H A G G A D A H SHEL PESACH

Im Likkutei Ta'amim U'Minhagim

Volume Two
Copyright © 1995, 2002
by
Kehot Publication Society
770 Eastern Parkway / Brooklyn, N e w York 11213
(718) 774-4000 / F A X (718) 774-2718

Orders:
291 Kingston A v e n u e / Brooklyn, N e w York 11213
(718) 7 7 8 - 0 2 2 6 / F a x : (718) 778-4148
www.kehotonline.com

A l l rights reserved, including the right to reproduce this book

or portions thereof, i n any form,
without prior permission, i n writing, from the publisher.

I S B N 0-8266-5768-0

P r i n t e d i n t h e U n i t e d States of A m e r i c a
 ‫מפתח פללי‬

‫פדך שני‬
‫שבג‬ ‫חידושים וביאורים ב ה ל כ ו ת פ ס ח‬
‫תנט‬ ‫הדרנים ע ל מס׳ פ ס ח י ם‬
‫תפג‬ ‫עניני חג ה פ ס ח‬
‫תקםז‬ ‫מ כ ת ב י ם כלליים לחגה״פ‬
‫תתמז‬ ‫ברכות לפני ה ס ד ר‬
‫תתסז‬ ‫מברקים ל ק ר א ת חגה״פ‬
‫תתעד‬ ‫שיחות מ ת ק ו פ ת חגה ״פ‬
‫הוספות להחגאה החדשה‬
‫תתקלג‬ ‫חידושים וביאורים ב ה ל כ ו ת פ ס ח‬
‫תתקםו‬ ‫עניני חג ה פ ס ח‬
‫•‬
‫א׳יג‬ ‫מ פ ת ח ענינים‬
‫א׳עה‬ ‫ל ו ח לעמודים מקבילים להגש״פ ה ו צ א ת תשל׳׳ט‬
 ‫בס״ד‪.‬‬

‫פתח דבר‬
‫בקשר יום הבהיר יום עשתי עשר לחודש נ י ס ן ) ח ו ד ש הגאולה( ‪ -‬נשיא‬
‫לבני אשר‪ ,‬״אשר הוא יתן מעדני מ ל ך ‪ -‬הבלע״ט‪ ,‬בו ימלאו מאה שנה להולדת‬
‫כ׳׳ק אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪,‬‬

‫הננו מדפיסים בהוצאה חדשה את ה״הגדה של פסח עם לקושי טעמים‬

‫ומנהגים וביאורים׳׳‪.‬‬

‫ויה״ר שנזכה תיכף ומיד ממש לקיום היעוד ״הקיצו ורננו גו׳׳׳‪ ,‬ו מ ל כ נ ו‬
‫נשיאנו בראשם‪ ,‬וישמיענו נ פ ל א ו ת מתורתו‪ ,‬״תורה חדשה מאתי תצא״‪.‬‬

‫מערכת ״אוצר החסידים״‬

‫יום הנהיר י׳׳א ניסן‪ ,‬ה׳תשס״ב‬
‫מאה שנה להולדת כ״ק אדמו״ר זי׳׳ע‬
‫שנת הקהל‪,‬‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
 ‫בס״ד‪.‬‬

‫להוצאה דתגש״א‬

‫באשר הוצאה הקודמת של ״הגדה של פטה עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫וביאורים״ אזלה מן השוק‪,‬‬

‫ולקראת יום הבהיר‪ ,‬יוט עשתי עשר לחודש ניםן)חודש הגאולה( ‪ -‬נשיא לבני‬
‫‪2‬‬
‫אשר‪ ,‬אשר ״הוא יתן מעדני מלך״י ‪ -‬הבעל״ט‪ ,‬בו נכנסים לשנת הצדי״ק של כ״ק‬
‫אדמו״ר שליט״א‪,‬‬
‫נ‬
‫הננו מוציאים לאור בזה הוצאה חדשה עם ה ו ס פ ו ח ‪ ,‬וכן תוקנו בה טעויות‬
‫הדפוס שנפלו בהוצאה הקודמת‪.‬‬

‫כדי להקל על הלומדים והמעיינים‪ ,‬הדפסנו את ה״הגדה״ בשני כרכים‪ .‬בכרך‬

‫הראשון נכללו רק הענינים השייכים באופן ישיר לנוטח ופדר ההגדה)כמפורט לעיל‬
‫בפתח דבר ״חלק ראשוך(‪ ,‬ושאר כל הענינים)שנפרטו ב״חלק שני״ של ה״פתח דבר״(‬
‫באים בכרך השני‪.‬‬

‫כדי שלא לשנות מספרי העמודים‪ ,‬באו רוב ההוספות שבהוצאה זו בסוף הכרך‬
‫השנ״‪.‬‬

‫ר]הא ש נ ח א ר א נ ו ‪2‬פלא‪1‬ת>‪,‬‬ ‫עשיק ןער־ח ניסן‪ ,‬היחנש״א‬

‫בריקלי!‪ ,‬נ‪.‬׳‪.‬‬

‫‪ (1‬ראה לקוטי לוי יצחק ‪ -‬אגרות ע׳ שבד־ה; ע׳ תיט‪.‬‬

‫‪ (2‬ראה זח״א )בהקדמה( ב‪ ,‬ב‪ .‬פרדס שכ״ז פכ׳׳א‪ .‬קה״י מערכת צ‪ .‬וראה ספר הערכים־חב״ד מערכת‬
‫אותיות צדי״ק ס״ב ופ״ח‪.run ,‬‬
‫‪ (3‬והן‪) :‬א( עוד ״מילואים״ ללקוטי טעמים ומנהגים ‪ -‬נלקטו ממכתבי כ״ק אדמו׳׳ר שליט׳׳א שנתפרסמו‬
‫לאחרונה )נדפסו במקומן(‪) .‬ב( ב״חידושים וביאורים בהלכות פסחי׳ ‪ -‬עוד הערות השייכות לסימן יח )נדפסו‬
‫במקומן(‪ :‬וגי סימנים חדשים‪) .‬ג( ב״עניני חג הפסח״ ‪ -‬הוספות ב״שבת הגדול״ וימים אחרונים דחג הפסח‪) .‬ד(‬
‫מכתבים כלליים )וכן המברקים( לחג הפסח דשנות תשמ״ז־תש״נ)נדפסו במקומם(‪.‬‬
‫הוספות אלו י״ל גם בקונטרס בפני עצמו‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה הערה הקודמת‪.‬‬
 ‫תוכן ומפתח‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬
‫שכג‬ ‫א‪ .‬ביעור ח מ ץ‬
‫טעם המנהג שבמכירת חמץ לנכרי אין מוכרים מאכל ומשקה שקיבלו מהצדיק‪.‬‬
‫גדרי מכירת והפקר חמץ‪ .‬גדר איסור חמץ בפסח ״תואר״ או ש״חל על העצם״‬
‫שלג‬ ‫ב‪ .‬מ ב י ר ת כ ל י ם ח מ ו צ י ם ל נ כ ר י‬
‫ביאור שיטת ארה״ז שאי״צ להטביל אחר הפסח כלים חמוצים שנמכרו לנכרי‬
‫שלו‬ ‫ג‪ .‬ת ע נ י ת ב ב ו ר ו ת בע״פ ש ח ל ב ש ב ת‬
‫חקירה בתענית בבורות ביום ה׳ שקודם ע״פ שחל בשבת ‪ -‬אם הוא בגדר‬
‫תשלומין או שיום ה׳ נעשה יום החיוב‪ .‬קטן שהגדיל בע״פ שחל בשבת אם יתענה‬
‫אביו ביום ה׳‬
‫שמא‬ ‫ד‪ .‬א מ י ר ת מ ז מ ו ר ל ת ו ד ה ב ע ר ב פ ס ח‬
‫דעת הצ״צ )שער המילואים‪ ,‬חידושים ‪ -‬פסחים( דמצדיק מנהג המקום שנהגו‬
‫לאומרו‬
‫שמג‬ ‫ה‪ .‬ש ח י ט ת ה פ ס ח ‪ ,‬א כ י ל ת ו ו א מ י ר ת ה ל ל עליו‬
‫שיטת הרמב״ם בםהמ״צ המונה שחיטת הפסח ואכילתו בב׳ מצוות‪ :‬וער״ז מונה‬
‫מצות אכילת פסח ראשון ופסח שני בבי מצוות‪ .‬ביאור סוגיית הגמרא )פטחים‬
‫צה‪ ,‬א ואילך( בענין אמירת הלל על הקרבן‬
‫שנד‬ ‫ו‪ .‬ק ר ב ן פ ס ח בי״ד ש ח ל ב ש ב ת‬
‫בסוגיית הגמרא )פסחים סו‪ ,‬א( אט ק״פ דוחה א ת השבת‪ .‬ק״פ יש בו מגדרי קרבן‬
‫ציבור ומגדרי קרבן יחיד‪ .‬מחלוקת ר• יאשי׳ ור׳ יונתן בכ״מ אם היחיד והפרט‬
‫גוברים או הציבור והכלל‬
‫שסח‬ ‫ז‪ .‬קטן ב ק ר ב ן פ ס ח‬
‫ברין קטן שהגריל בין פסח ראשון לפסח שני לענין ק״פ )רמב״ם הל• ק״פ פ״ה‬
‫ה״ז(‪ .‬גדרי חיובי קטן‪ ,‬וגדרי הכשר מצוה‬
‫שעח‬ ‫ח‪ .‬בענין הנ״ל‬
‫שפו‬ ‫ט‪ .‬פ ס ח מ צ ר י ם כאו״א ש ו ח ט ב ב י ת ו‬
‫בתוספתא פסחים )פ״ח‪ ,‬ז(‪ :‬פסח מצרים כאו״א שוחט בתוך ביתו פסח דורות כל‬
‫ישראל שוחטין במקום אחד‪ .‬גם בפסח מצרים הי׳ מעין גדר ודין מזבח‪ .‬בסוגיית‬
‫הגמרא )פסחים צו‪ ,‬א( בענין אימורי פסח מצרים‬
‫שצד‬ ‫יו״ד‪ .‬ח ג ה מ צ ו ת וחג ה ס ו כ ו ת‬
‫מצות אכילה מצה היא פרט בעביני החג‪ ,‬משא״כ מצות הישיבה בסוכה היא עיקר‬
‫החג‬
‫שצז‬ ‫יא‪ .‬מ צ ה ש י כ ו ל ה ל ב ו א לידי חימוץ‬
‫החילוקים בזה בין שיטת הבבלי )פסחים לה‪ ,‬א( והירושלמי )פסחים פ״ב ה״ר(‬
‫ת‬ ‫יב‪ .‬י ס ד ר כוי ג׳ מ צ ו ת‬
‫בשו״ע אדה״ז )סי׳ תנ״ח ם״ה( דענין ג׳ המצות הוא זכר ללחמי תודה‬
‫תה‬ ‫יג‪ .‬ש ו ת ה ה כ ו ס בו׳ ב ה ס י ב ה ד ר ך ח י ר ו ת‬
‫ענין הדי כוסות וטעמם‪ .‬ביאור בשו״ע אדה״ז בדיני הסיבה )סתע־ב םי־ד(‪ .‬גדר‬
‫הסיבה ‪ -‬פרט במצות אכילת מצה ודי כוסות או שהיא מצוה כללית בפ״ע‬

‫‪VII‬‬
 ‫תטו‬ ‫יד‪ .‬ס י פ ו ר יציאת מ צ ר י ם‬
‫הלימוד דזכירת יצי״מ מהזכירה דשבת )רמב״ם הלי חומ״צ רפ״ז( ‪ -‬ההוספה‬
‫רהזכירה דליל פסח על הזכירה דכל השנה‪ .‬עיקר הזכירה על שנעשו בני חורין ‪-‬‬
‫לא רק היציאה מרשות ושעבוד מצרים‬
‫תכד‬ ‫טו‪ .‬ב ב ל דור ודור ‪ . .‬ל ר א ו ת א ״ע ובו׳‬
‫בהרין דבבל דור ודור חייב אדם לראות א״ע כאילו הוא יצא ממצרים‪ ,‬במשנה‬
‫)פסחים קטז‪ ,‬ב( ורמב״ם )הל• חומ״צ פ״ז ה״ו ובנוסח ההגדה( ואדה״ז )בנוסח‬
‫ההגדה ובשו״ע( ‪ -‬שינויי הלשונות שבב״א מהם‬
‫תלג‬ ‫טז‪ .‬בום חמישי‬
‫ברמב״ב! )הלי חומ״צ פ״ח ה״י(‪ :‬ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול‬
‫כוי‪ .‬ובסוגיית הגמרא בזה )פסחים קיח‪ ,‬א(‪ .‬מזיגת כוסו של אליהו אם קשור עם‬
‫דין כוס חמישי‬
‫תמא‬ ‫יז‪ .‬ה ל ל ‪ -‬עד היכן הוא א ו מ ר‬
‫במחלוקת בייש וב״ה )משנה פסחים פ״י מ״ו( בזה‪ .‬מחלוקה ב״ה ובייש בכמה‬
‫מקומות אם אזלינן בתר ה״בכח״ או ה״בפועל״‬
‫תנב‬ ‫יח‪ .‬ה ע ר ו ת‬
‫לשון אדה״ז )בסידורו( בענין בדיקת חמץ^ ויעמיד מב״ב אצלו כו• ‪ /‬זמן בדיקת‬
‫חמץ כשמתפללים ערבית ביחידות ‪ /‬זמן בדיקת חמץ אם הוא תמיד לאחר‬
‫תפילת ערבית ‪ /‬מכירת חמץ במקום שאפשר שיטלו מהחמץ בתוך הפסח ‪ /‬אין‬
‫נוהגים במסירת מפתח במכירת חמץ ‪ /‬לשון אדה״ז )שו״ע סתמ״ז סמ״ה( לענין‬
‫איסור חמץ‪ :‬ועכשיו הוא בחתיכת נבילה ‪ /‬במ״ש בסי׳ האריז״ל שאור בכזית ‪/‬‬
‫ק״פ ‪ -‬אם לעת״ל שחיטתו בגי כיתות ‪ /‬אם אפשר לצאת י״ח מצה במצה שעברה‬
‫עלי• י״ב חודש ‪ /‬מצות ע״י מאשין ‪ /‬נשים באמירת הלל בליל פסח ‪ /‬תעגית‬
‫בכורות ‪ /‬בל חמירא‬

‫)הוספות( תתקלג‬ ‫יט‪ .‬א מ י ר ת ״סדר קרבן פסח״‬

‫גדר אמירת ‪,,‬סדר קרבן פסח״ בערב פסח אחרי מנחה לשיטת אדמו״ר הזקן‪ ,‬וביאור‬
‫הנוסח שהביא בסידורו‪ :‬ג• גדרים ב״ונשלמה פרים שפתנו־‬

‫<היספות( תתקמא‬ ‫כ‪ .‬דין צלי בחגיגה ה ב א ה ע ם ה פ ס ח‬

‫גדר אכילת צלי בליל פסח)פסחים סט‪ ,‬ב ואילך‪ .‬רמב״ם הל׳ חמץ ומצה פ ״ח ה״ב( וכל‬
‫מעשי לילה זה דרך חירות‬

‫)הוס‪0‬ות תתקמט‬
‫(‬ ‫כא‪ .‬ח ר ו ס ת‬
‫ביאור שיטת הרמב״ם )הלי חמץ ומצה פ״ח ה״ח( שמטבילין המצה בחרוסת‬

‫תתקנט‬ ‫כב‪ .‬דין שהחיינו בשש״פ‬

‫בשביעי של פסח אין מברכים שהחיינו מפני שאינו רגל בפני עצמו וכבר בירך על הזמן‬
‫בתחילת הפסח)רמב״ם הל• שבה פכ״ט הכ״ג(‪ :‬שקויט בגדר ברכת הזמן על המועדים‬
‫והנפק״מ לענין ששיפ‪ :‬דיוק לי אדה־ז בשולחנו)םת״צ סי״ב( והשינוי לגבי לשונו)שם‬
‫סיו( לענין אמירת הלל בימים אחרונים של פסח‪ :‬הקס״ד לברך שהחיינו בימים‬
‫אחרונים מפני הנס דקי״ם‬

‫‪VIII‬‬
 ‫הדרגים על מסכת פסחים‬
‫תנט‬ ‫הדרן ע ל מסי פ ס ח י ם ‪ -‬א‬
‫פלוגתת רבי ישמעאל ורבי עקיבא בברכת הפסח וברכת הזבח‪ ,‬גדר הכלל בדיני‬
‫ברכות שהעיקר פוטר את הטפילה‬
‫תסט‬ ‫הדרן ע ל מסי פ ס ח י ם ‪ -‬ב‬
‫פלוגתת הבבלי והירושלמי בדין אם לא פדה האב את בנו חייב הבן לפדות את‬
‫עצמו‬

‫עניגי חג הפסח‬
‫מעות חטים‬
‫חירות אמיתית ע״י דאגה לזולת‪ :‬וכן בנשמה וגוף ‪ /‬חירות אמיתית קשורה עם‬
‫תפג‬ ‫חירות בענינים רוחניים ‪ /‬אילו היו סייר חסר א׳ לא היי אפ״ל יצי״מ‬
‫חלוקת מצה שמורה‬
‫חיזוק המנהג שהרב )וכיו״ב( יחלק מצה שמורה לאנשי הקהילה ‪ /‬סגולת מצה‬
‫שמורה ‪ /‬עליי בכל שנה ב״מיכלא רמהימנותא״‪ ,‬באמונה ו סגולת חלוקת מצה‬
‫שמורה לתושבי כפ״ח ‪ /‬מעלת וסגולת מצה שמורה עבור באו״א ‪ /‬חלוקתה‬
‫לאנשי הצבא ‪ /‬הכפלת החלוקה בכל שנה‪ ,‬וגם באיכות ‪ /‬ריבוי והוספה בפעולה‬
‫תפה‬ ‫זו ‪ /‬ריבוי ככמות )למרות שאיכות עיקר(‪ :‬לימור פנימיות התורה בפסח‬
‫ש ב ת הגדול‬
‫א‪ .‬הנס דשבת הגדול בנוגע לבכורי מצרים מלמדנו חשיבות הפעולה בבל באי‬
‫תצ‬ ‫עולם‬
‫ב‪ .‬החידוש בנס דשה״ג ‪ -‬״אתהפכא חשוכא לנהורא״ )״למכה מצרים‬
‫בבכוריהם״( ולכן לא נקבע ביי ניסן כי זהו גם תוכן מיתת צדיקים )מיתת מרים( ‪-‬‬
‫תצא‬ ‫ע״ד שאין תוקעין ברייה שחל בשבת‬
‫תצה‬ ‫ג‪ .‬טעם שנקבע נם שה״ג בשבת דוקא שתוכנו אתהפכא כנס זה‬
‫ד‪ .‬המלאכות שעשו באותו השבת )משום פקו״נ( ביטאו גדלותו של השבת‬
‫תקה‬ ‫שהצלת נפש מישראל הוא מהות השבת‬
‫תקו‬ ‫ה‪ .‬השתדלות מיוחדת במבצע נרות שבת קודש בשה״ג‬
‫ו‪ .‬הטעם שזכרון הנם דשבת הגדול נקבע ע״פ קביעות ימי השבוע)בשבת שלפני חג‬
‫)הוספות( תתקסו‬ ‫הפסח( ולא ביי בניסן‬
‫ז‪ .‬שיטות שונות במהות הנם דשבת הגדול‪ :‬גדלות דבי הענינים שבשבת‪ :‬זכר‬
‫)הוספות( תתקעא‬ ‫למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים‪ :‬החידוש בשיטת אדה״ז בזה ‪.‬‬
‫ח‪ .‬״שבת הגדול״ — גדלות בשבת שלפני הפסח גם לגבי חג הפסח עצמו)״למכה‬
‫מצרים בבכוריהם״ — מלחמה בחושך העולם ע ״י חושך העולם עצמו( ועד שפועל‬
‫)הוספות! תתקעה‬ ‫גדלות בפסח‪ :‬הוספה בהכנות לפסח מתוך גדלות‬
‫ט‪ .‬נס גדול שבשבת הגדול — הכנה לפסח; ״עשור לחודש״ ו״יום עשתי עשר״ בו —‬
‫)הוספות! תתקפד‬ ‫חיבור גבול ובלי גבול‬

‫ירד‪ .‬שבת הגדול התחלת הגאולה והנסים; תכלית גאולת מצרים וידעתם כי אני‬
‫ה׳‪ ,‬המשכת אלקות למטה‪ :‬בא דוקא ע ״ י נסים שלמעלה מהטבע‪ :‬השייכות‬
‫!הוספות( תתקצג‬ ‫לשבת‬

‫‪IX‬‬
 ‫קרבן פ ס ח‬
‫ל א בא מ ת ח ל ת ו א ל א ל א כ י ל ה ‪ /‬פ ס ח ר א ש ו ן )רדודות( ב ה ק ד מ ת פ ר ה א ר ו מ ה‬
‫תקז‬ ‫ש ת ו כ נ ה ‪ :‬״לך ו ט מ א ע צ מ ך בדי ל ט ה ר א ח ר י ם ״‬

‫חג ה מ צ ו ת ‪ . .‬זמן ח ר ו ת נ ו ‪ . .‬חג ה פ ס ח‬

‫א‪ .‬ג׳ ש מ ו ת א ל ו ‪ -‬ג׳ ש ל ב י ם ב ח י ר ו ת ד מ צ ר י ס ‪ :‬א( ב י ט ו ל ה מ צ י א ו ת ה ק ו ד מ ת‬
‫תקז‬ ‫)מצה(‪ :‬ב( ח י ר ו ת ו ש ל י מ ו ת ה מ צ י א ו ת ‪ :‬ג( ש י נ ו י ל מ ע י מ מ ד י ר ה ו ה ג ב ל ה ) פ ס ח ( ‪. .‬‬
‫ב‪ .‬מ כ ת ב י ם ‪ :‬ח ג ה ״ פ ‪ -‬ב ט ח ו ן ו א מ ו נ ה ע ״ י א כ י ל ת מ צ ה ‪ /‬זמן ח ר ו ת נ ו ‪ -‬ח י ר ו ת מן‬
‫ה י צ ה ״ ר ד ב ר י ם ה מ ב ל ב ל י ם ב ע ב ו ר ה ה׳ ו מ ה ג ב ל ו ת ה ט ב ע ‪ /‬ה מ ש כ ת ה ח י ר ו ת ב כ ל‬
‫ע נ י נ י ה א ד ם ו ע ל ב ל ה ש נ ה ב ו ל ה ‪ /‬ח י ר ו ת ו ״ א ס י ר י ם ״ ‪ /‬זמן י צ י ״ מ ‪ -‬מ ס ו ג ל ל ע ל י ׳‬
‫תקטו‬ ‫רוחנית וקבלת ה ש פ ע ו ת עליונות‬

‫ס ד ר הגדה‬
‫תקכז‬ ‫ה ט ע ם ש ל א גזרו ג ז י ר ה ר ר ב ה ב פ ס ח ‪ -‬ע ״ ד ה ח ס י ד ו ת‬ ‫א‪.‬‬
‫תקלב‬ ‫שלילת הוספות בסדר ה ה ג ד ה מ ד ע ת עצמו‬ ‫ב‪.‬‬

‫בנגד א ר ב ע ה בנים‬
‫תקלד‬ ‫ב י א ו ר ב פ ר ש ״ י ) ב א יג‪ ,‬יד( ״זה ת נ ו ק ט פ ש וכוי״‬ ‫א‪.‬‬
‫תקלז‬ ‫ה ד ג ש ת ח ש י ב ו ת ענין ה ח י נ ו ך‬ ‫ב‪.‬‬
‫תקלח‬ ‫ס ג ו ל ת ימי ה פ ס ח ל ע נ י ן ה ח י נ ו ך‬ ‫ג‪.‬‬

‫יום ב׳ דחגה״פ‬
‫תקלח‬ ‫ז כ ר ל ס ע ו ד ת א ס ת ר ב ס ע ו ד ת יום ב׳ ד ח ה ״ פ‬

‫חול המועד פסח‬

‫א‪ ,‬ימי ח ו ה ״ מ ש א י ן ש ב ת מ פ ס י ק ב י נ י ה ם ‪ -‬ה ו ר א ה על ת ו ק ף ה ח י ו ב ש ל ל י מ ו ד‬
‫תקלט‬ ‫התורה‬
‫תקמא‬ ‫ה ק ש ר ד ל י מ ו ד ה ת ו ר ה ל ״ פ ס ח ״ ל ש ו ן ״פה ס ח ״ ‪ :‬ו ש י י ך גם ל נ ש י ם ו ב נ ו ת ‪. . .‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫תתקצז‬ ‫!הוספות(‬ ‫ערב שביעי של פ ס ח‬

‫שביעי ש ל פ ס ח‬
‫תקמג‬ ‫תוקף דיצי״מ בקרי״ס‪ :‬בבל ש נ ה נ מ ש כ י ם כל הענינים מ ח ר ש‬

‫אחרון של פ ס ח‬
‫תקמה‬ ‫ביאור מנהגינו ל ה ד ר ל א כ ו ל מ צ ה שרוי׳ ב א ח ש ״ פ‬ ‫א‪.‬‬
‫ב‪ .‬א כ י ל ת ס ע ו ד ת מ ש י ח ובו׳ ‪ -‬ל ח ז ק ה ר ג ש ד ג א ו ל ה ה ע ת י ד ה ב א ח ש ״ פ ‪ :‬מ ע ל ת‬
‫״ מ י כ ל א ד מ ה י מ נ ו ת א ״ ד ״ ר ש ו ת ״ ) ל א ח ר י ה ל י ל ה ה ר א ש ו ן ( על ה ״ כ ז י ת ״ ד ״ ח ו ב ה ״ ;‬
‫תקנד‬ ‫ה ח י ד ו ש ד ש ת י י ת ד׳ כ ו ס ו ת ב א ח ש ״ פ על כ ל ל ו ת ס ע ו ד ת מ ש י ח‬
‫תקס‬ ‫‪...‬‬ ‫ה ק ש ר ד א ח ש ״ פ ל ג י ל ו י מ ש י ח ‪ /‬ה ב י א ו ר ע ״ פ נ ג ל ה בדי כ ו ס ו ת ב א ח ש ״ פ‬ ‫ג‪.‬‬
‫החילוק שבין ״סעודת מ ש י ח ״ באחרון ש ל פ ס ח ל״סעודתא דדוד מ ל כ א מ ש י ח א ״‬ ‫ד‪.‬‬
‫ב מ ו צ ש ״ ק — ע ״ פ ב י א ו ר ה ח י ל ו ק בין מ ש י ח ל ד ו ד ‪ ,‬״קיסר״ ו״פלגי ק י ס ר ״ ) ס נ ה ׳ צ ח ‪ ,‬ב(‪:‬‬
‫תתקצח‬ ‫)הוספות(‬ ‫ק י ס ר ה ו ״ ע ״יוצא דופן״‬

‫‪X‬‬
 ‫מכתבים כלליים לחגה״פ‬

‫תקםז‬ ‫י״א ניסן ה׳תשי־׳א‬

‫חיוב הפעולה על הזולת‪ ,‬ד׳ בנים‬
‫תקםח‬ ‫ר״ח ניסן היתשי״ב‬
‫הוראה מה״םדר״ והנס דקרי״ס על ההכרח לקרב את הדור הצעיר‬
‫תקעא‬ ‫י״א ניסן היתשי״ב‬
‫הוראות מסמיכות בן רשע לבן חכם בנוסח ההגדה‬
‫תקעג‬ ‫י״א ניסן היתשי״ג‬
‫יצי״מ‪ .‬איכות הזברון הנדרש בזכירת העבודה רוחנית דיצי״מ בכל יום‬
‫תקעה‬ ‫ב׳ ניסן היתשט״ז‬
‫שייכות חגה״פ לענין החינוך‪ .‬הצעות איך לנצל א ח ימי החופש של התלמידים‬
‫תקעח‬ ‫י׳׳א ניסן היתשי״ז‬
‫הכרח ההתעסקות עם הבנים שמצ״ע אינם באים להסדר‪ .‬גאולת מצרים מוכיחה‬
‫טעות ההורים והמפלגות שחינכו את בניהם ברוח ההתבוללות‬
‫תקפב‬ ‫י״א גיסן ה׳תשי׳׳ח‬
‫עבודה רוחנית דיצי׳ימ בכל יום צ״ל בדרגה נעלית יותר מהיום שלפניו‪ .‬מאסר‬
‫וחירות בכל דבר לפי מהותו‬
‫תקפה‬ ‫י״א ניסן ה׳תשי״ט‬
‫גאולת מצרים מבטאת יכולת היהודי לשנות א ת מצבו ‪ -‬בגשמיות וברוחניות ‪-‬‬
‫מן הקצה אל הקצה‪ .‬העבודה להשתחרר מה״מצרים״ שלו‪ .‬חירות מהפחד ר״מה‬
‫יאמר הגוי״‬
‫תקפח‬ ‫י״א ניסן היתש״כ‬
‫זמן חירותינו‪ .‬לשון הפסוק‪ :‬מארץ מצרים מבית עבדים‪ .‬שויתי ה• לנגדי תמיד‪.‬‬
‫עבודה בשמחה‬
‫תקצא‬ ‫י׳׳א ניסן ה ׳ ת ש כ ״ א‬
‫בטחון ישראל ביציאה מאמ״צ )גושן( למדבר שמם‪ .‬יצי״מ בעבודת האדם כבל יום‬
‫‪ -‬יציאה מהגבלות העולם‬
‫תקצד‬ ‫י״א ניסן ה־תשכי׳ב‬
‫חירות בעניני הנשמה והגוף והעולם ‪ -‬ע״י העלאת הגוף והעולם לדרגת הנשמה‪.‬‬
‫הגלות והגאולה הי• בנשמה גוף ועולם )רכוש גדול(‪ .‬הוראה לבירור העולם‬
‫שמסביבו‪ .‬איני מבקש אלא לפי כוחן‬
‫תקצז‬ ‫י״א ניסן היתשב״ג‬
‫פסח ‪ -‬יו״ט הראשון‪ .‬בעצם היום הוה‪ .‬משהגיע הקץ לא עכבם אפיי כהרף עין ‪-‬‬
‫לא לאחר שעת הכושר דרצון בנ״י לצאת ממצרים‪ .‬ההוראה ‪ -‬לנצל שעת‬
‫הכושר ההתעוררות התשובה בדורנו‪.‬‬
‫תרא‬ ‫י״א ניסן ה י ת ש כ ״ ד‬
‫ההוראות מחגה״פ צ״ל בבי הקוין דסור מרע ורעשה טוב‪ .‬יצי״מ גאולת הכלל‪,‬‬
‫וק״פ מורה על ההתעסקות עם הפרט‪ .‬שלילת ההתעסקות בבעיות חובקות עולם‬
‫‪ -‬ובפרט ע״ח ובמקום להתעסק בחינוך סביבתו הקרובה‪ .‬החדרת התומ״צ גם‬
‫באברים הפרטיים‪ .‬מעות חטים‪.‬‬

‫‪XI‬‬
‫תרה‬ ‫י״א ניסן ה׳תשכ׳׳ה‬
‫ש נ ת העיבור‪ .‬ע״ז ר מ צ ר י ם )שעבוד ל כ ו ח ו ת הטבע( ת ו ק פ ה ב ח ו ד ש האביב‪ .‬מ ש כ ו‬
‫וקחו‪ .‬ב ר כ ת ה א י ל נ ו ת ‪.‬‬

‫תרי‬ ‫י״א ניסן ה׳תשכ״ו‬

‫ח ג ה ״ פ ‪ -‬ע ל ש ם ק״פ‪ .‬ש ל י מ ו ת ביטול הע״ז ה מ צ ר י ם ״ ר א ש ו ע ל כרעיו ו ע ל קרבו״‪.‬‬
‫ה ו ר א ה ל ש ל י מ ו ת ב מ ם ״ נ ‪ .‬י״ג ניסן ה י ל ו ל ת כ ״ ק א ד מ ו ״ ר הצ״צ ש ע נ י נ ו ה י י ש ל י מ ו ת‬

‫תדיר‬ ‫י״א ניסן היתשכ״ז‬

‫ב ש נ י ם ש י ש ב ה ם מ א ו ר ע ו ת מ י ו ח ד י ם צ״ל ב ה ם ה ת ע ו ר ר ו ת מ י ו ח ד ת ‪ .‬ש נ ת ״ ה ק ה ל‬
‫גוי ה א נ ש י ם ו ה נ ש י ם ו ה ט ף ״ ל מ ע ן ״ י ש מ ע ו גוי״‪ .‬יצי״מ ״ ב נ ע ר י נ ו גוי״ ל מ ע ן ״ ת ע ב ד ו ן‬
‫א ת ה א ל ק י ם גוי״‪ .‬ל ע ת ״ ל ג א ו ל ת כ ל י ש ר א ל ל מ ע ן ״ ב ח ו ק ו ת י ת ל כ ו גוי״‬

‫תריז‬ ‫י״א ניסן היתשכ״ח‬

‫ה צ י ו ו י ב מ צ ר י ם ע ל מ צ ו ת ת פ י ל י ן ״ ל א ו ת ע ל י ד ך גוי״‪ .‬יצי״מ ‪ -‬גילוי מ ע ל ת י ש ר א ל‬
‫״בנים א ת ם ל ה ״ א ״ ‪ .‬״ ע ב ד מ ל ך מ ל ך ״ ‪ .‬עדייו ת ו כ ן מ ע ו ת ת פ י ל י ן ש ע ב ו ד ה מ ו ח ו ל ב‬

‫תרכב‬ ‫י״א ניסן היתשב״ט‬

‫‪-‬‬ ‫ה ק ש ר בין מ י ל ה וק״פ‪ .‬מ י ל ה ‪ -‬ע ב ו ד ת צ ד י ק י ם ‪ .‬ק ״ פ ‪ -‬מ ש כ ו י ד י כ ם מ ע ״ ז‬
‫ע ב ו ר ת בעיית‪ .‬ע ש ה ט ו ב ‪ .‬ס ו ר מ ר ע‬

‫תרכו‬ ‫י״א ניסן היתש״ל‬

‫ק ר ב ן פ ס ח ו מ י ל ה ‪ -‬ש ת י מ ״ ע ש ח י י ב י ם ע ל י ה ן כרתי‪ ,‬ב ש נ י ה ם מ ו ר ג ש ע נ י ן ח י נ ו ך‬
‫הילדים; יסוד החינוך ‪ -‬״משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצוה״‬

‫תרלא‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש ל ״ א‬

‫פ ס ח ב ח ו ד ש ה א ב י ב ‪ -‬ב ש נ י ה ם מ ו ד ג ש ענין ה ״ ה ת ח ל ה ״ ו י צ י א ה ״ מ א פ י ל ה ל א ו ר‬
‫ג ד ו ל ״ ; גם ב ע נ י נ י ט ב ע )״אביב״( י ש נ ו ע נ י ן ה נ ס י ם ‪ -‬ק ד ו ש ה ב ע נ י נ י ר ש ו ת ‪ :‬נ א ו ל ת‬
‫מ צ ר י ם ‪ -‬מן ה ק צ ה א ל ה ק צ ה‬

‫תרלו‬ ‫ר״ח ניסן ה׳תשל״ב‬

‫ההוראה‬ ‫נ ק ו ד ת י צ י א ת מ צ ר י ם ‪ :‬״ מ ש כ ו ) ס ו ר מ ר ע ( ו ק ח ו ל כ ם ) ע ש ה טוב(״‪:‬‬
‫מ ״ מ ש כ ו ידיכם״ מע״ז ד מ צ ר י ם ש צ ״ ל א ו ר לגויים‬

‫תרמא‬ ‫י״א ניסן היתשל״ב‬

‫‪ . ,‬ב ה ו צ י א ך א ת ה ע ם מ מ צ ר י ם תעבדון א ת ה א ל ק י ם ע ל ה ה ר ה ז ה ״ ‪ , -‬א ד ם לעמל‬
‫יולד״‪ :‬א ף ש ״ ט ב ע ה ט ו ב ל ה ט י ב ״ ‪ -‬ד ו ק א ע ״ י ע מ ל ״ נ ע ש ה ש ו ת ף וכוי״‬

‫תרמו‬ ‫ר״ח ניסן היתשל״ג‬

‫ה ח ו ד ש ה ז ה ל כ ם גר ר א ש ו ן ה ו א ל כ ם ל ח ר ש י ה ש נ ה ״ ‪ :‬ת ש ר י ‪ -‬ט ב ע ‪ :‬ניסן ‪ -‬נס‪:‬‬
‫ניסן ה ו א ‪ ,‬ר א ש ו ן ל ח ד ש י ה ש נ ה ״ ‪ -‬נ ס י ם ו ה ש ג ח ״ פ ב ט ב ע ‪ :‬נ ר מ ז ב מ ז מ ו ר ״בך ה׳‬
‫ח ס י ת י גוי״‬

‫תרנ‬ ‫י״א ניסן היתשל״ג‬

‫ה מ ש ך ‪ :‬נ ס י ם גלויים ו נ ס י ם ה מ ל ו ב ש י ם ב ט ב ע ‪ -‬פ ס ח ו פ ו ר י ם ‪ :‬בי א ו פ נ י ם ב ה נ ה ג ה‬
‫ט ב ע י ת ‪) :‬א( ״ ל א י ש כ ו ת ו ״ ‪) ,‬ב( ה ש ג ח ״ פ בגלוי; ניסן )נסים( ה ו א ״ ר א ש ו ן ל ח ד ש י‬
‫ה ש נ ה ״ ‪ -‬ה ש ג ח ״ פ )נסים( ש ב ט ב ע ‪ :‬ה ר מ ז ב מ ז מ ו ר י ם ״בך הי ח ס י ת י גוי״ ו ״ ל ש ל מ ה‬
‫א ל ק י ם מ ש פ ט י ך גוי״‬

‫תרנה‬ ‫י״א ניסן היתשל״ד‬

‫ג א ו ל ת מ צ ר י ם ‪ -‬״ ל ק ח ת ל ו ג ו י מקרב גוי״‪ ,‬כ ע ו ב ר מ מ ע י א מ ו ‪ :‬ע ״ י א כ י ל ת ה פ ס ח‬
‫״ראשו ע ל כרעיו ועל קרבו״‬

‫‪XII‬‬
‫תרס‬ ‫ר״דז ניסן היתשל״ה‬
‫״זמן חרותנו״ ל׳ רבים ‪ -‬חרות ישראל וחרות השכינה‪ :‬טוב לשמים וטוב לבריות‪:‬‬
‫‪..‬חרות״ ויציאה מהגבלות‪) :‬א( בקיום התומ״צ ע״פ דין‪) :‬ב( לפנים משורת הדין‬
‫תרסד‬ ‫י״א ניסן ה׳תשל״ה‬
‫המשך‪ :‬טוב לשמים ולבריות באותו ענין‪ :‬וכן בשבועות וסוכות ‪ -‬תורה וגמ״ח‪,‬‬
‫וכן בתפלה‬
‫תרסח‬ ‫ר״ח ניסן ה׳תשל״ו‬
‫״פסח על שם הדילוג ‪ . .‬דרך דילוג וקפיצה״‪ :‬יציאה ממצרים ערות הארץ‬
‫ל״תעבדון את האלקים על ההר הזה״ )מהירידה במצב המוסרי דמצרים ‪-‬‬
‫לשלימות המוסר דאחדות הבורא ודרגא נעלית ביותר ״בין אדם לחבירו״( ‪-‬‬
‫דילוג וקפיצה‪ :‬בעבודת האדם‪, :‬ביום ובלילה״‬
‫עדרת‬ ‫ר״ח ניסן היתשל״ז‬
‫יציאת מצרים ‪ -‬לידת עם ישראל ויסודה ‪ -‬המעבר מע״ז דמצרים ודרגתה‬
‫המוסרית הגחותה אל שלימות עשרת הדברות‪ :‬וכן בכל יהודי כשנולד‬
‫תרעט‬ ‫י״א ניסן ה׳תשל״ז‬
‫המשך‪ :‬מצה )לחם( מרור )מר( ופסח )נאכל על השובע( ‪ -‬מדאורייתא תמיד‪.‬‬
‫מדרבנן‪ ,‬בזמן שביהמ״ק היי קיים•‪ ,‬ובעבודה‪ :‬לימוד התורה מתוך ביטול‪ :‬״שמאל‬
‫דוחה״ )מדרבנן בלבד(‪ :‬עי״ז ״ושכנתי בתוכם״‬
‫תרפג‬ ‫ער״ח ניסן ה׳תשל־׳ח‬
‫״מחצית השקל״ לפני ר״ת ניסן ‪ -‬זמן הקרבת קרבנות מתרומה חרשה‪ :‬ניסן ענינו‬
‫הנהגה נסית וזהו תוכן קרבנות בביהמ״ק‬
‫תרפט‬ ‫י״א ניסן ה׳תשל׳׳ח‬
‫המשך‪ :‬ב׳ סוגי נסים‪ :‬נסים המלובשים בטבע )כפורים(‪ ,‬ונסים גלוים )כפסח(‪:‬‬
‫עבודת האדם )תומ״צ( צ״ל בהידור ולמעלה ממדוה״ג )באופן נסי(‬
‫תרצה‬ ‫ע ר ב ש ב ת ה ג ד ו ל היתשל״ט‬
‫קרבן פסח ‪ -‬קרבן ציבור וקרבן יחיד ‪ -‬אחדות דישראל‪ :‬״ראשו על כרעיו ועל‬
‫קרבו״ ‪ -‬אחרות כל חלקי הצבור‪ :‬ע״י ״פסח״)לשון דילוג( מהמחיצות המבדילות‬
‫בין בנ״י‬
‫שת‬ ‫ר״ח ניסן ה׳תש״מ‬
‫קביעות חג הפסח ביום ג׳ שהוכפל בו כי טוב‪ :‬חיבור ״טוב לשמים וטוב לבריות״‬
‫בבל נקודה וענין‬
‫תשד‬ ‫י״א ניסן ה׳תש״מ‬
‫המשך‪ :‬הקשר ד״טוב לשמים וטוב לבריות״ ל״שנת השמיטה״ והתחלת השנה‬
‫ביום השבת‬
‫תשי‬ ‫ר״ח ניסן ה׳תשמ״א‬
‫שני מאורעות בר״ח ניסן‪) :‬א( במצרים ‪ -‬מצות ״החורש הוה לכם״ וקרבן פסח‪,‬‬
‫)ב( אחרי יצי״מ ‪ -‬הקמת המשכן‪ :‬הן במצב דעבדות )גוף( והן במצב דחירות‬
‫)נשמה( צ״ל שלימות עבודת הי‪ :‬״ישראל מונין ללבנה״ המקבלת אורה מהשמש‪.‬‬
‫וכן הגוף מקבל חיותו מהנשמה‬
‫תשטו‬ ‫י״א ניסן ה׳תשמ׳׳א‬
‫המשך‪ :‬בשני הענינים שבר״ח ניסן )מצות קרבן פסח והקמת המשכן( מודגש‬
‫התוכן דהגברת הנשמה על הגוף‪ :‬הפסח ״לא בא מתחלתו אלא לאכילה״‪.‬‬
‫והמשכן הוקם מדברים גשמיים‪ .‬ואותו הדבר קשור עם המאורע השלישי שיהי•‬

‫‪XIII‬‬
 ‫ב ר ״ ח ניסן‪ :‬ה ק מ ת ב י ה מ ״ ק ה ש ל י ש י ‪ ,‬ה ב א ה ע ״ י ״ מ ע ש י נ ו ו ע ב ו ר ת י נ ו ״ ב ז מ ן ה ג ל ו ת ‪.‬‬
‫ה ק ש ר ל מ ז מ ו ר פ׳ ב ת ה ל י ם‬

‫תשכב‬ ‫מ ו צ ש ״ ק מ ב ר כ י ם ח ו ד ש ניסן ה ׳ ת ש מ ״ ב‬
‫ה מ ב נ ה ה מ ש ו ת ף בין ג א ו ל ו ת פ ו ר י ם ו פ ס ח ה ס מ ו כ ו ת זו ל ז ו ‪ -‬א ח ד ו ת י ש ר א ל ‪,‬‬
‫וחשיבות בל פ ר ט שבישראל‬

‫תשכז‬ ‫י״א ניסן ה־תשמ״ב‬

‫ה מ ש ך ‪ :‬״בימי ע א ח ך מ א ר ץ מ ע ר י ם ״ ל׳ ר ב י ם ‪ :‬ג א ו ל ת ה כ ל ל ק ש ו ר ה ע ם ג א ו ל ת‬
‫ה פ ר ט ‪ .‬ענין ז ה מ ו ר ג ש ב ס ד ר ל י ל פ ס ח‬

‫תשלג‬ ‫ר׳יח ניסן ה ׳ ת ש מ ״ ג‬

‫ש נ י ש מ ו ת י ו ה מ י ו ח ד י ם ש ל ה ח ג ‪ -‬״זמן ח ר ו ת נ ו ״ ו״חג ה מ ע ו ת ״ ‪ :‬״ ח ר ו ת ״ א מ י ת י ת‬
‫מ כ ל ה ג ב ל ה ‪ :‬״ מ ע ה ״ ו ש ל י ל ת ה ח מ ץ ‪ -‬ש ל י ל ת ג א ו ה ב ת כ ל י ת ‪ .‬י ע י ״ מ ב כ ל יום‬

‫תשמ‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש מ ״ ג‬

‫המשך‪ :‬ה ת א מ ת שני ה ה פ כ י ם הנ״ל )חרות ‪ -‬תוקף המעיאות‪ :‬מ ע ה ‪ -‬ת כ ל י ת‬
‫הביטול(‪ :‬ע ״ י ת כ ל י ת ה ה ת מ ס ר ו ת ו ה ב י ט ו ל ל א ל ק ו ת א פ ״ ל ת ו ק ף ה מ ע י א ו ת‬

‫תשמז‬ ‫ר״ח ניסן ה ׳ ת ש ד ״ מ‬

‫ש נ ה מ ע ו ב ר ת ‪ -‬חיבור )התאמת( ח מ ה ולבנה‪ :‬ח מ ה ‪ -‬עכורות תמידיות‪ ,‬לבנה ‪-‬‬
‫עבודות המתחדשות‬

‫תשנג‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש ד ״ מ‬

‫ה מ ש ך ‪ :‬ג א ו ל ת מ ע ר י ם ״בחעי היום״ ע״י ה נ ס ״בחעי הלילה״‪ :‬ח מ ה )״לממשלת‬
‫היום״( ו ל ב נ ה ) ״ ל מ מ ש ל ת ה ל י ל ה ״ ( ‪ :‬ת ו מ ״ ע ו ע נ י נ י ר ש ו ת ‪ :‬ו ב ש נ י ה ם ‪ -‬ג א ו ל ה‬
‫ומס״נ‬

‫תשסא‬ ‫ע ר ״ ח ניסן ה׳תשמ׳־ה‬

‫פ ס ח ש ח ל ב ש ב ת ‪ :‬ח ר ו ת ועונג ב י ח ד‬

‫תשסז‬ ‫י״א ניסן ה י ת ש מ ״ ה‬

‫ה מ ש ך ‪ :‬״ילכו מ ח י ל א ל ח י ל ״ ב ע נ י נ י ח ר ו ת ו ע ו נ ג‬

‫תשעה‬ ‫ר״ח ניסן ה ׳ ת ש מ ״ ו‬

‫ש נ י ה ע נ י נ י ם ב י צ י ״ מ ‪ :‬ח פ ז ו ן ) ב ר ח ה ע ם ( ו ג א ו ל ה ב י ד רמה‪ :‬ו ב ע ב ו ד ת ה א ד ם‬
‫ס ו ר ) ו ב ר י ח ה ( מ ר ע ו ע ש ה ט ו ב ‪ :‬ב ג א ו ל ה ד ל ע ת י ד ״לא ב ח פ ז ו ן ת ע א ו ״ בי ר ו ח‬
‫ה ט ו מ א ה א ע ב י ר גו•‬

‫תשפא‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש מ ״ ו‬

‫ה מ ש ך ‪ :‬ג׳ ה פ ר ט י ם ב״חפזון״ ד מ ע ר י ם ‪ :‬מ ת נ י כ ם ח ג ו ר י ם ‪ ,‬נ ע ל י כ ם ב ר ג ל י כ ם ‪,‬‬
‫ו מ ק ל כ ם ב י ד כ ם ‪ .‬ו ב ע ב ו ד ת האדם‪ :‬שלימות ע ע מ ו ‪ ,‬השפעה ב ס ב י ב ת ו ‪ ,‬ה ש פ ע ה‬
‫בבל העולם‬

‫תשפז‬ ‫ב ״ה אדר תשמ״ז‬

‫פסח — דילוג וחפזו!‪ ,‬זריזות‪ :‬חפזון דקדושה דוקא‪ :‬ישראל ביישנים רחמנים וגומלי‬
‫חסדים — סימני ישראל וקדושה‬

‫תשצב‬ ‫י ״א ניסן תשמ״ז‬

‫המשך‪ :‬הכנות לפסח בחפזון ובזריזות‪ :‬ג׳ הסימנים הנ״ל — בכל מקום ובכל זמן‪ :‬ניסן‬
‫חודש הגאולה וזמן בירור וליבון הבל‪ :‬בתקופתנו — זריזות וחפזון הן בעד הטוב והן‬
‫בהפכו‪ :‬העבודה דפםח — בירור הרע מן הטוב וביטולו‬

‫‪XIV‬‬
‫תשצו‬ ‫ער״ח ניסן תשמ׳׳ח‬
‫ניסן — ר״ה למלכים‪ ,‬״ממלכת כהנים״‪ ,‬חודש לידת עם ישראל‪ :‬עבודתו — משכו‬
‫ידיכם מעבודה זרה וקחו תורה ומעוות באופן ד״ראשו על כרעיו גוי״ — בכל לבבך וגוי‬
‫תתא‬ ‫י ״א ניסן תשמ״ח‬
‫המשך‪ :‬כל זה במיוחד בפסח שחל בשבת‪ ,‬ביום שלימות הלבנה בחודש האביב‪,‬‬
‫ובשנת הקהל‬

‫תתו‬ ‫ר״ח ניסן תשמ׳׳ט‬

‫פסח ראש למועדים שענינם המשכת קרושה ושמתה‪ :‬בשנה מעוברת — תיבור חמה‬
‫ולבנה‪ ,‬חיבור משפיע ומקבל‬

‫תתיא‬ ‫אור לי ״א ניסן תשמ״ט‬

‫המשך‪ :‬חיבור משפיע ומקבל באופן שנעשים מציאות אחת‪ :‬במו בקרבן פסח —‬
‫״ראשו על כרעיו גוי״‪ .‬עניני פסה מורים על אהבת ואחדות ישראל‬

‫תתטו‬ ‫ר״ח ניסן תש״נ‬

‫חידוש דחודש ניסן על תודש תשרי — ראש ל״הנהגה נסית״‪ :‬בפרט בשנה זו — שנת‬
‫הארבעים שבה ״נתן ה־ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע״‬

‫תתככ‬ ‫י״א ניסן תש״נ‬

‫המשך‪ :‬פנימיות דלב‪ ,‬דראי׳‪ ,‬דשמיעה‪ :‬איתן שבנשמה‪ :‬״משכיל לאיתן״‬

‫תתכת‬ ‫מוצש״קב״האדר‪.‬אורליוםגיפיויקראתנש״א‬
‫בחודשים האחרונים התרחשו בעולם ניסים גלויים‪ .‬בדרך על־טבעית‪ .‬ההתרחשויות‬
‫הללו פירושן‪ ,‬שהזמן — הבנה קרובה לביאת הגאולה וההכנה לזה‪ .‬לימוד תורה‬
‫וקיום מצוות באופן של‪..‬נס״ — למעלה מההרגל)טבע שני( עד כה‬

‫תתלג‬ ‫יום ג׳ אור ל י ו ם ד׳ פ• צ ו ‪ ,‬א ו ר לה׳ ניסן ת נ ש ״ א‬

‫ניםי הגאולה האמיתית יהיו כה גדולים‪ .‬עד שייחשבו כפלא וכ״נפלאות״ אפילו‬
‫בהשוואה לניסים של יציאת מצרים‪ .‬והם ייראו בגלוי לעיני כ ל תפקידנו בשעה זו —‬
‫להתעלות עוד ועוד‪ ,‬באופן של ״נס למעלה מנס״‪ .‬בענייני התורה והמצוות — ובזריזות‬

‫תתלח‬ ‫יוםגיפ׳שמיני‪.‬י״אניסןתנש״א‬
‫השנה קוראים ולומדים)בחו׳ךלארץ( במשך שלושה שבועות את פרשת שמיני; המושג‬
‫‪.,‬שמיני־ מציין את ההנהגה האלוקית‪ ,‬העלי־טבעית‪ :‬באשד קוראים פרשה זו שלוש‬
‫פעמים רצופות‪ ,‬בשנה זו של ״אראנו נפלאות׳‪ ,‬יש בכך משום מתן תוקף של ״חזקה‬
‫לניסים ולניסי הניםים״‬

‫תתמה‬ ‫ברבות לפני הסדר‬

‫תתםה‬ ‫מברקים לקראת חגה״פ‬

‫‪XV‬‬
 ‫שיחות מתקופת חגה״פ‬
‫תתעד‬ ‫ר״רו ניסן‪ ,‬ה י ת ש ״ מ‬
‫תתפו‬ ‫י״ג נ י ס ן ) א ו ר ל י ״ ד ניסן(‪ ,‬ה י ת ש ״ מ‬
‫תתצה‬ ‫ד דחוהמ״פ‪ ,‬ה׳תש״מ‬

‫תתקג‬ ‫א ו ר לי״ד ניסן ת נ ש ״ א ל א ח ר י מ כ י ר ת ח מ ץ‬

‫ה מ ש כ ת ה ב ר כ ו ת ד ח ג ה פ ס ח ב א ו פ ן ת מ י ד י כ מ ו ‪ . .‬ט ל ״ ש א י נ ו נעצר‪ :‬ב ר כ ת ה ג א ו ל ה ‪:‬‬
‫ב פ ר ט לפי ק ב י ע ו ת ש נ ה זו‬

‫תתקה‬ ‫יום ו׳ ועש״ק ע ר ב פ ס ח ה׳תנש״א ל א ח ר י ת פ ל ת מ נ ח ה‬

‫ק ב י ע ו ת חג ה פ ס ח ב ש נ ה זו‪ .‬ב י ו ם ה ש ב ת ‪ .‬בפי ש מ י נ י — מ ו ר ה ע ל ה מ ש ב ת ה ב ל י ג ב ו ל‬
‫בגבול‪ :‬ה ע נ י ן ב ע ב ו ד ת ה א ד ם — ח ש ו ב ה ד צ ד י ק י ם ‪ :‬ה ק ש ר ל ס י ו ם ‪,.‬סדר קרבן פ ס ח ״ —‬
‫‪ .‬ו א ס ה פ ס ח נ מ צ א ט ר י פ ה ל א ע ל ה לו ע ד ש מ ב י א אתר־‪ :‬ת ו ד ה ע ל ה ב ר כ ו ת ו א י ח ו ל י ם ‪.‬‬
‫ואישור ק ב ל ת מ כ ת ב י ם‬

‫תתקיד‬ ‫יום א ח ש ״ פ ) ב ס ע ו ד ת משיח( תנשי־א‬

‫מ ע ל ת ק ב י ע ו ת ש‪.‬ז‪ .‬ש ב ה ס פ י ר ת ה ע ו מ ר ה י א ב א ו פ ן ד ״ ש ב ע ש ב ת ו ת ת מ י מ ו ת ־ ב פ ש ט ו ת‬
‫; מ ש ב ת לשבת(‪ :‬ה ק ש ר לפי ש מ י נ י ש ק ו ד י ן ב ש נ ה זו ש מ ו נ ה פעמים‪ :‬ס ע ו ד ת מ ש י ח ודי‬
‫כוסות‬

‫‪XVI‬‬
‫חידושים וביאורים‬
‫בהלכות טסח‬
 ‫מפתח‬
‫שכג‬ ‫ביעור ח מ ץ‬ ‫א‪.‬‬

‫שלג‬ ‫מכירת כלים חמוצים לנכרי‬ ‫ב‪.‬‬

‫שלו‬ ‫ת ע נ י ת ב כ ו ר ו ת בע״פ ש ח ל ב ש ב ת‬ ‫ג‪.‬‬

‫שמא‬ ‫אמירת מזמור ל ת ו ד ה בערב פ ס ח‬ ‫ד‪.‬‬

‫שמג‬ ‫ש ח י ט ת ה פ ס ח ‪ ,‬א כ י ל ת ו ו א מ י ר ת ה ה ל ל עליו‬ ‫ה‪.‬‬

‫שנד‬ ‫קרבן פ ס ח בי״ד ש ח ל ב ש ב ת‬ ‫ו‪.‬‬

‫שסח‬ ‫קטן ב ק ר ב ן פ ס ח‬ ‫ז‪.‬‬

‫שעח‬ ‫בענין ה נ ״ ל‬ ‫ח‪.‬‬

‫שפו‬ ‫פ ס ח מצרים כאו״א שוחט בביתו‬ ‫ט‪.‬‬

‫שצד‬ ‫ה ש ם חג ה מ צ ו ת וחג ה ס ו כ ו ת‬ ‫י‪.‬‬

‫שצז‬ ‫מ צ ה ש י כ ו ל ה ל ב ו א לידי ח י מ ו ץ‬ ‫יא‪.‬‬

‫ת‬ ‫י ס ד ר כ ר ג׳ מ צ ו ת‬ ‫יב‪.‬‬

‫תה‬ ‫ש ו ת ה הכום כר ב ה ס י ב ה דרך חירות‬ ‫יג‪.‬‬

‫תטו‬ ‫סיפור יציאת מצרים‬ ‫יד‪.‬‬

‫תכד‬ ‫ב כ ל דור ודור ‪ . .‬ל ר א ו ת א״ע כ ר‬ ‫טו‪.‬‬

‫תלג‬ ‫כוס חמישי‬ ‫טז‪.‬‬

‫תמא‬ ‫ה ל ל — עד היכן ה ו א א ו מ ר‬ ‫יז‪.‬‬

‫תנב‬ ‫הערות‬ ‫יח‪.‬‬

‫בדיקת חמץ ‪ . .‬ויעמיד מב״ב אצלו ‪ /‬בדיקת חמץ — זמנו ‪ /‬מכירת חמץ — בעיר‬
‫שאפשר שיטלו מהחמץ כתוך הפסח ‪ /‬מבירת חמץ — מסירת מפתח ‪ /‬איסור חמץ‬
‫— הערה בשו״ע אדה״ז סתמ״ז םמ״ה ‪ /‬איסור חמץ — במ״ש בסי׳ האריז״לשאור‬
‫בכזית ‪ /‬ק״פ — אם לעת״ל שחיטתו בגי כתות ‪ /‬מצה שעברה עליו י״ב חודש ‪ /‬מצות‬
‫ע״י מאשין ‪ /‬נשים באמירת הלל בליל פסח ‪ /‬תענית בכורות ‪ /‬כל חמירא‬
 ‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬

‫ביעור חמץ‬ ‫א‪.‬‬

‫א‪ .‬כ״ק מו״ח אדמו״ר סיפר׳ שכשאביו כ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע ״התחיל‬
‫לילד לחדר הי׳ עדיין כ״ק אדמו״ר ה״צמח צדק״ בחיים‪ ,‬והוא זרק לו אז )בעת‬
‫שהכניסוהו לחדר( סוכריות באמרו שמלאד מיכאל זרקם לו‪ ,‬וזה נתקבל אצלו ביותר‬
‫‪2‬‬
‫ולא רצה לאכול את הסוכריות‪ ,‬כי היו אצלו יקרות מאד‪ .‬בערב פסח הי׳ המנהג‬
‫לבדוק את כיסי הילדים‪ ,‬קרא ה״צמח צדק״ את אבא ושאלו היכן הוא מחזיק את‬
‫הסוכריות‪ ,‬ואז הוכרח לאוכלם״‪.‬‬

‫מסיפור זה — כמו מכל סיפורי רבותינו נשיאינו‪ ,‬ובפרט סיפור אודות מה‬
‫שאירע אצלם גופא — אפשר ללמוד כמה הוראות; ולא רק בענין החינור)כהםיום‬
‫‪3‬‬
‫שם ״לחינוך כזה אנו זקוקים״(‪ ,‬שהוא מודגש בנוגע לפסח ״והגדת לבנך גו׳״ ״והי׳‬
‫‪4‬‬
‫כי ישאלך בנך״ אלא גם כמה עניני הלכות באיסור חמץ )וכיו״ב(‪.‬‬

‫ב‪ .‬לכאורה צריך להבין מכיון שהסוכריות היו אצלו )אצל כ״ק אדמו׳׳ר‬
‫מוהרש״ב נ״ע( יקרות כ״כ שלא רצה לאכלם — ואמנם היו דבר יקר‪ ,‬מכיון שניתנו‬
‫ע״י ה״צמח צדק״ — א״כ למה רצה ה״צמח צדק״ בדווקא שיאכלם קודם הפסח‪ ,‬ולא‬
‫הניחו שיחזיקם גם להבא ע״י שימכרם ביחד עם כל החמץ?‬

‫ובפרט‪ ,‬שאנו מוצאים הנהגה כזו אצל גדולי ישראל בשייכות לשיריים שהיו‬
‫מקבלים מצדיק‪ ,‬שאם הי׳ בזה חמץ‪ ,‬היו מוכרים זה במכירת חמץ׳‪.‬‬

‫מכיון שה״צמח צדק״ לא ציוה לו לעשות כן‪ ,‬הי׳ אפשר לכאורה לדייק מזה‬
‫שסבר שבמציאות זו‪ :‬א( הרי״ז אסור מכיון שרצונו שיוחזר לו הדבר לאחר הפסח‬
‫והוא רוצה בקיומו של החמץ׳‪ ,‬ב( לא מועילה מכירה לעכו״ם‪ ,‬כי מכירת חמץ‬
‫מותרת אע״פ שזהו כהערמה ]ובדעתו שיחזור לו לאחר הפסח החמץ המכור —‬
‫ומותר לכתחילה למוכרו‪,,‬לנכרי המכירו ומיודעו‪ .‬אע״פ שהוא יודע בהנכרי שלא‬

‫‪ (1‬סה״ש תש״א ע׳ ‪.30‬‬

‫‪ (2‬ראה שו״ע אדמוה׳׳ז סי׳ תל׳ג סמיב‪.‬‬
‫‪ (3‬בא יג‪ ,‬ח‪ .‬וראה מכילתא ופרש״י שס‪.‬‬
‫‪ (4‬שם‪ ,‬יד‪ .‬מכילתא ופרש״י שם‪ .‬וראה לקויש ח״ו ע׳ ‪ 268‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (5‬״רבינו הקדוש מראהטין זי׳׳ע הי׳ מוכר פ״א גלוסקא יפהפי׳ מלחם הפנים של הה״ק מהיר יצחק‬
‫אייזיק מזידיטשוב זי״ע‪ .‬וכן שמעתי כמה מהחסידים כשיש להם שירי מנחות מ ״ ב חלות של צדיק כוי מוכריו‬
‫אותו עד אחר פסח כוי״ )הובא בטעמי המנהגים עניני פסח ‪ y‬ריז בקו־א(‪.‬‬
‫‪ (6‬ראה טור או״ח סו״ס תנ‪ .‬וראה מנח״י כלל פה סקט״ו‪ .‬אסר מטעם זה בשו״ת ערוגת הבושם או״ח פי׳‬
‫קיב בשאלה הנ־ל )״אחת מי׳־ב חלות שהי׳ מונח על שלחן הטהור של ביק אדמו״ר הרה׳׳ק ר־י מבעלזא זי״ע‬
‫וניתז לו והוא חביב בעיניו וכוי אי רשאי למכרו עם החמץ בשטר מכירה בו״(‪.‬‬

