‫••• ‪•/‬‬
‫כדין כתיב עץ פרי עושה פרי למינו‪.‬‬
‫אשר זרעו בו על הארץ‪ .‬לא אפיק זרעא אלא !רעו בו על הארץ‪ .‬לא מוציא‬
‫לתועלתא‪ .‬על הארץ אשר זרעו בו דייקא‪ .‬זרע אלא לתועלת‪ ,‬דוקא על‬
‫הארץ אקזר!רעו בו‪ .‬מכאן עזאין‬
‫רעזות לבן אדם להוציא זרע‬
‫מכאן דלית ךשו לבר נש לאפקא זרעא מפיה‬
‫עזל‬
‫החציר ]סוד[ ‪•/‬‬
‫לבטלה‪• T •/ .‬‬
‫־‪TT‬‬ ‫דהכא ‪T‬לאו •איהו •ממנו‬ ‫‪TT:‬‬
‫הציר )נ״א‪.‬ח?א()חא(‬ ‫‪•T‬‬
‫לבטלא‪.‬‬
‫‪T T —:‬‬
‫מזריע זרע‪ .‬ובגין כך אתבטל ולא קיימא כאן אינו מץריע זרע‪ ,‬ולכן‬
‫התבטל ולא עומד בקיומו כמו‬
‫בקיומא כהני אחרנין‪ ,‬דלית ליה דיוקנא האחרים האלה‪ ,‬עזאין לו דמות‬
‫כלל‪ .‬להצטיר ולהחקק בךמות וציור‬ ‫וציורא ‪T :‬‬
‫בדיוקנא ‪T • :‬‬‫‪Tl:‬‬ ‫ולאתגלפא ‪• :‬‬
‫‪T T : : • :‬‬ ‫לאצטיירא‬
‫אלא אתחזון ולא אתחזון‪ .‬כל אפון דלא כלל‪ .‬אלא נראים ולא נראים‪ .‬כל‬
‫אותם ^לא הצטירו בציור‬
‫אצטיירו בציורא ידיוקנא לית לון קיומא‪ .‬וךמות‪ ,‬אין להם קיום‪ .‬עומדים‬
‫קיימי לפום שעתא ואתאכילו באשא ךאכלא לפי קזעה ונאכלים באעז אוכלת‬
‫אעז‪ ,‬וחוןרים כמו ק'ךם וכן בכל‬
‫יום‪.‬‬
‫אשא ומהדרין כמךלקדמין וכן בכל יומא‪.‬‬
‫ולא בן אדם למטה ןעז לו דמות‬ ‫וציורא‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫דיוקנא ‪T • :‬‬‫‪Tl:‬‬ ‫ליה •‬ ‫אית ••‬ ‫לתתא •‬ ‫נש ‪T - :‬‬ ‫בר ‪T‬‬
‫איהו בקיומא כגוונא דהני דלעילא‪ .‬וציור‪ ,‬ואינו בקיום כמו עזל אלה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫‪T :- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1• :‬‬
‫עזלמעלה‪ .‬ציור ודמות עזלמעלה‬
‫ציורא וליוקנא דלעיל )ר?לא(‪ .‬מצטיירין מצטירים בציוריהם כמו עזהיו‬
‫בציוריהון כמה להויין בלא מלבושא אחרא בלי מלבועז אחר להצטיר‪ ,‬ולכן‬
‫אדם‬‫הציור עזל ‪TT‬‬
‫תמיד‪• - .‬‬
‫בקיום ‪• T‬‬
‫הם ‪1• :‬‬ ‫לאצטיירא‪ .‬ובגין כך אפון בקיומא תדיר‪.‬‬
‫למטה‪ ,‬מצטירים בציוריהם‬
‫בציורייהו במלבועז ולא בגון אחר‪ .‬ולכן‬ ‫מצטיירין ‪ •:‬־ ‪:‬‬
‫‪T—:‬‬ ‫ציורא דאדם ‪T‬לתתא‪TT:‬‬ ‫‪1‬‬
‫במלבושא ולא כגוונא )בגוינא( אחרא‪ ,‬ובגין כך עומדים בקיום ^ל ןמן ועדן‪,‬‬
‫ובכל לילה ולילה מתפעזט רוח‬
‫מ ה מ ל בו עז הז ה ו עו ל ה ]למעלה[‪ .‬וא‪ 1‬ת ה אעז א‪ 1‬כ ל ת‪ ,‬א‪ 1‬כ ל ת אותו‪ .‬ואחר כך חוץרים כמו מקדם‬
‫הז‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬יט ןן״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫ומצטירים בלבועזיהם‪ ,‬ולכן אין‬‫לןיימין בקיומא זמן ו עיר ובכל ליליא‬
‫להם עמידה כמו הזימיות הללו‬ ‫וליל^א מתפ^ט רוחא מהאי מלכועזא‬
‫עזלמעלה‪ ,‬ועל זה כתוב )איכה ג(‬
‫עזהם‬
‫אדם ‪•• •/‬‬‫לבקדים‪: ,‬בני ‪TT‬‬
‫׳‬
‫אכיל‬ ‫דאכלא‬
‫חדעזים ־ ‪•|T :‬‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T : T :‬‬
‫‪:‬־‪• T‬‬
‫אעזא‬
‫•‪T *.‬‬
‫וההוא‬‫‪ :‬־‬
‫וסלקא )לעלא(‪.‬‬ ‫‪lT : T :‬‬
‫חדעזים בכל יום ויום‪ .‬מה הטעם‬‫ליה‪ .‬ובתר אתהזיר כמלקדמין ומצטיירין‬
‫רבה אמונתף? רבה היא ולא‬ ‫בלבועזייהו‪ .‬ובגין כך לית לון קיומא כאנון‬
‫קטנה•‬ ‫״‬
‫רבה אמונתף‪ ,‬ודאי גדולה‪,‬‬ ‫דיוקנין דלעיל‪ .‬ו ^ דא כתיב‪) ,‬איכה ״ חדשים‬
‫יומא‬
‫עזיכולה לקןחוז י‪ 1‬ל ?‪3‬י העולם‬ ‫‪T‬‬
‫בכל‬
‫‪T :‬‬
‫חדשים‬ ‫‪• T-: 1‬‬
‫דאנון‬ ‫‪• :‬‬
‫נשא‬
‫‪T T‬‬
‫לבקרים‪: .‬בני‬ ‫‪•|T : -‬‬
‫עליונה‬ ‫בתוכה‬ ‫ולהכלילם‬
‫ויומא‪) .‬דף יט ע״□ מאי טעמא‪ ,‬רבה אמונתך‪,‬‬
‫ורב הוא‬ ‫מקום ‪T‬גדול ‪- :‬‬ ‫ותחתונה‪1 T .‬‬
‫‪T : - :‬‬
‫עזכולל הכל ולא מתמלא יותר‪,‬‬ ‫זעירא‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫וילא‬‫‪T :‬‬
‫רבה •איהו‬ ‫— ‪T‬‬
‫וסוד זה ‪) -‬קהלת א< כל הנחלים‬‫לנטלא ‪T‬כל‬‫‪T : —:‬‬
‫דיכלא‬
‫‪T :T :‬‬
‫רבה‬ ‫— ‪T‬‬
‫ודאי‬ ‫רבה ‪:‬״‪.‬״אמונתך‬
‫‪T — 1 *.• T‬‬ ‫־ ‪7‬‬
‫הולכים אל הןם ‪1‬הןם איננו מלא‬‫עלאה‬ ‫בגווה‬ ‫לון‬ ‫ולאכללא‬ ‫עלמא‬ ‫בני‬
‫•‪TT‬‬ ‫‪T- : l‬‬ ‫‪T T : - :‬‬ ‫‪T: -‬‬
‫וגו׳‪ .‬הולכים לןם‪ ,‬והןם לוקח‬
‫בתוכו‪: ,‬ולא‬
‫׳‬ ‫אותם ‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ותהאה‪ .‬אתר רב וסגי איהו ךכליל כלא ולא‬
‫אותם ‪:‬ואוכל‬ ‫‪T‬‬
‫מתמלא‪ .‬אהד כך הוא מוציא‬ ‫הנחלים‬
‫‪• T:-‬‬
‫יהיר‪: .‬ו‪T‬ת‪ T‬א ‪T‬דא >קהלתא( ‪T‬כל‬ ‫‪•-‬‬
‫אתמלייא‬
‫• ‪T : - :‬‬
‫אותם כמו מקדם והולכים‪ ,‬ו ^לל‬
‫זה רבה אמונתך‪.‬‬
‫הולכים אל הןם והןם איננו מלא וגד אזלי‬
‫ביום זה כתוב כי טוב כי טוב‬ ‫לגבי ןמא דמא נטיל לון ואכיל לון בגויה‬
‫פעמים‪ .‬בגלל קזיום הזה אחוז‬ ‫ולא אתמלןיא‪ .‬ובתר אפיק לון כמלקדמין‬
‫לקזני צךדים ומפריד מחלקת‪,‬‬
‫אמר לצד זה כי טוב ולצד זה כי‬
‫ואזלי‪ .‬ובגין דא רבה אמונתך‪.‬‬
‫?יומא דא כתיב כי טוב כי טוב הרי זמני‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬ומסכים ביניהם‪ .‬ולכן ועז בו‬
‫פעמים ויאמר ויאמר‪ .‬כאן הסוד‬ ‫בגין דיומא דא אחיד לתרין סטרין‬
‫קזל עזם קזל אךבע אותיות חקיקה‬
‫מחוקקת עולה לקזתים עקורה‬
‫ואפריש מחלוקת‪ .‬אמר להאי סטרא כי טוב‬
‫אותיות באךבע דמיות באךבעה‬ ‫ולהאי סטרא כי טוב ואסכים בינליהו‪ .‬ובגין‬
‫צדדים רקזום על הכסא הקדוקן‪.‬‬‫כך אית ביה הרין זמנין ויאמר ויאמר‪ .‬דוכא‬
‫וייאמר אלהים יהי מארת וכו׳‪.‬‬
‫מארת חסר‪ ,‬קונבךאה אסכךה‬
‫ת א לשמא ךארבע אתוון גליפא מחקקא‬
‫לתינוקות‪^ .‬אחר קזנגנז אור ^ל‬‫סליק לתריסר אתוון בארבע דיוקנין בארבע‬
‫אור הראקזון‪ ,‬נבךאה קלפה למת‪,‬‬ ‫סטרין רשים על כורסליא קדישא ‪:‬‬
‫ומוציאה‬
‫• ‪T‬‬ ‫קלפה מתפעזטת‬ ‫ואותה ‪T • 1:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ויאמר אלהים יהי מאורות וכד‪ .‬מארת‬
‫קלפה אחרת‪ .‬כיון קזיוצאת‪ ,‬עולה‬
‫חסר‪ .‬דאתברי אסכרה לרביי‪ .‬דבתר‬
‫ויורדת‪ ,‬מגיעה לגבי פנים קטנות‪,‬‬
‫רוצה להתדבק בהם ולהצטיר‬ ‫דאתגניז נהירו אור קךמאה‪ .‬אתברי קליפה‬
‫מהם‪,‬‬
‫׳‬ ‫להפרד‬
‫רוצה ‪•• T • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫בתוכם‪: ,‬ולא‬
‫‪ T‬׳‬ ‫‪:‬‬
‫מפריד אותה הקדוקז ברוך הוא‬ ‫למוחא‪ ,‬וההיא קליפה אתפשט ואפיק‬
‫קליפה אחרא‪ .‬כיון דנפקת סלקא ונחתא‬
‫מקזם ומוריד אותה למטה‪ ,‬כקזבךא‬
‫אדם כדי לתקן זה בעולם הזה‪.‬‬
‫מטת לגבי אנפי זוטרי‪ ,‬בעאת לאתדבקא בהו‬
‫ולאצטלירא בגווייהו ולא בעאת לאפרשא מנליהו‪ ,‬אפרש לה קךשא בדיך‬
‫בהאי ^ מ‪ T‬א‪.‬‬
‫‪T:T‬‬
‫לאתקנא— האי‬
‫‪:‬‬
‫לתהא‪: ,‬כד‪ TT‬ברא אדם בגין‬
‫‪— T l T : —: 1 • :‬‬ ‫׳ ־‬ ‫‪T —:‬‬
‫ונחית לה‬
‫‪T‬‬
‫הוא מהמן‬
‫*— ‪• T : | T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫קח‬

‫כיון עזראתה את חוה דבוקה‬ ‫כיון ךחמת לחוה ך?ןא מתדבלןא בסטרוי‬
‫בצדו של אדם של יפי של מעלה‬ ‫דיוקנא‬ ‫וחמאת‬ ‫דלעילא‬ ‫דשפירו‬ ‫דאדם‬
‫‪Tl:‬‬ ‫•‬ ‫‪—T:‬‬ ‫•‪T ••:‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫‪T T :‬‬
‫וראתה ךמות שלמה‪ ,‬פךחה משם‪,‬‬
‫ורצתה כמו מקןדם להתדבק‬ ‫עזלים‪ ,‬פרחא מתמן‪ ,‬ובעאת כמלקךמין‬
‫שומרי‬
‫‪:‬‬ ‫אותם‬
‫‪T‬‬ ‫קטנות‪.‬‬ ‫‪- 1:‬‬ ‫בפנים‬
‫‪•T:‬‬ ‫לאתדפקא באנפוי זוטרי‪ .‬אפון נטרי הךעין‬
‫השערים שלמעלה לא נתנו לה‪.‬‬ ‫דלעיל לא שבקו לה‪ .‬נזף לןךשא בריך הוא‬
‫נזף בהם הקדוש ברוך הוא והטיל‬
‫א‪1‬תה בשפולי הןם‪ .‬דשבה שם‬ ‫בה ואטיל לה בשפולי ימא‪ .‬ויתבת המן עד‬
‫—‬ ‫—■ך |‬ ‫‪ . .‬ך ‪_ .‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫עד שחטא אדם ואשתו‪ .‬אז הוציא‬ ‫דחטא אדם ואנתתיה‪ .‬כדין אפיק לה קךשא‬
‫אותה חקדוש ברוך הוא משפולי‬ ‫בריף הוא משפולי ןמא‪ ,‬ושלטא על כל אפון‬
‫הים‪ ,‬ושולטת על כל א‪1‬תם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫תינוקות פנים קטנות של בני אךם‬

‫־‬ ‫״‪.‬״״‪.‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫־‪T‬‬
‫רביי אפי זוטרי דבפי נשא דאתהזון לאעפשא‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫—‬ ‫‪...‬‬ ‫—‬

‫בחטאי‬ ‫להענש‬ ‫שראויים‬ ‫בהובי ךאבוהון‪ .‬ואיהי אזלא משטטא‬

‫אבותיהם‪ ,‬והיא ה^כת ומשוטטת‬ ‫בעלמא‪ .‬קךיבת לתרעי גן עדן דארעא וחמת‬
‫בע^ב‪ .‬מתקרבת לשערי גן עדן‬
‫שבארץ ורואה כרובים‪ ,‬שומרי‬ ‫כרובים נטרי תרעי ךגן עדן דתבא המן לגבי‬
‫שערי גן העדן‪ ,‬ויושבת שם אצל‬ ‫ההוא להט החרב בגין דהיא נפקת מפטרא‬
‫אותו לחט החרב‪ .‬בגלל שהיא‬ ‫ךההוא להט‪.‬‬
‫ןצאה מצד אותו לחט‪.‬‬
‫בש^ה שמתהפך אותו לחט‪,‬‬ ‫בשן‪ 5‬תא דההוא להט אתהפך ערקת‬
‫בעולם‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫^‬ ‫ומשוטטת‬
‫^‬ ‫‪....‬‬ ‫בורחת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ומשטטת בעלמא ואשתכחת רביי‬
‫ומוצאת תינוקות שךאויים‬
‫להענש‪ ,‬וצוחקת בהם והורגת‬
‫ךאתחזון לאתענשא וחייכת בהו וקטילת לון‪.‬‬
‫אותם‪ .‬וזהו בפגימת חלבנה‬ ‫ודא איהו בגריעו ךסיהרא ךאזעירת נהורא‬
‫שהקטינה את אורה‪ ,‬וזה מארת‪.‬‬ ‫ודא מארת כד אתיליד קלן "לא ןכלא‬
‫כשנולד קין לא ןכלה להתזיבק בו‪.‬‬
‫והולידה‬
‫לאתדבקא ביה‪ .‬לבתר אתקריבת בהדיה‬
‫״ ‪T‬‬ ‫אליו ‪:‬‬
‫התקרבה ״״ ‪T‬‬
‫כך ״ ‪T :|T :‬‬ ‫אחר ‪T1‬‬
‫־ ־‬
‫רוחות ושדים ומעופפים‪.‬‬ ‫ואולידת רוחין וטיסין‪.‬‬
‫אדם שמש מאה ושלשים שנים‬
‫‪•T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫•‬ ‫•‬
‫• •‬ ‫‪77‬‬ ‫אדם מאה ותלתין שנין שמש ברוחין‬
‫עם רוחות נקבות‪ ,‬עד שבאה‬
‫נעמה‪ ,‬ומתוך ןפןה טעו אחריה‬
‫נוקבין‪ ,‬עד דאתה נעמה ומגו שפירו‬
‫בני האלהים עז״א ועזא״ל‪,‬‬ ‫דילה טעו בני האלהים בתרה עז״א ועזא״ל‬
‫■ך ‪. .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪■ -‬ד‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪: T‬״‪.‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫והולידה מהם‪ .‬וממנה התפשטו‬ ‫ואולידת מפליהו‪ .‬ומפה אתפשטו רוחץ בישין‬
‫רוחות רעות ושדים בעולם‪ ,‬שהיא‬
‫‪....‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ה^כת ומשוטטת בל^ה ]נ״א עם‬

‫‪7‬‬ ‫״״ ״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫ושדין בעלמא‪ .‬דאיהי אזלת ומשוטטת‬
‫לילית[ וה^כת בעולם וצוחקת ]נ״א‬ ‫וחייכת )נ״א‬
‫‪— :T:‬‬
‫בעלמא‬
‫‪T:T:‬‬
‫ואזלת‬
‫‪T:T:‬‬
‫בליליא )נ״א כלילית(‬
‫‪T:••:‬‬
‫ןצוחק«[ בבני אדם ועושות להם‬ ‫ןחייכן( בבני נשא ועבדי לון ךאושדון קרי‪.‬‬
‫שישפכו קרי‪ .‬ובכל מקום‬
‫שנמצאים בני אךם ישנים יחידים‬
‫ובכל אתר דאשכחן בני נשא ניימין לחידאין‬
‫בבית‪ ,‬שורות עליהם‪ ,‬ואוחזות‬ ‫בביתא שרן עלליהו ואחידן לון ומתדבקן‬
‫ונךבקות בהם‪ ,‬ולוקחות מהם‬ ‫בהו ונטלי מנייהו תאובתא ואולידן מפייהו‪.‬‬
‫האוה ומולידות מהם‪ ,‬ועוד‬
‫פוגעות בו במחלות‪ ,‬והוא לא‬ ‫ותו פגעין ביה במרעין ולא לדע‪ .‬וכל דא‬
‫יודע‪ .‬וכל זה בפגימת הלבנה‪.‬‬ ‫בגריעו דסיהרא‪.‬‬
‫הט‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬יט ןן״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫הלבנה‪,‬‬ ‫מארת כד אתהקןנת סהרא‪ ,‬אתהפכן אתוון‬
‫מאירת‪ ,‬כעזמתהקןנת‬
‫)תהלים יח(‬ ‫מתהפכות הא‪1‬תיות‬
‫)תהלים ״( אמרת לן צרופה‪ .‬מגן הוא‬
‫אמרת ה׳ צרופה מגן הוא לכל‬
‫לכל החוסים בוי‪ .‬מגן הוא על כל אנון רוחין‬
‫החוסים בו‪ .‬מגן הוא על כל אותם‬
‫כיעזין וקסטידין דמעזוטטי כעלמא בגריעו‬
‫רוחות רעות ומזיקים עזמעזוטטים‬
‫בעולם בפגימתה לכל אותם‬
‫לילה לכל אנון ךאחידן כיה כהימנותיה‬
‫קזאחוזים בו באמונת הקדוען‬
‫ברוך הוא‪.‬‬ ‫דלןךעזא בריף הוא‪.‬‬
‫שלמה מלכה כד נחית לעמקא דאגוזא‬
‫שלמיה המלך‪ ,‬כ^ןרד לעמק‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫האגוז‪ ,‬שכתוב )שירי( אל גנת אגוז‬

‫)שיר השירים י( אל גנת אגוז‬
‫ןרדהי‪ ,‬לקח קלפת אגוז והכ!הכל‬
‫ירדתי‪ ,‬נטל קליפה דאגוזא ואסתכל בכל‬
‫בכל אותן קליפות‪ ,‬דךע ]נ״א והקתכל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:*.‬״‪.‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- T‬‬

‫א‪3‬ון קליפין וללע )נ״א ןא?תבל ךכל אנון לא נ‪5‬ךאו אלא‬

‫שכל אותם לא נבךאו אלא מענת[ שכל אותם‬
‫ענוגים של אותם רוחות קלפות‬
‫מעינוגא( ךכל אנון ענוגין דהנהו רוחין קליפין‬
‫האגוז אינו אלא רק להדבק בבני‬
‫דאגוזא לאו איהו אלא לאתדבקא בבני נשא‬
‫אדם ‪1‬נ״א ולסםיתם[ ולטמא אותם‪,‬‬
‫)נ״א ולאסטאה( ולאסתאב א ן לכתיב‪) ,‬קהלת ב(‬
‫שכתוב )ק הל ת!( ותענגות בני האדם‬
‫שדה ושדות‪.‬‬
‫עוד‪ ,‬תענוגי בני אדם שמתענגים‬
‫ותענוגות בני אדם שדה ושדות‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫תו תענוגי בני אדם למתענגי בשעתא‬

‫בשנת הלילה יוצא מהם שדה‬
‫ושדות‪ ,‬והכל הצטרך הקדוש‬
‫דליליא‪ ,‬נפקא מנייהו שדה ושדות‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫ברוך הוא לברא בעולם ולהתקין‬
‫וכלא אצטריך קלשא בריך הוא למברי‬
‫בהם את העולם‪ ,‬והכל מח‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪••• T‬‬

‫בעלמא ולאתקנא עלמא בהו‪ .‬וכלא מחא‬

‫מבפנים‪ ,‬וכמה קלפות חופות על‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T l T : — :‬‬ ‫‪T : T :‬‬

‫מעלה‬
‫זה‪ ,‬־ ‪T :‬‬
‫׳‬ ‫עולם ‪:‬כמו‬
‫עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫וכל‬
‫המח‪T : .‬‬
‫ובל‬
‫־ ־‬ ‫למוחא‪.‬‬ ‫חפיא‬ ‫ובמה קליפין‬ ‫‪:‬לגו‬
‫‪T: T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ • • ! :‬ו — ‪T:‬‬ ‫‪T —:‬‬
‫ומטה מראש סוד הנקדה העליונה‬
‫כהאי גוונא עילא ותתא מריש רזא דנקודה‬
‫עד סוף כל הדרגות‪ .‬כלם הם זה‬ ‫■ך‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד ■ד‬ ‫‪....‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עלאה עד סופא לכל ללגין‪ .‬כלהו)דף כ ע״א(‬

‫לבוש לזה‪ ,‬וזה לזה‪ .‬זה מח לתוך‬
‫מח וקלפה רוח‪ .‬זה לפנים מזה‪,‬‬
‫מוחא‬ ‫לדא‪T .‬דא‬ ‫ודא ‪T:‬‬ ‫לדא‪T : ,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪' T :‬‬ ‫לבושא‬
‫‪T‬‬ ‫איהו ‪T‬דא ‪:‬‬
‫וזה לפנים מזה‪ ,‬עד שנמצא שזה‬
‫לגו מוחא וקליפה )ס״אמזיחא( רוחא‪ .‬דא לגו מן‬
‫קלפה לזה וזה לזה‪.‬‬
‫‪••• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••• T‬‬ ‫‪T • 1:‬‬

‫דא‪ .‬ודא לגו מן דא‪ .‬עד לאשתכח דהאי‬

‫נקויה ראשונה היתה אור פנימי‬
‫שאין לו שעור לדעת הזדככות‬ ‫קליפה להאי והאי להאי‪.‬‬
‫ודקיקות ונקיות שלו‪ ,‬עד‬
‫נקודה קדמאה הוה נהירו פנימאה דלית‬
‫שהתפשטה ממנו התפשטות‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T : | -‬‬

‫ליה שעורא למנלע זכיכו ורקיקי‬

‫ואותה התפשטות של אותה נקדה‬
‫נעשית היכל אחד להתלבש אותה‬
‫ונקיו ליליה‪ .‬עד לאתפשט פשיטו‪ .‬וההוא‬
‫נקדה‪ ,‬אור שלא ןדוע לגדל הזכוך‬
‫פשיטו דההיא נקודה אתעביד חד היכלא‬
‫שלו‪.‬‬
‫לאתלבשא ההיא נקודה נהירו ללא יליע‬
‫ההיכל שהוא לבוש לאותה‬
‫נקדה נכ!הךת היא אור שאין לו‬ ‫לסגיאו זכוכא ליליה‪.‬‬
‫שעור‪ ,‬ועם כל זה לא דקיק ומזכך‬
‫היכלא דאיהו לבושא לההוא נקודה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• • ‪7 7‬‬

‫סתימא איהי נהירו דלית ליה שעורא‪ .‬ועם כל דא לאו‬

 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬ ‫קי‬

‫הוא כמו אותה נקדה ראעזונה‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪TI•.. :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דקיק וזכיך איהו כההיא נקודה לןדמאה‬
‫טמירה וגנוזה‪ .‬אותו ההיכל‬ ‫טמיר וגניז‪ .‬ההוא היכלא אתפעזט פשיטו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫—‬ ‫‪•T :‬‬ ‫‪• T‬‬
‫אור‬ ‫התפעזטות‬ ‫התפעזט‬
‫הךאעזון‪ ,‬ואותה התפעזטות היא‬ ‫אור קדמאה‪ .‬וההוא פעזיטו איהו לבועזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I-‬‬

‫לבועז לאותו היכל זיקןיק ומזכך‬ ‫לההוא היכלא דקיק וזכיך פנימאה !תיר‪.‬‬
‫פנימי יותר‪.‬‬ ‫מכאן ולהלאה אתפעזט דא בדא ואתלבעז‬
‫מכאן והלאה התפעזט זה בזה‬
‫‪VT‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬
‫‪----------------------------------------- T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫והתלבעז זה בזה‪ ,‬עד עזנמצא זה‬ ‫דא בדא‪ .‬עד דאעזתכה דא לבועזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬

‫לבועז לזה‪ ,‬וזה לזה‪ .‬זה מח וזו‬ ‫לדא ודא לדא‪ .‬דא מוהא ודא קליפה‪ .‬ואף‬
‫‪ :‬־ >‬ ‫‪T * l :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪7‬ןלפה‪ .‬ואף על גב עזזה לבועז‪,‬‬ ‫על גב דדא לבוקזא‪ .‬אתעביד איהו מוחא‬
‫נעעזה הוא מח לדתה אחרת‪.‬‬
‫והכל כמו זה נעעזה כך למטה‪,‬‬ ‫לדרגא אחרא‪ .‬וכלא כגוונא דא אתעביד הכי‬
‫עד כי בצלם זה האדם הוא‬ ‫לתהא‪ .‬עד כי בצלם דא איהו בר נש בהאי‬
‫בעולם הזה‪ ,‬מח וקןלפה‪ ,‬רוח‬ ‫עלמא מוחא וקליפה רוחא וגופא‪ .‬וכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T * l :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫וגוף‪ ,‬והכל הוא תקוץ ^ל‬
‫העולם‪.‬‬ ‫איהו תקונא דעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫כשהיתה הלבנה עם העזמעז‬

‫‪V V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : T V‬‬ ‫‪:‬‬
‫כד הות סיהרא בשמשא בדבקותא חדא‪,‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪I • • :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬ד‬ ‫•‬ ‫‪— :‬‬

‫בדבקות אחת‪ ,‬היתה הלבנה‬

‫־ ‪T T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪• • :‬‬ ‫הות סיהרא בנהירו‪ .‬כיון דאתפרשא‬
‫באור‪ .‬כיון עזנפךךה מהעזמעז‬
‫והפקדה על כל חילותיה‪,‬‬ ‫מן שמשא ואתפקזית על )כל( חילהא‪.‬‬
‫‪' T V‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪|:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫הקטינה את עצמה‪ .‬הקטינה את‬ ‫אזעירת גרמה‪ ,‬אזעירת נהורא‪ .‬ואתברון‬

‫אוךה‪ ,‬ונבךאו קלפות על קלפות‬ ‫קליפין על קליפין לגניזו ךמוחא‪ .‬וכלא‬
‫לגניזות המח‪ .‬והכל תקוץ של‬
‫המח‪ .‬ועל זה יהי מארת חסר‪.‬‬
‫תקונא דמוחא‪ .‬ועל דא יהי מארת חסר‬
‫‪• • T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪I‬‬

‫וכל זה לסקח העולם‪ ,‬וזהו‬ ‫)כתיב(‪ .‬וכל דא לתקונא דעלמא‪ .‬ודא הוא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזכתוב להאיר על הארץ‪.‬‬ ‫לכתיב להאיר על הארץ‪:‬‬

‫רעש אלהים את עזני המארת‬
‫הגדלים‪. .‬רעש ‪ -‬ךבוי ותקוץ של‬ ‫דעש אלהים את קזני ה??אורות הגדולים‬
‫הכל כראוי‪ .‬את עזני המאדת‬ ‫ויעש רבויא ותקונא דכלא כדקא יאות‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪-----------‬‬

‫הגדלים ‪ -‬בהתחלה בחבור אחד‪.‬‬ ‫את קזני הקןאורות הגדולים בקלמיתא בחבורא‬
‫סוד זה השם העזלם יחד הוי״ה‬
‫אלהים‪ ,‬אף על גב עזאינו בגלוי‬
‫חדא‪ .‬רזא דא שמא שלים כחדא יהו״ה‬ ‫‪T —: :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪TT‬‬

‫אלא בדרך נכזהר• הגדלים ‪-‬‬ ‫אלהים אף על גב ללא איהו באתגלןא אלא‬
‫עזנבךאו ]נ״אשנתגדלו[ בעזם זה כזה‬ ‫בארה סתים‪ .‬הגדולים לאהבליאו)נ״א ךאתרכיאו(‬
‫להקרא בהם השם של הכל‪.‬‬ ‫בשמא דא כדא לאתקרי בהו שמא דכלא‪.‬‬
‫מצפץ מצפץ אלו עזמות עליונים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫של עזלש עשרה מדות הדחמים‪.‬‬ ‫מצפץ מצפץ אלין קזמהן עלאין לסליסר‬
‫הגדלים ־ אלו התגדלו ועולים‬ ‫מכילן דרחמי‪ .‬הגדולים‪ ,‬אלין אתרביאו‬
‫למעלה‪ ,‬בגלל עזהם עליונים‬
‫וסלקין לעילא‪ .‬בגין לאנון עלאין מרזא עלאה‬
‫מסוד עליון‪ ,‬ועולים לתועלת‬
‫העולם עזמק‪.‬ים בהם העולמות‪.‬‬ ‫וסלקין לתועלתא דעלמא לאתקיימא בהון‬
‫כמו זה עזני המארת‪ ,‬עזניהם‬ ‫עלמין‪? .‬גוונא לא קזני המאורות הלווייהו‬
‫כאחד עולים בגדלות אחת‪.‬‬ ‫כחדא סליקו ברבותא חדא‪.‬‬
‫היא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬כ ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬
‫לא התיעזבה הלבנה אצל‬ ‫דא‬ ‫לא אתלישב סיהרא לגבי עזמעזא‪.‬‬
‫העמע‪ .‬זו התביעה מלפני זו‪.‬‬ ‫אכסיף מ?ןמי דא‪ .‬סיהרא אמרה )שיר השירים‬
‫הלבנה אמרה)שירא( איכה תךעה‪.‬‬
‫העמע אמרה )שם( איכה הךביץ‬ ‫א( איכה תרעה‪ .‬שמשא אמרה )שם( איכה‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫בצהרים‪ .‬נר ?ןטן איך מאיר‬ ‫תרביץ בצהרים‪ .‬שרגא זעירא איכדין צהיר‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫•‬ ‫‪TT: T‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬

‫בצהרים? >שם( עלמה אהיה‬

‫כעטיה‪ ,‬איך אהיה בבועה? אז‬
‫בצהרים‪) .‬שם( שלמה אהיה כעו־טיה איכדין‬
‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪v v:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪■: t‬דד‬ ‫‪-‬‬

‫להיות ראע‬ ‫• ‪:‬‬ ‫עצמה‬

‫‪T: -‬‬ ‫הקטינה‬
‫• ‪T • 1:‬‬ ‫בכסופא‪ .‬כלין אזעירת גרמה למהוי ריעזא‬
‫לתחתונים‪ ,‬עכתוב צאי לך‬ ‫לתהאי‪ .‬דכתיב צאי לך בע?ןבי הצאן‪ .‬אמר‬
‫בעקבי הצאן‪ .‬אמר לה הקרוע‬
‫ברוך הוא‪ ,‬לכי והקטיני את‬ ‫לה לןךשא בריך הוא‪ ,‬זילי ואזעירי גרמך‪.‬‬
‫ומתמן לית לה נהו־רא בר משמשא‪.‬‬
‫ך‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪f‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ־‬

‫ומשם אין לה אור‪ ,‬רק מהעמע‪.‬‬

‫עבהתחלה היו יועבים כאחד‬
‫כחדא‬ ‫ךב?ןךמיתא הו‪! 1‬תבי‬
‫עקולים‪ ,‬אחר כך הקטינה את‬ ‫בשקולא‪ .‬לבתר אזעירת גרמה בכל אנון‬
‫עצמה בכל אותם דרגות עלה‪,‬‬ ‫דרגין דילה‪ ,‬אף על גב דאיהי רישא‬
‫אף על גב עהיא ראע עליהם‪,‬‬
‫עהרי אין אעה בגדלות רק עם‬ ‫עלייהו‪ .‬דהא לית אתתא ברבויא בר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫בעלה כאחד‪ .‬את המאור הגדל ‪-‬‬ ‫בבעלה כהדא‪ .‬את המאור הגדו־ל יהו״ה‪.‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫יהו״ה‪ .‬ואת חמאור חקטץ ‪-‬‬ ‫ואת המאויר הקןטן אלהי״ם סו־ף כל דרגין‬
‫אלהי״ם‪ ,‬סוף כל הדךגות‪ ,‬סוף‬
‫המחעבה‪ .‬בהתחלה נךעם הוא‬ ‫סופא דמהשבה‪ .‬בקדמיתא אתרשים איהו‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪: :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪— :‬ן ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫למעלה באותיות על חעם‬ ‫לעילא באתוון דשמא קדישא‪ ,‬את רביעאה‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן•‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••:‬‬
‫הרביעית ^ ו ׳‪,‬‬
‫האות ‪: T‬‬
‫הקדוע ‪T‬‬
‫־ ‪|T‬‬
‫ואחר כך הקטינה עצמה להקרא‬
‫דיליה‪ .‬ולבתר אזעירת גרמה לאתקרי‬
‫בעם על אלהים‪.‬‬ ‫בשמא ךאלהים‪.‬‬
‫ועם כל זה עולה לכל חצדדים‬ ‫ועם כל דא סלק א לכל סטרין לעיל באת ה׳‬
‫למעלה באות ה׳ בחבור‬
‫האותיות על חעם חקדוע‪ .‬אחר‬ ‫בהבורא דאתוון דשמא קדישא‪ .‬לבתר‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ן•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫כך התפעטו דרגות מצד זה‬ ‫אתפשטו דרגין מסטרא דא ומסטרא דא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ומצד זה‪ .‬חדרגות עהתפעטו‬

‫מצד עלמעלה נקךאו ממעלת‬
‫דרגין ךאתפשטו מסטרא דלעיל)^עלא( אקרון‬
‫היום‪ ,‬ודרגות עהתפעטו מצד‬ ‫ממשלת היום‪ .‬דרגין ךאתפשטון מסטרא‬
‫עלמטה נקךאו ממעלת חלילה‪.‬‬ ‫ךתהא )^תתא( אקרון ממשלת הלילה‪ .‬ואת‬
‫ואת הכוכבים ‪ -‬עאר חצבאות‬
‫והמחנות עאין להם חעבוץ‪,‬‬ ‫הכוכבים שאר חילין )חור!( ומשיתין דלית‬
‫עכלם תלויים באותו ךקיע‬ ‫לון חושבנא דכלהו תלןין בההוא דקיע‬
‫העמים חי העולמים‪ ,‬עכתוב‬ ‫השמים הי העולמים‪ .‬דכתיב ויהן אותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪..‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫_ ‪ .‬ך ‪ .‬ך ‪.‬‬
‫ויתן אותם אלהים בךקיע‬
‫חעמים‪ .‬להאיר על הארץ ‪ -‬ד‬ ‫אלהים ברקיע השמלם‪ .‬להאיר על הארץ♦ דא‬
‫ארץ העליונה למטה‪ ,‬כדגמא זו‬ ‫ארץ עלאה לתתא כדוגמא דא הי העולמים‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VV‬‬

‫חי העולמים‪ .‬וזה להאיר על‬

‫הארץ‪ ,‬זו ארץ התחתונה כדגמא‬
‫ודא להאיר על הארץ דא ארץ תתאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫עלמעלה‪.‬‬ ‫כדוגמא דלעיל‪.‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז תשרי‬ ‫קיב‬
‫מלכות דוד התתקןנה ביום זה‬ ‫מלכותא דדוד‪ .‬אתה?ןן ביו־מא לא )ןדא הוא(‬
‫]חה הוא[ רגל ותמיכה ךביעית‬ ‫דכורסייא‪,‬‬ ‫רביעאה ‪:‬‬
‫‪T ::‬‬ ‫‪T T • :‬‬ ‫וסמכא‬
‫רגלא ‪T : — :‬‬ ‫• ‪T:‬‬
‫האותיות‬ ‫התתקןנו‬ ‫הכסא‪,‬‬
‫והתזקזרו על מקומץ‪ .‬ועם כל זה‪,‬‬ ‫אתתלןנו אתוון ואת!יעזרו על דוכתליהו‪ .‬ועם‬
‫עד היום הקזקזי קזהתתקנה זימות‬ ‫פל זיא‪ ,‬עד יום עזתיתאה ךאתהלןן דיוקנא‬
‫האדם תקוץ כראוי‪ ,‬לא התיעזב‬ ‫אתיישב‬ ‫כדקא ‪:‬יאות ‪T‬לא‬ ‫תקונא‬ ‫דאדם‬
‫• ‪ : :‬־‬ ‫‪l T: :‬‬ ‫• | ‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬
‫במקומו‪ ,‬ואז התהקץ כסא עליוץ‬
‫וכסא תחהוץ‪ ,‬והעולמות כלם‬ ‫בדוכהיה‪ .‬וכדין אתה?ןן כורסליא עלאה‬
‫האותיות‬
‫•‬ ‫וכל ‪T‬‬ ‫במקומם‪T: ',‬‬
‫התיעזבו • ‪T | :‬‬
‫•‪:‬־‪:‬‬ ‫אתיישבו‬‫־ ‪:‬‬ ‫ועלמין כלהו‬ ‫‪T :‬‬ ‫תתאה‪T T.‬‬
‫‪-‬‬ ‫וכורסייא ‪T :‬‬
‫‪• 1: :‬‬ ‫‪:‬‬
‫גלגליהם‬ ‫על‬ ‫התתקנו‬ ‫בדוכהליהו‪ .‬ואתוון כלהו אתהקןנן)דףכע״ב( על‬
‫בהתפקזטות קזל תפיסת הקקזר‪.‬‬
‫ויום ךביעי הוא יום מאוס‬ ‫גלגלוי בפשיטו ךטופסירא ךקוטרא‪.‬‬
‫מבונים‪ ,‬כמו קז‪3‬אמר )תהליםקיח(‬ ‫מכונים‬‫•‬ ‫•‬
‫מאים‬ ‫‪• T‬‬
‫יומא‬‫‪T‬‬
‫רביעאה •איהו‬ ‫‪T T • :‬‬
‫ויומא‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫אבץ מאסו הבונים‪ .‬זהו קזכתוב‬ ‫כמה ךאה אמר )תהלים ק ״ ( אבן מאסו‬
‫>שירא( בני אמי נחרו בי‪^ .‬הרי‬
‫אוךה זו הקטינה עצמה והאור‬ ‫הבונים‪ .‬הדא הוא לכתיב‪) ,‬שיר השירים א( בני אמי‬
‫קזלה‪ ,‬והקלפות נתקנו על‬ ‫גרמה‬‫‪T‬‬
‫אזעירת‬
‫־‬ ‫־‬
‫נהורא ‪T‬דא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דהא‬ ‫‪T :‬‬
‫•נהרו •בי‪.‬‬
‫המאורות‬ ‫אותם‬ ‫מקומם‪T .‬כל‬
‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬
‫קזמאירים‪ ,‬כלם תלויים בךקיע‬
‫‪T 1 :‬‬ ‫ונהירו לילה‪ .‬ו?ןליפין את?ןנו על דוכתליהו‪.‬‬
‫העזמים הזה להתקיץ בהם כסא‬ ‫כל אנון נהולין דנהרן כלהו תליין בהאי‬
‫דול )מלכות(‪.‬‬ ‫רדוד‪.‬‬ ‫כורסייא ‪• T :‬‬ ‫‪T: :‬‬ ‫לאתקנא ‪:‬בהו‬‫‪Tl T:-:‬‬ ‫רקיע השמים‬
‫המאורות הללו מצירים ציור‬
‫קולמטה להתקיץ ציור קזל כלם‬
‫אלין נהולין מצלירן ציורא ללתהא לאתקנא‬
‫אדם‪• ,‬ציור‬
‫עזל ‪ TT‬׳‬ ‫‪•/‬‬ ‫בכלל‬
‫עזהם • ‪T :‬‬
‫‪•• •/‬‬
‫דאדם‬ ‫‪TT :‬‬
‫בכללא‬
‫• ‪TT :‬‬ ‫‪1‬‬
‫דאנון‬‫‪• :‬‬
‫דכלהו‬‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ציורא‬
‫• ‪T‬‬
‫פנימי‪ .‬קזכל ציור פנימי נקךא‬ ‫אקרי‬ ‫פנימאה‬ ‫ציורא‬ ‫רכל‬ ‫פנימאה‪.‬‬ ‫ציורא‬
‫• ‪••1:‬‬ ‫‪T T • :‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T T • :‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫כך‪ .‬ומכאץ קזכל ציור קזנכלל‬
‫בהתפעזטות זו נקרא אדם‪ .‬זהו‬
‫ציורא דאתכליל באתפשטו‬ ‫• ‪T‬‬ ‫כל‬ ‫‪T‬‬ ‫ומהכא‬
‫• •‪TT‬‬ ‫הכי‪.‬‬
‫‪•T‬‬
‫•••‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪T| :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫קוכתוב )יחזקאל לד< אדם אתם‪,‬‬ ‫דא אקרי אדם‪ .‬הדא הוא לכתיב‪) ,‬יחזקאל לד(‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪••1:‬‬ ‫‪T‬‬
‫אתם קרויים אךם ולא קזאר‬ ‫אדם אתם‪ .‬אתם קרולן אדם ולא שאר עמין‬
‫עמים עכו״ם‪.‬‬
‫וכל רוח נקראת אדם‪ .‬רוח קזל‬
‫עובלי עבולת כוכבים ומזלות‪.‬‬
‫צד קדעזה גופו הוא לבועז ]של‬ ‫קדישא‬
‫‪T‬‬ ‫—ן •‬
‫דסטר‬ ‫־‬ ‫*‬
‫רוהא‬ ‫‪T‬‬
‫אדם‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫אקרי‬
‫• ‪••1:‬‬
‫רוהא‬‫‪T‬‬
‫וכל‬‫‪7 :‬‬
‫אךם[‪ ,‬ועל זה כתוב )איוב י( עור‬ ‫גופא דיליה לבושא )ךאךם( איהו‪ .‬ועל דא‬
‫ך‬ ‫■‬ ‫‪— .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬
‫ובעזר תלביעזני וגו׳‪ .‬בעזר עזל‬
‫מקום‬ ‫בשרא‬ ‫תלבישני• ‪:‬וגו׳‬ ‫ובשר‬ ‫כתיב‪) ,‬איוב י( עור‬
‫ובכל ‪1 T‬‬ ‫אדם הוא ‪:‬לבועז‪.‬‬ ‫•‪T:‬‬ ‫‪• • • : -‬‬ ‫‪TT‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫כתוב בעזר אדם‪ ,‬אדם לפנים‪.‬‬ ‫בשר‬ ‫‪— :‬‬
‫כתיב‬ ‫‪•:‬‬
‫אתר‬‫‪----:‬‬
‫ובכל‬
‫‪T:‬‬
‫לבושא •איהו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דאדם‬
‫‪TT:‬‬
‫בעזר‪ ,‬לבועז האךם גופו‪ .‬רוחות‬ ‫גופא‬ ‫דאדם‬ ‫לבושא‬ ‫בשר‬ ‫אדם ‪:‬לגו‪.‬‬ ‫אדם‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T ' T T‬‬
‫עזלמפזה עזנהכים בהתוך עזל רוח‬
‫זו הצטירו ממנו ציורים‬ ‫ליליה‪ .‬טסילין ללתהא לאתההך בהתוכא‬
‫עזהתלבעזו בלבועז אחר‪ ,‬כמו‬ ‫לרוחא דא‪ .‬אצטלירו מניה ציורין לאתלבשן‬
‫ציור עזל בהמות בזהורות‪) ,‬דברים‬ ‫בלבושא אחרא‪ .‬כגון ציורא לבעידי לכלין‬
‫יד( עזור עזה כבעזים ועזה עזים‬
‫אץל וצבי דחמור וגו׳‪ .‬אותם‬ ‫)דברים יד( שור שה כשבים ושה עזים אלל וצבי‬
‫עזצריכים להכלל בלבועז עזל‬ ‫ולחמור וגו׳ אנון דבעלין לאתכללא בלבושא‬
‫היג‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬כ ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫ךאדם ההוא רוחא פנימאה דאנון סטרין)ם״א‬
‫אדם‪ ,‬אותו רוח פנימי ע!ל אותם‬
‫צדדים ]ם״א ציורים[ עולה באותו עזם‬
‫ציורי!(‪ ,‬סליק בההוא עזמא ךאתל‪4‬רי בה גופא‬
‫עזנקרא בו גופו לבועז עזל אותו‬
‫דיליה לבועזא דההוא עזמא בע‪t‬ר עזו־ר‪ .‬עזו־ר‬
‫עזם בעזר עזור‪ .‬עזור הוא פנימי ^ל‬
‫איהו פנימאה דההוא גופא‪ .‬בע‪t‬ר דיליה‬
‫אותו גוף‪ .‬הבעזר עזלו לבועז‪ ,‬וכן‬ ‫• • •‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫כלם‪.‬‬ ‫לבושא‪ .‬וכן כלהו‪.‬‬

‫ןמו זה בצד האחר הטמא‪ ,‬רוח‬
‫כגוונא דא בסטרא אחרא מסאבא‪ ,‬רוחא‬
‫עזהתפעזבזה בעזאר עמים עובדי‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫~‪1‬‬

‫ךאתפעזט בעזאר עמין עובדי‬

‫עכו״ם יוצאת מצד טמאה עזאינו‬
‫אדם‪ .‬ומעזום כך לא עולה בעזם‬
‫עבודת כובבים ומזהות נפקא מפטרא‬
‫זה‪ .‬העזם עזל אותו ריח בזמא לא‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪■ .‬ך|‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫—‬

‫דמסאבו לאו איהו אדם‪ .‬ובגין כך לא סליק‬

‫עולה בעזם ^ל אדם ואין בו חלק‪.‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ : T‬־‬ ‫• ‪:‬‬

‫בעזמא דא‪ .‬עזמא דההוא רוחא טמא לא‬

‫הגוף עזלו לבועז עזל אותו נזמא‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫בעזר טמא יבזמא לתוך בעזר‬
‫סליק בעזמא דאדם ולית ביה חולקא‪ .‬גופא‬
‫לבועזו‪ .‬מעזום כך‪ ,‬בעוד עזעזוךה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫דיליה לבועזא דההוא טמא בע‪t‬ר טמא‬

‫אותו רוח באותו גוף נקךא נזמא‪.‬‬ ‫■ך‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫~‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫יטמא לגו בע^ר לבושא דיליה‪ ,‬בגין כך‬

‫יוצא רוח מאותו חלבועז ‪ -‬לא‬
‫נקרא טמא ולא עולה אותו לבועז‬
‫‪:‬‬

‫בעזם‪.‬‬
‫בעוד דעזרי ההוא רוחא בההוא גופא‬
‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T| :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫אתקרי טמא‪ .‬נפק רוחא מההוא לבועזא לאו‬

‫הרוחות למפזה עזנהכים בההוך‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— ..‬‬ ‫■ך‬ ‫■ ך _ |‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪**1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫אקרי טמא ולא סליק ההוא לבושא בעזמא‪.‬‬

‫עזל רוח זו מצבזירים ממנו ציורים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬

‫עזמתלבעזים בלבועז אחר כמו‬

‫טסידין לתתא ךאתהתך בההוכא ךרוחא‬
‫ציורי בהמות נזמאות‪ ,‬וחהוךה‬
‫ציורין‬
‫פתחה בהם )ייקרא יא( וזה לכם‬ ‫אצטיירן מפיה‬ ‫דא‪.‬‬
‫הפזמא‪ .‬כגון החזיר ועופות‬‫דאתלבשן בלבושא אחרא כגון ציורי בעירי‬
‫ובהמות עזל אותו חצר‪ ,‬רוח עולה‬
‫מסאבי‪ .‬ואורליתא פתח בהו )ויקרא יא( וזה לכם‬
‫באותו חעזם הגוף חלבועז ^לו‪.‬‬
‫הטמא‪ .‬כגון חזיר ועופי ובעירי דההוא‬
‫והגוף נקךא בעזר חזיר‪ ,‬חזיר‬
‫לתוך בעזר חלבועז עזלו‪ .‬ולכן עזני‬
‫סטרא רוחא סליק בההוא שמא גופא לבושא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫הצךדים חללו נפרדים‪ .‬אלה‬
‫דיליה‪ .‬וגופא בשר חזיר אלןרי‪ .‬חזיר לגו‬
‫נכללו בסוד אדם‪ ,‬ואלה נכללו‬
‫בשרא לבושא דיליה‪ .‬ובגין כך אלין הרין‬
‫בסוד ^ל בזמא‪ .‬כל מין הולך‬
‫למינו וחוזר למינו‪.‬‬
‫סטרין מתפרשן‪ .‬אלין אתכלילו ברזא ךאדם‪.‬‬
‫המאורות העליונים עזמ אידים‪,‬‬
‫ואלין אתכלילו ברזא דטמא‪ .‬כל זינא אזיל‬
‫מאירים באותו רקיע חעזמים וכו׳‪,‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לציר למטה ציורים כראוי‪,‬‬

‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫לזיניה ואתהזיר לזיניה‪.‬‬
‫־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫עזכתוב ויהן אותם אלהים בךקיע‬

‫גהוךין עלאין ךקא מנהרין נהרין בההוא רקיע‬
‫העזמים וכו׳ ולכ!עזל ביום ובלילה‪.‬‬
‫השמים וכו׳ לאצטיירא לתהא ציורין‬
‫עזלטון על עזני אורות אלו זהו‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫עזלטון כראוי‪.‬‬‫כךקא חזי‪ .‬דכהיב ולהן אותם אלהים ברקיע‬

‫המאור חגדול עזלטונו ביום‪,‬‬
‫השמים וגד‪ .‬ולמשול ביום ובלילה‪ .‬שלטנו‬ ‫‪T : T‬‬ ‫־ ־ ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫ךוזךין נהורין דא איהו שלטנו כךקא חזי•‬

‫מאור גדול שלטנו ביממא‪ .‬מאור קטן שלטנו בליליא‪ .‬ורזא דא מהבא‬
‫• • ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T : • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬ ‫קיד‬
‫מאור ‪7‬ןבזן עזלטונו בלילה‪ .‬וסוד‬ ‫עזלטנותא דדכורא ביממא למנאה )נ״א למלאה(‬ ‫‪T T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫זה‪ ,‬מכאן עזלטוץ הזכר ביום‬ ‫ביתיה דאצטריזי ולאעלא ביה טרפא ומזו־נא‪.‬‬
‫לצוות ]נ״א למלא[ לביתו בכל מה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫••‬ ‫‪T T: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . . .‬‬

‫עזצ‪-‬דיף ולהכניס בו טרף ומזון‪.‬‬ ‫כיון דעאל ליליא ונוקבא נקיט כלא לית‬
‫כיון עזנכנס הלילה והנקבה‬ ‫עזולטנו ךביתא בר בנוקבא‪ ,‬דהא כדין‬
‫לוקחת הכל‪ ,‬אין עזלטון הבית ‪-‬‬ ‫עזלטנו דילה )ולא זיךכורא( דכהיב‪) ,‬משלי לא( והקם‬
‫‪I T T -‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪.‬ך‬
‫רק בנקבה‪ ,‬עזהרי אז העזלטון‬
‫עזלה ]ולא של תכר[‪ ,‬עזכתוב )משלי לא(‬ ‫בעוד לללה וההן טרף לביתה‪ .‬היא ולא הוא‪.‬‬
‫ותק ם בעוד לילה ותהן טרף‬ ‫ממעזלת היום רךכורא‪ .‬ממעןלת הלללה‬
‫לביתה‪ .‬היא ולא הוא‪ .‬ממעזלת‬ ‫ךנוקבא‪.‬‬
‫היום עזל הזכר‪ ,‬וממעזלת הלילה‬
‫עזל הנקבה‪.‬‬ ‫)מאורגדול דאהוא ‪?2/‬עא ןאיתכיהתהין^?|ר®וזלזין‪.‬איתכיה תד‬
‫]מאור גדול זהו השמש‪ ,‬ו‪.‬יש בו שנים עשר פתחים‪,‬‬ ‫עעתי‪ .‬ושסעא עליטעל יומא‪.‬מאודרןטןאיתכיה ?רי ®תהין‬
‫‪.‬יש בו שתים עשרה שעות‪ ,‬ושמש שולט על היום‪.‬‬ ‫וךא סיהרא ועלטאעל ליליא‪ .‬וליל^אאיתביהתריסרעעתי‪ .‬ועל דאביום‬
‫המאור הקטן י‪.‬ש בו שנים עשר ‪$‬תחים‪ ,‬וזו הלבנה‪,‬‬ ‫ההוא יהיה יי אחד ועמו אחד‪2/ .‬משא ותריסר פהחיז אהעמדן י״גטכילז‬
‫ושולטת על הלילה‪ ,‬ובלילה י‪.‬ש שתים עשרה שעות‪,‬‬ ‫דרחמי‪ .‬ליל סיוזרא ותריסר®רנלייז ואתעכידו י״ג ואתעכידו עעעא וסיתדא‬
‫ועל זה ביום ההוא ירז‪,‬יה ה׳ אחד ושמו אחד‪ .‬השמש‬ ‫חד‪ .‬ויוס ולילהאחד‪.‬הךאהואדתתיב ויהיערב דהיכרןד יוסאחד וחאדא‬
‫ושנים עשר פתחים נעשים שלש עשרה מדות‬
‫לעילא(‪ .‬ואת הכוכבים‪ .‬כיון רנוקבא פקידת‬
‫הרחמים‪ .‬ליל הלבנה ושנים עשר פתחים ונעשו‬
‫שלשה עשר• תעשו השס^ והלבנה אסי׳ ויום‬
‫ביתא ואתכניסת לבעלה לית עזולטנו לביתא‬
‫ולילה אחד‪ .‬זהו שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום‬ ‫אלא לעולמהן דאעזתארן בביתא לאתקנא כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪1—: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬

‫אחד‪ ,‬וםוד זה למעלה[‪ .‬ואת הכ‪1‬כבים ־‬ ‫הקוני ביתא‪ .‬ובתר אתהדר ביתא לעזלטנו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-------:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬
‫כיון עזהנקבה פו‪7‬ןךת את הבית‬
‫ומתכנסת לבעלה‪ ,‬אין קזלטנן‬ ‫דדבורא ביממא בלא בדקא חזי‪:‬‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫לבית אלא רק לעלמות קזנקזארו‬ ‫רעש אלהים את עזני המאורות‪ .‬דא מאור‬
‫בבית להתקין כל תקוני הבית‪,‬‬ ‫ודא מאור‪ .‬בגין כך אנון נהורין רסלקי‬
‫ואחר כך חוזר הבית לקזלטון‬
‫הזכר ביום‪ ,‬והכל כךאוי‪.‬‬ ‫לעילא אקרון מאורי אור‪ .‬ואנון נהורין‬
‫רעש אלהים את קזני המארת‪.‬‬ ‫רנחתו לתתא אקרון מאורי אש דאנון ררגין‬
‫זה מאור וזה מאור‪ .‬מעזום כך‬ ‫לתהא ושלטי כל יומוי דחול‪ .‬ועל רא כד‬
‫אותם מאורות קזעולים למעלה‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫נקראים מאורי אור‪ ,‬ואותם‬ ‫נפיק שבתא מברכין על שרגא ךהא אתלהיב‬
‫נקראים‬
‫למטה • ‪• T|:‬‬
‫עזירדו ‪T - :‬‬
‫‪:T‬‬ ‫‪:‬מאורות‬ ‫לון רשו לשלטאה‪ .‬אצבעאן רבר נש אנון‬
‫מאורי אעז‪ ,‬קזהם דרגות למטה‬ ‫סתרא ךדרגין ורזין דלעילא‪ ,‬ואית בהו‬
‫ועזולטים כל ימי החל‪ .‬ועל כן‪,‬‬
‫כעזהעזבת יוצאת‪ ,‬מבךכים על‬ ‫פנימאין ואחורלם‪ .‬אחורלם אנון לבר ואנון‬
‫נר‪ ,‬עזהרי נתנה להם ךעזות‬ ‫רמז לטופרין דאצבען‪ .‬ובגין כך אית )דף כא‬
‫לעזלט‪ .‬האצבעות של בן אדם‬ ‫ע״א( רשו לאסהכלא בטופרין במוצאי שבת‬
‫הם סתר של דרגות וסודות‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזלמעלה‪ ,‬דש בהם פנימיים‬ ‫דהא נהרין מההוא שרגא ונהרין מההוא אש‬
‫ןאחוךיים‪ .‬אחוריים הם לחוץ‪,‬‬ ‫לשלטאה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫והם רמז לצפתי האצבעות‪.‬‬

‫ולכן לעז ךעזות להסתכל בצפךנים במוצאי עזבת‪ ,‬עזהרי מאירים מאותו הנר ומאירים מאותה אש‬
‫לעזלט‪.‬‬
‫הטו‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫בראשית ־ כא ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫אלה נךאים‪ .‬אצבעוית עזל בפנים‬ ‫אלין אתחזיין‪ .‬אצבעאן לגו־ לא אית ךעזו‬
‫אין ךעזות להךא‪1‬ת בא‪1‬ת‪ 1‬נר‪,‬‬ ‫לאתחזייא בההוא עזרגא ךהא מלעילא‬
‫עזהרי מלמעלה מאירים ונקןראים‬
‫פנים פנימיות‪ .‬וזה סוד וראית‬ ‫נהרין ואלןרון פנים פנימאין‪ .‬ו ת א דא וראית‬
‫את אחורי ופני לא וךאו‪ .‬עזלא‬ ‫את אחורי ופני לא יראו‪ .‬דלא יסתכל בר נעז‬
‫■ך‬ ‫—‬ ‫‪— — .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬ך‬ ‫■ך —‬ ‫■ך‬ ‫‪_.‬‬

‫יכזהכל בן אדם במוצאי עזבת‬ ‫דאמר‬

‫באצבעות לפנים בעזעה עזאומד‬ ‫בעזעתא ‪ T :‬־‬
‫‪T‬‬ ‫באצבען ‪:‬לגו ‪:‬‬
‫שבת ‪1T: : :‬‬ ‫במוצאי ‪T-‬‬
‫‪•• T :‬‬
‫בורא מאורי האעז‪ .‬וראית את‬ ‫בורא מאורי האש‪ .‬וראית את אחורי אלין‬
‫‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪** T‬‬ ‫**‬ ‫‪1‬‬

‫אחורי ‪ -‬אלו פנים עזל בחוץ‬ ‫פנים דלבר דאתרמיזו בטופרי‪) .‬שם( ופני לא‬
‫עזנךמזו בצפךנים‪) .‬שם( ופני לא‬ ‫‪.‬יראו ^ י ן אצבעאן לגו‪ .‬אלין עזלטי בשבהא‬
‫‪.‬יךאו ‪ -‬אלו האצבעות לפנים‪.‬‬
‫אלה עזולבזים בעזבת‪ ,‬ואלה‬ ‫ואלין שלטי בחול‪.‬‬
‫עזולנזים בתל‪.‬‬ ‫וביומא ךשבהא לןךשא בריף הוא שליט‬
‫וביום העזבת הקןדועז ברוך הוא‬
‫עזולט לבדו באותם פנים‬
‫בלחודוי באנון פנים פנימאין על‬
‫פנימיים על כסא כבודו‪ ,‬וכלם‬ ‫כרסי)ה( ילןריה וכלהו אתכלילן ביה‬
‫נכללים בו והעזלטון הוא ^לו‪.‬‬ ‫ושלטנותא דיליה איהו‪ .‬ובגין כך אחסין‬
‫ולכן מוךיעז מנוחה לכל‬
‫העולמות‪ ,‬ויודעזים ידעזה זו‬
‫דיומא ‪T‬דא‬
‫ירותא ‪T :‬‬
‫וירתין ‪T :‬‬
‫עלמין‪: .‬־‪1 •:‬‬
‫לכל ‪| • : T‬‬
‫נייחא ‪T:‬‬
‫‪T :-‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪.:‬״•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזנקראים עם‬
‫• ‪• T| :‬‬ ‫הזה‬
‫הקד‪1‬עז ‪-‬‬ ‫העם ‪|T -‬‬
‫‪TT‬‬
‫עמא ?ןדיעזא דאקרון עמא חד בארעא‪.‬‬
‫אחד בארץ‪ .‬מאורי אור מצד‬ ‫מאורי אור מסטרא דימינא דאיהו אור‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הןמיץ עזהוא אור ראעזון עזהןה‬ ‫דביומא‬ ‫קדמאה‪.‬‬ ‫ביומא‬ ‫דחוה‬ ‫‪T‬קדמאה‬
‫ביום הךאעזוץ‪ .‬עזביום העזבת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫—ן ‪T T :‬‬ ‫‪T—: :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—ן ‪: :‬‬

‫מאירים אותם מאורי אור‬ ‫ךשבתא נהךין אנון מאורי אור בלחודליהו‬
‫בלבדם ועזולבזים‪ ,‬ומהם מאירים‬ ‫ושלטין‪ .‬ומנליהו נהךין כלהו לתהא‪.‬‬
‫כלם למפזה‪.‬‬
‫וכשיוצאת עזבת‪ ,‬נגנץים ]אותם[‬
‫ןכד נפיק שבתא גניזין)א״!( מאורי אור דלא‬
‫מאורי אור עזלא מתגלים‪,‬‬ ‫אתגללין‪ .‬ומאורי האש שלטין כל חד‬
‫ומאורי האעז עזולבזים ^ אחד‬ ‫וחד על דוכהליהו‪ .‬אימתי שלטין במוצאי‬
‫עזולטים‬ ‫מתי‬‫מקומם‪- T .‬‬
‫על ‪T 1 :‬‬ ‫ואחד ‪-‬‬
‫‪• :‬‬
‫במוצאי עזבת? עד ערב יום‬
‫‪T :‬‬
‫עזבת עד מעלי יומא ךשבתא‪ .‬ועל דא‬
‫העזבת‪ .‬ועל זה צריכים להיות‬ ‫אצנזךיכו לאתנהרא מההוא שרגא במוצאי‬
‫מוארים מאותו הנר במוצאי‬ ‫שבת‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬
‫עזבת‪.‬‬
‫יכולה‬ ‫עזלא‬ ‫ועזוב‪,‬‬ ‫והחיות רצוא ושוב‪ .‬דלא יכיל עינא למשלט‬
‫והחיות ‪T‬רצוא ‪T‬‬
‫••‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬־ ־‬
‫העין לעזלט בהם בגלל עזהם‬ ‫בהו בגין דאפון רצוא ושוב‪ .‬חיות‬
‫רצוא ועזוב‪ .‬חיות עזמתגלות הם‬ ‫דאתגללין אפון דההוא אופן קאים בגווליהו‪,‬‬
‫עזל אותו האופן נמצא בתוכם‪,‬‬
‫ומיהו זה? מטטרו״ן‪ ,‬עזהוא‬ ‫ומאן איהו דא מטטרון דאיהו רב דקיר‬
‫מעזאר אלה ^]נ״א‬ ‫ונכבד • ‪T :‬‬
‫‪T‬גדול ‪T : • :‬‬
‫משאר אלין )נ״א ח‪:‬יליז(‪ ,‬ועלאה חמש מאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫•• •‬ ‫‪1 :‬‬ ‫•‬

‫הגבאות[‪ ,‬ועליון חמעז מאות‬ ‫פרסי‪ .‬חיות דמטמרן אפון)רביעא!( תחות הרין‬
‫פךסות‪ .‬חיות עזמכזהדות הן‬
‫]רבוצות[ תחת עזתי אותיות עליונות‬ ‫אתוון עלאין ךאתכסלין‪ .‬י״ה אתוון שליטין‬
‫עזמתכסות‪ .‬י״ה אותיות עזולטות‬ ‫על ו״ה‪ .‬אלין רתיכא לאלץ‪ .‬וההוא טמירא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כד תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫קטז‬

‫לכל טמירין דלא אתידע כלל עזליט על כלא על ר״ה‪ .‬אלה מךכבה לאלה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫ורכיב על כלא‪ .‬חיו־ת דאתגליין אנון לתהא ראותו הטמיר על כל הפזמידים‬

‫עלא נודע כלל עולט על הכל‬
‫החיות‬ ‫תחות אלין עלאין ךמטמרן‪ .‬ואתנהרן ורוכב על הנ^ל•‬
‫עמתגלות הם למטה תחת אלה‬ ‫מנליהו‪ .‬ונטלין בגינליהו‪.‬‬
‫חיות עלאין כלהו כלילן ברקיע ה^מלם‪ .‬העליונות ענסתרות ומוארות‬
‫מהן‪ ,‬ומתנהגים בגללם‪.‬‬
‫ועלליהו כתיב להי מארת ברקיע החיות העליונות כלן כלולות‬
‫העזמים והיו למאורות ברקיע העזמים‪ .‬כלהו בךקיע העמים‪ ,‬ועליהם כתוב‬
‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫תליין בההוא רקיע העזמים‪ .‬רקיע קזעל גבי יהי מארת בךקיע העמים‪ ,‬והיו‬
‫למאורת ?רקיע העמים‪ .‬כלם‬
‫החיות דא ההוא לכתיב‪) ,‬יחזקאל א( וךמות על תלויים באותו רקיע העמים‪.‬‬
‫ראעזי החלה רקיע כעין הל^רה דא ההוא הרקיע עעל גבי החיות‪ ,‬זה אותו‬
‫עכתוב )י חז ק א ל א( ודמות על ראעי‬ ‫קלממ )נ״אה׳רןךמאה(‪.‬‬
‫החיה רקיע כעין הקןרח‪ .‬זה א‪1‬ת‪1‬‬
‫קךמח ]נ״א ה׳ הקךמון[‪.‬‬ ‫דהא מתמן ולהלאה לית מאן דיכיל‬
‫‪• T :‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫• ‪l T -‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫לאסהכלא ולמנדע‪ .‬מאי טעמא מעזום שהרי מעם והלאה אין מי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ : • :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫עןכול להסתכל ולדעת‪ .‬מה‬
‫הטעם? מעום עהוא נסתר‬
‫דקדעזא‬
‫‪*.. :‬ו ‪T :‬‬
‫ומחשבה‬
‫‪T T —: — :‬‬
‫במחשבה‪.‬‬
‫‪• T‬‬
‫דאיהו סתים‬
‫— ‪T T —:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫בריך הוא טמירא סתימא עלאה‪ .‬מחשבה במחעבה‪ ,‬ומחעבת הקרוע‬ ‫‪T T - : -‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 • :‬‬

‫דבר נש בכל עלמא )ס״א לא יכיל( לאתדבקא ברוך הוא כזמירה ונסתרת‬
‫|‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫האדם בכל‬ ‫עליונה‪ .‬מחעזבת‬
‫העולם ‪1‬לא;כול[ להתדבק ולדעת‬
‫ולמנדע לה‪ .‬מלין דתליין במחשבה עלאה‬
‫• ‪T T‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ : • :‬־‬

‫התלויים‬ ‫דבדים‬ ‫לית מאן ללכיל לאתדבקא לון‪ .‬מחשבה)עלאה( אותה‪.‬‬

‫כמה וכמה‪ .‬לגו מן מחשבה במחעזבה עליונה אין מי עןכול‬ ‫‪ ■ —.‬ך ‪ -‬ך‬
‫ממש על אחת‬
‫‪ .‬ן—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . — .‬ך‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫_ _‬ ‫_‬ ‫_ ‪ .‬ך‬

‫להעיג אותם‪ .‬המחקזבה ]עליונה[‬

‫ממע על אחת כמה וכמה‪.‬‬
‫מאן איהו דעביד רעיוני‪ .‬להא לית סוכלתנו‬
‫לפנים מהמחעזבה מיהו קזעועה‬ ‫למשאל כל שכן למנלע‪.‬‬
‫אי״ן סו״ ף לית ביה רשומא כלל ולא תליא רעיונות? עהדי אין העכלה‬
‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫**‬
‫לקזאל‪ ,‬וכל עזכן לדעת‪.‬‬
‫שאלהא ביה ולא רעיונא לאסהכלותא באי״ן סו״ף אין בו רעם כלל‪,‬‬
‫דמחשבה כלל‪ .‬מגו סתימא דסתימא‪ ,‬מריש וקזאלה לא תלוןה בו‪ ,‬ולא דעיון‬
‫‪....‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪ . _ .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫נחיתו לאין סוף‪ ,‬נהיר נהירו דקיק ולא לדיע‪ .‬להסתכלות המחעזבה כלל‪.‬‬
‫מתוך נסתר הנסתר‪ ,‬מראע‬
‫תחתית על האין סוף‪ ,‬מאיר אור‬
‫סתים בסתימו )נ״א בחצימס כחדודא דמחטא‪.‬‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫דקיק ולא ןדוע‪ ,‬נסתר בסתר ]נ״א‬ ‫רזא סתימא דמחשבה לא ידיע עד דאתפשט‬
‫—‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫נהירו מניה‪ .‬באתר לאית ביה לשימין לאתיין ברשם[ כהד המחט‪ .‬סוד נסתר על‬
‫המחעבה לא ידוע‪ ,‬עד‬
‫'‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫עזמתפעט ממנו אור‪ .‬במקום‬

‫־ ־ ‪ :‬־ ‪T T‬‬
‫כלהו‪ .‬מהמן נפקן‪.‬‬
‫בריש כלא‪ .‬א רישא וסופא דכל דרגין‪ .‬עיע בו דעומים על כל‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫האותיות‪ ,‬מעם יוצאים‪.‬‬

‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫לשימו לאתלשים ביה ללגין כלהו‪.‬‬
‫‪T‬‬

‫וסוף על‬ ‫בראש ה^ל• א‬

‫כל הדךגות‪ .‬הר־עזם עזנךעזמים בו‬
‫כל הדרגות‪ ,‬ולא נקרא אלא אחד‪ .‬להךאות עזאף על גב עזיעז בו רמיות דבות‪ ,‬אינו אלא אחד‪.‬‬
‫היז‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כד תשרי‬
‫בראשית ־ כא ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫ןדאי היא האות עזעליונים‬ ‫ולא א?ןרי אלא אחד‪ .‬לאחזאה ךאף על גב‬
‫ותחתונים תלויים בה‪ .‬ראעזית‬ ‫דאית ביה דיולןנין סגיאין לאו איהו אלא חד‪.‬‬
‫עזל אל״ף‪ ,‬סתר עזל סוד‬
‫המחעזבה העליונה‪ .‬ואותה‬ ‫וזיאי איהו את דעלאין ותתאין תליין ביה‪.‬‬
‫התפעזטות ^ל אותו רקיע עליון‪,‬‬ ‫דמחשבה‬
‫‪T T —: — :‬‬
‫דרזא‬
‫‪T T:‬‬
‫טמירו‬ ‫‪• :‬‬
‫דאל״ף‬
‫‪> *.* T :‬‬
‫ראשיתא‬
‫• ‪T‬‬
‫הבל נסתר באותו הר׳א׳ט‪ .‬בגלל‬ ‫עלאה‬
‫קזכקזיוצאת א׳ מרקיע הזה‪,‬‬ ‫רקיע‪T T • -‬‬
‫אתפשטו דההוא ‪| • T‬‬ ‫וההוא • ‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫עלאה‪: .‬־‬
‫• ‪TT‬‬
‫בךמות קזל סוד רא׳ט המחקזבה‬ ‫כלא סתים בההוא רישא‪ .‬בגין דכד נפיק א׳‬
‫יוצאת‪ .‬באותו אמצע קזל אל״ף‬ ‫דמחשבה‬
‫‪T T‬‬ ‫דרישא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫דרזא ‪:‬‬
‫בדיוקנא ‪T T :‬‬
‫‪Tl:‬‬ ‫רקיע ‪• :‬‬
‫מהאי ‪- 1• T‬‬
‫־‬
‫כלולים בו קזעז דרגות‪ ,‬סוד ^ל‬ ‫נפקא‪ .‬בההוא אמצעיתא ךאל״ף שית דרגין‬
‫כל החיות הנסתרות העליונות‬
‫]ם״א שעולות[ ]ם״א ש‪;;1‬לויות[ מתוך‬ ‫כלילן ביה ת א ךכלהו חיות טמירין עלאין)ם״א‬
‫המח׳טבה‪.‬‬ ‫ךםלירןן()ס״אךתלדז( מגו מחשבה‪.‬‬
‫אור אחד קזמאיר ונגנז‪ ,‬זה אור‬
‫קזל אות ט ^ל בראקזית‪ .‬תם‬
‫חד נהירו ךנהיר ואתגניז‪ .‬ךדוא נהירו ךאת‬
‫היום ק‪:‬הןה יו׳טב אברהם פתח‬ ‫)ט( דבראשית )ם״א כ׳ ךכראעית(• חום היום‬
‫האהל‪ ,‬קזהוא פתח מלמטה‬ ‫דהוה אברהם ןתיב פתח האהל ךאיהי פתחא‬
‫למעלה‪ ,‬וחם היום מאיר על‬
‫אותו פתח ומאיר מעזם‪.‬‬
‫נהיר ‪-‬על ‪-‬ההוא‬ ‫היום ‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לעילא‪: .‬וחום‬ ‫‪T••:‬‬ ‫מהתא‬
‫• ‪T-‬‬

‫שני‪ ,‬אור קזהולך להיות חעזוך‬ ‫פתחא ונהרא מתמן‪.‬‬

‫לעת פנות ערב‪ .‬הסוד של תפלת‬ ‫תדנא נהירו ךאזיל לאתחשכא לעת פנות‬
‫יצחק להתקין דתה זו‪ ,‬שכתוב‬
‫)בראשית כד( ויצא יצחק לשוח‬
‫לאתקנא‬
‫דיצחק‪T |T : - : 1‬‬
‫דצלותא ‪T : • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫רזא • ‪:‬‬ ‫ערב‪T T .‬‬

‫בשדה לפנות ערב‪ .‬הסתכלות‬ ‫האי דרגא לכתיב‪) ,‬בראשית כי( ולצא לצחק לשוח‬
‫של ערב‪ ,‬וחשוכים כלם אצלו‪.‬‬ ‫לערב‬ ‫בשלה לפנות ערב‪ .‬אסתכלותא‬
‫בפנות הערב הזה הכ!תכל יעקב‬
‫באותו ממנה של עשו‪.‬‬
‫וחשוכן כלהו לגביה‪ .‬בהאי פנות ערב‬
‫שלישי‪ ,‬אור שכולל שני אלו‪,‬‬ ‫ואסתכל )נ״א א?תח‪ (1‬לעקב בההוא ממנא דעשו‪.‬‬
‫אור שמאיר בךפואה‪ ,‬סוד‬ ‫תליתאה נלירו לכליל הלין)דף כא ע״ב( אלין‪.‬‬
‫הכתוב ב^עקב ערא שי ת לב< ויזרח‬
‫לו השמש וגו׳‪! .‬דאי כשנכלל‬ ‫דכתיב‬
‫רזא • ‪• :‬‬‫באסוותא‪T T .‬‬
‫דנהיר ‪T T : - :‬‬ ‫נהירו ‪• T :‬‬ ‫‪•:‬‬
‫באותו פנות ערב‪ .‬מכאן והלאה‬ ‫)בראשית לב( ולזרח לו השמש וגד‪ .‬ודאי‬
‫והוא צלע על ירכו‪ .‬זהו נצח‬ ‫פנות עלב‪ .‬מכאן‬ ‫כד אתכליל בההוא‬
‫ישךאל•‬
‫על ירכו‪ ,‬ירכו כתוב ולא ירכיו‪,‬‬ ‫ולהלאה והוא צולע על ירכו‪ .‬לא איהו נצח‬
‫זו דתה ךביעית‪ ,‬שלא התנבא‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫• ‪•• T :‬‬
‫שמואל‪,‬‬ ‫שבא ‪:‬‬‫עד ‪T •/‬‬‫משם ־‬
‫איש • ‪T‬‬
‫׳‬
‫ועליו כתוב )שמואל‪-‬אטי( וגם נצח‬
‫על ללכו ללכו כתיב ולא ירליוי ‪1‬יא ד ת א‬
‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬

‫ישךאל וגו׳‪ .‬אז נתקן שהןה חלש‬

‫‪T T :‬‬
‫רביעאה‪ .‬דלא אתנבי בר נש מתמן עד‬
‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬

‫כשהסתכן ועקב אבינו עם‬
‫הממנה של עשו‪.‬‬
‫ויגע בכף ירכו‪ .‬כשבא אצל‬
‫ועקב‪ ,‬לקח כח מאותו פנות ערב‬
‫בדין הקשה‪ .‬דעקב הןה נכלל בו‬
‫)שמואל א טו( וגם‬ ‫דאתא שמואל‪ .‬ועליה‬
‫נצח לשראל וגד‪ ,‬כדין אתקן דהוה חלשא‬
‫מכד אסתכן לעקב אבינו בממנא לעשו‪.‬‬
‫רגע בכף ללכו כד אתא לגבי ליעקב נטל‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כד תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫קיח‬

‫ולא יכל לו‪_ .‬דךא כי לא יכל לו‬ ‫הקפא מההוא פנות ערב בךינא תקיפא‪ .‬ויעקב‬
‫ויגע בכף ירכו‪ .‬ל?ןח ה'קןף הדין‬ ‫הוה אתכליל ביה ולא יכיל ליה‪ .‬וירא כי לא‬
‫מעזם‪ ,‬בגלל עזירך הוא מחוץ‬
‫לגוף‪ .‬עזיעקב הןה גוף‪ ,‬וגופו‬ ‫יכול לו _דגע בכף ירכו‪ .‬נטל תקפא ךדינא‬
‫הןה כלול בסוד עזל קזתי ךרגות‬ ‫מהמן‪ .‬בגין דירכא איהו לבר מגופא‪ .‬דיעקב‬
‫בסוד עזנ?ןךא אדם‪ .‬כיון עזל?ןח‬ ‫דתרין‬ ‫‪ TT‬ב ‪T‬ת •א‬ ‫וגופיה ‪1‬הוה •כליל‬
‫‪T T:‬‬ ‫••‬ ‫הוה‪: ,‬‬
‫׳‬ ‫גופא ‪TT‬‬ ‫‪T‬‬
‫ח?ןף מחוץ לגוף‪ ,‬מןד ‪ -‬והקןע כף‬
‫ירך יעקב‪.‬‬ ‫דרגין ב ת א ךאקרי אדם‪ .‬כיון דנטל הקפא‬
‫ולא התנבא איעז מעזם עד קזבא‬ ‫לבר מגופא‪ ,‬מ!ד והקע כף ירך!עקב‪.‬‬
‫קזמואל‪ ,‬ועל זה נצח י^ראל‬
‫אדם הוא‪.‬‬
‫ולא אהנבי בר נעז מהמן עד דאהא עזמואל‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך ן‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ן‬

‫בו‪• ,‬כי לא ‪TT‬‬‫׳‬ ‫‪T‬כתוב‬

‫יהו^ע נתנבא מהודו קזל מקזה‪,‬‬ ‫ועל זיא נצח !קוראל כתיב ביה כי לא‬
‫קזכתוב ע מ ד ב ר כז< ונתת מהודך‬ ‫אדם הוא‪! .‬הועזע אתנבי מהודו עזל מעזה‬
‫עליו‪ .‬הוד‪ .‬וזו דךגה חמיקזית‪.‬‬ ‫ודא‬ ‫עליו‪ .‬הוד‪.‬‬ ‫ונתת‪• • T‬מהודך‬ ‫דכתיב )במדבר כז(‬
‫נצח ‪ -‬ירך קזמאל קזל!עקב‪ .‬ולכן‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T T l :‬‬ ‫‪-T:‬‬

‫בא דוד וכלל אותו ב!מין‪,‬‬ ‫דיעקב‪.‬‬

‫‪1 — :‬‬
‫עזמאלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫ירכא‬
‫‪T‬‬
‫נצה‬‫•‪—*.‬‬
‫המיעזאה‪.‬‬
‫‪T T • —:‬‬
‫דרגא‬
‫—‪T :‬‬
‫קזכתוב )תהליםטז( נעמות בימינך‬ ‫ובגין כך אתא דוד וכליל ליה בןמינא לכתיב‪,‬‬
‫נצח‪ .‬ימינך לא כתוב אלא‬
‫>תהלים יס נעימות בימעך נצה‪! .‬מעך לא כתיב‬
‫בימעף‪ .‬מה הטעם נחלקזה ירך‬
‫‪.‬יעקב? בגלל קזהתקרב אליו צד‬ ‫ירכא‬
‫‪T‬‬
‫אתהלעז‬
‫־ ־‬ ‫*‬
‫טעמא‬
‫— ‪T :‬‬
‫בימינך‪T .‬מאי‬ ‫* * ‪1:‬‬
‫אלא‬
‫•‪T *.‬‬
‫הטמאה ולקח ממנו כח‪,‬‬ ‫ך!עקב‪ ,‬בגין לאתלדב ביה סטר מסאבא‬
‫והתעכב עד קזמואל‪ .‬ועל זה בא‬
‫ונקיט תקפא מניה ואתעכב עד עזמואל‪ ,‬ועל‬
‫להזכיר קזזהו !רך קזל יקזךאל‪,‬‬
‫קזכתוב וגם נצח יעזךאל‪ .‬ועל זה‬ ‫דיעוראל‬
‫ירכא ‪•• T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דדא •איהו‬ ‫לאדכרא ‪T :‬‬ ‫אתא ‪TT : - :‬‬ ‫‪T‬דא ‪T T‬‬
‫כל דבריו היו בדין בראקזית‬ ‫לכתיב וגם נצה יעוראל‪ .‬ועל דא כל מילוי‬
‫ובסופא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בעזירותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בדינא‬
‫‪T • :‬‬
‫הוו‬
‫ועוד׳ קזהקדועז ברוך הוא כלל‬
‫אותו אחר כך בהוד‪ ,‬מתי? לאחר‬ ‫ותו קלשא בריך הוא כליל ליה לבתר בהוד‪.‬‬
‫קזמקזח מלכים‪ .‬ועל זה הוא‬ ‫מלכין‪ .‬ועל ‪T‬דא‬ ‫דמשח‬ ‫לבתר‬ ‫אימתי‬
‫־ ‪1 • :‬‬ ‫‪- T:‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫•• ‪- T‬‬
‫קזקול כמקזה ואהרן‪ .‬מה מקזה‬
‫ואהרן בקזני צדדים קזלמעלה ‪-‬‬
‫עזקיל איהו כמשה ואהרן‪ .‬מה משה ואהרן‬
‫גם הוא למטה כמו קזאותם קזני‬ ‫בתרין סטרין ללעילא‪ ,‬אף הוא לתתא כגוונא‬
‫הצךדים‪ ,‬ומי הם? נצח והוד‪,‬‬ ‫לאנון הלין סטלי‪ .‬ומאן אנון‪ .‬נצה והוד‪.‬‬
‫כמו קזמקזה ואהרן קזלמעלה‪.‬‬
‫וכל הדרגות אחוזות זו בזו‪,‬‬
‫כגוונא למשה ואהרן ללעילא‪ .‬וכלהו דרגין‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫עזכתוב >שם עט( מעזה ואהרן‬
‫בכהניו וקזמואל בקוךאי קזמו‪.‬‬
‫עזהרי עזעזה צדדים נכללו‬
‫ואחוזות זו בזו‪.‬‬
‫כמו עזאלה אחוזים‪ ,‬מעזה‬
‫ואהרן ועזמואל ‪ -‬כך גם אחוזים‬
‫!עקב מעזה ויוסף‪! .‬עקב בעל‬
‫הבית‪ .‬מת!עקב ‪ -‬נטל מעזה את‬
‫הבית‪ ,‬וצוה אותה בח!יו‪ .‬יוסף‬
‫אחידן דא בלא לכתיב‪) ,‬תהליםצט( משה ואהרן‬
‫בכהניו ועזמואל בקוראי עזמו‪ .‬להא עזית‬
‫סטרין אתכלילו ואחילן לא בלא‪.‬‬
‫ן מ ה לאלין אחילן משה ואהרן ועזמואל‪,‬‬
‫אוף הכי אחילן)ם״א ךא ?יא(!עקב משה‬
‫ויוסף‪! .‬עקב מאליה לביתא‪ .‬מית יעקב נטל‬
‫משה ביתא ומני לה בח!יו‪ .‬יוסף על ידי‬
‫היט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כד תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬כא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫על ידי!עקב ומיקזה מ ה צדיק‪.‬‬ ‫ביתאאלא‬ ‫ךיצקב ומק‪1‬ה הוה צדיק‪) .‬ותרווייהו לא‬
‫]ובניהם לאשפשו הבית אלא ?יוסף‪ ,‬בןללשהיה‬ ‫בי‪1‬םףבגין דהוה צדיק(‪.‬‬
‫צדיק[‪.‬‬
‫מקב ביוסף לקח את הבית‪,‬‬ ‫‪ 2;:‬קב ביו־סף נטל ביתא דכתיב‪) ,‬בראשית לז( אלה‬
‫קזכתוב )בראשית א( אלה תלדות‬ ‫תו־לדו־ת יעקב יו־סף‪ .‬משה לא שמש‬
‫בה עד‬ ‫!עקב יוסף‪ .‬מיקזה לא‬
‫קזלקח אותו את יוסף‪ .‬כ^!צאה‬
‫בה עד דנטל ליה ליו־סף‪ .‬כד נפקת שכעהא‬
‫העזכינה מהגלות‪ ,‬לא יכול‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬
‫ביו־סף‬
‫•• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬
‫אלא‬‫•‪T *.‬‬
‫לאזדווגא ‪T‬בה‬
‫‪T : —: • :‬‬
‫יכיל‬ ‫‪• :‬‬
‫גלותא ‪T‬לא‬ ‫‪T‬‬
‫מן‬
‫• ‪T 1‬‬
‫להץדוג בה‪ ,‬רק ביוסף‪ ,‬קזכתוב‬ ‫דכהיבי )שמות יג( ויקה משה את עצמו־ת יו־סף‬
‫)שמות יג( ויקח מעזה את עצמות‬
‫יוסף עמו‪ .‬למה כתוב עמו? אלא‬
‫עמר אמאי כתיב עמר אלא גופא לא אזדויג‬
‫גוף לא מזדוג מקבה עד ^מץדוג‬ ‫בנוקבא עד דאזדווג בהדי ברית‪ .‬ועל דא‬
‫עם הבךית‪ .‬ועל זה מעזה לקח לו‬ ‫משה נטלי ליה ליוסף עמיה‪ .‬כיון דהוה עמיה‬
‫את יוסף עמו‪ .‬כיון ^ה!ה עמו‪,‬‬
‫עזמ^ז מקבה כראוי‪ .‬ולכן!עקב‬
‫שמש בנוקבא כךקא יאות‪ .‬ובגין כך !עקב‬
‫מעזה ויוסף הולכים כאחד‪.‬‬ ‫משה ויוסף כחדא אזלי‪.‬‬
‫מקב מת‪ ,‬וגופו הכניסו אותו‬ ‫!;‪ 2‬קב מית וגופיה אעלו ליה בארעא‬
‫לארץ הקדועזה‪ .‬יוסף מת‪ ,‬גופו‬
‫לא נקבר בארץ הקדעז‪ ,‬אלא‬
‫קדישא‪ .‬יוסף מית גופיה לא אתקבר‬
‫עצמותיו‪ .‬מעזה ]מת[ ‪ -‬לא זה ולא‬ ‫משה )פית( ‪T‬לא‬ ‫•‪*.‬‬
‫אלא ־‪:‬גרמוי‪.‬‬ ‫•‪T *.‬‬
‫קדישא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬
‫בארעא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫זה‪ ,‬למה? אלא יעקב בעלה‬ ‫האי ולא האי‪ .‬אמאי‪ .‬אלא יעקב בעלה‬
‫הףאעזון עזל הגביףה ה!ה‪ .‬מת‬
‫!עקב ‪ -‬הזדוגה במעזה‪ .‬ובעוד‬
‫אזדווגא‬
‫• ‪T : - :‬‬
‫יעקב‬
‫‪1‬‬
‫הוה‪• .‬מית‬ ‫‪TT‬‬
‫דמטרוניתא‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬
‫קדמאה‬
‫‪T T : 1-‬‬

‫עזמעזה ה!ה בעולם הזה‪ ,‬צוה‬ ‫ביה במשה‪ .‬ובעוד דהוה משה בהאי עלמא‬
‫אותה כראוי‪ ,‬והוא ה!ה בעלה‬ ‫תניינא‪.‬‬ ‫בעלה‬ ‫הוה‬ ‫ואיהו‬ ‫כדקא ‪:‬יאות‬ ‫מני ‪T‬לה‬
‫• ‪T T:‬‬ ‫— ‪ —:‬ז‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪lT : :‬‬ ‫‪•• T‬‬
‫העזני‪ .‬את !עקב הכניסו לארץ‬
‫הקדועזה כעזגופו עזלם‪ ,‬בגלל‬
‫יעקב אעילו ליה לארעא קדישא גופיה‬
‫עזהוא גוף‪ .‬יוסף ‪ -‬עצמותיו ולא‬ ‫שלים בגין דאיהו גופא‪ .‬יוסף גרמוי ולא‬
‫גופו‪ ,‬בגלל עזעצמות הם צבאות‬ ‫גופיה בגין ךגרמין אנון חןילין ומשמין‬
‫ומחנות עזלמעלה‪ ,‬וכלם יוצאים‬
‫מאותו צדיק‪ .‬והצדיק נקרא‬
‫דלעילא וכלהו נפקי מההוא צדיק‪ .‬וצדיק‬
‫צבאות‪ .‬מה הטעם? בגלל עזכל‬ ‫צבאות איקדי‪ .‬מאי טעמא‪ ,‬בגין ךכל צבאות‬
‫צבאות ומחנות עליונים יוצאים‬ ‫ומשמין עלאין מניה נפקין‪ .‬ועל דא גרמוי‬
‫ממנו‪ ,‬ועל זה עצמותיו‪ ,‬עזהן‬
‫צבאות‪ ,‬נכנסו לארץ‪.‬‬
‫בארעא‪.‬‬‫‪T :- :‬‬
‫אעלו‬
‫‪T: T‬‬
‫צבאות‬ ‫‪T : 1‬‬
‫דאנון‬ ‫‪• :‬‬

‫משה ה!ה בחוץ‪ ,‬ולא נכנס לעזם‬ ‫ולא‬‫גופיה ‪T :‬‬‫••‬ ‫המן ‪T‬לא‬‫— ‪1T‬‬
‫ולא ‪T‬עאל‬ ‫לבר ‪T :‬‬ ‫הוה ‪— :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫משה‬
‫לא גופו ולא עצמותיו‪ .‬אלא‬ ‫בארעא‪.‬‬ ‫שכינתא‬ ‫אעלת‬ ‫אלא‬ ‫־‪:‬גרמוי‬
‫‪T :- :‬‬ ‫‪T: • :‬‬ ‫‪ T: T‬־‬ ‫•‪T *.‬‬
‫נכנסה העזכינה לארץ‪ .‬אחר‬
‫עזמעזה מת וחזרה לבעלה‬ ‫בתר דמית משה ואתהדרת לבעלה קדמאה‬
‫הףאעזון‪ ,‬ודאי הוא !עקב‪ .‬מכאן‬ ‫ודאי איהו יעקב‪ .‬מכאן נוקבא ךאתנסיבת‬
‫נקבה עזנעזאת לעזנים באותו‬ ‫בתרין‪ .‬בההוא עלמא אהדרת לקךמאה‪.‬‬
‫העולם‪ ,‬היא חוזרת לדאעזון‪.‬‬
‫מעזה ה!ה בחוץ‪ ,‬כיון עזבעלה‬ ‫הוה‬‫קדמאה ‪TT‬‬ ‫‪T T : 1-‬‬ ‫דבעלה‬
‫‪T‬‬ ‫כיון ‪:‬‬
‫‪1-‬‬
‫הוה ‪:‬לבר‬ ‫משה ‪TT‬‬

‫הףאעזון ה!ה בארץ‪.‬‬ ‫בארעא‪.‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כד תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫משה זכה בחייו מה עזלא זכה‬ ‫משה זבה בחייו מה דלא זבה ביה יעקב‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫בו!עקב‪ .‬יע?ןב שמש בה באותו‬ ‫עלמא‪ ,‬משה‬

‫עולים‪ ,‬ומשה בעולם הזה‪ .‬ואם‬ ‫‪V‬‬ ‫יעקב שמש בה בההוא ‪ T : T‬׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬
‫‪• :‬‬ ‫־ ‪•/‬‬ ‫‪T‬‬

‫תאמר שזה ה!ה החסרון של‬

‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫בהאי עלמא‪ .‬ואי תימא דגריעו דמשה הדה‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫משה ‪ -‬לא כך! אלא כש!צאו‬ ‫לאו הכי‪ .‬אלא כד נפקי ישראל ממצרלם‬
‫ישראל ממצרים‪ ,‬מצד היובל‬ ‫מסטרא ךיובלא הוה‪ .‬וכל אנון שהין רברבן‬
‫ה!ה‪ ,‬וכל אותם ששים ובוא היו‬
‫מעולם העליון‪ .‬ובאותה הדמות‬ ‫מעלמא עלאה הוו‪) .‬דף כבע״א( ובההוא דיוקנא‬
‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫הלכו במדבר‪ ,‬ואחד מהם לא‬ ‫אזלו במדברא וחד מנהון לא עאלו בארעא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T‬‬

‫נכנס לארץ‪ ,‬אלא בניהם‬ ‫אלא בניהון הולדין דלהון כךקא חזי דאנון‬
‫תולדותיהם כךאוי‪ ,‬שהם הקון‬
‫הלבנה‪ ,‬וכל מעשי הארץ היו‬ ‫הקונא דסיהרא‪ .‬וכל עובדי ארעא תקונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫תקון הלבנה‪.‬‬ ‫דסיהרא הוה‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫משה שמש בלבנה בעוד שהוא‬

‫בגוף וצוה אותה לךצונו‪,‬‬
‫משה שמש בסיהרא בעוד דאיהו בגופא‬
‫וכשנפטר מהעולם הזה‪ ,‬עלה‬ ‫ומני לה לרעותיה‪ .‬כד אתפטר מהאי‬
‫בעל!ה עליונה ברוח הקדש‪,‬‬ ‫עלמא סליק בסליקו עלאה ברוחא קדישא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• I -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫וחזר ברוח ליובל העליון)בינה(‪,‬‬
‫ששים •רבוא‬
‫ואתהדר ברוחא ליובלא עלאה ותמן אתזיבקו‬
‫באותם • •‬
‫‪T‬‬ ‫נדבק‪: 1‬‬
‫ושם • ‪- :‬‬
‫‪T:‬‬
‫שהיו שלו‪ .‬מה שלא ה!ה כן‬ ‫באנון שיהין רבוא דהוו דיליה‪ .‬מה ךלא הוה‬
‫ל!עקב‪ ,‬שהוא חזר ברוח לתוך‬ ‫כן ליעקב דהוא אתהזיר ברוחא לגו שמטה‬
‫השמטה מה שלא ה!ה כך בחייו‪,‬‬
‫]הי‪1‬ת[ כיון שבית אחר ה!ה לו‪.‬‬
‫מה ךל'א הוה כן בחייו)בח( כיון דביתא אחרא‬
‫ואךץ הקדושה נתהקנה בהקון‬ ‫הוה ליה‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬

‫]העולם שלמטה[ בכח שלמעלה‪ .‬ועל‬ ‫)ךעלמא נ״א דלתתא(‬ ‫ואר^וא קדישא בתקונא‬
‫זה לא ראוי להיות כלם כאחד‪.‬‬
‫אלה של העולם העליון היו‬
‫אתהקנת בחילא דלעילא‪ .‬ועל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- I t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫לבדם כלם ברוח‪ ,‬ואלה של‬ ‫לא אתחזון למהוי כלהו כחדא‪ .‬אנון דעלמא‬
‫העולם התחתון היו כלם לבדם‬ ‫עלאה הוו בלחודייהו כלהו ברוחא‪ .‬ואנון‬
‫בגוף‪ ,‬ולא ךאויים להיות אלה‬
‫ואלה בתוך הלבנה‪ ,‬אלא אלה‬
‫דעלמא תהאה הוו בלחודייהו כלהו בגופא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫תוך הלבנה ואלה בחוץ‪ ,‬להאיר‬ ‫ולא אתחזון למהוי אלין ואלין גו סיהרא‪.‬‬
‫אלה מתוך אלה‪ .‬וכלם שנכנסו‬ ‫אלא ^ י ן גו סיהרא‪ .‬ואלין לבר‪ .‬לנהרא‬
‫בארץ‪ ,‬דמות הראשונים היו‪,‬‬
‫ולא היו בעל!ה עליונה כמותם‪,‬‬
‫אלין מגו אלין‪ .‬וכלהו ךעאלו בארעא דיוקנא‬
‫בגלל שלא יהיה דור ולא ה!ה‬ ‫דקדמאי הוו‪ .‬ולא הוו בסליקו עלאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I-‬‬ ‫‪:‬‬

‫מקדם כמו אותם ראשונים‬ ‫כוותייהו‪ .‬בגין דלא יהא דרא ולא הוה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬
‫שנךאה להם זיו כבוד רבונם‬
‫פנים בפנים‪.‬‬
‫מקךמת דנא כאנון קךמאי ךאתחדא להון זיו‬
‫_יןגקב שמש בנשותיו בגוף‪ ,‬אחר‬ ‫ןל‪j‬רא דמאריהון אפין באפין‪.‬‬
‫כך נךבק רוח ברוח‪ .‬משה נפרד‬ ‫!ן‪ 3‬קב שמש בנשוי בגופא‪ .‬לבתר אתדבק‬
‫מאשתו ושמש כשהוא בגוף‬
‫באותה רוח קדושה‪ .‬אחר כך‬ ‫רוחא ברוחא‪ .‬משה אתפרש מאתתיה‬
‫נדבק רוח ברוח עליונה טמירה‬ ‫ושמש כד איהו בגופא בההוא רוחא קדישא‪.‬‬
‫קכא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כה תשרי‬
‫בראשית ־ כב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬

‫עזל מעלה‪ .‬וכל הדרגות היו‬ ‫לבתר אתדבק רוחא ברוחא עלאה טמירא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬

‫נךבקים כלץ כאחד‪ .‬רוחו ^ל‬ ‫ולעילא‪ .‬וכל דרגין הוו־ מתזיבלןן כלהו‬
‫מעזה היא מהיובל‪ ,‬גופו‬
‫מהקזמטה‪ .‬רוחו קזל ועקב‬ ‫כחדא‪ .‬רוחא דמעזה דיובלא איהו גופיה‬
‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬

‫להתדבק בעמטה‪ .‬גוף על נעזותיו‬ ‫בעזמטה‪,‬‬

‫לאתדבקא • ‪ T • :‬׳‬
‫דיעקב ‪lT: - : • :‬‬
‫‪1‬‬ ‫רוהא ‪:‬‬
‫דעזמטה‪T .‬‬
‫• ‪T• :‬‬
‫הץה בעולם הזה‪ .‬כל אותם‬ ‫גופיה דנעזוי הוה בהאי עלמא‪ .‬כל אנון‬
‫מאורות עליונים בדמות עלהם‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫למטה בארץ ]נ״א בךמותם למטה מהם‬ ‫נהו־רין עלאין בליוקנא דלהו־ן לתהא בארעא‬
‫בךמותם למטה בארץ[‪ ,‬ובלם תלויים‬ ‫)נ״א ?ךיוקנא דלהזין לתתא מנה‪1‬ן ןדוק?א ה ה‪1‬ן לתתא באךעא(‬
‫בךקיע העמים‪ .‬כאץ סוד על עני‬ ‫הבא ‪T‬ת‪ T‬א‬ ‫העזמים‪.‬‬ ‫ברקיע‬ ‫תליין‬ ‫‪:‬ובלהו‬
‫‪TT‬‬ ‫‪• T T -‬‬ ‫• ‪- 1• :‬‬ ‫‪| T : -‬‬
‫ותקונם‬
‫כאחד ‪T 1 • :‬‬
‫‪T :‬‬ ‫כלולים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫עמות‬
‫עלעה‪ ,‬וחוץרים לאחד זה כנגד‬ ‫לתךין עזמהן כלילן כחדא ועזכלילא ולהון‬
‫זה‪ .‬והוא עם גלוף חקוק כלולים‬ ‫תלתא ואתהדרן לחד דא לקבל דא‪ .‬ואיהו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• l T: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫בסוד זה על האמונה‪.‬‬ ‫עזמא גליפא מחקקא כלילן בהאי ב ת א‬

‫דאמר אלהים נעעה אךם‪ .‬סוד‬
‫ה׳ ליראיו וגו׳)תהליםכה(‪ .‬פתח אתו‬ ‫למהימנותא ‪:‬‬
‫זקץ הזקנים ואמר‪ :‬עמעוץ עמעוץ‪,‬‬ ‫ויאמר אלהים נע^ה אלס )תהלים כה( סוד יי‬
‫מי הוא עאמר !יאמר אלהים‬
‫נעעה אדם? מיהו כאץ אלהים‬
‫ליראיו וגד פתח ההוא סבא דסבין‬
‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • • ‪T‬‬

‫זה? ביץ כף פרח אותו ןקץ הזקנים‬ ‫ואמר‪ ,‬קזמעון קזמעון מאן הוא דאמר ויאמר‬
‫ולא ראה אותו‪ .‬וכמו עעמע רבי‬ ‫אלהים נעע‪t‬ה אדם‪^) .‬אמיאלהיס( מאי ניהו הבא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‪* .* -:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬

‫עמעוץ‪ .‬עזהץה קורא לו עמעוץ‬ ‫האי אלהים‪ .‬אדהכי פרח ההוא סבא דסבין‬
‫ולא רבי עמעוץ‪ ,‬אמר לחבריו‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪—T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫־‬

‫ודאי זהו הקדוע ברוד הוא‬ ‫ולא חמא ליה‪ .‬ובמה דעזמע רבי עזמעון‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬

‫דהוה לןרי ליה קזמעון ולא לבי קזמעון‪ ,‬אמר קזנאמר בו)דניאל ״ ועתיק הימים‬
‫יועב‪ .‬הרי כעת זוהי עעה לפתח‬
‫בסוד הזה‪ ,‬עודאי ץע כאץ סוד‬
‫לחברוי וזיאי האי הוא קךשא בריך הוא‬
‫ךאהמר ביה)יניאלז( ועתיק יומין ןתיב‪ .‬הא כען עלא נתץ ךעות להתגלות‪ ,‬וכעת‬
‫מעמע ענהנה ךעות להתגלות‪.‬‬ ‫הבא‬ ‫‪TT‬‬
‫דודאי‬‫‪:‬־־‬
‫רזא‪.‬‬‫‪TT‬‬
‫למפתח בהאי‬ ‫‪ : • :‬־‬
‫עזעתא‬
‫‪T -:-‬‬
‫איהו‬
‫פתח ואמר‪) ,‬נישא למלך עהיו לו‬
‫‪ | T :‬כמה בנץנים לבנות והץה לו אמץ‪,‬‬
‫לאתגליא‪ .‬וכען‬‫— ‪T:‬‬ ‫דלא אתיהיב רעזו‬ ‫רזא ‪T :‬‬ ‫אית ‪T T‬‬

‫ואותו אמץ לא הץה עועה דבר‬ ‫מעזמע דרעזותא אתלהיב לאתגלןא‪.‬‬

‫פתח ואמר למלכא דהרה ליה כמה בניינין אלא מךעות המלך‪ ,‬כמו עאתה‬
‫‪T -‬‬ ‫••‬ ‫‪T-: :‬‬ ‫‪T: - :‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T: • • 1‬‬
‫אומר)משליח( ואהץה אצלו אמוץ‪.‬‬
‫המלך הוא ודאי חכמה עליונה‬
‫וההוא‬ ‫אומנא‪.‬‬ ‫ליה‬ ‫והוה‬ ‫למבני‪.‬‬
‫מרעזו למעלה‪ ,‬ועמוד האמצעי ]הוא[ מלך‬ ‫‪:‬‬
‫אלא‬
‫•‪T *.‬‬
‫מדעם‬
‫• ‪—T‬‬
‫עבד‬
‫‪:‬־ ־‬
‫הוה‬‫‪TT‬‬
‫אומנא ‪T‬לא‬ ‫‪TT‬‬
‫ךמלכא כמה ךאה אמר‪) ,‬משליח( ואהלה אצלו למטה‪ .‬אלהים אמץ למעלה‪ ,‬וזו‬
‫אם העליונה• אלהים אמץ למטה‪,‬‬
‫וזו עכינה עלמטה‪.‬‬
‫עלאה‬‫•‪TT‬‬
‫חכמה‬
‫‪T: T‬‬
‫ודאי •איהו‬ ‫—‪T‬‬
‫מלכא‬
‫— ‪T :‬‬
‫אמון‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬

‫לעילא‪ .‬ועמודא דאמצעיתא )איהו( מלכא ולאשה איץ ךעות לעעות דבר‬
‫לתתא‪ .‬אלהים אומנא לעילא ודא אימא בלי רעות בעלה‪ ,‬וכל הבנינים‬
‫־ • ‪•T:‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•:‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ *‬ ‫‪T —:‬‬
‫דלתתא‪.‬‬
‫עזכינתא • ‪T - :‬‬
‫ודא ‪T : • :‬‬ ‫לתתא ‪T :‬‬
‫אומנא ‪T - :‬‬
‫‪TT‬‬ ‫אלהים‬‫עלאה‪: .‬״‪.‬״ •‬ ‫• ‪TT‬‬

‫דהוו‬ ‫בניינין‬
‫• ‪—: : 1 • T :‬‬
‫וכל‬
‫‪T :‬‬
‫בעלה‪.‬‬
‫— ‪T —:‬‬
‫רעזות‬ ‫‪:‬‬
‫בלא‬
‫‪T :‬‬
‫מדעם‬
‫• ‪—T‬‬
‫למעבד‬ ‫רעזו‬ ‫‪:‬‬
‫לה‬ ‫‪T‬‬
‫לית‬ ‫••‬
‫ואתתא‬
‫‪7 : • :‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כה תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫קכב‬

‫עזהיו בדרך אצילות‪ ,‬היה אומר‬ ‫בארה אצילותא הוה אמר אב״א באמירה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אב״א באמירה לאמ״א‪ ,‬יהיה‬ ‫לגבי אמ״א יהא כדין וכדין‪ ,‬ומיד הוה‪ .‬במה‬
‫נהיה‪: ,‬כמו‬
‫ומיד • ‪ T :‬׳‬
‫•‪T‬‬ ‫וכזה‪,‬‬
‫׳‬ ‫^‬
‫^כזה‬
‫עזנאמר ויאמר אלהים יהי אור‬ ‫ךאה אמר ויאמר אלהים להי אור דהי אור‪.‬‬
‫ויהי אור‪ .‬ויאמר‪ ,‬היה אומר‬ ‫ויאמר הוה אמר לאלהים‪ ,‬יהיאור‪ .‬מארי‬
‫■ ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך■ך ■ך —‬ ‫—‬

‫לאלהים יהי אור‪ .‬בעל הבנין‬ ‫דבניינא איהו אומר ואומנא עביד מיד‪ .‬והכי‬
‫הוא אומר‪ ,‬והאמן עו^|ה מיד‪.‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫*‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T T : • :‬‬

‫וכך כל הבדנים בדרך אצילות‬ ‫כל בניינין בארה אצילותא הוהאמר יהי‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫־‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬

‫הןה אומר יהי רקיע‪ ,‬יהי מארת‪,‬‬ ‫רקיע‪ ,‬להי מארת‪ ,‬וכלא אתעביד מלד‪ .‬כד‬
‫והכל נעעזה מןד‪ .‬כעזהגיע‬ ‫מטא לעלמא דפרודא דאיהו עולם הנבדלים‪,‬‬
‫לעולם הפרוד‪ ,‬עזהוא עולם‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T : • -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪T T‬‬

‫הנבדלים‪ ,‬אמר האמן לבעל‬ ‫אמר אומנא למארי בניינא נעע‪t‬ה אדם‬
‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫—‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫הבדן‪ ,‬נעעזה אךם בצלמנו‬ ‫בצלמנו בדמותנו‪ .‬אמר מארי בניינא ודאי‬
‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫כךמותנו‪ .‬אמר בעל הבנןן‪ ,‬ודאי‬ ‫טב הוא למעבד ליה‪ .‬אבל עתיד הוא למחטי‬
‫עתיד‬
‫אבל ‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫לעעזותו‪,‬‬
‫׳‬ ‫טוב הוא ־‬
‫הוא לחטא לפניך בגלל עזהוא‬ ‫קמך בגין דאיהו כסיל דודא הוא דכתיב‪) ,‬משלי‬
‫כסיל‪ .‬זהו עזכתוב >שם י( בן חכם‬ ‫‪ 0‬בן חכם ל^מח אב ובן כסיל תוגת אמו‪.‬‬
‫יעזמח אב ובן כסיל תוגת אמו‪.‬‬
‫היא אמרה‪ ,‬אחר עזחטאו תלוי‬
‫איהי אמרה בתר דחוביה הליא באמ״א ולא‬
‫‪T :‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫‪T‬‬ ‫••••••‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫באמ״א ולא באב״א‪ ,‬אני רוצה‬ ‫באב״א אנא בעינא למברי ליה‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫לברא אותו בדמות עזלי‪ .‬זהו‬ ‫בדיוקנא דילי‪ .‬הדא הוא דבתיב ויברא‬
‫‪T : • -‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫עזכתוב ויברא אלהים את האדם‬

‫אלהים את האדם בצלמו ולא בעא‬
‫בצלמו‪ ,‬ולא רצה לעזהף בו‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪V:‬‬

‫אב״א‪ .‬בץמן עזחטא מה כתוב?‬ ‫לאעזתתפא ביה אב״א‪ .‬בזמנא דחב מה כתיב‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫)ישעיה נ( ובפקזעיכם עזלחה‬ ‫)דף כב ע״ב()ישעיה נ( ובפקזעכם ^לחה אמכם‪ .‬אמר‬

‫אמכם‪ .‬אמר המלך לאמ״א‪ ,‬ולא‬
‫אמרתי לך עזעתיד הוא לחטא? !‬
‫מלכא לאמ״א ולא אמרית לך דעתיד הוא‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫באותו ץמן גרעז אותו וגךעז את‬ ‫למחטי‪ .‬בההוא זמנא תריך ליה ותריך אמא‬
‫אמו עמו‪ .‬ולכן כתוב )משלי י( בן‬ ‫עמיה‪ .‬ובגין דא כתיב‪) ,‬משלי ‪ 0‬בן חכם לע^מח‬
‫חכם יעזמח אב ובן כסיל תוגת‬
‫אמו‪ .‬בן חכם ‪ -‬זה אדם עזהוא‬
‫אב ובן כסיל תוגת אמו‪ .‬בן חכם‪ ,‬דא אדם‬
‫‪TT‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫••‪I‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫• • ‪• : I‬‬ ‫‪T‬‬

‫בדרך אצילות‪ .‬ובן כסיל ‪ -‬זה‬ ‫דאיהו בארה אצילות‪ .‬ובן כסיל‪ ,‬דא אדם‬
‫אךם עזל בריאה‪.‬‬ ‫דבריאה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬
‫המו כל החברים ואמרו‪ ,‬רבי‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫רבי‪ ,‬וכי ןעז פרוד בין אב״א‬

‫‪.‬ך‬ ‫■ן ן‬
‫הןמו כלהו חברליא ואמרו רבי רבי‪ ,‬וכי אית‬
‫ואמ״א‪ ,‬עזמצד עזל אב״א הוא‬ ‫פירודא בין אב״א ואמ״א דמסטרא‬
‫‪ ■ . . . .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫• • ‪I‬‬ ‫‪T‬‬

‫בדרך אצילות ומצד האמ״א‬ ‫ךאב״א איהו בארה אצילות ומסטרא‬

‫בבריאה? אמר להם‪ ,‬חברים‬
‫חברים‪ ,‬לא כך זה‪^ ,‬הרי אדם‬
‫דאימ״א בבריאה‪ .‬אמר לון חברייא חברייא‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫עזל אצילות זכר ונקבה הןה מצד‬ ‫לאו הכי הוא‪ ,‬דהא אדם דאצילותא דבר‬
‫‪T‬‬ ‫‪ : :‬־ •‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אב״א ואמ״א‪ ,‬וזהו !יאמר‬ ‫ונוקבא הוה מסטרא דאבא ואמ״א‪ .‬ודא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T I:‬‬ ‫‪:‬‬
‫אלהים יהי אור ויהי אור‪ .‬יהי‬
‫אור מצד האב״א‪ ,‬דהי אור מצד‬
‫איהו ויאמר אלהים להי אור ולהי אור‪ .‬להי‬
‫האמ״א‪ .‬וזהו אדם דו פרצופים‪.‬‬ ‫אור מסטרא ךאבא‪ ,‬ולהי אור מסטרא‬
‫הכג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כה תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬כב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫אבל לזה אין בו צלם ודמות‪,‬‬ ‫דאמ״א‪ .‬ודא איהו אדם דו פרצופיו‪.‬‬
‫• ‪1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אלא אם העליונה היה לה כנוי‬

‫אחד עזע^ה לחעזבון אלהים‪,‬‬
‫אבל להאי לית ביה צלם וךמות‪ .‬אלא‬
‫ואותו כנוי הוא אור וחעזך‪ .‬ו ^לל‬ ‫אמא עלאה הוה ליה חד כנו״י‬‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ד ■ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫אותו תעזך עזהיה באותו כנוי‪,‬‬ ‫ךסליק לחושבן אלהים‪ .‬וההוא כנוי איהו‬
‫אמר אבא עזעתיד לחבזא לאדם‬
‫אור וחשך‪ .‬ובגין ההוא חשך ךהוה בההוא‬
‫עזל אצילות ]יאשל?ריאה[ עזהוא אור‬
‫לבו׳‪:‬צ עליון ]יא?לי‪1‬ן[‪.‬‬ ‫כנוי‪ ,‬אמר אבא דעתיד למחטי לאדם‬
‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫׳‬

‫וזהו האור עזברא הקןדועז ברוך‬ ‫ךאצילות )נ״א דבריאה( דאיהו אור לבוש עלא״ה‬
‫הוא ביום ראעזון עגנז אותו‬
‫)נ״א עליזיז(‪.‬‬
‫לצדיקים‪ .‬ואותו חעזך עזנבךא‬
‫ןהאי איהו אור דברא לןךשא בריך הוא‬
‫ביום הךאעזוץ לךקזעים‪ ,‬כמו‬
‫עזנאמר)שמיאל‪-‬אב( וךקזעים בתעזך‬
‫ביום ‪.‬ראשון דגנזו לצדילןןיא‪ .‬וההוא‬
‫ידמו‪ ,‬ובגלל אותו ח^ך קזהןה‬
‫חשך דאתברי ביומא לןךמאה לרעזיעייא‬
‫עתיד לחמא לאותו אור‪ ,‬לא רצה‬
‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪• T‬‬

‫כמה ךא‪ 1‬ז אמר‪) ,‬שמיאל א ^ ורשעים בחשך‬

‫אבא להקזתהף בו‪ .‬ו ^לל זה אמר‬
‫נע^|ה אךם בצלמנו ‪ -‬אותו האור‪.‬‬
‫לדמו‪ ,‬ובגין ההוא חשך דהוה עתיד‬
‫כךמותנו ‪ -‬אותו העזך‪ ,‬עזהוא‬
‫למחטי לההוא אור‪ ,‬לא בעא אבא‬
‫לבועז לאור‪ ,‬כמו עזגוף הוא לבועז‬
‫לאשההפא ביה‪ .‬ובגין דא אמר נעשה אדם‬
‫לנעזמה‪ .‬זהו עזכתוב )איוב י( עור‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‪•.*-:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ובעזר הלביעזני‪ .‬עזמחו כלם‬

‫בצלמנו ההוא אור‪ .‬כדמותנו ההוא חשך‬
‫ואמרו‪ ,‬אעזרי חלקנו עזזכינו‬
‫דאיהו לבושא לאור‪ .‬כגוונא דגופא דאיהו‬
‫לעזמע דבךים עזלא נעזמעו עד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לבושא לנשמתא הדא הוא דכתיב‪) ,‬איוב י(‬

‫עתה‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫פתח עוד רבי עזמעוץ ואמר‪) ,‬דברים‬

‫עור ובשר הלבישני‪ .‬חדו כלהו ואמרו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬
‫לב< ךאו עתה כי אני אני הוא ואין‬
‫זכאה חולקנא דזכינא למשמע מלין דלא‬
‫אלהים עמדי וגו׳‪ .‬אמר‪ ,‬חברים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• •‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TlT:‬‬ ‫‪T T -‬‬

‫עזמעו דברים עתיקים עזךציתי‬ ‫אשהמעו עד כען‪.‬‬

‫לגלות אחר עזנהנה ]לי[ ךעזות‬
‫פתח עוד רבי שמעון ואמר )דברים לב( ךאו‬
‫עליונה לומר‪ .‬מי זה עזאמר ךאו‬
‫עתה כי אני אני הוא ואין אלהים‬
‫עתה כי אני אני הוא? אלא זהו‬
‫׳‬ ‫•‬
‫עמלי וגד‪ .‬אמר חברליא שמעו מלין עתיקין‬
‫^ ת על כל העליונים‪ ,‬אותו‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬

‫עזנקרא עלת העלות‪ ,‬עלת‬

‫עלאה‬ ‫בתר דאתיהיב ‪:‬רשו‬ ‫לגלאה‬ ‫דבעינא‬
‫• ‪T T‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪TT —:‬‬ ‫‪T • • T :‬‬
‫מהעלות האלה‪ ,‬עזלא יע^ה אחד‬
‫למימר‪ .‬מאי ניהו ךאמר ךאו עתה כי אני‬
‫מהעלות הללו עזום מעז|ה עד‬
‫אני הוא‪ .‬אלא דא הוא עילת על כל עלאין‪.‬‬
‫עזיקח ךעזות מאותו עזעליו‪ ,‬כמו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬־ *‬

‫עזבאךנו למעלה בנעז|ה אדם‪.‬‬

‫ההוא ךאתלןרי עלת העלות עלת מאלין‬
‫נ;ןטה !דאי‪ .‬על עזנים נאמר‪.‬‬
‫עלות‪ .‬דלא יעביד חד מאלין עלות שום‬
‫עזאמר זה לאותו עזלמעלה ממנו‬
‫עובדא עד ת טי ל ךשות מההוא ךעליה‪.‬‬
‫נעז|ה‪ .‬ולא עועזה דבר אלא‬
‫בךעזות ואמירה מאותו עזלמעלה‬
‫כמה דאוקימנא לעילא בנעשה אדם‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬־‪:‬־ *‪* .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ממנו‪ .‬ואותו עזלמעלה ממנו לא‬
‫נן‪3‬שה וזיאי‪ .‬על תרץ אהמר‪ .‬דאמר דא‬
‫"לההוא דלעילא מיניה נעשה‪ .‬ולא עביד מדעם אלא ברשו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כה תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬ ‫קכד‬
‫עצה‬‫עזלויקח •• ‪T‬‬
‫••‪- 1‬‬ ‫ואמירה מההוא דלעילא מיניה‪ .‬וההוא‬
‫דבר ‪-‬עד‬ ‫עועויה ‪T T‬‬
‫מחברו‪ .‬אבל אותו עזנקךא עלת‬
‫דנטיל‬
‫עד ‪ ■ .‬ך ‪.‬‬ ‫מדעם —‬‫•‪— T‬‬ ‫עביד‬ ‫לא ‪• T‬‬ ‫מניה ‪T‬‬ ‫•••‬ ‫דלעילא‬
‫•‪T ••:‬‬
‫עלי כל עלות‪ ,‬עזאין למעלה ממנו‬
‫עצה מהבריה‪ .‬אבל ההוא ךאתל‪4‬רי עלת על‬
‫ולא למטה ע;וה לו‪ ,‬כמו עזנאמר‬
‫בל עלות דלית לעילא מניה ולא לתתא עזוה‬
‫)ישעיה מ( ואל מי תךמיוני ואעזוה‬ ‫■ן ‪,,-‬‬ ‫_ ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫**‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬

‫אמר‪ ,‬׳ ‪:‬ראו ־ ‪T‬עתה •כי‬ ‫קדועז‪ |T .‬־‬ ‫יאמר ‪T‬‬

‫ליה‪ .‬כמה ךאה אמר‪) ,‬ישעיה מ( ואל מי תדמיוני‬
‫אני אני הוא ואין אלהים עמדי‪,‬‬
‫ואשוה יאמר לןדוש‪ .‬אמר ךאו עתה כי אני‬
‫עזלוקח ממנו עצה‪ ,‬כמו עזאותו‬
‫אני הוא ואין אלהים עמלי‪ ,‬ת טי ל עצה‬
‫עזאמר ויאמר אלהים נע^|ה אדם‪.‬‬
‫קמו כל החברים ואמרו‪ ,‬רבי‪ ,‬תן‬
‫מניה‪ .‬כגוונא ךההוא ךאמר ויאמר אלהים‬
‫אמרו‪,‬‬
‫׳‬ ‫במקום ‪•/‬זה‪: T .‬‬ ‫לדבר ‪1 T :‬‬‫‪T‬לנו ‪:‬ר׳טות ‪ :‬־‬
‫והרי לא באךה למעלה קזעלת‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫נעשה‬
‫— *‪*.‬‬

‫לנא ‪:‬רשו‬
‫העלות אמר לכת״ר נעקזה אדם?‬ ‫הב ‪TT‬‬ ‫רבי ‪-‬‬
‫ואמרו • •‬ ‫הברייא ‪: T :‬‬‫קמו כלהו ‪T - : -‬‬ ‫‪17‬‬
‫אמר להם‪ ,‬היו קזומעים אזניכם‬
‫והא ‪T‬לא‬ ‫‪T:‬‬ ‫אמרו‬
‫‪:T‬‬ ‫אתר‪.‬‬‫‪----:‬‬
‫בהאי‬ ‫למללא‬
‫‪TT-:‬‬
‫מה עזפיכם מדבר! והרי לא‬
‫אמר ‪:‬לכת״ר‬
‫אמךתי לכם עכקזו עזי׳ט מי‬ ‫‪- T‬‬
‫העלות‬ ‫‪• T‬‬
‫דעלות‬ ‫‪• :‬‬
‫לעילא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אוקמת‬
‫‪- 1:‬‬
‫נעשה אדם‪ .‬אמר לון הוו שמעין אותייבו‬
‫קזנקרא ^ ת העלות‪ ,‬וזה אינו‬
‫אותו עזנקךא עלת על כל עלות‪,‬‬
‫מה ךפומבון ממללן‪ .‬והא לא אמרית לבו‬
‫קזלעלת על כל עלות אין לו עזני‬
‫השתא ךאית ךאתל‪4‬רי עלת העלות ולאו‬
‫‪%‬וקח ממנו עצה‪ ,‬קזהוא ןחיד‬
‫לפני הכל‪ ,‬ואין לו עזהף‪.‬‬
‫איהו ההוא ךאתקרי עלת על כל עלות‪.‬‬
‫ולכן אמר ךאו עתה כי אני אני‬
‫דלעלת על כל עלות לית ליה תניינא דנטיל‬
‫הוא ואין אלהים עמדי‪ ,‬עזלוקח‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫עצה מניה דאיהו יחיד קדם כלא ולית ליה‬

‫ממנו עצה‪ ,‬עזאין לו עזני ולא ^הף‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ד‬ ‫‪..‬ך|‪-‬ך‬ ‫■ ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪■ ..‬ד‬

‫ולא חעזבון‪ .‬קזיקז אחד בקזתוף‬ ‫שותפא‪.‬‬

‫‪TT‬‬
‫בחם )שם‬ ‫ונאמר ‪••• T‬‬ ‫ונקבח‪,‬‬
‫זכר ‪ T1•• :‬׳‬ ‫‪:‬כמו ‪TT‬‬
‫אבל הוא‬
‫ו^גין דא אמר ךאו עתה כי אני אני הוא‬
‫‪ •/:‬־‬
‫קראתיו‪,‬‬ ‫אחד‬
‫• ׳ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫נא( כי ‪T •/‬‬
‫ואין אלהים עמלי ךנטיל עצה מניה‪,‬‬
‫אחד בלי חקזבון ולא קזתוף‪ ,‬ולכן‬
‫אמר ואין אלהים עמדי‪ .‬קמו כלם‬
‫ולאו‬ ‫שותפא‬ ‫ולא‬ ‫תניינא‬ ‫דלא •אית ••ליה‬
‫‪T:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫• ‪TT:‬‬ ‫‪T:‬‬
‫והקזתפזחו לפניו ואמרו‪ ,‬אקזרי‬
‫חושבנא‪ .‬דאית אחד בשתוף כגון דכר‬
‫האיעז קזדבונו מסכים עמו לגלות‬
‫ונוקבא ואהמר בהון )ישעיה נא( ‪3‬י אחד ל‪j‬ראתיו‬
‫סודות טמירים קזלא היו מתגלים‬
‫למלאכים קדוקזים‪.‬‬
‫אבל איהו חד בלא חשבן ולא שתוף‪ .‬ובגין‬
‫אמר להם‪ ,‬חברים‪ ,‬יען לנו‬
‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬
‫דא אמר ואין אלהים עמלי‪ .‬קמו כלהו‬
‫‪.‬‬

‫להקזלים הפסוק‪ ,‬קזכמה סודות‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך ‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן‬

‫בפסוק הזה )דברים לב(‬ ‫זכאה —בר ‪T‬נש‬ ‫בזמירים‬

‫—‪TT‬‬
‫ואמרו‬ ‫‪: T :‬‬
‫קמיה‬‫— ן••‬
‫ואשתטחו‬
‫— ‪T‬‬
‫אני אמית ואחיה וגו׳‪ .‬אני אמית‬
‫דמאליה אסתכם עמיה לגלאה רזין טמירין‬
‫ןאחיח ‪ -‬בספירות‪ .‬אחיח ‪ -‬מצד‬
‫קדישייא‪.‬‬
‫קזל הןמין חיים‪ ,‬ומצד העזמאל‬ ‫— ן• — ‪T‬‬
‫למלאכייא‬
‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬
‫מתגליין‬ ‫דלא היו‬
‫‪T — T : — : l T : —: • :‬‬

‫אמר לון חבתיא‪ ,‬אית לן לאשלמא ל‪j‬רא‪,‬‬

‫מות‪ .‬ואם לא מסכימים קזניהם עם‬
‫עמוד האמצעי‪ ,‬לא מתקים הדין»‬
‫לכמה תין טמילין אית בהאי ל^רא‪.‬‬
‫קזהם במוקזב קזלקזה כאחד‪.‬‬
‫)דברים לב( אני אמית ואחיה וגו׳ אני אמית‬
‫ואחיה בספירן‪ .‬אחיה מפטרא דימינא חיי‪ .‬ומפטרא דשמאלא מו־תא‪.‬‬
‫— ‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הכה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כה תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬כב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫קזלעזה‬ ‫מכ!כימים‬ ‫ולפעמים‬ ‫ואי לא אסתכמן הרוייהו בעמודא‬
‫לעע‪ 1‬ות דיץ‪ ,‬דמא י״ד ];מין[ עזהיא‬ ‫ךאמצעיתא לא אתלןיים דינא‪ .‬זיאפון במותב‬
‫פעזוטה לקבל ׳‪:‬צבים‪ ,‬עזהוא‬
‫יהו״ה יו״ד ה״א וא״ו ה״א‪ .‬וזו‬ ‫תלתא כחדא‪ .‬ולזמנין )דף ע ע״א( אסהכמו‬
‫קזכינה נקראת וד ימין מצד‬ ‫תלתא למעבד דינא‪ .‬וייתי!״ד )ימינא( דאיהי‬
‫החס״ד‪! .‬ד קזמאל" מצד הגבוךה‪.‬‬ ‫דאיהו יהו״ה יו״ד‬ ‫שבים‬ ‫לקבל‬ ‫פשוטה‬
‫‪• :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪•• 1- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫וד יהו״ה מצד עמוד האמצעי‪.‬‬
‫כעזבץ אךם עזב בתעזובה‪ ,‬הןד הזו‬ ‫ה״א וא״ו ה״א‪ .‬ודא שכעתא את?(‪.‬רי !ד‬
‫מצילה אותו מהדין‪ .‬אבל כעזזין‬ ‫ימין מסטרא ךחס״ד‪! .‬ד שמאל מסטרא‬
‫עלת על כל העלות‪ ,‬נאמר בו ואין‬ ‫דעמודא‬ ‫מסטרא‬ ‫דגבורה‪- .‬יד יהו״ה‬
‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫• • ‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫מןדי מציל‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬עזל“ש פעמים נאמר בפסוק‬ ‫בתיובהא —האי —יד‬
‫‪T:‬‬ ‫•‪:‬‬
‫דאמצעיתא‪— .‬כד —בר ‪T‬נש ‪T‬הב‬
‫‪T • T : V :‬‬
‫זה אני אני אני‪ ,‬שיש בהם א׳ א׳‬ ‫שןיב ליה מן דינא‪ .‬אבל כד דן עלת על כל‬
‫א׳ י׳ י׳ י׳‪ ,‬עזנךמזו ביו״ד ה״י וא״ו‬ ‫העלות אהמר ביה ואין מןדי מציל‪.‬‬
‫ה״י יו״ד ה״א וא״ו ה״א‪ .‬דש‬
‫בהם שלש ווים‪ ,‬ר ר ר ‪ -‬ראחיה‬ ‫ועוד תלת זמנין אתמר בהאי ל^רא אני אני‬
‫ו׳אני ו׳אין ‪ -‬עזנךמזו בעזמות‬ ‫אני‪ .‬דאית בהון א׳ א׳ א׳ י׳ י׳ י ‪/‬‬
‫האלה‪ .‬ועם כל זה עזהרי בארו את‬
‫הפסוק הזה החברים אצל אלהים‬
‫דאתרמיזו ביו״ד ה״י וא״ו ה״י‪ ,‬יו״ד ה״א‬
‫אחרים‪ ,‬כמו עזנאמר ךאו עתה כי‬ ‫וא״ו ה״א‪ .‬ואית בהון ג׳ ווין ו׳ ו׳ ו׳ ו׳אחיה‬
‫אני אני הוא ‪ -‬זה הקדוש ברוך‬ ‫ו׳אני ו׳אלן דאתרמיזו באלין שמהן‪ .‬ועם כל‬
‫הוא ועזכינתו שנאמר בהם אני‬
‫וה״ו‪ .‬ואין אלהים עמדי ‪ -‬זה‬
‫דא דהאי קרא הא אוקמוה הברייא לגבי‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪?:‬ד‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫סמא״ל ונח״ש‪ .‬אני אמית ואחיה‬ ‫אלהים אחרים‪ .‬כמה ךאת אמר ךאו עתה כי‬
‫‪ -‬אני אמית בעזכינתי למי עזהוא‬ ‫אני אני הוא‪ ,‬דא קךשא בריף הוא‬
‫רעזע‪! ,‬אני אחיה בה את מי עזהוא‬
‫צדיק‪ .‬ואין מןדי מציל ‪ -‬זה י״ד‬
‫ושכעתיה ךאהמר בהו אני וה״ו‪ .‬ואין‬
‫יהו״ה עזהוא יהו״ה יו״ד ה״א‬ ‫אמית‬‫‪• TT:‬‬
‫סמא״ל‪ T‬ונה״ש‪ .‬אני‬ ‫‪•T‬‬
‫‪T‬אלהים עמדי דא‬ ‫• ‪• —:‬‬ ‫*‬
‫וא״ו ה״א‪ ,‬והוא כוז״ו במוכס״ז‬ ‫ואחלה‪ ,‬אני אמית בשכעהי למאן דאיהו‬
‫כוז״ו‪ ,‬והכל אמת‪ .‬אבל מה‬
‫שנתבאר למעלה עלת העליון‬
‫חייב‪ .‬ואני אחלה בה למאן דאיהו זכאי‪.‬‬
‫עזהוא עלת על כל העלות‪ ,‬והסוד‬ ‫ואין מלדי מציל דא ל״ד יהו״ה דאיהו‬
‫חזה לא נמסר לכל חכם ונביא ]נ״א‬ ‫יהו״ה‪ ,‬יו״ד ה״א וא״ו ה״א ואיהו כוז״ו‬
‫אבל מה שנאמר למעלה על עליון שהוא על העלות‪,‬‬
‫הסוד הזה לא נ?ןםר אלא לכל חכם ונביא[‪.‬‬
‫אבל ‪-‬מה‬ ‫קשוט‪T .‬‬ ‫וכלא ‪1:‬‬
‫במוכס״ז כוז״ו ‪T :‬‬
‫ךאהמר לעילא עלת עלאה ךאיהו עלת על ב א ךאה כמה עלות חם נסתרים‬
‫כל העלות‪ .‬והאי רזא לא אתמסר לכל עזחם מתלבעזים והם מרכבים‬
‫‪T:‬‬ ‫• ‪ :‬־ ־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬
‫חכימא ונביאה )נ״א ^ל מה ךאתמר לעילאעל עלאה ךאיהו בספירות‪ ,‬והספירות מרכבה להם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪••• T‬‬ ‫‪T T : •/‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬

‫עזחם בזמירים ממחעזבת בני אדם‪,‬‬

‫ועליהם נאמר >קהלתה( כי גבה מעל‬ ‫על העלותהאי תא לא אתמסר אלא לכל חבימא ונביאה(‪.‬‬
‫תא חזי‪ ,‬כמה עלות אנון סתימין זיאנון גבה שמר וגו׳‪ .‬אורות מצחצחים‬
‫אלה על אלה‪ .‬ואלה שמקבלים‬
‫מתלבשין ואנון מורכבין בספירן‪,‬‬
‫וספירן מרכבה לגבייהו‪ ,‬ןיאנון טמירין ממחשבתא ךבני נשא‪ ,‬ועלליהו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כו תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫הכו‬

‫הם חשוכים מאחרים שעליהם‬ ‫אהמר >קהלתה( כי גבוה מעל גבוה עזומר וגו‪/‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫שמקבלים מהם‪ .‬ולעלת ]על כל[‬

‫העלות אין אור עומד לפניו‪ ,‬שכל‬
‫האורות חשוכים לפניו‪.‬‬
‫זי״ן‪ ,‬מה מעשהו? כמניץ ימות‬
‫השבוע‪ ,‬לל״מלף שכל יום יש לו‬
‫כח‪ .‬ומה מעשהו כאן? ללמדף‬
‫שכשם שיש חכמה גדולה באון‬
‫לאין תכלית‪ ,‬כך יש הבח ההוא‬
‫בכל האברים‪ .‬ואיזה אברים?‬
‫שבע שיש באדם‪ ,‬שכתוב )בראשית‬
‫‪7 7‬‬
‫נהורין מצוחצחין אלין על אלין♦ ואלין‬
‫דמקבלין אנון חעזוכין מאחרנין דעלליהו‬
‫דמלןבלין מפליהו‪ .‬ועלת )?ל כל( העלות לית‬
‫נהורא קלימא קמיה ךכל נהורין מתחעזכן‬
‫לןמיה‪.‬‬
‫השלמה מההשמטות )םימן ל״ג(‬
‫זי״ן מאי עביךתיה‪ .‬כמנלן למי השבוע‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪TT T‬‬ ‫‪•• •/‬‬ ‫־‬ ‫•••‬

‫ט< כי בצלם אלהים עשה את‬ ‫ללמךף שכל יום לש לו כח‪ .‬ומאי‬
‫האדם‪:‬‬ ‫עביךהיה הכא ללמךף שכשם שלש חכמה‬
‫ךןןןא ^הי?‪:‬נא‬
‫אמר לו‪ ,‬מנולה הקדושה‪ ,‬אחר‬
‫גדולה באוזן לאין תכלית‪ ,‬כך לש הכח‬
‫שאמר )בראשית א( נעשה אדם‬
‫‪TT‬‬ ‫־ ‪:‬־•••‬ ‫־‬ ‫‪T •/‬‬
‫ההוא בכל האברים‪ ,‬ומאי אברים‪ ,‬שבע‬
‫‪-‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫בצלמנו כלמותנו‪ ,‬מהו שאמר‬ ‫שיש באדם‪ .‬דכתיב כי בצלם אלהים עשה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪* .••.•:‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬
‫אחר כך ויברא אלהים את האדם‬
‫בצלמו? אמר לו‪ ,‬מה שבארו על‬
‫את האדם‪ .‬ע״כ ‪) :‬עד כאן מההשמטות(‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫כך בעלי המשנה‪ ,‬שמהם אמרו‬ ‫דעיא ‪9‬ךוי?ןנא‬

‫נברא‪ ,‬ומהם אמרו לא נברא‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪•:7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T:‬‬
‫השלמה מההשמטות )םימן ד(‬
‫והקדוש ברוך הוא בלא אותו‪,‬‬
‫שכתוב >שם( !יברא אלהים את‬ ‫נעשה‬
‫״‪.‬״‬ ‫דאמר )בראשיתא׳(‬
‫בתר ‪" T:‬‬‫קדישא ‪TT‬‬
‫בויצינא " | • ‪T‬‬
‫•‪T‬‬ ‫••ליה‬ ‫אמר‬
‫‪"T‬‬
‫האךם בצלמו‪.‬‬ ‫לבתר‬
‫דאמר ‪TT:‬‬
‫מאי •ניהו ‪" T :‬‬
‫כדמותנו ‪T‬‬
‫••‬ ‫בצלמנו •‪:‬‬
‫אדם ‪ :‬״ ‪ :‬״ ״‬
‫‪TT‬‬
‫אמר לו‪ ,‬אם כך הוא‪ ,‬לא יתן‬
‫ויברא אלהים את האדם בצלמו‪ ,‬אמר ליה מה‬
‫חלק ביד אחד מהם ולא נעשה‬
‫בדמות שלהם‪ ,‬אלא באיקונין של‬ ‫א^רו )הוא(‬ ‫ךאוקמוה על דא מארי מסניתין ךמנהון‬
‫המלך‪ ,‬בצלמו כךמותו‪ ,‬שהוא‬ ‫נברא ומנהון)א?ד‪ (1‬לא נברא וקךשא כריך הוא ברא‬
‫צלם ולמות תבניתו‪ .‬אמר‪ ,‬כך‬
‫ליה‪ ,‬דכתיב )בראשית א׳( ויברא אלהים את האדם‬
‫אני‬
‫אלא ‪:‬־ •‬‫ושלום‪T ,‬‬
‫׳‬ ‫אמר‪ ,‬־חס ‪T :‬‬
‫נודע? ‪ T‬־ ׳‬ ‫‪T‬‬
‫אומר שנבלא בכל והשליטו על‬ ‫בצלמו‪.‬‬
‫חכל‪ ,‬שאם הןה כל אחד נותן בו‬ ‫מנייהו‬
‫ביד הד • ״ ‪:‬‬
‫חלקא ״‬
‫יהיב ^ ‪lT T‬‬
‫לא ‪• T‬‬
‫ליה אי הכי איהו ‪T:‬‬
‫‪T‬‬ ‫•אמר‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫״״‬
‫חלקו‪ ,‬בזמן שהןה כועס עליו כל‬
‫ולא אתעביד בליוקנא ךילהון אלא באיקונין‬
‫ממנו‪• ,‬כי‬
‫׳‬ ‫חלקו •‬
‫‪TT‬‬ ‫אחד ••• היה•• נוטל‬
‫‪T‬‬ ‫‪: 1 •/‬‬
‫במה נחשב הוא?‪.‬‬ ‫למלכא בצלמו כלמותו לאיהו צלם ולמות תבניתו‪.‬‬
‫אלא חקדוש ברוך הוא בלא אותו‬ ‫אימא‬
‫אנא • ‪T‬‬
‫אלא ‪:‬־‪T‬‬
‫ושלום‪ .‬״‪.‬״ ‪T‬‬
‫‪T :‬‬ ‫אמר ״ ״חס‬
‫‪T‬‬ ‫אשתמודע‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫הכי • ‪: :‬‬
‫אמר ‪:‬־ •‬
‫‪ T‬״‬
‫כל אחד בדמותו‪ ,‬זוהי מלכות‬
‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪T‬‬
‫יהיב ‪T‬כל‬
‫הוה ‪• T‬‬
‫דאי ‪TT‬‬ ‫כלא‪• : .‬‬
‫ואשליטיה ״על ‪T‬‬
‫בכלא ‪ :‬״ ‪ • :‬״ ״‬
‫דאתברי ‪T :‬‬
‫‪::•:‬״״‬
‫הקדושה שהיא תמונת כל‪ ,‬שבה‬
‫הסתכל הקדוש ברוך הוא ובלא‬ ‫הוה‬
‫עליה— כל ‪ 7‬חד •• ‪T‬‬
‫כעסיה ‪7 7‬‬
‫דהוה —‬
‫בזמנא ‪: :‬־‪7‬‬
‫חולקיה ‪T : • :‬‬
‫‪1•• T‬‬ ‫״חד‬
‫את העולם וכל חבליות שבלא‬ ‫נחשב הוא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫מניה‪,‬י ‪.‬כי ;במה‬
‫חולקיה ‪...‬‬
‫‪.. • T‬ן‬ ‫‪T‬נטיל‬
‫בעולם‪ ,‬וכלל בה עליונים‬
‫אלא קלשא כריך הוא ברא ליה כל חד בליוקניה‪ ,‬דא‬
‫ותחתונים בלי פרוד כלל‪ ,‬וכלל‬
‫אסתכל‬
‫דבה • ‪T T :‬‬
‫כל‪T : ',‬‬
‫‪T‬‬ ‫תמונת‬
‫״‬ ‫קדישא דאיהי ‪:‬‬
‫מלכות "‪T •1‬‬
‫״ ‪:‬‬

‫בלא‬
‫בה עלאין ותתאין ‪T:‬‬
‫וכלל ‪T‬‬
‫בעלמא ‪" T:‬‬
‫דברא ‪T : T :‬‬
‫בריין ‪TT :‬‬
‫וכל • ‪1 T :‬‬
‫עלמא ‪T :‬‬
‫וברא ״ ‪T :‬‬
‫כריך הוא ‪TT‬‬
‫קדשא ‪^ *1‬‬
‫‪..‬״‪T : 1‬‬
‫הכז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כו תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬כג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫וכנויין בה עשר ספירות‪ ,‬וכל השמות‬ ‫‪TT:‬‬ ‫שמהן‬
‫וכל ‪T : 1 T 1‬‬ ‫ספירן •‬
‫עשר ‪• 1 • :‬‬ ‫בה ״•״ ״•״‬ ‫וכלל ‪T‬‬
‫כלל ‪ T :‬״‬ ‫פירודא ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫והדין ועלה על כלא דאיהו אדון על כלא וליה אלהא והכנויים וההויות‪ ,‬ועלת על‬
‫‪:‬״‪.‬״ ‪T T‬‬ ‫‪ :‬״״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪" 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪ : T1‬״‬ ‫‪:‬‬
‫הכל שהוא אדון על הכל‪ ,‬ואין‬
‫מיניה‪ .‬אלוה מבלעדיו‪ ,‬ולא נמצא בכל‬ ‫בכל עלאין ותתאין פהות • • •‬ ‫אשתכה ‪T :‬‬
‫ולא • ‪ : :‬״‬ ‫מניה ‪T:‬‬ ‫בר •••‬‫‪T‬‬
‫בגין דאיהו לןשר ךכלהו שלימו ךכלהו ל?ןןימא ביה העליונים והתחתונים פחות‬
‫ממנו‪.‬‬ ‫עלת ־־על‬ ‫אשתכה • —‬
‫דלא • ‪ : :‬״‬ ‫ובגין| ‪T :‬‬
‫‪• :‬‬ ‫משלה‪.‬‬ ‫בכל ‪T T T‬‬ ‫ומלכותו " ‪T‬‬ ‫״‪:‬‬
‫בגלל שהוא קשר של כלם‬
‫והשלמות של כלם‪ ,‬לקים בו‬ ‫מדיהו‬ ‫בחד‬ ‫אפילו‬ ‫נזיניה‬ ‫פחות‬ ‫ותתאין‬ ‫בעלאין‬ ‫כלא‬
‫)אתלוריאת( אסלןריבת אמונת לשראל‪ .‬ומסטרא ךעלת על ומלכותו בכל משלה‪ .‬ובגלל‬
‫כלא אתמר בה )דברים ד׳( כי לא ראיתם כל תמונה‪ .‬אבל שלא נמצא עלת על הכל‬
‫‪■ T T : • T‬‬
‫בעליונים ובתחתונים פחות‬
‫מסטרא דשאר עמין אתמר בהו )‪ 3‬ה()במדבר י״ב( ותמונת ממנו אפלו באחד מהם‪ ,‬היא‬
‫]נקראת[ התקךבה אמונת ישראל‪.‬‬ ‫יביט‪.‬‬ ‫‪ T‬״•‬ ‫‪:‬יי‬
‫אתא בוצינא קדישא ושאר חברייא ואשהטחו קמיה ומצד של עלת ^ הכל נאמר בה‬
‫"‪••1‬‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪T:‬‬ ‫"‪T •1‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫)דברים ד( כי לא ךאיתם כל המונה‪.‬‬
‫ואמרו כען לית מאן ךיכיל למיטל מיניה חולקיה אבל מצד של שאר העמים נאמר‬
‫עלת ״על בהם ]בה[ )במדבר יס ותמונת ה'‬ ‫עלמין ‪— .‬‬
‫בורא ‪ . : T‬ן‬ ‫••‬ ‫אלא‬ ‫מעלמא ״‪.‬״ ‪T‬‬‫חד •• ‪T : T‬‬ ‫ליה ״‬ ‫יהיב ••‬ ‫דלא ‪• T‬‬
‫‪T :‬‬
‫ןביט‪.‬‬ ‫כלא‪ ,‬וביה תלייא עונשיה או אגךיה ולא במלאך ושרף‬
‫ושאר‬
‫‪T:‬‬ ‫הקדושה‬
‫־ ‪T 1:‬‬ ‫המנורה‬
‫־ ‪T :‬‬ ‫‪7‬ב א‬
‫רבנן‬
‫אוקמוה‪| T" T T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫ובגין | ‪T‬דא‬
‫‪• :‬‬ ‫דעלמא‬
‫‪:‬״‪T:‬‬ ‫בדיה‬
‫• ‪T:‬‬ ‫ולא ‪:‬בשום‬ ‫‪T:‬‬
‫החברים והשתחוו לפניו ואמרו‪,‬‬
‫כעת אין מי שןכול לטל ממנו‬ ‫מן‬ ‫נעקר‬ ‫אחר‬ ‫וךבר‬ ‫שמים‬ ‫שם‬ ‫המשתף‬ ‫ןימףניתין‬
‫את חלקו‪% ,‬א נתן לו אחד‬ ‫העולם‪ .‬ע״כ ‪) :‬עד כאן מההשמטות(‪.‬‬
‫מהעולם‪ ,‬אלא בורא העולמות‬
‫^ ת על הכל‪ ,‬ובו תלוי ענשו או‬
‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬
‫דבר אחר נעע^ה אדם בצלמנו כדמותנו‪ ,‬הא‬
‫־‬ ‫•‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אוקמוה חב_תיא על מלאכי העזרת שכרו‪ ,‬ולא במלאך ושרף ולא‬

‫כך‬
‫ובגלל ‪^T‬‬
‫•‪:‬־‬ ‫מהעולם‪,‬‬
‫בדיה ••‪' T T‬‬‫‪:‬בשום ‪T •:‬‬ ‫דאנון אמרי האי יןרא‪ .‬אמר להו בתר דהוי‬
‫פךעזיה חכמי המשנה‪ ,‬המשתף‬
‫יךעין מה ךהוה ומה ךעתיד למהוי ואפון הוו שם שמים ודבר אחר נעקר מן‬
‫העולם‪ :‬ע״כ‪.‬‬ ‫יךעין דעתיד למחטי אמאי בעו למעבד ליה‪.‬‬
‫דבר אחר נעשה אךם בצלמנו‬ ‫ולא עוד אלא דעז‪-‬א ועזאל הוו מקטרגי עליה‬
‫‪1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫כךמותנו ‪ -‬הרי פךשוה החברים‬
‫בזמנא ךאמר עזכעהא ללןך^א בריך הוא על מלאכי השרת שהם אומדים‬
‫נעע‪t‬ה אדם‪ ,‬אמרו מה אדם ותדעהו‪ .‬מה את את הפסוק הזה‪ .‬אמר להם‪ ,‬אחר‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬

‫בעי למברי אדם‪ ,‬ותדעהו דעתיד למחטי שהיו יוךעים מה שהןה ומה‬
‫שעתיד להיות והם היו יודעים‬
‫קמך באתתא דיליה ךאיהי חשך‪ .‬דאור איהו שעתיד לחטא‪ ,‬למה רצו לעשות‬
‫שעזא‬
‫אלא ‪: •/‬־‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫אותו? ‪:‬ולא עוד‪,‬׳‬ ‫ךכורא וחשך נו?ןבא שמאלא חשך דבריאה‪.‬‬
‫בההוא זמנא שכעתא אמרת לון בהאי דאתון ןעזאל היו מקנזךגים עליו בץמן‬
‫שאמךה שכינה לקדוש־ברוך־‬
‫מלןטרגין אתון עתידים למנפל‪ .‬כךכתיב הוא נעשה אדם‪ .‬אמרו‪ ,‬מה אדם‬
‫ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות ותדעהו? מה אהה רוצה לברא‬
‫אךם‪ ,‬ותדעהו שעתיד לחטא‬
‫לפניך באשתו שהיא חשך? שאור הוא זכר‪ ,‬וחשך נקבה‪ ,‬שמאל חשך של בריאה‪ .‬באותו זמן‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כו תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח תשרי‬
‫הכח‬

‫הנה וגד )ח??קו גה‪1‬ז( וטעו בהון ואפיל לוין אמרה להם העזכינה‪ :‬בזה‬
‫קזאתם מק ט תי ם‪ ,‬אתם עתידים‬ ‫עזכעהא מ?ןדועזה דלהון‪.‬‬
‫לנפל‪ ,‬כמו קזכתוב ויךאו בני‬
‫אמרו חברייא רבי רבי‪ ,‬אדהכי)נ״אאיהבי( עז‪-‬א האלהים את בנות האךם כי טבת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ . _ .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬

‫ועזאל לא הוו מעזיןןדין במלולייהו‪ .‬הנה וגו׳‪] .‬חשקו בהם[ וטעו בהם‪,‬‬
‫העזכינה‬ ‫אותם‬ ‫דודאי בנוקבא עתיד אדם למחטי‪ .‬אמר להו והפילה‬
‫‪— — 1‬‬
‫מקדעזתם‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:*.•:‬״‪.‬״••‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬

‫א מ ח החברים‪ ,‬רבי רבי‪ ,‬בין כך‬ ‫הכי אמרה עזכעתא אתון אזזימנתון ללןטרגא‬
‫‪•..1:‬‬ ‫•‬

‫^קדמי!תיר מחילא למרומא‪ ,‬אי אתון הויתון ]נ״א אם כף[‪ ,‬עזא ועזאל לא היו‬
‫מוקדי ם בדבריהם‪ ,‬קזודאי‬ ‫שפידין מאדם בעובדליכו ןאות לכו לקטרגא‬
‫בנקבה עתיד אדם לחטא‪ .‬אמר‬
‫עליה‪ .‬אבל איהו עתיד למחטי באהתא חדא‪ ,‬להם‪ ,‬כך אמרה העזכינה‪ :‬אתם‬
‫אתון בנעזין סגיאין‪ .‬חבתיכון!היר מבני נעזא הץדמנהם לקטרג לפני יותר‬
‫כמה לכתיב ויראו בני האלהים את בנות מצבא המרום‪ .‬אם אתם הייתם‬
‫ןפים מאךם במעעזיכם‪ ,‬נאה לכם‬
‫האדם וגד‪ ,‬את בת האדם לא נאמר‪ ,‬אלא את לקטרג עליו‪ ,‬אבל הוא עתיד‬
‫‪• T‬‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬
‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫*‪: *.‬״‪.‬״‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫בנות האדם‪ .‬ולא עוד אלא אם אדם חב הא לחטא באעזה אחת‪ ,‬ואתם‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אקדים ליה השובה לאהדרא למאריה בנ׳טים רבות‪ .‬החבה קזלכם יותר‬
‫ויראו‬
‫קזכתוב ־ • ‪:‬‬
‫כמו ‪T •/‬‬
‫אדם‪,‬׳ ‪:‬‬
‫•מבני ‪TT‬‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪• 1:‬‬ ‫‪-‬‬

‫בני האלהים את בנות האדם‪ .‬את‬ ‫לאתקנא במה דחב‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T |T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫אמרו ליה חברייא )רבירבס אי הכי אמאי כולי בת האדם לא נאמר‪ ,‬אלא את‬
‫האי‪ .‬אמר רבי שמעון לחברליא אי לא בנות האךם‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא אם‬
‫אךם חוטא‪ ,‬הרי מקדים לו‬
‫דחוה הכי דברא קדשא בריך הוא יצרא טבא העזובה לחזר לךבונו לתקן במה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1*..‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזדזטא‪.‬‬ ‫ובישא לאנון אור וחשך לא הוה זכו וחובה‬

‫א מ ח לו החברים‪[ ,‬רבי רבי[‪ ,‬אם‬ ‫לאדם לבריאה‪ .‬אלא)ןח( דאתבלי מתרווייהו‪,‬‬
‫כך‪ ,‬למה כל זה? אמר רבי‬
‫ובגין דא )דברים ל( לאה נתתי לפניך היום את עזמעון לחברים‪ ,‬אם לא הןה כך‬
‫החיים וגד‪ .‬אמרו ליה כולי האי אמאי‪ .‬ולא עזבךא הקדועז ברוך הוא ןצר‬
‫הוה שפיר דלא אתברי דלא למיחב ולגרמא טוב ורע‪ ,‬עזהם אור וח^ך‪ ,‬לא‬
‫היתה זכות וחובה לאדם עזל‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬

‫כל מה דגרים לעילא ולא הוה ליה לא עונש בריאה‪ ,‬אלא !מלל[ עזנברא‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬

‫מעזניהם‪ ,‬ולכן)דברים א ךאה נתתי‬ ‫ולא שכר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לפניך היום את החיים וגו׳‪.‬‬

‫אמרו לו‪ ,‬כל זה למה? ולא הןה‬
‫אמר לון מן הלין הוה ליה למבתיה כך‪.‬‬
‫אתבריאת ןפה עזלא נבךא ועזלא לחטא‬ ‫בגין דאורליתא בגיניה‬
‫ואגרא ולגרם כל מה ^גרם למעלה‪,‬‬ ‫דכתיב בה עונשא לרשיעייא‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫ולא הןה לו לא ענעז ולא עזכר? !‬
‫אמר להם‪ ,‬מן הרין הןה לו‬
‫לצדיקייא ולא הוה אגרא לצדיקייא ועונשא‬‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T |-‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T |-‬‬ ‫־ *‬ ‫‪:‬‬

‫לרשיעייא אלא בגין אדם דבריאה )ישעיה מה( לבךאו כך‪ ,‬בגלל עזההוךה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪—:‬‬

‫לא תהו בראה לשבת לצרה‪ .‬אמרו וזיאי כען בגללו נבךאה‪ ,‬עזכתוב בה ענעז‬
‫לרקזעים וע‪ 1‬כר לצדיקים‪ ,‬ולא‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‪1‬‬ ‫־ ־ •‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪• T : T‬‬

‫היה ע‪ t‬כר לצדיקים רענקז לרקזעים אלא בגלל אדם קזל בריאה‪) ,‬ישעיה מה( לא תיהו בראה לקזבת‬
‫••••••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•••‬ ‫‪TT‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫••• ‪T‬‬ ‫‪ T‬״‬ ‫‪: T‬‬ ‫•\‬ ‫‪1‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬

‫יצרה‪ .‬אמרו‪ ,‬ודאי כעת קזמענו מה עזלא קזמענו עד עכקזו‪ ,‬קזודאי לא ברא הקדוקז ברוך הוא‬
‫\‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫■ך•‬ ‫‪TT:‬‬
‫הכט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כו תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬כג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬

‫דבר עזלא צריך‪ .‬ולא עויד‪ ,‬אלא‬ ‫עזמענא מה ךלא עזמענא עד העזהא‪ ,‬דודאי‬
‫התורה עזל בריאה היא לבועז‬ ‫לא ברא קדשא בריך הוא מלתא דלאו איהו‬
‫העזכינה‪ ,‬ואם אךם לא ה^ה עתיד‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪P‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I*..‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫להבראת ]לחטא[‪ ,‬היתה העזכינה‬ ‫צריך‪ .‬ולא עו־ד אלא או־רייתא דבריאה )דף כג‬
‫‪T‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫^ ־ ‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫בלי כסוי כמו עני‪ .‬ולכן כל מי‬ ‫ע״ס איהו לבושא דשכינתא‪ .‬ואי אדם לא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזחטא‪ ,‬כאלו הפעזיט לעזכינה את‬

‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬
‫הוה עתיד למברי)למחטי( הות שכעהא בלא‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T V‬‬

‫מלבועזיה‪ ,‬וזהו ענעז האדם‪.‬‬

‫וכל מי עזמ‪7‬ן‪.‬ים מציות התורה‪,‬‬ ‫בפוייא כגוונא דעני‪ .‬ובגין דא בל מאן דהב‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬

‫כאלו הלביעז לעזכינה את‬ ‫כאלו אפשיט לשכעהא מלבושהא‪ .‬והאי‬

‫מלבועזיה‪ .‬ולכן פךעזוה בכסוי‬ ‫איהו עונשא דאדם‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫הציצית ]וחפלין[ )שמות כב( כי היא‬
‫כסותה לבדה הוא עזמלתו לערו‬ ‫וכל מאן דמלןיים פקוךין דאורייתא כאלו‬
‫במה יעזכב‪ ,‬בגלות? והרי פךעזוה‪.‬‬ ‫הוא לביש לשבינהא בלבושהא‪ .‬ובגין‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬

‫בא ךאה‪ ,‬חעזך הוא עזתר ^ל‬ ‫דא אוקמוה בכסויא דציצית )ותפלין( )שמותכב( כי‬
‫התורה‪ ,‬אור הלבן ^ל התורה‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪T‬‬

‫היא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו במה‬

‫השלמה מההשמטות)סימן ה(‬ ‫ישכב בגלותא והא אוקמוה‪ .‬הא חזי‪ ,‬השך‬ ‫‪PV‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫לבן של התוךה‪ ,‬וכעזאותו אור‬
‫מתלבש בחשך‪ ,‬נאמר בתורה‬
‫איהו אוכמו ךאורליתא אור סיורו‬
‫עזחוךה אני ונאוה‪ .‬וכשמתעלה‬ ‫ךאורליתא‪.‬‬
‫מעזם אור עזהוא לבן‪ ,‬אומרת אל‬ ‫השלמה מההשמטות )םימןה(‬
‫הךאני עזאני עזדזךתךת‪ ,‬והתוךה‬
‫חוורו ךאורליתא וכד איהו אור מתלבש כמו עזבת עין‪ ,‬עזהיא עזחורה דפה‬
‫בהשך אתמר באורליתא )שיר השירים א( באור עזמאיר בה‪ ,‬ולכן בת עין‬
‫שהורה אני ונאוה וכד אסתלק מהמן אור והאור שמאיר בה אמךה ה׳ אורי‬
‫ויעזעי ממי איךא‪ .‬אורי ‪ -‬אור י'‪,‬‬
‫ךאיהו חוורו אמרה ‪ W‬הראוני שאני עזהיא בת עין‪ ,‬ועזני גונים ןש לה‬
‫שחרחורת ואורייתא כגוונא דבת עינא ‪ -‬אור מבפנים וחשך מבחוץ‪,‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫דאיהי אוכמא ושפירא באור דנהיר בה להיות שולט בהם על כל‬

‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬
‫הקןלוסים ]קלפות[‪ .‬זהו שכתיב)תהלים‬
‫קג< ומלכותו בכל משלה‪.‬‬ ‫ובגין דא בת עינא ואור דנהיר בה אמרה‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‬

‫)תהלים ״( לל אורי וישעי ממי אירא אורי אור בלבוש עזל אור היא שולטת על‬
‫י׳ ךאיהי בת עלן ותרין גונין אית ליה אור כל אותם שנאמר בהם )שמות י(‬
‫‪V T‬‬ ‫־‬ ‫‪V: V V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ולכל בני ישךאל הןה אור‬

‫מלגאו וחשך מלבר למהוי שלטאה בהו על במועזבתם‪ ,‬ובלבוש עזתר שולטת‬
‫כל קלוסין )?!ליפי!( הדא הוא דכהיב )תהלים ק״ג( על הךעזעים עזנאמר בהם)שמואל‪-‬א‬
‫‪ d‬וךעזעים בחשך ידמו‪.‬‬ ‫ומלכותו בכל משלה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫ועוד‪ ,‬אור הוא מצד הןמין)חסד(‪,‬‬
‫בלבושא ךאור אידוי שליטת על כל אינון עזהוא אור של יום ראשון עזנאמר‬
‫ךאתמר בהון )שמות י׳( ולכל בני‬
‫ישראל היה אור במושבותם ובלבושא אוכמא שליטת על חייביא‬
‫— ‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪• * T :‬‬

‫ךאתמר בהון)שמואלא׳ כ׳( ורשעים בחשך ידמו‪.‬‬

‫ועוד אור איהו מסטרא ללמינא לאיהו אור יום קלמאה דאתמר ביה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כו תשרי‬
‫ספר הז‪-‬הר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬ ‫הל‬
‫יי׳‬
‫בוי יהי אויר‪ ,‬זה אברהם‪1 ,‬יקךא‬ ‫א ל הי ם‬ ‫•‬ ‫‪V:‬‬
‫א ב ר ה ם וי ה ר א‬
‫‪?:‬ד‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬
‫)כראעית א׳( ל ה י אוי ר ד א‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אלהים לאור י‪ 1‬ם‪ .‬ח'^ך מצד‬ ‫דאתמר‬ ‫ד ע‪ t‬מ א ל א‬ ‫מסטרא‬ ‫ח׳ ש ך‬ ‫ל או ־ ר י ו ם ‪.‬‬
‫העוימאל‪ ,‬קזנאמר בו ביצחק )שם‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪PV‬‬ ‫‪T‬‬

‫כ״ ותכהין עיניו מךאות‪ ,‬ולח^ך‬ ‫עיניו מראו־ת‬ ‫ביה בלצחק )בראשית כ״ז(‬

‫קרא לילה‪ .‬ועקב עזהיה לבועז‬ ‫ולהשך ל^רא לללה יעקב ךאתלבש מתרולהו‬
‫מעזניהם באור עזל ימין ובחעזך‬ ‫באור דימינא ובהשך לשמאלא ובתרולהו‬
‫עזל עזמאל‪ ,‬ובעזניהם עמוד‬
‫האמצעי הוא עמוד‪.‬‬ ‫עמודא דאמצעיתא איהו עמוד‪.‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫עמוד הענן יומם ועמוד האען‬ ‫עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני‬
‫•‬ ‫‪T : T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪IT T V‬‬ ‫^‬
‫לילה לפני העם‪ .‬הענן מצד עזלו‬
‫מים‪ .‬החעזך מצד עזלו אעז‪ .‬עמוד‬
‫העם )שמות י״ג(^ ענן מסטרא דיליה מיא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ך ‪ .‬ך | ‪ . . . .‬ך‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬

‫הוא עזלום ביניהם‪ .‬זהו עזכתוב‬ ‫ה׳שך מסטרא דיליה אשא עמוד איהו שלום‬
‫>איוב כח< עועזה עזלום במ דומיו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫בינליהו‪ .‬הלא הוא לכתיב )אייב כ״ה( עושה‬
‫וכעזהוא באמצע ‪ -‬ולא קרב זה‬
‫שלום במרומיו וכד איהו באמצעיתא )שמות יל(‬
‫אל זה כל הלילה‪ .‬לא קרב המים‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫לאעז‪ ,‬ולא אעז למים‪ ,‬עזהוא‬ ‫ולא לרב זה אל זה כל הלילה‪ ,‬לא קריב מיא‬
‫— ‪T‬‬ ‫‪•It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫— — ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מפריד ביניהם‪ .‬וזוהי מחלקת‬ ‫לאשא ולא אשא למלא לאיהו אפריש‬
‫בית הלל ובית עזמאי עזהיא לעזם‬
‫עזמים‪ ,‬וכנגדם עזני אמוראים ^ל‬
‫בינייהו‪ .‬ודא איהו מחלוקת בית הלל ובית‬
‫הרקיע‪ ,‬מיכאל וגבריאל‪ ,‬ועזר‬ ‫שמאי שהיא לשם שמלם ולקבלייהו תלין‬
‫עזלום מכריע ביניהם‪ ,‬עזהוא‬ ‫אמוראי דרקיעא מיכאל וגבריאל ושר שלום‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•.•:‬‬
‫נוריאל‪ .‬אוריאל נקרא מצד‬
‫הןמיץ‪ ,‬נוריאל מצד העזימאל‪,‬‬
‫מכריע ביניהם דאיהו נוריא״ל‪ ,‬אוריאל‬
‫מטטרו״ן‬
‫\‬ ‫עזלמטה‪,‬׳‬
‫־‪T‬‬ ‫אדם‬
‫‪:‬והוא ‪TT‬‬ ‫אתיקלי מסטרא ללמינא נוריאל מסטרא‬
‫עזמו‪ ,‬עזולט על כל בעלי‬ ‫דשמאלא ואיהו אדם דלתתא מטטרו״ן‬
‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫המעזנה‪ .‬זהו עזכתוב )בראשית א(‬
‫ויךדו בדגת הןם‪ ,‬אלו תלמידי‬ ‫שמיה שליט על כל מארי מתניתין הדא הוא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪• T‬‬

‫חכמים עזמתרבים במי התורה‪,‬‬
‫עזיוךעזים מעזם נפעז ד‪1‬ןה‪.‬‬
‫ובעוף העזמים ‪ -‬אלו בעלי‬
‫פורחים‬ ‫עזבזכותם‬ ‫ץכיות‪,‬‬
‫למעלה‪ ,‬ויוךעזים מעזם רוח‬
‫עזהוא עוף יעופף בכנפים‬
‫במצוות עעזה‪ .‬ובבהמה ‪ -‬אלו‬
‫עמי הארץ עזנאמר בהם)במדבריד(‬
‫אל היראו את עם הארץ כי‬
‫לחמנו הם‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫)ואם תפלה אינה עזלמה‪ ,‬כמה‬
‫מלאכי חבלה רוךפים אחריה‪,‬‬
‫כמ‪ 1‬עזנאמר )איכה א( כל רדפיה‬
‫העזיגוה בין חמצרים‪ ,‬ולכן‬
‫מתפללים )תהלים עח( והוא רחום‬
‫יכפר עון ‪ -‬זה סמא״ל עזהוא‬
‫לכתיב )ןדאעית א׳( וירדו בלגת הלם אלין‬
‫תלמידי חכמים דמתרבין בלמא לאורליתא‬
‫לירתי מתמן נפש חלה‪.‬‬
‫לזכוון‬ ‫מאלי‬ ‫אלין‬ ‫ובעוף השמים‬
‫דבזכותהון פרחין לעילא וירתין‬
‫מהמן רוחא לאיהו עוף יעופף בגלפין‬
‫בפקולין לעשה‪ .‬ובבהמה אלין עמי הארץ‬
‫לאתמר בהון )במדבר י״ל( אל היראו את עם‬
‫לאלץ כי ללמנו לם‪) .‬עד כאן מההשמטות(‬
‫)ואי צלותא לאו איהי שליטא כמה מלוןצכי חבלה רךפין אבו^רה ?מה ךאת‬
‫אמר‪) ,‬איכה א( כל דוךפיה השיגוה וגו׳‪ .‬ו?גין דא מצלי! )תהלים עח(‬
‫ןהוא רחום יכפר עון דא סמאל דאיהו נחש‪ .‬ולא ושחית דא משחית‪ .‬והרכה‬
‫להשיב אפו דא אף‪ .‬ולא !עיר כל חמתו דא חמה‪ .‬כגין דלא ירדפו! כתר‬
‫הלא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כז תשרי‬
‫בראשית ־ כג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫ממנן אנון ותל;ין מנייהו נחעז‪ .‬ולא!עזחית ‪ -‬זה המקזחית‪.‬‬ ‫?ל‪1‬תא‪ .‬וכמה מלאכי ח‪3‬לה תל;ין מנייהו‪.‬‬
‫אלף רבזיא‪ .‬והךבה להעיב אפו ‪ -‬זה אף‪.‬‬ ‫ע?עין‪ .‬ו?בל דקיעא וךקי^א אנון ס ק טו ח ותליין מנייהוי‬
‫ואי צלותא סלקא ^לימא ?עטופא ךמצוה ירגפלין על ריעא וךרייעא‪ ,‬אזףמר ולא יעיר כל חמתו ‪ -‬זו חמה‪,‬‬
‫כהו)דברים כח( וךאו כל עמי הארץ כי עם יהו״ה נקרא עליף וןךאו ממף‪ .‬כדי עלא יךדפו אחר התפלה‪.‬‬
‫וכמה מלאכי חבלה תלויים‬
‫עם ין אויןמוה דאיהי תפילין ךריעא‪ .‬ומאן דחוי עם יהו״ה על ריעא‪,‬‬
‫מהם‪ .‬עבעה ממנים הם‪,‬‬
‫כצלותא ךאיהי)יהו״ה( את״י‪ ,‬מןד כלהון ןךחץ‪ .‬ד!ךא הוא דכתיב‪) ,‬תהלים ותלויים מהם עבעים‪ ,‬ובכל‬
‫רקיע ורקיע הם מ?ןנזךגים‪,‬‬ ‫צא( יפול מצךף אלף וגו(‪.‬‬
‫ותלויים מהם עערת אלפים‬ ‫העלמה מההעמטות )המעך(‬
‫ובוא‪ .‬ואם תפלה עולה עלמה‬
‫כד נה‪1‬ךא איהו >תהלים ל״״ מנו צדיקים ביי בעטוף ע ל מצוה ותפלין על‬
‫הראע והזרוע‪ ,‬נאמר בהם )דברים‬ ‫ודא דרגא ךצליק חי עלמין ומתמן דנה‬
‫כח( וךאו כל עמי הארץ כי עם‬
‫יהו״ה נקרא עליף דךאו ממף‪.‬‬
‫צמח‬
‫דכתיב )ירמןה ב״ג( ‪T :‬‬ ‫הדא הוא * ‪* :‬‬ ‫פורקנא ‪TT‬‬
‫וביה ‪TlT :‬‬
‫נטיל עם ה׳ פךעוה עהיא תפליץ ע ל‬ ‫עע^יראה וצדיק | ‪. -‬ך‬ ‫‪TT•-:‬‬ ‫דאיהו‬ ‫‪•:‬‬ ‫ודאי‬‫צדיק | ‪T -‬‬‫‪•-‬‬
‫מע‪ t‬מאלא ועמודא דאמצעיתא מימינא הדא ר־אע‪ .‬ומי ערואה עם יהו״ה על‬
‫‪TT‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪T • T : V :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T T:‬‬
‫הראע בהפלה עהיא אדנ״י‬
‫)יהו״ה(‪ ,‬מיד כלם בוךחים‪ .‬זהו‬
‫למו‪.‬‬ ‫דת‬ ‫אעז‬ ‫מימינו‬
‫■ו­‬
‫הוא דכתיב )דברים ל״ג(‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫עכתוב )תהלים עא( יפול מצדף‬ ‫תא חזי‪ ,‬כל אתוון אינון מסטרא דאתוון‬
‫אלף וגו׳‪(.‬‬ ‫לאורליתא לכלילן בעזכעהא וצדיק‬
‫ן ש ה א‪ 1‬ר הוא‪ ,‬תנו צדיקים‬
‫בה׳‪ ,‬וזו ד ת ה ע ל צדיק חי‬
‫איהו נטיל לעזמאלא קץ חי דאיהו לצחק‬
‫בהפוך חי עלמין קעזיר בקזמאלא ועזכעהא העולמים‪ ,‬ומעם ךנה ובו‬
‫תתאה מסטרא דעזמאלא אתמר בה והארץ הגאלה‪ .‬זהו עכתוב )ירמיה כג(‬
‫‪^VTT:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T:‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫••‪T:‬‬ ‫‪TT-‬‬
‫צמח צדיק‪ ,‬ודאי עהוא עעירי‪,‬‬
‫וצדיק נוסע מעמאל‪ ,‬ועמוד‬
‫דימינא תוהו ‪T‬ובהו בו הוא‬ ‫מסטרא • ‪T • :‬‬
‫••‪T:‬‬ ‫היתה‬
‫‪T: T‬‬
‫מסטרא דעמודא דאמצעיתא וח׳שך על פני האמצע מימין‪ .‬זהו עכתוב‬
‫מימינו אע דת למו‪.‬‬ ‫גרים ליה )לה(‬ ‫ומאן‪• T‬‬
‫תתאה‪| T T T‬‬ ‫—‬ ‫עזכינתא ‪T :‬‬
‫‪• :‬‬ ‫‪:‬תהום ‪T‬דא‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כל האותיות הץ מצד‬
‫עכלולות‬ ‫התורה‬ ‫אותיות‬
‫האי אלא קלשא בריך הוא קולם לברא‬
‫אתפשטת ה׳ בעכינה‪ ,‬וצדיק נוסע מעמאל‪,‬‬ ‫• ‪— : —:‬‬
‫לבתר‬‫‪TT:‬‬
‫סתים יהו״ה‬ ‫‪• T‬‬
‫הוה‬
‫‪TT‬‬
‫עלמא‬
‫— ‪T :‬‬
‫לתהא ואהמר בה והארץ היתה תוהו ובהו קץ חי עהוא יצחק בהפוך‪ .‬חי‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:T^VTT:‬‬ ‫‪ :•:‬־ ‪T‬‬ ‫‪T-:‬‬
‫בעמאל‪,‬‬
‫׳‬ ‫• !‬ ‫‪lT‬קעור‬ ‫העולמים‬
‫‪•T T‬‬
‫ועכינה תחתונה מצד עמאל‬
‫״השמים‬ ‫״הולדות‬ ‫אלה‬ ‫דמלה‬ ‫ורזא‬
‫נאמר בה והארץ היתה‪ ■.‬מצד‬ ‫״והארץ בהבראם בה׳ בראם הךי לךדהוה‬
‫תמיץ תהו ןבהו‪ ,‬בו הוא מצד‬ ‫לבושהא תוהו‪.‬‬
‫^ עמוד האמצעי‪ .‬ו ח עך על פני‬
‫ן■'* תהום ‪ -‬זו עכינה התחתונה‪ .‬ומי‬ ‫'‪.‬י״׳ל י ־‪T‬‬ ‫׳ד‬ ‫י‬
‫\ה? ^ ‪:‬א •| זהקב״ה‬‫בגין ‪T‬דאדם אין‪T •/‬גרם ‪T -‬לה‪TT‬את ‪• T‬‬ ‫‪-T‬‬ ‫עלה‬
‫— •‪1‬‬
‫נביעו‬
‫נחית ‪T T :‬‬
‫‪1 • :‬‬
‫הוה‬
‫‪T —:‬‬
‫קדם עברא את העולם ת ה‬
‫נסתר יהו״ה‪ ,‬אחר כך התפעטה ה׳ למטה‪ ,‬ונאמר בה והארץ היתה תהו ובהו‪ ,‬וסוד הדבר ‪ ^ -‬ה‬
‫•• •••‬ ‫־‪T T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪1 ••• T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫~‬ ‫׳ ‪\• 1‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫^\‬ ‫‪/‬‬ ‫■ך‬ ‫•‬ ‫* ‪T :‬‬

‫תולדות העמים והארץ בהבראם‪ ,‬בה׳ בראם‪ .‬הרי לך עהיה לבועה תהו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••• ‪T T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 ••• T T :‬‬ ‫־ ״‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ובגלל זה כי לא המטיר ה׳ אלהים‪ ,‬עדין לא ת ה יורד העפע עלה בגלל עאךם אין‪ ,‬ע ת ה‬
‫בעלה נסתר באין‪ .‬עד ע ה ת פ ע ט ה׳ מץ יה״ו‪ ,‬עהוא בינה‪ ,‬עהוא מקור העפע‪ ,‬עהיא נקדה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כז תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫הלב‬

‫נסתרת‪ ,‬ומעזם העזקה את כל פני‬

‫‪.. 5‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬‫סתים באין‬
‫‪7‬‬ ‫‪.. ..‬‬ ‫‪. .‬‬
‫‪• T‬‬
‫עד‬ ‫דהוה בעלה לעילא‬
‫האךמה‪ .‬ו?ןךם ^יךךה מ ה‬ ‫ךאתפעזט ה׳ מן יה״ו דאיהו בינה‬
‫הקןד‪1‬עז ברוך הוא ב‪1‬נה ע‪ 1‬למ‪ 1‬ת‬
‫ומחריבן‪ ,‬בגלל זה היה ה^פע‬ ‫דאיהו מקורא לנביעו לאיהי נקודה סתימא‬
‫יורד באותו ץמץ היא ראעזית‬ ‫ומהמן והשקה את כל פני האלמה וקולם‬
‫מחסד‪ ,‬זהו ^זכתוב )תהלים פט(‬ ‫לנהתת הוה קלשא בריף הוא בונה עולמות‬
‫אמךתי עולם חסד יבנה‪ .‬ובגלל זה‬
‫לא תהו בראה לעזבת יצרה‪,‬‬
‫ומחריבן‪ .‬בגין לא הוה נביעו נחית בההוא‬
‫ונאמר בה לא טוב היות האדם‬ ‫זמנא הוא שירותא מחסד הדא הוא דכתיב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.. . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬

‫לבדו‪ ,‬עזלא תהו בראה‪.‬‬

‫‪T T:‬‬ ‫)תהלם פ״ט( אמרתי עולם חסד יבנה ובגין דא‬
‫‪ :‬־ ' • • •‬

‫ובזמן עזהןה תהו‪ ,‬אמר אלהים‬ ‫ואתמר ‪T‬בה לא‬ ‫־‬ ‫יצרה ‪:‬‬
‫לשבת ‪TT :‬‬
‫בראה ‪*.* *.* T‬‬‫לא תוהו ‪T T:‬‬
‫לנח‪ ,‬קץ כל בעזר בא לפני וגו׳‪,‬‬
‫קץ עזל יצחק עונאמר בו כי אתך‬ ‫בראה‪.‬‬‫‪T T:‬‬
‫דלא תוהו‬ ‫‪T :‬‬
‫לבדו‬
‫‪- :‬‬
‫האדם‬
‫‪TT -‬‬
‫טוב ‪:‬״‪.‬״היות‬
‫ראיתי צדיק לפני‪ ,‬עזאם אהה היית‬‫ובןמנא להוה תוהו אמר אלהים לנח קץ‬
‫מבקעז רחמים על מ ם‪ ,‬לא נחךבו‪.‬‬ ‫דיצחק‬
‫והוא הןה אומר לו ברמז כדי‬
‫קץ ‪T 1 : • :‬‬ ‫לפני ‪:‬וגו׳ ••‪1 1‬‬
‫בשר ‪T‬בא ‪ T:‬־‬ ‫‪T‬כל ‪T T‬‬
‫עזיבקעז רחמים עליהם‪ ,‬ולא ןמות‬ ‫לאתמר ביה כי אותך ראיתי צליק לפני לאי‬
‫מעויח עזהוא מצד ה^ןמאל‪.‬‬ ‫אנת הוית בעי רחמי עלליהו לא אתחרבו‬
‫אמר לו‪ ,‬והרי הןה בונה עולמות‬ ‫ואיהו הוה אמר ליה ברמז בגין ליבעי רחמי‬
‫ומחריבן קדם קזנברא העולם?‬
‫אלא מגיד מראעוית אחרית‪,‬‬
‫עלייהו ולא למות משיח לאיהו מסטרא‬
‫מה‬ ‫הוא‬ ‫ברוך‬ ‫עזהקדועז‬ ‫דשמאלא‪.‬‬
‫• ‪T T :‬‬
‫במחעובתו כל הדורות קזמה‬ ‫אמר ליה והא בונה עולמות ומחריבן‬
‫■ך ‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ן‬

‫בונה‪ ,‬ונחךבו קדם עזנבךאו‪ .‬ראה‬

‫מגיד‬‫— ‪.‬‬
‫אלא‬‫*‪T *.‬‬
‫הוה‬
‫‪TT‬‬
‫עלמא‬
‫— ‪T :‬‬
‫קודם ‪:‬דאתברי‬ ‫‪*.* 1‬‬
‫עוהיו עועזים מעעזים עויחךבו‪,‬‬
‫וכיון קזבךא‪ ,‬חעזב כאלו החריבם‪,‬‬‫מראשית אחרית דקולשא בריף הוא הוה‬
‫וזה מדבר עד ס^ף מ מי ם עזאלה‬ ‫במחשבתיה כל לרין דהוה בונה ואתחריבו‬
‫תולדות רעות‪ ,‬והיו גוךמים דנהר‬ ‫קולם לאתבריאו חזא דהוו עבלין עובדין‬
‫‪.‬יחרב דבעז‪ .‬וחרב בבית ראעזון‪,‬‬
‫מבי ע ה עזלו‬
‫ליתחריבו וכיון לברא חשב כאילו הריב לון‬
‫דבעז בבית‬
‫עליונה‬
‫עזכינה ‪T : •/‬‬
‫‪T • :‬‬ ‫עולמות‪,‬׳‬
‫‪T‬‬
‫ולא ממלל עד סוף יומין לאלץ תולדין‬
‫•בעזני‬
‫ועזכינה החתונה‪ .‬ולנח התגלה מה‬ ‫בישין והוו גרמין לנהר לחרב ויבש לחרב‬
‫להיות‪: ,‬ולא‬‫עזעתיד • ‪:‬‬
‫ומה ‪• T •/‬‬ ‫עזהיה‬
‫׳‬
‫בקעז עליהם רחמים‪ ,‬עד עזבא‬
‫בבלת לאשון ויבש בבלת שני נביעו דיליה‬
‫־‬ ‫‪TT •/‬‬

‫מעזה ובקעז רחמים‪ ,‬עזעתידים היו‬‫בתרין עלמין שכעתא עלאה ושכץהא‬

‫יעזראל ^לא‪.‬יצאו אלא אחד מעיר‬ ‫דעתיד‬‫ומה ‪• T :‬‬ ‫דהוה ‪T‬‬ ‫מה ‪T-: -‬‬ ‫אתגלייא ‪T‬‬
‫ולנח • ‪T : - :‬‬
‫‪- :‬‬ ‫תתאה‬
‫‪TT-‬‬
‫הגבורה‬
‫מצד ־ ‪T :‬‬ ‫•־‬ ‫ממעזפחה‪,‬׳‬
‫• • ‪TT:‬‬ ‫ועזנים‬
‫למהוי ולא בעא רחמי עלייהו עד דאתא‬
‫‪:‬־•‬
‫׳טהיו דנים‪ ,‬והחזר העולם לתהו‪.‬‬ ‫‪_ .‬ז _ז‬ ‫‪.‬‬
‫•••‪“ ^ ..........>■..‬‬ ‫משה ובעא רחמי דעתידין הוו ישראל‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬

‫יפקון אלא חד מעיר ושנים ממשפחה מסטרא לגבורה דהוי זילינין‬

‫ויתחזר עלמא לתהו‪.‬‬
‫קלג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כז תשרי‬
‫בראשית ־ כג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫ובגלל עזמיעזה בקןעז עליהם‬ ‫ובגין ךבעא מ^ה רחמין עלייהו ק^מאל‬
‫רחמים‪ ,‬הע‪1‬מ'אל ד‪ 1‬חה ולא יצאו‬ ‫דו־חה ולא יפקון ביה וע‪Jt‬ראל דמין‬
‫בה בני יקזךאל‪ ,‬וימין מ‪7‬ן‪.‬ךבת‬
‫עזהיא ןמיץ מטה כלפי חסד‪.‬‬ ‫מיןרבא ךאיהי ימינא מטי כלפי חסד ומ^ה‬
‫ומעזה‪ ,‬בגלל עזנתץ עצמו‬ ‫בגין דיהב גרמיה עלייהו יהב תו?ןפא לדרגיה‬
‫עליהם‪ ,‬נתן ח?ןף לדךגתו‪ ,‬עזהיא‬ ‫דאיהו עמודא דאמצעיתא דאיהי אורייתא‬
‫הורה‬
‫‪T‬‬ ‫עזהיא‬‫•‬ ‫האמצעי‪,‬‬
‫עמוד ‪ • T : •/ T‬׳‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עזנתנה בןמין‪ .‬זהו עזכתוב )דברים‬ ‫ךאתליהיבת בימינא הדא הוא דכתיב )דברים ל״ג(‬
‫ובגלל זה‬
‫־‬ ‫למו‪,‬‬
‫׳‬ ‫אעז ‪T‬דת ‪T‬‬ ‫מימינו ••‬
‫לג( • •‬ ‫מימינו־ אעז זית למו ובגין זיא פורלןנא ביה‬
‫הגאלה הלוןה בו‪ .‬זהו עזכתוב‬ ‫תלייא הדא הוא יכתיב )בראעית מ״ט( לא יסור‬
‫)בראשית מט( לא ןסור עזבט‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬

‫מיהודה‪ ,‬עד כי יבא ״עזילה״‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫•‬
‫עזבט מיהודה עד כי יבא עזילה ךאיהו מעזה‬
‫עזהוא מעזה בחעזבון‪.‬‬ ‫בחושבנא‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫יסוד צדיק בו סו״ד ההא קזמאל‬

‫דודזה‪ ,‬אף על פי עזפלעזנו בו‬
‫יסוד צדיק ביה סו״ד ההא שמאל דוחה אף‬
‫כל הנפעז הבאה ליעקב מצרימה‬ ‫על גב דאוקימנא ביה )בראשית מו( כל‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫עזעזים ועזעז‪ ,‬בגלל עזנקעזר‬ ‫הנפש הבאה ליעקב מצרימה עזעזים ועזש‬
‫בעזמאל‪ ,‬דמין מקרבת כי תלוי‬
‫ממנה עמוד האמצעי‪ ,‬עזעזעזים‬
‫בגין ךאתקשר בשמאלא ולמין מלןךבת בגין‬
‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫־‬ ‫‪T •/‬‬ ‫•‬

‫ועזעז הם עזעזים מסכתות‪ ,‬ועזעזה‬ ‫דתללא מניה עמודא ךאמצעיתא ךעזעזים‬

‫סךרי מעזנה עזנתנו מגבוךה‬ ‫ועזש אינון עזעזים מסכתות ועזיתא סדרי‬
‫עזהיא קזמאל‪ .‬עזעזים גבודים‬
‫נקךאו עזנוכזעים מגבורה‪ ,‬עזעזם‬
‫משנה דאתייהיבו מגבורה דאיהי שמאלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫תורה עזבעל פה‪ ,‬עזהיא עזכינה‬ ‫עזעזים גבורים אתקדיאו ךננזלן מגבורה‬
‫תחתונה‪ ,‬כלל עזל עזעזים‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ךתמן אורייתא ךבעל פה ךאיהי עזכעהא‬
‫מסכתות ועזעזה סדרי מעזנה‪.‬‬
‫עזתורה עזבכתב‪ ,‬לפה לא‬
‫תתאה כללא דששים מסכתות ושיהא סדרי‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫התגלתה‪ ,‬בגלל עזעתיד עזמאל‪,‬‬ ‫משנה דתורה שבכתב לפומא לא גלי בגין‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫עזהיא פה‪ ,‬להדחות‪.‬‬ ‫דעתידה שמאל ךאיהי פומא לאךחליא‪.‬‬

‫ולכן הוא מכזהיד כף הגאלה‬
‫בלב‪ ,‬והפה עזהוא גלוי לא‬
‫ובגין כך איהו סתים הכי פורקנא בלבא‬
‫מתגלה הגאלה‪ ,‬ובגלל ^הכל‬ ‫ופומא דאיהו ^ייא לא אתגלי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫תלוי בןמין‪ ,‬אמר הנביא )ישעיה נג(‬ ‫פורקנא ובגין דכלא תלייא בימינא אמר‬
‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T l T :‬‬
‫וץרוע ה׳ על מי נגלתה‪ .‬על מי‬
‫ודאי‪ ,‬עזנאמר בה מי יךפא לף‪,‬‬
‫הנביא )י‪?/‬ע‪:‬ה נ״ג( וזרוע יי על מי נגלתה על מי‬
‫זהו עזכתוב )איכה ב( מ ״ה אעיד ך‬ ‫ודאי דאתמר ביה )איכהב( מי ירפא לך הדא‬
‫מ״ה אדמה לף‪ ,‬ואמרו לי מ״ה‬ ‫הוא לכתיב )איכה ב׳( מ״ה אעידך מ״ה אדמה‬
‫עזמו‪ ,‬במ״ה ןבא הזמן‪ ,‬ובמ״ה‬
‫הבא ךפואה‪ .‬זהו עזכתוב)שם( מה‬
‫לך )שמותג( ואמרו לי מה עזמו במ״ה‪.‬ייתי זמנא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪............................‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1T‬‬

‫אעזוה לך ואנחמך וגומר‪ ,‬מ״י‬ ‫ובמ״ה אסוותא הדא הוא דכתיב )איכה ב( מה‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬

‫יךפא לך‪ ,‬עזמעזה הוא מ״ה עזמו‬ ‫אשוה לך ואנחמך וגו׳ מי ירפא לך‪ ,‬ךמשה‬
‫ובו תהא נחמתך‪ .‬ובגלל כך כפל‬
‫הקדועז ברוך הוא עזמו מעזה‬
‫איהו מה עזמו וביה ההא נחמתך ובגין דא‬
‫הראעזונה‪,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫גאלה ‪• T‬‬
‫על ‪. :‬״• ‪T‬‬
‫אחד ־‬ ‫מעזה‪T ,‬‬
‫׳‬
‫כפל קךעזא בריך הוא עזמיה משה משה חד‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כז תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫הלד‬

‫ואחד על האחרונה‪ ,‬ו ^ ל ל זה אז‬ ‫על פורלןנא לןךמאה וחד על בתרייתא ובגין‬
‫נאמר‪,‬‬
‫עזר לא ••• ‪ •/:‬־ ׳‬‫אז ‪T‬‬‫מעזה‪T .‬‬
‫‪•/‬‬ ‫יעזיר‬
‫‪• T‬‬ ‫דא )שמות ‪ (T‬אז יעזיר מעזה אז עזר לא נאמר‬
‫אלא אז יעזיר‪.‬‬ ‫‪— V: V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫;נשידי בתפלה‪ ,‬וזו עזכינה‪,‬‬ ‫אלא אז ישיר‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬

‫ועליה נאמר)תהליטיז( תפלה לדוד‬ ‫עשיראה בתפלה ודא שכינהא עלה אתמר‬
‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• ^ :‬‬
‫שמעה ה׳ צדק‪ .‬ודוד ברוח‬
‫הק'ךש אמר באחרית הימים של‬
‫)תהלימי״ס תפלה לדוד שמעה יי צדק‬
‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הגלות‪ ,‬אמר על ישראל )שם(‬

‫• ‪••T :‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬
‫ודוד ברוח קךשא אמר באחרית יומין‬
‫בחנת לבי פקךת לילה‪ ,‬ןאין‬ ‫דגלותא‪ ,‬אמר על ישראל )תהלים י״ז( בחנת לבי‬
‫לילה אלא ^ו ת‪ ,‬ומה שאמר‬
‫איוב הבל היה משל על ישךאל‬ ‫פקדת לילה‪ .‬ולית לילה אלא גלות ואיוב מה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I-‬‬ ‫‪-‬‬

‫שאמר כלה ענן דלך‪ ,‬והשטן‬ ‫ראמר בלא הוא משל על ישראל ראמר )איוב‬
‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫רצה לקטרג לו‪ ,‬ואמר הקדוש‬ ‫‪ a‬כלה ענן וילך‪ ,‬ושטן בעא לקטרגא ליה‬
‫ברוך הוא‪ ,‬איוב לא בדעת ידבר‪.‬‬
‫אף ב!עקב כך‪ ,‬בגלל שראה‬ ‫ואמר קךשא בריך הוא )אייבלס איוב לא בדעת‬
‫ברוח קךשו את דחק ה ^ו ת‪:‬‬ ‫לדבר אוף ביעקב בגין רחזא ברוחא ךקוךשא‬
‫ע״כ‪.‬‬ ‫דוחקא ךגלותא )עד כאן מההשמטות(‬
‫רןגקב‪ ,‬בגלל שךאה ברוח‬
‫הקדש דחק של הגלות האחרונה‬ ‫ד?‪ 3‬קב בגין רחמא ברוחא ךקוךשא דוחקא‬
‫בס‪1‬ף הימים‪] ,‬אמר )בראשית כח( וי?גע‬ ‫דגלותא בתראה בסוף יומייא )אמר‬
‫— ‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫במקום ‪;.‬ילן שם כי בא השמש‪ ,‬ובא הלילה של‬
‫)בראשית כח( ויפגע כטק‪1‬ם רלן שם כי בא השמש וכא לילןא ךגלותא‬
‫הגלות‪ ,‬ואמר[)שםלב( ויירא יעקיב מאיד‬
‫ן‪.‬יצר לו‪ .‬וחלק את העם הקדוש‬ ‫ןאמר( )בראשית לב( ולירא יעקב מאד ויצר לו‪ .‬ופליג‬
‫בגלות לשלשה צדדים‪ ,‬כמו‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫עמא קדישא בגלותא לג׳ סטרין‪ .‬כמא ךאת‬
‫שנאמר )שם ל״ ‪.‬דשם את‬
‫השפחות ואת !לדיהן ראשנה‪,‬‬
‫אמרי )בראשית לג( דשם את העזפחות ואת!לדיהן‬
‫בראש בגלות אדום‪ .‬ואת לאה‬ ‫ראשונה ברישא בגלותא דאדום‪ ,‬ואת לאה‬
‫•• ‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫וילדיה אחרינים ואת רחל ואת‬ ‫וילדיה אחרונים‪ .‬ואת רחל ואת יוסף‬
‫יוסף אחר־נים‪ .‬ובגלל שראה אחר‬
‫כך עניות וצער שלהם‪ ,‬אמר )שם‬
‫אחרונים‪ .‬ובגין דחמא בתר כן עניותא‬
‫כח( ושבתי בשלום אל בית אבי‪.‬‬ ‫וצערא דלהון אמר )בראשית כח( ועזבתי בשלום‬
‫ואמר‪ ,‬ונתן לי לחם לאכל ובגד‬ ‫^ בית אבי ואמר ונתן לי לחם לאכול ובגד‬
‫ללבש‪.‬‬
‫אמר )שמואל‪-‬ב‬ ‫הגלות ‪- T‬‬‫בגלל ‪T -‬‬
‫ודוד‪- : • ,‬‬
‫‪• 7:‬‬
‫ללבוש‪.‬‬
‫יס רעב ועוף וצמא במךבר‪ .‬בגלל‬ ‫ודוד בגין גלותא אמר )שמיאלבז( רעב ועיף‬
‫‪I•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬
‫שךאה שכינה חרבה יבשה‪ ,‬הןה‬
‫נוטל צער בגללה‪ .‬אחר שראה‬
‫וצמא במךבר‪ ,‬בגין דחמא עזכעהא‬
‫שישךאל חוץרים ]בתשובה[ בחדוה‪,‬‬ ‫חרבה יבשה הוה נטיל צערא בגינהא‪ .‬לבתר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬

‫תקן עשרה מיני נגונים‪ ,‬ובסוף‬ ‫רחמא ךהררין ישראל )בתשובה( בחרוה‪ .‬תקין‬
‫כלם אמר «הליט קב( הפלה לעני‬
‫כי!עטף ]נ״א תקן עשרה מיני תלים‪ ,‬וכםוף‬
‫עשר מיני נגונין‪ .‬ובסוף כלהו אמר )תהלים קב(‬
‫כלם תפלה לדוד הטה ה׳ אזנך ענני‪ .‬אהת שכל‬ ‫הפלה לעני כי יעטוף )נ״א תקין י׳ מיני תילים‪ ,‬ובסוף כלהו‬
‫התפלות שבגללן מתעטפים לפני המלך‪ ,‬ולא היו‬ ‫תפלה לךוד הטה ין אזנף ענני‪ .‬חדא ךבלהו צלותין ךבגינייהו מתעטפין קךם‬
‫נכנםות עד שתכנם תפלת העני‪ ,‬אמר תפלה לעני‬ ‫מלבא‪ .‬ולא הוו עאלין עד ךיעול צלותא ךעני אמר תפלה לעני כי ןעטוף(‬
‫קלה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כז תשרי‬
‫בראשית ־ כג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬

‫והיא צלו־תא ךעטיף כל צלותין קךמהא עד‬

‫כי נעטף[‪ ,‬והיא תפלה ׳טעויטפת כל‬
‫התפלות לפניה עד עזהכנס‬ ‫דייע^ צלותא דיליה‪ .‬כגין דא א?ןדים עני‬
‫הפלתו‪ ,‬לכן ה‪7‬ןךים עני לכלם‪.‬‬
‫מהי הפלת העני? זו תפלת‬ ‫לכלהו‪.‬‬
‫מאו צלותא דעני‪ .‬דא צלותא דערבית‬
‫עךבית עזהיא ךעזות בפני עצמה‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫בלי בעלה‪ ,‬ומעזום עזהיא בלי‬

‫דאיהי רעזות בפני עצמה בלא בעלה‪.‬‬
‫בעלה‪ ,‬היא ענןה ויבקזה‪ ,‬וצדיק‬
‫ובגין דאיהי בלא בעלה איהי ענייה יבשה‬
‫עני !בעז זה ז‪.‬רע !עקב‪ ,‬עזהוא‬ ‫■ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪T * —:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫)?רעות ?ל אעע( וצדיק עני יבש דא זרעא דיעקב‬

‫בדעזות כל אמות העולם‪ ,‬ודומה‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫לתפלת עךבית עזהיא ל ץ ה ^ל‬

‫דאיהו ברשות כל אומץ דעלמא ודמיא‬
‫הגלות‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫לעני‪,‬‬
‫‪ • T •/‬׳‬ ‫צדקה‬ ‫לצלותא דערבית דאיהי ליליא דגלותא‪.‬‬
‫עזבת •היא ‪|T T :‬‬
‫תפל ת ־ ‪T‬‬
‫ו‪ • :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫וצלותא דשבת איהי צדקה לעני כמה‬

‫כמו עזבארוה בעלי המעזנה‪ ,‬עזמעז‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪* T *.‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫בעזבת צדקה לעניים ]שעניים מתנחמים‬
‫דאוקמוה מארי מתניתין שמש‬
‫‪:;1‬ךךך של שמש של שבת[‪ .‬ולכן צריך אדם‬
‫בשבת צדקה לעניים )דעניים מתנחמי באדח דעמעא‬
‫להיות כמו עני לעזער המלך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫)ןע?תא( ךעכתא(‪ .‬ובגין זיא צריך בר נש למהוי‬

‫בתפלת עמיךה בכל עזעזת ימי‬
‫התל בעזביל העזכינה‪ ,‬ומתעטף‬
‫איהו כעני לתרעא ךמלכא בצלותא ךעמידה‬
‫לה בעטוף ^ל מצוה עזל ציצית‬
‫בכל שית יומין ךהול בגין שכעתא‪.‬‬
‫כמו עני‪ ,‬ויה!ה בתפלין כמו אביון‬
‫ומתעטף לה בעטופא דמצוה דציצית כעני‪.‬‬
‫אצל העזער עזהוא אדנ״י‪ .‬׳טכך‬ ‫‪■ .‬ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫עולה לחעזבון היכ״ל‪ .‬וזהו אדנ״י‬

‫ויהא בתפילין כאביון לגבי תרעא דאיהו‬
‫עזפתי תפתח‪.‬‬
‫אדנ״י‪ .‬דהכי סליק להושב״ן היכ״ל‪ .‬ודא‬
‫וכשפותח פיו בתפלת עךבית‪,‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪• T :‬‬

‫נוחת נעזד בימי התל לקבל‬ ‫איהו אדנ״י שפתי תפתה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬
‫בכנפיו תפלת הלילה‪ .‬וזה‬
‫וכד אפתה פומיה בצלותא ךעךבית נשרא‬
‫נודיא״ל נקרא אודיא״ל מצד של‬
‫קא נחית ביומין דחולא לקבלא‬
‫חס״ד‪ ,‬ונוךיא״ל מצד עזל גבורה‪,‬‬
‫עזהוא נר דולק‪ ,‬עזנאמר בו)דניאלז(‬
‫בגדפהא צלותא דליליא‪ .‬ודא נוריא״ל‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬
‫נהר דינור וגו׳‪.‬‬
‫ובתפלת שחרית אריה נוחת‬ ‫אתץדי אוריא״ל מסטרא ךחס״ד‪ .‬ונוריא״ל‬
‫וכנפיו‪,‬‬
‫‪ TT :‬׳‬ ‫בזרועותיו‬
‫‪T‬‬ ‫מפטרא דגבורה דאיהו נור דליק‪ ,‬דאתמר‬
‫הפלה • ‪:‬‬
‫לקבל ‪T • :‬‬
‫‪ :‬־‪•• 1‬‬
‫עזאךבע כנפים ]יש[ לכל ח!ה‪ ,‬זה‬ ‫ביה )תיאלז( נהר דינור וגו׳‪.‬‬
‫מיכאל‪ .‬ובתפלת מנחה שור נוחת‬
‫וב^לותא ךשחרית אתה נחית לקבלא‬
‫לקבל ]נ״א תפלה[ ב ק תיו וכנפיו‪ ,‬וזה‬
‫^ו ת א בךרועוי וגךפוי ךארבע‬
‫גבריאל‪ .‬ובשבת נוחת הקדוש‬
‫ברוך הוא בעזלעזת האבות לקבל‬
‫גדפין )ס״ אאית( לכל חיה דא מיכאל‪ .‬ובצלותא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• ‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪• :‬‬
‫הבת יחידה שלו בהם‪ ,‬וזה סוד‬
‫ךמנחה שור נחית לקבלא )נ״א צל‪1‬תא( בקךנוי‬
‫של שבת‪ ,‬ש׳ בת יחיךה שלו‪.‬‬
‫וגךפוי ודא גב רי ^‪ .‬ובשבת נחית קךשא‬
‫באותו זמן החיות העליונות‬
‫עזנקךאו בשם של יי׳‪ ,‬פותחים‬
‫בריף הוא בג׳ אבהן לקבלא בת יחיךא‬
‫ואומרים‪) ,‬תהליטכד( שאו עזערים‬
‫דיליה בהון‪ .‬ודא רזא דשבת ש׳ ב״ת יחידא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ליליה‪ .‬בההוא זמנא היוון עלאין דאתקדיאו בשמא ךיי פתחין ואמרין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כח תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬ ‫הלו‬

‫ךאעזיכם והנע‪ t‬או פתחי עולם‪.‬‬ ‫)תהלים כי( ק^או עזערים ראעזיכם והנק^או פתחי‬
‫באותו ןמן נפתחים עזבעה‬ ‫ע‪ 1‬לם‪.‬‬ ‫‪T‬‬
‫היכלות‪ .‬היכל הךאעזוץ ‪ -‬היכל‬
‫האהבה‪ .‬עזני ‪ -‬היכל היךאה‪.‬‬ ‫זמנא מתפתחין שבעה היכלין‪.‬‬ ‫?ההוא‬
‫עזליעזי ‪ -‬היכל הרחמים‪ .‬ךביעי ‪-‬‬ ‫היכל קדמאה היכלא דאהבה‪.‬‬
‫— ‪■ —.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬

‫היכל הנבואה באספקלריה‬ ‫היכלא דיראה‪ .‬תליתאה היכלא‬ ‫הניינא‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫*‬
‫המאירה‪ .‬חמיעזי ‪ -‬היכל הנבואה‬
‫באספקלתה עזאינה מאיךה‪.‬‬
‫דנבואה‬ ‫■ך‬
‫היכלא‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫רביעאה‬ ‫דרהמי‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫עז^זי ־ היכל הצדק‪ .‬קזביעי ‪-‬‬ ‫דאספקלריאה דנהרא‪) .‬לף כד ע״א( המישאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪ —:‬ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫היכל הדין‪.‬‬ ‫נהרא‪.‬‬‫‪1“ : T‬‬

‫דלא‬‫‪T :‬‬
‫דאספקלריאה‬
‫— ‪T T : —1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫דנבואה‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫היכלא‬
‫••‪TT‬‬
‫וןגליהם נאמר בראקזית ‪ -‬בךא‬
‫היכלא‬
‫•• ‪T T‬‬ ‫שביעאה‬
‫‪T T • :‬‬ ‫דצדק‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫היכלא‬
‫•• ‪T T‬‬ ‫שתיתאה‬
‫‪T T • :‬‬
‫קזי״ת‪ .‬אלהים היכל קזביעי‪ .‬וכך‬
‫הם ׳טבעה היכלות למטה‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫דלי״ן♦‬
‫קזבעה ‪1‬קולות קזל ‪T‬הבו‬ ‫וכנגדם • ‪T :‬‬
‫‪T: :‬‬ ‫וזגלייהו אהמר בראשית ברא שי״ת‪ .‬אלהים‬
‫לה׳‪ ,‬וקזמונה עקורה אזכרות‬
‫אפון ז׳‬ ‫‪1‬‬
‫היכלאשביעאה‪ .‬והכי‬
‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T T‬‬
‫קובהן מקזוטט הקדוקז ברוך הוא‬
‫בקומונה עקור עולמות )תחלים סח(‬ ‫היכלין לתתא וללןבלייהו שבעה לןלין דהבו‬
‫ברכב אלהים ובתים אלפי‬ ‫לין‪ /‬ותמניסר אזכרות דביה‪ ,‬דבהון שט‬
‫קונאץ‪ ,‬קוהם קומונה עקור ובוא‬ ‫לןךשא בריך הוא בתמניסר עלמין )תהלים סח(‬
‫עולמות‪ ,‬וכמה קוומרי קוערים‬
‫‪•T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫י^ו להיכלות קומקבלים תפלות‪,‬‬

‫־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫ברכב אלהים רבותלם אלפי שנאן זיאפון‬
‫וכל הפלה לא תכנס אלא במדה‬ ‫תמניסר ךבוון עלמין וכמה נטורי תךעין אית‬
‫במקוקל‪ ,‬ואין מי קועומד לפני‬ ‫להיכלין דמקבלין צלותין‪ ,‬וכל צלותא לא‬
‫קוער התפלה‪ ,‬ועליו נאמר)שטקכז(‬
‫תיעול אלא במרה במשלןל‪ .‬ולית מאן דלןאים‬
‫לא ‪.‬יבעוו כי ידברו את אויבים‬
‫קמי תרעא דצלותא‪ .‬ועליה אתמר )תחלים קכז(‬
‫בקוער‪ ,‬קוהיא קוער המלך‪ .‬בגלל‬
‫עוכינה‪,‬‬
‫מצוה‪,‬׳ ‪:‬וזו ‪ T • :‬׳‬
‫עותפלה •היא • ‪T:‬‬
‫‪T• :‬‬ ‫לא יבושו כי לדברו את אויבים בשער‪ .‬דאיהי‬
‫והתוךה זה הקדוקו ברוך הוא ‪-‬‬ ‫ודא‬ ‫מצוה‬ ‫איהי‬ ‫דצלותא‬ ‫דמלכא‪ .‬בגין‬ ‫תרעא‬
‫‪T:‬‬ ‫•‪T:‬‬ ‫• •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: • 1 •:‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪T:-‬‬
‫לא צריך ביניהם הפסקה‪ .‬וצריך‬
‫להעלות תוךה ומצוה באהבה‬
‫שכינהא‪ .‬ואורייתא דא קדשא בריר הוא‪ .‬לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1*..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ויךאה•‬ ‫צריך הפסקה בינייהו‪ .‬וצריך לסלקא הורה‬

‫שכל מצוות עקוה ולא תעקוה‬ ‫ומצוה ברחימו וךחילו‪.‬‬
‫כלץ תלויות מקום יהו״ה‪ .‬כמו‬
‫קובאךנו סוד זה קומי עם י״ה ‪-‬‬
‫ךכל פקודין דעשה ולא תעשה כלהו תללין‬
‫שס״ה מצוות לא תעשה‪ .‬וזה‬ ‫מן שם יהו״ה‪ .‬כמה דאוקימנא רזא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫• ‪1‬‬

‫זכרי עם ו״ה ‪ -‬רמ״ח מצוות‬ ‫שמי עם י״ה שלש מאות וחמשה וששים‬
‫עשה‪ .‬והרי כאן שס״ה ורמ״ח‪,‬‬
‫מצות לא תעשה‪ .‬וזה זכרי עם ו״ה מאתלם‬
‫והם רמ״ח תבות שבקריאת‬
‫קומע‪ ,‬ונתנו מאהבה ]של א‪1‬ת י׳[‬ ‫ושמונה וארבעים מצות עשה‪ .‬והא הכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ויךאה של אות ה׳‪ .‬ולכן תקנו‬ ‫שס״ה ורמ״ה‪ .‬ואנון רמ״ה תיבין בקריאת‬
‫שמע ואתלהיבו מרחימו )דאתי( וךחילו ךאת‬
‫ואפון‬ ‫באהבה‬ ‫ה׳‪ .‬ובגין דא תקינו הבוחר בעמו לשראל‬
‫^סלז‬
‫ג׳ שנים־ש״א‬
‫כח תשרי‬
‫בראשית ־ כד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫הבויחר בעמו• יקויךאל באהבה‪,‬‬ ‫הבי‪.‬‬
‫אברהם א‪• —:1‬‬
‫זרע — ‪T T:‬‬
‫ביה ‪—/‬‬
‫דאהמר ••‬
‫באברהם ‪T : • :‬‬
‫כלילן ^‪T T : — :‬‬
‫‪T •:‬‬
‫והם כלולים באברהם‪ ,‬עזנאמר‬
‫בו זךע אברהם אוהבי‪.‬‬ ‫השלמה מההשמטות )סימן ו(‬
‫השלמה מההשמטות)סימן ו(‬ ‫זרע אברהם אזהבי‪ .‬לית מאן דלןאים לןמיה‬
‫זרע אברהם אהבי‪ .‬אין מי‬
‫תרעא ךצלזתא יעליה אתמר )תהליסקכ״ז(‬
‫שעומד לפני שער התפלה‪,‬‬
‫ועליו נאמר )שם ק«( לא ‪.‬יבשו כי‬ ‫לא יבו־עזו כי ידברו את או־לבים בעזער דאיהו‬
‫ידברו את איבים בשער‪ ,‬שהוא‬ ‫ודא‬‫מצוה ‪T:‬‬ ‫איהי • ‪T :‬‬‫דצלותא • •‬‫‪T‬‬ ‫דמלכא בגין‬ ‫תרעא ‪T : — :‬‬ ‫— ‪T:‬‬
‫שער המלך‪ ,‬בגלל שהפלה היא‬
‫מצוה‪ ,‬וזו שכינה‪ ,‬ותורה זה‬
‫ולא‬‫‪T:‬‬ ‫הוא‬ ‫בדיך‬
‫‪1 •:‬‬ ‫קדשא‬
‫‪T : 1*..‬‬ ‫דא‬ ‫‪T‬‬ ‫ואורייתא‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫שכינהא‬
‫‪T: • :‬‬
‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬

‫הקןדוש ברוך הוא‪ ,‬לא צריך‬ ‫צריך הפסלןה בינליהו וצריך לסללןא תורה‬
‫ביניהם הפס?ןה‪ ,‬וצריך להעלות‬ ‫ומצוה בךחילו ורחימו ךכל פקוךין רעשה‬
‫תוךה ומצוה ביךאה ואהבה‪,‬‬
‫שכל מצוות עשה ולא תעשה‬
‫ולא תעשה כלהו תללין מן שם יהו״ה כמה‬
‫תלויות משם יהו״ה‪ ,‬כמו‬ ‫שמ״י •עם י״ה ‪:‬שלש‬ ‫‪• :‬‬ ‫רזא ‪T‬דא‬ ‫דאוקימנא ‪T T‬‬
‫•‪T : 1‬‬ ‫‪:‬‬
‫שבאךנו סוד זה שמי עם י״ה ‪-‬‬ ‫מאות וחמשה וששים מצות לא תעשה וזה‬
‫שס״ה מצוות לא תעשה‪ ,‬וזה‬
‫ץכךי עם ו״ה ‪ -‬רמ״ח מצוות‬
‫זכ״רי עם ו״ה מאתים ושמונה וארבעים‬
‫‪ ■ . — .‬ך ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ך _ ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫עשה‪ ,‬והרי כאן מאתים ושמונה‬ ‫מצות עשה והא הכא רמ״ה ושס״ה ואינון‬
‫ואךבעים‪ ,‬ושלש מאות וחמשה‬ ‫רמ״ה תיבין בקךלת שמע ואתליהיבו מרחימו‬
‫!ששים‪ ,‬והן מאתים ושמונה‬
‫וארבעים תבות שבקריאת שמע‪,‬‬
‫וךחילו ךאות ה׳ ובגין דא תקינו הבוחר‬
‫ונהנו מאהבה ויךאה של אות ה׳‪,‬‬ ‫בעמו לשראל באהבה ואיפון כלילן באברהם‬
‫ומשום כך תקנו הבוחר בעמו‬ ‫ךאתמר ביה )‪:‬ש?‪:‬ה מ״א( זרע אברהם אוהבי‪.‬‬
‫ישראל באהבה‪ ,‬והם כלולים‬
‫באבךהם שנאמר בו )ישעיה מא(‬
‫תפילין אינון עוז דאתייהיבו מיראה דאיהו‬
‫זרע אברהם אהבי‪.‬‬ ‫דתמן‪T l‬כל‬‫יצחק ‪T - : l‬‬
‫פחד • ‪T :‬‬ ‫ודא ‪- -‬‬ ‫לשמאלא ‪T:‬‬
‫• ‪T T:‬‬
‫תפלין הן עז שנתנו מיראה‬ ‫מקטרגין סלקין למתבע כל דינין ובגין דא‬
‫שהיא לשמאל‪ ,‬וזה פחד יצחק‪,‬‬
‫ששם כל המקטרגים עולים‬
‫)ישעיה סב( ובזרוע עוזו‪ ,‬דא תפילין י״ה ביראה‬
‫לתבע כל הדינים‪ ,‬ולכן ובזרוע‬ ‫אהבו‬‫•• *‪*.‬‬
‫דכתיב )תהילים ל״א(‬ ‫• ‪• :‬‬
‫הדא הוא‬ ‫‪TT‬‬
‫באהבה‬
‫‪T —: — :‬‬
‫‪T‬ו״ה‬
‫עזו ‪ -‬זה ה ^ין‪ ,‬י״ה ביראה‪ ,‬ו״ה‬ ‫חזי )ם״א ת״ת( יהו״ה‬ ‫הא ‪•• T‬‬ ‫חסידיו‪T .‬‬
‫כל ‪T • -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫את ‪:‬יי‬
‫באהבה‪ .‬זהו שכתוב )תהלים לא(‬
‫כליל כלא ובגין דא אתמר ביעקב )בראשית כט(‬
‫אהבו את ה׳ כל חסידיו‪ .‬בא ראה‪,‬‬
‫יהו״ה כולל חכל‪ ,‬ולכן נאמר‬ ‫עמודא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫דאיהו‬ ‫‪• :‬‬ ‫עליו‬‫‪TT‬‬ ‫נצב‬‫•‪T‬‬ ‫והפה יהו״ה‬ ‫‪•• • :‬‬
‫עליו‪,‬‬
‫נצב ‪ T T‬׳‬ ‫יהו״ה • ‪T‬‬
‫והנה ‪T :‬‬‫ביעקב ‪•• • :‬‬
‫‪ :‬־‪:‬־ ‪1‬‬ ‫ךאתקם‪) .‬בתוב בדפוס עד ?דיוקנא‬ ‫‪1- : • :‬‬
‫לבתר‬
‫‪TT:‬‬
‫דאמצעיתא‬
‫‪T •T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫שהוא עמוד האמצעי לאחר‬
‫עזהוקם‪] .‬כתוב בךפום‪ ,‬עד בךמות של דבונו‬
‫דמאריה ודאי( דכד צלותא דיליה סלק א לעילא‬
‫•‪1‬‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪• .‬ך!‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫•ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫ודאי[ שכאשר הפלתו עולה‬ ‫כרוזא נפיק מרקיעין ולימא הבו לל^רא‬
‫למעלה‪ ,‬חכרוז יוצא מן הרקיעים‬ ‫קמיה‬ ‫דקאים ‪•• |T‬‬ ‫תרעא ‪•• |T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫דמלכא ‪:‬ולית‬ ‫לדיוקנא ‪T: - :‬‬
‫‪Tl: • :‬‬
‫ויאמר הבו כבוד לדיויקן חמלך‪,‬‬
‫ואין שער שעומד לפני ההפלה‬
‫תפתח‬
‫•‪T :‬‬ ‫שפתי‬
‫‪—T :‬‬ ‫אדני‬
‫‪T —:‬‬ ‫נ״א(‬ ‫)תהלים‬ ‫צלותא‪,‬‬
‫‪' T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—האי‬
‫הזו‪ .‬אדני שפתי הפתח ‪ -‬להוציא‬ ‫לאפקא מזונא לבנין קדישין דבהאי היכלא‬
‫מזון לבנים הקדושים‪ ,‬שבהיכל‬ ‫תמן מזונא‪.‬‬
‫הזה שם המזון‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כח תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬ ‫קי ״‬
‫בנים חיים ומזונות מצד עמוד‬ ‫בני חיי ומזוני מסטרא ךעמודא ךאמצעיתא‬
‫האמצעי‪ ,‬עזהוא בני במרי‬ ‫ךאיהו )שמות ה( כני בכורי וע‪ t‬ךאל ואיהו‬
‫יק‪ t‬ךאל‪ ,‬והוא עץ החיים עזיוצא‬
‫מהחיים עזלמעלה‪ ,‬והוא העץ‬ ‫עץ החיים ךנפיק מחיים דלעילא ואיהו‬
‫עזבו מזון לכלם‪ .‬ובני העזכינה‬ ‫אילנא למזון לכולא ביה ובנין לשכינה איפון‬
‫הם יקויךאל למטה‪ ,‬החיים עזלה‬ ‫ישראל לתהא‪ ,‬חיים דילה אורייתא‪ ,‬מזונא‬
‫תורה‪ ,‬המזון עזלה תפלה‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• • T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫עזח׳טובה כ?ןךבץ‪ ,‬ו ^ לו ת נאמר‬ ‫דילה צלותא דחשיבא לקרבנא‪ .‬ובגלותא‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫אצל יע‪ t‬ךאל הבה לי בנים‪,‬‬ ‫אתמר לגבי ישראל )בראשית לב( הבה לי בנים‬
‫■ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד ■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫•‬

‫ועזכינה היא קןךבץ לקןדוען־ברוך־‬ ‫ושכעתא איהי לןלבנא ללןלשא בריך הוא‬
‫הוא עזמ‪7‬ןבל אותה בןמין‬
‫ועזמאל וגוף‪ ,‬ויחודו עמה‬ ‫ויחודא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫וגופא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ושמאלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫בימינא‬
‫• • ‪T‬‬
‫דמקבל ‪T‬לה‬
‫• ‪— :‬ן ••‬
‫בצדיק‪ ,‬עזהוא אות הפליץ ועזבת‬ ‫ליליה עמה בצליק דאיהו אות תפילין ושבת‬
‫דמים טובים‪.‬‬ ‫וימים טובים‪.‬‬
‫ויש לקזאל‪ ,‬למה מתפללים אל‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הקדועז ברוך הוא בכמה ךךגות?‬ ‫ןאית למשאל למה מצלאן ללןלשא בריף‬
‫לפעמים מתפללים אליו בספיךה‬ ‫הוא בכמה דרגין‪ ,‬ןמנין מצלין ליה‬
‫ידועה ובמדה ידועה‪ ,‬לפעמים‬
‫תפלה לןמיץ ‪ -‬זהו עזנאמר‬
‫בספירה ידיעא ובמדה ידיעא לזמנין צלותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫הרוצה להחכים יךרים‪ ,‬לפעמים‬ ‫לימינא הדא הוא דאתמר הרוצה להחכים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫לקזמאל ‪ -‬זהו שנאסי הרוצה‬ ‫ידרים‪ .‬לזמנין לשמאלא‪ ,‬הדא הוא דאתמר‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫להעעזיר זצפין‪ ,‬לפעמים עזל אב‬

‫הרוצה להעשיר !צפין‪ ,‬לזמנין לאבא ואימא‬
‫ואם הם לןמיץ ולשמאל‪,‬‬
‫לעמוד האמצעי‪,‬‬ ‫ולפעמים‬ ‫לימינא ולשמאלא אינון לזמנין לעמודא‬
‫לפעמים לצדיק‪ ,‬כל תפלה עולה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫•‪• T :‬‬ ‫לאמצעיתא לזמנין לצליק כל צלותא סללןא‬
‫לדךגה ידועה‪ .‬אלא !דאי יהו״ה‬
‫הוא בכל ספירה וספירה‪ ,‬ותפלה‬
‫לדרגא ידיעא אלא ודאי יהו״ה איהו בכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬

‫היא עזכינה‪.‬‬ ‫ספירה וספירה וצלותא איהי שכינתא‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫העולם‬ ‫בזמן עזמבקש לרחם‬ ‫?ז^נא לבעי לרחמא על עלמא סליקת‬

‫עולה בןמיץ‪ ,‬ובץמץ עזמבקש‬
‫לעשות דין בעולם עולה‬
‫בימינא ובזמנא רבעי למעבד דינא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫בשמאל‪! ,‬הבל אל יהו״ה עזהוא‬ ‫בעלמא סליקת בשמאלא וכולא לגבי יהו״ה‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫בכל מקום‪ ,‬ולכן זאת תורת‬ ‫דאיהו בכל אתר ובגין דא זאת תורת העולה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫תפלה‬
‫לה׳‪: ,‬וזו ‪T • :‬‬‫עולה ־‬ ‫העלה‪,‬׳‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫עזהיא קזכינה קךבן לה׳‪ ,‬וזו‬
‫‪T T‬‬
‫עולה ליי ודא צלותא דאיהי שכינתא קרבן‬
‫‪1 T‬‬ ‫‪:| T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬

‫וכשעולה‬
‫‪T •/ :‬‬ ‫קרבנו‪,‬‬
‫• ׳‬ ‫שהיא‬
‫‪T‬‬ ‫תפלה‬
‫• ‪T :|T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ליי ודא צלותא דאיהי קרבנא דיליה וכד‬
‫‪— :‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ך■ך‬ ‫‪-‬ך|‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫_ ‪■.‬ך‬

‫אליו‪ ,‬צריך להכליל עמה את כל‬ ‫סלקא לגביה צריך לאכללא עמה כל ספיח‬
‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪l T‬‬ ‫‪: -‬‬
‫הספירות‪ ,‬שאין קךעזה פחות‬
‫מעשרה ‪ :‬ע״כ‪.‬‬
‫דלית קדושה פחות מעשרה‪) .‬עד באן מההשמטות(‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫ישראל קזעולה ביו״ד ה ״א וא״ו‬ ‫ישראל דסליק ביו״ד ה״א וא״ו ה״א‪ .‬ורזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ה״א‪ ,‬וסוד הדבר ־ ישראל עלה‬ ‫דמלה ישראל עלה במחשבה‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫במחקזבה להבראת‪ .‬מחעזבה ‪-‬‬
‫חש״ב מ״ה‪ ,‬ובו המצא את השם‬ ‫להבראות‪ .‬מחשבה חש״ב מ״ה‪ ,‬וביה תשכח‬ ‫^‬ ‫■ד‬ ‫■ד‪-‬‬ ‫‪ ._.‬ך‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪ . . .‬ך ‪.‬‬
‫־‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫הקדוש‪ .‬ומשום שיעקב שהוא‬ ‫שמא קדישא‪ .‬ובגין יעקב דאיהו ישראל‬
‫קלט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כח תשרי‬
‫בראשית ־ כד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬

‫בצלמו­‬
‫יק(ךאל‪ ,‬נאמר !יברא אלהים את‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬
‫האדם‬
‫‪TT T‬‬
‫אלהים •‪*.‬את‬ ‫‪• *.•:‬‬
‫ויברא‬
‫‪T: • -‬‬
‫אתמר‬
‫• ‪T :‬‬
‫האדם בצלמו‪ ,‬בדמות רב‪1‬נ‪.1‬‬
‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT T‬‬
‫דמאריה‪.‬‬ ‫בדיוקנא‬
‫‪•• T :‬‬ ‫‪Tl:‬‬ ‫‪•:‬‬
‫בנים חיים ומזונות מצד עמוד‬
‫ךעמודא‬
‫האמצעיי עזהוא בנ״י בכורי‬ ‫מסטרא‬ ‫ומזוני‬ ‫בני חיי‬
‫ךאמצעיתא‪ .‬ןיאיהו בנ״י בכורי‬
‫יעוראל‪ .‬והוא עץ החיי״ם‪ ,‬והוא‬
‫עץ עזמזו״ן בו לבל‪ .‬ולכן י^ראל‬
‫וע‪t‬ךאל‪ .‬ואיהו עץ החיי״ם‪ ,‬ואיהו אילנא‬
‫הם המזון עזלו הפלה עזנחעזבת‬
‫ךמזו״ן לכלא ביה‪ .‬ובגין דא אפון יע‪Jt‬ראל‬
‫ל‪7‬ןךבן‪ .‬ו ^ לו ת נאמר )בראשית ל(‬
‫לקרבנא‪.‬‬
‫הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי‪.‬‬
‫‪T T :|T :‬‬ ‫דחשיבא‬
‫‪T • -: :‬‬ ‫צלותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דיליה‬
‫‪. . .‬‬ ‫מזונא‬
‫■ד‬ ‫‪:‬‬
‫ועכינה היא ?!ךבן ע ל הקןדוען‬
‫ואם‬ ‫‪• :‬‬
‫^ים‬ ‫• ‪• T‬‬
‫הבה לי‬ ‫‪TT‬‬
‫ובגלותא אתמר )בראשית ל(‬
‫•‪T :‬‬ ‫‪T T :‬‬
‫ברוך הוא ממנו בןמין וקזמאל‬
‫קרבנא‬
‫וגוף‪ .‬וכעעולה אליו‪ ,‬צריך‬ ‫‪T T :|T‬‬ ‫איהי‬
‫• •‬ ‫ושכינתא‬
‫‪T: • :‬‬ ‫אנכי‪.‬‬‫‪• T‬‬ ‫מתה‬‫•• ‪T‬‬ ‫אין‬
‫‪1• -‬‬
‫ושמאלא‬
‫להכליל עמה כל עער הספירות‪,‬‬
‫‪T T :‬‬ ‫בימינא‬
‫מיניה ‪T • T :‬‬ ‫‪...‬‬ ‫בריר הוא‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫‪.‬‬
‫דקדשא‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫עאין ?!דעה פחות מעער‪ ,‬עהוא‬

‫וגופא‪ .‬וכד סללןא לגביה צריך לאכללא‬
‫קןדעתו‪ .‬ולכן כעבן אדם רוצה‬
‫עמיה כל עשר ספירן‪ .‬דלית ?ןדושה פהות‬
‫להעלות הפלה בכל תנועתו‪] ,‬אם[‬
‫מעשרה ךאיהו ?ןדושה דיליה‪ .‬ובגין דא כד‬
‫נ ח ע רוצה לקטרג לתפלה‪ ,‬צריך‬
‫לעעות לו מקלע‪ ,‬וסוד הדבר ‪-‬‬
‫בר נש בעי לסלק א צלותיה בכל הנועיה‪) .‬א‪(1‬‬
‫זךקא מקף עופר הולך סגולהא‪.‬‬
‫)אי( חיויא בעי לקטרגא לצלותא‪ ,‬צריך‬
‫פ תח רבי עמעון ואמר‪ ,‬עליונים‬
‫למעבד ליה קיךטא‪ ,‬ו ת א ךמלה זרקא מקף‬
‫עמעו‪ ,‬תחתונים התכנסו‪ ,‬אלה‬
‫מורי היעיבה עלמעלה ועלמטה‪.‬‬
‫אלןהו‪ ,‬בעבועה עליך‪ ,‬קח ךעות‬
‫שופר הולך סגולהא ‪:‬‬
‫פתח רבי שמעון ואמר עלאין שמעו‪.‬‬
‫ורד לכאן‪ ,‬עהרי קרב גדול‬
‫ההאין אתכנשו‪ .‬אלין מארי מתיבתא‬
‫הץדמן‪ .‬חנוך הממנה‪ ,‬רד לכאן‬
‫אתה וכל מורי היעיבה עתחת‬
‫עלך טול‬
‫ןדף‪ ,‬עלא לכבודי עעיתי‪ ,‬אלא‬ ‫‪1T‬‬ ‫באומאה‬
‫‪TT‬‬ ‫אליהו ‪:‬‬ ‫ותתא‪T • •• .‬‬ ‫דלעילא ‪T - :‬‬
‫• ‪T •• :‬‬
‫ךשו ונחית הכא‪ ,‬דהא ל^רבא סגיאה אזדמן‪.‬‬
‫לכבוד העכינה‪.‬‬
‫פתח כמקדם ואמר‪ ,‬זךקא ודאי‪.‬‬
‫מארי‬ ‫וכל‬
‫‪••T‬‬ ‫אנת ‪T :‬‬
‫הכא‪: : - ' ,‬‬
‫‪T T‬‬ ‫נחית‬ ‫ממפא ‪• T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫הנו״ך‬
‫‪1‬‬
‫בבואך להעלות הפלה לאותו‬
‫מתיבתא לתהות לדך‪ .‬ללא ליד^רא לילי‬
‫מקום ןדוע‪ .‬כמו עאותה אבן‬
‫הקלע ענזךקה למקום ןדוע‪ ,‬כך‬ ‫דשכינתא‪.‬‬
‫ליהרא • ‪T : • :‬‬ ‫אלא • ‪■rtT‬‬ ‫עבידנא‪T *.• ,‬‬
‫‪ T : • -:‬י‬
‫צריך להעלות מ חעבתו בהפלה‬
‫פתח כמלקדמין ואמר‪ .‬זרקא וזיאי במיתך‬
‫באותו כתר אבן מכללת ומעטרת‪,‬‬
‫ל ^ ק א צלותא לההוא אתר לליע‪.‬‬
‫ענאמר בה ^ הז‪-‬וקף זוקף ב עם‪,‬‬
‫כמה לההיא אבנא לקילטא לאזךריקת‬
‫עצ‪-‬ריך להעלותה לעם‪.‬‬
‫ובאותו מקום ע מ ^ ה אותה‬
‫לאתר לליע‪ ,‬הכי צריך לסלקא מחשבתיה‬
‫לבעלה‪ ,‬אפלו נ ח ע כרוך על עקבו‬
‫בצלותיה בההיא תגא אבן מוכללת‬
‫לא יפסיק‪ ,‬אף על גב ענאמר בו‬
‫ומעוטרת‪ .‬לאתמר בה כל הזוקף זוקף בשם‬
‫ואהה תעופנו עקב‪ .‬אותה האבן‬
‫עהיא י׳ ע ל !עקב‪ ,‬ענאמר בה‬ ‫לצריך לסלקא לה המן‪.‬‬
‫)בראשית מט( מעם רעה אבן יעךאל‪,‬‬
‫ובהחוא )אתי ךסליק( לה לגבי בעלה אפילו‬
‫נחש כרוך על עקבו"לא יפסיק‪ .‬אף על גב דאתמר ביה ואהה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כח תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫הם‬

‫]נ״א‬ ‫לא !פסיק‪ .‬וצךיך להעלותה‬ ‫תשופנו עקב‪ .‬ההיא אבן דאיהי י׳ ך!עקב‬
‫אותה[ עד אין סוף‪ .‬וכקזמודיד‬ ‫ישראל‬ ‫רו־עה אבן‬ ‫משם‬ ‫דאהמר בה )בראשית מט(‬
‫*‪•• T : • 1 *.• *.‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : • :‬‬
‫אותה‪ ,‬נאמר בו כל הכורע כורע‬
‫בברוך‪ ,‬עזצךיך להודיךה עד אין‬ ‫לא !פסיק‪ .‬וצריך לסלקא )‪:‬״אלה( עד אין סוף‪.‬‬
‫תכלית‪ ,‬ולא!פסיק ןנ״א אותה[ ממנו‬ ‫וכד נחית לה אהמר ביה כל הכורע כורע‬
‫לא למעלה ולא למטה‪.‬‬ ‫בברוך‪ ,‬ךצריך לנחתא )נ״א לה( עד אין תכלית‪,‬‬
‫לפ;ןמים בעלה הוא ר בצדיק‬
‫בקןקזה פרקים קזל קזתי עזוקים‬ ‫לתתא‪.‬‬ ‫‪T —:‬‬
‫לעילא ‪T‬לא‬
‫‪T••:‬‬
‫מניה ‪T‬לא‬‫•••‬
‫יפסיק‪) 1‬נ״אלה(‬
‫־ ‪• :‬‬
‫ולא‬‫‪T :‬‬
‫יורד אליה בקזתי עזוקים‪.‬‬ ‫לזמנין איהו בעלה ו׳ בצדיק בשית פרקין‬
‫לפעמים בעלה הוא ר בעזתי ]נ״א‬
‫דועות[‪ ,‬קזעזה פרקים קזעולה אליו‬
‫דתרין שוקין נחת לגבה בתרין‬
‫בקזתי ץרועות‪ .‬לפעמים הוא בן‬ ‫שוקין‪ .‬לזמנא איהו בעלה ד בתרין)נ״א ךר‪1‬עיז(‬
‫אבא ואמא‪ ,‬בן י״ה‪ ,‬צריך‬ ‫שית פרקין דסליקת ‪9‬גבה בתרין דרועין‪.‬‬
‫להעלות ]לה למ;נלה וכאשר[ למעלה‬
‫לה׳‪ .‬וכעזעולה עזם‪ ,‬לפעמים‬
‫לזמנין איהו בן אבא ואמא בן י״ה צריך‬
‫היא בהפוך ו׳ ובין י׳ י׳ כמו זה‬ ‫לסלקא‪) .‬ם״א לה לעילא וכד( לעילא לה׳‪ .‬וכד סלקת‬
‫א צריך להעלותה אליו‪ ,‬עזנאמר‬ ‫המן לזמנין איהי בהפוכא ו׳ ובין י׳ י׳ כגוונא‬
‫בה >תהליםקיח( אבן מאסו הבונים‬
‫דא א צריך לסלקא לגביה דאתמר בה )תהלים‬
‫היתה לר־אעז פנה‪.‬‬
‫וכשהיא עולה למעלה‪ ,‬בראען‬ ‫פנה‪.‬‬‫•‪T‬‬
‫היתה ‪:‬לראש‬ ‫‪T: T‬‬
‫הבונים‬
‫•‬ ‫—‬
‫מאסו‬ ‫ק״( אבן‬
‫*‪: T 1 *.• *.‬־‬
‫כל הראעזים היא עולה‪ ,‬ו ^ ל ל ה‬ ‫וכד איהי סליקת לעילא‪ ,‬ברישא ךכל רישין‬
‫המלאכים אומרים א!״ה מקום‬
‫סלקא‪ .‬ובגינה מלאכ^יא אמרין ) ד ף כ ד ע ״ ב (‬
‫כבודו‪ .‬וכעזעולה לא׳ [למעלה[ כמו‬
‫זה א‪ ,‬היא כתר בראש של א׳‬ ‫אי״ה מקום כבודו‪ .‬וכד סליקת לא׳ )לעילא(‬
‫כת״ר‪.‬‬ ‫ראשו‬ ‫על‬ ‫עטרה‬ ‫כגוונא דא א‪ ,‬איהי תגא ברישא דא׳ עטרה‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬

‫למטה‬ ‫נקרה‬ ‫וכשיורדת‬

‫ומתעטרת‪ ,‬יורדת בה כמו זה ]א‬
‫על רישיה כת״ר‪ .‬וכד נחתא נקודא לתהא‬
‫קמץ[‪ .‬וכעזעולה נקראת כתר בסוד‬ ‫ואתעטרת נחיתת ביה כגוונא דא )נ ״ א ר‪,‬מץ(‪ .‬וכד‬
‫הפזעמים‪ ,‬וכעזיורדת נקראת‬ ‫סליקת אתקרי תגא ב ת א ךטעמי‪ .‬וכד נחיתת‬
‫נקרה‪ .‬וכעזמת!חד עמה היא‬
‫[נקלאת א‪1‬ת[ ז׳‪ ,‬היא כלולה ממנו‬
‫אתקריאת נקודה‪ .‬וכד מתיחד עמה איהי‬
‫אות ברי״ת‪ ,‬עזהוא קזביעי של‬ ‫)אתקריאתאות( ז׳ כלילא מניה אות ברי׳׳ת דאיהו‬
‫הכל‪.‬‬ ‫שביעאה דכלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫ובודאי עזאבן זו היא בנ!ן כל‬
‫העולמות‪ ,‬ולכן )דברים כה( אבן‬ ‫ובודאי האי אבנא היא בנייא דכל עלמין‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪------:‬‬

‫קזלמה וצדק יה!ה לך‪ .‬היא מרה‬
‫בין כל ספירה‪ ,‬וספירה עזל כל‬
‫ספירה‪] ,‬נ״א וכל מפירה[ בה עולה‬
‫לעשר‪ ,‬העזעור עזלה‪ .‬ובה נעשית‬
‫וספירה דכל ספירה‪) .‬נ״א וכל ספירה( בה סליקת‬
‫אמה עשר אמות אן־ך בין כל‬
‫ספירה וספירה‪ .‬וסוד הדבר ‪-‬‬
‫עשר אמות ז>ךך הקרש‪ ,‬ובין‬
‫הכל מאה‪ .‬י׳ היא בין פרק ופרק‬
‫עשר פעמים עולה למדה ובעל[‬
‫ובגין דא )דברים כה( אבן שלימה וצדק‬
‫!ה!ה לך‪ .‬אידוי מדה בין כל ספירה‪.‬‬
‫לעשר‪ .‬שיעור דילה ובה )נ״א ו׳ כה( אתעבידת‬
‫אמה עשר אמות ארך בין כל ספירה‬
‫וספירה‪ .‬ורזא ךמלה עשר אמות ארך הל(‪.‬ךעז‬
‫ובין כלא מאה‪ .‬איהו י׳ בין פרק ופרק‬
‫המא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כט תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬כד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫עזל מאה אמה‪.‬‬ ‫ע^ר זמנין סללןא למדה‪) .‬מאד( ךמאה אמה‪.‬‬
‫כ ל מדה ומדה נקראת ע‪ 1‬לם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪••I:‬‬

‫וי״ו הם קזעור ומרה‪ .‬ר קזקל‪ ,‬י׳‬

‫• ‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫כל מדה רמזיה אתל^רי ע‪ 1‬לם‪ .‬ואפון י״ו‬
‫מזיה קזלה‪ .‬וקזעור המדה חמקן‬ ‫עזיעור ומדה‪ .‬ד עזקל י׳ מדה דיליה‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T .‬‬ ‫‪.^. . .‬ן‬ ‫‪T .‬‬

‫אמ‪ 1‬ת ארך וחמקז אמ‪ 1‬ת רחב‪.‬‬ ‫ועזעורא דמדה המעז אמ‪ 1‬ת ארך והמעז אמו־ת‬
‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪P V‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫והם כנגד קזעור קזל כל רקיע‬

‫ך חמש מאות ארכו וחמש‬
‫רחב‪ .‬ואפון לקבל עזעורא ךכל רקיע ךמהלך‬
‫מאות רחבו‪ ,‬והם ה״ה‪ .‬הרי לך‬ ‫המעז מאו־ת אורכיה והמעז מא‪ 1‬ת פותייה‪.‬‬
‫קזעור קומה באותיות יהו״ה‪.‬‬ ‫ואנון ה״ה‪ .‬הךי לך עזעור קומה באתוון‬
‫שאות ר הוא ךקיע השמים‪.‬‬
‫חמשה ךקיעים שלו ה׳ אלה‬
‫יהו״ה‪ .‬דאת ו׳ איהו רקיע העזמים‪ .‬המעז‬
‫■ך‪. .‬‬ ‫_ ■ך ■ך ‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫חמשה‬
‫• ‪T‬‬ ‫שמים‪ .‬ה׳‬‫נקראו ה׳ ‪• - T‬‬ ‫• ‪:1:‬‬
‫רקיעין דיליה ה׳ אלין אתקריאו ה׳ עזמלם ה׳‬
‫בשמים‪,‬‬ ‫שכלולים‬ ‫ךקיעים‬ ‫המעז רקיעין ךכלילן בעזמלם‪ .‬המעז עלאין‬
‫חמשה עליונים שמי השמים‪.‬‬
‫והם ה״ה חמש עם חמש‪ .‬ר‬
‫עזמי השמלם‪ .‬ואנון ה״ה חמש בחמעז‪ .‬ו׳‬
‫רקיע ששי להם‪ .‬י׳ שביעי להם‪.‬‬
‫‪... T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•.• T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬
‫רקיע עזתיתאה לון‪ .‬י׳ עזביעאה לון י׳ עזבעה‬
‫י׳ שבעה בשבעה ועולים י״ד‪.‬‬ ‫בעזבעה וסלקין י״ד‪ .‬והכי אנון ארעין עזבעה‬
‫וכן הם האךצות שבעה על גבי‬
‫שבעה כמו גלדי בצלים‪ ,‬וכלם‬
‫על גבי עזבעה כגלדי בצלים‪ .‬וכלהו ךמיזן‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫ךמחים בשתי עינים‪.‬‬ ‫בתרין עלינין♦‬

‫י' נקךא עולם קטן‪ ,‬ר עולם ארך‪.‬‬ ‫י׳ אתיןןרי עולם קטן‪ .‬ו׳ עולם אריך‪ ,‬וכל‬
‫וכל מי שרוצה לשאל שאלות‬
‫לעולם ארך‪ ,‬צריך להאריך בו‪.‬‬
‫מאן דבעי למעזאל עזאלתין לגבי עולם‬
‫קצר‪,‬‬
‫בעולם ‪ T|T‬׳‬
‫‪T‬‬ ‫ששואל ‪:‬‬
‫••‬ ‫וכל •מי ‪•/‬‬ ‫‪T:‬‬
‫אריך צריך לארכא ביה‪ .‬וכל מאן דשאיל‬
‫צריך לקצר‪ .‬ועל זה בארו‪,‬‬ ‫בעולם קצר צריך לקצרא‪ .‬ועל דא אוקמוה‬
‫במקום שאמרו לקצר ‪ -‬אין אדם‬
‫רשאי להאריך•‬
‫במקום שאמרו לקצר אין אדם רשאי‬
‫לקצר בהפלות ־ )במדבר לב( אל נא‬ ‫להאריך♦‬
‫רפא נא לה‪ .‬בנקדה של י׳‬ ‫לקצר בצלותין )במדבר יב( אל נא ‪.‬רפא נא לה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‪•• 1‬‬ ‫‪:‬‬
‫להאריך ]מצד של אות ו׳[‪ .‬ולהתנפל ‪-‬‬
‫בנקודה די׳‪ .‬להאריך )מסטרא ךא‪ 1‬ת ו(‪.‬‬
‫)דברים ט( ]כאות פ'• והכל פ״ו[ ואתנפל‬
‫לפני ה׳ כראשנה ארבעים יום‬ ‫ולהתנפל )דברים ט( )כאת פ׳ ו כ ר א פ״ו(‪ .‬ואתנפל לפני‬
‫וארבעים לילה‪ .‬הכל ]אחד[‪ .‬מ״ם‪,‬‬ ‫יי כראשונה ארבעים יום וארבעים ליילה כלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T T :‬‬
‫י׳ נקדה באמצע נעשית מי״ם‬
‫מצד החס״ד צריך להאריך‬ ‫)חי(‪ .‬מ״ם י׳ נקודה באמצע אתעביד מל״ם‬
‫בהפלה ובשם הקדוש‪ ,‬ועולה‬ ‫מפטרא דחס״ד צריך לארכא בצלותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫יהו״ה ?רביע ]וציזי[ להאריך‬ ‫ובעזמא קדישא וסליק יהו״ה ברביע )וצדך(‬
‫בתנועה זו שהוא סוד התקיעה‪.‬‬
‫לקצר מצד השברים‪ .‬בינוני ‪ -‬לא‬ ‫לארכא בתנועה דא דאיהו רזא דתקיעה‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫• ‪I • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫בקצור ולא באריכות‪ ,‬בתרועה‬ ‫לקצר מסטרא ךעזברים‪ .‬בינוני‪ ,‬לא בקצירו‬
‫של העמוד האמצעי שהיא‬ ‫ולא באריכו‪ .‬בתרועה דעמודא דאמצעיתא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫שלשלת‪ ,‬ששניהם שקל הק;ךש‪.‬‬
‫^ ג ד ר?יע שהוא עולה חלם‪.‬‬ ‫ךאיהי שלעזלת דתרודיהו עזקל הקדש‪.‬‬
‫שברים כנגד שבא‪ .‬זה צריך‬ ‫לקביל רביע דסליק איהו חולם‪ ,‬שברים‬
‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• I t : T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כט תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫המב‬

‫להעלות קול‪ ,‬וזה צךיך להויריד‬ ‫לקביל שבא‪ .‬דא בעא לסללןא לןלא ודא בעא‬
‫אותו‪ .‬ולכן אותם קזבדים‬ ‫לנחתא לה‪ .‬ובגין דא אפון שברים בחשאי‬
‫בחקזאי קזכינה תחתונה‪ ,‬וקול‬
‫לא יקזמע‪ ,‬כמו קזנאמר )שמואל‪-‬א‬
‫שכעהא תהאה ולןלא לא לשהמע כמה ךאת‬
‫יעזמע‪ .‬הרועה זו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫א( וקולה לא ‪■.‬ך‬
‫■ן‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬
‫אמר‪) ,‬שמיאלאא( וקולה לא לשמע‪ .‬תרועה דא‬
‫קזלקזלת אחוז בקזניהם‪ .‬דעז כמו‬ ‫שלשלת אחיד בתמוליהו‪ .‬ואית כגוונא‬
‫הרקיע המאריך בו הבה‪ ,‬והיא‬ ‫דרקיע המאריך ביה תיבה ואיהי נקודה‬
‫נקודה חיריק כמו חלם‪ .‬אין‬
‫נקרה קזאין כמותה בטעמים‪.‬‬
‫חיריק כגוונא דחלם‪ .‬לית נקודה ךלית‬
‫סגול ^ סגולתא‪ .‬קזבא אל זקף‬ ‫כגוונא דילה בטעמי‪ .‬סגול לגבי סגולתא‪.‬‬
‫גדול‪ .‬כלם תמצא להם נקרות‬ ‫שבא לגבי זקף גדול‪ .‬כלהו תשכח לון נקודי‬
‫אצל הטעמים למי עזייידע סודות‬ ‫לגבי טעמי למאן ךלדע תין טמירין‪ ’ .‬פתח‬
‫טמירים‪ .‬פתח ואמר‪ ,‬זךקא מקף‬
‫עזופר הולך סגולתא‪] .‬פתח נקרת למין‬
‫ואמר זרקא מקף שופר הולך סגולתא‪) .‬פתח‬
‫?קוךת ימין ’ך מלך‪ .‬נקודת םג‪1‬ל ע‪:‬מאלא יי מלך‪ .‬באמצעיתא יי ימל‪1‬ןי‬
‫ה׳ מלך‪;1.‬קדת סגול שמאל ה׳ מלך‪ .‬בא?ןצע ה׳‬
‫לתתא‪ .‬ך‪3‬י אחא אמד ך מלך דא עלמא עלאה‪ .‬ק מלך דא תפארת‪ .‬ך יקלוך‬
‫ימלוך למטה‪ .‬רבי אחא אמר‪ ,‬ה׳ מלך זה עולם‬
‫עליון‪ ,‬ה׳ מלך זה ת?אךת‪ ,‬ה׳ י?ןלוך זה ארון‬ ‫דא ארון הןדית( ‪:‬‬
‫הברית[‪.‬‬ ‫חשלמח מחחשמטות )סימן מא(‬
‫השלמה מההשמטות)סימןמא(‬
‫תאנא עמוד אחד מן הארץ עד לרק^‬
‫שנינו‪ ,‬עמוד אחד מן הארץ עד‬
‫לרקיע וצדיק עזמו על עזם‬
‫וצדיק שמו על שם הצדיקים‬
‫הצדיקים‪ ,‬וכעזיעזראל צדיקים ‪-‬‬ ‫וכשלשראל צדיקים מתגבר ואם לאו מתחלש‬
‫מתגבר‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬מתחלעז‪,‬‬ ‫וצדיק‬
‫‪1‬‬ ‫‪• —:‬‬
‫דכתיב )מעלי י׳(‬
‫• ‪• :‬‬
‫העולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫סובל ‪T‬כל‬
‫••‬
‫‪:‬והוא‬
‫והוא סובל כל העולם‪ ,‬עזכתוב‬ ‫יסוד עולם‪ .‬ואם חלש לא יוכל להתקלים‬
‫)משליי< וצדיק יסוד עולם‪ ,‬ואם‬
‫העולם‪) .‬עד כאן מחחשמטות(‬
‫העולם ‪:‬‬
‫להתקים ‪T T‬‬‫יוכל ‪ : • :‬־‪••1‬‬
‫־‬ ‫חלעז‪,‬׳ לא‬
‫־‪T‬‬
‫ע״כ‪.‬‬ ‫חשלמח מחהשמטות )מימן ז(‬
‫השלמה מההשמטות)סימן ז(‬ ‫מךרש רות‪ :‬הצדיק אבד כל זמן שלא יבא‬
‫הצדיק אבד ‪ -‬כל ןמן שלא ןבא‬
‫השפע אבד ’ ועליו נאמר ’)ישע‪:‬ה י״ט(‬
‫נאמר)ישעיהיט(‬ ‫־‬ ‫ועליו‬
‫אבד‪T T : ,‬‬
‫השפע ‪ T‬־ ׳‬
‫־ ‪ •/‬־‬
‫ונהר ןח‪.‬רב דבש‪ .‬ובעת הברכה ‪-‬‬ ‫נאמר )תחלים ח׳(‬
‫‪T *.• :‬‬
‫הברכה‬
‫— ‪T T:‬‬
‫ובעת‬
‫‪:‬‬
‫ויבש‬
‫‪•• T :‬‬
‫יחרב‬
‫*‪— *.‬‬
‫ונהר‬
‫‪TT :‬‬
‫)תהלים ה< כי אתה תברך צדיק‪,‬‬ ‫כי אהה תברך צדיק ברכות לראש צדיק ‪) :‬עד‬
‫ברכות לראש צדיק‪ :‬ע״כ‪.‬‬ ‫כאן מחחשמטות(‬
‫השלמה מההשמטות)סימןה(‬
‫חשלמח מחהשמטות )סימן ח(‬
‫למךנו‪ ,‬עמוד אחד מן הארץ עד‬
‫לרקיע וצדיק קזמו ^ שם‬ ‫ספר הבהיר‪ :‬תנא עמוד אחד מן הארץ עד‬
‫­‬ ‫ו‬ ‫■ך^‬ ‫■ך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‪1 *.‬‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫הצדיקים‪ ,‬וכשיש צדיקים ‪-‬‬ ‫לרקיע וצדיק שמו על שם הצדיקים‬

‫מתגבר‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬מתחלש‪,‬‬
‫והוא סובל כל העולם‪ ,‬שכתוב‬
‫)משליי< וצדיק יסוד עולם‪ .‬ואם‬
‫העולם ‪:‬‬
‫להתקים ‪T T‬‬‫יוכל ‪ : • :‬־‪••1‬‬
‫־‬
‫ע״כ‪.‬‬
‫וכשלש צדיקים מתגבר ואם לאו מתחלש‬
‫והוא סובל כל העולם דכהיב )מעלי י׳( וצדיק‬
‫חלש‪ ,‬לא‬
‫־‪ T‬׳‬
‫לסוד עולם ואם חלש לא יוכל להתקלים‬
‫העולם ‪) :‬עד כאן מהחשמטות(‬
‫המג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כט תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬כד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫אלה ת׳וילדות ה׳עזמים רהארץ‬ ‫ו׳הארץ )ר״ת תה״ו( ‪T‬הא‬ ‫‪1 VT T :‬‬
‫ה׳עזמים‬
‫‪• - T -‬‬
‫ה׳ו־לדו־ת‬
‫‪:‬‬
‫אלה‬
‫)ר״תתה״ו(‪ ,‬הרי פךעזוה‪ ,‬כל מקוים‬ ‫אוקמוה כל אתר דכהיב אלה פסל את‬
‫עזכתוב אלה ‪ -‬פסל את‬
‫הךאעזונים‪ .‬ואלה תולדות ^ל‬ ‫הראעזונים ואלין תו־לדין ךתהו ךאתרמיזו‬
‫תהו עונךמזו בפסוק העוני‬ ‫בד^רא תדינא והארץ היתה תהו‪ .‬ואלין אפון‬
‫והארץ היתה תהו‪ ,‬ואלה הם‬ ‫ךאהמר ךלןךעזא בריך הוא ברא עלמין‬
‫עונתבאר עזהקדועז ברוך הוא‬
‫בורא עולמות ומחריבן‪ .‬ולכן‬ ‫ובוהה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫תוהה‬
‫‪T‬‬ ‫הוה‬ ‫ארעא ‪TT‬‬ ‫ובגין| ‪T‬דא — ‪T :‬‬
‫‪• :‬‬ ‫ומהריבן‪.‬‬
‫— ‪| T • :‬‬
‫הארץ היתה תוהה ובוהה‪ ,‬איך‬ ‫איך ברא לןךשא בריך הוא עלמין לחרבא‬
‫בורא הקדועז ברוך הוא עולמות‬ ‫לון‪ .‬שפיר הוה ךלא לברי לון‪ .‬אלא וזיאי‬
‫להחריבם? ןפה הןה קולא לברא‬
‫אותם ! אלא ודאי כאן ןעו סוד‪.‬‬ ‫דקדשא‬
‫ומחריבן‪*.. : .‬ו ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫איהו —‬ ‫מאי •‬ ‫רזא‪T .‬‬ ‫איכא ‪T T‬‬ ‫הבא • ‪T‬‬‫‪T T1‬‬
‫מה זה ומחריבן ? עזהקדועז ברוך‬ ‫בדיך הוא לא לשצי עובדי לדוי‪ .‬ולא עוד‬
‫הוא לא לקומיד את מעק‪1‬י לדידי‬ ‫שמים‬ ‫אתמר ‪:‬בהו )ישעיה נא( •כי‬ ‫שמייא‬ ‫אלא ‪T‬דא‬
‫‪• —T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T— :‬‬ ‫•‪T *.‬‬
‫ולא עוד‪ ,‬אלא זה העזמים‬
‫עזנאמר בהם )ישעיה נא< כי עזמים‬ ‫כעשן במלחו וגד‪ .‬אם כן לןךשא בריך הוא‬
‫כעקזן נמלחו וגו׳‪ .‬אם כן‪,‬‬ ‫עביר ומחי‪.‬‬
‫■ך‪. .‬‬ ‫■ך ‪.‬‬

‫הקדועז ברוך הוא עועןה‬

‫ומכה ?!‬
‫אלא רזא ךמלה כדין הוא ךלןךשא בדיך‬
‫אלא סוד הדבר‪ ,‬כך הוא‬
‫ש‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬
‫באורייתא‬
‫‪T : — :‬‬
‫וברייה‬
‫‪• • T:‬‬
‫עלמא‬
‫‪T:T‬‬
‫ברא‬ ‫‪T:‬‬
‫הוא‬
‫עזהקדו׳‪:‬צ ברוך הוא בךא את‬ ‫דאהמר ‪T‬בה )משלי ח(‬ ‫בראשית‪T : • : ,‬‬
‫י‬ ‫•‬ ‫דאוקמוה‬
‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫במה ‪:‬‬‫‪T :‬‬
‫העולם וברא אותו בתורה‪ ,‬כמו‬
‫עזבארוה בראעזית‪ ,‬עזנאמר בה‬
‫יי קנני ראשית דרכו‪ .‬ובהאי ראשית ברא ית‬
‫■ך‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪— .‬‬ ‫— ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ך|■ך‬ ‫‪..‬ך‬

‫)משלי ה< ה׳ קנני ראעזית דרכו‪.‬‬

‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪• 717‬‬
‫שמלא ולת ארעא ואיהי סמיך לון ביה‪ .‬בגין‬
‫ובראעזית הזו ברא את העזמים‬ ‫דברית כתיב ביה בב׳ר׳א׳ש׳י׳ת‪ .‬ואהמר ביה‬
‫ואת הארץ‪ ,‬והוא סמך אותם בה‪,‬‬
‫)ירמיה לג( אם לא בריתי יומם ולילה וגי‪/‬‬
‫בו‬ ‫בגלל עזברית כתובה‬
‫בב׳ר׳אעזי׳ת׳‪ ,‬תאמר בה)ירמיה לג(‬ ‫ואלין אפון דאתמר בהון )תהלים קטו( השמלם‬
‫אם לא בריתי יומם ולללה וגו׳‪.‬‬ ‫שמלם ללל וגד‪ .‬ואיהי ארץ החיים כלילא‬
‫ואלו הם עזנאמר בהם )תהלימקטו(‬
‫משבע ארעין דעלליהו אמר דוד מל‪ 3‬א )תהלים‬
‫העזמים עזמים לה׳ וגו׳‪ .‬וארץ‬
‫החיים היא כלולה מעזבע‬ ‫קיס אתהלך לפני לל בארצות החלים‪.‬‬
‫ארצות‪ ,‬עזעליהם אמר דךד המלך‬ ‫ו ‪ 5‬ךא שמלא וארעא )דף כה ע״א( בתריה על‬
‫)שמקיס אתהלך לפני ה׳ באךצות‬
‫החיים‪.‬‬
‫תה״ו‪ ,‬ולית תמן יסודא ךאיהו ברי״ת‬
‫כך על‬ ‫^ \‬
‫אחר‬
‫‪- -‬‬
‫וארץ‬
‫עזמים ‪| VTT‬‬
‫וברא ‪ T‬־ •‬
‫‪77‬‬
‫דסמיך לון‪ .‬בגין דא קךשא בריך הוא בעא‬
‫תהו‪ ,‬ואין עזם יסוד עזהוא ברי״ת‬ ‫למיתן אורייתא לאומין דעלמא עובדי‬
‫עזסומך אותם‪ ,‬לכן ךצה הקדועז‬
‫ברוך הוא לתת תוךה לאמות‬
‫ממש‪,‬‬
‫מילה — ‪^ T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫ברית‬ ‫דאיהו ‪•:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫ומז‪-‬לות‬‫כוכבים — ‪T‬‬ ‫‪•T‬‬
‫העולם עובדי עכו״ם‪ ,‬עזהוא‬ ‫ארעא‬‫‪T :-‬‬ ‫ואשתארת‬
‫ליה‪-T : : • : ,‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫לקבלא‬
‫‪T : 1- :‬‬ ‫ולא ‪T‬בעו‬ ‫‪T :‬‬
‫ברית מילה ממעז‪ ,‬ולא רצו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫חרבה ויבשה‪.‬‬
‫‪■ ..‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬

‫לקבלה‪ ,‬ונעזארה הארץ חרבה‬

‫ויבעזה•‬ ‫וךא איהו לקוו המלם מתחת השמים אל‬
‫וזהו יקוו חמים מתחת חעזמים‬ ‫מקום אחד ותראה היבשה‪ .‬יקוו המים‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כט תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט תשרי‬
‫המד‬

‫דא או־רייתא‪ .‬אל מקום אחד אלין יע^ראל‪ .‬אל מקום אחד ותךאה היבעזה‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫בגין דנעזמתליהו תלןין מההוא אתר דאהמר יקוו המים ‪ -‬זו ההורה‪ .‬אל מקום‬
‫יעזראל‪• ,‬מעזום‬
‫׳‬ ‫אחד ‪•• -‬אלו • ‪T :‬‬ ‫‪T •/‬‬
‫ביה ברוך כבוד לל ממקו־מו־‪ .‬כבו־ד לן עזכעהא עזנעזמ‪ 1‬תיהם תלוי‪ 1‬ת מא‪ 1‬ת‪1‬‬
‫תתאה‪ .‬ממקומו עזכעתא עלאה‪ .‬וכיון דאפון מקום עזנאמר בו ברוך כב‪ 1‬ד ה'‬
‫ממקומו‪ .‬כבוד ה' ־ קזכינה‬ ‫נעזמתליהו מהמן‪ ,‬עזךלא עלליהו וזיאי יהו״ה‬
‫עזכינה‬
‫‪T • :‬‬ ‫ממקומו ־‬‫• ‪1 :‬‬ ‫תחתונה‪.‬‬
‫‪T : -‬‬
‫׳טאותם‬ ‫וכיון‬ ‫ואתמר בהון )דברים לב( כיי חלק לל עמו‪ .‬וךא עליונה•‬
‫נקזמותיהם מעזם‪ ,‬עזוךה עליהם‬ ‫איהו לקוו המלם אל מקום אחד‪.‬‬
‫בודאי יהו״ה‪ ,‬ונאמר בהם )דברים‬
‫לב( כי חלק ה׳ עמו‪ .‬וזהו יקוו‬
‫ואורייתא איהי ישובא דעלמא‪ .‬ואומין‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫המים אל מקום אחד‪.‬‬

‫‪T ...‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬
‫דעלמא עובדי כוכבים ומזלות‬
‫‪-‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫דלא קבילו לה אשתארו חרבין ויבשין‪ .‬ודא והתורה היא יעזוב העולם‪.‬‬
‫ואמות העולם‪ ,‬עזהם עובדי‬
‫עכו״ם‪ ,‬עזלא קבלו אותה‪,‬‬
‫איהו ךקךשא בריך הוא ברא עלמין ומחריבן‬
‫אלין דלא נטרי פקודי אורליתא‪ ,‬לא דישצי נקזארו חרבים ויבעזים‪ ,‬וזהו‬
‫איהו עובדוי כמה דחשבין בני נשא‪ .‬ולמה עזהקדועז ברוך הוא בורא‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫עולמות ומחריבן‪ ,‬אלה עזלא‬

‫לשצי לון לבנוי ךאהמר בהון בהבראם בה׳‬
‫עזומדים מצוות התורה‪ .‬לא‬
‫בראם‪ .‬ואלין אנון דמתגלידין מאומין עזןקזמיד הוא מעעזיו כמו‬
‫דעלמא‪ .‬בגינייהו נפלת ה׳ זעירא דאברהם עזחוקזבים בני אדם‪ .‬ולמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ • :‬־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫יעזמיד אותם את בניו‪ ,‬עזנאמר‬
‫••• ‪ •/:‬־‬ ‫׳‬

‫בהם בהבךאם‪ ,‬בה׳ בראם?‬

‫‪TT‬‬
‫באלף חמישאה דהוא ה׳‪ .‬דאיהו חרב ויבש‪.‬‬
‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬
‫‪•• T :‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪I V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואלה אותם עזמתגירים מאמות‬ ‫חרב בבית‪.‬ראשון ולבש בבלת שני‪.‬‬

‫ומשה בגין דבעא לאעלא גיורין החות העולם‪ ,‬בגללם נפלה ה׳ קטנה‬
‫עזל אבךהם באלף החמיעזי‬
‫עזהוא ה׳‪ ,‬עזהוא חרב ויבעז‪ .‬חרב‬
‫גךפוי דשכעתא וחשיב דהוו מאלין‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫׳‬

‫בבית ךאעזוץ‪ ,‬דבעז בבית עזני‪.‬‬ ‫דאתבריאו בה׳ להב בהון את ה׳ דאברהם‪,‬‬
‫גרמו ליה ירידה כמה דאה אמר‪) ,‬שמית לב( לך ו ‪ b‬שה‪ ,‬מעזום קזךצה להכניס‬
‫•• ‪I‬‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫••‬ ‫‪:T‬‬
‫גדים תחת כנפי העזכינה‪ ,‬וחעזב‬
‫עזהיו מאלה עזנבךאו בה׳ ונתן‬
‫רד כי שחת עמך‪ .‬בגין דלא קבילו לאת ה׳‬
‫בךחילו ךיו״ד וברחימו ךה׳‪ .‬נחית איהי בהם אות ה׳ עזל אברהם‪ ,‬גךמו‬
‫לו יריךה‪ ,‬כמו עזנאמי)שמות לב(‬ ‫מדרגיה דאיהו ו׳‪.‬‬
‫לך רד כי קזחת עמך‪ .‬מעזום עזלא‬
‫ןאת ו׳ נחתת עמיה בגין ךלא לתאביד קבלו את האות ה׳ ביראה עזל‬
‫בינליהו דעתיד איהו ברזא ךגלגולא יו״ד ובאהבה עזל ה׳‪ ,‬הוא ן‪.‬רד‬
‫מ ד ת תו קזהוא ו׳‪.‬‬ ‫לאתעךבא בינליהו בגלותא בין ערב רב דאפון‬
‫ואות ו׳ ןרךה עמו כדי שלא‬
‫נשמתליהו מפטרא ךאלין דאהמר בהון )ישעיה‬
‫יאבד ביניהם‪ ,‬קזעתיד הוא בסוד‬
‫נא( כי שמלם כעשן נמלחו וגו׳‪ .‬ואלין אפון הגלגול להתערב ביניהם בגלות‬
‫בין ערב רב‪ ,‬עזהם נעזמותיהם‬
‫מצד אלה עזנאמר בהם )ישעיה נא(‬
‫כי עזמים כעעזן נמלחו וגו׳‪ .‬ואלה אותם שלא בקש נח רחמים עליהם‪ ,‬ונאמר בהם דמחו מן‬
‫הארץ‪ ,‬בגלל עזהיו מאלה עזנאמר בהם )דברים כה( תמחה את זכר עמלק‪ .‬ומשה לא נקזמר מהם‪,‬‬
‫המה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כט תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬כה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫והפיל ה׳ ביניהם‪ ,‬ולכן הוא לא‬ ‫דלא בעא נח רחמי עלליהו‪ .‬ואהמר בהו־ן‬
‫יכנס לארץ יע‪ 1‬ךאל עד עזתעזוב ה׳‬
‫_דמחו מן הארץ כגץ דהוו מאלץ דאהמר‬
‫למקומה‪ .‬ולכן ןרד הוא מד ת תו‪,‬‬
‫בהזן )דברים כה( תמחה את זכר עמלק‪ .‬ומ^ה‬
‫דרד בו ר‪ .‬ולכן ה׳ נפלה‪ ,‬ר ןקים‬
‫אותה‪ ,‬ר עזל מעזה‪.‬‬
‫•••‬ ‫•••‬
‫לא אסהמר מנייהו ואפיל ה׳ בינליהו‪ .‬ובגין‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫ומשום קזה״א קטנה‪ ,‬ה׳ קזל‬ ‫דא איהו לא יעול לארעא די>שראל עד‬
‫אברהם‪ ,‬שהיא של הבךאם‪ ,‬נקטן‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫דיתוב ה׳ לאתרה‪ .‬ובגין דא נחת איהו‬

‫הוא בגללה‪ ,‬תאמר בו )ישעיה סג(‬
‫מוליך לימין משה וגו׳‪ .‬והוציא‬ ‫מדרגיה‪ ,‬ונחית ביה ד‪ .‬ובגין דא ה׳ נפלת‪,‬‬
‫אותה משם בכה של ו׳ והביא‬ ‫ד יוקים לה‪ ,‬ד ךמשה‪.‬‬
‫אותה עמו‪ .‬מןד שךתה עליו י״ה‬
‫ובגין דה״ א זעירא ה׳ דאברהס דאיהי‬
‫תשלמה השבועה‪] ,‬שנאמר[)שמותיז(‬
‫דהבראם אתעזר איהו בגינה‪ ,‬ואהמר‬
‫כי ןד על כס ןה מלחמה לה׳ וגו׳‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫מה זה מרר רר? זה משה‪ ,‬שנאמר‬
‫ביה )ישעיה סג( מוליך לימין מ^ה וגד ואפיק‬
‫בו)קהלתא( דור הלך ודור בא‪ .‬והרי‬
‫פךשוה שאין דור פחות מששים‬ ‫לה מתמן בחילא דד ואייתי לה עמיה‪ .‬מיד‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫_ ■ך ‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫ובוא‪ ,‬וזה משה‪ ,‬שנאמר בו‬ ‫שריא עליה י״ה ואשהלים אומאה )דאתמד(‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬
‫שאשה אחת ץד ה ששים ובוא‬
‫)שמותיז( ‪3‬י יד על כס יה מלחמה ללי וגד‪ .‬מאי‬
‫בכרס אחת‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫!חמשה מינים הם בערב רב‪,‬‬ ‫מדר דר‪ .‬דא משה דאתמר ?יה )קהלת א( דר‬
‫והם ‪ :‬נ׳פילים ג׳בוךים ע׳נקים‬‫הולך ודור בא‪ .‬והא אוקמוה דלית דר פחות‬
‫ך׳פאים ע׳מלקים‪ .‬ובגללם נפלה‬
‫ה׳ קטנה ממקומה‪ .‬בלעם ובלק‬
‫משתין רבוא‪ .‬ודא משה ךאתמר ביה‬
‫היו מצד של עמלק‪ .‬הקת ע״ם מן‬ ‫דאנתתא חדא ילדה שתין רבוא בכרס אחת‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בלעם‪ ,‬ל״ק מן בלק‪ ,‬ישאר בבל‪,‬‬ ‫וחמש מיכין אפון בערב רב ואפון נ׳פילים‬
‫)בראשית יא< כי שם בלל ה׳ שפת כל‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T‬־‬

‫הארץ‪ .‬ואלה אותם שנשארו‬

‫‪T‬‬
‫ג׳בורים ע׳נקים ך׳פאים ע׳מלקים‪.‬‬
‫•‬

‫מאותם שנאמר בהם )שמת וימה‬ ‫ובגיפייהו פפלת ה׳ זעירא מאתרהא‪ .‬בלעם‬
‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪ . . _ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪. . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך ‪_ .‬‬

‫את כל היקום‪ .‬ומאלה שנשארו‬ ‫ובלק מסטרא דעמלק הוו‪ .‬טול ע״ם מן‬
‫מהם בגלות ךביעית‪ ,‬הם ראשים‬
‫בקיום רב‪ ,‬והם מעמידים על‬
‫בלעם ל״ק מן בלק אשהאר בבל )בראשית יא( ‪3‬י‬
‫ישראל כלי חמס‪ ,‬ועליהם נאמר‬ ‫שם בלל ה׳ שפת כל הארץ‪ .‬ואלין אפון‬
‫)שם י( כי מלאה ליאדץ חמס‬ ‫דאשתארו מאלץ דאתמר בהון )בראשית‪ (T‬וימה‬
‫מפניהם‪ .‬אלה אותם עמלקים‪.‬‬
‫הנפילים‪ ,‬עליהם נאמר )שם(‬
‫את כל הלקום‪ ,‬ומאלין ךאשתארו מפהון‬
‫‪1‬יךאו בני האלהים את בנות‬ ‫בגלותא ךביעאה אפון רישין בקיומא סגי‪.‬‬
‫האךם כי טבות הנה‪ .‬ואלה הם‬ ‫ואפון קלימין על לשראל כלי חמס‪ .‬ועלליהו‬
‫האלה‬ ‫מין שני מחנפילים‬
‫מלמעלה‪ .‬שכשרצה הקדוש ברוך‬
‫אתמר )בראשית ו( ‪3‬י מלאה הארץ חמס‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫הוא לעשות אדם‪ ,‬שאמר נעשה‬ ‫מפניהם‪ ,‬אלין אפון עמלקים‪.‬‬

‫אדם בצלמנו וגו׳‪ ,‬רצה לעשות‬ ‫אפילים עלליהו אתמר )בראשית ו( ויראו בני‬
‫אותו ראש לכל העליונים להיות‬
‫האלהים את בנות האדם כי טובות‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬

‫קדשא‬
‫כעא ‪*..‬ו ‪T :‬‬
‫דכד ‪T T‬‬
‫מלעילא‪— : .‬‬
‫‪T‬‬ ‫הפה‪ .‬ואלין אפון מינא הנלינא מאלין נפילים •‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ל תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫קמו‬

‫ממנה על כלם ועזיהיו מתמנים על‬ ‫אדם‬‫־‪t•.*-:‬ה ‪TT‬‬

‫דאמר נעע‬ ‫אדם ‪- T :‬‬
‫למעבד ‪TT‬‬
‫בדיך הוא ‪:•.*:‬־‬ ‫‪1 *:‬‬
‫ידו‪ ,‬כמו עזי‪ 1‬סף עזנאמי ב‪)1‬שטמא(‬ ‫בצלמנו וגו‪ /‬בעא למעבד ליה ריעזא על‬
‫דפקד פקדים על הארץ‪ ,‬הם ךצו‬
‫לקטךגו ואמרו «הליט ה( מה אנוע‪:‬‬ ‫עלאין למהוי איהו פקיד על כלהו‪ .‬ולמהוי‬
‫כי תזכרנו וגו׳‪ ,‬קזעתיד לחטא‬ ‫אפון פקילין על ידוי‪ .‬כגוונא ךיוסף דאהמר‬
‫לפניך‪ .‬אמר להם הקדועז ברוך‬ ‫ביה )בראשית מא( ויפקד פקידים על הארץ‪ .‬אפון‬
‫הוא‪ :‬אם אתם הייתם למטה‬
‫כמותו‪ ,‬הייתם חוטאים יותר‬ ‫ואמרו )תהלים ה( ‪T‬מה ‪:‬״‪.‬״אנוש‬
‫‪: T :‬‬
‫"ליה‬
‫••‬
‫לקטרגא‬
‫‪—:‬ן ‪T : :‬‬
‫‪T‬בעו‬
‫ממנו‪ .‬מיד ‪ -‬ויךאו בני האלהים‬ ‫כי תזכךפו וגו׳ דעתיד למחטי קמך‪ .‬אמר‬
‫את בנות האךם וגו׳‪ ,‬חעזקו בהם‪,‬‬ ‫לון קךשא בדיך הוא אי אתון הויתון לתהא‬
‫והקדו׳ט ברוך הוא הפילם למטה‬
‫בעזלקזלאות‪.‬‬ ‫כוותיה‪! ,‬תיר הויתון הבין מפיה‪ .‬מןד ויראו‬
‫והם עז״א ועזא״ל‪ ,‬עזמהם‬ ‫חשקו‬
‫‪T‬‬ ‫האדם‪ T T‬וגו׳‪:‬‬
‫את ‪:‬בנות ‪T : 1‬‬ ‫האלהים •‪*.‬‬
‫בני ‪: T‬״‪.‬״ *‬‫‪:‬‬
‫הנעזמות ^ל הערב רב‪ ,‬קזהם‬ ‫בהון וקךשא בדיך הוא אפיל לון לתהא‬
‫הנפילים‪ ,‬קזהפילו עצמם לץנות‬
‫אחר נעזים עזהץ טובות‪ ,‬ולכן‬
‫)דף כה ע״ב( עז״א ועזא״ל דמפליהו‬
‫הפילם הקדועז ברוך הוא מהעולם‬
‫הבא עזלא יהיה להם חלק עזם‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫\‬ ‫•• •\‬
‫נשמתהון דערב רב דאפון נפילים‬
‫‪••• T‬‬

‫ונתץ להם עוכרם בעולם הזה‪ ,‬כמו‬

‫• ‪••• :‬‬ ‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪1‬‬

‫דאפילו גרמליהו לזנות בתר נשןא דאפון‬

‫קזנאמר)דבריט״ ומקזלם לעונאיו אל‬
‫טבאן‪ .‬ובגין דא אפיל לון קךשא בדיך הוא‬
‫פניו להאבידו וגו׳‪.‬‬
‫הגבוךים ‪ -‬מיץ קזליקזי‪ ,‬עליהם‬
‫מעלמא לאתי ךלא להא לון חולקא המן‬
‫נאמר )בראשית ז( המה הגברים וגו׳‬
‫אנעזי העזם‪ ,‬והם מצד אלה‬‫ויהיב לון אגרייהו בהאי עלמא כמה דאת‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T :‬‬

‫אמר‪) ,‬דברים ‪ (T‬ומשלם לשונאיו אל פניו‬

‫קזנאמר בהם >שטיא( הבה נבנה לנו‬
‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫עיר וגו׳ ונעעזה לנו עזם‪ .‬ובונים‬

‫בהי כנסיות ומדרעזות‪ ,‬ועומים‬
‫להאבידו וגו׳‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪• •• :‬‬ ‫‪•• T‬‬

‫גבורים מיפא תליתאה עלייהו אתמר המה‬

‫בהם ספר תוךה ועטךה על ראעזו‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ולא לעזם ה׳‪ ,‬אלא לעעוות להם‬

‫הגבולים וגו׳ אנשי השם‪ .‬ואפון‬
‫עזם‪ .‬זהו עזכתוב ונע^|ה לנו עזם‪.‬‬
‫מפטרא לאלץ דאהמר בהון )בראשית יא( הבה‬
‫וצד אחר מתגברים על י^יךאל‬
‫נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם‪ .‬ובנין בהי‬
‫קזהם כעפר הארץ‪ ,‬וגוץלים אותם‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫ומתבטלת העבוךה‪. ,‬ועליהם‬ ‫כנסיות ומדרשות ושויין בהון ספר הורה‬

‫נאמר)שטס והמים גברו מאד מאר‬
‫על הארץ‪.‬‬
‫ועטרה על רישוי‪ ,‬ולא לשמא דיי‪ ,‬אלא‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬

‫למעבד לון שם‪ .‬הלא הוא לכתיב ונעשה‬

‫הרפאים ‪ -‬מין ךביעי‪ ,‬אם יךאו‬
‫את יק‪ t‬ךאל ברתק‪ ,‬מתרפים מהם‪,‬‬
‫לנו שם‪ ,‬וסטרא אחרא מתגברין על לשראל‬
‫דעז להם ךעזות להצילם ולא‬
‫דאנון כעפרא לארעא‪ .‬וגזלין לון ואתברת‬
‫רוצים‪ .‬ומתרפים מההורה ומאלה‬
‫עבילתא ועלליהו אהמר )בראשית‪ (T‬והמלם גברו‬
‫קזמקזתדלים בה לעעזות טוב עם‬
‫עוברי כוכבים ומזלות‪ .‬עליהם‬ ‫מאל מאל על הארץ‪.‬‬
‫נאמר )ישעיה כס רפאים בל יקמו‪.‬‬
‫‪1••. T‬‬ ‫‪-‬‬
‫רפאים מינא רביעאה‪ .‬אם יחזון לישראל‬
‫‪• T :‬‬ ‫••• ‪- •/:‬‬

‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V: V‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בדוחקא מתרפין מפליהו‪ .‬ואית לון לשו לשזבא לון ולא בעאן‪.‬‬
‫קמז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ל תשרי‬
‫בראשית ־ כה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫ומתרפין מאו־רליתא ומאלין ךמעזתךלין בה בזמן עזתפא פקידה ליק‪t‬ךאל‪,‬‬
‫למעבד טב עם עו־בדי כו־כבים ימזל^ת^ נאמר בהם )שם(^ףאבד כל זכר‬
‫( רבא ם בללן^מל) ה;‪2‬נקים ־ מין ' חמיעזי‪ ,‬שהם‬ ‫^ל‪ .‬הל אתמר )‬
‫בזמנא דייתי פקידה ללק‪Ji‬ראל אהמר בהו־ן מזלזלים לאותם שנאמר בהם‬
‫)משלי א( !ענקים לגךגרתיף‪! ,‬עליהם‬ ‫)ישעיה כי( ותאבד כל זכר למו־‪.‬‬
‫נאמר )דברים ב( ךפאים יחעזבו אף‬
‫מזלזלין הם כענקים‪ .‬שקולים זה לזה‪.‬‬ ‫;;נקים מינא חמישאה דאפון‬
‫לאלין דאתמר בהון )משלי א( וענקים אלה אותם שמחזירים את העולם‬
‫ל ת הו! ב הו‪ .‬וסוד הדבר‪] ,‬שבגללם[‬
‫לגרגרותיך‪ .‬ועלייהו אתמר )דברים ב( ךפאים‬
‫נחרב בית המקדעז והארץ היתה‬
‫‪.‬יחשבו אף הם כענקים שקולין זיא לדא‪ .‬תהו ובהו‪ ,‬שהיא עקר וישוב‬
‫אלין אנון דאהדרו עלמא לתהו ובהו‪ .‬ו ת א העולם‪ .‬מןד כש!בא האור‪ ,‬שהוא‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ימחו מן‬
‫דמלה )דבגינייהו( חרב בי מקדשא והארץ היתה‬
‫העולם ויאבדו‪ .‬אבל הגאלה אינה‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪-T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫תהו ובהו דאיהי עלברא וישובא דעלמא‪ .‬הלוןה אלא בעמלק עד שימחה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫שבו השבועה‪! ,‬הרי ?רשוה‪.‬‬ ‫מןד דליתי אור דאיהו קךשא בריך הוא‬
‫ד בר אחר אלה תולדות השמים‬
‫וגו׳‪ ,‬אלה אותם שנאמר בהם‬
‫יתמחון מן עלמא ולתאבדון‪ .‬אבל פורקנא‬
‫לאו איהי תליא אלא בעמלק עד דיתמחי )שמות לב( אלה אלהיף ישךאל‪ .‬ביום‬
‫שימחו אלה‪ ,‬כאלו אותו יום עשה‬ ‫דביה אומאה והא אוקמוה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הקדוש ברוך הוא שמים וארץ‪.‬‬

‫זהו שכתוב )בראשית ס ביום עשות‬
‫דבר אחר אלה תולדות השמים וגו׳ אלין‬
‫‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬ן‬

‫אפון דאהמר בהון )שמותלב( אלה אלהיך ה׳ אלהים ארץ ושמים‪ .‬באותו ןמן‬
‫לשראל‪ .‬ביומא ךיתמחין אלין כאלו ההוא יה‪.‬יה הקדוש ברוך הוא עם‬
‫שכינתו ויתחדש העולם‪ ,‬זהו‬
‫שכתוב)ישעיה סי( כי כאשר השמים‬
‫יומא עביד קךשא בריך הוא שמלא וארעא‬
‫הדא הוא דכתיב‪) ,‬בראשית ב( ביום עשות יי החדשים והארץ החךשה וגו׳‪ .‬זהו‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬

‫ביום עשות‪.‬‬ ‫אלהים ארץ ושמים‪ .‬בההוא זמנא להא‬

‫באותו ןמן‪!! ,‬צמח ה׳ אלהים מן‬
‫האךמה כל עץ נחמד וגו׳‪ .‬אבל‬
‫קךשא בריף הוא עם שכעתיה ויתחדעז‬
‫עלמא הדא הוא דכתיב‪) ,‬ישעיה סו( כי כאשר בהתחלה‪ ,‬עד שימחו אלה‪ ,‬לא‬
‫השמים החדשים והארץ החדשה וגו׳ דא יורד גשם של התוךה‪ ,‬וישראל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪• — T‬‬ ‫—‬
‫שדומים לעשבים ולאילנות לא‬
‫יצמחו‪ ,‬וסוד הדבר ‪ -‬וכל שיח‬
‫איהו ביום עשות‪.‬‬
‫בההוא זמנא ויצמח יי אלהים מן האדמה השדה טרם יה‪.‬יה בארץ וכל עשב‬
‫‪T‬‬ ‫‪T —: T‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:T -------T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫כל עץ נחמד וגו׳‪ .‬אבל בקךמיתא השדה וגו׳‪ .‬בגלל שאדם אין‬
‫לעבד את האדמה‪ ,‬שהם ישראל‬
‫עד דלתמחון אלין לא נחית מטרא בבית המקדש לעבד את האדמה‬
‫בקרבנות‪.‬‬ ‫דאורייתא‪ .‬וישראל דדמיין לעשבים‬
‫‪• T - : -‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ולאילנין לא יצמחון‪ .‬ו ת א ךמלה וכל שיח‬

‫השדה טךם יהלה בארץ וכל עשב השדה וגו׳‪ ,‬בגין דאדם אין דאנון‬
‫ישראל בבי מקדשא לעבוד את האדמה בקרבנין‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:| T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T —: T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫“ ‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ל תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫המח‬

‫דבר אחר‪ ,‬וכל עזיח הע{ךה ‪ -‬זה‬ ‫דבר אחר וכל ע^יח הע^דה‪ ,‬דא מעזיח‬
‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪v‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬

‫מעזיח דאעזון ‪ -‬טרם יהיה בארץ‪.‬‬ ‫ראשון טרם להיה כארעא‪ .‬וכל עשב‬
‫וכל עקזב הקזךה טרם יצמח ‪ -‬זה‬
‫מעיח עני‪ .‬ולמה? מעזום עזאין‬ ‫השדה טרם יצמח דא משיח שני‪ .‬ולמה בגין‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪-‬‬

‫עם מעה לעבד את העכינה‪,‬‬ ‫דלית המן מ׳שה למפלח לשכעתא דעליה‬
‫עעליו נאמר ואדם אין לעבד את‬ ‫אהמר ואדם אין לעבוד את האדמה‪ .‬ו ת א‬
‫האדמה‪ .‬וסוד הדבר ־ )בראשית מט(‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫לא יסור עב ט מיהוךה ‪ -‬זה‬ ‫דמלה )בראשית מט( לא יסור שבט מיהודה דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫מעיח בן זיוד‪ .‬ומח?ןק מבין‬ ‫משיח בן דוד‪ .‬ומחוקק מבין רגליו דא משיח‬
‫רגליו‪ ,‬זה מעיח בן יוסף‪ .‬עד כי‬ ‫בן יוסף‪ .‬עד כי יבוא שיל״ה דא משה חשבן‬
‫ןכא עיל״ה ‪ -‬זה מעה‪ .‬חעבון‬
‫זה כזה‪ .‬ולו יקןהת עמים ‪-‬‬ ‫דא כדא‪ .‬ול״ו יקה״ת עמים‪ .‬אתוון ולו״י‬
‫אותיות ולו״י קןה״ת‪.‬‬ ‫■קה״ת‪.‬‬
‫דבר אחר‪ ,‬וכל עיח העדה ‪-‬‬
‫‪VT‬‬ ‫‪-‬‬

‫אלו הצדיקים עהם מצד ע ל‬

‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫■ן ■ן‬
‫דבר אחר וכל שיח השדה אלין צדיקייא‬
‫‪TI -‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪..‬‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬ן‬

‫צדיק ח״י העולמים‪ .‬עיח ‪ -‬ע׳‬

‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• -‬‬
‫דאפון מסטרא דצדיק ח״י עלמין‪ .‬שיח‬
‫חי‪ .‬ע ע ל ע ת ענפי האילן‪ ,‬והם‬ ‫ש׳ חי‪ .‬ש תלת ענפין דאילנא ואפון ג׳ אבהן‬
‫ע ל ע ה אבות ומן ח״י עולמים‪.‬‬
‫לעון אחר וכל עעב העדה ‪-‬‬
‫ומן ח״י עלמין‪ .‬לשון אחר וכל עשב השדה‬
‫ע״ב עי״ן‪ .‬ע ל ע ה עלים עהם ע‬
‫‪•• V‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬
‫ע״ב שי״ן‪ .‬תלת עלץ זיאפון ש יאהדונה״י‪.‬‬
‫יאהדונה״י‪ ,‬והם ע״ב ענפים‬ ‫ואנון ע״ב ענפין ךתללין בהון בחושבן ע״ב‪.‬‬
‫עתלויים בהם בחעבון ע״ב‪.‬‬
‫כלם לא נאחזים במקום עהיא‬
‫כלהו לא אתאחדין באתרא ךאיהי שכץהא‬
‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T v: V‬‬ ‫‪T‬‬

‫עכינה עד עיבא אותו ענקרא‬

‫‪t‬‬ ‫‪I: • V‬‬ ‫‪TV‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫עד דייתי ההוא ךאץךי אך׳ם ךאיהו יו״ד‬
‫אד״ם‪ ,‬עזהו י‪1‬״ד ה״א וא״ו ה״א‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫ה״א וא״ו ה״א‪ .‬ודא איהו ואד״ם אין לעבוד‬
‫וזהו ואד״ם אין לעבד את‬
‫האךמה‪.‬‬
‫את האדמה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪.‬ץבן נאמר בו וכל עעב העדה‬ ‫ובגץ דא אהמר ביה וכל עשב השדה טרם‬
‫‪VV‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫—‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪f‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫טרם יצמח‪ ,‬עד עיצמח צדי״ק‪.‬‬ ‫לצמח עד דלצמח צדי״ק‪ .‬ומניה )תהלים‬
‫וממנו )תהלים פה( אמת מארץ‬
‫תצמח‪ ,‬ענאמר בו )דניאל ח(‬
‫פה( אמת מארץ תצמח דאתמר ?יה )דניאל וז(‬
‫ותעלך אמת אךצה‪ .‬ותלמידי‬ ‫והשלך אמת ארצה‪ .‬ותלמידי חכמים זיאפון‬
‫חכמים‪ ,‬עהם דעאים‪ ,‬לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••V‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ ‪• T‬‬ ‫דשאין לא צמחין בגלותא עד דאמת מארץ‬
‫צומחים בגלות עד עאמת מארץ‬
‫תצמח‪ ,‬וזה מעה ענאמר בו‬
‫תצמח‪ .‬ודא משה דאהמר ביה )מלאכי ב( תורת‬
‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫)מלאכי ב( תורת אמת היתה בפיהו‪,‬‬ ‫אמת היתה בפיהו דלא יהא מאן דדריש‬
‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪V V:‬‬

‫עלא יהןה מי ע דול ע את‬ ‫לשכעהא כותיה‪ .‬ובגין זיא ואדם אלן לעבוד‪.‬‬
‫העכינה כמותו‪ ,‬ובגלל זה ואדם‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪V‬‬

‫אין לעבד‪ .‬ומןד עהוא ןבא‪ ,‬מןד‬

‫־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫ומלד דאיהו ליתי‪ .‬מלד וא״ד לעלה ‪) p‬דף ם‬
‫‪ -‬וא״ד ועלה מן הארץ‪ .‬א״ד מן‬ ‫ע״א( הארץ א״ד מן אדנ״י סליק ליה ו׳‬
‫אדנ״י עולה לו ר ונעעה בה‬ ‫ואתעביד בה אדון כל הארץ‪ .‬מלד והשקה‬
‫אדון כל הארץ‪ .‬מןד ‪ -‬והעקה‬
‫את פני כל האלמה‪ ,‬ממנו‬
‫את כל פני האדמה מפיה אתשקיין ישראל‬
‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫מעקים יעראל למטה בעבעים‬ ‫לתהא בע׳ אנפץ דאורייתא‪ .‬דבר אחר ואד‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫—‬ ‫■ך ‪-‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . _ .‬ך‬
‫קמט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ל תשרי‬
‫בראשית ‪ -‬כו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫פנים עזל ההורה‪ .‬דבר אחר ואד‬ ‫!עלה מן הארץ תרגומו ועננא לסתלק מן‬
‫ועלה מץ הארץ‪ ,‬הךגומו ענן‬
‫ארעא‪ .‬ההיא ךאהמר בה )שמות מ( כי ענן לן על‬
‫ועלה מן הארץ‪ .‬אותה עזנאמר‬
‫בה )שמותמ( כי ענן ה׳ על המעזכן‬ ‫המשכן וגו׳ וביה מתשלןלין תלמידי חכמים‬
‫וגו׳‪ ,‬ובו מעזקים תלמידי חכמים‬ ‫בארעא בההוא זמנא ‪:‬‬
‫בארץ באותו ץמן‪.‬‬
‫וייצר ה׳ אלהים את האךם ‪-‬‬ ‫וייצר יי אלהים את האדם אלין ישראל‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־ •‬

‫אלו יקוך ^‪ .‬באותו ןמן הקןדועז‬ ‫בההוא זמנא לןךשא בריף הוא צ!יר‬
‫ברוך הוא צור אותם בציורים‬ ‫לון בציורין דעלמא דין ועלמא ךאתי‪ .‬ו!יצר‬
‫על העולם הזה והעולם הבא‪.‬‬
‫!ייצר‪ ,‬באותו ןמן הקןדוע ברוך‬ ‫בההוא זמנא לןךשא בריך הוא עייל לון‬
‫הוא הכניסם ב ע מו בציור ע ל‬ ‫בשמיה בציורא ךב׳ יוךי״ן י׳ י׳ ו׳ בינייהו‬
‫עני יוךי״ן י׳ י׳‪ ,‬ו׳ ביניהם‪ ,‬עהם‬
‫עולים לחעבון יהו״ה‪ .‬ויהיו‬
‫דאפון סלקין לחשבון יהו״ה‪ .‬ןיהון מצויירין‬
‫מצודים בפניו בפנים עלהם‬ ‫באנפוי באנפין דילהון בתרין יוךי״ן בחוטמא‬
‫בעני יוךי״ן בהטם עלהם באות‬ ‫לילהון באת ו׳‪ .‬ובגין דא אמר יןרא )במדבר כג( כי‬
‫ו׳‪ .‬ולכן אמר הכתוב )במדבר כג( כי‬
‫מראע צורים אךאנו‪ .‬אלה אותם‬ ‫מראש צורים אראפו‪ .‬אלין אפון ציורין דשמא‬
‫ציורים ע ל העם הקןדוע‪ ,‬ויהיו‬ ‫?ןדישא‪ .‬ויהון מצדירין באנפליהו בתרין‬
‫מצורים בפניהם בעני לוחות‬ ‫לוחין !קןידין דאפון י׳ י׳ דאיהו ו׳ חרות‬
‫נכבדים‪ ,‬עהם י׳ י׳‪ ,‬עו׳ הוא‬
‫חרות עליהם‪ .‬ועוד ציר אותם‬ ‫עלליהו‪ .‬ועוד צייר לון לכל דר בבת זוגיה‬
‫לכל דור בבת זוגו העליונה‪ ,‬זו‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: •/ T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫עלאה דא י״ה ואפון ו׳ יחודא דתרווייהו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪T T‬‬
‫י״ה‪ ,‬וו׳ הם היחוד ע ל עניהם‪.‬‬
‫וצור אותם באותם ע ל ציור‬
‫וצייר לון באפון דציורא דלעילא דאיהו‬
‫עלמעלה‪ ,‬עהוא יעראל עמוד‬ ‫ישראל עמודא דאמצעיתא כליל שכינתא‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫האמצעי‪ ,‬כולל עכינה עליונה‬ ‫עלאה ותהאה דאפון ?ןריאת שמע עךבית‬
‫ותחתונה‪ ,‬עהם קריאת עמע‬
‫ערבית וקריאת עמע עחרית‪,‬‬ ‫ולןדיאת שמע שחרית ועלליהו אהמר עצם‬
‫ועליהם נאמר עצם מעצמי ובער‬ ‫מעצמי ובשר מבשרי‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫מבעדי‪.‬‬
‫ומור באותו ןמן נטע את יעךאל‬
‫ומיד בההוא זמנא נטע לון לישראל בגנתא‬
‫‪T : • :‬‬ ‫‪• • T : • :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫*‪T‬‬

‫בגן העדן הקרוע‪ .‬זהו עכתוב‬ ‫ךעדן קדישא הדא הוא דכתיב ויטע יי‬
‫ויטע ה׳ אלהים‪ ,‬אב״א ואמ״א‪.‬‬ ‫אלהים אב״ א ואמ״א‪ .‬ג״ ן דא שכינתא‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• V‬‬ ‫‪:‬‬
‫התחתונה‪.‬‬
‫העכינה ‪T : - -‬‬ ‫ג״ן ‪ -‬זו ‪T • : -‬‬‫‪1 -‬‬
‫העליונה‪ .‬את‬ ‫האם‬ ‫תתאה‪ .‬עד״ן דא אמא עלאה‪ .‬את האדם דא‬
‫עד״ן ‪ -‬זו ‪•• T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫** ‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
‫‪T : \ - T‬‬ ‫‪1‬‬
‫האדם ‪ -‬זה העמוד האמצעי‪.‬‬ ‫עמודא ךאמצעיתא‪ .‬אידוי תהא נטע דיליה‪,‬‬
‫היא תהוה נטע עלו בת זוגו‪,‬‬ ‫בת זוגיה ולא תזוז מפיה לעלם‪ .‬ותהא עדונא‬
‫ולא תזוז ממנו לעולם‪ ,‬ותהוה‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— T :‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫—‬

‫העדון עלו‪ .‬ויעראל נטע אותם‬ ‫דיליה‪ .‬וישראל קךשא בריך הוא נטע לון‬
‫הקדוע ברוך הוא באותו ןמן‬ ‫בההיא זמפא פטעא קדישא בעלמא כמה‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫נטע קרוע בעולם‪ ,‬כמו ענאמר‬

‫••• ••• ‪ •/:‬־‬ ‫‪:‬‬

‫)ישעיה ס< נצר מטעי מעעה ןדי‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- •/‬‬
‫ךאה אמר‪) ,‬ישעיה ס( נצר מטעי מעשי ןדי‬
‫להתפאר‪.‬‬ ‫להתפאר ‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ל תשרי‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬ ‫קנ‬

‫רצמח יהו״ה אלהים ‪ -‬אבא‬ ‫רצמח יהו״ה אלהים‪ .‬אבא ואמא‪ .‬כל עץ‬
‫ואמא‪ .‬כל עץ נחמד ‪ -‬זה צדי״ק‪.‬‬ ‫למאכל ‪T‬דא‬ ‫צדי״ק‪: 1 .‬וטו־ב ‪T —: —:‬‬ ‫נחמד ‪T‬דא — •‬ ‫•‪T : *.‬‬
‫רטוב למאכל ‪ -‬זה העמוד‬
‫האמצעי‪ ,‬עזבו הוא מץמיץ מזון‬ ‫עמודא ךאמצעיתא ךביה הוא זמין )נ״א זמינא(‬
‫לכל‪ ,‬עזהכל בו‪ .‬ולא מתפךנס‬ ‫מזון לכלא ךכלא ביה‪ .‬ולא אתפרנס צדיק‬
‫הצדיק אלא ממנו ועזכינה ממנו‪,‬‬ ‫אלא מניה ועזכעתא מניה‪ ,‬ולא צריכין‬
‫ולא צריכים את התחתונים‬
‫]שלהם[‪ ,‬אלא כלם נדונים למטה‬
‫לתתאין )ךץה‪1‬ז(‪ .‬אלא כולהו נזונין לתתא על‬
‫על ןדו‪ .‬עזבגלות לא הןה‬ ‫ולה״י‬ ‫‪:‬‬ ‫לעזכינהא‬
‫• ‪T : • :‬‬ ‫הוה‬
‫לא ‪TT‬‬ ‫דבגלותא ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫ידיה‪.‬‬‫‪••T‬‬
‫לעזכינה ולח ״י העולמים מזון‬ ‫עלמין מזונא אלא בח״י ברכאן דצלותא‪.‬‬
‫אלא בח״י ברכות עזל התפלה‪.‬‬
‫אבל באותו ץמן הוא יהןה מזון‬
‫לכלא‪.‬‬ ‫מזונא ‪T :‬‬ ‫איהו ‪:‬יהא ‪T :‬‬ ‫זמנא •‬
‫בההוא • ‪T :‬‬ ‫אבל ‪— :‬‬ ‫‪T —:‬‬

‫לכל‪.‬‬ ‫ועץ החיים דהוא אילנא ךחיי להא נטיע בגו‬

‫ועץ החיים‪ ,‬עזהוא עץ החיים‪,‬‬ ‫ולקח ‪-‬גם‬ ‫‪1- T :‬‬
‫גנתא דאתמר ביה )בראשית ג(‬
‫••‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫• ‪T:‬‬
‫יה‪.‬יה נטוע בתוך הגן‪ ,‬עזנאמר בו‬
‫)בראשית ג( ולקח גם מעץ החיים‬
‫מעץ החיים ואבל וחי לעולם‪ .‬ושבינתא לא‬
‫■ך‬ ‫ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך _‬ ‫‪ . .‬ך _‬

‫ואכל וחי לעלם‪ .‬ועל העזכינה‬ ‫ערב‬‫דאנון‪*.• • • 1‬‬ ‫אחרא ‪• :‬‬ ‫דסטרא ‪T-: -‬‬
‫אילנא ‪T : • :‬‬ ‫עלה • ‪TT‬‬ ‫שלטא ‪T -:‬‬ ‫‪T: T‬‬
‫לא עזולט העץ עזל צד האחר‪,‬‬ ‫רב זיאנון עץ הזיעת טוב ורע‪ .‬ולא תקבל בה‬
‫עזהם ערב רב עזהם עץ הדעת‬ ‫בדד‬ ‫הדא הוא דבתיב‪) ,‬דברים לב( לי‬ ‫טמא‬ ‫עוד‬
‫‪TTT:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪••T‬‬
‫תקבל ‪T‬בה עוד‬ ‫ורע‪: ,‬ולא ‪ :‬־‪•• 1‬‬
‫טוב ‪ TT‬׳‬
‫טמא‪ .‬זהו עזכתוב )דברים לב( ה׳‬ ‫עחנו ואין עמו אל נכר‪ .‬ובגין דא לא מקבלין‬
‫בדד עחנו ואין עמו אל נכר‪.‬‬ ‫גרים לימות המשיח‪ .‬ותהא שכעהא כגפנא‬
‫ולכן לא מקבלים גרים לימות‬ ‫אחרא‪.‬‬ ‫ממינא ‪1—: -‬‬
‫• • ‪T‬‬ ‫נטעא‬‫מקבלא • ‪T :‬‬‫דלא ‪T : | - :‬‬ ‫‪T:‬‬
‫המעזיח‪ ,‬ותהיה העזכינה כמו‬
‫גפן ^לא מקבלת נטע ממין‬ ‫וישראל להון כל עץ נחמד למראה‪ .‬ויתחזר‬
‫אחר•‬ ‫עלליהו שופרא ךאהמר ביה )איכה‬
‫ןישראל יהיו כל עץ נחמד‬ ‫ב( השליך משמלם ארץ תפארת לשראל‪.‬‬
‫למךאה‪ ,‬דחור עליהם לפי‪,‬‬
‫שנאסר בו )איכה ב< הקזליך‬
‫ועץ הזיעת טוב ורע אדחלין מנליהו ולא‬
‫משמים אךץ תפארת יק‪ t‬ראל‪.‬‬ ‫מתדבקין ולא מתעךבין בהון‪ .‬דהא אהמר‬
‫ועץ הדעת טוב ורע נדחים מהם‪,‬‬ ‫בלשראל ומעץ הזיעת טוב ורע לא תאכל‬
‫ולא מתדבקים ולא מתעךבים‬
‫בהם‪^ ,‬הרי נאמר בי^ךאל ומעץ‬
‫ממנו דאנון ערב רב‪ .‬וגלי לון קךשא בריף‬
‫הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו‪,‬‬ ‫דאבדו ב׳‬ ‫גרמו ‪: T :‬‬ ‫ממנו ‪:T‬‬
‫אכלו * •‪*.‬‬ ‫דביום ‪: T‬‬ ‫הוא ‪: :‬‬
‫קזהם ערב רב‪ .‬וגלה להם הקדועז‬ ‫אבלין דאנון בלת ‪.‬ראשון ובלת שני‪ .‬דא‬
‫ברוך הוא‪ ,‬קזביום אכלו ממנו‪,‬‬
‫איהו כי ביום אכלך ממנו מות המות ב׳‬
‫גךמו עזאבדו קזתי אבדות‪ ,‬קזהם‬
‫בית ראעזון ובית קזני‪ .‬זהו כי‬ ‫פעמים‪ .‬ואנון גרימו דצדיק לחרב ויבש בבלת‬
‫ביום אכלך ממנו מות תמות‪,‬‬ ‫ראשון ךאיהי שכעתא עלאה‪ ,‬ובבלת שני‬
‫פעמים‪ .‬והם קזגךמו קזצדיק‬ ‫ונהר‬
‫איהו )ישעיה יט( ‪TT:‬‬ ‫תתאה‪T .‬דא •‬ ‫שבינהא — ‪T T‬‬
‫‪T: • :‬‬ ‫דאיהי‬
‫‪.‬יחרב דבעז בבית ךאעזון‪ ,‬קזהיא‬
‫עזני‪,‬‬ ‫ובבית‬ ‫יחרב ויבש‪ .‬ונהר דא )נ״א ‪ 0‬יחרב בה׳ תתאה‬
‫׳‬ ‫! ־•‬ ‫עליונה‪,‬׳‬
‫‪T ! •/‬‬ ‫עזכינה‬
‫! • ‪T‬‬
‫הנא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א חשון‬
‫בראשית ‪ -‬כו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫)ישעיה‬‫בגין דאסתלק מניה נביעו ךי׳ לאין סוף‪ .‬עזהיא עזכינה תחתונה‪ .‬זהו‬
‫יט< ונהר יחרב דבעז‪ .‬ונהר זה‬
‫יחרב בה׳ תחתונה‪ ,‬בגלל‬
‫ומןד דיפקון יע‪Jt‬ראל מן גלותא עמא לןדיעזא‬
‫לחיד‪ ,‬מיד נהר דהוה חרב ויבעז אהמר עזתסתלק ממנו עזפע הי׳ לאין‬
‫‪•• T :‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫סוף‪.‬‬ ‫ביה ונהר יוצא מעדן זיא ו׳ להעזקו־ת את הגן‪.‬‬

‫ו מ ך כעזןצאו יק‪ t‬ךאל מהגלות‪,‬‬
‫ונהר דא עמודא דאמצעיתא‪ .‬יוצא מעדן דא‬
‫העם הקןדועז לחוד‪ ,‬מןד נהר‬ ‫‪T‬‬ ‫•• •• ‪I V‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫אמא עלאה‪ ,‬להעזקות את הגן דא עזכינהא עזהןה חרב דב׳‪:‬צ נאמר בו ונהר‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫—‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫במעזה יצא מעדן‪ ,‬זה ר‪ ,‬להעזקות את‬ ‫תתאה‪ .‬דבההוא זמנא אתמר‬
‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ובלשראל )ישעיה נח( אז תתענג על יי בענג דאיהו הגן‪ .‬ונהר ‪ -‬זה העמיד האמצעי‪.‬‬
‫יצא מעדן ‪ -‬זו אמא העליונה‪.‬‬
‫ע׳ עדן נ׳ נהר ג׳ גן‪ .‬ואתלןלים ל^רא )שמות טי( אז להקזקות את הגן ‪ -‬זו עזכינה‬
‫ישיר משה וגו׳)דף ם ע״ב( שר לא נאמר אלא תחתונה‪ .‬עזבאותו ץמן נאמר‬
‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪V: V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬
‫במעזה ובישראל )שם נח( אז‬
‫תתענג על ה׳‪ .‬בענג‪ ,‬עזהוא ע׳‬
‫לשיר‪ .‬ואתהפך לערב רב ענ״ג לנג״ע‬
‫ולאומץ דעלמא עובדי כוכבים ומזילות עדן‪ ,‬נ׳ נהר‪ ,‬ג׳ גן‪ .‬ויתקים‬
‫— ‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫כגוונא ךפרעה ומצראי ךפ_רח בהון שחין הכתוב )שמות טו( אז ןעזיר מעזה‬
‫וגו׳‪ .‬עזר לא נאמר‪ ,‬אלא יעזיר‪.‬‬
‫‪• T‬‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫••• ‪ •/:‬־‬

‫ויתהפך לערב רב ענ״ג לנג״ע‪,‬‬

‫‪T‬‬
‫אבעבועות‪ .‬אבל ללשראל להא ענ״ג‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫וךא איהו ונהר יוצא מעדן להשקות את ולאמות העולם עובדי עכו״ם‪,‬‬
‫הגן‪ .‬ומשם יפרד והיה לארבעה כמו עזפךעה והמצרים עזפרח‬
‫‪T T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪I t‬‬ ‫—‬
‫בהם עזחין אבעבועות‪ ,‬אבל‬
‫ליע^ךאל יהיה ענ״ג‪.‬‬
‫ראשים‪ .‬דאנון חס״ד דרועא ימינא‪ .‬ובההוא‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬

‫ומחנה וזהו ונהר יצא מעדן להעזקות‬ ‫זמנא הרוצה להחכים לדרים‪.‬‬
‫מיכא״ל אתשקלין מניה ועמיה מטה יהודה את הגן‪ .‬ומעזם יפרד והלה‬
‫לאךבעה ראעזים‪ ,‬עזהם חס״ד‬
‫לרוע למין‪ .‬ובאותו זמן הרוצה‬
‫ותרין שבטין‪ .‬גבור״ה ךרועא שמאלא‪.‬‬
‫ובההוא זמנא הרוצה להעשיר לצפין‪ .‬ומחנה להחכים לדרים‪ ,‬ומחנה מיכא״ל‬
‫גבריא״ל אתשקלין מניה ועמיה מטה דן מקןבל ממנו‪ ,‬ועמו מטה להודה‬
‫ועזני עזבטים‪ .‬גבוך״ה זרוע‬
‫עזמאל‪ .‬ובאותו ‪ 1^1‬הרוצה‬
‫ותרין שבטין‪ .‬נצ״ח שוקא למינא ומנה‬
‫אתשקלין משרליא ךנוריא״ל ועמיה מטה להעעזיר לצפין‪ ,‬ומחנה גבריא״ל‬
‫ךאובן ותרין שבטין עמיה‪ .‬הו״ד שוקא מ?ןבל ממנו‪ ,‬ועמו מטה ךן ועזני‬
‫עזבבזים‪ .‬נצ״ח עזוק למין‪ ,‬וממנו‬
‫מקןבל מחנה עזל נוריא״ל‪ ,‬ועמו‬
‫שמאלא דעלה אתמר ליעקב )בראשית לב( והוא‬
‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫צולע על לרבו ומניה אתשקלין משרליא מטה ףאובן ועזני עזבטים עמו‪.‬‬
‫דרפאל דאיהו ממנא על אסוותא דגלותא הו״ד עזוק עזמאל‪^ ,‬זעליה נאמר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬
‫ללעקב )בראשית לב( והוא צלע על‬
‫לרכו‪ ,‬וממנו מקבל מחנה‬
‫ועמיה מטה אפרלם וב׳ שבטין‪.‬‬
‫דבר אחר ומשם יפרד והיה לארבעה ףפא״ל‪ ,‬עזהוא ממנה על רפואת‬
‫‪T T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ראשים אלין אנון ארבעה ךנכנסו ה ^ו ת‪ ,‬ועמו מטה אפרים ועזני‬

‫עזבבזים‪.‬‬
‫דבר אחר ומעזם יפרד והלה‬ ‫לפרדס‪ .‬חד עאל בפישו״ן דאיהו פי שונה‬
‫לארבעה ראעזים ‪ -‬אלה אותם ארבעה עזנכנסו לפרדס‪ .‬אחד נכנס בפיעזו״ן‪ ,‬עזהוא פי עזונה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬ ‫קנב‬

‫הלכות‪ .‬הניינא עאל בגיחיי״ן‪ .‬ותמן הוא הלכות‪ .‬העזני נכנס בגיחו״ץ‪,‬‬
‫קבור ההוא ךאתמר ביה )ייקרא יא( כל הולך על ועזם הוא ?!בור‪ ,‬אותו עזנאמר בו‬
‫)ויקרא יא( כל הולך על גחון‪.‬‬
‫גהון‪ ,‬גבריא״ל גבר אל עליה אהמר )איוב ג( גבדיא״ל ‪ -‬גבר אל‪ ,‬עליו נאמד‬
‫••• ‪ •/:‬־‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪ T‬־‬ ‫_‬

‫לגבר אעזר דרכו נסתרה ויסך ^ ו ה בעדו‪) .‬איוב ג( לגבר אעזר דךכו נסתרה‬
‫ולא ילע גבר !ת קבורתיה עד יומא הלין ןיסך אלוה בעדו‪ .‬ולא ידע איען‬
‫את קןבוךתו עד היום הזה‬
‫ולהכימא עזהתגלה עזם‪ ,‬וזהו רמז‪ ,‬ודי‬ ‫‪T • —:‬‬ ‫ודא *איהו רמז‬ ‫תמן‪T : .‬‬
‫דאתגלייא — ‪1 T‬‬
‫‪T : —: • :‬‬
‫ודא לחכימא בךמיזא‪ .‬קזליעזי נכנס‬ ‫בחזיק״ל ‪-‬הד ‪1-‬קל ‪T:‬‬ ‫תליתאה ‪T‬עאל ־ *‪1*.‬‬ ‫ברמיזא‪TT • : .‬‬
‫•‪T • :‬‬
‫ליעזנא חדידא קלא לדרעזא‪ .‬רביעאה עאל בחדק״ל ‪ -‬חד קל‪ ,‬וזו לעזון‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T • :‬‬ ‫• ‪TT:‬‬ ‫‪T| -‬‬ ‫‪T•-:‬‬ ‫‪T:‬‬
‫מחדדת קלה לדרעזה‪ .‬ךביעי‬
‫בן נכנס בפך״ת‪ ,‬עזהוא חמ'ח‪ ,‬עזבו‬ ‫ורביה‪1*.* .‬‬
‫פריה ‪T : • :‬‬‫מוהא ‪:‬דביה ‪T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דאיהו‬‫בפר״ת ‪• :‬‬ ‫— ‪T:‬‬
‫פ ת ה וךבןה‪ .‬בן זומא ובן עזאי‬ ‫זומא ובן עזאי לעאלו בקליפין לאורליתא‬
‫היו לקאן בהון‪ .‬רבי עקיבא דעאל במוחא עזנכנסו לקלפות עזל התורה‪ ,‬היו‬
‫לוקים בהם‪ .‬רבי עקיבא עזנכנס‬
‫במ'ח‪ ,‬נאמר בו עזנכנס בעזלום‬ ‫בעזלם‪.‬‬
‫ונפק | • ‪T :‬‬
‫בעזלם ‪- T :‬‬‫דעאל • ‪T :‬‬ ‫ביה ‪T:‬‬ ‫אתמר ••‬
‫• ‪T:‬‬
‫דצא בעזלום‪.‬‬ ‫)אמר דבי אלעזר‪ ,‬אבא‪ ,‬יזימא חד הועא ?בי מךדעא‪ ,‬ועאילו ח?ר;יא מאי‬
‫ניהי דאמד רבי ?;קיבא לתלמיד‪1‬י ?עתגיעו לא?ני עיע טה‪1‬ר אל ]אמר רבי אלעזר‪ ,‬אבא‪ ,‬יום אחד‬
‫הייתי בבית המדרעז‪ ,‬ועזאלו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ • ‪T :‬‬
‫תאמרו מים מים ‪2/‬טא תםתכנון גלמייכו לכתיב‪) ,‬תחלים קא( ד‪1‬בר ??קריס‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬

‫החברים‪ ,‬מהו עזאמר רבי עקיבא‬

‫לא יכון לנגד עיני‪ .‬אךהכי הא סבא ךםבין קא נחית אמר לון דבנן‪ ,‬במאי‬
‫לתלמידיו‪ ,‬כעזתגיעו לאבני עזיען‬
‫קא ת‪2/‬תךלוז‪ .‬אמרו ליה ודאי בהא דאמר לבי עקיבא לתלמיד‪1‬י בעתגיעו‬
‫טהור אל תאמרו מים מים עזמא‬
‫לאכני עיע ובו׳‪ .‬אמר לון ודאי לזא עלאה אית הבא‪ .‬ןד!א אוקמוה‬
‫תסתכנו בעצמכם‪ ,‬עזכתוב ) ת ח לי ם‬
‫בקתיכתא עלאה‪ .‬וכגין דלא תכעון נחיתנא לבו וכנק )לאתגלןא( חא לא קא< דבר עזקלים לא יכון לנגד‬
‫עיני? בין כך הנה ןקן הזקנים•‬ ‫בינייבו לאיהי חא עלאה ממילא מבני ללא‪.‬‬
‫בודאי אבני עיע טהור אנון למ?הון מיין דכןין נפקין‪ .‬ואנון למיזין באת א ןרד ואמר להם‪. ,‬רבנן‪ ,‬במה אתם‬
‫ליעא וםופא‪ .‬ו׳ לאיהו נטוי בינייהו איהו עץ החיים‪ .‬מאן לאכיל מניה וחי מעזתדלים ? אמרו לו‪ ,‬ודאי בזה‬
‫לעלם‪ .‬ואלין ב' יולי״ן אנון למיזין בוייצר‪ .‬ואנון תלין יצירות‪ .‬יצילה לעלאין עזאמר דבי עקיבא לתלמידיו‬
‫כקזתגיעו לאבני עזיעז וכו׳‪ .‬אמר‬
‫ויצילה לתתאין‪ .‬ןאנון הבמה כלא‪ 2/‬וחכמה בפול‪ .‬תעלומות הבמה‪ .‬ולאי‬
‫להם‪ ,‬ודאי סוד עליון ןעז כאן‪,‬‬
‫אנון תעלומות מחכמה עלאה לתהות כתר עלאה‪.‬‬
‫!הרי פךעזוה ביעזיבה העליונה‪,‬‬
‫ואנון לקכל ב׳ עיינין לכהון תלין למעין נחתי ?ןמא לבא‪ .‬ואמאי נחתו‪ .‬בגין וכדי ^לא תבזעו ןרךתי לכם‪,‬‬
‫לאולייתא מתלין לוחין אלין הוה מ‪2/‬ה נחית ליבראל‪ .‬ולא זכו ?הון ואתברו וכדי לגלות סוד זה ביניכם‪,‬‬
‫ונפלו‪ .‬ולא גלים אבולא לכית לאעון ועני‪ .‬ואמאי נפלו בגין לפלח ו׳ מנייהו עזהוא סוד עליון טמיר מבני‬
‫חדור[‪.‬‬ ‫לאיהו ו׳ לוייצד‪ .‬דהיב לון אחלנין מפכלא לעץ הדעת טוב ורע למתמן‬
‫]?ודאי אבני עזיעז טהור חם‬
‫עזמהם יוצאים מים זכים‪ ,‬וחם ךמחים באות א׳ בראעז ובסוף‪ .‬ו׳ עזהוא נטוי ביניהם הוא עץ‬
‫החיים‪ .‬מי עזאוכל ממנו ־ וחי לעולם‪ .‬ועזבי חיודי״ם האלה ךמחים בוייצר‪ ,‬וחם עזתי יצירות‪,‬‬
‫יצירה עזל העליונים ויצירה עזל התחתונים‪ .‬והם חכמה בראעז וחכמה בסוף‪ .‬העלומות חכמה‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪9‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪: V T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ודאי הם תעלומות מחכמה עליונה עזתחת כתר עליון[‪.‬‬

‫נוהם כנגד עזתי עינים עזבהם עזהי ךמעות יוךדות לןם הגדול‪ .‬ולמה ןךדו ? בגלל עזחתוךה מעזני‬
‫הלוחות הללו הןה מעזה מוריד ליע‪ t‬ראל‪ ,‬ולא זכו בהם‪ ,‬ונעזברו ונפלו‪ ,‬וזה ג‪.‬רם אבדן בית דאעזון‬
‫ועזני‪ .‬ולמה נפלו? בגלל עזפדח ר מהם‪ ,‬עזהוא ר עזלןייצר‪ ,‬ונתן להם אחרים מצד עזל עץ חדעת‬
‫סנג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫א חשוו‬
‫בראשית ‪ -‬כו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫ומ^מאלא מ‪ 1‬תא‪.‬‬ ‫אתייהיכת אורייתא כאמור והתר מימינא חיי‬
‫טו ב וךע‪ ,‬עזמעזם נ תנ ה תורה‬
‫ב א סו ר ו ה ה ר‪ .‬מי מין חיי ם‪,‬‬ ‫ומנין ךאאמררכיעקיכא לתלמירוי כעתגיעו ל^ני עיעטהוראלתאמרו‬
‫ו מ עז מ א ל מו ת[‪.‬‬ ‫מיםמים‪.‬לאתהיי^?קיליןאכניעיעטהור)נ״אךאנוןב׳ יודיןמייצרחכמה‬
‫]ולכן א מ ר רבי ע קי ב א ל ת ל מי דיו‪,‬‬
‫כ קז תגיעו ל א בני עזיעז ט הו ר אל‬
‫עלאה וחכמהתתאה( לאכניןאסרניןךאנוןחןי ומותא ךמתמן)קהלתי( לב‬
‫ת א מ רו מי ם מי ם‪ .‬ל א ת היו‬
‫חכם לימינו‪ .‬ולב ככילל?כמאלו‪ .‬ולאעודאלאאתוןתםתכנון גךמייכו‪.‬כגיז‬
‫עזוקלים א בני קזיעז ט הו ר ]נ״א שהם‬
‫ךאלין דעץ הדעת טוב ורע אנון בכדוךא‪ .‬ואכני עיע טהור אנו! כיחודא‬
‫שני יוךי״ן של וייצר‪ ,‬חכמה עליונה וחכמה‬
‫בלא פירוךא כלל‪ .‬ואי תימרון דהא אסתלק עץ החיים מנייהו ונפלו ואית‬
‫תחתונה[ ל א בני ם א ח רו ת קזהץ חיי ם‬
‫פידוךא כינייהו‪ .‬דובר עקרים>לא יבון לנגד עיני ךהא לית תטן פירודא‬
‫)קהלת י< ••ל ב ‪T‬ח‪T‬כ ם‬ ‫עזמעזם *‬
‫• ‪T‬‬ ‫ו‪T‬מו ת‪,‬׳‬ ‫לעילא‪ .‬דאלין דאתברו מאנון הוו‪ .‬אתו לנ^קא )דף כז ע״א( ליה פרח‬
‫לי מינו ו ל ב כ סי ל ל קז מ אלו‪ .‬ו ל א‬ ‫ואסתלק מנייהו(‪.‬‬
‫עו ד‪ ,‬א ל א א תם ת ס כנו ע צ מ כ ם‪,‬‬
‫בג ל ל עזאלה עזל עץ ח ד ע ת טו ב‬ ‫לעילא‬
‫‪T‬‬
‫מעדן‪ .‬בודאי‬ ‫•• •• *‪1 *.‬‬
‫יוצא‬
‫••‬
‫ונהר‬
‫‪TT:‬‬
‫דבר ‪-‬אחר‬‫‪7 7‬‬
‫ורע הם בפ רו ר‪ ,‬ו א בני קזיען‬ ‫בעץ חיים תמן לית לןליפין נוכראין‬
‫ט הו ר הן בי חו ד ב לי פ רוד כ לל‪.‬‬
‫הדא הוא ךכתיב‪) ,‬תהליםה( לא עורף רע‪ .‬אבל‬
‫ו א ם ת א מ רו קזהרי ה ס ת ל ק עץ‬
‫ח חיי ם מ ה ם ו נ ^ ו ד עז ביני ה ם‬ ‫בעץ דלתתא אית לןליפין נוכראין ודאי‪.‬‬
‫פ רו ד ‪ -‬דב ר קזקרים ל א י כון לנג ד‬ ‫ואיהו נטוע בגנתא ךעדן דזעיר אפיץ‪ .‬דאיהו‬
‫עיני‪ ,‬עזהרי אין עזם פ רוד‬
‫ל מ ע ל ה‪ .‬עזאלה עזנעזברו היו‬
‫הנוף מטטרון דגן עדן דלעיליא‪ .‬דלןךעזא‬
‫מ א ל ה‪ .‬ב או לנעזק או תו‪ ,‬פ ר ח‬ ‫בריף הוא ליה המן עךטומא‪ ,‬למיהוי המן‬
‫ו ה ס ת ל ק מ ה ם[‪.‬‬ ‫נפהל וע?ןש‪ .‬ובגין דא ונהר יוצא וגו׳‬
‫ד ב ר א ח ר ונ ה ר י צ א מ ע דן ‪-‬‬
‫דכילנא למימר במטטרון יוצא מעדן מעדון‬
‫בו ד אי ל מ ע ל ה ב ע ץ ה חיי ם עזם‬
‫אין ק ל פו ת נכ ריו ת‪ .‬ז הו עזכתוב‬ ‫דיליה‪ .‬להעזקוה אה הגן גן דיליה פרדס‬
‫>תהליםה( ל א יגו ר ף ךע‪ .‬א ב ל ב ע ץ‬ ‫דיליה ךתמן עאלו בן עזאי ובן זומא‬
‫עז ל מ ט ה ןעז בו ד אי ק ל פו ת‬
‫ואליעזע‪ .‬וקליפין דיליה מפטרא דא טו״ב‬
‫נ כויו ת‪ ,‬ו הו א נ טו ע בגן ע דן עזל‬
‫חנו ך‪,‬‬ ‫עזהוא‬ ‫אנ פ ץ‪,‬‬ ‫ץעיר‬ ‫ופסול‬‫‪T‬‬
‫כעזר‬
‫‪•• T‬‬
‫וההר‬
‫‪•••.*:‬‬
‫ודא *אסור‬ ‫‪T:‬‬
‫ומסטרא ‪T‬דא ‪-‬רע‪.‬‬
‫• • ‪T:‬‬
‫מ ט ט רו ״ן‪ ,‬עזגן ה ע דן ה ע ליון ^ ל‬ ‫טומאה וטהרה‪.‬‬ ‫‪■: T‬דד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫חקדועז ברוך הו א אין עזם‬

‫ע ך בו ב עזל ק ל פו ת ל היו ת עזם‬
‫קם חד סבא ואמר רבי רבי הכי הוא ודאי‪.‬‬
‫‪T -‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪17‬‬

‫נ פ ת ל ועקעז‪ .‬ו ^ ל ל ז ה ונה ר י צ א‬ ‫אבל עץ חןים לא אתלןרי איהו‪ .‬אלא‬

‫לו מ ר‬ ‫ד כ ל נו‬ ‫וגו׳‪,‬‬ ‫מ ע דן‬ ‫יצירה ‪:‬דטוב‬ ‫‪T • :‬‬
‫וייצר ‪-‬חד‬ ‫־ * *‪*.‬‬
‫דמלה‬
‫‪T • :‬‬
‫רזא‬
‫‪T T‬‬
‫הכי הוא‬‫‪• T‬‬
‫ב מ ט ט רו ״ן י צ א מ ע דן ‪ -‬מ ע דון‬
‫וחד יצירה דרע‪ .‬דא איהו עץ הדעה טוב‬
‫עזלו‪ .‬ל ח עז קו ת א ת חגן ־ חגן‬
‫עזלו‪ ,‬ח פ ך ד ס ^ ל ו עזנכנסו לעזם‬ ‫ורע‪ .‬עץ דא אדם זעירא מסטרא דחיים מניה‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬

‫בן עז אי ו בן זו מ א ואליעזע‪.‬‬ ‫ומסטרא ךמותא מניה‪ .‬המן הרין יצירוה‬

‫ו ק ל פו ת עזלו מ צ ד ז ה טו ״ ב ו מ צ ד‬
‫זה רע‪ .‬וז ה א סו ר ו ה ה ר‪ ,‬כעזר‬
‫דיליה דאנון אסור והתר‪ ,‬ועליה אהמר וייצר‬
‫ו פ סו ל‪ ,‬ט מ א ה ו ט ה ך ה‪.‬‬
‫;ן מ ד ז קן א ח ד ו א מ ר‪ ,‬רבי רבי‪ ,‬כך ז ה ו ד אי ! א ב ל עץ ה חיי ם הו א ל א נ קרא‪ .‬א ל א כך הו א סו ד‬
‫חד ב ר‪ ,‬וייצ ר ‪ -‬י צי ך ה א ח ת ל טו ב ויצי רה א ח ת לךע‪ .‬ז ה עץ ח ד ע ת טו ב ורע‪ .‬עץ ז ה אד ם ק טן‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫הנד‬

‫מ צ ד ה חיי ם מ מנו ו מ צ ד ה מו ת‬ ‫יי אלהים את האדם עפר מן האדמה‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪T :‬‬

‫מ מנו‪ .‬ע ם ע ת י י צי רו ת ע ל ו‬
‫ע ה ם א סו ר ו ה ה ר‪ ,‬ו ע ליו נ א מ ר‬
‫רפח באפיו נעזמת חיים‪ .‬דא עזכעהא‬
‫וייצר ה׳ א ל הי ם א ת ה א ך ם ע פ ר‬ ‫עלאה‪ .‬עדן היובתא‪ .‬ועלה אתמר ועץ‬
‫מץ ה א ד מ ה‪.‬‬ ‫החןים בתוך הגן דא עמודא ךאמצעיתא‪.‬‬
‫ר פ ח ב א פיו נ ע מ ת חיי ם ‪ -‬זו‬
‫ע כי נ ה ע ליונ ה‪ .‬עדץ ‪ -‬ת ע ו ב ה‪.‬‬
‫הג״ן עזכעהא תהאה‪ .‬תלת ?ןטידין אנון‬
‫ו ע לי ה נ א מ ר ועץ ה חיי ם ב תו ך‬ ‫נעזמתא רוחא נפעזא לגביה‪ .‬ובהון ויהי‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪1:‬‬

‫הגן‪ .‬ז ה ה ע מו ד ה א מ צ עי‪ .‬הג ״ן‬ ‫האדם לנפעז חיה‪ .‬דאיהו מפיו ממעז אתקרי‬
‫‪••1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ע כי נ ה ת ח תונ ה‪ .‬ע ל ע ה ק ע די ם‬
‫ה ם‪ ,‬נ ע מ ה רוח ו נ פ ע א צ לו‪,‬‬
‫לעזכעהא ךאיהי נעזמת חןים‪ .‬מןד דאמר‬
‫ו ב ה ם וי הי ה א ד ם ל נ פ ע חן ה‪,‬‬ ‫מלין אלין סליק לעילא‪ .‬אמר רבי עזמעון‬
‫ע ה ו א מ מ ע מ פיו נקרא ל ע כי נ ה‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T|:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T -‬‬ ‫חברייא בוזיאי מלאכא הוה‪ .‬ובוזיאי סמך‬
‫ע ה י א נ ע מ ת חיי ם‪ .‬מן ד ע א מ ר‬
‫דברים א לו‪ ,‬ע ל ה ל מ ע ל ה‪ .‬א מ ר‬
‫אית לנא מכל אתר‪.‬‬ ‫‪--------:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬

‫רבי ע מ ע ו ן‪ ,‬ח ב רי ם‪ ,‬בו ד אי ז ה‬ ‫פתח ל^רא אבתריה‪ :‬ולקח לן אלהים את‬

‫הן ה מ ל א ך‪ ,‬ו בו ד אי תו מ ך ו ע לנו‬ ‫האדם ולניחהו בגן עדן וגד‪ .‬ולקח מאן‬
‫•מ‪T‬כ ל ‪T‬מ ‪1‬קו ם‪.‬‬
‫פ ת ח ה פ סו ק א ח ךיו‪ :‬וי ק ח ה׳‬
‫נטיל ליה‪ .‬אלא נטיל ליה מארבעה יסודין‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬ך‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‪*.‬‬ ‫**‬ ‫‪* T‬‬

‫אל הי ם א ת ה א ד ם ד נ ח ה ו בגן‬ ‫לארבעה‬

‫‪T T :- :‬‬ ‫והיה‬
‫יפרד ‪T T :‬‬ ‫ומעזם • ‪••T‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫בהון‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דאתמר‬
‫‪T : • :‬‬
‫ע דן וגו׳‪ .‬וי ק ח ‪ -‬מ אין ל ק ח‬ ‫ראקזים‪ .‬אפריעז ליה מפהון ועזוי ליה בגנהא‬
‫או תו ? א ל א ל ק ח או תו מ א ך ב ע ה‬
‫י סו דו ת ע נ א מ ר ב ה ם ו מ ע ם י פ ר ד‬
‫רעדן‪.‬‬
‫ו הן ה ל א ך ב ע ה ר א עי ם‪ .‬ה פ רי דו‬ ‫‪5‬גןונא דא יעבד קךשא בריך הוא לבר נעז‬
‫מ ה ם‪ ,‬ו ע ם או תו בגן ע דן‪.‬‬ ‫דאתברי מארבעה לסוךין‪ .‬בזמנא‬
‫כ מ ו ז ה ו ע ע ה ח ק ד ו ע ברוך הו א‬
‫ל בן אד ם ענ ב ר א מ א ך ב ע ה‬
‫דתב בתיובתא ומתעסק באורייתא‪ .‬קדעזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪*..‬ו ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫י סו דו ת‪ .‬בן מן ע ע ב ב ת ע ו ב ה‬ ‫בדיך הוא נטיל ליה מתמן‪ .‬ועלליהו אהמר‬

‫ו מ ת ע ס ק ב תו ר ה‪ ,‬ה ק ד ו ע ב רוך‬ ‫ומעזם לפרד‪ .‬אפריעז נפעזיה מהאוה דילהון‬
‫הו א נו ט לו מ ע ם‪ ,‬ו ע לי ה ם נ א מ ר‬
‫ו מ ע ם יפד ר‪ .‬ה פ רי ד נ פ ע ו‬
‫ועזוי ליה בגנתא דיליה ראיהי עזכעתא‪.‬‬
‫מ ת או ת ם‪ ,‬ו ע ם או תו בגן ע ל ו‬ ‫לעבדה בפקולין דעעזה‪ .‬ולעזמרה בפקודין‬
‫ע •ה י א ‪:‬ע •כי נ‪ T‬ה‪,‬׳ ‪:‬ל‪T‬ע ‪:‬ב‪T‬ד ה ‪: -‬ב •מ ‪:‬צוו ת‬ ‫^ א תעעזה‪ .‬אי זכה לנטרא לה איהו להא‬
‫ע ע ה‪ ,‬ו ל ע מ ך ה ‪ -‬ב מ צוו ת ל א‬
‫ת ע ע ה‪ .‬אם ז כ ה ל ע מ ר או ת ה‪,‬‬
‫נהר‬
‫יסודין‪ .‬ואתעביד ‪TT‬‬ ‫ארבעה ‪1 • :‬‬ ‫ריעזא ‪-‬על ‪TT: -‬‬ ‫• •‪T‬‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‪ :‬־ • • •‬

‫הו א י הן ה ר א ע על א ך ב ע ה‬ ‫דאתעזקלין על לריח ולא על ירא אחרא‬

‫י סו דו ת‪ ,‬וי ע ע ה נה ר ע מ ע ק י ם‬
‫‪TT‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••• •••‬ ‫‪: •1‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫ואעזתמוךעין ביה דאיהו ךבון ו ^ י ט‬
‫על ן דו ו ל א ע ל י די אח רי‬
‫ו מכי רי ם בו ע ה ו א רבון ו ע ו ל ט‬
‫עלייהו‪.‬‬
‫עלי ה ם•‬ ‫ואי עבר על אורייתא אתעזקלין ממרירו‬
‫ו א ם ע ב ר על ה תו ר ה‪ ,‬הם‬
‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫_‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫הרע‪T : .‬וכל‬ ‫יצר‬ ‫דאיהו‬ ‫דאילנא ‪ :‬־דרע‬
‫‪TT‬‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪TT • :‬‬
‫מ ע קי ם מ מ רי רו ת ה ע ץ ע ל רע‬
‫ע ה ו א ןצר הרע‪ .‬ו כ ל ה אי ב רי ם‬ ‫אברין ראפון מארבעה לסוךין אתמר בהון‬
‫ע ח ם מ א ר ב ע ה י סו דו ת‪ ,‬נ א מ ר‬ ‫)שמות א( וימררו את חייהם וגד וימררו במרירו‬
‫הנה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א חשון‬
‫בראשית ־ כז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫ב ה ם )שמות א( ד מ ר רו א ת חיי ה ם‬ ‫ךמרה‪ .‬ולגבי אברין קדיעזין ךגופא דאנון‬
‫וגו׳‪ .‬ד מ ר רו ‪ -‬ב מ רי רו ת‬ ‫מפטרא ךטוב עלייהו אתמר )שמות טי( ויבואו‬
‫קדו׳‪:‬צים עזל‬
‫•‬ ‫איברי ם ‪1:‬‬
‫‪T‬מ‪T‬ר ה‪ .‬ו ‪:‬לג בי •• ‪• T‬‬
‫הגו ף עזהם מ צ ד ה טו ב‪ ,‬ע לי ה ם‬ ‫ממרה ‪:‬וגו‪/‬‬ ‫• ‪TT‬‬ ‫מים‬‫‪• -‬‬ ‫לשהות‬‫יכלו • ‪:‬‬
‫מרתה ‪:‬ולא ‪: T‬‬
‫‪T TT‬‬
‫נ א מ ר )שם טי( וי ב או מ ר ת ה ו ל א‬ ‫וימררו *‪*.‬את‬ ‫מתניתין‬
‫־ ‪ 1 • • :‬־ ‪: T :‬־‬
‫מארי‬
‫‪• • T‬‬
‫אמרו‬
‫‪:T‬‬
‫דא‬‫‪T‬‬
‫כגוונא‬
‫‪T : —:‬‬
‫י כ לו לעזתת מי ם מ מ ך ה וגו׳‪.‬‬
‫חייהם בעבודה קשה בקושיא‪ .‬בחומר בקל‬
‫כגון ז ה א מ רו ב ע לי ה מ עזנ ה‪,‬‬
‫ד מ ך רו א ת חיי ה ם ב ע ב ד ה ‪7‬ןעןה‬ ‫וחומר‪ .‬ובלבנים בלבון הלכתא‪ .‬ובכל עבודה‬
‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫••‬ ‫■ך‬

‫‪ -‬בקקזלא‪ .‬ב ח מ ר ‪ -‬ב ק ל ו ח מ ר‪.‬‬ ‫בשדה דא ברייתא‪ .‬את כל עבודתם וגד דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ T‬״‪*.‬‬ ‫־‬

‫ו ב ל בני ם ‪ -‬ב ל בון ה ל כ ה‪ .‬ו ב כ ל‬

‫משנה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ע ב ד ה בעזדה ‪ -‬זו ב רי ת א‪ .‬א ת כל‬
‫ע ב ד ת ם וגו׳ ‪ -‬זו מעזנה‪.‬‬ ‫אם הייבין בתיובהא אתמר בהון )שמות טו(‬
‫א ם ׳טבים ב ת׳ טו ב ה‪ ,‬נ א מ ר ב ה ם‬ ‫ויורהו ה׳ עץ‪ .‬וךא עץ חןים וביה‬
‫)שם( ויו ר הו ה׳ עץ‪ ,‬וז ה עץ‬
‫ה חיי ם‪ ,‬ו בו וי מ ת קו ה מי ם‪ .‬וז ה‬
‫וימתקו המים‪ .‬ודא משה משיח דאתמר ביה‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪* T‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ * ‪1‬‬

‫מעזה מעזים‪ ,‬קזנאמר בו )שםיז(‬ ‫)שמות יז( ומטה האלהים בןדו‪ .‬מט״ה דא‬
‫ו מ ט ה ה א ל הי ם בן דו‪ .‬מ ט ״ ה ז ה‬ ‫מטטרון מסטריה חןים ומסטריה מיתה‪ .‬כד‬
‫מ ט ט רו״ ץ‪ ,‬מ צ דו חיי ם ו מ צ דו‬
‫מי ת ה‪ .‬כ עז מ ת ה פ ך ל מ ט ה הו א‬
‫אתהפך למטה איהו עזר מסטרא ךטוב‪ .‬כד‬
‫עזר מ צ ד ה טו ב‪ .‬כ עז מ ת ה פ ף‬ ‫אתהפך לחויא איהו כנגדו‪ .‬מיד )שמות ד( וינס‬
‫— ‪TT‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫לנחעז הו א כנג דו‪ .‬מןד)שםיד( דנ ס‬ ‫משה מפניו‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫מעזה מ פניו‪.‬‬
‫ו ה ק דו ש ב ח ך הו א מ ס רו בן ד‬
‫וקוךשא בריך הוא מסר ליה בידא ךמשה‬
‫מעזה‪ ,‬ו הי א תו ר ה עזבעל פ ה‪,‬‬ ‫ואיהו אורייתא ךבעל פה ךביה‬
‫עזבה א סו ר וה ת ר‪ .‬מ ח עזהכה בו‬ ‫אפור והתר‪ .‬מיד דמחא ביה בטינרא נטל‬
‫‪— :‬‬ ‫■ח־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫ב ס ל ע‪ ,‬ל ק ח או תו הקדו עז ב רוך‬
‫הו א ח ד ו ‪ ,‬ת א מ ר בו)שמואל‪-‬בכג(‬
‫ליה קךשא בריך הוא בידיה‪ .‬ואתמר ביה‬
‫וירד א ליו ב עזב ט‪ ,‬ל ה כו ת או תו‬ ‫)שמואל ב כג( וירד אליו בשבט למחאה ליה ביה‪.‬‬
‫בו‪ .‬ו עז ב״ ט הו א ןצר ה ר ע נחעז‪,‬‬ ‫ושב״ט איהו יצר הרע חויא‪ .‬וכלא איהו‬
‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫* ‪T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫•‬ ‫•• *‪*.‬‬ ‫‪:‬‬
‫ו ה כ ל הו א בג לו ת מ ח מ תו‪ .‬ו עו ד‪,‬‬
‫ומעזם יפ רד‪ .‬אעזרי האיעז‬
‫בגלותא מחמת דיליה‪ .‬ועוד ומשם יפרד‪.‬‬
‫‪■ .‬ך‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— _.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬

‫עזיעזתדל ב הו ך ה‪ ,‬עזבזמץ עזיקח‬ ‫באורייתא‪.‬‬

‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬
‫דאשתדל‬
‫‪----T‬‬
‫זכאה •איהו ‪-‬בר נש‬ ‫‪TT-‬‬
‫או תו הקדו עז ב רוך הו א מ הגו ף‬ ‫דבזמנא ךנטיל ליה קךשא בריך הוא מהאי‬
‫הז ה מ א ר ב ע ה י סו דו ת‪ ,‬נ פ ר ד‬
‫• ‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪T T :‬‬

‫מעזם ו הו ל ך ל היו ת ראעז ב א ך ב ע‬

‫־ ‪•/‬‬
‫גופא מארבעה לסודין‪ ,‬אתפרש מהמן ואזיל‬
‫חיו ת‪ ,‬ונ א מ ר ב ה ם ע ל כפי ם‬ ‫למהוי רישא בד׳)דף מע״ב( היוון ואהמר בהון‬
‫יעזאונף וגו׳‪.‬‬ ‫על כפלם ישאונך וגו׳ ‪:‬‬
‫ויצו ה׳ א ל הי ם וגו׳‪ ,‬הרי פךעזוה‬
‫אין צו א ל א ע בו ך ה ז רה‪ ,‬עזמעזם‬
‫רצו יי אלהים וגו׳ הא אוקמוה לית צו אלא‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬‬

‫אל הי ם א ח די ם‪ ,‬ו הי א ב כ ב ד‪,‬‬ ‫עבודה זרה דמתמן אלהים אחרים‬

‫‪. ..‬‬ ‫;‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,,,‬‬ ‫‪.‬ך ן‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫עז מ מנ ה ת כ ב ד ה ע בו ד ה‪ ,‬עזהיא‬ ‫ואיהי בכבד‪ .‬דמינה תכבד העבודה ךאיהי‬

‫ע בו ד ה זרה לו‪ ,‬ו ה כ ב ד כו ע ס‪.‬‬
‫!ה רי פךעזוה‪ ,‬כל ה כו ע ס כ א לו‬
‫עבודה זרה ליה והכבד כועס‪ .‬והא אוקמוה‬
‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬

‫עו ב ד ע בו ד ה זרה‪ .‬ז הו וי צו‪ .‬על‬ ‫כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה דא איהו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫קנו‬

‫ה א ד ם ‪ -‬זו עזפיכו ת ד מי ם‪ ,‬כ מו‬ ‫ריצו‪ .‬על האדם דא שפיכות דמים כמה דאת‬
‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪-‬‬

‫^זנאמר )בראשית ט( ב א ך ם זימו‬ ‫אמר‪) ,‬בראשית ט( כאדם דמו לשפך‪ .‬ודא מרה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫• ‪P * * T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪' * * T‬‬
‫יעזפך‪ .‬וזו מ ר ה‪ ,‬ה ח ר ב עזל מ ל א ך‬
‫^זנאמר )משלי ה(‬ ‫ה מו ת‪ ,‬כ מו‬ ‫חרכא ךמלאך המות כמה ךאת אמר‪) ,‬משלי ה(‬
‫ו א ח רי ת ה מ ר ה כ ל ענ ה ח ד ה‬ ‫ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות‪.‬‬
‫כ ח ר ב פיו ת‪ .‬ל א מ ר ‪ -‬ז ה ג לוי‬
‫לאמר דא גלוי עריות ודא טחול עליה אתמר‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫ע ריו ת‪ ,‬וז ה ט חו ל‪ ,‬ע ליו נ א מ ר ) ש ם‬

‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫••• ‪ •/:‬־‬

‫א א כ ל ה ו מ ח ת ה פי ה וגו׳‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫׳ ‪T T‬‬

‫‪: T‬־ ‪T‬‬

‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫‪T : T‬‬
‫‪:‬־‪T‬‬
‫)משלי ל( אכלה ומחתה פיה וגו׳ דטחול לית‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עז ל ט חו ל איץ פ ה ו ע ר קי ם‪,‬‬ ‫ליה פומא ועךקין ואתשלןלא מעכירו ךדמא‬

‫ומקזקןה מ ע בי רו ת חד ם חעזחר‬ ‫אוכמא דכבד ולא אשכחנא ליה פומא‪ .‬ודא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫ד‪: ,‬ו ל א ‪T‬מ‪T‬צ אנו לו ‪•/‬פ ה‪.‬‬ ‫עזל ־ה‪T‬כ ב ׳‬
‫וז הו א כ ל ה ו מ ח ת ה פי ה וגו׳‪ .‬כל‬ ‫איהו אכלה ומחתה פיה וגו׳‪ .‬כל שופכי‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזופכי ד מי ם הם מ מ ר ה‪ ,‬עזערקי‬
‫‪.‬ך • ••ן‬ ‫• ‪TT‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דמים ממרה אנון‪ .‬דעךקין דדמא ךלבא מלד‬
‫הד ם ע ל ח ל ב‪ ,‬מי ד כעזרואים‬ ‫דחזאן מרה כלהון ברחין ^קדמה♦‬
‫מ ר ה‪ ,‬כל ם בו ך חי ם מ ל פני ה‪.‬‬
‫ו כ ל ה ע ריו ת מ ת כ סי ם ב ח ע ך‬ ‫ו^יךיץ כלהו אתכסלין בחשוכא בדם אוכמא‬
‫בד ם ע ח ר ע ל הפזחול‪ .‬מי‬ ‫לטהול‪ .‬מאן דעבר על שפיכת דמא‬
‫ע פ י כ ו ת ד מי ם‬ ‫ע עו ב ר ע ל‬
‫ו ע בו ך ה זרה וג לוי ע ריו ת‪ ,‬גו ל ה‬
‫ועבודה זרה וגלוי עריות גליא נשמתיה‬
‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫נ ע מ ת ו ב כ ב ד מ ר ה ט חו ל‪ ,‬ודני ם‬ ‫בכבד מרה טחול ודיינין ליה בגיהפם ותלת‬

‫‪— :‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪—.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‪.‬ך‬ ‫‪- .‬ך ‪..‬‬

‫או תו בגי הנ ם‪ .‬ו ע ל ע ה מ מני ם‬ ‫ממנן עלליהו משחית אף וחימה‪ .‬חמש‬

‫ע לי ה ם ‪ -‬מ ע ח י ת אף ו ח מ ה‪ .‬ט ״ ו‬
‫ע ריו ת הם כ ח ע ב ו ן י ״ ה‪ ,‬ו ע ע ה‬
‫עשרה עךלין אנון כחשבן י״ה‪ .‬ושית אחרנין‬
‫אח רי ם כ ח ע בו ץ ו׳‪ .‬ל פני ע ג ל ו‬ ‫כחשבן ו׳‪ .‬קדם דגלו ישראל בגלותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪I‬‬ ‫‪:‬‬

‫י ע ר א ל בג לו ת ו ע כי נ ה ע מ ם‪ ,‬צו ה‬ ‫ושכעתא עמהון‪ .‬מני קךשא בריף הוא‬

‫ה קןדו ע ברוך הו א א ת י ע ך א ל‪,‬‬
‫ללשראל )ויקרא יח( ערות אמך לא תגלה‪ .‬ודא‬
‫)ויקרא יח( ע רו ת א מ ך ל א תג ל ה‪.‬‬
‫ו חג לו ת הזו הי א ג לוי עך‪ 1‬ת‬ ‫גלותא איהו גלוי ערותה דשכינתא הדא הוא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : V‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ה ע כינ ה‪ .‬ז הו ע כ ת ו ב )ישעיה נ(‬ ‫לכתיב‪) ,‬ישעיה״ ובפשעיכם שלחה אמכם‪ .‬ועל‬
‫ו ב פ ע עי כ ם ע ל ח ה א מ כ ם‪ .‬ו ע ל‬
‫ג לוי ע ריו ת ג לו י ע ר א ל ו ע כי נ ה‬
‫^וי עריות גלו ישראל ושכינתא בגלותא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬

‫בג לו ת‪ ,‬וזו הי ע רו ת ח ע כי נ ה‪.‬‬ ‫ודא אידוי ערוה לשכעהא‪ .‬והאי ערוה איהי‬
‫ו ע ךו ה זו הי א לי לי ת‪ ,‬א מ ם ע ל‬ ‫לילית אמא לערב _רב‪ .‬וערב _רב אנון עריות‬
‫ערב _רב‪ .‬ו ע רב _רב הם ע ריו ת‬
‫יעךאל‬ ‫על‬ ‫ו ע ריו ת‬ ‫עלה‬
‫דילה ועריות דישראל דלעילא דעליה אתמר‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- : -‬‬ ‫‪T‬‬

‫ע ל מ ע ל ה‪ ,‬ע ע לי ו נ א מ ר )ויקרא יח(‬ ‫)ויקרא יח( ערות אביך לא תגלה‪.‬‬

‫ע רו ת א בי ך וגו׳ ל א תג ל ה‪.‬‬ ‫ואנון אפרישין בין ה׳ ה׳ ללא אתקדיב ו׳‬
‫ו ה ם ה פ רי דו בין ה׳ ה׳ ע ל א‬
‫ת ת ק ר ב ו׳ ביני ה ם‪ .‬ז הו ע כ ת ו ב‬
‫בינייהו הלא הוא לכתיב‪ ,‬ערות אשה‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪••|T :‬‬ ‫•‬

‫)שם( ע רו ת א ע ה ו ב ת ה ל א תג ל ה‪.‬‬ ‫ובתה לא תגלה‪ .‬ואנון שכינתא עלאה‬

‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫* ‪T‬‬

‫ו ה ם ע כי נ ה ע ליונ ה ו ת ח תונ ה‪.‬‬ ‫ותהאה‪ .‬לבזמנא לערב _רב לאנון )סי׳ נג״ע ד״ע(‬
‫עבץמץ ע ה ע ר ב רב‪ ,‬ע ה ם ‪:‬‬
‫ע׳ מ ל קי ם‬ ‫ג׳ בו רי ם‬ ‫נ׳ פי לי ם‬
‫נ׳פילים ג׳בולים ע׳מלקים ל׳פאים ע׳נקים‬
‫ר׳ פ אי ם ע׳נ קי ם‪ ,‬בין ה׳ ל ה׳‪ ,‬אין‬ ‫בין ה׳ ה׳‪ ,‬לית לשו לקלשא בריך הוא‬
‫הנז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫ב חש‪11‬‬
‫בראשית ‪ -‬כז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫ונהר ךעזות לקןדועז ברוך הוא‬ ‫דמלה )ישעיה יט( ‪TT:‬‬‫‪T•:‬‬ ‫ורזא‬
‫לקרבא בינייהו‪TT: .‬‬ ‫‪T :|T :‬‬
‫יחרב דבש יחרב בה׳ עלאה דבש בה׳ להתקרב ביניהם‪ ,‬וסוד הדבר ‪-‬‬
‫־‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫******‬ ‫‪■ .‬ד|‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫)ישעיה יט( ונהר יחרב ויב׳ט‪ .‬יחרב‬

‫תתאה‪ .‬בגין ךלא יתפתסון ערב רב מן ו׳ בה׳ עליונה‪ ,‬ויבקז בה׳ תחתונה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪•• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: •/‬‬ ‫‪:‬‬

‫דאיהו עץ החיים‪ .‬ובגין דא לית לןריבו לו׳ כדי עזלא י תפ תסו ערב רב מו׳‬
‫קזהיא עץ החיים‪ .‬ולכן אין‬ ‫בין ה׳ ה׳ בזמנא ךערב רב בינליהו‪.‬‬
‫התקךבות לו׳ בין ה׳ ה׳ בזמן‬
‫קזערב רב ביניהם‪.‬‬ ‫הדא‬‫תניינא ‪T T‬‬
‫לקרבא ‪:‬בה׳ • ‪T T:‬‬‫לאת י׳ ‪T :‬ח־ ‪T‬‬ ‫ולית ‪:‬רשו ‪T :‬‬ ‫‪** :‬‬
‫הוא לכתיב ערות כלתך לא תגלה‪ .‬ואין ךקזות לאות י׳ להתקרב לה׳‬
‫העזנןה‪ .‬זהו קזכתוב ערות כלתך‬
‫ואנון אפרישו בין ו׳ לה׳ עלאה הדא הוא‬
‫לא תגלה‪ .‬והם הפרידו בין ו׳‬
‫לכתיב ערות אשת אביך לא תגלה‪ .‬די׳ איהו לה׳ העליונה‪ .‬זהו עזכתוב ערות‬
‫אב‪ .‬ה׳ אם‪ .‬ו׳ בן‪ .‬ה׳ בת‪ .‬ובגין דא מני אקזת אביך לא תגלה‪ .‬עזי׳ היא‬
‫אב‪ ,‬ה׳ אם‪ ,‬ו׳ בן‪ ,‬ה׳ בת‪ .‬ולכן‬
‫צוה אליו ה׳ עליונה‪ .‬ערות אעזת‬
‫לגביה ה׳ עלאה‪ .‬ערות אשת אביך לא תגלה‪.‬‬
‫ערות אחויתף בת אביך דא ה׳ תהאה‪ .‬את בת אביך לא תגלה‪ .‬ערות אחותך‬
‫בנה ואת בת בהה אנון ה״ א ה ״א לאנון בת אביך ‪ -‬זו ה׳ תחתונה‪ .‬את‬
‫בת בנה ואת בת בהה ‪ -‬הם ה״א‬
‫ה״א‪ ,‬קזהם תולדות קזל ה׳‪ .‬ערות‬
‫תו־ללין דה׳‪ .‬ערות אחי אביך דא יו״ד דאיהו‬
‫אחי אביך ‪ -‬זו יו״ד‪ ,‬קזהוא‬ ‫ואיהו ‪T‬אח ‪:‬לוא״ו‪.‬‬ ‫דאת י׳ ‪• :‬‬‫תולדה ‪T :‬‬ ‫‪TT‬‬
‫סוף סוף בזמנא לערב רב מעורבין בישראל תולדה ׳טל אות י׳‪ ,‬והוא אח‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪TT‬‬

‫לוא״י‪.‬‬
‫סוף סוף בץמן קןערב רב‬
‫לית קליבו ויחודא באתוון שם יהו״ה‪,‬‬
‫באתוון מערבים ביקוךאל‪ ,‬אין קךבה‬ ‫‪| T : —:‬‬ ‫אתמר‬
‫•‪T:‬‬ ‫מעלמא‬
‫• •‪T: T‬‬ ‫דיתמחון‬
‫‪1‬‬ ‫‪T:•:‬‬ ‫ומיד‬
‫•‪T‬‬
‫דלןלשא בריף הוא )זכריה יד( ביום ההוא להלה ויחוד באותיות עזם יהו״ה‪ .‬ומןד‬
‫עזימחו מהעולם‪ ,‬נאמר באותיות‬
‫עזל הקדועז ברוך הוא )זכריה יד(‬
‫יהו״ה אחד ושמו אחד‪ .‬ובגין לא אדם דאנון‬
‫דאתמר ‪T‬בה ביום ההוא יהןה יהו״ה אחד‬ ‫באורייתא ‪T : • :‬‬
‫יחודא ‪T : — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫אית לון‪• 1‬‬ ‫ישראל •‬
‫• ‪• • T:‬‬
‫)משלי ג( עץ חיים היא למחזיקים בה‪ .‬ואיהי ועזמו אחד‪ .‬ולכן אדם‪ ,‬עזהם‬
‫יעזראל‪ ,‬יעז להם יחוד בתורה‪,‬‬
‫׳‬ ‫^‬ ‫‪-‬‬

‫עזנאמר בה )משלי ‪ 0‬עץ חיים היא‬

‫מטרוניתא מלכו״ת‪ .‬דמסטרהא אתקריאו‬
‫•‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫לשראל בני מלכים‪ .‬ובגין לא אמר קלשא למחזיקים בה‪ ,‬והיא הגבירה‬
‫בריף הוא לא טוב היות האלם לבדו אעשה מלכו״ת‪ ,‬עזמצדה נקךאו יק‪ t‬ראל‬
‫בני מלכים‪ .‬ולכן אמר הקדוען‬
‫ברוך הוא‪ ,‬לא טוב היות האדם‬
‫לו עזר כנגדו לא משנה אהתא לההוא נער‬
‫ואי ‪T‬זכו לבדו אעעזה לו עזר כנגדו‪ .‬זו‬ ‫דשכינהא‪• : .‬‬
‫• ‪T : • :‬‬ ‫שפחה‬
‫•‪T:‬‬ ‫ואיהו )נ״א ואיהי(‬ ‫‪•:‬‬
‫ישראל איהי עזר לון בגלותא מסטרא דהתר מעזנה‪ ,‬אעזהו עזל אותו נער‪,‬‬
‫• • ‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T: 1‬‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫* *‬ ‫• ‪•• T :‬‬
‫והוא !והיא[ עזפחת העזכינה‪ .‬אם‬
‫זכו יע‪ 1‬ראל ‪ -‬היא עוזרת להם‬
‫מפטרא‬ ‫כנגדו‬ ‫איהי‬ ‫לאו‬ ‫ואי‬ ‫כשר‪.‬‬ ‫טהור‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫דטמא פסול אסור‪ .‬טהור ההר כשר איהו יצר בגלות מצד ^ל התר טהור כעזר‪.‬‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ד‬ ‫״‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫ואם לא ‪ -‬היא כנגדו מצד עזל‬ ‫הטוב‪ .‬פסול טמא אסור איהו יצר הרע‪.‬‬
‫טמא פסול אסור‪ .‬טהור ההר‬
‫רכעזר הוא יצר הטוב פסול טמא אסור הוא יצר הרע‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫קנח‬

‫ואשה עזיעז לה דם טהר ודם‬ ‫ואתתא דאית לה דם טוהר ודם נדה‬

‫נדה מצד של המשנה היא שמה‬
‫מסטרא ךמעזנה איהי עזדא ליה‬
‫אותו ואינה בת זוגו‪ ,‬היחוד שלו‪,‬‬
‫שאין יחוד עד שערב רב ימחו‬ ‫ולאו איהי בת זוגיה לחודא דיליה‪ .‬דלית‬
‫מהעולם‪ .‬ולכן נקבר משה מחוץ‬ ‫לחודא עד דערב רב יתמהון מעלמא‪ .‬ובגין‬
‫לארץ הקדושה‪ ,‬וקבורתו היא‬
‫דא אתקבר משה לבר מארעא קדישא‪.‬‬
‫קבורתו‬
‫את ‪T 1:‬‬‫ידע •איש ‪•/‬‬
‫משנה‪: ,‬ולא ‪ T‬־‬
‫• ‪ T:‬׳‬
‫עד היום הזה‪ .‬קבורתו משנה‬ ‫וקבורתא דיליה משנה איהי ולא ידע גבר ית‬
‫—‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ - .‬ך‬ ‫‪.‬ן‬

‫ששולטת על הגבירה‪ ,‬שהיא‬ ‫קבורתיה עד יומא הדין‪ .‬קבורהא דיליה‬

‫קבלה למשה ומלך‪ .‬וגביךה‬
‫מתפרדת מבעלה‪ .‬ולכן )משלי ל(‬
‫קבלה‬‫דאיהי ‪TT| -‬‬
‫מטרוניתא ‪• • :‬‬
‫•‪T‬‬ ‫דשלטא ‪-‬על‬‫משנה ‪T : T :‬‬ ‫•‪T:‬‬
‫החת שלוש רגזה ארץ וכו׳ תחת‬ ‫למשה ומלכא‪ .‬ומטרוניתא )דף כח ע״א(‬
‫עבד כי ימלוך ‪ -‬זהו עבד חןדוע‪.‬‬ ‫תחת ‪T‬שלש‬ ‫דא)משלי ל( ‪- -‬‬ ‫בגין ‪T‬‬
‫מבעלה‪| • : .‬‬‫מתפרשא • ‪T - : -‬‬
‫•‪T:T:‬‬
‫ושפחה ‪ -‬זו משנה‪ .‬ונבל כי‬
‫ישבע לחם ‪ -‬זה ערב רב‪ .‬עם נבל‬
‫רגזה ארץ ובו׳ תחת עבד כי למלוך דא איהו‬
‫ולא חכם‪.‬‬ ‫עבדא ידיעא‪ .‬ושפחה דא משנה‪ .‬ונבל כי‬
‫•‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬

‫עוד פתח ואמר‪ ,‬ויצר ה׳ אלהים‬ ‫ישבע לחם דא ערב רב‪ ,‬עם נבל ולא חכם‪.‬‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬ ‫^‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬

‫מץ האךמה כל חית השדה ואת‬

‫כל עוף חשמים‪ .‬אוי לעולם‬
‫עוד פתח ואמר‪ .‬ויצר יי׳ אלהים מן האדמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪••• • -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬

‫כל חית השדה וכל עוף השמים‪ .‬ווי שחם אטומי לב וסתומי עינים‬
‫—‬ ‫_ ‪ .‬ך _ ‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_ ‪ .‬ך ‪.^.‬‬ ‫‪--------‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫לעלמא ךאנון אטימין לבא וסתימין עיינין שלא מסתכלים בסודות חהורה‬
‫ולא יוךעים‪ .‬שודאי חית חשדה‬
‫דלא מסתכלין ברזי ךאורליתא ולא לךעין‪! .‬עוף חשמים הם עמי הארץ‪,‬‬
‫דודאי חלת השדה ועוף השמים אנון עמי ןאפלו באלו‪ ,‬שהם נפעז חןה‪ ,‬לא‬
‫הארץ‪ .‬ואפילו ב ^ין דאנון נפש חלה לא נמצא בהם עזר ]מלות[ לשכינה‬
‫עמה‪,‬‬
‫שהוא • ‪ T‬׳‬ ‫למשה ‪•/‬‬
‫בגלות‪: ,‬ולא ‪••• :‬‬
‫׳‬ ‫־‪T‬‬
‫אשתכח עזר בהון )ןגלותא( לשכעתא בגלותא שבכל זמן שגלתה שכינה לא זז‬
‫ממנה‪.‬‬ ‫ולא למשה ךאיהו עמה‪ .‬דבכל זמנא ךגלת‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬והרי מי נתן‬ ‫שבינתא לא זז מנה‪.‬‬
‫מעשה של אךם בישראל‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אמר רבי אלעזר והא מאן יהיב עובדא ובמשה? אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬ואתה‬
‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T : V‬‬ ‫* *‬ ‫־‪7‬‬

‫אמךה כך? וכי לא למךת )ישעיה‬ ‫דאדם בישראל ובמשה‪ .‬אמר ליה ברי‬
‫‪• :‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מי( מגיד מראשית אחרית? ! אמר‬
‫לו‪ ,‬כך הוא ודאי‪ .‬ולכן משה לא‬
‫ואנה אמרה הכי וכי לא אוליפת )ישעיה מו( מגיד‬
‫ובגללו‬
‫אדם‪T : • ,‬‬
‫מת‪,‬׳ והוא נקרא ‪ TT‬׳‬
‫מראשית אחרית‪ .‬אמר ליה הכי הוא ודאי‪.‬‬
‫ובגין דא מ^ה לא מית ואדם אתלןךי איהן‪^ .‬אמר בגלות האחרונה ולאךם‬
‫לא מצא עזר‪ ,‬אלא כלם כנגדו‪.‬‬
‫‪............. ...................‬‬
‫וכן נאמר בעמוד האמצעי‬
‫ולאדם לא‬ ‫‪TT:‬‬ ‫בתראה‬
‫‪TT:-‬‬ ‫בגלותא‬
‫‪T‬‬ ‫אתמר ‪T:‬‬ ‫•‪T:‬‬ ‫ובגיניה‬
‫עמודא ולאךם לא מצא עזר שיוציא‬ ‫‪T‬‬ ‫וכן —‬
‫‪1‬‬ ‫כלהו ‪:‬כנגדו‪.‬‬ ‫אלא ‪: ••.‬‬‫עזר •‪T *.‬‬‫מצא •• *‪*.‬‬
‫‪TT‬‬
‫דאמצעיתא אתמר ביה ולאדם לא מצא עזר שכינה מ ח ^ו ת‪ .‬זהו שכתוב‬
‫•• •‪*.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫••‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T •T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫)שמות ב( !יפן כה וכה _דךא כי אין‬
‫איעז‪ .‬ומי^ה הוא בדמותו* ממעז‪,‬‬ ‫לכתיב‬ ‫הוא‬ ‫הלא‬ ‫גלותא‬ ‫מן‬ ‫עזכץתיה‬ ‫לאפיק‬
‫שנאמר בו לא מצא עזר כנגדו‪.‬‬ ‫)שמות ב( דפן כה וכה דלא כי אין איעז‪ .‬ומ^ה‬
‫איהו בדיוקניה ממש דאתמר ביה לא מצא עזר כנגדו‪.‬‬
‫הנט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב חשון‬
‫בראשית ‪ -‬כח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫באותו ץמץ ‪.‬דפל ה׳ אלהים‬ ‫בההוא זמנא ולפל לי אלהים הרדמה על‬
‫תרדמה ^ האךם‪ .‬ה׳ אלהים ‪-‬‬ ‫האדם‪ .‬יי אלהים אבא ואמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫אבא ואמא‪ .‬תרדמה ‪ -‬זו הגלות‪,‬‬
‫תרדמה דא גלותא דאתמר ביה )בראשית טו(‬
‫עזנאמר בה )בראשית טו( ותךדמה‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫נפלה על אבדם‪ .‬הפילו ^ מעזה‬ ‫ותרדמה נפלה על אברם‪ .‬ארמי ליה על‬
‫וייעזץ‪ .‬אין עזנה אלא גלות‪ .‬ויקןח‬
‫משה ויישן‪ .‬לית שינה אלא גלותא‪_ .‬ולקןח‬
‫אחת מצלעתיו ‪ -‬מצלעותיו ^ל‬
‫מי? אלא מאותם עלמות עזל‬ ‫אהת מצלעותיו‪ .‬מצלעותיו דמאן‪ .‬אלא‬
‫‪T V‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ־ ‪:‬‬ ‫־ ־‬

‫הגבירה נבזלו אבא ואמא אחד‬ ‫מאלץ עולמין דמטרוניתא נטלו אבא ואמא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•• •‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬

‫כלבנה‪.‬‬
‫יפה ־ ‪TT :‬‬
‫לבן‪,‬׳ ‪•/ T‬‬
‫צד ‪T T 1‬‬
‫מהם‪: ,‬והוא ־‬
‫חד מנייהו ואיהו סטרא הוורא‪ .‬יפה כלבנה‪.‬‬
‫׳‬
‫‪T T : -‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫* ־ ‪:‬‬ ‫־‬
‫ויסג׳ר בעזר תחהנה ‪ -‬זה בעזר‬
‫ויסגור בשר תההנה‪ ,‬דא בשר דאתמר ביה‬
‫עזנאמר בו >שם ‪ 0‬בעזגם הוא בעזר‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־ * ‪:‬‬

‫בשגם הוא בשר בשר דמשה סומק‪ .‬ועליה‬

‫בעזר ׳ןל מעזה אדם‪ ,‬ועליו נאמר‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬

‫פני מעזה כפני חמה‪) !5^ ,‬שירו(‬

‫אהמר פני משה כפני חמה‪ .‬ובגין דא )שיר‬
‫ןפה כלבנה ברה כחמה‪.‬‬
‫ד בר אחר ויסגר בעזר ‪ -‬ךצו להגן‬ ‫השירים ו( יפה כלבנה ברה כחמה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬

‫דבר אחר ויסגר בשר בעאן לאגנא בה‬

‫עליו בה‪ .‬זהו עזכתוב ויסגר ה׳‬ ‫‪TT-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ * ‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫בעדו‪ .‬דבר אחר דכזגר ‪ -‬כמו‬

‫עליה הדא הוא לכתיב ויסגר ה׳‬
‫^זנאמר )שמות כה( לעמת המסגרת‪,‬‬
‫מסגרת מתקימת‪ ,‬עזבה הגבירה‬ ‫בעדו‪ .‬דבר אחר ויסגל כמה לאה אמר‪) ,‬שמות‬
‫ימי‬ ‫כה( לעומת המסגרת‪ .‬מסגרת מתקלמת‪ .‬דבה‬
‫)יחזקאל מו( יהיה סגור‬
‫המעעזה‪.‬‬
‫מטרץיתא )יחזקאל מי( להלה סגור ששת למי‬
‫רבן ה׳ אלהים את הצלע‪ .‬כאן‬
‫נךמז סוד חיבום‪ ,‬עזאמרו בו‪ ,‬כיון‬ ‫המעשה ‪:‬‬
‫עזלא בנה‪ ,‬עזוב לא יבנה‪ .‬זהו‬
‫•••‬ ‫• ‪••• :‬‬ ‫׳‬ ‫רבן לל אלהים את הצלע‪ ,‬הכא אתרמיז‬
‫‪TT‬‬

‫עזכתוב)דברים כה( אעזר לא יבנה את‬

‫רזא דיבום דאמרו ביה כיון שלא בנה‬
‫בית אחיו‪ .‬אבל לגבי חקןדועז ברוך‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬
‫*‪.‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הוא נאמר בו דבן ה׳ אלהים‪.‬‬ ‫שוב לא יבנה‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪) ,‬דברים כה(‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬

‫אשר לא לבנה את בית אחיו‪ .‬אבל לגבי‬

‫אבא ואמא בונים אותה אליו‪ .‬זהו‬
‫עזכתוב בונה ירועזלים ה׳‪ .‬ר‬
‫קלשא בריף הוא‪ ,‬אהמר ביה ולבן יל‬
‫עזהוא בן י״ה‪ ,‬אבא ואמא‪ ,‬עליהם‬
‫נאמר ויבן ה׳ אלהים את הצלע‪.‬‬‫אלהים אבא ואמא בני לה לגביה הדא הוא‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬

‫לכתיב בונה לרושלים לל‪ .‬ו׳ דאיהו בן י״ה‬

‫אעזר ל‪7‬ןח מן האךם ‪ -‬זה העמוד‬
‫האמצעי‪ .‬ויבאה אל האךם ‪-‬‬
‫אבא ואמא‪ .‬עלייהו אתמר ויבן יי אלהים‬
‫הביא אותו אל הצלע עזלקח מה׳‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪1‬‬
‫־ * *‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫העלמה עזלה‪.‬‬ ‫את הצלע‪ .‬אשר לקח מן האדם דא עמודא‬

‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪— T‬ן‬ ‫‪ :‬־ *‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫ו;ןריה נאמר ״כריה ס ואני אהןה‬

‫דאמצעיתא‪ .‬ויביאה אל האדם אייתי ליה‬
‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫לה נאם ה׳ חומת אעז סביב‪ .‬ולכן‬
‫בחר זה יבנה בית חמקדעז ^ ידי‬
‫לגבי צלע דנטיל מן ה׳ עולימא דילה‪.‬‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫חקןדועז ברוך הוא‪ ,‬יהןה קןם‬ ‫ועלה אתמר )זכריה ב( ואני אהלה לה נאם לי‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫*‪•.*:•.‬‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫לדורי דורות‪ ,‬ועליו נאמר )הגיב(‬

‫חומת אש סביב‪ .‬ובגין דא בטורא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫••‬ ‫—‬
‫גדול יהןה כבוד הבית חזה‬
‫אתבני בי מקלשא‪ .‬על לדא לקלשא בריף‬
‫הוא להא קלימא )מ״ידן־קי״ט( לדרי ךרין‪ .‬ועליה אתמר)״גיב( גדזל יהיה כבו־ד‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י תשרי‬
‫קם‬

‫האחרון מן הךאעזוץ‪ .‬עזהךא^צוין‬ ‫הבלת הזה האחרון מן הראעזון‪ .‬דלןדמאה‬

‫נבנה על ידי אדם ‪ -‬וזה על ידי‬ ‫אתבני על ידא ךבר נעז והאי על ידא ךלןךעזא‬
‫הקןדועז ברוך הוא‪ .‬ולכן )תהלים‬
‫קבח אם ה׳ לא יבנה בית עזוא‬ ‫בדיך הוא‪ .‬ובגין דא >תהלים ק ״( אם יל לא יבנה‬
‫עמלו בוניו בו‪.‬‬ ‫בוניו בו‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫עמלו‬
‫עזוא ‪: T‬‬ ‫בית ‪: T‬‬ ‫—•‬
‫וכן נאמר במעזה ןיבן ה׳ אלהים‬
‫את הצלע‪ ,‬כמו עזנאמר ) שמותכו(‬
‫וכן אהמר במ^ה ולבן לל אלהים את הצלע‪.‬‬
‫ולצלע המעזכץ העזנית‪ .‬צלע‬ ‫כמה ךאה אמר‪) ,‬שמות כו( ולצלע המעזכן‬
‫ודאי מצד ^ל חסד לבן‪ ,‬מעזם‬ ‫העזנית‪ .‬צלע ודאי מסטרא דחסד חוור מתמן‬
‫‪■ -‬ך ‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫נקראת לבנה‪ .‬ויסגד בעוד‬

‫תחהנה ‪ -‬בעור עזהוא אדם מצד‬
‫אתקריאת סיהרא‪ .‬ולסגר בשר החתפה בשר‬
‫הגבורה ונכלל בעזניהם‪ .‬באותו‬ ‫דגבורה ואתכליל‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫מסטרא‬
‫••‪T:‬‬ ‫סומק|‬
‫‪T‬‬ ‫דאיהו‬
‫‪•:‬‬
‫ז מן )שיר ב( עזמאלו החת לראעזי‬ ‫בתרווייהו‪ .‬בההוא זמנא )שיר השירים ב( שמאלו‬
‫וימינו תחבקני‪.‬‬
‫זאת הפעם עצם מעצמי ובעור‬
‫תחת לראעזי וימינו תחבקני‪.‬‬
‫מבעורי ‪ -‬זו עזכינה נעךה‬ ‫זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי דא‬
‫המארסה לעמוד האמצעי‪ ,‬נאמר‬ ‫עמודא‬
‫‪T‬‬ ‫המאורסה ‪:‬לגבי ‪-‬‬
‫‪T T‬‬ ‫נערה ‪: -‬‬ ‫שבינתא ‪T-:-‬‬
‫‪T: • :‬‬
‫בה זאת הפעם וגו׳ אני ןדעהי‬
‫עזהיא עצם מעצמי ובעור‬
‫ךאמצעיתא אהמר בה זאת הפעם וגו׳ אנא‬
‫מבעורי‪ .‬לזאת ודאי יקרא אעזה ‪-‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪••|T‬‬ ‫‪-----‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫ידענא דאיהי עצם מעצמי ובשר מבשרי‪.‬‬
‫■ך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫■ד‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך _‬

‫מצד עליון עזהיא אמ״א ) בינ ה(‪ .‬כי‬ ‫לזאת ודאי יקרא אשה מסטרא עלאה דאיהי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך|‪..‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫מאיעז לקחה ואת ‪ -‬מצד עזל‬

‫אב״א )הבמה( עזהוא י׳‪ .‬וכן מעזה‬
‫דאב״א‬ ‫מסטרא ‪T - :‬‬
‫זאת‪T : • • ,‬‬
‫׳‬ ‫לקחה‬
‫מאיש ‪T |T‬‬ ‫אמ״א‪• .‬כי •• •‬‫• ‪T‬‬
‫בךמותו למטה‪.‬‬ ‫דאיהו י׳‪ .‬וכן מ׳שה בליוקנא דיליה לתתא‪.‬‬
‫באותו ץמן יזכו י^ראל כל אחד‬ ‫בההוא זמנא לזכו לשראל כל חד וחד לבת‬
‫ואחד לבת זוגו‪ ,‬וזהו עוכתוב‬
‫)יחזקאל לו( ונתתי לכם לב חדען‬
‫זוגיה‪ .‬ולא איהו לכתיב‪) ,‬יחזקאל לו(‬
‫ורוח חךעזה אתן בקךבכם‪,‬‬ ‫ונתתי לבם לב חדש ורוח חדשה‬
‫וכתוב )יואל ג( ונבאו בניכם‬ ‫בקרבכם וכתיב‪) ,‬ייאלג( ונבאו בניכם ובנותיכם‬
‫ובנתיכם וגו׳‪ ,‬ואלו הם נעזמות‬
‫חדעזות עזעתידים להיות על‬ ‫וגו׳ ואלין )דף כח ע״ב( אנון נעזמתין חלהין‬
‫יעוראל‪ ,‬כמו עזפךקזוה אין בן‬ ‫דעתילין למהוי על לשראל‪ .‬כמה לאוקמוה‬
‫דוד בא עד עזיכלו כל נעזמות‬ ‫אין בן לוד בא עד שלכלו כל נשמות שבגוף‬
‫עזבגוף‪ ,‬ואז החךעזות ןבואו‪.‬‬
‫באותו ץמן ןעברו ערב רב‬ ‫החדשות ‪T‬יבואו‪.‬‬ ‫‪T-: -‬‬
‫ואז‬
‫‪T :‬‬

‫ביעזראל‬
‫‪•• T :‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ונאמר‬ ‫מהעולם‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬
‫בההוא זמנא מתעברין עלב רב מעלמא‪,‬‬
‫זוגו‪,‬‬
‫׳‬ ‫בבת‬‫אחד ‪ :‬־‬ ‫ובמקזה‪T ,‬כל ‪T •/‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫ואהמר בלשראל ובמשה כל חד בבת‬
‫ויהיו עזניהם ערומים האדם‬
‫ואעזהו ולא יתבעזעזו‪ .‬עזהעבר‬ ‫זוגייהו ולחיו עזניהם ערומים האלם ואעזתו‬
‫ערוה מהעולם‪ ,‬עזאלה הם‬
‫••‬ ‫••• •• ‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪T : •/‬‬
‫ולא יתבוששו‪ .‬לאתעבר עלוה מעלמא לאלין‬
‫עזגךמו גלות‪ ,‬ערב רב!דאי‪.‬‬ ‫אנון דגרמו גלותא‪ ,‬עלב רב ודאי‪.‬‬
‫וןגליהם נאמר והנחעז הןה ערום‬
‫מכל דוןת העזדה וגו׳‪ .‬ערום לרע‬ ‫חית‬‫מכל ‪---‬‬ ‫ערום • ‪T‬‬ ‫היו ‪T‬‬‫והנח׳ש ‪T‬‬
‫אתמר‪ - : .‬ד ד‬‫•‪T :‬‬ ‫ועלייהו‬
‫מכל החיות עזל אמות העולם‬ ‫היון‬
‫מכל •• ‪1 T‬‬ ‫ערום לרע • ‪T‬‬ ‫השדה ‪:‬וגו׳ ‪T‬‬ ‫‪*.• T -‬‬
‫הפא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫בראשית ־ כח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג חשון‬ ‫יא תשרי‬
‫עובדי עכו״ם‪ ,‬והם בני הנח׳‪:‬צ‬ ‫ומזלות‪.‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫כו־כבים‬
‫‪•T‬‬ ‫דעלמא עו־בדי‬ ‫דאומין| ‪T : T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫הקןךמוני עזפתה את חוה‪ .‬וערב‬ ‫ואנון בנוי ךנחעז הלןדמו־ני ךפתי לחיה‪.‬‬
‫רב !דאי הם היו זהמא עזהטיל‬
‫נחעז בחוה‪ ,‬ומאותה זהמא יצא‬ ‫נחעז‬‫דאטיל ‪T T‬‬ ‫זוהמא ‪ :‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫אנון ‪ :‬־הוו‬
‫‪T‬‬ ‫ודאי‬
‫•‬ ‫וערב ‪-‬רב ‪1 -‬‬
‫קין והרג את הבל רועה צאץ‪,‬‬ ‫בחוה‪ .‬ומההיא זוהמא נפק לןץ ולןטל להבל‬
‫עזנאמר בו בעזגם הוא בעןר‪.‬‬ ‫ב>שר‬
‫בעזגם הוא ‪T T‬‬ ‫ביה ‪T - :‬‬ ‫דאהמר ••‬ ‫צאן ‪T : • :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫רועה‬
‫בעזגם זה הבל‪ .‬בעזג״ם ודאי הוא‬
‫מעזה‪ .‬והרג אותו‪ ,‬והוא הןה בן‬ ‫בעזגם זה הבל‪ .‬בעזג״ם וזיאי איהו מעז״ה‬
‫בכור ^ל אדם‪.‬‬ ‫דאדם‪.‬‬‫בוכרא ‪T T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫ברא‬‫הוה ‪T:‬‬ ‫ואיהו ‪TT‬‬ ‫ליה ‪• :‬‬ ‫וקטיל ••‬ ‫‪• lT :‬‬
‫ועם כל זה‪ ,‬מעזה‪ ,‬כדי לכסות על‬
‫ערות אביו‪ ,‬לקח את בת יתרו‬
‫ערייתא‬
‫על •‪T T : *.‬‬ ‫לכסאה ־‬ ‫בגין ‪T T —:‬‬
‫מ^טה ‪1 • :‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫ועם ‪T‬כל ‪T‬דא‬ ‫‪^ :‬‬
‫עזנאמר בה )שופטים א( ובני קיני חתן‬ ‫ךאבוהי נטל בת לתרו דאתמר ביה‬
‫מעזה‪ .‬והרי פרעזוה‪ ,‬למה נקרא‬ ‫)שופטים א( ובני קיני הותן מ^זה‪ ,‬והא אוקמוה‬
‫קיני? ^נפרד מקןין‪ ,‬כמו* עזנאמר‬
‫)שם ד( וחבר הקןיני נפךד מקןין‪ .‬אחר‬
‫אמאי אתלןךי קיני שנפרד מקלן‪ .‬כמה ךאת‬
‫כך ךצה לחחץיר ערב רב בתעזובה‬ ‫אמרי )שופטים ד( וחבר הקיני נפרד מל(?ן♦‬
‫לכסות את ערות אביו‪ ,‬עזחקדועז‬ ‫בתיובהא‬‫ערב ‪ T‬רב ‪T T-: - :‬‬ ‫לאהדרא ‪T T :‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫בעא ‪-‬‬ ‫ולבתר •• •‪*.‬‬ ‫‪ T:‬־‬
‫ברוך הוא מצרף מחעזבה טובה‬
‫לכסאה עךליתא ךאבוהי‪ .‬ךקךשא בריך הוא‬
‫למעעזה‪ ,‬ואמר לו חקדועז ברוך‬
‫הוא‪ :‬הם מגזע רע‪ ,‬תעזמר מהם‪.‬‬ ‫ואמר ••ליה‬ ‫למעשה‪—T : ,‬‬
‫׳‬ ‫מצרפה‬
‫טובה ‪T : T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫מחשבה‬
‫— ‪T T —:‬‬
‫אלה הם חנזא עזל אדם עזאמר לו‬ ‫קךשא בריך הוא מגזעא בישא אנון‪,‬‬
‫ומעץ חדעת טוב ורע לא תאכל‬
‫הסתמר מנליהו‪ .‬אלין אנון חובה ךאךם‬
‫ממנו‪ .‬אלה הם חנזא עזל מעזה‬
‫ויעזראל‪.‬‬ ‫דאמר ליה ומעץ הזיעת טוב ורע לא תאכל‬
‫ובגללם גלו י^ךאל בגלות‬ ‫ממנו‪ .‬אלין אנון חובה דמשה וישראל‪.‬‬
‫וגרעזו מעזם‪ .‬זהו עזכתוב ויגרעז‬
‫את האךם‪ .‬ואדם יעוראל בודאי‪.‬‬
‫ואתתרכו‬
‫‪:T : • :‬‬ ‫בגלותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫ישראל‬
‫• ‪• • T:‬‬ ‫ובגינייהו ‪T‬גלו‬ ‫‪•:‬־‪:‬‬
‫ממקומו ‪:‬ולא‬
‫גרעז • ‪1 :‬‬‫בגללם ‪-‬‬
‫ומעזה • ‪T T :‬‬
‫ויגרש •‪*.‬את‬‫דכתיב— ‪VT :‬‬ ‫הדא הוא * ‪* :‬‬ ‫מהמן ‪T T‬‬
‫•— ‪1T‬‬
‫זכה להכנס לא‪.‬ךץ יק<ךאלי‬ ‫בגינייהו‬
‫‪:- • :‬‬ ‫ומשה‬
‫•‪*.‬‬ ‫ודאי‪.‬‬‫‪T-‬‬ ‫ישראל‬
‫ואדם • ‪•• T :‬‬ ‫האדם‪T T : .‬‬ ‫‪TT T‬‬
‫עזבגללם עבר ^ מאמר חקדועז‬
‫ברוך הוא וחבזא בסלע עזהכה בו‪,‬‬
‫אתתרך מאתריה ולא זכה למיעל בארעא‬
‫■ך‬ ‫‪. — .‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫|‬ ‫‪.‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אמי לו ^‪ T‬א ‪-‬יק‪) 1‬במדבר כ(‬ ‫‪:‬ולא ‪- T‬‬

‫ךלשראל‪ .‬דבגינייהו עבר מאמר ךקוךשא‬
‫וךבךתם אל הסלע‪ ,‬והם גךמו‪.‬‬ ‫אמר‬
‫דלא ‪ T‬־‬ ‫ביה ‪T :‬‬ ‫דמחא ••‬
‫בסלע ‪T : :‬‬ ‫־‬ ‫וחב ־‬ ‫בריך הוא ‪T :‬‬ ‫‪1 *:‬‬
‫ועם כל זה‪ ,‬מחעזבה טובה חקדועז‬
‫ברוך הוא מצךפה למעעזה‪ ,‬עזהוא‬
‫ליה אלא )במדבר כ( וךברהם אל הסלע ואנון‬
‫לא קבל אותם‪ ,‬ונתן בהם אות‬ ‫הקדוש‬ ‫טובה — ‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫מחשבה‬
‫כל ‪T‬דא — ‪T T —:‬‬ ‫ועם ‪T‬‬ ‫גרמו‪• : .‬‬ ‫‪:T‬‬
‫ברית אלא לכסות ערות אביו‪.‬‬ ‫ברוך הוא מצרפה למעשה דאיהו לא קביל‬
‫וחקדועז ברוך הוא אמר לו)שסיד(‬
‫ואעעזה אתך לגוי גדול ועצום‬
‫לון ולהיב בהון אות ברית אלא לכסאה‬
‫ממנו‪ ,‬ובגללם אמי )שמות לב( מי‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫׳‬
‫אמר ••ליה‬
‫•‬ ‫בריך הוא ‪ T‬־‬ ‫וקדשא ‪1 • :‬‬
‫דאבוה‪T : 1*.. : .‬‬
‫‪T‬‬ ‫ערייתא ‪:‬‬
‫•‪T T : *.‬‬
‫אעזר חבזא לי אמחנו מקזפרי‪ ,‬עזהם‬ ‫)במדבר יד( ואעשה אותך לגוי גדול ועצום‬
‫מזרע עמלק עזנאמי בו)דברים בה(‬
‫ממנו‪ .‬ובגינייהו אמר )שמותלב( מי אשר חטא‬
‫תמחה את‬ ‫)דברים כה(‬ ‫לי אמחנו מספרי‪ ,‬דאנון מזרעא דעמלק דאתמר ביה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫קסב‬

‫תמחה את זכר עמלק‪ ,‬והם גךמו‬ ‫זכר עמלק ואנון גרמו לתברא תרץ לוחין‬
‫לקזםר את קזני הלוחות‬ ‫דאורייתא‪.‬‬
‫הת‪ 1‬ךה‪.‬‬
‫ומיד ‪ -‬ותפקחנה עיני עזניהם‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪■ .‬ו _ ן ‪■ .‬ו‬ ‫_‬ ‫‪. .‬ן‬
‫ומיד ותפקחנה עיני עזניהם _ויךעו לע‪ t‬ךאל כי‬
‫ויךעו יע‪ 1‬ךאל כי עירמם הם‪.‬‬ ‫ערומים הם בטונא ךמצרלם דהוו בלא‬
‫בקזעבוד קזל מצרים קזהיו בלי‬
‫תורה‪ ,‬ונאמר בהם )יחזקאלטז( ואה‬
‫אורליתא ואהמר בהו )יחזקאל טס ואה ערום‬
‫ערום ועךיה‪ .‬ואיוב בגלל זה‬ ‫ועךלה‪ .‬ואיוב בגין דא אמר הרין זמני)איובא(‬
‫אמר פעמים )איובא( ערם יצתי‬ ‫עזמה‪.‬‬‫אשוב ‪T T‬‬ ‫וערום ‪T‬‬ ‫אמי ‪T :‬‬
‫מבטן • •‬
‫יצאתי * *‪1 *.• *.‬‬
‫ערום ‪• T T‬‬ ‫‪T‬‬
‫מבטן אמי וערם אעזוב קזמה‪.‬‬
‫מה ^הןה מעז״ה‪ ,‬התהפך לערב‬
‫מה ךהוה מש״ה אתהפך לערב _רב לשמ״ה‬
‫רב לעזמ״ה ולעזנינה‪ .‬אעזוב‬ ‫רמיז דעתיד‬ ‫‪•:‬‬ ‫הכא‬
‫‪TT‬‬ ‫שמה‬‫‪TT‬‬ ‫ולשנינה‪T .‬אשוב‬‫‪T • : • :‬‬
‫עזמה ‪ -‬כאץ ךמז עזעתיד לחזר‬ ‫ואזיל‬
‫‪• T:‬‬ ‫בתראה‬
‫בגלותא — ‪T T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫לאתהזרא בינייהו‬ ‫— ‪T:‬‬
‫ביניהם בגלות האחרונה‪ ,‬והולך‬
‫ביניהם לעזמ״ה‪ ,‬והוא אמר )שם(‬
‫ויי׳‬ ‫נתן‬
‫‪T:-|-TT:‬‬ ‫יי׳‬ ‫אמר)אייבא(‬
‫‪-T‬‬ ‫ואיהו‬
‫‪•:‬‬ ‫לשמ״ה‬‫בינייהו ‪T - :‬‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫******‬

‫ה׳ נתץ וה׳ לקח יהי עזם ה׳‬ ‫לקה להי שם לל׳ מבורך‪.‬‬
‫ובזמנא ךאהברו תרין לוחין דאורליתא‪.‬‬
‫ובזמן עזנעזברו עזני לוחות‬
‫התורה‪ ,‬ותורה עזבעל פה‪ ,‬נאמר‬
‫ואורליתא ךעל פה אתמר בהון‬
‫בהם ויתפרו עלה תאנה‪ .‬התכסו‬ ‫ויתפרו עלה תאנה‪ .‬אתכסו בכמה קליפין‬
‫בכמה קלפות מערב רב מעזום‬ ‫מערב רב בגין כי ערומים הם דלא יתגלי‬
‫כי עירמם הם‪ ,‬עזלא תתגלה‬
‫ערותם‪ .‬וכסוי עזלהם כנפי ציצית‬
‫עךלתליהו‪ .‬וכסוליא דילהון כנפי ציצית‬
‫וךצועות הה^יץ‪ ,‬עליהם נאמר‬ ‫ורצועין דתפילין‪ .‬עלליהו אהמר‪ .‬ויעש לל׳‬
‫דעעז ה׳ אלהים לאךם ולאעזתו‬ ‫אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור דלבישם‪.‬‬
‫כתנות עור ‪.‬דלבעזם‪ .‬אבל לגבי‬
‫ציצית ‪ -‬ויתפרו עלה תאנה‬
‫אבל לגבי ציציות ולתפרו עלה תאנה‪ .‬דעשו‬
‫ויעעזו להם חגירית‪ .‬ןהו)תחלים מה(‬ ‫להם חגורות דא איהו ) ת ה לי ם מה( חגור חרבך על‬
‫חגור חךבך על ץ‪.‬רך גבור‪ ,‬וזו‬ ‫לרך גבור‪ .‬ודא קריאת שמע דאתמר ?יה)תהלים‬
‫קריאת עזמע עזנאמר בה )שם קמט(‬
‫רוממות אל בגרונם‪ .‬זהו‪.‬דעעזו‬
‫קמט( רוממות אל בגרונם וגו׳‪ .‬דא הוא ולעשו‬
‫להם חגירת‪.‬‬ ‫להם חגורות‪:‬‬
‫וישמעו את קול ה׳ אלהים וגו׳‪,‬‬ ‫את קול לל׳ אלהים וגו׳ כד קריבו‬
‫כשקךבו להר סיני‪ .‬זהו עזכתוב‬
‫דכתיב )דברים‬ ‫הדא הוא‬ ‫דסיני‪.‬‬ ‫לטורא‬
‫אלהים‬
‫קול ‪• •/:‬‬
‫העזמע ‪T‬עם ‪1‬‬
‫)דברים ד( ‪- T‬‬
‫• ‪• :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מדבר מתוך האעז וגו׳‪ .‬וערב רב‬ ‫ד( השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש‬
‫מתו‪ .‬והם היו עזאמרו למיעזה‬ ‫וגו׳ וערב רב מיתו‪ .‬ואנון הוו דאמרו למשה‬
‫)שמות כ( !אל ידבר עמנו אלהים פץ‬
‫התורה‪: .‬ואלה‬
‫)שמות כ( ואל לדבר עמנו אלהים פן נמות‬
‫את ־ ‪T‬‬ ‫ומצאו ‪•/‬‬
‫‪T‬נמות‪,‬׳ ‪: T‬‬
‫הם עמי הארץ עזנאמר בהם‬ ‫ואשכחו אורליתא‪ .‬ואלין אנון עמי הארץ‬
‫)דברים כס ארור עזכב עם כל‬ ‫דאהמר בהון )דברים ״( ארור שוכב עם כל‬
‫בהמה‪ ,‬בגלל עזהם מצד אותו‬
‫עזנאמר בו ארור אתה מכל‬ ‫בהמה בגין דאנון מסטרא ךההוא חולא‬
‫הבהמה‪.‬‬ ‫דאהמר ביה ארור אתה מכל הבהמה‪.‬‬
‫הפג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג חשון‬
‫בראשית ־ כח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫והרי כמה הם ערב רב רעים‬ ‫והא כמה עךבובין אנון בישין בעירן וחיוון♦‬
‫בהמות וחיות‪ ,‬אבל ועז ערב רב‬ ‫אבל אית ערכוביא מסטרא דנחעז‪.‬‬
‫מצד עזל הנחעז‪ ,‬דעז ערב רב‬ ‫‪T T :‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T —:‬‬

‫מצד עזל אמות עכו״ם עזדומים‬ ‫ואית עךבוביא מסטרא דאומי עובדי כו־כבים‬
‫לחיות ובהמות הע(ךה‪ ,‬דעז ערב‬ ‫ומזלות דדמו להיוון ובעידן דחלןלא‪ .‬ואית‬
‫רב מצד עזל מזיקים‪ ,‬עזנעזמתם‬ ‫עךבובןא מסטרא ךמזיקין תעזמתן)דף כט ע״א(‬
‫עזל ךעזעים חם מזיקים ^ל‬
‫העולם ממעז‪ ,‬ויעז ערב רב עזל‬
‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫דחייבןא אפון מזיקין דעלמא ממעז‪ .‬ואית‬
‫עזךים ורוחות וליליץ‪ ,‬והבל‬ ‫עךבובןא ךעזדים ורוחין ולילין וכלא‬
‫מעךבבים ביע(ךאל‪ ,‬ואין בכלם‬ ‫מעורבבין ביע‪t‬ראל‪ .‬ולא אית בכלהו לטייא‬
‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫מקלל כעמלק‪ ,‬עזהוא נחעז רע‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אל אחר‪ .‬הוא גלוי לכל העריות‬ ‫כעמלק דאיהו חיויא ביעזא אל אחר‪ .‬איהו‬
‫עזל העולם‪ ,‬רוצח הוא‪ ,‬ובת זוגו‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬
‫גלוי לכל עריין דעלמא רוצח איהו ובת‬
‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫סם מות עבוךה זרה‪ ,‬וה^ל‬ ‫זוגיה סם מות עבודה זרה‪ .‬וכלא סמא״ל‪.‬‬
‫סמא״ל‪ .‬דעז סמא״ל דעז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫—‬

‫סמא״ל‪ ,‬ולא הכל עזוים‪ .‬אבל‬

‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫ואית סמא״ל ואית סמא״ל‪ ,‬ולאו כלהו‬
‫אותו צד עזל הנחעז הוא מקלל‬
‫‪T I•.. :‬‬ ‫‪T T -‬‬
‫שויין‪ .‬אבל ההוא סטרא דחיויא איהו לטייא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: T‬‬

‫ע ל ח כ ל‪.‬‬ ‫על כלא‪.‬‬

‫ויקרא ה׳ אלהים אל האדם‬
‫‪T T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪71 : • -‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ויאמר לו איכה‪ .‬כאן רמז לו‬ ‫ויקרא יי אלהים אל האדם ויאמר לו איכה‪.‬‬
‫־ ‪T V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־* ‪:‬‬

‫עזעתיד לחחךיב בית חמקדעז‬ ‫הכא רמיז ליה דעתיד לחרבא בי‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫ולבכות בו איכה‪ .‬זהו ^כתוב‬
‫)איוב א( איכה ןעזבה בדד‪ .‬א ״י‬
‫מקדעזא ולמבכי בה איבה‪ .‬הדא הוא דבתיב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I:‬‬ ‫—‬

‫כ״ה‪ .‬ולעתיד לבא עתיד הקדועז‬ ‫)איכה א( איכה ישבה בדד א״י כ״ה‪ .‬ולזמנא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫ברוך הוא לבער כל המינים‬ ‫ךאתי עתיד קךשא בריך הוא לבערא כל זינין‬
‫הרעים מהעולם‪ ,‬כמו עזכתוב‬
‫בישין מעלמא כךכתיב‪) ,‬ישעיה כה( בלע המות‬
‫)ישעיה כה( בלע חמות לנצח‪ .‬ואז‬
‫עזב חכל למקומו‪ ,‬כמו עזכתוב‬ ‫לנצח‪ .‬כדין תב כלא לאתריה כלכתיב‪) ,‬זכריה יד(‬

‫)זכריה יד( ביום ההוא יהוה ה׳ אחד‬ ‫ביום ההוא יהלה לן אחד ושמו אחד ‪:‬‬
‫ועזמו אחד‪.‬‬
‫שנינו‪ ,‬כל עזלמה עזנאמר בעזיר‬
‫כל שלמה ךאהמר בשיר השירים‬
‫חעזידים‪ ,‬במלך עזחעזלום עזלו‪,‬‬ ‫במלכא לשלמא דיליה‪ .‬במלך )ם״אכנויןכי‬
‫במלך ]ם״א בנקבות המקי[ סתם בנקבה‬ ‫מלכא( סתם בנוקבא‪ .‬מלה )נ״א מלך( תתאה‬
‫‪T T -‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫מלה ]מלף[ תחתונה בעליונה‪.‬‬
‫וסוד הדבר ‪ -‬דירה תדזתונה‬
‫בעלאה‪ .‬ורזא דמלה דירתא תתאה לעלאה‬
‫‪T T • :‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T T * :‬‬

‫לעליונה עזתיהץ כאחת‪ .‬וחינו‬ ‫תרווליהו כחד‪ .‬והלנו בי״ת לכתיב‪) ,‬משלי כד(‬
‫בי״ת‪ ,‬עזכתוב )משליכי( בחכמה‬ ‫בחכמה לבנה בלת‪ .‬וכתיב )שיר השירים ג( אפריון‬
‫יבנה בית‪ .‬כתוב )שיר ג( אפךיון‬
‫עע(ה לו חמלך עזלמה מעצי‬
‫עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון‪ .‬אפריון‬
‫הלבנון‪ .‬אפךיון זה הקון של‬ ‫דא תקונא דעלמא תתאה מעלמא ^ א ה‪.‬‬
‫* ‪T T‬‬ ‫• • ‪T : T‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪I‬‬ ‫‪T‬‬

‫מהעולם‬ ‫התחתון‬ ‫העולם‬ ‫דעד לא ברא קדשא בריך הוא עלמא הוה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬
‫העליון‪.‬‬
‫שעד שלא בךא הקדוש ברוך‬
‫סתים שמיה ביה ולא )נ״א הוה( הוא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫הוא את העולם‪ ,‬היה נסתר בו עזמו‪ ,‬ולא ]היה[ הוא עזמו נסתר בתוכו אחד‪ ,‬ולא עמד דבר‪] ,‬והוא‬
‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪' t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪, 7‬‬ ‫‪,‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫הסד‬

‫]של‬ ‫היה בלביו[ עד עזעלה בךצוין‬ ‫עזמיה סתים בגויה חד ולא קיימא מלה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫המחשבה להעמיד הכל בשביל סממנים[ לבריא‬ ‫)והוא הוה בלחזי^י( עד דסליק בלעותא )דמחעבה להיימא‬
‫‪T TI‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪TT .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■‬
‫■י‬‫י‬
‫עולם‪ ,‬והיה רעזוב ובנוי וליא‬
‫עומד‪ ,‬עד עזהתעטף בעטוף אחד‬ ‫כלא כמטון דסמיטרא( למברי עלמא והוה רעזים‬
‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬

‫עזל והר ]עליון של מחשבה[ וברא עולם‬ ‫ובני ולא קלימא‪ .‬עד דאתעטף בעטופא חד‬
‫]נ״א למין של העולם הקךמון[‪ ,‬והויציא‬ ‫דזיהרא )עלאה דמחעבה( וברא עלמא )נ״א ימעא‬
‫‪T • :‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫־ ‪TT‬‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫]אילנות[ ארזים עליונים גדולים‬
‫מאותו האור ]היו גדול[ זהר עליון‬ ‫ךעלמא יןךמאה( )נ״א עמים(• ואפיק )איל?יז( ארזין‬
‫]נ״א אחד של זהר ןמין העליון[‪ ,‬וק^ם‬ ‫מההוא נהורא )נ״א היוא רבא(‬ ‫עלאין רברבין‬
‫מךכבהו על עקזךים ועזתים‬ ‫זיהרא עלאה )נ״א חד חהר ימינא עלאה(‪ ,‬ושוי‬
‫אותיות ךעזומות‪ ,‬עזנחקקו בעז&ר‬
‫אמירות והתזעזבו‪ .‬זהו עזכתוב‬ ‫רתיכו־י על תרין ועשרין אתוון רשימין‬
‫מעצי הלבנון‪ ,‬וכתוב )תהלימקד(‬ ‫אתגליפו בעשר אמירן ואת!ישבו‪ .‬דודא‬
‫אךזי לבנון אעזר נטע‪] .‬שהד מאלו‬
‫הוא ךכתיב מעצי הלבנ^]‪ .‬וכתיב‪) ,‬תהלים קד(‬
‫עשה את האפריון ההוא]‪.‬‬
‫ארזי לבנון אשר נטע )ךד!א מאלין עכיד ההוא אפךיון(‪.‬‬
‫^ןשה לו המלך עזלמיה‪ .‬לו ‪-‬‬
‫לעצמו‪ ,‬לו ‪ -‬לתקונו‪ ,‬לו ‪-‬‬ ‫לו המלך שלמה‪ ,‬לו לגרמיה‪ ,‬לו‬
‫להךאות כבוד עליון‪ ,‬לו ‪-‬‬
‫להודיע שהוא אחד ושמו אחד‪,‬‬
‫לתקוניה‪ ,‬לו לאחזאה יהרא עלאה‪ .‬לו‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪■Ht :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫כ מ ‪ ^ 1‬ז נ א מ ר )זכריה יד( יהןה יהו״ה אחד‬ ‫לאודעא ךאיהו חד ושמיה חד כמה ךאת‬
‫ושמו א ח ה וכתוב() תהלים פג( דדעו כי‬ ‫אמר‪) .‬זכריה יד( )יהי‪.‬ח יחו״ח אחד ושמ‪ 1‬אחד וכתיב( )תהלים פג(‬
‫•‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫אהה שמך ה׳ לבדך‪.‬‬

‫דדעו כי אהה שמך יי לבדך‪.‬‬
‫היכלות‬ ‫ההכאה‪,‬‬ ‫בהגיע‬
‫ידועים‪ ,‬נוטה לצד זה למעלה‪.‬‬ ‫ןמטון דקלפוי‪ .‬קסטורין לליעא‪ .‬נטיף‬
‫נוטה לןמין‪ .‬סוטה לשמאל‪ .‬יורד‬ ‫לסטרא דא לעילא‪ .‬נטיף לימינא‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪* t :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫למטה‪ .‬וכן לאךבעה קצוות‪.‬‬
‫מלכות נפרדה למעלה ולמטה‬
‫סטא לשמאלא‪ .‬נחית לתהא‪ .‬וכן לארבע‬ ‫‪I • • :‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫ולאךבעה קצוות להיות נהר‬ ‫זויין‪ .‬מלכו אתפרש לעילא ותתא ולארבע‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬‫‪••:‬‬ ‫• ‪ : :‬־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:T‬‬

‫עליון אחד יורד למטה‪ ,‬ועושהו‬ ‫זויין למהוי חד‪ .‬נהרא עלאה נחית לתתא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪1- : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: V‬״‪.‬״••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T :T‬‬
‫לים הגדול‪ ,‬כמו שנאמר ) ק הל ת א(‬
‫*‬ ‫•••••• ‪ •••:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־‪T‬‬
‫ועביד ליה ימא רבא כמה דאה אמר‪) ,‬קהלת א(‬
‫כל הנחלים הלכים אל הןם והןם‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• T :‬‬

‫איננו מלא‪ .‬שהרי הוא כונס הכל‬ ‫כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו‬
‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫ושואב אותו לתוכו‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫מלא‪ .‬דהא הוא כניש כלא ושאיב ליה בגויה‪.‬‬
‫‪..— .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪ .‬ך‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪** T‬‬

‫)שיר ב( אני חבצלת השרון שושנת‬

‫העמקים‪ .‬ואין שרון אלא מקום‬
‫כמה לאה אמר )שיר השירים ב( אני חבצלת השרון‬
‫הןם הגדול ששואב כל מימי‬ ‫שושנת העמקים‪ .‬ואין שרון אלא אתר למא‬
‫העולם‪ ,‬שמוציא ושואב ומאיר‬
‫•• •‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫רבא דשאיב כל מימין דעלמא דאפיק ושאיב‬
‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬
‫]ונכנסים בו‪ .‬משום כך זה מוציא וזה שואב‪ ,‬מאיר[‬
‫זה בזה בדרכים ידוע‪ 1‬ת‬
‫]נחלים רעב‬
‫ונהיר )ועאלין ביה‪ .‬כגיני כך דא אפיק וךא עאיב‪ ,‬נהיר( דא בלא‬
‫עליו[‪ ,‬ואז כתוב עליהם‬
‫)משלי כד(‬ ‫באורחין לליען )נחלןיא כפן עלויה(‪ .‬וכדין עלליהו‬
‫בחכמה יבנה בית‪ ,‬ועל זה בית‬ ‫כתיב‪) ,‬משלי כד( בחכמה לבנה בלת‪ .‬ועל דא בית‬
‫ב ר א ^זי ת ]נ״א ועל זה בית של העולם מלך‬
‫בלאשית‪) .‬נ״א ועל דא בית ךעל?!א מלך סתם( )בית עלאה אוקכני‬
‫סתם[ ]בית עליון נבנה בחכמה‪ ,‬וכן אף כך‬
‫התחתון[‪ .‬אבל בית עליון הגדול ‪-‬‬ ‫בחכמה‪ .‬וכן תתאה אוף הכי(‪ .‬אבל ביתא עלאה רברבא‬
‫הסה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג חשון‬
‫בראשית ־ כט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫יעזוב העולם‪ .‬מלך סתם ‪ -‬בית‬ ‫ישובא דעלמא‪ .‬מלך סתם ביתא תהאה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪PV‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫והמלך לשמח באלהים‪) ,‬תהלים סג( )כד אתער גבורה(‬

‫)תהלים סג( והמלך יקזמח באלהים‪,‬‬
‫]כשמתעוררת גבורה[ עליונה לאחז בו‬ ‫עלאה לאחדא ביה תחות רישיה‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫החת ראעזו ^?ןךבו בחדוה‬ ‫ולקךבא ליה בחדרה למהוי כלא חד‪ .‬והמלך‬
‫להיות חבל אחד‪ .‬והמלך יקזמח‬ ‫לשמח באלהים חדו נהויא ךאפיק )נ״אבנה‪1‬ךא(‬
‫באלהים ‪^ -‬מחה‪ ,‬אור ]באור[‬
‫]שמאיר[ עזהוציא בעזביל אחד‬ ‫)דנהרא( דנפיק בחד שבילא טמיר וגניז ועליל‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫טמיר וגנוז ונכנס בו בעזנים‬ ‫ביה בתרין דאנון חד ועל דא עלמא אשתכלל‬
‫עזהם אחה ועל זה העולם נתקן‬ ‫בקיומא שלים‪.‬‬
‫בקיום עזלם‪.‬‬
‫והמלך יעזמח באלהים ‪ -‬עולם‬ ‫והמלך לשמח באלהים עלמא )נ״א נהרא ע^אה(‬
‫!אור ^ליון[ התחתון עומח בעולם‬ ‫תהאה חדי בעלמא עלאה )נ״א סתימא‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬
‫העליון ]נ״א נסתר אותו ששלח[ עמיק‬
‫]שמחה ששופעת ויוצאת !;‪:‬איזה מקום שמח?‬
‫ההואך‪2/‬דר( עמילן א )חת ךנגיד תפיק ןאן אתר חדי‪ .‬כאליהים‪ .‬ביה‬
‫באלהים‪ .‬בו שמח‪ ,‬בו שולח[ חיים לבל‪.‬‬ ‫חדי‪.‬פיה עדי( חלים לכלא‪ .‬חלי מלכא אלןרון‪ .‬דא‬
‫נקראים חיי המלך‪ .‬זה עקר‬ ‫על‪,‬רא )דף כט ע״ב( דביתא‪ .‬ביתא דא בני ביתא‬
‫הבית‪ .‬בית זה בונה בית עזל‬
‫העולם ובונה העולם‪ .‬וזהו‬
‫דעלמא‪ .‬ובני עלמא‪ .‬ודא הוא בראשית ברא‬
‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בראעזית ברא אלהים‪ ,‬ב׳‬ ‫אלהים ב׳ ראשית‪ .‬ראשית חכמה כד כניש‬

‫‪. T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,,,‬‬

‫ראעזית‪ .‬ראעזית חכמה בעזבונס‬ ‫כלא לגויה ואתעביד ימא רבא לשאבא כלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T —: T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫חבל לתוכו ונעעוה ןם גדול‬
‫לעזאב חבל‪.‬‬ ‫למא ךלןאפו מימוי‪ .‬שאיב כל מימין‬
‫עזואב ‪T‬כל‬
‫••‬ ‫מימיו‬
‫עזקפאו •• ‪T‬‬
‫‪: |T •/‬‬ ‫‪7‬ים‬ ‫דעלמא‪ .‬וכניש לון לגויה‪ .‬ומיין אזלין‬
‫מימות העולם וכונס אותם‬ ‫ושאטין ואשתאבן ביה‪ .‬ודא נפיק מגו‬
‫לתוכו‪ ,‬והמים הולכים ועזבזים‬
‫ונעזאבים בו‪ ,‬וזה יוצא מתוך‬ ‫עלאה‪ .‬וסימניה דרזא דא )אייבלח( מבטן מי‬
‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫העליון‪ .‬וסימן עזל חסוד הזה ‪-‬‬ ‫לצא הל^רח דמימוי גליךין ביה לשאבא‬
‫)איוב לח< מבטן מי ןצא הקרח‪,‬‬
‫עזמימיו גלודים )קפואים( בו לעזאב‬
‫אחרים‪.‬‬
‫האי ל^רח למא ךקפא לא נגךין מימוי‪ .‬אלא‬
‫הקרח חזה ןם עזקופא‪ ,‬לא‬ ‫בשעתא דתוקפא דדרום מטי לגביה‬
‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזופעים מימיו אלא בעזעה‬ ‫ומקריב ליה בהדיה‪ .‬כדין מלא דהוו גלידין‬
‫עזחזק חדרום מגיע אליו ומקרב‬
‫אותו אצלו‪ ,‬ואז חמים עזהיו‬ ‫בסטרא דצפון משתרן ונגדין‪ .‬דהא מסטרא‬
‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• : T : I‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫גלוךים בצד חצפון מפעזירים‬ ‫לצפון גלילי מלא ומסטרא ךדרום משהרן‪.‬‬
‫ועזופעים‪ ,‬עזהרי מצד חצפון‬ ‫ונגלין לאשקאה כל אנון חיות ברא כמה‬
‫המים מגלידים‪ ,‬ומצד חדרום הם‬
‫מפעזירים ועזופעים לחקזקות כל‬ ‫דאה אמר )תהלים קי( ישקו כל חיתו שדי וגו׳‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותן חיות חע{ךה‪ ,‬כמו עזנאמר‬ ‫ואלין אקרון הרי בתר טורין לפירולא‪.‬‬
‫)תהלימקד(!עזקו כל חיתו עזךי וגו׳‪,‬‬ ‫לכלהו משתקןין כד סטרא ללרום שאלי‬
‫הרי‬
‫בתר‪•• T ,‬‬
‫׳‬ ‫הרי ‪T‬‬
‫נקראים ‪•• T‬‬
‫‪:‬ואלו • ‪• T| :‬‬
‫הפרוד‪ .‬עזבלם מעזקים בעזצד‬ ‫לקלבא בהליה‪ .‬וכדין מןא נגלין‪ .‬ובחילא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫הסו‬

‫ואז‬
‫אליו‪,‬׳ ‪T :‬‬
‫לקרב •• ‪T‬‬
‫מתחיל • ‪ 1:‬־‬
‫‪T‬דרום ־ ‪• :‬‬ ‫כלא הרו ברבו בחדו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דנגיד‬
‫עלאה ‪• T :‬‬ ‫• ‪TT‬‬ ‫‪T‬דא‬
‫המים עזופעים‪ .‬ובכת עליון זה‬ ‫כד מחשבה סליק ברעו)דחתה( מטמירא דבל‬
‫עזעזופע‪ ,‬הכל הם בגדלה‬ ‫‪ ■.‬ך‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪T. . .‬‬ ‫‪: • 1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫—‬

‫ובק(מחה‪.‬‬ ‫טמידין‪ .‬מטי)ואתנגיי( מגויה חד נהר‪) .‬כתרא‬

‫כשמחשבה עולה ברצון ]של‬ ‫טמיךא( וכד מתקךבין דא בדא בחד שביל דלא‬
‫סחה[ מטמיר של כל הטמירים‪,‬‬
‫מגיע ]לשופע] מתוכו נהר אחד ]כתר‬
‫ידיע לעילא ותתא והכא הוא ראשיתא‬
‫‪ ■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫‪ • :‬־‬

‫טמיר[‪ ,‬וכשמתקךבים זה בזה‬ ‫ךכלא‪ .‬וב׳ מלך סתם מהאי ראשיתא‬

‫בשביל אחד ‪%‬א ןדוע למעלה‬ ‫לדא‪.‬‬
‫ודמי ‪T‬דא ‪T :‬‬ ‫אשתכלל ‪•• T :‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫•‬
‫ולמטה‪ ,‬וכאן הוא ראשית הכל‪.‬‬
‫וב׳ מלך סתם‪ ,‬מהראשית הזאת‬
‫)ובחילא דא( ברא אלהים את השמים‪) ,‬סתמא נקודה‬
‫•‬ ‫•‬ ‫^‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫■ד‪-‬ד‬

‫נתקן ודומה זה לזה‪.‬‬ ‫סתימאךנגדין מיפוי ונפקק כרא( )נ״א כתר תפקין ןךא( )ונ״א‬
‫]ובכת זה[ ברא אלהים את השמים‬ ‫נהרא תפיק ?ה״א עלאה( )ונ״א ?הורא תגיד ואפיק ןךא( ואפיק‬
‫]סתם נקרה נפתרת ששופעים מימיה ויוצאים‬
‫החוצה[ ]נ״א אחר שיוצאים בזה[ ]ונ״א נהר שיוצא‬
‫קול מגויה‪ .‬ודא איקדי קול השופר‪ .‬והיינו‬
‫]אור ששופע ויוצא בזה[‬ ‫!;‪:‬ה״א עליונה[‬ ‫דאיהו ‪T -‬קול‬
‫•‬ ‫איהו(‬
‫השמים •)ו ‪:‬‬ ‫את ‪1 -‬‬ ‫אלהים •‪*.‬‬ ‫ברא ‪:‬״‪.‬״ *‬ ‫‪TT‬‬
‫ומוציא קול מתוכו‪ ,‬וזה נקךא‬ ‫השופר )נ״א!איהו העופי(‪ .‬ושמלם שליטין בחוי‬
‫אלהים‬
‫ברא ‪• •/:‬‬
‫והינו ‪TT‬‬
‫השופר‪: - : .‬‬‫קול ‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫את השמים ]להוא[ שהוא קול‬
‫‪1‬‬
‫המלך עלאה על ארעא‪ .‬וסימניך בן לשי ח״י‬
‫העז‪1‬פר ]נ״א והוא השופר[‪ .‬ועזמים‬ ‫על האדמה‪ .‬דחיים הלייל בבל ישי‪) .‬וכוא״ו ננדיז‬
‫שולטים בחיי המלך העליון על‬ ‫ליה(‪ .‬ובהו שליט בכלא‪ .‬וארעא מיניה אתזנת‪.‬‬
‫הארץ‪ .‬וסימן לדבר ‪ -‬בן ישי ח״י‬
‫על האדמה‪ .‬שהחיים תלויים‬
‫הדא הוא ךכתיב ואת הארץ‪ .‬וא״ו ךאתוסף‬
‫ובהם‬ ‫י ^ י ]ובוא״ו משפיעים לו[‪.‬‬ ‫ב בן‬ ‫לשלטאה במזוני על ארעא‪.‬‬
‫שולט בכל‪ ,‬והארץ נזונית ממנו‪.‬‬ ‫דעשריל‬
‫‪1 •:‬‬ ‫דכללא ‪:‬‬
‫חילא • ‪T T :‬‬ ‫לעילא ‪:‬והוא •• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫א״ת ‪:‬‬
‫זהו שכתוב ואת הארץ‪ .‬וא״ו‬
‫התוספה לשלט במזונות על‬ ‫ותריל אתוול ךאפיק א״ת א׳ ת׳ אלהים‬
‫דא ויהיב לשמים כמא דאת אמר‪) ,‬שיר השירים ג(‬
‫‪T:‬‬ ‫‪• -T-‬‬ ‫‪• T:‬‬ ‫‪T‬‬
‫א״ת למעלה‪ ,‬והוא כח של כלל‬ ‫והיינו‬
‫חתונתו‪: — : .‬‬
‫‪T‬‬ ‫ביום ‪—:‬‬ ‫אמו ‪:‬‬ ‫שעטרה לו •‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫בעטרה‬
‫‪TT —:T‬‬
‫עשרים ושהים אותיות שהוציא‬
‫א״ת א׳ ת׳ אלהים זה‪ ,‬ונתן‬ ‫לול‬
‫‪1‬‬ ‫ולחברא‬
‫‪T:-:‬‬ ‫בדא‬‫‪T:‬‬ ‫דא‬‫‪T‬‬ ‫לאבללא‬
‫‪TT:-:‬‬ ‫השמים‬
‫‪• - T -‬‬ ‫את‬
‫לשמים‪ ,‬כמו שנאמר )שיר ג(‬ ‫דא בדא לאתקלימא כחדא באנול חיי מלכא‬
‫בעטרה שעטךה לו אמו ביום‬ ‫מלך סתם לאתזנא מיניה שמלם‪ .‬ואת הארץ‬
‫חתנתו‪ .‬והינו את השמים ‪-‬‬
‫להכליל זה בזה ולחבר אותם זה‬ ‫הבורא ךדכר ונוקבא ךאתגליפו באתול‬
‫בזה להתקים כאחד באותם חיי‬ ‫רשימיל‪ .‬וחיי מלכא ךאתנגידו מל שמלא‬
‫המלך‪ ,‬מלך סתם‪ ,‬להזין ממנו‬ ‫לשמים נגליל לול לקיימא ארעא וכל‬
‫שמים‪ .‬ואת האךץ ־ חבור של‬
‫זכר ונקבה שנחקקו באותיות‬ ‫אכלוסיל לילה‪.‬‬
‫רשומות‪ ,‬וחזי המלך שנשפעו‬ ‫ןרזא דאלהים עלאה עבד שמלם וארץ‬
‫מהעזמים‪ ,‬עזהעזמים מעזפיעים‬
‫להם לקים את הארץ וכל אוכלוסיה‪.‬‬
‫ום‪1‬ד עזל אלהים עליון עע(ה עזמים וארץ לקיום‪ .‬והוציא אותם כאחד בכה עזלמעלה הראעזית‬
‫•‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1• :‬‬ ‫‪1 ••• T T‬‬ ‫‪T ••• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪: •/‬‬ ‫*‬ ‫״•״‬ ‫‪:‬‬
‫הפז‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד חשון‬
‫בראשית ‪ -‬כט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫עול הכל‪ .‬כמו זה סויד עליץ יוירד‬ ‫לקיומא‪ .‬ואפיק לוין כחדא בחילא דלעילא‬
‫למטה‪ .‬והאחרון הזה עעזה‬ ‫ראעזיתא דכלא‪ .‬כגוונא דא רזא עלאה נחית‬
‫עומים וארץ למטה‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫וסוד עזל הכל עזני ע ^מות הם‬ ‫לתהא‪ .‬והאי בתראה עביד עזמים וארץ‬
‫‪I V T :‬‬ ‫‪• - T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T : -‬‬ ‫‪T - :‬‬

‫ובךאו ע^מות‪ ,‬זה העולם‬ ‫לתתא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫העליון וזה העולם התחתון‪ .‬זה‬

‫כמו זה‪ .‬זה ברא עזמים וארץ‪,‬‬
‫ורזא ךכלא ב׳ תרין עלמין נעהו ובראו‬
‫וזה בךא עומים וארץ‪ .‬ועל זה‬ ‫עלמין‪ .‬דא עלמא עלאה ודא עלמא‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עוני ע ^מות הם‪ .‬זה הוציא עזני‬ ‫תתאה‪ .‬דא בגוונא דדא‪ .‬דא ברא עזמים‬
‫‪• - T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T -‬‬

‫ע^מות‪ ,‬וזה הוציא עזני‬

‫עולמות‪ ,‬והכל בכח עול הראעזית‬
‫וארץ‪ .‬ודא ברא עזמים וארץ‪ .‬ועל דא ב׳‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• — T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬

‫העליונה‪.‬‬ ‫תךין עלמין נעהו‪ .‬דא אפיק הרין עלמין‪.‬‬

‫יולד העליון בתחתון ומתמלא‬ ‫ודא אפיק תרץ עלמין‪ .‬וכלא בחילא‬
‫בדרך עול ד ת ה אחת עזעזוךה‬
‫עליה‪ .‬כמו עזאותו עזביל נסתר‬
‫דראעזית עלאה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫וטמיר וגנוז למעלה‪ ,‬פךט‬ ‫נחית עלאה בתהאה ואתמלייא בארה דחד‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫לקזביל אחד דקיק‪ .‬ודרך אחת•‬ ‫דרגא דעזרי עלה‪ .‬כגוונא דההוא‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬
‫אותו קזלמטה דרך‪ ,‬כמו קזנאמר‬
‫>משלי י( וארח צדיקים כאור נגה‪.‬‬
‫שביל סתים וטמיר וגניז לעילא‪ .‬בר דהד‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ואותו קזלמעלה קזביל דקיק‪,‬‬ ‫שביל דקיק‪ .‬וחד ארה‪ .‬ההוא דלתתא ארח‬
‫כמו ׳טכתוב )איוב כח< נתיב לא‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫כמה ךאת אמר‪) ,‬משלי י( וארח צדיקים כאור‬
‫ידעו עיט‪ .‬וסוד ^ל הכל ־ )ישעיה‬
‫מג( הנותן בןם דרך ובמים עזים‬
‫נוגה‪ .‬וההוא דלעילא שביל דקיק כלכתיב‪,‬‬
‫נתיבה‪ .‬וכתוב )תהלים עז< בןם‬ ‫)איובכח( נתיב לא לדעו עיט‪ .‬ורזא לכלא )ישעיהמג(‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪• T‬‬

‫דךכך וקזב^ל במים לבים‪.‬‬ ‫הנותן בלם דרך ובמלם עז‪-‬ים נתיבה‪ .‬וכתיב‪,‬‬
‫העולם העליון‪ ,‬כקזמתמלא‬
‫ומתעבר כמו נקבה קזמתעבךת‬
‫)תהליס״( בלם דרכך ושבילך במלם רבים‪ .‬עלמא‬
‫מן הזכר‪ ,‬מוציאה קזני בנים‬ ‫עלאה כד אתמלייא ואתעברא כנוקבא‬
‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫—‬ ‫* ‪T T‬‬

‫עזמים‬
‫ונקבה‪,‬׳ והם ‪ T‬־ •‬
‫זכר ‪T1•• :‬‬
‫כאחד‪TT ,‬‬
‫‪ T •/ :‬׳‬ ‫דמתעברא מן לבורא אפיקת תרץ בנין כחד‪,‬‬
‫וארץ כמו קזלמעלה‪.‬‬
‫ממימי העזמים נזונית הארץ‬
‫לכר ונוקבא‪ .‬ואנון שמלם וארץ כגוונא‬
‫ומימיו נקזפכים לתוכה‪ ,‬אלא‬ ‫עלאה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫קזעליונים זכר ותחתונים נקבה‪.‬‬ ‫ממימוי לשמלא אתזן ארעא ומימוי אשתלן‬
‫והתחתונים נזונים מן הזכר‪.‬‬
‫ומים תחתונים קוךאים לעליונים‬ ‫בגווה‪ ,‬אלא לעלאי לכר ותתאי‬
‫כנקבה קזפתוחה לזכר ועזופכת‬ ‫נוקבא‪ .‬ותהאי מן לכורא אתזנן‪ .‬ומיין תתאין‬
‫מים כנגד מים ע ל הזכר לעעזות‬ ‫ל^ראן לעלאין כנוקבא לפתיחא ללכורא‬
‫זרע‪ .‬והנקבה נזונית מן הזכר‪.‬‬
‫זהו עכתוב ואת הארץ‪ ,‬בתוספת‬ ‫ושדת מיא לקבל מיא דדכורא למעבד זרעא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪•• It :T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וי״ו‪ ,‬כמו ענאמר‪.‬‬ ‫ונוקבא מן לבורא אהזנת‪ .‬הלא הוא לכתיב‬

‫כתוב )ישעיה מ< עיאו מרום‬ ‫ואת הארץ בתוספת וי״ ו כמה דאתמר‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬
‫עיניכם וךאו מי ברא אלה וגו׳‪.‬‬
‫האותיות נחקקו במעעיה ע ל‬ ‫?תיב ‪) ,‬ישעיה מ( שאו מרום עיניכם וראו מי‬
‫הכל‪ ,‬במעעה ע ל העליון‬ ‫ברא אלה וגד‪ .‬אתוון אתחקקו)דף ל‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫קפח‬
‫ובמעקויה עזל התחהוין‪ .‬אחר כך‬ ‫ע״א( בעו־בדא דכלא‪ .‬בעובדא דעלאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫נךקזמו האותיות ונחקקו בכתוב‪.‬‬ ‫ובעו־בדא דתתאה‪ .‬לבתר אתרעזימו אתוון‬

‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ב׳ בראקזית ברא‪ .‬א׳ אלהים את‪.‬‬
‫ב׳ ראעזית ברא ודאי‪ ,‬כמו‬ ‫ואתח?ןקו ביןרא‪ .‬ב׳ בראעזית ברא‪ .‬א׳ אלהים‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫קזנאמר בי״ת ברא‪ ,‬ודאי בכח‬ ‫את‪ .‬ב׳ ראעזית ברא ודאי‪ .‬כמה דאתמר בי״ת‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬

‫עליון‪ .‬ב׳ נקבה‪ .‬א׳ זכר‪ .‬כמו‬ ‫ברא ודאי בחילא עלאה‪ .‬ב׳ נוקבא‪ .‬א׳ דבר‪.‬‬ ‫‪T l :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T T‬‬
‫קזב׳ בךא ודאי בכח קזלמעלה‪,‬‬
‫כמה דב׳ ברא ודאי בחילא דלעילא‪ .‬הבי א׳‬
‫כך א׳ הוציא אותיות הקזמים‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כללות קזל עעזןים וקזתים‬ ‫אפיק אתוון העזמים כללא ךעע‪t‬רין ותךתין‬
‫אותיות‪ .‬ה׳ הוציא קזמים לתת‬ ‫אתוון‪ .‬ה׳ אפיק עזמים למיהב ליה היין)נ״א‬
‫להם חיים ]ולה׳?קות[ ולהקזריען‬ ‫ולאעקאה( ולאקזרעזא ליה‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7 :‬׳‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותו‪.‬‬
‫ןאת הארץ ‪ -‬ר הוציאה הארץ‬ ‫ןאת הארץ‪ .‬ו׳ אפיק הארץ למיהב לה‬
‫לתת לה מזון ולהתקינה ולתת‬ ‫מזונא ולאתקנא לה ולמיהב לה ספוקא‬
‫‪|T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪Tl T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לה ספוק קזראוי לה‪ .‬ואת הארץ‬ ‫ךאתחזי לה‪ .‬ואת הארץ‪ ,‬דנטיל וא״ו א״ת‬
‫‪^ -‬צלקח וא״ו א״ת כללות עזל‬
‫•••‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬

‫עקזךים וקזהים אותיות‪ ,‬והארץ‬

‫‪T‬‬ ‫‪- T‬ן‬
‫כללא ךעק‪t‬רין ותרין אתוון ומתזן ארעא‪.‬‬
‫נז‪-‬ונית‪ .‬והארץ כוללת אותם‬ ‫וארעא כליל לון לגווה כמה דאת אמר‪) ,‬קהלת‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫לתוכה‪ ,‬כמו ׳‪:‬צנאמר )קהלת א( כל‬ ‫א( כל הנחלים הולכים אל הים‪ .‬והיינו רזא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬

‫הנחלים הלכים את הןם‪ .‬והינו‬ ‫ואת הארץ‪ .‬ךכניעז כלא לגווה וקבלית לון‬
‫סוד ואת הארץ‪ .‬קזכונסת הכל‬
‫לתוכה ומקבלת אותם הארץ‪,‬‬
‫הארץ נטלא הארץ‪ .‬וא״ת דא עזמים וארץ‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*.* T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪T •.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ T‬״‪*.‬‬ ‫‪T‬‬

‫לקחה הארץ‪ .‬וא״ת ‪ -‬זה קזמים‬ ‫כחדא‪ .‬א״ת העזמים רזא דעזמים וארץ‬
‫‪1‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪:‬‬

‫וארץ כאחד‪ .‬א״ת הקזמים ‪ -‬סוד‬ ‫כחוא‪.‬‬

‫קזל קזמים וארץ כאחד‪.‬‬
‫ו מקבל ת אותם להזין‪ .‬הגעת‬
‫וקבילת לון לאהזנא‪ .‬מטון מלה בקולפוי‬
‫הדבר בהכאתו מצויים‪ .‬היכל‬ ‫קזכיחי‪ .‬קוסטרא ךקוטרא בארעא‬
‫הקמךת מצוי בארץ‪ .‬כקזאען‬ ‫שכיח‪ .‬כד אשא ךמלהטא נגיד ואתער‬
‫לוהטת‪ ,‬עזופעת ומתעוררת‬ ‫משמאלא אחיד בה וסלקא תננא כמה‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪l T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫מעזמאל קזאוחז בה ועולה עקזן‪,‬‬
‫כמו* ^נאמר )שמות יט( והר סיני‬ ‫ךאת אמר )שמות יט( והר סיני עשן כלו מפני‬
‫עעזן כלו מפני א^ר ירד עליו ה'‬ ‫אשר ירד עליו יי׳ באש‪ .‬דא אשא ודא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫•\‬ ‫‪ :‬־‬

‫באעז‪ .‬זו אעז וזה עעזן‪ .‬וכתוב‬ ‫תננא‪ .‬וכתיב‪) ,‬שמותיט( ואת ההר עשן‪ .‬מגו‬
‫)שם( ואת ההר עעזן‪ .‬מתוך ^אעז‬
‫כקויורדת‪ ,‬אחוזים זה בזה עקזן‬
‫דאשא כד נחית אחידן דא בדא הננא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪—:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬

‫באעז‪ ,‬ואז הכל עומד בצד‬ ‫באשא‪ .‬וכדין בסטר שמאלא קלימא כלא‪.‬‬
‫העזמאל‪ ,‬והינו סוד )ישעיה מח( אף‬ ‫והיינו רזא )ישעיה מח( אף לדי לסדה ארץ‪.‬‬
‫ןדי ןסדה ארץ‪ .‬וימיני טפחה‬ ‫וימיני טפחה שמים‪ .‬בחילא דימינא‬
‫‪■.‬ך‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪• T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫קזמים‪ ,‬בכה קזל הןמין למעלה‪.‬‬
‫כמו כן נעעזו קזמים קזהם זכר‪.‬‬
‫לעילא‪ .‬כי האי גוונא אתעבידו שמלא‬
‫וזכר בא מצד הןמין‪ ,‬ונקבה מצד‬ ‫דאיהו דכר‪ .‬ודכר מסטרא דימינא קא‬
‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫העזמאל‪.‬‬ ‫אתי ונוקבא מסטרא דשמאלא‪.‬‬

‫הסט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד חשון‬
‫בראשית ‪ -‬ל ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫)ישעיה מ( ק^או מר‪1‬ם עיניכם וךאו‬ ‫)ישעיה‬ ‫אלה^‬
‫ברא •• •‪*.‬‬ ‫מי ‪TT‬‬ ‫וראו •‬ ‫עיניכם ‪:‬‬
‫מרום •• •• •‪*.‬‬ ‫שאו ‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מי ברא אלה‪ .‬עד כאן עלו‬ ‫^ עד הכא אסהלקו מלין דלא לשאלא‬
‫הדבךים עזלא לעזאל כעזלמעלה‪.‬‬
‫עזחכמה נתקנה מאין ולא‬ ‫כדלעילא‪ .‬דחכמה אשהכליל מאין ולא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫_ ‪ .‬ן‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬

‫עומדת לעזאלה עזנסתרת ועמקה‬ ‫קיימא לשאלא דסתים ועמיק לית דיקום‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬

‫אין עזיעמד בה‪ .‬כיון עזהתפעזט‬ ‫ביה‪ .‬כיון דאתפשט נהורא עמיקא נהוריה‬
‫לעזאלה‬
‫‪T‬‬ ‫עומד •‬
‫••‬ ‫עמק‪T ,‬אז אורו‬
‫אור ‪ T 1‬׳‬
‫אף על גב עזהוא נסתר מהכל‬
‫קלימא בשאלהא אף על גב דאיהו סתים‬
‫עזלמטה‪ ,‬וקוךאים לו על פי‬ ‫מכלא דלתתא‪ .‬ולקראן ליה על פום שאלהא‬
‫עזאלה מי‪ .‬מי ברא אלה‪.‬‬ ‫מ״י‪ .‬מי ברא אלה‪.‬‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫והינו סוד עזאמךנו)איוב לח< מבטן‬
‫מי ןצא הקרח‪ .‬מבטן מי ודאי ];צא‬
‫והינו ת א ךקאמרן )אייב לח( מבטן מי לצא‬
‫הקרח[‪ ,‬אותו קזעומד לעזאלה‪ .‬ואין‬ ‫הד^רח‪ .‬מבטן מי וזיאי )‪:‬צא הקרח( ההוא‬
‫לקזאל מה למעלה ומה למטה‪,‬‬ ‫לעילא‬
‫‪T‬‬ ‫מה ‪:‬‬ ‫לשאלא ‪-‬‬
‫לשאלתא‪: .‬ולית ‪T T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫דקיימא •‬
‫‪T : 1- :‬‬
‫^ א לעזאל מקום עזיוצאים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬

‫לדעת‪ ,‬ולא לדעת אותו‪ ,‬עזהרי‬

‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫מה לתתא‪ .‬אלא לשאלא אתר דנפקן למנדע‪.‬‬
‫לא יכולים‪ .‬אלא עומד לעזאלה‬ ‫ולא למנדע ליה‪ .‬דהא לא יכלין‪ .‬אלא קיימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ולא לדעת בו‪.‬‬ ‫לשאלהא ולא למנדע ביה‪.‬‬

‫בךאשית ב׳ ראעזית‪ ,‬ראקזית‬
‫בראשית ב׳ ראשית‪ .‬ראשית מאמר הוא‪.‬‬
‫מאמר הוא‪ .‬או נאמר שבראקזית‬
‫הוא מאמר‪ .‬אלא עד שלא ןצא‬ ‫או נימא דבראשית איהו מאמר‪.‬‬
‫והתפשט כהו והכל נכ!הר בו‪,‬‬ ‫חיליה וכלא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬
‫נפיק ואתפשט‬ ‫‪. . . .‬‬
‫אלא עד לא‬
‫_‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫בראשית הוא ומאמר הוא‪ .‬כיון‬ ‫סתים ביה‪ .‬בראשית איהו ומאמר איהו‪.‬‬
‫צבאות‪,‬‬
‫׳‬ ‫והתפשטו ממנו ‪T :‬‬‫־‬ ‫שיצא ‪:‬‬
‫‪TT•/‬‬
‫נקרא ראשית‪ ,‬והוא מאמר‬
‫כיון דנפיק ואתפשט מניה חילין‪ .‬ראשית‬
‫בלבדו‪ .‬מ ״י שאלה אותו שברא‬ ‫אקרי והוא מאמר בלחודוי‪ .‬מ״י שאלת‬
‫כשהתפשט‬ ‫אחר‬ ‫אלה‪.‬‬ ‫ההוא דברא אלה‪ .‬לבתר כד אתפשט‬
‫והשתכלל‪ ,‬נעשה ן״ם וברא‬
‫למטה‪ .‬והכל עשה כמו אותו‬
‫ואשהכלל אתעביד י״ם וברא לתהא‪ .‬וכלא‬
‫ממש שלמעלה‪ .‬זה כנגד זה וזה‬ ‫עביד כההוא גוונא ממש דלעילא‪ .‬דא‬
‫■ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—■ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬

‫כמו זה‪ ,‬ושניהם ב׳‪.‬‬ ‫לקבל דא ודא כגוונא דדא‪ .‬ותרווייהוב׳‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• l T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪:‬‬
‫כתוב)שירא< עד שהמלך במסבו‪.‬‬
‫במסבו ‪ -‬להתישב במלכות‬
‫כתיב ‪) ,‬שיר השירים א( עד שהמלך במסבו‪.‬‬
‫תחתונה‪ .‬בסוד של אותה חברות‬ ‫במסבו לאת!ישבא במלכו תהאה‪.‬‬
‫ותפנוק של אותה חביבות‬ ‫דההוא‬ ‫‪—:‬‬ ‫ותפנוקא‬
‫חברותא ‪l T : —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ברזא ‪:‬דההוא‬ ‫‪TT:‬‬
‫שבעדן העליון באותו שביל‬
‫חביבותא דבעדן עלאה בההוא שביל דסתים‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . . . .‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_.‬‬
‫שנסתר וגנוז ולא נודע‪ ,‬ומתמלא‬
‫ממנו ויוצא בנחלים ידועים‪.‬‬ ‫ונפק| א‬
‫• ••‬ ‫מניה‬
‫‪T‬‬ ‫ואתמלייא‬
‫אתידע • ‪T : —: : — :‬‬
‫‪:‬‬ ‫וגניז ‪ T‬ולא* ‪: :‬־‬
‫‪:‬‬ ‫‪*T :‬‬
‫נךדי נתן ריחו ‪ -‬זה מלך תחתון‪.‬‬ ‫בנחלין לדיען‪ .‬נרלי נתן ריחו זיא מלכא‬
‫שבךא עולם שלמטה כמו‬ ‫דלעילא‬
‫כגוונא • ‪T • • :‬‬
‫לתתא ‪T : —:‬‬ ‫עלמא ‪T —:‬‬ ‫דברא ‪T : T‬‬ ‫תתאה‪TT : .‬‬
‫־‪TT‬‬
‫שלמעלה‪ ,‬ומעלה ריח טוב‬
‫עליון לשלט ולעשות‪ ,‬דכול‬ ‫לשלטאה ולמעבד‬ ‫‪TT: - :‬‬ ‫עלאה‬
‫טבא • ‪T T‬‬ ‫ריחא ‪TT‬‬ ‫וסליק‪T **1‬‬‫‪• T:‬‬
‫ושולט ומאיר באור עליון‪.‬‬ ‫ויכיל ושליט ונהיר בנהורא עלאה‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬ ‫קע‬

‫בתרין גוונין אתברי עלמא‪ ,‬בימינא‬

‫בשני גונים נברא העוילם‪ ,‬בימין‬
‫ובשמאל‪ ,‬בשעזה ימים עליונים ‪.‬‬
‫•‬ ‫••• ‪:‬‬
‫ובע‪ t‬מאלא בעזיתא י‪1‬מין עלאין‪.‬‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ששה ימים נעשו להאיר‪ ,‬כמו‬

‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫עזיתא יומין אתעבידו לאנהרא כמה דאת‬
‫‪• T :‬‬

‫שנאמר )שמות לא( כי ששת ןמים‬

‫־ ‪:‬־‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫אמר )שמות לא( כי עז^ת ימים עע‪ t‬ה לי את‬

‫עשה ה׳ את השמים ואת הארץ‪.‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫ואלה חפרו דרכים ועשו ששים‬

‫השמים ואת הארץ‪ .‬ואלין כדון ארחין‬
‫ששים‬‫ואותם • •‬
‫‪T‬‬ ‫רבה‪: ,‬‬
‫לתהום ־ ‪ T‬׳‬
‫נקבים • ‪:‬‬
‫‪• | T:‬‬
‫ועבדו שיתין נולןבין לתהומא רבא‪ .‬ואפון‬
‫נקבים להעלות מי הנחלים לתוך‬
‫שיתין נוקבין לאעלאה מלא ךנחלי גו‬
‫התהום‪ .‬ועל ןה ]הלי שנינו[ השיתין‬
‫מששת ימי בראשית נבךאו‪ ,‬והם‬
‫תהומא‪ .‬ועל דא )הא תני?!( השיתין מששת‬
‫היו שלום העולים‪.‬‬
‫למי בראשית נבראו ואנון הוו שלמא‬
‫‪.‬והארץ היתה תהו ובהו‪ ,‬הפמלת‬
‫הפזמונה בתוך קליטתו שהיתה‬ ‫דעלמא ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בהתחלה ולא התקימה‪ .‬היתה‬

‫והארץ היתה תהו ובהו סוספיתא דקמרי‬
‫כבר ואחר כך התקימה‪ .‬באךבעים‬ ‫‪:‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫ושתים אותיות נחקק העולם‬ ‫גו קולטוי דהוה בלןךמיתא ולא‬

‫והתקים‪ ,‬וכלם עטור של השם‬‫אתקיימת‪ .‬היתה כבר ולבתר אתקיימת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: I‬‬ ‫• ‪- :‬‬ ‫‪- T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫• ‪- : I - :‬‬
‫הקדוש‪ .‬כשמצטךפות‪ ,‬עולות‬
‫בארבעין ותרין אתוון אתגליף עלמא‬
‫באותיות אותיות למעלה ויוךדות‬
‫בעטרות‬ ‫מתעפזרות‬ ‫ואתקלימת‪ .‬וכלהו עטורא לשמא קדישא‪.‬‬
‫למטה‪,‬‬
‫באךבעת צדדי העולם דכול‬ ‫כד מצטרפין סלקין באתוון )דף ל ע״ב(‬
‫העולם להתקים‪ .‬ואלה מתקימים‬
‫אתוון לעילא ונחתין לתתא מתעטרן‬
‫במעשי העולם ]נ״א המלל[‪ .‬הדפוס‬
‫של הקליטה באלה מצויים‬ ‫בעטרין בארבע סטרי עלמא ויכיל עלמא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬

‫לאתקיימא‪ .‬ואלין אתקלימין בעובדוי‬

‫כחותם החותמת‪ .‬נכנסו דצאו את‬
‫ואת ונבךא העולם‪ .‬נכנסו לתוך‬
‫דעלמא )נ״א ךמלבא(‪ .‬טופסרא דקילטא בהני‬
‫החותם והצטךפו והתקים העולם‪.‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪: .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫ב מ קל של הנחש הגדול הכו‬‫שכיהי כהותמא דגושפנקא‪ .‬עאלו ונפקו‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ונכנסו תחת נקבי העפר אלף‬‫את ואת ואתברי עלמא‪ .‬עאלו גו חותמא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬
‫וחמש מאות אמות‪ .‬אחר כך‬
‫תהום רבה הןה עולה בחשך‪,‬‬
‫ואצטרפו ואתקיים עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בקולפוי רחויא רברבא מהו ועאלו‬

‫והחשך כסה הכל‪ ,‬עד שןצא אור‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫ובקע בחשך דצא והאיר‪ ,‬שכתוב‬

‫תהות נוקבי ךעפרא אלף והמעז‬
‫)איוב לב( מגלה עמקות מני חשך‬
‫ויצא לאור צלמות‪.‬‬
‫מאה אמין‪ .‬לבתר תהומא רבא הוה‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬

‫מים נשקלו במשקל אלף וחמש‬‫סליק בהשוכא והשוכא הפי כלא‪ .‬עד‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪—:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫מאות באצבעות‪ .‬שלש נטפו‬ ‫דנפק נהורא ובקע בהשוכא ונפק‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I - T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לתוך המשקל‪ .‬חצי מהם לקיום‪,‬‬
‫ואתנהיר דכהיב‪) ,‬אייב יב( מגלה עמוקות‬
‫וחצי שנכנסו למטה‪ .‬אלו עולים‬
‫ואלו יוךדים‪ .‬כיון שעלו בעלית‬ ‫מני השף ויוצא לאור צלמות‪.‬‬
‫הןד‪ ,‬עמד המשקל בדרך ןשר ולא‬
‫מיא אתקלו בתיקלא אלף וחמש מאה‬
‫באצבעאן‪ .‬תלת נטיפו גו היקלא‪ .‬פלגו מנליהו לקיומא ופלגו‬
‫דעאלו לתתא♦ ^ י ן סלקין ואלין נחתין‪ .‬כיון דסליקו בסליקו דלדא‪.‬‬
‫קעא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה חשון‬
‫בראשית ‪ -‬ל ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬

‫קאים תיקלא באורח מיעזר ולא סטא‬

‫סטה לימין ולא לקזמאל‪ .‬זהו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך |‬

‫עזכתוב )ישעיה מ( מי מדד בעזעלו‬

‫לימינא ולשמאלא‪ .‬הדא הוא דכתיב‪) ,‬ישעיה מ(‬
‫מים וגו׳‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הכל הןה בארץ נסתר ולא‬ ‫מי מדד בשעלו מים וגו‪/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫כלא הוה ביה בארעא סתים ולא אתגלייא‪.‬‬

‫התגלה‪ ,‬ולח ותקןף ומים ?ןפואים‬ ‫• ‪T : — :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬

‫התפעזטו‪,‬‬
‫זרמו ‪:‬ולא • ‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫בתוכה‪: ',‬ולא ‪:T‬‬
‫׳‬ ‫וחילא ותלןפא ומיא גלידין בגווה‬
‫עד עזהאיר עליה האור בלמעלה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫והפעזירו‬
‫•‬
‫ולא נגידו ולא אתפשטו‪ .‬עד דאנהיר עלה‬
‫בקריעזה‬
‫‪T •1: -‬‬ ‫הכה‬
‫•‪T‬‬ ‫והאור‬‫‪T:‬‬
‫נהורא דלעילא ונהורא מחאת בקוליטוי‬
‫צבאותיה‪ .‬זהו עזכתוב ויאמר‬
‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אלהים יהי אור ויהי אור‪ .‬זהו אור‬

‫ואשהריאו חילה‪ .‬הדא הוא לכתיב ויאמר‬
‫ךא׳טון עליון עזהןה מקדם לכן‪.‬‬
‫הצבאות‬ ‫‪T : -‬‬
‫אלהים יהי אור‪ .‬דהי אור‪ .‬דא הוא אור‬
‫יצאו כל‬
‫‪T‬‬
‫ומכאן‬
‫‪: T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬

‫התבקזמה‬ ‫והארץ‬ ‫קדמאה עלאה דהוה מקדמת דנא‪.‬‬

‫והכהות‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫• —ן ‪:‬‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן ‪:‬‬

‫והוציאה צבאותיה אחר כך‪ .‬כיון‬

‫ומהכא נפקו כל חילץ ותי?ו?ין‪ .‬וארעא‬
‫עזחאיר ]ו‪:‬לד[‪ ,‬הןה ע ^ה אורו‬
‫אתבסמת ואפיקת חילהא לבתר‪.‬‬
‫מסוף העולם עד סוף העולם‪.‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫—ן‬ ‫•‬ ‫‪— :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫כיון לנהיר )!נחית( הוה אסתלק נהוריה‬

‫כעזהסהכל בדקזעי הע ^ס‪ ,‬נגנז‬
‫ונטמן‪ ,‬ולא ןצא אלא בקוביליו‬
‫מסייפי עלמא עד סייפי עלמא‪ .‬כד אסתכל‬
‫הנסתרים עזלא התגלו‪.‬‬ ‫— —‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• • t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• • t‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫בחייבי עלמא אתגניז ואתטמיר ולא נפיק‬

‫דרא ^ הי ם את האור כי טוב‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪• • T - :‬‬

‫אלא בשבילוי סתימין דלא אתגלןין ‪:‬‬

‫קזנינו‪ ,‬כל חלום קזעומד בקיום‬
‫עזל כי טוב‪ ,‬עזלום הוא למעלה‬
‫־ ‪T :‬‬

‫דרכו‬
‫‪:‬‬
‫ררא אלהים את האור כי טוב‪ .‬הנן כל‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•••‬

‫אותיות‪ ,‬כפי ־ ‪:‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫ראה‬‫ולמטה‪T T .‬‬
‫‪ :‬־‪T‬‬
‫חלמא לקיימא בקיומא לכי טוב‬
‫כל אחד ואחד‪ .‬ראה ט׳ ‪ -‬טוב לו‪,‬‬
‫פתחה‬
‫התורה ‪T : T‬‬‫עזהרי ־ ‪T‬‬
‫לחלומו‪:•••',‬־••‬‫טוב ־ ‪:‬־‬
‫שלמא הוא לעילא ותתא‪ .‬חמי אתוון כפום‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬
‫בו כי טוב‪ .‬מאיר מסוף העולם‬
‫ארחוי כל חד וחד‪ .‬חמא ט׳ טב ליה טב‬
‫לסוף הע ^ס‪ .‬ט׳ טוב‪ .‬טוב הוא‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫■ך‪-‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫ך‬ ‫■‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬

‫לחלמיה דהא אורליתא פתח ביה כי טוב‪.‬‬

‫טוב אור בקזלמות‪.‬‬
‫ט׳ הקזיעי עזל הכל‪ .‬אות עזמאיר‬
‫נהיר מסייפי עלמא לסייפי עלמא‪ .‬ט׳ טב‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• • t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• • t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪• t‬‬
‫מעליון ראקזית ונכלל בו ונעעזה‬
‫טוב הוא‪ ,‬טב נהירו באשלמותא‪.‬‬
‫בסתר קזל נקרה סוד קזל י׳ קזחיא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬

‫ט׳ תשיעאה דכלא‪ .‬את דאתנהיר מעלאה‬

‫נקרה אחת‪ .‬ו׳ מכחו ןצא‪ .‬בו נעעזו‬ ‫• • • ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫קזמים‪ .‬כקזהסתים בנקרה אחת‬

‫ראשיתא ואתכליל ביה ואתעביד‬
‫ונגנז פנימה‪ ,‬האירה ב׳‪ .‬ממנה‬
‫‪T ...‬‬ ‫•‬
‫בסתימו דנקודה רזא די׳ דהיא נקודה חדא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•• •‬

‫ןצאו עליון ותחתון‪ .‬עליון טמיר‪.‬‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫‪TT‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ו׳ מחיליה נפיק‪ .‬ביה אתעביד שמים‪ .‬כד‬

‫חהחתון גלוי בסוד קזל קזנים‪,‬‬
‫ועומד בכח קזלמעלה‪.‬‬
‫אסהלים בנקודה חד ואתגניז גו‪ ,‬אתנהרא‬
‫וזהו טו״ב‪ .‬קזל׳ש האותיות חללו‬
‫ב׳‪ .‬מניה נפקו עלאה ותהאה‪ .‬עלאה‬
‫טו״ב נכללו אחר כך לצדיק‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•••‬

‫הע ^ס שכולל הכל למעלה‬‫טמירא‪ .‬תהאה אתגלייא ב ת א דתרין‪.‬‬ ‫• ‪I • • :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T : — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ולמטה‪ ,‬כמו שנאמר )שםג< אמרו‬ ‫וקיימא בחילא דלעילא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I-‬‬ ‫‪:‬‬
‫צדיק כי טוב‪ .‬בגלל שאור עליון‬
‫וךא הוא טו״ב‪ .‬אלין תלת אתוון טו״ב‬
‫אתכלילו לבתר לצדיקא דעלמא דכליל כלא לעילא ותתא כמא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫קעב‬

‫כלול בו‪ ,‬׳טפתוב >תהליםקמה( טוב‬ ‫ךאה אמר‪) ,‬ישעיה ג( אמרו צדיק כי טוב‪ .‬בגין‬
‫ה׳ לכל ורחמיו על כל מעעויו‪.‬‬ ‫דנהירו עלאה כלילא ביה דכתיב‪) ,‬תהלים קמה(‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫*‬
‫לכל כתוב‪ ,‬זה סתם עזל הדבר‬
‫בקזביל להאיר יום אחד עזמאיר‬ ‫טוב יי לכל ורחמיו על כל מעשיו‪ .‬לכל‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T:‬‬

‫לכל‪ ,‬עליון על הכל‪ .‬עד כאן סתם‬ ‫כתיב דא סתמא רמלה בגין לאנהרא יומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* :‬‬

‫הדברים‪.‬‬ ‫חד דנהיר לכלא‪ .‬עלאה על כלא‪ .‬עד כאן‬

‫השלמה מההשמטות)סימן דך(‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪-‬‬

‫למה בי״ת דומה? לאדם שנוצר‬ ‫סתמא ךמלין‪.‬‬

‫בחכמה‪ ,‬שסתום מכל צד ופתוח‬ ‫השלמה מההשמטות )םימן ז״ך(‬
‫מלפניי‪ .‬והאל״ף פתוחה מאחריר•‬
‫למה כי״ת דומה לאדם שנוצר בחכמה‬
‫רוצה לומר‪ ,‬כי היא פתוחה לקבל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫שסתום מכל צד ופתוח מלפניו‬

‫מן הכתר‪ ,‬דש לה פתח להשפיע‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫והאלף פתוחה מאחריו רוצה לומר כי היא‬

‫לאחוים ‪ :‬ע״כ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1 *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ברא שית ברא אלהים ‪ -‬סוד של‬

‫פתוחה לקבל מן הכתר דש לה פתח‬
‫ראשית עריסתכם חלה תרימו‬
‫תרומה‪ .‬זו חכמה עליונה שהיא‬‫להשפיע לאחרים‪) .‬עד כאן מההשמטות(‬
‫בראשית ברא אלהים‪ .‬רזא דראשית‬
‫ראשית‪ .‬ב׳ בית העולם להיות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫■ד ■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,,,‬‬ ‫■ד‪-‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.. .‬‬

‫משקה מאותו נהר שנכנס בו‪ ,‬סוד‬

‫׳‬ ‫• ‪T :‬‬
‫עריסותיכם חלה תרימו תרומה‪ .‬דא חכמה‬
‫הכתוב ונהר יצא מ ? ח להשקות‬
‫‪TT‬‬ ‫••‬ ‫‪\\• :‬‬ ‫‪.‬״•‬

‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫*‪*.‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬־*‬

‫עלאה דאיהי ראשית‪ .‬ב׳ ביתא דעלמא‬

‫את הגן‪ .‬ונהר ‪ -‬שכונס את הכל‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫לאתשקאה מההוא נהר דעייל כיה‪ .‬רזא‬

‫מהעמק העליון ולא פוכןקים‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪— ..‬‬ ‫_ ■ך| ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫מימיו לעולמים להשקות את הגן‪.‬‬

‫ךכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן‪.‬‬
‫ואותו עמק עליון בית ראשון‪,‬‬
‫האותיות‬ ‫ונהר דאכניש כלא מעומקא עלאה ולא‬
‫בראשית‪ ,‬הסתימו‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪l T :‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫פסיקו מימוי לעלמין לאשקאה לגנתא‪.‬‬

‫בשביל דקיק אחד שגנוז בתוכו‪.‬‬
‫ומתוך אותו העמק ןצאו שני‬
‫‪. -‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬
‫וההוא עומקא עלאה כלת ראשון בראשית‬
‫כחות‪ ,‬שכתוב את השמים‪ .‬לא‬
‫‪..‬‬ ‫‪. ..‬ך‬ ‫‪7‬‬

‫אסתלימו ביה אתוון בחד שביל‬

‫כתוב שמים אלא השמים‪ ,‬מתוך‬
‫אותו עמק הנסתר מהכל‪ .‬ואת‬
‫זיקיק דגניז בגויה‪ .‬ומגו ההוא עומקא נפקו‬
‫הארץ ‪ -‬סתר זה הוציא את הארץ‬
‫הזאת‪.‬‬
‫תךין חילין דכתיב את השמים‪ .‬שמלם לא‬
‫כתיב אלא השמים‪ .‬מגו ההוא עומקא‬
‫א ב ל בכלל של השמים היתה‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫דצאו כאחד דבוקה בצדו זה בזה‪.‬‬

‫דסתים מכלא‪ .‬ואת הארץ סתימא דא אפיק‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*.*T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫כשהאיר ראשית הכל‪ ,‬שמים‬
‫אותה‬ ‫והושיבו‬ ‫אותה‬ ‫לקחו‬ ‫להאי ארץ‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1: T‬‬
‫אבל בכללא דשמים הוה‪ .‬ונפקו כחדא‬
‫במקומה‪ ,‬שכתוב ואת הארץ‪ .‬ואת‬ ‫‪T - : :‬‬ ‫‪l T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪:‬‬

‫־ ?לל האותיות שהם א״ת‪.‬‬

‫מתדבקא בסטרוי דא בדא‪ .‬כד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫כשחזרה הארץ לשבת במקומה‬
‫אתנהיר ••ראשיתא ‪:‬דכלא‪ ,‬שמים נטלו לה‬
‫ונפךדה מצד השמים‪ ,‬היתה תוהה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• - T‬‬ ‫■ ד '‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ואותיבו לה באתרה‪ ,‬דכתיב ואת הארץ‪.‬‬

‫ובוהה לדבק בשמים כאחד כמו‬
‫]?בוקחלה[ בהתחלה‪ ,‬משום שראתה‬
‫ואת מכללא דאתוון זיאפון א״ת‪ .‬כד‬
‫את העזמים מאירים והיא חעזוכה‪.‬‬
‫אתהדרת ארעא למיתב באתרה ואתפרש‬
‫)דף לא ע״א( מסטרוי ךשמלם‪ ,‬הות תוהה ובו־הה לאתדפקא בעזמים‬
‫קעג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה חשון‬
‫בראשית ־ לא ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫עד עזאור עליון יצא עליה והאיר‬ ‫כחדא )נ״א ?י‪,‬ךמיתא( בקךמיתא‪ .‬בגין דחמת‬
‫לה‪ ,‬ועזבה במקומה להסתכל‬
‫‪t‬‬ ‫• ‪| :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬
‫לעזמלם נהירין והיא אתחעזכת‪ .‬עד‬
‫בעזמים פנים בפנים‪ .‬ואז התהקנה‬
‫הארץ והתבעזמה‪.‬‬ ‫דנהורא עלאה נפק עלה ואבהיר לה‬
‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪I - T‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫ןצא אור בצד ןמיץ וחיעזך בצד‬ ‫ותבת באתרה לאסהכלא בעזמיא אפין‬
‫‪I‬‬ ‫־ •‬ ‫• ‪T — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬

‫קזמאל‪ ,‬והפךידם אחר כך כדי‬ ‫?א?ין‪ .‬וכדין אתתקנת ארעא ואתבסמת‪.‬‬

‫להכלל זה בזה‪ .‬זהו עזכתוב ויבדל‬
‫אלהים בין האור ובין החיעזך‪ .‬ואם‬ ‫נפק נהו־רא בסטר ימינא וחעזוכא בסטר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T * T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫תאמר עזהיתה ממעז הבדלה ‪-‬‬ ‫ק^מאלא‪ .‬ואפריעז לון לבתר בגין‬
‫לא! אלא היום בא מצד האור‬ ‫לאתכללא דא בדא‪ .‬הדא הוא דכתיב ויבדל‬
‫‪-------‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬
‫עזהוא ןמין‪ ,‬ולילה מצד הח'^ך‬
‫עזהוא קזמאל‪ ,‬וכעזןצאו כאחד‪,‬‬
‫אלהים בין האור ובין החעזך‪ .‬ואי תימא‬
‫הפריד אותם‪ .‬והבדלה היתה‬ ‫הוה הבדלה ממעז‪ .‬לא‪ .‬אלא יום אתי‬
‫‪• • T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬

‫מצדו להסתכל פנים בפנים‬ ‫מסטרא דנהורא דאיהו ימינא‪ .‬ולילה‬

‫‪T : - :‬‬ ‫‪T * T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫ולהדבק זה בזה להיות הכל אחד‪.‬‬
‫‪T ...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫;‬

‫והוא נקרא יום וקורא לו יום‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪... T‬‬ ‫‪V I‬‬ ‫• ‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מסטרא דחעזוכא דאיהו ע‪ t‬מאלא‪ .‬וכד נפקו‬
‫‪I‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ : :‬־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫והיא נקראת לילה‪ ,‬כמו עזנאמר‬ ‫כחדא אפריעז לון‪ .‬והבדלה הוה מסטרוי‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ויקךא אלהים לאור יום וגו׳‪ .‬מה‬ ‫לאסתכלא אפין באפין ולאתזיבקא דא בדא‬
‫זה ולדועזך? זהו הזזעזך עזאוחז‬
‫למהוי כלא חד‪.‬‬
‫את הלילה עזאין לה אור מעצמה‬
‫]והיא נקראת לילה‪ ,‬שכתוב ולחשך קרא לילה‪ ,‬ב^לל‬ ‫ןאיהו אלןרי יום ולןרי ליה יום‪ .‬ואיהי ל(‪.‬רי‬
‫שאוחז בה החשך ואין לה אור מעצמה[‪ .‬ואף על‬ ‫לילה כמא דאת אמר ויתרא אלהים‬
‫•‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪?:‬ד‬ ‫‪• -‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫גב עזבאה מצד ׳ןל האעז עזהיא‬
‫לאור יום וגד‪ .‬מהו ולחעזך‪ .‬דא ח^ך‬
‫חעזך‪ .‬אבל חעזך‪ ,‬עד עזמואר מצד‬
‫היום‪ ,‬יום מאיר ללילה‪ ,‬ולילה לא‬ ‫דאחיד ללילה דלית לה נהורא מגרמה )ם״א‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : — :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מאיר עד זמן עזכתוב )תהליםקלט(‬ ‫והיא אהקדי לילה דכתיב ןלחעןי קרא לילה ?גין ךאחיד ‪3‬ה חעןי ולית לה‬
‫נה‪1‬רא מגרמה( ואף על גב דאתא מסטרא דאעזא‬
‫ולילה כיום ןאיר כחעזכה כאורה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* • ‪T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫‪ :‬־ ‪I‬‬

‫ךבי אלעזר קפץ בהחלה ודרעז‪,‬‬

‫ךאיהי חשך‪ .‬אבל חעזך עד דאתנהיר‬
‫)שם כט( קול ה׳ על המים אל הכבוד‬
‫מסטרא דיום‪ ,‬יום נהיר ללילה‪ ,‬ולילה לא‬
‫הךעים ה׳ על מים רבים‪ .‬קול ה׳ ‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫נהיר עד זמנא דכתיב‪) ,‬תהלים קלט( ולללה כיום‬

‫זה קול עליון עזממנה על המים‬
‫עזעזופעים מ ד ת ה לדרגה עד‬ ‫יאיר כחשכה כאורה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬
‫עזמתכנסים למקום אחד בכנוס‬
‫רבי אלעזר קפץ בקךמיתא ודרש קול ין‬
‫אחד‪ .‬אותו קול עליון עזולח את‬
‫אותם המים בדךכם‪ ,‬כל אחד‬‫על המים אל הכבוד הרעים יי על‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫••‬ ‫‪• T -‬‬ ‫‪-‬‬

‫ואחד כפי דךכו‪ .‬כמו בעל הגן‬

‫מים רבים‪ .‬קול יי דא קול עלאה דממנא‬ ‫• ‪T — :‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫— •‬
‫הזה עזממנה על מים לעזלחם לכל‬
‫על המים ךנגלין מדרגא לדרגא עד‬
‫מקום ומקום כראוי לו‪ ,‬כך קול ה׳‬
‫ממנה על המים‪.‬‬ ‫דמתכנשי לאתר חד בכנופיא חדא‪ .‬ההוא‬
‫קול עלאה משדר לאנון מלין בארחליהו‬
‫כל חד וחד כפום ארחיה‪ .‬בהאי גננא דממנא על מיא לשדר לוין‬
‫‪: T‬‬ ‫‪IT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫לכל אתר ואתר כדחזי ליה‪ .‬כך קול יי ממנא על מיא‪.‬‬

‫—‬ ‫‪T — :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪Pt‬‬ ‫••‬ ‫‪•• T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫קעד‬

‫אל הכבו־ד הרעים כמה יאה אמר‪) ,‬איוב כי(‬

‫אל הכבוד הךעים ‪ -‬כמו• עזנאמר‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ד‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫)איובכי( ורעם גבורתו מי יתבונן‪ .‬זה‬

‫ורעם גבורו־תיו מי יתבו־נן‪ .‬דא סטרא‬
‫•‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬
‫צד עזבא מגבורה ויוצא ממנו‪.‬‬
‫דאתיא מן גבורה ונפקא מיניה‪ .‬דבר אחר‬
‫דבר אחר אל הכבוד הךעים ‪ -‬זה‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬ך|‬ ‫‪. .‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫א״ל הכבוד הרעים דא ימינא דנפקא מניה‬

‫הןמיץ עזיוצאת ממנו קזמאל‪ .‬ה׳‬ ‫‪...‬‬ ‫_ ‪■ .‬ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪* 1‬‬

‫על מים רבים ‪ -‬ה׳ זה חכמה‬

‫חכמ״ה‬ ‫מאלא‪ .‬ה׳ ‪-‬על מים רבים‪ .‬ה׳ ‪T‬דא‬
‫‪T :T‬‬ ‫ע‪T T t‬‬‫‪:‬‬
‫עליונה עזנקראת יו״ד‪ .‬על מים‬
‫עלאה ךאלןרי יו״ד )עח ךק‪:‬ינ־א( על מלם רבים‬
‫רבים ‪ -‬על אותו עמק נכ(הר‬
‫על ההוא עומקא סתימאה דנפיק מניה כמה‬
‫קזיוצא ממנו‪ ,‬כמו ^נאמר )תהלים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫עח וקזבילף במים רבים‪.‬‬‫ךאת אמר )תחליםעי( ושבילך במלם רבים‪.‬‬

‫רבי קזמעון פר׳‪:‬צ את המחלקת‬
‫רבי שמעון פריש פלוגתא ואמר‪ .‬פתח‬
‫ואמר‪ ,‬פתח הפסוק ואמר כתוב‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• •‬

‫ין^רא ואמר כתיב‪) ,‬שמית כה( לעמת‬

‫)שמות כה( לעמת המסגרת ההןי]‬
‫הטבעת ]לןבתים לבדים‪ .‬מי‬
‫הטבעות ]ל[בתים‬
‫אותה מסגרת? זהו מקום סגור‬
‫המסגרת ההלינה‬
‫לבדים‪ .‬מאן ההוא מסגרת‪ .‬דא הוא אתר‬
‫קזלא פתוח חוץ מאקזר בקזביל‬
‫סגיר ךלא פתיחא בר בשביל חד ד?ןיק‬
‫דקיק אחד קזנודע בגניזות אצלו‪,‬‬
‫ובגללו התמלא ורקזם קזערים‬
‫דאתלידע בגניזו לגביה‪ .‬ובגיניה אתמלי‬
‫להךליק נרות‪ .‬ובגלל קזהוא מקום‬
‫ורשים הךעין לאךללןא בוצעין‪ .‬ובגין‬
‫גנוז ונסתר‪ ,‬נקרא מסגרת‪ ,‬וזהו‬
‫דאיהו אתר גניז וסתים אלןדי מסגרת ודא‬
‫העולם הבא‪ .‬ואותו העולם הבא‬
‫נקרא מסגרת‪.‬‬
‫הוא עלמא ךאתי‪ .‬וההוא עלמא ךאתי‬
‫תהיין^ הטבעת ‪ -‬אלו טבעות‬
‫עליונות קזנאחזו זו בזו‪ ,‬מים‬ ‫אתלןדי מסגךת‪.‬‬
‫תהיינה הטבעות אלין עזקאן עלאין‬
‫מרוח‪ ,‬ורוח מאעז‪ ,‬ואעז ממים‪.‬‬
‫כלם נאחזו זו בזו ויוצאים זו מזו‬
‫מרוהא‬
‫בטבעות הללו‪ ,‬וכלם מסתכלים‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫מיא‬‫‪T-‬‬ ‫בדא‬
‫‪T:‬‬ ‫דאתאחדן ‪T‬דא‬
‫‪1 T-: - : • :‬‬

‫ורוחא מאשא ואשא ממלא‪ .‬כלהון אתאחךן‬

‫לאותה מסגרת‪ .‬עזבה נאחז לאותו‬
‫זיא בדא ונפלןן דא מן זיא בהני )ם״א כהני(‬
‫אור עליון להקזקותם ונאחזים בו‪.‬‬
‫הללו‬
‫הטבעות ‪T -‬‬
‫לבדים ‪T - - -‬‬
‫בתים ‪• - :‬‬
‫עזלןאן‪ .‬וכלהון מסהכלן לגבי ההוא מסגרת‪.‬‬
‫הם עליונים‪ ,‬בתים ומקומות‬
‫‪•7‬‬

‫ךביה מתאחד לההוא נהרא עלאה לאשלןאה‬

‫לבדים קזהם מךכבות קזלמטה‪,‬‬
‫בגלל קזזה בא מצד הא׳ט‪ ,‬וזה‬ ‫לון ואתאחדן ביה♦‬
‫מצד המים‪ ,‬וזה מצד הרוח‪ ,‬וכן‬
‫בתים לבדים‪ .‬הני עזלןאן עלאין אנון בתים‬
‫כלם‪ ,‬כרי להיות מךכבה לארון‪.‬‬
‫ואתרין לבדים דאנון ךתיכין‬
‫ועל זה‪ ,‬מי קזמתקרב‪ ,‬מתקרב‬
‫בבדים הללו ולא במה בלפנים‪.‬‬
‫ודא‬ ‫דאשא‪.‬‬ ‫מסטרא‬ ‫אתי‬ ‫דדא‬ ‫דלתתא‪ .‬בגין‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T *.• :‬‬ ‫• • ‪T:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T : 1 • :‬‬ ‫• ‪T - :‬‬
‫לך לך אוכ!רים לנזיר סביב סביב‪,‬‬
‫לכרם אל תתקרב‪ .‬פךט לאלו‬‫מסטרא דמיא‪ .‬ודא מסטרא דרוחא וכן‬
‫‪1••:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T :‬‬

‫כלהו בגין למהוי ךתיכא לארונא‪ .‬ועל דא‬

‫הךאויים לקזמעז בפנים‪ ,‬להם‬
‫נתנה רעזות להעלות‪ ,‬לקזמ׳ט‬
‫מאן ךמ?‪4‬רב ל?‪4‬רב באלין בדים ולא במה‬
‫דלגו‪ .‬לך לך אמרין נדרא‪ ,‬סחור סחור לכרמא לא תל^רב‪ .‬בר אנון‬
‫דאתחזון לשמשא לגו‪ .‬לון אתיהיב רשותא לאעלאה לשמשא וללרבא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬ח־‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫~‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫קעה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫ה חש‪11‬‬
‫בראשית ־ לא ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬
‫ולקרב‪ ,‬ועל זה כתוב )במדבר א(‬ ‫ועל דא כתיב‪) ,‬במדבר א( והזר הל‪.‬ךב יומת‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••It‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫יומת‪.‬‬
‫הקרב ‪T‬‬‫והזר ‪••|T -‬‬
‫‪T- :‬‬ ‫בית ךבךאעזית רברבא‪ .‬רבי יוסי עזאיל ליה‪.‬‬
‫ב׳ עזל בראקזית היא גדולה‪ .‬ר׳‬
‫יוסי עזאל אותו ואמר‪ ,‬עזעזת ימי‬ ‫ואמר האי עזיהא יומי בראעזית דקא‬
‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪••:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בראקזית הללו עזעזנינו מהם?‬ ‫תנינן מאן אנון‪ .‬אמר ליה היינו לכתיב )תהלים‬
‫אמר לו‪ ,‬הינו מה ^כתוב )תהלים‬
‫קד( א תי לבנון א^ר נטע‪ .‬כמו‬
‫קס ארזי לבנון אשר נטע‪ .‬כמה לאלין אתיז‬
‫עזהאךזים הללו יוצאים מן‬ ‫נפקין מן לבנון‪ .‬הכי נמי אנון שיהא יומין‬
‫לבנון‪ ,‬כך גם אותם עזעזה ןמים‬ ‫נפקין מן בראשית‪.‬‬
‫יוצאים מן בראעזית‪.‬‬
‫וששת הןמים העליונים הללו‪,‬‬
‫ואלין שיהא יומין עלאין ל^רא פריש לון‬
‫שכתוב )דברי‬ ‫אותם‪T ,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫פרש‬
‫הפסוק ־‬
‫‪T‬‬ ‫־‪1‬‬
‫זיכהיב‪) ,‬דברי הימים א כט( לך לן הגדולה‬
‫הימים־א כט( לף ה׳ הגדלה והגבוךה‬ ‫והגבורה והתפארת וגד‪ .‬כי כל דא צדיק‪.‬‬
‫והתפארת וגו׳‪ .‬כי כל ‪ -‬זה צדיק‪.‬‬
‫בשמים ‪ -‬זו תפארת‪ .‬ובארץ ‪ -‬זו‬
‫בשמים דא תפארת‪ .‬ובארץ דא כנסת ישראל‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪•.• •.• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪•.•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪• .• • • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫כנסת ישראל‪ ,‬כמו תךגומו‪:‬‬ ‫כתרגומו די אחיד בשמלא ובארעא‪ .‬כלומר‬

‫שאוחז בשמים ובארץ‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫דיסודא דעלמא דאקרי כל‪ ,‬איהו אחיד‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫שיסוד העולם שנקרא כ״ל‪ ,‬הוא‬
‫אוחז בהפארת שנקרא שמים‪,‬‬
‫בתפארת דאלןרי שמלם‪ ,‬ובאלץ )דף לא ע״ב(‬
‫ובארץ שנקראת כנסת ישךאל‪.‬‬ ‫לאיןןךי כנסת ישראל‪.‬‬
‫ועל זה בראשית‪ .‬ב׳ ראשית היא‬ ‫ועל דא בראשית‪ ,‬ב׳ ראשית היא )חכמה‪? ,‬מה‬
‫]חכמה‪ ,‬כמו שתתם יונתן בראשית ־ בחכמה[‬
‫בגלל שהיא שנןה לחשבון‪,‬‬
‫ךתתם י‪1‬נתן?‪.‬ראעית ?חכמתא( בגין דאיהי תנלינא‬
‫ונקראת ראשית בגלל שכתר‬ ‫לחושבנא ואיןןרי ראשית‪ .‬בגין להאי כתרא‬
‫עליון זה טמיר הוא ראשון‪ .‬ועל‬ ‫עלאה טמירא היא קדמאה‪ .‬ועל דלא עייל‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T : | -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T‬‬
‫שלא נכנס בחשבון‪ ,‬הראשית‬
‫הוא שני‪ .‬בגלל זה ב׳ ראשית‪.‬‬ ‫בחושבנא‪ ,‬הנלינא הוי ראשית‪ .‬בגין דא ב׳‬
‫עליונה •היא‬
‫שחכמה ‪T : •/‬‬
‫ועוד‪: ,‬כמו ‪T : T •/‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫ראשית‪ .‬ועוד כמה דחכמה עלאה איהי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫תחת‪T1‬נה‬‫חכמה ־ ‪:‬‬
‫כך ‪T :T‬‬ ‫ראעזית‪ ,‬׳ ־גם ‪|T‬‬ ‫ראשית‪ .‬חכמה תתאה ראשית נמי הויא‪ .‬ועל‬
‫‪— :‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T : T‬‬
‫גם היא ראשית‪ ,‬ולכן אין‬
‫להפריד ב׳ מן ראשית‪.‬‬ ‫דא לית לאפרשא ב׳ מן ראשית‪.‬‬
‫לבךא שית קוראים לו מאמר‬ ‫ןראשית מאמר קרינן ליה והכי הוא‪.‬‬
‫וכך זה‪ .‬וששה ןמים יוצאים‬ ‫מינה‬ ‫נפקין‬ ‫יומין‬ ‫ושיהא‬
‫ממנו ונכללים בו‪ ,‬ואלה נקראים‬
‫כמו שאלה האחרים‪ .‬בךא‬ ‫ואתכלילן ביה‪ .‬ואלין אקרון כגוונא ד ^ין‬
‫אלהים ‪ -‬זהו שכתוב ונהר יצא‬ ‫אחרנין‪ .‬ברא אלהים‪ .‬הדא הוא דכתיב ונהר‬
‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪•••:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪: -‬‬

‫מעדן להשקות את הגן‪ .‬מה זה‬ ‫יוצא מעדן להשקות את הגן‪ .‬מאי להשקות‬
‫להשקות את הגן? להשקותו‬
‫ולקןם אותו ולהסתכל בו בכל‬ ‫את הגן לאשקאה ולקלימא ליה ולאסהכלא‬
‫מה שצריך‪.‬‬ ‫ביה בכל מה דאצטריך‪.‬‬
‫אלהים ‪ -‬אלהים חיים‪ ,‬שמשמע‬
‫אלהים אלהים חלים‪ ,‬למשמע בראשית ברא‬
‫בראשית ברא אלהים ודאי על‬
‫ידי אותו נהר כדי להוציא הכל‬ ‫אלהים ודאי על ידא לההוא נהרא‬
‫ולהשקות הכל‪ .‬את השמים ‪-‬‬ ‫בגין לאפקא כלא ולאשקאה כלא‪ .‬את‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא תשרי‬ ‫קעו‬
‫העזמים חבורא דכר ונוקבא כדקא חזי‪ .‬חבור זכר ונקבה כראוי‪ .‬אחר כך‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫לבתר האי‪ .‬ביה אתברי עלמא לתתא‪ .‬ביה בו נברא העולם למטה‪ ,‬בו נתץ כח‬
‫^ ל כ ל\‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫השלמה מההשמטות)סימןכ״ח(‬ ‫יהיב חילא לכלא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• T‬‬

‫ומנין לנו ששמים הם הקדוש‬ ‫השלמה מההשמטות )סימן כ״ח(‬

‫ברוך הוא? שכתוב )מלכים־א ח(‬
‫ואהה תשמע השמים‪ .‬האם שלמה‬
‫ו?‪ 1:‬נא לן ך^מלם הוי לןךשא בריך הוא‪,‬‬
‫דכתיב )מלכים א׳ ה׳( ואהה תעזמע מתפלל אל השמים שישמעו‬
‫העזמים‪ .‬אטו עזלמה מתפלל אל העזמים תפלתו? אלא שנקרא שמץ על‬
‫שמו‪ .‬ולמה נקרא שמים? אלא‬
‫שהוא עג־ל כמו ראש‪ ,‬ומלמד‪,‬‬
‫עזלעזמעו תפלתו־‪ ,‬אלא עזנל^רא עזמן על‬
‫עזמו‪ .‬ולמה נהרא עזמים אלא עזהוא עגול המים מימינו ואש משמאלו והוא‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫כמו ראעז ומלמד עזמים מימינו ואעז באמצע‪ ,‬שא מים‪ ,‬מאש וממים‪,‬‬
‫ומכניס ביניהם שלום‪ .‬בא האש‬
‫ומצא מצדו מדת האש‪ .‬בא מים‬
‫מק‪ t‬מאלו והוא באמצע ע^א מלם‪ ,‬מאעז‬
‫וממים ומכניס ביניהם עזלום‪ ,‬בא האעז ומצא מצדו מדת המים‪ ,‬והינו)איוב‬
‫■ך‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪* T‬‬ ‫*‬

‫ומצא מצדו מדת האש‪ .‬בא מים ומצא כה( עשה שלום במרומיו‪ .‬מהם‬
‫‪T T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫• ‪-‬‬ ‫• •‬ ‫‪T T‬‬
‫השמים? מלמד שגבל הקדוש‬
‫ברוך הוא אש ומים וטפחץ זה‬
‫מצדו מזית המלם והיינו ) איי ב כ״ה( עושה שלום‬
‫במרומיו‪ ,‬מאי שמים מלמד שגבל הקדוש בזה‪ ,‬ועשה מהץ ראש לךבריו‪,‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ברוך הוא אש ומלם וטפחן זה בזה ועשה שנאמר >תהלים קיט( ראש דברך‬
‫אמת‪ :‬ע״כ‪.‬‬
‫א״ת השמים‪ ,‬שמשמע שהשמים‬
‫מהן ראש לךבריו שנאמר )תהלים קי״ט( ראש‬
‫הוציאו את‪ ,‬בכח של סוד אלהים‬ ‫דברך אמת‪) .‬עד כאן מההשמטות(‬
‫הוציא אותו‪.‬‬ ‫חיים אחר שראשית‬
‫א״ת השמלם ךמשמע דשמלם אפיקו את‬
‫כיון שזההוציא הכל‪ ,‬והכל‬
‫בחילא דרזא דאלהים חלים בתר דראשית התישב במקומו כאחד‪ ,‬טבעת זו‬
‫ראשית‪,‬‬
‫׳‬ ‫נעשתה‬
‫••• ‪T : •/‬‬ ‫האחרונה‬
‫‪ T‬־ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫אפיק ליה‪.‬‬
‫כיון דהאי אפיק כלא וכלא אתיישב ובראשית הזו הוציא אורות‬
‫עליונים‪ ,‬והשרה אור והתחילו‬
‫בדוכתיה כחד‪ .‬עזקא דא בתרייתא מים להשפיע כנגד למטה‪ .‬ועל זה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪lT :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫אתעבידת ראשית‪ .‬ובהאי ראשית אפיק בראשית ודאי ברא אלהים‪ .‬בו‬
‫נהורין עלאין ושרי נהרא ושרי מלא לנגדא בךא עולם ההחתוץ‪ ,‬בו הוציא‬
‫מאורות‪ ,‬בו נתץ כח לכל‪.‬‬
‫לקבלא לתהא‪ .‬ועל דא בראשית ודאי ברא רבי יהודה אמר‪ ,‬על זה כתוב‬
‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬
‫‪TT‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T : | — :‬‬

‫אלהים‪ .‬ביה ברא עלמא תתאה‪ .‬ביה אפיק )ישעיה י( היתפאר הגךזץ על החצב‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬

‫בו‪ .‬השבח של מי ‪ -‬לא של האמץ‬ ‫נהורין‪ .‬ביה להיב חילא לכלא‪.‬‬

‫הוא? כך בראשית הזאת בךא‬
‫רבי יהודה אמר על דא כתיב‪) ,‬ישעיה י( אלהים עליוץ את השמים ‪ -‬השבח‬ ‫‪7‬‬ ‫;‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫הלתפאר הגרזן על החוצב בו‪ .‬שבחא של מי? של אלהים הוא! אמר‬

‫רבי יוסי‪ ,‬זה שכתוב)דברים ד( אשר‬
‫ךמאן‪ ,‬לאו דאומנא הוא‪ .‬כך בהאי ראשית‬
‫לו אלהים קרבים אליו‪ .‬קרבים?‬
‫ברא אלהים עלאה את השמים‪ .‬שבחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• — T‬‬ ‫—‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪TT‬‬

‫אשר לו אלהים‬ ‫)דברים ד(‬ ‫דמאן ךאלהים הוא‪ .‬אמר רבי יוסי האי דכתיב‪,‬‬
‫קעז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫קןרוב צךיך להיות ! אלא אלהים‬ ‫לןרובים אליו‪ .‬לןרובים‪ .‬לןרו־ב מיבעי ליה‪.‬‬
‫עליון‪ .‬אלהים קזל פחד יצחק‪.‬‬
‫אלהים אחרון‪ .‬ומעזום כך כתוב‬
‫יצחק‪.‬‬
‫דפחד • ‪T 1 :‬‬
‫אלהים ‪—— 1‬‬
‫^‪T‬א‪T‬ה‪: .‬״‪.‬״ •‬‫•‬ ‫אלהים‬
‫אלא ‪:‬״‪.‬״ •‬
‫•‪T *.‬‬
‫?ןרבים‪ ,‬וגבורות רבות הם‬ ‫אלהים בתראה‪ .‬ובגיני כך קרובים וגבורות‬
‫עזיוצאים מאחד וחנ^ל אחד‪.‬‬ ‫סגיאין אפון דנפקין מחד וכלהו חד‪.‬‬
‫השלמה מהה שמטות ) סי מ| כ ״ ט(‬
‫‪.‬והארץ היתה תהו )בראשית א(‪.‬‬ ‫השלמה מההשמטות )סימן כ״ט(‬
‫בץמן שחקןדוש ברוך הוא הןה‬ ‫דקדשא ‪T :‬בדיך‬
‫בזמנא ‪*.. :‬ו ‪• 1 :‬‬
‫‪T: • :‬‬ ‫היתה תהו‪.‬‬ ‫והארץ ‪T : T‬‬
‫‪!•.•7 7 :‬‬
‫בונה‬
‫‪•/‬‬ ‫היה‬‫‪TT‬‬ ‫האלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫בקלפות‬
‫־ ‪• 1:‬‬
‫עולמות ומחריבן‪ ,‬והרי הקימו‬ ‫הוא הוה באלין קליפין הוה בונה‬
‫שאין חשפעה בכל העולמות‪,‬‬ ‫עלמין ומחריבן והא אוקמוה דלית השפעה‬
‫ונהר שהוא צדיק יחרב ויבש‬
‫‪•• T :‬‬

‫בשני העולמות‪ ,‬בעולם חזה‬

‫‪- •/:‬‬ ‫•••‬ ‫‪TT :‬‬
‫בכל עלמין‪ ,‬ונהר דאיהו צדיק יחרב ויבש‬
‫‪•• T :‬‬ ‫—‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ *‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1 :‬‬

‫ובעולם חבא‪ .‬דש מי שאומר‬ ‫בתרין עלמין‪ ,‬בעלמא דין ובעלמא ךאתי‪.‬‬
‫לבנות‬ ‫במחשבתו‬ ‫שעלה‬
‫עולמות ולחחךיבן‪ ,‬ואמר זה‬
‫ואית מאן דאמר ךסליק במחשבתיה למבני‬
‫מועיל לי וזה לא מועיל לי‪ .‬אלה‬ ‫עלמין ולהחריבן‪ .‬ואמר דין מהמין לי ולין‬
‫שנאמר בהם את חשמים ואת‬ ‫לא מהמין לי‪ .‬אלין דאהמר בהון את השמלם‬
‫הארץ ‪ -‬מועילים לי‪ ,‬והאחרים‬
‫שנאמר בהם והארץ היתה תהו‬ ‫ואת הארץ מהמין לי‪ .‬ואחרנין דאתמר בהון‬
‫ובהו‪ ,‬שמראה על עולמות‬ ‫עלמין‬
‫דאחזי ‪-‬על ‪T : • 1‬‬ ‫היתה תהו ‪T‬ובהו ‪ :‬־‬ ‫והארץ ‪T: T‬‬
‫‪1 VT T :‬‬
‫שעלה ברצונו לבנותם ולא עשה‬
‫אותם ‪ -‬עליהם נאמר תהו ובהו‪.‬‬ ‫לסליק כרעותיה למבני לון ולא עביד לון‬
‫ובץמן שהקןדוש ברוך הוא‬ ‫עליהו אהמר תהו ובהו‪ .‬ובזמנא דקדשא‬
‫בקןלפות חללו‪ ,‬נאמר בו ) א י כ ה ב(‬
‫בדיך הוא באלין קליפין אתמר ?יה )איכה ג׳(‬
‫סכת בענן לך מעבור תפלה‪.‬‬
‫תהו וחישך‪ ,‬עליהם נאמר ) ש מ ו ת‬ ‫סכותה בענן לך מעבור תפלה‪.‬‬
‫יד( דהי הענן וחחשך‪ ,‬ואלו‬ ‫תהו וחשך עליהו אתמר )שמות י״ד( דהי הענן‬
‫קלפות האגוז• חמח מבפנים‬
‫שתלוי ]של שלש[ לאךבעה צדדים‬ ‫והחשך ואלין קליפין דאגוזא‪ ,‬מוחא‬
‫זה יהו״ה‪ ,‬שהוא לא מקבל‬ ‫מלגאו לתליא )דתלת( לד׳ סטרין דא יהו״ה‬
‫טמאה‪ ,‬כמו שנאמר )ירמיה כג(‬
‫הלוא כה דברי כאש נאם ה׳‪ .‬מה‬ ‫דאיהו לא קביל מסאבו‪ ,‬כמה דאה אמר )ירמיה‬
‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אש לא מקבלת טמאה‪ ,‬כך שמו‬ ‫אשא ‪T‬לא‬ ‫מה •‪T *.‬‬
‫יי‪T .‬‬ ‫כאש ‪:‬נאם ‪T:‬‬‫דברי ‪•• T‬‬
‫הלא כה ‪•T :‬‬ ‫כ״ג( ‪—:‬‬
‫מקבל טמאה‪ .‬ובזמן‬ ‫לא‬
‫חללו‬ ‫חקלפות‬ ‫שמתגברות‬
‫מקבל טומאה הכי שמיה לא מקבל טומאה‪.‬‬
‫ונשברות מהאגוז‪ ,‬התפלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫•• ‪•/: T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ובזמנא למתגברין אלין קליפין ואתברון‬
‫שהיא שכינה‪ ,‬ארנ״י‪ ,‬עולה‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫מאגוזא‪ ,‬צלותא דאיהי שכינהא אדנ״י‪,‬‬
‫לבעלה שהוא יהו״ה‪ ,‬ומעלה‬
‫־ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫חבל‪ .‬שבץמן שהוא מתכסה‬ ‫סלקא לגבי בעלה לאיהו יהו״ה וסליקת‬
‫ממנה בקלפות הללו» היא‬ ‫כולה‪ ,‬דבזמנא דאיהו מתכסי מינה באלין‬
‫‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬
‫נקראת עדה יבשה‪ ,‬ואין לה‬
‫אלא מה שנותנים עבדים‬ ‫קליפין‪ ,‬איהי אתקליאת עמה יבשה ולית לה‬
‫בחשאי‪.‬‬ ‫אלא מה ל!הבין עבלין בחשאי‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫קעח‬

‫ובאותו ץמן עזמתפעזט הקןדו^צ‬ ‫ובההוא זמנא ךלןךעזא בדיך הוא אתפעזט‬
‫ברוך הוא מן הקןלפות הללו‪,‬‬ ‫מאלין ?;ליפין אהמר )יעע‪:‬ה ל׳( ולא‬
‫נאמר )ישעיה ל( ולא יכנף עור‬
‫מוריף והיו עיניף רא‪ 1‬ת את‬ ‫יכנף עוד מוריך והיו עעיך רואות את מוריך‪.‬‬
‫מוריף‪ .‬ומה עזהיתה יבעזה‪ ,‬נאמר‬ ‫ומה דהוה יבעזה אתמר כה‪ ,‬מלא כל הארץ‬
‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫בה )שמי( מלא כל הארץ כבודו‪,‬‬ ‫כבודו‪ .‬ואתקריאת ברכה דיליה‪ ,‬קרבנא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪: ^T‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ונקראת הברכה ^לו‪ ,‬הקןךבן‬
‫עזלו‪ ,‬עולה עזלו קזעוורף כל‬ ‫דיליה‪ ,‬עולה דיליה‪ ,‬דאוקיד כל אלין‬
‫ועולה •••אל‬ ‫‪T :‬‬ ‫הללו‪.‬‬
‫‪T-‬‬ ‫הקלפות‬
‫‪• 1: -‬‬ ‫קליפין‪ .‬וסליקת לגביה ?ןטרת‪ .‬קעזורא‬
‫הקטךת הקעור עלו‪ ,‬העולה‬ ‫דיליה‪ ,‬עולה דיליה‪ ,‬דכתיב )ייקרא ר( זאת תורת‬
‫עלו‪ ,‬עכתוב )ייקראו( ואת הורת‬
‫העלה• היא העלה ‪ -‬בתפלת‬ ‫העולה‪ ,‬היא העולה בצלותא דעזהרית‪ ,‬היא‬
‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪. —.‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫אליו‬‫העלה ‪T •• -‬‬ ‫עחרית‪• ,‬היא ‪T T‬‬

‫׳‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫העולה לגביה בצלותא דמנהה בכמה ריהין‬
‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫בתפלת מנחה בכמה ריחות‬ ‫ובוסמין דגן עדן ךאיהי גן דאורייתא‪ .‬הדא‬
‫ובעמים ע ל גן עדן‪ ,‬עהיא גן‬
‫התוךה‪ .‬זהו עכתוב )שיר ד( גן‬ ‫הוא דכתיב‪) ,‬שיר השירים ד( גן נעול אחתי כלה‪,‬‬
‫נעול אתתי כלה‪ .‬סתומה עלא‬ ‫סתימא ךלא אתפתחת אלא לגבי בעלה‪.‬‬
‫נפתחת אלא רק לבעלה‪.‬‬
‫וכשיבא בעלה‪) ,‬תהלים נא( אדני‬
‫וכד ייתי בעלה )תהלים נ״א( אדני שפתי תפתח‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪_.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫עפתי הפתח‪ ,‬עהוא דלת עליונה‬ ‫דאיהי בבא עלאה אתפתהת לגביה‬
‫‪—.‬‬ ‫‪— .‬‬ ‫—‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫נפתחת אליו כתרים ]ב>?ני[ עמודי‬ ‫כתרין)בתי!( סמכין קשוט וקבילת ליה בתרין‬
‫אמת עעה והוד( ומקבלת אותו‬
‫לרועץ‪ ,‬הדא הוא לכתיב )שיר השירים ב( שמאלו‬
‫בעתי ץרועות‪ .‬זהו עכתוב)שירב(‬
‫עמאלו החת לר־אעי וימינו‬ ‫תחת לראשי וימינו תחבקני‪ .‬יהו״ה נחית‬
‫תחבקני‪ .‬יהו״ה יורד אליה‪ ,‬וזהו‬ ‫גימטריא‬
‫אמ״ן )יאט״!( • — ‪T • :‬‬
‫‪|••T‬‬ ‫רזא‬
‫ודא הוא ‪TT‬‬
‫לגבה ‪T:‬‬
‫‪T —:‬‬
‫סוד אמ״ן גימנזרןא יאהדונה״י‪,‬‬
‫יאהדונה״י לאיהו הבורא לתךין שמהן‬
‫עמות‬ ‫עני‬ ‫חבור‬ ‫עהוא‬
‫באותיות‪ ,‬ולכן גדול העונה אמן‬ ‫באתוון‪ .‬ובגין לא גדול העונה אמן יותר מן‬
‫יותר מהמברך‪ ,‬בזמן עהם ענים‬ ‫המבלך בזמנא לאינון תלין בלישא לצליקיא♦‬
‫בראע הצדיקים‪.‬‬
‫אבל כעהם בראע הךעעים‪,‬‬
‫אבל כד איפון ברישא דחייבייא כנסת‬
‫‪*.* *.* :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬

‫כנסת יעךאל אומרת להם‪) ,‬שם א(‬ ‫ישראל אמרת לגבייהו )שיר השירים א׳( אל‬
‫אל תךאני עאני עחךחרת‪,‬‬ ‫הראוני שאני שחרחרת מאלין לשריין‬
‫מאלה עעורים לפתות לבני‬
‫אדם‪ ,‬כמו עהיו מפתים את‬
‫לפתאה לבני נשא כמה דהוו מפתין לישראל‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T - :‬‬
‫•••‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬

‫יעראל בעגל ב ע ע העעות‪ .‬זהו‬ ‫בעגלא בשית שעהין‪ ,‬הלא הוא לכתיב )שמות‬
‫עכתוב )שמות לב( חךא העם כי‬ ‫ל״ב( וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר‪.‬‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪1 .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד ■ד‬ ‫‪--------‬‬

‫ב ע ע מעה לרדת ‪ 9‬ז ההר‪,‬‬

‫ובארוה‪ ,‬מה זה ב ע ע ? אלא‬
‫ואוקמוה מאי כי בשש‪ ,‬אלא בשית שעהין‬
‫כדי‬
‫העגל‪,‬׳ ‪•• :‬‬
‫את ‪•/ •• T‬‬‫עעות ‪T‬עעו ‪•/‬‬‫‪:‬ב ע ע ‪T‬‬
‫עבדו ית עגלא בגין לאפרשא לון משבע‪.‬‬
‫להפרידם מעבע‪ .‬זה עכתוב אך‬ ‫הלא הוא לכתיב )שמות י״ב( אך ביום הראשון‬
‫ביום הראעון תעביתו עאר‪ .‬אך‬
‫־ חלק בין עש לשבע‪.‬‬
‫תשביתו שאר‪ ,‬אך חלק בין שש לשבע‪.‬‬
‫ולבן אמרה כנסת ישראל‪,‬‬ ‫ובגין דא אמרה כנסת ישראל ששזפתני‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬
‫קעט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו חשון‬
‫גךמו‬ ‫העזמעז‪.‬‬ ‫עזעזזפתני‬
‫עזהסהלק ממני ר )ת?אךת(‪ ,‬עזהוא‬
‫עזהיה מאיר‬ ‫ה^זעו‪ ,‬ואויר‬
‫בסתר ע ל עזעז הבות‪ ,‬עזהם קזמע‬
‫יעראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד‪ ,‬בני‬
‫אמי נחרו בי‪ ,‬נחר גרונם עב טלו‬
‫קןריאת עמע‪ ,‬ענאמר בה )תהלים‬
‫קמט( רוממות אל בגרונם‪ ,‬ולכן‬
‫עמני נטרה את הכרמים‪ ,‬עהם‬
‫עאר אמות ערב רב‪ .‬ולכן כךמי‬
‫עלי לא נטךתי‪ ,‬ולכן אותם ערב‬
‫רב מצליחים בבל‪.‬‬
‫כתנות עור חעוכי העינים‪,‬‬
‫ענאמר בהם )בראשית כז( ותכהי^‬
‫עיניו מךאות‪ ,‬להסתכל על אותם‬
‫ענאמר בהם )יחזקאל א( נפתחו‬
‫העמים ואךאה מךאות אלהים‪,‬‬
‫אור‬ ‫פעמים‬ ‫דומע‬
‫עב מ עע ה בראעית‪ ,‬כתנות אור‬
‫בראשית ‪ -‬לא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫העזמעז גרמו ךאסהלק מני ד דאיהו העןעז‬
‫ואור העזעז דהוה נהיר בסתרא ךעזית תיבין‬
‫דאינון )ךבדים ר( עזמע יק^ראל לי אלהינו לי‬
‫אחד‪ ,‬בני אמי נחרו בי‪ ,‬ניחר גרונם דבטילו‬
‫לןרלת עזמע ךאהמר ביה)תהליסקמ״ט( רוממות אל‬
‫בגרונם‪ ,‬ובגין דא ערמוני נוטרה את הכרמים‪,‬‬
‫דאינון עזאר אומין ערב רב‪ .‬ובגין דא כרמי‬
‫עזלי לא נטרתי ובגין זיא אינון ערב רב‬
‫מצליחין בבלא‪.‬‬
‫כסנות עור חעזוכין דעיינין דאהמר בהון‬
‫)ןדאעית כ״ז( ותכסת עיניו מראות‪,‬‬
‫לאסתכלא לאלין דאתמר בהון )יחזקאל א׳(‬
‫נפתחו השמלם ואראה מראות אלהים דאינון‬
‫עהם‬
‫חמעז אור דעובדא דבראעזית כתנות אור‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬־‬

‫הם‪ .‬והארץ היתה תהו‪ .‬והאךץ ־‬ ‫אינון‪ .‬והארץ היתה תהו‪ .‬והארץ הא חד‪.‬‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬

‫הרי אחד‪ ,‬תהו ‪ -‬ענים‪ ,‬בהו ‪-‬‬ ‫תהו תךין‪ .‬בהו תלת‪ .‬ח׳שך ארבע‪ .‬תהום‬
‫ע ל ע ה‪ .‬חעך ‪ -‬אךבעה‪ .‬תהום ‪-‬‬
‫חכועה‪ .‬ואךבעה הם עכלולים‬
‫המעז‪ .‬וארבע אינון לכלילן בגופא ואינון‬
‫בגוף‪ ,‬והם אךבעה יסודות עהם‬ ‫ארבע לסוךין דאינון לןליפין דאגוזא‪ ,‬ובגין‬
‫קלפות האגוז‪ ,‬ולכן והאךץ‬ ‫דא והארץ היתה תהו‪ .‬ואוקמוה היתה‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫היתה תהו‪ .‬ובארוה היתה ‪-‬‬

‫מק'ךם לכן‪ ,‬עכך דרך הקןלפות‬
‫מקןךמת ךנא‪ ,‬ךהכי ארחא ךלןליפין דמקךמין‬
‫עק ודמות למח‪.‬‬ ‫למוחא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ורוח ^ הי ם ‪ -‬זו רוחו ע ל‬ ‫ורוח אלהים דא רוחא דמעזיחא‪ ,‬דמיד‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪V:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫מעיח‪ ,‬מ ץ עההא מרחפת על‬
‫פני מי התורה‪ ,‬כוןד ההןה גאלה‪.‬‬
‫ליהא מרחפת על אנפי מלא לאורייתא‬
‫זהו עכתוב ויאמר אלהים יהי‬ ‫מיד יהא פורקנא‪ ,‬הדא הוא דכתיב )בראשית א(‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫אור‪ .‬ד על ח הו ה׳ ‪%‬הים‪ ,‬כוןד‬ ‫ויאמר אלהים להי אור‪ .‬ולשלחהו לל אלהים‪,‬‬
‫]ולמשיח[ את המעיח עהןה בגן‬
‫עדן‪ ,‬כמו ענאמר בו )בראשית ג(‬
‫מיד )למעיחא( משיחא דהוה בגנתא דעדן במה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫ד על ח הו ]וגו׳[ מגן עדן»‬ ‫דאהמר ביה ולשלחהו מגן עדן מעדון ליליה‪.‬‬
‫מעדונו‪ ,‬ולמה? לעבד את‬ ‫ואמאי לעבוד את האדמה דאיהי שכינתא‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫האדמה‪ ,‬עהיא עכינה‪ .‬בגלל זה‬
‫ויעלחהו‪ ,‬מןד עיצא מעם‪.‬‬
‫בגין דא ולשלחהו מלד‪ ,‬דיפוק מהמן‪.‬‬
‫דשכן מ?ןךם ‪ -‬לגן ‪ -‬את‬ ‫ולק‪1‬כן מקןדם לגן עדן את הכרובים דאינון‬
‫הכרובים‪ ,‬מעידו בן דןד ומעיח‬ ‫משיח בן דוד ומשיח בן יוסף‬
‫בן יוסף ע מו ע ך רוח המעיח‪,‬‬
‫ענאמר בו ורוח אלהים‪ ,‬זה‬ ‫דמשכא רוחא דמשיחא דאתמר ביה‪ ,‬ורוח‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עיל״ה‪ ,‬אותו ענאמר בו)במדבר‬ ‫אלהים דא שיל״ה ההוא דאתמר ביה )במדבר יא(‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫הם‬

‫יא( ואצלתי מן הרוח‪ ,‬עזכך עולה‬ ‫ואצלתי מן הרוח‪ ,‬ךהכי סליק עזיל״ה מ^ה‬
‫עזילה כחעזבוץ מעזה‪ .‬העזכן‬ ‫בחוקזבנא‪ .‬ויקזסן מקדם‪ ,‬ךאקדים שיל״ה‬
‫מקןדם‪ ,‬עזמקדים עזילה לעזניהם‪,‬‬
‫כדי עזההןה מרחפת על פני‬ ‫לתרודהו בגין דלהא מרחפת על אנפוי‬
‫התורה‪ ,‬והגאלה תלדה בו‪ ,‬והרי‬ ‫אוקמוה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫והא‬‫תלייא ‪T :‬‬
‫ביה — ‪T :‬‬‫ופורקנא ••‬
‫‪TlT :‬‬ ‫דאורייתא‬
‫‪T : — :‬‬
‫פךעזוה‪.‬‬
‫ואת להט החרב המתהפכת מןד יהא בידיה‪.‬‬
‫ןאת להט החרב המתהפכת‪,‬‬
‫מןד יהןה בןדו‪ ,‬ומהו? המטה‪.‬‬ ‫ומאי ניהו‪ ,‬מטה מטט״רון ךאתהפך‬
‫מטטרו״ן מתהפך ממטה לנחען‬ ‫למטה‪ .‬ועוד ־מטה ‪T‬דא‬ ‫ומנחעז ‪ :‬־‬
‫• ‪TT‬‬ ‫לנחעז‬
‫ממטה ‪T T :‬‬ ‫* ־‬
‫ומנחעז למטה‪ .‬ועוד‪ ,‬מטה זו‬
‫עזכינה תחתונה‪ ,‬ואם זכו י^יראל‬
‫עזכץהא תהאה ואם זכו לק‪Ji‬ראל כלפי חסד‬
‫‪ -‬כלפי חסד‪ ,‬לןמין‪ ,‬ויצאו‬ ‫לימינא ויפקון ברחמי‪ .‬ואם לאו מטה כלפי‬
‫ברחמים‪ .‬ואם לאו ‪ -‬מטה כלפי‬ ‫נחעז‪ ,‬אל אחר‪.‬‬
‫׳‬ ‫דתמן ‪T T‬‬
‫דגבור״ה ‪| T — :‬‬
‫לסטרא • ‪T :‬‬‫חובה ‪T : • :‬‬
‫‪T‬‬
‫עזעזם‬ ‫הגבורה‪,‬‬ ‫לצד‬ ‫חובה‪,‬‬
‫‪T •/‬‬ ‫־‪ T :‬׳‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪ T‬׳‬
‫הנחעז אל אחר עזמבקןעז לעזפך‬
‫דתבע לשפוך דמא ואתקטיל מעזיח וסגיאין‬
‫ורבים‬ ‫דם‪ ,‬ונהרג מעזיח‬ ‫מישראל‪ .‬ובגין דא אתמר ) ת ת־׳( שכבי עד‬
‫מיעזךאל‪ ,‬ולכן נאמר)תתג( עזכבי‬ ‫הבקר ךאיהו בקר דאברהם דלהא מטה כלפי‬
‫עד הב?ןר‪ ,‬עזהוא ב?ןר עזל‬
‫אברהם עזיהןה מטה כלפי חסד‪.‬‬
‫חסד‪.‬‬
‫ובנלל זה ואת להט החרב‬ ‫ובגין זיא ואת להט החרב המתהפכת וכלא‬
‫המתהפכת‪ ,‬והכל כדי לעזמר את‬ ‫לשמור את דרך עץ החןים ךאיהי‬
‫דרך עץ החיים‪ ,‬עזהיא תורה‪,‬‬
‫עזנאמר בה)משליג( עץ חיים היא‪,‬‬
‫אורליתא ךאהמר בה עץ חןים היא ואיהי‬
‫והיא תוךה עזבעל פה‪ .‬אם זכה‬ ‫זכה —בר נש‪ ,‬איהי —סם‬ ‫אם ‪TT‬‬‫פה‪• .‬‬‫אורייתא דבעל •‪*.‬‬‫— ‪T:‬‬
‫אךם ‪ -‬היא סם חיים עזלו‪ ,‬ואם‬ ‫חלים דיליה‪ .‬ואם לאו‪ ,‬היא מתהפכת ליה‬
‫לאו ‪ -‬היא מתהפכת לו לסם‬
‫המות‪ .‬והרי פךעזוה בעלי‬
‫לסם המות‪ .‬והא אוקמוה מארי מתניתין הכי‪,‬‬
‫המעזנה כך‪ ,‬כמו עזהמטה‬ ‫ומנחש‬
‫•‪TT‬‬ ‫לנחש‬
‫‪TT:‬‬ ‫דאתהפך‬
‫—‪^T‬‬ ‫דמטה‬
‫‪ :‬־* ‪*.‬‬ ‫כגוינא‬
‫‪TT :‬‬
‫עזהתהפך לנחעז ומנחעז למטה‪.‬‬ ‫למטה‪ .‬ובזמנא ההוא לתמחון מן עלמא כל‬
‫ובאותו ץמן ימחו מן העולם כל‬
‫אותם עזנאמר בהם)שנלותז( דעעזו‬
‫אינון דאהמר בהון )שמות ז׳( דעשו כן חרטומי‬
‫כן חךטמי מצרים בלטיהם ‪:‬‬ ‫מ צ ר ל ם ב ל ט י ה ם ‪) :‬עד כאן מההשמטות(‪.‬‬
‫תוספתא'"‬ ‫תוספתא‬
‫בראשי״ת בר״א‪ ,‬רמז לכת״ר‬ ‫ד‬ ‫••• ‪:‬‬

‫חכמ״ה‪ .‬אלהים רומז לבינ״ה‪.‬‬ ‫בראעזי״ת בר״א ‪.‬ךמז לכוז״ר חכמ״ה‪ .‬אלהים רלמז‬
‫א״ת רומז לגדלה וגבור״ה‪.‬‬ ‫העזמי״ם ‪7‬דא‬
‫וגבור״ה‪ .‬־ ‪ T‬־‬
‫לגדול״ה ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫רומז • ‪:‬‬
‫••‬ ‫לבינ״ה‪ .‬״‪.‬״א״ת‬
‫‪T •:‬‬
‫העזמי״ם זהו תפאר״ת‪ .‬וא״ת‬ ‫הוא תפ‪:‬א;ך״ת‪ .‬וא״ת רומז לנצ״ח הו״ד יסו״ד‪ .‬האך״ץ‬
‫רומז לנצ״ח הו״ד יסו״ד‪ .‬האר״ץ‬
‫רומז למלכו״ת‪) :‬עד כאן תוספתא(‪.‬‬
‫רומז למלכו״ת‪ :‬עד כאן‬
‫התוספתא‪.‬‬ ‫ראמר אלהים להי אור ולהי אור‪) .‬ויאמר אלהים למי‬
‫ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור‪.‬‬ ‫הוא אומד אינו אומר אלא לאחרים‪ .‬יהי אוד לעולם הז‪-‬ה‪ .‬ויהי אור לעולם‬
‫]וייאמר אלהים‪ ,‬למי הוא אומר? אינו אומר אלא‬
‫בריך הוא‬
‫‪T‬‬ ‫קדשא ‪:‬‬
‫דברא ‪*..‬ו ‪• 1 :‬‬
‫נהורא ‪TT :‬‬
‫איהו ‪T :‬‬
‫ודא •‬
‫הןא(‪T : .‬‬
‫לאחרים‪ .‬יהי אור ־ לעולם הז‪-‬ה‪ .‬ויהי אור ־ לעולם‬
‫וזהו הא‪1‬ר ^ברא הקןד‪1‬עז‬ ‫הבא[‪.‬‬
‫בלודמיתא‪ .‬והוא נהורא דעינא‪ .‬והוא נהורא‬
‫הפא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫ךאחזי לןךשא בריך הוא לאדם קךמאה והוי ברוך הוא בהחלה‪ ,‬והוא אור‬
‫הזי ביה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא‪ .‬העין‪ ,‬והוא אור עזהךאה הקןדוען‬
‫ברוך הוא לאדם הךא׳‪:‬צון והיה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪•• T‬‬

‫והוא נהורא ךאחזי לןךשא בדיך הוא לדוד רואה בו מסוף העולם ועד סוף‬
‫והוה משבח ואמר)תהליםלא( מה _רב טובך א^ר העולם‪ ,‬והוא אור עזהראה‬
‫‪T‬‬ ‫••• ‪: •/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הקןדועז ברוך הוא לדוד‪ ,‬והלה‬

‫צפנת ליראיף‪ .‬והוא נהורא ךאחזי לןךעזא‬
‫מעזבח ואומר >תהליםלא( מה רב‬
‫בדיך הוא למשה וחמא ביה מגלעד ועד דן‪ .‬טובך אעזר צפנה ליראיך‪ .‬והוא‬
‫‪ 1‬מא לןךשא בדיך הוא דיקומון האור עזהךאה הקןדועז ברוך הוא‬ ‫ובש;ןתא ךד‬
‫למעה וראה בו מגלעד ועד רץ‪.‬‬
‫ובשז^ה עךאה הקןדוע ברוך‬
‫הלתא ךרין חייבין‪ .‬ואנון דרא‬
‫דאנוש ודרא דטופנא ודרא דפלגה )נ״א גניז ליה( הוא עלעמדו ע ל ע ה דורוה ע ל‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪V‬‬

‫בגין דלא לשתמשון ביה‪ ,‬דהב ןתיה לןךשא ךעעים‪ ,‬והם‪ ,‬דור אנוע‪ ,‬ודור‬
‫המבול‪ ,‬ודור הפלגה ‪ -‬גנז אוהו‬
‫כדי עלא י ע ה מ עו בו‪ ,‬ונתץ אוהו‬
‫בדיך הוא למשה ואשתמש ביה תלת ירחין‬
‫דאשתארון ליה מיומי עבורא דיליה‪ .‬כמה הקןדוע ברוך הוא למעה‬
‫ו ה ע ת מ ע בו ע ל ע ה חדעים‬ ‫דאת אמר‪) ,‬שמותב( ותצפנהו שלשה לרחים‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬
‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫ענעארו לו מיום עבורו‪ ,‬כמו‬

‫ענאמר )שמות ב( ותצפנהו ע ל ע ה‬
‫ובתר תלת ירחין עאל קמי פרעה נטיל‬
‫ירחים‪.‬‬ ‫ליה קךשא בדיך הוא מניה‪ .‬עד‬
‫דקאים על טורא דסיני לקבלא אורייתא ואחר ע ל ע ה ירחים נכנס לפני‬
‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬‫‪— :‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪• I t‬‬ ‫‪:‬‬
‫פךעה‪ ,‬ל?ןח אותו הקןדוע ברוך‬
‫הוא ממנו‪ ,‬עד עעמד על הר סיני‬
‫והדר ליה ההוא נהורא ואשתמש ביה כל‬
‫יומוי‪ .‬ולא לבלו בני ישראל למד^רב בהדיה ל?ןבל את התורה‪ ,‬והחזיר לו‬
‫עד דלהב מסוה על אנפוי כמה ךאת אמר‪ ,‬אותו האור ו ה ע ת מ ע בו כל‬
‫למיו‪ .‬ולא לכלו בני יעראל לקרב‬
‫אליו‪ ,‬עד ענתן מסוה על פניו‪,‬‬
‫)שמות לד( וליךאו מגשת אליו‪ .‬ואתעטף ביה‬
‫כטלית‪ .‬הדא הוא לכתיב‪> ,‬תהלים קי( עוטה כמו ענאמר)שםלד< ‪1‬ייךאו מגעת‬
‫אליו‪ .‬והתעטף בו כטלית‪ .‬זהו‬ ‫אור כשלמה‪.‬‬
‫עכתוב >תהלים ‪p‬ח עטה אור‬
‫כעלמה‪.‬‬ ‫יהי אור ויהי אור‪ .‬כל מה ךאהמר ביה‬
‫דין ובעלמא דאתי‪ .‬יהי אור ולהי אור‪ .‬כל מה‬ ‫‪I‬‬
‫ויהי הוא בעלמא‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬

‫אמר רבי יצחק אור דברא קךשא בריף ענאמר בו ולהי ‪ -‬הוא בעולם‬
‫הזה ובעולם הבא‪ .‬אמר רבי‬
‫יצחק‪ ,‬אור ע?ךא הקרוע ברוך‬
‫הוא בעובדא דבראשית הוה סליק נהוריה‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬

‫הוא במעעה בראעית‪ ,‬הלה‬ ‫מסייפי עלמא עד סייפי עלמא ואתגניז‪.‬‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• • t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• • t‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫העולם ועד‬ ‫מאי טעמא אתגניז‪ .‬בגין דלא יתהנון מניה עולה אור^‬
‫סוף העולם ונגנז‪.‬‬
‫חליבי עלמא‪ .‬ועלמין לא לתחנון מה הטעם ענגנז? כדי עלא‬
‫בגיניהון‪ .‬והוא טמיר לצדיקלא‪ ,‬לצדיק דיל(א יהנו ממנו רעעי העולם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• •••‬ ‫•• ‪T‬‬

‫)דף לב ע״א( לכתיב‪) ,‬תהלים צז( אור זרוע לצדיק והעולמות לא לקנו בגללם‪ .‬והוא‬
‫עמור לצדיקים‪ ,‬לצדיק דוקא‪,‬‬
‫עכתוב )תהלים צז( אור זרע לצדיק‬
‫וליעזרי לב עזמחה‪ .‬ואז יתבע‪ t‬מו העולמות ויהיו כלם אחד‪ .‬ועד היום עיהלה העולם הבא‪ ,‬הוא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫הפב‬

‫נסתר וגנח‪.‬‬ ‫וללעזרי לב ע‪ t‬מחה וכדין לתבפזמון עלמין‬

‫אותו אור יצא מתוך הח'^ך‬ ‫ויחון כלא חד‪ .‬ועד יומא דיהא עלמא דאתי‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬
‫עזנח?ןק ?מטה עןנכ!הר מסל‪ ,‬עד‬
‫קזמאותו אור קזנגנז‪ ,‬נחקק בעזביל‬ ‫וגניז‪.‬‬
‫טמיר ‪• T :‬‬
‫הוא ‪• T‬‬
‫אחד טמיר לתקזך קזלמטה‪ .‬והאור‬ ‫דאתגלפא‬
‫— ‪T:‬‬ ‫חעזוכא‬
‫‪T‬‬ ‫מגו ‪—:‬‬
‫— ן •‬ ‫נפק‬
‫‪T‬‬ ‫ההוא ‪T:‬נהורא‬
‫קזרוי בו‪ .‬מיהו החקזך קזלמטה?‬
‫עזכתוב בו‬
‫בקלפוי לטמירא ךכלא‪ .‬עד דמההוא‬
‫לילה‪T •/ ,‬‬
‫עזנקרא ־ ‪ T:‬׳‬
‫• ‪T|:‬‬ ‫אותו‬
‫ולחיעזך קךא לילה‪.‬‬ ‫נהורא לאתגניז אתגליף בשביל חד טמירא‬
‫ועל זה קזנינו‪ ,‬מה זה קזכתוב )איוב‬ ‫לחשוכא דלתהא ונהורא שארי ביה‪ .‬מאן‬
‫‪1‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫יב< מגלה עמקות מני הקזך? רבי‬

‫יוסי אומר‪ ,‬אם תאמר מחקזך‬
‫חשוכא ללתתא‪ .‬ההוא ךאלןלי לללה לכתיב‬
‫נסתר התגלו‪ ,‬הרי ראינו קזנסתדים‬ ‫ביה ולחשך ל‪j‬רא לללה‪.‬‬
‫הם כל אותם כתרים עליונים‬ ‫ועל דא תנינן מאי לכתיב‪) ,‬אייב יב( מגלה‬
‫וקוךאים עמקות‪ .‬מהו מגלה?‬
‫אלא כל אותם נסתרים עליונים‬
‫עמוקות מני חשך‪ .‬לבי יוסי אומר אי‬
‫לא התגלו אלא מתוך אותו חקזך‬ ‫תימא מחשך סתים אתגללין‪ .‬הא חזינן‬
‫^הוא ?סוד הלילה ]והכל ימיה אחד ?סוד‬ ‫לטמילין אנון כל אנון כתרין עלאין וקלינן‬
‫של והיה אור הלבנה כאור החמה בדתה אחת‪ ,‬ועד‬
‫היום שלבא הוא גנוז וטמון[‪.‬‬
‫עמוקות‪ .‬מהו מגלה‪ .‬אלא כל אנון טמידין‬
‫עמקים‬
‫‪T T:‬‬ ‫אותם‬
‫‪T‬‬ ‫ראה‪•1 ,‬כל‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫בא ‪:‬‬
‫השונא‬
‫‪T‬‬ ‫אלא •מגו ‪-‬ההוא‬ ‫אתגליין •‪T *.‬‬
‫לא • ‪1 T : - :‬‬ ‫עלאין ‪T‬‬
‫• ‪1 • T‬‬
‫נסתרים קזיוצאים מתוך מחקזבה‬ ‫דליליא‪) .‬ויהא כלא חד ‪3‬דזא דוהיה א‪1‬ר‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫א‬ ‫ת‬ ‫ב‬
‫‪T T:‬‬
‫דאיהו‬
‫‪• :‬‬
‫וקול לוקח אותם‪ ,‬לא מתגלים עד‬
‫הלכנה כאור החמה כדתא חדא ועד יומא ךיתי הוא גניז וטמיר(‪.‬‬
‫קזדבור מגלה אותם‪ .‬מה הך?ר?‬
‫הינו דבור‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬כל אנון עמיקין סתימין דנפקי‬
‫וזה הךבור נקרא קן?ת‪ ,‬ו ^ ל ל‬ ‫לון ‪T‬לא‬ ‫נטיל‬
‫‪1‬‬ ‫וקלא ‪• T‬‬
‫מחשבה ‪T|T :‬‬
‫מגו ‪TT -‬‬
‫קןקן?ת נקרא דבור‪ ,‬דבור ׳טל חל‬
‫א ס ו ר ב ^ז ב ת‪] .‬וכך היה עושה רבי שמעון‪,‬‬
‫אתגלןין עד למלה מגלה לון‪ .‬מאן מלה‬
‫כשהיה רואה את אמו שהיתה מדברת‪ ,‬היה אומר‬ ‫הלינו לבור‪.‬‬
‫לה‪ :‬אמא‪ ,‬שתקי‪ .‬שבת היום ואסור‪? [.‬גלל‬ ‫והאי לבור אקרי שבת‪ .‬ובגין לשבת אקרי‬
‫קזדבור זה צריך לקזלט ולא אחר‪.‬‬
‫וךבור זה קזהוא ?א מצד החקזך‪,‬‬ ‫לבור‪ ,‬לבור לחול אסור בשבת‪) .‬גלמן‬
‫מגלה עמקות מתוכו‪ .‬ומקזמע מני‬ ‫מהרש״ב וכך חוה עביר רבי שמעון כד חמי‬
‫חקזך‪ ,‬אותו קז?א מצד החקזך‪,‬‬ ‫אמא‪,‬‬
‫לה‪ T • ,‬׳‬‫אמר ‪ T‬׳‬
‫הוה ‪- T‬‬
‫משתעיא ‪TT‬‬
‫דהות * ‪T T :‬‬
‫לאמיה ‪---: :‬‬
‫‪** * :‬‬
‫קזכתוב מני דוקא‪.‬‬
‫השלמה מהה שמטות )סימןל״א(‬
‫שתוקי‪ ,‬שבת הוא ואסיר(‪ .‬בגין ללבור לא‬
‫‪:‬שב ר?י בון ודרש‪ ,‬מהו שכתוב‬ ‫בעלא לשלטאה ולא אחרא‪ .‬והאי לבור‬
‫)ישעיה מה( יוצר אור ובורא חשך?‬ ‫לאיהו אתי מסטרא לחשך מגלה עמוקות‬
‫אלא אור שיש בו ממש כתוב בו‬
‫יצירה‪ ,‬חשך שאין בו ממש כתוב‬ ‫מגויה‪ .‬ומשמע מני חשך‪ .‬ההוא לאתי‬
‫ב‪ 1‬בריאה‪ ,‬כמו* עזנאמר )עמוס ד(‬ ‫מסטרא לחשך לכתיב מני לליקא‪.‬‬
‫יוצר הדים וסרא רוח‪ .‬אם תךצה‬ ‫השלמה מההשמטות )מימן ל״א(‬
‫ממעז ‪T‬כתוב בו‬‫עזיעז בו ־ ‪T‬‬
‫אמר‪ ,‬אור ‪•• •/‬‬
‫־ ׳‬
‫ישב רבי בון ודרש מהו דכתיב‬
‫)ישעיה מה(‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫• •‬ ‫‪7 7‬‬

‫יוצר אור ובולא חשך‪ .‬אלא אור שלש בו ממש כתיב בו יצירה‪.‬‬
‫הפג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬

‫ה׳שך שאין בו־ ממעז כתיב בו־ בריאה כמה‬

‫עע‪t‬יה‪ ,‬עזכתוב ו^אמר אלהים יהי‬
‫אור ויהי אור‪ ,‬ואין הדה אלא‬
‫ךאת אמר )עמוס ד׳( יוצר הרים ובורא רוח‪ .‬אי‬
‫עע‪t‬ןה‪ ,‬וקורא בו יצירה‪ .‬חיעזך‬
‫כתיב בו‬
‫קזלא הןה בו עע‪t‬ןה אלא הבדילה‬ ‫ממש‪. ; 7,‬‬ ‫אימא אור שיש בו ‪T -‬‬ ‫בעית • ‪T‬‬ ‫‪•T‬‬
‫עשלה‪ .‬לכתיב ויאמר אלהים להי אור ויהי‬
‫והפרקזה‪ ,‬קורא בו בריאה‪ ,‬כמו‬
‫קזאתה אומר הבריא פלוני וכד‪.‬‬
‫אור‪ .‬ואין הויה אלא עשיה וקרי ביה יצירה‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך|‪..‬‬ ‫‪■ .‬ד‬ ‫״ ■ד‬ ‫‪--.‬ן■ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫אמר רבי ברכיה‪ ,‬מהו עזכתוב‬
‫‪TV‬‬ ‫־‬
‫הבדלה‬
‫דאמר אלהים יהי אור דהי אור‪,‬‬
‫'‬

‫••‬
‫אלא‬
‫‪ :‬־ ‪T:‬‬

‫‪TT‬‬
‫דלא• ‪ T‬הוה•‪T *.‬ביה עשיה‬
‫־ •‬

‫— ‪T T T:‬‬
‫־‬ ‫‪T‬‬

‫‪—: :‬‬
‫ח׳שד‬
‫״‪1 *.‬‬

‫ולא אמר והןה? מקזל למלך‬‫אמר‬

‫דאת ‪•• T‬‬ ‫כמה ‪: - :‬‬ ‫בריאה ‪T :‬‬ ‫ביה ‪T • :‬‬ ‫קרי ••‬ ‫והפרשה ‪••|T‬‬
‫‪T T: - :‬‬
‫קזהןה לו חפץ נאה והקצהו‪ ,‬עד‬
‫ברכיה ‪T‬מהו‬ ‫רבי‬ ‫אמר‬ ‫וכו׳‪.‬‬ ‫פלוני‬
‫‪T : T:‬‬ ‫• •‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫הבריא ‪:‬‬ ‫• ‪•:‬‬
‫קזזמן לו מקום וקוימהו קזם‪ .‬זהו‬
‫לכתיב ויאמר אלהים להי אור ויהי אור ולא‬
‫קזכתוב יהי אור ויהי אור‪^ ,‬כבר‬
‫הןה‪:‬‬‫נאה‬‫חפץ ‪T T‬‬ ‫שהיה לו •• •‪1 *.‬‬‫למלך •‪T T *.‬‬
‫משל ‪1*.* *.* :‬‬ ‫והיה‪T T .‬‬ ‫אמר ‪T T :‬‬ ‫‪ T‬־‬
‫אמר רבי יצחק‪ ,‬אם כך‪ ,‬מהו‬
‫והקצהו עד שזימן לו מקום ושמהו שם‬
‫קזכתוב דבדל אלהים בין האור‬
‫שכבר‬
‫ויהי אור •‪T : *.‬‬
‫ובין החקזך? אמר לו‪ ,‬אור הוציא‬ ‫יהי אור ־ ‪* :‬‬ ‫דכתיב ‪* :‬‬ ‫הדא הוא * ‪* :‬‬ ‫‪TT‬‬
‫יום וחקזך הוציא לילה‪ ,‬אחר כך‬ ‫הלה‪) .‬עד כאן מההשמטות(‬
‫חבר אותם כאחד והיו אחד‪,‬‬
‫אמר רבי יצחק אי הכי מאי דכתיב‬
‫קזכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫■ד‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך |‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן‪-‬‬

‫ויבדל אלהים בין האור ובין‬

‫אחד‪^ .‬לילה ויום נקראים אחד‪.‬‬
‫החשך‪ .‬אמר ליה‪ ,‬אור אפיק יום וחשך‬
‫הה קזכתוב ‪.‬דבדל אלהים בין‬
‫האור ובין החקזך‪] ,‬שה?ריד מחל‪5‬ןת[ זו‬
‫אפיק לילה‪ .‬לבתר חבר לון כחדא והוו‬
‫בזמן קזל הגלות קזנמצא פרוד‪.‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫— •‬

‫חד לכתיב ולהי ערב ולהי בקר יום אחד‪.‬‬

‫אמר רבי יצחק‪ ,‬עד כאן זכר‬
‫דלללה ויום אקרון חד‪ .‬והאי לכתיב‬
‫באור ונקבה בחקזך‪ .‬אחר כך‬
‫מתחברים כאחד להיות אחד‪.‬‬
‫דבדל אלהים בין האור ובין החשך )דא?דע‬
‫במה נפךרים להכיר בין אור ובין‬
‫הדךגות‪,‬‬ ‫לגלותא לאשהכח‬
‫מתפרדות‬ ‫דוקזך?‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫בזמנא‬
‫‪T: • :‬‬ ‫מחל‪1‬קת( ‪T‬דא‬ ‫‪.‬‬
‫וקזניהם הם כאחרי ^ה‪.‬רי אין אור‬ ‫פרודא‪.‬‬
‫‪T T‬‬
‫אלא בחקזך‪ ,‬ואין חקזך אלא‬
‫דכורא ‪:‬באור‬
‫באור‪ .‬ואף על גב קזהם אחד‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫הכא ‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫יצחק —עד‬ ‫•‪| T :‬‬ ‫רבי‬
‫••‬ ‫אמר‬ ‫‪ 7‬־‬

‫••‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬

‫ונוקבא בחשוכא‪ .‬לבתר מתחברן‬
‫נפרדים בגונים‪ ,‬ועם כל זה הם‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪• T:‬‬ ‫• ‪• T:‬‬

‫כחדא למהוי חד‪ .‬במאי אתפרשאן‬

‫אחד‪ ,‬׳‪:‬צכתוב יום אחד‪.‬‬
‫ךבי קזמעון אמר‪ ,‬על הברית‬
‫עזכתוב‬ ‫והתקים‪,‬‬
‫לאשהמולעא בין נהורא ובין חשוכא‪.‬‬
‫‪T •/‬‬ ‫נברא ‪ : • :‬־‪ ••1‬׳‬
‫העולם • ‪T:‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫מתפרשן דרגין ותרווליהו כחד הוו‪ .‬להא‬
‫)ירמיה לג( אם לא בריתי יומם ולילה‬
‫‪T: T T‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬

‫חקות קזמים וארץ לא עזמתי‪ .‬מי‬

‫אלא‬ ‫חשוכא‬ ‫בחשוכא ‪:‬ולית‬ ‫אלא‬ ‫נהורא‬ ‫לית‬
‫•‪T *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הברית? זה צדיק יסוד העולם‪,‬‬
‫בנהורא‪ .‬ואף על גב דאפון חד אתפרשן‬
‫קזהוא סוד קזל זכור‪ .‬ועל זה‬
‫בגוונין ועם כל דא אנון חד לכתיב יום‬
‫העולם עומד בברית יומם ולילה‬
‫כאחד‪ ,‬עזכתוב אם לא בריתי יומם‬ ‫אחד‪.‬‬‫•‪T *.‬‬
‫ולילה חקות קזמים וארץ לא‬
‫דבי שמעון אמר על ברית עלמא אתבלי‬
‫ואתקלים לכתיב‪) ,‬ירמיה לג( אם לא בריתי יומם ולילה חקו־ת שמים‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫הפד‬

‫וארץ לא ע^מהי‪ .‬מאן ברית דא צדיק יסודא‬

‫י^מהי‪ .‬חקות עזמים וארץ הם‬
‫עזעזופעים ויוצאים מעדן העליון‪.‬‬
‫דעלמא דאיהו רזא דזכור‪ .‬ועל דא עלמא‬
‫פ תח ואמר‪) ,‬שופטים ה( מקול‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫קיימא בברית יומם ולילה כחדא דכתיב אם‬

‫מחצצים בין מעזאבים עזם יתנו‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I-‬‬

‫לא בריתי יומם ולללה חקות ^מלם וארץ‬

‫צךקות ה׳ וגו׳‪ .‬מקול מחצצים ‪-‬‬
‫זה קול יעקב‪ .‬מחצצים ‪ -‬כמו‬
‫לא ע^מהי‪ .‬חקות שמלם דנגךין ונפקין מעדן‬
‫עזנאמר )שמואל‪-‬איז( איעז חבינים‪.‬‬
‫בין מקזאבים ‪ -‬עזהוא יועזב בין‬ ‫עלאה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫פתח ואמר‪) ,‬שופטים ה( מקול מחצצים בין‬

‫אותם עזעזואבים מים מלמעלה‪,‬‬
‫והוא נוטל בקזני צדדים וכולל‬
‫משאבים שם לתנו צךקות ה׳ וגו‪/‬‬
‫אותם בתוכו‪.‬‬
‫מקול מחצצים דא קול יעקב‪ .‬מחצצים‬
‫שם יתנו צדקות ה׳ ‪ -‬עזם הוא‬
‫כמה ךאת אמר‪) ,‬שמיאל א יז( איש הביבים ‪.‬‬
‫מקום האמונה להתדבק‪ .‬עזם יתנו‬
‫צךקות ה׳ ‪ -‬עזם יונקים צךקות ה׳‬
‫בין משאבים ךאיהו לתיב בין אנון‬
‫ושואבים‪ .‬צדקת פךזונו בישראל‬
‫‪• :‬‬
‫דשאבין מלא מלעילא והוא נטיל בתרין‬
‫‪ -‬זה צדיק העולם שהוא ברית‬
‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• -‬‬

‫חק;ךש‪ ,‬והוא שואב ונוטל חכל‬ ‫סטרין וכליל להון בגויה‪.‬‬

‫ומפזר לןם הגדול אותם מים‬
‫שם לתנו צךקות לל‪ .‬תמן הוא אתר‬
‫עליונים‪ .‬בישראל ‪ -‬שישךאל‬
‫מהימנותא לאתדבקא‪ .‬שם יתנו צדקות‬
‫ןרשו בדית חזה‪ ,‬ונתן להם חקדוש‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫לל‪ .‬המן לנקין צךקות לל ושאבין‪ .‬צךקות‬

‫ברוך הוא ירשת עולמים‪.‬‬
‫כיון שישךאל עץבו אותו‪ ,‬שהיו‬
‫פרזונו)ני^יאל( דא צדיק דעלמא דאיהו קיים‬
‫מלים ולא פורעים‪ ,‬מה כתוב?‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: I‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• •‬ ‫•‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬

‫וקדיש‪ ,‬ואיהו שאיב ונטיל כלא ומפז‪-‬ר לגבי‬

‫)שופטים ה( אז ןרדו לשעדים עם ה׳‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• It‬‬ ‫‪:‬‬

‫למא רבא אנון מיין עלאין‪ .‬בלשראל‪,‬‬

‫ןרדו לשעדים ‪ -‬אותם שערי צךק‬
‫היו יושבים לשעדים ולא נכנסים‬
‫דלשראל ירתו קלים דא‪ .‬ולהביה לון קךשא‬
‫פנימה‪ .‬ובאותו ]מן כתוב ) שו פ טי ם ב(‬
‫דעזבו בני ישךאל את ה׳ וגו׳‪ .‬עד‬ ‫בריך הוא לרותת עלמין‪.‬‬
‫שבאה דבורה והבדיחה אותם‬‫כיון דישראל שבקו ליה דהוו גזרין ולא‬
‫בזה‪ ,‬כמו שנאמר >שם ה( בפרע‬
‫פרעין‪ .‬מה כתיב‪) ,‬שיפטים ה( אז ירדו‬
‫פרעות בישךאל‪.‬‬
‫ועל זה כתוב חדלו פךזון‬ ‫לשערים עם לל‪ .‬ירדו לשערים‪ ,‬אנון שערי‬
‫בישךאל‪ .‬חדלו פךזון ‪ -‬זהו פךזונו‬
‫צדק הוו לתבין לתרעי ולא עאלין לגו‪.‬‬
‫שאמתו• חדלו פרזון ‪ -‬בדית‬
‫ובההוא זמנא ) ד ף לב ע״ב( ‪3‬תיב‪) ,‬שופטים ב( ולעזבו‬
‫הקדש שלא פךעו‪) .‬שם( עד שקמתי‬
‫בני ישראל את לל וגו׳‪ .‬עד דאתת דבורה‬
‫דבוךה שקמתי אם בישךאיל‪ .‬מה‬
‫זה אם? אלא אני הולדתי מים‬
‫ונליבת לון בהאי כמה לכתיב‪) ,‬שופטים ה(‬
‫עליונים מלמעלה לקים את‬
‫העולמות‪ .‬בישראל ‪ -‬סתם‬ ‫בפרוע פרעות בישראל וגו׳‪.‬‬
‫להראות‬ ‫ועל דא כתיב חדלו פרזון בישראל‪.‬‬
‫ולמטה‪.‬‬ ‫למעלה‬
‫חללו פרזון‪ ,‬דא הוא פרזונו דקא אמרן‪ .‬חללו פרזון‪ ,‬קלים‬
‫קלישא ללא אתפרעון^ )שופטים ה( עד שקמתי דבורה שקמתי אם‬
‫בישראל‪ .‬מאי אם‪ .‬אלא אנא נחתית מיין עלאין מעילא לקיימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬ן ‪:‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הפה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫שהעזלם לא מתקים אלא על‬ ‫ותתא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T-:‬‬ ‫לעילא‬
‫‪T• • :‬‬ ‫סתם‬
‫‪T:‬‬ ‫עלמין‪ ,‬ביע‪ t‬ראל‬
‫‪ | • : T‬י‬
‫ברית זו‪ .‬וסוד הכל ‪) -‬משליי( וצדיק‬
‫אלא ‪-‬על‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫אתקיים‬
‫• ‪T| - :‬‬ ‫לא‬‫‪T‬‬ ‫דעלמא‬
‫‪T: T :‬‬ ‫לאחזאה‬
‫‪T T-: - :‬‬
‫יסוד עולם כתוב‪.‬‬
‫תוספ ת א‬ ‫וצדיק‪1‬‬
‫שלי ‪• - : 0‬‬ ‫דכלא )מ‬ ‫‪T :‬‬ ‫קיימא ‪T‬דא‪: .‬ו‪T‬ת‪ T‬א‬‫‪T Tl:‬‬
‫שנינו‪ ,‬מל ולא פרע את המילה‪,‬‬ ‫כתיב‪.‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫עולם‬
‫‪T‬‬ ‫יסוד‬ ‫‪:‬‬
‫כאלו לא מל‪ .‬בגלל ששתי דךגות‬
‫הן‪ :‬מילה ופריעה‪ .‬זכור ושמור‪.‬‬ ‫תוספתא‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬

‫צדיק וצדק‪ .‬זכר ונקבה‪ .‬אות ברית‬ ‫בגין‬

‫‪T‬‬ ‫לא מל‪.‬‬
‫כאילו ‪• :‬‬
‫‪T‬‬ ‫המילה ‪:‬‬
‫את ״ • ‪• 1‬‬ ‫ולא“ פרע ״‪.‬״‬
‫‪:‬‬ ‫מל ‪T‬‬
‫תנינן•• ‪|T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫זה יוסף‪ ,‬וברית זו רהל‪ ,‬וצריך‬ ‫דתרין דרגין אנון נזילה ופריעה‪ .‬זכור ושמור‪ .‬צדיק‬
‫לחברם‪ .‬ובמה מחבר אותם?‬
‫ןצלק‪ .‬ךכר ןנוקבא‪ .‬אות ברית דא יוסף וברית דא‬
‫כשהוא גוזר ופורע‪ .‬ומי שגוזר‬
‫ולא פורע‪ ,‬כאלו עשו ביניהם‬ ‫רחל‪ .‬ואצטריך לחברא לון‪ .‬ובמה נזחבר לון‪ .‬כד‬
‫פ ר ו ד ‪) .‬עד כאן התוספתא(‪.‬‬ ‫עבדו‬
‫דגזיר ‪:‬ולא פריע כאלו ‪:T‬‬ ‫ומאן ‪• T :‬‬
‫‪| T‬‬ ‫ופריע‪.‬‬
‫‪"•T‬‬ ‫גזיר‬
‫•איהו ‪•T‬‬
‫שלשה יוצאים מאחד‪ .‬אחד‬
‫•‪T •.‬‬ ‫•• •‪T •.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בינליהו פרודא‪) ,‬עד כאן תוספתא(‬
‫בשלשה עומד נכנס בין שנים‪.‬‬
‫שנים מיניקים לאחד‪ .‬אחד מיניק‬ ‫הלת נפקי מחד‪ .‬חד בתלת קיימא עאל‬
‫לכמה צדרים‪ ,‬ואז הכל אחד‪ .‬זהו‬ ‫בין תריץ‪ .‬תריץ עקין לחד‪ ,‬חד עיק‬
‫שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום‬ ‫לכמה סטרין‪ .‬כדין כלא חד‪ .‬הדא הוא‬
‫אחד‪ .‬יום של ערב ובקר כולל‬
‫כאחד‪ ,‬הינו סוד של ברית יומם‬ ‫לכתיב דהי ערב ויהי בקר יום אחד יום‬
‫אחד‪.‬‬
‫ולילה‪,‬׳ ובו ־הכל ‪T •/‬‬
‫‪ T‬־ ‪T:‬‬ ‫דברית‬‫רזא • ‪• :‬‬‫הינו ‪T T‬‬
‫כחדא‪: - .‬‬
‫כליל ‪T-: :‬‬ ‫ובקר ‪• T‬‬‫דערב ‪*.* T‬ו‬
‫ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך‬ ‫כלא ‪T‬חד‪:‬‬ ‫וביה‬
‫‪T‬‬ ‫ולילה ••‬
‫יומם ‪T : T T‬‬‫‪T‬‬
‫המים ויהי מבדיל בין מים למים‪.‬‬
‫‪• T T‬‬

‫רקיעים‬
‫‪• T‬‬
‫‪ . .‬ן ‪. -‬‬

‫עזבעה‬
‫אמר‪: • 1: • ,‬‬
‫יהודה ‪ T‬־ '‬
‫רבי ‪T :‬‬
‫־•‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪• 7 -‬‬
‫ויאמר אלהים להי רקיע בתוך המלם ויהי‬
‫הם למעלה‪ ,‬וכלם עומדים‬ ‫מבדיל בין מלם למלם‪ .‬רבי יהודה‬
‫בקדשה עליונה‪ .‬והשם הקדוש‬ ‫אמר שבעה רקיעים אנון לעילא‪ .‬וכלהו‬
‫נתקן בהם‪ .‬ורקיע זה הוא באמצע‬
‫המים‪.‬‬ ‫קדישא ‪:‬בהו‬‫ושמא —ן• ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫עלאה‪.‬‬
‫בקדושתא • ‪T T‬‬
‫‪TT‬‬ ‫קיימא * ‪1:‬‬
‫—ן ‪T :‬‬
‫ךקיע זה עומד על גבי חיות‬ ‫מיא‪.‬‬‫באמצעות — ‪T‬‬‫‪T :‬‬ ‫רקיעא הוא ‪:‬‬‫ודא ‪T 1• T‬‬ ‫אשהכלל‪T : .‬‬
‫־ ־‬ ‫*‬
‫אחרות‪ ,‬והוא מפריד בין מים‬
‫עליונים למים תחתונים‪ .‬ומים‬
‫ךא רקיע קלימא על גבי חיוותא אחרפין‪.‬‬
‫לעליונים‪.‬‬ ‫קוראים‬ ‫תחתונים‬ ‫ואיהו אפריש בין מיין עלאין למיין‬
‫אותם‪ .‬זהו‬
‫‪...‬‬ ‫■ך‬ ‫שותים‬ ‫הזה‬
‫‪.‬‬ ‫ומהרקיע‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪■ ..‬ן ■ן‬ ‫תתאין‪ .‬ומיין תתאין קלאין לעלאין‪ .‬ומהאי‬
‫שמפריד ביניהם‪ ,‬משום שכל‬
‫המים כלולים בו‪ .‬ואחר כך מוריד‬
‫רקיע שתאן לון‪ .‬דא הוא למפריש בינליהו‪.‬‬
‫אותם לחיות הללו ושואבים‬ ‫בגין דכלהו מלא ביה כלילן‪ .‬ולבתר נחית‬
‫משם‪.‬‬ ‫לון להני חיוותא ושאבין מתמן‪.‬‬
‫כ תו ב >שיר ד< גן נעול אחותי כלה‬
‫גל נעול מעןן חתום‪ .‬גן נעול ‪-‬‬
‫כתיב ‪) ,‬שיר השירים ל( גן נעול אחוזי כלה‬
‫שהכל נסתר בו‪ ,‬שהכל נכלל בו‪.‬‬ ‫גל נעול מעלן חתום‪ .‬גן נעול‪,‬‬
‫גל נעול ‪ -‬שאותו נהר שופע ויוצא‬ ‫לכלא אסתים ביה‪ .‬לכלא אתכליל ביה‪.‬‬
‫ונכנס בו וכולל ולא מוציא‪,‬‬
‫והמים קופאים בו ועומדים‪ .‬מה‬ ‫ועייל‬
‫ונפיק ‪• —: :‬‬
‫‪•T‬‬ ‫נהר נגיד ‪TT‬‬
‫•‪T:‬‬ ‫דההוא‪1‬‬ ‫— גל ‪ T‬נעול‪ : ,‬־‬
‫הטעם ? בגלל שרוח צפון נושבת‬ ‫ביה וכליל ולא אפיק וקרשי מיא ביה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫הפו‬

‫באותם המים וקופאים‪ ,‬ולא‬ ‫ולןלימי‪ .‬מאי טעמא בגין דרוח צפון נשיב‬
‫יוצאים החוצה עד קזנעע^ה קרח‪,‬‬ ‫באפון מלא ואתקרישו ולא נפקי לבר עד‬
‫ואלמלא צד הדרום ^מקזבר בחו‬
‫קזל הקרח הזה‪ ,‬לא יצאו ממנו‬ ‫דאתעביד ל^רח ואלמלא סטרא ךדרום‬
‫מים לעולמים‪.‬‬ ‫דאקיש תקפיה דהאי ל^רח לא כפקי מפיה מלא‬
‫ומךאה אותו רקיע עליון‬
‫כמךאה הקרח הזה ׳טקופא‬
‫לעלמין‪.‬‬
‫ומכניס בתוכו כל אותם המים‪,‬‬ ‫ןחיזו דההוא רקיעא עלאה כחיזו ךהאי ל^רח‬
‫כך אותו עליון קזעליו כונס כל‬ ‫ךמתקרשא ומכניס בגויה כל אפון‬
‫אותם מים‪ ,‬ומפריד בין מים‬
‫עליונים למים תחתונים‪ .‬וזה‬ ‫מיין‪ .‬כך ההוא עלאה ךעליה כניש כל אפון‬
‫קזאמךנו יהי רקיע בתוך המים‪.‬‬ ‫מלין ואפריש בין מלין עלאין למיין ההאין‪.‬‬
‫יהי‪.‬‬
‫אלא ‪T‬כתוב ‪• :‬‬
‫כך‪,‬׳ ‪T‬‬
‫באמצע‪ .‬לא ‪T1‬‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫והאי ךאמרן להי רקיע בתוך המלם‪.‬‬
‫אותו קזהןה ממנו‪ ,‬באמצע המים‬
‫למעלה עזעומד על‬ ‫היה‪ ,‬והוא‬ ‫במציעות‪ .‬לאו הכי‪ .‬אלא יהי כתיב‪ .‬ההוא‬
‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫־ ‪T:‬‬ ‫‪ TT‬׳‬
‫ריאעז החיות‪.‬‬ ‫ךה‪.‬וי מפיה במציעות מלא הוי‪ .‬ואיהו לעיל‬
‫קרום‬ ‫אמר רבי יצחק‪,‬‬ ‫דקיימא על רישיה דחיוותא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬
‫באמצע מעיו קזל בן אדם‬
‫למעלה‪,‬‬ ‫מלמטה‬ ‫קזמפסיק‬ ‫אמר רבי לצחק אית קרומא במציעות מעוי‬
‫ועזואב מלמעלה ונותן למטה‪.‬‬ ‫דבר נש דאיהו פסיק מתתא לעילא‬
‫כך כזה הרקיע הוא באמצע‪,‬‬
‫ועומד על אותן החיות קזלמטה‪,‬‬
‫ושאיב מעילא ויהיב לתתא‪ .‬כך גוופא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪^T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪-. .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫ך ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬

‫והוא מפריד בין מים עליונים‬ ‫איהו באמצעיתא וקלמא על אפון‬ ‫רקיע‬
‫לתחתונים‪ .‬בא ךאה‪ ,‬אותם מים‬ ‫חיותא ללתתא‪ .‬ואיהו פריש בין מלין עלאין‬
‫הרו והולידו חקזך‪ ,‬ועל סוד זה‬
‫כתוב )שמות כי( והבדילה הפרכת‬
‫לתהאין‪ .‬תא חזי‪ ,‬אפון מלן אעדו ואולידו‬
‫‪•/‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬

‫לכם בין הקד׳ט ובין קד׳ט‬ ‫חשוכא‪ .‬ועל רזא דא כתיב‪) ,‬שמותכי( והבדילה‬
‫‪T‬‬ ‫‪• : • :‬‬ ‫׳‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫הקדקזים‪.‬‬ ‫הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים‪.‬‬

‫ךבי אבא פתח‪) ,‬תהליטקד( המקרה‬
‫במים עליותיו וגו׳‪ .‬במים ‪ -‬אלו‬ ‫רבי אבא פתח )תהלים קס המקרה במלם‬
‫מים עליונים ע ל הכל קזבהם‬ ‫עליותיו וגו׳ במלם אלין מלין עלאין‬
‫הקן בית‪ ,‬כמו ענאמר )משלי כד(‬ ‫דכלא ךבהו תקין ביתא כמא ךאה אמר‪,‬‬
‫בחכמה יבנה בית ובתבונה‬
‫^ יתכונן‪.‬‬ ‫יתכונן‪.‬‬
‫‪1T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫ובתבונה‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫בית‬
‫‪•T‬‬
‫יבנה‬
‫• ‪*.* T‬‬
‫בחכמה‬
‫‪T : T :‬‬
‫)משלי בי(‬
‫השם עבים רכובו ־ רבי ןיסא‬ ‫עבים רכובו‪ .‬רבי ייסא סבא פליג‬
‫■ך‪.‬‬ ‫■ך‪-‬ך‬
‫השם‬‫‪T‬‬ ‫**‬ ‫״ *‬ ‫‪: • T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫הזקן חלק עבים ע״ב ן״ם‪ .‬עב‬

‫עהוא חעך‪ ,‬עמאל עעומד על‬
‫עבים ע״ב י״ם‪ .‬עב דאיהו חשך‬
‫•‪1 *.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫ןם זה‪ .‬המהלך על כנפי רוח ‪ -‬זו‬ ‫שמאלא ךקלימא על לם דא‪ .‬המהלך על כנפי‬
‫רוח ע ל המקדע העליון‪ ,‬וזה‬ ‫רוח דא רוחא דמקדשא עלאה‪ .‬ורזא דא )שמות‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
‫סוד )שמות כה( ענים כרבים זהב‪.‬‬
‫כתוב )תהלים יח( ויךכב על כרוב‬
‫כה( שנלם כרובים זהב‪ .‬כתיב)תהלים ״( ולרכב על‬
‫רעף דדא על כנפי רוח‪ .‬וירכב‬ ‫כרוב ולעוף וידא על כנפי רוח‪ .‬וירכב על‬
‫על כרוב אחד‪ ,‬אחר כך נגלה על‬ ‫כרוב חד לבתר איגלי על כנפי רוח ועד דהאי‬
‫כנפי רוח‪ .‬ועד עזה מתעורר‪ ,‬לא‬
‫מתגלה בזה‪.‬‬
‫אתער לא אתגלי בהאי‪.‬‬
‫הפז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ח חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫)איוב כח(‬ ‫רבי יוסי אמר‪ ,‬כתוב‬ ‫דבי יו־סי אמר כתיב‪) ,‬איוב ״( ומלם תכן‬
‫ומים תכץ במדה‪ .‬במזיה ממען‬ ‫במדה‪ .‬במדה ממעז אתקין להו כד‬
‫התקין אותם כעזהגיעו לתוכה‪,‬‬
‫והם תקוץ העולם כעזהגיעו מצד‬ ‫מטון לגווה‪ .‬ואנון הקונא ךעלמא כד מטו‬
‫הגבורה‪ .‬אמר רבי אבא‪ ,‬כך היו‬ ‫כך ‪—:‬הוו‬ ‫אכא ‪^T‬‬ ‫רכי — ‪T‬‬ ‫אמר • •‬ ‫דגבורה‪— T .‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫מפטרא‬
‫••‪T:‬‬
‫כעזהיו‬ ‫אומרים‬ ‫הךאעזונים‬ ‫קךמאי אמרי כד הוו מטאן להאי אתר‬
‫מגיעים למקום הזה‪ ,‬מרתעזות‬
‫קזכתי החכמים ולא אומרים‬ ‫מרח^ן שפוון דחכימין ולא אמרין מדי‬
‫יענעזו‪.‬‬
‫עזלא ••‪: T‬‬
‫דבר‪ ,‬כדי ‪•/‬‬
‫‪ TT‬׳‬ ‫בגין דלא לתענעזון‪.‬‬
‫רבי אלעזר אמר‪ ,‬אות ראעזונה‬
‫הוה‬‫דאתוון ‪TT‬‬
‫קדמאה ‪l T : — :‬‬ ‫את — | ‪T T :‬‬ ‫אמר ‪T‬‬ ‫אלעזר ‪— T‬‬ ‫‪TT: V‬‬ ‫רבי‬
‫**‬
‫עזל האותיות היתה מעזוטטת על‬
‫פני קעזר זך‪ ,‬ומתעטרת מלמטה‬ ‫דכיא‬
‫‪T: -‬‬ ‫דקיטרא‬
‫‪T:| •:‬‬ ‫אנפוי‬ ‫על‬ ‫‪-‬‬ ‫עזטיא‬
‫‪T:-‬‬
‫ומלמעלה‪ ,‬ועולה ויורדת‪ ,‬ומים‬ ‫ואתעטר מלרע מלעילא וסליק )דף לג ע״א(‬
‫נחקקים בחקיקתם ומתיעזבים‬
‫באחד‪.‬‬
‫ונחית ומלא מתגלפי בגלופייהו ומתלישבן‬
‫אחד ‪T •/ :‬‬ ‫ונכללו ‪T •/‬‬
‫במקומם‪,‬׳ ‪: : • :‬‬
‫• ‪T 1 :‬‬
‫וכן כל האותיות כלן כלולות זו‬ ‫בדוכהליהו ואתכלילו חד בחד‪ .‬וכן אתוון‬
‫בזו ומתעפזרות זו בזו‪ ,‬עד‬ ‫בדא ‪-‬עד‬ ‫ומתעטרן‪T l‬דא ‪T:‬‬
‫• ‪T : - :‬‬ ‫בדא‬ ‫בלילן| ‪T‬דא ‪T:‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫כלהו‬
‫עזנבנה עליהן בנןן ויסוד‪.‬‬
‫דאתבני עלליהו בנלינא ויסודא‪.‬‬
‫ובשנבנו כלם והתעטרו‪ ,‬היו‬
‫מים עליונים מתעךבים במים‬ ‫ובד אתבניאו כלהו ואתעטרו‪ .‬הוו מלין‬
‫תחתונים‪ ,‬והוציאו בית של‬ ‫עלאין מתעךבין במיץ ההאין ואפיקי‬
‫העולם ]ועל זה הוציאו שני אורות‪ ,‬אחד‬
‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫ביתא דעלמא )ועל זיא אפיקו תדץ נה‪1‬רין חי ךא?ןד ארץ‬
‫שנקרא ארץ‪ ,‬ומאור שנקרא שמים[‪ ,‬ועל זה‬
‫ב׳ נךאית בראש‪ ,‬ומים עולים‬ ‫ונה‪1‬ךא ךאקו־י עמים( ועל דא ב׳ אתחזי בריקזא‬
‫ויורדים עד ^זהןה הוקיע הזה‬ ‫ומלין סלקין ונחתין עד דהאי רקיע הוה‬
‫שהפריד אותם‪ .‬ומחלקת היתה‬
‫‪T : T‬‬ ‫•••‪1‬‬

‫בשני‪ ,‬שבו נברא גיהנם‪ ,‬שהוא‬

‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫••• •‬
‫ואפריעז לון‪ .‬ומחלוקת הוה ב^ני ךביה‬
‫אש שדולק‪ ,‬כמו שנאמר )דברים ד(‬ ‫אתברי גיהנם דאיהו נורא דדליק כמה‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪. . . . .‬‬

‫אש אוכלה הוא‪ ,‬ועתיד לשרות‬

‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫ךאת אמר‪) ,‬דברים ד( אעז אוכלה הוא‪ .‬המין‬
‫על ראש הרשעים‪.‬‬
‫אמר רבי יהוךה‪ ,‬מכאן כל‬
‫לאעזראה על ריעזליהו ךחליביא‪.‬‬
‫מחלקת שהיא לשם שמים סופה‬ ‫דאיהו‬ ‫מחלוקת ‪• :‬‬
‫*‪*.‬ו‬ ‫כל ־ ‪:‬‬ ‫מהכא ‪T‬‬‫יהודה •• ‪T T‬‬
‫‪T‬‬ ‫רבי ‪:‬‬‫אמר • •‬ ‫‪ 7‬־‬
‫להתקים‪ .‬שהרי כאן מחלקת‬ ‫דהא‬ ‫להתקיים‪.‬‬ ‫סופה‬ ‫עזמים‬ ‫לעזם‬
‫‪T :‬‬ ‫‪••1- : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•- T‬‬ ‫‪:‬‬
‫שהיא לשם שמים היתה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T : T‬‬

‫והשמים בזה התקימו‪ .‬לאחר זה‬

‫־ •‬ ‫‪T‬‬
‫ועזמים‬
‫הוה ‪• - T :‬‬ ‫עזמים ‪TT‬‬
‫לעזם ‪• - T‬‬ ‫דאיהו ‪:‬‬ ‫מחלוקת ‪• :‬‬
‫*‪*.‬ו‬ ‫הבא ־ ‪:‬‬
‫‪TT‬‬
‫שכתוב ויקרא אלהים לרקיע‬
‫­‬ ‫•ו‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪Tl: • -‬‬ ‫‪T‬‬
‫ויקרא‬
‫— • ‪:‬ח־‬
‫דכתיב‬‫• ‪• :‬‬
‫דא‬ ‫לבתר‬
‫‪T T‬‬
‫אתקיים‪.‬‬
‫• ‪T T :| — :‬‬
‫בהאי‬
‫‪—:‬‬
‫?הבדלות‬ ‫וגו׳•‬ ‫שמים‬ ‫בקטפירא‬ ‫עזמים ‪:‬וגד‪.‬‬ ‫לרקיע‬ ‫אלהים‬
‫‪T • : 1- :‬‬ ‫‪•TT‬‬ ‫‪- 1• TT‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ •‬
‫שבמעלות‪ ,‬במדתם מצויים‬
‫והתקימו‪ ,‬שהרי שנינו‪ ,‬כתוב‬
‫ךעיליתא בקסטייהו עזכיחי ואתקיימו‪ .‬דהא‬
‫)שמות כו( ו ה ב דל ה הפרכת לכם‬ ‫תנינן כתיב‪) ,‬שמות כי( והבדילה הפרוכת לכם‬
‫?ין הקדש ובין קדעז הקדשים‬ ‫בין הקדש ובין קדש הקדעזים דייקא‪ ,‬דהא‬
‫דוקא‪ ,‬שהרי הוא ךקיע שמפריד‬
‫בתייר האמצע‪.‬‬
‫באמצעיתא‪.‬‬
‫‪T • T :‬‬ ‫בגו ‪:‬‬ ‫דמפרש ‪:‬‬
‫רקיע • ‪••T :‬‬
‫איהו ‪- 1• T‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כתוב אחר כך יקוו‬ ‫מתחת‬
‫‪—— .‬‬ ‫המים‬
‫יקוו —— •‬ ‫לבתר •‪|T‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫כתיב‬ ‫‪•:‬‬ ‫חזי‪,‬‬
‫‪'••T‬‬ ‫‪7‬תא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫הפח‬

‫המים מתחת הקזמים אל מקוים‬ ‫העזמים‬

‫‪•- T -‬‬ ‫מתחת‬ ‫‪- - .‬‬ ‫אחד‪.‬‬‫■ד‬ ‫מקוים‬
‫‪T‬‬ ‫אל*‬
‫•‪.‬‬ ‫העזמים•‬
‫‪- T 1 -‬‬
‫אחד‪ .‬מתחת העזמים ממען‪ .‬אל‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫דאקרי‬ ‫לאתר‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫מקוים‬ ‫אל‬
‫מקום אחד ‪ -‬למקום עזנקרא‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪: : T *.‬־ ־‬ ‫ממקז‪1.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬

‫אחד‪ ,‬והוא ןם תחתון‪ ,‬עזהלי הוא‬ ‫לאחד‪.‬‬

‫אעזלים ‪T *.• :‬‬ ‫איהו ־ ‪* :‬‬ ‫דהא *‬‫תהאה ‪T :‬‬ ‫ואיהו ‪-‬ים ‪T T -‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ובלעדיו לא‬ ‫• ‪TT :‬‬ ‫לאחד‪,‬‬
‫‪ T •/ :‬׳‬ ‫מעזלים‬
‫־ ‪• :‬‬ ‫ובלא איהו לא אל‪4‬רי אחד‪ .‬ומקזמע דכהיב‬
‫נקלא אחד‪ .‬ומקזמע עזכתוב יקוו‪,‬‬ ‫יקוו ךביה מתכנעזין כלהו מיא כמה ךאת‬
‫עזבו כל המים מתכנסים‪ ,‬כמו‬
‫עזנאמד >קהלת א( כל הנחלים‬
‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫••• •••‬
‫אמר‪) ,‬קהלת א( כל הנהלים הולכים אל הים‬
‫— ■ך‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬

‫הלכים אל הןם‪.‬‬ ‫וגד‪.‬‬

‫רבי ייסא אמד‪ ,‬אל מקום אחד ‪-‬‬
‫‪T ...‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬

‫זחו מקום עזכתוב בו )ישעיה נד(‬

‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫־‬
‫רבי ייסא אמר אל מקום אחד‪ ,‬דא איהו‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫ן‬ ‫■ך‬ ‫‪,,‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ובלית קזלומי לא תמוט‪ .‬עזהלי‬ ‫אתר דכהיב ביה )ישעיה נד( וברית עזלומי‬
‫הוא נוטל הכל וזולק בןם‪ ,‬ובו‬ ‫בימא‬
‫ושדי ‪T —:‬‬ ‫כלא ‪• • T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫נטיל‬‫איהו ‪• T‬‬ ‫דהא •‬ ‫תמוט‪T : .‬‬ ‫לא ‪T‬‬
‫מתהקנת הארץ‪ ,‬עזכתוב ותראה‬
‫היבעןה‪ .‬זוהי אלץ‪ ,‬כמו עזנאמר‬
‫היבשה‬
‫ותראה ‪T T---‬‬ ‫דכתיב ‪*.• T•• :‬‬‫ארעא • ‪• :‬‬‫אתהקנת ‪T : -‬‬
‫וביה • ‪-|T - :‬‬

‫ויקלא אלהים לןבעזה אלץ‪.‬‬ ‫דא הוא ארץ‪ .‬כמה ךאת אמר ויל^רא אלהים‬
‫למה נקראת יבעזה? אמר רבי‬ ‫ליבשה ארץ‪.‬‬
‫יצחק‪ ,‬הינו מה עזכתוב )דברים טז(‬
‫לחם עני‪ .‬לחם עני כתוב‪ .‬ו ^ ל ל‬
‫יצהק היינו‬‫רבי • ‪| T :‬‬ ‫אמר • •‬ ‫יבשה‪—T .‬‬ ‫אקרי — ‪T T‬‬ ‫אמאי • ‪••1:‬‬ ‫־ ־‬
‫עזהוא לחם עני נקרא יבעזה‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‪T T‬‬ ‫• ‪T|:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫••• ‪•/‬‬
‫לכתיב )דברים טז( לחם עוני לחם עני‬
‫ועזואב בתוכה כל מימי העולם‪,‬‬ ‫כתיב‪ .‬ובגין דאיהו לחם עני אל‪4‬רי יבשה‪.‬‬
‫והיא היתה יבעןה‪ ,‬עד עזמקום‬
‫זה ממלא אותה‪ ,‬ואז עזופעים‬
‫יבשה‬
‫כל מימין דעלמא ואיהי ‪T T -‬‬ ‫בגווה ‪T‬‬ ‫ושאיב ‪T -:‬‬‫‪•T :‬‬
‫מים דלך אותם המקורות‪.‬‬ ‫הוי‪ .‬עד לאתר דא אמלי לה וכדין נגדין מיא‬
‫ולמקוה המים קרא !מים ‪ -‬זהו‬ ‫אורח דאנון מקור^־ת‪.‬‬
‫בית כנוס המים עזלמעלה‪ ,‬עזעזם‬
‫כל המים מתכנסים ומעזם‬ ‫ולמקוה המלם ל^רא !מים דא הוא בית‬
‫עזופעים ויוצאים‪.‬‬ ‫כנישות מלין דלעילא לתמן‬
‫השלמה מהה שמטות ) סי מןל ״ ב(‬
‫מתכנשין כל מלא ומהמן נגלין ונפקין‪.‬‬
‫שביעי ה!ה במץרחו של עולם‪,‬‬
‫השלמה מההשמטות )םימן ל״כ(‬
‫ומשם בא זלעם של ישיראל‪ ,‬כי‬
‫חוט השךרה משוך מץ המ'ח של‬ ‫שביעי הוי במזרחו של עולם ומשם בא‬
‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אךם ובא לאמה‪ ,‬ומשם הוא‬

‫זרעם של ישראל כי חוט השדרה‬
‫הזלע‪ ,‬שכתוב )ישעיה מג( ממזרח‬
‫אביא זלעף‪ .‬כשישלאל טובים ‪-‬‬ ‫ומשם‬
‫•‪T‬‬ ‫לאמה‬
‫ובא — ‪T T‬‬ ‫אדם ‪T‬‬‫של ‪TT‬‬‫המוח * ‪* .‬‬
‫־‬ ‫מן ־‬‫משוד ‪T‬‬
‫‪1 •1‬‬
‫מזה המקום אביא זלעף‪ ,‬יתחלעז‬ ‫הוא הזרע לכתיב)יש;)‪:‬המ״ג( ממזרח אביא זרעך‪,‬‬
‫לך זלע חלש‪ .‬וכשישלאל לעים ‪-‬‬
‫כשישראל טובים מזה המקום אביא זרעך‬
‫מן הזלע שכבר בא לעולם‪,‬‬
‫שכתוב )קהלת א( דור הלך ודור‬ ‫ולתחדש לף זרע חלש‪ ,‬וכשלשראל רעים מן‬
‫בא‪ .‬דור שכבר בא‪ .‬ומהו‬ ‫הזרע שכבר בא לעולם לכתיב ) ק ה ל ת א( דר הולך‬
‫ממעלב אקבצך? מאותה מלה‬
‫ודור בא‪ .‬דר שכבר בא‪ .‬ומאי ממערב אקבצך‪,‬‬
‫שנוטה תמיד למעלב‪ .‬ולמה‬
‫נקלא מעלב? מפני ששם מתעלב‬ ‫ולמה‬
‫למערב‪T T : .‬‬
‫‪T—: —:‬‬ ‫תמיד‬
‫שנוטה ‪• T‬‬
‫‪T‬‬ ‫מדה‬
‫מאותה • ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫••‬
‫כל הזרע‪ .‬משל למה הדבר‬ ‫אקרי מערב‪ ,‬מפני ששם מתערב כל הזרע‪.‬‬
‫הפט‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ח חשון‬
‫בראשית ־ לג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫ת מ ה ? לבן מלך עזהיתה לוי כלה‬ ‫מעזל למה הדבר דו־מה‪ ,‬לבן מלך עזהיה לו־‬
‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪PV‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫נאה וצנועה בחךרו‪ ,‬והיה לוקח‬ ‫כלה נאה וצנועה בהדרו‪ ,‬והיה לו־קה מבית‬
‫מבית אביו עעזר ומביא לה‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫••ן —‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫תמיד‪ ,‬ולוקחת הכל ומצנעת‬ ‫אביו עועזר ומביא לה תמיד ולוקחת הכל‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫אותו תמיד ומערבת חכל‪ .‬לסוף‬ ‫ומצנעת אותו תמיד ומערבת הכל‪ .‬לסוף ימים‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ימים בקעז לךאות מה אסף ומה‬ ‫בקעז לךאות מה אסף ומה קבץ היינו דכתיב‬
‫קבץ‪ .‬חינו עזכתוב )ישעיה מג(‬
‫וממערב אקבצך‪ .‬ומה הוא בית‬ ‫וממערב אקבצך‪ .‬ומאי ניהו בית אביו דכתיב‬
‫אביו? קזכתוב ממזרח אביא‬ ‫ממזרה אביא זרעך‪ .‬מלמד לממזרה מביא‪,‬‬
‫זךעף‪ .‬מלמד קזממץרח מביא‪,‬‬ ‫וזורע במערב‪ ,‬ואחר כך הוא מקבץ מה ^ז_רע‪.‬‬
‫וזו ^ במעךב‪ ,‬ואחר כך הוא‬
‫)עד כאן מההשמטות(‪.‬‬
‫מקבץ מה ^ז‪-‬רע ‪ :‬ע״כ‪.‬‬
‫אמר רבי חייא‪ ,‬מקוה המים זה‬ ‫אמר רבי חןיא מקוה המים דא צדיק‪ .‬דכד‬
‫צדיק‪ .‬קזכקזמגיע למקוה חמים‪,‬‬
‫מטא למקוה המלם כתיב וירא אלהים‬
‫כתוב רךא אלהים כי טוב‪,‬‬
‫וכתוב )ישעיה ג( אמרו צדיק כי‬ ‫כי טוב וכתיב‪> ,‬ישעיהג( אמרו צדיק כי טוב‪) .‬וכן‬
‫ט‪ 1‬ב‪] .‬וכן אור ראשון נקרא טוב‪ ,‬וכן בבלם כתוב‬ ‫אור רןךמאה ט‪ 1‬כ ארןרי‪ .‬וכן כלהו כתיכ כהו כי ט‪ 1‬כ‪ .‬כר י‪ 1‬מא ת?ךנא ךלא‬
‫כי טוב‪ ,‬פרט ליום השני שלא כתוב בו כי טוב[‬ ‫כתיב כיה בי ט‪:‬ג(‪ .‬רבי יוסי אמר ןע‪ t‬ךאל מקוה‬
‫רבי יוסי אמר‪ ,‬יק‪ t‬ךאל הוא‬
‫מקוה‪ ,‬עזכתוב )ירמיה יז( מקוה‬
‫איהו‪ .‬דכתיב‪) ,‬יימיה יז( מקוה יק^ראל לן‪.‬‬
‫י^ראל ה׳‪.‬‬ ‫רבי חייא אמר דא צדיק‪ .‬הינו דכתיב קרא‬
‫‪i‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫• •‬

‫ךבי חייא אמר‪ ,‬זה צדיק‪ ,‬חינו‬ ‫למים‪ .‬בגין דנחלין ומבועין ונהרין‬
‫ימים‪• .‬מעזום‬
‫קרא ‪• -‬‬
‫עזכתוב ‪T|T‬‬ ‫מה‬
‫ונהרות‪ ,‬את‬
‫‪T‬‬
‫כלהו נטיל לון ואיהו מקורא ךכלא ואיהו‬
‫׳‬ ‫ומעינות ‪T :‬‬
‫־ ‪T:‬‬ ‫עזנחלים‬
‫‪• T : •/‬‬
‫כלם הוא נוטל‪ ,‬והוא חמקור ^ל‬ ‫נטיל כלא בגיני כך ימים‪ .‬ועל דא וירא‬
‫‪:-------‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫הכל והוא נוטל הכל‪ .‬מעזום כך‬ ‫אלהים כי טוב וכתיב‪) ,‬ישעיה ג( אמרו צדיק כי‬
‫ימים‪ .‬ועל זה רךא אלהים כי‬
‫טוב‪ ,‬וכתוב )ישעיה יג( אמרו צדיק‬
‫טוב‪.‬‬
‫כי טוב‪.‬‬ ‫ובגין דאתרשים איהו אפריש בין יומא‬
‫ומשום עזהוא נךעזם‪ ,‬הפריד בין‬ ‫קדמאה לתליתאה ולא אתמר כי טוב‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T : | -‬‬
‫יום ראשון לשלישי ולא נאמר כי‬
‫טוב ביניהם‪ ,‬שהרי ביום‬ ‫בגוייהו‪ .‬דהא ביומא תליתאה עבדת ארעא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪—: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪: -----:‬‬

‫השלישי עשתה הארץ פרות‬ ‫איבין מחילא ךהאי צדיק‪ .‬דכתיב ויאמר‬
‫מבח חצדיק חזה‪ ,‬שכתוב ויאמר‬ ‫אלהים הךשא הארץ דשא עשב מזריע ז‪.‬רע‬
‫אלהים תדשא הארץ דשא עשב‬
‫מזריע זרע עץ פרי‪ .‬מה זה עץ‬ ‫עץ פרי‪ .‬מאי עץ פרי‪ .‬זיא עץ הדעת טוב ורע‬
‫פרי? זה עץ הדעת טוב ורע‪,‬‬ ‫דאיהו עביד איבין ופרין‪ .‬עושה פרי דא‬
‫שהוא עושה אבים ופרות‪ .‬עשה‬ ‫צדיק יסוד דעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫‪• -‬‬
‫פרי ‪ -‬זה צדיק יסוד עולם‪.‬‬
‫למינו ‪ -‬של כל בני אדם שיש‬ ‫למינו דכל בני נשא דאית לון רוחא קדישא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—ן‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫להם ריח קדושה‪ ,‬שהוא פרי‬ ‫דאיהו איבא דההוא אילנא רשים בהו‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪• :‬‬

‫שאותו אילן רושם בהם רשום‬ ‫רשימא למינו‪ .‬ומאי איהו‪ ,‬ברית קדש ברית‬
‫למינו‪ .‬ומה הרשם? זהו ברית‬
‫קדש ברית שלום‪ .‬ובני האמונה‬ ‫שלום‪ .‬ובני מהימנותא למינו‪ ,‬למינו עאלין‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫הצ‬
‫למינו‪ ,‬למינו נכנסים ולא‬ ‫ולא מתפרעזן מניה‪ .‬וצדיק עו>|ה פרי הוא‪.‬‬
‫נפךדים ממנו‪ ,‬וצדיק עו^ה פרי‬ ‫וההוא אילנא אתעברת ואפיקת ההוא פרי‬
‫הוא‪ .‬ואותו אילץ מתעבר ומוציא‬
‫אותו פרי למינו‪ ,‬למינו ^ל אותו‬ ‫למינו‪ .‬למינו דההוא עו>|ה פרי דיהלי‬
‫עוע(ה פרי קזיהלה כמותו‪.‬‬ ‫כוותיה‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬

‫אשרי חלקו ׳ןל מי קזדומה‬

‫לאמו ולאביו‪ ,‬ועל כץ רישם‬
‫זכאה חולקיה מאן ךדמי לאמיה ולאבוי‪.‬‬
‫הקדוש ביום השמיני כדי‬ ‫ועל בן ךקזימא קדיקזא ביומא‬
‫שץךמה לאמו ]בגללשהיא דתה ׳?מינית‪,‬‬ ‫תמינאה בגין דלךמי לאמיה‪1) .‬ח ךהיא דרגא תמעאה‬
‫ואותה נפש שפלחה ממנה ^ליכה להראות לפניה‬
‫וההיא נ^עא דפדה מנה אצ?‪:‬דיכת לאקחזאה קמה לר‪:‬מדא ייימיז( ו כ ד‬
‫לשמונה ימים[‪ .‬וכשנפךע ומתגלה‬
‫רשם הקדוש כדי שיךמה לאביו‪.‬‬ ‫אתפרעת ואתגלןיא ךעזימא קדיעזא בגין‬
‫ועל זה עץ פרי ‪ -‬זו אם‪ .‬עשה‬ ‫דיךמי לאבוי‪ .‬ועל דא עץ פרי דא אמא‪.‬‬
‫פרי ‪ -‬זו ברית קדש אביו‪ .‬למינו‬
‫‪ -‬שיךמה לו דרשם בו‪.‬‬
‫עושה פרי דא ברית קדש אבוי‪ .‬למינו דלךמי‬
‫אשר זרעו בו עלי הארץ ‪! -‬רעו‬ ‫ליה ואתךשים ביה‪.‬‬
‫בו? זרע בו צריך להיות ! מה זה‬ ‫אשר זרעו בו על הארץ‪ .‬זרעו בו‪ .‬ז_רע בו‬
‫!רעו בו? אלא זרע וא״ו בו‪ .‬על‬
‫הארץ ‪ -‬כך הוא ודאי‪ ,‬שהרי‬
‫מיבעי ליה‪ .‬מאי זרעו בו‪ .‬אלא ז_רע‬
‫אותו זרע זרק על הארץ‪ .‬אשרי‬ ‫וא״ו בו‪ .‬על הארץ הכי הוא ודאי‪ .‬דהא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫חלקם של ישךאל שהם קדושים‬ ‫ההוא זרעא אשלי על ארעא‪ .‬זכאה‬

‫ודומים לקדושים‪ ,‬ועל זה ודאי‬
‫כתוב )ישעיה סח( ועמך כלם‬
‫הולקיהון דלשראל דאנון קדישין ודמןין‬
‫צדיקים‪ .‬כלם צדיקים ודאי‪,‬‬ ‫לקדישין‪ .‬ועל דא ודאי כתיב‪) ,‬ישעיה ס( ועמך‬
‫שהרי מאלה ץצאו ולאלה‬ ‫כלם צדיקים‪ .‬כלם צדיקים ודאי‪ .‬דהא מהני‬
‫‪•• T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫— •‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫— •‬ ‫‪T‬‬
‫דומים‪ .‬אשריהם בעולם הזה‬
‫ובעולם הבא‪.‬‬
‫נפקו ולהני למלין‪ .‬זכאין אנון בעלמא דין‬
‫אמר רבי חץיא‪ ,‬כתוב )ירמיה י ונא(‬ ‫ובעלמא דאתי‪) .‬דףלגע״ב(‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עשה ארץ בכחו‪ .‬מה זה עשה‬
‫א ל ץ ? ]בכחו? נ;שה ארץ צליר לחיות! אלא‬
‫עושה ודאי תמיד‪ ,‬ו?ןתקן הקדוש בחף הוא את‬
‫הארץ הזו[ זה הקןדועז ברוך הוא‬
‫למעלה‪ .‬בכחו ‪ -‬זה צדיק‪ .‬מכיץ‬
‫תבל בחכמתו‪ .‬הבל ‪ -‬זו ארץ‬
‫שלמטה‪ .‬בחכמתו ‪ -‬זה צדק‪,‬‬
‫‪ T : T :‬׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•••‬
‫אמר רבי חליא כתיב‪) ,‬ירמיה י ונא( עושה ארץ‬
‫בכחו‪ .‬מאי עושה ארץ )ןב'ח‪ .1‬ן&ה ארץ מיקעי‬
‫דא‬ ‫ליה‪ .‬אלא עו?|ה ודאי תךיר ומתקן ק ^ א בדך הוא להאי ארץ(‬
‫קלשא בריף הוא לעילא‪ .‬בכחו דא צדי״ק‪.‬‬
‫מכין הבל בחכמתו‪ .‬הבל דא ארץ דלתתא‪.‬‬
‫••• •••‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪: •/‬‬

‫שכתוב)תהלימט( והוא ישפט תבל‬ ‫בחכמתו דא צדק דכתיב והוא )תהליםט( ישפוט‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בצדק‪ .‬עשה ארץ ‪ -‬זה הקדוש‬ ‫הבל בצדק‪ .‬עושה אלץ דא קלשא בריף הוא‪,‬‬
‫ברוך הוא שמתקיץ ארץ ומתקיץ‬
‫דרכיה‪ ,‬ובמה? בכח‪ ,‬כפי‬ ‫להוא מתקין ארעא ומתקין ארחוי‪ .‬ובמה‪.‬‬
‫שאמךנו‪.‬‬ ‫בכחו כלקאמרן‪.‬‬
‫רבי יהודה אמר‪ ,‬באותיות‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫רבי יהודה אמר באתוון גליפן דרבי אלעזר‬
‫‪T T : V‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬
‫חקוקות של רבי אלעזר ץש קשרי‬
‫האותיות עשרים ושהים קשורים‬ ‫אית קוטלי לאתוון הרין ועשרין קטידין‬
‫עולה ‪:‬וזו‬
‫‪T‬‬ ‫אותיות‪ ,‬זו‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫כאחד‪: .‬שתי‬
‫‪T •/ :‬‬ ‫כחלא‪ .‬תלין אתוון לא סליק ולא נחית‬
‫הצא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫יוירדת‪ ,‬ועזעוילה יוירדת ועזיורדת‬ ‫)ישעיה‬ ‫וךסליק נחית ותחית סליק‪ .‬וסימן דא‬
‫עו ל ה‪ .‬ו סי מן ן ה ‪) -‬ישעיה מה( א ״ ך‬ ‫מה( א״ך ב״ך א״ל‪.‬‬
‫ב״ך א״ל‪.‬‬
‫רבי יוסי אמר‪ ,‬הלעזוץ ^ל‬ ‫באמצעיתא‬
‫דשיקלא ‪T • T : :‬‬ ‫טיפסא ‪T1: • :‬‬ ‫אמר • ‪T :‬‬ ‫יוסי ‪- T‬‬‫••‬ ‫רבי‬
‫• •‬
‫מעז‪7‬ןל עומד באמצע‪ ,‬וסימן ‪-‬‬ ‫קיימא‪ .‬וסימן )ייקרא יט( במדה במשקל‬
‫)ויקרא יט( במרה במעזלןל וגו׳‪.‬‬ ‫באמצעיתא‪: .‬ו‪T‬ת‪ T‬א‬
‫‪T • T :‬‬ ‫דקיימא ‪:‬‬
‫לישן‪T : 1- : 1‬‬
‫משקל • ‪T‬‬ ‫‪:‬וגד‪|T : • .‬‬
‫מעז?ןל ‪ -‬לעזון עזעומד באמצע‪.‬‬
‫וזה סוד )שמות ל( ^?!ל הקדען‬
‫דא )שמות ל( שקל הקדש כתיב‪ .‬ומאזנלם ביה‬
‫כתוב‪ .‬ומאןנים עומדים בו‬ ‫קלימן ואתקלו‪ .‬מאן מאזנלם כמה ךאת אמר‪,‬‬
‫ונקזקלו‪ .‬איזה מאץנים? כמו‬ ‫)ויקרא יט( מאזני צדק‪ .‬וכלהו קלימין במשקל‬
‫קזנאמר )ייקרא יט( מאזני צדק‪,‬‬
‫וכלם עומדים במקזקל ב^קל‬
‫בשקל הקדש‪ .‬רבי להודה אמר בשקל הקדעז‬
‫סקד׳‪:‬צ‪ .‬רבי יהודה אמר‪ ,‬בעזקל‬ ‫דא רוח הקדש‪.‬‬
‫סקד׳‪:‬צ ‪ -‬זו רוח סק'ד׳‪:‬צ‪.‬‬ ‫אמר רבי יצחק כתיב‪) ,‬תהלים לג( בדבר יי‬
‫יצחק‪T ,‬כתוב )תהליטלג(‬
‫רבי • ‪ T 1 :‬׳‬
‫אמר ‪• -‬‬
‫‪- 7‬‬ ‫צבאם‪.‬‬‫כל ‪T T :‬‬ ‫פיו ‪T‬‬ ‫וברוח •‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫נעשו‬‫—‬ ‫שמים‬
‫‪• —T‬‬
‫ב ד ב ר ה׳ קזמים נעעזו ו ב רו ח פיו‬
‫כל צבאם• ? ד ב ר ה׳ ׳‪:‬צמים נעעזו‬ ‫בךבר לל שמלם נעשו‪ .‬אלין שמלא דלתהא‬
‫‪ -‬א לו ^צמים קז ל מ ט ה קזנעעזו‬ ‫ךאתעבידו בךבר שמים דלעילא‪ .‬ברוח‪.‬‬
‫ב ד ? ר קזמים קז ל מ ע ל ה‪ .‬ב רו ח ‪-‬‬ ‫דנגיד‬
‫נהר ‪• T :‬‬ ‫דמטי לההוא ‪TT‬‬ ‫עד ‪• • T :‬‬ ‫קלא ‪-‬‬ ‫דאפיק ‪T l T l‬‬
‫עז הוציא קו ל ע ד קזהגיע ל או תו‬
‫נה ר קזעזופע ויו צ א ו ל א פו ס קי ם‬
‫ונפיק ולא פסקין מימוי לעלמין‪ .‬וברוח פיו‬
‫מי מיו ל עו ל מי ם‪ .‬ו ב רי ח פיו כל‬ ‫כל צבאם‪ .‬כלהו תהאי קלימין ברוח דאיהו‬
‫צ ב א ם ‪ -‬כל ה ת ח תוני ם עו מ די ם‬
‫דלר♦‬
‫ב רו ח קזהוא זכר‪.‬‬
‫)שם קד( מ׳צקה הדים מעליותיו‬
‫משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך השבע‬
‫מפדי מעעןיף תקזבע הארץ‪.‬‬ ‫^ )תהלים‬ ‫הארץ‪ .‬משקה הרים מעליותיו‬
‫מעזקה הדים מעליותיו‪ ,‬מה זה‬ ‫קי( מאן עליותיו כךקאמרן‪ .‬דכהיב‪) ,‬תהלים קי(‬
‫עליותיו? כמו עזאמךנו‪ ,‬עזכתוב‬
‫המקרה במלם עליותיו‪ .‬מפרי מעשיך השבע‬
‫)שם( חמקרה במים עליותיו‪.‬‬
‫מפדי מעקןיף תקזבע הארץ ‪ -‬סוד‬ ‫לתהא‬
‫‪T-:‬‬ ‫ונפיק‪1‬‬
‫דנגיד ‪• T:‬‬
‫נהר ‪• T:‬‬ ‫רזא דההוא ‪TT‬‬ ‫הארץ‪TT .‬‬
‫‪^VTT‬‬
‫עזל אותו נהר עזעזופע ויוצא‬ ‫הדא הוא ךכתיב עושה פרי אשר זרעו בו‬
‫למטה‪ .‬זהו עזכתוב עז|ה פדי‬ ‫אתמר‪:‬‬‫והא • ‪T :‬‬ ‫‪:‬וגד ‪T :‬‬
‫אעזר זךעו בו וגו׳‪! ,‬הרי נתבאר‪.‬‬
‫יהי מארת בךקיע חקזמים להאיר‬ ‫יהי מארת ברקיע השמים להאיר על‬
‫על הארץ‪ .‬יהי מארת‪ ,‬חסר‪ .‬רבי‬ ‫הארץ‪ .‬להי מארת חסר‪ .‬רבי חזקלה‬
‫חזקןה אומר‪ ,‬מארת עזעזודים בו‬ ‫אומר מאורת דשרלא ביה הקפא ךדינא‪.‬‬
‫ח?ןף חדין‪ ,‬קלוטת חדין‪ .‬רבי‬
‫יוסי אמר‪ ,‬יחי מארת ‪ -‬למפזה‪.‬‬ ‫יהי ‪:‬מארת‬ ‫אמר ‪• :‬‬‫יוסי ‪- T‬‬ ‫••‬ ‫רבי‬‫דדינא‪• • .‬‬
‫קילטא ‪T • :‬‬ ‫•‪T : 1‬‬
‫היא חלבנה עזבה הלוןה אסכרה‬ ‫אסכרה‬
‫— ‪TT :‬‬ ‫הליא‬
‫— ‪T:‬‬ ‫דבה‬
‫‪T :‬‬ ‫סיהרא‬
‫• ‪1—:‬‬ ‫איהי‬
‫• •‬ ‫לתהא‬
‫‪T —:‬‬
‫ובה ‪T‬תלוי‬ ‫העולם‪,‬‬
‫לתינוקות ‪ T T‬׳‬ ‫בגין‬ ‫הליא ‪:‬מארת‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫\‬ ‫‪• :‬‬
‫‪1 • :‬‬ ‫ובה — ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫עלמא‪.‬‬
‫‪T: T‬‬ ‫לרביי‬
‫מארת‪ ,‬בגלל עזהיא מאור קבזן‬
‫ולפעמים‬ ‫המאורות‪,‬‬ ‫מכל‬
‫ךאיהי נהורא זוטרא מכל נהורין‪ .‬המנין‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫• ‪T‬‬

‫עזנחעזכת ולא מקבלת אור‪.‬‬ ‫דאתחשכא ולא מקבלא נהורא‪.‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב תשרי‬
‫הצב‬

‫השמים ־ זהו רקיע‬

‫‪-‬‬ ‫‪1• T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ברקיע ה^מלם‪ .‬דא הוא רקיעא דאיהו‬
‫עזהוא כללות ^ל כלם‪ ,‬בגלל‬ ‫כללא ךכלהו‪ .‬כגין דנטיל כל נהורין‬
‫עזנוטל כל המאורות‪ ,‬והוא מאיר‬
‫למאור הזה עזאינו מאיר ]והיא סלדה‬ ‫והוא נהיר להאי נהוייא דלא נהרא )והיאתל‪:‬אגיה‬ ‫‪1—: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בו בגלל שנךבקה בה אותה קארה‪ ,‬ובו קלויים‬

‫בגין זיאו^רבק בה ההוא מארה וביה תל;ין לתתא כל אנון זיינין אחרויז ןגין‬
‫למטה כל אותם מינים אחרים בגלל הקטנת האור[‪.‬‬ ‫ועירו תה‪1‬ךא(‪.‬‬
‫]ואפלו[‬ ‫_רבי יצחק אמר‪ ,‬וה‪1‬ציא‬
‫את הךקיע הזה עזלא מאיר‪.‬‬
‫דבי לצחק אמר ואפיק )נ״א ואפילו( האי רקיעא‬
‫וקוךאים לו מלכות עזמים וארץ‬ ‫ךלא נהיר‪ .‬וקרינן ליה מלכות עזמלם‬
‫יעזראל וארץ החיים‪ .‬היזמים‬ ‫וארץ לק‪Ji‬ראל וארץ החלים‪ .‬העזמלם איהו‬
‫הוא ]^מאיר[ הךקיע הזה‪ ,‬מעזום‬
‫כך יהי מארת חסר ר‪ .‬מה‬
‫)תהיי( האי רקיע‪ .‬בגיני כך להי מארת חסר ד‪.‬‬
‫חטעם? עזזה בלי וא״ו מות הוא‬ ‫מאי טעמא דהא בלא וא״ו מותא הוא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬

‫בעולם‪.‬‬ ‫בעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫יהי מארת ־ חכל תלוי בו‬
‫להכליל לילית בעולם‪ .‬כתוב‬
‫יהי מארת כלא ביה תליא לאבללא לילית‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫)איוב ג( קןטץ וגדול עזם הוא‪ .‬וכתוב‬ ‫בעלמא‪ .‬כתיב‪) ,‬איוב ג( קטן וגדול עזם‬
‫)ישעיה לג( כי אם עזם אדיר ה׳ לנו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫הוא‪ .‬וכתיב‪) ,‬ישעיה לג( כי אם עזם אדיר לי‬
‫‪T:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫ועל זה כתוב >שם ל ס אך עזם‬
‫התיעה לילית ומצאה לה מנוח‪.‬‬
‫לנו‪ .‬ועל דא כתיב‪> ,‬ישעיה לי( אך עזם‬
‫יהי ‪:‬מארת ‪-‬‬ ‫אמר‪• : ,‬‬
‫אלעזר ‪ T‬־ ׳‬
‫רבי ‪TT : •/‬‬ ‫־ •‬
‫הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח‪.‬‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מאירה‬
‫‪T • :‬‬ ‫עזלא‬ ‫אספקלריה‬
‫‪T : - 1: - : -‬‬ ‫רבי אלעזר אמר יהי מארת‪ .‬אספקלריאה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫מעצמה‪ ,‬אלא על ידי אורות‬
‫עליונים עזמאידים לה כמו‬ ‫ךלא נהרא מגרמה‪ .‬אלא על ידא‬
‫עעזעזית עזמקבלת אור עזמאיר‪.‬‬ ‫ךנהורין עלאין ךנהרין לה כעעזעזיתא‬
‫כתוב )יהושע ‪ 0‬הנה ארון חברית‬ ‫ךלקטא נהורא תהיר‪ .‬כתיב‪) ,‬יהושע ג( הפה ארון‬
‫אדון כל הארץ‪ .‬הנה ארון ‪ -‬זו‬
‫מאיךה‪.‬‬ ‫אכזפקלךןה עזאינה‬ ‫הברית אדון כל הארץ‪ .‬הפה ארון זיא‬
‫חברית ‪ -‬אספקלךןה המאירה‪.‬‬ ‫אספקלרלאה דלא נהרא‪ .‬הברית אספקלךלאה‬
‫הנה ארון ‪ -‬זוהי מארת‪ .‬ארון ‪-‬‬ ‫תהרא‪ .‬הפה ארון דא היא מארת‪ .‬ארון‬
‫הבה להכניס בתוכה תורה‬
‫עזבכתב‪ .‬חברית ‪ -‬זו ה^מעז‬ ‫תיבותא לאעלאה בגויה תורה עזבכתב‪.‬‬
‫עזמאיךה לה‪ ,‬והיא ברית!חד עם‬ ‫הברית דא שמשא דנהיר לה‪ .‬ואיהי ברית‬
‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫ארון חברית דוקא‪ .‬אדון כל‬ ‫בהדיה ארון הברית דליקא‪ .‬אדון כל הארץ‪.‬‬
‫הארץ ־ חברית עזהוא אדון כל‬
‫הברית דאיהו אדון כל הארץ‪.‬‬
‫ומשום עזהאתן חזה הוא אדון‪,‬‬ ‫ובגין דהאי ארון איהו אדון‪ .‬בגין עזמעזא‬
‫בגלל חעזמעז עזמאיךה לה‬ ‫דנהיר לה ונהיר לכל עלמא‪ .‬הכי‬
‫ומאיךה לכל העולם כך נקראת‪,‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬

‫וממנו לקחה את חעזם‪ .‬ונקךא‬
‫הארון חזה אדון בסוד עזל אל״ף‬
‫דל״ת נו״ן יו״ד‪ .‬כמו עזאמרנו‬
‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬
‫צדיק וצדק‪ ,‬כך אדו״ן אדנ״י זה‬
‫בזה תלויים‪.‬‬
‫אתקרי)דף לד ע״א( ומפיה נקטא עזמא‪ .‬ואתקרי‬
‫האי ארון אדיין ב ת א ךאל״ף דל״ת נו״ן‬
‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬
‫יו״ד‪ .‬כמה דאמריכן צדיק וצדק כך אדו״ן‬
‫תליין‪.‬‬
‫בדא ‪I t: -‬‬‫אדנ״י ‪T‬דא ‪T:‬‬
‫הצג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫ומזלות‬ ‫־ ‪T‬‬
‫בא ראה‪ ,‬כוכבים‬ ‫‪• T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫תא חזי‪ ,‬ככבים ומזלו־ת בברית קיימין‬
‫]שמששאמךנו‬ ‫עומדים בבןית‪^ ,‬זהוא‬ ‫דאיהו )ע?עא וקאמח יוא( רקיע ה^מים‬
‫ו;ה[ ךקיע העזמים‪ ,‬עזך^צומים‬
‫וחקוקים בו כוכבים ומזלות ובו‬ ‫דרעזימין ביה וגליפין ביה ככבים ומזלו־ת‬
‫תלויים להאיר‪ .‬רבי ייסא הזקן‬ ‫וביה תליין לאנהרא‪ .‬רבי ייסא סבא הוה אמר‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫הןה אומר כך‪ ,‬יהי מארת‬ ‫הכי יהי מארת דתלייא ברקיע העזמים ודא‬
‫קזתלויים בךקיע העזמים‪ ,‬וזו‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪• T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪- I • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• T‬‬

‫הלבנה קזתלדה בו‪ .‬כיון קזכתוב‬ ‫סיהרא ךתלןיא ביה‪ .‬כיון דכהיב והיו‬
‫והיו למאורת ‪ -‬הרי העזמעז‪.‬‬ ‫למאו־רו־ת הא עזמשא )בא! חסי( ולמו־עדים דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ולמועדים ‪^ -‬הרי ץמנים וחגים‬ ‫זממיא וחגין ירחין ושבתי בהו תלןאן והוי♦‬
‫חךקזים ועזבתות תלויים בהם‬
‫והווים‪.‬‬ ‫וכ׳לא בעבידתא קדמאה עלאה‪ .‬רשמיה‬
‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫והכל במעקןה ךא^צון עליון‬ ‫קדישא אתאחיד ביה‪ .‬ואיהו הוא‬

‫קזקזמו הקדועז נאחז בו‪ ,‬והוא‬
‫הוא הכל‪ .‬קובעה כוכבים הם‬
‫בלא‪ .‬שבעה ככבי אנון לקבל שבעה רקיעין‬
‫כנגד קובעה ךקיעים‪ ,‬וכלם‬ ‫וכלהו מדברי עלמא‪ .‬ועלמא עלאה עלייהו‪.‬‬
‫‪: — —:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫מנהיגי העולם‪ ,‬והעולם עליון‬

‫\‬ ‫‪: •/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ותרין עלמין נינהו עלמא עלאה ועלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T :‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I • • :‬‬

‫עליהם‪ .‬וקוני עולמות הם ‪ -‬עולם‬

‫תתאה‪ .‬תתאה כגוונא דלעילא דכתיב‪) ,‬דברי‬
‫עליון ועולם תחתון‪ .‬תחתון כמו‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫עולמעלה‪ ,‬עוכתוב )דברי הימים־א טז(‬ ‫הימים א טז( מן העולם ועד העולם‪ .‬מלך עלאה‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪PV‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪I‬‬

‫העולם ת י העולם‪ .‬מלך‬ ‫ומלך תתאה‪.‬‬

‫עליון ומלך תחתון‪.‬‬
‫!שנינו[ כתוב ה׳ מלך ה׳ מלך ה׳‬
‫)תני?!( כתיב לל מלך לל מלך לן למלוך לעולם‬
‫ימלוך לעולם ועד‪ .‬ה׳ מלך ‪-‬‬ ‫ועד‪ .‬יי מלך לעילא‪ .‬יי מלך‬
‫‪PT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪PV‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V T‬‬

‫למעלה‪ .‬ה׳ מלך ‪ -‬באמצע‪ .‬ה׳‬ ‫באמצעיתא‪ .‬יי ימלוך לתתא‪ .‬רבי אחא אמר‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫• •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪: • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬
‫ימלוך ‪ -‬למטה‪ .‬רבי אחא אמר‪,‬‬
‫ה' ]נ״א זו הח?מה העלינה[ מ ל ך ־ ז ה‬
‫יי )נ״א דא חכמה עילאה( מלך דא עלמא עלאה‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪PV‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬

‫עולם ה^ייין קזהוא העולם‬ ‫דאיהו עלמא דאתי‪ .‬יי מלך דא תפארת‬
‫‪VV‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪Pt‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ : :‬־ • •‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• :‬‬

‫הבא‪ .‬ה׳ מלך ‪ -‬זו תפארת‬ ‫ישראל‪ .‬יל למלוך דא ארון הברית )נ״א רבי אחא‬
‫יק‪1‬ךאל‪ .‬ה׳ ימלוך ‪ -‬זה ארון‬ ‫אמר ך מלך דא חכמה עלאה‪ .‬ך מלך דא עלמא ע^יאה ךאיהו עלמא ךאתי‪.‬‬
‫ה ב ר י ת ]נ״א ד אחא אמר‪ ,‬ה׳ מלך ־ זו חסמה‬
‫יי ימל‪1‬ך דא תפארת י&ראל(‪.‬‬
‫עליונה‪ .‬ה׳ מלך ־ זה עולם העליון שהוא עולם‬
‫הבא‪ .‬ה׳ ימלוך ־ זו תפארת ישראל[‪.‬‬ ‫אתא זמנא אחרא דוד ואהדר לון מהתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪------: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫בא ןמן אחר דוד והחזיר א‪ 1‬תם‬ ‫לעילא‪ .‬ואמר >תהלים י( יי מלך עולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪PV‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מלמטה ’ למעלה‪ ,‬ואמר )תהליםי(‬
‫־‬

‫ה׳ מלך עולם ועד‪ .‬ה׳ מלך ‪-‬‬

‫' ‪T :‬‬ ‫‪ :‬־ ‪T :‬‬ ‫• ‪ :‬־ ‪T‬‬
‫ועד‪ .‬יי מלך לתתא‪ .‬עולם באמצעיתא‪ .‬ועד‬
‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪PV‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V T‬‬

‫למטה‪ .‬עולם ‪ -‬באמצע‪ .‬ועד ‪-‬‬ ‫לעילא‪ .‬דתמן ויעודא וקיומא ואשלימותא‬
‫למעלה‪ .‬קזקזם התועדות וקיום‬ ‫ךכלא‪ .‬מלך לעילא י ^ו ך לתתא‪.‬‬
‫וקזלמות הכל‪ .‬מלך ‪ -‬למעלה‪.‬‬
‫ימלוך ‪ -‬למטה‪.‬‬ ‫רבי אבא אמר כל הני מאורות כלהו‬
‫רבי אבא אמר‪ ,‬כל המאורות‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־ •‬ ‫מתחברן ברקיע השמים‪ .‬להאיר על‬
‫הללו‪ ,‬כלם מתחבדים בךקיע‬ ‫הארץ לאנהרא על ארעא‪ .‬מאן הוא רקיעא‬
‫הקזמים‪ .‬להאיר על הארץ ‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I • :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪TT:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪P V T T‬‬

‫להאיר על הארץ‪ .‬מיהי הרקיע‬ ‫דנהיר על ארעא‪ .‬הוי אימא דא נהר דנגיד‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬ ‫קצר‬
‫ונפיק מעדן דכהיב ונהר יוצא מעדן להעזקו־ת עזמאיר על הארץ? הוי אוימר‪,‬‬
‫זה נהר עזעזופע ויוצא מעדן‪,‬‬ ‫את הגן‪.‬‬
‫עזכתוב ונהר יצא מעדן להקזקות‬
‫את הגן‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬כיון דסיהרא שלטא ואתנהיר‬
‫מההוא נהרא דנגיד ונפיק‪ .‬כל אפון בא ךאה‪ ,‬כיון ׳להלבנה‬
‫עזמןא דלתהא וחיליהון כלהון אתוספן עזולטת ומוארת מאותו האור‬
‫עזעזופע ויוצא‪ ,‬כל אותם‬
‫ארעא כלהו העזמים עזלמטה וצבאותיהם‪,‬‬ ‫על — ‪T :‬‬ ‫דממפן —‬
‫• ‪|T — :‬‬ ‫וככביא‬
‫נהורא‪T—: : .‬‬
‫‪T :‬‬
‫ועלמא כלם נוספים באור‪ .‬וכוכבים‬ ‫‪T: T:‬‬ ‫ואילנין‪.‬‬
‫‪| •T •:‬‬ ‫צמחים‬ ‫ומגדלין‬
‫‪• T: 1 • : - :‬‬ ‫עזלטין‬
‫‪|•:T‬‬
‫אתרכי בכלהו‪ .‬ואפילו מןא ונוני ןמא כלהו הממנים על הארץ‪ ,‬כלם עזולטים‬
‫והעולם‬
‫ועצים‪T T : ',‬‬‫צמחים ‪•••:‬‬‫ומגדלים ‪• T :‬‬
‫‪:‬־‪•:‬‬
‫ברבו !היר‪ .‬וכמה גרדיני נימוסין שאטן מתגדל בכלם‪ ,‬ןאפלו מים‬
‫חילא‪— .‬כד ודגי הןם כלם בגדלות יתרה‪.‬‬ ‫ברבו •• ‪T‬‬ ‫בחרוה • ‪:‬‬
‫‪T:‬‬ ‫בעלמא‪ .‬בגין דכלהו‬
‫‪T: T:‬‬
‫הדוח הוא בבי מלכא אפילו אפון מבי תרעי‪ .‬וכמה עזלוחי הדין מעזוטטים‬
‫בעולם‪ ,‬בגלל עזכלם בחדוה‬
‫ובגדלות יתךה‪ .‬כ׳טהחךוה‬
‫ואפילו אפון מדבי טרכעזי )נ״אטרטעי(‪ .‬כלהו חדן‬
‫בעיין היא בבית המלך‪ .‬אפלו‬ ‫‪lT-:-‬‬ ‫דעלמא‬
‫‪T: T:‬‬ ‫בעלמא‪ .‬ורביי‬ ‫‪T: T:‬‬ ‫ועזטאן‬
‫‪1 TT:‬‬
‫אותם ממני העזעךים‪ ,‬ואפלו‬ ‫לאסהמרא‪.‬‬
‫אותם מבית ממני הנעזים ]נ״א‬
‫מזיקים[‪ ,‬כלם עזמחים ומ׳טוטטים‬
‫דבי אחא אמר‪ .‬ויתז אותם אלהים ברקיע‬
‫העזמים‪ .‬וכד כלהון קןימין ביה כדין בעולם‪ .‬ותינוקות העולם צריכים‬
‫להעזמר‪.‬‬ ‫חדוותא דא עם רא‪ ,‬כדין סיהרא אזעירת‬
‫כהורא מקמי קזמקזא‪ .‬כל מה ת טי ל בגין רבי אחא אמר‪ ,‬ויתן א'תם‬
‫אלהים בךקיע העזמים‪ .‬וכקזכלם‬
‫זה‪,‬‬
‫עם ‪T : •/‬‬
‫זה ‪T‬‬
‫חדוה •••‬
‫•‬ ‫בו‪1 ,‬אז •‪/‬‬
‫׳‬ ‫עומדים‬
‫‪•:‬‬
‫לאפהרא לה הדא הוא דכתיב להאיר על‬
‫ואז הלבנה מקטינה אורה מלפני‬
‫רבי יצחק אמר כתיב‪) ,‬ישעיה ל( והיה אויר העזמעז‪ ,‬וכל מה עזנוטל כדי‬
‫להאיר לה‪ .‬זהו עזכתוב להאיר‬ ‫‪TT:‬‬ ‫‪ •:‬י‬ ‫•‪- T l T :‬‬ ‫••‬
‫על הארץ‪.‬‬ ‫הלבנה כאור החמה ואור החמה להןה‬
‫אמר‪T ,‬כתוב )ישעיה‬ ‫יצחק ‪ T‬־ ׳‬ ‫רבי • ‪1 T :‬‬‫־ •‬ ‫שבעתלם כאור שבעת הןמים‪ .‬מאן שבעת‬
‫הןמים‪ .‬אלין אפון שבעת יומין דבראשית‪ .‬א והןה אור הלבנה כאור‬
‫החמה ואור החמה קזבעתים‬
‫רבי יהודה אמר אלין אפון שבעת למי כאור קזבעת הןמים‪ .‬מה זה‬
‫המלואים‪ .‬מלואים וזיאי‪ .‬בגין רההוא זמנא קזבעת הןמים? אלה אותם‬
‫אתבסם עלמא ואתהזיר באשלמותיה ולא קזבעת ימי בראקזית‪ .‬רבי יהודה‬
‫אמר‪ ,‬אלה אותם קזבעת ימי‬
‫המלואים‪ .‬מלואים !דאי‪ .‬מעזום‬
‫אתפגים סיהרא בגין חויא בישא לכתיב ביה‬
‫)משלי טז( וכרגן מפריד אלוף‪ .‬ואימתי יהא לא עזאותו ןמן התבעזם העולם‬
‫בזמנא לכתיב‪) ,‬ישעיה כה( בלע המות לנצח‪ .‬וחוזר בקזלמותו‪ ,‬ולא נפגמת‬
‫הלבנה בגלל הנח׳ט הרע קזכתוב‬
‫וכדין כתיב‪) ,‬זכייה יי( ביום ההוא יהלה לל אחד‬
‫ב‪) 1‬משלי טז( ונתן מפריד אלוף‪.‬‬
‫ומתי יהיה זה? בןמן עזכתוב‬ ‫ושמו אחד‪:‬‬
‫)ישעיה כה( בלע המות לנצח‪ .‬ואז כתוב ״כריה יד( ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ועזמו אחד‪.‬‬
‫הצה‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫ישךצו המים עזרץ נפ^צ חיה‬ ‫ישרצו המלם שרץ נפעז חיה למינה‪ .‬אמר‬
‫למינה‪ .‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬אלו‬ ‫רבי אלעזר אלין מלין ההאין דרחשין‬
‫מים תחתונים שרוחשים מינים‬
‫כמו שלמעלה‪ .‬אותם עליונים‬ ‫זיינין כגוונא ולעילא‪ .‬אנין עלאי ואנין‬
‫אמר‪,‬‬
‫חייא ‪ T‬־ '‬
‫רבי • ‪T‬‬
‫תחתונים‪ .‬־ •‬
‫•‬ ‫ואותם ־ ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫אפיקו נפש חיה‪.‬‬
‫— ■ך‬ ‫‪1‬‬
‫‪, , , ,‬‬
‫התאי‪ .‬רבי חייא אמר עלאי‬
‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬

‫עליונים הוציאו נפש חיה‪ ,‬ומה‬ ‫דאת‬

‫כמה ‪: - :‬‬
‫קדמאה ‪T :‬‬
‫דאדם ‪T T : 1-‬‬
‫ומאי •ניהו‪T .‬דא נפש ‪T T :‬‬
‫‪-‬‬
‫הוא ? זו הנפש של אדם‬
‫הראשון‪ ,‬כמו שנאמר דהי‬ ‫אמר ולהי האדם לנפש חלה‪ .‬ועוף לעופף על‬
‫האדם לנפש דוןה‪ .‬ועוף יעופף‬ ‫הארץ אלין שליחי עלאין דאתחז‪-‬ון לבני נשא‬
‫על הארץ ‪ -‬אלו שליחים עליונים‬ ‫בחיזו ךבר נש‪ .‬משמע דכהיב יעופף על‬
‫שנךאים לבני אדם כמראה אדם‪.‬‬
‫משמע שכתוב יעופף על הארץ‪,‬‬ ‫הארץ‪ .‬בגין דאית אחרנין דלא אתחזון אלא‬
‫היות שיש אחרים שלא נראים‬ ‫ברוחא ממש לפום סכלתנו רבני נשא‪) .‬דף לד‬
‫אלא ברוח ממש לפי שכל בני‬ ‫ע״ב(‪.‬‬
‫האךם‪.‬‬
‫לכן לא כתוב באלו למינהו כמו‬ ‫?געי כך לא כתיב באלין למינהו כאנון‬
‫אותם אחרים שכתוב בהם ואת‬ ‫אחתין דכתיב בהו ואת כל עוף כנף‬
‫כל עוף כנף למינהו‪ ,‬היות שאלו‬
‫לא משנים ממיניהם לעולמים‬
‫למינהו‪ ,‬בגין דאלין לא משנלין ממינליהו‬
‫כאחרים הללו שלא כתוב בהם‬ ‫לעלמין כהני אחרנין דלא כתיב בהו למינהו‪.‬‬
‫למינהו‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬ןש בהם‬ ‫ואי תימא אית בהו ךמשנלין דא מן דא‪ .‬הכי‬
‫שמשנים זה מזה ‪ -‬כף זה‬
‫בודאי ! שהרי ןש בהם שמשנים‬
‫הוא וזיאי דהא אית בהו למשנלין אלין‬
‫אלה מאלה‪ .‬משום כף כתוב‬ ‫מאלין בגיני כך כתיב ומשם לפרד ‪:‬‬
‫ומשם יפרד‪.‬‬ ‫ויברא אלהים את התנינים הגדולים‪ .‬אלין‬
‫ויברא אלהים את התנינם‬
‫הגדלים ‪ -‬אלו לדתן ובת זוגו‪.‬‬
‫החיה‬
‫לויתן ובת זוגו‪ .‬ואת כל נפש —— ‪T‬‬
‫‪VV‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪TT :‬‬

‫ואת כל נפש החןה הרמשת ‪ -‬זו‬ ‫הרומשת‪ .‬דא נפש דההיא חלה דאיהי‬
‫נפש אותה החןה שהיא רומשת‬ ‫רומשת לד׳ סטרי עלמא‪ .‬ומאן איהי חיה‬
‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫‪•:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬‫•‪.‬‬‫•‬‫•‬‫•‬
‫לאךבעת צדדי העולם‪ .‬ומי היא‬
‫החןה שהיא רומשת? הוי אומר‬
‫ךאיהי רומשת‪ .‬הוי אימא דא לילית‪ .‬אשר‬
‫זו לילית‪ .‬אשר שךצו המים‬ ‫שרצו המלם למיניהם‪ .‬דמלין מגךלין לון‪.‬‬
‫למינהם ‪ -‬שהמים מגדלים‬ ‫דכד אתי סטרא ךדרום שראן מיין ונגדין‬
‫אותם‪ .‬שכשבא צד הדרום‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T •/‬‬

‫מפשירים המים ושופעים לכל‬

‫••• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫לכל סטרין וארבי למא אזלין ועברין כמה‬
‫הצךדים‪ ,‬ואניות הןם הולכים‬ ‫ךאת אמר‪) ,‬תהלים קס שם אניות להלכון לולתן‬
‫ועובדים‪ ,‬כמו שנאמר )תהליטקד(‬ ‫זה יצרת לשחק בו‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬
‫•‬‫‪•-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:- T‬‬
‫שם אניות יהלכון לדתן זה ןצךה‬
‫לשחק בו‪.‬‬ ‫ואת כל עוף כנף למינהו‪ .‬כמה ךאה אמר‬
‫ואת כל עוף כנף למינהו ‪ -‬כמו‬ ‫)קהלת ‪ 0‬כי עוף השמים יוליך את הקול‬
‫שנאמר >קהלתי( כי עוף השמים‬ ‫ובעל כנפים לגיד דבר‪ .‬רבי יוסי אמר כלהון‬
‫יוליף את הקול ובעל כנפים עיד‬
‫דבר‪ .‬רבי יוסי אמר‪ ,‬כלם משש‬ ‫משית גךפין ולא משנלין לעלמין‪ .‬ובגיני כך‬
‫כנפים ולא משתנים לעולמים‪,‬‬ ‫כתיב לימינהו‪ .‬מאי למינהו‪ .‬לזיינא דלעילא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫י חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫קצו‬

‫ומעזום כך כתוב למינהו‪ .‬מה ז‪-‬ה‬ ‫ואלין טאסן ועזאטן עלמא בעזית וחמאן‬
‫למינהו? למין עזלמעלה‪ ,‬ואלה‬ ‫עובךין דבני נ^א וסלקין ל‪1‬ן לעילא‪ .‬ועל דא‬
‫טסים ומ׳‪:‬צוטטים בעולם בעזעז‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ורואים מעעןי בני אדם ומעלים‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬
‫כתיב‪> ,‬קהלתי( גם במזיעך מלך אל הלןלל וגד‪.‬‬
‫ועל ‪•/‬זה ‪T‬כתוב)שם(‬
‫למעלה‪,‬׳ ־‬
‫אותם ‪ :‬־ ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫רבי חזקןה אמר הדומעות‪ .‬העזורצת מיבעי‬
‫גם במדעך מלך אל תקלל וגו׳‪.‬‬
‫ךבי חןקןה אמר‪ ,‬הרימעזת?‬
‫ליה‪ .‬אלא כדאמרינן רמעז ליליא‪ .‬ועל‬
‫העזורצת צריך להיות ! אלא כמו‬ ‫דא )תהלים ק ס כו תךמוע‪ t‬כל חלתו ןער‪ .‬דכלהו‬
‫עזאמךנו‪ ,‬דומע‪ :‬לילה‪ .‬ועל זה‬ ‫ופתחין‬
‫‪| • : T‬‬ ‫עזלטא‪.‬‬
‫‪T:T‬‬ ‫בעזעתא דאיהי‬ ‫‪T-:-:‬‬ ‫עזלטאן‬
‫‪1 T:T‬‬
‫«הליסקד( בו תךמעז כל חיתו ןער‪.‬‬
‫עזכלם עזולטים ב׳טעה עזהיא‬
‫עזירתא בתלת סטרין דפלגו ליליא‪ .‬וזמרי‬
‫‪.. .‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫שולטת‪ ,‬ופותחים ש;רה בק‪1‬לשה צךדים‬ ‫שירתא ולא משהככי‪ .‬ועל אלין כתיב‪) ,‬ישעיה‬
‫‪7‬‬ ‫;‬ ‫ן‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ד‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫של חצות הלילה‪ ,‬ומזמרים ש;רה ולא‬ ‫סב( המזכירים את ה׳ אל דמי לכם‪.‬‬
‫שוקטים‪ .‬ועל אלו כתוב המזכירים את ח׳‬
‫אל דמי לכם‪.‬‬
‫דבי שמעון לןם ואמר מסתכל הוינא‪ ,‬ךכד‬
‫^ןמד רבי עזמעון ואמר‪ ,‬מסתכל‬ ‫בעא לןךשא בריף הוא למכרי אדם‪,‬‬
‫הייתי‪ ,‬עזכעזרצה הקדועז ברוך‬ ‫שתיתאה‬ ‫ויומא‬
‫‪TT• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫כל עלאין ותתאין‪: .‬‬ ‫אזדעזעו ‪T‬‬
‫הזדעזעו ‪T‬כל‬
‫אדם‪,‬׳ • ־ ‪: :‬‬ ‫לברא ‪TT‬‬‫הוא • ‪:‬‬
‫העליונים והתחתונים‪ ,‬ויום‬
‫עלאה‬
‫רעותא •‪TT‬‬
‫דסלקא ‪T :‬‬ ‫בדרגוי—עד ‪| T: T :‬‬ ‫‪:T‬־‪:‬‬ ‫‪1‬הוה•‪TT‬סליק‬
‫בדרגותיו‪ ,‬־עד‬
‫עולה ‪ :‬־ ‪ T :‬׳‬ ‫•••‬ ‫היה‬
‫העזעזי ‪TT‬‬
‫‪. . -‬‬
‫תרעא‬
‫‪T:-‬‬ ‫נהורין‪ .‬ופתח‬‫• ‪1‬‬ ‫דכל ‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫שירותא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫ונהיר‬‫‪• T:‬‬
‫עזעלה רצון עליון והאיר החלה‬ ‫ודרום —אחמי‬ ‫נפיק‪.‬‬
‫‪T: 1 • T‬‬ ‫נהורא‬ ‫מהמן‬
‫•— ‪T : 1 T‬‬ ‫דהא‬‫‪T :‬‬ ‫דמזרח‬
‫‪T: • :‬‬
‫כל האורות‪ .‬ופתח עזער חמזךח‪,‬‬
‫עזהרי מעזם יוצא האור‪ .‬וחדרום‬
‫תוקפי דנהורא ךירית מרישא ואתתקף‬
‫הךאה חץקי האור ^טןרעז מדאען‬ ‫במזרח‪ .‬מזרח אתקיף לצפון וצפון אתער‬
‫והתחזק במזרח‪ .‬מזרח חזק את‬ ‫ואתפשט ולןךי בחלל סגי למערב למל^רב‬
‫התעורר‬ ‫וחצפון‬ ‫הצפון‪,‬‬
‫והתפעזט‪ ,‬וקךא בחיל גדול‬
‫ולאשההפא בהדיה‪ .‬כדין מערב סלקא בצפון‬
‫למערב להתקרב ולהקזתהף‬ ‫ואחיד‬
‫‪• T:‬‬ ‫אתיא‬
‫לבתר ‪T‬דרום — ‪T :‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫ואתקשר ••ביה‪.‬‬‫‪ : • :‬־‪ 1‬־‬
‫עמו‪ .‬אז מערב עלה בצפון‬ ‫במערב‪ .‬וסחרין ליה דרום וצפון דאילין‬
‫ונקעזר בו‪ .‬אחר כך בא חדרום‬
‫ואחז במעךב‪ ,‬וסובבו אותו‬
‫גךרי גנהא‪ .‬כדין מזרח קריב במערב ומערב‬
‫דרום וצפון‪ ,‬עזהם גלדי חגן‪ .‬אז‬ ‫שריא בחדוה ובעאת מכלהו ואמר נעשה‬
‫המזרח קרב למערב‪ ,‬ומערב‬
‫‪T-: -‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪-. - -‬ז‬ ‫‪• .‬ז‬ ‫‪-‬‬ ‫אדם בצלמנו כךמותנו‪ .‬דלהוי כגוונא דא‬
‫קזלה בחדוה ובקעז מכלם‪ ,‬ואמר‬
‫נעעזה אלם בצלמנו כלמותנו‪.‬‬
‫בארבע סטרין ועילא ותתא‪ .‬ומזרח אתזיבק‬
‫קזיהןה כמו זה באלבעת חצללים‬ ‫מאתר‬‫אדם ‪——:‬‬‫תנינן ‪T T‬‬
‫ועל ‪T‬דא ‪1T •• T‬‬ ‫ליה‪—: .‬‬ ‫ואפיק‪• • 1‬‬
‫במערב ‪ :‬־ *‬
‫‪T—: — :‬‬
‫נדבק‬
‫•‪1 - :‬‬ ‫ומזרח‬
‫• ‪T:‬‬ ‫ומטה‪.‬‬
‫‪T-‬‬ ‫ומעלה‬
‫‪T: -‬‬ ‫ךבית המקזיש נפק‪.‬‬
‫במערב והוציא אותו‪ .‬ועל זה‬
‫קזנינו‪ ,‬קזאלם ןצא ממקום בית‬ ‫תו נעשה אדם‪ .‬קךשא בריך הוא אמר‬
‫חמקלען‪.‬‬ ‫רזא‬
‫דלעילא‪T T .‬‬
‫‪T‬‬ ‫מסטרא •‬
‫דאתו • • ‪T :‬‬ ‫התאי ‪: :‬־‬
‫לאלץ ‪•• T -‬‬
‫‪1 •• • :‬‬
‫עוד נעקזה אלם‪ ,‬חקדועז ברוך‬ ‫סתימא‬ ‫מרזא‬ ‫אדם‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫דסליק‬ ‫דא‬
‫‪T • :‬‬ ‫••‪T T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪TTl‬‬ ‫‪•T:‬‬ ‫דשמא ‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫הוא אמר לתחתונים חללו קזבאו‬
‫מצד קזלמעלה‪ .‬סוד חעזם חזה‬
‫כליל‬‫אדם ‪• T‬‬‫דהא ‪TT‬‬ ‫דאתוון‪T : .‬‬
‫‪l T : - :‬‬ ‫רזא‬
‫אדם ‪TT‬‬ ‫עלאה‪TT .‬‬ ‫•‪TT‬‬
‫עזע^ה אדם‪ .‬אךם מסוד נסתר עליון‪ .‬אדם סוד האותיות‪ .‬עזהרי האדם כלול למעלה וכלול‬
‫הצז‬ ‫שנים־ש״א‪:‬‬
‫י חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫למטה‪ .‬אדם אחד למעלה למעלה‪.‬‬ ‫לעילא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫אחד‬
‫אדם •‪T *.‬‬ ‫לתתא‪T T .‬‬ ‫וכליל ‪T - :‬‬ ‫לעילא ‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ם נסתר עזהיא ם מלסךבה‬ ‫לעילא‪ .‬ם סתימא ךאיהי ם מלסרבה‬
‫המק‪ t‬ךה‪ .‬ד׳ תחתון עןנכ!הר‬
‫במערב‪ .‬וזה כ ^ו ת עזלמעלה‬ ‫ודא‬ ‫במערב‪T-: - .‬‬
‫‪:‬‬ ‫דסתימא ‪T • :‬‬
‫•‬ ‫ד׳ תהאה ‪T T -‬‬ ‫המע‪ t‬רה‪T .‬‬
‫ועזלמטה‪ .‬נת?ןץ למעלה ונת?ןן‬ ‫כללא דלעילא ותהא‪ .‬אתת?ןן לעילא אתתקן‬
‫למטה‪.‬‬
‫לתתא‪.‬‬
‫‪T- :‬‬
‫כשןךדו האותיות הללו למטה‬
‫כלם כאחד בשלמותו‪ ,‬נמצא זכר‬ ‫אלץ אתוון כד נחתא לתהא כלהו כחךא‬
‫ונקבה‪ ,‬ונקבה נךב?ןה באחוריו‪,‬‬ ‫באעזלמותיה אעזהכח דכר ונוקבא‪.‬‬
‫עד שהפיל עליו הךדמה דשן‪,‬‬
‫המקדש‬
‫ונוקבא בסטר^י אתזיבלןת‪ .‬עד דאפיל עלויה‬
‫בית ‪T|: • -‬‬
‫במקום ••‬
‫מטל • ‪1 :‬‬
‫‪T‬‬ ‫והיה‬
‫‪TT :‬‬
‫למטה‪.‬‬ ‫עזנתא וךמוך‪ .‬והוה רמי באתר דבי מלןךעזא‬
‫ונפר אותו הקדוש ברוך הוא‬ ‫לתתא‪.‬‬
‫‪T —:‬‬
‫ותקן אותה כמו שמתקנים את‬
‫הכלה והכניסה אליו‪ .‬זהו שכתוב‬
‫ונסר ליה ?ןךשא בדיך הוא ותקןין לה כמה‬
‫ויקה אחת מצלעתיו ויסגר בשר‬ ‫ךמתלןנין לכלה ואעלא ליה‪ .‬הךא‬
‫תחהנה‪ .‬ויקה אחת דוקא‪ .‬בספרי‬ ‫הוא ךכתיב _ד?ןח אחת מצלעותיו _דסגור‬
‫הראשונים מצאנו‪ ,‬זו לילית‬
‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬

‫ראשונה שהיתה עמו והתעברה ממנו‪,‬‬

‫•‬
‫בע^ר תחהנה‪ .‬ול?ןח אחת זיליקא‪ .‬בספרי‬
‫‪• T‬‬

‫ולא היה כננדו עזר‪? ,‬מו שכתוב ולאדם‬ ‫דהות‬‫קדמיתא ‪--: :‬‬‫לילית ‪T • : 1-‬‬ ‫• •‬ ‫אעזכחנא ‪T‬דא‬
‫קדמאי ‪T : - : -‬‬ ‫‪• T : 1-‬‬
‫לא מצא עזר ?ננדו‪ .‬מה זה עזר? סמך‪ .‬עד‬ ‫עמיה ואתעברת מניה ולא הות לקיבליה‬
‫אותה שעה שכתוב לא טוב היות האדם‬
‫לבדו אעשה לו עזר ?ננדו‪ .‬בא ךאה‪ ,‬אדם‬
‫עזר‬
‫מצא •• •‪*.‬‬ ‫ולאדם לא ‪T T‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫דכתיב‬
‫כמה • ‪• :‬‬ ‫עזר ‪T :‬‬ ‫•• •‪*.‬‬
‫אחרון הכל היה‪ ,‬שכך ךאוי להביא שלום‬ ‫עזעתא‬ ‫ההיא‬ ‫עד‬ ‫סמך‪.‬‬ ‫עזר‬ ‫מאי‬ ‫כנגדו‪.‬‬
‫על העולם‪.‬‬ ‫ךכתיב לא טוב היות האדם לבדו אעע‪t‬ה‬
‫עוד אמר רבי שמעון‪ ,‬כתוב וכל‬
‫שיח השדה טרם יהןה בארץ וכל‬
‫בתראה‬
‫‪T T: -‬‬ ‫אדם‬‫‪TT‬‬ ‫חזי••‬
‫‪T‬‬ ‫כנגדו‪T .‬תא‬ ‫‪:‬‬ ‫לו עזר‬
‫דכלא הוה‪ .‬דהכי אתחזי למיתי על עלמא עשב השדה טרם יצמח כי לא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫המטיר ה׳ אלהים עיל הארץ וגו׳‪.‬‬ ‫עזלים‪.‬‬