‫שכג‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שכד‬

‫יגע בחמצו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ואז יחזרינו לו״י[ מפני שזהו‬
‫‪9‬‬
‫מדרבנן ‪ ,‬אבל בנדו״ד המכירה היא ענין של הערמה ניכרת׳‪ ,‬ולכן בנדון כזה לא‬
‫‪,0‬‬
‫התירו חכמים ע״י מכירה ‪.‬‬
‫אבל באמת אין לומר כן‪ ,‬כי א( אדמו״ר הזקן אינו מזכיר ב ש ד ע ״ האיסור‬
‫ד ״רוצה בקיומו״ בחמץ בפסח‪ ,‬ב( לדעת רוב הפוסקים ובפרט לדעת אדמו״ר הזקן‬
‫מכירת חמץ היא מכירה גמורה באופו שמונעת מלעבור על ב״י וב״י )גם(‬
‫‪2‬‬
‫מדאורייתא )כי התמץ שמוכרים אינו בכלל ביטול והפקר( ׳‪.‬‬

‫ג‪ .‬לכאורה הי׳ אפשר בנדון דהסיפור למצוא עצה אחרת איך לשמור את‬
‫החמץ כשלימות‪ ,‬ולא להזדקק למכירת חמץ לאינו יהודי‪ :‬להפקיר החמץ )קודם זמן‬
‫איסורו(‪.‬‬

‫ואע״פ ש)ביטול ו(הפקר מועיל בחמץ רק מה״ת שלא יעבור בב״י וב״י‪ ,‬כדילפינז‬
‫‪,3‬‬
‫מולא יראה לד ״שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל הפקר״ ‪ ,‬אבל‬

‫‪ (7‬שו׳׳ע אדהיז סי׳ תמוז סיו משו׳ע שם םיג‪ .‬וראה שם סייד ואד וזיז)סייז(‪ .‬טיז שם סקיו)ואדוד־ז סכ״ג(‬
‫״ונראה שכל אדם יאמר כו לעבוים בפירוש ויועיל מ ה ששום אדס לא יכול לקנות מהעמים׳‪.‬‬
‫‪ (8‬ראה בכור שור לפסחים כא‪ ,‬א‪ .‬הובא במק״ח סי׳ תמ סקיג‪ .‬וראה שו״ת צ״צ או״ת סמ׳־ח )נדפס‬
‫בהוספות לשו״ע אדה״ז ע׳ ‪ ,([1348] 42‬דלדעת אדהיז וכוי אי״ז הערמה האסורה ובו׳‪ ,‬אבל הבא שזהו דרד‬
‫מקח וממכר אין הערמה ניכרת‪ .‬וראה פסיד להצ״צ או״ח לסי׳ תמח)לב‪ ,‬ב‪ .‬נדפס בהוספות שם ע׳ ‪([1350] 44‬‬
‫דאף שב׳ המ׳׳א דבדיעבד מהני אפי׳ לא מסר לו המפתח מ״מ ״כשהוא בעירו ואינו מוסר לו המפתח גרע טפי‬
‫זהוד‪ ,‬הערמה ניכרת״‪ .‬ובפם׳ד )לב‪ ,‬ד‪ .‬נדפס בהוספות שב בג‪ ,‬א ]תרעו[ דהמכירה היא רק לצורך הפקעת‬
‫איסור ביי וביי‪ .‬ולהעיר משו״ע אדה׳׳ז סי׳ תמח סוס״ח‪.‬‬
‫עד״ז פירש דברי הערוה״ב בשו״ת אבני זכרון ח׳ג סכיה )אות די(‪.‬‬ ‫‪(9‬‬
‫‪ (10‬ראה בבור שור ושאר המקומות שנסמנו בהערה ‪.8‬‬
‫‪ (11‬בסי׳ תנ סי״ב בהדין ד״אסור להשכיר לגוי כלי שמבשלין בו ע׳ג האור•)שע־ז כתב הטור הא‬
‫דרוצה בקיומו)כנ״ל הערה ‪ ,((6‬ביא כ׳ שם ״יגיע לישראל הנאה מהחמץ׳)אן• שכן פי׳ במג״א שם )סקי״א(‬
‫דברי הטור ‪,‬רוצה בקיומו״‪ ,‬אבל עכ״פ מוכח מדברי אדהיז שהאיסור הוא מצד ההנאה(•‪ .‬ובן דעת כמה‬
‫‪,‬‬
‫פוסקים דלא אסרינן חמץ בפסח משום רוצה בקיומו — ראה פריח סי׳ תינ םק״ז‪ .‬משא״כ דעת המנח ״)הניל‬
‫בהערה ‪ (6‬וישי״ע הובא בשו״ת ערוה״ב שם‪ .‬וראה שוית חת״ס אויח סקטיז בסופו‪ .‬סי׳ קיט בחחלתו‪ .‬מקו״ח‬
‫סי׳ תנ סק״ז‪ .‬וראה שוית אבני זכרון שס אות ב׳ ואילך‪ .‬שד״ח מערכת חו״מ ס״ח אות כה )כרד ה׳ א׳קיד‪ ,‬א‬
‫ויילד(‪.‬‬
‫‪ (12‬ראה הלכות מכירת חמץ )בסוף הלי פסח( לאדה״ז‪ .‬וראה לשון אדה׳ז בשויע סתמ׳ח סכ״ג‪ .‬ובסכ״ה‬
‫״שהרי כבר נמכר לו לחלוטין״‪ .‬ובסכ״ג כ׳ ״אין שוס אדם יכול לקנותו מן הנכרי׳‪ ,‬ולא הביא מ״ש המג״א שם‬
‫סוסק״ד ״שאם קנה ישראל אחר החמץ מן העכו״ם ‪ . .‬צריך להחזיר לבעלים• ועדיז בט״ז שם‪ .‬ובחיי סקייד‪:‬‬
‫ואם לקח צריך לחזור ולמכור לבעלים ראשונים )וראה מחהיש שם(‪ .‬ואכימ )וראה מקיח סתמיח סקייא(‪.‬‬
‫ובשוית צ״צ שם בסופו‪ :‬ועוייל ועיקר דאחר שאאזמויר ‪ . .‬הצריך יהודי ערב קבלן ‪ . .‬אין זה הערמה‪.‬‬
‫וראה שדית שם ס׳ ט׳ אות טו)א׳קנב( דמשמע מהפוסקים דהוי מכירה גמורה ולא הערמה ואשר כן ס״ל‬
‫גם להתבו״ש‪.‬‬
‫‪ (13‬כן הוא בשו״ע אדה״ז סתליא סוס״ב‪ .‬ובמ״מ על הגלית ‪,‬ספרי תוס׳ שפ ועיין בראיש פ״ק סיד׳‪,‬‬
‫בספרי לפנינו)ראה טז‪ ,‬ד( אין מפורש ״הפקר״‪ .‬וברמבין ריש פסחים ״שוב מצאתי ב ס פ ר י ‪ . .‬לא יראה לד‬
‫שאור אתה רואה בפלטיא״)ולפניז ברמב״ו שפ הביא מירושלמי)פסחים פיב היב( אבל אתה רואה בפלטיאא‬

‫וראה בקו״א סתמי! סק״ב נזה שמבאר לדעת חמנוז־י‬ ‫•(‬

‫שכה‬ ‫ביעור חמץ‬

‫חכמים גזרו ש)ביטול ההפקר אינו מספיק וצריך לבער את החמץ״ בפועל ממש —‬
‫הנה גם לזה ישנה עצה‪:‬‬

‫אפשר להפקיר את החמץ לא רק בלב )והחמץ ישאר ברשותו(‪ ,‬אלא כשמפקיר‬

‫את החמץ יוציאו מרשותו ויניחו ברה״ר במקום הפקר ממש‪ ,‬במקום שאין בני אדם‬
‫מהלכים )ואחרי הפסח יזכה בזה( —‬

‫שלכאורה בזה מתוקן )באווארנט( לפי שני הטעמים שמחמתם תיקנו חכמים‬
‫שביטול והפקר בלבד לא יפפיקו‪ :‬א( ביטול והפקר ״תלוי במחשבתו של אדם״‪ ,‬לכן‬
‫חוששים שלא יפקיר זה ״בלב שלם״״‪ ,‬לכן הוא צריך לבערו מרשותו״‪ :‬או ב( מחמת‬
‫הטעם ש״האדם רגיל בכל השנה בחמץ ומחמת רגילותו קרוב הוא לשכחה שישכח‬
‫את איסורו מאם זה יהי׳ בגבולו״( יאכל ממנו״‪.‬‬

‫ומצינו מפורש שאפשר לעשות כן לכתחילה‪ :‬להוציא החמץ מרשותו ולהפקירו‪,‬‬

‫‪8‬‬
‫ולהניחו במקום הפקר לכל ולאחר הפסח יזכה בזה ׳)וכמדומה שנמצא בספודי חיי‬
‫כמה חסידים הנוהגים בקבלת שיריים )וכיו״ב( שנהגו כן(‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫הטעם בפשטות שהצ״צ לא ציוה שיעשה כן‪ :‬אע״פ שמצינו שלכמה דעות ׳‬

‫וכיה במהר״ם חלואה פסחים ו‪ ,‬ב‪ — .‬ו״בפלטיא• הרי תוכנו שהפקירו‪ .‬ובתוס׳)ד‪ ,‬ב סדיה מדאורייתא(‪,‬מאחר‬
‫שביטלו הוי הפקר ויצא מרשותו ומותר מדקאמרינן אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה כר״‪.‬‬
‫‪ (14‬משנה דיש פסחים ובגמרא ד‪ ,‬נ‪.‬‬
‫‪ (15‬ר״ז ריש פסחים דיה אלא כ ך שויע אדה״ז שם סיד‪.‬‬
‫‪ (16‬לשון אדהיז שם ‪,‬עד שיוציא את החמץ מכל גבולו׳‪ ,‬ולא כתב ‪,‬לבערו״)ע״ד ל׳ הרין •והצריכוהו‬
‫בדיקה וביעור•(‪ ,‬ובפשטות כיון שאיו כאן מקומו וציין במוסגר‪,‬עיין סי׳ תמה׳ דשם מבואר בסיא דקודם שעה‬
‫ששית די לו במה שמבערו מרשותו דהיינו שימכרנו לנכרי בו׳ או להפקירו ולהניחו במקום הפקר‪.‬‬
‫‪ (17‬ל׳ אדהיז שם‪ .‬והוא טעם התוס׳ ריש פסחים‪ .‬ר״ן שם‪ .‬הובא גם בטור שם‪ .‬ומסיים אדהיז‪,‬לפיכך‬
‫הצריכו לחפש אחריו ולבדוק ולהוציא מכל גבולו׳‪ ,‬ועד״ז בטור ‪.‬להוציא מן הביתי‪ ,‬אבל בתוס׳ לבדוק‬
‫ולבערו‪ .‬וראה הערה שלפניז‪.‬‬
‫‪ (18‬או״ז בתשובה )סוף חיא( סי׳ תשמח‪ .‬ח״ב ‪ -‬הלכות פסחים סרמ״ו•)הובא בהג׳׳א פסחים פ״ב ס״ד(‪.‬‬
‫מהרים ריקאנטי סי׳ קנז הובא בעויש סו״ס תמז)ובאו׳׳ז ובריקאנטי דמותר אף באכילה‪ .‬ובעו״ש שם ״ונראה‬
‫דהאי הפקר אין צריך לא לפני ב״ד ולא לפני שלשה בו׳״‪ .‬ובשו״ת פניי ח״א אויח םי׳׳ד קרוב לסופו‪,‬‬
‫דהרקאנטי איירי ״שמפקירו לגמרי לכל אדם ומוציאו לשוק ‪ . .‬וזה ממש כמו מכירה שלנו לגוי המכירו ויודע‬
‫שישמור לו חמצו עד אחר החג ויחוור לו״(‪ .‬שיירי כנה־ג הובא בפר״ח סתמ״ח סק״ה)ולדעתו בהפקיר חמצו‬
‫לפני עדים דוקא ואז מותר גפ באכילה(‪ .‬ברכי יוסף סתמ״ח סק״ה בשפ מגלת ספר )יכול להפקירו בפני גי(‪.‬‬
‫ומדבריהם )שכנה״ג וברכ״י( מבואר שדי להפקירו אבל אי״צ להוציאו מרשותו״‪ .‬וראה פמ״ג)א״א( סתמ״ח‬
‫סק״ח דכשהוציא החמץ מרשותו ואומר בכית בפה שמפקיר הפקר גמור הוא אע״פ שבלב חושב להיפיד בתר‬
‫פיו אזלינן‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ולפי כל הנ״ל הפי׳ בירושלמי)פסחים פיב היב( הפקיר חמצו בי״ג לאחר הפסח מהו דיי אמר אסור בו׳‬
‫חשש להערמה‪ ,‬שיערים לומר שהפקירו אעיפ שלא הפקירו‪ ,‬וכמיש בראיש פיב דפסחים סיד‪ .‬טור פי׳ תמח‪.‬‬
‫ובמקיח שם בחידושים סקייד‪ ,‬ואם הפקיר חמצו והניח במקום הפסד מותר אחיפ‪ ,‬אבל אם העמידו‬
‫במקום מוצנע ברהיר אסור )וראה ביאורים שם ססקיט(‪.‬‬

‫*( כד־מ סי׳ תמה סק־א כ׳ ‪.‬שאף הא־־ז נעצמו כ׳ לבסוף ו ד ל ומוחבינן כר״‪ .‬אבל בהג־א )שבפנים‬
‫ההערה( ‪,‬והא‪-‬ז כתב שמותר נד״‪ .‬וכיה בפס־ד להצ־צ )לב‪ n ,‬״והא־ז מתיר־‪.‬‬
‫••( וראה ד־מ שם ‪ .‬ו מ ש מ ע שם )מדברי האו־ז(‪ . .‬יכול להפקירו בפני אוהביי שבטוח בהן שלא יטלו כוי‬
‫אף שיפקירו ויניחו בשוק בזמן שאין ב־א שם־‪.‬‬
‫חידושים וביאורים ב ה ל כ ו ת פ ס ח‬ ‫שכו‬

‫מותר להפקיר קודם זמן איסורו )ובפרט במקום הפקר( בדעה לזכות בזה לאחרי‬
‫‪2‬‬ ‫‪20‬‬
‫הפסח‪ ,‬אבל מ״שאר הפוסקים״״ משמע שאי״ז מועיל ; וכן פוסק אדה״ז׳ ״אפילו‬
‫הניחו במקום המופקר לכל צריך שיפקירנו לגמרי בפיו ובלבו ולא יהיה בדעתו‬
‫בשעת ההפקר לחזור ולזכות בו לאחר הפסח אם לא יקדמנו אחר שאם יש בדעתו כן‬
‫איננו הפקר גמור והרי הוא כשלו ממש״‪.‬‬

‫יתירה מזו‪,, :‬אפילו חמץ שנמצא מושלך במקום הפקר שהשליכו שם ישראל‬
‫קודם שעה ששית בע״פ כדי שלא יעבור עליו בב׳׳י וב׳׳י בפסח‪ .‬שמותר לעשות כן‬
‫‪22‬‬
‫לכתחילה מכל מקום לאחר הפסח אסור לכל אדמ מישראל ליהנות ממנו״ ‪.‬‬

‫ד‪ .‬אבל קשה לומר שזהו הטעם בנדו״ד‪ :‬ראשית‪ ,‬מדובר כאן אודות סוכריות‬
‫שבכלל אינו ברור אם יש בזה חמץ‪ :‬ואפילו אם ישנו‪ ,‬הרי״ז רק תערובת חמץ מקודם‬
‫‪24‬‬ ‫‪23‬‬
‫הפסח שאז בטל ברוב )או בם׳( ואין בזה משום ב״י וב״י)עכ״פ מדאורייתא( ‪.‬‬

‫ועוד‪ :‬הטעם שהפקר כזה אינו מועיל הרי״ז מפני שכל אחד יעשה כן בכדי‬

‫ראה ד״מ שם ״מדלא כתבו שאר הפוסקים•‬ ‫‪(19‬‬

‫אף שסיל שמותר לכתחילה להפקירו ולהניחו במקום הפקר קודם זמן איסור )שלא עימ לזכות בו(‬ ‫‪(20‬‬
‫מיא םתמ״ה ס״ז‪ .‬שו״ע אדהיז שם ס״א )וראה שם סתל״ו סוס״כ(‪ .‬ובשו״ע אדה״ז סתמ״ח סכ״ט‬ ‫— ראה‬
‫לעשות כן לכתחילה״‪.‬‬ ‫‪.,‬שמותר‬
‫‪ (21‬סי׳ תמה ס״ב‪ .‬וראה המקורות וכר בקו״א שם‪ .‬ושם‪ ,‬דלדעת הרא״ם ״עובר עליו בב״י מן התודה׳‪.‬‬
‫וראה בארוכה בכהנ׳׳ל ובפי׳ דברי הירושלמי בשד״ח מערכת חו״מ ס״ח אות יז)ע׳ ‪ 2098‬ואילר(‪.‬‬
‫‪ (22‬שויע אדהיז סתמיה סכ״ט‪ .‬ובקו״א סתליו סק״ו ״מי שהניח חמצו ברה״ר והפקירו קודם הפסח‬
‫שהוא אסור בהנאה לאחר הפסח כדאיתא בירושלמי פ״ב היב לפי פירוש האמיתי של המ״א והפריח וכמו‬
‫שנת׳ בסי׳ תמתי‪ .‬וגם מדבריו משמע )וכן ממ״ש בסי׳ תמח שם ״שאם יהא מותר בהנאה יש לחוש שמא יניח‬
‫כל אדם חמצו עד לאחר הפסח ויאמר שהפקירו קודם הפסח כדי שנתיר לו ליהנות ממנו״( שבירושלמי‬
‫מדובר בחמץ שנמצא אחר הפסח• והערמה שבירושלמי אינו שיפקיר ע״מ לזכות בו‪ ,‬המבואר בסי׳ תמה סיב‪,‬‬
‫כ״א ״הפריח הוציא זה מתשובת הרשב״א )סי׳ עי( כו׳ וכ״כ בעל ת״י בספר תורת השלמים כר• — קו״א‬
‫סתמיה שם‪ .‬ולהלן בקו״א שס מפרש כן ע״פ הבבלי נדרים ומפרשים שם‪ .‬ומשמע שזהו מדיני וגדרי הפקר‪.‬‬
‫וצ״ע ממיש בהל׳ מכירת תמץ בתחילתו ״חמץ הנמכר אינו בכלל ביטול והפקר מאחר שדעתו עליו לחזור‬
‫ולזכות בו אחר הפסח כמבואר בתשובת הרשב״א בשם הירושלמי)פ״ב היב(׳‪ .‬וכיב מפורש בשו״ת פניי שם‬
‫דהרשב״א מפרש הערמה בירושלמי)דלא כהטור כוי( שימיו לחזור ולזבות בו אחר הפסח״‪ .‬ובמקו״ח שם‬
‫סק״ט דיה לכן‪ .‬שוית תויח אויח סביב בתחלתו‪ .‬וראה נוב״י מהד״ק או״ח סייח‪ .‬שו״ת חת״ס או״ח סקי״ד‬
‫)ומסיים ״והמעיין בתשו׳ רשביא ‪ . .‬יראה להדיא שנתכוון לכל מה שכתבתי״{‪ .‬וראה שו״ח תו״ח שם )וסיט‬
‫ואילד(‪ .‬שדית שם‪ .‬ואכימ‪.‬‬
‫‪ (23‬וראה שו׳ע אדהיז סתמ״ז םי״ח‪.‬‬
‫‪ (24‬להעיר סדין תמץ נוקשה כיון שלא עבר עליו בב״י וביי מה״ת אפילו באכילה שרי)שו״ע סו״ס תמז‬
‫ובמגיא שם(‪ .‬ועי׳ מה שהביא במגיא שם מהרין‪ .‬וראה שד״ח שם סימן ח׳ אות יוד‪ .‬ומ״ש בפר״ח סתסיז סק״ט‬
‫ובקו׳׳א סי׳ חלו)שהובא לעיל הערה ‪ (22‬אף שלא עבר אפילו מד״ם אסור בהנאה ‪ -‬ראה לקמן בפנים‪.‬‬

‫•( גם ברה־ר והפקירו בפני עדים כמו־ש בסי׳ תמח ש‪ .0‬משא״כ בטור ושו־ע ס־ה הלשון ״חמץ שנמצא‬
‫בבית ישראל כר״‪ ,‬ולפי־ז כשנמצא ברה־ר לכאורה מותר‪ .‬וכ״מ נשו־וז פנ״י שם ממקו״ח שם( דגם לפי‬
‫הרשב״א בירושלמי במניחו במקום הפקר כוי מותר כנ״ל הערה «‪ 1‬וכ־כ בביאורי הגר״א סי׳ חלג ס׳־ו)וכ׳ דאף‬
‫באכילה מ ו ח ח ‪.‬‬
‫וכ״מ במאירי פסחים ט‪ ,‬א‪ .‬מגן אבות )להמאיר׳( עני! הי־זז ד־ה ‪..‬וכן מה שהקשה בשמינית כו״‪.‬‬ ‫••(‬
‫שבז‬ ‫ביעור חמץ‬

‫שיוכל ליהנות מהחמץ לאחר הפסח״‪ :‬אבל בנדו״ד‪ ,‬מכיון שבלא״ה אין בדעתו‬
‫ליהנות מהםוכריות באיזה אופן שהוא‪ ,‬אפילו לא ע״י מכירה‪ ,‬ורק שרצה שישארו‬
‫‪26‬‬
‫אצלו בשלימותם — ובצירוף לזה שזהו רק ספק דרבנן כנ״ל‪ ,‬אם ה)תערובת( חמץ‬
‫צריך בכלל ביעור והפקר״‪ ,‬ובפרט שזהו ענין דלא שכיח — יתכן שבמציאות כזו לא‬
‫‪28‬‬
‫גזרו רבנן לכתחילה שההפקר לא יספיק״‪.‬‬

‫]ואין להקשות על כללות השקו״ט הנ״ל‪ ,‬שכל הענין דמכירה והפקר אינו שייר‬
‫בנדו״ד‪ ,‬מכיון שמדובר אודות חפץ של קטן שיכול רק לקנות )בדעת אחרת(‪ ,‬אבל‬
‫‪3‬‬ ‫‪30‬‬
‫אינו יכול להקנות או להפקיר׳ — כי קטן ״הפומך על שלחן אביו״ הדין‬
‫ש)המציאה שמוצא ו(המתנה שמקבל הרי״ז ״של אביו״״‪ ,‬ולכן מוטל החיוב על האב‬
‫למכור זה לגוי או להפקירו‪.‬‬

‫מהאי טעמא מובן שמהסיפור הנ״ל אי אפשר לדייק שלפי דעת הצ״צ הקטן‬
‫מוזהר בב״י וב״י וחייב להפרישו מזה‪ ,‬ושחמץ של קטן שעבר עליו הפמח אסור‬
‫‪33‬‬
‫בהנאה ‪ ,‬כי)נוסף על מה שזה לא הי׳ ודאי חמץ( ע״פ דין הרי״ז של האב — גדול[‪.‬‬

‫‪ (25‬בנוגע לחמץ לאחר הפסח וכמפורש בשו״ע אדהיז סתמ״ת סכ״ט‪,‬שאם יהא מותר בהנאה יש לחוש‬
‫שמא יניח בו׳ כדי שנתיר לו ליהנות ממנו״•)וראה שו״ת חת״ס או״ח סקי״ד‪ ,‬אלא ששם מבאר זה לעניז ביטול‬
‫כשנשאר ברשותו( אבל בצ׳ל לענין לכתחילה בהפקר לפני הפסח המבואר בסי׳ ת מ ה ״ ‪ .‬ובו משמע מל׳ אדה״ז‬
‫םתל״ו סייח בדיו דשו״ת הרשב״א ‪,‬אבל חטים הללו בו׳ הי׳ בדעתו לתזור ולזכות בהם לאחר הפסח כשיפה‬
‫את האוצר )אם היינו מתירין לו ליהנות מהן לאחר הפסת( והרי זה דומה למבער את החמץ ומכוין לחזור‬
‫ולזכות ‪ . .‬שאין זה ביאור גמור כמו שית׳ בסי׳ תמה לפיכך אסרו חכמים להגות מהן לאחר הפסח״‪ .‬וראה קו״א‬
‫שם סק׳׳ט‪ .‬ובפרט עפ׳׳י מ״ש בהל׳ מכירת חמץ בתחילתו)נעתק לעיל הערה ‪.(22‬‬
‫‪ (26‬משא׳׳כ בנדון הפר״ח סי׳ תסז שם ‪,‬שנהנים מראות ידי אומך‪.‬‬
‫‪ (27‬ולפ״ז י״ל שזהו בדוגמת הנידון ברשב״א שפ‪ ,‬שב׳ דגם לכתחילה ב‪.‬ביטול בעלמא פ ג י ‪ . .‬מפני‬
‫שאיו נודע ממש שיש שם חטים שנתבקעו‪ . .‬ושמא אין שם כלל ואם נתבקעו שמא נפםדו לגמרי כוי והויל‬
‫ספק ספיקא)ואילו הי׳ ברור שיש שם חטים מבוקעות ונתיר אותו בביטול לכשיפנה אפשר שהי׳ צריך לבער‬
‫בו׳ דהרי זה כמבטל ומתכוין לחזור ולמכרו לאחר הפסח בו׳(״‪ .‬ועיש להלן ‪.‬אלא שאפשר להתיר מן הצד‬
‫שאמרתי כר״‪ .‬וראה פר״ח שם שצידד להקל בנידון החיטה כיון שהוא ספק דרבנן‪ .‬ובשויע אדה״ז סתל״ו‬
‫סי׳׳ט‪ ,‬ומסיים‪,‬וכל ספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר בהנאה׳׳)אלא שבהנ׳׳ל מדובר לאחר הפסח(‪.‬‬
‫‪ (28‬ראה פסקי דינים להצ״צ ח״א לב‪ ,‬ד‪ .‬עיקר דינו שכל שדעתו לחזור ולזכות בו אינו ביטול נראה‬
‫שהוא רק מדרבנן‪ .‬וראה מחנה אפרים הלכות זכי׳ מהפקר סי׳ חי‪ ,‬דלדעת הראיש בסוגיא דנדרים דבל הפקר‬
‫דעלמא תקנו שיוכל לחזור בו תור ג׳)ימים( כו׳ הא דשרי במודר הנאה דהוי מילתא דיא שכיח לא תקנו בי׳‬
‫רבנן כוי‪.‬‬
‫‪ (29‬וגם הרי אפשר להפקירו בפני גי‪ .‬וראה פסקי דינים להצ״צ )כ‪ ,‬ג( שלפי המסקנא בנדרים בפני ג׳‬
‫הוי הפקר מיד )ושם ‪,‬מיש רבנו דלפי׳ הרא׳ם למסקנא אפי׳ מדאורייתא לא הוי הפקר ציע דזיא אלא לר״י‬
‫כדי(‪.‬‬
‫‪ (30‬ראה שויע תו״מ סרמ״ג סטיו‪ .‬ובנו״ב‪.‬‬
‫ראה כימ כב‪ ,‬ב‪ .‬ובפרשיי שם דיה יתמי‪.‬‬ ‫‪(31‬‬
‫רמ״א חוימ סעיר סיב‪ .‬שו״ע אדה״ז הל׳ הפקר ס״ט‪ .‬הלי שבת סי׳ שסו סייג‪.‬‬ ‫‪(32‬‬
‫ראה פרמ״ג פתיחה כוללת חיב אות ב‪ .‬שדיח שם סיח אות פג )ע׳ א׳קכח ואילד(‪ .‬אות עז)א׳קלו(‪.‬‬ ‫‪(33‬‬

‫•( ועד־ז הוא ברמב״ס הלי חו־מ פ־א ה־ד‪ .‬ובשו״ת פנ״י סי״ג)ועוד( כי שמקורו מהירושלמי הנ־ל‪ .‬וראה‬
‫נו־כ שם‪ .‬ואכ־מ‪.‬‬
‫••( וכמ״ש בקו״א שם ד‪.‬גזרי חכמים לענין מעשר שבת וחמץ• במקום שיכול להיות הערמה‪ .‬אף ‪,‬שגזרו‬
‫עליו חכמים אף במטלטלי! דליכא הפקעת מעשר כו״‪ ,‬הרי בנדו־ד הוא מילתא דלא שכיחא כדלקמן בפנים‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שכח‬

‫ובכלל צ״ע אם מתוכן הסיפור הנ״ל אפשר ללמוד הלכות בדין ואיסור חמץ‬
‫ובנוגע לכל אדם — מכיון שמדובר אודות חמץ דרבנן‪ ,‬ואולי — רק ספק חמץ‪ ,‬ענין‬
‫מיוחד דלא שכיח‪ ,‬אודות בית שבו היו מהדרים בתכלית וכר‪.‬‬

‫ה‪ .‬ויובן זה בהקדים אשר — ע״פ השמועה מחסידים״ — הנה היתה הנהגת‬
‫חסידי רבותינו נשיאינו ע״ד הנ״ל‪ :‬כשהי׳ להם דבר מאכל ומשקה שקיבלו מהרבי‬
‫ולא הי׳ אפשר שיהי׳ ברשותו בפסח — לא מכרו זה עם החמץ‪ ,‬כי אם אכלוהו‪ ,‬או‬
‫שתוהו קודם הפסח‪.‬‬

‫והטעם בזה י״ל בפשטות‪ :‬זהו היפר כבוד רבו שיקח השיריים שלו וכיו״ב‬
‫)ובפרט י^זהוא נתנו לו( ולתתם או למכרם לאינו יהודי‪.‬‬

‫ויתירה מזו‪ :‬במציאות שהמאכל וכד׳ נמכר ונכנס לרשותו של אינו יהודי‪ ,‬צ״ע‪:‬‬
‫לאחרי שיהודי חוזר וקונה זה‪ ,‬אם נשאר אז בהמאכל מהקדושה של הצדיק שהיתה‬
‫בו קודם?‬

‫ו‪ .‬לכאורה יש לומר שהמענה על השאלה הנ״ל תלוי בבירור מהות האיסור‬
‫של חמץ בפסח‪ .‬ובלשון הרגצובי״‪ :‬אם איסור חמץ הוא ״תואר״)דהיינו זה שהמאכל‬
‫)וכיו״ב( הוא ״חמץ׳דיק״(‪ ,‬או שהאיסור ״חל על העצם״‪ :‬וכמו שהוא מבאר שזהו תלוי‬
‫במחלוקת ר״י ור״ש״ אם חמץ לאחר הפסח אסור בהנאה ״דמאן דס״ל אסור ס״ל‬
‫דהאיסור חל על העצם ומאן דס״ל מותר ס״ל דלא הוה רק תואר וכשהלך הזמן בטל‬
‫התואר״‪.‬‬

‫וזה קשור גם עם המחלוקת דר״י וחכמים״‪ :‬״ר״י אומר אין ביעור חמץ אלא‬
‫שריפה וחכ״א אף מפזר וזורה לרוח או מטיל לים״‪ :‬חכמים ס״ל שאיסור החמץ הוא‬
‫ב״תואר״ הדבר‪ ,‬ולכן מספיק ״מפרר וזורה לרוח או מטיל לים׳׳‪ ,‬שאז מתבטל‬
‫״התואר״ של החמץ )ובמילא — הענין דאכילה והנאה(‪ ,‬אע״פ שעצם החמץ נשאר‪:‬‬
‫ואילו ר״י ס״ל שאיסור החמץ ״חל על העצם״ ולכן צריך לשרוף את החמץ —‬
‫‪8‬‬
‫שמתבטל עצם מציאותו ׳‪ ,‬ולא רק ״התואר״ והאפשריות של אכילה והנאה״‪.‬‬

‫שו״ת חלקת יואב או״ח סי׳ יט‪ .‬ובשו״ע אדה׳־ז)סי׳ שמג ס״ב( דאביו מחויב מד״ס לגעור בהם ולהפרישם‬
‫מלעבור על ל׳ת ואפילו על איסור של ד״ס‪ .‬ובם״ג שם ״התינוד בליית כר הוא בכל תינוק שהוא בר הבנה כוי״‪.‬‬
‫ולהעיר ממ״ש בהל׳ שבת םרס״ט ס״ג»שלא אסרו להאכילו איסור בידים אלא כשהמאכל אסור מצד עצמו‬
‫כגון טריפה וכיוצא בה אבל כשהמאכל מותר מחמת עצמו אלא שהוא זמן האסור באכילה מותר וכוי שהרי‬
‫מאכילים הקטנים ביוה״כ כוי״)ושם סי׳ קו ס״ג‪ .‬סי׳ תעא ם״י(‪.‬‬
‫‪ (34‬מכ״ק מו״ח אדמו״ר — לא שמעתי בכ״ז‪.‬‬
‫‪ (35‬קונטרס השלמה ע׳ ‪.65‬‬
‫‪ (36‬פסחים כח‪ ,‬סע״א ואילה‬
‫‪ (37‬פסחים רפ״ב‪.‬‬
‫‪ (38‬בשו״ת צפע״נ ווארשא סי׳ נ)הובא בצפע״נ עה״ת ר״פ בתוקתי‪ .‬לקו״ש חיז ע׳ ‪ (189‬מבאר המתלוקת‬
‫בפי׳ תיבת תשביתו‪ .‬אבל מובן מדבריו שזה שייד להשאלה במהות האיסור‪ .‬וראה מכתבי תורה מכתב קט‪.‬‬
‫כולם הובאו במפענ״צ פיא ס״ט‪.‬‬
‫‪ (39‬לכאורה י־ל שזהו גם המחלוקת אם ביטול ענינו השבתה בלב שיתשוב אותו כעפר כוי)ראה פרש״י‬
‫פסחים ד‪ ,‬ב‪ .‬רמב׳ס פ״ב מהל׳ חו״מ היב‪ .‬וראה רמבץ פסחים שם( או שהוא מחמת הפקר )תום׳ שם‪ .‬ר׳ץ ריש‬
‫שבט‬ ‫ביעור חמץ‬

‫לפי״ז י״ל שבזה קשורה גם השאלה הנ״ל‪ :‬אם סוברים שהאיסור ״חל על העצם״‬
‫ולכן צריכה המכירה להגוי לכלול גם את העצם של החמץ‪ ,‬במילא לא נשאר בהחפץ‬
‫שום מציאות שהקדושה הקודמת תהי׳ לה אחיזה בו‪.‬‬

‫אבל אם סוברים שאיסור חמץ ״הוה רק תואר״ שהוא דבר נוסף על עצם‬
‫‪4‬‬
‫הדבר״‪ ,‬שלכן יש מקום לומר שבמכירת חמץ)בכדי שלא יעבור על ב״י וב׳׳יי ( נמכר‬
‫‪42‬‬
‫רק הדבר הנוסף על העצם‪ ,‬הקשור בה״תואר״ ‪ ,‬ובמילא נשארת בזה הקדושה‬
‫‪4‬‬
‫הקודמת )הבעלות על העצם׳ — של הנותן( שנוגעת בהעצם של הדבר‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫ולפי״ז‪ ,‬מכיון שהלכה כריש שחמץ לאחר הפסח מותר בהנאה‪ ,‬והאיסור אינו‬
‫‪45‬‬
‫אלא משום קנס‪ ,‬וכמו״כ בנוגע לביעור חמץ הרי רק ״המנהג לשורפו״ אבל הרי‬
‫הלכה כחכמים״ שמפפיק ״מפרר וזורה לרוח או מטיל לים״ ‪ -‬הרי נמצא שאין‬
‫חסרון למכור שיריים של צדיק)וכדי( לאינו יהודי‪ ,‬כי גם לאח״ז אפשר שתישאר בזה‬
‫‪47‬‬
‫קדושת הצדיק ‪.‬‬

‫ז‪ .‬אבל באמת אין לומר כן‪ ,‬כי אע״פ שהמכירה היא בכדי שלא לעבור על ב״י‬
‫וב״י‪ ,‬אבל הרי דעת רוב הפוסקים שזוהי מכירה גמורה‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬ז‪.‬א‪ .‬שעצם החמץ קנוי‬
‫‪4‬‬
‫לגוי בקנין גמור ומדאורייתא׳ )ובפרט לתקנת אדה״ז שעושים ערב קבלן(‪ ,‬עד כדי‬
‫‪4,‬‬
‫כר שהנכרי יכול למכרו לשני לאחר הפסח ‪ ,‬דהיינו שלא זו בלבד שיש לו זכות‬

‫פסחים(‪ :‬ביטל הדבר בלבו ומחשבתו כו׳ מתאים בהתואר )ראה רמביו שם‪. :‬שהביטול מועיל להוציא נזחח־ח‬
‫חמץ ולהחשיבו כעפר שאינו ראוי לאכילה״‪ .‬וראה צפע״נ )השלמה שם‪ .‬ושם ע׳ ‪ 46‬בתחילתו‪ .‬ועוד‪ .‬הובא‬
‫במפעניצ שם סיח( לעניו ביטול ע״ז(‪ ,‬משא״כ כשמפקירו הרי עצם הדבר יצא מרשותו‪ .‬ודעת אדהיז דענינו‬
‫הפקר — ראה םתל״א ס״ב‪ .‬ובו בם״ג־ד מדייק‪.‬ביטול והפקר״״ולא יפקירנו בו״)וראה סתל״ד סיו־ח(‪ .‬וראה‬
‫צפע״נ הל׳ חו״מ פ״ב ה״ב‪ .‬ובהשמטות שם פ״ג ה״י‪ — .‬ולהעיר מחיוב שריפת קדשים )האם תלוי בהנ״ל או‬
‫שזהו דיו נוסף(‪ .‬ובכל אופו אינו שייר לעונש שריפה שהרי אופנו — דהגוף קייס )סנה׳ נב‪ ,‬א(‪ ,‬משא״כ‬
‫בשריפה דעיר הנדחת שהיא כליל‪ .‬ואכימ‪.‬‬
‫‪ (40‬ולהעיר מב׳ הדיעות בשו״ע אדהיז סתמ״ז סמיה‪ ,‬סתנ״א סי״ג ובהגהה שם‪ .‬ובסי׳ תמז שם ‪.‬הי׳ שמו‬
‫חמץ ועכשיו שמו חמץ אלא שעד עכשיו לא אסרו הכתוב ועכשיו הוא כחתיכת נבילה״‪.‬‬
‫‪ (41‬ראה פסקי דינים להצ״צ ושויע אדה״ז שבסוף הערה ‪ .8‬וראה שד״ח שבהערה ‪.12‬‬
‫‪ (42‬ומצינו עד״ז בכמה עניני קניניס ובעלות‪ .‬ולהעיר מצפע״נ מהדית לא‪ ,‬ב )הובא במפענ״צ פיא‬
‫סכ׳ט(‪.‬‬
‫‪ (43‬מעיז דוגמא לדבר‪ :‬קודם ברכה לה׳ הארץ ומלואה לאחר ברכה והארץ נתן לבניא )ברכות לה‪,‬‬
‫סע״א( — אף שגם אז הוא לה׳‪ ,‬אבל כחילוק דקדשים וחולין‪.‬‬
‫‪ (44‬רמב״ם פיא מהל׳ חו״מ ה״ד‪ .‬שו״ע אדה״ז רסתמ״וז‪.‬‬
‫‪ (45‬רמ״א סתמ״ה ס״א‪ .‬שו״ע אדה״ז שם ס״ז‪.‬‬
‫‪ (46‬רמב״ם שם פ״ג הי״א‪ .‬שו״ע אדה״ז שם‪.‬‬
‫‪ (47‬להעיר מגדרי חלות הדין דבאו בה פריצים וחללוה )ע״ז נב‪ ,‬ב‪ .‬נדרים סב‪ ,‬א‪ .‬וראה צפע״נ עה״ת‬
‫הפטורת פ׳ בהר )ע׳ רמז((‪ ,‬דין כלי המקדש )בהיותם אצל אחשורוש — ראה מגילה יא‪ ,‬ב(‪ ,‬אבל ביאת פריצים‬
‫ובו׳ אסורה‪ ,‬משא״כ בנדו״ד‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (48‬ראה לעיל הערה ‪.12‬‬
‫‪ (49‬ראה לעיל)בהערה הנ״ל( שאדה״ז כ׳ ששום אדם ‪ . .‬לא יוכל לקנות‪ . .‬אחר הפסח‪ ,‬ולא כלי המג״א‬
‫והחיי‪ .‬וראה ט״ז שם ‪.‬וא״ל דלא מכר לעכו״ס רק כדי להפקיע איסור חמץ ולא להפקיענו מרשותו דז״א דא״כ‬
‫הו״ל חמץ של ישראל״‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫של‬

‫‪50‬‬
‫השתמשות או קנין רק בה״תואר״ של החפץ‪ ,‬כי אם שהעצם של הדבר הוא שלו ‪.‬‬

‫ועפ״ז מובן הטעם שחסידים לא רצו למכור דבר מאכל שקיבלו מהרבי לאינו‬
‫יהודי‪ ,‬כי זהו לא רק ענין של היפך כבוד רבו — ששיריים)וכיו״ב( שקיבלו מהצדיק‬
‫‪5,‬‬
‫ימפרו לרשותו של אינו יהודי)שמקבל חיות משלש קליפות הטמאות( — כ׳׳א עי״ז‬
‫‪52‬‬
‫מפקיעים בידים ח״ו את בעלות הקדושה שהיתה ע״ז קודם ‪.‬‬

‫לפי״ז אפשר לבאר הטעם שלא היתה הנהגה להפקיר שיריים וכר של‬ ‫ח‪.‬‬
‫הצדיק‪:‬‬
‫‪55‬‬
‫הרגצובי אומר ‪ ,‬שהגדר של הפקר אפשר לפרש בשני אופנים‪ :‬אם הפעולה של‬
‫הפקר הוא שהבעה״ב מסלק עצמו מהחפץ שהוא מפקירו‪ ,‬והחפץ אינו שייך לשום‬
‫אחד‪ ,‬או שע״י ההפקעה ״מקבלים״ כל בני האדם )זכות ו(קנין בדבר המופקר‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫ובזה מבאר הרגצובי פלוגתת אמוראים ‪:‬‬
‫‪55‬‬
‫מי שמילא מבור של הפקר ביו״ט לצורך חבית‪ ,‬הנה ר׳ נחמן אומר שהתחום‬
‫הוא ״כרגלי מי שנתמלאו לו״‪ ,‬דהיינו שמחשבים את אלפים האמה )של מקום‬
‫שביתה( מהמקום שנמצא זה שלצרכו נתמלאו המים‪ ,‬ורב ששת אמר שמחשבים את‬
‫האלפים אמה ״כרגלי הממלא״‪ :‬ואומר בגמרא ״במאי קמיפלגי — מר סבר בירא‬
‫דהפקרא הוא ומר סבר בירא דשותפי הוא״‪ ,‬ומבאר הרגצובי)ששניהם ס״ל שהבור‬
‫הוא הפקר‪ ,‬אבל(‪ :‬רק נחמן סובר שגדר ההפקר הוא שהכל יש להם בו זכות וחלק —‬
‫גם זה שנתמלא המים לצרכו ולכן יש לזה דין של ״בירא דשותפי הוא״‪ .‬ורב ששת‬
‫סובר‪ :‬הפקר גדרו הוא שאינו שייך לשום אחד‪ ,‬ובמילא יכול הממלא )לזכות לעצמו‬
‫— עיי״ש — אבל( לא לזכות את המים בעד אחר‪ ,‬ולכן אי אפשר לחשב אלפים‬
‫‪56‬‬
‫האמה של האחר‪ ,‬אלא ״כרגלי הממלא״ ‪.‬‬

‫ולפי שתי הסברות בהפקר מובן בנדו״ד‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬

‫‪ (50‬ולהעיר מהדיעות שלא ימכרו הכליב להנכרי שלא יצטרכו טבילה כשיצאו מרשות העכו׳׳ם )שו״ת‬
‫שיבת ציוו ס״א‪ .‬שו׳׳ת חת״ם אויח סק׳׳ט‪ .‬הובא בשדיה שם ם״ט אות כז(‪ .‬ומה שלא כתבו אדה״ז — ראה‬
‫לקמן סימן ב׳)ודלא כבשד״ח שם(‪.‬‬
‫‪ (51‬להעיד מלקו״ד תשנג‪ ,‬א דכללות הענין שכתב יד קדשו של רבינו הזקן ימצא אצל אינו יהודי היא‬
‫אחת מפליאות תמים דעים יתברר ויתעלה‪.‬‬
‫‪ (52‬וצ״ע אם י׳׳ל שבנדון הנ׳׳ל הערה ‪ 5‬שאני‪.‬‬
‫‪ (53‬הלכות נדרים פ״ב הייד )י‪ ,‬ד(‪ .‬הלכות מתנות עניים פ׳׳ב )לא‪ ,‬ג( ופ״ד )נט‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (54‬ביצה לט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (55‬בגמרא קאי פלוגתי׳ כבורות של עולי בבל‪ ,‬אבל בצפעינ נדרים שם ובמת״ע )לא‪ ,‬ג( גבי ״מעיינות‬
‫הנובעיד‪ ,‬ואולי כ׳ כן כי של עולי בבל לא שייר עתה‪ ,‬משא״כ מעיינות הנובעין גם כשהם של יחיד היה כמו‬
‫בור של הפקר כבגמרא שפ לפנ״ז‪ .‬וראה השגת הראב״ד הלי יויט פיה ה״י)בסופה(‪.‬‬
‫‪ (56‬אבל להעיר שבגמרא שם )לט‪ ,‬ב( מסיים דפלוגתי׳ הוא לא אם בירא דשותפא אלא דכולא עלמא‬
‫בירא דהפקירא היא אלא הבא במגבי׳ מציאה לחבריי בו׳ וכהפי׳ בזד‪ ,‬בפרשיי תוס׳ וכוי‪ .‬וכן הוא להלכה במג״א‬
‫או׳׳ח סשציז םקייד ושויע אדה״ז שם סי״ח‪.‬‬
‫שלא‬ ‫ביעור חמץ‬

‫ט‪ .‬לפי הפברא שהפקר פועל שזה יהי׳ שייך להבל״‪ ,‬מובן בפשטות הטעם‬
‫שלא רצו להפקיר את השיריים הנ״ל — ומאותו הטעם שבמכירה לאינו יהודי — כי‬
‫אז הרי״ז שייך לכל הגוים שבעולם ובפרט שבפשטות הרי יהודים‪ ,‬שאין רצונם‬
‫‪5‬‬
‫בחמץ בפסח‪ ,‬מסלקים עצמם מלקבל הזכות בהפקר זה״ ‪ ,‬והרי״ז היפך כבוד רבו‪,‬‬
‫כנ׳׳ל‪.‬‬

‫ובפרט אחד גרוע יותר להפקיר מאשר למכור לאינו יהודי‪ :‬כשהוא מוכר לאינו‬
‫‪5‬‬
‫יהודי יכול הוא לחפש ולמצוא גוי שהוא מחסידי או״ה שהרמב״ם פוסק אודותוי‬
‫‪60‬‬
‫שיש להם תלק לעוה״ב ‪ ,‬ובפרט שהגוי מציל את היהודי מלעבור על איסור חמץ‬
‫בפסח‪ :‬משא״כ כשנעשה ״הפקר לכל״ — הרי״ז שייך לכל הגויים‪ ,‬גם שאינם חסידי‬
‫או״ה‪ ,‬ובזה — זהו גם עוד יותר בסתירה לכבוד רבו‪.‬‬

‫י‪ .‬גם לפי הסברא שהפקר אינו דבר השייך לכל‪ ,‬מובן‪ :‬ליקה דבר יקר‪ ,‬דבר‬
‫שבקדושה שקבלו מרבו‪ ,‬ובלב שלם לבטל זה ולהניחו במקום הפקר‪ ,‬הוא ג״כ ענין‬
‫של היפך הכבוד‪ ,‬כי זה מראה על היפך החשיבות״‪.‬‬

‫ומהאי טעמא הנה גם ה״צמח צדק״ השתדל שבמקום זה שהסוכריות יהיו‬

‫שייכים לאינו יהודי‪ ,‬הנה במקום זה יאכל זה נכדו)כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב( ויעשו‬
‫לדם ובשר כבשרו״‪.‬‬

‫מכהנ״ל יוצאת ההוראה ע״ד גודל ההשתדלות ואופן החינוך — עוד יותר‬ ‫יא‪.‬‬
‫בהפלאה‪:‬‬

‫מאחר שהסוכריות היו יקרות כל כך אצל כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב( נ״ע‪ ,‬שבגלל‬
‫זה החזיקן אצלו ברשותו בשלימותן — וויתר אפילו עיז שייעשו דם ובשר כבשרו —‬
‫ואין שום איפור להפקירן או למוכרן וכו׳ — הרי לכאורה מוטב הי׳ לעשות לו נחת‬
‫רוח שישארו אצלו תמיד )גם לאחר הפסח( וזה הי׳ מזכיר לו תמיד ומעוררו על‬
‫הקדושה‪ ,‬הכניסה לחדר וכר‪ ,‬ומה שי״ל אשר — בפנימיותו — נעקרה הקדושה ולפי‬

‫‪ (57‬ולהעיר מל׳ אדהיז סתרל״ז סייא ״שהרי יש לכל העולם הילוד בו כוי והגוים אינו מוזזלין‪ .‬ובהל׳‬
‫גזילה וגניבה סוסי״ז‪.‬‬
‫‪ (58‬ובלא״ה אינו ברשותו של אדם ורק שעשאו הכתוב כאילו ברשותו)פסחים ו‪ ,‬סע׳׳ב(‪ :‬וראה ר׳׳ן‬
‫)פסחים בתחלתו( דמה׳׳ט מהני גילוי דעתי׳ בעלמא דלא ניחא לי׳ ליהוי זכותא בגוי׳ כלל פגי‪ .‬וראה שו״ע‬
‫אדה׳׳ז סתל״ד ס״ז‪.‬‬
‫‪ (59‬הלכות מלכים ספ״ח‪ .‬וראה ירושלמי מגילה פ״ג ה״ב‪.‬‬
‫‪ (60‬ובליקוטי ביאורים )מז‪ ,‬ד — להרהיצ כוי ר׳ה מפאריטש( שחסידי אויה הם מק״נ‪ ,‬ומצייו שם לשער‬
‫חהמ״צ בסידור‪.‬‬
‫‪ (61‬דאיא לארכבי׳ אתרי רכשי)ע״ד כתובות נה‪ ,‬ב( דכל הטעם שמפקירו כיון שרוצה שיתקיים אצלו‬
‫גפ לאחר הפסח דהרי ביטול והפקר ציל בלב שלם כוי‪.‬‬
‫‪ (62‬בשוית ערוגת הבושם שם דאיידי דחביבא הואיל והי׳ מונח על השלחז גבוה של מרו זיל נכון לקיים‬
‫בו מצות שריפת חמץ כהאי דאמרינן בברכות לט‪ ,‬ב ‪ . . .‬כי הוי מתרמי להו ריפתא דערובא‪ . .‬הואיל ואתעביד‬
‫בי׳ מצוה חדא נעביד בי׳ מצוה אחריתא‪ .‬אבל ראה שוית אבני זכרוו שם אות ה׳ דלא מצינו עניז בשדיפת חמץ‬
‫הואיל ואתעביד בה מצוה חדא כוי רק בהושענא דלא מידי דאכילה הוא )וראה לקר־ש חט־ז ע׳ ‪ 183‬ואילו(‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שלב‬

‫שעה היו נמצאים ברשות האינו יהודי וכר‪ ,‬הרי הי׳ אז ילד בן שלש״ ולא ידע מזה‬
‫וכוי‪.‬‬
‫אלא כאן רואים את גודל ההשתדלות בענין החינוך‪ ,‬לא רק בענינים‬
‫שמדאורייתא ודרבנן‪ ,‬גם בהידור מצוה‪ ,‬אלא גם במנהגים וענינים של חסידים —‬
‫ושכל דבר יהי׳ לאמיתתו‪.‬‬

‫וצריך לעשות כן לא רק כשזהו קל‪ ,‬אלא גם כשזה קשור עם תנועה שלפי ערך‬
‫המחונך זהו ענין של מםי׳׳נ)מסירת הרצון(‪ ,‬וכמו כמה סיפורים שישנם גם בנוגע‬
‫להחינוך של כ״ק מו״ח אדמו״ר בעצמו‪.‬‬

‫שאז מרגילים את הילד לא רק ״לשנות מדותיו הטבעיים״ אלא גם את ״טבעי׳‬

‫‪6‬‬
‫מדותיו״״ ‪.‬‬
‫ואע״פ שזהו דרך בחינוך שמספרים ע״ד יחידי סגולה — נשיאי ישראל‪ ,‬אבל‬
‫מכיון שגילו זה לכל אחד‪ ,‬זוהי הוראה לכל‪ ,‬וכמ״ש בהשיחה ״לחינוך כזה אנו‬
‫זקוקים״ —‬

‫והכח לזה יש לנו מרבותינו נשיאינו אשר בתר רישא גופא אזיל״‪ ,‬ללכת‬
‫באורחותיהם ובדרכיהם אשר הורנו נס״ו‪.‬‬
‫ומשיחת ש״פ בלק תשל״ג — לקו״ש חט־ז ע׳ ‪ 129‬ואילך(‬

‫‪ (63‬ראה תנוד לנער ע׳ ‪.8‬‬

‫‪ (64‬לקו״ד ח״א נו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (65‬עירובין מא‪ ,‬א‪.‬‬
‫שלג‬ ‫מכירת כלים חמוצים לנכרי‬

‫מכידמ בלים חמוצים לנכרי‬ ‫ב‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫א‪ .‬ידוע מ״ש הנודע ביהודה׳ והחתם סופר ‪ ,‬שבמכירת חמץ לנכרי לא ימכור‬
‫את הכלים החמוצים‪ ,‬שאם מוכרם צריך להטבילם כשחוזר וקונה אותם מהגוי לאחרי‬
‫‪5‬‬
‫חג הפסח ‪:‬‬

‫אבל בנוסח שטר המכירה של אדמו״ר הזקף כתוב‪ :‬״וכן כלים מחומצים שיש‬
‫עליהם חמץ בעין״‪ ,‬והיינו שגם הכלים מוכר לנכרי‪ ,‬ואעפ״כ לא מצינו שאדה״ז יכתוב‬
‫‪5‬‬
‫שצריך להטביל את הכלים אחר הפסח ‪ .‬ומעשה רב שאין מטבילין אותם‪.‬‬

‫ובשער הכולל׳ מתרץ‪ ,‬שמכיון שאדה׳׳ז כתב ‪),,‬כלים מחומצים( שיש עליהם‬
‫חמץ בעין״‪ ,‬והרי הדיןי הוא ש״כל הכלים שאינו רוצה להכשירן כו׳ צריר לשפשפן‬
‫כר ולהדיחן כוי שלא יהא חמץ ניכר בהן״‪ .‬ונמצא‪ ,‬ש״כלי סעודה לא נמכרו כלל״‬
‫‪8‬‬
‫)שהרי הם נקיים מחמץ בעין( — והרי רק כלי סעודה צריכים טבילה ‪.‬‬

‫אבל אין תירוץ זה מובן‪ :‬הדין דצריך לשפשפן הוא בנוגע לכל הכלים‪ ,‬ומכיון‬
‫שהכלים שצריך לשפשפן אינם נכלליט )לשיטתו של שער הכולל( בהמכירה — א״כ‬
‫מה הם הכלים )הנזכרים בשטר המכירה( הנמכרים בה?‬

‫ועכצ״ל שבשטר המכירה נכלל גם מכירת כלים — אם מאיזה סיבה לא שיפשפו‬

‫אותם‪.‬‬

‫וא״כ הדרא קושיא לדוכתא‪.‬‬

‫ומוכרח לומר‪ ,‬שאע״פ שכלי סעודה )שיש עליהם חמץ בעין( נכללים בהמכירה‬
‫לנכרי‪ ,‬מ״מ לשיטת אדה״ז‪ ,‬אינם צריכים טבילה‪.‬‬

‫ב‪ .‬והביאור בזה ע״פ מש״כ רש״י בפירושו עה״ת בענין טבילת כלים)עה״פ אך‬
‫במי נדה יתחטא׳(‪ :‬״לפי פשוטו חטוי זה לטהרו מטומאת מת‪ ,‬א״ל צריכין הכלים‬
‫‪10‬‬
‫גיעול לטהרם מן האיטור וחטוי לטהרן מן הטומאה‪ .‬ורבותינו דרשו״ מכאן שאן*‬
‫להכשירן מן האיסור הטעין טבילה כו׳״‪.‬‬

‫‪ (1‬בשו״ת שיכת ציון סייא‪.‬‬

‫‪ (2‬שו״ת או״ח סי׳ קט‪.‬‬
‫‪ (3‬וראה שד״ח אסיד מערכת חמץ ומצה סי• ט׳ אות בז‪ .‬דרכי תשובה ליו׳ד שם סק״ד‪ .‬שו״ת יד יצחק‬
‫ח״ב סי׳ קסא‪.‬‬
‫‪ (4‬בהלכות מכירת חמץ שבסוף הל׳ פסח‪.‬‬
‫‪ (5‬בשד׳ח שם מתרץ‪,‬כיון שדעת הקונה והמוכר שלא יתקיים המקח הזה לעולם ולא נקרא שם בעלים‬
‫הנכרי על הכלים הללו כר״‪ .‬אבל ראה בארוכה שוית יד יצחק שם שדוחה תי׳ זה‪ .‬ושם מסיק‪ ,‬שלהדיעות‬
‫שמכירת חמץ הוי הערמה זוי־ג טבילה‪ ,‬משא״כ אם הוי מכירה גמורה‪ ,‬עיייש‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.23‬‬
‫‪ (6‬להראיד לאוואוט‪ .‬נדפס גם בהוספות לשו״ע אדה׳ז )הוצאת קהית( מט‪ ,‬א ]תשב‪ ,‬א[‪.‬‬
‫‪ (7‬שויע אדהיז או״ח ריס תנא‪.‬‬
‫‪ (8‬ע״ז עה‪ ,‬ב‪ .‬רמבים הל׳ מאכא״ס פי״ז היג‪ .‬טור ושו״ע יויד ריס קכ‪.‬‬
‫‪ (9‬ממות לא‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ (10‬כן הוא בכל הדפוסים שראיתי — במ״ם‪ ,‬אף שתיכף לאח״ז‪, :‬לטהרן״‪, ,‬להכשירן• — בנייד‪.‬‬
‫‪ (11‬ע״ז עה‪ ,‬ב‪.‬‬
 ‫חידושים וביאורים בהלכות םסח‬ ‫שלד‬

‫ומובן מפירש״י אשר )לשיטתו( שייך הענין דטבילת כלים לענין איסור‬
‫‪,2‬‬
‫)״להכשירן מן האיסור״( ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וקשה‪ :‬הרי הדיף הוא שגם כלים חדשים צריכין טבילה‪ ,‬אע״פ שאין בהם‬
‫‪,‬‬
‫בליעת איסור‪ ,‬וכדאיתא בגמ׳ ׳‪ :‬״דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו ואפילו הכי בעי‬
‫טבילה״‪ .‬ויתירה מזו‪ :‬רש״י בעצמו מפרש סיום הכתוב הנ״ל ״וכל אשר לא יבוא באש‬
‫תעבירו במים״‪ :‬״וכל אשר לא יבוא באש — כל דבר שאין תשמישו ע״י האור‪ . .‬ולא‬
‫בלעו איסור״‪ :‬״תעבירו במים — מטבילו ודיו כר״‪ .‬וא״כ מכיון שהכלים ״לא בלעו‬
‫איסור״‪ ,‬איד שייר לומר שצריכין טבילה ״להכשירן מן האיסור״?‬

‫ג‪ .‬ויובן זה בהקדים הדיוק בלשון רש״י‪ :‬כ׳ רש״י שהגיעול פועל ״לטהרם מן‬
‫האיסור״)וכמו״כ ״חטוי״ הוא‪ ,‬״לפי פשוטו״‪ ,‬״לטהר! מן הטומאה״(‪ ,‬משא״כ בטבילה‬
‫‪4‬‬
‫כ׳ הלשון ״להכשירן מן האיסור״‪ .‬וי״ל שבשינוי לשון זה ׳)בהמשך אחד( ביו הגעלה‬
‫)״לטהרם״( לטבילה )״להכשירן״( מבאר רש״י החילוק בין הגעלה לטבילה‪:‬‬
‫גדר ה״טהרה״ שייך רק בדבר שיש בו טומאה״ או איסור‪ ,‬ולכן נקראת ההגעלה‬
‫— שמוציאה את מציאות האיסור הבלוע בכלי — ״לטהרם מן האיטור״‪:‬‬
‫ו״להכשירן״ הוא כמו ל׳ הכנה )ע״ד הכשר מציה(‪ :‬הכלי נעשה מוכן ומוכשר‬
‫להשתמש בו‪ :‬כלומר‪ ,‬פעולת הטבילה אינה להוציא את מציאות האיסור מן הכלי —‬
‫כי זה כבר נפעל ע״י ההגעלה‪ ,‬או שמלכתחילה לא הי׳ בו איסור — אלא לעשות‬
‫הכלי מוכשר להשתמשות )של יהודי( שמושללת מאיסור‪ ,‬היינו שאין בו האפשרות‬
‫והעלוליות לאיסור‪ :‬כשהכלי הוא ברשות נכרי‪ ,‬הרי אפילו כשלפועל לא השתמש בו‬
‫באיסור‪ ,‬מ״מ ישנה האפשרות שיעשה כףי‪ :‬ולכן‪ ,‬כשעובר הכלי לרשותו של יהודי‪,‬‬
‫להשתמשות שבה אין אפילו ה״אפשרות״ להשתמש באיסורי׳‪ ,‬צריך הכלי לעבור טבילה‬
‫‪8‬‬
‫״להכשירן מן האיסור״ ׳‪.‬‬
‫)בדוגמת הציווי בנוגע לנשי מדין‪ :‬״וכל אשה יודעת איש גו׳ הרגו״״‪ ,‬שהכוונה‬

‫‪ (12‬וראה גם רמב״ם שם‪ :‬״הוסיף לו טהרה אחר עבירתו באש להתירו מגיעולי ענו״ס״‪ .‬ובלח״מ שם‬
‫מפרש דתיבות אלו קאי על ״עבירתו באש״ — אבל ראה פיה״מ סוף ע״ז‪ :‬וכשיטבלו כר הם טהורים לענין‬
‫האסור והמותר ג״ב מוסף על עניו טומאה וטהרה‪ .‬וראה בדברי שאול ליו״ד שם‪ ,‬שלדעת הרמב״ם ב׳ ענינים‬
‫בטבילת כלים‪ :‬א( מן התודה היא משום גיעולי עכו״ס)דאף שיצא ע״י ליביז וכדו׳ בכיו להשתמש בו בקביעות‬
‫!יריד טבילה(‪ .‬ב( מדרבנן יש בה גם משום טומאה וטהרה‪ ,‬כבירושלמי)וכלים חדשים חייבים בטבילה רק‬
‫מדרבנן(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (13‬ע״ז שם‪ .‬רמב״ם שם ה״ג )״שלא נשתמש בהן כל עיקר״(‪ .‬טושו״ע יו״ד שם‪.‬‬
‫‪ (14‬אפילו את״ל דבכלל גם גבי הגעלה י״ל הלשון ״הכשר׳)כברמב״ן מטות שם‪ .‬ובכ״מ( — השינוי בזה‬
‫בפרש״י מוכת בבפנים‪.‬‬
‫‪ (15‬להעיר גס מ״טהר יומא״)ריש ברכות(‪.‬‬
‫‪ (16‬להעיר מדין ד״כל שהוא מקבל טומאה כוי איו מסככין בו״)סוכה יא‪ ,‬א(‪ .‬וכמה כיו״ב‪.‬‬
‫‪ (17‬להעיר ממרז״ל אטו ברשיעי עסקינן)יומא ו‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (18‬ויש להמתיק עפ״ז סברת הצפע״נ)הל׳ מאכא״ס שם ה״ג( דרק אם העכו״ם עשה זה עבורו לסעודה‬
‫אז חייב טבילה מן הדין אבל אם עשאן לסחורה י״ל דאין עליהם שם כלי סעודה כר‪.‬‬
‫אבל עיין המשר דבריו שם‪ .‬אבני נזר חיו״ד סק״ו)ושם‪ ,‬דבלי סעודה ״היינו שישתמש בה ישראל בצרכי‬
‫סעודה״(‪.‬‬
‫‪ (19‬מטות לא‪ ,‬יז‪.‬‬
‫שלה‬ ‫מכירת כלים חמוצים לנכרי‬

‫בזה לא רק לאלו שענין זה הי׳ אצלם בפועל‪ ,‬אלא כפירש״י גם לאלו שהיו במצב‬
‫ד״ראוי׳ להבעל אעפ׳׳י שלא נבעלה׳׳(‪.‬‬
‫ולכן גם כלים חדשים )ואלו שתשמישו בצונן( צריכין טבילה — אע׳׳פ שלא‬
‫‪20‬‬
‫בלעו איסור — כי בזה גופא שהיו ברשותו של נכרי‪ ,‬נעשו ״ראוי׳׳ לעניז האיסור ‪.‬‬

‫ועפ״ז מובז בעניננו)מכירת כלים חמוצים לנכרי(‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫אע״פ שמוכר חמץ וכלים החמוצים לנכרי‪ ,‬ומוסרים לו אפילו את המפתחות של‬
‫‪2,‬‬
‫החדרים שהחמץ והכלים נמצאים בהם ‪ ,‬מ״מ המכירה היא באופן שידוע מלכתחילה‬
‫‪22‬‬
‫שמיד לאחר הפסח יחזרו לרשות היהודי‪ ,‬ואינו שכיח כ ל ל שהנכרי ישתמש בפועל‬
‫‪2‬‬
‫בחמץ ובכלים הנמכרים ]עד שישנם אחרונים׳ שכ׳ שכל הענין דמכירת חמץ הוא‬
‫כעין הערמה‪ ,‬אלא שלגבי חמץ גם זה מועיל[‪:‬‬
‫ומכיון שהמכירה היא באופן שאין לנכרי האפשרות להשתמש בכלים‪ ,‬לכן אין‬
‫‪24‬‬
‫צריכים טבילה ״להכשירן מן האי‪0‬ור״ ‪] .‬ובמציאות שהנכרי משתמש בבלים — הרי‬
‫‪25‬‬
‫הם צריכים לא רק טבילה אלא גם הגעלה[‪,‬‬
‫)משיחת ש־פ נשא תשל־ו — ל ק ד ש חי״ח עי ‪(364‬‬

‫וראה ריטכ״א לע״ז שם‪. :‬כלי סעודה כוי פי׳ ומשוס דסופן להשתמש באיסור ויצאו לקדושה‬ ‫‪(20‬‬
‫הצריכה הכתוב טבילה אף בחדשים כוי•‪ .‬ולהעיר‪ ,‬דמלשונו משמע שהטומאה היא לא משום שהכלי נמצא‬
‫ברשות העכו״ם‪ ,‬כיא מצד זה שראד לבליעת איסור )ועד שבסופו ודאי שיבלע איסור(‪ ,‬ולכו היא רק בכלי‬
‫סעודת‪ .‬ובו מוכח במאירי לעיז שם‪ ,‬דהטבילה היא ‪ .‬ע ל שיוצאיו מטומאת גיעול לקדושת מאכלות״ ועיייש‪,‬‬
‫שלכן טבילה צ״ל ‪.‬אחר שהוכשרו שאם אתה מטבילו עד שלא הוכשרו ה א ד הם נכנסים לקדושה ועדייו אינו‬
‫ראויין לה ונמצאת הכלי טובל ושרץ בידו״‪ .‬וי׳׳ל דמפרשים כן גם דעת הירושלמי)ע׳׳ז בסופה(‪ .‬וראה רשב״א‬
‫)בתורת הבית בית ד׳ ריש שער די( שלמד דין הנ״ל )שטבילה צ׳׳ל לאחרי הכשרו( ממה ש״מפדש בירושלמי‬
‫שצריד להטביל לפי שיצאו כוי״)ועד״ז מוכח בריטב״א שם לפנ״ז דייה תנא וכולם(‪ .‬ודלא כבט׳־ז יו׳׳ד ר״ס‬
‫קכא‪ .‬וראה תוד׳׳ה מגעילן ע׳׳ז שפ‪ .‬ועפ״ז אין פלוגתא בין הירוש׳ והבבלי)ראה בנוגע לחתיכות כסף לעשות‬
‫מהן כלים האם צריכין טבילה )כפי׳ הפנ״מ שם‪ .‬משא׳׳כ הרידב״ז שם‪ .‬שו״ת חת״ס יו״ד סקי״ד(‪ :‬והבבלי)ע״ז‬
‫שפ( ד״כלי סעודה אמורין בפרשה״‪ ,‬שלכן ״זוזא דסרבלא• אי״צ טבילה‪ ,‬ה״ה לחתיכות כסף )וכפסק הרמ׳׳א‬
‫יי״ד סק׳״כ ס״י((‪ .‬ו»כלי סעודה״ דוקא ‪ -‬אינו גזה״כ כ״א מפני שראויין לבליעת איסור‪.‬‬
‫‪ (21‬שו״ע אדהיז או״ת סתמ״ח םי״ג‪.‬‬
‫‪ (22‬וי״ל דהוא ע״ד )ולא ממש( דהבלל דהתורה על הרוב תדבר )מו־נ ח״ג פל״ד(‪ ,‬אזלינו בתר רוב*‬
‫)חולין יא‪ ,‬רע״א‪ .‬וש״נ(‪ ,‬אפילו רימ לא חייש למיעוטא דמיעוטא)יבמות קיט‪ ,‬ב‪ .‬ושינ(‪ ,‬רוב ענין החזקות ועוד‪.‬‬
‫ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (23‬נסמנו בשד״ח מערכת חו״מ שם אות טו‪ .‬אבל לא כ״ה שיטת אדה״ז — ראה הלכות מכירת חמץ‬
‫לאדה״ז )בסוף הל׳ פסח( בתחילתו דחמץ הנמכר אינו בכלל ביטול כוי‪ .‬שו״ת הצ״צ אויח סי׳ מח )נעתק‬
‫בהוספות לשו״ע אדה״ז שם ע׳ ‪.([1348] 42‬‬
‫אבל גם לשיטת אדהיז — ראה שוית הצ״צ שם ‪.‬ד)רק( איו זה הערמה האסורה מכיון שמדינא הקנין קיים‬
‫כו״‪ ,‬וכיון‪.‬שזהו דרך מקח וממכר אין ההערמה ניכרת״)אבל שם מסיים‪ :‬״ועוי׳׳ל ועיקר דאחר ‪ . .‬ערב קבלן‬
‫‪ . .‬איו זה הערמה״(‪ .‬ובפסקי דינים לאו״ח סתמ״ח )לב‪ ,‬ד‪ .‬נעתק בהוספות שם כג‪ ,‬א ]תרעו‪ ,‬א[( ״דהמכירה‬
‫היא רק לצורף הפקעת איסור כוי״‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (24‬וי״ל דהנוביי והחת״ס שמצריכים להטביל הכלים שנמכרו להנכרי עם החמץ‪ ,‬סיל דכיון שביכולת‬
‫הנכרי להשתמש בהבלים וע״פ תורה אסור למנעו מזה — ה״ז אפשריות דבליעת איסור אף שאינו שכיח כלל‪.‬‬
‫‪ (25‬וי״ל שגם אז לא יצטרכו טבילה‪ ,‬דטבילת כלים חידוש הוא )דאינו בכלי חרש וכר(‪ ,‬ואין לנו אלא‬
‫במקום שמפורש הוא‪ ,‬ולא באופן דלא שביתי כלל‪.‬‬
‫ועפ״ז א״צ לדחוק ולחדש דפליגי בזה על הנ״ל דס״ל דאין טובלין מפני שאינה מכירה גמורה‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שלו‬

‫תענית בכורות בע״פ שחל בשבת‬ ‫ג‪.‬‬

‫א‪ .‬בשו״ע או״ח סת״ע ס״ב‪ :‬אם חל ערב פסח בשבת‪ ,‬י״א שמתענין הבכורות‬
‫ביום ה׳‪ ,‬וי״א שאינם מתענים בכלל‪ .‬וברמ״אי‪ :‬ד״יש לנהוג כסברא הראשונה״‪.‬‬

‫והנה מה שהתענית נדחה ליום ה׳ שלפניו ולא ליום ר‪ ,‬ערב ש״ק‪ ,‬הוא לפי‬
‫‪2‬‬
‫שמשום כבוד השבת אין קובעים לכתחילה תענית בערב שבת ‪.‬‬
‫נ‬
‫מתעוררת שאלה ‪ :‬בכור שלא התענה ביום ה׳)משום ששכח וכיו״ב(‪ ,‬האם עליו‬
‫להתענות ביום ו׳ עש״ק׳ ]שהרי דבר זה שאין קובעים תענית ביום ועש״ק הוא רק‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫)א( לכתחלה‪) .‬ב( לצבור‪ .‬משא״כ בנדו״ד שהוא‪) :‬א( בדיעבד‪) .‬ב( ביחיד [‪.‬‬

‫הסברת השאלה‪ :‬גדר דחיית התענית יש להסביר בשני אופנים‪ :‬א( התענית ביום‬
‫ה׳ אינו אלא תשלומין לערב פסח‪ ,‬אבל בעצם נשאר החיוב על יום ערב פסח)שבת(‪:‬‬
‫לפי זה‪ ,‬כשלא התענה ביום ה׳ — לא פקע עדיין החיוב‪ ,‬ועליו להשלים התענית ביום‬
‫עש״ק‪ .‬ב( אף שמלכתחלה היתה הדחי׳ משום תשלומיז לערב פסח ]וגם הקדמת‬
‫התענית ליום ה׳ )ולא ליום ו׳( באה מסיבה צדדית‪ ,‬משום שאין קובעים תענית‬
‫לכתחלה ביום ועש״ק[ — אבל לאחר שנקבע התענית ליום ה׳ נעשה יום ה׳ זמן‬
‫החיוב‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫וכידוע מעיז דוגמא לזה בדיני סוכה ‪ ,‬שישנו שתי דיעות לגבי נסרים שיש בהם‬
‫י‬
‫ארבעה והפכו על צידיהז)שהם ״פחות מג׳״ (‪ ,‬יש מ״ד« שהסכך כשר )מפני שהפכן‬
‫על צידיהן(‪ ,‬ויש מ״ד שהסכך פסול‪ ,‬למרות שהפכן על צידיהן‪ ,‬משום ש״יש שם‬
‫פסול עליהן״‪ ,‬כיון שיש בהם ארבעה‪ ,‬ו״נעשו כשפודין של מתכת״)הפסולים לסכר‬
‫״בכל עניו״(‪.‬‬

‫ולפי הסברא השני׳ הרי מי שלא התענה )מאיזו סיבה שהיא( ביום ה׳ — אינו‬
‫צריך להשלים ביום ר‪ ,‬כי זמן החיוב כבר עברי‪.‬‬

‫‪ (1‬וכ״ה בשו״ע אדה״ז שם סיז‪.‬‬

‫‪ (2‬ראה מגיא שם סקיא‪ .‬שם סרמ״ט סק״ז)ושר־ע אדה׳׳ז שם סי״ב(‪ .‬סתרפיו סק״ג‪.‬‬
‫‪ 0‬בהבא לקמן — ראה ס׳ ערב פסח שחל בשנת )אהיק‪ ,‬תשל״ד(‪.‬‬
‫‪ (4‬ובסרט שי״א דע״פ שחל בשבת מתענים הבכורות ביום ו׳ — ראה ברכיי סתיע סק״ד‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (5‬ראה שע״ת לסתרפ״ו‪.‬‬
‫‪ (6‬סוכה יד‪ ,‬ב‪ .‬עיד השאלה בגזירות דרבנו בכלל‪ ,‬האם נעשו איסור בעצם או רק משום הטעם — ראה‬
‫צפעינ לרמב״ם הל׳ חוימ פיו ה״ב‪.‬‬
‫באופו אחר קצת‪ :‬האם התענית ביום ה׳ הוא בגדר דחוי׳‪ ,‬או שמעיקרא התקנה )בקביעות זו( היא‬
‫להתענות ביום ה׳ — ראה בארוכה )לעניו התעניות וכוי ד״מאחריו ולא מקדימיך — מגילה ה‪ ,‬א במשנה(‪:‬‬
‫צפע״נ הפלאה בהשמטות נד‪ ,‬סע׳׳ג ואילה שו״ת דווינסק ח״ב סל׳׳א־לב‪ .‬שו״ת ווארשא )נ‪.‬י‪ (.‬ח׳׳א סמ״ד‪.‬‬
‫שו״ת אבני נזר או״ח סתכ״ו‪.‬‬
‫‪ (7‬רשיי שם‪ .‬וראה מהרשיא שם‪.‬‬
‫‪ (8‬וי״ל דאח״כ חזר בו‪ ,‬עיייש‪.‬‬
‫י( מכיון שי״א )שויע םת״ע שם( דבקביעות זו איו מתענים כלל — אייצ להשלים לאחר זמנו‪.‬‬
‫שלז‬ ‫תענית בבורות בע״פ שחל בשבת‬

‫ב‪ .‬לכאורה אפשר ללמוד הדבר מדין מפורש בתענית אסתר‪ :‬כשחל פורים‬
‫‪10‬‬
‫ביום א׳‪ ,‬שאז נדחה תענית אסתר מיום י״ג אדר ליום ה׳ שלפניו ‪ ,‬והרמ״א פוסק״‬
‫שאם חל בו)ביום הי( ברית מילה‪ ,‬מותר לאכול על המילה ולמחר ביום ו׳ יתענו‬
‫האוכלים‪ .‬מכאן ברור שזה שתענית אסתר נדחה ונקבע ביום ה׳‪ ,‬אין פירושו שיום זה‬
‫נעשה זמן החיוב‪ ,‬אלא שהוא רק תשלומין ליום השבת‪ ,‬ולכן אפשר להשלימו ביום‬
‫‪,2‬‬
‫ו׳ ‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫ולפי זה נמצא לכאורה שכך הוא גם בעניננו‪ ,‬בתענית בכורות ‪.‬‬

‫ברם יש ראי׳ שבתענית בכורות הועבר חיוב התענית ליום הי‪:‬‬

‫נתפשט המנהג שבמקום להתענות משתתפים הבכורות בערב פסח בסיום מסכת‬
‫‪,4‬‬
‫)סעודת מצוה( וממילא נפקע חיוב התענית ‪ .‬וכשחל ערב פפח בשבת — מנהג‬
‫ישראל לעשות הסיום ביום ה׳‪ .‬אם יום ה׳ נעשה זמן החעניח‪ ,‬מובן שההשתתפות‬
‫בסיום ביום ה׳ מבטלת את חיוב התענית שבאותו היום‪ ,‬ואילו לאחר יום ה׳ שוב אין‬
‫כבד חיוב תענית‪ .‬אד אם יום ה׳ אינו אלא תשלומין לחיוב המאוחר יותר של ערב‬
‫פסח )שבת( — הכיצד יכול הסיום ביום ה׳ לבטל חיוב תענית של יום אחר?!‬
‫)וממילא עליו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬להתענות ביום וי‪ ,‬או לעשות סיום נוסף ביום ו׳(‪.‬‬
‫‪,5‬‬
‫ג‪ .‬לכאורה אפשר לדחות )כפי שיש מן האחרונים האומרים כן ( שהענין‬
‫שבסיום בערב פסח אינו )רק( בכך שבגללו מותרת האכילה אלא שהוא )גם( בא‬
‫במקום התענית‪ :‬הרי הטעם לתענית בכורות הוא ״זכר לנס שניצולו ממכת‬
‫‪1‬‬ ‫‪,6‬‬
‫בכורות״ ‪ ,‬וסיום מסכת)וסעודת מצוה( גופו הוא ״זכר לנס כו׳״י ‪ .‬לפי זה די בםיום‬
‫של יום ה׳ גם אם נניח שחיוב התענית אינו אלא תשלומין לערב פסח — כי בסיום‬
‫יוצאים ידי חובת עשיית ״זכר לנס כוי״‪.‬‬

‫אבל זה אינו‪ ,‬כי אדרבא‪ ,‬לפי סברא זו)שהסיום גופו פועל ה״זכר לנס כר״( הי׳‬
‫צריד לעשות הסיום)גם( ביום השבת ערב פסח‪ :‬כי מכיון שאפשר לעשות את ה״זכר‬
‫לנס כו׳״ ביום שבו נקבע לכתחילה )מחמת היותו בסמיכות לזמן שאירע בו הנס( —‬
‫למה יוצאים בזה שעשו את ה״זכר״ שני ימים או יום אחד קודם לזה?‬

‫רמב״ם הל׳ תעניות פיה היה‪ .‬טושויע או״ח סתרפיו סיב‪.‬‬ ‫‪(10‬‬
‫‪ (11‬סתרפיו שם‪.‬‬
‫‪ (12‬ומ״ש בט״ז שם)סק׳ב( שלא יתענה בערב שבת ויאכל סעודת המילה בלילה — הוא רק משום דסיל‬
‫דגם יחיד איו להתענות בעיש מפני כבוד השבת‪ .‬וראה שעית שם‪ ,‬דמי ששכח להתענות ביום ה׳ גפ הט״ז‬
‫מודה דשפיר מתענה ביום ו׳‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪ (13‬ראה חיי סתיע סק״ד‪ :‬וגם אפשר להתענות תענית כעיש‪ .‬ולהעיר גפ מפמ״ג )א״א( שפ סקיג‬
‫דאיסטניס בכור שצם בעיפ וע״פ חל בשבת יתענה רק ביום וי‪.‬‬
‫‪ (14‬כבר שקויט אחרוניט בזה‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.17‬‬
‫‪ (15‬שו״ת ערוגת הבושם אויח סקל״ט‪.‬‬
‫‪ (16‬טור או״ח ריס ת״ע‪ .‬שו״ע אדה״ז שם‪.‬‬
‫‪ (17‬ועפיז מתורץ בפשטות זה שהתענית נפקע עיי הסיום )ומותר לאכול כל היום( — אף דמי ששכת‬
‫ואכל בתענית צבור משלים התענית )או״ח ריס תקטח(‪ .‬וכשקו״ט באחרונים‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שלח‬

‫מה שצריך בכלל לעשות סיום ביום ה׳)ולא לצאת בעשיית הסיום ביום שבת‬
‫ע״פ( יש ליישב‪ :‬היות שביום ה׳ יש חיוב תענית‪ ,‬אי אפשר לעשות במקום חיוב‬
‫‪,8‬‬
‫תענית זה סיום )וזכר לנס( יום או יומיים לאח״ז ‪ ,‬אך מ״מ הי׳ צריך להיות המנהג‬
‫)עכ״פ להידור מצוה( לעשות)עוד( סיום ״זכר לנס בר* ביום ערב פסח עצמו)שבת(‪.‬‬
‫ומזה שלא מצינו מנהג כזה לעשות סיום )גם( ביום השבת עכ׳׳פ‪ ,‬הרי מוכח‪ ,‬כנ״ל‪,‬‬
‫שביום זה )וגם ביום ר( אין כבר חיוב תענית)ועשיית זכר לנס( מאחר שנפקע ונעתק‬
‫ליום ה׳‪.‬‬

‫]אין ראי׳ מכך שבתענית אסתר מוצאים אנו שאפשר להשלים התענית ביום ו׳‬
‫)כנ״ל ס״ב( — כי כמה חילוקים יש בתקנות דרבנן‪ .‬ופשיטא שאין הכרח שתקנה אחת‬
‫דרבנן תדמה באופנה ופרטי׳ לחברתה‪ ,‬ובפרט בעניננו — יש טעם לחלק בין תענית‬
‫אסתר לתענית בכורות‪ :‬תענית אסתר נקבע זמנו — בי״ג אדר‪ ,‬כי ביום זה ״נקהלו‬
‫‪,,‬‬
‫לעמוד על נפשם״ — ודחי׳)כאשר חל בשבת ליום ה׳( הרי זה חידוש והוספה על‬
‫עיקר התקנה )תשלומין(‪ :‬משא״כ תענית בכורות הרי עיקר התקנה היא תענית דחוי‪,‬‬
‫כי הרי זמנו הוא ט״ו ניסן)הזמן דמכת בכורות( אלא שדוחין אותו ״מקדימין בי״ד‬
‫‪2‬‬
‫משום דאי אפשר ביו״ט״״ — הרי אותו עיקר התקנה הוא גם בדחי׳ זו מחמת ‪,,‬אא׳׳פ‬
‫בשבת״ — שם דחי׳ אחד הוא[‪.‬‬

‫ד‪ .‬בהסברת הגדר של דחיית התענית‪ ,‬גם תלוי ונפקא מינה להלכה — בקטן‬
‫שהגדיל בערב פסח שחל בשבת‪ :‬הרי המנהג הוא שהאב מתענה במקום בנו בכורו‬
‫‪21‬‬
‫)הקטן( — ואם בנו בכורו הי׳ לגדול בערב פסח שחל בשבת‪ ,‬האם על האב‬
‫להתענות ביום ה׳ או לא?‬

‫אם נניח שיום ה׳ הוא זמן החיוב‪ ,‬וביום ה׳)יב ניטן( הבן עדיין קטן‪ ,‬צריך אביו‬
‫להתענות‪ :‬אבל אם החיוב נשאר ביום י״ד ניסן)שבת( ומה שמתענים ביום ה׳ הוא רק‬
‫בגדר תשלומין לשבת — יוצא מזה‪ ,‬שהאב אינו מועיל כלום בתעניתו עבור בנו ביום‬
‫ה׳‪ ,‬כי בזמן החיוב )שבת — י״ד ניסן( הרי הבן גדול‪ ,‬והאב אינו יכול להוציאו‬
‫בתענית ובמילא אינו שייך תשלומין‪.‬‬

‫ועפי׳׳ז נמצא שיש יתרון בכך לסברא שזמן התענית נעתק ליום הי‪ :‬אם זה בגדר‬
‫תשלומין‪ ,‬יוצא‪ ,‬שבכור קטן שהגדיל בערב פסח שחל בשבת לא יהי׳ שייך כלל לכל‬
‫הענין דתענית בכורות‪ :‬אביו הלא אינו יכול להוציאו כנ״ל‪ :‬ובאם יתענה בעצמו ביום‬
‫‪22‬‬
‫ה‪ /‬כשהוא עדיין קטן — הרי זה שקו״ט באם קטן העושה מצוה בתור חינוך יכול‬
‫להוציא חיוב המצוה כגדול )בנדו״ד — החיוב של יום שבת ערב פטח‪ ,‬כשהגדיל(‪.‬‬

‫ומובו גיכ שאיו לחייב הבכורים לעשות סיום בע״פ שחל בשבת ‪.‬זכר לנס כר״ ולבטל התענית‬ ‫‪(18‬‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫ר״ת הובא ברא״ש ודין ריש מגילה‪ .‬טור אויח סתרפ״ו‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫ברכ״י םתיע סק״ז‪.‬‬ ‫‪(20‬‬
‫רמיא סת״ע שם‪ .‬שו״ע אדה״ז שם ם״ד‪.‬‬ ‫‪(21‬‬
‫ראה לדוגמא — הגהות רעק״א לאו״ח סקפ״ו ם״ב‪ .‬ציונים לתורה )להר״י ענגל( כלל יב‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(22‬‬
‫שלט‬ ‫תענית בבורות בע״פ שחל בשבת‬

‫ה‪ .‬אבל י״ל שאפילו את״ל שדחיית התענית הוא תשלומין לערב פטח‪ ,‬לא‬
‫יחטר ענין התענית אצל בכור קטן שהגדיל ביום י״ד ניסן שחל בשבת‪.‬‬

‫וההםברה בזה‪ ,‬ובהקדים‪ :‬כנ״ל‪ ,‬כשחל פורים ביום א׳ נדחה תענית אטתר ליום‬
‫ה׳‪ ,‬ושם הרי זה רק גדר תשלומין)כנ״ל ט״ב(‪ .‬הרי השאלה היא‪ :‬קטן שהגדיל — איך‬
‫יוכל לצאת ידי חיוב התענית בי״ג אדר )בקביעות שחל פורים ביום א׳( בתענית‬
‫אסתר )כי הרי‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬ישנו שקו״ט גם בתעניתו בקטנותו)י״א אדר( בתור חינוך יוכל‬
‫לצאת ידי החובה בגדלותו)י״ג אדר((?‬
‫ושאלה זו ישנה בכל הענינים עליהם אומרים ״מקדימין ולא מאחריך״ — באם‬
‫נאמר שזה תשלומין‪ :‬במידה שקטן נעשה לבר־מצוה ביום החיוב‪ ,‬איך יכול לצאת ידי‬
‫חיובן בתור גדול?‬
‫ולדוגמא‪ :‬בקביעות שפורים דמוקפין)טיו אדר( חל בשבת‪ ,‬מקדימין שם קריאת‬
‫‪24‬‬
‫המגילה לי״ד א ד ר הרי באם זהו תשלומין״ לחיוב של ט״ו אדר )בשבת(‪ ,‬מה צריך‬
‫‪26‬‬
‫לעשות הקטז שהגדיל ביום ט״ו אדר ?‬

‫ו‪ .‬וי״ל בזה ע׳׳ד שמוכרח לומר בכלל‪ ,‬שקטן)ועד״ז ויתירה מזה״ — העומד‬
‫‪28‬‬
‫להתגייר ( מתוייב ללמוד הלכות המצוות)תפילין‪ ,‬ק״ש וכיו״ב‪ ,‬אשר יצטרך לקיימן‬
‫מיד כשיהי׳ לגדול( עוד בטרם יהיה לגדול — כי באם ידחם עד שיהי׳ בן י״ג שנה‬
‫ויום אחד‪ ,‬הרי לא ידע אז איך לקיים המצוות‪ :‬זאת אומרת‪ ,‬שיש עליו חיוב בעודנו‬
‫קטן להתכונן שיוכל לקיים החיובים שלו לכשיגדל׳ — ע״ד מכשירי מצוהי*‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫‪ (23‬מגילה ה‪ ,‬א )במשנה(‪.‬‬

‫‪ (24‬משנה ריש מגילה‪ .‬רמב״ם הלי מגילה ספ״א‪ .‬טושויע אויה סתרפ״ח ס״ו‪.‬‬
‫‪ (25‬ראה רשיי מגילה )ה‪ ,‬א דיה ערב ש ב ת ( ‪ ,‬ע ר ב שבת זמנם הוא ‪ . .‬להבי נקט האי לישנא דתשמע‬
‫מינה הואיל ותקנו להן חכמי ישראל שאחר כנהיג להקדים משום דרבה היה לנו כיום וזמן הקב‪1‬ע מתחלה‬
‫לכל דבריו ואעיפ שהוא שלא בזמנן הוי מ מ נ ן • ]וראה הגהות חשק שלמה למגילה שם‪ :‬כיון דרבנן עקרו‬
‫הקריאה מיום השבת תו אינו מוטל על יום שבת שום תיוב קריאה‪ .‬וראה הערה הבאה(‪ .‬אבל מסקנת הגמ׳ שם‬
‫היא ד‪,‬מאי ערב שבת זמנם )רק( לאפוקי מדרבי״)ולא שהוא זמנם לכל דבריו(‪ .‬וראה תשב״ן חיג סי׳ רחצ‪:‬‬
‫והא דלא קרינן מגילה ‪ . .‬אריא דאיסורא הוא דרביע עלייהו ‪ . .‬ויום שלפניו לקריאה ‪ . .‬אינן אלא‬
‫לתלשלומיז דידי׳ כוי״‪.‬‬
‫אבל להעיר מטו״א מגילה שם‪ ,‬דרק לרבה התקנה לקרות ביום ו׳ הוא מחכמים שאחר כנה״ג‪ ,‬אבל לר׳׳י‬
‫אנשי כנה״ג עצמם תקנו כן‪ ,‬עיי׳׳ש‪ .‬וראה לקמן ע׳ תקכט )ובהערות שם( שי׳׳ל‪ ,‬שהתקנה של קריאת מגילה‬
‫)גם לרבה( היתה לאחרי שגזרו גזירה דרבה‪ - .‬אלא שמ״מ מקום לשאלה )ע״ד הנ״ל בפנים סיא ובהערה ‪:(6‬‬
‫האם התקנה )של אנשי כנה״ג( לקרוא את המגילה ביום ו׳)בשחל בשבת( הוא באופן של דחי• לבד‪ ,‬או‬
‫שהתקנה מצד עצמה היא לקרוא אז ‪ -‬ראה לקמן שם הערה ‪.16‬‬
‫‪ (26‬ראה שקו״ט בהגהות חשק שלמה למגילה שם — עפמ״ש בטויא )שהובא בהערה הקודמת( האם‬
‫חיוב דקריאת מגילה בעיש כשחל בשבת הוא מדברי קבלה )אנשי כנה״ג( או רק דרבנן‪ .‬אבל אם הוא דרבנן‬
‫יש מקום להשאלה )כדלעיל בפנים ס״א והערה ‪ ,(6‬וכמיש שם בעצמו)נעתק בהערה הקודמת(‪ :‬וכן לאידך —‬
‫גם אם הוא תקנת אנשי כנה״ג יש מקום לשאלה‪ .‬כניל בהערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ (27‬שהרי עכוים אסור ללמוד תורה‪.‬‬
‫‪ (28‬ראה חדא׳ג מהרשיא שבת לא‪ ,‬א ד״ה א״ל‪ .‬שו״ת רעק״א סמ״א‪ .‬שד״ח כללים ג‪ ,‬סקניה )בו(‪ .‬שם‬
‫פאת השדה ג׳ סוסק״ה‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה גם לקו׳׳ש ח״ז ע׳ ‪ .240‬לקמן ע׳ שפד־ה‪.‬‬
‫‪ (30‬להעיר מדעת ר״א )שבת רפי״ט‪ .‬ובכימ( דגם מכשירי מצוה דוחים את השבת‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שמ‬

‫עדייו י״ל בנדו״ד‪ :‬יש חיוב על הקטן לקרוא את המגילה ביום י״ד‪.‬‬

‫— הרי אין לומר )לא אשתמיט בשום מקום לומר דבר תמוה כזה( שקטן הנ״ל‬
‫בשנים שלפני זה מחוייב במגילה )בתורת חינוך(‪ ,‬בשנים שלאחרי זה מחויב —‬
‫ובשנה זו בינתיים פטור! — קשה לומר שהוא מחוייב בתורת חינוך — אף שבשנים‬
‫הקרובות יקרא בט״ו — מצד זה שבשנים הבאות תהיה קביעות כזו!‬

‫ומםתבר לומר — שזהו חיוב לצאת בו החיוב שיחול עליו בתור גדול ביום ט״ו‪.‬‬
‫היינו שקריאת המגילה שלו בתור קטן אינו)רק( בתור חיניך‪ ,‬אלא שתקנת החכמים‬
‫חלה לכתחילה על הקטן — בתור הכשר לחיובו כגדול״‪.‬‬

‫ועד״ז הוא גם בעניננו‪ :‬גם כאשר נאמר שתענית בכורות ביום ה׳ הוא תשלומין‬
‫ליום השבת — יש מקום לומר‪ ,‬שקטן שהגדיל ביום י״ד ניסן יהי׳ מחוייב להתענות‬
‫‪2‬נ‬
‫ביום ה׳ )י״ב ניסן( בתור הכשר לחיובו שיחול עליו בתור גדול )ביום י״ד(‪.‬‬
‫מזשיחוז ״ א ניסן תשל״ד — ל ק ד ש חייז ע׳ ‪ 66‬ואילך(‬

‫‪ (31‬וכיון דמלכתחילה נ ע ת ציווי מקרא מגילה )דמד״ס הוא( תקנו כן — אולי י*ל דיכול להוציא את‬
‫הגדול אף שהוא עדיין בקטנותו‪.‬‬
‫‪ (32‬ולפי״ז אביו אי״צ להתענות במקומו‪.‬‬
‫שמא‬ ‫אמירת מזמור לתודה בע״פ‬

‫אמירת מזמור לתודה בערג פ ס ח‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪...‬ג( שם• )דף ט״ז ע״ב( בענין מזמור לתודה בעחה״פ דמצדיק הצ״צ מנהג‬
‫המקום שנהגו לאומרו‪ ,‬משום דכל העוסק בתורת עולה אפילו בלילה ה״ז כאילו‬
‫הקריב ביום — ומקשה כת״ר במכתבו ממש״כ הרי״ף דאםור להתפלל מוסף פעם ב׳‬
‫כמו דאסור להקריב המוספיז פעם שני׳‪.‬‬

‫ואיני רואה כאן קושי׳ מעיקרא‪ ,‬דהצ״צ בפירוש מנמק דבריו ממרז״ל כל העוסק‬
‫בתורת כר‪ ,‬ואינו ענין לתפלת מוסף דהרי״ף )ופסוקי המוםפין אינם עקריים בתפלת‬
‫מוסף‪ ,‬כידוע(‪ — .‬ובמילא איו צורר למה שמחלק במכתבו דאמירת מזמור לתורה‬
‫אינו מנוסח אנכה״ג כוי‪.‬‬

‫ואי קשיא — יש להקשות מהא דפרשת קרבנות‪ ,‬שאומרים אותה משום דכל‬
‫העוסק בתורת כר‪ ,‬ובכ״ז דינה לאומרה ביום דוקא‪ ,‬וכדאיתא בשו״ע או״ח ס״א‪ .‬ועוד‬
‫יותר הו״ל להקשות מיני׳ ובי׳‪ ,‬דא״כ יאמרו המזמור גם בחוהמ״פ‪.‬‬

‫אבל ברור דאין הצ״צ מביא הסברא דבל העוסק אפילו בלילה כר אלא לסניף‬
‫בעלמא‪ ,‬להסיר החילוק דלכתחילה ודיעבד‪ ,‬וג׳׳ז — רק להצדיק מנהג שקיים כבר‪.‬‬

‫ד( מה שרצה לומר דמביאים תודה בעיוהכ״פ‪ ,‬הגם שאין מביאים קדשים לבית‬
‫הפסול‪ ,‬משום דאפשר להאכיל לקטנים וכיו״ב — אאפ״ל כן‪ ,‬כי הבאה לבית הפסול‬
‫נחשב לא רק המיעוט בזמן או מקום האכילה אלא גם מיעוט האוכלים‪ ,‬וכדאיתא‬
‫בבכורות ס‪ ,‬ב וברמב״ם הל׳ פפוהמ״ק פ״ו ה״ו‪ .‬ואדרבה‪ ,‬מלשון המשנה מע״ש פ״ג‬
‫מ״ב משמע דמיעוט האוכלין חמור ממיעוט הזמן‪ — .‬כן מה שר״ל שהוא מפני‬
‫שמצוה לאכול בעיוהכ״פ — דוחק לומר דזהו כוונת הצ״צ דא״כ עיקר חסר מן‬
‫הספר‪ ,‬גם מהו שמסיים‪ :‬עתה״פ שאני א״א לאכול רק עד סוף ד׳ שעות ביום?!‬

‫ה( מה שכתב דגם ממיעוט אכילת הלילה צריד להמנע — יפה כתב כי כן הוא‬
‫בפירוש ברמב״פ הל׳ מעה״ק פ״י הי״ב ע״פ תוספתא דזבחים פ״י‪.‬‬

‫ו( לפענ״ד אולי אפשר ליישב דברי הצ״צ‪ ,‬כי הציצ משתדל למצוא תירוץ)ולא‬
‫להקשות קושיא( על הקושיא למה מביאין תודה בעיוהכ״פ )כי לא אשתמיט בשום‬
‫מקום לומר דאין מביאין(‪ .‬ומחלק ומדגיש דבהבאח הקרבן לא היו נמנעים משום‬
‫מיעוט הזמן דלילה‪ ,‬משא״כ בעחה״פ דנתמעט הזמן דיום‪ .‬ובהסברת החילוק סמך על‬
‫המעיין‪ — .‬וי״ל שתים‪ :‬א( בהקרבת הקרבן מצינו סברא דאין הזמן דלילה עושה‬
‫שינוי‪ ,‬וכמו בדין דמלאת )עייז כריתות ז‪ ,‬ב ושם(‪ .‬משא״כ במתני׳ דזבחים )עה‪ ,‬ב(‬
‫דממעט בזמן דיום‪ — .‬ומכש״כ בנדו״ד דתודה בעחה״פ אשר‪ :‬ב( כשנתמעט הזמן‬
‫ביום עכצ״ל דזה משנה דין ההקרבה‪ ,‬דהרי פשיטא דאין להקריב ביום בשעת‬
‫האימור‪ .‬משא״כ במיעוט הזמז דלילה — דמצד עצמו אינו שייך כלל להקרבה‪.‬‬

‫בצמח צדק שער המילואים‪ ,‬חידושים — פסחים‪ .‬המו־ל‪.‬‬ ‫•(‬

‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שמב‬

‫ומדגיש הצ״צ דכהכאה לא היו נמנעין כר — דבזה גם סרה הקושיא מתוספתא‬

‫הנ״ל‪.‬‬
‫ז( לכאורה צ״ע מפני מה לא חילק הצ״צ — דבעיוהכ״פ מצוה לאכול‪ .‬וי״ל א‪.‬‬
‫את״ל דאין מביאין קדשים לביה״פ הוא מדאורייתא)ומצינו גם בענינים מה״ת חילוק‬
‫דלבתחילה ודיעבד ובפרט בקדשים‪ .‬כמה מקורים ע״ז נכנסו בדרכי שלום למהרש״ם‬
‫מבערזאן אות ע״א‪ .‬ואכמ״ל( — הרי האכילה בעיוהכ״פ אינה אלא מדרבנן)כמשנ״׳ת‬
‫בשו״ע רבינו חאו״ח םתר׳׳ד(‪ .‬ב‪ .‬גם את״ל דאין מביאין כו׳ הוא מדרבנן‪ ,‬אין מצות‬
‫עיוהכ״פ להרבות באכילה כ״א לאכול )עיי״ש בשו״ע או׳׳ח(‪ .‬ועוד דבעיוהכ״פ‬
‫ביהודה‪ ,‬וירושלים בכלל זה‪ ,‬היו אוכלין בשר עוף ודגים אבל לא היו מרבים בבשר‬
‫בהמה )תוד״ה וכדברי חולין פג‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ח( ועדיין לברר‪ ,‬דלכאורה הו״ל להצ״צ לחלק בפשיטות דאם נמנע מלהביא‬
‫תודה בעיוהכ״פ א״כ יהי׳ המזבח בטל בעיוהכ״פ מכל קרבנות הנאכלים‪ .‬דאם לא‬
‫יביאו קרבנות הנאכלים ליום ולילה‪ ,‬עאכו״כ דאין להביא אותם הנאכלים לשני ימים‬
‫ולילה אחד‪ — .‬משא״כ בערחה״פ דאינו שייך אלא ללחמי חמץ‪ — .‬וי״ל דעפ״ז עדיין‬
‫יש להקשות להיפך‪ ,‬דנלמוד היתר הקרבת תודה בעחה״פ מהקרבת קרבנות‬
‫הנאכלים בעיוהכ״פ‪ .‬ולכן מחלק דמיעוט זמן היום שאני‪.‬‬
‫) מ מ נ ח נ נ״ב שבט תש־ט — ‪7‬לן‪1‬״ש זז״ז ע־ ‪(426‬‬
‫שמג‬ ‫שחיטת הפסח‪ ,‬אכילתו ואמירת ההלל עליו‬

‫שחיטת הפסח‪ ,‬אכילתו ואמירת ההלל עליו‬ ‫ה‪.‬‬

‫א‪ .‬הרמב״ס בםהמ״צ׳ מונה שתי מצוות בקרבן פסח‪ :‬מצוה אחת — ״לשחוט‬
‫‪2‬‬
‫שה הפסח ביום ארבעה עשר בניסן בין הערביים והוא אמרו יתעלה ושחטו אותו כל‬
‫‪3‬‬
‫קהל עדת ישראל בין הערביים״ ‪ ,‬והשני׳ — ״לאכול כבש הפסח בליל חמשה עשר‬
‫‪4‬‬
‫מניסן בתנאיו הנזכרים ‪ . .‬והוא אמרו ואכלו את הבשר בלילה הזה גו׳״‪.‬‬
‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬
‫ומקשים ע״ז ‪ :‬הרמב״ם בעצמו קבע הכלל ש״כל מה שבא לחכמים בו מאמר כי‬
‫העניו פלוני ופלוני מעכבין זא״ז הדבר ברור כי הוא מצוה אחת ‪ . .‬וכן כל אשר‬
‫יתבאר לד כי התכלית המבוקש לא יגיע בחלק אחד מאלו החלקים אז ג״כ הדבר‬
‫ברור כי קבוצם הוא הענין אשר ימנה״‪ .‬והרי מכיון שבקרבן פסח פוסק הרמב״ם‬
‫שבלי אכילת הפסח אין שייכת מצות ק״פ ] — ״נמנו עליו)על קרבן הפסח ש״אינו‬
‫נאכל אלא למנויו״י( וחזרו אחרים ונמנו עליו ראשונים שיש להם כ ד ת אוכלים‬
‫ופטורים מעשות פסח שני ואחרונים שרבו עד שלא נמצא בו כזית לכל אחד אינן‬
‫אוכליז וחייבים לעשות פסח שני״ —[ — הרי יוצא מזה ששחיטת הפפח ואכילתו‬
‫הם ״מצוה אחת״ — וא״כ למה מחלקם הרמב״ם לשתי מצוות שונות?‬

‫ויתירה מזו‪ :‬אפילו לפי הדעות״׳ שאין אכילת הפסח מעכבת את ההקרבה‪ ,‬אבל‬
‫הרי התוכן‪ ,‬התכלית של מצות הקרבת הפסח קשורה עם אכילת הפסח‪ ,‬שהרי הפסח‬
‫״לא בא מתחילתו אלא לאכילה״״ — ולכן ״הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה* כי‬
‫‪,2‬‬
‫״כשנצטווה עיקר פסח לאכילה נצטווה״ — וא״כ למה לא יצטרפו למצוה אחת?‬

‫‪ (1‬מ״ע נה־נו‪ .‬וכיה בהינוד מצוה ה־ו‪ .‬ובו מנו כל מוני המצות )מלבד היס״ג — לדעת הרייפ פערלא‬
‫מיע מז(‪ — .‬בהבא לקמן עייגיכ צליח לפסחים )על אתי כמסומן לקמן( וכן בשיטה מקובצת )להרר״י‬
‫גרשוני(‪.‬‬
‫‪ (2‬נא יב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (3‬בסהמיצ שלפנינו ליתא התיבות‪,‬והוא א מ ר ו ‪ . .‬ושחטו כו׳״•‪ ,‬אבל כיה בהוצאת העליד וקאפאח)וכן‬
‫הובא בהמקור בל׳ ערבי(‪ .‬וכן מסתבר שהרי בכל המצות הביא הרמב״ם המקור מהכתוב‪ .‬וכן הביאו במנין‬
‫המצות שבראש ספר היד‪.‬‬
‫‪ (4‬בא שם‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (5‬ד״ד הבבלי בס׳ מעשה נסים סי׳ ה׳‪ ,‬ועדיז הקשה במעין החכמה — ראה לקמן הערה ‪.23‬‬
‫‪ (6‬סהמיצ שורש יא‪.‬‬
‫‪ (7‬בן הובא בס׳ מעשי נסים שם‪ .‬ובסהמ״צ שלפנינו הוא בשינוי ל׳ קצת‪.‬‬
‫‪ (8‬משנה זבחים נו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (9‬רמב״ם הל׳ קיפ פיב הייד‪ .‬כדעת חכמים פסחים עח‪ ,‬ב‪ .‬ריד הבבלי הביא שם דין הנ״ל‪ ,‬מ ם מה‬
‫שפסק הרמבים )שם פיד הינ( דבנטמא בשר וזרק את הדם לא הורצה )וחייב כפסח שני כדעת חכמים שם(‪.‬‬
‫וראה לקמו הערה ‪.16‬‬
‫‪ (10‬רינ ור־י בפסחים שם ואילך‪.‬‬
‫‪ (11‬משנה פסחים עו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (12‬פרש״י שם‪ .‬ונפרשיי שם )עח‪ ,‬ב במשנה(‪ :‬דעיקר פסח לאכילת אדם קאתי‪ .‬ול׳ הרמבים שם‪ :‬שאין‬
‫הפסח בא אלא לאכילה‪.‬‬

‫ואולי נגרמה ההשמטה ובטעות?( שי־ז שבריש הלי ק״פ לא הביא חכ׳ ‪,.‬ושחטו׳‪ .‬וראה בברית משח‬ ‫•(‬
‫לסמ־ג מ ד ע רכג סוסק״א( שהניח זה כצ־ע‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שדמ‬

‫‪,3‬‬
‫ומתרץ ע״ז ר״א בן הרמב״ס ‪ ,‬שהחלוקה לשתי מצוות היא מחמת שהשחיטה‬
‫תלוי׳ בזמן אחז והאכילה — בזמן אחר‪ :‬מצות השחיטה היא ביום ארבעה עשר‪,‬‬
‫ומצות האכילה היא בליל חמשה עשרי״‪ ,‬ועוד ענין מחלק ביניהם‪ :‬שחיטת הפמח היא‬
‫מצוה שיש בה כרת ואילו אכילתו היא כשאר מ״ע‪ ,‬שאינן בכרת‪ :‬אם הקריב את קרבן‬
‫הפסח בזמנו ולא אכלו בליל ט״ו‪ ,‬קיים מצות שחיטת הפסח ופטור מכרת״‪ ,‬וגם אין‬
‫‪,6‬‬
‫עליו להביא קרבן פסח שני ‪.‬‬

‫ב‪ .‬אבל עדיין אי״ז מרווח‪ :‬לפי הר״א בן הרמב״ם מבואר )בעיקר( שלדעת‬
‫הרמב״ם אין אכילת הפסח בפו סל מעכבת‪ ,‬אבל מכיון שמכל מקום האכילה היא‬
‫תכלית שחיטת הפסח )ולכן צריך להיות ראוי לאכילה בשעת הקרבתו(‪ ,‬הי׳ להן‬
‫לימנות כמצות אחת‪ ,‬כמו שהרמב׳׳ם בעצמו כותב בשרשי המצותי׳ ״שאפילו‬
‫החלקים שאינן מעכבין זא״ז פעמים יהיו מצוה אחת כשיהי׳ הענין אחד״‪.‬‬

‫גם הטעם ששחיטת הפסח ואכילתו הן מצוות שונות — כי כל אחת מהן יש לה‬
‫‪8‬‬
‫זמנה‪ ,‬טעון ביאור‪ ,‬שהרי מצינו כמה מצוות ׳ שפרטי המצוות נפרדים בזמני חיוכיהם‬
‫‪1‬‬
‫)ואינם מעכבים זה את זה(״‪ ,‬ומ״מ מנאם הרמב׳׳מ למצוה אחת ״‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ג‪ .‬ויובן זה בתקדים עוד שאלה שיש לשאול בזה‪ :‬בקרבן חטאת כתוב׳ ״תשחט‬

‫בספר מעשה נסים שט‪.‬‬ ‫‪(13‬‬

‫‪ (14‬ועיין ביראים סי׳ תה)בהשלם — סי׳ תטו( שמדגיש שזמנם אינם שוויו‪ .‬וכ׳ המפרשים)ברית משה‬
‫לסמ״ג שם‪ .‬ועוד( שכוון לתרץ קושיא וו)וראה תועפות ראם שם‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫‪ (15‬ובו מבואר מלשון הרמבים שבמ״ע נה‪ ,‬ובהל׳ קיפ פיא ה*ב כ׳ דיו כרת בפסת‪ ,‬ומי שעובר על ציווי‬
‫זה ולא יקריבוהו בזמנו כוי‪ .‬משא־כ כמיע נו‪ ,‬וברפ״ח שם‪ .‬וכן מוכח מכימ בדברי הרמב״ם‪.‬‬
‫‪ (16‬ולפי״ז צ״ל שס״ל שהדין שנמנו עליו וחזרו אחרים ונמנו ‪ -‬זה שאחרונים שלא נמצא בו כזית לכ״א‬
‫אינו אוכלים כו׳ הוא דין בשחיטתו‪ ,‬היינו דאם בעת שחיטתו אינם ראויים לאכול בו כדת• לא חל מתחילה‬
‫המינוי שלהם )דאין שוחטין אלא למנויו — רמב׳׳ם שם רפ״ב(‪ .‬וגפ הדין שבפיד ה־ב שם‪ ,‬בנטמא בשר הפסח‬
‫דאם זרק לא הורצה הוא לפי שנוסף על דעת ר׳ נתו)אליבא דרב( שפ דבעינן שיהי׳ גברי דחזי לאכילה בשעת‬
‫שחיטה וזריקה‪ ,‬סיל להרמב״ם )אליבא דרבנן שם( דבעיגן שגם הבשר יהי׳ הזי לאכילה‪ ,‬אבל האכילה בפועל‬
‫לא מעכבא‪ .‬וכיכ גם בלחם משנה שם פ״ג היד‪ .‬וראה צפע״נ הל׳ מתנות עניים פיב הי״א )לז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ולפייז ציל‪ ,‬או שריד הבבלי לא סיל כו בפירוש דברי)רבנן חהרמבים‪ ,‬וכמו שהאריך בזה בביאור הרייפ‬
‫פערלא בםהמ״צ לרסיג מיע מז)שלדעתו הר־ד הבבלי ורשיי והר״י‪ ,‬ס״ל דאכילת פסח מעבבא‪ ,‬ואם לא הי׳‬
‫אנוס בזה גם חייב כרת(‪ ,‬או שפיל דגם עיכוב כזה )שהבפועל אין מעכב( מורה שהיא מצוה אחת )כדלקמן‬
‫בפנים(‪.‬‬
‫‪ (17‬סהמיצ שורש יא‪ .‬וכמיש ר״ד הבבלי שם‪ ,‬לדעת ר״נ כוי שאכילתו אינו מעכב מוכח שהיא מצוד‪ ,‬אי‪.‬‬
‫‪ (18‬כמו בקיש שחרית וערבית‪ ,‬תמידים בבוקר ובין ערביים‪ ,‬קטורת בוי‪.‬‬
‫‪ (19‬ל׳ הרמב״ן בסוף סהמ״צ‪ . . . . :‬ש ה ן מצות אינן מעכבות זו את זו וזמנה של זו לא זמנה של זו״‪ .‬ולכן‬
‫מנאן לשתי מצות‪.‬‬
‫‪ (20‬בפהמיצ‪ :‬קיש״ מיע יו״ד‪ .‬קטורת — מ״ע כה‪ .‬תמידיז — מ״ע לט‪.‬‬
‫‪ (21‬צו ו‪ ,‬׳ח־יט‪ .‬כתובים אלה הביא המעיי״ח )כנהערה ‪.(23‬‬

‫•( וכידוע דעח הרנזב־ם ושם פ־ב ה״ג> דאס אין כ״א יכ‪ 71‬לאכול כזית אץ שוחטי! ולא כדעת ר ש ״‬
‫פסחים צא‪ .‬א )כמשנה(‪ :‬לאכול כזית בין כולם‪ .‬נהובא בכ״מ שם‪.‬‬
‫••( ראה שאג‪-‬א סי׳ יב ושם ואפי• את־ל דק״ ש של יום זמנה כל היום וק־ש של לילה זמנה כל הלילה‪,‬‬
‫מ״מ כיון דשל יום אין זמנה בלילה !של לילה אץ נמנה ביום הי־ל מיע שהזמיג‪.‬‬
‫שמה‬ ‫שחיטת הפסח‪ ,‬אכילתו ואמירת ההלל עליו‬

‫החטאת גו׳ הכהן המחטא אותה יאכלנה״‪ ,‬ומ״מ אין הרמב״ם מונה אכילת החטאת‬
‫‪22‬‬
‫כמ״ע בחטאת בפני עצמה‪ ,‬אלא כוללה ביחד עם אכילת שאר קדשים ] — ״שצוה‬
‫הכהנים לאכול בשר קדשים כלומר החטאת והאשם שהם קדשי קדשים כר ושאר‬
‫‪23‬‬
‫קדשים כלומר קדשים קלים ‪ . .‬אכילתם גם כן נגררת אחר המצוה״[ — וא״כ אינו‬
‫מובן למה מנה הרמב״ם את אכילת הפסת כמ׳׳ע בפ׳׳ע ולא כפרט מהמצוה הכללית‬
‫‪25‬‬ ‫‪24‬‬
‫דאכילת קדשים ]שפסח הוא ג׳׳כ קדשים )קלים([ ?‬

‫והביאור בזה‪ :‬הרמב״ם עצמו מסביר את זה בדיוק לשונו ״שצונו לאכול בשר‬
‫הפסח בליל חמשה עשר מניסן בתנאיו הנזכרים והוא שיהי׳ צלי ושיאכל בבית אחד‬
‫ושיאכל על מצות ומרורים והוא אמרו ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות‬
‫‪26‬‬
‫על מרורים יאכלוהו״ ‪ .‬דהיינו שבזה שהתורה ציוותה על מספר תנאים וגדרים‬
‫במצות אכילת הפסת )דלא כבקרבן תטאת שכתוב בו סתם ״הכהן המחטא אותה‬

‫‪ (22‬מ״ע פט‪.‬‬
‫‪ (23‬לכאו׳ כן צריו לפרש גם בדברי מעיין התכמה ״ובתטאת נמי כתיב תשחט התטאת וכתיב הכהן‬
‫המחטא אותה יאכלנה וכן באשם ובשלמים ואפ״ה לא נחשבו השחיטה והאכילה לשני מצות״‪ .‬ותמוה‪ :‬דהרי‬
‫הרמב״ם מנה במ״ע בפ״ע)מ״ע פד( שיהי׳ מעשה קרבן תטאת על התואר הנזכר בו׳)ובחינוך מצוה קלח(‪ .‬וכן‬
‫באשם ובשלמים )מיע סה־סו‪ .‬ובחינוך מצוה קמ‪ ,‬קמא(‪ ,‬ומנה במ״ע בפ״ע )מצוה פט‪ .‬ובתינוך קב( אכילתם•‪,‬‬
‫ועכצ״ל כוונתו שלא מנה אכילת כ״א מצוה בפ״ע‪ ,‬או שבזה לא קאי לדעת הרמב״ם )והחינוך(‪.‬‬
‫אמנם קושייתו היא)לא שגם אכילת פסח תוכלל במ״ע דאכילת קדשים כהקושיא בפנים‪ ,‬כ״א ע״ד קושיית‬
‫הר״ד הבבלי(‪. :‬וצריך טעם לפי דעתי למה יש למנות שחיטת הפסח ואכילתו לשני מצות אחרי שאנו מצווים‬
‫על אכילתו א״א לכזית בשר בלא שחיטה ובחטאת נמי כוי)כנ״ל(״‪ .‬ומל׳ זה )א״א לבזית בשר כוי( משמע‬
‫שקושייתו היא בנוגע לשחיטת!‪ ,‬משא״כ בחטאת כוי נמנה מעשה החטאת ולא שחיטתו )ראה מהרים שיק‬
‫רמ״ע הי(‪.‬‬
‫‪ (24‬ואף שדעת הרמב״ם בזה צ״ע‪ :‬אם מצות אכילת קדשים היא רק זה שנאכלת לכהניט‪ ,‬וכדמוכח‬
‫מלשונו בהל׳ מעה״ק רפ״י)‪.‬הקדשים שאונלין אותן הנהנים״( או גס זה שנאכלת לבעלים)כדעת רש״י פסחים‬
‫נט‪ ,‬א ד״ה בשאר‪ .‬וברמב״ן בהשלמות לסהמ״צ מ״ע א( — ראה בזה מניח מצוה קב‪ .‬בית האוצר מע׳ א כלל‬
‫קנח‪ .‬קסב‪ .‬צפע״נ נדרים ט‪ ,‬ב )ולהעיר מל׳ שם‪ :‬ועי• משיב רבינו בסהמ״צ דאכילת זרים בקדשים קלים כוי(‪.‬‬
‫חמד״י מ״ע פט‪ .‬ועוד — הרי בכל אופן מובן שאכילת פסח היא מצוה ומביון שהיא קק״ל למה לא נכלל במ״ע‬
‫הכללית דאכילת קדשים )דאף שיש ע״ז ציווי בפ״ע הרי גם בחטאת ואשם יש בכ״א ציווי בפ״ע(‪.‬‬
‫‪ (25‬קושיא זו יש להקשות בין אם נאמר דמצות אכילת ק״פ היא פרט בהקרבתו)כסברת ר״ד הבבלי(‪,‬‬
‫דהרי גם בחטאת וכוי אף דבאכילת כהנים נשלמה הכפרה )כמ״ש בסהמ״צ שם( נכלל במ״ע דאבילת קדשים‬
‫ולא כחלק ממעשה ההקרבה כר כנ״ל הערה ‪ .23‬וגם לפי דעת ר״א בן הרמב״ם שאינו חלק ממצות הקרבת‬
‫הפסח‪ ,‬מכיון שהיא אכילת קדשים אפשר שתוכלל במיע דאכילת קדשים )לא רק כנגרר אחר המצוה כקקיל(‪.‬‬
‫‪ (26‬וכן ברפיח מהל׳ קיפ ‪.‬אכילת בשר הפפח בליל חמשה עשר מצות עשה״ הביא כל המשך הכתוב‬
‫שנאמר ״ואכלו את הבשר ‪ . .‬יאכלוהו״‪ .‬וכן כשמנאן לפני הל׳ ק״פ )שגיז מהרמב״פ( כ׳ ״לאכול בשר הפסח‬
‫על מצה ומרור בליל חמשה עשר״‪ .‬וגפ במנין המצוות שבראש פ׳ היד )אף שנכתב בקיצור הכי נמרץ‪ ,‬דייק‬
‫וכי(‪ :‬״לאכול בשר הפסח צלי בליל חמשה עשר שנאמר ואכלו את הבשר וגו״‪ .‬ופשוט שכוונתו גם לסיום‬
‫הכתוב ״ומצות על מרורים יאכלוהו״‪ .‬וצע״ק מה שלפני הלי <ךפ השמיט ״צלי״ ובמנין המצות שם לא כ׳ מצות‬
‫ומרורים בפירוש‪.‬‬

‫•( ועפי־ז צ״ע במש־כ )בדעת הרנזב״ם )והחינוך( עכ׳־פ( בבית ה מ י וח־א סיב( שתפס בקושיית מעיה־ח‬
‫שבחטאת מנה הכל )עשייתו ואכילתו( במצוה אחת )וכן בברית משה שס שכי‪ :‬כיון דשחיטה ואכילה בזמן א׳‬
‫ע־כ נמ‪1‬ה לאחח( וע־ז תירץ דבבל הקרבנוח לא הוי מצזה רק שיהי׳ הקרב! נאכל ולא על האדם ומש״ה הוי‬
‫אכילתו פרט א׳ ממצות שבאותו קרבן וכמו הקטרת אימורין )אבל כפסח הוי החיוב על האדם( — שהרי‬
‫להרמב־ס )והחינוך( מצות אכילתו לכהנים אינו פרט ממעשה הקרבן‪ .‬אלא מ״ע כללית בפ״ע‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שמו‬

‫יאכלנה״‪ ,‬וכיו״ב בקרבנות אחרים(‪ ,‬בזה חילקה התורה את חיוב אכילת הפסח כמצוה‬
‫‪28‬‬ ‫‪2‬‬
‫בפני עצמה‪ .‬וכן הוא גם בנוגע לשחיטתו׳ של קרבן הפסח ‪.‬‬

‫בםגנון אחר קצת )ובהתאם לתוכן דברי הר״א בן הרמב״ם(‪ :‬מכיון שמצות‬
‫השחיטה נאמרה ביחד )ובקישור( לזמנה המיוחד‪ ,‬ומצות האכילה תלוי׳ ונצטוו עלי׳‬
‫‪2,‬‬
‫ביחד עם זמן אחר המיוחד לה ועם עוד אופני אכילה ‪ ,‬מובן שחילוק זה בזמן בין‬
‫שחיטת הפסח ואכילתו אינו הענין הכללי דאכילת קדשים שממילא ישנו גם במצוה‬
‫‪30‬‬
‫זו)ע״ד שאנו מוצאים בקרבנות שהקרבתם צריכה להיות ביום דוקא וכיו״ב(‪ ,‬אלא‬
‫זהו גדר במצוה זו — מצות שחיטת הפסח ענינה הוא שצריך לשחטו׳ ״ביום ארבעה‬
‫‪3‬‬

‫‪32‬‬
‫עשר בניסן בין הערביים״ ‪ ,‬ומצות אכילת הפסח עניו ה״ציוונד שלה)תוכנה וגדרה(‬