‫וכל שיח חשדה ‪ -‬אלו עצים‬
‫תו אמר רבי עזמעון כתיב וכל ע‪t‬יח הע^דה גדולים שננטעו אחר כך והיו‬
‫קטנים‪.‬‬ ‫עשב —הע‪*.*tT‬דה‬ ‫•• *‪*.‬‬ ‫וכל‬
‫בארץ ‪T :‬‬
‫יהיה‪1 VT T‬‬ ‫טרם * ‪*.* :‬‬ ‫*‪*.*•.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬אדם ןחוה זה בצד זה‬ ‫טרם לצמח כי לא המטיר לל אלהים‬
‫נבךאו‪ .‬מה חטעם לא נבךאו פנים‬
‫על הארץ וגד‪ .‬וכל שיח השדה אלין בפנים? בגלל שכתוב כי לא‬
‫)דף לה ע״א( אילנין רברבין תטיעו לבתר המטיר ה׳ אלהים על הארץ‪,‬‬
‫כראוי‪.‬‬
‫בתקונו ‪TT‬‬
‫נמצא ‪1 • :‬‬
‫והזווג לא • ‪T :‬‬
‫‪•- :‬‬ ‫והוו זעירין‪.‬‬
‫וכעזנתקנה זו עזלמטה וחזרו‬
‫דדא להיות פנים בפנים‪ ,‬כן נמצא‬ ‫‪T:‬‬ ‫בסטרא‬
‫‪T:•:‬‬ ‫דא‬
‫וחוה ‪T‬‬‫‪TT‬אדם ‪T - :‬‬ ‫חזי‪',‬‬
‫‪••T‬‬ ‫‪7‬תא‬
‫למעלה‪.‬‬ ‫אתבריאו‪ .‬מאי טעמא לא אתבריאו‬
‫אנפין באנפין‪ .‬בגין דכתיב כי לא המטיר‬
‫אשהכח בתקוניה כךל!א לאות‪ .‬וכד‬ ‫לא • ‪- : :‬‬ ‫וזווגא ‪T‬‬
‫הארץ ‪T • :‬‬ ‫על ‪1 VT T‬‬ ‫אלהים ‪-‬‬ ‫יי ‪:‬״‪.‬״ •‬ ‫‪T:‬‬
‫כדין אעזתכח לעילא‪.‬‬ ‫אתתקן האי ללתתא ואתהדרו אנפץ באג‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫י חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫קצח‬

‫מנין לנו? מן המעזכץ‪ ,‬עזכתוב‬ ‫מנלן מן המשכן דכהיב‪) ,‬שמות מ( הולןם‬

‫)שמות מ( הוקןם המעזכץ‪ ,‬היות‬ ‫המשכן כגין דמשכן אחרא אהלןם‬
‫עזמעזכץ אחר הו‪7‬ןם עמו‪ .‬ועד‬
‫עזלא הוקם למטה‪ ,‬לא הוקם‬ ‫אהקם‬‫לא • ‪1- T‬‬ ‫לתהא ‪T‬‬ ‫אהקם ‪T - :‬‬ ‫לא • ‪1- T‬‬ ‫ועד ‪T‬‬‫עמיה‪- : .‬‬ ‫• ••‬
‫למעלה‪ .‬גם כאץ כקזהוקם למטה‪,‬‬ ‫לעילא‪ .‬אוף הכא כד אתתלןם לתהא אתהלןם‬
‫הוקם למעלה‪ .‬ומעזום קזעד עכקזו‬ ‫לעילא‪ .‬ובגין ךעד כען לא אתתקן לעילא‬
‫לא התהקץ למעלה‪ ,‬לא נבךאו‬
‫פנים בפנים‪ ,‬והפסוק מוכיח‪,‬‬ ‫לא אתכריאו אנפין כאנפין‪ .‬ול^רא אוכה‬
‫קזכתוב כי לא המטיר ה׳ אלהים‬ ‫ס^וץ♦‬ ‫דכהיב כי לא המטיר ין אלהים‬
‫על הארץ‪ .‬ומעזום כך ואדם אין‪,‬‬ ‫ובגיני כך ואדם אין ךלא הוה בתקוניה‪.‬‬
‫קזלא הץה בתקונו‪.‬‬
‫אדם‪,‬‬ ‫וכד אשתלימת חוה אשהלים אדם‪ .‬וקדם‬
‫נעזלם ‪ TT‬׳‬
‫•‪:‬־‬ ‫חוה‪',‬‬
‫־‪' T‬‬ ‫וכשנשלמה‬
‫‪7 ::••.•:‬‬
‫וק;ךם לכן לא נשלם‪ .‬וזה הסוד‬ ‫כען‬
‫דעד ‪|T :‬‬ ‫ורזא ‪T‬דא ‪— :‬‬ ‫לא אשהלים‪TT: .‬‬ ‫לכן ‪T‬‬
‫‪|••T‬‬
‫שעד עכשו אין אות סמך בפרשה‪,‬‬ ‫לא אית את סמך בפרשתא‪ .‬ואף על גב‬
‫ואף על גב שהחברים אמרו‪ ,‬אבל‬
‫סמ״ך זה עזר‪ ,‬וזה עזר שלמעלה‬
‫עזר‬
‫ודא •• •‪*.‬‬‫עזר‪T : .‬‬ ‫סמך ‪T‬דא •• *‪*.‬‬
‫אבל ‪1 *.• T‬‬ ‫אמרו‪T —: .‬‬
‫דחברייא ‪: T‬‬
‫‪T —: — :‬‬
‫שחזר למעלה פנים בפנים זכר‬ ‫דלעילא ךאתהזיר לעילא אנפין באנפין ךכר‬
‫ונקבה‪ ,‬נסמך זה כנגד זה בודאי‪,‬‬ ‫ונוקבא‪ .‬אסתמך דא ל^בל דא _וךאי‪) .‬תחלים קיא(‬
‫«הליס קיא( סמוכים לעד לעולם‬
‫עשויים באמת וץשר‪ .‬סמוכים ‪ -‬זה‬
‫וישר‪.‬‬ ‫באמת ‪T T :‬‬‫עשויים *‪: *.‬״‪.‬״ •‪*.‬‬
‫*‬ ‫לעולם ‪—:‬‬
‫‪T‬‬ ‫לעד ‪:‬‬
‫סמוכים ‪—T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫זכר ונקבה שהם סמוכים כאחד‬ ‫סמוכים‪ ,‬זיא ךכר ונוקבא ךאנון סמוכים‬
‫]נ״א שהם סמוכים עולם תחתון בעולם עליון‪ ,‬שעד‬ ‫כחדא )נ״א ךאנון סמוכים ע‪1‬לם תתאה ן ע‪1‬לם עלאה ךעד לא א^תקז‬
‫שלא נתקן העולם שלמטה‪ ,‬לא נתקן אותו העולם‬
‫עולם תתאה לא אתתרןן ההוא עולם דקאמרז( )האי עולם ךקא אמוץ‬
‫שאמרנו[ ]העולם הז‪-‬ה שאמךנו תלוי בעולם שלמטה‪,‬‬
‫תל;א סעולם דלתתא ובד לא אתתרןן עולם דלתתא לא אץתקן ההוא‬
‫וכשלא נתקן עולם שלמטה‪ ,‬לא נתקן אותו עולם‬
‫שאמרנו[‪.‬‬
‫עולם ךקא אמוץ(‪.‬‬
‫כי לא חמטיר ה׳ אלהים על‬ ‫דהא‬
‫הארץ‪T : .‬‬
‫על ‪1 VT T‬‬ ‫אלהים ‪-‬‬ ‫יי ‪:‬״‪.‬״ •‬
‫המטיר ‪T:‬‬ ‫כי לא • ‪• :‬‬
‫הארץ‪ ,‬שהרי זה בזה סמוך‪ .‬ועולם‬
‫תתאה —כד‬‫ועולם ‪T‬דא — ‪T T‬‬‫‪T‬‬ ‫סמיך‪: .‬‬
‫‪^ •T‬‬ ‫בדא‬‫‪T‬דא ‪T:‬‬
‫זה התחתון‪ ,‬כשנתקנו וחזרו‬
‫נמצא‬
‫ונתקנו‪T : • ' ,‬‬
‫בפנים ‪1: : • :‬‬
‫פנים ‪• T:‬‬
‫להיות ‪•T‬‬
‫•‪:‬‬
‫אתהקן ואתהךרו אנפין באנפין ואתתקנו‬
‫סמך למעלה‪ ,‬שהרי מקדם לכן לא‬ ‫אשתכח סמך לעילא‪ .‬דהא מקךמת דנא לא‬
‫הןה חמעשה בתקון ]נ״א עולם קתקונו[‪,‬‬
‫הוה עובדא בתקונא )נ״אעולםבתיקוניה( בגין ^ א‬
‫משום שלא המטיר ה׳ אלהים על‬
‫הארץ‪ ,‬וזה בזה תלויים‪.‬‬ ‫תלייא‪.‬‬
‫בדא ‪T : -‬‬ ‫ודא ‪T :‬‬
‫הארץ ‪T :‬‬
‫על ‪1 VT T‬‬ ‫אלהים ‪-‬‬ ‫יי ‪:‬״‪.‬״ •‬
‫המטיר ‪T:‬‬
‫• ‪• :‬‬
‫מה כתוב אחריו? ואד ןעלה מן‬ ‫מה כתיב בתריה ואד ןעלה מן הארץ דא‬
‫הארץ‪ ,‬זה תקוץ שלמטה‪ .‬אחר כך‪,‬‬ ‫והשקה •‪*.‬את ‪T‬כל‬
‫לבתר ‪lT : • :‬‬
‫דלתהא ‪T T :‬‬ ‫תקונא • ‪T —:‬‬ ‫• ‪T 1‬‬
‫והשקה את כל פני האךמה‪ .‬ואד‬
‫ןעלה מן הארץ ‪ -‬זו השתוקקות‬ ‫הארץ ‪T‬דא‬
‫‪1 VT T‬‬ ‫מן‬
‫•‪1‬‬ ‫יעלה‬
‫•‪*.‬‬ ‫ואד‬
‫‪•• :‬‬ ‫האדמה‪.‬‬
‫פני ‪T T-: T‬‬‫‪•• :‬‬
‫הנקבה לזכר‪ .‬דבר אחר‪ ,‬מה‬ ‫דבר —אחר‬ ‫דכורא‪T T .‬‬
‫‪T‬‬ ‫לגבי ‪:‬‬ ‫דנוקבא ‪ :‬־‬
‫‪T 1:‬‬ ‫תיאובתא ‪:‬‬
‫‪T:‬‬
‫הטעם לא המטיר? בגלל שלא‬ ‫מאי טעמא לא המטיר בגין רלא אשהכח‬
‫נמצא תקוץ שןעלה מן הארץ‪ .‬ועל‬
‫זה מן הארץ התחתונה התעורר‬ ‫תקונא ך!עלה מן הארץ‪ .‬ועל זיא מן ארעא‬
‫מעשה למעלה‪.‬‬ ‫תהאה אתער עובדא לעילא‪.‬‬
‫הצט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫י חשון‬
‫בראשית ־ לה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫ב א ךאה‪ ,‬עעזן עולה מן הארץ‬ ‫תא חזי‪ ,‬תננא סליק מן ארעא בלןךמיתא‪.‬‬
‫בהתחלה וענן מתעורר‪ ,‬והעל‬ ‫לבתר ‪T‬דא‬ ‫אתחבר ‪T T :‬‬ ‫• ‪ :‬־ ־‬ ‫ובלא‬‫אתער‪T : .‬‬ ‫•‪:‬־‬ ‫ועננא‬
‫‪TT—: :‬‬
‫מתחבר אחר כך זה בזה‪ .‬כמו זה‬
‫עעזן הקןךבן מתעורר מלמטה‬ ‫מהתא‬
‫אתער • ‪T -‬‬ ‫־‬ ‫דקרבנא •‬
‫הננא ‪T T :|T :‬‬ ‫כגוונא ‪T‬דא ‪TT :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫בדא‪: .‬‬ ‫‪T:‬‬
‫ועועזה עזלמות למעלה‪ ,‬ומתחבר‬ ‫ועביד קזלימו לעילא ואתחבר כלא דא בדא‬
‫הכל זה בזה‪ ,‬ונעזלמים כמו זה‬ ‫עזרי‬
‫אהערותא ‪••T‬‬
‫‪T‬‬ ‫לעילא‪• .‬‬‫‪T‬‬ ‫כגוונא ‪T‬דא ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ואעזתלימו‬
‫־‬ ‫‪:‬‬
‫למעלה‪ .‬התעוךרות מתחילה‬
‫מלמטה‪ ,‬ואחר כך חכל נעזלם‪.‬‬ ‫מהתא ולבתר אעזהלים כלא‪ .‬ואלמלא לכנסת‬
‫י^ךאל‬ ‫עזכנסת‬ ‫ואלמלא‬ ‫בקדמיתא‪T ,‬לא‬
‫‪ T • : 1- :‬׳‬ ‫באתערותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫עזריא‬
‫‪T :-‬‬ ‫יעזראל‬
‫• ‪•• T :‬‬
‫מתחילה בהתעוררות בהתחלה‪,‬‬ ‫אתער לקבלה ההוא ולעילא‪ .‬ובתיאובהא‬
‫אותו‬ ‫לא יתעורר כנגדה‬
‫ובהעזתוקןקות‬ ‫עזלמעלה‪.‬‬ ‫דלתהא אעזתלים לעילא‪.‬‬
‫עזלמטה נעזלם למעלה‪.‬‬ ‫רבי אבא אמר אמאי כתיב ועץ החןים בתוך‬
‫ךבי אבא אמר‪ ,‬למה כתוב ועץ‬
‫הגן ועץ הדעת טוב ורע‪ .‬עץ החיים הא‬
‫החיים בתוך חגן ועץ הדעת טוב‬
‫ורע? עץ החיים הרי עזנינו‬ ‫תנינן למהלך המעז מאה עזנין הוה‪ .‬וכל‬
‫עזמהלך חמעז מאות עזנים הןה‪,‬‬ ‫מימוי לבראקזית מתפלגין תחותוי‪ .‬עץ‬
‫וכל מימי ברא׳טית נחלקים‬
‫תחתיו‪ .‬עץ החיים ממעז באמצע‬
‫נטיל ‪T‬כל‬ ‫ממעז ‪:‬והוא ‪• T‬‬ ‫דגנתא ‪T -‬‬ ‫החיים במציעות ‪T : • :‬‬

‫הגן‪ ,‬והוא לוקח כל מימי‬ ‫מימוי לבלאעזית ומתפלגין תחותוי‪.‬‬

‫בראעזית ונחלקים תחתיו‪.‬‬ ‫עזריא —על‬ ‫ונפיק| הוא — ‪T :‬‬ ‫דנגיד ‪• T :‬‬ ‫נהר ‪• T:‬‬ ‫ההוא ‪TT‬‬ ‫דהא —‬ ‫‪7:‬‬
‫שהרי אותו נהר )?ינה( קזעזופע‬
‫ויוצא‪ ,‬הוא שורה על אותו חגן‬
‫ההוא גנתא ועייל ביה ומהמן מתפלגין‬
‫ונכנס בו‪ ,‬ומשם נחלקים המים‬
‫־ •‬ ‫־‬ ‫••• ‪T •/:‬‬ ‫‪T •1‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T : • :‬‬
‫גנתא‪.‬‬
‫ההיא • ‪T:‬‬ ‫כלא — •‬ ‫‪T‬‬ ‫ונטיל‬ ‫סטרין‪• T: .‬‬
‫• ‪1 • :‬‬ ‫לכמה‬
‫מיא ‪T —:‬‬ ‫—‪T‬‬
‫לכמה צדדים‪ .‬ואותו הגן לוקח‬ ‫ולבתר נפקי מיפה ומתפלגין לכמה נחלין‬
‫הכל‪ ,‬ואחר כך יוצאים ממנה‬
‫למטה‪,‬‬
‫יעזקו ‪T‬כל חיתו‬ ‫כמה דאה אמר‪) ,‬תהלים קח ‪l : -‬‬ ‫לתתא ‪T:‬‬ ‫‪T- :‬‬
‫נחלים ‪ :‬־ ‪ T‬׳‬‫לכמה ‪• T :‬‬
‫ונחלקים ‪ :‬־ ‪T‬‬
‫‪T •1‬‬ ‫‪:‬‬
‫כמו שנאמר )תהליםקד< ןשקו כל‬ ‫עזדי‪ .‬כמה דנפקין מההוא עלמא עלאה‬
‫• ‪T T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫—‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪ . .‬ך ‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬

‫חיתו שדי‪ .‬כמו שיוצאים מאותו‬
‫עולם עליון ומשקה את אותם‬
‫הרים עליונים של אפךסמון זך‪.‬‬
‫אחר כך כשמגיעים לעץ החיים‪,‬‬
‫נחלקים תחתיו בכל צד כפי‬
‫דרכו‪.‬‬
‫ועץ הדעת טוב ורע ‪ -‬למה נקךא‬
‫כך‪ ,‬שהרי עץ זה אינו באמצע?‬
‫אבל עץ הדעת טוב ורע מהו?‬
‫אלא בגלל שיונק משני צדדים‬
‫ויודע אותם כמי שיונק מתוק‬
‫ומר‪ ,‬ובגלל שיונק משני צדדים‬
‫נקרא‬
‫בתוכם • ‪T|:‬‬
‫‪T‬‬ ‫אותם ‪:‬ושורה ‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫כך טוב ורע‪ .‬וכל אותם נטיעות‬
‫שוךים עליהם‪.‬‬
‫ובו אחוזים נטיעות אחרות‬
‫ואעזקי לאפון טורין עלאין דאפרסמונא‬
‫לביא‪ .‬לבתר כד מטאן לעץ החןים מתפלגין‬
‫ארחוי‪.‬‬ ‫סטר ‪:‬כפום ‪: T‬‬ ‫בכל ‪T :‬‬ ‫‪:‬החותוי ‪T :‬‬
‫ועץ הדעת טוב ורע אמאי איןןלי הכי‪ .‬להא‬
‫עץ לא לאו איהו באמצעיתא‪ .‬אבל עץ‬
‫דינקא‬
‫בגין ‪|T : T :‬‬
‫אלא ‪1 • :‬‬ ‫מאי הוא‪T *.• .‬‬ ‫ורע ‪T‬‬ ‫הדעת טוב ‪T T‬‬ ‫‪—---‬‬
‫מהלין סטרין דלע לון כמאן לעיק מתקא‬
‫ומרירא‪ .‬ובגין לעקא מתרין סטרין דלע לון‬
‫אפון‬
‫וכל • ‪1‬‬ ‫ורע‪T : .‬‬ ‫הכי טוב ‪TT‬‬ ‫אקרי ‪• T‬‬ ‫בגווייהו • ‪••1:‬‬
‫ועזריא ‪: -- :‬‬
‫‪T :- :‬‬
‫ויודע‬
‫‪:‬‬ ‫ננזיעין עזתין עלייהו‪.‬‬
‫וביה אחידן נטיעין אחרפין עלאין ואפון‬
‫אקרון ארזי לבנון‪ .‬מאן אפון ארזי‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫י חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫עליונות‪ ,‬והם נ‪7‬ןךאים א תי‬ ‫לבנון‪ .‬אנון עזית יו־מין עלאין עושת ימי‬
‫הלבנון‪ .‬מי הם א תי לבנון?‬ ‫בראעזית דקאמרן‪ .‬ארזי לבנון א^ר נטע‪.‬‬
‫עליונים‪ ,‬עזעזת‬
‫׳‬ ‫ימים ••• ‪• :‬‬‫׳טעזה ‪• T‬‬
‫אותם • ‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ימי בראעזית עזאמךנו‪ .‬א תי‬ ‫נטיעות וזיאי ךאתקיימו לבתר‪ .‬מכאן‬
‫לבנון א^ר נטע‪ ,‬נב‪:‬יעות וזיאי‬ ‫תחתפה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪tT‬ר ־‬‫ויסגור ‪T‬בע‬
‫היא ־ * ‪:‬‬
‫מאי *‬
‫סמך ‪T‬‬
‫ולהלאה ‪1 *.• T‬‬
‫‪T: T:‬‬
‫׳טהתקןימו אחר כך‪ .‬מכאן‬ ‫בסטרוי הוה‪ .‬והוה דא בסטרוי דדא‪ .‬ודאי‬
‫והלאה סמ״ך‪ .‬מהי ויסגד בעןר‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫תחהנה? בצדו היתה‪ ,‬והןה זה‬
‫בצד זה‪ .‬ודאי עקר אותם הקןדוען‬
‫ברוך הוא וקזתל אותם במקום‬
‫אחר‪ ,‬וחזרו להיות פנים בפנים‬
‫‪• T:‬‬
‫על^רן לןךשא בריף היא ו^זתיל )דף לה ע״ב( לון‬
‫באתר אחרא ואתהדרו אנפין באנפין‬
‫לקיומא‪ .‬כגוונא דא סמיכן עלמין‪ .‬על‪j‬רן‬

‫סמוכים‬
‫‪•T‬‬

‫זה‬
‫• ‪:‬‬

‫כמו‬ ‫לקיום‪.‬‬ ‫לןךשא בריף הוא ושתיל לון באתר אחרא‬

‫אותם הקדו׳ט‬ ‫^‬
‫עקר‬
‫‪ T‬־‪1‬‬ ‫העולמות‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫ואתלןיימו בקיומא שלים‪.‬‬
‫ברוך הוא וקזתל אותם במקום‬
‫אחר והתקימו בקיום עזלם‪.‬‬
‫נטיעין‬
‫‪T-:‬‬ ‫‪|TT:‬וחוה‬
‫‪TT:‬‬ ‫אבא •‪:‬מנלן‪ T‬דאדם‬
‫רבי ‪•1 -‬‬ ‫ואמר • •‬
‫‪ 7:‬־‬
‫ואמר רבי אבא‪ ,‬מנין לנו קזאדם‬ ‫הוו‪ .‬דכתיב‪) ,‬ישעיהס( נצר מטעי מעשה‬
‫וחוה היו נטועים ? עזכתוב )ישעיה‬ ‫דלא‬‫■ך‬ ‫‪.‬‬
‫ידי להתפאר‪ .‬מעשה ידי דייקא‪.‬‬
‫‪.‬ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך _‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪-‬‬

‫ס< נצר מטעי מעעזה ןדי‬

‫אשתךלו בהון ברןין אחתין‪ .‬וכתיב‪) ,‬ישעיה יז(‬
‫להתפאר‪ .‬דוקא מעעזה ןדי‪ ,‬קזלא‬
‫הקזתדלו בהם בריות אחרות‪,‬‬ ‫ביום נטעך השגשגי ךבההוא יומא ךאתנטעו‬
‫וכתוב )שם יז( ביום נטעך‬ ‫בעלמא סרחו‪ .‬תנן הנטיעות כלןךני חגבים‬
‫תעזגעזגי‪ .‬קזבאותו יום קזננטעו‬
‫הנטיעות‬
‫הוו ונהורא דלהון זי?ןיק ולא הוו נהרין‪ .‬כיון‬
‫עזנינו‪ ,‬־ ‪• :‬‬
‫׳‬ ‫סרחו‪• T .‬‬ ‫בעולם‪,‬׳ ‪: T‬‬
‫‪T T‬‬
‫היו כקךני חגבים ואורם דקיק‬ ‫דאתנטעו ואתת?ןנו‪ .‬אתרביאו בנהורא‬
‫ולא היו מאירים‪ .‬כיון קזננטעו‬ ‫ואקרון ארזי לבנון‪ .‬ואדם וחוה עד דאתנטעו‬
‫ונתקנו‪ ,‬התרבו באור ונקראו‬
‫א תי לבנון‪ .‬ואךם וחוה עד‬
‫לא אתרביאו בנהורא ולא סליקו ריחא ודאי‪.‬‬
‫‪T -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫קזננטעו‪ ,‬לא התרבו באור ולא‬ ‫אתעקרו ואשתילו ואתתקנו כדקא יאות‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫העלו ריח בודאי‪ .‬נעקרו ונקזהלו‬ ‫ויצו יי אלהים‪ .‬הא תנינן לית צו אלא עבודה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T 1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫־‪:‬‬
‫ונתקנו כראוי‪.‬‬
‫ויצו ה׳ אלהים‪ .‬הרי קזנינו‪ ,‬אין‬
‫זרה‪ .‬יי זו ברכת השם‪ .‬אלהים אלו‬
‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬

‫צו אלא עבודה זרה‪ .‬ה׳ ‪ -‬זו‬ ‫הדיינין‪ .‬על האדם זו שפיכות דמים‪ .‬לאמר‬
‫‪..‬‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪----‬‬

‫ברכת ה^ם‪ .‬אלהים ‪ -‬אלו‬ ‫זו גלוי עריות‪ .‬מכל עץ הגן ולא גזל‪ .‬אכל‬
‫הדעים‪ .‬על האדם ‪ -‬זו קזפיכת‬
‫דמים‪ .‬לאמר ‪ -‬זו גלוי עריות‪.‬‬
‫תאכל ולא אבר מן החי ושפיר‪.‬‬
‫מכל עץ הגן ‪ -‬ולא גזל‪ .‬אכל‬ ‫מכל עץ הגן אכל תאכל‪ .‬דשתא ליה כלא‬
‫תאכל ‪ -‬ולא אבר מן החי‪ ,‬דפה‪.‬‬ ‫ךליכלעהו בלחודא‪ .‬ךהא חזינן‬
‫מ כ ל עץ הגן אכל תאכל ‪-‬‬
‫קזההיר לו הכל לאכלם וחד‪.‬‬
‫אברהם אכל‪ ,‬יצחק ויעקב וכל נביאים אכלו‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬

‫עזהרי ראינו אברהם אכל‪ ,‬יצחק‬ ‫וחיו‪ .‬אבל אילנא דא אילנא דמותא איהו ) כ מ ה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫דעקב וכל הנביאים אכלו וחיו‪.‬‬ ‫דכתיכ ומעץ הדעת טוכ ודע לא תאכל ממנו( מאן דנטיל ליה‬
‫אבל עץ זה‪ ,‬עץ המות הוא ]?מו‬
‫שכתוב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו[‪.‬‬
‫בלחודוי מיית‪ .‬דהא סמא דמותא נטיל )בגין‬
‫•‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫ועל זה כי ביום אכלך ממנו‬ ‫]בןלל שהוא מ?רידו מהחיים[‪.‬‬ ‫מי לנו טלו לבדו ‪ -‬מת‪ ,‬עזהרי סם המית נטל‬
‫רא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫עזמפךיד‬ ‫מות המות‪ ,‬בגלל‬ ‫ךאיהו מפריע ליה מן וזיין(‪ .‬ועל דא כי ביו־ם אכלף ממנו‬
‫הנטיעות‪.‬‬ ‫מות המות בגין ןי?ןא פריעז נטיעין‪.‬‬
‫רבי יהודה עזאל את רבי‬
‫עזמעוץ‪ ,‬זה עזעזנינו‪ ,‬אדם‬ ‫דבי יהודה עזאיל לרבי עזמעון‪ ,‬הא דתנינן‬
‫הראעזון היה מועזך בעךלתו‪ ,‬מה‬ ‫אדם הראשון מושך בערלתו הוה‪ ,‬מאי‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪P‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫זה? אמר לו‪ ,‬עזהפריד ברית‬

‫קדען ממקומו ומחלקו‪ ,‬ודאי‬
‫הוא‪ .‬אמר ליה דפריש ברית קדש מאתריה‬
‫קזהיה מוקזך בעךלה‪ .‬ועזב ברית‬ ‫ומהולקיה‪ .‬ודאי מושך בערלה הוה‪ .‬ושבק‬
‫‪I‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T T‬‬ ‫•• ‪P‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪I** T‬‬

‫קדעז ודבק בערלה והתפתה‬

‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T:‬‬ ‫ברית קדש ודבק בערלה ואתפהה במלה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪Vl‬‬ ‫‪*:‬‬

‫בךבר הנחעז‪ .‬ומפרי העץ ‪ -‬זו‬

‫אעזה‪ .‬לא תאכל ממנו ‪ -‬בגלל‬
‫דנהש‪ .‬ומפרי העץ דא אהתא‪ .‬לא תאכל‬
‫—‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪P * * t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫קזכתוב >משליה( ת לי ה יךדות מות‬ ‫ממנו בגין דכתיב‪) ,‬משלי ה( רגליה יורדות מות‬
‫קזאול צעדיה יתמכו‪ .‬ובזה היה‬ ‫שאול צעדיה לתמוכו‪ .‬ובהאי הוי פרי‪ ,‬דהא‬
‫פרי‪ ,‬קזהרי באחר לא היה פדי‪.‬‬
‫כי ביום אכלף ממנו מות המות ‪-‬‬
‫באהרא לא הוי פרי‪ .‬כי ביום אכלך ממנו‬
‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪>:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪tt‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪ ^ 5‬ל קזעץ המות היה‪ ,‬כמו‬ ‫מות המות‪ .‬בגין דא דאילנא דמותא הוי‬
‫‪• —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫קזאמרנו קזכתוב ה לי ה ירדות‬ ‫כךקאמרן‪ .‬דכהיב רגליה יורדות מות‪:‬‬

‫מות‪.‬‬
‫]והנחש היה ערום מכל חית העזידה[‬
‫)והנחש ד‪1‬ןה עתם מכל דוןת השדה( רבי יוסי אמר האי‬
‫רבי יוסי אמר‪ ,‬האילן הזה‬ ‫אילנא דקא אמרן הוה מתשקי מלעילא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪I•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬

‫עזאמרנו היה מעזקה מלמעלה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫•••‬ ‫‪: •••1‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫ואתרבי והוה חדי כמא ךאת אמר ונהר יוצא‬
‫ו ה תג ד ל! ת ה עזמח‪ ,‬כמו עזנאמר‬
‫ונהר יצא מעדן להקזקות את‬
‫מעדן להשקות את הגן‪ .‬הגן דא אתתא‪ .‬ונהר‬
‫הגן‪ .‬הגן זו אעזה‪ .‬ונהר זה הןה‬ ‫דא הוה עייל ביה ואשקי ליה והוה כלא חד‬
‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬

‫נכנס בה ומעזקה אותה ‪1‬הןה‬ ‫)וכדי! י‪ :‬אחד ושמו אחי(‪ .‬דהא מתמן ולתהא איהו‬
‫הכל אחד!ואזה׳ אחד ושמו אחי[‪ .‬עזהרי‬
‫עזכתוב‬
‫פירודא דכהיב ומשם יפרד‪.‬‬
‫פרוד‪T ,‬‬ ‫ולמטה הוא ••‬
‫מעזם ‪ :‬־ ‪T‬‬
‫• ‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫׳‬ ‫• ‪T‬‬
‫ומעזם יפרד‪.‬‬ ‫והנחש‪ .‬רבי יצחק אמר דא יצר הרע‪ .‬רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪y ..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן ‪.‬ן‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫והנחש‪ ,‬רבי יצחק אמר זה יצר‬

‫•• •••‬ ‫•••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־ ‪7 7‬‬ ‫יהודה אמר נחש ממש‪ .‬אתו לקמיה‬
‫‪— :‬ן••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הרע‪ .‬רבי יהודה אמר נחען‬
‫ממעז‪ .‬באו לפני רבי עזמעון‪.‬‬ ‫דרבי שמעון‪ .‬אמר לון וזיאי כלא חד‪.‬‬
‫אחד‪,‬‬
‫ודאי ־הכל ‪ T •/‬׳‬ ‫להם‪-- ,‬‬
‫׳‬ ‫אמר ‪T‬‬‫‪ T‬־‬ ‫וסמא״ל הוה ואתחזי על נחש וצולמיה‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וסמא״ל ת ה‪ ,‬ונראה על נחעז‬ ‫דנחש דא איהו שטן וכלא חד‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫וצלמו‪ .‬שנחש זה הוא שטן‪,‬‬
‫ו ה פ ל אחד‪.‬‬
‫תדנא בההיא שעתא נחת סמא״ל מן שמיא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫*‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T - : -‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T * T‬‬

‫שנינו‪ ,‬באותה עזעה ןרד סמא״ל‬ ‫רכיב על נחש דא וצולמיה הוו חמאן‬
‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬

‫מהשמים רכוב על נחש זה‪,‬‬ ‫כל ברלין ועךקן מניה‪ .‬ומטו לגבי אתתא‬
‫וצלמו היו רואים כל הבריות‬
‫ובורחים ממנו‪ .‬והגיעו לאעזה‬ ‫במלין וגרימו מותא לעלמא‪ .‬ודאי בחכמה‬
‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בךברים וגרמו מות לעולם‪ .‬ודאי‬ ‫אייתי סמא״ל לווטין על עלמא וחבל אילנא‬
‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫־‬

‫קללות על‬‫הביא סמא״ל ‪7 1:‬‬ ‫בחכמה •• •‬

‫‪7 : 7 :‬‬ ‫‪ .‬קדמאה דברא קדשא בריך הוא בעלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I*..‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬‫ן‬
‫העולם‪ ,‬וחבל את האילן הקךמון‬
‫עזבךא הקדוש ברוך הוא בעולם‪,‬‬ ‫ומלה דא הוי תלי על סמא״ל עד דאתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ודבר זה ת ה תלוי על סמא״ל‪,‬‬ ‫אילנא אחרא קדישא דאיהו יעקב ונטל מניה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫רב‬

‫עד עזבא אילץ אחר קןדו^צ‪ ,‬עזהוא‬ ‫ברכאן ךלא לתבךך סמא״ל לעילא ועע^ו‬
‫ץע?ןב‪ ,‬ונטל ממנו ברכות עזלא‬ ‫לתהא‪ .‬דהא יעקב דוגמא דאדם הראעזו־ן הוה‬
‫יתברך סמא״ל למעלה ועעץו‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫למטה‪ .‬עזהרי ץע?ןב דגמת אדם‬ ‫)ןעו?ריה( ך!עקב שופריה ךאדם הראעזון הוה‪.‬‬
‫הדאעזון הץה ]דפיו[‪ ,‬עז‪.‬יע?ןב ץפיו‬ ‫ועל דא כמה דמנע סמא״ל ברכאן מאילנא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪—T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫עזל אדם הךאעזוץ הץה‪ .‬ועל זה‪,‬‬ ‫קדמאה‪ .‬הכי נמי מנע יעקב דאיהו אילנא‬
‫כמו עזמנע סמא״ל בךכות‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬

‫מהאילן הךא׳טון‪ ,‬כך גם מנע‬ ‫דוגמא דאדם מסמא״ל ברכאן מלעילא‬

‫‪T • • :‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫ץע?ןב עזהוא אילץ‪ ,‬דגמה אדם‬ ‫ומתתא‪ .‬ויעקב דידיה נטיל בכלא‪ .‬ועל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫מסמא״ל‪ ,‬ברכות מלמעלה‬

‫־ ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫)בראשיתלב( ויאבק איש עמו‪.‬‬
‫ומלמטה‪ .‬וץעקב ל?ןח את עזלו‬
‫בכל‪ ,‬ועל זה )בראשית לב( דאבק‬ ‫כתיב והנהש היה ערום דא יצר הרע דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T - :‬‬ ‫‪* :‬‬

‫אי׳ט עמו‪.‬‬ ‫מלאך המות‪ .‬ובגין דנחש איהו מלאך‬

‫כ תו ב והנחעז הץה ערום‪ ,‬זה וצר‬
‫המות גרם מותא לכל עלמא‪ .‬ודא הוא רזא‬
‫הרע‪ ,‬זה מלאך המות‪ .‬ומעזום‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪V T -‬‬

‫עזהנחעז הוא מלאך המות‪ ,‬גרם‬ ‫דכתיב‪) ,‬בראשיתו( קץ כל בשר בא לפני‪ .‬דא הוא‬
‫‪T‬‬ ‫‪—T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬

‫מות ל?ל העולם‪ .‬וזהו סוד‬ ‫קצא דכל בשרא דנטיל נשמתא לכל בשרא‬
‫• ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• T :‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• |‪T‬‬

‫בעזר ‪T‬בא‬
‫קץ ‪T‬כל ‪T T‬‬‫עזכתוב >שםו( ••‪1 1‬‬
‫לפני‪ .‬זהו קץ עזל כל בעזר‬
‫‪T •/‬‬ ‫ואקרי הכי‪.‬‬
‫השלמה מההשמטות )םימן ל״ד(‬
‫בעזר‪. . .,‬‬
‫ונקךא‬ ‫לכל ‪. .‬‬‫הנעזמה^ך‪.‬‬
‫קזנוטל ‪...‬‬
‫נק מ ת הזכר‪ ,‬מן הזכר‪ .‬ונשמת הנקבה‪ ,‬מן‬
‫השלמה מההשמטות )סימן ל״ד(‬
‫ספר הבהיר‬
‫הנקבה‪ .‬והיינו דקא אזיל נהש בתרה‬
‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T 1•• :‬‬ ‫‪-‬‬

‫נשמת הזכר מץ הזכר‪ ,‬ונעזמת‬ ‫ךחוה‪ .‬אמר‪ ,‬הואיל ונשמתה מן הצפון‬

‫הנקבה מץ הנקבה‪ ,‬והינו שהלך‬ ‫אסיתנה מהרה‪ .‬ומאי הסתה הוה‪ ,‬משום דבא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ד‪-‬ד‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ ...‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_.‬‬
‫הנחש אחרי חוה‪ .‬אמר‪ :‬הואיל‬
‫ונעזמתה מן הצפון‪ ,‬אסיתנה‬
‫עליה‪ .‬שאלו תלמידוי‪ ,‬עובדא היכי הוה‪.‬‬
‫■ך■ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫״‪*.‬‬ ‫‪T‬‬

‫מהרה‪ .‬ומה ההסתה שהיתה?‬ ‫קשר •עם ‪T‬כל‬‫הרשע ‪T 1-‬‬

‫להם‪ ,‬סמ״אל ‪T TT‬‬ ‫אמר ‪ *.• T‬׳‬
‫‪- T‬‬
‫משום שבא עליה‪ .‬עזאלו‬ ‫צבאות מעלה על רבו‪ .‬משום דאמר קדשא‬
‫‪T : | • . .‬‬ ‫‪— T :‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬
‫תלמידיו‪ :‬איך הץה המעעזה?‬
‫אמר להם‪ :‬סמא״ל הךעזע קשר‬
‫בריך הוא‪ ,‬ורדו בךגת הןם ובעוף השמלם‪.‬‬
‫עם כל צבאות מעלה על רבו‪,‬‬ ‫אמר‪ ,‬היאך אוכל להחטיאו ולגרשו מלפניו‪.‬‬
‫משום עזאמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫ירד עם כל חיילותיו וביקש לו בארץ חבר‬
‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪1‬‬ ‫■ך ■ך‪.^.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪ T‬־‬
‫וךדו בךגת הץם ובעוף העזמים‪.‬‬
‫אמרי היאך אוכל להחטיאו‬
‫רכב‬
‫גמל‪T T .‬‬
‫והיה לו ‪:‬דמות ‪TT‬‬
‫נחש‪T T : ,‬‬
‫ומנו ‪' T T‬‬
‫־‬ ‫‪:‬כמותו‬
‫ולגךשו מלפניו? ץרד עם כל‬ ‫עליו ובא לו אצל האשה‪ .‬אמר לה‪ ,‬אף כי‬
‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך _‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫׳ * *‪•.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫חילותיו ובקש לו בארץ חבר‬
‫כמותו‪ .‬ומי הוא ? נחש‪ ,‬והץה לו‬
‫דמות גמל‪ .‬ךכב עליו ובא לו‬
‫אצל האעזה‪ .‬אמר לה‪ :‬אף כי‬
‫אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ‬
‫הגן‪ .‬אמר‪ ,‬אבקש יותר ואוסיף‪,‬‬
‫כדי שתגרע היא‪ .‬אמרה‪ :‬לא‬
‫מנענו אלא ‪ -‬מעץ הדעת אשר‬
‫אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן‪ .‬אמר‬
‫אבקש יותר ואוסיף‪ ,‬כלי שתגרע היא‪.‬‬
‫אמרה‪ ,‬לא מנענו אלא מעץ הדעת אשר‬
‫בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא‬
‫תגעו בו פן תמותון‪ .‬והוסיפה ב׳ דברים‪,‬‬
‫אמרה מפרי העץ אשר בתוך הגן אמר‬
‫רג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫הגן אמר אלהים לא‬ ‫אלהים לא תאכלו‪ ,‬ולא נאמר לה אלא מעץ‬
‫תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן‬ ‫הדעת‪ .‬ואמרה‪ .‬לא תגעו פן תמותון‪.‬‬
‫תמתון‪ .‬והוסיפה עזני ךבךים‪.‬‬
‫מה עע‪t‬ה סמ״אל הרעזע הלך ונגע באילן אמרה‪ ,‬מפרי העץ אעזר בתוך‬ ‫‪| T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪7‬‬

‫והוה האילן צווח ואמר )תהליס ל״ס אל הגן אמר אלהים לא תאכלו‪ ,‬ולא‬
‫נאמר לה אלא מעץ ה ^ ת‪.‬‬
‫ואמרה‪ ,‬לא תגעו בו פן המתון‪.‬‬
‫הבואני רגל גאוה וןד רעןעים אל הנידני‪ .‬אל‬
‫הגע בי‪^ .‬פאמר דד רעזעים אל הנידני‪ .‬הלך מה עעןה סמא״ל הרעזע? הלך‬
‫האילן צווח‬‫והיה ‪| T •T‬‬‫באילן‪T T : ' ,‬‬
‫ונגע ‪| T •T‬‬‫‪ T:‬־‬ ‫ואמר לאעזה‪ ,‬הךי נגעתי באילן ולא מתי‪ ,‬אף‬
‫ואומר‪) :‬תהליםלי( אל הבואני רגל‬
‫את תגעי באילן ול(ן תמותי‪ .‬הלכה האעזה‬
‫גאוה דד ך׳טעים אל תנדני‪ ,‬אל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬‫‪• :‬‬

‫ונגעה באילן וראתה מלאך המות בא כנגדה‪ ,‬תגע בי‪ ,‬עזנאמר דד ךעזעים אל‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.* T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T :‬‬

‫אמרה אולי עכעזיו אני מתה‪ ,‬והלןדועז ברוך תנדני‪ .‬הלך ואמר לאעזה‪ :‬הרי‬
‫נגעתי באילן ולא מתי‪ ,‬אף אה‬
‫תגעי באילן ולא תמותי‪ .‬הלכה‬
‫הוא עוע‪t‬ה לו אעזה אחרת ונותנה לאדם אלא‬‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ *‪•.* •.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫וראתה‬
‫באילן‪T“: T : ,‬‬
‫‪ T •T‬׳‬
‫ונגעה‬
‫‪T:T:‬‬ ‫האעזה‬
‫‪T•T 1‬‬
‫הךעי גורמת לו עזיאכל עמי אם נמות‪ ,‬נמות‬
‫עזנינו‪ .‬ואם נחיה‪ ,‬נחיה עזנינו‪ .‬ולקחה מפריו מלאך המות בא כנגדה‪ .‬אמרה ‪:‬‬
‫והקדו׳ט‬ ‫מתה‪,‬׳‬
‫אני •• ‪T‬‬
‫עכעזו ‪:‬־ •‬
‫אולי ־ ‪T :‬‬
‫־ ‪|T‬‬
‫ברוך הוא עו^|ה לו אעזה אחרת‬
‫ונהנה גם לבעלה‪ ,‬נתפקחו עיני עזניהם וקהו‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪■ .‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬

‫עזפיו‪ .‬אמר לה מהו זה עזהאכלתני עזקהו ונותנה לאדם‪ ,‬אלא הריני גורמת‬ ‫‪|T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫שיני‪ ,‬כך קהו שיני כל הבריות‪ .‬ןשב לו בדין לו עזיאכל עמי‪ .‬אם נמות ‪ -‬נמות‬
‫עזנינו‪ ,‬ואם נחןה ‪ -‬נחיה עזנינו‪.‬‬
‫אמת שנאמר )תהלים ט׳( ןשבה לכסא שופט‬
‫ולקחה מפךיו ונתנה גם לבעלה‪.‬‬
‫צדק‪ .‬הרא לאדם ואמר לו‪ ,‬למה ברחה מפני‪ .‬נתפקחו עיני קזניהם וקהו עזניו‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ ^T‬־‬ ‫‪1‬‬

‫אמר לו‪ ,‬את קלך שמעתי בגן ורעדו עצמותי אמר לה‪ :‬מה עזהאכלתני עזקהו‬
‫עזני? כך קהו קזני כל הבריות‪.‬‬
‫ןעזב לו בדין אמת‪ ,‬עזנאמר)שםט(‬
‫ואירא כי עירום אנכי ואחבא‪ .‬כי עירום‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫אנכי‪ ,‬מפעלי‪ .‬כי עירום אנכי‪ ,‬מצודי‪ .‬כי י׳טבת לכסא ׳טופט צדק‪ .‬קרא‬
‫לאךם ואמר לו‪ :‬למה ברחה‬ ‫עירום אנכי‪ ,‬ממעשי ואחבא‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫מפני ? אמר לו ‪ :‬את קלך קזמעהי‬
‫בגן‪ ,‬ורעדו עצמותי‪ ,‬ואיךא כי‬
‫מה הןה לבושו של אדם עור של צפורן‪,‬‬
‫עירם אנכי ואחבא‪ .‬כי עירם‬ ‫והפשיטו מעליו‪ .‬ראה עצמו ערום‪,‬‬‫׳‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫שנאמר מי הגיד לך כי עירום אתה‪ .‬אמר אנכי ‪ -‬מפעלי‪ .‬כי עירם אנכי ‪-‬‬
‫מצוויי‪ ,‬כי עירם אנכי ‪ -‬ממעעןי‪,‬‬
‫ואחבא•‬
‫אדם לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ךבונו של‬
‫עולם‪ ,‬כשהייתי לבדי שמא חטאתי לך‪ ,‬אלא מה הןה לבועזו עזל אךם? עור‬ ‫■ך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. 1‬‬ ‫•‪7 *.‬‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫האשה שהבאת לי היא הדיחה אותי עזל צפךן‪ ,‬והפעזיטו מעליו‪ .‬ראה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. ..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫עצמו ערם‪ ,‬עזנאמר מי הגיד לך‬

‫כי עירם אהה‪ .‬אמר אךם לפני‬
‫מדבריך‪ .‬שנאמר האשה אשר נתת עמדי היא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪ :‬־ *‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫*‪:*.* *.‬״‪.‬״ —‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫נתנה לי מן העץ‪ .‬אמר לה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הקדועז ברוך הוא‪ :‬רבונו ^ל‬
‫לא דייך שחטאת אלא שהחטאת לאדם‪ .‬עולם‪ ,‬כ׳טהייתי לבדי עזמא‬
‫״ _‬ ‫‪. _ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״ _ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬

‫חטאתי לך‪ ,‬אלא האעזה עזהבאת‬ ‫־ ’’"‘‬ ‫׳ ־ ׳‬ ‫־ "י‬ ‫׳ "י‬

‫לי היא הדיחה אותי מדבריך‪ ,‬׳טנאמר האעזה א׳טר נתהה עמדי הוא נתנה לי מן העץ‪ .‬אמר לה‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 •• T‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T : T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪• T‬‬ ‫‪ T‬־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ T‬״‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ T‬״•״‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫״ ״‬

‫הקדועז ברוך הוא‪ :‬לא דיך עזחטאת‪ ,‬אלא עזהחטאת לאדם? אמרה לפניו‪ :‬רבונו עזל עולם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫‪TT :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT T‬‬ ‫״•״ ״•״ ‪:‬״‪.‬״ ״*‬ ‫•\ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫־‪1‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫רד‬

‫הנחעז העזיאני לחטא לפניף‪.‬‬

‫‪1 ... T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪TT-‬‬ ‫הנחעז‬
‫‪TT-‬‬
‫עזל עו־לם‪,‬‬ ‫•‪*.‬‬
‫לפניו *רבו־נו־‬
‫‪TT:‬‬
‫אמרה‬
‫‪T :T‬‬
‫הביא עזלקזתם וגזר עליהם גזרות‬ ‫העזיאני לחטוא לפניך‪ .‬הביא עזלעזהן וגזר‬
‫דין‪ .‬תעזעה וקזלעזים קללות ומות‪,‬‬
‫והפיל סמא״ל ואת הכת עלו‬ ‫עליהן גזרות דין תעזעה ועזלעזים קללות‬
‫ממקום קדעתם מן העמים‪ ,‬וקצץ‬ ‫ומות והפיל סמ״אל ואת הכת קזלו ממקום‬
‫רגליו ע ל נח ע‪ ,‬ואררו מכל דוןה‬ ‫קדועזתן מן העזמלם‪ ,‬וקצץ רגליו ^ל נחעז‬
‫ומכל בהמה‪ ,‬ופקד עליו עיהןה‬
‫מפעיט את עורו אחר עבע ענים ‪:‬‬ ‫עליו‬
‫ופקד ‪TT‬‬
‫‪—T‬ן‬ ‫בהמה‬
‫ומכל ‪T• • :‬‬
‫•‪T‬‬ ‫חיה‬
‫ואיררו •מכל — ‪T‬‬
‫ע״כ‪.‬‬ ‫שיהלה מפשיט את עורו אחר שבע שנים‪.‬‬
‫דאמר אל האעה אף‪ .‬רבי יוסי‬ ‫ע ״ כ ‪) :‬עד כאן מההשמטות(‬
‫אמר‪ ,‬באף פתח ואף הטיל‬
‫ויאמר אל האשה אף‪ .‬רבי יוסי אמר‪ .‬באף‬
‫בעולם‪ .‬אמר לה לאעה‪ ,‬באילן זה‬
‫בךא הקדוע ברוך הוא ודאי את‬ ‫פתח ואף אטיל בעלמא‪ .‬אמר לה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪ :‬־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫העולם‪ ,‬אכלו ממנו והייתם‬

‫•‬ ‫• •••‬

‫כאלהים יוךעי טוב וךע‪ .‬עהרי‬

‫קדשא‬
‫ברא ‪*..‬ו ‪T :‬‬
‫‪:‬‬ ‫•‬
‫דא ‪T‬‬‫באילנא ‪TT‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫‪• :‬‬
‫‪T‬‬
‫‪: ) • :‬ד ‪:‬ף‪T‬לי ע ״ א ( לאתתא ‪T‬‬

‫הוא כך הוא אלהים ע מו עץ‬ ‫בריף הוא עלמא וזיאי‪ .‬אכלו מפיה והליתם‬
‫כאלהים יודעי טוב ורע‪ .‬דהא איהו הכי הוי‬
‫הדעת טוב ורע‪ ,‬ועל זה והייתם‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬‬

‫כאלהים יךעי וגו׳‪.‬‬

‫אמר רבי יהוךה‪ ,‬לא אמר כך‪,‬‬
‫אלהים שמיה עץ הזיעת טוב ורע‪ .‬ועל דא‬
‫עאלו אמר באילן זה ברא הקדוע‬ ‫והליתם כאלהים יוךעי וגד‪.‬‬
‫אמר רבי יהודה לא אמר הכי‪ .‬דאלו אמר‬
‫ברוך הוא את העולם‪ ,‬נאה הןה‪,‬‬ ‫■ך —‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫■ך —‬ ‫■ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬

‫כי הוא כג תן בוד החוצב בו‪ .‬אבל‬

‫לא אמר אלא‪ ,‬מאילן זה אכל‬
‫בריך הוא‬ ‫‪T‬‬ ‫קדשא ‪:‬‬
‫ברא ‪*..‬ו ‪• 1 :‬‬‫באילנא ‪T‬דא ‪T:‬‬
‫‪TT • :‬‬
‫הקדוע ברוך הוא ואז ברא את‬ ‫עלמא‪ .‬לאות הוה‪ .‬כי הוא כגרזן בלד החוצב‬
‫בו‪ .‬אבל לא אמר אלא מאילנא דא אכל‬
‫העולם‪ ,‬וכל אמן עונא את חברו‪,‬‬
‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬
‫אכלו ממנו ואתם תהיו בוךאי‬
‫קךשא בריך הוא וכדין ברא עלמא‪ ,‬וכל‬
‫עולמות‪ .‬ועל זה כי יידע אלהים כי‬
‫ביום אכלכם ממנו וגו׳‪ ,‬ומעום‬‫אומן סכי להבריח‪ .‬אכלו מפיה ואתון ההון‬
‫עהוא ןדע את זה‪ ,‬צוה אתכם‬ ‫בראן עלמין‪ .‬ועל זיא כי יודע אלהים כי‬
‫עליו עלא תאכלו ממנו‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ ,‬בכל דברו עקר‪.‬‬
‫ביום אכלכם ממפו וגד ובגין דאיהו לדע דא‬
‫בהחלה עאמרו עקר הןה ‪-‬‬ ‫אפקיד לכו עליה דלא היכלו מפיה‪.‬‬
‫עכתוב אף כי אמר אלהים לא‬ ‫אמר רבי יצחק בכלא מלילו של^רא‪.‬‬
‫תאכלו מכל עץ הגן‪ ,‬ולא כך‪,‬‬
‫עהרי כתוב מכל עץ הגן אכל‬ ‫בשירותא דאמרו שלרא הוה‪ .‬דכהיב‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪?:‬ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫תאכל‪ ,‬וכלם התיר"לו‪.‬‬ ‫אף כי אמר אלהים לא תאכל מכל עץ הגן‪.‬‬

‫אמר רבי יוסי‪ ,‬הרי ענינו עצוה‬
‫ולאו הכי‪ .‬דהא כתיב מכל עץ הגן אכל‬
‫אותו הקדוע ברוך הוא על עבודה‬
‫זרה‪ ,‬עכתוב ויצו‪ .‬ה׳ ‪ -‬על ברכת‬ ‫תאכל וכלהו שרא ליה‪.‬‬
‫העם‪ .‬אלהים ‪ -‬על הדינים‪ .‬על‬ ‫אמר רבי יוסי הא תניכן דפקיד ליה קךשא‬
‫האךם ‪ -‬על עפיכות דמים‪ .‬לאמד‬
‫בריף הוא על עבודה זרה דכתיב‬
‫‪ -‬על גלוי עריות‪ .‬וכי כמה אנעים‬
‫ולצו‪ .‬לל על ברכת השם‪ .‬אלהים על הדינין‪.‬‬
‫על האדם על שפיכות דמים‪ .‬לאמר על גלוי עריות‪ .‬וכי כמה איפשי הוו־‬
‫רה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫היו בעולם עזהוא צריך זה ? אלא‬ ‫כלא‬‫‪T‬‬ ‫ודאי‬
‫אלא ‪T -‬‬ ‫אצטריך ‪T‬דא‪T *.• .‬‬
‫‪1‬‬ ‫דאיהו •‬ ‫בעלמא ‪• :‬‬
‫‪T: T:‬‬
‫ודאי הבל על האילן הזה היה‪.‬‬ ‫הוה‪.‬‬ ‫אילנא‬ ‫האי‬ ‫על‬
‫‪TT‬‬ ‫• ‪TT‬‬ ‫—‬ ‫—‬
‫משום עזבו אחחים כל המצוות‬
‫הללו‪ .‬שכל מי שנוטל אותו‬ ‫ןגין ךביה אחידן כל אלין פקידין‪ .‬דכל מאן‬
‫בלבדו‪ ,‬עושה פרוד‪ .‬ונוטל אותו‬ ‫דנטיל ליה בלחודוי עביד פריעזו‪.‬‬
‫באוכלוסים שלמטה שאחוזים‬
‫בו‪ ,‬ונטל עבוךה זךה ושפיכות‬
‫ונטיל ליה באוכלוסין דלתתא ךאחידן ביה‪.‬‬
‫דמים וגלוי עריות‪ .‬עבודה זךה‬ ‫וגלוי‬‫דמים ‪• :‬‬ ‫ושפיכות ‪• T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫זרה‬ ‫עבודה ‪TT‬‬‫ונטיל ‪T —:‬‬ ‫‪*T:‬‬
‫באותם גדולים ממנים‪ .‬שפיכות‬ ‫עריות‪ .‬עבודה זרה באנון רברבי ממנן‪.‬‬
‫דמים תלויים באילן הזה שהוא‬
‫בצד גבורה‪ .‬וסמא״ל ממנה על‬
‫דאיהו‬ ‫תליין | ‪• :‬‬
‫אילנא — ‪T :‬‬ ‫•‪TT‬‬ ‫בהאי‬‫דמים ‪—:‬‬ ‫שפיכות ‪• T‬‬ ‫‪•:‬‬

‫זה‪^ .‬וי עריות אשה היא‪ ,‬ואשה‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T-:‬‬
‫בסטר גבורה‪ .‬וסמא״ל אתפקןד על דא‪ .‬גלוי‬
‫נקראת‪ ,‬ואסור לזמן את האשה‬ ‫עריות אשה היא ואנתתא אלןרי‪ .‬ואסיר‬
‫בלבדה אלא עם בעלה שלא‬
‫יהיה חשוד בגלוי עריות‪ .‬ועל זה‬
‫בעלה‬
‫אלא •עם ‪T -‬‬ ‫בלחודהא •‪T *.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫לאנתתא • ‪:‬‬
‫לזמנא ‪T : : • :‬‬
‫‪T: - :‬‬

‫בכלם הצטוה באילן הזה‪ .‬כיון‬ ‫דלא להא חשיד בגלוי עריות‪ .‬ועל דא בכלהו‬
‫שאכל ממנו‪ ,‬עבר בכלם‪ ,‬שהרי‬
‫‪: V‬־• •‬ ‫׳‬ ‫‪. :‬״• ‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T V‬‬ ‫אתפקד בהאי אילנא‪ .‬כיון ךאכל מניה בכלהו‬
‫הכל אחוז בו‪.‬‬
‫רבי יהוךה אמר‪ ,‬ודאי דבר זה‬
‫עבר‪ ,‬דהא כלא אחיד ביה‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫■ ך‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫■ך‬

‫כך הוא‪ ,‬שאסור להתזחד עם‬ ‫הכי הוא‪.‬‬ ‫מלה ‪T‬דא ‪• T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫ודאי‬‫אמר ‪T-‬‬ ‫יהודה ‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫רבי ‪:‬‬‫••‬
‫אשה בלבדה אלא אם כן בעלה‬ ‫דאסיר לאתלחדא עם אנהתא בלחודהא‬
‫עמה‪ .‬מה עשה אותו רשע?‬
‫אמר‪ ,‬הרי הגעתי לאילן הזה ולא‬
‫עבד ‪-‬ההוא‬ ‫מה ‪--- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫עמה‪.‬‬ ‫בעלה • ‪T‬‬ ‫כן ‪T -‬‬ ‫אם •• ‪1‬‬ ‫אלא •‬‫•‪T *.‬‬
‫מתתי‪ ,‬גם אה קךבי וגעי בןדך‬ ‫מהי‬ ‫ולא‬
‫‪• — T :‬‬ ‫אילנא‬
‫• ‪TT‬‬ ‫להאי‬‫‪—:‬‬ ‫מטיתי‬
‫‪• • T‬‬ ‫הא‬‫‪T‬‬ ‫אמר‬
‫‪—T‬‬ ‫רשע‪.‬‬
‫‪T T‬‬
‫ולא תמותי‪ .‬וךבר זה הוא הוסיף‬ ‫אוף את קרבי ומטי בידך ביה ולא תמות‪.‬‬
‫לה מעצמו‪.‬‬
‫מיד והרא האשה כי טוב וגו׳‪.‬‬
‫ומלה דא הוא אוסיף לה מגרמיה‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪■ .‬ן‬

‫במה ראתה? אמר רבי יצחק‪,‬‬ ‫חמאת‪.‬‬ ‫במה ‪- T‬‬ ‫האשה •כי טוב ‪:‬וגד‪— .‬‬ ‫מיד ־והרא ‪T • T‬‬ ‫•ד‬
‫אותו אילן ]שדה[ העלה ריחות‪,‬‬ ‫אמר רבי יצחק ההוא אילנא )?|דה( סליק‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫|‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬
‫כמו שנאמר)בראשית ‪ <n‬כריח שדה‬
‫אשר ברכו ה׳‪ .‬ו ^ ל ל אותו ריח‬
‫ריחין כמה ךאת אמר‪) ,‬בראשית כז( כריח שדה‬
‫שהןה עולה‪ ,‬חמדה אותו לאכל‬ ‫אשר ברכו יי‪ .‬ובגין ההוא ריח דהוה ^י ק‬
‫ממנו‪ .‬רבי יוסי אמר‪ ,‬ךאןה‬ ‫חמדת ליה למיכל מניה‪ .‬רבי יוסי אמר‬
‫היתה‪ .‬אמר לו רבי יהודה‪ ,‬והרי‬
‫כתוב ותפקחנה עיני שניהם?‬
‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪....‬‬ ‫_ ‪- .‬ך ‪ -‬ן ‪- .‬ך‬ ‫‪T‬‬
‫כתיב‬‫והא ‪• :‬‬ ‫יהודה ‪T :‬‬‫‪T‬‬ ‫רבי ‪:‬‬
‫ליה • •‬ ‫אמר ••‬‫הוה‪- T .‬‬ ‫ראייה ‪TT‬‬
‫‪T• :‬‬
‫אמר לו‪ ,‬ךאןה זו בשעור של‬ ‫ותפקחנה עיני שניהם‪ .‬אמר ליה האי ךאלה‬
‫האילן לקחה אותו ]נ״א שעור הלב‬ ‫בשיעורא דאילנא נקטת ליה ))נ״א עיעוו־א ךלןא הות(‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫■ך‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫היתה[‪ ,‬שכתוב ותרא האשה דוקא‪.‬‬
‫ותרא האשה כי טוב ‪ -‬ראתה‬ ‫דייקא ‪:‬‬
‫האשה ‪|T : -‬‬
‫דכהיב ‪-‬והרא ‪T • T‬‬ ‫* ‪* :‬‬
‫ולא ראתה‪ .‬כי טוב ‪ -‬ראתה כי‬ ‫ותרא האשה כי טוב‪ .‬חמאת ולא חמאת‪ .‬כי‬
‫‪.‬‬ ‫■ך —‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך —‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪-‬‬

‫טוב ולא התזשבה בו‪ .‬מה כתוב‬ ‫טוב‪ .‬חמאת כי טוב ולא אתלישבת‬
‫אחר כך? ותקח מפךיו‪ ,‬ולא‬
‫כתוב ןהקח ממנו‪ .‬והיא נךבקה‬ ‫ביה‪ .‬מה כתיב לבתר ותקח מפריו ולא כתיב‬
‫במקום המות‪ ,‬וגרמה לכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪VT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫ותלוח ממנו‪ .‬והיא אתדבקת באתר דמותא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬ ‫רו‬
‫יב חשון‬ ‫יג תשרי‬
‫העולם מות‪ .‬והפרידה חיים‬ ‫וגרימת לכל עלמא מותא‪ .‬ואפריעזת חיי מן‬
‫ממות‪ ,‬ובחטא זה גרם פרוד‬ ‫מו־תא‪ .‬ובחובא דא גרים פריעזותא לאפרעזא‬
‫להפריד אעזה מבעלה‪ ,‬עזהרי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫נפררים‬ ‫לא‬ ‫מדבור‬ ‫קול‬ ‫אהתא מבעלה‪ .‬דהא קו״ל מדבור לא‬
‫‪T‬‬ ‫• •‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T - : -‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫ל על מי ם‪ .‬ומי עזמפריד קול‬ ‫מתפרעזן לעלמין‪ .‬ומאן דמפריעז קול מדבור‬

‫מרבור‪ ,‬מתאלם ולא יכול לרבר‪.‬‬ ‫אתאלם ולא יכיל למללא‪ .‬וכיון דאעזתקל‬
‫ממנו דבור‪ ,‬נתן‬ ‫וכיון‬
‫לעפר‪.‬‬ ‫מפיה ^ו ל א אתליהיב לעפרא‪.‬‬
‫אמר רבי קזמעון‪ ,‬כתוב )תהלים‬ ‫אמר רבי עזמעון כתיב‪> ,‬תהלים לט( נאלמתי‬
‫לט< נאלמתי דומןה החעזיתי‬
‫מטוב וכאבי נעכר‪ .‬נאלמתי‬
‫דומלה החעזיתי מטוב וכאבי נעכר‪.‬‬
‫דומיה‪ ,‬פסוק זה אמרה אותו‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T‬‬
‫נאלמתי דומלה‪ .‬האי ל^רא כנסת וע‪ t‬ךאל אמרו‬
‫כנסת יקזיראל בגלות‪ .‬מה‬ ‫בגלותא‪ .‬מאי טעמא בגין דקול מדבר ליה‬
‫הטעם? בגלל עזקול מנהיג את‬
‫הדבור‪ ,‬כיון עזהיא בגלות‪ .‬קול‬
‫לךבור‪ .‬כיון דאיהי בגלותא קול אתפרעז‬
‫נפרד ממנה‪ ,‬ודבור לא נעזמע‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• : ' T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬
‫מינה ומלה לא אעזתמע ועל דא נאלמתי‬
‫ועל זה נאלמתי דומןה וגו׳‪ .‬מה‬ ‫דומלה וגד‪ .‬מאי טעמא בגין דהחעןיתי מטוב‬
‫הטעם? בגלל ׳טהחעזיתי מטוב‪,‬‬
‫דלא אזיל קול בהדה‪ .‬ויע‪ t‬ראל אמרי)תחלים סה(‬
‫‪• :‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫עזלא הולך קול אתה‪ .‬וישראל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אומדים)שםסה( לך דומןה תהלה‪.‬‬ ‫לך דומיה תהלה‪ .‬מאי דומיה‪ ,‬דא תהלה‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪T‬‬ ‫‪I:‬‬

‫מה זה דומיה? זו תהלה לדוד‪,‬‬ ‫לדוד‪ .‬דאיהי דומיה בגלותא ועזתיקא בלא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• t :‬‬

‫עזהיא דומןה בגלות ועזותקת‬

‫קול‪ .‬אמר רבי יצחק מאי לך‪ .‬בגינך איהי‬
‫בלי קול‪ .‬אמר רבי יצחק‪ ,‬מה זה‬
‫לך ? בגללך היא דומןה ועזותקת‬ ‫דומלה ועזתיקא ךאסתלקא מנה קול‪.‬‬
‫עזהסתלק ממנה קול‪.‬‬ ‫השלמה מההשמטות )סימן ל״ה(‬
‫השלמה ' מהה שמטות)סימן ל״ה(‬
‫ובלוא מחיר יין וחלב )ישעיה נה(‪.‬‬
‫ובלא מחיר יין וחלב‪) ,‬ישע״נ״ה( מאי יין וחלב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I • -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I • -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מהו יין וחלב? מה ענין זה אצל‬ ‫מה ענלן זה אצל זה‪ .‬אלא מלמד‬
‫זה? אלא מלמד שהיין הוא‬ ‫עזהללן הוא פחד וחלב הוא חסד‪ .‬ומפני מה‬
‫פחד‪ ,‬וחלב הוא חסד‪ .‬ומפני מה‬
‫‪T‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬

‫הזכיר ןין החלה? מפני שהוא‬

‫‪•/ •/‬‬ ‫׳ ‪T T :‬‬ ‫־‬ ‫־‬
‫הזכיר ללן תחילה‪ ,‬מפני שהוא קרוב אלינו‬
‫קרוב אלינו יותר‪ .‬יין וחלב עולה‬ ‫יותר‪ ,‬ללן וחלב סלקא דעתך‪ ,‬אלא אימא ךמות‬
‫על רעתך ? אלא אמר‪ ,‬ךמות ןין‬ ‫לץ וחלב♦ ע״כ‪) .‬עד כאןמההשמטות(‬
‫וחלב ‪ :‬ע״כ‪.‬‬
‫מפךיו‪ ,‬הרי שנינו‬ ‫ותקה‬ ‫ותקח מפריו הא תנינן סחטה ענבים ויהבת‬
‫• ‪-----‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫“‬ ‫“ *‬

‫שסחטה ענבים ונתנה לו‪ ,‬וגךמו‬ ‫ליה וגרימו מותא לכל עלמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מות לכל הע^ם‪ .‬שהרי אילן זה‬ ‫דהא אילנא דא ביה שריא מותא‪ .‬והוא‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫בו שו‪.‬ךה המות‪ ,‬והוא אילן‬
‫וכשהיא‬ ‫בלילה‪.‬‬ ‫ששולט‬ ‫אילנא דשלטא בליליא‪) .‬דף לי ע״ב( וכד‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪T : • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫שולטת‪ ,‬כל בני העולם טועמים‬

‫‪• -:‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪J‬‬ ‫‪.. ..‬‬ ‫איהי שלטא כל בני עלמא טעמו טעמא‬
‫— ‪T —:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫*‬

‫טעם מות‪ .‬אלא אותם בני‬ ‫ךמותא‪ .‬אלא אנון בני מהימנותא מקדמי‬
‫האמונה מקדימים ונותנים לה‬
‫נפשם ???!דיין‪ .‬ו ^ ל ל שהוא‬
‫דהבו ליה נפשליהו בפקדונא‪ .‬ובגין דאיהו‬
‫הנפשות‬ ‫חוץרות‬ ‫בפ קי ח‪,‬‬ ‫בפקדונא‪ .‬אתהדרו נפשאן לאתרייהו‪ .‬ועל‬
‫ח‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב חשון‬
‫בראשית ־ לו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫למק‪ 1‬מם‪ ,‬יעל זה )תהלים עב(‬ ‫ך א )תהלים צב( ואמונתך בלילו־ת‪ ,‬כתיב‪.‬‬
‫ואמונתף בלילות כתוב‪.‬‬
‫ותפקחנה עיני עזניהם‪ .‬רבי חיא‬
‫ותפקחנה עיני עזניהם‪ .‬רבי חייא אמר דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪T : I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫לדעת‪ T‬רעות‬ ‫נפקחו ‪ T‬־ ־‬

‫עזהרי • ‪1: :‬‬
‫אמר‪:••• ,‬־••‬
‫‪ T‬־ ׳‬
‫אתפלןחו למנדע ביעזין ךעלמא‬
‫העולם מה ^לא יךעו עד עכקזו‪.‬‬ ‫מה דלא ידעו עד העזתא‪ .‬כיון דידעו‬
‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• — ן‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫כיון קזיךעו ונפקחו לרעת רע‪ ,‬אז‬

‫יךעו כי עירמם הם‪ ,‬עזאבדו זהר‬
‫ואתפלןחו למנדע ביעז‪ .‬כדין ןךעו כי ערומים‬
‫עליון ׳טהיה מכסה עליהם‬ ‫הם‪ .‬דאבדו זהרא עלאה ךהוה חפי עלייהו‬
‫והסתלק מהם‪ ,‬ונקזארו ערמים‬ ‫ואסתלק מנליהו‪ .‬ואעזתארו ערומים מניה‪.‬‬
‫ממנו‪ .‬ויתפרו עלה תאנה ‪-‬‬
‫נךבקו להתכסות באותם צלמים‬
‫דתפרו עלה תאנה‪ .‬אתזיבקו לאתחפאה‬
‫קזל אותו אילץ קזאכלו ממנו‬ ‫באנון צולמין דההוא אילנא ךאכלו מניה‬
‫קזנקראים עלים עזל האילן‪.‬‬ ‫דאקרון טרפי ךאילנא‪ .‬דעע‪ t‬ו להם חגורות‪.‬‬
‫‪.‬דעעזו להם חגר־ת ‪ -‬רבי יוסי‬
‫אמר‪ ,‬כיון קזןךעו מהעולם הזה‬
‫רבי יוסי אמר פיון דידעו מהאי עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬

‫הזה‬
‫קזהעולם ־ •••‬
‫בו‪T ,‬ראו ‪T T •/‬‬ ‫׳‬ ‫ונדבקו‬
‫‪1 : :• :‬‬
‫ואתדבקו ביה‪ .‬חמו ךהאי עלמא מתדבר על‬
‫מנהג על ידי אותם עלים ^ל‬ ‫ידא דאנון טרפין דאילנא‪ .‬ועבדו להון תקפא‬
‫האילן‪ ,‬ועעזו להם חזק להתחזק‬
‫בהם בעולם הזה‪ .‬ואז ןךעו כל‬
‫לאתתקפא בהו בהאי עלמא‪ .‬וכדין לךעו כל‬
‫מיני כקזפים ^ל העולם‪ ,‬ורצו‬ ‫זליני חרקזין דעלמא‪ .‬ובעו למחגר זיינין‬
‫לחגה כלי זין באותם עלים קזל‬ ‫באנון טרפי אילנא בגין לאגנא עלליהו‪.‬‬
‫האילן כדי להגן עליהם‪.‬‬
‫רבי יהודה אמר‪ ,‬אז נכנסו‬
‫רבי יהודה אמר כדין תלת עאלו בדינא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I • • :‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬
‫• ‪: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬

‫קזלקזה בדין תדונו‪ ,‬והעולם‬ ‫ואתדנו‪ .‬ועלמא תתאה אתלטייא‪ .‬ולא‬

‫‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫התחתון התקלל ולא עמד‬ ‫קיימא בקיומיה בגין זוהמא ךנחעז עד‬
‫בקיומו בגלל זהמת הנחקז‪ ,‬עד‬
‫קזעמדו י^ראל בהר סיני‪ .‬אחר‬
‫דקיימו י>שראל בטורא דסיני‪ .‬לבתר אלביעז‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪:‬‬

‫כך הלבי׳‪:‬צ אותם הקדו׳‪:‬צ ברוך‬ ‫לון קךשא בריך הוא בלבוקזין דמקזכא‬
‫הוא בלבוקזים קזהעור נהנה‬ ‫אתהני מנייהו הדא הוא ךכתיב כתנות עור‪.‬‬
‫מהם‪ .‬זהו קזכתוב כתנות עור‪.‬‬
‫בהחלה היו כתנות אור עזהיו‬
‫בקךמיתא היו כתנות אור דהוו מקזהמקזין‬
‫בעליונים‬ ‫בהם‬ ‫מעזהמקןים‬ ‫בהו בעלאין דלעילא‪ .‬בגין ךמלאכי עלאין‬
‫קזמלאכי‬ ‫מעזום‬ ‫קזלמעלה‪,‬‬ ‫הוו אתיין לאתהנא מההוא נהורא‪ .‬הדא הוא‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— ..‬‬ ‫‪■—.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪—:‬‬
‫הקזרת היו באים להנות מאותו‬
‫האור‪ .‬זהו עזכתוב )שם ח(‬
‫ךכתיב‪> ,‬תהלים ח( ותחסךהו מעט מאלהים‬
‫ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד‬ ‫וכבוד והדר תעטרהו‪ .‬והעזתא דחבו כתנות‬
‫‪: T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫והדר תעטרהו‪ .‬וכעת קזחטאו ‪-‬‬ ‫עור‪ .‬דעור אתהני מנליהו ולא נפשא‪.‬‬
‫כתנות עור‪ ,‬קזהעור נהנה מהם‬
‫ולא הנפען‪.‬‬ ‫לבתר אולידו ברא קדמאה ברא דזוהמא‬
‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫— | ‪T T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬

‫אחר כך הולידו בן ראעזון‪ .‬בן‬ ‫הוה‪ .‬תרין אתו עלה דחוה ואתעברת‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬

‫עזל הזהמה הןה‪ .‬קזנים באו על‬ ‫מנליהו ואולידת הרין‪ .‬דא נפק לזיניה ודא‬
‫חוה והתעבךה מהם והולידה‬
‫קזנים‪ ,‬זה ןצא למינו וזה ןצא‬ ‫נפק לזיניה‪ .‬ורוח דילהון אתפרעזו‪ ,‬דא‬
‫למינו‪ ,‬ורוח עזלהם נפךדו זה‬ ‫לסטרא דא ודא לסטרא דא‪ .‬דא דמי לסטרוי‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג תשרי‬
‫רח‬

‫לצד זה וזה לצד זה‪ .‬זה ת מ ה‬ ‫ודא דמי לסטרוי‪ .‬מסטרא ך?ןלן כל מדררין‬
‫לצד עזלו‪ ,‬וזה דומה לצד ‪%‬ו‪.‬‬ ‫דסטרא ךזינין ביעזין ורוחין ועזךין וחרעזין‬
‫מצד עזל ‪7‬ןין כל המדורים עזל צד‬
‫על המינים הרעים ורוחות‬ ‫אתיין‪ .‬מסטרא דהבל סטרא דרחמי יהיר ולא‬
‫ועלים וכעפים באים‪ ,‬ומצד ע ל‬ ‫בעזלימו‪ .‬חמר טב בחמר כיעז‪ .‬ולא אתתקן‬
‫הבל ע ל רחמים יותר ולא‬ ‫בהליה עד דאתא עזת ואת!יחסו מניה כל‬
‫בעלמות‪ .‬וין טוב בויץ רע• ולא‬
‫נת‪7‬ןן עמו עד עבא ע ת והתוחסו‬ ‫אנון דרין דזכאי עלמא וביה אעזתיל עלמא‪.‬‬
‫‪T : T‬‬ ‫••‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪••T— :‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬

‫ממנו כל אותם דורות ע ל צדיקי‬

‫‪..‬ן‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ן‬ ‫■ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ומקןלן אתיין כל אנון חציפין ורעזעים וחייבי‬
‫עולם‪ ,‬ובו נ עהל העולם‪ .‬ומקין‬ ‫עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫באו כל אותם חצופים ירעעים‬
‫ורעעי העולם‪.‬‬ ‫אמר רבי אלעזר בעזעתא דחב קין הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪1*1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫אמר לבי אלעזר‪ ,‬בעעה עחטא‬ ‫מסתפי‪ .‬בגין דחמא קמיה זיני מעזלןין‬
‫קין‪ ,‬ת ה פוחד‪ ,‬בגלל עראה‬
‫לפניו מיני מחנות מדנים ובאים‬
‫מז‪-‬יינין ואתןין לקטלא ליה‪ .‬וכד אהדר‬
‫להרג אותו‪ .‬וכעחזר בתעובה‪,‬‬ ‫בתשובה מאי קאמר הן גרעזה אותי היום‬
‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•—‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫‪— T |T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מה אמר? הן גרעה אתי היום‬ ‫מפניך‬

‫‪T‬‬ ‫מאי‬
‫‪•• T‬‬ ‫אסתר‪*.• 1.‬‬
‫• ‪•.*T‬‬ ‫ומפניך‬
‫מעל פני האדמה ‪T T-: T‬‬ ‫‪T • •.* 1‬‬
‫מעל פני האדמה ומפניף אסתר‪.‬‬
‫מה זה ומפניף אסתר? אלא‬
‫אסתר‪ .‬אלא אהא סתיר מבניינא דילי‪ .‬רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך‪.‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״••‬ ‫‪T‬‬ ‫״‪*.‬‬ ‫‪** T‬‬ ‫״‪*.‬‬

‫א ת ה נסתר מהבדן עלי‪ .‬רבי‬ ‫אבא אמר כמה דאת אמר‪) ,‬תהלים כב( ולא‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫אבא אמר‪ ,‬כמו ענאמר)תהליםכב(‬ ‫הסתיר פניו ממנו )שמות ג( דסתר משה פניו‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪: ----‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫ולא הסתיר פניו ממנו‪) .‬שמות ג(‬
‫דסהר מע ה פניו‪ .‬ועל זה ומפניף‬
‫ועל דא ומפניך אסתר מאנון פנים לילך אהא‬
‫אסתר‪ ,‬מאותם הפנים עלף‬ ‫נסתר דלא ישגחון בי‪ .‬ועל דא והיה כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫א ת ה נסתר עלא ועגיחו בי‪ .‬ועל‬ ‫מוצאי ןהרגני‪:‬‬

‫זה ו ת ה כל מצאי יהתני‪.‬‬
‫דשם ה׳ לקין אות לבלתי וגו׳‪.‬‬
‫רשם ה׳ לקלן אות לבלתי וגד‪ .‬מאי אות‪.‬‬
‫מה זה אות? אות אחת מעערים‬ ‫אות אחד מעשרין ותלין אתוון‬
‫ועתים אותיות התורה נתן עליו‬ ‫לאורליתא להב עליה לאגנא עליה‪ .‬אמר רבי‬
‫להגן עליו‪ .‬אמר רבי יהודה‪ ,‬מה‬
‫זה עכתוב ויהי בהיותם בעדה‪,‬‬
‫יהודה מאי דכתיב ויהי בהיותם בשדה‪ .‬מאי‬
‫‪T‬‬ ‫‪*.• T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מה זה בעדה ? זו האעה‪ .‬ועל זה‬ ‫בשדה‪ .‬דא אתתא‪ .‬ועל דא קם וקטיל ליה‪.‬‬
‫••‬ ‫‪• lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.• T‬‬ ‫‪-‬‬

‫והרג אותו‪ .‬עהרי מצד זה‬ ‫קם ‪- T :‬‬

‫‪|T‬‬ ‫מסטרא‬
‫• • ‪T:‬‬ ‫לקטלא‬
‫‪—:‬ן ‪T :‬‬ ‫ירית‬
‫‪•T‬‬ ‫דא‪T‬‬
‫מסטרא • • ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫דהא‬ ‫‪T‬‬
‫ן‪.‬רע להרג מצד ע ל סמא״ל‬
‫עגרם מות לכל העולם‪ .‬וקנא‬
‫לסמא״ל לגרים מותא לכל עלמא♦ וקני קלן‬
‫קין בהבל ^ הנקבה עלו‪ .‬רבי‬ ‫להבל על נוקביה‪ .‬רבי חליא אמר הא חזינן‬
‫תי א אמר‪ ,‬הרי ראינו עכתוב‬ ‫לכתיב ויחר לקין מאד ולפלו פניו על ללא‬
‫ןידור לקין מאד ויפלו פניו‪ ,‬על‬
‫עלא התקבל קךבנו‪ .‬אמר לו‪ ,‬כך‬
‫אתקביל קרבניה‪ .‬אמר ליה הכי הוא וכלא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך —‬ ‫■ך‪..‬‬ ‫■ך|‪.‬‬ ‫־‪* 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬

‫הוא‪ ,‬והכל היה לנגדו‪.‬‬ ‫הוה לקבליה‪.‬‬ ‫‪: |T T‬‬ ‫‪TT‬‬

‫ואמר רבי יהוךה‪ ,‬מה זה‬ ‫ואמר רבי להודה מאי לכתיב הלא אם‬
‫עכתוב הלא אם היטיב עאת‬
‫ואם לא תיטיב לפתח חטאת‬ ‫היטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח‬
‫רבץ? אלא כך אמר‪ ,‬הלא אם‬ ‫חטאת רובץ‪ .‬אלא הכי קאמר הלא אם היטיב‬
‫רט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב חשון‬
‫בראשית ־ לו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫היטיב מעק(יף‪ ,‬אז ע(את‪ .‬מה ז‪-‬ה‬ ‫)בראשית מט(‬ ‫עובדך שאת‪ .‬מאי שאת‪ .‬כךכתיב‬
‫)בראשית מט(‬ ‫ע(את? כמ‪ 1‬עזכתוב‬ ‫יתר שאת דהא בוכרא שבחא אית ליה בכלא‬
‫יתר קזאת‪ .‬עזהרי לבכויר יעז עזבה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫יתר בבל תמיד‪ ,‬ותלוי במעעזיו‪.‬‬ ‫תדיר‪ .‬ותלייא בעובדוהי‪ .‬ועל דא אם היטיב‬
‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬ ‫‪ .‬ך‪.‬‬

‫ועל זה אם היבזיב קזאת‪ ,‬ואם לא‬ ‫שאת‪ .‬ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ‪.‬‬
‫תינזיב לפתח חפזאת רבץ‪.‬‬
‫מה זה לפתח ? זהו פתח‬
‫מאי לפתח‪ .‬דא פתחא )דף לז ע״א( דלעילא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬

‫עזלמעלה עזממנו יוצאים דינים‬ ‫ךמניה נפקין דינין על עובלין בישין‬

‫על מעקזים רעים עזל העולם‪.‬‬ ‫דעלמא‪ .‬פתח כמה דאה אמר )תהלים קיח( פתחו‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫פתח‪) ,‬צמו ^זנאמר )תחלים קיח(‬
‫פתחו לי עזערי צדק‪ .‬ולאותו‬
‫לי שערי צדק‪ .‬ולההוא פתח‪ ,‬חטאת רובץ‬
‫פתח ‪ -‬חטאת רבץ‪ ,‬זה מלאך‬ ‫דא מלאך המות‪ .‬והוא זמין לאתפרעא מינך‪.‬‬
‫המות‪ ,‬והוא עתיד להפרע ממך‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬בראש השנה אתיליד אדם‪ .‬בראש‬
‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪: ' • • T‬‬ ‫‪7‬‬
‫העזנה נולד‬ ‫ב א ‪:‬ראה‪,‬׳ ‪:‬בראעז ־ ‪T T‬‬
‫אךם‪ .‬בראעז העזנה ודאי סוד‬
‫השנה ודאי רזא לעילא ותהא‪ .‬ראש‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T T -‬‬

‫למעלה ולמפזה‪ .‬ראעז העזנה‬ ‫השנה לעילא‪ .‬ראש השנה לתתא‪ .‬בראש‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬

‫למעלה‪ .‬ראעז העזנה למטה‪.‬‬ ‫השנה עקרות נפקדות‪ .‬מנלן דבראש השנה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬
‫נפקדות‪.‬‬
‫עקרות • ‪|T :‬‬ ‫העזנה‬
‫‪:‬בראעז ‪TT -‬‬
‫‪|T‬‬
‫מנין לנו עזבראעז העזנה זה הוה ?‬
‫הוה‪ .‬דכתיב‪) ,‬בראשית כא( ויי פקד את שרה ויי‬
‫— ‪T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪— T‬ן‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬

‫עזכתוב )בראשית כא< וה׳ פקד את‬

‫•••‬ ‫‪- T‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬
‫דייק א דא ראש השנה‪ .‬ובגין דנפיק אדם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| T : -‬‬

‫עזךה‪ .‬וה׳ דוקא זה ראעז העזנה‪.‬‬ ‫מראש השנה )י׳ א ונפיק( נפיק בדינא ועלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫ומעזום עזאדם וצא בראעז העזנה‬
‫]רצא[ בךיץ‪ ,‬והעולם עומד בדין‪,‬‬
‫קיימא בדינא‪ .‬ובגיני כך לפתח ודאי‪ .‬חטאת‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫—‬ ‫‪1T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: |T‬‬

‫ומעזום כך לפתח ודאי‪ .‬חטאת‬ ‫רובץ בגין לאתפרעא מינך‪ .‬ואליך תשוקתו‬
‫רבץ ‪ -‬כדי להפרע ממך‪ .‬ואליך‬ ‫עד דתשתצי‪.‬‬
‫העזוקתו ‪ -‬עד עזתקזמד‪.‬‬
‫ואתה המשול בו‪ .‬רזא הוא דכתיב‪) ,‬נחמיה ט(‬
‫ואתה המעזל בו ‪ -‬סוד הוא‪,‬‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫עזכתוב )נתמיהט( ואהה מחוה את‬ ‫ואהה מחיה את כלם‪ .‬מכאן אמרו לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫כלם‪ .‬מכאן אמרו‪ ,‬לא עזולט‬ ‫שליט קךשא בריך הוא אלא בזמנא ךלשתצון‬
‫הקדועז ברוך הוא אלא בץמן‬
‫עזוקזמדו וקזעי העולם‪ .‬ועל זה‪,‬‬ ‫חליבי עלמא‪ .‬ועל זיא כיון למלאך המות‬
‫כיון עזמלאך המות וקזמיד‬ ‫לשצי לון‪ .‬כדין קךשא בריך הוא שליט ^ ו י‬
‫אותם‪ ,‬אז הקדועז ברוך הוא‬ ‫דלא יפוק לאבאשא עלמא דכתיב ואהה‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬
‫עזולט עליו עזלא וצא להרע‬
‫לעולם‪ ,‬עזכתוב ואתה תמעזל בו‬
‫תמשל בו )כתייבתא( ואתה דייקא‪ .‬אמר רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד ‪-‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך |‬ ‫‪ . _ .‬ך‬ ‫‪.‬ז‬ ‫‪ . . .‬ך‬

‫)בתשיבה(‪ .‬ואהה דוקא‪ .‬אמר רבי‬

‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪17:-‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬
‫לצחק בקוטרא דפלגא קפסירא ) ק ס טי ך א ( שכיח‪.‬‬
‫יצחק‪ ,‬בק^ר עזל המחלקת‬ ‫רבי יהודה אמר ואתה תמשל בו בתיובהא‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬
‫המועזל מצוי‪ .‬רבי יהודה אמר‪,‬‬
‫'‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ואתה תמעזל בו ‪ -‬בתעזובה‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫דבי יוסי אמר כד הוו אנון דרין דקלן אזלין‬
‫רבי יוסי אמר‪ ,‬כעזהיו אותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫־‬
‫בעלמא הוו מטרטשי ארעא והוו דמיין‬
‫‪T‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫דורות עזל קיץ הולכים בעולם‪,‬‬ ‫לעלאי ותתאי‪.‬‬

‫היו מחלקים את הארץ‪ ,‬והיו‬
‫דומים לעליונים ותחתונים‪.‬‬ ‫אמר רבי יצחק עז״א ועזא״ל כד נפלו‬
‫■ך ‪.‬‬ ‫—‬ ‫■ך ‪. .‬‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫ן‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫ועזא״ל‪,‬‬
‫׳‬ ‫עז״א ‪••7 -:-‬‬‫יצחק‪,‬׳ ‪7 - :‬‬
‫רבי •‪1 7 :‬‬
‫אמר ‪• -‬‬
‫‪- 7‬‬ ‫מאתר קדושתייהו מלעילא‪ ,‬חמו בנת‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪-------- :‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫קדעזתם‬ ‫ממקום‬ ‫כקזנפלו‬ ‫בני נשא וחטאו ואולידי ??ין‪ ,‬ואלין הווי‬
‫מלמעלה‪ ,‬ראו בנות בני אדם‬ ‫נפילים דכתיב הנפילים היו בארץ‪.‬‬
‫וחטאו והולידו בנים‪ .‬ואלה היו‬
‫נפילים‪ ,‬קזכתוב והנפלים היו‬ ‫דבי חןיא אמר בנוי ך?ןין הוו בני אלהים‪.‬‬
‫י^בארד '‬ ‫דהא כד אתא סמא״ל על הוה אטיל בה‬
‫‪T‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫רבי חץיא אמר‪ ,‬בני קיץ היו בני‬

‫אלהים‪ ,‬עהרי כקזבא סמא״ל על‬
‫זוהמא ואתעברת ואולידת ללןלן‪ .‬וחיזו דיליה‬
‫חוה‪ ,‬הטיל בה זהמה והתעבךה‬ ‫לא הוה דמי לשאר בני נשא‪ .‬וכל אנון‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪---:‬‬ ‫‪T‬‬

‫והולידה את קין‪ ,‬והמךאה עלו‬ ‫ךאתןין מסטרא דיליה לא הוו אקרון אלא‬
‫לא הץה דומה לעאר בני אךם‪,‬‬
‫בני האלהים‪.‬‬
‫וכל אותם עבאו מהצד עלו‪ ,‬לא‬
‫‪1‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫■ד‬ ‫‪■ .‬ד‬

‫היו נקראים אלא בני האלהים‪.‬‬ ‫דבי יהודה אמר ואפילו אנון )!?י( נפילים‬
‫רבי יהודה אמר‪ ,‬ואפליו אותם‬
‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫הכי אלןרון‪ .‬המה הגבורים‪ .‬שהין הוו‬
‫]?ני[ נפילים כך נקראים‪ ,‬המה‬
‫הגברים‪ .‬ע עי ם היו בארץ‬
‫המה‬‫הכא •• ‪T‬‬ ‫כתיב ‪T T‬‬
‫‪•:‬‬ ‫בארעא ‪:‬כחושבן דלעילא‪.‬‬‫‪T : - :‬‬

‫כחעבון עלמעלה‪ .‬כתוב כאן‬ ‫הגבורים אשר מעולם וכתיב התם )שיר השירים ג(‬
‫המה הגברים אער מעולם‪,‬‬ ‫ששים גבורים סביב לה‪ .‬רבי יוסי אומר המה‬
‫‪■ ..‬ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫וכתוב עם ) שירס ע עי ם גבורים‬

‫סביב לה‪ .‬רבי יוסי אומר‪ ,‬המה‬
‫הגבורים אשר מעולם ממש‪ .‬מעולם דייקא‪.‬‬
‫‪11■ .‬‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫— ■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ :‬־ *‪*.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬
‫‪. ..‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ .‬ך‪.‬‬

‫הגבורים אער מעולם ממע‪.‬‬ ‫אנשי השם‪ ,‬מאי שם דא הוא עולם דלןאמרן♦‬
‫מעולם דוקא‪ .‬אנעי העם‪ ,‬מהו‬ ‫אנשי השם דליקא‪ .‬כתיב הכא אנשי השם‬
‫עם זה? הוא עולם עאמרנו‪.‬‬
‫וכתיב התם )ויקרא כד( בנקבו שם‪ ,‬וכתיב‪) ,‬ויקרא כד(‬
‫אנעי העם דוקא‪ .‬כתוב כאן‬
‫אנעי העם‪ ,‬וכתוב עם )ויקרא כד(‬ ‫ולקוב בן האשה הלשראלית את השם‪.‬‬
‫בנקבו עם‪ ,‬וכתוב )שם( ויקב בן‬ ‫השלמה מההשמטות )סימן ל״ו(‬
‫האעה היעראלית את העם‪.‬‬
‫ה ש ל מ ה מ ה ה ש מ טו ת) סי מן ל ״ו(‬
‫דבי חליא אמר מעולם דא הוו‪ ,‬וגוברין‬
‫רבי חייא אמר‪ ,‬מעולם זה היו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך _‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫גברין דסטרא בישא הוו‪ ,‬דכהיב אנשי‬
‫וגברים גבורים ע ל צד הרע היו‪,‬‬ ‫השם‪ .‬אנשי שם לא כתיב‪ ,‬אלא אנשי השם‬
‫עכתוב )בראשית י( אנעי העם‪.‬‬
‫אנעי עם לא כתוב‪ ,‬אלא אנעי‬ ‫כגוונא דא כתיב‪ ,‬זכור רחמיך לל וחסדיך כי‬
‫העם‪ .‬כמו זה כתוב « הלי טכ ה( זכר‬ ‫מעולם המה‪ ,‬מעולם ודאי נטל ילון קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪*..‬ו ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫^‬ ‫‪■ ..‬ך‬ ‫■ך‬

‫רחמיך ה׳ וחסךיך כי מעולם‬ ‫בריך הוא‪ ,‬ואינון אבהן קךמאי למהוי ךתיכא‬
‫המה‪ .‬מעולם ודאי לקח אותם‬
‫הקרוע ברוך הוא‪ ,‬והם האבות‬ ‫קדישא לעילא‪ .‬אמר רבי יצחק מעולם דא‬
‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך —‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬

‫מךכבה‬ ‫להיות‬ ‫הךאעונים‬ ‫איהו מטתו שלשלמה דכתיב וכו׳ ‪) :‬עד כאן‬
‫קרועה למעלה‪ .‬אמר רבי יצחק‪,‬‬ ‫מההשמטות(‬
‫מעולם ‪ -‬זוהי מטתו עלעלמיה‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫עכתוב וכו׳ ‪ :‬ע״כ‪.‬‬ ‫ומעולם‬

‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫ממש הוו‪.‬‬ ‫מעולם ‪T -‬‬
‫‪T‬‬ ‫אמר ••‬ ‫חייא ‪- T‬‬
‫•‪T‬‬ ‫רבי‬
‫• •‬
‫ךבי חןיא אמר‪ ,‬מעולם מ מ ע‬ ‫דלתהא נטל לון קךשא בריך הוא כמה‬
‫היו‪ ,‬ומעולם עלמטה לקח אותם‬ ‫דאת אמר )דא הו‪ 1‬ןגי?ד‪ 1‬גברן ךפשרא בי‪2/‬א סו‪ 1‬דכתיב א?שי שם‬
‫הקרוע ברוך הוא‪ ,‬כמו ענאמר‬
‫]זה היו‪ ,‬וכבדים גבודים של צד הרע היו‪ ,‬שכתוב‬
‫א?שי השם לא שתים אלא א?שי שם כגןונא ךא ?תיב( )תהלים כה( זכר‬
‫אנשי שם‪ ,‬ולא כתוב אנשי השם‪ ,‬אלא אנשי שם‪.‬‬ ‫רחמיך לל וחסדיך כי מעולם המה‪ .‬מעולם‬
‫ריא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יג חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫?מוזהכתוב[)תהליםכה( זכיר רחמיף ה'‬ ‫וזיאי‪ .‬ומעו־לם דלתתא נטיל לוין לןךשא בדיך‬
‫וחסדיך כי מעולם המה‪ .‬מעולם‬ ‫הוא‪ .‬ואפון אבהן לןדמאי למהוי ךתיכא‬
‫לקח‬
‫שלמטה ‪- T‬ן‬
‫‪T- :‬‬ ‫ומעולם‬
‫•• ‪T‬‬ ‫ודאי‪.‬‬
‫‪--‬‬
‫אותם הקדוש ברוך הוא‪ .‬והם‬ ‫לןדיעזא לעילא‪ .‬אוף הכא המה הגבו־דים‬
‫אבות ראשונים להיות מךכבה‬ ‫קדעזא‬
‫לון ‪*..‬ו ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫נטיל‬
‫ודאי‪T — T‬‬ ‫מעולם ••‬
‫•‪T‬‬ ‫מעולם‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫אעזר ••‬
‫‪:‬־ *‪*.‬‬
‫קדושה למעלה‪ .‬גם כאן המה‬ ‫בריף הוא‪ .‬רבי יצחק אמר מעולם )ימאי הוא( זיא‬
‫הגברים אשר מעולם‪ .‬מעולם‬
‫!דאי לקח אותם הקדוש ברוך‬ ‫מטתו שלשלמה דכתיב‪) ,‬שיר השירים ג( ששים‬
‫הוא‪ .‬רבי יצחק אמר‪ ,‬מעולם‬ ‫גבורים סביב לה‪ .‬רבי אחא אמר כלהו בני‬
‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪■ -‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫]ומהו?[ זו מטתו שלשלמה‪,‬‬ ‫האלהים אקרון )ד״א ל״ג ךהא עד לא אתבממת(‪) .‬חסר כאן עיין‬
‫שכתוב )שיר ‪ 0‬ששים גבורים‬
‫םון‪ £‬הספד( ‪:‬‬
‫סביב לה‪ .‬רבי אחא אמר‪ ,‬כלם‬
‫נקראו בני האלהים ]שהרי עדיו לא‬
‫תוספתא‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬
‫הסבשמה[‪.‬‬
‫תוספתא‬ ‫אמרו רפותינו ז״ל פשעתא ךברא לןךשא כריך הוא‬
‫א מ ח רבותינו ץכרונם לבךכה‪,‬‬ ‫מצוות‪.‬‬ ‫שפע • ‪:‬‬ ‫דעדן‪ T‬וצוהו ־־על ״‪.‬״ ״‬ ‫פגינתא ״‪.‬״ ‪• : 1‬‬
‫‪ :‬״״‬ ‫ליה‪TTT‬‬
‫לאדם ••פרא ‪: • :‬‬ ‫‪T: :‬‬
‫עזא בשעה שברא הקדוש ברוך הוא‬ ‫‪^.‬‬ ‫שמיא‬
‫‪ :‬־‪T‬‬ ‫מלאכי‬
‫״ ‪ : :‬־״״‬ ‫ותרי‬
‫‪:‬״״‬ ‫דעדן‪.‬‬
‫‪ :‬״״ ״•״ ‪1‬‬ ‫מגינתא‬
‫• • ‪T:‬‬ ‫ואתגרש‬ ‫חפ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫ועזאל אמרו ‪7‬ןמי ?ןךשא כריך הוא‪ ,‬אלו הלינא אנן את האדם‪ ,‬ברא אותו בגן עדן‬
‫וצוה אותו על שבע מציות‪ .‬חטא‬
‫כארעא הוינא זכאין‪ .‬אמר להו לןךשא כריך הוא‪ ,‬וכי‬
‫וגרש מגן עדן‪ ,‬ושני מלאכי‬
‫אתון לכלין על יצרא כישא‪ ,‬א^רו לןמיה לכלין‪ .‬מיד שמים‪ ,‬עז״א רעזא״ל‪ ,‬אמרו לפני‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־ ‪•• T‬‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ •‬ ‫‪T‬‬

‫אפיל לון ?ןךשא כריך הוא כמא ךא‪1‬ך אמר הנפילים היו הקדוש ברוך הוא ‪ :‬אלו היינו אנו‬
‫לארעא בארץ‪ ,‬היינו צדיקים‪ .‬אמר להם‬ ‫דנחתו ‪ :‬״ ‪T :‬‬‫וכשעתא ‪: T :‬־‬‫—‪T‬‬ ‫‪ :‬״‪:‬‬ ‫הגפורים ‪:‬וגד‪.‬‬ ‫וכתיפ ״ • •‬ ‫‪• :‬‬ ‫כארץ‬
‫‪VT T 1‬‬
‫נשים •מכל הקדוש ברוך הוא‪ :‬וכי אתם‬ ‫‪• T‬‬ ‫להם‬ ‫‪ T‬״‪.‬״‬ ‫ויקחו‬
‫״ • ‪1:‬‬ ‫שנאמר‬
‫״•״ ״•״‪:‬״•״ ״‬ ‫פישא‬
‫• ‪T‬‬ ‫יצרא‬‫• ‪T:‬‬ ‫כהו‬ ‫‪T‬עאל ‪:‬‬
‫אשר כחרו‪ ,‬חפו לא^עלןרו מלןדושתייהו‪) ,‬עד כאן התוספתא( יכולים על וצר הרע? אמרו‬
‫לפניו‪ :‬יכולים‪ .‬מןד הפיל אותם‬
‫תא חזי‪ ,‬כלהון נטיען הוו סתימין רשימין הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כמו שנאמר‬
‫דקיקין באתרא חד‪ .‬לבתר על^רן קךשא הנפלים היו בארץ‪ ,‬וכתוב‬
‫בריף הוא ואשהיל לון באתר אחרא הגברים‪ .‬ובשעה שןךדו לא‪.‬ךץ‬
‫נכנס בהם וצר הרע‪ ,‬שנאמר‬
‫דכתיב •‪*.‬זה ויקחו להם נשים מכל אשר‬ ‫מאי • ‪• :‬‬ ‫שאל ‪T‬‬ ‫ייסא ‪- T‬‬ ‫רבי •• ‪T‬‬ ‫ואתקיימו‪• • .‬‬ ‫‪T|- : • :‬‬
‫אדם בחרו‪ .‬חטאו ונעקרו מקדשתם‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫אלהים‬ ‫‪:‬״‪.‬״ *‬ ‫ברוא‬ ‫‪:‬‬ ‫ביום‬ ‫‪:‬‬ ‫אדם‬ ‫‪TT‬‬ ‫הולדות‬ ‫‪:‬‬ ‫ספר‬‫•• *‪*.‬‬
‫ע״כ התוספתא‪.‬‬
‫בראם‬
‫ונקבה ‪T T:‬‬ ‫‪T 1•• :‬‬ ‫זכר‬ ‫עשה אותו ‪T T‬‬ ‫אלהים ‪T T‬‬ ‫בדמות ‪* * :‬‬ ‫״‪.‬״‪:‬‬
‫ב א ראה‪ ,‬כל הנטיעות היו‬
‫נסתרים רשומים דקיקים במקום‬ ‫עלאה‬ ‫רזא‬ ‫אבא‬ ‫רבי‬ ‫ליה‬
‫‪ ■.‬ך ‪ -‬ך‪— . .‬‬
‫אמר‬
‫■ך‪-‬ך‬
‫אותם‪.‬‬ ‫—■ך‬
‫ויברד‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך —‬ ‫■ך‬ ‫|‬ ‫ך‪.^.‬‬

‫הוא‪ .‬תנינן תלת ספרין פתיחן בראש השנה אחד‪ .‬אחר כך עקר אותם הקדוש‬
‫ברוך הוא ושתל אותם במקום‬
‫חד דצדיקים גמורים )דף לז ע״ב( וכו׳ ספר‬
‫אחר והתקימו‪ .‬רבי ויסא שאל‪,‬‬
‫עלאה דהא מפיה נפק כלא‪ .‬נפיק מפיה מה זה שכתוב זה ספר תולדת‬ ‫ן ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ .‬ך _ |‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫ך‪.‬ך‬ ‫‪...‬‬

‫כתיבה‪ .‬ספר אמצעיתא כללא דעילא ותהא אדם ביום ברא אלהים אדם‬
‫בךמות אלהים עשה אתו זכר‬
‫ונקבה בראם ויברך אתם? אמר לו רבי אבא‪ ,‬זה סוד עליון‪ .‬שנינו‪ ,‬שלשה ספרים נפתחים בראש‬
‫‪:‬‬ ‫• ‪• T :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••• ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪ T :‬״‪.‬״ ‪1‬‬ ‫‪T T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫השנה‪ ,‬אחד של צדיקים גמורים וכו׳‪ .‬ספר עליון שהרי ממנו יוצא הכל‪ ,‬ממנו יוצאת כתיבה‪.‬‬
‫ספר אמצעי כללות של מעלה ומטה ]ספר עזחוא ?ללוח שלמעלח ולמטה ואוחז לכל העדךים סוד וכי'] ]ואוחז לכל העךדים‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫ריב‬

‫סוד של אךם הראשון‪ ,‬ם‪9‬ר שלישי שנקרא ]נ״א‬ ‫)ם״א כפר דאיהו כללא ולעילא ןתתא ואחיד לכל ם?רין חא ןכו( )כפי זה‬
‫ונקרא[ תורה[ עזהוירה עזבכתב אדם‬ ‫התקון נמצא כשני כפרי היד( )ואחיד לכל ססדין תא ךאדם קךמאה‪ ,‬כפר‬
‫הךאעזוץ‪ .‬ספר שלישי עזנקרא‬
‫צדיקים‬ ‫תולדת אךם‪ ,‬וזהו‬ ‫תליתאה דאקדי)נ״א ואקדי( תודה( דתורה עזבכתב אדם‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫י■‬ ‫■‬ ‫י■‬ ‫י■‬ ‫‪ 7‬ז‬ ‫‪• :‬‬

‫גמורים‪ .‬זהו קזכתוב זה ספד‬ ‫קדמאה‪ .‬ספר )ס״אתליתאה( דאקרי ת‪ 1‬לד‪ 1‬ת אדם‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬ד•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫הולדת אךם‪ ,‬זה צדיק )יסוד(‪ ,‬ודאי‬ ‫ודא איהו דצדיקים גמורים‪ .‬הדא הוא דכתיב‬
‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד ■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬
‫קזעו^ןה תולדות‪.‬‬
‫ביום בריא אלהים אדם בךמות‬ ‫דעביד‬
‫ודאי ‪• —: :‬‬
‫צדיק‪T — 1‬‬
‫אדם ‪T‬דא — •‬ ‫הולדות ‪T T‬‬
‫‪:‬‬ ‫זה ספר‬
‫אלהים‪ ,‬קזהרי ודאי אז נתקן הבל‬ ‫תולדות‪.‬‬
‫למעלה ומטה‪ ,‬והתקימו בדגמה‬
‫ןי‪ 1‬ם ברא אלהים אדם פךמות אלהים‪ .‬דהא‬
‫אחת‪ .‬זכר ונקבה בראם‪ ,‬סתם‬
‫אחד נכלל באחד‪.‬‬ ‫וזיאי כדין אתתקן כלא לעילא ותהא‬
‫משנה‪ .‬כתוב )משלייח( מגדל עז‬ ‫ואתקיימו בדוגמא הדא‪ .‬זכר ונקבה בראם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T 1•• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T |— :‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬
‫שם ה׳ בו ןרוץ צדיק ונשגב‪ .‬זהו‬
‫ספר תולדות אדם שרץ באותו‬
‫בהד‪.‬‬‫אתכליל ‪T :‬‬
‫סתם ‪T‬חד • ‪• : :‬‬
‫‪T:‬‬
‫מגדל‪ .‬המגדל הזה מה מעשהו ?‬ ‫מתניתין )י׳א ןכ‪ (1‬כתיב‪) ,‬משלי יה( מגזיל עוז עזם‬
‫אלא זהו מגדל דוד‪ ,‬וזהו מגדל‬ ‫לי בו ןרוץ צדיק ונקזגב‪ .‬דא הוא‬
‫עז שם ה׳‪ ,‬והכל אחד‪ .‬כאן ןדוע‬
‫לבני האמונה זהו ודאי ספר‬
‫ספר תולדות אדם דרהיט בההוא מגדל‬
‫תולדות ])יש שלא גורסים( אךם‪ .‬לבני‬ ‫מיץ‬ ‫עוי‬ ‫מבש‬
‫האמונה סודו בלגדל עז שם ה׳ בו ןרוץ צדיק‬ ‫יצד‬ ‫ווה‬ ‫גרג‬
‫ונשגב‪ .‬יהו״ה צדיק[ אדם לבני‬
‫האמונה‪) .‬ראה ציור למעלה(‪.‬‬
‫היי‬ ‫זדו‬ ‫דצב‬
‫ואמר רבי אבא‪ ,‬ספר ודאי ורד‬ ‫ונק‬ ‫שוה‬ ‫לקה‬
‫לו לאךם הראשון‪ ,‬ובו הןה יודע‬ ‫האי מגזיל מאי עביךהיה‪ .‬אלא דא הוא מגדל‬
‫חכמה עליונה• וספר זה הגיע‬
‫לבני אלהים חכמי הדור‪ ,‬ומי‬
‫וכלא ‪T‬הד‪.‬‬ ‫עזם ‪:‬יי‪T : T.‬‬ ‫מגדל עז ••‬ ‫•‪:‬־‬ ‫ודא הוא‬‫דוד‪T: .‬‬
‫‪•T‬‬
‫שזכה להתבונן בו‪ ,‬ודע בו‬ ‫ודאי‬‫מהימנותא ‪T‬דא הוא — ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ידיעא לבני‬
‫הכא ‪T • :‬‬
‫‪TT‬‬
‫חכמה עליונה‪ .‬ומתבוננים בו‬ ‫ספר תולדות‪) .‬אית דלא גדכי( )אךם לבני מהימנותא סודו מגדל‬
‫ןיוךעים בו‪ .‬ןספר זה הוריד אותו‬
‫עוז שם י; כ‪; 1‬רוץ צדיק ונ^גב יהו״ה צדיק( )אדם ל?ני סהיסנותא(‪.‬‬
‫בעל הסודות ושלישה שליחים‬
‫ממנים לפניו‪ .‬ובשעה שןצא‬‫ואמר רבי אבא ספר לזיאי )נחתו( )נחית( ליה‬
‫אךם מגן עדן‪ ,‬אחז באותו ספר‪.‬‬
‫ידע‬ ‫הוה‬ ‫וביה‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫לאדם‬
‫‪—T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪TT :‬‬
‫כשןצא ]ממנו[ טס ממנו ]לשער[‪,‬‬
‫התפלל ובכה לפני רבונו‪,‬‬
‫אלהין‬
‫לבני ‪:‬״‪.‬״ ‪T . 1‬‬‫מטא *‬ ‫וספרא ‪T‬דא ‪T T‬‬
‫עלאה‪T: • : .‬‬
‫חכמהא • ‪T T‬‬
‫‪TT : T‬‬
‫הכימי דרא‪ .‬ומאן דזכי לאשגהא ביה ידע‬
‫והשיבו לו אותו כמו מקידם‪ ,‬כדי‬ ‫■ך—‬ ‫‪..‬‬ ‫ך ‪..‬‬ ‫| ‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬

‫שלא תשכח חכמה מבני אדם‬ ‫ביה חכמה עלאה‪ .‬ומעזגיחין ביה ויךעין‬
‫וישתדלו לדעת את רבונם‪.‬‬
‫ותלת‬
‫דרזין‪— : .‬‬
‫מארי ‪1 • T :‬‬
‫ליה ‪•• T‬‬‫נהיה ••‬‫וספרא ‪T‬דא ‪• T‬‬
‫ביה‪T: • : .‬‬
‫עזליחן ממנן קמיה‪ .‬ובשעתא ךנפק אדם מגנהא ךעדן אחיד בההוא‬
‫ספרא‪ .‬כד נפיק )מיניה( טאס מניה )לתדעא( צלי ובכה קמי מאריה ואתיבו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• |T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫*‬

‫ליה כמלקךמין‪ .‬בגין דלא תתנעזי חכמהא מבני נשא ויעזתךלון למנדע‬
‫למאריהון‪.‬‬
‫ריג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יג חשון‬
‫בראשית ־ לז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫וכן עזנינו‪ ,‬ספר היה לו לחנוך‪,‬‬ ‫וכן תנינן ספר הרה ליה לחנוך‪ .‬ודא ספר‬
‫וזה ספר ממקום ע ל ספר ^ל‬ ‫ודא‬‫הוה‪T: .‬‬ ‫אדם ‪TT‬‬ ‫דתולדות ‪TT‬‬‫‪:‬‬ ‫דספרא ‪:‬‬
‫מאתר ‪T : • :‬‬‫‪——.‬‬
‫תולדות אדם היה‪ ,‬וזהו סוד‬
‫החכמה‪ ,‬עהרי מהארץ נטל‪ .‬זהו‬ ‫הוא רזא דחכמתא‪ .‬דהא מארעא אתנטיל‬ ‫• • ‪T : -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫לקח אתו‬ ‫ואיננו •כי ‪- T‬ן‬ ‫עכתוב ‪•.•••:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫הדא הוא ךכתיב ואיננו כי ללןח אותו אלהים‪.‬‬
‫אלהים‪ .‬והוא הנער‪ ,‬עכתוב‬ ‫והוא הנער‪ .‬כלכתיב‪) ,‬משלי ב״ב( חנוך לנער על‬
‫)משליכב( חנך לנער על פי דךכו‪.‬‬
‫וכל גנזים עליונים נמסרו בןדו‪.‬‬ ‫פי דרכו‪.‬‬
‫וזה מסר ונתץ ועעה עליחות‪,‬‬ ‫וכל גנזי עלאי אתמסרן בידיה‪ .‬ודא מסיר‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואלף מפתחות נמסרו בץדו‪.‬‬

‫בכל יום‬
‫דהיב ועביד עזליחותא‪ .‬ואלף מפהחן‬
‫לוקח ‪T :‬‬‫••‪- 1‬‬ ‫ברכות‬ ‫ומאה ‪T:‬‬ ‫•• ‪T‬‬
‫וקוער קערים לדבונו‪ .‬הקרוע‬ ‫אתמסרן בידיה‪ .‬ומאה ברכאן נטיל בכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫• ‪| T T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪. . .‬‬

‫ברוך הוא לקח אותו מהעולם‬ ‫יומא ו?ןעזיר ?ןעזירין למאריה‪ .‬מעלמא נטיל‬
‫ל ע מ ע אותו‪ .‬זהו עכתוב כי‬
‫ליה לןךשא בדיך הוא לעזמושיה הדא הוא‬
‫לקח אתו אלהים‪.‬‬
‫ומזה נמסר ספר ענקךא ספרו‬ ‫לכתיב כי לקח אותו אלהים‪.‬‬
‫על חנוך‪ .‬בעעה עאחז אותו‬ ‫ומן דא אתמסר ספרא לאיקדי ספרא לחנוך‪.‬‬
‫הקרוע ברוך הוא‪ ,‬הךאה לו כל‬
‫גנזים עליונים‪ .‬הךאה לו עץ‬
‫בשעתא דאחיד ליה קלשא בריך הוא‬
‫החיים באמצע הגן והעלים עלו‬ ‫אחמי ליה כל גנזי עלאי‪ .‬אחמי ליה אילנא‬
‫וענפיו‪ ,‬והכל ראינו בספרו‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫'‬ ‫־‪:‬־‪TT‬‬ ‫לחיי בגו מציעות גנהא וטרפוי וענפוי‪ .‬וכלא‬
‫אערי אותם חסידים עליונים‬
‫עחכמה עליונה התגלתה להם‬
‫חמינן בספריה‪ .‬זכאין אנון חסידי עלאין‬
‫ולא נעכחה מהם לעולמים‪ ,‬כמו‬ ‫דחכמתא עלאה אתגלי להו ולא אתנשי‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ענאמר ) ת הליטכ ה( סוד ה׳ לילאיו‬ ‫מנליהו לעלמין כמה לאת אמר‪> ,‬תהלים כה( סוד‬
‫ובריתו להודיעם‪.‬‬
‫ויאמר ה׳ לא ץדוץ רוחי באדם‬
‫ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם ‪:‬‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫לעלם בעגם הוא בער וגו׳‪ .‬רבי‬ ‫ויאמר יי לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם‬
‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬

‫אחא אמר‪ ,‬באותו ןמן הץה אותו‬ ‫הוא בשר וגו‪) /‬חסי( רבי אחא אמר‬
‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫נהר ע עופ ע ויוצא‪ ,‬מוציא רוח‬
‫עליונה מעץ החיים ומוריק‬
‫ונפיק‪,‬‬
‫דנגיד ‪• T :‬‬‫נהרא ‪• T :‬‬
‫‪1- : -‬‬
‫הוה ‪-‬ההוא‬
‫זמנא ‪TT‬‬ ‫בההוא • ‪T :‬‬

‫באילן )ששורה בו המות( )מעץ המות(‪,‬‬ ‫אפיק רוחא עלאה מאילנא דחיי ואריק‬
‫‪1‬‬ ‫‪._.‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . . .‬ך ‪ .‬ך‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫ך‬

‫ונמעכות רוחות לתוך בני אדם‬ ‫באילנא )ןהצך;יא ביה מ‪1‬תא( )מאילנא ךמ‪1‬תא( ואתמשכן‬
‫עעלו ‪T‬רעות‬ ‫עד ‪T •/‬‬ ‫רבים‪,‬׳ ־‬ ‫ימים )ז‪ :‬־ •‬
‫מני ם( ־ •‬ ‫‪•T‬‬
‫והתזצבו לפתח‪ .‬אז הסתלקה‬
‫‪.‬רוחין בגווליהו לבני נשא יומין)זמ?יז( סגיאין‬
‫רוח עליונה מאותו אילץ בעעה‬ ‫עד לסלקו בישין ואתעהדו לפתח‪ .‬כלין‬
‫עפרחו נעמות בבני ]מבני[ אדם‪.‬‬ ‫אסתלק רוחא עלאה מההוא אילנא בשעתא‬
‫‪■-. - .‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_ . .‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪1 - - :‬‬
‫זהו עכתוב לא ץדוץ רוחי באדם‬
‫לעלם‪ .‬לתת לעולם בעעה‬
‫דפרח נשמתין בבני )מבני( נשא הדא הוא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עפךחו נעמות בבני אלם‪.‬‬ ‫דכתיב לא ידון רוחי באדם לעולם‪ .‬למיהב‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬

‫כשגם הוא בער‪ ,‬רבי אלעזר‬ ‫לעולם בשעתא דפרחו נשמתין בבני נשא‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪: T :‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אמר‪) ,‬בישיבתו של דבי אלעזר אכלרו(‬
‫בעזגם זה מ^ה‪^ ,‬הוא מאיר‬ ‫כשגם הוא בשר רבי אלעזר אמר ) ד בי רבי אלעזר‬
‫• •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫ללבנה‪ ,‬ומכח זה עומדים בני‬ ‫אמדי( בשגם דא משה‪ .‬דאיהו נהיר‬

 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫יד תשרי‬
‫ריד‬

‫אךם בעוילם ימים >ןמנים( רבים‪.‬‬ ‫לסיהרא‪ .‬ומחילא דא לןיימין בני נעזא‬
‫והיו ימיו מאה ועק(רים עזנה ‪-‬‬ ‫בעלמא יומין )ז?ח( סגיאין‪ .‬והיו ימיו מאה‬
‫רמז למעזה‪ ,‬עזעל ידו נהנה‬
‫הורה‪ .‬ואז מוריק ]זורק[ חיים לבני‬ ‫ועע‪t‬רים עזנה‪ ,‬רמז למעזה דעל ידיה הורה‬
‫אךם מאוהו עץ החיים‪ .‬וכך היה‪.‬‬ ‫אתלהיבת‪ .‬וכדין יריק )ם״א?ריק( היין לבני נעזא‬
‫א ל ^ א עזחטאו יק(ךאל‪ .‬זהו‬ ‫מההוא אילנא דחיין‪ .‬וכך הוה‪ .‬אלמלא‬
‫‪ . . .‬ך ‪. .‬‬ ‫■ד‪-‬ד‬ ‫‪P T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫עכהוב )שמות לב( חרוה על‬
‫הלחוה‪ .‬חרוה ממלאך חמוה‪.‬‬ ‫דהבו ישראל הדא הוא דכתיב )שמות לב( הרות‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫קזהרי עץ החיים היה מועזך‬ ‫על הלחות‪ ,‬חרות ממלאך המות‪ .‬ךדוא אילנא‬
‫למטה‪.‬‬ ‫דחיי הוה משיך לתתא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫ועל בקזג״ם עזהוא בעזר עומד‬
‫הדבר להךיק )לחדוזיק( רוח ^ל‬ ‫ועל דא בשג״ם דאיהו בשר קיימא מלה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T| -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬

‫חיים‪ .‬בעזגם אחוז למטה‪ ,‬אחוז‬

‫‪ . 7‬ך‬ ‫• ‪.-‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫לארקא ) ^ ™ ק א( רוחא ךחלי‪ .‬בשגם‬
‫למעלה‪ .‬ועל זה קזנינו מעזה לא‬
‫מת‪ ,‬אלא התכנס מן העולם והיה‬
‫אחיד לתהא אחיד לעילא‪ .‬ועל דא תנינן‬
‫‪|T••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪• T‬‬

‫מאיר ללבנה‪ ,‬עזהךי העזמ׳ט‪ ,‬אף‬ ‫משה לא מית אלא אתכניש )דף לח ע״א( מעלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬

‫על גב עזמתכנס מן העולם‪ ,‬לא‬ ‫והוה נהיר לסיהרא‪ .‬דהא שמשא אף על גב‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫— ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1—:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪:‬‬

‫מת‪ ,‬אלא נכנס ומאיר ללבנה‪ ,‬כך‬

‫‪.‬ך ן‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. • -‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪...‬‬

‫מעזה‪ .‬דבר אחר בעזגם הוא בעזר‬

‫• ‪^ 1‬‬ ‫^‬ ‫׳‬
‫דאתכנש מעלמא לא מית אלא עאל ואנהיר‬
‫‪• : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫‪ -‬במקזיכת הרוח בבני אדם זמן‬ ‫לסיהרא‪ .‬כך משה‪ .‬דבר אחר בשגם הוא‬
‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫■ך ■ך‬ ‫••‬ ‫■‪11‬‬ ‫‪—.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬

‫רב‪ ,‬חוזר להיות הבקזר להמעזך‬ ‫בשר במשיכו דרוחא בבני נשא זמנא רבה‬
‫‪T -‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫• ‪T T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫אחר הגוף ולהקזהדל במעעזי‬

‫העולם הזה‪.‬‬
‫אתהזיר למהוי בשר לאתמשכא בתר גופא‬
‫אמר רבי יצחק‪) ^ ,‬הדורות שנתקנו‬ ‫ולאשהדלא בעובדין דהאי עלמא‪.‬‬
‫‪T : T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫כלשה‪ ,‬כלם צדיקים וחסיךים‪ .‬אחר כף התפשטו‬ ‫אמר רבי יצהלו כל )דרין זיאעתכללו מעת בלהו צדהי‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫והולידה ולכלדו אנלנות ]ןחקמה[( העולם‬
‫וחסיד‪ .‬לכתר אתפעטו וא‪1‬לידו וא‪1‬ליפו אומנותא )וחכמתא(‬
‫להרג בךמחים ובחרבות‪ .‬עד‬
‫עזןא נס והתקין להם הקון‬ ‫דעלמא לשצאה ברומחין וסייפין‪ .‬עד דאתא‬
‫‪T —: :‬‬ ‫—‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 • :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫העולם ולעבד ולתקן את הארץ‪.‬‬ ‫נח ואתקין לון תקונא ךעלמא ולמפלח‬
‫קזהרי בהתחלה לא היו זוךעים‬
‫וקוצרים‪ .‬אחר כך הצטרכו את‬
‫ולאתקנא ארעא‪ .‬דהא בקדמיתא לא הוו‬
‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪— :‬ן ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫זה‪ ,‬קזכתוב עוד כל ימי הארץ‬ ‫זרעין וחצךין‪ .‬לבתר אצטריכו להאי דכתיב‬
‫וגו׳‪.‬‬ ‫עוד כל למי הארץ וגד‪.‬‬
‫ךבי אלעזר אמר‪ ,‬עתיד חקדוען‬
‫ברוך הוא לתקן עולם ולהתקין‬
‫דבי אלעזר אמר זמין קךשא בריך הוא‬
‫ריח בבני אדם כדי קזןאריכו‬ ‫לתקנא עלמא ולאתקנא רוחא בבני‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T lT‬‬ ‫‪— :‬‬

‫ןמים לעולמים‪ .‬זהו קזכתוב‬ ‫נשא בגין ךיורכון יומין לעלמין הדא הוא‬
‫)ישעיה סה( כי כימי העץ ימי עמי‬
‫וגו׳‪ .‬וכתוב )שמכה( בלע המות‬
‫לכתיב‪> ,‬ישעיה סה( כי כימי העץ ימי עמי וגד‬
‫לנצח ומחה ה׳ אלהים דמעה‬ ‫וכתיב‪) ,‬שם בה( בלע המות לנצח ומחה יי‬
‫מעל כל פנים וחךפת עמו ןסיר‬ ‫אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו לסיר‬
‫מעל כל הארץ כי ה׳ דבר‪.‬‬
‫עד כאן נתקנו הדבךים‪ .‬מכאן‬
‫מעל כל הארץ כי יי דבר‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫■ך ■ך‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬

‫והלאה תקין הפרקזה‪.‬‬ ‫עד כאן אשתכללו מילין מכאן ולהלאה תקונא זיפ^תא‪:‬‬
‫רטו‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יג חשון‬
‫בראשית ־ לח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫בראשית‬ ‫?‪:‬ראשית‬
‫אמר רבי שמע‪1‬ן‪ ,‬הרי שנינו‪,‬‬
‫שכשבךא הקןדוש ברוך הוא את‬
‫אמר רבי עזנ?ע‪1‬ן‪ ,‬הא תנינן דכד ברא לןךעזא‬
‫העולם‪ ,‬ח?ןק בחקיקות של ס‪ 1‬ד‬ ‫בדיך הוא עלמא גליף בגילופי דרזא‬
‫האמונה תוך אורות בסודות‬ ‫למהימנותא גו טהידין בתין עלאין‪ .‬וגליף‬
‫עליונים וח‪7‬ןק למעלה וח?ןק‬
‫למטה‪ ,‬והבל בסוד אחד‪ .‬ועשה‬
‫לעילא וגליף לתהא וכלא ב ת א חדא‪ .‬ועביד‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עולם תחתון כמו שעולם‬ ‫עלמא תהאה כגוונא דעלמא עלאה‪ .‬ודא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫העליון‪ .‬וזה עומד כנגד זה‬ ‫קאים לקביל דא‪ .‬למהוי כלא חד ביחודא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••V :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • It : t‬‬ ‫•‬ ‫‪It‬‬

‫להיות הכל אחד ביחוד אחד‪.‬‬

‫ולכן הקדוש ברוך הוא חקק‬
‫חדא‪ .‬ובגין כך לןלשא בדיך הוא גליף גליפי‬
‫חקיקות של אותיות למעלה‬ ‫דאתוון עילא ותתא‪ .‬ובהו ברא עלמין‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫את‬ ‫ברא‬ ‫ובהם‬ ‫ולמטה‪,‬‬ ‫ןתא חזי‪ .‬כגוונא לעבד לןלשא בריף הוא‬
‫העולמות‪.‬‬
‫ובא וךאה‪ ,‬כמו שעשה הקדוש‬
‫עלמא הכי נמי ברא ליה לאדם‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ברוך הוא את העולם‪ ,‬כך גם‬ ‫קדמאה‪ .‬פתח ואמר‪) .‬הושע י( ןהמה כאדם‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫—‬

‫ברא את אדם הךאשון‪ .‬פתח‬ ‫עברו ברית וגד‪ .‬דהא לןלשא בריך הוא אעטר‬
‫ואמר‪) ,‬הושעו( והמה כאדם עברו‬
‫‪: T‬‬ ‫‪TT:‬‬

‫ברית‪ .‬שהרי הקדוש ברוך הוא‬

‫‪T ••:‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬
‫ליה בעטרין עלאין‪ .‬וברא ליה בשית סטרין‬
‫עטר אותו בעטרות עליונות‪,‬‬ ‫דעלמא‪ .‬למהוי שלים בכלא‪ .‬וכלא זעאן‬
‫‪I‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••V:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וברא אותו בששה צךדים של‬ ‫ודחלן מ?ןמיה‪ .‬דהא כד אתפלי אדם אתבלי‬
‫העולם להיות שלם בכל‪ ,‬וכלם‬
‫זעו ופחדו מלפניו‪ .‬שהרי‬
‫בליולןנא עלאה‪ .‬והוו מסתכלן בההוא‬
‫כשנברא אדם‪ ,‬נברא בךמות‬ ‫ליוקנא וזעאן ודחלן מ?ןמיה‪ .‬ולבתר אעיל‬
‫באותה‬
‫‪T‬‬ ‫מסתכלים ‪:‬‬
‫והיו • ־ ‪• :‬‬
‫עליונה‪T : ,‬‬
‫‪ T : •/‬׳‬ ‫ליה לןלשא בריך הוא בגנהא לעדן לאתעדנא‬
‫דמות וזעים ופוחדים מלפניו‪.‬‬
‫ואחר כך הכניסו הקדוש ברוך‬
‫המן בעדונין עלאין‪ .‬והוו מלאכין עלאין‬
‫הוא בגן עדן להתעדן שם‬ ‫סחרין ליה ומשמשין לןמיה‪ .‬ורזין דמריהון‬
‫בעדונים עליונים‪ ,‬והיו מלאכים‬ ‫הוו אולעין ליה‪.‬‬
‫לפניו‬ ‫משמשים‬ ‫עליונים‬
‫וסובבים אותו‪ ,‬וסודות רבונם‬ ‫תא חזי‪ .‬בשעתא לאעיל ליה לןלשא בריך‬
‫היו מודיעים לו‪.‬‬ ‫הוא לגנתא לעדן‪ .‬הוה חמי ואסתכל‬
‫ב א ראה‪ ,‬בשעה שהכניס אותו‬ ‫מהמן כל תין עלאין וכל חכמהא‪ .‬בגין‬
‫הקדוש ברוך הוא לגן עדן‪ ,‬הןה‬
‫רואה ומסתכל משם כל הסודות‬ ‫למנדע ולאסתכלא ביהרא דמריה‪.‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪It‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫העליונים וכל החכמה כדי לדעת‬ ‫שבעה היכלין מדולין אנון לעילא לאנון‬
‫ולהסתכל בכבודו דבונו‪.‬‬ ‫רזא דמהימנותא עלאה‪ .‬ושבעה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫שב^דז היכלות מדודים הם‬
‫למעלה‪ ,‬שהם סוד האמונה‬ ‫היכלין אנון לתהא )בגועאדלח‪1‬ןחדלרןבילחד‪.‬עבעה סד‪1‬רין‬
‫‪T‬‬ ‫‪•/: T‬‬ ‫‪•• •/‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫העליונה‪ .‬ושבעה היכלות הם‬ ‫ךהיכלין א‪5‬ון לתתא( כגוונא ללעילא‪ .‬ואנון שית‬
‫למטה ]‪5‬מו שהם אחד ‪5‬נגד אחד‪.‬‬
‫כגוונא עלאה וחד טמיר וגניז איהו לעילא‪.‬‬
‫‪T • • :‬‬ ‫•‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬
‫כ מ‪1‬‬ ‫מדורים של היכלות הם למטה[‬
‫שלמעלה‪ .‬והם ששה כדגמא‬ ‫וכל אלין אנון ב ת א עלאה‪ .‬בגין לכל הני‬
‫עליונה‪ .‬ואחד טמיר וגנוז הוא‬ ‫היכלין איה בהו כגוונא ללעילא‪ .‬ואיה בהו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫רטז‬

‫למעלה‪ .‬וכל אלה הם בסויד‬ ‫כגוונא דלתהא‪ .‬למהוי כליל בדיוקנא דרזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T l:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עליון‪ ,‬מעזום ^כל ההיכלות‬ ‫דלעילא ובדיוקנא דרזא דלתהא‪ ,‬ובהו הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T l:‬‬ ‫• •‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫הללו ןעז בהם כמו עזלמעלה‪,‬‬
‫דעז בהם כמו עזלמטה‪ ,‬להיות‬ ‫דיוריה דאדם ‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כולל בךמות עזל הסוד עזלמעלה‬ ‫ולבתר דאתתרך מגנהא ךעדן אתקין לון‬
‫ובדמות עזל הסוד עזלמטה‪,‬‬ ‫קךשא כריך הוא לנעזמתהון‬
‫ובהם הןה דיורו עזל אךם‪.‬‬
‫ולאחר עזגדעז מגן עדן‪ ,‬התקין‬
‫דצדיקיא לאעזהעשעא בהו כדקא הזי מז‪-‬יוא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—| ‪T‬‬ ‫— •‬ ‫‪:‬‬

‫אותם הקדועז ברוך הוא לנקזמות‬ ‫דיל^רא עלאה‪ .‬וכל חד וחד אתהקן כגוונא‬
‫הצדיקים להקזתעקזע בהם כראוי‬ ‫דלעילא וכגוונא דליתהא כמה דאוקימנא‪.‬‬
‫• | ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מזיו קזל הכבוד העליון‪ ,‬וכל‬

‫היכלא קךמאה‪ .‬אתר דאיהו מתהקן לתהא‬
‫כמו‬ ‫התהקן‬ ‫ואחד‬ ‫אחד‬
‫קזלמעלה וכמו קזלמטה כמו‬ ‫למהוי כגוונא ולעילא‪ .‬והא אתערו‬
‫עזפרקזנו‪.‬‬ ‫חברייא נמוסי דגנתא דעדן כמה דאיהו ברזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• •‪1 *.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪-‬‬

‫היכל ךאעזון ‪ -‬מקום עזהוא‬ ‫עלאה )ךאיהו מו^רןז לגו‪ ,‬גו ?מירא דחא דלתתא גניו וסתים מבל()נ״א‬
‫כמו‬ ‫להיות‬ ‫למטה‬ ‫נתקן‬
‫קזלמעלה‪ .‬והרי העירו החברים‬
‫מכולא( ולא עזלטא ••ביה ••עינא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫מתתקז לגו וסתים‬
‫‪>1‬‬ ‫ואיהו‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■‬

‫הנהגות גן עדן כמו עזהוא בסוד‬ ‫בר נעזמתהון דצריק^יא‪ .‬למהלי )דף לח ע״ב(‬
‫ע ל י ו ן ]שהוא נתקן לבפנים ת‪1‬ןי סתר של הסוד‬ ‫גליפן לעילא ותתא‪ .‬ולאסתכלא מתמן ברזא‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪l T‬‬ ‫• ‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫שלמטה גנוז ונסתר מכל[ ]נ״א והוא נתקן לבפנים‬

‫דמריהון ובעפוגא ולעילא‪.‬‬
‫ונקתר מהכל[ ולא ׳טולטת בו העין‪,‬‬
‫פרט לנקזמות הצדיקים‪ ,‬להיות‬ ‫ואלין אפון צויקןא ולא אחלפו יל^רא‬
‫ולמטה‬ ‫למעלה‬ ‫חקוקים‬ ‫דמריהון בגין דחלא אחרא‪ .‬כתיב‪,‬‬
‫ולהסתכל מעזם בסוד ובונם‬ ‫)משלי יב( אעזת חלל עטרת בעלה‪ ,‬רזא‬
‫ובענוג קזלמעלה‪.‬‬
‫ואלה אותם צדיקים קזלא‬ ‫דמהימפותא לאתדבקא בר פש במריה‬
‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪lT :‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫החליפו כבוד ובונם בקזביל‬ ‫ולדחלא מפיה תדיר ולא יסטי לימינא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫**‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫• ••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫יךאה אתרת‪ .‬כתוב)משלייב( אעזת‬ ‫ושמאלא‪ .‬והא אוקימפא דלא יהד בר נש‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪ :‬־ ‪1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• | ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫חיל עטרת בעלה‪ ,‬סוד האמונה‬
‫להדבק בן אךם ]?דבונו[ ולפחד‬
‫בתר דחלא אחרא דאיןןדי אש״ת זנוני״ם‪.‬‬
‫ממנו תמיד ולא יסטה לןמין‬ ‫ובגין כך כתיב‪) ,‬משלי ז( לשמרך מאשה זרה‬
‫ולקומאל‪ .‬והרי באךנו קולא ולך‬ ‫מנכריה אמריה החליקה‪.‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫•‬ ‫*‪: *.‬״‪.‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• : T‬‬ ‫•‬

‫בן אדם אחר יךאה אחרת‬ ‫היכלא דא קאים בדיוקנא דרזא עלאה‪ .‬בגין‬
‫קזנקראת אעז״ת ץנוני״ם‪ .‬ולכן‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T l:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• |T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫**‬

‫כתוב )שמח לקזמךף מאקזה זךה‬ ‫ךכד נשמתין דצויקלא נפקי מהאי‬
‫מנכדןה אמריה החליקה‪.‬‬ ‫עלמא‪ ,‬עאלין גו אלין היכלין וי בגנהא‬
‫היכל זה עומד בדמות ע ל סוד‬ ‫ךעדן ולתתא‪ .‬ותמן )?אלי!( יתבין כל חד וחד‬
‫ע כ ענ ע מו ת‬ ‫היות‬ ‫עליון‪,‬‬
‫הצדיקים יוצאות מן העולם‬
‫כל ההוא זמנא דאצטריכא פשמתא למיתב‬
‫הזה‪ ,‬נכנסים לתוך ההיכלות‬ ‫תמן‪.‬‬
‫חללו עבגן עדן עלמטה‪ ,‬ועם ]נכנסים[ יועבים כל אחד ואחד כל אותו ץמן עצויכה הנעמה‬
‫לעב ת עם‪.‬‬
‫ריז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יד חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫ובכל היכל והיכל יעז ךמיות כמו‬ ‫ובכל היכלא והיכלא אית דיוקנין כגוונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1*1:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫]עליון[ עזלמעלה וךמיות כמו ]למטה[‬ ‫)עלאה( ולעילא וךו־קנין כגיונא )תתאה(‬
‫עזלמפזה‪ .‬ועזם מתלבעזת הנעזמה‬
‫בלבועזים כמו עזל העולם הזה‪,‬‬ ‫דלתהא‪ .‬ותמן אתלבעזת נעזמתא בלבועזין‬
‫ומתעדנת עזם כל אותו ץמן‬ ‫כגוונא דהאי עלמא‪ .‬ואתעדנת המן בל‬
‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫— ‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:— :‬‬

‫עזצךיכה‪ ,‬עד עזמגיע הזמן לעלות‬ ‫ההוא זמנא ךאצטריכת עד ךמטי זמנא‬
‫למקום עליון כמו עזצ‪-‬דיך‪ .‬ומתוך‬
‫אותו בגד עזהתלבעזה בו‪ ,‬רואה‬ ‫לסללןא לאתר עלאה כמה ךאצטריך‪ .‬ומגו־‬
‫ךמיות עליונות להסתכל בכבוד‬ ‫ההוא מאנא ךאתלבעזת ביה חמאת דיו?ןנין‬
‫ובונם‪.‬‬ ‫עלאין לאסהבלא ביל^רא ךמריהון‪.‬‬
‫בהיכל הזה ןעז מאורות עליונים‬
‫להסתכל‪ ,‬ונעזמות אותם הגרים‬ ‫עלאין‬ ‫נהורין‬ ‫אית‬ ‫בהאי היכליא‬
‫עזהתגירו עומדות עזם ונכנסות‬ ‫לאסתכלא‪ .‬בנעזמתהון דאנון גיורין‬
‫עזם להסתכל בכבוד העליון‪,‬‬
‫ומתלבעזות עזם בלבועז אחד ^ל‬
‫דאתגלירו ךלןלימין המן ועאלין המן‬
‫אור עזמאיר ולא מאיר‪ .‬ואותו‬ ‫לאסתכלא בילרא עלאה ומתלבעזן המן‬
‫‪| T‬‬ ‫—‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬ח־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T — :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫היכל מצפה מאבן טובה וזהב‪.‬‬ ‫בלבועזא חדא דנהורא דנהיר ולא נהיר‪.‬‬
‫‪•T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪:‬‬

‫ושם הוא פתח אחד עזיורד כנגד‬

‫פתח הגיהנם‪ .‬מעזם מסתכלים‬
‫וההוא היכלא מקפא מאבן טבא ודהבא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫בכל אותם ךעזעים ]שלישראל[ ]שלעובדי‬ ‫איהו פתחא חדא דנחית לקבל פתחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•• lT :T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫עבוךה זרה[ עזלא נכנסו בברית‬ ‫ךגיהנם‪ .‬מהמן מסתכלן בכל אפון‬
‫הקדועזה וגדעזו באותם מלאכי‬
‫חבלה עזטוךדים אותם באעז‬
‫חייבי )דיז^דאל( )נ״א דעזבדי עבזדה זרה( דלא עאלו‬
‫■ד‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫‪•:‬‬ ‫•‬
‫‪• 7: • :‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬

‫עזדולקת‪ .‬והם רואים ועזמחים על‬ ‫בברית קלימא קדיעזא ואתהרכו באפון‬
‫עזהתגירו‪.‬‬ ‫מלאכי חבלה דטרדי לון בפורא דדליק‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫— ‪1‬‬ ‫־ ‪ : :‬־ • •‬
‫ושלש פעמים ביום מוארים‬
‫מתוך אור עליון ומעזתעעזעים‬
‫ואפון חמאן וחדאן על דאתגיירו‪.‬‬
‫עזם‪ .‬ומעליהם עובךןה ואונקלוס‬ ‫ותלת זמנין ביומא נהרין מגו נהירו עלאה‬
‫הגר ועזאר הגרים עזהתגירו‪ .‬כמו‬ ‫ומקזהעקזען המן‪ .‬ועילא מפהון‬
‫זה למעלה כעזזוכים להעלות‬
‫נעזמתם להתעטר עזם‪.‬‬ ‫עובךלה ואנקלוס גיורא ועזאר גיורין‬
‫היכל עזני‪ .‬היכל זה עומד לפנים‬ ‫דאתגיירו‪ .‬כגןופא דא לעילא כד זכאן‬
‫מההיכל הראעזון הזה‪ ,‬תה ]הפתח‬ ‫לסלקא כעזמתהון לאתעטרא המן ‪:‬‬
‫הוא סמוף לתוף המערה[ ]נ״א היכל סמוף למערה[‬
‫היבלא תניינא‪ .‬היכלא דא קיימא לגו עזל האבות‪ .‬וההיכל הזה מאיר‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪7:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬
‫•‬

‫מהאי היכלא קדמאה‪ ,‬והאי )פתחא יותר מהראעזון‪ .‬כאן ןעז כל אבנים‬ ‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫‪7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬

‫יקרות עזמצפות אותו‪.‬‬ ‫איהו סמיןי לג‪ 1‬סעךתא( )נ״א היכלא םמיך לסעדתא( דאבהן‪.‬‬
‫בתוך ההיכל הזה ןעז אור אחד‬
‫והאי היכלא נהיר מקדמאה‪ .‬הכא איה כל כלול מכל הגונים‪ ,‬והוא מאיר‬
‫•• •‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪• T:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪T T : | -‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪ :‬־‬

‫מלמעלה למטה‪ .‬בהיכל הזה‬ ‫אבנין!קירין דמקפן ליה‪.‬‬

‫עומדים ]כל[ אלו עזסבלו יסורים‬
‫בג‪ 1‬דהאי היכלא‪ ,‬איה נהירו חד כליל מכל‬
‫‪■.‬ך‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ן‪■ -‬ן‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫וחלאים בעולם הזה כדי להתהקן‪,‬‬
‫גוופין ואיהו נהיר מעילא לתתא‪ .‬בהאי‬
‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬‫‪.‬‬

‫היכלא קןימין )?ל( אפון ךסבלו יסורין ומרעין בהאי עלמא בגין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫ריח‬

‫והיו מודים ומעזבחים לרבונם‬ ‫לאתת?ןנא‪ .‬והוו מו־דן ומשבחן למריהון כל‬
‫בכל יום‪ ,‬ולא היו מבטלים‬
‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬
‫יומא‪ .‬ולא הוו מבטלין צלותליהו לעלמין‪.‬‬
‫תפלותיהם לעולמים‪.‬‬
‫לפנים מההיכל הזה עומדים כל‬ ‫לגו מהאי היכלא קןימין כל אנון דמקךשין‬
‫^ ו עזמ?ןדעזים ]בכל יום[ בכל הכח‬ ‫דמריהון‬
‫‪1‬‬ ‫‪••T :‬‬
‫שמא‬
‫‪T :‬‬
‫הילא‬
‫•• ‪T‬‬
‫בכל‬
‫‪T :‬‬
‫)בכל י‪1‬מא(‬
‫עזם ךבונם‪ ,‬ועונים אמץ יהא‬
‫עזמיה רבא מברך בכל הכה‪.‬‬
‫ואתיבו אמן יהא שמיה רבא מברך בכל‬
‫ואלה הם עומדים לפני ולפנים‬ ‫חילא‪ .‬ואלין אנון קןימין לגו בגו האי‬
‫בהיכל הזה‪ .‬ואותו אור עזכולל‬ ‫היכלא‪ .‬וההוא נהורא דכליל כל גוונין נהיר‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T T‬‬

‫כל הגונים מאיר להם‪ .‬מאותו‬

‫האור עומדים ורואים מאורות‬
‫לון‪ .‬מההוא נהירו לןןימין וחמאן נהורין‬
‫אחרים עזנאחץים ולא נאחזים‬ ‫אחרנין ךאתאחדן ולא אתאחדן בגווליהו‪.‬‬
‫בתוכם‪ .‬ומעליהם מעזיח‪ ,‬עזהוא‬ ‫ועילא מפהון משיח דאיהו עאל ולןאים‬
‫נכנס ועומד ביניהם ומנחם‬
‫אותם‪.‬‬
‫בינליהו ונחים לון‪.‬‬
‫הוא נוסע מההיכל הזה ונכנס‪.‬‬ ‫בהיכלא‬
‫‪7 7 • •:‬‬
‫ועאל‬‫‪T :‬‬
‫היכלא‬
‫•• ‪T T‬‬
‫מהאי‬ ‫‪-‬‬
‫נטיל‬‫‪• T‬‬
‫איהו‬
‫בהיכל העזליעזי‪ ,‬ועזם כל אותם‬ ‫תליתאה ותמן כל אפון בני מרעין‬
‫בני חלאים וכאבים העזים‪ ,‬וכל‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬

‫אותם תינוקות עזל בית רבן עזלא‬

‫‪• •• :‬‬ ‫‪• T T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫וכאבין לתיר וכל אפון דרדקי ךבי רבן דלא‬
‫העזלימו ימיהם‪ ,‬וכל אותם‬ ‫אשלימו יומין‪ .‬וכל אפון דעצבין על חרוב בי‬
‫העצובים על דוךבן בית המקדעז‬ ‫מקדשא ) ^‪ 0‬והוו אושלין דמעין‪ .‬כלהון‬
‫]וש?ט[ והיו עזופכים דמעות‪ .‬כלם‬
‫עומדים באותו היכל‪ ,‬והוא‬
‫קלימין בההוא היכלא‪ ,‬ואיהו מנחם לון‪.‬‬
‫מנחם אותם‪.‬‬ ‫ונטיל מהאי היכלא ועאל בהיכלא רביעאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬י ‪7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: ••7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: • 7‬‬ ‫••‬ ‫‪* 7 :‬‬

‫!נוסע מההיכל הזה ונכנס‪.‬‬ ‫ותמן כל אפון אבלי ציון ולרושלם‬

‫בהיכל הךביעי‪ ,‬ועזם כל אותם‬
‫אבלי ציוץ וירועזלים וכל אותם‬ ‫וכל אפון קטולי לשאר עמין עובדי עבודת‬
‫עזנהרגו על ידי עזאר העמים‬ ‫כוכבים ומזלות‪ .‬ואיהו שרי ובכי‪) .‬דף לט ע״א(‬
‫■ד ‪..‬‬ ‫‪.‬ן‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ -‬ד‬ ‫■ד•‬

‫עוברי עכו״ם‪ .‬והוא עזוהה‬ ‫וכדין כל אפון נשיאין דזרעא לדוד כלהו‬
‫ובוכה‪ .‬ואז כל אותם נעזיאים ^ל‬
‫זרע דוד‪ ,‬כלם אוחזים בו‬ ‫אחידן ביה ומנחמין ליה‪.‬‬
‫ומנחמים אותו‪.‬‬ ‫שארי הניינות ובכי עד דקלא נפיק ומתאחד‬
‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך| ■ך‬ ‫—‬ ‫•ד*‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫•‬ ‫‪7‬‬

‫מתחיל פעם עזנץה ובוכה‪ ,‬עד‬ ‫ואשתהי‬

‫עזיוצא קול‪ ,‬ונאחז באותו קול‬
‫ועולה למעלה ועזוהה עזם עד‬
‫ר־אעז חדעז‪ .‬וכעזיורד‪ ,‬יוךדים‬
‫עמו כמה אורות וזיזים מאירים‬
‫לכל אותם היכלות וךפואה ואור‬
‫לכל אותם ההרוגים ובני חלאים‬
‫ומכאובים עזסבלו עם המעזיח‪.‬‬
‫ואז לובעז לבועז מלכות‪ .‬ועזם‬
‫חקוקים וךעזומים כל אותם‬
‫הרוגים עזל עזאר העמים עובדי‬
‫עכו״ם באותה פורפירה‪ ,‬ועולה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫לעילא ‪•• T : • :‬‬
‫וסליק‪T : 1‬‬
‫קלא ‪• T :‬‬
‫בההוא ‪T |T‬‬‫‪- :‬‬
‫המן עד ריש ירחא‪ .‬וכד נחית נחתין עמיה‬
‫כמה נהולין וזיוין מנהרין לכל אפון היכלין‬
‫ואסוותא ונהורא לכל אפון קטולין ובני‬
‫מרעין ומכאובין לסבילו עמיה למשיח‪.‬‬
‫ו^דין פורפירא לביש‪ .‬ותמן חקיקין‬
‫ורשימין כל אפון קטולי לשאר עמין‬
‫עובדי עבולת כוכבים ומזלות בההוא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫פורפירא‪ .‬וסליה ההוא פורפירא לעילא‬
‫ריט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יד חשון‬
‫בראשית ־ לט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫אויתה פוךפיךה למעלה‪ ,‬ונחקןק‬ ‫ואתחלןק המן גו־ פורפירא עלאה ךמלכא‪.‬‬
‫עזם תוך הפוךפירה העליונה ^ל‬ ‫ולןךעזא בריף הוא זמין לאלבעזא ההוא‬
‫המלך‪ .‬והקןדועז ברוך הוא עתיד‬
‫ללבעז אותה פוךפירה ולדון‬ ‫פורפירא ולמידן עמין דכהיב‪) ,‬תהלים קי( ידין‬
‫עמים‪ ,‬עזכתוב )תהלים קי( ןדין‬ ‫לון‬
‫‪1‬‬ ‫ונחים‬‫אתא ‪• T :‬‬ ‫עד •די ‪TT‬‬ ‫גויות‪— .‬‬ ‫מלא ‪•:‬‬ ‫בגוים ‪••T‬‬
‫•‬ ‫—‬
‫בגוים מלא גויות‪ .‬עד עזבא‬ ‫ונחתין עמיה )?מה( נהורין ועדונין לאתעדנא‬
‫ומנחם אותם‪ ,‬ויוךדים עמו)כמה(‬
‫מאורות ועדונים להתעדן‪ ,‬וכמה‬ ‫וכמה מלאכין ורתיכין עמיה‪ .‬כל חד וחד‬
‫מלאכים ומךכבות עמו‪ .‬כל אחד‬ ‫כמלכושא )נ״א וביךא ך?ל חד וחד מלבועא( לאתלכעזא‬
‫ואחד במלבוען ]נ״א ו‪.;1‬יד כל אחד ואחד‬
‫בהו כל אנון נעזמתין דלןטולין והמן מתעדנין‬
‫מלבוש[ להתלבעז בהם כל אותם‬
‫נעזמות ההרוגים‪ ,‬ועזם מתעדנים‬ ‫ונחיה‪.‬‬ ‫סליק ‪• T :‬‬
‫דאיהו ‪| • T‬‬ ‫זמנא ‪• :‬‬
‫ההוא • ‪T :‬‬ ‫כל —‬ ‫‪T‬‬
‫כל אותו זמן עזהוא עולה ויורד‪.‬‬ ‫לגו מהאי היכלא קלימי גו דרגא עלאה אפון‬
‫לפנים מההיכל הזה עומדים‬
‫עעורה רברבין ממנן )כג‪1‬ז( רבי עקיבא‬
‫תוך ד ת ה עליונה אותם עע(ךה‬
‫גדולים ממנים )כמס רבי עקיבא‬ ‫גו‬ ‫בסליקו‪.‬‬ ‫סלקי‬ ‫וכלהו‬ ‫וחברוי‪.‬‬
‫וחבריו‪ .‬וכלם עולים בעלןה תוך‬ ‫אספקלרלאה ולעילא‪ ,‬ונהרין בזיו יל־^רא‬
‫אספקלתה עזלמעלה ומאירים‬
‫ראתה‬
‫עין לא ‪TTT‬‬ ‫בתיב )ישעיה סד( ‪1•-‬‬‫עלייהו ‪•:‬‬ ‫‪ TT‬ה‪: .‬־־‪:‬‬‫•^ א‬
‫בזיו כבוד עליון‪ .‬עליהם כתוב‬
‫)ישעיה סד( עין לא ראתה אלהים‬ ‫אלהים זולתך לעשה למחכה לו ‪:‬‬
‫זולתך ןעעזה למחכה לו‪.‬‬ ‫ןהיכלא חמישאה קלימין כל אפון מאריהון‬
‫בהיכל החמיעזי קימים כל‬
‫■ך‬ ‫‪(-‬ז ‪.‬‬

‫אותם בעלי ההעזובה העזלמה‬

‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫■ן‬ ‫‪-‬‬
‫דתבו‬‫‪T :‬‬ ‫שלימתא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דתיובתא‬
‫‪T:‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫עזעזבו מחטאיהם והתנחמו בהם‬ ‫מחטאיהון ואתנחמו בהו ונפקת נשמתליהו‬
‫ונעזמתם ןצאה בטהרה‪) ,‬וכל אותם‬ ‫בדכיו )וכל אנון מאריח‪1‬ז דתיובתא( וכל אפון דקדישו‬
‫בענלי סשובה( וכל אלו עזקדעזו עזם‬
‫ובונם וקבלו עליהם מות‪.‬‬
‫שמא ךמריהון וקבילו עלליהו מותא‪.‬‬
‫ובעזער ההיכל הזה )פתח( עומד‬ ‫ובתרעא ךהאי היכלא ) ? ? ח א( קאים מנשה מלך‬
‫מנעזה מלך יהודה עזקבלו‬ ‫להודה ךקביל ליה קךשא בריך הוא בתיובהא‬
‫הקדועז ברוך הוא בתעזובה‬
‫עזלמה וחתר לו חתיךה לקבלו‪.‬‬
‫שלימהא וחתר ליה חתירא לקבלא ליה‪.‬‬
‫ולפנים מהיכל זה עומדים כל‬ ‫ולגו מהאי היכלא קלימין כל אפון מאריהון‬
‫אותם בעלי תעזובה עזלמה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫דתיובהא שלימהא‪ .‬דנשמתהון נפקת‬
‫בעזעה‬ ‫ןצאה‬ ‫עזנעזמתם‬
‫עזהתמךמרו על מעעויהם‪ .‬ואלו‬ ‫בשעתא ךאתמרמרו על עובדיהון‪ .‬ואלין‬
‫מתעדנים בעדון עליון בכלי יום‬ ‫ויומא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫יומא ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫בכל‬
‫עלאה ‪T :‬‬
‫בעדופא • ‪T T‬‬
‫‪T‬‬ ‫מתעדנין‬
‫ויום‪ .‬ועזלעז פעמים ביום אור‬ ‫היבלא‬
‫נכנס באותו היכל עזמתעדנים בו‬
‫נהירו ‪T‬עאל בההוא ••‪TT‬‬ ‫ביומא ‪•:‬‬
‫זמנין ‪T :‬‬‫ותלת •‪1 •:‬‬‫‪:‬־‬
‫כל אחד ואחד כראוי לו‪ ,‬וכל‬ ‫דמתעזינין ביה כל חד וחד כךקא חזי ליה‪.‬‬
‫אחד נכוה מאור ע ל החפה ^ל‬ ‫וכל חד נכוה מנהירו ךחופה ךחבריה בין‬
‫חברו‪ ,‬בין למפזה בין למעלה‪.‬‬ ‫קיימא —על‬
‫היכלא —ן ‪T :‬‬ ‫האי •• ‪T T‬‬ ‫לעילא‪— .‬‬
‫‪T‬‬ ‫בין ‪:‬‬‫לתהא •• ‪1‬‬
‫‪T —:‬‬
‫ההיכל הזה עומד על אותם‬
‫ןאפלו‬ ‫תחתונים‪,‬‬ ‫היכלות‬ ‫אפון היכלי תתאי‪ .‬ואפילו צדיקים גמורין לא‬
‫צדיקים גמורים לא יכולים‬ ‫לכלין לאעלאה בגו )ההיא( האי היכלא ולמיקם‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫רב‬

‫להכנס לתויך )ההיא( ההיכל הזה‬ ‫ביה‪ .‬והאי איהו דרגא עלאה על כלא )כיה( בר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬

‫ולעמה בו‪ .‬וזוהי ד ת ה עליונה‬ ‫דרגא דהסידי דאיהו דרגא עלאה על כלא ‪:‬‬
‫■ך‬ ‫—‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ : :‬־ • • •‬ ‫—‬
‫על הכל )בס‪ ,‬פרט ל ד ת ת‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬

‫החסידים עזהיא ד ת ה עליונה‬ ‫היכלא עזתיתאה היכלא דא היכלא דהסידי‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫ן‬

‫על הכל‪.‬‬ ‫‪.‬היכלא דא היכלא עלאה על כלא‬

‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• • ‪T T‬‬

‫היכל עזעזי‪ .‬היכל זה הוא היכל‬

‫החסידים‪ .‬היכל זה הוא עליון‬
‫היכלא‬
‫כלא‪T T •• .‬‬
‫‪T‬‬ ‫דקיימא ‪-‬על‬
‫היכלא ‪T : 1- :‬‬
‫והאי הוא •• ‪T T‬‬
‫‪- :‬‬

‫עלי הכל‪ .‬וזהו היכל עזעומד על‬ ‫ממינא לית מאן דןקים כיה‪ .‬אלא אפון‬
‫הכל‪ .‬היכל ת מין אין מי עזיעמד‬ ‫חסידים לןדיעזין וכל אפון דמרחמי למריהון‬
‫בו‪ ,‬אלא אותם חסידים קדועזים‬
‫ברחימו סגי‪ .‬ולפתחא ךהאי היכלא לןיימא‬
‫וכל אותם עזאוהבים את ובונם‬
‫באהבה רבה‪ .‬ולפתח ההיכל‬ ‫כל אפון דמלחדי לחודא ךמריהון בכל יומא‪.‬‬
‫הזה עומדים כל אלו עזמיחדים‬ ‫ואלין עאלין בהאי היכלא וזמיכין ל^לןא‬
‫יחוד ^ל ובונם בכל יום‪ .‬ואלה‬
‫נכנסים בהיכל הזה ועתידים‬
‫בלןךמיתא‪.‬‬
‫לעלות בואעזונה‪.‬‬ ‫ועילא מהאי פתחא אברהם ימיפא דקדעזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪*..‬ו ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪.‬ן‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬

‫ומעל הפתח הזה אברהם‪ ,‬ימין‬ ‫כריך הוא‪ .‬ולפתחא אחרא קלימא‬
‫הקןדועז ברוך הוא‪ .‬ולפתח אחר‬
‫עומד יצחק עזנעקןד על גבי‬
‫יצחק דאתעקד על גבי מדבחא והוה קרבנא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪— — :‬ן‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫המץבח והןה קובן קזלם לפני‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ .‬ולפתח אחר‬
‫לבפנים עומד ועקב העזלם‪,‬‬
‫ועזנים עעזר עזבטים סביבו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• T :‬‬
‫עזלים קמיה ךקךעזא בריף הוא‪ .‬ולפתחא‬
‫אחרא לגו קלימא יעקב עזלימא ותריסר‬
‫שבטין סחרניה ושכעתא על רישייהו‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וקזכינה על ראקזיהם‪.‬‬ ‫וכד ישראל בעקו אתערו תלת אבהן‬

‫וכשישראל בצרה‪ ,‬מתעוךוים‬ ‫ומתערי לה לשכינתא לאגנא עלייהו‪.‬‬ ‫‪T T - :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬
‫שלשת האבות ומעוךוים את‬
‫השכינה להגן עליהם‪ .‬ואז היא‬ ‫וכדין איהי סלקא ואתעטרא לעילא ואגנא‬
‫עולה ומתעטרת למעלה ומגנה‬ ‫עלייהו דישראל‪ .‬וכמה דאית היכלין לתתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫על ישראל‪ .‬וכמו שיש היכלות‬ ‫בגכתא ךעדן‪ ,‬הכי נמי לעילא אית היכלין‬
‫למטה בגן עדן‪ ,‬כך גם למעלה‬
‫וש היכלות מתקנים שהם סוד‬ ‫מתקנן דאפון ת א ךמהימנותא‪ .‬וכל )אנח( הני‬
‫האמונה‪ .‬וכל ]אותם[ ההיכלות‬ ‫היכלין כלהו מתקשרן ומתעטרן בחד היכלא‬
‫הללו מתקשרים ומתעפזרים‬ ‫ךאיהו‪.‬‬
‫בהיכל אחד שהוא‪:‬‬
‫והיכל זה ‪T‬גנוז‬ ‫השביעי‪T : .‬‬
‫היכל ‪• • : -‬‬
‫•• ‪7‬‬
‫היכלא שביעאה והאי היכלא איהו גניז‬
‫■ך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ן ‪ .‬ן‬

‫ונסתר מכל שאר ההיכלות‪.‬‬ ‫היכלין‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫שאר‬‫‪T‬‬
‫מכל‬
‫••‬
‫וסתים‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫באמצע ההיכל הזה עומד עמוד‬ ‫עמודא‬

‫ירק‪,‬‬ ‫קאים —חד — ‪T‬‬ ‫היכלא ‪• |T‬‬
‫דהאי •• ‪TT‬‬‫באמצעיתא ‪—:‬‬
‫‪T • T: :‬‬
‫רבים‪ T 1 :‬׳‬ ‫בגונים ־ •‬
‫שהוא • ‪• T:‬‬ ‫אחד ‪•/‬‬
‫‪T •/‬‬
‫וכשנשמות‬
‫‪T : •/ :‬‬ ‫ארם‪T ,‬שחר‪.‬‬
‫׳‬ ‫לבן‪,‬׳ ‪T‬‬
‫‪T T1‬‬
‫)דף לט ע״ב( ךאיהו בגוונין סגיאין לרוק חוור‬
‫עולות‪ ,‬הן עולות לתוך ההיכל‬ ‫סומק אוכם‪ .‬וכד נשמתין סלקין אפון עאלין‬
‫הזה‪ .‬מי שראוי לגון הזה עולה‬ ‫גו האי היכלא‪ .‬מאן דאתחזי להאי גוון סליק‬
‫בו‪ ,‬כל אחד ואחד כראוי לו‪.‬‬
‫‪ 1^ .‬ת ההיכלות הללו הם‬ ‫ביה‪ .‬כל חד וחד כדקא חזי ליה‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪.. T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫למדור כפי שאמךנו‪ ,‬והשביעי‬ ‫ואלין שית היכלין אפון למדורא כדאמרן‪.‬‬
‫רכא‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טו חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫אינו למדור‪ .‬ועזעז הבל בסוד עזל‬ ‫ושביעאה לאו איהו למדורא‪ .‬ועזית כלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עזעז‪ .‬ועל זה כתוב ברא עית‪ .‬עען‬ ‫ברזא דשית‪ .‬ועל דא כתיב ברא שית‪ .‬שית‬
‫דךגות למעלה ועזעז דךגות למטה‪,‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫והבל סוד אחד‬ ‫דרגין לעילא שית דרגין לתהא וכלא רזא‬
‫ב א ךאה‪ ,‬בראעזית‪ .‬רבי יהודה‬ ‫חדא‪.‬‬ ‫‪T T‬‬

‫אמר‪ ,‬עזני בתים היו‪ ,‬בית ראעזון‬

‫ובית עזני‪ .‬זה עליון וזה תחתון‪.‬‬
‫תא חזי‪ ,‬בראשית‪ .‬רבי להודה אמר הרין‬
‫קזני ההי״ן הם‪ .‬זה עליון וזה‬ ‫בהין הוו‪ ,‬בית ‪.‬ראשון ובלת שני‪ .‬דא‬
‫תחתון‪ ,‬ובלם אחד‪ .‬ב׳ העליון‬ ‫עלאה ודא תהאה‪ .‬תרץ ההי״ן אנון‪ ,‬דא‬
‫פותח עזעךים לכל צד‪ .‬עכך הוא ‪-‬‬
‫עזבולל זה בזה‪ .‬ראעןית‪ .‬אז הוא‬
‫עלאה ודא תתאה וכלהו חד‪ .‬ב׳ עלאה‬
‫* ‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T:‬‬ ‫* ‪T T‬‬

‫ראעזית להכנס בחעזבון הבדן‪.‬‬ ‫פתחא תרעין לכל סטרא‪ .‬דהכי הוא דכליל‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫אליעזר‪,‬‬
‫‪' TT:V‬‬ ‫רבי‬
‫־•‬ ‫אמר‬
‫יצחק ‪ T‬־‬
‫•‪| T :‬‬ ‫רבי‬
‫־•‬ ‫דא בדא‪ .‬ראשית‪ .‬כדין הוא ראשית לאעלא‬
‫‪T T: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫בראקזית זה כללות הזימות )של‬
‫הדמות( ^כל הדמיות כלולות בו‪.‬‬
‫בחושבנא דבנינא‪.‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫זהו סוד הכתוב )יחזקאל א( הוא‬ ‫רבי יצחק אמר רבי אלעזר בראשית דא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬

‫מךאה דמות כבוד ה׳‪ .‬מךאה‬ ‫כללא דיוקנא )י״א ךד‪1‬ק?א( דכל דיוקנין‬
‫עןנךאים בו קזעזה אחרים‪ .‬וזהו‬
‫בראקזית ברא קזית‪.‬‬
‫כלילן ביה‪ .‬דא ת א דכתיב‪) ,‬יחזקאל א( הוא‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כעזנכנסים במךאה הזה‬ ‫מראה ךמות כבוד לל‪ ,‬חיזו דאתחז‪-‬ון ביה‬
‫עצמה‬
‫מתקינה ־ ‪T :‬‬
‫גונים‪,‬׳ •היא ־ ‪T | • :‬‬
‫קזעזה ‪• T:‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫שית אחרפין‪ .‬ודא הוא בראשית ברא שית‪.‬‬
‫לגלותם ולפעל בהם אמנות‬
‫העולם‪ .‬ואם תאמר קזהאמנות הזו‬ ‫תא חזי‪ ,‬כד עאלין בהאי חיזו שית גוונין‪,‬‬
‫קזל העולם היא מ ד ת ה זו ‪ -‬כתוב‬ ‫היא אתקינת גרמא לאחזאה לון‬
‫ברא קזית‪ .‬קזבח קזל העזעזה הוא‬ ‫ולמפעל בהו אומנותא דעלמא‪ .‬ואי תימא‬
‫• • ‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫קןעוקזים אמנות בזה‪.‬‬
‫ךבי יוסי פתח‪) ,‬שםב( הנצנים נךאו‬ ‫דהאי אומנותא דעלמא מדרגא דא הוא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור‬ ‫כתיב ברא שית‪ .‬שבחא דשית איהו דעבדי‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫נקזמע באךצנו‪ .‬הנצנים עךאובארץ(‪-‬‬ ‫אומנותא בהאי‪.‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫זהו סוד קזל קזעז ךרגות ]?גליה והיא‬
‫שביעית‪ .‬ואלו הם שש דרגות‪ :‬דןגת אברהם‪ ,‬דןגת‬
‫דבי יוסי פתח )שיר השירים ב( הפצנים נראו‬
‫^חק וךתת י‪.‬עקב‪ ,‬וןכי״ן ובע״ז ויוס״ף‪ .‬כלן נךאות‬ ‫בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור‬
‫בארץ‪ ,‬שכתוב נךאו בארץ‪ .‬בארץ ־ זוהי קריה קדושה‬
‫נשמע בארצנו‪ .‬הפצנים )ניאופאח( דא הוא‬
‫של ארץ ישראל[‪ .‬נךאו בארץ ־ מעזום‬
‫רזא ךשית דרגין )גליון הרש״ב‪ :‬ן‪5‬לה ואיהי ^ביעאה‪ .‬ואלין‬
‫קזאותן דמיות להגלות ב ד ת ה‬
‫הזו‪ .‬עת הזמיר הגיע ‪ -‬קזהרי אז‬ ‫א‪5‬ון עית דתין דתא ךאכרהם ודרגא ךיצחק ודרגא ךןן‪ 5‬קכ דכי״ן וכוע״ז‬
‫מקזבח וחוזר‪ ,‬כמו ענאמר )תהליטל(‬
‫ויוס״ף בלהו אר;חזו בארעא דכתיב נךאו בארץ‪ .‬ןאךץ דא היא קדתא‬
‫קריעא ךארץ י&ראל(‪ .‬נראו בארץ‪ ,‬בגין זיאפון‬
‫למען יזמרף כבוד ולא ידם‪ .‬ולכן‬
‫קזכתוב‬
‫קזעזנינו ‪T •/‬‬
‫מזמור‪: ,‬כמו ‪• T •/‬‬
‫נקרא • ‪:‬‬
‫דיוקנין לאתחזאה בהאי דרגא‪ .‬עת הזמיר‬
‫׳‬ ‫• ‪T|:‬‬
‫מץמ^י לדוד‪ ,‬קזעזךתה עליו קזכינה‬
‫הגיע‪ ,‬ךדוא כדין משבח ומהזיר כמה ךאת‬
‫בראקז‪ .‬וזהו עת הזמיר הגיע‪ .‬רבי‬
‫^תהלים ל( למען ממרף כבוד ולא ידום‪.‬‬
‫ובגין כך אקרי מזמור כמה ךתנינן דכהיב מזמור לד‪.‬וד ךשארית עליה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫רכב‬

‫חייא אמר‪ ,‬עזהרי אז הגיע ץמן‬ ‫עזכינתא בריעזא‪ .‬ודא הוא עת הזמיר הגיע‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪• T -‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לעזבח•‬
‫רכי הייא אמר דהא כדין מטא זמנא‬
‫העליץ‬
‫‪| : VT‬‬ ‫עולם‬
‫‪T‬‬ ‫אמר‪,‬‬
‫אבא ‪ T‬־ '‬ ‫רבי ־ ‪T‬‬‫־•‬
‫• ‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1••:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫• •‬

‫נכ!הר וכל דבריו נכ!הךים‪ ,‬מעזום‬ ‫לשבחא‪.‬‬

‫עזעומד בסוד עליון יום עזל כל‬ ‫וכל •מלוי‬
‫סתים ‪T :‬‬ ‫עלאה ‪•T‬‬‫עלימא • ‪T T‬‬
‫אמר ‪T : T‬‬ ‫אבא ‪— T‬‬
‫רבי — ‪T‬‬‫**‬
‫הןמים ]החם של כל הרומים[‪ .‬וכעזבךא‬
‫והוציא‪ ,‬הוציא את העזעזה‬
‫סתימין‪ .‬בגין דלןלימא ב ת א עלאה יומא‬
‫׳‪:‬צכל‬
‫‪T‬‬ ‫נסתר‪,‬׳‬
‫עזהוא • ‪T :‬‬ ‫ובגלל ‪•/‬‬
‫האלו‪ • .‬־‬ ‫‪•• T‬‬
‫ךכל יומין )ר‪1‬מא דבל ר‪1‬מיז(‪ .‬וכד ברא ואפיק‪,‬‬
‫בראעזית‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫אמר‬
‫׳ ‪ T‬־‬ ‫נסתרים‪,‬‬
‫דבריו • ‪• T:‬‬
‫‪TT:‬‬ ‫אפיק אלין שית‪ .‬ובגין דאיהו סתים ךכל‬
‫ברא עזעזה ןמים עליונים‪ .‬ולא‬
‫אמר מי ברא אותם‪ ,‬מעזום עזהוא‬ ‫מלוי סתימין‪ ,‬אמר בראשית ברא שית יומין‬
‫עולם עליון נסתר‪.‬‬ ‫עלאין‪ .‬ולא אמר מאן ברא להון‪ .‬בגין דאיהו‬
‫]להם[‬ ‫ואחר כך גלה ואמר‬
‫עלמא עלאה סתימא‪.‬‬
‫המעעזה התחתון‪ ,‬ואמר מי ברא‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עולם‬
‫‪T‬‬ ‫עזהוא‬ ‫‪•/‬‬ ‫אותו‪• ,‬מעזום‬
‫׳‬
‫ולבתר גלי ואמר ) ל‪1‬ז( עבידתא תתאה‪ .‬ואמר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T : • - :‬‬ ‫‪- T :‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזעומד בהתגלות‪ .‬ואמר‪ ,‬ברא‬

‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪.‬ך‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מאן ברא ליה‪ ,‬בגין ןיאיהו עלמא‬
‫אלהים את העזמים ואת הארץ‪,‬‬
‫ולא כתוב ברא נסתר ]ברחי נסתר[‬
‫דקיימא באתגלייא‪ .‬ואמר ברא אלהים את‬
‫*‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪- T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: l T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ברא את העזמים‪ ,‬מעזום עזהוא‬

‫‪•/‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך _ ‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬
‫השמים ואת הארץ‪ .‬ולא כתיב ברא סתים )ד״א‬
‫‪• T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.• :‬‬ ‫‪• — T‬‬ ‫—‬

‫עולם בהתגלות‪ .‬ואמר בךא‬ ‫עלמא‬ ‫דאיהו‬ ‫השמים‪ .‬בגין‬ ‫ברא •‪*.‬את‬ ‫כארח בתים(‬
‫‪T :T‬‬ ‫‪• : ! * :‬‬ ‫‪*-T -‬‬ ‫‪TT‬‬
‫אלהים‪ ,‬אלהים ודאי עזם‬
‫בנסתר‬ ‫הןאעזון‬ ‫בהתגלות‪.‬‬ ‫באתגלןא ואמר ברא אלהים‪ ,‬אלהים וזיאי‬
‫עזהוא עליון‪ .‬התחתון ב ה ת ^ו ת‪.‬‬ ‫שמא באתגליא‪ .‬קדמאה בסתימא דאיהו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T : | -‬‬ ‫‪T :‬‬

‫להיות תמיד מעעזה הקןדועז‬ ‫עלאה‪ .‬תתאה באתגליא‪ .‬למהוי תדיר עובדא‬
‫ברוך הוא נסתר ונגלה‪ .‬וסוד ^ל‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫העזם הקןדועז כך הוא נסתר‬ ‫דקדשא בריר הוא סתים וגליא‪ .‬ורזא דשמא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪1 • :‬‬ ‫‪:‬‬

‫ונגלה‪ .‬את העזמים ‪ -‬לרבות‬ ‫קדישא הכי הוא סתים וגליא‪ .‬את השמים‬
‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬
‫עזמים תחתונים למטה‪ .‬ואת‬
‫הארץ ‪ -‬להכליל ארץ עזלמטה‬
‫לאסגאה שמים תתאי לתתא‪ .‬ואת הארץ‬
‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫—‬ ‫‪• — T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫כמו‬ ‫ולרבות כל מעעזיה‬ ‫לאכללא ארץ דלתתא‪ .‬ולאסגאה )לה( כל‬

‫עזלמעלה‪.‬‬ ‫עובדהא כגוונא דלעילא ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫‪.‬והארץ היתה תהו ובהו‪ ,‬כמו‬
‫'^אמךנו‪ .‬והארץ ‪ -‬זו ארץ‬ ‫והארץ היתה תהו ובהו כדקאמרן‪ .‬והארץ‬
‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 TT‬‬ ‫‪—: |T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫|‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫העליונה עזאין לה אור מ^ל‬ ‫דא ארץ עלאה דלית לה נהורא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬

‫עצמה‪ .‬היתה ‪ -‬בהתחלה כבר‬ ‫מגרמה‪ .‬היתה‪ .‬בקדמיתא כבר הות כדקא‬
‫‪lT‬‬ ‫‪: :‬‬
‫היתה כראוי‪ ,‬ועכעזו תהו ובהו‬ ‫‪---:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: 1- :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫וחעזך‪ .‬היתה דו‪7‬ןא‪ .‬אחר כך‬ ‫לאות‪ .‬והשתא תהו ובהו והשף‪ .‬הלתה דליקא‪.‬‬
‫הקטינה את עצמה והקןבזינה את‬ ‫לבתר אזעירת גרמה ואזעירת נהורא‪ .‬תהו‬
‫אוךה‪ .‬תהו ובהו וחעזך ורוח ‪-‬‬
‫אךבעה יסודות העולם עזנתקנו‬
‫ובהו וחשך ורוח ארבע לסודי עלמא‬
‫בה‪.‬‬ ‫דאשהכללו בה‪.‬‬
‫רבר אחר ואת הארץ ‪ -‬כפי‬ ‫דבר אחר ואת הארץ כדקאמרן לאסגאה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪1 TT‬‬ ‫‪—: |T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•\‬ ‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫ך‬
‫■‬
‫עזאמךנו‪ ,‬לרבות ארץ עזלמטה‬
‫עזהיא נעעזתה בכמה מדודים‬ ‫ארעא דלתתא ךאיהי אתעבידת בכמה‬
‫]אורות[ הבל כמו עזלמעלה‪ .‬וזהו‬ ‫מדורין )?ה^די!( כלא כגוונא עלאה‪ .‬ודא הוא‬
‫רכג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טו חשון‬
‫בראשית ‪ -‬לט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫היתה ההו ובהו‬ ‫והארץ הלתה תהו ובהו וח^ך ורוח‪ .‬אלין‬
‫ורוח‪ .‬אלו אותם מד‪1‬רי הארץ‪:‬‬
‫אנון מדורי ארעא‪ .‬ארץ‪ .‬אךטה‪ .‬גיא‪'; .‬שלה‪.‬‬
‫ארץ‪ ,‬אדמה‪ ,‬גיא‪ ,‬נעזיה‪ ,‬ציה‪,‬‬
‫ציה‪ .‬ארקא‪ .‬תבל‪ .‬וגדול שבבולם תבל‬
‫אך?ןא‪ ,‬תבל‪ .‬וגדול עזבכלם הבל‪,‬‬ ‫‪....‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ד‬ ‫‪....‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫• ‪7‬‬

‫דכתיב‪) ,‬תהלים ט( והוא )דף מ ע״א( לשפוט תבל‬

‫עזכתוב )תהליטט( והוא יעזבט תבל‬
‫בצדק‪.‬‬ ‫בצדק‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬מהי ציה? אמר‬
‫לו‪ ,‬זהו מקום הגיהנם‪ ,‬כמו‬‫אמר רבי יוסי מאן הוא ציה‪ .‬אמר ליה דא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫• •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫הוא אתר דגיהנם כמה ךאת אמר צלה‬

‫קזנאמר ציה וצלמות‪ .‬וסוד זה‬
‫כתוב ]שכתוב[ )?מלת( וחי^ך על פני‬
‫וצלמות‪ .‬ורזא דא כתיב‪) ,‬ד״א דבתיב( )במלת(‬
‫תהום‪ .‬זה סוד מקום הגיהנם‪ .‬זהו‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*.* T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫ציה‪ ,‬המקום ^ל מלאך המות‪,‬‬‫וחשך על פני תהום‪ .‬דא ת א אתר דגיהנם‪.‬‬

‫דא הוא צלה אתר דמלאך המות כךקאמרן‬
‫כפי קזאמךנו‪ ,‬קזהוא מחקזיך את‬
‫פני הבריות‪ .‬וזהו מקום קזל ח^ך‬
‫עליון‪.‬‬
‫דאיהו מחשיך אנפייהו דברליתא‪ .‬ודא הוא‬
‫תה״ו זה נקזן״ה קזלא נךאה בה‬ ‫אתר דחשך עלאה‪.‬‬
‫מךאה כלל עד קזנקזכח מהבל‪,‬‬
‫תה״ו דא נשי״ה דלא אתחזייא בה חיזו‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T : - :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪T‬‬
‫ועל זה נקראת נקזןה‪ .‬ובהו זו‬
‫כלל עד דאתנשי מכלא‪ .‬ועל דא‬
‫אךקא‪ ,‬מקום קזלא נקזכח‪ .‬רבי‬
‫דלא‬
‫חןיא אמר‪ ,‬זה גיא‪ .‬ורוח אלהים‬‫אתר ‪T :‬‬ ‫ארקא ‪--- :‬‬
‫נשיה‪T .‬ובהו ‪T‬דא ‪|T : -‬‬ ‫אתקרי ‪T • :‬‬
‫• ‪••1: :‬‬
‫מרחפת ‪ -‬זה כנגד הבל קזנזון‬
‫אתנשי‪ .‬רבי חליא אמר דא גיא‪ .‬ורוח אלהים‬
‫מרוח אלהים‪ ,‬וחבל הוא כאחד‪.‬‬
‫לארץ העליונה‪,‬‬
‫מרחפת זיא לקבל תבל ךאהזן מרוח אלהים‪,‬‬
‫כמו זה‬
‫קזבעה מדודים הם למעלה דרגה‬ ‫וכלא כחד הוא‪.‬‬
‫על ד ת ה‪ ,‬ובכל המדודים מלאכים‬
‫שבעה‬ ‫עלאה‪.‬‬ ‫לארץ‬ ‫כגוונא ‪T‬דא *אית‬
‫• ‪T:‬‬ ‫• ‪TT‬‬ ‫‪1 •.•*.* :‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬
‫עליונים אלה עלי אלה‪ .‬כך גם‬
‫מדורין אפון לעילא דרגא על דרגא‬
‫למטה‪ .‬וחבל אחוז זה בזה להיות‬
‫הבל אחד‪ .‬קזבעה מדודים הם‬‫ובכלהו מדורין מלאכי עלאי אלין על אלין‪.‬‬
‫למעלה‪ ,‬והרי ארץ העליונה‬ ‫למהוי‬
‫בדא ‪: *.* :‬״‪.‬״••‬ ‫אחיד ‪T‬דא ‪T :‬‬ ‫וכלא ‪• T‬‬ ‫לתתא‪T : .‬‬
‫נמי ‪T —:‬‬‫הכי ‪•• T‬‬‫‪• T‬‬
‫אוחזת אותם וכלם עומדים בה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫בלא חד‪ .‬שבעה מדורין אפון לעילא‪ .‬והאי‬
‫‪. :‬״• ‪T‬‬

‫ובכלם נמצאת תקזבחת להקדו׳ט‬

‫‪T‬‬ ‫••• ‪•/‬‬

‫ארץ עלאה אחידת לון וכלהו קלימין בה‪.‬‬

‫ברוך הוא‪ .‬דרגות נפךדות זו מזו‪,‬‬
‫ומקומות נפרדים זה מזה‪.‬‬
‫ובכלהון קלימא תושבחתא ךקךשא בריך‬
‫מדור דאעזוץ למטה הוא מקום‬
‫הוא‪ .‬דרגין פרישן דא מן זיא‪ .‬ואתרין‬
‫בית חעזוך קזלא מאיר‪ ,‬והוא‬
‫מתקן למדורי רוחות וסערות‬ ‫פרישן דא מן דא ‪:‬‬
‫חזקות קזלא נךאים‪ .‬ואין בו אור‬
‫מדורא קרמאה לתתא הוא אתר בי חשוך‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪----:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:1-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫ולא חקזך ולא ךמות כלל‪ .‬וקזם לא‬
‫ךלא נהיר‪ .‬והוא מתתקן למדורי‬
‫יוךעים בו ידיעה כלל‪ ,‬קזאין בו‬
‫רוחי וקסטירי ועלעולי הקיפין ולא‬
‫צורה תוך כלל הכסא ]הרשם[‪.‬‬
‫חשוכא‬
‫‪T‬‬ ‫ולא ‪—:‬‬ ‫פהורא ‪T :‬‬
‫ביה ‪T :‬‬ ‫אית ••‬‫ולא •‬
‫אתחזיין‪T : .‬‬
‫• ‪1 T: — :‬‬
‫ולא דיוקנא כלל‪ .‬ותמן לא ידעין ביה ידיעא בלל דלאו ביה צורה גו‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T1:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כלל כורסייא )סוךטא(‪.‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד תשרי‬
‫רכד‬

‫ועל ההוא אתר ממנא חד מלאכא טהריאל ועל אותו מקום ממנה מלאך‬
‫שמיה‪ .‬ועמיה שבעין ממנן מעופפין‪ .‬אחד וקזמו טהדיא״ל‪ .‬ועמו‬
‫מעופפים‪.‬‬ ‫ממנים‬ ‫קזבעים‬
‫ואתמהון מז‪-‬יקי שביבין )תלליהס ולא קןימין ונמחים מזיקי הקזלהבות ]שעליהם[‬
‫ולא אתהזון ולא משתכהי‪ .‬וכד אתי צפרא ולא עומדים ולא נךאים ולא‬ ‫— ‪ ■.‬ך‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כלהו מתחךשן ולא לןלימי‪ .‬כד מטאן לגבי נמצאים‪ .‬וכעזבא הםקר‪ ,‬כלם‬
‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪• T :‬‬

‫עומדים‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫מתחדקזים‬

‫מקום‪,‬‬ ‫לאותו‬ ‫ההוא )! ה א ס אתר אבךין ולא משהכחין ועאלין כקזמגיעים‬
‫בחד נולןבא ךתהומא ולא אתחז‪-‬ון‪ .‬כד אובדים ולא נמצאים‪ ,‬ונכנסים‬
‫אתרמיש לילןא אתמחון מאנון שביבין עד בנקב אחד קזל התהום ולא‬
‫נךאים‪ .‬כקזנחקזך הלילה‪ ,‬נמחים‬
‫מאותן קזלהבות עד קזמגיע‬ ‫צפרא ‪:‬‬ ‫דמטי‬
‫‪T : — •• T :‬‬
‫הבקר•‬ ‫מדורא תניינא הוא אתר דנהיר יתיר ואיהו‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪----:‬‬ ‫• ‪7 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫מדור העוני הוא מקום עזמאיד‬

‫‪......‬‬

‫יותד והוא חעזוך‪ ,‬אבל לא חעווך‬

‫ן‬
‫חשוך‪ .‬אבל לא חשוך כההוא‬
‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫■ן‬

‫קךמאה‪ .‬והוא מתהלןן למדו־רי מלאכין עלאין כמו אותו דאעזון‪ .‬והוא מתקן‬
‫די ממנן על עובדיהון דבני נשא ולמסטי ) ד ״ א למדודים עול מלאכים עליונים‬
‫למםטס להון בההוא ארח בישא דאנון אזלין‪ .‬עזממנים על מעעוי בני האךם‬
‫ולהסיטם ]להסטותם[ באותה דרך‬
‫וההוא אתר אתחזי!תיר מן לןךמאה‪ .‬ואלין רעה עזהם הולכים‪ .‬ואותו מקום‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‪•• •.‬‬ ‫‪T T‬‬

‫מלאכין אית להון ל^רבא )קוךכא( עם בני נשא נךאה יותר מן הךאעזון‪.‬‬
‫ולמלאכים הללו ןעו קרב ]קרבה[‬
‫עם בני אךם ונז‪-‬ונים [™ים[ מריח‬
‫ומתזנן)ומתהג!( מריחא ובוסמא דלתהא לסללןא‬
‫ובעום עזלמטה לעלות בתועלת‬ ‫יתיר‪.‬‬
‫ולאנהרא ־ •‬
‫בתועלתא ‪TT : - :‬‬
‫‪T: -‬‬ ‫‪:‬‬
‫ולהאיר יותר‪.‬‬ ‫ועלייהו חד ממנא קדומיאל שמיה‪ .‬ואלין‬
‫ועליהם ממנה אחד עזעזמו‬
‫פותחים‬ ‫קדומיא״ל‪ .‬ואלה‬
‫פתחין שירתא ומשהככי ואזלין‬
‫לון‪ .‬ולא אתחזון עד דלשראל לתתא פתחי בעזיךה ועזוככים והולכים להם‪,‬‬
‫ואמרי שירתא‪ .‬כדין לןיימן בדוכהליהו ולא נךאים עד עזי^ראל למטה‬
‫פותחים ואומרים עזירה‪ ,‬ואז‬
‫‪T :‬‬

‫ונךאים‬
‫׳‬

‫במקומם‬
‫‪T‬‬ ‫•‬

‫עומדים‬
‫ואתחזן נהיךין לתיר‪ .‬תלת זמנין ביומא‬
‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ישראל עסלןי מאידים יותר‪ .‬עזל“ש פעמים ביום‬ ‫מ?ןךשי לןדושהא‪ .‬וכד‬
‫באורליתא כלהון טאסין וסהדי ) א ני ס סהדותא מקדשים קדשה‪ .‬וכשישראל‬
‫עוסקים בהורה‪ ,‬כלם טסים‬
‫‪• T‬‬

‫ומעידים ]הם[ עדות למעלה‪,‬‬

‫‪.‬״• ‪T‬‬
‫לעילא‪ .‬ולןךשא בדיך הוא חלים עלליהו ‪:‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪1• :‬‬

‫דשביבין והקדוש ברוך הוא מרחם‬ ‫מדורא תליתאה הוא אתר‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬‫‪-‬‬‫‪-‬‬‫‪-:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫עליהם•‬ ‫וקטורין‪ .‬ותמן נגידו ךנהר דינור‬

‫מדור שלישי הוא מקום של‬
‫דנגיד ונפיק ךאיהו בי מוקדא ךנפשייהו להבות ותמרות עשן‪ ,‬ושם‬
‫רישייהו השפעה של נהר דינור ששופע‬ ‫‪:-‬‬ ‫על ••‬‫אשא ‪-‬‬ ‫נחית •‪T *.‬‬ ‫דמתמן ‪• T‬‬
‫דרשיעיא‪1 T - • : .‬‬
‫‪T- • - :‬‬
‫דרשיעליא‪ .‬ותמן מלאכי חבלה ךטרדי להו‪ .‬ויוצא‪ ,‬שהוא בית המוקד‬
‫לנפשות הךשעים‪ ,‬שמשם יורדת‬
‫אש על ראשי הךשעים‪ ,‬ושם מלאכי חבלה שטוךדים אותם‪.‬‬
‫רכה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טו חשון‬
‫בראשית ־ מ ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫הרע על‬ ‫לעזוז ‪TT‬‬
‫‪1‬‬ ‫ושם •נמצאת ‪T‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫אעזתכח דלטורייא עלייהו ך ע‪^1‬ראל‬
‫ישראל לפעמים ולהסטות‬ ‫ליו־ן‪ .‬בר בזמנא‬ ‫לזמניןולאסטאה‬
‫אותם‪ ,‬פךט לץמץ שלוקחים‬
‫ךפואה לךחות אותו‪ .‬וממנה‬ ‫ממנא‬
‫‪T -:‬‬ ‫לדחייא •• ליה‪ .‬וחד‬ ‫‪T:-:‬‬ ‫אסוותא‬
‫‪TT:-‬‬ ‫דנסבי‬
‫‪••:T:‬‬
‫אחד עליהם מצד השמאל‪ ,‬כלם‬ ‫עלייהו מסטרא ךק‪ t‬מאלא כלהו מסטרא‬
‫מצד החשך‪ ,‬כמו שנאמר וחשך‬ ‫דחשך כמה ךאה אמר וחשך על פני תהום‪.‬‬
‫על פני תהום‪ .‬וסמא״ל הךשע‬
‫נמצא שם‪.‬‬ ‫וסמאל חןיבא אשהכח המן ‪:‬‬
‫מדור ךביעי הוא מקום שמאיר‪,‬‬ ‫מדורא רביעאה הוא אתר דנהיר‪ .‬ותמן הוא‬
‫‪l T - :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪----:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫ושם הוא אור למלאכים עליונים‬

‫נהירו למלאכי עלאי ךי בסטר‬
‫שבצד ימין‪ ,‬ופותחים בשיךה‬
‫ומסימים‪ ,‬ולא הולכים לעבור‬ ‫אזלין‬
‫‪|•:T‬‬ ‫ולא‬ ‫שירתא וסיימי ‪T:‬‬ ‫•‪TT‬‬ ‫ימינא‪ .‬ופתחי‬
‫‪T•T‬‬
‫שפותחים‬ ‫ראשונים‬ ‫כאלו‬ ‫לאעברא כהני לןךמאי )דף מ ע׳‪-‬ס דפתחין‬
‫בשירה ונשרפים ועוברים באש‬
‫דולקת‪ ,‬ושבים ומתחדשים‬
‫שירתא ומהוקדן ומתעברן בנור דליק ותבין‬
‫כמקדם‪ .‬ואלה עומדים במקומם‬ ‫קיימין‬ ‫והני‬ ‫כמלקךמין‪.‬‬ ‫ומתחדשין‬
‫ולא מתבפזלים‪ .‬ואלה מלאכי‬ ‫בדוכהליהו ולא מתעברן‪ .‬והני מלאכי דרחמי‬
‫רחמים שלא משתנים לעולמים‪.‬‬
‫ודגליהם כתוב )תהלים ‪p‬ח עשה‬
‫ךלא משנלין לעלמין‪.‬‬
‫מלאכיו רוחות וגו׳‪ .‬ואלה‬ ‫ו;ןלייהו כתיב‪) ,‬תהלים קס עושה מלאכיו רוחות‬
‫עושים שליחותם בעולם ולא‬ ‫וגו׳ ואלין עבלין שליחותייהו‬
‫נראים לבני אדם‪ ,‬פרט למראה‬
‫או בצד אחר בשכל רב‪ .‬ומלאך‬
‫בחזווא או‬
‫נשא ־בר ‪T: *.• :‬‬
‫אתחזון •לבני ‪T T‬‬
‫ולא • ־ ‪1‬‬
‫בעלמא ‪T :‬‬
‫‪T : T:‬‬
‫אחד ממנה עליהם‪ ,‬ששמו‬ ‫בסטרא אחרא בסכלתנו סגי‪ .‬וחד מלאכא‬
‫פדא״ל‪ .‬ובו פותחים מפתחות‬ ‫ממנא עלייהו פדאל שמיה‪ .‬וביה פתיחין‬
‫ששבים‬ ‫לאותם‬ ‫הרחמים‬
‫שערים‬ ‫ופותחים‬ ‫לרבונם‪,‬‬
‫מפתחן דרחמי לאנון דתייבין לגביה‬
‫‪•T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫תפלותיהם‬ ‫להעביר‬ ‫דמאריהון‪ .‬ופתחין הךעין לאעברא צלותהון‬

‫ובקשותיהם‪.‬‬ ‫ובעותהון‪:‬‬
‫מדור חמישי הוא מדור שמאיר‬
‫באור יותר מכל הקוךמים‪ ,‬דש‬ ‫מדורא חמי־שאה הוא מדורא דנהיר בנהירו‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫; ־•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫בו מלאכים‪ ,‬מהם אש ומהם‬ ‫!היר מכלהו קךמאי‪ .‬ואית ביה‬

‫מים‪ .‬לפעמים הם נמצאים‬
‫ברחמים‪ ,‬ולפעמים נמצאים‬
‫בדין‪ .‬אלה בצד זה ואלה בצד‬
‫זה‪ .‬לפעמים אלה מאירים ואלה‬
‫חשוכים‪ ,‬ואלה ממנים לזמר‬
‫לךבונם‪ .‬אלה בחצות הלילה‪,‬‬
‫ואלה כשעולה האור‪ .‬וממנה‬
‫אחד עליהם ששמו קדשיא׳^‪.‬‬
‫בחצות‬ ‫הלילה‬ ‫כשנחלק‬
‫ומתעורר רוח צפון והקדוש‬
‫ברוך הוא בא להשתעשע עם‬
‫הצדיקים בגן עדן‪ ,‬אז רוח צפון‬
‫מלאכין מנהון אשא ומנהון מלא‪ .‬לזמנין‬
‫אשתכחו ברחמי ולזמנין אשהכחו בדינא‪.‬‬
‫^ י ן בסטרא דא ואלין בסטרא דא‪ .‬לזמנין‬
‫נהרין אלין וחשכין אלין‪ .‬ואלין ממנן לזמרא‬
‫למאריהון‪ .‬אלין בפלגות ליליא• ו ^י ן כד‬
‫עלייהו ‪1‬קדשיאל‬ ‫ממנא ‪:‬־־‪:‬‬
‫נהורא‪ .‬וחד ‪T- :‬‬
‫סליק | ‪T :‬‬
‫‪• T‬‬
‫שמיה‪.‬‬
‫כד אתפלג ליללא ואתער רוח צפון וקךשא‬
‫בריף הוא אתי לאשהעשעא עם צדיקליא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫רכו‬

‫מקיעזה ומגיעה לאותם הממנים‬

‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1• -‬‬ ‫בגנתא ךעלן‪ .‬כדין רוח צפון אקןיעז ומטא‬
‫בחצות הלילה לזמר‪ ,‬וכלם‬ ‫לאפון דממפן בפלגות לילןא לזמרא‪ .‬וכלהו‬
‫ופותחים בעזיךה‪.‬‬ ‫מזמרים‬
‫וכעזמגיע הבקןר ומתחברת‬ ‫מזמרין ופתחין עזירתא‪ .‬וכד אתי צפרא‬
‫קךרות הבקןר באור‪ ,‬אז כל‬ ‫ומתחכר לןךרותא ךצפרא בנהורא‪ .‬כדין‬
‫האחרים אומרים עזירה‪ ,‬וכל‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪: T‬־ •• •‬
‫כלהו אחתין אמרין עזירתא‪ .‬וכל ככבי‬
‫כוכבי הרקיע וכל עזאר‬
‫המלאכים ]שלמטה[ מסיעים להם‪,‬‬ ‫רקיעא וכל עזאר מלאכין )דלתתא( מסליעין לון‬
‫כמו עזכתוב )איוב לה< ברן זחד‬ ‫כמה ךכתיב‪) ,‬אייב לח( ברן ןחד ככבי בלןר‬
‫ככבי בקר דדיעו כל בני אלהים‪.‬‬ ‫ויריעו כל בני אלהים‪ .‬עד דיק^ראל נטלי‬
‫עד עזיק^ךאל נוע(אים עזירה‬
‫ותקזבחות אחריהם‪.‬‬ ‫שירתא ותושבחתא אבתרייהו ‪:‬‬
‫מדור עזעזי הוא מדור עליון‬ ‫מדורא ’שתיתאה הוא מדורא עלאה קריב‬
‫‪•|T‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫קרוב למלכות העזמים‪ ,‬ובין‬

‫אניות ונהרות ונחלים עזנחלקים‬
‫למלכו שמלא‪ .‬וביה ארבין ונהרין‬
‫מן הןם וכמה דגים הם‬ ‫ונחלין דמתפלגין מן למא וכמה נונין אפון‬
‫לאךבעת צדדי‬ ‫קזמךחעזים‬ ‫דמרחשן לארבע סטרי עלמא‪ .‬ועילא מנהון‬
‫העולם‪ .‬ומעליהם עורים ממנים‪,‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וממנה אחד עליהם ועזמו‬

‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫•• ‪:‬־ ••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫סרכין ממגן‪ .‬וחד ממפא עלליהו ואוריאל‬
‫אודיא״ל‪ ,‬והוא ממנה על כל‬ ‫שמיה‪ .‬והוא ממפא על כל אלין תתאין‪.‬‬
‫אלה התחתונים‪.‬‬ ‫וכלהו נטלי בשעתי ורגעי כד נטלי ארבי‬
‫ובלם נוסעים בקזעות וךגעים‬
‫כקזנוסעות אניות לצד זה ולצד‬
‫נטלי‬
‫כד ‪• • : T‬‬‫ולסטרא ‪T‬דא‪- .‬‬
‫‪T: • :‬‬ ‫לסטרא ‪T‬דא‬
‫‪T: • :‬‬
‫זה‪ .‬כקזנוסעות אניות לצד ]דרום[‬ ‫ארבי לסטר)ךר‪1‬ם( מזרה ממפא ךלןיימא עלייהו‬
‫מץרח‪ ,‬הממנה קזעומד עליהם‬ ‫לההוא סטרא הוא מיכא״ל דאתא מימינא‪.‬‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫לאותו צד הוא מיכא״ל עזבא‬

‫מןמין‪ .‬וכקזנוסעות אניות לצד‬
‫צפון‪ ,‬הממנה קזעומד עליהן‬
‫לאותו צד הוע( גבריאל עזבא‬
‫מצד העזמאל‪ .‬וכקזנוסעות אניות‬
‫לצד ]מזךח[ דרום‪ ,‬הרי עזם הוא‬
‫הממנה עזעומד עליהם לאותו‬
‫צד ר?א״ל ]נ״א אודיא״ל[ עזמו‪ ,‬והוא‬
‫לןמין‪ .‬וכעזנוסעות אניות לצד‬
‫מערב‪ ,‬הממנה עזעומד עליהם‬
‫לאותו הצד הוא אוריא״ל ]נ״א‬
‫רפא״ל[ והוא לאחרונה‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫מדור עזביעי הוא מדור עליון‬
‫על הכל‪ ,‬ועזם לא נמצאים‪ ,‬רק‬
‫נעזמות הצדיקים ^עזם מתעדנים‬
‫באותו זהר עליון‪ ,‬ומתעדנים‬
‫בעדונים ותפנוקים עליונים‪.‬‬
‫אותם‬
‫‪T‬‬ ‫נמצאים‪ ,‬־רק‪1‬‬
‫׳‬ ‫ועזם לא • ‪• T :‬‬‫‪T:‬‬
‫וכד נטלי ארבי לסטר צפון ממפא דקיימא‬
‫עילליהו לההוא סטרא הוא גכריאל דאתי‬
‫מסטרא ךשמאלא‪ .‬וכד נטלי ארבי לסטר‬
‫)מזיח( דרום הא תמן איהו ממנא ךקיימא‬
‫עלייהו לההוא סטרא רפאל )נ״א אריאל( שמיה‬
‫והוא לימינא‪ .‬וכד נטלי ארבי לסטר מערב‬
‫ממנא ךלןלימא עלליהו לההוא סטרא הוא‬
‫אוריאל )נ״א לפאל( ואיהו לבתראה ‪:‬‬
‫‪ T‬־ ‪:‬־‬ ‫^ ‪:‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫מדורא 'שביעאה הוא מדורא עלאה על‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪7‬י ‪7‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫אשתכהו —בר‬ ‫• ‪T —:‬‬ ‫ותמן ‪T‬לא‬
‫‪1 T —:‬‬ ‫כלא‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫נשמתהון דצדיקןיא ךתמן מתעתין בההוא‬
‫זיהרא עלאה‪ .‬ומתעזינין בעדונין ותפנוקין‬
‫)עלאה( עלאין‪ .‬ותמן לא אשהכחו בר אנון‬
‫רכז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טז חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מ ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬

‫כלא הוא‬
‫זכאים‪ ,‬וגנזי עזלוים וברכה ונךבה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ונדבה‪.‬‬
‫‪TT:‬‬ ‫וברכה‬
‫‪TT:‬‬ ‫עזלום‬ ‫זכאין‪ .‬וגנזי ‪T‬‬
‫הכל הוא כגון עליון‪ ,‬והרי אמרו‬ ‫הברייא‪.‬‬ ‫אמרו‬
‫—‪T‬‬ ‫והא ‪: T‬‬ ‫עלאה ‪T:‬‬
‫כגוונא • ‪T T‬‬
‫‪T : —:‬‬
‫החברים‪.‬‬
‫ןדין הוא לארץ דלתתא בשבעה מדורין‪.‬‬
‫אז הוא בארץ עזלמטה בעזבעה‬
‫וכלהו כגוונא דלעילא‪ .‬ובבלהה אית‬
‫מדורים‪ ,‬וכלם כמו עזלמעלה‪.‬‬
‫ובכלם ןעז מינים כמראה בני אךם‪,‬‬
‫זינין כחיזו בני נשא‪ .‬וכלהו מודן ומשבחן‬
‫וכלם מודים ומעזבחים לקןדוען־‬
‫ללןךשא בריך הוא‪ .‬ולית מאן דןדע ילןריה‬
‫ברוך־הוא‪ ,‬ואין מי עזיודע את‬
‫כבודו כאותם עזהם במדור‬ ‫כאנון דאנון במדורא עלאה‪ .‬ואלין חזאן‬
‫העליון‪ .‬ואלה רואים את כבודו‬
‫ללןריה כךלןא לאות למפלה ליה ולשבחא‬
‫כראוי לעבדו ולעזבחו ולהכיר את‬
‫כבודו‪.‬‬ ‫ליה ולאשתמודע ללןריה‪.‬‬
‫ועולם העליון הזה‪ ,‬עזהוא תבל‪,‬‬
‫ועלמא דא עלאה דאיהו תבל לא קיימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: |T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬

‫לא עומד בקיומו‪ ,‬אלא רק בעזביל‬

‫בקיומיה אלא בגיניהון ךצדיקליא‬
‫הצדיקים קזהם גופים קדוקזים‬
‫כמו קזלמעלה לא עומד אותו‬‫דאפון גופין קדישין‪) .‬דף מא ע״א( כגוונא‬
‫מדור קזביעי אלא לנקזמות‬ ‫שביעאה‬ ‫מדורא‬
‫‪TT • :‬‬ ‫ההוא ‪T T‬‬ ‫קיימא ‪-‬‬
‫לא ‪T: l T‬‬‫דלעילא ‪T‬‬
‫•‪T••:‬‬
‫הצדיקים‪ .‬כך גם המדור הקזביעי‬
‫הזה למטה לא עומד אלא‬
‫אלא לנשמתהון דצדיקליא‪ .‬הכי נמי האי‬
‫אלא‬
‫לגופיהם קזל הצדיקים‪ ,‬להיות‬‫קיימא •‪T *.‬‬
‫לא ‪T : |T‬‬ ‫לתתא ‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫שביעאה‬
‫‪TT • :‬‬ ‫מדורא‬
‫‪T T‬‬
‫הכל אחד זה כמו זה‪.‬‬‫לגופיה^ן דצדיקליא‪ .‬למהוי כלא חד דא‬
‫בא ךאה‪ ,‬אמר רבי קזמעון‪,‬‬
‫קזבעה מדורים הם קזאמרנו‪,‬‬
‫דדא‪.‬‬ ‫כגוונא ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ובתוכם ןעז קזבעה היכלות‬ ‫תא חזי‪ ,‬אמר רבי שמעו־ן שבעה מדורין‬
‫מאותם סודות האמונה כנגד‬ ‫אנון דקאמרן‪ .‬ובגו אנון אית שבעה‬
‫קזבעה רקיעים עליונים‪ .‬ובכל‬
‫היכלין מאנון רזי מהימנותא לקבל שבעה‬
‫היכל והיכל ןעז דוחות עליונות‪.‬‬
‫רוח‬ ‫רקיעין עלאין‪ .‬ובכל היכלא והיכלא אית‬
‫לייכל ראעזון‪ ,‬כאן‬
‫קזהתמנה על נקזמות הגרים‬ ‫רוחין עלאין‪.‬‬
‫קזהתגירו וקזמו רחמיא״ל‪ ,‬והוא‬
‫היכלא קדמאה הבא אית רוחא דאתמנא על‬
‫נועזא אותם ונהנים מזיו הכבוד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪7 7 : 1 -‬‬ ‫‪77‬‬ ‫•‬
‫•‬

‫קזלמעלה‪.‬‬ ‫נשמתהון דגרין דאתגיירו‪ .‬ורחמיאל‬

‫היכל קזני‪ ,‬ןעז רוח אחד קזקזמו‬
‫שמיה‪ .‬ואיהו נטיל לון ואתהפון מזיו לל^רא‬
‫אותם‬
‫‪T‬‬ ‫אהינא״ל‪,‬׳ וזה עומד ־על ‪T‬כל‬
‫בעולם‬
‫התינוקות עזלא ‪T‬זכו ‪T T‬‬
‫‪1‬‬ ‫נעזמות ‪• -‬‬
‫• ‪:‬‬
‫דלעילא‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. . . .‬‬

‫היכלא תניינא אית רוחא חדא אהינאל‬

‫הזה לעסק בתורה‪ ,‬והוא עומד‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪7 7 :‬‬ ‫• • ‪7 7‬‬

‫עליהם ומלמד אותם‪.‬‬

‫שמיה‪ .‬ודא קלימא על כל אפון‬
‫רוח אחד‬ ‫בהיכל הקזליקזי‬
‫עלמא ‪:‬למלעי‬
‫בקזם אדדהינא״ל‪ ,‬והוא עומד על‬ ‫בהאי ‪T : T‬‬ ‫דלא ‪:‬זכו ‪- :‬‬‫נשמתין ‪:‬דרביי ‪T :‬‬
‫• ‪1 • T :‬‬
‫באורליתא‪ .‬ואיהו קלימא עלליהו ואוליף‬
‫נקזמות אותם קזחזדו בתעזובה‬
‫ולא חזרו‪ .‬כגון קןחקזבו‪ ,‬ובטרם‬
‫לון‪’.‬‬
‫היכלא תליתאה בהאי אית רוחא חדא אדרהינאל שמיה‪ .‬ואיהו קיימא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫רכח‬

‫חזרו בהם מתו‪ .‬אלה טוךדים‬ ‫על נעזמתהון דאנון ךאהךרו בתיובתא ולא‬
‫אותם בגיהנים‪ ,‬ואחר כך מעלים‬ ‫אהדרו‪ .‬כגון דחשיבו ועד לא אהדרו בהו‬
‫אותם לרוח הממנה הזה ונועזא‬
‫אותם‪ .‬וחומדים להנות מזיו כבוד‬ ‫מיתו‪ .‬אלין טרךין לון בגיהנם‪ .‬ולבתר‬
‫ובונם ולא נהנים‪ .‬ואלה נקןראים‬ ‫עאלין לון להאי רוחא ממנא ונטיל לון‪.‬‬
‫בני בעזר‪ ,‬ועליהם כתוב )ישעיה סו(‬
‫‪T‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬
‫וחמדן לאתהנאה מזיו יהרא דמאריהון ולא‬
‫‪...‬‬

‫והיה מדי חדעז בחדעזו ומדי עזבת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪^T‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בעזבהו יבא כל בעזר להעזתחוות‬ ‫אתהנון‪ .‬ואלין א?ןרון בני בשר‪ .‬ועלליהו‬
‫לפני אמר ה׳‪.‬‬ ‫כתיב‪) ,‬ישעיה סו( והיה מדי חדש בחלשו ומדי‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫היכל ךביעי‪ ,‬כאץ עומד רוח אחד‬ ‫לפני‬

‫להשתחוות ‪- T :‬‬
‫בשר ‪ : • :‬־ ‪ :‬־‬ ‫כל ‪T T‬‬‫בשבתו ‪T‬יבא ‪T‬‬
‫שבת ‪ :‬־ ־‬
‫‪T-‬‬
‫ועזמו גדריהא״ל ]נ״א גהדהא״ל[‪ .‬זה‬
‫עומד על כל אותן נעזמות ^ל‬ ‫אמר יי‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬

‫הרוגי עזאר העמים ]עובך עכו״ם[‬ ‫רוחא‬

‫‪T‬‬ ‫חד‬
‫—‬ ‫קיימא‬
‫‪T: l T‬‬ ‫הבא‬
‫‪TT‬‬ ‫רביעאה‬
‫‪7 ^ • :‬‬ ‫היכלא‬
‫••‪77‬‬
‫להעלותם לתוך לבועז מלכות ^ל‬
‫גדריהאל )נ״א גהדה״אל(‬
‫המלך‪ ,‬ונךעזמים עזם עד היום‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫עזינקם אותם הקןדועז ברוך הוא‪,‬‬ ‫קיימא על כל אנון נשמתין דקטולי לשאר‬
‫עזכתוב )תהליםקי( ץדין בגוים מלא‬ ‫עמין )ע‪?1‬ךבסבבים ימזל‪1‬ת( לעאלא לון גו פורפירא‬
‫גויות מחץ דאעז על ארץ רבה‪.‬‬
‫היכל חמיעזי‪ ,‬כאן עומד רוח‬
‫דמלכא‪ .‬ואתלשימו המן עד יומא דלנקום‬
‫אחד עזנ?ןךא אדיריא״ל‪ ,‬וזה עומד‬ ‫לון קלשא בריך הוא לכתיב‪) ,‬תהלים קי( ילין‬
‫על כל הנעזמות הללו‪.‬‬ ‫בגולם מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה ‪:‬‬
‫]נ״א של חםידים שאחזו בתשובה[ ^ ע מ ד ו‬
‫באותו הצד‪ ,‬ואלה הם מעל כלם‬
‫היכלא חמישאה הכא קיימא חד רוחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : l T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫; ־•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬
‫•‬

‫דאקרי אדיריאל ודא קיימא על כל עזבמדור הזה העליון על הכל‪,‬‬

‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: |T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••1 :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ומיכא״ל ]שמו[ ממנה גדול ]קליהם[‬ ‫אלין נשמתין)חסד(‬

‫על כלם עומד ]שעומדים[ בו‪ .‬וכמה‬
‫אלפים וךבבות כלם עומדים‬
‫)נ״א ךחםי‪.‬ד( )ל^רייח כתיובתא( לאתקלימו בההוא‬
‫ועזם‬ ‫הצד‪.‬‬ ‫באותו‬ ‫סטרא‪ .‬ואלין אנון לעילא מכלהו לי תחתיו‬
‫במדורא דא עלאה על כלא ומיכא״ל )‪2/‬מיה( מתעדנות אותן נעזמות החסידים‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫באותו אור עליון עזעזופע‬
‫מהעולם הבא‪.‬‬
‫_רב ממפא )?גלייהו( על כלהו קלימא )ךר‪,‬יימיז( ביה‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬אמר רבי עזמעון‪ ,‬מיהו‬ ‫וכמה אלף ורבבן כלהו קלימין החותיה‬
‫בההוא סטרא‪ .‬ותמן מתעדנין אנון נשמתין עזיודע לסדר תפלת ךבונו כמו‬
‫מעזה ? בעזעה עזהצטרך לו לסדר‬
‫הפלתו באדיכות ‪ -‬סדר‪ .‬ובעזעה‬
‫דחסידי בההוא נהורא עלאה דנגדא‬
‫‪T : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזהצטלך לו לעצר ‪ -‬גם כן‪.‬‬ ‫מעלמא דאתי‪.‬‬

‫אמר רבי עזמעון‪ ,‬הרי מצאנו‬ ‫תא חזי‪) ,‬חסי כא! היכל י ‪ ..0‬אמר רבי שמעון‬
‫בספרי העדמונים סדור עזל סודי‬
‫מאן הוא דידע לסדרא צלותא דמריה הסודות בע^ר אחד‪ .‬לפעמים‬‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫כמשה‪ .‬בשעתא דאצטריך ליה לסדרא עזצריך לסדר תפלתו כראוי‬

‫צלותיה באריכות סדר‪ .‬ובשעתא דאצטריך ולקעזר עעזדים לבעזם את רבונו‬
‫כראוי‪ ,‬ולדעת ליחד יחוד עזלם‬
‫ליה לקצרא הכי נמי‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪:‬‬

‫אמר רבי שמעון הא אשכחנא בספרי קךמאי סדורא דרזי דרזין‬

‫רכט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טז חשון‬ ‫בראשית ־ מא ע״א‬ ‫טו תשרי‬
‫לשנה אחת‪:‬‬

‫ל?ןר'ע ך קיעים ו לפוגח עזעךים‬ ‫בקעזורא חדא‪ .‬זמנין דאצטריך לסדרא‬

‫ו פ ת חי ם ע ל א י הי ה מי עזי מ ח ה‬
‫צלותיה כךלןא יאות‪ .‬ול?ןעזךא קעזךין‬
‫בי דו‪.‬‬
‫עזיוךעים‬ ‫ה צ די קי ם‬ ‫א ש רי ה ם‬ ‫לבסומי למאריה כךלןא יאות‪ .‬ולמנדע‬
‫ל פ תו ת א ת ו בונ ם ו ל ב ט ל גז רו ת‬ ‫ל!חךא יחוךא עזלימתא למל^רע רקיעין‬
‫וליהשרות ש כינ ה בעולים ו ל הו רי ד‬
‫ולאפתחא תרעין ופתחין ךלא להא מאן‬
‫ב רכו ת‪ ,‬ו ל ה סי ר א ת ב ע לי ה דין‬
‫רבי‬
‫קם ‪• -‬‬ ‫ש ל א •י ‪ :^:‬ט ו ‪T‬ב עו‪T‬ל ם‪|T .‬‬
‫דימחי בידיה‪.‬‬
‫ש מ עון ו א מ ר‪) ,‬תהליטקו( מי י מ ל ל‬ ‫זכאין אנון צדיקלא ךאנון לךעי למפהי‬
‫ג בו רו ת ה׳ וגו׳‪ .‬מי יג ל ה ע פ ר‬
‫מ עיני ף אב ר ה ם ה ח סי ד‪ ,‬י מין‬
‫למאריהו־ן ולבטולי גזרין ולאעזראה‬
‫ה ק דו ש ברוך הו א‪ ,‬שג ל ה לף סו ד‬ ‫•‬
‫עזכינתא בעלמא ולנחתא ברכאן ולמעדי‬
‫‪•V: V :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ם‪,‬‬
‫־ה סו דו ת ו ה ת ח ל ת ה פ לו ת ‪T‬ב עו‪T‬ל '‬ ‫מאךיה‪1‬ן ךדינין דלא לעזלטון בעלמא‪ .‬לןם‬
‫ו ה תג לו לך הי כ לו ת ה מ ל ך ה ע ליון‪.‬‬
‫רבי עזמעון ואמר)תהליפקס מי למלל גבורות יל‬
‫ש ב ע ה הי כ לו ת ק דו שי ם ה ם‪ ,‬ו ה ם‬
‫עו ‪:‬מ•די ם ‪-‬ב ‪:‬ש‪T‬ע•רי ם ‪:‬ב•‪1‬קיו ם‪ .‬ו ‪:‬ב‪T‬כ ל‬ ‫וגו׳‪ .‬מאן יגלי עפרא מעינך אברהם הסידא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬ ‫‪It‬‬ ‫•• ••‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫א ח ד ו א ח ד נ כנ ס ת ת פ ל ת הי חו ד‬
‫‪T‬‬
‫ימינא דקדשא בריך הוא‪ .‬דגלי לך רזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬
‫]של רבונו[ של מי שיו ד ע ל ב ש ם‬
‫ל ן בו נ ו ו לי ח ד י חו ד ב ש ל מו ת‪,‬‬
‫דרזין‪ .‬ובריאת צלותין בעלמא‪ .‬ואתגללין‬
‫שיו ד ע ל ה כנ ס ב כ ל ה הי כ לו ת‬ ‫לך היבלי דמלכא עלאה‪.‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫••‬ ‫‪I t‬‬

‫ול ק ש ר ק שרים א לו ב א לו‪ ,‬רוח‬ ‫ש ‪ 5‬עה היכלין קדיעזין אנון‪ .‬ואנון קלימין‬
‫ב רו ח‪ ,‬רוח ת ח תונ ה ב רו ח ע ליונ ה‪.‬‬
‫כ תו ב )ישעיה כו( ה' בצר פ ק דו ך צ קון‬
‫בתרעין בקיומא‪ .‬ובכל חד וחד‬
‫ל ח ש מו ס ך ך ל מו‪.‬‬ ‫עאל )דף מא ע״ב( צלותא דיחודא )ד״א ל״ג רמדה(‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫היכל ה ר א שון‪ .‬כ תו ב )שמות כד(‬ ‫דמאן דידע לבסומי למאריה וליחדא יחודא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ו ת ח ת רגליו כ מ ע ש ה ל בנ ת ה ס פי ר‬
‫ל ט ה ר‪ .‬סו ד‬ ‫ה ש מי ם‬ ‫וכעצם‬
‫בעזלימו‪ .‬דידע לאעלא בכלהו ולקעזרא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T t: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ה סו דו ת רוח שנ ק ר א ת ספיר‪.‬‬ ‫קשרין אלין באלין רוחא ברוחא‪ .‬רוחא‬

‫כ ספי ר של א בן טו ב ה נו צ צ ת ל שני‬
‫‪-‬‬
‫תהאה ברוהא עלאה כתיב‪) ,‬ישעיה כי( יי בצר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫צ ד די ם‪ .‬אור א ח ד ע ^ ה ויורד•‬
‫ו או תו אור ל בן נו צ ץ ל כ ל צ ד‬
‫פלןדוך צקון לחש מוסרך למו ‪:‬‬
‫ל מ ע ל ה ו ל מ ט ה ו ל א ר ב ע ת צ ד די‬‫‪T‬‬
‫היכלא קדמאה כתיב‪) ,‬שמות כד( ותחת רגליו‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫ה עו ל ם‪ .‬או רו ת לוי נס ת ר וג לוי‪.‬‬ ‫כמעשה לבנת הספיר וכעצם‬

‫מהאור הז ה נפ רדי ם א ר ב ע ה‬
‫‪T T : -‬‬ ‫• ‪• T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•• ‪7‬‬

‫או רו ת ל א ך ב ע ה צ ד די ם‪ ,‬וכ ל ם‬‫‪-‬‬

‫השמים לטהר‪ .‬רזא דרזין )י״א אית( רוח‬ ‫‪I * T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫מ אי רי ם אור א ח ד כ מנו ך ת הנר‬ ‫דאלןרי ספירא‪ .‬כספירו ךאבן טבא נציץ‬

‫ש דו ל ק ונוצ ץ או רו ת ל מ ך א ה עיני‬ ‫לתרץ סטרין‪ .‬נהורא חד סליק ונחית‪.‬‬
‫בני אד ם‪ .‬ו או ת ם או רו ת הנר‬
‫עולי ם ויו ר די ם‪ ,‬הו ל כי ם ו ש בי ם‬
‫וההוא נהורא חוור נציץ לכל סטר עילא‬
‫• • ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫מ תו ך או ת ה א ש של אור הנר‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬

‫ותהא ולארבע סטרי עלמא‪ .‬נהוריה תליין‬
‫‪: -‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬

‫ש דו ל ק‪ ,‬וכ ל ם אור א ח ד‪ .‬כך ג ם‬ ‫סתים וגלייא‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫א ל ה‪ .‬ו כ ל ה מ או רו ת נו צ צי ם כ מו‬
‫מ^הורא דא מתפרשין ארבע נהורין‬
‫לארבע סטרין‪ .‬וכלהו נהורין חד נה^רא‪ .‬כבוצינא דשרגא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬

‫דדליק ונציץ נהררין לחיזו ךעיינין דבני‬

‫מךאה עזל נחעזת מלטעזת באדם‪,‬‬
‫כמו עזנאמר )י חז ק א ל א( ונצצים כעין‬
‫נעזא‪ .‬ואנון נהורין דעזרגא סלקין ונחתין‬
‫נהעזת ‪7‬ןלל‪ .‬זהו לןמיץ‪.‬‬
‫לבנה‪,‬‬
‫עזנקרא ‪ TT :‬׳‬
‫• ‪T|:‬‬ ‫־‬
‫אזלין ותייבין מגו ההוא אשא דנהורא‬
‫רוח‬ ‫ולשמאל ••יעז‬
‫‪: • :‬‬
‫נמי‬
‫הכי ‪•• T‬‬
‫וזה נכלל ברוח הדאעזון ונכנס זה‬ ‫נהורא‪• T .‬‬ ‫הד ‪T :‬‬ ‫וכלהו —‬‫‪:‬‬ ‫דדליק‪: 1‬‬‫דשרגא ‪* T :‬‬ ‫‪T :— :‬‬
‫בזה‪ .‬אורו ארם ולבן כאחד‪,‬‬
‫אלין‪ .‬ונציצין כלהו נהורין כחיזו תח שא‬
‫מעזום עזיוצא מאותם מאורות‬
‫)יחזקאל א(‬
‫ךאעזונים‪ .‬כעזבאים חמאורות עזל‬ ‫דאהמר‬
‫‪T : • :‬‬
‫כמה‬
‫‪T :‬‬
‫בסומקא‬
‫‪lT :‬‬ ‫‪:‬‬
‫בטישא‬
‫‪T • :‬‬
‫ונוצצים כעין נחשת קלל‪ .‬דא הוא לןמינא‪.‬‬
‫זה‪ ,‬מגיעים באורות הראעזונים‬
‫ונכללים בו וחם אחד‪ .‬ונךאים‬
‫ודא‬ ‫לבנה‪T : .‬‬
‫‪7 7:‬‬ ‫דאקרי‬
‫רוהא ‪••1: • :‬‬‫‪T‬‬ ‫לשמאלא •אית‬ ‫• ‪7 7 :‬‬
‫חמאורות הךאעזונים לבדם‪ ,‬ולא‬
‫ועאל‬
‫מתגלים האחדים חללו ולא נוךעו‬‫‪T:‬‬ ‫קדמאה‬
‫‪T T : 1-‬‬ ‫ברוהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫אתכליל‬
‫• ‪• : :‬‬
‫דא בדא‪ .‬נהוריה סומק וחוור כחדא‪ .‬בגין‬
‫עזנכנסו לתוכם ונסתהרו בו‪ ,‬כמו‬
‫עזנאמר )בראשית מא( ולא נודע כי‬
‫ךנפקא מאנון נהורין קךמאין‪ .‬כד אתו‬
‫באו אל קךבנה וגו׳‪ .‬וזהו רוח‬
‫בריח שהם אחד‪ .‬מאורות‬ ‫נהורין דדא מטו בנהורין קדמאין ואתכלילו‬
‫ביה ואנון חד‪ .‬ואתחזון נהורי קדמאי‬
‫במאורות עזהם אחד‪ .‬וכאן חם‬
‫עזני עזעךים ]רקיעים[ תחתונים‬
‫בלחודליהו‪ .‬ולא אתגלןין אנון אחרנין ולא‬
‫מאותם ךקיעים עזנקךאים עזמי‬
‫אתלדעו ךעאלו בגווייהו ואתטמרו ביה‪.‬‬
‫חעזמים ]רקיע[‪.‬‬
‫נודע •כי ‪T‬באו‬
‫משני הרוחות המנצנצים חללו‬ ‫‪-‬‬
‫אמר )בראשית מא( ‪:‬ולא‬ ‫כמה דאת‬
‫‪•• T : - :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫נבךאו אותם האופנים עזהם‬
‫ברוחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫רוחא‬‫‪T‬‬ ‫הוא‬ ‫ודא‬‫‪T:‬‬ ‫וגד‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫קרבנה‬
‫•‪T *.• :1‬‬ ‫אל‬
‫?ןדועזים‪ ,‬עזדמותם כךמות חחיות‪,‬‬
‫דאנון חד‪ .‬נהורין בנהורין דאנון חד‪ .‬והכא‬
‫כמו עזכתוב )יחזקאל א< מךאה‬
‫אנון תרין תרעין)דל‪,‬יעיז( תתאין מאנון רקיעין‬
‫האופנים ומעשיהם וגו׳‪ .‬וזהו‬
‫עזכתוב וךמות החיות מךאיהם‬
‫דאקרון )ם״א עמים( שמי השמלם )רקיע(‪.‬‬
‫כגחלי אש בערות כמךאה‬
‫מתרץ רוחץ אלין מנצצן אתבריאו אנון‬
‫חלפךים היא מתחלכת בין חחיות‪.‬‬
‫אופנין דאנון קדישין‪ .‬ךדיוקנליהו‬
‫מי היא? זו רוח קדועזה‪ ,‬מקום‬
‫להם‪,‬‬‫מאירה ‪T‬‬
‫והיא ‪T • :‬‬ ‫שיצאו •ממנו ‪• :‬‬
‫׳‬
‫כדיוקנא ךחיות כךכתיב‪) ,‬יחזקאל א( מראה‬
‫עזכתוב ונגה לאש ומן האש יוצא‬
‫‪: T•/‬‬

‫ברק‪.‬‬‫האופנים ומעשיהם וגד‪ .‬ודא הוא לכתיב‬

‫ולמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות‬
‫כ שנכלל ריח ברוח‪ ,‬יוצא מהם‬
‫אור עזל חןה אחת רמוז ]מטל[ על‬
‫כמראה הלפילים היא מתהלכת בין החיות‪.‬‬
‫אךבעה אופנים‪ .‬והרי ךמותו‬
‫כאתה שולט על אלף וקזלש‬‫מאן היא‪ ,‬דא רוחא קלישא אתר לנפקו‬
‫מניה ואיהי נהיר לון‪ .‬לכתיב ונוגה לאש‬
‫מאות ובוא של אופנים אחרים‪.‬‬
‫כנפי חנשר חזה חתמנה על כל‬
‫אותם אופנים‪ .‬באךבעה גלגלים‬
‫ומן האש יוצא ברק‪.‬‬
‫כד אתכליל רוחא ברוחא נפיק מנייהו‬
‫נוסעים כל אחד ואחד מאותם‬
‫אךבעה‪ .‬בכל גלגל וגלגל עזלעזה‬
‫נהירו לחד חיוותא למיז )נ״א ד‪:0‬א( על‬
‫עמודים‪ .‬והם שנים עשר עמודים‬
‫ארבע אופנין‪ .‬והאי ליוקנא ליליה כארלה‬
‫שליט על אלף ותלת מאה לבוא דאופנין אחרנין‪ .‬גךפהא תשרא האי‬
‫יז חשון _______‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫בראשית ‪ -‬מא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫באךבעה גלגלים‪ .‬רוח זו• עזולטת‬ ‫אתמנא על אנון או־פנים‪ .‬בארבע גלגלים‬
‫על הםל‪ .‬מכאן יצאו‪ .‬ורוח זו‬ ‫נטלין כלי חד וחד מאנון ארבע‪ .‬בכל ^גל א‬
‫עומדת לכלם‪! ,‬הרי ממנה נזונים‪.‬‬
‫ארבעה ” ]האופנים[ הללו‪ ,‬אךבע‬ ‫וגלגלא תלת סמכין‪ .‬ואנון תריסר סמכין‬
‫פנים לכל אחד ואחד‪ .‬וכל אותם‬ ‫בארבע גלגלין‪ .‬רוחא דא עזלטא על כלא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫פנים מכ!הכלים לאךבעה צדדים‬ ‫מהכא נפקו‪ .‬ודא רוחא קיימא לכלהו‪) .‬ד״א‬
‫עזל אותה החיה עזעומדת עליהם‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T| -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫כ׳טנוסעים האךבעה הללו תחת‬ ‫להא( מינה אתזנו‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫אותה החיה‪ ,‬נכנסים זה בזה‬ ‫אלין ארבע )ד״א ל״ג אלפוים( ארבע אנפין לכל‬
‫ו מגל בי ם זה בזה‪ ,‬כמו עזנאמר‬
‫חד וחד‪ .‬וכל אפון אנפין אסתכיין‬
‫)שמות כו ולא( מקבילת הללאת אעזה‬
‫אל אחתה‪ ,‬להתכלל אחת באחת‬ ‫לארבע סטרין דההוא חיותא ךקיימא‬
‫ולהכנס זו בזו‪ .‬כ׳טנוסעים אותם‬ ‫עלליהו‪ .‬כד נטלין אלין ארבע תחות ההוא‬
‫גלגלים‪ ,‬נקזמע קול נעימות בכל‬
‫אותם צבאות קזלמטה למיניהם‪.‬‬
‫חיותא‪ .‬עאלו דא בדא ומשלבן דא בדא‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• • ‪T T‬‬

‫ת ח ת היכל זה נפרדים צבאות‬ ‫כמה ךאה אמר‪) ,‬שמית מ ילס מקבילות‬

‫החוצה לכמה צדדים עזל רקיעים‬
‫•‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫הלולאות אעזה אל אחותה‪ .‬לאתכללא חדא‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
‫עזלמטה‪ ,‬עד קזמגיעים לכוכב עזל‬
‫בחדא ולאעלא דא בדא‪ .‬כד נטלין אפון‬
‫עזבתאי‪ .‬כלם מסתכלים להיכל‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T : T :‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫זה‪ .‬מקום נדונים‪ .‬כל אלה עזבהיכל‬‫גלגלין אעזתמע קל כעימותא בכל אפון‬
‫זה כלם מסתכלים לאותה רוח‪,‬‬
‫־ ׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫חילין דלתתא לזינליהו‪.‬‬
‫־ ‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬

‫קזכתוב )יחזקאל א< אל אקזר י ^ ה‬

‫עזמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו‬
‫תח‪ 1‬ת היכלא דא מתפרעזין חילין לבר‬
‫בלכתן‪ .‬וזהו היכל קזנקרא לבנת‬ ‫לכמה סטרין דרקיעין דלתתא עד‬
‫הספיר‪.‬‬ ‫דמטו לככבא ד׳שבתאי‪ .‬כלהו אסתכיין‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ח ח זו הכוללת רוח אחרת ק‪:‬נןה‬
‫עולה ויורדת‪ ,‬אורה ‪%‬א עזוכך‬
‫להיכלא דא‪ .‬מתמן אתזנו‪ .‬כל אלין די‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫* ‪T :‬‬ ‫‪l T‬‬ ‫• ‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••:‬‬

‫!עוזב[ לעולמים כאור העזמ׳ט בתוך‬‫בהיכלא דא כלהו אסתכו לההוא רוחא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫המים‪ .‬אין מי קזעומד עליה‪ ,‬פרט‬ ‫לכתיב‪) .‬יחזקאל א( אל אשר להלה שמה הרוח‬
‫לרצון קזל איעז צדיק באותה‬
‫הפלה קזנכנסת באותו היכל‬
‫ללכת ‪.‬ילכו לא יסבו בלכתן‪ .‬ודא הוא‬
‫ועולה לקשר קקזדים בקזלמות‬ ‫היכלא לאקרי לבנת הספיר‪.‬‬
‫בהחלה של הרוח ]האור[ הזו כראוי‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫ת ח א דא דכליל רוחא אחרא תפייפא סלקא‬
‫‪7^-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־ ‪T • :‬‬
‫‪|T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬
‫אז האור מתעטף בה ושמח בה‪,‬‬
‫ועולה עמה להתקשר בקשר של‬
‫ונחתא נהו‪.‬ךיה דלא שכיך )עכק(‬
‫ההיכל השני‪ ,‬להתכלל רוח‬ ‫לעלמין כנהורא לשמשא גו מלא‪ .‬לית מאן‬
‫שכלול ברוח אחרת עליונה‬ ‫דקאים עליה‪ .‬בר רעותא דבר נש זכאה‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• lT‬‬
‫שעליו‪.‬‬
‫בההוא צלותא דעאלת בההוא היכלא‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫וסלקא לקשרא קשלין בשלימו בשרותא )דף מב ע״א( לרוח )נ״א דנה‪1‬ךא( דא‬
‫כדקא חזי‪ .‬כדין נהורא אתעטף ביה וחדי בה וסלקא עמה לאתקשרא‬
‫בקשורא דהיכלא תניינא‪ .‬לאתכללא רוחא דכליל ברוחא אחרא ^ א ה‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1*:‬‬

‫דעליה‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬

‫ורוחא דא דכליל כליל ביה ההיא חיוותא‬

‫ורוח זו עזכוללת‪ ,‬כויללת בה‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫••‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותה חיה וכל אותם אופנים‬‫וכל אנון א^פנין וגלגלין ואתאחךן‬

‫וגלגלים‪ ,‬ונאחזים בו כמו‬
‫ביה כגוונא דאתאהדא אשא במיא‪ ,‬ומיא‬
‫עזנאחןים אעז במים ומים באעז‪,‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫׳‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫באשא‪ .‬דרום בצפון‪ ,‬צפון בדרום‪ .‬מזרה‬

‫דרום בצפון‪ ,‬צפון בדרום‪ ,‬מזרח‬
‫כף‬
‫במזרח‪T: • : .‬‬‫‪T‬‬ ‫ומערב‬ ‫במערב‪,‬‬
‫במערב‪ ,‬ומערב במזרח‪ .‬הכי אתאחךן כלהו‬
‫־ ‪:‬־‪^ 1‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬־‪ T‬׳‬
‫נאחזים כלם זה בזה ונקעזדים זה‬
‫רוחא‬
‫בזה‪ .‬אותה רוח עולה להתקעזר‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‬
‫‪T‬‬‫‪T‬‬
‫בדא‪— .‬ההוא‬
‫‪•/ T‬‬
‫רז | ‪T‬דא ‪T:‬‬ ‫ואתהש ‪T‬‬
‫— | ‪:‬‬ ‫בדא‬‫‪T‬דא ‪T:‬‬
‫אסהכייא‬
‫ואותה חןה מסתכלת למעלה אל‬ ‫חיותא • ‪T : - :‬‬
‫וההיא •• ‪T T‬‬
‫לאתקשרא‪ : .‬־ •‬
‫סלקא ‪T : 1- : • :‬‬
‫‪|T : T‬‬
‫החיכל חעזני‪ ,‬ומסתכלים זה בזה‪.‬‬
‫לעילא לגבי היכלא תניינא ואסתכיין דא‬
‫באמצע חחיכל חזה נעוץ עמוד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫‪T • • :‬‬

‫אחד עזעולה עד אמצע חחיכל‬ ‫בדא‪.‬‬‫‪T:‬‬

‫עמודא‬
‫האחר‪ ,‬והוא נקוב ונעוץ ]נ״א נתיב‬
‫‪T‬‬ ‫חד —‬ ‫נעיץ —‬
‫דהיכלא ‪T‬דא ‪1 •T‬‬ ‫באמצעיתא ‪T T • • :‬‬
‫‪ 1 \• 1‬ד “ ד‬
‫נעוץ[ מלמטה למעלה להדבק רוח‬
‫ברוח‪ ,‬וכן עד למעלה מכלם‬
‫דהיכלא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫אמצעיתא‬
‫•‪T • T : *.‬‬ ‫עד‬‫־‬ ‫דסלקא‬
‫‪lT : T :‬‬
‫אחרא‪ .‬ואיהו נקיב ונעיץ )נ״א ™יכ;עיץ( מהתא‬
‫להיות כלם רוח אחת‪ ,‬עזנאמר‬
‫לעילא לאתזיבלןא רוחא ברוחא וכן עד‬
‫)קהלתג( ורוח אחד לכל‪.‬‬
‫היכל עזני‪ .‬כתוב )שמיתכד( וכעצם‬
‫לעילא מכלהו‪ .‬למהוי כלהו רוחא חדא‬
‫העזמים לטהר‪ .‬כאן הוא אותו רוח‬
‫כמה ךא‪ 1‬ז אמר‪) ,‬קהלתג( ורוח אחד לכל‪:‬‬
‫עזנקרא זהר‪ ,‬ועומד בלבן תמיד‬
‫עזלא יתערבו גוניו באחר‪ ,‬והוא‬
‫‪T T:‬‬ ‫היכלא תניינא כתיב‪) ,‬שמות כד( וכעצם‬
‫• ‪: T :‬‬
‫‪*.• *.* :‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪7:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫עצם ^לא מעזתנה לעולמים‪ .‬זה‬
‫השמים לטוהר‪ .‬הכא איהו ההוא‬
‫אינו בחתגלות כף לחתנוצץ כמו‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• - T -‬‬

‫רוחא דאקרי זהר‪ .‬וקיימא בחוורהא תדיר‪.‬‬

‫האחר‪ .‬זה קעזה להתגלות‪ .‬כמו‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—• :‬‬ ‫‪T : l T :‬‬ ‫־‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:1‬‬

‫סתר העין ^כעזמתגלגלת‪ ,‬זוהרת‬

‫דלא אתערבו גוונוי באחרא‪ .‬ואיהו עצם‬
‫*‪*.* *.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ונוצצת בגלגול‪ .‬וגם זה כף‪ .‬מעזום‬
‫דלא אשתני לעלמין‪ .‬דא לאו איהו‬
‫עזכעזאותו רוח ךאעזון עולה‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. .‬ך‬

‫מגלגל בגלגלי ומגלה אותו‪,‬‬‫באתגליא הכי לאתנצצא כאחרא‪ .‬דא קשי‬

‫‪•• l T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪• T‬‬ ‫— ‪T :‬‬

‫ונקער זחד אתו בקער על לבן‬

‫לאתגלןיא‪ .‬כסתימו ךעינא דכד מתגלגלא‬
‫העין תוף גון אחר עזהוא דקיק‬
‫אזדהר ונציץ בגלגולא‪ .‬וךא אוף הכי‪ .‬בגין‬
‫ממנו עעורה עליו‪.‬‬
‫רוח זו מתגלגלת מתוף רוח‬ ‫דכד ההוא רוחא קדמאה סלקא מגלגל‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזלמפזה‪ .‬האור עזלמטה סובב‬

‫בגלגולא וגלי ליה‪ ,‬ואתקשר בהדיה‬
‫לגלגל ]וגלגל[ האור חזה ומאיר‪ .‬ולא‬
‫ןכול להאיר עד עזאוחז בו‬
‫בקשורא ךחוורהא ךעינא גו גוון אחרא‬
‫חהחתון ונקקזר עמו ואז מאיר‪,‬‬ ‫ךאיהו דקיק מיניה דשארי עלוי‪.‬‬
‫ואוחז באור קזלמטה ]שהיה מאיר[‬
‫מתגלגלא רוחא דא מגו רוחא דלתתא‪.‬‬
‫• ‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪ :‬־ ‪: :‬‬
‫קזהוא כלול ולא מקזתנה בכלל‪,‬‬
‫נהורא דלתתא אסחר לגלגלא‬
‫אלא מתגלה בגללו ב^גול עלו‪.‬‬
‫>ג״א וגלגל( נהורא דא ואתנהיר‪ .‬ולא יכיל‬
‫וכעאור זה מתגלגל‪ ,‬נוטל אור‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אחר לצד עמאל ומתגלגל עמו‬‫לאתנהרא עד דאחיד תהאה ביה ואתקשר‬

‫ומסתובב עמו‪ .‬וזה סוד הכתוב‬
‫בהדיה וכדין אנהיר‪ .‬ואחיד בנהורא דלתהא‬
‫)ד״א ל״ג ךהוה נהיר( דהוא כליל ולא אשהני כלל‪ .‬אלא אתגליא בגיניה בגלגולא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יז חשון _______‬
‫בראשית ‪ -‬מב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬

‫דיליה‪ .‬וכד נהורא דא מתגלגלא נטיל‬

‫)שירז< חמוקי ירכיך כמו חלאים‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫מעעץה ידי אמץ‪ .‬אקזרי מי עזיודע‬

‫נהורא אחרא לסטר ע‪ t‬מאלא ואתגלגלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫לגלות ]לגלגל[ מאורות‪ .‬רוח אחרת‬
‫בהדיה ואסתחר עמיה‪ .‬ורזא דא כתיב‪) ,‬שיי‬
‫נכללת עמו ומסתובב ]ומאיר[ ומאיר‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫■ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫השירים ז( חמולןי ירכיך כמו חלאים מעע‪1‬ה ידי‬

‫סביבו בגון הכלת ולבן‪ .‬אותו לבן‬
‫נקעזר בלבן הזה‪ ,‬ואותו תכלת‬
‫אמן‪ .‬זכאה איהו מאן דידע לגלאה )נ״אלגלגלא(‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T -‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫נקעזר באדם עזל האור התחתון‬
‫נהורין‪ .‬רוחא אחרא אתכליל בהדיה‬
‫עזלצד ק‪ t‬מאל‪ ,‬ונכללים זה בזה‬
‫ונהיים אחד‪ ,‬ונקראים עצם‬ ‫ואסתחר )וא?היר( ונהיר סחרניה בגוון הכלא‬
‫וחוור‪ .‬ההוא חוור אתקשר בחוור דא‪.‬‬
‫העזמים‪ .‬וכל מה עזלמטה ואותו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫היכל עזלמטה‪ ,‬הכל נכלל כאץ‪.‬‬

‫וההוא תכלא אתקשר בסומקא דנהורא‬
‫והיות עזהכל נכלל כאן‪ ,‬נקרא‬
‫עצם העזמים‪.‬‬ ‫תהאה דלסטר שמאלא‪ .‬ואתכלילו דא בדא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫אותם‬
‫‪T‬‬
‫נבראו‬
‫הללו • ‪: :‬‬
‫‪T -‬‬ ‫והוו חד‪ .‬ואקרין ^יצם השמים‪ .‬וכל מה‬
‫•מ ‪:‬כ ‪7‬ל ל •••׳טאורות‬
‫ק^ךפים עזל עז׳ט כנפים‪ ,‬כמו‬
‫דלתהא וההוא היכלא דלתתא כלא אתכליל‬
‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫עזנאמר )ישעיה י( ק‪ t‬ךפים עמדים‬
‫הכא‪ .‬ובגין דכלא אתכליל הכא אתקרי עצם‬
‫ממעל לו עז׳ט כנפים עזעז כנפים‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪• • 1:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫לאחד‪ .‬כלם ב׳ט׳ט‪ ,‬מעזום עזכלם‬ ‫השמים‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫הם‬ ‫אלה‬ ‫העזמים‪.‬‬ ‫מעצם‬

‫מכללא לנהורין אלין אתבריאו אפון‬
‫ע‪:‬ע‪t‬וךפים את אלה עזלא חוקזעזים‬
‫שרפים ךשית גךפין כמה דאת‬
‫על כבוד ובונם‪ .‬וסוד עזהמקזהמ׳ט‬
‫אמר )ישעיה ו( שרפים עומדים ממעל לו שש‬
‫בכתר חולף‪ .‬מי קזקורא ועזונה‬
‫עזעזה סדרי מקזנה‪ ,‬זהו מי קזיודע‬
‫כנפלם שש כנפלם לאחד‪ .‬כלהו בשש‪ .‬בגין‬
‫לסדר ולקשר קעזור עזל יחוד עזל‬
‫אותם‬ ‫אלה‬
‫דכלהו מעצם השמלם‪ .‬אלין אפון דאוקידו‬
‫כראוי‪.‬‬ ‫ןבונו‬
‫שמקדשים השם הקדוש של‬ ‫לאפון דלא חלישי על לל^רא ךמאריהון‪ .‬ורזא‬
‫ךאשהמש בתגא חלף‪ .‬מאן דקארי ותכי שית‬
‫ךבונם בכל יום תמיד‪.‬‬
‫כשמתגלגלים האורות‪ ,‬יוצא‬
‫סדרי משנה דא הוא מאן דידע לסדרא‬
‫מהם אור של חןה אחת‪ ,‬שהיא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫עומדת ומטלת על אךבע חיות‬‫ולקשרא קשורא יחודא דמאריה כדקא‬

‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪:‬‬

‫הראשונות‬ ‫על‬ ‫לאות‪ .‬אלין אפון דמקדשין שמא קדישא‬

‫השליטות‬
‫שכוללות אותם בתוכם‪ .‬ובאלה‬ ‫דמאריהון בכל יומא תדיר‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫השרפים‬ ‫כופים‬ ‫כשנוסעים‪,‬‬
‫כד מתגלגלן נהורין נפק מפליהו נהירו ךדוד‬
‫תחתונים נחשים שיוצאים מתוך‬
‫חיוותא‪ .‬דאיהי קיימא ורמיא על ארבע‬
‫אותו נחש שרף שגורם מות לכל‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—| ‪T‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫העולם‪.‬‬ ‫חיוון שליטין על קמאי לכלילו לון‬

‫אלה החיות פני נשר‪ ,‬מסתכלות‬
‫^ אותה חןה הנשר עליון‬ ‫בגווליהו‪ .‬ובאלין כד נטלין אתכפלין שרפים‬
‫תתאי נחשים דנפקי מגו ההוא נחש שרף‬
‫שעליהם‪ ,‬כמו שנאמר ) מ ש לי א דרך‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫••‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫הנשר בשמים‪ .‬רוח זו שולטת על‬ ‫דגרים מותא לכל עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הכל‪ .‬אותו החיה שרומזת ]נ״א‬
‫אלין חיוון אנפי נשר מסתכלן לגבי ההוא‬
‫חיותא פשרא עלאה דעלייהו‪ ,‬כמה דאה אמר‪) ,‬משלי א דרך הפשר‬
‫־ *‪* .* • .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫*‪*.* *.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫ף‪£.‬ך‬

‫שמטלת[ על כלם‪ ,‬מכ!הכלת‬ ‫בעזמים‪ .‬רוחא דא עזלטא על כלא‪ .‬ההיא‬

‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫למעלה‪ ,‬וכלם אליה‬

‫]נ״א אצלה[‪.‬‬
‫היוותא דרמיז )נ״אדרמ‪:‬א( על כלהו אסהכייא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫כ שכלם נ‪ 1‬סעים‪ ,‬מןזיעץעים כמה‬
‫צבאות‪ .‬מהם מאירים‪ ,‬מהם‬ ‫לעילא וכלהי לגביה )ד״אלגבה(‪.‬‬
‫]נ״א מסתכרים מלפניהם[‬ ‫מ עז ת ב רי ם‬ ‫כלהו כד נטלין מזזיעזעין כמה חיילין‪.‬‬
‫מקןיומם ]מימיהם[ וע^ו‘ ךפים א‪ 1‬תם‬ ‫מנהון נהידין‪ .‬מנהון מתתברי )נ״א ?סתפד‬
‫ומתחדעזים‬ ‫ובאים‬ ‫באעז‪,‬‬
‫כמקידם‪ .‬כלם נכנסים תחת אותה‬ ‫מקמיה‪1‬ז( מקיומיהון ) מי מי הן( ואוקידון לון בנורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫חיה‪ ,‬ומסתתרים החת כנפיה‬ ‫ואתןין ומתחךעזן כמלקךמין‪ .‬כלהו עאלין‬

‫לחכלילם למעלה‪.‬‬ ‫ההות ההיא היותא מסההרין ההות גדפהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫— •‬ ‫‪:‬‬
‫אותן ארבע חיות עולות כשרוח‬
‫זוהרת לתוך אותה החיה‪.‬‬
‫לאכללא לון לעילא‪.‬‬
‫אךבעה גלגלים לכל אחת ואחת‪.‬‬ ‫אנון ארבע היוון)דף מב ע״ב( סלקין כד רוחא‬
‫גלגל אחד מסתכל לצד מזרח‪,‬‬ ‫אזדהר בגו ההוא חיוותא‪ .‬ארבע‬
‫ושלשה עמודים נושאים אותו‬
‫ומסתכלים לאמצע‪ .‬וגלגל א חי‬
‫גלגלין לכל הד והד‪ .‬גלגלא הדא אסהכי‬
‫‪. . . . .‬‬ ‫■ך‪-‬ך‬ ‫_ ‪ . _ .‬ך‬ ‫‪_ .‬‬ ‫—‬ ‫‪ :‬־ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• —:‬‬ ‫—‬

‫מסתכל לצד מערב‪ ,‬ושלשה‬ ‫לסטר מזרח‪ .‬תלת סמכין נטלין ליה‬
‫אותו‬ ‫נושאים‬ ‫עמודים‬ ‫ואסהכיין לאמצעיתא‪ .‬וגלגלא חדא אסהכי‬
‫ומסתכלים לאמצע‪ .‬וגלגל אחר‬
‫מסתכל לצד דרום‪ ,‬ושלשה‬
‫לסטר מערב‪ ,‬ותלת סמכין נטלין ליה‬
‫אותו‬ ‫נושאים‬ ‫עמודים‬ ‫ואסהכיין לאמצעיתא‪ .‬וגלגלא הדא אסהכי‬
‫ומסתכלים לאמצע‪ .‬וגלגל אחר‬ ‫לסטר דרום‪ .‬ותלת סמכין נטלין ליה‬
‫מסתכל לצד צפון ושלשה‬
‫ואסהכיין לאמצעיתא‪ .‬וגלגלא אהרא אסהכי‬
‫אותו‬ ‫נושאים‬ ‫עמודים‬ ‫•‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫ומסתכלים לאמצע‪ .‬וכל שנים‬ ‫לסטר צפון ותלת סמכין נטלין ליה ואסתכןין‬
‫עשר העמודים נושאים מתוך‬ ‫לאמצעיתא‪ .‬וכלהו סמכין תריסר נטלין מגו‬
‫האמצע‪ ,‬ואותו האמצע סגור‬ ‫אמצעיתא‪ .‬וההוא אמצעיתא סגיר ופתה‪.‬‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬
‫ופתוח‪ .‬וכל גלגל וגלגל‬
‫כשנוסע‪ ,‬קול נשמע בכל‬ ‫וכל גלגלא וגלגלא כד נטלא קלא אעזהמע‬ ‫‪T l T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬

‫חדקיעים‪.‬‬ ‫בכלהו ךקיעין‪.‬‬

‫אלו הארבע חיות ]ללמעלה[ כלם‬ ‫אלין ארבע היוון )ד״א ולעילא( כלהו )מתלן‪2/‬ן( )ם״א‬
‫מתלבשות ]מ׳?תלטת[ זו בזו‪,‬‬
‫ונכנסים אותם אופנים שלמטה‬
‫אעתלבן( זיא בדא‪ .‬ועאלין אפון אופפים‬
‫לתוך החיות חללו שלמעלה‬ ‫דלתהא בגו אלין היוון דלעילא כלילן אלין‬
‫כלולים אלה באלה‪ .‬רוח זו‬ ‫באלין‪ ,‬רוחא דא ךאתכליל באפון רוחין‬
‫שנכללה באותן רוחות‪ ,‬לוהטת‬
‫ועולה להאחז למעלה ועומדת‬
‫מלהטא וסלקא לאתאחדא לעילא וקיימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: | T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫להתאחד[ ולהתקשר בךצון‬ ‫לאתאהדא ולאתקעזרא ברעותא דבר נעז‬

‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—ן‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הפלה‬
‫‪T• :‬‬ ‫באותה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫הצדיק‪1‬‬
‫‪•- -‬‬ ‫האיש‬‫‪• T‬‬ ‫זכאה בההיא צלותא דצלי‪ .‬דכד סלקא‬
‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫שמתפלל‪ .‬שכשעולה ונכנסת‬

‫ועאלת בההוא היכלא נטיל כלא וכלהו‬
‫באותו היכל‪ ,‬לוקח חכל‪ ,‬וכלם‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫נוטלים!חד עמה ונכללו זה בזה‬ ‫נטלין בהדה ואתכלילו דא בדא עד‬

‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫עד שנכללים באותה רוח‪.‬‬ ‫דאתכלילו בההוא רוהא‪.‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יז חשון_______‪1‬‬
‫בראשית ־ מב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫ואותה רוח נוטלת ברצון עזל‬ ‫רוחא נטלא ברעותא דקעזורא‬
‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫וההוא‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫ההפלה‬ ‫^ל‬ ‫?ן^ר היחוד‬ ‫דיחודא דצלו־תא דמיחדא כלא עד‬

‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫עזמןחדת הבל‪ ,‬עד עזכלם‬
‫מגיעים להיכל ה^זליעזי כלולים‬ ‫בדא‬
‫כלילן ‪T‬דא ‪T :‬‬
‫תליתאה ‪1T • :‬‬
‫להיכלא ‪T T • :‬‬
‫‪TT‬‬ ‫דמטו כלהו‬ ‫‪T :‬‬
‫זה בזה‪ ,‬כמו הראעזונים אעז‬
‫••‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫רוהא‬
‫‪T‬‬ ‫באעזא‪.‬‬
‫‪T *.• :‬‬ ‫ומיא‬ ‫כמיא‪,‬‬
‫‪ T —:‬׳ — ‪T‬‬ ‫אעזא‬
‫•‪T *.‬‬ ‫כדקדמאי‪,‬‬
‫‪— : :‬ן ‪•• T :‬‬
‫במים‪ ,‬ומים באעז‪ ,‬רוח בעפר‪,‬‬ ‫בעפרא‪ ,‬ועפרא ברוהא‪ .‬מזרה במערב‪ ,‬מערב‬
‫ועפר ברוח‪ .‬מזרח במערב‪,‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬

‫מערב במזךח‪ ,‬צפון בדרום‪,‬‬ ‫במזרה‪ .‬צפון בדרום‪ ,‬זירום בצפון‪ .‬והכי הני‬
‫ודרום בצפון‪ .‬וכך כל הללו‬ ‫כלהו מתקעזרן דא בדא ומתאחדן דא בדא‬
‫מתקןעזךים זה בזה‪ ,‬ונאחזים זה‬ ‫ומשלבן דא עם זיא‪ .‬וכן כמה חןילין‬
‫בזה ומעזלבים זה בזה‪ .‬וכך כמה‬
‫צבאות ומחנות עזנאחזו ]נ״אש‪:‬ךדו[‬ ‫ומעזתין דאתאחדו )נ״ א ת לז תי( לתהא ואתעךבו‬
‫באותם‬ ‫והתעךבו‬ ‫למטה‬ ‫באנון התאי עד ךמטו לככבא ךצדק ותמן‬
‫תחתונים עד ^זהגיעו לכוכב‬ ‫כמה ממנן על עלמא‪.‬‬
‫צדק‪ ,‬ועזם כמה ממנים על‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫— ‪1T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫העולם‪.‬‬ ‫וכד רוחא דא ךאתכליל )ד״א אתכליל( מכלהו‬

‫וכשרוח זה ^נכלל מכלם וכלם‬ ‫וכלהו כלילן ביה‪ .‬סליק ואתאחד ועאל‬
‫כלולים בו‪ ,‬עולה ונאחז ונכנס‬
‫בגו היכלא תליתאה עד דאתאחד ברוהא‬
‫לתוך ההיכל השלישי עד שנאחז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫בדוה של שם בתוך אותו העמוד‬ ‫ךתמן בגו ההוא עמודא ךקאים באמצעיתא‪.‬‬
‫שעומד באמצע‪ ,‬ואז הכל‬ ‫וכדין כלא אעזתלים עד הכא כךקא ןאות‪.‬‬
‫בשלמות עד כאן כראוי‪ .‬וכלם‬
‫רוח אחד כלול מהכל ושלם‬
‫וכלהו רוהא הדא כליל מכלא ועזלים מכלא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫מהכל‪ ,‬כמו שנאמר ורוח אחד‬ ‫כמא דאה אמר ורוח אחד להנה‪ .‬הכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫להנה ) ל ב א‪ .‬כאן הכריעה להדבק‬ ‫הכרעה לאתזיבקא במאריה ‪:‬‬

‫בךבונו‪.‬‬
‫היכל זה הוא‬
‫היכלא תליתאה‪ .‬היכלא דא איהו היכלא‬
‫שלישי‪T •• .‬‬ ‫היכל‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫“‬
‫‪• • :‬‬ ‫•• ‪7‬‬
‫היכל של אותו רוח שנקךא נגה‪.‬‬ ‫דההוא רוחא דאקרי ניגה‪ ,‬רוחא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪“T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫רוח זה הוא טהור‪ ,‬ברור מכלם‪.‬‬

‫• ‪.‬״• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫איהו דכייא בריר מכלהו‪ .‬לית ליה גורן‬
‫אין בו גון שנךאה בו‪ ,‬לא לבן‬
‫אדם‪,‬‬
‫דאתחזי ביה לאו חוור ולאו ירוק ולאו אוכם‬
‫שחר ‪:‬ולא ‪T‬‬ ‫‪:‬ולא ‪T‬ירק‪: 1‬ולא ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T : l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•—‬ ‫‪T‬‬
‫׳‬
‫ולכן נקךא שהר‪ .‬טהרה ברוךה‬ ‫ולא סומק‪ .‬ובגין כך איקדי טוהר‪ .‬זיכדא‬
‫מכל התחתונים הללו‪ .‬ואף על‬ ‫ברירא מכל אלין תתאין‪ .‬ואף על גב דאיהו‬
‫גב שהוא טהור מהכל‪ ,‬לא נךאה‬
‫הללו‬ ‫שהתחתונים‬ ‫עד‬
‫דכייא מכלא‪ ,‬לא אתחזי עד דאלין התאי‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• • • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬

‫מתגלגלים ואוחןים ]נ״א ןכ‪1‬רים[ בו‬ ‫מתגלגלן ואחידן )נ״א וכראז( ביה ועאלין בגויה‬
‫בתוכו ]בו[‪ .‬כיון‬ ‫ונכנסים‬ ‫)‪:‬״אביה(‪ .‬כיון דעאלין בגויה כדין אחזי בהוריה‬
‫שנכנסים בתוכו‪ ,‬אז מךאה את‬
‫אורו‪ ,‬ולא גון אחד מכלם‪.‬‬
‫ולא גוון חד מכלהו‪.‬‬
‫מכל‬ ‫זה‬ ‫דוה‬ ‫כשנשלם‬ ‫כד אעזהלים האי רוחא מכלהו התאי‪ ,‬אפיק‬
‫התחתונים‪ ,‬יוצא ממנו אור‬ ‫מניה נהורא ךכליל בתלת נהורין‪ .‬אנון‬
‫שכלול בשלשה מאורות‪ .‬אותם‬
‫שני מאורות עולים ויוךדים‬ ‫תרין נהורין סלקין ונחתין ונצצין‪ .‬בההוא‬
‫ונוצצים‪ .‬באותו נצנוץ נךאים‬ ‫נצוצא אתחזון עע‪t‬רין ותרין נהורין מבניין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫עקזךים ועזנים אורזת מעזנים זה‬ ‫דא מן דא וכלהו חד נהו־רא‪ .‬ועאלין בגו־‬
‫מזה‪ ,‬וכלם אור אחד‪ .‬ונכנסים‬ ‫ההוא חד נהורא‪.‬‬
‫באותו האור האחד‪.‬‬
‫ואותו האור כולל אותם‪ ,‬ולא‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ןההוא נהו־רא ?ליל ליין‪ .‬ולא נהיר‪ ,‬בר‬
‫מאיר פרט לזמן עזהאורות הללו‬ ‫בזמנא ךאלין נהורין דלתתא סלקין‬
‫עזלמטה עולים‪ .‬ואותו ךצון עזל‬
‫התפלה נועוא את כלם‪ .‬אז אותו‬
‫וההוא רעותא לצלותא נטיל לכלהו‪ .‬כלין‬
‫אור יוצא מתוך אותה רוח‪ .‬מאיר‬ ‫ההוא נהורא נפיק מגו ההוא רוחא‪ .‬אתנהיר‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫אותו האור ומוציא עזני האורות‬ ‫ההוא נהורא ואפיק אלין תלין נהורין נצצין‬
‫הנוצצים הללו‪ ,‬ונראים כחעזבון‬
‫עקזךים ועזתים אותיות התוךה‪.‬‬
‫ואתחזון בחושבן עק‪t‬רין ותלין אתוון‬
‫אחר כך חוץרים ונכללים באותו‬ ‫דאורייתא‪ .‬לבתר מתהדרין וכלילן בההוא‬
‫האור‪.‬‬ ‫נהורא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫תחתונים‬ ‫אותם ‪T‬האורות‬ ‫‪7‬כ ל‬

‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬
‫]!;‪:‬אותם אורות[‪ ,‬כלם כלולים באורות‬
‫כל אנון נהולין תתאי )ן אנוןנ ה‪1‬דז( כלהון כלילן‬
‫חללו ]תחתונים[‪ ,‬וכלם באור חזה‪.‬‬ ‫בהני נהולין )תתאיז( וכלהו בנהורא דא‪.‬‬
‫האור חזה כלול בתוך אותו‬ ‫האי נהורא איהו כליל בגו ההוא רוחא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫הרוח‪ ,‬ואותו הרוח עומד בהיכל‬
‫‪T‬‬ ‫־••‬

‫ה^זליעזי הזה‪ ,‬ולא עומד‬

‫••‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫וההוא רוחא קיימא בהיכלא תליתאה דא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T • • :‬‬ ‫— | ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫להתזעזב אלא בתוך חחיכל‬ ‫ולא קאים לאתישבא אלא בגו היכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• I t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫הךביעי עזחעזתוקקותו לעלות‬ ‫רביעאה לתאובתיה לסלקא לגויה‪.‬‬

‫לתוכו‪.‬‬
‫המאורות חללו עזןצאו מתוך‬ ‫אלין נהולין ת פ קו מגו ההוא רוחא כד‬
‫כעזנוצצים‬
‫‪• :‬‬ ‫•••‬
‫הרוח‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫אותה‬
‫־ ׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫מנצצין מתחברן כלהו נהולין דנצצן‪.‬‬
‫המאורות‬ ‫כל‬ ‫מתחברים‬ ‫בשעתא דנפקי מגו ההוא נהורא חדא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫••‪I‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫חנוצצים‪ .‬בעזעה ׳טיוצאים מתוך‬
‫אותו אור אחד ודוחקים ודוחים‬
‫ווחקין )נ״א ודח;יז( לאתנצצא‪ .‬נפקי מנליהו חד‬
‫להתנוצץ‪ .‬יוצאת מהם חןה אחת‬ ‫חיותא קדישא רברבא דיוקנהא כחיזו דכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T t I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫כמראה‬
‫דמותה ־ ־ ‪• • • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫גדולה‪: ,‬‬
‫קדועזה ‪ T :‬׳‬
‫‪T 1:‬‬ ‫אנון )!ף מג ע״א( שאר חיותא ליוקנא לאתה‬
‫עזל כל אלו עזאר החיות‪ .‬דמות‬
‫אךןה וךמות נעזר כלולים כאחד‪,‬‬ ‫וליוקנא לנשר כלילן כחלא ואתעבידו בה‬
‫ונעעזו בה דמות אחת מהם‪.‬‬ ‫חד דיוקנא מנליהו‪.‬‬
‫תחת החןה חזאת ועז אךבעה‬ ‫תח‪ 1‬ת האי חיותא אית ארבע אופנין עלאין‬
‫אופנים עליונים כמךאה תךעזיעז‬
‫מרקם בכלילות כל הגונים‪ .‬ועזעז‬ ‫כחיזו לתרשיש מרקמן בכלילו לכל‬
‫מאות אלף ובוא ]ןד‪1‬לים[ כלם‬ ‫גוונין‪ .‬ושית מאה אלף לבוא )‪^.‬ךבז( כלהו‬
‫בתוכם‪ .‬ואךבעה האופנים חללו‬ ‫בגוולהו‪ .‬ואלין ארבע אופפים בתממא גלפין‬
‫כלם בעזמונה כנפים‪ ,‬וכלם‬
‫יוצאים מתוך אור אותה חחןה‬ ‫כלהו‪ .‬וכלהו נפקין מגו נהירו לההוא חיותא‬
‫עזעזולטת עליהם‪ .‬בעזעה עזנוצץ‬ ‫דשלטא עלייהו‪ .‬בשעתא דנציץ ההוא נהורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫צבאות‬ ‫מוציאה ‪T :‬‬‫• ‪T‬‬ ‫אותו ‪T‬האור‪,‬׳‬ ‫מפקא חלילין חןילין אלין♦‬
‫צבאות חללו‪.‬‬
‫עזהחתיה‬ ‫אלה‬ ‫וארבעה‬ ‫ואלין ארבע דתחותה קלימין בארבע סטרין‬
‫עומדים בארבעת צדדי העולם‬ ‫לעלמא בארבע אנפין כל חד וחד‪.‬‬
‫יח חשון_______‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫בראשית ־ מג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫תרץ אנפץ מסהכלן לגבי ההוא חיותא‪ .‬באךבע פנים כל אחד ואחד‪.‬‬
‫ותךין אנפין מחפיין בגךפייהו מאפון נהורין עזתי פנים מסתכלות לאותה‬
‫החיה‪ ,‬ועזתי פנים מכסות‬
‫אורות‬ ‫מאותם‬ ‫בכנפיהם‬ ‫לאסהכלא‪.‬‬
‫יכלץ ‪T T - : • :‬‬
‫דלא ‪1 • : T‬‬ ‫דנצצן ‪T :‬‬
‫‪| T: T:‬‬
‫ן כ ל זמנא ךנטלי אלין בארבע גלגלין )ד״א עזנוצצים עזלא יכולים להסתכל‪.‬‬
‫ב כ ל פעם עזנוסעים אלה‬
‫באךבעה גלגלים ]ד״א ושנים עשר[‬
‫ותריסר( )יהדז( סמכין כקךמאי אתעביד‬
‫מההוא זיעא דלהון כמה חןילין ומשריין ]ושנים[ עמודים כךא׳‪:‬צונים נעע(ה‬
‫ךכלהו משבחין ומזמרי ךלא משהככי מאותה הזעה עזלהם כמה‬
‫צבאות ומחנות עזכלם מעזבחים‬
‫׳‪:‬צוקטים‬ ‫עזלא‬ ‫ומזמרים‬
‫לעלמין‪ .‬ולאלין לית לון שעורא‪.‬‬
‫אךבע פתחין אית להיכלא דא לארבע לעולמים‪ .‬ולאלה אין להם‬
‫עזעור‪.‬‬ ‫סטרין דעלמא‪ .‬עשר ממנן בכל‬
‫ארבעה פתחים יעז להיכל הזה‬
‫לאךבעת צךדי הע ץם‪ .‬עע(ךה‬
‫היכלין‬
‫דכלהו •די ‪:‬בגו •• ‪1 • T‬‬‫‪:‬‬ ‫ובזמנא ‪:‬‬
‫ופתהא‪T : • : .‬‬ ‫פתהא • ‪T :‬‬
‫• ‪T :‬‬
‫ממנים בכל פתח ופתח‪ .‬ובץמן‬ ‫דצלותא‬ ‫ברעו‬ ‫סלקין‬ ‫היכלין‬ ‫ואפון‬ ‫דלתהא‪.‬‬
‫ההיכלות‬ ‫עזבתוך‬ ‫דכןיא‪ .‬כלהו פתחין פתחין‪ .‬עד דכלילן כלהו עזכלם‬
‫׳טלמטה‪ ,‬ואותם היכלות עולים‬
‫•‬

‫ברצון עזל הפלה זכה‪ ,‬כלם‬

‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬
‫אלין באלין‪ .‬ומשלבין אלין ב ^ין‪ .‬ועאלין‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬

‫כלהו ממנן גו ממנן‪ .‬משתין גו משתין‪ .‬פותחים פתחים עד ^נכללים‬

‫אופנים בחיות וחיות באופנים‪ .‬באלין כלם אלה באלה‪ ,‬ומעזלבים אלה‬
‫באלה‪ ,‬ונכנסים כל הממנים‬
‫לתוך ממנים‪ ,‬מחנות בתוך‬
‫אופנים‪ ,‬נהורין בנהורין רוחא ברוחא‪ .‬עד‬
‫מחנות‪ ,‬אופנים בחיות וחיות‬ ‫ברוחא ‪T‬דא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫דעאלו ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫הללו‬ ‫באופנים‬ ‫בהיכלא דא אית דוכתא חדא כחיזו דדהבא באופנים‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7 7••:‬‬
‫מאורות במאורות‪ ,‬רוח ברוח‪,‬‬
‫עד עזנכנסים ברוח זו‪.‬‬ ‫תציץ‪ .‬ותמן גניזין כמה חןילין‬
‫ומשתין ךלא סלקין ולא מתעטרין לעילא בהיכל הזה ןעז מקום אחד‬
‫אלא בשעתא ךכל אלין לןשדין ?ןעזידז וסיכל כמךאה זהב עזנוצץ‪ ,‬וקזם גנוזים‬
‫כמה צבאות ומחנות קזלא עולים‬
‫נטיל לאתעטרא כלהון נפקין מליין בדינא‪ .‬ולא מתעטךים למעלה‪ ,‬אלא רק‬
‫קועזרים‬
‫‪•: 1‬‬ ‫אלה‬
‫•• •••‬ ‫עזכל‬
‫‪T‬‬
‫בעזעה‬
‫‪T T :‬‬
‫ואקרון מארי תריסין‪ .‬שליחן בעלמא מגו‬
‫מארי דינין די בהיכלא רביעאה‪ .‬בהאי ק׳טךים‪ ,‬וההיכל נוסע להתעטר‪.‬‬
‫‪—:‬‬ ‫‪TT • :‬‬ ‫‪T T •• :‬‬ ‫•‬ ‫• • ‪1‬‬ ‫‪•• T‬‬
‫כלם יוצאים מלאים בדין‪,‬‬
‫דוכתא תליין בארבע סטרין שית מאה אלף ונקךאם מחזיקי מגנים‪ .‬קזלוחים‬
‫רבוון מגעים דדהבא לכל סטר וסטר‪ .‬וכן בעולם מתוך בעלי סדין‬
‫עזבהיכל הרביעי‪ .‬במקום זה‬ ‫לתתא מנליהו שורץ מקןפן ואנון שתץ‪.‬‬
‫תלויים באךבעה צדדים קז׳ט‬
‫וכלי הני מגינים כלהו מגיחין ל^רבין בסייפין מאות אלף דבוא מגנים קזל זהב‬
‫ורומחין לבר בכל אפון שליחי לעין לכל צד וצד‪ .‬וכן למטה מהם‬
‫חומות מקיפות‪ ,‬והם קזעזים‪.‬‬ ‫דעלמא עד דמטו דרגין בדרגין לככבא‬
‫וכל המגנים הללו נלחמים‬
‫פרט‬
‫•‬ ‫•‪7 :‬‬

‫ורמחים‪T! ,‬‬
‫׳‬ ‫בחרבות ! ‪• T‬‬
‫‪7 -‬‬

‫קרבות ־ !‪T-‬‬ ‫‪^\i‬‬

‫ךמאדים‪ .‬וכדין היכלא סללןא ואתעטרת‬
‫‪• • 7 -‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫לכל אותם עזלוחי הדין עזל העולם‪ ,‬עד עזמגיעים דרגות בדרגות לכוכב מאדים‪ .‬דאז ההיכל עולה‬
‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫•‬ ‫‪-‬ך‬ ‫ן ‪-‬ך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫ף‪_£.‬ן‬

‫ומתעטר באותה רוח בכל אותם‬ ‫בההוא רוחא בכל אנון חיילין ואעזהאר‬
‫מקום‬
‫‪T‬‬ ‫ונקזאר‪ T‬אותו‬
‫‪1 : •:‬‬ ‫צבאות‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫ההוא דוכהא באתריה‪ .‬וההוא דוכהא א?ןרי‬
‫במקומו‪ .‬ואותו מקום נקרא תא‬
‫הרצים‪ .‬אותם הקזלוחים רצים‬ ‫תא הרצים‪ .‬אנון עזליחין מרהטי לאעזלמא‬
‫להקזלים דינים ופךעניות בכל‬ ‫דינין ופרענין בכל סטרי עלמא‪.‬‬
‫צדדי העולם‪.‬‬
‫כשעולה תפלה‪ ,‬נוע(את כל‬
‫כד סללןא צלו־תא נטיל כל הני נהורין‬
‫והמחנות‪,‬‬ ‫הללו‬ ‫המאורות‬ ‫ומעזתין ולןעזר ?ןעזרין ואתכלילו כלהו‬
‫וקושרת קשרים ונכללים כלם‬ ‫כחדא‪ .‬עד ךאת?ןעזר רוחא ברוחא ואנון חד‪.‬‬
‫כאחד‪ ,‬עד שנקשר רוח ברוח‬
‫והם אחד‪ .‬ונכנסים לתוך אותו‬
‫ועאלו גו ההוא עמודא לאתכללא ברוחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬

‫עמוד להכלל ברוח של ההיכל‬ ‫דהיכלא רביעאה‪ .‬זכאה חולקיה מאן דידע‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| • • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הךביעי‪ .‬אשרי חלקו של מי‬ ‫רזא דמאריה וארים דגליה באתר דאצטריר‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫שיודע סוד רבונו ומרים דגלו‬
‫במקום שצריך‪.‬‬
‫ותא חזי כלא אצטריך דא לדא ודא לדא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫וביא וראה‪ ,‬הכל צריך זה לזה‬ ‫לאעזלמא דא עם דא ולאתנהרא דא‬

‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫וזה לזה להשלים זה עם זה‬ ‫בדא עד דסליק כלא לאתר דאצטריך עזלימו‪.‬‬
‫ולהאיר זה בזה‪ ,‬עד שעולה הכל‬
‫למקום שצריך שלמות‪ .‬מלמטה‬
‫מהתא בקךמיתא ומלעילא לבתר‪ .‬וכדין איהו‬
‫בהתחלה‪ ,‬ואחר כך מלמעלה‪,‬‬ ‫עזלימו בכל סטרין ואעזתלים כלא כךלןא‬
‫ואז השלמות היא בכל הצדדים‬ ‫ןאות‪ .‬מאן דןדע תין אלין ועביד עזלימו‪ .‬דא‬
‫ונשלם הכל כראוי‪ .‬מי שיודע‬
‫הסודות הללו ועושה שלמות‪,‬‬
‫איהו מתדבק במאריה ובטיל כל גזרין לןעזין‪.‬‬
‫זהו שמתדבק בךבונו ומבטל כל‬ ‫ואיהו אעטר למאריה ומשיך ברכאן על‬
‫הגזרות הקשות‪ ,‬והוא מעטר את‬ ‫עלמא‪ .‬ודא איהו בר נעז דאקרי צדיקא‬
‫‪| T‬‬ ‫— •‬ ‫‪••1 :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫העולם‪.‬‬ ‫ךבונו ומושך ברכות‬
‫וזהו אדם שנקךא צדיק עמוד‬
‫עמודא דעלמא וצלותיה לא אהדר ריקנייא‬
‫‪ -‬ו ‪- .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ‪--------‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬

‫העולם‪ ,‬ותפלתו לא חוזרת‬

‫•••‪•/‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫וחולקיה בעלמא ךאתי‪ ,‬ואיהו בחועזבן בני‬
‫ריקם‪ ,‬וחלקו בעולם הבא‪ ,‬והוא‬ ‫מהימנותא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫בחשבון בני האמונה‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ .‬כל ההיכלות הללו וכל‬
‫תא חזי‪ ,‬כל הני היכלין וכל הני חיותא וכל‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫החיות הללו וכל הצבאות הללו‬ ‫הני חןלין וכל הני נהורין וכל הני רוחין‬
‫וכל האורות ס‪ V‬לי ‪? 1‬ל הרוחות‬ ‫כלהו אצטריכו דא לדא‪ .‬בגין לאעזתלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬
‫הללו צריכים זה לזה‪ ,‬כדי‬
‫להשתלם מלמטה ולהשתלם‬
‫מתתא‪ .‬ולאעזתלמא לבתר מלעילא‪ .‬אלין‬
‫• • • ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬

‫אחר כך מלמעלה‪ .‬ההיכלות‬ ‫היכלין אפון מתדבקין דא בדא‪.‬‬

‫הללו הם מתדבקים זה בזה‪.‬‬
‫ובלם כמו הגונים שלמעלה ]של‬
‫העין[ דבוקים זה עם זה‪ .‬כל מה‬
‫שבתוכם הם כאותו מךאה‬
‫שנךאה בסתר כשמתגלגלת העין‬
‫ונךאה אותו זהר נוצץ‪ .‬ואותו מה‬
‫שלא נךאה באותו גלגול‪ ,‬הוא‬
‫אותה רוח ששולטת על הכל‪.‬‬
‫וכלהו כגוונין דלעילא )נ״אךעינא( מתדבקין דא‬
‫עם דא‪ .‬כל מה די בגודיהו אפון‬
‫כההוא חיזו ךמתחדא )צז א‪ ,‬פג( בסתימו כד‬
‫מתגלגלא עיכא ואתחזי ההוא זהרא כציץ‪.‬‬
‫וההוא מה ךלא אתחזי)?יה( בההוא גלגולא‪.‬‬
‫איהו ההוא רוחא ךעזלטא ^ כלא‪ .‬ובגין כך‬
‫יח חשון_______‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫בראשית ־ מג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫ולכן עומד זה בזה דרגות על‬ ‫לןיימא דא בדא דרגין על דרגין )וירח על ידח(‬
‫דךגות עד עזמתעטר הכל כראוי‪.‬‬ ‫עד דאתעטר כלא )דף מג ע״ב( כדק א יאות‪.‬‬
‫וביא וראה‪ ,‬אלמלא כל אותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫גונים ^ל העין עזנךאים‪,‬‬ ‫ותא חזי אלמלא כל אנון גוונין דעינא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫כעזנסהמת העין ומתגלגלת‬ ‫ךאתחזיין‪ ,‬כד אסהים עינא ואתגלגלא‬

‫בגלגל‪ ,‬לא נךאים אותם הגונים‬
‫עזזוהרים‪ ,‬ואלמלא אותם גונים‬
‫בגלגלא לא אתחז‪-‬ון אנון גוונין דזהרן♦‬
‫‪• T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T: :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ •‬

‫לא נדבק אותו הנסתר עזעזולט‬

‫••‬ ‫•••‬ ‫‪T : • -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫ואלמלא אפון גוונין‪ ,‬לא אתדכק ההוא‬
‫עליהם‪ .‬נמצא ^הכל תלוי זה‬ ‫דסתים דעזלטא עלייהו‪ .‬אעזהכח דכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ ־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בזה ונקעזר זה בזה כ^נכלל הכל‬
‫כאחד בהיכל הקזליקזי‪ .‬וךצון‬
‫תלייא דא בדא ואתקעזר דא בדא כד אתכליל‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫התפלה עולה להתעטר בהיכל‬ ‫ורעותא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫תליתאה‪.‬‬
‫‪TT • :‬‬ ‫בהיכלא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫כחדא‬
‫‪T-: :‬‬ ‫כלא‬
‫‪T‬‬
‫הךביעי‪ .‬ואז הכל אחד ורצון‬ ‫דצלותא סלקא לאתעטרא בהיכלא רביעאה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪| T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪:‬‬

‫אחד וקעזר אחד‪ .‬כאן הקזתחואה‬

‫להתרצות לרבונו‪.‬‬
‫כדין כלא חד‪ .‬ורעותא חדא וקעזורא חדא‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 * * :‬‬

‫היכל הךביעי‪ .‬היכל זה הוא‬ ‫במאריה ‪:‬‬

‫לאתרצאה ‪•• T :‬‬
‫העזתחואה ‪T T —: • :‬‬
‫הכא • ‪T T—: — :‬‬ ‫‪TT‬‬
‫מקזנה מכלם‪ .‬אךבעה היכלות‬ ‫היכלא רביעאה‪ ,‬היכלא דא איהו מעזניא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬
‫לזה‪ ,‬זה לפנים מזה‪ ,‬וכלם היכל‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫אחד‪ .‬כאן הוא רוח עזנקרא זכות‪.‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫׳ •••‬ ‫‪••• T‬‬
‫מכלהו‪ .‬ארבע היכלין לדא‪ .‬דא לגו‬
‫במקום זה מתהפך הזכות קזל כל‬ ‫מן דא וכלהו חד היבלא‪ .‬הכא איהו רוחא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫העולם‪ .‬רוח זו נועזאת חכל‪.‬‬ ‫ךאקרי זכות‪ ,‬באתר דא מתהפך זכות דכל בני‬
‫ממנה יוצאים קזבעים אורות‬
‫כלם נוצצים‪ .‬וכלם בעגול עזלא‬
‫עלמא‪ .‬רוחא דא נטיל כלא‪ .‬מפיה נפקו‬
‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• • •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫מתפעזטים כמו האחדים חללו‪.‬‬ ‫שבעין נהורין כלהו מנצצן‪ .‬וכלהו בעגולא‬
‫מתדבקים זה בזה ומאירים זה‬ ‫ךלא מתפשטי כאלין אחרפין‪ .‬מתזיבקין דא‬
‫בזה‪ ,‬אחוזים זה בזה‪ .‬כל זכיות‬
‫‪••• :‬‬ ‫‪T‬‬

‫העולם עומדות לפני המאורות‬

‫‪•/ T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫׳‬ ‫‪••• T‬‬
‫בדא ונהירין דא בדא אחידן דא בדא‪ .‬כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫הללו‪ .‬מכלם יוצאים קזני‬ ‫זכןין דעלמא קמי אלין נהורין קןימין‪.‬‬
‫כאחד‬ ‫קזקולים‬ ‫מאורות‬ ‫מכלהו נפקי תרין נהורין שקולין כחדא‬
‫קזעומךים לפניהם תמיד‪.‬‬
‫כנגד אלה קזבעים ממנים‬
‫לקיימי קמייהו תלירא‪.‬‬
‫גדולים קזבחוץ קזסובבים את כל‬ ‫לרןבל אלין אפון שבעין רברבן ממפן לבר‬
‫אךבעת ההיכלות חללו‪ .‬קזבעים‬ ‫דסחרין כל)ה?י()י״אאניס ארבע היכלין‪.‬‬
‫אורות‬ ‫וקזני‬ ‫אלו‬ ‫אורות‬
‫קזעומךים לפניהם‪ ,‬כלם פנימיים‬ ‫שבעין נהורין אלין ותלי נהולין לקלימין‬
‫לפנים ולפנים‪ ,‬וזה סוד חכתוב‬ ‫קמליהו כלהו פנימאין גו לגו‪ .‬ו ת א לא‬
‫)שיר״ בטנך ערמת חקזים סוגה‬ ‫לבתיב‪) ,‬שיר השירים ‪ 0‬בטנך ערמת חקזים סוגה‬
‫בעזוקזנים‪.‬‬
‫לפני האורות חללו נכנסים כל‬
‫בשושפים‪.‬‬
‫הזכיות ועל כל מעעזי העולם‬ ‫לקמי נהולין אלין עאלין כל זכו‪ .‬וכל‬
‫להדון• עזני האורות חללו‬ ‫עובלין דעלמא לאתדנא‪ .‬תלין נהולין‬
‫מעידים עדות‪ ,‬מעזום ]שהם[ קזיקן‬
‫קזבע עיני ה׳ עזמעזוטטים בכל‬ ‫אלין אפון סהלי סהדותא‪ .‬בגין )דא‪5‬ח( לאית‬
‫הארץ‪] ,‬כן כל[ וכל מה קזנעעזה‬ ‫שבעה עיני יל למשטטי בכל אלעא )ס״א בז בל(‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו תשרי‬
‫רם‬

‫בעולם נךעזם באויתו• מעע{ה‬ ‫כל מה ךאתעביד בעלמא אתרעזים בההוא‬

‫ואותה זכות‬ ‫ממעז וקיימי‬ ‫זכותא‬ ‫וההוא‬ ‫ממעז‬ ‫עובדא‬
‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫ועומדים בקיומם‪ .‬ועזבי האורות‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הללו רואים בהם ומסתכלים‬

‫‪T‬‬ ‫‪1• :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬
‫בקיומליהו‪ .‬ואלין תרין נהוךין חמאן בהו‬
‫ומעידים לפני עזבעים אורות‬ ‫ומסהכלן וסהדי קמי ^ י ן שבעין נהו־רין‪.‬‬
‫האלה‪ .‬אלה עזבעים גוזרי גזרות‬ ‫אלין שבעין גזרי גזרין ודליני דינין הן לטב‬
‫ודנים דינים‪ ,‬הץ לטוב הץ לרע‪.‬‬
‫וכאן הוא מקום הזכות‪.‬‬ ‫דזכותא‪.‬‬
‫אתר • ‪T :‬‬
‫והבא •איהו ‪-- :‬‬
‫לביש‪TT : .‬‬
‫הן ‪• :‬‬
‫••‪1‬‬
‫רוח זו בה נךעזמו עזל״ש אותיות‬ ‫רוחא דא ביה אתרשימו אתוון תלת זיאנון‬
‫עזהם יה״ו‪ .‬עזכעזהאותיות הללו‬ ‫יה״ו‪ ,‬דכד אלין אתוון מתזיבקן בהאי‬
‫נדבקות במקום הזה בהדבקות‬
‫של זכר ונקבה‪ ,‬אז נךעזמים בו‬ ‫אתר באתדבקותא דךכורא ונוקבא כדין‬
‫ולא מכזתלקים מעזם‪ .‬אחר כך‬ ‫אתךשימו ביה ולא אתעדון מהמן‪ .‬לבתר נפק‬
‫יוצא אור אחד עזמאיר לאךבעה‬ ‫חד נהורא נהיר לארבע סטרין‪ .‬האי נהו־רא‬
‫צדדים• האור הזה מוציא עזלעזה‬
‫אחדים עזהם עזלעזה בתי דין‬ ‫אפיק תלת אחרנין דאנון תלת בתי דינין‬
‫עזדנים דינים אחדים בדברי‬ ‫ךדלינין דינין אחרנין במלין דעלמא בעותרא‬
‫העולם ‪ -‬בעעזר‪ ,‬בעני‪ ,‬במחלות‪,‬‬ ‫במסכנו במרעין בשלימו בכל אנון שאר‬
‫בעזלמות בכל אותם עזאר דברים‬
‫עזהעולם נדון בהם‪ .‬היכל אחד‬ ‫מלין דעלמא אתדן בהו‪ .‬חד היכלא לאפון‬
‫לאותם עזבעים ראשונים לפנים‪.‬‬ ‫שבעין קךמאי לגו־‪ .‬הלתא לאלין הלתא‬
‫עזלעזה לאותם עזלעזה האחדים‪.‬‬
‫עולה הרוח הזו וכוללת כל אלו‬
‫קדושה‬
‫חיה ‪T 1:‬‬‫ומוציאה ־‪T‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫שלמטה‪,‬׳‬
‫־‪T‬‬
‫דלתתא‪.‬‬
‫וכליל ‪T‬כל •אפון| • ‪T - :‬‬ ‫רוחא ‪•T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫סלקא ‪-‬האי‬
‫‪17 :7‬‬
‫אחת מתלהטת‪ ,‬דש לה עינים‬ ‫ואפיק חד חיוותא קדישא מתלהטא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬ן‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫ן‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪:‬‬

‫כמו עיני אךם להעזגיח באלף‬ ‫ועיינין לה כעיני אינשא לאשגחא באלף‬
‫אלפים וךבוא רבבות צבאות‬
‫בעלי הדין‪ .‬כלם לוקחים פתקים‬ ‫אלפין ורבו־א רבוון חןילין מאריה^ן ךדינא‪.‬‬
‫בעולם‬ ‫וסוגדים‬ ‫ופותחים‬ ‫כלהו נטלין פתקין ופתחין וסגרין בעלמא‬
‫ומעזלימים דין‪.‬‬ ‫ואשלימו דיכא‪.‬‬
‫ת ח ת החןה הזו אךבעה שךפים‬
‫לוהטים‪ ,‬כלם ככפתור ופרח‬ ‫מלהטן‬
‫שרפים ‪| • T‬‬ ‫ארבע ‪T — ::‬‬
‫־‪:‬־‬ ‫חיותא‬
‫האי •• ‪T T‬‬‫‪:‬תח‪ 1‬ת —‬
‫ועזביבי אש‪ .‬עולים עזבעים‬ ‫כלהו כחזור ושושן ושביבי ךאשא‪.‬‬
‫ועזנים גלגלים לכל אחד‬
‫סלקין שבעין ותרין גלגלין לכל חד מלהטן‬
‫מלהבזים באש‪ .‬כעזנוסעים‪,‬‬
‫נעעזה נהר אחד של אש‪ .‬אלף‬ ‫פורא‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫נהר ‪T‬חד •די‬ ‫‪TT‬‬
‫אתעביד‬ ‫באשא‪— .‬כד נטלין‬
‫‪* —: : * 1 * : T‬‬ ‫‪T *.• :‬‬
‫אלפים משמשים לאותה האש‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ ‪• T‬‬ ‫אלף אלפין משמשין לההוא נורא‪ ,‬מהמן‬
‫ומשם יוצאים כמה צבאות‪.‬‬ ‫נפקי כמה ח ^ין‪ .‬כד גלגלין נטלין‪ .‬כמה‬
‫כעזהגלגלים נוכזעים‪ ,‬כמה הם‬
‫ךבוא ךבבות עזןעמדו מהם בתוך‬ ‫אפון ךבוא ךבוון דלקומון מפליהו בגו ההוא‬
‫אותה האש‪ .‬החת ההיכל השני‬ ‫חיילין‬
‫נפקי — ‪1 • T‬‬ ‫תפייפא ‪1•• : T‬‬
‫• ‪T T:‬‬ ‫היכלא‬
‫‪:‬החות •• ‪T T‬‬ ‫נורא‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫יוצאים צבאות עזמזמךים ובאים‬ ‫דמזמרין ואתןין לקךבא הכא ואתוקדון‬
‫להתקרב כאן וכלם נשרפים‪.‬‬
‫כלהו‪.‬‬
‫רמא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יט חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫כ ל אותם ממני העולם עזהתמנו‬ ‫כל אנון ממנן ךעלמא דאתמנון לעזלטאה‬
‫לקזלט‪ ,‬מכאן יוצא דינם לעזלט‬ ‫מהכא נפיק דעהון לעזלטאה מגו ההוא‬
‫מתוך אותה הרוח עזנךעזמה‬
‫בעזליש אותיות‪ .‬ומכאן מעבידים‬ ‫ומהכא‬
‫••‪TT‬‬ ‫אתוון‪.‬‬
‫‪| T :-‬‬ ‫בתלת‬
‫•‪:‬־‬ ‫רוחא דאתרעזים‬ ‫‪T‬‬
‫קיומם מהעולם ונדונים באש‬ ‫מעברין קיומייהו מעלמא ואתדנו בהאי נורא‬
‫הזו ששופעת ויוצאת‪ .‬הכל נמסר‬ ‫היכלא‪.‬‬
‫אתמסר בהאי •• ‪T T‬‬ ‫• ‪ :‬־ ־‬ ‫כולא‬
‫‪T‬‬ ‫ונפיק‪.‬‬
‫דנגיד ‪1 •T :‬‬
‫‪•T :‬‬
‫בהיכל הזה‪ .‬משום שנךשמו‬
‫בשלש אותיות כאן‪ ,‬הרוח הזו‬ ‫בגין דאתךקזימו בתלת )י׳א תלת( אתוון הכא‬
‫נכללת בהם‪ .‬אותה החןה‬ ‫האי רוחא אתכליל בהו‪ .‬ההיא חיוותא אפיק‬
‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬

‫מוציאה צבאות ומחנות שאין‬ ‫חןילין ומשתין דלית להון חושבנא‪.‬‬

‫להם חשבון‪.‬‬
‫כ ל דיני העולם יוצאים מההיכל‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬
‫כל דינין דעלמא מהאי היכלא נפקי הן לטב‬
‫הזה‪ ,‬הן טוב והן לרע‪ ,‬פךט‬ ‫הן לביש‪ .‬בר תלת בנ״י חי״י ומזונ״י‪.‬‬
‫לשלשה ‪ -‬בנים‪ ,‬חיים ומזונות‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫_ ‪.‬‬

‫שלא נתנה ךשות במקום הזה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ךלא אתליהב ךשו באתר דא‪ .‬ךדוא בההוא‬
‫שהרי באותו נהר עליון שכל‬ ‫קיימא‬
‫מניה ‪T:lT‬‬ ‫נגדין •••‬
‫נהורין — ‪1 • :‬‬
‫דכל ‪1 • :‬‬ ‫עלאה ‪T:‬‬‫נהר •‪TT‬‬ ‫‪TT‬‬
‫האורות שופעים ממנו הדבר‬ ‫דהיכלא ‪T‬דא הוא‬‫‪TT :‬‬ ‫ע״א(‬ ‫מד‬ ‫)דף‬ ‫באמצעיתא‬
‫‪T • T: :‬‬ ‫מלה‪.‬‬
‫•‪T‬‬
‫עומד‪ .‬באמצע ההיכל הזה הוא‬
‫הרוח‬ ‫כנגד‬ ‫מתקן‬ ‫מקום‬
‫רוחא‬
‫דלעילא ‪:‬בגו ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫רוחא •‬
‫לקבל ‪T‬‬ ‫מתקנא ‪••lT:T‬‬
‫אתר ‪Tl: - :‬‬
‫‪-- :‬‬
‫שלמעלה בתוך הרוח הזו‪ ,‬וזו‬ ‫סלקא ‪:‬בהו‪.‬‬ ‫ודא‬
‫‪lT: T T: T‬‬ ‫דא‬
‫עולה בהם‪.‬‬ ‫וקרץ עשר פתחין אנון להיכלא דא‪ .‬בכל‬
‫שנים עשר פתחים הם להיכל‬
‫הזה‪ .‬בכל פתח ופתח כל אותם‬
‫פתחא ופתחא כל אנון סרכין וממנן‬
‫שמכדיזים‬ ‫וממנים‬ ‫שדים‬ ‫זיאנון מכרזי לאודעא לתתא כל אנון דינין‬
‫להודיע למטה כל אותם הדינים‬ ‫דזמינין לנחתא לתהא‪ .‬כמה ךא‪ 1‬ז אמר‪) ,‬דניאל‬
‫העתידים לרדת למטה‪ ,‬כמו‬
‫שנאמר )דניאל ס קורא בחיל וכן‬
‫ח קרא בחלל וכן אמר גודו אילנא וגד‪.‬‬
‫אומר קצצו האילן‪.‬‬ ‫ומגו כרוזי אלין נטלי מלה כל מריהון‬
‫ומתוך הכרוזים הללו לוקחים‬ ‫דגדפין עד דאוךעי מלה לרקיע דחמה‪.‬‬
‫דבר כל בעלי הכנפים‪ ,‬עד‬
‫שמודיעים הדבר לדקיע של‬
‫ומהמן כד נפיק שמשא נפיק מלה‬
‫חמה‪ .‬ומשם‪ ,‬כשיוצאת השמש‪,‬‬ ‫ואתשטליא בעלמא עד דמטי לההוא חיולא‬
‫יוצא ךבר ומשוטט בעולם עד‬ ‫דרקיעא דכל ככבי דרקיעא גלידו ביה ןיאיהו‬
‫שמגיע לאותו הנחש של הרקיע‬
‫שכל כוכבי הרקיע קפואים בו‪,‬‬ ‫דרקיעא‪.‬‬
‫באמצעיתא • ‪T 1• :‬‬
‫‪T • T: :‬‬
‫שהוא באמצע הדקיע‪.‬‬ ‫ושמעין מלה ונקטין לה אנון סרכין דתחות‬
‫ושומעים הדבר‪ ,‬ולוקחים אותו‬ ‫)^מיא()ד״א עסעא( ואנון דממנן על ההוא‬
‫השרים שתחת ]השמים[ השמש‪,‬‬
‫ואותם שממנים על אותו הנחש‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‪T T‬‬ ‫־‬ ‫•••‪• • ••:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫חיולא ומתמן אתפשט לעלמא‪ .‬ואפילו רוחין‬
‫ומשם זה מתפשט לעולם‪.‬‬ ‫ושדין ואפילו עופי שמלא מודעי ליה‬
‫ןאפלו רוחות ושדים ןאפלו‬ ‫בעלמא‪ .‬כרוזין תבין וסתמין פתחין‪ .‬לא‬
‫עופות השמים מודיעים אותו‬
‫בעולם‪ .‬הכרוזים שבים וסותמים‬ ‫סלקא )לאפתלקא( רוחא ברוחא עד ךכלהו רוחין‬
‫פתחים‪ .‬לא עולה ]להמתלק[ רוח‬ ‫תתאי כלהו חד בהדי )יוחא בתי( האי רוחא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫רמב‬

‫הרוחות‬ ‫עזכל‬ ‫עד‬ ‫ברוח‬ ‫עד‬ ‫בדא‬

‫וכלהו אתכלילן ועאלין דא‬
‫התחתונות כלם אחד וחד עם‬ ‫דאתעביד כלא חד‪.‬‬
‫]הרוח אחרי[ הרוח הזו‪ ,‬וכלם‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫נכללים ונכנסים זה בזה עד‬ ‫בר נעז כד איהו בבי מרעיה דוכא אתדן הן‬
‫עזנעע‪ t‬ה הכל אחד‪.‬‬ ‫לחןים הן למות‪ .‬ד‪1‬ןין תלןין לעילא אי‬
‫ן שבן אדם נ^צא בבית הליו‪,‬‬ ‫אתדן הבא לחיים יהבי חיץ‬
‫הץ ל מו ח‪.‬‬
‫למות‪.‬‬ ‫לחיים הד‬
‫הד ל חיי מ‬
‫ודוד הץ‬
‫דאד נדון‬
‫כאן‬ ‫‪■ • ! T‬י‬ ‫• ‪TT 1 - :‬‬
‫החיים תלויים למעלה‪ .‬אם נדון‬ ‫לא !הבין‪ .‬זכאה חולקיה מאן דאתךבק‬
‫כאן לחיים ‪ -‬נותנים חיים‬ ‫במאריה ועאל ונפיק‪ .‬דוכא קיךה באנפין‬
‫מלמעלה‪ .‬ואם לא ‪ -‬אז לא‬
‫נותנים‪ .‬אשרי חלקו של מי‬
‫בארעא לאתגברא על דינא‪ .‬על האי היכלא‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪TT — :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬

‫שנךבק בןבונו ונכנס ויוצא‪ .‬כאן‬ ‫אתמר )דברים לב( אל אמונה ואין עול וגו׳ ‪:‬‬
‫קידה על אפים בארץ להתגבר‬ ‫היכלא חמיישאה‪ .‬היכלא דא היכלא דברקא‬
‫‪|T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫;־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫”‬

‫על חדין‪ .‬על ח הי ^ חזה נאמר‬

‫)דברים לב( אל אמונה ואין עול‬
‫זהיר‪ .‬דאיהו רוחא ךמזהיר נהיר‬
‫וגו*‪/‬‬ ‫לאפון תתאי‪ .‬רוחא דא איהו כליל ופתח‬
‫■ך —‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬

‫היכל החמישי‪ .‬היכל זה היכל‬ ‫וסגיר נהיר ונציץ לכל סטרין‪ .‬מנציצו דא‬
‫חברק שזוהר‪ ,‬שהוא רוח‬
‫לאותם‬ ‫ומאיר‬ ‫שמץהיר‬
‫נהיר חד נהורא כעין ארגוונא‪ .‬נהורא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪1••:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪•T‬‬

‫התחתונים‪ .‬רוח זו היא כלולה‬ ‫כליל כל )י׳א כלל( גוונין דנהרין‪ .‬נהורא חוור‬
‫•‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: T‬־•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫ופותחת וסץ‪.‬ךת‪ ,‬מאיךה ונוצצת‬ ‫ואוכם סומק דרוק‪ .‬אתכלילן אלין באלין‪.‬‬
‫לכל חצדדים‪ .‬מנצנוץ זה מאיר‬
‫אור אחד כעין ה א ת מן‪ .‬האור‬
‫אתרקים חוור בסומק‪ .‬אוכם בירוק‪ .‬לבתר‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫• ‪1 • : :‬‬

‫חזה כולל כל ‪?1‬לל[ הגונים‬ ‫חוור באוכם ואתעביד חד חיוותא מרקמא‬

‫‪T |T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫שמאירים‪ .‬אור לבן ושחר‪ ,‬אדם‬ ‫ואתכליל בה ןרוק וסומק‪ .‬ןייוקנהא כליוקנא‬
‫דרק‪ .‬נכללים אלה באלה‪ .‬נךקם‬
‫לבן באדם‪ ,‬שחר בןרק‪ .‬אחר כך‬
‫ךבר נעז ךכליל כל דיוקנין‪.‬‬
‫לבן בשחר‪ .‬ונעשית חןה אחת‬ ‫מעה נפקו ארבע סמכין דאפון חיוון רברבן‬
‫מרקמת‪ ,‬ונכלל בה ןרק ואדם‪.‬‬ ‫על אלין דלתתא‪ .‬חד אץרי אופן‬
‫דמותה כךמות אדם שכולל כל‬
‫הדמיות‪.‬‬
‫דאיהו תרץ‪ .‬בגין דכד אתחזי האי אתנהיר‬
‫ממןה ןצאו אךבעה עמודים‬ ‫אחרא בגוויה‪ .‬דביק דא בדא‪ .‬עאל דא בדא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪•— :—:‬‬

‫שהם חיות גדולות על אלה‬ ‫לבתר עאל אחרא דא בדא ואתחז‪-‬ון ארבע‬
‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪1—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫שלמטה‪ .‬אחד נקךא אופן שהוא‬
‫שנים‪ .‬משום שכשנךאה זה‪,‬‬ ‫ריעזין לארבע סטרין ךעלמא וכלהו חד‬
‫מאיר אחר בתוכו‪ .‬דבוק זה בזה‪.‬‬ ‫גופא‪ .‬ואלין אפון דכהיב בהו )יחזקאל א( בא^ר‬
‫נכנס זה בזה‪ .‬אחר כך נכנס אחר‬ ‫להןה האופן בתוך האופן‪ ,‬וכלהו אלין‬
‫זה בזה‪ ,‬ונךאים אךבעה ךאשים‬
‫לאךבעה רוחות הע ^ס‪ ,‬וכלם‬
‫קעזירין דא בדא‪ .‬כחיזו)נ״אךחיזה( דחיוון עלאין‬
‫גוף אחד‪ .‬ואלה הם שכתוב בהם‬ ‫דלא מתפרעזן לעלמין‪ .‬האי חיותא דארבע‬
‫• • ‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫)יחזקאל א( כאשר יהיה האופן‬ ‫לארבע‬ ‫גוונין מרקמן אחידן אלין באלין‬
‫בתוך האופן‪ .‬וכל אלה קןשודים‬ ‫> • •• > ‪' ' > •• • :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. T . T . . . :‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬

‫זה בזה‪ ,‬כמךאה החיות העליונות שלא נפרדות לעולמים‪ .‬החןה הזו של אךבעה גונים מרקןמים‬
‫רמג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יט חשון‬
‫בראשית ־ מד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫סטרין‪ .‬מהכא כד נטלא חיותא דא נטלא אחוזים אלה באלה לאךבעה‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫״ ‪* :‬‬‫‪T‬‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• • ‪T T‬‬

‫רוחות‪ .‬מכאן עזכעזנוסעת החיה‬ ‫לתרין סטרין‪.‬‬

‫הזו‪ ,‬היא נוסעת לעזני רוחות‪.‬‬
‫האי רוחא ךברלןא אתכליל בתךין רוחץ‪ .‬הרוח הזו עזל הברק נכללת‬
‫• ‪••• ••• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪TT -‬‬ ‫^‬

‫רוחא דא דברקא אפיק חד חיותא וכל בקזתי רוחות‪ .‬רוח זו קזל הברק‬
‫‪T :‬‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪It‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫מוציאה חןה אחת וכל אותם‬

‫האורות‪ .‬רוח אחרת מאירה‬
‫אנון נהו־דץ‪ .‬רוחא אחרא אתנהיר מניה‬
‫דאץרי רוחא מלהטא נהרין מניה הרין ממנה‪ ,‬קונקראת רוח מלהטת‪,‬‬
‫נהורין זיאנון ארבע‪ .‬ואלין נהורין מתהפכין מאירים ממנה קזני אורות קזהם‬
‫הללו‬ ‫והאורות‬ ‫אךבעה‪.‬‬
‫כגוונין‪ .‬והכא איהו )בראשית ג( להט החרב‬
‫מתהפכים בגונים‪ .‬וכאן הוא‬
‫המתהפכת‪ .‬אלין אנון נהורין ךמתהפכן )בראשית ג( להט החרב המתהפכת‪.‬‬
‫שננא ךחרכא )ואליזגליו־( ואלין קיימי ^ היכלא אלו אותם מאורות קזמהפכים‬
‫קזנינות החרב‪] ,‬ןאלה חוקקים[ ואלה‬
‫עומדים על ההיכל קזלמטה‪,‬‬
‫דלתהא‪ .‬בגין ךהאי להט החרב קלימא על‬
‫אנון שבעין נהו־רין דבי לינא‪ .‬מהכא כל אנון מעזום קזלהט החרב הזאת‬
‫דיינין דדייני דינא חרבא תלייא על רישייהו עומדת על אותם קזבעים אורות‬
‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬

‫עזל בית הדין‪ .‬מכאן‪ ,‬כל אותם‬

‫דעים עזתים דין‪ ,‬חרב תלרה על‬
‫מלעילא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫דאעזם מלמעלה‪.‬‬ ‫האי להט החרב דאלין אנון נהורין דלסטר‬

‫שמאליא אפיקו חד חיותא אחרא להט החרב הזו עזל אלה הם‬
‫— ‪1—:‬‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אותם אורות ^לצד קזמאל‬
‫הוציאו חןה אחת אחרת‬
‫לקלימא על ארבע ללא קלמי בקיומייהו תרי‬
‫מימינא ותרי משמאלא‪ .‬כד רוחא דחיותא קזעומדת על אךבע ^לא עומדים‬
‫‪T T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫האי עאל באלין‪ .‬נציץ מנליהו תרי ניצוצין בקיומם‪ ,‬עזנים מןמין ועזנים‬
‫מעזמאל‪ .‬כעזרוח הדוןה הזו‬
‫נכנסת באלה‪ ,‬נוצץ מהם קזני‬
‫מלהטן‪ .‬ונפקי מהאי היכלא לבר ומתהפכי‬
‫ויוצאים‬ ‫לוהטים‪,‬‬ ‫תליר‪ .‬אלין ניצוצין מלהטן ליזמנין נוקבי ניצוצות‬
‫לזמנין גוברי לזמנין רוחין לזמנין עידין מההיכל הזה החוצה ומתהפכים‬
‫תמיד‪ .‬הניצוצות הללו לוהטים‪.‬‬
‫לפעמים נקבות לפעמים זכרים‪.‬‬
‫קדישין‪.‬‬
‫‪•T :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫•‬ ‫‪1•• :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫•‬

‫ולפעמים‬ ‫רוחות‬ ‫מאי טעמא בגין דכד אתכליל האי חיוותא לפעמים‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫מלאכים קדוקזים‪.‬‬ ‫הקיפו‬ ‫•מגו‬ ‫קדמאה‪,‬‬ ‫‪:‬בחיוותא‬

‫‪1• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪: I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫מה הטעם? מעזום עכ ^נכללת‬
‫החןה הזו בחןה הדאעזונה‪,‬‬
‫דאתכלילן דא בדא‪ ,‬נפקא חד נצוצא מלהטא‬
‫‪T - : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫'‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫תדיר דלא אתדעל לעלמין‪ ,‬ושאטא ואזלא מתוך החזק עזנכללים זה בזה‬
‫‪t‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: ' I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪P‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• t‬‬

‫יוצא ניצוץ אחד לוהט תמיד‬ ‫אבתרליהו לאינון תלין ניצוצין‪.‬‬

‫קזלא דועך לעולמים‪ ,‬ועזט‬
‫והשתא אינון גוברין ועבלין שליחותא והולך אחריהם ^ל אותם קזני‬
‫ניצוצות‪.‬‬ ‫בעלמא‪ ,‬ועד לא מסיימי מתדעכי‬ ‫‪: T :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫)? ‪ (n‬וההוא ניצוצא בטש בהו)דף מדע״ב( ונהיר ועכשו הם ןכדים ועוקזים‬
‫שליחות בע ^ם‪ .‬ועד שלא‬
‫מסימים‪ ,‬מתדעכים ]אז[‪ ,‬והניצוץ‬
‫הזה מכה בהם ומאיר להם‪ ,‬ומתחדשים כמקדם‪ ,‬והם נקבות‪ ,‬והולכות ומשוטטות‪ .‬וטרם‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫רמד‬

‫לוין ואתחדעזון כמלקךמין ואינון נו?ןבי‬

‫עזמסימות הן דועכות‪ .‬וניצוץ זה‬
‫מכה בהם ומאיר להם וחוזרים‬‫מתדעכי‪.‬‬
‫מסיימי • ‪: T :‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ועד ‪T‬לא‬‫ועזאטן ‪—:‬‬
‫ראזלי ‪1 T T :‬‬
‫‪:T :‬‬
‫כמק;ךם‪ ,‬מעזום עזאותו ניצוץ כלול‬
‫והאי ניצוצא בטעז בהו ונהיר לון ואתהדרן‬
‫מהכל‪ ,‬כלול מאךבעה גונים‪ ,‬ץכן‬
‫כמלקדמין‪ ,‬בגין זיההוא ניצוצא כליל‬
‫הם מתהפכים לכל הגונים הללו‪.‬‬
‫ח ח זה נכלל ברוח אחר‪ ,‬כמו‬‫מכלא כליל מארבע גוונין ובגין דא אינון‬
‫עזאמךנו‪ ,‬ונךאים עזנים כאחד‪,‬‬
‫הךאעזונים‬ ‫כאחרים‬ ‫ולא‬ ‫מתהפכין לכל הני גווני‪.‬‬
‫עכ^נכללים זה בזה לא נראים‬‫כדקאמרן‬
‫אחרא • ‪1 TT |T :‬‬ ‫ברוחא ‪T-: -‬‬
‫אתכליל ‪T :‬‬
‫רוחא ‪T‬דא • ‪• : :‬‬
‫‪7‬‬
‫פרט לאחד‪ .‬וכאן נראים עזנים‪,‬‬
‫ואתחז‪-‬ון הרין כחךא‪ .‬ולא כאחרנין‬
‫ועוכ!דים בחביבות כלולים מכל‬
‫התחתונים‪ .‬ואף על גב עזהם‬ ‫לןדמאין ךכד אתכליל רא ברא לא אתחזי בר‬
‫חד‪ .‬והכא אתחז‪-‬ון תרץ ולןלמי בחביבותא‬
‫עזנים‪ ,‬הם אחד‪ .‬כא׳טר מתפעזט‬
‫]פרט כשהתפשטו[ רוח ברוח ונךאים‬
‫מכל‬ ‫כלולים‬
‫כלילן מכלהו התאי‪ ,‬ואף על גב דאנון הרין‬
‫בחביבות‬
‫אנון חד‪ .‬כד אתפ^זט )נ״א בי ךאתפעטס רוחא‬
‫התחתונים‪ ,‬וזחו ]ן!ה[ סוד עזכתוב‬
‫ברוחא ואתחזון בחביבותא כלילן מכלהו‬
‫)שיר ח עזני עזדיך כעזני עפרים‬
‫תאומי צבןה הרעים בעזועזנים‪.‬‬
‫התאי‪ ,‬ודא )י״א לא( הוא רזא רכהיב‪) ,‬שיר השירים‬
‫וכששני רוחות מתפעזטים זה‬
‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫••‬
‫י( שני שדיר כשני עפרים תאומי צביה‬
‫בזה בחביבות‪ ,‬אז חוזר היכל זה‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫‪••• T‬‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪*T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ונקרא היכל אהבה‪ ,‬היכל‬ ‫הרועים בשושנים‪.‬‬

‫האהבה‪ .‬היכל זה עומד תמיד‬
‫וכד תרץ רוחץ מתפשטן זיא ברא‬
‫בקיומו‪ ,‬ונגנז בסוד הסודות למי‬
‫בחביבותא כדין אתהדר האי היכלא‬
‫שצ‪-‬ריף להתדבק בו‪ .‬וכאן כתוב‬
‫ואקרי היכל אהבה היכלא דרחימותא‪,‬‬
‫>שםז( אתן את דדי לך‪ .‬אחר כך‪,‬‬
‫■ ד '‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫;־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כאשר מאירים שני רוחות שהם‬
‫היכלא דא קאים הדיר בקיומיה‪ ,‬אתגניז‬
‫אחד‪ ,‬יוצאים כמה צבאות לכמה‬ ‫; ‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪:‬‬ ‫■ד•‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך|‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬

‫ב ת א דרזין למאן דאצטריך לאתדבקא ביה‪.‬‬

‫רוחות‪ ,‬אלפים וךבבות שאין להם‬
‫שעור‪ .‬מהם נקראים דודאים‪,‬‬ ‫ודוכא כתיב‪) ,‬שיי השירים ^ אתן את דודי לך‪.‬‬
‫מהם גפנים‪ ,‬מהם רמונים‪ ,‬עד‬
‫לבתר כד נהרין הרין רוחץ דאנון חד נפקי‬
‫שמגיעים כמה צבאות החוצה עד‬
‫וכלם‬
‫נגה‪T : .‬‬‫‪-‬‬ ‫שנקרא‬
‫• ‪T|:‬‬
‫כמה חיילין לכמה סטרין אלפין ורבוון‬
‫כוכב‬
‫‪T‬‬ ‫אותו‬
‫דלית לון שיעורא‪ ,‬כ?נהון אקרון דודאים‪.‬‬
‫בחביבות שלא נפךדים לעולמים‪.‬‬
‫וכאן כתוב )שטח( אם יתן איש את‬
‫מנהון גפנים‪ .‬מנהון‪.‬דמונים‪ .‬עד ךמטו כמה‬
‫כל הון ביתו באהבה בוז ןבוזו לו‪.‬‬
‫חיילין לבר עד ההוא ככבא ךאץרי נגה‬
‫כאן ]כתוב[ השתחואה ופרישת ןדים‬
‫להתדבק באהבת רבונו‪.‬‬‫וכלהו בחביבו ךלא מתפרשין לעלמין‪,‬‬
‫ה ע ל ששי‪ .‬כאן הוא רוח שנקךא‬
‫הכתוב )שם ד(‬
‫בהכא כתיב‪) ,‬שיר השירים ח( אם יהן איש את כל‬
‫השני‪ ,‬סוד ־ ‪T‬‬
‫חו״ט ־ ‪ • T‬׳‬
‫כחוט השני שפתותיך‪ .‬ההיכל‬ ‫הון ביתו באהבה בוז יבוזו א‪ .‬הכא)ד״אבתיג(‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • 1‬‬

‫הזה ]היכל ^נקרא[ נקךא היכל הרצון‪.‬‬

‫ה׳שתחואה ו^רישו חדץ לאתדבקא ברחימו‬
‫דמאריה ‪:‬‬
‫‪•• T :‬‬
‫היכלא ־שתיתאה הכא הוא רוחא דאקרי חו״ט השני‪ ,‬רזא דכתיב‪) ,‬שיר‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫^ ■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫_‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪J‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ן ‪ .‬ן‬
‫רמה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יט חשון‬
‫כאץ רוח עזהוא רצוץ עזכל‬
‫הרוחות התחתונות הללו רצים‬
‫בנעזיקה‬
‫• ‪|T • :‬‬ ‫להדבק‪T 1‬בה‬
‫‪•• T • :‬‬
‫‪T‬‬
‫באהבה‪.‬‬
‫רוח זה נכלל בעזען‪ ,‬ועומד‬
‫בעזעז‪ .‬נכלל בעזעז עזלמטה ץחד‬
‫עמו‪ ,‬ועומד בעזעז עליונים‪ .‬ץכץ‬
‫רוח זה מוציא קונים עעזר אורות‬
‫כלולים כלם מלמטה ומלמעלה‪.‬‬
‫קונים עעור האורות הללו הם‬
‫קומחים לעלות למעלה ולקבל‬
‫כל אלו קולמטה‪.‬‬
‫היכל זה קוהוא רצוץ‪ ,‬ךצוץ הכל‪,‬‬
‫מי קוקוקור קקוןים ומעלה אותם‬
‫לכאץ‪ ,‬זהו קומפיק רצוץ מה׳‬
‫בחביבות‪ .‬בתוך ההיכל הזה‬
‫נאסף מקוה באהבה‪ ,‬קונוקוק‬
‫נקויקות אהבה‪ .‬זהו ההיכל קול‬
‫מקוה‪ .‬רוח זה רוח האהבה‪.‬‬
‫הרוח קול היחוד קוממקויך‬
‫אהבה לכל הצךדים‪.‬‬
‫ואותם קונים עקור אורות עולים‬
‫קולהם‬ ‫מהנצנוץ‬
‫י ץ אות אךבע חיות קדועוות‬
‫אוהבי האהבה‪ .‬אלה נקראים‬
‫חיות גדולות להתחבר אותם‬
‫קטנות להכלל בהם‪ ,‬עוכתוב‬
‫‪T ...‬‬ ‫׳‬ ‫‪... T‬‬
‫בראשית ‪ -‬מד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫השירים ד( כחוט ה^ני שפתותלך‪ ,‬האי היכלא‬
‫)היכלא דאקרי( א?ןרי היכל הרצר‪ ,‬הכא רוחא‬
‫אחריה‬
‫‪-‬‬
‫ךאיהו רעוא ךכל הני רוחין ההאין רהטין‬
‫אבתריה לאתזיבלןא ביה בנשילןה ברחימותא‪.‬‬
‫בשית‪.‬‬ ‫וקיימא ‪• :‬‬
‫בשית‪T :|T : .‬‬‫אתכליל ‪• :‬‬
‫רוחא • ‪• : :‬‬
‫‪T‬‬ ‫האי‬
‫אתכליל בשית דלתתא בהדיה‪ .‬וקלימא‬
‫בשית עלאין‪ .‬ובגין כך האי רוחא אפיק‬
‫תריסר נהורין כלילן כלהו מהתא ומלעילא‪,‬‬
‫הני תריסר נהורין אנון חזיאן לסלקא לעילא‬
‫ולקפלא כל אפון דלתתא‪.‬‬
‫מאן‬
‫דכלא‪T 1 ,‬‬
‫רעוא ‪ T :‬׳‬ ‫רצון ‪T-: -‬‬
‫דאיהו ‪1 T‬‬ ‫היכלא ‪T‬דא ‪• :‬‬
‫•• ‪7 7‬‬
‫דקשר קשרין‪ ,‬וסליק לון הכא‪ ,‬דא‬
‫הוא ךאפיק רצון מיי בחביבותא‪ .‬בגו היכלא‬
‫דא אתכניש משה ברחימו דנשיק נשיקי‬
‫רוחא ‪T‬דא‬ ‫‪T‬‬ ‫דמשה‪.‬‬
‫•‪*.‬‬ ‫היכלא ‪:‬‬
‫האי הוא •• ‪T T‬‬ ‫רחימותא‪- .‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫רוחא דרחימותא‪ ,‬רוחא ךלחודא ךאמשיך‬
‫ולוהטים‪.‬‬
‫ךחימו לכל סטרין‪.‬‬
‫ןאנון )י׳א אניס תריסר נהורין סלקין ולהטין‪.‬‬
‫מנציצו דלהון נפקי ארבע היוון‬
‫קדישין ךחימי ךאהבה‪ ,‬אלין אקרון חיות‬
‫• ‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1:‬־‬

‫)תהלים קד< חיות קטנות עם‬
‫גדולות‪.‬‬
‫אלו אחוזות זו בזו לאךבעה‬
‫צדדים‪ ,‬כמו אגוז קומחבר‬
‫לאךבעה צךדים‪^ ,‬כץ נקךא‬
‫היכל זה גנת אגוז‪ ,‬קוכתוב)שירו(‬
‫אל גנת אגוז ץרדהי‪ .‬מה זה אל‬
‫גנת אגוז? מעזום גנת אגוז‬
‫האהבה‬ ‫ץ‪.‬רךתי» קזהיא‬
‫להתדבק זכר בנקבה‪.‬‬
‫אלה האךבע נפרדים לקזנים‬
‫עשר‪ ,‬שלש קזליש לכל צד‪ .‬כל‬
‫אותם תחתונים כלולים בהם‪.‬‬
‫ובהם קץמים רוחות עם רוחות‪,‬‬
‫ובהו קלימין רוחץ ברוחין נהורין בנהורין‪,‬‬
‫אורות עם אורות‪ .‬כלם אלה עם‬
‫אלה עד שנעשים אחד‪ .‬ואז רוח‬
‫זה שכלול מכלם עולה להתעטר‬
‫גדולות לאתחברא אפון זוטי לאתכללא בהו‪,‬‬
‫דכתיב‪) ,‬תהלים קס חיות קטנות עם גדולות‪.‬‬
‫אלין אחידן זיא ברא לארבע סטרין‪ ,‬כאגוזא‬
‫דמתהברא לארבע סטרין‪ ,‬ובגין כך‬
‫אקרי היכלא דא‪ ,‬גפת אגוז דכתיב‪) ,‬שיר השירים י(‬
‫אל גפת אגוז ל_רךתי‪ ,‬מאי אל גפת אגוז‪,‬‬
‫בגיניה דגפת אגוז ל_רךתי ךאיהו היכלא‬
‫דרחימו לאתזיבקא ךכורא בנוקבא‪.‬‬
‫אלין ארבע מתפרשן לתריסר‪ ,‬תלת תלת‬
‫לכל סטר‪ .‬כל אפון תתאי כלילן בהו‪.‬‬
‫כלהו אלין באלין עד דאתעבידו חד‪ .‬וכדין‬
‫האי רוחא דכליל מכלהו סלקא לאתעטרא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כ חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫רמו‬

‫]להקשרר[ ברוח עזל מעלה‪ ,‬אותו‬ ‫)נ״א לאתעךא( ברוחא דלעילא ההוא ךאל‪4‬רי‬
‫עזנקךא עזמים‪ ,‬ומץמין אותו‬ ‫עזמי״ם וזמין ליה לאתחברא בהדיה‪ ,‬כיון‬
‫להתחבר עמו‪ .‬כיון עזנקעזרו‬
‫כלם עזלמטה יחד עמו‪ ,‬אמר ) ש ם‬ ‫דאתלןשרו כלהו דלתהא בהדיה אמר )שיר השירים‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪-----‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬

‫א( יעזקני מנעזיקות פיהו‪ .‬ואז‬ ‫א( לשקני מנשיקות פיהו‪ ,‬וכדין איהו חדוה‬
‫החדוה היא להתקןעזר רוח ברוח‬
‫ולהעזהלם זה בזה‪ ,‬ואז היא‬
‫ולאשהלמא ‪T‬דא‬
‫‪T T - : • :‬‬ ‫ברוהא‬
‫‪T‬‬ ‫רוהא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫לאתקשרא‬
‫העזלמות בחבור אחד‪.‬‬ ‫בדא‪ ,‬כדין איהו שלימו בחבורא חדא‪.‬‬
‫כיון עזרוח זה מתחבר עמו‬ ‫כיון להאי רוחא אתחבר בהליה ואשתלים‬
‫ונקזלמו זה בזה ומאירים זה בזה‬
‫בכל העולמות כראוי ברצון זה‬
‫שלימו‬ ‫בכל ‪• :‬‬‫בדא ‪T:‬‬ ‫בדא ואתנהירו ‪T‬דא ‪T:‬‬
‫‪T‬דא ‪T:‬‬
‫עזמתפלל בן אךם צדיק עומעלה‬ ‫זכאה‬
‫בר ‪T‬נש ‪T T -‬‬ ‫רעותא דצלי ‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫חזי בהאי ‪:‬‬
‫כדקא ‪••T‬‬
‫‪l T: :‬‬
‫מקום ‪:‬לחבר‬‫עד אותו ‪1 T‬‬ ‫כראוי ‪-‬‬
‫הבל ‪TT‬‬ ‫לסליק כולא כלקא חזי‪) ,‬דף מה ע״א( עד ההוא‬
‫אהבה זה בזה‪ ,‬אז ]שמים מתחבר ברוח‬
‫אתר לחברא לחימו דא בלא‪ ,‬כדין )ד״א ^מ‪:‬א‬
‫זח באהבח בשלמות בהארח מתדבקים זח בזח‪,‬‬
‫ואז[ ^ אותם היכלות וכל אותם‬ ‫אתחכר ןרוחא ךא ברחימו כעלימו כאנהרותא מתדןרןן דא כדא‪ ,‬כדן(‬
‫רוחות עזנכללו בזה‪ ,‬כל אחד‬
‫‪T •/‬‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫••• •‬ ‫כל אנון היכלין וכל אנון רוחין לאתכלילו‬
‫ואחד מאותם רוחות והיכלות‬
‫עוהם בכלל ׳טל עומים‪ ,‬כל אחד‬ ‫בהאי כל חד וחד מאנון רוחין והיכלין לאנון‬
‫ואחד נוטל אותו היכל ואותו‬ ‫נטיל —ההוא‬
‫וחד ‪• T‬‬
‫חד ‪— :‬‬‫כל —‬ ‫דשמים ‪T‬‬
‫‪• —T :‬‬ ‫בכללא‬
‫• ‪TT:‬‬
‫רוח עזראוי לו להתחבר עמו‬ ‫היכלא וההוא רוחא )?אתי( דאתחזי ליה‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬
‫ולהקזתלם עמו כראוי‪.‬‬
‫]משום שהרוח חששי הז‪-‬ח שנקרא שמים רוח קדוש‬ ‫לאתחברא בהדיה ולאשהלמא בהדיה כלקא‬
‫למעלה‪ ,‬נוטל היכל זה‪ ,‬רזרוח הזה שנקרא ךצו״ן‬ ‫‪T‬יאות‪.‬‬
‫מעלה אותם אליהם באותו יחוד‪ ,‬וכף מתחברים‬ ‫לעילא‬ ‫)ד״א כגין דההוא תחא עתיתאה ךאקרי עמים ךאיהו תחא‬
‫רצון להתנשק[ ]נ״א משום שאותו רוח ששי‬ ‫נטיל היכלא דא רוחא דא ךאקדי ךצו״ן סליק לון לגבייהו ?ההוא‬
‫שנקרא רצון מעלה אותם אליהם!;‪:‬אותו יחוד‪ ,‬וכף‬ ‫יהודא‪ .‬והכי אוזחןדן ךצון לאר;נעקא( )כן צ״ל הדש״ב( )נ״א ?גין זיההוא‬
‫מתחברים שמים‪ ,‬שהוא רוח קדוש למעלה‪ ,‬נוטל‬ ‫רוחא עתיתאה ךאלןרי רצון סליק לון לגכייהו בההוא יהוךא והכי אתחכוץ‬
‫היכל זה רוח זה שנקרא רצון להתנשק[ זה‬ ‫שמים דאיהי רוחא קדישא לעילא נטיל היכלא דא רוחא ךא ךאקדי רצון‬
‫בזה‪ ,‬להתחבר זה בזה‪ ,‬להעזהלם‬
‫זה בזה‪ .‬וזה סויד)בראשית כט(ויעזק‬ ‫בדא‬‫‪T:‬‬ ‫בדא‪ .‬לאתחברא ‪T‬דא‬ ‫‪T:‬‬ ‫לאתנשקא( ‪T‬דא‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫!עקב לרחל רגו׳‪.‬‬ ‫ורזא ‪T‬דא )בראשית כט( וי^ק‬

‫— •— ן‬ ‫‪TT:‬‬
‫בדא‪.‬‬‫‪T:‬‬
‫לאשתלמא ‪T‬דא‬
‫—‪TT‬‬
‫למעלה‬
‫ימין ‪T : - :‬‬
‫אברהם עזהוא ‪• • T‬‬ ‫‪7 7 :-‬‬ ‫!עקב לרחל וגד‪.‬‬
‫נ‪ 1‬טל ]ההיכל שאמתו[ [היכל אהבה[ רוח‬
‫עזנקךא אהב״ה להתקעזר זה‬ ‫נטיל )ד״א ל״ג‬ ‫לעילא ‪• T‬‬
‫‪T• • :‬‬ ‫ימינא‬
‫דאיהו ‪T • :‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫אברהם‬
‫־‪7 7 :‬‬
‫בזה‪ ,‬להתחבר זה בזה להיות‬ ‫היכלא ךקאמרן( )היכל אהבה( רוחא ךאקרי‬
‫אחד‪ ,‬וסימן לזיבר ‪> -‬שם יס הנה‬
‫נא !דעתי כי אעזה יפת מךאה‬
‫בדא לאתחברא ‪T‬דא‬ ‫אהב״ה לאתקשרא ‪T‬דא ‪T:‬‬ ‫‪T- : -‬‬
‫את‪ .‬ולפי עזל האעזה באותם‬ ‫הנה ‪T‬נא‬ ‫• ••‬
‫)בראשית יב(‬
‫‪1 TT • :‬‬
‫למהוי ‪-‬חד‬
‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬
‫בדא‬‫‪T:‬‬
‫עזדים‪.‬‬ ‫!דעתי כי אשה יפת מראה אה‪ .‬ושפירו‬
‫יצחק עזהוא קזמאל‪ ,‬נטל אותו‬
‫היכל ]של בית דין שכל הדעים מתעוךרים‪.‬‬
‫ךאתתא באנון שדים‪.‬‬
‫משם רזרוח שנקראת ץכות להתחבר זה בזה‬ ‫היכלא‬
‫• •‪TT‬‬ ‫נטיל ‪-‬ההוא‬ ‫שמאלא ‪• T‬‬
‫‪T T :‬‬ ‫דאיהו‬ ‫יצחק > ‪• :‬‬
‫• ‪7 :‬‬
‫ולהשתלם זה בזה להיות הכל אחד כראוי‪ .‬שאר‬ ‫)פקודי רנ״ו א ךכי דינא זיכל זיינין מקעדין מתטן רוחא דאקרי‬
‫רמז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כ חשון‬
‫בראשית ־ מה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫עזני‬ ‫מביאים נטלו ^ני היכאת )^למטה([‪.‬‬ ‫זכותא לאתחכרא ךא בךא ולאעזתלמא ךא בךא למהוי כלא חד כךל(א‬
‫רוחות נג״ה ווה״ר‪ ,‬בסוד הכתוב‬ ‫הרין רוחין‬ ‫יאות‪^ .‬אד נביאים נשלין תלק היכלין)ד״א דלתתא(‪,‬‬
‫)שיר ז( חמוקי ירכיך וגו׳‪ ,‬להתק^זר‬
‫אלה באלה להיות אחד‪.‬‬ ‫נו־ג״ה וזה״ר‪ ,‬ברזא דכתיב‪,‬‬
‫)שיר השירים ז(‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫יוסף הצדיק עמיי העולם נטל‬ ‫חמולןי ןךכיך וגו׳ לאתלןעזרא אלין באלין‬
‫היכל קזל ספירי הרוח קזנקראת‬
‫למהוי חד•‬
‫לבנת הספיר‪ ,‬ואף על גב קזכתוב‬
‫)שמות כד( ותחת רגליו‪ ,‬בקזביל כבוד‬ ‫יוסח הצדיק עמודא דעלמא נטיל היכלא‬
‫‪■■!■..‬ך‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫המלך‪ .‬וכך הוא בודאי‪ .‬ואחר כך‬ ‫ךספיר רוחא ךאקךי לבנת הספיר‪,‬‬
‫העמוד הזה נטל יותר‪ ,‬קזהוא סוד‬
‫ואף על גב דכהיב‪) ,‬שמות כד( ותחת רגליו‪ ,‬בגין‬
‫הסודות‪ ,‬במקום קזל ההיכל‬
‫הקזביעי‪ .‬עד כאץ מתחברות‬ ‫יהרא דמלכא‪ ,‬והבי הוא ודאי‪ .‬ולבתר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬ח־‬

‫דךגות ומתחברים זה בזה‬ ‫עמודא דא נטיל יהיר דאיהו רזא דרזין‬

‫‪| • T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫—•‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬
‫להקזתלם זה עם זה להיות כלם‬
‫אחד‪ .‬הכל כראוי‪ .‬ואז ה׳ הוא‬
‫באתר דהיבלא שביעאה‪ .‬עד הבא מתחברן‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T • • :‬‬ ‫‪----: :‬‬

‫האלהים רגו׳‪ .‬אקזרי חלקו בעולם‬ ‫דרגין ומתחברן דא בדא לאשהלמא דא עם‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T: :‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫הזה וב ע ^ב הבא מי קזיודע‬ ‫דא למהוי כלהו חד‪ .‬כלא כךקא חזי‪ .‬וכדין‬
‫לקקזךם ולהדבק בךבונו‪.‬‬
‫כאן הכריעה ]בהכרעה כאן ומוסיף הווי״ן[‬
‫)מלכים א יח( לי הוא האלהים וגו׳‪ .‬זכאה חולקיה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T ••1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪: T‬״‪.‬״‬ ‫‪T :‬‬

‫בעלמא דין ובעלמא דאתי מאן דידע והקזתחואה וקיךה ופריעזת כפים‬
‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ונפילת אפים להמעזיך ךציין הרוח‬ ‫לקשרא לון ולאתזיבקא במאריה‪.‬‬

‫העליון‪ ,‬נקזמת כל הנקזמות‪,‬‬
‫הכא הבר^)ה )ד״א ל״ג בהכחןה הבא ומוסיף הוד״ז(‬
‫קזתלוי למעלה עד אין סוף‪,‬‬
‫ןה׳שתחואה‪ ,‬וקיךה‪ ,‬ו^דישו ךכפץ‪ ,‬קזממנו יץאים אורות ובךכות‬
‫ונפילה דאפין לאמשכא רעותא דרוחא להקזלים הכל מלמעלה כראוי‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•:‬‬
‫ולהיות הכל ב׳טלמות מלמטה‬
‫עלאה נשמתא דבל נשמתין דאיהו תליא ומלמעלה‪ ,‬וכל הפנים מאירות‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪ :‬־ ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬

‫ואז‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫הצךדים‬ ‫לעילא עד אין סוף‪) .‬י׳א ל״ג ם‪1‬ף( דמניה נפקי בכל‬
‫נהירו וברכאן לאשלמא כלא מלעילא מתבפזלים כל גזלי הדין‪ ,‬וכל‬
‫• ‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬
‫הלצון נע^|ה למעלה ולמטה‪ .‬ועל‬
‫כדקא יאות‪ .‬ולמהוי כלא בשלימו מלההא זה כתוב )ישעיה מט<!׳יאמר לי עבדי‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ומלעילא וכל אנפין נהירין בכל סטרין אתה יע‪ 1‬ךאל אקזר בף אתפאר‪.‬‬
‫כךקא לאות‪ .‬כדין כל גזרי דינין מתבטלין יכתוב )תהלים קמי( אקזרי העם‬
‫קזככה לו אקזרי העם קזה׳ אלהיו‪.‬‬
‫וכל רעותא אתעביד לעילא ותהא‪ .‬ועל דא היכל קזביעי‪ .‬בהיכל זה איץ בו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫כתיב‪) .‬ישעיה מט( ויאמר לי עבדי אתה ישראל דמות ממעז‪ ,‬הכל הוא בנסתר רגו׳‬
‫הפרכת‬ ‫הסודות‪,‬‬ ‫אשר בף אתפאר‪ .‬וכתיב‪) ,‬תהלים קמי( אשרי ]תוף[ סוד‬
‫קזפרוסה ]פחמה[‪ ,‬כל ההיכלות‬
‫עומלים קזלא יתראו קזני כרובים‬ ‫העם שככה לו אשרי העם שיי אלהיו ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‪T : *.‬‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T T‬‬

‫היכלא 'שביעאה היכלא דא לאו ביה ]ד״א זה מזה עומדים[‪ .‬לפנים מזה עומדת‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫^ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‪7‬‬

‫דיוקנא ממש‪ ,‬כלא איהו בסתימו כפרת‪ ,‬דמות קזל קלעז הקלזטים‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן ‪.‬ך‬
‫ולכן היכל זה נקלא קלען‬
‫וגו׳ ) י ״ א ־‪ (1‬רזא דרזין‪ ,‬פרוכהא דפריסא )ד״א‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫®ריפא( קיימין כלהו היכלין דלא לאתחזאה תרץ כ ר ו ב י ם )ד״א ל״ג זיא מן דא קיימיז(‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כ חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫רמח‬

‫הקדשים‪ .‬קדש הקןדשים הזה‬‫לגו מן דא לןיימא כפורתא דיוקנא ךקדעז‬

‫מקום מתקן לאותה נשמה‬
‫קיךעזין‪ .‬בגין ‪1‬ך סיכלא דא אלןרי קדעז‬
‫עליונה‪ ,‬כלל של כל העולם הבא‬
‫ה?ןדעזים‪ .‬האי קדעז ה?ןדעזים אתר מתהקנא‬
‫לגבי ]עולם[ העליונים הללו‪.‬‬
‫לההיא נ^זמתא עלאה כללא דכלא עלמא‬
‫שהרי כשמתחברים כל הרוחות‬
‫זה בזה ונשלמים זה בזה כראוי‪,‬‬ ‫ךאתי לגבי האי)נ״א ?למא( עלאי‪.‬‬
‫אז מתעורר רוח עליון נשמת הכל‬
‫דהא כד מתחברן כלהו רוחי דא בדא‬
‫כלפי מעלה נסתר כל הנסהרים‪,‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואעזתלימו דא עם דא כדקא חזי‪,‬‬

‫להתעורר על הכל ולהאיר להם‬ ‫י‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫מלמעלה למטה‪ ,‬ולהשלים אותם‬

‫כדין אתער רוחא עלאה נעזמתא דכלא לגבי‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬
‫להדליק נרות‪.‬‬
‫עילא סתימא ךכל סתימין‪ ,‬לאתערא על‬
‫וכשהכל ]נ״א הוא[ בשלמות באור‬
‫כלא לאנהרא לון מעילא לתתא‪ .‬ולאעזלמא‬
‫של הכל ויורד אור עליון‪ ,‬אז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ההיכל השביעי הזה הוא היכל‬ ‫לון לאךלקא בוצינין‪.‬‬

‫נסתר בסתר הכל‪ ,‬לקבל את אותו‬
‫קדש הקדשים אור שיורד‪,‬‬ ‫וכד הלא )נ״א איהו( בעזלימו בנהירו דכלא‬
‫ולהתמלא משם כמו נקבה‬ ‫ונחית נהירו עלאה‪ ,‬כדין האי היכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪• T :‬‬

‫שמתעברת מן הזכר ומתמלאת‪,‬‬

‫עזביעאה איהו היכלא סתימאה בסתימו‬
‫ולא מתמלאת אלא מהיכל זה‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ךכלא לקכלא ההוא קדעז ה?ןךעזים נהירו‬

‫שמתקן לקבל אותו אור עליון‪.‬‬
‫תחי ת ולאתמלןיא מתמן כנוקבא ךמתעכרא‬
‫וזה סוד ההיכל השביעי‪ ,‬הוא‬
‫מקום של חבור הזווג להתחבר‬
‫מן דכורא ואתמלייא‪ ,‬ולא אתמלייא אלא‬
‫‪T V‬‬ ‫• ‪T : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬
‫שביעי בשביעי‪ ,‬להיות הכל אחד‬
‫מהאי היכלא דמתתקנא לקבלא ההוא נהירו‬
‫שלמות ]אחת[ כראוי‪.‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1- :‬‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬

‫אתר‬
‫איהו ‪--- :‬‬
‫ומי שיודע לקשר יחוד זה ־ אשרי‬ ‫עזביעאה •‬
‫‪TT• :‬‬ ‫היכלא‬
‫ורזא ‪T‬דא • • ‪T T‬‬
‫עלאה‪T T : ',‬‬
‫•‪TT‬‬
‫ואהוב‬‫‪T:‬‬ ‫למעלה‬
‫‪ :‬־ ‪T:‬‬ ‫חלקו‪T ,‬אהוב‬
‫דחכורא דזווגא‪ ,‬לאתחכרא עזביעאה‬
‫••• ‪ 1 :‬׳‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫למטה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא גוזר‬
‫בעזביעאה למהוי)דף מה ע״ב( כלא חד עזלימו‬
‫והוא מבטל‪ .‬הועלה על דעתך‬
‫שהוא מקטרג בךבונו? לא כך!‬ ‫)י׳א חי( כדקא חזי‪.‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫אלא משום שכשהוא קושר‬

‫ומאן דידע לקעזרא יחודא דא זכאה‬
‫קשךים ויודע לוחד יחוד וכל‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T : l T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪T‬‬

‫חולקיה רחים לעילא רחים לתהא‬

‫הפנים מאירות‪ ,‬וכל השלמות‬ ‫‪■ — .‬ך‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬ ‫‪T ••1‬‬

‫לןךעזא כריך הוא )איהס גזיר ואיהו מבטל‪.‬‬

‫נמצאת‪ ,‬והכל מתברך כךאוי‪ ,‬כל‬
‫מסתלקים ומתבטלים‬ ‫הדינים‬
‫סללןא דעתין דאיהו מלןטרגא במאריה‪ ,‬לאו‬
‫ולא נמצא דין בעולם‪ .‬אשרי חלקו‬
‫הכי‪ ,‬אלא בגין דכד איהו ?ןעזיר ?ןעזידין‬
‫בעולם הזה ובעולם הבא‪ .‬זהו‬
‫דלע ללחדא לחודא וכל אנפין נהירין וכל‬
‫למטה‪ ,‬שכתוב בו )משליי< וצדיק‬
‫יסוד עולם‪ .‬זהו קיום העולם‪ .‬בכל‬
‫עזלימו אעזהכח וכלא אתכרכא כדקא יאות‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l T : :‬‬ ‫• ‪T : T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬
‫יום קורא עליו הכיוז‪) ,‬ישעיה מא(‬
‫כל דינין מתעכרין ומתבטלין ולא אעזהכח‬
‫דינא בעלמא‪ .‬זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי‪ .‬דא הוא לתהא‬
‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪::‬־ • •‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫••‪1‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪|••T‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫דכתיב ביה )משלי ‪ 0‬וצדיק יסוד עולם דא הוא קיומא דעלמא‪ .‬בכל יומא‬
‫רמט‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כ חשון‬
‫בראשית ־ מה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫ואהה הגיל בה׳ בקדויעז יע(ראל‬
‫• ‪• • T:‬‬ ‫• ‪1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T - :‬‬
‫בלי‬
‫תגיל ‪T: -‬‬ ‫ואתה ‪• T‬‬
‫כרוזא )ישעיה מא( ‪T - :‬‬
‫קארי עלוי ‪T T‬‬‫‪|T‬‬
‫התהלל‪.‬‬ ‫בקדוש ישראל התהלל‪.‬‬
‫כמו זה ‪7‬ןךבן ]!ה[ עולה עעזץ‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬

‫ומסתפקים ]בו[ כל אחד ואחד‬ ‫כגוונא דא קרבנא )י״א לע ךא( סלקא תננא‬
‫כראוי לו‪ ,‬וכהנים ברצון‪ ,‬ולוים‬ ‫ומסתפקין )י׳א ביה( כל חד וחד‬
‫בזה‪,‬‬ ‫נכלל ‪T‬‬
‫העזירה‪•/ .‬זה • ‪T :‬‬
‫בנעימות ־ • ‪T‬‬
‫׳‬
‫ונכנסים היכל בהיכל‪ ,‬רוח ברוח‪,‬‬
‫•‪•:‬‬ ‫כךקחזי ליה‪ ,‬וכהני ברעותא ולואי בבסימו‬
‫כראוי‬ ‫במקומם ‪TT‬‬
‫עד ׳‪:‬צמתחברים • ‪T 1 :‬‬
‫דשירתא‪ .‬דא אתכליל בדא‪ ,‬ועיילי היכלא‬
‫• • ‪T T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לו איבר באיבר ומקזהלמים זה‬ ‫בהיכלא רוחא ברוחא עד דמתחברן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T • • :‬‬

‫בזה‪ ,‬ומתיחךים זה בזה‪ ,‬עד‬

‫בדוכהליהו כךקא חזי ליה שייפא בשייפא‬
‫עזהם אחד ]מאורים[ ומאירים זה‬
‫בזה•‬ ‫ואשתלימו דא בדא ואתליחדו דא בדא עד‬
‫אז הנ׳טמה העליונה עזל הכל‬ ‫דאנון חד )י׳א ל״ג()יאמהריז( ונהרין דא בדא‪.‬‬
‫באה מלמעלה ומאירה להם‪,‬‬
‫וכל הנרות מאירים בקזלמות‬
‫כדין נשמתא עלאה דכלא אתיא מלעילא‬
‫‪T • • :‬‬ ‫•‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫כראוי‪ ,‬עד עזאותו אור עליון‬ ‫ונהיר לון‪ ,‬והוו נהירין כלהו בוצינין‬
‫מתעורר‪ ,‬והכל נכנס אל קרען‬ ‫בשלימו כדקא חזי‪ ,‬עד דההוא נהורא עלאה‬
‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪ . . .‬ך |‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫הקךעןים‪ ,‬ומתברך ומתמלא‬

‫כבאר ^ל מים נובעים ולא‬
‫אתער וכלא אעיל לגבי קדש הקדשים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫— ‪T lT :‬‬ ‫‪*.*1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‬

‫למעלה‬
‫מתברכים ‪ :‬־ ‪T :‬‬
‫וכלם • ‪• : T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫פוסקים‪,‬‬
‫‪ 1• :‬׳‬
‫ואתברכא ואתמלייא כבירא דמיין נבעין ולא‬
‫ולמפזה‪.‬‬ ‫פסקין‪ ,‬וכלהו‪ .‬מתברכאן לעילא ותהא‪.‬‬
‫כאן סוד הסודות אותו עןלא‬
‫נודע ולא נכנס בחעזבון‪ ,‬ךצון‬ ‫הכא רזא דרזין‪ ,‬ההוא דלא אתיידע ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫עזלא נתפס לעולמים ממתיק‬ ‫אתפס‬

‫—‬ ‫דלא‬
‫רעותא ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫בחושבנא‪: .‬‬
‫‪T ::‬‬ ‫אעיל ‪:‬‬
‫‪•T‬‬
‫לפני ולפנים בתוכם‪ .‬ולא נוךע‬ ‫לעלמין בסים לגו לגו בגווייהו‪ ,‬ולא אתיידע‬
‫אותו רצון ולא נתפס לדעת [לנו[‪.‬‬
‫ההוא רעותא ולא אתפס למנדע )ד״א ל״ג( )לז(‬
‫ואז הכל רצון אחד עד אין סוף‪,‬‬
‫והכלי הוא בעזלמות מלמטה‬ ‫וכדין כלא רעותא חדא עד אין סוף וכלא‬
‫ומלמעלה ומלפני ולפנים‪ ,‬עד‬ ‫איהו בשלימו מלההא ומלעילא ומגו לגו‪.‬‬
‫קזנעעזה הכל אחד‪ .‬הרצון הזה‬
‫לא נכנס פנימה‪ ,‬אף על גב עןל'א‬ ‫אעיל‬ ‫לא ‪• T‬‬ ‫רעותא ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫האי ‪:‬‬‫חד‪- .‬‬ ‫כלא ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫־עד דאתעביד‬
‫נודע‪ ,‬עד ^הכל נעזלם ומאיר‬ ‫לגו אף על גב דלא אתיידע עד דכלא‬
‫בהתחלה בכל הצךדים‪ .‬אז‬ ‫אשהלים ואתנהיר בקךמיתא בכלהו סטרין‪.‬‬
‫ממתיק אותו רצון ]לכל] ולא ]שלא[‬
‫כדין בסים ההוא ךצותא )ד״אל״ג()לכלא( ולא )ד״א‬
‫נתפס לפני ולפנים בנסתר‪ .‬ואז‬
‫אעזרי חלקו עזל מי עזנךבק‬ ‫^א( אתפס לגו בגו בסתימו‪ ,‬וכדין זכאה‬
‫בףבונו באותה עזעה‪ ,‬אעזךיו‬ ‫חולקיה מאן דלתזיבק במאריה בההיא‬
‫למעלה ואעזךיו למטה‪ ,‬עליו‬
‫כתוב )משליכס יעזמח אביך ואמך‬ ‫שעתא‪ ,‬זכאה איהו לעילא זכאה איהו לתהא‬
‫‪­ — .‬ו­‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ - . .‬ן ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪7‬‬

‫ותגל יולךתף‪.‬‬ ‫עליה כתיב‪) ,‬משלי «( לשמח אביך ואמך ותגל‬

‫כ'א ףאה‪ ,‬כיון עזכלם נתקנו זה‬
‫בזה ונקעזרו זה בזה בק^ר אחד‪,‬‬
‫והנעזמה העליונה מאירה להם‬ ‫תא חזי‪ ,‬כיון דכלהו אשהלימו דא בדא‬
‫וכל ‪T‬האורות ••הם‬ ‫מעלה‪T : ,‬‬
‫עזל ־ ‪ T :‬׳‬
‫מצד ‪•/‬‬
‫• ־‬ ‫ואתקשרו דא בדא בקשורא חדא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כ חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫רג‬

‫נר אחד בעולמות‪ ,‬אז רצוץ אחד‬ ‫מסטרא דלעילא‪,‬‬

‫••‪T:‬‬ ‫לון‬
‫‪1‬‬ ‫נהיר‬
‫עלאה ‪• T‬‬
‫ונעזמתא • ‪T T‬‬
‫‪TT:•:‬‬
‫עול המחעובה ]?מחשבה[ נתפס‬
‫]ד״א‬
‫וכלהו נהורין אנון בוצינא חדא בעזלימו‪,‬‬
‫לפני ולפנים‪ ,‬שאור שעולה על הכל ובפני לפנים‬
‫?אותו ךצו! נקפם במחשבה[ אור עולא‬ ‫כדין רעוא חדא ימהשבה )ד״אגמחעגה( אתפס‬
‫פרט ‪:‬לאותו‬ ‫)ד״א לגז■ לג‪ 1‬ד?הידו ךסליק על כלא וןגז■ לג‪? 1‬ההויא דעותא במחעבה‬
‫נודע‪T: ,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫נתפס ‪:‬ולא‬
‫• ‪T:‬‬
‫רצון עוהמחעזבה תופסת ולא‬ ‫אתפס( נהירו ךלא אתפס ולא אתלידע בר ההוא‬
‫יודעת מה תופסת‪ ,‬אלא עזמאיר‬
‫אלא‬‫תפיס ‪TV‬‬ ‫מה ‪• T‬‬ ‫ידע —‬‫ולא ‪—T‬‬ ‫תפיס ‪T:‬‬ ‫דמהשבה ‪• T‬‬
‫‪:‬רעו ‪T T — :‬‬
‫ומתמתק אותו ךצון המחעובה‪.‬‬
‫והבל מתמלא והבל נעזלם ומאיר‬ ‫ךאתנהיר ואתבסם ההוא ךעו ךמחשבה‬
‫ומתבעום הבל כראוי‪ .‬ועל זה‬ ‫ואתמלליא כלא ואשהלים כלא ואתנהיר‬
‫בתוב )תהלים קמד( אעזרי העם‬
‫עזככה לו וגו׳‪.‬‬ ‫כתיב‪,‬י‬
‫כדקא ‪T‬יאות‪ .‬ועל ‪T‬דא ‪•:‬‬ ‫כלא ‪lT::‬‬ ‫ואתבסם ‪T‬‬
‫מי עזזוכה להדבק בךבונו במו‬ ‫שככה לו ‪:‬וגו׳‪.‬‬‫*‪T T *.‬‬
‫העם‬‫‪TT‬‬
‫)תהלים קמי( ־אשרי‬
‫זה‪ ,‬יורע‪ :‬את כל העולמות‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫מאן ךזכי לאתדבלןא במאריה בהאי גוונא‪,‬‬
‫אהוב למעלה ואהוב למטה‪.‬‬
‫הפלתו לא חוזרת ריקם‪ .‬זה‬
‫לעילא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫רהימא‬
‫■ד‬ ‫כלהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫מין‬
‫‪T‬‬ ‫ירית ‪^ •T‬‬
‫‪: • 1‬‬
‫•••‬ ‫‪|T‬‬ ‫••‬ ‫••••‪•.‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מתחטא לפני ךבונו כמו בן לפני‬ ‫‪7‬‬

‫רחימא לתהא‪ ,‬צלותיה לא אהדרא ריקניא‪,‬‬
‫‪.. 1-‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ --------‬ד‬ ‫■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אביו ועוקזה לו רצון בכל מה‬ ‫דא אתחטי לןמי מאריה כברא לןמי אבוי‬
‫עזצדיך‪ ,‬ואימתו עזולטת על כל‬
‫הבריות‪ .‬הוא גוזר והקדועז ברוך‬
‫ועביד ליה ךעותא בכל מה ךאצטריך‪,‬‬
‫הוא מק‪.‬ים‪ .‬עליו כתוב )איובכב(‬ ‫ואימתיה שליט על כל ברלין איהו גזיר‬
‫ותגזר אמר דקם לך ועל דךכיף‬ ‫ולןךשא בריך הוא עביד‪ .‬עליה כתיב‪) ,‬איוב כב(‬
‫נגה אור‪.‬‬
‫ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור‬
‫ותגזר אמר ולקם לך ועל דרכיך נגה אור‪:‬‬
‫וגו׳‪ .‬אמר רבי יצחק‪ ,‬מכאן‬ ‫ויאמר אלהים להי אור ולהי אור וגו׳‪ .‬אמר‬
‫עזעקר הקדועז ברוך הוא את‬ ‫רבי לצחק מכאן דעל^רן לןךשא בריך‬
‫הנטיעות הללו ]ושתל אותם‪ ,‬ממשמע‬
‫הוא להני נטיען )ד״א ועתיל ל‪1‬ן מעמע דכתיב יהי‪ .‬רכי יהוךה‬
‫שכתוב יהי‪ .‬רבי יהוךה אומר‪ ,‬אור שכבר היה שנינו‪,‬‬
‫אומר אור עכבר ה^ה תנן‪ ,‬מעמע דכתיב דהי א‪1‬ר‪ ,‬והיה לא כתיב אלא‬
‫ממשמע שכתוב ויהי אור‪ .‬לא כתוב והיה אלא ויהי‪.‬‬
‫ויהי‪ .‬ןכד אסתכל רן^א בדיך הוא כאנון ךרין דרעיעויא‪ .‬גניז ליה לצדירןדא‬
‫וסשהסתכל הקדוש ברוך הוא !;‪:‬אותם דורות של‬
‫הדא הוא ךכתיב‪) ,‬תהלים צי( אור זרוע לצדיק וליעדי לב עמחה והא א;ל‪:‬מר‪,‬‬
‫ךשעים‪ ,‬עזו לצדיקים‪ .‬זהו שכתוב)תהלים צו( אור‬
‫זרע לצדיק ולישרי לב שמחה‪ .‬והרי נאמר ‪.‬ראמר‬
‫וייאמר אלהים יהי אור‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪) ,‬ישעיה מא( מי העיר ממזךה וגו׳‪.‬‬
‫אל׳רזים ירזי אור‪ .‬זהו שכתוב)ישעיה מא( מי העיר‬ ‫וודא אלהים את האור כי טוב‪ .‬מאי דאה‪ ,‬אמר דכי מיא כדקאמרז חמא‬
‫ממזךח וגו׳‪.‬‬ ‫כעוכתיהו דרכזיעויא וגניז ליה‪ .‬דכי אבא אמר וודא אלהים את האור‬
‫]ו‪.‬יךא אלרזים את רזאור כי טוב‪ ,‬מה ךאה? אמר רבי‬ ‫כי טוב לגנוז אותו‪ .‬וודא אלהים את האור(‪) ,‬נ״א ועתיל ליז וכתיב רהי‬
‫חייא קפי שאמךנו‪ ,‬ךאה!;‪:‬מעשי הךשעים וגנז אותו‪.‬‬ ‫אוד מאי מעמע אוד עכבר הוה אוד‪ .‬דכי יהודה אומר אור לא נאמר אלא‬
‫רבי אבא אמר‪ ,‬ו‪.‬יךא אל־רזים את האור כי טוב לגנז‬ ‫ויהי לומר עבכר הוה וכתיב אור זרוע לצדיק ןגו׳ והאי הוא דכתיב מי העיר‬
‫אותו‪ .‬רךא אל־רזים את האור[‪] ,‬נ״א ושתל אותם‪,‬‬
‫ממזךה וגו'‪ .‬ווקא אלהים אוז לאיי ‪-‬י‪?-‬ול א ?י ר?י'?ויו ?ואמרן ךחמא‬
‫שכתוב וירזי אור‪ .‬מה משמיע אור? שכבר היה אור‪.‬‬
‫רבי יהוךה אומר‪ ,‬אור לא נאמר אלא וירזי‪ ,‬לומר‬
‫כעוכדייהון ךח‪5:‬יעויא וגניז ליה‪ .‬דכי אבא אמר חמא( דסליק‬
‫שקבר היה׳ וכתוב אור זרע לצדיק וגו׳‪ ,‬תהו שכתוב‬ ‫וכי‬
‫עלמא‪• : ,‬‬
‫סייפי ‪ T : T‬׳‬
‫עד ‪•• T :‬‬
‫עלמא ‪-‬‬
‫מסייפי ‪T : T‬‬
‫נהוריה • ‪•• T :‬‬‫••‬ ‫‪:‬‬
‫מי העיר ממזךה וגו׳‪ .‬ו‪.‬יךא אלרזים את רזאור וובדל‪,‬‬
‫אורי' ^®ייף העולם ועד סוף העזלם‪,‬‬ ‫אמר רבי יצחק כמו שאמרנו‪ ,‬שראה במעשי הךשעים וגנז אותו‪ .‬רבי אבא אמר ךאה[ עז ס ל ק‬
‫רנא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כא חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫וכי טוב הוא לגנזו• כדי עזלא יהנו‬ ‫טו־ב הוא )דף מו ע״א( לאגנזא ליה דלא יהנון‬
‫ממנו רקזעי העולם‪.‬‬ ‫מניה חייבי עלמא‪.‬‬
‫אמר רבי עזמעון‪_ ,‬דךא אלהים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫— ‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬

‫את האור כי טוב‪ ,‬עזלא ימצא בו‬

‫• ‪•• T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫אמר רבי עזמעו־ן וירא אלהים את האו־ר כי‬
‫רתחה‪ .‬כתוב כאן כי טוב‪ ,‬וכתוב‬ ‫טוב דלא לעזהכח ביה רתחא‪ ,‬כתיב‬
‫עזם )במדבר כד( כי טוב בעיני ה׳‬
‫הכא כי טוב וכתיב התם )במדבר כד( כי טוב‬
‫לברך את יע(ךאל‪ ,‬וסוף הפסוק‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫]מוכיח[ ־ ויבדיל אלהים בין האור‬ ‫בעיני יי לברך את וע‪Jt‬ראל‪ .‬וסופא דל^רא )ד״א‬
‫ובין התעזך‪ .‬ולכן לא נמצאה בו‬ ‫א‪1‬כח( ויבדל אלהים בין האור ובין החעןך‪,‬‬
‫ותרזה‪ ,‬ואף על גב עזעזהף אותם‬
‫הקדועז ברוך הוא כאדזד‪.‬‬
‫ובגין כך לא אעזתכח ביה רתחא ואף על גב‬
‫בא ךאה‪ ,‬האור עליון להיות‬ ‫דעזיהף לון לןךשא בדיך הוא כחדא‪.‬‬
‫מאיר האור הזה‪ ,‬ומאותו אור‬ ‫תא חזי‪ ,‬נהירו עלאה למהוי נהיר האי אור‪.‬‬
‫—‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪: V‬״‪.‬״••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫עזמדזה לכל בו‪ .‬והוא ןמין‬
‫]חקוקיו[‬ ‫חקיקותיו‬ ‫להתעטר‬
‫ומההוא נהירו חדו לכלא ביה‪ .‬והוא‬
‫חקוקים יחד אתו‪ ,‬והרי נאמר‪.‬‬ ‫ימינא לאתעטרא גולפוי )נ״א ?ליפי( גליפין‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫כתוב )תהלים לא< מה רב טובך‬ ‫בהדיה והא אהמר‪ .‬כתיב‪) ,‬תהליפלא( מה רב‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫אעזר צפנה ליראיף פעלה‬
‫לחוסים בך‪ .‬מה רב טובף ‪ -‬זה‬
‫טובך אעזר צפנת ליראיך פעלה לחוסים בך‪.‬‬
‫אור ראעזון עזגנז הקדועז ברוך‬ ‫מה רב טובך דא אור קךמאה ךגניז לןךעזא‬
‫הוא‪ .‬ליראיך ‪ -‬לצדיקים‪ ,‬עזהם‬ ‫בריך הוא‪ ,‬ליראיך לצדיקים לאנון זיחלי‬
‫יךאי דזבזא כמו עזאמךנו‪.‬‬
‫מההשמטות )סימןל״ז(‬
‫השלמה‬
‫חטאה כךקאמרן♦‬
‫ויאמר אלהים יהי אור‪ .‬ואמר‬ ‫השלמה מההשמטות )םימן ל״ז(‬
‫רבי יודזנן‪ ,‬עזני אורות הגדולים‬ ‫ויאמר אלהים להי אור‪ ,‬ואמר רבי יוחנן עזני‬
‫ועליו‬
‫אור‪T T : ,‬‬
‫׳‬ ‫עזכתוב ־ויהי‬
‫היו‪T •/ ,‬‬
‫‪ T‬׳‬
‫נאמר כי טוב‪ .‬ולקח הקדוש‬ ‫אורים הגדולים היו‪ ,‬דכתיב ויהי‬
‫ברוך הוא האדזד וגנזו לצדיקים‬ ‫אור‪ .‬ועליו נאמר כי טוב‪ .‬ולקח הקדוש ברוך‬
‫^זכתוב )תחלים לא(‬ ‫לבא‪,‬‬
‫לעתיד ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T •/‬‬ ‫הוא האחד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• T V‬‬ ‫—‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫״‬ ‫‪.‬ך‬
‫מה רב טובך אשר צפנת ליראיך‬
‫פעלה לחוסים בך נגד בני אךם‪.‬‬ ‫לכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך‬
‫מלמד עזאור הראשון אין כל‬ ‫פעלה לחוסים בך נגד בני אדם‪ .‬מלמד שאור‬
‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪•.*•.‬‬ ‫‪PT‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—T‬‬

‫בריה יכולה להסתכל בו‪ ,‬שכתוב‬ ‫הראשון אין כל ברלה לכולה להסתכל בו‬
‫דרא אלהים את האור כי טוב‪,‬‬
‫דרא אלהים את כל אשר עשה‬ ‫לכתיב וירא אלהים את האור כי טוב וירא‬
‫הקדוש‬‫ראה ‪|T -‬‬
‫והנה טוב ‪:‬מאד‪T T .‬‬ ‫‪•• • :‬‬ ‫אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאל‪.‬‬
‫ברוך הוא את כל אעזר עשה‪,‬‬ ‫ראה הקדוש ברוך הוא את כל אשר עשה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪It‬‬ ‫—‬
‫ראה טוב מאד מץהיר ובדזיר‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬

‫ולקה מאורו הטוב‪ ,‬וכלל‬ ‫ראה טוב מאל‪ ,‬מזהיר ובהיר‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזלעזים ועזהים נתיבות הדזכמה‪,‬‬ ‫ולקח מאורו הטוב וכלל שלשים ושתים‬
‫ונתנו לעולם הזה‪ ,‬וחינו עזכתוב‬
‫נתיבות החכמה ונתנו לעולם הזה‪.‬‬
‫)משלי ד( כי לקח טוב נתתי לכם‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫תוךתי אל תעזבו‪ .‬הוי אומר‪:‬‬ ‫והלינו לכתיב )משלי ח כי לקח טוב נתתי לכם‬
‫אוצרה של הורה שבעל פה‪.‬‬ ‫הורתי אל העזובו‪ .‬הוי אומר אוצרה של‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כא חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫רנב‬

‫ואמר הקןדועז ברוך הוא‪ ,‬אם‬ ‫הורה שבעל פה‪ .‬ואמר הקןדועז ברוך הוא‪,‬‬
‫הזה‪,‬‬
‫׳‬ ‫בעולם ־‬
‫המדה ‪T T‬‬ ‫יעזמרו ואת ־ • ‪T‬‬
‫• ‪: :‬‬ ‫אם לשמרו זאת המרה בעולם הזה שזאת‬
‫עזואת המרה נחעזבת בכלל‬
‫העולם הזה‪ ,‬והיא תורה עזבעל‬ ‫המזיה נחשבת בכלל העולם הזה‪ ,‬והיא תורה‬
‫פה‪ ,‬יזכו לחיי העולם הבא‬
‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
‫שבעל פה‪ .‬יזכו לחיי העולם הבא שהוא‬
‫׳טהוא הטוב הגנוז‪.‬‬ ‫הגנוז‪.‬‬
‫הטוב ‪T -‬‬ ‫‪-‬‬
‫ומה הוא עזו ^ל הקןדועז ברוך‬
‫הוא ? עוכתוב )חבקוק ‪ 0‬ונגה כאור‬ ‫ומאי ניהו עוזו של ה?ןדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫תהיה‪ .‬עתיד הנגה עזנלקןח‬ ‫דכהיב )חבקיק ג( ונגה כאור תהלה‪ .‬עתיד‬
‫מהאור הדאעזון להיות כאור‪,‬‬
‫אם יקימו בני ההוךה והמצוה‬
‫הנגה ש^לןח מהאור הראשון להיות כאור‪,‬‬
‫אעזר כתבתי להורותם‪ .‬וכתוב‬ ‫אם לקלימו בני ההורה והמצוה אשר כתבתי‬
‫)משליא( קומע בני מוסר אביך ואל‬ ‫להורותם‪ .‬וכתיב )משליא( שמע בני מוסר אביך‬
‫הטען תורת אמך‪ ,‬וכתוב )חבקוק ג(‬
‫וקךנים מןדו לו‪ ,‬ועזם חביון עזה‪.‬‬
‫ואל תיטוש תורת אמך‪ .‬וכתיב )חבקיק ג( קתים‬
‫ומהו חביון עזה? אלא אותו‬ ‫מלדו לו ושם חביון עזו‪ ,‬ומאי חביון עזו‪.‬‬
‫האור עזגנז והחביא‪ ,‬עזנאמר‬ ‫אלא אותו האור שגנז והחביא שנאמר )תהלים‬
‫צפנת ליראיך‪ .‬וזה עזנעןאר לנו ‪-‬‬
‫ל״י( צפנה ליראיך‪ ,‬וזה שנשאר לנו‪) .‬תהלים ל״ד(‬
‫אותם‬
‫‪T‬‬ ‫בך‪,‬‬
‫‪ T1‬׳‬ ‫לחוסים‬
‫•‬ ‫־‬ ‫פעלה‬
‫‪ T‬־ ‪T:‬‬
‫עזחוסים בצלך בעולם הזה‬ ‫פעלה לחוסים בך‪ ,‬אותם שחוסים בצלך‬
‫ומקימים‬ ‫הוךתך‬ ‫ועזומךים‬ ‫בעולם הזה ושומרים תורתך ומלןלימים‬
‫מצוותיך‪ ,‬ומקדעזים עזמך הגדול‬
‫מצוהיך ומ?ןךשים שמך הגדול ומייחדים‬
‫ומיחךים בסתר ובגלוי‪ ,‬עזנאמר‬
‫נגד בני אדם‪.‬‬ ‫בסתר ובגלוי‪ ,‬שנאמר‪ ,‬נגד בני אדם‪.‬‬
‫אמר רבי ךחומאי‪ ,‬מלמד עזהיא‬ ‫אמר רבי ךחומאי‪ ,‬מלמד שהיא אורה‬
‫אורה‪,‬‬ ‫ותורה‬
‫ליעןראל‪T : ,‬‬
‫אורה ‪T : • :‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫׳‬
‫עזנאמר)משליס כי נר מצוה ותוךה‬
‫‪T‬‬
‫לישראל ותורה אורה‪ .‬שנאמר‪) ,‬משלי ‪0‬‬
‫אור‪ .‬ואמר נר ‪ -‬זו מצוה‪ ,‬ומצוה‬
‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬
‫כי נר מצוה ותורה אור‪ ,‬ואמר נר זו מצוה‪.‬‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪ -‬זו הורה עזבעל פה‪ .‬אור ‪ -‬זה‬ ‫הורה‬ ‫אור‪ ,‬זו‬ ‫שבעל* ‪• .‬פה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫הורה * ‪- : • .‬‬
‫‪T‬‬ ‫ומצוה זו‬
‫• ‪T:‬‬
‫תורה עזבכתב‪ .‬אלא מתוך ^כבר‬
‫נתקים האור‪ ,‬קורא לו אור‪ .‬מעזל‬
‫שבכתב‪ .‬אלא מתוך שכבר נתקיים האור קרי‬
‫‪••|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T |— :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬

‫למה הדבר דומה? לאךם צנוע‬ ‫צנוע‬

‫‪- T‬‬ ‫לאדם‬
‫דומה ‪TT :‬‬
‫•‪*.‬‬ ‫הדבר‬
‫למה ‪T T -‬‬ ‫משל ‪T :‬‬
‫לה אור‪T T .‬‬ ‫‪T‬‬
‫בספי הבית‪ ,‬אף על פי עזיום הוא‬ ‫בסיפי הבלת אף על פי שיום הוא ואור גדול‬
‫ואור גדול בעולם‪ ,‬אין אדם‬
‫רואה בתוך ביתו אלא אם כן‬
‫בעולם‪ ,‬אין אדם רואה בתוך ביתו אלא אם‬
‫הכניס בו נר‪ .‬נר ‪ -‬הוךה עזבעל‬ ‫כן הכניס בו נר‪ .‬נר תורה שבעל פה‪ ,‬אף על‬
‫פה‪ .‬אף על פי עזהיא נר‪ ,‬צריכה‬ ‫פי שהיא נר‪ ,‬צריכה לה הורה לפרק‬
‫לה תורה לפרק קעזיותיה ולבאר‬
‫‪•• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬

‫סודותיה‪ ,‬ומי הוא? יךאת ה׳‪ ,‬זה‬

‫‪: 1••• 1‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫קושיותיה ולבאר סודותיה‪ .‬ומאי ניהו יראת‬
‫—‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫האור הןאעזון‪.‬‬ ‫לל‪ ,‬זה האור הראשון‪.‬‬

‫שאמר רבי מאיר‪ ,‬מהו עזכתוב‬ ‫ךאמר רבי מאיר מהו ךכתיב ויאמר אלהים‬
‫ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור‪,‬‬
‫ולא אמר לו ויהי כן? מלמד‬ ‫להי אור ויהי אור ולא אמר ליה ולהי‬
‫שהאור ההוא גדול‪ ,‬ואין כל‬ ‫כן‪ .‬מלמד שהאור ההוא גדול ואין כל ברלה‬
‫רנג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כא חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫גנזו‬‫יכולה להסתכל בו‪T : ',‬‬ ‫בריה ‪T :‬‬ ‫‪T•:‬‬ ‫יכולה להסתכל בו‪ .‬גנזו הקןדועז ברוך הוא‬
‫הקדועז ברוך הוא לצדיקים‬ ‫לצדיקים לעתיד לבא והיא מדת כל סהורה‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪—.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫_‬
‫מדת ‪T‬כל‬ ‫והיא • ־‬ ‫לבא‪• : ,‬‬
‫׳‬ ‫לעתיד ‪T‬‬ ‫‪• T •/‬‬
‫סחורה קזבעולם‪ ,‬והוא כח אבן‬ ‫שבעולם והוא כה אבן יל‪j‬רה עזקורין סוחרת‪.‬‬
‫יקרה קזקוריץ סחרת ודר‪ .‬ועל מה‬ ‫ודר ועל מה היא מדת דר‪ ,‬אלא מלמד ^ ק ח‬
‫■ך — ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬

‫היא מדת דר? אלא מלמד עזלקח‬ ‫הקדוש ברוך הוא מדוה אחת מאלפלם‪ ,‬ובנה‬
‫הקדועז ברוך הוא מזיוה אחת‬
‫מאלפים‪ ,‬ובנה ממנה אבן יקךה‬ ‫וכלל ‪T‬בה ‪T‬כל‬
‫ומקושטת ‪—T :‬‬ ‫נאה ‪1 :‬‬ ‫יקרה ‪T T‬‬
‫אבן ‪T :‬ח־‬
‫ממנה *‪1 *.• *.‬‬‫* •\ ‪T‬‬
‫נאה ומקעזטת‪ ,‬וכלל בה כל‬ ‫המצות‪.‬‬
‫המצוות‪.‬‬
‫לו‪,‬‬ ‫לתת‬
‫בא אברהם וביקש כהו לתת לו‪ ,‬נתנו לו‬
‫ובקעז כהו ‪•• T‬‬
‫אברהם • ••‪1‬‬
‫‪7‬ב א ‪T T: -‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫••‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪7‬‬
‫׳‬

‫נתנו לו אבן יקרה זו ולא רצה‬ ‫ונטל‬

‫זכה ‪- T:‬‬
‫אותה‪T T,‬‬
‫‪'T‬‬ ‫רצה‬
‫יקרה זו ‪:‬ולא ‪T T‬‬ ‫אבן ‪T :‬ח־‬‫*‪ *.‬״‪1 *.‬‬
‫אותה‪ .‬זכה ונטל מדתו‪ ,‬עזנאמר‬ ‫מדתו שנאמר )מיכה ז׳( תהן אמת ללעקב חסד‬
‫)מיכה ז( תתן אמת לזעקב חסד‬
‫לאברהם‪ .‬בא יצחק ובקען כחו‪,‬‬
‫לאברהם‪ .‬בא יצחק וביקש כהו ונתנו לו‪,‬‬
‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ונתנו לו ולא רצה בה‪ .‬זכה ונטל‬ ‫מדת‬‫מדתו שהיא •—‬ ‫ונטל • ‪T‬‬‫זכה ‪ T:‬־‬‫בה‪TT .‬‬ ‫רצה ‪T‬‬ ‫‪:‬ולא ‪T T‬‬
‫הגבורה‪,‬‬
‫־‪' T :‬‬ ‫מדת‬
‫•־‬ ‫עזהיה‬
‫‪TTV‬‬ ‫מדתו‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‪T‬‬ ‫הגבורה דהלינו הפח״ד‪ .‬דכהיב )ןדאעית ל״א(‬
‫ךחינו ח?חד‪ ,‬עזכתוב )בראשית לא(‬
‫ויעזבע!עקב בפחד אביו יצחק‪.‬‬
‫וישבע יעקב בפחד אביו יצחק‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬

‫נתנוהו‬ ‫ורצה ‪T‬בה ‪:‬ולא ‪T :‬‬ ‫יעקב ‪T T:‬‬

‫‪7‬ב א ־ ‪:‬־ ‪1‬‬
‫בא יעקב ורצה בה ולא נתנוהו לו‪ ,‬אמר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫לו‪ .‬אמר לו‪ ,‬הואיל ואברהם‬

‫־ ‪T T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫ליה הואיל ואברהם מלמעלה ויצחק‬
‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬
‫מלמעלה ויצחק למטה‪ ,‬אתה‬
‫־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬

‫תה!ה באמצע ותכלל עזלעזתם‪,‬‬

‫|‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫• ‪ :‬־ ‪T :‬‬
‫למטה‪ ,‬אהה תהלה באמצע ותכלול שלשתם‬
‫עזכתוב התן אמת ל!עקב‪ .‬ומהו‬ ‫דכתיב תהן אמת ליעקב‪ .‬ומאי אמצע‪ .‬הלינו‬
‫האמצע? חינו עזלום‪ ,‬והרי כתוב‬ ‫שלום‪ .‬והא כתיב תהן אמת ליעקב‪ .‬אמת‬
‫התן אמת ל!עקב? אמת ועזלום‬
‫הם אחד‪ ,‬כמו עזנאמר )אסתר ט(‬
‫ושלום חד הוי‪ .‬כמה ךאה אמר ) א פ תי ט׳( דברי‬
‫דברי עזלום ואמת‪) ,‬ישעיה לט( כי‬ ‫שלום ואמת )יע?‪:‬ה ט׳ל( כי שלום ואמת להלה‬
‫יהיה עזלום ואמת בימי‪ ,‬והינו‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT :‬‬ ‫••• ‪•/ •••:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪••• :‬‬ ‫בימי והיינו דכתיב )יעע‪:‬ה נ״ח( והאכלתיך נחלת‬
‫עזכתוב )שם נח( וחאכלתיך נחלת‬
‫!עקב אביך‪ .‬דחינו נחלה גמורה‬
‫לעקב אביך‪ .‬דהלינו נחלה גמורה ךאית ליה‬
‫עז!עז לו החסד והפחד והאמת‬ ‫החס״ד והפחד והאמת והשלום‪ .‬ולפיכך‬
‫■ך ‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬

‫וחקזלום‪ .‬ולפיכך אמר )תהלים קיח(‬ ‫אמר )?הליט קי״ח( אבן מאסו הבונים הלתה‬
‫אבן מאסו הבונים היתה לר־אען‬
‫פנה‪.‬‬
‫פינה‪.‬‬
‫לראש • ‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אבן מאסו ‪ -‬אברהם ויצחק‪,‬‬ ‫העולם‪,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫את ‪T‬‬‫שבנו •‪*.‬‬
‫ויצחק‪T : 1‬‬
‫אברהם ‪T : • :‬‬
‫מאסו — ‪T T:‬‬ ‫אבן ‪: T‬־‬ ‫*‪| *.* *.‬‬
‫עזבנו את העולם‪ ,‬היתה עתה‬ ‫היתה עתה לראש פינה‪ .‬ולמה מאסו‬
‫‪- : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫לראעז פנה‪ .‬ולמה מאסו בה‪,‬‬
‫והלא נאמר )בראשית כס עקב א^זר‬
‫בה והלא נאמר )!דא^ית כ״ס עקב אשר שמע‬
‫עזמע אברהם בקלי ויעזמר‬ ‫אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫מעזמךתי מצותי חקותי ותורתי?‬ ‫חקותי ותורותי‪ .‬מאי משמרתי‪ ,‬אמר מדת‬
‫• —‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| • . .‬‬
‫מה זה מעזמךתי? אמרה מדת‬
‫חסד‪ :‬עז ^ ימי היות אבךהם‬
‫חס״ד‪ .‬כל ימי היות אברהם בעולם לא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬״‪ .‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫בעולם לא הצרכהי אני לעעזות‬ ‫הצרכתי אני לעשות מלאכתי‪ ,‬שהרי אברהם‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כא חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫רנד‬

‫מלאכתי‪ ,‬עזהרי אברהם עמד עזם‬ ‫עמד עזם במקומי‪ .‬ויעזמור מעזמרהי‪ ,‬במדה‬ ‫־ • ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫במק‪ 1‬מי‪ .‬ויעזמר מעזמךהי ‪-‬‬ ‫זו היתה מלאכתי ^אני מזכה את העולם כלו‬
‫במזיה זו היתה מלאכתי‪ ,‬עזאני‬
‫מזכה את העולם כלו‪ ,‬ואפלו‬ ‫ואפילו נתחייבו‪ ,‬אני מזכה אותם‪ .‬ועוד‬
‫נתחיבו אני מזכה אותם‪ .‬ועוד‬ ‫מעזיבם ומביא בלבבם לעעזות רצון אביהם‪.‬‬
‫מעזיבם ומביא בלבבם לעעזות‬ ‫כל זה עשה אברהם וכתיב )ברא שית כ״א( ויטע‬
‫ךצון אביהם‪ .‬כל זה עעזה‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬

‫אברהם‪ ,‬וכתוב >שםכא( ויטע אעזל‬

‫־• ־‬ ‫׳ ‪T :‬‬ ‫־ ‪T T:‬‬
‫אשל בבאר שבע‪ .‬סידר לחמו ומימיו לכל‬
‫בבאר עזבע‪ .‬סדר לחמו ומימיו‬ ‫באי עולם והיה מזכה ומדבר על לבם‪ ,‬למי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪V T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫לכל באי עולם‪ ,‬והלה מזכה‬ ‫אתם עוברים‪ ,‬עבדו את לי אלהי השמים‬
‫ומדבר על לבם‪ :‬למי אתם‬
‫עובדים? עבדו את ה׳ אלהי‬ ‫והארץ‪ .‬והיה דורש להם‪ ,‬עד שהיו באים‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪V T‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫העזמים והארץ! והלה זיורעז‬ ‫ושבים‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫להם‪ ,‬עד עזהיו באים ועזבים‪.‬‬

‫ומנץ לנו עזאף הדזלבים הלה‬
‫ומגלן עזאף החלבים הלה מזכה‪ ,‬עזנאמר‬
‫מזכה ? עזנאמר >שם יח( המכסה‬ ‫המכסה אני מאברהם ואברהם היה‬
‫אני מאברהם‪ ,‬ואברהם היו יהלה‬ ‫להלה וגו׳‪ .‬אלא אזכהו עזיבקש עליהם‬
‫וגומר‪ .‬אלא אזכהו עזלבקןעז‬
‫עליהם רחמים ויזכה‪ .‬וכי אפעזר‬
‫רחמים ולזכה‪ .‬וכי אפשר לומר שלא לדע‬
‫לומר עזלא לדע הקןדועז ברוך‬ ‫הקדוש ברוך הוא שלא לכלו להנצל‪ .‬אלא‬
‫הוא עזלא לכלו להנצל? אלא‬ ‫זכותו קאמר‪ .‬מכאן אמרו בא ליטהר מסייעין‬
‫ץכותו הוא אמר‪ .‬מכאן אמרו‪ ,‬בא‬
‫אותו‪ .‬בא ליטמא פותחין לו מאי פותחין לו‪,‬‬
‫לפזהר ‪ -‬מסלעיץ אותו‪ .‬בא לפזמא‬
‫‪ -‬פותחים לו‪ .‬מה זה פותחים‬ ‫אותן הפתוחים תמיד‪ .‬מצותי חקותי ותורותי‪,‬‬
‫לו? אותם הפתוחים תמיד‪.‬‬ ‫אמר‪ ,‬הואיל ולא חפצתי בה אעזמור‬
‫מצותי חקותי ותורתי ‪ -‬אמר‪,‬‬
‫הואיל ולא חפצתי בה‪ ,‬אעזמד‬
‫מצותיה‪ .‬מאי תורותי‪ ^ ,‬א אפילו הוראות‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫מצותיה‪ .‬מה זה תורתי? אלא‬ ‫ופלפולים שמורים למעלה‪ ,‬הוא ידעם‬

‫‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ופלפולים‬ ‫הוראות‬ ‫אפלו‬ ‫ופלפל וקלימם‪.‬‬

‫עזמודים למעלה הוא לרעם‬
‫ופלפל וקלמם‪.‬‬
‫ומאי מעזם רועה אבן ישראל‪ ,‬הוי אומר‬
‫ומה זה מעזם רועה אבץ י^ראל ?‬ ‫צדק העליון‪ .‬ומאי האור הגדול‬
‫הוי אומר‪ ,‬צדק העליון‪ .‬ומהו‬ ‫הצפון‪ ,‬הלינו סוחרת‪ .‬והאבן עזדרה למטה‬
‫האור הגדול הצפון? והלנו‬
‫סחרת‪ .‬והאבן עזדרה למפזה‬
‫הימנה נקראת דר‪ ,‬ומאי הוא מידו לו‪ ,‬היינו‬
‫‪; -‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••I:‬‬ ‫•‬ ‫‪T ..‬‬ ‫‪..‬‬

‫הימנה נקראת דר‪ ,‬ומה הוא?‬ ‫חמש אצבעות של לד למין ‪) :‬עד כאן מההשמטות(‬
‫עזל‬
‫אצבעות ‪•/‬‬
‫חמעז ‪T : •/‬‬
‫הינו ‪•• T‬‬
‫לו‪ ,‬־ ‪:‬‬
‫׳‬ ‫מידו‬
‫•‪T‬‬ ‫ויהי ערב ולהי בקר יום אחד‪ .‬ולהי ערב‬
‫!ד ימין‪ :‬ע״כ מההשמטות‪.‬‬
‫ויהי ערב ויהי ב‪7‬ןר י‪1‬ם אחד‪.‬‬ ‫מסטרא ךחשך‪ ,‬ולהי בקר מסטרא‬
‫ויהי ערב ־ מצד הה^ך‪ .‬ויהי‬ ‫ךאור‪ ,‬ומגו דאנון מעזההפי כחדא כתיב‬
‫בלןר ־ מצד האור‪ .‬ומתוך שהם‬ ‫יום אחד‪ .‬רבי יהודה אמר מאי טעמא‬
‫— ‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬
‫משתתפים כאחד‪ ,‬כתוב יום‬
‫אחד‪ .‬רבי להודה אמר‪ ,‬מה‬ ‫בכל יומא ויומא כתיב ויהי ערב ולהי‬
‫הטעם בכל יום ויום כתוב ויהי‬ ‫ביקר‪ .‬למנדע דהא לית יום בלא לילה ולית‬
‫רנה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כא חשון‬
‫ערב ויהי ב?ןר? לדעת עזהרי אין‬
‫יום בלי לילה ואין לילה בלי‬
‫יום‪ ,‬ולא צריכים להפרד‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬אותו היום עזיצא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪..‬‬
‫אור ראעזוץ‪ ,‬התפעזט בכל‬
‫הןמים‪ ,‬עזכתוב בכלם יום‪ .‬אמר‬
‫רבי אלעזר‪ ,‬מקזמע עזכתוב‬
‫בכלם ב?ןר‪ ,‬ואין ב?ןר אלא מצד‬
‫עזל אור ראעזון‪ .‬רבי עזמעון‬
‫אמר‪ ,‬יום ראעזון הולך עם כלם‪,‬‬
‫וכלם בו‪ ,‬כרי להךאות עזאין‬
‫בהם פרוד והבל אחד‪.‬‬
‫ויאמר אלהים יהי אור‪ ,‬ההןה‬
‫התפעזטות האור הזה למטה‪,‬‬
‫ואלה הם המלאכים עזנבךאו‬
‫להם קיום‬ ‫ביום הךאעזון‪,‬‬
‫להתק‪.‬ים לצד ןמין‪ .‬רךא אלהים‬
‫את האור כי טוב‪ ,‬את ‪ -‬לכלל את‬
‫האספקלריה עזלא מאירה עם‬
‫אספקלךןה מאירה‪ ,‬עזנאמר ]בו[‬
‫אלעזר‪,‬׳ את ‪-‬‬
‫רבי ‪TT : •/‬‬
‫אמר ־ •‬‫כי טוב‪ T .‬־‬
‫לכלל ]לה?ליל[ ולרבות את כל‬
‫המלאכים עזבאים מצד האור‬
‫הזה‪ ,‬וכלם מאירים כבהחלה‬
‫בקיום קזלם‪.‬‬
‫יהי רקיע בתוך המים‪ .‬אמר רבי‬
‫יהוךה‪ ,‬בזה נפךדו מים עליונים‬
‫רקיע‬ ‫תחתונים‪.‬‬ ‫ממים‬
‫התפעזטות המים‪ ,‬והרי נאמר•‬
‫ויהי מבדיל ‪ -‬בין מים עליונים‬
‫לתחתונים‪.‬‬
‫רעש אלהים את הרקיע ‪-‬‬
‫במעלה עליונה‪ .‬דהי רקיע לא‬
‫כתוב‪ ,‬אלא רעש‪ ,‬שהגדיל אותו‬
‫בגךלות רבה‪ .‬אמר רבי יצחק‪,‬‬
‫בשני נבךא גיהנ׳ם לרשעי‬
‫העולם‪ .‬בשני נבראה מחלקת‪.‬‬
‫בשני לא נשלם בו המעשה‪ ,‬ולכן‬
‫שבא‬‫‪T‬‬ ‫טוב‪ ,‬־עד‬
‫׳‬ ‫לא ‪T‬כתוב בו •כי‬
‫יום שלישי ונשלם בו המעשה‪.‬‬
‫משום כך כי טוב פעמים‪ ,‬אחד‬
‫על השלמת המעשה של יום‬
‫ואחד לעצמו‪ .‬ביום‬ ‫שני‪,‬‬
‫השלישי התהקן היום השני‬
‫בראשית ‪ -‬מו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫לאתפרעזא‪.‬‬
‫‪T T ::•:‬‬ ‫אבעון‬
‫‪1‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫ולא‬
‫‪T:‬‬ ‫בלא יום‬‫‪T:‬‬ ‫לילה‬
‫‪T: -‬‬
‫אמר רבי יוסי ההוא יום דנפק אור קדמאה‬
‫‪ . .‬ך _ |‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ן‬
‫אתפעזט בכלהו יומי‪ ,‬דכתיב בכלהו‬
‫יום‪ .‬אמר רבי אלעזר מעזמע דכתיב בכלהו‬
‫בלןר‪ ,‬ולאו בלןר אלא מסטרא ךאור קךמאה‪.‬‬
‫רבי עזמעון אמר יומא לןדמאה אזיל עם‬
‫כלהו וכלהו ביה‪ ,‬בגין לאחזאה ךלאו בהו‬
‫וכלא —הד‪.‬‬
‫פירודא ‪T :‬‬
‫‪T‬‬
‫ויאמר אלהים להי אור‪ ,‬להי )ד״א ל״ג א‪1‬ר(‬
‫אתפעזטותא ךהאי אור לתתא‪ ,‬ואלין‬
‫אנון מלאכין דאתבריאו ביומא לןךמאה אית‬
‫לון קיומא לאתקלימא לסטר למינא‪ .‬וירא‬
‫אלהים את האור כי טוב‪ .‬את לאתכללא‬
‫אספקלריאה דלא נהרא עם אספקלריאה‬
‫דנהרא ךאהמר )י׳א גיה( כי טוב‪ .‬אמר רבי‬
‫ולאסגאה‬
‫‪T T : —:‬‬ ‫לאתכללא )ד״א לאכללא(‬
‫את ‪T T : : • :‬‬
‫אלעזר •‪*.‬‬
‫•‪T T : *.‬‬
‫כלהו מלאכין דאתלין מסטרא ךאור זיא‪,‬‬
‫וכלהון נהרין כלןךמיתא בקיומא עזלים ‪:‬‬
‫להי רקיע בתוך המלם‪ ,‬אמר רבי להודה בהאי‬
‫אתפרעזו מלין עלאין ממיין ההאין‪.‬‬
‫רקיע פעזיטותא ךמלין והא אתמר‪ .‬ויהי‬
‫מבליל בין מיין עלאין לתהאין ‪:‬‬
‫ולעש אלהים את הרקיע‪ .‬בסגיאו עלאה‪.‬‬
‫ולהי רקיע לא כתיב‪ ,‬אלא ולעש‪,‬‬
‫דאסגי ליה ברבו סגלא‪ .‬אמר לבי לצחק בשני‬
‫אתבלי גיהפם לחייבי עלמא‪ ,‬בשני אתבלי‬
‫מחלוקת‪ .‬בשני לא אשתלים ביה עבילתא‪,‬‬
‫ובגין כך לא כתיב ביה כי טוב‪ ,‬עד דאתא יום‬
‫הליתאה ואשתלים ביה עבילהא‪ ,‬בגין כך כי‬
‫טוב תלי זמני‪ ,‬חד על אשלמות עבילהא ליום‬
‫שני‪ ,‬וחד לגרמיה‪ .‬ביום הליתאי אתהקן יום‬
‫שני ואתפרש ביה מחלוקת‪ .‬וביה אשתלימו‬
‫רחמי על חייבי גיהפם‪ .‬ביומא תליתאה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז תשרי‬
‫רנו‬

‫מעזהככין שביבין דגיהנם‪ .‬בגיני כך אתכליל ונבדלה בו מחלקת‪ ,‬ובו‬

‫הקזהלמו רחמים על רקזעי‬ ‫ביה יו־ם עזני ואעזהלים ביה‪.‬‬
‫הקזליעזי‬ ‫ביום‬ ‫הגיהנים‪.‬‬
‫דבי חייא הוה יתיב לןמיה דרבי עזמעון‪ ,‬מקזתככים קזלהבות הגיהום‪.‬‬
‫אמר ליה האי א‪1‬ר בי‪ 1‬ם ראעז^ן וחעזך מעזום כך נכלל בו עזבי ונקזלם‬
‫בו‪.‬‬
‫ךבי חץיא הץה יוקזב לפני רבי‬
‫ביום עזני ואתפרעזו מיא ומחלוקת הוה ביה‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ד■ד‬ ‫״ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪■ -‬ד‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫אמאי לא אקזתלים ביום ךאקזון דהאי ימינא קזמעוץ‪ .‬אמר לו‪ ,‬אור זה ביום‬
‫כליל לע‪ t‬מאלא‪ ,‬אמר ליה על דא הוה ראעזוץ‪ ,‬וח^ך ביום קזני‪ ,‬ונפךדו‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫• ‪- T ' T T :‬‬ ‫‪•T‬‬
‫המים ומחלקת היתה בו‪ ,‬למה‬
‫‪T T‬‬ ‫׳‬
‫מחלוקת‪ ,‬ותליתאה בעי למיעל בינייהו‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪IV‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫־ •‬ ‫־‬

‫לא נקזלם ביום הךאעזוץ‪ ,‬קזהרי‬

‫ץמין כולל את העזמאל? אמר לו‪,‬‬ ‫לאכרעא ולאסגאה בהו עזלם ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬

‫אתחברותא ךמ?ין על זה היתה מחלקת‪ ,‬וקזליקזי‬ ‫תךשא הארץ דעזא‪,‬‬

‫רצה להכנס ביניהם להכריע‬
‫ולהךבות בהם קזלום‪.‬‬
‫עלאין בתתאין למעבד פידין‪ .‬מיין‬
‫עלאין )ד״א פדן ורביז( ועבדי איבין‪ ,‬ותהאי ל^ראן תךשא הארץ דקזא ‪ -‬התחברות‬
‫לון לעלאין כנוקבא לגבי ךכורא‪ ,‬בגין דמיין של מים עליונים בתחתונים‬
‫לעשות פרות‪ .‬מים עליונים ]ד״א‬
‫פרות‪,‬‬ ‫ועושים‬ ‫פרים ורבים[‬
‫עלאין דכורין ותתאי נוקבין‪.‬‬
‫להם‬ ‫קוךאים‬ ‫‪: T‬והוא והתחתונים‬ ‫לעילא‬
‫כל ‪T‬דא הוא ‪• • :‬‬ ‫אמר ‪T‬‬ ‫שמעון | ‪- T‬‬‫רבי • ‪:‬‬ ‫••‬
‫לתתא‪ .‬אמר רבי יוסי אי הכי אלהים לעליונים כנקבה לזכר‪ ,‬משום‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T T‬‬ ‫• ‪T I•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪: V T‬‬

‫זכריים‪,‬‬ ‫עליונים‬ ‫שמים‬

‫דקא אמרן )ד״א אמר( מאן אלהים‪) ,‬ד״א ל״ג אלא אלהים‬
‫ותחתונים נקביים‪.‬‬
‫?תם( אלהים חןים לעילא‪ ,‬ואי תימא לתהא ךבי שמעון אמר‪ ,‬כל זה הוא‬
‫אלהים סתם‪ .‬אלא לתתא איהו תולדות‪) ,‬דףמו למעלה והוא למטה‪ .‬אמר רבי‬
‫יוסי‪ ,‬אם כך‪ ,‬אלהים שאמרנו ]ד״א‬
‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪• T- : T*.‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ •‬
‫אמר[ מי האלהים? ]ד״א אלא אלהים‬
‫ע״ב( כמה ךאה אמר אלה תולדות השמלם‬
‫וההוא סתם[ אלהים חיים למעלה‪ .‬ואם‬ ‫בראם‪: ,‬־‬ ‫ואמרינן ‪:‬בה׳ ‪TT:‬‬
‫‪|T‬‬ ‫בהבראם‬
‫והארץ ‪T: T• :‬‬
‫‪^VTT:‬‬
‫)ם״א ולעילא( לעילא אבהן דכלא הוא איהי תאמר אלהים למטה סתם‪ ^ ,‬א‬
‫‪T V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V:‬‬

‫למטה הוא תולדות‪ ,‬כמו שנאמר‬

‫עבידהא‪ ,‬ועל דא ארעא עבדת תולדות‪ ,‬דהא אלה תולדות השמים והארץ‬
‫־‬ ‫‪V: V V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בהבךאם‪ .‬ואמךנו בה׳ בראם‪.‬‬ ‫היא מתעברא כנוקבא מן דכורא‪.‬‬

‫רבי אלעזר אמר כל חילץ הוו בארעא ולא ואותו !שלמעלה[ למעלה אביהם‬
‫של הכל הוא‪ ,‬היא העשץה‪ ,‬ועל‬ ‫‪T : T :- :‬‬ ‫* * •‪1 • •• T - T TT: *.‬‬
‫אפיקת חילהא ואפון תולדותיה עד יום זה הארץ עושה תולדות‪ ,‬שהרי‬
‫היא מתעברת כנקבה מן הזכר‪.‬‬ ‫)סמיעי( הששי ךכתיב תוצא הארץ נפש חלה‪,‬‬
‫ךבי אלעזר אמר‪ ,‬כל הצבאות‬ ‫ואי תימא והא כתיב ותוצא הארץ דשא‪ .‬אלא‬ ‫‪■ , ,‬ך‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪j‬‬ ‫^‬ ‫‪..‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ :‬ד‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫היו בארץ‪ ,‬ולא הוציאה את‬
‫אפיקת תקון חילהא לאתלישבא כךקא לאות כחה‪ ,‬והם תולדותיה‪ ,‬עד יום‬
‫־‬ ‫‪ T‬׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫]חמישי[ העזעזי‪^ ,‬כתוב ת‪1‬צא‬ ‫דהא‬

‫‪T:‬‬ ‫דאצטריך‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫גניז בה ‪ :‬עד ‪*:‬‬ ‫*‬ ‫הוה‬
‫‪:‬‬ ‫וכלא‬
‫־‬ ‫••‬
‫בקךמיתא כתיב צךליא וריקנלא כתרגומו‪ ,‬הארץ נפעז חיה‪ .‬ואם תיאמר‪,‬‬
‫והרי כתוב ותוצא הארץ זיעזא ?‬
‫אלא הוציאה תקוץ כחותיה כדי להתיעזב כראוי‪ ,‬והפ‪ 1‬ל היה גנוז בה עד להצטרך‪ .‬עזהרי‬
‫רנז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כב חשון‬
‫בראשית ־ מו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫ולבתר אתהקנת ואת!ישבת וקבילת זרעא בהתחלה כתוב עזוממה וריקה‬
‫וךעזאין ועק‪t‬בין ואילנין כךקא יאות‪ ,‬ואפיקת כתךגומו‪ ,‬אחר כך נתקנה‬
‫והתיעזבה וקבלה זרע וךעזאים‬
‫כראוי‪,‬‬ ‫ואילנות‬ ‫עזמעזו ועעזבים‬‫•‪:‬‬ ‫נמי ‪T‬לא‬ ‫הכי ‪• • T‬‬
‫‪• T‬‬ ‫ומאורות‬ ‫‪:‬‬ ‫לבתר‪.‬‬
‫לון ‪T T : I‬‬
‫והוציאה אותם אחר כך‪.‬‬ ‫נהורא דלהון עי דאצטריך ‪) :‬דף מוע״ב(‪.‬‬
‫יהי מארת ברקיע ה^מלם )ד״א מארת ?תיב חסר(‪ ,‬והמאורות גם כן לא עזמעזו‬
‫אורות עזלהם עד עזהצטרך‪.‬‬
‫זוהמא יהי מארת בךקיע העזמים ]מארת‬ ‫‪T —:‬‬ ‫דאטיל‬‫‪ :‬־ •‬ ‫ביעזא‬
‫• ‪T‬‬ ‫חויא‬
‫• ‪T:‬‬ ‫לאכללא‬
‫‪T T : —:‬‬
‫ועבד פירודא ךלא משמש עזמשא בסיהרא‪ .‬כתע חסר[‪ ,‬להכליל נחעז הרע‬
‫‪TT‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫‪J L ..‬‬ ‫‪7‬‬

‫עזהפזיל זהמה ועעוה פרוד‬

‫עזהעזמעז לא מעזמעז עם לבנה‪.‬‬
‫מארת לווטין‪ ,‬ו ^ דא גרים דאתלטןיא‬
‫גרם‬‫קללות‪: .‬ועל זה ‪- T‬‬
‫מארת ‪T1: -‬‬‫‪:‬‬
‫ארעא לכתיב ארורה האדמה‪ ,‬ובגין כך‬
‫עזכתוב‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫מארת כתיב‪ ,‬חד‪ ,‬יהי מארת דא סיהרא‪ .‬עזהתקללה‬
‫ארוךה האדמה‪ .‬ולכן מארת‬
‫בכללא‬
‫שמשא‪ ,‬ותרווייהו • ‪T T :‬‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫השמים ‪T‬דא‬ ‫רקיע ‪• T T -‬‬
‫‪-1•:‬‬
‫כתוב אחד‪ .‬יהי מארת ‪ -‬זו‬
‫ותתא‪ .‬הלבנה‪ .‬רקיע העזמים ‪ -‬זו‬
‫‪• - T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לעילא ‪T —:‬‬
‫‪ • :‬ן ‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫עלמין ‪:‬‬
‫לאנהרא ‪1 • : T‬‬
‫‪T T : -‬‬ ‫לאזדווגא ‪TT : —:‬‬
‫‪T :‬‬ ‫חדא ‪:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫משמע לכתיב על הארץ ולא כתיב בארץ חעזמעז‪ .‬ועזניהם בכלל אחד‬
‫להזדוג להאיר העולמות למעלה‬
‫ולמטה‪ .‬ממעזמע עזכתוב על‬
‫למשמע לעילא ותתא‪ ,‬חושבן לכלא בסיהרא‬
‫הארץ ולא כתוב בארץ‪ ,‬עזמעזמע‬ ‫הוא‪.‬‬
‫וחשבון למעלה ולמפזה‪ ,‬חעזבון עזל הכל‬ ‫רבי שמעון אמר גימטרןאות‬
‫בלבנה הוא‪.‬‬
‫רבי עזמעון אמר‪ ,‬גימבזרןאות‬
‫תקופות ועבורין כלא הוא בסיהרא‪,‬‬
‫דהא לעילא לאו איהו‪ .‬אמר ליה רבי אלעזר וחעזבון תקופות ועבורים ־ חכל‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך —‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫ולא והא כמה חושבנין ושיעורין קעבלי הוא בלבנה‪ ,‬עזהרי למעלה אינו‪.‬‬
‫אמר לו רבי אלעזר‪ ,‬ולא ? ! והרי‬
‫כמה העזבונות ועזעודים עוקזים‬
‫חשבנא‬
‫‪TT :‬‬ ‫אלא‬
‫•‪T *.‬‬ ‫הכי‪,‬‬
‫לאו ‪* T‬‬ ‫ליה ‪T‬‬ ‫אמר ••‬ ‫חברייא‪- T .‬‬‫‪T-: -‬‬
‫קיימא בסיהרא ומהמן יעול בר נש למנלע החברים? אמר לו‪ ,‬לא כך ! אלא‬
‫לעילא‪ .‬אמר ליה והא כתיב והיו לאותות חחעזבון עומד בלבנה‪ ,‬ומעזם‬
‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫יכנס האךם לדעת למעלה‪ .‬אמד‬
‫לו‪ ,‬והרי כתוב והיו לאתת‬
‫ולמועלים‪ .‬אמר ליה לאתת כתיב חסר‪ .‬אמר‬
‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬־••‬ ‫׳‬

‫ליה הא כתיב והיו‪ ,‬אמר ליה הדין כלהון ולמועדים? אמר לו‪ ,‬לאתת‬
‫ליהוון ביה‪ ,‬כאספוקא לא לאתמלןיא מכלא‪ ,‬כתוב חסר‪ .‬אמר לו‪ ,‬הרי כתוב‬
‫והיו? אמר לו‪ ,‬הויות כלם עזיהיו‬
‫בו‪ ,‬כאוצר זו עזמתמלא מהכל‪.‬‬
‫אבל חושבנא לכלא בסיהרא הוא‪.‬‬
‫תא חזי‪ ,‬נקודה חד אית ומתמן שירותא אבל החעזבון עזל חכל הוא‬
‫בלבנה‪.‬‬ ‫לממני‪ .‬להא מה ללגו לההיא נקודה לא‬
‫ב א ךאה‪ ,‬ןעז נקדה אחת ומעזם‬
‫אתלדע ולא אתייהב לממני‪ .‬ואית נקולה הראעזית למנות‪ ,‬עזהרי מה‬
‫אתידע עזלפנים ^ל אותה נקדה לא‬ ‫ולא • ‪ : :‬־‬ ‫אתגליא כלל ‪T:‬‬ ‫דלא • ‪T : - :‬‬ ‫סתים ‪T :‬‬ ‫לעילא ‪• T‬‬
‫‪T ••:‬‬
‫ומתמן שרותא לממני כל סתים ועומקא‪ .‬הכי נודע ולא נתן למנות‪ ,‬דעז נקדה‬
‫‪• T‬‬ ‫‪lT :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• — ‪•• 1 T‬‬
‫למעלה נסתרת ^לא התגלתה‬
‫נמי אית נקודה לתתא לאתגללא‪ .‬ומתמן הוא כלל ולא נוךעה‪ ,‬ומעזם הראעזית‬
‫למנות כל נסתר ועמק‪ .‬כך גם יעז נקדה למטה עזהתגלתה‪ ,‬ומעזם הוא ראעזית לכל חעזבון ולכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••• :‬ן‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫רנח‬

‫מנץן‪ ,‬ועל זה כאץ הוא המקוים‬ ‫ולכל מנין‪ ,‬ועל ‪T‬דא‬ ‫‪T:‬‬ ‫חועזבנא‬
‫‪T: :‬‬ ‫לכל‬ ‫עזירותא ‪T:‬‬
‫‪T‬‬
‫לכל התקופות והגימטרץאות‬ ‫וגימטריאות‬ ‫הקופות‬ ‫לכל‬ ‫אתר‬ ‫הוא‬ ‫הכא‬
‫‪T • : — •:‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪--- :‬‬ ‫‪TT‬‬
‫וחגים‬ ‫והזמנים‬ ‫והעבוךים‬
‫וקזבתות‪ .‬וי^ךאל קזןיבקים‬ ‫ועבורין וזמנין וחגי ושבתי‪ .‬ולק^ראל דרבקי‬
‫עוק(ים‬ ‫בקדועז־ברוך־הוא‪,‬‬ ‫בקךשא בריך הוא עבדי חושבן לסיהרא‬
‫חקזבוץ ללבנה‪ ,‬והם דבקים בו‬ ‫ואנון דבקין ביה וסלקין ליה לעילא‪ ,‬דכתיב‪,‬‬
‫ומעלים אותו למעלה‪ ,‬קזכתוב‬
‫)דברים ד< ואתם הזיבקים בה׳‬ ‫)דברים ד( ואתם הדבקים בלל אלקיכם וגו׳ ‪:‬‬
‫אלהיכם וגו׳‪.‬‬ ‫ישרצו המים שרץ נפש חלה‪ ,‬אמר רבי‬
‫ישךצו המים קורץ נפעז חץה‪.‬‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬הרי פךשוה‬
‫אלעזר הא אוקמוה דאנון מיין‬
‫שאותם מים רחשו והולידו כמו‬ ‫אתמר‪.‬‬
‫והא • ‪T :‬‬ ‫דלעילא ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫כגוונא •‬
‫‪T‬‬ ‫ואולידו ‪:‬‬‫•‬ ‫רחישו ‪:‬‬
‫‪• :‬‬
‫שלמעלה‪! ,‬הרי נאמר‪ .‬ועוף‬ ‫ועוף לעופף על הארץ‪ .‬לעוף מיבעי ליה‪ ,‬מהו‬
‫יעופף על הארץ ‪ -‬ץעוף צריך‬
‫לכתב‪ ,‬מה זה יעופף ?‪.‬‬
‫לעופף•‬
‫אמר רבי שמעון‪ ,‬סוד הוא‪ ,‬ועוף‬ ‫אמר רבי שמעון ת א הוא‪ .‬ועוף דא‬
‫זה מיכא״ל‪ ,‬שכתוב)ישעיה ‪ 0‬רעף‬ ‫מיכא״ל דכהיב‪) ,‬ישעיה ו( ולעף אלי אחד‬
‫אלי אחד מן השרפים‪ .‬יעופף ‪-‬‬
‫]ד״א ;עוף צריך לו‪ ,‬אלא[ זה גבריא״ל‪,‬‬
‫מן השרפים‪ .‬לעופף )ד״א ל״ג‪:‬עוף מי?עי ליה אלא( דא‬
‫שכתוב ודניאל ט( והאיש גבריאל‬ ‫גבריא״ל דכתיב‪ ,‬דניאל ט( והאיש גבריאל אשר‬
‫אשר ראיתי בחזון בהחלה מעף‬ ‫ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף‪) .‬ד״א ל״ג ודא הוא‬
‫ביעף‪] .‬ד״א תהו יעופף[‪ .‬על הארץ ־ ]זה‬
‫יע‪1‬פף(‪ ,‬על הארץ )נ״א ךא אל‪:‬הו ךאעתבח תדיר בארעא ולא‬
‫אליהו שנמצא תמיד בארץ ולא מצד של אבא‬
‫מפטרא ךאבא ואטא א^‪1‬ףבח דאיהו)ם״א ואיהו טאם עלמא( ןד׳ טאסין‬
‫ואמא הוא‪ .‬נמצא שהוא )טם את העולם( בארבע‬
‫דכתיב‪) ,‬מלכים א יח( ורוח ח׳ י?פאף על אער ליא אךע‪ .‬ורוח ה' חד‪ .‬י?פאף‬
‫טיסות‪ ,‬שכתוב ורוח ה׳ ישאף על אשר לא אךע‪.‬‬
‫ורוח ה׳ ־ אחת‪ .‬ישאף־ ־ שתים‪ .‬על אשר ־ שלש‪.‬‬ ‫דהוא‬ ‫תלין‪ .‬על ^עד‪1‬ףלת‪ ,‬לא אךע אךבע‪ .‬על ‪8‬ני זיא מלאןי המות(‬
‫לא אךע ־ ארבע‪ .‬על פני ־ זה מלאך המות[‬ ‫)אית דלא גרפי()חעול אלעא‪ .‬על ?ני()נ״א אחעיל ?ני עלמא ו?תיב ביה‬
‫ע ז ה ו א ]מחשיך הארץ‪ .‬על פני ־ מחשיך פני‬ ‫וחעל על ?ני תהום(‪ ,‬רקיע השמים‪ .‬כךאמרן עולה‬
‫וחשך על פני תהום‪ [.‬ר ק י ע‬ ‫העולם׳ וכתוב‬
‫השמים ‪ -‬כמו שאמךנו עולה‬ ‫ומשטין וכו׳‪.‬‬
‫ומסטין וכו׳‪.‬‬ ‫בשני‬
‫המות ‪... -‬‬‫מלאך ‪VT-‬‬ ‫והא ־ ‪ :‬־‪1‬‬‫אבא ‪T‬‬ ‫רבי ‪T:-‬‬‫אמר • •‬
‫‪ 7‬־‬
‫אמר רבי אבא‪ ,‬והרי מלאך‬ ‫רפא״ל‬ ‫דא‬ ‫הארץ‬ ‫על‬ ‫אלא‬ ‫אתברי‪.‬‬
‫‪•• T :‬‬ ‫‪T 1 VT T‬‬ ‫—‬ ‫*‪T *.‬‬ ‫*‬
‫המות בשני נברא? אלא על‬
‫הארץ זה ךפא״ל‪ ,‬שהוא ממנה‬ ‫דאיהו ממנא לאסוותא ךארעא דבגיניה‬
‫על ךפואת הארץ‪ ,‬שבגללו‬ ‫לכל‬
‫ורפי ‪T :‬‬
‫עלה ‪•• T:‬‬
‫בר ‪T‬נש ‪T —:‬‬ ‫וקיים —‬
‫ארעא ‪T|—:‬‬
‫‪T‬‬ ‫•אתרפיאת‬
‫נךפאת הארץ‪ ,‬וקןם בן אדם‬ ‫חיליה‪ .‬על פני רקיע השמים דא אוריא״ל‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . . .‬‬
‫עליה ומרפא לכל כחו‪ .‬על פני‬
‫ךקיע השמים ‪ -‬זה אוריא״ל‪.‬‬ ‫וכלא הוא בד^רא‪.‬‬
‫והכל הוא בפסוק‪.‬‬ ‫ובגין כך כתיב בתריה ולברא אלהים את‬
‫ולכן כתוב אחריו ויברא אלהים‬
‫את ההנינם הגדלים‪ .‬אמר רבי‬
‫התנינים הגדולים‪ .‬אמר רבי אלעזר‬
‫א ל ע ז ל [ד״א הרי באךנו אלו‪ ,‬לן;תן ובת זוגו[‬ ‫)ד״א הא אוקימנא אלין לןותן ובת זוגו‪ (.‬אלין אנון שבעין‬
‫אלה הם שבעים ממנים גדולים‬ ‫ממנן רברבן על שבעין עמין‪ ,‬ובגין כך‬
‫על שבעים העמים‪ ,‬ולכן נבךאף‬
‫רנט‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כב חשון‬
‫בראשית ־ מו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫כלם ל היו ת ׳‪:‬צוילטים ע ל ה א ר ץ‪.‬‬ ‫אתבריאו כלהו למהוי עזליטאן על ארעא‪.‬‬
‫ו א ת כל נפעז ה חי ה הר'מ^|ת ‪-‬‬
‫ואת כל נפעז החןה הרומע^ת אלין אפון‬
‫א ל ה הם יק‪ t‬ר א ל עזהם נפ׳ט ו ד אי‬
‫ראי ם גוי ‪•/‬א‪T‬ח ד‬
‫ק‪• T‬‬
‫ונ ‪|:‬‬
‫ה‪• : ,‬‬
‫חי ׳‬
‫עזל או‪T‬ת ה ־‪T‬‬
‫וע‪ t‬ךאל זיאפון ) ד ף ש ע ״ א ( נפעז ודאי דההוא חןה‬
‫בארץ‪ .‬א^ר עזךצו חמים‬ ‫ואקרון גוי אחד בארץ‪ .‬א^ר עזךצו המלם‬
‫למינהם ‪ -‬קזהם מקזתדלים‬ ‫למיניהם דאנון מעזהדלין באורליתא‪ .‬ואת כל‬
‫בתורה‪ .‬ואת כל עוף כנף למינהו‬
‫‪ -‬אלה חצדיקים עזבהם‪ ,‬ולכן חם‬ ‫עוף כנף למינהו אלין צדיקליא ךבהון ובגין‬
‫נפ^ז חןה‪ .‬דבר אחר‪ ,‬ואת כל עוף‬ ‫כך אפון נפעז חלה‪ .‬דבר אחר ואת כל עוף‬
‫כנף ‪ -‬כמו עזנאמר‪ ,‬אלה חם‬ ‫כנף כךלןא אהמר אלין אפון עזלוחי עלמא‪.‬‬
‫קזלוחי העולם‪.‬‬
‫אמר רבי אבא‪ ,‬נפעז חןה עזחם‬ ‫אמר רבי אבא נפעז חלה ךאפון )ד״א א‪5‬ח(‬
‫]הם[ יק(ךאל‪ ,‬מעזום עזהם בני‬ ‫לע‪Jt‬ראל‪ .‬בגין דאפון בני ךלןךעזא בריף‬
‫חקדועז ברוך הוא ]ד״א בנים לר[דוש״‬
‫ברוך־הוא[ ונעזמות הקדועזות עזלהם‬
‫הוא )ד״א ??יז לקי!^א ? ד ך הוא( ונעזמתהון לןדיעזין‬
‫באות ממנו‪ .‬נפ׳טות עזאר העמים‬ ‫מפיה אתלין‪ .‬נפ^אן דעזאר עמין עובדי‬
‫עובדי עכו״ם מאיזה מקום חם?‬ ‫אמר‬‫אתר הוא‪- .‬‬ ‫ומזלות מאן‬
‫‪T-- lT:‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫כוכבים‬
‫‪•T:‬‬ ‫עבודת‬
‫‪:‬־־‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬מאותם צדדי‬
‫רבי אלעזר מאפון סטרי ק‪ t‬מאלא דמסאבי לון‬
‫חע(מאל עזמטמאים אותם ןען‬
‫להם נעזמות‪ ,‬ולכן כלם טמאים‬ ‫אית לון נעזמתין‪ .‬ובגין כך כלהו מסאבין‪,‬‬
‫ומטמאים מי קזקרב עמם‪.‬‬ ‫ומסאבין למאן דל^רב בהדליהו ‪:‬‬
‫ויאמר אלהים תוצא הארץ נפען‬
‫חןה וגו׳ ‪ -‬כל קואר חחיות‬
‫ויאמר אלהים תוצא הארץ נפעז חלה וגו׳‬
‫האחרות כל אחת ואחת כפי‬ ‫כלהון עזאר היוון אחתין כל חד‬
‫מינה‪ .‬ואמר רבי אלעזר‪ ,‬זה‬ ‫וחד כפום זיניה‪ ,‬ואמר רבי אלעזר האי‬
‫מסיע למה עזאמךנו קזנפעז חןה‬
‫אלו יקוראל‪ ,‬עזחם נפעז חיה‬
‫מסייע למה ךאמרן נפעז חלה אלין לע‪ t‬ךאל‬
‫קדו׳טה עליונה‪ .‬בחמה ורמע(‬ ‫דאפון נפעז חיה קדיעזא עלאה‪ .‬בהמה ורמע‪t‬‬
‫‪,,‬‬ ‫■ן‪, , -‬‬ ‫‪■ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪,,‬‬ ‫\‬ ‫•‬ ‫•‬

‫וחיתו ארץ ‪ -‬אלו עזאר העמים‬ ‫וחלתו ארץ אלין עזאר עמין עובדי עבודת‬
‫עובדי עבודה זרה עזאינם נפען‬
‫כוכבים ומזלות דלאו אפון נפעז חיה אלא ) ד ״ א‬
‫חןה‪ ,‬אלא ]ד״א^רלה[ כמו עואמךנו‪.‬‬
‫השלמה מההשמטות)סימן כה(‬ ‫?דלה( כךלןאמרן‪:‬‬
‫ויאמר אלהים הנה נתתי לכם‬ ‫השלמה מההשמטות )םימן כה(‬
‫את כל עשב זרע זרע ‪ -‬כנגד‬
‫הדתה של בינה שנקראת‬ ‫ויאמר אלהים הפה נתתי לכם את כל עשב‬
‫אלהים‪ .‬שכיון שהאם העליונה‬ ‫זורע זרע ל?ןבל דרגא ךבינ״ה ךא?ןרי‬
‫ראתה אותם שלמים‪ ,‬נתנה להם‬ ‫לון‬
‫תפנוקים מלמעלה להתקים‬ ‫חמאת ‪T T‬‬ ‫עלאה • ‪TT‬‬
‫דאימא ‪T • :‬‬
‫‪1T‬‬ ‫דכיון‬
‫אלהים ‪1 :‬‬
‫‪:‬״‪.‬״ *‬
‫בעולם‪.‬‬ ‫שלמין להיב לון תפנוקין מלעילא לאתקלימא‬
‫בא ךאה‪ ,‬לאדם הןאשון נתן‬ ‫בעלמא♦‬
‫חקדוש ברוך הוא כל עשב ז ^‬ ‫יהב‬
‫זרע‪ ,‬ולא נתן לו ךשות לאכל‬ ‫בריך הוא ‪- T‬‬
‫קדשא ‪1 •:‬‬
‫קדמאה ‪T :‬‬
‫אדם ‪T T :1-‬‬
‫חזי‪TT ,‬‬
‫‪7‬תא ‪ T‬׳‬
‫בחמות ועופות השמים‪ ,‬משום‬ ‫ליה כל עשב זורע זרע ולא להב ליה‬
‫שגלוי לפניו שהיה עתיד‬ ‫ךגל י‬
‫ל‬ ‫רשו למיכל בעירי ועופי שמלא‪ ,‬בגין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫רם‬

‫להתפתות באויתו• נחעז עזהוא‬ ‫לןמיה דהוא זמין לאתפתאה בההוא נחעז‬
‫)בראשית ג( ערום מפל חית הע{ךה‪.‬‬ ‫דאיהו ערום מ ^ חית הע‪t‬ךה אמר הלןדזעז‬
‫אמר הקןדו׳‪:‬צ ברוך הוא‪ ,‬אךחיק‬
‫אותו ממנו‪ ,‬ולא יהיה לו עסק‬ ‫ברוך הוא ארחקיניה מניה ולא להא ליה עסק‬
‫עמו ולא עם הבהמות ולא עם‬ ‫ביה ולא בבעירי ולא בעופי בגין ךקוךעזא‬
‫העופות‪ ,‬מעזום עזהקדו׳‪:‬צ ברוך‬ ‫בריך הוא ארים ליה לבר נעז מכעזול מקמיה‪,‬‬
‫הוא הרים לאךם מכעזול מלפניו‬
‫בעולם‪.‬‬
‫יתקים ‪T T‬‬
‫אולי • ‪- :‬ן••‬
‫מאים לתקלים בעלמא‪.‬‬
‫א ב ל כקזבא נח‪ ,‬קזנקרא צדיק‪,‬‬ ‫אבל כד אתא נח דאקרי צדיק מה כתיב ביה‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫ן‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪ .‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬

‫מה כתוב בו? עראשיתח( ויבץ ניח‬

‫)?ראעית ח׳( ולבן נח מזבח ללל והא‬
‫מץ ‪ 5‬ח לה׳‪ .‬הרי פרקזנו אותו‬
‫המץבח עזבו הקריב אדם‬ ‫אוקימנא ההוא מזבח ךאקריב ביה אדם‬
‫הראעזון‪ .‬ומה הטעם ‪1‬יבן?‬ ‫הראעזון‪ .‬ומאי טעמא ולבן בגין ךחייבי‬
‫מעזום עזרקזעי העולם עעזו בה‬
‫פגם‪ ,‬בא נ'ח והקריב אותו מץ?ח‬
‫וקריב ‪-‬ההוא‬ ‫אתא נח ‪•|T‬‬ ‫פגימו‪TT .‬‬ ‫בה ‪• :‬‬ ‫עלמא עבדי ‪T‬‬ ‫‪T :-‬‬

‫לבעלה‪ .‬זהו עזכתוב דעל עלת‬ ‫מזבח בבעלה הדא הוא ךכתיב ולעל עלת‬
‫במןבח‪ ,‬חסר‪ .‬כעזךאה חקדוען‬ ‫במזבח חסר‪ ,‬כד חמא קךשא בריך הוא‬
‫ברוך הוא עזנקךב אותו מזבח‬
‫והקריב אותם בהמות בזהורות‪,‬‬
‫ךאתקריב ההוא מזבח וקךיב הנהו בעירי‬
‫נסז לו רעזות לאכל כל חבהמות‪,‬‬ ‫דכלי להב ליה ךעזו למיכל כלהו בעירי‪ .‬מאי‬
‫מה הטעם ? מעזום עזהוא החזיק‬ ‫טעמא‪ ,‬בגין ךאתקיף בההוא ברית עץ‬
‫באותו ברית עץ החיים וקרב‬
‫אותו לעץ הדעת‪ ,‬ועקזה יחוד‬
‫החלים‪ ,‬וקריב ליה בעץ הזיעת ועבד יחודא‬
‫כך‬‫עזאחר ‪T1‬‬‫־ ־‬ ‫אלא‬
‫‪T •/‬‬ ‫כבראעזונה‪,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫‪•T :‬‬ ‫למבדק‪1‬‬
‫דבעא ‪- : • :‬‬
‫אתפתא ‪T T :‬‬
‫דלבתר • ‪T T :‬‬
‫אלא • ‪- T :‬‬ ‫בקדמיתא •‪T *.‬‬
‫‪T • : 1- :‬‬
‫התפתה עזרצה לבדק את אותו‬
‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫בההוא חובה ולא לאתדבק ביה ואפילו הכי‬
‫חחנזא ולא לךבק בו‪ ,‬אפלו כך‬
‫לא נצל ממנו והציב אותו כרם‪.‬‬
‫לא אעזתןיב מניה ונציב ההוא כרמא‪.‬‬
‫ב א ראה‪ ,‬אדם עזעתיד להתפתות‬ ‫תא חזי‪ ,‬אדם דזמין לאתפתאה באילני לא‬
‫■ך‬ ‫‪ ■ . .‬ך ‪. .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ן‬

‫באילנות‪ ,‬לא נתן לא אילנות‬ ‫להב ליה אילני וארחקינהו מניה דהא‬
‫והךחיק אותם ממנו‪ ,‬עזהרי לא‬
‫הזכיךם‪ ,‬אלא עזעקזה את עצמו‬
‫עבד גרמיה חול‬ ‫דאיהו ‪—T‬‬‫אלא ‪• :‬‬ ‫לון •‪T *.‬‬
‫‪1‬‬ ‫אדבר‬
‫לא • ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫חל‪ ,‬ונטע אותו כרם עזנקרא בית‬ ‫ונציב ההוא כרמא ךאלןדי בית לקזראל‪.‬‬
‫יקזראל‪ .‬בתחלה נעזלם בו וכסה‬ ‫בקךמיתא אעזהלים ביה וחפלא עליה )וא^תזיב(‬
‫עליו נצל !ונצל[ בו‪ .‬ומי היא בית‬
‫יעזראל? זו תבה עזנקראת ארון‬
‫אעזתץיב בה‪ .‬ומאן איהי בית לעזראל דא‬
‫הברית‪ .‬ועכעזו כעזרצה לבדק‬ ‫תיבה ךאיןןרי ארון הברית‪ .‬והעזהא כד בעא‬
‫מה כתוב? )בראשית ״( וזקזת מן‬ ‫למבדק‪ ,‬מה כתיב )בראשית ט( ולעזת מן הללן‪.‬‬
‫הזין‪ ,‬כמו עזנאמר ןהקח מפריו‪.‬‬
‫אחר כך ויתגל בתוך אהלה‪ ,‬גלה‬
‫כמה דאת אמר‪ ,‬והקח מפריו‪ .‬לבתר ויתגל‬
‫— ‪ ■ . .‬ך‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותה פךצה כבראעזונה בתוך‬ ‫בתוך אהלה‪ .‬גלי ההוא פרצה בקךמיתא בגו‬
‫מעזכנו לפני ולפנים‪ .‬ואם לא‬ ‫מעזכניה בגו לגו‪ .‬ואי לאו ההוא מךבחא‬
‫אותו מןבח עזהגן עליו מעזום‬
‫נתפס‬
‫דאגינת עליה משום דאתדבלן בה בהדמיתא‬
‫היה • ! ‪T‬‬‫בתחלה‪TT ,‬‬
‫עזנדבק בו ־ ! • ‪ T‬׳‬
‫־ ‪1‬‬
‫רפא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כג חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫מיד‪ .‬ועם כל זה‪ ,‬כעזלא עעזה‬ ‫עבד ••ליה‬‫לא ‪--- :‬‬ ‫כד ‪T‬‬‫כל ‪T‬דא ‪-‬‬ ‫ועם ‪T‬‬‫מיד‪• : .‬‬
‫נתפס •‪T‬‬‫הרה • ‪T :‬‬
‫‪TT‬‬
‫אותו רק לבדק‪ ,‬כסתה עליו‬ ‫אלא למבדק‪ ,‬כסי עליה אורייתא ולא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬
‫התוךה ולא פךכזמה אותו כמו‬
‫עזפךסם את האדם‪ ,‬ואותו מזבח‬ ‫פרסמיה כמה ךפרסם לאדם‪ .‬וההוא מךבחא‬
‫כפרה עליו‪.‬‬ ‫הוא כפרה עליה‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫—‬

‫ב א ךאה‪ ,‬מן?ח יטל בית עולמים‬

‫היה עזלעזים ועזהים על עזלעזים‬
‫תא חזי‪ ,‬מזבח של בית עולמים הוא תלתין‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ד•‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫ועזתים אמה‪ ,‬והיא ךמוזה‬ ‫ותרין על תלתין ותךין אמה )והיא( היא‬
‫בעזליקזים ועזנים נתיבות פליאות‬ ‫ךמיזא בתרין ותלתין נתיבות פליאות חכמה‪.‬‬
‫חכמה‪ ,‬עזהרי חכמה תדזתונה‬
‫נקראת‪ .‬עלה אמה נכנס אמה ‪-‬‬
‫וכנס‬
‫אמה ‪T T :‬‬ ‫עלה ‪T T‬‬ ‫אקרי‪T T ,‬‬
‫תהאה • ‪:‬ד• ׳‬ ‫חכמה — ‪T T‬‬
‫דהא ‪T : T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫זהו יסוד‪ ,‬כנגד ]צדק[ צדק‬ ‫אמה‪ ,‬זהו לסו״ד לקבל )צדיק( צד״ק דלעילא‬
‫עזלמעלה‪ ,‬עזהרי כמו עזיעז בה‬ ‫וכלהו‬‫דרגין •אית ‪T‬בה ‪: :‬‬ ‫דכולהו— ‪1 • :‬‬
‫‪:‬‬ ‫כגוונא ‪:‬‬
‫דהא ‪TT :‬‬ ‫‪T:‬‬
‫את כל הדרגות וכלם נךאים בה‪,‬‬
‫עזהרי נקראת מךאה‪.‬‬
‫אתחזיין בה ךדוא מראה אל‪4‬רי‪.‬‬
‫חמעז וכנס אמה ‪ -‬זהו‬ ‫עלה חמש וכנס אמה‪ ,‬זהו סובב לקבל‬
‫‪•• lT : :‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫ד‬ ‫‪“ 1‬‬

‫סובב‪ ,‬כנגד אותה דרגה עזנדבק‬ ‫סובב‬ ‫דאיהו‬

‫בה‪ ,‬עזהיא סובבת את אותו‬
‫לההוא מזבח הדא הוא לכתיב‪) ,‬שיר השירים ב(‬
‫המץבח‪ .‬זהו עזכתוב >שירב( וימינו‬
‫תחבקני‪ ,‬עזהרי מיסוד עד אותה‬
‫ד ת ה חמעז דרגות הן‪.‬‬
‫אמה ‪•• -‬אלו‬ ‫וכנס ‪T -‬‬
‫עזל“ש ‪-T :‬‬
‫עלה ‪T‬‬
‫^‪7‬‬
‫קרנות‪ ,‬כנגד אותן עזלש דךגות‬
‫עזךאו לה מהם התקף העליון‬
‫ושפע‪ ,‬ומשום כך זיוד שנמעזח‬
‫בקרן‪ ,‬נמעזכה מלכותו‪ ,‬משום‬
‫עזהוא באותן קךנות המזבח‪,‬‬
‫בקרן נמשכה מלכותו בגין דאיהו באינון‬
‫תקף המןבח העליון‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬אךבע קרנות אמה על‬
‫אמה ןש במןבח‪ ,‬משום עזהיא‬
‫כסא ךוד‪ ,‬יום הךביעי לתת לה‬
‫קזפע מאותן שלש אמות לאותן‬
‫אךבע קרנות‪ .‬וכעזהיו מקריבים‬
‫הכהנים מהצד עזל חסד עולת‬
‫התמיד אצל המןבח‪ ,‬היו‬
‫מקריבים אותו לאותו המקום‬
‫שנקךא מזבח )מל«ת(‪ .‬וכעזהיו‬
‫עושים מהנות מדם העולה‪ ,‬היו‬
‫עולים והיו הולכים באותו‬
‫הסובב עזהוא ה ד ת ה שלהם‬
‫וחלק אביהם‪ ,‬ונותנים עזהי‬
‫מהנות עזהן אר?ע כנגד אותו‬
‫מקום שנקרא עולה‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫דרגא דאתדבק בה ‪. .‬‬ ‫ההוא ‪T : -‬‬ ‫‪-‬‬
‫וימינו תחבקני להא מיסו״ד עד ההוא דרגא‬
‫חמשה דרגין אינון‪.‬‬
‫עלה שלש וכנס אמה‪ ,‬אלו לגרנות לקבל‬
‫איפון תלתא דרגין לאתיין לה מנייהו‬
‫תקיפו עלאה ושפע‪ .‬ובגין כך דוד שנמשח‬
‫יןרנות המזבח תקיפו למלבחא עלאה‪.‬‬
‫אמה •אית‬
‫אמה —על ‪TT‬‬ ‫קרנות‪T T ,‬‬
‫'‬ ‫ארבע ‪:‬ח־‬‫חזי‪— ,‬‬‫‪7‬תא ‪' • • T‬‬
‫ביה במזבח‪ ,‬בגין לאיהו כסא דוד יום‬
‫רביעאי לתת לה שפע מאינון שלש אמות‬
‫לאינון ארבע יןרנות‪ .‬וכד הוו מקריבין כהני‬
‫מסטרא לחס״ד עלת התמיד לגבי מזבח הוו‬
‫מקריבין ליה ההוא אתרא לאקדי מזבח‪ .‬וכד‬
‫הוו עבלין מתנות מדמא לעולה היו ^ קין‬
‫והוו אזלין בההוא סובב לאיהו דרגא לילהו‬
‫וחולקיה לאבוהון לןהבין שתי מתנות שהן‬
‫ארבע לקבל ההוא אתרא לאקלי עולה‪.‬‬
‫ולקבל שתי מתנות דההוא בוכרא דנטיל‬
‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• 17:7‬‬ ‫‪:‬‬

‫וכנגד עזהי מהנות עזל אותו בכור עזנוטל עזני חלקים‪ .‬זהו עזכתוב עראשיתכה( דעקיב איעז הם ייעזב‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫רסב‬

‫אהלים‪ ,‬רחמים ודין‪ ,‬ול?ןח‬ ‫תךין חולקין הדא הוא לכתיב )בראשית כה( דעקב‬
‫אותו צדיק קזני חלקים עזלו‪.‬‬
‫איש הם יושב אהלים רחמי ודינא ונסיב‬
‫‪■ .‬ך ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪ .‬ך‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬
‫זהו ^זכתוב )דברי הימים־א ה( נהנה‬
‫בברתו לבני יוסף‪ ,‬וקזני חלקים‬ ‫ההוא צליק הרין חולקין לידיה הדא הוא‬
‫קזל אביו‪ ,‬ולקחה הבל בל הזאת‪,‬‬ ‫לכתיב )דברי הימים א ה( נהנה בכרתו לבני יוסף‬
‫וממלא אותו מקום קזנקךא ןם‪.‬‬
‫הנחלים‬
‫ותרין חולקין דאבוי ונסיב כלא האי כ״ל‬
‫)קהלת א( ‪T‬בל ־ ‪• T :‬‬ ‫׳‪:‬צבתוב *‬
‫זהו ‪T •/‬‬
‫הלכים אל הןם‪.‬‬ ‫ואמלי לההוא אתרא לאןרי ןם‪ .‬הלא הוא‬
‫זה מזבח העולה הןה אצלו‪.‬‬ ‫דכתיב‪> ,‬קהלת א( כל הנחלים הולכים אל הים‪.‬‬
‫תקזע אמות הללו בנגד הקזע‬
‫דךגות עזיעז עד הצדיק ההקזיעי‬ ‫האי מזבח העולה הוה גביה‪ ,‬הא )האי( תשע‬
‫—‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫־‬ ‫* ‪1‬‬

‫קזל הבל‪ ,‬טוב ודאי‪ ,‬והיא‬ ‫אמות ללןבל תשעה דרגין דאיכא עד‬
‫ב טין אוצר‪ ,‬ךחבה מלמטה‬ ‫צדיק תשיעאה דכולא טוב ודאי‪ .‬ואיהו‬
‫וקצרה מלמעלה‪ .‬זהו עזכתוב‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫)בראשית ב< ןיבן ה׳ אלהים את‬ ‫כבנין אוצר רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T 1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ - :‬ן‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הצלע אקזר לקח מן האדם‬ ‫הדא הוא דכתיב ויבן יי אלהים את הצלע‬
‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫ן‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬

‫לאעזה‪ .‬והמץבח העליון הזה‬

‫עזלמעלה‪,‬‬ ‫אדם‬
‫אשר לקח מן האדם לאשה‪ .‬והאי מזבח‬
‫־ ‪ T:‬׳‬ ‫עזל ‪TT‬‬ ‫אעזתו ‪•/‬‬
‫הוא • ‪:‬‬
‫ולכן נקרא מץבח העולה‪ ,‬כמו‬ ‫^ א ה היא אשתו דאדם דלעילא ובגין כך‬
‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪T T‬‬

‫קזנאמר )יהושע ‪ 0‬ארון הברית‪,‬‬ ‫אקרי מזבח העולה כמה דאה אמר )יה‪1‬עעג׳(‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫וזו כנסת יעזךאל‪ ,‬ונקראת‬

‫מץבד‪ . 1‬מה הטעם נקראת כף?‬ ‫ארון הברית ודא כנסת לשראל ואיקדי מזבח‬
‫מעזום קזבאקזה בני העולם אין‬ ‫מאי טעמא אלןדי הכי בגין לכד בני ^ מ א‬
‫מעעזיהם כעזרים‪ ,‬היא זובחת‬ ‫לא מכשרן עובדייהו איהי דבחא לון הדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬
‫אותם‪ .‬זהו ^זכתוב )ויקרא כו(‬
‫והכיתי אתכם אף ]גם[ אני‪,‬‬ ‫הוא לכתיב )ייקרא כ״י( והכתי אתכם אף אני‪.‬‬
‫עזהרי כל כלי הקרב קזל המלף‬ ‫דהא כל מאני הרבא דמלכא בידיה אתמסרו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזכתוב )שיר‬ ‫בידה‪••• .‬זהו ‪T •/‬‬

‫נמסרו ‪TT :‬‬‫•‪: :‬‬ ‫הדא הוא דכתיב )שיר השירים ג( הנה מטתו‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬
‫א( הנה מטתו ^לקזלמה קזעזים‬
‫גכןים סביב לה‪ .‬ולכן הקדוען‬ ‫שלשלמה ששים גבולים סביב לה‪ .‬ובגין כך‬
‫ברוך הוא נתן ליקזךאל תורה‬ ‫אורליתא שלימתא קלשא בריך הוא להבה לוין‬
‫קזלמה לץכות בה לחיי עולם‬
‫ולהנצל מדין אותו המץבח‪ ,‬מה‬
‫ללשראל למזכי בה לחיי עלמא לאשהזבא‬
‫^אין ךעזות לאיעז אחר לקרב‬ ‫מלינוי לההוא מזבח‪ .‬מה ללית לשו לגברא‬
‫אליה•‬ ‫אחרא לקרבא לגבה‪.‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:|T :‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי ךאינו קזמיקזה‬
‫קרב אליה קזבעה ןמים בהתחלה‬ ‫וכי תימא הא חמינא משה קריב לגבה‬
‫‪■ — .‬ך‬ ‫■ך|‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫‪ -‬כא ראה‪ ,‬כתוב )שיר ב(‬ ‫שבעה יומין בקלמיתא‪ ,‬הא חזי כתיב‬
‫קזמאלו החת לדאקזי וימינו‬ ‫)שיר השירים ב׳( ש מ ^ו החת לראשי וימינו‬
‫תחבקני‪ .‬הפסוק הזה נאמר על‬
‫כנסת יעזראל‪ ,‬כקזהיא עזוךה‬ ‫תחבקני‪ .‬האי יןרא על כנסת לשראל אהמר‬
‫בארץ הקדוקזה בכל אותם‬ ‫כד איהי שרייא בארעא קדישא בכל אינון‬
‫קובעה ןמים כלם בקזלמות‪ .‬זהו‬
‫קוכתוב )ויקרא ח( קובעת ןמים‬
‫שבעה יומין כלהו בשלימו הלא הוא‬
‫ימלא את ןדכם‪ ,‬ולכן נקךאים‬ ‫דכתיב )ייקרא ח׳( שבעת ימים ימלא את ידכם‬
‫רסג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כג חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫עזבעת ימי המלואים דו?ןא‪.‬‬ ‫ובגין כך אקרון שבעת ימי המלואים דיילןא‪.‬‬
‫ומשה עזהוא לוי‪ ,‬מצד זה הוא‬
‫?ןרב מתחלה למץבח הזה‪ .‬זהו‬
‫ומשה דאיהו לוי מפטרא דא קריב‬
‫■ך|‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫שכתוב שמאלו החת לראשי‪.‬‬ ‫בלןךמיתא לגבי האי מזבח‪ .‬הדא הוא‬
‫בראש‪,‬‬
‫׳‬ ‫אלא ‪T‬‬‫מה זה ראשי? ‪T •/‬‬ ‫לכתיב שמאלו תחת לראשי מאי ראשי אלא‬
‫כשנךב‪7‬ןת מןבדו הזו באותה‬
‫ע ^ה‪ ,‬שמאלו היא נקראת‬
‫ברישא כד אתדבקת האי מזבח בההוא עולה‬
‫בהחלה‪ .‬ועם כל זה העירו‬ ‫שמאלו אתלןלי ב?ןךמיתא‪ ,‬ועם כל דא אתערו‬
‫החברים‪ ,‬בחלוק לבן שאין בו‬ ‫חבתיא בחלוק לבן שאין בו אימרא שמש‪.‬‬
‫אמרא שמש‪ ,‬זהו שכתוב)בראשית‬
‫‪T •/‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫הלא הוא לכתיב‪!) ,‬דא^ית ל׳( מחשוף הלבן‬
‫א מחשף הלבן אשר על‬
‫המקלות‪ .‬משום שאף על גב‬ ‫אשר על המקלות‪ .‬בגין לאף על גב דאיהו‬
‫שהוא מצד הדין‪ ,‬התלבש בחסד‬ ‫מפטרא ללינא אתלבש בחס״ד וקריב לגבה‬
‫וקרב אליה‪ ,‬והעיר חסד עליון‬
‫בע^ס‪.‬‬ ‫ואתער חס״ד עלאה בעלמא‪.‬‬
‫ומה הקריב? פר בראש תמיד‬ ‫ומאי קריב פר ברישא תמיד של שחר עולה‬
‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•| T‬‬

‫של שחר עולה ודאי‪ ,‬ואחר כף‬ ‫ודאי‪ .‬ולבתר קריב פר חטאת למיהב‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•| T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬
‫לתת ‪T‬שלום‬
‫חטאת‪•• T ,‬‬
‫פר ־ ‪T‬‬
‫הקריב ־‬
‫׳‬
‫בין אותו פר חטאת ואהרן‬
‫• ‪•1:‬‬
‫שלמא בין ההוא פר חטאת ואהרן לחב‬
‫שחטא לה כשעשה עגל‪ ,‬וזו‬ ‫כנסת‬
‫‪*.**.* :‬‬
‫ודא‬
‫‪T:‬‬
‫עגלא )ם״א ע‪1‬לה(‬
‫•‪T : *.‬‬
‫עבד‬
‫‪- T‬‬
‫לגבה ‪-‬כד‬
‫‪T- :‬‬
‫כנסת ישךאל‪ ,‬והחטאת היא‬ ‫כהן‬
‫•• ‪1‬‬ ‫פר‬‫‪T‬‬ ‫ודא‬‫‪T:‬‬ ‫איהו‪.‬‬‫•‬ ‫לקבלה‬
‫‪T : lT: :‬‬ ‫והחטאת‬
‫‪T —: — :‬‬ ‫ישראל‬
‫• ‪•• T :‬‬
‫כנגדה‪ .‬וזה פר כהן משיח‬
‫כשהוא חטא אל המץבח‪ ,‬מה‬
‫משיח כד איהו חב לגבי מזבח מה דלא אית‬
‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫שאין באיש אחר‪ ,‬אלא נקבה‬ ‫בגבר אחרא אלא נוקבתא לחטאת ולבתר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪*.* *.* :‬‬

‫לחטאת‪ ,‬ואחר כף מקריב עולה‬ ‫קריב עולה לגבה‪ .‬כיון לאתקריב עולה לגבי‬
‫אליה‪ .‬כיון שהקףבה עולה‬
‫למןבח הזה‪ ,‬אז מלואים היא‪.‬‬
‫האי מזבח כלץ מלואים הוא‪ .‬מלואים‬
‫מלואים למעלה מלואים למטה‪.‬‬ ‫לעילא מלואים לתהא וכלהו עלמין בחלוה‪,‬‬
‫וכל העולמות בשמחה‪ ,‬שהרי‬ ‫להא מטרוניתא אתחברת בבעלה וכדין קדיב‬
‫הגבירה התחברה עם בעלה‪ ,‬ואז‬
‫מקריב לאותו מזבח את איל‬
‫לגבי ההוא מזבח אילי המלואים‪.‬‬
‫המלאים‪.‬‬ ‫רהיב מההוא למא על תנוך אולנא לאהרן‬
‫ונותן מאותו ךם על תנוף אזן‬ ‫בגין לתהוי רכיכא למשמע ברכיכו‬
‫אהרן כדי שתהיה רכה לשמע‬
‫ברכות‪ ,‬ולא בקשי‪ .‬ויקבל דברי‬ ‫ולא בקשיו‪ .‬ויקבל מלי לאורליתא ללא‬
‫תוךה‪ ,‬שלא להפריד בין תוךה‬ ‫לאפרדא תורה שבעל פה מתורה שבכתב‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬

‫שבעל פה מתורה שבכתב‪,‬‬ ‫ולאשלמא עלמין כלהו וכן לבנוי‪ .‬ופקיד לון‬
‫ולהשלים כל העולמות‪ ,‬וכן‬
‫לבניו‪ .‬וצוה אותם שישבו באותו‬ ‫ללתבון בההוא תרעא לההוא אהל' למיטר‬
‫השער של אותו האהל‪ ,‬לשמר‬ ‫וטמא‬ ‫ערל ‪•• T :‬‬ ‫יתהרב ‪•• T‬‬
‫‪T‬־‬ ‫דלא‬
‫‪T :‬‬ ‫אתרא‬
‫ההוא ‪• : :1: -‬‬ ‫‪-‬‬
‫אותו מקום שלא יקרב ערל‬ ‫ולשהלמון )ב^הס כלהון שבעה יומין עלאין‬
‫וטמא‪ ,‬וישתלמו כל שבעת‬
‫הןמים העליונים‪ ,‬דעלו באותה‬ ‫ויסתלקון בההוא דרגא לחס״ד לאיהו מהתא‬
‫דרגת החסד שהיא שביעי ממטה‬ ‫לעילא שביעאה להא איפון בקלמיתא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫רפד‬

‫למעלה» עזהרי הם בהחלה‬ ‫אתדבקו בההוא פתח אהל מו־עד ולבתר‬

‫נךבקו באותו פתח א'הל מועד‪,‬‬ ‫וימינו־‬
‫ואחר כך ה ת ^ו למעלה‪ .‬ואחר‬ ‫כתיב • •‬ ‫ולבתר ‪T‬מה ‪• :‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫לעילא‪.‬‬ ‫אסתלקו ‪T ••:‬‬
‫•‪:‬־‪1 :‬‬
‫כך מה כתוב? וימינו החבקןני‪.‬‬ ‫תחבקני הדא הוא דכתיב )ייקרא ט׳( דהי ביום‬
‫זהו עזכתוב )ייקרא ט( ויהי ביום‬ ‫הקזמיני ל^רא מ^ה לאהרן ופקיד ליה למיסב‬
‫העזמיני ?ןךא מעזה לאהרן‪ ,‬וצוה‬ ‫דחב ביה ויקךביניה לגביה ההוא‬ ‫ההוא‬
‫עזחטא בו‬
‫לקחת אותו ••עגל ‪T T‬‬
‫אותו ‪- T‬ן ‪-‬‬
‫דקךיבו לאותו מזבח‪ ,‬והוא ך!ןה‬ ‫מזבח ואיהו הוה כסיף לקרבא לגביה ךדחיל‬
‫מתביקז להקריב אליה‪ ,‬עזפחד‬ ‫מעזלהובוי‪.‬‬ ‫• ‪: T‬‬
‫מעזלהבותיה‪.‬‬
‫אמר ליה מ^ה )שם( ין^רב אל המזבח _וע?^ה‬
‫אמר לו מעזה )שם<‪ ,‬קרב אל‬
‫המץבח ועע(ה את חטאתך ‪-‬‬ ‫את חטאתף בקךמיתא והב מההוא‬
‫בהחלה‪ ,‬ותן מאותו דם על‬ ‫דמא באינון לקרנית בגין ךחב בקךמיתא‬
‫עזחטא‬ ‫קרנות‪• ,‬מעזום‬ ‫אותם ‪T‬‬
‫‪T T •/‬‬
‫בהחלה אצלם ומנע מהם‬
‫׳‬ ‫‪T1:‬‬ ‫לגבייהו ומנע מנהון ברכאן ולבתר )שם( ואת‬
‫בךכות‪ ,‬ואחר כך )שם< ואת הדם‬ ‫הדם לצק אל לסיד המזבח לאצקא בה ההוא‬
‫ןצק אל יסוד המץבח‪ ,‬לצקת בה‬ ‫ויעש‬ ‫כמה דאת אמר)מלביםא׳ י( ‪--‬‬ ‫יצק‪T : l‬‬ ‫‪:‬יסוד‪T .‬מאי ‪T -‬‬
‫אותו יסוד‪ .‬מה זה ןצק? כמו‬
‫עזנאמר )מלכים־א ‪. 0‬דעע( את הןם‬
‫מוצק‪.‬‬
‫‪1 T‬‬ ‫הים‬ ‫את ‪T -‬‬

‫מוצק‪.‬‬ ‫ולבתר קריב לההוא מזבח ההוא עולה‬

‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך|‪.‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪■ .‬ן‬

‫ואחר כך הקריב לאותו מזבח‬ ‫ועבד בקךמיתא ראש ולבתר רגל‪.‬‬

‫אותה עולה‪ ,‬ועע(ה בהחלה‬
‫ראעז‪ ,‬ואחר כך רגל‪ ,‬ואחר‬
‫ולבתר על ישראל קריב שעיר עזים דהא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.. .‬‬ ‫■ך|‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הקריב על י^ראל קועיר עזים‪,‬‬ ‫מההוא סטרא דלצר הרע אתדבקו בעבודה‬
‫עזהרי מאותו הצד עזל צד הרע‬ ‫חזי‬
‫הא ‪•• T‬‬ ‫לעולה‪T .‬‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫וכבש‬
‫עגל ‪*.* *.* :‬‬ ‫ולבתר •• *‪*.‬‬
‫‪TT:‬‬ ‫זרה‬
‫‪TT‬‬
‫נךבקו בעבודה זרה‪ .‬ואחר כך‬
‫עגל וכבעז לעולה‪ .‬בא ראה‪,‬‬
‫בקךמיתא עגל לחטאת כיון ךקריב ליה‬
‫בהתחלה עגל לחטאת‪ .‬כיון‬ ‫בשלימו לגביה אמיה לבתר קריב ליה לגבי‬
‫עזהקריב אותו בעזלמות אל אמו‪,‬‬ ‫ולבתר שור‬ ‫לעולה‪T T : ',‬‬
‫‪T‬‬ ‫הדא הוא דכתיב ‪:‬‬ ‫אבוי‪TT .‬‬
‫אחר כך הקריב אותו לאביו‪ .‬זהו‬
‫עזכתוב לעלה‪ .‬אחר כך‪ ,‬עזור‬
‫ואיל לשלמים דהא שלמא בכלהו עלמין‬
‫ואיל לעזלמים‪ ,‬עזהנה עזלום בכל‬ ‫דשמאלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫דסטרא • ‪T :‬‬‫והאי שור ‪T : • :‬‬ ‫‪- :‬‬
‫העולמות‪ .‬ועזור זה עזל צד‬ ‫ואילו ךיצחק לא עבלין דינא אלא לשלמים‬
‫העזמאל‪.‬‬
‫ואילו עזל יצחק לא עועזים דין‬ ‫וכדין‬
‫‪1• • :‬‬ ‫לתתא‬
‫‪T- :‬‬ ‫שלמא‬
‫‪TT:‬‬ ‫לעילא‬
‫‪T• • :‬‬ ‫שלמא‬
‫‪TT:‬‬
‫אלא לעזלמים‪ ,‬עזלום למעלה‬ ‫קךשא בריף הוא פתח עלליהו)תהלים קל״ג( הנה‬
‫עזלום למטה‪ ,‬אז הקדועז ברוך‬ ‫מה טוב ומה נעים שבת אחים גם! חד‪ .‬שבת‬
‫הוא פתח עליהם‪) ,‬תהליםקלג( הנה‬
‫מה טוב ומה נעים עזבת אחים‬ ‫אחים ימינא ושמאלא משה ואהרן‪ .‬גם‬
‫גם ןחד‪ .‬עזבת אחים ‪ -‬ומין‬ ‫לאכללא לכנסת !שראל !חד‪ .‬צדי״ק כלא‬
‫ועזמאל‪ ,‬מעזה ואהרן‪ .‬גם ‪-‬‬ ‫ב!חוךא )??ליטא( שלימתא כדין מה כתיב כשמן‬
‫להכליל את כנסת יע(ךאל‪ .‬ןחד ־‬
‫צדיק‪ ,‬הכל ביחוד עזלם ]משלם[‪.‬‬ ‫הטוב על הראש יורד על הזקן כיון‬
‫ואז מה כתוב? כ^מן הטוב על‬ ‫דאתהברו ךכר ונוקבא שלים בגין כך כשמן‬
‫רפה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כג חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫הראעז י'רד על הז‪7-‬ןן‪ .‬כיון‬ ‫הטו־ב על הראש בקדמיתא עהיקא דכולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: 1- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫עזלם‪,‬‬
‫׳‬ ‫ונקבה ‪T‬‬‫‪T1•• :‬‬ ‫זכר‬
‫עזהתחברו ‪TT‬‬
‫••••‪:‬־‪:‬‬ ‫רישא ךכל רישין‪.‬‬
‫מעזוב כך כעזמץ הטוב על‬
‫עזל‬
‫‪•/‬‬ ‫העתיק‬
‫\‬ ‫בהתחלה ‪ T‬־ •‬
‫־־‪TT:‬‬ ‫הראעז‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫יורד על הזלןן דא חס״ד וגבור״ה ותפארת‬
‫הראעזים‪.‬‬
‫•‬ ‫‪TT T‬‬ ‫כל‬ ‫ראעז‬ ‫הכל‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫דכולהו אקרון זקן‪!) .‬דא^ית כ״ד( ואברהם‬
‫יךד על הזקן ‪ -‬זה חסד וגבוךה‬
‫זקן‪) .‬שם כ״ס ולהי כי זקן לצחק‪) .‬שם מ״ח( ועיני‬
‫ותפארתי ^כלם נקךאו זקן‪.‬‬
‫)בראשית כד( ו א ב ר ה ם ז ק ן‪) .‬שם כז(‬ ‫לשראל כבדו מזקן‪ .‬על פי מדותיו‪ .‬דא צדיק‬
‫‪1‬ןהי כי זקן ןצחק )גבוךה(‪) .‬שם מח(‬ ‫שיורד‬
‫חרמון *‪*.* *.‬‬
‫‪1‬‬ ‫כטל *‪: *.‬‬‫ולבתר ‪T :‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫מדותיו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫פי •‬
‫ואיהי •‬
‫‪• • :‬‬
‫ועיני י^ךאל )תפארת( כבדו מזקן‪.‬‬
‫על פי מדותיו ‪ -‬זה צדיק‪ ,‬והוא‬
‫על הררי ציון‪ .‬אלין שבע הרים ךאקרון הררי‬
‫פי מדותיו‪ .‬ואחר כך‪ ,‬כטל‬ ‫ציון‪ .‬כי שם צוה לל את הברכה‪ .‬כיון‬
‫ך‪ 1‬ךמון עז׳ירד על הררי ציון ‪ -‬אלו‬ ‫דאתהברו‪ .‬חלים עד העולם דא עץ חלים‬
‫קזבעה הרים עזנקךאו הך‪.‬רי ציח־‬
‫כי עזם צוה ה׳ את הבךכה ‪ -‬כיון‬
‫בההוא עולם‪ .‬וכל דא בגין הנהו קךבנין‬
‫עזהתחברו‪ .‬חיים עד העולם ‪ -‬זה‬ ‫דמתערין טיבו לעילא ותהא‪.‬‬
‫עץ החיים באותו עולם‪ .‬וכל זה‬ ‫ולבתר הכי כהני ךמסטרא ךחס״ד קרבין‬
‫מעזום אותם קרבנות עזמעוררים‬
‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪T :| T‬‬

‫טוב למעלה ולמטה‪.‬‬

‫‪T‬‬
‫לגביה דההוא מזבח מה ךלית ךשו‬
‫ואחר כך הכהנים עזמצד החס״ד‬ ‫לגבר אחרא לקרבא‪ .‬ונכסין נכסת קוךשין‬
‫קרבים לאותו מץבח‪ ,‬מה ^אין‬ ‫בצפונא ךמזבח‪ .‬בגין ךבסטר צפונא ךאית‬
‫ךעזות לאיעז אחר לקרב‪,‬‬
‫ונעזחבזים עזחיטת הקדעזים‬
‫בה‪ ,‬כד קריב גבורה לגבה עבזיא אינון‬
‫בצפון המןבח‪ ,‬מעזום עזבצד‬ ‫נוקמין‪ ,‬בגין כך עבלין כהני שלמא בעלמא‬
‫צפון עזיעז בה כעזקרבה גבורה‬ ‫ךלא יתוקד עלמא בשלהובוי ךמזבח‪ .‬וכדין‬
‫אליה‪ ,‬עועזה את אותן נקמות‪,‬‬
‫חיים נחתין לעלמא הדא הוא דכתיב )מלאכי ב׳(‬
‫מעזום כך עועזים הכהנים עזלום‬
‫בעולם‪ ,‬עזלא יעזרף העולם‬ ‫בריתי היתה אתו החיים והשלום‪ .‬מאי טעמא‬
‫— ‪ ■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪ . — .‬ך‬ ‫— —■‬ ‫•‬ ‫‪T : T‬‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬

‫בעזלהבות המןבח‪ ,‬ואז יוךדים‬ ‫חלים בגין ךהוא עבד שלום‪.‬‬

‫חיים לעולם‪ .‬זהו ^כתוב )מלאכיב(‬
‫בריתי היתה אתו החיים‬ ‫לבן‬
‫קרבנא ‪TT‬‬ ‫מאי ‪TT :|T‬‬ ‫בקרבנא ‪T‬‬
‫שלום ‪TT :|T :‬‬ ‫עבדין ‪T1‬‬
‫וכהני ־ ‪1 *:‬‬
‫‪:‬־‪:‬־*•‬
‫והעזלום‪ .‬מה הטעם חיים?‬ ‫ואדום‪ .‬חלב ודם‪ .‬חלב לקבל ההוא‬
‫מעזום עזהוא עועזה עזלום‪.‬‬ ‫מתרגמינן‬ ‫הארץ‬
‫וכחנים עועזים עזלום בקרבן‪.‬‬
‫• ‪|T‬‬ ‫חלב ‪1 VT T‬‬ ‫דכולא‪*.* •• .‬‬
‫שופרא ‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫דרגא‬
‫—‪T :‬‬
‫מהו הקרבן? לבן וארם‪ ,‬חלב‬ ‫דרגא‬
‫‪T :-‬‬ ‫לקבל ‪-‬ההוא‬ ‫‪•• lT: :‬‬ ‫דם‬
‫‪T‬‬ ‫דארעא‪.‬‬
‫שופרא ‪T : - :‬‬
‫‪T:‬‬
‫ודם‪ .‬חלב כנגד אותה דרגה עזל‬ ‫לאקרי נפש לכתיב )ירמיה נ״א( נשבע לל צבאות‬
‫יפי ע ל הכל‪ .‬חלב הארץ תרגומו‬ ‫בנפשו )עמוס ר נשבע יל בנפשו(^ ובר נש כד קדיב האי‬
‫‪-‬‬ ‫■ך|‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: - :‬‬
‫יפי הארץ‪ .‬ודם כנגד אותה‬
‫ה ר ת ה עזנקראת נפע‪ ,‬עזכתוב‬ ‫דמא כאילו מקריב נפשיה הדא הוא דכתיב‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך■ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫—‬ ‫‪*1:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫)ירמיה נא< נעזבע ה׳ צבאות בנפ עו‬ ‫)ויקרא יד( כי הדם הוא בנפש לכפר‪.‬‬
‫])עמוס ו( נשבע ה׳ בנפשו[‪ .‬ובן אדם‪,‬‬ ‫ובגין כך אזהר לון אורליתא‪ ,‬מאן דייכול‬
‫כעזמקריב דם זה‪ ,‬כאלו מקריב‬
‫נפעו‪ .‬זהו עזכתוב )ויקרא יז( כי הדם הוא בנפע יכפר‪.‬‬
‫ומשום כך הץהירה אותם התורה‪ ,‬מי עיאכל מאותו חלב וךם עזממנו מקריבים למןבח‪ ,‬יכלה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫רפו‬

‫מההוא חלב ודם דמלןךבין מניה למךבחא‬

‫מהמןבח ההוא‪ .‬זהו עזכתוב‬
‫ונכךתה הנפעז ההיא מעמיה‪ .‬מה‬
‫לעזתצי מההוא מךבחא‪ ,‬האי ךכתיב ונכרתה‬
‫הטעם? מעזום עזהיה לו להקריב‬
‫הנפעז ההיא מעמיה‪ .‬מאי טעמא בגין דהוה‬
‫את אותו חלב על המץבח‪ ,‬ואותו‬
‫ליה למקרביה לההוא חלב ^ מךבחא‬
‫ךם ביסוד‪ ,‬להכליל מזית יום‬
‫בלילה ומדת לילה ביום‪.‬‬
‫וההוא דם ביסוד לאכללא מדת יום בלילה‬
‫ובעולת התמיד קזהיא כללות ^ל‬ ‫‪T : - -‬‬ ‫•‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪T‬‬

‫הכל‪ ,‬לכפר על כל י^יךאל על‬ ‫ומדת לילה ביום‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫דכולא‬
‫כללא ‪T :‬‬
‫עעוה ועל לא תע^ה הנתק לעעוה‪.‬‬
‫‪TT:‬‬ ‫התמיד דאיהי‬ ‫ובעולת ‪•T -‬‬
‫‪7^:‬‬
‫מה הטעם? מעזום ^האניה ]מקום[‬
‫לכפרא על כל יעוראל על עעוה‬
‫הזו ד ת ה עזל עולה עעוה היא‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪— :‬‬

‫ועל לא תע>|ה הניתק לעעוה‪ .‬מאי טעמא‬

‫ועוקוים לה מתנות להכליל לאותו‬
‫בגין דהא ארבא)ם״ת אתיא( דרגא דעולה עעוה‬
‫מקום עזנקךא כל וליקזךאל‪.‬‬
‫ולאיזה מקום נותנים אותן‬
‫איהו‪ .‬ועבדין ליה מתנות לאכללא לההוא‬
‫מתנות? אחת בקרן מזרחית‬
‫צפונית לעורר המזךח‪ ,‬עזהוא‬ ‫אתרא דאקרי כ״ל וליעוראל‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬

‫רחמים‪ .‬ולעורר הצפון בקזמחה‬

‫ולאן אתרא !הבין אינון מתנות‪ .‬חדא בקרן‬
‫אליו קזל המץבח ההוא‪ ,‬ואחר כך‬
‫מזרח‬
‫• ‪T:‬‬
‫בקרן מערבית דרומית‪ ,‬להכליל‬
‫לאתערא‬
‫‪TT : —:‬‬ ‫צפונית‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫מזרחית‬
‫• ‪• T:‬‬
‫דאיהו רחמי ולאתערא צפון בחדוה לגביה‬
‫אותו מץבח קזנקרא מערב בדרום‬
‫דההוא מזבח‪ .‬ולבתר בקרן מערבית דרומית‬
‫קזהוא חסד‪ ,‬ולכן הכל מהנה‬
‫אחת‪ .‬זהו עזכתוב )שיר ב( עזמאלו‬
‫לאכללא ההוא מזבח ךאקרי מערב בדרום‬
‫החת לדאקזי וימינו תחבקני‪.‬‬
‫מהנה‬
‫חדא — ‪TT‬‬
‫קזמאלו ‪ -‬קזל מןךח קזהוא צפון‪.‬‬ ‫כלא ‪TT‬‬ ‫כך ‪T‬‬ ‫ובגין ‪1T‬‬
‫דאיהו חס״ד‪1 • : .‬‬ ‫‪*:‬‬
‫החת לראקזי ‪ -‬בתחלה‪ .‬ואחר כך‬
‫הדא הוא ךכתיב קומאלו תחת לראקזי‬
‫וימינו תחבקני ‪ -‬קזהוא חסד‪.‬‬
‫וימינו תחבקני‪ .‬קומאלו ךמזרח דאיהו צפון‬
‫דבר אחר‪ ,‬מה הטעם עזלא נותנים‬
‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪■ 1‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫■ן ■ן‬

‫תחת לראשי בקךמיתא‪ .‬והדר וימינו‬

‫מהנה בקרן דרומית מזךחית‪,‬‬
‫צפונית מערבית? קזהרי אותה‬ ‫תחבקני דאיהו חס״ד‪.‬‬
‫קרן דרומית מץרחית היא בתחלה‪,‬‬
‫דבר אחר מאי טעמא דלא יהבין מהנה‬
‫כקזעולים הכהנים באותו כבעז‪,‬‬ ‫‪1 • - : -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך־ך‬

‫בקרן דרומית מזרחית‪ ,‬צפונית‬

‫קזבדרום הצד והחלק קזלהם‬
‫קזהוא חסד‪ .‬ואומרים‪ ,‬כל פנות‬
‫מערבית‪ .‬דהא ההוא קרן דרומית מזרחית‬
‫קזאתה פונה‪ ,‬אינו אלא דרך ןמין‬
‫איהו בקךמיתא כד סלקין כהנןא בההוא‬
‫למןבח‪ ,‬כדי לחבר צד המזרח‬
‫דאיהו‬‫דידהו ‪• :‬‬
‫לאותו מץבח‪ ,‬והןה לו לכהן לתת‬ ‫וחולקא • ‪:‬‬
‫סטרא ‪lTT :‬‬ ‫דבדרום • ‪T:‬‬
‫כבש ‪T—:‬‬
‫מהנה בתחלה באותה קרן דרומית‬
‫חס״ד‪ .‬ואמרינן כל פניות שאתה פונה איהו‬
‫מזרחית‪ ,‬עןהרי הוא ךאעזון לאותן‬
‫עזהתעורר‬ ‫אלא דרך !מין למזבח בגין לחברן סטרא‬
‫אלא ••• • ‪•• :‬‬
‫עוד‪T ,‬‬
‫׳‬ ‫דרגות‪,‬׳ ולא‬
‫‪T:‬‬
‫ךמזרח בההוא מזבח והוה ליה לכהנא‬
‫אליה חסד בתחלה‪ .‬הרי העירו‬
‫החברים ואמרו‪ ,‬מעזום קזכתוב‬
‫למיהב מהנה בקךמיתא בההוא קרן דרומית‬
‫)ויקראד( אל יסוד מץבח הע^ה ‪ -‬מן‬
‫מזרחית ךהאי איהו קדמאה לאינון דרגין‬
‫ולא עוד אלא דאתער לגבה חס״ד בקדמיתא‪ .‬הא אתערו חברייא‬
‫רסז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כד חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫]ס״א עלה[‪.‬‬ ‫ואמרין בגין לכתיב )ויקרא ד׳( אל לסו־ד מזבח‬
‫יסויד למץבחה עזל עוילם‬
‫כלומר‪ ,‬קרב יסוד קזהוא צדיק‬
‫העולה מן לסוד למזבח ^זל עולם )ם״אע‪1‬לה(‬
‫אצלה‪ .‬וקרן דרומית מץרחית לא‬
‫כלומר קלב לסוד דאיהו צדיק לגבה‪ ,‬וקרן‬
‫הןה לה יסוד‪.‬‬
‫ביהודה )בראשיתלז(‬
‫‪T‬‬ ‫דרומית מזרחית לא היה לה יסוד‪.‬‬
‫ראה‪T ,‬כתוב •‬
‫׳‬ ‫בא ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לכו ונמכרנו ליקזמעאלים‪ .‬ו ^לל‬

‫תא חזי‪ ,‬כתיב ביה ביהודה )כלאעית ל״ס לכו‬
‫קזהוא חטא אל אותו היסוד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪7‬‬

‫ונמכרנו ליקזמעאלים‪ .‬ובגין דאיהו חב‬

‫והפרידו מאותה ארץ עליונה ונתן‬
‫לגבי ההוא לסוד ואפרשיה מההוא ארץ‬
‫עצה למכר אותו‪ ,‬מעזום כך באותו‬
‫חלק ^לו לא הןה לו יסוד‪ .‬וכך‬
‫יהודה?‬
‫עלאה ולהב עצה לימזבן לתיה‪ .‬בגין כך‬
‫׳טל ‪T :‬‬‫חלקו ‪•/‬‬
‫היה ••• ‪1 :‬‬
‫עזנינו‪,‬׳ מה ‪TT‬‬
‫‪•T‬‬
‫בההוא חולקא דידיה לא הוה ליה יסוד‪.‬‬
‫הר הבית ולקזכות ועזרות‪ .‬ומה‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫והכי תנינן מה הוה חולקיה דיהודה הר‬

‫הןה בחלקו קזל בדמין‪ ,‬עזהוא‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1•• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫צדיק למטה? אולם והיכל ובית‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הבית ולעזכיו בעזרות‪ .‬ומה היה חולקיה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• -‬‬

‫קדעז הקךקזים‪ .‬וךצועה יוצאת‬ ‫‪|• • T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לבנלמן דאיהו צדיק לתהא אולם והיכל‬

‫מחלקו קזל יהוךה עזהיא כלפי‬
‫ובית קלעז הקךעזים ורצועה נפקא מחולקיה‬
‫מזרח‪ ,‬עזהרי גם דגלו היה ממזרח‪,‬‬
‫ונכנסה לחלקו עזל בנןמין‪ ,‬ועליה‬
‫דיהודה דאיהי כלפי מזרח דהא דגלו נמי‬
‫נבנה המןבח‪ ,‬עזהרי המץבח חלקו‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזבארנו‬
‫‪•••/‬־‪:‬‬ ‫כפי‬
‫היה‪• : ,‬‬
‫ממזרח הוה ונכנסה בחולקיה דבנימן‪.‬‬
‫יהודה ‪ TT‬׳‬‫עזל ‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫ועלה אתבני מדבחא דהא מדבחא חולקיה‬

‫)בראשית כט( !העמד מלדת‪ ,‬קזעמד‬ ‫‪1•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הכסא על עמודיו‪ ,‬והוא תומך‬

‫דיהודה הוה כדאוקימנא )בראשית ל׳( ותעמד‬
‫הךביעי )מלכית(‪ ,‬כנגד כנסת י^יךאל‬ ‫‪—: T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫מלזית ךקלימא כורסליא על סמכוהי והוא‬

‫עזהיא רביעית‪ ,‬וכתוב בה )תהלים‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫••• •‬

‫סמכא רביעאה לקבל כנסת לשראל ךאיהי‬

‫קיח( אבן מאסו הבונים היתה‬
‫לר־אעז פנה‪.‬‬
‫רביעאה וכתיב בה )תהרם י‪,‬י״ח( אבן מאסו‬
‫ודוד‪ ,‬בנו אחז באותו מץבח‪ ,‬כמו‬
‫עזבאךנו בסייי האמונה‪ ,‬ומןמין‬ ‫הבונים היתה לראש פפה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬

‫הצדיק מצטער עליו לקרב אותה‬

‫ן־חד בריח אחיד ביה בההוא מזבח‬
‫אליו‪ .‬זהו עכתוב )דברים לג( חופף‬
‫כדאוקימנא ב ת א ךמהימנותא ובנלמן‬
‫עליו כל היום‪ .‬מעזום כך זכה‬
‫הצדיק מצטער עליה לקרבא יתה לגביה‪,‬‬
‫בנןמין הצדיק למטה‪ ,‬ונעעוה‬ ‫‪7‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ .‬ך|‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫_‬

‫מארח לגבורה‪ ,‬זהו עזכתוב ובין‬

‫הדא הוא דכתיב )ךברים ל״ג( חופף עליו כל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫כתפיו קזכן‪ ,‬עזהוא חלקו במעךב‪,‬‬
‫היום‪ .‬בגין כך זכה בנלמן הצדיק לתהא‬
‫ועכקזו קזכינה בין קזני צדיקים‪.‬‬
‫ונעשה אושפיזא לגבור״ה הדא הוא דכתיב‬
‫צדיק למעלה ‪ -‬יוסף הצדיק»‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫)דברים ל״ג( ובין כתפיו שכן דאיהו חולקיה‬

‫למטה ‪ -‬בדמין‪ .‬זהו בעל הגבירה‪,‬‬
‫וזה המארח‪ .‬לכן כתוב )תהלים‬
‫במערב והשתא שכעהא בין הרין צדיקים‪.‬‬
‫קי״ מוקזיבי עקרת הבית‪ ,‬זה‬
‫צדיק לעילא יוסף הצדיק‪ .‬לתהא בנלמן‪.‬‬
‫עולם המתכלה ]ם״א שמ^לה[‪ ,‬זו‬
‫קזכינה תחתונה קוהיא עקרת‬
‫האי בעלה ךמטרוניתא והאי אושפיזא‪ .‬בגין‬
‫הבית‪ .‬עקר העולם הזה רחל בין‬
‫כך כתיב )תהרם קי״ג( מושיבי עקרת הבלת דא‬
‫עלמא דאתכליא )ם״א ךאתגריא( דא שכינתא תהאה דאיהי עקרת הבית‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫רסח‬

‫עיל^רא ךהאי עלמא רחל בין הךין צדיקים‬

‫קזני צדיקים למעלה ולמטה‪.‬‬
‫לכן נקרא בית המקזיעז בית‬ ‫לעילא ותהא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עולמים‪ .‬המץבח עזל בית עולמים‬
‫ןגין כך אתלןדי בי מקדשא בית עולמים‪.‬‬
‫הןה בירקותו עזל בדמיץ‪ ,‬אבל‬
‫מזבח של בית עולמים הוה‬
‫כקוקוךתה קוכינה בירקותו ^ל‬ ‫■!■■ך‬ ‫■ ך‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬

‫יוסף בקוילה‪ ,‬לא קורא לה בית‬

‫עולם הוד הוא‬
‫באחסנהיה דבנימן‪ .‬אבל כד שרייא שכינהא‬
‫עוהרי‬
‫עולמים‪,‬׳ ‪•• •/‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T-:‬‬
‫־‬ ‫‪• T‬‬
‫באחסנהיה ךיוסף בשילה לא קארי לה בית‬
‫למעלה ולמטה‪ .‬אם הבנים קומחה‬
‫ותתא ••אם‬
‫‪ -‬זו קוכינה‪ ,‬ולכן הללדה‪.‬‬
‫לעילא ‪T - :‬‬
‫‪T‬‬ ‫עולם הו״ד ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דהא‬‫עולמים ‪T :‬‬
‫‪• T‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כשנמכר אותו צדיק‬
‫הבנים שמהה דא שכינהא בגין כך הללויה‪.‬‬
‫למצרים‪ ,‬בנימין אחיו היה צדיק‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪^ T‬‬ ‫‪| • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: V‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫—‬

‫תא חזי‪ ,‬כד אזזיבן ההוא צדיק למצרים‬

‫למטה‪ ,‬ונטל מקומו ^לא להפגם‪,‬‬
‫בדמן אחוהי הוה צדיק לתהא ונטל‬
‫ולאותם עקורה בנים קוהיו לו קךא‬
‫להם על קומו קול אותו צדיק‪ ,‬כמו‬
‫אתריה ךלא לאתפגמא ולאינון עשרה בנין‬
‫קופךעוו החברים‪ .‬בלע ‪ -‬על קום‬
‫דהוו ליה ל^רא לון על שמיה דההוא צדיק‬
‫קונבלע בין האמות‪ .‬לכן קונינו‪,‬‬
‫היסוד הןה מהלך על פני כל‬‫כדאוקמוה חברןיא בלע על שם שנבלע בין‬
‫המעךב ועל פני כל הצפון‪ ,‬אוכל‬
‫במץרח חצי אמה ובדרום חצי‬
‫האומות בגין כך תנינן הלסוד הןה מהלך על‬
‫פני כל המערב ועל פני כל הצפון אוכל‬
‫אמה‪ ,‬מעוום קוחלקו ^ל בנןמין‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫‪■ -‬ד‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪ ._ .‬ך‬ ‫_‬ ‫ך‬ ‫‪..‬‬

‫במזרח חצי אמה ובדרום חצי אמה בגין‬

‫הןה במערב‪ ,‬לכן ןעו לו יסוד‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ *‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ *‬ ‫‪T:‬‬ ‫— •‬
‫קוהרי הוא הןה קוליט אל אותו‬
‫ךחולקיה ךבנלמן הוה מערב בגין כך אית‬
‫צדיק יסוד עולם‪ ,‬אבל בחלק קול‬
‫ליה יסוד דהא הוא שליט הוה לגבי ההוא‬
‫ןהודה קוהוא מזרח‪ ,‬לא הןה לו‬ ‫־‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫צדיק יסוד עולם אבל בחולקיה דיהודה‬

‫ןסוד‪ ,‬קוהרי הוא הךחיקו ממנו‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־•‬
‫קונתן עצה למכרו למצרים‪.‬‬
‫דאיהו מזרח לא הוה ליה יסו״ד דהא איהו‬
‫ב א ראה‪ ,‬סדר הדגלים הרי הוא‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עונקרא‬
‫• ‪T|:‬‬ ‫העולה‬
‫מזבח ‪T T‬‬
‫ארחקיה מפיה דיהב עצה למזבניה למצרים‪.‬‬
‫סביב אותו • ‪- :‬‬‫‪• :‬‬
‫מקוכן‪ .‬ןהודה והסמוכים לו‬‫תא חזי‪ ,‬סדרא דדגלים הרי הוא סחרני‬
‫‪..‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬
‫במזרח‪ .‬ומי הסמוכים? יקושכר‬
‫ההוא מךבחא ךעולה ךאיןןךי משכנא‪.‬‬
‫שמגן עליו בכת ההורה‪ .‬ואחר כך‬
‫להודה ודסמיכין ליה במזרח‪ .‬ומאן סמיכין‬
‫זבולון שסמוך ליששכר‪ ,‬שנתן‬
‫להם מלאי וכח להתעסק בתורה‪.‬‬
‫יששכר דאגין עליה בחילא דאורייתא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫אפרים ומנשה וטןמין למעךב‪.‬‬
‫ולבתר זבלון ךסמיך ליששכר דיהב לון‬
‫ראובן והסמוכים לו בדרום‪ .‬דן‬
‫אפרים‬
‫באורייתא‪• T: *.* .‬‬
‫ושסמוכים לו בצפון‪.‬‬ ‫לאתעסקא ‪T : — :‬‬‫וחילא ‪lT : —: • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫מלאי ‪:‬‬‫‪T :‬‬
‫ובא וראה‪ ,‬כתוב באותו צדיק‬
‫ומנשה ובנלמן למערב‪ .‬ךאובן ודסמיכין‬
‫)בראשית לז( והוא נער את בני בלהה‪,‬‬
‫ליה בךרום ךן ודסמיכין ליה בצפון‪.‬‬
‫וכתוב בבני לאה וישנאו אתו‪ .‬לכן‬
‫ןתא חזי כתיב ביה בההוא צדיק )ןראעית ל״ס‬
‫שנינו‪ ,‬הןסוד הזה הןה מהלך ^‬
‫פני כל המעךב‪ ,‬שהרי חלק אחיו‬
‫והוא נער את בני בלהה וכתיב בבני‬
‫ששמר אותו מקום ושל בניו הןה‪.‬‬
‫לאה )שם( וישנאו אותו בגין כך תנינן האי‬
‫דהא חולקיה דאחו־י דנטר ההוא‬‫המערב ‪T :‬‬‫כל — ‪T—: T‬‬‫פני • ‪T‬‬
‫על ‪• :‬‬ ‫מהלך —‬
‫היה ‪1• • — :‬‬
‫‪:‬יסו״ד ‪TT‬‬
‫רפט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כד חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫ועל פני כל הצפוין‪ ,‬מעזום עזאלו‬ ‫אתרא ולבנוי הוה‪ .‬ועל פני כל הצפון בגין‬
‫עזהיו עזרויים בצפון לא היו‬ ‫ךהנהו דהוו עזראן בצפון לא הוו ע^נאין ליה‪.‬‬
‫ע‪t‬ונאים אותו‪ .‬אוכל במזךח חצי‬
‫אמה‪ ,‬מעזום עזיהוךה עע‪ 1‬ה חצי‬ ‫אוכל במזרח חצי אמה‪ .‬בגין דעבד יהודה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬

‫הצלה‪ .‬אמר )שם( מה בצע‪ ,‬ולא‬ ‫פלגו הצלה ואמר מה בצע ולא שבק )ל‪(11‬‬
‫‪| T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪— *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫העזאיר ]א‪1‬תם[ להרג אותו‪.‬‬ ‫למקטליה‪ .‬ובדרום חצי אמה בגין דראובן‬
‫ובדרום חצי אמה‪ ,‬מעזום‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬

‫עזךאובץ אמר להציל אותו מןדם‪.‬‬

‫‪:‬־ •‬ ‫־‪T‬‬
‫אמר )כראעיתל״ס להציל אותו מידם וגד נמי‬
‫‪ ■ .‬ך ‪ -‬ך ‪..‬‬ ‫*— ‪T‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫וגם גד עזהןה חונה עזם‪ ,‬לא הןה‬ ‫דהוה שרי תמן לא הוה סני ליה‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫■ד ‪. .‬‬ ‫■ד‪-‬ד‬ ‫■ן‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• • T- :‬‬ ‫‪-‬‬

‫עזונא אותו‪.‬‬
‫ב א ךאה במה עקמים הם בני‬
‫תא חזי‪ ,‬כמה עקימין איפון בני נשא ללא‬
‫אךם עזלא רוצים להעזהדל בדרך‬ ‫בעאן לאשהדלא בארחא דחיי דאורית‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T T‬‬

‫החיים עזהוךיעז הקןדועז ברוך‬ ‫לון קלשא בריך הוא לבנוי ואזהר לון עלה‬
‫הוא לבניו‪ ,‬והזהיר אותם עליה‬
‫ואמר )יהושע א( והגית בו יומם‬
‫ואמר)יה^עעא׳( והגית בו יומם ולילה דלית לך‬
‫‪^T‬‬ ‫‪T : - T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- T :‬‬

‫ולילה‪ ,‬עזאין לך ךעזות להפריד‬ ‫רשו לאפרשא יום מלללה‪ .‬ובגין כך יהולה‬
‫יום מלילה‪ .‬ולכן יהודה‪ ,‬אף על‬ ‫אף על גב לחולקיה ועדביה הוה מערב‬
‫פי עזחלקו וגורלו היה מערב‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪:‬־‪T‬‬ ‫‪TT‬‬

‫עזהוא לילה‪ ,‬כעזהןה עזורה סביב‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••• ••• ‪:‬‬
‫לאיהו לללה כד הוה שאלי סחרניה ההוא‬
‫אותו המעזכן‪ ,‬נךבק במזרח‬ ‫משכנא אתדבק במזרח לאיהו יום וקלשא‬
‫עזהוא יום‪ .‬והקןדועז ברוך הוא‬ ‫בדיך הוא רמז ליה ואמר ליה )לברים ל׳( ובחרת‬
‫■ ך‪ ■ . -‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ . .‬ך _‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬ך _‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*:‬‬

‫רמז לו ואמר לו )דברים ל( ובחרת‬

‫בחיים דלא לאפרשא יום מלילה ומאן‬
‫בחיים‪ .‬עזלא להפריד יום‬ ‫ן‬ ‫—‬ ‫• — ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— — •‬

‫מלילה‪ .‬ומי עזמפריד אותם גורם‬ ‫לפריש לון גרים מותא‪ .‬ובההוא חובה מיתו‬
‫בניו‪,‬‬
‫מתו ‪ TT‬׳‬ ‫חטא ••‬
‫‪:‬‬ ‫למות‪ ,‬ובאותו‬
‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫בנוי בגין לחבילו אולחיהון ולא דביקו יום‬
‫מעזום עזהעזחיתו דרכם ולא‬
‫חברו יום עם לילה‪ ,‬מעזום עזלא‬
‫בלילה בגין דלא אשתדלו כדקא חזי לחברא‬
‫‪T : - :‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪l T : :‬‬ ‫• ‪: T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : - -‬‬

‫העזתדלו כראוי לחבר לבן עם‬ ‫חוורא בסמקא בגין לכפרא ההוא חובה‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪lT T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫ארם כדי לכפר אותו חבזא עזלו‪,‬‬ ‫ליליה לאפריש לון בקלמיתא‪.‬‬
‫עזהפרידם בהחלה‪.‬‬
‫כ שמכר את אותו צדיק עזנקרא‬
‫כד זבין לההוא צליק לאיןןרי יום לאפלשיה‬
‫יום‪ ,‬עזהפרידו מכנסת ישךאל‬ ‫מכנסת לשראל לאיקלי לללה‪ .‬ורמז ליה‬
‫עזנקראת לילה‪ .‬רמז לו הקדוש‬ ‫קדשא בריך הוא לקרבא מזרח במערב ואמר‬
‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —: T‬‬ ‫—‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:|T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1*..‬‬
‫ברוך הוא לקרב מץרח במערב‪,‬‬
‫ואמר לו‪ ,‬עמדברב( והחנים קךמה‬
‫ליה )במדבר ב׳( והחונים קלמה מזרחה ^ ל‬
‫*‪*.* *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫לקרב‬
‫יהודה‪••|T : ,‬‬
‫מזרחה דגל מחנה ‪ T :‬׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.. ..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬ך‬
‫מחנה להולה לקלבא מזרח למערב למיהב‬
‫מץרח למערב לתת לו עזפע‬ ‫ליה שפע ברכאן מלעילא‪.‬‬
‫בךכות מלמעלה‪.‬‬
‫ובני יוסף ובנןמין‪ ,‬אף על גב‬ ‫ובני יוסף ובנלמן אף על גב לבנלמן הוה‬
‫עזבנןמין הןה נדבק במזרח‪ ,‬ךמז‬ ‫מתדבק במזרח‪ ,‬רמז ליה קלשא בדיך‬
‫לו הקדועז ברוך הוא לחנות‬ ‫הוא למשלי במערב לקלבא כנסת ישראל‬
‫במערב לקרב כנסת ישראל‬
‫לצדיק הבל בדרך ןעזר‪ .‬זהו‬ ‫לגבי צדיק כלא באלה מישר הדא הוא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫ן‬

‫שכתוב )הושע יד( כי ישרים דרכי‬ ‫דכתיב )הושע י״ד( ‪3‬י ישרים דרכי יי וצדיקים‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫ער‬

‫ה׳ וצךקים ץ כו בם‪.‬‬ ‫‪.‬ילכו בם‪ .‬וראובן ךאתדבק בסטרא ךחס״ד‬

‫עזנךבק בצד החסד‪ ,‬יחנה‬ ‫ישרי בךרומא‪ .‬ודן בגין לכפרא ההוא חובא‬
‫בדרום‪ .‬וךץ‪ ,‬כדי לכפר על אותו‬
‫בניו‪: ,‬והוא‬
‫עזיקבלו ‪ TT‬׳‬
‫חטא ‪T‬העגל ••• ‪ :‬־‪: 1‬‬
‫•• ‪:‬‬
‫ךעגלא דיקבלון בנוי ואיהו מסטרא דצפונא‬
‫מצד הצפון‪ ,‬יחנה בצפון לכפר‬ ‫חובה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫לכפרא —ההוא‬ ‫לצפונא ‪TT —:‬‬‫‪T‬‬ ‫*ישרי • ‪:‬‬
‫על אותו חטא‪.‬‬
‫משום כך כתוב בןם עזעעןה‬
‫עשרה ‪-‬על‬ ‫שלמה ‪TT‬‬ ‫שעשה ‪:‬‬ ‫בים •‪T T*.‬‬ ‫כתיב ‪T-‬‬ ‫כך ‪• :‬‬‫בגין ‪1T‬‬ ‫‪1 *:‬‬
‫שלמה עשךה על עשרה‪) ,‬מלכים־א‬ ‫באמה‬
‫שלשים — ‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫וקו‬
‫עשרה )מלכים א׳ ‪ : 0‬־‪1‬‬ ‫‪TT —:‬‬
‫״ וחוט שלשים באמה יסוב‪.‬‬ ‫עומד‬
‫••‬ ‫ביה‬ ‫••‬ ‫כתיב‬ ‫‪• :‬‬ ‫דחכמתא‪.‬‬
‫‪T : : T :‬‬ ‫א‬ ‫ת‬
‫‪T T:‬‬‫ב‬ ‫כלא‬
‫‪T‬‬ ‫יסוב‪.‬‬
‫הביל בסוד החכמה‪ .‬כתוב בו)שם(‬
‫צפונה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫פונים‬‫•‬
‫שלשה‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בקר‬
‫‪|T T‬‬
‫עשר‬ ‫‪T —:‬‬
‫שנים‬ ‫‪:‬‬
‫—על‬
‫עמד על שני עשר בלן ר שלשה‬
‫בנים צפונה ושלשה בנים ןמה‬ ‫נגבה‬
‫פונים •‪T : *.‬‬ ‫*‬ ‫ושלשה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ימה‬‫פונים ‪T T‬‬ ‫•‬ ‫ושלשה‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ושלשה פנים נגבה ושלשה בנים‬ ‫ושלשה פונים מזרחה והןם עליהם מלמעלה‬
‫מץרחה ‪1‬הןם עליהם מלמעלה‪.‬‬
‫אותו ןם של חכמה נתקן בהם‪.‬‬
‫ההוא !מא ךחכמתא אתהקן בהו‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כשהיו עושים הבחנים‬ ‫תא חזי‪ ,‬כד הוו עבךין כהנןא ההוא חטאת‬
‫את אותה חטאת‪ ,‬לכפר על‬ ‫דאית‬ ‫הוה ‪• :‬‬ ‫תעשה ‪TT‬‬ ‫חובין ‪:‬דלא ־‪•.* -:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫לכפרה‬
‫‪* 1- :‬‬
‫עברות של לא תעשה זה הןה‪,‬‬
‫שןש בהם כרת‪ .‬ועולה באה על‬
‫עביד‬ ‫‪• —:‬‬ ‫דלא‬
‫‪T : 1 T‬‬ ‫מאן‬ ‫על‬ ‫—‬ ‫לכפרה‬
‫‪TT —:‬‬ ‫ועולה‬
‫‪T‬‬ ‫כרת‪: .‬‬ ‫‪:‬בהו ‪••T‬‬
‫מי שלא עושה מצוות עשה‪,‬‬ ‫עולה‬
‫‪T‬‬ ‫אתי‬
‫סטרא ‪•• T‬‬ ‫ומההוא • ‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אתי‬
‫מצות עשה ‪•• T‬‬ ‫* ‪:‬‬
‫ומאותו צד באה העולה שהיא‬ ‫השבת‬
‫—— ‪T‬‬ ‫יום‬ ‫את‬‫•‪*,‬‬ ‫זכור‬ ‫‪T‬‬ ‫כ׳(‬‫ת‬ ‫מו‬‫ש‬ ‫)‬ ‫וכתיב‬‫‪• :‬‬ ‫זכר‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫דאיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫זכר‪ ,‬וכתוב )שמית כ( זכור את יום‬
‫השבת ‪ -‬מצות עשה‪ ,‬ולכן אנו‬
‫מצות עשה ובגין כך אנו מקריבין בשבת‬
‫מקריבים בשבת שני כבשים‪,‬‬ ‫תרץ אמרין דמוסף עולה בגין דבההוא‬
‫של מוסף עולה‪ ,‬משום שבאותו‬ ‫דימינא אתוסף לההוא צדיק נהירו ךעתיקא‬
‫של הןמין נתוסף לאותו צדיק‬
‫אור מהעתיק הקדוש‪.‬‬
‫קדישא‪.‬‬
‫כ שנךבק עם כנסת ישךאל שהיא‬ ‫בד אתדבק בכנסת לשראל ךאיהי שמור לא‬
‫שמור‪ ,‬לא תעשה‪ .‬משום כך ןש‬ ‫תעשה בגין כך אית ביה בשבת עשה‬
‫בשבת עשה ולא תעשה ש‪.‬יש בו‬
‫כרת‪ ,‬שהרי מי שעושה פגם‬ ‫ולא תעשה דאית ביה כרת דהא מאן דעבד‬
‫‪-‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫■ד‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ן‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫באותו מקום שנקרא לא תעשה‪,‬‬ ‫פגימו בההוא אתרא ךאקרי לא תעשה‬

‫ומפריד את הזווג שלהם‪ ,‬נכרתת‬
‫משם נפשו‪ ,‬ומיהו? מי שעושה‬
‫מעשים של חל בשבת‪ ,‬בקרש‬
‫שנךבק בשבת בשבתון‪ ,‬וכל‬
‫ה עי מו ת בחדוה באורה‪ .‬אבל‬
‫בשגגה‪,‬‬
‫אלא • ‪ TT :‬׳‬‫מי שלא עושה ‪T •/‬‬
‫מקריב חטאת כנגד אותה ר ת ת‬
‫מץבח•‬
‫בהתחדשות‬ ‫חרש‬ ‫ובראש‬
‫מקריבים )במדבר כח(‬
‫הלבנה ‪T‬אנו ‪• •1: -‬‬ ‫‪TT : -‬‬
‫פרים בני בקר שנים‪ ,‬שהרי מצד‬
‫של פרה אדמה תמימה באו‪,‬‬
‫ואפריש זווגא דילהון אשתצי מתמן נפשא‬
‫דיליה‪ .‬ומאן איהו‪ ,‬מאן דעביד עובדין דחול‬
‫בשבתא בקדש ךאתדבק בשבת בשבתון‬
‫וכלהו עלמין בחדוה בנהירו אבל מאן ךלא‬
‫לקבל ההוא‬ ‫חטאת ‪— •• |T‬‬ ‫מקריב — ‪T: :‬‬ ‫בשגגה ־ ‪•1:‬‬‫אלא • ‪TT :‬‬ ‫עביד •‪T *.‬‬ ‫‪:‬־ *‬
‫דרגא ךמזבח‪.‬‬
‫ובראש חדש דאיהו חדתותא ךסיהרא אנן‬
‫מקדיבין )במדבר כ״ח( פרים בני בקר‬
‫שנים דהא מפטרא דפרה אדומה תמימה‬
‫רעא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כה חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫והם למעלה להקזלים את הפגם‬ ‫אתו ואינון לעילא לאעזלמא פגימו דילה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזלה ולתת לה עזפע אחד על‬ ‫ולמיהב לה שפע על חד תרין מההוא אתר‬
‫קזנים מאותו מקום עזנקרא‬
‫עולה‪ ,‬ונוסף באותו ןמץ אור‬ ‫דאל^די עולה ואתוסף בההוא זמנא נהירו‬
‫ללבנה‪ .‬ואיל אחד ‪ -‬להקריב לה‬ ‫לסיהרא איל אחד לקרבא לה אילו דיצחק‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־ *‬ ‫‪1“ :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אילו קזל יצחק‪) ,‬שירב< ק‪ t‬מאלו‬ ‫)שיר השירים ב׳( שמאלו תחת לראשי כבשים בני‬
‫החת לראעזי‪ ,‬כבע‪t‬ים בני עזנה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪• T‬‬

‫קזבעה‪ ,‬לחבק אותה בימין‪,‬‬

‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬
‫שנה שבעה לחבק א לה ימינא ושבעא דכרין‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬

‫ועזבעה זכרים נקרבים עמה‪,‬‬

‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪•T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫אתקרבין בה תמימים שלמין בכולא ואנן‬
‫תמימים קזלמים בבל‪ ,‬ואנו‬ ‫מקךבין שעיר עזים אחד לחטאת דהאי‬
‫מקריבים קזעיר עזים אחד‬
‫לחטאת‪ .‬קזחטאת הזו באה מצד‬ ‫דכתיב‬
‫אתי ‪. . .‬‬
‫חטאת ‪••T‬‬ ‫דפר — ‪T‬‬ ‫סטרא ‪T :‬‬‫מהאי • ‪T :‬‬
‫חטאת •• ‪T‬‬
‫— ‪T‬‬
‫זה קזל פר החטאת‪ ,‬קזכתוב‬ ‫שמור‪ .‬ושמור לא תעשה איהו ואנן מקךבין‬
‫הוא‪,‬‬ ‫תעע‪ t•/‬ה‬
‫ועזמור לא ־ ‪:‬־‬ ‫עזמור‪,‬׳ ‪T :‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫שעיר חטאת ךאתי על לא תעשה‪.‬‬
‫עזבא‬
‫‪T‬‬ ‫חטאת‬ ‫‪T-‬‬ ‫עיר‬ ‫‪t‬‬
‫‪• :‬‬‫ע‬ ‫מקריבים‬
‫‪• •1: -‬‬ ‫ואנו‬
‫‪T:‬‬
‫על לא תעעזה‪.‬‬ ‫במופת דידה בראש חדש דאתי לכפרה על‬
‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫במוסף קזלה בראעז חדעז‪ ,‬קזבא‬ ‫טומאת מקדש וקלשיו לכתיב )יחזקאל‬
‫לכפרה על טמאת מקדען‬
‫)יחזקאל מג( ‪:‬ולא‬ ‫^זכתוב‬ ‫וקדעזיו‪,‬‬
‫מ״ג( ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי‬
‫•‬ ‫‪: |T‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ T T|T :‬׳‬
‫יטמאו עוד בית יק‪ t‬ראל עזם‬ ‫ללא לתל^רב בכנסת לשראל ערל וטמא‪ .‬אבל‬
‫קלעזי‪ .‬עזלא יתקרב לכנסת‬ ‫מוסף לשבת ליכא לקרבא בגין דהא אתגלי‬
‫יעוראל עלל וטמא‪ .‬אבל מוסף‬
‫עזל עזבת אין להקריב‪ ,‬מעזום‬
‫עהיקא קדישא ונהיר בההוא רצון לכלהו‬
‫עזהלי התגלה העתיק הקדועז‪,‬‬ ‫עלמין וכלא אשתכח בנהירו‪ ,‬דהא שבת בלא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫לכל‬ ‫באותו רצון‬ ‫ומאיר‬ ‫עקימא‬

‫‪T 1• —:‬‬
‫חוייא‬
‫• ‪T:‬‬
‫שליט‬
‫‪• T‬‬
‫ולא‬
‫‪T :‬‬
‫כלל •איהו‬ ‫‪T :‬‬
‫דינא‬
‫• ‪T‬‬
‫העולמות‪ ,‬והבל נמצא בהאךה‪,‬‬
‫עזהלי עזבת היא בלי דין כלל‪,‬‬
‫וכהני מסטרא לחס״ד נכסין לתיה בצפונא‬
‫ובהנים‬
‫•‬ ‫העקם‪: .‬‬ ‫הנחעז ‪1 T‬‬‫עזולט ‪T T-‬‬
‫••‬ ‫‪:‬ולא‬ ‫למזבח ואפילו לשראל לכלין למעבד‪ .‬בר‬
‫מצד החס״ד עזוחבזים אותו‬ ‫דלית לון לשו למל^רב לההוא מזבח לקלבא‬
‫בצפון המןבח‪ ,‬ואפלו י^ראל‬
‫יכולים לעעזות‪ ,‬פךט לזה עזאין‬
‫אבל למיכס שלי‪.‬‬
‫להם לעזות לקלב לאותו מזבח‬ ‫וב^ופונא איהו אתליה דההוא שעיר להא‬
‫להקריב‪ ,‬אבל לעזחיט מתר‪.‬‬ ‫שעיר מצפונא לניק ואנן מקלבין‬
‫ובצפון הוא מקומו עזל אותו‬
‫עזעיר‪ ,‬עזהלי עןעיר יונק מצפון‪,‬‬
‫דמא למדבחא ועבדין ארבע מתנות על‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ואנו מקריבים דם למזבח‪,‬‬ ‫ארבע לגרנות בגין לאקפא לה מכל סטלין‬

‫ועועזים אלבע מהנות על אלבע‬ ‫ללא לתל^רב מאן ללא חזי לקלבא לקדש‬
‫לחקיפו מכל‬ ‫קלנות כדי‬
‫חצ־דדים‪ ,‬עזלא יתקרב מי עזלא‬
‫הקלשים והאי חטאת לעבדינן מניה קלש‬
‫ראוי לקלב לקדעז הקדעזים‪.‬‬ ‫דמסאבא‬
‫סטרא • ‪T T :‬‬ ‫יתער • ‪T:‬‬
‫דלא * ‪: :‬־‬
‫הקדשים‪• .‬איהו ‪T :‬‬
‫‪ • Th■:-‬׳‬
‫וחטאת זו עזעועזה ממנה היא‬ ‫מניה בעלמא‪.‬‬
‫קד^ז הקלעזים‪ ,‬עזלא יתעורר צד‬
‫הטמאה ממנו בעולם‪.‬‬ ‫ותא חזי בעולה שתי מתנות שהן ארבע רזא‬
‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪: • • 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫מתנות‬‫עזהי ־ ‪T‬‬ ‫בעולה ‪:‬‬

‫וראה‪,‬׳ ‪T T‬‬ ‫ובא ‪:‬‬ ‫דיחודא דמתיחד עולה במזבח‪ .‬אבל‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כה חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז תשרי‬
‫ערב‬

‫לנטרא עזהן אך‪ 3‬ע‪ ,‬סוד היחוד עזמתיחד‬ ‫אלא ‪T : - :‬‬ ‫אינון‪T V l‬‬ ‫דלאו *‬
‫מהנות ‪T :‬‬ ‫חטאת ארבע ‪T -‬‬ ‫‪T-‬‬
‫ולאלןפא איפון גבורין דאינון מסטרא לגבורה עולה במץבח‪ .‬אבל חטאת אךבע‬
‫ל׳טמד‬
‫• ‪:‬‬ ‫אלא‬
‫‪T •/‬‬ ‫עזאינם‬
‫‪T •• •/‬‬ ‫מתנות‪,‬׳‬
‫־‪T‬‬
‫ולאעזלמא ולהקיף אותם גבוךים עזהם מצד‬ ‫‪TT : - :‬‬ ‫קדיעזא‬
‫‪T •1-‬‬ ‫כרסייא‬
‫‪T: :‬‬ ‫מטה‬ ‫• ‪T‬‬ ‫לההוא‬ ‫‪- :‬‬
‫ההוא פגימו לעבדו בה‪ .‬ומאן ךגרים לון הגבורה‪ ,‬לאותו מטה כסא‬
‫‪...‬‬ ‫‪. -‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬

‫לבני נעזא למעבד ההוא חובה מסטרא קדועז‪ ,‬ולהקזלים אותו פגם‬
‫• • ‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬
‫קזעע‪1‬ו בה‪ .‬ומי עגרם לבני אדם‬
‫לעע‪ t‬ות אותו חטא‪ ,‬בא מצד‬ ‫שעירה‬ ‫ןחיד‬ ‫חטאת‬ ‫כך‬ ‫בגין‬ ‫אתי‪,‬‬ ‫לשעיר‬
‫וחטאת נשיא שעיר‪ ,‬וחטאת כהן משיח פר‪ ,‬הע<עירי ל‪5‬ץ חטאת לחיד‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬ ‫‪ . _ .‬ך‬

‫ע‪ t‬עירה‪ ,‬וחטאת נע‪t‬יא ע‪1‬עיר‪,‬‬ ‫דשמאלא‪.‬‬

‫מסטרא • ‪T T :‬‬ ‫כולהו • • ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫וחטאת כהן מעזיח פר‪ .‬חכל מצד‬
‫ק‪ t‬מאל‪.‬‬ ‫ולזמני] קריב ןחיד כשבה לקבל כנסת‬
‫ישראל וכלהו שאר מצות‪ .‬אלא ולפעמים מקריב לחיד כק‪ t‬בה‬
‫כנגד כנסת יע‪ 1‬ךאל וכל קזאר‬
‫לעולה‬
‫מקרבין ‪T‬פר ‪T :‬‬ ‫דצבור ‪1 • :|T :‬‬ ‫זרה ‪• :‬‬ ‫בעבודה ‪TT‬‬‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫המצוות‪ .‬אלא בעבודה זרה ^ל‬
‫ושעיר לחטאת וההוא חטאת חסר איהו בלא צבור מקריבים פר לעולה וקזעיר‬
‫אלף‪ .‬בגין דאיהו גריעות סגיאה להא חטאת לחטאת‪ ,‬ואותו חטאת הוא חסר‬
‫‪.. T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בלי אל״ף‪ ,‬מעזום עזהוא חסרון‬

‫לישנא לגריעא הוא לכתיב )מלכים א׳א׳( והייתי‬
‫גדול‪ ,‬קזהרי חטאת הוא לעזון‬
‫אני ובני שלמה חטאים‪ .‬וכל חד עז בת שנתו עזל חסרון‪^ ,‬כתוב )מלכים־אכא(‬
‫לעילא והייתי אני ובני קזלמה חטאים‪.‬‬ ‫פר דורון ‪T • • : l‬‬ ‫דשמאלא‪ .‬וההוא ‪T‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫מסטרא‬
‫••‪T:‬‬
‫וכל אחד עז בת עזנתו‪ ,‬מצד‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך‬
‫איהו לצליק לאפרידו ההוא ארון מההוא‬
‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫•‪T •.‬‬ ‫‪T :‬‬

‫חעזמאל‪ .‬ואותו הפר דורון הוא‬

‫ברית‪ .‬ושעיר לחטאת לקבל כנסת לשראל למעלה לצדיק‪ ,‬קזהפרידו אותו‬
‫דמנעו מינה ברכאן‪ .‬ועם כל דא יחיד כד חב ארון מאותה ברית‪ ,‬ועזעיר‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪: T:‬‬
‫לחטאת כנגד כנסת י^יראל‬
‫עזמנעו ממנה ברכות‪ .‬ועם כל‬
‫בכלהו מצות לא תעשה לאית בהו כלת‪.‬‬
‫אלא —כד זה‪ ,‬כקזלחיד חטא בכל מצוות‬ ‫לכתחלה‪T *.• ,‬‬
‫לקרבא ‪T • : —:‬‬‫בעי ‪T :|T :‬‬ ‫עזים ‪•• T‬‬ ‫שעירת • •‬‫‪T • :‬‬
‫קזל לא תע^|ה קזלען בהם כרת‪,‬‬ ‫לית ליה ללקליב כשבה‪.‬‬
‫צריף להקריב ק‪ t‬עירת עזים‬
‫לכתחלה‪ ,‬אלא כקזאין לו‬
‫ותא חזי כנסת לשראל רביעית היא ליומי‬
‫קזלקריב כקזבה‪.‬‬ ‫ובגין כך ארבע מהנות בעלא‪ ,‬וסליק‬
‫ההוא ריח ניחח מאינון אמרין‪ .‬וכלין נליחא וביא וראה‪ ,‬כנסת י^יראל היא‬
‫רביעית לןמים‪ ,‬ולכן צריכה‬
‫ארבע מתנות‪ ,‬ועולה אותו ריח‬
‫לכנסת לשראל ולא עבלת נוקמין להא בשוגג‬
‫ה וה­ )במדבר כ״ח( ובחודש הראשון לאיהו ניחוח מאותם כבעזים‪ ,‬ואז י׳ט‬
‫‪..‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬

‫ארבעה על עשר עבלינן פסח בגין ללהוי נחת רוח לכנסת י^ראל ולא‬
‫עועזה נקמות‪ ,‬עזהרי זה היה‬
‫ובחדען‬ ‫בעזוגג‪) .‬במדבר כח(‬
‫לכיר לן לעלם ההוא פסח לעבד קלשא בריך‬
‫הוא ללשראל‪ ,‬לקטל ההוא טלה ואפיק הראעזון ‪ -‬עזהוא ארבעה על‬
‫שכינהא וישראל מאתרא מסאבא ואתחבר עעזר עועזים פסח‪ ,‬כדי ׳טיהןה‬
‫— ‪T:‬‬ ‫‪•• T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —: • :‬‬ ‫‪T —: T : : • :‬‬
‫זוכר לנו לעולם אותו פסח‬
‫קזעקזה הקדו׳ט ברוך הוא‬
‫ליק‪ t‬ךאל‪ .‬עזהכה את אותו טלה‪ ,‬והוציא ה^זכינה ויע‪ 1‬ךאל ממקום טמא‪ ,‬והתחבר ארבעה עם‬
‫‪.‬‬ ‫_ ‪..‬‬ ‫‪. . . 7‬‬ ‫‪-‬ך ‪. .‬‬ ‫‪ . .‬ך |‬
‫רעג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כה חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫עע‪t‬ויר‪ ,‬כנסת יק(ךאל התחברה‬ ‫ארבעה בעשור כנסת יק^ראל אתחברא‬
‫בעעזור קזהוא צדיק‪ ,‬ורמוז‬ ‫בעשור דאיהו צדיק ורמיז אתריה בעשר‪.‬‬
‫מקומו בע^ר‪ ,‬ואז פסח ל ה‪/‬‬
‫ולכן מי קזהוא טהור וסלקה‬ ‫וכדין פסח ל?י♦‬
‫ממנו אותה עךלה‪ ,‬דראה רישם‬ ‫ו^גץ כך מאן דאיהו טהור ויסתלק מפיה‬
‫קדוש של צדיק‪ ,‬שהוא י׳ בו‪,‬‬
‫ולא הקריב פסח לה׳‪ ,‬כנסת‬
‫ההוא ערלה ויתחזי רשימא קדישא‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪-‬‬

‫יקוראל לצדיק‪ ,‬שהוא ךאוי לקרב‬ ‫דצדי״ק דאיהו י׳ ביה ולא קריב פסח ליי‬
‫‪T: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪•l T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫למקדש ולא ערל וטמא‪ .‬שאם‬

‫•‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T1:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫)דאיהס כנסת ישראל לצדיק דהוא חזי לקרבא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:|T :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫לא הקריב‪ ,‬וש בו כרת‪ .‬ומה‬

‫הטעם? שהרי בכל ההורה אין‬
‫למקדשא ולא ערל וטמא‪ ,‬דאי לא קריב אית‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬ן‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ן ‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫כרת אלא על מצוות לא תע^|ה‪,‬‬ ‫ביה כרת‪ .‬ומאי טעמא דהא כל אורייתא לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪••T‬‬

‫מה ]ומה[ הטעם בפסח ומילה‪,‬‬ ‫אית בה כרת אלא על מצות לא תעשה‪ .‬מאי‬
‫קזהם מצוות עע(ה‪ ,‬וש כרת?‬
‫אלא משום בהדרגה גורמת‬
‫)ומאי( טעמא בפסח ומילה דאינון מצות עשה‬
‫שהיא כנסת ישךאל שהיא פסח‪,‬‬ ‫כרת‪ .‬אלא בגין ךדרגא ק א גרים דאיהי כנסת‬
‫ונקראת ]נקלאת[ מצוות לא תעשה‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬דאיהי פסח‪ ,‬ואיקדי)אקלי( מצות לא‬
‫צריכה להתחבר עם עשה‬
‫ולהכליל בו מדת לילה עם יום‪.‬‬
‫תעשה‪ ,‬בעיא לאתחברא בעשה ולאתכללא‬
‫ומיהו? זה צדיק‪ ,‬שהיא מילה‬ ‫ביה מזית לללה ביום‪.‬‬
‫ומצות עשה‪ ,‬ונכלל במצות לא‬ ‫ומאן איהו דא צדי״ק‪ ,‬דאיהו מילה ומצות‬
‫תעשה מדת יום בלילה‪ .‬ואם לא‬
‫נמול בן אךם‪ ,‬לא ראוי לה?ןריב‬
‫עשה ואתכליל במצות לא תעשה מזית‬
‫אותם‪ ,‬לכן עומדת מצות לא‬ ‫יום בלילה‪ .‬ואי לא אתגזר בר נש לא אתחזי‬
‫תעשה עליו‪ ,‬ו ת ה אותו בכרת‪,‬‬ ‫לקךבא לון‪ ,‬בגין כך קןימא מצות לא תעשה‬
‫שלא תכנס נפשו למקדש‪ .‬וכן‬
‫בפסח צריכה כנסת ישראל‬
‫עליה ודיינת ליה בכרת‪ ,‬דלא ייעול נפשיה‬
‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_ .‬‬ ‫**‬ ‫‪T‬‬

‫להתחבר עם בעלה‪ .‬ואם בן אדם‬ ‫למקדשא‪ .‬וכן בפסח בעלא כנסת לשראל‬
‫לא עושה ולא מקריב פסח לה׳‪,‬‬ ‫לאתחברא בבעלה ואי לא עביד בר נש ולא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬
‫היא עומדת עליו ו ת ה אותו‪,‬‬
‫ולא מוציאה אותו מתחת וד‬
‫קריב פסח ליי‪ ,‬קיימא עליה ודיינת ליה ולא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_ .‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—|‪T‬‬ ‫— ‪' T :‬‬ ‫־‬ ‫־‪•1‬‬

‫פרעה‪ ,‬ונכרתת נפשו ממקום‬ ‫אפיקת לתיה מתחות לדא ךפרעה ואשתציאת‬
‫קדוש‪ ,‬ונשארת במקום טמאה‬ ‫נפשיה מאתרא קדישא‪ ,‬ואשהארת באתרא‬
‫במצרים‪ ,‬שהרי אם לא עשו‬
‫ישראל שהי מצוות אלו‪ ,‬לא‬
‫מסאבא במצרים‪ .‬דהא ישראל אי לא עבידו‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ןצאו משם‪.‬‬ ‫הני תרין פקולין לא נפקו מהמן‪.‬‬

‫ולכן כתוב )דברים טס שמור את‬ ‫ו^גין כך כתיב )ךבדים י״ז( שמור את חדש‬
‫חדש האביב ועשית פסח לה׳‬
‫אלהיף‪ .‬שמור ‪ -‬כללות של‬ ‫האביב ועשית פסח ליי אלהיך‪ .‬שמור‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫•‪— *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫•••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪•••:‬‬

‫נקבה‪ ,‬לא תעשה‪ .‬את ‪ -‬כללות‬ ‫כללא דנוקבא לא תעשה‪ .‬את‪ ,‬כללא דכולא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‪*.*-:‬‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫של הכל‪ .‬חדש האביב ‪ -‬שהרי‬ ‫חדש האביב דהא בההוא שעהא שעורה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫באותה שעה שעורה אביב‪,‬‬
‫ומקריבים ממנו עמר עשירית‬ ‫אביב ומקרבין מניה עומר עשירית האיפה‬
‫האיפה ממחרת השבת היא‪,‬‬ ‫ממחרת השבת איהו‪ ,‬וספרין שבע שבועין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כה חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫עדר‬

‫וסויפךים עזבעה עזבועוית קזלמים‬ ‫עזלמין לאסהללןא לעילא ולקבלא מאינון‬

‫לעלות למעלה‪ ,‬ולקבל מאותם‬
‫חמעזין י‪1‬מין עלאין דאימא עלאה או־רליתא‪.‬‬
‫חמעזים ימים עליונים עזל האם‬
‫העליונה תורה עזנקראת לחם‪,‬‬
‫׳‬ ‫••• •••‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: •/ T‬‬
‫ךא?ןרי לחם ךכתיב ) מ ע לי ט׳( לכו לחמו בלחמי‪.‬‬
‫‪••• • : 1‬‬

‫עזכתוב )משלי ט( לכו לחמו‬ ‫ואגן מלןרבין ביומא ךחמעזין ךאתליהיב ביה‬
‫בלחמי•‬
‫ואנו מקריבים ביום החמעזים‬
‫אורליתא שתי הלחם‪ ,‬תורה שבכתב‬
‫קזנתנה בו הורה קזתי הלחם‪,‬‬ ‫ותורה שבעל פה‪ .‬ונחית טיבו ךעתילןא‬
‫תורה עזבכתב ותורה עזבעל פה‪,‬‬ ‫לןדישא ךאימא עלאה באינון שבע שבועין‬
‫ויורד חסד ע ל העתיק הקדוען‬
‫על האם העליונה >בעה( באותם‬
‫שלימן בכולא‪ .‬וכל חד מאינון שבע דרגין‬
‫עבעה עבועות עלמים בבל‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪• •• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫דמהימנותא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ברזא •‬
‫כדאוקימנא ‪T T:‬‬
‫•‪T : 1‬‬ ‫בשבעה ‪: :‬‬
‫כליל ‪T : • :‬‬ ‫‪• -‬‬
‫וכל אחת מאותן עבע זיךגות‬ ‫בגין ןך )דברים ט״ז( שמור את חדש האביב‬
‫כלולה בעבעה‪ ,‬כפי עבאךנו‬
‫בסוד האמונה‪ .‬לכן עמור את‬
‫ועשית פסח ללל‪ ,‬לןריב לון בלחודא‪ .‬ךדוא ביה‬
‫חדע האביב ועעית פסח לה׳‪.‬‬ ‫אפקך ממצרלם לללה‪ ,‬ותשלים להאי דרגא‬
‫הקרב אותם ביחוד‪ ,‬עהרי בו‬ ‫ךאלןדי ליל שמורים‪ ,‬והלןךיב ךכורא לגבה‬
‫הוציאף ממצרים לילה‪ ,‬ותעלים‬
‫את ה ד ת ה הזו ענקראת ליל‬
‫שלימא‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫לילה ‪:‬‬‫ותתקרי ‪T : -‬‬
‫‪••1: : • :‬‬

‫אליה‬
‫‪T‬‬ ‫ותקריב ‪TT‬זכר‬
‫עמורים‪,‬׳ ‪ :‬־ ‪•1:‬‬
‫אתקריב‬‫• ‪•1- :‬‬ ‫בתולה ‪-‬עד ‪T‬לא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫נערה‬‫חזי ‪T-:-‬‬‫ותא ‪•• T‬‬ ‫‪7 :‬‬
‫ותקרא לילה עלם‪.‬‬ ‫אקרי‬ ‫לבתר‬ ‫נער‪,‬‬ ‫אקרי‬ ‫לגבה‬ ‫דכורא‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪T: -‬‬ ‫‪••|T • :‬‬
‫‪••T T‬‬ ‫‪ --‬׳ ‪• :1 :‬‬ ‫• ‪:‬ד•‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫ובא תךאה‪ ,‬נערה בתולה‪ ,‬עד‬
‫עלא קרב אליה זכר‪ ,‬נקראת‬
‫לאבי‬
‫‪• -‬‬
‫ונתנו‬‫‪: T:‬‬
‫נערה‪ .‬הדא הוא דכתיב )דברים כ״ב(‬
‫• ‪• :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T-:-‬‬
‫נער‪ .‬אחר כך נקראת נערה‪ .‬זהו‬ ‫איהו • ‪-‬כד‬ ‫‪|T : -‬‬ ‫ודא‬ ‫‪T‬‬ ‫דייקא‪.‬‬ ‫שלימא‬
‫‪T:‬‬ ‫הנערה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T-: ---‬‬
‫עכתוב )דברים כס ונתנו לאבי‬ ‫אשתכחת שלימא ולא אתלןדיב מאן )ס״א למאן(‬
‫הנערה‪ ,‬עלמה דוקא‪ .‬וזהו‬
‫כענמצאת עלמה‪ ,‬ולא התקרב‬
‫ךלא אתחזי‪ .‬אוף דוכא ב?ןךמיתא ליל‬
‫מי ]למי[ עלא ראוי‪ .‬אף כאן‪,‬‬ ‫שמורים לבתר‪ ,‬הלללה הזה ללן‪ ,‬כד את?ןדיב‬
‫בהחלה ליל עמודים‪ ,‬אחר כך‬ ‫זה לזאת‪ .‬בגין כך לא אתחזי לאתלןךבא‬
‫הלילה הזה לה׳‪ ,‬כעמתקרב זה‬
‫לזאת‪ ,‬ולכן לא ראוי להתקרב‬
‫בההוא פסח ערל וטמא‪.‬‬
‫לאותו פסח ערל וטמא‪.‬‬ ‫כמה ‪:‬דאת‬ ‫דייקא‪T : ,‬‬
‫אחת — ‪' | T :‬‬ ‫מהנה ——‬ ‫טעון — ‪T T‬‬‫‪1‬‬ ‫ודמה ‪T‬‬ ‫‪77:‬‬
‫ודמה טעון מתנה אחת דוקא‪,‬‬ ‫אמר )שיר השירים ר( אחת היא יונתי תמתי‬
‫‪.‬‬ ‫— ‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך ‪.‬‬ ‫■‬ ‫— —‬ ‫‪•• T‬‬
‫כמו ענאמר )שיר ‪ 0‬אחת היא‬
‫יונתי תמתי אחת היא לאמה‪.‬‬ ‫דלא‬ ‫‪T:‬‬ ‫בנהא‬‫‪TT:‬‬ ‫נטרה‬‫היא ‪T:T‬‬ ‫•‬ ‫לאמה‪.‬‬‫‪T •:‬‬ ‫אחת •היא‬ ‫‪- -‬‬
‫היא עומרת את בניה יעךאל‬ ‫לסהאבון בנמוסליהו לשראל‪ ,‬בגין כך שבטי‬
‫עלא יתטמאו במנהגיהם‪ ,‬מעום‬ ‫לה נפקו מהמן ואתחברת יו״ד בה״א ולא‬
‫מעם‪,‬‬ ‫יצאו‬
‫•עבטי ‪T‬יה ‪: T‬‬ ‫כך‬
‫^‪1‬‬
‫׳‬ ‫• ^‬

‫והתחבךה יו״ד בה״א‪ ,‬ולא‬ ‫באתר אחרא כמה ךעבדו אינון‪ .‬אבל כד‬
‫במקום אחר‪ ,‬כמו ע ע עו הם‪.‬‬ ‫נפקו מבבל ךאסתאבו המן‪ ,‬סאיבו מקדשא‪.‬‬
‫אבל כעןצאו מבבל‪ ,‬נטמאו עם‬ ‫בגין כך חדיא שליט בהו ולא אשהכח‬
‫וטמאו המקדע‪ ,‬מעום כך הנחע‬
‫על ט בהם‪ ,‬ולא נמצא עלטון‬ ‫שולטנותא ללשראל בההוא זמנא‪ ,‬בגין‬
‫ליעךאל באותו ןמן‪ ,‬מעום‬ ‫דסאיבו מקדשא בנשים נכריות‪ .‬מכאן מאן‬
‫ערה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כה חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫דמסאב גרמיה לתהא‪ ,‬מסאב לעילא‪ .‬ומאן עזפזמאו את המקדעז בנעזים‬
‫ך?ןךיעז גרמיה לתתא מ?ןזיעז לעילא‪ .‬ועל דא נכריות‪ .‬מכאן‪ ,‬מי עזמטמא את‬
‫עצמו למטה‪ ,‬הוא טמא למעלה‪.‬‬
‫ךאוןין הוו ךתעבד להו ניסא בההיא עזעהא ומי עזמקדעז עצמו למטה‪,‬‬
‫‪ :‬־ ‪T :‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ ‪:‬‬

‫דנפקו מבבל בעזעהא דנפקו ממצרים‪ .‬אלא מ?ןדעז למעלה‪ .‬ועל כך היו‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.• :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*.• T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ךאויים עזיעקזה להם נס באותה‬ ‫דגרים הובא‪.‬‬

‫עזעה עזןצאו מ ב ^ כאותה עזעה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬

‫חולקא עזןצאו ממצרים‪ ,‬אלא עזגךם‬ ‫ובחמשה עע‪t‬ר לירחא קדמאה‬

‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫—ן‬ ‫‪:T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬

‫החטא•‬ ‫דאברהם דאיהו קדמאה ואחיד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: | -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫הראעזון‬ ‫לתדעז‬ ‫עעזר‬ ‫ובחמשה‬

‫•‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬ ‫־ ‪:‬־ • ‪7‬‬
‫החלק של אברהם‪ ,‬עזהוא ךאעזון‬
‫בדרגא ךחס״ד‪ .‬אנן מלןריבין ללןךשא בריף‬
‫אנו‬ ‫חסד‪,‬‬ ‫בדךגת‬ ‫הוא תרין פרים לאוספא מרין חילקין ל ד ת א ואחוז‬
‫ךחסד מעתילןא לןדישא‪ .‬איל אחד ללןבל מקריבים לקדוש־ברוך־הוא קזני‬
‫פדים‪ ,‬להוסיף קזני חלקים‬
‫דרגא ךלצחק ובעינן אלל לישנא ךתקיפו‪,‬‬
‫לדךגת חסד מהעהיק הקדוש‪.‬‬
‫בגין דחולקא דידיה תקיפו מיא‪ .‬ובעינן איל אחד כנגד דךגת יצחק‪,‬‬
‫דיסתכם ההוא דרגא דגבור״ה בחסד ^ א ה וצריך איל‪ ,‬לשון של תקיפות‪,‬‬
‫• ‪TT‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T :-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ T: • :‬־‬
‫משום עזחלקו חזק המים‪ .‬וצריך‬
‫עזתסכים אותה דךגת הגבוךה‬
‫למעבד טיבו עם כל ישראל‪ .‬ולאתפרעא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫מאינון דעאקין לון ולאסחרא ליה סטרא עם חסד עליון לעשות חסד עם‬
‫כל י ש ך ^‪ ,‬ולהפדע מאותם‬ ‫למלין‪ ,‬האי לכתיב )בראשית ל׳( מחשוף הלבן‪.‬‬
‫עזמציקים להם‪ ,‬ולהקיפו צד‬
‫המים‪ .‬זהו עזכתוב )בראשית ל(‬
‫שבעה כבשים תמימים‪ .‬לקבל כלהו דרגין‬
‫מחשך הלבן‪.‬‬ ‫דישהלמון ביה‪ .‬וכן בכל יומא ויומא‬
‫שבעה אמרין ביומא קדמאה דכולהו שבעה שבעה כבשים תמימים ‪ -‬כנגד‬
‫כל הדךגות עזיעזתלמו בו‪ .‬וכן‬
‫בכל יום ויום קזבעה כבשים‪,‬‬
‫יומין עלאין כל חד אשתלים ברזא לשבע‬
‫ויהון שבע שבתות תמימות לקבלא נהירו ביום הךאשון של כל עזבעת‬
‫עלאה דאורייתא‪ .‬שעיר חטאת לכפרה על ת מי ם העליונים‪ ,‬כל אחד נתקן‬
‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• • •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫בסוד עזל עזבע‪ ,‬ויהיו עזבע‬
‫שבתות תמימות לקבל את האור‬
‫סאיבו דמקדשא ולא יהא ליה רשו לההוא‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫העליון של התורה‪ .‬שעיר חטאת‬ ‫שעיר לערבבא ולא לאסטנא על ישראל‪.‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬

‫וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חלשה‪ .‬לכפר על טמאת המקדש‪ ,‬ולא‬

‫ת ת ה ךשות לאותו שעיר לעךבב‬
‫ולא להסבזין על ישראל‪.‬‬
‫)במדבר כ״ח( לקבל דרגא ללעקב דהא כדין‬
‫הבכורים‬ ‫וביום‬ ‫)במדבר כח(‬ ‫אשהלים עלמא ואתחדש‪ .‬ואנן מנינן שבע‬
‫שבועין בגין לחברא כלא ביובלא עלאה בהקריבכם מנחה חדקזה ‪ -‬כנגד‬
‫דרגת ןעקב‪ ,‬שהדי אז נתקן‬
‫דיהבא להאי ברא בוכרא עטרה דאורייתא העולם והתחדש‪ ,‬ואנו מונים‬
‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪—:‬‬ ‫‪:‬‬

‫דאתכלילת בתשעה וארבעין אנפץ ונפק א קזבעה קזבועות כדי לחבר הכל‬
‫מחכמה עלאה באינון חמשין שערי בינה‪ .‬ביובל העליון‪ ,‬עזנותנת לבן‬
‫הבכור הזה עטרה עזל ה‪1‬ךה‬ ‫׳ יי‬ ‫'י"‬ ‫’ ׳‬ ‫׳ יי יי‬ ‫״ ■י ־ ■י‬
‫עזנכללת בארבעים ותעזעה פנים‪ ,‬ויצאה מחכמה העליונה באותם חמעזים ׳טערי בינה‪ ,‬ונהנה‬
‫• • • ‪.‬ך‬ ‫‪/‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫•‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪- ..‬ך ‪- .‬ך‬ ‫‪- .‬ך ‪- .‬ך‬ ‫‪/‬‬ ‫‪-‬ך‪.‬‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך ‪.‬‬ ‫‪. _ .‬‬ ‫‪,,,,,,,,‬‬

‫לבן הבכור הזה על ידי מעזה עזאחוז גם ב ד ת ה זו‪ .‬זהו עזכתוב >שיר ״ צאינה וךאינה בנות ציון‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫רעו‬

‫ואתייהיבת להאי ברא בוכרא על ילי ךמ^ה‬

‫במלך עזלמה‪ ,‬במלך עןהעזלוים‬
‫כלו עזלג נוהרי[ עזהרי ב א תו‬
‫לאחיד נמי בהאי דרגא הדא הוא לכתיב)שיר‬
‫עזדךגה זו עזלמה מכל הצדדים‪,‬‬
‫וקזלם נקרא בסוד האמונה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•••: T‬‬
‫השירים ג׳( צאינה וראינה בנו־ת ציו־ן במלך‬
‫‪:‬‬ ‫• ‪T|:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫שלמה‪ ,‬במלכא דשלמא כלא דיליה‪) .‬והא(‬

‫עזכתוב)בראשיתכה( ויעק־ב איעז תם‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫ביום חתנתו ‪ -‬זה כקזנהנה ]ת‪1‬ךה[‪.‬‬

‫דהא אוקימנא דהאי דרגא שלים מכל‬
‫וביום ע(מחת לבו ‪ -‬כקזנבנה בית‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫* ‪T : I‬‬ ‫‪T :‬‬

‫המקד׳‪:‬צ‪.‬‬ ‫סטרין ושלים אל‪4‬לי ברזא למהימנותא‬

‫לכתיב )!דא^ית ב״ה( ויעקב איש תם‪ .‬ביום‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כתוב )שמות יט( בחדקן‬
‫העזליקזי‪ ,‬קזהתחברה ד ת ה זו‬
‫חתונתו‪ .‬דא כד אתייהיבת )אורייתא(‪ .‬וביום‬
‫קזנקראת קזליקזי בח;ך^צ‪ ,‬והיא‬
‫שמחת לבו‪ .‬כד אתבני בי מקדשא ‪:‬‬
‫חתנתו‪ ,‬על זה כתוב )שם( ויחץ קזם‬
‫תא חזי כתיב בחלש השלישי לאתהבר‬
‫יק(ךאל נגד ההר‪ .‬ד ת ה זו הבן‬
‫הבכור‪ .‬נגד ההר ‪ -‬כנגד אותו הר‬
‫האי דרגא ךאל‪4‬לי שלישי בחלש והיא‬
‫קזנולע קזהוא קטן מכל ההרים‬
‫ונעזא‬
‫‪T•:‬‬ ‫קזהוא ‪T‬רם‬ ‫‪•/‬‬
‫חתונתו‪ ,‬על דא כתיב )שמות י״ט( דחן שם‬
‫׳טלמעלה‪,‬‬
‫־ ‪ T:‬׳‬
‫כעזמתחבר למעלה‪ ,‬ונקרא הר‬ ‫ישראל נגד ההר‪ .‬האי דרגא ברא בוכרא‪.‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫סיני‪ .‬קזהלי קזבעה הרים וקזבעה‬

‫נגד ההר לקבל ההוא הר לאתיילע דאיהו‬
‫ץמים וקזבע ארצות ברא הקדוקן‬
‫ברוך הוא בעולם‪ ,‬קזהם כנגד‬‫זעיר מכל טוריא דלעילא דאיהו רם ונשא‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫כד אתחבר לעילא ואל‪4‬לי הר סיני להא‬

‫קזבעה ימים עליונים‪ ,‬ולא בחר‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫••• ‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫מכלם לתת תורה אלא בחר סיני‪,‬‬

‫שבעה טורין ושבעה יומין ושבעה ארצות‬
‫קזהוא הסוד קזל כנסת יקזלאל‪,‬‬
‫ברא קלשא בריך הוא בעלמא לאינון לקבל‬
‫וגם בץם כנלת‪ ,‬עזבא מעזם הכלת‪,‬‬
‫קזדומה לכסא חכבוד‪ .‬כנסת‬ ‫שבעה יומין עלאין ולא בחר מכלהו למיהב‬
‫יק(ךאל כנרת זה הצדיק‪ ,‬וזהו ץם‬
‫אורליתא אלא בהר סיני לאיהו ת א לכנסת‬
‫כנלת‪ ,‬כפי קזפךעזו החברים‪.‬‬
‫כנור הץה תלוי למעלה ממטתו‬‫לשראל‪ ,‬ובלם כנלת נמי לאתי מהמן תכלת‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ללמי לכסא הכבוד‪ .‬כנסת לשראל‪ .‬כנרת לא‬
‫קזל דוד‪ ,‬ובקזעה קזרוח צפונית‬
‫־‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬

‫מנ^בת בו‪ ,‬מנגן מאליו‪ ,‬ו ת ר קם‬

‫צדי״ק והאי לם לכנלת הוא כלאוקמוה‬
‫לעסק בתורה בחצות חלילה‬
‫להתחבר עם כנסת יק(ךאל‪ .‬ובארץ‬ ‫חברליא‪.‬‬
‫יק(ךאל הקזביעית ׳ןל חכל‪,‬‬ ‫כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫ת ק ר ה האמצעית ^ל אלץ‬
‫ובשעה שרוח צפונית מנשבת בו‬
‫התחתונה בחר חקדוקז ברוך הוא‬
‫מנגן מאליו‪ .‬ולוד קם למלעי באורליתא‬
‫׳טהיא כנגד הנקרה העליונה‪.‬‬
‫מה הטעם בו בחר סיני בלמעלה‬
‫חצות לללה לאתחברא בכנסת ישראל‪.‬‬
‫לתת בו תולה קזבכתב‪ ,‬וסימניך‬
‫ובארץ לשראל שביעאה לכולא נקולה‬
‫בארון זה לתת בו בלית? מעזום‬
‫אמצעיהא דארעא תתאה‪ ,‬בחר קדשא כריך‬
‫קזבארון זה מנחים כל חגנזים‬ ‫‪P‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬

‫הטובים‪ ,‬ותולה קזבכתב‪ ,‬קזנקלאת‬ ‫הוא לאיהי לקבל נקולה עלאה‪.‬‬

‫בלית‪ ,‬מנחת בו‪ ,‬וכל כלי חקלב‬
‫מאי טעמא ביה בהר סיני ללעילא למיהב‬
‫ביה אורליתא שבכתב וסימניך בהאי ארון למיהב ביה ברית‪ ,‬בגין‬
‫רעז‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כו חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬

‫דבהאי ארו־ן מונחין כל גניזין טבין‪ ,‬ותו־רה‬

‫עזל המלך נמכ!רו בידיה‪ .‬וכל‬
‫העולמות קזלמטה יונקים ממנה‪.‬‬
‫שבכתב דאקרי ברית כיה מונחא‪ .‬וכל מאני‬
‫■ ך ‪. .‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ , ,‬ן‪-‬‬ ‫‪,,‬‬
‫אם זכו י^יראל לקזמר התוךה‪ ,‬אז‬
‫ל^רבא דמלכא בידיה אתמסרו‪ ,‬וכלהו עלמין‬
‫נותנת להם כל טוב העולם‪ ,‬ואם‬
‫‪/‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪T‬‬
‫דלתהא מינה לנקין‪ .‬זבו לשראל למיטר‬
‫לא‪ ,‬אז מיסדת אותם‪ .‬זהו עזכתוב‬
‫• ‪T‬‬ ‫•‬
‫‪/‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬

‫)ויקרא כי( ויסךתי אתכם אף אני‪ .‬זו‬

‫אורליתא כדין להבת לון כל טיבו ךעלמא‪.‬‬
‫כנסת יעוךאל‪ .‬וכקזהחבר ב״אני״‬
‫ואי לא כדין לסרת לון‪ ,‬הלא הוא לכתיב‬
‫דל ״ת עזלה‪ ,‬נקראת אדנ״י‪ ,‬ודץ את‬
‫)ויקרא כ״ו( ולסרתי אתכם אף אני‪ ,‬דא כנסת‬
‫העולם‪ .‬לכץ כתוב )דברים וזאת‬
‫התורה א^ר עזם מקזה‪ .‬ב״זאת״‬
‫לשראל‪ .‬וכד החבר באנ״י דל״ת לילה אקרי‬
‫נתנה תוךה‪.‬‬
‫אדנ״י ודיינא לעלמא‪ .‬בגין כך כתיב )דברים ד׳(‬
‫ב א ךאה‪ ,‬הורה עזבכתב נקראת‬
‫וזאת ההורה אשר שם משה‪ .‬בזאת‬
‫צדיק‪ ,‬ומנחת בזאת‪ ,‬עזבוית זו‬
‫מנחת בו‪ ,‬עזכתוב ארוץ הברית‪,‬‬ ‫אתייהיבת אורייתא‪.‬‬
‫מעזום עזמנחת בו ברית עזהוא‬
‫תא חזי‪ ,‬אורייתא שבכתב צדי״ק אלןדי‬
‫צדיק‪ .‬ולכן וזאת התוךה‪ ,‬התחבר‬
‫עזם‬‫אעזר ‪T‬‬‫ואז ‪: -‬־ ‪•/‬‬ ‫ומונח בזאת להאי ברית מנחא ביה‪,‬‬
‫עם זאת‪,‬׳ ‪T :‬‬‫‪T‬וא״ו •‬
‫מעזה‪ ,‬סם החיים לעולם‪ ,‬עזהרי‬
‫לכתיב ארון הברית בגין למונח ביה ברית‬
‫עץ החיים נדבק בה‪ .‬וכעזמעעזי‬
‫דאיהו צלי״ק בגין כך וזאת התורה אתחבר‬
‫בני אדם אינם כעזרים‪ ,‬מסתלק‬
‫וא״ו בזאת וכלין אשר שם משה סם חיין‬
‫וא״ו מ״זאת״‪ ,‬ואז כתוב )ויקרא יד(‬
‫זאת תהיה תורת המצרע‪ ,‬וזהו‬
‫לעלמא‪ .‬דהא אילנא דחיי אתדבק בה‪ .‬ובד‬
‫חעזוב כמת‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫|‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אדם‬‫התורה ‪TT‬‬
‫לא מכשרין בני נשא עובלליהו‪ ,‬אסתלק‬
‫וכתוב )במדבר יט( זאת ‪T -‬‬ ‫‪7 :‬‬
‫וא״ו מזאת‪ .‬וכלין כתיב )ייקרא י״ד( זאת ההלה‬
‫כי ץמות באהל‪ .‬הסתלקה ר מזאת‪,‬‬
‫ועועזה האהל הזה נקמות‪ .‬הינו‬
‫ההורה‬
‫תורת המצורע‪ ,‬וזהו חשוב כמת‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫חקת ‪-‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫עזכתוב )שם( זאת‬
‫‪T‬‬
‫מה‬
‫אעזר צוה ה׳‪ .‬מעזום עזלא‬‫וכתיב )במדבר י״ט( זאת ההורה אדם כי ימות‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫באהל אסתלק ד מזאת ועביד האי‬

‫התחברה ר עם ה׳‪ ,‬גרמו עזקזמאו‬
‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬
‫המקדעז וגרמו להם מיתה‪ ,‬עזהרי‬
‫אהל נוקמין‪ ,‬הלינו לכתיב ‪ w‬זאת חקת‬
‫מי עזמפרידם גורם מיתה לנפעזו‪,‬‬
‫התורה אשר צוה יי‪ .‬ובגין דלא אתחבר ו׳‬
‫עד עזבאה פרה וכפרה על בנה‪,‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫בה׳‪ ,‬גרמו לסאיבו מקלשא וגרימו לון‬

‫ועועזים ממנה הזאה על בזמאי‬
‫מתים‪.‬‬
‫מותא‪ .‬להא מאן לאפריש לון‪ ,‬גרים מותא‬
‫זאת ההורה‪ ,‬עזלא התחבר לה‬
‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫לנפשיה‪ ,‬עד דאתת פרה וכפרה על בנה‪.‬‬

‫וא״ו עד עזעעזו הזאה לאותם כלי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫מךץץ‪ ,‬ואחר כך )דברים י( וזאת‬ ‫ועבלין מינה הזאה על טמאי מתים‪.‬‬

‫התוךה אעזר עזם וגומר‪ .‬חיים‬
‫הברכה‪.‬‬ ‫זאת התורה דלא אתחבר בה וא״ו עד‬
‫בה‪ ) ,‬ש םלג( ‪:‬וזאת ־ ‪T T:‬‬ ‫נדבקו ‪ T‬׳‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬
‫•‪1 : :‬‬
‫לעבדו הזאה לאינון כלי מלין‪ .‬ולבתר‬
‫בךכה נךבקה ב״זאת״ הזו‪ .‬אבל‬
‫כל מקום עזהמצא בתורה ״זאת‬
‫)דברים י׳( וזאת ההורה אשר שם וגו׳ חלים‬
‫ההורה״ בלי וא״ו‪ ,‬זה בגלל חבזא‪.‬‬
‫אתדבק בה‪) .‬לברים ל״ג( וזאת הברכה‪ ,‬ברכה‬
‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫אתדבק בה בהאי זאת‪ .‬אבל כל אתר דתשכח באורייתא זאת התורה בלא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫רעח‬

‫)ייקרא יג( זיאת הוירת נגע צרעת‪) .‬שם‬ ‫יא״ו‪ ,‬בגין חובה )ויקרא י״ג( זאת תו־רת נגע‬
‫יס זאת הה‪1‬ךה לכל נגע הצרעת‪.‬‬ ‫צרעת‪) .‬ייקרא י״ד( זאת התורה לכל נגע הצרעת‬
‫)במדבר ה< זאת תורת הקןנאת‪.‬‬
‫מעזום עזטמאו את עצמם וטמאו‬ ‫)במדבר ה( זאת הורת הקנאות‪ .‬בגין ךסאיבו‬
‫המקדעז‪) .‬ייקרא י( זאת הורת‬ ‫גרמיהון וסאיבו מקדקזא‪) .‬ייקי אס זאת תורת‬
‫העלה‪ ,‬לא כתוב בו וא״ו‪ ,‬עד‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫העולה‪ ,‬לא כתיב ביה וא״ו עד דיעבדו לה‬
‫עזיעע(ו לה בני אהרן עזלמות‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫לחבר את זאת לבעלה‪) .‬שם י(‬ ‫קזלימו בני אהרן לחברא לזאת בבעלה ‪) .‬ייקרא‬

‫וזאת תורת המנחה ‪ -‬לא בא על‬ ‫ס וזאת תורת המנחה‪ ,‬לא אתןיא על חטא‪,‬‬
‫חטא‪ ,‬עזהרי היא נךבה‪ ,‬או‬ ‫דהא נדבה היא‪ .‬או דאתייא עם עולה יהא‬
‫עזבאה עם עולה‪ ,‬והעולה הרי‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫עוע(ה עזלמות‪) .‬שם( זאת הולת‬ ‫עבדא עולה עזלימו‪) .‬ייקיא י׳( זאת תורת‬
‫—‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬

‫החטאת ‪ -‬בא על חטא עזטמאו‬ ‫החטאת אתןיא על חטא דסאיבו להאי זאת‪.‬‬
‫את ״זאת״‪.‬‬
‫)ייקרא ז( וזאת הורת האעזם ‪-‬‬
‫וזאת הורת האעזם בגין ךלא עבדו כל כך‬
‫מעזום עזלא עע(ו כל כף פגם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫פגימו‪ ,‬ובגין כך אתןיא ךכורא ולא‬
‫ולכן באה זכר ולא נקןבה ‪) .‬שם(‬ ‫נוקבא )ייקרא ז׳( וזאת הורת זבח העזלמים בגין‬
‫וזאת תורת זבח העזלמים‪ ,‬מעזום‬
‫עזבאה לעזלום‪ ,‬מתחבר עמה‬
‫דאתיין לעזלמא אתחבר בה יא״ו‪) .‬שם( זאת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫וא״ו‪) .‬שם( זאת ההורה לעלה‬ ‫התורה לעולה למנחה ולחטאת‪ ,‬בגין חטאת‬
‫]ו[למנחה ולחטאת ‪ -‬בגלל‬ ‫ךאית בל^רא‪ ,‬וחוטא אחד יאבד טובה הרבה‪.‬‬
‫חטאת עזיעז בפסוק‪ ,‬וחוטא אחד‬
‫‪TV‬‬ ‫••‬ ‫‪ T‬׳ ‪:‬‬ ‫־ ‪I‬‬ ‫‪••V‬‬ ‫־ ‪T‬‬
‫דא אוקימנא בכל אתרא יא״ י מוסיף על ענין‬
‫יאבד טובה הךבה‪ ,‬זה פרקזנו‬
‫בכל מקום ‪ -‬וא״ו מוסיף על ענין‬ ‫דאעזון‪.‬‬
‫דאקזון‪.‬‬ ‫וזאת ההורה אעזר עזם יגו׳ מאי טעמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫וזאת ההורה א׳טר ק(ם וגומר‪,‬‬
‫מה הטעם וא״ו‪ ,‬הרי לא אמר‬
‫יא״י‪ ,‬הא לא אמר זאת בקךמיתא‪,‬‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪. . - . 7‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫זאת בתחלה? למה כתוב וזאת?‬ ‫אמאי כתיב וזאת‪ ,‬בגין סם חיים ךאתדבק‬
‫מעזום סם החיים עזנךבק בה‪.‬‬ ‫בה‪) .‬דברים ל״ג( וזאת הברכה‪ ,‬בגין ברכה אף על‬
‫)דברים לג( וזאת הברכה ‪ -‬בעזביל‬
‫בלכה‪ ,‬אף על גב קזלא כתוב זאת‬
‫גב דלא כתיב זאת בקדמיתא‪ ,‬או מלה על מה‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪* : | - :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫בהחלה‪ ,‬או דבל על מה עזןבא‪,‬‬ ‫דייתי‪ .‬אבל בכולהו מאי טעמא לא כתיב‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪. . . . .‬‬

‫אבל בכלם מה חטעם לא כתוב‬ ‫וזאת‪ .‬בגין ללא אתדבק וא״ו‪ .‬והאי לכתיב‬
‫וזאת? מעזום עזלא נדבק וא״ו‪.‬‬
‫וזהו עזכתוב )ייקרא י( וזאת הולת‬
‫וזאת תורת האעזם בגין לכתיב לעיל זאת‬
‫האקזם‪ ,‬מעזום קזכתוב למעלה‬ ‫תורת החטאת‪ ,‬וא״ו מוסיף על עדן ראעזון‪.‬‬
‫>שםי( וזאת תולת החטאת‪ ,‬וא״ו‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫בגין כך אתליהיבת אורייתא בהאי זאת‪.‬‬
‫מוסיף על עדן לאקזוץ‪ ,‬מעזום כף‬
‫נתנה תולה ב״זאת״‪.‬‬
‫ובגין כך כתיב )ייקרא כ״י( אף אני אעעזה זאת‪,‬‬
‫ומשום כף כתוב )שפכי( אף אני‬ ‫אסלק מינה וא״ו ותעביד בהו נוקמין‬
‫אעשה זאת‪ ,‬אסלק ממנה וא״ו‬ ‫וכולהו קלבנין אתלין לקלבא להאי זאת‬
‫ותעשה בהם נקמות‪ ,‬וכל‬
‫‪T :‬‬

‫הקרבנות באים לקרב את‬

‫׳‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪V‬‬
‫לעילא בהאי עזליעזי‪ .‬ואנן מקרבין בהאי‬
‫־ ‪ :‬־ ‪It :‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪V‬‬ ‫‪••It :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: It -‬‬

‫ח״זאת״ למעלה בשלישי חזה‪,‬‬ ‫יומא תרץ פרים במוסף‪ ,‬לאוספא ליה הלין‬
‫רעט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כו חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫ואנו מקריבים ביום זה עזני פרים‬ ‫חולקין‪ .‬איל אחד‪ ,‬לאתחברא ליה חילא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪••:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬

‫במוסף‪ ,‬להוסיף לה קזני חלקים‪.‬‬ ‫ךגבור״ה‪ .‬שבעה אמרין לקבל בולהו דרגין‬
‫איל אחד לחבר לה הבח קזל‬
‫גבוךה‪ ,‬קזבעה כבקזים כנגד כל‬ ‫ךיחדון בהאי הלולא‪ .‬שעיר עזים‪ ,‬לכפרא על‬
‫הדרגות קזיעזמחו בהלולא הזו‪,‬‬ ‫דסאיבו מקדשא חייבין דלתתא‪.‬‬
‫קזעיר עזים לכפר על קזטמאו‬
‫בחדש השביעי‪) ,‬במדבי כ״ט( לקבל דרגא‬
‫המקדעז הךקזעים עזלמטה‪.‬‬
‫)במדברכט< ובחדעז העזביעי ‪ -‬כנגד‬ ‫ךיצחק דיתחבר ביה כנסת לשראל‬
‫דרגת יצחק קזיתחבר עם כנסת‬ ‫בתרין פרים‪ .‬האי לכתיב )!לא^ית ח׳( והנח‬
‫יע‪ 1‬ךאל בקזני פדים‪ .‬זהו עזכתוב‬
‫התיבה בחלש השביעי בשבעה עשר‪,‬‬
‫)בראשית ח( !הנח התבה בחדען‬
‫עעזר‪,‬‬
‫‪ TT‬׳‬ ‫בעזבעה‬
‫‪T: • :‬‬ ‫העזביעי‬
‫־ ‪• • :‬‬
‫לאהוספא כנסת לשראל לאידוי שביעית על‬
‫עזההוספה כנסת יק‪ t‬ךאל‪ ,‬עזהיא‬ ‫אחד‬‫כל ‪T‬פר •‪T *.‬‬ ‫בגין ‪1T‬‬
‫לעשרה‪1 * : .‬‬‫סמיבא — ‪TT‬‬‫עשר ‪T • :‬‬
‫קזביעית על ע^|ר סמוכה‬
‫אחד‪,‬‬
‫למידן‬
‫‪1T‬‬ ‫עלאה ‪:‬‬ ‫דאימא • ‪T T‬‬
‫חילא ‪T • :‬‬ ‫ליה •• ‪T‬‬ ‫לאוספא ••‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫כד ־פר ‪ T •/‬׳‬
‫מעזום ‪T‬‬ ‫•‬ ‫לעעזרה‪.‬‬
‫־ ‪:‬־ ‪TT1‬‬
‫להוסיף לו כח האמא העליונה‬ ‫עלמא‪ .‬אבל הלין לא‪ ,‬בגין ללא לכיל עלמא‬
‫לדון את העולם‪ .‬אבל קזנים לא‪,‬‬ ‫למסבל דינא תקיפא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫מעזום קזהעולם לא יכול לכ!בל‬
‫את הדין הקעזה‪.‬‬
‫אחד‪ ,‬גבורה דיליה לישנא דתקיפו‪,‬‬
‫‪T T :‬׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫•‬
‫איל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. 7‬‬ ‫‪■ ...‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫איל אחד ‪ -‬הגבורה קזלו‪ ,‬לעזון‬ ‫)תהלים כ״א( אללותי לעזרתי חושה‪ .‬והאי‬
‫עזל תקיפות‪) ,‬תהלים בב( אילותי‬ ‫איל תשכח בבולהו מוספין‪ ,‬למוסיפין חילא‬
‫לעץרתי חוקזה‪ ,‬והאיל הזה‬
‫המוספים‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫המצא‬
‫ניחא‪,‬‬
‫ביה • ‪' T‬‬ ‫דאית ••‬‫משבתא ‪• :‬‬
‫בר ‪T : T :‬‬ ‫עלייהו‪T .‬‬
‫דגבורה ‪ T‬־ ‪:‬‬
‫•‪T :‬‬
‫׳‬ ‫‪•T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫עזמוסיפים כח וגבורה עליהם‪,‬‬ ‫ביה דינא בלל‪ .‬דאתגלייא עתיק א‬

‫■ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫_‬
‫דלית‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. ..‬‬ ‫‪. . .‬‬

‫פרט לעזבת קזיעז בה מנוחה ואין‬ ‫קלישא חידו וטבאן לבולהו עלאין )ס״א עלמין(‪.‬‬
‫בה דין כלל‪ ,‬קזמתגלה העתיק‬
‫לכל‬
‫)במדבר כ״ח( כבשים בני שנה‪ ,‬למיהב חילא‬
‫עזמחה ‪:‬וטובות ‪T :‬‬ ‫הקדועז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫• ‪T:‬‬ ‫‪|T -‬‬
‫)במדבר כח(‬ ‫)עולכלים(‪.‬‬ ‫העליונים‬ ‫לכולהו דרגין‪ .‬שעיר עזים ללא לתחזי סאיבו‬
‫כבקזים בני קזנה ‪ -‬לתת כח לכל‬ ‫במקדשא ביומא דדינא ובהאי יומא אתחבר‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הדרגות‪ .‬עזעיר עזים ‪ -‬קזל‪-‬א‬
‫תראה טמאה במקדעז ביום‬
‫חדש‬ ‫*‪*.‬‬ ‫תתאה ‪:‬דראש‬ ‫בדינא — ‪T T‬‬‫‪T •:‬‬ ‫עלאה‬
‫גבורה • ‪T T‬‬
‫‪T :‬‬
‫הדין‪ ,‬וביום זה מתחברת‬ ‫למילן עלמא‪.‬‬
‫הגבוךה העליונה בדין התחתון‬ ‫תא חזי‪ ,‬גבורה דינא קשיא‪ ,‬כנסת ישראל‬
‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬
‫עזל ראעז חדעז לדון את העולם‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬גבורה דין הקקזה‪,‬‬
‫דינא רפלא‪ .‬אך חובת היום פר אחד‪,‬‬
‫כנסת יקויךאל דין הרפה‪ ,‬אך‬ ‫בגין ללכיל עלמא למסביל‪ .‬ובגין כך בריש‬
‫חובת היום פר אחד כדי‬ ‫ירחא תרין פרים דהיא כפרה‪ .‬בעשרה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫קזהעולם יוכל לסבל‪ ,‬ולכן‬
‫בדאעז חדעז קזני פרים‪ ,‬קזהיא‬ ‫לירחא לקבל דרגא למ׳שה‪ ,‬במוסף דיליה פר‬
‫כפרה‪ .‬בעעזרה לחדעז כנגד‬ ‫בן בקר אחד‪ ,‬ללא אהוסף ביה לינא כל כך‬
‫דרגת מעזה‪ .‬במוסף עזלו פר בן‬ ‫בגין להוא יומא לכפרה‪ .‬אלל אחד תקיף‪,‬‬
‫בקר אחד‪ ,‬עזלא נוסף בו דין כל‬
‫כך‪ ,‬היות עזאותו יום חוא עזל‬ ‫לתברא לשיעי עלמא‪ ,‬ובעינן למעבד נליחא‬
‫כפרה‪ .‬איל אחד תקיף לעזבר את‬ ‫לשככא רגזא‪ .‬כבשים שבעה‪ ,‬לאוספא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫רפ‬

‫הךעזעים עזל העולם‪ ,‬וצריך‬ ‫לכולהו דרגין‪ .‬י^עיר עזים אחד‪ ,‬אתו־סף הכא‬
‫לעע‪ 1‬ות נחת לעזכך הריגז‪ .‬כבק‪1‬ים‬
‫בחזבת היזם לכפרא על סזאבת מקדעזא‪,‬‬
‫׳‪:‬צבעה להוסיף לכל הדרגות‪.‬‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ע‪1‬עיר עזים אחד התוסף כאן‬ ‫בגין ךקוךעזא בדיך הוא מלעילא מכפר כלא‪.‬‬
‫בחובת חיום לכפר על טמאת‬ ‫ולא יעזתאר סאיבו בעלמא‪.‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬
‫חמקך׳‪:‬צ‪ ,‬מ^צום עזחקןדו^צ ברוך‬
‫הוא למעלה יכפר ^ חכל ולא‬ ‫ןגץ כך‪ ,‬חד כיומא‪ ,‬לכפרא קדעז הלןדעזים‬
‫תעזאר טמאה בעולם‪.‬‬ ‫חד זמנא כעזהא‪ ,‬בגין ךלא אעזתכח כל‬
‫משום כך אחד ביום‪ ,‬לכפר קך^צ‬ ‫כך סאיבו המן‪ .‬וחד לברא‪ ,‬למזבח החיצון‪,‬‬
‫הקןךשים פעם אחת בשנה‪ ,‬כדי‬
‫שלא תמצא שם טמאה כל כך‪,‬‬ ‫דלא יעזהכח סאיבו בעלמא‪ .‬בחמעזה עע‪t‬ר‬
‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואחד בחוץ למזבח החיצון שלא‬ ‫לירחא ללןבל דרגא ךאהרן ךאחיד בהו״ד‬
‫תמצא טמאה בעולם‪ .‬בחמשה‬
‫עשר לחדש כנגד ד ת ת אהרן‬
‫ואסתלק נמי בחס״ד‪.‬‬
‫שאחוז בהוד‪ ,‬והתעלה גם‬ ‫ובגין כך בהאי זמנא אפילו עם כל אומין‬
‫בחסי•‬ ‫דעלמא עביד קךשא בדיך הוא טיבו‪.‬‬
‫ולכן בןמן זה אפלו עם כל אמות‬
‫העולם עושה חקןדוש ברוך הוא‬ ‫בגין דאתוסף חס״ד ךאהרן עם חס״ד‬
‫חסד‪ ,‬משום שמתוסף חסד של‬ ‫ךאברהם ואינון מקךבין ביה בשבעה יומין‬
‫אהרן עם חסד של אברהם‪ ,‬והם‬
‫ימים‬
‫קךבנין עלוון‪ ,‬בגין ךיחדו כוליה עלמא‬
‫בשבעה ‪• T‬‬
‫‪T: • :‬‬ ‫מקריבים בו‬
‫‪• •1: -‬‬
‫קךבנות עולות‪ ,‬כדי שישמחו כל‬ ‫בחדוותא ךלשראל‪ .‬שבעין פרים לקבל‬
‫העולם בשמחת ישךאל‪ .‬שבעים‬ ‫שבעין אומין עובדי כוכבים ומזלות דעלמא‪,‬‬
‫פרים כנגד שבעים אמות עובדי‬
‫כוכבים ומזלות העולם‪ ,‬וביום‬ ‫וביומא קדמאה פרים שלשה עשר‪ .‬לאחזאה‬
‫‪T T : - :‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T T : | -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪• T‬‬

‫הראשון פרים שלשה עשר‪,‬‬ ‫ךלאו אינון כדאי לאתקלימא בעלמא‪ ,‬אלא‬
‫לחךאות שאינם כדאים להתקים‬ ‫בטיבו ךקךשא בדיך הוא‪ ,‬ךאית ביה הליסר‬
‫בעולם אלא בטובו של הקדוש‬
‫ברוך הוא שיש בו שלש עשרה‬ ‫מכילן דרחמי‪.‬‬
‫מדות של רחמים‪.‬‬ ‫אלים שנלם למהוי תקיפו לההוא דרגא‬
‫אילים שנים‪ ,‬שתהיה תקיפות‬
‫לאותה ד ת ה של חסד עליון על‬ ‫ךחס״ד עלאה על חד הרין ממה‬
‫אחד שנים ממה שמקריבים בכל‬ ‫ךמקרבין בכולהו מוספין בגין דהאי הגא‬
‫המוספים‪ ,‬משום שחג זה הוא‬ ‫איהו לקבל דרגא ךאהרן ךאחיד בדרגא‬
‫כנגד דרגת אהרן‪ ,‬שאחוז בדרגה‬
‫ששית‪ .‬ונקךא יום חששי‪ .‬יומו‬ ‫שתיתאי‪ .‬ואקרי יום שתיתאי‪ .‬יומא דקדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬ד •‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫של חקדוש ברוך הוא אלף‬ ‫בדיך הוא אלף שנין‪ .‬ובההוא יומא זמין‬
‫הקדוש‬‫עתיד ‪|T -‬‬
‫ובאותו יום ‪• T‬‬
‫שנים‪: .‬‬
‫ברוך הוא להוסיף על כל אחד‬
‫‪•T‬‬
‫קךשא בדיך הוא לאוספא על חד הרין טיבו‬
‫שנים חסד לעמו‪ .‬זהו שכתוב‬ ‫לעמיה‪ .‬הדא הוא דכתיב )שמותט״ז( והיה ביום‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬

‫)שמיתטס והןה ביום הששי והכינו‬ ‫הששי והכינו את אשר יביאו‪ ,‬אז והלה משנה‬
‫את אשר ןביאו‪ ,‬אז ‪ -‬והןה משנה‬
‫על אשר ילקטו יום יום‪ ,‬ובכל‬ ‫על אשר ילקטו יום יום‪ ,‬ובכלהו דרגין‬
‫הדרגות שלמעלה נוספות ברכות‪.‬‬ ‫דלעילא אהוסף ברכאן‪.‬‬
‫רפא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כז חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫ובאותו יום ימא מלך המעזיח‬ ‫ובההוא יו־מא ייתי מלכא מעזיחא ויתקרי חג‬
‫‪-‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ויקןרא חג האסיף‪ ,‬עזיכנס הקןדולן‬ ‫האסיף ך!כניעז לןךשא בריך הוא‬

‫ברוך הוא בו ה ^ו ת עזל עמו‪.‬‬
‫זהו עזכתוב )ישעיה יא( והיה ביום‬ ‫ביה גלותא דעמיה‪ ,‬הדא הוא דכתיב )י‪2/‬ע‪:‬ה י״א(‬
‫ריז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ההוא יוסיף ה׳ לזנית ידו לקנות‬ ‫והיה ביום ההוא יוסיף יי ^נית ידו לקנות‬
‫את עזאר עמו‪ .‬ויקרא חג הסכות‪,‬‬ ‫את עזאר עמו‪ .‬דתל^רי חג הסכות‪ ,‬דכלהו‬
‫עזכל ^בע הדרגות מכסות על‬
‫יק‪ t‬ךאל כמו סכה‪ ,‬ולכן כל ענני‬ ‫שבעה דרגין חפןין על יק‪Ji‬רא'ל כסוכה ובגין‬
‫הכבוד הולכים עם י^ראל‬ ‫כך כולהו ענני כבוד אזלין עם לשראל‬
‫במךבר בץכות אהרן‪ ,‬ולכן‬ ‫במךברא בזכותא ךאהרן בגין כך ארבעה‬
‫אךבעה עקזר כבעזים עזבכל יום‪.‬‬
‫ובשבעה ןמים ‪ -‬הרי עזבעתים‪,‬‬ ‫עשר אמרין בכל יומא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ויאיר שבעתים אור השמש‪,‬‬ ‫יומין הא שבעתלם ולנהיר‬

‫!הקדוש ברוך הוא ירחם על‬
‫שבעתים נהירו דשמשא‪ .‬וקדשא‬
‫העולם‪ .‬ושעיר עזים אחד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫לחטאת ‪ -‬לכפר על טמאת‬ ‫בריך הוא ירחם על עלמא ושעיר עזים אחד‬
‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* :‬‬

‫המקדש שפזמאו אמות העולם‬ ‫חטאת לכפרא על סאיבו מקדשא דסאיבו‬

‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫עובדי כוכבים ומזלות‪ .‬ביום‬

‫השני כנגד ד ת ת יצחק‪ .‬ביום‬
‫אומי עלמא עובדי כוכבים ומזלות ביומא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ -‬ד‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫השלישי כנגד ד ת ת יעקב‪ .‬ביום‬ ‫תנינא לקבל דרגא דיצחק‪ .‬ביומא תליתאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪•• l T : :‬‬ ‫‪T — :‬‬ ‫*‬

‫הךביעי כנגד דךגת יוסף‪ .‬ביום‬ ‫לקבל דרגא ך!עקב‪ .‬ביומא רביעאה לקבל‬
‫החמישי כנגד ד ת ת משה‪ .‬ביום‬
‫הששי כנגד דרגת אהרן‪.‬‬
‫דרגא‬
‫לקבל — ‪T :‬‬‫חמישאה ‪•• lT: :‬‬
‫— • ‪TT‬‬ ‫ביומא ‪:‬‬
‫דיוסף‪T : .‬‬
‫דרגא ‪1•• :‬‬
‫—‪T :‬‬
‫ובא וךאה‪ ,‬בחג זה ובחג המצות‬ ‫ךמשה‪ .‬ביומא שתיתאה לקבל דרגא ךאהרן ג‬
‫שבעה !מים שכלולים בהם כל‬ ‫שבעה‬
‫' • ‪T :‬‬
‫ובחגא דפטירו‪,‬‬ ‫‪T —:‬‬
‫הגא‬
‫—‪T‬‬
‫בהאי‬
‫‪—:‬‬
‫חזי‬
‫‪••T‬‬
‫ותא‬
‫‪7 :‬‬
‫הןמים שלמעלה‪ ,‬מה שאין כן‬
‫בשאר חגים שמקריבים בהם‬
‫יומי ךכלילן כולהו יומין דלעילא בהו‪.‬‬
‫מוסף‪ ,‬אלא הינו מה שפרשנו‬ ‫מה ךלית כן בשאר חגין דמקרבין בהו מוסף‪,‬‬
‫בסוד האמונה‪) ,‬בראשית ל( מחשף‬ ‫דמהימנותא‬
‫‪T :‬‬ ‫ברזא •‬
‫‪T T:‬‬ ‫דאוקימנא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪: 1‬‬ ‫היינו ‪:‬‬
‫אלא ‪: -‬‬
‫•‪T *.‬‬
‫הלבן אשר על המקלות‪ ,‬שלכל‬
‫אותם שבעה שבע דךגות‬
‫)?ראעיתל׳( מחשוף הלבן אשר על המקלות‪ ,‬די‬
‫מקיפות אותם בצד החסד‪ ,‬החג‬ ‫לכל אינון שבעה שבעה דרגין אסחר לון‬
‫של המצות כנגד אבךהם שבא‬ ‫בסטר דחס״ד הגא דפטירא‪ ,‬לקבל אברהם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪•• l T : :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪• .• * .* :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫מחסד‪ ,‬לכן כל חךרגות שם‪,‬‬
‫שהרי את כל חךףגות מקיף‬
‫ךאתי מחס״ד בגין כך כולהו דרגין תמן‪.‬‬
‫!עקב השלם לצד של חסד‪ .‬חחג‬ ‫דהא לכולהו דרגין אסחר יעקב שלימא‬
‫הזה כנגד ד ת תו של אהרן‬ ‫לסטרא ךחס״ד‪ .‬האי הגא לקבל דרגא‬
‫שאחוז בחסד‪ ,‬כלם עמו‪.‬‬
‫הדרגות‬
‫ךאהרן ךאחיד בחסד‪ ,‬כולהו עמיה‪.‬‬
‫שכל ‪T : -‬‬
‫דבר ‪-‬אחר ‪ -‬משום ‪T‬‬ ‫‪7 7‬‬
‫ישראל‬
‫• ‪•• T :‬‬ ‫כשיצאו‬ ‫הצדיקים‪,‬‬
‫־ ־ • •‪ 1‬׳ ‪: T•/ :‬‬ ‫וכל‬
‫‪T:‬‬ ‫ךבר אחר‪ ,‬בגין ךכולהו דרגין וכולהו‬
‫ממצרים‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫זכאין‪ ,‬כד נפקו ישראל ממצרלם‬
‫התגלה שם בכתרים שלו‪ ,‬ועתיד‬
‫לעשות כן בזמן ביאת המשיח‪.‬‬ ‫קךשא בדיך הוא אתגלי תמן בכתרוי וזמין‬
‫משום כך כל הכתרים ךמוזים‬ ‫למעבד כן ביומי דייתי משיחא‪ .‬בגין כך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫רפב‬

‫כאץ וכאן‪ ,‬ונונזלים על אחד‬ ‫כולהו כתרין ךמיזין הכא ודוכא ונטלין על‬
‫עזנים עזבע ברכות כאץ מעזם‪.‬‬ ‫הד הרין שבע כרכאן הכא מהתם‪ .‬והתם על‬
‫ועזם על אחד עזבעה מעזאר‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫“‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫המוספים‪ ,‬זהו עזכתוב )מיכה ז(‬

‫‪T •/‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬
‫חד שבעה משאר מוספין‪ ,‬הדא הוא דכתיב‬
‫כימי צאתף מארץ מצרים אךאנו‬ ‫)מיכה ‪ a‬כימי צאתך מארץ מצרים אראנו‬
‫נפלאות‪ .‬כיום צאתף הץה לו‬ ‫נפלאות‪ .‬ביום צאתך הוה ליה למימר‪ .‬מאי‬
‫לומר ! מה זה כימי ? עכל הץמים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪I :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫העליונים הזדמנו לעם והזדמנו‬ ‫כימי‪ .‬דכולהו יומין עלאין אזדמנו התם‬
‫לכאץ‪ ,‬מעום כך נפלאות‪ ,‬נ׳‬ ‫ואזזימנו הכא‪ .‬בגין בך נפלאות חמשין‬
‫פלאות‪ ,‬חמעים פלאות‪ ,‬עהרי‬ ‫פלאות‪ ,‬חמשין פלאות‪ .‬ךדוא חמשין תךעין‬
‫חמעים עערי בינה פתח הקןדוע‬
‫ברוך הוא להוציא אותם מעם‪,‬‬ ‫ךבינ״ה פתה לןךשא בריך הוא לאפלןא לון‬
‫ולכץ מזכרת בתורה חמעים‬ ‫מתמן‪ .‬ובגיני כך באורליתא אךבר לציאת‬
‫פעמים יציאת מצרים‪ ,‬כנגד‬ ‫מצרלם חמשין זמנין ללןבל חמשין תךעין‬
‫חמעים עעךים‪ ,‬כך ץעעה לימות‬
‫המעיח‪ .‬ומה זה אךאנו? אלא‬ ‫כדין!עביד ליומי משיחא‪ .‬ומאי אראנו‪ .‬אלא‬
‫אךאנו את אותו הזקץ עראה‬ ‫אראנו לההוא סבא דהזא בקדמיתא דכתיב‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪— :‬ן ‪:‬‬ ‫‪VT T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫בראעונה‪ ,‬עכתוב )שמות יד( וירא‬ ‫)שמות י״ד( וירא לשראל את הלד הגדולה‪ .‬כדין‬
‫יעראל את הץד הגרלה‪ ,‬ואז‬
‫עתיד לךאות את הפךענות ע ל‬ ‫זמין למחזי פורענותא דאדום‪.‬‬
‫אדום‬ ‫ךבר אחר‪ ,‬דבגעהון דשבעה צדילןליא‪ ,‬זמין‬
‫דבר אחר ‪ -‬ע ב ע ביל עבעת‬
‫לןךשא בריך הוא לאעברא לכל אומין‬
‫הצדיקים עתיד הקןדוע ברוך‬
‫הוא להעביר את כל אמות‬ ‫דעלמא ולא ישהאר בעלמא אלא קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: I*..‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫העולם‪ ,‬ולא יעאר בעולם אלא‬ ‫בריך הוא בלחודוי וישראל גוי אחד בגין כך‬
‫הקדוע ברוך הוא לבדו ויעראל‬
‫גוי אחד‪ .‬מעום כך כאץ עבעה‬
‫הכא שבעה יומין‪.‬‬
‫ץמים‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬דבגין כך מתמעטין והולכין‪.‬‬
‫ב א ךאה ע מ עו ם כך מתמעטים‬ ‫וביומא תמינאה ש‪9‬טין ישראל‬
‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫והולכים‪ ,‬וביום העמיני עולטים‬
‫יק‪ t‬ראל לבדם בעולם ומקריבים‬
‫לחודייהו בעלמא ומקריבין פר אחד איל‬
‫־ •‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪•I:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫פר אחד‪ ,‬איל אחד‪ ,‬סוד היחוד‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬רזא דיחודא‪ .‬שבעה כבשים לקבל‬
‫• ••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עבעה כבעים ‪ -‬כנגד עבע‬ ‫שבעה דרגין‪ .‬שעיר עזים‪ ,‬אף על גב‬
‫דרגות‪ .‬עעיר עזים ־ אף ^ גב‬
‫עבאותו ץמץ ץעבירנו הקדוע‬
‫דבההוא זמנא !עבריניה קךשא בריך הוא‬
‫ברוך הוא מץ העולם‪ ,‬עם כל זה‬ ‫מעלמא‪ ,‬עם כל דא ישהאר מניה דלא‬
‫‪T :‬‬ ‫•••‬ ‫• ‪— T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫• • ‪: T‬‬

‫יעאר ממנו עלא יתבטלו מפרץה‬ ‫יתבטלון מפרלה ורבלה‪ .‬ובההוא זמנא לפקון‬
‫וךבץה‪ .‬ובאותו זמץ ‪.‬יצאו מים‬
‫חיים מחכמה העליונה‪) ,‬זכריה יד(‬
‫מים חיים מחכמה עלאה )זכריה י״ד( חצים אל‬
‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫— •‬ ‫— •‬

‫חצץם אל הץם הקךמוני ‪ -‬זה‬ ‫הים הקדמוני דא חסד עלאה וחצים אל‬
‫‪: I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫־‬ ‫‪T -‬‬

‫חסד עליוץ‪ ,‬וחצץם אל הץם‬ ‫הים האחרון דא גבור״ה תתאה וגבור״ה‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬
‫האחרוץ ‪ -‬זו גבוךה החתונה‬
‫וגבוךה עליונה‪ .‬בקיץ ובחרף ‪-‬‬
‫עלאה‪ .‬בקלץ ובחורף בסטרא ךאשא‬
‫בצד האע ובצד המים‪ .‬עלא‬ ‫ובסטרא דמיא‪ .‬דלא ישהאר דינא בעלמא‬
‫רפג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כז חשון‬
‫יעזאר דין בעולם‪ ,‬אלא הכיל‬
‫רחמים וחיים וחרות בעולם‪.‬‬
‫ובא ךאה‪ ,‬ן ח ג הזה עועויים נסוך‬
‫חמים‪ ,‬עזפע ^ל חסד באותם‬
‫עזיתים מ^עזת ימי בראעזית‪ ,‬וכל‬
‫עובעת הימים העליונים מקןבלים‬
‫מאותם מים חיים עזיוצאים‬
‫מירועזלים העליונה הטמיךה‪.‬‬
‫אותם‬
‫‪T‬‬ ‫מקום ‪T‬רמוז ‪-‬על‬
‫מים חיים? באותם עזיתים‪,‬‬
‫עזמחים‬ ‫וצדיקים‬ ‫וחסידים‬
‫בהלולא הזו‪ ,‬מעזום עזרומז‬
‫הקדו׳ט‬
‫קזעתיד ‪|T -‬‬‫‪•T‬‬ ‫‪:‬לאותו ‪-‬הטוב‬
‫ברוך הוא לעעזות כקזיעביר‬
‫חקדועז ברוך הוא את חטמאה‬
‫מן הארץ‪ ,‬עזירדו אותם מים‬
‫טהורים באותם חעזיתים באותו‬
‫מץ ‪ 5‬ח עליון‪ ,‬ןם האחרון‪ ,‬והם‬
‫קזל^ה לגים מים‪ ,‬עזמונה עעזרה‬
‫ביצים‪ ,‬כנגד צדיק קזנקךא חי‬
‫העולמים‪ ,‬ועל ידו המים יורדים‬
‫‪•:‬‬ ‫־ •‬
‫באותם עזיתים‪.‬‬
‫ובא וךאה‪ ,‬כקזהלל הזקן הןה‬
‫עזמח בהלולא הזו‪ ,‬אמר‪ ,‬אם אני‬
‫‪:‬־•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬
‫כאן ־ חכל כאן‪ ,‬ואם אין אני כאן‬
‫‪ -‬מי כאן ? הןה רומז ואומר‪ ,‬אם‬
‫קזכינה עזנקראת אני עזורה כאן ‪-‬‬
‫הכל כאן‪ ,‬אותו מקום עונקרא כל‬
‫עזבה להזדוג בה‪ .‬ואם אין אני‬
‫כאן ‪ -‬מי כאן ? קזהלי לא חעזוב‬
‫טוב ׳טלם‪ ,‬מעזום עזעזכינה לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫אלא כלא רחמי וחיים וחירו בעלמא‪:‬‬
‫ותא חזי בהאי חגא עבלין נסוך המלם‪ .‬נביע‬
‫ךד‪ 1‬סד באינון עזהין מעזעזת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬וכולהו שבעה יומין עלאין מלןבלין‬
‫מאינון מלם חןים תפקין מןרושללם עלאה‬
‫טמירא‪ .‬ובאן אתר רמיז לאינון מים חיים‪,‬‬
‫ובאיזה ‪1 T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫באינין עזיהין‪ .‬וחסידי וצדיקי חזיאן בהאי‬
‫הלולא‪ ,‬בגין דרמיזא לההוא טיבו תמין‬
‫קךשא בריך הוא למעבד כד לעבר קךשא‬
‫בריף הוא סאיבו מארעא ךלחתון איפון מלם‬
‫חלים טהורים באינון שיהין‪ ,‬בההוא מזבח‬
‫עלאה ההוא לם האחרון‪ .‬ואינון תלתא לוגין‬
‫מלם שמנה עשר בצים לקבל צדיק ךאקרי‬
‫ח״י העולמים‪ ,‬ועל ידיה מים נחתין באינון‬
‫שיהין‪.‬‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫בהאי‬‫חדי ‪— :‬‬ ‫הוה —‬ ‫כד ‪TT‬‬ ‫הזקן —‬
‫הלל — ‪MT T‬‬ ‫• ••‬ ‫חזי‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫ותא‬
‫‪7 :‬‬
‫הלולא אמר אם אני כאן הכל כאן‪.‬‬
‫‪ . T‬ך ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬ך ‪7. - - . .‬‬
‫ואם אין אני כאן מי כאן‪ .‬הוא רמיז ואמר אי‬
‫שכץהא ךאלןרי אני שרליא כאן‪ .‬הכל כאן‬
‫לאזדווגא ‪T‬בה‪.‬‬
‫דאהי ‪T : - : • :‬‬
‫כל ‪•• T :‬‬‫דאקרי ‪T‬‬
‫אהרא ‪••1: • :‬‬‫ההוא ‪T: -‬‬ ‫‪-‬‬
‫ואם אין אני כאן מי כאן‪ .‬דהא לא חשיבא‬
‫שרייא‬ ‫דשכינהא ‪T‬לא‬ ‫בגין‬ ‫שלימא‬ ‫טיבו‬
‫‪T :-‬‬ ‫• ‪T : • :‬‬ ‫‪1•:‬‬ ‫‪T• • :‬‬
‫בארעא קדישא‪ .‬אבל כד ישהלמו אינון פרים‬
‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך ‪..‬‬

‫עזורה בארץ חקדוקזה‪ .‬אבל‬ ‫י״כ( ושאבהם מים בששון‬ ‫כדין כתיב‬
‫כ׳טי׳טתלמו אותם פרים‪ ,‬אז‬ ‫ממעייני הלשועה‪ .‬מאן איפון‪ .‬שית מעליני‬
‫כתוב )ישעיה יב( ועזאבתם מים‬
‫בק^ע^ו‘ן ממעיני היעזועה‪ .‬מי‬
‫ךאינון מריקין בהאי לשועה וכדין עלמא‬
‫עזמריקים‬
‫‪1• • :‬‬ ‫מעיבות‬
‫עזעזה ‪T : -‬‬
‫הם? • ‪T‬‬
‫כוליה בחדוה בגין דנפקא שכעהא מבין‬
‫ביעזועה הזאת‪ ,‬ואז העולם כלו‬ ‫ההוא סאיבו לשאר עמין‪ ,‬בגין כך )במדבר כ״ט(‬
‫בחדוה‪ ,‬מעזום עזעזכינה יוצאת‬
‫מתוך אותה טמאת קזאר העמים‪,‬‬
‫ביום השמעי עצרת תהלה לכם‪.‬‬
‫מעזום כך )במדבר כט( ביום חקזמיני‬ ‫תא חזי‪ ,‬עשר נטיעות ערבה ונסוך המים‬
‫עצרת ההןה לכם‪.‬‬ ‫הלכה למשה מסיני‪ .‬שאר מלי‬
‫ב א ךאה‪ ,‬ע^ר נטיעות‪ ,‬עךבה‬
‫ונסוך חמים ‪ -‬הלכה למיעזה‬ ‫טעמא‪,‬‬
‫‪' T : -‬‬ ‫הלכה‪T .‬מאי‬ ‫והכא ‪TT- :‬‬
‫תורה‪T T : .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דאורייתא‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬
‫התורה‬
‫עזל ־ ‪T‬‬ ‫הדברים ‪•/‬‬
‫עזאר ־ ‪• T :‬‬
‫מסיני‪,‬׳ ‪T :‬‬
‫־‬ ‫•‬ ‫אלא בגין דהאי אתרא ךאקרי הר סיני‪ ,‬הורה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫רפד‬

‫‪ -‬הורה‪ ,‬וכאן הלכה‪ .‬מה הטעם?‬ ‫שבעל פה אוליפת ליה למ^ה לקעזרא‬
‫אלא מעזום עזמקום זה עזנקךא‬ ‫קשרין למהימנותא‪.‬‬
‫הר סיני‪ ,‬תורה עזבעל פה למדה‬
‫את משה לקשר קקזרי האמונה‪.‬‬ ‫אינון עשר נטיעין דנצב לןלשא בריף הוא‪,‬‬
‫אותן עשר נטיעות שנטע הקדוש‬ ‫להא אחיד לון בההוא אתרא ךא?ןרי‬
‫ברוך הוא‪ ,‬שאחז אותן באותו‬
‫מקום שנקרא ערב שביעית‪,‬‬
‫ערב שביעית ויעבדון פרי בההוא בית סאה‪,‬‬
‫דעשו פךי באותו בית סאה‪ ,‬כדי‬ ‫בגין לאליתי מזונא לעלמא בהאי שביעית‪.‬‬
‫שןבא מזון לעולם בשביעית‬ ‫שתיתאה‬
‫שתא ‪TT • :‬‬ ‫מההוא ‪T -‬‬ ‫אלא ‪-‬‬ ‫מזונא •‪T *.‬‬ ‫לון ‪T :‬‬‫‪:‬דלית ‪1‬‬
‫הזו‪ ,‬שאין להם מזון אלא‬
‫לזרעין בה זרעין‪ ,‬הלא הוא לכתיב )ה‪ 1‬עעי׳(‬
‫מאותה שנה ששית שזוךעים בה‬
‫ץךעים‪ .‬זהו שכתוב )הושע י( זךעו‬ ‫חסד‪T ,‬מה‬‫^‬ ‫לפי‬‫וקצרו ‪• :‬‬ ‫לצדקה ‪: 1• :‬‬
‫לכם • ‪lT T:‬‬ ‫זרעו ‪*.•T‬‬
‫•‪:‬‬
‫לכם לצדקה וקצרו לפי חסד‪ .‬מה‬ ‫לזרעין להא לההוא אתרא לאיןןלי צדקה‬
‫שז‪-‬וךעים יהןה לאותו מקום‬
‫שנקךא צךקה שלמה‪ ,‬ואז וקצרו‬
‫שלמה‪ ,‬וכדין וקצרו לפי חסד כדין להא טיבו‬
‫לפי חסד‪ ,‬אז יהןה טוב העליון‪.‬‬ ‫אברהם‪.‬‬
‫לפי)פס חסד ‪T‬דא— ‪T T:‬‬ ‫ומאן •איהו ‪* :‬‬ ‫עלאה‪ .‬־ ‪1‬‬ ‫• ‪TT‬‬
‫ומי הוא לפי חסד? זה אברהם‪.‬‬ ‫ותא חזי לתתא שבעה עבידן אית ביניהון‪.‬‬
‫בא ךאה‪ ,‬למטה שבעה מעשים‬
‫ןש ביניהם‪ .‬ץריעה ‪ -‬כנגד האם‬
‫עלאה‪ ,‬הדא הוא‬ ‫‪ T‬׳ ‪TT‬‬ ‫אימא‬
‫לקבל • ‪TT‬‬ ‫זריע״ה • ‪T‬‬ ‫‪••lT:: *:‬‬
‫שכתוב )בראשית מו(‬‫העליונה‪ ,‬זהו ‪T •/‬‬
‫‪ T : •/ T‬׳‬
‫לכתיב)!ראעיתמ״ס הא לכם ז_רע‪ .‬קציר״ה לקבל‬
‫הא לם זרע‪ .‬קצירה ‪ -‬כנגד ד ת ת‬ ‫לפי‬
‫וקצרו ‪• :‬‬
‫דכתיב ‪: 1• :‬‬‫הדא הוא • ‪• :‬‬ ‫דאברהם ‪TT‬‬ ‫דרגא ‪T T: —:‬‬‫—‪T :‬‬
‫אברהם‪ ,‬זהו שכתוב ]וןקצרו‬
‫לפי חסד‪ .‬דישה בחרוץ ‪ -‬כנגד‬
‫חסד‪ .‬ליש״ה בחרוץ לקבל דרגיה ליצחק‬
‫דרגת יצחק‪ ,‬שעושה דין ומפריד‬ ‫תבן מההוא בר‪ .‬דינא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪1‬‬‫דעביד דינא ‪,‬ואפריש ‪,, ,,‬‬
‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬

‫הבן מאותו בר‪ .‬דין מפריד ממנו‪,‬‬
‫ועושה דין ברשעי העולם‪ ,‬ואז‬
‫הוא )תהלים לה( כמץ לפני רוח‪.‬‬
‫ורוח הזו זו הדרגה של ןעקב‪,‬‬
‫שכתוב )בראשית מה( והחי רוח‬
‫‪.‬יעקב‪ ,‬וכנגדו זורה‪ .‬ואותו המץ‬
‫נתן לאש למאכל‪ .‬טוחן ‪ -‬כנגד‬
‫דרגת משה‪ .‬לש ‪ -‬כנגד דרגת‬
‫אהרן‪ .‬אופה ‪ -‬כנגד דרגת צדיק‪,‬‬
‫ונעשה לחם בןדו של צדיק‬
‫באותו אור שיש בציון‪ .‬זהו‬
‫שכתוב )תהלימקלס נתן לחם לכל‬
‫בשר‪ .‬בתחלה ל״כל"‪ ,‬ואחר כך‬
‫בשר‪ .‬ומה‬ ‫שנקרא ‪T T‬‬ ‫מקום‬
‫‪:‬לאותו ‪1 T‬‬
‫• ‪T|:‬‬
‫זה לחם ? זה הקיום‪.‬‬
‫ובשנה השביעית חזו לא עושים‬
‫מלאכה‪ ,‬אלא אוכלים אותו לחם‬
‫••• •••‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬
‫שנהן להם בשנה הששית‪ ,‬וכל‬
‫העולמות נחים בחדוה‪ .‬וכל‬
‫העניים והעשירים‪ ,‬כלם שוים‬
‫אפריש מפיה ועבד לינא ברשיעי עלמא וכדין‬
‫אעחו כמוץ לפני רוח‪ .‬והאי רוח דא ד ת א‬
‫ליעקב לכתיב )בראשית מ״ה( ותחי רוח יעקב‪,‬‬
‫ולקבליה זול״ח וחוא מוץ לאשא אתליהיב‬
‫למיכל‪ .‬טוח״ן לקבל דרגא למשה‪ .‬ל״ ש‬
‫לקבל דרגא לאוזרל‪ .‬אופ״ה לקבל ד ת א‬
‫לצלי״ק ואתעביד לח״ם בלדו לצלי״ק‬
‫בההוא אור לאית בציון‪ ,‬הדא הוא לכתיב‬
‫)?הלים קל״ס נותן לחם לכל בשר‪ .‬בקלמיתא‬
‫ומאי‬‫בשר ‪T‬‬ ‫דאקרי ‪T T‬‬
‫אתר ‪••1: • :‬‬ ‫לחחוא ‪--- :‬‬ ‫ולבתר ‪- :‬‬
‫לכ״ל ‪T T :‬‬ ‫‪T:‬‬
‫קיומא‪.‬‬
‫לחם ‪T‬דא •‪T 1‬‬ ‫*‪*.• *.‬‬
‫ו^האי שתא שביעתא לא עבלין עבילתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫אלא אכלין ההוא לחם לאתליהיב‬
‫בחדוה‬
‫עלמין ‪T: :‬‬
‫וכולהו ‪1 • : T‬‬ ‫שתיתאה‪: : .‬‬ ‫משתא ‪TT • :‬‬ ‫‪:‬להו • ‪T T‬‬
‫נליחין וכולהו מסכני ועתילי כולהו שוין‬
‫רפה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כז חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫במקום זה‪ ,‬עזהרי כל התחתונים‬ ‫עזהא‬‫‪T-‬‬ ‫מהאי‬
‫תהאי ••‪T‬‬
‫כולהו ‪• • T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דהא‬
‫אתר‪T : ,‬‬
‫בהאי ‪' --- :‬‬
‫נדונים מקזנה הקזביעית הזו‪ .‬ואם‬ ‫שביעתא מתזנין‪ .‬ואי בר נש עביד באינון‬
‫אךם עוקזה סחורה באותם פרות‪,‬‬
‫המקום הזה קזל עניות מונע‬ ‫מנע‬‫דעניותא ‪- T‬‬
‫‪T • - :‬‬ ‫דאתרא‬‫האי ‪T : - :‬‬ ‫סחו־רתא‪- .‬‬
‫‪TT‬‬ ‫פירין ‪: 1‬‬
‫• • •‬
‫ממנו ברכות‪ ,‬ולכן מונע ממנו‬ ‫מניה ברכאן‪ ,‬בגין כך מנע מפיה ברכאן‪ .‬ובעי‬
‫בךכות‪ .‬וצריך אדם להךאות‬ ‫דקדשא‬
‫קדישא ‪T : :‬‬‫ארעא ‪T •1-‬‬ ‫דהאי ‪T : -‬‬‫לאחזאה ‪- :‬‬
‫‪TT‬‬ ‫בר ‪T‬נש ‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫קזלארץ הקדוקזה הזו ^ל הקדוען‬
‫ברוך הוא ןעז נחת עם בעלה‪,‬‬ ‫בריף הוא אית לה נליחא בבעלה וקוךשא‬
‫והקדועז ברוך הוא נותץ לחם‬ ‫בדיך הוא להיב לחם להאי כ״ל‪ .‬וכ״ל‬
‫לכל הזה‪ ,‬ו״כל״ לאותו מקום‬ ‫מבשרי‪ ,‬ולית ‪T‬לה‬
‫בש״ר • ‪ • T :‬׳‬ ‫דאקרי ‪T T‬‬
‫אתרא ‪••1: • :‬‬
‫לההוא ‪T: -‬‬ ‫‪- :‬‬
‫׳‪:‬צנקרא עראשיתב( בעזר מבעזרי‪,‬‬
‫ואין לה אור מ^לה‪ ,‬אלא אותם‬ ‫נהוירא מךילה אלא הנהו ספיחי דשהיתאה‬
‫ספיחי העזעזית קזנןךעו בה‬ ‫ממילא‪.‬‬
‫בה • •• ‪T‬‬ ‫דאזדרעו ‪T‬‬
‫‪T:: • :‬‬
‫ממילא‪.‬‬
‫וצריך אדם באותו ערב קזביעית‬
‫ובעי בר נש בההוא ערב שביעית למעבד‬
‫לעעוות מלאכת הארץ באותן‬ ‫עביךתא דארעא באינון עשר נטיען‬
‫עעור נטיעות קזהקזהלמו בה‪,‬‬ ‫אשתלימו בה ךתת!חד האי ארעא בהו‪ ,‬ולא‬
‫קזתתיחד הארץ הזו עמהם ולא‬
‫תפרד מהם‪ ,‬ואף היא תקרא‬
‫תתפרש מנליהו ותתילןרי אף היא נטיעה‪,‬‬
‫נטיעה‪ ,‬נטיעה קזנטע הקדוען‬ ‫נציבו ת צב קךשא בריך הוא‪ .‬בגין ךלא‬
‫בעלה‪,‬י‬
‫לה •עם ‪T : -‬‬ ‫דאית ‪T‬‬ ‫טיבו ‪• :‬‬ ‫ההוא •‬ ‫מינה ‪-‬‬
‫יהמנע • ‪T‬‬
‫ברוך הוא‪ ,‬כדי קזלא ימנע ממנה‬
‫אותו טוב קזיעז לה עם בעלה‬
‫נליחא בשביעית‪ .‬בגין כך אדם ביומא‬
‫מנוחה בקזביעית‪ .‬ולכן נבךא‬
‫אדם ביום העזעזי‪ ,‬והזדוגה עמו‬ ‫שתיתאה אתברי ואזדווגת עמיה בת זוגיה‬
‫בת זוגו להתענג בקזבת‪ ,‬ועכקזו‬ ‫לאתענגא בשבתא‪ ,‬והשתא אזדווגת צך׳ק‬
‫הזדוגה צדק עם קזעזי לתת אור‬
‫להר סיני הזה‪.‬‬
‫בשתיתאה למיהב נהירו להאי הר סיני‪.‬‬
‫ובא וךאה‪ ,‬הר חולב נקרא‬ ‫ותא חזי‪ ,‬הר חורב אתלןרי כד אזדווג עמיה‬
‫כקזמזדוג עמו וא״ו‪ ,‬ואם בני‬ ‫וא״ו‪ .‬ואי בני נשא מפרישין וא״ו‬
‫אלם מפרידים וא״ו ממנה‪ ,‬נקרא‬
‫חלב ליה׳‪ ,‬קזהלי כתוב חרב‪,‬‬
‫מינה‪ ,‬אקרי חרב ליל‪ ,‬דהא חרב כתיב‪,‬‬
‫ועועוה נקמות‪ ,‬לכן הלכה למקזה‬ ‫ועבדא נוקמין‪ .‬בגין כך הלכה למשה מסיני‬
‫מסיני תולה קזבעל פה‪ ,‬קזיכללו‬ ‫תורה שבעל פה ךיכללון לתה באינון עשר‬
‫אותה עם אותם ע^ר נטיעות‬
‫עלב קזביעית‪ ,‬דבא מזון לעולם‬
‫נטיען ערב שביעית‪ ,‬וייתי מזונא לעלמא‬
‫בקזביעית‪ ,‬קזהוא מקום קזאין לו‬ ‫בשביעית‪ .‬דהוא אתרא ךלית לה נהורא אלא‬
‫אור אלא מה עזנהן לו מאותו‬ ‫מה דאתייהיב לה מההוא וא״ו‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬

‫וא״ו‪.‬‬
‫ובא ולאה‪ ,‬כקזעעוו י^לאל את‬ ‫ותא חזי ישראל כד עבדו עגלא ואפרישו‬
‫העגל‪ ,‬והפלידו הבלכות מהר‬ ‫ברכאן מהאי הר חורב דאפרישו מפיה‬
‫חולב הזה‪ ,‬קזהפלידו ממנו וא״ו‬ ‫וא״ו וקציצו בנטיעות באינון נטיען‪ ,‬מה‬
‫וקצצו בנטיעות‪ ,‬באותן נטיעות‬
‫מה כתוב? )שמית לג< ויתנצלו בני‬
‫כתיב ) שמות ל״ג( ויתנצלו בני לשראל את עדלם‬
‫יעוראל את עדים מהר חורב‪.‬‬ ‫מהר חורב‪ .‬ההוא עלי עלאה‪ ,‬תפלין דריעזא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫רפו‬

‫אויתו תכעזיט עליון ‪ ,‬הפליץ עזל‬ ‫וךרועא ךעזודין ביד כהה אעדיאו מנהון‪.‬‬
‫ראעז וץר‪1‬ע עזעץמים בןד כהה‬
‫ומאן אתר אתליהיב לון‪ ,‬מהר הו־רב כד‬
‫הסירו מהם‪ ,‬ומאיזה מקוים נתן‬
‫להם ? מהר חורב‪ ,‬כקזהץדוג‬ ‫אזדווג בה וא״ו‪ .‬והעזהא )מעלי ט״ז( ונרגן‬
‫עמה וא״ו‪ .‬וכעת )משלי טס ]ו[נךגן‬ ‫מפריד אלוף ואתערו עליהו־ן חרב‪.‬‬
‫מפךיד אלוף‪ ,‬ועוררו עליהם את‬
‫החרב•‬
‫ןגין כך בני לוי ךעבדו לדה להאי אתרא‪,‬‬
‫לויה‬ ‫עזעעזו‬ ‫אתפרעו מנהון‪ .‬דודא הוא לכתיב ) שמות‬
‫‪T‬‬ ‫לוי‪TT:‬‬
‫בני ‪•/‬‬ ‫כך‪,‬‬
‫‪...........‬‬ ‫משום‬
‫^‪ 1‬׳ ‪:‬‬

‫למקום זה‪ ,‬נפךעו מהם‪ ,‬זהו‬ ‫ל״ב( ולעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ללל‬
‫שכתוב )שמית לב< וץעמד משה‬
‫בשער המחנה ן׳יאמר מי לה׳‬ ‫עבדו‬‫‪T‬‬ ‫דהא ‪T‬לא‬ ‫לוי‪T : ,‬‬ ‫אליו ‪T‬בל ‪:‬בני‬
‫‪ ............‬׳‬ ‫ויאספו •• ‪T‬‬‫אלי ‪: T -‬‬‫•• ‪T‬‬
‫אלי‪ ,‬ויאספו אליו כל בני לוי‪.‬‬ ‫פרודא אלא לויה‪ .‬ואמר לון משה ) שמות ל״ב(‬
‫*‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪- T :‬‬ ‫‪T T:‬‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫‪T‬‬
‫שהרי לא עשו פרוד‪ ,‬אלא לוץה‪.‬‬ ‫כה אמר יי עברו ושובו משער לשער‬
‫ואמר להם משה‪ ,‬כה אמר ה׳‬
‫־‬ ‫‪T‬‬

‫עברו ושובו משער לשער‬

‫׳‬ ‫‪••• T‬‬
‫במחנה‪ .‬משום שה״כה״ הזאת‬
‫נתנה להם ךשות לעשות דינים‪.‬‬
‫ומיהו כה? זה הר חולב‪ ,‬ולכן‬
‫הלגו מהם כשלשת אלפי איש‪.‬‬
‫שלשת לא נאמר‪ ,‬אלא כשלשת‪,‬‬
‫כנגד אותן שלש דרגות שהיו‬
‫ממלאות את הבאר הזו‪ .‬זהו‬
‫והנה ‪T‬שם‬‫שכתוב )בראשית כט( ‪•• • :‬‬
‫שלשה עדרי צאן רבצים עליה‪,‬‬
‫משום שהם גלמו שיסתלקו‬
‫ממנה‪! ,‬הלי בארוה‪.‬‬
‫משום כך צותה תולה שבעל פה‬
‫הזאת את משה על אותן עשר‬
‫נטיעות ועלבה‪ ,‬שןקיפו את‬
‫המץבח הזה עם אותם עלבי נחל‪,‬‬
‫כנגד שתי ללגות שמקיפים‬
‫למעלה‪ ,‬שהם נצח והוד‪ ,‬ואז‬
‫ןעשו נסוך המים אותם מים‬
‫חיים שבאים על ידי צדיק‪ ,‬ולא‬
‫־‬ ‫‪T :‬‬
‫במחנה‪ ,‬בגין רהאי כ״ה להבת לון רשותא‬
‫למעבד דינין ומאן איהו כ״ה‪ ,‬דא הר חולב‬
‫ובגין כך קטלו מנהון כשלשת אלפי איש‪,‬‬
‫הנהו‬‫לקבל ־ ‪:‬‬
‫כשלשת ‪••lT::‬‬‫אלא • ‪•.* :‬‬ ‫אתמר‪,‬׳ ‪T‬‬
‫שלשת ‪T‬לא • ‪T :‬‬ ‫‪*.• :‬‬
‫תלתא דרגין דהוו מללין להאי באר‪ .‬דודא‬
‫הוא לכתיב )כראעית כ״ט( והנה שם שלשה עדרי‬
‫‪T •/‬‬
‫צאן רובצים עליה‪ .‬בגין ךאינון גרמו‬
‫ךלסהלקון מינה והא אוקמוה‪.‬‬
‫ןגין כך פקידת ליה האי תורה שבעל פה‬
‫למשה על אינון עשר נטיען וערבה‬
‫ךיקיפון להאי מזבח באינון עלבי נחל לקבל‬
‫תלין דרגין דמקיפין לעילא דאינון נצ״ח‬
‫הו״ד‪ .‬וכדין יעבדון נסוך המלם מאינון מלם‬
‫חיים ךאתלין על ירא ךצדיק ולא ימנעון‬
‫מהאי מזבח טיבו עלאה‪.‬‬
‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫ימנעו ממןבח הזה הטוב‬ ‫ותא חזי כל שאר יומי דשתא בהאי מזבח‬
‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬
‫העליון‪.‬‬
‫ובא ולאה‪ ,‬כל שאר ימות השנה‬ ‫עבלין נסוך הללן‪ ,‬רמיז לדינא לעליל‬
‫עושיים במןבח הזה נסוך היין‪,‬‬ ‫בה למידן עלמא‪ .‬אבל בחג עבלין אוף במלם‬
‫רומז לדין שנכנס בה לדון את‬ ‫חלים‪ .‬דהא חלים ונהירו אתוסף בההוא זמנא‬
‫העולם‪ .‬אבל בחג עושים אף‬
‫במים חיים‪ ,‬שהרי חיים ואור‬ ‫)יעע‪:‬ה י״א( כי מלאה הארץ דעה את לל כמלם‬
‫נוסף באותו ןמן‪) ,‬ישעיה יא( כי‬ ‫ללם מכסים‪.‬‬
‫דעה את ה׳ כמים לים מכסים‪.‬‬ ‫מלאה‬
‫רפז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כח חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫;^שר פעמים נמנו יקויךאל‪ :‬אחת‬ ‫;‪ 3‬שךה פעמים נמנו וע‪^1‬ראל‪ ,‬אחת בירידתן‬
‫שכתוב‬ ‫‪TV‬‬
‫למצרים‪,‬‬ ‫בירידתם‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫למצרלם ךכתיב )נלאעית מ״ס כל הנפעז‬
‫)בראשית מו( כל הנפש לבית יעקב‬
‫הבאה מצרימה וגומר‪ .‬ואחת‬ ‫לבית !עקב הבאה מצממה וכד )‪1‬־‪ .0‬ואחת‬
‫בעליתם‪^ ,‬זכתוב )שמותיב( כעזעז‬
‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־ • ‪T T‬‬
‫בעל!יתן דכתיב ) שמות י״ב( כעזעז מאות אלף‪.‬‬
‫מאות אלף‪ .‬ושהים בחמש‬ ‫ושנלם בחומש הפקודים ושנלם בימי שאול‪,‬‬
‫הפקודים‪ .‬ושהים בימי שאול‪,‬‬
‫אחת בבזק ואחת בפזלאים‪.‬‬ ‫אחת בבזק ואחת בטלאים‪ ,‬ואחת בימי דוד‬
‫ואחת בימי דוד‪) ,‬שמואל‪-‬בכד( ויתן‬ ‫)עמיאל ב׳ כ״ג( ולתן יואב את מספר העם אל‬
‫יואב את מספר מפקד העם אל‬
‫‪V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I- :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫המלך‪ .‬ואחת בימי ע^רא )עזיאב׳( כל הקהל‬
‫המלך‪ .‬ואחת בימי עץרא‪) ,‬עזרא ב(‬
‫‪ H‬חקהל כאחד‪ .‬ואחת לעתיד‬ ‫כאחד‪ .‬ואחת לעתיד לבא )ירמ‪:‬ה ל״ג( עוד‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬

‫לבא‪) ,‬ירמיה לס עד העבתה הצאן‬ ‫תעבורנה הצאן על ידי מונה‪.‬‬

‫על ידי מונה‪.‬‬
‫אשרי אדם מצא הבמה‪ ,‬דא אדם עלאה‬
‫אשרי אדם מצא חכמה ‪ -‬זה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־ ‪* * :‬‬

‫אךם העליון שהשרה עליו חטוב‬ ‫ךאשרי עלוי טיבו ךעתיקא‪ .‬אימתי‪,‬‬
‫של העתיק )בתר(‪ ,‬אימתי‪.‬‬ ‫כד מטא הבמה במה דאת אמר )מעלי י״ח( מצא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬

‫כשמגיעה חחכמה‪ ,‬כמו שנאמר‬

‫)משלי יח( מצא אשה מצא טוב‬
‫רעוא‬
‫מיי‪T .‬דא ‪T-: -‬‬
‫רצון •• ‪T:‬‬
‫‪1‬‬ ‫ויפק‪T 1‬‬
‫מצא טוב ‪•• T -‬‬
‫אשה ‪T T‬‬
‫* ‪T‬‬

‫רפק רצון מה׳‪ .‬זה הרצון של‬ ‫דעתיקא ומאי איהו האי חכמה‪ ,‬דא חכמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫• ‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫העתיק‪ .‬ומהי החכמה הזו? זו‬

‫‪T :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫זעירא ךדויא רברבא באתחברותא לעילא‪.‬‬
‫חכמה ץעירה שהיא גדולה‬
‫בהתחברות למעלה‪ .‬מצא‪ ,‬מה‬
‫מצא‪ ,‬מאי מצא כגון דאשתכחת בכלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫זה מצא? כמו שנמצאת בכל‪.‬‬ ‫ואדם יפיק תבונה דבעי לעיינא ולאסתכלא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫ואדם ןפיק תבונה ‪ -‬שצ‪-‬ריך לעין‬ ‫ולאפקא מעומקא עלאה תבונה‪ ,‬לאנהרא‬
‫‪1“ : :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪— T‬ן‬ ‫••‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫ולהסתכל ולהוציא מהעמק‬

‫להאי הבמה‪ .‬ועל ידא דמאן אתנהירת על‬
‫העליון הבונה להאיר לחכמה‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫הזו‪ ,‬ועל ידי מי היא נאורה ? על‬ ‫ידא דאדם עלאה דמפיק רצון מלעילא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬

‫ידי האדם העליון שמפיק רצון‬ ‫לאנהרא לה ‪:‬‬

‫מלמעלה להאיר לה‪:‬‬
‫השלמה מההשמטות )סימן לח(‬
‫השלמה מההשמטות)סימולח(‬
‫שבע צורות קדושות ןש לו‬ ‫שבע צורות קדושות !ש לו להקדוש ברוך‬
‫לקדוש־ברוך־הוא‪ ,‬וכלן כנגדן‬ ‫הוא וכלן כנגךן באדם‪ ,‬שנאמר בצלם‬
‫באדם‪ ,‬שנאמר )בראשית א( בצלם‬
‫‪V V :‬‬

‫אלהים ברא אתו‪ ,‬זכר ונקבה‬

‫־‬ ‫‪V: V V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T T‬‬
‫אלהים ברא אותו זבר ונקבה ברא אותם‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T 1•• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬

‫בךא אתם‪ .‬ואלו הן‪ :‬שוק ןמין‬ ‫ואלו הן שוק !מין ושמאל‪! .‬ד !מין ושמאל‬
‫ושמאל‪ ,‬יד ןמין ושמאל‪ ,‬גוף‬ ‫גוף וברית הךי שש‪ .‬והא אמרת שבעה‪ .‬שבע‬
‫וברית ‪ -‬הרי שש‪ .‬והרי אמךה‬
‫שבע? שבע הם באשתו‪) ,‬שםב(‬ ‫הוי באשתו והיו לבשר אחד‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־••‬

‫והיו לבשר אחד‪.‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬למלך שעלה בלבו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫משל למה הדבר דומה? למלך‬ ‫ליטע בגנו תשעה אילנין זכרים והיו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫שעלה בלבו לטע בגנו תשעה‬
‫אילנות זכרים‪ ,‬והיו כלם דקלים‪.‬‬ ‫כלם ךקלים‪ ,‬אמר כשלהיו כלם מין אחד‪ ,‬אי‬
‫אמר‪ ,‬כשיהיו כלם מין א ח ה אי‬ ‫אפשר להתקיים‪ .‬מה עשה‪ ,‬נטע אתרוג‬
‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪• • 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח תשרי‬
‫רפח‬

‫אפקזר ל ה ת קי ם‪ .‬מ ה עעזה? נ ט ע‬ ‫ביניהם והוא אחד מאותן התעזעה עזעלה‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* . • • • :‬‬

‫א ת רוג ביני ה ם‪ ,‬ו הו א א ח ד‬ ‫בלבו להיות זכרים ואתרוג מאי הוי‪ ,‬נקבה‬
‫מ או ת ם ה ה קז עה קזעלה ב ל בו‬
‫ל היו ת זכ רי ם‪ .‬ו א ת רוג מ ה נ הי ה ?‬ ‫והיינו לכתיב )ייקרא כ״ג(’ פ רי עץ הדר ’ כפ ת‬
‫נ ק ב ה‪ ,‬ו הינו עזכתוב)ויקרא כג( פרי‬ ‫המרים )ע״כ(‪.‬‬
‫עץ הד ר כ פ ת ת מ רי ם‪:‬‬ ‫והא‬ ‫כן ‪T :‬‬
‫לומר •• ‪1‬‬
‫‪-‬‬ ‫אפעזר‬
‫בראם‪T : *.• .‬‬
‫‪T T:‬‬ ‫ונקבה‬
‫‪T 1•• :‬‬ ‫זכר‬
‫‪77‬‬
‫ק‪T‬ב ה ‪:‬ב‪T‬ר‪T‬א ם )בראשית ה(‪.‬‬ ‫ונ••‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪7‬ז ‪7‬כ ר‬
‫אפקזר לו מ ר כץ? ו ה רי כ תו ב )שם‬ ‫כתיב וןברא אלהים את האדם בצלמו‬
‫א( ויב ר א א ל הי ם א ת ה א ד ם‬ ‫בצלם אלהים ברא אותו וגו׳ ואחר כך אעעזה‬
‫ב צ ל מו ב צ ל ם א ל הי ם ברא א'תו‬ ‫לו עזר כנגדו‪ .‬ויקה אחת מצלעותיו דסגר‬
‫וגו מ ר‪ ,‬ו א ח ר כך )שם< אעקזה לו‬
‫עזר כנג דו‪ .‬וי ק ח א ח ת מ צ ל ע תיו‬
‫בעזר תחהנה‪ .‬אלא אימא‪ ,‬רכהיב יצירה‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. . .‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫ןי סג ר בעזר ה ח תנ ה‪ .‬א ל א א מ ר‪,‬‬ ‫וכתיב בהן עעזןה וכתיב בהן בריאה‪ .‬עעזןה‬
‫עזכתוב י צי ר ה‪ ,‬ו כ תו ב ב הן‬ ‫דכתיב זכר ’ ונקבה ברא אותם‪ ,‬בעת הרכיב‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬ך ‪7‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪T 1** 1‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬
‫עעזןה‪ ,‬ו כ תו ב ב הן ב רי א ה‪.‬‬
‫עעזןה‪ ,‬עזכתוב זכר ונ ק ב ה בךא‬
‫הנעזמה על הגוף ואסף הכל‪ .‬ומנלן דהאי‬
‫הנעז‪T‬מה על‬ ‫את 'ם‪• :,‬ב •ע ת ה ר כי ב ־ ‪T :‬‬
‫‪T‬‬
‫לצירה ליעזנא לאסופי הוא לכתיב‪ ,‬וייצר לן‬
‫הגו ף ו א ס ף ה בל‪ .‬ו מנין לנו‬ ‫אלהים כל חית העזרה וכל עוף העזמים ויבא‬
‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*.• T ------- T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬
‫עזיצירה זו הי א לעזון א סו ף הו א‬
‫עזכתוב)שםב< ויצר ה׳ א ל הי ם וגו׳‬
‫זכר‬‫האדם ‪TT‬‬ ‫על — ‪T T‬‬‫האדם‪ ,‬והיינו דכתיב —‬ ‫אל — ‪TT‬‬
‫כל חן ת העזדה ו א ת כל עו ף‬ ‫ונקבה בראם ויברך אותם )ע״כ(‪.‬‬
‫העזמים ד ב א אל ה א ך ם‪ ,‬ו הינו‬ ‫בצלם אלהים ברא אותו בכל אבריו ובכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫*‪*.* *.‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזכתוב על ה א ד ם ‪ -‬זכר ונ ק ב ה‬
‫ברא א ת ם‪ .‬ויברך א ת ם‪.‬‬
‫חלקיו‪ ,‬והא אמרינן וא״ו למה הוא‬
‫ב צ ל ם א ל הי ם ברא א תו‪ .‬ב כ ל‬ ‫דומה לעוטה אור כ^למה והאי וא״ו אינה‬
‫א ב ריו ו ב כ ל ח ל קיו‪ ,‬ו ה רי א מו ר‪,‬‬ ‫אלא עזעז קצוות‪ .‬אמר ליה‪ ,‬ברית מילה‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ .‬ן ‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬

‫ו א ״ו ל מ ה הו א דו מ ה ? ) ת ח ל י ם ק ד (‬
‫ל ע ט ה אור כ עזל מ ה‪ ,‬ו ה רי ן א ״ ו‬
‫וזווגו עזל אדם חשבינן אחד‪ .‬עזתי ידיו‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪* :‬‬

‫לו‪,‬‬
‫׳‬ ‫עזעז ‪1:‬ק‪T‬צוו ת‪T .‬א ־מ ר‬ ‫אינה ‪•/‬א‪T‬ל א ••‬
‫•• ‪T‬‬
‫עזלקזה‪ .‬ראעזו וגופו חמעזה‪ .‬עזתי עזוקיו‬
‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ברי ת מי ל ה תו ו ג ו עזל אד ם‬ ‫עזעזה‪ .‬וכנגדם כמותם בעזמים דכתיב )קהלת ז׳(‬

‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ח שו בי ם א ח ד‪ .‬ש הי ן דיו עזל׳שה‪.‬‬

‫גם את זה לעמת זה עעזה האלהים‪ .‬והיינו‬
‫שו קיו‬‫ש ה‪ : .‬ש הי ‪17‬‬ ‫ר א שו ‪:‬ו גו פו ח •מ ‪7‬‬
‫ש ש ה‪ .‬ו כנג ד ם כ מו ת ם ב ש מי ם‪,‬‬ ‫למים )שמות ל״א( כי עזעזת למים עעזה לן את‬
‫ש כ תו ב )קהלת ‪ 0‬גם א ת ז ה ל ע מ ת‬ ‫השמים ואת הארץ ולא אמר ‪,‬בששת ימים‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬

‫זה ע ש ה ה א ל הי ם‪ .‬ו חינו ן מי ם‪,‬‬ ‫מלמד עזכל יום ויום לש לו כהו ‪) :‬עד כאן‬
‫)שנליתלא( כי ש ש ת י מי ם ע ש ה ה׳‬
‫‪T T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•• •••‬
‫מההשמטות(‬
‫א ת ה ש מי ם ו א ת ה א רץ‪ ,‬ו ל א א מ ר‬
‫ב ש ש ת ן מי ם‪ ,‬מ ל מ ד ש כ ל יום‬ ‫השלמה מההשמטות המשך הנ״ל‬
‫כ חו ‪ :‬ע ״ כ‬ ‫לו‬ ‫ןש‬ ‫ויום‬
‫מ ה ה ש מ טו ת‪.‬‬ ‫ויאמר אלהים פרו ורבו וגו׳‪ .‬פקודא דא‬
‫השלמה מההשמטות המשך‬ ‫לאתעסקא בהאי עלמא בפריה ורביה‬
‫‪T : • :‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫הנ״ל‬ ‫ולמעבד תולדין לאתפשטא שמא קדישא‬

‫‪T‬‬ ‫—ן•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‪:*.‬״‪.‬״ ‪• T‬‬ ‫‪:‬‬
‫וי א מ ר א ל הי ם פרו ו ר בו וגו מ ר‪.‬‬
‫מצרה ז‪ 1‬ל ה ת ע ס ק ב ע‪ 1‬ל ם הז ה ב פ רי ה ו ך ^ ה ו ל ע ע‪ 1t‬ת ה‪ 1‬ל דו ת‪ ,‬עזיתפ^זט העזם הקןד‪ 1‬עז ל כ ל‬
‫רפט‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כח חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫הצךדים‪ ,‬וללקט רוחות ונשמות‪,‬‬ ‫לכל סטרין ולמל?ןט רוחין ונעזמתין למהוי‬
‫שיהןה כבוד הקדוש ברוך הוא‬ ‫דכל‬
‫ותהא‪T : .‬‬‫עילא ‪T — :‬‬‫בריך הוא •• ‪T‬‬ ‫דקדשא ‪1 *:‬‬ ‫יקרא ‪T : 1*.. :‬‬
‫‪T :‬ח־‬
‫למעלה ולמטה‪ .‬שכל מי שלא‬
‫מתעסק בפדןה וךבןה‪ ,‬מקטין‬ ‫מאן דלא אתעסק בפתה ורביה אזעיר‬
‫את הדמות של רבונו שלא ימצא‬ ‫עלמא‪.‬‬
‫בהאי ‪T : T‬‬ ‫אעזתכה־ ‪— :‬‬
‫• ‪: :‬‬ ‫דלא‬
‫דמריה ‪• • T:‬‬‫‪Tl‬‬ ‫‪T : :‬דיוקנא‬
‫בעולם הזה‪ ,‬וגורם שלא תשרה‬ ‫עלמא‬ ‫עזכינתא בהאי‬ ‫עזרייא‬ ‫דלא‬ ‫וגרים‬
‫‪T: T‬‬ ‫‪T: • :‬‬ ‫‪T: -‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪•T:‬‬
‫ב ע ^ב הזה‪ .‬כמו‬ ‫שכינה‬
‫שמתוספות רוחות ונשמות‪ ,‬כך‬ ‫ךכמה ךאתוספן רוחץ ונקזמתין‪ ,‬הכי אתוסף‬
‫מתוסף לרדת ]נ״א זיגמא[ לעולם‬ ‫יקרא‬
‫•ח־‬ ‫זיו‬
‫)נ״א דוגמתא( בהאי עלמא ‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫לנחתא‬
‫הזה כבוד המלך‪ ,‬שכתוב)משלייד(‬ ‫למלכא לכתיב )מעלי י״י( ברב עם הדרת מלך‬
‫בךב עם הך‪.‬רת מלך ובאפס לאם‬
‫מחתת רזון‪.‬‬ ‫ובאפס לאם מחתת רזון‪.‬‬
‫הךרת מלך ‪ -‬זה זיו כבוד המלך‬ ‫הךרת מלך לא זיו לל^רא למלכא לאתוסף‬
‫שמתוסף לרדת לעולם הזה‪.‬‬
‫מחתת רזון ‪ -‬זה הקטנת דמות‬
‫לנחתא בהאי עלמא‪ ,‬מחתת רזון דא‬
‫המלך שמקטין מהעולם הזה‪,‬‬ ‫עלמא‪,‬‬
‫מהאי ‪T : T‬‬ ‫דאזעיר •• ‪T‬‬
‫דמלכא ‪ :‬־ ‪• :‬‬
‫דדיוקנא ‪T : — :‬‬
‫‪Tl:‬‬ ‫זעירו ‪• :‬‬‫‪•:‬‬
‫כך מקטין גם למעלה‪ ,‬שהרי‬ ‫זיוא ‪T‬לא‬ ‫•‪T‬‬ ‫ההוא‬ ‫‪-‬‬ ‫דהא‬ ‫‪T :‬‬ ‫מעילא‪.‬‬
‫‪1■ .. ..‬‬ ‫אזעיר‬
‫‪•:‬‬ ‫הכי‬
‫אותו זיו לא יורד‪ ,‬ונחשב על‬
‫אותו אדם כאלו שפך דמים‪,‬‬
‫כאילו‬ ‫נעז ‪. .‬‬ ‫ההוא ■דבר ■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫נחית‪ ,‬ואתחשב ‪-‬על‬ ‫‪•T‬‬

‫שגרע הדמות שלמטה כמו‬ ‫כגוונא‬

‫‪TT :‬‬ ‫דלתתא‬
‫• ‪T —:‬‬ ‫דיוקנא‬
‫‪T1:‬‬ ‫•‬ ‫דגרע‬ ‫—‬ ‫דמין‬
‫‪T : 1 • T‬‬ ‫אושיד‬
‫שלמעלה‪ ,‬שכתוב )בראשית ט( כי‬ ‫ללעילא לכתיב כי בצלם אלהים עשה את‬
‫בצלם אלהים עשה את האדם‪.‬‬
‫והוא מקטין צלם אלהים למטה‬
‫האדם‪ .‬ואיהו אזעיר צלם אלהים לתתא‪,‬‬
‫והדמות וךיוקן למעלה‪ ,‬ולכן‬ ‫ולמות וליוקנא לעילא‪ .‬ועל דא אצטריך בר‬
‫צריך אדם להתעסק בפרןה‬ ‫נש לאתעסקא בפרלה ורבלה ולמעבד צלם‬
‫וךבןה ולעשות צלם אלהים‬
‫אלהים לאסגאה לל^רא ללי בכל סטליל ‪) :‬עדבאן‬
‫להגדיל כבוד ה׳ בכל הצדדים‪:‬‬
‫ע״כ מההשמטות‪.‬‬ ‫מההשמטות(‬
‫השלמה מהה שמטות )סימן לח(‬
‫השלמה מההשמטות )םימן לח( רעיא טהיטנא‬
‫ר״מ‬
‫מצוה זו לקים מצות פךןה וך ‪5‬ןה‬ ‫פקודא דא ל‪7‬ןןיפ פרןה ורבןה ל?ןןים בן ובת‪ .‬בגין דאב‬
‫לקים בן ובת‪ ,‬משום שאב שם‬ ‫תמן י׳‪ ,‬ואם תמן ה׳‪ ,‬בן תמן ד‪ ,‬בת תמן ה׳‪.‬‬
‫י׳‪ ,‬ואם שם ה׳‪ ,‬בן שם ו׳‪ ,‬בת שם‬
‫ואב ואם דלית לון בן ובת‪ ,‬גם ין׳ לא שרןא עלייתו‪,‬‬
‫ה׳‪ ,‬ואב ואם שיש להם בן ובת‪,‬‬
‫גם ה׳ לא שורה עליהם‪ .‬וכמו זה‬ ‫אמר ‪:‬פרו ‪:‬ורבו‪ : .‬פרו‬
‫דבראשית ‪“ T‬‬
‫•‬ ‫בעובדא ‪: :‬״״‬
‫‪TT‬‬ ‫ובגוונא ‪T‬דא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫במעשה בלאשית אמר )בראשית א(‬ ‫ברא‬
‫דשמאלא דבית ‪TT‬‬
‫•‪T T :‬‬ ‫מסטרא‬
‫••‪T:‬‬ ‫דימינא ‪:‬ורבו‬
‫•‪T•:‬‬ ‫מסטרא‬
‫••‪T:‬‬
‫פרו וךבו‪ ,‬פרו מצד הןמין‪ ,‬וךבו‬
‫הארץ‬
‫את ‪VT T 1‬‬
‫דאמצעיתא‪ .‬״‪.‬״‬
‫עמודא ‪T • T : :‬‬
‫וברא ‪T‬דא ״ ‪T‬‬
‫כלא‪T: ,‬‬
‫אלקים ‪ T‬׳‬
‫‪:‬״•״ *‪1‬‬
‫מצד השמאל‪ ,‬שבו ברא אלהים‬
‫האמצעי‪,‬‬
‫וברא ‪•/‬זה ־עמוד ‪ • T : •/ T‬׳‬
‫הכל‪,‬׳ ‪TT‬‬
‫דא שכינתא‪ .‬ואמאי צריך ד׳‪ ,‬באב ואם בן ובת‪ .‬בגין‬
‫את הארץ ‪ -‬זו שכינה‪ .‬ולמה‬ ‫דהא אתקדשו ואתברכו כשלש קדושות ושבע ברכאן‬
‫צריך אךבע‪ ,‬באב ואם בן ובת?‬
‫ךאינון י׳‪ ,‬צריכין למהוי ד׳ אתוון ךשרןין עלייהו‬
‫משום שהרי התקדשו והתבךכו‬
‫בשלש קדשות ושבע בךכות‬ ‫דרחבו ד׳‬
‫למאריה‪: T : ',‬‬
‫היחיד ‪• • T :‬‬
‫בר ‪T‬נש ‪:‬רשות "‪• T‬‬
‫למהוי ‪T‬‬
‫עשרה‪ : ,‬״•״ ‪:‬״‪.‬״••‬
‫‪TT —:‬‬
‫שהם י׳‪ ,‬צריכות להיות ארבע‬ ‫תבהו י׳‪ .‬ומאן ךמסעסק באורייתא ובמצוה בךחילו‬
 ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫כח חשוו‬
‫ספר הוהר‬ ‫יט תשרי‬
‫רצ‬

‫עשרה‪,‬‬
‫‪TT‬‬ ‫עליהם‬
‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫שותת ‪•/‬‬
‫אותיות ש ‪:‬־ ••‬ ‫וברחימו ךמאריה באתר ךיראה עזתא תמן י ‪ /‬באתר‬
‫דאהבה שריא תמן ה׳‪ .‬באתר ךתורה שתא ד‪ ,‬ובאתר להיות אךם ךשות היחיד‬
‫לאדונו‪ ,‬שרחבו אךבעה וגבהו‬
‫דאתמר ‪T‬בה )שמואל ב עשרה‪ .‬ומי שמתעסק בהורה‬ ‫דמחשבה ‪T : • :‬‬
‫שריא ה׳‪ .‬באתר ‪ :‬״ ‪ :‬־ ‪T T‬‬‫דמצוה ״‪T :‬‬
‫‪T: • :‬‬
‫‪ 0‬וזאת תורת האדם‪ ,‬כליל מכלא‪ .‬שריא ביה יו״ד ה״א ובמצוה ביךאה ובאהבת אד‪1‬נ‪,1‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ‪. .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך‬

‫וא״ו ה״א‪> .‬תהלים קכ״ס אם יי לא לבנה בלת שוא ע^לו במקום יראה עזרויה עזם י‪/‬‬
‫ה‪/‬‬
‫׳‬ ‫עזם‬
‫עזרויה ‪T‬‬
‫אהבה ‪T :‬‬ ‫במקום ־ ‪:‬־ ‪T‬‬
‫• ‪1 :‬‬
‫ונחש במקום תוךה שרויה ר‪ ,‬ובמקום‬ ‫סמא״ל ‪TT:‬‬
‫בוניו בו‪ ,‬אינון‪• • T " I‬‬
‫‪T‬‬ ‫עמלו‬
‫שוא ‪: T‬‬
‫מאי ‪:T‬‬‫בוניו בו‪T ' ,‬‬
‫‪T‬‬

‫מצוה שרויה ה׳‪ ,‬במקום‬ ‫ע״כ‪) :‬עד כאן מההשמטות(‬

‫המחשבה שנאמר בה)שמואל‪-‬ביט(‬
‫וזאת תורת האדם‪ ,‬כלול מהבל‪,‬‬
‫נ;‪2‬שה אדם בצלמנו כךמותנו‪ .‬דאתכליל‬
‫‪T ' T T T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ה״א‪,‬‬
‫׳‬ ‫עזורה בו יו״ד ••ה״א ‪T‬וא״ו‬ ‫‪T‬‬
‫כשית סטרין כליל מכלא כגוונא‬
‫ולעילא‪ .‬בשייפי מתקנן ב ת א ךחכמתא )תהליםקכז< אם ה׳ לא יבנה בית‬
‫שוא עמלו בוניו בו‪ .‬מה זה שוא‬
‫עמלו בוניו בו? אלו סמא״ל‬
‫כדקא יאות כלא תקונא עלאה‪ .‬נעשה אדם‬
‫‪T T‬‬ ‫־ ‪• . * - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ונחש‪ :‬ע״כ מההשמטות‪.‬‬ ‫רזא דכר ונוקבא כלא בחכמתא קדישא‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T l :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫עלאה‪ .‬בצלמנו כךמותנו לאשהכללא דא נן‪ 2‬שה אדם בצלמנו כךמותנו ‪-‬‬
‫שנכלל בששה צדדים כלול‬
‫בדא למהוי )י׳א ל״ג חי( הוא יחידאי בעלמא‬
‫מהכל כמו שלמעלה‪ ,‬באיברים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪ : *.‬״‪ .‬״ • •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מתקנים בסוד החכמה כראוי‪,‬‬ ‫שליט על כלא ‪:‬‬

‫רךא אלהים את כל אשר עשה )ד״א כלל( והנה הכל תקוץ עליון‪ .‬נעשה אדם ‪-‬‬
‫סוד של זכר ונקבה‪ ,‬הכל בחכמה‬
‫בצלמנו‬ ‫עליונה‪.‬‬ ‫קדושה‬
‫טוב מאד‪ .‬הכא אתהקן מה ךלא אהמר‬
‫כי טוב בשני בגין דאתברי ביה מותא‪ .‬והכא כךמותנו ‪ -‬להתהקץ זה בזה‬
‫אתמר והנה טוב מאד‪ .‬ואזלא כמה דאמרי להיות ]אחד[ הוא יחידי בעולם‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫שליט על הכל‪.‬‬
‫דלא אלהים את כל אשר עשה‬
‫חבתיא והנה טוב מאד זה מות‪.‬‬
‫ררא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב [ד״א כלל[ והנה טוב מאיד ‪ -‬כאן‬
‫מאד‪ .‬וכי לא חמא ליה קודם‪ .‬אלא נתקן מה שלא נאמר כי טוב‬
‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫בשני‪ ,‬משום שבו נברא המות‪.‬‬
‫כלא חמא ליה קךשא בדיך הוא‪ .‬ומאן ךאמר וכאן נאמר והנה טוב מאיד‪,‬‬
‫את כל‪ .‬לאסגאה כל דרין דןיתון לבתר כן‪ .‬והולכים כמו שאמרו החברים‪,‬‬
‫והנה טוב מאיד ‪ -‬זה המות‪.‬‬ ‫וכן כל מה דיתחדש בעלמא בכל דרא ודרא‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| • • :‬‬
‫דלא אלהים את כל אשר עשה‬
‫עד לא ייתון לעלמא‪ .‬אשר עשה‪ .‬דא כל והנה טוב מאיד‪ ,‬וכי לא ראה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫עובלין לבראשית‪ .‬דתמן אתברי יסודא אותו קידם ? אלא הכל ראה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫•‪.‬‬ ‫•‬
‫•‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫ועל‪,‬רא לכל מה דייתי ויתחדש בעלמא לבתר הקדוש ברוך הוא‪ .‬ומה שאמר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬ח ־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫את כל ‪ -‬לרבות כל הדורות‬
‫כן‪ .‬ובגין כך חמא ליה קלשא בדיך הוא עד שןבואו אחר כך‪ ,‬וכן כל מה‬
‫לא הוה ושוי כלא בעובדא דבראשית‪ .‬יום שיתחדש בעולם בכל דור ודור‬
‫בטרם שןבואו לעולם‪ .‬אשר‬
‫עשה ‪ -‬זה כל מעשי בראשית ששם נברא יסוד ועקר לכל מה שיבא ויתחדש בעולם לאחר מכן‪.‬‬
‫• •• ‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••• ‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪|T • :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•••‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך ■ך‬

‫ומשום כך ראה אותו הקדוש ברוך הוא עד שלא הןה‪ ,‬ושם את הכל במעשה בראשית‪ .‬יום‬
‫רצא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כט חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫העזעזי ‪ -‬מה עזוינה בכל הימים‬ ‫העזעזי‪ ,‬מאי עזנא בכלהו יו־מי דלא אהמר‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫עזלא נאמר בהם ה״א? אלא כאן‬ ‫בהו ה״א‪ ,‬אלא הכא כד אעזהכלל עלמא‬
‫כאעזר נת?ןץ העולם‪ ,‬התחבךה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫הנקבה בזכר בחבור אחד‪ .‬ה׳‬ ‫אתחברת נוקבא בדכורא בחבורא חד‪ ,‬ה׳‬
‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: • :‬‬

‫בעזעזי !שהוא[ ]יסוד[ להיות הכל‬ ‫בששי ) י ׳ א דאיהו ם״א ים‪1‬ד( למהוי כלא חד‪ .‬ולכלו‪,‬‬
‫אחד‪ .‬דכלו ‪ -‬נתקנו הכל אחד‬ ‫אשהכללו כלא חד )י״א ?חי(‪ .‬אשתכללו מכלא‬
‫]כאחד[‪ .‬נתקנו מהכל והקזהלמו‬
‫בכל‪.‬‬ ‫ואשתלימו בכלא ‪:‬‬
‫ויכלו העזמים והארץ וכל צבאם‪.‬‬ ‫ויכלו השמים והארץ וכל צבאם‪ .‬רבי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫\‬

‫רבי אלעזר פתח‪) ,‬תהליםלא( מה‬ ‫אלעזר פתח ) ת ה לי ס ל א( מה רב טובף אשר‬

‫רב טובף אעזר צפנה ליראיף‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪I :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬

‫פעלה לחוסים בך נגד בני אךם‪.‬‬ ‫צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני‬
‫בא ךאה‪ ,‬הקדועז ברוך הוא בךא‬ ‫אדם‪ .‬תא חזי‪ ,‬קדשא בריך הוא ברא לבר נש‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אךם בעולם והתקין אותו להיות‬

‫עזלם בעבודתו ולתקן את דךכיו‬
‫בעלמא‪ .‬ואתקין ליה למהוי שלים בפולחניה‬
‫כדי עזיזכה לאור העליון עזגנז‬ ‫ולאתהקנא ארחוי‪ ,‬בגין דלזכי לנהורא עלאה‬
‫הקדועז ברוך הוא לצדיקים‪ ,‬כמו‬ ‫דגניז קךשא בדיך הוא לצדיקליא כמה ךאת‬
‫עונאמר )ישעיה סד( עין לא ראתה‬ ‫אמר‪) .‬ישעיה סד( עלן לא ראתה אלהים זולתך‬
‫אלהים זולתך יעעוה למחכה לו‪.‬‬
‫"השלמה מההשמטות )סימןט״ל(‬ ‫לעשה למחכה לו‪.‬‬
‫ןשב רבי ברכןה ודרש‪ ,‬מה זה‬ ‫השלמה מההשמטות )םימן ט״ל(‬
‫שאנו אומדים כל יום העולם‬
‫אמר‪,‬‬ ‫ישב רבי ברכיה ודרש מאי האי דקא אמרינן‬
‫מה ‪ T‬־ ׳‬ ‫יודעים ‪T‬‬ ‫הבא‪: ,‬ולא‬ ‫‪It‬‬ ‫‪• : - :‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬ ‫‪t t‬‬
‫‪• :‬‬ ‫־‪ T‬׳‬
‫העולם הבא מתתם עלמא ךאתי‬ ‫כל יומא העולם הבא‪ ,‬ולא ידעינן מאי‬
‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫)העולם הבא(‪ ,‬מלמד שקדם שנבךא‬ ‫קאמר‪ ,‬העולם הבא מתרגם עלמא דאתי‬
‫‪• • T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫־ ‪• • :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪It‬‬
‫העולם עלה במחשבה לברא‬ ‫‪t‬‬

‫אור גדול להאיר‪ ,‬ונברא אור‬ ‫מלמד שקודם שנברא העולם עלה במחשבה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪• *.‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪** :‬‬ ‫־‬
‫‪T: • :‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫גדול שאין כל בךןה יכולה‬ ‫לברוא אור גדול להאיר ונברא אור גדול‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫לשלט בו‪ .‬צפה הקדוש ברוך‬ ‫שאין כל ברלה לכולה לשלוט בו‪ ,‬צפה‬
‫לקח‬
‫לסבלו‪,‬׳ ‪ T‬־‪1‬‬
‫יכולים ‪: T :‬‬
‫שאינם ‪• :‬‬
‫הוא ‪T •• •/‬‬
‫שביעי ושם להם במקומו‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא שאינן לכולין לסובלו לקח‬
‫והשאר גנזו לצדיקים לעתיד‬
‫‪• T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪. - -‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪*.* T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לבא‪ .‬אמר‪ ,‬אם יזכו בזה השביעי‬ ‫לצדיקים לעתיד לבא‪ .‬אמר אם יזכו בזה‬
‫‪*.• T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫—— ‪.‬‬
‫וישמרוהו ‪ -‬אתן להם זה לעולם‬
‫אחרון‪ ,‬והינו שכתוב העולם‬ ‫השביעי ולשמרוהו‪ ,‬אתן להם זה לעולם‬
‫הבא‪ ,‬שכבר בא מקדם ששת ימי‬ ‫אחרון‪ .‬והלינו דכהיב‪ ,‬העולם הבא‪ .‬שכבר‬
‫בראשית‪ .‬זהו שכתוב )תהליטלא(‬ ‫בא מקודם ששת ימי בראשית‪ .‬הדא הוא‬
‫מה רב טובך אשר צפנת ליראיך‬
‫פעלה לחוסים בך נגד בני אדם ‪:‬‬ ‫ךכתיב‪) ,‬שם ל״א( מה רב טובך אשר צפנת‬
‫ע״כ מההשמטות‪.‬‬ ‫ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם ‪) :‬עד‬
‫ובמה יזכה האךם לאותו האור?‬ ‫כאן מההשמטות(‬
‫בהורה‪ .‬שכל מי שמשתדל‬
‫בהורה בכל יום‪ ,‬יזכה להיות לו‬ ‫ובמה )ם״א זכי כי?‪ (2/‬לזכי ליה לבר נש לההוא‬
‫ויחשב לו‬ ‫הבא‪,‬׳ ‪•• T :‬‬
‫בעולם ־ ‪T‬‬
‫חלק‪T T 1‬‬ ‫•• •••‬ ‫דכל מאן‬ ‫באורליתא‪.‬‬ ‫נהורא‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫רצב‬

‫כאלו בנה עולמות‪ ,‬עזהרי בהויךה‬ ‫דאעזתדל באורייתא בכל יומא לזכי למהוי‬
‫נבנה העולם ונתקן‪ .‬זהו עזכתוב‬ ‫ליה חוללןא בעלמא ךאתי‪ .‬ולתחשב ליה‬
‫ומשלי ‪ 0‬ה׳ בחכמה ןסד ארץ כונן‬
‫׳‪:‬צמים בתבונה‪ ,‬וכתוב )שם ח(‬
‫באורייתא •אתבני‬ ‫‪T : -‬‬ ‫דהא ‪:‬‬ ‫עלמין‪,‬י ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫באני ‪•• T‬‬
‫כאלו ‪: • 1‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ואהןה אצלו אמון ואהןה‬ ‫יי‬
‫‪T:‬‬
‫ג(‬ ‫)משלי‬ ‫דכתיב‪.‬‬‫* ‪* :‬‬
‫הוא‬ ‫הדא‬ ‫‪TT‬‬
‫ואשתכלל‬
‫‪ : * :‬־ ־‬
‫עלמא‬
‫— ‪T:‬‬
‫מי‬ ‫עזע^צועים יום יום‪.‬‬ ‫בחכמה לסר ארץ כונן שמלם בתבונה‪ ,‬וכתיב‪,‬‬
‫עזמעזהדל בה‪ ,‬מתקן עולמות‬ ‫)משלי ח( ואהלה אצלו אמון ואהלה שעשועים‬
‫ומקים אותם‪.‬‬
‫הקדו׳‪:‬צ‬ ‫ע^צה‬ ‫עלמין‬ ‫דאשתדל ‪T‬בה שבליל‬ ‫יום יום וכל‬
‫ברוח ‪T T‬‬ ‫וראה‪,‬׳ ‪T‬‬ ‫ובא ‪:‬‬
‫־ ‪|T‬‬ ‫־‬
‫‪| • : T‬‬ ‫‪--- T:‬‬
‫ברוך הוא את העולם וברוח הוא‬ ‫ולןיים ליה‪.‬‬
‫עומד‪ ,‬רוח עזל אלו קזעוסקים‬ ‫ותא חזי‪ ,‬ברוחא עביד לןךשא בריך הוא‬
‫בהורה‪ ,‬וכל עזכן רוח עזל הבל‬
‫תינוקות עזל בית רבן‪ .‬מה רב‬
‫עלמא‪ ,‬וברוחא מתלןלימא‪ ,‬רוחא דאפון‬
‫טובך ‪ -‬זה חטוב קזנגנז‪ .‬ליראיך‬ ‫ךלעאן באורליתא‪ ,‬וכל שכן רוחא ך ה ^‬
‫‪ -‬לאותם יךאי חטא‪ .‬פעלה‬ ‫דרבלי ךבי _רב‪ .‬מה רב טובך דא טובא‬
‫לחוסים בך ‪ -‬מה זה פעלה? זה‬ ‫ךאתגניז‪ .‬ליראיף לאנון דחלי חטאה‪ .‬פעלת‬
‫מעיצה בראקזית‪ .‬רבי אבא אמר‪,‬‬
‫זה גן עדן‪ ,‬יצהרי באמנות עיצה‬
‫עובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫פעלת ‪T T‬דא‬
‫‪: - T‬‬ ‫בך‪T .‬מאי‬ ‫‪^T‬‬ ‫לחוסים‬
‫־ *‬

‫אותו חקדויצ ברוך הוא בארץ‬ ‫ךבראשית‪ .‬רבי אבא אמר דא גן עדן‪ ,‬דהא‬
‫כמו קזלמעלה‪ ,‬לחזק בו את‬ ‫באומנותא עביד ליה לןךשא בריך הוא‬
‫הצדיקים‪ .‬זהו יצכתוב )תחלים לא(‬ ‫בארעא כגוונא דלעילא‪ .‬לאתתקפא ביה‬
‫פעלה לחוסים בך נגד בני אךם‪.‬‬
‫יצהרי הוא נגד ]בני[ אדם‪ ,‬והאחר‬
‫צדיקייא )דף מז ע״ב( הדא הוא דכתיב )תהלים לא(‬
‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד ■ד‬ ‫_ן‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬
‫•‬
‫‪•- T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫נ ‪-...‬י‬ ‫‪,,,,‬‬ ‫‪,,‬‬

‫נגד עליונים קדויצים‪ .‬אמר רבי‬ ‫פעלה לחוסים בך‪ ,‬נגד בני אדם‪ ,‬דהא הוא‬
‫יצמעון‪ ,‬גן העדן למעלה ונגד‬ ‫נגד )!ני( אדם‪ .‬ואחרא נגד עלאין לןדיעזין•‬
‫בני אךם הוא‪] ,‬ואפלו האחר הוא נגד בני‬
‫אמר רבי שמעון גן עדן לעילא ונגד בני אדם‬
‫אךם[ להתכנס בו צדיקים קזעועזים‬
‫ךצץ ובונם‪.‬‬
‫הלי )ואפילו אחרא נגד ן?י אךם הוי( לאתכנשא ביה‬
‫ויכלו ‪ -‬יצכלו מעיצים בלמעלה‬ ‫צדיקליא ךעבלי ךעותא ךמאריהון‪.‬‬
‫חיצמים‬ ‫יצלמטה•‬ ‫ומעיצים‬ ‫ךכלו‪ ,‬דכלו עובלין דלעילא ועובלין‬
‫והארץ ‪ -‬למעלה ולמטה‪ .‬רבי‬
‫יצמעון אמר‪ ,‬מעיצה ואמנות‬
‫לעילא‬
‫‪T‬‬ ‫והארץ‬
‫‪1 VT T :‬‬ ‫השמים‬
‫— ‪• —T‬‬ ‫דלתתא‪.‬‬
‫• ‪T —:‬‬

‫ההורה יצבכתב ומעיצה ואמנות‬ ‫ואומנותא‬

‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫עובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫אמר‬
‫| ‪- T‬‬ ‫שמעון‬
‫•‪:‬‬ ‫רבי‬
‫ותתא‪• • .‬‬ ‫‪T- :‬‬
‫תורה קזבעל פה‪ .‬וכל צבאם ‪-‬‬ ‫דתורה‬‫‪T‬‬ ‫ואומנותא ‪:‬‬
‫‪T T‬‬ ‫ועובדא ‪:‬‬
‫‪TT‬‬ ‫שבכתב ‪:‬‬
‫דאורייתא ‪T : • V‬‬
‫‪T : — :‬‬
‫יצל‬‫פנים ‪•/‬‬ ‫התורה‪,‬‬‫פרטי ־‬
‫אלה ‪•• T:‬‬ ‫דאורייתא‬ ‫פרטי ‪:‬‬
‫אלין ‪•• T:‬‬
‫צבאם • •• ‪1‬‬‫וכל ‪T T :‬‬‫פה‪T : .‬‬ ‫שבעל •‪*.‬‬
‫^ •‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫•• ‪•/‬‬
‫‪T : -‬‬ ‫־‬
‫התורה‪ ,‬יצבעים פנים לתורה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪•T‬‬

‫ויכלו ‪ -‬קזהתקימו תתקנו זה‬

‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫אפין דאורייתא שבעים פנים לתורה‪ .‬ולכלו‪,‬‬
‫בזה‪ .‬קזמים וארץ ‪ -‬פרט וכלל‪.‬‬ ‫ךאתלןלימו ואשהכללו דא בדא‪ .‬שמים וארץ‬
‫וכל צבאם ‪ -‬סודות התורה‪,‬‬ ‫דכיין‬
‫דאורייתא — ‪| T :‬‬
‫רזי ‪T : — :‬‬ ‫צבאם‪•• T ,‬‬
‫וכל ‪ T T :‬׳‬ ‫וכלל‪T : .‬‬
‫‪—:‬‬ ‫פרט‬ ‫‪—:‬‬
‫וטמאות‬ ‫קזבתורה‬ ‫טהרות‬ ‫דאורייתא מסאבן דאורליתא‪.‬‬
‫יצבהורה‪.‬‬
‫רצג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כט חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫השלמה מההשמטות)סימןמ■(‬ ‫השלמה מההשמטות )סימן מ'(‬
‫שמיני מה הוא ? יש ל‪ 1‬לקןדוש־‬ ‫שמיני מאי הוי‪ ,‬יש לו להקןדוש ברוך הוא‬
‫ברוך־הוא צדיק אחד בעולם‬
‫וחביב לו‪ ,‬מפני שמקים כל‬
‫מפני‬
‫‪....‬‬ ‫והביב לו‬ ‫•‬ ‫בעולם ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫אהד ‪T‬‬ ‫צדיק‪T *.• 1‬‬ ‫־*‬
‫העולם כלו‪ ,‬והוא יסודו‪ ,‬והוא‬ ‫העולם כלו ‪:‬והוא ‪:‬יסודו ‪:‬והוא‬ ‫‪T‬‬ ‫כל ‪T‬‬ ‫שמקיים ‪T‬‬‫‪••1- : :‬‬
‫ומגדלו‬ ‫ומצמיחו‬ ‫מכלכלו‬ ‫מכלכלו ומצמיחו ומגדלו ומשמחו‪ .‬אהוב‬
‫למעלה‪,‬‬ ‫וחביב‬ ‫אהוב‬ ‫ומשמחו‪,‬‬
‫‪ :‬־ ‪' T:‬‬ ‫‪• T:‬‬ ‫' ‪T‬‬
‫נורא ואדיר למטה‪ ,‬מתקן ומקבל‬
‫וחביב למעלה‪ .‬נורא ואדיר למטה‪ .‬מתוקן‬
‫למעלה‪ ,‬מתקן ומקבל למטה‪,‬‬ ‫ומקובל למעלה‪ .‬מתוקן ומקובל למטה‪.‬‬
‫והוא יסוד הנפשות כלם‪.‬‬ ‫והוא לסוד הנפשות כלם‪.‬‬
‫א מר ת שמיני‪ ,‬ואמךת יסוד‬
‫הנפשות כלם‪ ,‬והרי כתוב וביום‬
‫כלם‪,‬‬
‫הנפשות ‪ T *..‬׳‬ ‫ואמרת ‪:‬יסוד — ‪T :‬‬ ‫שמיני ‪T : —T :‬‬ ‫‪* * :‬‬ ‫אמרת‬
‫‪:‬־ ־ ‪7 :‬‬
‫השביעי שבת וינפש? כן שביעי‬ ‫והא כתיב וביום השביעי שבת‬
‫הוא אלא משום שמכריע‬ ‫וינפש‪ .‬אין שביעי הוי‪ ,‬אלא משום ךמכריע‬
‫ביניהם‪ ,‬וישנם שלש למטה‬
‫ושלש ממעל‪ ,‬והוא שמכרש‬
‫בינליהו‪ ,‬ויש אינון תלת לרע ותלת לעיל‪,‬‬
‫נקרא‬
‫• ‪T|:‬‬ ‫הטעם‬
‫_‬ ‫_ _‬ ‫ביניהם‪ .‬ומה‬ ‫■ן‬ ‫‪. . . . . .‬‬
‫והוא דאכרע בינליהו‪ .‬ומאי טעמא אקרי‬
‫שביעי? וכי הוא בשביעי? לא‪,‬‬ ‫שביעי‪ ,‬וכי הוא בשביעי‪ ,‬לא‪ .‬אלא מפני‬
‫אלא מפני שהקדוש ברוך הוא‬
‫שבת בשבת באותה המדה‪,‬‬
‫שהקדוש ברוך הוא שבת בשבת באותה‬
‫ימים‬‫ששת ‪• T‬‬
‫שכתוב )שמית לא( •כי •• ‪•/‬‬
‫‪T •/‬‬
‫המדה‪ .‬דכתיב )שמות ל״א( כי ששת ימים עשה יי‬
‫‪■.‬ך‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪,‬‬ ‫■ן‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫_‬

‫עשה ה׳ את השמים ואת הארץ‬ ‫שבת‬

‫השביעי ‪T -‬‬
‫וביום ־ ‪• • :‬‬ ‫־‬ ‫הארץ‬
‫‪VT T‬‬ ‫ואת*‬
‫‪.• :‬‬ ‫השמים•‬
‫את ‪- T 1 -‬‬
‫וביום השביעי שבת וינפש‪.‬‬
‫מלמד שכל יום ויום ןש לו‬
‫ולנפש‪ .‬מלמד שכל יום ויום לש לו מאמר‬
‫מאמר אחד שהוא אדון לו‪ ,‬לא‬ ‫אחד שהוא אדון לו‪ ,‬לא מפני שהוא נברא‬
‫מפני שהוא נברא בו‪ ,‬אלא מפני‬ ‫בו‪ ,‬אלא מפני שהוא פועל בעולם פעולה‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫^‬
‫שהוא פועל בעולם פעלה‬
‫המסורה לו בןדו‪.‬‬
‫בידו‪.‬‬ ‫המסורה לו ‪T :‬‬‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬
‫פן‪ 2‬לו כלם פעלתם וקימו‬ ‫פעלו כלם פעולתם וקלימו מעשיהם לבד‪,‬‬
‫מעשיהם לבד ‪ -‬בא יום השביעי‬ ‫שמחו‬‫פעולתו‪: T .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ופעל ‪:‬‬ ‫השביעי ‪T T‬‬
‫בא יום ־ ‪• • :‬‬ ‫‪T‬‬
‫ופעל פעלתו‪ .‬שמחו כלם‪ ,‬אף‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫כלם ואף הקדוש ברוך הוא‪ .‬ולא עוד אלא‬
‫שגדלה נשמתו‪ ,‬שכתוב וביום‬ ‫שגךלה נשמתו‪ ,‬דכהיב וביום השביעי שבת‬
‫השביעי שבת וינפש‪ .‬ומהי‬ ‫הוי ‪T‬בה‬ ‫דלא ‪•—:‬‬ ‫שביתה זו ‪T :‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫הוי‬
‫ומאי ‪•—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫וינפש‪.‬‬
‫— •‪—T‬‬
‫שביתה זו? שאין בה מלאכה‪,‬‬
‫והיא מנוחה‪ ,‬שכתוב שבת‪ .‬משל‬ ‫למה‬
‫‪■.‬ך‬ ‫משל‬
‫■ד‪-‬ד‬ ‫שבת‪.‬‬ ‫‪ --‬ד‬ ‫דכתיב‬
‫*‪* :‬‬ ‫הנחה‪.‬‬
‫‪- T-‬‬ ‫והוי‬ ‫מלאכה‪,‬‬
‫‪ T T :‬׳‬
‫למה הדבר דומה? למלך שהיו‬ ‫הדבר דומה‪ ,‬למלך שהיו לו שבעה גנות‪,‬‬
‫לו שבעה גנות‪ ,‬ובגן האמצעי‬ ‫ובגן האמצעי מעלן נאה נובע ממקור מלם‬
‫מעץ נאה נובע ממקור מים‬
‫חיים‪ ,‬שלשה מימינו ושלשה‬ ‫חיים‪ ^ ,‬ש ה מימינו ושלשה משמאלו‪ .‬ומיד‬
‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬

‫משמאלו‪ ,‬ומיד שפועל בעולם‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫כלם‪.‬‬
‫ושמחים ‪T *..‬‬
‫מתמלא ‪• •• : :‬‬ ‫אז • ‪•• T :‬‬ ‫בעולם‪T ,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫שפועל ‪T‬‬
‫אז מתמלא‪ ,‬ושמחים כלם‬ ‫ואומרים לצרכנו הוא מתמלא והוא משקה‬
‫ואומרים‪ :‬לצךכנו הוא מתמלא‪.‬‬
‫והוא משקה אותם ומגדלם‪ ,‬והם‬ ‫אותם ומגךלם והם ממתינין ושובתין והוא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫רצד‬

‫ממתינים ועזובתים‪ ,‬והוא מעז?ןה‬ ‫)יעע‪:‬ה מ״ג(‬ ‫משקה את השבעה‪ .‬יהא כתיב‬
‫ריז‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫״‬ ‫‪..‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫כתוב )ישעיה מג(‬ ‫את ה^זבעה‪ .‬והלי‬ ‫ממזרח אביא זרעך והוי חד מנהו־ן ומשקה‬
‫ממץךח אביא זלעף‪ ,‬והנה אחד‬
‫מהם מעז?ןה אותו? אלא אמר‪,‬‬ ‫ליה‪ .‬אלא אימא הוא משקה את הלב והלב‬
‫הוא מקזקןה את הלב‪ ,‬והלב‬ ‫משקה אחר כן כלם‪ .‬ומאי ניהו מדה שביעית‬
‫מעז‪7‬ןה אחר כץ כלם‪ .‬ומהי מדה‬ ‫הוי אומר זו מזית טובו של הקדוש ברוך‬
‫עזביעית? הוי אומר‪ ,‬זו מזית‬
‫טובו עזל הקןדועז ברוך הוא‪.‬‬ ‫הוא‪.‬‬
‫מה הטעם אמר את עזבתתי ולא‬ ‫מאי טעמא אמר את שבתותי‪ ,‬ולא אמר את‬
‫*‪•.‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬
‫אמר את עזבתי? מעזל למה‬
‫הדבר דומה? למלך עזהץה לו‬
‫שבתי‪ .‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬למלך‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫כלה נאה‪ ,‬וכל עזבוע ועזבוע‬ ‫שהיה לו כלה נאה וכל שבוע ושבוע מזמינה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T V‬‬

‫מזמינה יום אחד להיות עמו‪,‬‬

‫‪T •/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫יום אחד להיות עמו‪ .‬והמלך ןש לו בנים‬
‫והמלך ץעז לו בנים נאים‬
‫ואוהבם‪ ,‬אמר להם‪ :‬הואיל וכץ‪,‬‬
‫נאים ואהובים אמר להם הואיל וכן שמחו‬
‫עזמחו אתם גם כץ ביום עזמדזתי‪,‬‬ ‫אתם גם כן ביום שמחתי כי אני בשלכם אני‬
‫כי אני בעזלכם אני מעזתדל‪,‬‬ ‫משתדל ואתם גם כן הךרו אותו‪ .‬ומאי זכור‬
‫ואתם גם כץ הדרו אותו‪ .‬ומה זה‬
‫זכור ועזמור? זכור לזכר‪ ,‬ועזמור‬
‫ושמור זכור לזכר ושמור לנקבה‪ .‬מאי טעמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לנקבה‪ .‬מה הטעם )ויקרא יט(‬ ‫)ייקרא י״ט( ומקדשי תיראו‪ .‬שמרו עצמכם‬
‫ומקדעזי תיראו? עזמרו עצמכם‬ ‫מהרהור‪ ,‬כי מקדשי קדוש הוא למה )ייקרא כ(‬
‫מהךהור‪ ,‬כי מקדעזי קדועז הוא‪.‬‬
‫כי אני לן מקדשכם‪ ,‬אני בכל צד‪ .‬ע״ב‪) :‬עד כאן‬
‫למה? )שםכ< אני ה׳ מקדעזכם‪,‬‬
‫בכל צד‪ :‬ע״כ‬ ‫אני ה׳‬ ‫מההשמטות(‬
‫מההשמטות‪.‬‬ ‫רכל אלהים ביום השביעי דא תורה שבעל‬
‫ויכל אלהים ביום העזביעי ‪ -‬זו‬
‫תורה שבעל פה עזהוא יום‬
‫פה ךאיהו יום שביעי‪ ,‬וביה אשתכלל‬
‫עזביעי‪ ,‬ובה נתקץ העולם עזהוא‬ ‫עלמא דאיהו קיומא דכלא‪ .‬מלאכתו אשר‬
‫*‪*.‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫קיום עזל הכל‪ .‬מלאכתו אעזר‬ ‫עשה ולא כל מלאכתו‪ ,‬דהא תורה שבכתב‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫עעוה‪ ,‬ולא כל מלאכתו‪ ,‬עזהרי‬
‫תוךה שבכתב הוציאה הכל‬
‫אפיק כלא בתוקפא דכתב דנפיק מחכמתא‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫בתקף של כתב עזיוצא מחכמה‪.‬‬ ‫תלת זמנין הכא ביום השביעי‪ .‬ולכל אלהים‬
‫עזלש פעמים כאץ ביום העזביעי ‪:‬‬ ‫ביום השביעי‪ .‬וישבות ביום השביעי‪ .‬ויברך‬
‫ויכל אלהים ביום הקזביעי‪.‬‬
‫ויעזבות ביום העזביעי‪ .‬ויברך‬
‫אלהים את יום השביעי‪ .‬הא תלת‪ .‬ולכל‬
‫אלהים את יום העזביעי‪ .‬הרי‬ ‫אלהים ביום השביעי‪ ,‬דא תורה שבעל פה‪,‬‬
‫שלש‪ .‬ויכל אלהים ביום העזביעי‬ ‫דעם יום השביעי דא אשתכלל עלמא כדקא‬ ‫‪l T : :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫‪ -‬זו תורה שבעל פה‪ ,‬עזעם יום‬
‫העזביעי הזה נתקץ העולם כמו‬ ‫אמרן♦‬
‫עזאמךנו‪.‬‬ ‫וישבות ביום השביעי‪,‬דא יסודא דעלמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ • ‪:‬‬

‫וישבות ביום העזביעי ‪ -‬זה יסוד‬ ‫בספרא דרב ייבא סבא דא יובלא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫העולם‪ .‬בספרו של רבי ץיבא‬
‫הזקץ זה יובל‪ .‬ועל כך כתוב כאץ‬ ‫ועל כך כתיב הכא מכ״ל מלאכתו‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪^ T‬‬

‫יצא •ממנו‪.‬‬‫שהכל ‪TT‬‬

‫־‬ ‫מלאכתו‪,‬‬
‫׳‬ ‫מכל ‪ :‬־‬
‫•‪T‬‬ ‫ואנן דא יסודא‬ ‫דכלא נפיק מניה‪.‬‬
‫רצה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כט חשון‬
‫בראשית ‪ -‬מז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫ואנו זה יסייד‪ ,‬כמו• עזאמךנו‪,‬‬ ‫כדקאמרן דהא נייחא ביה הוה יתיר מכלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫עזהרי מנוחה בו היתה יותר‬

‫מהבל‪.‬‬
‫ויברך אלהים את יו־ם השביעי‪ .‬דא כהן‬
‫ויברך אלהים את יום העזביעי ‪-‬‬ ‫גדול דמברך לבלא והוא נטיל‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫זה בהץ גדול עזמברך את הבל‬ ‫ברישא ךתנן כהן נוטל בראש‪ ,‬וברכאן ביה‬
‫והוא נוטל בראעז‪ ,‬עזעזנינו בהן‬
‫נוטל בראעז‪ ,‬ובו הברכות עזורות‬
‫שריין לברכא ואקרי שביעי‪ .‬רבי ייסא סבא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • 1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬
‫־ ‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬

‫לברך‪ ,‬ונ?ןךא עזביעי‪ .‬רבי ויסא‬ ‫אמר הני תרי חד ביסודא ךעלמא איהו‪ ,‬וחד‬
‫הזקן אמר‪ ,‬החזנים הללו ‪ -‬אחד‬ ‫בעמודא דאמצעיתא‪) .‬ד״א ל״ג( )אכל הני תלת חד במעלי‬
‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7 .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫הוא ביסוד העולם ואחד בעמוד‬ ‫עבתא ךלילוא וחד ךי‪1‬מא וחד דעלמא ךאתי ךאיהו עבת הגדזיל(‪.‬‬
‫האמצעי ]ד״א אבל שלשת אלה ‪ -‬אחד בערב‬
‫שבת של לילה‪ ,‬ואחד של היום‪ ,‬ואחד של העולם‬ ‫!בן )ד״א ל״ג וירןדע( אותו‪ ,‬למאן‪ ,‬לההוא אתר‬
‫הבא שהוא שבת הגדול[‪.‬‬ ‫דאת קיימא ביה שריא כמה דאת אמר‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫—| ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫וכן ]הקדש[ א'ת‪ ,1‬את מי? את א‪1‬ת‪1‬‬
‫מקום עזאות הברית בו עזורה‪,‬‬
‫)שמואל ב טי( והראני אותו ואת נוהו‪ .‬ובהאי אתר‬
‫כמו עזנאמי )שמואל‪-‬בטי( והךאני‬ ‫שתין כל קדושין לעילא )י״א ולעילא(‪ ,‬ונפקי‬
‫אתו ואת נדהו‪ .‬ובמקום זה‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪1 T :‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מניה לכנסת לשראל למיהב לה תפנוקא לחם‬
‫עזורים בל הקדועזים למעלה‬
‫‪T : - :‬‬ ‫•‬

‫]שלמעלה[ ויוצאים ממנו לכנסת‬

‫‪1‬‬
‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬
‫פנג‪ ,‬ואזלא הא כמה דכתיב‪) ,‬בראשית מט( מאשר‬
‫‪ ■ . .‬ך ‪. .‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫_ ‪ .‬ך ^ ‪ . .‬ך ‪ . .‬ך‬

‫יעוראל לתת לה תפנוק לחם ענג‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪•/‬‬ ‫••••••‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬
‫שמנה לחמו והוא לתן מעלני מלך‪ ,‬מאשר‬
‫עזכתוב )ברא שית מט(‬
‫והולך זה במו‬ ‫דא קיים שלים‪ ,‬שמנה לחמו )ד״אמא!( דהוה‬
‫מאקזר עזמנה לחמו והוא יתן‬
‫מעתי מלך‪ .‬מאעזר ‪ -‬זח קיום‬
‫)ד״אל״ג()ליה( לחם עוני אתהדר למהוי לחם פנג‪.‬‬
‫עזלם‪ .‬עזמנה לחמו ‪] -‬מה[ עזהיה‬
‫• ‪TT‬‬
‫‪/‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫‪•T‬‬
‫והוא יהן מעדני מלך‪ .‬מאן מלך‪ ,‬דא כנסת‬
‫]לו[ לחם עני‪ ,‬חוזר להיות לחם‬ ‫לשראל‪ .‬הוא להיב )ד״א לה( כל הפנוקין‬
‫ענג‪ .‬והוא יתן מעתי מלך ‪ -‬מי‬
‫המלך? זו כנסת יק(ךאל‪ ,‬הוא‬
‫דעלמין‪ .‬וכל קדושין תפקין מלעילא מהאי‬
‫נותן לח בל תפנוקי העולם‪ ,‬וכל‬ ‫אתר נפקין‪ .‬ועל דא ויקדש אותו‪ ,‬ההוא את‬
‫הקדוקזים קזיוצאים מלמעלה‪,‬‬ ‫קיימא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T | -‬‬
‫מהמקום הזה יוצאים‪ .‬ולכן‬
‫בי בו שבת‪ .‬ביה נייחא דכלא‪) ,‬ד״א ביה נייחא(‬
‫ויקדעז אתו‪ ,‬אתו ‪ -‬אות הברית‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫■ד‪-‬‬

‫כי בו עזבת ‪ -‬בו מנוחת הבל ]ד״א‬ ‫דעלאין ותתאין‪ .‬ביה שבתא )ד״א את^יא(‬
‫בו מנוחה[ עזלעליונים ותחתונים‪ .‬בו‬ ‫לנייחא‪ .‬אשר ברא אלהים מכללא דזכור‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬
‫עזבת ]י׳אבאה[ למנוחה‪ .‬אעזר ברא‬
‫אלהים ‪ -‬מכלל על זכור יוצא‬ ‫נפקא שמור לאתקנא עבידתא דעלמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫עזמור להתקין מעעה העולם‪.‬‬ ‫לעשות דא אומנא דעלמא‪ .‬למעבד עבידתא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪ : * . • :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪ :‬־‬

‫לעעות ‪ -‬זה אמן העולם‪,‬‬ ‫לכלא‪) .‬ם״א אעד בדא א‪1‬מנא אצטריןי לעלמא וכל עביךתא ךכלא(‪.‬‬
‫לעעות מעעה על הבל‪] .‬ם״א אשר‬
‫תו פריש רבי שמעון מלה ואמר‪ ,‬כתיב‪) ,‬דברים‬
‫ברא ‪ -‬אמן צדך לעולם וכל המעשה של הכל[‪.‬‬
‫עוד פל ע רבי עזמעון את הדבר‬ ‫^ שומר הברית והחסד‪ .‬שומר דא כנסת‬
‫ואמר‪ ,‬כתוב )דברים ז( עומר‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫ישראל‪ .‬הברית דא יסודא דעלמא‪ .‬והחסד‬
‫הברית והחסד‪ .‬עומר ‪ -‬זו כנסת‬ ‫‪ :‬־ * ‪* . * • .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫יעראל‪ .‬הברית ‪ -‬זה יסוד‬ ‫דא אברהם‪ ,‬לכנסת לשראל היא שומר הברית‬
‫העולם‪ .‬והחסד ‪ -‬זה אברהם‪,‬‬ ‫והחסד‪ ,‬ואלןלי שומר ישראל‪ ,‬דא הוא נטיר‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ל חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫רצו‬

‫עזכנסת יק‪ t‬ךאל היא עזומר‬ ‫דעלמא‬

‫עבידן ‪T : T : l‬‬
‫כל ‪T • - :‬‬ ‫הליין | ‪T‬‬
‫‪T : -‬‬ ‫דכלא‪• • ,‬ביה‬
‫‪' T‬‬ ‫פתחא ‪:‬‬
‫•‪T :‬‬
‫הברית והחסד‪ .‬ונקןראת עזומר‬ ‫וזיאי‪ ,‬אעזר כרא אלהים לעע‪t‬ות‪ ,‬לעזכללא‬
‫יק‪ t‬ךאל‪ ,‬זהו ׳‪:‬צומר הפתח עזל‬
‫הכל‪ ,‬בו תלויים כל מעעזי‬ ‫רוחין‬
‫•‪1‬‬ ‫ולאפקא‬
‫‪l TT- :‬‬ ‫ויו־מא‬
‫‪T‬‬ ‫יו־מא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫כלא ‪T‬כל‬ ‫‪T‬‬ ‫לאתקנא‬
‫‪Tl T: - :‬‬
‫העולם ודאי‪ .‬אעזר ברא אלהים‬ ‫ונעזמתין‪ ,‬ואפילו ריחין ועזדין♦‬
‫לעעזות ‪ -‬לעזכלל להתקין הכל‬
‫כל יום ויום ולהוציא רוחות‬
‫דעלמא‪T .‬לאו‬ ‫תקונא ‪T: T:‬‬‫דלאו •אנון | • | ‪T‬‬ ‫תימא ‪T:‬‬ ‫ואי ••‪T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫ונ׳טמות‪ ,‬ןאפלו רוחות ועזדים‪.‬‬ ‫הכי‪ .‬דהא אפון לתקונא ךעלמא הוו‬
‫ואם תאמר קזאינם תקוץ העולם‬ ‫ולאללןאה בהו לחןיבי עלמא דאפון אזלין‬
‫‪ -‬לא כך ! קזהרי הם היו לתקון‬
‫לקבלייהו לאוכחא להו‪ .‬ומאי ךאזיל‬
‫העולם ולהלקות בהם רעזעי‬
‫•‬ ‫•‬
‫•‬
‫‪•T‬‬ ‫‪1 : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫כנגדם‬
‫הולכים ‪T: •/ :‬‬
‫‪•:‬‬ ‫עזהם‬
‫העולם‪•• ••• ,‬‬
‫‪ T T‬׳‬
‫עומאלא‬
‫‪T T :‬‬ ‫בסטרא‬
‫‪T: • :‬‬ ‫אתאחיד‬ ‫לעומאלא‬
‫• ‪T T :‬‬
‫להוכיח אותם‪ .‬ומי קזהולך‬ ‫לקבלליהו )ם״א לקי ?הוי( בגיני כך לתקונא הוו‪.‬‬
‫לקזמאל‪ ,‬נאחז בצד הקומאל‬
‫כנגדם ]לוקה בהם[‪ ,‬לכן הם לתקון‪.‬‬
‫)שמואל ב ז(‬ ‫חזי‪,‬י ‪-‬מה ‪. .‬בתיב ‪; .‬בשלמה‬ ‫תא ‪•• T‬‬ ‫‪7‬‬
‫ב'א ךאה מה כתוב בקזלמה‪,‬‬ ‫והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני‬
‫)שמואל־ב ״ והוכחתיו בעזבט‬ ‫אדם‪ .‬מאן נגעי בני אדם‪ .‬אלין אפון מז‪-‬יקין‪.‬‬
‫אנקזים ובנגעי בני אדם‪ .‬מי הם‬
‫נגעי בני אדם ? אלה אותם‬
‫הא חזי‪ ,‬בשעתא ךאתבריאן אתלןזיש יומא‬
‫המזיקים‪ .‬בא ךאה‪ ,‬בקזעה‬ ‫ואשהארו רוחא בלא גופא‪ .‬ואלין אפון ברלין‬
‫קזנבךאו‪ ,‬התקדעז היום ונקזארו‬ ‫אשתכללו )ד״א ל״ג( )ולא אוקייקת(‬ ‫• ‪T : - :‬‬
‫דלא )דף מח ע״א(‬ ‫‪T :‬‬
‫רוח בלי גוף‪ ,‬ואלו הם בריות‬
‫קזלא נתקנו ]ולא הת‪:‬םח[‪ ,‬ומצד‬
‫ומסטר שמאלא אפון זוהמא ךדהבא‪ ,‬ועל דא‬
‫עזמאל הם זהמת הזהב‪ .‬ועל זה‪,‬‬ ‫בגין דלא אשהכללו ואפון פגימין‪ ,‬שמא‬
‫מעזום קזלא נתקנו והם פגומים‪,‬‬ ‫ביה‪,‬‬
‫׳‬ ‫אתדבקו ••‬
‫•‪:‬־‪1 :‬‬ ‫ולא‬ ‫שריא ‪:‬בהו ‪T:‬‬ ‫‪T:-‬‬ ‫קדישא ‪T‬לא‬ ‫‪T •|-‬‬
‫העזם הקדועז לא ׳טורה בהם ולא‬
‫נךבקו בו‪ ,‬והפחד ^להם הוא‬
‫וךחילו דלהון משמא קדישא איהו וזעין‬
‫מהעזם הקדועז וזעים ופוחדים‬ ‫ודחלין מפיה‪ ,‬ושמא קדישא לא שריא באתר‬
‫ממנו‪ ,‬והעזם הקדועז לא עזורה‬ ‫פגים‪.‬‬‫‪• T‬‬
‫במקום ‪T‬פגום‪.‬‬
‫‪1 T:‬‬
‫ובא וראה‪ ,‬האדם הזה עזנפגם‪,‬‬ ‫שבק | ‪-‬בר‬
‫‪- T‬‬ ‫דלא‬
‫בר ‪T‬נש דאתפגים ‪T :‬‬ ‫האי ‪-‬‬ ‫חזי • ‪-‬‬
‫‪•T‬‬ ‫ותא‬ ‫‪7:‬‬
‫קזלא הקזאיר בן בעולם הזה‪,‬‬ ‫בהאי עלמא‪ ,‬כד נפק מפיה לא אתדבק‬
‫■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫_ | ‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫כקזיוצא ממנו‪ ,‬לא נךבק בעזם‬
‫הקדועז ולא מכניסים אותו‬
‫לפךגוד‪ ,‬מעזום קזהוא פגום ולא‬
‫נקולם‪ .‬ועץ קזנעקר צריך נטיעה‬
‫פעם אחרת כדי קזהעזם הקדוען‬
‫יקזלם בכל הצדדים‪ ,‬וחסרון לא‬
‫יךבק בו לעולמים‪.‬‬
‫ובא וראה‪ ,‬הבריות הללו‬
‫פגומים הם מלמעלה ומלמטה‪,‬‬
‫ולכן לא נךבקים למעלה ולא‬
‫נדבקים למטה‪ .‬ואלה עזכתוב‬
‫‪T‬‬ ‫‪•.•••:‬‬
‫בהם אקזר ברא אלהים לע׳טות‪,‬‬
‫בשמא קדישא ולא עאלין ליה כפרגודא‪,‬‬
‫בגין דאיהו פגים ולא אשהלים‪ ,‬ואילנא‬
‫ךאתעקר בעלא נטיעא זמנא אחרא‪ ,‬בגין‬
‫דשמא קדישא אשהלים בכל סטרין‪ .‬ופגימו‬
‫לא אתדבק ביה לעלמין‪.‬‬
‫ןתא חזי הפי בריין פגימין אפון מעילא‬
‫ומהתא‪ ,‬ובגיני כך לא מתזיבקן לעילא‬
‫‪T - :‬‬ ‫‪1‬‬
‫• ‪• T :‬‬
‫ולא מתזיבקן לתהא‪ .‬ואלין דכהיב בהו אשר‬
‫ברא אלהים לעשות דלא אשתלימו עילא‬
‫רצז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ל חשון‬
‫בראשית ־ מח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫עזלא נעזלמו למעלה ולמטה‪.‬‬ ‫ותתא‪ .‬ואי תימא הא רוחץ אנון אמאי לאו‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי רוחות הם‪ ,‬למה‬
‫‪-‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫)ד״א א^ון‪:‬לימו( לעילא‪ ,‬אלא כיון דלא אעזתלימו‬
‫לא נעזלמו למעלה? אלא כיון‬
‫עזלא נעזלמו למטה בארץ‪ ,‬לא‬ ‫לתהא בארעא לא אעזתלימו לעילא‪ .‬וכלהו‬
‫נעזלמו למעלה‪ .‬וכלם באים מצד‬ ‫מסטר ע‪ t‬מאלא לןא אתןין ומתכסןין מעינא‬
‫ע‪ t‬מאל ומכסים מעיני בני אדם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.................‬‬ ‫‪• ••• :‬‬ ‫‪:‬‬
‫ךבני נעזא ולןלימי לקבלייהו לאבאעזא לון‪.‬‬
‫ועומדים כנגדם להרע להם‪.‬‬
‫בעזל׳ש הם כמו מלאכי העזרת‪,‬‬ ‫תלת לון כמלאכי העזרת‪ .‬ותלת לון כבני‬
‫ובשלש הם כמו בני אדם‪ ,‬והרי‬ ‫נעזא‪ .‬והא אוקמוה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫בארוה•‬
‫בתר דאתבריאו רוחין ) ד ״ א ל״ג אטמיס אעזהארו‬
‫אחר שנבךאו רוחות ]ד״א ננ!?ןנו[‪,‬‬
‫נשארו אותם רוחות אחר הרחים‬ ‫אנון רוחין בתר רחןיא ךנו?ןבא‬
‫של נ?ןב תהום רבה ליל השבת‬ ‫דתהומא רבא ליליא דשבהא ויומא דשבתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫— —‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— —‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫ויום חשבת‪ .‬כיון שןצאה קדשת‬

‫היום ולא השלמו‪ ,‬יצאו לעולם‬
‫כיון ךנפק ?ןדושתא ךיומא ולא אשהלימו‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬

‫ומשוטטים לכל הרוחות‪ ,‬וצריך‬ ‫נפקו לעלמא ושטאן לכל סטרין‪ ,‬ובעיא‬
‫הע^מ להשמר מהם‪ ,‬שהרי אז‬ ‫עלמא לאתנטרא מנייהו‪ .‬דהא כדין כל סטר‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ־ ‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫מתעורר כל צד שמאל‪ ,‬ואש‬
‫הגיהנם לוהטת‪ ,‬וכל אותם‬
‫שמאלא אתער‪ ,‬ואשא דגיהנם מלהטא‪ ,‬וכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הולכים‬ ‫שמאל‬ ‫שבצד‬ ‫אפון דבסטר שמאלא אזלין ושטאן בעלמא‪.‬‬

‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫ומשוטטים בעולם‪ .‬ורוצים‬ ‫ובעאן לאתלבשא בגופא ולא ןכלין‪ .‬כדין‬

‫להתלבש בגוף ולא יכולים‪ ,‬ואז‬
‫צריכים להשמר מהם‪ ,‬והתקינו‬
‫בעינא לאסהמרא מנליהו‪ ,‬ואתקינו שיר‬
‫שיר של פגעים בכל שעה שפחד‬ ‫דפגעים בכל שעתא דדהילו דלהון שריא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪ - : -‬ז‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪• T :‬‬

‫שלהם שרוי בעולם‪.‬‬ ‫בעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ב א ךאה‪ ,‬כשמתקדש היום‬

‫בערב שבת‪ ,‬סכת שלום שורה‬
‫תא הזי‪ ,‬כד אתקדש יומא במעלי שבתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- 1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬״• ־‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪•/ ••• :‬‬

‫ונפרסת בעולם‪ .‬מי זו סכת‬ ‫סכת שלום שריא ואתפריסת בעלמא‪.‬‬

‫שלום? זו שבת‪ .‬וכל רוחות‬ ‫מאן סכת שלום‪ ,‬זיא שבתא‪ ,‬וכל רוחין‬
‫וסערות ושדים וכל רוחות‬
‫הטמאה‪ ,‬כלם נטמנים ונכנסים‬
‫ועלעולין ושלין וכל סטרא ךמסאבי כלהו‬
‫בעין הרחים של נקב תהום רבה‪.‬‬ ‫טמירין ועאלין בעינא ךריחייא ךנוקבא‬
‫שהרי כיון שמתעוררת קדשה‬ ‫לתהומא רבא‪ .‬דהא כיון דאתער קדושתא על‬
‫^ העולם‪ ,‬רוח הטמאה לא‬
‫‪T :‬‬ ‫־‬

‫מתעוררת אתו‪ ,‬וזה בז‪.‬רח מלפני‬

‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫עלמא‪ ,‬רוה מסאבא לא אתער בהדיה‪ .‬ודא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - : T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬

‫זה•‬ ‫עריק מקמיה דדא‪.‬‬

‫ואז העולם בשמירה עליונה‪,‬‬ ‫וכדין עלמא בנטירו ^ א ה ולא בעינן‬
‫‪| T • • T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪1 * * :‬‬
‫ולא צריך להתפלל על שמירה‬
‫כמו שומר את עמו ישראל לעד‬ ‫לצלאה על נטירו כגון שומר את עמו‬
‫אמן‪ ,‬שהרי זה התקן ליום חיל‬ ‫ישראל לעד אמן‪ .‬דהא דא ביומא דחול‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪| • • T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬

‫כשהעולם צריך שמירה‪ .‬אבל‬ ‫אתהקן דעלמא בעיא נטירו‪ .‬אבל בשבת סכת‬
‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪11‬‬ ‫־‬ ‫•‬
‫בשבת נפרסת סכת שלום על‬
‫העולם‪ ,‬ונשמר בכל הרוחות‪,‬‬ ‫שלום אתפריסא על עלמא ואתנטיר בכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫ואפלו רשעי הגיהנים שמורים‬ ‫סטרין‪ .‬ואפילו חייבי גיהפם נטירין אפון‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ל חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫רחצ‬

‫הם‪ ,‬והכל נמצאים בעזלוים ‪-‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪• T :‬‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫וכלא בעזלמא אעזהכחא עלאין ותהאין‪,‬‬
‫העליונים והתחתונים‪ .‬ולכן‬
‫ובגין כך בקדועזא ךיומא מברכינן הפורס‬
‫בקדו׳‪:‬צ היום מבךכים הפורס‬
‫סכת עזלום עלינו ועל כל עמו‬ ‫סכת עזלום עלינו ועל כל עמו יע‪ t‬ראל ועל‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫יע‪ 1‬ךאל ועל ירועזלים‪ .‬למה על‬ ‫ירועזלם‪ .‬אמאי על ירועזלם‪ ,‬אלא דא היא‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..^.‬ך‬ ‫■ך‪.‬ך‪^.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫_ _‬ ‫‪*T T‬‬ ‫‪I‬‬

‫ירועזלים? אלא זהו מדור עזל‬

‫אותה סכה‪ ,‬וצריך לזמן את‬
‫מדורא דההיא סכה‪ .‬ובעינא לזמנא לההיא‬
‫•‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותה סכה עזנפךסה עלינו‬ ‫סכה דאתפרסת עלנא ולמעזרא עמנא ולמהוי‬
‫‪: T T‬״‪.‬״••‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪: —:‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ולעזרות עמנו‪ ,‬להיות ]מגנה[ עלינו‬ ‫)ד״א סגינא( עלנא כאמא רעזתיא על בנין‪ ,‬ובגין‬
‫כמו אם עזעזורה על הבנים‪ ,‬ולכן‬
‫לא פוחדים מכל הרוחות‪ ,‬ולכן‬ ‫דא לא דחלין מכל סטרין‪ ,‬ועל דא הפורס‬
‫הפורס סכת עזלום עלינו‪.‬‬ ‫סכת עזלום עלינו‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫עזיעזראל‬ ‫בעזעה‬ ‫ראה‪,‬‬ ‫בא‬

‫• ‪•• T :‬‬ ‫‪TT :‬‬
‫מבךכים ומץמינים את סכת‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫תא חזי‪ ,‬בעזעתא ךלק‪Ji‬ראל מברכין ומזמנין‬
‫העזלום הזאת אורחת קןדועזה‪,‬‬ ‫להאי סכת שלום אושפיזא קדיעזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואומרים הפורס סכת עזלום‪ ,‬אז‬ ‫ואמרי הפורס סכת שלום‪ ,‬כדין לןדושתא‬
‫קדעזה עליונה יורדת ופורסת‬
‫כנפיה על יק‪ t‬ךאל‪ ,‬ומכסה אותם‬ ‫עלאה נחתא ופריסת גדפהא עלייהו דישראל‬
‫‪• • T : • :‬‬ ‫‪ :‬־ ־ ‪:‬‬ ‫‪T T : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T - : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫כמו אם על הבנים‪ .‬וכל המינים‬ ‫ומכסלא לון כאמא על בנין‪ ,‬וכל זינין בישין‬
‫מהעולם‪,‬‬ ‫מתכנסים‬ ‫הרעים‬
‫אתכנישו מעלמא‪ ,‬ולתבי לשראל החות‬
‫וי^יךאל יועזבים החת ?ןרעזת‬
‫רבונם‪ .‬ואז סכת העזלום הזו‬ ‫?ןדושתא דמאריהון‪ ,‬וכדין דא סכת שלום‬
‫נותנת נעזמות חדעזות לבניה‪.‬‬ ‫להיב נשמתין חךתין לבנהא‪ .‬מאי טעמא בגין‬
‫מה הטעם ? מעזום עזבה עזרויות‬
‫ךביה נשמתין שריין )ם״א דכדן זמן זווגא ונסלת נ^מתין ובה‬
‫הנעזמות ]ם״א שאז ןמן הזווג‪ ,‬ונוטלת נשמות‬
‫והן שורות בה[ וממנה יוצאות‪ .‬וכיון‬ ‫^?דדז( ומינה נפקין‪ .‬וכיון דשרלא ופריסת‬
‫עזעזוךה ופורסת כנפיה על בניה‪,‬‬ ‫גךפהא על בנהא‪ .‬ארילןת נשמתין חךהין לכל‬
‫מוריקןה נעזמות חךעזות לכל‬
‫אחד ואחד‪.‬‬ ‫חד וחד‪.‬‬
‫עוד אמר רבי עזמעון‪ ,‬על זה‬ ‫תו אמר רבי שמעון על דא תנינן שבת‬
‫עזנינו‪ ,‬עזבת דגמא עזל עולם‬
‫הבא היא‪ .‬כך זה ודאי‪ .‬ועל זה‬
‫דוגמא דעלמא דאתי איהו‪ ,‬הכי הוא‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזמטה ויובל דגמא זה בזה‪.‬‬ ‫ודאי‪ ,‬ועל דא שמיטה ויובל דוגמא דא בדא‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T -‬‬

‫ועזבת ועולם הבא כך הוא‪.‬‬ ‫ושבת ועלמא דאתי הכי הוא‪ .‬וההוא תוספת‬
‫‪V V‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואותה הוספת נעזמה‪ ,‬מסוד עזל‬
‫•••‬ ‫•‬

‫זכור היא באה על סכת העזלום‬

‫׳‬ ‫‪T T :‬‬ ‫••• ‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דנשמתא מרזא דזכור קא אתיא על האי סכת‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• •‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הזאת עזלוקחת מהעולם הבא‪.‬‬

‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪-‬ן ‪-‬‬ ‫•••‬
‫שלום דנטיל )דף מח ע״ב( מעלמא דאתי ודא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫והתוספת הזאת נותנת לעם‬ ‫תוספת להבת לעמא ?;דישא‪ .‬ובההוא תוספת‬
‫הקדועז‪ .‬ובאותה תוספת הם‬
‫••‬ ‫••• •••‬

‫עזמחים‪ ,‬ונעזכחים מהם כל דברי‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T -‬‬
‫חךאן ולתנשי מנליהו כל מלין דחול וכל‬
‫החל‪ ,‬וכל צער וכל הצרות‪ ,‬כמו‬
‫׳ ‪:‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־ ־‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫צעךין וכל עאקין כמה ךאה אמר )ישעיה יד(‬
‫עזנאמר)ישעיהיד( ביום הניח ה׳ לך‬
‫מעצבך ומךגזך ומן העבדה‬
‫ביום הניח יל לך מעצבך ומרגזך ומן העבדה‬
‫הקןעזה וגו׳‪.‬‬ ‫הקשה וגו׳‪.‬‬
‫רצט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ל חשון‬
‫בראשית ־ מח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫ובליל עזבת צךיך אדם לטע׳ם‬ ‫ובליליא דשבתא בעי בר נעז לאטעמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 : • • :‬‬

‫מהכל כדי להךא‪ 1‬ת עזסכת עזלום‬ ‫מכלא‪ ,‬בגין לאחזאה ךהאי סכת‬
‫הזאת נכללה מהכל‪ ,‬ובלבד עזלא‬
‫יפגם מאכל אחד ליום‪ ,‬דען‬ ‫שלו־ם מכלא אתכלילת‪ ,‬ובלבד דלא יפגים‬ ‫‪ ■.‬ך‬ ‫* ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫אומדים עזנים‪ ,‬לקזתי הסעודות‬ ‫מיכלא חדא ליומא‪ .‬ואית דאמרי תרץ‪,‬‬
‫האחרות עזל היום‪ ,‬ויפה‪ .‬וכל‬ ‫לתךין סעודתי אחרנין דיומא‪ ,‬ועזפיר‪ .‬וכל‬
‫עזכץ אם מעלה יותר ליום דכול‬
‫אחרים‪.‬‬ ‫ממאכלים‬ ‫לטעם‬ ‫שכן אי סליק !היר ליומא דכיל למטעם‬
‫תבעזילים‬ ‫בעזני‬ ‫ולקטנים‬ ‫ממיכלין אחרנין ולזעירי בתרי תבעזילין‬
‫מספיק‪ .‬ובארוה החברים‪.‬‬ ‫סגיא‪ ,‬ואוקמוה חבריא‪.‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫י ‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬
‫נר עזל עזבת נתץ להךלקה ץ׳טות‬
‫העם הקדועז‪ .‬והרי אמרו‬ ‫נר עול שבת לנעזי עמא קדישא אתייהיבת‬
‫החברים‪ ,‬עזהיא כבתה נרו עזל‬ ‫לאדליקא‪ ,‬וחברייא הא אמרו דאיהי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫'‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫עולם והחעזיכה אותו וכו׳‪ ,‬ויפה‪.‬‬

‫•‬
‫•‬
‫׳ ‪•T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫אבל סוד הזיבר ‪ -‬סכת עזלום זו‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫בבתה בוצינא דעלמא ואחשיבת ליה בו׳‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪1‬‬

‫היא גבירת העולם‪ ,‬ונעזמות‬ ‫ושפיר‪ .‬אבל רזא דמלה‪ .‬האי סכת שלום‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫עזהם נרות עליונים בה הם‬ ‫מנזרוניתא ךעלמא היא ונעזמתין זיאנון‬

‫עזורות‪ .‬ועל זה הגבירה צריכה‬
‫להדליק‪ ,‬עזהרי במקומה נאחזת‬
‫בוצינא עלאה בה שריין‪ .‬ועל דא מטרוניתא‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫ועועזה מעקזה‪.‬‬ ‫בעיא לאדלקא‪ ,‬דהא בדוכתהא אתאחדת‬

‫—‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫'‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫ז—‪— :‬‬

‫ואשה צריכה בחךןת הלב ורצון‬ ‫‪.‬ועבדת עובדא‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪-‬‬

‫להךליק נר שבת‪ ,‬שהרי כבוד‬

‫עליון הוא לה‪ ,‬וץכות גדולה‬
‫ואתתא בעיא בחדוה דלבא ורעותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫לעצמה לץכות לבנים קדועזים‬ ‫לאדלקא בוצינא דשבת‪ ,‬דהא יקרא‬

‫‪^T :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪| T T : — :‬‬

‫עזיהיו נר העולם בתורה וביראה‬ ‫עלאה היא לה וזכו רב לגרמה למזכי לבנין‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪._ .‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫דרבו עזלום בארץ‪ ,‬ונותנת‬

‫לבעלה חיים ארכים‪ .‬לכן צריכה‬
‫קדיעזין דלהון בוצינא ךעלמא באורליתא‬
‫להז‪-‬הר בה‪.‬‬ ‫ובדחלתא‪ ,‬ויסגון עזלמא בארעא‪ .‬ויהיבת‬
‫לילה ‪T‬ויום‪T ',‬זכור‬
‫שבת ־‪T:‬‬‫ב א ראה‪ ' ,‬־ ‪T‬‬ ‫לבעלה אורכא ךחיין‪ ,‬בגין כך בעלא‬
‫ועל זה ‪T‬כתוב‬ ‫ושמור הוא ‪ T •/ :‬׳ ־‬
‫כאחד‪,‬‬
‫זכור את יום השבת לקדשו‪,‬‬
‫‪T:‬‬
‫לאזזיהרא בה‪.‬‬
‫וכתוב שמור את יום השבת‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬שבת ליליא ויומא זכור ושמור‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪'• • T‬‬ ‫‪7‬‬

‫לזכר‪T ' ,‬שמור לנקבה‪ ,‬והכל‬ ‫‪T‬זכור ‪T T :‬‬ ‫איהו כחדא‪ ,‬ועל דא כתיב זכור את יום‬
‫אחד‪ .‬אשריהם ישךאל חלקו של‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬גורלו‬
‫השבת לקדשו ובתיב שמור את יום השבת‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: 1- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫וירשתו‪ ,‬עליהם כתוב )תהליםקמד(‬ ‫זכור לדכורא שמור לנוקבא וכלא חד‪ .‬זכאין‬
‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫אשרי העם שככה לו אשרי העם‬ ‫אנון לשראל חולקיה דקךשא בריך הוא‬
‫שה׳ אלהיו‪.‬‬
‫השלמה מההשמטות)סימןמ״ב(‬
‫עדביה ואחסנתיה עלליהו כתיב‪) ,‬תהלים קמד(‬
‫ךבי חנינא פ‪.‬רש כל אחד על‬ ‫אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי אלקיו‪.‬‬
‫‪|T‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫•‪T : *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫עמדו‪ .‬ששון ‪ -‬אחד‪ .‬שמחה ‪-‬‬ ‫השלמה מההשמטות )םימן מ״ב(‬

‫שתים‪ .‬חתן ‪ -‬שלש‪ .‬כלה ‪-‬‬
‫ארבע‪ .‬גילה‪ ,‬דיצה‪ ,‬אהבה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫־ ‪ :‬־‬
‫רבי חנינא פריש כל חד על קיומא‪ .‬ששון‬
‫אחוה‪ ,‬שלום ורעות ‪ -‬עשר‪ ,‬כנגד‬ ‫חד‪ .‬שמחה תךין‪ .‬חתן תלת‪ .‬כלה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ל חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫ש‬

‫עקזךה מאמרות עזבהם נבךא‬ ‫ארבע‪ .‬גילה דיצה אהבה אחוה עזלום וריעות‬
‫‪...‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T - : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫העולם‪ :‬ע״כ מההשמטות‪.‬‬ ‫עשרה כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא‬

‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫•• ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪—:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪—:‬‬
‫‪1‬י ‪5‬ן ה׳ אלהים את הצלע אשר‬
‫העולם‪) .‬עד כאן מההשמטות(‬
‫ל?ןח מן האדם וגו׳‪ .‬אמר רבי‬
‫שמעון‪ ,‬כתוב )איוב כח( אלהים‬ ‫רבן לן אלהים את הצלע אשר ללןה מן‬
‫הבין דךכה והוא ןדע את‬ ‫האדם וגד‪ .‬אמר רבי שמעון כתיב‪) ,‬איוב‬
‫מקומה‪ .‬בפסוק הזה ןש גתים‬
‫רבים‪ ,‬אלא מה זה אלהים הבין‬ ‫כח( אלהים הבין דרכה והוא לדע את מקומה‪.‬‬
‫דךכה? כמו שנאמר ויבן ה׳‬ ‫האי ל^רא גוונין סגיאין אית ביה‪ .‬אלא מהו‬
‫אלהים את הצלע‪ ,‬זו תורה‬ ‫אלהים הבין דרכה‪ .‬כמה ךאת אמר ולבן יי‬
‫שבעל פה שיש בה דרך‪ ,‬כמו‬
‫שנאמר)ישעיהמג( הנותן בןם דרך‪.‬‬
‫אלהים את הצ^ע דא תורה שבעל פה ךאית‬
‫משום כך אלהים הבין דךכה‪.‬‬ ‫בה דרך‪ ,‬כמה ךאת אמר‪) ,‬ישעיהמג( הנותן בלם‬
‫והוא ןדע את מקומה‪ ,‬מי‬ ‫דרך‪ ,‬בגיני כך אלהים הבין דרכה‪.‬‬
‫מקומה? זו תורה שבכתב שיש‬
‫‪•• V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• V‬‬

‫ב ה ד ע ת‪] .‬דעת ותבונה הולכים כאחד[‪ ,‬ה'‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬
‫והוא לדע את מקומה‪ .‬מאן מקומה‪ ,‬דא‬
‫אלהים‪ ,‬שם מלא להתקין לה‬ ‫תורה שבכתב דאית בה דעת‪) .‬דעת ותבונה‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬

‫בכל‪ ,‬ועל זה נקראה חכמה‬

‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:I:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫בחד אזלו( לי אלהים שם מלא לאתקנא לה‬
‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫‪v:‬‬ ‫‪T:‬‬

‫ונקראה בינה‪ ,‬משום שהיה בשם‬

‫‪:‬‬ ‫‪T T V‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I: • :‬‬
‫ואתקריאת‬
‫‪:‬ו­ ­‬ ‫הכמה ‪:‬‬
‫אתקריאת ‪t : t‬‬
‫ועל ‪t‬דא • ‪- •i: :‬‬
‫בכלא‪- : .‬‬
‫‪t :‬‬
‫מלא ‪ -‬ה׳ אלהים‪ ,‬בכל בשלמות‬
‫בשני השמות‪.‬‬ ‫בינה‪ .‬בגין דהוה בשם מלא יי אלהים בכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫את הצלע ‪ -‬זו אספקלךןה שלא‬ ‫בשלימו בתרי שמהן‪.‬‬

‫מאירה‪ ,‬כמו שנאמר )תהלים לה(‬
‫את הצלע דא אספקלריאה דלא נהרא כמה‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫—‬ ‫—‬
‫ובצלעי שמחו ונאספו‪ .‬אשר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫לקח מן האךם ‪ -‬משום שהרי‬ ‫ךאת אמר‪) ,‬תהלים לה( ובצלעי שמחו‬
‫מהורה שבכתב ןצאה‪ .‬לאשה ‪-‬‬ ‫ונאספו‪ .‬אשר לקה מן האדם‪ ,‬בגין דהא‬
‫להתקשר בשלהבת של צד‬ ‫מתורה שבכתב נפקת‪ .‬לאשה‪ ,‬לאתקשרא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬
‫שמאל‪ ,‬שהרי התורה מצד‬
‫הגבורה נהנה‪ .‬לאשה ‪ -‬להיות‬ ‫בשלהובא דסטר שמאלא‪ ,‬דהא אורייתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אש ה׳ קשורה כאחד‪.‬‬ ‫מסטרא לגבורה אתלהיבת‪ .‬לאשה‪ ,‬למהוי ) נ ח‬

‫ויבאה אל האדם ‪ -‬משום שלא‬
‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪TV‬‬ ‫‪• :-‬‬ ‫ע׳ א( אש ה׳ קטיר כהדא‪.‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• I t‬‬
‫צריכה להמצא לבדה‪ ,‬אלא‬
‫בהוךה‬ ‫ולהתחבר‬ ‫להתכלל‬
‫ויבאה אל האדם‪ .‬בגין דלא בעיא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‪•:‬‬

‫שבכתב‪ .‬כיון שהתחבךה עמו‪,‬‬ ‫לאשתכהא בלהודהא אלא לאתכללא‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T• .‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הוא ןזון אתה ויתקן אותה ויתן‬ ‫ולאתחברא בתורה שבכתב‪ .‬כיון לאתהברת‬
‫לה מה שצריך‪ ,‬הינו מה שכתוב‬
‫ואת הארץ‪ ,‬והרי בארנו‪ .‬מכאן‬
‫בהדיה הוא לזון לה ויתקן לה ולהן לה מה‬
‫למךנו‪ ,‬שמי שמשיא את בהו‪,‬‬ ‫לאצטריך הלינו לכתיב ואת הארץ והא‬
‫עד שלא תכנס לבעלה‪ ,‬אביה‬ ‫אוקימנא‪ .‬מכאן אוליפנא מאן דאנסיב ברתיה‬
‫ואמה מתקנים אותה ונותנים לה‬
‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• I : - :‬‬ ‫‪T • :‬‬
‫עד לא תיעול לבעלה‪ ,‬אבוה ואמה מתקנין לה‬
‫כל מה שצריך‪ .‬כיון שהתחבךה‬
‫בבעלה‪ ,‬הוא ןזון אותה ויהן לה‬ ‫ולהבין לה כל מה לאצטריך‪ ,‬כיון לאתהברת‬
‫מה שצריך‪.‬‬ ‫בבעלה הוא יזון לה והוא יתן לה מה דבעיא‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫•••‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫שא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א כסלו‬
‫בראשית ־ מח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫ב א ךאה‪ ,‬בתחלה כתוב ויבץ ה׳‬ ‫תא חזי‪ ,‬בלןךמיתא כתיב ולבן לי אלהים את‬
‫אלהים את הצלע‪ ,‬עזאבא ואמא‬ ‫לה )‪3‬ארבע‬
‫אתקינו ‪T‬‬
‫־ ‪1• :‬‬ ‫ואמא‬
‫דאבא ‪T • :‬‬
‫הצלע‪T - : .‬‬ ‫‪T ••-‬‬
‫התקינו לה ]בעשרים וארבעה קשוטים‪.‬‬
‫ויבאה בגימטריא עשרים וארבע[‪ .‬ו א ח ר כ ך‬ ‫ןעע‪:‬רים קעוטיז‪ .‬ויכאה ןגי' אךכע וע&רים( ולבתר ויביאה אל‬
‫]והענים אותה בחמשה‬ ‫ויבאה אל האךם‪.‬‬ ‫וקזיל ?& ‪0‬חה‬ ‫‪bp‬‬ ‫ה א ד ם )ועאלא ליה ןחמע ר‪,‬לין )יר מי ה כה(‬
‫קולות‪) :‬ירמיה כה( קול ששון וקול ש?ןחה קול חתן‬
‫ק‪1‬ל חתן ןק‪1‬ל כלה ר‪11‬יל מצון!ל‪ 1‬ת חתנים( לאתלןעזרא כלא‬
‫וקול בלה קול מצהלות חתנים[ להתקקזר‬
‫הכל כאחד ולהתחבר אחד‬ ‫כחדא ולאתחברא חד בחד‪ .‬והוא להיב )ליה(‬
‫באחד‪ .‬והוא נותץ ]לה[ מה‬ ‫מה ךאצטריך‪.‬‬
‫ךבר אחר אלהים הבין דרכה‪ ,‬כד ברתא בבי‬
‫דבר אחר אלהים הבין דךכה ‪-‬‬
‫כקזהבת בבית אמא‪ ,‬היא‬ ‫אמא‪ ,‬היא אסהכלא בכל יומא בכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬

‫מסתכלת בכל יום בכל מה‬ ‫מה ךבעלא ברתה דכתיב‪) ,‬אייב כח( אלהים הבין‬
‫^זכתוב )איובכח(‬
‫צריכה‪T •/ ,‬‬
‫עזבתה ‪ T • :‬׳‬
‫•‪T‬‬ ‫דרכה‪ ,‬כיון דחברת לה בבעלה הוא יהיב לה‬
‫אלהים הבין דךכה‪ .‬כיון‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T - : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪ -‬ן ‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬

‫קזהתחבךה בבעלה‪ ,‬הוא נותן‬ ‫כל מה דבעיא ויתקן עובדהא‪ ,‬הדא הוא‬
‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬

‫לה כל מה עזצדיך ויתקן מעק‪t‬יה‪.‬‬ ‫ךכתיב והוא לדע את מקומה )והאי קרא כי ח עלאיז‬
‫מקומה‬
‫ידע את ‪T 1 :‬‬‫עזכתוב ‪:‬והוא ‪-T‬‬
‫זהו ‪T‬‬ ‫אתק‪/‬כר( )דף מט ע״א( )ד״א האי י‪,‬ךא על חכמתא עלאה אתמר ואתין(‪2‬ר‬
‫]ופםוק זה נקשר בםודות עליונים[ ]ד״א פםוק זה‬
‫בחין עלאין‪ ,‬ךהא ?קוךה קךמאה לית מאן דידע ןה ?לל‪ ^ ,‬ל אלהים הכין‬
‫נאמר על הקמה העליונה ונקשר !;‪:‬םודות עליונים‪,‬‬
‫וירבה זיא עלמא ךאתי‪ ,‬והו״א דא ?מירא ךכל סמיריז סתימא ךאר‪,‬רי הו״א‬
‫שהרי ב‪;1‬קךה הראשונה אין מי שיודע בה קלל‪ ,‬אבל‬
‫אל׳רזים הבין דרכה‪ ,‬זה העולם הבא‪ .‬והו״א זה‬ ‫ולא יריע בעמא(‪.‬‬
‫הטמיר מכל הטמירים‪ ,‬הנסתר שנקרא הו״א ולא‬ ‫הכא‬‫האדם‪T T .‬‬
‫אלהים •‪•.‬את ‪T T T‬‬
‫יי ‪• •.•:‬‬
‫וייצר ‪T:‬‬
‫כתיב ־ • •••‬
‫‪• :‬‬
‫ןדוע בשם[‪.‬‬
‫ב תוב וייצר ה׳ אלהים את‬
‫אעזהכלל בכלא בימינא וב>שמאלא‪,‬‬
‫ד '‬ ‫■‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫האדם‪ .‬כאן נתקן הכל בןמין‬
‫ובקזמאל‪ ,‬והרי באךנו ענכלל‬
‫בןצר הטוב‪ ,‬אבל וייצר ה׳‬
‫אלהים ‪ -‬ביצר טוב ויצר רע‪.‬‬
‫השלמה מהה שמטות)סימןמ״ג(‬
‫ם"א‪.‬יצר טוב דצר רע שהוא חךוה‬
‫ומביא אותה אליו‪ ,‬ולמעלה צד‬
‫־ ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫•‬
‫והא אוקימנא ךאתכליל ביצר הטוב‪ ,‬אבל‬
‫וליצר לל אלהים ביצר טוב וביצר רע‪.‬‬
‫השלמה מההשמטות )סימן מ״ג(‬
‫ס״א לצר טוב ויצר רע ןיאיהו חדוה ואליתי‬
‫לה לגביה‪ ,‬ולעילא סטרא ךצפון ממעז‬
‫• ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫• •‬
‫•‬

‫הצפון ממש‪ ,‬שהוא חדוה בלי‬ ‫דאיהו חדוה בלא זוהמא ךלצר הרע אחיד‬
‫זהמה שהיצר הרע אחוז בו ]בה[‪.‬‬
‫^‬ ‫^ד‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•••־•••••‬ ‫• ‪:‬־ ‪T‬‬
‫‪.‬״‬ ‫ביה )נ״אבה(‪ .‬בקךמיתא ךכתיב ק^מאלו החת‬
‫בהחלה‪ ,‬שכתוב >שירב( שמאלו‬
‫לראשי ולבתר וימינו תחבקני ואתייהיבת בין‬
‫החת לראשי‪ ,‬ואחר כך וימינו‬
‫תחבקני‪ ,‬ונתנת ביץ ןמיץ לשמאל‬ ‫ימינא לשמאלא )נ״א ו(|מאלא( )לאר;זנא( ועל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך‬ ‫‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬

‫]ושמאל[ ]להדן[‪ ,‬ולכן וייצר ה׳‬ ‫וליצר לל אלהים שם מלא לגבי תרין סטרין‬
‫אלהים‪ ,‬שם מלא לגבי שני‬ ‫אליל‪ .‬את האדם וכו׳ )עד כאן מההשמטות(‬
‫צדדים אלו‪ .‬את האךם וכו׳‪ :‬ע״כ‬
‫מההשמטות‪.‬‬ ‫אמאי‪ ,‬אלא לצר טוב ליה לגרמיה‪ .‬לצר הרע‬
‫למה? אלא יצר טוב לו לעצמו‪,‬‬ ‫לאתערא לגבי נוקביה‪) .‬ם״א ומפטר ^מאלא‬
‫ןצר הךע לעורר אליו את נקבתו‬
‫]ם״א ומצד שמאל מתעורד תמיד לנקבה[‪ .‬ס‪ 1‬ד‬
‫אתער תךיר לגבי נוי‪,‬כא(‪ ,‬ת א ךמלה מכאן אוליפנא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫________________א כסלו _______‬
‫הדבר‪ ,‬מכאן ל מ תו ׳טצפוין‬
‫מתע‪1‬רר תמיד לנקבה ונקעזר‬
‫עמה‪ ,‬ולכן נקראת אקזה‪.‬‬
‫ובא וראה‪ ,‬יצר טוב ויצר הרע‪,‬‬
‫מעזום עזהנקבה נתנה ביניהם ]נ״א‬
‫>?‪3‬קבה נבללת בסם[ והתקעזךה עמם‪,‬‬
‫ולא מתקעזרת עד עזיצר הרע‬
‫מתעורר אליה ומתקעזרים זה‬
‫בזה‪ .‬וכיון עזמתקעזדים זה בזה‪,‬‬
‫אז מתעורר ןצר הטוב עזהוא‬
‫חדוה ומביא אותה אליו‪] ,‬ואז נתנת‬
‫‪ 7‬ב‪:‬‬ ‫‪. ..‬ך‬ ‫‪.‬ך‬
‫ביניהם לתקן‪ .‬ועל זה וייצר ה׳ אלהים שם מלא אליו‬
‫יצר טוב ויצר רע[ ]ד״א ולמעלה צד הצפון ממש‬
‫שרזיא הרוה בלי זהמה‪ ,‬שיצר הרע אוחז בה‬
‫בוקחלה‪ ,‬שכתוב )שיר ב( שמאלו תחת לראשי‪.‬‬
‫ואחר כף וימינו וקח^קני‪ ,‬ונוקנה בין ןמין ושמאל‬
‫לרזזון‪ .‬ועל זה וישר ה׳ אלרזים‪ ,‬שם מלא לגבי שני‬
‫הצךדים הללו[‪.‬‬
‫א ת האךם‪ ,‬הרי באךנו‪ ,‬אבל זכר‬
‫ונקבה כאחד‪] ,‬ולא היו[ נפרדים‬
‫להיות פנים בפנים‪ .‬מה כתוב?‬
‫עפר מן האךמה‪ .‬עכקזו עומד‬
‫להתקין‪ .‬בא תךאה‪ ,‬כעןאעזה‬
‫מתחברת בבעלה‪ ,‬היא נקראת‬
‫צדי״ק‬
‫‪1‬‬ ‫אעזה‪• - .‬‬
‫‪ T‬ה‪• .‬איעז • ‪T‬‬‫^ עזם ‪-‬ב‪^:‬‬
‫צד״ק‪ .‬הוא עפר והיא עפר‪] .‬ואז[‬
‫הוא צבי והיא צבןה‪ ,‬כמו‬
‫עזנאמר )יחזקאל כ( צבי היא לכל‬
‫הארצות‪.‬‬
‫כ תו ב )דברים טז< לא תטע לף‬
‫אעזךה כל עץ אצל מזבח ה׳‬
‫אלהיף אעזר העקזה לך‪ .‬אצל‬
‫מץבח ‪ -‬וכי למעלה ממנו או‬
‫במקום אחר מי התיר? אלא הרי‬
‫עזהאעזה‬
‫‪T • T‬‬ ‫בעלה‪,‬‬
‫אעזר •‪•.‬זה ־ ‪ T :‬׳‬
‫בארנו‪,‬׳ ‪•• T‬‬
‫־‪:‬‬
‫היא נקראת על עזם בעלה אעזרה‬
‫]נ״א הרי הם אשר ה״א[‪ ,‬ועל זה כתוב‬
‫)מלכים־ב כג( לבעל ולאעזרה‪ .‬מעזום‬
‫כך כתוב לא תטע לך אעזרה כל‬
‫עץ אצל מץבח ה׳ אלהיך‪ ,‬כנגד‬
‫המקום עזל אותו מןבח ה׳‪,‬‬
‫עזהרי מןבח ה׳ הוא עומד על‬
‫זה‪ ,‬ועל זה כנגדה לא תטע לך‬
‫אעזרה אחרת‪.‬‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫שב‬
‫ךצפו־ן אתער הדיר לגבי נולןבא ואתלןשר‬
‫בהדה ובגין כך אתקדיאת אשה‪.‬‬
‫ןתא חזי‪ ,‬יצר טוב ויצר הרע בגין‬
‫ךאת!יהבת נולןבא בינליהו )נ״א תוקכא‬
‫אתכלילתןהס ואתקשרא בהדייהו‪ ,‬ולא מתקשרא‬
‫עד דיצר הרע אתער לגבה ומתקשרן דא‬
‫בדא‪ .‬וכיון דמתלןשרן דא בדא‪ ,‬כדין אתער‬
‫‪...‬‬ ‫‪. . .^.‬ך‬
‫לצר טוב דאיהו חדוה ואליתי לה לגביה )ו?דז‬
‫אתייהכת כינייהו לאתקנא‪ ,‬ועל דא וייצר ד אלהים ‪2/‬ם מלא לגביה יצר ט‪ 1‬כ‬
‫הצר ךע( )ר״א ולעילא פטרא ךצפ‪1‬ן מפ‪ 2/‬ךאיהי חתה כלא זוהמא תצר‬
‫הרע אדזיד כה נקךמיתא‪ ,‬רכתיב‪> ,‬שיר השירים ב( ^מאלו תחת לראעי‬
‫ולכתר וימינו תח?קני‪ ,‬ואתייהיכת כין ימינא ו^ןמאלא לאתזנא‪ ,‬ועל הא‬
‫וייצר ץ אלהים עם מלא לגכי תליז סשויז אלין(‪.‬‬
‫ונוקבא‬
‫דכר ‪T1: :‬‬ ‫אבל ‪- :‬‬‫אוקימנא‪T .‬‬
‫•‪T: 1‬‬ ‫האדם ‪T‬הא‬ ‫את ‪TT T‬‬
‫כחדא )ד״א!לא לוס מתפרשן למהוי אפין‬
‫השתא‬
‫האדמה ‪T : -‬‬‫מן | ‪T T-: T‬‬
‫עפר •‬ ‫כתיב ‪TT‬‬ ‫באפין‪- .‬מה ‪•:‬‬ ‫‪:‬־• ‪1‬‬
‫אתתא ‪-‬כד אתחברת‬ ‫חזי • ‪T :‬‬
‫תא ‪••T‬‬‫לאתקנא‪T .‬‬
‫קיימא ‪T l T : - :‬‬
‫‪T: l T‬‬
‫בבעלה‪ .‬אתקריאת על שם בעלה‪ ,‬איש אשה‪,‬‬
‫צדי״ק צך׳ק‪ ,‬איהו עופר ואיהי עפר‪) .‬ד״אל״ג(‬
‫)וכליז( איהו צבי ואיהי צבלה )ד״א כמה ךאת אמר(‬
‫)יחזקאל כ( צבי היא לכל הארצות‪.‬‬
‫כתיב ‪) ,‬דברים טז( לא תטע לך אשרה כל עץ‬
‫אצל מזבח לל אלהיך אשר תעשה‬
‫לך‪ .‬אצל מזבח‪ ,‬וכי לעילא מניה או באתר‬
‫אחרא מאן שרליה‪ .‬אלא הא אוקימנא אשר‬
‫רא בעלה ראתתא )ד״א ה״א( אתקדיאת על שום‬
‫בעלה אשרה‪) .‬נ״א וזלי הם אער ה״א( ועל רא כתיב‪,‬‬
‫)מלכים ב כג( לבעל ולאשרה‪ .‬בגין כך כתיב לא‬
‫תטע לך אשרה כל עץ א ^ מזבח לן אלקיך•‬
‫לקבל )נ״א וןצעךה( אתר דההוא מזבח לל‪ ,‬דהא‬
‫לקבלה‬
‫ועל ‪T‬דא ‪T : lT:T‬‬
‫על ‪T‬דא‪ : ,‬־‬ ‫קיימא —‬
‫איהו ‪T : l T‬‬ ‫מזבח ‪:‬יי‪• T‬‬
‫*‪:‬־‬
‫לא תטע לך אשרה אחרא‪.‬‬
‫שג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א כסלו‬
‫בראשית ־ מט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫אותם‬
‫‪T‬‬ ‫מקום‪T ,‬כל‬
‫׳‬ ‫בכל‬
‫‪T T‬‬ ‫ראה‪1 : ,‬‬
‫׳‬ ‫בא ‪:‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬בכל אתר כל אנון פלחי עזמעזא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך ‪..‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫עובדי ה^מקז נקראים עובדים‬ ‫א?ןרון עו־בלין לבעל‪ ,‬ואפון דפלחין‬

‫לבעל‪ ,‬ו ^ ו ׳^עובדים ללבנה‬
‫נקראים עובדי אקזךה‪ .‬ולכן‬ ‫לסיהרא אילןרון עובדי אעןרה‪ ,‬ועל זיא לבעל‬
‫לבעל ולאקזרה‪ .‬ואקזרה נקראת‬ ‫ולאעזרה‪ ,‬ואעזרה אתלןרי על עזום בעלה‬
‫על עזם בעלה אקז״ר‪ .‬אם כך‪,‬‬ ‫אלא‬
‫עזמא ‪T‬דא‪T *.• .‬‬
‫אתעבר ‪T :‬‬
‫אמאי • ‪ :‬־ ־‬
‫הכי ‪- -‬‬
‫אי ‪• T‬‬
‫אעז״ר‪• .‬‬
‫‪•• T‬‬
‫למה נתבטל העזם הזה? אלא‬
‫אעזרה על עזם עזכתוב )בראשית ל(‬
‫אשרה על שום לכתיב )בראשית ל( באעזדי כי‬
‫באעזרי כי אעזרוני בנות‪ ,‬והוא‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫אשרוני בנות והוא )ד״א הא( דלא אשריה שאר‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫]הרי[ עזלא אעזרוה עזאר העמים‬

‫‪ T‬־ •‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫‪/‬‬ ‫^‬
‫עמין ולןיימא אחרא החותה‪ ,‬ולא עוד אלא‬
‫ועומדת אתרת תחתיה‪ .‬ולא עוד‪,‬‬
‫אלא עזכתוב )איכה א( כל מכבדיה‬ ‫לכתיב >איכה א( ^ מכבליה הז‪-‬ילוה‪ ,‬ובגין כך‬
‫הזילוה‪ ,‬ולכן ]נ>‪5‬בד[ נתבטל העזם‬ ‫)נ״א את^כיד( אתעבר שמא דא‪ ,‬ובגין דלא‬
‫הזה‪ ,‬וכדי עזלא יתדזזקו אותם‬ ‫לתת?ןפון אנון דעבלי שאר עמין עובדי‬
‫עזעועזים עזאר עמים עובדי‬
‫עבודה זרה‪ ,‬וקוךאים מזבח‬ ‫עבודת כוכבים ומ^ות‪ ,‬ולןרינן מזבח דאיהו‬
‫עזהוא מאדמה‪ ,‬עזכתוב )שמות כ(‬
‫‪T ...‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪:‬־ ‪T T‬‬
‫•‬
‫מאדמה‪ ,‬דכתיב‪) ,‬שמות כ( מזבח אדמה וגו׳‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫■ד‬ ‫‪T -:‬‬ ‫••‬

‫מץבח אדמה וגו׳‪ .‬מעזום כך עפר‬ ‫בגיני כך עפר מן האדמה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T-: T‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬
‫מן האדמה‪.‬‬
‫דפח באפיו נעזמת חיים ‪] -‬דבר‬ ‫רפח באפיו נשמת חןים‪) .‬מלה א^כליל אבל ד?ח‬
‫נסלל‪ .‬אבל ויפח גן‪:‬אפיו[ נכללה נעזמת‬ ‫באפיו( אתכליל נשמת חןים בההוא עפר‪,‬‬
‫כנקבה‬ ‫עפר‪,‬‬ ‫חיים ‪:‬בא‪ 1‬ת‪1‬‬
‫• ‪T1•• :‬‬ ‫‪ TT‬׳‬
‫עזמתעברת מן הזכר‪ ,‬עזהרי‬
‫־•‬ ‫כנו?ןבא למתעברא מן דכורא להא מתחברן‬
‫מתחברים ומתמלא העפר הזה‬ ‫ואתמלייא האי עפר מכלא‪ ,‬ומאי איהו‪,‬‬
‫מהכל‪ ,‬ומהו? רוחות ונעזמות‪.‬‬ ‫רוחין ונשמתין‪ .‬דהי האלם לנפש חןה‪,‬‬
‫ויהי האדם לנפעז חןה ‪ -‬כאן‬
‫התתקן וקןם אדם להתקין ולזון‬
‫השתא אתהקןן ולןיים אלם לאתלןנא ולמיזן‬
‫את הנפעז חןה‪.‬‬ ‫לנפש חיה‪.‬‬
‫השלמה מההשמטות ) סי מן מ״ ד(‬ ‫השלמה מההשמטות )םימן מ״ד(‬
‫הע(דה‪,‬‬ ‫נצא‬‫דודי •• ••‬ ‫לכה‬
‫לו‪T : ,‬‬ ‫אמר‬
‫׳‬ ‫‪^ -‬‬ ‫•‬
‫לכו לקדועז־ברוך־הוא לטיל‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ 7‬־‬
‫אמר ליה )שיר השירים ז׳( לכה דולי נצא השלה‬
‫ואל אעזב תמיד במקום אחד‪.‬‬
‫‪T ...‬‬ ‫‪1 T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬
‫• •‬
‫•‬ ‫‪- :‬‬
‫לכו לה?ןדוש ברוך הוא לטייל ואל‬
‫ומה זה לב? אמר לו‪ ,‬אם כן‪ ,‬בן‬ ‫אשב תמיד במקום אחד ומאי ל״ב אמר ליה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫••‬ ‫*‪*.‬‬
‫זומא מבחוץ ואהה עמו‪ .‬ל״ב‬
‫הוא ]והוא[ עזלעזים ועזהים‪ ,‬והיו‬ ‫אם כן בן זומא מבחוץ ואתה עמו ל״ב הוא‬
‫כזתומים ובהם נברא העולם‪.‬‬ ‫)והוא( שלשים ושתלם והיו סתומים ובהם נברא‬
‫ומהו ל״ב? אמר לו‪ ,‬עזלעזים‬ ‫העולם‪ .‬ומאי שלשים ושהים אמר ליה ל״ב‬
‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬
‫ועזתים נתיבות‪ .‬מעזל למלך‬
‫עזהןה יועזב בחדרי חךרים‪ ,‬ומנין‬ ‫נתיבות משל למלך שהיה יושב בחדרי‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‪1*.*•.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫החךרים עזלעזים ועזנים‪ ,‬ולכל‬ ‫חדרים ומנין החדרים שלשים ושתים‪ .‬ולכל‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪|T :‬‬ ‫•‬ ‫‪• T -:‬‬

‫אחד מן החךוים ןעז נתיב‪ ,‬נאה‬ ‫אחד מן החללים לש נתיב נאה למלך זה‬
‫למלך זה להכנס ]הבל[ בחךרו על‬
‫דרך נתיבות‪ .‬אמר‪ ,‬לא נאה "לו‬ ‫להכנס ) הכל( בחלרו על דרך נתיבות‪ .‬אמר‪ ,‬לא‬
‫עזלא לגלות פניניו ומעזכנותיו‬ ‫נאה לו שלא לגלות פניניו ומשכנותיו וגנזיו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט תשרי‬
‫דש‬

‫וגנזיו ‪.‬וחמודותיו? אמךת לא‪.‬‬ ‫נגע בבת‬ ‫עע‪Tt‬ה‪- T ',‬‬‫‪T‬‬ ‫אמרת לא‪T .‬מה‬ ‫וחמודו־תיו‪T : - - : .‬‬
‫‪T‬‬
‫מה עע‪ 1‬ה ? נגע בבת וכלל בה כל‬ ‫וכלל בה כל הנתיבות ומלבועזיה והרוצה‬
‫הנתיבות ומלבועזיה‪ ,‬והרוצה‬
‫להכנס ]ם״א לה?תכל ?עיניה[ בפנים‪,‬‬ ‫להכנס )ם״א להסתכל ועיניה( בפנים‪ ,‬לסהכל הנה‪.‬‬
‫יסתכל הנה‪ .‬ונקראה למלך‪.‬‬ ‫ונעואה למלך‪.‬‬
‫גם נתנה לו במתנה‪ ,‬ולפעמים‬
‫קורא אותה באהבתו ]?ת[ אחותי‪,‬‬
‫גם נתנה לו במתנה‪ .‬ולפעמים קורא אותה‬
‫ולפעמים‬
‫היו‪• T : • : ,‬‬
‫אחד ‪ T‬׳‬‫ממקום ‪T •/‬‬
‫כי • ‪1 T‬‬
‫אהד ‪T‬היו‬‫ממקום •‪T *.‬‬‫אהתי •כי • ‪1 T‬‬ ‫באהבתו‪?) ,‬ת( ‪:‬־ •‬‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫קורא אותה בתי‪ ,‬כי בתו היא‪,‬‬ ‫ולפעמים קורא אותה בהי‪ ,‬כי בהו היא‪.‬‬
‫ולפעמים קורא אותה אמי‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫כי אין דין אם אין חכמה‪ ,‬קזהרי‬
‫ולפעמים קורא אותה אמי‪ .‬ועוד כי אין דין‬
‫נאמר )מלכים־א ה( וה׳ נתן חכמה‬ ‫אם אין חכמה‪ ,‬עזהדי נאמר)מלביםא׳ה׳( ולן נתן‬
‫לקזלמה‪ .‬ואחר כך דן את הדין‬ ‫חכמה ל ^ מ ה‪ .‬ואחר כך דן את הדין על‬
‫על מתכנהו‪ ,‬קזכתוב )שם ג(‬
‫מתכונתו דכתיב )מלכים ג׳( ויעזמעו כל לע‪1‬ןראל‬
‫ויקזמעו כל יק‪ t‬ךאל את המקזפט‬
‫וגומר‪ ,‬כי ךאו כי חכמת אלהים‬ ‫אלהים‬
‫חכמה ‪:‬״‪.‬״ •‬
‫כי ‪T : T‬‬ ‫כי ‪T‬ראו •‬ ‫המשפט ‪:‬וגו׳ •‬ ‫את — • ‪T :‬‬
‫בקךבו וגומר‪.‬‬ ‫בקךבו וגו׳‪.‬‬
‫ומה חכמה נתן הקדועז ברוך‬
‫הוא לקזלמה? קזלמה נעןא קזמו‬
‫ומה חכמה נתן הקדוש־ברוך־הוא לשלמה‪,‬‬
‫קזל הקדועז ברוך הוא‪ ,‬כמו קזאנו‬ ‫שלמה נשא שמו של הקדוש ברוך‬
‫אומרים‪ ,‬כל קזלמה קזבקןיר‬ ‫הוא‪ ,‬כדאמרינן‪ ,‬כל שלמה שבשיר השירים‬
‫העזידים קרען לבד מאחד‪ .‬אמר‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ ,‬הואיל ועזמך‬
‫קדש לבד מאחד‪ .‬אמר הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫כעזמי‪ ,‬אעןיא לך בתי‪ ,‬והרי‬ ‫הואיל ושמך כשמי‪ ,‬אשיא לך בהי‪ ,‬והא‬
‫נע‪ t‬ואה היא‪ .‬אמר לו‪ ,‬במתנה‬ ‫נתנה לו‬‫במתנה ‪TT:‬‬ ‫ליה‪ ,‬׳ ‪T T — :‬‬ ‫אמר ••‬ ‫היא‪—T ,‬‬ ‫׳‬ ‫נשואה •‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫נתנה לו העזם‪ ,‬ןה׳ נתן חכמה‬
‫לעזלמה‪ ,‬ולא פרעז‪ .‬והיכן פרען?‬
‫השם‪ ,‬וה׳ נתן חכמה לשלמה‪ ,‬ולא פירש‪.‬‬
‫לפניו‪ ,‬כי ךאו כי חכמת אלהים‬ ‫והיכן פירש‪ ,‬להלן‪ .‬כי ראו כי חכמת אלהים‬
‫בקךבו לעעןות מעןפט‪] .‬ומה זה‬ ‫בקרבו לעשות משפט‪) .‬נ״א ומאימעפטאלא כל זמןעאךם‬
‫משפט? אלא כל זמן שאדם עושה משפט‪ ,‬חסמת‬
‫אלהים סקלבו[ ומה זה לעעןות‬
‫ע‪1‬ז|ה מעפט‪ ,‬חסמתאליהים סקךב‪ (1‬ומאי לעשות משפט‪,‬‬
‫מעזפט? הוי א‪ 1‬מר‪ ,‬עזא‪ 1‬תה‬ ‫אלהים‬
‫שנתנה ‪:‬״‪.‬״ •‬
‫חכמה •‪T T : *.‬‬ ‫שאותה ‪T : T‬‬‫‪T‬‬ ‫אומר‪*.• ,‬‬
‫׳‬ ‫הוי‬
‫•••••‬
‫חכמה עזנתנה אלהים ועןהיא‬ ‫ושהיא עמו בחךרו‪ ,‬היא בקךבו‪ .‬זאת עוזרתו‬
‫עמו בחךרו‪ ,‬היא בקךבו‪ .‬זאת‬
‫עוזךתו ומקרבתו‪ ,‬ואם לאו ‪-‬‬
‫ומל^רבהו‪ ,‬ואם לאו מרחקהו‪ ,‬ולא עוד אלא‬
‫מךחקתו‪ ,‬ולא עוד אלא מןסךתו‪,‬‬ ‫מלפרתו‪ ,‬דכהיב )ויקרא כ״ו( ולפרתי אתכם אף‬
‫עזכתוב )ויקרא כי( ויסךתי אתכם‬ ‫אני ‪) :‬עד כאן מההשמטות(‬
‫אף אני‪ :‬ע״כ מההשמטות‪.‬‬
‫ויכן ה׳ אלהים‪ .‬אף כאן גם כן‬ ‫רבן לן אלהים‪ ,‬אוף הכי נמי בשם מלא‪,‬‬
‫בשם מלא‪ ,‬שהרי אבא ואמא‬ ‫אתקינו‪1• :‬לה‪- T‬עד‬
‫־‬ ‫ואמא ‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דהא אבא‬ ‫‪T •::‬‬
‫באה‬
‫עד שלא ‪T T‬‬ ‫אותה ‪-‬‬
‫‪T‬‬ ‫התקינו‬
‫• ‪1• :‬‬ ‫לא אתת לבעלה‪ .‬את הצלע כמה דאת‬
‫לבעלה‪ .‬את הצלע‪ ,‬כמו שנאמר‬
‫)שירא( שחורה אני ונאוה בנות‬
‫ונאוה ‪:‬בנות‬ ‫‪T T:‬‬
‫אני‬
‫•‬
‫שחורה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אמר‪) ,‬שיר השירים א(‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אספקלריה שלא‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫ירושלים‪,‬‬
‫־ ‪ 1:‬־ ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪•T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אבא‬ ‫אבל‬
‫׳ ‪T — T —:‬‬ ‫נהרא‪,‬‬‫‪T‬‬ ‫דלא‬
‫‪T :‬‬ ‫אספקלריאה‬ ‫ירושלם‪,‬‬
‫‪ •T T‬׳ — ‪T :T :“ 1 1: — :‬‬ ‫‪:‬‬
‫שה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א כסלו‬
‫בראשית ־ מט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫ואמא אתקינו לה לאתפייסא בעלה בהדה ‪ .‬מאיךה‪ .‬אבל אבא ואמא התקינו‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪1 • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫לה עזיתפיס בעלה עמה‪.‬‬

‫ויבאה אל האדם‪ .‬מהבא או־ליפנא דבעאן‬
‫ויבאה אל האדם‪ ,‬מכאן למךנו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•\‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫אבא ואמא דבלה לאעלה ברעזותיה שצריכים אבא ואמא של הכלה‬ ‫••‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪T T : T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T -‬‬

‫דחתן‪ .‬כמה ךאת אמר‪) ,‬דברים כב( את בהי נתתי להכניסה בךשותו עזל החתן‪,‬‬
‫כמו עזנאמי )דברים כב< את בהי‬
‫נתתי לאיש הזה וגו׳‪ .‬מכאן‬
‫לאיעז הזה וגד‪ .‬מכאן ואילך בעלה ‪.‬ייתי‬
‫לגבה‪ ,‬דהא ביתא דילה הוא דכתיב‪) ,‬בראשית כט( ואילך בעלה ןבוא אליה‪ ,‬שהרי‬
‫שכתוב )בראשית‬‫‪T‬‬ ‫שלה‪,‬׳‬
‫הבית הוא ‪T •/‬‬
‫־ ־•‬ ‫ויבא אליה‪ .‬ויבא גם אל רחל‪ ,‬בקדמיתא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. 1-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫‪T -‬‬

‫כט( דבא אליה‪ .‬דבא גם אל רחל‪.‬‬

‫בהתחלה ויבאה אל האדם‪ ,‬שעד‬
‫לאבא‬
‫אית ‪T —:‬‬ ‫•‬ ‫הכא‬‫דעד ‪T T‬‬
‫האדם ‪— :‬‬
‫אל ‪T T T‬‬‫ויבאה •‪*.‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‬
‫כאץ ןש לאבא ולאמא לעשות‪,‬‬ ‫וכל‬ ‫לגבה‬ ‫ייתי‬ ‫איהו‬ ‫לבתר‬
‫‪■ .‬ך‬
‫למעבד‪,‬‬ ‫ולאמא‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪ :* .* :‬״‪ .‬״ ־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫וכל‬
‫אליה‪T : ,‬‬
‫‪T‬׳‬ ‫כך הוא ‪T‬יבא‬ ‫^‪1‬‬
‫אחר‬
‫‪- -‬‬ ‫ביתא דילה הוא‪ ,‬ויטו־ל רשות מינה‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫הבית שלה הוא‪ ,‬ויפזל ךשות‬

‫ממנה‪.‬‬
‫ועל דא אתעךנא לכתיב‪) ,‬בראשית כח( ויפגע‬
‫ועל זה חעךנו‪ ,‬שכתוב )שם בח(‬ ‫במקום דלן שם‪ ,‬דנטיל רשו ב?ןךמיתא‪.‬‬
‫מכאן אוליפנא למאן דמתחבר )דף מט ע״ב( ויפגע במקום דלן עזם‪ ,‬עזנטל‬
‫ךשות בהתחלה‪ .‬מכאן למדנו‪,‬‬
‫עזמי עזמתחבר באעזהו‪ ,‬צריך‬
‫באנהתיה בעי למפגע לה ולבסמא לה‬
‫במלין‪ ,‬ואי לאו לא ןבית לגבה‪ .‬בגין ליהא לבקש ממנה ולשמח אותה‬
‫בדברים‪ ,‬ואם לא ‪ -‬שלא ןלון‬ ‫רעותא ללהון כחדא בללא אניסו‪.‬‬
‫אצלה‪ ,‬כדי עזיהןה רצון שלהם‬
‫כאהד בלא אנס‪.‬‬ ‫דלן שם כי בא השמש‪ ,‬לאחזאה דאסיר ליה‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫־ ‪*.• 7‬ן‬

‫לבר נש לשמשא עלסיה ביממא‪ .‬ויקח דלן עזם כי בא השמש‪ ,‬להראות‬

‫מאבני המקום וישם מראשותיו‪ ,‬הכא עזאסור לו לאךם לשמש מטתו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•.* T -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫ביום‪ .‬ןיקח מאבני המקום דשם‬
‫אוליפנא לאפילו להון למלכא עלסי ללהבא מראשתיו‪ ,‬כאן למדנו שאפלו‬
‫ולבושי לקר למיבת בהו ומטרוניתא תתקין יהיו למלך מטות זהב ולבושי‬
‫ליה עלסא מתהקן באבנין‪ ,‬ישבוק ליליה כבוד ללון בהם‪ ,‬והמלכה התקין‬
‫לו מפזה מתקנת מאבנים ‪ -‬יעזב‬
‫ולבית במה לאיהי התקין לכתיב ולשכב את שלו דלון במה שהיא‬
‫תתקין‪ ,‬עזכתוב ויעזכב במקום‬ ‫במקום ההוא‪.‬‬
‫ההוא‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב הכא ויאמר האדם זאת‬ ‫‪T T T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬
‫ב א ךאה מה כתוב כאן‪ ,‬ויאמר‬
‫הפעם וגד‪ .‬הא בסימו למלין לאמשכא האדם זאת הפעם וגו׳‪ .‬הרי‬
‫עמה חביבותא‪ ,‬ולאמשכא לה )עפה( לרעותיה ערבות של הדברים להמעזיך‬
‫לאתערא עמה רחימותא‪ .‬חמי כמה בסימין עמה חביבות ולהמשיך אותה‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬
‫)ענל ה( לךצונו לעורר עמה אהבה‪.‬‬
‫אנון מלין‪ ,‬כמה מלי ללחימותא אנון‪ ,‬עצם ראה כמה ערבים א‪ 1‬תם דברים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־•• •‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מעצמי ובשר מבשרי‪ ,‬בגין לאחזאה לה כמה דברי אהבה הם‪ ,‬עצם‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 • :‬‬ ‫• ‪• T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫— ‪— T‬‬

‫מעצמי ובשר מבשרי‪ ,‬כדי‬ ‫דאנון חד ולא אית פירודא בינליהו בכלא‪.‬‬
‫להךאות לה עזהם אהד ואין‬
‫פרוד ביניהם בכל‪.‬‬ ‫השתא שרי לשבחא לה‪ .‬לזאת יקרא אשה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪••|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫עכשו מתחיל לעזבה אותה ‪ -‬לואת יקןרא אעזה‪ .‬ז‪ 1‬היא על'א ימצא כמותה‪ ,‬זוהי כבוד הבית‪ ,‬כל‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫•‪T :‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫שו‬

‫דא היא דלא יעזתכה כרותה‪ .‬דא היא יהרא‬

‫הנבזים לפניה כקויף בפני אדם‪.‬‬ ‫■‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪Ht :-‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫אבל לזאת יקרא אעזה ‪ -‬עזלמות‬

‫‪:‬‬
‫ךביתא כלהון נעזין גבה כקופא בפני בני‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪••I t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫הבל‪ .‬לזאת ולא לאחרת‪ .‬הבל הוא‬

‫נשא‪ .‬אבל לזאת יקרא אעזה עזלימו דכלא‬
‫דברי אהבה‪ ,‬במו קזנאמר)משלי לא(‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪••It‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫לזאת ולא לאהרא‪ .‬כלא הוא מלי רהימותא‬

‫רבות בנות עע(ו חיל ואת עלית על‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T—: — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫כלנה‪.‬‬
‫כמה דאה אמר‪) ,‬משלי לא( רבות בנות עשו היל‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫על ?ץ ועזב איעז את אביו ואת‬
‫אמו ודבק באעזתו והיו לבע(ר‬
‫ואת עלית על כלנה ‪:‬‬ ‫‪T T •..‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫על כן!עזב איש את אביו ואת אמו ודבק‬

‫אחד‪ ,‬הבל להמקזיכה באהבה‬
‫ולהדבק עמה‪ .‬ביוץ קזעורר אליה‬
‫באשתו והיו לבשר אחד‪ ,‬כלא‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪•.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫כל הזיבדים הללו‪ ,‬מה כתוב?‬
‫לאמשכא לה ברחימו ולאתדבקא בהדה‪,‬‬
‫והנחעז הץה ערום וגו׳‪ .‬הרי‬ ‫׳‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫כיון דאתער לגבה כל מלין אלין‪ ,‬מה כתיב‬

‫התעורר וצר הךע לאתז בה כדי‬
‫והנחש היה ערום וגד‪ .‬הא אתער יצר הרע‬
‫לקקזךה בתאןת הגוף ולעורר‬
‫‪TT‬‬ ‫•• •‪•.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪:‬‬
‫אליה דברים אחרים עזוצר הרע‬
‫לאחדא בה בגין לקשרא לה בתיאובהא‬
‫מתענג בהם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —: — :‬‬

‫ךגופא ולאתערא לגבה מלין אחרנין ך!צר‬

‫עד עזלאחר כך מה כתוב‪ ,‬ותרא‬
‫האעזה כי טוב העץ למאכל וכי‬ ‫הרע אתענג בהו‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪--------:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬

‫תאוה הוא לעינים‪ ,‬ותקח מפריו‬

‫עד לבתר מה כתיב ותרא האשה כי טוב‬
‫ותאכל‪ .‬קבלה אותו ברצון‪ ,‬והתן‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪......‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬

‫•‬ ‫‪T‬‬
‫העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים‬
‫גם לאיעזה עמה ]יאכל[‪ .‬הרי אז היא‬
‫_ ‪L‬‬ ‫‪_J‬‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—•‬ ‫‪•• T‬‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —: — :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪•• T‬‬

‫והקח מפריו ותאכל‪ ,‬קבילת ליה ברעותא‬

‫הסע^ררה אליו בתאוה להתעורר‬
‫]לתת[ לו רצוץ ואהבה‪ ,‬זה דבר‬
‫ותתן גם לאישה עמה גויאכל( הא כדין היא‬
‫להראות מעע(ה לבני אדם כמו‬
‫)נ״א ?תאובתא(‬
‫קזלמעלה‪.‬‬ ‫אתערא לגביה בתיאובהא‬
‫לאתערא )נ״א למיהג( ליה ךעותא ורחימו‪ ,‬דא‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬אם כך‪ ,‬במה‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬

‫נעמיד אותו למעלה וצר הרע‬

‫מלה לאחזאה עובדא לבני נשא כגוונא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T —: — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫עזאוחז בנקבה? אמר לו‪ ,‬הרי‬
‫התעוררו אלו למעלה ואלו‬ ‫דלעילא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬

‫אמר רבי אלעזר אי הכי במאי נוקים ליה‬

‫למטה‪ ,‬וצר טוב דצר רע• וצר טוב‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•1 :‬‬ ‫•‪•.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫מץמיץ‪ ,‬דצר רע מע(מאל‪ .‬וק(מאל‬

‫לעילא יצר הרע דאחיד בה בנוקבא‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•• •‪•.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• :‬‬
‫למעלה אוחז בנקבה לקעזרה‬
‫‪T :‬‬ ‫‪It :‬‬
‫אמר ליה‪ ,‬הא אתערא אלין לעילא ואלין‬
‫‪T I•• : -‬‬

‫]להתקשר בה[ כאחד בגוף‪ ,‬כמו‬

‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫לתתא יצר טוב ויצר רע‪ .‬יצר טוב מימינא‬

‫עזנאמר )שיר ב( ק(מאלו תחת‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪• T‬‬ ‫•• •‪•.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•.• •• :‬‬ ‫•• •‪•.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫לראקזי‪ .‬ועל זה דברים התפרעזו‬

‫ויצר רע משמאלא‪ ,‬ושמאלא לעילא אחיד‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• .• • • :‬‬
‫למעלה ולמטה עד כאץ‪ .‬מכאץ‬
‫בנוקבא לקשרא לה כחדא )נ״א לאתקשךא ביה(‬
‫והלאה מלים עזל קבזנות ]נ״א בשרף[‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T I:‬‬ ‫‪:‬‬

‫בגופא כמה דאה אמר‪) ,‬שיר השירים ב( שמאלו‬

‫עזל זפת לקטנים ׳טבעריסות‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫תחת לראשי וגד‪ ,‬ועל דא מלין אתפרשן‬

‫לפרען הדבר‪ ,‬והרי נתעוררו בו‬
‫החברים‪.‬‬
‫לעילא ותתא עד הכא‪ ,‬מכאן ולהלאה מלין‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T • • :‬‬

‫בזוטרא )נ״א?זוטא( דזיפתא לזעיריה דטעקין לפרשא מלה‪ ,‬והא אתערו‬

‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ביה חברייא‪.‬‬
‫שז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב כסלו‬
‫בראשית ‪ -‬מט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬

‫דבי עזמעון הוה אזיל לטבתה‪ .‬והוו עמיה‬

‫רבי עזמעוץ היה הולך לטבךיה‪,‬‬
‫והיו עמו רבי יוסי ולבי יהודה‬
‫רבי יוסי ורבי יהודה ורבי חייא‪ .‬אדהכי‬
‫ורבי חייא‪ .‬בין כך ךאו את רבי‬
‫חמו ליה לרבי פנחס דהוה אתי‪ .‬כיון‬
‫פנחס עזהןה בא‪ .‬כיון עזהתחברו‬ ‫‪1 -‬‬ ‫■ן‪..‬‬ ‫‪~.‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫דאתחברו כחדא‪ ,‬נחתו ויתבו תחות אילנא‬

‫כאחד‪ ,‬ןךדו דעזבו תחת אילן‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T :‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אחד מאילני ההר‪ .‬אמר רבי‬

‫חד מאילני טורא‪ .‬אמר רבי פנחס הא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫• •‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ - . . .‬ן ‪. . -‬‬ ‫‪-‬‬
‫פנחס‪ ,‬הרי יעזבנו‪ ,‬מאותם‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪ T‬־ ‪:‬‬ ‫‪:‬־••‬ ‫׳‬ ‫• ‪T :‬‬
‫יתיבנא‪ ,‬מאלץ מלי מעלייתא דאת אמר בכל‬
‫דברים מעלים עזאתה אומר בכל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫— —‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.....................‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬

‫יום אנו רוצים לעזמיע‪.‬‬ ‫יומא בעינא למעזמע‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫פ תח רבי ^זמעון ואמר‪) ,‬בראשית‬

‫פתח רבי שמעון ואמר )בראשית יג( וילך‬
‫יג( וילך למסעיו מנגב ועד בית‬
‫למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום‬
‫אל עד המקום א^ר הןה עזם‬
‫אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין‬
‫אהלה בתחלה בין בית אל ובין‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪ :‬־ *‪*.‬‬

‫העי‪ .‬וילך למסעיו? למסעו צריך‬

‫העי‪ .‬וילך למסעיו‪ ,‬למסעו מיבעי ליה‪ .‬מאי‬
‫להיות! מה זה למסעיו? אלא‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫למסעיו‪ .‬אלא תרין מטלנין אנון‪ .‬חד דידיה‬

‫עזני מסעות חם‪ ,‬אחד עזלו ואחד‬
‫אדם‬
‫בן ‪TT‬‬‫עזהרי ‪T‬כל ‪1•/‬‬‫וחד דשכינתא‪ .‬דהא כל בר נש בעי‬
‫העזכינה‪:••• ,‬־••‬
‫עזל ־ ‪ T • :‬׳‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫צליך להמצא זכר ונקבה כדי‬

‫לאשתכחא ךכר ונוקבא בגין לאתקפא‬
‫לחזק האמונה‪ ,‬ואז העזכינה לא‬
‫מהימנותא‪ .‬וכדין שכינתא לא אתפרשא‬
‫נפרדת ממנו ל על מי ם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואם תאמר‪ ,‬מי עזיוצא לדרך‬ ‫מניה לעלמין‪.‬‬

‫עזלא נמצא זכר ונקבה‪ ,‬חעזכינה‬
‫ואי תימא מאן תפיק לאורחא ךלא אשתכח‬
‫נפלדת ממנו? בא ראה‪ ,‬מי‬
‫דכר ונוקבא‪ ,‬שכינתא אתפרשא מניה‪.‬‬
‫עזיוצא לדרך יסדר תפלה לפני‬ ‫• ••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫הא חזי‪ ,‬האי מאן דנפיק לארחא ןסדר‬

‫חקדועז ברוך הוא כדי לחמעזיך‬
‫עליו עזכינת רבונו עד עזלא וצא‬
‫צלותא קמי קךשא בדיך הוא‪ .‬בגין לאמשכא‬
‫לדרך‪ ,‬בןמן עזנמצא זכר ונקבה‪.‬‬
‫עליה שכינהא דמריה עד לא יפוק "לארחא‬
‫כיון עזקזדר תפלתו ועזבחיו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬

‫ועזכינה עזולה עליו ‪. -‬יצא‪ ,‬עזהרי‬

‫בזמנא ךאשהכח ךכר ונוקבא‪ .‬כיון ךסדר‬
‫חעזכינה הזדוגה עמו‪ ,‬כלי‬
‫צלותיה ושבחיה ושכץהא שרןיא עליה‬
‫עזימצא זכר ונקבה‪ .‬זכר ונקבה‬
‫יפוק‪ .‬דהא שכעהא אזדווגת בהדיה‪ .‬בגין‬
‫בעיר‪ ,‬זכר ונקבה בעודה‪ .‬זהו‬
‫דישתכח דכר ונוקבא‪ .‬דכר ונוקבא במתא‪.‬‬
‫עזכתוב )תהלים פה( צדק לפניו‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫‪:‬‬
‫יהלך דעזם לדרך פעמיו‪.‬‬
‫דכר ונוקבא בחקלא‪ .‬הדא הוא דכתיב‪) ,‬תהלים‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כל ץמן עזבן אדם‬ ‫י‬ ‫‪Tl‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T l : - : :‬‬ ‫‪:‬‬

‫פה( צדק לפניו להלך דשם לדרך פעמיו‪.‬‬

‫מתעכב בדלך‪3] ,‬כל כח‪ [1‬צריך‬
‫לעזמר מעעויו כלי עזחזווג‬
‫תא חזי‪ ,‬כל )דף נ ע״א( זמנא דבר נש אתעכב‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ • • T‬י‬ ‫‪7‬‬
‫העליון לא יפלד ממנו‪ ,‬וימצא‬
‫באורחא בעי לנטרא עובדוי‪ .‬בגין‬
‫פגום בלי זכר ונקבה‪ .‬בעיר צליך‬ ‫‪1 • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫דזווגא עלאה לא יתפרש מניה וישתכח פגים‬

‫כעזנקבתו עמו‪ ,‬כל עזכן כאן‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪_ . . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬

‫עזזווג העליון נקעזר בו‪ .‬ולא‬

‫בלא ךכר ונוקבא‪ .‬במתא אצטריך כד נוקביה‬
‫עוד‪ ,‬אלא עזהזווג העליון הזה‬
‫עמיה‪ ,‬כל שכן הכא דזווגא עלאה אתקשרת‬
‫ביה‪ .‬ולא עוד אלא דהא זווגא עלאה נטיר ליה בארחא ולא מתפרשא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫שח‬

‫עזומר אותו בדרך ולא נפךד‬ ‫מניה עד ךיתוב לביתיה‪.‬‬

‫ממנו עד עזיעזוב לביתו‪.‬‬
‫?ש^ה עזנכנס לביתו צריך‬
‫בשעתא דעאל לביתיה בעא לחדהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫לשמח את אשתו ]ביתו[‪ ,‬משום‬ ‫ךביתהו)?יתיה(‪ .‬בגין דךביתהו גרמא‬

‫שאשתו גךמה לו אותו זווג‬ ‫ליה ההוא זווגא עלאה‪ .‬כיון דאתא לגבה‬
‫‪■ — .‬ך‬ ‫‪ ..‬ך‪ .‬ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫עליון‪ .‬כיון שבא אליה‪ ,‬צריך‬

‫לשמח אותה משום שני טעמים‪.‬‬
‫בעי לחךהא לה בגין תרין גווני‪ .‬חד בגין‬
‫אחד משום חדות אותו זווג‪,‬‬ ‫חדותא דההיא זווגא חדוותא דמצוה היא‬
‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪T : *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪T : *.‬‬

‫חדות חמצוה היא‪ ,‬וחדות‬ ‫וחדוותא דמצוה חדוותא דשכינתא איהו‪.‬‬

‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T : *.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫חמצוה חדות חשכינה היא‪.‬‬

‫ולא עוד‪ ,‬אלא שמךבה שלום‬
‫ולא עוד אלא דאסגי שלום סתם )לתתא()נ״א‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫סתם ]למטה[ ]נ״א לאשה[‪ .‬זהו שכתוב‬ ‫לאתתא( הדא הוא דכתיב‪) ,‬איובה( וידעה כי‬
‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪ ..‬ך ‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪. .‬‬

‫)איוב ה( דדעה כי שלום אהלך‬ ‫שלום אהלף‪ .‬ופלןךת נוף ולא תחטא‪ .‬וכי אי‬
‫ופ?ןךה נוך ולא תחטא‪ .‬וכי אם‬
‫לא פוקד את אשתו זה חטא ? כך‬
‫לא פקיד לאתתיה חטא איהו‪ .‬הכי הוא ודאי‪.‬‬
‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫זה בודאי! משום שגורע כבוד‬ ‫בגין דגרע לקר זווגא עלאה ךאזדווגת ביה‬
‫זווג העליון שהזדוגה בו ואשתו‬ ‫וךביתהו גרמא ליה‪ .‬וחד דאי מתעברא‬
‫גךמה לו‪ .‬ואחד ‪ -‬שאם אשתו‬
‫מתעברת‪ ,‬חזווג העליון מריק‬
‫אהתיה זווגא עלאה אריקת בה נשמתא‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. —.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . .‬‬

‫הברית‬
‫שהרי ־ ‪• :‬‬
‫קדושה‪:•••',‬־••‬
‫נשמה ‪T 1:‬‬
‫‪T‬בה ‪T T :‬‬
‫קדישא ךהאי ברית אלןדי ברית דקךשא בריף‬
‫חזו נקראת ברית הקדוש ברוך‬ ‫הוא‪ .‬ועל דא בעי לכוונא בחדוותא דא כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫הוא‪ .‬ועל זה צריך לכון בחדוה‬
‫זו כמו שצריך בחךןת חשבת ]של‬
‫דבעי בחדוותא דשבת)דאנו!חכימי!( דאיהו זווגא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותם חכמים[‪ ,‬שהוא זווג חחכמים‪.‬‬ ‫דחכימין‪ .‬ועל דא וידעת כי שלום אהלף‬
‫‪1 *.* T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ועל זה דדעת כי שלום אהלך‪,‬‬ ‫דהא שכינתא אתיא עמר ושריא בביתף‪ .‬ועל‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪^ T • • :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪^ T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫שהרי חשכינה באה עמך ושוךה‬
‫בביתך‪ .‬ועל זה )שם( ופקךת נוף‬
‫דא )אייב ה( ופקדת נוף ולא תחטא‪ .‬מאי ולא‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪: *.‬״‪.‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫■ד‪1 *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ולא תחטא‪ .‬מה זה ולא תחטא ?‬ ‫תחטא‪ .‬לשמשא קמי שכינתא חדוותא‬
‫‪T‬‬ ‫*‪T : *.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—ן • •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‪.‬״‪*.* :‬‬

‫לשמש לפני השכינה חדות‬ ‫‪.‬דמצוה‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫המצוה‪.‬‬
‫זה תלמידי חכמים‬ ‫כמו‬ ‫כגוונא דא תלמידי חכמים דמתפרשן‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ . . _ .‬ן‬

‫שפוךשים מנשותיהם כל אותם‬ ‫מנשייהו כל אנון יומין דשבהא בגין‬

‫ימי חשבוע[ כדי להתעסק‬ ‫לאתעסקא באורייתא‪ .‬זווגא עלאה אזדווג‬
‫• ‪-------:‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪l T :‬‬
‫בתורה‪ ,‬הזווג העליון נזדוג בהם‬
‫ולא נפךד מהם כדי שימצא זכר‬ ‫בהו ולא מתפרשא מנליהו בגין דלשהכח ךכר‬
‫ונקבה‪ .‬כיון שנכנסת שבת‪,‬‬ ‫ונוקבא‪ .‬כיון דעאל שבת בעלין תלמידי‬
‫צריכים תלמידי חכמים לשמח‬ ‫חכמים לחךהא לךביתהו בגין לקר זווגא‬
‫את נשותיהם משום כבוד חז‪-‬ווג‬
‫העליון‪ ,‬ולכון לבם ברצון רבונם‬
‫עלאה‪ .‬ולכוונא לבייהו ברעותא דמאריהון‬
‫‪T :‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫• ־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫כמו שנאמר‪.‬‬ ‫כמה דאתמר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כמו זה מי שאשתו בימי‬ ‫כגוונא דא‪ ,‬האי מאן דאהתיה ביומי מסאבו‬
‫טמאתה ושומר אותה כראוי‪ ,‬כל‬
‫אותם חןמים חזווג העליון‬ ‫דילה ונטיר לה כךקא לאות‪ .‬כל אנון‬
‫מזדוג עמו שימצא זכר ונקבה‪.‬‬ ‫יומין זווגא עלאה אזדווג בהדיה דישהכח‬
‫שט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב כסלו‬
‫בראשית ‪ -‬נ ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫כיון עזאקזתו נטהרת‪ ,‬צריך‬ ‫דכר ונו?ןבא‪ .‬כיון דאתךכיאת אהתיה בעי‬
‫לעזמח אויתה קזמחת מצרה דוךוה‬ ‫לחדהא לה חדוה דמצוה חדדה עלאה‪.‬‬
‫עליונה‪ .‬וכל הפזעמים עזאמתו‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫•‪T : *.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪T : *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬

‫עולים בדךגה אחת‪ .‬סתמו עזל‬ ‫וכלהו טעמי ךלןא אמרן בחד דרגא סלקין‪.‬‬
‫דבר ‪ -‬כל אותם בני האמונה‬ ‫סתמא דמלה כל אנון בני מהימנותא בעיין‬
‫‪1 T T: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫צךיכים לכון לב ורצון בזה‪.‬‬

‫ואם תאמר‪ ,‬אם כך‪ ,‬עזבה הוא‬
‫לכוונא לבא ורעותא בהאי‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזל האיעז כעזיוצא לדרך יותר‬ ‫ואי תימא אי הכי שבחא הוא דבר נעז כד‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫מא^ר בביתו‪ ,‬מעזום הזווג‬ ‫נפיק לארחא !תיר מן ביתיה בגין זווגא‬
‫העליון עזמזדוגת עמו ‪ -‬בא‬
‫ךאה‪ ,‬בןמן עזבן אדם הוא‬
‫עלאה ךאזדווגת בהדיה‪ .‬תא חזי‪ ,‬בזמנא ךבר‬
‫בביתו‪ ,‬עקןר הבית אעזתו‪ ,‬מעזום‬ ‫נש הוא בביתיה‪ ,‬עיןרא ךביתא דביתהו‪ .‬בגין‬
‫עזעזכינה לא זזה מהבית מעזום‬ ‫דעזכעתא לא אתעדי מן ביתא בגין דביתהו‪.‬‬
‫אעזתו‪ ,‬כמו עזעזנינו‪ ,‬עזכתוב‬
‫‪T ...‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬

‫)בראשית כד( ויבאה יצחק האהלה‬

‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כמה ךתנינן דכתיב‪) ,‬בראשית כס ויביאה יצחק‬
‫הדליקה‪T .‬מה‬
‫עזנר • ‪|T • :‬‬
‫אמו‪•• •/ ,‬‬
‫׳‬ ‫עזרה •‬‫‪TT‬‬ ‫האהלה שרה אמו‪ ,‬דשרגא אתדלקת‪ ,‬מאי‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪— T‬ן‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הפזעם? מעזום עזהעזכינה באה‬ ‫טעמא בגין דשכינתא אתת לביתא‪.‬‬‫‪T • • :‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫לבית‪.‬‬
‫ם‪ 1‬ד הדבר ‪ -‬האם העליונה לא‬ ‫רזא דמלה אמא עלאה לא אשתכחת גבי‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫נמצאת אצל הזכר אלא בזמן‬ ‫דכורא אלא בזמנא דאתתקנת ביתא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪ 1:‬־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזנתקן הבית והתחברו זכר‬

‫ואתחברו ךכר ונוקבא‪ ,‬כדין אמא עלאה‬
‫ונקבה‪ ,‬ואז האם העליונה‬
‫מוריקה ברכות כדי לברך אותם‪.‬‬ ‫אריקת ברכאן לברוכי לון‪ .‬כגוונא דא אמא‬
‫כמו זה האם התחתונה לא‬ ‫תתאה לא אשתכחת לגבי דכורא אלא בזמנא‬
‫‪T : • :‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬
‫נמצאת אצל הזכר אלא בזמן‬
‫עזהתהקן הבית‪ ,‬ובא הזכר‬
‫דאתתקנת ביתא ואתי ךכר לגבה דנוקביה‬
‫לנקבה עזלו והתחברו כאחד‪ .‬אז‬ ‫ואתחברו כחדא כדין אמא תהאה אריקת‬
‫האם התחתונה מוריקה בךכות‬ ‫ברכאן לברכא לון‪.‬‬
‫לברך אותם‪.‬‬
‫ועל זה הזכר מתעטר בביתו‬
‫ועל זיא בתרי נוקבין אתעטר דכורא בביתיה‬
‫בעזתי נקבות כמו עזלמעלה‪.‬‬ ‫כגוונא דלעילא‪ .‬והיינו רזא דכתיב‪,‬‬
‫וזהו סוד הכתוב )שם מט( עד תאות‬ ‫)בראשית מט( עד האות גבעות עולם‪ .‬האי ע״ד‬
‫גבעת עולם‪ .‬הע״ד הזה‪ ,‬תא‪.‬ות‬
‫נקבה‬ ‫תיאובתא דגבעות עולם ביה‪ .‬נוקבא עלאה‬
‫עולם בו‪T1•• : .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫גבעות‬ ‫עזל • ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עליונה לתקן אותו ולעטר אותו‬ ‫לאתקנא ליה ולאעטרא ליה ולברכא ליה‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ולברך אותו‪ ,‬נקבה התחתונה‬ ‫נוקבא תתאה לאתחברא ביה ולאתזנא מניה‪.‬‬
‫••‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T 1:‬‬
‫להתחבר בו ולהזון ממנו‪.‬‬
‫נעזא‪,‬‬
‫•‪T‬‬ ‫כעזזכר‪T‬‬ ‫וכמו ‪•/‬זה ‪ :‬־ ‪ T‬׳‬
‫למטה‪T 1 •/ : ,‬‬ ‫‪:‬‬
‫ו?גןונא דא לתהא כד דכורא אץסיב‪ ,‬האות‬
‫האות גבעות עולם אליו‪,‬‬ ‫גבעות עולם לגביה ואתעטר בתרי‬
‫ומתעטר בעזהי נקבות ‪ -‬אחת‬
‫עליונה ואחת החתונה‪ .‬העליונה‬
‫נוקבי חד עלאה וחד תתאה‪ .‬עלאה לארקא‬
‫‪|T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪** 1:‬‬

‫והתחתונה‬
‫‪T‬‬ ‫ברכות‪,‬‬‫עליו ‪T:‬‬ ‫להוריק| ‪T T‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬
‫עליה ברכאן‪ .‬תהאה לאתזנא מניה‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ■ך ■ך‬ ‫ן‬ ‫■ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪ :‬־ **‬

‫להזון ממנו ולהתחבר עמו‪ .‬ובן‬ ‫ולאתחברא בהדיה‪ .‬ובר נש בביתיה האות‬
‫אךם בביתו האות גבעות עולם‬
‫אליו ומתעטר בהם‪.‬‬
‫גבעות עולם לגביה ואתעטר בהו‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫שי‬

‫כשיוצא לדרך לא כך‪ .‬האם‬ ‫עלאה‬

‫•‪TT‬‬ ‫אימא‬
‫• ‪T‬‬ ‫הכי‪.‬‬
‫‪•T‬‬ ‫בארחא ‪T‬לאו‬ ‫נפיק| ‪T : T :‬‬
‫‪• T‬‬ ‫כד‬
‫עמו‪,‬‬ ‫מתחברת‬ ‫העליונה‬ ‫אתחברת בהדיה ותתאה אעזתארת‪ .‬כד‬
‫והתחתונה נשארת‪ .‬כששב‬
‫לביתו‪ ,‬רוצה להתעטר בשתי‬ ‫תב לביתיה בעי לאתעטרא כתרי נוקבי‬
‫נקבות כפי שאמךנו‪ .‬אמר רבי‬ ‫כךקאמרן‪ .‬אמר רבי פנחס אפילו בקליפי‬
‫פנחס‪ ,‬אפלו בקלפות בקשר של‬ ‫סנפו־רי קטרא לא פתחי ) ד ף נ ע״□ עטרא קמך‪.‬‬
‫ספידים לא פותחים פתחון‬
‫לפניף•‬ ‫אמר רבי קזמעון כגוונא דא אורייתא קאים‬
‫אמר רבי שמעון‪ ,‬כמו זה חהורה‬ ‫בין הרי בתים‪ ,‬כמה לכתיב‪) ,‬ישעיה ח(‬
‫עומדת בין שני בתים‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב)ישעיהח( לשני בתי ישראל‬
‫לשני בהי ישראל רגד‪ .‬חד סתימא עלאה‪.‬‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫;‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪** 1‬‬ ‫*‬
‫• ‪.‬ך ••‬ ‫•‬ ‫‪.‬ך ••‬ ‫• ••‬ ‫•‬ ‫‪.‬ך‬

‫וגו׳‪ .‬אחד נסתר עליון‪ ,‬ואחד‬ ‫וחד אתגליא יהיר‪) .‬סתימא( עלאה ) י א ( קול גדול‬
‫גלוי יותר‪] .‬הנסתר[ העליון ]זה[ קול‬ ‫לכתיב‪) ,‬דברים ה( קול גדול ולא ןסף‪ .‬והאי קול‬
‫שכתוב )דבריםה< ‪1‬קול ‪T‬גדול‬ ‫גדול‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫אתגליא‪.‬‬
‫ולא • ‪T: - :‬‬ ‫אשתמע ‪T :‬‬‫דלא • ‪ : :‬־‬ ‫פנימאה •איהו ‪T:‬‬ ‫‪T T •:‬‬
‫ולא ןסף‪ .‬והקול חפנימי חזה‬
‫הוא שלא נשמע ולא מתגלה‪.‬‬ ‫ודא הוא כד נביע בי גרון אפיק )כיה( ה׳‬
‫וזהו כשנובע בית חגרון‪ ,‬יוצאת‬ ‫דקה‬
‫ואיהו ‪|T -‬‬ ‫פסק‪• : |.‬‬
‫‪- T‬‬ ‫ולא‬‫הדיר ‪T:‬‬ ‫ונביע‪• T -‬‬
‫‪• :‬‬ ‫בחשאי‬
‫]בו[ ה׳ בחשאי‪ ,‬ותמיד נובע ולא‬
‫פוסק‪ .‬והוא דק פנימי שלא‬
‫לעלמין‪.‬‬
‫אשתמע ‪| • : T :‬‬ ‫• ‪ : :‬־‬ ‫דלא‬
‫פנימאה ‪T :‬‬
‫‪T T •:‬‬

‫נשמע לעולמים‪.‬‬ ‫יעקב‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫דאיהו ‪1‬קול‬ ‫אורייתא ‪• :‬‬
‫‪T:-‬‬ ‫נפקא‬
‫ומהכא ‪lT: T‬‬ ‫••‪7 7‬‬
‫ומכאן יוצאת חתורה שהיא קול‬ ‫והאי אשתמע )ד״א ךא^ו;מע( דנפקא )ד״א‬
‫יעקב‪ .‬וזה נשמע ]שנ^מע[ שיוצא‬
‫]יוצא[ מאותה שלא נשמעת‪ ,‬ואחר‬
‫נפקא( מההיא ללא אשתמע‪ .‬ולבתר אתאחיד‬
‫כך חדבור נאחז עמו ויוצא‬ ‫לבור בהדיה ונפק לבר מחיליה ומהקפיה‪.‬‬
‫החוצה מכחו ומהקפו‪ .‬וקול של‬ ‫וקול ליעקב דאיהו אורייתא אחיד בין הלי‬
‫ןעקב שהוא תוךה‪ ,‬אוחז בין‬
‫שתי נקבות‪ .‬אוחז בפנימי חזה‬
‫אשתמע‪.‬‬
‫דלא • ‪- : :‬‬ ‫פנימאה ‪T :‬‬‫בהאי ‪T T • :‬‬ ‫אחיד ‪- :‬‬ ‫נקבי‪• T .‬‬ ‫• ‪•• 1:‬‬
‫שלא נשמע‪ ,‬ואוחז בזה שבחוץ‬ ‫ואחיד בהאי ללבר דאשתמע‪.‬‬
‫שנשמע‪.‬‬ ‫וקרין אפון ללא אשהמעו ותלין אפון‬
‫שנים הם שלא נשמעים‪ ,‬ושנים‬
‫שנשמעים‪ .‬שנים שלא נשמעים‬ ‫לאשהמעו‪ .‬תלין ללא אשהמעו‪ ,‬לא‬
‫זוהי חכמה העליונה חנסתרת‬ ‫דקיימא‬
‫‪T:lT:‬‬ ‫סתימאה‬
‫‪T T • :‬‬ ‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬ ‫חכמה‬‫‪T: T‬‬ ‫הוא‬
‫שעומדת במחשבה שלא מתגלה‬ ‫לבתר‬
‫אשתמע‪T T : .‬‬‫• ‪ : :‬־‬ ‫ולא‬‫אתגליא ‪T:‬‬
‫דלא • ‪T : —:‬‬ ‫במחשבה ‪T :‬‬
‫‪TT— :‬‬
‫ולא נשמעת‪ .‬אחר כך יוצאת‬
‫ומתגלה מעט בחשאי‪ ,‬שלא‬ ‫אשתמע‬
‫דלא • ‪ : :‬־‬ ‫בחשאי ‪T :‬‬ ‫זעיר ־ ‪:‬־ ־‬ ‫ואתגליא ‪•• :‬‬
‫נפקא ‪T: - : • :‬‬ ‫‪|T: T‬‬
‫נשמע אותו שנקךא קול גדול‪,‬‬ ‫ההוא לאלןלי קול גדול להוא דק ונפיק‬
‫שהוא דק ויוצא בחשאי‪.‬‬ ‫בחשאי‪.‬‬
‫שנים הם שנשמעים‪ ,‬אותם‬
‫‪.‬ך‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.-‬‬ ‫‪.‬‬

‫שיוצאים מכאן חקול של יעקב‬ ‫תרין אפון לאשהמעו‪ ,‬אפון לנפקי מדוכא‬
‫ודבור שנאחז עמו‪ .‬הקול הגדול‬
‫‪T-‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T •/:‬‬
‫•‬
‫••‬‫•‬
‫•‬ ‫‪•:‬‬
‫קול לןעקב ולבור לאתאחיד בהדיה‪.‬‬
‫הזה שהוא בחשאי שלא נשמע‪,‬‬ ‫האי קול גדולי לאיהו בחשאי ולא אשתמע‪.‬‬
‫היא בית לחכמה העליונה‪ ,‬וכל‬
‫נקבה נקראת בי״ת‪ .‬והדבור‬ ‫בי״ת‬ ‫נוקבא ‪• -‬‬
‫‪Tl:‬‬ ‫וכל‬‫עלאה‪T: .‬‬ ‫לחכמה • ‪T T‬‬ ‫בי״ת ‪T : T -‬‬ ‫איהי ‪• -‬‬
‫• •‬
‫ה אחימ חזה הוא בית לקול של‬ ‫אלןלי‪ .‬והאי לבור בתראה איהו בלת לקול‬
‫שיא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג כסלו‬
‫בראשית ־ נ ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫ןעקב עזהוא ת‪ 1‬ךה‪ .‬ועל כן‬ ‫ך!עקב דאיהי אורליתא‪ .‬ועל דא או־רייתא‬
‫התורה מתחילה בבי״ת‪ ,‬בי״ת‬ ‫שךיא בבי״ת‪ .‬בי״ת ראעזית‪.‬‬
‫ראעזית‪.‬‬
‫פ תח ואמר‪ ,‬בראעזית בךא‬ ‫פתח ואמר בראעזית ברא אלהים‪ ,‬היינו‬
‫‪; -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• V :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫אלהים‪ ,‬הינו עזכתוב ויבן ה׳‬ ‫לכתיב ויבן לל אלהים את הצלע‪ .‬את‬
‫אלהים את הצלע‪ .‬את העזמים‪,‬‬
‫הינו עזכתוב דבאה אל האךם‪.‬‬
‫העזמים היינו דכתיב ויביאה אל האדם‪ .‬ואת‬
‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־ ‪* :‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ואת הארץ‪ ,‬כמו עזנאמר עצם‬ ‫הארץ כמה דאה אמר ועצם מעצמי‪ .‬ודאי‬
‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪— T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬

‫מעצמי‪ .‬ודאי זוהי ארץ החיים‪.‬‬ ‫האי אידוי אלץ החלים‪.‬‬

‫עוד פתח רבי עזמעון ואמר‪,‬‬
‫)תהליםק< נאם ה׳ לאדני עזב לימיני‬
‫תו פתח רבי עזמעון ואמר )תהלים ק( נאם לי‬
‫עד אעזית איביף הדם לרגליף‪.‬‬ ‫לאדוני שב לימיני עד אעזית אלביף הדום‬
‫נאם ה׳ לאדני ‪ -‬הדךגה העליונה‬ ‫לרגלייך‪ .‬נאם לל לאדוני‪ .‬דרגא עלאה לדלגא‬
‫ל ד ת ה התחתונה אומרת עזב‬
‫מערבית‬ ‫לקןעזר‬ ‫לימיני‪,‬‬
‫תתאה קאמר שב לימיני‪ .‬לאתקשרא מערבית‬
‫‪.‬‬ ‫‪T_. -‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫■ך| ■ך‬ ‫_ ‪.‬ך ‪.‬ך‬

‫בךרומית‪ ,‬קזמאל בןמין‪ ,‬כדי‬ ‫בדרומית שמאלא בימינא‪ .‬בגין לתברא‬

‫‪T : — :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T * T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬

‫לעזבר את כחם עזל עזאר העמים‬ ‫חיליהון לשאר עמין עובדי כוכבים ומזלות‪.‬‬
‫עובדי כוכבים ומזלות‪ .‬נאם ה׳‬
‫לאדני ‪ -‬נאם ה׳ זה ועקב‪ .‬לאדני‬
‫נאם לל לאדוני‪ .‬נאם לל דא יעקב‪ .‬לאדוני לא‬
‫‪ -‬זה )יהושע ג( ארון הברית אדון‬ ‫)יהושע ג( ארון הברית אדון כל האלץ‪ .‬דבר אחר‬
‫כל הארץ‪ .‬דבר אחר נאם ה׳ ‪ -‬זה‬ ‫נאם יי דא יובלא‪ .‬לאדוני דא שמיטה‪ .‬דכהיב‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫יובל‪ .‬לאדני ‪ -‬זו עזמטה‪ ,‬עזכתוב‬
‫בה)שמיתכא( אהבתי את אדני‪ .‬עזב‬
‫בה )שמותכא( אהבתי את אדוני‪ .‬שב לימיני להא‬
‫לימיני ‪ -‬עזהרי ת מין מתחיל‬ ‫ימינא ביובלא שריא‪ .‬ושמיטה בעי‬
‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ביובל‪ ,‬ועזמטה צריך לקעזר‬ ‫לאתקשרא בימינא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ב א ראה‪ ,‬עזמטה זו לא נק^רת‬ ‫תא חזי‪ .‬שמיטה דא לא אתקשר בקיומא‬

‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫בקיום עזלם בןמין ובעזמאל‬ ‫שלים בימינא ובשמאלא מיומא‬

‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T * T :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫כעזרוצה‬ ‫מיום עזנבראת‪.‬‬ ‫לאשתכחת‪ .‬כד בעלא לאתקשרא אושיט‬

‫להתקעזר‪ ,‬הועזיט ץרוע עזמאל‬
‫כנגדה וברא את העולם הזה‪.‬‬ ‫דרועא שמאלא לקבלה וברא עלמא דין‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: h■: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ובגלל עזהוא מצד עזמאל‪ ,‬אין בו‬ ‫ובגין להוא מסטרא לשמאלא לית ביה‬
‫קיום עד הזמן עזל האלף‬ ‫קיומא עד זמנא לאלף שביעאה‪ .‬לבההוא‬
‫העזביעי‪ ,‬עזבאותו יום לחוד‬
‫מתקעזר אז בןמין‪ .‬ואז ה ת ה בין‬ ‫יומא לחוד אתקשר כלץ בלמינא‪ .‬וכדין תהיי‬
‫ת מין והעזמאל בקיום עזלם‪,‬‬ ‫בין למינא ושמאלא בקיומא שלים ולשהכחון‬
‫וימצאו עזמים חדעזים וארץ‬ ‫שמלם חלשים וארץ חלשה וכדין לא תעלי‬
‫חדעזה‪ ,‬ואז לא תזוז מעזם‬
‫ל על מי ם‪.‬‬ ‫מהמן לעלמין‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬במה נעמיד עזב לימיני ?‬ ‫אי הכי במאי נוקים שב לימיני‪ .‬אלא עד‬
‫אלא עד זמן ןדוע‪ ,‬עזכתוב עד‬ ‫זמנא יליעא לכתיב עד אשית איביך‬
‫אעזית איביך הדם לרגליך‪ ,‬ולא‬
‫תמיד‪ .‬אבל באותו ןמן לא תזוז‬ ‫הדום לרגליך ולא תדיר‪ .‬אבל בההוא זמנא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬

‫מעזם לעולמים‪ ,‬עזכתוב )ישעיה נד(‬

‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫לא תעלי מתמן לעלמין לכתיב‪) .‬ישעיה נד( ‪3‬י‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫ג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫שיב‬

‫כי ימין ועזמאול הפר־צי‪ ,‬להיות‬ ‫ימין וק‪ t‬מאל הפרוצי למהוי כלא חד‪.‬‬
‫הכל אחד‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬את היזמים ‪ -‬זו עזכינה‬
‫תא חזי‪ .‬את העזמים דא עזכינתא עלאה‪.‬‬
‫‪ ■.‬ך ‪ -‬ך‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪ .‬ך _ ‪.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬ן‬

‫עליונה )?ינה(‪ .‬ואת הארץ ‪ -‬זו‬ ‫ואת הארץ דא עזכינהא דלתהא‬

‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזכינה עזלמטה בהתחברות ^ל‬ ‫באתחברותא לךכר ונו?ןבא כחדא‪ .‬והא‬

‫זכר ונקבה כאחד‪ ,‬והרי נאמר‬
‫• ־‬
‫•‪/:‬‬
‫•‬‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫‪/ :‬‬

‫כמו קזהעירו בו החברים עד‬

‫‪T1‬‬
‫•‬‫‪•:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪7‬‬
‫אתמר כמה דאתערו ביה חברייא עד כען‪.‬‬
‫‪| T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫עכקזו‪.‬‬ ‫בעו )י״א כ?א( למיזל‪ .‬קמו‪ .‬אמר רבי עזמעון‬

‫ךצו ]רצה[ ללכת‪ .‬קמו‪ .‬אמר רבי‬ ‫מלה הכא גבן‪ .‬פתח רבי עזמעון ואמר‪.‬‬
‫עזמעוץ‪ ,‬דבר כאץ אצלנו‪ .‬פתח‬
‫רבי עזמעון ואמר‪ ,‬קזני פסוקים‬
‫תרי ל^ראי כתיבי‪) .‬דברים י( כי לן אלהיף אעז‬
‫כתובים‪) ,‬דברים ד( כי ה' אלהיף‬ ‫אוכלה הוא‪ .‬וכתיב התם )דברים ד( ואתם‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזם )שם(‬‫וכתוב ‪T‬‬ ‫הוא‪T : ,‬‬

‫׳‬ ‫אכלה‬
‫‪T:‬‬ ‫אעז‬ ‫הדבקים בלל אלהיכם חלים כלכם היום‪ .‬הני‬
‫ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם‬
‫חיים כלכם היום‪ .‬את חפסוקים‬
‫ל^ראי אוקימנא להו בכמה אתר ואתערו בהו‬
‫הללו באךנו אותם בכמה‬ ‫חברליא‪ .‬הא חזי‪ .‬כי לל אליהיף אעז אוכלה‬
‫מקומות‪ ,‬וחחבדים העירו בהם‪.‬‬ ‫הוא‪ .‬הא אתמר מלה דא בגו חברייא דאית‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫■ד‬ ‫׳‬
‫בא תךאה‪ ,‬כי ה׳ אלהיף אעז‬
‫אכלה הוא‪ ,‬הרי נאמר הזיבר הזה‬
‫אשא אכלא אשא )ואית אעא( ואכיל לה ועזצי‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫בתוך חחברים קזץקז אעז אוכלת‬ ‫לה‪ .‬בגין ראית אשא תקיפא מאשא‬
‫א׳ט‪ ,‬נויש אש[ ואוכלת אותה‬ ‫ואוקמוה‪.‬‬
‫אקן‬ ‫ומקזמידה אותה‪ ,‬היות‬
‫ופר׳טוה‪.‬‬ ‫מאקז‪,‬‬ ‫אבל הא חזי‪ .‬מאן רבעי למנדע חכמהא‬
‫חזקה •• •• ׳‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪' • • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‪| TT‬‬
‫א ב ל בא ךאה‪ ,‬מי קזרוצה לדעת‬ ‫ךיחוךא קדישא‪ .‬לסתכל בשלהובא‬
‫חכמת חיחוד הקדוקז‪ ,‬יסתכל‬ ‫דסלקא מגו גחלתא‪ .‬או מגו בוצינא דדליק‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1 :‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בעזלהבת קזעולה מתוך הגחלת‬
‫או מתוך נר קזדולק‪ .‬עזהרי‬
‫דהא שלהובא לא ‪ 0‬לקא אלא )דףנאע״א( כד‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫חקזלהבת לא עולה אלא‬ ‫אתאחיד במלה גסה )נ״א אחרא(‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•‬

‫כקזנאחזת בדבר גס ]אחר[‪.‬‬ ‫תא חזי‪ .‬בשלהובא ךסלקא אית הרין‬

‫ב א ךאה‪ ,‬בעזלהבת קזעולה ץקן‬
‫קזני אורות‪ .‬אחד אור לבן‬ ‫נהורין‪ .‬חד נהורא חוורא ךנהיר‪ .‬וחד‬
‫קזמאיר‪ ,‬ואחד אור קזנאחז בה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T •/:‬‬
‫•‬
‫••‬‫•‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫• •‬
‫• •‬
‫•‬
‫•‬
‫נהורא דאתאחיד בה אוכמא או הכלא‪ .‬ההוא‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫קזחר או תכלת‪ .‬אותו אור לבן‬ ‫נהורא חוורא איהו לעילא וסלקא באורח‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הוא למעלה ועולה בדרך ןעזרי‬
‫ותחתיו אותו אור הכלת או קזחר‬ ‫מישור‪ .‬ותחותיה ההוא נהורא תכלא או‬
‫קזהוא כסא לאותו לבן‪.‬‬ ‫אוכמא דאיהו כרסיא לההוא חוורא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫ואותו אור לבץ קזורה עליו‪,‬‬

‫עלויה‬ ‫שארי‬ ‫חוורא‬
‫■ך‪..‬‬
‫וההוא נהורא‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫ונאחזים זה בזה להיות הכל‬
‫אחד‪ .‬ואותו אור קזחר או גון‬ ‫ואתאחידו דא ברא למהוי כלא חד‪.‬‬
‫הכלת קזהוא למטה הוא כסא‬ ‫וההוא נהורא אוכמא או גוון הכלא דאיהו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫כבוד לאותו לבן‪ ,‬ועל זה סוד‬

‫לתהא הוא כרסיא דיקר לההוא חוורא‪ .‬ועל‬
‫חהכלת‪ .‬וכסא זה תכלת קזחר‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫קזהוא‬‫להדלק‪•/ ,‬‬
‫בדבר ־אחר ‪ T •• 1 • :‬׳‬
‫נאחז ‪T T :‬‬
‫••• ‪T •/:‬‬
‫דא רזא דתכלהא‪ .‬והאי כרסיא תכלא אוכמא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫מלמטה‪ ,‬וההוא מעורר אותו‬ ‫אתאחד במלה אחרא לאתדלעא דהוא מהתא‬
‫שיג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג כסלו‬
‫בראשית ־ נא ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫להאחז בא‪1‬ר הלבן ]העליון[‪.‬‬ ‫וההוא אתער ליה לאתאחדא בנהו־רא חיורא‬
‫ו ה תכל ת ה^זחיר הזה לפעמים‬ ‫)ם״א עלאה(‪.‬‬
‫חוזר להיות אדם‪ .‬ואותו אור לבן‬
‫לעולמים‪,‬‬
‫׳‬ ‫מעזתנה ‪• T :‬‬ ‫•‪:‬־•••‬ ‫עזעליו לא‬
‫‪T T •/‬‬
‫סומקא‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫אתהדר‬
‫לזמנין • ‪---: :‬‬
‫אוכמא ‪1 • : • :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫תכלא‬
‫ודא • ‪T :‬‬ ‫‪7:‬‬
‫עזהרי הוא תמיד לבן‪ ,‬אבל‬ ‫וההוא נהורא חוורא ךעליה לא אעזהני‬
‫הכלת זה מעזתנה לגובים ה ^ו‪.‬‬
‫עזחר‪,‬‬ ‫הכלת או‬ ‫לפעמים‬
‫אבל ‪-‬האי‬ ‫תדיר‪T-: .‬‬ ‫חוורא הוא ‪•T‬‬ ‫•‪T :‬‬ ‫דהא‬‫לעלמין | ‪T :‬‬
‫‪• : T :‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫• ‪• T:‬‬
‫ולפעמים אדם‪ ,‬וזה נאחז לעזני‬ ‫תכלא אעזהני לגוונין אלין‪ .‬לזמנין תכלא או‬
‫צדדים‪ .‬נאחז למעלה באותו אור‬ ‫אוכמא‪ .‬ולזמנין סומלןא‪ .‬והאי אתאחיד‬
‫]עליון[ לבן‪ .‬נאחז למטה בדבר‬
‫ההוא עזהחתיו ׳טמתקןן בו‬
‫לתךין סטרין‪ .‬אתאחיד לעילא בההוא נהורא‬
‫]ךבדים ששמים לו להךליק[‬ ‫להאיר‬ ‫)ס״אעי^אה( חוורא‪ .‬אתאחיד לתהא בההוא מלה‬
‫ולהאחז בו‪.‬‬ ‫לאנהרא )מליז ^ ו ח ליה‬ ‫ביה ‪TT : - :‬‬ ‫דמתקנא ••‬
‫דתחותוי • ‪Tl: - :‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫וזו אוכלת תמיד ומעזמידה‬
‫לאדלקא( ולאתאחדא ביה‪.‬‬
‫לאותו דבר עזעזמים לה‪ .‬עזהרי‬
‫בכל מה עזנדבק בו למטה‬
‫‪T - :‬‬ ‫• ‪1 T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬
‫דעזויין‬
‫מלה ‪| T : — :‬‬ ‫לההוא • ‪T‬‬ ‫ועזצי ‪—:‬‬
‫תדיר ‪• • T :‬‬ ‫אכלא ‪•T‬‬‫‪T:T‬‬ ‫‪7:‬ודא‬
‫תכלת‬
‫עליו‪ ,‬אותו אור ‪•••••:‬‬ ‫ועזורה ‪ T T‬׳‬ ‫לתהא‬
‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬
‫מה דאתדבק ביה ‪T - :‬‬ ‫בכל ‪-‬‬ ‫דהא ‪T:‬‬ ‫ליה‪T : .‬‬
‫מקזמיד אותו ואוכל אותו‪ ,‬מעזום‬
‫עזדךכו היא להעזמיד ולהיות‬
‫ועזתא עלוי ההוא נהורא תכלא עזצי ליה‬
‫אוכל‪ ,‬עזהרי בו תלוןה העזמךת‬ ‫ואכיל ליה‪ .‬בגין דאורחוי הוא לעזיצאה‬
‫הבל‪ ,‬מות עזל הבל‪ .‬ולכן היא‬ ‫ולמהוי אכיל‪ .‬דהא ביה הלןא עוצו ךכלא‬
‫עזנדבק‪T 1‬בה‬ ‫אוכלת ‪T‬בל ‪-‬מה‬
‫•‪T :‬‬
‫למטה‪.‬‬
‫אכיל ‪T‬כל ‪-‬מה‬ ‫דכלא‪ .‬ובגיני כך איהי ‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫מותא‬
‫‪T‬‬
‫ואותו אור לבן עזעזורה עליו לא‬ ‫לתהא‪.‬‬‫‪T- :‬‬ ‫ביה‬ ‫דאתדבק‬
‫‪•• 1 - T : • :‬‬
‫אוכל ולא מעזמיד לעולמים ולא‬ ‫אכיל‬‫לא ‪• T‬‬ ‫חוורא דעזריא עלוי ‪T‬‬ ‫נהורא • ‪T :‬‬ ‫וההוא ‪T :‬‬ ‫‪:‬־‬
‫מעזהנה אורו‪ ,‬ועל זה אמר מעזה‬
‫כי ה׳ אלהיף אעז אכלה הוא‪.‬‬ ‫ולא •אעזהני‬ ‫‪T :‬‬ ‫לעלמין‬
‫‪1 * : T:‬‬ ‫עזצי‬
‫‪•• T‬‬ ‫ולא‬‫‪T :‬‬
‫אכלה ודאי‪ .‬אוכל ומעזמיד בל‬ ‫נהוריה‪ .‬ועל דא אמר מ^ה כי לן אלהיך אעז‬
‫מה ^עזורה תחתיו‪ .‬ועל זה אמר‬ ‫ועזצי• ‪T‬כל ‪-‬מה‬
‫אכיל ‪• T :‬‬ ‫ודאי‪• T .‬‬ ‫אוכלה— ‪T‬‬‫‪T:‬‬ ‫אוכלה הוא‪.‬‬ ‫‪T:‬‬
‫ה׳ אלהיף ולא אלהינו‪ ,‬מעזום‬
‫לבן‬ ‫אור‬ ‫באותו‬ ‫עזמעזה‬ ‫יי אלהיך ולא‬ ‫‪T:‬‬ ‫אמר‬‫‪- T‬‬ ‫דא‬ ‫‪T‬‬ ‫ועל‬‫‪- :‬‬ ‫תחותוי‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דעזריא‬
‫‪T :- :‬‬
‫עזלמעלה הןה ^לא העזמיד ולא‬ ‫אלהינו‪ .‬בגין דמעזה בההוא נהורא חוורא‬
‫אכל‪.‬‬ ‫אכיל‪.‬‬
‫ולא ‪• T‬‬ ‫עזצי ‪T :‬‬
‫דלא ‪•• T‬‬ ‫הוה ‪T :‬‬ ‫דלעילא ‪TT‬‬
‫* ‪T ** :‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬אין לו התעוךרות‬
‫להדלק האור התכלת הזה‬ ‫תא חזי‪ .‬לית ליה אהערותא לאתדלקא האי‬
‫להתאחד באור לבן אלא על ידי‬ ‫בנהורא‬
‫•‪T :‬‬ ‫לאתאחדא‬
‫‪T-: - : • :‬‬ ‫הכלא‬
‫• ‪T:‬‬ ‫נהורא‬
‫‪T :‬‬
‫יעזראל עזהם נדבקים בו תחתיו‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪1• T :‬‬ ‫•‬
‫••‬‫•‪.‬‬ ‫•‬
‫‪• T:‬‬ ‫•‬
‫חוורא‪ .‬אלא על ידי לעזראל דאנון מתזיבקן‬
‫ובא וךאה‪ ,‬אף על פי עזדרך עזל‬
‫האור תכלת ועזחר הזה להעזמיד‬ ‫ביה תחותוי‪.‬‬
‫יעזראל‬
‫תחתיו‪•• T : • ,‬‬
‫‪ T‬בו ־ ‪ T :‬׳‬ ‫עזנדבק‬
‫מה • ‪1 :‬‬ ‫‪T‬כל ־‬ ‫ןתא חזי‪ .‬אף על גב דארחיה דהאי נהורא‬
‫ועומדים‬ ‫תחתיו‬ ‫בו‬ ‫נדבקים‬
‫‪•:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T: -‬‬ ‫• ‪1• T :‬‬ ‫לעזיצאה ‪T‬כל ‪-‬מה‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫אוכמא‬
‫‪T :‬‬ ‫תכלא‬
‫• ‪T:‬‬
‫בקיום‪ .‬זהו עזכתוב)דבריטד( ואתם‬
‫הדבקים בה׳ אלהיכם חיים‪ .‬בה׳‬ ‫ךאתדבק ביה תחותוי‪ .‬לקזראל מתזיבקן ביה‬
‫אלהיכם ולא אלהינו ]אלא בה׳‬ ‫החותוי ולןלימן בקיומא דודא הוא לכתיב‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫ג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫שיד‬

‫אלהיכם[‪ ,‬באויתו• אויר הכלת עזח׳ר‬ ‫)דברים ד( ואתם הדבקים ביי אלהיכם חיים‪ .‬ביי‬
‫עזא‪ 1‬כל ומעזמיד כל מה ^נךבק‬ ‫אלהיכם ולא אלהינו )אלא ני‪ :‬אלהיכם(‪ .‬בההוא‬
‫בו תחתיו‪ ,‬ואתם מתדבקים בו‬
‫וקימים‪ ,‬עזכתוב חיים כלכם‬ ‫ועזצי ‪T‬כל ‪-‬מה‬ ‫דאכיל ‪• • T :‬‬‫אוכמא ‪• T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫תכלא‬
‫•‪T:‬‬ ‫נהורא‬
‫‪T :‬‬
‫היום‪.‬‬ ‫ךאתדבק ביה ההו־תיה‪ .‬ואתון מתדבקן ביה‬
‫ועל האור הלבן עורוי למעלה‬ ‫וקלימי‪ .‬דכהיב חיים כלכם היום‪.‬‬
‫אור נסתר עזמקיף אותו‪ ,‬וסוד‬
‫תמצא‬ ‫והבל‬ ‫עליון כאץ‪.‬‬ ‫נהורא‬
‫‪T :‬‬ ‫לעילא‬
‫‪T• • :‬‬ ‫עזרייא‬
‫חוורא‪T : — ,‬‬
‫• ‪' T :‬‬ ‫נהורא‬
‫‪T :‬‬ ‫ועל‬
‫בעזלהבת עזעולה וחכמות ^ל‬ ‫הכא‪.‬‬‫עלאה ‪T T‬‬‫ורזא • ‪T T‬‬ ‫ליה‪T T: .‬‬ ‫דאקיף ••‬
‫סתימא ‪1 1 • - :‬‬
‫‪T • :‬‬
‫העליונים בה‪ .‬בא ר׳ פנחס‬
‫ונ^זקו‪ .‬אמר‪ ,‬ברוך הרחמן‬
‫וכלא תקזכה בעזלהובא ךסליק וחכמתין‬
‫עזנפגעזנו כאן‪ .‬הלכו עם רבי‬ ‫ךעליונין ביה‪ .‬אתא ‪.‬רבי פנחס ונעזקיה‪ .‬אמר‬
‫מילין‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫עולעזה •‬
‫פנחס ‪• 1 :‬‬‫• ‪:‬ש‬ ‫עמיה‬‫הכא‪: .‬אזלו • • •‬ ‫דאיערענא ‪TT‬‬
‫רהמנא ‪T T : — • :‬‬ ‫—‪TT‬‬ ‫בריר‬
‫‪1 •:‬‬
‫חזרו רבי עזמעון והחברים‪ .‬אמר‬
‫רבי עזמעון‪ ,‬זה עזאמךנו סוד‬
‫דרבי פנחס תלת מילין‪.‬‬
‫החכמה הוא ביחוד הקדוען‬
‫‪-‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫אהךרו רבי עזמעון וחברליא‪ .‬אמר רבי‬
‫עזמעזום כך ה״א אחרונה ^ל‬ ‫דחכמתא‬
‫רזא ‪T : : T :‬‬ ‫דאמרן ‪T T‬‬
‫עזמעון ‪T‬הא ‪1 TT :‬‬ ‫* ‪1 :‬‬
‫העזם הקןדועז הוא אור תכלת‬
‫עזחר עזנאחז ביה״ו‪ ,‬עזהוא אור‬
‫איהו בלחודא קדיקזא‪ .‬דבגין כך ה״א בתראה‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T •/:‬‬
‫•‬
‫••‬‫•‬
‫•‬ ‫‪T‬‬

‫לבן עזמאיר‪.‬‬ ‫אוכמא‬

‫‪T:‬‬ ‫תכלא‬‫• ‪T:‬‬ ‫נהורא‬
‫‪T :‬‬ ‫קדיעזא •איהו‬ ‫‪T•| -‬‬ ‫דעזמא‬
‫• ‪T :‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬לפעמים האור חתכלת‬ ‫ךאתאחיד ביה״ו דהוא נהורא חוורא דנהיר‪.‬‬
‫ד׳‪ ,‬ולפעמים ה׳‪ .‬אלא בןמן עזלא‬
‫נדבקים בו יעויראל למטה‬ ‫נהורא‪ T‬תכלא ד׳‪.‬‬ ‫האי ‪T : • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לזמנין‬
‫‪1 •:•:‬‬ ‫חזי‪,‬י‬
‫תא ‪• • T‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪1• T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫להדליק אותו להאחז באור‬

‫■ך‬ ‫■ך‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. _ .‬‬
‫ולזמנין ה׳‪ .‬אלא בזמנא ךלא מתדבקן‬
‫ולפעמים‬ ‫ד׳‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫הלבן‬ ‫לאתאחדא‬
‫ליה ‪T-: - : • :‬‬ ‫לאדלקא ••‬
‫לתהא ‪lT T : - :‬‬ ‫יע^ראל ‪T - :‬‬
‫ביה • ‪•• T :‬‬
‫קזמעוךךים אותו להתחבר עם‬
‫האור הלבן‪ ,‬אז נקרא ה׳‪ .‬מנין‬ ‫דמתערי‬
‫‪••T‬‬ ‫ולזמנא‪T :‬‬
‫‪• : :•:‬‬ ‫חוורא‪• ,‬איהו ד׳‪.‬‬ ‫בנהורא • ‪ T :‬׳‬ ‫•‪T :‬‬
‫לנו? קזכתוב >שם כס כי יהןה‬ ‫ליה לאתחברא עם נהורא חוורא כדין אקרי‬
‫נערה בתולה‪ .‬נער כתוב בלי ה׳‪,‬‬ ‫ה׳‪ .‬מנלן דכתיב‪) ,‬דבייס כב( כי להלה נערה‬
‫הטעם ? מעזום קזלא‬ ‫מה‬
‫התחברה בזכר‪ ,‬ובכל מקום‬ ‫בתולה‪ ,‬נער כתיב בלא ה׳‪ .‬מאי טעמא בגין‬
‫ונקבה‪ ,‬ה״א‬
‫‪ TT‬׳‬ ‫זכר‬
‫נמצאים ‪• T‬‬ ‫עזלא‪T1•• :‬‬
‫•‪:‬‬ ‫דלא אתחברת בךכורא‪ .‬ובכל אתר דלא‬
‫ונקזאר‬ ‫מעזם‪,‬‬
‫• ‪ T‬׳ ‪T: •:‬‬ ‫ועולה‬
‫‪T :‬‬ ‫נמצאת‬ ‫לא •‬ ‫אעזתכחו ךכר ונוקבא‪ ,‬ה״א לא אעזהכח‬
‫ד׳‪.‬‬
‫שהרי היא כל ץמן קזמתחברת‬ ‫וסלקא מהמן ואעזהאר ד׳‪.‬‬
‫באור הלבן שמאיר נקראת ה׳‪,‬‬ ‫חוורא‬
‫בנהורא • ‪T :‬‬
‫דאתחבר • ‪T :‬‬‫זמנא ‪ : • :‬־ ־‬ ‫כל • ‪T :‬‬ ‫איהי ‪T‬‬
‫• •‬ ‫דהא‬‫‪7 :‬‬
‫שהרי אז חכל מתחבר כאחד‪.‬‬ ‫ךנהיר אלןרי ה׳‪ .‬דהא כדין כלא‬
‫היא נדבקת באור הלבן‪ ,‬ו־ישיךאל‬
‫נךבקים בה ]למטה[ ועומדים‬ ‫אתחבר כחדא‪ .‬אידוי אתדבקת בנהורא‬
‫תחתיה להדליק אותה‪ ,‬ואז הכל‬ ‫חוורא‪ ,‬ולע‪Ji‬ראל מתזיבקן בה )ד״א ל״ג לתתא(‬
‫אחד‪ .‬וזהו סוד הקךבן‪ ,‬שהעשן‬ ‫וקיימא תחותה לאךלקא לה‪ .‬וכדין כלא חד‪.‬‬
‫שעולה מעורר אותו לאור‬
‫התכלת הזה להדליק‪ .‬וכשנךלק‪,‬‬ ‫אתער‬
‫דסליק‪- : - 1‬‬‫דתננא ‪• T :‬‬‫דקרבנא‪TT : • .‬‬
‫רזא ‪T T :|T :‬‬ ‫ודא הוא ‪T T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫מתחבר באור הלבן‪ ,‬והנר דולק‬ ‫ליה להאי נהורא תכלא לאדלקא‪ .‬וכד‬
‫שטו‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג כסלו‬
‫בראשית ‪ -‬נא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫ביחוד אחד‪.‬‬ ‫אתךלק אתחבר )דף נא ע״□ בנהו־רא חוורא‬
‫ומשום עדךכו ע ל הא‪1‬ר התכלת‬ ‫ביחודא ‪-‬חד‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫דליק‪• : 1‬‬
‫ועזרגא ‪• T‬‬
‫‪T -:‬‬
‫הזה להעמיד ולהיות אוכל כל מה‬
‫לעזיצאה‬
‫ענךבק בו תחתיו‪ .‬כערצוץ נמצא‬ ‫‪TT‬‬ ‫תכלא ‪:‬‬
‫נהורא • ‪T :‬‬‫דהאי ‪T :‬‬ ‫דארחיה ‪- :‬‬ ‫ובגין ‪: T :‬‬
‫‪1 *:‬‬
‫אחד‪T ,‬אז ‪T‬כתוב‬
‫בחבור ‪ T •/‬׳‬ ‫ולמהוי אכיל כל מה ךאתדבק ביה‬
‫דולק ‪• :‬‬
‫•• ‪1‬‬ ‫‪:‬ונר‬
‫)מלכים־אלח( ותפיל אע ה׳!תאכל את‬
‫החו־תיה‪ .‬כד רעוא אעזהכח ועזרגא דליק‬
‫העילה וגו׳‪ .‬ואז נודע עאותו נר‬
‫דולק בחבור אחד וקער אחד‪.‬‬ ‫בחבורא חד כדין כתיב‪) ,‬מלכיםא ״( ותפו־ל אעז‬
‫ה׳ ותאכל את העולה וגד‪ .‬וכדין אתיידע‬
‫אור תכלת נךבק באור לבן והוא‬
‫אחד‪ .‬אוכל תחתיו חלבים ועולות‬
‫וקעזורא‬
‫‪T‬‬ ‫חד ‪1•:‬‬ ‫בחבורא ‪-‬‬‫‪T‬‬ ‫עזרגא דליק‬ ‫‪T -:‬‬ ‫דההיא‬
‫‪ :‬־ •‬
‫ע מ ע מ ע עזה לא או?ל ]נ״א והוא‬
‫חוורא‬
‫ועולות שהלי לא אוכל[ תחתיו‪ ,‬אלא בץמן‬
‫• ‪T:‬‬ ‫בנהורא‬
‫‪T‬‬ ‫אתדבק‬ ‫הכלא‬
‫• ‪T:‬‬ ‫נהורא‬‫חד‪T : .‬‬ ‫‪-‬‬
‫ואיהו חד‪ .‬אכיל החותיה תרבץ ועליון‪.‬‬
‫עהוא ע ^ ה ]ד‪1‬לק[ והכל נקער‬
‫ומתחבר באור הלבן‪ ,‬ואז הוא‬‫אכיל )נ״א ואיהו •ועלווז זיהא לא אכיל(‬ ‫דהא ‪T‬לא‬ ‫דמ^זמצ‬
‫עלום העולמים כלם‪ ,‬והכל נקער‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫• ‪T 1:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫•‪T‬‬
‫‪.‬״‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ביהוד אחד‪.‬‬ ‫‪) 1‬נ״אךליק(‬ ‫סליק‬

‫דאיהו ‪• T‬‬ ‫בזמנא ‪• :‬‬
‫אלא ‪T: • :‬‬ ‫החותיה‪T*.• ,‬‬
‫‪•• :‬‬
‫וכלא אתקעזר ואתחבר בנהורא חוורא‪.‬‬
‫ואחר עסים להעמיד תחתיו אור‬
‫תכלת זה‪ ,‬מתדבקים בו תחתיו‬
‫וכדין עזלמא ךעלמין כלהו‪ ,‬וכולא אתקעזר‬
‫כהנים לוים ויעראל‪ .‬אלה ב ח מ ת‬
‫העיר‪ ,‬ואלה בךצון הלב‪ ,‬ואלה‬ ‫כלחודא חד‪.‬‬
‫בתפלה‪ .‬ונר דולק עליהם‪.‬‬ ‫ולבתר דסלים לעזיצאה תחותיה האי‬
‫ומאירים‬
‫כאחד ‪• • :‬‬‫ונדבקים ‪T‬האורות ‪T :‬‬
‫העולמות‪ ,‬ומתברכים עליונים‬
‫נהורא תכלא‪ ,‬מתזיכקן ביה‬
‫‪1• T : • :‬‬
‫•‬ ‫• ‪:‬‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪• : T :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ותחתונים‪.‬‬ ‫החותיה כהני וליואי ויע‪ Jt‬ר ^‪ .‬אלין כחדוה‬

‫ךעזיר‪ .‬ו ^ין בךעותא ךלכא ואלין כצלותא‪.‬‬
‫ואז ואתם הזיבקים בה׳ אלהיכם‬
‫חיים כלכם היום‪ .‬ואתם? אתם‬
‫ועזךגא דליק עלייהו‪ .‬ואתזיבקו נהורין כחד‬
‫צריף לכתיב ! אלא ו׳ ‪ -‬להוסיף על‬
‫חלבים ועולות עהם נךבקים בו‬ ‫ץהירין עלמין ומתכרכין עלאין ותתאין‪.‬‬
‫ואתם‬ ‫ומעמידים‪,‬‬ ‫ואוכלים‬
‫ואתם הדבקים בלל אלהיכם חלים‬
‫מתדבקים בו באותו אור תכלת‬
‫כלכם היום‪ .‬ואתם‪ ,‬אתם מיבעי ליה‪.‬‬
‫עחיר עאוכלת ואתם קןמים‪ .‬זהו‬
‫אלא ד לאוספא עלי תרבין ועלוון זיאפון‬
‫עכתוב חיים כליכם היום‪] .‬ם״א ותכלת‬
‫ואתמן( כל הגונים טובים לחלום‪,‬‬
‫מתדבקין ביה ואכלין ועזצאן‪ .‬ואתון‬
‫חוץ מתכלת עהוא אוכל ומעמיד‬
‫מתזיבקן ביה בההוא נהורא תכלא אוכמא‬
‫תמיד‪ ,‬והוא א^ץ ע בו מות ועורה‬
‫על העולם התחתון‪ .‬ומעום‬ ‫ךאכלא ואתון קלמין הדא הוא דכתיב חיים‬
‫עהכל עורה תחתיו‪ ,‬הוא אוכל‬‫כלכם היום‪) .‬ם״א ותכלת ואתמן(‪ ,‬כל גוונין טבין‬
‫ומעמיד‪.‬‬
‫לחלמא‪ ,‬בר מתכלא דאיהו אכיל ועזצי‬
‫ואם תאמר כף‪ ,‬גם עורה בעמים‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫למעלה‪ ,‬וכמה צבאות הם‬

‫•‬
‫•‬ ‫‪T :‬‬
‫ועזריא ‪-‬על‬
‫מותא ‪T : - :‬‬
‫‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫אילנא דביה‬
‫׳‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫ואיהו • ‪T T‬‬
‫‪:‬‬ ‫הדיר‪• : .‬‬ ‫‪•T‬‬
‫למעלה‪ ,‬וכלם ]מקזמידים ואוסלים[‬
‫תחותיה‬ ‫עזריא‬ ‫דכלא‬ ‫ובגין‬ ‫תהאה‪.‬‬ ‫עלמא‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T: T‬‬ ‫‪T : 1 • :‬‬ ‫—‪TT‬‬ ‫‪T: T‬‬
‫אותם‬
‫‪T‬‬ ‫קימים‪ .‬בא ‪:‬ראה‪,‬׳ ‪T‬כל‬ ‫־‪• Tl‬‬
‫איהו אכיל ושצי‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫ואי תימא הכי נמי עזריא בעזמיא לעילא וכמה חילין אפון לעילא וכלהו‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫— ‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T — :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪** T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫שטז‬

‫עזלמעלה באותו אור תכלת‬ ‫)עצי ואכיל( ?!לימי‪ .‬הא חזי‪ ,‬כל אנון דלעילא‬
‫נכללים‪ ,‬אבל התחתונים לא כך‪,‬‬ ‫בההוא נהזרא הכלא אתכללן‪ .‬אבל התאי‬
‫— ‪• • T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬
‫עזהם דבר ג ‪ , 0‬העולם ]נ״א אחר למטה‬
‫על מה[ עזעומד ועזורה עליו‪ .‬ולכן‬ ‫לאו הכי דאנון מלה גסה צלמא )נ״א אחרא לתתא‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אוכל ומעזמיד אותם‪ .‬ואין לה‬ ‫על מה( ך?ןיימא ועזךלא עליה‪ .‬ובגין כך אכיל‬
‫דבר אחר למטה בעולם עזלא‬ ‫ועזצי לון‪ .‬דלית לה מלה אחרא לתהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬
‫יעזמד‪ ,‬מעזום ^אור התכלת‬
‫מעזמיד כל מה עזעומד עליו‪.‬‬ ‫בעלמא דלא אעזתצי‪ .‬בגין דנהורא תבלא‬
‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : T :‬‬

‫באךבעים וחמעזה גונים ^ל‬ ‫עזצי לכל מה דקיימא עליה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: |T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬

‫מיני אורות נחלק העולם‪ .‬עזבעה‬

‫לעזבעה ‪:‬תהומות‪T .‬כל‬
‫?אךןעין והמעז גווני זיני נהורין אתפליג‬
‫נחלקים ‪T : • :‬‬
‫••• ‪1• T •/:‬‬
‫אחד מכה בתהום קזלו‪ ,‬ואבנים‬ ‫עלמא‪ .‬שבעה מתפלגין לשבעה‬
‫‪T‬‬ ‫‪: • :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫מתגלגלות בתוך התהום‪ ,‬ונכנס‬ ‫תהומין‪ .‬כל חד בטש בתהומא ליליה ואבנין‬
‫ונוקב‬
‫אבנים ‪1•• :‬‬ ‫באותם‬ ‫אותו אור ‪:‬‬
‫בהם‪,‬‬
‫‪•T‬‬
‫צאים‬ ‫‪1‬‬‫י‬
‫‪T‬‬
‫ומים‬ ‫אותם‪,‬‬
‫מתגלגלין בגו תהומא‪ .‬ועייל ההוא נהורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־•‬ ‫‪ T‬׳‬
‫ואחד על‬ ‫אחד ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ועזוקעים ‪T‬כל‬
‫‪•1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫באפון אבנין ונקב לון‪ .‬ומלא נפקו בהו‬
‫התהום ומכסה לקזני צךדים‪.‬‬ ‫ועזקעין כל חד וחד על תהומא והפליא‬
‫יוצאים מים באותם נקבים‪,‬‬
‫ונכנס אור ומכה לאךבעת צדדי‬
‫לתרין סטרין‪.‬‬
‫התהום‪ .‬מתגלגל האור בחברתו‪,‬‬ ‫נפקו מלא באפון נוקבין ועאל נהורא ובטש‬
‫ופוגקזים באחד‪ ,‬ונחלקים המים‪,‬‬ ‫לארבע סטלי תהומא‪ .‬מת^גלא‬
‫ואוחזים כל אותם קזבעה‬
‫בקזבעה תהומות‪ ,‬וכורים ]ש‪1‬רים[‬
‫נהורא בחברתה ואעךעו בחד ופלגין מיין‬
‫בחקזכים ^ל התהום‪ .‬והחקזכים‬ ‫ואחידן כל אפון עזבעה בעזבעה תהומי‪.‬‬
‫הללו מתערבים בהם‪ ,‬ועולים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬
‫‪/ T‬‬ ‫‪• : T :‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫וכראן )ם״א עראן( כחשוכי תהומא‪ .‬וחשוכי אפון‬
‫ומתגלגלים‬ ‫ויוךדים‬ ‫המים‬
‫באותם מאורות‪ .‬ומתעךבים‬
‫אתעלבי בהון‪ .‬וסלקין מלא ונחתין‬
‫כאחד אורות ותקזך ומים‪ ,‬ונעעזו‬ ‫ומתגלגלין באפון נהורין‪ .‬ואתעךבו כחדא‬
‫אורות ^לא נךאים‬ ‫מהם‬ ‫נהולין וחשוכין ומיין ואתעבידו מפליהו‬
‫חעזוכים‪.‬‬
‫כ ל אחד מכה בחברו‪ ,‬ונחלקים‬
‫כהולין דלא אתחזאן חשוכאן‪.‬‬
‫לקזבעה וחמעזה צנורות ^ל‬ ‫בטש כל חד בחבליה‪ .‬ומתפלגין לעזבעין‬
‫התהום‪ ,‬ובהם זוךמים מים‪ .‬כל‬ ‫וחמש צנורי ההומא ובהו פגדן מיא‪.‬‬
‫— ‪T‬‬ ‫‪1 T : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫צנור וצנור עולה בקולו‪,‬‬
‫כל צפורא וצפורא סליק בקליה )ןאתז?ז?ז(‬
‫והתהומות מץדעץעים‪ .‬וכקזאותו‬
‫קול נקזמע‪ ,‬כל תהום קורא‬ ‫ואזדעזען תהומין‪ .‬וכד ההוא קלא אעזתמע‪,‬‬
‫לחברו ואומר‪ :‬חלק מימיך‬ ‫כל ההומא קרי לחבריה ואמר פליג מימך‬
‫■ך ‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך|‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬
‫ואכנס בך‪ .‬זהו קזכתוב )תהלים מב(‬
‫תהום אל תהום קורא לקול‬
‫ואעול בך‪ .‬הלא הוא לכתיב‪> ,‬תהלים מב( תהום‬
‫אל תהום קולא לקול צפוריך‪.‬‬
‫ת ח ת אלה קזלעז מאות ]וששים[‬ ‫תח‪ 1‬ת אלין תלת מאה )נ״א יעתי!( ותמכין )והמעה(‬
‫וקזמונים ]וחמשה[ גידים‪ .‬מהם‬
‫לבנים ומהם קזתךים ומהם‬ ‫גילין‪ .‬מנהון חוורין מנהון אוכמין‬
‫אדמים‪ .‬נכללו זה בזה ונעעזו גון‬ ‫מכהון סומקין‪ .‬אתכלילו לא בלא ואתעבידו‬
‫שיז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד כסלו‬
‫בראשית ‪ -‬נא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫אחד‪ .‬אותם גידים נך?ןמי בקזבע‬ ‫גוון חד‪ .‬אנון גידין אתרקימו בשבע עק‪]1‬ךה‬
‫עק‪t‬רה ךעזתות‪ ,‬וכל אחת נקראת‬ ‫רשתות‪ .‬וכל חד רשת גידין א?ןרי )אסקיימס‬
‫רקזת גידים‪] .‬ההקימו[ נךקמו זה‬
‫בזה ויוךדים בתחתית התהום‪.‬‬ ‫אתךקימו דא בדא ונחתין בשפולי תהומי‪.‬‬
‫החת אלה עומדות קזהי דקזתות‬ ‫החות אלין‪ .‬הרין רשהין לןיימין כחיזו‬
‫כמךאה ה ‪ 3‬ךזל‪ ,‬וקזתי ךעזתות‬ ‫ךפרזלא‪ .‬ותרין ךשהין אחתין כחיזו‬
‫אחרות כמךאה הנחעזת‪.‬‬
‫שני כסאות עומדים עליהם‪,‬‬
‫דנחשא‪.‬‬
‫• ‪T T:‬‬
‫אחד מימין ואחד משמאל‪ .‬כל‬ ‫תרין כרסוון לןלימי עלייהו חד מימינא וחד‬
‫אותן ךשתות מחברות כאחד‪,‬‬ ‫משמאלא‪ .‬כל אנון רשתין מתחברן‬
‫ומים יוךדים מאותם צנורות‬
‫ונכנסים בךשתות האלה‪ .‬אותם‬
‫כחדא ומלין נחתין מאנון צנורין ועאלין‬
‫שני כסאות‪ ,‬אחד כסא של דקיע‬ ‫?אלין רשהין‪ .‬אפון הרי כרסוון חד כרסליא‬
‫שחר‪ ,‬ואחד כסא של רקיע תחש‪.‬‬
‫­‬ ‫­‬ ‫­‬ ‫‪.‬ך •ו‬ ‫‪..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪- ... 7‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫דרקיעא‬
‫כרסייא • ‪T 1• :‬‬
‫‪T:‬‬ ‫אוכמא‪,‬י ‪:‬וחד‬
‫‪T:‬‬ ‫דרקיעא‬
‫• ‪T 1• :‬‬
‫שני הכסאות הללו‪ ,‬כשהם‬
‫ססגוכא‪ .‬אלין הרין כרסוון כד אפון סלקין‬
‫עולים‪ ,‬עולים ]באחד[ באותו כסא‬
‫של הרקיע השחר‪ .‬וכשיורדים‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪. :‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך • ן‬
‫סלקין)בחי( בההוא כרסליא דרקיעא אוכמא‪.‬‬
‫יוךדים באותו כסא של ו ק ש‬ ‫וכד נחתין נחתין בההוא כרסליא דרקיעא‬
‫התחש‪.‬‬ ‫ססגונא‪.‬‬
‫— ‪T :‬‬
‫שני הכסאות הללו‪ ,‬אחד מןמין‬
‫ואחד משמאל‪ .‬ואותו כסא של‬ ‫אלין הרין כרסוון חד מלמיכא וחד‬
‫הרקיע השחר מןמיץ‪ ,‬ואותו כסא‬ ‫דרקיעא‬
‫כרסייא • ‪T 1• :‬‬
‫‪T:‬‬ ‫משמאלא‪: .‬וההוא‬
‫• ‪T T :‬‬
‫של ךקיע התחש משמאל‪.‬‬ ‫דרקיעא‬ ‫כרסייא‬ ‫וההוא‬ ‫מימיפא‪.‬‬ ‫אוכמא‬
‫• ‪T 1• :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪T • T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫הרקיע‬ ‫כשעולים ‪? 35‬א‬
‫השחר‪ ,‬מנמיך הכסא של רקיע‬
‫ססגונא משמאלא‪) .‬דף נב ע״א( פד סלקין‬
‫שמאל ויוךדים בו‪.‬‬ ‫בכרסליא ךרקיעא אוכמא‪ ,‬מאיך כרסליא‬
‫מתגלגלים הכסאות אחד באחד‪,‬‬ ‫דרקיעא שמאלא ונחתין ביה‪.‬‬
‫]יוךרים ולוקחים[ לוקחים כל אותן‬
‫הךשתות לתוכם ומכניסים אותם‬
‫מסגל^לץ כרסוון חד בחד)ס״אשתיונקפ־יז( נלןטין‬
‫לתחתית התהום התחתונה‪.‬‬ ‫כל אפון ר^זהין בגווייהו ועאלין‬
‫עומד כסא אחד ועולה למעלה‬ ‫קאים —חד‬‫ההאה‪•| TT .‬‬ ‫דההומא ־‪T‬‬
‫בשפולא • ‪T :‬‬
‫לון ‪T • :‬‬ ‫‪1‬‬
‫מכל אותם התהומות‪ ,‬ועומד‬
‫‪..‬‬

‫כסא אחר למטה של כל‬

‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬
‫התהומות‪ .‬בין שני כסאות אלו‬
‫מתגלגלים כל אותם תהומות‪.‬‬
‫וכל אותם צנורות ננעצו בין שני‬
‫הכסאות הללו‪.‬‬
‫שבעים !חמשה ]א‪1‬רות[ צנורות‬
‫הם‪ .‬שבעה הם עליונים של הבל‪,‬‬
‫וכל אותם אחרים אחוזים בהם‪,‬‬
‫‪T ..‬‬ ‫‪7‬‬
‫וכלם נעוצים בגלגלי הכסא הזה‬
‫בצד הזה‪ ,‬ונעוצים בגלגלי‬
‫הכסא הזה בצד הזה‪.‬‬
‫‪. -‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪- .‬ך‬
‫כרסליא וסליק לעילא מכל אפון ההומי‪ .‬ולןאים‬
‫כרתליא אחרא לתהא ךכל תהומי‪ .‬בין תרין‬
‫כרסוין ^י ן מתגלגלין כל אפון ההומי‪ .‬וכל‬
‫אפון צפורין את?עצו בין תרין כרסוון אלין‪.‬‬
‫שבעין וחמש )ד״אל״גנהרי!( צנורין אפון‪ .‬שבעה‬
‫אפון עלאי ךכלא‪ .‬וכל אפון אחרפין‬
‫•‬ ‫‪. .. -.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪■ .‬ד‬
‫אחידן בהו‪ .‬וכלהו נעיצי בגלגלוי ךהאי‬
‫כרסןיא בסטרא דא‪ .‬ונעיצין בגלגלוי ךהאי‬
‫כרסייא בסטרא דא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫שיח‬

‫בהם ]נ״א בההומות[ מים עולים‬
‫ף‪ 1‬ךךים‪ .‬א‪ 1‬תם ^י‪1‬ךךים כ‪ 1‬ןים‬
‫ובוקעים א‪T1‬תם‪ .‬א‪T1‬תם‬ ‫‪• 1:‬‬
‫עזעולים נכנסים באותם נקבי‬
‫וממלאים‬ ‫ועולים‬
‫לעזבעת הימים‪ .‬עד כאן עזבעה‬
‫גתים עזל אורות בסוד עליון‪.‬‬
‫שב^ה אורות אחרים נחלקים‬
‫כולל‬
‫••‬ ‫אחד‬
‫וים ‪T •/‬‬
‫ימים‪,‬׳ ‪T:‬‬ ‫לשבעה ־ •‬
‫‪T: • :‬‬
‫אותם‪ .‬אותו הןם האחד הוא ןם‬
‫העליון שכל שבעת הןמים‬
‫כלולים בו‪ .‬שבעה אורות הללו‬
‫נכנסים לתוך אותו הןם ומכים‬
‫בו לןם ]לשבעים[ לשבעה צדדים‪.‬‬
‫וכל צד וצד נחלק לשבעה‬
‫נחלים‪ ,‬ככתוב )ישעיה יא< והכהו‬
‫‪T • :‬‬
‫לשבעה נחלים וגו׳‪ .‬וכל נחל‬
‫ונחל נחלק לשבעה נהרות‪ ,‬וכל‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬
‫בהון מלין )נ״א כהה‪1‬מ;א( סלקין ונחתין‪ .‬אנון‬
‫דנחתין כראן בתהומי וב?ןעי לון‪ .‬אפון‬
‫בתהומות‬ ‫‪: -‬‬
‫דסלקין עלאין באפון נולןבי אבנין וסלקין‬
‫האבנים‪,‬‬ ‫ומליין לשבע למין‪ .‬עד כאן שבעה גווני‬
‫עלאה‪.‬‬
‫‪T‬א • ‪T T‬‬ ‫נהורין ב‪T:‬ת‬
‫• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬
‫ש ‪ 5‬עה נהורין אחרפין מתפלגין לשבעה‬
‫למים‪ .‬ולמא חד כליל לון‪ .‬ההוא למא‬
‫חד‪ ,‬איהו למא עלאה דכלהו שבע למין כלילן‬
‫ביה‪ .‬שבעה נהורין אלין עאלין לגו ההוא‬
‫למא ומחאן ליה ללמא )לענעיס לשבעה סטרין‪.‬‬
‫וכל סטרא וסטרא אתפלג לשבעה נחלץ‪.‬‬
‫־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬
‫כדכתיב‪) ,‬ישעיהיא( והכהו לשבעה נחלים וגו׳‬
‫וכל‬‫נהרין‪T: .‬‬
‫לשבעה ‪1 • T:‬‬ ‫אתפלג ‪T : • :‬‬
‫ונחלא • ‪ : :‬־‬‫נחלא ‪T - : - :‬‬
‫וכל ‪T - : -‬‬‫‪T:‬‬

‫נהר ונהר נחלק לשבע דךכים‪,‬‬

‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••• ‪T •/:‬‬ ‫‪---- :‬‬
‫נהרא ונהרא אתפלג לשבעה ארחין‪ .‬וכל‬
‫וכל דרך ודרך נחלקת לשבעה‬ ‫לשבעה שבילין‪ .‬וכל‬ ‫אתפלג ‪T : • :‬‬‫ואורחא • ‪ : :‬־‬
‫‪T:‬‬ ‫אורחא ‪:‬‬‫‪T :‬‬
‫שבילים‪ ,‬וכל מימי הים כלם‬
‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫מימוי ךלמא כלהון עאלין לגוולהו‪.‬‬
‫נכנסים לתוכם‪.‬‬
‫שב^ה אורות עולים ויוךדים‬
‫שבעה נהורין סלקין ונחתין לשבעה סטרין‪.‬‬
‫לשבעה צךדים‪ .‬שבעה אורות‬ ‫שבעה נהורין עלאין עאלין לגו למא‪.‬‬
‫עליונים נכנסים לתוך הןם‪ .‬ששה‬ ‫שהא אפון ומחד עלאה פפקי‪ .‬כמה דפטיל‬
‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ..‬ן‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬

‫הם‪ ,‬ומעליון אחד יץאים‪ .‬כמו‬

‫שנוטל חןם‪ ,‬כך מחלק מימיו‬
‫למא הכי פליג מימוי לכל אפון למין‪ .‬לכל‬
‫לכל אותם !מים‪ ,‬לכל אותם‬ ‫אפון נהרין‪ .‬חד הנינא לתהא בסטר שמאלא‬
‫נהרות‪ .‬תנין אחד למטה בצד‬ ‫שאט בכל אפון נהרין אתי בסטר ?ןשלןשוי‬
‫שמאל שט בכל אותם נהרות בא‬
‫בצד‪ .‬קשקשיו כלם חזקים‬
‫כלהון תקיפין כפרזלא ומטי לשאבא ושאיב‬
‫כבךזל‪ ,‬ומגיע לשאב‪ ,‬ושואב‬ ‫אתרה‪ .‬וכל אפון נהורין אתחשכן קמיה‪.‬‬
‫מקומה‪ .‬וכל אותם האורות‬ ‫פומיה ולישניה מלהטא אשא )חדוד ךלי^?ניה(‬
‫נחשכים לפניו‪ .‬פיו ולשונו‬
‫לוהטים אש‪] .‬חד לשונו[ מחדדת‬
‫תקיפא‪.‬‬‫כחרבא ‪T 1• -‬‬‫לישניה ‪T : - :‬‬ ‫הדוד •‬ ‫‪T‬‬
‫לשונו כחרב חזקה‪.‬‬ ‫עד דמטי למיעל למ?ןךשא גו למא וכדין‬
‫עד שמגיע להכנס למקדש לתוך‬ ‫סאיב מ?ןךשא ואתחשכן נהורין‪ .‬ץהורין‬
‫הים‪ ,‬ואז מטמא את המקדש‬
‫‪T |:‬‬ ‫‪. -‬‬

‫נחעזכים‪: ,‬וא‪1‬ר‪ 1‬ת‬

‫‪...‬‬

‫והא‪1‬ר‪ 1‬ת‬
‫‪.‬‬ ‫• ‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. -‬ך‬
‫עלאין סלקין מן למא‪ .‬כדין למא מתפלגין‬
‫׳‬ ‫‪• T : •/‬‬ ‫‪T:‬‬
‫עליונים עולים מה!ם‪ .‬ואז‬ ‫נגדין‬
‫ולא‪T T :‬‬ ‫‪•• |T‬‬ ‫וימא‪T-‬קאפי‬ ‫שמאלא ‪: T‬‬ ‫בסטר ‪T: • 1 :‬‬ ‫מימוי • ־‬
‫נחלקים מימי ח!ם בצד שמאל‪,‬‬ ‫דכתיב‬ ‫כמה‬ ‫רמלה‬ ‫רזא‬
‫•‪• :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T•:‬‬ ‫ועל ‪T‬דא ‪TT‬‬ ‫מימוי‪—: .‬‬
‫זורמים‪.‬‬
‫‪• :‬‬ ‫ומימיו לא‬ ‫קופא‬‫והים ‪••1‬‬
‫שכתוב‬ ‫כמו‬
‫“ ‪T‬‬

‫הדבר‪,‬‬ ‫סוד‬
‫‪T - :‬‬

‫ועל ‪•/‬זה‬ ‫אשר‬‫השדה ‪:‬־ •‪*.‬‬‫*‪•.‬‬ ‫חית ‪-‬‬

‫ערום מכל• ‪T--- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ T T‬היה ‪T T‬‬ ‫והפחש‬ ‫‪- :‬‬
‫‪T •/‬‬ ‫־‪ T T‬׳ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬
‫והנחש היה ערום מכל חית‬ ‫עשה יי אלהים‪ .‬רזא דחויא בישא פחית‬
‫שיט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד כסלו‬
‫בראשית ‪ -‬נב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫העזדה אעזר עעזה ה׳ אלהים‪.‬‬ ‫מתתא לעילא )ם״י מעילא לת״א( והוא עזאט על‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳׳‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . _ . .‬ך‬

‫ס‪ 1‬ד הנחעז הרע י‪1‬רד מלמטה‬ ‫אפי מיין מרירן‪ .‬ונחית לאפהי לתהא עד‬
‫למעלה ]ם״י מלמעלה למטה[‪ ,‬והוא עזט‬
‫על פני המים המרירים‪ ,‬ויורד‬ ‫דיפלון גו דעזהוי‪.‬‬
‫לפתות למטה עד עזיפלו לתוך‬ ‫דעלמא‪: .‬והוא ‪T‬עאל‬
‫‪T:T:‬‬ ‫מותא‬
‫‪T‬‬ ‫הויא •היא‬‫• ‪T:‬‬ ‫האי‬
‫רקזתו‪.‬‬ ‫במעוי ךסתים דבר נעז‪ ,‬הוא לסטר‬
‫הנחש הזה הוא מות עזבעולם‪,‬‬
‫והוא נכנס במעיו הנכזהרים של‬ ‫עזמאלא‪ .‬ואית הויא אהרא דהיי בסטר‬
‫‪— .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫— ‪.—.‬ך‬ ‫* ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫האדם‪ .‬הוא לצד שמאל‪ .‬דש‬ ‫ימינא‪ .‬תרווייהו אזלי עמיה דבר נעז‪ .‬כמה‬
‫‪■.‬ך‬ ‫■ד‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪• • : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫נחש אחר של החיים בצד ימין‪.‬‬

‫שניהם הולכים עם בן האדם‬
‫ןיאו?ןמוה‪.‬‬
‫כמו שבאךנוה‪.‬‬ ‫מכל חית העזדה דהא בל עזאר היון‬
‫■ך ‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫_‬ ‫‪--------‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬

‫מכל חית השדה‪ ,‬שהרי כל שאר‬

‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'•••‪:‬־••‬ ‫•‬
‫‪/T‬‬ ‫־‬ ‫‪---‬‬ ‫דחקלא לית בהו חכים לאבאעזא‬
‫חיות חשדה אין בהם חכם להרע‬
‫כמו זה‪ ,‬משום שהוא זהמת‬
‫בהאי‪ .‬בגין דאיהו זוהמא ךדהבא‪ .‬ווי למאן‬
‫הזהב‪ .‬אוי למי שנמשך אחךיו‪,‬‬ ‫דאתמעזיך אבתריה‪ .‬דאיהו גרים ליה מותא‬
‫שהוא גורם לו מות ולכל מי‬ ‫אדם‬
‫אוקמוה‪T T .‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫והא‬
‫אבתריה‪T : .‬‬
‫דאתיין ‪: --- :‬‬
‫ולבל ‪1 T : - :‬‬
‫‪T:‬‬
‫שהולך אחךיו‪ ,‬והרי בארנוה‪.‬‬
‫אךם נמשך אחריו למטה ויורד‬
‫אמעזיך אבתריה לתהא ונחית למנדע בכל‬
‫לדעת בכל מה שלמטה‪ .‬כמו‬ ‫מה דלתהא‪ .‬כמה תהית‪ ,‬הכי אתמעזיך‬
‫שיורד‪ ,‬כך נמשך ךצונו ודךכו‬ ‫רעותיה וארחוי אבתרייהו עד דמטין להאי‬
‫אחריהם‪ ,‬עד שמגיעים לנחש‬
‫הזה ורואים תא‪.‬ות העולם וךרכיו‬
‫חויא וחמו תיאובהיה דעלמא ועזטו ארחוי‬
‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫שטים במקום זה‪ .‬אז ?ןם‪ ,‬והוא‬ ‫באתר דא‪ .‬כדין קם ואתמעזיך איהו‬
‫נמשך אחר אדם ואשתו ונךבק‬ ‫אבתרליהו ךאדם ואהתיה ואתזיבק בהו‬
‫בהם‪ ,‬וג‪.‬רם להם מות ולכל‬
‫חדורות שבאו אחריו‪ .‬עד‬
‫וגרים להו מותא ובכל דרי דאתו אבתריה‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪-------:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬

‫שהגיעו ישראל להר סיני‪ ,‬לא‬ ‫עד דמטו יעזראל לטורא דסיני לא פסק‬
‫ן‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫מהעולם‪ ,‬־והרי‬
‫זהמתו •• ‪ T T‬׳‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫פסקה‬
‫‪|T : T‬‬ ‫זוהמא דיליה מעלמא‪ .‬והא אהמר‪ .‬כיון‬
‫‪1 -‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‪T :‬‬

‫נתבאר‪ .‬כיון שחטאו ונדבקו‬

‫בעץ ששורה בו מות למטה‪ ,‬מה‬
‫דחטו ואתדבקו באילנא דעזריא ביה מותא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫כתוב? וישמעו את קול ה׳‬ ‫לתתא‪ .‬מה כתיב וי־שמעו את קול לן אלהים‬
‫אלהים מתהלך בגן‪ .‬מחלך אין‬ ‫מתהלך בגן‪ .‬מהלך אין כתיב כאן‪ .‬אלא‬
‫כתוב כאן‪ ,‬אלא מתהלך‪.‬‬
‫חטא‪,‬‬
‫שאדם לא ‪ T T‬׳‬‫עד ‪TT •/‬‬ ‫בא ‪7 .. .‬‬
‫ראה‪_ ,‬‬
‫הןה עולה ועומד בחכמת האור‬ ‫תא חזי‪ ,‬עד לא חטא אדם‪ ,‬הוה סליק וקאים‬
‫‪•| T : I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫' ‪T T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ן‬

‫העליון ולא הןה נפרד מעץ‬ ‫מתפרעז‬

‫הוה • ‪••T :‬‬
‫ולא ‪TT‬‬
‫עלאה‪T: .‬‬
‫בחכמה דנהירו • ‪T T‬‬
‫‪T:T:‬‬
‫החיים‪ .‬כיון שהגדיל האותו‬
‫לדעת ולרדת למטה‪ ,‬נמשך‬ ‫מאילנא ךחיי‪ .‬כיון דאסגי תיאובהא למנדע‬
‫אחריהם עד שנפדד מעץ החיים‪,‬‬ ‫ולנחתא לתתא‪ ,‬אתמעזך אבתרליהו‪ ,‬עד‬
‫דדע ךע ועזב חטוב‪ .‬ועל זה‬ ‫דאתפרש מאילנא דחיי‪ .‬וידע רע ושבק טוב‪.‬‬
‫ן‬ ‫‪ ■.‬ך —‬ ‫■ך‬ ‫‪—T T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•••‬
‫כתוב «הליטה( כי לא אל חפץ‬
‫רשע אתה לא יגרך ךע‪ .‬מי‬
‫ועל דא כתיב >תהליםה( כי לא אל חפץ רשע אהה‬
‫שנמעזך אחר רע‪ ,‬אין לו דיךה‬ ‫לא לגורך )דף נב ע״ב( רע‪ .‬מאן דאתמשך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ תשרי‬
‫שב‬

‫עם עץ החיים‪.‬‬ ‫אילנא ‪:‬דחיי‪.‬‬

‫דירה •עם • ‪TT‬‬ ‫ליה • ‪T‬‬‫רע‪ ,‬לית ••‬
‫׳‬ ‫בתר ‪T‬‬
‫‪- T‬‬
‫ועד עזל'א חטאו‪ ,‬היו עז‪ 1‬מעים‬
‫קול מלמעלה והיו יוךעים חכמה‬
‫ועד לא חטאו הו‪ 1‬עזמעין קלא מלעילא‬
‫עליונה ועומדים בקיום ^ל והר‬ ‫והוו ידעי חכמתא עלאה וקיימי‬
‫‪: |T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫העליון ולא פוחדים‪ .‬כיון‬ ‫בקיומא תיהרא עלאה ולא דחלי‪ .‬כיון‬
‫קזחטאו‪ ,‬אפלו קול עזלמטה לא‬
‫ןכלו לעמד בו‪ .‬כמו זה‪ ,‬עד קזלא‬
‫יכלין‬
‫הוי ‪1 . ; T‬‬
‫לא ‪•—:‬‬
‫דלתתא ‪T‬‬
‫קלא • ‪T - :‬‬
‫אפילו ‪T |T‬‬
‫•‬ ‫דחטאו‬
‫‪: T :‬‬

‫חטאו יקויךאל‪ ,‬ב׳טעה קועמדו‬ ‫למיקם ביה‪ .‬כגוונא דא עד לא חבו יעוראל‬

‫‪..‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫_‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫יעוראל על הר סיני נתבטלה‬ ‫בעזעתא דקיימו יע^ראל על טורא דסיני‬

‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪: lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מהם זהמת הנחעז הזה‪^ ,‬הרי אז‬

‫בטול ןצר הרע הןה מהעולם‬
‫אתעבר מפייהו זוהמא דהאי חידא‪ .‬דהא‬
‫ודחו אותו מהם‪ ,‬ואז נאחזו בעץ‬ ‫כדין בטול יצר הרע חוה מעלמא ודחו ליה‬
‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪.. .‬‬

‫החיים ועלו למעלה ולא ןךדו‬ ‫מנליהו‪ .‬וכדין אתאחידו באילנא ךחיי וסלקו‬
‫למטה‪.‬‬
‫ורואים‬ ‫יודעים‬ ‫היו‬ ‫אז‬
‫לעילא ולא נחתו לתהא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אספקלךיות עליונות‪ ,‬ועיניהם‬ ‫ןדץ הוו ןךעין וחמאן אספקלרןאן עלאין‬

‫אורו ועזמחים לדעת ולקזמע‪.‬‬ ‫ואתנהרין עינייהו וחדאן למנדע‬
‫ואז חגר להם הקדועז ברוך הוא‬
‫חגורות קזל אותיות קזמו הקדוען‬
‫ולמעזמע‪ .‬וכדין חגר לון קךשא בריך הוא‬
‫קזלא יוכל לקזלט עליהם הנחען‬ ‫חגורין ךאתוון דעזמיה קדיעזא ךלא ‪.‬ייכול‬
‫הזה ולא יטמא אותם כמו קדם‪.‬‬ ‫לעזלטאה עלייהו האי חויא ולא יסאב לון‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫• ‪1:‬‬ ‫—‬ ‫‪ :‬־ ־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫כיון קזחטאו בעגל‪ ,‬בטלו מהם‬
‫כל אותן דךגות ואורות עליונים‪,‬‬
‫כקךמיתא‪ .‬כיון דחטאו בעגל אתעבר מנליהו‬
‫ובטלו מהם אותן חגורות מדנות‬ ‫כל אפון דרגין ונהורין עלאין‪ .‬ואתעברו‬
‫העליון‬ ‫מהעזם‬ ‫קזהתעטרו‬ ‫מפליהו אפון הגירו מזיינין דאתעטרו מעזמא‬
‫נחען‬
‫עליהם ‪T T‬‬
‫והמעזיכו ‪:‬־•••••‬
‫הקדועז‪• : • : ,‬‬
‫הרע כמו מק;ךם וגךמו מות לכל‬
‫׳‬ ‫־ ‪|T‬‬
‫עלאה קדיעזא‪ .‬ואמעזיכו עלייהו חויא ביעזא‬
‫‪ ■ .‬ך‬ ‫*‪T :‬‬ ‫‪ :‬־ ־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫העולם‪ .‬ואחר כך מה כתוב?‬ ‫כמלקדמין וגרמו מותא לכל עלמא‪ .‬ולבתר‬

‫)שמות לד( _דךא אהרן וכל בני‬ ‫מה כתיב ) שמית לג( וירא אהרן וכלי בני ןע‪ t‬ךאל‬
‫יעזראל את מעזה והנה קרן עור‬
‫פניו וייךאו מגעזת אליו‪.‬‬
‫את מקזה והפה ל^רן עור פניו _דיךאו מגעזת‬
‫ב א ךאה מה כתוב בתחלה ]שמות‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫יד[‪_ ,‬דךא יקזךאל את הןד הגדלה‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב בקךמיתא ) שמות יד( וירא‬
‫וכלם רואים אורות עליונים‬
‫ומאירים באספקלךןה עזמאירה‪,‬‬ ‫ישראל את היד הגדולה וכלהו חמאן‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫ראים ‪•/‬את‬
‫העם •‬ ‫וכל ‪T T‬‬‫עזכתוב‪) ,‬שםכ< ‪T :‬‬
‫׳‬ ‫‪T •/‬‬
‫זהרין עלאין ומתנהרין באספקלרןא ךנהרא‬
‫רואים ‪:‬ולא‬
‫•‬ ‫היו‬‫‪T‬‬ ‫הים‬
‫‪T -‬‬ ‫ועל‬
‫‪- :‬‬ ‫הקולת‪.‬‬
‫‪\ -‬‬ ‫דכתיב‪ ) ,‬שמות כ( וכל העם רואים את הקולות‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫*‪•.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫פוחדים‪ ,‬עזכתוב )שסטו( זה אלי‬
‫ועל ןמא הוו חמאן ולא דחלין דכתיב‪ ) ,‬שמות‬
‫ואנוהו‪ .‬אחר עזחבזאו‪ ,‬פני‬
‫הסךסור לא היו יכולים לךאות‪,‬‬ ‫טס זה אלי ואנוהו‪ .‬לבתר דחטו‪ ,‬פני הסרסור‬
‫עזכתוב >שם לד( וייךאו מגעזת‬ ‫לא הוו ןכלין למחמי לכתיב ) שמות ל ס וייראו‬
‫אליו•‬
‫ב א ראה מה כתוב בהם‪) ,‬שםלג(‬ ‫מגשת אליו‪.‬‬
‫ויתנצלו בני יעזראל את עדים‬ ‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב בהו ) ש מ י ת ל ס וןתנצלו בני‬
‫שכא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה כסלו‬
‫בראשית ‪ -‬נב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫מהר חורם‪ ,‬עזבנזלו מהם אותם‬ ‫וע‪ t‬ךאל את עמם מהר חו־רב‪ .‬דאתעבר מנייהו‬
‫כלי דן ]שההסעח בהם[ ]שההחןרו בהם[‬ ‫אנון מזיינן )דאוכחבת כהו ד״א ךאו;‪:‬חגת כה‪1‬ן( בטורא‬
‫בהר סיני כדי עזלא יעזלט בהם‬
‫נחעז רע‪ .‬כיון עזבטלו מהם מה‬ ‫ךסיני בגין דלא לעזלוט בהו ההוא חדא‬
‫כתוב? )שם( ומעזה יקה את האהל‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪-‬ן‬ ‫‪T‬‬
‫בישא‪ .‬כיון ךאתעבר מפליהו מה כתיב‪) ,‬שמות‬
‫ונטה לו מחוץ למחנה הךחק מן‬ ‫ל״ ומשה יקןח את האהל ונטה לו מחוץ‬
‫המחנה•‬
‫הפסוק‬
‫\‬ ‫־‪T‬‬ ‫מה‬ ‫אליעזר‪T ,‬‬
‫רבי ‪' T T : V‬‬
‫אמר ־ •‬ ‫‪ 7‬־‬
‫למחנה הרחק מן המחנהי‬
‫הזה אל זה? אלא כיון עזןדע‬ ‫אמר רבי אלעזר מאי האי הרא לגבי האי‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫מעזה עזבטלו מיע‪1‬ךאל אותם כלי‬
‫אלא כיון מדע משה ךאתעברו מנליהו‬
‫זין עליונים‪ ,‬אמר‪ ,‬הרי ודאי‬
‫מכאן והלאה נחעז רע יבא לדור‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫| ‪T :T T‬‬ ‫•‪T‬‬
‫ךלשראל אנון זלינין עלאין‪ ,‬אמר הא וזיאי‬
‫ביניהם‪ ,‬ואם ןקום כאן מקדעז‬ ‫מכאן ולהלאה חויא בישא ייתי לדיירא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. T : T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• • ‪T :‬‬

‫ביניהם ‪ -‬יבזמא‪ .‬מןד ‪ -‬ומעזה‬

‫יקה את האהל ונטה לו מחוץ‬
‫בינייהו‪ ,‬ואי לקום מקךשא הכא בינליהו‪,‬‬
‫למחנה הךחק מן המחנה‪ .‬כי‬ ‫ונטה לו‬
‫האהל ‪T T :‬‬
‫את ‪*.• T‬‬ ‫יקה •‪*.‬‬
‫ומשה * ־‪1‬‬
‫*‪*.‬‬ ‫מיד‬
‫יסתאב‪T • .‬‬
‫• ‪—T :‬‬
‫ראה מעזה עזהרי אז יעזלט נחעז‬ ‫מחוץ למחנה הרחק מן המחנה‪ .‬בגין זיחמא‬
‫רע מה עזלא הןה מקדם לזה‪.‬‬
‫היה‬
‫משה דהא כדין ישלוט חויא בישא מה דלא‬
‫וכי לא ‪TT‬‬‫מועד‪,‬י ‪. .‬‬ ‫וקרא לו אהל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪717 :‬‬
‫בהתחלה אהל מועד? אלא‬ ‫הוה מקדמת דנא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬

‫בהתחלה אהל כזתם‪ ,‬וכעת אהל‬ ‫וקרא לו אהל מועד‪ ,‬וכי לא הוה בקדמיתא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪717‬‬ ‫‪:‬‬
‫מועד‪ .‬מה זה מועד? רבי אלעזר‬
‫אמר לטוב‪ ,‬ורבי אבא אמר לרע‪.‬‬
‫אהל מועד‪ .‬אלא בקךמיתא אהל‬
‫רבי אלעזר אמר לטוב ‪ -‬מה‬ ‫סתם‪ ,‬השתא אהל מועד‪ .‬מאי מועד‪ .‬רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪■ .‬ך‬

‫מועד עזהוא יום חדוה ^ל‬ ‫אלעזר אמר לטב‪ .‬ורבי אבא אמר לביש‪ .‬רבי‬
‫הלבנה עזנתוספה בו קדעזה‪] .‬מה‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.T :‬״•‬

‫מועד[ לא עזולטת בו חסרון‪ ,‬גם‬

‫•‬ ‫‪TT‬‬
‫אלעזר אמר לטב מה מועד דאיהו יום חדוה‬
‫•‪T : *.‬‬
‫־ ‪:1 :‬‬

‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫כאן קרא לה בעזם זה‪ ,‬להךאות‬ ‫דסיהרא דאתוספא ביה קדושה ) מ ה מ‪1‬עד( לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1—:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עזהרי התרחק ]נחש[ אהל‬ ‫שלטא ביה פגימותא‪ .‬אוף הכא הרא לה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬ח־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫מביניהם ולא נפגם‪ ,‬ועל זה‬
‫מועד ‪7‬כתוב‪.‬‬ ‫וקרא לו אהל‬
‫בשמא דא לאחזאה דהא אתרחיק )חו‪:‬א( אהל‬
‫‪,,‬‬ ‫‪.‬ז‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ._ .‬ך‪ .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫••‬ ‫‪717 :‬‬
‫ורבי אבא אמר לרע ‪^ -‬הרי‬ ‫מבינליהו ולא אתפגים ועל דא ול^רא לו אהל‬
‫בהתחלה הןה אהל כזתם‪ ,‬כמו‬ ‫מועד כתיב‪.‬‬
‫עזנאמר )ישעיה לג< אהל בל יצען‬
‫בל יסע יתדתיו לנצח‪ ,‬ועכעזו‬ ‫ורבי אבא אמר לביש דהא בקדמיתא הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־ •‬

‫אהל מועד‪ .‬בהתחלה לתת חיים‬ ‫אהל סתם כמה ךאה אמף‪) ,‬ישעיהלג( אהל‬
‫ארכים לעולמים עזלא יעזלט‬ ‫בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח‪ .‬והשתא אהל‬
‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪*.* T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬
‫בהם מות‪ ,‬מכאן והלאה אהל‬
‫מועד‪ ,‬כמו עזנאמר )איובל( ובית‬ ‫מועד‪ .‬בקךמיתא למיהב חןין ארוכין לעלמין‬
‫מועד לכל חי‪ .‬עכעזו נתן בו ץמן‬ ‫דלא ישלוט בהו מותא‪ .‬מכאן ולהלאה אהל‬
‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וחיים קצובים לעולם‪ .‬בהתחליה‬ ‫מועד כמה ךאה אמר‪) ,‬אייבל( ובית מועד לכל‬
‫לא נפגם‪ ,‬ועכעזו נפגם‪ .‬בהתחלה‬
‫חברותא וץווג עזל הלבנה‬ ‫חי‪ .‬השתא אתליהיב ביה זמנא והיין קצובין‬
‫בעזמעז עזלא ןסורו‪ ,‬עכעזו אהל‬ ‫לעלמא‪ .‬בקדמיתא לא אתפגים‪ ,‬והשתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫שכב‬

‫מייעד‪ ,‬הזווג עזלהם מזמן לזמן‪.‬‬ ‫אתפגים‪ .‬בקךמיתא חברותא וזווגא ךסיהרא‬
‫ולכן ?!רא לו אהל מועד מה ^לא‬ ‫בעזמעזא ךלא !עדון‪ .‬העזתא אוהל מועד‬
‫היה קדם‪.‬‬
‫השלמה מהה שמטות )בין סימן מד ­‬ ‫זווגא ללהון מזמן לזמן‪ .‬ובגיני כך ול^רא לו‬
‫מה( יש כאץ כמה שורות‬ ‫אהל מועד מה דלא הוה קודם‪.‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫רבי שכןעוץ הץה יושב לילה אחד‬ ‫השלמה מההשמטות )בין סימן מד ‪ -‬מה כולו‪ .‬מראה מקומות תמצאהו‬
‫לפניו‬
‫יושבים ‪TT:‬‬‫‪•:‬‬ ‫והיו‬
‫בתורה‪T : ,‬‬
‫‪'T‬‬ ‫ועוסק ־‬
‫•• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫כסוף הספד(‬
‫רבי יהודה ורבי יצחק ורבי יוסי‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬־••‬ ‫׳‬
‫רבי עזמעון הוה יתיב ליליא חד ולעי‬
‫אמר רבי יהודה‪ ,‬הרי כתוב )שמות‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪■ .‬ך ‪..‬‬ ‫—‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫■ך■ך‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫לג( ויתנצלו בני יק^ראל את עדץם‬

‫באורליתא‪ .‬והוו!תבי קמיה רבי להודה‬
‫מהר חורב‪ ,‬ואמרנו שגרמו מות‬
‫ורבי יצחק ורבי יוסי‪ .‬אמר רבי יהודה הא‬
‫עליהם מאותו ןמץ ומעלה‪ ,‬ושולט‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫■ך —‬ ‫‪..‬‬ ‫‪:‬‬

‫כתיב‪) ,‬שמיתלג( ולתנצלו בני לק^ראל את עדלם‬

‫בהם אותו נחש רע שהסירו אותו‬
‫מהם בהחלה‪ .‬נניח ישראל‪ ,‬אבל‬
‫מהר חורב‪ .‬וקאמרינן ךגרמו מותא עלליהו‬
‫יהושע שלא חטא‪ ,‬בטל ]יתבטל[‬
‫מההוא זמנא ולעילא‪ ,‬ועזליט בהו ההוא‬
‫ממנו אותו כלי זין עליון שקבל‬
‫חויא ביעזא דאעדו ליה מנייהו בקדמיתא‪.‬‬
‫עמם בהר סיני או לא ?‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• - :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• ‪-1 :‬‬

‫אם תאמר שלא בטל ממנו‪ ,‬אם‬‫לע‪Jt‬ראל תינה‪ .‬להועזע דלא חטא‪ ,‬אעדי ) ד ״ א‬
‫כך‪ ,‬למה מת כשאר בני אדם? אם‬
‫אתעד( מניה ההוא זלינא עלאה ךקביל עמהון‬
‫תאמר שהוסר ממנו ‪ -‬למה? והרי‬
‫לא חטא‪ ,‬שהרי הוא הץה עם משה‬ ‫בטורא דסיני או לא‪) .‬דף נג ע״א(‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בשעה שחטאו ישךאל? ואם‬ ‫אי תימא דלא אעדי )י׳ א א ת ע ד ( מניה‪ ,‬אי הכי‬
‫■ד •‬ ‫‪...‬‬ ‫• •־י‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫עטרה‬
‫‪TT‬‬ ‫אותה‬
‫‪T‬‬ ‫קבל‬
‫תאמר שלא •‪•• 1‬‬
‫אמאי מית כעזאר בני נעזא‪ .‬אי תימא‬
‫בהר סיני כמו שקבלו ישראל ‪-‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫_‬

‫למה?‪.‬‬ ‫דאתעדי מניה‪ ,‬אמאי‪ .‬והא לא חטא‪ .‬דהא‬‫‪■.‬ך‬ ‫■ד ‪-‬ד‬ ‫■ד‬ ‫‪ ■.‬ך‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫פ ת ח ואמר‪) ,‬תהלימי( כי צדיק ה׳‬

‫איהו עם מקזה הוה בקזעתא דחבו יע‪t‬ראל‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫צךקות אהב ץשר ‪.‬יחזו פנימו‪.‬‬
‫בפסוק זה אמרו החברים מה‬ ‫ואי תימא )ד״אל״גךהא( דלא קביל ההוא עטרא‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ^‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בטורא ךסיני כמה ךקבילו לע‪ t‬ךאל‪ ,‬אמאי‪.‬‬

‫שאמרו‪ .‬אבל כי צדיק ה׳‪ ,‬צדיק‬
‫הוא ושמו צדיק‪ ,‬ולכן צךקות‬
‫פתח ואמר‪) ,‬תהליסיא( כי צדיק יי צדקות אהב‬
‫‪••T‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫אהב‪ .‬ןשר ‪ -‬הוא ןשר‪ ,‬כמו‬
‫יעזר יחזו פנימו‪ .‬האי קרא אמרו ביה‬
‫שנאמר צדיק דשר‪ .‬ועל זה ‪.‬יחזו‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫—‬ ‫‪•• T‬‬ ‫*‪: *.‬״‪.‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫חברייא מאי דקאמרו‪ .‬אבל כי צדיק יי‪,‬‬

‫פנימו‪ ,‬כל בני העולם‪ ,‬ויתקנו‬ ‫‪ T :‬י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪-‬‬

‫רךכיהם ללכת בדרך ישרה כראוי‪.‬‬

‫צדיק הוא ועזמיה צדיק‪ ,‬ובגיני כך צדקות‬
‫בא ךאה‪ ,‬כשדן הקדוש ברוך הוא‬
‫לפי‬
‫אלא ‪• :‬‬
‫דן אותו ‪T •/‬‬
‫אהב‪ .‬יעזר‪ ,‬איהו יעזר‪ .‬כמה דאת אמר צדיק‬
‫העולם‪,‬׳ אינו ‪1 T‬‬
‫את ‪T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••T‬‬

‫ויעזר‪ .‬ועל דא יחזו פנימו כל בני עלמא‬

‫רב בני האדם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫*‪:*.‬״‪.‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫ובא וךאה‪ ,‬כשחטא אדם בעץ‬ ‫ויתקנו ארחליהו למיהך בארה מיעזר כךקא‬
‫שאכל ממנו‪ ,‬גרם לאותו עץ‬
‫ששורה בו המות לכל העולם‪,‬‬‫בריך הוא‬ ‫לאות‪ .‬הא חזי‪ ,‬כד דאיןקךשא‬
‫עלמא לא דן ליה אלא לפום רובן דבני‬
‫וגרם פגם להפריד אשה מבעלה‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫••‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ועמד חטא הפגם הזה בלבנה עד‬ ‫נעזא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ותא חזי‪ ,‬כד חב אדם באילנא דאכל מניה‪ ,‬גרם לההוא אילנא דעזרי‬
‫׳‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪---------‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ .‬ך‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪ . .‬ן‬
‫שכג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה כסלו‬
‫בראשית ‪ -‬נג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫ביה מותא לכל עלמא‪ .‬וגרים פגימו‬
‫עזעמדו יקזךאל בהר סיני‪ .‬כיון‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזעמדו יקזראל בהר סיני‪ ,‬בטל‬

‫לאפרעזא אתתא מבעלה‪ .‬וקאים חובה‬
‫מהם אותו פגם הלבנה‪ ,‬ועמדה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• | T :‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪— :‬‬

‫ךפגימו דא בסיהרא עד ךלןיימו לק‪ t‬ךאל‬

‫להאיר תמיד‪.‬‬
‫בטורא ךסיני‪ .‬כיון דקלימו לק^ראל בטורא‬
‫כיון עזחבזאו יקזראל בעגל‪ ,‬עזבה‬
‫הלבנה להפגם כמו מקדם‪ ,‬ועזלט‬
‫‪ T‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬
‫•‬‫•‬
‫ךסיני אתעבר ההוא פגימו ךסיהרא ולןיימא‬
‫‪T • :‬‬ ‫•‪TT‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪1:‬‬

‫הנחעז הרע ואחז בה ומעזך אותה‬

‫אליו‪ .‬וכעזןדע מעזה עזחנזאו‬ ‫לאנהרא תדיר‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫כיון דחבו לק^ראל בעגלא‪ ,‬תבת במלקדמין‬

‫יעזראל והוסר מהם אותם כלי זין‬
‫קדועזים עליונים‪ ,‬ןדע ודאי עזהרי‬
‫סיהרא לאתפגמא‪ .‬ועזלטא חויא ביעזא‬
‫הנחעז אחז בלבנה להמעזיכה‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־־ד‬

‫ואחיד בה ומעזיך לה לגביה‪ .‬וכד ידע מ^נזה‬

‫אליו ונפגמה‪ ,‬ואז הוציא אותה‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫החוצה‪.‬‬ ‫ךחבו יעוראל ואתעבר מנליהו אנון זיינין‬

‫וכיון עזעמדה להפגם‪ ,‬אף על גב‬
‫?ןדיעזין עלאין‪ ,‬לדע וזיאי ךדוא חולא אחיד‬
‫עזיהועזע עמד בעטרה עזל כלי‬
‫ביה בסיהרא לאמעזכא לה לגביה‬
‫הזין עזלו‪ ,‬כיון עזהפגם עזךה בה‬
‫וחץרה כמו עזנפגמה בחבזא ^ל‬ ‫ואתפגימת‪ .‬כדין אפיק לה לבר‪.‬‬
‫אדם‪ ,‬לא ןכול אדם להתקים‪ ,‬פרט‬
‫וכיון דקלימא לאתפגמא אף על גב דיהוקזע‬
‫למעזה עזהיה עזולט בה‪ ,‬ומותו‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬ ‫• ‪TT‬‬
‫‪/‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪:‬‬

‫קאים בעטרא ךזלינין דיליה‪ ,‬כיון‬

‫הןה בצד אחר עליון‪ .‬ועל זה לא‬
‫יהועזע‬
‫‪-‬‬ ‫לקים •••את ‪:‬‬ ‫ךפגימי שךלא בה ואתהדרת כמה‬
‫היה ‪:‬רעזות ‪T‬בה ‪- :‬ן••‬
‫‪TT‬‬
‫תמיד ולא אחר‪ .‬ועל כך אהל‬
‫דאתפגימת בחובא דאדם‪ ,‬לא יכיל בר נעז‬
‫מועד קךאו לו‪ .‬איהל‪ ,‬עזהרי עזורה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לאתקיימא‪ .‬בר מעזה דהוה עזליט בה‬

‫בו ץמן קצוב לכל העולם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬‫‪—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: |T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ומותיה הוה בסטרא אחרא עלאה‪ .‬ועל דא‬

‫ועל זה סוד חדבר ‪ -‬ןעז ןמין‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫למעלה דעז ןמין למפזה‪ .‬ועז‬
‫לא הוה רשו בה לקיימא ליהועזע הדיר ולא‬
‫עזמאל למעלה דעז עז מ ^ למטה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: |T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫לאחרא‪ .‬ועל כד אהל מועד קרי ליה‪ .‬אהל‬

‫ןעז ןמין למעלה בקדעזה עליונה‪,‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫••‬ ‫‪••lT‬‬ ‫••‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪:‬־דד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫דעז ןמין למטה עזהוא בצד‬ ‫דהא שריא ביה זמן קציב לכל עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫האחר‪ .‬ןעז עזמאל למעלה עזהוא‬
‫ואית‬
‫בקדעזה עליונה לעורר אהבה‬ ‫לעילא ‪• :‬‬
‫ימינא ‪T • • :‬‬
‫רזא דמלה‪ ,‬אית ‪T • T‬‬
‫ועל ‪T‬דא ‪TT‬‬
‫‪^ :‬‬
‫ימינא לתתא‪ .‬אית שמאלא לעילא‬
‫לקעזר את חלבנה במקום קדועז‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫למעלה להאיר‪ ,‬דעז עזמאל למטה‬

‫ואית שמאלא לתתא‪ .‬אית ימינא לעילא‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬
‫עזמפדיד אהבה עזלמעלה‪ ,‬ומפריד‬
‫בקדשה עלאה‪ .‬ואית ימינא לתהא דאיהו‬
‫אותה מלהאיר בעזמעז ולהתקרב‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*..1:‬‬ ‫•‬

‫בסטרא אחרא‪ .‬אית שמאלא לעילא בקדשה‬

‫אליו‪ ,‬וזהו צד עזל הנחעז הךע‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*..1:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫— ‪1—:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫חזה ” עזלמטה‬ ‫עלאה לאתערא רחימותא לאתקשרא‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T : - :‬‬ ‫• ‪T T‬‬
‫מתעורר‪ ,‬אז מועזך את חלבנה‬
‫סיהרא באתר קדיעזא לעילא לאתנהרא ‪.‬‬
‫ואית שמאלא לתתא דאפריש רחימותא דלעילא ואפריש לה מלאנהרא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪* :‬‬

‫בשמשא ולאתלורבא בהדיה‪ .‬ודא הוא סטרא דחויא בישא ‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬ח ־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫דכד שמאלא דא דלתתא אתערת כדין משיך לה לסיהרא ואפריש לה‬

‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ —:‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪------: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫שכד‬

‫ומפריד אותה מלמעלה ונחעזך‬ ‫מלעילא ואתחעזכת נהו־ראה ואתדבלןת בחדא‬

‫אורה ונךב?ןת בנחעז הרע‪ ,‬ואז‬ ‫בישא‪ .‬וכדין שאיבת מו־תא לתתא לכלא‬
‫עזואבת מות למטה לפל ונךב‪7‬ןת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:••1‬‬ ‫•‬

‫בנחעז ומתרחקןת מעץ החיים‪.‬‬ ‫ואתדבקת בחדא ואתרחקת מאילנא ךחייא‪.‬‬

‫ועל זה גרם מות לכל העולם‪.‬‬ ‫ועל דא גרים מותא לכל עלמא‪ .‬ודא הוא‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫וזהו עזאז נבזמא המקד׳ט עד זמן‬

‫?ןצוב עזנתקןנה הלבנה ועזבה‬
‫ךכדין אסהאבת מ?ןךשא עד זמן ?ןציב‬
‫להאיר‪ ,‬וזהו איהל מועד‪ .‬ועל זה‬ ‫דאתקנת סיהרא ותבת לאנהרא ודא הוא אהל‬
‫יהו^ע לא מת אלא בעבזיו ^ל‬ ‫מועד‪ .‬ועל דא יהושע לא מית אלא בעיטא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫הנחעז הזה עזקןרב ופגם את‬

‫המקדעז כמו קדם‪ .‬וזהו סוד‬
‫של נחש דא דקריב ופגים משכנא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הכתוב )שמות ל״ ויהוקזע בן נון‬ ‫כדקדמיתא‪ .‬ודא הוא רזא דכתיב‪) ,‬שמותלג(‬
‫נער לא ןמיעז מתוך האהל‪ .‬עזאף‬ ‫ויהושע בן נון נער לא ןמיש מתוך האהל‪.‬‬
‫על גב עזהוא נער למטה לקבל‬
‫אור‪ ,‬לא ןמיעז מתוך האהל‪ .‬כמו‬
‫ךאף על גב דאיהו נער לתהא לקבלא נהורא‪,‬‬
‫עזנפגם זה ‪ -‬כך גם נפגם זה‪ ,‬אף‬ ‫לא ימיש מתוך האהל‪ .‬כמה דאתפגים דא‬
‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫על גב עזכלי זין קדועז הןה לו‪.‬‬ ‫הכי נמי אתפגים דא‪ .‬אף על גב דזיינא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫כיון עזנפגמה הלבנה‪ ,‬כך הוא‬

‫ודאי לא נצל לבדו ממנו מאותו‬
‫?ןדישא הוה ליה‪ .‬כיון דאתפגים סיהרא הכי‬
‫גון ממעז‪.‬‬ ‫הוא וזיאי לא אשהזיב בלחודוי מניה מההוא‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כמו זה‪ ,‬כיון עזחטא‬ ‫גוונא ממש‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬

‫אךם‪ ,‬נטל הקדועז ברוך הוא‬

‫ממנו אותם כלי זין‪ ,‬אותיות‬
‫תא חזי‪ ,‬כגוונא דא כיון דחב אדם נטל‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪ -‬ן‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪' • • T‬‬ ‫‪7‬‬

‫מאירות קדועזות עזעטר אותו‬ ‫לןךשא בדיך הוא מניה אנון דיני אתוון‬
‫חקדועז ברוך הוא‪ .‬ואז פחדו‪,‬‬ ‫נהירין לןדישין דאעטר ליה לןךשא בדיך הוא‪.‬‬
‫דךעו עזהרי התפעזטו מהם‪ .‬זהו‬
‫עזכתוב ברעו כי עירמם הם‪.‬‬
‫וכדין דחלו וידעו דהא אתפשטו מנייהו הדא‬
‫‪T T‬‬ ‫• ־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T :‬‬

‫בחתחלה היו מתלבעזים באותם‬ ‫הוא לכתיב ויךעו כי ערומים הם‪ .‬בלןךמיתא‬
‫כתרי כבוד מדנים עזהם חרות‬ ‫הוו מתלבשן באנון כתרי ןלןר מזיינין דאנון‬
‫מהכל‪ .‬כיון עזחבזאו‪ ,‬התפקזטו‬
‫מהם‪ ,‬ואז ןדעו עזהרי המות‬
‫חירו מכלא‪ .‬כיון דחבו אתפשטו מנייהו‪.‬‬
‫קורא להם‪ ,‬דךעו עזהפקזטו‬ ‫וכלין ןלע דהא מותא לןדי לון‪ .‬דלעו‬
‫מחרות הכל‪ ,‬וגרמו מות להם‬
‫•‬
‫‪/T‬‬ ‫•‬
‫‪/T‬‬ ‫‪:T :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫•‬
‫• •‬
‫•‬ ‫לאתפשיטו מחירו לכלא‪ .‬וגרמו מותא לון‬
‫ולכל העולם‪.‬‬
‫ולכל עלמא‪) .‬דף נג ע״ב(‬
‫ויתפרו עלה תאנה‪ .‬הרי פרקזנו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזלמדו כל מיני כעזפים וקסמים‬ ‫ויתפרו עלה תאנה הא אוקימנא לאוליפו‬

‫ונאחזו בזה עזלמטה‪ ,‬כמו‬ ‫כל דיני חרשין וקוסמין ואחידו‬
‫עזנתבאר‪ .‬באותה עזעה נגךעה‬
‫מאה‬ ‫האדם‬ ‫בהאי ללתתא כמה דאתמר‪ .‬וההיא שעתא‬
‫••‪T‬‬ ‫וקומת ‪TTT‬‬‫‪-1 :‬‬ ‫הזקיפות‬
‫‪1•:-‬‬
‫אמות‪ .‬ואז נעע^ה פרוד‪ ,‬ועמד‬
‫' ‪ T :‬־‬ ‫•‬
‫•‬ ‫־ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫אתגרע זקיפו וקומה לאדם מאה אמין‪ .‬וכלין‬
‫אךם בדין והתקללה הארץ‪ .‬והרי‬ ‫אתעביד פרודא וקאים אדם בדינא ואתלטיא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫באךנו•‬
‫ויגרש את האדם‪ .‬אמר רבי‬ ‫ארעא והא אוקימנא ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬

‫אלעזר‪ ,‬לא ןדעתי מי עשה‬ ‫ויגרש את האדם‪ .‬אמר רבי אלעזר לא‬
‫שכה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה כסלו‬
‫בראשית ־ נג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫גרועזיץ ל מי‪ ,‬אם הקןדועז ב רוך‬ ‫ידענא מאן עביד תרוכין למאן‪ .‬אי לןךעזא‬
‫הו א ע ע ה ג רו עי ם ל א ד ם אם ל א‪.‬‬
‫בדיך הוא עבד תרוכין לאדם אי לא‪ .‬אבל‬
‫א ב ל ה ד ב ר ה ת ה פ ך‪ ,‬ד ג ר ע את‪,‬‬
‫א ״ ת דו?ןא‪ ,‬ו מי ג‪ .‬רע א ת ? ה א ד ם‪.‬‬ ‫מלה אתהפיך דגרעז את‪ ,‬א״ת זיוילןא‪ .‬ומאן‬
‫ה א ד ם ו ד אי ג ר ע את‪ ,‬ו ל כן כ תו ב‬ ‫ובגין‬
‫את‪T— T.‬‬ ‫גרעז ‪T T‬‬ ‫‪TT T‬‬‫האדם ודאי‬ ‫האדם‪•.* .‬‬
‫את‪: • 1 ,‬‬
‫׳‬ ‫גרעז‬
‫**־‬
‫ד ע ל ח ה ו ה׳ א ל הי ם מגן ע דן‪.‬‬
‫דא כתיב ולעזלחהו לן אלהים מגן עדן‪ .‬אמאי‬
‫ל מ ה וי ע ל ח הו ? מ עו ם ע ג ר ע‬
‫אךם את‪ ,‬כ פי ע ב א ת ו ‪ .‬ד ע כ ץ ‪-‬‬ ‫ולעזלחהו‪ ,‬בגין דגרעז אדם את כךלןאמרן‪.‬‬
‫הו א ה ע ר ה או ת ם ב מ קו ם ז ה‪.‬‬
‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫ולשכן‪ ,‬איהו אשרי לון באתר דא דאיהו גרים‬
‫ד ךכי ם‬ ‫וס תם‬ ‫גרם‬ ‫ע הו א‬
‫וסתים אורחין ושבילין ואשרי דינין על‬
‫ו ע בי לי ם ו ה ע ר ה דיני ם על‬
‫ה ע ^ ת‪ ,‬ו ה מ עי ך ק ל לו ת מ או תו‬ ‫עלמא ואמשיך לווטין מההוא יומא ולעילא‪.‬‬
‫יום ו מ ע ל ה‪.‬‬ ‫ןאת להט החרב המתהפכת‪ ,‬כל אפון‬
‫ו א ת ל ה ט ה ח ר ב ה מ ת ה פ כ ת‪ ,‬כל‬
‫א לו ע ע ר וי י ם בזו ך קי ה דיני ם על‬
‫דשרלין בקוזפי דינין על עלמא‪,‬‬
‫לגוני ם‬
‫• ‪• T:‬‬
‫ע מ ת ה פ כי ם‬ ‫ה עו ל ם‪,‬‬
‫• • • •‪ :‬־‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫דמתהפכין לגוונין סגיאין בגין לאתפרעא‬
‫רבים כ די ל ה פ ר ע מ ה ע ^ ם ‪.‬‬ ‫מעלמא‪ .‬לזמנין גוברין לזמנין נשין לזמנין‬
‫ל פ ע מי ם אנ עי ם ו ל פ ע מי ם נ עי ם‪.‬‬
‫ל פ ע מי ם א ע לו ה ט ת ו ל פ ע מי ם‬
‫אשא מלהטא ולזמנין רוחץ דלית מאן‬
‫רו חו ת ע אי ץ מי ע י ע מ ד ב ה ם‪.‬‬ ‫דקאים בהו‪ .‬וכל דא לשמור את דרך עץ‬
‫ו כל ז ה ל ע מ ר א ת דרך עץ ה חיי ם‬ ‫החיים דלא יוסיפון לאבאשא כקךמיתא‪.‬‬
‫ע ל א יו סי פו ל ה ר ע כמק'ךם‪ .‬ל ה ט‬
‫ה ח ר ב ‪ -‬א לו ע מ ל ה טי ם א ע‬
‫להט החרב‪ ,‬אפון דמלהטאן אשא וקוסטירי‬
‫ו תליני ם על ר א עי ה ך ע עי ם‬ ‫על ראשיהון דרשיעלא וחליבלא‪ .‬ומתהפכין‬
‫ו ה חו ט אי ם‪ .‬ו הגוני ם מ ת ה פ כי ם‬ ‫גותין לכמה זיעין ליפום ארחליהו לבני נשא‪.‬‬
‫ל כ מ ה מיני ם ל פי ד ך כי בני‬
‫ו ^ דא להט כמה לאת אמר )מלאכי ‪ 0‬ולהט‬
‫ה א ד ם‪ ,‬ו ע ל ז ה ל ה ט‪ ,‬כ מו ע נ א מ ר‬
‫•••••• ‪ •/:‬־‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪•/‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫)מלאכי ג( ו ל ה ט א תם היו ם ה ב א‬
‫־ ‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫אתמר‪ .‬־החרב ‪T‬דא‬ ‫והא • ‪T :‬‬‫הבא ‪:‬וגו׳ ‪T :‬‬ ‫היום — ‪T‬‬ ‫אותם —‬
‫‪T‬‬
‫וגו׳‪ ,‬ו ה רי נ א מ ר‪ .‬ה ח ר ב ‪ -‬זו ח ר ב‬ ‫חרב ללל׳ כמה לאה אמר‪> ,‬ישעיה לס חרב ללל׳‬
‫ל ה׳‪ ,‬כ מו ע נ א מ ר )ישעיה ל ס ח ר ב‬
‫ל ה׳ מ ל א ה דם וגו׳‪.‬‬
‫מלאה ‪T‬דם ‪:‬וגו׳‪.‬‬ ‫‪T :‬‬
‫א מ ר רבי י הו ד ה‪ ,‬ל ה ט ה ח ר ב ‪-‬‬ ‫אמר רבי להודה להט החרב )אפילס כל אפון‬
‫]אפלו[ כל או ת ם ה מ מני ם ע ל מ ט ה‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫_‬ ‫‪-‬ך‬ ‫^‬ ‫‪L‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ב ‪..‬‬
‫קסטרין ללתתא למתהפכין מךיו?ןנא‬
‫מ ד מו ת ל ך מו ת‪,‬‬ ‫ע מ ת ה פ כי ם‬
‫כלם מ מני ם על ה ע ץ ם ל ה ר ע‬
‫לאבאשא‬
‫עלמא ‪T T : - :‬‬ ‫ממפן ‪-‬על ‪T : T‬‬ ‫כלהון ‪1T- :‬‬
‫לדיוקנא ‪1 :‬‬ ‫* ‪T|T :‬‬
‫ו ל ה ס טו ת א ת ך ע עי ה עו ל ם‬ ‫דעברין —על‬
‫‪| • : T :‬‬ ‫עלמא‬
‫‪T:T‬‬ ‫לחייבי‬
‫לון ‪• • T —:‬‬‫‪1‬‬ ‫ולאסטאה‬
‫‪T T : —:‬‬
‫ע עו ב ךי ם על מ צוו ת ו בונ ם‪.‬‬ ‫פקודי למאךיהון‪.‬‬
‫ב א ך אה‪ ,‬כיון ע א ך ם ח ט א‪,‬‬
‫ה מ ע י ך ע ליו כ מ ה מיני ם ךעי ם‬
‫תא חזי‪ ,‬כיון לחב אדם אמשיך עליה כמה‬
‫ו כ מ ה ב ע לי דיני ם‪ ,‬ו פ ח ד מ כ ל ם‬ ‫זיינין בישין וכמה גרליני נמוסין ולחיל‬
‫ו ל א ן כ ל ל ע מ ד ע לי ה ם‪ .‬ע ל מ ה‬ ‫מכלהו ולא לכיל לקלימא עלייהו‪ .‬שלמה ללע‬
‫ןד ע ח כ מ ה ע ליונ ה‪ ,‬ו ע ם לו‬
‫ה קןדו ע ב רוך הו א ע ט ר ת מ ל כו ת‪,‬‬
‫בדיך הוא‬
‫‪T‬‬ ‫קדשא ‪:‬‬
‫‪• 1 :‬‬ ‫ושוי ••ליה‬ ‫עלאה ‪ :‬־‬
‫חכמהא • ‪T T‬‬
‫‪TT : T‬‬
‫ו כל ה עו ל ם הי ה פו ח ד מ מנו‪.‬‬ ‫עטרא דמלכותא והוו דחלו מפיה כל עלמא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫שכו‬

‫כיון דחב אמעזיך עליה כמה זיינין ביעזין‬

‫כיון עזחטא‪ ,‬הכ!עזיך עליו כמה‬
‫מינים רעים וכמה בעלי דינים‪,‬‬
‫וכמה גרליני נמוסין ודחיל מכלהו וכדין‬
‫ופחד מכלם‪ ,‬ואז יכלו להרע לו‪.‬‬
‫יכילו לאבאעזא ליה ומה דהוה בידיה נטלו‬
‫ומה עזהיה בידו ל?ןחו ממנו‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪ ~.‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬

‫ועל זה‪ ,‬במה ^הולך בץ אדם‬ ‫מפיה‪.‬‬

‫ובאותה הדרך עזנדבק בה‪ ,‬כך‬
‫ועל דא במה דאזיל בר נש ובההוא ארהא‬
‫מועזך עליו כח ממנה עזהולך‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪^ :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫ךאתזיבק ביה‪ ,‬הכי משיך עליה חילא‬

‫כנגדו‪ .‬כך אדם ה^ה מועזך עליו‬
‫ממנא דאזיל לקבליה‪ .‬כך אדם הוה משיך‬
‫כח טמא אחר עזפזמא אותו ואת‬
‫‪T T‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪: l T: :‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫כל בני העולם‪.‬‬

‫עליה חילא אהרא מסאב‪ .‬דסאיב ליה ולכל‬
‫בא ךאה‪ ,‬כעזחטא אדם‪ ,‬מעזך‬
‫עליו כח טמאה וטמא אותו ואת‬ ‫בני עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כל בני העולם‪ ,‬וזהו נחעז הרע‬

‫תא הזי‪ ,‬כד הב אדם משיך עליה הילא‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪** —:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ן‬
‫עזהוא טמא ומטמא את העולם‪.‬‬
‫מסאבא וסאיב ליה ולבל בני עלמא‪.‬‬
‫עזעזנינו‪ ,‬כעזמוציא נעזמות מבני‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫והאי הוא הויא בישא דאיהו מסאב וסאיב‬

‫האדם‪ ,‬נעזאר ממנו גוף טמא‪,‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬

‫ומטמא את הבית ומטמא את כל‬

‫עלמא‪ .‬דתנינן כד אפיק נשמתין מבני נשא‪,‬‬
‫אלה עזמת?ןךבים אליו‪ .‬זהו‬
‫אשתאר מניה גופא מסאב וסאיב ביתא‪.‬‬
‫עזכתוב)במדבר יט( הנגע במת וגו׳‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫_‬ ‫ך‬ ‫‪. . .‬‬

‫וסאיב לכל אנון דמקךבין ביה‪ .‬דודא הוא‬

‫ועל זה‪ ,‬כיון ^הוא נוטל נעזמה‬
‫לכתיב‪) ,‬במדבר יט( הנוגע במת וגד‪ .‬ועל דא כיון‬
‫ומטמא את הגוף‪ ,‬אז נהנה ך)צות‬
‫לכל אותם צדדים טמאים‬
‫דאיהו נטיל נשמתא וסאיב גופא כדין‬
‫לעזרות עליו‪ ,‬עזהרי אותו הגוף‬ ‫‪1 • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫אתליהיב לשו לכל אנון סטרי מסאבן לשרןא‬

‫נטמא מן הצד ע ל אותו הנחען‬
‫עלוי‪ .‬דהא ההוא גופא אסהאב מסטרא‬
‫הרע ע עור ה עליו‪ .‬ועל זה‪ ,‬בכל‬
‫• • ‪T :‬‬ ‫• ‪— T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪—:‬‬
‫מקום עאותו נ ח ע הךע עורה‪,‬‬
‫דההוא חויא בישא דשריא עלוי‪ .‬ועל דא‬
‫מטמא אותו ונטמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬

‫בכל אתר דההוא הויא בישא שארי מסאב‬

‫ובא וךאה‪ ,‬כל בני העולם בעעה‬ ‫‪— T :‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עיענים על מטותיהם בלילה‪,‬‬ ‫ליה ואסתאב‪.‬‬

‫והלילה פורע כנפיו על כל בני‬
‫ותא הזי‪ ,‬כל בני עלמא בשעתא דניימי על‬
‫העולם‪ ,‬טועמים טעם המות‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫•‬
‫־ ‪/T‬‬ ‫־ ־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ערסייהו בליליא‪ ,‬וליליא פריש גדפהא‬

‫ומתוך עטועמים טעם מות‪ ,‬רוח‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T: :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫הטמאה הזו עטה על העולם‬‫על כל בני עלמא טעמי טעמא דמותא‪ .‬ומגו‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬
‫ומטמאת ]את[ העולם ]ד״א ‪3‬תוך האדל‬
‫דטעמי טעמא דמותא האי רוחא מסאבא‬
‫שלו[‪ ,‬ועורה על ידי האיע ונטמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ובשמתעורר ונעמתו חוזרת‬‫שטיא על עלמא וסאיב )על( עלמא )ד״א ל״ג בג‪1‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬

‫בידו ‪-‬‬‫עיקרב ‪T :‬‬

‫מה ‪••|T : •/‬‬
‫בכל ־‬
‫אליו‪T : ,‬‬
‫קפמרא דליה( ושרלא על לדוי לבר נש ואסתאב‪.‬‬
‫•• ‪ T‬׳‬
‫הכל נבזמא‪ ,‬כי עוךה עליהם רוח‬
‫וכד אתער ואתהדר ליה נשמתיה‪ ,‬בכל מה‬
‫טמאה‪ .‬ועל זה לא יקח אךם‬
‫ליל^רב בידוי כלהו מסאבי‪ ,‬בגין לשרלא‬
‫בגךיו ללב ע ממי עלא נטל ןדיו‪,‬‬
‫עהרי הכ!עיך עליו אותו רוח‬
‫עלייהו דוה מסאבא‪ .‬ועל דא לא יסב בר נש‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫טמאה ונטמא‪ .‬ד ע ךעות לרוח‬
‫מנוי לאלבשא ממאן דלא נטיל ידוי‪ .‬דהא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫אמשיך עליה ההוא רוח מסאבא ואסהאב‪ .‬ואית ליה דשו להאי רוח‬
‫שכז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו כסלו‬
‫בראשית ־ נג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫הטמאה הזו לקורות בכל מקוים‬
‫‪1 T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מסאבא לעזריא בכל אתר דאעזתכח רעזימו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪--------:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪T - : T :‬‬

‫שנמצא רשם מצדו‪.‬‬ ‫מפטריה‪.‬‬

‫ולכו‪ 1‬לא יטל אדם ידיו ממי שלא‬
‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫‪•7 :‬‬

‫נטל ידיו‪ ,‬משום קזהמקזיך עליו‬ ‫ועל דא לא לטו־ל לדו־י בר נעז ממאן דלא‬
‫אותו רוח טמאה וקבלו זה‬ ‫נטיל ידוי בגין דאמעזיך עליה ההוא‬
‫שנטל מים ממנו‪ ,‬דש לו ךשות‬ ‫רוח מסאבא וקביל ליה האי דנטל מיא מניה‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫לשרות על האךם‪ .‬לכן צריך‬
‫אךם להשמר בכל צדדיו מצד‬ ‫ואית ליה ךעזו לעזךלא עלוי)דףנדע״א( דבר נעז‪.‬‬
‫הנחש הרע הזה שלא ישלט‬ ‫בגין כך בעי בר נעז לאסהמרא בכל סטרוי‬
‫עליו‪ ,‬ועתיד חקדוש ברוך הוא‬ ‫מפטרא ךהאי חדא ביעזא ךלא לעזלוט עלוי‪.‬‬
‫לעולם חבא לבטלו מץ העץם‪.‬‬
‫זהו שכתוב )ז כ ר י ה יג( ואת רוח‬ ‫וזמין קךשא בריך הוא לעלמא ךאתי‬
‫חטמאה אעביר מן הארץ‪ ,‬ואז‬ ‫לאעברא ליה מעלמא‪ .‬הדא הוא דכתיב‪) ,‬זכריה‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪■ . .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪— .‬‬

‫כתוב )י ש עי ה כב< בלע המות לנצח‬

‫• ־‬
‫‪/T‬‬ ‫•‬
‫־ ‪/T‬‬ ‫• ־‬ ‫‪T‬‬ ‫יס ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ )‪ 1‬כ ד‪(1‬‬
‫וגד‪.‬‬
‫)ד״א וכתיב( )ישעיה כב( בלע המות לנצח וגו׳ ‪:‬‬
‫אשתו ‪:‬וגד‪.‬‬ ‫חוה • ‪:‬‬‫‪T-‬‬
‫ידע •\את‬‫והאדם ‪- T‬‬
‫‪7 7 7:‬‬
‫ואמר‪*) ,‬ק ה ל ת ג( •מי‬
‫‪ T:‬־ '‬ ‫פתח‬‫‪ T‬־‬ ‫אבא‬‫רבי ־ ‪T‬‬‫־•‬
‫והאדם ידע את חוה אעזתו וגו׳‪ .‬רבי אבא‬
‫‪T -‬‬ ‫• •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪“ T‬‬ ‫‪T T T :‬‬

‫יודע רוח בני האדם העלה היא‬ ‫פתח )ואמר( >קהלתג( מי יודע רוח בני‬
‫למעלה ורוח חבהמה ה^רדת‬
‫היא למטה לארץ‪ .‬לפסוק הזה‬
‫האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה‬
‫‪T • • : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T T‬‬

‫ץש כמה גונים‪ ,‬וכץ הוא כל דברי‬ ‫היורדת היא למטה לארץ‪ .‬האי ל^רא כמה‬
‫חתורה ץש בכל אחד ואחד כמה‬ ‫גוונין אית ביה‪ .‬והכי הוא כל מלוי ךאורליתא‬
‫גונים‪ ,‬וכלם נאותים וכך הם‪.‬‬ ‫כמה גוונין בכל חד וחד וכלהו יאות והכי‬
‫וכל התוךה מתפרשת בשבעים‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫פנים כנגד שבעים צדדים‬ ‫אנון‪ .‬וכל אורייתא מתפרעזא בעזבעין אנפץ‪.‬‬
‫ושבעים ענפים‪ ,‬וכך הוא בכל‬ ‫לקביל עזבעין סטרין ועזבעין ענפין‪ .‬והכי‬
‫דבר ודבר של חהורה‪ .‬וכל מה‬ ‫הוא בכל מלה ומלה דאורייתא‪ .‬וכל מאי‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫שיוצא מכל דבר ודבר‪ ,‬כמה‬
‫אפנים מתפךשים ממנו לכל‬ ‫תפיק מכל מלה ומלה כמה גוונין אתפרעזן‬
‫הצדדים‪.‬‬ ‫מניה לכל סטרין‪.‬‬
‫בא ךאה‪ ,‬כשבן אדם הולך בדרך‬ ‫תא חזי‪ ,‬כד בר נעז אזיל בארה קעזוט‪ ,‬הוא‬
‫‪y‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫אמת‪ ,‬הוא הולך לץמיץ וממשיך‬
‫עליו רוח קדושה עליונה‬
‫אזיל לימינא‪ ,‬ואמעזיך עליה רוחא‬
‫מלמעלה‪ ,‬ורוח זו עולה בךצון‬ ‫קדיעזא עלאה מעילא‪ .‬והאי רוח סליק‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• I-‬‬

‫קדוש להאחז למעלה ולהדבק‬ ‫לעילא‬ ‫לאתאחדא‬ ‫קדיעזא‬ ‫ברעותא‬

‫‪T —: — :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫—ן •‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫בקדשה עליונה שלא תזוז ממנו‪.‬‬
‫• •‪•.‬‬ ‫‪7‬‬

‫וכשאדם הולך בדרך רעה וסוטה‬

‫•‪•.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪: •.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪•..1:‬‬
‫ולאתדבקא בקדועזה עלאה דלא אתעדי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫‪It :‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫בךךכיו‪ ,‬הוא מושך עליו רוח‬ ‫מניה‪ .‬וכד בר נעז אזיל באורח ביעז וסטי‬
‫טמאה שלצד שימאל‪ ,‬ומטמא‬ ‫ארחוי‪ ,‬הוא אמעזיך עליה רוח מסאבא‬
‫אותו ונבזמא בו‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫ךלסטר עזמאלא‪ ,‬וסאיב ליה ואסתאב ביה‪.‬‬
‫)יי ק ר א י א( ולא תטמאו בהם‬
‫ונטמתם בם‪ .‬בא להטמא ‪-‬‬ ‫כמה ךאה אמר‪) ,‬ויקרא יא( ולא תטמאו בהם‬
‫מטמאים אותו‪.‬‬ ‫ונטמתם בם‪ .‬אתא לאסתאבא מסאבין ליה‪.‬‬
‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫שכח‬

‫ובא וךאה‪ ,‬בעזעה עזבן אדם‬ ‫ותא חזי‪ ,‬בעזעתא דבר נעז אזיל בארח‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - : - :‬‬ ‫‪' • • T‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫הולך בדרך אמת ומועזך עליו‬ ‫?ןעזו־ט ואמעזיך עליה רוחא ?ןדיעזא‬
‫רוח קדעזה עליונה ונדבק בה‪,‬‬
‫הבן עזיוליד ויצא ממנו לעולם‬ ‫עלאה ואתדביק ביה‪ ,‬ברא ךיו־ליד ויפוק מניה‬
‫הוא ממעזיך עליו קדעזה עליונה‬ ‫לעלמא‪ ,‬הוא מעזיך עליה ?ןדועזה עלאה‪,‬‬
‫ויהןה קדועז בקדעזת ךבונו‪ ,‬כמו‬ ‫ויהא ?ןדיש בלןדועזה למאריה‪ .‬כמה לכתיב‪,‬‬
‫עזכתוב >שם ס והתקךקזתם‬
‫והייתם קדעזים וגו‪ /‬וכעזהוא‬ ‫)ויקרא כ( והתקלעזהם והייתם לןדועזים וגו‪ /‬וכד‬
‫הולך בצד עזמאל וממעזיך עליו‬ ‫איהו אזיל בסטר קזמאלא‪ ,‬ואמעזיך עליה‬
‫רוח טמאה ונךבק בו‪ ,‬הבן עז‪.‬יצא‬ ‫רוח מסאבא ואתדבק ביה‪ ,‬ברא ליפוק מניה‬
‫ממנו לעולם הוא ממעזיך עליו‬
‫רוח טמאה ויבזמא בטמאת אותו‬ ‫לעלמא הוא אמעזיך עליה רוח מסאבו‬
‫חצד‪.‬‬ ‫ויסהאב במסאבו לההוא סטרא‪.‬‬
‫ועל זה כתוב‪ ,‬מי יודע רוח בני‬
‫האךם הע^ה היא למעלה‪.‬‬
‫ועל דא כתיב מי יודע רוח בני האדם‬
‫‪T T T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫■ד‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬

‫וכעזהוא בהדבקות חןמין‪ ,‬היא‬ ‫העולה היא למעלה‪ .‬כד איהו‬

‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫וכעזהוא‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫עולה‬ ‫וכד‬

‫לעילא‪- : .‬‬
‫‪T‬‬ ‫היא ‪:‬‬ ‫סלקא •‬
‫ימינא ‪|T : T‬‬
‫באתדבקות ‪T • T‬‬
‫־ ‪1 :‬‬ ‫‪:‬‬
‫בחדבקות חקזמאל‪ ,‬אותו צד‬
‫עזמאל עזהוא רוח טמאה יורד‬
‫איהו באתדבקות שמאלא ההוא סטר‬
‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫מלמעלה למטה‪ ,‬ועזם דיורו בבן‬ ‫שמאלא דאיהו רוח מסאבו נחית מעילא‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫האדם ולא זז ממנו‪ .‬וחבן ]ומה[‬ ‫לתתא ושוי ליוליה בבר נש ולא אעלי מניה‪.‬‬
‫עזהוליד באותה ]חח[ טמאה הוא‬
‫וברא )ומה( דאוליד בההוא )יוח( מסאבו איהו‬
‫נהןה בנו מאותו רוח חטמאה‬
‫הוא אותו הבן‪.‬‬ ‫הוי בליה מההוא רוח מסאב איהו ההוא‬
‫אדם נדבק באותו רוח טמא‪,‬‬ ‫ברא‪.‬‬ ‫‪T :‬‬

‫ואעזהו נדבקה בו בהתחלה‪,‬‬

‫'‬ ‫־ ־ ‪T T :‬‬

‫ולקחה וקבלה אותה זהמה‬

‫• ‪|T : :‬‬
‫אדם אתדבק בההוא רוח מסאב ואתתיה‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7 7‬‬
‫• ‪:‬־ ‪T‬‬
‫‪.‬״‬ ‫‪T 1: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : 1• : :‬‬

‫ממנה הוליד בן‪ .‬בן זה הוא בן‬ ‫אתדבקא ביה בקלמיתא וננזלת‬
‫עזל רוח חטמאה‪ .‬ועל זה קזני‬ ‫וקבילת ההוא זוהמא מניה אוליד בר‪ .‬האי‬
‫בנים חם ־ אחד מאותו רוח‬
‫בזמא‪ ,‬ואחד כעזעזב אדם‬
‫הרין‬
‫‪1‬‬ ‫ועל ‪T‬דא ‪:‬‬
‫איהו‪—: .‬‬‫מסאבא •‬
‫דרוח ‪T —: T :‬‬
‫—‬ ‫ברא ‪:‬‬‫ברא ‪T:‬‬
‫‪T:‬‬
‫בתעזובה‪ .‬ולכן זה מצד חטמאה‪,‬‬ ‫בנין הוו‪ .‬חד מההוא רוח מסאב וחד כד תב‬
‫]וזה[ וזה מצד הטהרה‪.‬‬
‫‪. -‬ך •‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נ‪. L ....‬‬ ‫אדם בתיובהא‪ .‬ובגיני כר האי מסטרא‬
‫• • ‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪^T‬‬ ‫‪• • • :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫ךבי אלעזר אמר‪ ,‬בקזעה עזהפזיל‬
‫נחעז אותה זהמה בחוה‪ ,‬היא‬
‫מסאבא‪ .‬מדא י׳א והאי( מסטרא דכייא‪.‬‬
‫‪T : -‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T T : T :‬‬

‫קבלה אותו‪ ,‬וכעזעזמעז עמה‬ ‫רבי אלעזר אמר בשעתא דאטיל נחש ההוא‬
‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T T : V‬‬ ‫• •‬

‫אךם‪ ,‬הוליךה קזני בנים ־ אחד‬ ‫זוהמא בה בחוה קבילת ליה‪ .‬וכד‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫מאותו צד בזמא‪ ,‬ואחד מצד עזל‬
‫אךם‪ .‬והבל הןה דומה בךמות‬ ‫אעזהמש עמה אדם אולידת הלין בנין‪ .‬חד‬
‫עליונה‪ ,‬וקין בךמות תחתונה‪,‬‬ ‫מההוא סטרא מסאבא וחד מסטרא דאדם‪.‬‬
‫‪T T :‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T T : T :‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫ולכן דךכיהם נפרדו זה מזה‪.‬‬ ‫והוי דמי הבל בליוקנא ללעילא וקין‬
‫ודאי עזקין הןה בן ^ל רוח‬
‫הטמאה עזהוא הנח^ז הרע ]והבל בן‬
‫בליוקנא ללתתא‪ .‬ובגין כך אתפרשו ארחליהו‬
‫שלאדם[ הןה‪ .‬ובגלל עזקין בא מצד‬ ‫דא מן דא‪ .‬ודאי קין ברא דרוח מסאבא הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T T : T :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• |‬ ‫‪T‬‬
‫שכט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו כסלו‬
‫בראשית ־ נד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫עזל מלאך המות‪ ,‬הרג את אחיו‪,‬‬ ‫דאיהו חויא ביעזא‪) .‬והגל ביא דאךם( הרה‪ .‬ובגין‬
‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ז ז‬ ‫‪.‬ז‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫והוא בצדו‪ ,‬וממנו כל המדודים‬ ‫דלןץ אתא מסטרא ךמלאך המות לןטיל ליה‬
‫ועזרים ‪:‬ורוחות‬ ‫ומז‪-‬יקים ‪• •• :‬‬
‫‪1• • -‬‬ ‫הרעים‬
‫‪• TT‬‬
‫באים לעץם‪.‬‬ ‫לאחוי‪ .‬והוא בסטרא דיליה‪ .‬ומניה כל‬
‫אמר רבי יוסי‪ .‬קין ־ קן ^ל‬ ‫מדו־דין ביעזין ומזיקין ועזךין ורוחץ אתיין‬
‫מדוךים רעים עזבאו מצ‪-‬ד הטמאה‬ ‫לעלמא‪.‬‬
‫לעולם• ואהי כך הביאו ?ןךבן‪ .‬זה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫הקריב מצ‪-‬ד עזלו‪ ,‬וזה הקריב מצ‪-‬ד‬ ‫אמר רבי יוסי‪ ,‬קין‪ ,‬קינא דמדררין בישין‬
‫עזלו‪ .‬זהו עזכתוב ויהי מקץ ןמים‬ ‫דאתו מסטרא דמסאבא לעלמא‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t t‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫וןבא קיץ מפרי האדמה וגו׳‪ .‬רבי‬

‫עזכ!עוץ אמר‪ ,‬ויהי מקץ ןמים‪ ,‬מה‬
‫ולבתר אייתיאו קרבנא‪ .‬דא אקריב מפטרא‬
‫‪•I‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪: It‬‬ ‫•‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ז‪-‬ה מקץ ןמים? זהו קץ כל בעזר‪.‬‬ ‫דיליה ודא אקריב מסטרא דיליה‪ .‬הדא הוא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪•I :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ומיהו זה? מלאך המות‪ .‬וקין‬ ‫לכתיב דהי מקץ ןמים ויבא קץ מפרי‬
‫מאותו קץ ןמים הביא קךבן‪ .‬דוקא‬
‫עזאמר מקץ ןמים ולא אמר מקץ‬
‫האדמה וגו‪ /‬רבי עזמעון אמר דהי מקץ‬
‫ןמין‪ .‬ולכן כתוב בדניאל )דניאל לב(‬ ‫ןמים‪ ,‬מאי מקץ ןמים‪ ,‬דא הוא קץ כל בעור‪.‬‬
‫ואתה לך לקץ ותניה ותעמד‬ ‫ומאן איהו דא מלאך המות‪ .‬וקץ מההיא‬
‫לגדלך‪ .‬אמר לו‪ .‬לקץ הימים או‬ ‫קץ למים אליתי קלבנא‪ .‬דייקא לקאמר מקץ‬
‫לקץ הימין? אמר לו‪ ,‬לקץ הןמין•‬
‫וקין הביא מקץ הימים‪.‬‬ ‫למים ולא אמר מקץ למין‪ .‬ובגין כך כתוב‬
‫רבא קין מפרי האךמה‪ ,‬כמו‬ ‫בדניאל)תיאליב( ואהה לך לקץ ותנוח ותעמוד‬
‫עזנאמר ומפרי העץ‪ .‬אמר רבי‬
‫לגורלך‪ .‬אמר ליה לקץ הלמים או לקץ‬
‫אלעזר‪19 ,‬רי האדמה‪ ,‬כמו‬
‫עזנאמר )ישעיה ג( אוי לךעזע ךע כי‬ ‫הלמין‪ .‬אמר ליה לקץ הלמין‪ .‬וקין מקץ‬
‫גמול ידיו וג‪] '1‬כי ?די מעלליהם יאכלו‪$ .‬די‬ ‫הלמים אליתי‪) .‬דף נד ע״ב(‬
‫מעלליהם יאכלו ־ זה מלאך המות יאכלו[‪^] .‬מול לדיו‬
‫־ זה מלאך המות‪ .‬יעשה לו ־ שנמשך[ עליהם‬
‫ויבא קין מפרי האדמה‪ .‬כמה דאת אמר‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪1*1-‬‬ ‫־ ‪•• T‬‬

‫וידבק בהם להרג אותם ולטמא‬ ‫ומפרי העץ‪ .‬אמר רבי אלעזר מפרי‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫|‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪* t‬‬ ‫*‬

‫אותם‪ .‬ועל זה קין הקריב מצדו‪.‬‬ ‫האדמה במה דאה אמר‪) ,‬ישעיה ג( אוי לרעזע‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪T‬‬
‫והבל הביא גם הוא מבכרות ‪-‬‬
‫רע כי גמול ידיו וגד‪) .‬כי פדי מעלליהם יאכלו‪ .‬פרי‬
‫לרבות הצ‪-‬ד העליון עזבא מצ‪-‬ד‬ ‫• •‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫הקדעזה ]מצד ?!דוש[‪ ,‬ולכן ויעזע ה׳‬ ‫מעלליהם ייאכלו ךא מלאך המות יאכלו( )נ״א גמול ידיו ךא מלאןי הפות‪.‬‬
‫אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל‬
‫וע?ןה ליי ראהסעך( עלליהו ולתזיבק בהו לקטלא לון‬
‫מנחתו לא עזעה‪ .‬לא קבל אותם‬
‫ולסאבא לון‪ .‬ועל דא קין אקריב מסטרא‬
‫]אותו[ הקדועז ברוך הוא‪ .‬ולכן ויחר‬
‫לקין מאד !יפלו פניו‪ .‬עזהרי לא‬ ‫דיליה‪.‬‬
‫עזל‬
‫פנים ‪•/‬‬
‫אותם ‪• T‬‬
‫‪T‬‬ ‫פניו‪,‬‬
‫התקבלו ‪ TT‬׳‬
‫ןהבל הביא גם הוא מבבורות לאסגאה‬
‫• ‪ :‬־‪: 1‬‬
‫צדו‪ ,‬וקבל את הבל‪ .‬ולכן כתוב‬
‫פטרא עלאה דאתיא מפטר קדושתא‬
‫ויהי בהיותם בע^דה‪ .‬בע^דה זו‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T * :‬‬

‫• ־‬
‫•‬‫•‬
‫•‪:‬‬
‫)י׳א מסטדא קייעא(‪ .‬ובגיני כך ולשע ץ אל הבל‬
‫האעזה‪ ,‬כמו ^זנאמר )דברים כב( כי‬
‫•‬ ‫•‬
‫••‬‫•‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫בעזדה מצאה• וקין קנא על‬ ‫ואל מנחתו ואל קלן ואל מנחתו לא שעה‪.‬‬
‫הנקבה היתרה עזנולדה עם הבל‪,‬‬
‫לא לןביל )לץ()י׳א ליה( לןךשא בדיך הוא‪ .‬ועל‬
‫דא ויחד ללןלן מאד‪ .‬ויפלו פניו דהא לא אתלןבילו אנפוי‪ ,‬אנון אנפין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫עזכתוב ותסף ללדת‪ ,‬והרי נאמר‪.‬‬ ‫ךסטרוי וקביל ליה להבל‪ .‬ובגיני כך כתוב‬
‫הלוא אם תיטיב ע‪ 1‬את‪ ,‬כמו‬ ‫כמה‬ ‫אתתא‪T : .‬‬‫בעודה ‪T‬דא • ‪T :‬‬ ‫בעודה‪*.• T — .‬‬
‫בהיותם — ‪*.• T‬‬
‫‪T‬‬ ‫ויהי • ‪:‬‬
‫־‪• :‬‬
‫עזנאמר‪ .‬אבל קואת כמו עזאמר‬
‫רבי אבא‪ ,‬קואת תעלה למעלה ולא‬ ‫ךאת אמר )דברים כב( ‪3‬י בעודה מצאה‪ .‬וקלן קני‬
‫תרד למטה‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬זיבר זה‬ ‫על נוקבא לתירה דאתללידת עם הבל דכהיב‬
‫כעת נאמר ונאה הוא‪ ,‬אבל כך‬ ‫ותוסף ללדת והא אהמר‪:‬‬
‫עזמעהי‪ ,‬עואת יעלה ממך דעזב‬
‫לף הדבקות זו עזל רוח הטמאה‪.‬‬ ‫הלא אם היטיב עואת כמה ךאתמר‪ .‬אבל‬
‫ואם לא ‪ -‬לפתח חטאת רבץ‪ .‬מה‬ ‫עואת כךאמר רבי אבא עואת תסתלק‬
‫זה לפתח ? זה הדין העליון עזהוא‬
‫חפתח קזל הכל‪ ,‬כמו קזנאמר )תהלים‬
‫יוסי‬
‫••‬ ‫רבי‬‫אמר • •‬ ‫לתהא‪—T .‬‬ ‫תיהות ‪T —:‬‬ ‫ולא ••‬‫לעילא ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫קיח( פתחו לי קזערי צדק‪ .‬חטאת‬ ‫אבל‬ ‫‪T-:‬‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫ויאות‬ ‫‪T:‬‬ ‫אהמר‬‫•‪T :‬‬ ‫העזתא‬ ‫‪T :-‬‬ ‫מלה‬
‫•‪T‬‬ ‫האי‬ ‫‪-‬‬
‫רבץ ‪ -‬אותו חצד קזנךבקה בו‬ ‫הכי שמענא עואת יסלק מינך ולשבוק לך‬
‫ונמקזך עליך‪ ,‬יקזמר אותך להפרע‬
‫ממך‪ ,‬כ ת תו מו‪.‬‬
‫מסאבא‪.‬‬
‫דרוה ‪T - : T :‬‬
‫‪-‬‬ ‫אתדבקותא ‪T‬דא ‪:‬‬

‫בעזעה‬
‫יצחק‪ ,‬בא ראה‪ ,‬י ‪T T :‬‬
‫• ‪ T 1 :‬׳‬
‫רבי‬ ‫ואי לא לפתה הטאת רובץ‪ .‬מאי לפתה דא‬
‫אמר ‪• -‬‬
‫‪ 7‬־‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫קזקין הרג את הבל‪ ,‬לא ןדע איך‬ ‫במה‬ ‫דכלא ‪T:‬‬ ‫פתהא ‪T :‬‬ ‫•‪T:‬‬ ‫דאיהו‬‫עלאה ‪• :‬‬ ‫דינא • ‪T T‬‬
‫•‪T‬‬
‫יוציא ]יוצאת[ נקזמתו ממנו‪ ,‬והןה‬
‫ךאת אמר )תהלים ק״( פתהו לי שערי צדק‪.‬‬
‫??ח^ז‪ ,‬והרי‬ ‫נוקזך אות^‬
‫בארוה החברים‪ .‬באותה חקזעה‬ ‫חטאת רובץ ההוא סטרא ךאתרבקת ביה‬
‫קללו חקדועז ברוך הוא‪ ,‬והןה‬ ‫ואתמשכת עלך להא נטיר לך לאתפרעא‬
‫הולך לכל צדדי העולם‪ ,‬ולא הןה‬
‫מקום קזמקבל אותו‪ ,‬עד קזטפח‬
‫מנך כתרגומא‪.‬‬
‫על ראעזו ועזב לפני ךבונו‪ ,‬והארץ‬ ‫אמר רבי יצחק‪ ,‬תא חזי‪ ,‬בשעתא דקטיל‬
‫‪-.‬ך|‪.‬‬ ‫‪ ._ .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ן ‪-‬‬

‫קבלה אותו במדור התחתון‬ ‫קלן להבל‪ .‬לא הוה ^לע ךןיך )נפיק()ד״א‬
‫למטה‪.‬‬
‫ךבי יוסי אמר‪ ,‬הארץ קבלה אותו‬ ‫י?יק( נשמתיה מניה‪ .‬והוה נשיך ליה בשיניה‬
‫ללכת בה‪ ,‬עזכתוב רקזם ה׳ לקין‬ ‫שעתא‬‫‪T -‬‬ ‫חבריא‪•• .‬ביה‬ ‫‪T‬‬ ‫אוקמוה ‪-‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫והא‬
‫כחויא‪T : .‬‬
‫‪T: • :‬‬
‫אות‪ .‬רבי יצחק אמר‪ ,‬לא כך‪ ,‬אלא‬ ‫לליט ליה קךשא בריך הוא‪ .‬והוה אזיל לכל‬
‫למטה קבלה אותו הארץ במדור‬
‫אחד עזתחתיה‪ ,‬עזכתוב הן גרעזת‬
‫• ‪.‬ך‬ ‫•• ן‬ ‫‪.‬ך‬
‫רמקבל ••ליה‪- .‬עד‬
‫‪-‬ך ‪7‬‬ ‫‪_ ..‬‬
‫••‬
‫‪- ..‬ך‬
‫אתר ‪• :‬‬
‫ולא ‪T‬הוה‪- 1----TT‬‬ ‫עלמא‪: : ,‬‬
‫•סטרי ‪ T : T‬׳‬
‫איתי חיום מעל פני האדמה‪ .‬מעל‬ ‫ךאטפח עלרישיה ותב קמי מאריה‪ .‬וקבילת‬
‫פני האךמה גירעז‪ ,‬אבל למפזה ליא‬ ‫לתהא‪.‬‬
‫במדורא ‪T —:‬‬ ‫ארעא ‪T T :‬‬ ‫ליה — ‪T :‬‬
‫גירעז‪ .‬ובאיזה מקום קבלה אותו‬
‫האךמה? באךקא‪ ,‬ועל כל אלה‬ ‫דבי יוסי אמר ארעא קבילת ליה למיהך בה‬
‫עזדךים עזם כתוב)ירמיהי( יאבדו מן‬ ‫ד?היב ולשם יל לקין אות‪ .‬רבי י^חק‬
‫הארץ ומתחת העזמים האלה‪.‬‬ ‫אמר לאו הכי‪ .‬אלא לתתא קבילת ליה ארעא‬
‫— ‪ . .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫—‬ ‫— ן ‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫ועזם עזם את מדורו‪ ,‬והינו עזכתוב‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬

‫וי^ב בארץ נ‪ 1‬ד קדמת עדן‪.‬‬

‫‪:‬‬
‫אותי‬
‫•‬
‫•‬
‫•‪.‬‬
‫גדשת‬
‫הן •— ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫דכתיב •• ‪1‬‬‫דתחותה • ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫חרא • ‪:‬‬ ‫במדורא ‪T T‬‬

‫‪T T:‬‬
‫היום מעל פני האדמה‪ .‬מעל פני האדמה‬
‫■ך ‪■—.‬ך ■ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪— ..‬‬ ‫‪.‬ך ‪■—.‬ך ■ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪— ..‬‬ ‫—‬

‫וכל‬
‫בארקא‪T: .‬‬
‫ארעא‪ : ' ,‬־ ‪l T :‬‬
‫ליה ־ ‪T :‬‬
‫קבילת ••‬
‫אתר ־‪ • 1‬־‬ ‫ובאן| ‪ —:‬־‬
‫‪T‬‬ ‫גורש‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫גורש‪ .‬אבל לתתא לא ‪T‬‬ ‫‪ :‬־‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬
‫אנין דךיירי תמן עליהון ?תיב )יימיהי( יאבדו מאךעא ומףחות שמןא אלה‪.‬‬
‫ותמן שוי מדוליה‪ .‬והיינו לכתיב וישב בארץ נוד קדמת עדן‪.‬‬
‫^׳זכם ‪ ^7‬שלא‬ ‫בראשית ‪ -‬נד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫תוספתא‬ ‫תוספתא‬‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫כיון דאמר לןין גדול עוני נזנשא‪ ,‬מחל ליה לןךשא כריך כיון שאמר קין גדול עוני‬
‫מנשוא‪ ,‬מחל לו הקדוש ברוך‬
‫הוא חצי מענשו‪ .‬משום שגזר‬
‫הוא ^ ג ו מעונשיה‪ .‬בגין דגזר עליה ‪73‬ןךמיתא‬
‫אשתאר ‪:‬בנוד עליו בהתחלה ואמר לו נע ונד‬ ‫והשתא • ‪ T :‬״‬ ‫בארץ ‪ :‬״ ‪T :‬‬
‫תהיה ‪VT T 1‬‬ ‫ונד • ‪ :‬״•״‬ ‫ליה ‪T‬נע ‪T T‬‬ ‫ואמר ••‬
‫‪ T:‬״‬
‫ההןה בארץ‪ ,‬ועכשו נשאר בנוד‬ ‫וגד‪.‬‬ ‫ין׳‬ ‫נזלפני‬ ‫?ןןן‬ ‫דצא‬ ‫לכתיב‬ ‫הוא‬ ‫הדא‬ ‫בלחודוי‪.‬‬
‫כלומר לכד נפק מן ^לןדם ין‪ /‬הוה בגין למהוי נד באלעא בלבדו‪ .‬זהו שכתוב ויצא קין‬
‫מלפני ה׳ וגו׳‪ .‬כלומר‪ ,‬שכשןצא‬ ‫ולא ‪T‬נע‪.‬‬ ‫‪T:‬‬
‫מלפני ה׳ הןה בשביל להיות נד‬
‫ועוד אמרו כד נפק קין מן קדם ןן‪ /‬אמר לו אדם ברי‬
‫בארץ ולא נע‪.‬‬
‫מה אן‪:‬עביד על לינך‪ .‬אמר לו קין אבא כבר ועוד אמרו‪ ,‬כשןצא קין מלפני‬
‫אסבשלית למחל לי קלשא בדיך הוא בנוד בלחודוי‪ .‬ה׳‪ ,‬אמר לו אדם ‪ :‬בני‪ ,‬מה נעשה‬
‫אמר לו היאך הוא‪ .‬אמר לו בגין לתבית ואולית קמיה‪ .‬על רעף? אמר לו קין‪ :‬אבא‪,‬‬
‫אמר אדם ןכי דין הוא רב ותקיף חילא להשובה ואנא כבר התבשךתי שמחל לי הקדוש‬
‫ברוך הוא בנוד בלבדו‪ .‬אמר לו‪:‬‬
‫פתח‬
‫ליה ‪ T‬״‬ ‫ולאודאה ••‬
‫‪TT :‬‬ ‫למריה‬ ‫לשבחא ‪••T :‬‬
‫שרא ‪ :‬״ ‪T :‬‬ ‫ידיעת‪T: .‬‬ ‫לא ‪ •T‬״‬ ‫‪T‬‬
‫היאך הוא? אמר לו‪ :‬משום‬
‫שחטאתי והודיתי לפניו‪ .‬אמר‬
‫ואמר‪) ,‬תהלים צב( מזמור שיר ליום השבת טוב להודות‬
‫קמיה אדם‪ :‬וכי זהו גידל' וחזק כח‬ ‫ולאודאה ‪••TT‬‬
‫‪:‬‬ ‫ולאתבא ‪T T‬‬
‫לשבחא ‪ : : :‬־‪"1‬‬‫‪:‬״‪TT‬‬ ‫כלומר טוב‬ ‫״‬ ‫ליי׳‪: .‬‬
‫״‪T:‬‬
‫התשובה ואני לא ןדעהי?!‬ ‫קלשא בליל הוא‪) .‬עד כאן תוספתא(‬
‫התחיל לשבח לרבונו ולהודות‬
‫לו‪ .‬פתח ואמר )תהליםעב( מזמור‬
‫ואמר רבי יצחק מההיא עזעתא ךלןטיל לולן‬
‫• ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪ T‬־‬

‫אדם שיר ליום השבת טוב להודות‬ ‫יאתפרש )ד״א אתפרעז( ‪TT‬‬ ‫להבל‪,‬י ‪- : : • :‬‬ ‫‪*.**.* :‬‬
‫מאתתיה‪ .‬תרץ רוחץ נוקבין הוו אתלין לה׳‪ .‬כלומר‪ ,‬טוב לשבח ולשוב‬
‫ולהתודות לפני הקדוש ברוך‬
‫הוא‪ .‬עד כאן התוספתא‪.‬‬
‫ומזדוגן עמיה‪ ,‬ואוליד רוחץ ושדין דשאטן‬
‫שעה‬ ‫מאותה ‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫יצחק‪,‬‬
‫^ \ ׳‬ ‫•‬
‫רבי‬
‫ואמר ־ •‬‫‪ 7:‬־‬
‫דהא —בר ‪T‬נש —כד‬ ‫האי‪T : .‬‬ ‫לר —‬ ‫תקשי ‪^T‬‬ ‫ולא • ‪• • 1:‬‬ ‫בעלמא‪T: .‬‬ ‫‪T:T:‬‬
‫איהו בחלמיה אתלין רוחין נוקבין וחליכן שהרג קין את הבל‪ ,‬שנפרד ]??רד[‬
‫אךם מאשתו‪ ,‬שתי רוחות נקבות‬
‫והוליד‬
‫עמיה ומתחממן מפיה ואולידין לבתר‪ .‬ואלין‬
‫•‬ ‫עמו‪: ,‬‬
‫׳‬ ‫ומזדוגות‬
‫‪T‬היו ‪T‬באות • ־‬
‫שמשוטטים‬ ‫ושדים‬ ‫אקרון נגעי בני אדם‪ .‬ולא מתהפכן אלא רוחות‬
‫לדיוקני בני נשא‪ .‬ולית לון שעדין ברישא‪ .‬בעולם‪ .‬וזה לא יקשה לך‪ ,‬שהרי‬
‫בן אדם כשהוא בחלומו‪ ,‬באות‬
‫רוחות נקבות וצוחקות עמו‬
‫ועל דא כתיב בשלמה )שמיאל ב ז( והוכחתיו‬
‫בשבט אנשים ובנגעי בני אדם‪ .‬ואפילו כהאי ומתחממות ממנו ומולידות אחר‬
‫גוונא רוחין דכורין אתןין לנשי עלמא כך‪ ,‬ואלה נקראים נגעי בני אךם‪,‬‬
‫ולא מתהפכים אלא לךמיות בני‬
‫אךם‪ ,‬ואין להם שערות בראש‪.‬‬
‫ומתעברן מנליהו ואולידן רוחץ‪ .‬וכלהון נגעי‬
‫ועל זה כתוב בשלמה )שמואל‪-‬ב ז(‬ ‫בני אדם אקרון‪.‬‬
‫בתר מאה ותלתין שנין אתלבש אדם )דףנה והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי‬
‫בני אדם‪ .‬ואפלו כמו זה רוחות‬
‫זכרים באים ץ שות העולם‪ ,‬והן‬
‫מתעברות מהם ומולידות רוחות‪ .‬וכלם נקראים נגעי בני אדם‪.‬‬
‫וקרא ‪:‬שמו ••ש״ת‪.‬‬ ‫בן ‪T|T :‬‬
‫והוליד •• ‪1‬‬
‫•‬ ‫בקנאה והתחבר באשתו‪,‬׳ ‪:‬‬ ‫אדם ‪• :‬ן ‪T :‬‬‫ושלושים שנים ‪.‬התלבש ‪TT‬‬ ‫‪-‬ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מאה‬‫אחר •• ‪T‬‬
‫‪- -‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫שלב‬

‫סוד עזל סוף האותיות בקעזרים‬ ‫ע״א( בקינויא ואתחבר באהתיה ואו־ליד בר‬
‫חקוקים‪ .‬רבי יהודה אמר‪ ,‬סוד‬
‫וין^רא עזמיה עז״ת‪ .‬רזא ךסו־פא דאתוון‬
‫רוח קזאובדת קזמתלבעןת בגוף ]של‬
‫דרוחא‬
‫הארץ[ אחר בעולם‪ ,‬זהו קזכתוב כי‬ ‫‪T‬‬ ‫רזא ‪:‬‬‫אמר ‪TT‬‬ ‫יהודה ‪- T‬‬
‫‪T‬‬ ‫בקיטרי גליפן‪ .‬רבי ‪:‬‬
‫עזת לי אלהים זרע אחר תחת‬ ‫ךאתאביד דאתלבעז בגופא )יארעא( אחרא‬
‫הבל•‬ ‫אלהים‬‫לי ‪:‬״‪.‬״ •‬ ‫עזת •‬ ‫דכתיב •כי ‪T‬‬ ‫הדא הוא • ‪• :‬‬ ‫בעלמא ‪T T‬‬
‫‪T: T:‬‬
‫ואמר רבי יהוךה‪ ,‬כתוב ויולד‬
‫בדמותו כצלמו‪ ,‬מקזמע קובנים‬ ‫זרע אחר החת הבל‪.‬‬
‫ואמר רבי יהודה כתיב ויולד בדמותו‬
‫אחךים לא היו ]בךמותו ?צלמו‪ ,‬וךבר זה‬
‫הוא[ בךמותו‪ .‬וזה בךמותו כצלמו‪,‬‬
‫כצלמו מעזמע דבנין אחרפין לא הוו‬
‫בתקוץ הגוף ובתקוץ הנפעז בך‪.‬ךך‬
‫ודא‬
‫דיליה‪T : .‬‬
‫י^זר‪] .‬נ״א וךבר זה הוא כמו שנאמר‪ .‬ואמר רבי‬ ‫בדיוקנא‪-|.‬ד ‪. . .‬‬
‫ומלה ‪7‬דא הוא( ‪. .‬‬ ‫)כדמותו כצלמו • ‪7‬‬
‫בדמותו כצלמו בתיקונא ךגופא ובתיקונא‬
‫אבא משם לבי‪.‬ייסא[ כמו* עזאמר רבי‬
‫קזמע‪1‬ן מעזם רבי ייבא הזקן‪ ,‬בנים‬
‫ךנפשא בארה מיעזר‪) .‬נ״א ומלה דא הוא כמה ךאתמר‪.‬‬
‫אחרים בהתדבקות זהמת הנחעז‪,‬‬
‫ואותו קזרוכב עליו‪ ,‬קזהוא סמא״ל‬ ‫ואמר דכיאכא משמיה דרכי יימא( כמה דאמר רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 .‬‬

‫היו‪ ,‬ולכן לא היה בךמות אךם‪.‬‬ ‫עזמעון מעזמיה דרב ייבא סבא בנין אחרנין‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי אמךת קזהבל הןה‬
‫באתדבקותא דזוהמא דנחעז וההוא דרכיב‬
‫מצד אחר ‪ -‬כך הוא ! אבל קזניהם‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪:‬‬

‫לא היו בדמות קזלמטה‪.‬‬ ‫ביה דאיהו סמאל הדו‪ .‬ובגיני כך לא הוה‬
‫■ך‪-‬ך‬ ‫■ך‬ ‫■ך ן‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אמר ]לו[ רבי יוסי‪! ,‬הרי כתוב‬‫בדיוקנא דאדם‪ .‬ואי תימא הא אמרה דהבל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T l:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫והאדם ןדע את חוה אקזתו ותהר‬

‫אבל‬ ‫‪T —:‬‬
‫!תלד את קי|‪ ,‬ולא ]ד״א אמר לה כך הוא‪,‬‬
‫הכי הוא‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫הוה‪.‬‬‫‪TT‬‬ ‫אחרא‬‫מסטרא — ‪1—:‬‬‫• • ‪T:‬‬
‫תרווליהו לא הוו בךיולןנא דלתתא‪.‬‬
‫אבל ?זניהם לא היו ??מותו‪ ,‬שלא] כתוב ויולד‬
‫את קיץ‪ .‬ואפלו בהבל לא כתוב‬ ‫ידע‬ ‫והאדם ‪—T‬‬‫כתיב ‪T T T :‬‬ ‫והא ‪• :‬‬
‫יוסי• ‪T :‬‬
‫•‬ ‫רבי‬
‫אמר )ד״אליה( • •‬ ‫‪ 7‬־‬
‫!יולד‪ ,‬אלא ןתסף ללדת את אחיו‬
‫את הבל‪ .‬וזהו סוד הדבר‪ .‬אבל‬
‫את חוה אעזתו ותהר ותלד את קין♦‬
‫בזה מה כתוב? ויולד בדמותו‬ ‫ולא )ד״א אמד ליה הכי הוא‪ ^ .‬ל תרוויהו לא וזוו כדיוקניה‪ .‬דלא(‬
‫כצלמו‪.‬‬ ‫כתיב ויולד את קין‪ .‬ואפילו בהבל לא כתיב‬
‫ךבי קזמעון אמר‪ ,‬מאה וקזלוקזים‬
‫׳טנים נפרד אדם מאקזתו‪ ,‬וכל‬
‫ויולד אלא ותוסף ללדת את אחיו את הבל‪.‬‬
‫‪*.* T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪*.*•.* T‬‬ ‫*‪1 *.‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬

‫אותם מאה וקזלוקזים הקזנים הןה‬‫כתיב‪,‬‬

‫׳‬ ‫מה ‪• :‬‬ ‫אבל בהאי ‪-‬‬ ‫דמלה‪T- : .‬‬‫רזא ‪T • :‬‬ ‫ודא הוא ‪TT‬‬ ‫‪T:‬‬
‫מוליד רוחות וקזךים בעולם בגלל‬ ‫ויולד בךמותו כצלמו‪.‬‬
‫אותו כח הזהמה קזהןה קזאוב בו‪.‬‬
‫כיון קזחסל ממנו אותה הדהמה‪,‬‬ ‫דבי עזמעון אמר מאה ותלתין עזנין‬
‫אתפרעז אדם מאהתיה‪ .‬וכל אנון מאה‬
‫׳טב וקנא ]שעבר[ את אקזתו והוליד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫■ך■ך‬ ‫‪—.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בן‪ .‬אז כתוב ויולד בךמותו‬ ‫ותלתין עזנין הוה אוליד רוחין ועזדין‬
‫כצלמו‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כל בן אדם קזהולך לצד‬‫בעלמא‪ .‬בגין ההוא חילא דזוהמא דהוה‬
‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪1 :‬‬

‫דרכיו‪T ,‬כל‬
‫ומטמא ‪•/‬את ‪ T T :‬׳‬ ‫עזאיב ביה‪ .‬כיון ךחסיל מפיה ההוא זוהמא‪,‬‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪:‬עזמאל‬
‫רוחות הטמאה מוקזך על עצמו‪,‬‬ ‫הב וקני )ואזגדי( לאנהתיה ואוליד בר‪ .‬כדין‬
‫ורוח טמאה נדבקת בו ולא זזה‬
‫כתיב ויולד בךמותו כצלמו‪.‬‬
‫רוחי‬
‫••‬ ‫ארחוי‪■ ,‬דכל‬
‫׳‬ ‫תא חזי‪ ,‬כל בר נעז דאזיל לסטר עזמאלא ‪• T :‬‬
‫וסאיב ‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫‪ : :‬־ •‬ ‫‪T ' • • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪7‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז כסלו‬
‫בראשית ‪ -‬נה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫ממנו‪ ,‬והתדבקות ‪1‬שלו[ עזל אותו‬ ‫מסאבי מעזיך על גרמיה ורוח מסאב אתזיבק‬
‫רוח טמא יהיה באיעז הזה ולא‬ ‫ביה ולא אעדי מפיה‪ .‬ואתזיבקותא )דליה(‬
‫באחר‪ ,‬ולכן התדבקותם אינה‬
‫אלא באלה קזנךבקים בהם‪.‬‬ ‫ולא‬‫נעז ‪T :‬‬ ‫בר ‪T‬‬ ‫בהאי ‪-‬‬ ‫הוי ‪- :‬‬
‫מסאב ‪•—:‬‬‫רוחא ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דההוא‬‫‪- :‬‬
‫אקזרי חצדיקים קזהולכים בדרך‬ ‫באחרא‪ .‬ובגיני כך אתדבקותא דלהון לאו‬
‫יקזרה‪ ,‬והם צדיקי אמת‪ ,‬ובניהם‬ ‫איהו אלא באפון ךמתדבקין בהו‪ .‬זכאין אפון‬
‫צדיקים בעולם‪ ,‬ועליהם כתוב‬
‫)משליס כי יעזךים יעזבנו ארץ‪.‬‬ ‫צדילןןא ךאזלי בארח מיעזר ואפון זכאי קעזוט‬
‫אמר רבי חייא‪ ,‬מה עזכתוב‬
‫‪ ...‬ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן‬ ‫ובניהון זכאין בעלמא ועלייהו כתיב‪) ,‬משלי כ(‬
‫ואחות תובל קיץ נעמה‪ ,‬מה קךה‬ ‫כי לעזךים לעזכנו ארץ‪.‬‬
‫כאץ עזחכתוב אמר עזעזמה‬
‫נעמה? אלא מעזום קזטעו בני‬ ‫אמר רבי חליא מאי ךכתיב ואחות תובל לולן‬
‫אךם אחריה ואפלו רוחות‬ ‫קרא‬ ‫דקאמר ‪:‬ח־‬ ‫הכא ‪: T‬־ ־‬‫איריא ‪lT :‬‬
‫‪TT‬‬ ‫מאי‪T‬‬
‫נעמה‪: • .‬‬ ‫—‪T —:‬‬
‫ועזדים‪ .‬רבי יצחק אמר‪ ,‬אותם‬
‫בני האלהים עזא ועזאל טעו‬
‫נעזא‬‫‪TT‬‬ ‫בני‬ ‫דטעיין‬
‫‪: 1T T : 1 • :‬‬ ‫בגין‬ ‫אלא‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫נעמה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫דעזמה‬
‫• ‪T :‬‬

‫אחריה‪.‬‬ ‫אבתרה ואפילו רוחץ ועזךין‪ .‬רבי לצחק אמר‬

‫רבי עזמעוץ אמר‪ ,‬אמם ^ל‬ ‫אפון בני האלהים עז‪-‬א ו?‪5‬ןאל טעו בתרה‪.‬‬
‫חעזךים היתה עזץצאה מצד קיץ‪,‬‬
‫והיא התמנתה על הלילה ]עם‬
‫רבי עזמעון אמר אמן עזל עזךים הות‪.‬‬
‫לילית[ באסכרה עזל תינוקות‪ .‬אמר‬ ‫דמסטרא ךקלן נפקת‪ .‬והיא אתמפת על‬
‫לו רבי אבא‪! ,‬הרי אמר מר עזחיא‬ ‫ליליא )עם לילית( באסכרה דרבלי‪ .‬אמר ליה רבי‬
‫התמנתה לצחק בבני אךם ? אמר‬
‫לו‪ ,‬כך הוא !דאי‪ ,‬עזהרי היא‬
‫אבא והא אמר מר ךהיא אתמפת לחליכא‬
‫באה ומצחקת בהם בבני אךם‪,‬‬ ‫בבני פעזא‪ .‬אמר ליה הכי הוא ודאי דהא‬
‫‪ ■.‬ך‬ ‫—■ך‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך —‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪. .‬‬

‫ולפעמים מולידה רוחות בעולם‬ ‫איהי אתלית וחייכאת בהו בבני נעזא‪ ,‬ולזמנין‬
‫מהם‪ ,‬ועד עכעזו היא עומדת‬
‫לצחק בבני אדם‪.‬‬
‫דאולידת רוחין בעלמא מפליהו ועד כאן איהי‬
‫אמר לו רבי אבא‪ ,‬והרי חם‬ ‫פעזא‪.‬‬
‫לחייכא ‪:‬בהו •בבני ‪T T‬‬‫קיימת ‪T : —:‬‬ ‫‪— : |T‬‬
‫מתים כבני אדם‪ ,‬מה הטעם היא‬ ‫אמר ליה רבי אבא והא אפון מתין כבני‬
‫עומדת עד עכקזו? אמר לו‪ ,‬כך‬
‫זה! אבל לילית ונעמה ואגרת‬ ‫קיימת ‪-‬עד‬ ‫‪-:|T‬‬ ‫איהי‬
‫• •‬ ‫טעמא‬
‫‪T:-‬‬ ‫נעזא‪T ' ,‬מאי‬‫‪T T‬‬
‫בת מחלת עזץצאה מהצד עזלהם‪,‬‬ ‫לילית‬ ‫אבל • •‬ ‫‪T —:‬‬ ‫הכי הוא‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫אמר ••ליה‬ ‫העזתא‪—T .‬‬ ‫— ‪T :‬‬
‫כלץ קץמות‪ ,‬עד עזיבער הקדוען‬ ‫ונעמה וא‪;1‬רת בת מחלת דנפקת מסטרא‬
‫ברוך הוא רוח הטמאה מץ‬
‫ואת רוח‬ ‫דלהון כלהו קלימות עד דיבער קךשא בדיך‬
‫עזכתוב ״כריהיג( ‪•/ :‬‬
‫העולם‪T ,‬‬
‫‪ T T‬׳‬
‫חטמאה אעביר מץ הארץ‪.‬‬ ‫ואת‬‫‪*.* :‬‬
‫הוא‪ ,‬רוח מסאבא מעלמא דכתיב )זכריה יג(‬
‫• ‪• :‬‬ ‫•• ‪T : T‬‬ ‫— ‪T T: T :‬‬ ‫׳‬
‫אמר רבי עזמעוץ‪ ,‬אוי להם‬ ‫רוח הטמאה אעביר מן הארץ‪.‬‬
‫לאותם בני אךם עזלא יודעים‬
‫ולא מקזגיחים ולא מסתכלים‬ ‫אמר רבי עזמעון ווי לון לבני נשא אפון‬
‫וכלם אטומים‪ ,‬עזלא יוךעים‬ ‫דלא לךעין ולא מעזגיחין ולא‬
‫כמה מלא העולם מבריות‬ ‫מסת^ין וכלהו אטימין דליא לךעין כמה‬
‫מעזנות עזלא נךאות ומדברים‬
‫נסתרים‪ .‬עזאלמלא ]נתן[ נהנה‬ ‫מלליא עלמא מברלין משנלין דלא אתחזון‬
‫ךעזות לעיץ לךאות‪ ,‬יתמהו בני‬ ‫וממלין סתימין‪ .‬דאלמלא )‪:‬היג( אתליהב ךשו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫שלד‬

‫להתקים‬ ‫אךם איך יכולים‬ ‫לעינא למחזי‪ .‬לתמהון בני נשא היך יכלין‬
‫בעולם‪.‬‬ ‫לאתקיימא בעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬נעמה הזו‪ ,‬אם העזדים‬
‫היתה‪ ,‬ומצדה באים כל אותם‬ ‫תא חזי‪ ,‬האי נעמה אמא ךשךין הות♦‬
‫עזךים עזמתחממים בבני אדם‬ ‫ומסטרה אתלין כל אנון שלין‬
‫ולו?ןחים מהם רוח האוה‪,‬‬
‫וצוחקןת בהם‪^ ,‬עוע(ים אותם‬
‫דמתחממן מבני נשא ונטלי רוח היאובהא‬
‫בעלי ‪7‬ןךי‪ .‬ו ^ ל ל עזבעל ‪7‬ןךי בא‬ ‫?(־רין♦‬ ‫לוין‬ ‫מנליהו והליכת בה^ז‬
‫מצד ע ל רוח הטמאה‪ ,‬צריך‬ ‫ובגין לבעל לןרי אתי מסטרא לרוח מסאבא‪,‬‬
‫לךחץ עצמו להטהר ממנו‪ .‬והרי‬
‫בארוה החברים ‪:‬‬
‫בעי לאסחאה גרמיה לאתדכאה מניה‪ .‬והא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫_ ■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך‪. .‬‬

‫זה ספר תולדת אדם ‪ -‬לךמיותיו‪.‬‬ ‫אוקמוה חבריא‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬

‫אמר רבי יצחק‪ ,‬הךאה הקןדוע‬ ‫זה ספר תולדות אדם לליוקני‪ .‬אמר לבי‬
‫ברוך הוא לאךם דמיות ע ל כל‬
‫אותם דורות עיבאו לעולם‪ ,‬וכל‬
‫לצחק אחמי לןלשא בדיל הוא לאדם‬
‫חכמי העולם ומלכי העולם‬ ‫ליוקני לכל אנון לרין לליתון לעלמא‪ .‬וכל‬
‫עעתידים לעמד על יעראל‪.‬‬ ‫הכימי עלמא ומלכי עלמא דזמינין לקיימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: |T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬
‫הגיע לךאות את דוד מלך‬
‫יעראל ענולד ומת‪ .‬אמר לו‪,‬‬
‫עלייהו דישראל‪ .‬מטא למחמי דוד מלכא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫—‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫— ‪.‬‬

‫]אמר[ מהענים עלי ]אוסיף[ אלוה לו‬ ‫ללשראל לאתייליד ומית‪ .‬אמר ליה )ד״אל״גאמר‬
‫עבעים ענים‪ .‬וגךעו מאדם‬ ‫ובס משנין לילי)א‪1‬םיו־( אוזיף ליה שבעין שנין‪.‬‬
‫עבעים ענים והעלה אותם‬
‫הקדוע ברוך הוא לךוד‪.‬‬
‫וגרעו מאדם שבעין שנין וסליק לון קלשא‬
‫ועל זה עב ח דוד ואמי‪) ,‬תהליסעב(‬ ‫בריף הוא לדוד‪.‬‬
‫כי עמחתני ה׳ בפעלך במעעי‬ ‫ועל לא שבח דוד ואמר)תהליםצב( כי שמדזהני‬
‫ןדיך ארנן‪ .‬מי גרם לי דוךוה‬
‫בעולם ]הזה[? פעלך‪ ,‬זהו אדם‬
‫)דף ש ע״ב( יי׳ בפעלך במעשי לדיל ארנן♦‬
‫הךאעון עהוא פעלו ע ל הקדוע‬ ‫מאן גרם לי חדוה )בהאי( בעלמא‪ ,‬פעלך דא‬
‫ברוך הוא‪ ,‬ולא פעלו ע ל ב ער‬ ‫בריך‬
‫דקדשא ‪T :‬‬
‫‪:‬‬ ‫פעלו ‪T: T‬‬ ‫דאיהו ‪• :‬‬
‫קדמאה ‪T T‬‬
‫אדם —ן ‪: * 9 :‬‬
‫הוא ‪T T‬‬
‫וךם‪ ,‬מעעה ןךיו ע ל הקדוע‬
‫ברוך הוא ולא מבני אדם‪ .‬ועל‬ ‫הוא‪ ,‬ולא פעלו דבשר ודם‪ .‬מעשה ידיו‬
‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך‪-‬ך‬ ‫‪. .‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪T: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬

‫זה גךעו אותם עבעים ענים‬ ‫דקדשא בריך הוא ולא מבני נשא‪ .‬ועל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1*..‬‬ ‫‪:‬‬

‫מאדם מאלף ענים עהיו לו‬ ‫גרעי אנון שבעין שנין מאדם‪ ,‬מאלף שנין‬
‫להתקים בהם‪ .‬והךאה לו הקדוע‬
‫ברוך הוא כל חכמי דור ודור‪ ,‬עד‬
‫להוה ליה לאתקלימא בהו‪ .‬ואחמי ליה‬
‫עהגיע לדורו ע ל רבי עקיבא‪,‬‬ ‫קדשא בריך הוא כל הכימי דרא ודרא‪ .‬עד‬
‫—‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫ן‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫וךאה תוךה עלו ועמח‪ .‬ראה‬ ‫דמטא לדריה דרבי עקיבא‪ .‬וחמי אורייתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מיתתו והתעצב‪ .‬פתח ואמר‪,‬‬
‫'‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪T‬‬

‫)תהליטקלט( ולי מה ז?‪ 1‬י י ^ י ך אל‬

‫•‬
‫דידיה וחדי‪ .‬חמי מיתתיה ועציב‪ .‬פתח ואמר‬
‫‪■ .‬ך —‬ ‫■ך —‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬

‫מה עצמו ראעיהם‪.‬‬ ‫)תהלים קלט( ולי מה לקרו רעיך אל מה עצמו‬

‫זה ספר ‪ -‬ספר ודאי‪ .‬והרי בארנו‪,‬‬ ‫ראשיהם ‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬
‫כעהןה אדם בגן עדן‪ ,‬הוריד לו‬
‫הקדוע ברוך הוא ספר על ידי‬ ‫זה ספר‪ ,‬ספר ודאי‪ .‬והא אוקימנא דכד הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫^‬

‫המלאך תי אל הקדוע הממנה‬ ‫אלם בגנהא לעדן נחית ליה קלשא בריך‬
‫״'יי'‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ז כסלו‬
‫בראשית ־ נה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא תשרי‬
‫על הסוידוית העליוינים הקןדועזים‪,‬‬ ‫קדיעזא‬
‫מלאכא ‪T •1-‬‬ ‫דחיאל ‪T T : -‬‬‫ידא ‪• • • 7 :‬‬‫על ‪T:‬‬ ‫ספרא ‪-‬‬‫הוא • ‪T:‬‬
‫ובו חקוקים חקיקות עליוינוית‬
‫ממנא על תי עלאין לןדיעזין וביה גליפין‬
‫וחכמה קדועזה‪ ,‬ועזבעים ועזנים‬
‫‪ :‬־ •‬

‫מיני חכמה היו מתפךקזים ממנו‬

‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬
‫גלופי עלאין וחכמה קדישא‪ .‬ושבעין ותרין‬
‫לקזעז מאות וקזבעים חקיקות קזל‬ ‫מאה‬‫לשית ‪T :‬‬ ‫מניה ‪• :‬‬‫מתפרשן • ••‬
‫דחכמתא הוו • ‪1 T : T :‬‬ ‫זיני ‪T : : T :‬‬
‫• ••‬
‫סודות עליונים‪.‬‬ ‫ושבעין גליפין דרזי עלאי‪.‬‬
‫בא^צע הספר חקיקת החכמה‬
‫לידעת אלף ןחמעז מאות‬ ‫דחכמתא‬
‫‪T: : T:‬‬ ‫גליפא‬
‫‪T• :‬‬ ‫דספרא‬
‫‪T:-:‬‬ ‫באמצעיתא‬
‫‪7^7:*.*:‬‬
‫מפתחות קזלא נמסרו לעליונים‬ ‫למנדע אלף וחמש מאה‬
‫קדוקזים‪ ,‬וכלם נסתרים בספר‪,‬‬ ‫מפתחן דלא אתמסרן לעלאי קדישי‪ .‬וכלהו‬
‫ע ד קז ה גי ע ]לו לאדם‪ .‬כיון שהגיע[ א צ ל‬
‫דמטא )ד״א ליה •לאדם‪ ,‬בית‬ ‫בספרא ‪-‬עי‬ ‫אסתימו ••ביה‬
‫אדם‪ ,‬ממנו היו מתכנסים‬
‫־ ‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬
‫‪TT:‬‬ ‫‪T: - :‬‬
‫מלאכים עליונים לדעת ולקזמע‪,‬‬ ‫ךמטא( לגבי ךאדם‪) .‬מניה( הוו מתכנשי מלאכי‬
‫והיו אומרים >שם ‪ <n‬רומה על‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫עלאי למנדע ולמשמע‪ .‬והוו אמךי )תהלים נז(‬
‫הקזמים אלהים על כל הארץ‬
‫רומה על השמים אלהים על כל הארץ‬
‫‪1‬‬ ‫■ך ■ך^‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫_ ■ך‬ ‫—‬ ‫־ך‬

‫עזעה נרמז אליו‬

‫‪T ..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪:‬‬
‫באותה‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫להדרניא״ל המלאך הקדועז‪,‬‬ ‫בה שעתא אתרמיז לגביה הררניאל מלאכא‬

‫‪-.-‬ך‪-‬ך‬ ‫‪T -:-‬‬ ‫‪7‬‬
‫ואמר לו‪ :‬אדם‪ ,‬אדם‪ ,‬גנז את‬
‫כבוד ךבונף‪ ,‬קזלא נתנה ר^צות‬ ‫גניז‬
‫הוי ‪• T‬‬
‫אדם‪: ,‬״‪.‬״••‬
‫אדם‪T T ,‬‬
‫ליה‪ T T ,‬׳‬
‫׳‬ ‫ואמר ••‬
‫קדישא ‪—T:‬‬
‫‪T‬‬ ‫—‬
‫לעליונים לדעת בכבוד רבונך‬ ‫יקרא דמארד דלא אתייהיב רשותא לעלאי‬
‫‪••T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬ח־‬

‫פרט לף‪ .‬והיה הספר ההוא‬‫•‬

‫•‬
‫••‬‫‪•-‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫למנדע ביל^רא ךמרך בר אנת‪ .‬והוה עמיה‬
‫קזמור וגנוז עמו עד קזיצא אדם‬
‫מגן עדן‪ .‬קזהרי בהתחלה היה‬ ‫טמיר וגניז ההוא ספרא עד דנפק אדם‬
‫‪TT‬‬ ‫ן‬ ‫‪—T :‬‬ ‫—‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪•T:‬‬ ‫‪• T‬‬

‫מעין בו ומקזתמעז ^ יום בגנזי‬ ‫מגנתא ךעדן‪ .‬דהא בקךמיתא הוה מעיין ביה‬
‫רבונו‪ ,‬והתגלו לו סודות עליונים‬ ‫ומשתמש כל יומא בגינזיא דמריה ואתגליין‬
‫‪1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬
‫מה עזלא ןדעו קזמקזים עליונים‪.‬‬
‫כיון קזחטא ועבר ^ מצות‬
‫ליה תין עלאין מה דלא ןךעו שמשי עלאין‪.‬‬
‫ךבונו‪ ,‬פרח ממנו אותו הספר‪,‬‬ ‫כיון דחטא ועבר על פקודא דמאריה פרה‬
‫והןה אדם טופח על ראעזו‬ ‫ההוא ספרא מניה‪ .‬והוה אדם טפה על רישוי‬
‫••‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫■ך■ך‬ ‫■ך‬‫‪—.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫*‬ ‫־‬
‫ובוכה‪ ,‬ונכנס במי גיחון עד‬
‫צוארו‪ ,‬והמים עועזים את גופו‬
‫ובכי ועאל במי גיהון עד קךליה ומיא עבדין‬
‫נקבים נקבים והקזתנה זיוו‪.‬‬ ‫גופיה חלדין חללין ואשתני זיויה‪.‬‬
‫ברוך‬
‫הקדועז ‪| T‬‬ ‫רמז ־‪| T‬‬ ‫באותה ‪T T‬‬
‫עזעה ‪ T‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ןשן‪ 3‬תא ההיא רמז קךשא בריף הוא לרפאל‬
‫הוא לךפאלי והקזיב לו אותו‬
‫עוסק‬ ‫אדם‬
‫ואתיב ליה ההוא ספרא וביה הוה‬
‫היה ‪TT‬‬ ‫_הספר‪ 7,‬ובו ‪TT‬‬
‫■ך‪-‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫*‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬
‫•• ‪1‬‬
‫והניחו לעזת בנו‪ ,‬וכן לכל אותם‬ ‫משתדל אדם ואנה ליה לשת בריה וכן לכל‬
‫צאצאים‪ ,‬עד עזהגיע לאברהם‪,‬‬ ‫אנון תולדות עד דמטא לאברהם וביה הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫ובו הןה יודע להסתכל בכבוד‬