‫‪ (27‬וכן בריש הל׳ ק״פ ״מ״ע לשחוט את הפסח כארבעה עשר לחודש ניסז אחר חצות״‪ .‬ובמניו המצות‬
‫שלפנ״ז‪,‬לשתוט את הפסח נזנזנו״‪ .‬אבל במנין המצות שלפני ס׳ היד כ׳‪,‬לשחוט הפסח שנאמר ושחטו אותו‬
‫כל קהל גו״‪ .‬ולא כ׳ זמנו‪ .‬וכנראה סמך על סיום הכי‪.‬‬
‫‪ (28‬ראה עד״ז בביאור הרי״פ פערלא שס בתתילתו‪.‬‬
‫‪ (29‬והיינו שזמן כ״א נאמר ביתד עם עצם המצוה — משא״כ בהמצות שהובאו לעיל )הערה ‪(20 ,18‬‬
‫מכיון שתוכן א׳ להב בב׳ הזמנים )ראה חמד״י במ״ע נו( נאמר הציווי שלהם בציווי א׳ ואת״כ מפרט הזמנים‪,‬‬
‫ראה בסהמ״צ במקומו)בק״ש‪ :‬ודברת בם‪ ,‬ואת״כ בשכבר ובקומד‪ :‬קטורת‪ :‬והקטיר עליו אהרן קטורת )ואת״כ(‬
‫בכקר גוי‪ :‬בתמידיז‪ :‬את קרבני לתמי‪ . .‬תשמרו להקריב )ואח״כ( את הכבש אתד תעשה בבוקר גו׳‪ .‬וגם לפי‬
‫סהמ״צ שם שהביאו מהכ׳ ״שנים ליום‪ /‬הדי מתחילה נאמר שהמצוה היא ש ד ם ליום ‪1‬אח־נ מפרש זמנם ‪,‬את‬
‫הכבש אחד גוי״‪ .‬ראה לב שמת בסהמיצ שורש יא‪ .‬קנאת סופרים סוף שורש ט׳ ובמ״ע לט‪ .‬ביאור הרי״פ מ״ע‬
‫ג־ד‪ .‬בסופו‪.‬‬
‫‪ (30‬רמב״ם רפ״ד מהלי מעה־ק‪ .‬ומה שפרש״י בנוגע לק״פ )רפ״ו דפסחים — פה‪ ,‬ב( ד״ה שחיטתו‬
‫וזריקת דמו — ״אי אפשר אלא ביום דכתיב ביום צוותו כוי״‪ ,‬הוצרך לזה בשביל זריקת דמו שלכן העתיקו‬
‫בהתחלת פירושו‪ ,‬כי הזמן די״ד בין הערבים נאמר רק ב״ושחט! אותו״‪ .‬וגם מש״כ )בהעלותך ט‪ ,‬ג(‪,‬בארבעה‬
‫עשר יום בחודש הזה ביו הערבים תעשו אותו׳‪ ,‬הרי קאי על הנאמר בתורה לפניז‪ .‬ובתורה מפורש בפרשת בא‬
‫רק השחיטה‪ ,‬וראה רמב״ז בא שם‪ ,‬ו דהכ׳ בזמן הקרבת פסח מדובר בזמן שחיטה‪ .‬ראה בארוכה שאג״א סי׳ יז‬
‫ד״ה ועתה אבאר‪.‬‬
‫‪ (31‬ועפ״ז מובן בפשטות מה שהרמב״ם הביא דוקא הכי דפרשת בא ״ושתטו אותו גוי״ כמ״ע על‬
‫שחיטתו‪ ,‬ולא הכי דבהעלותך )ט‪ ,‬ב( ויעשו בנ״י את הפסח במועדו‪ ,‬כהיראים )שם(‪ ,‬כמו שהקשה בברית משה‬
‫שם‪ ,‬כי דוקא מכתוב דילן — דביתד עם השחיטה נאמר זמנו ולאח״ז הציווי על אכילתו — ידעינן דמצוה‬
‫בפ״ע היא וגדרה‪ ,‬משא״כ בפי בהעלותך שלא מפורש שחיטתו וגם לא נזכר שם בכלל)בנוגע לפ״ר( הציווי על‬
‫אכילתו )כ״א ציווי כללי ״ויעשו בניי ‪ . .‬תעשו אותו״(‪.‬‬
‫אלא שלדעת היראים )והבה״ג( מצות קיפ של ישראל היא כל מעשה הפסח — שחיטתו זריקת דמו‬
‫והקטרת אימוריו — כמ״ש שם‪ ,‬ולכן לא הביא הכי ושתטו כ״א ״ויעשו״‪ .‬ולדעת הרמב״ב המצוה על כ״א‬
‫מישראל היא שחיטתו‪ ,‬ולכן הביא דוקא הכי ״ושחטו״)אלא שאם לא גמרו להקריב לא נתקיים מצות ״ושחטו״‬
‫של ישראל‪ ,‬ולא נפטר מחיוב ברת( — וראה הערה שלפנ״ז ובהערה הבאה‪.‬‬
‫ומה שהקשה ד״ושחטו״ לא נאמר בפסח דורות אלא בפסח מצרים — הרי כו״כ מצות בפסת למדין רק‬
‫מהנאמר בפרשה זו בנוגע לפסח מצרים‪ .‬וראה בא יב‪ ,‬יד )ובמכילתא ופרש״י שם(‪ .‬שם‪ ,‬יז)ובפרש״י(‪ .‬שם‪ ,‬כד־‬
‫כה‪ .‬מכילתא ופרש״י עה״פ יב‪ ,‬מז‪ .‬רמב״ו שם יב‪ ,‬ט‪ .‬ראנ״ע שם יב‪ ,‬מג‪.‬‬
‫‪ (32‬ועפ״ז מובן גם מה שבפסח מנד‪ ,‬מ״ע דשחיטח הפסח‪ ,‬ולא כבחטאת כוי שמנה המצוד ד)כל( מעשה‬
‫החטאת כוי )ראה לעיל הערה ‪ — (23‬כי‬
‫ונוסף על הפשוט‪ ,‬שרק השתיטה מפורשת בתורה בק״פ ולא פרטי מעשי הקרבתו כבחטאת כוי‬
‫שמפורשים פרטי מעשיהם‪ ,‬וע״פ מ״ש הרמב״ם )סהמ״צ שורש בי( דהנלמד בי״ג מדות לא מנה במניו המצות‪,‬‬
‫הר‪[-‬‬
‫בפסח מצות שחיטתו היא על כ״א מישראל )תובת גברא(‪ ,‬כלי הכתוב ״ושתטו אותו כל קהל עדת ישראל״‬
‫שמז‬ ‫שחיטת הפסח‪ ,‬אכילתו ואמירת ההלל עליו‬

‫הוא שצריך לאבלו בליל חמשה עשר בניסן בתנאים האחרים הנ״ל‪ :‬ומחמת זה״ הן‬
‫נמנות כמצוות נפרדות‪.‬‬

‫ד‪ .‬גם בחיוב קרבן פסח בפסח שני )שלדעת הרמב״ם הוא רגל בפני עצמו‬
‫)מהראשון(״( מחלק הרמב׳׳ם שחיטתו מאכילתו ומונה אותן כשתי מצוות נפרדות״‪.‬‬
‫וגט זה מובן לפי הטעם הנ״ל בקרבן פסח ראשון‪ :‬האכילה צריכה להיות ״על‬
‫‪36‬‬
‫מצות ומרורים״ ‪ ,‬וזהו ענין ה״ציוונו״ ותוכן מצות אכילת פטח שני״‪.‬‬

‫אבל אינו מובן‪ ,‬למה אין מצות אכילת פסח שני נכללת במצות אכילת הפסח‬
‫בליל חמשה עשר בניסן?‬

‫ואע״פ שהם תלוקים בזמנים שונים‪ ,‬אבל בתוכנם הרי הם אותה מצוה‪ :‬החיוב‬
‫‪3‬‬
‫לאכול את קרבן הפסח ״על מצות ומרורים״ בלילה שלאחר ההקרבה• )וממילא באה‬

‫)ראה מכילתא )הובא ברש״י( עה״פ‪ .‬קדושין מא‪ ,‬ב‪ .‬ושינ‪ .‬ולהעיר ממשנה פסחים סד‪ ,‬א‪ :‬שחט ישראל וקבל‬
‫הכהן בוי‪ .‬ובפרש״י ושפ״א שם(‪ .‬משא״כ בחטאת כוי שמצוה על הבעלים היא הבאת הקרבן כו׳ ״שצונו שיקריב‬
‫כר״)סהמ״צ מ׳ע סט ואילד(‪ ,‬והשחיטה כוי ושאר הפרטים נאמרו כפדטיס במעשה הקרבתו ולכן נחשב הכל‬
‫ביחד כמנות מעשה הקרבן)סהמ״צ מ״ע סד ואילך(‪ .‬אבל ראה רש״י פסתיס ז‪ ,‬ב ד״ה פסח וקדשים )וראה‬
‫מניח מצוה ה׳ בסופו )ובהמובא שם«‪ .‬או אפיל )ויתאים לפרשיי הניל( דהשחיטה בשאר הקרבנות נכללת‬
‫במצות הקרבתו שעל הבעלים )מ״ע סט ואילך(‪ .‬ומצות מעשה הקרבז עצמו שייכת למצות כהונה שהיא‬
‫מקבלה ואילך‪ ,‬משא׳ב שחיטה — כשרה בור )רמבים ה׳ ביאת מקדש פיט היו‪ .‬רפ״א מהלי פסולי‬
‫המוקדשין(־‪ ,‬וראה מפרשי סהמ״צ )לב שמח‪ ,‬מרגניתא טבא‪ ,‬קנאת סופדים( בשורש יב‪ .‬אבל לא משמע כן‬
‫מלשונו בהל׳ מעה״ק )רפיו‪ .‬רפ״ז‪ .‬רפ״ט( שנבל הקרבנות מנה שחיטתו במעשה הקרנו עצמו‪ .‬וגם מלשונו‬
‫בסהמ״צ שם )מ״ע סד ואילך( משמע שהיא ממצות מעשה הקרבו)שצונו שיהי׳ מעשה קרבן כוי( ולא שייך‬
‫למצות כהונה )משא״כ בתיניד מצוה קלח‪ .‬קמ‪ .‬קמא(‪ .‬ולהעיר מדברי הרמבים )לאחר שמנה מעשה קרבו‬
‫עולה חטאת אשם ושלמים כ׳ במיע סו(‪. :‬אלו הארבעה ‪ . .‬הם מעשה הקרבנות כולם כי כל קרבנות בהמה‬
‫יקריבו יחיד או צבור״‪ .‬ואולי נכלל בזה גם מעשה הפסח‪.‬‬
‫‪ (33‬ומלבד זה יש באכילת פסת גם מצות אכילת קדשים כמ״ש בכמה אתרוגים — בית הלוי חיג סנ״א‪.‬‬
‫שו״ת צפעינ ח״ב סכ״ד )הובא בכללי התוהימ ח״ב ע׳ ר(‪ .‬אויש הל׳ חוימ פיו היא‪ .‬ובכ״מ‪ .‬וראה צפע״נ הל׳‬
‫ערכיו פיג הי״ג )לד‪ ,‬סעיג ואילר(‪.‬‬
‫‪ (34‬שלכן נמנה למיע בפ״ע — רפיה מהל׳ קיפ סהמ״צ מ״ע נז‪.‬‬
‫‪ (35‬מ״ע נז־נח‪ .‬תינוד מצוה שפ־שפא‪.‬‬
‫‪ (36‬בהעלותך שם‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (37‬בסהמ״צ שם ‪.‬שצונו לאכול בשר פסח שני בליל חמשה עשר מאייר על מצה ומרור והוא אמרו בו״‪.‬‬
‫ועיי לשונו במנין המצות בראש ס׳ היד‪ :‬לפני הלי קיפ‪ :‬ובהל׳ קיפ פ״ח ה ע ‪.‬‬
‫‪ (38‬ובפרס שבמצות אכילתו אין מפורש זמן ורק ‪.‬על מצות ומרורים יאכלוהו״‪ .‬וזמנו נאמר בתחילת‬
‫הכתוב בנוגע לעשייתו‪.‬בחודש השני בארבעה עשר יום ביו הערביים יעשו אותו כוי״‪ .‬ובמנין המצות שם‪:‬‬
‫״לאכול את בשר פסח שני על מצה ומרור שנאי גו״‪ .‬ולא כ׳ זמנו כמו בפ״ר‪ .‬וכ״ה בחינוך מצוה שפא‪.‬‬

‫•( לבאר היי אפיל דבפסח להיות שהציזוי היי סודם נדת שאז לא היו מצווים במצזת שחיטה‪ .‬נחשבת‬
‫השחיטה למצוה בפ־ע‪ ,‬משא״כ בשאר קרבנות שנצטוו אחר שניתנה תורה וגם חולין צריכין שחיטה ונמנה‬
‫למצוה בפ־ע )נזיע קחו( אין שחיטת קדשים נחשבת למצוה בפ־׳נ! )וראה חזד־ה שחיטה זבחים יד‪ ,‬ב )יעוד(‬
‫בשם הר־׳ מאורלייניש( — אבל הרי הרמב״ם ס״ל )הלי שחיטה פ״ד ה״׳ז( דבמדבר )בכלל( לא נצטוו בשחיטת‬
‫חולין וראה לשונו נסהמ־צ שם מספרי‪ :‬מה מוקדש׳! בשחיטה אף חולין כר‪ .‬ואכ־מ‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שמח‬

‫אותה המצוה בשני זמנים(‪ :‬אם ההקרבה היא בי׳׳ד בניסן צריכה האכילה להיות בליל‬
‫‪3,‬‬
‫ט״ו בניסן‪ ,‬ואם ההקרבה היא בי״ד באייר‪ ,‬צריכה האכילה להיות בליל ט״ו באייר ‪.‬‬

‫אלא הביאור בזה הוא‪:‬‬

‫אע״פ שנתבאר לעיל ששחיטת הפסח ואכילתו קשורים שניהם עם זמנם‪ ,‬באופן‬
‫שזה עושה אותם לשתי מצוות — מ״מ חילוק יש ביניהם באופן שבו פועל ומתבטא‬
‫‪40‬‬
‫הקישור עם הזמן ‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫יום י״ד בניסן הוא יום של חג רק מחמת שחיטת הפסת׳ שבו‪ ,‬אבל מצד עצמו‬
‫איו בו מציאות מיוחדת‪ :‬ואילו ליל חמשה עשר בניסן הוא נבדל ומיוחד גם)ואדרבא‬
‫‪42‬‬
‫— בעיקר( כיום מצד עצמו‪ ,‬כי זהו הזמן דיצי״מ — וכמו שהי׳ בפעם הראשונה ‪:‬‬
‫‪43‬‬
‫״ועברתי בארמ״צ בלילה הזה והכיתי כל בכור ‪ . .‬ופסחתי עליכם״ ‪ ,‬ו״ליל שימורים‬
‫‪46‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪44‬‬
‫הוא לה׳ להוציאם מארמ״צ״ )והכתוב אומר ״הוציאך ה״א ממצרים לילה״( —‬
‫‪48‬‬ ‫‪4,‬‬
‫ומחמת זה‪ ,‬מחמת חשיבות הזמן ‪ ,‬אז היא המצוה דאכילת פ ס ח וממילא — שחיטת‬
‫הפסח בי״ד בניסן(‪.‬‬

‫אבל איו הדברים כן בפטח שני‪ :‬אכילתו בליל ט״ו באייר אינה קשורה בזה שאז‬
‫‪4,‬‬
‫הוא ט״ו באייר — זמן של יום ט ו ב וכיו״ב‪ ,‬אלא רק מחמת זה שזהו הלילה שאחרי‬
‫‪50‬‬
‫)ההקרבה שב(י״ד אייר ‪ .‬ולכו אין אכילה זו יכולה לימנות במצות אחת עם אכילת‬

‫‪ (39‬עד״ז הקשה גם ברי״פ פעילא מ״ע נז)קרוב לסופו(‪.‬‬

‫‪ (40‬להעיר משינוי ל׳ הרמב״פ במנין המצות שלפני הלי ק״פ )בגוגע לפ״ר( שבשחיטה כ׳ ״לשחוט את‬
‫הפסח בזמני״‪ ,‬ובאכילה‪ :‬״לאכול בשר הפסח ‪ . .‬בליל חמשה עשר״‪.‬‬
‫‪ (41‬ראה תוד״ה שמונה — ערכיו י‪ ,‬א‪ .‬ירושלמי רפ״ד דפסתים )הובא בתומי שם נ‪ ,‬א(‪ .‬רמב״ם הל׳ יו״ט‬
‫פ״ח הייז־יח‪ .‬ובצל״ח שם‪ :‬דיריט של תורה היא בעת הקרבת הקרבן‪ . .‬שקבעה התורה יו״ט ביום ההוא לרוב‬
‫ישראל העושים הפסח‪.‬‬
‫‪ (42‬ראה שהש־ר פ״א‪ ,‬יב )ג(‪.‬‬
‫‪ (43‬בא יב‪ ,‬יב‪ .‬יג‪.‬‬
‫‪ (44‬שם‪ ,‬מב‪ .‬וראה רש״י שם ד״ה הוא הלילה‪.‬‬
‫‪ (45‬ראה טז‪ ,‬א ובפרש׳״• שם‪ .‬וראה ברכות ט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (46‬להעיר שלכמה דיעות גם בליל ט״ו במצרים היו אסורים במלאכה)ראה ר״ו לפסחים קטז‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י‬
‫בא יב‪ ,‬יו‪ .‬ועוד‪ .‬וראה שו״ת תורת הסד או״ח םכ״ה אות ז(‪ .‬וראה לעיל ע׳ רכט־רל‪.‬‬
‫‪ (47‬וכמו שאומרים בהגדה ״פסה שהיו אבותינו אוכלים ‪ . .‬על שוס שפסח המקום כוי שנאמר ‪ . .‬ואת‬
‫בתינו הציל גוי״‪.‬‬
‫‪ (48‬ועד מתי אתה אוכל והולד עד מועד צאתך ממצרים )ברכות שם(‪ .‬וכ״פ הרמב״ם )הלי ק״פ פ״ח‬
‫הט״ו( שמדאורייתא אוכלים כל הלילה‪ .‬וגם לדעת ראב״ע שאוכלים רק עד תצות מדאורייתא — זמן שריפה‬
‫הוא רק בבוקר שאז נעשה נותר — ראה פרש״י שם ד״ה שם תזבת‪ .‬וראה בהמוכא בצפע״נ עה׳׳ת בא ע׳ לז‪.‬‬
‫הלי ערכין שם‪ .‬אויש שפ‪.‬‬
‫‪ (49‬ראה פרש״י בהעלותך ט‪ ,‬י‪ .‬פסחים צה‪ ,‬ב דייה שאין‪.‬‬
‫‪ (50‬ועפ״ז יומתק ל׳ החינוך )מצוה שפ״א(‪ :‬״שכל המתיייב בפסח שני שיאכל בשר הפסת על מצות‬
‫ומרורים שנא׳ על מצות ומרורים יאכלוהו״‪ ,‬שלא כתב זמנו ולא פירש להדיא מצוה דעצס אכילתו כמו בפ״ר‬
‫)עי׳ רי״פ פערלא )שם בסופו( שהקשה עליו•( — כי בתורה לא נאמר מפורש זמן אכילתו ולא ציווי על עצם‬

‫ומה שהקשה דממש־כ החינוך ‪,.‬ועוכר ע־ז ואכל פסח שני מבלי מצה ומרור בטל עשה״‪ ,‬מבואר דלא‬ ‫•(‬
‫שמט‬ ‫שחיטת הפסח‪ ,‬אכילתו ואמירת ההלל עליו‬

‫פסח ראשון כי בפםח ראשון הנה הזמן עצמו הוא פרט וחלק מהמצוה‪ ,‬אבל בפסח‬
‫שגי אין לזמן עצמו שום שייכות לתוכנה של האכילה״‪.‬‬
‫ובזה יובן ג״כ דין הלל בפסח ראשון‪ ,‬והחילוק שבזה בין פסח ראשון לפסח‬ ‫ה‪.‬‬
‫שני‪:‬‬

‫מהחילוקים שביו פסח ראשון לפסח שני‪ ,‬מונה המשנה״‪ :‬״הראשון טעון הלל‬
‫באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו)ומסיק( זה וזה טעונין הלל בעשייתן״‪ .‬והנה‬
‫על ההלכה ״הראשון טעון הלל באכילתו וכר״ איתא בגמרא״ ״מנה״מ‪ ,‬א״ר יוחנן‪. .‬‬
‫‪!4‬‬
‫השיר יהי׳ לכם כליל התקדש חג ‪ ,‬לילה המקודש לחג טעון הלל‪ ,‬לילה שאין‬
‫מקודש לחג אין טעון הלל״‪ .‬ואח״כ איתא בגמרא ״זה וזה טעונין הלל בעשייתן כר״‪:‬‬
‫״מאי טעמא‪ ,‬איבעית אימא לילה קא ממעט יום לא קא ממעט ואיבעית אימא אפשר‬
‫ישראל שוחטין את פםחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל״‪.‬‬

‫והנה מזה שעל ״טעונין הלל בעשייתן״ שואלת הגמרא בלשון ״מאי טעמא״)ולא‬
‫בלשון ״מנה״מ״ כמו בשאלה על ״הראשון טעון הלל באכילתו וכו׳״( ומזה שהגמרא‬
‫עונה ע״ז)בתירוץ הראשון( ״לילה קא ממעט יום לא קא ממעט״ — מוכח שבשקו״ט‬
‫זו הכוונה היא להסביר )לא את המקור והטעם למה ״זה וזה טעונין הלל בעשייתן״‬
‫כשלעצמו״‪ ,‬כי אם( מהו החילוק בין שתיטת פטח שני שטעון הלל לביו אכילתו‬
‫שאינה טעונה הלל‪.‬‬

‫וצריך להבין‪ :‬א( למה באמת אין הגמרא שואלת ״מנה״מ״)וכיו״ב( על עצם‬
‫ההלכה ד״טעונין הלל בעשייתן״‪ ,‬כשם ששואלת על ההלכה ד‪,,‬הראשון טעון הלל‬
‫‪56‬‬
‫באכילתו וכוי״ ? ב( מכיון שכל השאלה שבגמרא אינה אלא בנוגע לטעם החילוק בין‬
‫אכילתו לשחיטתו‪ ,‬א״כ מה עונה הגמרא בתירוץ השני ״אפשר ישראל שוחטין את‬

‫אכילתו בל׳ ״ואכלו את הבשר גו׳״)כבפ״ר(‪ ,‬כ״א ״על מצות ומרורים יאכלוהו״‪ ,‬ולכן מפרט רק ״שיאכל כוי על‬
‫מצות ומרורים בו״ שעפ״ז מבואר מה שלא נמנה ביחד עם שחיטתו‪.‬‬
‫וצ״ע בל׳ הרמבים במניז המצות לפני הל׳ ק״פ שבשחיטה כי‪ :‬לשחוט פסח שני)ולא כ׳ זמנו(‪ ,‬ובאכילה‪:‬‬
‫״לאכול פיש בו׳ בליל חמשה עשר לחודש השני׳)ולא כבמניז המצות לפני ספר היד‪ ,‬בנ״ל הערה ‪.(38‬‬
‫‪ (51‬וחילוק זה עושה אותם מצות בגדרים שונים‪ ,‬אבל זה שבפיר גם נשים תייבות ובשני אינן חייבות‪,‬‬
‫אייז שינוי בעצם גדר ותוכן המצוה‪.‬‬
‫‪ (52‬פסחים צה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (53‬שם‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (54‬ישעי׳ ל‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ (55‬ועפיז ציע מה שהוצרן• רש״י לפרש בדיה לילה ״ולקמן אמרינן נביאים שביניהן תקנו בו״ —‬
‫דלכאורה‪ :‬א( למה צריד לפרש טעם הלל בשחיטתו כאן‪ ,‬ב( מניו שלטעם הא׳ •יום לא קא ממעטי טעם ההלל‬
‫שונה מלטעם הבי‪.‬‬
‫‪ (56‬כדמוכח מפרשיי שם שהגמ׳ בא לפרש )גם( הטעם שהראשון טעוו הלל באכילתו‪.‬‬

‫מנה עשה אלא לעני! מצה ומרור‪ ,‬ונטה מדברי הרמב״ם — ראה מנ־ח שם שאייז פירוש דברי החינוך‪ .‬וכ! מה‬
‫שכ• דבפ־ר לא הזכיר אלא מצות אכילת הפסח בלבד‪ .‬הרי כתב שם בפירוש ‪.‬לאכול נשר הפסח בליל טו עפ״י‬
‫תנאים שבכתוב״‪.‬‬
‫חידושים וביאורים ב ה ל כ ו ת פ ס ח‬ ‫שנ‬

‫פסחיהן ואין אומרין הלל״ — בהסבר זה אין אנו מוצאים חילוק בין שחיטת הפסח‬
‫לאכילתו‪ ,‬כי סברא זו עצמה אפשר לומר )לולא המיעוט( גם בנוגע לאכילתו)אפשר‬
‫‪8‬‬
‫ישראל אוכלי!״ וכר( ׳?‬
‫ו‪ .‬והביאור בזה‪ :‬מהפסוק ״השיר יהי׳ לכם כליל התקדש חג״ למדים לא רק את‬
‫המיעוט ד״לילה שאין מקודש לחג אין טעון הלל״‪ ,‬כי אם את עצם גדר החיוב דהלל‬
‫בשעת אכילת הפסח — שאי״ז‪ ,‬בעיקר‪ ,‬מפני עצם אכילת הפסח‪ ,‬אלא מפני‬
‫שהאכילה היא ב״ליל התקדש חג״ — זמן הגאולה והנסים דיצי״מ‪ ,‬ולכן צריך לומר‬
‫הלל״‪.‬‬

‫דהיינו מכיון שאכילת הפסח בליל ט״ו בניסן הרי היא )והיתה( בפועל קשורה‬
‫עם הגאולה והנסים שבלילה זה‪ ,‬שהרי מהאי טעמא זהו הזמן הקבוע למצות אכילת‬
‫הפסח‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬לכן מחובר הזמן עם המצוה המיוחדת שבו ואמירת ההלל היא בשעת‬
‫אכילת הפסח״‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫מזה׳ מובן בנוגע לפסח שני‪ ,‬שמכיון ש״אין מקודש לחג״ — שהרי ליל ט״ו‬
‫‪4‬‬
‫באייר לא הי׳ זמן של נסים ולכן אין בו תוכן של חג׳ — לכן אכילת פ״ש ״אין טעון‬
‫הלל״‪ ,‬כיון שהאכילה כשלעצמה אינה סיבה מספקת לאמירת הלל‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬

‫ז‪ .‬לאחר תירוץ זה בגמרא )ובהמשך לביאור הנ״ל( קאי בגמרא על ״זה וזה‬
‫טעונין הלל בעשייתן כר״ ושואלת ״מאי טעמא״‪ :‬מהו טעם החילוק בין שתיטת הפסח‬
‫)שטעונה הלל( לאכילתו)שאינה טעונה הלל — למה תהי׳ שחיטתו של פ״ש שונה‬
‫מאכילתו(‪ :‬אין הגמרא שואלת כאן הטעם למה שחיטה בכלל ״טעון הלל״‪ ,‬כי המקום‬
‫לשאלה כזו אינו בקשר למשנה זו‪ ,‬אלא בפעם הראשונה שנאמר הדין דהלל בשחיטה‬
‫‪62‬‬
‫— במשנה ק ו ד מ ת ‪ :‬במשנה זו נמנים רק פרטי הדינים שבהם חלוקים פסח ראשון‬

‫אף שי״ל שאין צריו לאומרו עוה״פ באכילתו מטעם זה‪ ,‬כיון שכבר אמרו בשחיטתו‪ .‬וכמ״ש כשפ״א‬ ‫‪(57‬‬
‫כאן‪.‬‬
‫‪ (58‬גם צלהיב בעצם העניו‪ :‬מהי הסברת ההכרה‪ ,‬בל׳ הברייתא ״אפשר ישראל שוחטיז כוי״ שיחייב‬
‫אמירת הלל‪ .‬ומה שפרש״י ״כיון שדבר מצוה הוא טעוו הללי — הרי אינו מרומז בגמ׳‪ ,‬ולבאר י״ל שרמזו בזה‬
‫שהביא גפ ״נוטלין את לולביהן״ אבל לא משמע כן מפרשיי דיה ״נוטלין את לולביהן״‪.‬‬
‫‪ (59‬והרי בפי׳ הכתוב ״השיר יהי׳ לכם׳ הוא ״ביום שתגאלו מן הגלות״)פרש״י פסחים ש‪ .(0‬וראה טו״א‬
‫מגילה יד‪ ,‬א דיה יציימ‪ .‬וכ״מ ממדרש תהליפ )קיג( שאמרו הלל בשעת הנסים כו׳ דיצי״מ‪ .‬וראה ירושלמי‬
‫פסחים פיה היה‪ .‬פרקי דר״א ספמ״ת וברדיל שם‪.‬‬
‫‪ (60‬וכימ בירושלמי שם פ״ט ה״ג‪ ,‬שבפסוק זה למדיו ליל פסח ממפלת סנחריב)וראה קהיע ופימ שם(‪.‬‬
‫ועד״ז בפרש״ ישעי׳ שפ‪ .‬וברמב״ן לסהמ״צ שורש א׳ דיה והפליאה)דס״ל דהלל הוא מה״ת( כ׳ כי ישירו לא־ל‬
‫המושיע אותם מיד סנחרב כאשר הם משוררים בליל התקדש חג והוא ליל אכילת חג הפסח שהיו משוררים‬
‫בקול גדול כמו שאמרו)פסחים פה‪ ,‬סע״ב(‪ .‬וברמב״ן פסחים )קיז‪ ,‬א ד״ה ותמה(‪ :‬שאיו לד הלל חובה כאכילת‬
‫פסחים שהיא שטת גאולה וכן שנינו זה וזה טעון הלל באכילתם)? — כנראה הוא טיס( וסמכוהו על המקרא‬
‫דכתיב השיר יהי׳ לבם כר)וראה שו״ת תויח שבהערה ‪ .(46‬אבל מרמב״ן)שם דיה עוד( לפנ״ז וברין)פסתים‬
‫ש‪ (0‬משמע‪ ,‬שהלל בלילה הוא הלל שעל עשיית מצוד‪) ,‬אכילת הפסח עצמה(‪.‬‬
‫נ‪ (6‬ועפיז מתור׳ז דיוק השפ״א כאן‪.‬‬
‫‪ (62‬פסחים סד‪ ,‬א‪.‬‬
‫שנא‬ ‫שחיטת הפסח‪ ,‬אכילתו ואמירת ההלל עליו‬

‫ופסח שני ובדרך ממילא גם במה הם משתווים — בהלל בשחיטה)ובו׳( — וע״ז באה‬
‫השאלה ״מאי טעמא״‪.‬‬

‫ומבארת הגמרא שגדר אמירת ההלל בשחיטתו שונה מאמירת ההלל באכילתו‬
‫)בלילה(‪:‬‬

‫התירוץ הראשון ״לילה קא ממעט יום לא קא ממעט״‪ ,‬אמירת הלל בלילה קשור‬
‫עם הטעם ד״התקדש חג״‪ ,‬ולכן ממעטים ״לילה״ דפסח שני‪ :‬אבל אמירת הלל ביום‬
‫אינה קשורה עם הזמן מצד עצמו‪ ,‬ולכן לא אימעיט‪ .‬דהיינו‪ ,‬שהתירוץ הראשון‬
‫מדגיש בעיקר השינוי של אמירת הלל ביום לגבי אמירתו בלילה ע״י הטעם לאמירתו‬
‫בלילה‪ ,‬וממילא מובן)בדרך השלילה( שאמירתו ביום אינה מטעם ״התקדש תג״ ולכן‬
‫אין חילוק בין יום י״ד בניסן )פ״ר( ליום י״ד באייר )פ״ש(‪.‬‬

‫התירוץ השני ״אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן‪ . .‬ואין אומרים הלל״‪ ,‬מדגיש‬
‫את הטעם של אמירתו ביום )שאמירת הלל ביום קשורה בשחיטת הפסת )״אפשר‬
‫ישראל שוחטין‪ . .‬ואין אומרים וכר״((‪ ,‬ולכן מובן שצריך לומר הלל בשחיטת פסח‬
‫שני בדיוק כמו בשחיטת פסח ראשון‪.‬‬

‫אבל שונה היא אמירת ההלל באכילת פמח )ראשון( שןהאכילה כשלעצמה אינה‬
‫מספקת לזה‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬אלא( היא מטעם‪,,‬התקדש חג״ כנ״ל‪ ,‬ולכן באכילת פפח דליל ט״ו‬
‫באייר לא שייכא אמירת ההלל‪.‬‬

‫ויש לומר‪ ,‬שהתילוק בין שני התירוצים הוא‪ :‬לפי התירוץ הראשון הנה גם‬
‫אמירת ההלל שבשעת השחיטה קשורה עם הזמן‪ ,‬עם ״יום״‪ ,‬ע״ד שהוא באכילתו —‬
‫אלא שבאכילתו הזמן עצמו הוא טיבה‪ ,‬ואילו בשחיטתו מצות השחיטה עושה את‬
‫‪64‬‬ ‫‪65‬‬
‫הזמן‪ :‬ע״י מצות שחיטת הפסח בזה היום נעשה הזמן עצמו כזה שהוא טעון הלל ‪:‬‬
‫ולפי התירוץ השני אמירת ההלל היא רק מתמת שתיטת הפסח — ״אפשר ישראל‬
‫שוחטין את פסחיהן כו״ וא״א הלל״״‪.‬‬

‫‪ (63‬ראה תום׳ ערכיו שבהערה ‪ .41‬ולהעיר מירוש׳ ורמב״ם וצליח שבהערה שם‪ .‬וראה מכתבי תורה‬
‫)מכי גי( דלפי פי׳ התום׳ ברכות )יד‪ ,‬א דיה ימים( ציל דכוונת התום׳ בערכיו — ד״אז הוו להו יו״ט׳ — הוא‬
‫ל״פסח שני״‪.‬‬
‫‪ (64‬ועפ״ז יש לבאר מה שפרש׳״• בחי׳ האי ״ולקמן אמרינו נביאים שביניהן תקנו•)ראה לעיל הערה ‪(55‬‬
‫— כי מהגמ׳ מוכת שההלל שייר ליום — להזמן‪ ,‬וע״ז מתאים יותר מה ש״נביאים שביניהן תקנו כוי על כל‬
‫פרק ופרק כוי• שהם עניניפ השייכים להזמן)מצד איזה דבר שאירע בו וביויב( לא מצד הפעולה עצמה כוי‪.‬‬
‫‪ (65‬ולכו פירש׳י ״דדבר מצור! הוא טעון הלל״‪ ,‬היינו מצד מצות שחיטת הפסח עצמה‪ .‬ועד״ז מובן‬
‫מרמבין ור׳ין לפסחים קיז‪ ,‬א‪.‬‬
‫וגם עפ״ז יש לבאר מה שלדעת רש׳י)לעיל סד‪ ,‬א‪ .‬דיה אם גמרו ודיה ואם שנו( היו קוראים את ההלל‬
‫רק בשעת שחיטה‪ ,‬כי!נוסף להמבואר בתום׳ שם‪ ,‬דכשאיו נסכין איו הלוים אומרים שירה בשעת הקרבה כ״א‬
‫בשעת שתיטה — והרי גם לדעת רשיי הלוים היו אומרים את ההלל כמשנית פעם בארוכה )ראה המכתבים‬
‫שנדפסו לעיל ע׳ ם< ואילן־(• — הרי! המצות בקיפ שעל ישראל היא השחיטה‪ ,‬וכנ״ל בהערה ‪.32 31‬‬

‫•( וראה שקו״ט בוה בם׳ האחרונים — במכתבי תורה ומכתב ב־ ה(‪ .‬בהמובא בצפע־נ עה״ת בא ע• מג‬
‫ואילן‪ .‬תו־ש מילואים לחלק יב סי״ב‪ .‬ובכ־ח‪ .‬וע״פ המבואר בהמכתביס שנםמנו בפנים ההערה אי־צ לכל‬
‫הנ־־ל‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שנב‬

‫עכ״פ לשני התירוצים מובן‪ ,‬שמכיון שהטעם שפטה ראשון טעון הלל בעשייתו‬
‫אינו מחמת שהזמן מצ׳׳ע הוא זמן המביא לחיוב האמירה‪ ,‬אלא זה מחמת שחיטת‬
‫הפסח )שבו(‪ ,‬הנה מובן‪ ,‬שבזה שווים פסח ראשון ופסח שני ושניהם טעונים הלל‬
‫בעשייתן‪.‬‬

‫הביאור בכהנ״ל בפנימיות הענינים‪:‬‬ ‫ח‪.‬‬

‫יציאת מצרים היא מהמאורעות העיקריים והכלליים בחיי ישראל‪ :‬אז היתה‬
‫‪68‬‬ ‫‪6,‬‬ ‫‪66‬‬
‫ההתחלה‪ ,‬ה״לידה״ ‪ ,‬של עם ישראל‪ ,‬שאז נהפכו מעבדי פרעה לעבדי ה׳ ‪ ,‬כמ׳׳ש‬
‫״כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים״‪.‬‬
‫ומאחר שהתוכן של קרבן פסח הוא ההכנה להענין הכללי של יצי״מי*‬
‫והמשכתו‪ ,‬להיעשות עבדי ה׳ — מובן שגם כל פרטי הענינים שהתורה מצווה בענין‬
‫זה‪ ,‬אינם פרטים גרידא‪ ,‬אלא כל ענין מהם הוא כלל לעצמו‪.‬‬

‫ןוזה גופא הוא הטעם לזה שדוקא בהציווי על הקרבן פסח מצינו בתורה כל כך‬
‫הרבה פרטים ופרטי פרטים — באופן הכנתו‪ ,‬אכילתו וכר )שלא מצינו כן בשאר‬
‫הקדמות(‪ ,‬כי בזה מודגשת חשיבותם המיוחדת של הפרטים שבקרבן פטח[‪.‬‬

‫וי״ל שזהו הטעם בפנימיות הענינים‪ ,‬שבקרבן פסח נמנות ההקרבה והאכילה כל‬
‫אחת למצוה בפ״ע — כי כל אחת מהן בפ״ע היא כלל ועיקר בההכנה להענין הכללי‬
‫דיצי״מ )וכדלקמן ם״י(‪.‬‬

‫ט‪ .‬לפי זה יובן גם מה שדוקא בקרבן פסח מצינו שה״טמאים לנפש אדם״ באו‬
‫‪7‬‬ ‫‪,‬‬
‫בטענת ״למה נגרע״‪ :‬הרי הכלל הוא שקרבן שעבר זמנו בטל קרבנו ׳ אלא שענין‬
‫הקרבן פסח שונה‪ :‬כשלא הקריב קרבן משאר הקרבנות חפר עי״ז עניו פרטי‪ ,‬אבל‬
‫קרבן פסח‪ ,‬מאחר שעל ידו נפעל המעבר ממצב של עבדי פרעה לדרגת עבדי ה׳ —‬
‫לא יתכן שעניו כללי כזה יחסר אצל יהודי‪.‬‬

‫ולכן ניתנה הזדמנות לה״טמאים לנפש אדם״ לתקן ולהשלים זה בפסח שני‪ .‬יתר‬
‫‪7,‬‬
‫על כן‪ :‬ענין זה נוגע עד כדי כך‪ ,‬שהוא מובטח )בעיקר( בנוגע ליחידים וכמרז״ל ‪:‬‬
‫איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני — כי צבור)שהם טמאי מת( אינם‬
‫זקוקים לפסח שני‪ ,‬כי הם מקריבים את קרבן הפסח בראשון‪ :‬בכדי שענין זה לא יהי׳‬
‫חסר אצל היחיד‪ ,‬שגם יהודי יחיד יגיע להיות עבד ה׳‪ ,‬ועד שניתן יום לאחר מיכן‬
‫להקריב בו את קרבן הפסח — עם כל סדר העבודה של כהנים לויים וכר הכרוך‬

‫ראה יחזקאל טז ובמפרשים שם‪.‬‬ ‫‪(66‬‬

‫‪ (67‬ראה מגילה )יד‪ ,‬א‪ .‬וש״נ(‪ :‬בשלמא התם כוי‪ .‬ובירוש• ומדרש תהלים שבהערה ‪ ,59‬שהיינו עבדים‬
‫לפרעה ונעשו עבדים ‪ . .‬עבדיו של הקביה שנאמר הללוי׳ הללו עבדי ה׳ ולא עבדי פרעה‪.‬‬
‫‪ (68‬בהר כה‪ ,‬נה‪ .‬ראב״ע שם‪ ,‬מב‪.‬‬
‫‪ (69‬ראה גם מכילתא בא)הובא בפרש״י( יב‪ ,‬ו‪ .‬שם‪ ,‬כז‪ .‬שמויר פט״ז‪ ,‬ב)בסופו(‪ .‬ועד שכל היויט דיצי״מ‬
‫נקי בלי תבמים ע׳׳ש קרבו פסת‪ ,‬ולפי פי׳ הת״י שמות )לד‪ ,‬כה( בהעלותך )ט‪ ,‬יב( כ״ה גם בלשון התורה‪.‬‬
‫‪ (70‬ראה ברכות בו‪ ,‬סע״א )גי׳ התוס׳ דיה טעה(‪ .‬ספרי )ופרש״י( פינחס כח‪ ,‬א‪ .‬יד‪1 .‬ע‪1‬ד‪.‬‬
‫‪ (71‬פפתים סו‪ ,‬סע״כ ואילר‪ .‬וראה משנה פסחים עט‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם רפ״ז דהל׳ קיפ‪.‬‬
‫שנג‬ ‫שחיטת הפסח‪ ,‬אכילתו ואמירת ההלל עליו‬

‫בזה‪ :‬עד שלמדים מזה את ההוראה הכללית ליהודים לדורות אשר ״אין דבר‬
‫‪7‬‬
‫ה׳׳אבוד״ תמיד אפשר לתקן״ ‪.‬‬

‫יוד‪ .‬עפי״ז יש להסביר )בפנימיות הענינים( הטעם שפסח שני בכחו להשלים‬
‫את הקרבן)שחיטת( הפסח ואכילתו ולא את אמירת ההלל שאומרים באכילת ק׳׳פ‬
‫בליל ט״ו ניסן — כי רק הקרבת הפסח ואכילתו הם ענינים כלליים בההכנה להיות‬
‫עבדי הי‪ ,‬אבל לא אמירת ההלל )שבשעת האכילה(‪.‬‬
‫הביאור בזה‪:‬‬

‫בהכנת ישראל להיות עבדי ה׳ דרושים שני דברים‪ :‬א( לשחוט‪ ,‬לדחות את‬
‫‪7‬‬
‫העבודה זרה של מצרים׳ ‪ ,‬ואת העבדות לפרעה‪ ,‬שזה הי׳ יכול להתבצע רק ע״י‬
‫מסירה ונתינה להקב״ה באופן של מסירות נפש )כי לקיחת השה )הע׳׳ז של מצרים(‬
‫‪7‬‬
‫בפרהסיא לעיני המצריים היתה קשורה במס״נ* (‪ :‬ב( את הקרבן פסח הלזה היו‬
‫ישראל צריכין לאכול‪ ,‬היינו שמסירת נפש הלזו על להיות עבדי ה׳ צריכה להיעשות‬
‫דם ובשר כבשרו״‪ ,‬היא צריכה לחדור את כל מהותו של יהודי‪ ,‬וגם את כל עניניו‪,‬‬
‫‪76‬‬
‫עד לעניני האכילה — עניניו הגשמיים של יהודי ‪.‬‬

‫ומאחר ששחיטת והקרבת הפסח ואכילתו)על כל תנאיהם( הם ענינים כלליים‪,‬‬

‫לכן ישנה — וצריכה שתהי׳ — הזדמנות לתקן אותן‪.‬‬

‫משא״כ אמירת ההלל באכילת הק׳׳פ — אשר)כמבואר לעיל בארוכה( אינה ענין‬
‫הנוגע וקשור לעצם האכילה‪ ,‬אלא עם קדושתו של יום ט׳׳ו ניסן‪ ,‬שמחמתה אומרים‬
‫הלל באכילת הפםח — זה אינו ענין כללי בההכנה להיות עבדי וד‪ ,‬ולכן אין הכרח‬
‫להשלים את זה‪.‬‬

‫לאידד ההלל שאומרים בשעת שחיטת הפמח‪ ,‬שהוא בא מחמת השחיטה עצמה‪,‬‬
‫הוא חלק מעבודת השחיטה — לכן גם הוא חלק מהעבודה הכללית של הפסח‬
‫שבהכרח )ואפשר( לתקנו תמיד‪.‬‬
‫ומשיחת אחש־פ תשכ־ו — ל ק ד ש חט־ו עי ‪ 102‬ואילך(‬

‫‪ (72‬היום יום יד אייר)ע׳ נג(‪.‬‬

‫מכילתא יב‪ ,‬בא‪ .‬ת׳י שם‪ .‬שמו״ר שם‪ .‬וראה מו״נ ח״ג פמ״ו‪ ,‬ובהנסמו בהערה הבאה‪.‬‬ ‫‪(73‬‬
‫ראה שמו״ר פטיז‪ ,‬ג‪ .‬טאו״ח ריס תל‪ .‬וראה מכתבים כלליים לחגה‪-‬פ לקמן ע׳ תרי ואילך‪ .‬תרכט‪.‬‬ ‫‪(74‬‬
‫ת‪1‬וד‪.‬‬ ‫תרלח־ט‪.‬‬
‫תניא פיה‪.‬‬ ‫‪(75‬‬
‫ראה גס לקו״ש ח״ג ע׳ ‪.870‬‬ ‫‪(76‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שנד‬

‫קרבן פ ס ח בי״ד שחל בשבת‬ ‫ו‪.‬‬

‫א‪ .‬בפסחים סו‪ ,‬אי‪ :‬תנו רבנן‪ ,‬הלכה זו)רש״י‪ :‬שפסח דוחה שבת( נתעלמה‬
‫מבני בתירה )רש׳׳י‪ :‬נשיאים היו(‪ .‬פעם אחת תל ארבעה עשר להיות בשבת שכחו ולא‬
‫ידעו אם פסח דוחה את השבת אם ל א ו ‪ . .‬קראו ושלחו ל ו ) ל ה ל ל ( אמרו לו כלום‬
‫אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו‪ ,‬אמר להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה‬
‫שדוחה את השבת‪ ,‬והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את‬
‫השבת )רש״י‪ :‬כלומר יותר ממאתימ קרבנות יש שדותיו שבת בשנה‪ ,‬חמשים שבתות‬
‫השנה בכל שבת ושבת ארבעה כבשים שנים לתמידים ושנים למוספין‪ ,‬הרי מאתים‪,‬‬
‫לבד שבת שבתוך הפסח ובתוך החג שקריביו בהן מוספי היום שבעת טלאים בפסח‬
‫‪2‬‬
‫וארבעה עשר לחג(‪ .‬אמרו לו מניו לך‪ ,‬אמר להם נאמר מועדו ב פ ס ח ונאמר מועדו‬
‫בתמיד׳ מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח דוחה את‬
‫השבת וכוי‪.‬‬

‫והטעם שקרבן פסח דוחה שבת הוא מחמת שהוא קרבן ציבור‪ ,‬כדברי הלל‪,, :‬וכי‬
‫פסח אחד ‪ . .‬והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו כר״ שכוונתו ב״פסחים״ היא‬
‫לקרבנות ציבור — תמידיו ומוספין‪ ,‬כנ״ל ‪ :‬וכמו שממשיך בגמרא שלמדים את זה‬
‫‪4‬‬

‫בגז״ש מקרבו תמיד‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫ומפורש הוא יותר בירושלמי )ששם הגירסא שהלל אמר(‪ :‬״הואיל ותמיד קרבו‬
‫ציבור ופסח קרבן ציבור מה תמיד קרבן ציבור דוחה השבת אף פסה קרבו ציבור‬
‫‪6‬‬
‫דוחה השבת״ ‪.‬‬

‫‪ (1‬ועד״ז בירושלמי שם‪ .‬תוספתא שם פ״ד‪ ,‬יא‪.‬‬

‫‪ (2‬בהעלותך ט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (3‬שם בת‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (4‬מפירש״י שם‪ .‬וראה ירושלמי שם‪.‬‬
‫‪ (5‬שם‪ .‬ועד״ז בתוספתא שם‪.‬‬
‫‪ (6‬איו להקשות מתוספתא שם )הובא בר״ח פסחים שם‪ ,‬ב(‪ :‬״מקובלני מרבותי שפסה דוחה את השבת‬
‫ולא פסח ראשון אלא פסח שני ולא פסח צבור אלא פסח יחיד״‪ .‬ובתוד׳ה דוחה יומא נא‪ ,‬א‪ :‬דגם ״אם היו בל‬
‫ישראל זביו או בדרך רחוקה חוץ מאדם אחד או שנים וחל ע״פ בשבת• נלמד מתמיד שדוחה את השבת —‬
‫כי זה שפסח שני דוחה שבת — אף שהוא קרבן יתיד )שהרי‪,‬לא אתי בכנופיא״ — יומא שם( — הוא‬
‫מפני הלימוד ‪,‬ככל חקת הפסת יעשו אותו״‪ ,‬כהמשך הגמרא ותוד״ה דוחה יומא שם•)וראה מלימ להל׳ ק״פ‬
‫פ״א ה״ג(‪:‬‬
‫ובנוגע ל״פסח יחיד•)שבתוספתא שם( — ראה מנחת בכורים שפ שמפרשו)בב׳ פירושים הראשונים(‪ :‬א(‬
‫היינו פסת שני‪ ,‬ב( אם אינן מנוייו עמו ]וא״כ עדיין יש עליו שם קרבן צבור מצד זה ש״אתי בכנופיא״[‪.‬‬
‫וגם לפי׳ הג׳ ״כגון שהיו רוב צבור זבין•)ע״ד הנ״ל בתוספות( — הרי זה שדתי שבת הוא)כמיש התוס׳‬
‫שם( משום ד״כיון דגמרינן בגז״ש הכי גמרינן מה להלן כוי אף בפסח לא יתבטל בשבת ‪ . .‬אי אמרת לא דחי‬
‫שבת ביחיד הרי הוא בטל מ ח ר י ׳ — היינו שמתבטל)לא רק קרבן ‪9‬רטי דאיש זה‪ ,‬כ״א( כל עניו הפסח שגדרו‬
‫— חייב על כל ישראל )צבור(‪.‬‬

‫•( ומלשון הגמרא יומא שם ‪..‬א״כ יהא דוחה את השבת כוי־ משמע‪ ,‬שהת־ק ס־ל דלא דחי את השבת‪.‬‬
‫וראה תוספות חדשים למשנה תמורה רפ״ב‪.‬‬
‫שנה‬ ‫קרבן פסח בי״ד שחל בשבת‬

‫]אין להקשות ממ״ש בגמרא׳‪,,‬נקוט האי כללא בידך כל שזמנו קבוע דוחה את‬
‫‪8‬‬
‫השבת כו׳ אפילו ביחיד״)וכן פומק הרמב״ם ( — כי זהו דעת ר׳ מאירי‪ ,‬אבל לדעת‬
‫ת״ק׳ אי״ז תלוי בזמנו קבוע‪ ,‬אלא בענין ציבור״׳)״שקרבנות הציבור דוחין את השבת‬
‫כו׳ וקרבנות יחיד אינן דוחות כו׳״י(‪ :‬ומזה גופא שאצל בני בתירא והלל )וכן גם בין‬
‫ר׳ יאשי׳ ור׳ יונתן‪ ,‬כדלקמן ס״ד( היתה שקלא וטריא אם קרבן פסח דוחה שבת‪,‬‬
‫מוכת‪ ,‬דס״ל כדעת ת״ק — שהרי לדעת ר׳ מאיר אין מעיקרא מקום לספק״‪ ,‬שהרי‬
‫‪,2‬‬
‫ק״פ זמנו קבוע ‪:‬‬
‫‪,3‬‬
‫אלא שצריך לומר שגם לדעת ת״ק צריר להיות הענין ד״זמנו קבוע״ — כתנאי‬
‫)צדדי( — שלכד אין פר העלם דבר של צבור דוחה שבת ׳‪ ,‬אע״פ ש״חטאת הקהל‬
‫‪4‬‬

‫הוא״"׳ ואין לד צבור גדול מכלל ישראל[‪.‬‬

‫ב‪ .‬וי״ל שלמדים״ את זה מהחילוקים שבין פסח מצרים והפסח שהקריבו‬

‫במדבר בשנה שלאח״ז‪:‬‬

‫יומא נ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(7‬‬

‫הלי ביאת מקדש פ״ד ה״ט‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫משנה רפ*ב דתמורה )יד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪(9‬‬
‫‪ (10‬וראה פסחים ע‪ ,‬ב )גבי חגיגה(‪ :‬מ׳׳ט לא דתי שבת הא ודאי קרבן צבור הוא )וראה תופי שם דיה‬
‫מ״ט וד״ה הא ודאי(‪ .‬ושם עז‪ ,‬א‪ :‬שלא למדנו אלא לתמיד ופסח ‪ . .‬שאר קרבנות צבור מניין כוי‪ .‬פרש״י מנחות‬
‫)בא‪ ,‬סע׳׳א(‪ :‬תקריב בשבת ‪ . .‬אם קרבן צבור הוא כוי‪.‬‬
‫וקושיית ר׳ מאיר )משנה תמורה שם‪ .‬יומא שם( מחביתי כה״ג ופר של יוהכ״פ דדחי שבת — י״ל שהתיק‬
‫פ״ל דנחשבו כקרבן צבור )וכבגמרא יומא שם לפנ״ז)בהקס״ד(‪.‬מכלל דאיכא למ״ד דציבור״(‪ :‬בנוגע לתביתי‬
‫כה״ג — ראה תו״י שם דיה ולטעמיד‪ :‬פר דיוהכ״פ — כביומא שס לפנ״ז‪.‬חטאת צבור היא״ מכיון שבא ‪.‬על‬
‫אחיו הכהנים״)פרש״י שס ד״ה חטאת(‪ .‬וגם להתי׳ דהוא ‪.‬חטאת השותפין״ — עיין בארוכה תו״י שם )ד״ה‬
‫ומאי נ־מ( שדומה בכמה ענינים לחטאת צבור‪ .‬וראה מ ה ר ת תיות ליומא )שם‪ .‬ו‪ ,‬ב — מתו״י הובא בשער‬
‫ה מ ל ח דכיון דבל הקרבנות היום תלויים בפר מחשיב קרבו צבור‪ .‬ולהעיר מעניו מכשירי מצוה שלא היי‬
‫אפשר וע״פ תורה( לעשותם מבעוד יום )שבת רפי״ט‪ .‬פסחים רפיו‪ .‬ועוד‪ .‬ובירוש׳)פסתיס שם פה״ג( דהזאה‬
‫אינה דוהה — מפני דעכ״פ מיו הזאה ראוי מאתמול — משא״כ בנדויד(‪.‬‬
‫‪ (11‬משא״כ אם תלוי בצבור — שי״ל דפסח הויע של יתיר )כדלקמן בפנים ס״ד יאילד בארוכה(‪ .‬וי״ל‬
‫שלכן לא הקשה ר׳ מאיר מפסח• — כי בזה ״ ל שהת״ק ס״ל שיש בו גדר דקרבן צבור מכיון ש־אתי בכנופיא״‬
‫)משא׳׳כ בהנ״ל דהערה הקודמת(‪.‬‬
‫‪ (12‬ולהוסיף‪ :‬מלשון הרמב״ם בפיה״מ הקדמה לפדר קדשים )‪.‬והמין הרביעי״( — ‪.‬דומה זה המיז‬
‫לקרבן צבור לפי שהוא דוחה את השבת כוי שכל קרבן שקבוע לו זמן דוחה את השבת בו״ — משמע‪ ,‬דזה‬
‫גופא ש»קבוע זמנו״ שייר לגדר דצבור‪.‬‬
‫‪ (13‬ראה פרש״י פסחים שם )ע‪ ,‬ב ד״ה אמאי( — לעניו חגיגה‪ :‬הא ודאי קרבן׳ צבור הוא ‪ . .‬וזמן קבוע‬
‫לה‪.‬‬
‫‪ (14‬וכקושיית ר׳ יעקב )על שיטת התיק( יומא שם‪ .‬ומתורצת ג״כ קושייתו משעירי עכו״ס‪ .‬ובנוגע‬
‫לחגיגה — ראה פסחים שם דנלמד מ‪.‬וחגותם אותו גו״ דאינה דוחה את השבת‪ .‬וראה פסחים עו‪ ,‬סע״ב‪ :‬״כיון‬
‫דאית ליי תשלומי! בל שבעה לא דחיא שבת״)אבל בתופ׳ שם לא גרים ליי(‪.‬‬
‫‪ (15‬ויקרא ד‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ (16‬לימוד ממש אינו שהרי רק במרה נצטוו על השבת‪ .‬וי״ל שגם מציאות )דין( ציבור נתחדש במ״ת‪,‬‬
‫וכמו שאיו צבור בב״נ)גם לאחר מ״ת — ראה צפע״נ עה״ת בראשית ע׳ מ‪ .‬צז(‪ .‬וראה לקמן העדה ‪ .76‬ואכ״מ‪.‬‬

‫•( ביומא שם‪- :‬א־ל ר־מ ‪ . .‬והלא ‪ . .‬ופסח דקרבן יחיד הוא כר־ )ובמשנה חמורה שם ליתא ‪..‬ופסח־( —‬
‫אכל הכוונה לפסח שני כדלקמן ביומא שם נא‪ ,‬א‪ .‬וראה לעיל הערה ‪ 6‬ובשוה־ג שם‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שנו‬

‫פסח מצרים הקריבו בימי השבוע )בחול״(‪ ,‬שהרי ״בחמשה בשבת יצאו‬ ‫א(‬
‫‪8‬‬
‫ממצרים״ ׳‪ ,‬נמצא שי״ד בניסן הי׳ יום קודם — ברביעי בשבת‪ :‬פסח מדבר‬ ‫ישראל‬
‫בשבת — כדאיתא בסדר עולם״ שר״ח ניסן של אותה שנה הי׳ ראשון‬ ‫הקריבו‬
‫‪20‬‬
‫בראשית‪ ,‬נמצא שי״ד בניסן חל בשבת ‪.‬‬ ‫למעשה‬

‫ב( בפסה מצרים היתה עיקר ההדגשה על היחיד‪ :‬כל יחיד )בית( )א( עשה‬
‫‪2,‬‬
‫בעצמו כל עבודות הקרבן)ב( בביתו)״ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות גו״׳ (‪:‬‬
‫ואילו פסח המדבר היו כל ישראל צריכים להביא למשכן‪ ,‬שזה ״מצרף״ קרבנות כל‬
‫‪23‬‬ ‫‪22‬‬
‫ישראל‪ ,‬בלשון הש״ס ‪ :‬״אתי בכנופיא״)״באסיפת חברים ברגל״ (‪ ,‬ולכן נקרא קרבן‬
‫ציבור‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫ולכן מפסח מצרים שהי׳ קרבן יחיד והי׳ בימי השבוע — למדים שקרבן יחיד‬
‫‪25‬‬
‫אינו דוחה שבת משא״כ פסה מדבר הי׳ בשבת ‪ ,‬שבאופן זה ניכר שבקרבן פסח זה‬ ‫;‬

‫נפעל עניו הציבור ש)לכן( דוחה את השבת‪.‬‬

‫ג‪ .‬אע״פ שפסח מדבר )ודורות( הוא בגדר קרבן ציבור — אינו קרבן ציבור‬
‫לכל פרטיו‪ :‬אדרבא‪ :‬בעיקרו ובמהותו קרבן יחיד הוא — כל חבורה עלי׳ להביא‬

‫‪ (17‬ראה )שמו״ר פ״א ‪0‬כית )וראה שם פיה סייח(( דמשה תיקן להם את יום השבת לנוח‪ .‬וראה‬
‫אבודדהם שחרית של שבת‪ .‬תויש שמות ב‪ ,‬יא פ״ק צג‪! .‬ש־נ‪.‬‬
‫‪ (18‬שו״ע אדה״ז ריס תל‪ .‬משבת פז‪ ,‬ב‪ .‬טור שם )מסדר עולם — פיה•(‪.‬‬
‫פיו‪ .‬תו״כ ר״פ שמיני‪ .‬שבת פז‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י עה״פ ר״פ שמיני‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫כמפורש בסדר עולם שם )בסוף הפרק(‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.25‬‬ ‫‪(20‬‬
‫בא יב‪ ,‬ז‪ .‬וראה פרש״י שם‪ :‬זו קבלת הדם‪ .‬ובמכילתא )עה״פ(‪ ,‬פסחים )צו‪ ,‬א(‪ :‬ג׳ מזבחות היו בו׳‬ ‫‪(21‬‬
‫ושתי המזוזות‪ .‬וראה לקו״ש חי״ח ע׳ ‪ 3‬ואילד‪.‬‬ ‫המשקוף‬
‫‪ (22‬יומא נא‪ ,‬א‪ .‬פרש׳י פסתים סו‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫‪ (23‬פרש״י פסחים עו‪ ,‬פע״ב )לעניו חגיגה(‪ .‬ובריח יומא שם‪ :‬בבוא כל ישראל ל ח ו ג ‪ . .‬דהא כל ישראל‬
‫תייבין לעשות הפפח‪.‬‬
‫‪ (24‬להעיר דלקיחתו היתה בשבת )תוד״ה ואותו שבת פז‪ ,‬ב( אבל אפיל לקיחה מבלי חילול שבת‬
‫)מה״ת(‪ .‬וראה לקמן ע׳ תצה ואילה‬
‫‪ (25‬אבל להעיר מראביע)פקודי מ‪ ,‬ב‪ .‬ריפ שמיני( ד״ביום השמיני׳ הוא‪.‬שמיני לניסן׳‪ .‬וכן ציל )כמ״ש‬
‫בראב״ע פקודי שם( לדעת רע״ק)ספרי בהעלותד ט‪ ,‬ו‪ .‬סוכה כה‪ ,‬ריש ע״ב( דה״סמאים לנפש אדם׳)בהעלותו‬
‫שם( — ‪,‬מישאל ואלצפן היו שנטמאו לנדב ואביהוא״ ]דאל״כ — היו יבוליו ליטהר קודם י״ד ניסן)כקושיית ר׳‬
‫יצחק — ספרי וסוכה שם(‪ ,‬ועכצ״ל שגם רעיק סיל ‪,‬שחל שביעי שלהם להיות בע״פ׳)ראה גירסת הס׳‬
‫שהובאה בתודיה שחל סוכה שפ([ — ויש רוצים לתרץ כמה קושיות עיי שנאמר שגס רעיק פליג על התו״ב‬
‫כו׳ )דלעיל הערה ‪ (19‬דאותו היום נטל י׳ עטרות כוי‪ ,‬ואין ראי׳ ד‪,‬ביום השמיני׳ הי׳ ב״ראשון למע״ב״‪.‬‬
‫)ובראביע פקודי שם‪ :‬ביום ששי הוקם המשכן או ביום השבת(‪.‬‬
‫ולהעיר דגם בפסת גלגל פלוגתא מעין זה )האם היתה קביעות דע״פ שחל בשבת(‪ :‬בסדר עולם פייא‬
‫) ז ח הוא בכמה מקומות( דכיבוש יריחו — כיח ניסן — הי׳ בשבת‪ ,‬ואיכ ע״פ שחל בשבת‪ ,‬ונאמר)יהושע ה‪,‬‬
‫י(‪,,‬ויעשו את הפסח בארבעה עשר גו״‪ :‬אבל בסדר הדורות מובא דריח ניסן הי־ אז ביום בי‪ ,‬וא״כ עיפ חל‬
‫בחול‪.‬‬
‫וידועה שקויט האתרוגים בכיז)וגם בעניו פלוגתת בני בתירא והלל( — הובאה בתויש בא כרד י־יא‬
‫מילואים סייג‪ .‬וש־נ‪.‬‬