‫ךבונו‪ ,‬ןה‪.‬רי נאמר‪ .‬וכן לחנוך‬
‫ידע לאסתכלא בילרא דמאריה והא אתמר‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬ח־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪- T‬‬

‫נתן לו הספר והסתכל ממנו‬ ‫וכן לחנוך אתליהב ליה ספרא ואסתכל מניה‬
‫בכבוד העליון‪.‬‬ ‫בילרא עלאה ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪^T‬־‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א;‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כא תשרי‬
‫פתרי תורה‬ ‫תורה‬
‫‪7‬‬ ‫•סתרי‬
‫השלמה מההשמטות)סימןט(‬ ‫השלמה מההשמטות )םימן ט(‬
‫ויולד בךמותו כצלמו ‪1‬יקךא את‬
‫ויולד בךמותו כצלמו דיןרא את שמו שת אוליפנא מהכא‬
‫מכאן‪,‬‬ ‫ל מ תו‬ ‫שת‪.‬‬ ‫שמו‬
‫ךאחרינן לא הוו ?דיוקנא דיליה ודא בךמותו כצלמו שהאחרים לא היו בדמות שלו‪,‬‬
‫אתעביד בתיקונא דגופיה ובתיקונא ךנפשא באורח מישר וזה בדמותו כצלמו נעשה‪,‬‬
‫בתקון הגוף ובתקוץ הנפש‪,‬‬
‫כךקא יאות‪.‬‬
‫בדרך ישר כראוי‪.‬‬
‫ב א ראה‪ ,‬הנחש הטיל זהמה‬
‫• ‪:‬־ ‪T‬‬
‫‪.‬״‬ ‫• •‬ ‫־‪TT‬‬ ‫תא חזי נחש אטיל זוהמא בחוה וההוא זוהמא הוה‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫בחוה‪ ,‬ואותה זהמה היתה‬

‫מכשכשא במעהא ולא ןכיל לאצטלירא בגין דעד‬
‫מכשכשת במעיה ולא יכלה‬
‫לא חטא אדם הרו אתוון באלפא ביתא מתתקני ביה להצטיר‪ ,‬משום שעד שלא חטא‬
‫ואתצןירן ביה בהאי עלמא עד ךמטת לאת ב״ף אתהקנו אךם‪ ,‬היו אותיות הא״ב מתקןנים‬
‫בו ומצטירים בו בעולם הזה‪ ,‬עד‬
‫ךכר ונוקבא בחביבו בגנתא ומלאכי עלאי קמליהו מןד‬
‫שהגיעו לאות כ״ף‪ ,‬נתקנו זכר‬
‫אבאיש לסמ״אל ברקיעא ונחת ורכב על נחש תקיף ואחזי ונקבה בחביבות בגן‪ ,‬ומלאכים‬
‫קמיח מלד אתעךבו אתוון כדין אתחבר סמ״אל בההוא נחש עליונים לפניהם‪ .‬מןד הרע‬
‫ורכב על‬‫וירד ‪ T:‬־‬‫ברקיע‪ T: ',‬־‬
‫‪:‬לסמא״ל ‪ | • TT‬־‬ ‫ואתעבידו חד‪ ,‬ונטלו אתוון ועבידו מהמן והלאה אומנוהא‬
‫נחש חזק ונךאה לפניו‪ .‬מןד‬
‫בישא באתוון צ״ד צי״ד והלינו צ״ץ וצדו לחו בפתולא התערבו האותיות‪ ,‬ואז התחבר‬
‫‪T‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪: T:‬‬

‫בישא ועבדו אומנוהא !היר באתוון ק״ר אומנות דשל^רא סמא״ל עם אותו הנחש ונעשו‬
‫משם‬
‫ועשו • ‪T‬‬ ‫אותיות‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫ולקחו‬
‫אחד‪T :1 : ,‬‬
‫‪ T •/‬׳‬ ‫בגין ךאתהדרו לאפכא אתוון באומנותא בישא‪ .‬קו״ף ול א‬
‫והלאה אמנות רעה בא‪ 1‬תי‪ 1‬ת‬
‫לכיל לקלימא ךלית לה רגלין קופא קמיה בני נשא לית ליה צ״ד צי״ה והינו צ״ץ‪ ,‬וצדו‬
‫אותם בפתוי רע‪ ,‬ועע^ו אמנות‬
‫• ‪T‬‬
‫‪.‬״‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫קיומא‪.‬‬
‫יתרה באותיות ק״ר‪ ,‬אמנות של‬
‫רי״ש רע‪ ,‬אלין אתהפבו באומנותא בישא על ךנפלו אדם שקר‪ ,‬משום שחזרו להפך‬
‫ואתתיה ובאלין אתוול ק״ר אולידו בנין ולא הרו אותיות באמנות ךעה‪ .‬קו״ף‪,‬‬
‫בקיומא בדיל זוהמא דנחש ךאשתאיב בחוה מההוא זוהמא שלא ןכול לעמד‪ ,‬שאין לו‬
‫רגלים‪ .‬קוף לפני בני אדם אין לו‬
‫קיום‪.‬‬ ‫ממש אתלליד קין ובגין דא אשהכח קטולא בגין ת ח ש‬
‫ךי״ש‪ ,‬רע אלו התהפכו באמנות‬ ‫אומנותא דיליה קטולא הוא ואתעכבו אתוון עד הבא‪.‬‬
‫רעה עד שנפלו אדם ואשתו‪,‬‬
‫בשעתא דתב אדם בתיובהא ואהדר כמלקךמין לשמשא‬
‫ובאותיות הללו ק״ר הולידו‬
‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫בנוקביה מה כתיב ויולד בךמותו כצלמו דא הרה בנים ולא היו בקיום בשביל‬
‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪1• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬

‫מתיקונא ךרוחא וגופא כךקא לאות וכדין כתיב )קהלת ה׳( לש זהמת הנחש שנשאבה ברווה‪,‬‬
‫מאותה זהמה ממש נולד קין‪,‬‬
‫הבל אשר נעשה על הארץ ואהךרו אתוול בשירותא דשי״ז‬
‫ולכן נמצא ההרג‪ ,‬משום‬
‫ותי״ו ךכתיב )?ראשית ד( כי שת לי אלהים זרע אחר החת שאמנות הנחש היא הרג‪,‬‬
‫•••‪'•/‬‬ ‫•‬ ‫־‪TT‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫• ‪.‬״‬
‫‪/‬‬

‫והתעכבו האותיות עד כאן‪.‬‬

‫שאדם שב בתשובה וחזר‬
‫כמו ק;ךם לשמש עם נקבתו‪ ,‬מה כתוב? ויולד בךמותו כצלמו‪ ,‬זה הןה מתקון של רוח וגוף‬
‫כראוי‪ ,‬ואז כתוב )קהלתח< יש הבל אשר נעשה על הארץ‪ ,‬וחזרו האותיות בהתחלה עזל עזי״ן‬
‫\‬ ‫•‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫־ ־ ‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T :‬‬ ‫•‪ T T‬׳‬
‫•‬
‫‪• 1‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫״‬
‫•‬‫״״‬
‫•‬‫״‬ ‫״‬
‫•‬‫״‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ח כסלו‬
‫בראשית ־ נה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫הבל ^\ז הוא בצלם וךמות ך?ןךמאי לאו הכי ומהכא אתפני ותי״ו‪ ,‬עזכתוב ) ב ר א שי ת ד< כי ׳עזת׳‬
‫עלמא בגוזנא אחרא ךאלפא ביתא‪ ,‬לןינן ומהללאל ירדי לי אלהים זרע אחר תחת הבל‪.‬‬
‫וךמות‪,‬‬ ‫בצלם‬ ‫הוא‬ ‫עזת‬
‫עזהןאעזונים לא כך‪ ,‬ומכאן נבנה‬ ‫אתוסף לאתלןנא סידורא ךעלמא ב^בע קטרין סגלגלן‪.‬‬
‫^בע ארצות אינון דא לעילא מן דא כמה ךאינון עזבעה העולם בגון אחר ^ל אלפא‬
‫ביתא‪ .‬קינן ומהללאל לרד‪ ,‬נוסף‬
‫רקיעין דא לעילא מן דא ואינון אךץ אדמה ארלןא גיא‬
‫לתקן סדור העולם בעזבעה‬
‫קעזרים‪.‬‬ ‫נעזןה צןה תבל‪ .‬תבל לעילא מכלהו‪ ,‬דכתיב )תהלים ט׳( והוא‬
‫ןעזפוט בצדק כד נפק אדם מגנתא ךעדן ואתהרןי מהמן שבע ארצות חן זו למעלה מזו‪,‬‬
‫כמו עזאותם עזבעה דקיעים זה‬
‫אתרמי לההוא ךאי?]רי אךץ ואיהו אתר חעזוך דלית המן‬
‫למעלה מזה‪ ,‬וחם‪ :‬ארץ‪ ,‬אךמה‪,‬‬
‫נהירו כלל ^ א מעזמעז כלום וכיון ךאדם עאל תמן דחיל אךקא‪ ,‬גיא‪ ,‬נעזלה‪ ,‬צלה‪ ,‬תבל‪.‬‬
‫דחילו סגי ולהט החךב המתהפכת הוה מלהטא בכל סטרין תבל היא למעלה מכלם‪ ,‬עזכתוב‬
‫« ה לי ט ט( והוא יעזפט תבל בצדק‪.‬‬
‫גו אךץ‪.‬‬
‫כעזלצא אדם מגן עדן וגדעז‬
‫כיון דנפק עזבת והרהר העזובה אפיק קך^א בדיך הוא ליה מעזם‪ ,‬הוא נזרק לאותה עזנקראת‬
‫ארץ‪ ,‬והוא מקום חעזוך עזאין‬
‫לההוא אתר דאלןרי אדמה ךכתיב )ן ד א עי ת ג׳( לעבוד את‬
‫עזם אור כלל ולא מעזמעז כלום‪.‬‬
‫האדמה‪ ,‬בהאי אית נהירו ךנהיר ודיוקנין ךככבןא ומזל‪ ,‬כיון עזאדם נכנס לעזם‪ ,‬הוא פחד‬
‫החרב‬ ‫ולחט‬ ‫ותמן יומא וציורין דבני נעזא עלאין גברין דנפקו מאדם פחד גדול‪,‬‬
‫במאה ותלתין עזנין דקא הוה מעזמעז ברוחי נוקבי ואינון חמתחפכת היתה לוהטת בכל‬
‫חצךדים בכל הארץ‪.‬‬
‫עציבין הדיר‪ ,‬דלית בהו חדוה ואלין מעזטטי ונפקי לעלמא כיון עזלצאה עזבת וחךהר‬
‫דא ומתהפכן לסטרא ביעזא ומתהךרן המן וצלאן צלותא העזובה‪ ,‬הוציא אותו הקדועז‬
‫ברוך הוא לאותו מקום עזנקרא‬
‫ומתליעזבן בדוכתליהו תמן‪ ,‬וזרעין זרעין בךיחלין‪ ,‬ואכלי‪.‬‬
‫אדמה‪ ,‬עזכתוב )בראשית ג( לעבד‬
‫־ ‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ ‪T T‬‬

‫את האךמה‪ .‬בזאת לעז אור‬ ‫וחטין לית המן ולא חד מז׳ מיני תבואה‪.‬‬
‫בהאי אתר אתלליד קין והבל‪ ,‬כיון ךחטא קין אחית ליה עזמאיר וךמיוות עזל כוכבים‬
‫ומזלות‪ ,‬ועזם יום‪ ,‬וציורים עזל‬
‫•‬
‫‪/‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‪T‬‬

‫קדעזא בריך הוא לההוא אתר ךאלןרי אדמה דכתיב בני אךם עליונים‪ ,‬גברים עזלצאו‬
‫)בראשית ד׳( הן גרעזה אותי היום מעל פני האדמה מההוא מאדם במאה ועזלעזים העזנים‬
‫אתר ךאקרי אדמה והייתי נע ונד בארץ בגין דתמן אתדחא עזהלה מעזמעז עם רוחות נקבות‪,‬‬
‫וחם תמיד עצובים‪ ,‬עזאין בהם‬
‫חדוה‪ ,‬ואלה מעזובזבזים ויוצאים‬ ‫ואתהרך‪.‬‬
‫והלה בל מוצאי להרגני ההוא להט החרב המתהפכת והוה לעולם חזה ומתחפכים לצד רע‪,‬‬
‫ךחוןךים לעזם ומתפללים תפלה‪,‬‬
‫דחיל והרהר העזובה וסליק ליה קך^א בדיד הוא‬
‫עזם‪,‬‬ ‫במקומם‬ ‫ומתלעזבים‬
‫וזוךעים זרעים ?‪.‬רחים ואוכלים‪ ,‬ואין עזם חפזים‪ .‬ולא אחד מז׳ מיני תבואה‪.‬‬
‫בזה חמקום נולדו קין והבל‪ ,‬כיון דחטא קין הוליד אותו חקדועז ברוך הוא לאותו מקום עזנקךא‬
‫אדמה‪.‬‬
‫עזנקרא ‪:‬־‪T T‬‬
‫מקום ••• • ‪T|:‬‬‫האדמה‪ ,‬מאותו ‪1 T‬‬
‫אתי ־היום מעל פני ‪: T‬־‪ T T‬׳‬ ‫•‬ ‫גרעזת‬
‫הן ־ ‪T :‬‬
‫עזכתוב )שטי( |‬
‫‪T‬‬ ‫אדמה‪,‬‬
‫‪:‬־‪ T T‬׳‬
‫והייתי נע ונד בארץ‪ ,‬מעזום עזעזם נדחה וג׳רעז‪.‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫•‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪ T T‬׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‪T‬‬
‫•‬
‫‪• 1‬‬ ‫״‬ ‫‪T :‬״‬

‫ןהלה כל מצאי לחךגני ‪ -‬אותה לחט החרב המתחפכת‪ ,‬והלה פוחד‪ ,‬והךחר תעזובה‪ ,‬והעלה אותו‬
‫חקדועז ברוך הוא לאךקא‪ ,‬והלה עזם והוליד בנים באךקא‪ ,‬ובאךקא לעז אור עזמאיר מתוך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫לארלןא והוה המן וא‪ 1‬ליד בנין בארלןא ובארלןא איה נהירו העזמעז‪ ,‬וזוךעים ןרעים ונוטעים‬
‫ךנהיר מג‪ 1‬עזמעזא‪ ,‬וזרעין זרעין ונטעין אילנין וליה המן אילנות‪ ,‬ואין קזם חפזים ולא‬
‫מאותם קזבעה מיני תבואה‪ .‬כל‬
‫הטין ולא מאינון ^בע זיני תבואה‪ .‬כל אינון דתמן אינון אותם קזקזם הם מתולדות קין‪,‬‬
‫מתולדין דלןין ואינון בתרין ריעזין מנהון גברין עלאין והם עם קזני ראקזים‪ ,‬מהם גברים‬
‫ומנה‪1‬ן גברין זעירין וליה בהו דעהא עזלים כעזאר בני נעזא עליונים ומהם גברים קטנים‪,‬‬
‫ואין בהם דעת קזלמה כקזאר בני‬
‫ךהכא‪ ,‬לזמנין אינון זכאין ואתהךרן לסטרא טבא ולזמנין אךם קזכאן‪ .‬לפעמים הם צדיקים‬
‫וחוזרים לצד הטוב‪ ,‬ולפעמים‬ ‫אתהךרן לסטרא ביעזא ומולידין ומתין כעזאר בני נעזא‪.‬‬
‫ומולידים‬
‫• •‬ ‫הרע‪,‬‬
‫‪ TT‬׳‬ ‫לצד‬
‫־ ־‬ ‫חוזרים‬
‫‪•:‬‬
‫אדם הוה באדמה )ואךקא( עד ךא‪ 1‬ליד קזת ומהמן סליק‬
‫ומתים כקזאר בני האדם‪.‬‬
‫לעילא ד׳ דרגין וסליק להאי אתר ךאקןרי תבל ודא אדם הןה באדמה ]ןאך‪!5‬א[‪ ,‬עד‬
‫תבל איהו עלאה ךכלהו דרגין‪ .‬כיון ךסליק סליק לאתר בית עזהוליד עזת‪ ,‬ומעזם עלה למעלה‬
‫הזה‬
‫למקום ־‪•/‬‬ ‫‪\ ^ -‬‬
‫ועלה‬
‫דרגות‪T T : ',‬‬ ‫ארבע ‪T :‬‬‫־‪:‬־‬
‫מקדקזא ךאיקרי באינון קזמהן דהוה דיוריה בהו ארץ אדמה‬
‫עזנקךא הבל‪ .‬ותבל זו היא‬
‫הכי אקרי דליג אדם תלת דוכהי גיא‪ ,‬נקזןה‪ ,‬צןה‪ ,‬גיא איהו העליונה עזל כלי הדךגות‪ .‬כיון‬
‫אתר ודוכתא סגי בהאי פותןא וארבא ךגיהנם בגיא ונקזןה עזעלה‪ ,‬עלה למקום בית המקדען‬
‫עזדיורו‬
‫עזמות ••• •‬ ‫באותם ••‬‫‪T‬‬ ‫עזנקרא ‪:‬‬
‫• ‪T|:‬‬
‫וצןה אתבדרו אינון דבנו מגדלא ואולידו תמן על דארגיזו‬
‫הןה בהם‪ ,‬ארץ אךמה כך נקרא‪.‬‬
‫גיא‪,‬‬
‫׳‬ ‫מקומות ‪-‬‬ ‫^■עזה‪T :‬‬ ‫אדם ‪TT‬‬ ‫דלג ‪: 1‬‬ ‫• ••‬
‫למלבא עלאה בגין דא קריב לנורא דדליק‪.‬‬
‫ומקום‬
‫אתר ‪T 1‬‬ ‫ציה‪•• .‬גיא הוא ‪:‬־ ־‬ ‫נעזיה‪,‬׳ • ‪T‬‬
‫‪T• :‬‬ ‫ואית בני נקזא ןקירי בכל עותרא ועפרות זהב ואבנין זקירין‬
‫גדול כמו רחב וארך הגיהנם‪.‬‬
‫מאן דעאל המן והוה מתבל בחמידו ךההוא עותרא בגיא ונעזןה וצןה התפזרו אותם‬
‫ןהבין ליה וסליק לזמנין לרוכהא ךאיקרי נקזןה בגין דאתנקזי עזבנו מגךל והולידו עזם על‬
‫עזהךגיזו את המלך העליון‪ ,‬לכן‬
‫המן ונחיה להאי גיא ולא ןדע אתר דהוה מהמן‪ .‬גיא דא‬
‫זה קרוב לאעז הדולקת‪.‬‬
‫הוא באמצעותא ךעילא ותהא ודא אקרי גיא בן הנום‪ .‬ויש בני אדם נכבדים בכל עעזר‬
‫ורצועה חרא נפקא מהמן לעילא להאי תבל ואילןרי אוף ועפרות זהב ואבנים יקרות‪ .‬מי‬
‫עזנכנס לעזם והיה מהבל‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪...........‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••••‪:‬־‬
‫הכי גיא בן הנום ותמן פתחא ךגיהנם‪.‬‬
‫בחמדת אותו העעזר נותנין לו‪,‬‬
‫אינון בני נקזא ךתמן כולהו ןךעי חרקזין וחכמאן זקירין ולפעמים עולה למקום עזנקרא‬
‫יורד‬
‫עזם‪•• .‬‬ ‫עזנעזכח ‪T‬‬
‫• ‪T:‬‬ ‫נעזיה‪,‬׳ מעזום‬ ‫‪T• :‬‬ ‫והמן זרעי ונטעי אילנין ולית המן הטין ולא חד‬
‫לגיא חזה ולא יוךע את המקום‬
‫מקזבעת המינים‪ .‬בנקזןה אית בני נעזא כולהו קטיעין זעירין עזהןה מעזם‪ .‬גיא הוא באמצע‬
‫נקרא ••גיא‬ ‫ומטה‪ ,‬וזה • ‪T|:‬‬
‫מעלה ־ ‪ T‬׳‬ ‫עזל ־ ‪T :‬‬ ‫ולית להון חוטמין בר הרין נוקבין ךנפיק בהו רוחא וכל מה‬
‫ךעבדי מןד מעזתכחי ועל דא אל‪4‬רי נקזןה וזרעי ונטעי בן הנם‪ ,‬וךצועה אחת יוצאת‬
‫מעזם למעלה להבל חזאת‪,‬‬
‫ונקראת אף כך גיא בן הנם‪ ,‬ועזם‬ ‫אילנין ולית תמן הטין ולא מקזבעת המינים‪.‬‬
‫פתח חגיהנם‪.‬‬
‫אותם בני אדם עזעזם‪ ,‬כלם יודעים כעזפים וחכמות נכבדות‪ ,‬ועזם זורעים ונוטעים עצים‪ ,‬ואין‬
‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫••‬
‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪: T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫^‬

‫עזם לא חפזים ולא אחד מעזבעת המינים‪ .‬בנעזןה ןעז בני אךם כלם קטועים קטנים‪ ,‬ואין להם‬
‫חטמים‪ ,‬פרט לעזני נקבים עזיוצאת בהם רוח‪ ,‬וכל מה עזעועזים מןד עזוכחים‪ ,‬ועל כך נקראת‬
‫נעזןה‪ ,‬וזוךעים ונובזעים עצים‪ ,‬ואין עזם חפזים ולא מעזבעת המינים‪.‬‬
‫שלט‬ ‫ח כסלו‬
‫י'‬ ‫בראשית ־ נה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫צי״ה איהו אתר העזמיה כיה ןכעזותא בכולא ותמן פני נעזא צי״ה הוא מקום כעזמו‪ ,‬יעז עזם‬
‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫■ד‬ ‫‪■ .‬ן‬

‫אדם‬‫ועזם ‪:‬בני ‪TT‬‬

‫הבל‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫^פירן בחיזו ומגו ךאיהו ציה כד!ךעי אתר ךמק‪1‬ךא יבעז עזל‬
‫יפים למךאה‪ ,‬ומתוך עזהוא ציה‪,‬‬
‫ךמיין נכעין עאלין המן ולזמנין דסלקין מגו אתר ךמיא כעזיוךעים מקום עזל מקור מים‬
‫וסלקין להאי תבל ואינון בני מהימנותא יהיר מבני נ^א נובעים‪ ,‬נכנסים לעזם‪ ,‬ולפעמים‬
‫אחרנין ובינןיהו דיורין טבין ועותרא סגי וזרעי זעיר מגו עזעולים מתוך המקום עזל המים‬
‫ועולים להבל הזו‪ ,‬והם בני‬
‫ןבעזותא ךד!תם ונטעי אילנין ולא מצליחץ ותיאובהא אמונה יותר מבני אךם אחרים‪,‬‬
‫דילהון לבני נ^א ךהכא‪ .‬ומכלהו לית ךאכלי נהמא כד )ם״א וביניהם דיורים טובים ועעזר‬
‫כר( אלין ךהכא ךבתבל הכא לעילא מכל אלין תבל וכתיב רב‪ ,‬וזוךעים מעט מתוך היבעז‬
‫עזל עזם‪ ,‬ונובזעים עצים ולא‬
‫מצליחים‪ ,‬ותעזוקתם לבני אדם‬ ‫)תהלים ט׳( והוא ןעזפוט תבל בצדק‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫כגוונא דכל אלין ארעאן אית בהאי תבל וכל אלין עזמהן עזל כאן‪ ,‬ומכלם אין אוכלי לחם‬
‫‪ -‬כמו‪1‬רק[ אלה עזכאן בתבל‪ ,‬כאן‬
‫אית להו אוף הכי בגין ךאיהו עזביעאה‪ ,‬אית הכא‬
‫מעל כל אלה תבל‪ ,‬וכתוב )תהלים‬
‫ט< והוא יעזפט הבל בצדק‪.‬‬ ‫כגוזנא ךאינון דוכהי תחומין ודוכהי הכא ואילןרי כל חד‬
‫וחד כגוונא ךההוא דוכהא דלתתא‪ .‬וכל אלין בדיורין רבני כמו עזכל אלו הארצות ןעז בתבל‬
‫הזאת‪ ,‬וכל אלה העזמות ןעז להם‬
‫נעזא מעזמין אלין מאלין ךכתיב >תהלים ק״י( מה רבו מע^יך‬
‫אף כך‪ ,‬מעזום עזהוא עזביעי‪ ,‬ןעז‬
‫לן כלם בחכמה עע^ית מלאה האךץ קמנך ע״כ ‪) :‬עד כאן כאן כמו עזל אותם מקומות‬
‫תחומים ומקומות כאן‪ ,‬ונקרא‬ ‫מההשמטות(‬
‫כל אחד ואחד כמו עזאותו מקום‬
‫זכר ונקבה בראם‪ .‬רבי עזמעו־ן אמר רזין עזלמטה‪ ,‬וכל אלה בדיורים עזל‬ ‫* ‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• •‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I ••:‬‬ ‫‪t t‬‬

‫עלאין אתגליין בהני תרי ל^ראי‪ .‬זכר בני אדם מעזנים אלה מאלה‪,‬‬
‫ונקבה בראם‪ ,‬למנדע ילרא עלאה רזא עזכתוב)שטקס מה רבו מע^יך ה׳‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪■Ht :‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : •• :‬‬
‫כלם בחכמה עעזית מלאה הארץ‬
‫‪I‬‬ ‫‪VT T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫קנעך‪ :‬ע״כ מההשמטות‪.‬‬

‫‪T‬‬
‫דמהימנותא דמגו רזא דנא אתברי אדם‪ .‬הא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T •%‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫הזי ברזא דאתבריאו עזמים וארץ אתברי זכר ונקבה בראם‪ .‬רבי עזמעון‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪•• T‬‬

‫אדם‪ .‬בהו כתיב אלה תולדות הלזמים והארץ אמר‪ ,‬סודות עליונים התגלו‬
‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• — T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬
‫בשני הפסוקים הללו‪ .‬זכר ונקבה‬
‫)כהכראם(‪ .‬באדם כתיב זה ספר תולדות אדם‪ .‬בךאם לדעת הכבוד העליון‪ ,‬סוד‬
‫‪T I•• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬

‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T .T‬‬ ‫‪.‬‬

‫האמונה‪ ,‬שמתוך סוד זה נברא‬ ‫בהו כתיב בהבראם‪ .‬באדם כתיב ביום‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬

‫הבראם‪ .‬זכר ונקבה בראם‪ .‬מהכא כל דיוקנא אדם‪ .‬בא ראה‪ ,‬בסוד של שמים‬
‫־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬
‫‪TI :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T I•• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫*‬
‫וארץ נברא אךם‪ ,‬בהם כתוב‬
‫ךלא אלזתכה ביה ךכר ונוקבא לאו איהו אלה תולדות העזמים והארץ‬
‫דיוקנא עלאה כדק א חזי‪ .‬וברזא דמתניתין ]‪3‬הבךאם[‪ .‬באדם כתוב זה ספר‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬

‫תולדת אדם‪ .‬בהם כתוב‬ ‫אוקימנא‪.‬‬

‫בהבךאם‪ ,‬ובאךם כתוב ביום‬
‫תא חזי‪ ,‬בכל אתר דלא אעזהכחו דכר הבךאם‪ .‬זכר ונקבה בךאם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪--------:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪' • • T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ונוקבא כחדא קךשא בריף הוא לא קזוי מכאן‪ ,‬כל דמות שלא נמצא בה‬
‫זכר ונקבה‪ ,‬אינה דמות עליונה‬
‫מדוריה בההוא אתר‪ .‬וברכאן לא אעזהכחו‬
‫כראוי‪ ,‬ובסוד המשנה בארנו‪.‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬

‫ב א ךאה‪ ,‬בכל מקום שלא נמצאים זכר ונקבה כאחד‪ ,‬הקדוש ברוך הוא לא עזם את מדורו באותו‬
‫המקום‪ ,‬והבךכות לא נמצאות רק במקום עזנמצאים זכר ונקבה‪ ,‬שכתוב ויברך אתם ויקרא את‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כב תשרי‬
‫שט‬

‫קזמם אדם ביום הבךאם‪ ,‬ולא‬ ‫אלא באתר דאעזהכח ךכר ונו?ןבא‪ .‬דכהיב‬
‫כתוב דברך אותו ויקרא את עזמו‬ ‫ויברך א‪1‬תם וילורא את עזמם אדם בי‪ 1‬ם‬ ‫‪P‬‬
‫אדם‪ .‬עזאפלו אדם לא נקרא אלא‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫— •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫— ‪:‬‬

‫זכר ונקבה כאחד‪.‬‬ ‫הבראם‪ .‬ולא כתיב ויברך אותו ויל‪j‬רא את‬
‫דבי יהודה אמר‪ ,‬מיום קזנחרב‬ ‫עזמו אדם‪ .‬דאפילו אדם לא אקרי אלא דבר‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪••I:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בית המקדעז לא נמצאות ברכות‬

‫‪T:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T|:‬‬ ‫‪• -‬‬
‫ונוקבא כחדא‪.‬‬
‫יום‪,‬‬
‫׳‬ ‫בכל‬
‫אובדות ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בעולם‪,‬׳ והם‬
‫‪T T‬‬
‫‪T - :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T I:‬‬ ‫‪:‬‬

‫אבד‪T .‬מה‬ ‫הצדיק‬

‫־ ־• ‪TT 1‬‬ ‫נז<‬ ‫)ישעיה‬ ‫עזכתוב‬
‫‪T •/‬‬
‫רבי יהודה אמר מיומא דאתחרב בי‬
‫••‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫אבד? אבד הבךכ‪ 1‬ת עזהיו עז‪1‬ר‪ 1‬ת‬ ‫מקדשא ברכאן לא אעזתכחו בעלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫ב‪ ,1‬כמו* עזכתוב )משלי ‪ 0‬ברכ‪ 1‬ת‬

‫ואתאבידו בכל יומא‪ .‬דכתיב‪) ,‬ישעיה נז( הצדיק‬
‫אבדה‬
‫וכתוב )ירמיה ה ‪T : T‬‬‫צדיק‪T : .‬‬
‫‪:‬לדאעז ‪1 • -‬‬
‫האמונה‪ .‬כמו זה כתוב דברך‬ ‫אבד‪ .‬מאי אבד‪ ,‬אבד ברכאן דהוו שמין‬
‫אתם‪ ,‬וכתוב דברך אתם אלהים‪.‬‬ ‫ביה כמה לכתיב‪) ,‬משלי י( ברכות לראש צדיק‪.‬‬
‫מ^״ת הת!חסו כל דורות העולם‬
‫וכתיב‪) ,‬ירמיה ז( אבדה האמונה‪ .‬כגוונא דא‬
‫וכל אותם צדיקי אמת עזהיו‬
‫‪T‬‬ ‫‪•/:‬‬ ‫‪..‬ן‬ ‫‪. -‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בעולם‪.‬‬ ‫כתיב _דבךך אותם וכתיב _וןבךך אותם‬

‫יוסי‪,‬י ‪T‬האותיות‬ ‫••‬ ‫רבי‬
‫‪•-‬‬ ‫אמר‬
‫‪- 7‬‬ ‫אלהים‪ .‬מש״ת אתייחסו כל דרי עלמא וכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬‫‪, ,,,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪. . .‬‬

‫האחרונות הללו עזהיו בתוךה‬

‫]להמצא[ נמצאו אחר קזעבר אדם על‬
‫אנון צדיקי ?!שוט דהוו בעלמא‪.‬‬
‫אותיות התורה כלם ]ככדר תשר״ק‪ .‬ולכן‬ ‫אמר רבי יוסי אלין אתוון בתראין דהוי‬
‫קרא לאותו הבן שהוא כךמותו ‪5‬צלמו ש״ת‪ ,‬שהם‬ ‫באורייתא )לאשתכחא( אשתכחו בתר‬
‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫]ובתשוקתו[‬ ‫קיום האותיות[‪ .‬ובתעזובת‪1‬‬
‫דעבר אדם על אתוון דאורייתא כלהו )‪3‬םדר‬
‫לפני ךבונו אחז בקזני אלה‪ ,‬ומאז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪0‬ןרי האותיות למפרע בסדר‬ ‫תשר״ק‪ .‬ובגין בך רןךא לההוא כרא ךאיהו כךמות‪ ) 1‬ד ף נו ע״א( ןצלמ‪1‬‬
‫תשר״ק‪.‬‬ ‫ש״ת ךא‪3‬ון קיומא ךאתוון(‪ .‬ובתיובתיה‬ ‫)ם״א ו?תיאובתיה(‬
‫ולכן קרא לאותו בן שנולד לו‬
‫לקמי מאריה אחיד באלין הרין‪ .‬ומכדין‬
‫שהוא בךמותו בצלמו ש״ת‪ ,‬עזהם‬
‫סיום האותיות‪ .‬ולא נתקנו‬ ‫אתהדרו אתוון למפרע בסלר תשר״ק‪.‬‬
‫האותיות עד שעמדו י^ראל על‬‫ו^גין דא ל^רא לההוא ברא לאתלליד ליה‬
‫הר סיני‪ ,‬ואז חזרו האותיות על‬
‫‪T‬‬
‫לאיהו בדמותו כצלמו ש״ת דאנון‬
‫תקונם כיום שנבךאו שמים וארץ‪,‬‬
‫‪: T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫•‬

‫ועמד ‪-‬על •‪1‬קיומו‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫סיומא לאתוון‪ .‬ולא אתהקנו אתוון עד‬
‫העולם ‪- 7 :‬‬
‫‪T‬‬
‫והתבסם‬
‫רבי אבא אמר‪ ,‬ביום שעבר אדם‬
‫לקלימו לשראל על טורא לסיני‪ .‬וכדין‬
‫על מצות ןבונו‪ ,‬רצו שמים וארץ‬
‫]לה?גף[ להעקר ממקומם‪ .‬מה‬ ‫אהלרו אתוון על תקונייהו כיומא‬
‫דאתבריאו שמים וארץ‪ .‬ואתבסם עלמא‬
‫הטעם ? משום עזהם לא עמדו רק‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬

‫^ הברית‪ ,‬שכתוב)ירמיה לג( אם לא‬ ‫וקלמא על קיומיה‪.‬‬

‫בריתי יומם ולילה חקות שמים‬
‫רבי אבא אמר יומא דעבר אדם על פקודא‬
‫וארץ לא שמתי‪ .‬ואךם עבר ברית‪,‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪--------: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫למאריה‪ ,‬בעלין שמלם ואלץ )לאתגפא(‬

‫שנאמר )הושע ו( והמה כאדם עברו‬
‫ברית‪ .‬ואלמלא שגלוי לפני‬ ‫לאתעד^רא מאתרליהו‪ .‬מאי טעמא בגין‬
‫דאנון לא קיימו אלא על ברית דכהיב )יימיה לג( אם לא בריתי יומם ולילה‬
‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪: It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫חקות שמים וארץ לא שמתי‪ .‬ואדם עבר ברית שנאמר )הושע ו( והמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪V:V V‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— *‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪*..‬‬
‫שמא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט כסלו‬
‫בראשית ‪ -‬נו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫הקןדועז ברוך הוא עזעתידים‬ ‫כאדם עברו ברית‪ .‬ואלמלא דגלי קמי קדעזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫‪••I-‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫יק‪ t‬ךאל לעמיד על הר סיני ל?ן‪!:‬ם‬ ‫בריף הוא לזמינין לק‪Ji‬ראל לקיימא על טורא‬
‫את הברית הזאת‪ ,‬לא התקים‬
‫אמר‪T ,‬כל‬
‫דסיני לקיימא האי ברית‪ ,‬לא אתקיים עלמא‬
‫חזקיה ‪ T‬־ '‬
‫]הזה[‪ .‬רבי •‪T| •:‬‬
‫העולם ‪_J‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪- I - :‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: I - :‬‬ ‫‪-‬‬
‫^‬ ‫^‬
‫מי עזמודה על חטאו‪ ,‬הקןדועז‬ ‫)דס‪ .‬רבי חזקלה אמר כל מאן דאודי על‬
‫ברוך הוא מניח לו ומוחל לו על‬ ‫חטאיה‪ ,‬קךשא בריף הוא שביק ליה ומחיל‬
‫חטאו‪.‬‬
‫על חוביה‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כעזברא הקןדועז ברוך‬
‫הוא את העולם‪ ,‬עקזה ברית זו‬ ‫תא חזי‪ ,‬כד ברא קךשא בריך הוא עלמא‪,‬‬
‫והעמיד עליה את העולם‪ .‬מנין‬ ‫עבד האי ברית וקלימא עליה עלמא‪.‬‬
‫לנו? עזכתוב ]?ראשית[‪ ,‬ברא עזית‪.‬‬ ‫מנלן דכתיב )ןראעית( ברא שית‪ ,‬דא ברית‬
‫זו הברית עזהעולם עומד עליה‪.‬‬
‫עזית עזממנו עזופעים ויוצאים‬
‫דעלמא קלמא עליה‪ .‬שית דמפיה נגידין‬
‫בךכות לעולם‪ ,‬ועליה נבךא‬ ‫ונפקא ברכאן לעלמא ועליה אתברי עלמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: T :‬‬

‫הע^ם‪ .‬ואדם עבר על הברית‬ ‫ואלם עבר על האי ברית ואעבר ליה מאתריה‬
‫הזו והעבירה ממקומה ]ם״א מעמו[‪.‬‬ ‫)ס״א מעמיה(‪.‬‬
‫ברית זו נרמזה באות יו״ד‪ ,‬אות‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪•:‬‬

‫קטנה עקר ויסוד הע ץם‪.‬‬ ‫האי ברית אתרמיזת באת יו״ד את זעירא‬
‫כעזהוליד בן‪ ,‬הודה על חטאו‬ ‫ע?ןרא ויסודא דעלמא‪ .‬כד אוליד בר‪,‬‬
‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪■n:‬‬

‫וקךא קזמו קז״ת‪ ,‬ולא הזכיר בו‬ ‫אולי על חטאו ול^רא שמיה ש״ת‪ .‬ולא אךכר‬
‫יו״ד להיות קזית‪ ,‬מעזום קזעבר‬
‫עליו‪ .‬ולכן הקדועז ברוך הוא‬
‫ביה יו״ד למהוי שית‪ ,‬בגין לעבר עליה‪.‬‬
‫]מכאן[ ממנו קזתל את הע ץם‪,‬‬ ‫ובגין כך קלשא בריך הוא )מהכא( מיניה‬
‫והתןחסו כל דורות צדיקי‬ ‫אשהיל עלמא ואתייחסו כל דרי זכאה‬
‫— ‪T T‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫הע ^ס ]משת[‪.‬‬ ‫דעלמא )מעיז(‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ובא וךאה‪ ,‬כקזעמדו יעוךאל על‬
‫הר סיני‪ ,‬נכנס בין קזהי האותיות‬ ‫ותא חזי‪ ,‬כד קיימו ישראל על טורא דסיני‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך|‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪..‬‬ ‫‪..‬ן‬

‫הללו סוד הברית‪ ,‬ומיהו? בי״ת‪.‬‬ ‫עאל בין תלין אתוון אלין ת א לברית‪.‬‬
‫ונכנס בין קותי האותיות‬ ‫ומאן איהו בי״ת‪ .‬ועאל בין הלין אתיין‬
‫קזנקזארו‪ ,‬ונתן אותה ליעוראל‪.‬‬
‫וכקזנכנסה בי״ת‪ ,‬סוד הברית‪,‬‬
‫דאשתארו דהיב ליה לישראל‪ .‬וכד עאל‬
‫בין קותי האותיות הללו‪ ,‬קוהם‬ ‫בי״ת ת א לברית בין הלין אתוון אלין לאפון‬
‫עזי ״ן הי ״ו‪] ,‬נכנסו[ ונעעזו עזבת‪,‬‬ ‫שי״ן תי״ו ) ע א ל ס ואתעבידו שב״ת‪ .‬כמה לאת‬
‫כמו קזנאמר )שמותלא( וקזמרו בני‬ ‫אמר‪) ,‬שמית לא( ושמרו בני לשראל את השבת‬
‫יעוראל את העזבת לעעזות את‬
‫העזבת לדרתם ברית עולם‪ .‬כמו‬ ‫לעשות את השבת לדורותם ברית עולם‪.‬‬
‫עוהןה רא׳טית העולם להתיחס‬ ‫כמא דהוה שירותא דעלמא לאתייחסא בהו‬
‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בהם כל דורות העולם מקזהי‬ ‫כל דרי עלמא מאלץ תלין אתוון ש״ת הוו‬
‫האותיות הללו ש״ת‪ ,‬היו תלויים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫תליין עד דאשתכלל עלמא כדקא יאות ועאל‬
‫עד שנתקן העולם כראוי ונכנס‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫ביניהם הברית הקדועז‪ ,‬ונתקן‬ ‫בינייהו ברית קלישא ואשתכלל בשלימו‬

‫בשלמות ונעעזה שב״ת‪.‬‬ ‫ואתעבידו שב״ת‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫שמב‬

‫אמר רבי יוסי‪ ,‬אלו עזהי‬ ‫אמר רבי יו־סי אלין הרין אתוון אעזתכללו‬
‫נתקנו ‪T‬באות‬ ‫הללו • ‪1: :‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫האותיות‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫באת בי״ת וכד אתהזיר אתוון למפרע‬
‫‪T‬הא‪• 1‬תי‪ 1‬ת‬ ‫וכעזחזרו‬
‫‪: T •/ :‬‬ ‫בי״ת‪,‬‬
‫׳‬
‫למפרע מיום קזנולד קזת‪ ,‬חזרו‬ ‫מן יומא ךאתליליד עזת אהדרו אתוון בכל‬
‫האותיות בכל דור ודור עד‬ ‫דסיני‬
‫—‬ ‫לטורא‬‫‪T‬‬ ‫יעזראל ‪:‬‬
‫דמטי • ‪• • T :‬‬
‫עד ‪• • T :‬‬‫ודרא —‬
‫דרא ‪TT:‬‬
‫‪TT‬‬
‫עזהגיעו יקזךאל להר סיני‬
‫ואתהקןנו‪.‬‬
‫ונתקנו•‬
‫אמר רבי יהודה‪ ,‬למטה חזרו‪.‬‬ ‫אמר רבי יהודה לתהא אתהדרו‪ .‬ובכל דרא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫ובכל דור ודור היה מחבק‬ ‫ודרא הוה גפיף עלמא באתוון ולא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫העולם באותיות ולא מתועזבים‬

‫ההורה‬ ‫כקזנתנה‬ ‫במקומם‪.‬‬
‫מתלעזבין בדוכתליהו‪ .‬כד אתליהבת אורליתא‬
‫‪T -‬‬ ‫‪T: • :‬‬ ‫• ‪T 1 :‬‬
‫ליקזראל‪ ,‬הבל נתקן ]נ״א כל האותיות‬ ‫ללקזראל אתהקןן כלא )נ״א אתוון כלהו אתתקנו( רבי‬
‫נתקנו[‪ .‬רבי אלעזר אומר‪ ,‬בימי‬ ‫אלעזר אומר ביומי אנועז הוו חכימין בני‬
‫אנוקז היו האנקזים חכמים‬
‫וקוסמים‬
‫נשא בחכמה דחרעזין וקוסמין ובחכמתא‬
‫כקזפים ‪• : 1 :‬‬ ‫בחכמה קזל ‪• T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬
‫‪T: T:‬‬
‫ובחכמה לעבר את חילות‬ ‫למעצר לחילי ךעזמלא‪ .‬ולא הוה בר נש‬
‫העזמים‪ .‬ולא היה בץ אדם מיום‬ ‫מיומא ת פ ק אדם מגנהא ךעדן ואפיק עמיה‬
‫ק‪:‬ןצא אךם מגן עדן והוציא עמו‬
‫חכמה קזל העלים קזל האילן‬
‫דהא‬‫בה‪T : .‬‬ ‫דאשהדל ‪T‬‬
‫• ‪---T T‬‬ ‫חכמהא דטרפי אילנא‬ ‫‪TT:T‬‬

‫קזהתעסק בה‪ .‬קזהרי אדם‬ ‫אדם ואתתיה ואנון דנפקו מפיה עד דאתא‬
‫ואקזהו‪ ,‬ואותם קזןצאו ממנו עד‬ ‫אנוש‪ ,‬עזביקו לה‪.‬‬
‫קזבא אנוקז‪ ,‬עזבו אותה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬

‫כ שבא אנו׳ט‪ ,‬ראה אותם וךאה‬

‫׳‬ ‫•‬
‫‪/:‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫‪/‬‬
‫כד אתא אנוש חמא לון וחמא חכמתהון‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫את חכמתם משנה ]ם״א משטה[ את‬

‫‪•/‬‬ ‫‪ :‬־ ז‬ ‫^‬ ‫_ ‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬ך ‪.‬ך‬
‫משנלין )ם״א מצטיין( עלאין‪ .‬ואעזהדלו בהון‬
‫העליונים‪ ,‬ועסקו בהם ועשו‬ ‫ועבלין )בה( עביךהין וחרעזין וקוסמין ואוליפו‬
‫]בהם[ מעשים וכשפים וקסמים‬
‫ולמדו מהם‪ ,‬עד שהתפשטה‬
‫מנהון עד דאתפשטת ההיא חכמתא בדרא‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫אותה חכמה בדור המבול‪ .‬וכלם‬ ‫ךמבול‪ .‬וכלהו הוו עבדי עביךהליהו‬
‫היו עושים מעשיהם להרע‪.‬‬ ‫לאבאשא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫והיו מתחזקים כלפי נח באותן‬
‫חכמות‪ ,‬ואומרים שלא ןכול דין‬ ‫והוו מתהקפי לגבי נח באנון חכמתן‪ .‬ואמרי‬
‫העולם לשרות עליהם‪ ,‬שהרי הם‬ ‫לאשראה‬
‫‪T T : —:‬‬ ‫דעלמא‬
‫‪T: T:‬‬ ‫דינא‬
‫•‪T‬‬ ‫יכיל‬
‫‪•:‬‬ ‫דלא‬
‫‪T:‬‬
‫עושים חכמה לךחות את כל‬ ‫עלייהו‪ ,‬דהא אנון עבדי חכמהא לדחייא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • : T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫אותם בעלי הדין‪ .‬ומאנוש‬
‫התחילו כלם לההעסק ?חכמות‬
‫לכל אנון מארי דדינא‪ .‬ומאנוש שריאו כלהו‬
‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫• •‪ :‬״‪ .‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ה ^ו‪ .‬זהו שכתוב אז הוחל‬ ‫לאעזתדלא באלין חכמתן הדא הוא ךכתיב‬
‫לקרא בשם ה׳‪.‬‬ ‫אז הוחל לקרא בשם יי‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬
‫אותם‬
‫‪T‬‬ ‫כל‬‫אמר‪T ,‬‬‫יצחק‪ T 1‬־ ׳‬ ‫רבי • ‪T :‬‬ ‫־ •‬
‫צדיקים שהיו ביניהם אחר אותו‬ ‫דבי יצחק אמר כל אנון זכאין זיהוו‬
‫חדור‪ ,‬כלם היו משתדלים‬ ‫בהו לבתר בההוא דרא‪ ,‬כלהו הוו‬
‫‪—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫למחות ?הם ]נ״א ‪5‬די^לא‪,‬יק‪5‬שו עליהם[‪,‬‬
‫כמו ן‪.‬ךד מתושלח וחנוך‪ ,‬ולא‬
‫ןכלו‪ ,‬עד שהתפשטו ךשעים‬
‫המורדים ברבונם‪ ,‬ואמרו )איובכא(‬
‫‪:‬‬ ‫׳ ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫מעזתדלי למחאה בהו )נ״א מין זילא אר;ן‪ 5‬נעו ן ר ה ס‬
‫כמו יךד מתועזלח וחנוך‪ .‬ולא ןכילו‪.‬‬
‫‪•:‬‬ ‫‪• :‬‬
‫עד דאתפעזטו חייבין מרדי במאריהון‬
‫שמג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט כסלו‬
‫בראשית ‪ -‬נו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫מה עזדי כי נעבדנו‪.‬‬ ‫ואמרי)אייב כא( מה עזזיי כי נעבדנו‪.‬‬
‫!כי הפזפעזות הזו הם היו‬
‫אומרים? אלא מעזום עזהיו‬
‫וכי האי טפעזותא הוו קא אמרי‪ .‬אלא בגין‬
‫יוךעים כל אותם החכמות וכל‬ ‫דהוו ןךעי כל אנון חכמתן וכלהו ממנן‬
‫אותם הממנים ^ל העולם‬ ‫דעלמא ךאתפלןךן עלליהו והוו מרחצן כהו‪.‬‬
‫עזהפקדו עליהם והיו סומכים‬
‫עד דאתיב לןךשא כריך הוא עלמא כךלןא‬
‫עליהם‪ ,‬עד עזהעזיב הקןדוען‬
‫ברוך הוא את העולם כעזהיה‪.‬‬ ‫מים ‪:‬כמים‪.‬‬ ‫הוה — •‬ ‫כקדמיתא ‪TT‬‬
‫דהא)דףעע״ב( ‪T • : | —:‬‬ ‫הוה‪T : .‬‬ ‫‪TT‬‬
‫עזהרי ב ת ^ ה היה מים במים‪,‬‬ ‫ולא‬‫‪T:‬‬ ‫כדקדמיתא‪.‬‬ ‫לעלמא‬
‫‪T:T:‬‬ ‫ליה‬ ‫••‬ ‫אתיכ‬‫‪•T‬‬ ‫ולכתר‬
‫‪- T:‬‬
‫אחר כך העזיב הקןדועז ברוך הוא‬
‫את העולם כבהחלה‪ ,‬ולא נחרב‬
‫אתחריכ מכלא‪ .‬דהא ברחמין אעזגח עלייהו‪.‬‬
‫מחכל‪ ,‬עזהרי ברחמים הקזגיח‬ ‫כתיכ‬‫ישכ‪ .‬ולא ‪• :‬‬ ‫למכול ‪- - T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫דכתיכ‪) ,‬תהלים כט( ‪ :‬יי‬
‫‪TT‬‬ ‫׳‬
‫עליהם‪^ ,‬זכתוב )תהלים כט( ה׳‬ ‫אלהים♦‬
‫למבול יעזב‪ ,‬ולא כתוב אלהים‪.‬‬
‫בימי אנוע‪ :‬אפלו תינוקות ^ל‬
‫ביומוי דאנוש אפלו ינוקי ךההוא )י‪1‬מא( דרא‬
‫אותו ]הי‪1‬ם[ חדור היו מקזגיחים‬ ‫כלהו הוו משגחן בחכמתאן עלאין‬
‫בחכמות עליונות והיו מסתכלים‬ ‫הכי‬
‫אי ■ך‪.‬‬ ‫ייסא ‪.‬‬‫רבי • •‪T‬‬‫אמר • •‬ ‫והוי מסהכלן כהו‪- T .‬‬ ‫‪::‬‬
‫בהם‪ .‬אמר רבי ייסא‪ ,‬אם כך‪,‬‬
‫טפעזים היו קזלא היו יוךעים‬
‫טפשין הוו דלא הוו לךעין דזמין לןךשא כריך‬
‫קזעתיד חקדועז ברוך הוא להביא‬ ‫וימותון‬
‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫טופנא‬‫‪1‬‬ ‫עלייהו ••מי‬ ‫לאייתאה ‪:‬־ ־ ‪:‬‬‫הוא ‪T T : - :‬‬
‫עליהם מי מבול וימותו בהם ?‬ ‫כהו‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ ,‬ידוע היו‬
‫יוךעים‪ ,‬אבל אחזו טפ׳טות‬ ‫אחידו‬ ‫•‬ ‫אבל‬‫‪T‬‬ ‫מנדע ‪: T‬ידעי‪.‬‬ ‫‪: • T‬־‬ ‫יצחק‬ ‫רבי • ‪1 :‬‬ ‫אמר • •‬ ‫‪ 7‬־‬
‫בלבם‪ .‬עזחם היו יוךעים אותו‬ ‫טפשותא כלכליהו‪ .‬ןיאנון הירי יךעי‬
‫מלאך הממנה על אעז ואותו‬ ‫אשא וההוא‬ ‫דממנא ־על‬ ‫‪-‬ההוא מלאכא‬
‫‪TV‬‬ ‫‪T T T - : • : -‬‬
‫חממנה על חמים‪ ,‬והיו יודעים‬
‫לעצר אותם עזלא יוכלו לעעזות‬ ‫לממנא על מלא והוו לךעין למעצר לון דלא‬
‫דיץ עליהם‪ .‬וחם לא היו יודעים‬ ‫לכלין למעבד דינא עלליהו‪ .‬ואנון לא הוו‬
‫עזהקדועז ברוך הוא עזולט על‬ ‫ללעי דקלשא כריך הוא שליט על ארעא‬
‫הארץ וממנו יבא דיץ על‬
‫העולם ?‪.‬‬ ‫עלמא‪) .‬דף נו ע״ב(‬ ‫על ‪T : T‬‬ ‫דינא ‪-‬‬ ‫ומניה ייתי‬
‫‪T .............‬‬ ‫• ••‬
‫הפקד‬
‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫עזהעולם‬
‫רואים ‪T T •/‬‬
‫•‬ ‫אלא ‪T‬היו‬
‫••• ‪7‬‬ ‫אלא הוו חמאן לעלמא אתפקד כידא לאנון‬
‫בידי אותם ממנים‪ ,‬ובהם כל‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫‪/ T‬‬ ‫‪'••••:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪...‬‬
‫ממנן ובהו כל מלי עלמא‪ .‬ובגיני כך‬
‫דברי העולם‪ ,‬ולכן לא היו‬
‫בקדועז־ברוך־הוא‬ ‫מסתכלים‬ ‫לא הוו מסהכלן ביה בקלשא כריך הוא ולא‬
‫ולא מעזגיחים במעקזייו עד‬ ‫משגיחין בעבילהיה‪ .‬עד לארעא אתחבלת‪.‬‬
‫עזהארץ נעזחתה‪ .‬וריח חקרען‬ ‫ואמר )תהלים קד(‬ ‫יומא‬ ‫בכל‬ ‫אכריז‬ ‫קדשא‬ ‫‪:‬ורוח‬
‫‪—T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫־ ‪*:‬‬ ‫— ‪T : 1*..‬‬
‫מכריזה בכל יום ואומרת‪ :‬יתמו‬
‫חטאים מץ הא‪.‬ךץ ירקזעים עוד‬ ‫לתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם‪.‬‬
‫אינם‪! .‬חקרועז ברוך הוא האריך‬ ‫ואוריך קלשא בריף הוא לון כל ההוא זמנא‬
‫להם כל אותו חזמן עזאותם‬ ‫לאנון זכאין לרד ומתושלח וחנוך קלימין‬
‫צדיקים‪ ,‬ןרד ומתועזלח וחנוך‪,‬‬
‫קןמים בעולם‪ .‬כיון עזחכזהלקו‬ ‫בעלמא‪ .‬כיון לאסתלקו מעלמא‪ .‬כדין אנחית‬
‫מהעולם‪ ,‬אז הוריד חקדועז ברוך‬ ‫קלשא בריך הוא לינא עלליהו ואתאבידו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫שדם‬

‫הוא דין עליהם ונאבדו‪ ,‬כמו‬ ‫כמא ךאה אמר‪) ,‬בראשית ז( דמהו מן הארץ‪:‬‬
‫^זנאמר )בראשית ז( וימחו מן‬
‫רתהלך חנ‪ 1‬ך את האלהים ואיננו כי ללןח‬
‫את האלהים‬ ‫אותו אלהים‪ .‬רבי יוסי פתה )שיר השירים‬

‫ואיננו כי לקח אתו אלהים‪ .‬רבי‬ ‫א( עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריהו‪ .‬האי‬
‫יוסי פתח‪) ,‬שיר א< עד עזהמלך‬
‫במסבו נךדי נתן ריחו‪ .‬פסוק זה‬
‫דקדשא‬
‫ארהוי ‪T : :‬‬ ‫כך ‪:T‬‬‫חזי‪1T ,‬‬
‫אבל ‪T‬הא ‪ T‬׳‬ ‫אהמר‪T .‬‬ ‫הרא • ‪T :‬‬
‫‪1?:‬‬
‫נאמר‪ .‬אבל בא ךאה‪ ,‬כך דךכו‬ ‫בריך הוא‪ .‬בשעהא ךבר נש אתדבק ביה‬
‫קזל הקדועז ברוך הוא ‪ -‬בקזעה‬ ‫והוא אשרי דיוריה עליה‪ .‬דלע דלבתר יומין‬
‫עזבן אדם נדבק בו והוא מעזרה‬
‫דיורו עליו ויודע עזאחר ןמים‬
‫ןס_רה‪ .‬אקדים ולקיט ריחיה טב מניה ו ^י ק‬
‫הוא יסרח‪ ,‬מקדים ולוקט ריחו‬ ‫מעלמא‪.‬‬
‫ליה •• ‪T : T‬‬
‫הטוב ממנו ומסלק אותו‬ ‫הךא הוא דכתיב עד שהמלך במסבו נרדי‬
‫מהעולם‪.‬‬
‫זהו עזכתוב עד ^המלך במסבו‬
‫נתן ריחו‪ .‬עד שהמלך דא קךשא בריך‬
‫נךדי נתן ריחו‪ .‬עד עזהמלך ‪ -‬זה‬ ‫הוא‪ .‬במסבו דא ההוא בר נש דאתדבק ביה‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ .‬במסבו ‪ -‬זה‬ ‫ואזיל בארחוי‪ .‬נרדי נתן ריהו‪ ,‬אנון עובדין‬
‫אותו בן אךם עזנדבק בו והולך‬
‫בךרכיו‪ .‬נךדי נתן ריחו ‪ -‬אותם‬
‫טבין דביה דבגעהון לסתלק מעלמא עד דלא‬
‫מעקזים טובים ^בו ^בגללם‬ ‫מטא •זמניה‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫יסתלק מהעולם בטךם הגיע‬ ‫אמר )קהלת ח( ••יש‬ ‫מלכא‬ ‫שלמה‬
‫‪—T‬‬ ‫— ‪T:‬‬ ‫הוה ‪:‬‬ ‫ועל ‪T‬דא ‪TT‬‬ ‫‪^ :‬‬
‫ץמנו‪.‬‬
‫ועל זה הןה עזלמה המלך אומר‬ ‫הבל אשר נעשה על הארץ אשר ‪.‬יעז‬
‫)קהלת ח( ןעז הבל א^ר נעעזה על‬ ‫צדיקים וגד‪ .‬יש צדיקים אשר מגיע אליהם‬
‫הארץ אעזר ןעז צדיקים וגו׳‪ .‬ועז‬ ‫כמעשה הרשעים‪ ,‬כמה דאוקימנא דבגין‬
‫אליהם‬ ‫צדיקים אעזר מגיע‬
‫כמו‬ ‫כמעעזה הךעזעים ‪-‬‬
‫דעובדיהון טבין קךשא בריך הוא סליק לון‬
‫עזבאךנו‪ ,‬עזבעזביל מעעזים‬ ‫מעלמא )ןגין ךלא י?ךחו)יהיו(‪ .‬ומג‪ 1‬ךחימותא ?הו ?סלק להיז( עד‬
‫טובים הקדועז ברוך הוא מסלקם‬ ‫לא מטא זמנייהו‪ .‬ועביד בה^ן דינין‪ .‬ו‪.‬יעז‬
‫מהעולם ]קרי שלא יתקלקלו )יחיו(‪ ,‬ומתוך‬
‫אהבתו בהם ?ןסלק אותם[ בטרם הגיע‬ ‫רשעים אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים‬
‫ןמנם‪ ,‬ועו‘ק‪ t‬ה בהם דינים‪ .‬דעז‬ ‫דקךשא בריך הוא אוריך לון יומין ואוריך‬
‫ךעזעים עזמגיע אלהם כמעעזה‬ ‫רוגזיה בהו‪ .‬וכל דא כמה ךאהמר‪ .‬אלין בגין‬
‫הצדיקים ‪ -‬עזהקדועז ברוך הוא‬
‫מאריך להם ןמים ומאריך בהם‬ ‫ךלא לסרהון‪ .‬ואלין בגין דלהךרו לגביה‪ .‬או‬
‫את רגזו‪ ,‬וכל זה כמו עזנתבאר‪.‬‬ ‫בגין דיפוק מנליהו בנין דמעלי♦‬
‫אלה בעזביל עזלא יתקלקלו‪,‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬חנוך זכאה הוה‪ .‬וקךשא בריך הוא‬
‫ואלה כדי עזןחזרו אליו‪ ,‬או כדי‬
‫עזיצאו מהם בנים מעלים‪.‬‬ ‫ולקיט ••ליה ‪-‬עד‬
‫‪T :‬‬ ‫לבתר‪.‬‬
‫דיסרח ‪T T •1 :‬‬
‫־‬ ‫ליה ‪:‬‬‫חמא ••‬ ‫‪TT‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬חנוך הןה צדיק‪,‬‬ ‫לא יסרה‪ .‬הדא הוא דכתיב‪) ,‬שיר השירים י(‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ־‬ ‫‪T‬‬
‫והקדועז ברוך הוא ךאה עזאחר‬ ‫וללקוט שושנים‪ .‬בגין דלהביריחא טב לקיט‬
‫כך יקלקל‪ ,‬ולקח אותו בטרם‬
‫יקלקל‪ .‬זהו עזכתוב)שירי( וללקט עזועזנים‪ .‬מעזום עזנותנים ריח טוב‪ ,‬לוקח אותם הקדועז ברוך‬
‫הוא בטרם יקלקלו‪ .‬ואיננו כי לקח אתו אלהים‪ .‬ואיננו ‪ -‬להאריך ןמים כקזאר בני אדם עזהיו‬
‫שמה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ט כסלו‬
‫בראשית ־ נו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫לון לןךשא בריך הוא עד לא יסרחו‪ .‬ואיננו‬
‫מאריכים ימים‪ .‬מה הטעם? כי‬
‫ל?ןח א‪ 1‬ת‪ 1‬הקןדועז ברוך הוא‬
‫בי ללןח אותו אלהים‪ .‬ואיננו‪ ,‬לארכא יומין‬
‫בטרם הגיע זמנו‪.‬‬
‫בעזאר בני נעזא דהוו אורכי יומין‪ .‬מאי‬
‫ךבי אלעזר אמר‪ ,‬הקןדועז ברוך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫הוא נטלו את חנוך והעלהו‬ ‫טעמא בגין דללןה ליה לןךשא בריך הוא עד‬
‫לעזמי מרומים‪ ,‬ומסר ביךיו כל‬ ‫לא מטי זמניה‪.‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫וחמעזה‬ ‫העליונים‬ ‫הגמים‬
‫סתרים‬ ‫מפתחות‬ ‫קדעזא‬
‫ליה ‪*..‬ו ‪T :‬‬
‫וארבעים‬ ‫נטיל ••‬ ‫הנוד ‪• T‬‬
‫אמר ‪:‬־ ‪1‬‬ ‫אלעזר ‪ T‬־‬
‫רבי *‪T T : *.‬‬
‫* *‬
‫חקוקים עזבהם מעזתמעזים‬ ‫בריך הוא מארעא ואסקיה לעזמי‬
‫מלאכים עליונים‪ ,‬וכלם נמסרו‬
‫מרומים ואמסר בידיה כל גנזי עלאין‬
‫בידו‪! ,‬הרי בארנו‪.‬‬
‫דרא ה׳ כי רבה רעת האדם‬ ‫וחמעזה וארבעין מפהחן סהרי גליפין דבהו‬
‫מעזהמעזי מלאכי עלאי וכלהו אתמסרו‬
‫בארץ וכל יצר מחקזבת לבו‪ .‬רבי‬
‫יהודה פתח‪) ,‬תהליטה( כי לא אל‬
‫•‬
‫•‬ ‫•‬

‫חפץ רקזע אהה לא ערך ךע‪.‬‬

‫׳‬ ‫‪ T‬־‬
‫בידיה‪ .‬והא אוקימנא‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬

‫ררא יי כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר‬

‫פסוק זח נאמר ובארנוהו‪ .‬אבל‬ ‫• • *‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪: -----‬‬

‫מחשבות לבו‪ .‬רבי להודה ?תח )תהלים ה(‬

‫בא ראה‪ ,‬מי עזנדבק ביצר הרע‬
‫ונמקזך אחךיו‪ ,‬יטמא הוא‬
‫כי לא אל חפץ רשע אהה לא יגורף רע‪ .‬האי‬
‫ויטמאו אותו‪ ,‬כמו קזנתבאר‪.‬‬
‫ל^רא אהמר ואוקמוה‪ .‬אבל הא חזי‪ ,‬מאן‬
‫כי רבה רעת האךם ‪ -‬כל הרעות‬
‫ךאתדבק ביצר הרע ואתמשיך אבתריה‬
‫היו עועזים‪ ,‬ולא נקזלם חטאם עד‬
‫קזהיו עזופכים דמים לחנם על‬
‫הארץ‪ .‬ומי הם עזהיו מעזחיתים‬
‫ויסהאב הוא ויסאבון ליה כמה דאהמר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫כי רבה רעה האדם‪ ,‬כל בישין הוו עבדי‪,‬‬

‫דרכם על הארץ ? זהו קזכתוב רק‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T T T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪•1‬‬ ‫—‬

‫רע כל היום‪ .‬כתוב כאץ רק רע‪,‬‬

‫ולא אשהלים חובליהו עד דהוו אושדין‬
‫וכתוב ׳שם ]לא יגךף־ לע‪ ,‬וכתוב[)בראשית‬
‫דמין למגנא על ארעא‪ .‬ומאן אנון זיהוו‬
‫לח( ויהי ער בכור יהוךה רע בעיני‬
‫ה‪/‬‬ ‫מחבלין ארחייהו על ארעא‪ .‬הדא הוא דכהיב‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫אמר _רבי יוסי‪ ,‬וכי רע אינו‬

‫רק רע כל היום‪ .‬כתיב הבא ‪1‬ק רע )דף נז ע״א(‬
‫רקזע ? אמר לו‪ ,‬לא‪ .‬רקזע ‪ -‬אפלו‬
‫וכתיב התם )לא יגודף ךע‪ ,‬וכתיב( >בראשית לח( ולהי ער‬
‫הרים ץדו על חברו‪ ,‬אף על גב‬
‫עזלא עעזה לו דבר‪ ,‬נקרא רעזע‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ • ‪T|:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫בכור להודה רע בעיני לל‪.‬‬
‫כמו קזכתוב )שמות ב( ויאמר לרקזע‬
‫אמר רבי יוסי וכי רע לאו איהו רשע‪ .‬אמר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫למה תכה רעך‪ .‬הכית לא כתוב‪,‬‬
‫אלא תכה‪.‬‬ ‫ליה‪ ,‬לא‪ .‬רשע אפלו ארים ידיה לגבי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪* —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬

‫א ב ל רע לא נקרא אלא מי‬ ‫הבריח‪ ,‬אף על גב ךלא עביד ליה מידי אקרי‬
‫קזמקזחית דךכו ומטמא עצמו‬‫למה‬ ‫לרשע‬ ‫ויאמר‬ ‫דכתיב‪) ,‬שמות ב(‬ ‫כמה‬ ‫רשע‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T TT‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫* ‪* :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬
‫ומטמא את הארץ‪ ,‬ונותץ כח‬
‫וחזק לרוח הטמאה קזנקראת‬ ‫תכה רעף‪ .‬הכית לא כתיב אלא תכה‪.‬‬
‫אבל רע לא אלןרי אלא מאן דמחבל ארחיה‬
‫רע‪ ,‬קזכתוב רק _רע כל היום‪ .‬ולא‬
‫נכנס בפלטריץ ולא רואה פני‬
‫וסאיב גרמיה וסאיב ארעא ויהיב‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫חילא ותוקפא לרוח מסאבא דאקרי רע דכהיב רק רע כל היום‪ .‬ולא עאל‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••1 :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫י כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫שמו‬

‫בפלטרין ולא חמי אפי עזכעהא‪ .‬בגין‬

‫עזכינה‪ ,‬מעזום עזבזה מכ!הל‪7‬ןת‬
‫עזכינה מץ העולם‪.‬‬ ‫דבהאי אסתלק עזכעהא מעלמא‪.‬‬
‫ומנין לנו? מיעקב‪ .‬עזכע‪:‬הכ!הל‪7‬ןה‬
‫^נלן מיעקב‪ .‬ךכד אסתלק קזכעתא מניה‬
‫ממנו קזכינה‪ ,‬חקזב קזיעז פסול‬
‫חשיב דבבנוהי הוה פיסול ךבגינליהו‬
‫בבניו ^בגללם התחזקה בעולם‬
‫רוח הטמאה ונגרע האור מהלבנה‬
‫נהורא‬
‫ופגם אותה‪ .‬ואם תאמר למה?‬ ‫וגרע ‪T :‬‬
‫מסאבא ‪ T :‬־‬
‫רוחא ‪T T: T :‬‬‫‪T‬‬ ‫בעלמא‬
‫אתתקף ‪T : T :‬‬
‫* ‪ :‬־ ־‪11‬‬
‫מן סיהרא ופגים לה‪ .‬ואי תימא אמאי‪ .‬בגין‬
‫מעזום זה מטמא את המקד׳ט‬
‫שכינתא‬
‫והסתלקה קזכינה מעל ועקב‪ .‬כל‬
‫‪T: • :‬‬ ‫ואסתלקת‬
‫מקדשא ‪lT : - : • :‬‬ ‫‪T : 1: -‬‬ ‫סאיב‬‫‪• T‬‬ ‫דדא‬‫‪T:‬‬
‫קזכץ אותו קזמטמא דךכו ומטמא‬
‫מעלוי ליעקב‪ .‬כל שכן ההוא למסאב‬
‫עצמו קזהוא מחזק את רוח‬
‫ארחיה וסאיב גרמיה להוא אתקיף ליה‬
‫הטמאה‪ ,‬ולכן כקזנטמא נקרא רע‪.‬‬
‫אקרי‬
‫אסתאב • ‪••1:‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כקובץ אךם נטמא‪ ,‬לא‬
‫כר—כד •‪TT:‬‬ ‫ובגין|‪^T‬‬
‫מסאבא‪• : .‬‬ ‫לרוחא ‪TT:T:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫נפקד מץ חקדועז ברוך הוא לטוב‪,‬‬
‫ובכל פעם נפקד מאותו קזנקךא‬
‫רע‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫תא חזי‪ ,‬כד בר נש אסתאב לא יתפקד‬

‫רע לרע‪ .‬זהו קזכתוב)משלייט( וקובע‬ ‫— —ן‬ ‫■ך‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫■ך‬ ‫■ן‬

‫ץלין בל יפקד רע‪ .‬כשהולך בדרך‬

‫מעם קלשא בריך הוא לטב‪ .‬ובכל‬
‫ץקזר‪ ,‬אז בל יפקד רע‪ .‬ועל זה‬
‫זמנא אתפקיד מההוא לאתלןרי רע לביש‪.‬‬
‫כתוב רק רע כל היום‪ ,‬וכתוב לא‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫^‬

‫הדא הוא דכתיב‪) ,‬משלי יט( ושבע ילין בל‬

‫יגךך רע‪ .‬וזה נקרא _רע ולא נקרא‬ ‫­‬ ‫ו‬ ‫•‬ ‫‪ ■ - . .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫י‬ ‫‪T T‬‬

‫יפקד רע‪ ,‬כד אזיל בארח מישר‪ ,‬כדין בל‬

‫רקזע‪ .‬וכתוב >תהלים כג( גם כי אלך‬
‫בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה‬
‫עמדי‪.‬‬
‫יפקד רע‪ .‬ועל דא כתיב רק רע כל היום‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.* T‬ו‬ ‫•‬

‫וכתיב לא לגולל רע‪ .‬ולא אקרי רע ולא‬

‫ויןךום ה׳ כי עק|ה את האדם בארץ‬
‫אקרי רשע‪ .‬וכתיב )תהלים כג( גם כי אלך בגיא‬
‫ויתעצב אל לבו‪ .‬רבי יוסי פתח‪,‬‬
‫)ישעיה ה( הוי מוקזכי העוץ בחבלי‬
‫חקזוא וכעבות העגלה חטאה‪ .‬הוי‬
‫צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי ‪:‬‬
‫‪■ .‬ך ‪.‬‬ ‫‪■ -‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫וינחם יי כי עשה את האדם בארץ ויתעצב‬

‫מוקזכי העוץ ‪ -‬אלו בני אדם‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T :‬‬ ‫־ * ‪*.* 7‬‬

‫קזחוטאים לפני ובונם בכל יום‪,‬‬

‫אל לבו‪ .‬רבי יוסי פתח )ישעיה ה( הוי‬
‫ונךמים בעיניהם אותם חטאים‬
‫העגלה‬
‫וכעבות ‪TT T‬‬
‫קזהם כחבלי חקזוא‪ ,‬וחוקזבים‬ ‫השוא ‪ :‬־ ‪:‬־‬‫בחבלי ‪: T -‬‬ ‫העון ‪ :‬־‬
‫מושכי •‪T 1*.‬‬ ‫‪:‬‬
‫חטאה‪ .‬הוי מושכי העון אלין בני נשא‬
‫קזאותו מעק|ה קזעעוו ואותו חטא‬
‫קזעעוו קזאינו כלום‪ ,‬ולא מקזגיח‬
‫לחטאן קמי מאריהון בכל יומא‪ ,‬ואתדמן‬
‫בהם חקדועז ברוך הוא עד‬
‫חזק‬ ‫בעינליהו אנון חובין דאנון כחבלי השוא‪.‬‬
‫חטא שש ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫עזעועוים את אותו‬
‫וחשבין לההוא עובלא לעבלין וההוא חובא‬
‫וגדול כעבות העגלה‪ ,‬קזהוא חזק‬
‫קזלא יוכל להתכלות‪.‬‬
‫לעבלין ללאו איהו כלום ולא אשגח בהו‬
‫ובא וךאה‪ ,‬כקזעו^ה חקדועז ברוך‬
‫קלשא בריך הוא‪ .‬עד לעבלין לההוא חובא‬
‫הוא דיץ ברקזעי העולם‪ ,‬אף על גב‬
‫הקיף ורבי כעבות העגלה לאיהו תקיף ללא‬
‫קזהם חטאו לפני חקדועז ברוך‬
‫הוא והךגיזו אותו כל יום‪ ,‬אינו‬ ‫’ יכיל לאשהצאה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫רוצה לאבד אותם מהעולם‪.‬‬
‫ותא חזי כד עביד קדשא בריף הוא דינא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫בחייבי עלמא‪ ,‬אף על גב לאנון חטאן קמי קלשא בריך הוא‬

‫שמז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫י כסלו‬
‫בראשית ־ נז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫וכעזמעזגיח במענ^יהם‪ ,‬מתנחם‬ ‫וארגזין ליה כל יומא‪ .‬לא בעי לאובדא להו‬
‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪: :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫עליהם על עזהם מעע^י ידיו‬ ‫מעלמא‪ .‬וכד אעזגח בעובדיהון אתנחם‬

‫ומאריך להם בעולם‪.‬‬
‫ובגלל עזהם מעע‪1‬י ידיו‪ ,‬נוטל‬ ‫עלייהו על דאנון עובדי לדוי ואוריך לון‬
‫נחמה ומתנחם עליהם וחס‬ ‫בעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עליהם‪ .‬וכעזרוצה לעע‪ t‬ות בהם‬

‫דין‪ ,‬כביכול הוא עצוב ]ד״א שמחות‬
‫ובגין דאנון עובדי ידוי נטיל נחמה ואתנחם‬
‫לא יכנסו לפניו[‪ .‬עזכיון עוהם מעעןי‬ ‫עלליהו וחיים עלליהו‪ .‬וכד בעי למעבד‬
‫ידיו‪ ,‬הוא עצוב עליהם‪ ,‬כמו‬ ‫בהי לינא כבלכול עציב )ד״א ל״ג חדוח לא תיעול קדמוהי(‬
‫עזנאמד )דניאל ו( ועומחות לא‬
‫הכניס לפניו‪.‬‬
‫דכיון דעובדי לדוי אנון‪ ,‬עציב עלליהו‪ .‬כמה‬
‫‪] 31113‬ם״א והרי כתוב[ )תהלים צו( ה‪ 1‬ד‬ ‫ךאת אמר‪ ,‬דניאל ‪ 0‬ודחוון לא הנעל לןדמוהי‪.‬‬
‫והדד לפניו עז וחךוה במקומו‪.‬‬ ‫ב‪1‬תיב ‪) ,‬ם״א והא כתיב( )תהלים צו( הוד והדר לפניו‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬בא ךאה‪ ,‬ויתעצב‬
‫^ לבו כתוב‪ .‬הוא התעצב אל‬
‫עוז וחדוה במקומו‪ .‬אמר רבי יוסי‬
‫לבו ולא למקום אחר‪ .‬לבו‪ ,‬כמו‬ ‫תא חזי‪ ,‬ויתעצב אל לבו כתיב‪ .‬אל לבו עציב‬
‫קזנאמר )שמואל‪-‬א ב( כא^ר בלבבי‬ ‫ולא לאתר אחרא‪ .‬לבו כמה לאה אמר‪) ,‬שמואל‬
‫ובנפקזי יעקזה‪ .‬רבי יצחק אמר‪,‬‬
‫וינחם ה׳‪ ,‬כמו קזנאמר )שמות לב(‬
‫א ב( כאקזר בלבבי ובנפקזי לעקןה‪ .‬רבי יצחק‬
‫וינחם ה׳ על הרעה אקזר דבר‬ ‫אמר וינחם יי כמה דאה אמר )שמות לב( ולנחם‬
‫‪V T • -‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V T • -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫לעעזות לעמו‪ .‬רבי ןיסא אמר‬ ‫לל על הרעה אשר לבר לעשות לעמו‪ .‬לבי‬
‫לטוב‪ .‬רבי חץקןה אמר לרע‪ .‬רבי‬
‫עזנתבאר‬ ‫לטוב‪ ,‬כמו‬
‫ייסא אמר לטב‪ .‬רבי חזקיה אמר לביש‪ .‬רבי‬
‫אמר ‪:‬‬
‫ייסא ‪ T‬־‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ - |.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫• ‪•• T :‬‬ ‫׳‬ ‫•• ‪T‬‬
‫קזהקדועז ברוך הוא מתנחם על‬ ‫ליסא אמר לטב‪ ,‬כמה דאהמר דקלשא בריף‬
‫אותם מעעזי ןדיו וחס עליהם‪.‬‬ ‫חוא נחים על דאנון עובדי לדוי וחיים‬
‫‪.‬ויתעצב‪ ,‬מעזום קזהם חוטאים‬
‫לפניו‪.‬‬
‫עלליחו‪ .‬ויתעצב בגין דאנון חטאן קמיה‪.‬‬
‫לרע‪,‬‬ ‫אמר‬ ‫חןקןה‬ ‫ורבי‬ ‫ולבי חזקלח אמר לביש לכד קלשא בריף‬
‫קזכקזרוצה הקדועז ברוך הוא‬ ‫הוא בעי לאובדא לחייבי עלמא נטיל‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪• • T — :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••T‬‬
‫לאבד רקזעי העולם‪ ,‬נוטל‬
‫עליהם נחומים ומקבל נחומים‪,‬‬ ‫ניחומין עלליהו וקביל ניחומין‪ .‬כבלבול‬
‫כבןכול כמי קזמקבל נחומים על‬ ‫כמאן למקבל ניחומין על מה לאביד‪ .‬כיון‬
‫מה עזאבד‪ .‬כיון קזקבל נחומים‪,‬‬ ‫לקבל ניחומין ודאי לינא אתעבד ולא תללא‬
‫ודאי נעעזה דין‪ ,‬ולא תלוי הדבר‬
‫בתעזובה‪.‬‬ ‫מלתא בתשובה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫אימתי זה תלוי בתעזובה? עד‬ ‫אימתי הליא בתשובה‪ ,‬עד לא קביל‬

‫‪•I -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬

‫קזלא קבל עליהם תנחומים‪ .‬הרי‬ ‫תנחומין עלליהו‪ .‬הא קביל הנחומין‬
‫קזקבל עליהם תנחומים‪ ,‬אז‬
‫הדבר כבר לא תלוי בתעזובה‬ ‫עלייהו לא תלייא מלתא בתשובה בלל ודינא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ־ ‪:‬‬

‫כלל והדין נעעזה‪ .‬ואז מוסיף דין‬
‫על דין ומחזק את אותו מקום‬
‫הדין לעעזות דין‪ ,‬ומאבד את‬
‫הךקזעים מהעולם‪ ,‬והכלי בכתוב‪,‬‬
‫קזכתוב וינחם ה׳‪ ,‬קבל תנחומים‪.‬‬
‫אתעביד‪ .‬וכדין אוסיף לינא על לינא‪,‬‬
‫ואתקיף לההוא אתר ללינא‪ ,‬למעבד לינא‬
‫ואוביד לון לחןיבלא מן עלמא‪ .‬ובלא ביןרא‬
‫לכתיב וינחם יי‪ .‬קבל תנחומין‪ .‬ולבתר‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כב תשרי‬
‫שמח‬

‫ואחר כך ויתעצב אל לבו‪ ,‬נתן‬ ‫ויתעצב אל לבו־‪ .‬יהב תוקפא לדינא למעבד‬
‫כח לדין לעע‪ t‬ות דין‪.‬‬
‫דינא‪.‬‬
‫רבי חייא אמר‪ ,‬וינחם ה׳ כי‬
‫•‬ ‫•‬
‫־• ‪/ T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫־ •‬
‫‪T‬‬

‫עעןה את האדם בארץ ‪ -‬נטל‬ ‫רבי חייא אמר וינחם יי כי עע‪t‬ה את האדם‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪*.• T • -‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫כ^זעעןה‬ ‫וחדוה‪.‬‬ ‫תנחומים‬ ‫בארץ‪ .‬נטל הנחומין וחדוה‪ ,‬כד עבד‬

‫הקןדועז ברוך הוא את האדם‬
‫בארץ‪ ,‬עזהוא כדגמא עליונה‪,‬‬ ‫קדשא בריך הוא לאדם בארעא דאיהו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1*..‬‬

‫העליונים‬ ‫המלאכים‬ ‫וכל‬ ‫כגוונא עלאה וכל מלאכי עלאי משבחן ליה‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪•• T 1‬‬ ‫־ ‪ : :‬־ • •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מעזבחים את הקןדועז ברוך הוא‬ ‫לקלשא בריף הוא כד חמו ליה בליוקנא‬
‫כעזראו אותו בךמות עליונה‪,‬‬
‫ואמרו )תהלים ח< ותחסרהו מעט‬ ‫עלאה ואמרו ) ד ף מ ע״ב()תהל ים ח( ותחסרהו מעט‬ ‫‪T T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬

‫מאלהים וכבוד והדר תעטלהו‪.‬‬ ‫מאלהים וכבוד והדר תעטרהו‪ .‬לבתר כד‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪:‬״ ‪.‬״•‬

‫אחר כך כעזחטא אךם‪ ,‬התעצב‬

‫חטא אדם אתעצב קדשא בריר הוא על‬
‫הקןדועז ברוך הוא על עזחטא‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*..‬ו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך■ך‬ ‫■ך ■ך‬

‫עזנתן פתחון פה למלאכי העזרת‬ ‫דחטא‪ .‬דיהב פתחון פה למלאכי השרת‬

‫‪••T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־ ‪ : :‬־ • •‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזאמרו לפניו בתחלה כעזלצה‬ ‫דאמרו קמיה בקדמיתא כד בעא למברי ליה‪,‬‬
‫׳‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: 1- :‬‬ ‫‪••1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לברא אותו‪ ,‬מה אנועז כי תזכרנו‬
‫ובן אךם כי תפקדנו‪.‬‬
‫מה אנוש כי תזכלנו ובן אדם כי תפקדנו‪.‬‬
‫אמר רבי יהוךה‪ ,‬ויתעצב אל‬ ‫אמר רבי להודה וןתעצב אל לבו בגין דבעי‬
‫לבו‪ ,‬כי רצה לעעזות בהם דין‪,‬‬ ‫למעבד בהו לינא שנאמר )דברי הימים ב ב(‬
‫׳טנאמר)דבריהימים־בכ( בצאת לפני‬
‫החלוץ ואמרים הודו לה׳ כי‬ ‫בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו ליל כי‬
‫יצחק‪,‬‬
‫רבי •‪' | T :‬‬‫ואמר ־ •‬
‫חסדו‪ T : .‬־‬
‫לעולם ־ ‪:‬‬
‫‪T :‬‬ ‫לעולם חסדו‪ .‬ואמר רבי יצחק אמאי לא‬
‫‪T‬‬ ‫— —‬ ‫• ‪| T :‬‬ ‫• •‬ ‫‪— T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫למה לא כתוב כאן כי טוב? אלא‬

‫מעזום עזהאביד את מעע<י ןליו‬
‫כתיב הכא כי טוב‪ .‬אלא בגין דאוביד עובדי‬
‫מפני יק‪ t‬ךאל‪ .‬כמו זה כעזהיו‬ ‫לדוי קמליהו לישראל‪ .‬כגוונא לא כד היו’‬
‫הים‪T ,‬באו‬
‫עוברים ‪•/‬את ־‪ T‬׳‬ ‫‪•:‬‬ ‫יעזראל‬
‫• ‪•• T :‬‬ ‫ישראל עברין ימא‪ .‬אתו מלאכי עלאי למימר‬
‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪*T‬‬ ‫**‬ ‫‪T‬‬ ‫‪11‬‬ ‫•‬
‫מלאכים עליונים לומר קזילה‬
‫לפני הקדועז ברוך הוא באותו‬
‫שירה קמיה קלשא בריף הוא בההוא ליללא‪.‬‬
‫לילה‪ .‬אמר להם הקדועז ברוך‬ ‫אמר להו קלשא בריף הוא ומה עובלי לדי‬
‫הוא‪ :‬ומה מעעזי ןלי טובעים‬ ‫טבעין בלמא ואתון אמרין שירה‪ .‬כדין )שמות יד(‬
‫בים‪ ,‬ואתם אומרים עזירה?! אז‬
‫)שמות יד( ולא קרב זה אל זה כל‬ ‫בכל‬‫הכא ‪T :‬‬‫אוף ‪T T‬‬
‫‪1‬‬ ‫הלילה‪.‬‬
‫כל — ‪T : T‬‬
‫זה ‪T‬‬
‫אל •‪*.‬‬
‫זה *‪*.‬‬
‫קרב *‪*.‬‬
‫‪:‬ולא ‪lT‬־‬
‫הלילה‪ .‬גם כאן‪ ,‬בכל הפעמים‬ ‫זמנין לאיבוד רשיעלא איהו מעלמא כדין‬
‫קזל אבוד ךקזעים מהעולם‪ ,‬אז‬
‫עציבו אשתכח עלליהו‪.‬‬
‫נמצאת עליהם עצבות‪.‬‬
‫רבי אבא אמר‪ ,‬בקזעה עזחטא‬ ‫רבי אבא אמר בשעתא דחב קמי קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪*..‬ו ‪:‬‬ ‫—ן••‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬

‫אלם לפני הקדו׳ט ברוך הוא‬ ‫בריף הוא אלם ועבר על פקודוי‪ ,‬כדין‬
‫ועבר על מצותו‪ ,‬אז נמצאה‬
‫עצבות לפניו‪ .‬אמר לו הקדוען‬
‫אשתכח עציבו קמיה‪ .‬אמר ליה קלשא בריף‬
‫ברוך הוא‪ :‬אלם‪ ,‬אוי עזהחלקזת‬ ‫הוא אדם ווי דחלשת חילא עלאה‪ .‬בהאי‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬

‫את הכח לעליון‪ .‬בקזעה זו נחעזך‬ ‫שעתא אתחשכת נהורא חד‪ .‬מיד תריר ליה‬
‫••‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T —:‬‬
‫מאור אחד‪ .‬מןד גרעז אותו מגן‬
‫מגנהא לעדן‪.‬‬
‫שמט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫י כסלו‬
‫בראשית ‪ -‬נז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫אמר לוי ‪ :‬אני הכנכזהי אותף לגן‬ ‫אמר ליה אנא אעלית לך לגנתא ךעדן‬
‫עדן להקריב קןךבץ‪ ,‬ואתה פגמה‬ ‫לקרבא קרבנא‪ .‬ואת פגימת מדבחא‬
‫את המזבח קזלא נקרב הקךבן ? !‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:| T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:|T :‬‬

‫מכאן והלאה ‪ -‬לעבד את‬ ‫דלא אתל‪,‬רב קרבנא‪ .‬מכאן ולהלאה לעבוד‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:| T‬‬ ‫‪T‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:1‬‬ ‫‪:‬‬

‫האדמה‪ .‬וגזר עליו מיתה‪ .‬וחס‬ ‫את האדמה‪ .‬וגזר עליה מיתה‪ .‬וחס עליה‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ •• •‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪T —: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עליו הקדו^צ ברוך הוא וגנזו‬ ‫לןךשא בריך הוא וגניז ליה בעזעתא ךמית‬
‫בקזעה קזמת סמוך לגן‪.‬‬
‫מה עקזה אדם? עעזה מעךה‬ ‫סמיך לגנתא‪.‬‬
‫אחת והסתתר בה הוא ואקזהו‪.‬‬ ‫מה עבד אדם עבד מערתא חדא ואתטמר‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪--------:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪--------:‬‬

‫מאיפה ןדע? אלא ראה אור‬

‫דקיק אחד עזנכנס באותו מקום‬
‫בה הוא ואתתיה‪ .‬מנא ידע‪ .‬אלא חמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ •‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬

‫עזיוצא מגן עדן‪ ,‬והתאוה תאותו‬ ‫חד נהורא דקיק עייל בההוא אתר תפיק‬
‫לקברו‪ ,‬ו׳צם הוא מקום סמוך‬ ‫מגנתא ךעדן ותאב היאובהיה לקבריה‪ .‬ותמן‬
‫לקזער גן עךן•‬
‫ב א ךאה‪ ,‬לא מסתלק אדם‬
‫הוא אתר סמוך לתרע דגנהא ךעדן‪.‬‬
‫מהעולם עד עזיךאה את אדם‬ ‫תא חזי‪ ,‬לאאסתלק בר נעז מעלמא עד‬
‫—‬ ‫• • ‪T T : T‬‬ ‫—‬ ‫ן‬ ‫— —‬ ‫‪' • • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫הןאעזון‪ .‬עזואל אותו‪ :‬על מה‬ ‫דחמי ליה לאדם הראעזון‪ .‬ועזאיל ליה‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הלך מהעולם ואיך ןצא? הוא‬
‫אומר לו‪ :‬אוי ^בגללך ןצאתי‬
‫על מה אזיל מעלמא והיך נפיק‪ .‬הוא אמר‬
‫‪— T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• • ‪T : T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫מהעולם‪ .‬והוא מעזיב לו‪ :‬בני‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. ..‬ך‬
‫ליה ווי ךבגינך נפקנא מעלמא‪ .‬והוא אתיב‬
‫אני עבךתי על מצוה אחת‬ ‫ליה ברי אנא עברית על פקודא חדא‬
‫■ך ■ך‬ ‫■ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪*T‬‬ ‫‪T —:—:‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ונענקזתי בקזבילה‪ ,‬ךאה אתה‬
‫כמה חטאים וכמה מצוות עזל‬
‫ואתענעזית בגינה‪ .‬חמי אה כמה חובין ובמה‬
‫‪ ■ - .‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫דבונך עבךה‪.‬‬ ‫פקולין דמארך עברת‪.‬‬

‫אמר רבי חןיא‪ ,‬עד היום הזה‬ ‫אמר רבי חייא עד כדו יומא קאים אדם‬
‫‪TT‬‬ ‫‪• | T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫• •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫עומד אדם הךא׳צון ורואה את‬
‫האבות פעמים ביום ומודה על‬ ‫הראעזון וחזי באבהן תךין זמנין‬
‫חבזאו‪ ,‬ומךאה להם את אותו‬ ‫ביומא ואודי על חובוי‪ .‬ואחמי לון ההוא‬
‫מקום קזהןה בו בכבוד עליון‪,‬‬ ‫וחמי ‪T‬כל‬
‫ואזיל‪•• T :‬‬
‫עלאה‪* T : .‬‬
‫בילורא • ‪T T‬‬
‫ביה • ‪T‬ח־‬
‫דהוה ••‬
‫אתר ‪T—: :‬‬
‫‪:‬־ ־‬
‫והולך ורואה כל אותם הצדיקים‬
‫וחסידים עזןצאו ממנו דך׳צו את‬ ‫אנון צדיקייא וחסידי ת פ קו מניה וירתו‬
‫אותו כבוד עליון עזבגן עדן‪ .‬וכל‬ ‫לההוא יקרא ^ א ה דבגנתא דעדן‪ .‬ואבהן‬
‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T 1‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬ח־‬ ‫‪— :‬‬

‫האבות מוךים ואומךים‪) ,‬תהלימלו(‬ ‫כלהון אולן ואמרין )תהליםלס מה ןקר חסךך‬
‫מה ןקר חסדך אלהים ובני אדם‬
‫בצל כנפיך ‪.‬יחסיון•‬ ‫אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון‪.‬‬
‫רבי ןיסא אמר‪ ,‬כל בני העולם‬ ‫רבי ייסא אמר כלהו בני עלמא חמאן ליה‬
‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬

‫רואים את אדם הךאעזון בקזעה‬ ‫לאדם הראשון בעזעתא ךמסהלקי מן‬

‫עזמכ!הלקים מהעולם‪ ,‬להךאות‬
‫עדות עזמעזום חטאי האיעז הוא‬ ‫עלמא‪ ,‬לאחזאה סהדותא לבגין חובוי ךבר‬
‫בגללו עזל‬‫מהעולם ‪:‬ולא • ‪T :‬‬
‫•מסתלק‪T T •• 1‬‬ ‫נש איהו אסתלק מעלמא ולא בגיניה דאדם‪.‬‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪• • • :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫אךם‪ ,‬כמו עזקזנינו אין מיתה‬ ‫כמה ךתנינן אין מיתה בלא חכזא‪ .‬בר אנון‬
‫בלא חטא‪ ,‬פרט לאותם עזלעזה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזהסתלקו בעטיו ׳צל נח׳צ‬

‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫הלתא דאסתלקו בגין ההוא עיטא דנחש‬
‫‪T T :‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 • :‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫הקךמוני‪ ,‬ואלה הם‪ :‬עמרם‪ ,‬לוי‬ ‫הקךמוני‪ .‬ואלין אנון‪ ,‬עמרם לוי ובממין‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫י כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫שג‬

‫וטימין‪ .‬דעז אוימךים גם יעזי‪.‬‬ ‫ולא‬‫חבו ‪T :‬‬ ‫דלא ‪T‬‬ ‫יעזי‪T : .‬‬ ‫נמי • ‪-‬‬‫אוף ‪•• T‬‬
‫‪1‬‬ ‫דאמרי‬
‫ראית ‪: T :‬‬‫‪• :‬‬
‫^ א חטאו‪ ,‬ולא נמצא בהם‬
‫•‬
‫•‬
‫‪•T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫אעזתכח עלייהו חובא דימותון ביה‪ ,‬בר‬
‫חטא קזימותו בו‪ ,‬רק עזנזכךה‬
‫עליהם אותה עצת הנחעז‪ ,‬כמו‬ ‫כדאמרן‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫דנחעז‬
‫‪TT :‬‬ ‫עיטא‬
‫ההוא •• ‪T 1‬‬ ‫עלייהו ‪-‬‬
‫־‪:‬‬ ‫דאדכר‬
‫‪ :‬־ ־‬
‫קזבאךנו‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬כלהון דרין דהוו ביומוי ךנח כלהו‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כל הדורות עזהיו בימי‬
‫נח‪ ,‬כלם הפלזיטו חטאים על‬
‫אפעזיטו חובין על עלמא באתגליא‬
‫העולם בגלוי לעיני כל‪ .‬רבי‬ ‫לעיניהון דכלא‪ .‬רבי עזמעון הוה אזיל יומא‬
‫לזמעוץ היה הולך יום אחד‬ ‫חד בפילי דטבריה‪ ,‬חמא בני נעזא דהוי‬
‫‪.‬‬ ‫■ד ■ד‬ ‫‪...‬‬ ‫■ד ■ד‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪. .^.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫בעזערי טבת ה‪ .‬ראה בני אדם‬

‫קזהיו קוקזךים בק׳טר הקקזת‬
‫מלןטרי בקיטרא ך?ןעזתא בקולפא ךקנסיר‪.‬‬
‫בכדי חרס‪ .‬אמר‪ ,‬ומה חטא זה‬ ‫לארגזא‬
‫‪TT:-:‬‬ ‫חובא ‪T‬דא באתגליא‬ ‫‪T‬‬ ‫ומה‬‫‪-‬‬ ‫אמר‬
‫‪-T‬‬
‫בגלוי ל ה תיז את ךבונם? נתן‬ ‫למריהון‪ .‬יהיב עינוי בהו ואתרמיו לגו! מ א‬
‫עינו בהם ונץךקו לתוך ת ם‬
‫ומתו‪.‬‬
‫ומיתו‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כל חנזא קזנע^ה‬ ‫תא חזי‪ ,‬כל חובא דאתעביד באתגליא דחי‬
‫■ך‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫■ן‬

‫בגלוי‪ ,‬דוחה את העזכינה‬ ‫דיורה‬

‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫•‬
‫‪/‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬
‫וסליקת • ‪T‬‬ ‫‪ • :‬־‪1‬‬ ‫מארעא‬
‫לעזכינתא • ‪T : • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪ T : -‬לה‬
‫מהארץ ומסלק את דיורה מן‬
‫העולם‪ .‬אלה היו הולכים בדאען‬
‫מעלמא‪ .‬ואלין הוו אזלין בריעזא זקיף ועבדי‬
‫זקוף ועוקזים חטאיהם בגלוי‪,‬‬ ‫לעזבינהא‬
‫• ‪T : • :‬‬ ‫ודחו ‪T‬לה‬ ‫‪T:‬‬ ‫חובייהו באתגלייא‬
‫ודחו את הקזכינה מהעולם‪ ,‬עד‬ ‫מעלמא‪ .‬עד דקךעזא בריף הוא דחא לון‬
‫קזהקדועז ברוך הוא דחה אותם‬
‫והעביר אותם ממנו‪ .‬ועל זה‬
‫ואעביר לון מניה‪ .‬ועל דא כתיב )משלי כה( הגו‬
‫כתוב )משלי כה( הגו רקזע לפני‬ ‫רשע לפני מלך וגו׳ הגו סגים מכסף וגו׳ ‪:‬‬
‫מלך וגו׳‪ ,‬הגו סיגים מכסף וגו׳‪.‬‬ ‫בשגם‬
‫לעולם ‪T - :‬‬‫‪T‬‬ ‫באדם ‪:‬‬ ‫רוחי ‪T T T‬‬
‫•‬ ‫ידון‬
‫‪ T:‬לא ‪| T‬‬ ‫ויאמר יי‬
‫ויאמר ה׳ לא ןדון רוחי באדם‬
‫לעלם בקזגם הוא בעזר וגו׳‪ .‬אמר‬ ‫אלעזר ‪T‬תא‬
‫רבי *‪TT: *.‬‬ ‫אמר * *‬ ‫בשר ‪:‬וגו׳‪ T .‬־‬ ‫הוא ‪T T‬‬
‫רבי אלעזר‪ ,‬בא ראה‪ ,‬כעזברא‬ ‫חזי‪ ,‬כד ברא קךשא כריך הוא עלמא עבד‬
‫הקדועז ברוך הוא את העולם‪,‬‬ ‫כגוונא‬
‫לאשתמשא )דף נח ע״א( ‪T : —:‬‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫עלמא‬
‫להאי ‪T : T‬‬ ‫‪—:‬‬
‫עע(ה את העולם הזה להקזהמען‬
‫כמו קזלמעלה‪ ,‬וכקזבני אךם הם‬ ‫ולעילא‪ .‬וכד בני עלמא אנון זכאין ךאזלי‬
‫צדיקים קזהולכים בדרך ןקזרי‬ ‫בארח מישר‪ ,‬קךשא בריך הוא אתער רוחא‬
‫הקדועז ברוך הוא מעורר רוח‬ ‫ךחיי ולעילא עד דמטו אנון חןין לאתר‬
‫חיים קזלמעלה‪ ,‬עד קזמגיעים‬
‫אותם חיים למקום קזיעקב‬ ‫דיעקב שריא ביה‪.‬‬
‫אבינו קזרוי בו‪.‬‬ ‫ומתמן נגךי אנון חןין עד ךאתמשיך ההוא‬
‫חיים‪,‬י ‪-‬עד‬
‫אותם ‪• -‬‬ ‫עזופעים‬ ‫ומשם‬ ‫שריא‬
‫מלכא ‪T: T‬‬ ‫דדוד — ‪T :‬‬‫עולם ‪• T:‬‬ ‫להאי‬
‫רוחא ‪—:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪7‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫שנמשכת אותה רוח לעולם הזה‬
‫שדוד המלך שרוי בו‪ ,‬ומשם‬ ‫ביה‪ .‬ומתמן נגךי ברכאן לכלהו אנון התאי‪.‬‬
‫שופעות הברכות לכל אותם‬ ‫לתתא‬
‫עלאה אתנגיד ואתמשיך ‪T —:‬‬ ‫רוחא • ‪T T‬‬
‫‪T‬‬ ‫וההוא‬
‫‪—:‬‬
‫התחתונים‪ .‬ואותה רוח עליונה‬ ‫דכלין לאתקיימא בעלמא‪ .‬ובגיני כך לעולם‬
‫שופעת ונמשכת למטה‪ ,‬ויכולים‬
‫להתקים בעולם‪ .‬ומשום כך‬ ‫חסדו דא הוא עולם דדוד מלכא‪ .‬ובגין כך‬
‫דוד‬
‫של ‪• T‬‬
‫עולם ‪•/‬‬‫‪T‬‬ ‫חסדו‪• •,‬זהו‬
‫לעולם ־ ‪• ' :‬‬
‫‪T :‬‬ ‫כתיב לעלם בלא וא״ו‪ .‬דהא כד )איהס ההוא‬
‫שנא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא כסלו‬
‫בראשית ‪ -‬נח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫רוחא אתנגיד לההוא עו־לם‪ ,‬מהמן נפקי המלך‪ ,‬ולכן כתוב לעלם בלי‬
‫ברכאן וחיין לכלא לאתקלימא‪ .‬העזהא ךחבו וא״ו‪^ .‬הרי כעזאותה רוח‬
‫עזופעת לאותו עולם‪ ,‬מעזם‬
‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ־‬

‫בני נעזא אסתלק כלא‪ .‬בגין ךלא למטי ההוא יוצאות בךכות וחיים לכל‬
‫רוהא דהיי להאי עולם לאתהנאה מניה התאי להתקים‪ .‬עכקזו עזחטאו בני‬
‫— ■ ך‪..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ . _ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫ולאתקיימא ביה‪ .‬בעזגם הוא בע‪t‬ר בגין דלא אךם‪ ,‬הסתלק הכל‪ ,‬בקזביל עזלא‬
‫‪T : 1 • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫••‬ ‫‪T : |T : • :‬‬
‫עיע אותו רוח חיים לעולם זה‬
‫התחתונים‬ ‫ממנו‬ ‫להנות‬ ‫טעמא‬ ‫מאי‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫‪T‬‬
‫להאי‬ ‫רוהא‬
‫‪:‬‬
‫האי‬ ‫—‬
‫יתרק‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫ן— ‪• :‬‬

‫דלא לאסגאה נהעז תהאה‪ .‬דדרגין דיתתקף ולהתקים בו‪ .‬בעזגם הוא בעזר ‪-‬‬
‫‪> 1 - - : • :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ביה )י׳א ל״ג ובד;!( רוחא דקדועזא דלא יתערב כדי עזלא תעזפע זו הרוח לעולם‬
‫‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ז׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬
‫הזה‪ .‬מה הטעם? עזלא להךבות‬
‫?ח^ז התחתון‪ .‬לדרגות קזיתחזק‬ ‫‪.‬ברוה מסאב‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫כשגם הוא בעור דא נהעז קדמאה דיתברך בו ]וצריכים[ רוח ׳טל קרעזה עזלא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫יתערב ברוח טמא‪.‬‬

‫בגין כך הוא בעור כמה ךאה אמר‪,‬‬
‫בשגם הוא בעזר ‪ -‬זה נחען‬
‫)בראשית י( קץ כל בעור בא לפני ואמר רבי הקךמוני שיתברך‪ .‬מעזום כך‬
‫•‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•• ‪1 1‬‬

‫שמעון דא מלאך המות‪ .‬והיו ימיו מאה הוא בשר‪ ,‬כמו שנאמר )בראשית ו(‬
‫• ‪ •/:‬־‬
‫•‬
‫••‬‫•‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬
‫‪•.• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫קץ כל בשר בא לפני‪ .‬ואמר רבי‬
‫שמעון‪ ,‬זהו מלאך המות‪ .‬והיו‬
‫ועשרים שנה אוריכו דקוסטירא דקיטרא ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• : • . • :‬‬

‫הנפילים היו בארץ‪ .‬תני רבי יוסי אלין עז״א ןמיו מאה ועשרים שנה ‪-‬‬
‫המתנה של מגדל המקשר‪.‬‬ ‫ועזא״ל‪ .‬כמה ךאתמר דאפיק )ד״א‬
‫הנפלים היו בארץ‪ .‬שנה רבי‬
‫יוסי‪ ,‬אלו עז״א ועזא״ל‪ ,‬כמו‬
‫ךא?יל( לון קךשא בדיך הוא מקדושתא‬
‫ולעילא‪ .‬ואי תימא והיך לכלו לאתקלימא שנאמר שהוציא ]ד״א שהפיל[ אותם‬
‫בהאי עלמא‪ .‬אמר רבי חליא אלין הוו מאנון חקדוש ברוך הוא מחקלשה‬
‫שלמעלה‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬איך ןכלו‬
‫להתקים בעולם הזה ? אמר רבי‬
‫דכתיב ועוף לעופף על הארץ‪ .‬והא אהמר‬
‫דאלין אתחזו לבני נשא כחיזי ולהון‪ .‬ואי חןיא‪ ,‬אלה היו מאותם שכתוב‬
‫תימא היך יכלין לאתהפכא‪ .‬הא אהמר ועוף יעופף על הארץ‪ .‬והרי‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• • ‪1‬‬ ‫• • ‪T‬‬
‫נאמר שאלה נךאים לבני אדם‬
‫כמךאה שלהם‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬איך‬
‫דאתהפכן לכמה גוונין ובשעתא ךנחתי‬
‫אגלימו באוירא דעלמא ואתחזון כבני נשא‪ .‬ןכלו להתהפך? הרי נאמר‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪• • :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫גונים‪.‬‬ ‫לכמה‬ ‫והני עז‪-‬״א ון^זא״ל דמרדו לעילא ואפיל לון שמתחפכים‬
‫ובשעה שןךדו‪ ,‬התלבשו באויר‬
‫העולם ונלאו כבני אדם‪.‬‬ ‫קךשא בדיך הוא ואגלימו בארעא‬
‫ואתקיימו ביה ולא יכילו לאתפשטא מניה‪ .‬ו;ןז״א ועזא״ל חללו שמךדו‬‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪: lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ולבתר טעו בתר נשי עלמא‪ .‬ועד כען יומא למעלה והפילם חקדוש ברוך‬
‫‪T‬‬ ‫‪l T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • :‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הוא והתלבשו בארץ והתקימו‬
‫דא אנון קלימי ואולפי חרשין לבני נשא בה‪ ,‬ולא ןכלו להתפשט ממנו‪,‬‬
‫ואולידו בנין וקרו להו ענקים גברין‪ .‬ואנון ואחר כך טעו אחר נשות העולם‪.‬‬
‫ועד חיום הזה הם קןמים‬ ‫נפילים אקרון בני אלהים‪ .‬והא אתמר‪.‬‬
‫אדם‪,‬‬
‫‪ TT‬׳‬ ‫לבני‬ ‫כשפים‬
‫‪• T :‬‬ ‫ומלמדים‬
‫‪:‬־‪•:‬‬
‫והוילידו בנים‪ ,‬וקךאו להם ענקים גבוךים‪ .‬ואויתם נפילים נקראים בני אלהים‪ ,‬והרי נתבאר‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב תשרי‬
‫שנב‬

‫ה ש ל מ ה מהה שמטות)סימןמ״ו(‬ ‫השלמה מההשמטות )סימן מ״ו(‬

‫א מ ר רבי ך חו מ אי‪ ,‬כ בו ד ו ל ב‬
‫הרי חם א ח ד‪ ,‬א ל א ש כ בו ד נקרא‬
‫אמר רבי רהומאי כב‪ 1‬ד ולב הרי הן אחד‬
‫‪T‬‬ ‫• • ‪*.• 1‬‬ ‫‪:‬־••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫על שם מ ע ל ה‪ ,‬ו ל ב נקרא על שם‬ ‫אלא שכבו־ד נהרא עלשם מעלה ולב‬
‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫פ ע ל ת מ ט ה‪ ,‬ו הינו כ בו ד ה ש ם‪,‬‬ ‫אתלןרי על שם פעולת מטה‪ .‬והלינו כבו־ד‬

‫ו הינו ל ב ה ש מי ם‪ .‬מ ה הו א )ישעיה‬
‫השם והלינו לב השמים‪ .‬מאי ניהו )י‪:?2/‬ה ו׳(‬
‫ה ארץ כ בו דו ? א ל א כל‬ ‫‪ 0‬סלא‬
‫שנ ב ר א ת ביו ם‬ ‫או ת ה ארץ‬ ‫ארץ‬
‫‪1‬‬ ‫או־תה‬
‫‪T‬‬ ‫אלא ‪T‬בל‬‫הארץ ‪:‬כבו־דו־ •‪T *.‬‬
‫‪:‬מלא ‪T‬בל ‪1 VT T‬‬
‫ר א שון‪ ,‬ש הי א ל מ ע ל ה כנג ד ארץ‬ ‫שנבראת ביום ראשון שהוא למעלה כנגד‬
‫י ש ר אל‪ ,‬מ ל א ה מ כ בו ד ה ש ם‪,‬‬
‫ו מ ה ה ם ? ח כ מי ם‪ ,‬ש כ תו ב )משלי‬
‫ארץ לשראל מלאה מכבוד השם ומאי נעהו‬
‫יג( כ בו ד ח כ מי ם ינ ח לו‪ ,‬ו כ תו ב‬ ‫חכמים דכתיב )מעלי ־׳( כבוד חכמים ינחלו‬
‫‪■ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬

‫)יחזקאל ג( ב רוך כ בו ד ה׳ מ מ קו מו‪.‬‬ ‫וכתיב )יחזקאל ‪ 0‬ברוך כבוד לל ממקומו‪.‬‬

‫ו מ ה הן ה ה כ בו ד הז ה ? מ ש ל‬
‫למלך‬ ‫דו מ ה ?‬ ‫הדבר‬ ‫למה‬
‫דומה‬‫•‪*.‬‬ ‫הדבר‬
‫למה ‪T T -‬‬
‫משל ‪T :‬‬ ‫זה‪T T .‬‬ ‫כבוד •‪*.‬‬‫הוי ‪T‬‬
‫ומאי ‪•—:‬‬
‫‪7‬‬
‫ש הי ת ה לו ג בי ר ה ב ח ד רו ש כ ל‬ ‫למלך שהלה לו מטרוניתא בחךרו‬
‫חן ליו מ ש ת ע ש עי ץ ב ה‪ ,‬ו היו ל ה‬ ‫שכל חייליו משתעשעין בה והיו לה בנים‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬
‫בני ם‪ ,‬ו ב אי ם כל היו ם ל ר או ת פני‬
‫ה מ ל ך ו מ ב ך כין או תו‪ .‬א מ רו לו‪:‬‬
‫ובאים כל היום לראות פני המלך ומברכין‬
‫אנה א מנו ? א מ ר ל ה ם ‪ :‬ל א תו כ לו‬ ‫אותו אמרו לו אנה אמנו אמר להם לא תוכלו‬
‫‪:‬‬ ‫‪*.• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ל ך או ת ה ע ת ה‪ .‬א מ רו‪ :‬ב רו כ ה‬ ‫לראותה עתה‪ .‬אמרו ברוכה תהא בכל מקום‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫ה ה א ב כ ל מ קו ם ש הי א‪ .‬ו מ ה‬
‫• •‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫ש כ תו ב מ מ קו מו‪ ,‬מ כ ל ל ש אין‬

‫‪:‬‬
‫שהיא‪ .‬ומאי לכתיב ממקומו ^?לל רליכא‬
‫לג •בי‪T‬ר ה‬
‫של • ‪:‬‬‫קו מו‪T .‬מ ‪T‬‬
‫יו ד ע א ת ‪:‬מ ‪1‬‬
‫דידע את מקומו משל למטרוניתא שבאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ש ב א ה מ מ קו ם ר חו ק ו ל א ן ד עו‬ ‫ממקום רהוק ולא ללעו מאין באה עד שראו‬

‫מ אין ב א ה‪ .‬ע ד ש ך או ש הי א‬
‫א ש ת חי ל נ א ה ו הגונ ה ב כ ל‬
‫שהיא אשת חיל נאה והגונה בכל מעשיה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫*‪*.‬‬

‫מ ע שי ה‪ ,‬א מ רו‪ :‬ז א ת ו ד אי מן‬ ‫אמרו זאת וזיאי מן האור נלקחה כי במעשיה‬
‫ה או ר נ ל ק ח ה‪ ,‬כי ב מ ע שי ה‬ ‫האירה את העולם‪ .‬שאלו אותה מאין את‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬
‫ה אי ר ה א ת ה עו ל ם‪ .‬ש א לו או ת ה ‪:‬‬
‫מ אין א ת ? א מ ר ה ל ה ם‪ :‬מ מ קו מי‪.‬‬
‫אמרה להם ממקומי אמרו אם כן גדולים‬
‫א מ רו‪ :‬אם כן‪ ,‬ג דו לי ם אנ שי‬ ‫אנשי מקומך ברוכה תהיי ומבורך מקומך‪.‬‬
‫ב רו כ ה ת היי ו מ ב ר ך‬ ‫וכי אין כבוד יל אחד מצבאותיו לא גרע‬
‫ו כי אין כ בו ד ה׳ א ח ד מ צ ב או תיו‬
‫אמאי מברכין ליה‪ .‬אלא משל למה הדבר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫לא גך ע‪ ,‬ל מ ה מ ב ך כי ם או תו ?‬ ‫דומה‪ ,‬לאיש שהלה לו גן נאה וחוץ לגן בקרוב‬

‫א ל א מ ש ל ל מ ה ה ד ב ר דו מ ה ?‬ ‫מ^נו חתיכת שלה‪ .‬ואם השקה הגן בוןנחלת‬
‫ל אי ש ש הן ה לו גן נ א ה‪ ,‬ו חו ץ לגן‬
‫ב ק רוב מ מנו ח תי כ ת ש ד ה‪ ,‬ו א ם‬
‫שקיותו הלכו להם המים על כל הגן‪ .‬אך‬
‫ה ש ק ה הגן ב ת ח ל ת ש קיו תו ‪-‬‬ ‫אותה חתיכה של שלה שהיא אינה לבוקה‪ ,‬אף‬
‫ה ל כו ל ה ם ה מי ם על כל הגן‪ ,‬אך‬ ‫מקום‬ ‫פתח ‪T‬לה ‪| T‬‬ ‫^‪ T‬־‬‫לפיכך‬
‫אחד הוא ‪T • :‬‬ ‫שהכל ‪TV‬‬‫־על *פי ‪ :‬־‬
‫או ת ה ח תי כ ה של ש ד ה ש הי א‬
‫והשקה לה לבדה‪) .‬עד כאן מההשמטות(‬
‫אינה ד בו ק ה‪ ,‬אף על פי ש ה ב ל‬
‫או ת ה ל ב ד ה‪ :‬ע ״ כ מ ה ה ש מ טו ת‪.‬‬ ‫א ח ד הו א‪ ,‬ל פי כ ך פ ת ח ל ה מ קו ם והעז^‬
‫שנג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא כסלו‬
‫בראשית ‪ -‬נח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫ויאמר ה׳ אמחה את האדם אעזר‬ ‫מעל‬‫בראתי •• ‪-‬‬
‫•‬ ‫אעזר ‪TT‬‬
‫האדם ‪:‬־ •‪*.‬‬
‫את ‪T T T‬‬
‫אמחה •‪*.‬‬
‫‪*.* : *.* T‬‬‫ויאמר ‪:‬יי‬
‫בראתי מעל פני האדמה‪ .‬רבי‬ ‫פני האדמה‪ .‬רבי יוסי פתה )ישעיה נה( ‪3‬י‬
‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ ._ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫יוסי פתח‪) ,‬ישעיה נה( כי לא‬
‫•‬

‫מחקזבותי מחעזבותיהם‪.‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫לא מחשבותי מחשבותיכם‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כקזבץ אדם רוצה לנקם‬ ‫תא חזי‪ ,‬כד בר נש בעי לנקמא מאחרא‬
‫— ‪■—.‬ך‬ ‫‪ .‬ן ■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫■ן‬

‫מאחר‪ ,‬הוא קזותק ולא אומר‬

‫דבר‪ .‬עזאם יודיע לו‪ ,‬ההוא יעזמר‬
‫שתיק ולא אמר מידי‪ .‬דאילו אודעיה‬
‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬
‫‪. .‬ך ‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬

‫ולא יוכל לו‪ .‬אבל הקדו׳‪:‬צ ברוך‬ ‫לסתמר ולא ןכיל ליה‪ .‬אבל קךשא בריף הוא‬
‫הוא לא עוק(ה כך‪ ,‬לא עוע(ה דין‬ ‫לאו הכי עביד‪ .‬לא עביד דינא בעלמא עד‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫בעולם עד קזמכריז ומודיע להם‬

‫דאכריז ואודע להו זמנא תךין ותלתא‪ .‬בגין‬
‫פעם פעמים וקןלקז‪ ,‬כי אין מי‬
‫קזימחה בןדו קזיאמר לו מה‬ ‫דלא איתאי דימחי בידיה דיימא ליה מה‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬

‫עעויית‪ ,‬ולא יעזמר ממנו ולא יוכל‬

‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫• ‪• T‬‬ ‫‪ T‬׳ ‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫עבדת ולא יסהמר מניה ולא יכיל לקיימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: |T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ••‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: —:‬‬
‫לעמד לפניו‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬ויאמר ה׳ אמחה את‬
‫קמיה‪.‬‬
‫האדם אקזר ודאתי מעל פני‬ ‫תא חזי‪ ,‬ויאמר יי אמחה את האדם אשר‬
‫‪ :‬־ *‪*.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ן‬

‫האדמה‪ .‬הודיע להם על ידי נח‬ ‫לון ‪-‬על‬‫‪1‬‬ ‫אודע‬

‫‪-‬‬ ‫האדמה‪.‬‬
‫בראתי מעל פני ‪T T-: T‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬
‫והתרה בהם כמה פעמים ולא‬
‫קזמעו‪ .‬אחר קזלא קזמעו‪ ,‬הביא‬
‫לדא ךנח ואתרי בהון כמה זמנין ולא שמעו‪.‬‬
‫עליהם דין והאביד אותם מעל‬ ‫בתר דלא שמעו‪ ,‬אייתי עליהון דינא ואוביד‬
‫פני הארץ‪.‬‬ ‫לון מעל אפי ארעא‪.‬‬
‫ביא ךאה מה כתוב בנחי ויקךא‬
‫את קזמו נח לאמר זה ינחמנו‬ ‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב ביה בנח וייןרא את שמו‬
‫ממעע^נו‪] .‬למה כאן לאמר‪ ,‬ולמה זה? אלא‬ ‫)ם׳ א( נח לאמר זה לנחמנו ממעשנו‪) .‬זה‬
‫לאמר ־ זו האשה‪ .‬זה ־ זה צדיק‪ .‬רמז שהקדוש ברוך‬ ‫מקומו בדף ם' ובתום' בהגהת האר״י( )ם״א אמאי הכא לאמיר‪ .‬ואמאי זה‪.‬‬
‫הוא קרא לנח‪ ,‬ןןנוחת רזארץ‪ .‬לאמר‪ ,‬מה זה לאמר?‬ ‫אלא לאמיר דא אתתא‪ .‬זה דא צדיק‪ .‬רמז ך ק ^ א קדיןי הוא קרא ליה לניח‬
‫אלא מקום זה קורא לו נח‪ ,‬ומיהו? ארץ הקדושה‪.‬‬ ‫נייחא דאח‪2‬א‪ .‬לאמיר‪ .‬מאי לאמיר‪ .‬אלא אתר לא קלי ליה ניח ומאן איהו‬
‫לאמר זה ינחמנו‪ ,‬עשה אותו הקדוש ברוך הוא‬ ‫אלןןא קליעא‪ .‬לאמיר זה ינלמנו עבד ליה קלעא ?דיל הוא לתתא קגוונא‬
‫למטה כתמא עליונה‪ .‬כתוב כאן זה ינחמנו‪ ,‬וכתוב‬
‫עילאה‪ .‬כתיב הבא זה ינלמנו וקתיב התם )ישעיה כה( זה ל קוינו לו‪ .‬זבאין‬
‫שם)ישעיה כה( זה ה׳ קוינו לו‪ .‬אקזדי‬ ‫אנו! צליקזיא ללשימק בלשימו לגו^‪?8‬קא למלכא עילאה למהוי ב^מיה‬
‫הצדיקים שךשומים בר־שם קזל‬
‫לשימין‪ .‬ואיהו שוי שמהן באלעא כלקא יאות‪ .‬בתיב וירןלא אוז שמו גיל‪,‬‬
‫חותמת המלך העליונה להיות‬
‫וקתיב‪) ,‬בראשית כה( וי?ורא שמו ועקב‪ .‬אמאי לא כתיב את‪ .‬אלא התם‬
‫ךשומים בשמו‪ ,‬והוא שם שמות‬
‫לתא )הלא( והכא לתא אללא‪ .‬קמה לאל אמר )ישעיה ו( ואלאה את ה׳‪.‬‬
‫בארץ כראוי‪ .‬כתוב ויקרא את‬
‫ואראה יו לא כתיב אלא את ל‪ .‬אוף לכא ‪.‬דלורא שמו ועקב לתא ליליה‬
‫^זמ‪ 1‬ניח‪ ,‬וכתוב )בראשית כה( ויקרא את‬
‫שמו ועקב‪ .‬למה לא כתוב את? אלא שם דתה‬ ‫קלשא בליל הוא ממש קלי ליה ועקב‪ .‬וצבל הכא א״ת‪ ,‬לאכללא שכלתא(‪.‬‬
‫]אחת[‪ ,‬וכאן ד ת ה אחות‪ ,‬כמו‬ ‫קדשא‬ ‫דלייט‬
‫‪T :‬‬ ‫בשעתא ‪ :‬־‬
‫אלא ‪T —: — :‬‬
‫ידע‪T *.• .‬‬
‫הוה ‪ T‬־‬
‫מנא ‪TT‬‬
‫•• ‪7‬‬
‫עזנאמר‬
‫)ישעיה ו( ואךאה את ה׳‪ .‬ואךאה ה׳‬
‫לא כתוב אלא את ה׳‪ .‬גם כאן ויקרא שמו ועקב ־‬ ‫בריך הוא עלמא לכתיב ארורה‬
‫דתתו ממש‪ ,‬הקדוש ברוך הוא קרא לו ועקב‪ .‬אבל‬ ‫האדמה בעבורך‪ .‬אמר אלם קמי )דף נח ע״ב(‬
‫כאן א״ת ־ להעליל את השבעה‪.‬‬
‫קלשא בריף הוא‪ ,‬לבונו של עולם עד מתי‬
‫מאיפה הןה יודע? אלא בקזעה‬
‫האדמה בעבורך‪ ,‬אמר אךם לפני הקדוש‬
‫ארורה ‪: T‬־‪T T‬‬
‫׳‪:‬צכתוב ‪:‬־ ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫העולם‪,‬׳‬
‫קלל ‪•/‬את ‪T T‬‬
‫ברוך הוא ״‪1‬״*‬
‫\‬ ‫^‬
‫׳‪:‬צהקדוקז‬
‫~‬

‫ברוך הוא‪ :‬רבונו קזל עולם‪ ,‬עד מתי יהיה העולם בקללה? אמר לו‪ :‬עד קזיולד לך בן מהול‬
‫• ‪T T 1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫שנד‬

‫והיו מחכים עד שעה‬ ‫דיתיליד‬

‫עד ‪. . . . .‬‬ ‫ליה ‪-‬‬ ‫אמר ‪..‬‬‫בלטיותא‪- T .‬‬
‫‪T‬‬ ‫עלמא‬
‫יהא ‪T : T‬‬
‫שנולד נ'ח‪ .‬וכיוץ עזנולד‪ ,‬ראה‬ ‫לך בן מהול פגוונא דילך‪ .‬והוו מחהאן עד‬
‫אותו מהול ךשום באות הקהש‪,‬‬
‫וךאה שכינה זיבולןה עמו‪ ,‬ואז‬ ‫חמא‬‫עזעתא דאתיליד נח‪ .‬וכיון דאתייליד ‪TT‬‬ ‫‪T- : -‬‬
‫קןרא את שמו על מה עזעע{ה‬ ‫עזכינתא‬
‫‪T: • :‬‬ ‫וחמא‬
‫קדיעזא‪T T : .‬‬
‫באת —ן• ‪T‬‬ ‫רעזים ‪T:‬‬‫גזיר ‪• T‬‬‫ליה ‪•T‬‬
‫■אחר כך‪.‬‬
‫ב ת חל ה לא היו יוךעים לזרע‬
‫מתדבלןא בהדיה‪ .‬בדין ל^רא עזמיה על מה‬
‫ולקצר ולחרש‪ ,‬והיו עושים‬ ‫לבתר‪.‬‬
‫דעביד ‪T T :‬‬
‫‪• T :‬‬
‫עבודת האדמה בידיהם‪ .‬כיון‬ ‫?קךמיתא לא הוו ןךעי למזרע ולמחצד‬
‫שבא נח‪ ,‬התקין אמנות להם וכל‬
‫הכלים שצריכים לתקן את‬
‫ולמחרעז והוו עבדי פולחנא‬
‫האדמה לעשות פרות‪ .‬זהו‬ ‫ךארעא בידייהו‪ .‬כיון דאתא נח אתקין‬
‫שכתוב זה ינחמנו ממעשנו‬ ‫אומנותא להו וכל מאנין דצריכין לתקנא‬
‫ומעצבון ןדינו מן האךמה‪.‬‬
‫קזהוא הוציא את הארץ ממה‬ ‫ארעא למעבד פירין‪ .‬הדא הוא דכתיב זה‬
‫שהתקללה שהיו זוךעים חטים ‪-‬‬ ‫עחמנו מ מ עונו ומעצבון ןדינו‪ ,‬מן האדמה♦‬
‫וקוצרים קוצים ודךדדים‪ .‬ולכן‬ ‫דאיהו אפיק ארעא ממה ךאתלטןיא‪ .‬דהוו‬
‫כתוב איש הארמה‪.‬‬
‫ךבי יהורה אמר‪ ,‬איעז הארמה‪,‬‬ ‫זרעין חקזין וקצרין גובין ודרדרין‪ .‬ובגיני כך‬
‫כמו שנאמר )תת א( איש נעמי‪.‬‬ ‫האדמה‪.‬‬
‫איעז ‪T T—:T‬‬ ‫כתיב •‬‫‪• :‬‬
‫משום עזנקךא צדיק והוציא את‬
‫הארץ בקךבן שעעןה ממה‬
‫דאת‬
‫כמה ‪: - :‬‬ ‫האדמה ‪T :‬‬‫איעז ‪T T-: T‬‬‫אמר •‬ ‫יהודה ‪- T‬‬‫‪T‬‬ ‫רבי ‪:‬‬‫• •‬
‫שהתקללה‪ ,‬שכתוב לא אסף‬ ‫אמר‪) ,‬תת א( איעז נעמי‪ .‬בגין ךאל‪4‬רי‬
‫לקלל עוד את הארמה בעבור‬ ‫ממה‬‫דעבד • ‪-‬‬ ‫בקרבנא ‪-- : :‬‬
‫לארעא ‪TT :|T :‬‬
‫צדיק‪ 1‬ואפיק‪T 1‬לה ‪T :- :‬‬ ‫‪•-‬‬
‫האדמה‪,‬‬
‫נקרא •איעז ‪: T‬־‪ T T‬׳‬
‫ולכן • ‪T|:‬‬
‫האדם‪1•• T : .‬‬
‫ועל זה קךא לו שם על מה‬
‫‪TT T‬‬
‫ךאתלטןיא ךכתיב לא אוסיף לקלל עוד את‬
‫שןבא‪.‬‬ ‫אקרי •איעז‬ ‫ובגין ‪T‬דא • ‪••1:‬‬
‫‪1 • :‬‬ ‫האדם‪.‬‬
‫בעבור ‪T T T‬‬ ‫האדמה ‪-‬‬
‫‪T T-: T‬‬
‫רבי יהודה פתח‪) ,‬תהליםמו( לכו‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫האדמה‪ .‬ועל דא לרא ליה עזמא על מה‬
‫—‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —: T‬‬
‫חזו מפעלות אלהים אקזר שם‬
‫שמות בארץ‪ .‬פסוק זה הקימוהו‬ ‫ךיתי‪.‬‬
‫ונתבאר‪ .‬אבל לכו חזו וגו׳ ]מה ןה‬ ‫דבי יהודה פתח )תהליסמס לכו חזו מפעלות‬
‫חזו? כמו שנאמר)ישעיה כא( חזות קשה הגר לי‪.‬‬
‫אלהים אעזר ע^ם קזמות בארץ‪ .‬האי‬
‫במעשי הקרוש ברוך הוא נגלתה נבואה ^‪:‬ליונה‬
‫לבני ארם‪ .‬אשר שם שמות בארץ ־ שמות ודאי‪,‬‬ ‫יןרא אוקמוה ואתמר‪ .‬אבל לכו חזו וגו‪) /‬מאי‬
‫שהלי השם גולם לכל[ ]והוא לשון שממון[‪.‬‬ ‫חזו ?מה ךאת אמר‪) ,‬ישעיה כא( חזות קעה הוגד לי‪? .‬עזיבתי ךקחצא ?די‪1‬י‬
‫שאלו היו מפעלות יו״ד ה״א‬ ‫הוא אר;?לי ?בואה עלאה ל?ני נשא‪ .‬אשד שם שמות בארץ‪ .‬שמות ודאי ךד‪ 1‬א‬
‫וא״ו ה״א ‪ -‬שם קיום בארץ‪,‬‬ ‫שמא גרים לכלא()והוא לשון שממון( דאלו הוו מפעלות יור‬
‫אבל משום שהיו מפעלות השם‬
‫של אלהים ‪ -‬שם שמות בארץ‪.‬‬
‫הא ואו הא ע^ם קיום בארץ‪ .‬אבל בגין דהוו‬
‫אמר לו רבי חייא‪ ,‬כעת‬
‫•‬
‫ז•‬ ‫י‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬
‫בארץ‪.‬‬
‫‪VT T‬‬ ‫עזמות‬
‫‪-‬‬ ‫ם‬
‫דאלהים ע‪T t‬‬
‫•‬ ‫••‬ ‫עזמא‬
‫*מפעלות ‪T 1 :‬‬
‫התעורךת לזה ? לא כך אני‬ ‫אמר ליה רבי חןיא העזהא אתערת להאי‪.‬‬
‫אמךתי לו‪ ,‬משום שבין שם זה‬
‫ובין שם זה הכל הוא שבח‪ .‬אבל‬ ‫לאו‪ .‬אנא הכי אמינא ליה‪ .‬בגין דבין‬
‫אני אמרתי לו כמו שהעירו‬ ‫שבחא‪.‬‬
‫כלא הוא ‪T — :‬‬
‫‪T‬‬ ‫שמא ‪T‬דא‬
‫ובין• | ‪T :‬‬
‫•‬ ‫שמא ‪T‬דא‬ ‫‪T:‬‬
‫שנה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יא כסלו‬
‫בראשית ־ נח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫החברים ^ע‪ t‬ם עזמ‪ 1‬ת‪ .‬עזמ‪ 1‬ת‬ ‫אבל אנא אמינא ליה כמה דאתערו חבריא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪T‬‬

‫בארץ‪ ,‬עזמ‪ 1‬ת ממ׳ש‬

‫]שם בארץ‪ ,‬ולמה?‬
‫דשוי שמהן‪ .‬שמ‪ 1‬ת בארץ שמו־ת ממש )»ם‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בשביל להשתמש בהם העולם ולהיות קיום‬
‫בארץ ואמאיבגין לאעתמעא בהו עלמא ולמהף קיומא בעלמא(‪.‬‬
‫בעולם[‪.‬‬
‫דבי יצחק אמר‪ ,‬הכל הוא‪,‬‬ ‫רבי יצהק אמר כלא הוא‪ .‬ואפילו מה דאמר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ : :‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫• •‬

‫ןאפלו מה קזאמר רבי יהודה ‪-‬‬ ‫רבי להודה שפיר לןאמר‪ .‬זיאלו להא‬
‫יפה אמר‪ .‬קזאלו העולם יהיה‬
‫העולם‪.‬‬
‫עלמא בשמא דרהמי יתקיים עלמא‪ ,‬אבל‬
‫יתקים ‪T T‬‬ ‫הרחמים‪,‬׳ • ‪ :‬־‪••1‬‬
‫‪:‬בעזם ‪ T‬־ ‪:‬־ •‬
‫‪T —:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T|— :‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־ • •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫אבל מעזום קזהעולם נברא על‬ ‫בגין דאתברי עלמא על דינא וקלימא על‬
‫דיץ ועומד על דיץ‪ ,‬ע|ם קזמות‬ ‫דינא שם שמות בארץ ושפיר הוא דאלמלא‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫— •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫בארץ‪ ,‬ויפה הוא‪ ,‬עזאלמלא כך‬
‫לא יוכל העולם להתקים מלפני‬
‫כך לא לכיל עלמא לאתקלימא מקמי חוביהון‬
‫חטאי בני האדם‪.‬‬ ‫דבני נשא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ב א ךאה‪ ,‬כעזנולד נח קךאו לו‬ ‫תא חזי‪ ,‬נח כד אתליליד קרון ליה על שמא‬
‫נוח לו‪,‬׳ נוח‬
‫]נח ‪ -‬־‬
‫נחמה ^ ־‬ ‫על עזם ^ ‪T T•/‬‬
‫לעולם‪ ,‬נוח לאבות‪ ,‬נוח לבנים‪ ,‬נוח לעליונים‪ ,‬נוח‬
‫דנחמה )נידו‪ ,‬נייחא ליה‪ ,‬נייחא לעלמא‪ ,‬נייחא לאבהן‪ ,‬נייחא‬
‫לתחתונים‪ ,‬נוח לעולם הזה‪ ,‬נוח לעולם הבא[‬
‫ל?נין‪ ,‬נייחא לעלאין‪ ,‬נייחא לתתאין‪ ,‬נייחא לעלמא דין‪ ,‬נייחא לעלמא‬
‫וקזיהיה ]ולהיות[ העזם גורם‪ .‬אבל‬ ‫ךאתי( ולהוי )ד״א ולמהי( שמא גרים‪ .‬אבל )ג״א לגבי(‬
‫לגבי הקדועז ברוך הוא לא כך‪.‬‬ ‫קךשא בריך הוא לאו הכי‪ .‬נח בהפוך אתוון‬
‫נח בהפוך אותיות ‪ -‬ח״ץ‪ ,‬כמו‬
‫קזנאמר ונח מצא חץ‪.‬‬ ‫חן כמה ךאת אמר ונח מצא חן‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬חן חינו נח‪.‬‬ ‫אמר רבי יוסי חן הלינו נח‪ .‬בצדיקליא‬
‫בצדיקים‪ ,‬העזם עזלהם גורם‬ ‫שמיהון גרים לטב‪ .‬בחליבלא שמיהון‬
‫לטוב‪ .‬ברעזעים‪ ,‬העזם עזלהם‬
‫‪•/ T •/‬‬ ‫_‬

‫גורם לרע‪ .‬בנח כתוב ונח מצא‬

‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫גרים לביש‪ .‬בנח כתיב ונח מצא חן בעיני יי‪.‬‬
‫‪■.‬ך‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪1 ..‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬

‫חץ בעיני ה׳‪ .‬בער בכור יהודה‬ ‫בער בבור להודה אתהפכו אתווי לביש‪ .‬ע״ר‬
‫התהפכו אותיותיו לרע‪ .‬ע״ר‬ ‫ר״ע‪ .‬רע בעיני יי‪.‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬
‫ר״ע‪ .‬רע בעיני ה׳‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כיוץ קזנולד נח‪ ,‬ראה‬ ‫תא חזי‪ ,‬כיון דאתליליד נח חמא עובדיהון‬
‫את מעקץי בני האדם קזהם‬ ‫דבני נשא דאפון חטאן קמי קךשא בריך‬
‫חוטאים לפני הקדועז ברוך הוא‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬והוה גניז גרמיה ואשתדל בפולחנא‬
‫והץה גונז עצמו ועסק בעבודת‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫ךבונו כדי לא ללכת בדךכם‪ .‬וכי‬ ‫ךמאריה‪ .‬בגין דלא למהך באורחליהו‪ .‬וכי‬
‫תאמר‪ ,‬במה הוא עסק? באותו‬ ‫תימא במה אשתדל‪ .‬בההוא ספרא דאדם‬
‫‪T T :‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫• ‪----:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫• • ‪T‬‬

‫ספר ^ל אדם וספר קזל חנוך‪.‬‬

‫וספרא דחנוך והוה אשהזיל בהו למפלח‬
‫והיה עוסק בהם לעבד את‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫‪•T‬‬ ‫• ‪1‬‬
‫•‬ ‫‪TT :‬‬

‫רבונו‪.‬‬ ‫למריה‪.‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ב א ךאה קזכך הוא‪ ,‬קזהרי‬ ‫תא חזי‪ ,‬דהכי הוא דהא נח מפא הוה ידע‬
‫‪—T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫— • • ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪7‬‬
‫מאיפה ץדע נח להקריב קךבץ‬
‫לרבונו? אלא מעזום קזמצא‬
‫לל^רב קךבנא למריה‪ .‬אלא בגין דאשכח‬
‫חכמה על מה העולם עומד‪,‬‬ ‫חכמתא על מה מתקיים עלמא וידע דעל‬
‫‪— :‬‬ ‫‪ T :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫• ‪— :‬ן••‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪: T‬‬

‫וץרע קזהוא עומד על הקךבץ‪,‬‬ ‫קרבנא מתקיים‪ .‬ואלמלא קרבנא לא הוו‬

‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••1- :‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:|T‬‬
‫ואלמלא הקךבץ לא היו עומדים‬
‫עליונים ותחתונים‪.‬‬
‫קיימי עלאי ותתאי‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫שנו‬

‫עמיה‬
‫בארחא ‪:‬והוו • ••‬
‫רבי עזמעוץ היה הולך בדרך והיו‬ ‫אזיל ‪T :T :‬‬ ‫הוה ‪• T‬‬‫עזמעון ‪TT‬‬
‫‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫רבי‬
‫• •‬
‫עמו רבי אלעזר בנו ורבי יוסי‬
‫רבי אלעזר בריה ורבי יוסי ורבי חייא‪.‬‬
‫ורבי חייא‪ .‬עד עזהיו הולכים‪ ,‬אמר‬
‫עד דהוו אזלי‪ ,‬אמר ‪.‬רבי אלעזר לאבוהי‬
‫רבי אלעזר לאביו‪ ,‬הדרך מתקןנת‬
‫ארחא מתקנא לןמן בעינן למעזמע מלי‬
‫לפנינו‪ ,‬רוצים לקזמע דברי תוךה‬
‫פתח רבי עזמעוץ ואמר‪) ,‬קהלתי( וגם‬
‫ךאורייתא‪ .‬פתח רבי עזמעון ואמר)קהלת י( גם‬
‫בדרך כשהסכל הלך לבו חסר‬
‫בדרך כעזהסכל הולך לבו חסר וגו‪ /‬כד בר‬
‫וגו׳‪ .‬כעזבץ אדם רוצה לתקןן דךכיו‬
‫נש בעי לאתקנא ארחיה קמי קךשא בריך‬
‫לפני הקןדועז ברוך הוא‪ ,‬עד עזלא‬
‫יצא לדרך צריך להמלך בו‬‫לאמלכא ••ביה‬
‫בעי ‪T T : - :‬‬‫לארחא ‪••T‬‬
‫לא •יפוק ‪T : T : I‬‬‫עד ‪T‬‬ ‫הוא‪- .‬‬
‫ולהתפלל לפניו על דךכו‪ ,‬כמו‬
‫• ‪1‬‬
‫•‬
‫••‬‫•‬
‫•‬
‫ולצלי קמיה על ארחיה‪ .‬כמה דתנינן‬
‫עזעזנינו עזכתוב )תהלים פה( צדק‬
‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬

‫דכתיב‪) ,‬תהליפפה( צדק לפניו להלך דשם לדרך‬

‫לפניו יהלך ויע{ם לדרך פעמיו‪.‬‬
‫קזהרי העזכינה לא נפרדת ממנו‪.‬‬
‫פעמיו‪ .‬דהא שכינתא לא אתפרשא מפיה‪.‬‬
‫ומי עזלא מאמין בךבונו‪ ,‬מה כתוב‬ ‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫ומאן דאיהו לא מהימנא במריה‪ ,‬מה כתיב‬

‫בו? וגם בדרך קזהסכל הלך לבו‬
‫)דף נט ע״א( ביה וגם בדרך כשהסכל‬
‫חסר‪ .‬מי זה לבו? זה הקדועז ברוך‬
‫הוא עזלא ולך עמו בדרך ו גו ^‬
‫הולך לבו חסר‪ .‬מאן לבו‪ .‬דא קךשא בריך‬
‫מסיועו בדךכו‪ .‬מעזום עזאותו בן‬
‫הוא ךלא להך עמיה בארחא וגרע מן‬
‫אדם ‪%‬א מאמין בךבונו‪ ,‬עד‬
‫ס!יעתיה בארחיה‪ .‬בגין דההוא בר נש דלא‬
‫קזלא ןצא לדךכו לא בקקז את‬
‫סיוע רבונו‪.‬‬
‫מהימן ביה במאריה עד לא יפוק בארחא‬
‫ואפלו בדרך כעוהוא הולך‪ ,‬לא‬
‫עוסק בךברי תורה‪ ,‬ולכן לבו‬ ‫לא בעי סיעתא דמאריה‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫ואפילו בארחא כד איהו אזיל לא אשתדל‬

‫חסר‪ ,‬קזאינו הולך וחד עם דבונו‬
‫ולא נמצא בדךכו‪ .‬ואומר לכל‬
‫במלי ךאורליתא‪ .‬ובגיני כך לבו‬
‫סכל הוא ‪ -‬ואפלו כקזעזומע דבר‬
‫חסר דלא אזיל בהדיה דמריה ולא אשהכח‬
‫אמונה קזל ךבונו‪ ,‬הוא אומר קזזו‬
‫טפקזות לעסק בזה‪ .‬כמו זה‬
‫בארחיה‪ .‬ואמר לכל סכל הוא‪ ,‬אפלו כד‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזעזאלו לבן אדם על אות הברית‬
‫שמע מלה דמהימנותא דמאריה‪ ,‬הוא אמר‬
‫קזרקזמו בבעזר האךם‪ ,‬ואומר‬ ‫■ך —‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬ך —‬

‫ךטפשותא הוא לאשתדלא ביה‪ .‬כהאי‬

‫קזלא דבר אמונה הוא‪ .‬קזמע ואת‬
‫דרשימו‬
‫רבי ויבא הזקן והסתכל בו‪,‬‬
‫קיימא • ‪• :‬‬‫את ‪T Tl:‬‬ ‫על ‪T‬‬ ‫לבר ‪T‬נש —‬ ‫דשאילו ‪—:‬‬ ‫‪• T :‬‬
‫ונעעה גל ע ל עצמות‪ .‬ואנו בדרך‬
‫ואמר ‪T‬לאו •איהו‬
‫הזו בסיוע הקדוע ברוך הוא‬ ‫‪- T :‬‬ ‫נש‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דבר‬
‫‪- :‬‬ ‫בבשריה‬ ‫‪:‬‬
‫מהימנותא‪ .‬שמע רב ייבא סבא ואסתכל‬
‫רוצים לומר דברי תוךה‪.‬‬ ‫‪— — .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ‪-‬ך‬ ‫**‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬

‫פ תח ואמר‪« ,‬הליט פו( הורני ה׳‬

‫‪...‬‬ ‫ביה ואתעביד תלא ךגרמי‪ .‬ואנן בהאי‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן‬

‫דרכך אהלך באמתך וחד לבבי‬

‫אורחא בסליעהא דקךשא בריך הוא בעינן‬
‫ליךאה עמך‪ .‬פסוק זה קעה‪,‬‬
‫עהרי ענינו‪ ,‬הכל בוד הקדוע‬ ‫למימר מלי ךאורליתא‪.‬‬
‫ברוך הוא חוץ מלהיות צדיק או‬ ‫פתח ואמר )תהלים פס הורני לל דרכך‬
‫ךעע‪ .‬ודוד איך תבע את זה‬
‫באמתך ןחד לבבי ליראה שמך‪ .‬האי‬
‫ל^רא קשןא‪ .‬דהא תנינן כלא היא בירא ךקךשא בריך הוא‪ ,‬בר למהוי‬
‫שנז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב כסלו‬
‫בראשית ־ נט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫מהקןדויעז ברוך הוא? אלא דוד‬ ‫זכאה או חייבא‪ .‬ודוד היך הבע דא מעם‬
‫‪. . .‬‬ ‫■ד‬ ‫■ד‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪••1‬‬ ‫‪-‬‬

‫כך אמר‪ ,‬הולני ה׳ דךכף ‪ -‬אותה‬ ‫לןךשא בריף הוא‪ .‬אלא דוד הכי קאמר‪ .‬הורני‬
‫דרך מי׳‪:‬צור ומתקןנת לגלות עיני‬
‫ולדעת אותו‪ .‬אחר כך אהלך‬ ‫יי דרכך‪ .‬ההוא ארח מיעזור ומתקנא לגלאה‬
‫באמתך ‪ -‬אלך בדרך אמת ולא‬ ‫עיני ולמנדע ליה‪ ,‬ולבתר אהלך באמתך‬
‫אסטה לומיץ ולקזמ^‪ .‬וחד‬ ‫איהך בארה קעזוט ולא אסטי לימינא‬
‫לבבי ‪ -‬מה זה לבבי? כמו‬
‫עזנאמר )שםעג( צור לבבי וחלקי‪.‬‬ ‫ולעומאלא‪ .‬יחד לבבי מאן לבבי‪ .‬כמה דאת‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫וכל זה אני מבקעז ליךאה את‬ ‫אמר )תהלים עג( צור לבבי וחלקי‪ .‬וכל דא אנא‬
‫‪T-:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪1• : * . • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬

‫עזמך‪ .‬להדבק ביךאתך‪ ,‬לקזמד‬ ‫תבע ליראה את עזמך‪ .‬לאתזיבקא בדחלהך‪.‬‬

‫את דרכי כךאוי‪ .‬ליךאה קזמך ‪-‬‬
‫מקום חלקי עזבו קזרווה היךאה‬ ‫לאסתמרא אורחי כךקא ןאות‪ .‬ליראה עזמך‬
‫לירא‪.‬‬ ‫אתר חולקי ךביה עזתא דחלתא למךחל‪.‬‬
‫עזירא ‪•/‬את‬
‫אדם‪••TT 1‬‬
‫‪•/‬‬ ‫ראה‪ ,‬כל בז‪T‬‬ ‫בא ‪T•/‬‬
‫׳‬ ‫תא חזי‪ ,‬כל בר נעז דדחיל ליה לקדעזא ‪:‬‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ ,‬קזרווה עמו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫האמונה כראוי‪ ,‬עזהרי אותו אדם‬ ‫בריך הוא עזתא עמיה מהימנותא כךקא‬
‫הוא קזלם בעבודת דבונו‪ .‬ומי‬ ‫יאות דהא ההוא בר נעז עזלים בפולחנא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזלא קזרווה בו יךאת רבונו‪ ,‬לא‬

‫קזרדה בו אמונה‪ ,‬ואינו כדאי‬
‫דמריה‪ .‬ומאן דלא עזריא ביה דחלא דמריה‬
‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הבא‪.‬‬
‫לעולם ‪T -‬‬
‫חלק‪T T 1‬‬ ‫להיות לו •• •‪•.‬‬
‫• ‪:‬‬
‫לא עזרייא עמיה מהימנותא ולאו איהו כדאי‬
‫‪—:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עוד פתח ואמר‪) ,‬משליי( ואדח‬ ‫למהוי ליה חולקא בעלמא דאתי‪.‬‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T T‬‬ ‫••‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬
‫צדיקים כאור נגה הולך ואור עד‬
‫נכון היום‪ .‬אקזדיהם הצדיקים‬
‫תו פתח ואמר‪) ,‬משלי י( וארח צדיקים כאור‬
‫בעולם הזה ובעולם הבא‪,‬‬ ‫נוגה הולך ואור עד נכון היום‪ .‬זכאין‬
‫עזחקדועז ברוך הוא רוצה‬ ‫אפון צדיקןא בעלמא דין ובעלמא ךאתי‬
‫ביקרם‪.‬‬
‫בא ךאה מה כתוב‪ ,‬ואדח‬
‫‪T|T‬‬
‫ךקךעזא בריך הוא בעי ביקריהון♦‬
‫צדיקים כאור נגה‪ .‬מה זה כאור‬ ‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב וארח צדיקים כאור‬
‫נגה? כמו אותו האור המאיר‬ ‫נוגה‪ .‬מאי כאור נוגה‪ .‬כההוא נהורא‬
‫עזבךא הקדועז ברוך הוא‬
‫במעעזה בךאקזית‪ ,‬זהו עזגנז‬ ‫בעובדא‬
‫בריך הוא ‪TT :‬‬ ‫קדשא ‪1 •:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫דברא‬
‫דנהיר ‪TT :‬‬
‫‪• T:‬‬
‫לצדיקים לעולם הבא‪ .‬הולך‬ ‫ךבראעזית‪ ,‬דא הוא ךגניז לון לצדיקיא‬
‫ואור ‪ -‬עזהוא עולה באורו תמיד‬ ‫לעלמא ךאתי‪ .‬הולך ואור דאיהו סליק‬
‫ולא גורע ממנו‪ .‬אבל בךקזעים‬
‫מה כתוב? >שם( דרך רקזעים‬ ‫בנהוריה תדיר ולא גרע מפיה‪ .‬אבל בחייביא‬
‫‪■-‬ך‬ ‫‪■ -‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ••‬ ‫‪-T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫כאפלה לא ןדעו במה יכקזלו‪ .‬לא‬
‫ןךעו ‪ -‬וכי לא יוךעים? אלא‬
‫ךקזעים עזהולכים בדרך עקמה‬
‫בעולם הזה ולא רוצים להסתכל‬
‫]להם[ קזעתיד חקדועז ברוך הוא‬
‫לדון אותם באותו עולם‬
‫ולהכניסם בדין גיהנים‪ .‬והם‬
‫צווחים ואומרים‪ :‬אוי לנו קזלא‬
‫הרכננו אזנים ולא הקעזבנו‬
‫מה כתיב‪) ,‬משלי י( דרך ךעזעים כאפלה‪ .‬לא‬
‫ןךעו במה לכעזלו‪ .‬לא ןךעו‪ ,‬וכי לא ןךעין‪.‬‬
‫בהאי‬ ‫דארחא ‪— :‬‬
‫בעקימו ‪T : T :‬‬
‫אזלי ‪1• —: :‬‬
‫חייביא ‪: T‬‬
‫אלא — ‪T — T‬‬
‫*‪T *.‬‬
‫עלמא‪ .‬ולא בעאן לאסהכלא ךזמין)ד״א ל״ג ל‪1‬ן(‬
‫קךעזא בריך הוא למידן להו בההוא עלמא‬
‫ולאעלאה לון בךינא ךגיהפם‪ .‬ואפון צווחין‬
‫ואמרין ווי לן דלא אוריככא אותין ולא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫שנח‬

‫באותו עולם‪ .‬ובכל יום אומרים‪:‬‬ ‫אציתנא בההוא עלמא‪ .‬ובכל יומא אמרי ווי‬
‫‪-‬‬ ‫‪• • : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫וי לנו !‬ ‫דא‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫ב א ךאה‪ ,‬עתיד הקןדוש ברוך‬
‫הוא להאיר לצדיקים לעולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T :‬‬
‫תא חזי‪ ,‬זמין לןךשא כריך הוא לאנהרא לון‬
‫חלקם‪,‬‬
‫שכר ‪ | T : •/‬׳‬
‫להם ‪ :‬־‬ ‫ולתת ‪••• T‬‬
‫הבא ‪•• T :‬‬
‫־‪T‬‬ ‫לצדיקןא לעלמא ךאתי‪ ,‬ולמיהב לון‬
‫מקום שעין לא שולטת לעמד‬ ‫אגר חול?ןהון אתר דעינא לא שלטא למילןם‬
‫עליו‪ ,‬כמו שנאמי )ישעיה סד( עין‬
‫לא ראתה אלהים זולתך ןעשה‬ ‫עליה כמה דאה אמר‪) ,‬ישעיה סד( עלן לא ראתה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬

‫למחכה לו‪ .‬וכתוב )שמסר( דצאו‬ ‫אלהים זולתך לעשה למחכה לו‪ .‬וכתיב‪) ,‬ישעיה‬
‫וךאו בפגרי האנשים הפשעים‬ ‫סס דצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים כי‪.‬‬
‫בי‪ .‬וכתוב )מלאכי ג< ועסותם‬
‫ךשעים כי יהיו אפר החת כפות‬
‫וכתיב‪) ,‬מלאכי ‪ 0‬ועסותם רשעים כי להיו אפר‬
‫רגליכם‪ .‬אשרי הצדיקים בעולם‬ ‫תחת כפות רגליכם‪ .‬זכאין אפון צדילןלא‬
‫הזה ובעולם הבא‪ .‬עליהם כתוב‬ ‫בעלמא דין ובעלמא דאתי‪ .‬עלייהו כתיב‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫)ישעיה ס( צדיקים לעולם ייךשו‬
‫ארץ‪ .‬וכתוב ) ת ה לי ם ק מ( אך צדיקים‬
‫)ישעיה ס( צדיקים לעולם ליךשו ארץ‪ .‬וכתיב‪,‬‬
‫יודו לשמך ‪.‬ישבו ישרים את‬ ‫)תהלים קם( אך צדיקים יודו לשמך לשבו לשרים‬
‫פניך‪ .‬ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן ‪:‬‬ ‫את פניך‪ .‬ברוך לל לעולם אמן ואמן)חסר(‪:‬‬
‫תולדת נח‬
‫‪:‬‬ ‫פרשת‬
‫‪- 77‬‬
‫אלה תולדת נח‪ .‬רבי חןיא פתח‪,‬‬ ‫פרשת תולדות נ'ח‬
‫)ישעיה ס( ועמך כלם צדיקים‬ ‫)דף נט ע״ב(‬
‫לעולם יירשו ארץ נצר מטעי‬ ‫)ישעיה ס(‬ ‫אלה הולדות נח‪ ,‬רבי חליא פתח‬
‫מעשה שי להתפאר‪ .‬אשריהם‬
‫בהורה‬‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬
‫שעוסקים‬
‫‪1• :‬‬
‫ישראל‬ ‫•‬
‫‪• 7:‬‬ ‫•‬
‫ועמך כלם צדיקים לעולם ליךשו ארץ‬
‫ויוךעים דרכי ההוךה שבגללה‬ ‫כצר מטעי מעשה לדי להתפאר‪ .‬זכאין אפון‬
‫יץכו לעולם הבא‪.‬‬ ‫לשראל ךמשהדלי באורייתא‪ ,‬ולךעי ארחין‬
‫ב א ראה‪ ,‬לכל ישראל ןש חלק‬
‫לעולם הבא‪ ,‬מה הטעם ? משום‬ ‫דאורייתא‪ ,‬דבגיכה לזכון לעלמא ךאתי‪.‬‬
‫ששוכ!רים הברית שהעולם‬ ‫תא חזי‪ ,‬כל ישראל אית לון חולקא לעלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪It T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עומד עליה‪) ,‬צמו שנאמי )י ר מי ה לג(‬

‫ךאתי‪ .‬מאי טעמא בגין דכטרין ברית‬
‫אם לא בריתי יומם ולילה חקות‬
‫דעלמא אתקיים עליה‪ .‬כמה דאה אמר‪) ,‬ירמיה‬
‫שמים וארץ לא שמתי‪ .‬ועל זה‪,‬‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ישראל ששוכ!רים הברית וקבלו‬ ‫לס אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים‬
‫‪• — T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪*:‬‬

‫לעולם‬
‫חלק‪T T 1‬‬ ‫להם •• ‪•/‬‬
‫אותה‪ ,‬יש ‪••• T‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫וארץ לא שמתי‪ .‬ועל דא ישראל דנטרי ברית‬
‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬
‫הבא‪.‬‬
‫ולא עוד‪ ,‬אלא משום כך נקראו‬
‫וקבילו ליה אית לון חולקא בעלמא ךאתי‪.‬‬
‫צדיקים‪ .‬מכאן למךנו‪ ,‬כל מי‬ ‫ולא עוד אלא בגין כך אקרון צדיקים‪ .‬מכאן‬
‫ששומר הברית הזו שהעולם‬ ‫אוליפפא כל מאן דנטיר האי ברית‬
‫‪•:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫עומד עליה‪ ,‬נקרא צדיק‪ .‬מנין‬
‫לנו? מיוסף‪ .‬משום ששמר את‬
‫ךעלמא אתקיים עליה‪ .‬אלןדי צדיק‪ .‬מפא לן‬
‫ברית העולם זכה שנקרא צדיק‪.‬‬
‫\‬ ‫־•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫מיוסף‪ .‬בגין דנטר ליה לברית עלמא‪ ,‬זכה‬
‫ועל כך ועמך כלם צדיקים‬ ‫ךאלןדי צדיק‪ .‬ועל כך ועמך כלם צדיקים‬
‫לעולם ייךשו ארץ‪.‬‬
‫לעולם ייךשו ארץ‪.‬‬
‫שנט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב כסלו‬
‫נח ־ נט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫רבי אלעזר אמר‪ ,‬אלה ‪ -‬בכל‬ ‫רבי אלעזר אמר‪ ,‬אלה בכל אתר פסל את‬
‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫*‬

‫מקום פסל את הךאעזונים‪ .‬עזנינו‬ ‫הראעז^נים הנינן ו בו‪ /‬מה כתיב לעילא‬
‫■ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ‪■ ..‬ך ן‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪.‬‬
‫ו כו‪ /‬מה כתוב למעלה בפרקזת‬
‫בלאקזית? )בראשית ב( ונהר לצא‬ ‫בפרשתא דבראשית )בראשית ב( ונהר יוצא מעדן‬
‫• • •‪1 *.‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מעדן להקזקות את הגן ומקום‬ ‫להשקות את הגן ומשם ןפרד וגו‪ /‬ההוא נהר‬
‫יפרד וגו‪ /‬אותו הנהר קזעזופע‬ ‫ךנגיד ונפיק ועייל לגנהא ואשקי ליה משקיו‬
‫ויוצא ונכנס לגן ומקוקה אותו‬
‫ועועוה לו‬‫•••‬ ‫עזלמעלה‪,‬׳ ‪:‬‬
‫־ ‪T:‬‬ ‫מהעזקאה‬
‫־ ‪T|T :‬‬
‫דלעילא ועביד ליה נייהא ועביד איבין ורבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫נחת ועוו|ה פרות ומגדל ץרעים‪,‬‬ ‫זרעין‪ .‬והוא כדין נליחא לכלא‪ .‬ודא נייחא‬
‫הוא אז נוח לכל‪ .‬וזה נוח לגן‪.‬‬ ‫ליה לגנתא‪ .‬ודא עביד נייהא ביה)נ״אלגנתא‪.‬וגנתא‬
‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫וזה עו^ה מנוחה בו ]נ״א לגן‪ ,‬והגן נח‬
‫טן‪ ,‬כמו קזנאמר >שם( כי בו קובת‪,‬‬ ‫נייחא ביה(‪ .‬כמה דאת אמר )בראשית ג( כי בו שבת‪.‬‬
‫■ך —‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬

‫וכתוב ויקזבת ביום חקזביעי‪ .‬וזה‬ ‫וכתיב‪) ,‬בראשית ב( וישבות ביום השבי;גי‪ .‬ודא‬
‫סוד קזזיבר זה עועזה תולדות ולא‬ ‫רזא דמלה דא עביד תולדות ולא אהרא‪.‬‬
‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫אחר•‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כמו זה נ'ח למטה‬ ‫תא חזי‪) ,‬כח ב( כגוונא דא נח לתהא‪ .‬קיימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪' • • T‬‬ ‫‪7‬‬

‫חברית חקדועז הןה דגמא‬ ‫קדישא הוה דוגמא דלעילא‪ .‬ועל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬

‫קזלמעלה‪ ,‬ועל זה נקרא איען‬

‫האדמה‪ .‬וסוד למךנו‪ ,‬קזהרי נח‬
‫אקרי איש האדמה‪ .‬ורזא אוליפנא‪ ,‬דהא נח‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪**1 :‬‬ ‫*‬

‫הצטרך להבה להתחבר עמה‬ ‫אצטריך לתיבה לאתחברא בה‪ .‬ולקלימא‬

‫ולקים זרע קזל הכל‪ ,‬קזכתוב‬ ‫זרעא לכולא לכתיב לחיות ז_רע‪.‬‬
‫לחיות זרע‪.‬‬
‫מי זו התבה? ]זה[ ארון חברית‪.‬‬
‫מאן תיבה‪ .‬דא )יא( ארון הברית‪ .‬ונח ותיבה‬
‫ונח וחהבה למטה כך הם כמו‬ ‫לתתא הכי הוו כדוגמא )יא( דלעילא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫דגמא ]זו[ עזלמעלה‪ .‬בנח כתוב‬

‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫‪.‬״‬ ‫נח כתיב ביה ברית לכתיב והקימותי את‬
‫ברית‪ ,‬קזכתוב והקימתי את‬
‫בריתי אתך‪ .‬ועד קזהתקים בו‬
‫בריתי אתך וגד‪ .‬ועד לאתקיים ביה ברית לא‬
‫ברית לא נכנס לתבה‪ ,‬קזכתוב‬ ‫עליל לתיבותא‪ .‬לכתיב והקימותי את בריתי‬
‫והקימתי את בריתי אתך ובאת‬ ‫אתך ובאת אל התיבה‪ .‬וכדין הוה תיבה ארון‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫•‬
‫אל חתבה‪ .‬ואז היתה חהבה ארון‬
‫הברית‪] .‬זו[ הבה ונח‪ ,‬הכל כמו‬
‫הברית‪) .‬יא( תיבה ונח כלא כגוונא ללעילא‪.‬‬
‫קזלמעלה‪ .‬ובגלל קזחברית הזאת‬ ‫ובגין להאי ברית לעילא הוא עביד הולדות‪.‬‬
‫למעלה‪ ,‬הוא עועזה תולדות‪.‬‬ ‫כגוונא דא נח )ד״אלתתא( איהו עביד הולדות‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫כמו זה נח ]למטה] הוא עו׳טה‬
‫תולדות‪ .‬מעזום כך ]כמו שןאמר]‬
‫בגיני כך )?מה ךאת אמר( אלה תולדות נח‪.‬‬
‫אלה הולדת נח‪.‬‬ ‫נח איש צדיק‪ .‬הכי הוא ודאי כגוונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫•‬ ‫־‬

‫נח איעז צדיק‪ ,‬כך הוא בודאי‬ ‫דלעילא‪ .‬ועל דא )מ שלי י( וצדיק יסוד עולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫כמו קזלמעלה‪ .‬ועל זה כתוב‬
‫)משלי י( וצדיק יסוד עולם‪ .‬והארץ‬ ‫כתיב‪ .‬וארעא על דא אתקיימת‪ .‬דהא איהו‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫מתקימת על זה‪ ,‬קזהרי הוא‬ ‫עמודא דעלמא קיימא עליה‪ .‬ומאן איהו דא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: | T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫העמוד קזהעולם עומד עליו‪,‬‬ ‫צליק‪ .‬ונח אל‪4‬רי צליק לתתא‪ .‬ו ת א )נ״אךא(‬
‫ומיהו? זה צדיק‪ ,‬ונ'ח נקרא צדיק‬
‫למטה‪ .‬וסוד ]נ״א;ה[ קזל חכל ‪ -‬את‬ ‫לכלא‪ ,‬את האלהים התהלך נחי דלילןאי ללא‬
‫האלהים התהלך נח‪ .‬דוקא‪ .‬קזלא‬ ‫אתפרש מפיה לעלמין‪ .‬ולמהוי הוא בארעא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫שם‬

‫נפרד ממנו לעולמים‪ ,‬ושיהןה‬ ‫כגוונא דלעילא איעז צדיק יסודא דעלמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הוא בארץ כמו שלמעלה איש‬ ‫ברית קזל‪ 1‬ם קזלמא דעלמא‪ .‬איקז האדמה‬
‫צדיק יסוד העולם‪ .‬ברית ^ ו ם ‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —: T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*:‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫שלום של העולם‪ .‬איש האדמה‬

‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ •‬
‫ודאי‪ .‬ועל דא )בראשית י( ונח מצא חן בעיני יי‪.‬‬
‫‪■.‬ך‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪1 ..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬

‫ודאי‪ .‬ועל זה )בראשית ו( ונח מצא‬ ‫תמים היה בדורותיו‪ .‬מאי בדורותיו‪ ,‬אלין‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪• 7‬‬

‫חן בעיני ה׳‪.‬‬

‫תמים הןה בדרתיו‪ ,‬מה זה‬
‫אנון דנפקו מניה‪ .‬הוא אשלים‬
‫בדרתיו? אלה אותם שןצאו‬ ‫לכלהו‪ .‬והוא הוה שלים מכלהו‪ .‬תמים היה‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ממנו‪ .‬הוא השלים את כלם‪,‬‬ ‫ךאתליליד מהול דכהיב התהלך לפני והןה‬
‫והוא הןה שלם מכלם‪ .‬תמים‬
‫תמים‪ .‬בדורותיו ולא בדרין דעלמא דהא‬
‫הןה ‪ -‬שנולד מהול‪ ,‬שכתוב‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬

‫התהלך לפני והיה תמים‪.‬‬ ‫מניה נפקו)ת‪1‬לד‪1‬ת ןעלמא(‪.‬‬

‫בדרתיו ‪ -‬ולא בדורות של‬ ‫תא חזי‪ ,‬נח אתחזי מיומא דאתברי עלמא‬
‫העולם‪ ,‬שהרי ממנו ןצאו ]ת^דות‬
‫בע^ס[‪.‬‬
‫למהוי בתיבה בחבורא חד ולמיעל בה‪,‬‬
‫היה •מיום‬
‫נח ‪T‬ראוי ‪TT‬‬
‫־‬ ‫ב א ‪:‬ראה‪,‬׳‬
‫ועד לא אתחברו כחדא לא הוה עלמא כדקא‬
‫‪|T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : : —: :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬

‫שנבךא העולם להיות בתבה‬ ‫יאות‪ ,‬לבתר מה כתיב‪) ,‬בראשית ט( ומאלה נפצה‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.^.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬

‫בחבור אחד להכנס בה‪ ,‬ועד‬

‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫כל הארץ‪ .‬מהו נפצה‪ .‬כמה דאת אמר‪) ,‬בראשית‬
‫שלא התחברו כאחד‪ ,‬לא היה‬
‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/ :‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪^ V T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫העולם כראוי‪ .‬אחר כך מה‬ ‫^ ומשם יפרד‪ .‬דמהמן אשהכח פרודא‬

‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫_ ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫כתוב? )שסט( ומאלה נפצה כל‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫•• •• ‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ואתבזירו הולדות לכל סטרין וכלא חד‬
‫הארץ‪ .‬מהו נפצה? כמו* עזנאמר‬
‫)שם ב( ומעזם יפרד‪ .‬עזמעזם נמצא‬
‫כדוגמא חדא‪ .‬בגיני כך אלה תולדות נח‪.‬‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•• •‪*,‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫פרוד והתפזרו תולדות לכל‬ ‫אלה ודאי‪ .‬דהא יסודא דעלמא איהו דעביד‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•• •‪*.‬‬

‫חצךדים והכל אחד כדגמא‬ ‫)דף ס ע״א( הולדות לקיימא בארעא‪ .‬אתא רבי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : l T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫אחת‪ .‬משום כך אלה תולדת נח‪.‬‬

‫אלה ודאי‪ .‬שהרי יסוד העולם‬
‫אבא ונשקיה‪ .‬אמר אריא בחיליה טינרא‬
‫■ח־‬ ‫•‬ ‫‪. . . . . -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬

‫הוא שעושה תולדות לקים‬ ‫נקיב ותבר‪ .‬כך הוא ודאי‪ .‬ותא חזי‪,‬‬
‫‪' • • T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪^T‬‬ ‫‪— T :‬‬ ‫‪| • T‬‬

‫בארץ‪ .‬בא רבי אבא ונשקו‪.‬‬ ‫משיעורא דתיבותא אוף נמי הכי הוא‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך ‪. .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫■ד‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אמר‪ ,‬א ד ה בכחו נוקב סלע‬

‫ושובר‪ .‬כך זה בודאי‪ .‬ובא וךאה‪,‬‬ ‫תוספתא‬ ‫ד‬ ‫• ‪:‬‬
‫•‬
‫•‬

‫משעור התבה גם כך זה‪.‬‬ ‫בעלמא‬

‫די • ‪7 7‬‬ ‫וצדיק ן •‬
‫צדיקן • ‪• .‬‬ ‫אלא ^כל ‪• .‬‬
‫״‪.‬״ ‪T‬‬ ‫זמני‪.‬‬
‫הרי • ‪ :‬״״‬
‫נח ‪:‬״״‬
‫נח ־־‬‫למה ״‬ ‫‪TT‬‬
‫תוספתא ״‬ ‫אית ליה תךין רוחין‪ .‬רוחא חד בעלמא דין ורוחא‬
‫למה נח נח פעמים? אלא כל‬
‫‪T‬‬ ‫•‪T •.‬‬ ‫_‬ ‫■ן ■ן‬
‫מקזה‬
‫״‪.‬״‬ ‫צדיקי‬
‫בכלהו — ‪•• .‬ן‬ ‫‪:‬‬ ‫תעזכח‬
‫״‬ ‫והכי •‬‫דאתי‪• T : .‬‬‫בעלמא ‪•• T :‬‬
‫חד ‪T : T :‬‬ ‫״‬
‫צדיק וצדיק שבעולם וש לו שהי‬
‫רוחות ‪ -‬רוח אחת בעולם חזה‪,‬‬ ‫מ׳שה‪ ,‬ןעקב יעקב‪ ,‬אברהם אברהם‪ ,‬עזמואל עזמואל‪,‬‬
‫ורוח אחת בעולם חבא‪ .‬וכך‬ ‫דכתיב ‪:‬בהו‪.‬‬‫כמה • ‪• :‬‬‫ביה ‪T :‬‬ ‫כתיב ••‬ ‫דלא ‪• :‬‬ ‫מיצחק‪T : 1‬‬
‫בר • • ‪T :‬‬‫שם שם‪- .‬‬
‫המצא בכל חצ‪-‬דיקים ‪ :‬משה‬ ‫בגין ךיצחק בשעתא ךאחל‪4‬רב על גבי מךבחא נפקת‬
‫משה‪ ,‬ועקב יעקב‪ ,‬אברהם‬ ‫דאתמר ••ביה‬
‫וכיון ‪T : • :‬‬
‫עלמא‪1T : .‬‬ ‫בהאי ‪T : T‬‬ ‫נשמתיה ‪:‬דהות ••ביה ‪ :‬״‬ ‫• ‪•• T :‬‬
‫אברהם‪ ,‬שמואל שמואל‪ ,‬שם‬
‫••‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪- .‬ך ‪-‬ך‬
‫באברהם‪ ,‬ברוך נזחיה המתים תבת ביה נשמתיה‬
‫שם‪ .‬פרט ליצחק שלא כתוב בו‬
‫‪T‬‬

‫כמו* עזכתוב בהם‪ ,‬מעזום‬

‫•‪•.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: • :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫כריך‬
‫קדשא ‪^ :‬‬ ‫יחד ‪..‬״‪T : 1‬‬‫דלא • ••‬
‫תשכח ‪T‬‬‫דא ‪ ••• T‬״ ‪:‬‬
‫‪:‬‬ ‫בגין‬
‫א דאתי‪T : T .‬‬ ‫^ ‪1‬מ ‪T‬‬‫‪:‬ד‪• :‬‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪:‬‬

‫שיצחק‪ ,‬בשעה שנקרב על גבי‬ ‫הוא שמיה אלא על יצחק בגין דאתחשב כמת ועל דא‬
‫חמץבח‪ ,‬ןצאה נשמתו שהיתה בו‬ ‫רמז ל‪4‬רא ואמר >איוב ‪ 0‬הן בקדושיו לא ןאמין וגד‪.‬‬
‫שפא‬ ‫ג׳ ש ני ם ־ ש ״ א ‪:‬‬
‫יג כסלו‬
‫נח ‪ -‬ם ע״א‬ ‫ל שנ ה א ח ת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫בעולם הזה‪ .‬וכיון שנאמר‬ ‫זיבר אחר אלה תוילדוית בגין דהוה צדיק שבח ליה הרי‬
‫באברהם ברוך מחיה המתים‪,‬‬ ‫אינו■‬
‫אחרנין ••‬
‫בדרין " ‪:‬־‪T • 1‬‬
‫אבל ‪| • T:‬‬
‫בדו־רויתיו‪ : ',‬־‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫היה ‪:‬‬
‫תמים ‪TT‬‬‫זמני‪•T .‬‬
‫*‪:‬״״‬
‫שבה אליו נשמתו של העולם‬ ‫ודרא‬ ‫דמשה‬ ‫ודרא‬ ‫דאברהם‬ ‫דרא‬ ‫כמו־‬ ‫לכלום‪,‬‬
‫‪TT :‬‬ ‫״‪.‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫‪ :‬״ ‪T T:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫נחשב • ‪:‬‬
‫״•״ ‪ 1‬״‬
‫חבא‪ .‬משום זה המצא שלא יחד‬
‫חייבים‪,‬‬
‫׳‬ ‫"‪• T‬‬ ‫דכלהו‬
‫‪:•••:‬‬ ‫בדרא‬
‫‪TT:‬‬ ‫עבד‬‫‪"T‬‬ ‫מאי‬ ‫חמי‬
‫‪T ••T‬‬ ‫אחר‬ ‫דבר‬
‫‪TT‬‬ ‫דדוד‪.‬‬
‫‪•T:‬‬
‫חקדוש ברוך הוא את שמו אלא‬
‫קל וחומר אלו הןח בדרא ךכלחו צדיקים‪) :‬עד כאן‬
‫על יצחק‪ ,‬משום שנחשב כמת‪.‬‬
‫תוספתא(‬
‫ועל זה רמז חכתוב ואמר ) איו ב טו(‬

‫הן בקדשו לא יאמין וגו׳‪.‬‬ ‫רבי אלעזר פתח )תהליסמי( לכו חזו מפעלית לי‬
‫דבר אחר אלה הולדת‪ ,‬משום‬
‫אעזר ע^ם עזמזת כארץ‪ .‬האי לןרא הא‬
‫שהןה צדיק שבח אותו פעמים‪.‬‬
‫המים הןה בדרתיו‪ ,‬אבל בדורות‬ ‫אבל ‪:‬לכו חזו‪,‬י ‪T‬מאי חזו‪.‬‬ ‫ואוקמוה‪T .‬‬
‫אהמר ‪T 1: :‬‬ ‫• ‪T:‬‬
‫אחרים אינו נחשב לכלום‪ ,‬כמו‬ ‫הוגד •לי‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫קעזה‬
‫‪*.* lT‬‬ ‫חזות‬‫‪T‬‬ ‫כא(‬ ‫)ישעיה‬ ‫אמר‪,‬‬
‫׳‬ ‫דאה‬
‫‪T : - :‬‬ ‫כמא‬
‫‪T :‬‬
‫דורו של אבךהם ודור משה ודור‬
‫בעובדוי דלןךשא בדיך הוא עביד‪ ,‬אתגלי‬
‫דוד‪ .‬דבר אחר‪ ,‬ךאה מה עשה‬
‫בדור שכלם רשעים‪ ,‬קל וחמר‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪T‬‬
‫• ‪.‬״‬
‫‪/‬‬ ‫‪:‬‬
‫שמזת‪,‬‬
‫׳‬ ‫שם —‬ ‫אשר ‪T‬‬ ‫נשא‪: .‬־ *‪*.‬‬‫א ה •לבני ‪T T‬‬ ‫נבואה •^‪T T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אלו היה בדור שכלם צדיקים‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫•‬ ‫‪•-‬‬ ‫• ‪T •..‬‬
‫•‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫לכלא‪.‬‬‫גרים ‪T :‬‬ ‫שמא ‪•T‬‬‫דהא ‪T :‬‬ ‫וראי‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫שמו־ת ‪T -‬‬
‫ע״כ התוספתא‬
‫פתח‪) ,‬תהליממו( ‪:‬לכו‬
‫כתיב ולל^רא את שמו נח לאמר זה וגו׳‬
‫אלעזר ‪ T‬־ ׳‬
‫רבי ‪TT : •/‬‬
‫־ •‬
‫חזו מפעלות ה׳ אשר שם שמות‬ ‫אמאי הבא לאמר‪ .‬ואמאי זה‪ .‬אלא‬
‫בארץ‪ .‬חפסוק חזה הרי נתבאר‪,‬‬ ‫)ךמזכמ‪• 1‬ד •ק•ח ס א כ ד ר‬
‫•‬
‫צדיל‪.‬‬
‫‪1 •-‬‬
‫אתתא‪*.• .‬זה ‪T‬לא‬‫• ‪T:‬‬
‫לאמל ‪T‬לא‬
‫ובארוהו‪ .‬אבל לכו חזו‪ ,‬מה זה‬ ‫הוא קרא ליה ניח נייחא ךאדעא‪ .‬לאמיר‪ ,‬מאי לאמיר‪ .‬אלא אתר זיא רןרי ליה‬
‫חזו? כמו שנאמר )י ש עי ה כ א ( חזות‬ ‫ניח‪ .‬ומאן איהו ארעא קדימא‪ .‬לאמיר זה ינסמנו ממעדני וגר‪ .‬עבד ליה קךמא‬
‫קשה הגד לי‪ .‬במעשיו שהקדוש‬
‫‪|T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪- •..‬‬ ‫‪T |T‬‬ ‫בריןי הוא לתתא קגותא עלאה()נ״א זה דא צדיק וכן ניח )לאמיר‪ ,‬ניח( דא‬
‫ברוך הוא עושה מתגלה נבואה‬ ‫צדיק‪ .‬לאמיר דא נוקבא‪ .‬ןגין דלא מהפךען רא מן דא‪ .‬אמר ד‪3‬י ימחק לאמיר‬
‫עליונה לבני אדם‪ .‬אשר שם‬
‫שמות ‪ -‬שמות!דאי‪ ,‬שהרי חשם‬ ‫ךא אךעא קדי‪2/‬א( )וזה אמת( כתיב הבא זה ינחמנו‪,‬‬
‫גורם לכל‪.‬‬ ‫וכתיב התם )ישעיה כה( זה לל קוינו לו‪ .‬זכאין אפון‬
‫כ תו ב ויקךא את שמו נח לאמר‬ ‫צריקלא ךרשימין ברשימו ךגושפנלןא‬
‫זה וגו׳‪ ,‬למה כאן לאמיר? ולמה‬
‫זה ? אלא לאמיר זו האשה‪ .‬זה זה‬ ‫ךמליכא למהוי בשמיה ךשימין ואיהו שוי‬
‫צדיק‪] .‬ךמז ‪5‬מו שהקדוש בחף הוא קרא לו נח‪,‬‬ ‫שמהן בארעא כךל(א לאות‪.‬‬
‫מנוחת רזארץ‪ .‬לאמר‪ ,‬מה זה לאמר? אלא מקום זה‬
‫?תיב ולל^רא את שמו נח‪ .‬וכתיב‪ ,‬ויל^רא‬
‫קרא לו נח‪ ,‬ומי הוא? ארץ הקדושה‪ .‬לאמר זה‬
‫ינחמנו ממעשנו וגו׳‪ .‬עשה אותו הקדוש ברוף הוא‬ ‫שמו יעקב‪ .‬אמאי לא כתיב את‪ .‬אלא‬
‫למטה קתמא עליונה[‪] .‬נ״א זה זה צדיק‪ ,‬וכן נח‬ ‫דרגא‬
‫והכא — ‪T :‬‬‫)ד״א היא( ‪T T :‬‬ ‫אחרא‬
‫דרגא — ‪1—:‬‬ ‫התם — ‪T :‬‬ ‫‪TT‬‬
‫)לאמר‪ ,‬נח( זה צדיק‪ .‬לאמר זו ^קבה‪ ,‬משום שלא‬
‫אוחרא‪) .‬נ״א את‪ ,‬כפה ךאת אפר ואראה את ץ( כלכתיב‪,‬‬
‫נפרדים זה מזה‪ .‬אמר דבי יצחק‪ ,‬לאמר זו ארץ‬
‫הקדושה[ ]וזה אמת[‪ .‬כתוב כאן זה‬ ‫אלא‬
‫•‪T *.‬‬
‫כתיב‬
‫‪* :‬‬
‫לי ‪T‬לא‬
‫‪T:‬‬
‫לי‪T .‬ואראה‬
‫‪T:‬‬
‫ואראה •‪*.‬את‬
‫‪*.* : *.* T‬‬
‫)ישעיה י(‬
‫ינחמנו‪ ,‬וכתוב שם )ישעיה כה( זה‬ ‫את יל‪ .‬אוף הכא בנח ולל‪j‬רא את שמו נח‪.‬‬
‫ה׳ קוינו לו‪ .‬אשריהם חצדיקים‬
‫שךשומים ברשם של חותמת חמלך להיות בשמו ךשומים‪ ,‬והוא שם שמות בארץ כךאוי‪.‬‬
‫כ תו ב ויקרא את שמו ניח‪ ,‬וכתוב ויקרא שמו יעקב‪ .‬למה לא כתוב את? אלא שם דרגה אחרת‬
‫]ד״אאהת[ וכאן דךגה אחרת‪:[ ,‬״א את‪ ,‬כמו שנאמר ואךאה את ה׳[ ככתוב )שםו< ואךאה את ה׳‪ .‬ואךאה ה׳ לא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫שסב‬

‫כתוב אלא את ה‪ /‬גם כך בנח‬ ‫וייןרא עזמו־ יעקב דרגא דיליה‪ ,‬לןךשא בדיך‬
‫ויקךא את קזמו נח‪ .‬ויקןךא עזמו‬ ‫הכא •‪*.‬את‬ ‫אבל ‪T T‬‬
‫יעקב‪T —: .‬‬
‫ליה — ‪1‬‬ ‫קרא ••‬
‫ממעז ‪T‬ח־‬
‫הוא — ‪T‬‬
‫יע?ןב ‪ -‬ד ת ה עזלו הקןדועז ברוך‬
‫הוא ממען ?!ךאה לו יע?ןב‪ .‬אבל‬ ‫לאתכללא עזכינתא‪) .‬נ״אדהיא דרגאאחרא לתתא( ‪:‬‬ ‫‪ ■ . . .‬ך‬

‫כאץ את ‪ -‬להכליל את העזכינה‬ ‫אלה תולדות נח וגד‪ .‬רבי יהודה פתח )תהלים‬
‫]נ״א שהיא דתה אחרת למטה[‪.‬‬
‫אלה תולדת נח וגו׳‪ .‬רבי יהודה‬
‫קיב( טוב איעז חונן ומלוה לכלכל דבריו‬
‫פתח‪) ,‬תהלימקיב( טוב איעז חונן‬ ‫במשפט‪ .‬טוב איעז‪ ,‬דא קךשא בריך הוא‬
‫ומלוה יכלכל דבריו במעזפט‪.‬‬ ‫ךאיקדי טוב‪ .‬כמה ךכתיב‪) ,‬תהלים קמה( טוב ה׳‬
‫טוב איעז ‪ -‬זה הקןדועז ברוך הוא‬
‫לכל‪ .‬וכתיב‪) ,‬שמית טי( ה׳ איש מלחמה‪ .‬להאי‬
‫עזנקךא טוב‪ ,‬כמו ׳טבתוב )שםקמה(‬
‫טוב ה׳ לכל‪ ,‬וכתוב )שמותטו( ה׳‬ ‫כל חונן ומלוה‪ .‬לאתר דלית ליה מדיליה‪.‬‬
‫איעז מלחמה‪ .‬לכל הזה חונן‬ ‫וההוא אתר מפיה אתזן לכלכל דבריו‬
‫ומלוה‪ ,‬למקום עזאיץ לו מ^לו‪,‬‬
‫ואותו מקום נזוץ ממנו‪ .‬יכלכל‬
‫במשפט‪ ,‬דהא ההוא דבר לא אתזן אלא‬
‫‪T V‬‬ ‫• ‪| T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫דבריו במעזפט ‪ -‬עזהרי אותו‬ ‫במשפט כמה דאת אמר >תהלים פט( צדק ומשפט‬
‫ךבר לא נזון אלא במעזפט‪ ,‬כמו‬ ‫מכון כסאף‪.‬‬
‫עזנאמר )תהלים פט< צדק ומקזפט‬
‫דבר אחר טוב איש‪ ,‬דא צדיק דכתיב‪) ,‬ישעיה‬
‫מכון כסאך‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן‪.‬ן‬

‫דבר אחר טוב איען ‪ -‬זה צדיק‪,‬‬ ‫ג( אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם‬
‫עזכתוב )ישעיה ג( אמרו צדיק כי‬ ‫יאכלו‪ .‬רבי יוסי אמר זיא נח דכתיב נח איש‬
‫טוב כי פרי מעלליהם יאכלו‪.‬‬
‫רבי יוסי אמר‪ ,‬זה נח‪ ,‬עזכתוב נח‬
‫דשבת‪,‬‬
‫שבחא ‪' T - :‬‬ ‫אמר ‪T‬דא ‪TT:‬‬ ‫יצחק ‪- T l‬‬
‫רבי • ‪T :‬‬
‫צדיק‪• • .‬‬
‫‪1 •-‬‬
‫איעז צדיק‪ .‬רבי יצחק אמר‪ ,‬זה‬ ‫דביה פתח טוב‪ ,‬דכתיב‪) ,‬תהלים צב( טוב להודות‬
‫העזבח עזל העזבת עזבו פתח‬ ‫לה׳‪.‬‬
‫׳טבתוב )תהלים עב( טוב‬ ‫טוב‪,‬׳ ‪T •/‬‬
‫להודות לה׳‪.‬‬ ‫רבי חייא אמר כלא חד וכלהו מלה חדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫• •‬

‫רבי חייא אמר‪ ,‬הכל אחד‪ ,‬וכלם‬

‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫״ ‪T‬‬
‫״‪.‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪ T‬־‬ ‫״ ‪T‬‬ ‫־ •‬
‫אמרו‪ .‬ודא עביד תולדות בעלמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫אמרו דבר אחד‪ .‬חה עושה‬ ‫תולדות דעלמא מאן אפון‪ .‬אלין נשמתהון‬
‫תולדות בעולם‪ .‬תולדות של‬
‫העולם מי הם ? אלו נקזמות‬ ‫דצדיקלא דאפון איבא ךעובדוי ךקוךשא כריך‬
‫הצדיקים שהם פרי מעשי הקדוש‬ ‫הוא‪ .‬רבי שמעון אמר בשעתא ךקךשא בריף‬
‫ברוך הוא‪ .‬רבי ש??עון אמר‪,‬‬ ‫הוא מתעטר בעטרוי‪ .‬מתעטר מעילא‬
‫בשעה שהקדוש ברוך הוא‬
‫מתעטר‬ ‫בעטרותיו‪,‬‬ ‫מתעטר‬ ‫ומתתא‪ .‬מעילא מאתר דעמיקא דכלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪---- :‬‬ ‫■‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫מלמעלה ומלמטה‪ ,‬מלמעלה‬

‫״ ‪ :‬־ ‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫״ ‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫״ ‪ :‬־ ‪T :‬‬
‫מתעטר מתתא במה‪ .‬בנשמתהון ךצךיל(ןא♦‬
‫ממקום שלעמק הכל‪ .‬מתעטר‬ ‫כדין אתוסף חיים מעילא ומתתא‪ .‬ואתכליל‬
‫מלמטה בכה? כנקזמות הצדיקים‪.‬‬
‫ואז נוספים חיים מלמעלה‬ ‫אתר מקדשא מכל סטרין ובירא אתמלליא‬
‫ומלמטה‪ ,‬ונכלל מקום המקדש‬ ‫דמא אשתלים‪ ,‬וכדין להב לכלא‪.‬‬
‫מכל הכרדים‪ ,‬ותכאר מתמלאת‬ ‫בתיב‪) ,‬משלי ה( שתה מלם מבורך ופוזלים‬
‫והןם נשלם‪ ,‬ואז נותן לכל‪.‬‬
‫עזתה מים מבורף ונוץלים מהויך בארף‪ .‬למה ]כאן[ בורך בהחלה ואחר כך בארך?‬ ‫)משלי ה(‬ ‫כ תו ב‬
‫שפג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יג כסלו‬
‫נח ‪ -‬ם ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫קזהרי בויר לא נקרא אלא ריק‬ ‫מתו־ך בארך‪ .‬אמאי )הכא( בורך בלןךמיתא‬
‫קזאינו נ‪ 1‬בע‪ .‬באר ‪ -‬מים‬ ‫ולבתר בארך‪ .‬דהא בו־ר לא א?ןרי אלא‬
‫עונובעים? אלא הבל מקוים אחד‬
‫עזהעניים ^]נ״א‬
‫מק‪ 1‬ם ‪: T •/‬־ • •‬
‫ךילןמא ךלא נביע‪ .‬באר מיין ךנבעין‪ .‬אלא‬
‫אלא ‪1 T‬‬
‫הוא‪T •/ .‬‬
‫בלא אתר חד הוא‪ .‬אלא אתר דמסכני )נ״א‬
‫שהעני[ אחהים ב‪ 1‬נקרא בריר‪ ,‬עזאין‬
‫לוי מקזלו אלא מה קזנויתנים‬ ‫ךמסכנותא( אחידן ביה אלןדי בור‪ .‬ךלית ליה‬
‫לת‪ 1‬כ‪ ,1‬ומיהו? דל״ת‪ .‬אחר כך‬
‫נעקויה באר קוהוא נובע ומלא‬ ‫מדיליה אלא מה ךהבין בגויה‪ .‬ומאן איהו‬
‫]שמהמלא[ מכל הצדדים‪ ,‬ומיהו?‬‫דלי״ת‪ .‬לבתר אתעביד באר זיאיהו נביע‬
‫ה״א‪ .‬מתמלאת מלמעלה ונובעת‬ ‫ומליא )י״א ךמל‪:‬א( מכל סטרין‪ .‬ומאן איהו‬
‫מלמטה‪ .‬מתמלאת מלמעלה כמו‬
‫מלמטה‬ ‫ונובעת‬ ‫ה״א‪ .‬אתמלןיא מעילא )דף ס ע״ב( ונביע‬
‫עזאמךנו‪,‬‬
‫מנקזמות הצדיקים‪.‬‬ ‫מהתא‪ .‬אתמלייא מעילא כמה דאמרן‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫■‪1‬‬ ‫‪.. ..‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫ד בר אחר‪ ,‬קזתה מים מבורף ‪ -‬זה‬ ‫ונביע מהתא מפעזמתהון ךצךיל(ןא‪.‬‬

‫דוד המלך‪ ,‬עכתוב בו)שמואל‪-‬בכג(‬
‫מי וקוקני מים מבאר בית לחם‪.‬‬‫ךבר אחר עזתה מלם מבורך‪ ,‬דא דוד מלכא‬
‫לכתיב ביה )שמיאל ב כג( מי לעזלןני מלם‬
‫ונוץלים ‪ -‬זה אברהם‪ .‬מתוך ‪ -‬זה‬
‫ועקב‪ ,‬קזהוא באמצע‪ .‬בארך ‪ -‬זה‬
‫מבור בית לחם‪ .‬ונוזלים דא אברהם‪ .‬מתוך‪,‬‬
‫יצחק‪ ,‬קזנקרא באר מים חיים‪ .‬הרי‬
‫בפסוק הזה נמצאת המךכבה‬ ‫דא יעקב דאיהו באמצעיתא‪ .‬בארך דא‬
‫יצחק לאיןןךי באר מלם חלים‪ .‬הא בהאי ל^רא‬
‫הקדוקזה העליונה מהאבות‪ .‬ודוד‬
‫המלך התחבר עמם‪ .‬ועז מי‬
‫מאבהן‪• T.‬ודוד‬
‫עויאמר‪ ,‬ונוזלים ‪ -‬זה יצחק‪ .‬מתוך‬ ‫עלאה ‪T • T‬‬
‫קדיעזא‪T: 1T‬‬
‫—‪T‬‬‫רתיבא—ן• ‪:‬‬
‫אעזתבח ‪T • :‬‬
‫־‬ ‫*‬
‫מלכא אתחבר עמהון‪ .‬אית מאן דיימר‪,‬‬
‫‪ -‬זה מעזה‪ ,‬קזהוא באמצע‪ .‬בארך‬
‫‪ -‬זה אהרן‪ ,‬עזנקרא באר מים‬ ‫ונוזלים דא יצחק‪ .‬מתוך דא מקזה דאיהו‬
‫חיים‪ ,‬ודוד המלך עזהתחבר‬
‫עמהם‪.‬‬
‫באמצ;גיתא‪ .‬בארך דא אהרן דאתיקרי באר‬
‫תשוקת הנקבה לזכר אינה אלא‬
‫‪T ...‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬ ‫־‪TT‬‬ ‫•‪T 1‬‬
‫מים חלים‪ .‬ודוד מלכא לאתחבר עמהון‪.‬‬
‫־ ‪•:‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫כאשר נכנסת בה רוח ועזופכת‬ ‫דכורא ‪T‬לאו •איהו‬‫דנוקבא ‪:‬לגבי ‪T :‬‬

‫תיאובתא ‪T1: :‬‬
‫‪7:‬‬
‫מים כנגד המים העליונים‬
‫הזכריים‪ .‬כך כנסת ישךאל לא‬
‫אלא כד עליל רוחא בה ואקזדת‬
‫מעוררת העזתוקקות לקדוש־‬ ‫מלא לקבלא מיין;גלאין ךכורין‪ .‬כך כנסת‬
‫ברוך־הוא אלא ברוח הצדיקים‬ ‫לעוראל לא אתערת תיאובתא לגבי קלקזא‬
‫מים‬
‫נובעים ־ •‬ ‫ואז‬
‫בתוכה‪T : ,‬‬
‫שנכנסים ‪:‬‬
‫‪• :‬‬ ‫‪ T‬׳‬
‫מתוכה כנגד מי הזכר‪ .‬והכל‬
‫בדיך הוא‪ ,‬אלא ברוחא לצדיקלא לעאלין‬
‫• ‪• T:‬‬

‫נעשה תשוקה אחת ]ואגדה אחת[‬ ‫בגווה‪ .‬וכדין נבעין מלא מגווה לקבלא מלין‬
‫וקשור אחד‪ .‬וזהו רצוץ של הכל‬‫חדא )ם״א‬‫תיאובהא ‪TT‬‬
‫‪T:‬‬ ‫וכלא אתעביד •‬
‫דדכורא‪T : .‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫והפזיול שהקדוש ברוך הוא מטיל‬
‫עם נעזמות הצדיקים‪.‬‬
‫וצנוךאחדא( וצרורא חדא וקעזורא חדא‪ .‬ודא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ב א ךאה‪ ,‬כל אותן תולדות גן‬ ‫הוא רעוא דכלא וטיולא דמטייל קדעזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ._ .‬ך‬ ‫_‬

‫העדן לא יוצאים מצדיק אלא‬ ‫כריך הוא בנקזמתהון דצדיקליא‪.‬‬

‫כעזנכנס בהבה הזו בחבור אחד‪,‬‬
‫תא חזי‪ ,‬כל אנון תולדות ךגנתא ךעדן לא‬
‫גניזין‬
‫וכלא ‪1 • • :‬‬
‫חדא‪T : .‬‬ ‫נפקין מצדיק‪ .‬אלא כד עליל בהאי תיבה ‪T • :‬‬
‫בחבורא ‪TT‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫שסד‬

‫והכל גנחים בה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫בה‪ .‬ולבתר מינה נפקין‪ .‬או־ף הכא נח איעז‬
‫יוצאים ממנה‪ .‬גם כאץ נ'ח איען‬ ‫צדיק לא אפיק תו־לדו־ת למפרי בעלמא עד‬
‫צדיק לא הוציא תולדות לפרות‬
‫בעולם עד עזנכנס בתבה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫••••‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫דעאל לתיבה ואתכנעז כלא בה והוו גניזין‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫והתכנסו הכל בה והיו גנוזים‬ ‫בה‪ .‬ולבתר מנה נפקו למפרי בעלמא‬
‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‪T‬‬ ‫“‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪t‬‬

‫לפרות‬
‫ממנה • ‪:‬‬
‫יצאו • ‪T‬‬‫כך ‪: T‬‬
‫ואחר ‪1T‬‬
‫‪T‬בה‪,‬׳ ־ ־‬ ‫ולאתקיימא בארעא‪ .‬ואלמלא דנפקו מגו‬
‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫בארץ‪.‬‬ ‫ולהתקץם‬ ‫בעולם‬
‫ואלמלא קזץצאו מתוך ההבה‪,‬‬ ‫תיבה לא אתקיימו בעלמא‪ .‬וכלא כגוונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫והכל ‪:‬כמו‬‫בעולם‪- : .‬‬

‫התקימו ‪T T‬‬‫לא • ‪- :‬ן ‪:‬‬ ‫דלעילא‪ .‬מגו תיבה נפקי לעילא‪ .‬מגו תיבה‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‪I‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫קזלמעלה ‪ -‬מתוך תבה יוצאים‬ ‫נפקי לתתא‪ .‬דא כגוונא דא‪) .‬מגס והכא‬
‫למעלה‪ ,‬מתוך הבה יוצאים‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪! • • : T‬‬

‫למטה‪ ,‬זה כמו זה‪] .‬מתוך[ וכאן‬ ‫אתקיים עלמא ולא מקךמת דנא‪ .‬דבגיני כך‬
‫התקץם העולם ולא מקדם לזה‪,‬‬ ‫כתיב ונוזלים מתוך בארך‪ .‬וכתיב ויולד נח‬
‫קזמעזום כך כתוב ונוזלים מתוך‬ ‫עזל^נזה בנים )אמר לכי יהודה וגו׳ ככתוב בדן‪ £‬סב א( ‪:‬‬
‫בארך‪ ,‬וכתוב ויולד נח קזלקזה‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בנים‪.‬‬ ‫ותשחת הארץ לפני האלהים‪ .‬אמר רבי‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך —‬ ‫‪.‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫ותשחת הארץ לפני האלהים‪.‬‬ ‫להודה כיון דכתיב ותשחת הארץ‬

‫אמר רבי יהודה‪ ,‬כיון שכתוב‬
‫אמאי לפני האלהים‪ .‬אלא כיון ךעבדו‬
‫ותשחת הארץ‪ ,‬למה לפני‬
‫האלהים ? אלא כיון שעשו‬ ‫חוביהון באתגללא לעיניהון דכלא כדין לפני‬
‫חטאיהם בגלוי לעיני הכל‪ ,‬אז‬ ‫האלהים כתיב‪.‬‬
‫כתוב לפני האלהים‪.‬‬
‫רבי יוסי אמר‪ ,‬אני אמךתי הפוך‪.‬‬
‫רבי יוסי אמר אנא אפכא אמרית‪ .‬ותשחת‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬

‫ותשחת הארץ לפני האלהים ‪-‬‬ ‫הארץ לפני האלהים‪ .‬בקךמיתא לפני‬
‫בהתחלה לפני האלהים‪ ,‬שלא‬ ‫האלהים דלא הוו עבדי באת^ליא‪ .‬לפני‬
‫היו עושים בגלוי‪ .‬לפני האלהים‬
‫עשו ולא לפני בני אדם‪ .‬ולבסוף‬
‫האלהים עבדו ולא לפני בני נשא‪ .‬ולבסוף‬
‫‪I‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עשו בגלוי‪ .‬זהו שכתוב !המלא‬ ‫עבדו באתגללא הדא הוא ךכתיב ותמלא‬
‫הארץ חמס‪ ,‬שלא היה מקום‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪1‬‬
‫•‬
‫‪•T T‬‬ ‫הארץ חמס‪ .‬דלא הוה אתר בכל ארעא דלא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-------------:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I V T T‬‬
‫בכל הא‪.‬ךץ שלא הץה בגלוי‪,‬‬
‫ו ^ ל ל כך אמר הפסוק בשני‬
‫הוה באתגללא‪ .‬ובגין כך בתרי גווני אמר‬
‫גונים•‬ ‫■יןרא‪.‬‬
‫אלה תולדת נח ‪ -‬רבי אבא אמר‪,‬‬ ‫אלה הולדות נח‪ .‬רבי אבא אמר מיומא‬
‫מיום שעבר אדם על מצות‬
‫ךבונו‪ ,‬כל בני האךם שנולדו‬
‫דעבר אדם על פקודא דמריה כל בני‬
‫‪•• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-------:‬‬ ‫‪:‬‬

‫אחר כך נקךאו בני האדם‪ .‬ולא‬ ‫עלמא דאתילידו לבתר אקרון בני האדם‪.‬‬
‫‪T T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪I :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫לשבח נקךאו כך‪ ,‬אלא כמו‬ ‫ולא לשבחא אקרון הכי‪ .‬אלא כמאן ךאמר‬
‫שאמר בנו של אותו שעבר על‬
‫מצות ךבונו‪ .‬כיון שבא נח‪,‬‬ ‫בנוי ךההוא דעבר על פקודא ךמריה‪ .‬כיון‬
‫??!ראי ?‪3‬י העולם על שם נח‪.‬‬ ‫ךאתא נח‪ ,‬אקרון בני עלמא על שמיה דנח‪.‬‬
‫תולדת נח לשבח‪ .‬שהעמידם‬ ‫תולדות נח לשבחא‪ .‬דקאים לון בעלמא‪ .‬וליא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• I t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫בעולם‪ .‬ולא תולדות אדם‬
‫שהעבירם מהעולם וגרם מות‬ ‫תולדות דאדם דאעבר לון מעלמא וגרים‬
‫‪•T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫־ ‪--------:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫לכלם‪.‬‬ ‫מותא לכלהו‪.‬‬

‫שסה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יג כסלו‬
‫נח ־ ם ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫אמר לו רבי יוסי‪ ,‬אם כך‪ ,‬הרי‬ ‫אמר ליה רבי יוסי‪ ,‬אי הכי‪ ,‬הא כתיב לבתר‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ ך ‪-‬‬

‫כתוב אחר כך‪ ,‬ברד ה׳ לךאות‬ ‫וירד לי לראות את העיר ואת המגדל‬
‫את העיר ואת המגדל אעזר בנו‬
‫בני האךם‪ .‬בני האךם כתוב‪ ,‬ולא‬ ‫ולא‬
‫כתיב‪T T T‬‬‫האדם ‪:‬‬ ‫האדם‪: .‬בני ‪T T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬אעזר בנו בני‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪*.‬‬
‫כתוב בני נח‪ .‬אמר לו‪ ,‬מעזום‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫כתיב בני נח‪ .‬אמר ליה בגי] דאךם )דחטאד״א‬
‫^אדם ]שחטא ד״א חטא[ לפני ךבונו‪,‬‬ ‫חטא( קמי מריה טב ליה ךל’א אברי ולא לכתוב‬
‫טוב לו עזלא נברא ולא יכתב‬
‫עליו חכתוב פסוק זה‪.‬‬ ‫עליה האי ל^רא‪.‬‬
‫אלא בא ךאה‪ ,‬כתוב )משלי י( בן‬ ‫אלא הא חזי‪ ,‬כתיב )משלי י( בן חכם יע^מח‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫חכם יעזמח אב‪ .‬כא^ר הבן טוב‪,‬‬

‫דכרין‬
‫עלמא ‪| • : T‬‬
‫בני • ‪T : T‬‬
‫כל ‪• :‬‬ ‫טב‪T ,‬‬
‫ברא — ׳‬ ‫כד ‪T:‬‬ ‫אב‪— .‬‬‫‪T‬‬
‫כל בני העולם זוכרים את אביו‬
‫לטוב‪ .‬וכעזהוא רע‪ ,‬כלם זוכרים‬ ‫ליה לאבוי לטב‪ .‬וכד איהו ביעז‪ ,‬כלא דכרין‬
‫את אביו לרע‪ .‬אדם‪ ,‬מעזום‬ ‫ועבר —על‬
‫דחטא ‪—T:‬‬ ‫בגין| ‪T T :‬‬
‫‪• :‬‬ ‫אדם‬‫לביעז‪TT .‬‬‫לאבוי ‪• :‬‬
‫ליה —‬
‫רבונו‪,‬‬ ‫מצות •‬
‫על • ־‬‫ועבר ־‬
‫עזחטא ‪ T :‬־‬
‫׳‬
‫כעזבאו אותם עזמרדו ברבונם‬
‫‪T T •/‬‬ ‫פקודא ךמריה‪ ,‬כד אתו אנון דמרדו במריהון‬
‫מה כתוב? אעזר בנו בני האדם‪.‬‬ ‫דאדם‬
‫בנוי ‪T T T‬‬
‫‪:‬‬ ‫האדם‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬‫אעזר ‪:‬בנו ‪:‬בני‬
‫כתיב ‪:‬־ *‪*.‬‬
‫מה ‪* :‬‬
‫־‬
‫אךם הראעזוץ עזמרד ברבונו‬ ‫קדמאה דמרד במריה ועבר על פקודיה‪.‬‬
‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--------: :‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬

‫ועבר על מצותו‪ ,‬ולכן אלה‬

‫תולדת נח‪ .‬אלה ולא הראעזונים‪.‬‬
‫ובגיני כך אלה תולדות נח‪ .‬אלה ולא קךמאי‪.‬‬
‫אלה עזןצאו ונכנסו לתוך חתבה‬ ‫אלה ת פ קו ועאלו גו תיבה ואפיק ו תולדין‬
‫והוציאו תולדות לעולמים‪ .‬ולא‬ ‫לעלמין ולא תולדות אדם דנפק מגנהא ךעדן‬
‫תולדות אדם עזןצא מגן עדן ולא‬
‫ולא אפיק לון מתמן‪.‬‬
‫הוציא אותם מעזם‪.‬‬
‫ב א ראה‪ ,‬אלו הוציא אדם‬
‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫תא חזי‪ ,‬אלו אפיק אדם הולדות מגנהא‬
‫‪ ■. . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫■ן‬

‫תולדות מגן עדן‪ ,‬לא היו‬ ‫ךעדן‪ ,‬לא לקזתצון לדרי דרין♦ ולא‬
‫מקזמךים לדורי דורות‪ ,‬ולא‬
‫נחקזך אור הלבנה לעולמים‪,‬‬
‫אתחעזך נהורא ךסיהרא לעלמין‪ .‬וכלהו הוו‬
‫וכלם היו קימים לעולמים‪,‬‬ ‫קיימין לעלמין‪ .‬ואפילו מלאכי עלאי לא‬
‫ואפלו מלאכים עליונים לא‬ ‫קיימי קמייהו בנהורא וזיוא וחכמתא‪ .‬כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪: |T‬‬
‫עמדו לפניהם באור וזיו וחכמה‪,‬‬
‫כמו עזנאמר בצלם אלהים בךא‬
‫דאה אמר בצלם אלהים ברא אותו‪ .‬אבל כיון‬
‫‪T —:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪— 1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫*‪*.* *.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫אותו‪ .‬אבל כיון קזגרם חחטא‬ ‫דגרים )דף סא ע״א( חטאה ונפק איהו מגנהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬

‫דצא מגן עדן ועעזה תולדות‬ ‫ךעדן ועבד הולדות לבר‪ .‬לא אתקלימו‬
‫בחוץ‪ ,‬לא התקימו בעולם ולא‬
‫היו כראוי‪.‬‬
‫חזי‪.‬‬
‫כדקא ‪•• T‬‬‫הוי ‪lT : :‬‬
‫ולא ‪•—:‬‬
‫בעלמא ‪T :‬‬
‫‪T: T:‬‬
‫אמר רבי חץקןה‪ ,‬וכי איך ןכלו‬ ‫אמר רבי חזקלה וכי היך לכלין למעבד‬
‫לעעזות תולדות עזם‪ ,‬עזהרי‬ ‫תולדות המן דהא אלמלא לא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫אלמלא לא נמעזך עליו וצר הךע‬
‫לבדו‬ ‫אתמעזיך עליה ‪.‬יצר הרע וחטא אתקלים איהו‬
‫בעולם ‪ :‬־‬
‫יתקים הוא ‪T T‬‬
‫וחטא‪ : • ,‬־‪••1‬‬
‫‪ TT:‬׳‬
‫ולא וע^|ה תולדות? כמו זה‬ ‫בעלמא בלחודוי ולא !עביד הולדות‪ .‬כגוונא‬
‫אלמלא קזחטאו י^יךאל בעגל‬ ‫דא אלמלא דחבו יע‪ t‬ראל בעגלא ואמעזיכו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫והמקזיכו עליהם וצר הרע‪ ,‬לא‬
‫ועעזו לעולמים תולדות ולא‬ ‫עלייהו יצר הרע לא עבדו הולדות לעלמין‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫יבאו דורות אחרים לעולם‪.‬‬ ‫ולא ליתון ך‪.‬רין אחרפין לעלמא‪.‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫שסו‬

‫אמר לוי‪ ,‬אלמלא לא חטא אדם‪,‬‬ ‫אמר ליה אלמלא לא חטא אדם לא עביד‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫לא יע^ה תזלדות כמ‪ 1‬זה מצד‬ ‫תו־לדו־ת פגוונא דא מסטרא דיצר הרע‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזל יצר הרע‪ ,‬אבל יעעזה‬
‫תולדות מצד עזל רוח הק־דעז‪.‬‬ ‫אבל עביד הולדות מסטרא דרוחא קדיעזא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזעכעזו אינו עו^ה תולדות אלא‬ ‫דהעזתא לא עביד הולדות אלא מסטרא דיצר‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫מצד היצר הרע‪ ,‬ומעזום ׳טכל‬ ‫הרע‪ .‬ובגין דכל תולדות דבני נעזא כלהו‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪TT‬‬
‫תולדות בני האדם כלם מץ הצד‬
‫עזל ןצר הרע‪ ,‬לכן אין להם קיום‪,‬‬ ‫מפטרא דיצר הרע‪ ,‬בגין כך לית לון קיום‪.‬‬
‫ואי אפקזר להם להתקים‪ ,‬קזהצד‬ ‫ואי אפעזר לון לאתקלימא‪ ,‬ךסטרא אחרא‬
‫האחר מערב בהם ]ואפשר להם בצד‬ ‫אתערב בהו‪) .‬ז״ח ל״ג ואפער ל‪1‬ן ןםטךא אחרא(‪.‬‬
‫האחר[‪.‬‬
‫א ב ל אלמלא לא חטא אךם ולא‬ ‫אבל אלמלא לא חטא אדם ולא אתתרך‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• • T -‬‬ ‫‪1‬‬
‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬

‫גר׳ט מגן עדן» הןה עועזה‬ ‫מגנתא דעדן‪ .‬הוה עביד תולדות‬
‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T :‬‬

‫תולדות מצד עזל רוח הק־דעז‪,‬‬

‫עזקדועזים כמלאכים עליונים‬
‫מסטרא ךרוח קך^א ךקדיעזין כמלאכי‬
‫עומדים לדורי דורות כמו עזהןה‬ ‫עלאין קלימין לדרי דרין כגוונא דלעילא‪.‬‬
‫למעלה‪ .‬כיון עזחטא והוליד‬ ‫כיון דחטא ואוליד בנין לבר מגנתא ךעדן‪,‬‬
‫בנים מחוץ לגן עדן ולא זכה‬
‫ולא זכה לאפקא לון מגנתא‪ ,‬לא אתקיימו‬
‫להוציאם מן הגן‪ ,‬לא התקימו‬ ‫• ‪: | T :‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪l T T - :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬

‫אפלו להקזתרעז בעולם הזה‪ ,‬עד‬ ‫נח‬

‫דאתא —‬‫עד ‪T T :‬‬‫בעלמא ‪T‬דא‪— .‬‬‫לאעזתרשא ‪T : T :‬‬
‫‪TT: : • :‬‬ ‫אפלו‬
‫‪:‬־*‬
‫עזבא נח‪ ,‬עזהוא צדיק‪ ,‬ונכנס‬ ‫דאיהו צדיק ועאל בהבה‪ .‬ומן תבה נפקו כל‬
‫בתבה‪ ,‬ומההבה ןצאו כל דורות‬
‫דרין דעלמא‪ .‬ומהמן אתבדרו לכל ארבע‬
‫העולם‪ ,‬ומעזם התפזרו לכל‬
‫אךבע רוחות העולם‪.‬‬ ‫רוחי עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫דלא אלהים את הארץ והנה‬ ‫ררא אלהים את הארץ והנה נעזחתה‪ .‬אמאי‬
‫— —‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪: ---‬‬
‫נ׳טחתה‪ .‬למה נקזחתה ? מעזום כי‬
‫דרכו‪: ,‬כמו‬
‫נעזחתה‪ .‬בגין כי העזחית כל בע^ר את‬
‫את ־‬
‫בעזר •••‬
‫העזחית ‪T‬כל ‪T T‬‬
‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫׳‬ ‫• ‪• :‬‬
‫עזנאמר‪ .‬רבי חןיא פתח פסוק‬ ‫דרכו‪ ,‬כמה דאהמר‪ .‬רבי חייא פתח קרא‬
‫‪:‬ח־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫• •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬

‫ואמר‪> ,‬יונה ‪ 0‬רךא אלהים את‬ ‫ואמר )יונ הג( וירא אלהים את מעשיהם כי שבו‬
‫מעעזיהם כי עזבו מדךכם הרעה‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬בעזעה עזבני אדם‬
‫מדרכם הרעה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•— ‪:‬‬

‫זוכים ועזומךים את מצוות‬ ‫תא חזי‪ ,‬בשעתא רבני נשא זכאן ונטרי‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪* —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫התוךה‪ ,‬אז הארץ מתחזקת‬ ‫פקודי ךאו_רןיתא‪ ,‬כדין ארעא אתהקפת‪,‬‬

‫ונמצאת בה כל העזמחה‪ .‬מה‬
‫הטעם? מעזום עזהעזכינה עזורה‬
‫וכל חידו אשתכחת בה‪ .‬מאי טעמא בגין‬
‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: •1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫על הארץ‪ .‬ואז הכל‪ ,‬עליונים‬ ‫דשכינהא שריא על ארעא‪ .‬וכדין כלא עלאי‬
‫•‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1••:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ותחתונים‪ ,‬בחרוה‪ .‬וכעזבני אדם‬ ‫ותתאי בחרוה‪ .‬וכד בני נשא מחבלן ארחייהו‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫מעזחיתים דךכיהם ולא עזומרים‬
‫את מצוות התורה וחוטאים לפני‬ ‫ולא נטרי פקודי אורליתא וחטאן קמי‬
‫רבונם‪ ,‬אז כביכול דוחים את‬
‫•‬
‫‪/‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫מאריהון‪ ,‬וכלין כבלכול זיחלין לה לשכעהא‬
‫מהעולם‪ ,‬ונעזארת‬ ‫העזכינה‬ ‫מעלמא ואשתארת ארעא מחבלא‪ .‬דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫הארץ מעזחתת‪ ,‬עזהרי העזכינה‬
‫נדחתה ולא עזוךה עליה‪ ,‬ואז‬ ‫שכינהא אתדחייא ולא שריא עלה וכדין‬
‫‪1••:‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫הטעם‬ ‫היא נעזחתת‪ .‬מה‬ ‫אתחבלת‪ .‬מאי טעמא אתחבלת‪ .‬בגין דשרלא‬
‫שפז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יד כסלו‬
‫נח ־ סא ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫נעזחתת? מעזום עזעזורה רוח‬ ‫רוחא אחרא עלה דמחבלא עלמא‪ .‬ועל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫אחרת עליה עזמחבלת את‬ ‫אמרינן ךלק[דאל יהבי עוז לאלהים דמלןיימין‬
‫העולם‪ .‬ועל זה אומרים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫עזי^ךאל נותנים עז לאלהים‬

‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫עלמא‪ .‬אלהים דא עזכינתא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״ ‪.‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזמעמידים את העולם‪ .‬אלהים‬ ‫ןאם חס ועזלום אי לק^ראל לעזהכחו חליבין‬

‫זו עזכינה‪.‬‬
‫מה כתיב‪) 7,‬תהלים ‪ 0‬רומה על העזמים‬
‫‪. -‬‬ ‫‪■ -‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ואם חס ועזלום אם יקזראל‬
‫ימצאו רעועים‪ ,‬מה כתוב? ) ת ה לי ם‬ ‫אלהים וגו׳ מעזום דרעזת הכינו לפעמי‪ .‬כפף‬
‫‪ 0‬רומה על העזמים אלהים וגו׳‪,‬‬ ‫נפשי בסבת חמס וע^נאת חנם‪ .‬כרו לפני‬
‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫מעזום עורעזת הכינו לפעמי‪ .‬כפף‬
‫נפעזי‪ ,‬בסבת חמס ועזנאת חנם‪.‬‬
‫שוחה וגו׳ כגוונא דרור המבול דבגין חמס‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫כרו לפני עזוחה וגו׳‪ ,‬כמו עזבדור‬

‫• ‪:‬‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ T :‬־‬ ‫‪T‬‬
‫דהות ביניהון הוה ביניהון שנאה וךבבו‪.‬‬
‫חמבול‪ ,‬עזמעזום החמס עזהיה‬ ‫ןכ‪ 1‬ל אף בארעא ךישראל כן‪ .‬והא תנינן‬
‫ביניהם‪ ,‬היתה ביניהם עונאה‬
‫• ‪T :‬‬ ‫******‬

‫ואיבה•‬
‫‪T : T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬
‫• ‪/‬‬
‫• •‬
‫•‬
‫ארעא דישראל לא שריא עלה רוחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫ןכ‪ 1‬ל אף בארץ יקוראל כן ? והרי‬ ‫אחרא ולא ממנא אחרא בר לןךשא בריף הוא‬
‫עונינו עזארץ י^ראל לא עזורה‬ ‫בלחודוי‪ .‬תא חזי‪ ,‬דארעא דישראל הכי הוא‬
‫■ך ‪.‬‬ ‫‪ ■ . . .‬ך ‪. .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬

‫עליה רוח אחרת ולא ממנה אחר‬

‫חוץ מח?ןדועו ברוך הוא בלבדו‪.‬‬
‫דלא שריא עלה ממנא ולא שליחא אחרא בר‬
‫—‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בא ךאה ^ארץ יע(ךאל כף היא‬ ‫קדשא בריף הוא בלחודוי‪ .‬אבל שעתא חדא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1*..‬‬

‫עולא עוורה עליה ממנה ולא‬ ‫שריא עלה לחבלא בני נשא‪ .‬מנלן מדוד‬
‫• ‪• T‬‬ ‫‪| T T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬
‫^זליח אחר פךט לקןדועו־ברוף־‬
‫הוא לבדו‪ ,‬אבל עועה אחת‬
‫דכתיב‪) ,‬יברי הימים א כא( וירא דוד את מלאך לל‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬ ‫' ‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫‪:‬־‬

‫עוורה עליה לחעוחית את בני‬ ‫וחרבו שלופה בלדו נטולה על לרושלים וכדין‬
‫האדם‪ .‬מנין לנו? מדוד‪ ,‬עוכתוב‬ ‫אתחבלת ארעא‪.‬‬
‫)דברי הימים־א כא( וירא דוד את‬
‫מלאף ה׳ וחךבו עולופה בןדו‬
‫אמר רבי אלעזר אפלו בההיא שעתא‬
‫נטדה על ירועולים‪ ,‬ואז נעוחתה‬ ‫קדשא בריך הוא הוה‪ .‬כתיב הכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1*..‬‬

‫מלאך לל‪ .‬וכתיב התם )בראשית מח(‬

‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬אפלו באותה‬
‫עועה חקןדועו ברוך הוא הןה‪.‬‬
‫הגואל אותי‪ .‬וכתיב )שמות יד( ולסע מלאך‬
‫כתוב כאן מלאך ה׳‪ ,‬וכתוב עום‬ ‫ה ^ הי ם‪ .‬הן לטב והן לביש לןךשא בריך הוא‬
‫)בראשית מח( חמלאף חגאל אתי‪,‬‬ ‫שליט עלה‪ .‬לטב בגין דלא אתמסרא תחות‬
‫וכתוב ויסע מלאך האלהים‪ .‬חן‬
‫לטוב חן לרע עוולט עליה‬
‫שאר ממנן‪ ,‬וכל דיירי עלמא לכספון מן‬
‫חקןדועו ברוך הוא‪ .‬לטוב ‪ -‬מעוום‬ ‫עובדליהו‪ .‬לביש בגין דלא לחדון אנון‬
‫‪%‬א נמסךה תחת עואר חממנים‪,‬‬ ‫לשלטאה עלה‪ .‬ואי תימא )ד״א ל״ג לא( והא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫וכל דירי העולם יתביעוו‬
‫ממעעזיהם‪ .‬לרע ‪ -‬כדי עולא‬
‫כתיב‪) ,‬איכה א( כי ראתה גולם באו מקדשה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T l:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫יעומחו אלה לעולט עליה‪ .‬ואם‬ ‫וחריבו ביתא ואי לא שלטין אנון ממנן לא‬
‫תאמר‪! ,‬הרי כתוב )איכה א( כי‬ ‫אתחרב מקדשא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:1 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫ראתה גוים באו מקדעזה‪,‬‬
‫והחריבו ביתה‪ .‬ואם לא ׳‪:‬צוילטים אותם ממנים‪ ,‬לא נחרב חמקד׳ט !‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג תשרי‬
‫שסח‬

‫עעויית‪,‬‬
‫אהה ‪' T • T‬‬ ‫ראה‪T ',‬כתוב •כי ־ ‪T‬‬
‫בא ‪• • :‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬כתיב כי אהה עע‪t‬ית וכתיב עע‪t‬ה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫וכתוב >שםב( עק^ה ה׳ אעזר זמם‪.‬‬ ‫יי את אעזר זמם‪ .‬תא חזי‪ ,‬כתיב וירא‬
‫בא ךאה‪ ,‬כתוב דךא אלהים את‬
‫והנה נעזחתה‪ .‬נעזחתה‬ ‫נעזחתה‬
‫נעזחתה‪T T : • .‬‬
‫והנה • ‪T T :‬‬
‫הארץ ‪•• • :‬‬
‫את ‪1 VT T‬‬ ‫אלהים •‪*.‬‬
‫‪:‬״‪.‬״ *‬
‫וזיאי‪ ,‬כמו עזנאמר‪ .‬כך גם )יונה ג(‬ ‫ודאי כמה דאתמר‪ .‬הכי נמי )יונה ג( וירא‬
‫‪: -------‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫_דךא אלהים את מעעזיהם כי עזבו‬ ‫אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה‪.‬‬

‫מדךכם הרעה‪ .‬עזהרי אז האךץ‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬

‫קוראת למעלה ועולה בעליה‬

‫•‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪••1‬‬
‫דהא כדין ארעא ל‪,‬ראת לעילא וסלקא‬
‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T‬ח־‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כנקבה‬
‫פניה • ‪T1•• :‬‬
‫ומקעזטת ‪T T‬‬ ‫‪- :‬ן‬ ‫עליונה‬
‫‪T :‬‬ ‫בסליקו עלאה ומקשטא אנפהא‪ .‬כנוקבא‬
‫‪T l:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫עזמתקעזטת אל הזכר‪ ,‬כך גם‬ ‫דמקשטא לגבי דכורא‪ .‬הכי נמי ארעא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫הארץ» עזהלי גדלה בנים צדיקים‬
‫דהא גךלת בנין זכאין למלכא‪.‬‬
‫ועכשו עזלא עזבו דור המבול מה‬ ‫והבא דלא תבו דרא דטופנא מה כתיב‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫כתוב? דךא אלהים את הארץ‬

‫והנה נעזחתה‪ ,‬כאעזה עזנבזמאה‬
‫וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪--------‬‬

‫והסתירה פניה מבעלה‪ .‬ובזמן‬ ‫וגו׳ כאהתא ךאסהאבת ואסתירת אנפהא‬

‫עזמתרבים חבזאי בני האדם ב ^וי‪,‬‬ ‫מבעלה‪ .‬ובזמנא ךאסגיאו חובי בני נשא‬
‫הארץ עזמה פניה כנקבה עזאין לה‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪1‬‬
‫••‬‫•‬
‫•‬ ‫•ן ‪T‬‬
‫• ‪•:‬‬

‫בועזה מכל‪ ,‬כמו עזנאמר )ישעיה כד(‬

‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫‪•T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪1‬‬
‫•‬
‫‪•T T‬‬
‫באתגליא‪ ,‬ארעא שויאת אנפהא כנוקבא‬
‫‪T l :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫והארץ חנפה תחת לעזביה‪ .‬ועל זה‬ ‫דלית לה כפופא מכלא כמה דאה אמר‪) ,‬ישעיה‬ ‫‪ ■ .‬ך‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪ ■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪**:‬‬

‫דךא כי נעזחתה ודאי‪ .‬מה חפזעם ?‬ ‫וירא‬‫‪:---‬‬

‫ועל ‪T‬דא‬ ‫תחת יושביה‪.‬‬
‫‪- : T *.• :‬‬ ‫‪- -‬‬
‫חנפה‬ ‫כב( והארץ‬
‫‪T : T 1 VT T :‬‬
‫מעזום כי העזחית כל בעזר את‬
‫דךכו על הארץ‪.‬‬
‫כי נשחתה ודאי‪ .‬מאי טעמא בגין כי‬
‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז‬ ‫— ‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫ךבי אלעזר הלך אל רבי יוסי ברבי‬ ‫השחית כל )דף סא ע״□ בשר את דרכו על‬
‫שסעץ ?ז לקונןא חמיו‪ .‬כיון‬
‫עזראה אותו‪ ,‬חתקין לו עזטיח עזל‬
‫כסוי במוטות עזל עץ‪ ,‬ויעזבו‪ .‬אמר‬
‫דבי אלעזר אזל לגביה דרבי יוסי ברבי‬
‫לו חמיו‪ ,‬אפעזר עזעזמעת מאביך‬ ‫שמעון בן לקונלא חמוי‪ .‬כיון זיחמא‬
‫זה עזכתוב )איכה!( עעזה ה׳ אעזר‬ ‫ליה אתקין ליה תופסיתא )ם״א טופסיסא(‬
‫זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי‬
‫קךם ?‪.‬‬
‫דקומרא במטון דקולפא ויתיבו‪ .‬אמר ליה‬
‫אמר לו‪ ,‬הרי פךשוה חחברים‪,‬‬ ‫דבתיב)איכה‬‫מאבוד ‪-‬האי • ‪• :‬‬
‫דשמעת ‪1 T‬‬ ‫אפשר ‪- T :‬‬ ‫‪T‬חמוי •‪T : *.‬‬
‫בצע אמךתו ־ עזקרע האדרת עזלו‪.‬‬ ‫אשר• ‪T‬צוה‬
‫‪:‬־ *‪*.‬‬
‫אמרתו‬
‫*‪T : *.‬‬
‫בצע‬
‫־‬ ‫‪ T‬־*‬
‫זמם‬
‫‪:‬־ *‪*.‬‬
‫אשר‬
‫‪T:‬‬
‫^ עשה יי‬
‫‪T T‬‬
‫אעזר צוה מימי קדם ‪ -‬עזהרי אותה‬
‫האדרת צוה מאותם ןמים‬
‫מימי קדם‪.‬‬
‫‪.‬ראשונים עליונים‪ ,‬וביום עזחרב‬ ‫חבריא‪ .‬בצע‬
‫—‬ ‫‪.‬‬
‫אמר ליההא אוקמוה‬ ‫_ ‪ . _ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬

‫בית המקדש קרע אותה‪ ,‬משום‬ ‫אמרתו‪ ,‬ךבזע פורפירא דיליה‪ .‬אשר‬
‫עזהאדרת חזו חיא כבודו ותקונו‪,‬‬
‫וקרע אותה‪.‬‬ ‫פקיד ‪T‬לה‬ ‫‪1• T‬‬
‫פורפירא‬
‫‪T • :‬‬
‫קדם‪ ,‬דהא‬ ‫*‪*.‬ו•‪•.‬‬
‫מימי‬
‫‪. . .‬‬
‫צוה‬‫•‪T‬‬ ‫■ד‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫אמר לו‪ ,‬עעזה ה׳ אשר זמם‪ ,‬וכי‬ ‫מאנין יומי קךמאי עלאי‪ ,‬וביומא דאתחריב‬
‫מלך חועזב ]קדם[ להרע לבניו עד‬ ‫בי מקדשא בזע לה‪ .‬בגין דהאי פורפירא‬
‫שלא‪:‬באו לחטא?! אמר לו‪) ,‬משל(‬ ‫אידוי לל^רא ךיליה ותיקונא‬
‫אמר ליה עשה יי אשר זמם‪ .‬וכי מלכא חשיב)ק‪1‬דם( לאבאשא לבנזי עד‬
‫—‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪: T:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫**‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫שסט‬
‫יד כסלו‬
‫נח ־ סא ע״ב‬ ‫כד תשרי‬
‫למלך עזהיה לו כלי י?ןר‪ ,‬ובכל‬ ‫לא ייתון למחטי‪ .‬אמר ליה למלכא ךהוה‬
‫יום היה פוחד עליו ‪%‬א יעזבר‬
‫ליה מאן יקר‪ ,‬ובכל י‪ 1‬מא הוה דחיל עליה‬
‫והןה מסתכל בו ומצא חן‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬

‫בעיניו‪ .‬לןמים בא בנו והךגיז את‬ ‫ךלא יתבר והרה מסתכל ביה ותקןין בעינויי‪.‬‬
‫המלך‪ .‬ל?ןח המלך אותו כלי ן?ןר‬ ‫ליו־מין אתא בריה וארגיז ליה למלבא‪ ,‬נטל‬
‫ועזבר אותו‪ .‬זהו עזכתוב עעןה ה׳‬
‫אעזר זמם‪.‬‬
‫מלכא ההוא מאן ללןר ותבר ליה‪ .‬הדא הוא‬
‫ב א ךאה‪ ,‬מיום עזנבנה בית‬ ‫זמם‪.‬‬ ‫אעזר ‪T T‬‬
‫יי ‪:‬־ *‪*.‬‬
‫‪ tT‬ה ‪T:‬‬‫דכתיב ‪T‬עע‬
‫* ‪* :‬‬
‫המקדעז הןה הקןדועז ברוך הוא‬ ‫תא חזי‪ ,‬מן יו־מא דאתבני בי מקדעזא הוה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬
‫מסתכל בו וחביב עליו הרבה‪,‬‬
‫והןה פוחד על יקזךאל עזיחנזאו‬ ‫לןךשא בריך הוא מסתכל ביה וחביב‬
‫דחרב בית המקדעז‪ .‬וכך בכל‬ ‫עליה סגי והוה דחיל עלליהו ך ע‪ t‬ראל‬
‫פעם עזהןה בא אצל בית‬ ‫דיחטין ויחרב בי מקדעזא‪ .‬וכן בכל זמנא‬
‫המקדעז‪ ,‬הןה לובעז אותה‬
‫אדרת‪ .‬אחר עזגךמו החטאים‬ ‫לביעז ‪-‬ההוא‬ ‫הוה ‪• T‬‬‫מקדעזא ‪TT‬‬‫בי ‪T : 1: -‬‬
‫אתי ‪:‬לגבי ••‬
‫דהוה ‪•• T‬‬
‫‪T-: :‬‬
‫ו ה תיזו לפני המלך‪ ,‬נחרב בית‬ ‫פורפירא‪ .‬לבתר דגרמו חובין וארגיזו לןמי‬
‫המקדעז וקןרע אותה האדרת ]קרע‬ ‫מלכא אתחרב בי מקדשא ובזע ההוא‬
‫‪-‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫הינו‬ ‫אותה האדרת ונחרב בית המקןיש[‪.‬‬
‫עזכתוב עק^ה ה' א^ר זמם‪.‬‬ ‫פורפי^רא )ד״א גרים הכי ההוא פ‪1‬ךפיךא ואתחרכ כי מקךעא( הןנו‬
‫ב צ ?‪ 5‬א מ ך ת‪ 1‬ו ג‪] ' 1‬האמרתו הזו בתחלה‬ ‫דכתיב עע‪ t‬ה יי אעזר זמם‪.‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫ןשבה !;‪:‬ראש אמיר‪ ,‬והלי הסע^זרו עטרה לראש‬

‫בצע אמרתו וגו׳ )האי אמרתו ?קךמיתא ‪:‬וזכא ?ראע אמיר‪.‬‬
‫ואילן נאה לפניו‪ .‬ורזיא מימי קלם ודאי‪ .‬ואז עצבות‬
‫ןהא אתעמרו עטרא לריעא ואילן נאה לפניו‪ .‬ואיהי מימי רןךם‬
‫לפניו !;‪:‬בתים החיצונים ודאי‪) ,‬ישעיה לג( והן‬
‫ודאי‪ .‬וכדין עציכו קמיה ?כתי כראי ודאי והן)ישעיה לג( אדאלם צן‪5‬קו‬
‫אןאלם צעקו חצה‪) .‬שם כב( ויקרא ה׳ אלרזים‬
‫צבאות ביום ההוא וגו׳[‪ .‬הינו בזמן‬ ‫הוצה‪) .‬ישעיה כב( ויקרא ין צבאות כיום ההוא וגו׳( הלינו בזמנא‬
‫עזנחךב בית המקד׳ט‪ .‬אבל בזמן‬ ‫דאתחרב בי מקדשא‪ .‬אבל בזמנא אחרא לית‬
‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪----- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫אחר אין הרוה לפני הקןדוען‬
‫ברוך הוא כמו ןמן עזאובדים‬ ‫חדוה קמי לןךשא בריך הוא כזמנא‬
‫ךעזעי העולם ואותם עזהתיזו‬ ‫דאתאבידו חייבי עלמא ואנון דארגיזו קמיה‬
‫לפניו‪ .‬זהו עזכתוב )משלי יא(‬
‫• ‪T‬‬
‫‪/‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪TT :‬‬
‫הדא הוא דכתיב‪) ,‬משלי יא( ובאבוד רעזעים‬
‫ובאבד ךעזעים רנה‪ .‬וכן בכל דור‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬

‫ודור עזעו^ןה דין ?רקזעי העולם‪,‬‬ ‫רנה‪ .‬וכן בכל דרא ודרא דעביד דינא בחייבי‬
‫‪• • T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫הרוה ותעזבחת לפני הקדוען‬ ‫עלמא‪ .‬חדוה ותושבחא קמי קךשא בריך‬
‫ברוך הוא‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי עזנינו עזאין‬
‫הוא‪.‬‬
‫הרוה לפני הקןדועז ברוך הוא‬ ‫ואי תימא הא תנינן דלית חדוה קמי קךשא‬
‫כעזהוא עועזה דין בךעזעים?‬ ‫בריר הוא כד איהו עביד דינא בחייביא‪.‬‬
‫— ­ו­‬ ‫—■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ - .‬ן ‪-‬‬ ‫‪-‬ן‪.-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אלא בא ךאה‪ ,‬בעזעה עזנעעוה‬
‫דין בךעזעים‪ ,‬חךוות ותעזבחות‬ ‫אלא תא חזי‪ ,‬בשעתא דאתעביד דינא‬
‫^‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ן‪. . -‬‬ ‫‪-‬ן‪-‬‬ ‫‪-‬ן‪-‬‬ ‫‪..‬‬

‫לפניו על עזנאבדו מהעולם‪.‬‬ ‫בחייבלא‪ ,‬חדוון ותושבחן קמיה על‬

‫והדבךים הללו כעזמגיע אותו‬ ‫דאתאבידו מעלמא‪ .‬והני מילי כד מטא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫ןמן עזהמתין להם ולא עזבו אליו‬
‫מחטאיהם‪ .‬אבל אם נעעזה בהם‬ ‫ההוא זמנא דאוריך לון ולא תאבן לגביה‬
‫דין עד עזלא הגיע זמנם‪] ,‬ועד[‬ ‫מחובייהו‪ .‬אבל אי אתעביד בהו דינא עד לא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כד תשרי‬
‫שע‬

‫עזלא נקזלם חטאם‪ ,‬כמו עזנאמר‬ ‫מטא זמנייהו‪ ,‬מעי( דלא אעזתלים חו־בייהו‪,‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫■ ^‬ ‫‪y‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬

‫)בראשית טו( כי לא עלם עין‬ ‫כמה ךאוז אמר‪) ,‬בראשית טו( ‪3‬י לא עזלם עו־ן‬
‫האמורי עד הנה‪ ,‬אז אין חךוה‬
‫לפניו‪ ,‬ורע לפניו על ענאבדו‪.‬‬ ‫האמורי עד הנה‪ ,‬כדין לית חדוה לןמיה‬
‫ואם האמר‪ ,‬למה עועה בהם דין‬ ‫ובאיש לןמיה על דאתאבידו‪.‬‬
‫טרם עהגיע זמנם? אלא הם‬
‫גךמו רע לעצמם‪ ,‬עהרי הקןדועז‬
‫ואי תימא איהו עד לא מטו זמנליהו אמאי‬
‫ברוך הוא אינו עועה דין בטרם‬ ‫עביד כהו דינא‪ .‬אלא אנון גרמין בישא‬
‫מעום‬ ‫אלא‬ ‫ןמנם‪,‬‬ ‫מגיע‬ ‫לגרמליהו‪ .‬דהא לןךשא בריך הוא לא עביד‬
‫עמעהתפים עם יעראל להרע‬
‫בהו דינא עד לא מטא זמנייהו‪ .‬אלא בגין‬
‫להם‪ ,‬ולכן עועה בהם דין‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ומאבדם מהעולם בלא הזמן‪.‬‬ ‫דמשתתפי בהדייהו ךישראל לאבאעזא לון‪.‬‬

‫וזהו ערע לפניו‪ .‬ולכן הנזביע‬ ‫ובגין כך עביד בהו דינא ואוביד לון מעלמא‬
‫מצרים בןם והאביר עונאי‬
‫יעראל בימי יהועפט‪ ,‬וכן כלם‪,‬‬
‫בלא זמנא‪ .‬ודא הוא ךאבאיש קמיה‪ .‬ובגין‬
‫עהרי מעום יעךאל נאבדו לפני‬ ‫כך אטבע מצראי בלמא‪ .‬ואוביד שנאיהון‬
‫ץמנם‪.‬‬ ‫דישראל בימי יהושפט‪ .‬וכן כלהו‪ .‬דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫א ב ל כ ע ה על ם הזמן עחכה‬
‫להם ולא עבו‪ ,‬אז הרוה‬
‫בגיניהון דלשראל אתאבידו בלא זמנא‪.‬‬
‫ותעבחת לפניו על עאבדו‬ ‫אבל כד אשתלים זמנא ךאוריך לון ולא‬
‫מהעולם‪ ,‬פךט לזמן עחרב בית‬ ‫תבו‪ .‬כדין חדוה ותושבחתא לןמיה על‬
‫המקדע‪ ,‬עאף על גב ע ה על ם‬
‫הזמן עלהם עהךגיזו לפניו‪ ,‬לא‬
‫דאתאבידו מעלמא‪ .‬בר בזמנא ךאתחרב בי‬
‫היתה הרוה לפניו‪ .‬ומאותו ץמן‬ ‫מ?ןךשא‪ .‬דאף על גב דאשתלים זמנא דלהון‬
‫לא היתה חךוה לפניו למעלה‬ ‫דארגיזו קמיה‪" ,‬לא הוה חדוה קמיה‪.‬‬
‫‪-‬ן‪..‬‬ ‫‪T : V‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• • I-‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ולמטה‪.‬‬
‫כי לןמים עוד עבעה אנכי‬
‫ומההוא זמנא לא הוה חדוה לעילא ותהא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : V‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬

‫ממטיר על הארץ אךבעים יום‬ ‫כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ‬
‫‪I‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• T :‬‬

‫ואךבעים לילה וגו׳‪ .‬רבי יהודה‬ ‫ארבעים יום וארבעים לילה וגד‪ .‬רבי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫— ‪:‬‬
‫אמר‪ ,‬ארבעים יום וארבעים‬
‫‪ :‬־ ‪•T :‬‬

‫לילה הללו‪ ,‬מה מעעיהם ? אלא‬

‫‪T ...‬‬ ‫_‬
‫־‪• T :‬‬

‫‪7‬‬ ‫_ ‪-‬ך‬
‫'‬ ‫־‬

‫־‪T :‬‬
‫‪T‬‬
‫יהודה אמר הני ארבעים יום וארבעים לילה‬
‫‪T : T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T : -‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אךבעים יום להלקות רעעי‬ ‫מאי עבידהייהו‪ .‬אלא ארבעים יום לאלקאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫העולם‪ ,‬וכתוב)דבריםכה< ארבעים‬

‫־ ‪•T :‬‬ ‫׳ ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫חייבי עלמא וכתיב‪) ,‬דברים כה( ארבעים לכנו לא‬
‫־ ‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫— ‪T‬‬
‫יכנו לא יסיף‪ ,‬כנגד אךבעה‬
‫רוחות העולם‪ ,‬לכל אחד עערה‪.‬‬
‫יוסיף‪ ,‬לקבל ארבע סטרי עלמא לכל חד‬
‫מעום עבן אדם נברא מאךבעה‬ ‫עשרה‪ .‬בגין דבר נש מארבע סטרי עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫—‬ ‫— ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪-‬ך‬

‫ומחיתי‬
‫ועל ‪•/‬זה ‪• • T‬‬
‫העולם‪ ,‬־‬
‫רוחות ‪ T T‬׳‬ ‫אתברי‪ .‬ועל דא ומחיתי את כל היקום‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫את כל היקום‪ .‬וצריך אךבעים‬
‫העולם‪.‬‬ ‫ואצטריך ארבעים לאלקאה ולאתמחי עלמא‪.‬‬
‫להלקות ‪:‬ולמחות את ‪T T‬‬
‫‪1 :- :‬‬
‫ךבי יצחק הןה מצוי לפני רבי‬ ‫רבי לצחק הוה שכיח קמיה דרבי שמעון‬
‫עמעון‪ .‬אמר לו פסוק זה ]^אסרו[‬
‫אמר ליה האי ל^רא )ך?‪,‬אמרי( דכהיב‬
‫עכתוב ותעחת הארץ לפני‬
‫האלהים‪ .‬אם בני אךם חבזאו ‪-‬‬ ‫ותשחת הארץ)דףסבע״א( לפני האלהים‪ .‬אי בני‬
‫הארץ במה חטאה? אמר לו‪,‬‬ ‫נשא חטאן ארעא במה‪ .‬אמר ליה בגין‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫שעא‬
‫טו כסלו‬
‫נח ‪ -‬סב ע״א‬ ‫כד תשרי‬
‫מעזום עזכתוב כי הקזחית כל‬ ‫דכתיב כי העזחית כל בע‪t‬ר את דרכו כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫בעזר את דךכו‪ ,‬כמו עזנאמר‪ .‬כמו‬

‫הארץ‬
‫‪^VTT‬‬
‫ותטמא‬
‫— • ‪T :‬‬
‫דאהמר‪ .‬כגוונא דא )ייקרא יח(‬
‫‪T‬‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫‪T: • :‬‬
‫זה‪) ,‬ייקרא יח( ‪.‬והטמא הארץ‬
‫ואפקד עונה עליה‪ .‬אלא בני‬ ‫ואי‬‫הטאן‪• : 1‬‬
‫נעזא ‪T T‬‬
‫בני ‪T T‬‬ ‫אלא ‪:‬‬‫עליה‪T *.• .‬‬
‫עונה ‪T *.• T‬‬
‫ואפקוד ‪T —:‬‬
‫‪1 : *.* T‬‬
‫אךם חטאו‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬הארץ‬ ‫תימא ארעא במה‪ ,‬אלא עהרא דארעא בני‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫במה? אלא עקר הארץ הם בני‬
‫האדם‪ ,‬והם מקזחיתים את הארץ‬ ‫נעזא אנון‪ .‬ואנון מחעלין ארעא והיא‬
‫והיא נקזחתת‪ ,‬והכתוב מוכיח‪,‬‬ ‫אתחבלת‪ .‬וין^רא אובה דכהיב וירא אלהים‬
‫קזכתוב ^ךא אלהים את הארץ‬ ‫את הארץ והנה נעזחתה כי העזהית כל בע^ר‬
‫והנה נקזחתה כי הקזחית כל בעזר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬

‫את דךכו על הארץ‪.‬‬ ‫את דרכו על הארץ‪.‬‬

‫ב א ךאה‪ ,‬כל חטאי האךם כלם‪,‬‬ ‫הבלותא‬
‫‪T‬‬ ‫כלהו ‪T -‬‬‫‪:‬‬ ‫דבר ‪T‬נעז‬‫חטאוי ‪- :‬‬ ‫כל •‪: *.‬‬‫הזי‪T ,‬‬
‫׳‬ ‫תא ‪T‬‬ ‫‪7‬‬
‫הקזחתתם תלויה בתעזובה‪.‬‬
‫והחטא ע ל עזופך זרע על הארץ‬ ‫דיליה תליין בתשובה‪ .‬והטאה דאועזיד‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ומעחית דךכו ומוציא זרע על‬ ‫זרעא על ארעא ומחבלא ארחיה ואפיק זרעא‬
‫הארץ ‪ -‬מעחית אותו ומקזחית‬
‫את הארץ‪ ,‬ועליו כתוב )ירמיה ב(‬
‫על ארעא‪ ,‬מחבל ליה ומחבל ארעא‪ .‬ועליה‬
‫נכתם עונך לפני‪ ,‬וכתוב בו)תהלים‬ ‫כתיב‪) ,‬יי מי ה ב( נכהם עונך לפני‪ .‬וכתיב ביה‬
‫ה< כי לא ^ חפץ רעע אתה לא‬ ‫לא אל חפץ רשע אהה לא עורף‬ ‫)תהלים ה(‬
‫יגךף רע‪ .‬פרט לתעובה גדולה‪.‬‬
‫וכתוב )בראשית לח< ויהי ער בכור‬
‫רע‪ .‬בר בתשובה סגי‪ .‬וכתיב‪) ,‬בראשית לח( ויהי‬
‫יהודה _רע בעיני ה׳ וימיתהו ה׳‪,‬‬ ‫ער בכור יהודה רע בעיני ין ולמיתהו ין והא‬
‫ןה‪.‬רי נתבאר‪.‬‬ ‫אתמר‪.‬‬
‫• ‪T :‬‬
‫אמר לו‪ ,‬למה דץ הקרוע ברוך‬
‫הוא את העולם במים ולא באע‬ ‫אמר ליה אמאי דאין קךשא בריף הוא‬
‫ולא בדבר אחר? אמר לו‪ ,‬סוד‬
‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫עלמא במיא ולא באשא ולא במלה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T V :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫הוא‪ ,‬עהרי הם העחיתו רךכם‬
‫בעביל עמים עליונים ומים‬ ‫אחרא‪ .‬אמר ליה רזא הוא דהא אנון חבילו‬
‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך —‬ ‫‪.—.‬ך‬ ‫—‬

‫ונקבה‬
‫זכר ‪T T‬ש‬‫התחברו ‪: ••1‬‬
‫תחתונים לא • ‪: - :‬‬
‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫ארחליהו בגין ךמלין עלאין ומלין ההאין לא‬
‫כראוי‪] .‬ומי הם המים העליונים? בעה‪ .‬ומים‬
‫אתחברו ךכר ונוקבא כךקא לאות‪) .‬ימא! אליןמיין‬
‫תחתונים ־ מלכות‪ .‬ה״א עליונה ה״א תחתונה‪.‬‬
‫עלאין כינה‪ .‬ומיין תתאין מלכות‪ .‬ה״א עילאה ה״א תתאה‪ .‬וכד אניז סח?ליז‪,‬‬
‫וכאשר הם משחיתים‪ ,‬נסתלק י״ו‪ ,‬שהוא זכר‪,‬‬
‫הם‬ ‫מה‬ ‫ונשאר ה״א בה״א ומים במים[‪.‬‬ ‫אסתלק י״ו ךהוא ךכר‪ ,‬ואעתאר ה״א בה״א ומיין כמיין(‪ .‬מאן אנון‬
‫העזחיתו דךכם‪ ,‬כמו זה מים‬ ‫דחבילו ארחייהו‪ ,‬כגוונא דא מיין דבורין‬
‫ץכריים ונקביים‪ .‬ועל זה נדונו‬
‫במים‪ ,‬במה עהם חטאו‪ .‬והמים‬ ‫ונוקבין‪ .‬ועל דא אתדנו במלא במה דאנון‬
‫היו רותחים ופועטים מהם את‬ ‫חבו‪ .‬ומלין הוו רתיחן ופעזטו מעזכא מנליהו‬
‫העור‪ ,‬כמו עה ע חי תו דךכם‬
‫במים רותחים‪ .‬דין כנגד דין‪ .‬זהו‬
‫כמה ךחבילו ארחליהו במלין ךתיחן‪ .‬דינא‬
‫עכתוב נבקעו כל מעינות תהום‬ ‫נבקעו ‪T‬כל‬
‫דכתיב • ‪1: :‬‬
‫הדא הוא • ‪• :‬‬ ‫דינא‪TT .‬‬ ‫לקבל • ‪T‬‬ ‫‪•• lT:T‬‬
‫רבה‪ .‬הרי מים תחתונים‪ .‬וארבת‬ ‫מעלינות תהום רבה‪ ,‬הא מלין ההאין‪.‬‬
‫העמים נפתחו ‪ -‬זה מים‬
‫עליונים‬ ‫מים‬ ‫עליונים‪.‬‬ ‫וארובות השמים נפתחו דא מיין עלאין‪ .‬מלין‬
‫ותחתונים‪.‬‬ ‫עלאין ותתאין‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כד תשרי‬
‫שעב‬

‫רבי חייא ורבי יהודה היו‬ ‫רבי חייא ורבי יהודה הוו אזלי בארחא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫הולכים בדרך‪ ,‬והגיעו להדים‬ ‫ומטו לגבי טורין רברבן ואעזכהו ביני‬
‫גדולים‪ ,‬ומצאו בין ההרים‬
‫עצמות בני אךם עזהיו מאותם‬ ‫טוריא גרמי בני נעזא דהוו מאנון בני טופנא‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫בני המבול‪ ,‬ופסעו עזל“ש מאות‬ ‫ופסעו תלת מאה פסיען בגרמא הדא‪ .‬תווהו‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪: T‬‬

‫פסיעות בעצם אחת‪ .‬תמהו‪.‬‬ ‫אמרו היינו דאמרו חברנא דאנון לא הוו‬
‫אמרו‪ ,‬הינו מה שאמרו חברינו‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫שהם לא היו פוחדים מדין‬ ‫מפתפי מדינא ךלןךעזא בריף הוא כמה‬
‫הקןדוש ברוך הוא‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫לכתיב‪) ,‬איוב כא( ויאמרו לאל סור ממנו ודעת‬
‫)איוב כא( ויאמרו לאל סור ממנו‬ ‫דרכיך לא חפצנו‪ .‬מה עבדו‪ .‬הוו סתימין‬
‫ודעת דךכיך לא חפצנו‪ .‬מה‬
‫עע(ו? היו סותמים ברגליהם את‬ ‫ברגלייהו מבועי תהומא‪ .‬ומיין נפקין לתיחן‬
‫מעינות התהום‪ ,‬ומים רתוחים‬ ‫ולא ןכילו למיקם בהו‪ ,‬עד דהוו נעזמטין‬
‫יוצאים וליא ןכלו לעמד בהם‪ ,‬עד‬ ‫ונפלי בארעא ומייתין ‪:‬‬
‫עזהיו נשמטים ונופלים בארץ‬
‫ומתים‪.‬‬ ‫ויולד נח עזל^נזה בנים וגו׳‪ .‬אמר רבי חייא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪-‬‬

‫ויולד נח עזל״שה בנים וגו׳‪ .‬אמר‬ ‫לרבי יהודה הא ואימא לך מלי‬

‫‪. . .‬‬ ‫■ך ן‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬־‬

‫רבי חןיא לרבי יהודה‪ ,‬בא ואמר‬

‫לך דברים ששמעתי בזה‪ .‬משל‬
‫דעזמענא בהאי‪ .‬מתל לבר נעז ראעיל לנוקבא‬
‫‪Tl :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לנקבה‬
‫‪T1‬‬
‫•‬‫• ‪•:‬‬
‫שמכניס‬
‫•••‪•:-‬‬
‫לאדם‬ ‫‪TT :‬‬
‫דמעריא )ד״א אי!א דמעהא( בזמנא חרא‪ .‬ונפקי‬
‫שמתעברת ]ד״א ?רי מעיה[ בפעם‬ ‫תרין או הלתא בנין‪) .‬כל( חד מתפרעזא‬
‫אחת‪ ,‬דצאו שנים או קזלעזה‬
‫מאחרא בארחוי בעובדוי‪ .‬דא זכאה ודא‬
‫בנים‪] .‬כל[ אחד נפרד מאחר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T — :‬‬ ‫‪:‬־דד‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬

‫בךךכיו במעק^יו‪ .‬זה צדיק וזה‬ ‫חייבא ודא בינוני‪ .‬אוף הכא נמי תלת קטרי‬
‫‪...‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ן‪..‬‬ ‫■ד ■ד‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬ך‬

‫רקזע וזה בינוני‪ .‬אף גם כאן‬ ‫לרוחא אזלין ועזטאן ואתכלילן בתלת‬
‫עזלעזה קעזרים עזל רוח הולכים‬
‫‪• :‬‬

‫בשלשה‬
‫‪-‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ונכללים‬
‫‪• T 1:‬‬

‫ושטים‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫■עלמין‪.‬‬
‫עולמות‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬נעזמתא נפקאת ואעיל בין טורי‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪1 :‬‬ ‫‪— : T‬ן‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫ב א ךאה‪ ,‬נשמה יוצאת ונכנסת‬ ‫פרודא ואתחבר רוחא בנעזמתא‪ .‬נחית‬

‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫בין הרי פרוד‪ ,‬ומתחברת הרוח‬
‫לתתא אתחבר נפש ברוח וכלהו )אןלי ד״א נחתין(‬
‫בנשמה‪ .‬יורדת למטה‪ ,‬מתחברת‬
‫הנפש ברוח‪ ,‬וכלם ]הולכים ד״א יוךדים[‬ ‫ומתחברין רא עם רא‪ .‬אמר רבי יהודה נפש‬
‫*‪•.•*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ומתחברים זה עם זה‪ .‬אמר רבי‬ ‫ורוח כלילן דא עם דא‪ .‬נשמתא שריא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫יהוךה‪ ,‬נפש ורוח כלולים זה עם‬
‫זה‪ .‬הנשמה שוךה בךרכיו של בן‬
‫בארחוי דבר נש‪) .‬והאי( והיא מדורא טמירא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T :‬‬

‫אדם‪] ,‬חה[ והוא מדור נסתר של'א‬

‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^ ‪:‬‬ ‫‪ 7‬נ‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬
‫דלא אתיידע אתרהא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫נוךע מקומו‪.‬‬ ‫אתא בר נש לאתרכאה‪ ,‬מסייעין ליה‬

‫מסיעים לו‬‫להטהר ‪ : -‬־ ‪• :‬‬
‫אדם ‪•• T • :‬‬
‫בן ‪TT‬‬
‫‪7‬ב א ‪1•/‬‬
‫ומטהרים אותו‬ ‫בנעזמתא קלישא ולכאן ליה ומקלעזין‬
‫•‬ ‫קדועזה ‪:‬‬
‫בנעזמה ‪T 1:‬‬
‫• ‪TT:‬‬
‫ומקזיקזים אותו ונקרא קדועז‪ .‬לא‬ ‫ליה ואקרי קדוש‪ .‬לא זכה ולא אתי‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫• ‪••1:‬‬ ‫‪:‬‬

‫זכה ולא בא להטהר ־ קזתי‬ ‫לאתדכאה‪ ,‬הלין דרגין פתחין דאנון נפ״ש‬
‫דרגות פותחים‪ ,‬עזהם נפעז ורוח‬
‫ורו״ ח ביה‪ .‬נשמתא קדישא לית ביה )סיועא‬
‫בו‪ .‬אין בו נקזמה קדו^זה ]סיוע‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫שלמעלה‪ ,‬וזה כפי לרכו[‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא‬ ‫דלעילא ודא בפום אדחיה(‪ .‬ולא עוד אלא לאי לסהאב‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫שעג‬
‫טו כסלו‬
‫נח ‪ -‬סב ע״א‬ ‫כד תשרי‬
‫מסאבין ליה‪ .‬וסיועא דלעילא אעליו מיניה‪ .‬שאם יטמא ‪ -‬מטמאים אותו‪.‬‬
‫והסיוע שלמעלה מסירים ממנו‪.‬‬ ‫מכאן ולהלאה כל חד לפום ארחיה‪.‬‬
‫מכאן והלאה כל אחד לפי דךכו‪.‬‬ ‫‪• • : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬

‫” ’ " תו ס פ ת א‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬
‫תוספתא‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬

‫קטורי רמאי‪ ,‬ךילןכזטלרי ךהוכזטרא )ם״א ךההוא סטךא( אנן קשוךים רמים של היכלי‬
‫א‪1‬ת‪ 1‬צי[ אנו פתוחי‬ ‫ההיכלות‬
‫פתיחן עיינין פתיחן אותין‪ .‬לןל מן לןלןא נחית‬
‫עינים‪ ,‬פתוחי אץנים‪ .‬קול‬
‫מעילא לתהא‪ .‬מתבר טורין וטנרין‪ .‬מאן אנון דחמאן מהקולות יורד מלמעלה למטה‪,‬‬
‫ולא חמאן‪ .‬אטימין אותין‪ .‬סתימין עיינין‪ .‬לא חמאן משבר הדים וסלעים‪ .‬מי הם‬
‫ולא שמעין לא ןךעין בסכלתנו‪ ,‬חד דכלילא בתרין שרואים ולא רואים ? אטומי‬
‫אזנים‪ ,‬סתומי עינים‪ ,‬לא רואים‬ ‫בגווייהו‪ .‬זיחןין ליה לבר‪.‬‬
‫ולא שומעים‪ ,‬לא יוךעים בשכל‪,‬‬
‫אנון מתדבלןן בין )ס״א ביה( באנון הרי‪ ,‬חד אומנא‬
‫אחד שכלול בשנים בתוכם‪.‬‬
‫דוחים אותם החוצה‪.‬‬ ‫דאומנא לא שריא )ס״א עוו‪:‬ז( בגווייחו‪ .‬לא עאלין‬
‫בין ספרי לןדיעזין‪ .‬כל אנון ךאומנא דא לא )דף סב ע״ב( הם נךבקים בין ]ם״א ט! באותם‬
‫שריא בגווייחו לא אבתבו בספרי דכרנייא אתמחון שנים‪ ,‬האחד אמן האמנים לא‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T" T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬״״‬ ‫‪•:‬‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫”‬ ‫‪:‬‬ ‫״‪T :‬‬

‫מספרא ךחיןי כמח ךאת אמר )תהלים סט( ןמחו מספר חןים שורה ]ם״א שמים[ בתוכם‪ .‬לא‬
‫נכנסים בין ספרים קדושים‪ .‬כל‬
‫ועם צדיקים אל ןכתבו‪.‬‬
‫אלו של אמן זה לא שורה‬
‫ווי לון כד ןפקון מהאי עלמא ווי לון)לחייה)!(‪ .‬מאן ןתבע בתוכם‪ ,‬לא נכתבו בספר‬
‫לון כד יתמסרון בידא ךדומה ויהוקדון בנורא ךדליק הזכרונות ונמחים מספר החיים‪,‬‬
‫ולא יפקון מניה בר בריש ירחי ושבתי כמה ךאת אמר‪ ,‬כמו שנאמר )תהלים סט( ימחו‬
‫)ישעיה סי( והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא מספר חיים ועם צדיקים אל‬
‫‪T‬‬ ‫״ ״‬ ‫‪:‬‬ ‫״‪T‬‬ ‫•‬
‫••‬ ‫‪: T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫״‬
‫•״‬ ‫‪TT :‬‬
‫יכתבו•‬
‫בל בשר להשתחוות לפני אמר יי‪ .‬לבתר כרוזא דבסטר‬
‫אוי להם כשיצאו מהעולם הזה‪.‬‬ ‫‪ : • :‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪"T‬‬ ‫‪" T :‬‬ ‫‪ : * :‬״ ‪ :‬־‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬

‫צפון אכריז עלייהו ואמר )תהלים ט( ישובו רשעים אוי להם ]למייסם[‪ .‬מי יתבע אותם‬ ‫‪•T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪" T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬

‫לשאולה וגד‪ .‬כמה חבילי טריקין אוזכנעזו עלייהו כאשר ימסרו בידי דומה וישרפו‬
‫באש שדולקת ולא יצאו ממנה‬ ‫באךבע סטרין‪ .‬אשא נזלןזטא בגי בן הנם‪.‬‬
‫חלת ןנונין ביומא מחפקדן ) ם ״ א »״)?! ‪ .(n‬ולא עוד אלא רק בראשי חדשים ושבתות‪ ,‬כמו‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־‬

‫בזנזנא ך שראל אתיבו בקול רם אמן להא שמיה שנאמר )ישעיה סו( והיה מדי ח־דעז‬
‫בחדשו ומדי שבת בשבתו ןבא‬
‫כל בשר להשתחוות לפני אמר‬
‫רבא מברך‪ ,‬קךשא כריך הוא אתמלי רחמין וחליס על‬
‫ה׳‪ .‬אחר כך כרוז שבצד צפון‬ ‫כלא‪ .‬ורמיז למלאכא דממנא על תרעי דגיהנם‬
‫• •‬
‫‪•:‬‬ ‫•‬
‫•‬ ‫״‪:‬‬ ‫״‬ ‫״‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫״ ‪TT:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T:‬‬

‫ס מ רי א ל שמיה וחלת מפחחן בידיה ופתח חלת תךעין מכריז עליהם ואומר‪) ,‬תהלים ט(‬
‫דבסטר מדברא וחמאן נהורא דהאי עלמא‪ .‬אתא תננא ןשובו ךשעים לשאולה וגו׳‪.‬‬
‫‪TT :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T: T‬‬ ‫‪:‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫״ ‪T: :‬‬ ‫‪ : * :‬״‬
‫כמה אגדות של יסורים יתכנסו‬
‫ךנורא וסחים אוךחין‪.‬‬
‫עליהם בארבעה צדדים‪ .‬אש‬
‫לוהטת בגיא בן הנום‪.‬‬ ‫כדין חלת נתכונן דחחות לדליהו חלת מגרופין נזנשבן‬
‫מתפקדים‬
‫פעמים ‪:‬ביום • ‪• 1: - :‬‬‫שלש ‪• T :‬‬‫^‬

‫]נשרפים[‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא בזמן שישךאל עונים בקול רם אמן יהא שמיה _רבא מברך‪ ,‬הקדוש ברוך‬
‫הוא מתמלא רחמים וחס על הכל‪ ,‬ורומז למלאך הממנה על שערי הגיהנם‪ ,‬ששמו סמריא״ל‪,‬‬
‫ושלשה מפתחות בידו‪ ,‬ופותח שלשה שערים שבצד המדבר‪ ,‬ורואים את אור העולם הזה‪ .‬בא‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־ • ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪•T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫~ ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עשן של אש וסותם הדךכים‪.‬‬

‫ואז שלשה ממנים שתחת ידיהם שלש מגרפות‪ ,‬מנשבים בידיהם ומחזירים עשן למקומם‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כד תשרי‬
‫שעד‬

‫פידייהו ואתיבו תננא לאתרייהו ורווחין לוין שעתא ונותנים להם רוחה שעה וחצי‪.‬‬
‫ופלגות שעתא‪ .‬ולבתר הןיבין לאשליהו‪ .‬וכן תלת זמנין ואחר כך שבים לאש שלהם‪ .‬וכך‬
‫ביומא ובכל זמנין דאמרי ישראל אמן יהא שמיה רבא שלש פעמים ביום‪ .‬ובכל ןמן‬
‫‪T‬‬ ‫‪•• T •• 1 :‬‬ ‫• ‪: T : 1 • :‬״״ • ‪7 :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫שאומרים ישראל אמן יהא‬
‫נזברך ןכו׳ אנון רךוחין לון‪ .‬זבאין אנון צדילןןיא‬
‫שמיה רבא מברך וכר‪ ,‬מריחים‬
‫ךאוךחיהון נזנהרא בההוא עלמא לכל סטרין כמה ךאות להם‪ .‬אשריהם חצדיקים שדרכם‬
‫אמר‪) ,‬משלי י( ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד מאירה באותו עולם לכל‬
‫חצדךים‪ ,‬כמו שיאמר )משלי ד(‬ ‫נכון היום )עד באן לש‪1‬ן ך!ת‪1‬םפתא(‪:‬‬
‫וארח צדיקים כאור נגה הולך‬
‫דבי אבא אמר‪ ,‬בגיהנם אית מדךרין על‬
‫ואור עד נכון חיים‪) .‬עד כאן‬
‫התוספתא(‪.‬‬ ‫מדו־דין תדינין תליתאין עד שבע‪ .‬והא‬
‫אוקמוה חבתיא‪ .‬וזכאין אפון צדילןיא דאפון ךבי אבא אמר‪ ,‬בגיהנם וש‬
‫מדורים על מדורים‪ ,‬שניים‬
‫מסהמרין מחובי חייביא ולא אזלי בארחייהו‬
‫שלישיים‪ ,‬עד שבע‪ .‬והרי בארוה‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••: T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T - T -‬‬ ‫••‬ ‫‪••1‬‬

‫ולא מסתאבי בהו‪ .‬וכל מאן דאסתאב כד החברים•!א^זרי הצדיקים שחם‬

‫—‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫אזיל לההוא עלמא‪ ,‬פחית לגיהפם‪ .‬ופחית עד נשמרים מחטאי הרשעים ולא‬
‫‪-‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ . 7‬ך ‪.‬‬ ‫■ך ‪. .‬ך‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬

‫הולכים בדרכיהם ולא נטמאים‬

‫מדורא תתאה‪.‬‬
‫בהם‪ .‬וכל מי שנטמא‪ ,‬כשהולך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וסדין מדורין אפון דסמיכין דא עם דא לאותו עולם יורד לגיהנם‪ ,‬ויורד‬

‫עד המדור התחתון‪.‬‬ ‫שאול ואבדון‪ .‬מאן דנחית לשאול‬
‫ושני מדורים חם שסמוכים זה‬
‫עם זה ‪ -‬שאול ואבדון‪ .‬מי שיורד‬
‫דלינין ליה המן ומ?ןבל ענשיה וסליקו ליה‬
‫למדורא אחרא ^ א ה‪ .‬וכן דרגא בתר דרגא לשאול‪ ,‬ךנים אותו שם ומקבל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪1••:‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫למדור‬‫‪T:‬‬ ‫ומעלים אותו‬‫־ ‪:‬־ •‬ ‫ענשו‪,‬׳‬

‫‪:T‬‬ ‫עד דאפון סלקין ליה‪ .‬אבל מאן ךנחית‬
‫עליון אחר‪ .‬וכן ד ת ה אחר‬
‫ד ת ה‪ ,‬עד שהם מעלים אותו‪.‬‬
‫לאבדון לא סלקין לידז ל??ל^ין‪ .‬ובגין כך‬
‫אבל מי שיורד לאבדון‪ ,‬לא‬ ‫א?ןרי אבדון ךהא אביד הוא מכלא‪.‬‬
‫תא חזי‪ ,‬נח זכאה‪ ,‬הוה אתרי בבפי דריה מעלים אותו לעולמים‪ ,‬ולכן‬
‫■ך‪..‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪' • • T‬‬ ‫‪7‬‬
‫נקךא אבדון‪ ,‬שהרי אבוד הוא‬
‫מהכל‪.‬‬
‫ולא הוו שמעי ליה‪ .‬עד ךלןךשא בריך‬
‫הוא אייתי עלליהו לינא ךגיהפם‪ .‬מאי דינא ב א ראה‪ ,‬נ'ח חצ‪-‬דיק הןה מתרה‬
‫דגיהפם אשא ותלגא‪ .‬מייא ואשא‪ .‬דא צנינא בבני דורו‪ ,‬ולא היו שומעים לו‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.• :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬
‫עד ׳טחקדוש ברוך הוא הביא‬
‫עליהם דין חגיהנם‪ .‬מהו דין‬
‫ודא לתיחא‪ .‬וכלהו בלינא לגיהפם אתדפו‬
‫ואתאבידו מעלמא‪ .‬ולבתר אתקיים עלמא גיהנם ? אש ושלג‪ ,‬מים ואש‪ .‬זה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬ן ‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫כדקא חזי ליה‪ .‬ועאל נח בהבה ואעיל בה כל צונן וזה רותח‪ .‬וכלם נדונו בדין‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫—‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הגיהנם ואבדו מהעולם‪ ,‬ואחר‬
‫‪...‬ך‬

‫כך התקים העולם כראוי לו‪.‬‬

‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬
‫זינא וזינא )י׳א מכיח( דעלמא‪ .‬ודאי נח עץ‬
‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪1 • • -‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T • :‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫•‬ ‫^ \‬

‫עושה פרי הוה‪ .‬ונפקו מן תבה כל זייני ונכנס נח בהבה והכניס בה כל‬
‫‪•• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪•:‬‬

‫מין ומין ]מבדות[ העולם‪ .‬ודאי נ'ח‬ ‫עלמא כגוונא דלעילא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫עץ עשה פרי הןה‪ .‬דצאו‬
‫תא חזי‪ ,‬כד האי עץ עושה פרי אתחבר בעץ מהתבה כל מיני העולם כמו‬
‫שלמעלה‪.‬‬
‫ב א ראה‪ ,‬כשעץ זה עושה הפרי‪ ,‬מתחבר בעץ פרי כל אותם מינים שלמעלה חיות גד‪ 1‬ל‪ 1‬ת‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫שעה‬
‫טו כסלו‬
‫נח ‪ -‬סב ע״ב‬ ‫כד תשרי‬
‫וקטנות‪ ,‬וכמה מינים כל מין‬ ‫פרי כל אנון זיינין דלעילא חיוון רברבן‬
‫)תהלים קד(‬‫למינוי‪ ,‬כמו קזנאמר‬ ‫וזעירן וכמה דינין וכל חד לזיניה כמה ךאת‬
‫חיות קטנות עם גדולות‪ .‬כמו זה‬
‫נח בהבה‪ .‬וכלם ןצאו מההבה‪,‬‬
‫אמר‪) ,‬תהלים קס חיות ?ןטנות עם גדולות‪.‬‬
‫והתקים העולם כמו קזלמעלה‪.‬‬ ‫כגוונא דא נח כתבה‪ .‬וכלהו נפקו מן תיבותא‬
‫ולכן נח נקךא איעז האדמה‪ .‬נח‬ ‫כך‬
‫ובגיני ‪1T‬‬
‫‪•• • :‬‬ ‫דלעילא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫כגוונא •‬
‫‪T‬‬ ‫עלמא ‪:‬‬‫ואתקיים ‪T : T‬‬
‫‪-1: : • :‬‬
‫נקרא איעז צדיק‪ .‬והרי בארוה‪.‬‬
‫נח איעז האדמה אל‪4‬רי‪ .‬נח איעז צדיק אקרי‬
‫רבי חןיא אמר‪ ,‬קזלעז מאות קזנה‬
‫עד קולא בא חמבול הןה נח‬ ‫והא אוקמוה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מתרה בהם על מעעזיהם ולא היו‬ ‫רבי חייא אמר תלת מאה עזנין עד לא אתי‬
‫■ך‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫‪ . .‬ן‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪.‬ך —‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪. .‬‬

‫עזומעים לו‪ ,‬עד קזחקדועז ברוך‬ ‫עובדיהון‬ ‫הוה נח אתרי ‪:‬בהו ‪-‬על‬
‫‪T..‬‬ ‫‪1‬‬ ‫טופנא ■ד‪-‬ד‬
‫■ד‪-‬ד‬
‫הוא הקזלים חזמץ קזחכה להם‬
‫ואבדו מהעולם‬
‫ולא הוו קזמעין ליה‪ .‬עד ךקךקזא בריך הוא‬
‫ב א ךאה מה כתוב למעלה‪ ,‬דהי‬ ‫אעזלים זמנא ךאוריך לון ואתאבידו מעלמא‪.‬‬
‫כי חחל האדם לרב על פני‬ ‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב לעילא ויהי כי החל‬
‫האדמה ובנות ןילדו להם‪ .‬והיו‬
‫ילדו‬ ‫ובנות ‪:‬‬ ‫האדמה ‪T‬‬
‫על ‪:‬פני ‪T T-: T‬‬
‫לרב ‪-‬‬ ‫האדם ‪T‬‬‫‪TT T‬‬
‫הולכים ערמים לעין כל‪ .‬מה‬
‫כתוב? עראשית ו< ויךאו בני‬ ‫להם‪ .‬והוו אזלין עךטילאין לעיניהון דכלא‪.‬‬
‫האלחים את בנות האדם וגו׳‪.‬‬ ‫מה כתיב‪) ,‬בראשית ‪_ 0‬דראו בני האלהים את‬
‫וזה הןה יסוד ועקר להמעזך‬ ‫בנות האדם וגו׳‪ .‬ודא הוה יסודא ועלדא‬
‫‪T‬ח־‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בחטאם עד עזגרם להם לחקזמד‬
‫מהעולם‪ ,‬ולכן נמקזכו אחר ןצר‬
‫למיגד בחוביהון עד דגרים לון לאעזתצאה‬
‫הרע ובגןעו וב׳טך׳טו ודחו את‬ ‫הרע‬ ‫יצר ‪TT‬‬‫בתר •••‪*.‬‬
‫אתמעזכאן ‪—T‬‬
‫כך • ‪1 T : —:‬‬ ‫ובגין ‪1T‬‬
‫מעלמא‪1 • : .‬‬‫••‪T : T‬‬
‫האמונה הקדוקזה מביניהם‪,‬‬ ‫ובגזעוי ועזרעזוי‪ .‬ודחו מהימנותא קדיעזא‬
‫‪T‬‬ ‫— ן•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: * :‬‬

‫ונטמאו ]נ״א ונאבח[ כמו עזנאמר‪.‬‬ ‫מבינליהו‪ .‬ואסהאבו)נ״א ™בייס כמה ךאתמר‪.‬‬
‫לכן קץ כל בעזר בא לפני ‪ -‬ללמד‬
‫קטגוריה עליהם‪.‬‬
‫בגין כך קץ כל בע‪t‬ר בא לפני‪ ,‬לאלפא‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫‪• |T‬‬

‫ויאמר אלהים לנח קץ כל בעזר‬ ‫קטיגוריא עלייהו ‪:‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• |T‬‬

‫בא לפני‪.‬‬ ‫ויאמר אלהים אל נח קץ כל בע‪t‬ר בא לפני‪.‬‬

‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‪1 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬
‫השלמה מההשמטות)סימן י(‬
‫השלמה מההשמטות )סימן י(‬
‫רבי חץקןה אמר‪ ,‬אקזרי חלקם‬
‫עזל יקוךאל קזחתרצה בהם‬ ‫דבי חזקיה אמר זכאה חולקיהון ך ע‪^1‬ראל‬
‫חקדועז ברוך הוא ונתן להם‬ ‫דקוךקזא בריך הוא אתרעי בהון דהב‬
‫אותם‬ ‫והזהיר‬
‫הקדועזה‪• : • : ,‬‬
‫תורה ־ ‪ T 1:‬׳‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫להון אורייתא קדיעזא ואזהר לון דהב לון‬
‫ונתן להם עצה להקזמר ממעלה‬
‫וממטה כדי עזלא יקזלט בהם ‪-‬‬ ‫עיטא לאסתמרא מעילא ותהא בגין דלא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬

‫רק חקדועז ברוך הוא‪ ,‬וחם‬ ‫יעזלוט בהו בר קךשא בריך הוא ואינון!ךעי‬
‫כל‬ ‫מהם‬ ‫לדחות‬ ‫יוךעים‬ ‫לדחןא מנייהו כל מקטרגין וכל קסטירין‬
‫המקטתים וכל הרוחות‪ ,‬כדי‬
‫בגין ליהון חולקא ךעדביה ואחסנתיה כמה‬
‫קזיהיו חלק גוךלו וירקזתו‪ ,‬כמו‬
‫קזנאמר)דברים לב( כי חלק ה׳ עמו‬ ‫ךאה אמר )ךבדים ל״ב( כי חלק ין עמו יעקב חבל‬
‫יעקב חבל נחלתו‪.‬‬ ‫נחלתו‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כד תשרי‬
‫שעו‬

‫ר־א^צ העזנה‬
‫־ ‪TT‬‬
‫ב א ראה‪ ,‬ביוים‬
‫•‬
‫‪/‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בדיך‬
‫‪T‬‬ ‫קדשא ‪:‬‬
‫השנה ‪*..‬ו‪• 1 :‬‬
‫ביומא ‪:‬דראש ‪TT -‬‬ ‫הזי‪T : ,‬‬
‫‪7‬תא ‪ T‬׳‬
‫הקןדועז ברוך הוא י‪1‬עזב בדין על‬ ‫הוא יתיב בדינא על עלמא וכל בני‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬
‫העולם‪ ,‬וכל בני העולם יועזבים‬
‫בחעזבוץ‪ ,‬ואין מי עזלא נכנס‬ ‫דלא‬‫מאן| ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫ולא •אית‬ ‫בחושבנא ‪T:‬‬
‫‪TT:‬‬ ‫עלמא יתבי ‪:‬‬‫‪T:-‬‬
‫בחעזבוץ‪ ,‬וספרי חיים ומתים‬ ‫עאל בהושבנא וספרין דחיין ומתין פתיחן‬
‫נפתחים באותו יום‪ .‬ו ^ ל ל‬ ‫בההוא יומא ולןךשא בריך הוא בגין ךאתרעי‬
‫עזחקןדועז ברוך הוא התרצה‬
‫בהם‪ ,‬נתן להם עצה להנצל מכל‬ ‫בהו ןהב לון עיטא לאשתזבא מכל קטרוגין‬
‫הקטרוגים עזל מעלה עזהם‬ ‫דלעילא דאינון אתמנן וכן בכל זמנא ךדינא‬
‫התמנו‪ ,‬וכן בכל ןמץ ^חדין‬ ‫שרייא על עלמא‪ .‬בהאי יומא אזדמנן ישראל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :-‬‬
‫עזורה על העולם‪ .‬ביום זה‬
‫מןמנים י^ראל לעורר עליהם‬ ‫דהא‬‫בשופר‪T : .‬‬
‫‪T‬‬ ‫ובמה ‪:‬‬
‫‪T :‬‬ ‫עלייהו‬
‫לאתערא רהמי ‪ T‬־ ‪:‬‬
‫רחמים‪ ,‬ובמה? בעזופר‪ ,‬עזהקול‬ ‫קלא דנפיק סליק לעילא ואתער שופר‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T |T‬‬

‫חזה עזיוצא ע ^ ה למעלה‬ ‫ללעילא כלץ אתערו רחמי מאתרייהו‬

‫ומעורר עזופר העליון‪ ,‬אז‬
‫מתעוךרים רחמים ממקומם‪,‬‬ ‫וקולשא בריף הוא קם מכורסןיא רלינא‬
‫וחקדועז ברוך הוא קם מכסא דין‬ ‫דתיב בכורסןיא דרחמי ורחים עלייהו‬
‫ויועזב בכסא רחמים ומרחם על‬ ‫לישראל ולא אתליהיב לשו למקטרגא‪.‬‬
‫יע‪ 1‬ראל‪ ,‬ולא נתנת ךעזות‬
‫למקטרג‪.‬‬ ‫וישראל !תבי קמי קלשא בריך הוא‬
‫וישךאל יוקזבים לפני הקדו׳ט‬ ‫בתיובתא ותקעי שופר )ומת?ד(‬
‫ברוך הוא בתשובה ותוקעים‬
‫בשופר ]ומע‪1‬ךרים[ ומתעוררים‬
‫ואתערו רחמי‪ ,‬דהא ההוא קלא דנפיק‬
‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T |T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬

‫רחמים‪ ,‬שהרי אותו קול שיוצא‬ ‫אתערותא דרחמי איהו וכדין דלטורא לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־ • •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫הוא התעוךרות הרחמים‪ ,‬ואז‬ ‫לכיל לקלימא קמי כולסליא לרחמי להא לא‬
‫המלשין לא ןכול לעמד לפני‬
‫כסא הרחמים‪ ,‬שהרי לא בא‬
‫אתי מההוא סטרא ולא אשתכח קטיגורייא‪.‬‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-1‬‬
‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך _‬ ‫‪...‬‬

‫מאותו צד ולא נמצא קטגותא‪.‬‬ ‫ביומא לכפוךי לאיהו חתימא ללינא וקלימי‬
‫ביום חכפורים שהוא חתימת‬ ‫ישראל בקדושתא דמרייהו בההוא‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫הדין‪ ,‬וישראל עומדים בקדשת‬
‫רבונם‪ ,‬באותו יום‪ ,‬כדי שלא‬
‫יומא בגין ללא לין^רב ללטורא למקלשא‬
‫יקרב מלשין למקדש‪ ,‬נותנים לו‬ ‫דרוחא‬
‫‪T‬‬ ‫מסטרא ‪:‬‬
‫• • ‪T:‬‬ ‫דאתי‬
‫שעיר ‪•• T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫יהבין ••ליה‬
‫‪1 • T‬‬
‫שעיר‪ ,‬שבא מצד רוח הטמאה‬ ‫מסאבא והוא מסאבא ורוח מסאבא אתהני‬
‫והוא טמא‪ ,‬וריח טמאה נהנה‬
‫ממנו‪] .‬והוא[ הוא מתעסק בו‪ ,‬ולא‬
‫ביה )!הוא( הוא אתעסק ביה ולא אתל^רב‬
‫מתקרב למקדש לטמא‪ ,‬ואז‬ ‫למקלשא לסאבא וכלין אנפין נהירין‬
‫הפנים מאירות‪ ,‬וישראל נצולים‬ ‫ולשראל משתזבין מניה‪.‬‬
‫ממנו‪.‬‬
‫בזמן אחר‪ ,‬כשרבים חטאי בני‬ ‫בזמנא אחרא כד סגיין חובי בני נשא האי‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫האדם‪ ,‬המלשין חזה בשעת הדין‬ ‫דלטורא בשעהא דדינא אתער על‬
‫‪-‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫מתעורר על חטאי העולם‪ ,‬אז‬ ‫חובי עלמא כלץ איהו אתי ואשהכח‬
‫הוא בא‪ ,‬ונמצאת הלשנה לפני‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וחמקדש‬
‫דלטורא קמי קלשא בריף הוא ויסתאב‬
‫נטמא‪ ,‬וכל הפנים עצובות‬
‫‪:‬־‬ ‫־ ‪•T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T :‬‬
‫מקלשא וכל אנפין עציבין ולינא אשהכח‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫שעז‬ ‫טז כסלו‬
‫נח ‪ -‬סב ע״ב‬ ‫כד תשרי‬
‫ונמצא הדין‪ ,‬יעל זה)בראשיתו( קץ‬ ‫לפני‪T ' ,‬בא‬
‫‪- T :‬‬ ‫בע^ר ‪T‬בא‬
‫ועל ‪T‬דא )ןרא‪2/‬ית ו׳( ל!ץ כל ‪T T‬‬
‫‪:‬־‬
‫כל בעזר בא לפני‪ ,‬בא לפני ודאי‪,‬‬ ‫לפני ודאי למתבע חובי עלמא בגין דאיפון‬
‫לתבע חטאי העולם מעזום עזהם‬
‫גךמו‪) :‬ע״כ מההשמטות(‪.‬‬
‫ג ר מ ו ‪) :‬עד כאן מההשמטות(‬
‫]חזלנו לדבר הראשון‪ .‬קץ כל בשר בא לפני‪ ,‬בא‬ ‫)אהדדנא למלה רןךמאה ר!ץ בל בשר בא לפני‪ .‬ן א לפני ודאי בגין ךא‪3‬ון‬
‫לפני ודאי‪ .‬משום שהם גלמו[‪ .‬רבי יהודה‬
‫גרמס‪ .‬רבי יהודה פתח >תהלים לט( הודיעני יי קצי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פתח‪> ,‬תהליםלט( הודיעני ה' קצי‬
‫ומדת ימי מה היא אדעה מה‬ ‫ומדת ימי מה היא אדעה מה הדל אני‪ .‬אמר‬
‫■ך —‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫■ך‪..‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. ..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך _‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫חדל אני‪ .‬אמר דוד לפני הקדוען‬ ‫דוד קמי קךשא בריך הוא‪ ,‬הרין קצין אנון‪,‬‬
‫ברוך הוא‪ :‬עזני קצים הם‪ ,‬אחד‬
‫לימין ואחד לעזמאל‪ ,‬והם עזהי‬
‫חד לןמינא וחד לק‪ t‬מאלא‪ ,‬ואנון הרין‬
‫דךכים ללכת בהם בני אדם‬ ‫אורחין למיהך בהו בני נשא לההוא עלמא‪.‬‬
‫לאותו העולם‪.‬‬ ‫קץ לןמינא לכתיב‪) ,‬דניאל יב( לקץ הןמין‪ .‬וקץ‬
‫קץ לןמין ‪ -‬עזכתוב)דניאל יב( לקץ‬
‫הןמיץ‪ .‬וקץ לעזמאל ‪ -‬עזכתוב‬
‫לשמאלא לכתיב‪) ,‬אייב ״( קץ שם לחשך‬
‫)איוב כח( קץ עזם לתעזך ולכל‬ ‫ולכל תכלית הוא חוקר )אבן אופל וצלמות‪ .‬מאי ולכל‬
‫תכלית הוא ח‪ 1‬קר ]אבן אפל וצלמות‪ .‬מה‬ ‫תכלית הוא הורןר‪ ,‬מאן הוא ה‪1‬יןר‪ .‬אלא ההוא רןץ לשמאלא ךמחשיך אפיהון‬
‫זה ולכל תכלית הוא חוקר? מי הוא החוקר? אלא‬ ‫שליא‬
‫ללינא ‪T:T‬‬ ‫בזמנא ‪T • :‬‬
‫תכלית‪T: • : ',‬‬
‫ולכל ־ ‪• :‬‬
‫דברייתא( ‪T‬מאי ‪T:‬‬
‫אותו קץ לשמאל שמהשיף ‪$‬ני הקריות[‪ .‬מ ה ו‬
‫ולכל תכלית? בזמן ^עזרוי הדין‬
‫על עלמא לשיצאה אבן אופל וצלמות‪ .‬קץ‬
‫על העולם להעזמיד ‪ -‬אבן אפל‬ ‫שם לחשך‪ .‬דא מלאך המות‪ ,‬דא נחש‪ ,‬קץ‬
‫וצלמות‪ .‬קץ עזם לתעזך ‪ -‬זה‬ ‫כל בשר‪ ,‬קץ שם לחשך‪ ,‬להא מסטרא‬
‫מלאך המות‪ ,‬זה נחעז‪ .‬קץ כל‬
‫בעזר‪ ,‬קץ עזם לתעזך‪ ,‬עזהרי מצד‬
‫בזמנא‬
‫תכלית ‪T : • :‬‬ ‫ולכל ־ ‪* :‬‬
‫‪T:‬‬ ‫קאתי‪.‬‬
‫דדהבא ‪•• T |T‬‬
‫דההוכא ‪T —: —:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫עזל התוך הזהב הוא בא‪ .‬ולכל‬ ‫למהוי‬
‫חוקר ‪: *.* :‬״‪.‬״••‬‫הוא‪T T‬‬‫עלמא ‪: T‬‬‫‪-‬‬ ‫על‪T :‬‬
‫דדינא שריא ‪T‬‬ ‫‪••1 • :‬‬
‫תכלית ‪ -‬בןמן עזדין עזרוי על‬ ‫קטיגורןא לעלמא לאחשכא אפיהון‬
‫העולם‪ ,‬הוא חוקר להיות קטגור‬
‫לעולם להחעזיך פני הבריות‪ .‬קץ‬
‫לברליתא וכו׳‪) .‬דףסגע״א( קץ לןמינא כלקאמרן‬
‫לןמין‪ ,‬כמו עזאמךנו עזכתוב לקץ‬ ‫לכתיב לקץ הלמין‪.‬‬
‫אמר ליה קלשא בריך הוא לדניאל ואהה‬
‫אמר לו הקדועז ברוך הוא‬
‫ל תי אל‪ :‬ואתה לך לקץ ותנוח•‬ ‫לך לקץ ותנוח‪ .‬אמר ליה מנוחה בהאי‬
‫אמר לו‪ :‬מנוחה בעולם הזה או‬ ‫אמר ••ליה בההוא‬ ‫עלמא‪- T ' ,‬‬
‫‪T : T‬‬ ‫עלמא או בההוא‬ ‫‪T: T‬‬
‫בעולם ההוא? אמר לו‪ :‬בעולם‬ ‫משכבותם‪.‬‬ ‫אמר ‪T‬ינוחו ־על‬
‫‪T‬‬ ‫דאת ‪• • T‬‬
‫כמה ‪: — :‬‬‫עלמא ‪T:‬‬‫‪T: T‬‬
‫ההוא‪ ,‬כמו עזנאמר ןנוחו על‬
‫)דניאל יב( )ןתעמוד לגורלף ליןץ הןמין‪ .‬אמר ליה לאן אתר ךד!א ליא ידענא‬
‫מ ק ז כ ב‪ 1‬ת ם ‪) .‬דניאל לב( ]ותעמד לגורלך לקץ‬
‫הימין‪ .‬אמר לו‪ :‬לאיזה מקום‪ ,‬שהרי לא ןדעתי מה‬ ‫מה יהא עלי צההוא עלמא‪ .‬אמר ליה ותנוח(‪ .‬אמר ליה בזמנא‬
‫יהיה עלי באותו עולם? אמר לו‪ :‬ותנוח[‪ .‬א מ ר‬
‫ליקומון מעפרא איקום בינליהו או לאו‪ .‬אמר‬
‫לו‪ :‬בץמן עזןקומו מהעפר‪ ,‬אקום‬
‫ביניהם או לא ? אמר לו ‪ :‬ותעמד‪.‬‬ ‫ליה ותעמד‪ .‬אמר ליה הא ללענא לי לקומון‬
‫אמר לו‪ :‬הרי ידעתי עזיקומו‬ ‫כתות כהות‪ ,‬מנהון לזכאי קשוט ומנהון‬
‫כתות כתות‪ ,‬מהם עזל צדיקי‬ ‫לחליבי עלמא‪ ,‬ולא ללענא עם מאן מנהון‬
‫אמת ומהם עזל ךעזעי העולם‪,‬‬
‫ולא ןדעתי עם מי מהם אקום‪.‬‬ ‫איקום‪ .‬אמר ליה לגורלך‪ .‬אמר ליה הא‬
 ‫׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כד תשרי‬
‫שעח‬

‫אמר לו‪ :‬לגוךלף‪ .‬אמר לו‪ :‬הרי‬ ‫אמרת ואתה לך ל?ןץ‪ .‬אית לןץ לימינא ואית‬
‫‪n‬‬ ‫^מךה !אהה לך ל?!ץ•‬ ‫לקץ‬ ‫קץ לעומאלא‪ ,‬ולא ידע^א לאן‬
‫לימין ויקז קץ לע^מאל‪ ,‬ולא‬ ‫=״''‬ ‫‪ S‬יי י ״‬ ‫'■'יי‬ ‫'יי‬ ‫י ‘ ‪V T‬‬ ‫״‬
‫יד־הי לאיזה קץ‪ .‬ל‪2‬ץ ה;מין או‬ ‫^מי] או לל|ץ ה;מיפ‪ .‬אמי ליי! לקץ ״‪•T’»:‬‬
‫לקץ הימים? אמר לו‪ :‬לקץ‬ ‫א‪ 1‬ף הכא דוד אמר ליה לקך^זא בריך הוא‬
‫>תהלים לט( הודיעני לי קצי‪ .‬מה איהו חולק‬
‫גם כאץ זיוד אמר לקדוקן־ברוך־‬
‫הוא‪> ,‬תהליםלט(‪ ,‬הודיעני ה׳ קצי‪,‬‬ ‫עדבי‪ .‬ולא נה דעתיה עד דאתב^ר דלהלי‬
‫מהו חלק גורלי‪ .‬ולא נחה דעתו‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫לימינא דכתיב‪) ,‬תהלים קי( שב לימיני‪ .‬תא חזי‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.. T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬

‫עד קזהתבעןר קזיהוה לןמיץ‪,‬‬

‫אוף קךשא בריך הוא אמר ליה לנח קץ בל‬
‫עזכתוב )שם קי( עזב לימיני‪ .‬בא‬
‫ךאה‪ ,‬גם הקדועז ברוך הוא אמר‬ ‫בשר בא לפני‪ .‬מאן איהו‪ .‬דא קץ דאחשך‬
‫לו לנח‪ ,‬קץ כל בעןר בא לפני‪.‬‬ ‫אפייהו דברייתא דאיהו קץ כל בשר בא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• • ‪PI‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫־ ־ ‪:‬‬

‫מיהו? זה הקץ עזמחקזיך פני‬

‫הבריות‪ ,‬קזהוא קץ כל בע{ר‪ ,‬בא‬
‫לפני‪ .‬מכאן אוליפנא חליבי עלמא מקדימין‬
‫לפני‪ .‬מכאן למךנו קזוקזעי‬ ‫ליה ומשכן ליה עלליהו לאחשכא לון‪ .‬דכיון‬
‫העולם מקדימים ומועזכים אותו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• I: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דיהבי ליה רשותא נטיל נשמתא‪ .‬ולא נטיל‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪ : T‬־ ••‬ ‫‪:‬‬

‫עליהם להחקזיך להם‪ .‬קזכיון‬

‫עזנותנים לו ךעזות‪ ,‬הוא נוטל את‬
‫עד דיהבי ליה רשותא‪ .‬ועל דא בא לפני‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪ : T‬־ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫הנעזמה‪ ,‬ולא נוטל עד עזנותנים‬ ‫למיטל ךשו לאחשכא אנפייהו ךבני עלמא‪.‬‬
‫לו ךקזות‪ ,‬ועל זה בא לפני לטל‬ ‫ובגיני כך והנני משחיתם את ס^וץ♦ ועל דא‬
‫ךעזות להחקזיך פני בני העולם‪.‬‬
‫ולכן והנני מקזחיתם את הארץ‪.‬‬
‫עשה לך תבת עצי גופר בגין לאשתזבא ולא‬
‫ועל זה עעזה לך הבת עצי ג־פר‪,‬‬ ‫לכיל לשלטאה עלך‪.‬‬
‫כדי להנצל‪ ,‬ולא יוכל לקזלט‬ ‫תא חזי‪ ,‬תנינן בזמנא דמותא אית במתא או‬
‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪^^ t‬‬ ‫‪' ^ ^ T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עליף•‬ ‫בעלמא )נ״א ךאתייהיב ר‪2/‬ו למלאך המות לחכלא(‪ .‬לא‬

‫ב א ךאה‪ ,‬קזנינו‪ ,‬בץמן עזועז מות‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T .‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪..‬ך‬

‫בעיר או בעולם ]נ״א שנתנה רשות‬

‫‪:‬‬ ‫‪T: •V‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬
‫לתחזי בר נש בשוקא‪ .‬בגין דאית ליה ךשו‬
‫למלאך המות להשחית[ לא וראה אדם‬ ‫למחבלא לחבלא כלא‪ .‬בגיני כך אמר ליה‬
‫••‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪Pt‬‬ ‫‪• • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T - :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫בעזוק‪ ,‬מעזום עזועז לו ךקזות‬
‫למקזחית להקזחית הכל‪ .‬מעזום‬
‫קךשא בריך הוא בעי לך לאסהמרא ולא‬
‫כך אמר לו הקדוקז ברוך הוא‪:‬‬ ‫תחזי גרמך קמי למחבלא ךלא י ^ ו ט עלך‪.‬‬
‫אתה צריך להעזמר‪ ,‬ולא תךאה‬ ‫ואי תימא מאן יהיב הכא מהכלא‪ .‬דהא מיין‬
‫‪P‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫את עצמך לפני המקזחית קזלא‬
‫יקזלט עליך‪.‬‬ ‫הוו ואתגברו‪ .‬תא חזי‪ ,‬לית לך דינא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪Pt‬‬ ‫^‬ ‫‪t‬‬ ‫■ך‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_.‬‬

‫ואם תאמר‪ ,‬מי נתץ כאץ מקזחית‪,‬‬ ‫בעלמא או כד אתמחי או כד אתמסר עלמא‬
‫קזהרי מים היו והתגברו?‪ .‬םא‬ ‫בדינא‪ ,‬דלא אשתכח ההוא מחבלא דאןיל‬
‫ךאה‪ ,‬אין לך דין בעולם או‬ ‫‪ :‬־ י •‬ ‫‪ " #‬״ י י‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫כקזמכה או כעזנמסר העולם‬ ‫בגו אנון דינין דאתעבידו בעלמא‪ .‬אוף הכי‬
‫בדין‪^ ,‬לא נמצא אותו המעזחית‬ ‫הבא טופנא הוה‪ ,‬ומחבלא אזיל בגו טופנא‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬

‫אותם הדינים‬ ‫ואיהו איןןרי הכי לאתכליל בשמא דא‪ .‬ועל‬

‫קזנעקץים בעולם‪ .‬גם כאץ במבול‬
‫כך הלה‪ ,‬והמקוחית הולך בתוך המבול‪ .‬והוא נקךא כך‪ ,‬קזנכלל ב^ם הזה‪ .‬ועל זה אמר הקדו׳ט‬
‫שעט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫טז כסלו‬
‫נח ‪ -‬פג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד תשרי‬
‫ברוך הוא לנ־ח לעזמר עצמו ולא‬ ‫דא אמר ?ןךשא בדיך הוא לנח לטמרא‬
‫יתראה בעולם‪.‬‬ ‫גרמיה ולא לתחזי פעלמא‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי התבה הזו‬
‫נךאית בתוך העולם הזה‬ ‫ואי תימא האי תיבותא אתחזי בגו האי‬
‫והמעזחית הולך בתוכו? כל‬ ‫עלמא ומהבלא אזיל בגוויה‪ .‬כל זמנא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•— :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ץמן עזלא נךאים פני אךם לפני‬

‫עליו‪.‬‬
‫ךלא לתחזי אפי ךבר נעז קמי מחבלא לא‬
‫לעזלט ‪T T‬‬ ‫המעזחית‪,‬׳ לא ‪T‬יכול • ‪:‬‬
‫־ ־ ‪• :‬‬
‫מנין לנו? ממצרים‪ ,‬׳טכתוב )שמות‬ ‫לכיל לעזלטאה עליה‪ .‬מנלן ממצרלם דכתיב‪,‬‬
‫יס ואתם לא תצאו איעז מפתח‬ ‫)שמות יב( ואתם לא תצאו איעז מפתה ביתו עד‬
‫ביתו עד ב?ןר‪ .‬מה הטעם?‬
‫מעזום עוהוא נמצא והוא יכול‬
‫בקר‪ .‬מאי טעמא בגין דאיהו אעזתכה ולכיל‬
‫להעזחית‪ ,‬ולא צריך להתראות‬ ‫הוא לחבלא‪ .‬ולא אצטריך לאתחזאה קמיה‪.‬‬
‫לפניו‪ .‬לכן היה גנוז נח וכל אלו‬ ‫בגין כך הוה גניז נח וכל אפון דעמיה‬
‫עזעמו בתוך ההבה‪ ,‬והמעזחית‬
‫לא ןכל לעזלט עליהם‪.‬‬
‫בתיבותא‪ .‬ומחבלא לא יכיל לשלטאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫רבי חןיא ורבי יוסי היו הולכים‬ ‫עלייהו ‪:‬‬

‫בדרך‪ .‬פגעזו באותם הרי אךרט‪.‬‬ ‫רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫ראו ךעזומים בקיעים בדרך עזהיו‬
‫מימי המבול‪ .‬אמר רבי חייא‬ ‫אערעו בהפי טורי דקךדו‪ ,‬חמו רעזימין‬
‫לרבי יוסי‪ ,‬הבקיעים הללו עזהיו‬ ‫בקיעין בארחא דהוו מן יומי ךטופנא‪ .‬אמר‬
‫מימי המבול והקדו׳ט ברוך הוא‬ ‫ליה רבי חליא לרבי יוסי הפי בקיעין דהוי‬
‫הקזאירם לדורי דודות‪ ,‬כדי קזלא‬
‫ימחה חטאם קזל הךקזעים לפניו‪.‬‬
‫מיומוי ךטופנא‪ ,‬וקךשא בריך הוא שביק לון‬
‫ע כ ך דרך הקדועז ברוך הוא‪:‬‬ ‫לדרי דרין בגין דלא יתמחי חוביהון‬
‫לצדיקים קזעועזים ךצונו ‪ -‬רוצה‬ ‫דרעזיעלא קמיה‪.‬‬
‫קזיזכרו אותם למעלה ולמטה‬
‫ולא יעזכח זכךם לדורי דורות‬ ‫ךכך ארחוי ךקךשא בריך הוא‪ .‬לזכאין‬
‫לטוב‪ .‬כמו זה לר^צעים עזלא‬ ‫ךעבדין רעותיה‪ ,‬בעי ךלךכרון להו‬
‫עועזים ךצונו ‪ -‬כדי קזלא‬ ‫לעילא ותתא ולא יתנשי דוכרניהון לדרי‬
‫‪•• T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫‪T:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫יעזכח חטאם‪ ,‬ולהזכיר ענקזיהם‬
‫וץכרונם לרע לדורי דורות‪ ,‬היינו‬ ‫דרין לטב‪ .‬כגוונא דא לרשיעייא דלא עבדין‬
‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬

‫קזכתוב )ירמיה ב( נכהם עינך לפני‬ ‫רעותיה‪ ,‬בגין דלא יתנעזי חובליהו ולאךכרא‬
‫וגו׳‪.‬‬ ‫ענשליהו ודכרניהון לביש לדרי דרין‪ .‬הלינו‬
‫פ תח רבי יוסי ואמר‪) ,‬ישעיה י(‬
‫י‬ ‫ז ‪-‬‬

‫צהלי קולך בת גלים הקקזיבי‬

‫‪:‬‬ ‫•‬
‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬
‫דכתיבי )ירמיה ב( נכהם עונך לפני וגד‪.‬‬
‫לי׳טה ענןה ענתות‪ .‬פסוק זה‬ ‫פתח רבי יוסי ואמר )ישעיה י( צהלי קולך בת‬
‫?ר^זוהו החברים‪ .‬אבל פסוק‬ ‫גלים הקעזיבי ללעזה ענלה ענתות‪ .‬האי‬
‫זה נאמר על כנסת יקזךאל‪.‬‬
‫צהלי קולך בת גלים ‪-‬‬ ‫ל^רא אוקמוה חברלא‪ .‬אבל האי יןרא על‬
‫כך‬‫אבינו‪T1 ,‬‬
‫׳‬ ‫אברהם ‪• T‬‬‫־ ‪T T:‬‬ ‫בתו עזל‬ ‫כנסת ישראל אתמר‪ .‬צהלי קולך בת גלים‪,‬‬
‫פר׳טוה בת גלים‪ ,‬ככתוב )שיר‬
‫‪. -‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫ברתיה דאברהם אבינו הכי אוקמוה בת גלים‬
‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ן‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬
‫י( גל נעול‪ .‬גלים הם מאורות‬
‫עזמתכנסים והולכים ונכנסים‬ ‫כלכתיב‪) ,‬שיי השירים י( גל נעול‪ .‬גלים אפון‬
‫ככתוב‬ ‫אותה‪,‬׳ ־ ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫וממלאים‬
‫לתוכה ‪ :‬־ ‪• :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫נהורין דמתכנשי ואזלי ועאלין לגווה ומללין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כד תשרי‬
‫שפ‬

‫)שם( עזלחיך פךדס ךמוינים‪.‬‬ ‫לה כךכתיב‪) ,‬שיר השירים ד( עזלחיך פרדס דמונים‪.‬‬
‫הקשיבי ליעזה‪ ,‬כמו עזנאמר)איוב‬
‫הקשיבי ללשה כמה ךא‪ 1‬ז אמר )איוב ד( ליעז‬
‫ח ליש איבד מבלי טרף‪ .‬ליש ‪-‬‬
‫זכר‪ .‬לישה ‪ -‬נקבה‪ .‬למה נקרא‬ ‫או־בד מבלי טרף‪ .‬ללש דכר‪ .‬ללשה‬
‫ליש? אם משום שכתוב )משלי ל(‬ ‫נוקבא‪ .‬אמאי אקרי ליש‪ ,‬אי משום )משלי ל(‬
‫ליש גבור בבהמה‪ ,‬או משום‬
‫שכתוב ליש איבד מבלי טרף‪.‬‬
‫דכתיב ללש גבור בבהמה‪ ,‬או משום דכהיב‬
‫גבורה‬
‫ליש‪T : ,‬‬ ‫׳‬ ‫־הכל הוא ־‬ ‫‪ T^•/‬א‬ ‫ליש אובד מבלי טרף‪ .‬אלא כלא איהו ללש‬
‫תחתונה שבאה מגבורה עליונה‪.‬‬ ‫ליש‬‫‪•-‬‬ ‫עלאה‪.‬‬
‫•‪TT‬‬ ‫מגבורה‬
‫•‪T :‬‬ ‫דאתי‬
‫‪• • T:‬‬ ‫תתאה‬
‫‪TT-‬‬ ‫גבורה‬
‫‪T :‬‬
‫ליש איבד מבלי טרף ‪ -‬בשעה‬
‫אובד מבלי טרף‪ ,‬בשעתא דאנון נחלין‬
‫שאותם נחלים מסתלקים וליא‬
‫לישה‬‫נקראת ־ ‪T :‬‬ ‫אז• ‪••T‬‬‫לתוכה‪,‬׳ ‪:1‬‬
‫‪T‬‬ ‫נכנסים ‪:‬‬
‫• ‪• T:‬‬
‫מסתלקין ולא עאלין לגווה‪ ,‬כדין אתקרי‬
‫שאובדת מבלי טרף‪ ,‬שכתוב‬ ‫ללשה ךאבידת מבלי טרף‪ .‬דכהיב ללש אובד‬
‫ליש איבד מבלי טרף ובני לביא‬
‫יתפרדו‪.‬‬
‫מבלי)דף סג ע״ב( טרף ובני לביא לתפרדו‪.‬‬
‫ומה שאמר לישה‪ ,‬הינו עניה‬ ‫ומה דאמר לישה הלינו ענלה ענתות מסכנא‬
‫ענתות‪ ,‬עני של עניות‪ ,‬כמו‬ ‫ךמסכנותא כמה ךאת אמר‪) ,‬ירמיה א( מן‬
‫שנאמר)ירמיה א( מן הכהנים אשר‬
‫בענתות‪ ,‬וכתוב )מלכים־א ב( ענתת‬
‫הכהנים אשר בענתות וכתיב‪) ,‬מלכים א ב( ענתת‬
‫לף על שדיף‪ .‬מה משמיענו?‬ ‫זמנא‬
‫כל • ‪T :‬‬ ‫אלא ‪T‬‬ ‫איריא‪T *.• .‬‬‫מאי • ‪T :‬‬ ‫שדיף‪T .‬‬
‫על ‪1 *.• T‬‬ ‫לך ‪-‬‬ ‫••‪1‬‬
‫ווי מ ה‬ ‫אלא כל זמן‬ ‫אביתר‬ ‫אסתלק‬ ‫קיים‪,‬‬ ‫הוה‬ ‫מלכא‬ ‫דדוד‬
‫—— ן ‪TT:V‬‬ ‫‪ T|— TT‬׳‬ ‫‪T : — • T:‬‬
‫^ ם‪ ,‬עלה אבןתר בעשר ובכל‪.‬‬
‫אחר כף אמר לו שלמיה‪ ,‬ענתית‬
‫אמר ••ליה ‪:‬שלמה‬ ‫לבתר ‪ T‬־‬ ‫ובכלא‪TT: .‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫בעותרא‬
‫‪T: :‬‬
‫לף על שדיף‪.‬‬ ‫ענתות לך על שדיך‪.‬‬
‫אלא‬
‫‪T •/‬‬ ‫כף?‬‫שלמיה ‪1T‬‬ ‫קרא לו ‪:‬‬ ‫למה ‪T|T‬‬
‫‪77‬‬ ‫אמאי קרי ליה שלמה הכי‪ .‬אלא אמר ליה‬
‫‪-‬‬ ‫■ך‬ ‫^ ■ך‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך|‪..‬‬ ‫־‬ ‫־‬
‫אמר לו‪ ,‬בןמיף הןה אבא בעני‪,‬‬
‫ועכשו לף על שדיף‪ .‬כעת י‪.‬ש‬ ‫ביומך הוה אבא במסכנו והשתא לך‬
‫לומר‪ ,‬למה נקךא אבןתר‬ ‫על שדיך‪ .‬השתא אית לומר אמאי אקרי‬
‫ענתות? אם תאמר עזהןה‬ ‫ענתות‪T ,‬הא‬ ‫מן‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫דהוה ‪—:‬‬
‫‪TT‬‬ ‫תימא‬
‫—‪T‬אי • ‪T—: 1‬‬ ‫ענתות‪.‬‬
‫‪: :‬‬ ‫אביתר‬
‫•• ‪T‬‬ ‫•‪• : *.‬‬
‫מענתות‪ ,‬הרי שנינו שכתוב‬
‫‪T ...‬‬ ‫‪. T‬‬

‫)שמיאל‪-‬א כב( !ימלט בן אחד‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪..‬‬
‫תנינן דכתיב‪) ,‬שמיאל א כב( ולמלט בן אחד‬
‫לאחימלף בן אחטוב ושמו‬ ‫לאחימלך בן אחיטוב ושמו אבלתר‪ .‬והוא‬
‫אבןתר‪ .‬והוא מנוב הןה‪ ,‬שהרי‬ ‫מנוב הוה‪ ,‬דהא נוב עיר הכהנים הוה‪ .‬ואף‬
‫נוב היתה עיר הכהנים‪ .‬ואף על‬
‫פי שאמרו‪ ,‬היא נוב היא ענתות‪,‬‬ ‫על פי ךאמרו ךהיא נוב היא ענתות ואמאי‬
‫ענתות? •משום‬ ‫‪T‬‬ ‫נקראת‬‫ולמה • ‪••1:‬‬
‫‪TT:‬‬ ‫אקרי לה ענתות בגין דנחתת למסכנו‬
‫שןךדה לעני ואבדה העיר על ידי‬ ‫ואתאביד קךתא על לדא ךשאול ואתאבידו‬
‫שאול ואבדו העהנים‪ .‬אלא‬
‫ענתות כפר הןה‪ ,‬ואינה נוב‪ ,‬ולכן‬ ‫נוב‪,‬‬
‫׳‬ ‫הוא‬
‫ולאו ׳ ‪T :‬‬
‫הוה‪T—: ,‬‬ ‫כפר •‪T *.‬‬ ‫כהני‪TT.‬אלא ענתות ‪: T‬‬ ‫‪—:‬‬
‫קרא לה אבןתר ענתות‪ ,‬משום‬ ‫ועל דא קדי ליה אבלתר ענתות‪ ,‬בגין דאמר‬
‫שאמר )מלכים־א ב< וכי התענית‬ ‫)מלכים א ב( וכי התענית בכל אשר התענה אבי‪.‬‬
‫בכל אשר התענה אבי‪ .‬והוא מ ה‬
‫דוד‬ ‫דהוה‬
‫דדוד ‪T-: :‬‬ ‫מסכנו ‪• T :‬‬‫ועל • ‪: :‬‬ ‫הוה‪,‬י ‪- :‬‬ ‫ומקרתא ‪:‬דנוב ‪TT‬‬‫• ‪T :1-‬‬
‫של ‪• T‬‬ ‫העני ‪•/‬‬‫ועל ‪• T‬‬ ‫נוב‪ ,‬־‬
‫׳‬ ‫מהעיר‬
‫•• ‪• T‬‬
‫עזמה לו בןמיו קרא לו כף‪.‬‬ ‫ביומוי אקרי ליה הכי‪.‬‬
‫שפא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יז כסלו‬
‫נח ‪ -‬פג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד תשרי‬
‫אמר רבי חייא‪ ,‬העולם היה‬ ‫עלמא‬
‫הוה ‪T : T‬‬ ‫במסכנותא ‪TT‬‬
‫חייא ‪T : : • :‬‬‫רבי •‪T‬‬ ‫אמר • •‬
‫‪ 7‬־‬
‫מיומא דעבר אדם על פקודי קדעזא בעני מיום עזעבר אדם על מצוות‬
‫‪*..‬ו ‪T :‬‬ ‫— ‪•• T T‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫הקןדועז ברוך הוא‪ ,‬עד עזבא נח‬
‫בדיך הוא‪ ,‬עד דאתא נח וקריב קךבן והקריב קןךבץ והתושב העולם‪.‬‬
‫ואתיישב עלמא‪ .‬אמר רבי יוסי לא אתיישב אמר רבי יוסי‪ ,‬לא התו^ב‬
‫עלמא ולא נפקא ארעא מז‪-‬והמא דנחש עד העולם ולא יצאה הארץ מזהמת‬
‫הנחעז‪ ,‬עד עזעמדו יק‪ t‬ךאל על הר‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪| T : -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫דקלימו לשראל על טורא ךסיני ואתאחידו סיני ונאחזו בעץ החיים‪ ,‬ואז‬
‫התועזב העולם‪.‬‬ ‫באילנא דחיי כדין אתיישב עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ואלמלא עזחץרו יק‪ t‬ךאל וחטאו‬

‫לפני הקדועז ברוך הוא‪ ,‬לא היו‬
‫ואלמלא דהדרו ישראל וחאבו קמיה קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪*. .‬ו ‪:‬‬ ‫— ן • •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בריך הוא לא הוו מתין לעלמין‪ .‬מתים לעולמים‪ ,‬עזהרי נפסקה‬

‫דהא אתפסק מנליהו זוהמא ךנחש‪ .‬ביון מהם זהמת הנחעז‪ .‬כיון עזחטאו‪,‬‬
‫אז נקזברו אותם הלוחות‬
‫הךאעזונים קזהיתה בהם חרות‬
‫דחבו כדין אתברו אנון לוחי קךמאי‪ ,‬דהיו‬
‫בהו חירו דכלא‪ .‬חירו דההוא נחש דאיהו עזל הבל‪ ,‬החרות מאותו הנח׳ט‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫קץ בל בשר‪ .‬וכד קמו ליואי לקטלא קטלא‪ ,‬עזהוא קץ כל בעזר‪ .‬וכעזקמו‬
‫הלוים להרג הרג‪ ,‬אז התעורר‬
‫הנחעז הרע והןה הולך לפניהם‪,‬‬
‫בדין אתער חולא בישא והוה אליל קמליהו‬
‫בהם‪• ,‬מעזום‬
‫׳‬ ‫לעזלט ‪T‬‬‫‪:‬ולא ‪T‬יכל • ‪:‬‬
‫ולא לכילי לשלטאה בהו‪ ,‬בגין ןיהוו לשראל‬
‫מזדתין כלהו בחגירו מזלינן ולא לכיל ההוא עזי^יךאל היו מזדךזים כלם‬
‫בחגורות מזןנות‪ ,‬ולא ןכל הנחען‬
‫נחש לשלטאה בהו‪ .‬וכיון דאמר למשה ) שמות‬
‫לעזלט בהם‪ .‬וכיון עזאמר למעזה‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T : 1T :‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T : —:‬‬ ‫‪TT‬‬