‫אבל בסדר עולם לפנינו )וכ״ה בשבת פח‪ ,‬רע־א ‪,.‬דתניא בסדר עולם־( דייד ניס! יום חמישי היי‬ ‫•(‬
‫שנז‬ ‫קרבן פסח בי״ד שחל בשבת‬

‫קרבן בפני עצמם מממונם )ולא מהלשכה‪ ,‬שהיא ממון ציבור(‪ :‬צ״ל אכילת בעלים‪,‬‬
‫‪26‬‬
‫ויתירה מזו‪ :‬קרבן פסת ״לא בא מתחילתו אלא לאכילה״ ‪ ,‬ו״אינו נאכל אלא‬
‫למנויו״״ ועוד‪ ,‬שכל אלו הם גדרים וענינים דקרבן יחיד —‬

‫אלא שיש בו גם גדר דקרבן ציבור מחמת דאתי בכנופיא‪ ,‬והוא נשחט ״ב)ג(‬
‫‪2,‬‬ ‫‪28‬‬
‫כיתות״ — )שלשה( צימרים )קהל( ‪.‬‬
‫והיינו שקרבן פםח כולל גדרים הן דקרבן יחיד והן דקרבן ציבור‪ .‬וי״ל יתרה‬
‫מזו‪ :‬הוא כוללם לא כענינים נפרדים‪ ,‬אלא שבגדרי ה״יחיד״ ישנם גם גדרי הציבור‪,‬‬
‫וכמו״כ לאידך — ב״ציבור״ שבו ישנו גם גדר היחיד‪:‬‬

‫כנ״ל‪ ,‬הפםח קרב מממונו של יחיד‪ ,‬לא בא מתחילתו אלא לאכילה ואינו נאכל‬
‫אלא למנויו‪ ,‬שלכן צריכה כל חבורה לקרבן בפ״ע וכר‪ ,‬אבל כ״ז צריך להיות‬
‫בכנופיא — כל ישראל ביחד‪:‬‬
‫ולאידך גיסא‪ :‬אע״פ שהקריבו את הקרבן פסח ב״כתות״ ו״קהל עדת״ — הי׳ זה‬
‫)לא בכיתה אחת‪ ,‬אלא( ״בג• כתות״ ז‪.‬א‪ .‬שגם כשצירפו יחידים בקהל ועדה‪ ,‬נשאר‬
‫ענין ההתחלקות והפרטים‪ :‬״בג׳ כתות״ דוקא‪ ,‬מעכ״פ מפני הספק( כל אחת מהן ג׳‬
‫‪30‬‬
‫פעמים ״קהל״ ‪.‬‬

‫ד‪ .‬עפ״י הנ״ל אפשר להסביר גם את השקו״ט שבין בני בתירא והלל אם קרבן‬
‫פסת דוהה שבת או לא‪ :‬מכיון שבק״פ ישנם שני הגדרים‪ ,‬גם דיחיד וגם דציבור‪ ,‬יש‬
‫מקום לדון איזה מהם הוא העיקר והמכריע — ענין ה״יחיד״ שבו)שאז אינו דוחה‬
‫שבת(‪ ,‬או עניז ה״ציבור״ שבו )שאז בכחו לדחות את השבת(‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫הוכתה נוספת להסברה הנ״ל היא מזה שבספרי עה״פ ״ויעשו בנ״י את הפסח‬
‫במועדו״ איתא שגם ר׳ יאשי׳ ור׳ יונתן מחולקים בזה)אם ק״פ דוחה את השבת(‪ :‬ר׳‬
‫יאשי׳ יליף מ״במועדו״ שק״פ דוחה שבת)כדעת הלל(‪ ,‬ור׳ יונתן אומר ״ממשמע הזה‬
‫‪32‬‬
‫עדיין לא שמענו״)שאי אפשר ללמוד מ״במועדו״ שק״פ דוחה את השבת — כדעת‬
‫בני בתירא(‪:‬‬

‫ומכיון שנקודה הנ״ל — מה גובר ומכריע‪ :‬היחיד והפרט או הציבור והכלל —‬

‫היא נקודת המחלוקת בין ר׳ יאשי׳ ור׳ יונתן בכמה מקומות)כדלקמן(‪ ,‬מפתבר שזהו‬
‫ג״כ היסוד של פלוגתתם בנוגע לק״פ‪.‬‬

‫‪ (26‬פסחים עו‪ ,‬ב במשנה‪.‬‬

‫‪ (27‬זבחים נו‪ ,‬ב במשנה‪.‬‬
‫‪ (28‬פסחים סד‪ ,‬א ושם‪ .‬וראה מכתבי תורה מכתב ד׳)להרגצובי(‪.‬‬
‫‪ (29‬פסחים שם‪ ,‬ב — כי צ״ל ‪ ,‬ק ה ל ועדה וישראל• שכ״א ״עשרה״)שם וברש״(‪.‬‬
‫‪ (30‬להעיר משו״ע יו״ד סרכ״ח סכ״א‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (31‬ועד״ז בספרי פנחס כת‪ ,‬ב‪ .‬מכילתא בא יב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (32‬ודוחק לומר שלאחרי שהשיב לו ר׳ יאשי׳ הגזיש ד״במועדו במועדו׳ הודה לו ר׳ יונתן‪ .‬וראה‬
‫ירושלמי)דלעיל הערה ‪ (1‬שבני בתירא‪,‬לא קיבלו ממנו)היקש‪ ,‬קיו וגדש( עד שאמר להן כר שמעתי משמעי׳‬
‫ואבטליוך‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שנח‬

‫ה‪ .‬דוגמאות מפלוגתות שבין ר׳ יאשי׳ ור׳ יונתן דאזלי לשיטתם בנקודה הנ״ל‪:‬‬

‫בנוגע לבני אדם‪ :‬א( בעיר הנדחת״‪ :‬״עד כמה עושין עיר הנדחת מי׳ ועד ק׳‬
‫‪4‬ג‬
‫דברי ר׳ יאשי׳‪ ,‬ר׳ יונתן אומר מק׳ ועד רובו של שבט״‪ .‬ומסביר רש״י את טעמו של‬
‫ר׳ יאשי׳‪ :‬״בציר מעשרה לא מקרי עיר ]״עיר הנדחת׳׳[ וטפי ממאה נפקא מתורת עיר‬
‫והוו להו ציבור״‪ .‬ז‪.‬א‪ .‬שר׳ יאשי׳ ס״ל שאם הם ״טפי ממאה״ גדר של ציבור להם‪ ,‬ור׳‬
‫יונתן ם״ל ש״טפי ממאה״ הם מציאות של ״עיר״ ] — קיבוץ של יחידים[ ״עד רובו‬
‫של שבט״‪.‬‬

‫וההסברה בזה‪ :‬לר׳ יאשי׳ ענין ה״ציבור״ מכריע‪ ,‬ולכן רואה הוא ״טפי ממאה״‪,‬‬
‫כמציאות של ציבור‪ ,‬ושיטתו של ר׳ יונתן היא שענין ה״יתיד״ מכריע‪ ,‬ולכן הרי״ז‬
‫עדיין עיר עד רובו של שבט‪.‬‬

‫וכמו״כ בנוגע ״י׳ ועד ק׳״‪ :‬ר׳ יונתן רואה אותם כיחידים ממש שאינם אפילו‬
‫‪35‬‬
‫״עיר״ ור׳ יאשי׳ רואה אותם כמציאות של עיר )אתת( ‪.‬‬ ‫;‬

‫‪3‬‬ ‫‪36‬‬
‫ב( במקלל אביו אמו ‪ :‬״איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו׳ ‪ ,‬אין לי אלא‬
‫‪3‬‬
‫אביו ואמו‪ ,‬אביו שלא אמו אמו שלא אביו מנין? ת״ל אביו ואמו קלל דמיו בוי אביו‬
‫קלל אמו קלל דברי ר׳ יאשי׳‪ ,‬ר׳ יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע אחד בפני‬
‫עצמו‪ ,‬עד שיפרוט לך הכתוב יתדיו״ —‬

‫ר׳ יאשי׳ ס״ל שצריך לראות את מ״ש ״)יקלל( את אביו ואת אמו״ ככלל אחד —‬
‫אלה שהולידו את ה״איש״ — ולכן‪ ,‬לולא הכתוב ״אביו ואמו קלל״ הי׳ צריך לומר‪,‬‬
‫שאינו חייב עד שיקלל את שניהם כאחד‪ :‬אבל ר׳ יונתן ס״ל‪ ,‬שצריר לראות את כל‬
‫‪38‬‬
‫אחד מהם כפרט בפני עצמו — ״אביו״ בפני עצמו ו״אמו״ בפני עצמה — ״עד‬
‫שיפרוט לך הכתוב יחדיו״‪ .‬ולכן אין צריך לימוד מיוחד על ״אביו שלא אמו כר״‪.‬‬
‫בנוגע לקדשים‪ :‬ג( בפפח — כנ״ל‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ד( בעולת העוף׳ ‪ :‬״לעשות ריח ניחוח לה׳ מן הבקר או מן הצאר״‪ ,‬מה ת״ל‪ ,‬לפי‬

‫סנהדרין טו‪ ,‬םע״ב‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.38‬‬ ‫‪(33‬‬

‫דיה מעשרה‪ .‬ולהעיר מירושלמי דלקמן הערה ‪.56‬‬ ‫‪(34‬‬
‫‪ (35‬ובפרט עפ״י משנ״ת )ראה לקמן הערה ‪ ,(57‬דגם עיר הנדחת הוא מציאות אחת של צבור‪.‬‬
‫‪ (36‬סנהדרין סו‪ ,‬א‪ .‬זש״נ‪ .‬תר׳כ קדושים עה״פ‪.‬‬
‫‪ (37‬קדושים כ‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (38‬לפמ״ש התוס׳)יומא נז‪ ,‬ב דיה תניא‪ .‬מנתות כב‪ ,‬ב דיה ודיי( דר׳ יהודה ס״ל כר׳ יונתן ]והא דס״ל‬
‫מערכין לקרנות — דלא כרי יונתן)ראה לקמן בפנים ס״ת( — הוא משום ״דדריש אתתי[ — נמצא דגם ר׳‬
‫יהודה אזיל בזה לשיטתי׳ גבי עיה״נ שס״ל )ירושלמי סנהדרין פ״• היו( ברי יונתן‪,‬ממאה ועד רובו של שבט״‪.‬‬
‫]ולהעיר‪ ,‬דבר פלוגתי׳ — ר׳ מאיר — ס״ל ״מחמשה עד עשרה״‪ .‬וראה בספרים שהובאו בעמודי ירושליס‬
‫)אייזינשטיין( לירושלמי שם[‪,‬‬
‫אבל להעיר מהמדובר כמ״פ )לקו״ש חיה ע׳ ‪ .264‬ועוד( בנוגע לשיטות ר׳ יהודה ור׳ נחמי׳‪ ,‬דשיטת ר׳‬
‫יהודה היא לדייק כללות הענין)אף שאינו מתאים כ״כ עם פירוש של תיבה פרטית(‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪ (39‬מנחות צ‪ ,‬סעיב‪ .‬ספדי שלח עה״פ‪.‬‬
‫‪ (40‬שלח טו‪ ,‬ג‪.‬‬
‫שנט‬ ‫קרבן פסח בי״ד שחל בשבת‬

‫‪41‬‬ ‫‪40‬‬
‫שנאמר עולה שומע אני אפילו עולת העוף במשמע )״יטעון נסכים״ ( ת״ל מן‬
‫‪40‬‬
‫הבקר או מן הצאן דברי ר׳ יאשי׳‪ ,‬ר׳ יונתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר זבח‬
‫ועוף אינו זבח״ —‬

‫לפי ר׳ יאשי׳ מכריע זה ש״זבח״ יכול להתפרש שהוא כולל )מצרף( כל הסוגים‬
‫‪42‬‬
‫)גם עוף‪ ,‬שמליקתו זוהי שחיטתו ( וצריד מיעוט מיוחד למעט עולת העוף מנסכים‪:‬‬
‫אבל ר׳ יונתן ס״ל שההכרעה היא לפי הפרט של ״זבח״ וממילא אין בכלל זה עולת‬
‫העוף ״דבמליקה הוא ולא בזביחה״י״‪.‬‬
‫‪45‬‬ ‫‪44‬‬
‫בנוגע לממון‪ :‬ה( בחומש ‪,, :‬ויסף חמישיתו עליו ‪ ,‬שיהא הוא וחומשו חמשה‬
‫דברי ר׳ יאשי׳‪ ,‬ר׳ יונתן אומר חמישיתו חומשו של קרן״ — ר׳ יאשי׳ ס״ל שהחומש‬
‫הוא מלבר ]תומר מהקרן וממה שמוסיף עליו ביחד[ ור׳ יונתן ס״ל חומש מלגיו‬
‫)״חומשו של קרן״(‪.‬‬

‫ההסברה במחלוקתם‪ :‬הקרן והחומש הם שני פרטים נפרדים — הקרן הוא עיקר‬
‫התשלומין והחומש הוא הוספה‪ :‬אבל יש בהם נקודה משותפת — שניהם תשלום‬
‫אחד הם מחמת אותו מעשה‪.‬‬

‫ולכן אזיל ר׳ יאשי׳ לשיטתו לצרף ולחבר)שני ה(פרטים ולכן צריך ליתן ״חומש‬
‫מלבר״ — ה״ציבור״ של הקרן והחומש ביחד הוא חמש‪ :‬ור׳ יונתן רואה כל פרט‬
‫בפני עצמו‪ ,‬את החומש — ״חמישית״ מהפרט בפני עצמו ״קרן״ — ״תומש מלגיו״‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫בנוגע לזמן‪ :‬ו( בגדרו של זמן — בעגלה ערופה ‪ :‬״אשר לא יעבד בו ולא‬
‫‪41‬‬
‫יזרע ‪ ,‬לשעבר דברי ר׳ יאשי׳‪ ,‬ר׳ יונתן אומר להבא״‪ .‬ומפביר בגמרא ש״להבא‬
‫דכו״ע לא פליגי)דאסור לזרוע כוי( ‪ . .‬כי פליגי לשעבר״‪.‬‬
‫וההסברה בזה ע״ד הנ״ל‪ :‬שני ענינים ישנט בזמן‪) :‬א( הפרטיט שבו — עבר הוה‬
‫ועתיד‪) :‬ב( ה״כלל״ של הזמן — כללות המשד הזמן)צירוף אחד דעבר הוה ועתיד(‪.‬‬
‫ר׳ יאשי׳ מצרף הכל יחד — מתמת כללות המשך הזמן‪ ,‬העבר ההוה והעתיד הם‬
‫ענין אחד — ולכן אומר שהתנאי ״אשר לא יעבד בו ולא יזרע״ הוא בהציבור‬
‫והצירוף דהמשד הזמן‪ ,‬ובמילא גם בעבר שבו‪ :‬אבל ר׳ יונתן מסתכל על הפרטים של‬
‫הזמן‪ ,‬כשכל פרט )עבר הוה ועתיד( הו״ע בפני עצמו‪ ,‬ולכן זה נוגע רק לעתיד‬
‫)״להבא״( ולא לעבר‪.‬‬

‫דובר כמה פעמים‪ ,‬שכמוצאים לשיטתם של תז״ל מפורשת בכמה מקומות‬ ‫ו‪.‬‬

‫ספרי שם‪.‬‬ ‫‪(41‬‬

‫חוליו כ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(42‬‬
‫רשיי כת״י מנחות שם דיה ועוד‪.‬‬ ‫‪(43‬‬
‫ב״מ נד‪ ,‬א‪ .‬וראה לקמן הערה ‪ .52‬ובתוספתא מעיש רפיד פליגי בזה תיק ור״א נ י ר שמעון‪.‬‬ ‫‪(44‬‬
‫בחוקותי בז‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫‪(45‬‬
‫סוטה מו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(46‬‬
‫שופטים בא‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(47‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שס‬

‫צייד למצוא צריכותא בכל אחת מהן‪ ,‬דאל״כ‪ ,‬מספיק הי׳ שמחלוקתם תובא במקום‬
‫אחד‪ ,‬והי׳ אפשר ללמוד משם את דעתם במקומות האחרים עפ״י הלשיטתי׳ —‬
‫וכמו״כ הוא גם בעניננו‪:‬‬

‫בשלושת הפלוגתות האחרונות — עוף‪ ,‬חומש וזמן — אפשר לומר ]לולא זה‬
‫שמחמת הנקודה המשותפת בכל אלו הפלוגתות מאותם בעלי פלוגתא מסתבר לומר‬
‫דלשיטתייהו אזלי[‪ ,‬שהמחלוקת אינה קשורה עם הנקודה הנ״ל )לצרף או לחלק‬
‫ולפרט(‪ ,‬אלא בטעמים אחרים ונפרדים — בכל פלוגתא לפי ענינה‪:‬‬

‫)א( בעולת עוף אפשר לומר‪ ,‬שהפלוגתא אם ״זבת״ כולל עוף תלוי׳)לא בלצרף‬
‫‪4‬‬
‫או לחלק‪ ,‬כי אם( בהפלוגתא׳ אם ״יש שחיטה לעוף מן התורה״ או ״אין שחיטה‬
‫לעוף כו׳״‬ ‫;‬

‫‪4‬‬
‫ואע״פ שפלוגתא זו היא רק בחולין‪ ,‬משא״כ בקדשים לכו״ע צריך מליקה׳ —‬
‫‪50‬‬
‫הנה מצינו שלשון זה‪ ,‬״זבחי‪ ,‬כתוב )גם( בנוגע לחולין‪ •,‬ולכן אם ״אין שחיטה לעוף‬
‫מן התורה״‪ ,‬אין עוף יכול להיות נכלל בלשון זבח )אפילו כשזה כתוב בקדשים(‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫)ב( תומש‪ :‬את הטעם להוספת חומש )בפדיון הקדש( מבאר הרמכ״םי ‪ :‬״ירדה‬
‫תורה לסוף מחשבת האדם ‪ . .‬שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו‪ . .‬ויפדה בפתות‬
‫משוויו״;‬
‫‪52‬‬
‫שעפי״ז אפיל‪ ,‬שהפלוגתא היא בהשערת מחשבת האדם ‪ :‬כמה יפחות האדם‬
‫‪55‬‬
‫משוויו — האם מספיקה הכמות ד״חומשו של קרן״‪ ,‬או שאין יוצאים מידי ספק‬
‫)בנכונותו של אדם לפדות ״בפתות משוויו״( עד שישנה הכמות של ״רביע של‬
‫‪54‬‬
‫קרן״ ‪.‬‬

‫)ג( זמן‪ :‬י״ל שבזה אין השאלה )והמחלוקת( אם לצרף או לחלק אלא בעצם‬
‫‪55‬‬
‫המציאות של זמן — בלשון הרגצובי ‪ :‬אם זמן הוא ״מחובר מפרטים או עצם‬
‫פשוט״‪.‬‬

‫דר׳״א הקפד ורבי — חולין כח‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪ .‬ועיי״ש כז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(48‬‬
‫כמש״נ )ויקרא א‪ ,‬טו‪ .‬שם ה‪ ,‬ח( ״ומלק את ראשו״‪.‬‬ ‫‪(49‬‬
‫ראה יב‪ ,‬בא‪.‬‬ ‫‪(50‬‬
‫סוף הל׳ תמורה‪.‬‬ ‫‪(51‬‬
‫ולהעיר‪ ,‬דבספרי נשא )ה‪ ,‬ז( גירסת הספרים דלר׳ יאשי׳ ״חומשו על סלע״• ולא ״הוא וחומשו‬ ‫‪(52‬‬
‫אבל הגי׳ הגר״א‪ :‬הוא ותומשו תמשה דברי ד״י‪ ,‬כבש״ס‪.‬‬ ‫חמשה״‪,‬‬
‫‪ (53‬ומכיון שגבי פדיון קדשים צ״ל כמות זה )מלגיו או מלבר( — שוב לא פלוג בכל שאר המקומות‬
‫שצריך להוסיף חומש‪ ,‬גם באלו שאין שייך טעם הנ״ל)ראה לקח טוב — להר״י ענגל — כלל ח׳ בסופו‪ ,‬דגם‬
‫בדאורייתא מצינו ״לא פלוג״(‪.‬‬
‫‪ (54‬רש״ ב״מ שם ד״ה הוא ותומשו חמשה‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה מפענצ״פ פיג ס״ג ואילך‪ ,‬וש״נ‪.‬‬

‫וכ־ה גירםת היל־ש נשא שם‪ .‬וראה ספרי הוצאת האראוזיטץ שינויי הגירסאוח בזה‪.‬‬ ‫•(‬
‫שםא‬ ‫קרבן פסח בי ״ד שחל בשבת‬

‫ה״צריכותא* בשתי הפלוגתות הראשונות )הנ״ל ס״ה(‪:‬‬ ‫ז‪.‬‬

‫במקלל הפלוגתא היא בפירוש סגנון הכתוב‪ :‬כשהתורה כותבת שני ענינים)בלי‬
‫תיבת ״יחדיו״(‪ ,‬אם הכוונה לשניהם יחד או לכל אחד בפני עצמו‪ .‬וזה אי אפשר‬
‫לדעת מהפלוגתות האחרות‪.‬‬

‫עוד י״ל‪ :‬המחלוקת כאן היא‪ ,‬כשהתורה מפרטת בכתוב אחד שני ענינים נפרדים‬
‫ל ג מ ר י ) ל א כקרן וחומש( — האם לצרפם כאחד‪ .‬ואפשר לומר‪ ,‬שאע״פ שר׳ יאשי׳‬
‫ס״ל במקרים אחרים שמצרפים — אבל כאן אין מצרפים‪.‬‬

‫בעיר הנדתת מחלוקתם היא בפירוש תיבה הכתובה בתורה‪ :‬מה נקרא ״עיר״‬
‫‪56‬‬
‫)ומתי נפסק מלהיות עיר‪ ,‬ונעשה — יחידים‪ ,‬או ציבור( ‪.‬‬

‫אבל לכאורה יש להקשות‪ :‬פלוגתא זו היא לכאורה ע״ד פלוגתתם בעוף ]מהו‬
‫פירוש התיבה ״זבת״ שבכתוב[‪ ,‬וא״כ למה צריכה להיות פלוגתתם גם בעיר הנדחת?‬

‫— הנה )נוסף על הנ״ל — שב״זבח״ י״ל שזה תלוי באם יש שחיטה לעוף מה״ת(‬
‫‪5,‬‬
‫י״ל‪ :‬בעיר הנדתת ישנו חידוש וחילוק בדין בענין הציבור עצמו ‪ :‬עשרה‪ ,‬מאה‪ ,‬רובו‬
‫של שבט‪.‬‬

‫ולכן הי׳ קס״ד שבזה מודה ר׳ יאשי׳ לר׳ יונתן שטפי ממאה הוו עיר)מכיון שגם‬
‫״עיר״ היא ציבור(‪:‬‬

‫או לאידר גיסא‪ :‬ר׳ יונתן מודה לר׳ יאשי׳ — מכיון שבכו״כ ענינים יוצאים‬
‫עשרה מכלל יחידים‪ ,‬לכלל ציבור‪.‬‬
‫ת‪ .‬דעת ר׳ יאשי׳)במקלל( שמצרפים שני פרטים הכתובים בתורה‪ ,‬היא לא רק‬
‫כששני הפרטים הם מאותו הסוג)״אביו ואמו״(‪ ,‬אלא גם כשהם משני סוגים נפרדים‪.‬‬
‫וזה למדים מעוד פלוגתא ביניהם —‬
‫‪5,‬‬ ‫‪58‬‬
‫ז( מערכיו לקרנות או איו מערכין לקרנות ‪ :‬״ולקח מדם הפר ומדם השעיר‬
‫שיהיו מעורבין)מזין אותם מעורביז על קרנות המזבח( דברי ר׳ יאשי׳‪ ,‬ר׳ יונתו אומר‬
‫מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו״‪.‬‬
‫‪6,‬‬ ‫‪60‬‬
‫פרו של כה״ג ביוה״כ הוא קרבן יחיד והשעיר ״אשר ל ע ס ״ הוא קרבן ציבור‪,‬‬
‫ואעפ״כ ס״ל לר׳ יאשי׳ שמצרפים ומערבים אותם יתד‪.‬‬

‫‪ (56‬ראה תוד״ה מעשרה סנהדרין טו‪ ,‬סעיב )ולהעיר מתוד״ה איש שם טז‪ ,‬א(‪ .‬וראה ירושלמי סנהדרין‬
‫פיי היו‪ :‬עיר לא כפר עיר לא כרד‪ .‬וראה מפרשים שם‪.‬‬
‫יאילד )דכל אנשי עיר הנדחת הם מציאות אחה(‪ .‬ועיי״ש‪ ,‬שעפיז מתורץ‬ ‫‪y‬‬ ‫‪109‬‬ ‫ראה לקויש ח״ט‬ ‫‪(57‬‬
‫למה גם הנשים והטף שלא חטאו נהרגים‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (58‬יומא נז‪ ,‬סע״ב ואילך וש״נ‪.‬‬
‫‪ (59‬אחרי טז‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ (60‬גם את״ל שיש בו גדר דקרבן צבור )כנ״ל הערה ‪ (10‬פשוט שאינו דומה כלל להשעיד שהוא קרבן‬
‫צבור ממש‪.‬‬
‫‪ (61‬אחרי שם‪ ,‬טו‪,‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שסב‬

‫עוד חידוש ב״מערבין לקרנות״ על מקלל‪ :‬דברי ר׳ יאשי׳ במקלל שלולא‬

‫הלימוד המיוחד היינו יודעים רק קילל אביו ואמו‪ ,‬אין הכוונה שמוכרח שיקלל אותם‬
‫בבת אחת )בדיבור אחד(‪ ,‬אלא אפילו בזה אחר זה‪ ,‬והחידוש שבכתוב הוא שאפילו‬
‫קילל אביו או אמו בלבד ג״כ חייב‪,‬‬

‫דהיינו שבנדו״ז הכוונה ב״לצרף״ היא לשניהם‪ :‬אביו ואמו — אבל )גם( בזה‬
‫אחר זה‪ ,‬וב״לחלק״ ו״לפרט״ — רק לאחד מהם‪.‬‬
‫אבל במערבין לקרנות כו״ע ס״ל שצריד להזות משניהם על קרנות המזבח‪:‬‬
‫והפלוגתא היא רק אם ״מערכין״ — שניהם בב״א‪ ,‬או שמזים בזה אחר זה‪ ,‬ולכן ישנו‬
‫חידוש בשיטת ר׳ יאשי׳ במערבין לקרנות — כי כאן מערבי! דם הפר יתד עם דם‬
‫השעיר״‪.‬‬
‫לאידד ישנו חידוש בשיטת ר׳ יונתן גם במערבין לקרנות״‪ :‬כנ״ל השעיר הוא‬
‫קרבן ציבור‪ ,‬ולכן יש מקום לומר שלכו״ע )גם לד׳ יונתן( מצרפים לציבור )שעיר(‬
‫עוד יחיד )פר״( — ״מערכין לקרנות״‪ :‬משא״כ במקלל שגם אביו וגם אמו יחידים‬
‫הם‪.‬‬
‫עוד פלוגתא בין ר׳ יאשי׳ ור׳ יונתן אם ״שניהם כאחד״ או ״אחד אחד בפני‬ ‫ט‪.‬‬
‫עצמו״‪:‬‬
‫‪65‬‬
‫ח ( ) ב ג ד ו ל הבא על הקטנה״( ״ומתו גם שניהם״ עד שיהיו שווין כאתד דברי‬
‫‪68‬‬
‫ר׳ יאשי׳‪ ,‬ור׳ יונתן אומר ו מ ת האיש אשר שכב עמה לבדו״‪ .‬ר׳ יאשי׳ אומר שחיוב‬
‫המיתה )״ומתו״( חל על צירוף ‪,,‬שניהם״ כאחד ולכן צריד שיהיו שניהם בני עונשין‬
‫ור׳ יונתן סובר שאין מצרפים אותם‪ ,‬כי חיוב המיתה חל על כל אחד בפני עצמו‬
‫)״אחד אחד בפני עצמו״( — ״ומת האיש גו׳ לבדו״‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫הצריכותא בהפלוגתא )לפי פירש״י בסוגיא׳ (‪ :‬בקטנה אי״ז ש״אינה שווה״‬

‫‪ (62‬להעיר מתום׳ יומא שם )נח‪ ,‬א ד״ה רבי יונתן( דלולי הדרשה ד‪.‬אתת״ גם ר׳ יאשי׳ הי מודה דאין‬
‫מערכין ‪,,‬כי היכי דלפני ולפנים ובהיכל נותן מזה בעצמו ומזה בעצמו״‪ .‬ויומתק עפ״י המבואר בפנים‪,‬‬
‫‪ (63‬עפ׳׳י המבואר בפנים — דחידוש הן בדעת ר׳ יאשי׳ והן בדעת ר׳ יונתו — יומתק זה שבגמרא שם‬
‫קס״ד דרי יונתן הוא דס״ל מערכין לקרנות )משום דדריש ‪,,‬אתת״( ור׳ יאשי׳ ס״ל אין מערכין — וכקושיית‬
‫התום׳)שבהערה הקודמת(‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪ (64‬ובפרט אודל )כנ׳׳ל הערה ‪ (10‬דהפר יש בו גדר דקרבן צבור )משא״כ במקלל‪ ,‬דשניהם יחידים‪ ,‬אין‬
‫סברא לצרפם(‪.‬‬
‫‪ (65‬קידושין י‪ ,‬רע״א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (66‬פרש״י שם ד״ה שניהם‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.69‬‬
‫‪ (67‬תצא כב‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (68‬שם‪ ,‬בה‪.‬‬
‫‪ (69‬ד‪,‬שניהם שווים״ פירושו )דשניהם( ‪,‬בני עונשיו״‪.‬‬
‫וגם לפר״ת שם )בתוד״ה עד( ד״שניהם שווים״ היינו‪.‬במיתה אחת״‪ ,‬ולמעוטי הבא על הקטנה המאורסה‬
‫שאינה‪.‬באותה מיתה שאם היתה גדולה בסקילה״ ]משא״כ הבא על קטנה נשואה חייב גם לר׳ יאשי׳‪ ,‬כי שניהם‬
‫שווים ״באותה מיתה״)חנק( כי •אס היתה גדולה היתה נמי בחנק״[ — מתאים הצריכותא שבפנים‪.‬‬
‫כי מכיון שהקטנה אינה בת עונשין‪ ,‬וזה ש‪.‬שניהם שווים״ או אינם שווים ‪.‬באותה מיתה״ הוא ]לא שווים‬
‫שםג‬ ‫קרבן פסח בי״ד שחל בשבת‬

‫לגדול בעונשין‪ ,‬כי אם אינה כגדר עונשין‪ ,‬ולכן הי׳ אפשר לומר‪ ,‬שכאן מודה ר׳‬
‫יאשי׳ לר׳ יונתו)שאע׳׳פ שאין מתקיים התנאי ד״שניהם כאחד״ מ״מ הגדול חייב( —‬
‫כי זה שאיו הקטנה נענשת אינו היפר הצירוף ד״שניהם כאחד״‪ ,‬מפני שאי׳׳ז בגדר‬
‫‪70‬‬
‫צירוף ‪.‬‬

‫י‪ .‬התידוש שישנו במחלוקת בק״פ‪ ,‬שלכן אי אפשר ללומדה מהפלוגתות‬

‫האחרות‪ :‬כמדובר לעיל בארוכה‪ ,‬בק״פ ישנם לכו״ע שני הגדרים הן דציבור והן‬
‫דיחיד‪ .‬ולכן הי׳ אפשר לומר שבמקום זה מודה ר׳ יאשי׳ לר׳ יונתן שאי״ז ענין של‬
‫״ציבור״‪ ,‬וכן להיפר‪ :‬יתכן שר׳ יונתז מודה לר׳ יאשי׳ שאי״ז ענין של ״יחיד״‪.‬‬

‫ענין הנ״ל בקרבן פסח )שיש בו גדרים דיחיד ודציבור( יובן בבירור יותר לפי‬
‫‪71‬‬
‫ההסבר בגדר הציבור‪ ,‬שי״ל בזה שני אופנים (‪:‬‬

‫)א( מציאות היחידים מתבטלת ונעשה מציאות חדשה לגמרי‪ ,‬מציאות אחת של‬
‫ציבור )שהוא בדומה למציאותו של יחיד(‪) .‬ב( אין ציבור מציאות אחת לגמרי‪ ,‬כי אם‬
‫‪72‬‬
‫צירוף של ריבוי יחידים — ע״ד הגדר ד״ברב עם הדרת מלד״ ‪ ,‬שאין המכוון בזה‬
‫שנעשים למציאות אחת‪ ,‬כי אדרבא‪ ,‬כאן נוגע הריבוי‪ :‬ככל שיותר ״רב״ כד מוסיף‬
‫הדבר יותר ב״הדרת מלד״‪.‬‬

‫וי״ל שזהו גדר ה״ציבור״ בפסח‪ :‬אין הוא קרבן ציבור שכלל ישראל נעשה‬
‫למציאות אחת‪ ,‬אלא כל ישראל )ציבור( נשארים מציאות של )ריבוי()או עכ״פ שלש‬
‫כיתות(‪.‬‬

‫וי״ל בדרך אפשר‪ :‬הטעם הפנימי שבקרבן פסח ישנם שני הענינים ״יחיד״‬ ‫יא‪.‬‬
‫ו״ציבור״‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫בפסח הוא זמן ה״לידה״ של עם ישראלי־ — ולכן באים לידי ביטוי בק״פ שתי‬

‫בפועל •במיתה אחוז״‪ ,‬כיא[ רק ״נכח״‪ ,‬״שאם היחה גדולה כרי — נמצא שה״צירוף• וה״כלל״ בנדו״ז הוא רק‬
‫»בכח״‪ .‬והחידוש )בדעת ר׳ יאשי׳( בזה הוא בבי הקצוות‪) :‬א( הבא על קטנה נשואה תייב משום ש״שניהס‬
‫שווים• — היינו שאזלינו גס בתר כלל ש״בכח״‪) .‬ב> כשחסר מ כ ל ל ׳ זה — אף שהוא רק חסרון ״בכח״ — ג׳כ‬
‫מבוטל ה״כלל־)והחיוב מיתה שעל הגדול(‪.‬‬
‫‪ (70‬מעין דוגמא לדבר‪ :‬מחי שלא לשמה כוי רק במינה פוסל )זבחים ג‪ ,‬א(‪.‬‬
‫!‪ (7‬האריד בזה בצפע״נ — ראה מפענצ״פ פיד סיב ואילך וש־־נ‪ .‬ושם‪ ,‬שזוהי הפלוגתא)ברכות מט‪ ,‬ב‬
‫במשנה( דר״ע וריה״ג האם יש חילוק בנוסח ברכת הזימון בין עשרה‪ ,‬מאה‪ ,‬אלף ורבוא‪ :‬אם ״ציבור״ יש בו‬
‫יחידים‪ ,‬הרי כל מה שמתוסף יותר יחידים נתוסף ב״דרגת״ הציבור‪ :‬אס ציבור הוא מציאות אחת איו הפרש‬
‫בין עשרה ועשרה רבוא‪.‬‬
‫והא דלא מצינו פלוגתא בזה בין ר׳ יאשי׳ ור׳ יונתן — י״ל‪ :‬דאפשר ללמוד זה מפלוגתות האחרות•‪.‬‬
‫‪ (72‬משלי יד‪ ,‬כח‪ .‬ראה אנציקלופדי׳ תלמודית בערכו‪ .‬וש־נ‪ .‬וראה שייכות דציבור להענין ד״ברב עם״‬
‫ע״ד החסידות — אוה״ת בראשית פ‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (73‬יחזקאל טז‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫•( אבל אינו דומה לפלוגתתס בעיה־נ — שהרי שם גם ה״עיר־ הוא ציבור באופן דמציאות אחת‪,‬‬
‫כמבואר בארוכה בלקו״ש שבהערה ק‪5‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שסד‬

‫התכונות הקוטביות התכונות של שני הקצוות שיש בעם ישראל‪ :‬כל ישראל מאוחדים‬
‫‪4‬‬
‫במציאות אחת של ציבור‪ ,‬קומה אחת שלימה י‪ :‬לאידך כל יהודי בפ״ע הוא עולם‬
‫מלאיי‪.‬‬
‫בזה מובן הטעם שענין ה״ציבור״ שבקרבן פסת נתחדש רק בפסח שעשו במדבר‬
‫— למרות שלידת עם ישראל היתה בצאתם ממצרים — כי בישראל נפעלה‬
‫ונתחדשה )ההכנה אל( המציאות של ציבור רק לאחר זמן‪ ,‬במ״ת״‪ ,‬כאשר הגיעו‬
‫ל״ויחן שם ישראל נגד ההר״ — ״ראש אחד״יי‪.‬‬

‫אעפ״כ הי׳ גם במצרים העניו של הקרבת הפסח‪ :‬ויתר על כן‪ :‬כו״כ הלכות‬
‫בפסח הדורות נלמדות מהנאמר בפסח מצרים דוקא״י‪ ,‬היינו שפסח מצרים הוא‬
‫הראש והיסוד לפסחים שלאח״ז — כי זה שעם ישראל נהי׳ לאח״ז)בעת מתו תורה(‬
‫למציאות של ציבור‪ ,‬זהו באופן שמציאותו ותשיבותו של היחיד )שזה מודגש בפסח‬
‫מצרים כנ״ל( אינו מתבטל עי״ז‪ ,‬אלא נשאר גם לאח״ז בתור מציאות‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ןוי״ל שגם בפסח מצרים הי׳ מעין‪ ,‬עכ״פ‪ ,‬מענין הציבור — כמסופר במדרשי‬
‫שכל ישראל אכלו מפסחו של משה‪ :‬כי מאחר שפסח מצרים הוא היסוד לפסח‬
‫דורות‪ ,‬בהכרח שתהי׳ בו — עכ״פ בקרבנו של נשיא הדור‪ ,‬מעיו מעניו הציבור״׳[‪.‬‬

‫יב‪ .‬נקודה זו — שזה שעם ישראל הם מציאות של ציבור אי״ז מבטל את‬
‫היתידים שבו — משתקף גם בקרבנות ציבור ממש‪ :‬כי למרות שהם באים מממון‬
‫הציבור וצריך ש״ימםרם לציבור יפה יפה״׳״ — שהוא מפסיק ומתבטל מלהיות ממון‬
‫‪83‬‬
‫היחיד — מ״מ לא מתבטל)לגמרי( תלק היתיד שבקרבן התמיד״‪ .‬כמו שאמרו חז״ל‬
‫עה״פ״ )בקרח ועדתו( ״אל תפן אל מנחתם״ — ״יודע אני שיש להם חלק בתמידי‬
‫ציבור אף חלקם לא יקובל לפניך כו׳״‪.‬‬

‫לקו״ת ריפ נצבים‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(74‬‬

‫‪ (75‬סנהדרין לז‪ ,‬א במשנה‪.‬‬
‫‪ (76‬בצפע״נ)להל׳ ברכות פ״י הי״א‪ .‬מהד״ת צ‪ ,‬ב‪ .‬ועוד( דציבור לא הוי רק באיי‪ .‬ואולי י״ל שזהו רק‬
‫לענין האופן בציבור שנעשה מציאות אחת‪ .‬משאיכ האופן בציבור שנשארים יחידים נעשה בעת מ״ת‪) .‬ועד‬
‫שלא נבחרה איי — י״ל דזהו בכל הארצות‪ ,‬כדאיתא במכילתא)בא יב‪ ,‬א( בנוגע לנבואה( — ולהעיר פצפעינ‬
‫מהדו״ת שם‪ :‬ציבור מציאות תוארי לא תל רק על ישראל לאחר נז־ת ורק כשהן באיי‪.‬‬
‫יתרו יט‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י עה״פ‪.‬‬ ‫‪(77‬‬
‫הערה ‪ .21‬ועוד‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ראה רמב״ן בא יב‪ ,‬ט‪ .‬בהנסמן בלקו״ש חייח‬ ‫‪(78‬‬
‫‪ (79‬שמויר פייט‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (80‬נוסף על זה‪ ,‬שגם אז‪ :‬כל ישראל היו מחוייביפ בפסח‪, :‬קבוע זמנו״ — ראה לעיל הערה ‪ :12‬נאכל‬
‫בחבורה — ראה תיביע בא יב‪ ,‬ד דחבורה צ״ל עשרה )וראה שקו״ט כוי בתו״ש עה״פ(‪.‬‬
‫‪ (81‬ריה ז‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬
‫‪ (82‬ראה ג״כ רמב״ס ריש הל׳ תמורה‪ .‬ובארוכה — מפענצ״פ פיד סיב וסיד‪ ,‬וש־נ‪ .‬ושם‪ ,‬שתלוי‬
‫בפלוגתת ר״ע וריה״ג דלעיל הערה ‪ .71‬אבל עפ״י המבואר בפנים — שיש בבנ״י ב׳ הגדרים‪ .‬וזה שהם מציאות‬
‫אחת דצבור אינו מבטל מציאות היתיד — י״ל שעד״ז הוא בקרבנות צבור‪ ,‬שגם לאחרי ש״מוסרו יפה יפה•‬
‫מ״מ נשאר בזה השייכות דהיחיד‪ ,‬שלכן מקום להבקשה‪.‬חלקם לא יקובל• וראה סה״מ תשי״א ע׳ ‪ 31‬בהערה‪.‬‬
‫ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (83‬כמדכ״ר פיית‪ ,‬י‪ .‬פרש״י עה״פ‪.‬‬
‫‪ (84‬קרח טז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫שסה‬ ‫קרבן פסח בי׳יד שחל בשבת‬

‫יתירה מזו‪ :‬הדין הוא שאפילו כשיחיד מהציבור נשקל כנגד הציבור — לא‬
‫‪85‬‬
‫מוותרים על היחיד לצורך הציבור‪ :‬כפסק הרמב״ם ‪ :‬״אם אמרו להם עכו״ם תנו לנו‬
‫אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת‬
‫מישראל״‪ .‬היינו שאע״פ שציבור מכריע את היחיד — אינו יכול לבטל את מציאותו‬
‫‪86‬‬
‫של היחיד ‪.‬‬

‫יג‪ .‬כשם שהוא בנוגע להציבור‪ ,‬כללות עם ישראל‪ ,‬כר הוא בנוגע להיתיד‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫נדרשות ממנו שתי התנועות‪ ,‬כמאמר הלל׳ — ״)א( אם אין אני לי מי לי)ב( וכשאני‬
‫לעצמי מה אני״‪ :‬הוא מציאות של יחיד — ״אני לי״‪ :‬וביחד עם זה הוא חלק מכלל‬
‫ישראל )ובאם לא איז לו כלום( — ״וכשאני לעצמי מה אני״‪.‬‬

‫ועפ״י הנ״ל ששתי נקודות אלו באות לידי ביטוי בקרבן הפסח‪ ,‬אפשר לפרש את‬
‫מאמרו של הלל הנ״ל ע״ד הצחות והרמז — בנוגע לפסח‪ ,‬ובהקדים‪ :‬למרות שאינו‬
‫שייר לומר שבימי הלל כבר הי׳ המנהג׳״ ללמוד פרקי אבות בין פסח לשבועות‪ ,‬אבל‬
‫מאחר שהתורה היא נצחית״ )כולל מנהג ישראל אשר תורה היא״(‪ ,‬צריר לומר‪,‬‬
‫שמאמרו של הלל שבפרק הראשון של מס׳ אבות‪ ,‬יש לו שייכות אל )השבת‬
‫הראשונה שלאחרי( פסח‪.‬‬

‫והביאור‪ :‬כנ״ל בתחילת השיחה )ם״א( פסק הלל שהפסח דוחה את השבת‪,‬‬
‫וכמבואר לעיל זהו מפני שהפסת יש לו גדר של קרבן ציבור‪ .‬ובגמרא מסיים שם‬
‫שדבר זה הביא שמינו את הלל לנשיא‪.‬‬
‫לכן לומדים מיד לאחרי הפסח — לאחרי מינוי הלל לנשיא — ואמרו תורתו‬
‫והוראתו של הלל שהוא בקשר לקרבן פסח )שעל ידו נתמנה לנשיא(‪:‬‬

‫״אם אין אני לי מי לי״ — מהותו של קרבן פסח הוא קרבן יחיד‪ :‬הוא צריד‬
‫להביאו בעצמו מממון יחיד וצריך לימנות עליו — למנויו‪ :‬אבל לאידך — ״כשאני‬
‫לעצמי מה אני״‪ :‬בהכרח שיהי׳ בו ה)גדר של קרבן( ציבור‪ :‬באם הי׳ בו רק הענין של‬
‫יחיד )״כשאני לעצמי״( לא הי׳ דוחה את השבת‪ ,‬ובמילא לא הי׳ הלל מתמנה לנשיא‬
‫— ״מה אני״!‬

‫נשאלת השאלה‪ :‬אפילו באם קרבן הפסח הוא ענין של ציבור‪ ,‬הרי בכדי שידחה‬
‫את השבת צריד שיהי׳ בו התנאי של ״קבוע זמנו״)כנ״ל סעיף א( — אומר הלל‪ :‬״אס‬
‫לא עכשיו אימתי״‪ ,‬קרבן הפסח קבוע זמנו לי״ד בניסן‪.‬‬

‫‪ (85‬הל׳ יסוהית פיה היה‪.‬‬

‫‪ (86‬להעיר מצפעינ עהית להפטורת ואתחנן)ע׳ ל־לא‪ .‬נעתק במפענציפ שם סייב( דלוחות הראשונות‬
‫הוה התורה מציאות אחת‪ ,‬לוחות שניות הוה כל התורה מצטרפת‪, ,‬ואייה לעיל יהי׳ שני המעלות בו״‪.‬‬
‫פ״א מייד‪.‬‬ ‫אבות‬ ‫‪(87‬‬
‫בלקויש ח״ז ע׳ ‪ 175‬הערה ‪,2 ,1‬‬ ‫נסמן‬ ‫‪(88‬‬
‫רפייז‪ .‬שם קויא סדיה ולהבין פרסי ההלכות‪.‬‬ ‫תניא‬ ‫‪(89‬‬
‫בלקו׳ש חיד ע׳ ‪ .1080‬ועוד‪.‬‬ ‫נסמן‬ ‫‪(90‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שסו‬

‫כשם שהוא בנוגע לכל אחד בעצמו‪ ,‬כ״ה גם לגבי ״)ואהבת( לרעך‬ ‫יד‪.‬‬
‫)כמור(״״־‪:‬‬
‫‪,2‬‬
‫ידוע ‪ ,‬שהענין של אהבת ישראל לכל יהודי יהי׳ מי שיהי׳‪ ,‬הוא מצד זה ש״כל‬
‫‪,‬‬
‫ישראל ‪ . .‬כאיש אחד חברים״״‪ ,‬כמו שאדה״זי־ מסביר זה‪ ,‬שכל ישראל הם ״איש‬
‫אחד מחובר מאכרים רבים״‪.‬‬

‫ובזה ישנם כמה ביאורים‪:‬‬

‫א( כל יהודי הוא חלק מכלל ישראל וכמחז״ל״ ״אילו היו ישראל חסרים)במ״ת(‬
‫אפילו אדם א׳ לא הייתה השכינה נגלית עליהן״‪ ,‬״כל תענית שאץ בה מפושעי‬
‫‪,6‬‬
‫ישראל אינה תענית״ — שזה אינו מחמת מעלתו הפרטית של היתיד‪ ,‬אלא מפני‬
‫שהוא אחד מתוך הכלל״‪.‬‬

‫ב( כל יהודי יש לו מעלה פרטית שמעלה זו משלימה את הכלל‪ ,‬כהסבר‬

‫‪,8‬‬
‫אדה״ז ‪ ,‬שישנה מעלה ברגל לגבי הראש‪ ,‬שמצד מעלה זו ה״רגל״ הוא בבחינת‬
‫״ראש״‪ ,‬אמנם למרות שבזה נרגשת מעלתו הפרטית של היחיד‪ ,‬אבל )בעיקר( אי״ז‬
‫בתור ענין וחשיבות לעצמו‪ ,‬אלא בתור מעלה המוסיפה כשלימות הכלל‪.‬‬

‫‪,,‬‬
‫אולם כשאדה״ז מבאר ענין אהבת ישראל אין הוא מסתפק באמרו אשר ״כולם‬
‫מתאימות ואב אחד לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אתים״ — אלא הוא מקדים‪ :‬ג(‬
‫והנפש והרות מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקים חיים״‪ :‬צריך לאהוב‬
‫יהודי מצד מעלתו בתור פרט ]לא רק מפני שהוא חלק מהכלל והוא מוסיף שלימות‬
‫בכלל ישראל[‪,‬‬

‫וגם אהבה זו היא ״כמוך״ ממש — ע״ד אברים של גוף אחד‪ ,‬שלמרות שכל אחד‬
‫מהם הוא — ובהכרח שיהי׳ — אבר בפני עצמו‪ ,‬הם כולם מאותו הגוף‪ .‬ולכן‪ ,‬גם‬
‫בה״מקום״ שבו נרגש רק הענין הפרטי של אבר זה )לא מה שהוא משלים את כללות‬
‫‪100‬‬
‫הגוף(‪ ,‬הוא מתקשר עם כל שאר האיברים בתור גוף אחד ‪.‬‬

‫וע״י ההתעסקות ב״ואהבת לרעך כמוך״ של יהודי עם רעהו באופן הנ״ל —‬

‫‪ (91‬קדושים יט‪ ,‬יח‪.‬‬

‫‪ (92‬בהבא לקמן — ראה ס׳ הערכים־חביד ע׳ אהבת ישראל סיב‪ ,‬ס־ד‪ .‬וש״נ‪ .‬לקו״ש ח״ט ע׳ ‪ 159‬ואילך‪.‬‬
‫קונטרס אהבת ישראל‪.‬‬
‫שופטים כ‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫‪(93‬‬
‫אגהיק סביב )קלה‪ ,‬ב(‪ .‬וראה ירושלמי נדרים פיט היד‪ .‬פהמיצ להציצ מצות אהבת ישראל‪.‬‬ ‫‪(94‬‬
‫דביר פיז‪ ,‬ח‪ .‬וש׳נ‪.‬‬ ‫‪(95‬‬
‫כריתות ו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(96‬‬
‫‪ (97‬בלשון החסידות‪ :‬מצד בחי׳ יחידה שבנפשו שלמעלה ממעלות פרטיות‪.‬‬
‫‪ (98‬לקוית ריפ נצבים‪ .‬וראה אגהיק שם‪ :‬שכיא מתוקן מחבירו‪.‬‬
‫‪ (99‬תניא פרק לב‪.‬‬
‫‪ (100‬ראה ס׳ הערכים־חב״ד ע׳ אברים ס״א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫שסז‬ ‫קרבן פסח בי״ד שחל בשבת‬

‫יראה הקב״ה )״רעך ‪ . .‬זה הקב״ה״יי״( את אהבתו לישראל‪ ,‬ויגאלם מהגלות בשני‬
‫האופנים הנ׳׳ל‪:‬‬
‫‪102‬‬
‫)א( ״ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל״ ‪ ,‬כל יחיד בפני עצמו‪ ,‬כמ״ש‬
‫נ‬
‫רש״י ‪°‬י שהקב״ה ״אוחז בידיו ממש״ ומוציא את כל אחד מהגלות — וגם את הקב״ה‬
‫‪,0‬‬
‫״רעד זה הקב״ה״ — ושב ה׳ אלקיר את שבותך‪ ,‬כשהן עתידין ליגאל שכינה ע מ ה ד ‪:‬‬
‫‪,05‬‬
‫)ב( ולאח״ז יתאחדו כל ישראל בה״קהל גדול ישובו הנה״ ‪ ,‬בגאולה האמיתית‬
‫והשלימה בעגלא דידן‪.‬‬
‫ומשיחות חודש ניסו תשל״ו — לקו־ש ח״׳ח ע־ ‪04‬ו ואילך(‬

‫פרש״י שבת לא‪ ,‬א דיה דעלר‪.‬‬ ‫‪(101‬‬

‫ישעי׳ בז‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪(102‬‬
‫נצבים ל‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪(103‬‬
‫מגילה בט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(104‬‬
‫ירמי׳ לא‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪(105‬‬
 ‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שסח‬

‫קטן בקרבן פ ס ח‬ ‫ז‪.‬‬

‫א‪ .‬בהל׳ קרבן פסחי פסק הרמב״ם‪ :‬גר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני וכן‬
‫קטן שהגדיל בין שני פסחים תייבין לעשות פטח שני ואם שחטו עליו בראשון פטור‪.‬‬
‫והקשה הכמ״מ ״אטו קטן בר תיובא ופיטורא הוא״ ומתרץ‪ :‬״וכתב הר״י קורקוט ז״ל‬
‫‪2‬‬
‫דכיון דרחמנא רביי׳ לקטן שישתטו עליו וממנין אותו נפטר הוא בכך מן השני״ ‪.‬‬

‫ולכאורה‪ :‬מכיון שםו״ס הי׳ קטן בפסח ראשון והי׳ פטור מכל המצות‪ ,‬מה מועיל‬
‫שאחר שיש עליו חיוב ושחט על הקטן)היינו בזמן פטורו של הקטן( לזמן החיוב‪,‬‬
‫כשהגדיל — בפסח שניי?‬
‫‪4‬‬
‫יתירה מזו מצינו בהל׳ ת״ת שכתב הרמב״ם ‪,, :‬מי שלא למדו אביו חייב ללמד‬
‫את עצמו כשיכיר שנאמר כו׳״ וכתב הצ״צ׳ ״שמא גם על הקטן יש חיוב מדאורייתא״‬
‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬
‫ןמזה שכתב הרמב״ם הלשון)בלתי רגיל( — ״כשיכיר״ )לא ״כשיגדיל״( ‪ ,‬משמע‬
‫שישנו תיוב לימוד על הקטן עוד לפני שיגדיל[‬

‫— ובזה עוד יותר קשה‪ :‬איד שייד חיוב על קטן?‬

‫להבין זה צריד להקדים חידוש עוד יותר גדול בענין חיוב המצות ככלל‬ ‫ב‪.‬‬
‫בקטן‪:‬‬
‫ידועה מתלוקת הראשונים בנוגע למצות שקטן מקיים מפני החיוב דחינוך‪ :‬דעת‬
‫‪8‬‬
‫רש״י והרמבץי שהמצות דחינוך )מדרבנן( אינם ״מצוה דידי׳)דהקטן( אלא דאבוה‪,‬‬
‫דאיהו לא מיחייב במצות כל עיקר״‪ ,‬ולכן אין קטו מוציא את הגדול בברכת המזון‬
‫)וכיו״ב( אפילו כשהגדול אינו מחוייב בזה אלא מדרבנן״׳‪ :‬דעת התומ׳״ והר״ף׳‬

‫פיה ה״ז‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫‪ (2‬וראה גם קרית ספר )להמב״ט( לרמב״ם שם‪.‬‬
‫‪ 0‬וראה טו״א )אבני מילואים( ר׳׳ה נח‪ ,‬א‪ .‬מנ״ח מצוה ה סק״ב‪ .‬מפרשי הרמב״ם שם )חידושי הגר״ח‪.‬‬
‫ועוד(‪.‬‬
‫‪ ( I‬פ״א ה״ג‪.‬‬
‫‪ (5‬פס״ד — חידושים על הרמב״ם בתחלתו‪.‬‬
‫‪ (6‬כיה גם בהל׳ ת״ת לאדה״ז רפיב — אלא ששם ממשיך• ״וכשלומד לעצמו כשיגדיל ויכיר ויוכל‬
‫ללמוד׳‪ .‬וי״ל שגם אדה׳ז כוונתו כ)פי׳ הצ״צ ב(רמב״ם ״כשיכיר׳ — לפני שיגדיל‪ ,‬כדמוכח מזה שלא כתב‬
‫לפניז בהחיוב ״חייב ללמד א״ע כשיגדיל ויכיר״‪ .‬וז״ש לאחיז ״כשיגדיל ויכיר׳ הוא רק בנוגע לההמשר ״אד‬
‫לא ילמוד תחלה כו׳ כמשנית למעלה בנערים כד כי זה שיכול אינו רשאי לעשות בז כו״‪.‬‬
‫‪ (7‬בספר המדע לרמבים )ירושלים תשכיד( הובא מדפוס ספרד שלפני רנב ״כשיגדיל׳‪,‬‬
‫‪ (a‬ברכות מח‪ ,‬א דיה עד שיאכל‪ .‬וראה בכל הבא לקמו שדיח כללים מערכת ח׳ כלל ס‪ .‬קובץ יגדיל‬
‫תורה ברוקלין‪ ,‬אייר חשל״ז סי׳ לח )תשובה מהראיי מיץ דעיר האראד ישן‪ ,‬מחסידי הצ״צ(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (9‬מלחמות ה׳ ברכות כ‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ז הובא ברין ספ״ב דמגילה ד״ה חוץ‪ .‬ריטביא מגילה יט‪ ,‬ב דיה הבל‪.‬‬
‫ר׳ו קידושין לא‪ ,‬א דיה וגרסינן‪ .‬וראה רשב״א )ריטב׳א( סוכה לח‪ ,‬א דיה גמרא‪.‬‬
‫‪ (10‬כן משמע דעת הרמבין שם‪ .‬ריטב׳א שם‪ .‬אבל רשיי לא הוציא פי׳ הסוגיא בברכות כ‪ ,‬ב מפשוטו‪,‬‬
‫וא״כ נראה דלדעתו הקטן מוציא הגדול כשאכל שיעורא דרבנן‪ .‬וראה יגדיל תורה שם סיע כט‪.‬‬
‫‪ (II‬ברכות מח‪ ,‬א דיה עד שיאכל‪ .‬וראה לשון התוס׳ שפ כ‪ ,‬סע״א ד״ה וקטנים‪.‬‬
‫‪ (12‬מגילה שם‪.‬‬
‫שסט‬ ‫קטן בקרבן פסח‬

‫שקטן שהגיע לתינוך נקרא מתוייב בדבר מדרבנן‪ ,‬ולכן מוציא את הגדול ידי חובתו‬
‫‪13‬‬
‫)כשאכל שיעורא( דרבנן ‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫מזה שפטק הרמב״ם ״בן מברר לאביו״ מוכח דס״ל שמצוות דתיניד מחוייב‬
‫‪,5‬‬
‫הקטן )מדרבנן( ‪ ,‬ואי״ז חיוב על האב בלבד‪.‬‬
‫‪,6‬‬
‫ןוכן משמע נמי מלשון הרמב״ם בכ״מ ‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫בהל׳ ציצית ׳ — ״ומד׳׳ט שכל קטן שיודע להתעטף חייב בציצית כדי לחנכו‬
‫‪,‬‬
‫במצות״ בהל׳ ברכות״ ‪ -‬״הקטנים חייבין בברכת המזון מד״ם כדי לחנכן במצות״;‬
‫בהל׳ מוכה״ ״קטן שאינו צריך לאמו כו׳ חייב בסוכה מד״ס כדי לחנכו במצות״‪:‬‬
‫‪21‬‬ ‫‪20‬‬
‫ועד״ז בלולב — ״קטן היודע לנענע חייב בלולב מד״ט כדי לחנכו במצות״[ ‪.‬‬

‫ובפרמ״ג פתיחה כוללת לאוית ת״ג סוף אות כח כתב שהוא מחלוקת דבבלי וירושלמי‪.‬‬ ‫‪(13‬‬
‫‪ (14‬הל׳ ברכות פיה הטיו־טז‪ .‬ועי׳ ראב״ד שם‪ .‬ומסיים ‪,,‬וכן אשה ועבד כמקרין אותו ועונה אתריהם מה‬
‫שהן אומרים ואיתא בירושלמי׳ — כדעת הרמב״ן שם‪ .‬וע״פ הפרמיג שם הרי נמצא שסיל שהחיוב על האב‪.‬‬
‫אבל ראה כסימ שם בדעת הרמב״ם‪.‬‬
‫‪ (15‬וכן מוכח דעת אדה״ז ש)אף שבכתב בהל׳ תית בתחלתן ״אע״פ שהקטן פטור מכל המצות וגם אביו‬
‫אינו חייב לחנכו מן התורה׳‪ ,‬הרי( כתב בשו׳ע אויח סקפ׳ו ס״ג שהקטן)גם אם לא אכל כדי שביעה( מוציא‬
‫את הגדול בברה׳ז•‪ .‬ומדייק בלשונו שם ״שמ״מ הוא חייב מדברי סופרים כמותו•)כיה בדפוס א׳ דשו״ע‪,‬‬
‫ובדפוסים שלנו ליתא תיבת ״כמותו״(‪ .‬וראה בחקרי הלכות ח״א דמפרש באדה״ז עם תיבת ״כמותו׳ כבשוה״ג‬
‫כאן‪.‬‬
‫‪ (16‬וכן הוא לשון אדהיז בסי׳ שמג סיג ״חייב לשמוע בו׳ חייב בציצית ב ו ״ ) ע י ד לשון הרמב״ם דלקמן‬
‫בפנים‪ .‬אף שבסי׳ יז ט״ד כתב ״אביו תייב לקנות לו טלית בו׳ אביו חייב להטיל ציצית׳‪ ,‬ולכאורה יש ללמוד‬
‫יותר מדיוק לשונו בזה בסי׳ שמג שמדבר בהל׳ חינוך‪ ,‬משא׳כ בסי׳ יז שהוא בדיני ציצית‪ .‬גם י׳ל שציצית‬
‫שונה כיון שבכלל ״אין אדם חייב לקנות טלית בת ד׳ כנפות כדי שיתחייב בציצית כוי)ורק( טוב ונכון כוי״ —‬
‫שויע שם ריס כד(‪.‬‬
‫וכן בהל׳ סוכה סי׳ תרימ ס׳ג ודי כתב ״חייב בסוכה׳‪ .‬וכן משמע ממיש בסי׳ לט ס״ע בנוגע לתפילין‬
‫״וקטן אע״פ שמוזהר על הקשירה מד״ס לחנכו במצות כו״ )ומשיב בחצעיג ״וגם מדיס אין האזהרה אלא על‬
‫אביו״ — הרי כתב ״אין האזהרה אלא על אביו׳ כי האזהרה הטילו על אביו(‪ .‬ובסי׳ לז סיג‪ :‬קטן כוי חייב אביו‬
‫לקנות לו תפליו לתנכו במצות‪ .‬ובפשטות י״ל דבציצית ותפלין החיוב לקגות ציצית ותפלין ולהטיל ציצית א״א‬
‫להיות על הבן ורק על האב )אבל בשד״ת שם שתירוץ זה דוחק(‪.‬‬
‫ובסי׳ תעט סוסיו‪ :‬כיון שהקטן הוא פטור מכל המצות שבתורה ואינו תייב בהם אלא )מד״ס( כדי לתנכו‬
‫במצות‪.‬‬
‫ואולי איו לדייק מלשונות הנ״ל בכלל כיון שאינם שווים בכל מקום‪ .‬ראה לשונו בסשמ״ג ס״ב )ועוד(‪.‬‬
‫סתע״ב רסכ״ה‪ .‬ועוד‪ .‬וצ״ע‪ .‬ואכימ‪.‬‬
‫ולהעיר משו״ע שלו סוס״ד במהד״ת ע״ד השייכות דחיוב חינוך דחכמים כשהגיע לחינוך לחיובו במצות‬
‫מן התורה כשנעשה בן י״ג שנה ויום אתד‪.‬‬
‫‪ (17‬פ״ג ה״ט‪.‬‬
‫‪ (18‬רפיה‪.‬‬
‫‪ (19‬רפ״ו‪.‬‬
‫‪ (20‬הל׳ לולב פ״ז הי״ט‪.‬‬
‫‪ (21‬בכסימ הל׳ תו״מ פ״ו ה״י כתב ״וכן נראה דעת רבינו )כהרמב״ו( שלא כתב הכל הייבין באכילת‬

‫•( והחילוק שכתב שם בין מגילה הלל וברכות ק־ש לברה״ז‪ ,‬בפשטות ה־ז הסברה שבהם הוי חר׳ דרבנן‬
‫ובמצות ברה־ז דאורייתא הוי רק ע־ד חד דרבנן‪.‬‬
 ‫חידושים וביאורים ב ה ל כ ו ת פסח‬ ‫שע‬

‫וגם כאן צריך להבין‪ :‬איך יתכן חיוב על קטן אפילו מדרבנן‪ ,‬הרי אינו״ בר‬
‫דיעה״‪ ,‬ובל׳ הגמ׳״ ״חיובא לדרדקי )בתמי׳(״?‬
‫ג‪ .‬וי״ל הביאור בזה — שזוהי סברא כללית של הרמב״ם״ בכמה מקומות‪:‬‬
‫‪26‬‬
‫ובהקדים‪ ,‬כמדובר פעמים רבות ‪ ,‬שמצינו כמה פעמים שבמקום שהתורה‬
‫ציוותה לעשות מצוה מסוימת‪ ,‬שקיומה תלוי בפעולה הקודמת לה )וכידב(‪ ,‬מקבלת‬
‫גם פעולה הקודמת מעין חשיבותה וגדרה של המצוה עצמה ‪ -‬היות שפעולה זו‬
‫מוכרחת )בלעדה אי אפשר לקיים את המצוה(‪ ,‬הרי״ז כאילו שביחד עם הציווי על‬
‫המצוה ציוותה התורה גם על פעולה זו‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫בכללות זהו גדר מכשירי מצוה‪ ,‬ובפרט לדעת ר״א שהם דוחים את השבת‬
‫)במקום שהמצוה דוחה את השבת( כמו במצוה עצמה‪.‬‬
‫‪2,‬‬ ‫‪28‬‬
‫יתירה מזו איתא בירושלמי שעל ההכנה והכשרה למצות סוכה ל ו ל ב וכיו״ב‪,‬‬
‫‪0‬‬
‫מברכים ברכת המצוה‪ :‬אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה‪ ,‬לעשות לולב ׳‬
‫ועוד״‪.‬‬

‫מצה אפי׳ נשים ועבדים וקטנים אלא קטן שיכול לאכול כזית מחנכים וכר כלומר דחיובא אאבוה רמיא וכן‬
‫כתב פ״א דהל׳ מגילה הכל חייבים אנשים ונשים וכוי ומחנכין את הקטנים לקרותה״‪.‬‬
‫לכאורה במצה י׳׳ל )דוחק עכיפ( דשונה כיון שמדובר ב״קטו שיכול לאכול פח״ שזהו לפני שהגיע לתינוך‬
‫— אבל חידוש גדול הוא לומר שמחנכים קודם שהגיע לחינוך!‬
‫וכן במגילה שהוא רק מדרבנן י״ל שבקטן החיוב הוא רק על האב עדמיש אדה״ז בפקפ״ו שם•‪.‬‬
‫וכן מש״כ בכס׳׳מ בהל׳ ברכות פ״ה ה״ז — צ״ע‪ ,‬שהרי כתב הרמב״ם שם ״וקטנים ‪ . .‬מזמניז לעצמו כו׳‬
‫קטן היודע למי מברכיו מזמניו עליו כוי״‪.‬‬
‫ומש״כ הרמבים הל׳ תפלין פ״ד הי״ג ״אביו לוקח לו תפילין כדי לחנכו במצות• — י־ל )נוסף על הנ״ל‬
‫הערה ‪ (16‬כיון שבתפלין בפרט נוגע כגדר המצוה שלא יסית דעתו מהם )כמו שממשיך ברמב״ס שם באותה‬
‫ההלכה(‪ ,‬לכן לא הכניסו חכמים את הקטן בחיוב המצוה )וכן י״ל בשו״ע אדהיז סי• לז ס״ג(‪.‬‬
‫וממילא מובן דאין לומד )כבכמה דברים( שחכמים החמירו יותר כיון שאיא להטיל עליו חיובים‪.‬‬ ‫‪(22‬‬
‫וראה שד׳׳ח שם ד״ה וכן מתבאר דכמו שאין סברא לומר דהתורה הטילה חיוב על הקטן כן גם בחינוך דרבנן‪.‬‬
‫וראה ציונים לתורה )להר״י ענגעל( כלל יב שזוהי סברת רש״י‪.‬‬
‫ראה רמב״ם הל• מאכלות אסורות פייז הכ״ז‪ .‬הל׳ קרבן פסח פ״ב ה״ד‪ .‬וראה פרמ״ג פתיחה כוללת‬ ‫‪(23‬‬
‫לאו״ח ח״ב אות ג׳‪ .‬מניח מצוה ה םק״ב‪ .‬סוף מצוד‪ ,‬דסג‪ .‬ציונים לתורה כלל חי‪ .‬וראה צפע״נ הל׳ שבת פכ״ד‬
‫הי״א‪ .‬הל׳ אישות פ״ד ה״ט‪ .‬ובכ״מ‪ .‬וראה לקו״ש ח״ד ע׳ ‪.1249‬‬
‫פסחים קטז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(24‬‬
‫ולשיטתי׳ כללית דהרמב״ם והראביד‪ ,‬כדלקמן בהערות‪.‬‬ ‫‪(25‬‬
‫בהבא לקמן ראה לקויש חי‪-‬ז ע׳ ‪ 187‬ואילף‪ .‬ושינ‪.‬‬ ‫‪(26‬‬
‫שבת קל‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(27‬‬
‫ברכות פיט ה״ג‪.‬‬ ‫‪(28‬‬
‫שרק בסוכה וציצית נאמר ״תעשו׳‪ ,‬משא״כ בלולב וכוי ומימ מברכיו — ראה לקדש שם‪.‬‬ ‫‪(29‬‬
‫עי׳ בלקו״ש שם הערה ‪ 56‬שגם להבבלי שאין מכרכין ס״ל דהוי מצוה‪.‬‬ ‫‪(30‬‬
‫ועיי״ש בלקויש יתירה מזו בהולכת דם למזבת שנעשה עבודה‪.‬‬ ‫‪(31‬‬

‫ע״פ פשטות הלשון בחזדלוק שכתב שם‬ ‫•(‬

‫ומש־כ בשוה״ג להערה ‪ — 15‬הוא ע־פ פשטות הלשון בשו״ע שם בתחלתו )‪.,‬שמ״מ הוא חייב מדברי‬
‫סופרים כמותו•־(‪ .‬וצ־׳ע מהו עיקר כוי‪.‬‬
‫שעא‬ ‫קטן בקרבן פסח‬

‫ענין זה )שמעין של המצוה וגדרה חלים גם על ענין אחר שהוא הכרחי לצורך‬
‫המצוה(‪ ,‬מצינו לא רק בפעולה‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬אלא גם בהצטרפות של בנ״י בנוגע לתומ״צ‬
‫ולדוגמא‪ :‬הדין בהל׳ ת״ת״ ש״מי שא״א לו ללמוד כו׳ יספיק לאחרים הלומדים‬
‫ותחשב לו כאילו לומד בעצמו״״‪.‬‬

‫עד״ז גם בנוגע לנשים — ובדוגמא להכשר מצוה הנ״ל — וכידוע מ״ש הרין״‬
‫שאע״פ שאשה אינה מצווה על פו״ר‪,, ,‬מ״מ יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל‬
‫לקיים מצותי׳״‪ ,‬דהיינו שמכיון שאי אפשר לו לבעל לקיים מצותו אלא ע״י האשה‪ ,‬יש‬
‫גם לה )מעין מ(המצוה‪.‬‬

‫ואפילו במקום שסיוע האשה במצות הבעל אינו הכרח לעצם קיום המצוה‪ ,‬ואינו‬
‫אלא סיוע באפשריות שלו לקיים את המצוה‪ ,‬הדין הוא״‪ ,‬שאע״פ שהיא מצד עצמה‬
‫אינה חייבת )במצות ת״ת(‪ ,‬הרי ״אם היא עוזרת לבנה או לבעלה בגופה ומאודה‬
‫שיעסוק בתורה חולקת שכר עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצווים ועושים על‬
‫ידה״‪ ,‬שמכיון שלימוד התורה של הבעל והבן הוא בנדו״ז על ידי סיועה‪ ,‬היא מקבלת‬
‫חלק בשכר מצות ת״ת״‪.‬‬

‫ד‪ .‬אבל בכל הנ״ל‪ ,‬גם במכשירי מצוה )וברכת המצוה לדעת הירושלמי(‪ ,‬הרי‬
‫זה שזקוקים לפעולת הכשר המצוה‪ ,‬ועשיית הלולב וכיו״ב‪ ,‬או לסיוע האשה בפו״ר‬
‫— הרי זה מפני שבמציאות נעשית המצוה ע״י ההקדמה דפעולה אחרת )ההכשר‬
‫וסיוע וכר(‪ ,‬לכן נמשך על הפעולה מעין תשיבותה של המצוה וענינה‪.‬‬

‫אבל אין בהם שום חלק ופרט מהמצוה והציווי‪.‬‬

‫ןולכן אינם נעשים חלק ממצוה זו ממש‪) :‬הברכה היא( לעשות לולב‪ ,‬עשי׳)לא‬
‫נטילה(‪ :‬וגם בדברי הר״ן ‪,,‬יש להן מצוה״ — סתם‪ ,‬אינו מוכרח שזהו גדר מצות‬
‫‪38‬‬
‫פו״ר״ של האיש [‪.‬‬

‫למעלה מזה‪ ,‬בעניננו — מצות התינוך עד״מ‪ :‬שייכותו והשתתפותו של הקטן‬

‫במצות החינוך אינה)רק( בזה שבלי הקטן — אי אפשר לו לאב לקיים מצות החינוך‪,‬‬
‫אלא )גם ש(זוהי המצוה — שהאב יתנך( שהבן יעשה את המצוה‪ :‬ולכן‪ ,‬גם לדעת‬
‫התום׳ והרמב״ם‪ ,‬י״ל שבאמת הטילו תכמים מלכתתילה את חיוב החינוך רק על האב‬

‫‪ (32‬שו״ע יו״ד סרמ״ו ‪0‬״א וברמ״א שם‪ .‬הלי ת״ת לאדה״ז פ״ג ס״ד‪.‬‬
‫‪ (33‬משא״כ ההמשד שם ‪,‬ויכול אדם להחנות עם תבירו שהוא יעסוק בתורה נו׳ ויחלוק עמו כד״ —‬
‫שזהו מפני שזהו תורתו של הלומד כוי וברשותו‪.‬‬
‫‪ (34‬רפ״ב דקידושין‪.‬‬
‫‪ (35‬הלי ת״ת לאדה״ז םפ״א‪ .‬מסוטה כא‪ ,‬א‪ .‬רמ״א שם ס״ו‪.‬‬
‫‪ (36‬ראה בארוכה לקו״ש חי״ד ע׳ ‪ 37‬ואילך‬
‫‪ (37‬ואפילו את״ל שזהו בגדר מצות פו־ר — הרי האיש והאשה הפכים הם בזה‪ :‬האשה קרקע עולם‬
‫)סנהדרין עד‪ ,‬ב( ובאיש — איו קישוי אלא לדעת )יבמות נג‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה לקו״ש שם ע׳ ‪2‬־‪ 41‬והערה ‪ .43‬ולהעיר מזה שנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע‬
‫אותן כוי)הלי ת״ת שם( שזה שתייבות ללמוד הוא רק בכדי שידעו היאד לעשות המצוה שלהן ובכ״ז נעשה‬
‫הלימוד ענין בפ״ע ולכן מברכות הן ברכות התורה )שו״ע אדה״ז סו״ס מו( ‪ -‬וראה לקו״ש שם‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שעב‬

‫‪3‬‬
‫ולא על הבן׳ ‪ ,‬אבל מכיון שמצות האב היא לחנך שהבן יקיים את המצוה‪ ,‬נעשית‬
‫בדרך ממילא התחייבות על הבז בקיום מצות אלו‪ ,‬נקרא גם הבן מחוייב בדבר״•־‪.‬‬

‫בסגנון אחר‪ :‬מכיון שהאב חייב לתנך את בנו לעשות המצוה‪ ,‬הרי אע״פ‬
‫שעשיית הבן את המצוה היא מחמת ה)חיוב המוטל על ה(אב — אבל הרי זהו פעולת‬
‫המצוה )כשלימות( ע״י הקטן מצד ציווי)שעל האב(‪ ,‬ולכן נקרא הקטן מתוייב בדבר‪,‬‬

‫עד שהוא מוציא את הגדול )המתוייב רק מדרבנן(‪ .‬ועד״ז מצינו במצות‬

‫דאורייתא‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬
‫‪4,‬‬
‫ה‪ .‬דוגמא להנ״ל במצות דאורייתא ‪ :‬בחיוב שמחה ברגל אמר אביי״ אשה‬
‫‪54‬‬ ‫‪43‬‬
‫בעלה משמחה‪ .‬ופירש״י ‪ :‬בבבל בבגדי צבעונין כוי‪ .‬והקשו ע״ז בתום׳ מחגיגה‪:‬‬
‫איזהו קטן)דפטור מראי׳( כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים‬
‫‪4‬‬
‫להר הבית‪ ,‬ומקשה בגמ׳׳ ״עד הכא מאן אתיי׳ ומשני עד הכא דמיחייבא אימי׳‬
‫בשמחה )אייתתי׳ וכוי(‪ ,‬משמע שזקוקה לעלות משום שלמי שמחה‪ ,‬ומפרש ר״ת‬
‫בעלה משמחה שהחיוב על בעלה ולא עלי׳ וכו׳ והא דקאמר בחגיגה דמחייבה אמי׳‬
‫משום בעלה ולא משום היא״‪.‬‬

‫נראה מזה שלשיטת התוס׳ הרי אע״פ שעל האשה מצד עצמה אין חיוב בשמחה‬
‫)דשלמי שמחה(‪ ,‬אבל מכיון שמצוה על הבעל לשמח את אשתו‪ ,‬מקבלת גם השמחה‬
‫‪46‬‬
‫שלה גדר של מצוה‪ ,‬עד שבגמרא איתא עלי׳ הלשון ״דמחייבא ‪ . .‬בשמחה״ )דלא‬
‫‪4‬‬
‫כבפו״ר שלשון הר״ן הוא ״יש לה מצוה״(י ‪.‬‬

‫‪ (39‬ראה שד״ח שם ד״ה עתה‪.‬‬

‫‪ (40‬וכמה נפק״מ בין דעה זו להדיעה שהקטן מחוייב מלכתחילה‪.‬‬
‫‪ (41‬עוד דוגמא — לדעת )שוית( מהרי־ק סקכ״ו‪ :‬ואעיג דלוה בריבית פסול לעדות אעיג שאין לוקח‬
‫ממון שאין שלו נראה לע״ד דכיון שעבירת לקיחת הממון דמלו׳ על יד הלו׳ נעשית ואיא מבלעדו חשיב עד‬
‫חמס ‪ . .‬והיינו דמשני תלמודא מלוה הבאה בריבית כלו׳ שהלואת הריבי׳ נעשית ע״י המלוה והלוה ואיא לה‬
‫זולתה‪.‬‬
‫ובשו״ע אדה״ז ריש הל׳ רבית — שהוא מפני חומר העוז‪ ,‬וי״ל שזהו טעם על הבא שם תיכף לאודז שיש‬
‫אזהרה מיותרת ללוה — אבל מסגנון הל׳ משמע דקאי גס על לפניו‪ — .‬וראה בהמצוין במ״מ שם‪.‬‬
‫‪ (42‬ר״ה ו‪ ,‬סעיב‪ .‬קידושיו לד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (43‬ריה שם‪ .‬וראה פרשיי קדושיו שם‪.‬‬
‫‪ (44‬ר׳׳ה שם ד״ה אשה )ועוד קושיות(‪ .‬וראה גם דיה הניל קדושיו שם‪.‬‬
‫‪ (45‬הגיגה ו‪ ,‬רע״א‪.‬‬
‫‪ (46‬וי־ל דגם בזה הרמב׳׳ם והראביד לשיטתייהו אזלי‪ .‬דבהל׳ חגיגה)פ״א סהיא( כתב הרמב״ם ‪.‬ונשים‬
‫תייבות במצוה זו״ והראב״ד כתב ‪.‬לא בקרבן אלא בשמחה שתשמח עם בעלה שתעלה עמו והוא ישמח אותה״‪.‬‬
‫ובלת״מ )וראה כס״מ( שם‪ ,‬דהרמב״ם לא ס״ל כרשיי אלא כפי׳ התום׳ וכאביי‪ ,‬והראב״ד טעמו‪,‬דכיון דאין‬
‫החיוב על האשה אלא על הבעל לא הי׳ לו לומר ונשים חייבות כמצוה זוי‪ .‬ועפ־ז רש״י ותוס׳ וכן הרמב״ם‬
‫והראב׳׳ד )ראה לעיל הערה ‪ (!4‬לשיטתייהו אזלי במצות חינוך אם עיי זה שהוא בגדר המצוה — נעשה‬
‫מחוייב בדבר‪.‬‬
‫‪ (47‬עוד דוגמא לנדויד ‪.‬ברכת כהנים׳‪ ,‬שגדר המצוה הוא שכהנים מברכים לישראל‪ .‬ועפיז חובן דעת‬
‫החרדים )מיע בו׳ התלויות בפה כוי לקיימים בכל יום פיד אות יח( וההפלאה )כתובות כד‪ ,‬ב ברש״• דיה‬
‫דאיסור עשה( הובא בשעית אויח סקכיח םק״ב שיש מצות עשה על הישראל שיתברך‪ .‬ובהפלאה שם‪ :‬וכן‬
‫מצינו בכל מקום אע״ג דבתורה אינו מפורש הציווי אלא על העושה‪ ,‬המצוה על שניהם‪ ,‬כגון ביבם יבמה יבא‬
‫שעג‬ ‫קטן בקרבן פסח‬

‫ע״פ הנ״ל יש להסביר עד״ז בנוגע לתיוב ת״ת בקטן‪ ,‬וכמ״ש הצ״צ׳ בביאור דעת‬
‫הרמב״ם הנ״ל)ס״א(‪ :‬כיון דת״ת לא דמי לשאר מצות דבשאר מצות אין האב מחוייב‬
‫לחנך בנו מדאורייתא אלא מד״ס אבל בת״ת מחוייב האב מדאורייתא ללמד את בנו‬
‫כר א״כ שמא גם על הקטן יש חיוב מדאורייתא —‬

‫די״ל הפי׳‪ :‬מכיון שישנו חיוב מדאורייתא )מצד האב( על מעשה הלימוד של‬
‫הקטן‪ ,‬יש ללימודו גדר של חיוב‪ :‬ולכן‪ ,‬כשלא למדו אביו נשאר החיוב מצד‬
‫‪48‬‬
‫התורה ‪.‬‬

‫ו‪ .‬וי״ל שעל דרך הנ״ל הוא גם ביאור התירוץ של מהר״י קורקוס על הרמב״ם‬
‫‪4‬‬
‫בק״פ ן״אם שחטו עליו בראשון פטור״[ ״כיון דרחמנא רביי׳ לקטן׳ שישחטו עליו‬
‫וממנין אותו נפטר הוא בכד מן השני״ —‬
‫‪50‬‬
‫ובהקדים הםברת הרגצובי שהדין שברמב״ם ״אם שחטו עליו בראשון פטור״‬
‫מיירי רק כשהאב מינה את הקטן על ק״פ בתור אחד מבני החבורה — אז פטור מן‬
‫השני‪ :‬אבל אם שחיטת הקרבן היתה באופן שהקטן נכלל ב״ןשה ל(בית אבות״)אפילו‬
‫אם נאמר דשה לבית הוי דאורייתא(‪ ,‬אז חייב בשני‪ ,‬כי זה שקטן אוכל מחמת ״שה‬
‫לבית אבות״ זהו מפני שהוא בטל אל האב‪ ,‬ולא מפני שהוא מציאות בפני עצמו‪ .‬ולכן‬
‫‪5‬‬
‫הקטן כאדם בפני עצמו לא הי׳ במצות ק״פ׳ ‪ ,‬אבל כשמינה אותו האב על פפחו‪,‬‬
‫שחטו את קרבן הפסח )גם( בשביל הבן‪ ,‬דוקא אז הוא פטור בשני‪.‬‬

‫וההמברה בזה הוא ע״ד הנ״ל״‪ :‬מכיון שהתורה ציותה שקטן יכול להיות‬

‫עלי׳ והמנות עשה גס עלי׳ כר )ולא הביא דברי הר״ן הנ״ל בפו״ר‪ ,‬כי האשה במנות יבום היא יותר מאשר‬
‫בפר־ר(‪.‬‬
‫‪ (48‬ראה לקמן ע׳ תעא ואילד במצות פדיון הבו ומילה‪ .‬ובשוה״ג להערה ‪ 19‬שם הטעם שלא אמרינו כן‬
‫גם בפדה״ב ומילה )כבת״ת(‪.‬‬
‫וע״פ ביאור הנ״ל בפנים יש להעיר במש״כ הצ״צ החילוק דת״ת לשאר מצות שבהם מחויב מד״ס משאיכ‬
‫בתית שמחויב האב מדאורייתא ואיכ שמא על הקטן יש חיוב — מהשקו״ט הידועה האם דרבנן חל על החפצא‬
‫)ראה צפע״נ כללים בערכו‪ .‬אתוון דאורייתא כלל עד‪ .‬ובכ״מ(‪.‬‬
‫‪ (49‬לכאורה י״ל מעין ןה במצות ראי׳ שמלשון הרמב״ם במ״ע נג משמע שהחיוב לעלות ״עם כל בן זכר‬
‫שיש לו שאפשר לו להלך לבדו״ הוא מדאורייתא‪ ,‬וכ׳׳מ ברמב׳׳ם הלי חגיגה פ״ב ה׳׳ג ‪ -‬שלא כתב שהוא‬
‫מד״ם כמ״ש בהל׳ ציצית ברכות סוכה ולולב )אבל ראה לח׳׳מ וקרית ספר שם(‪ .‬וכן מפורש בפיה׳׳מ להרמב״ם‬
‫חלה פ׳׳ד מי׳׳א)וראה טו״א חגיגה )ו‪ ,‬א פוף קטע המתחיל פיסקא( דמירושלמי חגיגה פ״א ה׳׳א משמע דקטן‬
‫ד)ב׳׳ש ו(ב״ה חייב מה׳׳ת‪ .‬וראה העמק שאלה לשאילתות שאילתא קלז סק״ב דלהרמב׳׳ם הוא גם לקרבן(‪,‬‬
‫כי מכיון שנאמר ‪ .‬כ ל זכורר״ הרי התורה רבי׳ לקטן‪ ,‬א״כ נכללו במצוה מדאורייתא‪ .‬ועפ״ז מובן מה‬
‫שהביא הכתוב ד»כל זכורר״ אף שבבבלי כתב דקרא אסמכתא בעלמא‪.‬‬
‫ועפ״ז חידוש הוא לכאורה דיש מה״ת חיוב ״כדי לחנכו במצותי וראה העמק שאלה שם‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (50‬צפע״נ הל׳ תרומות פ״ב הי״ב )מג‪ ,‬סעיב ואילך(‪ .‬שוית דווינסק ח״ב ס״ט־י‪ .‬אלא שבשו״ח שם סי׳‬
‫יוד כתב ״דגבי פסה נרמב״ם ‪ . .‬מיידי שכבר הגיע לי״ג שנה רק לא נגמרו ב׳ שערות השיעור שלו אז ולכך‬
‫אם בפיש כבר נגמר י״ל דהוה גדול למפרע ולכך א״צ״‪ .‬ועיי״ש מה שמביא מפסחים צב‪ ,‬ב למ״ד דרך רחוקה‬
‫רחמנא פטרי׳ ומ״מ אם עשה פסח יצא כוי‪.‬‬
‫‪ (51‬להעיר מלשון אדה׳׳ז בשו״ע הלי שבת סשמ״ג ס״ח )וראה בארוכה לקמן בסימן שלאח״ז ע׳ שפ‬
‫ואילך(‪.‬‬
‫‪ (52‬ביאור דברי הרמב׳׳ם ביסוד הנ׳׳ל מובן גם ע׳׳פ שאר מפרשי הרמב״ם‪ .‬אבל יומתק ושייך יותר‬
‫לנדו׳׳ד ‪ -‬ע׳׳פ הצפע׳׳נ‪ .‬וראה לקמן שם‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שעד‬

‫מהמנויים )מציאות בפ״ע( על ק״פ‪ ,‬נמצא שמפני מצות התורה )על האב( הקטן הוא‬
‫בגדר מצות קרבן פ ס ח ״ ולכן אם שחטו עליו בראשון פטור בשני‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ז‪ .‬ע״פ הנ״ל יש לבאר דברי הרמב״ם גבי דין שפחה חרופה‪ ,‬וז״ל״ ‪ :‬בן תשע‬
‫שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרבן‪ ,‬והוא שתהי׳‬
‫גדולה ובעולה וברצונה‪ ,‬כמו שביארנו שאין האיש תייב קרבן עד שתתחייב היא‬
‫מלקות שנאמר״ בקורת תהי׳ והביא את אשמו‪ .‬ובראב״ד משיג‪ :‬זה שבוש שלא מצינו‬
‫קטן בר עונשין וקרבן זה מן העונשין הוא‪ ,‬והיא כמו כן פטורה דהא מקשו אהדדי‬
‫‪5‬‬
‫והכי איתא בכריתות״ ‪.‬‬

‫וישנם כמה ביאורים בתירוץ דברי הרמב״ם‪:‬‬

‫א( המגיד משנה״ כתב שלדעת הרמב״ם ״הכל תלוי באשה שתהי׳ בת עונשין‬
‫‪58‬‬
‫וכן אמרו בזמן שהאשה לוקה האיש מביא קרבן בזמן שאין האשה לוקה אין האיש‬
‫מביא קרבן ולא אמרו בזמן שהוא אינו מביא קרבן היא אינה לוקה וקרא נמי הכי‬
‫דרשינו לי׳ ביקורת תהי׳ והביא את אשמו ומשמע הא לא תהי׳ בקורת לא יביא אבל‬
‫לא משמע הא אם לא יביא לא תהי׳ בקורת״‪ .‬ומכיון שהרמב״ם ס״ל שהכל תלוי בה‬
‫והיא לוקה לכן הוא מביא קרבן‪.‬‬

‫אבל תירוץ זה זקוק להסברה‪ :‬איה״נ שהכל תלוי בה‪ ,‬אבל איך אפשר)מפני זה(‬
‫‪59‬‬
‫לחייב קטן? וכמ״ש הראב״ד במק״א ‪ :‬ואם יאמר האיש נתלה באשה אבל לא האשה‬
‫באיש מ״מ מהיכא תיתי לחייב את הקטן ע״י האשהי״‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫]גם מ״ש הרדב״ז׳ שהרמב״ם ס״ל שקרבנות אינם עונש אלא כפרה‪ :‬ולכן‪ ,‬אע״פ‬
‫שקטן אינו בר עונשין מ״מ גם הוא צריך כפרה‪,‬‬

‫לכאורה אינו מספיק — כי למה יוצרך קטן לכפרת קרבן בעבירה דשפתה‬
‫חרופה דוקא ולא )מצינו זה( כשעובר על עבירות אתרות שתייבים עליהן קרבן?[‬

‫ב( הלח״מ״ כתב שהמקור לדעת הרמב״ם הוא בתו״כ עה״פ ״איש פרט לקטן או‬
‫יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד ת״ל ואיש״; והראב״ד פוסק כהגמ׳‬

‫ועד׳׳ז)ויתירה מזו( י״ל במצות הקהל‪ ,‬בנוגע להטף‪ ,‬נתבאר בארוכה בלקו״ש חי״ט ע׳ ‪ 363‬ואילך‪.‬‬ ‫‪(53‬‬
‫‪ (54‬הל׳ איסורי ביאה פ״ג הי״ז‪ .‬הל׳ שגגות פ״ט ה״ג‪.‬‬
‫‪ (55‬קדושיט יט‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ (56‬יא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (57‬לרמב״ם הל׳ איסר׳ב שם‪ .‬שוית הרדב״ז סי׳ ב״א צד‪ .‬קרית ספר )להמבי״ט( לרמב״ם הל׳ איסו״ב‬
‫והל׳ שגגות שם‪.‬‬
‫‪ (58‬כריתות שפ‪.‬‬
‫‪ (59‬בהל׳ שגגות שם‪.‬‬
‫‪ (60‬וצע״ק בטעם שהשיג הראביד בבי המקומות בין בהל׳ איסו״ב וביו בהל׳ שגגות‪ .‬ובכל אתד בהדגשה‬
‫ובסגנון אחר‪ .‬וראה כס״מ הל׳ שגגות שם‪ ,‬דהי׳ לו להראב״ד גירסא אתרת‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (61‬שו״ת הרדניז שפ‪ .‬מגדל עוז לרמב״ם הל׳ איסו״ב שם‪ .‬צפע״ג לרמב״ם שם הי׳׳ד‪.‬‬
‫‪ (62‬בהל׳ שגגות שם‪ .‬וראה כס״מ שם‪.‬‬
‫שעה‬ ‫קטן בקרבן פסח‬

‫בכריתות דס״ל דמקשו להדדי)דלא כהתו״כ(‪ ,‬שמשווים אותם זה לזה וכשאחד מהם‬
‫קטן או קטנה שניהם פטורים‪.‬‬
‫אבל גם זה צריך להבין‪ :‬מהו הטעם‪ ,‬לפי התו״כ‪ ,‬שדוקא בשפחה חרופה ישנו‬
‫לימוד לרבות בן תשע שנים ויום א׳‪ ,‬ולא בשאר עניני עריות כיו״ב‪ ,‬שגם בהם ביאתו‬
‫ביאה״?‬
‫אפשר לומר שאין טעם ע״ז‪ ,‬אלא זהו גזירת הכתוב‪ ,‬אבל — מהיכא תיתא?‬
‫מסתבר יותר לומר שיש הסברה בזה‪.‬‬
‫ח‪ .‬ע״פ הנ״ל — בגדר חיוב מצוה בקטן — י״ל כעין זה בקטן ״בן ט׳ שנים ויום‬
‫אתד שבא על שפחה תרופה הוא לוקה והוא מביא קרבך‪ :‬מכיון שע׳׳י ביאתו נעשה‬
‫תיוב )מלקות( מן התורה )על השפתה התרופה(‪ ,‬זוהי פעולה המביאה לידי חיוב‬
‫מלקות‪ ,‬מקבלת פעולתו גם כן תוקף מן התורה בנוגע להפועל ומביא קרבן — הוא‬
‫‪64‬‬
‫צריך לכפרה ‪.‬‬

‫הטעם ע׳׳ז)בהחילוק בין איסור שפחה חרופה ועריות אחרות שבהן הקטן פטור‬
‫לגמרי״( י״ל — מפני השינוי בכלל דאיסור שפחה חרופה לגבי איסורי עריות‬
‫‪66‬‬
‫אחרים‪ ,‬ובלשון הרמב״ם ״ביאת שפחה זו משונה מכל ביאות אסורות שבתורה‬
‫שהרי היא לוקה שנאמר בקורת תהי׳ והוא חייב קרבן אשם שנאמר והביא את אשמו‬
‫אחד שוגג ואחד מזיד בשפחה חרופה מביא אשם״‪ ,‬שמלשון זה משמע שזה שהעונש‬
‫שונה — הוא ראי׳ שעצם )איסור( ״ביאת שפחה זו משונה״‪.‬‬

‫גם כמו שהרמב״ם ממשיך ״הבא עלי׳ ביאות הרבה בין בזדון בין בשגגה מביא‬
‫אשם אחד אבל היא תייבת מלקות על כל ביאה וביאה כו׳ כשאר תייבי לאויך היינו‬
‫שלגבי דידה הביאה היא בגדר חייבי לאוין‪ ,‬משא״כ באיש״‪.‬‬

‫וי״ל שזוהי ההסברה במ״ש המגיד משנה ״מפני שהוא סובר שהכל תלוי בה‬
‫כר״‪ :‬בגמ׳ איתא ״בזמן שהאשה לוקה האיש מביא קרבן אין האשה לוקה אין האיש‬
‫מביא קרבן‪ ,‬מנלן‪ ,‬אמר רבא דכתיב ואיש כי ישכב את אש ה שכבת זרע והיא שפחה‬
‫נתרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חופשה לא ניתן לה‪ ,‬מכדי עד הכא באיש קא‬
‫מישתעי קרא נכתוב והביא את אשמו לה׳ ולבסוף לכתוב בקורת תהי׳ אמאי כתב‬
‫רחמנא ברישא בקורת תהי׳ ולסוף כתב והביא את אשמו לה׳‪ ,‬ה״ק אם בקורת תהי׳‬
‫היא והביא את אשמו לה׳ ואם לא תהי׳ בקורת לא יביא הוא אשמו״‪.‬‬

‫והרמב״ם לומד שאי״ז מימן בלבד‪ ,‬אלא שזהו כעין טעם וסיבה‪ :‬״והביא את‬
‫אשמו לה׳ כו׳ וכפר עליו וגו׳״ בא כתוצאה מזה שהביא לבקורת תהי׳)שהביא את‬
‫‪6,‬‬
‫האשה לחיוב מלקות( ‪.‬‬

‫ומימ פטור הקטן — רמבים הל׳ איסו״ב פיא הייג ואילך‪.‬‬ ‫‪(63‬‬
‫עייג״כ יד המלך לרמב״ם שם‪ .‬וראה שד״ח כללים מערכת קוף כלל נב‪.‬‬ ‫‪(64‬‬
‫כריתות שם‪ .‬רמב״ם הל׳ איפו״ב פ״א הייג ואילך‪.‬‬ ‫‪(65‬‬
‫שם פ״ג הייד‪.‬‬ ‫‪(66‬‬
‫ראה צפעינ הל׳ איםויב שם‪ .‬ושם‪ ,‬שלדעת הרמבים ‪,‬החיוב הוא רק בה ולא בוי‪.‬‬ ‫‪(67‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שעו‬

‫ולבז זה שייר גם לקטן‪ :‬בעריות אתרות‪ ,‬האיסור והחיוב על הבועל והנבעלת‬

‫הוא בכל אחד מצד עצמו‪ ,‬ולכן אי אפשר להטיל על הקטן חיובים ועונשים )אפילו‬
‫לא חיוב לשם כפרה( וגם אינו יכול להיגרר בהחיוב שיש על האחר‪ ,‬מכיון שפעולת‬
‫הבועל היא מציאות )דאיסור וחיוב( בפ״ע‪:‬‬
‫‪68‬‬
‫משא״כ בשפחה תרופה הרי ״הכל תלוי בה״ ‪ ,‬חיוב האשם על האיש אינו אלא‬
‫מפני שהמעשה שלו הוא סיבה לחיוב האשה‪ ,‬ובזה גם הקטן )נגרר ו(נכלל )ע״ד‬
‫הנ״ל‪ ,‬שמחמת המצוה שעל האב ללמד תורה את בנו או לחנכו‪ ,‬נקרא הקטן מחוייב‬
‫‪6‬‬
‫בדבר — עד״ז גם בנדו״ד(‪ ,‬מכיון שהמעשה׳ של הקטן הוא ע״פ תורה מעשה‬
‫‪72‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪70‬‬
‫המביא אותה לתיוב מלקות‪ ,‬לכן ״הוא מביא׳ קרבן״ ‪.‬‬

‫מכהנ״ל ישנה הוראה בגודל הערך של החינוך‪ ,‬ובפרט בת״ת‬ ‫ט‪.‬‬

‫— שהתינוך יש לו שייכות מיוחדת להזמן של ימי ספירת העומר שהם בין פסח‬
‫‪ -‬זמן חירותינו וחג השבועות ‪ -‬זמן מתן תורתנו)והם מחברים ומאחדים אותם״(‪,‬‬

‫‪ (68‬עפהניל )בחילוק ביאת שפחה חדופה לעריות( אולי יש לבאר גם זה שבעדיות חייב אחז המערה‬
‫ואחד הגומר וחייב ביו כדרכה ביו שלא כדרכה ועוד‪ ,‬משאיכ בשפחה חרופה פטור עד שיגמור ביאתו ופטור‬
‫שלא כדרכה וחייב רק כשהוא ברצונה ועוד )רמבים הלי איסו״ב פ״א ה״י‪ .‬פ״ג הט״ו‪ .‬וש״נ( — כי מכיוז שכל‬
‫האיסור תלוי רק בה — צ״ל הפעולה בה )הביאה( כשלימות וברצונה‪ ,‬משא״כ שאר עריות‪.‬‬
‫‪ (69‬להעיר גס ממהרי״ק דלעיל הערה ‪.41‬‬
‫‪ (70‬וי״ל שהרמביס רמזו בזה שמסיים בהלכה זו דוקא ״שאין האיש חייב קרבן עד שתתחייב היא מלקות‬
‫שנאמר בקורת תהיי והביא את אשמו• — דלכאורה אינו נוגע להלכה זו‪.‬‬
‫בפשטות קאי ע״ז שכתב ״והוא שתהיי גדולה ובעולה וברצונה כמו שביארנו״‪ ,‬והטעם לזה כיון ״שאין‬
‫האיש חייב קרבן כוי״‪ .‬אבל זה אינו מספיק‪ ,‬כי לכאורה פשיטא היא‪ ,‬שהרי כבר כתב לעיל )הט״ו( שצ״ל‬
‫״גדולה הבעולה המזידה וברצונה״•‪,‬‬
‫אלא שבזה מבואר הטעם שגם ״בן ט׳ שנים ויום א׳ שבא על שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרנו״‪,‬‬
‫כיון שכל גדר חיוב קרבן דהאיש בשפחה חרופה בא מצד שנעשה כאו מעשה שהיא חייבת מלקות ע״ז‪.‬‬
‫וכן משמע שמפרש בקרית ספר הלי איסו״ב שם שכתב ״בז ט׳ שנים ויום א׳ שביאתו ביאה הבא על שפחה‬
‫תרופה הוא מביא קרבו כיון שהיא לוקה דבל שהיא לוקה מביא הוא קרבן כדילפינן כוי״‪ .‬וראה דבריו בהל׳‬
‫שגגות שם‪.‬‬
‫‪ (71‬וע״פ כהנ״ל ובהערה שלפנ״ז משמע שזה ״שאינו מביא )קרבו( עד שיגדיל ויהי׳ בו דעת״ הוא לא‬
‫לפי שרק אז נעשה עליו חיוב קרבן‪ ,‬אלא כפשטות הלשון)שהחיוב עליו תיכף אלא ש(אינו מביא עד שיגדיל‪.‬‬
‫והטעם כיון ״דבקרבנות כתיב רצון וכתיב לרצונכם תזבחוהו״)מגדל עוז הל׳ איסו״כ שם( או ״משום שצריך‬
‫שיקדיש הקרבן וזה רק במופלא סמוך לאיש״)צפע״נ השלמה ו‪ ,‬ד‪ .‬וכ״פ בבם״מ ברמב״ם הלי ק״פ פ״ב ה״ד(‪.‬‬
‫‪ (72‬ראה רמב״ם הלי פסוהמ״ק ספי״ג דס״ל שגם אם ״מהלר במקום שאינו צריר ה״ז הולכה והמתשבה‬
‫פוסלת בה״‪ ,‬והראב״ד פליג ע״ז‪ .‬וע־פ ביאור הצפע״נ בגדר הולכה )ראה צפע״נ עה״ת ר״פ מסעי‪ .‬מהד״ת נא‪,‬‬
‫ג‪ .‬וראה לקו״ש חי״ד ע׳ ‪ 39‬וש״נ‪ .‬לקו״ש חי״ז שם( דדבר המוברח נעשה גפ בזה תשיבות בפ״ע כוי‪ ,‬י״ל שגם‬
‫בזה הרמב״ט והראב״ד לשיטתייהו אזלי‪ ,‬שגם בדבר שאינו מוכרח בעצם‪ ,‬ורק בפועל בנדו״ז היי פעולה זו‬
‫הכנה והכשרה לפעולה אחרת )ההולכה לפני הזריקה( גם בזה נעשה גדר מצוה‪ .‬ועד״ז בנדו״ד בשפחה‬
‫חרופה‪ .‬ועד״ז דעת הרמב״ם בקרבו פסח על הקטן )אלא שבהולכה נעשה עבודה בפ״ע‪ ,‬כנ״ל(‪.‬‬
‫‪ (73‬ובפרט עיפ אגדה הובאה ברין סוף פסחים‪ .‬הינוד מצוה שו‪ .‬ועפ״ז גם ספה״ע שייכת לסברא הנ׳׳ל‬
‫בפנים‪ ,‬שאף שכל עניו הספירה הוא רק הכנה והכשרה למ״ת מ״מ נעשה מציאות וחשיבות בפ״ע ומברכיו‬
‫עליי‪.‬‬

‫•( זזזחק ג ז ז י ל‪1‬מד שה״ קס־ד שדי! זה שתה שהקם! חייב קוב!‪ ,‬נ! ה״ אפיל שהיא חייבת מלקוח ;ם‬
‫אס היא קטנה‪ .‬כי )נוסף ע־ז שעדיין קשה בח־ש ‪.‬בעולה וברצונה־‪ .‬הרי( אין עונש מלקוח לקטנה‬
‫שעז‬ ‫קטן בקרבן פסח‬

‫שבחג הפטח בולטת ההדגשה על ענין תינוך הקטן למצות‪ :‬נוסף על הנ״ל‪,‬‬
‫שבאחת מהמצות העיקריות של י־צי׳׳מ )קרבן פסח( מצעו שרחמנא רביי׳ לקטו כו׳‬
‫כנ״ל‪ ,‬הרי הסדר של פסח‪ ,‬ההגדה והסיפור ביצי״מ מיוסדים על )וקשורים עם(‬
‫‪74‬‬
‫״והגדת לבנך״ ]ובכללות מדמה בנבואת יחזקאל״ את יציאת עם ישראל ממצרים‬
‫‪,6‬‬
‫ללידת ילד‪ ,‬שמיד לאח׳׳ז מתחיל חינוכו בתור יסוד לכל ימי חייו [‪•,‬‬

‫וכן גם בחג השבועות‪ ,‬זמן מתן תורתנו — התחלת לימוד התורה ע״י אבינו‬
‫‪77‬‬
‫שבשמים עם בניו — עם ישראל עליהם נאמר בנים אתם לה׳ אלקיכם‪,‬‬

‫ועד׳׳ז באב ובן למטה — שאע׳׳פ שבנוגע למצות בכלל ״אביו אינו חייב לתנכו‬
‫במצות מן התורה אלא מד״ס״‪ ,‬הרי ב״ת״ת מ״ע מן התורה על האב ללמד את בנו‬
‫‪,,‬‬
‫הקטן תורה׳׳ ; נוסף לזה הרי נתינת התורה היתה בזכות ענין החינוד‪ ,‬שרק ע״י‬
‫‪7‬‬
‫ש״בנינו עורבין אותנו״ הסכים הקב״ה לתת את התורה׳ —‬

‫אשר דוקא ע״י שנותנים להילד חינוך במצות הוא נעשה מציאות בפ״ע ויש לו‬
‫קשר משלו עם המצוה )כנ״ל שהקטן נקרא מתוייב בדבר(‪ :‬ויתירה מזו — בנוגע‬
‫לת״ת‪ :‬כשלומדים תורה עם ילד‪ ,‬שזוהי ״מצרה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את‬
‫‪80‬‬
‫כל התלמידים אע״פ שאינן בניו שנאמר ושננתם לבניך כו׳ אלו תלמידיך״ ‪ ,‬ועי״ז‬
‫עושהו למציאות חדשה — התלמיד נעשה קשור אל התורה )ואל נותן התורה( —‬
‫‪8‬‬
‫וכמאמר חז״ל׳ ״כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו״‪.‬‬

‫מכל זה מובן גודל החיוב וההשתדלות המוטלת על כל אחד ואחד להתמסר‬

‫לחינוך בני ובנות ישראל בלימוד התורה ובקיום המצות‪ :‬ובפרט בימים אלו‪ ,‬שבהם‬
‫מתכוננים לימי החופש‪ ,‬צריד להשתדל שכל ילדי ישראל‪ ,‬בנים ובנות‪ ,‬יהיו בסביבה‬
‫של תורה ויראת שמים במשד חדשי הקיץ)ומה טוב במשך כל כ״ד שעות היום(‪ ,‬שזו‬
‫תהי׳ ג״כ הכנה להוסיף בחינוך ילדים וילדות במשך הזמן והשנה שלאח״ז‪.‬‬
‫ומשיחות חג השבועות חשכ־ח ‪1‬ש״פ נשא חשל־א‬
‫— ל ק ד ש חי־ז ע׳ ‪ 232‬ואילך(‬

‫שמות יג‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(74‬‬

‫נזז‪ ,‬ד ואילר‪ .‬וראה תויא וארא נה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(75‬‬
‫ראה מכתביפ כללייפ לחגהיפ תשל״ז)נדפסו לקמן ‪ y‬עדרת ואילף(‪.‬‬ ‫‪(76‬‬
‫ראה יד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(77‬‬
‫הל׳ תית לאדה״ז בתחלתן‪.‬‬ ‫‪(78‬‬
‫שהשיר פיא‪ ,‬ד )א(‪.‬‬ ‫‪(79‬‬
‫הלי תית להרמב״ם פיא ה׳ב‪.‬‬ ‫‪(80‬‬
‫סנהדרין יט‪ ,‬ב‪ .‬הובא בפרש״י עהית במדבר ג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(81‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שעדו‬

‫גענין הנ״ל‬ ‫ח‪.‬‬

‫א‪ .‬ברמב״ם הל׳ קרבן פסחי פסק שאע׳׳פ שקטן שהגדיל בין פסח ראשון לפסח‬
‫שני חייב בפסח שני‬
‫— דהלבה כדעת רבי שפסח שני הוא רגל בפני עצמו)ולכן חל חיוב פסח שני‬
‫‪2‬‬
‫אפילו על מי שלא הי׳ חייב בפסח ראשון( —‬

‫מ״מ‪ ,‬״אם שחטו עליו בראשון פטור״׳‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫וידועה התמי׳ בזה )כמו שהקשה הכס״מ (‪ :‬״אטו קטן בר חיובא ופיטורא הוא״‬
‫— וא״כ איך השחיטה עליו בראשון)כשאינו בר חיובא( פוטרת אותו מפסה שני?‬
‫‪5‬‬
‫הכס״מ מביא את תירצו של הר׳׳י קורקוס ‪ :‬כיון דרחמנא רביי׳ לקטן שישחטו‬
‫‪7‬‬
‫עליו וממנין אותו ]כדילפינף מ ה כ ת ו ב ״שה לבית״ — ״מלמד שאדס מביא ושותט‬
‫על ידי בנו ובתו הקטנים״[ — נפטר הוא בכך מן השני‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ומקשה ע״ז המנתת חינוך ‪ :‬למסקנת הגמרא בנדרים׳ )וכן משמע גם‬
‫‪7‬‬ ‫‪10‬‬
‫מהרמב״ם ( שה לבית אבות לאו דאורייתא‪ ,‬היינו שמן התורה אין דין מינוי בקטן״‬
‫‪2‬‬
‫)ומינוי בן קטן על ק״פ ׳ אינו אלא מדרבנן(‪.‬‬

‫בחידושי ר׳ חיים הלוי)על הרמב״ם״( מבואר ד״הא דשה לבית אבות לאו‬ ‫ב‪.‬‬

‫‪ (1‬פ״ה ה״ז‪.‬‬
‫פסחים צג‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם שם ה״א )ואילך(‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫‪ 0‬ראה צפע״נ הל׳ תרומות פיב הי״ב )מג‪ ,‬ג( דמקורו דהרמב״ם הוא מירושלמי פסחים פיח היא‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫וכ״כ ברידב״ז לירושלמי שם )ובקרבו העדה ופני משה פירשו דברי הירושלמי באו״א(‪.‬‬
‫‪ (4‬על אתר‪ .‬וכן הקשה בטורי אבן )אבני מילואים( לר״ה כח‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (5‬ועד״ז תי׳ בקרית ספר )להמבי״ט( על אתר‪.‬‬
‫‪ (6‬פסחים פח‪ ,‬א‪ .‬וראה לקמז הערה ‪.12‬‬
‫‪ (7‬פרשתנו יב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (8‬מצוה ה סק׳׳ב )קרוב לסופו(‪.‬‬
‫י( לי‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (10‬ממ״ש בהל׳ ק״פ )פ״ב ה׳׳ח( — דבגדוליס ציל מדעת! )ואי ס״ל שה לבית אבות דאורייתא — יביא‬
‫אדם פסח על חבירו שלא מדעתו‪ ,‬כבנדרים שם( — כ׳׳כ נמנ״ח שם )ועוד( בדעת הרמבים‪.‬‬
‫אבל להעיר שלדעת כמה )קהלת יעקב )אלגזי(‪ ,‬הובא ביד דוד לפסחים שםי‪ .‬ועוד( פסק הרמב״ם דשה‬
‫לבית אבות דאורייתא )וכידוע השקו״ט אם יש בזה סוגיות מתתלפות ‪ -‬ראה תוס׳ גיטין כה‪ ,‬א‪ .‬רמב״ן‬
‫וריטב״א שם‪ .‬שטמ״ק נדרים שם‪ .‬וראה ג״כ תום׳ גיטיו סד‪ ,‬ב‪ .‬קידושין מב‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪ .‬ואכ״מ(‪.‬‬
‫אבל ראה לקמן בפנים )סעיף ג ואילך( שאדה׳׳ז)דבטת לא פליג על הרמב׳ם( פסק להלכה כדעת התום׳‬
‫)פסחים פח‪ ,‬א‪ .‬שם פט‪ ,‬םע״א( דשה לבית אבות לאו דאורייתא‪.‬‬
‫ראה תום׳‪ ,‬דיו‪ ,‬ותום׳ הראיש נדרים שם‪ .‬שטמ־ק שם‪ .‬תודיה שה פסתים פת‪ ,‬א‪ .‬וראה לקמן הערה‬ ‫ו!(‬
‫‪.21‬‬
‫ראה סוכה מב‪ ,‬ב ובפרש׳י שם‪ .‬רמבים הל׳ קיפ פ״ב ה״ד‪.‬‬ ‫‪(12‬‬
‫להל׳ ק״פ פ י ה ה״ז‪.‬‬ ‫!‪(1‬‬

‫וראה שם השקו״ ט במי ש הרחב״ס הלי ק־פ פיב ה״ד ובכסף משנה שם‪ .‬ואכ־מ‪.‬‬ ‫•(‬
‫שעט‬ ‫קטן בקרבן פסח‬

‫דאורייתא הוא )רק( לענין חיוכא״)שאין חיוב על האב להקריב פסח על הקטנים(‪,‬‬
‫אבל ״לענין עיקר דין מינוי אתרבו גם קטנים מקרא דשה לבית דהאב יכול למנותו‬
‫‪,4‬‬
‫שלא מדעתו״ ‪ ,‬ו״חל עליהן דין מינוי ובעלים של פסת מד״ת״‪.‬‬

‫ועפ״ז הוא מתרץ את פסק הרמב״ם הנ״ל‪ ,‬כי אע״פ ד״לא איכללו קטנים כחיובא‬
‫דק״פ״)דקטן אינו בר תיובא(‪ ,‬מ״מ — ״הפסח עולה להם״‪ ,‬ובמילא הרי הוא ״פטור‬
‫מפסח שני כיון דכבר קיים הקרבת הפסת ומצותו בראשון״‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫יתירה מזו כ׳ בצפע״נ)מהרגוצ׳ובי( ׳‪ ,‬שמבאר שישנם שני דינים באכילת קטן‬
‫בק״פ‪:‬‬

‫א( מצד הדין ד״שה לבית אבות״ ‪ -‬שבאופן זה אין הקטן מכלל ״בני החבורה״ ואין‬
‫לו שייכות להקרבת הפסח ועשייתו‪ ,‬וזה שהוא אוכל בקרבן פסח אינו אלא מפני שהוא‬
‫״בטל״ להאב״‪.‬‬
‫ב( כשאביו מינהו על פפחו ‪ -‬שבזה הוא נעשה מכלל ״בני החבורה״״)ובאופן זה‬
‫בהכרח שיהי׳ קטן שיכול לאכול כזית״‪ ,‬ויהי׳ ״בן דעת״יי(‪.‬‬
‫ופסקו של הרמב״ם ש״אם שחטו עליו בראשון פטור״‪ ,‬אינו אלא כשהקטן הוא אחד‬
‫מבני החבורה ע״י מינוי ‪ -‬״שחטו עליר׳ ‪ -‬שבאופן זה עשיית הפסח היא גם לשמו‪.‬‬

‫ג‪ .‬אבל תירוץ זה)שאפילו למ״ד ״שה לבית אבות לאו דאורייתא״ קטן הוא בגדר‬
‫מינוי מה״ת( דורש ביאור נוסף‪:‬‬
‫‪20‬‬
‫התום׳ כ׳ שלמ״ד שה לבית אבות לאו דאורייתא קרבן הפסח הוא דבר איסור‬
‫להקטן‪ ,‬כי הפסח אסור באכילה שלא למנוייו ]וזה שמותר להאכיל לקטן מק״פ אינו‬
‫אלא מפני ד״איכא חינוך מצוה״[‪ .‬היינו‪ ,‬שלהתום׳ אין קטן בגדר מינוי)למ״ד שה‬
‫‪2,‬‬
‫לבית אבות לאו דאורייתא( ‪ :‬לא זו בלבד שאינו בגדר חיוב‪ ,‬אלא הוא גם אסור בזה‪,‬‬
‫שאינו בגדר הקרבן — מן התורה אסור אפילו להאכילו מק״פ‪,‬‬

‫‪ (14‬ומפרש עפ״ז דברי ר״ז בפסחים )פח‪ ,‬א( ״שה לבית מ״מ״ בפשוטו)וכפרש״י שם‪ .‬וכ״ה בר״ח שם‪.‬‬
‫וראה שטמ״ק נדרים שם( דאין צריך דעת הקטן‪ ,‬ודלא כפיי התוס׳ פסחים שם )הובא לקמן בפנים(‪ .‬וראה שם‬
‫פירושו בהמשך סוגיית הגמ׳ בנדרים שם‪.‬‬
‫‪ (15‬צפע״נ הלי תרומות פ״ב הי״ב )מג‪ ,‬ב־ג(‪ .‬וראה ג״כ שו״ת צפע״נ דווינסק ח״ב פ־ה־יו״ד )הועתקו‬
‫ורובם( בצפע״נ עה״ת פרשתנו ע׳ נט ואילך(‪.‬‬
‫‪ (16‬ראה לשונו בשו״ת צפע״נ שם רס״ט )וראה שם שזהו דלא כהתוס׳ פסחים הנ״ל הערה ‪ — .(14‬והא‬
‫דנדרים ״שה לבית אבות לאו דאורייתא״ מפרש )בהל• תרומות שם(‪ :‬ור״ל דתך דשה לבית אבות אי מה״ת‬
‫צריך שיחשוב עליהם‪ ,‬או)אי לאו דאורייתא( ממילא כו ולא מהני אף אפ יחשוב שלא לשחוט עליהם )עיש(‪.‬‬
‫וראה שטמ״ק נדרים שפ‪ :‬שה לבית אבות לאו דאורייתא ‪ . .‬וגדרת הכתוב היא להאכיל פסח שלא למנוייו‬
‫בבני ביתו‪.‬‬
‫‪ (17‬נסמן בהערה ‪ .12‬וראה רמב״ם שם פייה ה״ו‪.‬‬
‫‪ (18‬רמב״ם הל׳ ק־פ פ״ב ה״ג )מסוכה מב‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (19‬שו״ת צסע״נ שם ס״ח ״שיהי׳ בו דעת כהד דסוכה דף מ״ב״ )ראה שם ע״ב(‪.‬‬
‫‪ (20‬פסתים שם‪.‬‬
‫‪ (21‬וגם לפי׳ הר״ו)תוט׳ ושטמ״ק( נדרים שם דקטנים אוכלים מה״ת — הרי כתבו שאין בזה איסור דלא‬
‫למנויו כי אינס בדין מימי‪ .‬ומוכח‪ ,‬שזהו דין רק באכילה )שמותרים לאכול מק״פ(‪ ,‬אבל אינם שייכים לעשיית‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שפ‬

‫‪22‬‬
‫ואדה״ז מביא את שיטת התום׳ להלכה‪ ,‬וז״ל ‪ :‬כל דבר שהוא משום חינוך מצוה‬
‫‪23‬‬
‫מותר לספות לו איסור בידים כגון להאכיל פסח לקטן שהגיע לחינוך אע״פ שלא‬
‫נמנה עליו ואין הפסח נאכל אלא למנוייו אעפ״כ כיון שמתכוין לחנכו במצות מותר‬
‫‪2‬‬
‫ןשמקור דין זה הוא )מהמג״א׳ המביאו( מהתוס׳ הנ״ל[‪.‬‬

‫ולפי הביאורים הנ״ל ברמב״ם נמצא‪ ,‬שפסק אדה׳׳ז)כדעת התוס׳( הוא בסתירה‬
‫לפסק הרמב״ם״‪.‬‬
‫אבל דוחק לומר כו‪ :‬דלא מצינו דיעה החולקת על הרמב״ם‪,‬‬

‫ומזה שאין נ״כ הרמב״ם מעוררים ע״ז מובן״ שכו״ע ס״ל כפסק הרמב״ם‪.‬‬

‫ד‪ .‬לכאורה הי׳ אפשר לתרץ זה‪ ,‬ע״פ דיוק הלשון של )המג״א ושל( אדה׳׳ז —‬
‫״מותר לספות לו איסור בידים כגון להאכיל פסח ל ק ט ן ‪ . .‬אע״פ שלא נמנה עליו‬
‫ואין הפסח נאכל אלא למנויו״‪:‬‬

‫מלשון זה‪ ,‬״אע״פ שלא נמנה עליו״)ולא — ״שאינו בר מינוי״ וכיו״ב( משמע‪,‬‬
‫שגם בקטן שייך גדר המינוי‪ ,‬אלא שכאן זהו אכילת דבר איסור כי מיירי כש)בפועל(‬
‫״לא נמנה עליו״‪.‬‬
‫ועפ״ז הי׳ אפ״ל לכאורה‪ ,‬שאדה״ז״ ס״ל כדברי התוס׳ רק בנוגע לענין החינוך‪,‬‬
‫שמתמת ״חינוך מצוה״ מותר להאכיל את הק״פ לקטן אפילו כשזהו דבר איסור‬
‫לגביו‪.‬‬
‫אבל האיסור שבזה הוא ]לא כדעת התוס׳‪ ,‬שמכיון ש״שה לבית אבות לאו‬
‫דאורייתא״ אטור לקטן בכלל לאכול ק״פ‪ ,‬אלא הוא[ כי כאן מיירי כש״לא נמנה עליו״;‬
‫אבל אם האב מינהו על פסחו מותר)צריך( הקטן לאכול בקרבן הפטח מן התורה)כי הוא‬
‫אחד מ״בני החבורה״(‪.‬‬

‫‪ -‬ולפי״ז אין פסק אדה״ז בסתירה לפסק הרמב״ם‪ ,‬כי הרמב״ם מיירי)כנ״ל(‬
‫כש״נמנה עליו״‪ ,‬משא״כ אדה״ז מיירי כש״לא נמנה עליו״‪.‬‬
‫אבל כד דייקת — אין לומר כן )שלפסק אדה״ז יש גדר מינוי בקטן(‪,‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫הפסת ]והרי שתיטת הפסת ואכילתו שתי מצות הן — סהמ״צ להרמב״ם מ״ע נה־נו‪ .‬ועוד‪ .‬וראה בארוכה‬
‫לעיל ד שמג ואילך[‪.‬‬
‫‪ (22‬בשו‪-‬ע או״ה סשמ״ג ם״ח )ממג״א שם סק״ג(‪.‬‬
‫‪ (23‬תיבות אלו אינן במג״א‪ .‬וי״ל שאדה״ז הוסיפו להדגיש הנפק״מ ביו שיטת התוס׳ לשיטת הר״ן בו׳‬
‫בטעם שמותר להאכיל קיפ לקטו ואיו בזה איסור שלא למנויו — אם מותר להאכיל גם לקטן שלא הגיע‬
‫לתינוך )וזהו נוסף על הנפק״מ שבמנ״ח שם בתרש ושוטה(‪.‬‬
‫‪ (24‬או״ה שם סק״ג‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.27‬‬
‫‪ (25‬ולהעיר מחידושי החת״ס על גליון השו״ע בשו׳׳ע או״ח שם‪.‬‬
‫‪ (26‬וכידוע הכלל )ראה משנה למלך הל׳ כלאים )פ*ט הי״א( ובס׳ שנסמנו בשד״ח כללי הפוסקים סיו‬
‫פק״א( שבמקום שנ״כ הרמב״ם לא השיגו עליו ה׳׳ז הוכחה שמסכימים לדבריו‪.‬‬
‫‪ (27‬ועאכו״כ במג״א שמביאו נשם ר!ת‪1‬סי‪ ,‬שאפ׳׳ל )בדוחק עכ־פ( שכוונתו רק להביא הוכחה מדברי‬
‫התום׳ להדיז שמותר לספות בידים איסור לקטו כשיש בזה תינוך מצוה)אבל בנוגע לק״פ לא ס״ל כהתוס׳ כ״א‬
‫כהר״ו כוי שמלכתחילה איו בקטן איסור דשלא למדיו(‪.‬‬
‫שפא‬ ‫קטן בקרבן פסח‬

‫שהרי כל המקור שהתירו להאכיל לקטן מק״פ ״שלא למנויו״ מצד ״חינוך מצוה״‬
‫הוא מדברי התום׳ הנ״ל‪ .‬ובשלמא לשיטת התום׳ שקטן אינו בגדר מינוי — מוכרח‬
‫לומר שהתירו זה מצד ״חינוך מצוה״‪ ,‬כדי לתרץ את הקושיא )של התומ׳( ״והאיר‬
‫מאכיל פמח שלא למנויו״‪:‬‬