‫לג( ועתה הורד עדלך מעליך‪ ,‬אתליהיב ךשו )שמית לג( ועתה ת ר ד ^חף‬
‫הזה‬
‫לנחעז ־ ‪•/‬‬
‫נהנה ‪:‬רעזות ־‪T T‬‬
‫מעליך‪T : • ,‬‬
‫•• ‪ T /• 1‬׳‬ ‫להאי נחש לשלטאה עלייהו‪.‬‬ ‫‪: — —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫לעזלט עליהם‬
‫ב א ךאה מה כתוב >שם(‪ ,‬ויתנצלו‬
‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב‪) ,‬שמית לג( ולתנצלו בני‬
‫ל שר^ את עדלם מהר חרב‪ .‬ולתנצלו בני יעזראל את עךןם מהר חלב‪.‬‬
‫ולנצלו מיבעי ליה‪ .‬אלא ויתנצלו על לדא ויתנצלו? וינצלו צליך להיות!‬
‫אלא ויתנצלו על ידי האחרי‬
‫מעזום עזנתנה ך׳טות לנח׳ט‬
‫ךאחרא בגין דאתייהיב ךשו לנחש‬
‫לשלטאה‪ .‬את עדלם מהר חורב ךקבלו לעזלט‪ .‬את ע ך ם מהר חלב‪,‬‬
‫אורליתא עזקבלו מהר חולב כעזנהנה‬ ‫מטורא ךחורב כד אתייהיב‬
‫תולה ליבראל‪.‬‬
‫אמר רבי חייא‪ ,‬נח עזהיה צדיק‪,‬‬
‫ללשראל‪.‬‬
‫‪•-‬‬ ‫‪TTV‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫אמר רבי חייא נח דהוה צדיק אמאי לא למה לא הןה מבטל מות‬ ‫■ך‬ ‫— —‬ ‫ן‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.—.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫הוה בטיל מותא מעלמא‪ .‬אלא בגין מהעולם ? אלא מעזום עזעדין לא‬
‫‪1 • :‬‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫•• ‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫הסתלקה הזהמה מן העולם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬עזהם לא האמינו בקדוען־‬ ‫דאפון‬ ‫ועוד‬ ‫מעלמא‪.‬‬ ‫זוהמא‬ ‫סלקת‬ ‫דעד לא‬
‫לא הוו מהימנין ביה בקוךשא בדיך הוא ברוך־הוא‪ ,‬וכלם אחוזים בעלים‬
‫לתתא עזל האילן למטה ומתלבעזים‬ ‫וכלהו אחידן בטרפי אילנא‬
‫ברוח טמאה‪ .‬ועוד הוסיפו אחר‬
‫כך לחטא וללכת אחר יצר הרע כברא׳‪:‬צוינה‪ .‬וההוירה הקדויעזה‪ ,‬עזהיא עץ החיים‪ ,‬עדין לא הוליד‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫••‬‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬
‫•‬‫•‬‫•‬
‫•‬‫‪•T :‬‬ ‫־‬ ‫‪|T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד תשרי‬
‫שפב‬

‫אותה הקןדוש ברוך הוא‬ ‫ומתלבשאן ברוח מסאבא‪ .‬ותו לבתר או־ספו‬
‫•‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ועוד שהוא משך אותו בעולם‬ ‫למחטי ולמהך בתר יצר הרע כד בקךמיתא‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬שכתוב וישת מן היין‬
‫וישכר ויתגל בתוך אהלה‪ ,‬והרי‬ ‫ואורייתא קדיעזא דאיהי אילנא דחיי אכהי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬ן‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫נתבאר•‬ ‫לא נחית לה קדשא בריר הוא בארעא‪ .‬ותו‬

‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I*..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עד שהיו הולכים‪ ,‬ראו יהודי אחד‬ ‫דאיהו אמשיך ליה בעלמא לבתר דכהיב‬
‫שהןה בא‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬האיש‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫••‬ ‫‪P‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬

‫הזה הוא יהודי ונךאה‪ .‬כשהגיע‬ ‫וישת מן הילן _דשכר _ףתגל בתוך אהלה והא‬
‫להם‪,‬‬
‫׳‬ ‫אמר ‪T‬‬ ‫שאלו אותו‪ T .‬־‬ ‫אליהם‪: T ,‬־‬
‫‪:‬־ •• ‪ •/‬׳‬ ‫אתמר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫אני שליח מצוה‪ ,‬שהרי אנו גדים‬

‫בכפר ראמין‪ ,‬והגיע ץמן החג‪,‬‬
‫עד דהוו אזלי‪ ,‬חמו חד יודאי דהוה אתי‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬

‫ואנו צדיכים לולב עם המינים‬ ‫אמר רבי יוסי האי בר נש יודאי איהו‬
‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬

‫שלו עמו‪! ,‬אני הולך ל?ןטף אותם‬ ‫ואתחזי‪ .‬כד מטא גבליהו שאילו ליה‪ .‬אמר‬
‫למצוה‪ .‬הלכו כאחד‪ .‬אמר להם‬
‫אותו יהודי‪ ,‬אךבעת מיני הלולב‬
‫לון שליחא ךמצוה אנא‪ .‬דהא אנן ךד‪.‬רי‬
‫הללו שבכלם באים לרצות בעד‬ ‫בכפר דראמין‪ .‬ומטי זמנא ךחג‪ .‬ואנן‬
‫העולם ]נ״א על המים[‪ ,‬שמעתם למה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬־ ‪•••:‬‬ ‫__‪JL.‬‬ ‫_‬ ‫‪J‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫צריכין לולב וזינין ךעמיה‪ ,‬ואנא אזיל‬
‫אנו צדיכים אותם ן חג ? אמר לו‪,‬‬
‫לקטעא לון למצוה‪ .‬אזלו כחדא‪ .‬אמר להו‬
‫כבר העירו בזה חחבדים‪ ,‬אבל אם‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬

‫דבר חךש הוא תחת ןךך ‪ -‬אמר‬ ‫ההוא יודאי הני ארבע מינין דלולב דבכלהו‬
‫אותה‪.‬‬ ‫אתאן לרצויי עלמא )נ״אעלמלא( שמעתון אמאי‬
‫שאנו‬ ‫מקום‬ ‫אותו‬ ‫ודאי‬
‫להם‪---- ,‬‬ ‫אמר‬
‫‪T‬‬ ‫‪1 T‬‬
‫גדים בו הוא קטן‪ ,‬וכלם עוכ!קים‬
‫׳‬ ‫‪\‘ T‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫אנן צריכין לון בחג‪ .‬אמר ליה כבר אתערו‬
‫בהורה‪ ,‬דש עלינו תלמיד חכם‬ ‫בהו חברייא‪ .‬אבל אי מלה חדהא איהו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ושמו רבי יצחק בר יוסי מחוזאה‪,‬‬ ‫תחות לדך אימא לה‪.‬‬

‫ובכל יום ויום אומר לנו דברי‬
‫תורה חדשים‪ ,‬ואמר שהרי בחג‬
‫אמר לון וזיאי ההוא אתר דאנן דלירי ביה‬
‫זמן הוא לשלט‪] .‬ישראל שולטים באותו זמן‬ ‫הוא זעיר וכלהו עסקי באורליתא‪.‬‬
‫ולוכןחים לולב שמךאה שאנו נצחנו על כל אותם‬ ‫ואית עלן צורבא מרבנן רבי לצחק בר יוסי‬
‫שנקראים המון העם ולשלט עליהם[ ]אזי עבר על‬
‫נ?שנו המים הז‪-‬ידונים ברוך ה׳ שלא ‪;1‬תננו טרף‬
‫מחוזאה שמיה‪ .‬ובכל יומא ויומא אמר לן‬
‫‪I t‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬

‫לשניהם‪ .‬וכי י‪.‬ש שנים למים? אלא[ )שכל אותם‬ ‫מלין חךתין באורליתא‪ .‬ואמר ךדוא בחג‬
‫גדולים( א‪ 1‬תם עזאר העמים‪ .‬א‪ 1‬תם‬ ‫זמנא הוא לשלטאה‪) .‬י^ךאל עליטין נההויא זסנא‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫ממנים גדולים על שאר העמים‬ ‫ונקיטנא לולב ךמתחד ךאנן נציחנא עלייהו על כל אנון ןאקרוז המ‪1‬ן העם‬
‫עכו״ם‪ ,‬ומתברכים מצדם של‬
‫•‬
‫‪/‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪• : T :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫ול‪2/‬לטאה עלייהו()אד עכר על נפענו המים ה!ד‪1‬נים כרוןי י; עלא ?תננו‬
‫ישראל‪ ,‬וקוךאים להם מים‬
‫טרף לעניהם‪ .‬וכי אית ענים למים‪ ,‬אלא()ם״א ךכל אנון ר?ךביז( אנון‬
‫הזידונים‪ ,‬כמו שנאמר )תהליסקכד(‬
‫המים הזידונים‪.‬‬ ‫שאר עמין‪ .‬אנון רברבין ממנן על שאר‬
‫ובשביל לשלט עליהם באנו בסוד‬
‫עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות‬
‫ומתברכאן מסטרליהו ךלשראל וקרינן לון‬
‫מלם הזידונים‪ .‬כמה ךאה אמר‪> ,‬תהלים קנח המלם הזדונים‪.‬‬
‫ובגין לשלטאה עלליהו אתינא ב ת א לשמא קדישא באנון ארבע מינין‬
‫שפג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יז כסלו‬
‫נח ‪ -‬פג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד תשרי‬
‫ה^ם הקןדו׳‪:‬צ באותם אךבעה‬ ‫שבלולב לרצויי ליה לקוךעזא בדיך הוא‬
‫מיני הלולב לרצות את הקןדוען‬ ‫)עלייהס ולשלטאה )דף סד ע״א( עלייהו ב ת א‬
‫ברוך הוא ]!;ליהם[ ולקזלט עליהם‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫בסוד ה^ם הקןדועז‪ ,‬ולהעיר‬ ‫לשמא לןדישא‪ .‬ולאתערא עלן מיין ?ןדישין‬
‫עלינו מים ?ןדועזים לנסך על גבי‬ ‫לנסכא על גבי מךבחא‪.‬‬
‫המץבח•‬
‫עוד אמר להם‪ ,‬ברא^ז העזנה‬
‫תו אמר לון בראש השנה אהערותא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫התעוךרות ךא׳טונה היא בעולם‪.‬‬ ‫קדמאה איהו בעלמא‪ .‬מאי אהערותא‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—ן ‪:‬‬

‫מה זה התעוךרות ראעזונה? זה‬ ‫דלתתא )נ״א ךא ראע ה^נה‬

‫דינא • ‪T - :‬‬
‫בי • ‪T‬‬ ‫קדמאה‪T .‬דא ••‬
‫‪T T : 1-‬‬
‫בית דין התחתון ]נ״א זה ראש השנה‬
‫ממש[ עזמתעורר לדון את העולם‪.‬‬
‫ממע( ךאתער למידן עלמא‪ .‬ולןךשא בריך הוא‬
‫ןה?ןדועז ברוך הוא יועזב על‬ ‫יתיב על עלמא בדינא ודאין עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪• T‬‬

‫העולם בדין וךן את העולם‪.‬‬ ‫ושלטא האי בי דינא למידן עלמא‪ ,‬עד‬ ‫‪ ■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ . .‬ן‬ ‫‪ . .‬ן‬
‫ושולט בית הדין ]שלמטה[ הזה לדון‬
‫את העולם‪ ,‬עד יום הכפורים‬
‫•‬ ‫־•‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫יומא ךכפורי ךנהרין אנפהא‪ .‬ולא‬
‫שמאירים פניה‪ ,‬ולא נמצא נחש‬ ‫אשהכח חויא דלטורא בעלמא‪ .‬דאיהו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מלשין בעולם‪ ,‬שהוא מתעסק‬

‫אתעסק במה ךאתןין ליה ההוא שעיר דאיהו‬
‫במה שמביאים לו אותו השעיר‪,‬‬
‫שהוא מצד רוח הטמאה כראוי‬ ‫מסטרא דרוח מסאבא כדקא הזי ליה‪ .‬ובגין‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫לו‪ .‬ומשום שמתעסק באותו‬ ‫דאתעסק בההוא שעיר לא קריב למקדשא‪.‬‬

‫שעיר‪ ,‬לא קרב למקדש‪.‬‬
‫ושעיר זה כמו אותו שעיר של‬
‫ושעיר דא כההוא שעיר דראש הדש‬
‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫ראש חדש שמתעסק בו ומאירות‬ ‫דאתעסק ביה ואנהירו אנפהא‬

‫פניה של ראש השנה ]כךןראשהשנה[‬ ‫דראש השנה )נ״א כך בראע ה‪2/‬נה( )נ״א אנהית( )אנפ‪1‬י‬ ‫זז‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫]?ןאידים[ ]‪$‬ני המקןיש[‪ .‬ועל זה כל‬

‫ישךאל מוצאים רחמים לפני‬
‫ךמיוךעא(‪ .‬ועל דא לשראל כלהו משכחין רחמי‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וחטאיהם‬ ‫קמי קךשא בריף הוא ואתעבר חובייהו‪.‬‬
‫לנו‪,‬‬
‫אמר ‪ T‬׳‬‫אחד ‪ T‬־‬‫מתבטלים‪: .‬וסוד ‪T •/‬‬
‫• ־ ‪• :‬‬ ‫ורזא חדא אמר לן ולא אתייהיב רשו לגלאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T :‬‬
‫ולא נתנה ךשות לגלות פרט‬
‫עליונים‬ ‫קדושים‬ ‫לחסידים‬ ‫בר לחסידי קדישין עליונין חכימין‪ .‬אמר‬
‫חכמים‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬מהו?‬ ‫רבי יוסי מאן איהו‪ .‬אמר לון עד לא בליקנא‬
‫אמר להם‪ ,‬עדין לא בדקתי‬ ‫בכו‪.‬‬
‫אתכם•‬
‫הלכו‪ .‬אחר כך אמר להם‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫■ך‬ ‫■ן‪-‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫■ן‪.‬‬
‫אזלו‪ .‬לבתר אמר לון‪ .‬כד סיהרא אתקדיבת‬
‫כשהלבנה מתקרבת לשמש‪,‬‬ ‫בשמשא‪ .‬אתער קלשא בריף הוא‬
‫מעורר הקדוש ברוך הוא צד‬
‫הצפון ואוחז בו באהבה ומושך‬
‫סטרא דצפון ואחיד בה ברחימו ומשיל לה‬
‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫אותו אליו‪ ,‬והדרום מתעורר מצד‬ ‫לגביה‪ ,‬ודרום אתער מסטרא אחרא‪.‬‬
‫אחר‪ ,‬והלבנה עולה ומתחברת‬ ‫וסיהרא סלקא ומתחברא במזרח‪ .‬וכדין‬
‫במןרח‪ .‬ואז יונקת משני צדדים‬
‫ונוטלת ברכות בחשאי‪ ,‬ואז‬
‫לנקא מהרין סטרין ונטילת ברכאן בחשאי‪,‬‬
‫מתברכת הלבנה ומתמלאת‪.‬‬ ‫וכדין אתברבא סיהרא ואתמלייא‪ .‬והכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1— :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫וכאן מתקרבת האשה לבעלה‪.‬‬ ‫אתלוריבת אהתא בבעלה‪.‬‬

 ‫ג׳ ש ני ם ־ ש ״ א ‪:‬‬
‫יז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫ל שנ ה א ח ת‪:‬‬
‫כד תשרי‬
‫שפד‬

‫סוד דמות איברי ]נ״א‬ ‫כמו‬ ‫שייפי )נ ״ א •בתיקוני חצייפי(‬

‫כמה יאית יזא דייקנא‬
‫‪-‬‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫?תקוני האיברים[ האדם ותקוניו‪ ,‬כך‬ ‫דאדם ותיקונו־י‪ .‬הכי נמי אית )נ״א איחס‬
‫•‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫גם י׳‪:‬צ ]הוא[ סוד עזל דמות איברי‬
‫הנקבה ותקוני הנקבה‪ ,‬והכל‬ ‫ת א ךדיולןנא דשייפי נוקבא ותקוני ךנוקבא‪.‬‬
‫מפדעז בתוכנו‪ .‬כך גם יען‬ ‫וכלא פריש כגוון‪ .‬הכי נמי אית לעילא )ד״א‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T— :‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫למעלה ]מי[ עזאוחז בה ומתעורר‬ ‫מא!( אחיד בה ואתער לקבל ברחימו הכי נמי‬
‫■ד•‬ ‫•‬ ‫‪•• l T: T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫כנגד באהבה‪ ,‬כך גם ועז למטה‬
‫סוד ותקוץ האךם התחתון האחר‬ ‫אית לתתא רזא ותקונא דאדם תהאה אחרא‬
‫— ‪1—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• |‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫תחת הלבנה ]ד״א ותקון הנקבה[‪.‬‬ ‫החות סיהרא )ד״א ותקונא ךנוקבא(‪.‬‬
‫כמו עזזרוע עומאל למעלה‬ ‫כמה דדרועא שמאלא לעילא אחיד בה‬
‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪7 :‬‬
‫אוחזת בה ומתעורר כנגדה‬
‫באהבה‪ ,‬כך גם ןעז למטה‪] .‬ווי‬
‫ואתער לקבלה ברחימו‪ .‬הכי נמי אית‬
‫•‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: l T: :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫העמודים כלם עומדים איברים להאחז זה בזה‬ ‫לתהא‪) .‬ן‪.‬ד העמוידים בלהו ק^ימי עייפין לאקאחךא ךא קדא‬
‫ולההקשר זה בזה קשרי האמונה צד הקדשה מצד‬ ‫ולאתקעלא לא בלא קערי מהימנותא סטרא ךקדועא מסטרא ךרויח‬
‫של רוח טמאה שהוא םוד הנחש שלמטה[‪ .‬נ ח עז‬ ‫מסאבא דאיהן תא ת ח ע לתתא(‪ .‬האי נחש איהו דרועא‬
‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪7 7 .7 7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7 . 7 .‬‬

‫זה הוא זרוע עומאל ^ל רוח‬

‫הטמאה‪ ,‬ואוחז בו מי עזרוכב‬
‫שמאלא דרוח מסאבא‪ .‬ואחיד ביה מאן‬
‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T - : T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עליו‪ ,‬וקרב ללבנה ומועזך אותה‬ ‫דרכיב ביה וקרבא לגבי דסיהרא ומשיך לה‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1“ :‬‬ ‫•‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••ח־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: :‬‬

‫ביניהם ]נ״א בלבקות[ עזל דבקות‬ ‫בינייהו )נ ״ א בלכיקס דקוטפא ואסהאבת‪.‬‬

‫‪- T: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫ונטמאת‪.‬‬
‫ואז יעזראל למטה מקריבים‬
‫וכדין ישראל לתתא מקךבין שעיר‪ .‬וההוא‬
‫‪T - :‬‬ ‫• ‪••T:‬‬ ‫‪7:‬‬

‫עועיר‪ ,‬ואותו נחעז נמעזך אחר‬ ‫נחש אתמשך אבתריה דההוא שעיר‪.‬‬
‫אותו העזעיר‪ ,‬והלבנה ננזהרת‬ ‫וסיהרא אתדכיאת ו ^ ק א ת לעילא ואתקשרת‬
‫ומתקמרת‬ ‫למעלה‬ ‫ועולה‬
‫למעלה להתברך‪ ,‬ופניה מאירים‬
‫לעילא לאתברכא‪ .‬ונהירין אנפהא מה‬
‫‪-‬‬ ‫‪T T : -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T • • :‬‬

‫מה עזנחעזכה למטה‪.‬‬ ‫ךאתחשכת לתהא‪.‬‬

‫אז כאן ביום הכפורים‪ ,‬כיון‬ ‫ןדין דוכא ביומא ךכפורי כיון דההוא חדא‬
‫עזאותו נחעז הךע מתעסק באותו‬
‫בישא אתעסק בההוא שעיר‪ .‬סיהרא‬
‫עזעיר‪ ,‬הלבנה נפרדת ממנו‬
‫ומתעסקת ]ןיק‪1‬ךאל] ללמד עליהם‬ ‫אתפרשת מניה ואתעפזקת )?יזצלאל( לאולפא‬
‫סנגוךןא‪ ,‬וסוככת עליהם כמו אם‬ ‫עלליהו סניגותא וסוככת עלייהו כאמא על‬
‫על הבנים‪ ,‬והקדועז ברוך הוא‬
‫בנין‪ .‬וקךשא בדיך הוא בריך לון מלעילא‬
‫מברך אותם מלמעלה ומוחל‬
‫להם•‬ ‫ומחיל לון‪.‬‬
‫אחר כך כעזיעזךאל מגיעים לחג‪,‬‬ ‫לכתר ישראל כד מטו לחג מתערי סטרא‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪7 7 :‬‬

‫מעוךדים צד ןמין למעלה‪ ,‬כדי‬

‫ךלמינא לעילא‪ .‬בגין דןתקשר ביה‬
‫עזתתקעזר בו הלבנה דאורו פניה‬
‫כךאוי‪ .‬ואז מחלקת ]נותנת[ חלק‬ ‫סיהרא ולתנהירו אנפהא כךקא חזי‪ .‬וכדין‬
‫עזלה ברכות לכל אותם ממנים‬ ‫פלגת )״ב( חולקא ךברכאן לכל אנון ממנן‬
‫עזלמטה עזיתעסקו בחלקם‪ ,‬ולא‬ ‫רלתהא ךיתעפזקון בחולקהון‪ .‬ולא ליתון‬
‫ןבאו לינק ולהתקרב לצד עזל‬
‫חלק יעןךאל‪.‬‬ ‫ללנקא ולד^רבא בסטרא ךחולקהון דלשראל‪.‬‬
‫כמו זה למטה ‪ -‬כעזעזאר העמים‬ ‫?גןונא דא לתתא כד שאר עמין מתברכין‪.‬‬
‫שפה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יז כסלו‬
‫נח ־ סד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה תשרי‬
‫מ ת ע ס קי ם‬ ‫כל ם‬ ‫מ ת ב ך כי ם‪,‬‬ ‫כלהו־ן אנון מתעסקין באחסנה חילילןהוין‪ .‬ולא‬
‫י מ או‬ ‫ולא‬ ‫ח ל ק ם‪,‬‬ ‫בירעזת‬
‫הוו־ אתיין לאתערבא בהדייהו דיעוראל‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— : :‬‬ ‫—‬ ‫‪—:‬‬
‫ל ה ת ע ר ב עם יקויךאל ו ל ח מ ד ח ל ק‬
‫ירעזתם‪ .‬ו ל כן יק‪ t‬ך א ל מוקזכים‬ ‫ולחמדא חולק אחסנהיהון‪ .‬ובגין כך לק‪ t‬ךאל‬
‫ב רכו ת ל כ ל או ת ם מ מני ם‪ ,‬כ די‬
‫׳‬ ‫••‬
‫•‬‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬
‫אפון מקזכין ברכאן לכל אפון ממנן בגין‬
‫קזיתעסקו ב ח ל ק ם ו ל א י ת ע ך בו‬
‫ךיתעפזקון בחולקהון ולא לתעךבון בהדליהו‪.‬‬
‫ע מ ם‪.‬‬
‫ו כ ש ה ל ב נ ה מ ת מ ל א ת ב ך כו ת‬ ‫וכד סיהרא אתמלי ברכאן לעילא כךקא‬
‫ל מ ע ל ה כ ר אוי‪ .‬י ש ר א ל ב אי ם‬ ‫לאות‪ .‬לק‪ t‬ךאל אתלין דנקין מיפה‬
‫ויונ קי ם מ מנ ה ל ב ד ם‪ .‬ו ע ל ז ה‬
‫בלהודליהו‪ .‬ועל דא כתיב )במדבר כט( ביום‬
‫כ תו ב )במדבר כט( ביו ם ה ש מיני‬
‫עצ ר ת ת הי ה ל כ ם‪ .‬מ ה ז ה ע צ ר ת ?‬ ‫העזמיני עצרת תהלה לכם‪ .‬מאי עצרת‪,‬‬
‫כ ת ךגו מו כנישו)ההכנסות(‪ .‬כל מ ה‬ ‫כתרגומו כניעזו‪ .‬כל מה לככיעזו מאפון‬
‫ש כנ סו מ או ת ם ב ר כו ת ע ליונו ת‪,‬‬
‫לא יונ קי ם מ מנ ה ע מי ם א ח רי ם‪,‬‬
‫ברכאן עלאין‪ .‬לא לפקין מפיה עמין אחרנין‬
‫פ ך ט לי ש ך א ל ל ב ד ם‪ .‬ו ל כן כ תו ב‬ ‫בר יק‪Ji‬ראל בלהודייהו‪ .‬ובגין כך כתיב עצרת‬
‫עצ ר ת ת הי ה ל כ ם‪ ,‬לכ ם ו ל א‬ ‫ולא‬
‫לכם ‪T :‬‬‫עמין‪*.• T .‬‬
‫לעזאר ‪1 • -‬‬
‫ולא • ‪T :‬‬‫לכם ‪T :‬‬
‫לכם‪*.• T .‬‬
‫תהיה ‪*.• T‬‬
‫* ‪*.* :‬‬
‫ל ש א ר ה ע מי ם‪ ,‬לכ ם ו ל א ל ש א ר‬
‫ה מ מני ם‪.‬‬
‫לעזאר ממפן‪.‬‬
‫ו ע ל ז ה הם מ רצי ם ע ל ה מי ם‪,‬‬ ‫ועל דא אפון מרצין על המים למיהב לון‬
‫ל ת ת ל ה ם ח ל ק ב ר כו ת שי ת ע ס קו‬ ‫הולק ברכאן ללתעסקון ביה‪ .‬ולא‬
‫בו‪ ,‬ו ל א י ת ע ך בו א ח ר כך ב ח דו ת‬
‫ב ך כו ת‬ ‫כ שיונ קי ם‬ ‫י ש ר אל‬
‫ינקין‬
‫דיעוראל ‪-‬כד ‪1 1• :T‬‬
‫בחדוותא ‪•• T: • :‬‬
‫לבתר ‪T T: :‬‬ ‫יתערבון ‪TT:‬‬
‫• ‪1 : T:‬‬
‫ע ליונו ת‪ .‬ו ע ל או תו יום כ תו ב‬ ‫ברכאן עלאין‪ .‬ועל ההוא יומא כתיב דולי לי‬
‫דו די לי ו אני לו‪ .‬ש ל א מ ת ע ר ב‬ ‫ואני לו‪ .‬דלא אתערב אוהרא בהדן‪.‬‬
‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ *‬ ‫־‬
‫א ח ר ע מנו‪.‬‬
‫ל מ ל ך ש הן מין א הו בו ל ס עו ד ה‬
‫למלכא דזמן רהימיה בסעודתא עלאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 ------------ :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ע ליונ ה ש ע ש ה לו ליו ם ר שום‪.‬‬ ‫דעביד ליה ליומא רעזימא‪ .‬הא‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬

‫א הו ב ה מ ל ך הרי יו ד ע ש ה מ ל ך‬ ‫לחימיה למלכא ילע דמלכא )דף סד ע״ב( אתרעי‬

‫רוצה בו‪ .‬א מ ר ה מ ל ך‪ ,‬כ ע ת אני‬
‫רוצה ל ש מ ח עם א הו בי‪ ,‬ו אני‬
‫ביה‪ .‬אמר מלכא העזתא אנא בעי למחלי;גם‬
‫חו ש ש ש כ א ש ר אני ב ס עו ד ה עם‬ ‫בסעודתא •עם‬
‫‪T T‬‬ ‫אנא • ‪:‬‬
‫דכד ‪T—:‬‬ ‫ודהילנא ‪— :‬‬
‫רהימאי‪T : • T : .‬‬ ‫‪T • :‬‬
‫כל או‪T‬ת ם פ ‪T‬קי•די ם‬ ‫בי‪• ,‬י‪•1‬כנ‪ :‬סו ‪: T‬‬
‫‪:‬־א הו • ׳‬ ‫לחימאי!עלון כל אפון קסטולי ממפן ויתיבון‬
‫מ מני ם ד ש ב ו ע מנו ל ש ל חן‬
‫ל ס ע ד ס עו ד ת ה ש מ ח ה עם‬
‫עמנא לפתורא למסעד סעודתא דחדוה עם‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫א הו בי‪ .‬מ ה‪T‬ע‪T‬ש ה ? •ה‪:‬וק­די ם או תו‬ ‫לחימאי‪ .‬מה עבד אקלים ההוא לחימיה‬
‫א הו ב מיני ם של י ר קו ת ו ב ש ר‬ ‫קוסטולין לירוקי ובקורא לתולי ואקליב‬
‫שורים ו‪:‬ה•ק‪•1:‬רי ב •ל פני או‪T‬ת ם‬ ‫‪• T:‬‬
‫פ קי די ם מ מני ם ל א הל‪ .‬א ח ר כך‬
‫קמליהו לאפון קסטולי ממפן למיכל‪ .‬לבתר‬
‫ן ש ב ה מ ל ך עם א הו בו ל או ת ה‬ ‫יתיב מלכא עם רחימוי לההיא סעודתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬

‫ה ס עו ך ה ה ע ליונ ה מ כ ל ע דוני‬ ‫דאיהו‬ ‫ובעוד ‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דעלמא‪.‬‬

‫עדונין | ‪T : T :‬‬
‫•‬ ‫מכל •‬‫•‪T‬‬ ‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬
‫ה עו ל ם‪ .‬ו ב עו ד ש הו א ל ב דו עם‬
‫ה מ ל ך‪ ,‬ב ק ש מ מנו כל צ ר כיו ונ תן‬
‫בלחודוי עם מלכא עזאיל ליה כל צרכוי‬
‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬

‫לו‪ ,‬ו ש מ ח ה מ ל ך עם א הו בו‬ ‫ויהיב ליה‪ .‬ואהדי מלכא עם רהימיה‬

 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה תשרי‬
‫שפו‬
‫לבדו‪ ,‬ולא התעךבו אחרים‬ ‫בלחודוהי ולא אתעךבין אחרנין בינייהו‪ .‬כך‬
‫ביניהם‪ .‬כך יע(ךאל עם הקןדוען‬ ‫לעוראל עם ל;ךשא בריך הוא‪ .‬בגין כך כתיב‬
‫ברוך הוא‪ .‬לכן כתוב ביום‬
‫העזמיני עצרת תהיה לכם‪.‬‬ ‫ביום העזמיני עצרת תהלה לכם‪.‬‬
‫חייא‪,‬‬
‫• ז י‬ ‫ורבי‬
‫יוסי ‪• - :‬‬
‫••‬ ‫רבי‬
‫אמרו ‪• -‬‬
‫ד ‪:‬‬ ‫א?!ת רבי יוסי ורבי חייא לןךשא בריך הוא‬
‫הקדועז ברוך הוא התקין הדרך‬
‫לפנינו‪ .‬אקזרי אותם קזעוסקים‬
‫אתקין אורחא לןמן‪ .‬זכאין אנון‬
‫בהורה‪ .‬באו ונ׳‪:‬צקוהו‪ .‬קרא עליו‬ ‫דמעזתדלי באורייתא‪ .‬אתו נעזקוהו‪ .‬קרא‬
‫‪i‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫רבי י‪1‬סי‪) ,‬ישעיה נד( וכל בניך‬ ‫עליה לבי יוסי )ישעיה נד( וכל בנלך למולי לן ורב‬
‫למודי ה׳ ורב קזלום בניך‪.‬‬
‫כעזהגיעו לעזדה‪ ,‬יעזבו‪ .‬אמר‬
‫שלום בנלך‪ .‬כד מטו בי הקל לתיבו‪ .‬אמר‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪VT‬‬ ‫־‬ ‫• •‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬

‫א‪1‬ת‪ 1‬האיעז‪ ,‬מה עז‪1‬נה עזכתוב‬

‫‪T V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫ההוא בר נש מאי שנא דכתיב‪) ,‬בראשית יט( ולי‬
‫‪T : -‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫)בראשית יט( וה׳ המטיר על סדם‬ ‫המטיר על סדום ועל עמורה וגו׳‪ .‬ומאי שנא‬
‫ועל עמדה וגו׳‪ ,‬ומה עזונה‬
‫במבול עזכתוב אלהים אלהים‬
‫בטופנא לכתיב אלהים אלהים בכל אתר‪.‬‬
‫בכל מקום‪] ,‬למה[ ולא כתוב וה׳‬ ‫)אפאי( ולא כתיב ולי )ן כ ל א(‪.‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫]בכל[ ?‪.‬‬ ‫אלא תנינן בכל אתר דכתיב ויי הוא ובית‬
‫‪..‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪--------:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪IT‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T V‬‬
‫אלא עזנינו‪ ,‬בכל מקום עזכתוב‬
‫‪TV‬‬

‫וה׳ ‪ -‬הוא ובית דינו‪ .‬אלהים‬

‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T V‬‬
‫דינו‪ .‬אלהים סתם דינא בלהודוי‪ .‬אלא‬
‫‪T V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪V:‬‬

‫סתם ‪ -‬דין לבדו‪ .‬אלא בסדם‬ ‫בסדום אתעביד דינא ולא לשיצאה עלמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫נעעזה דין ולא להעזמיד עולם‪,‬‬ ‫ובגין כך אתערב איהו בהלי לינא‪ .‬אבל‬
‫ולכן הוא התערב בדין‪ ,‬אבל‬
‫במבול העזמד כל העולם וכל‬
‫בטופנא כל עלמא שצי וכל אנון דאשתכחו‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • t‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותם עזנמצאו ]בלכדו[ בעולם‪.‬‬ ‫)נ״א כלח‪1‬ד‪1‬י( בעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואם תאמר‪] ,‬הלי[ נח ומי עזהןה‬ ‫ואי תימא )ד״א ךד!א( נח ולעמיה )ד״א א^?וזדכו(‪) .‬נ״א‬
‫עמו ]«לי״סלי[ נסתר מן העין הןה<‬
‫עזלא נךאה‪ .‬ועל זה כל מה‬ ‫הא( סתים מעינא הוה דלא אתחזי‪ .‬ועל‬
‫‪— :‬‬ ‫• ‪ : :‬־ • •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך ‪.‬‬

‫עזנמצא בעולם העזמיד אותו‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: • V‬‬
‫דא כל מה דאשתכח בעלמא שצי ליה‪ .‬ועל‬‫••‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ועל זה וה׳ בגלוי‪ ,‬ולא העזמיד‬ ‫דא ויי באתגליא ולא שצי בלא‪ .‬אלהים בעי‬
‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫הכל‪ .‬אלהים צריך הסהרה‪,‬‬
‫וצריך ]אלם[ להעזמר‪ ,‬עזהרי הכל‬ ‫סתימו ובעי לאסתמרא דהא כלא שצי‪ .‬ועל‬
‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫מעזמיד‪ ,‬ועל זה אלהים לבדו‬ ‫דא אלהים בלהודוי הלי♦‬

‫הןה‪.‬‬ ‫ורזא דא >תהלים כט( יי למבול ישב‪ .‬מהו ישב‪.‬‬
‫וזה סוד)תהליטכט( ה׳ למבול ןעזב‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מה זה ןעזב? אלמלא פסוק‬ ‫אלמלא ל^רא כתיב לא ןכלינן למימר‪.‬‬

‫כתוב‪ ,‬לא ןבלנו לאמרו‪ .‬ןעזב‬ ‫ישב בלחודוי דלא אתיא עם דינא‪ .‬כתיב‬
‫‪• :‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫לבדו‪ ,‬עזלא בא עם דין‪ .‬כתוב‬ ‫הבא ישב‪ ,‬וכתיב התם )ויקרא יג( בדד ישב‬
‫כאן יעזב‪ ,‬וכתוב עזם )ויקרא יג( בדד‬ ‫••••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫‪TT‬‬ ‫*‬

‫ןעזב לבדו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪t‬‬

‫בלחודוי‪.‬‬
‫ומשום עזנח הןה נסתר מן העיןי‬ ‫ובגין דנה הוה סתים מעינא‪ .‬לבתר כד‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ - ..‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪-‬ך‪-‬ך‬ ‫—‬

‫אחר כך נעשה דין‪ ,‬והעזמד‬ ‫אתעביד דינא ושצי עלמא ונח רוגזיה‬
‫העולם ונח רגזו‪ ,‬מה כתוב?‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬

‫ויזכר אלהים את נח וגו׳‪ .‬עזהרי‬ ‫מה כתיב ויזכיר אלהים את נח וגו׳‪ .‬להא כד‬
‫כעזהעזמיד העולם‪ ,‬לא נזכר‬ ‫שצי עלמא לא אדכר דסתים מעינא הוה‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫שפז‬
‫יח כסלו‬
‫נח ־ סד ע״ב‬ ‫כה תשרי‬
‫ע‪:‬הןה נסתר מהעין‪ ,‬וסויד ]!ה[‬ ‫ו ת א מדא( אוליפנא לןךשא בריך הוא סתים‬
‫למךנו ‪ -‬הקןדועז ברוך הוא נסתר‬ ‫וגליא‪ .‬גליא הוא בי דינא דלתתא‪ .‬סתים הוא‬
‫■ך ‪.‬‬ ‫‪ . — .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬
‫וגלוי‪ .‬גלוי הוא בית הדין‬
‫עזכל‬
‫מקום ‪T •/‬‬
‫ונסתר הוא ‪1 T‬‬‫עזלמטה‪,‬׳ ‪T : • :‬‬
‫־‪T‬‬
‫אתר דכל ברכאן נפקי מהמן‪ .‬ובגין כך כל‬
‫הברכות יוצאות מעזם‪ .‬ולכן כל‬ ‫מלוי ךבר נעז דאפון בסתימו ברכאן עזמין‬
‫דברי האדם עזהם בסתר‪ ,‬בךכות‬ ‫עלוי‪ .‬וכל דאנון באתגלןא ההוא אתר דבי‬
‫עזורות עליו‪ .‬וכל אותם עזבנגלה‪,‬‬
‫אותו מקום עזל בית דין ׳;צווים‬ ‫דינא שךיאן עלוי בגין דאיהו אתר באתגלןא‬
‫עליו‪ ,‬מעזום עזהוא מקום בגלוי‪,‬‬ ‫וההוא ךאלןדי רע עלן עזליט עליה‪ ,‬וכלא הוא‬
‫ואותו ^נקרא רע עין עזולט‬ ‫ב ת א עלאה כגוונא דלעילא‪.‬‬
‫עליו‪ ,‬והכל הוא בסוד עליון כמו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫קזלמעלה‪.‬‬ ‫בכה רבי יוסי ואמר זכאה דרא דרבי עזמעון‬

‫‪1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫• • ‪- T :‬‬ ‫• •‬ ‫‪7 7‬‬

‫בכה רבי יוסי ואמר‪ ,‬אעזרי הדור‬ ‫עזךיא בגויה דהא זבותא דיליה אזמין‬
‫עזלבי קזמעון עזרוי בתוכו‪^ ,‬הרי‬
‫לן בטורי מלין עלאין כאלין)עד בא!(‪ .‬אמר רבי‬
‫ץכותו הץמינה לנו בהדים ךבדים‬
‫עליונים כאלה ]עד כאן[‪ .‬אמר רבי‬ ‫יוסי האי בר נעז לאודעא לן מלין ^ י ן ל(א‬
‫יוסי‪ ,‬האיעז הזה בא להודיענו‬ ‫אתי ועזךריה קךשא בריך הוא לגבן‪ .‬כד אתו‬
‫הדבךים הללו‪ ,‬והקדועז ברוך‬
‫הוא עזלח אותו אלינו‪ .‬כעזבאו‬
‫וסךרו מלין קמיה דרבי עזמעון אמר וזיאי‬
‫וסדרו הדבדים לפני רבי קזמעון‪,‬‬ ‫שפיר קא אמר‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪• -‬‬

‫אמר‪ ,‬ודאי ׳ציפה אמר‪.‬‬ ‫דרבי‬

‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫• ‪•T‬‬
‫‪/‬‬ ‫׳‪----‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫קמיה ‪. —.‬‬ ‫הד —ן••‬
‫יומא —‬
‫‪T‬‬ ‫יתיב‬‫הוה ‪• T‬‬
‫אלעזר ‪TT‬‬
‫רבי •‪T T : *.‬‬‫* *‬
‫רבי אלעזר הןה יועזב יום אחד‬
‫לפני רבי ׳צמעון אביו‪ .‬אמר לו‪,‬‬
‫עזמעון אבוי‪ .‬אמר ליה האי קץ כל‬
‫קץ כל בעזר הזה נהנה מאותם‬ ‫בשר אתהני מאנון קךבנין דהוו ישראל‬
‫מקריבים‬
‫י׳צראל ‪• •1: -‬‬
‫עזהיו • ‪•• T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫קרבנות‬
‫‪T :|T‬‬ ‫מקךבין על גבי מךבחא או לא‪ .‬אמר ליה‬
‫על גבי המןבח או לא? אמר לו‪,‬‬
‫כלם היו מספקים כאחד למעלה‬
‫כלא הוו מסהפקי כחדא לעילא ותתא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1•• :‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬

‫ץמטה‪.‬‬ ‫ותא חזי כהני וליואי דשראל אנון אקרון‬

‫ובא וךאה‪ ,‬כהנים ולוים‬ ‫אדם בחבורא דאנון רעותין קדיעזין‬
‫אדם‬
‫נקראים ‪TT‬‬
‫הם • ‪• T|:‬‬
‫••‬ ‫וי׳צראלים‬
‫בחבור קזל אותם ךצונות‬ ‫דסלקין מגודיהו‪ .‬ההוא כשבא או אמרא או‬
‫קדוקזים קזעולים מתוכם‪ .‬אותו‬ ‫ההיא בהמה ךקךבין אצטריך עד לא ותקריב‬
‫כעזב או איל או אותה בהמה‬ ‫על גבי מדבחא לפרשא עלה כל חטאין ובל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ **‬ ‫־‬
‫עזמקדיבים‪ ,‬צריך עד עזלא תקרב‬
‫על המץבח לפרען עליה כל‬ ‫רעותין ביעזין לאתוזיאה עלה‪ .‬וכדין ההיא‬
‫החטאים וכל הךצונות הרעים‬ ‫אתלןךי בהמה בבלא בגו אפון חטאין וביעזין‬
‫להתודות עליה‪ ,‬ואז ההיא‬
‫־ •‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪ T‬׳‬ ‫•‬
‫‪/T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫והרהורין‪.‬‬
‫נקראת בהמה בכל בתוך אותם‬
‫חטאים ורעות והךהודים‪.‬‬ ‫)ייקרא יי(‬ ‫בגוונא דקרבנא דעזאזל דכתיב‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫כמו הקךבן עזל העזאזל עזכתוב‬
‫)ייקרא יי( והתודה עליו את כל‬
‫עונת בני יקזראל וגו׳ ‪ -‬כך גם‬
‫כאן‪ .‬וכעזעולה על המןבח מעןיא‬
‫על אחד עזנים‪ ,‬ולכן זה עולה‬
‫עליו •‪*.‬את ‪T‬כל ‪:‬עונות בני‬ ‫והתודה ‪T T‬‬
‫‪T —: • :‬‬
‫סלקא —על‬‫וכד ‪|T : T‬‬‫הכא‪—: .‬‬
‫נמי ‪T T‬‬
‫הכי ‪•• T‬‬
‫ישראל ‪:‬וגו׳‪• T .‬‬‫• ‪•• T :‬‬
‫גבי מךבחא מטולא על חד תרץ‪ .‬ובגין כך‬
‫דא סלק א לאתריה‪ .‬ודא סלק א לאתריה‪ .‬דא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כה תשרי‬
‫שפח‬

‫למקומו הה עולה למקומו•‪ .‬זה‬ ‫ב ת א דאדם ודא ב ת א דבהמה כמה דאת‬

‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬

‫בסוד אדם‪ ,‬וזה בסוד בהמה‪,‬‬ ‫אמר )תחלים לס אדם ובהמה תועזיע יי‪.‬‬
‫כמו עזנאמר )תהלים לו( אדם‬
‫‪TT‬‬ ‫• ־‬
‫• ‪/:‬‬
‫•‬
‫••‬‫•‬
‫•‬ ‫‪:‬‬
‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫ובהמה הוקזיע ה׳‪.‬‬ ‫חביתין וכל עזאר מנהות לאתערא רוהא‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫החבתין וכל קזאד המנחות‬ ‫קדיעזא כרעותא דכהני ועזירתא‬

‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫— ן‪.‬‬

‫לעורר רוח קדוקזה בךצון‬

‫הכהנים וקזירת הלוים ובתפלת‬
‫דליואי ובצלותא דיע^ראל‪ .‬ובההוא תננא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫יק(ךאל‪ .‬ובאותו עקזן וקזמן‬ ‫ו^מנא וקמחא ךסליק מתרוון ומסתפקין ) ם ״ א‬

‫מתרוים‬ ‫קזעולים‪,‬‬ ‫וקמח‬ ‫מ א ךי‬ ‫עז א ר‬ ‫כל‬ ‫ומוזפנקין( )ם״א ומוזפ‪^/‬טיז( )דף סה ע״א(‬
‫ומסתפקים ]ם״א ומספיקים ־ ם״א‬
‫ומת^טים[ כל קזאר בעלי הדינים‬
‫ךךינין דלא יכלין לעזלטאה בההוא דינא‬
‫קזלא יכולים לקזלט באותו הדין‬ ‫דאתמסר לון‪ .‬וכלא בזמנא חדא‪ .‬הא חזי‪,‬‬
‫‪' • • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫קונמסר להם‪ ,‬והכל בזמן אחד‪.‬‬ ‫כלא אתעביד ברזא דמהימנותא לאסהפקא‬
‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪* —: :‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬
‫בא ךאה‪ ,‬הכל נעעזה בסוד‬
‫האמונה להסתפק זה בזה‬
‫דא בדא‪ ,‬ולאסהללןא לעילא מאן דאצטריך‬
‫ולעלות למעלה מי קזצךיך עד‬ ‫עד אין סוף‪.‬‬
‫אין סוף‪.‬‬ ‫אמר רבי עזמעון אןימת לדאי בצלותין‬
‫אמר רבי קזמעון‪ ,‬הרימותי ןדי‬
‫בתפלות למעלה‪ ,‬קזכקזרצון‬
‫לעילא‪ ,‬דכד רעותא עלאה לעילא‬
‫‪T • • :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫העליון למעלה למעלה עומד על‬ ‫לעילא קיימא על ההוא רעותא דלא אתידע‬
‫• ‪T : :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : l T‬‬ ‫‪T • • :‬‬

‫אותו רצון קזלא נוךע ולא נתפס‬ ‫ולא אתפס כלל לעלמין ריעזא דסתים יתיר‬
‫כלל לעולמים‪ ,‬הראעז היותר‬
‫־‬ ‫‪T‬‬

‫עזלמעלה‪,‬׳ ‪:‬ואותו ‪T‬הרא׳ט‬

‫׳‬ ‫‪• T‬‬

‫נסתר‬
‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫לעילא‪ .‬וההוא רישא אפיק מאי דאפיק ולא‬
‫־ ‪T:‬‬ ‫• ‪T:‬‬
‫מוציא מה עזמוציא‪ ,‬ולא ןדוע‪,‬‬ ‫ידיע ונהיר מאי דנהיר כלא בסתימו‪.‬‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪•:‬‬

‫ומאיר מה עזמאיר הכל בסתר‪.‬‬ ‫ךע‪ 1‬ךמחשבה עלאה למרזיף אבתדיה‬

‫רצון המחקזבה העליונה לרדף‬
‫אחריו ולהיות מואר ממנו‪ .‬מסך‬ ‫ולאתנהרא מפיה‪ .‬חד פריסו אתפריס‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫—‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אחד נפךד‪ .‬ומתוך אותו מסך‬ ‫ומגו ההוא פריסא ברדיפו ךההיא מחשבה‬
‫בךדיפת אותה מחקזבה עליונה‬ ‫עלאה מטי ולא מטי עד ההוא פריסא נהיר‬
‫■ך ‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫מגיעה ולא מגיעה עד אותו‬
‫מסך‪ ,‬מאירה מה עזמאירה‪ .‬ואז‬
‫מה ךנהיר‪ .‬וכדין )ס״א ההוא( איהו מחשבה‬
‫אותה מחקזבה עליונה מאיךה‬ ‫עלאה נהיר בנהירו )בסתימס סתים דלא ידיע‬
‫—‬‫‪..‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫* ‪* :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫באור ]בסתר[ נסתר קזלא ןדוע‪,‬‬ ‫וההוא מחשבה לא ידע‪ .‬כדין בטש האי‬
‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ . _ .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪_ .‬‬
‫ואותה מחקזבה לא יודע‪ .‬ואז‬
‫מכה אור המחקזבה הזה קזלא‬ ‫נהירו ךמחשבה ךלא אתלידע בנהירו דפרסא‬
‫נודע באור קזל המסך קזעומד‪,‬‬ ‫דקיימא דנהיר ממה דלא ידיע ולא אתיידע‬
‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• —‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T : l T :‬‬

‫קזמאיר ממה ^לא ןדוע ולא‬ ‫ולא אתגלליא‪ .‬וכדין )נ״א ל־אי( דא נהירו‬
‫נודע ולא התגלה‪ .‬ואז ]נ״א זה[ זה‬
‫•‬
‫‪/‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫אור המחקזבה קזלא נוךע מכה‬

‫־‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫ךמחשבה דלא אתלידע בטש בנהירו דפריסא‬
‫באור קזל המסך‪ ,‬ומאירים‬ ‫ונהרין כחדא ואתעבידו תשע היכלין‪.‬‬
‫כאחד‪ .‬ונעעזים תקזעה היכלות‪.‬‬ ‫והיכלץ לאו אפון נהורין ולאו אפון רוחין‬
‫אינם אורות ‪:‬ולא‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫וההיכלות‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫רוחות ולא נקזמות‪ ,‬ואין מי‬ ‫ולאו אפון נשמתין‪ .‬ולא אית )איהו(‬
‫עעומד בהם‪ .‬הרצון ע ל כל‬ ‫מאן דקלימא בהו‪ .‬רעותא ךכל תשע נהורין‬
‫שפט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יח כסלו‬
‫נח ־ סה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה תשרי‬
‫תעזעה האורות עןעוימדים כלם‬ ‫דלןיימי כלהו במחשבה ךאיהו חד מנייהו‬
‫ב מ חלב ה‪ ,‬עזהוא אחד מהם‬ ‫בהושבנא כלהו למרזיף בתתיהו בשעתא‬
‫בחעזבון כלם לךדיף אחריהם‪.‬‬
‫בעזעה עזעומךים במחעזבה ולא‬ ‫דלןיימי במחשבה ולא מתדבלןן ולא‬
‫נדבקים ולא נודעים‪ .‬ואלה לא‬
‫•‬
‫•‬
‫••‬‫‪•:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫• ‪• T :‬‬
‫אתיידעו‪ .‬ואלין לא קיימי לא ברעותא ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: |T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ולא‬ ‫ברצון‬ ‫לא‬ ‫עומדים‬ ‫במחשבה עלאה )נ״א עלאיז(‪ .‬הפסין בה ולא‬
‫]עליונות[‪.‬‬ ‫עליונה‬ ‫במחקןבה‬
‫תופסים בה ולא תופסים‪ .‬באלה‬ ‫תפסין‪ .‬ב ^ין קיימי כל רזי דמהימנותא וכל‬
‫עומדים כל סודות האמונה וכל‬ ‫אנון נהורין מרזא דמחשבה ^ א ה )דלתתא ד״א‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪: 1‬‬

‫אותם האורות מסוד המחעזבה‬ ‫ולתתא( כלהו אקרון אין סוף‪ .‬עד הבא מטו‬
‫העליונה ]שלמטה ־ ולמטה[ כלם‬
‫נקראים אין סוף‪ .‬עד כאץ מגיעים‬ ‫נהורין ולא מטון ולא אתיידעו‪ .‬לאו הבא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אורות ולא מגיעים ולא נודעים‪.‬‬ ‫רעותא ולא מחשבה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אין כאן רצון ולא מחקזבה‪.‬‬

‫)כדיז י״א בי( נהיר מחשבה ולא אתיידע )ידע(‬ ‫‪-.‬ד‬ ‫‪._.‬ך‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬
‫]אז[ כקזמאירה המחקזבה ולא‬
‫נודעת ];חע[ ממי קזמאיךה‪ ,‬אז‬ ‫ממאן דנהיר‪ .‬כדין אתלבש ואסהים גו‬
‫מתלבקזת ונסהרת לתוף הבינה‬ ‫בינה ונהיר למאן דנהיר ואעיל דא בדא עד‬
‫‪-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫ונכנסים‬
‫קזמאירה‪• T : • : ,‬‬ ‫למי‬
‫ומאירה ‪• :‬‬
‫‪ T • :‬׳‬
‫זה בזה‪ ,‬עד קזכלם נכללים‬
‫‪T • :‬‬ ‫דאתכלילו כלהו כחדא‪ .‬וברזא דקרבנא כד‬
‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫כאחד‪ .‬ובסוד הקךבן כקזעולה‪,‬‬ ‫סליק כלא אתקשר דא בדא ונהיר דא בדא‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪— :‬ן —‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫הכל נקקןר זה בזה ומאיר זה‬ ‫כדין קלימי כלהו בסליקו ומחשבה אתעטר‬
‫בזה‪ .‬אז עומדים כלם בעלןה‪,‬‬
‫והמחקזבה מתעטרת עם אין‬
‫באין סוף‪ .‬ההוא נהירו דאתנהיר מפיה‬
‫סוף‪ .‬אותו האור עזמוארת ממנו‬ ‫מחשבה עלאה דלא אתיידע בה כלל אקרי‬
‫‪••T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:1‬‬ ‫• ‪ : :‬־‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :-‬‬

‫המחעזבה העליונה קזלא נודעת‬ ‫אין סוף‪ .‬ומפיה אשהכח וקיימא ונהיר למאן‬
‫בה כלל נקרא אין סוף‪ ,‬וממנו‬
‫נמצא ועומד ומאיר למי קזמאיר‪,‬‬
‫דנהיר ועל דא כלא קאים‪ .‬זכאה חולקיהון‬
‫‪1‬‬ ‫‪1•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪• |T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ועל זה הכל עומד‪ .‬אקזרי חלקם‬ ‫דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי‪.‬‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— |‪T‬‬ ‫—•‬ ‫‪:‬‬

‫קזל הצדיקים בעולם הזה‬ ‫כמה ךקשורא‬ ‫תא חזי‪ ,‬האי קץ כל‬
‫ובעולם הבא‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬קץ כל בקזר הזה‪ ,‬כמו‬
‫אשתכח לעילא בחדו‪ ,‬אוף הכי נמי‬
‫קזהקקזר נמצא למעלה בעזמחה‪,‬‬ ‫לתתא בחדוותא‪ .‬ורעותא לאסתפקא כלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫גם כאן למטה בחרוה‪ ,‬וךצון‬ ‫לעילא ותתא‪ .‬ואימא קיימא עלייהו דישראל‬
‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: |T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫להסתפק הכל למעלה ולמטה‪.‬‬
‫והאם עומדת על יע(ךאל כראוי‪.‬‬
‫כךקא לאות‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬בכל ראקז חד׳ט וחד׳ט‬ ‫תא חזי‪ ,‬בכל רישי ירחא וירחא כד סיהרא‬
‫‪—.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫כעזמתחדעזת הלבנה‪ ,‬נותנים‬ ‫מתחךשא להבין ליה להאי קץ כל בשר‬

‫לקץ כל בעזר הזה חלק אחד‬
‫יותר על הקךבנות להתעסק בו‬ ‫חולקא חדא להיר על קךבנין לאתעסקא ביה‬
‫ויקזהמעז בחלקו‪ ,‬ויהןה צד ^ל‬ ‫ולשהמש בחולקיה‪ .‬ויהא סטרא ךלשראל‬
‫יק(ךאל לבדם כדי קזיתאחדו עם‬ ‫בלחודליהו‪ .‬בגין דיתאחדון במלכיהון‪ ,‬ודא‬
‫העזעיר‪• ,‬מעזום‬ ‫׳‬ ‫־‪•T‬‬ ‫וזהו‬
‫מלכם‪•/ : ,‬‬
‫־ ‪ T:‬׳‬
‫קזהוא בחלק עק(ו‪ ,‬קזכתוב בו‬ ‫איהו ש;גיר‪ .‬בגין ךאיהו בחולקא ךעשו‬
‫עזעיר‪) ,‬בראשית כ״ הן עע(ו אחי‬ ‫דכתיב ביה שעיר )בראשית כז( הן עשו אחי איש‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ ..‬ן‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כה תשרי‬
‫שצ‬

‫איעז קזעיר‪ .‬ועל זה הוא‬ ‫ע^עיר‪ .‬ועל דא איהו אעזתמש בחולקיה‪.‬‬

‫‪!.. T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫הקזתמעז בחלקו‪ ,‬ויקזראל‬ ‫ולק‪Ji‬ראל אנון מעזהמשין בחולקיהון‪ .‬ובגין כך‬

‫מקזהמקזים בחלקם‪ ,‬ולכן כתוב‬
‫)תהלימקלה( כי יעקב בחר לו יה‬ ‫כתיב‪> ,‬תהלים קלה( כי יעקב בחר לו יה יע^ראל‬
‫‪..‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫יקזראל לסגלתו‪.‬‬ ‫לסגולתו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫בא ךאה‪ ,‬קץ כל בעזר הזה‪ ,‬כל‬ ‫תא חזי‪ ,‬האי קץ כל בע^ר‪ ,‬כל רעותיה לאו‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•• ‪I‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬
‫ךצונו אינו אלא בבעזר תמיד‪,‬‬
‫ולכן הקון הבעזר תמיד אליו‪,‬‬ ‫איהו אלא בבק‪Ji‬רא תליר ובגין כך תקונא‬
‫ולכן נקרא קץ כל בעזר‪ .‬וכעזהוא‬ ‫דא אילןרי קץ כל‬ ‫ךבק^ךא תדיר לגביה‬
‫עזולט‪ ,‬עזולט על הגוף ולא על‬ ‫בע‪t‬ר‪ .‬ובד איהו עזליט‪ ,‬עזליט על גופא ולא‬
‫‪ ■ .‬ו­‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫■ן‪.‬ן‬
‫עולה‬ ‫הנעזמה‬ ‫הנעזמה‪.‬‬
‫למקומה‪ ,‬והבעזר נתן למקום‬ ‫על נעזמתא‪ .‬נעזמתא סלק א לאתרא ובעזרא‬
‫• ‪T :‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫הזה‪ .‬כמו זה בקךבץ‪ ,‬עזהרצון‬ ‫אתיהיב לאתר דא‪ .‬כגוונא דא בקרבנא‬

‫‪T T‬‬ ‫‪:It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪--------: :‬‬

‫עולה למקום אחד‪ ,‬והבעזר‬

‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪TV‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דרעותא סלקא לאתר חד‪ ,‬ובעזרא לאתר חד‪.‬‬
‫‪T--------T‬‬ ‫‪: : :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T--------It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫למקום אחד‪.‬‬
‫והאיש עזהוא צדיק‪ ,‬הוא קךבן‬
‫‪TV‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬
‫ובר נעז דאיהו זכאה איהו קרבנא ממעז‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:It‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ממען לכפרה‪ ,‬ואחר עזאינו צדיק‬ ‫לכפרח‪ .‬ואחרא דלאו איחו זכאח‪ ,‬לאו‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫אינו קךבן‪ ,‬מעזום עזיעז בו מום‪,‬‬ ‫איחו קלבנא בגין דביה מומא לכתיב‪) ,‬ייקרא כב(‬
‫עזכתוב )ויקרא כ!( כי לא לרצון‬
‫וגו׳‪ .‬ועל זה הצדיקים הם כפרת‬
‫כי לא לרצון וגד‪ .‬ועל דא צליקלא כפרח אנון‬
‫העולם והם קךבן בעולם‪.‬‬ ‫דעלמא וקלבנא אפון בעלמא )עד כאן( ‪:‬‬
‫בא ךאה‪ ,‬ויאמר אלהים לנח קץ‬ ‫תא חזי‪ ,‬ויאמר אלהים לנח קץ כל בע‪t‬ר בא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•• ‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫■ן‬
‫כל בעזר בא לפני‪ .‬לטל ךעזות‬
‫להחשיך פני בני העולם‪ .‬ולכן‬
‫לפני‪ .‬למיטל לעזו לאחעזכא אפליחו)דף‬
‫הנני משחיתם את הארץ‪] .‬ועל ןה‬ ‫סה ע״ב( דבני עלמא‪ .‬ובגיני כך חנני מעזחיתם‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪I t‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫עשה לך תבת עצי גפר‪ ,‬כדי להנצל בה ולא יוכל‬ ‫את ה א לץ‪) .‬ועל דאע?|ה לף תבתעצי ג‪1‬פד?גין לא^וקזבא בה רא‬
‫לשלט עליך‪ .‬רבי חייא ולבי יוסי היו הולכים בדרך‬
‫יכיל לעלטאהעלל‪ .‬לביח^יא ולבי י‪1‬םיהו‪1‬אזלי באךחאאמרחד( כתיב‬
‫אמר אחר[‪ .‬כתוב ‪.‬רעש נח ככל‬
‫אשר צוהו ה׳‪.‬‬ ‫דעעז נח ככל א^ר צוהו ח׳‪.‬‬
‫השלמה מההשמטות)סימן יא(‬ ‫השלמה מההשמטות )סימן יא(‬
‫צוה ה׳‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬אשרי‬
‫ישראל שנהנה להם הורה‬
‫צוה ח׳‪ .‬אמר לבי יוסי זכאין אינון לקזלאל‬
‫לאתייהיב לחון אורלתא קליעזא ואינון קדושה והם משתדלים בה ימים‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬

‫מעזהדלי בה יממא ולילי‪ .‬הא חזי דהא מעזמע ולילות‪ .‬בא ךאה‪ ,‬שהרי משמע‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ך‬ ‫■ן‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫■ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫שלולא שנמצא נח עם התבה‬

‫בהתחברות כאחד‪ ,‬לא היה נצל‪,‬‬
‫היבותא‬ ‫עם‬ ‫נח‬ ‫לאעזהכח‬ ‫לאלולי‬
‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫באתחברותא כחלא לא אעזתזיב )ו?גיזכל( אסהים ]ולכן[ נסתר מן העין בתוך ההבה‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬

‫מן עינא בגו היבותא‪ .‬קמו ואזלו‪ .‬אמר חחוא קמו והלכו‪ .‬אמר אותו יהודי‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T :‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪t‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫יודאי כתיב עעזח לך תיבת עצי גופר‪ ,‬לך כתוב עשה לך הבת עצי גפר‪,‬‬
‫לך ולעצמך‪ ,‬כדי לדזתחבר עמה‬
‫לגרמך בגין לאתחברא בהדה ולאעזהזבא בה ולדזנצל בה‪ .‬מה כתוב? ויעש נח‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪: - :‬‬

‫מה כתיב ולעעז׳נח ככל אעזר צוהו לגו‪) /‬עד באז ככל אשר צוהו וגומר‪) .‬ע״כ‬
‫מההשמטות(‪.‬‬ ‫מההשמטות(‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫שצא‬
‫יט כסלו‬
‫נח ־ סה ע״ב‬ ‫כה תשרי‬

‫עזנה‬‫מאוית‪TT‬‬
‫ב א ךאה מה כתוב‪ ,‬ונח בן עזען‬ ‫עזעז ••‬
‫בן ••‬
‫ונח ‪1‬‬
‫כתיב ‪- :‬‬
‫תא חזי‪ 7,‬מה ‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד ‪..‬‬ ‫■ן‬

‫מאות ענה וגו׳‪ .‬וכי למה בא‬

‫חושבנא ‪T‬דא‬ ‫אתא‬
‫‪T: :‬‬ ‫אמאי ‪T T‬‬‫וכי ——‬ ‫‪:‬וגו‪• : /‬‬
‫החעבון הזה למנות? אלא אלו‬
‫ענה‪,‬׳ לא‬ ‫לממני‪ .‬אלא אילו לא הוה נח בן שש מאות‬
‫בן ••ע ע ••מאות ‪TT‬‬
‫נח •••‪1‬‬
‫היה ־‬
‫לא ‪TT‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . . . .‬‬

‫שנה לא ייעול לתיבותא ולא יתחבר בהדח‪.‬‬

‫יכנס לתבה ולא יתחבר עמה‪ .‬כיון‬ ‫— ‪■—.‬ך‬ ‫— —‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‪.‬ך‬

‫עה ע תלם ב ע ע מאות ענה‪ ,‬אז‬

‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬
‫כיון דאשהלים בשש מאות שנה כדין‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•••• ‪ :‬־••‬

‫התחבר עמה‪.‬‬
‫ועל כן‪ ,‬מיום עה ע תל ם חנזאם‬ ‫אתחבר בהדח‪.‬‬
‫ועל דא מן יומא ךאשתלים חובייהו דבני‬
‫ע ל בני העולם‪ ,‬חכה להם הקןדוע‬
‫ברוך הוא עד עה ע תל ם נח ב ע ע‬
‫עלמא אוריך לון ?ןךשא בריף הוא עד‬
‫מאות ענה‪ ,‬ונעלמה דךגתו כךאוי‬
‫ךאשהלים נח בשש מאות שנה ואשתלים‬
‫והןה צדיק עלם‪ ,‬ואז נכנס להבה‪.‬‬
‫דרגיה כךקא יאות והוה צדיק שלים‪ .‬וכדין‬
‫והכל כמו עלמעלה‪.‬‬
‫ונח בן ע ע מאות ענה‪ ,‬כמו‬
‫דלעילא ‪:‬‬
‫עאמךנו‪ .‬ולכן לא נאמר כבן ע ע‬‫‪T‬‬ ‫כגוונא •‬
‫וכלא ‪T :‬‬ ‫לתיבותא‪T : .‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬עאל ‪:‬‬
‫ונח בן שש מאות שנה כמה ךאמרן‪ .‬ובגיני‬
‫מא‪ 1‬ת ^זנה ]ד״א כנגד ששת צךד העולם[‪.‬‬
‫עוד פתח ואמר‪ ,‬ואני הנני מביא‬
‫כך לא אהמר כבן שש מאות שנה‪) .‬ד״א‬
‫את המבול מים‪ .‬מה הטעם הנני‬
‫ל״ג ל^ביל עית ם?ריז ךעלמא(‪ .‬תו פתח ואמר!אני הנני‬
‫כיון עאמר ואני? אלא אני‪ ,‬אנכי‪,‬‬
‫מביא את המבול מלם‪ .‬מאי טעמא הנני כיון‬
‫]הנני[ ‪ -‬הכל זה דבר אחד‪.‬‬
‫דאמר ואני‪ .‬אלא אני אנכי )נ ״ א הנני( כלא מלה‬
‫ב א ךאה‪ ,‬בכל מקום אני נעעה‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. _.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫גוף לנעמה‪ ,‬ודאי עמקבלת ממה‬
‫עלמעלה‪ ,‬ולכן נךמז באות‬
‫חדא •היא‪.‬‬
‫‪TT‬‬
‫תא חזי‪ ,‬בכל אתר אני אתעביד גופא‬
‫הברית‪ ,‬עכתוב אני הנה בדיתי‬
‫אתך‪ .‬אני עקימת בגלוי מזמנת‬
‫לנשמתא ודאי דמקבלא ממה דלעילא‪.‬‬
‫■ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫ל ^ ת‪ ,‬אני כסא למה עלמעלה‪,‬‬
‫נקמות ‪:‬לדורי דורות‪.‬‬ ‫ובגין כך אתרמיז באת קלימא דכתיב אני‬
‫עוע ה ‪|T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫אני ע‬
‫הנה בריתי אתך‪ .‬אני ךקלימא באתגללא‬
‫ואני ‪ -‬כולל זכר ונקבה כאחד‪.‬‬
‫אחר כך נךעם לבדו‪ ,‬עהזדמן‬
‫מזומנת למנדע‪ .‬אני כרסלא למה דלעילא‪.‬‬
‫לעעות דין‪ .‬הנני‪ .‬מביא את‬
‫אני ךעביתא נוקמין לדרי דרין‪ .‬ואני כליל‬
‫המבול מים‪.‬‬
‫דכר ונוקבא כחדא‪ .‬לבתר אתרשים בלחודוי‬
‫ביון עאמר מביא את המבול‪ ,‬לא‬
‫ןדענו עהוא מים ? אלא את‬
‫ךאזזימן למעבד דינא‪ .‬הנני‪ .‬מביא את‬
‫המבול‪ ,‬לרבות מלאך המות‪ .‬עאף‬
‫^ גב עהיו מים‪ ,‬המעחית ]להשחית‬
‫המבול מלם‪.‬‬
‫כיון ךאמר מביא את המבול לא לדענא‬
‫בהם[ ]ה‪:‬ה[ הולך בעולם להעמיד‬
‫באותם המים‪ .‬אני ה׳ ‪ -‬כך ענינו‪,‬‬
‫ךאיהו מלם‪ .‬אלא את המבול לאסגאה‬
‫נאמן אני לעלם עכר טוב‬
‫••‪•T:T‬‬
‫מלאך המ‪.‬ו*ת‪ ,‬דאף על גב דמלא הוו‪.‬‬
‫לצדיקים ולהפרע מהרעעים‪.‬‬
‫‪-T•:‬‬ ‫•‪1‬‬

‫הפסוק‬ ‫להם‬ ‫מחבלא )לחכלא כהון( )ד״א הוה( אזיל בעלמא‬

‫הבטיח‬ ‫ולכן‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪7 . .‬‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬

‫לצדיקים באני‪ ,‬ל ^ ם עכר טוב‬

‫לשיצאה באנון מיין‪ .‬אני יל‪ ,‬הכי תנינן נאמן‬
‫הבא‪ .‬ואים‬ ‫עלהם לעולם‬
‫אנא לשלמא אגר טב לצדיקןא ולאתפרע‬
‫מרשיעיא‪ .‬ובגין כך אבטח ל‪1‬ן ל^רא לצדיקןא באני לשלמא אגר טב‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כה תשרי‬
‫שצב‬

‫ואגזים לרעזיעיא לךעזעים להפרע מהם לעולם‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬

‫דלהו־ן לעלמא דאתי‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫הבא באני‪.‬‬ ‫לאתפרע מפייהו לעלמא ךאתי באני‪.‬‬

‫לשחת כל בקויר ‪ -‬כמו‬
‫לשחת כל בע‪t‬ר‪ .‬כמה דאוקימנא דדא הוא שהעמךנו‪ ,‬שזהו המשחית של‬ ‫‪T :‬‬ ‫• | ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ • •‬

‫מהבלא דעלמא‪ .‬ועל דא כתיב‪) ,‬שמות יב( העולם‪ ,‬ועל זה כתוב )שמותיב(‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫‪/‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫ולא יהץ המשחית לבא אל‬

‫ולא להן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף‪ .‬ודא‬
‫בתיכם לנגף‪ .‬וזה הוא לשחת‬
‫הוא לשחת כל בשר מפטרא דקץ כל בשר בא כל בשר‪ ,‬מצד של קץ כל בשר‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‪1 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫לפני‪ .‬דהא כיון דמטא זמנא ךאוריך לון בא לפני‪ .‬שהרי כיון שהגיע זמן‬
‫שחכה להם הקדוש ברוך הוא‬
‫לןךשא בריך הוא )י׳אל״ג ואידך ל‪ (!:‬עד דאשלים נח‬
‫]ד״א וחכה להם[ עד שהשלים נח‬
‫לשש מאות שנה כדין לשחת כל בשר‪ .‬אמר לשש מאות שנה‪ ,‬אז לשחת כל‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫הבי אוליפנא משמיה דרבי יצחק )ס״א ?רבי יוסי בשר‪ .‬אמר‪ ,‬כך למךנו משמו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬

‫של רבי ןצחק ]ם״א ?רבי יוסי ?!חוזאי[‪,‬‬

‫סחוזאי( דאמר לן )נ״א האי ךאמרי לבון(‪.‬‬
‫שאמר לנו‪] ,‬ם״א זה שאמךתי לכם[‪.‬‬
‫פתח ואמר‪) ,‬ישעיהלח( אמרתי לא אראה יה יה פ ת ח ואמי‪) ,‬ישעיה לח( אמךהי לא‬
‫בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם אךאה ןה ןה בארץ החיים לא‬
‫אביט אדם עוד עם יושבי חדל‪.‬‬
‫אמרתי לא אראה יה‪ ,‬כמה‬
‫יושבי חדל‪ .‬אמרתי לא אראה יה‪ ,‬כמה‬
‫— ■ך‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪, , ,‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך״‬ ‫‪. . .‬‬

‫אטימין אנון בני נשא ךלא לךעין ולא משגיחין אטומים הם בני אדם שלא‬
‫במלי ךאורליתא‪ ,‬אלא מסתכלי במלוי ךעלמא יוךעים ולא משגיחים בדברי‬
‫חתורה‪ ,‬אלא מסתכלים בדברי‬
‫העולם ונשכחת מהם רוח‬
‫ואתנשי מפייהו רוחא ךחכמתא‪.‬‬
‫חכמה‪.‬‬ ‫דכד בר נש אסתלק מהאי עלמא ויהיב‬
‫‪ ■.‬ך ‪.‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫_‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫חושבנא למאריה מכל מה ךעבד בהאי שכשאדם מסתלק מהעולם‬

‫חזה ונותן חשבון לדבונו מכל‬
‫עלמא בעוד דאיהו קאים רוחא וגופא כחדא מה שעשה בעולם חזה בעוד‬
‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• |T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫וחמי מה דחמי‪ ,‬עד דאזיל לההוא עלמא ופגע שהוא קןם רוח וגוף כאחד‪,‬‬
‫‪- T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• • T :‬‬

‫ליה לאדם הראשון יתיב לתרעא דגנהא דעדן ורואה מה שרואה‪ ,‬עד שהולך‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לאותו עולם ופוגש באדם‬
‫למחמי כל אנון דנטרו פקודי ךמאריהון וחדי הךאשון יושב בשער גן עדן‬
‫לךאות כל אותם ששמרו את‬ ‫בהו‪.‬‬
‫מצוות ךבונם ושמח בהם‪.‬‬ ‫וכמה צדיקיא סחרניה דאדם‪ .‬אנון דאתמנעו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪■: T‬דד‬ ‫‪T|-‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫אדם‪ .‬אלו‬ ‫סביב ‪TT‬‬ ‫צדיקים ‪• :‬‬
‫וכמח ‪1• • -‬‬
‫‪:‬־ ‪7‬‬
‫מארחא דגיהפם וסטו לגבי ארחא דגן שנמנעו מדרך הגיהגם וסטו‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫••‬

‫עדן‪ .‬ואלין אקרון יושבי חדל‪ .‬ולא כתיב לדרך גן העדן‪ ,‬ואלה נקראים‬
‫יושבי חלד‪ .‬בגין דלא הוו כמו חולדה דגררא יושבי חדל‪ .‬ולא כתוב יושבי‬
‫‪T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*.* T‬‬ ‫‪:‬‬
‫חלד‪ ,‬כי אינם כמו חלדה‬
‫ומנחא ולא ידעא למאן שבקא‪ .‬אלא יושבי שגוררת ומניחה ולא יודעת למי‬
‫• ‪T:‬‬
‫‪.‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫^‬

‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫חדל‪ .‬כמה ךאה אמר‪) ,‬ישעיה ב( חךלו לכם מן מניחה‪ ,‬אלא יושבי חדל‪ ,‬כמו‬
‫האדם וגד )אלא י‪ 1‬עני חיל( דאתמנע לון מארחא שנאמר )שם ב< חדלו לכם מן‬
‫‪■. .‬ך ‪ ■ .‬ך‬ ‫‪1‬‬ ‫‪— .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז•‬ ‫‪7 .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך ‪.‬ך‬
‫האדם וגו׳‪] ,‬אלאיר??יחךל[ שנמנעו‬
‫דגיהנם‪ .‬ואתקיפו בהו לאעלא להו בגנתא מדרך חגיחנם‪ ,‬והחזיקו בהם‬
‫לחכניסם בגן עדן‪.‬‬
‫שצג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ים כסלו‬ ‫^ ______‬
‫א״״‪______________________:‬נח ־ סה ע״ב‬ ‫לשנה‬
‫______כה תשרי‬
‫דבר אחר יועזבי חדל ‪ -‬אלו‬ ‫ךבר אחר יו־עזבי חדל אנון מךיהו־ן דתעזובה‬
‫בעלי תעזובה עזמנעו עצמם‬ ‫ךמנעו גרמייהו מאנון חו־בין דחייביא‪.‬‬
‫מאותם חטאי הךעזעים‪ .‬ומעזום‬
‫עזאדם הךאעזוץ עזב בתעזובה‬ ‫ובגין ךאדם הראעזון תב בתיובתא קמי‬
‫לפני רבונו‪ ,‬יועזב ]עם[ על אותם‬ ‫מאריה‪ .‬יתיב )נ״א עם( על אנון דאתמנעו‬
‫עזנמנעו מחטאיהם והם בני‬ ‫מחוביחון ואנון בני חדל‪ .‬כמח ךאת אמר‪,‬‬
‫חדל‪ ,‬כמו עזנאמי )תהלים לט(‬
‫אךעה מה חדל אני‪ .‬ולכן הוא‬ ‫)תהלים לט( אךעה מה חדל אני‪ .‬ובגין כך איהו‬
‫יועזב בעזער גץ העדן וקזמח‬ ‫יתיב לתךעא ךגנתא ךעדן וחדי בהו בצדיקיא‬
‫בצדיקים עזבאים באותה דרך‬ ‫ךאתןין בהחוא אוךחא דגנתא ךעדן‪.‬‬
‫עזל גן עדן‬
‫ב א ראה מה כתוב‪ ,‬אמרתי לא‬
‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫תא חזי‪ ,‬מה בתיב אמרתי לא אראה יה‪ .‬ובי‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪: V‬‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫אךאה ןה‪ .‬וכי מי ןכול לךאות‬ ‫מאן ןכיל למחמי ןה‪ .‬אלא סזפא דל^רא‬
‫ןה? אלא סוף הכתוב מוכיח‪,‬‬
‫עזכתוב ןה בארץ החיים‪ .‬בא‬
‫אוכח דכתיב ןה בארץ החןים‪ .‬תא חזי‪ ,‬כד‬
‫ךאה‪ ,‬כקזהנקזמות עולות למקום‬ ‫סלקין נקזמתין לאתר צרזרא ךחיי‪ .‬המן‬
‫צרור החיים‪ ,‬עזם נהנים בזהר‬ ‫מתחנן בזחרא דאספקלריאח דנחרא דנחיר‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I: -‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪It - :‬‬ ‫•‬
‫עזמאיךה‬ ‫האספקלתה‬ ‫עזל‬
‫מהמקום העליון ^ל הכל‪ .‬ואלו‬
‫)דף סו ע״א( מאתר עלאח דבלא‪ .‬ואילו לא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪--------:‬‬

‫לא התלבעזה הנעזמה בוהר ^ל‬ ‫מתלבעזא נעזמתא בזהרא דלבועזא אחרא לא‬
‫‪T‬‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T -: • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬

‫לבועז אחר‪ ,‬לא תוכל להתקרב‬ ‫תיבו־ל לאתלרבא למחמי ההוא נחורא‪ .‬ורזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫לךאות את אותו האור‪ .‬וסוד‬
‫דמלה כמה דיהבי לנעזמתא לבועזא‬
‫הדבר ‪ -‬כמו עזנותנים לנעזמה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לבועז עזמתלבעזת בו לעמד‬ ‫דמתלבעזא ביה למיקם בהאי עלמא‪ .‬הכי נמי‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בעולם הזה‪ ,‬כך גם נותנים לה‬

‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪I T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫!הבי לה לבועזא דזהרא עלאה למיקם ביה‬
‫לבועז עזל והר עליון לעמיד בה‬
‫בההוא עלמא ולאסהכלא בגו ההוא‬
‫באותו עולם ולהסתכל בתוך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫אותה אכזפקלתה עזמאירה מתוך‬ ‫אספקלתאה ךנהרא מגו ההוא ארץ הח?ים‪.‬‬
‫אותה ארץ החיים‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬מעזה לא יביל לקרבא לאסהכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:I t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬מעזה לא ןבל להתקרב‬
‫להכזתכל במה עזהכזתכל אלא‬
‫במה ךאסתכל אלא כד אתלבעז‬
‫כעזהתלבעז בלבועז אחר‪ ,‬כמו‬ ‫בלבושא אחרא כמא ךאה אמר )שמות כד( דבא‬
‫עזנאמר)שמיתכד( רבא מעזה בתוך‬ ‫משה בתוך הענן דעל אל ההר‪ .‬ותךגום‬
‫הענן ר^ל אל ההר‪ .‬ותךגום‪,‬‬
‫באמצעות הענן‪ .‬והתלבעז בו‬
‫במציעות עננא‪ .‬ואתלבש בה כמאן ךאתלבש‬
‫כמי עזמתלבעז בלבועז‪ .‬ולכן )שם‬ ‫^בו שא‪ .‬ובגין דא )שמות כ( ומשה נגש אל‬
‫כ( ומעזה נגעז ^ העךפל א^ר‬ ‫הערפל אשר שם האלהים וכתיב‪) ,‬שמות כד(‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T‬‬
‫עזם האלהים‪ ,‬וכתוב )שם כד( ‪1‬ןבא‬
‫מעזה בתוך הענן וגו׳‪ ,‬ויהי מעזה‬
‫ויבא משה בתוך הענן וגו׳ דהי משה בהר‬
‫?הר אךבעים יום ואךבעים‬ ‫ארבעים יום וארבעים לילה ויכיל לאסהכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T : -‬‬

‫לילה‪ ,‬ויכל להסתכל במה‬

‫‪ :‬־‬ ‫‪T:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫במה ךאסתכל‪.‬‬
‫עזהסתכל‪.‬‬
‫במו זה מתלבעזות נעזמות‬ ‫כגוונא דא מתלבעזין נעזמתהון דצדיקןא‬
‫הצדיקים באותו העולם בלבועז‬ ‫בההוא עלמא בלבושא כגוונא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כה תשרי‬
‫שצד‬

‫העולם‪,‬׳ ׳‪:‬צלא‬
‫׳צל אותו ‪T T‬‬ ‫‪:‬כמו ‪•/‬‬ ‫דההוא עלמא דלא יתנהג אלא בלבועזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫יתנהג אלא בלבועז כמו זה‪,‬‬ ‫כגוונא דא וקיימי לאסהכלא בנה^רא דנהיר‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬
‫ועומדים להכ!הכל באור המאיר‬
‫באותה ארץ החיים‪ .‬וזהו יה יה‬ ‫בההוא ארץ החיים‪ .‬וזהו יה יה בארץ‬
‫בארץ החיים‪ ,‬עזהיה סבור עזלא‬ ‫החיים‪ .‬ןיהוה סביר דלא מכי לההוא נהורא‬
‫יץכה לאותו אור ולאותה‬ ‫ולההוא אסהכלותא בגין תהרא ךנגיד פסיק‬
‫עזחנהר‬ ‫מעזום‬ ‫הסתכלות‪,‬‬
‫העזופע מפסיק אותו ולא הוליד‪.‬‬ ‫ליה ולא אוליד‪ .‬לא אביט אדם עוד דא אדם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫— •‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬

‫לא אביט אךם עוד ‪ -‬זה אדם‬ ‫קדמאה כמה דאתמר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬

‫הראעזון‪ ,‬כמו עזנתבאר‪.‬‬

‫וכל דא למה‪ .‬בגין דאמר ליה נביאה כי מת‬
‫וכל זה למה? כי אמר לו חנביא‪,‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫כי מת אהה ‪ -‬בעולם הזה‪ ,‬ולא‬

‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪. . .‬‬
‫אתה בהאי עלמא ולא תחיה לההוא‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*.* :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫תחיה ‪ -‬לעולם חבא‪ .‬מ^צום ׳צמי‬ ‫עלמא‪ .‬בגין‪ .‬דמאן דלא )הוה( אוליד בנין‬
‫^צלא ]היה[ מוליד בנים בעולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫חזה‪ ,‬כקזיוצא ממנו‪ ,‬מגךעזים‬

‫‪•T‬‬ ‫•‬ ‫^‬ ‫^ דד‬
‫בהאי עלמא‪ ,‬כד נפיק מניה מתךכין ליה מכל‬
‫אותו מכל מה עזאמךנו‪ ,‬ולא‬ ‫מה דאמרן‪ .‬ולא עזריא למחמי בההוא נהורא‬
‫^צורה לךאות באותו אור המאיר‬ ‫ךנהיר )בל עבן ובל עבן עאר עפא !י^אר ?ני ?עא(‪ .‬ומה‬
‫]כל שכן וכל שכן לשאר העמים ושאר בני האךם[‪.‬‬
‫חזקיה דחוה ליה זכות אבות ואיהו זכאה‬
‫ומה חץקיה עזהיתה לו ץכות‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•|‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫וחסיד‬
‫צדיק‪• T : 1‬‬
‫זכאי ‪• -‬‬
‫‪T‬אבות ‪:‬והוא ‪--‬‬
‫צדיק וחסידא כך‪ .‬כל עזכן מאן דלית ליה‬
‫כך‪ ,‬כל קזכץ מי קזאיץ לו זכות‬ ‫זכות אבות וחטי קמי מאריה‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• 1-‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אבות וחוטא לפני רבונו‪.‬‬

‫הלבוש חזה קזאמךנו הוא ]הם[‬
‫האי לבועזא ךקאמרן איהו ) אני!( מה ךאמרו‬
‫מה ^אמרו חחבדים‪ ,‬חלוק ^ל‬ ‫חברןיא חלוק א דרבנן דאתלביעזו‬
‫רבנן קזמתלבקזים בו באותו‬ ‫בההוא עלמא‪ .‬זכאה חולקיהון דצדיקייא‬
‫העולם‪ .‬א׳צרי חלקם ^צל‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪|T :‬‬

‫הצדיקים קזגנז להם חקדו^צ‬

‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫ךגניז לון קךשא בדיך הוא כמה טבין‬
‫ברוך הוא כמה טובות ועדונים‬ ‫ועידונין לההוא עלמא‪ ,‬עלליהו כתיב‪) ,‬ישעיהסד(‬
‫לעולם חבא‪ ,‬עליהם כתוב )ישעיה‬ ‫ע!ן לא ראתה אלהים זולתך !עשה למחכה‬
‫סס עין לא ראתה אלהים זולתך‬
‫יעעזה למחכה לו‪.‬‬
‫לו‪:‬‬
‫ואני הנני מביא את המבול מים‬ ‫לי^רץ♦‬ ‫ואני הנני מביא את המבול מ!ם‬
‫על הארץ‪ .‬רבי יהוךה פתח‪,‬‬ ‫רבי יהודה פתח )במדברכ( המה מי מריבה‬
‫■ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫)במדבר ס המה מי מריבה אקזר‬
‫רבו בני י^צראל את ה׳ ויקד^צ‬ ‫אשר רבו בני ישראל את יי ויקדש בם‪ .‬וכי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫_ ‪■ .‬ך|‪..‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪~ 1‬‬
‫•‬
‫‪•|T •-‬‬ ‫•‬
‫‪• T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫בם‪ .‬וכי במקום אחר לא רבו בני‬ ‫באתר אחרא לא רבו בני ישראל את יי‪ .‬מאי‬
‫■ך‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬
‫— ‪—.‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬

‫ישראל את ה׳? מה >צונה כאן‬ ‫שנא הכא דקאמר המה מי מריבה ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T |T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫שאמר המה מי מריבה‪ ,‬ולא‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫אחרים? אלא מי המריבה חללו‬

‫‪•:‬‬ ‫•‬
‫•‬ ‫• ‪T‬‬
‫•‬ ‫־‬ ‫• ‪T‬‬
‫‪/‬‬
‫אחרנין‪ .‬אלא הני מי מריבה הוו ודאי דיהבו‬
‫— ■ך‪■ .‬ך‪—.‬‬ ‫‪—.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. ...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪---:‬‬

‫היו ודאי שנתנו כח וחזק לבעלי‬ ‫חילא ותוקפא למאריהון דךינא לאתתקפא‪.‬‬
‫חרץ להתחזק‪ .‬משום שיש מים‬ ‫בגין דאית מלין מתוקין ואית מיין מרירן‪.‬‬
‫מתוקים ומים מרירים‪ .‬ןש מים‬
‫צלולים דש מים עכורים‪ .‬ןש מי‬ ‫אית מלין צלילן ואית מלין עכירן‪ .‬אית מיין‬
‫המה‬‫זה‪T ,‬‬‫׳‬ ‫ועל‬
‫קטטה‪ : .‬־‬
‫ומי ‪T T1:‬‬
‫שלום ••‬
‫‪T‬‬ ‫שלם ואית מלין קטטו‪ .‬ועל דא המה מי‬
‫שצה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫יט כסלו‬
‫נח ‪ -‬סו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה תשרי‬
‫מי מריבה אעזר רבו בני י^יךאל‬ ‫מריבה אשר רבו בני לע‪ t‬ךאל את לי‪ ,‬ךאמעזיכו‬
‫את ה‪ /‬עזהמעזיכו עליהם את מי‬ ‫עלליהו למאן דלא אצטריך ואסתאיבו ביה‬
‫עזלא צךיך ונטמאו בו‪ .‬זהו‬
‫ויקדען ‪T‬בם‪.‬‬
‫עזכתוב ‪••|T • -‬‬
‫‪T‬‬
‫ויקדש ‪T‬בם‪.‬‬
‫דכתיב ‪••|T• -‬‬
‫הדא הוא • ‪• :‬‬
‫‪TT‬‬
‫אמר לו רבי חזקיה‪ ,‬אם כך‪ ,‬מה‬ ‫אמר ליה רבי הזקיה אי הכי מאי ויקדש‬
‫— ‪■ .‬ך|‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■| .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ן‬

‫זה ‪1‬יקןך׳ט? היה צריך להיות‬

‫אלא מלה‬ ‫ויקדשו מיבעי ליה‪.‬‬
‫ויקןךעזו ! אלא הדבר עלה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪••lT • -‬‬

‫ויקןדעז ‪ -‬נפגם מי עזלא צריך‪.‬‬ ‫מאן דלא‬ ‫אסתליקת‪.‬ויקדש אתפגים‬

‫כביכול עזנפגמה הלבנה‪ .‬ויקןדען‬ ‫אצטריך‪ .‬בבלבול דאתפגימת סיהרא‪ .‬ולקדש‬
‫אינו לעזבח כאן‪ .‬ואני הנני מביא‬
‫את המבול‪ ,‬כמו עזבאךנו‪,‬‬
‫לאו לשבחא איהו הבא‪ .‬ואני הנני מביא את‬
‫להביא מעזחית עליהם כמו עזהם‬ ‫מהכלא‬
‫‪T: - :‬‬ ‫לאייתאה‬
‫‪TT:-:‬‬ ‫דאוקימנא‬
‫• | ‪T:‬‬ ‫כמה ‪:‬‬
‫‪T:‬‬ ‫המבול‬
‫‪- -‬‬
‫נבזמאו בו‪.‬‬ ‫עלייהו כמה דאפון אסתאבו ביה‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬אוי לרעזעים‬
‫‪• T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫י‬ ‫•‬
‫•‬

‫עזלא רוצים לעזוב לפני הקןדוען‬

‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬
‫אמר רבי יוסי ווי לון לרשיעלא ךלא בעאן‬
‫ברוך הוא על חטאיהם בעוד‬ ‫לאתבא קמי קךשא בריף הוא על‬
‫עזהם בעולם הזה‪ .‬עזכעזאדם עזב‬ ‫הוביהון בעוד דאנון בהאי עלמא‪ .‬דכד בר‬
‫ומתנחם על חבזאו‪ ,‬הקןדועז ברוך‬
‫אותם‬ ‫וכל‬
‫נש אתיב ואתנחם על הובוי‪ .‬קךשא בריף‬
‫‪T‬‬ ‫לו‪T : ,‬‬‫׳‬ ‫הוא מוחל‬
‫עזמחזיקים בחטאיהם ולא רצו‬ ‫הוא מחיל ליה‪ .‬וכל אפון ךמתהקפין‬
‫לעזוב לפני הקןדועז ברוך הוא על‬ ‫בחובליהו ולא בעו לאתבא קמי קךשא בריף‬
‫]חטאים[ חבזאיהם‪ ,‬אחר כך ]יפל[‬
‫יפלו לגיהנם ולא יעלו מעזם‬
‫הוא על )ח‪:‬ג‪1‬י( חוביהון‪ .‬לבתר )י?פ‪1‬ל( עפלו‬
‫לעולמים‪.‬‬ ‫לגיהפם ולא לסקון ליה מתמן לעלמין‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬מעזום עזחזקו את לבם‬ ‫תא חזי‪ ,‬בגין ךאתקיפו לבליהו כל אפון דרא‬
‫כל אותם דורו עזל נח וךצו‬
‫להךאות חבזאם בגלוי‪ ,‬הביא‬ ‫באתגליא‪.‬‬
‫— ‪T:‬‬ ‫לאחזאה חובייהו‬‫ובעו ‪TT— :‬‬ ‫דפח ‪T‬‬
‫‪— :‬‬
‫חקןדועז ברוך הוא עליהם חדין‬ ‫קךשא בריך הוא אייתי דינא עלליהו בההוא‬
‫באותו הגון‪ .‬אמר רבי יצחק‪,‬‬ ‫גוופא‪ .‬אמר רבי יצחק ואפילו כד חטי בר נש‬
‫■ך‬ ‫—‬ ‫‪•• T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫—‪:‬‬
‫בנסתר‪,‬‬
‫אדם ‪ T : • :‬׳‬ ‫כעזחוטא ‪TT‬‬‫••‬ ‫אפלו ‪•/ :‬‬
‫‪:‬־ •‬
‫חקדועז ברוך הוא רחמן‪ .‬ואם‬
‫באתכסלא קךשא כריך הוא רחמן‪ .‬ואי תב בר‬
‫עזב בן האדם אליו‪ ,‬מכסה עליו‬ ‫נש לגביה חפי ^י ה ומחיל ליה ושביק ליה‪.‬‬
‫ן ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫־ **‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ומוחל לו ומותר לו‪ .‬ואם לא‪,‬‬ ‫ואי לא‪ ,‬גלי ליה לעיני כלא‪ .‬מפלן מסוטה‪.‬‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך ■ך ן‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך ‪..‬‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הוא מגלה אותו לעיני כל‪ .‬מנין‬
‫לנו? מסוטה‪.‬‬ ‫והכי נמי אתמחון אלין חייבלא מארעא‬
‫וכך גם נמחו הךעזעים חללו‬ ‫באתגללא‪ .‬והיך אתמחון‪ .‬אלא דהוו‬
‫מהארץ בגלוי‪ .‬ואיך נמחו? אלא‬ ‫נפקי מליא והוו ךתיחן מן ההומא וסליקי‬
‫עזהיו יוצאים מים‪ ,‬והיו רותחים‬
‫מחההום‪ ,‬ועולים ומעבידים‬ ‫ואעבר מפייהו משבא‪ .‬וכיון דאעבר מפליהו‬
‫מהם את עוךם‪ .‬וכיון עזהעבר‬ ‫משכא הכי נמי בשרא ולא אשתארו אלא‬
‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫הבעזר‪ :,‬ולא‬
‫העור ‪T -‬כך־ גם ־ ‪ T T‬׳‬
‫נעזארו אלא בעצמות ^להם‬
‫בלבד‪ ,‬לקים את מה עזכתוב‬
‫וימחו מן הארץ‪ .‬וכל אותם‬
‫מהם ‪T1‬‬ ‫בגרמייהו לחוד‪ .‬לקיימא ךכתיב וימחו מן‬
‫הארץ‪ .‬וכל אפון גרמי אתפרדן דא מן דא‬
‫ולא אשתארו כחדא‪ .‬ומכלא אתעברו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כה תשרי‬
‫שצו‬

‫העצמות נפךדו זו מזו ולא נקזארו‬ ‫מעלמא‪ .‬רבי לצחק אמר _דמחו מן הארץ‪,‬‬
‫כאחד‪ ,‬ומהמל העברו מהעולם‪.‬‬ ‫מאי וימחו‪ ,‬כמה דאת אמר ימחו מספר‬
‫רבי יצחק אמר‪ ,‬דמהו מן הארץ‪,‬‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫— • ‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫מה זה וימחו? כמו קזנאמר ימחו‬ ‫חלים‪ .‬מכאן אוליפנא ךלית לוין תחלה‬
‫מארץ חיים‪ .‬מכאן למדנו‪ ,‬עזאין‬ ‫לעלמין ולא לקומון כךינא‪) .‬דף סו ע״ב(‪.‬‬
‫להם החןה לעולמים ולא ןקומו‬
‫והקימותי את בריתי אתך‪ .‬אמר רבי אלעזר‬
‫■?דין‪.‬‬
‫והקמתי את בריתי אתך‪ .‬אמר רבי‬ ‫לעילא‬ ‫‪T‬‬
‫מהבאקיומא דברית‬
‫‪:‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫אלעזר‪ ,‬מכאן קיום הברית‬ ‫?קיומא לברית לתהא‪ .‬מקזמע ד^תיב אתך‪.‬‬
‫למעלה כקיום הברית למטה‪,‬‬
‫מקזמע קזכתוב אתך‪ .‬ואמר רבי‬
‫ואמר רבי אלעזר מבאן אוליפנא דכד זכאין‬
‫!‬ ‫•‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪T T : V‬‬ ‫• •‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫למרנו‪,‬‬ ‫מכאן‬ ‫אלעזרי‬ ‫אנון בעלמא אתקיים עלמא לעילא ותתא‪ .‬אמר‬
‫‪- T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫• ‪- I - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬

‫עןכקזהצריקים בעולם‪ ,‬מתקים‬ ‫‪.‬רבי שמעון מלה סתים איהו‪ .‬כד אהערותא‬
‫העולם למעלה ולמטה‪ .‬אמר רבי‬
‫הוא‪,‬‬ ‫נסתר‬ ‫דבר‬ ‫קזמעון‪,‬‬
‫ללכורא לגבי נוקבא כד איהו קןקני לח‪.‬‬
‫לנקבה‬ ‫הזכר‬ ‫כקזהתעוךרות‬ ‫תא חזי‪ ,‬רזא דמלה כד צדיקא איהו‬
‫‪.‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך |‬ ‫—‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫■ן‬

‫כקזהוא מקנא לה‬ ‫בעלמא מיד שכינתא לא אתעדיאת‬

‫־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בא ךאה סוד הדבר‪ ,‬כקזצריק י‪.‬ען‬
‫בעולם‪ ,‬מןד העזכינה לא זזה‬
‫מניח ותיאובהא לילה ביה‪ .‬כדין תיאובתא‬
‫ממנו והקזהוקקותה בו‪ .‬ואז‬ ‫דלעילא לגבה ברחימו כתיאובתא דדכורא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫אליה‬ ‫קזלמעלה‬ ‫הקזהוקקות‬ ‫לנוקביה כד איהו מקני לה‪ .‬ועל דא‬

‫הזכר‬ ‫כהקזהוקקות‬ ‫באהבה‬
‫לנקבתו כקזהוא מקנא לה‪ .‬ועל‬
‫והקימותי את בליתי אתך‪ .‬אתער תיאובתא‬
‫זה‪ ,‬והקמתי את בדיתי אתך‪.‬‬ ‫בגינך‪ .‬כגוונא דא )בראשית יז( ואת בליתי אקים‬
‫ההקזהוקקות מתעוררת בגללף‪.‬‬ ‫את לצחק‪.‬‬
‫כמו זה עראשיתיז( ואת בריתי אקים‬
‫את יצחק‪.‬‬ ‫והקימותי את בליתי אתך למהוי את בליתי‬
‫והקמתי את בריך אתך‪ ,‬להיות‬ ‫בעלמא‪ .‬ולבתר ובאת אל התבה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אות בריתי בעולם‪ ,‬ואחר כך‬ ‫דאלמלא לאו איהו צדיק )ברית( לא ייעול‬
‫‪..‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ובאת אל התבה‪ .‬קזאלמלא אינו‬
‫צדיק ]?רית[‪ ,‬לא יכנס להבה‪ .‬קזהרי‬ ‫לתיבותא דהא לא אתחבר לתבה בר צדיק‪,‬‬
‫\ ‪y‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T • • -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫לא מתחבר להבה‪ ,‬רק צדיק‪ .‬ולכן‬ ‫ובגיני כך ובאת אל התבה והא אתמר‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ובאת ^ ההבה‪ ,‬והרי זה נתבאר‪.‬‬ ‫אמר רבי אלעזר בכל זמנא דבני נשא‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬בכל זמן עזבני‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫אדם ואחזו בברית זו ולא ועזבו‬ ‫לתאחדון בבלית דא‪ ,‬ולא לשבקון ליה‪,‬‬
‫אותה‪ ,‬אין עם ולעזון בעולם‬ ‫לית עם ולישן בעלמא דליכול לאבאשא לון‪.‬‬
‫עזיוכלו להרע להם‪ .‬ונח החזיק‬ ‫ונח אתקיף בבלית דא ונטר ליה‪ ,‬בגיני כך‬
‫בברית זו ועזמר אותה‪ ,‬ולכן עזמר‬
‫אותו הקדועז ברוך הוא ]וכל אשר לו[‪.‬‬ ‫קלשא בליך הוא נטר ליה )ובל דיליה(‪ .‬וכל בני‬
‫אותה‪,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫עזמרו‬
‫וכל ‪:‬בני דורו לא ‪: T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫דליה לא נטרו ליה‪ ,‬בגין כך קלשא בליך‬
‫ולכן העביר אותם הקדועז ברוך‬ ‫הוא אעבר לון מעלמא‪ .‬והא אתמר בההוא‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫! • •‬
‫הוא מהעולם‪ .‬והרי נאמר‪ ,‬באותו‬
‫חבזא ממעז עזהם חנזאו ‪ -‬באותו‬ ‫הובא ממש דאנון האבו בההוא גוונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫גון נמחו מהעולם‪.‬‬ ‫אתמחון מעלמא‪.‬‬

‫שצז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כ כסלו‬
‫נח ‪ -‬סו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה תשרי‬
‫רבי יהודה היה מצוי לפני רבי‬ ‫דבי יהודה הוה עזכיח קמיה דרבי עזמעון‪,‬‬
‫קזמעוץ‪ ,‬והיו עוסקים בפסוק‬ ‫והוו עסלןי בהאי ל^רא ךכתיב‪) ,‬מלכיםא יוז(‬
‫הזה עזכתוב )מלכים־א יח< ‪.‬דרפא‬
‫את מץבח ה׳ ההרוס‪ .‬מה זה‬ ‫וירפא את מזבח ה׳ ההרוס‪ .‬מאי דרפא‪ .‬הא‬
‫וירפא?‪ .‬בא ךאה‪ ,‬בימי אליהו‬ ‫הזי‪ ,‬בימי אליהו‪ ,‬ישראל כלהו שבקו ליה‬
‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬

‫כל יקויךאל עןבו את הקדו׳‪:‬צ‬ ‫לקךשא בריף הוא ושבקו ברית קיימא‬
‫ברוך הוא ועץבו את בדית‬
‫המילה עזלהם‪ .‬כקזבא אליהו‬ ‫דלהון‪ .‬כד אתא אליהו והמא דקא שבקו בני‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫ודאה קזעץבו בני יק‪ t‬ךאל בדית‬ ‫לשראל האי ברית קיימא ואעברו מנייהו האי‬
‫מילה הזו והעבירו מהם את‬ ‫ברית‪.‬‬
‫הבדית הזו‪.‬‬
‫כיון קזךאה כך אלןהו‪ ,‬בא לתקן‬ ‫כיון דחמא אליהו כך אתא לאתקנא מלה‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪T l T : - :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪^T‬‬ ‫• • • ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* * ־‪1‬‬

‫דבר במקומו‪ .‬כיון ׳טהקדיב דבר‬ ‫לדוכתיה‪ .‬כיון דקריב מלה לדוכתיה‬
‫למקומו ‪ -‬הכל התדפא‪ .‬זהו‬
‫קזכתוב וידפא את מץבח ה׳‬
‫אהסי כלא‪ .‬הדא הוא לכתיב דרפא את מזבח‬
‫ההרוס‪ .‬זו בךית המילה ]^בא לתקן‬ ‫יי ההרוס‪ .‬דא ברית קיימא )ד״א ל״ג לאתא לאתי‪,‬נא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T1 -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T:‬‬

‫עזנ עז ב ה‬ ‫מזבה ה׳ ההלום בלית המילה[‬ ‫מזבה יי ההרוס ברית קיימא( דהוה שביק מעלמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫••• ‪7‬‬ ‫‪7:‬‬

‫בעולם‪ .‬וכתוב )שם( ןיקח אלןהו‬

‫וכתיב‪) ,‬מלכים א ״( _דקה אלןהו שהים עשרה‬
‫קזתים עקודה אבנים כמספר‬
‫קזבטי בני !עקב‪ .‬זהו תקון ^ל‬ ‫אבנים למספר שבטי בני יעקב‪ .‬דא הוא‬
‫מץבח ה׳‪.‬‬ ‫תקונא דמזבח יי‪.‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬
‫אשר ה!ה ךבר ה׳ אליו לאמיר‬
‫ישראל יהיה קזמך‪ .‬מה הטעם‬
‫אשר היה דבר יי אליו לאמר ישראל יהיה‬
‫•‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬־‬

‫נזכר כאן ישךאל? אלא ודאי‬ ‫שמך‪ .‬מאי טעמא אלכר הכא לשראל‪,‬‬
‫ודאי‬ ‫ישראל יהיה קזמך‬ ‫אלא ודאי ישראל יהיה שמך ודאי לאסהלקא‬
‫‪|T T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫•‪1 *.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*.* :‬‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬
‫להתעלות למעלה ולהשיב את‬
‫בדית המילה למקומה‪ .‬והינו‬
‫לעילא ולאתבא ברית קיימא לאתריה‪ .‬והינו‬
‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T| -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫שכתוב)שםיט< כי עזבו בדיתך בני‬ ‫לכתיב כי עזבו בריתך בני לשראל‪ .‬ובגין כך‬
‫ישראל‪ ,‬ומשום כך את מץבחיתיך‬ ‫את מזבחותיך הרסו‪.‬‬
‫הרסו‪.‬‬
‫ב א דאה‪ ,‬כל זמן שישךאל שמרו‬ ‫תא חזי‪ ,‬כל זמנא דישראל נטרו קיימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪' • • T‬‬ ‫‪7‬‬

‫בדית הקדוש‪ ,‬אז עשו קיום‬ ‫קלישא כדין עבדי קיומא לעילא ותתא‪.‬‬
‫למעלה ולמטה‪ .‬וכשעץבו את‬ ‫וכד שבקי להאי ברית כדין לא אשתכח קיום‬
‫הבדית הזאת‪ ,‬אז לא נמצא קיום‬
‫למעלה ולמטה‪ ,‬שכתוב )ירמיה לג(‬
‫לעילא ותתא לכתיב‪) ,‬יימיהלג( אם לא בריתי‬
‫אם לא בדיתי יומם ולילה חקות‬ ‫יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי‪.‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• — T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*..‬‬ ‫‪T : — T‬‬ ‫‪T‬‬

‫שמים וארץ לא שמתי‪ .‬ולכן‬ ‫ובגין כך _דרפא את מזבח לל ההרוס‪ .‬וכי‬

‫דרפא את מזבח ה׳ ההרוס‪ .‬וכי‬
‫זו ךפואה? כך זה ודאי‪ ,‬שהרי‬ ‫רפואה איהו‪ .‬הכי הוא ודאי דהא מקיים‬
‫‪ — :‬ן••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מק‪.‬ים את אותו מקום שהאמונה‬ ‫לההוא אתר למהימנותא הליא ביה‪.‬‬

‫תלוןה בו‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬אוף הכי פנחס בשעתא לקני‬
‫ב א ךאה‪ ,‬גם כך פנחס‪ ,‬בשעה‬
‫שקנא למעשה ץמךי‪ ,‬התקין את‬ ‫לעובדא לזמרי אתקין להאי ברית‬
‫הבדית הזו במקומה‪ ,‬ולכן כתוב‬ ‫באתליה‪ .‬ובגין כך כתיב‪) ,‬במדבר כה( הנני נותן‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כ כסלו‬ ‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה תשרי‬
‫שצח‬

‫)במדבר כה( הנני נתן לוי את בריתי‬ ‫לו את בריתי עזלום‪ .‬וכי סללןא דעתך דבגין‬
‫עזלום‪ .‬וכי יעלה על דעתף‬ ‫לפנחס‬
‫עזמעזום פנחס הןה? איזו קטטה‬ ‫הוה ••ליה ‪T: • :‬‬ ‫קטטא ‪TT‬‬
‫ומה ‪T T1:‬‬ ‫הדה‪— .‬‬ ‫פנחס ‪TT‬‬
‫* ‪T:‬‬
‫היתה לו לפנחס בברית הזו?‬ ‫מלה‬‫אתקעזר • ‪T‬‬
‫‪ TT‬־‬ ‫אלא • הכא‬
‫‪T‬‬ ‫ברית‪: :1 *.• .‬‬ ‫בהאי ‪*:‬‬ ‫‪:‬־‬
‫אלא כאץ נקקזר הזיבר במקומו‪.‬‬ ‫בדוכתיה‪ .‬הנני נותן לו את בריתי‪ .‬ומה אתן‬
‫הנני נתן לו את בריתי‪ .‬ומה אתן‬ ‫לו שלום )לאו;‪:‬חןךא כל חד ‪3‬דו?תיה( לאתחברא ברית‬
‫קז לו ם ]להקהבר כל אחד במקומו[‬ ‫לו ?‬
‫להתחבר הברית במקומה‪ ,‬ועל‬ ‫באתריה‪ .‬ועל זיא הנני נותן לו את בריתי‬
‫זה הנני נתן לו את בריתי קזלום‪.‬‬ ‫שלום‪ .‬ומה איהו שלום דאיהו אתריה‬
‫ומהו? קזלום‪ ,‬קזהוא מקום‬ ‫לאתחברא בהדיה‪ .‬מה ךאתפרש מניה‬
‫להתחבר עמו‪ .‬מה עזנפרד ממנו‬
‫בחטאם ‪ -‬בגללו התחבר בו‪ .‬ועל‬ ‫בחובליהו‪ .‬בגיניה אתחבר ביה‪ .‬ועל דא‬
‫זה‪ ,‬הואיל והוא התקין חדבר‬ ‫הואיל והוא אתקין מלה בדוכהיה‪ .‬מכאן‬
‫במקומו‪ ,‬מכאן והלאה ‪ -‬והיתה‬ ‫ולהלאה והלתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת‬
‫לו ולזרעו אחריו ברית כהנת‬
‫עולם החת אקזר קנא לאלהיו‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬החת אשר קנא לאלהיו וגד‪.‬‬
‫אמר רבי קזמעון‪ ,‬אין לף זיבר‬ ‫אמר רבי שמעון לית לך מלה בעלמא‬
‫בעולם קזחקדועז ברוך הוא‬
‫ךקוךשא בריך הוא קני לה כמו חובא‬
‫מקנא לו כמו חטא חברית‪ ,‬כמו‬
‫קזנאמר )ויקרא כס חרב נקמת נקם‬ ‫ךברית כמה ךאה אמר‪) ,‬ויקרא כו( חרב נוקמת‬
‫ברית‪ .‬ומא וראה‪ ,‬לא הקזלם‬ ‫חובא‬
‫‪T‬‬ ‫אשתלים‬
‫חזי‪T ,‬לא • ‪• : :‬‬
‫ותא ‪ •• T‬י‬ ‫ברית‪T : .‬‬ ‫נקם ‪•:‬‬
‫‪1- :‬‬
‫חטא דור המבול אלא מעזום‬
‫בחבילו‬
‫‪:‬־ •‬ ‫דחבו‬ ‫בגין‬
‫‪T: 1 •:‬‬ ‫אלא‬
‫‪TV 'T T‬‬ ‫דטופנא‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דדרא‬
‫‪TT:‬‬
‫עזחטאו בחקזחתת דרכם על‬
‫הארץ‪ ,‬ואף על גב קזהיו חומסים‬ ‫ךארחליהו על ארעא‪ .‬ואף על גב דהוו‬
‫זה את זה‪ ,‬ככתוב והמלא הארץ‬ ‫מקפחי דא לדא כדכתיב והמלא הארץ חמס‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. |— .‬‬

‫חמס ]והמס מהכל היה‪ ,‬ולכן[‪ ,‬וכתוב כי‬

‫)ןחמם טבלא הוה ובגין בך( וכתיב כי )דף סז ע״א( מלאה‬
‫מלאה לי^^^‪-‬לץ חמס מפניהם‪ .‬מכל‬
‫מקום ןהקזחת הארץ לפני‬ ‫הארץ חמס מפניהם‪ .‬מכל מקום ותשחת‬
‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫ן‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך ■ך‬ ‫|‬ ‫■ך ■ך‬

‫האלהים‪ .‬והנני מקזחיתם ‪ -‬מדה‬ ‫הארץ לפני האלהים‪ .‬והנני משחיתם מדה‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪: T‬״‪,‬״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬

‫כנגד מדה‪ .‬הנני מקזחיתם בחטא‬

‫דחבלותא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫בחובא ‪T — :‬‬
‫‪T‬‬ ‫משחיתם ‪:‬‬
‫הנני — ‪T • :‬‬ ‫מדה‪* : * ,‬‬
‫כנגד • ‪T‬‬
‫החקזחתה‪.‬‬
‫ויש אומרים קזלא התמלאה‬ ‫ןאית ךאמרי ךלא אשתלים קסטליהו אלא‬
‫סאתם אלא בחטא החמס שהיו‬ ‫בחובא דחמס דהוו מקפחין דא לדא‬
‫חומסים זה את זה‪ ,‬שהיו רעים‬
‫לשמים ולבריות בא ךאה כמה‬
‫ךהוו בישין לשמלם ולבריות‪ .‬הא חזי‪ ,‬כמה‬
‫ממנים מלמעלה שמפקדים על‬ ‫אנון ממנן מלעילא ךאתפקדן על קלי דאנון‬
‫קולות אלו שמוסרים חדין על‬ ‫דמסרי דינא על חבריהון על מה ךעבדי לון‪.‬‬
‫חבריהם על מה שעשו להם‪ ,‬ועל‬
‫זה כתוב כי מלאה סאדץ חמס‬
‫חמס מפניהם‪.‬‬ ‫הארץ ‪T T‬‬
‫מלאה ‪1 VT T‬‬
‫כתיב •כי ‪T : T‬‬ ‫ועל‪T‬דא ‪• :‬‬‫‪:‬־‬
‫מפניהם‪ .‬ולכן כתוב והנני‬ ‫ובגין כך כתיב והנני משחיתם את הארץ ‪:‬‬
‫משחיתם את הארץ‪.‬‬ ‫ויאמר יי לנח בא אתה וכל ביתך‪ .‬אמר רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך —‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫— ■ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■.‬ך‬
‫ויאמר ה׳ לנח בא אתה וכל‬
‫שמעון אמאי בכלהו )ד״א ל״ג אמר(‬
‫ביתך‪ .‬אמר רבי שמעון‪ ,‬למה‬
‫בכלם ]אמר[ אלהים וכאן ין? מה‬ ‫אלהים והכא יי‪ .‬מאי שנא הכא דאהמר יי‬
‫שצט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כ כסלו‬
‫נח ־ פז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה תשרי‬
‫עזוינה כאץ עזנאמר ה‪ /‬העזם‬ ‫עזמא עלאה דרחמי‪ .‬אלא רזא איהו‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־ • •‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫העליון ע ל הרחמים? אלא ס‪ 1‬ד‬ ‫דאוליפנא‪ .‬לאו א‪ 1‬רח ארעא לקפלא אהתא‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T : | —:‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫הוא ע ל מ תו ‪ -‬אין דךך ארץ‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬

‫עתקבל אעה אורח עמה אלא‬

‫‪T ...‬‬ ‫‪T‬‬
‫אושפיזא בהדה אלא ברעזו דבעלה‪.‬‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪•• I -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בךעות בעלה‪.‬‬ ‫א‪ 11‬ז הכי )נמי נלס נח בעא לאעלא בתיבותא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪I‬‬

‫אף כך ]נם נח‪ [.‬נח רצה להכנס‬

‫להבה להתחבר עמה‪ ,‬ולא הןה‬
‫לאתחברא בהדה‪ .‬ולאו הרה )ליה( יאות‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫]לו[ ראוי עד עבעל ההבה יהץ לו‬ ‫עד דבעלה דתיבה יהב ליה ךשו לאעלאה‬
‫ךעות להכנס ]עמה[‪ ,‬עכתוב בא‬ ‫)?הךה(‪ .‬דכהיב בא אהה וכל ביתך אל התבה‪.‬‬
‫אתה וכל ביתף אל ההבה‪ .‬ולכן‬
‫נקךא כאץ ה׳‪ ,‬הבעל ע ל ההבה‪,‬‬
‫ובגין כך אלןרי הכא יי בעלה דתיבה‪ .‬וכדין‬
‫ואז נכנס נ'ח והתחבר עמה‪ .‬וכן‬ ‫עאל נח ואתחבר בהדה‪ .‬וכן אוליפנא ךלית‬
‫למדנו עאין ךעות לאורח‬ ‫ליה רשו לאושפיזא למיעאל לביתא אלא‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫להכנס לבית אלא בךעות בעלה‪,‬‬
‫בעל הבית‪ .‬זהו עכתוב אחר כך‬
‫ברשו בעלה מאריה דביתא‪ ,‬הדא הוא דכתיב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫**‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫* ‪t‬‬

‫וןבא נח וגו׳‬ ‫לבתר ויבא נח וגו׳‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בא ךאה מה כתוב‪ ,‬כי אתך‬ ‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב כי אותך ראיתי צדיק‬
‫ראיתי צדיק לפני בדור הזה‪.‬‬
‫מכאן למךנו עלא יקבל אדם‬
‫לפני בדור הז‪-‬ה‪ .‬מכאן אוליפנא דלא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪V‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אורח בביתו אם הוא חועד בו‬ ‫יקבל בר נש אושפיזא בביתיה אי איהו חשיד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪•• I-‬‬ ‫‪:‬‬

‫עהוא רעע‪ ,‬אלא אם עומד‬

‫••‬ ‫ביה דאיהו חייבא‪ .‬אלא אי קאים בעינוי‬
‫•‬ ‫‪T V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪* It‬‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫בעיניו לצדיק עלא חעוד בעיניו‬
‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫;‬

‫כלל‪ .‬זהו עכתוב בא אהה וכל‬

‫לזכאה דלא חשיד בעינוי כלל‪ .‬הדא הוא‬
‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T - :‬‬

‫ביתך אל ההבה‪ .‬מה הטעם?‬ ‫לכתיב בא אהה וכל ביתך אל ההבה‪ ,‬מאי‬
‫מעום כי אתך ראיתי צדיק לפני‬ ‫טעמא בגין כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור‬
‫בדור הזה‪.‬‬
‫ולמךנו‪ ,‬עאם נתן לו ךעות לבדו‬
‫הזה•‬
‫ולא נתן ךעות לכל אותם‬ ‫ואוליפנא לאי ןהיב ליה לשו בלחודוי ולא‬
‫עבאים עמו‪ ,‬לא יכניס אותם‬
‫‪T‬‬ ‫ןךויב לשו לכל אפון דאתןין עמיה‪,‬‬
‫־ ‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪• TV‬‬

‫לבית‪ .‬זהו עכתוב בא אהה וכל‬

‫ביתך אל התבה‪ .‬לכלם נתן‬
‫לא ייעול לון לביתא‪ .‬הדא הוא דכתיב בא‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫רעות להכנס‪ .‬ומפסוק הזה‬

‫‪... -‬‬ ‫‪I‬‬
‫אתה וכל ביתך אל התבה‪ .‬לכלא יהיב‬
‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.. T .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫למדנו סוד דרך ארץ‪] .‬ד״א כא אתה‬ ‫רשותא למיעל‪ .‬ומלורא דא אוליפנא רזא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫וכל ביתך אל התבה ונו׳[‪.‬‬
‫רבי יהודה פתח‪« ,‬הליט כד( לדוד‬
‫דארחוי דארעא‪) .‬ד״א ל״גביא אתה וכל ביתדאל התכה וגו׳(‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪• T :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬

‫רבי יהודה פתח )תהלים כי( לדוד מזמור ליי מןמור לה׳ הארץ ומלואה תבל‬ ‫‪T : -‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬

‫הארץ ומלואה הבל ויושבי בה‪ .‬הא ולעבי בה‪ .‬הרי ענינו‪ ,‬לדוד‬
‫‪• T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬־••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪....‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪P‬‬ ‫^‪.‬‬
‫■ך ■ך ‪.‬‬
‫מןמור ‪ -‬עאמר עירה ואחר כך‬
‫תנינן לדוד מזמור דאמר שירתא ולבתר עךתה עליו רוח הקדע‪ .‬מזמור‬ ‫‪- T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪**T‬‬

‫שארת עליה רוח קדשא‪ ,‬מזמור לדוד לדוד ‪ -‬עעךתה עליו רוח הקהע‬
‫ואחר כך אמר עיךה‪.‬‬ ‫דשארת עליה רוח קדישא ולבתר אמר )לה(‬ ‫‪— T‬‬ ‫“‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— |*‬ ‫—‬ ‫‪:‬־••‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫לה' הארץ ומלואה ‪ -‬פסוק זה‬ ‫‪t‬‬

‫נאמר על א‪.‬ךץ יעךאל עהיא ארץ‬ ‫שירתא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫לי; הארץ ומלואה‪ ,‬האי יןרא על ארעא הקדועה‪ .‬ומלואה זו העכינה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪I:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כה תשרי‬
‫כמ‪^ 1‬נאמר )דברי הימים־ב ה( כי‬ ‫דישראל אהמר דאיהי ארעא קדישא‪ .‬ומלואה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫מלא כב‪ 1‬ד ה׳ את בית ה‪ /‬וכתוב‬ ‫דא עזכינהא כמה דאה אמר‪) ,‬דברי הימים ב ה( ‪3‬י‬
‫)שמות מ( וכבוד ה׳ מלא את‬ ‫•‬ ‫• '‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫המעזכץ‪ .‬למה מלא ולא מלא?‬ ‫מלא כבוד יי את כית יי‪ .‬וכתיב‪) ,‬שמות מ( וכבוד‬
‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫••‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫אלא מלא ודאי‪ ,‬עזהתמלא‬ ‫יי מלא את המשכן‪ .‬מאי מלא ולא מילא‪ .‬אלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪•/‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬

‫מהפ‪ 1‬ל‪ ,‬עזהתמלא מהעזמעז‪.‬‬ ‫מלא ודאי דאתמלייא מכלא‪ .‬דאתמלייא מן‬
‫הלבנה עזלמה בכל הצדדים‪.‬‬ ‫• ן‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪• • T‬‬

‫עזלמעלה‪: ,‬כמו‬
‫־ ‪ T:‬׳‬ ‫מכל טוב‬‫מלא • ‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬
‫שמשא‪ .‬סיהרא שלים בכל סטרין‪ .‬מלא מכל‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫••‬ ‫‪T—:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫האוצר הזה להתמלא מכל טוב‬ ‫טובא דלעילא‪ .‬כאסקופא דא דאתמלייא מכל‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ועל זה ‪T‬כתוב לה׳‬ ‫־‬ ‫העולם‪,‬‬

‫עזל ‪ T T‬׳‬ ‫טובא דעלמא‪ .‬ועל דא כתיב ליי הארץ‬
‫הארץ ומלואה‪ .‬הבל ויעזבי בה ‪-‬‬ ‫‪^ V T T‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫אלו עזאר הארצות‪.‬‬ ‫ומלואה‪ .‬תבל ויושבי בה דא שאר ארעאן‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫דבר אחר‪ ,‬לה׳ הארץ ומלואה ‪-‬‬ ‫דבר אחר ליי הארץ ומלואה דא ארעא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪^ V T T‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫—‬ ‫■ך ־ך‬

‫זו ארץ הקןדועזה העליונה‬

‫עזהקןדועז ברוך הוא רוצה בה‪.‬‬
‫קדישא עלאה דקךשא בריך הוא‬
‫ומלואה ‪ -‬אלו נקזמות הצדיקים‬ ‫אתרעי בה‪ .‬ומלואה אלין נשמתהון‬
‫]ד״א שכלם ?!מימאים אותה[ מתמלאת ]ד״א‬ ‫דצדיקייא )ד״א ל״ג ךכלה‪1‬ן מל‪:‬יז לה( אתמלןיא )ד״א‬
‫שמתמלאת[ מהם מכח עמוד אחד‬
‫דאתמלייא( מנליהו מחילא ךעמודא חד דעלמא‬
‫קזהעולם עומד עליו‪ .‬ואם תאמר‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■ד‬ ‫•• ••‬ ‫•‬ ‫‪7.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫על אחד עומד‪.‬‬ ‫קיימא עליה‪ .‬ואי תימא על חד קיימא‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪: |T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: |T‬‬

‫ב א ראה מה כתוב‪) ,‬תהלימכד( כי‬ ‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב‪) ,‬תהלים כח כי הוא על ימים‬
‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ד ‪..‬‬ ‫■ן‬
‫הוא על ימים יסדה‪.‬‬
‫השלמה מההשמטות)סימן מ״ז(‬
‫יסדה‪.‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫על ימים יסךה )תחלים כד( ‪ -‬אלו‬ ‫השלמה מההשמטות )םימן מ״ז(‬
‫חכמי יע(ךאל הגדולים קזיסדו‬ ‫על למים יסדה‪ ,‬אלין חכימין דלשראל‬
‫תוךה וחכמה עזנקראת הים‬
‫הגדול‪ ,‬וכן הוא אומר‪) ,‬קהלת א(‬ ‫רברביא דיסדן אורייתא וחכמתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪| T : T :‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫—‬

‫כל הנחלים הלכים אל הןם‪ .‬ועל‬ ‫ךאתקריאת הלם הגדול וכן הוא אומר ) ק הל ת א׳(‬
‫נהרות ‪ -‬אלו התלמידים קזהם‬ ‫כל הנחלים הלכים אל הלם‪ .‬ועל נהרות אלין‬
‫הגדולים מהנהר‪ ,‬וכן הרב גדול‬
‫מן התלמידים‪ ,‬והם מחךדים את‬ ‫תלמידליא ךאינון ךברבין מן נהרא‪ .‬וכן הרב‬
‫הרב בקעזיותיהן‪ ,‬והוא מתרץ‬ ‫גדול מן התלמידים‪ .‬ואינון מחךדין את הרב‬
‫להם כל הקקזיות ואינו מתרעזל‪,‬‬ ‫בקושיותיהן‪ .‬והוא מתרץ לון כל הקושיות‬
‫כמו הנהרות קזנמעזכים לןם‬
‫ואינו מלא‪ ,‬עזנאמר כל הנחלים‬
‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫•‬
‫•‬
‫••‬‫•‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואינו מתרשל‪ .‬כמו הנהרות שנמשכין ללם‬
‫הלכים אל הןם‪ .‬והךאןה ‪ -‬אמרו‬ ‫ואינו מלא שנאמר כל הנחלים הולכים אל‬
‫אחרי כן‪ ,‬מי! על ה בהר ה׳‪ ,‬כי‬ ‫הלם‪ .‬והראלה אמרו אחרי כן מי לעלה בהר‬
‫אין מעעזה בלא חכמה‪ ,‬כי‬
‫התלמוד מביא לידי מע^ה ‪ :‬ע״כ‬ ‫יי‪ .‬כי אין מעשה בלא חכמה‪ .‬כי התלמוד‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫‪1:‬‬

‫מההשמטות‪.‬‬ ‫מ ב י א ל י ד י מ ע ש ה ‪) :‬עד כאן מההשמטות(‬

‫כי הוא‪ ,‬מי הוא? זה הקדוש‬
‫כי הוא‪ .‬מאן הוא‪ .‬דא קדשא בריף הוא‪.‬‬
‫ברוך הוא‪ ,‬כמו שנאמר הוא‬
‫וכתוב )איוב כח( •כי הוא‬ ‫כמה דאת אמר הוא עשנו‪ .‬וכתיב‪) ,‬איוב כוז(‬
‫עשנו‪T : ,‬‬
‫‪ TT‬׳‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לקצות הארץ !ביט‪.‬‬ ‫כי הוא לקצות הארץ לביט‪.‬‬

‫תא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כא כסלו‬
‫נח ־ פז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו תשרי‬
‫על ימים יסדה ועל נהרות יכויננה‬ ‫על !מים לסדה ועל נהרו־ת לכו־ננה אלין‬
‫‪ -‬אלו עזבעה עמודים עזעומדת‬
‫שבעה עמודים ךלןלימא )אך?א( עלליהו‬
‫הארץ עליהם וממלאים אותה‪,‬‬
‫והיא מתמלאת מהם‪ .‬איך‬ ‫ומללין לה‪ .‬היא אתמלליא מנייהו‪ .‬היך‬
‫בעזעה‬ ‫מהם ?‬ ‫מתמלאת‬ ‫אתמלליא מפייהו‪ .‬בשעתא ךאסגיאו זבאין‬
‫עזמתרבים הצדיקים בעולם‪ ,‬אז‬ ‫בעלמא כלין ארעא דא עבדת פידין‬
‫פר‪ 1‬ת‬ ‫עו‘ק^ה‬ ‫הז‪1‬‬ ‫הארץ‬
‫ומתמלאת מהכ׳ל‪.‬‬
‫ואתמלייא מכלא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הרעזעים‬
‫‪• T :T‬‬ ‫עזמתרבים‬
‫••••‪•-:‬‬ ‫ובשעה‬
‫‪^ 7 :‬‬
‫ו^שעתא דאסגיאו חליבין בעלמא כדין‬
‫בעולם‪ ,‬אז כתוב)שמיד( אזלו מים‬ ‫כתיב‪) ,‬אייב יס אזלו מים מפי ים‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪■ 7‬ך ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫מני ים ונהר יחרב ויבעז‪ .‬אזלו‬

‫ים‪T ',‬דא‬
‫‪T‬‬ ‫מפי‬
‫••‬ ‫מים‬
‫‪•-‬‬ ‫אזלו‬
‫ויבש‪:T .‬‬ ‫יהרב ‪••T:‬‬
‫ונהר *‪TV: *.‬‬
‫‪TT :‬‬
‫מים מני ים ‪ -‬זו הארץ הקדועזה‬
‫עזאמךנו עזנעזקית מהעזקאה‬ ‫ארעא ?ןדישא ךאמרן ךאשהלןלא מש?ןיו‬
‫עליונה‪ .‬ונהר יחרב ויבעז ‪ -‬אותו‬ ‫עמודא ‪-‬חד‬‫‪T‬‬ ‫ההוא ‪-‬‬ ‫ויבש‪- ,‬‬
‫׳‬ ‫יהרב ‪T :‬‬
‫ונהר *‪TV: *.‬‬
‫עלאה‪T T : .‬‬
‫• ‪TT‬‬
‫העמוד האחד קזעומד עליה‬ ‫יהרב‬ ‫ונהר‬ ‫מפיה‪.‬‬ ‫לאתפהרא‬ ‫עלה‬ ‫דקאים‬
‫‪TV:V TT:‬‬ ‫• ••‬ ‫‪1“:T: • :‬‬ ‫—‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• |T :‬‬
‫להיות מואר ממנו‪ .‬ונהר יחרב‬
‫דבעז ‪ -‬כמו עזנאמר )ישעיה נז(‬
‫ויבש כמה דאת אמר )ישעיה נז( הצדיק אבד‪.‬‬
‫! ■ ך —‬ ‫— — •‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ - .‬ך‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-.‬ך‬ ‫‪** T :‬‬

‫הצדיק אבד‪.‬‬ ‫ואמר רבי להודה בההוא זמנא ךאתאבידו‬

‫ואמר רבי יהודה‪ ,‬באותו זמן‬ ‫אפון הלבין מעלמא קלשא בריף הוא‬
‫ךקזעים‬ ‫אותם‬ ‫עזנאבךים‬
‫מהעולם‪ ,‬הקדוקז ברוך הוא ]^צוב[‬
‫)עציב()נ״א אסתכל( אשתדל על עלמא ולא המא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪-------:‬‬

‫]מסתכל[ מקזתדל על העולם ולא‬ ‫מאן )ךר‪,‬אים( דאגין עליה‪ .‬ואי תימא הא פח‪,‬‬
‫רואה מי קזמגץ ]שעומד[ עליו‪ .‬ואם‬ ‫דהוה ליה לאגנא על )ידה( גרמיה ולאפקא‬
‫תאמר הרי נח‪ ,‬קזהןה לו להגן על‬
‫מפיה תולדין לעלמא‪ .‬הדא הוא דכתיב כי‬
‫]יורו[ עצמו ולהוציא ממנו‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•••‬

‫תולדות לעולם ‪ -‬זהו קזכתוב כי‬ ‫אותך ראיתי צליק לפני בדור הזה‪ .‬בדור הזה‬
‫אתך ראיתי צדיק לפני בדור‬ ‫דיקא•‬
‫הזה‪ .‬דוקא בדור הזה‪.‬‬
‫רבי יוסי)דף סזע״ב( אמר בדור הזה דא שבחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬
‫ךבי יוסי אמר‪ ,‬בדור הזה זה‬
‫קזהיה ‪:‬באותו דור‬ ‫דיליה דהוה בההוא דרא חייבא‬
‫עזלו‪TT •/ ,‬‬ ‫קזבח •••‬
‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬
‫׳‬ ‫‪ •/‬־‬
‫רקזע‪ ,‬ונמצא כל כך איקן צדיק‬ ‫ואשתכח כולי האי איש צליק תמים )ודאי ולאו‬
‫תמים ]ודאי ולא !;‪:‬דורו‪ ,‬אלא[ ]ם״א וזה שלו[‬ ‫‪5‬ךךא דיליה אלא( )ם״א ודא די ליה( ואפילו בדרא למשה‪,‬‬
‫ואפלו בדורו עזל מעזה‪ ,‬אבל לא‬
‫הןה ןכול להגן על העולם‪,‬‬
‫אבל לא הוה יכיל לאגפא על עלמא‪ .‬בגין‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬

‫מעזום עזלא נמצאו עעזךה‬ ‫דאת‬

‫במה ‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫בעלמא ‪T :‬‬
‫‪T: T:‬‬ ‫עשרה‬
‫‪TT‬‬ ‫אשתכחו‬
‫• ‪T- :‬‬ ‫דלא‬
‫‪T :‬‬
‫בעולם‪ ,‬כמו עזנאמר )בראשית יה(‬
‫• ‪ •/:‬־‬
‫•‬
‫••‬‫•‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫אמר‪) ,‬בראשית יח( אולי למצאון שם עשרה ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫אולי ימצאון עזם עקזךה‪ ,‬ולא‬

‫אשתכחו המן‪ ,‬אוף הכא לא אשהכחו‬
‫נמצאו עזם‪ .‬גם כאן לא נמצאו‬
‫עעזרה‪ ,‬אלא הוא ועזלעזת בניו‬ ‫עשרה‪ .‬אלא הוא ותלת כפוי ונוקבייהו ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪—:‬‬

‫עעזרה‪.‬‬
‫ונקבותיהם‪: ,‬ולא ‪T‬היו ‪:‬־ ‪TT‬‬
‫׳‬ ‫‪1•• :‬‬ ‫הוו עשרה‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא כסלו‬ ‫ספר הוהר‬ ‫כו תשרי‬
‫תב‬

‫)בזוהר)שן נמעא זה(‬ ‫סתרי תורה‬ ‫תורה‬

‫‪7‬‬ ‫•סתרי‬
‫השלמה מההשמטות)סימן יב(‬ ‫)?זזהר!ען נסצא זה(‬
‫מה העזיב הקדועז ברוך הוא לנח‬
‫השלמה מההשמטות )םימן יכ(‬
‫כעזןצא מהתבה וראה את העולם‬
‫מה העזיב הלןדועז ברוך הוא לנח ה^ןצא מן התיבה וראה חרב‪ ,‬והתחיל לבכות לפניו‬
‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬

‫ואמר‪ :‬רבונו עזל עולם‪ ,‬נקראת‬

‫‪7‬‬ ‫• ‪••1:‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬
‫את העולם חרב והתחיל לבכות לפניו ואמר רב‪ 1‬נ‪1‬‬
‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫רחום‪ ,‬הןה לך לרחם על‬

‫עולם נלןראה רחום ך!ןה לך לרחם על בריותך ו בו‪ /‬העזיבו בריותיך וכו׳י העזיבו הקדועז‬
‫הלןדועז ברוך הוא ואמר‪ .‬רעןא עזטןיא‪ ,‬העזהא אמרה דא‪ ,‬ברוך הוא ואמר‪ :‬רועה עזוטה‪,‬‬
‫למה לא אמרה בקזעהא ךאמרית לך‪ ,‬כי אותך ראיתי צדיק עכעזו אתה אומר את זה? למה‬
‫לא אמךת בעזעה עזאמךתי לך כי‬
‫לפני וגו׳‪ .‬ואחר כך‪ ,‬הנני מביא את המבול מןם‪ .‬ואחר כך‪ ,‬אתך ראיתי צדיק לפני וגו׳‪,‬‬
‫ע^ה לך תיבת עצי גופר‪ .‬כל האי אתעכבית ואמרית לך בגין ואחר הנני מביא את המבול‬
‫דתבעי רחמין על עלמא‪ .‬ומפרין עזמעתא ךתעזתזיב מים‪ ,‬ואחר כך עע‪ 1‬ה לך הבת עצי‬
‫גפר? כל זה התעכבתי ואמךהי‬
‫בתיבוהא לא עאל בלבך למבעי רחמין על לעזובא ךעלמא לך כדי עזהבקעז רחמים על‬
‫ועבךת היבותא ואקזתויבת וכען דאתאביד עלמא פתחת העולם‪ ,‬ומאז עזעזמעה עזהנצל‬
‫פומך למללא קדמי בעןין ותחנונים‪ .‬כיון ךך‪ 1‬זא נח כך‪ ,‬בתבה‪ ,‬לא נכנס בלבך לבקעז‬
‫רחמים על יעזוב העולם‪ ,‬ועעזית‬
‫אקריב קךבנין ועלוון דכתיב )בראשית ח׳( ויקה מכל הבהמה הבה ונצלה‪ ,‬וכעת‪ ,‬אחר עזנאבד‬
‫העולם‪ ,‬פתחת פיך לומר לפני‬ ‫הטהורה ומכל העוף הטהור וגו׳‪.‬‬
‫בקעזות ותחנונים ? ! כיון עזראה‬
‫אמר רבי יוחנן בא וראה מה בין צדיקים ^היו להם‬
‫נח כך‪ ,‬חקריב קךבנות ועולות‪,‬‬
‫לןע^ראל אחר נח ובין נח‪ ,‬נח לא הגין על דורו ולא עזכתוב )בראשית ח( ויקח מכל‬
‫התפלל עליהם כאברהם‪ ,‬דכיון דאמר קדקזא בריך הוא הבהמה חפזהרה ומכל העוף‬
‫הטהור וגומר‪.‬‬
‫לאברהם )בראשית י״ח( זעקת סדום ועמורה כי רבה מןד ויגעז‬
‫אמר רבי יוחנן‪ ,‬בא ךאה מה בין‬
‫אברהם ויאמר וגו׳ והרבה תחנונים לפני הקדועז ברוך הוא צדיקים עזהיו להם ליע‪ t‬ראל אחר‬
‫עד קזקזאל קזאם ימצא עע«ךה צדיקים ^ןכפר לכל המקום נח ובין נח‪ .‬נח לא הגן על דורו‬
‫ולא התפלל עליהם כאברהם‪,‬‬
‫בעבורם‪ ,‬וחקזב אברהם ^היו בעיר עם לוט ואקזתו ובנותיו‬
‫עזכיון עזאמר חקדועז ברוך הוא‬
‫לאברהם )שם יח( זעקת סדם‬ ‫עע^רה צדיקים ולפיכך לא התפלל‪.‬‬
‫ועמרה כי רבה ‪ -‬מןד נגעז‬
‫אחר כך בא מ^ה והתפלל והגין על דורו פיון ^אמר‬
‫אברהם ויאמר וגומר‪ ,‬והרבה‬
‫‪7‬‬ ‫‪:•:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‪7 7 :‬‬

‫הקדועז ברוך הוא )שמית ל״ב( סרו מהר מן הדרך‪ .‬מןד תחנונים לפני חקדועז ברוך הוא‪,‬‬
‫עמד מ^ה בהפלה ד ח ל מ^ה וגו׳ עד ^אחזתו חלחלה• עד עזעזאל עזאם ימצא עעזרה‬
‫צדיקים‪ ,‬עזיכפר לכל המקום‬
‫רבנן אמרי‪ ,‬לא הניח מ^ה לקוך^א בריך הוא עד ^נתן‬
‫בעבוךם‪ ,‬וחעזב אבךהם עזהיו‬
‫נפעזו עליהם מן העולם הזה ומן העולם הבא דבהיב )שם( בעיר עם לוט ואעזהו ובנותיו‬
‫ואם אין מחני נא מספרך אקזר כתבה אמר רבי יוסי מהכא עע{ךה צדיקים‪ ,‬ולפיכך לא‬
‫התפלל‪.‬‬
‫אחר כך בא מקזה והתפלל והגן על דורו‪ .‬כיון קזאמר הקדועז ברוך הוא )שמותלב( סרו מהר מן‬
‫הדרך ‪ -‬מןד עמד מעזה בתפלה‪ ,‬ד חל מעזה וגומר‪ ,‬עד עןאחזתו חלחלה‪ .‬רבותינו אמרו‪ ,‬לא הניח‬
‫תג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כא כסלו‬
‫נח ‪ -‬פז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו תשרי‬
‫)?הלים ק״ו( ויאמר להעזמידם לולא מ^ה בחיר‪ 1‬עמד מעזה לקןדועז־ברוך־הוא עד עזבתן‬
‫נפעזו עליהם ס! העולם הזה ומן‬ ‫בפרץ לפניו‪.‬‬
‫העולם הבא‪ ,‬עזכתוב )שם< ואם אין‬
‫אמר רבי ןח‪1‬עזע‪ ,‬מח ראח נח ^לא ביקעז רחמים על מחני נא מספךך אעזר כתבת‪ .‬אמר‬
‫דורו‪ .‬אמר בלבו אולי לא אמלט דכהיב )ןראעית ז׳( רבי יוסי‪ ,‬מכאן «הליט קס ויאמר‬
‫להעזמידם לולי מעזה בחירו עמד‬
‫בפרץ לפניו‪.‬‬ ‫בי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הז‪-‬ה כלומר לפי הדור‬
‫ולפיכך לא בילןעז רחמים עליהם‪ .‬אמר ‪.‬רבי אלעזר אמר רבי יהועזע‪ ,‬מה ךאה נח עזלא‬
‫אפילו הכי חוה ליה למבעי רחמין על עלמא בגין ב?ןעז רחמים ^ דורו? אמר בלבו‪,‬‬
‫אולי לא אמלט‪ ,‬עזכתוב )בראשית ז( כי‬
‫דניחא ליה ללןך^זא בריך הוא‪ ,‬מאן ךי מ ר טבא על בנוי‪ .‬אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה‪,‬‬
‫מנא לן מגךעון בר יואעז דלא הוה זכאי ^ א בר זכאי כלומר לפי הדור‪ ,‬ולפיכך לא בקעז‬
‫ומעזום דאמר טיבותא על יע^ראל‪ ,‬אמר ליה ?ןך^א בדיך רחמים עליהם‪ .‬אמר רבי אלעזר‪,‬‬
‫אפלו כך הןה לו לבק^ז רחמים על‬
‫הוא‪) ,‬שופטים י( לך בכחך זה והועזעה את לע^ראל מןד‬
‫העולם‪ ,‬מעזום עזנוח לקדועז־ברוך־‬
‫מךןן‪ .‬מהו בכחך זה טיבותא ךאמרת על בני‪) .‬עד כאן הוא מי עזיאמר טוב על בניו‪ ,‬מנין‬
‫לנו? מגךעון בן יוא^ז‪ ,‬עזלא הןה‬ ‫מההשמטות(‬
‫דבי אלעזר שאיל ליה לרבי עזמעון צדיק ולא בן צדיק‪ ,‬ומעזום עזאמר‬
‫טוב על יע‪ t‬ראל‪ ,‬אמר לו הקדועז‬
‫דעלמא ברוך הוא )שופטים ו( לך בכחך זה‬ ‫בשעתא ‪T : T :‬‬‫‪T —: — :‬‬ ‫תנינן‬
‫הא ‪1T •• T‬‬ ‫י‪T ,‬‬‫‪:‬אב‪ 1‬׳‬
‫אתמלייא חובי בני נשא ודינא נפק‪ ,‬ווי והועזעת את י^יראל מיד מדןן‪ .‬מה‬
‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪ .‬ך‪ .‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ . . _ . .‬ך‬

‫לההוא זכאה ךאשהכח בעלמא דאיהו זה בכחך זה ? הטוב עזאמךת על בני‪.‬‬

‫ע״כ מההשמטות‪.‬‬
‫אתפס בחובוי ךחייביא בקךמיתא‪ .‬נח איך רבי אלעזר עזאל את רבי עזמעון‬
‫אשתזיב דלא אתפס בחובייהו‪ .‬אמר ליה אביו‪ ,‬הרי עזנינו‪ ,‬בעזעה עזהעולם‬
‫הא אתמר דקדשא בריך הוא בעא לאפקא מתמלא בחבזאי בני אךם והדין יוצא‬
‫בעולם‪,‬‬ ‫‪lTT : TT‬‬ ‫‪1 •: T : : T : • T‬‬
‫שנמצא ‪ T T‬׳‬ ‫•‪T:‬‬ ‫צדיק‪1‬‬
‫‪ -‬אוי ‪:‬לאותו ־ •‬
‫עזהוא נתפס בחנזאי הרעזעים‬ ‫ותו‬ ‫‪:‬‬ ‫תיבותא‪.‬‬
‫•• ‪T‬‬ ‫מגו‬ ‫לעלמא •‬‫תולדין ‪T : T:‬‬
‫‪1 •T‬‬ ‫מפיה‬
‫• ••‬
‫בגין בהחלה‪ .‬איך נצל נח שלא נתפס‬ ‫לשלטאה עלוי ‪1 •:‬‬ ‫יכלא ‪TT: - :‬‬ ‫דינא ‪T‬לא ‪T:T‬‬ ‫דהא •‪T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫דהוה טמיר וגניז בתבה ואתכסןיא מעינא‪ .‬בחטאיהם? אמר לו‪ ,‬הרי נאמר‬
‫עזךצה הקדוש ברוך הוא להוציא‬
‫ותא חזי‪ ,‬כתיב‪> ,‬צפניה ב( בקשו צדק בקשו ממנו הולדות לעולם מתוך ההבה‪.‬‬
‫ונח ועוד‪ ,‬עזהרי הדין לא ןכל לעזלט‬ ‫יי‪ .‬נ ­‬ ‫אף ‪T:‬‬
‫ביום — ‪1‬‬ ‫תסתרו ‪:‬‬ ‫אולי • ‪: T‬‬
‫—‬ ‫ענוה‬
‫‪—:‬־ד!■‬
‫עליו‪ ,‬משום ^זהןה טמיר ונסתר‬
‫בקש צדק ועאל בגווה ךתיבותא‪ ,‬ואסתתר‬
‫בהבה והתנסה מהעין‪.‬‬
‫יכיל ובא וךאה‪ ,‬כתוב ) ע פני ה ט בקשו צדק‬ ‫•‪ T‬לא ‪•:‬‬ ‫יי‪ .‬ועל דא‪ T‬דינא‬ ‫אף ‪T‬‬ ‫‪ : T‬־‬ ‫ביום‬
‫—ן ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫לשלטאה ולקטרגא ליה‪ .‬הכא אתרמיז בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה׳‪.‬‬
‫• ‪• ::‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫••‬ ‫‪T : : 1- :‬‬ ‫‪TT: - :‬‬
‫ונח בקש צדק‪ ,‬ונכנס לתוך התבה‬
‫לאפון קדישי עליונין למנדע ברזא דאתוון‬
‫ונסתר ביום אף ה׳‪ ,‬ועל זה הדין לא‬
‫קדישין עלאין הפוכא דאתוון כ״ב ןכל לעזלט ולקטרג עליו‪ .‬כאן נךמז‬
‫לאתמחי לאפון חןיבןא‪ .‬ועל זיא _דמחו מן לאותם קדועזים עליונים לרעת בסוד‬
‫העליונות‬ ‫הקדושות‬ ‫האותיות‬
‫• ‪:‬‬
‫•‬
‫‪•T‬‬ ‫‪1: -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫הארץ כתיב‪ .‬בא אתה וכל ביתך‪.‬‬
‫ההפוך של האותיות כ״ב להכות את‬
‫אותם הךעזעים‪ ,‬ועל זה וימחו מן הארץ כתוב‪ .‬בא אתה וכל ביתך‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כו תשרי‬
‫תד‬

‫דבי יצחק פתח )ישעיה סג( מוליך לימין מ^ה‬

‫רבי יצחק פתח‪) ,‬ישעיה סס מוליך‬
‫לימין מקזה זרוע הפאךהו בוקע‬
‫זרוע תפארתו פוקע מלם מפניהם‬
‫מים מפניהם לעעזות לו עזם עולם‬
‫תפארתי( ‪T‬דא‬
‫]ךוע ת?אךתו[ ‪ -‬זו ןכות ^ל אברהם‪,‬‬ ‫• •‬
‫עולם‪) .‬נ״א •זר‪1‬ע‬‫‪T‬‬
‫שם‬ ‫••‬
‫‪-‬לעשות לו‬
‫ממשה‪.‬‬
‫קזהוא הןמיץ ממקזה‪ ,‬תפארת ^ל‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‬ ‫ימינא‬
‫דאיהו ‪T • T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫דאברהם‬
‫‪T T: — :‬‬ ‫זכותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מעזה‪ ,‬ומעזום כך בוקע מים‬ ‫תפארת ךמשה‪ .‬ובגין כך בוקע מים‬
‫מפניהם‪ ,‬עזהרי הזכות ^ל אברהם‬
‫‪■ .‬ך‬
‫מפניהם‪ .‬דהא זכותא ךאברהם בוקע מלם‬
‫היא בוקעת מים‪ .‬וכל זה למה?‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪-‬‬

‫לעעזות לו עזם עולם‬ ‫איהו‪.‬‬

‫ב א ךאה מה בין מעזה לקזאר בני‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫שם‬
‫‪T‬‬ ‫למה לעשות לו ••‬ ‫וכל ‪T‬דא ‪T T‬‬
‫‪T:‬‬
‫העולם‪ .‬בעזעה עזאמר הקדועז‬
‫תא חזי‪ ,‬מה בין משה לשאר בני עלמא‪.‬‬
‫ברוך הוא למעזה )שמות לב( ועתה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫בשעתא ךאמר לה קךשא בריך הוא‬

‫הניחה לי וגו׳‪ ,‬ואעעזה אותך לגוי‬
‫וכי‬
‫מעזה‪• : ,‬‬ ‫אמר‬
‫מיד ‪ T‬־‬‫‪T‬גדול ‪:‬וגו׳ ‪T • -‬‬
‫׳‬ ‫למשה )שמותלב( ועתה הניחה לי וגד‪ .‬ואעשה‬
‫אעוב דינם ^ל יע(ךאל בעזבילי?‬
‫אותך לגוי גדול וגד‪ .‬מלד אמר משה וכי‬
‫כעת יאמרו כל אותם בני העולם‬
‫הרגתי את י^ראל כמו‬ ‫אשבוק דעהון ךישראל בגיני‪ .‬השתא‬
‫עזעעזה נח‪.‬‬
‫לימרון כל אנון בני עלמא ךאנא קטלית לון‬
‫שכיון עזאמר לו הקדועז ברוך הוא‬
‫עזיציל אותו בתבה‪] ,‬כמו שןאמר[‬ ‫לישראל‪ .‬כמה דעבד נח‪.‬‬
‫עזכתוב ואני הנני מביא את‬ ‫ךכיון דאמר ליה קךשא בריך הוא דישזיב‬
‫המבול מים וגו׳‪ ,‬וכתוב ומחיתי‬
‫ליה בתיבותא )?מה ךאר;מר( דכתיב ואני‬
‫את כל היקום אעזר עעזיתי מעל‬
‫הנני מביא את המבול מים וגד‪ .‬וכתיב‬
‫פני האךמה ואני הנני מקים את‬
‫ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני‬
‫בדיתי וגו׳ ובאת אל התבה ‪ -‬כיון‬
‫עזאמר לו עזינצל הוא ובניו‪ ,‬לא‬
‫העולם ונאבדו‪.‬‬
‫האדמה ואני הנני מקים את בריתי וגד‬
‫בקעז רחמים‬
‫ובאת אל התבה כיון דאמר ליה דישתזיב‬
‫ומעזום כך נקראים מי המבול על‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. . .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.^.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫עזמו‪ ,‬כמו שנאמר )ישעיה נד( כי מי‬

‫הוא ובנוי לא בעא רחמין על עלמא‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫נח ואת לי אעזר נעזבעתי מעבר מי‬
‫נח‪.‬‬
‫ואתאבידו‪ .‬ובגין כך אקרון מי המבול על‬
‫אמר מעזה‪ ,‬כעת יאמרו בני‬ ‫שמיה כמה ךאת אמר‪) ,‬ישעיה נד( כי מי נח זאת‬
‫הרגתי אותם משום‬ ‫לי אשר נשבעתי מעבור מי נח‪.‬‬
‫העולם‬
‫עזאמר לי ואעשה אותך לגוי‬
‫דאנא‬
‫גדול‪ .‬כעת טוב לי עזאמות ולא‬‫עלמא ‪T-: :‬‬ ‫יימרון ‪:‬בני ‪T : T‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫השתא‬
‫משה ‪T : -‬‬‫•‪*.‬‬ ‫אמר‬‫‪ 7‬־‬
‫קטילת לון בגין דאמר לי ואעשה‬
‫ןעזמדו ישךאל‪ .‬מןד ‪ -‬ויחל מעזה‬
‫את פני ה׳ אלהיו‪ .‬בקעז רחמים‬
‫אותך לגוי גדול‪ .‬השתא טב לי ךאימות ולא‬
‫עליהם ועורר רחמים ?ל העולם‪.‬‬
‫לשתצון לשראל‪ .‬מלד ולחל משה את פני לן‬
‫ואמר רבי יצחק‪ ,‬בתחלה כעזבקש‬
‫אלהיו‪ .‬בעא רחמין עלייהו ואתער רחמי על‬
‫רחמים עליהם מה אמר? למה ה׳‬
‫‪.‬יחרה אפך בעמך‪ .‬וכי הדבר הזה‬ ‫עלמא‪.‬‬
‫איך אמר אותו משה למה‪ ,‬והרי‬ ‫‪.‬‬
‫” ’־•■‬ ‫ואמר רבי יצחק שירותא דבעא רחמי •־ ‘ ^־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫עלליהו מאי קאמר‪ .‬למה לן ןחרה אפך בעמך‪ .‬וכי מלה דא איך‬
‫תה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כא כסלו‬
‫נח ‪ -‬פז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו תשרי‬
‫עבדו כוכבים ומזלות‪ ,‬כמו‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫כו־כבים‬
‫‪• T‬‬ ‫עבדו‬‫‪T‬‬ ‫והא‬‫למה‪T : .‬‬‫מ^נזה ‪T T‬‬
‫•‪*.‬‬ ‫אמר ‪T‬לה‬ ‫‪- T‬‬
‫עזנאמר עע‪1‬ו להם עגל מסכה‬ ‫ומזלות כמה ךא‪ 1‬ז אמר עע‪ t‬ו להם עגל מסכה‬
‫ויעזתחוו לו דאמרו אלה וגו׳‪,‬‬
‫ומעזה אמר למה? אלא כך‬ ‫ויעזהחוו לו ויאמרו אלה וגד‪ .‬ומ^ה אמר‬
‫ל מ תו‪ ,‬מי עזמרצה את האחר‪,‬‬ ‫מאן דמרצה‬ ‫אוליפנא ‪1 T‬‬‫• ‪T:‬‬ ‫הכי‬
‫אלא ‪• T‬‬ ‫"למה‪T*.• .‬‬ ‫‪TT‬‬
‫לא צריך לעעזות את אותו חבזא‬ ‫לאהרא לא בעי למעבד ההוא הובא )זיאיהס‬
‫]שהוא[ לגדול‪ ,‬אלא יקטין אותו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ : • . * :‬־‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪■: T‬דד‬ ‫‪:‬‬

‫לפניו‪ ,‬ואחר כך מדיל אותו לפני‬ ‫רב‪ ,‬אלא !זעיר ליה לןמיה‪ .‬ולבתר !סגי ליה‬
‫האחר ]הרשע[‪ ,‬עזכתוב אתם‬ ‫לןמיה אחרא )ד״א ל״ג מיבא( דכתיב אתם חטאתם‬
‫חטאתם חטאה גדלה‪.‬‬ ‫חטאה גדלה‪.‬‬
‫ולא עזב את הקדועז ברוך הוא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזכתוב‬
‫למיתה‪T ,‬‬
‫עצמו ‪ T • :‬׳‬
‫עזמסר ־ ‪:‬‬
‫עד ‪ T •/‬־‬
‫ולא שביק ליה ללןךעזא בדיך הוא עד רמסר‬
‫ועתה אם העזא חטאתם ואם אין‬ ‫גרמיה למותא ךכתיב ועתה אם תשא‬
‫מחני נא מספרך א^ר כתבת‪.‬‬
‫והקדועז ברוך הוא מחל להם‪,‬‬
‫חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר‬
‫עזכתוב‪.‬וינחם ה׳ על הךעה וגו׳‪.‬‬ ‫כתבת‪ .‬וקךשא בריך הוא מחיל לון דכהיב‬
‫ונח לא עעזה כן‪ ,‬אלא רצה‬ ‫אלא‬ ‫כן •‪T *.‬‬
‫עבד •• ‪1‬‬
‫לא ‪--- :‬‬
‫ונח ‪T‬‬
‫הרעה ‪:‬וגד‪- : .‬‬‫על ‪T TT‬‬ ‫וינחם יי‬
‫‪- T:‬‬ ‫‪*.• T• -‬‬
‫להנצל‪ ,‬ועזב את כל העולם‪.‬‬
‫ובכל פעם ^הדין עזורה על‬
‫בעא לאשתזבא ושביק כל עלמא‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T l‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫העולם‪ ,‬רוח הקהעז אומרת‪ :‬אוי‬ ‫רוח‬

‫‪-‬‬ ‫עלמא‪,‬‬
‫‪' T : T‬‬ ‫שריא ‪-‬על‬‫‪T: -‬‬ ‫דדינא‬
‫‪T• :‬‬ ‫זמנא‬
‫• ‪T:‬‬ ‫ובכל‬
‫‪7:‬‬
‫עזלא נמצא כמו מעזה‪ ,‬עזכתוב‬ ‫קךשא אמר ווי ךלא אשתכח כמשה‬
‫)ישעיה סג( ויזכר ימי עולם מעזה‬
‫עמו איה המעלם מןם וגו׳‪,‬‬
‫לכתיב )ישעיה ס״ג( ולזכור למי עולם משה עמו‬
‫עזכתוב )שמות יד( ויאמר ה׳ אל‬ ‫)וגס אלה המעלם מלם וגד‪ .‬לכתיב )שמות יד(‬
‫מעזה מה תצעק אלי‪ .‬עזהרי‬ ‫ויאמר יל ^ משה מה תצעק אלי‪ .‬דהא איהו‬
‫בהפלה הוא העלה אותם מהןם‪,‬‬
‫ומעזום עזעזם עצמו בתפלה על‬
‫בצלותא סליק לון מן למא‪ .‬ובגין לשוי‬
‫יעוראל ?ןם‪ ,‬נקרא ]על שמו[‬ ‫גרמיה בצלותא עלליהו לישראל בלמא‪ .‬אקרי‬
‫המעלם מןם‪ ,‬עזהוא העלה אותם‬ ‫)על עמיה( המעלם מלם‪ .‬לאיהו אסיק לון מן‬
‫מהןם•‬
‫איה העזם בקךבו את רוח קדעזו‬
‫ימא‪.‬‬‫—‪T‬‬
‫‪ -‬זהו מעזה‪ ,‬עזהעזרה עזכינה בין‬ ‫איה השם בקרבו את רוח קלשו לא איהו‬
‫יעוראל‪ .‬מוליכם בההמות ‪-‬‬ ‫משה לאשלי)דף סחע״א( שכעתא בינליהו‬
‫כעזנבקעו המים והלכו בתוך‬
‫התהום ביבעזה עזקפאו המים‬ ‫דישראל‪ .‬מוליכם בתהמות כד אתבקעו מיא‬
‫‪T -‬‬ ‫• ‪l : T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫]והכל נאמר על משה[ ]נ״א ועל זה נקרא משה‬ ‫ואזלו בגו תהומי בלבשהא דגלידו מלא )וכלא‬
‫עמו[‪ ,‬מעזום עזמסר עצמו על‬ ‫אתמר על משה(‪) .‬נ״א ועל דא אקרי משה עפו( בגין לאמסר‬
‫יע‪ t‬ךאל‪ .‬אמר רבי יהוךה< אף על‬
‫גב עזצדיק הןה נח‪ ,‬אינו כדאי‬ ‫גרמיה על לשראל‪ .‬אמר רבי להודה אף על‬
‫]כדי[ עזהקדועז ברוך הוא ןגן על‬ ‫גב דזכאה הוה נח לאו איהו כדאי )כח(‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T - :‬‬ ‫‪-‬‬

‫העולם בעזבילו‪.‬‬ ‫לקולשא בריך הוא לגין על עלמא בגיניה‪.‬‬

‫ב א ךאה‪ ,‬מעזה לא תלה הדבר‬
‫בזכותו‪ ,‬אלא בזכות האבות‬
‫‪T T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫• ‪:‬‬
‫תא חזי‪ ,‬משה לא תלה מלה בזכותיה אלא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫הךאעזונים‪ ,‬אבל לנח לא הןה לו‬ ‫בזכות אבהן קדמאי‪ .‬אבל נח לא הוה‬
‫‪T —:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—ן ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T 1 —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כו תשרי‬
‫תו‬

‫במה עזיתלה בזכות כמו מעזה‪.‬‬ ‫ליה במאן דלתלי בזכותא כמשה‪ .‬אמר רבי‬
‫אמר רבי יצחק‪ ,‬ועם כל זה‪ ,‬כיון‬ ‫לצחק ועם ^ דא כיון דאמר ליה לןךשא‬
‫קזאמר לו הקדועז ברוך הוא‬
‫והקמתי את בדיתי אתך‪ ,‬הןה לו‬ ‫בריך הוא והקמתי את בריתי אתך הוה ליה‬
‫לבקע‪ :‬עליהם רחמים‪ .‬והקךבן‬ ‫למבעי רחמי עלייהו‪ .‬וקרבנא דאקריב לבתר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 1:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫קזהקריב אחר כך ‪ -‬קזןקריב אותו‬ ‫דלקריב ליה מן קךמת ת א דלמא לשכך‬

‫מקדם לזה‪ ,‬אולי יקזכך הכעס‬
‫מהעולם‪.‬‬ ‫רוגזא מעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אמר רבי יהודה‪ ,‬מה הןה לו‬ ‫אמר רבי יהודה מאי הוה ליה למעבד דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ : • . * :‬־‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫לעעזות‪ ,‬קזהרי דקזעי העולם היו‬

‫מכעיסים לפני הקדו׳‪:‬צ ברוך‬
‫חייבי עלמא הוו מרגיזין קמי קךשא‬
‫הוא‪ ,‬והוא יקריב קךבן?! אלא‬ ‫בריך הוא ואיהו לקריב קךבנא‪ .‬אלא וזיאי נח‬
‫!דאי נח פוחד על עצמו הןה‬ ‫דחיל על גרמיה הוה‪ ,‬בגין דלא יערע ביה‬
‫בקזביל קזלא יפגע‪ :‬בו המות‬
‫בתוך רקזעי העולם‪ ,‬קזהןה רואה‬
‫מותא בגו חייבי עלמא דהוה חמי עובדיהון‬
‫‪1‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫מעעזיהם הרעים בכל יום ואיך‬ ‫בישא כל יומא‪ ,‬והיך מרגזן קמי קךשא בריף‬
‫מכעיסים לפני הקדועז ברוך הוא‬ ‫הוא כל יומא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫כל יום‪.‬‬
‫רבי ]אל^ך פתח[ יצחק אמר‪ ,‬כל‬
‫רבי )אלעזיפתח( יצחק אמר כל זמנא דחייבי‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7-^..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫פעם קזמתרבים רקזעי העולם‪,‬‬ ‫עלמא אסגיאו‪ ,‬זכאה דאשתכח בינייהו‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . _ T‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫הצדיק ׳טנמצא ביניהם נתפס‬ ‫)יחזקאל ט(‬ ‫הוא אתפס בקךמיתא‪ .‬דכהיב‪,‬‬
‫)יחזקאל ט(‬ ‫עזכתוב‬ ‫בראעזונה‪,‬‬
‫*‬
‫ו׳‪:‬צנינו‪ ,‬־אל‬
‫‪T‬‬
‫תחלו‪.‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫‪•T‬‬
‫וממקדשי תחלו‪ .‬ותנינן אל תיקרי ממקדשי‬
‫׳‬ ‫‪•T :‬‬ ‫וממקדעזי ‪•• T‬‬
‫• • ‪• T|:‬‬
‫תקרי ממקדקזי אלא ממקדקזי‪.‬‬ ‫אלא ממקודשי‪ .‬ונח היך שזיב ליה קךשא‬
‫ואיך הקזאיר הקדועז ברוך הוא‬ ‫בריף הוא בין כל אפון חייבלא‪ .‬אלא בגין‬
‫את נח בין כל אותם הךקזעים?‬
‫אלא כדי קז‪.‬יצאו ממנו תולדות‬
‫ךלפקון מפיה תולדין בעלמא ךהוה צדיק‬
‫לעולם‪ ,‬קזהןה צדיק כךאוי‪.‬‬ ‫כךקא יאות‪.‬‬
‫ועור‪ ,‬קזהוא התךה בהם כל יום‬ ‫ותו דאיהו אתרי בהו כל יומא ויומא ולא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ויום ולא קבלו ממנו‪ ,‬וקים‬
‫בנפ׳^צו את הפסוק ^זכתוב )שמג(‬ ‫קבילו מפיה‪ ,‬וקלים בנפשיה יןרא‬
‫ואהה כי הזהךה ךקזע וגו׳‪,‬‬ ‫דכתיב‪) ,‬יחזקאל ג( ואהה כי הזהרת רשע וגד‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫וכתוב ואהה את נפקזך הצלת‪.‬‬ ‫וכתיב ואהה את כפשך הצלת‪ .‬מכאן כל מאן‬
‫מכאן קזכל מי קזמץהיר את‬
‫הרקזע ‪ -‬אף על גב קזלא קבל‬ ‫דאזהר לחליבא אף על גב דלא קביל מפיה‬
‫ממנו‪ ,‬הוא מציל את עצמו‪,‬‬ ‫הוא שזיב ליה לגרמיה וההוא חייבא אתפס‬
‫ואותו ךקזע נתפס בחטאו‪ .‬ועד‬ ‫בחוביה‪ .‬ועד כמה לזהר ליה עד ךלמחי ליה‬
‫כמה לץהיר אותו? עד קזיכה‬
‫אות^י ‪-‬יחדי ?ר^זוה החברים‪.‬‬
‫הא אוקמוה חבריא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ךבי יוסי הןה מצוי לפני רבי‬ ‫רבי יוסי הוה שכיח קמיה דרבי שמעון‬
‫קזמעוץ יום אחד‪ .‬אמר לו‪ ,‬מה‬ ‫יומא חד‪ ,‬אמר ליה מאי חמא קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪* ..‬ו ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬
‫ראה הקדועז ברוך הוא להקזמיד‬
‫את כל חיות הבר ועוף הקזמים‬ ‫בריך הוא לשיצאה כל חיות ברא ועוף שמלא‬
‫עם הרעזעים? אם בני האדם‬ ‫עמהון דחייביא‪ .‬אי בפי נשא חטאן בעירי‬
‫‪• • • :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫תז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כב כסלו‬
‫נח ־ סח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו תשרי‬
‫חטאו‪ ,‬בהמות ועופות העזמים‬ ‫אמר ••ליה‬‫חטו‪- T .‬‬
‫מה ‪T‬‬‫בריין ‪-‬‬
‫ועזאר ‪| T • :‬‬
‫‪T:‬‬ ‫עזמיא‬
‫‪T- :‬‬ ‫ועופי‬
‫••‬ ‫‪:‬‬
‫ועזאר הבריות מה חטאו? אמר‬ ‫בגין דכתיב כי העזחית כל בעור את דרכו על‬
‫העזחית ‪T‬כל‬
‫עזכתוב •כי • ‪• :‬‬
‫לו‪• ,‬מעזום ‪T •/‬‬‫׳‬
‫בע{ר את דךכו על הארץ‪ .‬כלם‬ ‫הארץ‪ .‬כלהו הוו מחבלי ארחליהו‪ .‬שבלןי‬
‫היו מעזחיתים דךכיהם‪ .‬עץבו את‬ ‫זיניהו ודבקו בזינא אחרא‪.‬‬
‫מינם ונךבקו במיץ אחר‪.‬‬
‫העולם‬
‫תא חזי‪ ,‬אנון חייבי עלמא גרמו הכי לכל‬
‫אותם •רעזעי ‪T T‬‬ ‫ראה‪,‬‬ ‫בא ‪:‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪• • T -‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬ן‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬
‫ורצו‬‫' ‪T:‬‬ ‫הבריות‪,‬‬
‫־‪•:‬‬ ‫לכל‬
‫‪T:‬‬ ‫כף‬
‫גרמו ‪^T‬‬ ‫‪:T‬‬
‫בריין‪ .‬ובעול )לאעכחא( לאכחשא עובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪| T :‬‬

‫מעעץה‬ ‫להכחיעז‬ ‫]לה?‪1‬כיח[‬ ‫ךבראעזית‪ .‬ואנון גרמו לכל ברלין לחבלא‬

‫בראעזית‪ ,‬והם גרמו לכל הבריות‬
‫לה׳טחית דרכם כמו עזהם‬
‫ארחליהו כמה דאנון מחבלן‪ .‬אמר קךעזא‬
‫העזחיתו‪ .‬אמר הקןדועז ברוף‬ ‫בריך הוא אתון ב;גיתו )לא??בחא( לאכחעזא‬
‫]להשכיח[‬ ‫רציתם‬ ‫היא י‬ ‫עובדי לדי‪ ,‬אנא אעזלים ךעותא דלכון‬
‫להכחיעז מעע‪1‬י ץדי? אני אעזלים‬
‫רצונכם‪ ,‬ומחיתי את כל היקום‬
‫ומחיתי את כל הלקום אעזר עעויתי מעל פני‬
‫אעזר עעוייתי מעל פני האךמה‪.‬‬ ‫האדמה‪ .‬אהדר עלמא למיין כמה דהוה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ *‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬

‫אחזיר העולם למים כמו עזהץה‬ ‫בקךמיתא מלין במלין והא אתמר‪ .‬מכאן‬
‫בהתחלה‪ ,‬מים במים‪ ,‬והרי‬
‫נתבאר‪ .‬מכאן והלאה אע^ה‬
‫ולהלאה אעביד ברלין אחתין בעלמא כךקא‬
‫בריות אחרות בעולם כראוי‪.‬‬ ‫לאות‪:‬‬
‫דכ א נח ובניו ואקזתו ונעזי בניו‬ ‫ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו‪ .‬רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪-‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪-‬ך‬ ‫—‬ ‫־■ן‬

‫אתו‪ .‬רבי חייא פתח ואמר‪) ,‬ירמיה‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪ T‬־‬

‫כס אם יסחר אי׳ט במסתרים ואני‬

‫• ‪T‬‬ ‫־ •‬
‫חייא פתח ואמר )ירמיה כג( אם לסתר איש‬
‫‪.‬‬ ‫• ‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫לא אףאנו נאם ה׳‪ .‬כמה הם בני‬ ‫במסתרים ואני לא אראנו נאם לל‪ .‬כמה אפון‬
‫אךם אטומי לב וסתומי עינים‬ ‫בני נשא אטימי לבא וסתימי עיינין דלא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. _.‬‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪...‬‬

‫עזלא מקזגיחים ולא יודעים‬

‫בכבוד רבונם‪ ,‬עזכתוב בו הלוא‬
‫משגיחין ולא לך;גין ביל^רא ךמאריהון דכתיב‬
‫‪. ..‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬

‫את העזמים ואת הארץ אני מלא‪.‬‬ ‫ביה הלוא את השמיםואת הארץ אני מלא‪.‬‬
‫■ך ‪. .‬‬ ‫‪._.‬‬ ‫^‪ .‬ן‬
‫■ך ■ך ‪.‬‬ ‫‪,, ,‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫_‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪_.‬‬

‫איף רוצים בני אדם להסתתר‬ ‫היך בעון בני נשא לאסתתרא מחובליהו‬
‫מחטאיהם ואומרים מי רואנו‬
‫ואמרי מי רואנו ומי יוךענו‪ .‬וכתיב‪) ,‬ישעיה כט(‬
‫ומי יודענו‪ ,‬וכתוב)ישעיה כט< והיה‬
‫‪TT :‬‬ ‫׳ ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫במחקזף מעעזיהם‪ .‬לאץ ‪.‬יחבאו‬ ‫והלה במחשך מעשיהם‪ .‬לאן לתטמרון‬

‫מפניו?‪.‬‬ ‫מקמיה‪.‬‬
‫ל מלך עזבנה פלטרין ועעזה‬
‫החת הארץ מחלות נסתרות‪.‬‬ ‫למלבא ךבנה פלטרין ועבד תחות ארעא‬
‫לןמים מרדו בני הארמון במלך‪.‬‬ ‫טמידין פצירין‪ ’ .‬ליומין מרדו בני‬
‫הקיף ]צער[ עליהם המלך בגןסות‪.‬‬ ‫פלטרין במלכא אסחר )אצעי( עלליהו מלכא‬
‫מה עעזו? נכנסו והחביאו עצמם‬
‫החת נקבי המחלות‪ .‬אמר המלך‪,‬‬ ‫בגליסוי‪ .‬מה עבדו עאלו וטמירו גרמליהו‬
‫אני עעזיתי אותם‪ ,‬ומלפני אתם‬ ‫תחות נוקבי פסידין‪ .‬אמר מלכא אנא עבדית‬
‫רוצים להתחבא? זהו קזכתוב‬ ‫לון ומקמאי אתון בעאן לאתטמרא‪ ,‬הדא‬
‫אם יסתר איעז במסתרים ואני לא‬
‫אראנו נאם ה׳? אני הוא‬ ‫הוא לכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא‬
‫קזעעזיתי מחלות ועעזיתי ח^ף‬ ‫אראנו נאם יי‪ .‬אנא הוא דעבדית נוקבי‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כו תשרי‬
‫תח‬

‫ואור‪ ,‬ואתם איך תוכלו להתחבא‬ ‫פסיךין ועבלית חעזוכא ונהורא ואתון איך‬
‫מלפני?!‬ ‫ןכלין ליאתטמרא קמאי‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כעזאךם חוטא לפני‬
‫ךבונו וממעזיך עצמו להסתתר‪,‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬כד בר נעז חטי קמי מאריה‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••I-‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫הקןדועז ברוך הוא עוקזה בו דין‬ ‫ואמעזיך גרמיה לאתכסןא‪ .‬קלשא בריף‬
‫בגלוי‪ .‬וכעזהאדם מטהר עצמו‪,‬‬
‫הוא עביד ביה דינא באתגליא‪ .‬וכד בר נש‬
‫רוצה‬ ‫הוא‬ ‫הקןדועז ברוך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫‪• T‬‬

‫להסתירו עזלא יךאה ביום אף‬ ‫אלכי גרמיה קלשא בריך הוא בעי לאסהרא‬
‫ה׳‪ .‬עזודאי עזצריך לו לאדם עזלא‬ ‫ליה ללא לתחזי ביום אף לן‪ .‬לודאי אבעי ליה‬
‫המעזחית‬ ‫לפני‬ ‫להראות‬
‫כעזעזוךה על העולם עזלא יכ!הכל‬
‫לאינעז )דף סח ע״ב( ללא לתחזי קמי מחבלא כד‬
‫בו‪ ,‬עזהרי כל אלו עזנראים לפניו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪: • V‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫'•••‪:‬־••‬
‫שריא על עלמא דלא יסתכל ביה‪ .‬דהא כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:-‬‬

‫ןעז לו ךעזות להעזחית‪.‬‬ ‫אפון ללתחז‪-‬ון קמיה אית ליה לשו לחבלא‪.‬‬
‫וזהו מה עזאמר רבי עזמעוץ‪ ,‬כל‬
‫אךם עזעינו רעה ‪ -‬עין המעזחית‬
‫והיינו לקאמר רבי עזמעון כל בר נש לעיניה‬
‫עזוךה עליו‪ .‬והוא נקרא מעזחית‬ ‫שריא ‪—:‬עלוי‪.‬‬
‫דמחבלא — ‪T :‬‬
‫• ‪T : —:‬‬ ‫בישא‪ ,‬עינא‬
‫העולם‪ .‬וצריך האדם להעזמר‬ ‫ואיהו מחבלא דעלמא אקרי‪ .‬ולבעי ליה‬
‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ממנו ולא להתקרב אליו כדי‬

‫‪%‬א ינזק ]לפניו[‪ ,‬ואסור לקרב‬
‫לאיניש לאסהמרא מפיה ולא לאתד^רבא‬
‫אליו בהתגלות‪ .‬ומעזום כך צריך‬ ‫בהדיה ללא יתזק)י‪?,‬יה(‪ .‬ואסיר למל^רב בהדיה‬
‫להעזמר מאיעז רע עין‪ ,‬ומלפני‬ ‫באתגללא‪ .‬ומשום הכי מאיש רע עין בעי‬
‫מלאך המות על אחת כמה‬
‫וכמה‪.‬‬
‫לאסתמרא מפיה‪ .‬מקמי מלאך המות על אחת‬
‫]ועל זה[ מה כתוב בבלעם ? )במדבר‬ ‫כמה וכמה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫כד( ונאם הגבר קזתם העין‪ .‬קזעין‬ ‫)ועל דא( מה כתיב בבלעם )במדבר כד( ונאם הגבר‬
‫רעה היתה לו‪ ,‬ובכל מקום עזהיה‬
‫‪T T V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬

‫מסתכל בו‪ ,‬הןה ממקזיך עליו את‬

‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫שתם העין‪ .‬דעיפא בישא הוה ליה ובכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*•.‬‬ ‫‪:‬‬

‫רוח המקזחית‪ .‬ולכן רצה‬ ‫אתר להוה מסתכל ביה הוה אמעזיך עליה‬
‫להסתכל ביעזראל‪ ,‬כדי להקזמיד‬ ‫רוח מחבלא‪ .‬ובגין כך הוה בעי לאסתכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪PT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫־‬
‫היו‬ ‫קזעיניו‬ ‫מקום‬ ‫בכל‬
‫מסתכלות‪ .‬מה כתוב? ויעזא‬ ‫בהו בלשראל בגין דיעזצי בכל אתר לעיניה‬
‫בלעם את עיניו‪ .‬קזזקף עין אחת‬ ‫הוה מסתכל‪ .‬מה כתיב וישא בלעם את עיניו‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬

‫והנמיך עין אחת כדי להסתכל‬ ‫לזקיף עינא חד ומאיך עינא חד בגין‬
‫על יעזראל בעין רעה‪.‬‬
‫ב א ךאה מה כתוב‪. ,‬דךא את‬
‫לאסתכלא בהו בישראל בעינא בישא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ישראל שכן לקזבטיו‪ .‬וךאה‬ ‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב וירא את לשראל שוכן‬
‫שהשכינה מכסה עליהם ורובצת‬ ‫לשבטיו‪ .‬וחמא דשכינתא חפיא עלייהו‬
‫‪: — —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬ ‫• ‪T T :‬‬
‫עליהם מתקנת בשנים עשר‬
‫שבטים תחתיה‪ ,‬ואין יכולות‬ ‫ורביעא עלליהו מתהקנא בתריסר עזבטין‬
‫עיניו לשלט עליהם‪ .‬אמר‪ ,‬איך‬ ‫החותה ולא לכיל לשלטאה עלליהו עיניה‪.‬‬
‫אוכל להם‪ ,‬שהרי רוח קדושה‬ ‫אמר איך איכול להון להא רוח קדישא‬
‫עליונה רובצת עליהם ומכסה‬
‫אותם בכנפיה ? זהו שכתוב כרע‬ ‫עלאה רביעא עלייהו וחפת לון בגדפהא‪.‬‬
‫‪T T : - :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫שכב כארי וכלביא מי יקימנו‪ .‬מי‬ ‫הדא הוא דכתיב כרע שכב כארי‪ ,‬וכלביא‪.‬‬
‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪— —T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫תט‬
‫כב כסלו‬
‫נח ־ סח ע״ב‬ ‫כו תשרי‬
‫יקימנו מעליהם כדי עזיתגלו‬ ‫מי לקימנו‪ .‬מי יקימנו מעלליהו בגין ךתגליין‬
‫ותקזלט עליהם העין‪.‬‬ ‫ועזלטא עינא עלייהו‪.‬‬
‫ועל זה ךצה הקדועז ברוך הוא‬ ‫‪: — —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לכסות את נח‪ ,‬להסתתר מהעין‪,‬‬ ‫ועל זיא קךשא בריך הוא בעא לחפלא לנח‬
‫עזלא תוכל רוח הטמאה לקזלט‬ ‫לאסתתרא מעינא ךלא יכיל רוח‬
‫עליו כדי ^זלא לעזחת‪ .‬והרי‬
‫נתבאר‪ .‬דםא נ'ח‪ ,‬כמו עזנתבאר‬
‫מסאבא לעזלטא עליה בגין דלא יתחבל והא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T: T‬‬ ‫‪:‬‬

‫להסתתר מהעין‪ .‬מפני מי‬ ‫אהמר‪ .‬ויבא נח כמה דאהמר לאסההרא‬

‫‪T:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫חמבול‪] ,‬שהרי[ חמים דחקו אותו‪.‬‬ ‫מעינא‪ .‬מפני מי המבול )דהא( ךמלין דחקו‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬ראה מלאך חמות‬
‫עזהןה בא ]אליו[ ולכן נכנס לתבה‬
‫ליה‪ .‬אמר רבי יוסי חמא מלאך המות דהוה‬
‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*.* T‬‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪— T‬‬

‫ונקזמר בה קזנים עע(ר חדקזים ]של‬ ‫אתי )י׳א ל״ג לגכיה( ובגין כך עאל לתיבותא‪,‬‬
‫השנה[‪ .‬ולמה קזנים עק(ר חדקזים ?‬ ‫ואסתמר בה תריסר ירחי)עתא(‪ .‬ואמאי תריסר‬
‫נחלקו בה רבי יצחק ורבי‬
‫יהוךה‪ .‬האחד אמר קזנים עע(ר‬
‫ירחץ‪ .‬פליגי בה רבי יצחק ורבי יהודה‪ .‬חד‬
‫ח־דען קזכך הוא דין הךקזעים‪.‬‬ ‫אמר תריסר ירחין דכך איהו דינא ךחליבלא‪.‬‬
‫ואחד אמר לחקזלים צדיק ]נ״א‬ ‫וחד אמר לאעזלמא צדיק )נ״א ?דך( דרגין‬
‫צרזי[ קזהים עק^רה דרגות וקזאר‬
‫תריסר ועזאר דרגין דאתחז‪-‬י לאפקא מן‬
‫חךרגות קזהיו ךאויים לצאת‬
‫מחהבה‪.‬‬ ‫תיבה‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫רבי יהודה אמר‪ ,‬קזעזה חדקזים‬ ‫עזתא ירחי אנון במיא‬

‫— ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫רבי יהודה אמר‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך —‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫הם במים ועזעזה חדעזים באעז‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T:‬‬

‫ןה‪.‬רי כאן היו מים‪ ,‬ולמה קזנים‬

‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־•‬ ‫‪:‬‬
‫ועזיתא ירחי באעזא‪ .‬והא הכא מייא הוו‬
‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עע(ר חדעזים? אמר ]לו[ רבי יוסי‪,‬‬

‫‪. _ L J‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪..‬ך ‪ .‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬
‫אמאי תריסר ירחי‪ .‬אמר )ליה(‪.‬רבי יוסי בתרי‬
‫בקזני דיני חגיהנם נדונו ‪ -‬במים‬ ‫דינין דגיהנם אתדנו במיא ואשא‪ .‬במיא‬
‫— ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫•‪T :‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫ואעז‪ .‬במים ‪ -‬קזחמים ׳טןךדו‬

‫עליהם מלמעלה היו צוננים‬
‫ךמיין דנחתו עלליהו מלעילא הוו צנינין‬
‫כעזלג‪ .‬ובאעז ‪ -‬עזהמים עזןצאו‬ ‫כתלגא‪ .‬באשא ךמלין דנפקי מתתא הוו‬
‫מלמטה היו רותחים כאעז‪ .‬ועל‬ ‫רתיחן כאשא‪ .‬ועל דא בדינא דגיהנם אתדנו‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫זה בדין חגיהנם נדונו ‪ -‬באען‬
‫ו מ י ם ]ולכן שנים עשר חלש היו‪ .‬שאמר רבי‬
‫באשא ומייא )ומיז כך תריסר ירחיךוז■ ךאמד ך‪3‬י אלעזר ךעא‬
‫אלעזר‪ ,‬דין הךשעים בגיהנם הם שנים עשר חדשים‪.‬‬
‫ךחייכ^אכגיהנסתריסר ודחיהוו והאאוקמוה‪ .‬ועלדא כלא‪5‬יז דיכיעלמא‬
‫והרי פךשוה‪ .‬ועל זה כל אותם רשעי העולם נדץים‬ ‫אר;ךנו כתדין דינין אלין במיא ואעא( עד דאשתציאו‬
‫בשני לעים הללו ־ במים ואש[ עד ^העזמדו‬ ‫מעלמא‪ .‬ונח הוה מסתתר בתיבותא ואתכסי‬ ‫■ד‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬

‫מן הע ^ס‪ .‬ונח הןה מסתתר‬

‫בהבה והתכסה מן העין‬
‫מעינא ומחבלא לא קריב לגביה‪ ,‬ותיבותא‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫־ **‬ ‫‪: •| T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬

‫והמשחית ולא קרב אליו‪,‬‬ ‫איהי הוה שטיא על אנפי מיא כמה דאת‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪TT‬‬

‫וחתבה היתה קזטה על פני‬ ‫אמר וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ‪.‬‬
‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪— ..‬‬ ‫— ■ך־ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬
‫חמים‪ ,‬כמו קזנאמר ויע(או את‬
‫חתבה ותרם מעל הארץ‪.‬‬ ‫אךבעים יום לקו‪ .‬דכהיב ולהי המבול‬
‫אךבעים יום לקו‪ ,‬קזכתוב דהי‬ ‫ארבעים יום על הארץ וגד‪ .‬וכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*.• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪: -‬‬

‫חמבול אךבעים יום על הארץ‬ ‫שאר זמנא אתמחון מעלמא‪ .‬הדא הוא‬
‫‪TT‬‬ ‫• • ‪T : T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫וגו׳‪ .‬וכל קזאר חזמן נמחו‬
‫מהע ץם‪ .‬זהו ^כתוב וימחו מן‬ ‫לכתיב ולמחו מן הארץ‪ .‬ווי לון לאנון חליבלא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כו תשרי‬
‫תי‬

‫הארץ‪ .‬אויי להם לאויתם ךעזעים‪,‬‬ ‫דהא לא יקומון לאחייא בעלמא למילןם‬
‫קזהרי לא יקומו לחיות בעולם‬ ‫כמה ‪:‬דאת‬ ‫וימחו ‪T :‬‬ ‫הדא הוא דכתיב — • ‪T‬‬ ‫בדינא ‪TT‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1 T‬‬
‫‪T •:‬‬
‫לעמד בךיץ‪ .‬זהו עזכתוב וימחו‪,‬‬
‫כמו עזנאמר «הליסט( עזמם מחית‬ ‫אמר‪) ,‬תהליפט( עזמם מחית לעולם ועד‪ .‬דאפילו‬
‫לעולם ועד‪ .‬עזאפלו לעמד בדין‬ ‫למיקם בךינא לא יקומון ‪:‬‬
‫לא ןקומו‪.‬‬
‫דשאו את ההבה ותרם מעל‬
‫אבא‬ ‫רבי ‪T -‬‬ ‫הארץ‪• • .‬‬
‫מעל ‪1 VT T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ותרם‬‫התבה ‪TT -‬‬ ‫דשאו •‪*.‬את ‪T -‬‬ ‫־* ‪:‬‬
‫הארץ‪ .‬רבי אבא פתח‪) ,‬שם נז(‬ ‫פתח )תהליס ״( רומה על השמלם אלהים‬
‫רומה על השמים אלהים על כל‬ ‫על כל הארץ כבודך‪ .‬ווי לון לחיימא דאנון‬
‫הארץ כבודף‪ .‬אוי להם לךשעים‬
‫שחובזאים ומךגיזים את ובונם‬
‫חטאן ומרגיזין למאריהון בכל יומא‪.‬‬
‫בכל יום‪ ,‬ובחטאיהם דוחים‬ ‫מארעא‪.‬‬
‫• • ‪T : -‬‬
‫לשכינתא‬
‫‪T : • : -‬‬
‫דחיין ‪T‬לה‬‫‪| T : -‬‬
‫ובחובייהו‬ ‫‪:‬‬
‫את השכינה מן הארץ‪ ,‬וגוךמים‬ ‫וגרמין דתסהלק מעלמא‪ .‬ושכעתא א?ןרי‬
‫שתסתלק מץ העולם‪ .‬והשכינה‬
‫ועליה ‪T‬כתוב‬
‫אלהים‪ .‬ועלה כתיב רומה על השמים‬
‫אלהים‪T •/ T : ,‬‬
‫׳‬ ‫נקראת ‪• •/:‬‬
‫• ‪••1:‬‬
‫רומה על השמים אלהים‪.‬‬ ‫אלהים♦‬
‫ב א ךאה מה כתוב‪ ,‬וישאו את‬ ‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב וישאו את התבה ךדחךן‬
‫ההבה‪ ,‬שדחו אותה החוצה‪.‬‬
‫והרם מעל הארץ‪ ,‬שלא שורה‬
‫שרייא‬
‫— ‪T :‬‬
‫דלא‬ ‫מעל הארץ‪,‬‬
‫‪T : ' ^ V T T‬‬ ‫—‬
‫ותרם‬ ‫— ‪T T‬‬
‫לבר‪.‬‬‫‪— :‬‬
‫‪T‬לה‬
‫בעולם והסתלקה ממנו‪ .‬וכשהיא‬
‫• •‬
‫•‬
‫‪• :‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫• •‬ ‫‪|T : - :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫בעלמא ואסתלקת מנה‪ .‬וכד אסתלקת‬
‫מכ!הלקת מהעולם‪ ,‬הרי אין‬ ‫ודינא‬
‫בעלמא ‪T• :‬‬ ‫דישגח ‪T : T :‬‬ ‫מאן ‪ :‬־ ‪ :‬־‬ ‫'‪ T‬לית•• ‪T‬‬ ‫מעלמא‪ ,‬הא‬
‫••‪T: T 1‬‬
‫מי שישגיח בעולם‪ ,‬ואז הדין‬
‫שולט ]הדין[ עליו‪ .‬וכשימחו ושעי‬
‫שלטא )!דינא( כדין עלוי‪ .‬וכד לתמחון חייבי‬
‫העולם ויסתלקו ממנו ]מהעולם[‪,‬‬ ‫עלמא ולסהלקון מניה )תל?־א(‪ ,‬שכעהא‬
‫חשכינה מחזירה את מדורה‬ ‫אהדרת מדורה בעלמא‪.‬‬
‫לעולם‪.‬‬
‫אמר לו רבי‪.‬ייסא‪ ,‬אם כך‪ ,‬הרי‬ ‫אמר ליה רבי ייסא‪ ,‬אי הכי הא ארעא‬
‫—‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ן ‪-‬‬

‫ארץ ישךאל שנמחו הךשעים‬ ‫חייביא ‪:‬דהוו‬ ‫‪T - T -‬‬ ‫‪1‬‬

‫דאתמחון‬
‫‪T : • :‬‬
‫דישראל‬
‫‪•• T : • :‬‬
‫שהיו באותו ץמן‪ ,‬אז למה‬ ‫בההוא זמנא אמאי לא אהדרת שכעהא‬
‫לא חזרה השכינה למקומה‬
‫כבתחלה ? אמר לו‪ ,‬משום שלא‬ ‫לאתרה כךב?ןךמיתא‪ .‬אמר ליה בגין דלא‬
‫נשארו בה שאר צדיקי העולם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬ן‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫אלא )אבל(‬ ‫•‪T *.‬‬
‫עלמא‪.‬‬‫‪T: T‬‬
‫זכאי‬
‫— ‪•• T‬‬
‫שאר‬‫‪—:‬‬
‫אשתארו ‪T‬בה‬ ‫• ‪: T :‬־‬
‫אלא ]אבל[ בכל מקום שהלכו‪,‬‬ ‫בכל אתר דאזלו נחתת ושויאת )דף סט ע״א(‬
‫ןךךה ושמה את מדורה עמהם‪.‬‬
‫ומה בארץ נכרןה אחרת לא‬ ‫אחרא‬‫‪1— : -‬‬
‫נוכראה‬
‫‪T T:‬‬
‫בארעא‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ומה‬ ‫‪-‬‬
‫עמהון‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫מדורה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫נפךדה מהם ‪ -‬כל שכן אם‬ ‫לא אתפרשא מנליהו‪ ,‬כל שכן אי אשהארו‬
‫נשארו בארץ הקדושה‪.‬‬ ‫קדישא‪.‬‬ ‫בארעא‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T : - :‬‬
‫והרי אמךנו‪ .‬בכל החטאים‬
‫דוחים‬
‫•‬ ‫העולם‪,‬‬
‫‪ T T‬׳‬ ‫של •רשעי‬ ‫עלמא‬
‫‪T : T‬‬
‫דחייבי‬
‫‪• • T - :‬‬
‫חובין‬
‫• ‪1‬‬
‫בכל‬ ‫‪T :‬‬
‫אתמר‪.‬‬
‫• ‪T :‬‬
‫והא‬
‫‪7 :‬‬

‫את השכינה‪ .‬אחד מהם מי‬ ‫ךחןין לה לשכעתא‪ .‬חד מנליהו‬

‫שמשחית דךכו על הארץ‪ ,‬כמו‬ ‫מאן דמחבל ארחיה על ארעא כךאמרן‪.‬‬
‫שאמךנו‪ ,‬ולכן לא רואה פני‬
‫שכינה ולא נכנס לפלטוין‪.‬‬ ‫ובגין כך לא חמי אנפי שכעתא ולא‬
‫ועל זה כתוב על אלה‬ ‫עאל בפלטרין‪ .‬ועל דא כתיב באלין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫תיא‬
‫כג כסלו‬
‫נח ־ סט ע״א‬ ‫כו תשרי‬
‫דמחו מן הארץ‪ ,‬עזנמחו מהפ)ל‪.‬‬ ‫וימחו מן הארץ אתמחון מן כלא‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬באותו הזמן עזעתיד‬
‫תא חזי‪ ,‬בההוא זמנא ת מין לןךשא בריף‬
‫הקןדועז ברוך הוא להחיות‬
‫המתים‪ ,‬כל אותם מתים עזימצאו‬
‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫• •‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ ‪T‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬
‫הוא לאחןיאה מתןיא‪ ,‬כל אנון מתין‬
‫בחוץ בקזאר ארצות נכריות‪,‬‬ ‫דיעזהכחון לבר כעזאר ארעין נוכראין לןךעזא‬
‫הקןדועז ברוך הוא יברא להם‬
‫בריך הוא לברא לון גופליהו ) נ ״ א י‪1‬י‪,‬ים ל‪ 1‬ן!גופייהס‬
‫גופיהם ]נ״א ‪.‬יעמידם בגופם[ כראוי‪.‬‬
‫^הרי עצם אחת ^נעזארת באדם‬ ‫כדקא חזי‪ .‬דהא גרמא חד דאעזהאר ביה בבר‬
‫‪— :‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫תחת הארץ‪ ,‬אותה עצם תעק^ה‬ ‫נעז תחות ארעא ההוא גרמא יתעביד‬
‫כעזאור עזבעסה‪ ,‬ועליה יבנה‬
‫כחמירא בעיסה ועליה יבני לןךשא בריך הוא‬
‫הקןדועז ברוך הוא את כל הגוף‪.‬‬
‫ולא יתן ה?ןדועז ברוך הוא להם‬ ‫כל גופא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫נעזמות אלא בארץ י^ראל‪,‬‬ ‫ולא להיב לון לןךשא בריף הוא נעזמתין אלא‬
‫עזכתוב )יחזקאל ל״ הנה אני פתח‬
‫את קברותיכם והעליתי אתכם‬
‫בארעא ךלעזראל‪ .‬דכתיב‪) ,‬יחזקאל לז( הנה‬
‫מקברותיכם עמי והבאתי אתכם‬ ‫אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם‬
‫אל אךמת יקזראל‪ .‬וי תג לגלו‬ ‫מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אךמת‬
‫החת הארץ‪ .‬ואחר כך מה כתוב?‬
‫ונתתי רוחי בכם וחייתם וגו׳‪,‬‬
‫לעזראל‪ .‬דלתגלגלון תחות ארעא‪ .‬ולבתר מה‬
‫עזהרי בארץ יע(ךאל יקבלו‬ ‫כתיב ונתתי רוחי בכם ךחליתם וגד‪ .‬דהא‬
‫נקזמות כל אותם בני העולם‪,‬‬ ‫בארעא ךיעזראל לק^ון נעזמתין כל אנון בני‬
‫פרט לאלו ]דור המבול[ קזנטמאו‬
‫וטמאו את הארץ‪ .‬באלה כתוב‬
‫עלמא‪ .‬בר אלין)ירא ךט‪1‬פנא( דאסתאבו וסאיבו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ T‬ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫וימחו מן הארץ‪ ,‬דוקא מן הארץ‪.‬‬ ‫ארעא‪ .‬ךבאלין כתיב ולמחו מן הארץ‪ .‬מן‬
‫ואף על גב עזהקעזו ונחלקו‬ ‫הארץ זיליקא‪ .‬ואף על גב דאקעזו ואפליגו‬
‫הךאעזונים על זה‪. .‬וימחו‪ ,‬כמו‬
‫קדמאי על דא‪ .‬וימחו כמה יאת אמר‪) ,‬תהלים‬
‫קזנאמר «הליט סט( ימחו מספר‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T • -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• • T :|-‬‬

‫חיים‪.‬‬ ‫סט( למחו מספר חלים‪.‬‬

‫אמר לו רבי קזמעון‪ ,‬ודאי קזאין‬ ‫אמר ליה רבי עזמעון וזיאי לית לון חולקא‬
‫להם חלק בעולם הבא‪ ,‬עזכתוב‬
‫וימחו מן הארץ‪ ,‬וכתוב לעולם‬ ‫בעלמא דאתי דכתיב וימחו מן הארץ‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ייךעזו ארץ‪ .‬אבל ןקומו בדין‪.‬‬ ‫וכתיב לעולם לירעזו ארץ‪ .‬אבל יקומון בדין‪.‬‬
‫ועליהם כתוב )דניאל יב( ורבים‬ ‫ועלליהו כתיב‪ ) ,‬תי א לי ב( ורבים מלעזני אדמת‬
‫מיעזני עפר יקיצו אלה לחיי‬
‫‪:‬‬ ‫•‬
‫• •‪.‬‬
‫•‬

‫עולם ואלה לחרפות לדךאון‬

‫‪1• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪......‬‬
‫עפר לקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות‬
‫עולם‪ .‬והמחלקת בזה‪ .‬אבל הכל‬ ‫ולדראון עולם‪ .‬ופלוגתא בהא אבל כלא כמה‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T••:‬‬

‫כפי עזבארוה החברים‪.‬‬ ‫דאוקמוה חברייא‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪:‬‬
‫רמח את כל היקום א׳טר על פני‬
‫האדמה‪ .‬רבי אבא אמר‪] ,‬את כל[ ‪-‬‬
‫‪- T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־•‬ ‫‪:T‬־ ‪T T‬‬
‫רמח את כל היקום אשר על פני האדמה♦‬
‫לכלל כל אותם קזליטים‬ ‫רבי אבא אמר )את כל( לאכללא כל אפון‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫• •‬

‫עזעזולטים הממנים על הארץ‪,‬‬ ‫עזליטין דשלטין ממנן על ארעא‪ .‬ודא הוא‬

‫וזהו היקום א^ר על פני‬
‫האדמה‪ .‬קזכאקזר עוקזה הקדוען‬ ‫היקום אשר על פני האדמה‪ .‬דכד עביד‬
‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪I‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫ברוך הוא דין בבני העולם‪,‬‬ ‫קךשא בריף הוא ךינא בבני עלמא אעבר‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כו תשרי‬
‫תיב‬

‫מעביר את אויתם העזליטים‬ ‫לאנון עזליטין דממנן עלייהו בלןךמיתא‬

‫הממנים עליהם בהתחלה‪ ,‬ואחר‬ ‫ולבתר לאפון ך!תבי תח‪ 1‬ת גךפייהו ךכתיב‬
‫כך את אותם ׳טיועזבים תחת‬
‫כנפיהם‪ ,‬עזכתוב )ישעיה כד( יפקד‬ ‫)ישעיה כד( יפקוד לי על צבא המרום במרום‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ה׳ ^ צבא המרום במרום‪ ,‬ואחר‬

‫' ‪ :‬־ ־‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫ולבתר על מלבי האדמה על האדמה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T —: T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —: T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כך ‪ -‬על מלכי האדמה על‬

‫והיך מתעברן קמיה‪ .‬אלא אעבר לון בנורא‬
‫האךמה‪.‬‬
‫ואיך מעברים מלפניו? אלא‬ ‫דדליק הדא הוא דבתיב‪) ,‬דברים י( כי ה׳‬
‫מעביר אותם באעז קזדול?ןת‪ .‬זהו‬ ‫אלהיף אש אוכלה הוא אל קפא‪ .‬אשא )הוא(‬
‫קזכתוב)דברים ס כי ה׳ ^'היך אעז‬ ‫דאכיל אשא‪ .‬ההוא יקום דעלייהו )נ״אמענד(‬
‫אכלה הוא אל קנא‪ .‬אעז ]הוא[‬
‫עזאוכלת אעז‪ .‬אותו עזעומד‬ ‫באשא‪ .‬ואפון דיתבי תחותליהו במיא‪ .‬ובגיני‬
‫מעליהם ]נ״א עובר[ באעז‪ .‬ואותם‬ ‫כך וימה את כל היקום אשר על פני האדמה‪.‬‬
‫■ך ‪■—.‬ך ■ך‬ ‫‪...‬‬ ‫—‬ ‫‪ :‬־ ״‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫־ *‬ ‫‪T 1‬‬

‫במים‪.‬‬ ‫תחתיהם‬ ‫עזיוקזבים‬

‫ומעזום כך וימח את כל היקום‬
‫ולבתר מאדם ועד בהמה עד רמש ועד עוף‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪•.*•.‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אעזר על פני האדמה‪ ,‬ואחר כך‬

‫\‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫־‬ ‫‪~ 1‬‬
‫השמלם ולמהו מן הארץ‪ .‬כל אלין דלתתא‪.‬‬
‫מאדם ועד בהמה עד רמעז ועד‬ ‫וישאר אך נח‪ .‬אך למעוטי‪ .‬דלא אשהארו‬
‫עוף העזמים וימחו מן הארץ‪ ,‬כל‬
‫אלו עזלמטה‪ .‬ויעזאר אך נח ‪ -‬אך‬
‫בעלמא בר נח וךעמיה בתיבותא‪ .‬רבי יוסי‬
‫למעט‪ .‬עזלא נעזארו בעולם רק‬ ‫אומר הגיר הוה דאכיש ליה אריא והא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪• —:‬‬

‫נ'ח ומי עזעמו בהבה‪ .‬רבי יוסי‬ ‫אוקמוה ‪:‬‬

‫אמר‪ ,‬עזהיה חגר‪ ,‬עזהכיעזו‬
‫• •‬

‫אריה‪ ,‬והרי פךעזוה‪.‬‬

‫‪TT‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫• ‪7‬‬
‫•‪.‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫רזכר אלהים את נח ואת כל החלה ואת כל‬
‫ויזכר אלהים את נח ואת כל‬ ‫הבהמה אשר אתו בהבה‪ .‬רבי חליא‬
‫החיה ואת כל הבהמה אעזר אתו‬ ‫פתח)משליבב( ערום ראה רעה ונסתר‪ .‬האי קרא‬
‫‪:‬ח־‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬
‫בתבה‪ .‬רבי חייא פתח‪) ,‬משליכב(‬
‫‪7‬‬

‫ערום רעה רעה ונסתר‪ .‬פסוק זה‬

‫‪-‬ך‪-‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫_ ‪...‬ך‬
‫אתמר על נח דעאל לתיבותא ואסתתר בה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫נאמר על נח עזנכנס לתבה‬ ‫ועאל לגו תיבותא בזמנא דמייא דחקו ליה‪.‬‬
‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫והסתתר בה‪ ,‬ונכנס לתוך חתבה‬ ‫והא אתמר דעד לא עאל לתיבותא חמא ליה‬
‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫בץמץ עזהמים דחקו אותו‪ .‬והרי‬
‫נאמר עזעד עזלא נכנס להבה‪,‬‬
‫למלאך המות דאזיל בינייהו ואסחר לון‪.‬‬
‫ראה את מלאך המות עזהולך‬ ‫כיון דחמא ליה‪ ,‬עאל לתבה ואסתתר בגוה‪.‬‬
‫‪T-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1-‬‬

‫ביניהם ומקיף אותם‪ .‬כיון עזךאה‬ ‫הדא הוא דכתיב ערום ראה רעה ונסתר‪ .‬ראה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪* :‬‬ ‫‪TT‬‬
‫אותו‪ ,‬נכנס לתבה והסתתר‬
‫בתוכה‪ .‬זהו עזכתוב ערום ראה‬
‫רעה דא מלאך המות ונסתר מקמיה הדא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪ -‬ן ‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪*.• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫רעה ונכזהר‪ .‬ראה רעה ‪ -‬זהו‬ ‫הוא לכתיב מפני מי המבול‪.‬‬

‫מלאך המות‪ ,‬ונסתר מלפניו‪ .‬זהו‬ ‫רבי יוסי אמר ערום ראה רעה ונסתר‪) .‬דסתר‬
‫••‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫••‬ ‫• •‬
‫עזכתוב מפני מי המבול‪.‬‬
‫ךבי יוסי אמר‪ ,‬ערום ראה ךעה‬
‫לא?תיכ(‪ ,‬אהדר על מה לאתמר בזמנא‬
‫ונסתר‪] ,‬לא כתוב ויפתי[ חזר על מה‬ ‫דמותא שריא בעלמא בר נש חכים יסתר ולא‬
‫‪T :‬‬ ‫•‪••T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫^נאמר‪ ,‬בזמן עזהמות עזרוי‬ ‫לקום לבר ולא לתחזי קמי מחבלא‪ .‬בגין‬
‫בעולם‪ ,‬בן אךם חכם יסהתר ולא‬
‫יעמד בחוץ ולא יתךאה לפני‬ ‫דכיון דאתייהיב ליה לשו‪ ,‬לחבל כל אפון‬
‫המעזחית‪ ,‬מעזום עזכיון עזנהנה‬ ‫דישהכחון קמיה ויעברון קמיה באתגלליא‪.‬‬
‫^^‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫_______________כג כסלו‬
‫נח ־ סט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו תשרי‬
‫יעזחית ‪•/‬את ‪T‬כל‬ ‫הרעזות‪ ,‬הוא ־ ‪• :‬‬
‫׳‬ ‫לו ‪: T‬‬ ‫עברין‬
‫‪T‬‬ ‫ונענשו ‪T‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪• T‬עברו‪: T‬‬ ‫ופתאים‬
‫דהרא ‪:• 1 :‬‬
‫וסופא • ‪:‬ח־‬
‫‪T :‬‬
‫אותם עזנמצאים לפניו ועובדים‬ ‫לןמיה ואתחזיין לןמיה ונענשו‪.‬‬
‫לפניו גלוי‪ .‬וסוף הפסוק ‪-‬‬
‫ופתאים עברו ונענ^זו‪ .‬עברו‬ ‫דבר אחר עברו‪ ,‬עברו פקודא )דא()נ״א ךמאדה‪1‬ז(‬ ‫‪ - | .‬ך‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫לפניו והתראו לפניו‪ ,‬ונענעזו‪.‬‬ ‫ונענשו‪ .‬דבר אהר ערום ראה רעה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫■ך־ך‬ ‫■ך‬ ‫•‬

‫דבר אחר עברו ‪ -‬עברו על‬

‫מצוה זו ]נ״א של ובונם[ ונענעזו‪ .‬דבר‬
‫ונסתר דא נח‪ .‬ופתאים עברו ונענשו אלין בני‬
‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : • :‬‬

‫אחר ערום ראה רעה ונסתר ‪ -‬זה‬ ‫דריה‪) .‬ונ^נעס‪ ,‬כיון דאסתתר ואשההי תמן כל‬
‫נח‪ .‬ופתאים עברו ונענעזו ‪ -‬אלו‬ ‫ההוא זמנא‪) .‬דף סט ע״□ לבתר דזכר אלהים את‬
‫בני דורו ]ונענשו[‪ .‬כיון קזהסתהר‬
‫נח‪.‬‬
‫וחקזההה קזם כל אותו ץמן‪ ,‬אחר‬
‫כף ויזכר אלהים את נ'ח‪.‬‬ ‫אמר רבי שמעון )_ויזב‪1‬ר אלהים את נח( תא חזי‬
‫אמר רבי קזמעון‪] ,‬ויץכר אלהים את נח[‬ ‫בשעתא ךדינא אתעביד לא כתיב ביה‬
‫בא ךאה‪ ,‬בקזעה קזהדין נעע{ה‪,‬‬
‫לא כתוב בו זכירה‪ .‬כיון קזנעעזה‬
‫זכירה‪ .‬כיון דאתעביד )?יה( דינא ואתאבידו‬
‫]בו[ חדיץ ונאבדו וקזעי העולם‪,‬‬ ‫חייבי עלמא‪ ,‬כדין כתיב ביה זכירה‪ .‬דהא כד‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫— ‪T‬‬

‫אז כתוב בו ץכירה‪ .‬קזהרי כאקזר‬ ‫אשתבח‪.‬‬

‫אתחברותא ‪T‬לא • ‪ : :‬־‬
‫בעלמא • ‪ :‬־ ‪T :‬‬‫שריא ‪T:T:‬‬‫דינא ‪T:-‬‬
‫• ‪T‬‬
‫חדיץ קזרוי בעולם‪ ,‬לא נמצאת‬
‫התחברות‪ ,‬וחמקזחית קזרוי על‬
‫ומחבלא שריא על עלמא‪ .‬כיון דאתעבר‬ ‫••־‪1‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫העולם‪ .‬כיון קזעבר חדין וקזכף‬ ‫דינא ואשהכיך רוגזא‪ ,‬תב כלא לאתריה‪.‬‬
‫הרגז‪ ,‬׳‪:‬צב הכל "למקומו‪ ,‬ולכן‬ ‫ובגין כך כתיב הכא ויזכר אלהים את נח‪.‬‬
‫כתוב כאן ויזבר אלהים את נח‪,‬‬
‫עזבו ׳צורה זכור‪ ,‬קזנח אי׳צ צדיק‬
‫ךביה שמא זכור‪ .‬דנה איש צדיק כתיב ביה‪.‬‬
‫כתוב בו‪.‬‬ ‫‪ 5‬תיב‪> ,‬תהלים פט( אהה מושל בגאות הןם‬
‫כ תו ב )תהלים פט( אהה מועזל‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫בשוא גליו אתה תשבחם‪ .‬בשעתא‬
‫בגאות חןם ביצוא גליו אתה‬
‫תיצבחם‪ .‬ביצעה קזהןם קופץ‬ ‫ך מ א קפיץ בגלגולי ותהומי סלקי ונחתי‪.‬‬
‫בגליו והתהומות עולים ויוךדים‪,‬‬ ‫קךשא בריך הוא שדר חד חוטא מסטרא‬
‫חקדויצ ברוך הוא ינזולח חוט‬ ‫ממינא ומשיך גלגלוי ושכיך זעפיה ולית‬
‫אחד מצד חןמין ומויצף את גליו‬
‫ויצוכף זעפו‪ ,‬ואין מי קזיודע‬ ‫מאן דןדע ליה‪.‬‬
‫אותו‪.‬‬ ‫יונה נחת לימא ואזדמן ליה ההוא נונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫• ‪ :‬־ ־ ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪7‬‬

‫יונה ןרד לןם וחזדמן לו אותו‬ ‫ובלע ליה‪ .‬היך לא נפקת נשמתיה מניה‬
‫הדג ובלע אותו‪ ,‬איף לא ןצאה‬
‫נקזמתו ממנו ולא פךחה מןד?‬ ‫בריך הוא‬‫דקדשא‪T :‬‬
‫בגין ‪*. :‬ו‪• 1 :‬‬
‫אלא •‪T*.‬‬
‫מיד‪T• .‬‬
‫פרחא‪T :T‬‬‫ולא‪T :‬‬
‫‪• 1:‬‬
‫אלא מיצום ינזחקדויצ ברוך הוא‬ ‫שליט בההוא גאותא ך!מא‪ .‬וההוא גאותא‬
‫הים‪,‬‬
‫יצל ־‪ T‬׳‬ ‫באותה ••גאות ‪•/‬‬‫‪T‬‬ ‫יצולט ‪:‬‬ ‫דימא הוא חד חוטא דשמאלא דסליק ליה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T — :‬‬
‫ואותה גאות חןם היא חוט אחד‬
‫יצל העימאל קזמעלה את חןם‬ ‫לןמא לעילא וביה אסתלק‪ .‬ואי לאו ההוא‬
‫למעלה‪ ,‬ובו הוא מתעלה‪ .‬ואם‬ ‫חוטא דמטי ליה מסטרא דימינא לא סלקא‬
‫‪|T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫לא אותו החוט יצמגיע אליו‬ ‫לעלמין‪ .‬ךכד )דכיה( דההוא חוטא נחית לןמא‬
‫מצד הןמין‪ ,‬לא יעלה לעולמים‪.‬‬
‫קזכאקזר ]שכיון[ יצאותו חחוט‬ ‫וןמא אתאחיד בה כדין אתערין ^גלוי‬
‫אוחז בו‪T ' ,‬אז‬‫••‬ ‫והים‬
‫לים‪ : ,‬־‪T‬‬
‫יורד ־‪' T‬‬ ‫ושאגן למטרף טרפא‪ .‬עד דקךשא בריך הוא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו תשרי‬
‫תיד‬

‫מתעוךרים הגלים ועזויאגיס לנזרף‬ ‫אתיב ליה )ל‪1‬ז( לאחורא ותבין לאתתיהו‪.‬‬
‫טרף‪ ,‬עד עה?ןד‪1‬עז ברוך הוא‬
‫מעזיב אותו ]אותם[ לאחור ועזבים‬
‫הךא הוא ךכתיב בשוא גליו אתה תשבחם‪.‬‬
‫למקומם‪.‬‬ ‫תשבחם לאנון גלי ןמא‪ .‬תשבחם‬
‫זהו קזכתוב בע(וא גליו אתה‬ ‫‪ TT‬לאתרייהו‪ .‬דבר אחר‬ ‫לאתבא‬
‫לון ‪::‬‬
‫—‪TT‬‬ ‫‪1‬‬ ‫תתבר‬
‫‪:‬־־‬
‫תקזבחם‪ .‬תקזבחם את אותם גלי‬
‫הים‪ .‬הקזבחם ‪ -‬הקזבר אותם לחור‬
‫תשבחם ממש שבחא הוא לון בגין ךסלקין‬
‫למקומם‪ .‬דבר אחר‪ ,‬תעזבחם‬
‫־‬ ‫_‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪. .‬‬
‫בתיאובתא למחמי‪ .‬מכאן כל מאן דכסיף‬
‫ממעז‪ .‬קזבח הוא להם מעזום‬ ‫לאסתכלא ולמנדע אף ^ גב דלא יכיל )נ״א‬
‫קזעולים לךאות בהקזהוקקות‪.‬‬
‫ולא יהבין ליה דעותא( שבחא איהו דיליה וכלא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪7 .‬‬
‫מכאן‪ ,‬כל מי קזנכסף להסתכל‬
‫ולדעת‪ ,‬אף על גב ^לא ןכול ]נ״א ולא‬ ‫משבחן ליה‪.‬‬
‫נותנים לו רשות[ ‪ -‬העזבח הוא קזלו‪,‬‬ ‫אמר רבי יהודה נח כד הוהבתיבה דחיל‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ן‬

‫וכלם מקזבחים אותו‪.‬‬

‫כעזהיה‬
‫הוה ךלא יךכר ליה לןךשא בריף הוא‬
‫גח‪T T V : ,‬‬
‫־'‬ ‫יהודה‪,‬‬
‫דבי ‪' T :‬‬‫־•‬ ‫אמר‬
‫‪ 7‬־‬
‫יוכר אותו‬ ‫עזלא • ‪:‬‬‫פוחד ‪•/‬‬
‫••‬ ‫היה‬
‫בתבה‪,‬׳ ‪TT‬‬
‫־ ‪T‬‬
‫לעלמין‪ .‬וכיון דאתעביד דינא ואתעברו‬
‫הקדועז ברוך הוא לעולמים‪ .‬וכיון‬ ‫חייבי עלמא כדין מה כתיב _דזכר אלהים‬
‫קזנעקזה הדין ובעברו וקזעי‬
‫העולם‪ ,‬אז מה כתוב? ויזבד‬
‫את נח‪.‬‬
‫אלהים את נ'ח‪.‬‬ ‫רבי אלעזר אמר תא חזי‪ ,‬בשעתא דדינא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. 7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . . .‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫רבי אלעזר אמר‪ ,‬בא ךאה‪ ,‬בקזעה‬ ‫שריא בעלמא לא ליבעי ליה לאיניש‬
‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬
‫קזהדין קזרוי בעולם‪ ,‬לא צריך‬
‫לאדם קזיזכר קזמו למעלה ]לפני‬
‫דלךכר שמיה לעילא )רןמיה ךקך^א ?ריןי הוא ?עלמא(‪.‬‬
‫הרןדוש ברוך הוא בעולם[‪^ .‬הרי אם נזכר‬ ‫דהא אי אךכר שמיה יךכרון חובוי )כלהו(‬
‫עזמו‪ ,‬נזכרים ]כל[ חטאיו ויבואו‬ ‫וליתון לאשגחא ביה‪ .‬מנלן משונמית‪,‬‬
‫להקזגיח בו‪ .‬מנין לנו? מעזונמית‪.‬‬
‫קזאותו היום הןה יום טוב ^ל‬ ‫הוה‬‫השנה ‪TT‬‬‫יומא יום טוב ‪:‬דראש — ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דההוא‬‫‪—:‬‬
‫ראעז העזנה‪ ,‬והקדועז ברוך הוא דן‬ ‫ולןךשא בריף הוא דאין עלמא‪ .‬וכדין אמר‬
‫את העולם‪ ,‬ואז אמר לה אליקזע‬ ‫ליה אלישע )מלכים ב ד( הלש לדבר לך אל המלך‬
‫)מלכים־ב ד( הןעז לדבר לך אל‬
‫המלך? זה הקדועז ברוך הוא‪ ,‬קזאז‬ ‫דא לןךשא בריך הוא‪ .‬דכדין אלןדי מלך‪ .‬מלך‬
‫נקרא מלך‪ .‬מלך הקדוען‪ .‬מלך‬ ‫ה?ןדוש מלך המשפט‪ .‬ותאמר בתוך עמי‬
‫המקזפט‪ .‬ותאמר בתוך עמי אנכי‬ ‫אנכי יושבת‪ .‬לא בעינא ךיךכרון לי ולשגחון‬
‫יוקזבת‪ .‬איני רוצה קזיזכרו אותי‬
‫דקזגיחו בי‪ ,‬אלא בתוך עמי‪ .‬מי‬ ‫בי אלא בתוך עמי‪ .‬מאן דעייל רישיה בין‬
‫קזמכניס ר׳אעזו בין העם ]כל‪ ,[1‬לא‬ ‫עמא )כלא( לא לשגחון עליה למידן ליה‬
‫!קזגיחו עליו לדון אותו לרע‪.‬‬ ‫לביש‪ .‬בגיני כך אמרה בתוך עמי‪.‬‬
‫מעזום כך אמרה בתוך עמי‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬נח‪ ,‬בקזעה קזהר־גז הןה‬ ‫בעלמא‬
‫שריא ‪T : T :‬‬
‫דרוגזא ‪T : -‬‬
‫‪T:‬‬ ‫חזי‪ ,‬נח בשעתא ‪:‬‬
‫‪'••T‬‬ ‫‪7‬תא‬
‫קזרוי בעולם‪ ,‬לא נזכר‪ .‬כיון קזעבר‬ ‫לא אלכר‪ .‬כיון דלינא אתעבר מה‬
‫הדין‪ ,‬מה כתוב? ויזכר אלהים את‬ ‫כתיב ולזכר אלהים את נח השתא אלכר‬
‫נח‪ .‬עכקזו מכד קזמו‪ .‬דבר אחד‬
‫ויזכר אלהים את נח‪ ,‬כמו קזנאמר‬ ‫שמיה‪ .‬דבר אחר ויזכר אלהים את נח כמה‬
‫ואזכר את בריתי‪.‬‬ ‫דאת אמר ואזכר את בריתי‪.‬‬
‫תטו‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כג כסלו‬
‫נח ־ סט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו תשרי‬
‫היה‬ ‫חזקיה‬ ‫‪TT‬‬
‫רבי‬ ‫• ‪T| • :‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫רבי חזקיה הרה אזיל מקפוטקיא ללוד‪ .‬פגע‬
‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•|‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•|‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬

‫מקןפוטקיא ללוד‪ .‬פגע ב‪ 1‬רבי‬ ‫ביה רפי ייסא‪ .‬אמר ליה תווהנא עלך‬
‫ייסא‪ .‬אמר לו‪ ,‬תמהני עליף‬
‫עזאהה לבד‪ ,‬עזהרי עזבינו עזלא‬ ‫ךאה בלחודך‪ .‬דהא הנינן ךלא יפוק בר נעז‬
‫‪.‬יצא אדם יחידי לדרך‪ .‬אמר לו‪,‬‬ ‫יחידאי בארחא‪ .‬אמר ליה רביא חד אזיל‬
‫‪•T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T • :‬‬

‫תינוק אחד הלך עמי‪ ,‬והוא בא‬ ‫בהדאי ואיהו אתי אבתראי‪ .‬אמר ליה ועל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : ----:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬
‫אחדי‪ .‬אמר לו‪ ,‬ועל זה אני המה‪,‬‬
‫איך הולך עמך מי ‪%‬א תדבר‬ ‫הווהנא איך אזיל בהדך מאן דלא תעזהעי‬
‫עמו דברי תוךה? עזהדי עזנינו‪,‬‬ ‫ביה מלי דאורייתא‪ .‬דהא תנינן כל מאן‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬

‫כל מי עזהולך בדרך ואין עמו‬ ‫דאזיל בארחא ולאו עמיה מלי דאורייתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דברי תוךה‪ ,‬מכזתכץ בנפעזו‪ .‬אמר‬
‫לו‪ ,‬כך זה בודאי‪.‬‬ ‫אסתכן בנפעזיה‪ .‬אמר ליה הכי הוא ודאי‪.‬‬
‫בינתים הגיע אותו תינוק‪ .‬אמר‬ ‫אדהכי מטא ההוא רביא‪ .‬אמר ליה רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך —‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫—‬ ‫‪ T‬־ ד‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫לו דבי‪.‬ייסא‪ ,‬בני‪ ,‬מאיזה מקום‬

‫אתה? אמר לו‪ ,‬מעיר לוד‪,‬‬
‫‪.‬ייסא ברי מאן אתר אנה‪ .‬אמר ליה‬
‫׳‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. -‬ך‬

‫ועזמעתי עזהאיעז הזה החכם‬ ‫מלןךהא ^ו ד ועזמענא דהאי בר נעז חכים‬

‫הולך לעזם‪ ,‬תמנתי עצמי‬ ‫אזיל המן וזמינא גרמאי לפולחניה ולמיהך‬
‫לעבודתו וללכת עמו‪ .‬אמר לו‪,‬‬
‫בני‪ ,‬אתה יודע דברי תורה ? אמר‬
‫בהדיה‪ .‬אמר ליה ברי ןדעת מלי ךאורייתא‪.‬‬
‫לו‪ ,‬אני יוךע‪ ,‬עזהדי אבי למד‬ ‫אמר ליה ידענא דהא אבא הוה אוליף לי‬
‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫••‬ ‫‪— T‬‬

‫קרבנות‪ ,‬והרכנתי‬ ‫בפרעזת ‪T:|T‬‬

‫אותי ‪ TT :‬־‬ ‫בפרעזת קרבנות וארכינא אודנאי למאי דהוה‬
‫‪T-:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬

‫אןני למה עזהןה אומר עם אחי‪,‬‬

‫אמר עם אחי דאיהו קעזיעזא מנאי‪ .‬אמר ליה‬
‫עזהוא גדול ממני‪ .‬אמר לו דבי‬ ‫••‬ ‫‪— T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪| :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪— T‬‬

‫‪.‬ייסא‪ ,‬בני‪ ,‬אמר לי‪.‬‬ ‫רבי ייסא ברי אימא לי‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬

‫פ תח ואמר‪ :‬ויבן נח מןבח לה׳‬ ‫פתח ואמר רבץ נח מזבח ללן ד?ןח מכל‬
‫ויקח מכל הבהמח הפזהרה ומכל‬
‫העוף הטהור רעל עלת במץבח‪.‬‬
‫הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור‬
‫‪T -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T • • : -‬‬

‫ויבץ נח מץבח ‪ -‬זהו המזבח‬ ‫דעל עולות במזבח‪ .‬ויבן נח מזבח‪ ,‬דא איהו‬
‫עזהקדיב בו אדם הדאעזון‪ .‬למה‬ ‫מזבח דאקריב ביה אדם קדמאה‪ .‬נח )דף עע״א(‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪•1:‬‬ ‫•‬
‫נח הקריב עולה‪ ,‬עזהדי עולה לא‬
‫עולח אלא בקזביל הךחור וךצון‬
‫אמאי קריב עולה‪ .‬דהא עולה לא סלקא אלא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪lT :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•|T‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫הלב‪ ,‬ונח במה חטא? אלא נח‬ ‫בגין הרהורא ורעותא דלבא ונח במה חב‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הךהר ואמר‪ :‬הדי הקדועז ברוך‬ ‫אלא נח הרהר ואמר הא לןךעזא בריך הוא‬
‫הוא גזר דין על העולם עזיחדב‪,‬‬
‫אולי מעזום עזמציל אותי פקעה‬
‫גזר דינא על עלמא דיתחרב‪ ,‬דילמא בגין‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1 :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-T‬‬
‫‪T 1: T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪• -‬‬
‫•‬
‫•‬

‫כל ןכותי ולא תעזאר לי זכות‬ ‫דעזזיב לי כל זכותא פקע לי ולא יעזהאר לי‬
‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— T‬ן‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫בעולם? מןד ‪ -‬ויבץ נח מןבח‬ ‫זכו בעלמא‪ .‬מיד ויבן נח מזבח ליי‪.‬‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫לח׳‪.‬‬
‫אותו מזבח עזבו הקריב אדם‬ ‫ההוא מזבח דאקריב ביה אדם הראעזון‬
‫‪TT‬‬ ‫• ‪•1:‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫למה‬‫אז ‪TT‬‬‫כך‪T ' ,‬‬

‫היה‪• .‬אם ‪| T‬‬
‫הראעזון| ‪T T‬‬
‫‪•T‬‬ ‫הוה‪ .‬אי הכי אמאי ויבן‪ .‬אלא בגין‬
‫ויבץ ? אלא מעזום עזךעזעי‬ ‫דחייבי עלמא גרמו דלא קיימא בדוכהיה‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: |T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫העולם גךמו עזלא עמד במקומו‪.‬‬
‫כיון עזבא נח‪ ,‬כתוב בו ויבץ‪.‬‬ ‫כיון ךאתא נח כתיב ביה ולבן‪ .‬רעל עולות‬
‫ויעל עלת‪ ,‬כתוב עלת‪ ,‬אחד‪.‬‬
‫‪. . ^.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ך‬ ‫‪. 7‬‬ ‫‪--------‬‬
‫עלת כתיב חדא‪ .‬כתיב‪) ,‬ייקרא א( עולה הוא‬
‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬
 ‫ג׳ ש ני ם ־ ש ״ א ‪:‬‬
‫כד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫ל שנ ה א ח ת‪:‬‬
‫כו תשרי‬
‫תטז‬

‫כתוב)ייקראא< עלה הוא אעזה ריח‬ ‫א^זה ריח ניחח ליי ) ל ע‪1‬לם ע‪1‬לה סלקא ךכר‪ .‬אי( עולה‬
‫]לעולם עלה עולה זכר‪ .‬אם[‬ ‫ניהח לה׳‬ ‫סלקא דכר ולא סלקא נוקבא דכתיב זכר‬
‫עולה ‪ -‬עולה זכר ולא עולה‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫נקבה‪^ ,‬כתוב זכר תמים‬ ‫המים !?ןריבנו‪ .‬אמאי כתיב א^ה ךדוא אעז‬
‫אעזה‪,‬׳ עזהרי‬
‫למה ‪T‬כתוב • •••‬
‫יקריבנו‪T T .‬‬
‫־ ‪••• •1:‬‬ ‫בעי לאעזתכחא תמן‪.‬‬
‫אעז צריכה להמצא עזם ?‪.‬‬
‫אלא אף על גב קזעולה נקרבת‬
‫אלא אף על גב דעולה אתיןןריב זיכר‪.‬‬
‫זכר ולמקומה נקרבת‪ ,‬הנקבה‬ ‫ולאתריה אתקריב‪ .‬נוקבא לא בעיא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪• 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫לא צריכה להפרד ממנו‪ ,‬אלא‬

‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬
‫•‬
‫• •‬ ‫•‬
‫‪•T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫לאתפרשא מניה‪ ,‬אלא בה אתלןריב בגין‬
‫עמה נקרב‪ ,‬בקזביל לחבר זה עם‬
‫זה‪ .‬קזעולה הנקבה אל הזכר‬
‫דכורא‬
‫לגבי ‪T :‬‬ ‫נוקבא ‪ :‬־‬
‫דסלקא ‪T1:‬‬
‫ברא‪|T: T : .‬‬ ‫לחברא ‪T‬דא ‪T:‬‬
‫‪T: —:‬‬
‫להתחבר כאחד‪ ,‬ואף על גב‬ ‫לאתחברא כחדא‪ .‬ואף על גב דאשה לשום‬
‫עזאעזה לעזום איעזים‪.‬‬ ‫איעזים‪.‬‬
‫נח היה צריך להקריב עולה‪,‬‬
‫עזהוא במקום ^ל הזכר‪ ,‬עע(ה‬
‫נח אצטריך ליה למל^רב עולה‪ .‬דאיהו באתר‬
‫אותו הקדועז ברוך הוא להתחבר‬ ‫דךכורא‪ .‬עבד ליה לןךשא בריף הוא‬
‫ולהכנס להבה‪ ,‬ועל זה הקריב‬ ‫לאתחברא ולאעלאה בתיבה‪ .‬ועל דא אקריב‬
‫עולה‪ .‬עולה הוא אעזה‪ .‬אעז ה׳‪.‬‬
‫עולה‪ .‬עולה הוא אשה‪ .‬אש ה׳ דאתחבר )בה(‬
‫קזהתחבר ]עמה[ הע(מאל בנקבה‪.‬‬
‫עזהרי ]כל[ נקבה מצד העזמאל‬ ‫שמאלא בנוקבא‪ .‬דהא )?ל( נוקבא מסטרא‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הימין‬ ‫מצד‬ ‫וזכר‬ ‫באה‪,‬‬ ‫דשמאלא קא אתיא ודכורא מסטרא דימינא‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫בהתדבקות זה בזה‪ ,‬ולכן נקראת‬
‫באתדבקותא דא בדא‪ .‬ובגין כך אלןרי ) ע‪1‬לה(‬
‫]עולה[ נקבה אעזה‪ .‬אעזה ‪ -‬קעזר‬
‫עזל האהבה עזאוחז בה הקזמאל‬ ‫נוקבא אשה‪ .‬אשה קטירו דרחימו ךאחיד בה‬
‫להעלותה למעלה ולהתקעזר‬ ‫לאתקש‪T‬רא‬
‫לעילא ו ‪—: • :‬ן ‪:‬‬
‫לסלקא ‪T‬לה ‪T :‬‬ ‫שמאלא ‪lT: —:‬‬
‫‪T T:‬‬
‫כאחד‪ ,‬ולכן כתוב עלה הוא‬
‫אעזה‪ ,‬הק^ר ^ל זכר ונקבה זה‬
‫כחדא‪ .‬ובגין כך )ד״א כתיב( עולה הוא אשה‪.‬‬
‫עם זה‪.‬‬ ‫קעזירו דךכר ונוקבא דא בדא ‪:‬‬
‫דרח ה׳ את ריח הניחה‪ .‬וכתוב‬ ‫דלח ין את ריח הניחה‪ .‬וכתיב אשה ריח‬
‫אעזה ריח ניתח‪ .‬אעזה‪ ,‬כך‬
‫קזמענו ‪ -‬עקזן ואעז מחברים‬ ‫ניחוח‪ .‬אשה הכי שמענא תננא ואשא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‬ ‫־‬

‫כאחד‪ ,‬עזהרי אין עעזן בלא אעז‪,‬‬ ‫מחברין כחדא‪ .‬דהא לית תננא בלא אשא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כמו עזכתוב )שמית יט< והר סיני‬ ‫כמה לכתיב )שמות יט( והר סיני עשן כלו מפני‬
‫עעזן כלו מפני אעזר ן‪.‬רד עליו ה׳‬
‫באען‪.‬‬ ‫אשר ירד עליו יי באש‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫ב א ראה‪ ,‬אעז יוצאת מבפנים‬ ‫תא חזי‪ ,‬אש נפיק מלגיו ואיהו דק‪ .‬ואחיד‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪l‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ . .‬י‬ ‫■ד‬ ‫ז■‬

‫אחד‬
‫בדבר ‪T •/‬‬
‫ואוחז ‪T T :‬‬
‫••‬ ‫דק‪: ,‬‬
‫‪:‬והוא ־ ‪ 1‬׳‬ ‫במלה אחרא לבר דלאו איהו דק הכי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫בחוץ עזאינו דק כך‪ ,‬ונאחזים זה‬
‫בזה‪ ,‬ואז עולה העעזן‪ .‬מה‬ ‫ואתאחדן דא בדא וכדין הננא סלקא‪ .‬מאי‬
‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫הפזעם? מעזום עזהאעז אוחזת‬ ‫טעמא בגין דאתאחיד אשא במלה דרגיש‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫בדבד המתפעל‪ ,‬וסימן לדבר ‪-‬‬ ‫וסימניך חוטמא דנפיק ביה הננא מגו אשא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫החטם עזיוצא בו עעזן מתוך אעז‪.‬‬
‫ועל זה כתוב )דברים לג( ןעזימו‬ ‫ועל דא כתיב )דברים לג( ןשימו קטורה באפך‪.‬‬
‫קטורה באפך‪ .‬מעזום עזחוזרת‬ ‫בגין דאהדר אשא לאתריה‪ .‬וחונזמא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫וח‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫^ז‬ ‫^______________________ כד כסלו‬ ‫>‬ ‫כז תשרי ________________________ ^ ־‬
‫]מתפעל[‬‫הא׳ט למקומה‪ .‬והחטם‬ ‫)אהרגיע( אתכניש בההוא ךיד‪ 1‬א לגוי לגוי עד‬
‫נאסף באותו ריח לפני ולפנים‪.‬‬ ‫דאתאחיד בלא ותב לאתריה‪ .‬ואתקריב‬
‫עד עזנאחז הבל וחוזר למקומו‪,‬‬ ‫יי‬ ‫־•־־י•‬ ‫־ ‪ -‬־••‬ ‫־■י‬ ‫■י‬ ‫‪=.•/‬־•‪.‬‬
‫ונקךב חבל לתוף חמחקזבה‬ ‫^חעובה נאתעב ד דעלתא חדא‪ .‬ףבד^‬
‫ונעעזה רצון אחד‪ .‬ואז ריח ניהח‪,‬‬ ‫ריח ניחח‪ .‬ןינח ריגזא ואתעביד נייחא‪.‬‬
‫קזנח היגז ונעקזה נחת‪.‬‬ ‫דהא הננא אתכניש ועייל וקמיט‬
‫שהרי העשן נאסף ונכנס‬ ‫* • ־י‬ ‫* ־יי‪:‬‬ ‫‪...................‬־ •‬ ‫* ־י‪-‬י‬ ‫=^‬
‫ומסקמט׳באיש‪ ,‬והאש א‪1‬ו!;ת‬ ‫ואעזא אחיד ?תננא ועיילי תרווייהי‬
‫בעשן‪ .‬תכנסים שניהם לפני‬ ‫לגו לגו עד דנח רוגזא‪ .‬וכד אתאחיד )אחיד(‬
‫ולפנים עד שנה היגז‪, .‬כשהטל‬ ‫‪ 5‬״ ״‪^ ,‬‬ ‫פלא דא בדא ’‪^ 1‬״ ״’ ״ א י‬
‫נאחזים ]אוחז[ זה בזה ונח הרגז‪,‬‬
‫־־■י ’‬ ‫‪:‬זי‪(••:‬‬ ‫‪:‬ז ‪:‬ז‬
‫ולןשירו חד ואתל]די נייחא‪ .‬נייחא ךריחא א^יהוא מניחה"וקשי אחד‬
‫חדוותא דכלא כחךא‪ .‬נהירו ךבוצינין נהירו ונקראת נחת‪ .‬נחת הרוח חדות‬
‫ף‪ .,‬ךן הננל כאחן‪ .‬הארת חנרותהארת‬ ‫דאנפין‪ .‬ובגין כך כתי^‬
‫ריח הפחח‪?' ,‬פ‪ ,‬פי שמריח‬ ‫הניחח‪ .‬פמאן זיארח וכניעז כלא ליי א^ריה‪.‬‬
‫וכונס הבל לתוף מקומו‪.‬‬ ‫אתא רבי‪.‬ייסא ונשקיה‪ .‬אמר ומה כל הךין‬
‫ולא!‬
‫?‪1‬‬ ‫כל הטוב הזה החת ידף‬ ‫ידענא ••ביה‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫ולא‬
‫ידך ‪T:‬‬‫טבא •אית ‪:‬החות ‪! T:‬‬
‫‪TT‬‬
‫ידעתי בו? אמר‪ ,‬אחור מהדרף‬ ‫אמר אהדרנא מן אורחא‪ ,‬ונתחבר בהדך‪.‬‬
‫ונתחבר עמף‪ .‬הלכו‪ .‬אמר רבי‬ ‫אזלו‪ .‬אמר רבי חזקןה ארחא דא בהךי‬
‫שכינתא נהך דהא מתקנא קמן‪ .‬אחיד בידא‬
‫בידי אותו תינוק והלכו‪ .‬אמר ליו‪,‬‬ ‫דההוא לנוקא ואזלו‪ .‬אמרו ליה אימא לן‬
‫אמר לנו פסוק אחד מאותם‬ ‫ל^רא חד מאנון דאמר לך אבךך‪.‬‬
‫‪---‬‬
‫פתח אותו התינוק ואמר‪) ,‬שירא(‬ ‫ישקני‬
‫פתח ‪-‬ההוא ינוקא ואמר )שיר השירים א( • ‪•T••1‬‬ ‫‪7‬־‬
‫ישקני מנשיקות פיהו‪ .‬זוהי‬ ‫מנשיקות פיהו‪ ,‬רא הוא תיאובהא‬
‫השתוקקות העליונה שיוצא‬ ‫עלאה ךיפיק )ח?קא( ךעותא מפומא לנשלןא‬
‫אש^‬
‫ש‪.‬‬ ‫לאשר?צאת א‬
‫יוצאא מ ה ח ט ם כ א ש ר יו צ א ת‬
‫יו צ‬ ‫יהא ־‬‫נפקא‪T : ,‬‬
‫אשא ‪ ^ : T‬י‬ ‫מחוטמא ‪-‬כד ‪T ...‬‬
‫נפיק‪T : ••1‬‬
‫ולא ‪• T‬‬
‫‪T:‬‬
‫ש ה רי כ ש מ ת ח ב ר ח פ ה לנ ש ק‪.‬‬ ‫אתחבר פומא לנשקא נפיק אשא ברעותא‬
‫יוצאת אש ברצון בפנים‬ ‫בנהירו דאנפין ’ בחרוה דכלא באתדבקותא‬
‫חבל‪,‬‬ ‫בחדות‬ ‫מאירות‪,‬‬ ‫■י‬ ‫• •‬ ‫•‬ ‫• ■י■‬ ‫• • •^י‬ ‫•‬ ‫•‬
‫בהתדבקות של מנוחה‪.‬‬ ‫‪=1‬־ ^‬
‫ומשום כף'כי טובים'דדיף מיין‪,‬‬ ‫ובגין בך בי טובים דודיך מללן‪ .‬מההוא ןין‬
‫מאותו יין ]‪.‬ק[ המשמח ומאיר‬ ‫מיז( דמחדי ונהיר אנפין וחייכין עיי‪,3‬ן‬
‫ועביד ךעותא‪ ,‬ולאו מיין דמשכי ימ־־י' הרצין‪ ’ :‬ל א פ ס ח ספשכר‬
‫ועביד רוגזא ואחשיך אנפין ולהטאן עלינין ]שמשכיר] ועושה רגז ומחשיף‬
‫פני ם‪ ,‬ו ה עיני ם לו ה טו ת !ין של‬ ‫יין דרוגזא‪ .‬ועל דא בגין דחמר דא טב‪ ,‬ב ן ‪ ,-‬ף‬
‫ר׳גז‪ .‬ו ע ל ז ה‪ ,‬מעזום עזיין ז ה ט‪ 1‬ב‬ ‫־‬ ‫‪ • :‬י ‪ - - : :‬יי‬ ‫ז‬ ‫‪T:‬‬
‫מ אי ר ־ ח פ נ י ם ו מ ש מ ח ה עיני ם‬ ‫אנפין וחדי עיינין ועביד תיאובתא דרחימיי‬
‫מקריבין ליה בל יומא על גבי מךבחא )דףע ועושה השתוקקות של אהבה‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כז תשרי‬
‫תיח‬

‫מקריבים אותו כל יום על גבי‬ ‫ע״ב( עזעורא דמאן דעזתי ליה חדי ליה ועביד‬
‫המץבח בקזעור קזמי עזעזותה‬ ‫ליה נליחא דכתיב )במדבר כח( ונסבו־!לן רביעית‬
‫אותו‪ ,‬מעוימח אותו ועוע{ה לו‬
‫נח‪^ ♦^1‬זכתוב )במדבר כח( ונסכו‬ ‫ההין‪ .‬ובגין כך כי טובים דודיך מילן‪ .‬מההוא‬
‫ךביעית ההין‪ .‬ומעזום כך כי‬ ‫ללן דאתער ךחימותא ותיאובהא‪.‬‬
‫ט‪ 1‬בים דידיף מ;ין‪ ,‬מא‪ 1‬ת‪ 1‬היין‬
‫^מע‪1‬רר אהבה והעזתויקקות‪.‬‬
‫וכ׳לא כמה דלתתא אתער רחימותא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫והכל כמו עזלמטה מעורר אהבה‬ ‫דלעילא‪ .‬הרין עזרגין כד אתדעך‬

‫קזלמעלה‪ .‬קזני נרות‪ ,‬כ^דועך‬ ‫דלתהא‬
‫מההוא • ‪T - :‬‬‫‪-‬‬ ‫דסליק‪1‬‬
‫בתננא ‪• T :‬‬
‫דלעילא • ‪TT :‬‬
‫‪T‬‬ ‫נהורא •‬
‫‪T :‬‬
‫האור קזלמעלה בעקזץ עזעולה‬
‫מאותו עזלמטה‪ ,‬נךלק אותו‬
‫אתדליק ההוא דלעילא‪ .‬אמר רבי חזקיה הכי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• |‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫קזלמעלה‪ .‬אמר רבי חןקיה‪ ,‬כך‬ ‫הוא ודאי דעלמא עלאה תליא בתתאה‬
‫‪T T - :‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬

‫הוא בודאי‪ ,‬עזהעולם העליון‬ ‫ותהאה בעלאה‪ ,‬ומזמנא דאתחריב בי‬

‫••‬ ‫׳‬ ‫‪T T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫תלוי בתחתון והתחתון בעליון‪.‬‬

‫ומזמן עזנחרב בית המקדעז‪ ,‬לא‬
‫מקדשא ברכאן לא אעזתכחו לעילא ותתא‪.‬‬
‫‪T - :‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T : l : -‬‬

‫נמצאו ברכות למעלה ולמטה‪,‬‬

‫'‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬
‫לאחזאה דדא בדא תליא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כדי להראות עזזה תלוי בזה‪.‬‬ ‫ואמר רבי יוסי ברכאן לא אעזהכחו ולווטין‬
‫ואמר רבי יוסי‪ ,‬ברכות אין‬
‫נמצאות‪ ,‬וקללות נמצאות‪^ ,‬הרי‬
‫אעזהכחו‪ ,‬דהא יניקו דבלא בההוא‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫יניקת הכל מאותו צד יוצאים‬ ‫סטרא נפקי)ד״אעךכאזלאנ?י‪,‬י(‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬בגין‬

‫]ד״א וברכות לא יוצאות[‪ .‬מה הטעם ?‬ ‫דיע‪ t‬ראל לא עזריין בארעא ולא פלחי‬
‫‪• • : T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬
‫מעזום קזיקוראל לא קזרויים‬
‫ולא עובדים עבודה‬
‫בוצינין‬ ‫ךאצטריך לאךללןא‬ ‫פולחנא‬
‫מאורות‬ ‫להלליק‬ ‫ולאעזתכחא ברכאן‪ .‬ובגין כך לא מעזתכחי‬
‫ולהמצא בךכות‪ ,‬ולכן לא‬ ‫בקיומיה‬
‫‪•• T T‬‬ ‫לא ‪ T‬יתיב‬
‫ועלמא •‪: T‬‬‫ותהא‪: •1 : ,‬‬
‫לעילא ‪ T—:‬׳‬
‫‪T :‬‬
‫ולמטה‪,‬‬ ‫למעלה‬ ‫נמצאים‬
‫'‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪T :‬‬

‫והעולם לא יועזב בקיומו כךאוי‪.‬‬

‫•‪• T :‬‬
‫כךקא לאות‪.‬‬
‫ואמר רבי חןקןה‪ .‬לא איסף לקלל‬ ‫ואמר רבי חזקלה לא אוסיף לקלל עוד את‬
‫עוד את האדמה בעבור האדם‪.‬‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫האדם‪T .‬מאי‬
‫מהו זה? אמר רבי ‪.‬ייסא‪ ,‬כך‬
‫׳‬ ‫בעבור ‪TTT‬‬ ‫האדמה ־‪:‬־‬
‫—‪T T‬‬
‫‪:T‬‬
‫עזמעהי מרבי עזמעון עזאמר‪ ,‬כל‬ ‫אמר רבי ייסא הכי עזמענא מרבי עזמעון‬
‫‪1‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫• •‬ ‫‪- T‬‬

‫פעם קזאעז קזלמעלה מוסיפה‬ ‫דאמר כל זמנא דאעזא דלעילא אוסיף‬

‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬

‫להתחזק ‪ -‬העקזן‪ ,‬עזהוא דין‬ ‫לתקפא‪ ,‬תננא ךאיהו דינא דלתתא אתקיף‬
‫קזלמטה‪ ,‬מחזק הרגז ומקזמיד‬
‫הכל‪ .‬מעזום קזכעזיוצאת אעז‪ ,‬אין‬ ‫רוגזא ועזצי כלא‪ .‬בגין דכד נפיק אעזא לית‬
‫לה הפסקה ]לפניו[ עד עזנקןלם‬ ‫ליה פסק )קמיה( עד דיעזתלים דינא‪ .‬וכד דינא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫ן‬ ‫■ך‬

‫הדין‪ ,‬וכקזדין קזלמטה לא מוסיף‬ ‫ללתהא לא אוסיף לאתהקפא בלינא דלעילא‬

‫להתחזק עם הדין קזלמעלה‪,‬‬
‫עועוה דין ופוסק‪ ,‬ולא יקזלם‬ ‫עביד דינא ופסיק ולא יעזתלם דינא‬
‫‪ ■ .‬ך‬ ‫— —‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬

‫הדין להקזמיד‪ .‬ולכן כתוב לא‬ ‫לעזיצאה‪ .‬ובגין כך כתיב לא אוסיף למיהב‬
‫אסף‪ ,‬לתת הוספת עזיתחזק סדין‬ ‫תוספת לאתתקפא דינא דלתתא‪.‬‬
‫עזלמטה‪.‬‬
‫אמר אותו תינוק‪ ,‬קזמעתי מעזום‬ ‫אמר ההוא לנוקא עזמענא בגין לכתיב‬
‫קזכתוב ארורה האלמה בעבורך‪,‬‬ ‫ארורה האדמה בעבורך‪ .‬דהא בההיא‬
‫•‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —: T‬‬ ‫‪—:‬‬
‫תיט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כד כסלו‬
‫נח ־ ע ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז תשרי‬
‫עזהרי באותה עזעה עזהתקללה‬ ‫דאדם‪.‬‬
‫‪TT:‬‬ ‫בחו־בא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ארעא‬
‫‪T :-‬‬ ‫עזעתא דאתלטיא‬
‫‪T- : -‬‬
‫הארץ בחטאו ^ל אךם‪ ,‬נהנה‬ ‫אתליהיב ךעזו לעזלטאה עלה ההוא חדא‬
‫ךעזות עזיקזלט עליה אותו הנח׳‪:‬צ‬
‫הרע‪ ,‬עזהוא מעזחית את העולם‬ ‫ועזצי ‪:‬בני‬
‫דעלמא ‪•• T :‬‬
‫מחבלא ‪T : T :‬‬
‫‪T : - :‬‬ ‫דאיהו‬
‫ביעזא ‪• :‬‬
‫• ‪T‬‬
‫ומעזמיד את בני העולם‪ .‬מאותו‬ ‫עלמא‪ .‬מההוא יומא דקריב נח קרבנא‪ ,‬וארה‬
‫‪—T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫—‬ ‫‪•|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫יום עזהקןריב נח ?!ךבן והריח‬ ‫ליה לןךשא בריך הוא‪ ,‬אתליהיב ךעזו לארעא‬
‫הקןדועז ברוך הוא אותו‪ ,‬נהנה‬
‫ךעזות לארץ לצאת מתחת אותו‬ ‫ממסאבא‪.‬‬
‫ונפקא • ‪TTT:‬‬‫נחעז ‪|T:T:‬‬‫מהחות ־ההוא ‪TT‬‬ ‫לנפקא *‪:‬‬
‫‪lT: —:‬‬
‫הנח׳ט דצאה מטמאתה‪ .‬ולכן‬ ‫ועל דא מלןריבין לק^ראל לןךבנא לקוךעזא‬
‫מקריבים יק‪ t‬ךאל ?ןךבץ לקןדו׳ט־‬ ‫בריך הוא בגין לאנהרא אפי ארעא‪.‬‬
‫ברוך־הוא‪ ,‬כדי להאיר פני‬
‫השלמה מההשמטות )סימן יג(‬
‫השלמה מההשמטות)סינלזיג(‬ ‫עוד פתח ההוא לנוקא ואמר )שירהשיריםא׳( לריח‬
‫עוד פתח אותו תינוק ואמר‪) ,‬שיר‬
‫השירים א( לריח שמניף טובים‪,‬‬ ‫שמניף טובים‪ .‬לריח מאן‪ ,‬אלא אית‬
‫לריח מי? אלא ןש ריח דש ריח»‬ ‫ריח ואית ריח‪ .‬ריח ה?ןךבן וריח ה?ןטוךת‪.‬‬
‫ריח הקרבץ וריח הקטךת‪ .‬ריח‬ ‫ריח ה?ןךבן מלןריב ומליחד כל איפון שבטלא‬
‫הקרבץ מקריב ומןחד כל אותם‬
‫שבטים של היכל בית דודי וריח‬
‫ךהיכלא ךבית דוד וריח ה?ןטוךת מלןריב‬
‫הקטךת מקריב ומ!חד ומאיר‬ ‫ומליחד ואנהיר איפון בוצינין עלאין נחרי‬
‫אותם נרות עליונים נהרות‬ ‫אפרסמונא דכלא‪.‬‬
‫אפךסמון זך‪.‬‬
‫ועל זה היו שני מזבחות ‪ -‬מזבח‬
‫ועל זיא תרין מךבחין הוו‪ ,‬מזבח הקןטורת‬
‫הקטךת ומץבח העולה‪ .‬מןבח‬ ‫ומזבח העולה מזבח הקןטורת איהו‬
‫הקטרת הוא פנימי‪ ,‬מזבח‬ ‫פנימאה מזבח העולה איהו לבר‪ .‬ריח מזבח‬
‫העולה הוא חיצוני‪ .‬ריח מןבח‬
‫העולה מתקין להאיר מנורות‬
‫העולה מתקין לאנהרא בוצינין ההאין‪ ,‬ריח‬
‫החתונות‪ ,‬ריח מןבח הקטרת‬ ‫מזבח הקטורת מתקין לאנהרא בוצינין‬
‫מתקין להאיר מנורות עליונות‪.‬‬ ‫עלאין‪ .‬ועל דא לריח שמניף טובים לריח‬
‫ןעל זה לריח שמניף טובים‪,‬‬ ‫דההוא קטורת שמניף טובים‪.‬‬
‫לריח של אותה הקטרת‪ ,‬שמניף‬
‫טובים‪.‬‬ ‫בא וראה שהי מזבחות הן מזבח פנימי‬
‫ב א ףאה שהי מןבחות הן מץבח‬ ‫לעילא מזבח חיצון לתתא‪ .‬מזבח‬
‫פנימי למעלה מןבח חיצון‬
‫הפנימי הוא שלם וזהו לכתיב המזבחה‬
‫למטה‪ .‬מץבח הפנימי הוא שלם‪.‬‬
‫וזהו שכתוב המזבחה‪ ,‬בתוספת‬ ‫בתוספת ה״א וכף הוא בכל מקום‪ .‬ומזבח‬
‫ה״א‪ ,‬וכף הוא בכל מקום‪.‬‬ ‫החיצון הוא חסר ה״א כמו נערה נער חסר‬
‫ומץבח החיצון הוא חסר ה״א‪,‬‬ ‫ה׳ אשתכח ךמאתערותא ךמלבח)ס״אהחיצ‪ (!:‬של‬
‫כמו נערה‪ ,‬נער חסר ה׳‪ .‬נמצא‬
‫•‪T:‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫׳ ‪-----‬‬

‫שמהתעוךרות המןבח ]החיצון[ של‬

‫־ ‪ :‬־‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מטה אתער מזבח הפנימי של מעלה ובמה‬
‫מטה מתעורר מזבח הפנימי של‬ ‫ב ר י ח )ס״א ךמאר;עדותא ךמז‪3‬ח החיצ‪1‬ן של מטה אהער‬ ‫אתער‬
‫מעלה‪ ,‬ובמה מתעורר? בריח‬ ‫מזכה ך!חיצ‪1‬ן ‪2/‬ל מ;)לה וכמה אתער ן ד ח הדןךןנ‪1‬ת• ון ד ח ההןטוךת של‬
‫]שמהתעוןרות מזבח החיצון של מטה מתעורר‬ ‫מזכה המנימי של מטה אתער מזכה ה מנימי של מןלה‪ ,‬וכמה אוזער |‪ .‬ד ח‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כז תשרי‬
‫תכ‬

‫מזבח החיצון של מעלה‪ ,‬ובמה מחעולר? !;‪:‬ריח‬ ‫)שיר‬‫הרןט‪ 1‬ךת‪ .‬ועל דא( הקןטורת של מטה‪ .‬ועל ןיא‬
‫י?דח ה^טרת של מזבח ה?נימי של מטה‬ ‫השירים א׳( לריח שמניל טובים אינו] בוציני]‬
‫מתעורר מץבח הפנימי של מעלה‪ ,‬ובמה מתעורר? בריח‬
‫מטה‪ .‬ועל‬ ‫הכןטךת‪ .‬ועל זה[ הקןטךת‬ ‫נהרין ונציצין‪ .‬כתיב הבא טובים וכתיב‬
‫זה )שם( לריח עזמניף טובים‪ ,‬אותם‬ ‫התם )נלאעית א׳( וירא ^ הי ם את האור כי‬
‫נרות מאירים נוצצים‪ .‬כתוב כאן‬ ‫ט ו ב ‪) :‬עד כאן מההשמטות(‬
‫טובים‪ ,‬וכתוב ^צם )בראשית א( וירא‬
‫אמר רבי חזקיה יאות הוא )והיא( והאי הוה אלהים את האור כי טוב‪ :‬ע״כ‬
‫‪TT‬‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I* :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫מההשמטות‪.‬‬ ‫תלי עד דקיימו ישראל על טורא‬

‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪: It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫אמר רבי חץקןה‪ ,‬ןפה הוא‪] ,‬והוא[‬

‫וזה הןה תלוי עד שעמדו ישראל‬
‫ךסיני‪ .‬אמר רבי ייסא לןךשא בריף הוא‬
‫אזעיר לה לסיהרא ושלטא ההוא נחש‪ ,‬על הר סיני‪ .‬אמר רבי‪.‬ייסא‪ ,‬הקןדוש‬
‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1—:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬

‫אבל בגין הובא ךאדם אתלטןיא בגין ברוך הוא הקטין את הלבנה ושלט‬
‫אותו הנחש‪ ,‬אבל משום חטאו של‬
‫•‬
‫‪/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‪TT‬‬
‫למילט עלמא‪ .‬בההוא יומא )דאתויהבת אורייתא(‬
‫אדם התקללה כדי לקלל את‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫קללה וקיימא סיהרא העולם‪ .‬באותו יום ]שנהנה התורה[‬ ‫‪1—:‬‬ ‫•‬‫‪I:‬‬
‫נפקת ארעא מההיא‬‫‪I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫ועמדה‬ ‫קללה‬
‫‪T : T : T T1:‬‬ ‫מאותה‬
‫‪T‬‬ ‫הארץ‬
‫‪•• 1 •••T T‬‬ ‫יצאה‬
‫‪T:T‬‬ ‫דקורבניא‬ ‫‪T‬‬
‫בשעתא‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בר‬ ‫גריעותא‪,‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬
‫בההיא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- : - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬

‫חלבנה באותה גריעות‪ ,‬פךט לשעה‬

‫שקךבנות נמצאו בעולם וישךאל‬
‫אשתכחו בעלמא וישראל יתבין על‬
‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• • t : • :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫יושבים ארצם‪.‬‬ ‫ארעהון‪.‬‬

‫אמר רבי ליסא לההוא לנוקא מה שמך‪ ,‬אמר רבי ןיסא לאותו תינוק‪ ,‬מה‬
‫שמך? אמר לו‪ ,‬אבא‪ .‬אמר לו‪ ,‬אבא‬
‫ההןה בכל‪ ,‬בחכמה ובשנים‪ .‬קךא‬
‫אמר ליה אבא‪ .‬אמר ליה אבא תהא‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫ובשנין‪ .‬ל‪,‬רא עליה )משלי בג( עליי )משלי כג( ישמח אביך ואמך‬ ‫‪I‬‬
‫בכלא בחכמה‬ ‫‪•• —:‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ותגל יולדתך‪.‬‬ ‫לשמח אביך ואמך ותגל יולךתך♦‬

‫אמר רבי חזקןה‪ ,‬עתיד הקדוש‬
‫אמר רבי חזקלה זמין קךשא בריך הוא ברוך הוא להעביר רוח הטמאה‬
‫מהעולם‪ ,‬כמי [שנאמר[ שכתיב )זכריה‬ ‫לאעברא רוח מסאבא מן עלמא כמה‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪I‬‬ ‫‪T T : T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫)ד״א ל״ג ךאר;מר( לכתיב‪ ,‬מכריה ע( ואת רוח הטמאה יג< ואת ריח חטמאה אעביר מן‬
‫הארץ‪ ,‬וכתוב )ישעיה כה( בלע המות‬
‫לנצח ומחה ה׳ אלהים דמעה מעל‬
‫אעביר מן האלץ‪ .‬וכתיב‪) ,‬ישעיה כה( בלע המות‬
‫לנצח ומחה יי אלהים דמעה מעל כל פנים כל פנים וחךפת עמו ןסיר מעל כל‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— ..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.ji.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך ■ך‬ ‫־‬ ‫‪V T‬‬

‫הארץ כי ה׳ דבר‪.‬‬ ‫הארץ כי יי דבר‪.‬‬ ‫וחרפת עמו יסיר מעל כל‬

‫‪V‬‬‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪• T‬‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫‪: V‬‬ ‫‪:‬‬
‫ו;ןתיר חקדוש ברוך הוא להאיר‬
‫ןזמץ קלשא בריך הוא לאנהרא לסיהרא את חלבנה ולהוציאה מחחשך‬
‫ולאפקא לה מחשוכא בגין ההוא משום אותו נחש הרע‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫חויא בישא‪ .‬כמה דכתיב‪) ,‬ישעיה ל( והיה אור )שסל( והןה אור חלבנה כאור חחמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫• ‪T :‬‬
‫ואור חחמה יהןה שבעתים כאור‬
‫הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעת חןמים‪ .‬איזה אור? אותו‬
‫• ‪V :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T : -‬‬

‫שבעתלם כאור שבעת הלמים‪ .‬מאי אור‪ ,‬האור שגנזו חקדוש ברוך הוא‬
‫במעשה בראשית‪.‬‬ ‫ההוא אור דגניז ליה קלשא בריך הוא‬
‫ויברך אלהים את נח ואת בניו‬
‫בעובדא דבראשית‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו וגד‪ .‬רבי אבא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־ ‪V T :‬‬
‫תכא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כה כסלו‬
‫נח ־ ע ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז תשרי‬
‫ן׳יאמר להם פרו ולבו וגו׳‪ .‬רבי‬ ‫פתח ואמר‪) ,‬משלי ‪ 0‬ברכת יי היא תעעזיר ולא‬
‫אבא פתח ואמר‪) ,‬משליי( ברכת ה׳‬
‫•‪:‬־‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫־ ‪T‬‬
‫יוסיף עצב עמה‪ .‬ברכת יי דא עזכינתא דאיהי‬
‫היא תעעזיר ולא יוסף עצב עמה‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫*‬

‫בךכת ה׳ ‪ -‬זו העזכינה‪ ,‬עזהיא‬ ‫אתפקדא על ברכאן ךעלמא‪ ,‬ומנה נפקי‬

‫ממנה על בךכות העולם‪ ,‬וממנה‬ ‫ברכאן לכלא‪.‬‬
‫יוצאות בךכות לכל‪.‬‬
‫ב א ראה מה כתוב בהתחלה‪,‬‬
‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב בקדמיתא ויאמר יי לנח‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬ן‬

‫ןלאמר ה׳ לנח בא אהה וכל ביתף‬ ‫בא אתה וכל ביתך אל התיבה וגד‪.‬‬
‫אל ההבה וגו׳‪ .‬כמו עזנתבאר‪,‬‬ ‫כמה דאתמר דמאריה דביתא יהב ליה רעזו‬
‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזבעל הבית נתן לו ךעזות‬

‫להכנס‪ .‬אחר כך האעזה אמךה לו‬
‫למיעאל‪ .‬לבתר אתתא אמרה ליה לנפקא‪.‬‬
‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לצאת‪ .‬בהתחלה נכנס בךעזות‬ ‫בקךמיתא עאל ברעזותא ךבעלה‪ ,‬לסוף נפק‬
‫בעלה‪ ,‬ובסוף ןצא בךעזות‬ ‫ברעזו ךאהתא‪ .‬מכאן אוליפנא מאריה )דף עא‬
‫האעזה‪ .‬מכאן למךנו עזבעל‬
‫הבית יכניס‪ ,‬והאעזה הוציא‪ .‬זהו‬
‫ע״א( דביתא יעיל ואתתא תפיק‪ ,‬הדא הוא‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עזכתוב וידבר אלהים אל נח‬ ‫לכתיב וידבר אלהים אל נח לאמיר צא מן‬

‫לאמר צא מן התבה‪ .‬עזךעזות‬ ‫התבה‪ .‬דרעזו הוה בידהא לאפקא ליה‬
‫••‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫היתה בןךיה להוציא את האורח‪,‬‬

‫ולא להכניסו‪.‬‬
‫לאושפיזא ולא לאעלא ליה‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫כיון עזןצא‪ ,‬נתן לה מהנות‪,‬‬ ‫כיון לנפק ןהב מתנן לה‪ ,‬בגין דאיהי בביתא‬
‫מעזום עזהיא בבית והבית‬ ‫וביתא בידהא‪ .‬ואנון מתנן דיהב לה‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫בןדיה‪ .‬ואותם המהנות עזנתן‬
‫לה‪ ,‬כדי להךבות אהבה אל‬
‫בגין לאסגאה לה רחימותא בבעלה‪ .‬מכאן‬
‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T - : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בעלה‪ .‬מכאן למךנו דרך א‪.‬ךץ‬ ‫אוליפנא אורח ארעא לאישפיזא‪) .‬למיהבמרא‬ ‫‪ ■ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫—‬ ‫‪ . . .‬ך‬

‫לאורח ]לתת כור בעלה‪ ,‬כשיוצא נותן מתנות‬ ‫ךבן‪5‬לה בד נפיק ןהב מתנן לאתתיה ולא בןדה ובגין בך ביון ךהב ליה מתנן(‬
‫לאשתו‪ ,‬ולא בידה‪ .‬ולכן‪ ,‬כיון שנתן לו מתנות[‪.‬‬
‫ועל זה‪ ,‬לאחר עזנתן לה מתנות‬
‫ועל דא לבתר דיהב לה מתנן לאסגאה לה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫להךבות לה אהבה עם בעלה‪.‬‬ ‫לחימותא בבעלה‬

‫ואוצרות ביד בעלה‬ ‫]נ״א כץן שןצא‪ ,‬נתן‬ ‫)נ״א ביון תפק ןהב מקנן ו?בזםן ןןךא ךבן‪5‬לה למיהב לאזקתיה ולמחדי בה‬
‫לתת לאשתו ולשמיח עמה ולהךבות לה אהבה עם‬ ‫ולאסגאה לה ךחימותא בבן‪5‬לה‪ ,‬הדא הוא לכתיב ויקה מכל וגו'‬
‫בעלה‪ .‬זהו שכתוב ויקה מבל וגו׳ ו‪.‬יעל עלת במזבח‪.‬‬ ‫וועל עולות בטובה‪ ,‬אלין מקנן ליהב ןןךא ךבן‪5‬לה ?גין לאסגאה לה‬
‫אלו מתנות שנתן בןד של בעלה כדי להךבות לה‬
‫לחימוקא ?עלמא‪ ,‬ומבאן אולי^נא אולח אלעא לאו^פיזא ליהב מקנן ןןלא‬
‫אהבה בעולם‪ .‬ומכאן למךנו דרך ארץ לאורח שיתן‬
‫לבעלה לאקתיה ולא בילהא‪ ,‬ועל לא דעל עולות בטובה‪ ,‬קולבנא ללכורא‬
‫מתנות בןד של בעלה לאשתו ולא בידיה‪ .‬ועל זה‬
‫וועל עלת במןבח‪ ,‬קךבן לזכר‪ ,‬להךבות אהבה עם‬ ‫לאסנאה רחימותא בבעלה ברכא ליה( ברכא ליה‪ .‬דכתיב‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7 : :‬‬

‫בעלה ברך אותו[ ב_רך א‪ 1‬ת‪^ ,1‬כתוב‬ ‫ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם‬
‫‪*.* T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪1 : -‬‬

‫דברך אלהים את נח ואת בניו‬

‫פרו ורבו וגד‪ .‬ובגין כך כתיב‪) ,‬משלי י( ברכת‬
‫ןלאמר להם פרו וךבו וגו׳‪ .‬ולכן‬
‫כתוב >משלי י( בךכת ה׳ היא‬ ‫יי היא תעשיר‪ .‬ודאי כמה דאתמר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪ :‬־ •‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫תעעזיר‪ .‬ודאי כמו עזנתבאר‪.‬‬ ‫ולא יוסף עצב עמה‪ .‬ת א ךכתיב בעצבון‬
‫ולא יוסף עצב עמה ‪ -‬סוד‬
‫הכתוב בעצבון תאכלנה‪ .‬עצבון‬
‫תאכלנה‪ .‬עצבון עציבו ורוגזא בלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ •‪T *.‬‬

‫‪ -‬עצבות וריגז בלי הארת פנים‪.‬‬ ‫נהירו ךאנפין‪ .‬כד אתחשך סיהרא וברכאן‬
‫)מלכות(‬ ‫חלבנה‬ ‫כעזנחעזכת‬ ‫לא משתכחי‪ .‬בעצבון סטרא דרוחא אחרא‬
‫‪— :‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫כה כסלו‬
‫ובךכות לא נמצאות‪ .‬בעצבוין ‪-‬‬
‫צד ע ל רוח אחר עזמונע ברכות‬
‫מהעולם‪ ,‬ולכן לא יוסף עצב‬
‫עמה‪ .‬וזהו סוד הכתוב )בראשית ח(‬
‫לא אסף עוד לקלל את האדמה‪.‬‬
‫ומוראכם וחתכם יהןה‪ .‬מכאן‬
‫ולהלאה יהיה לכם דמיות בני‬
‫אדם‪ ,‬עהרי בהחלה לא היו‬
‫ךמיות ע ל בני אדם‪ .‬בא ךאה‪,‬‬
‫בהחלה כתוב >שםט( בצלם אלהים‬
‫עעה את האדם‪ ,‬וכתוב )שם ה(‬
‫בךמות אלהים עעה אתו‪ .‬כיון‬
‫^זחבזאו‪ ,‬העתנתה ךמותם מאותה‬
‫דמות עליונה‪ ,‬והם התחפכו‬
‫לפחד מלפני חיות חעדה‪.‬‬
‫ב ה ת חל ה כל בריות העולם זקפו‬
‫עליונה‬
‫קדועה ‪T : •/‬‬
‫ודאו ‪:‬דמות ‪T 1:‬‬ ‫עינים‪T: ,‬‬
‫־ ׳‬
‫וזעו ופחדו מלפניו• כיון עזחבזאו‪,‬‬
‫התחפכה ךמותם בעיניהם לךמות‬
‫אחרת‪ ,‬והתחפף עבני אךם זעים‬
‫ופוחדים לפני עאר חבויות‪.‬‬
‫בא ךאה‪ ,‬כל אותם בני אדם עלא‬
‫חוטאים לפני ובונם ולא עוברים‬
‫על מצוות התורה‪ ,‬זיו דמותם לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ •‬ ‫‪T‬‬
‫מעהנה ממראה הדמות העליונה‪,‬‬
‫וכל בריות העולם זעים ופוחדים‬
‫לפניו‪ .‬ובעעה עבני אךם עוברים‬
‫על דברי חהורה‪ ,‬מתחלפת‬
‫דמותם‪ ,‬וכלם מץדעץעים ופוחדים‬
‫מלפני הבריות האחרות‪ ,‬מעום‬
‫עהתחלפה הדמות העליונה‬
‫והעברה מהם‪ ,‬ואז עולטים בהם‬
‫חיות חעדה‪ ,‬עהרי לא רואים‬
‫בהם אותה דמות עליונה כראוי‪.‬‬
‫ועל כף עכעו‪ ,‬כיון עהעולם‬
‫חתחדע כמו מק;ךם‪ ,‬ברכם את‬
‫חברכה חזו והעליט אותם על‬
‫חכל‪ ,‬כמו ענאמר וכל דגי חןם‬
‫בןדכם נתנו‪ .‬ואפלו דגי הןם‪ .‬רבי‬
‫מקדם‬
‫‪•••T‬‬ ‫נהנו ‪-‬‬
‫אמר‪ ,‬בידכם • ‪• 1‬‬
‫חייא ‪ T‬־ ׳‬
‫•‪T‬‬
‫לכן‪ .‬כע חקדו ע ברוך הוא ברא‬
‫מסר •בידיהם ‪•/‬את‬ ‫העולם‪,‬׳ ‪ T‬־‬
‫את ‪T T‬‬
‫חכל‪ ,‬עכתוב ורדו בדגת חןם‬
‫ובעוף העמים וגו׳‪.‬‬
‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ספר הוהר‬ ‫כז תשרי‬
‫תכב‬
‫דאמנע ברכאן מעלמא‪ ,‬ובגין כך ולא יוסיף‬
‫עצב עמה‪ .‬ודא הוא רזא דכתיב‪) ,‬בראשית ח( לא‬
‫אוסיף לקלל עוד את האדמה ‪:‬‬
‫ומוראכם וחתכם ידוןה‪ .‬מכאן ולהלאה יהא‬
‫לכון ךיוקנין דבני נשא ךדוא‬
‫בקךמיתא לא הוו דיוקנין דבני נשא‪ .‬הא חזי‪,‬‬
‫בקךמיתא כתיב‪) ,‬בראשית ט( בצלם אלהים עשה‬
‫אלהים‬
‫בלמות ‪:‬״‪.‬״ •‬ ‫וכתיב‪) ,‬בראשית ה( • ‪:‬‬
‫האדם‪• : .‬‬
‫•‪*.‬את ‪TT T‬‬
‫עשה אותו‪ .‬כיון להטו אשתנו ליוקנליהו‬
‫מההוא ליוקנא עלאה ואתהפכו אנון למלחל‬
‫מקמי היוון ברא‪.‬‬
‫ןקלמיתא כל ברלין לעלמא זקפן עיינין‬
‫וחמאן ליוקנא קלישא עלאה‬
‫העאן וךחלין מקמיה‪ .‬כיון להטו אתהפך‬
‫ליוקנייהו מעינליהו לליוקנא אחרא‪ .‬ואתהפך‬
‫לבני נשא זעין ולחלין קמי שאר ברלין‪.‬‬
‫תא חזי‪ ,‬כל אנון בני נשא ללא חטאן קמי‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫מאליהון ולא עברין על פקולי אורליתא‪.‬‬
‫זיו ליוקנא ללהון לא אשתני מחיזו לליוקנא‬
‫עלאה‪ .‬וכל ברלין לעלמא זעין וךחלין קמיה‪.‬‬
‫ובשעתא דבני נשא עברין על פתגמי‬
‫‪■ .‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬
‫אורליתא‪ ,‬אתחלף ליוקנא ללהון וכלהו זעין‬
‫ולחלין מקמי ברלין אחרנין‪ ,‬בגין לאתחלף‬
‫ליוקנא עלאה ואתעבר מנליהו‪ ,‬וכלין שלטי‬
‫דהא ‪T‬לא ‪T‬חמו ‪:‬בהו —ההוא‬ ‫ברא‪T : ',‬‬
‫חיות ‪T :‬‬‫•בהו —‬
‫כדקחזי‪.‬‬
‫עלאה • ‪•• T|T :‬‬
‫דיוקנא • ‪TT‬‬
‫‪Tl:‬‬
‫ועל כן השתא כיון לעלמא אתחלש‬
‫כמלקלמין‪ ,‬בריך לון ברכתא לא ושליט‬
‫הים‬
‫וכל דגי ‪T-‬‬ ‫כמה דאה אמר ‪T:‬‬ ‫כלא‪T : ',‬‬
‫‪T‬‬ ‫לון ן ‪-‬על‬
‫בללכם נתנו‪ .‬ואפילו נוני למא‪ .‬רבי חליא אמר‬
‫בללכם נתנו‪ .‬מקלמת לנא‪ .‬לכד ברא קלשא‬
‫בריך הוא עלמא מסר כלא בילהון לכתיב‬
‫ורדו בלגת הלם ובעוף השמלם וגד‪.‬‬
‫תכג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כה כסלו‬
‫נח ־ עא ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז תשרי‬
‫ויברך אלהים את נ'ח‪ .‬רבי חץקיה‬ ‫ויברך אלהים את נח‪ .‬רבי חזקיה פתח )תהלים‬
‫פתח‪) ,‬תהלים לב< לדוד מע(כיל‬
‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪•T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪ T‬־‬
‫לב( לדוד משכיל אשרי נשוי פעזע‬
‫אקזרי נע(וי פעזע כסוי חטאה‪.‬‬
‫פסוק זה בארוהו‪ ,‬אבל פסוק זה‬ ‫כסוי חטאה‪ .‬האי ל^רא אולןמוה‪ ,‬אבל יןרא‬
‫נתבאר בסוד החכמה‪^ .‬הרי‬ ‫הנינן‬
‫‪| T• • T‬‬ ‫דהא‬
‫‪T:‬‬ ‫אהמר‪.‬‬
‫•‪T:‬‬ ‫דחכמתא‬
‫‪T : : T :‬‬ ‫‪ TT:‬א‬
‫‪T‬דא ב ת‬
‫^צנינו‪ ,‬בעק(ךה מיני קזבח עזבת‬ ‫בדיך‬
‫לקדשא ‪1 • :‬‬
‫דוד ‪T : :‬‬ ‫שבח ‪• T‬‬ ‫שבחא ‪- -‬‬ ‫זיני ‪T T :‬‬
‫בעשרה • ••‬
‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬
‫דןד את הקדועז ברוך הוא‪ ,‬ואחד‬
‫מהם הוא מקזכיל‪ ,‬והוא דרגה‬ ‫הוא וחד מנייהו משכיל‪ .‬והוא דרגא חד‬
‫אחת מאותן ע^|ר‪ .‬ודוד התקין‬ ‫מאנון עשרה‪ .‬ודוד אתקין גרמיה עד לא‬
‫עצמו בטרם קזהקזרה עליו‬ ‫לשרי עלוי האי דרגא‪.‬‬
‫הדךגה הזו‪.‬‬
‫אשרי נעזוי פקזע‪ ,‬קזהרי בקזעה‬ ‫אשלי נשוי פשע‪ ,‬דהא בשעתא ךקךשא‬
‫שהקדוש ברוך הוא שוקל‬ ‫בריך הוא אתקיל חובי וזכוון דבני‬
‫חטאים וזכיות של בני אדם של‬
‫נשא דההוא )י״א כד ההוא( תיקלא ךבסטר חובין‬
‫אותו ]ד״א כשאותו[ משקל שבצד‬
‫ואותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עולים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬
‫החטאים‬
‫־ ‪:‬־ ‪• T‬‬
‫מס ^קין ואנון אוחרנין זכלין דאנון בתיקלא‬
‫האחרים‪ ,‬הזכיות שהן במשקל‬ ‫אחרא מכרי;גין לתתא דא הוא נשוי פשע‪.‬‬
‫אחר‪ ,‬מכריעות למטה ‪ -‬זהו נשוי‬
‫פשע‪.‬‬
‫בעלמא‬
‫‪T: T:‬‬ ‫שריא‬
‫דדינא — ‪T :‬‬ ‫‪T• :‬‬ ‫בשעתא‬
‫חטאה ‪T — :‬‬ ‫‪T T —:‬‬ ‫כסוי‬ ‫‪:‬‬
‫כסוי חטאה ‪ -‬בשעה שחדין‬ ‫דיהא מהפלא ךלא לשלוט עלוי‬
‫שורה בעולם‪ ,‬שיהןה מכסה‬ ‫מהכלא‪ ,‬כמה דהוה לנח דכסי ליה קךשא‬
‫שלא ישלט עליו המשחית‪ ,‬כמו‬
‫שהןה לנח שכסה אותו הקדוש‬
‫בדיך הוא מההוא חטאה ךאמשיך עליה אדם‬
‫ברוך הוא מאותו חטא שהמשיך‬ ‫אדם —על‬ ‫אנגיד ‪TT‬‬
‫דחטאה ‪T‬דא ־ ‪• :‬‬ ‫עלמא‪ .‬דכיון — ‪T T‬‬ ‫על ‪T : T‬‬ ‫־‬
‫עליו אדם על העולם‪ .‬שכיון‬ ‫עלמא‪ ,‬שאר ברלין שלטאן ובר נש דחיל‬
‫שחטא זה השפיע אדם על‬
‫שולטות‪,‬‬ ‫הבריות‬
‫מנייהו ועלמא לא אתקין בתקוניה‪ .‬ובגין כך‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫שאר ־ ‪• :‬‬
‫העולם‪T : ,‬‬
‫‪ T T‬׳‬
‫ובן אדם פוחד מהם‪ ,‬והעולם לא‬ ‫כד נפק נח מהיבותא קךשא בריף הוא‬
‫התקן בתקונו‪ .‬ולכן כשיצא נח‬ ‫בניו‬
‫נח ואת ‪TT‬‬ ‫ויברך אלהים *‪*.‬את ־‬ ‫דכהיב‪: :‬״‪.‬״ *‬
‫ברכיה‪T VT: - .‬‬
‫‪• : •1‬‬
‫מחהבה‪ ,‬בךכו הקדוש ברוך‬
‫הוא‪ ,‬שכתוב דברך אלהים את‬
‫וגו׳ ‪:‬‬
‫נ'ח ואת בניו וגד‪.‬‬ ‫ואתם פרו ורבו‪ .‬כהני ברכאן לא אשהכחו‬
‫ואתם פרו וךבו‪ .‬בברכות חללו‬ ‫נוקבי‪ ,‬אלא את נח ואת בניו‪ ,‬אבל‬
‫■ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬
‫לא נמצאו נקבות‪ ,‬אלא את נח‬
‫ואת בניו‪ ,‬אבל נקבות הפסוק לא‬
‫נוקבי לא אמר יןרא‪ .‬אמר לבי שמעון ואתם‬
‫אמר‪ .‬אמר רבי שמעון‪ ,‬ואתם ‪-‬‬ ‫כללא ךךכורי)דףעאע״ב( ונוקבי כחדא‪ .‬ותו את‬
‫כלל של הזכרים והנקבות‬ ‫לאסגאה‬ ‫בניו‬
‫‪TT : - :‬‬ ‫ואת ‪T T‬‬ ‫‪*.• :‬‬ ‫נוקביה‪.‬‬
‫‪••1:‬‬ ‫לאסגאה‬
‫‪TT : - :‬‬ ‫נח‬
‫‪-‬‬
‫כאחד‪ .‬ועוד‪ ,‬את נח ‪ -‬לרבות את‬
‫אשתו‪ .‬ואת בניו ־ לרבות את‬ ‫נוקבי דלהון‪.‬‬
‫נקבותיהם‪.‬‬ ‫ושגין כך כתיב אתם פרו ורבו למעבד‬
‫ולכן כתוב ואתם פרו וךבו‪,‬‬ ‫תולדות מכאן ולהלאה שרצו בארץ‪.‬‬
‫לעשות הולדות מכאן והלאה‪,‬‬
‫שךצו בארץ‪ .‬וכאן נתן להם‬ ‫ודוכא להיב לון קךשא בריך הוא שבע פקודי‬
‫הקדוש ברוך הוא שבע מצוות‬ ‫אורייתא לון ולכל דאתו אבתרליהו‪ ,‬עד‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א;‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כז תשרי‬
‫תכד‬

‫התוךה ולכל הבאים אחריהם‪ ,‬עד‬ ‫דלןיימו לק‪ t‬ךאל בטורא ךסיני ואתייהב לוין‬
‫עזעמדו יע(ךאל בהר סיני ונהנו‬ ‫פל פקודי אורייתא כחדא ‪:‬‬
‫‪T-:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫להם כל מצוות התוךה כאחד‪.‬‬
‫ויאמר אלהים לנח וגו׳‪ ,‬זאת אות‬ ‫ויאמר אלהים לנח וגו‪ /‬זאת או־ת הברית‬
‫הברית אעזר אני נתץ ביני וביניכם‬ ‫אעזר אני נותן ביני וביניכם וגו‪ /‬את‬
‫וגו׳‪ ,‬את ‪7‬ןעזהי נתתי בענן‪ .‬נתתי‬
‫‪ -‬מקלם לכץ‪ .‬רבי עזמעון פתח‪,‬‬
‫קעזתי נתתי בענן‪ .‬נתתי מקךמת ךנא‪ .‬רבי‬
‫)יחזקאל א( וממעל לרקיע אקזר על‬ ‫קזמעון פתח )יחזקאלא( וממעל לרקיע אעזר על‬
‫ר־אעזם כמךאה אבן ספיר דמות‬ ‫ראעזם כמראה אבן ספיר דמות כסא‪ .‬מה‬
‫כסא‪ .‬מה כתוב למעלה ? ואקזמע‬
‫את קול כנפיהם כקול מים רבים‬
‫כתיב לעילא ואקזמע את קול כנפיהם כקול‬
‫כקול עזרי בלכתן‪ .‬אלו אךבע‬ ‫מלם רבים פקייל עזרי ?ל?י^ן‪ .‬אלין ארבע‬
‫חיות גדולות עליונות קדועזות‬ ‫היוון רברבן עלאין קדיקזין ןיההוא רקיע‬
‫עזאותו הרקיע מתקן עליהם‪ .‬וכל‬
‫מתהקנא עלליהו‪ .‬וכלהו גךפייהו)ד״א ל״ג ?דע!(‬
‫הכנפים ]?פרחת[ מתחברות זו בזו‬
‫לכסות את גופם‪.‬‬ ‫מתחבראן דא בדא לחפייא גופייהו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫• ‪T : — :‬‬

‫ובש^ה עזהם פוךק(ים כנפיהם‪,‬‬ ‫ובש;ןתא דאנון פר^י גךפייהו‪ ,‬אקזהמע‬

‫נשמע קול הכנפים שלכלם‬
‫שאומרים שירה‪ .‬זהו שכתוב‬
‫קול גךפין דכלהו ךאמרי קזירתא‪,‬‬
‫כקול שדי‪ ,‬שלא שוכך ל על מי ם‪,‬‬ ‫הדא הוא לכתיב כקול עזזיי‪ .‬דלא אעזהכיך‬
‫כמו שנאמר)תהלימא למען יזמרך‬ ‫לעלמין‪ .‬כמה לכתיב‪) ,‬תהליסל( למען לזמרך‬
‫כבוד ולא ידום‪ .‬ומה אומרים?‬
‫)שמעח( הודיע ה׳ ישועתו לעיני‬
‫כבוד ולא ידום‪ .‬ומאי אמרי‪) ,‬תהליםצח( הודיע‬
‫הגוים גלה צךקתו‪.‬‬ ‫יי יעזועתו לעיני הגוים גלה צדקתו‪.‬‬
‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫קול המלה כקול מחנה‪ ,‬כקול‬ ‫קול המלה כקול מחנה‪ ,‬כקול מעזלליתא‬
‫מחנה קדוש כשמתחברים כל‬
‫הצבאות העליונים למעלה‪ .‬ומה‬ ‫קליקזא כד מתחברן כל חילץ עלאין‬
‫אומרים? קדוש קדוש קדוש ה׳‬ ‫יי‬
‫קדועז ‪T:‬‬ ‫קדועז ‪|T‬‬ ‫קדועז ‪|T‬‬
‫אמרי ‪|T‬‬
‫ומאי ‪: T‬‬
‫לעילא‪- .‬‬
‫‪T :‬‬
‫צבאות מלא כל הארץ כבודו‪.‬‬ ‫לדרום‬
‫חוןרים לדרום‪ ,‬אומרים קדוש‪.‬‬
‫אהדרו ‪T:‬‬ ‫הארץ ‪:‬כבודו‪: .‬־ ־ ‪:‬‬
‫‪VT T T‬‬‫מלא כל‬
‫צבאות ‪:‬‬
‫‪T 1:‬‬
‫חוןרים לצפון‪ ,‬אומרים קדוש‪.‬‬ ‫אמרו קדועז‪ ,‬אהדרו לצפון אמרו קדועז‪.‬‬
‫חוןרים למזךח‪ ,‬אומרים קדוש‪.‬‬ ‫אהדרו למזרח אמרו קדועז‪ .‬אהדרו למערב‬
‫חוןרים למעךב‪ ,‬אומרים ברוך‪.‬‬ ‫אמרו ברוך‪.‬‬
‫והרקיע הזה עומד על ראשיהם‪.‬‬
‫ובכל מקום שהיא הולכת‪,‬‬ ‫והאי רקיע קאים על רי^יהון‪ .‬ובכל אתר‬
‫מסובבים פנים לאותו צד‬ ‫לאיהי אזלא‪ ,‬אסחרו אפין לההוא‬
‫שנכללים הפנים בו‪ .‬מסובב פניו‬ ‫סטרא לאתכלילו אנפין ביה‪ .‬אסחרו אנפין‬
‫וכלם‬ ‫רוחות‪,‬‬ ‫לארבעה‬
‫•‪T‬‬
‫‪. :‬״‬ ‫׳‬

‫מסתובבים למטה‪ .‬ברבוע שלו‬

‫־ ‪T T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫לארבע זדין‪ ,‬וכלהו מסתחרין לתתא‪.‬‬
‫נחקקת בארבע פנים ‪ :‬פני ארןה‪,‬‬ ‫ברבועא ליליה אתגליפת בארבע אנפין‪,‬‬
‫פני נשר‪ ,‬פני שור‪ ,‬פני אדם‪.‬‬ ‫אנפי ארןה‪ .‬אנפי נעזרא‪ .‬אנפי עזור‪ .‬אנפי‬
‫חקוק בכלם אךם‪ .‬פני אךן״ה‬
‫אדם‪ .‬פני נש״ר אדם‪ .‬פני שו״ר‬ ‫אדם‪ .‬גליף בכלהו אדם‪ .‬אנפי ארי״ה אדם‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬

‫]אךם[‪ .‬כלם כלולים בו‪ .‬ולכן כתוב‬ ‫אנפי נעז״ר אדם‪ .‬אנפי עזו״ר )י״א אדם(‪ .‬כלהו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א;‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫תכה‬ ‫כה כסלו‬
‫נח ־ עא ע״ב‬ ‫כז תשרי‬
‫וךמות פניהם פני אדם‪.‬‬ ‫כלילן ביה‪ .‬ובגין כך כתיב וךמות פניהם פני‬
‫ןהרקיע הזה עזהתרבע‪ ,‬כל‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫הגונים כלולים בו‪ .‬ארבעה גונים‬
‫נךאים בו חקוקים באךבע אךבע‪.‬‬ ‫ןהאי רקיע דאתרבע כלהו גוונין כלילן ביה‪,‬‬
‫ךעזומים‬ ‫חקוקים‬ ‫באךבעה‬ ‫ארבע גוונין אתחדין ביה גליפין‬
‫ותחתונים‪.‬‬ ‫עליונים‬ ‫אורות‬
‫כעזנפרדים הגונים עזל אותם‬
‫בארבע ארבע‪ .‬בארבע גליפין ךעזימין טהידין‬
‫אךבע‪ ,‬עולים קזנים עעזר‪ .‬גון‬ ‫עלאין ותתאין‪ .‬כד מתפרעזאן גוונין דאנון‬
‫ןר־ק‪ .‬גון ארם‪ .‬גון לבן‪ .‬גון ספיר‬ ‫ארבע סלקין תריסר‪ .‬גוון ןרק‪ .‬גוון סומק‪.‬‬
‫עזנכללו מכל הגונים‪ .‬זהו‬
‫עזכתוב )יחזקאלא< כמךאה הקעזת‬
‫גוון חוור‪ .‬גוון ספיר ךאתכלילו מכל גוונין‪.‬‬
‫אעזר יהיה בענן ביום הגעזם כן‬ ‫הדא הוא דכתיב‪) ,‬יחזקאל א( כמראה הקשת‬
‫מךאה הניגה סביב הוא מךאה‬ ‫אשר להןה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה‬
‫דמות כבוד ה׳‪ .‬המךאה עזל כל‬
‫הגונים‪ ,‬ולכן את קקזתי נתתי‬
‫סביב הוא מראה ךמות כבוד לן‪ .‬חיזו דגוונין‬
‫דכלא‪ .‬ובגין כך את קשתי נתתי בענן‪.‬‬
‫מה זה קקזהי? כמו עזנאמר‬ ‫מאי קשתי‪ ,‬כמה ךאהמר ביוסף דכתיב‪,‬‬
‫ביוסף‪ ,‬עזכתוב )בראשיתמט< והעזב‬
‫באיתן קעזתו‪ ,‬מעזום עזיוסף‬
‫)בראשית מט( ותשב באיתן קשתו‪ .‬בגין‬
‫נקךא צדיק‪ .‬ולכן קקזתו‪ ,‬זו בדית‬ ‫ריוסף צדיק אקרי‪ ,‬ובגין כך קשתו דא ברית‬
‫עזל הקעזת ׳!נכללת בצדיק‪,‬‬ ‫דקשת דאתכליל בצדיק‪ ,‬דברית דא בדא‬
‫עזהבךית זה עם זה נאחז‪ .‬ומעזום‬
‫׳!נח הןה צדיק‪ ,‬הברית עזלו‬
‫אתאחיד‪ .‬ובגין ךנח הוה צליק‪ ,‬קלימא דיליה‬
‫לן^!ת•‬ ‫קשת♦‬
‫רפזו‪ ,‬מה זה הפזו? האירו‬ ‫דבלא‪.‬‬
‫בחמדת הכל‪ ,‬כמו ׳!נאמר )תחלים‬
‫בחמידו ‪T :‬‬ ‫אנהירו ־ ‪:‬־ •‬ ‫ויפוזו‪• 1— ,‬‬
‫׳‬ ‫מאי ‪T‬‬
‫דפוזו‪T- .‬‬ ‫־‪7‬‬
‫יט< הנחמדים מזהב ומפז רב‬
‫כמה ךאת אמר )תהלים יט( הנחמדים‬
‫ומתוקים‪ .‬הוארו באור עליון‬ ‫בנהירו‬
‫אתנהירו • ‪• :‬‬
‫ומתוקים‪• : : • .‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ומפז ‪T‬רב‬
‫• ‪T‬‬ ‫מזהב‬
‫• ‪TT‬‬
‫כ^!>!מר הבדית‪ .‬ולכן נקרא יוסף‬ ‫עלאה כד נטר ברית‪ .‬ובגין ?ך אלןרי יוסף‬
‫הצדיק‪ .‬ועל זה הק^ת נקראת‬
‫ברית‪ ,‬כולל זה בזה‪.‬‬ ‫הצדיק‪ .‬על דא אלןדי הקשת ברית‪ ,‬כליל רא‬
‫זהר נכבד עליון המדאה ^!ל כל‬ ‫בדא‪.‬‬ ‫‪T:‬‬
‫המךאות‪ ,‬מךאה כמךאה טמונים‬ ‫דבל ••חיזו ‪T‬חזו ‪:‬בחיזו‬ ‫חיזו‬
‫‪T :‬‬ ‫עלאה ••‬‫יהרא • ‪T T‬‬
‫זהרא ‪T :‬ח־‬
‫• ‪:‬־ ‪7‬‬
‫]נ״אטמון[ הגונים הטמונים‪ .‬הגונים‬
‫^!לא התגלו• ואין דעזות‬
‫טמידין )נ״א סמירא( גוונין טמירין‪ .‬גוונין‬
‫להסתכל בעין בק^!ת כ^!נךאית‬ ‫דלא אתגליין‪ .‬ולית רשו לאסתכלא בעינא‬
‫בעולם‪!^ ,‬לא יתראה קלון‬ ‫קלנא‬
‫בקזכינה‪ .‬וכן גוני הק׳!ת הוא‬ ‫יתחזי ‪TT1:‬‬
‫דלא •‪::‬־••‬ ‫בעלמא ‪T :‬‬‫אתחזי ‪T : T:‬‬‫~בקשת ־כד •‪::‬־••‬
‫מדאה מוצק קעזור כמראה כבוד‬ ‫בשכעהא‪ .‬וכן גוונין דקשת הוא חיזו‬
‫העליח ^!לא להסתכל‪.‬‬ ‫דלא‬
‫עלאה ‪T :‬‬‫ח־ • ‪T T‬‬ ‫יקרא‬
‫‪:‬‬ ‫כחיזו‪T‬‬
‫‪• 1:‬‬ ‫‪ T :‬סוסטיפא קטירא‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫וכיון ׳!הארץ ראתה את הק^!ת‬ ‫לאסתכלא‪.‬‬
‫‪T T —: • :‬‬
‫הזו‪ ,‬בדית קרועה‪ ,‬התקימה‬
‫בקיום‪ .‬ועל זה והיתה לאות‬ ‫קיימא‬
‫‪T Tl:‬‬ ‫קשת‬‫*‪*.* 1*.‬‬ ‫להאי‬ ‫חמאת ‪ :‬־‬ ‫דארעא ‪ T‬־‬‫‪T :- :‬‬
‫בדית בין אלהים וגו׳‪ .‬זה‬ ‫קדישא‪ ,‬אתקלימת בקיומא‪ .‬ועל רא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כז תשרי‬
‫תכו‬

‫עזאמךנו עזאלו עז ‪ 0‬ת הגונים‬ ‫והלתה לאות ברית בין אלהים וגו‪ /‬האי‬
‫ואחד ענכלל ביניהם כלם סוד‬ ‫ךאמרן דאלין תלת גוונין וחד דאתכליל‬
‫אחד‪ ,‬ובתוך הענן עולה‬
‫לדקיע‬
‫וממעל ‪ | • TT‬־‬
‫)יחזקאל א( • ־ ־‬
‫*‬ ‫להדאות‪.‬‬
‫‪T••:‬‬
‫בינייהו כלהו רזא חדא‪ .‬ובגו עננא סלקא‬
‫‪|T T - :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אעזד על ראעזם כמךאה אבן‬ ‫לאתחזאה‪) .‬יחזקאל א( וממעל לרקיע אעזר על‬
‫ספיד ‪ -‬זוהי אבץ העזתןה עזהיא‬ ‫ראשם כמראה אבן ספיר‪ .‬האי היא אבן‬
‫נ?ןךה אחת ע ל כל העולם ועומד‬
‫עליה ק'ךע הקןדעים‪ ,‬ומהי?‬ ‫שתיה דאיהי נקודה חדא דכל עלמא‪ .‬וקיימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: l T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הכסא הקןדוע העליון עממנה‬ ‫עלה קדש הקדשים‪ .‬ומאי היא‪ ,‬כרסליא‬
‫על ארבעה אלה דמות כסא‬ ‫קדישא עלאה דאיהי ממנא על אלין ארבע‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬
‫בארבעה עמודים‪ ,‬וזוהי תורה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫עבעל פה‪.‬‬
‫•‬ ‫־‬ ‫־ ‪T T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫דמות כסא בארבע סמכין‪ ,‬ודא הוא תורה‬
‫ועל דמות הכסא דמות כמךאה‬ ‫שבעל פה‪.‬‬
‫אךם עליו מלמעלה ‪ -‬זוהי תורה‬
‫עבכתב‪ .‬מכאן עתודה עבכתב‬
‫ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪T T* . * :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬

‫ןעימו אותה על תורה עבעל‬ ‫מלמעלה‪ .‬דא היא תורה שבכתב‪ .‬מכאן‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫פה‪ ,‬מעום עזה כסא לזה‪.‬‬ ‫ךתורה שבכתב לשוון)דף עבע״א( לתה על תורה‬
‫כמךאה אךם‪ ,‬עהוא הדמות ע ל‬
‫עליה‪.‬‬
‫שבעל פה‪ .‬בגין דהאי כרסליא לדא‪ ,‬כמראה‬
‫יועב ‪T T‬‬ ‫••‬ ‫יעלוב עהוא‬
‫‪1 -‬‬
‫לעסק‬
‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אחד‬
‫‪T‬‬ ‫לילה‬‫‪T: -‬‬ ‫קם‬
‫‪|T‬‬ ‫יהודה‬
‫רבי ‪T :‬‬‫‪• -‬‬
‫אדם דאיהו דיוקנא דיעקב דאיהו יתיב עלה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫בתורה בחצות הלילה באכסנןה‬ ‫רבי יהודה קם ליליא חד למלעי באורייתא‬

‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫—‬ ‫‪■. ..‬ך‬ ‫■ך|‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בעיר מחסןא‪ ,‬והןה עם בבית‬

‫יהודי אחד עבא בעתי אמתחות‬
‫בפלגו ליליא בבי אושפיזא במתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫על מלבועים‪ .‬פתח רבי יהודה‬ ‫מחסיא‪ .‬והוה תמן בביתא חד יודאי דאתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫—‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫ואמר‪) ,‬בראשית כח( והאבן הזאת‬ ‫בתרי קסירי ךקטפירא‪ .‬פתח רבי להודה ואמר‬
‫אער עמתי מצבה יהןה בית‬
‫אלהים ‪ -‬זוהי אבן העתןה‬
‫)בראשית כח( והאבן הזאת אשר שמתי מצבה‬
‫ע מ ע ם נ עהל העולם ועליה‬ ‫להלה בית אלהים‪ .‬דא היא אבן שתלה ךמהמן‬
‫נבנה בית המקדע‪.‬‬ ‫אשתיל עלמא ועלה אתבני בי מקדשא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫הדים דאעו אותו יהודי ואמר‬
‫לו‪ ,‬דבר זה איך אפער? והרי‬ ‫זקף רישיה ההוא יודאי ואמר ליה האי מלה‬
‫אבן העתןה טרם ענברא העולם‬ ‫איך אפשר‪ ,‬והא אבן שתלה עד לא‬
‫היתה‪ ,‬וממנה נעתל העולם‪,‬‬ ‫אתברי עלמא הות ומינה אשהיל עלמא‪ ,‬ואת‬
‫ואהה אמךת והאבן הזאת אער‬
‫עמתי מצבה‪ ,‬ע מ ע מ ע עיעקב‬ ‫אמרת והאבן הזאת אשר שמתי מצבה‪.‬‬
‫עם אותה עכעו‪ ,‬עכתוב )שם(‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫למשמע ליעקב שוי לה השתא לכתיב‪) ,‬בראשית‬
‫ויקח את האבן אער עם‬ ‫״( ולקח את האבן אשר שם מראשותיו‪ .‬ותו‬
‫מראעתיו? ועוד‪ ,‬עיעקב בבית‬
‫אל הןה‪ ,‬והאבן הזאת היתה‬
‫ליעקב בבית אל הוה והאי אבנא הות‬
‫בירועלים‪.‬‬ ‫בלרושלם‪.‬‬
‫רבי יהודה לא סובב ראעו אליו‪,‬‬
‫׳‬ ‫^‬ ‫•‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬
‫לבי להולה לא אסחר רישיה לגביה‪ ,‬פתח‬
‫פתח ואמר‪) ,‬עמוס ד( הכון לקראת‬
‫אלהיך יעראל‪ ,‬וכתוב )דברים כז(‬ ‫ואמר )עמוס ד( הכון לד^ראת אלקיך‬
‫הסכת ועמע יעראל‪ .‬דברי תורה‬ ‫לשראל‪ .‬וכתיב‪) ,‬דברים ״( הסכת ושמע לשראל‪.‬‬
‫תכז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כו כסלו‬
‫נח ־ עב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז תשרי‬
‫כונה‪' T T ,‬ודברי תוירה‬ ‫־‪T‬‬ ‫צריכים‬ ‫דאורייתא‬
‫ומלין ‪T : - :‬‬
‫כוונה‪1 • • .‬‬‫בעיין ‪T T-‬‬
‫דאורייתא ‪1 T : T‬‬
‫מלי ‪T : - :‬‬‫• ••‬
‫צריכים להתהקןץ בגוף ורצון‬ ‫בעאן לאתתקנא בגופא ורעותא כחדא‪ .‬קם‬
‫‪|T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪Tl T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T T‬‬
‫כאחד‪7 .‬ןם אותו יהודי והתלבעז‪,‬‬
‫דעזב אצל רבי יהודה ואמר‪,‬‬ ‫ההוא יודאי ואתלבש‪ ,‬דתיב לגביה דרבי‬
‫אקזריכם הצדיקים לעוסקים‬ ‫להודה‪ ,‬ואמר זכאין אתון צךיקןא ךמשהדלי‬
‫בהורה יומם ולילה‪.‬‬ ‫באורייתא יומא ולילי‪.‬‬ ‫;‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬
‫אמר לו רבי יהודה‪ ,‬עכקזו‬
‫עזכונה עצמף‪ ,‬אמר דברף‬ ‫אמר ליה רבי יהודה השתא ךכוונת גרמך‪,‬‬
‫קזנתחבר כאחד‪^ ,‬הרי דברי‬ ‫אימא מילד דנתחבר כחדא‪ .‬דהא מלי‬
‫‪. . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--.‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪. .‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬ך‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫תורה צריכים הקון הגוף ותקון‬

‫הלב‪ ,‬ואם לא ‪ -‬במטתי הייתי‬
‫ךאורליתא בעלין תקונא ךגופא ותקונא‬
‫עזוכב‪ ,‬ובלבי הייתי אומר‬ ‫דלבא‪ .‬ואי לאו בערסאי שכיבנא ובלבאי‬
‫‪T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T • :‬‬

‫דברים‪ .‬אלא הרי קזנינו‪ ,‬קזאפלו‬ ‫דאפילו —הד‬

‫תנינן ‪• T :‬‬
‫אלא ‪T‬הא ‪1T •• T‬‬ ‫מלין‪T*.* .‬‬
‫אמרנא • • ‪1‬‬
‫‪T :—T‬‬
‫אחד קזיוקזב ועוסק בתורה‪,‬‬
‫הקזכינה מתחברת עמו‪ ,‬ומה‬
‫דלתיב ולעי באורליתא שכעתא אתחברת‬
‫׳טוכב‬ ‫ואני‬ ‫כאן‬ ‫קזכינה‬ ‫בהדיה‪ ,‬ומה שבינתא הבא ואנא שביב‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■—.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪9‬‬ ‫—‬

‫^‪ T‬א‬ ‫עוד‪,‬‬

‫׳‬ ‫ולא‬ ‫‪:‬‬ ‫במטתי?!‬
‫‪• T• :‬‬ ‫בערסאי‪ .‬ולא עוד אלא דבעיין צהותא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬

‫קזצ‪-‬ריכים צחות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬קזכל בן אדם קזקם לעסק‬
‫ותו דבל בר נש דקם למלעי באורייתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫הלילה‪,‬‬ ‫מחצות‬ ‫בהורה‬ ‫מפלגו ליללא כד אתער רוח צפול)נפלגו‬

‫כקזמתעורךת רוח צפון ]בסצות‬ ‫ךליל‪:‬א( קךשא בריך הוא אתי לאשהעשעא עם‬
‫הלילה[‪ ,‬הקדועז ברוך הוא בא‬
‫להקזתעקזע עם הצדיקים בגן‬
‫צדיקלא בגנהא ךעדן‪ .‬והוא וכל צדיקליא‬
‫עדן‪ .‬והוא וכל הצדיקים קזבגן‪,‬‬ ‫לבגנתא כלהו צליתין )ליה וצייתין( לאלין מלין‬
‫כלם מקקזיבים ]לו‪ ,‬ומקשיבים[ לאותם‬ ‫דנפקי מפומיה‪ .‬ומה קלשא בריף הוא וכל‬
‫דברים ׳טיוצאים מפיו‪ .‬ומה‬
‫הקדועז ברוך הוא וכל הצדיקים‬
‫צליקליא מתעדנין למשמע מלי דאורליתא‬
‫קזמתעדנים לקזמע דברי תורה‬ ‫אמר‬
‫בערסאי‪—T .‬‬
‫שכיב ‪T : —:‬‬ ‫אהא ‪• T‬‬
‫ואנא ‪:‬״‪.‬״••‬
‫בשעתא ‪T‬דא ‪T—: :‬‬
‫‪T —: — :‬‬
‫בקזעה הזו‪ ,‬ואני אהןה עזוכב‬ ‫ליה השתא אימא מילך‪.‬‬
‫במטתי?! אמר לו‪ ,‬כעת אמר‬
‫•‬
‫‪/:‬‬ ‫•‬
‫‪•T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T • :‬‬
‫אמר ליה שאילנא על מה לאמרה בפסוקא‬
‫לא )חאךאבזעת‪:‬הךאמךת( והאבן הזאת אשר אמר לו‪ ,‬קזאלתי על מה ^אמךה‬
‫ב פ ס ו ק ה ז ה [סוד של אבן העותיה שאמךת[‪,‬‬ ‫שמתי מצבה להלה בית אלהים דדא אבן‬
‫והאבן הזאת אקזר קומתי מצבה‬
‫יהיה בית אלהים‪ ,‬קזזו אבן‬
‫שתלה‪) .‬העתא!ציית למלס היך אפשר‪ ,‬דהא אבן‬
‫שתיה עד לא אתברי עלמא הות ומפה אשהיל ה^זתיה‪] ,‬עסשו שמקשיב לךברי[ איך‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪----‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫‪T • :‬‬

‫עלמא‪ ,‬ואת אמרה אשר שמתי‪ ,‬למשמע אפעזר? עזהרי אבן העזת^ה טרם‬
‫קזנבךא העולם היתה‪ ,‬וממנה‬
‫ליעקב שוי לה השתא‪ .‬וכתיב ולקח את האבן נקזתל העולם‪ ,‬ואתה אמךה א^ר‬
‫קומתי‪ ,‬קזמקזמע קזיעקב קום‬ ‫אשר שם מראשותיו‪.‬‬
‫ויקח ‪•/‬את‬
‫־ • ־‪1‬‬ ‫וכתוב‬‫׳ ‪T:‬‬ ‫כעת‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫אותה‬‫‪T‬‬ ‫ותו ללעקב בבית אל הוה ואבנא לא הות‬
‫האבן אקזר קום מראשתיו?‪.‬‬
‫בירושלם‪ .‬אמר ליה כל ארעא דישראל ועוד‪ ,‬קזיעקב בבית אל הןה‪,‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫אכפל החותוי וההוא אבן תחותיה הות‪ .‬אמר והאבן הזו היתה בירוקולים‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כז תשרי‬
‫תכח‬

‫אמר לו‪ ,‬כל ארץ י^ראל‬ ‫ליה אעזר ע^ם כתיב‪ .‬וכתיב והאבן הזאת‬
‫התקפלה תחתיו‪ ,‬ראותה אבן‬ ‫אעזר ^מהי מצבה‪ .‬אמר ליה אי ןדעה מלה‬
‫תחתיו היתה‪ .‬אמר לו‪ ,‬אעזר עןם‬
‫כתוב‪ ,‬וכתוב והאבן הואת אקזר‬ ‫אימא לה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עןמתי מצבה‪ .‬אמר לו‪ ,‬אם ןדעת‬ ‫פתח ואמר‪) ,‬תהליסיז( אני בצדק אחזה פניך‬
‫הדבר ‪ -‬אמר אותו‪.‬‬
‫פ תח ואמר‪) ,‬תהליטיז( אני בצדק‬
‫אשבעה בהקיץ תמונתך‪ .‬דוד מלכא‬
‫אחזה פניף אע‪ t‬בעה בהקיץ‬ ‫חביבותא וךבקותא דיליה בהאי אבן הוה‪.‬‬
‫תמונתך‪ .‬דוד המלך‪ ,‬החביבות‬ ‫ועלה אמר )תהלים קיח( אבן מאסו הבונים היתה‬
‫‪T : T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫והדבקות ^לו היתה באבן‬

‫לראש פפה‪ .‬וכד בעא לאסתכלא בחיזו יקרא‬
‫הזאת‪ ,‬ועליה אמר )שמקיח( אבן‬ ‫‪i‬‬ ‫‪It :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫*‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מאסו הבונים היתה לראעז פנה‪.‬‬ ‫ךמריה‪ ,‬נטל להאי אבן בידיה בקךמיתא‬
‫וכקזךצה להסתכל במךאה כבוד‬ ‫ולבתר עייל‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ךבונו‪ ,‬נטל אבן זו בןדו בתחלה‪,‬‬
‫ואחר כך נכנס‪.‬‬
‫בגין ךכל מאן דבעי לאתחזאה קמי מריה‪,‬‬
‫משום קזכל מי קזרוצה להראות‬ ‫לא אעיל אלא בהאי אבן‪ .‬דכתיב‪) ,‬ויקרא‬
‫לפני ךבונו‪ ,‬לא נכנס אלא עם‬ ‫יס בזאת ןבא אהרן אל הקדש‪ .‬ודוד משבח‬
‫אבן זאת‪ ,‬שכתוב )ייקרא יג( בזאת‬
‫ןבא אהרן אל הקדש‪ .‬ודוד‬
‫גרמיה ואמר אני בצדק אחזה פניך‪ .‬וכל‬
‫משבח עצמו ואומר‪ ,‬אני בצדק‬ ‫אשהדלותיה ךך‪.‬וד לאתחזאה בהאי אבן‬
‫אחזה פניך‪ .‬ןכל השתדלותו של‬ ‫כךקא יאות לגבי דלעילא‪.‬‬
‫דוד להראות באבן זאת כראוי‬
‫כלפי מעלה‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬אברהם אתקין צלותא ךצפרא‬
‫בא ותךאה‪ ,‬אברהם תקן תפלת‬ ‫ואודע טיבו ךמאריה בעלמא‪ .‬ואתקין‬
‫הבקר והודיע טוב ןבונו בעולם‪,‬‬ ‫ההיא שעתא בתקונהא כדקא יאות דכתיב‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-:-‬‬ ‫‪• -‬‬
‫ותקן אותה השעה בתקוניה‬
‫וישכם‬
‫)בראשית כב( ולשכם אברהם בבקר‪ .‬לצחק אתקין‬
‫שכתוב )בראשית כס ‪: --‬‬
‫כראוי‪T ,‬‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬
‫אברהם בבקר‪ .‬יצחק תקן הפלת‬ ‫צלותא דמנחה ואודע בעלמא דאית דין ואית‬
‫•‬ ‫‪: 1‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫מנחה‪ ,‬והודיע בעולם שיש דין‬ ‫דיין דיכול לשזבא ולמידן עלמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫|‬ ‫—‬ ‫‪T T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—‬
‫דש דק שןכול לל׳^־יל ולדון את‬
‫העולם‪.‬‬ ‫ל;ןקב אתקין צלותא ךעךבית‪ ,‬ובגין צלותא‬
‫_יןגקב הקן תפלת עךבית‪,‬‬ ‫דא דאתקין מה ךלא אתקין בר נש‬
‫ובשביל ההפלה הזו שהקן מה‬ ‫מקךמת ת א כךקא לאות‪ .‬בגין כך שבח‬
‫שלא תקן בן אךם מקדם לזה‬
‫כראוי‪ ,‬לכן שבח את עצמו ואמר‬ ‫גרמיה ואמר )דף עב ע׳‪-‬ס והאבן הזאת אשר‬
‫והאבן הזאת אשר שמתי מצבה‪.‬‬ ‫שמתי מצבה‪ .‬דעד ההיא שעתא לא שוי לה‬
‫שעד אותה שעה לא תקן אותה‬ ‫אחרא כוותיה‪.‬‬ ‫••‬ ‫—‪T‬‬ ‫— ‪T—:‬‬
‫אחר כמותו‪.‬‬
‫ולכן ויקח את האבן אשר שם‬ ‫ובגין פך ויקה את האבן אשר שם‬
‫מראשתיו‪.‬דשם אתה מצבה‪ .‬מה‬ ‫מראשותיו וישם אותה מצבה‪ .‬מאי‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪ :‬־‬