‫אבל באם מבירא לן שמה׳׳ת קטן הוא בגדר מינוי)ואכילת הפפח( — מהיכי‬
‫תיתי לומר שכשהאב לא מינה את בנו על פסתו‪ ,‬יתירו ״לספות לו בידים״ דבר‬
‫איסור מטעם ״חינוך מצוה׳׳?!‬

‫ובפרט לפי מה שפסק אדה״ז״ ד״לספות לו איסור בידים אסור לכל אדם מן‬
‫התורה״ ‪ -‬נמצא שההיתר להאכילו מטעם ״חינוך מצוה׳׳ ‪ -‬שחינוך הוא מצוה שמרמז״ ‪-‬‬
‫דוחה איסור מה׳־ח״נ!‬

‫וצריד לומר‪ ,‬שלפי פסק אדה״ז אין מה״ת דין מינוי לקטן‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬

‫ומ״ש אדה״ז הלשון ״אע״פ שלא נמנה עליו״)ולא ״שאינו בר מינוי״ וכיו״ב( —‬
‫צריד לפרש כוונתו‪:‬‬
‫א( שבהלשון ״שלא נמנה״ הוא בא לומר שקטן אינו יכול ליעשות ״נמנה עליו״; היינו‬
‫שאפילו אם האב מינהו על הפסח‪ ,‬מ״מ ״ל א נמנה״ ‪ -‬אינו בגדר מינויי׳‪.‬‬
‫ב( ועוד יש לומר‪ ,‬שהלשון פירושו כפשוטו‪ ,‬שהאב לא מינהו‪ :‬ואע״פ שבכל‬
‫אופן אינו בגדר מינוי — הי׳ מקום לקס״ד וסברא שיהי׳ צריך למנותו מצד חינוך‬
‫כדי להאכילו בק״פ )ואת זה בא אדה״ז לשלול‪ ,‬ש״אע״פ שלא נמנה עליו״ מותר‬
‫להאכילו בק״פ(‪.‬‬
‫הביאור בזה‪ :‬מיד לאחרי הדיו הנ״ל )בעניו ק״פ( ממשיך אדה״ז‪ :‬״אבל מצוה‬
‫שלא שייר בה חינוד דהיינו שלא יוכל לעשותה כשיגדל ‪ . .‬אע״פ שזהו צורר מצוה‬
‫מ״מ כיון שכשיגדל ואסור לו לכו גם עכשיו אסור״‪.‬‬
‫ומהאי טעמא ישנן דיעות״ שבנדו״ד‪ ,‬מאחר שגדול אסור לאכול מק״פ בלי‬
‫מינוי‪ ,‬גם ההיתר מטעם ״חינוך מצוה״ אינו אלא כשאביו מינהו‪.‬‬

‫‪ (28‬שויע או״ח שם ם״ה‪ — .‬משאיכ בתוס׳ פסחים הניל לא נאמר דלספות לו איסור בידים הוא איסור‬
‫מחית‪ .‬וראה אנציקלופדי׳ תלמודית ע׳ חיניד סי״ב )ע׳ קצה( וש־נ‪.‬‬
‫‪ (29‬שו״ע אדה״ז שם סיב‪ .‬הל׳ תית לאדה״ז בתחלתן‪ .‬ושינ‪.‬‬
‫‪ (30‬והרי המדובר כאן באיסור שלא למנויו שהוא איסור דאורייתא‪ .‬וראה דויח רעקיא מערכה ח׳)דיה‬
‫והשער המלך(‪ ,‬יד דוד וט׳ שהובאו בשטמיק פסחים )להריי גרשוני( על דברי התוס׳ שם — שקויט איד מותר‬
‫לספות איסור מחית משום חינור דרננן‪ .‬וראה מניח שהובא לקמן הערה ‪.32‬‬
‫‪ (31‬ולהעיר מלשון המג״א ש ם ‪ ,‬ו כ י ב התוס׳ ‪ . .‬דמותר ‪ . .‬אע״פ שלא נמנה עליו׳ ‪ -‬והרי לדעת התום׳‪,‬‬
‫כוונת הגמ׳ היא שקטן אינו בגדר מינוי)גם אם מנאו על פסחו(‪.‬‬
‫‪ (32‬מנית מצוה ז)בסופה( ועוד — ומפרש כן בתופ״‪ .‬אבל במג׳א ושויע אדהיז מפורש ‪,‬אע״פ שלא‬
‫נמנה עליו׳‪ ,‬שבפשטות הכוונה שאביו לא מנאו׳‪ ,‬כבפנים‪.‬‬

‫•( ולהעיר‪ ,‬שמזה שהמניח מביא שם דברי המגיא)בנוגע להקיש בשבת( משמע לכאורה שמפרש כ! גם‬
‫‪J‬דעת המגיא‪ .‬וציל שמפרש דברי המג״א כאופ! האי שבפנים‪ .‬וראה לעיל הערה ‪1‬‬
‫חידושים וביאורים ב ה ל כ ו ת פסח‬ ‫שפב‬

‫]או באופן אתר קצת‪ :‬הי׳ מקום לקס״ד‪ ,‬שאין דותין את האיסור מה׳׳ת ״לספות לו‬
‫בידים״ מחמת ״חינוך מצוה״)שאינו אלא מד״ס(‪ ,‬אלא דוקא כשפעולת החינוך של האב‬
‫היא בשלימות‪ ,‬ובנדו״ד ‪ -‬כשמכליל את הקטן בעשיית הפסח ע״י מינוי כוי[‬

‫— בא אדה״ז וכותב ש״אע״פ שלא נמנה עליו״ מותר להאכיל לקטן לשם‬
‫חינוך״‪.‬‬

‫ועפכ״ז הדרא קושיא לדוכתא — איך מתאים פסק אדה״ז עם פסק הרמב״ם?‬
‫‪34‬‬
‫ז‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪ ,‬לפי הכלל שהרגוצ׳ובי לומד מפסק הרמב״ם הנ״ל‬
‫— ״גםיי‪ -‬פטור )פעולת מצוה הנעשות בשעת הפטור(‪ ,‬כיון דהפעולה שלו קיימת‬
‫נפטר אף בזמן שנתחייב״‪.‬‬
‫והוא מביא כמה דוגמאות ע״ז‪ ,‬ומהם‪:‬‬
‫‪36‬‬
‫א( מהבה״ג משמע שלמ״ד שקטן מוליד הוא יוצא ידי מצות פרו ורבו בבנים‬
‫שנולדו לו בקטנותו״‪.‬‬
‫ב( אינו יהודי שמל לשם מצוה‪ ,‬אע״פ שאינו עושה זה לשם גירות‪ ,‬״אם נתגייר‬
‫‪38‬‬
‫אח״כ אין צריך להטיף דם ברית״ ‪.‬‬
‫ג( מצות ידיעת התורה מתקיימת בדברי התורה שלמד בקטנותו‪ ,‬מכיון ש״ע״י‬
‫‪3,‬‬
‫לימוד ‪ . .‬יהי׳ לו ידיעה בגדלות״ ‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫מדוגמאות הנ״ל מובן שסברא זו של הרגוצ׳ובי היא ביאור ב פ ״ ע על פסק‬
‫הרמב״ם הנ״ל‪ .‬כלומר‪ :‬זה שהוא כותב ״דגם פטור כיון דהפעולה שלו קיימת יפטר‬
‫אף בזמן שנתחייב״‪ ,‬אי״ז דוקא במצות אלו שהתורה ריבתה בפירוש לקטן בדין‬
‫‪4‬‬
‫עשיית המצוה׳ )אלא שהוא ״פטור״ — אין הקטן מתחייב בזה(‬

‫— ע״ד שהוא להביאור שהובא קודם מהרגוצ׳ובי‪ ,‬שהקטן שייך לעשות הפפח‬

‫‪ (33‬והטעם י״ל בכמה אופנים ומהם‪ :‬א( מכיון שהמינוי נעשה עיי האב‪ ,‬לא שייר בזה •שמא יסיר בכדי‪.‬‬
‫ב( מכיון דגם אם מנאו אביו לא נעשה מנוי)מה״ת( על הפסה)מכיון שאין לו דעת( אי״צ לחנכו במינוי‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (34‬הל׳ תרומות שם‪ .‬וראה גם צפעינ הל׳ מילה פ״ג סהיז‪ .‬שוית צפעינ הניל ס״ח וסי׳ יו״ד‪ .‬וראה‬
‫צפעינ הלי נזירות פיב הי״ט )כ‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (35‬ל׳ הצפע״נ הל׳ תרומות שם )מג‪ ,‬סע״ג(‪.‬‬
‫‪ (36‬הל׳ כתובות‪.‬‬
‫‪ (37‬צפע״נ הל׳ מילה שפ‪ .‬שוית צפע״נ שם ס״י‪ — .‬ומביא שם )וראה גם בשו״ת שם ס״ת סוסקיא(‬
‫הפלוגתא ביבמות )סב‪ ,‬א( בגר אס מקיים פו׳׳ר בבנים שנולדו לו בגיותו‪ .‬אבל ראה טורי אבן לריה )כח‪ ,‬א(‬
‫דבזה אפ״ל כי בינ ישנם ב״שבת״‪ .‬וראה מנית מצוה שו‪,‬‬
‫‪ (38‬צפעינ הלי מילה שם ה״ז )עיש שמפרש כן ל׳ הרמבים שם(‪.‬‬
‫‪ (39‬שוית צפע״נ שם ס׳׳י‪.‬‬
‫‪ (40‬עוד ביאור בשו״ת צפע״נ שם ס״י‪ ,‬דהרמב״ם איירי בגדול שלא הביא ב׳ שערות שאז נעשה גדול‬
‫למפרע‪ .‬עיש‪ .‬וצע״ג‪ ,‬כי דותק הכי גדול לפרש דמיש הרמבים קטן סתם איירי בכהיג דוקא‪.‬‬
‫‪ (41‬ראה לשונו בהל׳ נזירות שם ‪.‬כיון דאיתי׳ במקצת״)ובז מ ד ו י ד )קיפ( כותב שם‪ :‬אע״ג דאז לא הוי‬
‫חיוב ‪ . .‬כיון דמ״מ יש בו מצוה(‪.‬‬
‫שפג‬ ‫קטן בקרבן פסח‬

‫מה״ת )שהוא יכול להיות מנוי מה״ת על ק״פ בתור אחד מבני החבורה(‪ ,‬אלא‬
‫שבהיותו קטן הרי הוא )״פטור״( אינו מתוייב בזה —‬
‫אלא אפילו במצות אלו שלא מצינו שהקטן יהי׳ שייר לדין עשיית המצוה —‬
‫פעולת המצוה שלו בתור קטן)ופטור(‪ ,‬באם היא קיימת )נמשכת( פוטרתו בגדלותו‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫וכבשתי הדוגמאות הראשונות הנ״ל — שהקטן אינו במצות פרו ורבו‪,‬‬
‫ואעכו״כ מילת אינו יהודי‪ ,‬שאינו כלל בגדר מצות מילה — ואעפ״כ כ׳ הרגוצ׳ובי‬
‫ש)גם( בהן ״כיון דהפעולה שלו קיימת נפטר אף בזמן שנתחייב״‪.‬‬

‫ועד״ז בנדו״ד )ק״פ שנשחט על הקטן(‪ :‬אפילו אם נאמר שקטן אינו מה״ת בגדר‬
‫מינוי)כפסק אדה״ז הנ״ל(‪ ,‬מ״מ‪ ,‬מאחר שמינוהו על הפסח‪ ,‬נמצא שנשתתף בהק״פ‪,‬‬
‫ומאחר שהק״פ הוא ענין שה״פעולה שלו קיימת״)וכדלקמן סעיף חיט(‪ ,‬זה פוטר אותו‬
‫״בזמן שנתחייב״)בפסח שני(‪.‬‬

‫אבל לכאורה עדיין דורש ביאור‪:‬‬ ‫ח‪.‬‬

‫בשלמא בדוגמאות הנ״ל‪ ,‬הרי פעולת המצוה היא מציאות )גשמית( — בנים‪,‬‬
‫מילה‪ ,‬ידיעת התורה ‪ -‬שה״פטור״)קטן וכוי( עשאה ע״י פעולתו‪:‬‬

‫משא״כ בנדו״ד — ק״פ — הרי הקרבן והמצוה הן)לא רק אכילת הפפח‪ ,‬אלא(‬
‫— שתיטת הפסח והקרבתו‪ ,‬ומכיון שמה״ת אין הקטן בגדר מינוי‪ ,‬נמצא שמה״ת לא‬
‫הי׳ בו מציאות המצוה ועאכו״כ פעולתה — הקרבן לא הובא לשם הקטן)מאחר‬
‫‪43‬‬
‫שאינו בגדר מינוי( ‪.‬‬
‫ויובן זה בהקדים הביאור בדברי הרגוצ׳ובי בנוגע לעשיית הפסח ״דהפעולה‬
‫שלו קיימת״‪ ,‬דלכאורה‪:‬‬
‫‪44‬‬
‫הרגוצ׳ובי מבאר שמצות עשיית הפסת נמשכת כל זמן האכילה‪ ,‬עד לסופה‬
‫ןכמ״ש הנפק״מ להלכה‪ ,‬שישנם תנאים שבעת האכילה המעכבים את השתיטה‪ ,‬וכמו‪:‬‬
‫‪45‬‬
‫״ערלות של זמן אכילת הפסח מעכבת גם לשתיטה״[‪:‬‬

‫וכדמוכח מהא גופא שאין הפסת נאכל אלא למנויו)שהמינוי צריך להיות לפני‬
‫‪46‬‬
‫שחיטת הפסת (‪ .‬כי שתיטת הפסח ואכילתו הן המשך אחד — ״הפסח ‪ . .‬לא בא‬
‫‪47‬‬
‫מתחילתו אלא לאכילה״ ‪.‬‬

‫‪ (42‬משא׳׳כ הדוגמא דידיעת התורה אפיל כי מכיון שיש חיוב מה״ת על האב ללמד בנו תורה נמצא‬
‫שהתורה ריבתה קטן והכניפה אותו בעשיית מצוה זו‪ .‬וראה שוית צפעינ שם‪ .‬ובכימ‪ .‬וידועים דברי הצ״צ בס׳‬
‫פסקי דינים שלו ח״ב )חי׳ על הרמב״ם בתתלתו( ד •שמא גם על הקטן)משיכיר( יש תיוב )בת״ת( מדאורייתא״‪.‬‬
‫וראה בארוכה בזה )וכן בביאור דברי הרמב״ם דקטן ששחטו עליו בראשון פטור( לעיל ע׳ שעח ואילך‪.‬‬
‫‪ (43‬כי מה מועילה בזה מחשבת )ומינוי( האב אם הקטן אינו בגדר מינוי כלל ]ובמניח שבהערה ‪ :8‬״ביון‬
‫דעכ׳׳פ היי חייב מדרבנן נפטר ע״י דאורייתא ‪ . .‬והדברים ארוכים אי דרבנן נעשה ד׳׳ת״‪ .‬וראה לקמן הערה‬
‫‪•[57‬‬
‫צפע״נ הל׳ תרומות שפ‪ .‬וכן בשו״ת צפע״נ שם ס״ט‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(44‬‬
‫לשונו בצפע״נ הל׳ תרומות שם‪.‬‬ ‫‪(45‬‬
‫פסחים פט‪ ,‬פע״א‪.‬‬ ‫‪(46‬‬
‫משנה פסחים עו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(47‬‬
 ‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שפד‬

‫אבל מהו המקור לומר ש״הפעולה שלו)דעשיית הפסח( קיימת״ לאחר שעבר זמן‬
‫הפסת ואסור לעשותו ולאכלו‪ ,‬ומותר בחמץ וכר ‪ -‬שהיא קיימת עד לפסזז שני)שלכן‬
‫״אם שחטו עליו)על הקטן( בראשון פטור)מפסח שני(״?‬

‫ט‪ .‬ויש לומר בזה‪:‬‬

‫למ״ד שפסה שני הוא רגל בפ״ע)וכן פסק הרמב״ם‪ ,‬כנ״ל בתחילת מ״א( — הרי‬
‫‪48‬‬
‫הפסת שני הוא תיוב בפ״ע‪ ,‬והוא נמנה במנין המצות )ברמב״ם ( כמצוה בפ״ע‬

‫]ויתירה מזו‪ :‬לדעת הרמב״ם בסהמ״צ שלו״• — אפילו ״)הזיד בראשון חהלןריב‬
‫בשני״ הוא תייב כרת‪ ,‬כי מכיון שפסת שני)אינו ‪,,‬תשלומיו של הראשון״‪ ,‬אלא( הוא‬
‫רגל בפ״ע‪ ,‬אין הוא פוטרו מחיוב הכרת דפסח ראשון[ —‬

‫מ״מ‪ ,‬גם לדיעה זו‪ ,‬אם הקריב פסח ראשון הרי הוא פטור מפסח שני‪ .‬והסברא‬
‫בזה היא כמפורש בקרא‪ ,‬שפ״ש הוא ענין אחד עם הפסח הראשון‪ :‬שניהם הם כשמם‪:‬‬
‫‪50‬‬
‫פםח־קרבן על יציאת מצרים‪ ,‬וזמנם נמשך מזמן פסח ראשון עד לזמן פסח שני ‪.‬‬
‫ולכן עשיית הפסח ראשון היא פעולה נמשכת)לא רק עד זמן אכילתו‪ ,‬אלא( עד פסח‬
‫שני‪.‬‬

‫מזה נראה‪ ,‬שפעולת עשיית קרבן פסח)ראשון( קיימת עד פסח שני‪ .‬ולכן‪ ,‬אע״פ‬
‫‪5,‬‬
‫שפ״ש הוא חיוב בפ״ע מפסח ראשון ‪ ,‬מי שהקריב פסחו בראשון אינו מחוייב בפסח‬
‫שני‪ ,‬כי קיימת אצלו פעולת הקרבן )דפ״ר( עד פסח שני‪.‬‬

‫יו״ד‪ .‬עפי״ז יובן גם בנוגע לקטן שהגדיל בין פסח ראשון לפ״ש — ובהקדים‬
‫‪52‬‬
‫מה שנתבאר בארוכה בנוגע לקטן בכלל‪:‬‬
‫מזה גופא שהתורה מחייבת יהודי במצות תיכף כשיגדל — מוכרח לומר‪ ,‬שאת‬
‫‪55‬‬
‫ההלכות של המצות )כגון ק״ש‪ ,‬תפילין וכיו״ב( מתוייב הקטן ללמוד לפני שיגדל ‪.‬‬
‫היינו‪ ,‬שאפילו לולא החיוב של חינור)שהוא מד״‪ 0‬והוא ציווי מוטל על האב(‪ ,‬מחוייב‬

‫‪ (48‬בסהמ׳׳צ ומניו המצות בריש ס׳ היד )מ״ע נדנה(‪ .‬וכן בהכותרת להל׳ קיפ‪ .‬שם פ״ה היא‪.‬‬
‫‪ (49‬מיע נז‪ — .‬ואף שבס׳ היד )הל׳ קיפ פיה ה״ב( תזר בו‪ ,‬פשוט שיש סברא וביאור לדעתו ראשונה‬
‫בסהמ״צ שלו‪ .‬וגם רש•״)פסחים צג‪ ,‬א ד״ה תשלומיו דראשון( ס״ל כן)כפי׳ הצליח שם‪ .‬אבל באור חדש‬
‫לפסחים שם‪ ,‬דרשיי כתב כן רק לדעת ר״נ ולא לדעת רבי‪ .‬עיש‪ .‬ואכימ(‪.‬‬
‫‪ (50‬עייג״כ צפעינ לרמב״ם בתחלתו)א‪ ,‬סעיב()ומקשרו עם שיטת הדמבים בפי היד דהזיד כראשון‬
‫ועשה בשני נפטר מכרת‪ .‬ועיפ המבואר בפנים אולי י׳׳ל עד־ז גם לפמ״ש בסהמיצ דלא נפטר[‪ .‬וראה בארוכה‬
‫לקו״ש חי״ח ע׳ ‪ 126‬ואילך‬
‫‪ (51‬משאיכ למיד תשלומיו)או תקנתא( דראשון — איו הכרח שהיא פעולה נמשכת‪ ,‬כי אס שהתורה‬
‫נתנה תשלומין לאדם זה שלא קייס המצוה בזמנה‪.‬‬
‫‪ (52‬לעיל ע׳ שלט ואילך וראה בארוכה לקו״ש חל״ה שיחה א׳ לפ׳ וירא)תנש׳׳א()ושם נתבאר עוד אופן בזה‬
‫ע״ש>‪.‬‬
‫‪ (53‬ויתירה מזה בגר שמותר בת״ת קודם שנתגייר )ראה חדא״ג מהרשיא שבת לא‪ ,‬א ד״ה איל‪ .‬שוית‬
‫רעק״א סמ״א‪ .‬שד״ח כללים ג‪ ,‬סקנ״ה )בו(‪ .‬שם פאת השדה ג׳ ס״ו סוסקיה(‪ ,‬ויתירה מזה — חיוב‪ ,‬ש״מודיעים‬
‫אותו כו״ )שו״ע יו״ד סי׳ רסח סיב(‪.‬‬
‫שפה‬ ‫קטן בקרבן פסח‬

‫‪4‬‬
‫הקטן מצד ציווי התורה להכין את עצמו להמצות שמתחייב בהן תיכף כשיגדל ׳‪ ,‬כי‬
‫בלי זה לא יוכל לקיימן בגדלותו )וע״ד — הכשר מצוה(‪.‬‬
‫בזה נתבאר״ בנוגע להשקיט הידוע״ ע״ד קטן שהגדיל בפורים דערי מוקפות‬
‫)ט״ו אדר( שחל בשבת‪ ,‬שמקדימין אז את חיוב קריאת המגילה לי״ד אדר‪ ,‬אבל‬
‫בנדו״ז הרי אז)בי״ד אדר( הוא עדיין קטן; נמצא‪ ,‬שהקטן מקיים את חיובו שמחריב בו‬
‫בתור גדול ‪ -‬ומחוייב לקרות המגילה!‬

‫וע״פ הכלל הנ״ל הרי זה מובן‪ :‬מאתר שכדי לקיים את קריאת המגילה בט״ו‬
‫בהכרת לקרותה בי״ד‪ ,‬הרי)אע״פ שמחמת יום י״ד עצמו אינו שייך לחייבו בקריאת‬
‫המגילה‪ ,‬מ״מ( בקביעות זו חל עליו חיוב גמור )לא רק מצד חינוך( לקרות את‬
‫המגילה בי״ד‪ ,‬בתור ״הכשר״ לחייבו ביום ט״ ו‪.‬‬

‫ע״פ הנ״ל — שקטן מתחייב מה״ת בהענינים המכשירים אותו לתיובו בגדלותו‬
‫‪56‬‬
‫— יש לומר )יתירה מזו ( בנדו״ד‪:‬‬
‫אע״פ שמה״ת אין הקטן שייך כלל לעשיית הפסח — אבל כשהגדיל בין פ״ר‬
‫לפ״ש‪ ,‬שאז)בשנה ההיא( יש אצל הקטן ענין הפמח )שהרי יגדל לפני פ״ש( — הרי‬
‫מכיון שפ״ר ופ״ש הם המשך אחד של זמן אחד)כנ״ל ם״ט(‪ ,‬לכן בקטן זה ישנו הענין‬
‫של פסח ראשון״‪ ,‬בתור הכשר לחיובו בפסח שני‪.‬‬
‫בסגנון אחר קצת‪ :‬מאחר שפסח ראשון ופסח שני הם ענין אחד כנ״ל‪ ,‬והוא‬
‫מחוייב בפסח שני — חל עליו חיוב עשיית הפסח כבר מתחילת הענין‪ ,‬בפסח ראשון‪.‬‬

‫ולכן‪ ,‬למרות שאין שייך שהוא יקיים מצות עשיית ק״פ בפ״ר)כשהוא קטן עדיין(‬
‫‪ -‬אבל ע״י ש״שחטו עליו בראשון״‪ ,‬קיימת אצלו ה״פעולה״)לא קיום החיוב( של‬
‫הקרבת הפסח )בתור הכשר לחיובו בפסח שני(‪ ,‬ובמילא ״כיון דהפעולה שלו קיימת‬
‫נפטר אף בזמן שנתתייב״‪.‬‬
‫)משיחות מוצאי שיפ צו‪ ,‬אחש״פ ומוצאי ש״פ שמיני — חשל״ט‬
‫— ל ק ד ש חכ׳ץ ע׳ ‪(69‬‬

‫וכמו קטן שהגדיל בט״ו תשרי שצ״ל ולקתתם משלכם )סוכה כז‪ ,‬ב( וצריד ומוכרח להכין הד״מ‬ ‫‪(54‬‬
‫בקטווחו‪.‬‬
‫ראה לעיל שם עי שלט‪ .‬וש־ו‪.‬‬ ‫‪(55‬‬
‫‪ (56‬כי בדוגמאות הנ״ל הקטן מוכרח לעשותן בקטנותו)דאא׳׳פ באו״א(‪ .‬משא״כ בנדו״ד דק״פ )שאפשר‬
‫להביא פ״ש(‪.‬‬
‫אבל לאידך בדוגמאות הנ״ל מחייבים את הקטן בעשיית מצוה‪ ,‬משא״כ בנדו״ד שאין המדובר שיש חיוב‬
‫על הקטן לעשות פ״ר‪ ,‬כ״א רק שהוא בגדר עשיית פסת )ראשון( בקטנותו)״אם שתטו עליו״(‪ ,‬בתור הכשר‬
‫לחיובו בפ״ש‪.‬‬
‫‪ (57‬ולא רק מטעם חינוד דרבנן)ראה לעיל הערה ‪ - .(43‬ולהעיר שע״פ המבואר בפנים יש לומר עד״ז‬
‫גם בהשקו״ט הידועה בקטן שהגדיל באמצע ימי הספירה )ראה מנ״ח מצוה שו‪ .‬ובארובה לקו״ש ח״א ע׳ ‪.271‬‬
‫ח״ח ע׳ ‪ ,(55‬שפפירתו בקטנותו מועילה לו מהיח לכשיגדל‪ .‬ולהעיר משו״ת ארץ צבי סי״ז‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫ועד״ז יש להעיר בעוד שקו׳׳ט כיו״ב‪ ,‬לדוגמא בעניננו ‪ -‬קטן שנתגדל בליל ט״ו אם מועיל המינוי בעת‬
‫קטנותו)ראה מנ׳׳ח מצוה ו סק״ב(‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שפו‬

‫פ ס ח מצרים בל אחד ואחד שוחט בביתו‬ ‫ט‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫א‪ .‬אחד מהחילוקים שבין פסח מצרים ופסח דורות הוא )כמ׳׳ש בתוספתא (‪:‬‬
‫״פסח מצרים כל אחד ואתד שותט בתוך ביתו‪ ,‬פסת דורות כל ישראל שוחטין במקום‬
‫‪2‬‬
‫אתד״)בעזרה (‪.‬‬

‫בפשטות משמע‪ ,‬שבפסח מצרים היתה קולאי‪ -‬לגבי פסת דורות‪ :‬שחיטת קרבן‬
‫הפסח בפסח דורות צריכה להיות בעזרה דוקא — שהתידוש בזה הוא״‪ ,‬שאפילו‬
‫בשעת היתר הבמות אסור היי להקריב את הפסח בבמת יחיד )במה קטנה(‪ ,‬אלא הי׳‬
‫צריך להביאו ולהקריבו על במת הציבור)במה גדולה(׳ — משא״כ בפסת מצרים הי׳‬
‫‪6‬‬
‫מותר לכאו׳׳א לשתטו בתוך ביתו ‪.‬‬

‫אבל כד דייקת שפיר מודגשת בזה גם מעלה )וחומרא( שבפסח מצרים‪:‬‬

‫זה ש״כל אחד ואתד שוחט בתוך ביתו״ אינו רק היתר בלבד‪ ,‬שמותר לשחטו‬
‫בביתו‪ ,‬אלא זה הי׳ חיוב‪ :‬בכל בית הי׳ צריך להיות שהי‪ .‬ורק ״אם ימעט הבית מהיות‬
‫‪8‬‬
‫משה״ — שאין מספיק אוכלים בבית זהי — הי׳ מותר להם להצטרף לחבורה אחרת‪,‬‬
‫אבל גם אז זהו דוקא עם ״שכנו הקרוב אל ביתו״״׳‪.‬‬

‫שענין זה — שיקריבו קרבן בכל בית — חידוש הוא‪:‬‬

‫יש משמעות‪ ,‬שגם בשעת היתר הבמות‪ ,‬לא הי׳ זה באופן שעשו במה בכל מקום‬
‫‪,1‬‬
‫שהוא ‪ ,‬אלא השתדלו לבחור במקומות מיותרים‪ ,‬שהיתה בהם מעלה וסגולה ולכן‬

‫‪ (1‬פסחים פ״ר‪ ,‬ז‪.‬‬

‫‪ (2‬מנתת ביכורים וחסדי דוד )השלם( לתוספתא שס‪ .‬רמבים הלי ק״פ פ״א ה״ג‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה אור זרוע הל׳ פסחים םרטיז ‪.‬דקולי פסח מצרים קתני )בתוספתא שם( ולא חומרי־ ]אלא‬
‫שלכאורה ציע‪ ,‬שהרי מפורש שם גם »פסת מצרים מקום אכילה שם היתה לינה״ דהוא חומרא בפסח מצרים‪.‬‬
‫ועוד‪ .‬ואכ״מ(‪.‬‬
‫‪ (4‬תסדי דוד שם‪.‬‬
‫‪ (5‬משנה מגילה ט‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪ .‬רמב״ם שם‪.‬‬
‫‪ (6‬ובמילא מוכרת לשחטו בביתו‪ ,‬כיון שצריך לזרוק הדם )תיכף לאחרי השתיטה( על מזוזות ביתו כוי‬
‫ואסור לצאת מביתו‪ .‬וראה לקמן בפנים ס׳׳ב‪.‬‬
‫‪ (7‬וכפשטות העניו‪ ,‬שעי״ז היתה השמירה ככל בית — ״וראיתי את הדם ופסחתי עליכם•)בא יב‪ ,‬יג(‪.‬‬
‫ולהעיר מפרש״י)שם‪ ,‬ג(‪ :‬הרי שהיו מרובין כר‪.‬‬
‫‪ (8‬בא שם‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (9‬פרש״י שם‪.‬‬
‫‪ (!0‬בא שם‪ .‬וראה הפלוגתא במכילתא עה״פ ובמפרשים שם‪ .‬ובתוספתא שם‪ :‬פסח מצרים נאמר בו‬
‫ולקח הוא ושכנו משאיכ בפסח דורות ר״ש אומר כוי‪ .‬ובתםדי דוד‪ ,‬שזהו הפלוגתא שבמכילתא‪ .‬ע״ש‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (11‬אף שמצד הדיו — ‪.‬בשעת היתר הבמות עושה אדם במה על פתח חצירו ועל פתח גינתו•)תוספתא‬
‫זבחים בסופו(‪ — .‬ולהעיר שבכל אופן ציל במה )מקום גבוה‪ ,‬מיוחד‪ ,‬כפשש״מ‪ .‬ואפילו בינ הרוצה להקריב‬
‫קרבו ציל כל פרטי ההקרבה באופו מיוחד )חדשים( ״א״ל ‪ . .‬זיל ודברו כוי היכא דמסקא ימא שירטון ושקלו‬
‫ציבי תדתי כוי ממרא חדתא כוי״ — זבחים קטז‪.,‬־‪ .‬י־אה דמבים פוף הל׳ מעה״ק‪ :‬והוא שיקריבו בבמה שיבנו(‬
‫— וראה ראב״ע בא יב‪ ,‬כב‪.‬‬
‫שפז‬ ‫פסח מצרים כאו׳יא שוחט בביתו‬

‫‪2‬‬
‫התאימו להקריב בהם קרבנות‪ .‬וע״ד מ׳׳ש הרמב״ם בם׳ היד ׳ ע״ד מקום המזבח‬
‫ש״הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ‪ . .‬והוא המקום שבנה בו נ ח ‪ . .‬והוא המזבת‬
‫שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון״‪ ,‬ועד״ז מצינו ביעקב אבינו שבנה‬
‫נ‬
‫מזבח במקום שבו ״נגלו אליו האלקים״ י‪ .‬ועד״ז בעוד מקומות‪ .‬וכמובן הטעם‬
‫בפשטות‪ :‬כשבאים להקריב קרבן לה׳‪ ,‬כותרים במקום המסוגל יותר להשראת‬
‫‪4‬‬
‫השכינה כר ׳‪.‬‬

‫משא״כ בפסה מצרים היתה ההדגשה — שכל יהודי ישחוט קרבן אצלו בבית‪:‬‬
‫‪15‬‬
‫ועוד יותר — שיזרקו את הדם ״על שתי המזוזות ועל המשקוף״ ‪ ,‬שלזה הי׳ הגדר‬
‫‪,6‬‬
‫של זריקת הדם על המזבח ‪ ,‬שאמרו תז״לי׳ ״שלשה מזבתות היו להם במצרים על‬
‫‪8‬‬
‫המשקוף ושתי המזוזות״)ולדעת תנא אחר ׳ — ״ארבעה היו הסף והמשקוף ושתי‬
‫המזוזות״(‪.‬‬

‫יתירה מזו‪ :‬בדיני הפסח מצינו חידוש עיקרי לגבי דיז במה‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫בפסח מצרים הי׳ הציווי — ״ואתם לא תצאו איש מפתת ביתו עד בקר״״‪.‬‬

‫‪ (12‬הל• נית הנחייה פ״ב היב‪.‬‬

‫‪ (13‬וישלח לה‪ ,‬ז‪ .‬ועד״ז שם‪ ,‬יד‪ .‬וראה לד יב‪ ,‬ז‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (14‬ראה לקו״ש חי״ט ע׳ ‪) 140‬יאילד(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (15‬נא שם‪ ,‬ז‪ .‬ועדיז שם‪ ,‬כ נ )וראה לקמן סעיף ג(‪.‬‬
‫‪ (16‬ראה רש״י בא )שם‪ ,‬ז(‪ :‬זו ק נ ל ת הדם )ונרש״י שם‪ ,‬כב‪ :‬לשלש המתנות(‪ — .‬וראה תידיא נסי‬
‫״דברים אתדים״)דרוש י׳ — מד‪ ,‬ד( ד״קבלת הדם בסף ונתינתו על המשקוף והמזוזות‪ . .‬בודאי דינו שמצותו‬
‫בכהנים דהוו בכורות בו בפרקי‪.‬‬
‫‪ (17‬מכילתא שם‪ ,‬ז)ועד״ז שם‪ ,‬כב(‪ .‬פסתים צו‪ ,‬א‪ .‬ירושלמי שם פיט היה‪.‬‬
‫אנל להעיר שנתוספתא שם )ועד״ז נמנחות פנ‪ ,‬פע״א ואילר*( ״פסח מצרים לא הי׳ טעון דמים ותלנים‬
‫לגבי מזבחי״ )ובדיג ורשיי מנחות שם‪ :‬דלא הוה מזבת אלא משקוף ומזוזות(‪ .‬וראה גליוני הש״ס )להר״י‬
‫ענגל( ועוד פסחים שם‪.‬‬
‫ולכאורה יש לומר‪ ,‬שגם להתוספתא הי׳ על המשקוף כו׳ דין מזבח‪ ,‬אלא שזה שפסח דורות טעון דמים‬
‫וחלנים לגבי מזבח )שבמקדש( ממש‪ ,‬הוי חומרא לגבי פסח מצרים‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫מכילתא וירושלמי שם‪.‬‬ ‫‪(18‬‬
‫בא שם‪ ,‬בנ‪.‬‬ ‫‪(19‬‬

‫•( וראה ירושלמי שם )לפנ־ז(‪ :‬ברם הכא אין מהם למזבח‪ .‬ולפי• הקה״ע שם )דיה ותני כן> משמע‬
‫דהפלוגתא שם אי דוקים ותבלולים פוסלים בפסח מצרים תלוי׳ אי נקטינן כהתנא דגי )או די( מזבחות היו‬
‫לאבותינו במצרים‪ ,‬או ד״הכא אין מהם למזבח״‪ .‬והרי כתוספתא שם ד״פםח מצרים לא נהגי בו דקי[‬
‫ותבלזלין״‪.‬‬
‫••( בחסדי דוד שם משמע‪ ,‬שדברי התוספתא מתאימים עם מ״ש כגמ׳ )פסחים שם( גי מזבחוח כר ותו‬
‫מידי אחרינא כוי‪ ,‬דכוונת הגס• היא שלא היי די! מזבח כלל‪ .‬עיש‪ .‬וצ״ע‪ ,‬שהיי מפורש ״ג׳ מזבחות כר־‬
‫וכמפורש גם ב פ ר ש ״ שם ד״להזאח הדס״ הוי מזבח וזרק לאימזריו לא היי מזבח(‪ ,‬וכדלקמן סעיף ה‪ .‬וראה גס‬
‫חיד־א בם׳ ״דברים אחדים־ שם‪ .‬גליתי הש״ס שם‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ובשו״ת חת־ס יו־ד סרל״ה כי ‪,‬וע־ד מליצה ארז־ל גי מזבחות כוי״ וכבר הקשה עליו בכלי חמדה עה״ח‬
‫בא ניב‪ ,‬כב בסופו‪ :‬מהירושלמי שם שיש כזה מחלוקת אמוראים(‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שפח‬

‫‪20‬‬
‫בפשטות הי׳ הציווי כדי שיינצלו מה״משתית״ )כי לא היתה לו להמשחית שליטה‬
‫כשהיו בתוך הבית(‪.‬‬

‫אבל מצינו בתוספתא׳‪ ,‬שזה נחשב לחומרא בפסח מצרים לגבי פסח דורות —‬
‫״פסח מצרים נאמר בו״ ואתם לא תצאו איש מפתת ביתו עד בקר משא׳׳כ בפסח‬
‫‪2,‬‬
‫דורות ‪) . .‬ועוד יותר ( פסח מצרים מקום אכילה שם היתה לינה פסח דורות‬
‫אוכלים במקום אחד ולנים במקום אחר״‪ .‬מובן מזה‪ ,‬ש״לא תצאו״ קשור עם דין‬
‫הקרכן — בקרבן פסה הי׳ דין מיותד שיישארו במשך כל הלילה בבית שבו הקריבו‬
‫)ואכלו( את הקרבן״‪.‬‬

‫וענין זה הוא חידוש עיקרי לגבי הקרבה בבמה‪ :‬לא מצינו שבמה )קטנה(‬
‫‪23‬‬
‫תפעל דין מיוחד בהמקום )ובית( שבו הקימו את הבמה )בבמה קטנה אין דין‬
‫‪24‬‬
‫מחיצות ואין פסול יוצא (; משא״כ במזבת שבמשכן‪ ,‬ובפרט שבמקדש‪ ,‬יש דין של‬
‫‪25‬‬
‫מקום המזבח )קשור עם מתיצות ובו׳( ועאכו״כ בבית המקדש שמקום המזבח בו‬
‫‪26‬‬
‫הוא ״מכוון ביותר״ ‪.‬‬

‫ולפי״ז נמצא שבפסח מצרים‪ ,‬שההקרבה בבית פעלה דין בהמקום —‬

‫‪26‬‬
‫שאכילת הקרבן היתה צריכה להיות דוקא בהבית שבו שחטוהו)ושזרקו את הדם• (‪,‬‬
‫וגם הלינה היתה צריכה להיות במקום האכילה כנ״ל — הי׳ בהבית והמקום של‬
‫עשיית הפסח מעין מעלת המזבח במשכן ובמקדש‪.‬‬

‫ג‪ .‬ענין זה — שבפסח מצרים היי מעין גדר ודין מזבח כבמשכן ומקדש)שבהם‬
‫יש דין של מקום המזבח( — מוסיף ביאור בחידוש נוסף שמצינו בפסח מצרים‪,‬‬
‫ובהקדים‪:‬‬

‫בין החילוקים שבין פסח מצרים לפסח דורות המנויים במשנה״ איתא‪ :‬״וטעון‬
‫‪28‬‬
‫)פסח מצרים( הזאה באגודת אזוב )‪0‬על המשקוף ועל שתי המזוזות״‪ .‬הרמב״ם‬
‫מביא את החילוקים שבהמשנה‪ ,‬אבל הוא משנה מלשון המשנה‪ ,‬ובמקום ״וטעון‬
‫הזאה באגודת אזוב כר״ הוא כותב ״ושהוא טעון הגעת דם באגודת אזוב בו׳״ —‬
‫וטעמא בעי‪.‬‬

‫‪ (20‬כפרש״י עה״פ‪ .‬ולהעיר מב־ק )ס‪ ,‬ריש ע״ב(‪ .‬שו״ע אדה״ז חו״מ הלי שמירת גו׳נ כו׳ סייג‪.‬‬
‫‪ (21‬ראה תסדי דוד )ועוד( התילוק בין שתי בבות אלו‪.‬‬
‫‪ (22‬להעיר שעד״ז צ״ל לינה בירושלים ביום הקרבת קרבנו בביהמ׳׳ק שבה )ספרי פינחס )כס‪ ,‬לה(‪ .‬פ׳‬
‫ראה )טז‪ ,‬ז(‪ .‬וראה ר׳׳ה)ה‪ ,‬רע״א(‪ ,‬פסתים )צה‪ ,‬ב( ובתום׳ שם‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה גם לקו״ש חייד ע׳ ‪.76‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ (24‬זבחים קכ‪ ,‬סעיא ובפרש* שם‪.‬‬
‫‪ (25‬אלא שבמשכן קדושתו קשורה רק עם הבית)וחלקיו(‪ ,‬אבל לא עם המקום )בעולם( שבו עמד)וראה‬
‫לקו״ש תט״ז ע׳ ‪ 466‬ואילה תכ״ט ע׳ ‪3‬־‪ .82‬ובכ״מ(‪.‬‬
‫‪ (26‬רמב״מ הל׳ ביהב׳׳ח רפ״ב‪.‬‬
‫•‪ (26‬ראה בא יב‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (27‬פסחים צו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (28‬הלכות קרבן פסח בסופו‪.‬‬
‫שפט‬ ‫פסח מצרים כאו״א שוחט בביתו‬

‫בתוספתא׳ מוסיף עוד כו״כ דברים שבין פסח מצרים לפמח דורות )שאינם‬
‫במשנה(‪ ,‬ומהם — ״פסה מצרים נאמר בו״ והגעתם אל המשקוף ואל שני המזוזות‬
‫‪2,‬‬
‫משא״כ בפסח דורות״‪ .‬ואינו מובן ‪ :‬תילוק זה שבין פסח מצרים לפסח דורות כבר‬
‫נשנה במשנה — מה מוסיף בתוספתא )בבבא זו( עמ״ש במשנה?‬

‫וי״ל שהרמב״ם מפרש שבזה שבתוספתא מדייק להביא את הכתוב ״והגעתם‬

‫נ‬
‫גו׳״״ ‪ ,‬כוונת התוספתא לפרש את הכתוב במשנה‪ ,‬שבפסח מצרים ישנו חיוב נוסף‬
‫)על הזאה סתם( שהוא מודגש בהציווי ״והגעתם״)דלא כבפסת דורות שבו אין חיוב‬
‫זה״(‪.‬‬

‫הביאור בזה‪ :‬בהטעם שבהציווי״ )שמשה אמר לזקני ישראל( אודות זריקת הדם‬
‫על המשקוף ועל שתי המזוזות נאמר הלשון ״וטבלתם בדם גו׳ והגעתם אל המשקוף‬
‫‪2‬נ‬
‫גו׳״)דלא כהלשון בציווי הקב״ה ״ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף״( — מבאר‬
‫הרגוצ׳ובי״ ד״כאן הוה עיקר המצוה לא הזאה רק שיהי׳ על המשקוף‪ ,‬וכאן ]וכמו[‬
‫גבי אימורין דהקטרה שלהן היא המצוה והכא נמי‪ .‬ולא כמו בשאר דם דרד הנחה לא‬
‫מה שמונח״‬

‫כלומר‪ :‬בזריקת הדם בכלל תוכן המצוה הוא פעולת הזריקה‪ ,‬ההזאה‬
‫)״ההנתה״(‪ ,‬אבל לא ״מה שמונח״ )וכמ״ש שם הנפק״מ להלכה(‪ .‬משא״כ בפסח‬
‫מצרים הי׳ הדם צ״ל ״מונח״ על המשקוף ושתי המזוזות ]ע״ד הקטרת אימורין ע״ג‬
‫המזבח‪ ,‬שהמצוה היא לא רק פעולת הגברא‪ ,‬שהוא מנית את האימורין ע״ג המזבח‪,‬‬
‫אלא זה שהאימורץ מונחין ע״ג המזבח[‪.‬‬

‫ד‪ .‬בפשטות הטעם על חיוב ״והגעתם״ הוא — כמ״ש הרגוצ׳ובי שם — ״כיון‬

‫דצריר להגן מן המזיק״‪ ,‬ובמילא הי׳ הדם צריר להיות מונת גם לאת״ז על המשקוף‬
‫‪34‬‬
‫כר ‪.‬‬

‫ועפהנ״ל י״ל‪ ,‬שזהו קשור גם עם גדר ההקרבה של פסח מצרים‪:‬‬

‫ההסברה בחילוק הנ״ל )סעיף ב׳( בין במה למשכן ומקדש — שדוקא במזבח‬
‫שבמשכן ומקדש יש דין של מקום המזבח — י״ל‪:‬‬

‫‪ (29‬כן הקשה גם בחסדי דוד שם )והי׳ ע״פ פירושו)ראה לעיל הערה ‪ 17‬בשוה״ג הבי( שבזה מודגש‬
‫דבפסח מצרים לא היי דין מזבח(‪ .‬וכן מפרש החידוש ב‪.‬פסח מצרים מקחו בעשור כד״)שבתוספתא שם( לגבי‬
‫המפורש במשנה‪ .‬עיש‪ .‬ולהעיר‪ ,‬שלפי כו״כ גי׳ לא הובאה בבא זו)דמקחו בעשור( בתוספתא)וראה תוספתא‬
‫הוצאת צוקערמאנדל(‪ .‬וכן ליתא בגירסת האור זרוע הל׳ פסחים שם‪.‬‬
‫‪ (30‬דלכאורה‪ ,‬אדרבה‪ :‬מכיון שהתוספתא משמיט הפרט דאגודת אזוב — הו״ל להביא דוקא הפסוק‬
‫)שם‪ ,‬ז( ד״ונתנו גו׳״‪ ,‬שלא נאמר בו אגודת אזוב )וראה צפעינ עה״ת שבהערה ‪.(33‬‬
‫‪ (31‬באור זרוע שם דהא ד״פסח מצרים נאמר בו והגעתם ‪ . .‬היינו קולא דאל המשקוף ולא בעי אל‬
‫המזבח״)וראה לעיל הערה ‪ .(3‬אבל לכאורה צ״ע‪ ,‬שהרי קולא זו כבר נשנית לפניו‪.‬‬
‫‪ (32‬בא שם‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (33‬צפע״נ עה״ת בא שם‪ — .‬וראה אלשיד עה״פ‪ .‬אוה״ת בא ע׳ שיח־שיט‪.‬‬
‫‪ (34‬כי ״מצוה רק בעידנא דעסיק בו מגנא״)צפע״נ שם(‪.‬‬
 ‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שע‬

‫היתר ההקרבה בבמה היא רק לשם פעולת הגברא — לתת לו את האפשריות‬

‫להקריב קרבן‪ ,‬ולכן״ אין ההקרבה בבמה פועלת שום קדושה בהמקום)והבית( שבו‬
‫הקריבו את הקרבן‪:‬‬
‫משא״כ קדושת המזבח שבמשכן ומקדש אינה רק לשם פעולת הגברא‪ ,‬אלא‬
‫‪5‬‬
‫החפצא של המזבח יש בו קדושה )ומטעם זה ולכן מקריבים עליו קרבנות( ׳‪ ,‬ולכן‬
‫‪,6‬‬
‫קשורה קדושת המזבח עם מקום מיוחד ׳‪.‬‬

‫וזהו הטעם שבפסח מצרים הי׳ חיוב מיוחד ד״והגעתם״‪:‬‬

‫באם הי׳ בפסח מצרים רק דין של הזאת הדם‪ ,‬הי׳ זה מורה שהמשקוף ושתי‬
‫‪6‬‬
‫המזוזות הם בגדר מזבת רק לשם פעולת הגברא• ׳ )כי לא היתה בפסח מצרים‬
‫הקטרת אימורין ע״ג המזבח‪ ,‬כדלקמן סעיף ה(‪:‬‬
‫אבל ע״י שזריקת הדם היתה באופן של ״והגעתם״‪ ,‬שנעשה ״מונח״ על המשקוף‬
‫ועל שתי המזוזות נתברר שדין המזבח שבהם הוא מצד החפצא‪.‬‬
‫בזה יש לבאר השקו״ט כגמרא בנוגע להאימורין של פסח מצרים‪ ,‬וז״ל‬ ‫ה‪.‬‬
‫הגמרא״‪:‬‬
‫בעי ר׳ זירא אימורי פסח מצרים היכא אקטרינהו)שלא הוזכר בו מזבח‪ .‬רש״י(‪,‬‬
‫א״ל אביי ומאן לימא לן דלא שויסקי עבוד)בשר צלי בשפוד‪ .‬רש״י( ועוד הא תנא רב‬
‫יוסף ג׳ מזבתות היו שם על המשקוף ועל שתי המזוזות ותו מידי אחרינא לא הוה)ג׳‬
‫מזבחות להזאת הדם אבל להקטרת אימורין לא הי׳ שם מזבח‪ .‬רש״י(‪.‬‬
‫בפשטות לומדים שב״ועוד תנא רב יוסף כר״ כוונת אביי רק להביא סיוע‬
‫לתירוצו‪ :‬בתחילה הוא מתרץ את השאלה ״היכא אקטרינהו״ — ש״שויסקי עבוד״‪:‬‬
‫אכן לא היתה בזה הקטרת אימורין ע״ג המזבת‪ ,‬רק צלאום בשפוד״‪ :‬ולאת״ז הוא‬
‫מביא ראי׳ שלא היתה הקטרה ע״ג המזבת‪ ,‬מהברייתא ״ג׳ מזבתות היו שם ‪ . .‬ותו‬
‫מידי אחרינא לא הוה״‪.‬‬
‫אבל עפי״ז אינו מיושב כ״כ לשון הגמרא‪ :‬איך מתאים כאן הל׳ ״ועוד״‪ ,‬שתוכנו‬
‫הוספה בעניו? הול״ל ״וכדתנא רב יוסף כר״ )וכיו״ב(?‬

‫עי׳ד ומעי! משנ״ת )לקו״ש חכ״ד ס״ע ‪ 82‬ואילד( בהחילוק ביו הבחירה בשילה והבחירה כירושלים‪.‬‬ ‫‪(35‬‬
‫ע׳׳ש‪.‬‬
‫‪ (36‬ולהעיר מסידור )כג‪ ,‬סעיב ואילה בהחילוק — ע״ד החסידות — בין הקרבה בבמה והקרבה במשכן‬
‫ומקדש‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫•‪ (36‬ועוד פחות מ״במה״‪ ,‬שבה יש גם הקטרת אימורין)אלא שגם ההקטרה בבמה היא בעיקר בשביל‬
‫פעולת הגברא‪ ,‬כנ״ל בפנים(‪.‬‬
‫‪ (37‬אלא שבזה שני פירושים‪ :‬לדעת המאירי)פסחים שפ( ״צלאם בשפוד ושרפום לשם גבוה״‪ ,‬היינו‬
‫שהיתה כזה העבודה דהקטרת האימורין)אבל — לא ע׳־ג מזבת(‪ :‬משא״כ לפי׳ הר״ת שם ]וכיה בערוד ע׳‬
‫שוויפקי‪ .‬פסקי הרי״ד פסחים שם‪ .‬חסדי דוד לתוספתא שס‪ .‬שו״ת תת״ס יו״ד שם‪ .‬ועוד[ ש״צלו אותם מיני‬
‫מאכל ואכלוס״ — לא היתה הקטרת אימורין כלל )לשפ עבודת ההקטרה(‪ .‬וראה הערה הבאה‪.‬‬
‫שעא‬ ‫פסח מצרים באו״א שוחט בביתו‬

‫אבל עפ״י הנ״ל יש לפרש שב״ועוד הא תנא כו׳׳י כוונת אביי)לא רק להביא‬
‫ראי׳‪ ,‬אלא( תוספת ביאור בתירוץ השאלה ״היכא אקטרינהו״‪.‬‬

‫והביאור‪:‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫מזה שר״ז בעי ״היכא אקטרינהר׳)לא — האם הקטירו אימורין בכלל( מוכת‪,‬‬
‫שהי׳ פשיטא לי׳ שבפסח מצרים היו נ ל פרטי הענינים של הקרבת קרבן‪ ,‬ובמילא גם‬
‫הקטרת האימורין שהיא ענין עיקרי בהקרבת הקרבן)כשם שלא היתה אצלו שאלה‬
‫על זריקת הדם )אע״פ ״שלא הוזכר בו מזבת״(‪ ,‬כי הי׳ פשוט אצלו שנתינת הדם על‬
‫המשקוף ועל שתי המזוזות היתה במקום זריקת הדם ע״ג המזבח[ — הוא שאל רק‬
‫״היכא אקטרינהו״‪.‬‬
‫ולכן לא הסתפק אביי במה שהשיב ״מאן לימא לן דלא שויסקי עבוד״ — כי‬
‫בענין הקטרת האימורין ע״ג המזבח ישנם שני פרטים‪ :‬א( מעשה ההקטרה‪ ,‬מצד‬
‫הגברא‪ ,‬ב( מה שהדבר הנקטר מונח ע״ג המזבח — ובמילא‪ :‬אין הכי נמי‪ ,‬שזה‬
‫‪38‬‬
‫ש״שויסקי עבוד״ מועיל לגבי הפרט הראשון של פעולת ההקטרה מצד הגברא ‪,‬‬
‫אבל אי״ז מועיל ומתאים בנוגע להפרט השני — שיהי׳ מונח ע״ג המזבח‪ ,‬שהרי‬
‫‪3‬‬
‫השפוד אינו בהסוג של מזבחי שבו מתאים הגדר של הנחה‪.‬‬

‫ולכן מוסיף אביי ״ועוד הא תנא כו׳ ג׳ מזבחות כו׳ ותו מידי אחרינא לא הוה״‪,‬‬
‫שי״ל כוונתו בזה‪ :‬בנדו״ד )פסת מצרים( לא היו דרושים יותר מג׳ מזבחות אלו‪ ,‬כי‬
‫ב״ג׳ מזבחות להזאת הדם״ כבר נפעל כשלימות ענין המזבח‪ ,‬מאחר שזריקת הדם על‬
‫המזבתות היתה באופן של ״והגעתם״)ע״ד ״אימורין דהקטרה שלהם היא המצוה״(‪.‬‬
‫נמצא‪ ,‬שהענין שבהקטרת אימורין ע״ג המזבח שהם נעשים מונחים על גביו‪ ,‬נפעל‬
‫‪40‬‬
‫בפסח מצרים ע״י הדם ‪.‬‬
‫ז‪ .‬ההסברה בזה‪ ,‬שבפסח מצרים הי׳ דרוש החידוש הלזה — שיהי׳)לא רק‬
‫כבהקרבה בבמה )שהיא בעיקרה — ענין שלצורך פעולת הגברא(‪ ,‬אלא שיתהווה(‬
‫דין מזבח מצד החפצא‪ ,‬עד שחל דין וגדר מיוחד על הבית — יש לומר‪:‬‬
‫‪4,‬‬
‫ידוע שיציאת מצרים הוא זמן ״לידת״ עם ישראל ‪ .‬ומזה‪ ,‬שמצות קרבן פסח‬
‫שקיימו ישראל בשייכות עם יציאתם ממצרים‪ ,‬קשורה עם לידת עם ישראל‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫ןוי״ל שזהו אחד הביאורים בזה שדוקא בק״פ ישנו החידוש של פסח שני)שגם‬
‫אלו שלא הקריבו את קרבן הפסח בזמנו יוכלו לתקן ולהשלים את זה — היפך הכלל‬

‫‪ (38‬ויש לומר שגם לפי׳ הריח וכוי)שבהערה הקודמת( כן הוא — דמכיון שצלאום עיפ הציווי)אף‬
‫שאת״כ אכלום( ה״ז דוגמת )פעולת( ההקטרה‪ .‬ודותק‪.‬‬
‫‪ (39‬כדמוכח כמאירי שם‪.‬‬
‫‪ (40‬ולהעיר ממכילתא דרשב״י)ומדרש הגדול( בא יב‪ ,‬כב‪ :‬שירי הדם הי׳ שופד על יסוד האסקופה‪.‬‬
‫וראה תו״ש שם )אות תמב(‪.‬‬
‫‪ (41‬ראה יחזקאל טז ובמפרשים שם‪.‬‬
‫‪ (42‬ראה בארוכה בזה — לעיל ע׳ שנב ואילך ועוד‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שצב‬

‫‪4‬‬
‫דעבר זמנו בטל קרבנו׳• ( — כי מכיון שזה קשור עם לידת עם ישראל‪ ,‬עם עצם‬
‫‪44‬‬
‫מהותו של יהודי‪ ,‬לכן בזה איז ״ניטא קיץ פארפאלן״ )אי״ז דבר האבוד([‪.‬‬

‫ומכיון שק״פ קשור עם ״לידת״ ותקומת ישראל בתור עם ה׳‪ ,‬לכן גם מודגש‬
‫בקרבן זה תכליתם ופעולתם של עם ישראל עלי אדמות‪.‬‬

‫והביאור‪:‬‬ ‫ת‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫ידוע מ״ש במדרש ע״ד כוונת הבריאה — ״נתאוה״ הקב״ה להיות לו דירה‬
‫‪47‬‬
‫בתחתונים״ וזה נ פ ע ל )כמ״ש במדרש( בעת )מ״ת‪ ,‬ובעיקר( ״כשהוקם המשכן״‪,‬‬
‫כמ״ש ־ ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ — המשכן ומקדש הם ״דירתו״ של הקב״ה‪.‬‬ ‫‪,8‬‬

‫‪4‬‬
‫עה״פ ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ אמרו רז״ל׳ ‪ :‬״בתוכו לא נאמר אלא‬
‫בתוכם״ — בתוך כל אתד ואתד מישראל‪ .‬אע״פ שכוונת מאמר זה אינה‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫‪50‬‬
‫לעקור את הכתוב ממשמעותו כפשוטו )שהכוונה בו היא להמשכן ומקדש(‪ ,‬אלא‬
‫להוסיף״ — שבנוסף להמשכו ומקדש )הכללים( כפשוטו צריך כל יהודי לעשות‬
‫בתוכו מקום להשראת שכינתו ית׳ בנפשו פנימה —‬

‫אעפ״כ‪ ,‬מזה גופא ש״בתוכו לא נאמר אלא בתוכם )דוקא(״ מובן שזוהי כוונה‬
‫‪5‬‬ ‫‪52‬‬
‫עיקרית — המשכו שישנו בכל אחד ואחד מישראלי ‪.‬‬

‫וי״ל ההסברה בזה‪:‬‬

‫אע״פ שדרגת הקדושה שהאירה במשכן ומקדש נעלית הרבה מהארת הקדושה‬
‫שבכוחו של יהודי להמשיך בנפשו ע״י עבודתו הפרטית‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אין מטרת הבריאה‬
‫ש״נתאוה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים״ יכולה להתבצע)כשלימות( ע״י המשכן‬
‫ומקדש )הכלליים(‪ .‬כי השראת השכינה במשכן ומקדש היא במקום מסויים בעוה״ז‪,‬‬

‫‪ (43‬ראה ברכות כו‪ ,‬סע״א )גי׳ התוס׳ ד״ה טעה(‪ .‬ספרי)ורש״י( פינחס כח‪ ,‬א‪ .‬יד‪ .‬ושד‪.‬‬
‫‪ (44‬פתגם כ״ק מו״ת אדמו־ר — היום יום י״ד אייר‪ .‬נת׳ ע״ד הנגלה כלקד־ש תי״ת ע׳ ‪ 126‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (45‬תנתומא נשא טז‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (46‬ל׳ התניא רפליו‪ .‬ובתנחומא שם בשינוי לשון קצת‪.‬‬
‫‪ (47‬ראה לקו״ש חכ‪-‬א ע׳ ‪ .150‬וש״נ‪ .‬וראה שם ביאור שתי הדיעות בזה‪.‬‬
‫‪ (48‬תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (49‬ל׳ אדה״ז בלקו״ת ר״פ נשא)כ‪ ,‬סע״ב( — ״ארדל״‪ .‬וראה ר״ת שער האהבה פ״ו קרוב לתחילתו)ד״ה‬
‫ושני הפסוקים(‪ .‬אלשיד עהיפ )״שמעתי לומדים•(‪ .‬של״ה )תלק תושב״כ פ׳ תרומה )שכה‪ ,‬ב‪ .‬שכו‪ ,‬ב(‪ .‬וכן בש׳‬
‫האותיות אות ל‪ .‬ועוד(‪ .‬וראה לקו״ש חכ׳׳ו ע׳ ‪ 173‬הערה ‪.45‬‬
‫דהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו )שבת סג‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪(50‬‬
‫וע״ד הכלל ב״אל תקרי״ )ראה אנציקלופדי׳ תלמודית בערכו‪ .‬וש״נ(‪.‬‬ ‫‪(51‬‬
‫ולהעיר ממשנ״ת בלקו״ש שם ע׳ ‪ 170‬הערה ‪ ,31‬דלפרש״י)תרומה שם‪ ,‬ט( ‪ -‬פשש״מ ‪ -‬התיבות‬ ‫‪(52‬‬
‫בתוכם״ אינו ההמשך ד״ועשו לי מקדש״‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫‪.‬ושכנתי‬
‫עיין מאמרי ההילולא — באתי לגני השי״ת — דכ״ק מו״ת אדמו״ר‪ .‬ולהעיר שיום הסתלקותו הי•‬ ‫‪(53‬‬
‫בא‪.‬‬ ‫בש״ק פ׳‬
‫שצג‬ ‫פסח מצרים כאו׳׳א שוחט בביתו‬

‫ורובם ככולם מהנבראים שבעוה״ז)״תחתונים״( אינם במקום זה — ולכן צ״ל משם‬

‫‪54‬‬
‫אורה )והשפעה( יוצאת לכל העולם״ )התחתון(‪.‬‬

‫דוקא ע״י שיהודי ממשיר ו״שואב״ מהקדושה שבמשכן ומקדש‪ ,‬ופועל שהבית‬
‫שלו יהי׳ בית של קדושה )בדוגמת ״מקדש מעט״( — וזה נפעל ע״י ״כל אחד ואחד‬
‫מישראל״ — נשלמת כוונת הבריאה‪ ,‬שעוה״ז כולו נעשה דירה לו ית׳‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫]וכמבואר בתניא ‪ ,‬שההשגחה העליונה ייעדה לכל יהודי ״חלק בעולם״ שעליו‬
‫לבררו לזככו ולהפכו לקדושה — כי ישראל הם ״חיות של כללות העולם כי בשבילם‬
‫נברא״ וכשכל ישראל ממשיכים קדושה בכל החלקים השייכים להם‪ ,‬עד ש״וימלא‬
‫‪57‬‬
‫כבוד ה׳ את כל הארץ״ ‪ ,‬נעשה העולם דירה לו ית׳[‪.‬‬