‫זה מצבה? שהיתה נפולה‪,‬‬

‫מצבה ךהוה נפילה ואוקים לה‪ .‬ויצוק שמן‬
‫והקים אותה‪ .‬ויצק שמן על‬
‫ראשה‪ .‬שהרי בועקב תלוי הדבר‬ ‫על ראשה‪ .‬דהא בלעקב תללא מילתא למעבד‬
‫לעשות יותר מכל בני העולם‪.‬‬ ‫יתיר מכל בני עלמא‪ .‬אתא רבי יהודה‬
‫תכט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כו כסלו‬
‫נח ־ עב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז תשרי‬
‫לוי‪,‬‬
‫׳‬ ‫אמר‬
‫ונעזהו•‪ T .‬־‬
‫יהודה ‪1 T :‬‬
‫רבי ‪T :‬‬
‫‪T‬בא ־ •‬ ‫ונעזלןיה‪ ,‬אמר ליה וכל האי ידעת )״‪ (T‬ואת‬
‫וכל זה ידעת‪ ,‬ואיך אהה עוסק‬ ‫מעזתדל כסהורתא ומנה היי עלמא‪ .‬אמר‬
‫בסחוךה ומניח חיי עולם?!‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫——‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫אמר לו‪ ,‬קזדחוקה היתה לי‬ ‫ליה דהוה ךחילןא לי עזעתא‪ .‬ואית לי תרין‬
‫בנים‪,‬‬
‫׳‬ ‫^ •‬
‫העזעה‪: ,‬ויעז לי עזני‬
‫־ ‪ TT‬׳‬ ‫בנין ולןיימין כל יומא בבי רב ואנא‬
‫ועומדים כל היום בבית הרב‪,‬‬ ‫אעזתזילנא על מזונליהו ולמיהב לון אגר‬
‫ואני מעזתדל במזונם ולתת להם‬
‫עזכר למורם כדי עזיעסקו‬
‫•‪1 : ---‬‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬
‫לימורליהו בגין דלעזתדלון באורייתא‪.‬‬
‫בתורה‪.‬‬ ‫פתח ואמר‪) ,‬מלכים א ב( ושלמה ישב על כסא‬
‫‪.. .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ ך‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך _‬ ‫‪.‬ן‪-‬‬

‫פ תח ואמר‪) ,‬מלכים־אב( ועזלמה‬

‫יעזב על כסא דוד אביו והבן‬
‫דוד אביו והכון מלכותו מאד‪ .‬מאי‬
‫מלכתו מאד‪ .‬מה הוא ה^בח‬ ‫שבחא דא‪ .‬אלא ךאתקין אבן שתלה ושוי‬
‫הזה? אלא עזהתקין אבן עזתיה‬ ‫עלה קדש הלןדשים וכדין והכון מלכותו‬
‫ועזם עליה קדעז הקךעזים‪ ,‬ואז‬
‫מאד‪ .‬וכתיב‪) ,‬בראשית ט( וראיתיה לזכור ברית‬
‫והכן מלכתו מאד‪ .‬וכתוב)בראשית‬
‫ט< וראיתיה לזכר ברית עולם‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬
‫עולם‪ .‬ןיהא קךשא בריף הוא תיאובהא דיליה‬
‫עזהרי הקדועז ברוך הוא חעזקו‬ ‫בה הדיר‪ ,‬ומאן דלא אתחזי בה לא אעיל קמי‬
‫בה תמיד‪ ,‬ומי עזלא נראה עמה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫^‬ ‫•‬

‫לא נכנס לפני ךבונו‪ .‬ועל זה‬

‫•••‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬
‫מאריה‪ .‬ועל דא כתיב וראיתיה לזכור ברית‬
‫כתוב וךאיתיה לזכר בדית עולם‪.‬‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫ר אי תי ה‪ ,‬מה זה וךאיתיה? סוד‬ ‫וראיתיה‪ .‬מאי וראיתיה‪ ,‬רזא הוא כמה דאת‬
‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫הוא‪ ,‬כמו עזנאמר )יחזקאל ט(‬
‫והתוית תו על מצחות וגו׳‪,‬‬
‫אמר )יחזקאל ט( והתוית תיו על‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫להראות עליהם‪ .‬דעז אומדים‪,‬‬ ‫מצהות וגד‪ .‬לאתחזאה עלייהו‪ .‬ואיכא‬

‫זה ר־עזם האות הקדועז ^בבעזר‪.‬‬ ‫דאמרי דא רשימו דאת קדישא די בבשרא‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ן•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אמר רבי יהוךה‪! ,‬דאי הכל הוא‪.‬‬
‫]כף[ אבל קעזת זו עזנךאית בעולם‬ ‫אמר רבי יהודה ודאי כלא הוא‪) .‬ד״אהכי( אבל‬
‫‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫עומדת בסוד עליון‪ ,‬וכעזיצאו‬ ‫האי קשת דאתחזי בעלמא ברזא‬

‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ : : • :‬־ • •‬ ‫‪V‬‬ ‫‪IV‬‬ ‫־‬

‫יעזראל מהגלות‪ ,‬עתידה קעזת זו‬

‫•‬
‫‪/ T‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬‫‪1‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫•‬
‫‪• T:‬‬ ‫•‬ ‫עלאה קיימא‪ .‬וכד יפקון לשראל מן גלותא‬
‫להתקעזט בגונים ככלה הזו‬
‫עזמתקעזטת לבעלה‪ .‬אמר לו‬ ‫זמינא האי קשת לאתקשטא בגוונוי ככלה‬
‫אותו יהודי‪ ,‬כך אמר לי אבא‪,‬‬ ‫דא ךמתקשטא לבעלה‪ .‬אמר ליה ההוא‬
‫כעזהןה מסתלק מהעולם‪] ,‬אמר לי[‬ ‫יודאי כד אמר לי אבא כד הוה מסתלק‬
‫ן‬ ‫— —‬ ‫‪TT‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪T‬‬
‫אל תצפה ל ת לי מעזיח עד‬
‫עזתראה קעזת זו בעולם ]בקנן[‬ ‫מעלמא )אמר לי( לא תצפי לרגלי דמשיחא עד‬
‫מקעזטת בגונים מאירים ויואר‬ ‫בעלמא )ד״א ל״ג בעננא(‬ ‫דיתחזי האי קשת‬
‫לעולם‪ ,‬ואז צפה למעזיח‪.‬‬ ‫מתקשטא בגווני נהירין ולתנהיר לעלמא‪.‬‬
‫מנין לנו? עזכתוב וךאיתיה לזכר‬
‫בדית עולם‪ .‬וכעת עזנךאית‬ ‫וכדין צפי ליה למשיח‪.‬‬
‫בגונים חעזוכים‪ ,‬נךאית לזכרון‬ ‫מגלו‪ ,‬דכתיב וראיתיה לזכר ברית עולם‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪| T T :‬‬

‫נוהיא לזכר[ עזלא ןבא מבול‪ .‬אבל‬ ‫והשתא דאתחזלא בגוונין חשוכין‬
‫באותו ץמן נךאית בגונים‬
‫מאירים ומקמטת בתקון כמו‬ ‫מתחזיא לדוכרנא )והיא לזכ‪1‬ר( דלא ליתי מבול‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫כלה עזמתקעזטת לבעלה‪ ,‬ואז‬ ‫אבל בההיא זמנא אתחזליא בגוונין נהירין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כז תשרי‬
‫תל‬

‫ומתקעזטא בתקונא ככלה ךמתלןעזטא‬

‫לזכר ברית עולם‪ ,‬ויזכיר הקןדו׳‪:‬צ‬
‫ברוך הוא את הברית הזו עזהיא‬
‫לבעלה וכדין לזכר כרית ע‪ 1‬לם ולךכר ?ןךעזא‬
‫בגלות ויקימה מהעפר‪ .‬זהו‬
‫כריך הוא להאי ברית זיאיהו בגלותא דקים‬
‫עזכתוב )הושע ג( ובקעזו את ה׳‬
‫לה מעפרא הדא הוא דכתיב‪) ,‬הושע ג( ובקעזו‬
‫אלהיהם ואת דויד מלכם‪ .‬וכתוב‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫)ירמיה ל( ועבדו את ה׳ אלהיהם ואת‬

‫את לן אלהיהם ואת דוד מלכם‪ .‬וכתיב‪) ,‬ירמיה‬
‫דוד מלכם אקזד אקים להם‪ .‬אעזד‬
‫• ‪- •/:‬‬
‫•‬
‫••‬‫•‬
‫•‬
‫ל( ועבדו את יל אלהיהם ואת דוד מלכם‬
‫אקים מעפר‪ .‬כמו ׳‪:‬צנאמר )ענלוס ט(‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T‬‬
‫•‬ ‫‪1• T‬‬

‫אשר אקים להם‪ ,‬אשר אקים מעפר כמה‬

‫אקים את סכת דויד הגפלת‪ .‬ועל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪1• T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪1• T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬

‫זה וךאיסיה לזכר בדית עולם‬

‫דאת אמר‪) ,‬עמוס ט( אקים את סכת דוד‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪1• T‬‬ ‫י‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫מהעפר‪.‬‬
‫ולהקימה •• •‪T T •.‬‬
‫•‪T 1‬‬ ‫‪:‬‬
‫הנופלת‪ .‬ועל דא וראיתיה לזכר ברית עולם‬
‫ואמר כך אבא‪ ,‬קזמעזום כך נזכרה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫בהורה גאלת יקוךאל הכרונה‪.‬‬ ‫ולאקמא לה מעפרא‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T I:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫וזהו עזכתוב )ישעיה נד( אקזר‬

‫ואמר הכי אבא ךבגין כך אךכר באורליתא‬
‫נקזבעתי מעביד מי נח עוד על‬
‫פורקנא דישראל ודכורנא דילה‪.‬‬
‫הארץ כן נקובעתי מקכף עליך‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T It‬‬ ‫‪:‬‬

‫ודא הוא דכתיב‪) ,‬ישעיה נד( אשר נשבעתי‬

‫ומגער בך‪.‬‬
‫ויהיו בני נח ה׳יצאים מן ההבה‪.‬‬
‫מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי‬
‫רבי אלעזר אמר‪ ,‬כיון עזכתוב‬
‫ויהיו בני נח‪ ,‬למה אמד היצאים‬ ‫מקצוף עללך ומגער בך ‪) :‬דף עב ע״ב(‬
‫רך;יו בני נח היוצאים מן ההבה‪ .‬רבי‬
‫מן ההבה? וכי בנים אחרים היו‬
‫לו עזלא ןצאו מהתבה? אמר לו‬
‫אלעזר אמר כיון דכהיב ויהיו בני נח‪.‬‬
‫רבי אבא‪ ,‬כן‪ ,‬עוהרי אחר כך‬
‫אמאי אמר היוצאים מן התבה‪ .‬וכי בנין‬
‫הולידו בניו בנים‪ ,‬קזכתוב אלה‬
‫אחרנין הוו ליה דלא נפקי מן היבותא‪ .‬אמר‬
‫תולדת עזם וגו׳‪ ,‬והם לא ןצאו‬
‫מההבה‪ .‬ולכן כתוב היצאים מן‬
‫ליה רבי אבא אין‪ .‬דהא לבתר אולידו בנוי‬
‫התבה עזם וחם דפת‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪T -‬‬ ‫• •‬

‫בנין‪ .‬דכהיב אלה תולדות שם וגד‪ .‬ואנון‬

‫רבי עזמעון אמר‪ ,‬אלו הייתי מצוי‬
‫לא נפקי מגו היבותא‪ .‬ובגין כך כתיב‬
‫בעולם כעזנתן הקדועז ברוך הוא‬
‫ספרו ^ל חנוך בעולם וספרו ^ל‬
‫ימצאו‬
‫היוצאים מן התיבה שם וחם ויפת‪.‬‬
‫עזלא • ‪: T‬‬‫מתחזק‪•/ 1‬‬ ‫הייתי • ־‬
‫אדם‪• • T ,‬‬
‫‪V T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬
‫‪ TT‬׳‬
‫רבי שמעון אמר אילו הוינא שכיח בעלמא‬
‫בין האנעזים‪ ,‬כי לא הקזעזו כל‬ ‫‪■ .‬ו­‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪-‬ן‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫החכמים להסתכל בהם וטעו‬ ‫כד להיב קךשא בריך הוא ספרא‬
‫בדברים אחרים להוציא מךעזות‬
‫דחנוך בעלמא וספרא דאדם‪ ,‬אתקיפנא דלא‬
‫עליונה לךעזות אחרת‪ ,‬וכעת הנה‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: • :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ : :‬־‬

‫חכמי העולם יוךעים דברים‬‫לשתכחון בין ביני אנשא‪ ,‬בגין דלא חלישו‬
‫ומתחזקים‬ ‫אותם‬ ‫ומסתירים‬
‫כל חכמאן לאסהכלא בהו וטען במלין‬
‫בעבודת רבונם‪.‬‬
‫אחרנין לאפקא מרשו עלאה לרשו אחרא‪.‬‬
‫ופסוק זה מצאתי בסוד הסודות‬
‫והשתא הא הכימי עלמא לךעין מלין‬
‫]תוספתא[‪^ ,‬כעזמעורר חדות כל‬
‫החדוות הפזמיד הנסתר‪ ,‬זקן‬‫וסתמין לון ומתהקפי בפולחנא דמאריהון‪.‬‬
‫הזקנים מאיר ממנו אור דקיק‪.‬‬
‫ןהאי ל‪j‬רא אשכחנא ברזא דרזין‪) .‬ת‪1‬םפתא(‬
‫דכד אתער חדוה דכל חדוון טמירא סתימא סבתא דסבתין אנהיר‬
‫— ‪• :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫~‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T : V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : V‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬
‫‪ 4, -‬״‬ ‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫כז כסלו‬
‫נח ־ עב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז תשרי‬
‫חדות כל החדווית מאיר לימין‬ ‫מניה נהירו _דקןיק‪ .‬חדוה ךכל חדוון נהיר‬
‫בעזמן מעזחה עליון‪ ,‬ומאיר‬ ‫מאלא‬
‫לע‪T T t‬‬‫ונהיר • ‪:‬‬
‫עלאה‪•T : .‬‬
‫במעזה ‪:‬רבות • ‪T T‬‬
‫• ‪ :‬־‬ ‫לימינא‬
‫‪T •T :‬‬
‫לעזמאל בחךןת הןין הטוב‪,‬‬
‫מאיר לאמצע ב ח ת ה ]של האתמן[‬ ‫בחדווה דחמרא טב‪ ,‬נהיר לאמצעיתא‬
‫עזל עזבי צדדים‪ .‬רוח מתעוררת‬ ‫בחרווה )י׳אדאתוונא( ךתךין סטרין‪ .‬רוח אתער‬
‫ורוח עולה ונתן ברוח‪.‬‬ ‫ורוח סלקא ואתייהיב ברוחא‪.‬‬
‫ךבקים זה בזה‪ .‬עזל“ש נכנסים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫לשלש‪ .‬מתוך שלש יוצאת ברית‬ ‫ך ‪5‬קן דא בדא‪ .‬תלת עאלין בתלת‪ .‬מגו תלת‬
‫אחת שךב?ןה בברית‪ .‬עוברת‬ ‫בברית‪.‬‬‫דדבקא • ‪•:‬‬
‫ברית ‪lT : T :‬‬ ‫נפקא ‪-‬חד ‪•:‬‬ ‫‪lT : T‬‬
‫הרוח העולה ומתעברת ממנו‪.‬‬
‫כשנתנת בשני צדדים‪ ,‬נךבקים‬
‫אתעברת רוח דסלקא‪ ,‬מתעברת מניה‪ .‬כד‬
‫רוח ברוח‪ ,‬ומתעברות משלשה‬ ‫אתייהיבת בתךין סטרין אתדבקו רוחא‬
‫בנים‪ .‬ונח ותבה ןצאו מהם‬ ‫ברוחא )דף ע; ע״א( ומתעברן מתלת בנין‪ .‬ונח‬
‫שלשה‪ ,‬כמו שלשת העליונים‪,‬‬
‫ואלה הם שןצאו מתוך התבה ‪-‬‬
‫ותיבה נפקו מנייהו תלתא‪ ,‬כגוונא דתלתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ־ ‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • :‬‬

‫שם וחם דפת‪ .‬שם שבצד ןמין‪,‬‬ ‫עלאין‪ .‬ואלין אנון דנפקו מגו תיבותא עזם‬
‫חם שבצד שמאל‪. ,‬יפת ארגמן‬ ‫וחם ויפת‪ .‬עזם דבסטר ימינא‪ ,‬חם דבסטר‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪*.* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫שכולל אותם‪.‬‬
‫ןחם הוא אבי כנען‪ ,‬זהמת הזהב‬
‫עזמאלא‪ .‬יפת ארגוונא דכליל לון‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫החת סיגים‪ .‬התעוךרות רוח‬ ‫וחם הוא אבי כנען‪ .‬זוהמא דדהבא תחות‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫הטמאה של נחש הקןךמוני‪ .‬ולכן‬ ‫קסטיפין‪ .‬אתערותא ךרוחא מסאבא‬

‫רשם ואמר‪ ,‬וחם הוא אבי כנען‪.‬‬
‫העולם‪ .‬אותו‬
‫ךנחעז קךמאה‪ .‬ובגין כך ךעזים ואמר‪ ,‬וחם‬
‫על ‪T T‬‬ ‫קללות ‪-‬‬
‫שהביא ‪T1:‬‬
‫‪......‬‬
‫כנען שהתקלל‪ ,‬אותו כנען‬ ‫הוא אבי כנען‪ .‬דאייתי לוונזין על עלמא‪.‬‬
‫שהחשיך פני הבריות‪.‬‬ ‫ההוא כנען דאתלנזןא‪ .‬ההוא כנען דאחעזיך‬
‫ולכן ]כלם[ לא ןצא מכלל כלם‪,‬‬
‫אלא זה שכתוב וחם הוא אבי‬
‫אנפי בתין‪.‬‬
‫כנען‪ ,‬אותו שהחשיך את‬ ‫ובגין פך )בלהס לא נפיק מגו כללא ךכלהו‬
‫העולם‪ ,‬ולא כתוב בכלל זה ושם‬ ‫אלא דא דכתיב וחם הוא אבי כנען‪.‬‬
‫־ ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬
‫הוא אבי כך או‪.‬יפת הוא אבי כך‪,‬‬
‫אלא מןד קפץ ואמר וחם הוא‬ ‫ההוא דאחעזיך עלמא‪ ,‬ולא כתיב בכללא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫אבי כנען‪ .‬ודאי‪.‬‬ ‫ועזם הוא אבי כך או יפת הוא אבי כך‪ ,‬אלא‬
‫ועל זה‪ ,‬כשבא אברהם‪ ,‬מה‬ ‫מןד קפץ ואמר וחם הוא אבי כנען‪ .‬ודאי‪.‬‬
‫כתוב ? )בראשית יב( ^עבר אברם‬
‫ועל דא כד אתא אברהם מה כתיב )בראשית יב(‬
‫בארץ‪ .‬שעדין לא הןה קיום של‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬

‫האבות ^׳א באו זרע של ישךאל‬ ‫הוה‬‫בארץ‪ .‬דעד ‪T‬לא ‪TT‬‬ ‫אברם ‪^VTT‬‬ ‫ויעבר ‪T:-‬‬ ‫‪--‬‬
‫לעולם שיצא השם הזה ויכנס‬ ‫קיומא דאבהן ולא אתו זרעא דישראל‬
‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪1‬‬
‫שם עליון קדוש‪ .‬כשהיו ישראל‬
‫צדיקים‪ ,‬נקךאה הארץ על השם‬ ‫בעלמא‪ ,‬דיפוק שמא דא וייעול שמא עלאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הזה ‪ -‬ארץ ישךאל‪ .‬כשלא זכו‪,‬‬ ‫קדישא‪ .‬כד הוו זכאין ישראל אלןרי ארעא‬
‫נקךאה הארץ על שם אחר ‪ -‬ארץ‬ ‫על עזמא דא ארץ לשראל‪ .‬כד לא זכו אקרי‬
‫ועל זה כתוב )שם ט( !יאמר ארור‬ ‫ארעא על עזמא אחרא‪ ,‬ארץ כנען‪.‬‬
‫עבד עבדים יהיה לאחיו‪.‬‬ ‫ועל זיא כתיב‪) ,‬בראשית ט( ויאמר ארור כנען‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א;‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כז תשרי‬
‫תלב‬

‫העוילם‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫קללות ‪-‬על‬ ‫הביא ‪1:‬ש‬
‫׳‪:‬צהוא •• •‬ ‫עבד עבדים יהיה לאחיו‪ .‬דאיהו אייתי‬
‫ובנחקז מה כתוב? ) ש ם״ ארור‬ ‫לווטין על עלמא‪ .‬ובנחש מה כתיב‪) ,‬בראשיתג(‬
‫אתה מכל הבהמה‪ ,‬הינו מה‬
‫^כתוב עבד עבדים‪ .‬ועל זה‬ ‫ארור אתה מכל הבהמה‪ .‬היינו דבתיב עבד‬
‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫כתוב קזם וחם דפת‪ .‬קזלעזת‬ ‫עבךים‪ .‬ועל דא כתיב שם חם דפת‪ .‬תלת‬
‫אלה בני נח היוצאים מן ההבה‪,‬‬ ‫אלין בני נח היוצאים מן התיבה‬
‫כמו קזאמךנו‪.‬‬
‫שלשה אלה בני נח‪ ,‬הקיום עזל‬ ‫כך?ןאמרינן ‪:‬‬
‫הקיום ‪•/‬של סוד‬ ‫־ •‪1‬‬ ‫העולם‪,‬‬
‫‪T‬כל ‪ T T‬׳‬ ‫שלישה אלה בני נח‪ .‬קיומא דבל עלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עליון‪ .‬ומאלה נפצה כל הארץ‪,‬‬
‫הינו סוד !זה[ של ש ‪ 0‬ת הגונים‬
‫קיומא דרזא עלאה‪ .‬ומאלה נפצה‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫נהר‬ ‫שכשאותו‬ ‫העליונים‪.‬‬ ‫בל הארץ‪ .‬היינו רזא)יא( דתלת גוונין עלאין‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I V T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ששופע ויוצא‪ ,‬משקה את הגן‬ ‫דכד ההוא נהר דנגיד ונפיק אשקי לגנתא‬
‫‪T : • :‬‬ ‫— ‪I • • :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫בכה של שלשת העליונים הללו‪.‬‬

‫ומשם נפרדים הגונים שלמטה‬
‫בחילא לתלת אלין עלאין‪ .‬ומתמן אתפרשן‬
‫כל אחד ואחד כלול בחברו‪,‬‬ ‫גוונין דלתהא כל חד וחד כליל בחבריה‪,‬‬
‫להךאות שכבוד הקדוש ברוך‬ ‫לאחזאה ליל‪j‬רא לקלשא בריף הוא אתפשט‬
‫הוא התפשט למעלה ולמטה‪,‬‬
‫בעליונים‬ ‫אחד‬ ‫והוא‬
‫לעילא ותהא‪ ,‬ואיהו חד בעלאי ותתאי‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ובתחתונים‪.‬‬ ‫אמר רבי אלעזר תלת גוונין אלין בכל אנון‬

‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬שלשת הגונים‬ ‫דאתןין מסטר לקדושה‪ ,‬ומחיזו‬
‫הללו בכל אותם שבאים מצד‬
‫ה?ןדשה‪ ,‬וממךאה של שלשת‬
‫לתלת גוונין אלין מתפרשאן לכל אנון‬
‫גונים אלו נפרדים לכל אותם‬ ‫דאתיין מסטרא דרוחא אחרא‪ .‬וכד הסתכל‬
‫‪— .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— .‬‬ ‫■ך‬‫— ‪—.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬

‫שבאים מצד הרוח האתרת‪,‬‬ ‫ברזא דדרגין השכח היך מתפרשן גוונין‬
‫וכשתסתכל בסוד הדךגות תמצא‬
‫איך נפרדים הגונים לכל אותם‬
‫לכל אנון סטרין עד לעיילין לתהא ברזא‬
‫הצךדים‪ ,‬עד שנכנסים למטה‬ ‫לאנון שבעה ועשרין צנולין )םס‪.‬ד( ללשי‬
‫בסוד של אותם עשדים ושבעה‬ ‫לחפןין לתהומי‪.‬‬
‫הצנורות‪] ,‬הצךדם[ של הדלתות‬
‫שמכסים את התהומות‪.‬‬ ‫וכלא לליעא לחכימין עליונין‪ .‬זכאה‬
‫והכל ןדוע לחכמים עליונים‪.‬‬ ‫חולקהון לצליקליא דקלשא בריך‬
‫אקזרי חלקם של חצדיקים‬ ‫הוא אתרעי ביקריהון וגלי לון סתרין עלאין‬
‫שהקדוש ברוך הוא רוצה‬
‫בכבודם וגלה להם סתרי חכמה‬
‫דחכמתא‪ ,‬עלייהו כתיב‪> ,‬תהלים כה( סוד יי‬
‫‪T :‬‬ ‫י‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עליונים‪ ,‬עליהם כתוב )תהליםכה(‬ ‫ליראיו ובריתו להודיעם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ••‬

‫סוד ה׳ ליראיו ובדיתו להודיעם‪.‬‬ ‫פתח רבי אלעזר ואמר )ישעיה כה( לי אלהי‬
‫—‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬
‫ואמר‪) ,‬ישעיה כה(‬
‫אלעזר ‪ T:‬־ ׳‬
‫רבי ‪TT: V‬‬‫פתה ־ •‬
‫‪ 7‬־‬
‫ה׳ אלחי אתה ארוממך אודה‬ ‫אהה ארוממך אודה שמל כי עשית‬
‫שמך כי עשית פלא עצות מרחק‬ ‫פלא עצות מרחוק אמונה אמן‪ .‬כמה אית‬
‫אמונה אמן‪ .‬כמה ןש לבני אדם‬ ‫לון לבני נשא לאסתכלא ביל^רא לקלשא‬
‫להסתכל בכבוד חקדוש ברוך‬
‫היא ולמזבח לכבודו‪ ,‬משום שכל‬ ‫בליל הוא ולשבחא לילןליה‪ .‬בגין לכל מאן‬
‫תלג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫כז כסלו‬
‫נח ־ עג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח תשרי‬

‫מי עזייידע לעזבח את רבונו‬ ‫קדעזא‬

‫יאות‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫כדקא ‪T‬‬‫למאריה ‪lT : :‬‬
‫לעזבחא ‪•• T :‬‬
‫דידע ‪T : - :‬‬ ‫‪ T:‬־‬
‫כראוי‪ ,‬הקןדועז ברוך הוא ע‪1‬ע(ה‬ ‫בדיך הוא עביד ליה ךעותיה‪ .‬ולא עוד אלא‬
‫את ךצונו‪ ,‬ולא עוד ‪ -‬אלא‬
‫עזמךבה בךכות למעלה ולמטה‪.‬‬ ‫ךאסגי ברכאן לעילא ותהא‪.‬‬
‫ועל כץ‪ ,‬מי עזיודע לעזבח את‬ ‫ועל זיא מאן דידע לעזבחא ליה למאריה‬
‫ךבונו וליחד את עזמו‪ ,‬חביב הוא‬
‫למעלה ונחמד למטה‪ ,‬והקןדוען‬
‫וליחדא עזמיה‪ ,‬חביב הוא לעילא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - : -‬‬ ‫‪:‬‬

‫ברוך הוא מעזהבח בו ]בכבודו[‪,‬‬ ‫וחמיד לתתא וקוךעזא בדיך הוא מעזהבח‬
‫ועליו כתוב )שם מט( ויאמר לי‬ ‫ביה )נ״א ביקרה(‪ ,‬ועליה כתיב‪) ,‬ישעיהמט( ויאמר לי‬
‫עבדי אתה יע(ךאל אעזר בך‬
‫אתפאר‪.‬‬
‫עבדי אהה י ש ר ^ אעזר בף אתפאר‪:‬‬
‫וץחל נח איעז האדמה ויטע כרם‪.‬‬ ‫רחל נח איש האדמה ויטע כרם‪ .‬רבי יהודה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪*.* 7‬‬

‫רבי יהודה ורבי יוסי‪ .‬אחד אמר‬ ‫ורבי יוסי‪ .‬חד אמר מגן עדן )אקר?בת(‬
‫מגץ עדץ ]נ‪0‬ר?בה[ ג'ךעזה ונטע‬
‫אותה כאץ‪ .‬ואחד אמר בארץ‬
‫אתהרבת ונציב לה הבא‪ .‬וחד אמר בארעא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫היתה‪ ,‬ועקר אותה ועזתל אותה‪,‬‬ ‫הות ועקר לה ושתל לה‪ ,‬ובההוא יומא עבדת‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪------ :‬‬

‫ובאותו יום עעותה פרות ונצנצו‬ ‫איבין וניצת לבלבין וענבים והוה סחיט לה‬
‫לבלובים וענבים‪ ,‬והיה סוחט‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪TT :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־ ‪• T‬‬

‫אותה ועזותה מחוין ומעזתכר‪.‬‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫ושתי מן חמרא ומי‪.‬‬
‫דבי עזמעוץ אמר‪ ,‬סוד החכמה‬ ‫הבא‬
‫איהו ‪TT‬‬ ‫דחבמתא •‬
‫רזא ‪T : : T :‬‬ ‫אמר ‪TT‬‬‫שמעון | ‪- T‬‬‫*‪:‬‬ ‫רבי‬
‫••‬
‫הוא כאן בפסוק חזה‪ .‬כעזרצה נ'ח‬ ‫בהאי ל^רא‪ .‬כד בעא נח למבזיק בההוא‬
‫לבדק באותו חטא עזבדק אדם‬
‫הךאעןון ‪ -‬לא כדי להתדבק בו‪,‬‬ ‫חובא דבדק אדם הראשון‪ .‬לאו לאתרבקא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫אלא לדעת ולתקן העולם‪ ,‬ולא‬ ‫יכיל‪.‬‬‫ולא ‪• :‬‬

‫עלמא ‪T :‬‬‫ולאתקנא ‪T : T‬‬
‫למנדע ‪TlT : —:‬‬‫אלא ‪: * :‬־‬‫ביה‪T*.• ,‬‬
‫לבדק ‪: 1‬באותו‬‫ענבים • ‪:‬‬
‫‪• T-:‬‬
‫סחט‬
‫‪- T‬‬
‫‪T‬יכל‪.‬‬ ‫סחט ענבים למבזיק בההוא כרם‪ .‬כיון רמטא‬
‫כרם‪ .‬כיון עזהגיע לזה‪] ,‬אז[ ויקזכר‬
‫ויתגל‪ ,‬ולא הןה לו בח לעמד‪.‬‬
‫להאי‪) ,‬ד״אבדיז( וישכר ויתגל‪ .‬ולא הוה ליה‬
‫‪..‬‬ ‫■ד‪-‬ד‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫_ ‪ . . .‬ך‬ ‫_ ‪ . . .‬ך‬ ‫‪7‬‬

‫ולכן ויתגל‪ ,‬גלה פךצה עזל‬ ‫חילא למיקם‪ .‬ובגין כך ויתגל גלי פרצה‬
‫העולם קזהיתה נסתרת‪ .‬בתוך‬ ‫כתיב‬
‫אהלה‪ ,‬כתוב בה״א‪ .‬ועל זה‬
‫אהלה ‪• :‬‬ ‫בתוך ‪T: T‬‬
‫סתים‪1 : .‬‬ ‫דהוה ‪• T‬‬‫דעלמא ‪T-: :‬‬‫‪T: T :‬‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫כתוב ואל הקרב אל פתח ביתה‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T: T‬‬
‫בה״א‪ .‬ועל זיא כתיב ואל היןרב אל פתח‬
‫בתוך אהלה ^ל אותה כרם‪.‬‬ ‫ביתה‪ .‬בתוך )דף עג ע״ב( אהלה דההוא כרם‪.‬‬
‫כמו זה בני אהרן קזעזנינו עןהיו‬ ‫בגוונא דא בני אהרן רתנינן שתויי ן?ן הוו«‬
‫קזתדי ייץ‪ ,‬וכי מי נתן להם וין‬
‫באותו מקום לקזתות? אם העלה‬ ‫וכי מאן ןהיב לון חמרא בההוא אתר‬
‫בדעתך קזהיו חצופים קזעזתו יין‬ ‫למשתי‪ .‬אי סלקא דעתך דאנון חציפין הוו‬
‫‪ -‬לא כך ! אלא ודאי מאותו וין‬ ‫ד מו חמרא‪ .‬לאו הכי‪ ,‬אלא ודאי מההוא‬
‫—‬ ‫—■ך‬ ‫‪..^.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬
‫קזתו‪ ,‬קזכתוב )ויקרא י( ווקריבו‬
‫לפני ה׳ אעז זרה‪ .‬כתוב כאן אעז‬ ‫חמרא רוו דכתיב‪) ,‬ויקרא י( ולקריבו לפני לן אש‬
‫זרה‪ ,‬וכתוב קזם )משליס לקזמרך‬ ‫זרה‪ .‬כתיב הכא אש זרה וכתיב התם )משלי ‪0‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫מאעזה זרה‪ .‬וחכל דבר אחד‪.‬‬ ‫לשמרך מאשה זרה וכלא חד מלה‪.‬‬
‫וכך כמו זה ווקזת מן חוין וי^כר‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ויתגל‪ .‬ועל זה התעורר חם אבי‬ ‫וכן כגוונא דא ולשת מן הלין ולשכר ויתגל‪.‬‬
‫כנען‪ ,‬כמו עזנתבאר‪ ,‬ונתן מקום‬ ‫ועל רא אתער חם אבי כנען כמה‬
‫‪T :‬‬ ‫‪| - T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א;‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כח תשרי‬
‫תלד‬

‫לכנען לעזלט‪ .‬ומה עזהיה זה‬ ‫ךאהמר ואתלהיב אתר לכנען לשלטאה‪ .‬ומאי‬
‫צדיק בסוד הברית‪ ,‬סרס אותו‪.‬‬ ‫ךהוה הדין צדיק כרזא ךברית סרסו‪ .‬ותנלא‬
‫ו׳טנינו‪ ,‬קזהעביר ממנו אותו‬
‫קיום‪.‬‬ ‫ךאעבר מיניה ההוא קיומא‪.‬‬
‫ולכן אמר ארור‪^ ,‬הרי הקללות‬ ‫ו^גץ כך אמר ארור דהא לווטין אתערו‬
‫התעוררו בהחלה על ןדו בעולם‪.‬‬
‫בקדמיתא על ידיה בעלמא‪) .‬ועל ךא ‪.‬דאמר‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: 1- :‬‬
‫]ועל זה ויאמר אחר מען‪ .‬שהרי קללות ;ביאו על‬
‫העולם כבתחלה[‪ .‬עבד עבדים יהןה‪,‬‬ ‫אדור כנען זיהא לווטין ויתון על עלמא ?קדמיתא(‪ .‬עבד עבךים‬
‫כמו קזנאמר ארור אהה מכל‬ ‫הבהמה‬
‫‪T‬‬ ‫מכל ‪-‬‬‫אתה • ‪T‬‬‫ארור ‪T -‬‬ ‫אמר ‪T‬‬
‫דאת ‪•• T‬‬
‫כמה ‪: - :‬‬ ‫יהיה ‪T :‬‬
‫* ‪*.* :‬‬
‫הבהמה וגו׳‪ .‬הבל יתקן לעתיד‬
‫לבא‪ ,‬והוא לא יתקן‪ .‬וכלם וצאו‬
‫וגו׳‪ .‬כלא יתהקן לזמנא ךאתי והוא לא‬
‫לחרות‪ ,‬והוא לא‪.‬יצא‪ .‬וסוד הוא‬ ‫לתתקן‪ .‬וכלא לפקון לחירו והוא לא יפוק‪.‬‬
‫לאותם קזיודעים דרכי וקזבילי‬ ‫ושבילי‬
‫‪•• • :‬‬ ‫ארחוי‬‫דידעי ‪:T‬‬ ‫לאנון‪:T : 1‬‬
‫ורזא •איהו ‪• :‬‬ ‫‪T T:‬‬
‫התורה‪.‬‬
‫פעזעי‬ ‫כי‬ ‫)תהליטנא(‬
‫ךאורליתא‪.‬‬
‫‪ :‬ש ­‬ ‫•‬ ‫ואמר‪,‬י‬
‫תח ‪ :‬ש ‪-‬‬ ‫‪7‬פ ‪-‬‬
‫אני אדע וחטאתי נגדי תמיד‪.‬‬ ‫פתח ואמר )תחלים נא( כי פשעי אני אדע‬
‫••‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫כמה ןעז לבני אךם להעזמר‬ ‫וחטאתי נגדי תמיד‪ .‬כמה אית לון‬
‫מחטאיהם לפני הקדו׳ט ברוך‬
‫אדם‪,‬‬
‫לבני נשא לאסתמרא מחובליהו מקמי קךשא‬
‫עזחטא ‪ TT‬׳‬‫אחר ‪T T •/‬‬‫עזהרי ־ ־‬
‫הוא‪,‬׳ •••‪:‬־••‬
‫רעזום חטאו למעלה ולא נמחק‪,‬‬ ‫בריך הוא‪ .‬דהא לבתר דחטא בר נש רשים‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1 * :‬‬

‫רק בכה קזל תעזובה רבה‪ ,‬כמו‬ ‫הוא חוביה לעילא ולא אתמחק בר בתוקפא‬
‫קזנאמר )ירמיה מ כי אם תכבסי‬
‫בנתר ותךבי לך ברית נכתם עונך‬
‫אמר‪) ,‬ירמיה ב( •כי •אם‬
‫׳‬ ‫כמה דאת‬ ‫סגיא‪T : .‬‬‫דתיובתא ‪T : -‬‬
‫‪T:‬‬ ‫•‪:‬‬
‫לפני‪.‬‬ ‫תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כיון קזחטא אךם לפני‬ ‫לפני‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הקדועז ברוך הוא פעם אחת ‪-‬‬
‫עועוה ר'שם‪ .‬וכקזחטא בו פעם‬ ‫תא חזי‪ ,‬כיון דחב בר נש קמי קךשא בריך‬
‫שנןה ‪ -‬מתחזק יותר אותו‬ ‫הוא זמנא חדא עביד רשימו‪ .‬וכד חב‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫הרשם‪ .‬חטא בו פעם שלישית ‪-‬‬ ‫ביה זמנא תנלינא אתהקף ההוא ךשימו לתיר‪.‬‬
‫מתפשט אותו הכתם מצד זה‬
‫לצד זה‪ ,‬ואז כתוב נכתם עונך‬ ‫חב ביה זמנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא‬
‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫לפני‪.‬‬ ‫מסטרא דא לסטרא דא‪ ,‬כדין כתיב נכהם‬

‫ב א ךאה‪ ,‬כיון שחטא דוד המלך‬ ‫עונך לפני‪.‬‬
‫לפני הקדוש ברוך הוא על‬
‫העסק של בת שבע‪ ,‬חשב‬ ‫תא חזי‪ ,‬דוד מלכא כיון דחב קמי קךשא‬
‫שאותו חטא נךשם עליו‬ ‫בריך הוא על עסקא ךבת שבע‪ ,‬חשיב‬
‫לעולמים‪ .‬מה כתוב?)שמואל‪-‬ביב(‬ ‫דההוא הובא אתךשים עליה לעלמין‪ .‬מה‬
‫גם ה׳ העביר חטאתך לא תמות‪.‬‬
‫העבר אותו הרשם מלפניו‪.‬‬ ‫כתיב‪) ,‬שמיאל ב יב( גם לל העביר חטאתך לא‬
‫אמר לו רבי אבא‪ ,‬והרי שנינו‬
‫ש ­‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫תמות‪ .‬אעבר ההוא ךשימו מקמיה‪.‬‬
‫שבת שבע היתה של דוד המלך‬
‫אמר ליה רבי אבא והא תנינן דבת שבע‬
‫מיום שנבךא העולם‪ ,‬למה נתן‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T 1 -‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫אותה הקדוש ברוך הוא לאורןה‬ ‫דיליה דדוד מלכא הות מן יומא‬
‫החתי מקדם לזה? אמר לו‪ ,‬כך‬ ‫ךאתברי עלמא‪ ,‬אמאי להבה קךשא בריך הוא‬
‫תלה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫כז כסלו‬
‫נח ־ עג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח תשרי‬
‫דרכו עזל הקןדועז ברוך הוא ‪-‬‬ ‫לאותה החתי מן לןךמת ת א‪ .‬אמר ליה הכי‬
‫אף על גב עזמזמנת לבן אדם‬ ‫אורהו־י ךלןךעזא בריף הוא אף עלי גב דאהתא‬
‫להיות עזלו‪ ,‬מקדים אחר ונועזא‬
‫אותה עד עזמגיע ץמנו ^ל זה‪.‬‬ ‫אזמינא ליה לבר נעז למהוי דיליה‪ .‬אלןדים‬
‫כיון עזהגיע ןמנו‪ ,‬נךחה זה‬ ‫אהרא ונסיב לה עד דמטא זמניה דהאי‪ .‬כיון‬
‫—‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪** :‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫— ‪T—:‬‬

‫עזנקזא אותה מלפני האחר הזה‬ ‫דמטא זמניה‪ ,‬אתדחייא האי דנסיב לה מקמי‬
‫‪.. 1-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫קזבא אחר כך ומסתלק מהעולם‪,‬‬
‫וקעזה לפני הקדועז ברוך הוא‬ ‫האי אחרא ךאתי לבתר ואסתלק מעלמא‪.‬‬
‫להעבירו מהעולם כקזעדין לא‬ ‫וקעזי קמיה קךשא בדיך הוא לאעברא ליה‬
‫הגיע ץמנו מלפני האחר הזה•‬ ‫מעלמא עד לא מטי זמניה מקמי האי אחרא‪.‬‬
‫וסוד עזבת קזבע קזנתנה לאורןה‬
‫ה חתי ]כפי שאמרנו[ בהחלה‪ ,‬צא‬ ‫ורזא ךבת עזבע דאתייהיבת לאותה החהי‬
‫!דיק ותמצא למה נהנה הארץ‬ ‫)כךאמח( בקךמיתא‪ ,‬פוק ודוק ותעזכה‪.‬‬
‫הקדועזה לכנען בטרם עזבאו‬
‫יעזראל‪ ,‬ותמצא ךבר זה‪ .‬והכל‬
‫אמאי אתיהיבת ארעא קדיעזא לכנען עד לא‬
‫סוד אחד הוא ודבר אחד‪.‬‬ ‫ייתון יעזראל‪ .‬ותעזכה מלה דא‪ .‬וכלא רזא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ב א ךאהי ו ו ה אף על גב‬ ‫הדא איהו ומלה הדא‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬

‫בתעזובה‪,‬‬ ‫ועזב • ‪:‬‬

‫חטאו ‪T :‬‬
‫על ‪: •/‬‬
‫עזהודה ־‬
‫‪ T‬׳‬
‫לא הסיר מלבו וךצונו מאותם‬
‫‪T‬‬
‫תא חזי‪ ,‬דוד אף על גב דאודי על הוביה‬
‫חטאים עזחטא ומאותו חבזא ^ל‬ ‫ותב בתיובהא‪ ,‬לא אעדי לביה ורעותיה‬
‫בת עזבע‪ ,‬כי פחד עליהם תמיד‬ ‫מאנון חובין דחב‪ ,‬ומההוא הובא ךבת עזבע‪,‬‬
‫עזמא יגרם אחד מהם ויקטרג‬
‫עליו בעזעת הסכנה‪ ,‬ולכן לא‬
‫בגין דדחיל עלייהו תדיר דילמא גרים חד‬
‫‪-‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬

‫עזכח אותם ממנו ומךצונו‪.‬‬ ‫מנליהו ויקנזרג עליה בעזעתא ךסכנה‪ .‬ובגין‬
‫דבר אחר‪ ,‬כי פעזעי אני אדע ‪-‬‬
‫‪■ ..‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ש‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ן‬ ‫■ן‬ ‫כך לא אנעזי לון מיניה ומרעותיה‪.‬‬
‫כל הדרגות עזהלויות בהם חבזאי‬
‫בני אדם אני אדע‪ .‬ודזטאתי נגדי‬ ‫דרגין‬
‫כלהו • ••‪T‬‬
‫פעזעי‪- :‬אני ‪:‬אדע ‪- T‬‬
‫אחר •כי ‪• 1 :‬‬
‫דבר ‪:‬־ ־‬
‫‪77‬‬
‫תמיד ‪ -‬זו פגימת הלבנה עזליא‬ ‫דתליין בהו חובי בני נעזא אני אדע‪.‬‬
‫•• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ןצאה מטמאתה עד עזבא עזלמה‬ ‫וחטאתי נגדי תמיד דא פגימו ךסיהרא דלא‬
‫והאירה בעזלמות‪ ,‬ואז התבסם‬
‫העולם דעזבו י^יראל לבטח‪,‬‬ ‫נפקא מסאובתא עד דאתא עזלמה ואתנהירת‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪| T : T‬‬

‫עזכתוב )מלכים־א ה< ו^עזב יהודה‬ ‫באעזלמותא‪ .‬וכדין אתבפם עלמא ויתיבו‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T : T‬‬ ‫• ‪T — :‬‬ ‫‪1••:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫וי^יךאל לבטח איעז החת גפנו‬ ‫לשראל לרחצן דכתיב‪) ,‬מלכים א ה( ולשב להודה‬
‫ותחת תאנתו‪ .‬ועם כל זה ‪-‬‬
‫וחטאתי נגדי תמיד‪ ,‬ולא נפסק‬ ‫וישראל לבטח איש החת גפנו ותחת תאנתו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪1 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫• ‪•:‬‬
‫•‬
‫•‬ ‫•‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מהעולם עד עזןבא מלך המעזיח‬ ‫ועם כל דא וחטאתי נגדי תמיד‪ .‬ולא אתפסק‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫*‪• : *.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫לעתיד לבא‪ ,‬כמו עזנאמר )זכריה‬

‫• ־‬
‫• ‪/:‬‬
‫•‬
‫••‬‫•‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪• T‬‬
‫‪/‬‬ ‫מעלמא‪ .‬עד דייתי מלכא משיחא לזמנא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫יס ואת רוח הטמאה אעביר מן‬
‫ךאתי כמה ךאתמר )זכריה יג( ואת רוח הטומאה‬
‫הוא הןה גבר ציד לפני ה׳‬ ‫אעביר מן הארץ ‪:‬‬
‫על כן ‪.‬יאמר כנמר־ד גבור‬ ‫הוא היה גבור ציד לפני יי על כן יאמר‬
‫‪■..‬ך —‬ ‫‪1 ..‬‬ ‫—‬ ‫‪..‬ך‬ ‫•‬ ‫—•‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬
‫ציד לפני ה׳‪ .‬בא ךאה‪ ,‬הוא‬
‫אדם‬ ‫הןה איעז חזק‪ .‬לבועזי‬ ‫כנמרוד גבור ציד לפני יי‪ .‬תא חזי‪ ,‬הוא‬
‫‪7‬‬ ‫‪.. T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫דדע‬ ‫הןאעזון הןה לובעז‪,‬‬ ‫הוה גבר תקיף‪ .‬לבושוי דאדם הראשון הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— •‪1 1‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪TT‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כח תשרי‬
‫תלו‬

‫לצוד צידה עזל הבךיוית בהם‪.‬‬ ‫לביעז והדה ידע למיצד צידה דברייתא בהו‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬

‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬נמרוד היה‬

‫מפתה את הבריות ללכת אחר‬
‫אמר רבי אלעזר נמרוד הוה מפתי לברייתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫־•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫עבודת העבודה זרה‪ ,‬והלה‬ ‫למיהך בתר פולחן ךעבודה זרה והרה‬
‫עזולט באותם לבועזים ומנצח‬ ‫עזליט באנון לבועזין ונצח בני עלמא והוה‬
‫את בני העולם‪ ,‬והלה אומר‬
‫העולם‪,‬‬ ‫עזיל‬ ‫עזליט‬ ‫עזהוא‬
‫אמר דאיהו עזליטא בעלמא ופלחין ליה בני‬
‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ ך ‪| . .‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫ך‬ ‫_ ‪. .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬ך_‬
‫‪ T T‬׳‬ ‫‪•/‬‬ ‫־•‬
‫ועובדים אותו בני אדם‪ .‬ולמה‬ ‫נעזא‪ .‬ואמאי איןןרי עזמיה נמרוד דמרד‬
‫נקךא עזמו נמרוד ? ^מדד במלך‬ ‫במלכא עלאה דלעילא דמרד בעלאי ומרד‬
‫‪-T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T • • :‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬

‫^מדד‬ ‫עזלמעלה‪,‬‬ ‫העליון‬

‫בתתאי‪.‬‬
‫בעליונים ומדד בתחתונים‪.‬‬
‫עזלט ­על‬
‫לבועזים הוא ז ­‬
‫•‬ ‫באותם ‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫)דף עד ע״א( לבועזין עזליט על כל )ד״אעאר(‬
‫בל !שאר[ בני העולם ומלך בהם‪,‬‬ ‫בני עלמא ומלך בהו ומרד במאריה‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪P— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ומדד בךבונו ואמר עזהוא‬
‫חעליט ע ל העולם‪ ,‬והלה מפתה‬
‫ואמר ראיהו עזליטא דעלמא והוה מפתי‬
‫‪•• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪- T :‬‬

‫את חבויות אחךיו‪ ,‬עד ע מ ע ך‬ ‫לברןיתא אבתריה עד דמשך בני נ^א למיפק‬
‫בני אדם לצאת מאחר עבודת‬ ‫מבתר פולחנא דמארי עלמא‪ .‬אמר רבי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫* ‪- T‬‬
‫ובון העולם‪ .‬אמר דבי עמעוץ‪,‬‬
‫בלבועים חללו יוךעים בהם‬
‫עזמעון באילין לבועזין יךעי בהי ס?דייארזא‬
‫החברים סוד עליון‪.‬‬ ‫עלאה‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫משנה‪ .‬ולהי כל הארץ עפ ה אחת‬ ‫מתניתין‪ .‬ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים‬
‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫“‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪* I‬‬ ‫‪f‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫“‬
‫וךברים אחדים‪ .‬רבי עמעון‬
‫פתח‪) ,‬מלכים־או( והבית בהבנתו‬
‫אחדים‪ .‬רבי שמעון פתח )מלכיםא ‪0‬‬
‫אבץ עלמה מסע נבנה ומקןבות‬ ‫והבלת בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה‬
‫וחגתן כל כלי ברזל לא נעמע‬ ‫ומ?ןבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית‬
‫בבית בהבנתו‪ .‬והבית בהבנתו ‪-‬‬
‫וכי לא הלה בונה אותו עלמה‬
‫בהבנותו‪ .‬והבית בהבנותו‪ .‬וכי לא הוה בני‬
‫‪••T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ :‬־ ־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫וכל האמנים עהיו עם? מה זה‬ ‫ליה שלמה וכלהו אמנין רהוו תמן‪ ,‬מהו‬
‫בהבנתו?‪.‬‬ ‫בהבנותו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫אלא כך הוא‪ ,‬כמו עכתוב)שמות‬
‫כה( מקעה היעעה המנורה‪ .‬אם‬ ‫אלא כך הוא כמה דכתיב‪) ,‬שמות כה( מקשה‬
‫היא מקעה‪ ,‬מהו היעעה? אלא‬
‫‪T ...‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ן ‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫תיעשה המנורה‪ .‬אם היא מקשה מהו‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫!דאי הכל באות ונס נעעה הוא‬ ‫תיעשה‪ .‬אלא וראי כלא באת וניסא אתעביד‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫מעצמו‪ .‬כיון עהתחילו לעעות‬
‫חמעעה‪ ,‬למד את האמנים‬ ‫איהו מגרמיה‪ .‬כיון דשראן למעבד עביךהא‬
‫לעעות אותה מה עלא היו‬ ‫אוליף לאומנין למעבד בה מה ךלא הוו‬
‫יוךעים מק'ךם לכן‪.‬‬ ‫לךעין מקךמת דנא‪.‬‬
‫מה הטעם ? מעום עבךכת‬
‫חקןדוע ברוך הוא עךתה על‬ ‫מאי טעמא בגין ךברכתא ךקךשא בריך הוא‬
‫לךם‪ ,‬ועל כץ כתוב בהבנתו‪ ,‬הוא‬ ‫שרא על לדליהו‪ .‬ועל דא כתיב בהבנותו‬
‫נבנה מעצמו‪ ,‬עהוא למד את‬
‫איהו אתבני מגרמיה‪ ,‬דהוא אולפא אולפן‬
‫הלמוד לאמנים איך להתחיל‬
‫לעעות‪ ,‬ולא הכ!הלק מעיניהם‬ ‫לאומנין היאך שראן למעבד‪ ,‬ולא אסתלק‬
‫הרעם ע ל אותו המעעה ממע‪,‬‬ ‫מעינייהו רשימו דההוא עבידתא ממש‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫כח כסלו‬
‫נח ־ עד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח תשרי‬
‫ומסתכלים בוי ועועויים‪ ,‬עד עזנבנה‬ ‫ומסהכלאן ביה ועבדי עד דאתבני כל ביתא‪.‬‬
‫כל הבית‪.‬‬
‫אבן עזלמה מסע נבנה‪ .‬עזלמה כתיב חסד‬
‫אבן עזלמה מסע נבנה‪ ,‬קזלמה‬
‫כתוב חסד יו״ד‪ ,‬אבן עזלמה ודאי‪.‬‬ ‫יו״ד אבן עזלמה וזיאי‪ .‬מסע ךאתנטיל‬
‫מסע‪ ,‬עזנסעה ובאה ועזךתה‬ ‫ואתןיא ועזתיא עלייהו ואתעביד עביךתא‬
‫עליהם ונעקויתה העבוךה ]מסע‪,‬‬ ‫)מפע דאה?טיל ידן ןעכיד ן)כיךתא(‪ ,‬מסע דאנטיל ןדן‬
‫מ ס ע‪,‬‬ ‫העבולה[‪.‬‬ ‫ונעשתה‬ ‫שנסעה לדם‬
‫עזהסיע ןדם לעעויות עזלא מדעתם‪.‬‬ ‫למעבד דלא מזיעהייהו‪ .‬כתיב הכא מסע‬
‫)במדבר‬‫כתוב כאן מסע‪ ,‬וכתוב עזם‬ ‫וכתיב התם )במדבר י( ולמסע את המחנו־ת‪.‬‬
‫י( ולמסע את המחנות‪ .‬ומקןבות‬ ‫ומ?ןבות והגרזן כל כלי ברזל לא נעזמע‪ .‬בגין‬
‫והגתן כל כלי ב ת ל לא נעזמע‪,‬‬
‫בקע ‪-‬הכל ‪:‬ולא‬
‫דלא‬
‫מלה‪T : ,‬‬
‫אעזתמע • ‪' T‬‬‫ולא • ‪ : :‬־‬ ‫כלא ‪T:‬‬
‫בזע ‪T‬‬ ‫דעזמיר ‪-T‬‬
‫‪•T :‬‬
‫עזהעזמיר ש ‪-‬ן‬
‫‪-‬ש •‬ ‫מעזום‬
‫נעזמע דבר‪ ,‬עזלא הצטךכו לעזאר‬ ‫באת‬
‫וכלא ‪T :‬‬ ‫למעבד‪T : .‬‬
‫מאנין ‪:*.•:‬־‬
‫לעזאר ‪T T‬‬
‫אצטריכו • ‪* 1 :‬‬
‫* ‪*: :‬‬
‫הכלים לעע(ות‪ ,‬והכל הןה עם אות‬ ‫הוה‪.‬‬ ‫וניסא‬
‫‪TT T • :‬‬
‫ונס•‬ ‫אמר רבי עזמע^ן כמה חביבין אפון מלי‬
‫אמר רבי קזמעון‪ ,‬כמה חביבים‬
‫הם דברי התורה‪ .‬אעזרי חלקו ^ל‬ ‫ךאורייתא‪ .‬זכאה חולקיה מאן‬
‫מי קזמתעסק בהם ויודע ללכת ]בו[‬ ‫דאתעסק בהו דדע למיהך )ביה( בארח קעזוט‪.‬‬
‫בדרך אמת‪ .‬והבית בהבנתו‪.‬‬
‫דקדעזא‬
‫ברעותא ‪*.. :‬ו ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫סלקא • ‪:‬‬
‫כד ‪|T : T‬‬
‫בהבנותו‪- .‬‬‫והבית ‪T • :‬‬
‫‪ :‬־ ־•‬
‫כאעזר עלה בךצון הקדועז ברוך‬
‫הוא לעע(ות כבוד לכבודו‪ ,‬עלה‬ ‫בדיך הוא למעבד לל^רא לילןריה‪ ,‬סלקא מגו‬
‫מתוך המחקזבה ךצון להתפעזט‪,‬‬ ‫מחשבה ךעותא לאתפעזטא‪ ,‬ואתפעזטת‬
‫והתפשט מהמקום קזל אותה‬ ‫מאתר דאיהי מחשבה סתימא ךלא אתיידע‪.‬‬
‫המחעזבה הנסתרת קזאינה ידועה‪.‬‬
‫עד קזמתפ^טת וגזורה בבית‬ ‫עד דאתפשטת ושרליא לבי גרון אתר דאיהו‬
‫הגרון‪ ,‬המקום עזתמיד נובע בסוד‬ ‫נביע תליר ב ת א ךאיהו רוח חיים‪ .‬וכדין‬
‫ואז‪,‬‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫רוח‬ ‫עזהוא‬ ‫כד אתפשטת ההיא מחשבה ושריא באתר‬
‫כקזמתפ^טת המחקזבה ההיא‬
‫ועזורה במקום הזה‪ ,‬נקראת‬
‫דא‪ ,‬אלןרי ההיא מחשבה אלהים חלים‪.‬‬
‫המחעזבה ההיא אלהים חיים‪,‬‬ ‫לכתיב‪> ,‬ירמיה י( הוא אלהים חלים‪.‬‬
‫עזכתוב )ירמיה י( הוא אלהים חיים‪.‬‬ ‫עוד בעא לאתפשטא ולאתגללא מתמן נפקו‬
‫עוד רצה להתפעזט ולהתגלות‪,‬‬
‫מעזם ןצאו אעז רוח ומים כלולים‬
‫כחדא‪,‬‬
‫‪ T-‬׳‬ ‫כלילן‬
‫ומי״א‪T :‬‬ ‫אש״א ורוח״א ‪T‬‬ ‫•‪T-: : 1T • : *.‬‬
‫וחד‪ ,‬ויוצא ועקב איעז עזלם‪ ,‬והוא‬ ‫ונפק יעקב גבר שלים ואיהו קול חד לנפיק‬
‫קול אחד עזיוצא ונעזמע‪ .‬מכאן‬ ‫סתימא‬
‫‪T • :‬‬ ‫דהוה‬
‫מחשבה ‪T-: :‬‬‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מהכא‬
‫•• ‪T T‬‬ ‫ואשתמע‪.‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬
‫המחעזבה עזהיתה נסתרת בחעזאי‬
‫בחשאי אשתמע לאתגללא‪.‬‬
‫נקזמעת בגלוי‪.‬‬
‫עוד מתפעזטת המחעזבה הזו‬ ‫עוד אתפשטת האי מחשבה לאתגללא‪.‬‬
‫להתגלות‪ ,‬ומכה הקול הזה‬ ‫ובטש האי קול ואקיש בשפוון‪ ,‬וכלין‬
‫ומקיעז בעזפתים‪ ,‬ואז יוצא הדבור‬
‫כלא‪.‬‬
‫וגלי ‪T‬‬ ‫כלא‪••T: ,‬‬
‫‪ T‬י‬ ‫נפקא •דבור‪ ,‬דאשלים‬ ‫‪lT:-‬‬
‫עזמקזלים הכל ומגלה הכל‪ .‬נקזמע‬
‫עזהכל הוא אותה מחעזבה נסתרת‬ ‫אשתמע לכלא איהו ההיא מחשבה סתימא‬
‫אחד‪.‬‬
‫והכל ‪T •/‬‬‫בפנים‪ ,‬־‬
‫׳‬ ‫עזהיתה •‬
‫‪T : T •/‬‬ ‫דהות לגו וכלא חד‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כח תשרי‬
‫תלח‬

‫כיון עזמגיעה התפעזטות זו‬ ‫כיון דמטא אתפעזטותא דא ואתעביד דבור‬

‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ן‬ ‫•‬
‫•‬

‫ונעעזה דבור בכח אותו הקול‪,‬‬ ‫בתקיפא דההוא ?ןלא‪ ,‬כדין והבלת‬
‫אז ־ והבית בהבנתו‪ .‬לא כתוב‬
‫כאעזר נבנה‪ ,‬אלא בהבנתו‪ ,‬בכל‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫־‪:‬־•••‬
‫בהבנו־תו־‪ .‬כאשר נבנה לא כתיב אלא‬
‫פעם ופעם‪ .‬אבץ קזלמה‪ ,‬כמו‬ ‫בהבנו־תו בכיל זמנא וזמנא‪ .‬אבן שלמה כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עזנתבאר‪ .‬וכתוב )שיר ג( בעטךה‬ ‫דאתמר‪ .‬וכתיב‪) ,‬שיר השירים ג( בעטרה שעטרה לו־‬
‫קזעפזרה לו אמו‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• V‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫מסע‪ ,‬׳טיוצא מבפנים ו׳טורה‬ ‫אמו‪.‬‬

‫ונוסע החוצה‪ .‬יוצא מלמעלה‬ ‫מסע דנפלןא מלגו ושרלא ונטיל לבר‪ ,‬נפלן א‬
‫ועזורה ונוסע למטה‪ .‬ומקבות‬
‫מלעילא ושריא ונטיל לתהא‪ .‬ומקבות‬
‫והגךזן כל כלי ברזל ‪ -‬אלו קזאר‬ ‫‪It‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T • • :‬‬

‫^כלם‬ ‫התחתונות‬ ‫הדרגות‬ ‫והגרזן כל כלי ברזל‪ .‬אלין שאר דרגין תתאין‬
‫תלויים בו‪ ,‬ולא נקזמעו ולא‬ ‫דכלהו תללין ביה ולא אשהמעו ולא אתקבלן‬
‫התקבלו פנימה כ^זהיא עולה‬
‫מעזם‪,‬‬
‫לגו כד איהי סלקא לאתאחדא לעילא ולינקא‬
‫‪It‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪-‬‬
‫ולינוק\ • ‪ T‬׳‬ ‫למעלה ‪• :‬‬
‫להאחז ‪ :‬־ ‪T :‬‬
‫‪: T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪•• T :‬‬
‫וזהו בהבנתו‪ .‬ואז‪ ,‬כעזהיא‬ ‫מתמן‪ .‬ודא הוא בהבנותו‪ .‬וכדין כד איהי‬
‫יונקת‪ ,‬כלם עומדים בחרוה‬ ‫לנקא‪ ,‬כלהו קלימי בחדוותא ועקין ואתמללין‬
‫ויונקים ומתמלאים בבךכות‪ ,‬ואז‬
‫בךכאן‪ .‬וכדין לןלימין עלמין כלהו ב ת א חדא‬
‫!ל העולמות עומדים בסוד‬
‫אחד‪ ,‬ביחוד אחד‪ ,‬ואין בהם‬ ‫ביחודא חד‪ ,‬ולא הוי בהו בכלהו עלמין‬
‫העולמות פרוד‪ .‬אחר קזכל‬ ‫פירודא‪ .‬לבתר דנטלי חולקהון כל חד וחד‬
‫כלם‬‫חלקם‪. ,‬״• ‪T‬‬
‫נוטלים ‪ |T : •/‬׳‬ ‫ואחד‬
‫אחד ‪T •/ :‬‬
‫‪• :‬‬
‫מתפקזטים ונפרדים לצדיהם‬
‫‪T •/‬‬ ‫כלהו מתפשטן ומתפרשן לסטרליהו למה‬
‫למה עזהתמנו‪.‬‬ ‫ךאתמנן‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬ויהי כל הארץ עזפה‬ ‫תא חזי‪ ,‬ולהי כל הארץ שפה אחת וגו׳)דף‬
‫אחת וגו׳‪ .‬מה כתוב אחר כך?‬
‫ויהי בנסעם מקדם ‪ -‬מאותו‬
‫עד ע״ב( לבתר מה כתיב ויהי בנסעם‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫קךמונו■ ^ל העולם ‪ -‬וימצאו‬ ‫מקדם‪ .‬מההוא קדמאה דעלמא‪ .‬וימצאו‬

‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪Vi V‬‬ ‫*‬

‫בקעה בארץ קזנער‪ .‬קזהרי מקום‬ ‫בקעה בארץ שנער‪ .‬ךדוא מתמן מתפרשן‬
‫נפךדים לכל אותם הצדדים‪,‬‬
‫והוא ריאעז המלכות להתפזר‪.‬‬
‫לכל אנון סטרין‪ ,‬ואיהו ריש מלכו‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הנה כתוב )בראשית ב(‬ ‫לאתבדרא‪.‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ונהר יצא מעדן להקזקות את הגן‬ ‫ואי תימא הא כתיב )בראשית ב( ונהר יוצא מעדן‬
‫•• •• ‪I V‬‬ ‫••‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬
‫ומקום יפרד? ודאי עככה זה‪.‬‬
‫קזכיון קזנוסעים מקום ןעו פרוד‪,‬‬ ‫להשקות את הגן ומשם לפרד‪ .‬וזיאי הכי‬
‫וכאקור הם מכנסים קום לינוק‬ ‫הוא ךכיון דנטלי מהמן הוי פירודא‪ ,‬וכד‬
‫אין פרוד‪ .‬וכקזנוסעים ןעז פרוד‪,‬‬ ‫אנון כנישין המן ללנקאה לא הוי פירודא‪.‬‬
‫עוכתוב ויהי בנסעם מקדם‬
‫וימצאו בקעה‪ ,‬כמו קונתבאר‪.‬‬ ‫וכד נטלין הוי פירודא‪ ,‬דכהיב ולהי בנסעם‬
‫ויהי כל הארץ עופה אחת ודברים‬ ‫מקדם וימצאו בקעה כמה ךאהמר‪.‬‬
‫אחדים‪ ,‬קואז ה‪.‬רי העולם ביסוד‬ ‫ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים‬
‫‪• T —:‬‬ ‫‪*T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪* I‬‬
‫ועקר ועורעז אחד ואמונה אהת‬
‫בקדועו־ברוך־הוא‪ .‬מה כתוב?‬ ‫דהא כדין עלמא ביסודא וע?ןרא‬
‫‪i‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ויהי בנסעם מקדם‪ ,‬מהדאעזון‬ ‫ושרשא חדא ומהימנותא חדא ביה בקדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪ t, -‬״‬ ‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫כח כסלו‬
‫נח ־ עד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח תשרי‬
‫בדיך הוא‪ .‬מה כתיב דהי בנסעם מקןדם עקןר העולם אמונת הכל‪ .‬וימצאו‬
‫מקדמאה ע?ןרא דעלמא מהימנותא דנלא‪ .‬בקעה‪ ,‬מציאה מצאו דצאו בה‬
‫‪T‬‬‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪: I-‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫■‬‫‪Ht‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫מתחת האמונה העליונה ]וימצאו[‪.‬‬
‫ד‬
‫■‬ ‫• ‪:‬‬
‫‪/ T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬

‫ב א ךאה מה כתוב בנכורוד‪ ,‬ותהי‬

‫•‬
‫‪: T‬‬
‫וימצאו בקעה‪ .‬מציאה אעזכהו ונפקו בה‬
‫‪- - .‬‬

‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪• : :‬‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫־‬

‫ראעזית ממלכתו בבל‪ .‬עזהרי‬ ‫מההות מהימנותא עלאה )וימצאו(‪.‬‬

‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫תא חזי‪ ,‬נמרוד מה כתיב ביה ותהי ראעזית מעזם נסע להאחז ברעזות אחרת‪.‬‬
‫וכאן‪ ,‬וימצאו בקעה בארץ‬
‫קזנער‪ .‬מעזם נסעו בלבם לצאת‬
‫ממלכתו בבל‪ .‬דהא מהמן נטל‬
‫מךעזות העליונה לךעזות אחרת‪.‬‬ ‫לאתאחדא ברעזו אחרא‪ .‬והבא וימצאו בקעה‬
‫סתרי תורה‬ ‫בארץ קזנער מתמן נטלו בלבליהו לאפקא‬
‫מקימי העיר והמגדל מדברים‬
‫מרעזותא עלאה לרעזו אחרא ‪:‬‬
‫בלעזון הקדעז עזמלאכי העזרת‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מכירים אותה‪ ,‬ולא היו מדברים‬ ‫סתרי תורה‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫בלעזון אתרת‪ ,‬מעזום כך כתוב‬ ‫)דף ע״ד ע״ב(‪:‬‬

‫ועתה לא יבצר מהם וגד‪.‬‬
‫קומטורא ךהרמנא ממללן בלעזון הקד־עז דמלאכי ה^זרת קזאלמלא מדברים בלעזון אחרת‬
‫אעזהמוךען פיה ולא הוו ממללץ בליעזן אחרא‪ .‬עזמלאכים עליונים לא היו‬
‫מכירים אותה‪ ,‬נחסרה החקזיבות‬
‫פגין פף התיב ועתה לא יבצר מהם וגד‪ .‬דאלמלי מעזתעאן‬
‫עזהם תעזבו לעעוות‪ ,‬כיון‬
‫פלי^ן אחרא ךמלאכי עלאי לא הוו אעזהמוךען פיה‪ ,‬גרע עזמעעזה העזרים אינו אלא ברגע‬
‫חעזיפו דאנון חעזכין למעפד‪ .‬פגין דעופדא ך^ךין לאו איהו אחד למראה בני אדם ולא יותר‪.‬‬
‫יודעים‬
‫‪• :‬‬ ‫עזהיו‬
‫ש‬ ‫אחדים‪,‬י‬
‫‪• T‬‬
‫ודברים‬
‫‪•7 :‬‬ ‫אלא כרגעא דודא לחזו כני אנ^א ולא !היר‪.‬‬
‫דךגות עליונות כל אחת ואחת‬
‫וךכדים אחדים‪ .‬דהוו יךעין דרגין עלאין כל חד וחד על על ב ת ה‪ .‬ולא התחלפה להם‬
‫כרייה ^ א אתחלף להו דרגא וכגין כף פתים ד ת ה‪ ,‬ולכן כתוב ודברים‬
‫אחדים‪ .‬ומעזום כך התןעצו‬
‫ודכרים אחדים‪ .‬וכגין כף אתיעטו כעיטא כיעזא עיטא‬
‫בעצה רעה‪ ,‬עצה עזל חכמה‪,‬‬
‫ךחכמתא דכהיפ הכה נכנה לנו עיר ו מ ג ד ל‪ .‬כלא כרזא עזכתוב קבה נבנה לנו עיר‬
‫ךחכמתא הוא‪ ,‬ובעו לאהלןפא כארעא סטרא אחרא ו ^ ד ל‪ .‬הכל הוא בסוד החכמה‪.‬‬
‫ולמפלח פולחנא דיליה‪ .‬בגין דהוו יךעין דהא כל דינין וךצו לחזק בארץ את הצד האחר‬
‫ולעבד את עבוךתו‪ ,‬מעזום עזהיו‬
‫יוךעים עזכל הדינים הרעים‬ ‫ביעזין מהמן נחתין לעלמין‪ .‬ובעןין לךחדי דרגא ך;‪2‬דעזא‪.‬‬
‫עי״ד ומגד״ל‪ ,‬דא חכמהא עלאה‪) .‬ד״א דהא( הוו ידעי מעזם יוךדים לעולמות‪ ,‬ורצו‬
‫לךחות את ד ת ת הקדעז‪.‬‬
‫דעזמא לןדיעזא לא אתת?ןף בארעא‪ ,‬אלא בעיר‬
‫עי״ר ומגד״ל ‪ -‬זו החכמה‬
‫ומגדל‪ .‬עי״ר דכהיב‪ ) ,‬שמואל ב ה( עיר דוד היא ציון וגד‪ .‬העליונה‪] ,‬שהלי[ היו יוךעים עזעזם‬
‫מגד״ל דכהיב >שיר השירים י( כמגדל דוד ציארך‪ .‬ובחכמתא הקדועז לא מתחזק בארץ אלא‬
‫עבדו למהוי ^לטנא דסטרא אחרא בארעא דדחןיא )ד״א בעיר ומגדל‪ .‬עי״ר ‪ -‬עזכתוב‬
‫)שמואל‪-‬בה( עיר דוד היא ציון וגד‪.‬‬
‫לדחןיא( אדון כל הארץ מאתריה‪ .‬ולמהלי דיורא לסטרא מגד״ל ‪ -‬עזכתוב )שירד( כמגדל‬
‫דויד צוארך‪ .‬ובחכמה עעזו‬ ‫אחרא בארעא‪.‬‬
‫ממקומו‪ ,‬ולהיות דיור לבזטרא‬ ‫להיות עזלטון הצד האחר בארץ עזדוחה ]לךחות[ את אדון כל ה‬
‫אחרא בארץ‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כח תשרי‬
‫תם‬

‫וניגשה לנו עזם ‪ -‬כמו עזאחח‬ ‫ונעשה לנו שם‪ .‬כמה דאחידא )ד״א ךאחרא( איהו שם‬
‫]שאחר[ הוא השם למעלה‪ ,‬נחזק‬ ‫לעילא‪ ,‬נתקיף לה ביננא למהוי שם בארעא‪ .‬פץ‬
‫אותה בינינו שיהיה שם בארץ‪.‬‬
‫פץ נפוץ ‪ -‬ידיעה היו יוךעים‬ ‫נפוץ‪ .‬לדיעה הוו ץךעיץ ךלתבךרוץ מעל אפי ארעא‪ .‬ובגין כך‬
‫שיתפזרו מעל פני הארץ‪ ,‬ולכן‬ ‫הוו מתלחדיץ למעבד עביךהא דא בחכמה‪.‬‬
‫היו מתץחךים לעשות מעשה זה‬
‫בחכמה‪.‬‬ ‫סטרא אחרא איהו דכר ונוקבא תקפא ךזוהמא ךדינא‬
‫ונקבה‪,‬‬
‫‪ T1•• :‬׳‬ ‫זכר‬
‫האחר הוא ‪TT‬‬
‫הצד ‪ T‬־‬
‫‪- -‬‬ ‫קשלא‪ .‬וכמה ךאדם חב )כיה( בהו ואתקפו בגיניה על‬
‫תקף זהמת חדיץ חקשה‪ .‬וכמו‬ ‫עלמא‪ .‬אוף הכי אנוץ עבדיץ דאתהקף להיר‪ .‬דכתיב אשר בנו‬
‫שאךם חטא ]בו[ בהם והתחזקו‬
‫בני האדם‪ .‬בנוי ךאדם קךמאה ךאליתי ואשליט סטרא‬
‫בגללו על העולם‪ ,‬גם כאץ חם‬
‫עשו שיתחזק יותר‪ ,‬שכתוב אשר‬ ‫אחרא על עלמא סטרא בישא‪ .‬כמה ךסטרא דקדושה לאו‬
‫בנו בני האךם‪ .‬בני אךם הךאשוץ‬ ‫שלטניה בהאי עלמא אלא בעיר ומגדל‪ .‬אוף הכי השיבו‬
‫שהביא והשליט צד האחר על‬
‫אנוץ למבני עיר ומגדל למשלט האי סטרא בישא בעלמא ‪:‬‬
‫העולם‪ ,‬חצד הרע‪ .‬כמו שצד‬
‫חקדשה אין שלטונו בעולם חזה‬ ‫וירד יי לראות‪) .‬דף עה ע״א( נחת האי שמא דקדישא למחזי‬

‫?ל״יז‬ ‫' ‪ .‬ד‪ .‬ע י ־ י ״ י ז ד־נד־א ו?״■ וא־יז חיי‬

‫את הצד הרע הזה בעולם‪.‬‬ ‫קדש לגבי כל אנוץ דרגיץ קדישיץ והוו מצליחיץ‪ .‬כייז‬
‫ה׳ לךאות‪ .‬נחת חשם‬ ‫וירד‬ ‫דנחתת קדשה אתבלבלו כל אנוץ דרגיץ‪; .‬נלאיץ נחתו ותתאיץ‬
‫הוו קלימיץ בארה מישר כמה ךהוו‪ .‬ולבתר חקדוש חזה לראות ]על[ את‬ ‫סליקו•‬
‫מעשיהם של חבנץץ שבנו‪ ,‬וחם‬
‫היו מדברים בלשון חקדש לכל‬ ‫בלבל לישנהוץ כשבעין לישן ואתבדרו לכל סטרי עלמא‪.‬‬
‫חד ממנא הוא ברקיעא וביה קלימין הל )ד״א ל״ג אנוץ( אותם דרגות קדושות והיו‬
‫‪T :‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫מצליחים‪ .‬כיון שןךדה חקדשה‪,‬‬

‫מפהחץ דעובדי עלמא‪ .‬ואיהו קןימא זמין בשעתי ורגעי התבלבלו כל חדרגות הללו‪.‬‬
‫ךיומא‪ .‬ואנוץ הרו ץךעיץ ברזא ךחכמתא גנזא ךהאי ממנא‪ .‬עליונים ןךדו ותחתונים עלו‪,‬‬
‫והוו פתחי וסגרי ומצלחי בעובדיהוץ במימרא ךפומהוץ‪ .‬ולא היו עומרים בדרך ןשר כמו‬
‫שהיו‪ .‬ואחר כך בלבל לשונם‬
‫כיון )דאסהכלי( דאתבלבל מימרא דלהוץ‪ ,‬כלא אתמנע בשבעים לשון והתפזרו לכל‬
‫צדרי העולם‪.‬‬ ‫מנןיהו‪ .‬ואתר מתקן אשכחו בההוא בקעה‪ .‬סטרא ךסטריץ ‪:‬‬
‫ממנה אחד יש ברקיע‪ ,‬ובו‬
‫־ ׳‬ ‫••‬ ‫‪TV‬‬ ‫‪V‬‬ ‫\ ‪I• T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫וץמצאו בקעה‪ .‬אתר מתקן להאי )ד״א ל״ג ההוא( סטרא‬
‫קימים כל [ד״א אותם[ מפתחות של‬
‫בישא ךבעו אנוץ לאתקפא ואתמנעו‪ .‬תקפא )דליה( מעשי העולם‪ ,‬והוא קןם וזמין‬
‫דההוא סטרא הוה תלןא לאתפרעא בההיא בקעה עד בכל השעות ורגעי חיום‪ .‬וחם‬
‫היו יודעים בסוד החכמה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫דנטלא המן חילין ומשירןין כגוונא ךאנון דבנו קרהא‬
‫הגנוזה של הממנה הזה‪ ,‬והיו‬
‫פותחים וסוגרים ומצליחים‬
‫במעשיהם במאמר פיהם‪ .‬כיון ]שה?!ת?לו[ שהתבלבל המאמר שלהם‪ ,‬הכל נמנע מהם‪ ,‬ומקום מתקן‬
‫מצאו באותה בקעה‪ .‬צד חצדרים‪.‬‬
‫וימצאו בקעה‪ ,‬מקום מתקן לזה ]אותו[ חצד הרע‪ ,‬שךצו הם לחזק ונמנעו‪ .‬תקף [^לו[ של אותו חצד‬
‫היה תלוי להפרע באותה בקעה‪ ,‬עד שנטלה משם צבאות ומחנות‪ ,‬כמו שהם בנו עיר ומגדל‬
‫•‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•••••‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־‪:‬־‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪T:TV‬‬ ‫~‬ ‫׳‬ ‫‪T \1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T•:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬

‫ונתנו ]הכל[ כלם בןדיה‪ .‬ונהךגו שם אותם שלא רצו לצאת ?ק״ץ חןמי״ן‪ .‬נבהלו ונפלו בק״ץ‬
‫תמא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כט כסלו‬
‫נח ־ עה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח תשרי‬
‫הןמי״ם‪ ,‬באותו מקום עזנחלען‬ ‫ומגדלא ואתלהיבו ) כל א( כלהו בידהא‪ .‬ואת?ןטלו המן אנון‬
‫הבח בתחלה בבקעה הזו‪ .‬ועל‬ ‫דלא בעו למיפק ב?ן״ץ הלמי״ן‪ .‬אתבהילו ונפלו בלןץ‬
‫זה כתוב )יחזקאל לי( והיא מלאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫‪/‬‬

‫עצמות‪.‬‬ ‫הלמי״ם‪ .‬בההוא אתר דאתחלעז ה?ןפא ב?ןךמיתא בהאי‬

‫והתחזקה באותו הצלם קזהקים‬ ‫בלןעה‪ .‬ועל זיא כתיב‪) ,‬יחזקאל לס והיא מלאה עצמות‪.‬‬
‫נבוכךנצר‪ .‬ונקזבר התקף אחר כך‬
‫באותם עצמות ובאותו צלם‪.‬‬ ‫ואתתלןפת בההוא צולמא ךאקים נבוכתצר‪ .‬ואתבר ה?ןפא‬
‫קזאותם ךאעזונים התקימו וקמו‬ ‫לבתר באנון גרמין ובההוא צולמא‪ .‬דאנון‬
‫על רגליהם‪ ,‬ואותו צלם נקזבר‪,‬‬ ‫לןךמאי ?ןלימו ולןמו על רגליהון‪ .‬וההוא צולמא אתבר‪.‬‬
‫ואז ןךעו כל עמי העולם קזאין‬
‫אלוה מבלעדי הקדועז ברוך הוא‬ ‫וכדין לךעו כל עמין דעלמא דלית אלוה בר ^ךעזא בריך‬
‫בלבדו‪ .‬ועוד‪ ,‬קזהתקדעז קזמו על‬ ‫הוא בלחודוי‪ .‬ותו ךאתלןזיעז עזמיה על לדא ךחננלה מיעזאל‬
‫ידי חננןה מיקזאל ועזךןה‪ ,‬והכל‬ ‫והלןזייעזו‬ ‫)ישעיה כט(‬ ‫ועזרלה וכלא בחד יומא‪ .‬ועל דא כתיב‪,‬‬
‫ביום אחד‪ .‬ועל זה כתוב)ישעיהכט(‬
‫את קדועז לעקב וגד‪) ,‬עד כאן סתרי תורה(‬
‫והקדיעזו את קדועז יעקב וגו׳‪.‬‬
‫ע״כ סתרי תורה‪.‬‬ ‫ר א מ ח הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראעזו־‬
‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ויאמרו הבה נבנה לנו עיר‬ ‫בעזמלם ונעקרה לנו עזם‪ .‬רבי חייא‬
‫ומגדל וראעזו בעזמים ונעעזה‬
‫לנו עזם‪ .‬רבי חייא פתח‪) ,‬ישעיה נז(‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪-‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬
‫פתה )ישעיה נז( והךעז;גים כים נגרעז וגו‪ /‬וכי‬
‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- T‬‬

‫והךקזעים כןם נגךעז וגו׳‪ .‬וכי י‪.‬ען‬ ‫אית לם נגרש‪ .‬אין‪ ,‬דכד למא נפלןא מתקוניה‬
‫ןם נגךעז? כן‪ .‬עזכאעזר הןם יוצא‬ ‫!אזיל )ולא הבלא( בלא הבלא‪ ,‬כדין נגרש‬
‫מתקונו והולך ]?לי הבל[ בלי רב‬
‫חובל‪ ,‬אז נגרעז ומתגרען‬
‫‪••T :‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪/‬‬
‫ואתהרך מאתריה‪ ,‬כמאן דרוי חמרא ולא‬
‫ממקומו‪ ,‬כמי עזעזותה וין ולא‬ ‫יתיב על ברייה וסלקא ונהתא‪ .‬מאי טעמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪—: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪* T‬‬

‫יועזב על בךיו ועולה ויורד‪ .‬מה‬ ‫בגין כי השקט לא יוכל‪ ,‬ולגרשו מימיו רפש‬
‫הטעם? מעזום כי העזקט לא‬
‫יוכל ויגרעזו מימיו רפעז ובזיט‪.‬‬ ‫וטיט‪ .‬דמפקו מימוי כל ההוא טינא ךלמא‬
‫עזמוציאים מימיו כל אותו הפזיט‬ ‫וכל טנופא לשפוותיה‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזל הןם וכל הפזנפת לקזפתו‪.‬‬

‫כגוונא דא אנון ךשעים דנפקי מארחא‬
‫כמו זה אותם הךעזעים עזיוצאים‬
‫מדרך תקינה והולכים כעזתויי‬ ‫דתקנא ואזלי כרוי חמרא בלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T l:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וין בלי תקון‪ ,‬עזיוצאים מדרך‬ ‫תקונא‪ ,‬דנפקי מאורה מישר לאורה עקים‪.‬‬
‫יעזרה לדרך עקמה‪ .‬מה הטעם?‬
‫מאי טעמא‪ ,‬בגין כי השקט לא יוכל‪ .‬דהא‬
‫מעזום כי העזקט לא יוכל‪ ,‬עזהרי‬
‫עקום דךכיהם גרם להם ללכת‬ ‫עקימו ךארחליהו גרים לון למהך בלא תקונא‬
‫בלי תקון ובלי עזקט‪ .‬ולא עוד‪,‬‬ ‫ובלא שכיכו‪ .‬ולא עוד אלא דכל רוגזא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אלא עכל רגזם בקזעה עזאומדים‬

‫ליךהו בשעתא דאמרי מלה מפומייהו ההוא‬
‫דבור מפיהם‪ ,‬אותו הדבור רפע‬
‫ונזיט‪ ,‬כלם מוציאים נזגפת וג־על‬ ‫מלה רפש וטיט כלהו מפקי טנופא וגיעולא‬
‫מפיהם החוצה עד עזננזמאים‬ ‫מפומליהו לבר על למסהאבי )דף עה ע״א(‬
‫ומטמאים אותם‪.‬‬
‫ומסאבי לון‪.‬‬
‫ב א ראה‪ ,‬תאמרו הבה נבנה לנו‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫• ‪•:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫עיר ומגדל וראעו בעזמים‪ .‬אין‬ ‫תא הזי‪ ,‬ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.* :‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ן‬

‫הבה אלא לעון הץמנה בעלמא‪.‬‬ ‫וראשו בשמים‪ .‬לית הבה אלא הזמנה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫_______________ כט כסלו ______‬
‫ספר הוהר‬ ‫כח תשרי‬
‫תמב‬

‫נבנה לנו עיר ומגדל וראעזו‬ ‫בעלמא‪ .‬נבנה לנו עיר ומגדל וראשו־ בעזמים‪.‬‬
‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.* :‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בעזמים‪ ,‬כלם באו בעצה רעה‬ ‫כלהו בעיטא בישא אתו לסרבא ביה‬
‫לקןדו׳‪:‬צ־ברוך־הוא‪.‬‬ ‫לסרב‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫בעזטות באו‪ ,‬הוא בטפעזות‬ ‫בקוךשא בריך הוא‪ .‬בשטותא אתו )איהס‬
‫הלב•‬ ‫בטפשו ךלבא‪.‬‬
‫לקחו‬
‫׳טטות ‪l:T‬‬ ‫אבא‪,‬׳ ‪:‬‬ ‫רבי‬
‫אמר ‪• -‬‬
‫‪T -‬‬

‫בלבם‪ ,‬אבל בחכמה עזל רקזעות‬

‫‪ 7‬־‬ ‫אמר רבי אבא שטותא נסיבו בלבייהו‪ .‬אבל‬
‫‪T -:‬‬ ‫‪ • :‬־ ‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫באו כדי לצאת מרעזות עליונה‬ ‫בחכמה דרשיעו אתו בגין לנפלןא‬
‫לרעזות אחרת‪ ,‬ולהחליף כבודו‬ ‫מרשו עלאה לרשו אחרא ולאחלפא יקריה‬
‫‪••|T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1—: -‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לכבוד זר‪ .‬ובכל יעז סוד ^ל‬

‫חכמה עליונה‪.‬‬
‫לילורא נוכראה‪ .‬ובכלא אית רזא דחכמתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬ח־‬

‫הבה נבנה לנו עיר ומגדל‪ .‬בא‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫• ‪•:‬‬ ‫‪7 7‬‬
‫עלאה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫ךאה‪ ,‬כקזהגיעו לבקעה הזאת‬ ‫הבה נבנה לנו עיר ומגדל‪ .‬הא חזי‪ ,‬כד מטו‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪T :‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.* :‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫קזהיא רקזות זךה‪ ,‬והתגלה להם‬
‫מקום קזעזלטוץ זה תקוע בתוף‬
‫להאי בקעה דאיהו רשו נובראה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫דגי הים‪ ,‬אמרו‪ ,‬הנה מקום‬ ‫ואתגלי להו אתר דשלטנותא ךא תקיע בגו‬
‫לקזבת ולחזק את הלב להנות בו‬ ‫נוני ימא‪ .‬אמרו הא אתר למיתב ולאתקפא‬
‫‪.‬ן ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪---------‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬

‫התחתונים‪ .‬מיד הבה נבנה לנו‬

‫עיר‪ ,‬נתקין במקום הזה עיר‬
‫לבא לאתהפאה ביה תתאי‪ .‬מיד הבה נבנה‬
‫‪■..‬ך‬ ‫■ך‪-‬ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_‪ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬ך‬

‫ומגדל‪.‬‬ ‫לנו עיר‪ .‬נתקין באתר דא עיר ומגדל‪.‬‬

‫ונןגשה לנו ׳טם‪ .‬מקום זה ]נתן לסם[‬ ‫וגלישה לנו שם‪ .‬אתר דא )‪:‬היב לץ( להא לן‬
‫יהיה לנו ליךאה‪ ,‬ולא אחר‪,‬‬
‫ונבנה למקום זה עיר ומגדל‪.‬‬ ‫לדחלא ולא אחרא‪ ,‬ונבנה לאתר דא‬
‫למה לנו לעלות למעלה שלא‬ ‫עיר ומגדל‪ .‬למה לן לסלק א לע^א דלא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪| T : T :‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫נוכל להנות ממנו? הרי כאן‬ ‫מתקנא‪.‬‬

‫אתר ‪Tl: - :‬‬
‫הבא ‪--- :‬‬
‫הא ‪TT‬‬‫מנה‪T .‬‬
‫לאתהפאה •‪T‬‬
‫ניבול ‪T T - : • :‬‬
‫מקום מתקן‪ .‬ונעשה לנו שם‪,‬‬
‫יךאה לעבד שם‪ .‬פן נפוץ‬ ‫ונעשה לנו שם זיחלא למפלח המן‪ .‬פן נפוץ‬
‫לךךגות אחרות ונתפזר לצדדי‬ ‫לדרגין אחתין ונתבזיר לסטרי עלמא ‪:‬‬
‫העולם‪.‬‬ ‫וירד לל לראות את העיר ואת המגדל דא‬
‫וירד ה׳ לךאות את העיר ואת‬
‫המגדל‪ .‬זו אחת מעשר פעמים‬ ‫הוא חד מאפון עשר זמנין דנחתא‬
‫שןךדה השכינה לארץ‪ .‬וכי מה‬ ‫שכץהא לארעא‪ .‬וכי מה הוא לראות ולא‬
‫הוא לראות‪ ,‬ולא היה יודע‬ ‫הוה ידע מקדמת דנא‪ .‬אלא לראות לאשגחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫מקדם לזה? אלא לראות‬
‫להשגיח בדין‪ ,‬כמו שנאמר )שמות‬
‫בךינא כמה ךאה אמר‪) ,‬שמותה( ירא לל עליכם‬
‫ה< יךא ה׳ עליכם וישפט‪ .‬את‬ ‫וישפט‪ .‬את העיר ואת המגדל‪ .‬הכא אית‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* :‬‬

‫העיר ואת המגדל ‪ -‬כאן ןש‬ ‫לאסהכלא‪ .‬דהא לא כתיב לךאות את בני‬
‫להכןהכל‪ ,‬שהרי לא כתוב לךאות‬
‫את בני האךם‪ ,‬אלא לךאות את‬ ‫האדם‪ .‬אלא לראות את העיר ואת המגדל‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫העיר ואת המגדל‪ .‬למה? אלא‬ ‫אמאי‪ .‬אלא בשעתא ךאשגח קךשא בריף‬
‫בשעה שמשגיח הקדוש ברוך‬ ‫הוא בדינא‪ ,‬בקדמיתא ישגה בדרגא דלעילא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫הוא בדין‪ ,‬בהתחלה משגיח‬
‫בדךגה שלמעלה‪ ,‬ואחר כף‬ ‫ולבתר בדרגא דלתתא‪ .‬בקדמיתא בעלאי‬
‫‪• • T‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪: - :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בהתחלה‬ ‫שלמטה‪.‬‬ ‫בדרגה‬ ‫ולבתר בתתאי‪ .‬ובגין דהאי מלה מטא‬

‫‪T T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 • :‬‬ ‫‪• • T — :‬‬ ‫‪— T :‬‬
‫תמג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כט כסלו‬
‫נח ־ עה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח תשרי‬
‫בעליונים‪ ,‬ואחר כך בתחהוינים‪.‬‬ ‫לעילא‪ ,‬אעזגחותא דלעילא הוה ביה‬
‫‪..‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫ומעזום עזדבר זה מגיע למעלה‪,‬‬ ‫בלןךמיתא ךכתיב לךאות את העיר ואת‬

‫ההקזגחה עזל מעלה היתה בו‬
‫בהתחלה‪ ,‬עזכתוב לראות את‬
‫•‬
‫‪/‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫‪/‬‬ ‫׳‬ ‫־ ־ ‪T T :‬‬
‫המגדל‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫העיר ואת המגדל‪.‬‬ ‫אשר בנו בני האדם‪ .‬מאי בני האדם בנוי‬
‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪** :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‪:‬‬

‫אשר בנו בני האךם‪ .‬מה זה בני‬

‫דאדם קדמאה דמרד במריה וגרם‬
‫האדם ? בני אךם הראשון שמרד‬ ‫‪—r :‬‬ ‫‪••t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:|-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫בךבונו וגרם מות לעולם‪ .‬אשר‬ ‫מותא לעלמא‪ .‬אשר בנו בני האדם בניינא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫בנו בני האךם ‪ -‬בנןן ודאי אמרו‬ ‫ודאי אמרו )ג ר פ ס ובעו למבני לעילא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬

‫]גךמו[ ורצו לבנות למעלה‪.‬‬

‫רבי שמעון פתח ]ואמר[‪) ,‬יחזקאלמו(‬
‫דבי שמעון פתח )ואמר()יחזקאל מס כה אמר לי‬
‫כה אמר ה׳ אלהים שער החצר‬ ‫אלהים שער )דף עה ע״□ החצר הפנימית‬
‫הפנימית הפנה קןדים יהןה סגור‬ ‫הפונה ?ןלים להלה סגור ששת למי המעשה‬
‫ששת ימי המעשה וביום השבת‬
‫יפתח וביום החדש יפתח‪.‬‬
‫וביום השבת יפתח וביום החדש לפתח‪ .‬האי‬
‫בפסוק זה ןש להכ!הכל בו‪ ,‬והוא‬ ‫ל‪,‬רא אית לאסתכלא ביה‪ .‬ואיהו רזא כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬ח־‬

‫סוד כמו שנאמר‪ .‬יהןה סגור‬ ‫ךאתמר‪ .‬להלה סגור ששת למי המעשה‪ .‬אמאי‬
‫ששת ימי המעשה‪ ,‬למה? ]וביום‬ ‫)וביום העבת יפתח וביום ההדע יפתח וגו׳‪ .‬אמאי יהיה םגויד בל אנון יזימיז‬
‫השבת יפתח וביום החדש יפתח וגו‪ /‬למה יהיה‬
‫דעעת ימי המ^עה(‪.‬‬
‫סגור כל אותם ןמים של ששת ימי המעשה?[‪.‬‬
‫אלא אלו ימי ההל ששער זה‬ ‫אלא אלין ימי חול‪ .‬דתרעא דא יהיה סגור‬
‫‪T‬‬ ‫* ‪V :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬
‫יהיה סגור שלא להשתמש ההל‬ ‫דלא לאשתמשא חול בקודשא‪ .‬וביום‬
‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬
‫עם הקדש‪ .‬וביום השבת יפתח‬
‫וביום החדש יפתח‪ ,‬שהרי אז‬ ‫השבת לפתח וביום החדש לפתח‪ .‬דהא כדין‬
‫שמוש ]של הקרוש ברוך חוא[ של קדש‬ ‫שמושא )ךי‪,‬ךעא ?‪ t 1‬הוא( ךקוךשא בקוךשא‪.‬‬
‫הלבנה‬
‫־ ‪TT :‬‬ ‫מאירה‬
‫‪T • :‬‬ ‫ואז‬
‫בקדש‪T : ,‬‬
‫‪ •••1 :‬׳‬ ‫וכדין אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא‪.‬‬
‫להתחבר עם השמש‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬שער זה לא נפתח‬ ‫תא חזי‪ ,‬הרעא דא לא אתפתח באנון שהא‬
‫* ‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪ :‬־ ־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪'• • T‬‬ ‫‪T‬‬

‫באותם ששת ימי החל‪ ,‬משום‬ ‫יומי ךחול‪ .‬בגין דהא באנון יומי ךחול‬
‫שהרי באותם ימי החל העולם‬ ‫עלמא תהאה אתזן ושלטין כל אנון שית‬
‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫התחתון נז‪-‬ון‪ ,‬ושולטים כל אותם‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬

‫ששת ימי החל ^ל העולם חוץ‬ ‫יומין דחול על עלמא בר בארעא דישראל‪.‬‬
‫‪• • T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫—‬ ‫‪T : T‬‬ ‫—‬ ‫‪: 1‬‬ ‫•‬

‫מאשר בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ןאנון דשלטי לא שלטי בארעא ?;דישא בגין‬

‫ואותם ששולטים‪ ,‬לא שולטים‬
‫ךהשער הזה איהו סגור‪ .‬אבל ביום‬
‫בארץ הקדושה‪ ,‬משום שהשער‬
‫הזה סגור‪ .‬אבל ביום השבת‬ ‫השבת וביום החדש כלהו מתעברן ולא‬
‫וביום החדש‪ ,‬כלם עוברים ולא‬ ‫שלטין בגין דהשער הזה איהו פתוח ועלמא‬
‫שולטים‪ ,‬משום שהשער הזה‬
‫איהו בחדוה ואתזן מהמן ולא אתייהיב‬
‫הוא פתוח‪ ,‬והעולם הוא בחדוה‬
‫תזון מקזםי ‪ 1‬לא ??ז העולם‬ ‫עלמא לרשו אחרא‪.‬‬
‫לךשות אחרת‪.‬‬ ‫ואי תימא ךכל אנון שית יומין אנון שלטין‬
‫ואם תאמר שכל אותם ששה‬
‫ןמים הם שולטים לבדם ‪ -‬בא‬
‫בלחודייהו‪ .‬תא חזי‪ ,‬הפונה קדים‪ .‬עד‬
‫‪-‬‬ ‫‪•I t‬‬ ‫•‬
‫•‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.. T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫תךאה‪ ,‬הפונה קדים‪ ,‬עד שלא‬ ‫לא לקומון לשלטאה איהו אסתכל הדיר‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כח תשרי‬
‫תמד‬

‫יקומו לעזלט‪ ,‬הוא מסתכל תמיד‬ ‫בעלמא‪ .‬אבל לא אתפתח לאתזנא עלמא‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪T : : • :‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪T : T :‬‬

‫בעולם‪ .‬אבל לא נפתח לזון‬ ‫מקודשא בר בי‪ 1‬מא דשבהא וביו־מא דחדעזא ‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— —‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬
‫העולם מן הקידעז פרט ליום‬
‫העזבת ויום החדעז‪ .‬וכל הןמים‬ ‫וכלהו יומין כלהו אתזיבלןן ביומא ךשבהא‬
‫ונדונים‬
‫העזבת ‪• • :‬‬
‫נדבקים ‪:‬ביום ‪T - -‬‬
‫כלם • ‪1• T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫ואתזנו מתמן‪ .‬דהא )ד״א ל״ג ?ד!( ביומא ךשבהא‬
‫מעזם‪ .‬׳טהרי ]אז[ ביום העזבת כל‬ ‫כלהו תרעין פתיחן ונייחא אשתכה לכלא‬
‫ומנוחה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫פתוחים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫העזערים‬ ‫‪•T :‬‬ ‫־‬

‫לעליונים‬ ‫נמצאת לכל ‪-‬‬ ‫לעלאי ותתאי‪ .‬הא הזי‪ .‬וירד יי לראות‪ .‬נהת‬
‫* ‪—:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳ — •*‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ולתחתונים‪ .‬בא ךאה‪ ,‬תרד ה׳‬ ‫מקודשא לחול )ורדיד®דיעא( לאשגהא במה לבנו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫לךאות‪ ,‬ן‪.‬רד מקיד^ז לחיל ]וצעיף‬ ‫וקיימו קיומא לאתערא על עלמא לדחלא‬
‫‪- : t :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:It‬‬ ‫‪:‬‬
‫פחש[ להקזגיח במה עזבנו וקימו‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬

‫ליראה‬
‫העולם ‪T : • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫על ‪T‬‬‫קיום ‪:‬לעורר ‪-‬‬ ‫•‪1‬‬
‫להון‪.‬‬
‫אותם‪.‬‬ ‫רבי לצחק הוה ןתיב קמיה דרבי שמעון‪.‬‬
‫רבי יצחק היה יועזב לפני רבי‬
‫‪• -‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫•‬

‫עזמעון‪ .‬אמר לו‪ ,‬מה ראו אלה‬

‫‪TT‬‬ ‫• ‪1 T :‬‬ ‫‪• -‬‬
‫אמר ליה מה חמו אלין דעבדו שטותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫בקדועז־‬ ‫למרר ‪|T -‬‬‫עזטות זו • ‪:‬‬‫עזעעזו ‪:‬‬‫‪T‬‬

‫דא למרדא ביה בקוךשא בריף הוא וכלהו‬
‫ברוך־הוא וכלם בעצה אחת‬ ‫בעיטא חרא אתקיימו ברא‪ .‬אמר ליה הא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪: It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫התקימו בזה? אמר לו‪ ,‬הרי‬

‫נתבאר‪ ,‬עזכתוב ויהי בנסעם‬
‫אהמר דכהיב ולהי בנסעם מקדם אתנטילו‬
‫מקדם‪ .‬הסעו מלמעלה למטה‪.‬‬ ‫מעילא לתהא‪ .‬אתנטילו מארעא ךלשראל‬
‫נסעו מארץ יקזראל דךדו לבבל‪.‬‬
‫‪I‬‬
‫ונחתו לבבל‪ .‬אמרו הא הבא אתר למדבק‪.‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-----‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T :‬־‬
‫אמרו‪ ,‬הרי כאן מקום להזיבק‪.‬‬
‫ונןגע‪ 1‬ה לנו עזם וגו׳‪ ,‬ויתדבק‬
‫ונ?‪3‬שה לנו שם וגו׳ ולתדבק סיועא דלתהא‬
‫הסיוע עזלמפזה במקום הזה‪.‬‬ ‫באתר דא‪ .‬בגין דכד דינא אתי‬
‫מעזום עזכעזהדין בא לעזרות‬ ‫לאשראה בעלמא‪ ,‬הא אתר דא לקבליה‪.‬‬
‫‪•• : It : :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬
‫בעולם‪ ,‬הרי מקום זה כנגדו‪,‬‬
‫ומכאן והנה העולם ויזון‪^ .‬הרי‬
‫ומהבא אתהני עלמא ויהזן‪ .‬דהא לעילא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪It : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬

‫למעלה ןעז רחק להזין את‬ ‫דחיקו איהו לאתזנא עלמא מפיה‪ .‬ולא עוד‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫העולם ממנו‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא אנו‬ ‫אלא אנן נסק לרקיעא ונגח ביה יןרבא ךלא‬
‫נעלה לרקיע ונערך בו קרב עזלא‬
‫נלד ]בו[ מבול בעולם כמקדם‪.‬‬
‫יחות )ביה( טופנא בעלמא כדבקדמיתא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪— :‬ן ‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫ויאמר ה׳ הן עם אחד ועזפה‬ ‫ויאמר יי הן עם אחד ושפה אחת לכלם‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— —‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫—‬ ‫•• ‪I‬‬ ‫‪T :‬‬

‫אחת לכלם‪ .‬מעזום עזכלם כאחד‪,‬‬ ‫בגין דכלהו כחדא‪ ,‬בייחודא ךכלהון‬
‫ביחוד‪^ ,‬כלם זעעזו דצליחו‬
‫במעעזיהם‪ ,‬יתפזרו הדרגות כל‬ ‫לעבדון ולצלחון בעובדליהו‪ .‬לתבךרון דרגין‬
‫אחד לצד עזלו‪ ,‬ו^לל' זה יתפזרו‬ ‫כל חד לסטריה‪ .‬ובגין כך יתבדרון כל הני‬
‫כל אלה עזלמטה‪ .‬מה כתוב?‬ ‫דלתתא‪ .‬מה כתיב ויפץ יי אותם משם‪.‬‬
‫* ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : I * . * T -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T - :‬‬
‫רפץ ה׳ אתם מעזם‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬למה התבלבלה‬ ‫ואי תימא לישנהון אמאי אתבלבל )או^בדר ובלבל‬
‫ל עזונ ם ]פזר ובלבל אותם הקדוש ברוך הוא[ ?‬ ‫ל‪1‬ן רן^א בדיך הוא(‪ .‬אלא בגין דכלהון ממללין‬
‫אלא מעזום עזכלם מדברים‬ ‫בלשון הקדש‪ .‬ההוא לישנא קא עביד לון‬
‫בלעזון הקרעז‪ ,‬אותה לעזון‬
‫עעזתה להם סיוע‪ .‬מעזום‬ ‫סיועא‪ .‬בגין דבעובדא ובמלולא דפומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫עזבמעעזה ובדבור הפה דברים‬ ‫תללין מלין אלין לאךבקא כונה ךלבא‪ .‬ובדא‬
‫תמה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫כט כסלו‬
‫נח ־ עה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח תשרי‬
‫הללו תלויים להע(יג כונת הלב‪,‬‬ ‫עבדי סיועא לההוא אתר דבעי לאקמא‪.‬‬
‫‪■ -‬ך| ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-----‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫מקום‬‫סיוע ‪:‬לאותו ‪1 T‬‬ ‫עוע(ים •‬ ‫ובזה‬

‫‪-‬‬
‫קזרצו להקים‪.‬‬
‫•‬ ‫‪♦.♦T‬‬ ‫ועל דא אתבלבל ליעזנהו־ן דלא יכילו‬
‫‪1• T :‬‬ ‫♦‪T‬‬
‫♦‪.‬‬

‫ועל זה התבלבלה לקזונם קזלא‬ ‫לאתהקןפא ךעותהו־ן בלעזון הקדעז‪.‬‬

‫יכלו לחזק ךצונם בלקזוץ הקהקז‪.‬‬ ‫כיון דאתחלף ליעזנהו־ן לא אצלחו בעו־בדא‬
‫כיון קזהתחלפה לקזונם‪ ,‬לא‬
‫הצליחו במעקזה‪ ,‬מעזום קזהצבא‬
‫בגין דחילא דלעילא לא ידעי ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬

‫קזל מעלה לא יוךעים ולא מכירים‬ ‫אעזתמוךעי בר בלעזון הקז־עז‪ .‬וכד אתבלבל‬
‫את לקזוץ הק־דקז‪.‬‬ ‫‪ -‬רק‬ ‫ליעזנא ללהון אתחלעז חיליהון ואתבר‬
‫וכקזהתבלבלה לקזונם‪ ,‬נחלקן‬
‫תקפם‪.‬‬
‫ה?ןפא דלהון‪.‬‬
‫ונקזבר ‪T1: T‬‬
‫כחם ‪- : • :‬‬
‫‪T‬‬
‫ב א ךאה‪ ,‬קזהרי דבור ]ןה[‬ ‫תא חזי‪ ,‬דהא מלה )יא( דאמרי תתאי‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫קזאומךים חהחתונים בלקזון‬ ‫בלעזון הקדעז‪ ,‬כלהו חילי עזמןא ןךעי‬

‫חק־דעז‪ ,‬כל צבאות חעזמים יוךעים‬
‫בו ומחזיקים בו‪ ,‬ולקזוץ אחרת‬
‫ביה ואתה?ןפי ביה‪ .‬וליעזן אחרא לא ןךעין‬
‫אינם יודעים ולא מכירים בה‪ .‬ועל‬ ‫ולא אעזתמוךעי ביה♦ ועל דא אלין כיון‬
‫זה‪ ,‬כיון קזהתבלבלה לקזונם ^ל‬ ‫דאתבלבל ליעזנא ללהון‪ ,‬מןד ויחדלו‬
‫אלה‪ ,‬מןד ‪ -‬דחדלו לבנת העיר‪,‬‬
‫קזהרי נקזבר נוחם ולא ןכלו‬
‫לבנות העיר‪ .‬דהא אתבר חילייהו ולא‬
‫לעעזות זיבר ברצון קזלהם‪.‬‬ ‫ןכילו למעבד מדי ברעותא ללהון‪.‬‬
‫)דניאל ב( ע זי ה י ה עז מ‪] 1‬שם האלוה[ ]של‬ ‫להוי עזמיה )ד אלהא()דךןךעא ?דך היא( מברך מן‬
‫ה^ב״ה[ מברך מהעולם ועד העולם‪,‬‬
‫עזחחכמה וחגבורה קזלו היא‪.‬‬
‫עלמא ועד עלמא‪ ,‬די חכמתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫קזהרי מעזום ]זה[ קזהוריד הקדוקן‬ ‫וגבורתא לי לה היא‪ .‬דניאל ב( להא בגין)וא(‬
‫ברוך הוא סודות חחכמה לעולם‪,‬‬ ‫לאנחית לןלשא בריך הוא רזי לחכמתא‬
‫ורצו‬ ‫אדם ‪T:‬‬‫התקלקלו ‪T‬בה ‪:‬בני ‪TT‬‬ ‫• ‪- :‬ן ‪1: :‬‬
‫להתגרות בו‪.‬‬ ‫ובעו‬
‫נשא ‪T‬‬ ‫אתקלקלו ••ביה ‪:‬בני ‪T T‬‬
‫לעלמא‪—: • ,‬ן ‪|T:‬‬
‫‪ T : T:‬׳‬
‫חכמה עליונה לאדם‬ ‫נהן‬ ‫לאתגרא ••ביה‪.‬‬
‫‪TT : • :‬‬
‫חכמה‬ ‫ובאותה‬ ‫הראקזון‪.‬‬ ‫יהב חכמתא עלאה לאדם הראשון‪,‬‬
‫‪•T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪ 7‬־‬
‫קזהתגלתה לו‪ ,‬ידע דרגות ונדבק‬
‫בזצר הרע‪ ,‬עד עזחכ!הלקו ממנו‬ ‫ובההיא חכמה )דף עו ע״א( לאתגלי ליה‬
‫עזב‬
‫כך ‪T‬‬ ‫ואחר ‪|T‬‬
‫החכמה‪ : ' ,‬־ ־‬
‫מעינות ־ ‪T : T‬‬ ‫ןלע דרגין‪ ,‬ואתלבק ביצר הרע‪ .‬עד‬
‫לפני רבונו וחתגלו לו מהם‪ ,‬ולא‬ ‫לאסתלקו מניה מבועי לחכמתא‪ .‬ולבתר‬
‫כמו מקדם‪ .‬אחר כך באותו הספר‬
‫קזלו ןדע חכמות‪ .‬אחר כך באו‬ ‫תב קמי מאריה‪ ,‬ואתגליין ליה מנייהו ולא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••1-‬‬ ‫‪T‬‬

‫בני אךם והךגיזו לפניו‪.‬‬ ‫כקדמיתא‪ .‬לבתר בההוא ספרא דיליה ידע‬
‫‪-T‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫ועבד ‪T‬בה ♦‪♦.‬את‬‫לנח ‪- T :‬‬‫‪- :‬‬ ‫חכמה‬

‫נתן ‪T: T‬‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬ ‫חכמאן‪ .‬ולבתר אתו בני נשא וארגיזו‬
‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫חקדוקז ברוך הוא‪ ,‬ואחר כך מה‬
‫כתוב? ויקזה מן חזין וי^כר‬ ‫קמיה‪.‬‬
‫ויתגל‪ ,‬כמו קזנתבאר‪ .‬נתן חכמה‬ ‫יהב חכמתא לנח ופלח בה לקדשא בריך‬
‫‪1 • :‬‬ ‫‪T: | •. .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫־‪7‬‬

‫לאבךהם ועבד בה את הקדוקן‬ ‫הוא‪ ,‬לבתר מה כתיב וישת מן היין‬

‫ברוך הוא‪ ,‬אחר כך ןצא ממנו‬
‫יקזמעאל קזחךגיז לפני הקדוקן‬ ‫חכמתא‬
‫יהב ‪T T : T‬‬
‫דאתמר‪—T .‬‬
‫‪T: • :‬‬ ‫כמה‬
‫‪T:‬‬ ‫ויתגל‬
‫־•‪:‬־‬ ‫וישכר‬
‫— •‪T:‬‬
‫ברוך הוא‪ .‬וכן יצחק ןצא ממנו‬ ‫לאברהם ופלח בה לקולשא בריך הוא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ל כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח תשרי‬
‫תמו‬

‫עקויו‪! .‬עקב ל?ןח עזהי אחיות‪.‬‬ ‫קדעזא‬

‫קמי ‪T :‬‬ ‫דארגיז ‪••1-‬‬
‫יעזמעאל ‪ :‬־‪• :‬‬
‫מניה • ‪•• T :‬‬ ‫נפק‪•• • 1‬‬
‫לבתר ‪- T‬‬
‫‪TT:‬‬
‫נתן חכמה למקזה‪ ,‬מה כתוב‬ ‫בריף הוא‪ .‬וכן יצחק נפק מניה עע^ו‪ .‬יעקב‬
‫בו? ) ב מ ד ב רי ט בכל ביתי נאמן‬
‫הוא‪ .‬ולא ה!ה כמקזה קזמען‬ ‫נסב הרין אססן‪.‬‬
‫נאמץ בכל הדרגות‪ ,‬ולא סטה‬ ‫חכמתא למקזה מה כתיב ביה )במדבר יב(‬ ‫יהב‬
‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫לבו בתעזוקת אחד מהם‪ ,‬אלא‬

‫עמד באמונה עליונה כראוי‪.‬‬
‫כמעזה‬
‫*‪*.‬‬ ‫הדה ‪:‬‬‫ולא ‪TT‬‬ ‫נאמן הוא‪T : .‬‬‫ביתי *‪: *.‬״‪.‬״ ‪1 T‬‬
‫•‬ ‫בכל‬
‫‪T:‬‬
‫נתן חכמה עליונה לקזלמה‬ ‫קזמקז מהימן בכלהו דרגין ולא סטא לביה‬
‫המלך‪ ,‬אחר כך מה כתוב בו?‬ ‫בתיאובתא דחד מנייהו‪ .‬אלא קאים‬
‫•‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫)משלי ‪ (K‬מקזלי קזלמה‪) ,‬שם ל(‬
‫המעןא נאם הגבר לאיתיאל‬
‫כדקא ‪:‬יאות‪.‬‬
‫עלאה ‪lT : :‬‬
‫במהימנותא • ‪T T‬‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫לאיתיאל ואכל‪ .‬אמר קזלמה‪,‬‬ ‫יהב חכמתא עלאה לעזלמה מלכא‪ .‬לבתר‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫אתי אל‪ ,‬והחכמה עזלו היא‪.‬‬ ‫מה כתיב ביה )משלי א( מקזלי עזלמה )משלי‬
‫ואכל ‪ -‬ואני !כול לעע‪ t‬ות‬
‫ךצוני‪ .‬אחר כך)מלכים־איח( ו!קם‬
‫ל( המע^א נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל‪.‬‬
‫ה׳ שטן לקזלמה וגו׳‪.‬‬ ‫אמר קזלמה אתי אל וחכמתא דיליה הוא‪.‬‬
‫ב א ראה‪ ,‬מעזום קצת חכמה‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T I:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ואוכל ואיכול למעבד ךעותי‪ .‬לבתר )מלכים א יח(‬
‫׳טמצאו אלה מאותה חכמת‬
‫הראעזונים‪ ,‬התגרו בקדוען־‬
‫דקם לן ע^טן לעזלמה וגד‪.‬‬
‫־ ‪It‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪•T‬‬

‫ברוך־הוא‪ ,‬ובנו מגדל ועע‪1‬ו‬ ‫תא חזי‪ ,‬בגין זעירו ךחכמתא ךאעזכחו אלין‬
‫כל מה עזעעויו‪ ,‬עד עזהתפז‪-‬רו‬ ‫מההוא חכמה דקדמאי‪ ,‬אתגרו ביה‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫מעל פני הארץ‪ ,‬ולא נקזאךה‬
‫בהם חכמה לעע‪ t‬ות דבר‪ .‬אבל‬ ‫בקךעזא בריך הוא‪ ,‬ובנו מגזיל ועבדו כל מה‬
‫לעתיד לבא הקדועז ברוך הוא‬ ‫ךעבדו‪ .‬עד דאתכדרו מאנפי ארעא ולא‬
‫יעורר חכמה בעולם דעבדו‬ ‫אעזתאר בהו חכמה למעבד מידי‪ .‬אבל לזמנא‬
‫אותו בה‪ .‬זהו קזכתוב )יחזקאל לו(‬
‫ואת רוחי אתן בקךבכם‬ ‫דאתי קדשא בריר הוא יתער חכמתא בעלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1*..‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫כךאעזונים‬ ‫לא‬ ‫ועעזיתי‪.‬‬ ‫ויפלחון ליה בה הדא הוא לכתיב‪) ,‬יחזקאל לו(‬
‫עזהעזחיתו בה את העולם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫ואת רוחי אתן בקךבכם ועשיתי‪ .‬לאו כקלמאי‬
‫אלא ‪ -‬ועקזיתי את א^ר בחקי‬
‫תקזמרו‬ ‫ומקזפטי‬ ‫תלכו‬ ‫לחבילו ביה עלמא‪ .‬אלא ועשיתי את אשר‬
‫ועקזיתם‪.‬‬ ‫בחקי תלכו ואת משפטי תשמרו‪.‬ועשיתם‪.‬‬
‫רבי יוסי ורבי ח!יא היו‬ ‫אמר‬‫בארחא‪- T .‬‬
‫אזלי ‪T : T :‬‬‫חייא הוו ‪: T‬‬ ‫ורבי • ‪T‬‬ ‫רבי יוסי ‪. - .‬‬
‫‪. .‬‬
‫הולכים בדרך‪ .‬אמר לו רבי‬
‫יוסי לרבי ח!יא‪ ,‬נפתח בתוךה‬ ‫ליה רבי יוסי לרבי חליא נפתח‬
‫ונאמר דבר‪ .‬פתח רבי יוסי‬ ‫באורייתא ונימא מלה‪ .‬פתח רבי יוסי ואמר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואמר‪) ,‬דברים בג( כי ה׳ אלהיך‬ ‫)דברים כג( כי לן אלהיך מתהלך בקרב מחנך‬
‫מתחלך בקרב מחנך לחצילך‬
‫ולתת איביך לפניך וה!ה‬ ‫להצילך ולתת אלביך לפניך והןה מחניך‬
‫מחניך קדועז ולא יךאה בך‬ ‫קדוש ולא יראה בך עך_ות דבר ושב מאחריך♦‬
‫ערות דבר ועזב מאחריך‪ .‬כי ה׳‬ ‫כי לן אלהיך מתהלך‪ ,‬מהלך מיבעי ליה‪ .‬אלא‬
‫אלהיך מתהלך? מהלך ה!ה‬
‫צךיך להיות ! אלא כמו‬ ‫כמה לאה אמר )ברא שית ג( מתהלך בגן לרוח‬
‫קזנאמר )בראשית ג< מתהלך בגן‬ ‫היום‪ .‬ודא הוא אילנא דאכל מניה אדם‬
‫תמז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ל כסלו‬
‫נח ־ עו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח תשרי‬
‫לרוח היום‪ .‬וזהו אילן עזאכל‬ ‫הראשין‪ .‬מתהלך נולןבא מהלך דכר♦‬
‫ממנו אךם הךאעזוץ‪ .‬מתהלך ‪-‬‬
‫נקבה‪ .‬מהלך ‪ -‬זכר­‬
‫וךא הוא ךאזיל לןמייהו ךיק‪Ji‬ראל כד הוו־‬
‫תהו עזהלך לפני יע‪ 1‬ךאל כעזהיו‬ ‫אזלי במךברא דכהיב )שמות ע( _די הו־לך‬
‫הולכים במדבר‪ ,‬עזכתוב )שמותיג(‬
‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. • • -‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫לפניהם יומם וגו‪ /‬הוא דאזיל לןמיה ךכר נש‬
‫ןה׳ הלך לפניהם יומם וגו׳‪ .‬והוא‬
‫לפניו‬
‫צדק‪TT: 1‬‬ ‫דכהיב‪) ,‬תהלים פה( *‪*.•*.‬‬
‫בארחא‪* : * .‬‬
‫אזיל ‪T :T :‬‬ ‫‪-‬כד ‪• T‬‬
‫קזהולך לפני האדם כשהולך‬
‫בדרך‪ ,‬עוכתוב )תהלים פה( צדק‬ ‫להלך דשם לדרך פעמיו‪ .‬ודא הוא ךאזיל‬
‫לפניו יהלך דעזם לדרך פעמיו‪.‬‬ ‫ולמה‪.‬‬
‫זכי‪T T : .‬‬ ‫דאיהו ‪•• T‬‬ ‫בשעתא ‪• :‬‬
‫‪T‬‬ ‫דבר ‪T‬נש ‪:‬‬ ‫קמיה ‪- :‬‬‫‪••1-‬‬
‫וזהו ^הולך לפני האדם בקזעה‬
‫קוהוא זוכה‪ .‬ולמה? להצילך‬
‫להצילך ולתת אלביך לפניך‪ .‬לאשתזבא בר‬
‫ולתת איביך לפניך‪ ,‬להציל אדם‬ ‫אחרא‪.‬‬
‫ביה ‪1—: -‬‬ ‫ישלוט ••‬ ‫ולא • ‪:‬‬ ‫בארהא ‪T :‬‬
‫‪T‬נש ‪T : T :‬‬
‫בדרך ולא יקולט בו אחר‪.‬‬ ‫ו^גין כך לבעי ליה לבר נש לאסתמרא‬
‫מחטאיו‬
‫׳להעזמר •• ‪:‬־ ‪T T‬‬
‫אדם ‪•• T • :‬‬
‫צריך ‪TT‬‬ ‫ולכו‬
‫ולטהר את עצמו‪ .‬מה טהרה זו?‬
‫‪ •• 7 :‬ן ז • \‬
‫מחובוי ולדכאה לגרמיה‪ .‬מאי דכיו‬
‫קזכתוב )דברים כג< והןה מחניך‬ ‫דא‪ .‬דכהיב‪) ,‬דברים כג( והלה מחניך קדוש‪ .‬מאי‬
‫קדועז‪ .‬מה זה קדועז? קדוקזים‬ ‫קדוש‪ ,‬קדושים מיבעי ליה‪ .‬אלא מחניך‬
‫הןה צךיך להיות! אלא מחניך‬
‫קדועז ‪ -‬אלו איברי הגוף קזהגוף‬
‫קדוש אלין שליפי גופא ךגופא אתחבר‬
‫מתחבר ונתקן בהם‪ .‬ולכן והןה‬ ‫ואתתקן בהו‪ .‬ובגין כך והלה מחניך קדוש‪.‬‬
‫מחניך קדועז‪ .‬ולא יךאה בך‬ ‫ולא יראה בך ערות דבר‪.‬‬
‫ערות דבר‪.‬‬
‫מה זה ערות דבר? זה דבר ]?‪:‬חה[‬
‫מאי ערות דבר‪ .‬דא מלתא )?יייתא( ךעךלין‪.‬‬
‫עריות‪ ,‬קזזה הוא דבר ^הקדוען‬ ‫דדא הוא מלה ךקךשא בדיך הוא מאים‬
‫ברוך הוא מואס בו יותר מהבל‪.‬‬ ‫בה לתיר מכלא‪ .‬כיון ךאמר ולא יראה בך‬
‫כיון קזאמר ולא יךאה בך עךות‪,‬‬
‫למה דבר? אלא רקזעי העולם‬ ‫ערות‪ ,‬אמאי דבר‪ ^ .‬א הפי חייבי עלמא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ■ך‬ ‫_‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— —‬ ‫׳‬ ‫־‬

‫הללו קזגועלים ומטמאים את‬ ‫ךגעלי ומסאבי גרמליהו במלה ללהון תפקי‬
‫עצמם בדבורם קזיוצא מפיהם‪,‬‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫ערות ‪T T‬‬‫־‬ ‫והא *איהו‬ ‫מפומייהו ‪T :‬‬
‫—‪:‬‬
‫וזהו ערות דבר‪.‬‬
‫עזהוא‬ ‫•••‬ ‫מעזום‬ ‫למה? •‬ ‫כך ‪T T‬‬‫וכל ‪1T‬‬ ‫‪7:‬‬
‫וכל כך למה‪ .‬בגין ךאיהו אזיל קמך‪ .‬ואי‬
‫הולך לפניך‪ .‬ואם אתה עועזה‬ ‫אה עביר כדין‪ ,‬מלד ושב מאחריך‪ .‬דלא‬
‫כך‪ ,‬מןד ‪ -‬וקוב מאחריך‪ .‬קזלא‬ ‫לזיל בהדך וייתוב מאחריך‪ .‬ואנן הא אזלינן‬
‫ולך עמך דעזוב מאחריך‪ .‬ואנו‬
‫הרינו הולכים לפניו בדרך‪,‬‬ ‫קמיה בארחא נתעסק במלי ךאורליתא‪ .‬דהא‬
‫נתעסק בךב‪.‬רי תורה‪ ,‬קזהרי‬ ‫אורליתא אתעטרא על רישיה ךבר נש‬
‫התורה מתעטרת על ראעזו ^ל‬ ‫ושכעהא לא אעליאת מיניה‪.‬‬
‫אךם והקזכינה לא זזה ממנו‪.‬‬
‫ואמר‪_ 7,‬ויאמר ה׳‬ ‫חייא ‪ :‬ז _‬
‫רבי • ‪T‬‬
‫תח ‪• -‬‬ ‫‪7‬פ ‪-‬‬
‫אחד‬
‫עם •‪T *.‬‬‫הן ־‬ ‫ויאמר‪ T‬ה׳ ‪T :‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ואמר‬
‫*‪*.‬‬ ‫חייא‬
‫רבי • ‪*.* 1‬‬
‫פתח • •‬‫‪ 7‬־‬
‫הן עם אחד וקופה אחת לכלם‬ ‫חזי‪— ,‬מה‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫הא‬ ‫‪T‬‬ ‫וגו׳‬ ‫‪:‬‬ ‫לבלם‬
‫‪T :‬‬ ‫אחת‬
‫——‬ ‫ושפה‬
‫‪TT :‬‬
‫וגו׳ בא ךאה מה כתוב‪ ,‬ויהי‬
‫כתיב ולהי בנסעם מקדם‪ .‬מאי מקדם‪.‬‬
‫בנסעם מקדם‪ .‬מה זה מקדם?‬
‫מקךמונו קול עולם‪ .‬וימצאו?‬ ‫מקדמונו של עולם‪ .‬וימצאו‪ .‬ויראו מיבעי‬
‫ויךאו צריך הןה להיות ! מה זה‬ ‫המן‬
‫אשכחו ‪T -‬‬ ‫מציאה ‪T : -‬‬ ‫אלא ‪T • :‬‬ ‫וימצאו‪T1*.• .‬‬ ‫ליה ‪T‬מאי ־* ‪: :‬‬
 ‫ג׳ ש ני ם ־ ש ״ א ‪:‬‬
‫ל כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫ל שנ ה א ח ת‪:‬‬
‫כח תשרי‬
‫תמח‬

‫דמצאו? אלא מציאה מצאו עזם‬ ‫מרזי ךחכמתא מקןךמאי ךאתנער תמן מן בני‬
‫מסוידי הדזכמה מהקןךמונים‬
‫עזהתנערה עזם מבני המבול‪ ,‬ובה‬
‫טופנא‪ ,‬ובה אעזהךלו למעבד בההיא‬
‫התעסקו לעעזות באותו מע^ה‬ ‫עביךתא ךעבדו לסרבא ביה ב?ןךעזא בריף‬
‫עזעעזו לסרב לקדועז־ברוך־הוא‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬והוו אמרי בכימא ועבלי )דף עו ע״ב(‬
‫והיו אומרים בפה ועועזים‬
‫מעע‪1‬ה•‬ ‫עביךתא‪.‬‬
‫ךאה מה כתוב‪ ,‬הן עם אחד‬ ‫אחת‬ ‫ושפה ‪- -‬‬‫‪TT :‬‬ ‫אחד‬‫•‪T *.‬‬ ‫הן ־עם‬ ‫כתיב *‪1 *.‬‬ ‫מה ‪* :‬‬ ‫־‬ ‫חמי‬
‫‪••7‬‬
‫ועזפה אחת לכלם‪ .‬מעזום עזהם‬
‫בלב אחד וברצון אחד ומדברים‬
‫לכלם‪ .‬בגין דאנון בלבא חד ורעותא‬
‫בלעזון חקדעז‪ .‬ועתה לא יבצר‬ ‫חד וממללי בלשון הקדש‪ .‬ועתה לא ןבצר‬
‫מהם כל א^ר ןץמו לעעזות‪ ,‬ואין‬ ‫מהם כל אשר ןזמו לעשות‪ .‬ולית מאן ךימנע‬
‫מי עזימנע מעעזיהם‪ .‬אבל מה‬
‫אע^|ה? אבלבל להם הדרגות‬ ‫עובדא ללהון‪ .‬אבל מאי אעביד‪ ,‬אבלבל לון‬
‫עזל מעלה ולעזונם עזלמטה‪ ,‬ואז‬ ‫דרגין ללעילא‪ ,‬ולישן דלהון לתתא‪ .‬וכלין‬
‫נמנע מע^ה עזלהם‪ .‬ומה מעזום‬
‫עזהיו ברצון ולב אחד ומדברים‬
‫אתמנע עובדא ללהון‪ .‬ומה בגין דהרו‬
‫בלעזון חקידעז כתוב לא יבצר‬ ‫ברעותא ולבא חד וממללי בלשון הקלש‬
‫מהם כל א^ר ןןמו לעעזות‪ ,‬ודין‬ ‫כתיב לא יבצר מהם כל אשר ןזמו לעשות‪,‬‬
‫עזלמעלה לא ןכל לעזלט בהם ‪-‬‬
‫אנו או חחברים עזמתעכזקים‬ ‫אנן‬
‫לשלטאה ‪:‬בהו‪1---: .‬‬ ‫‪TT: - :‬‬ ‫יכיל‬ ‫לא ‪• :‬‬ ‫דלעילא ‪T‬‬
‫ודינא • ‪T • • :‬‬ ‫‪T•:‬‬
‫בהורה‪ ,‬ואנו בלב אחד ורצון‬ ‫או חבתיא למתעפקין באורייתא‪ ,‬ואנן בלבא‬
‫אחד‪ ,‬על אחת כמה וכמה‪.‬‬
‫אמר דבי יוסי‪ ,‬מכאן עזלאותם‬
‫חד ורעותא חד‪ ,‬על אחת כמה וכמה‪.‬‬
‫בעלי המחלקת אין להם קיום‪.‬‬ ‫אמר רבי יוסי מכאן לאנון מאלי למחלוקת‬
‫עזהרי בכל פעם עזהללו בני‬ ‫לית לון קיומא‪ .‬להא כל זמנא )ךאלז(‬
‫העולם אלה עם אלה ברצון אחד‬
‫ולב אחד ‪ -‬אף ^ גב עזמורדים‬ ‫לבני עלמא אלין עם אלין ברעותא חלא‬
‫בקדועז־ברוך־הוא‪ ,‬לא עזולט‬ ‫ולבא חד‪ ,‬אף על גב למרדי ביה בקולשא‬
‫בהם הדין עזלמעלה‪ .‬כיון‬
‫עזנחלקו‪ ,‬מןד ‪ -‬דפץ אתם ה׳‬
‫דלעילא‪.‬‬
‫•‪T••:‬‬ ‫דינא‬
‫•‪T‬‬ ‫שלטא ‪:‬בהו‬ ‫‪T: T‬‬ ‫בריר הוא‪T ' ,‬לא‬ ‫‪1•:‬‬
‫מעזם וגו׳‪.‬‬ ‫כיון לאתפלגו מלד דפץ לן אותם משם וגד‪.‬‬
‫אמר דבי חןיא‪ ,‬נעזמע עזחכל‬ ‫דפומא‬
‫בדבור חפה תלוי‪ ,‬עזהרי כיון‬ ‫‪T‬‬ ‫במלה ‪:‬‬
‫דכלא ‪T • :‬‬ ‫אשתמע ‪T :‬‬ ‫חייא • ‪ : :‬־‬ ‫רבי • ‪T‬‬ ‫••‬ ‫אמר‬
‫‪ 7‬־‬
‫עזהתבל^ו‪ ,‬מןד וןפץ ה׳ א'תם‬ ‫תלליא‪ .‬להא כיון לאתבלבל מלד ויפץ‬
‫מעזם‪ .‬אבל לעתיד לבא מה‬ ‫כתיב‪,‬‬
‫׳‬ ‫דאתי מה ‪• :‬‬ ‫—‬ ‫בזמנא‬
‫אבל ‪• • T : • :‬‬ ‫משם‪T —:.‬‬ ‫אתם • ‪T‬‬ ‫‪T‬יי ‪T‬‬
‫כתוב?)עפניהג( כי אז אהפך אל‬
‫עמים עזפה ברורה לקריא כלם‬ ‫ברורה‬‫‪T :‬‬
‫שפה‬‫‪TT‬‬
‫עמים‬ ‫‪• -‬‬
‫אהפך *‪*.‬אל‬
‫*‪: *.‬״‪.‬״ ‪1‬‬
‫)צפניה ג( ‪3‬י ‪T‬אז‬
‫בעזם ה׳ לעבדו עזכם אחד‪,‬‬ ‫שכם אחד• וכתיב‪,‬י‬ ‫‪:‬‬ ‫לעבדו ‪:‬‬
‫בשם‪ :‬יי ‪T: T:‬‬ ‫•‪T *.‬לקרא כלם ‪T‬‬ ‫‪*.* :‬‬
‫וכתוב )זכריה יד( והןה ה׳ למלך על‬ ‫האלץ —ביום‬ ‫למלל —על ‪T‬כל‬ ‫והיה לי‬ ‫)זכריה יד(‬
‫כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳‬ ‫‪1 *.•T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: T:‬‬ ‫‪TT :‬‬

‫אחד ועזמו אחד‪ .‬ברוך ה׳ לעולם‬ ‫יי‬

‫ברול ‪T:‬‬ ‫אחד‪1 T .‬‬ ‫ושמו •‪T *.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫אחד‬
‫יי •‪T *.‬‬ ‫יהיה ‪T:‬‬‫ההוא * ‪*.* :‬‬ ‫־‬
‫אמן ואמן‪:‬‬ ‫לעולם אמן ואמן ‪:‬‬
‫תמט‬
‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ל כסלו‬ ‫לו לד ‪ -‬עו ע״נ‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט תשרי‬
‫ןך שת לך לך‬ ‫פרשת לך לף‬
‫זהר‬
‫לך לך מאךצף וגוי‪ /‬רבי אבא‬ ‫זהר‬
‫פתח ואמר )ישעיה מו( שמעו אלי‬ ‫לך לך מארצך וגו‪ /‬רבי אבא פתח ואמר‪,‬‬
‫אבירי לב הךחוקים מצ‪-‬ךקןה‪.‬‬ ‫)ישעיה מו( קזמעו אלי אבירי לב הרחוקים‬
‫שמעו אלי אבירי לב ‪ -‬כמה‬
‫חזקים לבותיהם של הרשעים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• 7 : 7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫•••‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ‪1• 7‬‬
‫מצדקה‪ .‬שמעו אלי אבירי לב‪ ,‬כמה תקיפין‬
‫שרואים את שבילי ודךכי ההוךה‬ ‫לבייהו ךחייביא‪ .‬דחמאן שבילי וארחי‬
‫ולא מסתכלים בהם‪ ,‬ולבותיהם‬
‫ךאורייתא ולא מסתכלן בהו‪ ,‬ולבייהו תקיפין‬
‫חזקים שאינם חוזרם בתשובה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫••‬‫‪/‬‬ ‫‪1•T‬‬

‫לךבונם‪ ,‬ונקראים אבירי לב‪.‬‬ ‫ךלא מהדרין בתיובתא לגבי מךיהון‪ ,‬ואקרון‬
‫הךחוקים מצךקה ‪ -‬שמתרחקים‬ ‫אבירי לב‪ .‬הרחוקים מצדקה ךמתרחל(י‬
‫מן התוךה‪.‬‬
‫מאורליתא‪.‬‬
‫ךבי חץקןה אמר‪ ,‬שמתרחקים מן‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬והם ךחוקים‬ ‫לבי חזקיה אמר ךמתרחקי מקךשא בריך‬
‫ממנו‪ ,‬ומשום כך נקךאו אבירי‬ ‫הוא ואנון ךחיקין מניה‪ ,‬ובגין כך‬
‫לב‪ .‬הרחוקים מצדקה ‪ -‬שאינם‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫••‬‫•‪.‬‬

‫רוצים לקרב אל הקדוש ברוך‬

‫‪|T T :‬‬ ‫•‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪: T‬‬
‫אקרון אבירי לב‪ .‬הרחוקים מצדקה דלא‬
‫הוא‪ ,‬משום כך הם ךחוקים‬ ‫בעאן לקךבא לגבי קךשא בריך הוא‪ ,‬בגין כך‬
‫מצדקה‪ .‬כיון קזהם ךחוקים‬ ‫אנון ךחוקים מצדקה‪ ,‬כיון דאנון ךחוקים‬
‫מצדקה‪ ,‬ךחוקים הם משלום‪,‬‬
‫שאין להם קזלום‪ ,‬שכתוב )ישעיה‬
‫מצדקה ךחוקים אנון משלום דלית לון‬
‫מח( אין שלום אמר ה' לרשעים‪.‬‬ ‫שלום‪ .‬דכתיב‪> ,‬ישעיה מח( אין שלום אמר לן‬
‫מה הטעם? מעזום עזהם ךחוקים‬ ‫לרשעים‪ .‬מאי טעמא בגין דאנון ךחוקים‬
‫מצדקה‪.‬‬
‫ב א ראה‪ ,‬אברהם רצה לקרב אל‬
‫‪|T T :‬‬ ‫•‬
‫מצדקה‪.‬‬
‫• ‪|T T:‬‬
‫‪•/‬‬ ‫• ‪ 1:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫' ־ ‪7 :‬‬ ‫‪:‬‬

‫הקדוש ברוך הוא והתקרב‪ .‬זהו‬ ‫בריך‬

‫לקודשא ‪1 •:‬‬
‫לקרבא ‪T : 1 :‬‬
‫בעי ‪T :|T:‬‬‫אברהם ‪••T‬‬
‫חזי‪TT: - ' •,‬‬
‫‪7‬תא ‪• T‬‬
‫שכתוב >תהלים מה< אהבת צדק‬ ‫הוא ואתלורב‪ .‬הדא הוא דכתיב‪) ,‬תהלים מה(‬
‫• ‪1‬‬
‫•‬
‫••‬‫•‬
‫•‬ ‫‪T : - T‬‬ ‫‪T‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪-|T : • :‬‬
‫ותשנא רשע‪ .‬משום שאהב צדק‬
‫ושנא רשע‪ ,‬התקרב לצדקה‪ ,‬ועל‬
‫אהבת צדק ותשנא רשע‪ .‬בגין ךאהב צדק‬
‫־‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫• ‪17 7 :‬‬ ‫‪••17 :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫זה כתוב )ישעיה מא( אבךהם אהבי‪.‬‬ ‫כתיב‪,‬‬

‫ועל ‪T‬דא ‪ • :‬׳‬ ‫לצדקה‪- : ,‬‬
‫אתלורב • ‪ |T T:‬׳‬
‫רשע • ‪-|T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ושנא‬
‫‪TT :‬‬
‫מה הטעם אהבי? משום שכתוב‬ ‫אוהבי‪,‬‬ ‫טעמא‬
‫׳‬ ‫מאי ‪T : -‬‬ ‫אוהבי‪T .‬‬
‫•‬ ‫אברהם‬
‫)ישעיה מא( ‪T T: -‬‬
‫אהבה צדק‪ .‬האהבה שאהב‬
‫אברהם את הקדוש ברוך הוא‬
‫בגין דכתיב אהבה צדק‪ .‬ךחימותא דקךשא‬
‫מכל בני דורו‪ ,‬קזהיו אבירי לב‪,‬‬ ‫בריך הוא דרחים )דף עז ע״א( ליה אברהם מכל‬
‫והם ךחוקים מצדקה‪ ,‬כמו‬ ‫בני דריה דהוו אבירי לב ואנון ךחוקים‬
‫קזנתבאר‪.‬‬
‫םוקרי תורה‬ ‫דאתמר‪.‬‬
‫כמה ‪T : • :‬‬‫מצדקה ‪T :‬‬
‫• ‪|T T :‬‬
‫למךנו בתקף ךצון המלך נטע‬ ‫סתרי־תורה‬
‫‪7‬‬ ‫•‬
‫אילן אחד גדול וחזק בתוך‬
‫)דף ע״ו ע״ב(‬
‫הנטיעות העליונות‪ ,‬הנטיעה של‬
‫האילן הזה בתריסר החומים‬ ‫האנא כתולןפא ךהרמנו ךמלפא‪ ,‬אנציב חד אילנא רפא‬
‫מסבבת‪ .‬באךבעה צדדים של‬
‫ות?ןיף ג‪ 1‬נטיען עלאץ‪ ,‬נטיע אילנא דא‪ ,‬פתריסר החומץ‬
‫העולם פרושה רגלו‪ .‬ת״ק‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ל כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫כט תשרי‬
‫תג‬

‫פ ל ס או ת מ ס עו תיו‪ .‬כל ה ך צונו ת‬ ‫א ס ה ח ר‪ ,‬ב א ר ב ע ס ט רין ך ע ל מ א פריע^א רגלי ה‪ .‬ת״ ק פ ר סי‬

‫קזל או ת ם פ ך סו ת בו ת לויי ם‪.‬‬
‫מ ט לנ‪ 1‬י‪ ,‬בל ר עו תין ד אנון פ ר סין בי ה תליין‪ ,‬בד אתע ר ה אי‪,‬‬
‫כעזז‪-‬ה מ ת עו ר ר‪ ,‬כל ם מ ת עו ך רי ם‬
‫ע מו‪ .‬אין מי קזיוצא מ ך צונו‪ .‬א ח ר‬ ‫כ ל הו מ ת ע רין ב ה די ה לי ת מ אן דנ פי ק מ ר עו תי ה‪ .‬לבתר‪,‬‬
‫כך כלם ב ר צון א ח ד ע מו‪ .‬קם‬ ‫כ ל הו ב ר עו ת א ח ד א ב ה די ה‪? ,‬ןם מ ל עי ל א )ם״א נחית( א תנ חי ת‬
‫מ ל מ ע ל ה‪] ,‬יורי[ יו רד במכ!עותיו‬
‫ב מ ט לנוי לגו ן מ א‪ .‬מני ה ןמא)אתגלי( א ת מ לןי א‪ .‬אי הו מ ק‪ 1‬ך א‬
‫ל תוך חן ם‪ .‬מ מנו חןם ]מסגלה[‬
‫מ ת מ ל א‪ .‬הו א ה מ קו ר ]של כל[‬
‫)דכל ד״א לכל( מיין דנ ב עין‪ .‬ה חו תי ה מ ת פ לגין בל מי מוי‬
‫ה מי ם הנו ב עי ם‪ ,‬ת ח תיו נ ח ל קי ם‬ ‫ךבראעזית‪ ,‬עזלןיו ךגנ ת א בי ה ה לןין‪.‬‬
‫כל מי מי בראקזית‪ .‬ה קז ק או ת חגן‬
‫בל נעזמתין ד ע ל מ א מני ה פ ר חין‪ .‬נעזמתין א לין ע א לין‬
‫תלויי ם בו‪.‬‬
‫כ ל הנ עז מו ת עזל ה עו ל מי ם‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪7‬‬
‫בגנ ה א לנ ח ת א ל ה אי ע ל מ א‪ .‬נעזמתא כ ד נפלןא א תב רכ א‬
‫פו ל חו ת מ מנו‪ .‬הנ קז מו ת ח ל לו‬ ‫ב ^ ב ע ב ר כ אן ל מ הוי א ב א )ד״א ל״ג לדוחא ורם( לגו פ א )ולמהר(‬
‫נ כנ סו ת לגן ל ל ד ת ל עו ל ם חז ה‪.‬‬
‫ב ס לי קו)דליוקנא עלאה ד!ךא הוא ךכתיג ריאמר יו אל אכרם הא נעמתא‬
‫כקזיוצ א ת נעזמה‪ ,‬הי א מ ת ב ר כ ת‬
‫בקזבע ב ל כו ת ל היו ת אב [לרוח ורם[‬ ‫עלאה אבא )ד״א ל״ג לרוחא ודם( לגופא ככליקו( זידיו קנ א ע ל א ה‪.‬‬
‫ל ג ו ל ]ולחיות[ ב ע ל ן ה ]של הךמות העליונה‪.‬‬
‫ב ד ב עי א )נ?עא( לנ ח ת א ל ה אי ע ל מ א‪ ,‬או מי ל ה ?ןךעזא בריך‬
‫זהו שכתוב ויאמר ה׳ אל אברם‪ .‬הרי נשמה ^‪:‬ליונה‬
‫קזל ד מו ת‬ ‫אבא )לרוח ורם( לגוף בעליה[‬ ‫הו א ל מי ט ר פ קו די אורליתא ו ל מ ע ב ד ר עו תי ה‪ .‬ו מ ס ר ל ה‬
‫ע ליונ ה‪.‬‬ ‫מ א ה מ פ ה ח אן ד ב ר כ אן ד ב ל יו מ א ל א עז ל מ א ל ד רגין ע ל אין‬
‫רד ת ‪T‬ל עו‪T‬ל ם‬
‫[הנפש!י ‪T‬ל••• ‪•/‬‬
‫ש רו‪7‬צ ה י־ ־•• ‪-‬‬
‫‪:‬כ •••‬ ‫כ חו עזבן ל״ןי ל ״ ך‪ ,‬ד ה א כ ל הו א ת מ ס ר ל ה בגין ל א ת קנ א‬
‫הז ה‪ ,‬מ ש בי ע או ת ה ה ק דו ש ב רוך‬
‫הו א ל ש מ ר א ת מ צוו ת ח תו ל ה‬ ‫ב הו לגנ ת א ו ל מ פ ל ח ל ה ו לנ ט ר א ל ה‪ .‬מ א ר צ ך ד א גנ ה א‬
‫ו ל ע שו ת לצונו‪ ,‬ו מו ס ר ל ה מ א ה‬
‫מ פ ת חו ת של ב ל כו ת של כל יום‬
‫)ומוללתף לא גופא לאתקלי אילנא להוי דאיהו תריסר עבטין עלאין‪ .‬ומבית‬
‫ל ח ש לי ם א ת ה ד לגו ת ה ע ליונו ת‬
‫כ ח ש בון ל ״ ך ל״ ך‪ .‬ש ה רי כל ם‬ ‫אביל לא ^כי?תא‪ .‬אכיל לא קךשא בליל הוא‪ .‬שנאמר)משלי כה( גוזל אביו‬
‫נמכ!רו ל ה כ די ל ת קן ב ה ם א ת‬ ‫ואפו ואומד אין פשע וגו׳‪ .‬ואין אביו אלא רן^א ?ליל הוא ואין אמו אלא‬
‫חגן ו ל ע ב ד ה ו ל ש מ ר ה‪ .‬מ א ל צ ך ‪-‬‬ ‫כנסת ישראל‪ .‬אל הארץ אשר אלאל לא איהו האי עלמא(‪) ,‬ג״א ומוללתל‬
‫זה גן ה ? ו ן‪.‬‬ ‫לא אילנא להוי‪ ,‬ומבית אכיל תריסר תהומץ ש?טץ עלאץ‪ .‬אל הארץ אשר‬
‫]ומולךדף ־ זה הגוף‪ ,‬שנקרא עץ החיים‪ ,‬שהוא‬
‫אראל לא איהו האי עלמא(‪) ,‬עד באן סתרי תורה(‪.‬‬
‫תריסר שבטים עליונים‪ .‬ומבית אביף ־ זו השבעה‪.‬‬
‫אביף זה הקדוש ברוןי הוא‪ ,‬שנאמר )משלי כח(‬ ‫דבי יו־סי פתח )תהליפפי( מה ידידות מעזכנותיף‬
‫גוזל אביו ואמו ואמר אין פשע וגר‪ .‬ואין אביו אלא‬ ‫כמה •אית לון לבני נעזא‬ ‫‪T-‬‬ ‫צבאות‪.‬‬ ‫יי ‪T : T‬‬
‫‪:‬‬
‫הקדוש ברוןי הוא‪ ,‬ואין אמו אלא קנסת ישראל‪ .‬אל‬
‫הארץ אשר אךאף ־ זה הוא העולם הזה‪] [.‬ם״א‬
‫דהא‬
‫בריד הוא‪T : .‬‬
‫דקדשא ‪1 • :‬‬
‫בפולהנא ‪T : 1*.. :‬‬
‫‪TT :‬‬ ‫לאסתכלא ‪:‬‬
‫‪T T —: • :‬‬
‫וממולךתף ־ זה עץ החיים‪ .‬ומבית אביף ־ תריסר‬ ‫ולא מסתכלי ‪-‬על ‪-‬מה‬ ‫ידעי ‪T :‬‬ ‫לא ‪• • : T‬‬ ‫נעזא ‪T‬‬
‫בני • ‪T T‬‬
‫בל ‪• :‬‬‫‪T‬‬
‫תחומים‪ ,‬שבטים עליונים‪ .‬אל הארץ אשר אךאןן ־‬ ‫?ןאים עלמא‪ .‬ואפון על מה לןלימין‪ .‬דכד ברא‬
‫זהו רזעולם הזה[‪ .‬עד כאן םתרי תוךה‪.‬‬
‫ר בי י‪ 1‬סי פ ת ח‪) ,‬תהלים פד( מ ה‬
‫לןךשא בדיך הוא עלמא עבד עזמלא מאעז‬
‫י ךיד‪ 1‬ת מעזכנו־תיף ה' צ ב א‪ 1‬ת‪.‬‬
‫כ מ ה י ש ל בני אד ם ל ה ס ת כ ל ב ע בו ד ת ה ק דו ש ב רוך הו א‪ ,‬ש ה רי כל בני ה א ד ם ל א יו ד עי ם ו ל א‬
‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪TT T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫' • • •‪••“ :‬‬ ‫\‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪|T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫״‬ ‫־ ‪T‬‬

‫מ ס ת כ לי ם ע ל מ ה עו מ ד ה עו ל ם ו ע ל מ ה הם קי מי ם‪ .‬ש כ א ש ר ברא ה ק דו ש ב רוך הו א א ת ה עו ל ם‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫••‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ך‬ ‫־ ‪|T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ־‬
‫•‬
‫•‬ ‫•‬ ‫•‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫״ ‪ :‬־ ‪ :‬״‬

‫ע ש ה ש מי ם מ א ש ו מ מי ם מ ע ר בי ם י ח ד‪ ,‬ו ל א היו קו פ אי ם‪ ,‬ו א ח ר כך ק פ או ו ע מ דו ב רו ח ע ליונ ה‪,‬‬

‫■ך!‬ ‫־ ‪: • /‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T:‬‬ ‫‪: | T | T‬‬ ‫‪• : 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••••‬ ‫‪.‬ך_•‬ ‫‪-‬ך‪.‬ך‬
‫תנא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א טבת‬
‫לך לך ־ ע״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט תשרי‬
‫ומשם שתל את העולם לעמד על‬ ‫וממים מתערבין כחדא ולא הוו גלדי‪ .‬ולבתר‬
‫‪■ .‬ך —‬ ‫‪** :‬‬ ‫־‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— .‬‬

‫עמודים‪ .‬ואותם התומכים לא‬ ‫אגלידו וקיימו ברוחא עלאה ומתמן עזתיל‬
‫עומדים אלא ברוח ההיא‪ .‬ובשעה‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫• —‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:^T:‬‬

‫כלם‬ ‫עולה‪.‬‬ ‫הרוח‬ ‫שאותה‬ ‫עלמא‪ .‬לקיימא על סקןכין‪ .‬ןאנון ס??כין לא‬
‫מתרופפים וזעים והע ^ס רותת‪.‬‬ ‫קיימין אלא בההוא רוחא‪ ,‬ובקזעתא דההוא‬
‫זהו שכתוב )איוב ט< המךגיז ארץ‬ ‫רוחא א?תלק כלהו ^_^פין תעין ועלמא‬
‫ממקומה ועמודיה יתפלצון‪ .‬והבל‬
‫עומד על התוךה‪ .‬שכאשר ישראל‬ ‫ארתת הדא הוא ךכתיב‪) ,‬אייב ט( המרגיז ארץ‬
‫מ ש ה קי ם בתורה‪ .‬מתקים הע ץם‪.‬‬ ‫מקןקומה ועמודיה ותפלצון‪ .‬וכלא קאים על‬
‫קימים‬
‫התומכים ‪• T|-‬‬
‫‪• :‬‬ ‫העמודים ‪-‬‬
‫•‬ ‫ואותם ‪- T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫אורייתא‪ ,‬ךכד ישראל מקזהךלי באורייתא‬
‫במקומם בקיום שלם‪.‬‬
‫ב א ךאה‪ .‬בשעה שמתעורר חצות‬ ‫מתקוים עלמא ואנון קיימין וסמכין קיימין‬
‫חלילה וחקדוש ברוך הוא נכנס לגן‬ ‫באתרייהו בקיומא קזלים‪.‬‬
‫העדן להשתעשע עם הצדיקים‪ .‬כל‬
‫האילנות של גן העדן מזמדים‬
‫תא חזי‪ ,‬בשעתא דאתער פלגות ליליא‬
‫ומשבחים לפניו‪ .‬שכתוב )דברי‬
‫• ‪T‬‬
‫‪/‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT :‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪:‬‬
‫וקודשא בריך הוא עאל לגנתא דעדן‬
‫הימים־אטז( אז י תנו עצי היער מלפני‬ ‫לאקזה^קזעא עם צדיקיא‪ ,‬כלהו אילנין‬
‫ה׳ וגו׳‪.‬‬
‫והכרוז קורא בחיל ואומר‪ :‬לכם‬
‫דבמתא ךעדן ק?זמרן וקןשבחן קמיה‪ .‬ך?תיב‪,‬‬
‫אומדים קדושים עליונים‪ .‬מי מכם‬ ‫י? וגר‪.‬‬ ‫)דברי הימים א טז( אז י_רןני‬
‫שנכנסה ריח לאזניו לשמע‪ .‬ועיניו‬ ‫ןכרוזא קרי בחיל ואמר לכון אמרין קדישין‬
‫פקוחות לךאות‪ .‬ולבו פתוח לדעת‪.‬‬
‫בשעה שהרוח של כל הרוחות‬
‫^ליונין‪ ,‬מאן מ^כון ךעויל רוחא‬
‫מרימה את התבשמות הנשמה‪.‬‬ ‫ועינוי פקחין למחמי♦‬ ‫באודנוי‬
‫ומשם יוצא הקול של הקולות‪.‬‬ ‫ולביה פתוח למנדע‪ ,‬בשעתא דרוחא דכל‬
‫הצבאות התפזרו לאךבעה רוחות‬
‫העץם‪.‬‬ ‫רוחץ ארים בסימו ךנקזמתא‪ ,‬ומתמן נפיק‬
‫א‪ .‬אחד ע ^ ה לצד אחד‪ .‬ב‪ .‬אחד‬ ‫קלא ךקלןא‪ ,‬חילין אתבדר לארבע סטרי‬
‫יורד לאותו חצר‪ .‬ג‪ .‬אחד נכנס בין‬ ‫עלמא‪.‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫שנים‪ .‬ד‪ .‬שנים מתעוךדים ]מתעטרים[‬
‫בשלשה‪ .‬ה‪ .‬שלשה נכנסים באחד‪.‬‬
‫א חד סליק לסטר חד‪ .‬ב חד נחית לההוא‬
‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ו‪ .‬אחד מוציא גונים‪ .‬ז‪ .‬ששה מהם‬ ‫?זטר‪ .‬ג חד עןיל בין תרין‪ .‬ד תרין מתערין‬
‫לצד אחד‪ .‬וששה מהם יוךדים‬ ‫)מהע?ח( בתלת‪ .‬ה תלת עיילי בחד‪ .‬ו חד אפיק‬
‫לאותו הצד‪ .‬ח‪ .‬ששה נכנסים‬
‫בשנים עשר‪ .‬ט‪ .‬שנים עשר‬ ‫‪ 0‬יי ושית מ?הון‬ ‫^?ייייז‬ ‫^!י^יז• ^‬
‫מתעוךדים בעשדים ושנים‪ .‬י‪ .‬ששה‬ ‫נחתי לההוא סטר‪ .‬ח שית עיילי בתריסר‪ .‬ט‬
‫כלולים בעשרה• יא• עשרה עומדים‬ ‫תריסר מתערין ב‪7‬וש‪.‬רין ותרין‪ .‬י שית ?לילן‬
‫באחד‪.‬‬
‫בעשרה‪ .‬יא עשרה קאים בחד‪.‬‬
‫א‪ .‬פי' כתר עליון הנקרא רחא דבל רוחץ כשבא להרים מתיקה הנשמה ממקום הבינה‪ :‬ב‪ .‬פירוש הנפש אתדבק ברוח‪ :‬ג‪ .‬פי' הרוח יורד‬
‫למטה להתחבר עם הנפש‪ :‬ד‪ .‬פי' הנשמה השוכנת בין רוח לנפש‪ :‬ה‪ .‬פי' שאז הרוח והנפש מתעדנין בנשמה‪ :‬ו‪ .‬פי נפש רוח ונשמה כלם‬
‫נכנםים בבינה אז הבינה מוציא ניצוצות‪ :‬ז‪ .‬פי' אותן שש ניצוצות הראשונות םובבות למקום התפארת עולם הבנין שש קצוות ושש ניצוצות‬
‫יורדות למדת מלכות‪ .‬ר״ל שבע היכלות ממקום שהן באות‪ :‬ח‪ .‬פי' אותן שש שהן בז' םפירות עולם הבנין עולים לשם של י״ב הוויות‪ :‬ט‪.‬‬
‫פי' אותן י״ב הוויות עולים למקום הבינה מקור כ״ב אותיות‪ :‬י‪ .‬פי' הו' ניצוצות שבמלכות ר״ל שבעה היכלות כלילן בי' םפירות‪ :‬יא‪ .‬פירוש‬
‫העשר םפירות עומדין בחד נקודה עלאה וכלל המאמר להודיענו מעלת הנשמה ומעלת תורתנו הקדושה‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א טבת‬
‫אוי לאויתם עזיעזנים ועזנה‬
‫בנחיריהם‪ ,‬לא יוךעים ^■א‬
‫מכןהכלים איך ןקומו בדין‬
‫כעזהחקזבון נמנה‪ ,‬כשנטמא‬
‫הגוף‪ ,‬והנעזמה מעזוטטת על פני‬
‫האויר עזמאיר ועולה ויורדת‪,‬‬
‫נפתחים‪,‬‬ ‫לא‬ ‫והעזערים‬
‫׳‬
‫בתוך‬
‫• ‪• T :‬‬
‫כאבנים‬ ‫ומתגלגלים‬
‫‪•T :‬‬
‫הקןלע‪ .‬אוי להם ! מי יבקןעז אותם‬
‫‪%‬א ןקומו בתענוג הזה ? בתוך‬
‫המקומות קזל ענוגי הצדיקים‬
‫ונפקד מקומם‪ .‬ונמסרים בידי‬
‫עולים‪.‬‬
‫•‬ ‫יורדים ‪:‬ולא‬
‫‪• :‬‬ ‫דומה‪,‬‬
‫‪ T‬׳‬
‫עליהם כתוב)איוב״ כלה ענן וילך‬
‫כץ יורד קזאול לא ועלה‪.‬‬
‫מתעוררת‬ ‫הקזעה‬ ‫באותה‬
‫לזלהבת אחת מצד הצפון‪ ,‬ומכה‬
‫באךבעה רוחות העולם‪ ,‬ויורדת‬
‫ומגיעה לבין כנפי ההתגול‪,‬‬
‫ומתעוררת בו אותה הקזלהבת‬
‫וקולא‪ .‬ואין מי קזמתעורר‪ ,‬פךט‬
‫לאותם צדיקי האמת קזעומדים‬
‫ומתעוררים בהורה‪ .‬ואז הקדוען‬
‫‪|T -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫ברוך הוא וכל אותם הצדיקים‬
‫קזבתוך גן העדן מקקזיבים‬
‫לקולם‪ ,‬כמו קזנאמי )שיר ח(‬
‫היוקזבת בגנים חברים מקקזיבים‬
‫לקולך הקזמיעני‪.‬‬
‫ויאמר ה׳ אל אבלם‪ .‬מה כתוב‬
‫למעלה ? )בראשית יא( רמת הרן על‬
‫פני תרח אביו וגו׳‪ .‬מה אומר‬
‫כאן? אלא עד אותו היום לא‬
‫הןה אדם קזמת בחיי אביו פךט‬
‫לזה‪ ,‬וכקזנןרק אברהם לאעז‪,‬‬
‫נהרג חרן‪ ,‬ומעזום זה ןצאו מעזם‪.‬‬
‫]מי הרג את הרן? אלא כיון שהשליכו את אברהם‬
‫לאוד כשדים‪ ,‬התגלה עליו הקדוש ברוך הוא‬
‫והצילו‪ ,‬והיה הדן אחיו עומד שם‪.‬‬
‫אמרו הכשדים‪ ,‬בשביל ץכותו של הרן נצול‪ .‬מןד‬
‫‪,‬שאה שלהבת של אש ןשךפה את הרן‪ .‬זהו שכתוב‬
‫ךימת הרן על ‪$‬ני תרח אביו‪ .‬ויש שאומרים שאין‬
‫שולטת אש בזרעו של תרח‪ ,‬אבל נשליך את הרן‬
‫לאש‪ ,‬ואם לא יבער‪ ,‬נלע ודאי שאין שולטת האש טךעו‪ .‬מ;ד השליכו את הרן לאש ונשלף‪ ,‬והיה תרח אביו עומד שם‪ .‬זהו שכתוב ךימת הרן על פני‬
‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ספר הוהר‬ ‫כט תשרי‬
‫תנב‬
‫ווי לאנון דנלימי עזנתא בחו־ריהון‪ ,‬לא יךעי‬
‫ולא מסתהלאן איך יקומון בלינא‬
‫לחושבן אתפקד‪) ,‬דף ש ע״□ כד אסתאב גופא‪,‬‬
‫ונעזמתא קזטלא על אנפי לאוירא דטיהרא‪,‬‬
‫וסלקא ונחתא‪ .‬ותךעין לא מתפתחן‪,‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬
‫מתגלגלן כאבנין בגו קוספיתא‪ .‬ווי לון מאן‬
‫יתבע לון‪ ,‬ללא לקומון בעדונא דא בגו דוכהי‬
‫לענוגי לצליקלא‪ ,‬ואתפקדון דוכתייהו‪.‬‬
‫ואתמסרון בילא לדומה‪ ,‬נחתי ולא סלקי‪.‬‬
‫עלליהו כתיב‪) ,‬איוב ‪ 0‬כלה ענן _וילך כן יולד‬
‫עזאול לא לעלה‪.‬‬
‫?ההיא קזעתא אתער עזלהובא חד מסטר‬
‫עלמא‬
‫בארבע סטרי ‪T:T‬‬ ‫ובטש ‪ :‬־ ‪ :‬־‬ ‫צפון ‪ T‬־‬‫‪1 T‬‬
‫ונחית ומטי בין גלפי לתתגולא ואתער ההוא‬
‫שלהובא ביה ולןלי‪ ,‬ולית מאן לאתער בר‬
‫אנון זכאי קשוט לקלימי ואתערו באורייתא‪.‬‬
‫וכדין קלשא בריף הוא וכל אנון צדילוליא‬
‫‪•:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫לבגו גנתא לעדן צייתי לקליהיין‪ .‬כמה לאת‬
‫אמרי )שיר השירים ח( היושבת בגפים חברים‬
‫מקשיבים לקולך השמיעני ‪:‬‬
‫ויאמר לל אל אברם‪ ,‬מה כתיב לעילא )בראשית‬
‫אביו ‪:‬וגד‪.‬‬ ‫תרח ‪• T‬‬ ‫הרן ־על ‪:‬פני —‬ ‫וימת ‪TT‬‬‫יא( ‪TT 1-‬‬
‫יומא ‪T‬לא‬ ‫‪T‬‬ ‫אלא —עד —ההוא‬ ‫הכא‪TV ,‬‬ ‫איריא ‪TT‬‬
‫•‪T :‬‬ ‫‪T‬מאי‬
‫וכד‬
‫דא‪- : ,‬‬‫אבוי ‪-‬בר ‪' T‬‬ ‫בחיי• ‪ :‬־‬
‫דמית ‪ :‬־ •‬ ‫הוה ‪-‬בר ‪T‬נש ‪• :‬‬‫‪TT‬‬
‫אתלמי אברם לנורא אתקטיל הרן‪ ,‬ובגין לא‬
‫נפקו מתמן )מאן רןטיל לון להרן‪ ,‬אלא כיון ךרמו ^ ר ה ם לנורא‬
‫ךכ?|ךאי‪ ,‬אתוןלי ן‪5‬ליה קךעא בדיןי הוא ועזביה‪ ,‬והוה הדן אחוי קאי תמן‪.‬‬
‫אקדו ב^ךאי קגין זכותיה ךד‪1‬ךן א^קזיב‪ ,‬מןד נפק עלהובא ךאעא ואוקדיה‬
‫להרן‪ ,‬הךא הוא ךכתיג דמת הרן על פני תרה אכיו‪ .‬ואית דאמרי‬
‫זדעא ךתדה לית אעא עלטא ביה‪ ^ ,‬ל נרמי להדן לנורא‪ ,‬ואי לא איתוקד‬
‫נדע ןוזיאי ךלא עלטא נורא ןזדעיה‪ ,‬מןד ךמי ליה להדן לנוךא ןאתוקד והוה‬
‫תלה אבוי קאים תטן ד!ךא הוא דכתיב _וןמת הרן על פני תרה אביו‪.‬‬
‫תרח אביו‪.‬‬
‫תנג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫א טב ת‬ ‫לו לר ‪ -‬עי ע״נ‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט תשרי‬

‫?‪:‬אותו היום לךעו כל אמה ולשון שלא הציל את‬
‫אברהם אלא הקדוש ברוך הוא שהוא יחידו של‬
‫עולם‪ ,‬והיו מביאים את בניהם למשכנו של אברהם‪,‬‬
‫ואומדים לו‪ :‬ראינו אותך שאתה בוטח בקדוש־‬
‫ברוך־הוא שהוא ובון העולם‪ ,‬למד את בנינו‬
‫מךך‪5‬ך שאתה יודע‪ .‬ועליהם אמר הכתוב)תהלים‬
‫מז( נךיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם[‪.‬‬
‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב _ד?ןח הרח את אברם בנו־‬
‫ב א ךאה מה כתוב‪ ,‬ויקןח תרח‬
‫את אבדם בנו ואת לוט בן הרן‬
‫וגו׳‪^ ,‬צאו אתם מאור כע‪ 1‬דים‪.‬‬
‫ויצאו אתם? אתו הןה צריך‬
‫להיות‪ ,‬עזהרי כתוב ויקןח הרח‬
‫וגו׳‪ .‬מה זה !יצאו אתם? אלא‬
‫תרח ולוט עם אברהם וע{ךה‬
‫ןצאו‪ ,‬עזהם היו העקןר לצאת‬
‫מתוך אותם הךעזעים‪ .‬עזכיון‬
‫עזראה תרח עזאברהם בנו נצל‬
‫מתוך הא׳ט‪ ,‬חזר לעע‪ t‬ות את‬
‫ךצונו עזל אבךהם‪ ,‬ומעזום כך‬
‫ויצאו אתם תרח ולוט‪.‬‬
‫ו ב ^ ה עזןצאו מה כתוב ? ללכת‬
‫אךצה כנען‪ .‬עזךצונם הןה ללכת‬
‫ל׳טם‪ .‬מכאן למךנו‪ ,‬כל מי‬
‫עזמתעורר להטהר‪ ,‬מסיעים‬
‫אותו‪ .‬בא ךאה ^כך הוא‪ ,‬עזכיון‬
‫עזכתוב ללכת אךצה כנען‪ ,‬מןד ‪-‬‬
‫ויאמר ה׳ אל אבךם לך לך‪ .‬ועד‬
‫עזהוא התעורר בהחלה‪ ,‬לא‬
‫כההוא י‪1‬מא יךעו כל אומיא ולי^דא ךלא ‪2/‬ץכיה לא?ךהם א^א קךעא‬
‫בריןי הוא ךאיהו יחיךאי ךעלמא‪ ,‬וו‪1‬ווי מייתין בנייהו למ^?ניה‬
‫ךא?ךהם ואסדין ליה חמינן לך‪ ,‬זיאר; רחיץ | רן ^ א ?דןי הוא ךאיהו דכוניה‬
‫ךעלמא‪ ,‬אוליך לכננא מאוךחך דאת ידע‪ ,‬ו^לייהו אמר קרא )תהלים מז(‬
‫?דיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם(‪.‬‬
‫ואת לוט בן הרן וגו‪ /‬דצאו אתם מאור‬
‫כק‪t‬ךים‪ .‬דצאו אתם‪ ,‬אתו מיבעי ליה‪ .‬דהא‬
‫כתיב _וי?ןח תרח וגד מאי ויצאו אתם‪ .‬אלא‬
‫תרח ולוט עם אברהם וע;יךה נפקו דאפון הוו‬
‫עד^רא למיפק מגו אפון חייבןא‪ ,‬דכיון ןיחמא‬
‫תרח דאברהם בריח אעזתזיב מגו נורא‪,‬‬
‫אתהדר למעבד ךעותיה דאברהם‪ ,‬ובגין כך‬
‫ויצאו אתם הרח ולוט‪.‬‬
‫ובש;ןתא דנפקו מה כתיב ללכת ארצה‬
‫כנען‪ .‬דרעותא ללהון הוה למיהך‬
‫המן‪ .‬מכאן אוליפנא כל מאן דאתער‬
‫לאתדכאה מסליעין ליה‪ .‬הא חזי‪ ,‬דהכי הוא‬
‫ךכיון דכהיב ללכת ארצה כנען מלד ויאמר יל‬
‫אל אברם לך לך‪ ,‬ועד דאיהו לא אתער‬
‫בקךמיתא לא כתיב לך לך‪.‬‬
‫תא חזי‪ ,‬מלה דלעילא לא אתער עד דאתער‬
‫‪— .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪— . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪ ■. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^ ‪ . .‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ן‬

‫כתוב לך לך‪.‬‬
‫לתתא בקךמיתא על מה ךתעזרי ההיא‬
‫ב א ראה‪ ,‬הדבר עזלמעלה לא‬
‫־ ‪T :‬‬ ‫־‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫מתעורר עד עזמתעורר למטה‬ ‫אוכמא ‪T‬לא‬

‫‪T:‬‬ ‫נהורא‬
‫דמלה‪T : ' ,‬‬
‫ורזא ‪T • :‬‬‫דלעילא‪T T : ,‬‬
‫•‪'T••:‬‬
‫בראעזונה על מה ^יקזרה עליו‬ ‫אתאחיד בנהורא חוורא עד דאיהי אתערית‬
‫אותו עזלמעלה‪ .‬וסוד הדבר ‪-‬‬
‫בקךמיתא‪ ,‬כיון ךאיהי אתעךית בקךמיתא‪,‬‬
‫האור העזחר אינו נאחז באור‬
‫הלבן עד עזהיא מתעוררת‬ ‫עלה‪.‬‬‫עזרייא ‪T —:‬‬
‫חוורא — ‪T :‬‬
‫נהורא • ‪T T‬‬
‫מיד ‪T :‬‬‫•‪T‬‬
‫ברא׳טונה‪ .‬כיון עזהיא מתעוררת‬ ‫ועל דא כתיב)תהליםפג( אלהים אל דמי לך אל‬
‫בראעזונה‪ ,‬מןד עזורה עליה‬
‫האור הלבן‪.‬‬
‫תחרעז ואל תעזקט אל‪ .‬בגין דלא‬
‫ועל זה כתוב )שספג( אלהים אל‬ ‫יתפסק נהורא חוורא מעלמא לעלמין‪ .‬וכן‬
‫דמי לך אל תחרעז ואל העןק'ט‬ ‫)ישעיה סב( המזכירים את לן ^ דמי לכם‪ .‬בגין‬
‫אל‪ ,‬כדי קזלא יפסק האור הלבן‬
‫מן העולם לעולמים‪ .‬וכן )ישעיה‬
‫אהערותא‬
‫‪T‬‬ ‫במה דישרי‬ ‫‪T:‬‬ ‫לתתא‬
‫‪T -:‬‬ ‫לאתערא‬
‫‪TT:-:‬‬
‫סב< המןכירים את ה׳ אל דמי‬
‫לכם‪ ,‬כדי לע‪1‬רר למטה במה ^תעזרה ההתע‪ 1‬ךרות בלמעלה‪ .‬וכן כיון קזמעיר אדם התעוךרות‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫כט תשרי‬
‫תנד‬

‫]ט‪1‬בה[ בךאעזונה‪ ,‬אז מתעויררת‬ ‫ולעילא‪ .‬וכן כיון דאתער בר נעז אתערותא‬
‫התע‪ 1‬ךרות בלמעלה‪51 .‬א ךאה‪,‬‬ ‫בלןךמיתא כדין אתער אתערותא ולעילא‪ .‬תא‬
‫כיון עזכתוב ויצאו אתם מאור‬
‫כקזדים וגר‪ ,‬מיד ‪ -‬ויאמר ה׳ אל‬ ‫חזי‪ ,‬כיון וכתיב ויצאו אתם מאור כשוים‬
‫אברם וגר‪.‬‬ ‫וגו׳ מןד ויאמר יי אל אברם וגו׳‪.‬‬
‫ויאמר ה׳ ^ אברם לך לף‪ .‬אמר‬
‫רבי אלעזר‪ ,‬לך לך ‪ -‬לעצמך‪,‬‬
‫ויאמר לי אל אברם לך לף‪ ,‬אמר רבי אלעזר‬
‫לתקןן את עצמך‪] ,‬להתחזק[ לת?ןן‬ ‫לך לך‪ ,‬לגרמך לאתקנא גרמך‪,‬‬
‫את ד ת ת ך‪ .‬לך לך ‪ -‬אינך ]ם״א‬ ‫)לאתת?ןפא( לאתלןנא דרגא וילך‪ .‬לך לך‪ ,‬לית אנה‬
‫כדאי[ לעמד כאן בין הךעזעים‬
‫הללו‪ .‬וסוד סו?ר ־ לר ל ד‬
‫)ם״א כדאי( למילןם הכא בין םןי?ין אלין♦ ־ירזא‬
‫עזהרי הקןדועז ברוך הוא נתן‬ ‫ךמלה לך לך )דף עח ע״א( ךדוא לןךשא בריך הוא‬
‫לאברהם רוח עזל חכמה‪ ,‬והןה‬ ‫יהיב ליה לאברהם רוחא דחכמתא‪ ,‬והוה ידע‬
‫‪—T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫**‬ ‫‪• T‬‬
‫יודע ומצרף ]צנורות[ צדדי יעזוב‬
‫ומצרף )צנדדי( סטרי ךלישובי עלמא‪ ,‬ואסתכל‬
‫ועזקל‬
‫בהם ‪ T :‬־‪1‬‬‫והסתכל ‪•/ T‬‬
‫־‬ ‫העולם‪,‬׳‬
‫‪T T‬‬
‫במעזלןל דדע את הכהות‬ ‫בהו ואתקל בתיקלא ולוע חילין וי ממנן על‬
‫הממנים על צךדי היעזוב‪.‬‬ ‫סטךי לישובא‪.‬‬
‫כשהגיע לתוך נקרת אמצע‬
‫הישוב‪ ,‬שקל במעזהןל ולא הןה‬
‫כד מטא לגו נקודה דאמצעיתא דיישובא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ע ^ה בןדו‪ .‬התבונן לדעת את‬ ‫תקיל בתיקלא ולא הוה סליק בידיה‪.‬‬
‫‪•• T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1• T‬‬

‫הכה עזממנה עליה‪ ,‬ולא ןכ'ל‬ ‫אעזגה למנוע חילא וי ממפא עלה ולא יכיל‬
‫להתדבק בךצונו‪ .‬שקל כמה‬
‫פעמים‪ ,‬וראה עזהנה מעזם‬
‫לאתדבקא כרעותיה‪ ,‬תקיל כמה זמנין וחמא‬
‫נעזהל כל העולם‪ .‬התבונן וצרף‬ ‫ךהא מהמן אעזהיל כל עלמא‪ ,‬אעזגה וצרף‬
‫ושקל לדעת‪ ,‬וראה שהנה הכח‬
‫‪•• • •/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪ T‬־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ותקל למנדע והמא דהא הילא עלאה דעלה‬
‫‪T —: :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪ : * :‬־‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪T :‬‬
‫העליון שעליה אין לו עזעור‪,‬‬
‫עמק ונסתר‪ ,‬ואינו כמו הצדדים‬
‫לית ליה שעורא עמיק וסתים ולאו איהו‬
‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬
‫־‪• T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫| ‪T : • :‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזל דךגות הישוב‪.‬‬ ‫‪.‬כגווני ךסטרי דרגי וישובא‬

‫התבונן ושקל דדע שהרי כמו‬ ‫אשגח ותקיל וידע דהא כמה דמההיא נקודה‬
‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪—T :‬‬ ‫‪| • T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫עזמהנקדה ההיא אמצעיתו של‬
‫הישוב‪ ,‬ממנה נעזתל' כל העולם‬ ‫אמצעיתא דישובא מניה אשתיל כל‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫לכל צךךיו‪ .‬כך גם ןדע שהרי‬ ‫עלמא לכל סטרוי‪ .‬הכי נמי ידע דהא הילא‬
‫• • ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫הכה עזשורה עליה‪ ,‬מעזם ןצאו‬ ‫ךשרי עלה מהמן נפקו כל עזאר חילץ דממנן‬
‫כל עזאר הכהות הממנים על כל‬
‫צדדי העולם‪ ,‬וכלם אחוזים בו‪.‬‬ ‫^ כל סטןי עלמא‪ ,‬וכלהו ביה אחידן‪ .‬כוין‬
‫אז עראשיתיא( ויצאו אתם מאור‬
‫•‬
‫•‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫)בראשית יא( דצאו אתם מאור כשוים ללכת‬
‫כשדים ללכת אךצה כנען‪.‬‬ ‫ארצה כנען‪.‬‬
‫עוד‪ ,‬העזגיח ועזקל וצדף לעמיד‬
‫על ברור הדבר של אותו המקום‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬
‫עוד אעזגח ותקיל וצריף למיקם על ברירא‬
‫ולא היה יודע‪ ,‬וליא יכל לעמיד‬
‫־ ‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪7‬‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫דמלה דההוא אתר ולא הוה ידע ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עליה להשיג‪ .‬כיון שראה את‬ ‫לכיל למיקם עלה לאתדבקא‪ ,‬כיון דחמא‬
‫כהו של המקום הזה ולא יכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לעמיד עליו‪ ,‬מןד דכאו עד חךן‬

‫•‬
‫•‬
‫‪•-‬‬ ‫‪1 T -‬‬
‫תקפא ךדואי אתר ולא יכיל למיקם עליה מלד‬
‫וישבו שם‪.‬‬ ‫ויבאו עד הרן וישבו שם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| T T‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T‬‬
‫תנה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫א טבת‬
‫לך לך ־ עח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט תשרי‬
‫מה הטעם עזל אברהם? אלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬
‫מאי טעמא דאברהם‪ .‬אלא דאיהו הוה ידע‬
‫‪- T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזהוא היה י‪ 1‬דע ומצרף את כל‬ ‫וצריף בכל אנון עזלטנין מדברי עלמא‬
‫אותם העזליטים מנהיגי העולם‬
‫בכל צדדי היעזוב‪ ,‬והיה עזוקל‬
‫••ן‬ ‫‪. .‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪7 :‬‬
‫בכל סטרי ךישובא‪ .‬והוה תקיל וצריף אפון‬
‫ומצרף אותם העזולטים בצדדי‬ ‫דשלטין בסטרי ךלשובא מדברי ככבןא‬
‫הכוכבים‬ ‫מנהיגי‬ ‫היעזוב‬ ‫ומזליהו־ן‪ ,‬מאן אפון תקיפין אלין על אלין‪,‬‬
‫והמזלות עזלהם מי הם החזקים‬
‫אלו על ^ ו ‪ .‬והיה עזוקל את כל‬ ‫והוה תקיל כל ישובי דעלמא מלא( והוה סליק‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬

‫יעזובי העולם ]ולא[ והיה עולה‬

‫‪•/‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫בידוי‪ .‬כד מטא להאי אתר חמא תקיפו‬
‫‪.‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T ---------T T‬‬ ‫‪-‬‬

‫בידו‪ .‬כעזהגיע למקום הזה ךאה‬ ‫ךעמיקין ולא יכיל למיקם ביה‪ .‬כיון דחמא‬
‫את חזק העמקים ולא יכל לעמד‬
‫בו‪ .‬כיון קזראה הקדועז ברוך‬ ‫קךשא בריף הוא אהערותא דיליה ותיאובהא‬
‫הוא את התעוךרותו ותעזוקתו‪,‬‬ ‫דיליה‪ ,‬מלד אתגלי עליה ואמר ליה לד לדי‬
‫מןד התגלה עליו ואמר לו לך‬ ‫למנדע לך ולאתקנא גרמך‪.‬‬
‫לף‪ ,‬לדעת אותף ולתקן עצמך‪.‬‬
‫מאףצך ‪ -‬מאותו הצד ^ל‬ ‫מאך^זך׳ מההוא סטרא ךלשובא ךהוית‬
‫היעזוב עזהיית נדבק בו‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪• -‬‬
‫מתזיבק ביה‪ .‬וממולךתך‪ ,‬מההוא‬
‫וממולךתך ‪ -‬מאותה החכמה‬ ‫חכמה דאת משגה ותקיל תולדתא דילך‬
‫‪I t‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I * t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬
‫עזאהה מתבונן ועזוקל את‬
‫הולדהף והרגע והקזעה והזמן‬ ‫ורגעא ושעתא וזמנא ךאתלילידת ביה‬
‫הכוכב‬
‫־ ‪T‬‬ ‫ובאותו‬‫‪:‬‬ ‫בו‪,‬‬
‫׳‬ ‫עזנולדה‬
‫־‪T :‬‬ ‫ובההוא כוכבא ובההוא מזלא‪ .‬ומבית אביך‪,‬‬
‫ובאותו המזל‪ .‬ומבית אביך ‪-‬‬ ‫דלא תשגח בביתא ךאביך‪ .‬ואי אית לך‬
‫קזלא תקזגיח בבית אביך‪ .‬ואם‬
‫ןש לך שרעז להצליח בעולם‬ ‫בגין‬
‫דאבוך‪I • I ,‬‬
‫‪ f‬׳‬ ‫שרשא לאצלחא בעלמא מביתא‬‫‪ : :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬

‫מבית אביך‪ ,‬משום כך לך לך‬ ‫כך לך לך מחכמה דא ומאשגחותא דא‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪I :‬‬ ‫‪PV‬‬ ‫‪I t‬‬

‫מהחכמה הזו ומההשגחה הזו‬ ‫תא חזי‪ ,‬דהכי הוא‪ ,‬דהא פפקו מאור‬
‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫*‬ ‫*‬
‫ב א ךאה שכך הוא‪ ,‬שהרי ןצאו‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬

‫מאור כשדים והיו בחרן‪ ,‬למה‬ ‫כשדים והוו בחרן‪ ,‬אמאי לימא ליה לך‬
‫יאמר לו לך לך מאךצך‬ ‫לך מארצך וממולךהך‪ .‬אלא על^רא ךמלתא‬
‫וממולךתך? אלא עקר הדבר‬ ‫כמה ךאתמר‪ .‬אל הארץ אשר אראך‪ .‬אראך‬
‫כמו שנאמר‪ .‬אל הארץ אשר‬
‫אךאך‪ .‬אךאך ‪ -‬מה שלא ןכלה‬ ‫מה ךלא יכילת למיקם עליה ולא לכילת‬
‫לעמד עליו‪ ,‬ולא ןכלת לדעת את‬ ‫למנדע חילא ךההיא ארעא ךאיהו עמיק‬
‫כח הארץ ההיא שהוא עמק‬ ‫וסתים ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ונסתר‪.‬‬
‫וא^ישך לגוי גדול וגו׳‪ .‬ואעשך ‪-‬‬ ‫וא;‪ 3‬שך לגוי גדול וגו׳ ואעשך‪ ,‬בגין דכהיב‬
‫משום שכתוב לך לך‪ .‬ואברכך ‪-‬‬ ‫לך לך‪ .‬ואברכך‪ ,‬בגין דכהיב‬
‫משום שכתוב מאךצך‪ .‬ואגדלה‬ ‫מאר?ך‪ .‬ואגדלה שמך‪ ,‬בגין דכהיב‬
‫שמך ‪ -‬משום שכתוב ממולדתך‪.‬‬
‫והוה ברכה ‪ -‬משום שכתוב‬ ‫וממולךתך‪ .‬והלה ברכה‪ ,‬בגין דכהיב ומבית‬
‫ומבית אביך‪.‬‬ ‫‪.................‬אביד♦ ’‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫כט תשרי‬
‫תנו‬

‫םף‪:‬ךי תורה‬ ‫סתרי תורה‬

‫‪T‬‬ ‫•‬

‫‪.‬ואעשך לגוי גדול‪ .‬זו בךכה‬

‫אחת• ואברכך ‪ -‬עזהים• ואגדלה‬ ‫ואעע‪ t‬ך לג‪1‬י גד‪ 1‬ל האי ברכתא חדא‪ ,‬ואבךכף תדין‪,‬‬
‫עזמך ‪ -‬עזלעז‪ .‬והןה ברכה ‪-‬‬ ‫ואגדלה עזמף וזלת‪ ,‬והיה פרכה ארכע‪ .‬ואברכה‬
‫אךבע‪ .‬ואבךכה מברכיך ‪ -‬המעז‪.‬‬ ‫מברכיך המעז‪ ,‬ומקללך אאור עזיה‪ .‬ונכרכו כף כל‬
‫ומקללך אאר ‪ -‬עזעז‪ .‬ונבךכו בך‬
‫כל מעזפתת האדמה ‪ -‬הנה עזבע‪.‬‬ ‫מעזפחות האדמה הא ^בע‪ .‬כיון דאסברכו באלין‬
‫כיון עזהתברך בעזבע הבךכות‬ ‫עזבע ברכאן‪ ,‬מה כתיב דלך אכרם כאעזר דבר אליו לי‬
‫הללו‪ ,‬מה כתוב? הלך אברם‬ ‫לנחתא להאי עלמא כמה דאתפקדא‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫;‬ ‫‪t‬‬ ‫;‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫; ‪;t‬״‬
‫כאשר דבר אליו ה׳‪ ,‬לרדת‬
‫לעולם הזה כפי עזהצבזוה‪.‬‬ ‫מיד וילך אתו לוט‪ .‬דא איהו נחעז דאתלטיא ואתלטיא‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫“ ״״ ‪P V‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫מןד הלך אתו לוט‪ .‬זה הנחש‬ ‫עלמא בגיניה דאיהו קאים לפתחא לאסטאה לגופא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫;‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫; ‪; -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫; • ;‬ ‫‪•It‬‬ ‫; •‬ ‫; • • •‬ ‫‪t‬‬ ‫;‬ ‫‪t‬‬

‫העולם‬ ‫והתקלל‬ ‫עזהתקלל‬

‫ולא תפעול נעזמתא פולחנא ךא‪ 1‬זפקדת עד ך עברון‬
‫בגללו‪ ,‬עזהוא עומד לפתח‬
‫להסטין לגוף‪ ,‬ולא תפעל‬ ‫עלה בהאי עלמא תלת עע‪1‬ר עזנין‪ ,‬דהא מתריסר עזנין‬
‫הנעזמה עבודה עזהצבזותה עד‬ ‫ולעילא נעזמתא אתערת למפלח פולחנא דאתפקדת‬
‫;‪- I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫;‬ ‫; ‪T T‬‬ ‫־‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫;‬ ‫; ;‪-----‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬

‫עזועברו עליה בעולם הזה שלש‬

‫הדא הוא דכתיב‪ .‬ואברם בן המעז עזנים ועזבעים‬
‫עקזרה עזנים‪ .‬עזהרי מעזנים עשר‬ ‫; •‬ ‫•‬ ‫;‬ ‫‪• T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫; ‪T‬‬ ‫; —‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬

‫עזנים ומעלה מתעוררת הנעזמה‬ ‫^נה‪^ .‬בע והמעז תריסר אנון)ות‪.‬דז עלאין‪:‬ןלייהו אךכע סד‬
‫לעבד את העבודה עזהצבזותה‪.‬‬ ‫אניז(‪.‬‬
‫זהו שכתוב‪ .‬ואברם בן חמש עזנים‬
‫ועזבעים עזנה‪ .‬עזבע וחמש הם‬ ‫וכדין אתחזיאת נעזמתא בהאי עלמא‪ .‬דאיהי אתיא‬
‫— ; ‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫;‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ;‬ ‫‪I • • :‬‬

‫עזני ם עק^ר ]ושני עליונים עליהם ־ ארבעה‬ ‫מחמעז עזנים דאנון ת״ק פרסי דאילנא ךחיי‪ .‬ועזבעים‬
‫עשר הם[‪.‬‬
‫עזנה דא איהו ההוא אילנא ממעז דאיהו עזביעאה‬
‫ואז נךאית הנעזמה בעולם הזה‪,‬‬ ‫; • ‪T T‬‬ ‫; •‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬

‫לדרגין ועזבעין עזנה אתלןרי‪ .‬בדין נפקת מההוא עזהיא באה מחמש עזנים עזהם‬
‫זוהמא דנחעז ועאלת בפולחנא קדיעזא הדא הוא ת״ק פךסות של עץ החיים‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‪•I‬‬ ‫; ‪T T‬‬ ‫;‬ ‫־־‬ ‫;‪T‬‬ ‫; ‪T T‬‬ ‫;״ ‪T‬‬

‫ךכתיב בצאת‪ 1‬מחרן )ימי ע׳ ענה לא ספורות חיים מההוא אךכע ועזבעים עזנה ‪ -‬זהו אותו אילן‬
‫ממש‪ ,‬עזהוא עזביעי לדךגות‬
‫פרי( מההוא רוגזא ותוקפא דההוא )עטן( נחעז דהוה ונקךא עזבעים עזנה‪ .‬אז יוצאת‬
‫מאותה זהמת הנחש‪ ,‬ונכנסת‬ ‫אסטי ליה עד העזתא לגופא ו^לטא עלוי‪.‬‬
‫לעבודה חקדועזה‪ .‬זהו עזכתוב‬
‫בצאתו מחרן ]ימי שבעים שנה לא ספורות‬
‫באילנא עזלטא ערלה תלת עזנין‪ .‬בבר נעז תלת סרי‬
‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫; • ‪I‬‬ ‫‪T ; T‬‬ ‫‪T ; T‬‬ ‫‪tt‬‬ ‫•‬ ‫;‬

‫עזנין דאקרון עזני עךלה‪ ,‬כיון דאעברו על גופא אנון חיים מאותם אר?ע עשרה[ מאותו הריגז‬
‫עזנין ואתעברת)י׳א ואתערת( נעזמתא למפלח פולחנא וחתקף של ]השטן[ חהוא חנחש‬
‫עזהןה מסית אותו עד עכעזו את‬
‫חגוף ושולט עליו‪.‬‬ ‫קדיעזא‪ ,‬פקידת לגופא לרעותא טבא‪ ,‬לכפוף לההוא‬
‫נחעז דהא לא יכיל לעזלטאה במה דהוי‪ ,‬דכתיב ויקה באילן שולטת עךלה עזלש‬
‫‪I- • -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . - .‬‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬

‫אכרם את עזרי אעזת‪ 1‬וגו׳)אברם זיא י׳ את עדי ךא ה׳‪ .‬י׳ דא שנים‪ .‬באדם שלש עשרה שנים‬
‫עזנקךאים עזני עךלה‪ .‬כיון‬ ‫^ •‪ :‬־‬
‫עזעברו על הגוף אותן העזנים והתעבךה ]ר״א והתעוררה[ הנעזמה לעבד את עבוךת הקדעז‪ ,‬היא מצוה‬
‫את הגוף לרצון טוב‪ ,‬להכניע את אותו הנחעז עזהנה לא ןכול לעזלט כמו עזהןה‪ ,‬עזכתוב ויקח‬
‫אברם את עזרי אעזתו וגו' ]אברם זו י׳‪ .‬את שרי זו ה׳• י׳ זו הנשמה לנשמה‪ ,‬והוא זכר‪ .‬ה׳ זו תשמה של תקבה[‪ .‬זה הגוף‪ ,‬עזהוא‬
‫תנז‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ב טבת‬
‫אצל הנקזמה כמו נקבה אצל‬
‫ניצר‬‫הזכר‪ .‬ואת לוט בן אחיו ‪ -‬זה‬
‫הרע[ הנחעז עזלא זז כל כך מן‬
‫הגוף‪ ,‬מעזום הדבקות קזל הגוף‬
‫לא כל כך היס ]הזמן ההוא[ ממנו‪.‬‬
‫אבל התעוךרות הנעזמה תמיד‬
‫מלקה אותו ומתרה בו ומוכיחה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬
‫לך לך ־ עח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט תשרי‬
‫נ^מתא לנ^מתא והוא זכר‪ .‬ה' דא נ^מתא נוקבא(‪ .‬דא גופא‪ ,‬דאיהי‬
‫לגבי נעזמתא כנוקבא לגבי דכורא‪ .‬דאת לוט בן אחיו‬
‫דא )יצר ד!ךע( נחעז דלא אעדי כל בך מן גופא‪ ,‬בגין‬
‫דךבקותא דגופא לא אעליו כל פך )זסנא ההוא( מניה‪,‬‬
‫אבל אתערותא ךנעזמתא אלקי ליה תדיר ואתרי ביה‬
‫‪-‬‬ ‫‪|T : -‬‬

‫אותו ומכניעה אותו בעל כרחו‪,‬‬ ‫ואוכח ליה וכפיף ליה על פרחיה ולא יכיל לעזלטאה‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪:T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪•:‬‬

‫ולא ןכול לקזלט‪.‬‬ ‫דעביד‬

‫טבין ; ‪• T‬‬
‫עובדין ‪1 • T‬‬
‫‪1 •T‬‬ ‫אלין‬
‫רכעזו • •• ‪1‬‬
‫אעזר ‪T T‬‬
‫רכועזם ;“ •••‬
‫‪T‬‬ ‫ואת ‪T‬בל ;‬
‫‪*,• :‬‬
‫ךכוקזם אקזר רכעזו ‪-‬‬ ‫ואת‬
‫אלו המעעזים הטובים קזעועזה‬ ‫בר נעז בהאי עלמא באתערותא תעזמתא‪ .‬ואת הנפעז‬
‫אלם בעולם הזה בהתעוךרות‬ ‫אעזר עעזו בחרן‪ ,‬ההוא נפעז דהות בלןךמיתא‬
‫עזל הנקזמה‪ .‬ואת הנפעז א׳טר‬ ‫בךבקותא בחברותא ךההיא עךלה בהדי גופא ואסקין‬
‫עעזו בחךן ‪ -‬אותה הנפעז קזהיתה‬
‫בףאעזונה בדבקות בחברות ^ל‬ ‫דנעזמתא‬
‫ולעילא ; • ; ‪T T‬‬
‫; • •‪T‬‬ ‫עזנין‬
‫לבתר דתליסר ; • ‪1‬‬
‫דהא ‪TT:‬‬
‫לבתר‪T ; ' ,‬‬
‫לה ;‪TT‬‬
‫‪T‬‬
‫העךלה ההיא עם הגוף ותקן‬ ‫אתערת לאסלןנא לגופא‪ ,‬תתוייהו מתלןנין לההוא נפעז‬
‫אותה לאחר מכן‪ ,‬קזהרי אחר‬ ‫הדא הוא‬
‫ביעזא ‪TT‬‬
‫ותאובתיה • ‪T‬‬‫דנחעז ;‬
‫בתוקפא ;‪TT‬‬
‫;‪Tl‬‬ ‫דמעזתתפא ;‬
‫עזלעז עעזרה עזנים ומעלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ T‬־ ‪T :‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫•••‪••:‬‬ ‫‪:‬‬

‫כקזהנקזמה מתעוררת לתקן את‬ ‫ועם ‪T‬בל ‪T‬דא‬

‫בחרן‪• ; .‬‬
‫עעזו ; ‪1 TT‬‬
‫אעזר ‪T‬‬
‫הנפעז ;“ •••‬
‫ואת “••••••‬
‫דכתיב ‪••• :‬‬
‫• ‪• :‬‬
‫הגוף‪ ,‬קזניהם מתקנים את אותה‬ ‫לתברא ••ליה‬
‫נחעז ; ‪T; -‬‬‫בההוא ‪TT‬‬ ‫ביה ; ‪-‬‬
‫אתקיפת ••‬
‫נעזמתא ‪- 1•• ; -‬‬
‫• ; ‪TT‬‬
‫הנפעז קזמקזהתפת עם חזק‬ ‫בתוקפא בעזעבודא דתעזובה)נ״א ו;ע?‪33‬וךא ךאודייתא‪ ,‬ואסעיןי‬
‫הנחעז ותעזוקתו הךעה‪ .‬זהו‬ ‫ליה לנכי כתי כנסיות ובתי מךך‪12/‬ת ןגין דלא יתגכר על רוחא‬
‫עזכתוב ואת הנפעז אקזר עעזו‬
‫בחךן‪ .‬ועם כל זה הנקזמה‬
‫כךבקךמיתא( הלא הוא לכתיב _דעבור )עד כאן סתרי תודה(‪.‬‬
‫מתגברת באותו הנחעז לקזבר‬ ‫רבי עזמעון אמר ואעקזף לגוי גדול מסטרא‬
‫אותו בחזק בעזעבוד עזל העזובה‬ ‫מאלא‬
‫דע‪T T t‬‬
‫מסטרא • ‪:‬‬
‫• • ‪T:‬‬ ‫ואברכך‬
‫‪T^\• -rT -‬‬ ‫דימינא‪.‬‬
‫‪T •T:‬‬
‫]נ״א בשעבוד של תורה‪ ,‬ומושך אותו לבתי כנסיות‬
‫ובתי מדרשות כדי שלא יתגבר על הרוח‬ ‫ואגדלה עזמך מפטרא דאמצעיתא‪ .‬והיה‬
‫כבראשונה[‪ .‬זהו ^כתוב _דעבר‪.‬‬ ‫הכא‬
‫הא ‪TT‬‬ ‫דארעא דיע‪ t‬ראל‪T .‬‬
‫‪T:-:‬‬ ‫מסטרא‬
‫••‪T:‬‬ ‫ברכה‬
‫‪TT:‬‬
‫)ע״כ סתרי תורה(‪.‬‬ ‫כרסןיא דארבע סמכין דכלהו כלילן ביה‬
‫לבי עזמעון אמר‪ ,‬ואעעזף לגוי‬
‫גדול ‪ -‬מצד הןמין‪ .‬ואברכך ‪-‬‬ ‫באברהם‪ ,‬מכאן ולהלאה ברכאן לאחריני‬
‫מצד העזמאל‪ .‬ואגדלה עזמף ‪-‬‬ ‫דמתזני מהכא ךכתיב ואברכה מברכיך )דף עח‬
‫מצד האמצע‪ .‬והןה בךכה ‪ -‬מצד‬ ‫ע״ב( ומקללך אאור ונברכו בך כל משפהות‬
‫עזל ארץ י^ךאל‪ .‬הנה כאן כסא‬
‫עזל אךבעה עמודים עזכלם‬ ‫האדמה‪.‬‬
‫‪T T-: T‬‬
‫כלולים באבךהם‪ .‬מכאן והלאה‬ ‫דבי אלעזר הוה ןתיב קמיה דרבי עזמעון‬
‫בךכות לאחרים עזנזונים מכאן‪,‬‬
‫מברכיך‪.‬‬ ‫ואבךכה‬ ‫עזכתוב‬
‫אבוי‪ ,‬והוי עמיה רבי להודה ורבי יצחק‬
‫אאר ונבךכו בך כל‬ ‫ורבי חזקלה‪ .‬אמר ליה רבי אלעזר לרבי‬
‫מעזפחת האדמה‪.‬‬ ‫עזמעון אבוי‪ ,‬האי לכתיב לך לך מארצך‬
‫ךבי אלעזר הןה יועזב לפני רבי‬ ‫׳ י‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫י‬
‫עזמעון אביו‪ ,‬והןה עמו רבי יהודה ורבי יצחק ורבי חןקןה‪ .‬אמר לו רבי אלעזר לרבי עזמעון‬
‫אביו‪ ,‬זה קזכתוב לך לף מאךצף וממוללתף‪ ,‬כיון ^כלם ןצאו ללכת‪ ,‬למה לא נאמר לו ^כלם‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫כט תשרי‬
‫תנח‬

‫יצאו? עזהרי אף על גב עזהרח‬ ‫וממולךתף‪ ,‬כיון ךכלהו נפקו למהך‪ ,‬אמאי‬

‫הןה עובד לעבודה זרה‪ ,‬כיון‬ ‫לא אתמר ליה דכלהו ןפקון‪ .‬ןיהא אף על גב‬
‫׳טהתעורר בהתעוךרות טובה‬
‫לצאת עם אברהם‪ ,‬וראינו‬ ‫דתרח הוה פלח לעבודה זרה‪ .‬כיון דאתער‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‪-*.‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזהקןדועז ברוך הוא מרצה‬ ‫באתערותא טב למיפק בהדיה ךאברהם‪,‬‬

‫מה׳טובת הךעזעים‪ ,‬והתחיל‬ ‫וחמינן ךקךעזא בריך הוא אתרעי בתיובהא‬
‫לצאת‪ ,‬למה לא כתוב לכו לכם ?‬
‫למה לאבךהם לבדו לך לך ?‪.‬‬ ‫דחייבןא ועזרא למיפק אמאי לא כתיב לבו‬
‫אמר לו רבי עזמעון‪ ,‬אם תאמר‬ ‫לכם‪ ,‬אמאי לאברהם בלחודוי לך לף‪.‬‬
‫עזתרח‪ ,‬כעזיצא מאור כקזדים‪ ,‬זה‬
‫הןה כדי לחור בתעזובה ‪ -‬לא‬
‫אמר ליה רבי עזמעון‪ ,‬אי תימא ךת_רח כד‬
‫כך! אלא כעזיצא‪ ,‬יצא להנצל‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬
‫‪•T • :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫•‪TT‬‬
‫•‬
‫‪• :‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪1T‬‬
‫נפק מאור כקזדים בגין לאהדרא‬
‫עזכל בני אךצו רצו להרג אותו‪.‬‬ ‫בתשובה הוה‪ ,‬לאו הכי‪ .‬אלא כד נפק‬
‫ן‬ ‫‪—T‬‬ ‫—‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪:‬‬
‫כיון ^ראו עזנצל אברהם‪ ,‬היו‬
‫אומדים לתרח ‪ :‬אתה הוא עזהיית‬
‫לאעזתזבא נפק‪ ,‬דהוו כלהו בני ארעיה בעאן‬
‫מטעה אותו בפסילים הללו‪.‬‬ ‫למקכזליה‪ .‬כיון דחזו ךאעזתזיב אברהם הוו‬
‫ומתוך ההפחדה עזלהם ןצא‬ ‫אמרי ליה לתרח‪ ,‬אנת הוא ךהךית מכזעי לן‬
‫תךח‪ .‬כיון עזהגיע לחרץ‪ ,‬לא ןצא‬
‫מעזם אחר כך‪ ,‬עזכתוב וילך‬
‫באלין פסילין‪ ,‬ומגו זיחלא דלהון נפק תרח‪,‬‬
‫אברם כא^ר דבר אליו ה׳ וילך‬ ‫כיון דמטא לחרן לא נפק מהמן לבתר‪,‬‬
‫אתו לוט‪ .‬ואלו תךח לא כתוב ]ב‪1‬‬ ‫דכתיב וילך אברם כאשר דבר אליו לן תלך‬
‫וילך‪ ,‬אלא ויצא[‪.‬‬
‫אתו לוט‪ ,‬ואילו תרח לא כתיב)‪1‬יהדל‪1‬י‪,‬אלאו!צא(‪.‬‬
‫פ תח ואמר‪) ,‬איוב לח( וימנע‬
‫מךעזעים אורם וזרוע רמה‬ ‫פתח ואמר )אייב לח( וימנע מרשעים אורם‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‪:‬‬ ‫־ • ‪ :‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫תעזבר‪ .‬הפסוק הזה הקימוהו‪,‬‬ ‫וזרוע רמה תעזבר‪ .‬האי ל^רא אוקמוה‪,‬‬
‫אבל וימנע מךקזעים אורם ־ זה‬
‫נמרוד ובני דורו עזיצא אברהם‬
‫אבל וימנע מרשעים אורם‪ ,‬דא נמרוד ובני‬
‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫^‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. ..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫מהם‪^ ,‬היה אורם‪ .‬וזרוע רמה‬ ‫דריה דנפק אברהם מפייהו דהוה אורם‪.‬‬ ‫‪T T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫ן‬ ‫‪—T :‬‬ ‫‪••T‬‬

‫תעזבר ־ זה נמרוד‪.‬‬ ‫וזרוע רמה השבר‪ ,‬דא נמרוד‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫דבר אחר וימנע מרעזעים אורם‬

‫‪T‬‬ ‫•• ‪•T:‬‬

‫‪ -‬זה תךח ובני ביתו‪ .‬אורם ‪ -‬זה‬

‫‪-T•:‬‬ ‫‪77‬‬
‫דבר אחר וימנע מרשעים אורם‪ ,‬דא תרח‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‪:‬‬ ‫־ • ‪ :‬־‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך ־ך‬

‫אברהם‪ .‬לא כתוב האור אלא‬ ‫ובני ביתיה‪ .‬אורם‪ ,‬דא אברהם‪ .‬האור‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪....................................:‬‬

‫אוךם‪ ,‬עזהןה עמהם‪ .‬וץרוע רמה‬ ‫לא כתיב אלא אורם דהוה עמהון‪ .‬וזרוע‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫העזבר ‪ -‬זה נמרוד‪ ,‬עזהןה מטעה‬
‫אחריו את כל בני העולם‪,‬‬ ‫רמה השבר‪ ,‬דא נמרוד דהוה מטעי אבתריה‬
‫‪.. :‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪._.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫ומעזום כך כתוב לך לך‪ ,‬כדי‬ ‫כל בני עלמא‪ ,‬ובגין כך כתיב לך לך‪ .‬בגין‬
‫להאיר לך ולכל אותם עזיצאו‬
‫•••••‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫לאנהרא לך ולכל אנון דיפקון מינך מכאן‬
‫ממך מכאן והלאה‪.‬‬
‫עוד פתח ואמר‪> ,‬שםלז( ועתה לא‬ ‫ולהלאה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ראו אור בהיר הוא בעזחקים‬

‫‪1• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬
‫תו פתח ואמר‪) ,‬אייבא( ועתה לא ראו אור‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— T‬‬

‫ורוח עברה ותטהרם‪ .‬ועתה לא‬ ‫בהיר הוא בשחקים ורוח עברה‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫ראו אור ‪ -‬מתי? בעזעה עזאמר‬
‫הקןדועז ברוך הוא לאברהם לך‬ ‫והטהךם‪ .‬ועתה לא ראו אור‪ ,‬אימתי‪ ,‬בשעתא‬
‫לך מאךצך וממולדתך ומבית‬ ‫ךאמר קךשא בריך הוא לאברהם לך לך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫תנט‬
‫ב טבת‬
‫לך לך ־ עח ע״ב‬ ‫כט תשרי‬
‫אביף‪ .‬בהיר הוא בעזחקים ‪-‬‬ ‫מארצך וממולךתף ומבית אביך‪ .‬בהיר הוא‬
‫עזרצה הקןדועז ברוך הוא להךביק‬ ‫בעזחקים‪ .‬דבעא לןךשא בריך הוא לאךבל(א‬
‫את אברהם באור ההוא עזלמעלה‬
‫ולהאיר עזם‪ .‬ורוח עברה ותטהרם‬ ‫ליה לאברהם בההוא אור דלעילא ולאנהרא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪ -‬עזהרי אחר כך עזבו בתעזובה‬ ‫המן‪ .‬ירוה עברה ותטהרם‪ .‬דהא לבתר תבו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•— :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫—‬

‫תךח וכל בני בית‪] 1‬נ״א וכל מי עירו[‪.‬‬

‫בתיובתא תרה וכל בני ביתיה )נ״א ובל ןני מאתיה(‪.‬‬
‫בני ביתו ]נ״א ?ני עירו[‪ ,‬עזכתוב ואת‬
‫הנפעז אעזר עעזו בחרן‪ .‬תרח‪,‬‬ ‫בני ביתיה )נ״א בני מאתיה( דכהיב ואת הנפעז‬
‫עזכתוב ואהה תבוא אל אבתיך‬ ‫אשר עשו בחרן‪ .‬תרה‪ ,‬דכתיב ואהה תבא‬
‫בעזלום וגו׳‪.‬‬ ‫^ אבותיך בשלום וגד‪.‬‬
‫וילך אבךם כאעזר דבר אליו ה׳‪.‬‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬בא ךאה‪ ,‬עזהרי‬ ‫וילך אברם כאשר דבר אליו יי‪ .‬אמר רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪■ . .‬ד‬ ‫_‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ • • *‪1*.‬‬

‫לא כתוב ויצא אברם כאעזר דבר‬ ‫אלעזר הא חזי‪ ,‬דהא לא כתיב ויצא‬
‫— ‪....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬

‫אליו ה׳‪ ,‬אלא דלך‪ ,‬כמו עזנאמר‬

‫לך לך‪ ,‬עזהרי בךאעזונה עעזו‬
‫אברם כאשר דבר אליו יי‪ .‬אלא וילך‪ .‬כמה‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫_‪! ....‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ‪_.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬

‫יציאה‪ ,‬עזכתוב ויצאו אתם מאור‬

‫•‬
‫•‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫ךאה אמר לך לך‪ ,‬דהא לציאה בלןךמיתא‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬

‫כקזדים ללכת אךצה כנען‪ .‬ועכעזו‬ ‫עבדו דכהיב _ויצאו אתם מאור כשדים ללכת‬
‫כתוב וילך‪ ,‬ולא כתוב ריצא‪.‬‬
‫כאשר דבר אליו ה׳ ‪ -‬עזהבבזיח לו‬
‫ארצה כנען‪ ,‬והשתא כתיב _וילך ולא כתיב‬
‫את כל ההבטחות‪ .‬וילך אתו לוט‬ ‫דצא♦‬
‫‪ -‬עזהתחבר עמו כדי ללמד‬ ‫כאשר דבר אליו לן‪ ,‬דאבטח ליה בכלהו‬
‫ממעשיו‪ ,‬ועם כל זה לא למד כל‬
‫זה‪ .‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬אשרי‬
‫הבטחות‪ .‬וילך אתו לוט‪ ,‬ךאתחבר‬
‫הצדיקים עזלומךים דךכי הקןדוש‬ ‫עמיה בגין למילף מעובדוי‪ ,‬ועם כל דא לא‬
‫ברוך הוא כדי ללכת בהם וליךא‬ ‫אוליף כולי האי‪ .‬אמר רבי אלעזר זכאין‬
‫ממנו מאותו יום הדין שעתיד‬
‫אדם לתת דין וחעזבון לקדוש־‬
‫אנון צדיקליא דאולפי ארחוי ךקוךשא בריך‬
‫ברוך־הוא‪.‬‬ ‫הוא בגין למיהך בהו ולדחלא מפיה מההוא‬
‫פ תח ואמר‪) ,‬איוב ל״ ביד כל אדם‬‫יומא דדינא דזמין בר נש למיהב דינא‬
‫‪ ■ .‬ך‬ ‫‪_ . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫!חתום לדעת כל אנשי מעשהו‪.‬‬

‫הפסוק הזח בארוחו‪ .‬אבל בא‬
‫וחושבנא לקוךשא בריך הוא‪.‬‬
‫ךאה‪ ,‬ביום ההוא עזנעזלמים ימי‬ ‫פתח ואמר‪) ,‬אייב לס ביד כל אדםיחתום‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫׳‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫האיש לצאת מן העולם‪ ,‬היום‬ ‫לדעת כל אנשי מעשהו האי ל^רא‬

‫ההוא עזהגוף נעזבר והנפש רוצה‬
‫להפרד ממנו‪ ,‬אז נתנת ךשות‬ ‫אוקמוה‪ .‬אבל)דףעטע״א( הא חזי בההוא יומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬

‫לאדם לךאות מה שלא היתה לו‬ ‫דאשלימו יומוי דבר נש לאפקא מעלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ךשות לךאות בןמן עזהגוף עזלט‬ ‫ההוא יומא דגופא אתבר ונפשא בעיא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫ועמד על בךיו‪.‬‬
‫ואז עומדים עליו ^ ש ה שליחים‬ ‫לאתפרשא מניה‪ ,‬כדין אתליהיב ךשו לבר‬
‫נש למחמי מה דלא הוה ליה רשו למחמי ומחעזבים ימע וחטאיו וכל ’מה‬
‫שעשה בעולם הזה‪ ,‬והוא מודה‬ ‫וקאים—על ברייה‪.‬‬ ‫שלטא ‪• |T:‬‬
‫דגופא ‪T : T‬‬
‫בזמנא ‪T :‬‬
‫‪T: • :‬‬
‫על הכל בפיו‪ ,‬ואחר כך הוא חותם‬
‫ו^דין לןלימי עליה תלת שליחן וחשבי יו־מזי‬
‫וחרברי וכל מה ךעבד בהאי עלמא‪ ,‬והוא ארדי על כלא בפרמיה‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫כט תשרי‬
‫תם‬

‫עליו בידו‪ .‬זהו עזכתוב ביד כל‬ ‫ולבתר הוא התים עליה בידיה‪ ,‬הדא הוא‬
‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אךם ‪.‬יחתום‪ .‬ובידו כלם חתומים‬ ‫לכתיב ב!ד כל אדם !חתום‪ ,‬ובידיה כלהו‬
‫לדון אותו ]באותו ד״א מה[ העולם על‬
‫הךאעזונים ועל האחרונים‪ ,‬על‬ ‫חתימין למידן ליה )ןההוא ד״א כהאי( עלמא על‬
‫חדעזים ועל יעזנים‪ ,‬לא נעזכח‬
‫•‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪•T :‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪:‬־ ‪• T‬‬
‫קדמאי ועל בתראי על חלתי ועל עתיקי לא‬
‫אחד מהם‪ .‬זהו עזכתוב לדעת כל‬ ‫אתנעזי חד מנייהו‪ ,‬הלא הוא לכתיב ללעת‬
‫אנעזי מעעזהו‪ .‬וכל אותם‬
‫המעעזים עזעעזה בעולם הזה‬ ‫כל אנעזי מעע^הו‪ .‬וכל אנון עובלין לעבד‬
‫בגוף ורוח‪ ,‬כך גם נותן חעזבון‬ ‫יהיב‬
‫נמי ‪• T‬‬
‫הכי ‪••T‬‬‫‪•T‬‬ ‫ורוהא‬
‫‪T‬‬ ‫בגופא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫עלמא ‪:‬‬‫‪T :T‬‬ ‫בהאי‬
‫‪:‬־‬
‫בגוף ורוח בטרם ןצא מץ העולם‬ ‫מעלמא‪.‬‬ ‫יפוק‬ ‫לא‬ ‫עד‬ ‫ורוהא‬ ‫בגופא‬ ‫חושבנא‬
‫|••‪T:T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T: :‬‬
‫ב א ךאה כמה הך^צעים קעזי ערף‬
‫בעולם הזה‪ ,‬כך גם אפלו בעזעה‬ ‫בהאי‬
‫אקשי‪ - T‬קדל ‪- :‬‬
‫דהייביא ‪- T - :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪ :1:‬תא הזי‪ ,‬כמה‬ ‫‪••T‬י‬
‫עזרוצים לצאת מן העולם חזה‬ ‫עלמא הכי נמי אפלו בשעתא דבעי‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫חם קעזי ערף‪ .‬מעזום כך אעזרי‬

‫לנפקא מהאי עלמא אקשי קלל‪ .‬בגין כך‬
‫האיעז עזלומד בעולם חזה את‬
‫דרכי חקןדועז ברוך הוא כדי‬ ‫זכאה הוא בר נש דיליף בהאי עלמא ארהוי‬
‫‪:T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪| • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬

‫ללכת בהם‪ .‬והרעזע‪ ,‬אף על פי‬ ‫לקלשא בדיך הוא בגין למיהך בהו‪ .‬וחייבא‬
‫עזמסתכל באלו ]נ״א שמשתדל עם[‬
‫אף על גב לאסתכל בהני )נ״א ךאעתדל כהד(‬
‫חצדיקים‪ ,‬מקעזה ערף ולא רוצה‬
‫ללמד‪ .‬ומעזום כך ןעז לצדיק‬ ‫צליקןיא אקשי קלל ולא בעי למילף‪ .‬ובגין‬
‫לחחזיק בו‪ .‬ואף על גב קזהר׳טע‬ ‫כך אית ליה לצליקא למתקף ביה ואף על גב‬
‫מקעזה ערף הוא‪ ,‬לא ועזב אותו‪,‬‬
‫דחייבא אקשי קלל הוא לא ישבוק ליה ואית‬
‫דעז לו לחחזיק בןדו ולא ןעזב‬
‫אותו‪ .‬כי אם ועזב אותו‪ ,‬ןלך‬ ‫ליה לאתקפא בידיה ולא ישבוק ליה‪ ,‬לאי‬
‫דחדיב את העולם‪.‬‬ ‫ישבוק ליה להך דחריב עלמא‪.‬‬
‫ב א ךאה מאליקזע עזדחה את‬
‫גיחןי‪ .‬וכן באברהם ‪ -‬כל פעם‬
‫תא חזי‪ ,‬מן אלישע ללחה לגחןי‪ .‬וכן‬
‫עזלוט היה עמו‪ ,‬לא התחבר עם‬
‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬
‫בהדיה ‪T‬לא‬ ‫דהוה לוט — ‪:‬‬‫זמנא ‪T—: :‬‬
‫כל • ‪T :‬‬ ‫באברהם ‪T‬‬
‫‪T T: — :‬‬
‫הךקזעים‪ .‬כיון עזנפלד ממנו‪ ,‬מה‬ ‫אתחבר בהדי רשיעיא‪ ,‬כיון לאתפרש מניה‬
‫כתוב ? ויבחר לו לוט את כל ככר‬
‫חורדן‪ .‬וכתוב ויאהל עד סדום‪.‬‬
‫מה כתיב ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן‪.‬‬
‫מה כתוב אחר כך? ואנעזי סדם‬ ‫וכתיב דאהל עד סדום‪ .‬מה כתיב בתליה‬
‫רעים וחטאים לה׳ מאיד‪.‬‬ ‫ואנשי סדום רעים וחטאים ללן מאל‪.‬‬
‫אמר רבי אבא‪ ,‬זה עזאמךת וילך‬
‫אברם ולא כתוב ויצא אברם ‪-‬‬ ‫אמר רבי אבא האי דאמרת וילך אבדם ולא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫זה ןפה‪ .‬אבל בסוף הפסוק מה‬
‫כתוב? בצאת^ ‪ 9‬חרן‪ .‬אמר רבי‬
‫אלעזר‪ ,‬כתוב מחרן‪ ,‬וחיציאה‬
‫ההיא מארץ מולךתו היתה‬
‫בראעזונה‪.‬‬
‫רקח אברם את קן‪.‬רי אקזתו‪ .‬מה‬
‫זה ויקח? אלא מעזך אותה‬
‫בדברים נעימים‪ ,‬מעזום עזאין‬
‫רעזות לאדם להוציא את אעזתו‬
‫כתיב ויצא אבדם שפיר הוא‪ .‬אבל‬
‫סופא לל^רא מה כתיב בצאתו מהרן‪ .‬אמר‬
‫רבי אלעזר מהרן כתיב וההיא לציאה מארץ‬
‫מוללתו הות בקלמיתא ‪:‬‬
‫רקח אבלם את שרי אשתו‪ .‬מהו ויקה‪ .‬אלא‬
‫אמשיך לה במלי מעלליתא‪ ,‬בגין ללית‬
‫ליה לשו לבר נש לאפקא אתתיה למיהך‬
‫תסא‬ ‫שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג טבת‬
‫לך לך ־ עט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט תשרי‬
‫בארעא אחרא בלא רעותא דילה‪ .‬וכן הוא ללכת לארץ אחרת ללא ךצוינה‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬

‫אומר )במדבר כ( לןח את אהר‪) 1‬במדבר ג( לןח את וכץ הוא אוימר )במדבר כ( קח את‬
‫אהרן‪) ,‬שם ג( קח את הלוים‪.‬‬
‫הלולם‪ .‬ובגין כך _ויקןח אבדם מעזיך לה במלין ומעזום כך ויקח אברם‪ .‬מקזך‬
‫ואודע לה ארחיהון דאפון בני דרא כמה אותה בךבןים וה‪1‬ךיע לה את‬
‫ביעזין‪ .‬ובגין כך _וללןח אברם את ע^רי אעזהו‪ .‬דרכי בני הדור כמה הם רעים‪.‬‬
‫ומעזום כך ויק ח אברם את עץרי‬
‫אקזתו‪.‬‬ ‫לדבקא‬
‫אברהם ‪|T : T :‬‬
‫המא — ‪T T:‬‬ ‫מה ‪T T‬‬ ‫אהיו‪T .‬‬ ‫בן ‪* T‬‬‫ואת לוט ״‪1 *.‬‬ ‫‪*.* :‬‬
‫עמיה לוט‪ ,‬אלא בגין דצפה ברוח ואת לוט בן אחיו‪ .‬מה ראה‬
‫הקז־עז דזמין למיפק מניה דוד‪ .‬ואת הנפעז אברם להךביק עמו את לוט?‬
‫הלדען‬
‫ברוח ‪•••1 -‬‬‫עזצפה ‪:‬‬ ‫אלא •מעזום‬
‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬
‫קזעתיד לצאת ממנו דוד‪ .‬ואת‬
‫‪T‬‬
‫אשר עשו בחרן‪ .‬אלין גרים תיורות ךאתקינו‬
‫נפשליהו‪ ,‬אברהם מגייר גוברין ושרה מגללרת הנפעז אקזר עעוו בחךן ‪ -‬אלו‬
‫הגךים והגרות קזתקנו את‬ ‫נשין ומעלה עליהון כאלו עבדו להון‪.‬‬
‫נפעזותם‪ .‬אברהם מגןר אנקזים‪,‬‬
‫וקורה מגירת נעזים‪ ,‬ומעלה‬
‫אמר רבי אבא אי הכי כמה בני נשא הוו‪ ,‬אי‬
‫‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן‪-‬‬

‫עליהם כאלו עעוו אותם‪.‬‬ ‫תימא ךכלהו אזלו עמיה‪ .‬אמר רבי‬
‫אלע|ר אין‪?1) .‬גיז בלהו ד״א ונגיז כןי בלהס בני נשא אמר רבי אבא‪ ,‬אם כך‪ ,‬כמה בני‬
‫אךם היו‪ ,‬אם תאמר קוכלם הלכו‬
‫דהוו אזלין עמיה כלהו אלןרון)דף עט ע״ב( עם‬
‫עמו? אמר רבי אלעזר‪ ,‬כן‪] ,‬ומשום‬
‫—‪ T‬ולא הוה שכלם ר״א ומשום כך כלם[ האנעזים עזהיו‬ ‫בארעא‬
‫‪::‬‬ ‫מעבר‪T T‬‬‫והוה ‪TT‬‬ ‫אברהם‪T : .‬‬
‫אלהי — ‪T : — ::‬‬‫‪:‬״‪.‬״ **‬
‫הולכים עמו‪ ,‬כלם נקךאו עם‬ ‫בארץ‪.‬‬
‫אברם ‪\ VT T‬‬ ‫ויעבר ‪T: -‬‬ ‫דכתיב ‪---‬‬
‫דחיל • ‪• :‬‬ ‫‪• T‬‬
‫אלהי אברהם‪ .‬והןה עובר בארץ‬
‫אמר ליה רבי אבא אי הוה כתיב והנפש‬
‫ולא היה פוחד‪ ,‬עזכתוב ויעבר‬
‫‪--‬‬ ‫‪. ..‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫אברם בארץ‪.‬‬ ‫אלא‬

‫‪T‬‬ ‫הכי‪,‬‬‫אמינא ‪• T‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫הוה‬
‫בחרן ‪TT‬‬
‫עשו ‪1 TT :‬‬ ‫אשר ‪T‬‬ ‫‪:‬־ *‪*.‬‬
‫ואת הנפש כתיב‪ ,‬את לאסגאה זכותא ךכלהו אמר לו רבי אבא‪ ,‬אם הןה כתוב‬
‫נפשאן דהוו אזלי עמיה‪ ,‬דכל מאן דמזכה והנפעז א^ר עעוו בחרן ‪ -‬הייתי‬
‫אומר כך‪ .‬אלא כתוב ואת הנפעז‪.‬‬
‫לאחרא ההוא זכותא תליא ביה ולא אעדי את ‪ -‬לרבות את הזכות קול כל‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬־דד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מניה‪ ,‬מנלן דכהיב ואת הנפש אשר עשו הנפעזות קזהיו הולכות עמו‪.‬‬
‫בחרן‪ ,‬זכותא דאנון נפשן הוה אזיל עמיה קזכל מי קזמזכה את האחר‪,‬‬
‫בו ולא זזה‬ ‫אותה הזכות‬
‫ממנו‪ .‬מנין לנו? קזכתוב ואת‬
‫דאברהם‪.‬‬
‫‪T T: — :‬‬
‫לך‪ .‬אמר רבי שמעון מאי טעמא הנפ׳ט א׳טר עעוו בךוךן‪ .‬הזכות‬ ‫לך‬
‫ךגלדא לןךמאה ךאתגלי לןךשא בריך קול אותן הנפעזות היתה הולכת‬
‫עם אבךהם‪.‬‬
‫לך לך‪ .‬אמר רבי קזמעון‪ ,‬מה‬
‫הוא עליה דאברהם פתח בלך לך‪ ,‬דהא עד‬
‫הכא לא מליל עמיה לןךשא בריך הוא‪ ,‬מאי הטעם קוההתגלות הךאעזונה‬
‫טעמא פתח לך לך‪ .‬אלא הא לןאמרו דרמז קוהתגלה הקדו׳ט ברוך הוא על‬
‫אברהם פותחת בלך לך‪ ,‬קוהרי‬
‫בחושבניה מאה ךהא למאה שנין אתןיליד‬
‫עד כאן לא דבר עמו הקדו׳ט‬
‫ברוך הוא‪ .‬מה הטעם פתח בלך‬ ‫ליה בר‪.‬‬
‫לך? אלא זה אמרו קזרמז בחקזבונו מאה‪ ,‬קזהרי למאה קזנים נולד לו בן‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג טב ת‬
‫ספר הוהר‬ ‫כט תשרי‬
‫תסב‬

‫א ב ל כא תךאה‪ ,‬כל מה‬ ‫אבל הא חזי‪ ,‬כל מה ךעביד לןךשא בדיך‬

‫הקןדועז ברוך הוא בארץ‪ ,‬הכל‬ ‫דחכמתא •איהו‪,‬‬ ‫רזא ‪T : : T :‬‬ ‫כלא ‪TT‬‬‫‪T‬‬ ‫בארעא‬
‫הוא ‪T : — :‬‬
‫הוא סוד עזל חכמה‪ .‬מעזום‬
‫עזאבךהם לא היה דבוק בקןדוען־‬ ‫בקדעזא‬
‫דביק‪••1‬ביה ‪T : :‬‬ ‫הדה ‪• T‬‬ ‫דאברהם ‪T‬לא ‪TT‬‬ ‫בגין ‪T T: - :‬‬
‫‪1 •:‬‬
‫ברוך־הוא אז כראוי‪ ,‬אמר לו לך‬ ‫בריף הוא כדין כךקא חזי‪ ,‬אמר ליה לך לף‪,‬‬
‫לך‪ .‬וזה רמז למקום ההוא‬ ‫ודא רמז לההוא אתר דבעי לאתל‪j‬רבא בהדיה‬
‫קזצ‪-‬דיך להתקרב עם הקדוען‬
‫הדתה‬ ‫והיא‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫ברוך‬ ‫ךקך^א בריך הוא‪ ,‬ואיהו דרגא קדמאה‬
‫הךאעזונה להכנס לקדוען־ברוך־‬ ‫לאעלא לקךעזא בריך הוא‪ ,‬בגין כך לך לך‪.‬‬
‫הוא‪ ,‬מעזום כך לך לך‪.‬‬
‫ובדרגה הזו לא יכול אברהם‬
‫והאי דרגא לא ןכיל אברהם לאתאהדא ביה‬
‫להאחז בה עד קזיכנס לארץ‪,‬‬ ‫עד דייעול לארעא ךתמן יקבל ליה‬
‫קזעזם יקבל את הדךגה ההיא‪.‬‬ ‫לההוא דרגא‪ ,‬כגוונא דא כתיב‪) ,‬שמואל ב ב(‬
‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:-:‬‬ ‫‪' T : -‬‬
‫כמו כץ כתוב )שמואל‪-‬ב ב( ויקזאל‬
‫דוד בה׳ לאמר האעלה באחת‬
‫ויעזאל דוד בלן לאמר האעלה באחת ערי‬
‫מערי יהודה ויאמר ה׳ עלה‬ ‫להודה ויאמר ין עלה וייאמר אנה אעלה‬
‫ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר‬ ‫ויאמר חברונה‪ .‬וכי כיון דמית עזאול‬
‫חברונה‪ .‬וכי כיון קזמת קזאול‬
‫והמלכות ךאוץה לדוד‪ ,‬למה לא‬
‫ומלכותא אתחזי לדוד אמאי לא קביל‬
‫קבל את המלכות מ ץ על כל‬ ‫מלכותא מיד על כל יע‪ t‬ראל‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫יק‪t‬ךאל?‪.‬‬
‫אלא חכל הוא סוד קזל חכמה‪,‬‬
‫מעזום קזךוד אין לו לקבל‬
‫אלא ‪-‬עד‬
‫מלכות אלא עד עזיתחבר עם‬
‫האבות קזהם בחברון‪ ,‬ואז יקבל‬
‫בהם מלכות‪ .‬ועל כץ התעכב קזם‬
‫קזבע קזנים‪ ,‬כדי עזיקבל מלכות‬
‫שנין בגין דיקבל מלכותא כךקא לאות וכלא‬
‫כראוי‪ ,‬וחכל בסוד חחכמה וכדי‬
‫עזיתקץ את מלכותו‪ .‬כמו כץ‬
‫אברהם לא נכנס לבריתו ^ל‬
‫חקדועז ברוך הוא עד עזנכנס‬
‫ל א ח•‬
‫ךאה מה כתוב‪ ,‬רעכר אברם‬
‫בארץ‪ .‬רעבר? דלך הץה צריך‬
‫להיות ! אלא כאץ הוא רמז חעזם‬
‫שמא קדישא ךאתחהים ביה עלמא בשבעין‬
‫חקדועז קזנחתם בו העולם‬
‫בקזבעים וקזתים אותיות חקוקות‬
‫קזכלץ בעזם חזה‪ .‬כתוב כאץ‬
‫‪.‬דעבר‪ ,‬וכתוב ^ם)שמותלד( רעבר‬
‫ה׳ על פניו ויקרא‪.‬‬
‫בספרו קזל רבי‪.‬ייסא הזקץ כתוב‪,‬‬
‫דעבר אברם בארץ‪ ,‬וכתוב קזם‬
‫)שם לס אני אעביר כל טובי‪ .‬והוא‬
‫רמז לקדקות הארץ קזבאה‬
‫דחכמתא •איהו‪ ,‬בגין דדוד‬ ‫‪T: : T:‬‬ ‫רזא‬‫כלא ‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫אלא‬
‫*‪7*.‬‬
‫מלכותא •‪T *.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫לקבלא‬
‫לית ליה ‪T : 1- :‬‬
‫דיתחבר באבהן דאפון בחברו־ן וכדין בהו‬
‫יקבל מלכותא‪ .‬ועל דא אתעכב תמן שבע‬
‫ב ת א דחכמתא ובגין דיתקן מלכותיה‪.‬‬
‫דקדשא‬
‫בקיומא ‪T: ^. . :‬‬
‫עאל ‪T 1•:‬‬ ‫לא ‪T‬‬ ‫אברהם ‪T‬‬
‫כגוונא ‪T‬דא ‪T T : -‬‬
‫‪T:-:‬‬
‫בריך הוא עד דעאל לארעא‪.‬‬
‫ויעבר‬‫‪—:‬‬ ‫בארץ‪.‬‬
‫אברם ‪1 VT T‬‬ ‫ויעבר — ‪T:‬‬‫‪—:‬‬ ‫כתיב‬
‫מה ‪• :‬‬ ‫חמי —‬ ‫‪••7‬‬
‫_וילך מיבעי ליה‪ ,‬אלא הבא הוא רמז‬
‫ותרין אתוון גליפן דכלהו בשמא דא‪ .‬כתיב‬
‫יי ‪-‬על‬ ‫ויעבר ‪T:‬‬ ‫התם )שמית ל ס ‪---‬‬ ‫וכתיב ‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ויעבר‬‫הכא ‪---‬‬‫‪TT‬‬
‫פניו ויל^רא ‪:‬‬
‫ויעבר‬‫‪—:‬‬ ‫הבא‬ ‫כתיב ‪TT‬‬ ‫סבא ‪• :‬‬ ‫ייסא ‪TT‬‬ ‫דרבי •• ‪T‬‬
‫‪:‬־•‬ ‫בספרא‬
‫‪7: • :‬‬
‫אני‬
‫התם )שמות לג( ‪• —:‬‬ ‫וכתיב ‪T T‬‬ ‫בארץ ‪• :‬‬
‫אכרם ‪1 VT T‬‬ ‫— ‪T:‬‬
‫אעביר כל טובי‪ .‬והוא רמז לקדושה ךארעא‬
‫דאתי מאתר עלאה כדקא חזי‪ .‬עד מקום‬
‫תסג‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג טבת‬
‫לך לך ־ עט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט תשרי‬
‫ממקוים עליוין כראוי‪ .‬עד מקוים‬ ‫עזכם עד אלון מ‪3‬ךה‪ .‬מסטיא לא)ד״אל״גדלתתא(‪.‬‬
‫עזכם עד אלון מורה‪ ,‬מצד זה ]ד״א‬ ‫לסטרא דא כדקא חזי‪ .‬והכנעני אז כארץ‪.‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ל״גשלמטה[ לצד זה כראוי‪ .‬והכנעני‬
‫אז בארץ‪ ,‬הרי נתבאר עזעד כעת‬ ‫הא אהמר דעד כדין עזלטא חויא כיעזא‬
‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזולט הנחעז הרע עזהתקלל‬ ‫ךאתלטןא ואייתי לווטין על עלמא דכתיכ‪,‬‬

‫והביא קללות על העולם‪,‬‬ ‫)בראשיתט( ארור כנען עבד עבדים להיה לאחיי‬
‫עזכתוב עראשיתט( ארור כנען עבד‬
‫עבדים יהיה לאחיו‪ ,‬וכתוב)שם ג(‬ ‫וכתיב‪) .‬בראשית נ( ארור אהה מכל הבהמה וגד‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫— ‪T • • :‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬‬

‫ארור אהה מכל הבהמה וגו׳‪.‬‬ ‫ותמן אתיןןריב אברהם לגבי לןךשא בריך‬
‫ועזם התקרב אברהם לקדוען־‬
‫־ ‪|T‬‬ ‫־ ‪T T:‬‬ ‫‪••|T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הוא‪ .‬מה כתיב וירא יי אל אברם הכא אתגלי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T•• -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫ברוך־הוא‪ .‬מה כתוב? וירא ה׳‬
‫אל אברם‪ .‬כאץ התגלה לו מה‬ ‫ליה מה דלא הוה ידע ההוא חילא עמיקא‬
‫‪It‬‬ ‫‪• —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫—‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫עזלא היה יודע אותו הכת העמק‬ ‫ךשלטא על ארעא‪ .‬ובגין כך וירא מה )דף פ‬
‫עזעזולט על הארץ‪ .‬ומעזום כך‬ ‫ע״א( דהוה מתכסי מפיה‪.‬‬
‫וירא‪ ,‬מה עזהןה מכסה ממנו‪.‬‬
‫ואז ויבץ עזם מןבדו לה׳ הנךאה‬ ‫ו^דין ויבן שם מזבח ליל הנראה אליו‪ ,‬כיון‬
‫אליו‪ .‬כיון עזאמר לה׳‪ ,‬מה זה‬ ‫דאמר ליי מהו הנראה אליו‪ .‬אלא‬
‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪V‬‬ ‫־ *‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הנךאה אליו? אלא כאן התגלתה‬
‫לו אותה הדךגה עזעז^טת על‬
‫הכא אתגלי ליה ההוא דרגא דשלטא על‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬

‫הארץ‪ ,‬ונכנס בה והתקים בה‪.‬‬ ‫ארעא ועאל ביה ואתלןלים ביה ‪:‬‬
‫ר^תק מעזם ההךה‪ .‬מעזם ןדע‬ ‫רעתק משם ההרה‪ .‬מהמן ידע הר יי‪ .‬וכלהו‬
‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬ ‫‪—t‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫• —‬ ‫‪T T T‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪---‬‬
‫הר ה׳ וכל הדרגות הנטועות‬
‫אהלה‪T ,‬כתוב‬
‫דרגין דנטיעין בהאי אתר‪ .‬ויט אהלה‬
‫׳‬ ‫הזה‪ .‬־ויט ‪T: T‬‬
‫במקום ־ ‪•/‬‬
‫־‪T 1‬‬
‫בה״א‪ .‬פרעז פריעזה וקבל‬
‫•‬
‫‪•1‬‬‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪-T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בה״א כתיב‪ .‬פריש פרישו ו?ןביל מלכו‬
‫מלכות עזמים בכל הדךגות‬ ‫עזמלא בכלהו דרגין דאחידן ביה‪ .‬וכדין לדע‬
‫עזאחוזות בו‪ ,‬ואז ידע עזהקדועז‬
‫־ ‪|T‬‬ ‫‪•/‬‬

‫ברוך הוא עזולט על הכל‪ ,‬ואז‬

‫‪T‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪: •/‬־‬
‫דקוךשא בריך הוא שליט על כלא‪ .‬וכדין‬
‫בנה מזבח‪ .‬ועזני מזבחות היו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬
‫בנה מזבח‪ .‬ותרץ מךבחן הוו‪ .‬בגין דהכא‬
‫מעזום עזכאן התגלה לו עזהרי‬ ‫אתגלי ליה דהא לןךשא בריך הוא שליט על‬
‫הקדועז ברוך הוא עזולט על‬
‫הכל‪ ,‬דדע החכמה העליונה מה‬
‫כלא וידע חכמה עלאה‪ .‬מה דלא הוה ידע‬
‫‪—T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪“ T:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזלא הןה יודע מלפני כן‪ .‬ובנה‬ ‫מ?ןדמת דנא‪ .‬ובנה הרין מךבחן חד ל ד ת א‬
‫עזני מזבחות ‪ -‬אחד לדךגה‬ ‫דאתגללא וחד לדרגא דאתכסלא‪.‬‬
‫הגלוןה‪ ,‬ואחד לדךגה הנסתרת‪.‬‬
‫ב א ךאה ^כך הןה בןאעזונה‪.‬‬ ‫תא חזי‪ .‬דהכי הוה בקדמיתא כתיב ויבן שם‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־ * ‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫כתוב ויבן עזם מןבדו לה׳ הנךאה‬ ‫מזבח ללל הנראה אליו וגד‪ .‬ולבתר‬
‫אליו וגו׳‪ ,‬ואחר כך כתוב ריבן‬ ‫כתיב ויבן שם מזבח ליי סתם ולא כתיב‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־ *‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬
‫עזם מזבח לה׳ סתם‪ ,‬ולא כתוב‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הנךאה אליו‪ ,‬והכל הוא סוד ^ל‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬ך‬
‫הנראה אליו‪ .‬וכלא רזא דחכמתא איהו‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪V‬‬ ‫־ *‪:‬‬

‫חכמה‪ .‬ואז התעטר אברהם‬ ‫וכדין אתעטר אברהם מדרגא לדרגא עד‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪T : - • : -‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪••:‬‬

‫מדךגה לדךגה עד עזעלה‬ ‫דסליק לדרגיה הדא הוא דכתיב ויסע אברם‬
‫לדךגתו‪ .‬זהו עזכתוב ויסע אבךם‬
‫הלוך ונסוע הנגבה‪ .‬זה הדרום‪,‬‬ ‫הלוך ונסוע הנגבה‪ .‬דא דרום דהוא חולקיה‬
‫‪T‬‬ ‫‪: V‬‬ ‫•• ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזהוא חלקו ^ל אברהם‪ ,‬הלוך‬ ‫דאברהם‪ .‬הלוך ונסוע דרגא בתר דרגא עד‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫כט תשרי‬
‫תסד‬

‫דסליק לדרום ותמן אתלןעזר כךלןא יאות ונסוע דרגה אחר דיךגה עד‬
‫וסליק לדרגיה ךדרום‪ .‬ביון דאתעטר אברהם קזעלה לזירום וקזם נקקזר כךאוי‪,‬‬
‫ועלה לדךגתו קזל הדירום‪ .‬כיון‬
‫בדרגוי בארעא קדיעזא ועאל )ןאךעא( בדרגא קזאבךהם התעטר ב ל ת תו בארץ‬
‫קדיעזא‪ .‬כדין מה כתיב ויהי רעב ‪^ 1‬וץ‪ .‬דלא הקדוקזה ונכנס ]בארץ[ ל ד ת ה‬
‫הוו לךעי לדיעה לקרבא לגבי ךקך^א בדיך הקדועזה‪ ,‬אז מה כתוב? ויהי‬
‫רעב בארץ‪ ,‬קזלא היו יוךעים‬
‫ידיעה להתקרב אל הקדועז ברוך‬ ‫הוא‪:‬‬
‫הוא‪.‬‬ ‫‪T‬‬
‫ויהי רעב בארץ‪ ,‬דעד כען לא הוה חילא‬
‫• •‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫^‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪* :‬‬

‫ויהי רעב בארץ‪ ,‬קזעד כעת לא‬

‫ה‪:‬ה הכת קזעל הארץ נותן חזק‬ ‫—‬
‫דעל ארעא יהיב תקפא ומזונא על‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫ארעא‪ ,‬בגין דעד לא אתקךעזת )נ״אאסתקנת( ולא ומזון על הארץ‪ ,‬מעזום קזטרם‬
‫קיימא בקיומא‪ .‬כיון דחמא אברהם דהא התקד׳טה [נ״א נתקנה[ ולא עמדה‬
‫‪T:‬‬ ‫••— ן ‪TT: — T T :‬‬ ‫‪T 1•:‬‬ ‫‪T:lT‬‬
‫בקיום‪ .‬כיון עזאברהם ראה את‬
‫אותו הכת הממנה על הארץ‪ ,‬לא‬
‫יהיב‬
‫■ך ‪.‬‬
‫לא‬ ‫ארעא‬ ‫■ד‬
‫על‬ ‫‪T‬‬
‫דממנא‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫חילא‬ ‫ההוא‬‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬

‫הקפא וחילא קדיקזא כךקחזי‪ ,‬כדין וירד נתן חזק וכה קדועז כראוי‪ ,‬אז‬
‫אברם מצרימה לגור עזם‪ .‬מנא ידע אברהם‪ ,‬ויךד אברם מצרים לגור עזם‪.‬‬
‫‪ T T: -‬׳‬ ‫‪-T‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪T:‬‬
‫מנין ‪:‬דע אברהם? קזכתוב‬
‫לזךעף נתתי את הארץ הזאת‪ .‬אז‬
‫דכתיב לזרעך נתתי את הארץ הזאת‪ .‬כדין‬
‫בתקונא ‪:‬דע אברהם קזהנה הארץ לא‬ ‫אתתקנא ‪T 1 • :‬‬
‫לא • ‪Tl: — :‬‬ ‫ארעא ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫דהא‬
‫אברהם ‪T :‬‬
‫ידע — ‪T T:‬‬
‫‪T‬־‬
‫קדיעזא אלא בדרגין מד?!( קדיעזין דיפקון נתקנה בתקון קדו׳ט‪ ,‬אלא‬
‫בךרגות ]יתשת[ קדועזות עיצאו‬
‫ממנו‪ .‬ו אז‪:‬ד ע אברהם את סוד‬ ‫‪T‬‬
‫מניה‪ ,‬וכדין ידע אברהם רזא דחכמתא‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪**:‬‬ ‫י**‬

‫החכמה‪ ,‬עזהארץ לא תתקן‬ ‫ךארעא לא תתקן בקדועזה אלא כךאמרן ‪:‬‬

‫בקדעזה‪ ,‬אלא כפי עזאמרנו‪.‬‬
‫טהרי תוךה‬
‫’ ‪-^ :‬י תו ר ה' ■ ־'‬
‫קך^א בריף הוא רמיז חכמהא עלאה באכרהם וביצחק‪ ,‬דקדוש ברוך הוא רומז חכמה‬
‫וביצחק‪.‬‬ ‫באברהם‬ ‫אברהם דא נקזמתא לנעזמתא ואיהי ) ם״ א אב ורם(‪ ,‬עליונה‬
‫אברהם זו הנקזמה לנקזמה והיא‬
‫נקזמ״ה דא היא עזרה‪ .‬ל‪ 1‬ט דא הוא נח״עז ובת זוגיה דההוא ]ם״א אב ורם[‪ ,‬והנקזמה הזו היא‬
‫סמאל‪ .‬רו״ח קדי^א דא ‪:‬יצחק‪ .‬נפ״עז קדי^א דא דבקה‪ .‬עזךה‪ .‬לוט זה הוא הנח״עז ובת‬
‫יצ״ר הרע דא רוח הבהמה‪ ,‬ועל דא אמר קזלמה בחכמתיה זוגו ^ל הסמא״ל ההוא‪ .‬רו״ח‬
‫הקדועזה זה יצחק‪ .‬נפ״עז‬
‫הרע זו‬ ‫)קהלת ג( מי יודע רוח בני האדם העולה היא וגו׳ נפעז‬
‫יצ״ר ‪TT‬‬‫רבקה‪•.• •• .‬‬
‫הקדועזה זו • ‪|T :‬‬
‫‪T 1: -‬‬
‫רוח הבהמה‪ ,‬ועל זה אמר עזלמה‬ ‫הבהמית דא נפעז מסטרא ך צ ר הרע‪.‬‬
‫בחכמתו וקהלתג( מי יודע רוח בני‬
‫ועל דא אמרו )נ ״ א ךההיא( דאיהי נקזמתא לנקזמתא אתערא‬
‫האדם העלה היא וגו׳‪ .‬נפען‬
‫לגברא בירא״ה ובחכמ״תא‪ ,‬נעזמתא אתערא לאיניעז הבהמית זו הנפעז מצד ת צ ר‬
‫הלע‪.‬‬ ‫בבינה‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪) ,‬איוב כח( ויאמר לאדם הן‪:‬יראת ץ‬
‫ועל זה אמרו !שההוא[ עזהנעזמה‬
‫היא חכמה וגו׳‪ .‬נעזמ״תא אתערי בתעזוב״ה ךאתל‪4‬רי בינה‬
‫לנעזמה הזו מעוררת את האיעז‬
‫ביךא׳׳ה ובחכמ״ה‪ .‬הנעזמה‬
‫מעוררת את האיעז בבינה‪ .‬זהו עזכתוב )איוב כח( ויאמר לאדם הן יךאת ה׳ היא חכמה וגו׳‪.‬‬
‫הנעזמ׳׳ה מעוררת בתעזוב״ה עזנקדאת בינה ונקדאת עזל׳׳ה‪ .‬ורו״ח הוא הקו״ל‪ ,‬ונקךא דעת‪,‬‬
‫תסה‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ג טבת‬ ‫לו לך ־ פ ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ל תשרי‬
‫וא?]רי ע«ך״ה‪ .‬ורו״ח הוא הק‪ 1‬״ל ואתל‪4‬רי דעת ואתערי ומעוךרים את האיש שקולו‬
‫תורה‬
‫‪T‬‬ ‫ונקרא‬
‫‪T|: • :‬‬ ‫בהורה‪,‬׳‬
‫־ ‪T‬‬ ‫עולה‬
‫לאיניעז די סליק לןליה באורךתאי ואה‪47‬רי תורה ^בכתב‪,‬‬
‫השכלית‬ ‫והנפש‬ ‫עזבכתב‪.‬‬
‫מעשים‬ ‫ממנה‬ ‫מתעוךדים‬ ‫ונפעז הע^כלית אתער מניה עובדין טבין‪.‬‬
‫טובים‪.‬‬ ‫ובדוגמא דא ברא גופא מארבע ןסודות אעז ורוח ועפר ומים‬
‫ובדגמה הזו בךא את הגוף‬
‫בגוונא ךהוא נעזמתא לנעזמתא נעזמה ורוח ונפעז‪ .‬מאךבעה לסודות ‪ -‬אש ורוח‬
‫מים דא דבר ודא הוא מים מתיקי דקדוקה‪ ,‬ואית מים ועפר ומים‪ ,‬כמו עזהוא נעזמה‬
‫המאררים ראנון יצר הרע‪ .‬אית אעזא קריעזא נוקבא ואית לנעזמה‪ ,‬נעזמה ורוח ונפש‪ .‬מים‬
‫זה זכר‪ ,‬וזהו המים המתוקים של‬
‫אעזא נוכראה אעז זרה‪ ,‬ועל דא כתיב ואל יבא בכל עת אל קדעזה‪ .‬ולש מים המאךרים עזהם‬
‫הקדעז‪ ,‬דאיהי נוקבתא מן יצר הרע‪ .‬רוח קריעזא איהו דכר‪ .‬לצר הרע‪ .‬לש אש קדועזה נקבה‪,‬‬
‫אית רוח מסאבא דא ןצר הרע ^נאמר )ישעיה יי( בי מעזרעז ולש אש נכךלה‪ ,‬אש זךה‪ .‬ועל זה‬
‫כתוב ואל לבא בכל עת אל‬
‫נחעז ןצא צפע‪ .‬אית עפר קדיעזא ואית עפר מסאבא‪.‬‬
‫הקדש‪ ,‬עזהיא נקבה מלצר הרע‪.‬‬
‫זכר‪ .‬יש רוח‬ ‫קדושה •היא ‪TT‬‬
‫רוח ‪T 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ועל דא נעזמתא ךאיהי העזוב״ה אתקיפת ביה בההוא נחעז‬
‫טמאה‪ ,‬זה יצר הרע‪ ,‬עזנאמר‬
‫• ־‬
‫• ‪/:‬‬
‫•‬
‫••‬‫•‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬
‫•‪/‬‬‫•‬ ‫•‬
‫•‬
‫•‬ ‫׳‬
‫לתברא ליה בעזעבודא דתעזובה ואמעזיך ליה לבתי‬
‫• ‪T :‬‬
‫‪.‬״‬

‫)ישעיה יד( כי משרש נחש יצא‬

‫‪....‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬

‫כנסיות ולבתי מדרעזות‪ ,‬ואנון ארבע ןסודי מתפעזנזין צפע‪ .‬לש עפר קדוש ולש עפר‬
‫טמא‪.‬‬ ‫לעע‪t‬רין ותרין אתוון אחה״ע בומ״ף גיכ״ק דטלנ״ת‬
‫ועל זה‪ ,‬הנעזמה עזהיא תשוב״ה‪,‬‬
‫זסשר״ץ‪) .‬עד כאן גלי‪1‬ן( ‪:‬‬
‫מתגברת באותו הנחש לעזבר‬
‫דעבר אברם באךץ עד מקום עזכם‪ .‬דא בי כניעזהא אתר אותו בעזעבוד של תשובה‪,‬‬
‫רדיורא דעזכעתא תמן במא דאת אמר‪) ,‬בראשית מח( ומועזך אותו לבתי כנסיות ובתי‬
‫אךבעת‬ ‫ואותם‬ ‫מךרשות‪,‬‬
‫לכ״ב‬ ‫מתפעזבזים‬ ‫ואנ״י נתתי לף עז׳כ׳ם׳ אחד‪ ,‬דא עזכעהא ךאתחזי ליה הלסודות‬
‫הואיל ואתל‪4‬רי צדיק‪ ,‬דהא צדק לאו ריורה אלא בהדי אותיות‪ ,‬אחה״ע בומ״ף גיכ״ק‬
‫דטלנ״ת זסשר״ץ‪.‬‬ ‫צדיק‪ ,‬ודא הוא עד מקום עזכם‪ .‬עד אלון מורה אלו בהי‬
‫ולעבר אברם בארץ עד מקום‬
‫עזכם ‪ -‬זה בית הכנסת‪ ,‬מקום‬ ‫מדרשות דאולפין ומורים המן תורה ברבים‪.‬‬
‫והכנעני אז באךץ‪ .‬בדין אתבסם ואתהקן‪.‬יצר הרע בגופא דיור חעזכינה עזם‪ ,‬כמו עזנאמר‬
‫)בראשית מח( ואנ״י נתתי לך עז׳כ׳ם‬
‫בעל כרחיה‪ .‬דסגיאין עזמהן אית ליה‪ ,‬ובגיני כך‬
‫אחד‪ .‬זו עזכינה עזךאולה לו‪,‬‬
‫)אתהדר( אךבר בעזמהן סגיאין‪ .‬אז בארץ וזיאי ואתבפןא הואיל ונקרא צדיק‪ ,‬שהרי חצדק‬
‫בהאי‪ ,‬בגין דכדין איהו גופא בןמנא דלא אתעבר מניה אין דיורה אלא עם צדיק‪ ,‬וזהו‬
‫עד מקום עזכם‪ .‬עד אלון מו‪.‬ךה ‪-‬‬
‫ההוא נחש בל בך‪ ,‬בגין דבקותא ךגופא כדין הכנעני אז אלו בהי מדרשות עזלומדים‬
‫ומורים עזם תורה ברבים‪.‬‬ ‫בארץ‪ ,‬אמאי א?ןרי כנעני‪ ,‬דאסחר גופא לדינין ביעזין‪.‬‬
‫והכנעני אז בארץ ‪ -‬אז נמהק‬
‫ונעזמתא קלימא בהאי עלמא כךקא לאות בגין למזפי בה‪,‬‬
‫ונתקן לצר הרע בגוף בעל כךחו‪.‬‬
‫עזעזמות רבים לש לו‪ ,‬ומשום כך ]חד[ נזכר בעזמות רבים‪ .‬אז בארץ‪ ,‬ודאי‪ ,‬ונכנע בזה‪ ,‬משום עזאז‬
‫חגוף בלמן שלא בטל ממנו אותו הנחש כל כך‪ ,‬משום דבקות חגוף אז חכנעני אז בארץ‪ .‬למה‬
‫נקרא כנעני? עזמסובב את הגוף לדינים רעים‪.‬‬
‫זוכה ‪-‬‬
‫העולם הזה‪• .‬אם ‪T‬‬ ‫־‬ ‫מן ‪T‬‬ ‫יוצאת ‪T‬‬
‫•‪1‬‬ ‫אחר כך••‬
‫בה‪,‬־ ‪1T‬‬
‫לזכות ׳ ־‬
‫כראוי‪ :‬כדי ‪TT T‬‬
‫•‬ ‫הזה ‪:‬‬
‫בעולם ־״‪.‬״‬
‫והנשמה עומדת ‪T T‬‬
‫‪:‬־‪7 7 :‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫ל תשרי‬
‫תסו‬

‫לבתר כד נפלןת מהאי עלמא אי זכאת סל?ןא לאתרה דנפלןת עולה למקומה עזמעזם לצאה‪,‬‬
‫בראעז‪1‬נה עזכתוב אל מקום המלבח א^ר‬ ‫מהמן זיכתיב אל מקום המזכה א^ר עע^ה‬
‫עעזה עזם בךאעזנה‪ .‬וכתוב עד‬
‫וכתיב אל המק‪ 1‬ם א^ר הןה עזם אהלה בהחלה‪ .‬אהלה המקום אעזר הלה עזם אהלה‬
‫בתחלה‪ .‬אהל״ה בה״א‪.‬‬ ‫בה״א•‬
‫וכעת היא עומדת בין לעלות‬
‫והעזתא איהי ?!ןימא בין לסללןא לעילא ובין לנחתא לתהא‪ .‬למעלה ובין לרדת למטה‪] ,‬שכתוב[‬
‫)ך?תיב( בין בית אל ובין העי‪ .‬אי זכאת סללןא אל בין בית אל ובין העי‪ .‬אם זוכה ‪-‬‬
‫מקום המזבח‪ ,‬א^ר עעזה עזם וגד‪ .‬מאן עעזה ומאן מזבח‪ .‬עולה אל מקום המןבח אעזר‬
‫עעלה עזם וגו׳‪ .‬מי עעלה ואיזה‬
‫אלא א^ר עע^ה ^ם‪ ,‬דא קךעזא בריך הוא‪ .‬דאיהו עבד המן‬
‫מןבח? אלא אעזר עעזה עזם זה‬
‫האי מזבח ואתקין לה על תריסר אבנין למכזפר עזבטי בני הקדועז ברוך הוא‪ ,‬עזעעלה עזם‬
‫ןעקב א^ר הןה דבר ןן אליו לאמר יעזראל יהןה עזמך וזיאי‪ .‬את המזבח הזה ותקן אותו על‬
‫עזתים עעורה אבנים למספר‬
‫ומזבח דא עע^ה עזם בראעזונה כד אתברי עלמא עלאה עזבטי בני לעקב אעזר הלה דבר‬
‫)עלאה( נזמירא לכל עלמין‪ ,‬ומיכא״ל כהנא רבא ה׳ אליו לאמר יעוךאל יהלה עזמך‬
‫ודאי‪.‬‬
‫קאים ומקריב עלה קךבנין דנעזמתין‪ ,‬כיון )דף פ ע״ב(‬
‫הזה עעזה עזם‬ ‫והמזבח‬
‫דנעזמתא סלקא המן מה כתיב דד^רא ^ם אברם בעזם יי‪ ,‬בךאיעזונה כאעזר נברא העולם‬
‫העליון‪;] ,‬ןליון[ הטמיר עזל כל‬ ‫נעזמתא קארי המן ואצרירא בצרורא ךח!!י•‬
‫העולמות‪ ,‬ומיכאל הכהן הגדול‬
‫עזל‬ ‫וכל זיא‪ ,‬אי זכאה בהאי עלמא לאתקנא גופא כךקא ןאות‬
‫קרבנות •‪•.‬‬
‫עליו ‪T :|T‬‬
‫ומקריב ‪T T‬‬
‫עומד ‪•1: -‬‬
‫ולאכפןא )ולאםפ‪:‬א( הקפא ךההוא לנזןיא‪ ,‬עד נעזמות‪ .‬כיון עזעולה לעזם נעזמה‬
‫דאתפרעזא מניה מה כתיב‪ ,‬וןהי ריב בין רועי מקנה אבדם מה כתוב? ויקרא עזם אבךם‬
‫בעזם ה׳‪ .‬הנעזמה קוראת עזם‬
‫ונצרךת בצרור החיים‪.‬‬ ‫ובין רועי מקנה לוט )דא יצר החן(‪ ,‬דבכל יומא ויומא בהאי‬
‫עלמא‪ ,‬אנון סיען ומנהיגין דנעזמתא‪ ,‬ואנון סיען ומנהיגין וכל זה אם צדיק בעולם הזה‬
‫דיצר הרע‪ ,‬אנון בקנזרוגא מקט ^ין אלין באלין‪ ,‬וכל לתקן הגוף כךאוי ולהכניע ]ולאםף[‬
‫החזק עזל אותו המקלל‪ .‬עד‬
‫עזליפין דגופא בצערא בינליהו בין נעזמתא וההוא נחעז דקא עזנפרד ממנו מה כתוב? ולהי‬
‫ריב בין רעי מקנה אבךם ובין‬ ‫מגיחין ד^רבא בכל יומא‪.‬‬
‫רעי מקנה לוט ]זה יצר הרע[‪ ,‬עזבכל‬
‫מה כתיב וייאמר אברם אל לוט‪ .‬נעזמתא אהדרא לגבי לצר יום ויום בעולם הזה הם מסיעים‬
‫הרע ואמר ליה‪ ,‬אל נא תהי מריבה ביני וביניף ובין רועי ומנהיגים את הנעזמה‪ ,‬והם‬
‫ובין רועיף‪ ,‬סטרין דילי וסטרין דילןז‪ .‬כי אנעזים אחים מסיעים ומנהיגים את הלצר‬
‫הרע‪ ,‬הם מק ט תי ם בקנזרוג אלו‬
‫אנחנו‪ ,‬לצר טוב ויצר הרע ל‪4‬ריבין זיא בדא‪ ,‬דא לימינא ודא עם אלו‪ ,‬וכל האיברים ^ל הגוף‬
‫בצער ביניהם‪ ,‬בין הנעזמה‬ ‫לע^מאלא‪.‬‬
‫לאותו הנחעז עזנלחמים בקרב‬
‫הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי‪ .‬סגיאין חליבלא אנון‬
‫בכל יום‪.‬‬
‫מה כתוב? ויאמר אברם אל לוט‪ .‬הנעזמה חוזרת ללצר הרע ואומרת לו‪ ,‬אל נא תהי מריבה ביני‬
‫ובינך ובין רעי ובין רועיך‪ ,‬הצדרים ^לי והצךדים ^לך‪ ,‬כי אנעזים אחים אנחנו‪ .‬לצר הטוב ולצר‬
‫הרע קרובים זה עם זה‪ .‬זה ללמין וזה ל^ימאל‪.‬‬
‫הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי‪ .‬רבים הרעזעים בעולם‪ ,‬לך ועזוטט אחריהם והפרד מעמי‪.‬‬
‫• • •‬
‫•‬ ‫•‬
‫‪•T • :‬‬ ‫־‪:‬־•••••‬ ‫•‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫־ •‬ ‫• ‪T T‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫״ ‪T‬״‪.‬״‬ ‫• |‬
‫‪/T :‬‬ ‫|‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫תפז‬
‫ד טבת‬ ‫לד לו ־ פ ע״ב‬ ‫ל תשרי‬
‫אם העומאל ואימנה וגד‪.‬‬ ‫בעלמא‪ ,‬זיל ועזוט אבתרןיהו ואתפר^ז מעמי‪ .‬אם הע^מאל‬
‫ומוכיח אותו ומציק לו בכמה‬ ‫ואימינה וגד‪ .‬ואזכה ליה ואעיק ליה בכמה ל‪,‬ךבין דעכיד‬
‫קרבות עזעוקויה עמו בכל יום‪ ,‬עד‬
‫עזכתוב ויפךדו איעז מעל אחיו‪.‬‬ ‫בהדיה בכל יומא‪ ,‬עד דכהיב דפרדו איעז מעל אחיו‪.‬‬
‫כיון קזנפךדים זה מזה מה‬ ‫כיון ךמתפרעזין דא מן דא מה כתיב‪ ,‬אבדם ^עזב באךץ‬
‫כתוב? אברם לקזב בארץ כנען‪.‬‬
‫מתלעזבת הנקזמה עם אותם‬ ‫כנען‪ .‬אתןעזבת נעזמתא באנון צדילןןא ביעזובא טב‬
‫הצדיקים ביעזוב טוב בקזלום‪.‬‬ ‫בעזלם‪ .‬ולוט ן^ב בערי הבכר‪ ,‬ההוא לטןא מלןטרגא אזיל‬
‫ולוט לעזב בערי הככר‪ .‬אותו‬ ‫ללןטרגא ולאתחברא באתר דחןיבןא המן דכהיב דאהל עד‬
‫המקלל המקטרג הלילך לקטרג‬
‫סדום‪ .‬מה כתיב בתריה ואנעזי סדום רעים וחטאים ליי‬
‫עזהרעזעים‬
‫•‪• T : T •.‬‬ ‫במקום‬
‫‪1 T:‬‬ ‫ולהתחבר‬
‫עזם‪ ,‬עזכתוב ויאהל עד סדם‪ .‬מה‬ ‫מאד‪ .‬המן עזךןא ועזוי דיוריה בינןיהו לאתחברא בהו‬
‫כתוב אחריו? ואנעזי סדם רעים‬ ‫לאסטאה לון ולאובדא לון‪) .‬ואברהם ן ע‪1‬בךיז טבין בתעובה‬
‫וחטאים לה׳ מא־ד‪ .‬עזם קזרוי‬
‫באורייתא()חסר()ם״א ‪3‬ע‪ 1‬בדן ביעין(‪.‬‬
‫ועזם דיורו ביניהם להתחבר‬
‫)ביון ךא^?הארת נ^מתא בלא מרןטךגא ואהדכי גופא מההוא זוהמא‪ ,‬מוי‬
‫עמהם להסיט אותם ולאבד‬
‫ק ^ א ?דיל הוא אעלי דיוריה בהדיה דדית אחסנתא עלאה ותתאה‪ ,‬ואית‬
‫א‪ 1‬תם‪] .‬ואברהם במעשים טובים‪ ,‬בתשובה‪,‬‬
‫ובתורה[ )חסר( ]במעשים רעים[‪.‬‬
‫ליה נייחא בין צךיקןא‪ ,‬וההוא לטןא בין אגון _ר‪2/‬יעויא חטאן בהדיה‪ ,‬עד דלא‬
‫]כיון שנשארת הנשמה בלי מקטרג ונטהר הגוף‬
‫הוה פוךרןנא להובייהו(‪.‬‬
‫מאותה הזהמה‪ ,‬מןד הקדוש בחף הוא מקורה את‬ ‫)מה כתיב וי^מע אברם בי נעבה אחיו‪ .‬ויעמע א?ךם דא נ^מתא‬
‫דיורו עמו ויורש נחלה עליונה ותחתונה‪ ,‬ויש לו‬ ‫ךא^כתארת כדכיו כגופא‪ .‬בי נ^?‪3‬ה אחיו‪ ,‬דא יצר הרע ךנ?כבה בין אנון‬
‫נחת בין הצדיקים• והמקלל ההוא בין אותם‬ ‫חןיבןא בחובין םניאין‪ .‬וןרק את חניכיו ילידי ביתו‪ ,‬אלין אנון צדירןןיא ךלעאן‬
‫הךשעים חוטאים עמו‪ ,‬עד שאין פדות לחטאיהם‪[.‬‬ ‫באורייתא דאנון עייפי לגופא זדיזין למיהל בהדיה עמנה עעד ועלע מאות‪,‬‬
‫]מה כתוב? וישמע אבדם‪ .‬זו הנשמה שנשארה‬ ‫אלין רמ״ח עייפין לגופא‪ ,‬ועבעין‪ ,‬דחא דנעמתא דנפקא מתמן(‪ .‬בכלא‬
‫!;‪:‬טהר הגוף‪ .‬כי נקובה אחיו ־ זה‪.‬יצר הרע שנקובה‬
‫אזדרז למהך תמן לגבי אנון חייבןא לאתבא לון )מחובוי(‬
‫בין אותם הךשעים בחטאים רבים‪ .‬וחק את חניכיו‬
‫ילידי ביתו ־ אלו הם הצדיקים שעוסקים בתוךה‪,‬‬ ‫מחוביהון‪.‬‬
‫שהם האיברים של הגוף הןדיזים ללכת עמו‪ .‬קומנה‬
‫מה כתיב וירדף עד דן‪ .‬רךיף אבתרןיהו ואודע לון דינא‬
‫ושבעים‬ ‫עשר ושלש מאות ־ אלו רמ״ח אי^יי‬
‫דההוא עלמא ועונעזא דגיהנם‪ ,‬ולא ןך!יב דמיכו לעיניה של סוד ה‪;1‬שמה שיוצאת משם‪ [.‬בכל מזדרז‬
‫ביממא ובלילןא עד דאוכח לון לאנון חןיבין ואתיב לון ללכת לעזם לאותם הךעזעים‬
‫להעזיב אותם ]מח?!אם[ מחבזאיהם‪.‬‬
‫בתיובהא לגבי ?ןךעזא בריף הוא‪ .‬מה כתיב ון^ב את כל‬
‫מה כתוב? דרדף עד דן‪ .‬רודף‬
‫אחריהם ומודיע להם את דין‬ ‫הרכועז‪ ,‬אתיב לון בתיובהא עזלימא כךלןא לאות‪.‬‬
‫וגם את לוט אחיו וגד‪ .‬אפלו לההוא לצר הרע אתקיף העולם ההוא וענעז הגיהנים‪ ,‬ולא‬
‫נותן עזנה לעינו ביום ובלילה עד‬
‫בהדיה עד דאכפייה בעל כרחיה )ולא( ואמתיק ליה עזמוכיח אותם את אותם‬
‫כךקא חזי‪ .‬כלא אתיב בתיובהא עזלימתא כךקא לאות‪ ,‬בגין הךעזעים‪ ,‬ומעזיב אותם בתעזובה‬
‫דלא אעזתכך לממא וליללא עד דאוכח לון ורדף לון על לקדועז־ברוך־הוא‪ .‬מה כתוב?‬
‫דעזב את כל הךכעז• הקזיב אותם‬
‫בתעזובה עזלמה כראוי‪.‬‬ ‫ההוא הובא דחאבו עד דתאבו בתיובהא עזלימתא כן־קחזי•‬
‫וגם את לוט אחיו וגו׳ ‪ -‬אפלו את אותו לצר הרע מחזיק עמו‪ ,‬עד עזמכניעו בעל כךחו ]ולא[‬
‫וממתיק אותו כראוי‪ .‬והכל מקזיב בתעזובה קזלמח כראוי‪ ,‬מכיון עזלא יעזקט יומם ולילה‪ ,‬עד‬
‫עזמוכיח אותם ורודף אותם על אותו החטא קזחטאו עד עזעזבים בתעזובה עזלמה כראוי‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫ל תשרי‬
‫תפח‬

‫חזךנו לךבךים הךאעזונים עזל‬ ‫מצאוני‬ ‫כתיב ) שיר השירים ג(‬ ‫אהדרנא למילי קךמאי ךפרשתא‪.‬‬
‫הפרעה‪ .‬כתוב >שיר ג( מצאוני‬ ‫השומרים הסובבים בעיר ן־גו׳‪) .‬תנן כדו?מת רימיז‬
‫השמרים הפבבים בעיר וגו׳‪.‬‬
‫באברהס וי^חק ן??ךה ולבקה יהו״ה‪ ,‬בדוגמא ךא רמיז כהאי קרא )רות א(‬
‫]שנינו‪ ,‬כתמה שרמוז באברהם ויצחק ושרה ודבכןה‬
‫יהו״ה‪ ,‬כתמה הזו ךמוז בפםוק הזה)רות א( ושם‬
‫ועם האיע אלימלר ועם אעתו נעמי ועם עני בניו מחלון וכליר אסרתים‪.‬‬
‫האיש אליסלר ושם אקזתו נ?;מי ושם ^זני בניו‬ ‫אלימל״ך דא נעמתא לנעמתא‪.‬‬
‫וכליון אפרתים‪ .‬אלימל״ף זו הנשמה לנשמה‪.‬‬ ‫נעמ״י ךא נעמה‪ ,‬ואטאי אקקדי נעמי‪ ,‬מעום )תהלים צ( ויהי נעם ין אלהינו‪.‬‬
‫נעמ״י זו הנשמה• ולמה נקראת נעמי? משום‬ ‫מחלון דא רוחא קדיעא‪ ,‬ולמה אוזקלי מחלון דמחל ליה ק ^ א קריר הוא‪.‬‬
‫)תהלים צ( וירזי נעם ה׳ אלהינו‪ .‬מחלון זו רוח‬
‫רו״ת דא נפע קדיעא‪ ,‬ולמה אקקרי דו״ת על עם תו״ד‪ .‬כליו״ן דא דוח״א‬
‫הקל^• ולמה נקרא מחלון? שמחל לו הקדוש ברוף‬
‫ךןעיד״א‪ ,‬ועל דא אמד עלמה עליו העלום )קהלת ג( דוח הקהמה דא ןצ״ר‬
‫הוא‪ .‬רו״ת זו הנפש הקדושה• ולמה נקראת רו״ת?‬
‫הל״ע‪ .‬עלפ״ה דא נפעא לעמאלא כת זוגיה על ןצר הרע‪ .‬ולמה אתקרי‬
‫על שם תו״ר‪ .‬כליו״ן זו רוח הבהמ״ה‪ ,‬ועל זה אמר‬
‫עלפה מעום בי עם קעה עלף הוא‪.‬‬
‫שלמה עליו השלום )קהלת ג( רוח הבהמה‪ .‬זה‬
‫‪.‬יצ״ר הר״ע‪ .‬עךפ״ה זו נפש השמאל‪ ,‬בת זוגו של‬ ‫אי זכה בר נע סלקא נעמתא עלאה‪ ,‬ואי לאו מסתלקי אנון דובלי נעמתא‬
‫היצר הלע• ולמה נקראת ע!ךפה? משום כי עם קשה‬ ‫ודוחא ואעתאר נעמתא עלאה ונפע העכלית‪ ,‬מה כתיב‪) ,‬רות א( ותצא מן‬
‫ערף הוא‪.‬‬ ‫המקום אער היתה עטה ועתי כלותיה עטה ותאמר נעמי לכלותיה עבנה‬
‫אם זכה אדם ־ עולה הנשמה העליונה‪ ,‬ואם לא ־‬
‫בניתי וגו׳‪ .‬ותאמר רות אל תפנעי בי וגו׳ ועלפה עבה לעמה ולאלהיה(‪.‬‬
‫מסתלקים אותם דוברי הנשמה ולרול' ונשארת‬
‫הנשמה העליונה והנפש השכלית‪ .‬מה כתוב?)רות‬ ‫הנן עבד קדשא בריך הוא לרושלם לעילא כגוונא דלרושלם‬
‫א( ותצא מן המקום אשר היתה שמה ועזתי כלתיה‬ ‫דלתהא‪ ,‬בשורין ומגדלין ופתחין פתיחין‪ ,‬ואנון חומות‬
‫עמה‪ .‬ותאמר נעמי לכלתיה שימה מלי וגו׳‪ .‬ותאמר‬
‫דתמן אית עלליהו נטרין )דף פא ע״א( דנטרי תרעי דאנון‬
‫וגו׳‪ .‬ועךפה שבה לעמה‬ ‫ל‪^#‬גי‬ ‫רוה‬
‫ולאלהיה[‪.‬‬ ‫על חומותלך לרושללם הפקךתי‬ ‫)ישעיה סב(‬ ‫חומות דכהיב‪,‬‬
‫שומרים וגו׳‪ .‬ומיכאל כהנא רבא עלאה מכלחו נטרי תרעי שנינו‪ .‬עק^ה הקןדועז ברוך הוא‬
‫ירושלים של מעלה כמו‬
‫ךאנון חומות‪.‬‬
‫ירושלים של מטה‪ ,‬בחומות‬
‫פתוחים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫ופתחים‬ ‫‪• T :‬‬
‫נשמ״ה )לאתקלי נעמ״י( כד נפקת מהאי עלמא‪ ,‬אי זכאת ומגדלים‬
‫• ‪• T:‬‬

‫עאלת בגנהא ךעדן דארעא ךנטע קךשא בדיך הוא ואותן החומות ששם יש עליהם‬
‫שומרים ששומרים את השערים‬
‫לרוחיהון דצדיקליא כגוונא ךההוא גנהא ךעדן דלעילא‪.‬‬
‫של אותן החומות‪ ,‬שכתוב‪,‬‬
‫)ישעיה סב( על חומתיך ירושלים‬ ‫ותמן כל צדיקליא ךעלמא‪.‬‬
‫וכד נשמתא נפקת מהאי עלמא‪ ,‬עאלת במעךתא דכפלהא הפקדתי שמרים וגו׳‪ .‬ומיכאל‬
‫כהן גדול עליון מכלם‪ ,‬שומר‬
‫פתחים של אלו החומות‪.‬‬ ‫ךתמן איהי פתחא דגן עדן‪ .‬פגעת באדם הראשון‬
‫ובאנון אבהן דתמן‪ ,‬אי זכאת איהי‪ ,‬חדאן בה ופתחין לה הנע‪ 1‬מ״ה ]שנקראת נןןמ״י[‪ ,‬כשיוצאת‬
‫פתחין ועאלת‪ .‬ואי לא דחלין לה לבר‪) .‬ומה היא אמרה כד דהןין מן העולם הזה‪ ,‬אם זוכה ‪-‬‬
‫נכנסת לגן העדן של הארץ‬
‫לה לכר )שיר השירים ג( מצאוני העומלים ןגו׳ אזלת‪ .‬לכתר לאזלת תטן שנטע הקדוש ברוך הוא לרוחות‬
‫מקמי לאתןא לעלמא דא ויהיכת נר על ליעיה ענאמד )איוב כט( קהלו נדו הצדיקים כמו אותו גן עדן‬
‫של‬‫הצדיקים •••‬
‫ושם ‪T‬כל ־ ־ • •‪1‬‬
‫שלמעלה‪T : ,‬‬
‫־ ‪ T:‬׳‬ ‫עלי לאעי כל עאן לחזון לה מןדעועין ואעלי הזאת נעמי‪.‬‬
‫העולם‪.‬‬
‫וכשהנשמה יוצאת מן העולם הזה‪ ,‬נכנסת למערת המכפלה ששם הוא פתח גן העדן‪ .‬פוגשת‬
‫באדם הראשון ובאותם האבות ששם‪ .‬אם היא זוכה ‪ -‬שמחים בה ופותחים לה פתחים ונכנסת‪,‬‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• •‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪T‬‬
‫•‬
‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫‪T‬״‬ ‫^ ^‬ ‫‪1‬‬

‫ואם לא ־ דוחים אותה החוצה ]ומה היא אומרת ?שדוחים אותה החוצה?)שיר ג( ?!צאוני השארים ןגר‪ .‬ןה^כת‪ .‬אחר שהולכת‬
‫תםט‬ ‫ג׳ שנים־ש״א;‬
‫ד טבת‬
‫לך לו ־ פא ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ל תשרי‬
‫שם מל?ני שבאה לעולם הז‪-‬ה ונתון נר על ראשו‪,‬‬ ‫אתיכת היא ואמרה )רות א( אל תיןראנה לי נעמי קרא; לי מרא וגו'‪ .‬אני‬
‫שנאמר )איוב כט( בהלו נרו עלי ראשי‪ ,‬כל מי‬ ‫מלאה הלכתי בההוא אתר וריקם העיבני י; ןלא ת‪1‬ךה ו?לא מ^^טים טובים‬
‫שרואים אותה מץדעזעים ואומרים הזאת נעמי?!‬
‫ךאעיל לי בגופא ביעא למה תקויאנה לי נעמי ויו ענה בי(‪ .‬ואי זכאת‬
‫היא משיבה ואומרת‪) ,‬רות א( אל תכןראנה לי נעמי‬
‫קראךלי מרא וגו׳‪ .‬אני ?ןלאה הלקתי ־ ?‪:‬אותו מקום‪,‬‬ ‫עלילת לגנהא דעדן‪ ,‬היון דעלילת ןתבא המן בגנהא )אזדווגת‬
‫וריקם השיסני ה׳ ־ סלי תוךה וסלי מעשים טובים‪,‬‬ ‫באלימלןי דא מחלון ךדא רוח אזדווג ברות ךדא נפ‪ 2/‬ה&כלית( ו א תלב עזו‬
‫שהבנים אותי לגוף רע‪ .‬למה תקראנה לי נעמי וה׳‬
‫)ד״א ואתלהעזת( המן בלבועזא דדיולןנא ךהאי עלמא‬
‫^נהבי[‪ .‬ואם זוכה‪ ,‬נכנסת לגן עדן‪.‬‬
‫כיון עזנכנסת‪ ,‬יועזבת עזם בגן‬ ‫ואתעדנת המן‪.‬‬
‫]מץתגת עם אלימלך‪ ,‬זה מלזלון‪ ,‬שזה הרוח מזדוג‬ ‫סתרא ךסתרין לחכימי לבא אתמסר‪) .‬ארבע( הלה דרגין אנון‬
‫עם רות‪ ,‬שזו הנפש השקלית[ ו ה ת ל ב ע ז ו ]ד״א‬
‫דאחידן דא בדא‪ ,‬ואלין אנון נפעז )נ^מתא לנ^מתא‬
‫ומתלבשת[ עזם בלבועז ^ל הדמות‬
‫עזל העולם הזה ועזם מתעדנת‪.‬‬ ‫נ‪?/‬מתא עלאה ךאתי‪,‬רי יו״ד( רו״ח ונעזמה‪) .‬נפ״‪ (2/‬נפעז איהו‬
‫ס תר הסתרים נמסר לחכמי‬ ‫חילא ךגופא אהבני מניה‪ .‬דכד בר נעז אתער בהאי עלמא‬
‫הלב‪] .‬ארבע[ עזל״ש דרגות הן‬
‫עזאחוזות זו בזו‪ ,‬ו ^ ו הן נפש‬ ‫לאזזיווגא בנו?ןביה בל עזןיפי מסהבמי )נ״א מהבנתי(‬
‫];שמה ל?שמה‪ ,‬הןשמה העליונה שנקראת ירד[‬ ‫ומתתלןני לאתהנאה )לנעמה( המן‪ ,‬וההוא נפעז ורעותא‬
‫רו״ח ונעזמה‪;] .‬פ״ש[ הנפש היא‬ ‫דיליה אסהבם ביה בההוא עובדא )מ?ע( ומעזיך ליה לההוא‬
‫הבח עזהגוף נבנה ממנו‪.‬‬
‫שכאעזר האדם מתעורר בעולם‬ ‫נפעז ואעיל ליה המן בההוא זרעא דאועזיד‪.‬‬
‫הזה להזדוג עם נקבתו‪ ,‬כל‬ ‫ומגו רעותא ומעזיבו ךנפעזא דמעזיך המן‪ ,‬אתמעזך חילא‬
‫איבךיו מכזכימים ]נ״א מתבןסיס[‬
‫אוחרא המן מאנון דרגין ךאת?ןרון איעזי״ם‪ ,‬ועאל‬
‫ונתקןנים להנות [לנשמה[ עזם‪,‬‬
‫ואותה הנפעז והךצון שלו‬ ‫בלא במעזיבו ךההוא זרעא‪ ,‬ואתבני מניה גופא‪ .‬ודא איהו‬
‫מסכים עם אותו המעע(ה ]ממש[‪,‬‬ ‫חילא לןךמאה תהאה ךאנון )ארבע( הלה‪.‬‬
‫ומושך את אותה הנפש ומכניס‬
‫אותה עזם באותו הזרע ששופך‪.‬‬ ‫ובגין דהאי )נעמתא לנעמתא( נפעז א?ןריב בךבקותא ויסודא‬
‫ומתוך רצון והמעזכת הנפש‬ ‫נעזמתא‬ ‫על‬ ‫לכפרא‬ ‫ךאתלןריב‬ ‫לןךבנא‬ ‫ךגופא‪,‬‬
‫שמועזך לעזם‪ ,‬נכ?שך בח אחר‬ ‫אתלהיבת הוללןא לאנון דרגין דאיעזי״ם )דאתקרון רוח ונפע‬
‫לעזם מאותן הדרגות עזנקראות‬
‫איעזי״ם‪ ,‬והבל נכנס במעזיכת‬ ‫העכלית( בגין דמעזיכו ךחתלןא ךההוא )נעמה( נפעז אתי‬
‫הזרע ההוא ונבנה ממנו הגוף‪.‬‬ ‫מנליהו‪ .‬והלינו לכתיב את לןךבני לחמי לאעזי ) מ הו לחמי לאעי‬
‫וזהו הבח הךאשון התחתון של‬ ‫תהיב מזונא לאעי ודא הוא עפע מאור ךאנון מתהנן מזיו העגינה( בגין‬
‫אותם ]ארבע[ שלש‪.‬‬
‫ומשום עזזאת ]נשמה לנשמה[ הנפש‬ ‫דהוא כפרה רנפש נגזלי חולקיהון‪ .‬וכד מית בר נש בהאי‬
‫נקרבת בדבקות והיסוד של‬ ‫עלמא‪ ,‬ההיא נפש לא אתעדי מן קברא לעלמין‪ ,‬ובחילא‬
‫הגוף‪ ,‬הקךבן שנקרב לכפר על‬ ‫דא ןךעי מתןיא ומעזהעו דא עם זיא‪.‬‬
‫הנעזמה נתן חלק לאותם הדרגות‬
‫של איעזי״ם ]שנקךאו חח;נפש השקלית[‪,‬‬ ‫רוח איהו דמקיים לנפש בהאי עלמא‪ .‬ואיהו משיכו‬
‫משום עזמעזיכת החלק של אותה‬
‫];שמה[ הנפש באה מהם‪ .‬והינו שכתוב את קךבני לחמי לאשי‬
‫]מהו לתמי לאשי? שנותן מזון לאשי‪ ,‬ו!הו שפע מא‪1‬ר‬
‫שהם נהנים מזיו השכינה[‪ ,‬משום עזהואא כפרת הנפש נובזלים חלקם‪ .‬וכעזמת אדם בעולם הזה‪ ,‬אותה‬
‫‪.‬ך‬ ‫‪/‬‬ ‫_‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬ ‫״‬ ‫‪- .‬ך|‬ ‫־‬ ‫־ ‪ T‬־‬ ‫‪/L‬‬ ‫‪. . . -‬ן‬ ‫‪..‬‬

‫הנפש לא זזה מן הקבר לעולמים‪ ,‬ובבה הזה יוךעים המתים ומספדים זה עם זה‪.‬‬
‫הרוח היא עזמקןמת את הנפש בעולם הזה‪ ,‬והיא מעזיבת התעוךרות הנקבה לזכר כעזהם‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫ל תשרי‬
‫תע‬

‫בתעזוקה אחת‪ .‬ואז מתעוךךת‬ ‫ךאתערותא תולןבא לגבי דכורא כד אנון בתיאובהא חדא‪.‬‬
‫לזכר בתעזוקתה לרוח הזו כמו‬ ‫וכדין אתערת לגבי דכורא בתיאובתא דילח‪ ,‬להאי רוח‬
‫עזהנקבה כלפי מפזה עזופכת זרע‬
‫בתעזוקה אל הזכר‪ .‬והסתר הזה‬ ‫כגוונא ךנולןבא לגבי דלתהא אעזךיאת זרעא בתיאובהא‬
‫]?שנ^זפף שפע בסשוכןה ל‪;1‬קבה‪ ,‬וכאן סוד[‬ ‫לגבי ךכורא‪ .‬וסתרא דא )בד אידיאת עפע ןתיאוכתא לג‪3‬י נורןבא‬
‫אל‬‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫יס והרוח העזוב‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬
‫)קהלת‬
‫*‬
‫והרוח העזוב אל האלהים אעזר נתנה‪.‬‬ ‫והבא חא( ) ק ה ל ת יב(‬
‫האלהים אעזר נתנה‪.‬‬
‫ו ה רו ״ ח ה ז ו ]ונפ״ש ונשמ״ה ונשמ״ה לנשמה‬ ‫והאי רו״ח )ןנפ״‪ 2/‬ו?עמ״ה ונעמת״א לנ^מתא כד( נפל(א מהאי‬
‫העולם הזה‬ ‫כאשר[‪ ,‬כעזיוצאת‬ ‫עלמא ואתפרעזת מנפעז)אתפףצן י״ה אסתלק לג?תא דעח‬
‫]נפךדים י״ה מסתלק‬ ‫ונפרדת מן הנפע‪:‬‬
‫בעמיא עלאה ומתלבע בדיוקנא עלאה מרקמא בכל גיוניז( עאל לגנהא‬
‫לגן עךן בשמים העליונים‪ ,‬ומסלבש בךמות עליונה‬
‫מךכןמת מכל הגונים[ נכנס לגן העלן‬ ‫ךעדן זיבהאי עלמא )תתאה(‪ ,‬ואתלבעז המן גו אוירא ךגנהא‬
‫עזבעולם הזה ]התחתון[‪ ,‬ומתלבעז‬ ‫כמה ךמתלבעזי מלאכי עלאי כד נחתין להאי עלמא‪ .‬בגין‬
‫עזם בתוך האויר ^ל הגן כמו‬
‫עו^ה מלאכיו‬ ‫>תהלים קד(‬ ‫דאנון מההוא רוח הוו דכהיכ‪,‬‬
‫המלאכים‬ ‫עזמתלבעזים‬
‫העליונים כעזיוךדים לעולם‬ ‫רוחות וגד‪.‬‬
‫הזה‪ ,‬מעזום עזהם מאותה הרוח‬
‫אוף הכי רוחא מתלבעז בגן עדן ךארעא בדיולןנא ךד!אי‬
‫היו‪ ,‬עזכתוב )תהלים קד( עעזה‬
‫מלאכיו רוחות וגד‪.‬‬ ‫עלמא והמן אתעדנת בכל עדונין‪ ,‬בגן עדן דא איה‬
‫אף כך הרוח מתלבעזת בגן‬ ‫ציורין ודיולןנין ךהאי עלמא‪ .‬ואיה ציורין ודיולןנין ךעלמא‬
‫העךן עזל הארץ בדמות העולם‬
‫עלאה‪ ,‬והמן כל אנון צדי?ןןיא אזלין ומתעדנין המן‪ ,‬ובריעז‬
‫מתעדנת בכל‬ ‫הזה‪ ,‬ועזם‬
‫העדונים‪ .‬בגן העדן הזה‬ ‫ירחי ועזבתי אנון בעאן לסללןא לעילא‪) .‬דיוקנא דא מת״ח וא״ע‬
‫ציורים וךמיות עזל העולם הזה‪,‬‬ ‫ךכהאי קילמא ובתוקנא ךא אתעדנו ככל עדונין ובכל זמנ״י דךח״י ועבת״י‬
‫דעז ציורים וךמיות ^ל העולם‬ ‫אסתלקו רו״ח ונפ״‪ 2/‬ומתפעטי מהאי גופא ומתלכ‪2/‬י בדוקנא עלאה בון‬
‫העליון‪ ,‬ועזם כל אותם הצדיקים‬ ‫?דן זילעילא מו־קמא ככל גוונין‪ .‬באן אתר הוא י״ה כלכועא דיליה ואזדווגו‬
‫הולכים ומתעדנים עזם‪ .‬ובךאעזי‬ ‫כחךא יהו״ה ואגון גהנין מאור ה(‪2‬כינה(‬
‫חדעזים ועזבתות הם רוצים‬
‫לעלות למעלה ]הךמות הזו מרו״ח וא״ש‬ ‫ובמציעות גנהא איה עמודא חדא מך?ןמא בכל גוונין‪.‬‬
‫של העולם הזה‪ .‬ובךמות הזו מסעךנים גן‪:‬כל‬ ‫וההוא רוח כד בעא לסללןא‪ ,‬אתפעזט המן‬
‫העדונים‪ ,‬וככל המועדי״ם ןהחךשי״ם והשבתו״ת‬
‫מההוא לכועזא )ונפעא א‪/‬בתאלת תמן בגופא( ועאל גו ההוא‬
‫מסתלקים הרו״ח והנפ״ש ומתפשטים מהגוף הזה‬
‫ומתלבשים בךמות עליונה בגן העדן שלמעלה‬ ‫עמודא )וסלקת( וסליק לעילא גו ההוא אתר דנפלןת מניה‪,‬‬
‫מרקם בכל הגונים‪ .‬באיזה מקום הוא י״ה? בלבושו‪,‬‬ ‫כךכתיב והרוח העזוכ וגד‪.‬‬
‫ומזדוגים‪.‬יחד יהו״ה‪ ,‬והם נהנים מאור הקזכעה[‪.‬‬
‫וננזיל לה מיכאל כהנא רבא ומקריב לה קךבן בוסמין קמי ובאמצע הגן יעז עמוד אחד‬
‫קךעזא כריך הוא‪) ,‬ואתת( דתבא המן ומתעזינא מרקם בכל הגונים‪ ,‬וכעזאותה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫‪/ :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪• T:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪|T‬‬
‫‪. :‬״‬

‫בההוא צרורא ךחיי )י שעיה סי( דעץ לא ראתה אלהים זולתך הרוח כאעזר רוצה לעלות‪,‬‬
‫מתפעזטת עזם מהלבועז ההוא‬
‫[והנפש נשאלת שם בגוף[ ונכנסת לתוך אותו העמוד ]וע^ה[ ועולה למעלה לתוך אותו המקום עזןצאה‬
‫והרוח ‪T‬העזוב ‪:‬וגד‪.‬‬
‫־‬ ‫ככתוב ‪T :‬‬
‫ממנו‪ ,‬־ ‪T‬‬
‫׳‬ ‫•‬
‫ונוטל אותה מיכאל הפ^הן הגדול‪ ,‬ומקריב אותה קךבן בעזמים לפני הקדועז ברוך הוא‪] ,‬ובאה[‬
‫ויועזבת עזם‪ ,‬ומתעדנת באותו צרור החיים‪) ,‬ישעיהסד< עזעין לא ראתה אלהים זולתך וגד‪ .‬אחר‬
‫תעא‬ ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬
‫ה טבת‬
‫לך לך ־ פא ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ל תשרי‬
‫כך יורדת לתוך הגן עזל הארץ‬ ‫וגד‪ .‬לבתר )דף פא ע״ב( נחתא לג‪ 1‬גנהא ךארעא ומתעדנא‬
‫העדונים‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫ו מ ת ע תת‬ ‫בכל עדונין‪ ,‬ואתלבעזת בההוא לבועזא )ואןדווגת ?נפע דידיה(‬
‫ומתלבעזת בלבוען ההוא ]ומץדוגת‬
‫עם נ?שו[‪ ,‬ויועזבת עזם בעטור ^ל‬ ‫דתבא המן בעטורא על חד הרין מכמה ךהות ב?ןךמיתא‪.‬‬
‫אחד פי עזנים מכמה עזהיתה‬ ‫)ודא הוא כחול ואפתלקא ביעיבות ‪? 131‬דן ומתזגסרןא כאודייתא ובכל‬
‫בךאעז‪ 1‬נה‪] .‬תהו ‪5‬חל• ועולה לישיבות של גן‬ ‫רי‪2/‬י וךדוי וזמני ו‪2/‬בתי נחתא אזדווגת ןנפ‪.(2/‬‬
‫העדן ומתעסכןת בתורה‪ ,‬ובכל ראשי חךשים‬
‫ומועדים ושבתות יורדת להזדוג עם הנפש[‪.‬‬
‫נעזמה היא חילא עלאה על כל אלין‪ ,‬ואיהי מחילא דדכורא‬
‫הנשמה היא כח עליון על כל‬
‫■ך‬ ‫_‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪■ .‬ן ■ן‬ ‫רזא ךאילנא ךד‪1‬ןי‪ .‬ודא סללןא לעילא מןד‪ .‬וכל הני‬
‫אלו‪ ,‬והיא מכח הזכר‪ ,‬הסוד של‬ ‫)ד״א אנון( הלה דרגין מתלןעזךין כחדא דא בדא‪ .‬וכד‬
‫עץ החיים‪ .‬וזו עולה למעלה‬
‫מןד‪ ,‬וכל אלו ]אותן[ של״ש הדרגות‬ ‫מתפר^ן כלהו סלקין ותבין לההוא אתר דנפקו מניה‪.‬‬
‫נקשרות ןדוד זה עם זה‪.‬‬ ‫כד האי רוחא נפלןת מהאי עלמא ועאלת בגו מעךהא דאךם‬
‫וכשנפרדות‪ ,‬כלן עולות ושבות‬
‫ואבהן המן‪ ,‬אנון ןהבין לה פנלןס סימנא ועאלת לגבי‬
‫לאותו מקום שיצאו ממנו‪.‬‬
‫ן שהרוח הזו יוצאת מן העולם‬ ‫גנהא ךעדן‪? ,‬ןריבת תמן ואעזכחת כרובים וההוא להט‬
‫הזה ונכנסת למערה ששם אדם‬ ‫החךב המתהפכת‪ .‬אי זכאת חמאן פנלןס סימנא ופתחין לה‬
‫פנקס‬
‫נותנים ‪T‬לה • ‪|T :‬‬
‫‪•:‬‬ ‫והאבות‪ ,‬הם‬
‫‪/‬‬ ‫‪TT:‬‬
‫פתחא ועאלת‪ .‬ואי לא דחןין לה לבר‪.‬‬
‫סימן‪ ,‬ונכנסת לגן העדן‪ .‬קרבה‬
‫ואותה‬
‫‪T‬‬ ‫הכרובים ‪:‬‬
‫•‬ ‫ומוצאת ־ ‪:‬‬
‫••‬ ‫לשם‪,‬‬
‫‪ T :‬׳‬ ‫דתבא המן‪ ,‬כל ההוא זמנא דןתבא מתלב^א המן בדיולןנא‬
‫להט החרב המתהפכת‪ .‬אם זוכה‬
‫ךהאי עלמא‪ .‬ובריעז ירחי ועזבהי כד בעאת לסללןא‪,‬‬
‫‪ -‬רואים פנקס הסימן‪ ,‬ופותחים‬
‫לה פתח ונכנסת‪ .‬ואם לא ‪-‬‬ ‫צדילןןיא דבגנהא ךעדן ןהבין לה פנלןס סימנא‪ ,‬וסללןה‬
‫דוחים אותה החוצה‪.‬‬ ‫בההוא עמודא ופגעת באנון נטרי חומות ןרועזלם‪ ,‬אי זכאה‬
‫וי ^ ב ת שם‪ .‬כל אותו הזמן‬
‫פתחין לה פתחא ועאלת‪ .‬ואי לא נטלין מינה ההוא פנלןס‬
‫שיושבת‪ ,‬מתלבשת שם בךמות‬
‫של העולם הזה‪ .‬ובךאשי חדשים‬ ‫השירים ג( מצאוני‬ ‫)שיר‬ ‫ודחןין לה לבר‪ .‬הבת לגנהא ואמרה‬
‫לעלות‪,‬‬ ‫כשרוצה‬ ‫ושבתות‬ ‫העזומרים הפובבים בעיר וגד נע‪ t‬או את ךדידי מעלי‪ .‬י א‬
‫הצדיקים שבגן עדן נותנים לה‬ ‫איהו פנלןס סימנא דנטלי מניה )ד״א מינה(‪.‬‬
‫פנקס סימן ועולה בעמוד ההוא‪,‬‬
‫ופוגשת את אותם שומרי‬ ‫עזומרי החומות אלין אנון נטרי חומות ןרו^לןם‪) .‬כדוגמא ךא‬
‫חומות ירושלים‪ .‬אם זוכה ‪-‬‬ ‫נ^מתא לנעמתא אתפ^ט מההוא לכועא ךלע^א ומסתלק לע^א‬
‫פותחים לה פתח ונכנסת‪ ,‬ואם‬ ‫לעילא ואההני מאוד המכינה‪ .‬ו?עמה)ס״א ונכעא( א^כתאלת כגופא וככל‬
‫הפנקס‬ ‫ליעי ודחי וזמני ועכתי נחתא נעמה לנ‪2/‬מה ומזדווגא לנ‪2/‬מה ךאעתאלת‬
‫ממנה אותו ‪|T: • -‬‬‫נוטלים • ‪T‬‬
‫‪• :‬‬ ‫לא ‪-‬‬
‫ודוחים אותה החוצה‪ .‬היא שבה‬ ‫בגופא ומזלווגא כ?עמה ודיוקנא ךג?תא לעח דלעילא הוה מן דוח ועפל‬
‫לגן ואומרת‪> ,‬שיר ג( מצאוני‬ ‫ההוא לאעהמולע לנכי עילא ולזא וקילא הוא וכלבועא לא מקלכע י״ה‬
‫השמרים הסבבים בעיר וגו׳‪,‬‬ ‫לכועא ךגנתא חנלן ללתתא הוא אע ומים ענאמר עמים‪ .‬עד הכא רוחא‬
‫נשאו את ךדידי מעלי‪ .‬זהו פנקס‬ ‫דעמאלא היולדת למטה אזלת לדתא ליליה ונפע ליליה אעתארא כגופא‬
‫הסימן שנטלו ממנו ]ממנה[‪.‬‬ ‫לארעא לכתיב‪) ,‬איוב יי( אל כ עי‪ 1‬עליו יכאב וגו׳‪ .‬ועל לא אעלו ךמהןא‬
‫שומרי החומות‪ ,‬אלו אותם‬
‫]כתמה הזו‪ ,‬ה‪;1‬שמה ל?שמה מספשטת מאותו הלבוש שלמעלה ומסתלכןת למעלה למעלה ונהנית מאור‬ ‫שומרי חומות ירושלים‪.‬‬
‫השבעה‪ .‬והנשמה)והנפש( נשארת בנוף‪ ,‬ובכל ראשי החךשים והמועדים והשבתות יורדת נשמה לנשמה ומץדוגת עם הנשמה שנשארה בגוף ומץדוגת‬
‫עם הנשמה‪ ,‬והךמות של נן העדן שלמעלה היתה מן הרוח והעפר שנכד לגבי מעלה‪ ,‬וםוד חשוב הוא‪ ,‬ובלבוש זה מתלבש י״ה לבוש של נן עךן‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫ל תשרי‬
‫תעב‬

‫שלמטה‪ ,‬הוא אש ומים‪ ,‬שנאמר שמים‪ .‬ער כאן‬

‫יךעי כעלמא ךאתי מירןךא ךצדיקייא ומעלמא תתאה ומעתעיק דא עם דא(‬
‫הרוח של השמאל היורדת למטה‪ ,‬יורדת לרתתה‪,‬‬ ‫)עד כאן סתרי ת‪1‬ךה( ‪:‬‬
‫ונפשה נשארת בנוף של הארץ‪ ,‬שכתוב )איוב יד(‬
‫ז'הר‬
‫אך בשרו עליו יכאב ונר‪ .‬ועל זה אמרו שהמתים‬
‫יוךעים בעולם הבא מקבור הצדיקים ומהעולם‬ ‫וירד אברם מצרימה לגור עזם‪ .‬מאי טעמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T : - :‬‬ ‫‪T : -‬‬

‫התךזתון ומסקרים זה עם זה[‪ .‬עד כאן סתרי תורה‪.‬‬ ‫למצרלם‪ .‬אלא בגין דעזקיל לגן לי♦‬
‫זהר‬
‫וירד אברם מצרימה לגור עזם‪.‬‬
‫דכתיב כגן ין כארץ מצרים‪ .‬דתמן עזקיל‬
‫מה הטעם למצרים ? אלא מעזום‬ ‫ונחית חד נהרא דאיהו לןמינא דכתיב‪) ,‬בראשית‬
‫לעיקול לגן ה‪ /‬עזכתוב כגץ ה׳‬ ‫‪ p‬עזם האחד פיעזון הוא הסובב את כל ארץ‬
‫כארץ מצרים‪ .‬עזעזם ען‪7‬ןל דרד‬
‫נהר אחד עזהוא לןמין‪ ,‬עזכתוב‬ ‫‪I‬‬
‫החוילה אעזר עזם הזהב‪ .‬ואברהם כיון דידע‬
‫‪-T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־*‬ ‫־‬

‫)בראשית ב( עזם האחד פיעזוץ הוא‬ ‫ועאל בהימנותא עזלימתא‪ .‬בעא למנדע כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪ : • :‬־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הסבב את כל ארץ החוילה א^ר‬ ‫אנון דרגין דאתאחךן לתתא‪ .‬ומצרלם הוה‬
‫עזם הזהב‪ .‬ואבךהם כיון ^ןדע‬
‫נטיל מןמינא )י׳א לןמינא( ובגין כך נחת‬
‫ונכנס באמונה העזלמה‪ ^ .‬ה‬
‫לדעת כל אותן הדרגות עזנאחזו‬ ‫למצרים‪ .‬והא חזי‪ ,‬כפנא לא אעזתכח בארעא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : - ' * * T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• T : • :‬‬

‫למפזה‪ .‬ומצרים הןה נוסע מןמין‬ ‫אלא כד מסהללןי רחמי מן דינא ‪:‬‬
‫]ד״אל‪:‬מין[‪ ,‬ומעזום כך ן‪.‬רד למצרים‪.‬‬
‫ובא וךאה‪ ,‬הרעב לא נמצא‬
‫ויהי כאעזר הקריב לבא מצרימה‪ .‬אמר רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫~‪' 1‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪*I:‬‬ ‫*‬ ‫‪V‬‬ ‫־ ‪:‬־‬

‫בארץ אלא כאעזר מכזהלקים‬ ‫אלעזר כאעזר הקריב‪ ,‬כאעזר ?‪4‬רב מיבעי‬
‫רחמים מן הדין‪.‬‬ ‫ליה‪ .‬מאי כאשר הקריב‪ ,‬אלא כךכתיב‪) ,‬שמות‬
‫ויהי כאעזר ה?ןךיב לבא מצךימה‪.‬‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬כאעזר הקןריב?‬
‫יס ופרעה הקריב דאיהו אקריב להו ללשראל‬
‫כאעזר ?ןרב הןה צריך להיות!‬ ‫לתיובתא‪ .‬אוף הכא הקריב‪ ,‬דאקריב גרמיה‬
‫מה זה כאעזר הקריב? אלא‬ ‫לקךעזא בריף הוא כךקא יאות‪ .‬לבא מצרימה‬
‫ככתוב )שמות יד( ופרעה הקריב‪,‬‬
‫עזהוא קרב את יעזראל לתעזובה‪.‬‬
‫לאעזגחא באנון דרגין ולאתרחקא מנליהו‬
‫אף כאן הקריב‪ ,‬עזהקריב את‬ ‫ולאתרחקא מעובדי מצרלם‪.‬‬
‫עצמו לקדועז־ברוך־הוא כראוי‪.‬‬ ‫אמר רבי יהודה תא חזי‪ ,‬כיון ) ם ״ א ? ‪ (p‬דנחת‬
‫‪- T :‬‬ ‫•‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪* * ^ * * T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬ ‫‪- T‬‬
‫לבא מצרימה‪ ,‬להתבונן באותן‬
‫מהן‬ ‫ולהתרחק‬ ‫הדרגות‬ ‫אברהם למצרים בלא רשו‪ ,‬אשהעבידו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬

‫ולהתרחק ממעעזי מצרים‪.‬‬ ‫בנוי במצרלם ארבע מאה עזנין‪ ,‬ךדוא כתיב‬
‫אמר רבי יהורה‪ ,‬בא ךאה‪ ,‬כיון‬ ‫וירד אברם מצרימה‪ .‬ולא כתיב רד מצרים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : T : • :‬‬ ‫—‬ ‫—‬
‫]ם״א משום[ עזןרד אברהם למצרים‬
‫בלי רעזות‪ ,‬העזהעבדו בניו‬ ‫ואצטער כל ההוא ליליא בגינה דשרה‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫במצרים אךבע מאות עזנה‪,‬‬ ‫ויאמר אל שרה אשתו הפה נא ידעתי כי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪• —T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬

‫עזהךי כתוב וירד אברהם‬ ‫אשה יפת מראה את‪ .‬וכי עד ההיא‬
‫מצרימה‪ ,‬ולא כתוב רד מצרים‪,‬‬
‫• ‪ :‬־ • '‬ ‫•‬
‫•‬

‫והצטער כל הלילה ההוא‬

‫‪T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫•‪T : T :‬‬
‫שעתא לא הוה ידע אברהם דאשה יפת‬
‫‪—:‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫־ ‪— —:‬‬

‫בעזביל עזרה‪.‬‬ ‫מראה הות‪ .‬אלא הא אוקמוה דעד ההיא‬

‫ויאמר אל ע{רי אעזה‪ 1‬הנה נא‬
‫ידעתי כי אעזה יפת מראה אה‪ .‬וכי עד העזעה ההיא לא היה יודע אברהם עזהיתה אעזה יפת‬
‫‪:‬־‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪T:TV‬‬ ‫• • ־ ־ ‪T T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫־•‬ ‫־ ‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪V t‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫‪ T‬־ ‪ :‬״‬

‫מךאה? אלא זה פךעזוה‪ ,‬עזעד העזעה ההיא לא הסתכל בךמות עזרה מרב הצניעות עזהיתה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״א‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫תעג‬
‫ה טבת‬
‫לך לך ־ פא ע״ב‬ ‫ל תשרי‬
‫ההיא‬ ‫וכעזקןרב למצרים‪,‬‬
‫בסגיאית ביניהם‪ • • .‬זי‬ ‫‪TtT‬רה • ‪• :‬‬ ‫בדיוקנא ‪:‬דע‬
‫אסתכל ‪Tl: • :‬‬ ‫עזעתא ‪T‬לא • ‪- - :‬‬ ‫‪T -‬‬
‫התגלתה וראה אותה‪.‬‬ ‫צניעותא ךה_ות כיניה^ן‪ ,‬וכד לןריב למצרלם‬
‫דבר אחר‪ ,‬במה ידע ? אלא על ידי‬
‫בזרת הדרך אךם מתבזה‪ ,‬והיא‬ ‫וחמא ‪T‬בה‪.‬‬ ‫איהי ‪T T :‬‬
‫אתגלייא • •‬
‫• ‪T: - :‬‬
‫דטורח עמךה ביפיה ולא העזהנתה‪ .‬דבר‬ ‫‪-‬‬ ‫ידא ‪:‬‬ ‫על ‪T:‬‬ ‫אלא ‪-‬‬ ‫ידע‪TV ,‬‬ ‫כמה‪ T‬־‬ ‫אחר ‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫דבר‬
‫‪77‬‬
‫אחר הנה נא ידעתי‪ ,‬עזראה עמה‬
‫את העזכינה‪ ,‬ומעזום כך בטח‬
‫קיימא‬
‫‪T : |T‬‬ ‫והיא‬ ‫‪• :‬‬ ‫מתבזה‬ ‫נעז‬
‫‪T‬‬ ‫בר‬‫‪-‬‬ ‫אורחא‬
‫‪T :‬‬

‫אברהם ואמר אתתי את‪ .‬הה‬ ‫בשפירו ךילה ולא אעזהני‪ .‬זיבר אחר הנה‬
‫כך הדבר עולה לעזני גתים ‪ -‬אחד‬ ‫ובגין| ‪^ T‬‬
‫‪• :‬‬ ‫עזכינתא‪.‬‬
‫‪T: • :‬‬ ‫עמה‬
‫•‪T‬‬ ‫דחמא‬
‫ידעתי ‪T T :‬‬
‫‪T‬נא ‪• : - T‬‬
‫ככתוב )משלי ז(‬ ‫ואחד‬ ‫כמעזמעו‪,‬‬
‫־‪T‬‬ ‫׳ ‪T •/ :‬‬
‫אמר לחכמה אחתי את‪ ,‬וכתוב‬
‫‪ :‬־ ‪T:‬‬ ‫ומלה ‪T‬דא‬ ‫•‪T‬‬ ‫אחוזי •היא‪.‬‬ ‫ואמר ‪• —:‬‬ ‫אברהם ‪— T:‬‬
‫אתרחץ — ‪T T :‬‬
‫— ן‬

‫)דברים ה( ואה תדבר אלינו‪ .‬למען‬ ‫וחד‬ ‫כמעזמעו־‪.‬‬ ‫חד‬ ‫גוונין‪.‬‬ ‫לתרי‬ ‫אסתלק‬
‫כדכתיב‪) ,‬משלי ‪ 0‬אמור לחכמה אחוזי אה‪ .‬ייטב לי בעבורך ‪ -‬כלפי עזכינה‬
‫אמר‪ ,‬בעבורך ‪.‬ייטיב לי הקןדוען‬
‫וכתיב אמרי נא אחוזי את‪ .‬וכתיב‪) ,‬דברים ה(‬
‫ברוך הוא‪ .‬וחיתה נפעזי בגללך‪,‬‬
‫ואה תדבר אלינו‪ .‬למען ייטב לי בעבורך‪ ,‬מעזום עזבזה יתעלה אךם ויזכה‬
‫להתעלות לד‪.‬ךך החיים‪.‬‬ ‫כלפי עזכינה אמר בעבורך ליטב לי קךעזא‬
‫אמרי נא אחתי וגו׳‪ .‬דבי ןיסא‬
‫בדיך הוא‪ .‬וחלתה נפעזי בגללך‪ .‬בגין רבדא‬
‫אמרי יודע הןה אברהם עכל‬
‫לארחא המצרים עטופים הם בץמה‪ ,‬וכיון‬ ‫לאסהלקא ‪T : T :‬‬‫‪lT : - : • :‬‬ ‫יסתלק‪- 1‬בר ‪T‬נעז ויזכה‬ ‫• ‪- - :‬‬
‫עכל זה ןדע‪ ,‬למה לא פחד על‬ ‫ךחיי♦‬
‫אעתו ‪%‬א חזר מן הדרך ולא‬
‫יכנס לעם? אלא מעום עראה‬
‫אמר ‪- T‬ידע‬ ‫ייסא ‪- T‬‬ ‫רבי •• ‪T‬‬ ‫אחתי ‪:‬וגד‪• • .‬‬ ‫נא ‪:‬־ •‬ ‫אמרי ‪T‬‬ ‫• ‪•:‬‬
‫עמה עכינה‪.‬‬ ‫עזטיפין‬ ‫מצראי‬
‫• ‪1 • • : •• T:‬‬ ‫דכלהו‬ ‫אברהם‬
‫‪: : T T: — TT‬‬ ‫הוה‬
‫השלמה מההשמטות)סימן יד(‬ ‫אנון בזמה‪ ,‬וכיון רכל האי )דף פב ע״א( לרע‬
‫ויהי כבוא אבךם מצרימה )שמיב(‪.‬‬
‫כבואם הןה צריך )ללתב(! ועךה‬
‫אמאי לא דחיל על אתתיה רלא אהדר‬
‫דחמא היכן היתה ? אלא אבךהם הכניסה‬ ‫בגין ‪T T :‬‬‫אלא ‪1 • :‬‬ ‫לתמן‪T *.• .‬‬
‫ולא ••ייעול ‪1 T —:‬‬ ‫מארחא ‪T :‬‬‫•• ‪T : T‬‬
‫לתבה וסגר עליה‪ .‬כיון עזהגיע‬ ‫עזכינהא עמה ‪:‬‬
‫למצרים‪ ,‬אמרו לו‪ :‬עלם מכס‪.‬‬
‫אמר‪ :‬אני אתן מכס‪ .‬אמרו לו‪:‬‬
‫השלמה מההשמטות )םימן יד(‬
‫כלים אתה טוען‪ .‬אמר להם ‪ :‬אתן‬
‫מכס ע ל כלים‪ .‬אמרו לו‪ :‬בגדי‬ ‫כבואם מבעי‬‫‪.. T‬‬ ‫אבדם •‪T‬מצרימה‪,‬‬ ‫ויהי ‪:‬כבוא ‪T: -‬‬ ‫־‪•:‬‬
‫מעי מעובח אתה טוען‪ .‬אמר‬ ‫אברהם‬
‫אלא — ‪T T:‬‬ ‫היתה‪T *.• .‬‬‫היכן ‪T : T‬‬