‫ט‪ .‬וזהו הטעם שדוקא בפסח מצרים הי׳ הציווי ש״כל אחד ואחד שוחט בתוך‬
‫ביתו״‪ ,‬שענינו של קרבן פסח יחדור את ביתו של כל יהודי — זריקת הדם על‬
‫המשקוף ועל שתי המזוזות‪ ,‬עד לאופן של ״והגעתם״‪ ,‬שהבית נהפד ל״מקום״ של‬
‫אכילת הפסח‪ ,‬ועוד יותר — ״ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר• )כנ״ל‬
‫באורך(‪.‬‬

‫מכיון שפסח מצרים הי׳ בזמן לידת עם ישראל כנ״ל‪ ,‬הי׳ צריך להיות מודגש בו‬
‫המטרה והתכלית של עבודת בני ישראל לפעול שיהי׳ ״ושכנתי בתוכם״ — ״בתוך כל‬
‫אחד ואחד מישראל״‪ ,‬עד לעשות ביתו למקום של השראת השכינה — דירה לו ית׳‪.‬‬
‫— בפסח דורות אינו שייך שתהי׳ הקרבת הפסח באופן כזה — אדרבא אז זהו‬
‫‪5‬‬ ‫‪5,‬‬
‫איסור של שחוטי חוץ ; ואפילו בזמן היתר הבמות אסור להקריב פסת בבמת יחידי ‪.‬‬
‫כי לאחרי שישנו המשכן ומקדש‪ ,‬ששם מאיר בגלוי תוקף קדושת השכינה)לא מקדש‬
‫מעט(‪ ,‬חייב להביא את הפסח שם דוקא‪ ,‬ולא ״חוץ״ מגילוי זה‬

‫ומתוך וע״י ה״ושכנתי״ שבמשכן ומקדש נפעל שיהי׳ ״ושכנתי בתוכם״ בעבודת‬
‫כאו״א מבנ״י‪.‬‬

‫משא״כ לפני מ״ת ולפני בנין המשכן — הרי אדרבה‪ :‬מאחר שהמטרה היא‬
‫״ושכנתי בתוכם״ לכן סדר הקרבן הוא דוקא באופן ש״כל אחד ואחד שוחט בתוך‬
‫ביתו״‪ ,‬לעשות מכל בית פרטי דירה לו יתברך‪.‬‬
‫מזשיחח ש־פ אחרי)ערב פסח( תשמ״א — מ!ו״ש חכ״ו ע׳ ‪(77‬‬

‫תנחומא תצוה ו‪ .‬ויקיר פל״א‪ ,‬ז‪ .‬פסיקתא דר״כ )נאבער( פ׳ קומי אורי‪ .‬וראה מנחות פו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(54‬‬
‫ועד שכשחסר זה )חטאינו( — חרב ביהמיק‪.‬‬ ‫‪(55‬‬
‫פליז )מ ז‪ ,‬ב ואילד(‪.‬‬ ‫‪(56‬‬
‫ל׳ הכתוב — שלח יד‪ ,‬בא‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(57‬‬
‫אתרי יז‪ ,‬ג ואילה‬ ‫‪(58‬‬
‫כנ״ל בתחילת השיחה )וש״נ(‪.‬‬ ‫‪(59‬‬
 ‫חידושים וביאורימ בהלכות פסח‬ ‫שצד‬

‫השם חג המצות וחג הסוכות‬ ‫י‪.‬‬

‫א‪. .. .‬בפרשת המועדות)בפרשת אמור( מצינו רק שני ימים טובים שבהם צויין‬
‫החג בשם מיותד׳ — תג המצות ותג הטובות‪ ,‬וישנם תילוקים ביניהם‪:‬‬

‫א( בחג המצות כתוב ״ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה׳״‪ ,‬השם חג‬
‫‪2‬‬
‫המצות אינו כתוב בשייכות לכל שבעת הימים ‪ :‬ובחג הסוכות כתוב ״חג הסוכות‬
‫‪3‬‬
‫שכעת ימים לה׳״ ‪.‬‬

‫ב( לאידך — בחג המצות ממשיך הכתוב מיד ואומר ״שבעת ימים מצות‬
‫תאכלו״‪ :‬ובתג הסוכות נאמר זה )״בסוכות תשבו שבעת ימים״( לא בסמיכות להשם‪,‬‬
‫אלא רק בסוף הפרשה‪.‬‬
‫וי״ל שההסברה של החילוקים הללו יש ללמוד מעוד חילוק שמצינו בין שני‬
‫‪4‬‬
‫החגים‪ :‬חג המצות נקרא בלשון חז״ל — וגם בלשון המורגל במנהג ישראל)בלשון‬
‫בני אדם( — )גם( בשם אחר )חג הפסח(‪ .‬משא״כ בחג הסוכות לא מצינו שיהי׳ נקרא‬
‫בשם אחרי‪ :‬הוא נקרא באותו שם בחז״ל״ ובמנהג ישראל‪.‬‬

‫מכהנ״ל מובן‪ ,‬שתוכנו של כל החג )דפסח( אינו רק בזה שהוא חג המצות‪:‬‬

‫משא״כ בחג הסוכות‪ ,‬זהו )סוכות( עיקר תוכן החג‪.‬‬

‫ולכו‪ ,‬כשהתורה אומרת ״בחמשה עשר יום לחודש הזה תג המצות לה׳״‪ ,‬מפרש‬
‫הכתוב מיד ״שבעת ימים מצות תאכלו״‪ ,‬שרק מפני זה)הפרט של אכילת מצה( נקרא‬
‫הוא בשם ״חג המצות״‪ ,‬לא מפני שזהו תוכו החג וכל שבעת הימים שבוי‪.‬‬

‫‪ (1‬בחג השבועות נאמר )אמור בג‪ ,‬טז‪ .‬בא(‪ :‬״עד מ מ ח ר ת השבת השביעית תספרו חמישים יום‬
‫והקרבתם גו׳ וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש גוי״‪ .‬בר״ה‪ :‬יהי׳ לכם שבתון זכרון תרועה )שם‪ ,‬כד(‪ .‬ביום‬
‫הכיפורים‪ :‬יום הכפורים הוא )שם‪ ,‬כז(‪ ,‬יום כיפורים הוא )שם‪ ,‬כת(‪.‬‬
‫‪ (2‬ועד״ז בפינחס )כח‪ ,‬יז(‪ :‬בחמשה עשר יום לחודש הזה חג שבעת ימים מצות יאכל‪ .‬ובמשפטים)בג‪ ,‬טו(‬
‫״את חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות*‪ .‬ועד׳ז בתשא )לד‪ ,‬יח(‪ .‬אבל לא נאמר »חג המצות שבעת‬
‫ימים״‪ .‬וגם בניד )דה״ב‪ ,‬ל‪ ,‬כא‪ ,‬ועד״ז שם לה‪ ,‬יז‪ .‬עזרא ו‪ ,‬כב( לא נאמר על עצם שם התג כיא על עשיית בניי‬
‫— ‪,‬ויעשו בניי גוי את חג המצות שבעת ימים בשמתה גו״‪.‬‬
‫‪ (3‬ועד׳׳ז בראה )טז‪ ,‬יג(‪ :‬תג הסוכות תעשה לר שבעת ימים‪,‬‬
‫‪ (4‬כל השבעה )שמונה( ימים‪ ,‬ולא רק יום י*ד וט״ו ניסו שנק׳ פסח גס בתושב״כ )ראה השקו״ט כוי בס׳‬
‫המועדים בהלכה להרשיי זוין ע• רטו יאילד(‪ .‬וראה לקמן ע׳ תרסח בהערות‪.‬‬
‫‪ (5‬מלבד השמות ע״ש מועדי התבואה )בחיי משפטים כג‪ ,‬יז(‪ :‬מועד חודש האביב‪ ,‬תג הקציר‪ ,‬חג‬
‫האסיף‪ — .‬נתבאר באוהית משפטים ע׳ א׳קעח ואילך‪.‬‬
‫‪ (6‬או ‪ ,‬ח ג י סתם‪ :‬בש״ס ובלשון בגיא )כולל שמע״צ — ראה שו׳׳ע יו״ד סר״כ‪ ,‬ם״ך(‪ .‬בתושכ״כ — גם‬
‫פסת ושבועות‪.‬‬
‫‪ (7‬ולכן נאמר הלשון‪,,‬תג המצות״)בעיקר( רק על יום ט״ו‪ ,‬כניל בפנים‪ ,‬שהרי מצות אכילת מצה היא‬
‫רק בלילה הראשונה שאז הכתוב קבעו תובה משא״כ בשאר הימים שהוא רק רשות )תו״כ אמור שם‪ .‬פסחים‬
‫קב‪ ,‬א(‪ .‬וראה ט״ז או״ת סתרס״ח קרוב לתחלתו‪ :‬ולמה יקראו כל הימים חג המצות והי׳ לקרותם איסור חמץ‬
‫אלא דהכל נגרר אחר הלילה הראשונה ובשבילה באו שאר הימים כוי‪.‬‬
‫שצה‬ ‫השם חג המצות וחג הסוכות‬

‫משא״כ בחמשה עשר יום לחודש השביעי הוא ״חג הסוכות שבעת ימים לה׳״ —‬
‫זהו התוכן של )החג של( שבעת הימים‪.‬‬

‫ומטעם זה גופא אין הציווי ״בסוכות תשבו שבעת ימים״ כתוב מיד לאחר ״חג‬
‫הסוכות״)בנ״ל(‪ ,‬כי לפי״ז היתה משמעות )כבחג המצות( שאינו נקרא חג הסוכות‬
‫אלא מחמת ישיבת הסוכה שבו‪ .‬אבל אי״ז תוכנו של כל החג‪.‬‬

‫ב‪ .‬ההסברה בזה‪ :‬יום החמשה עשר לחודש ניסן מחולק כזמן מיוחד )ובעיקר(‬
‫‪8‬‬
‫לא מפני שאז הוא מצות אכילת מצה‪ ,‬אלא מפני שזתו ״יום צאתך מארץ מצרים״ —‬
‫ולכן נעשה חג ויו״ט — ״והי׳ היום הזה לכם לזכרון ותגותם אותו חג לה׳‬
‫‪10‬‬
‫לדורותיכם״י‪ .‬וזה שהוא )יו׳׳ט( זמן מיוחד היא הסיבה להמצוה שבו ‪ ,‬כולל מצות‬
‫‪1‬‬
‫אכילת מצה ׳‪.‬‬

‫משא״כ שבעת הימים שתחילתם ״בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה״ אינו‬
‫זמן המיוחד ומובדל מצד עצמו‪ ,‬אלא להיפר — מחמת התיוב והמצוה של ישיבה‬
‫‪12‬‬
‫בסוכה שבעת ימים ‪ :‬מאחר שבשבעת ימים אלו ישנה מצות הישיבה במוכה)ובפרט‬
‫באופן המצוה דסוכה מקיפה את כל האדם ואת כל עניניו במשך שבעת הימים —‬
‫‪12‬‬
‫״תשבו כעין תדורו״* ‪ ,‬שהוא ״דר בסוכה כל ז׳ הימים בין ביום בין בלילה׳׳( _ עי״ז‬
‫נעשים שבעת הימים — ימים מיוחדים‪ ,‬חג לה׳‪.‬‬

‫]בסגנון אחר קצת‪ :‬בכל שבת ויו״ט אומרים )בתפילה( זכר ליציאת מצרים‪ ,‬אבל‬
‫‪, ,‬‬
‫יש בזה חילוק‪ :‬בחג הפסח זהו מפני כי ״זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים״ ׳ ‪.‬‬

‫‪ (8‬ועד״ז הוא בחג השבועות )ראה טז‪ ,‬י( שאינו מחמת חיוב וקיום מצות )קרבנות( דיום זה כ״א‬
‫)כמודגש בשמו — גפ בפרשת אמור( מצד ‪.‬וספרתם לכם גו׳ עד ממחרת השנת השביעית תספרו חמישים יום‬
‫גוי״)אמור כג‪ ,‬טו‪ .‬טז‪ .‬וכן בראה שם‪ ,‬ט(‪ ,‬מצד הזמן והמניו דשבעה שבועות‪ .‬ולכו מקריבים בו מנחה חדשה‪.‬‬
‫משא״כ הלשון‪.‬ביום הביכורים•)פינחס כח‪ ,‬כו‪ .‬ראה פרש״י שם(‪ .‬אבל לא נק׳ מטעם זה במקרא בשם חג‪.‬‬
‫‪ (9‬נא ינ‪ ,‬יד‪ .‬וראה שם מב‪ ,‬ובפרשיי‪ :‬הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך‪.‬‬
‫‪ (in‬ראה לעיל ע׳ שמז ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (11‬ראה לשון הרמבים )לעניו אכילת מצה( במנין המצות בריש ספר היד מ״ע קנח‪ :‬מצוה ז׳ בהכותרת‬
‫להלכות חמץ ומצה‪ .‬ולאידך בסהמ״צ מ״ע קנח וביד הל׳ חמץ ומצה רפ״ו‪ :‬לאכול מצה בליל תמשה עשר‪.‬‬
‫‪ (12‬ובמודגש בהלכה בטעם הדיעות דמחלקים דכשבירך זמן בשעת עשיית הסוכה לפני החג אינו‬
‫מברכו ביו״ט על החג‪ ,‬משא״כ לאידך אם בירך על התג בליל א׳ נניתו צריך לנרך זמן כשיאכל נסוכה —‬
‫״דכיון שבירך בשעת עשי׳ ועיקר יום טוב אינו אלא מפוי הסוכה• ברכת הסוכה עולה ליום טוב ולסוכה״)פפר‬
‫ההשלמה לסוכה מו‪ ,‬א‪ .‬הובא בספר המכתם לסוכה שם‪ .‬כל בו סוף הלי לולב‪ .‬אורחות חיים סוף הל׳ סוכה‬
‫)ועד״ז הוא במאירי סוכה שם(‪ .‬ועפ״ז מחלקים לשאר יו״ט‪ ,‬פסח ועצרת‪ ,‬דמברכין זמן איו״ט‪ .‬וראה ברכי יוסף‬
‫או״ח סתרמ״ג דכתב דכן הוא להלכה(‪.‬‬
‫•‪ (12‬סוכה כח‪ ,‬ב ואילך‪ .‬רמב״ם הלי סוכה פ״ו ה״ה ואילך‪ .‬טושו״ע ודאדה״ז או״ח ר״פ חרל״ט ונ״ב‪.‬‬
‫‪ (13‬בא יג‪ ,‬ג‪ .‬ובכ״מ בהפרשה‪ .‬וראה רמב״ם הל• חו״מ רפ׳׳ז‪.‬‬

‫•( נחום׳ רא־ש ור״ן)סוכה מ‪ ,1‬א( הלשון להיפר ודסוכה מחמת חג קאתיא(‪ .‬אבל בברכיי שם סתרנז־ג‬
‫כתב דקאי בחד שיטה‪ .‬אבל ראה שרית משאת משה )אריח סי׳ ה שהובא בכאה־ט וברכיי שם( דכחב כסברת‬
‫התוס׳‪ :‬וכיון רמחמתי׳ קאתי מכי בדיך אסוכה הו״ל כמפרש אסונה ואדגל דמשם אי הוו‪ .‬ברם היכא דבריך‬
‫שהחיינו ארגל גופיי לא זו פוטר זמן דסוכה דאין הרגל נתגלה במצות עשיית סוכה‪ .‬עיי־ש‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שצו‬

‫ולכו — ״וחגותם אותו חג לה׳ לדורותיכם״‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬היינו אשר )הזכירה והזמן של(‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬עושה את הזמן לחג‪.‬‬

‫משא״כ בשבת ובשבועות‪ ,‬וביותר —‬

‫‪4‬‬
‫בחג הסוכות כתוב בתורה ׳ ״למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני‬
‫ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים״ — זאת אומרת‪ ,‬אע״פ שאי״ז בהזמן של‬
‫בסוכות הושבתי ביציאת מצרים‪ ,‬והתורה אומרת הטעם לזה לא כשהיא מגוה את‬
‫ציווי החג בתחלת הפרשה‪ ,‬אלא על המצוה ״בסוכות תשבו שבעת ימים״‪ ,‬ואדרבא‪,‬‬
‫מפני שזהו בדוקא לא )בימי האביב( בזמן יצי״מ אז הוא מצות ישיבה בסוכה וחג‬
‫הסוכות )כמ״ש בטור״([‪.‬‬

‫ג‪ .‬עפי״ז מובן‪ ,‬שהציוויים בנוגע להחג ופרטיו הכתובים בהתתלת הפרשה•״‬
‫— ״ביום הראשון מקרא קודש כ ל מלאכת עבודה לא תעשו שבעת ימים תקריבו‬
‫אשה לה׳ גו׳״ — אינם ענינים נפרדים שאין להם קשר עם חיוב הישיבה בסוכה‪ ,‬אלא‬
‫אדרבא — הגדר של תג הסוכות שייר וחל גם עליהם‪.‬‬

‫משא״כ בחג הפסח‪ ,‬שחג הוא ענין בפני עצמו ואינו מענין המצות‪ ,‬הרי כל‬
‫הענינים האלו — זה שהוא ״מקרא קודש״‪ ,‬הציווי ״כל מלאכה לא תעשו״‪ ,‬והקרבת‬
‫הקרבנות במשר שבעת ימי החג — אינם קשורים עם ענין המצות שבו״‪ ,‬אלא עם‬
‫עצם החג‪.‬‬
‫)משיחת שמחת בית השואבת תשכ־ד‬
‫— ל ק ד ש חכ״ב ע־ ‪ 122‬ואילן(‬

‫‪ (14‬אמור כג‪ ,‬מג‪.‬‬

‫‪ (15‬או״ח פתרכיה‪ .‬וראה בארוכה ביי ובית שם‪ .‬ולהעיר שגם רש״י בפי׳ פרשת אמור עה״פ סתם ״ענני‬
‫כבוד״ )ראה מפרשי רש״י(‪ .‬וראה שו״ע אדהיז שם‪.‬‬
‫•‪ (15‬אמור שם‪ ,‬לה־ו‪.‬‬
‫‪ (16‬וכמודגש בהדין)שו״ע אדה־ז או־ת סתצ״א סיג‪ ,‬ממג״א וח״י שם( ד״מי שנמשכה סעודתו במוצאי‬
‫ירט האחרון ש״פ עד לאחר צאת הכוכבים מותר לאכול חמץ בסעודה״‪ ,‬ד״אכילת חמץ )ש(אינו תלוי כלל‬
‫בקדושת היום״״‪ .‬וראה לקמן ע׳ תקנב‪.‬‬

‫•( ועפיז ציל שמיש אדה׳יז בסי• תלב ס־ג )מהרא־ש פסתיס פיא סיו״ד‪ .‬ועוד(‪ :‬ולמה אין מברכי!‬
‫שהחייוו קודם הבדיקה לפי שמצוה זו היא לצורך הרגל לתקן הבית ולבער החמץ מתוכו לצורך המועד‬
‫לפיכך היא נפטרת בברכת שהחיינו שמכרכין ברגל בקידוש לילה — אין הכוונה ב‪.‬לצורך הרגל״‪.. ,‬לצורך‬
‫המועד״ לקדושת המועד‪ .‬כ־א הזמן דהרגל‪ .‬ולהעיר שמשנה שם מלשון הרא־ש שם ש״סמכינן לי׳ אזמן דרגל‬
‫מידי דהוה אעושה סוכה ולולב לעצמו דמחויב לברך שהחייוו בעשייתו אלא סמכינן לי־ אומן דרגל״)וכיכ‬
‫אדה־ז בעצמו בסי׳ תרמא סוס־א לענין סוכה לפי שאנו סומכין על ברכת שהחיינו שאומרים בקידוש היום כו•‬
‫וברכה אחת עולה לכאן ולכאן־( וכותב ‪.,‬לפיכד היא נפטרת כוי״‪ .‬וראה ב״ח שם סי־ תלב‪ .‬ט־ז שם סוסק־ב‪.‬‬
‫ואכ־מ‪.‬‬
‫שצז‬ ‫מצה שיכולה לבוא לידי חימוץ‬

‫מצה שיכולה לבוא לידי חימוץ‬ ‫יא‪.‬‬

‫בנדון התנאי בקיום מצות מצה — דצ״ל שיכולה לבוא לידי חימוץ ישנן ב׳‬
‫ילפותות‪:‬‬
‫בבבלי״‪ :‬אמר קרא לא תאכל עליו חמץ ז׳ ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים‬
‫לידי חימוץ אדם יוצא בהן יד״ח במצה יצאו אלו)אורז ודוחן( שאין באין לידי חימוץ‪.‬‬
‫ומוסיף ביאור לאח״ז שהכוונה בזה — לידי דין איסור חימוץ — שהרי בדין דחמץ‬
‫קאי קרא‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫בירושלמי שם ‪ :‬ושמרתם את המצות מצה שצריכה שימור יצאת זו)רבוכה —‬
‫בשמן וחלוטה( שא״צ שימור)מחימוץ — המציאות דחימוץ‪ ,‬שהרי לא נזכר בזה דין(‪.‬‬

‫והביאור י״ל‪ :‬השם חמץ חל עוד בהיותו חטים וקמח ובמילא חל גם האיסור‬
‫דלא תאכל חמץ ובמילא הוכשר לתאכל מצות‪ ,‬אף אם אח״כ רבוכה היא‪ .‬אלא‬
‫נ‬
‫ש)לבבלי ( מיעטו קרא מטעם אחר — דלא הוי לחם עוני‪:‬‬
‫השם מצות הוא כשנעשה לחם‪ ,‬וכשנאמר שצ׳׳ל שמירה שתהי׳ מצה — ה״ז צ׳׳ל‬
‫סמור לזה‪ ,‬משא״כ ברבוכה — שא״צ שימור‪.‬‬
‫והנה הירוש׳ עכצ״ל דס״ל דרשת הבבלי‪ ,‬שהרי תנא במתני׳ שאין יוצאין בטבל‬
‫אף שצריך שימור — והטעם משום דאין בו איסור חמץ‪.‬‬

‫בנוגע לבבלי — את״ל שהבבלי פליג בזה על הירושלמי וס״ל דושמרתם את‬
‫המצות פי׳)רק( הזהרו במצה ושמרו אותה מכל צד חימוץ* ורק למצוה )בעלמא(‬
‫צריך להדר אשימור׳ — הרי רבוכה באופן שהיא לחם עוני אבל א״צ שימור — היינו‬
‫בשאר מי פירות — אין יוצאין בה להירוש׳‪ ,‬אבל יוצאים להבבלי‪,‬‬

‫והרמב״ם שפסק שיוצאים ברבוכה זו — לשיטתי׳ דפי׳ ושמרתם גו׳ הזהרו‬

‫במצה כו׳ כנ״ל‪ .‬ומתורצת בזה השקו״ט שבנ״כ שם ‪.6‬‬
‫— הפר״חי מפרש שכוונת הרמב״ם שעירב בה מים ג״כ )ודלא כהמ״מ‪ ,‬לח׳׳מ‪,‬‬
‫ב״י וכר( ומכריח זה מהירושלמי‪ .‬ועפ״ז‪ ,‬לפענ׳׳ד‪ ,‬אינו מובן כלל שלא רמזה‬
‫הרמב׳׳ם —‬
‫ועפהנ״ל — אדרבא הרמב״ם לשיטתי׳‪.‬‬

‫פסיזיס לה‪ ,‬א ושם‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫ירושלמי שם פיב‪ ,‬היד‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫פסחים לו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫רמבים הל׳ חוימ פיה‪ ,‬היט‪ .‬וראה צפעינ שם‪ .‬ועה״ת )בא ינ‪ ,‬פב( ש‪.‬צריד לעשות כל הפעולות‬ ‫‪(4‬‬
‫יתקיים״‪.‬‬ ‫שהדבר‬
‫פסחים מ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫הל׳ חוימ פיו‪ ,‬היה‪ .‬ודאה מגיא סתע״א סוםיק ה ובנ׳כ שם‪ .‬בציון ירושלים בירוש׳ שם‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫ריס תסיב‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫שצח‬

‫‪8‬‬
‫כתב דעיסה שנילושה במי פירות )כל המשקין‬ ‫ב‪ .‬והנה אדה״ז בשולחנו‬
‫כמש״כ בסיב( אינו יוצא בה יד׳׳ח מפגי שהיא מצה‬ ‫שבעולם לבד מתולדות המים —‬
‫ועוד שאיו יוצאין אלא במצה שהייתה יכולה לבוא‬ ‫עשירה ״ותורה אמרה לחם עוני‪.‬‬
‫מחימוץ כמשנ״ת בסי׳ תנ״ג״‪.‬‬ ‫לידי חימוץ אם לא הי׳ משמרה‬

‫ועכצ״ל שהציון לםתנ״ג הוא רק לכללות הדיו‪ ,‬אבל לא לפרטיו‪ ,‬שהרי בסתנ״ג‬
‫ממעט המינים שאיו יכולים לבוא לידי חימוץ‪ ,‬משא״כ בנדו״ד שהמדובר שהעיסה‬
‫צ״ל זקוקה לשימור‪.‬‬

‫וכללות יסודו הוא כמ״ש הב״י ״לא ראיתי לשום אחד מהפוסקים שחילק‬
‫)כהרמב״ם( בין יין כר לשאר מי משקיו‪ ,‬דלעולם אץ המצה כשרה אלא במים בלבד״‪.‬‬
‫ולכאורה הול״ל הטעמים בסדר הפוך‪ ,‬תחלה משנ״ת כבר בםתנ״ג‪ ,‬ואח״כ‬
‫החידוש שבכאן דהוי מצה עשירה׳ והתורה אמרה כו׳״י‪.‬‬

‫ועפהנ״ל ג״ז מובן‪ ,‬דהנה להרמב״ם )ע״פ הנ״ל(‪ :‬א( הבבלי לא ס״ל כהירושלמי‬
‫דצ״ל זקוקה לשימור סמיד לאפי׳‪ ,‬ב( נילושה בשאר מי פירות — לא הוי מצה‬
‫עשירה‪,‬‬

‫וע״פ הכלל״ דאין להרבות במחלוקת)ובפרט בנדו״ד ‪ -‬דהרמב״מ יחידאה הוא‬

‫נגד כל הפוסקים כמ״ש בב״י( דיינו לומר דפליגי רק בחדא — דהפוסקים ס״ל דהוי‬
‫מצה עשירה‪ ,‬ולכן הובא זה כטעם העיקרי‪ .‬ורק כהוספה קאמר )דפליגי על הרמב״ם‬
‫גם בזה‪ ,‬דס״ל דהבבלי ל״פ על הירושלמי‪ ,‬ולכן יש טעם( עוד שצ״ל מצה שנחוץ בה‬
‫ש״משמרה מחימוץ״‪.‬‬
‫ויש להמתיק — זה שמביא אדה״ז הנ״ל עכ״פ בתור הוספה אף שאין להרבות‬
‫במחלוקת — דשאני הכא די״ל דהפוסקים מרבים במחלוקת על הרמב״ם ע״פ כלל‬
‫זה עצמו — בכדי שלא להרבות במחלוקת ביז הבבלי והירוש׳‪ .‬ובכ״ז ה״ז רק הוספה‬
‫שהרי מובן דעדיף לא להרבות במחלוקת דבתראי)הפוסקים( משאר דקמאי)מש״ס‬
‫לש״ס( כיון שהיו לנגד עיני בתראי‪.‬‬

‫ג‪ .‬עפ״ז יש לבאר השייכות המיוחדת דקרא דושמרתם את המצות להענין‬

‫‪12‬‬
‫ד״כמוצא שלל רב״ ‪:‬‬

‫‪ (8‬שם‪.‬‬
‫‪ (9‬נזכר בסתנ״ד ס״ד‪ .‬וגם שם מציין לכאן‪.‬‬
‫‪ (10‬משא״כ נמג״א דקאי א״מצה עשירה״ שכשו״ע‪.‬‬
‫‪ (11‬יד מלאכי כללי שני התלמודים סעיף י‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (12‬שהובאה בההערה בסיום המכתב די״א ניסן‪ ,‬תשל״ד•‪ ,‬ודל‪:‬‬
‫חג הפסח כשר ושמח‪ :‬כי מצותו במצות — וציל ושמרתם את המצות — ובד׳ כוסות יין המשמח אלקים‬
‫ואנשים‪ .‬וראה לקוטי לוי״צ — אגרות)ע׳ קצז( שכשר ר״ת כמוצא שלל רב לרמז על בירור הניצוציו שהוציאו‬
‫ישראל ממצרים כמ״ש ואח״כ יצאו ברכוש גדול‪ ,‬שמח הו״ע הד׳ כוסות‪ ,‬מותין דאבא‪ ,‬דאימא כמ״ש בפע״ח‪.‬‬

‫נדפס לקמז ע׳ תרנט‪ .‬המוי‪-‬ל‪.‬‬ ‫•(‬

‫שצט‬ ‫מצה שיכולה לבוא לידי חימוץ‬

‫בקרא שש אנכי אל אמרתיר )מצותיר( מסיים כמוצא שלל רב — שעניו שלל‬

‫הוא שייר כשיש מציאות הנלחם בו‪ ,‬מציאות דהיפוכו‪ .‬ובמצות הוא — אלה המצות‬
‫שכוללים עשי׳ וגם שלילת ההיפך‪ ,‬וכמו זכור אל תשכח וכיו״ב‪ ,‬מתתיל ממצות‬
‫‪14‬‬ ‫נ‬
‫מילה • שצ״ל מהול ולא יהי׳ ערל ‪ ,‬ועאכו״כ המצות ששני ההפכים תלויים זב״ז‬
‫וכבנדו״ד ליוצאים במצה דוקא באם היא בבל תאכל חמץ )משא״כ במילה דאפשר‬
‫)אף שהוא מיעוט( הא בלא הא(‪.‬‬

‫ומדייק בקרא‪ :‬א( כמוצא שלל ולא כרגיל לשלול שלל וכיו״ב — לשלול מצוה‬
‫‪,5‬‬
‫הבאה בעבירה‪ ,‬ובנדו״ד ״איו אדם יוצא יד״ת באכילת מצה שהיא אסורה לו״ ‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ב( כמוצא שלל רב ולא כמוצא רוב שלל • — שהחילוק‪ :‬רוב שלל — ריבוי‬
‫בכמות‪ ,‬שלל רב — )כולל גם( ריבוי באיכות וע״ד בהמה רבה איקרייי‪.‬‬
‫ובנדו״ד מקרא דלא תאכל עליו תמץ גו׳ דילפינן)רק( דברים )מינים( הבאים‬
‫לידי חימוץ — ה״ז ג״כ שלל כנ׳׳ל‪ ,‬ובמילא גם רבוכה בכלל‪.‬‬

‫נוסף מקרא דושמרתם את המצות גו׳ )כבירושלמי( — דגם רבוכה )בשאר‬

‫משקין( דהוי שלל אין יוצא יד״ת דבדברים אלו עצמן צ׳׳ל זקוקה לידי משמרר‬
‫מחימוץ שלולא זאת תבוא לידי חימוץ — שלל רב דוקא‪.‬‬
‫ומשיחה ש״פ שדיני‪ ,‬מבה״ח אייר תשז״ד‪ .‬ועוד(‬

‫ואריכות פרש״י בשבת )קל‪ ,‬א דיה שש( — הוא לבאר הדיוק אמרתך ל׳ יחיד‪.‬‬ ‫‪(13‬‬
‫ראה צפעינ על הרמבימ ריש הלי מילה ובכ״מ‪ .‬ונת׳ בארוכה בלקויש כרך ג׳ ע׳ ‪ 759‬ואילה‬ ‫‪(14‬‬
‫רמב״ם הלי חו׳מ פיו ה״ז‪.‬‬ ‫‪(15‬‬
‫וכמשינ‪ :‬ורוב דגן ותירוש )תולדות כז‪ ,‬כח(‪.‬‬ ‫‪(16‬‬
‫תמורה ט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(17‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫ת‬

‫יסדר בו׳ ג׳ מצות‬ ‫יב‪,‬‬

‫א‪ .‬כותב אדמוה״ז בשלחנו׳‪ :‬״נוהגיז במדינות אלו שהג׳ מצות של מצוה הן‬
‫נעשין מעשרון א׳ קמח כעין לחמי תודה שהיו ג׳ חלות נעשות מעשרון א׳ וכד לפיכך‬
‫אנו עושין ג״כ ג׳ מצות לעשדון זכר ללחמי תודה שהיוצא מבית האםורין חייב‬
‫להביא תודה ואנו בפסח יצאנו מבית האסורין משעבוד מצרים לפיכך אנו עושין זכר‬
‫ללחמי תודה״ — הרי שגם מצרים נחשבת כבית האסורים המחייב קרבן תודה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫וצריך להבין‪ :‬הרי אדמוה״ז פוסק ש״מי שהי׳ חבוש בבית האסורים על ידי‬
‫עסקי נפשות ויצא או על עסקי ממון אם הי׳ מעונה בכבלי ברזל״ תייב בברכת הגומל‬
‫]וכן הוא בחיוב קרבן תודה‪ ,‬כי המקור לתייב ד׳ אלו בברכת הגומל הוא מזה שאלו‬
‫‪3‬‬
‫הם התייבים בקרבן תודה [ — וא״כ איר אפ״ל שמצרים היתה בית האסורים והרי‬
‫‪4‬‬
‫ישבו בארץ גושן ״טוב ארץ מצרים״ וכוי‪ ,‬ומה שעבדו בהם בפרר‪ ,‬הרי זהו ענין‬
‫לעצמו ]ואינו מהד׳ שעליהם צריכים להודות[‪ ,‬ולא געשית עי״ז ישיבתם במצרים‬
‫כחבושים בבית האסורים )מקום של ״חושד וצלמות״׳(‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ב‪ .‬וי״ל בזה בהקדים עוד קושיא‪ :‬אדמוה״ז כותב ‪ :‬״ונוהגין במדינות אלו שלא‬
‫לאומרה )מזמור לתודה( בשבת ויו״ט מפני שאין תודה קריבה בהן‪ ,‬וכן בימי הפסח‬
‫אין תודה קריבה משום חמץ שבה וכן בע״פ וכוי״‪ ,‬הרי מפורש שאין לעשות זכר‬
‫לקרבן תודה בפםח אפילו ע״י דיבור וכר‪ ,‬וא״כ איד ״נוהגים במדינות אלו״ לעשות‬
‫פעולה זכר לקרבן תודה בליל פפת?‬

‫והרי הדברים ק״ו‪ :‬טעם הדעה שצריכים לומר מזמור לתודה גם בשבת ויו״ט‬
‫ופסח וכו׳ מפורש בטורי‪ :‬״דליכא למיחש דילמא אתו להקריבה כשיבנה ביהמ״ק‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫דלא טעו אינשי בהכי״‪ ,‬ומפרש בב״י ‪ :‬״משום דמזמור זה אין אנו אומרים אותו לשם‬
‫קרבן תודה אלא בשם הודאה״‪ ,‬ובב״ח שם‪ :‬״וניתקנה משום דאמרז״לי כל השירות‬
‫עתידות ליבטל תוץ ממזמור לתודה‪ ,‬על כן אין צריר למנעו״ — הרי משמע‬
‫שהמוכרים שאין אומרים אותו בשבת ויו״ט ופסח וכו׳ דעתם שניתקנה לשם קרבן‬
‫תודה‬

‫— וכן משמע לכאורה דעת אדמוה״ז‪ ,‬דהוא כותבי״‪ :‬״צריך לומר פ׳ הקרבנות‬

‫סי׳ תנה סעי׳ ה‪ .‬וכיה ברמיא סי׳ תעה סעי׳ ז‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫סדר ברכת הנהני! פי״ג היב‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫רא״ש פיט דברכות סיג‪.‬‬ ‫ן(‬
‫‪ (4‬ויגש מה‪ ,‬ית‪ .‬ובפרש״י‪.‬‬
‫‪ (5‬תהלים קז‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ (6‬סי׳ נא ס״א‪ .‬סתכ״ט סייג‪.‬‬
‫‪ (7‬סי׳ נא‪.‬‬
‫‪ (8‬סי׳ רפא‪.‬‬
‫‪ (9‬נסמן בביאור הגר״א סי׳ נא ס״ט‪.‬‬
‫‪ (10‬מהדויק סי׳ א׳ סעי׳ יד‪.‬‬
‫תא‬ ‫יסדר כוי ג׳ מצות‬

‫מעומד וכו מזמור לתודה דוגמת הקרבתן שהיתה מעומד״‪ -,‬ובנוגע לפ׳ ה ק ד מ ו ת‬
‫‪2‬‬
‫מפרש״‪ :‬״אמרו חכמים ׳ כל העומק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכו׳ לפיכך טוב‬
‫לומר בכל יום פ׳ העולה ומנחה ושלמים ותודה״ וחטאת ואשם ודאי ואשם תלוי‬
‫וקרבן עולה ויורד וכו׳״‪ .‬הרי משמע שגם אמירת מזמור לתודה היא לפי ש״כל‬
‫העומק בתורת עולה וכו׳״‪ :‬ולפי זה מובן הטעם שפוסק שאין אומרים אותו בשבת‬
‫ויו״ט ופמח וכוי‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫אבל באמת אינו כן‪ ,‬כי מפורש כותב אדמוה״ז ׳‪ :‬״ויש מקומות שנוהגין להוסיף‬
‫וכו׳ מזמור לתודה לפי שכל השירות עתידין להיבטל חוץ ממזמור לתודה‪ ,‬ולכן יש‬
‫למשוך אותה בנגינה״ — הרי שגם הוא דעתו שלא ניתקנה לשם קרבן תודה‪ ,‬כ״א‬
‫״לפי שכל השירות וכו׳״ — וא״כ למה פוסק שאין לאומרה בשבת ויו״ט ופםח וכר״?‬

‫ומוכרח לומר סברתו שאף שאין אומרים את המזמור לשם קרבן‪ ,‬מ״מ מכיון‬

‫שם סעי׳ יא‪.‬‬ ‫‪(11‬‬

‫סוף מנחות‪.‬‬ ‫‪(12‬‬
‫‪ (13‬ואיו הכוונה בפי תודה למזמור לתודה )כי איו זו פרשת תודה( — כ״א הכוונה להפרשה דפ׳ גו‪.‬‬
‫וכדמוכח עוד יותר מזה שבמהדויב )שם סיס( קורא בשם ‪.‬פ׳ הקרבנות״ גם לפי תודה‪ .‬וכאן הרי כותב ״פי‬
‫הקרבנות• ואח״כ מוסיף ‪.‬וכן מזמור לתודה״‪] .‬ודוחק לומר שגם זה א׳ מהחילוקים בין מהדו״ק למהדויב[‪.‬‬
‫ועפ״ז)שבפי תודה אין הכוונה למזמור לתודה( ייל שמיש במהדויב)שם(‪.‬אבל אצ״ל מעומד כמו הכהן שהיי‬
‫עובד מעומד מאחר שהוא איננו כהו העובד אלא שבקריאתו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב לו הכהן׳ וחזר‬
‫בו ממש״כ במהדו׳ק שגריר לומר פ׳ הקרננות מעומד — הרי זה רק בנוגע לפי הקרבנוח‪ ,‬אבל לא בנוגע‬
‫למזמור לתודה‪ ,‬כי עיפ הניל לא הוזכר שם במהדו״ב מזמור לתודה כלל‪ .‬ואף שלכאורה הטעם שייך גפ‬
‫בנוגע למזמור לתודה‪ ,‬מ״מ עיפ מש״כ לקמן בפנים שאין טעם אמירת מזמור לתודה כדי שיהי׳ כאילו הקריב‬
‫קרבו תודה‪ ,‬כ״א ‪.‬לפי שכל השירות וכוי״‪ ,‬ורק לפי שזה עכיפ מזכיר על הקרבן תודה לכן צריכים לאומרה‬
‫מעומד)להמהדו״ק(‪ ,‬איכ אין לדייק בזה ‪.‬אלא שבקריאתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב לו הכהן״‪ ,‬דהרי גם‬
‫מה שהוא אומר מזכיר על )כללות הקרבו‪ ,‬ובמילא גם על( הקרבת הכהן‪.‬‬
‫סי׳ נא סעי׳ א‪.‬‬ ‫‪(14‬‬
‫‪ (15‬בנוגע להמחבר‪ ,‬שגם הוא מביא )סי׳ נא סיט( המארז״ל ‪.‬שכל השירות וכו״ יש לומר שאע״פ כן‬
‫סובר שאין לאמרו בשנת ויויט ופסח וכוי)ואין מן ההכרח לומר שהרמ״א חולק עליו בזה(‪ ,‬כי הוא כותב‪:‬‬
‫‪.‬מזמור לתודה יש לאומרו בנגינה שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה״‪ ,‬היינו שזהו טעם למה‬
‫צריכים לאומרו בנגינה‪ ,‬ולא איירי בטעם אמירת מזמור לתודה ככלל — ואולי סובר שהוא לשם קרבן תודה‪,‬‬
‫ולבז אין לאומרה בשבח ויו״ט ופסח וכד‪ .‬וכ״מ קצת ממש״ב בב״י שם‪. :‬כתוב בספר א״ח שמזמור לתודה‬
‫מנוה למשוך אותו בנגינה לנגן כדאמרינן כל השירות וכוי״‪ ,‬היינו שזהו רק טעם ש״מצוה למשיד אותו‬
‫בנגינה״‪ .‬ומוכח כן מההמשך שם בב״י דכתב עוד בא״ח דבשבת אומר מזמור שיר ליוה״ש כוי‪ — .‬אלא‬
‫שבשו״ע לא רצה להכריע בזה ויליע בכללי השו״ע‪.‬‬
‫— משא״כ בשלחו ערוך אדמו״ר הזקן הרי עניו זה שצריכים ‪,‬למשוך אותה בנגינה״ הוא באופו של ״עוד‬
‫עניו״ הנמשך מזה ‪.‬שכל השירות וכוי״‪ ,‬אבל עיקר טעם הבאת מרזיל זה הוא כטעם לאמירת מזמור לתודה‬
‫ככללי‪.‬‬

‫•( ומוכרח לומר כן‪ ,‬כי זהו כל המשך הס<‪1‬יי שם‪ :‬מתחיל ש‪.‬תקנו לומר פסוקי ד‪1‬מרה בכל יום ונוי־‬
‫ואח־כ מפרש ‪..‬ולמה בחרו במזמורים אלו וכוי־ והולך ומפרש טעם אמירח כל המזמוריס‪ ,‬וכשמביא שיש‬
‫מקומות שמוסיפים מזמור לתודה‪ ,‬צריך הוא לפרש גם טעם אמירת מזמור לתודה — הנה הוא מפרשו ע״פ‬
‫המארז־ל ‪ .‬כ ל השירות וכוי־ )ורק מוסיף שמטעם וה צריכים ג״כ ‪.‬למשוך אותה בנגינה־(‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תב‬

‫‪16‬‬
‫שמזכירים ע״י האמירה את תקרבו תודה ‪ ,‬אין לאומרו בזמן שלא הקריבו קרבן‬
‫‪1‬‬
‫תודה בזמן שביהמ״ק הי׳ קיים — ומטעם זה סובר ג״כ )במהדו״ק עכ״פי ( שצריכים‬
‫לאומרו מעומד‪ ,‬מכיון שמזכיר עכ״פ את קרבן התודה —‬
‫וא״כ‪ ,‬אם אין לומר בפסח בדיבור מזמור כזה המזכיר בדרך אגב את הקרבן‬
‫תודה ]אף שלא ניתקן בשביל זה[‪ ,‬על אכו״כ שאין לעשות פעולה שהיא זכר הקרבן‬
‫תודה ממש — וא״כ איך עושים הג׳ מצות בליל פסח מעשרון אתד‪ ,‬זכר לקרבן‬
‫‪18‬‬
‫תודה ?‬

‫ג‪ .‬ויובן כ״ז בהקדים דמקור דין זה לעשות מצות מעשרון א׳ הוא בכלל‬
‫‪20‬‬
‫מהרא״ש״ והמרדכי ‪ .‬אמנם טעמם של הרא״ש והמרדכי שונה זמ״ז‪:‬‬

‫בהרא״ש — שצריכים ג׳ מצות בליל פסח כדי שתהיינה ב׳ שלימות כבכל יו״ט‬
‫ומוסיף עליהם פרוסה כדי שתהיי לחם עוני‪ ,‬ואח״כ מוסיף‪ :‬״ונהגו באשכנז ובצרפת‬
‫לעשות מעשרון אחד זכר ללחמי תודה שהיוצא מבית האסורין מביא לחמי תודה‬
‫ולחמי תודה באין ג׳ מינין של מצה )תלות( רקיקין ורבוכה‪ ,‬ושלש חלות עושין‬
‫מעשרון א׳ וכר״‪.‬‬

‫אולם המרדכי כותב‪ :‬״לכן צריך שלש מצות זכר ללתמי תודה כדאמרי׳ ד׳‬
‫צריכין להודות כר ובלחמי תודה היו ג׳ מיני מצה‪ ,‬ואע׳׳ג דבלחמי תודה היו ארבעים‬
‫חלות‪ ,‬מ״מ אם אפאן בדיעבד ד׳ חלות יצא‪ ,‬והשלשה היא ממצה והד׳ מחמץ״‪.‬‬

‫הרי שחילוק בין הרא״ש ומרדכי‪ :‬על דין שלוקחים ג׳ מצות כותב הרא״ש טעם‬
‫אחר‪ ,‬וטעם זכר לתודה הוא רק על זה שג׳ אלו עושים מעשרון אחד‪ .‬משא״ב‬
‫‪21‬‬
‫להמרדכי הרי זהו הטעם לג׳ מצות ‪.‬‬

‫‪ (16‬בפרט לפרש״י תהלים )ק‪ ,‬א(‪ :‬״מזמור לתודה — להודי׳‪ ,‬לאומרו על זבתי התודה׳ ]וכיה בתוד״ה‬
‫מזמורא )ע״ז כד‪ ,‬ב(‪ .‬תנחומא סיפ נח‪ .‬וראה פרש״י שבועות )טו‪ ,‬ב(‪ ,‬אבל ראה ירושלמי שבועות)פיא פה״ה(‬
‫שהוא עיש ״והתודה עליו׳[ — הרי בודאי ש)אף שאיו זה במקום קרבו תודה‪ ,‬מימ הרי( זה מזכיר עליו‪ ,‬מכיון‬
‫שעל קרבן זה אמרו מזמור זה‪.‬‬
‫וייל שזוהי כוונת האבודרהם )בסדר שחרית של שבת( במ״ש •בצרפת נהגו שלא לומר בשבתות וימים‬
‫טובים מזמור לתודה לפי שאיו מביאין קרבן תודה בשבת‪ ,‬ואמרינן בשבועות כי על קרבן תודה היו אומרין‬
‫אותו וכו״ — היינו)שאין זה במקום קרבן תודה‪ ,‬כ״א( שמכיוו שאמרו זה על קרבן תודה ה״ז מזכיר עליו‪.‬‬
‫וראה מגן גבורים סי׳ נא ס״ק יויד‪.‬‬
‫‪ (17‬אבל ראה לעיל הערה ‪.13‬‬
‫‪ (18‬ואין לתרץ שמכיון שהזכר הוא רק להמצות שבזה לכן מותר‪ ,‬דהרי מבואר בפנים שאם זה מזכיר‬
‫את הקרבן תודה איו לאומרו אז‪ .‬ועוד‪ :‬א״כ למה לא נאמר גם מזמור לתודה זכר להמצוח שבזה‪.‬‬
‫‪ (19‬ערבי פסתים סי׳ ל‪.‬‬
‫‪ (20‬סוף פסחים‪.‬‬
‫‪ (21‬וכו מוכח ג״כ מהגהות מיימוני)הלי חו״מ פ״ח ה״ו(‪ ,‬שגם הוא כותב שהזכר לקרבו תודה הוא מה‬
‫שעושים הגי מצות מעשרון אי‪ ,‬ובנוגע לטעם ג׳ מצות בכלל‪ ,‬כותב טעם אחר‪ :‬לפי שנותנים אחד מכל מין‬
‫לכהן)הרי נותנים לכהן ג׳ מצות(‪] .‬אבל מובן שההפרש שנין טעם הרא־ש לטעם המרדכי שנתבאר לקמן‪ ,‬אין‬
‫שייד למ״ש ההג״מ‪ ,‬כי אף שסובר כהרא״ש‪ ,‬מ״מ גם לטעמו בנוגע לגי מצות‪ ,‬עושים הזכר לקרבן תודה‬
‫בגלוי[‪.‬‬
‫תג‬ ‫יסדר כר ג׳ מצות‬

‫ועפ״ז לפענ״ד אין לומר כמ״ש הקרבן נתנאל על הרא״ש‪ ,‬דמקשה על הרא״ש‪,‬‬
‫״ואע״ג דבלחמי תודה יש ארבעים חלות ולמצה מגיע שלשים״‪ ,‬ומתרץ‪ ,‬מ״מ אם‬
‫אפאן בדיעבד ד׳ יצא‪ ,‬כדאיתא בנדרים דף יב‪ ,‬נמצא על שלשה מיני מצה שלש‬
‫חלות״ ומציין להמרדכי‪.‬‬

‫אמנם עפ״י הנ״ל — מעיקרא לא קשה על הרא״ש‪ ,‬כי לדעתו צ״ל ג׳ מצות‬
‫מטעם אחר‪ ,‬אלא שגי אלו עושים מעשרון אחד‪ ,‬כמו שהיו עושים ג׳ לתמי תודה‪ .‬וגם‬
‫אם הדין של שלשים למצה הי׳ מעכב בדיעבד — ג״כ מובנים דברי הרא״ש‪ ,‬כי‬
‫לדעתו הזכר לקרבן תודה אינו במספר המצות‪ ,‬אלא בכמות הקמח‪ ,‬היינו שכמות‬
‫הקמח )שממנו עושים ג׳ המצות בפסח( שוה הוא לכמות הקמת )שממנו עושים ג׳‬
‫מצות( בקרבן תודה אבל איז הזכר למספר המצות של קרבן תודה‪ .‬משא״כ להמרדכי‬
‫שהזכר לקרבן תודה הוא במספר הג׳ מצות‪ ,‬הרי אם בדיעבד מעכב דין שלשים‪ ,‬אין‬
‫מקום למספר ג׳ מצות‪.‬‬

‫ועוד‪ :‬איד אס״ל שלהרא״ש הטעם שעושים הג׳ מצות מעשרון אחד הוא לפי‬
‫שאם אפאן בדיעבד ארבעה יצא‪ ,‬דהרי דין זה הוא דוקא אם אפה את הג׳ מצות‬
‫מעשרה עשרונים״‪ ,‬ובנדו״ד הרי עושים את הג׳ מצות מעשרון אחד‪) .‬משא״כ‬
‫להמרדכי שזהו רק טעם ע״ז שצ״ל ג׳ מצות‪ ,‬ובהזכר ללתמי תודה לא נחתינן לכמות‬
‫הקמח‪ ,‬לא איכפת לן מה שצריכים לאפות הג׳ מצות מעשרה עשרונים‪ ,‬כי נוגע רק‬
‫מספר המצות(‪.‬‬

‫ד‪ .‬עפ״י הנ״ל מובן שחילוק גדול בין טעם הרא״ש וטעם המרדכי )בנוגע‬
‫לעניננו(‪ :‬להמרדכי מספר המצות הוא הזכר לקרבן תודה‪ ,‬הרי עושים בפועל ובגלוי‬
‫זכר לקרבן תודה‪ ,‬משא״כ להרא״ש מספר המצות הוא מטעם אתר‪ ,‬אלא שעושים ג׳‬
‫אלו מכמות מסוימת של קמח‪ ,‬הרי בגלוי אין ניכר שום זכר לקרבן תודה‪ ,‬כי בגלוי‬
‫אינה ניכרת הכמות שממנה נעשו הג׳ מצות‪.‬‬

‫והנה אדמוה״ז הרי כותב״ בטעם לקיתת ג׳ מצות כהרא״ש — ״שמלבד ב׳ מצות‬
‫שלימות שצריר לבצוע עליהן כמו בשאר יו״ט צריר להיות עוד פרוסה אחת משום‬
‫לחם עני״‪ ,‬וא״כ לא ס״ל טעם המרדכי בזה‪ ,‬ולדעתו הזכר לקרבן תודה הוא רק בזה‬
‫שעושין ג׳ מצות אלו מעשרו! קמח אחד‪ .‬נמצא שגם שיטת אדמוה״ז היא שאין עושין‬
‫זכר גלוי לקרבן תודה‪.‬‬

‫ועפ״ז מובן שאין סתירה לזה מהפס״ד שאין אומרים מזמור לתודה בפסח‪ ,‬כי‬
‫מזמור לתודה מזכיר בגלוי את הקרבן תודה‪ ,‬לכן נמנעים מלאומרו ביום שאין‬
‫מקריבים קרבן תודה‪ ,‬משא״כ בנדו״ד‪ ,‬מכיון שאין נראה הזכר‪ ,‬לא איכפת לן מה‬
‫‪24‬‬
‫שנרמז בזה בהעלם זכר לקרבן תודה ‪.‬‬

‫‪ (22‬רש״י דיה שאפאן — נדה ו‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ (23‬סי׳ תעה ס ע ‪.‬‬
‫‪ (24‬וי״ל )בדוחק עכ׳׳פ( שזהו הטעם מה שמוסיף אדה״ז בסוף הסעיף עוה״פ ״לפיכד אנו עושין זכר‬
‫ללחמי תודה״ — דלכאו׳ מיותר הוא — כי רצונו להדגיש שלפיכד מוחרים לעשות זכר ללחמי תודה‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תר‬

‫ה‪ .‬ע״פ הנ״ל‪ ,‬שלדעת אדמוה״ז)הרא״ש( אין הזכר ללתמי תודה זכר גמור —‬
‫י״ל שמ״ש ״ואנו בפסת יצאנו מבית האסוריך הוא ג״כ עד׳׳ז‪ :‬מצרים ה׳׳ה רק כעין‬
‫‪25‬‬
‫בית האסורים ולא בית האסורים המתייב קרבן תודה‪ :‬ופי׳ דבריו‪ :‬״לפיכר אנו‬
‫עושין ג״כ ג׳ מצות לעשרון זכר )—רמז בלבד( ללחמי תודה ‪ . .‬ואנו בפסח יצאנו‬
‫מבית האםוריך)שהוא רק כעין בית האסורים — רמז בלבד ולא ממש בית האסורים‬
‫המחייב להביא תודה(‪.‬‬

‫ותומתק עפ״ז הוספת אדמוה״ז ״משעבוד מצרים״ — דלכאו׳ מכיון שכתוב ״ואנו‬
‫בפסת יצאנו מבית האסוריך‪ ,‬מהי כוונת ההוספה ״משעבוד מצרים״? אלא שרוצה‬
‫בזה לפרש שאין הכוונה שמצרים היתה בית האסורים ממש‪ ,‬כ״א רק שהיו תחת‬
‫‪26‬‬
‫שעבוד מצרים ‪.‬‬

‫ההוראה מהנ״ל‪:‬‬ ‫ו‪.‬‬

‫‪21‬‬
‫כל זמן שנמצא אדם מישראל ב״שעבוד מצרים״‪ ,‬בגלות‪ ,‬הנק׳ בשם ״מצרים״ ‪,‬‬
‫הנה למרות כל הטוב וכו׳ שיש לו‪ ,‬עדיין חבוש הוא בבית האסורים‪ ,‬עד שיש לדמותו‬
‫)בדרר דוגמא עכ״פ( לבית האסורים של ״יושבי חושך וצלמות״ המחייב להביא קרבן‬
‫תודה‪.‬‬

‫כי באמת כל זמן שהוא נמצא עדיין בגלות‪ ,‬שאז אינו מאיר אלקות בגלוי‪ ,‬הרי‬
‫‪28‬‬
‫האלקות שאצלו הוא כביכול בבית האסורים אצל ה״תושד״ והקליפה שנק׳‬
‫‪29‬‬
‫״)צל(מות״ ‪.‬‬

‫ובמילא מובן שתמיד בכל יום אחכה״י לו שיבוא ויוציאנו מבית האסורים הרוחני‬
‫ומבית האסורים הגשמי‪ ,‬ויוליכנו קוממיות לארצנו‪.‬‬
‫ומשיחות חודש ניסן תשכ־ח — ל ק ד ש חייב ע׳ ‪ 27‬ואילך(‬

‫‪ (25‬ע״ד הפי׳ במוציא אסירים — ראה פרש״י תהלים סח‪ ,‬ז‪ .‬וכן בפרש״ בא יג‪ ,‬ד‪ .‬והוא ממכילתא‬
‫ותנחומא שם‪.‬‬
‫‪ (26‬ואף שבריה בטלה עבודה מאבותינו במצרים )ר״ה יא‪ ,‬ב( — השעבוד לא בטל עד טו ניסן שאז‬
‫הוציאם ־משעבוד לגאולה׳)פסחים פ״י‪ ,‬מיה(‪.‬‬
‫‪ (27‬כמארזיל )ביר פט״ז‪ ,‬ה( ‪ ,‬כ ל המלכיות נק׳ עיש מצרים עיש שהם מצירות לישראלי‪.‬‬
‫‪ (28‬ראה זת״ג )רמז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (29‬וכמארז״ל )ברכות ית‪ ,‬ב‪ .‬ביר פליט‪ ,‬ז‪ .‬תנתומא ריפ יתרו‪ .‬סיפ ברכה‪ .‬זחיב קו‪ ,‬ב( ‪,‬רשעיפ‬
‫שבתייהס קרויים מתים״‪.‬‬
‫‪ (30‬וע״ד הפי׳ ביעשה למחכה לו)ישעי׳ סד‪ ,‬ג(‪ :‬אינון דדחקין למלה דחכמתא ודייקין לה ומחכאן לה‬
‫למנדע ברירו דמלה ואשתמודע למאריהון)זח־א קל‪ ,‬ב‪ .‬נת׳ בדיה ואברהם זקן תרס״ו ואילד(‪.‬‬
‫תה‬ ‫שותה הכוס בוי בהסיבה דרך חירות‬

‫שותה הכוס כו׳ גהסיבה דדן חידות‬ ‫יג‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫א‪ .‬איתא בירושלמי׳‪ :‬״מנין לד׳ כוסות )״רמז מן התורה״ ( ר״י בשם ר׳ בניי׳‬
‫כנגד ד׳ גאולות )״לשונות של גאולה שהוזכרו בפרשה כשנתבשרו על גאולת‬
‫‪2‬‬
‫מצרים״ ( לכו אמור גו׳ והוצאתי גו׳ והצלתי גו׳ וגאלתי גו׳ ולקחתי גו׳״י‪.‬‬

‫ועוד טעמים נאמר שם‪ :‬״ריב״ל אמר כנגד ד׳ כוסות של פרעה וכר‪ .‬ר׳ לוי אמר‬
‫כנגד ד׳ מלכיות‪ .‬ורבנן אמרי כנגד ד׳ כופות של פורענות שהקב״ה עתיד להשקות‬
‫את אומות העולם ‪ . .‬וכנגדן עתיד הקב״ה להשקות את ישראל ד׳ כוסות של נחמות‬
‫וכו׳״‪.‬‬

‫בפשטות ההפרש בין הטעמים האחרונים להטעם הראשון ״כנגד ד׳ גאולות״‬

‫הוא‪ :‬להטעמים הנ״ל אין בד׳ הכופות זכר ושייכות גלוי לגאולת בני ישראל‬
‫‪4‬‬
‫)ממצרים( ‪ ,‬משא״כ להטעם ״כנגד ד׳ גאולות״ הרי ד׳ הכוסות הם זכר ל)לשונות של(‬
‫גאולה(‪.‬‬
‫ועפי״ז י״ל שפלוגתא הנ״ל בהרמז להד׳ כוסות הוא נפקא מינה גם להלכה‪,‬‬
‫ובהקדם‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫כתב אדמו״ר הזקן בשולתנו ‪ ,‬בדיני הסיבה‪ :‬״אימתי צריך להסב בשעת אכילת‬
‫כזית ‪ . .‬מצה ‪ . .‬ובשעת אכילת הכריכה ‪ . .‬אכילת א פ י ק ו מ ז ‪ . .‬ושתיית ד׳ כוסות —‬
‫לפי שכל דברים אלו הם זכר לגאולה ולחירות‪ ,‬שהד׳ כוסות תקנו חכמים כנגד ד׳‬
‫לשונות של גאולה האמורים בפ׳ וארא‪ ,‬והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי כר לפיכך‬
‫הם צריכין הסיבה דרך חירות‪ ,‬אבל שאר כל הסעודה אם רצה לאכול ולשתות בלא‬
‫הסיבה הרשות בידו כו׳ אבל מ״מ המיסב בכל הסעודה ה״ז משובח ועושה מצוה מן‬
‫המובחר״‪.‬‬

‫מסגנון לשונו מוכח שכוונתו לבאר טעם ההסיבה הנצרכת בד׳ דברים אלו‪,‬‬
‫והיינו משום ש״שם זכר לגאולה וחירות״ — ״לפיכד הם צריכין הסיבה דרך חירות״‪.‬‬

‫וצריד להבין‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫א( בסי׳ זה )בסעיף קודם ( כבר ביאר טעם ההסיבה‪ :‬״‪..‬שישב בהסיבה דרך‬

‫‪ (1‬פסחים פ״י ה״א‪ .‬וראה גם ב?ר פפ״ח‪ ,‬ה‪ .‬אוה״ת וארא )‪ 7‬קפה‪ .‬ע׳ ב׳תקצו(‪.‬‬
‫‪ (2‬פני משה שם‪.‬‬
‫‪ (3‬וארא ו‪ ,‬ו‪-‬ז‪.‬‬
‫‪ (4‬במאירי פסחים צט‪ ,‬ב‪ :‬שענינם )של ד׳ כוסות של פרעה( הי׳ סבה לגאולת מצרים‪ .‬וראה גיכ בקה״ע‬
‫ופ״מ לירושלמי שם‪ .‬ומפרשי המדרש בביר שם — אבל מובן‪ ,‬שזה רק ס נ ה לסבה דסבה כו׳ ושייכות רחוקה‬
‫לגאולה‪ ,‬משאיכ להטעם ״כנגד ד׳ גאולות״ הרי זהו ענין ה״גאולה״ עצמה‪.‬‬
‫‪ (5‬או״ח סתע״ב סייד‪.‬‬
‫‪ (6‬ס״ז‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תו‬

‫חירות כר לפי שבכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא עתה יוצא‬
‫משעבוד מצרים כר לפיכד צריך לעשות כל מעשה לילה זה דרך חירות״‪.‬‬

‫לפי זה הרי אין אנו זקוקים לנתינת טעם למה צריך להסב בשעת אכילת הכזית‬
‫וכר‪ ,‬כי כבר מבואר הוא ממ״ש לפ״ז‪ :‬ואדרבה‪ ,‬בעיקר הי׳ לו לבאר הטעם למה אינו‬
‫צריך )אלא ה״רשות בידו״( להסב ב״שאר כל הסעודה״)ולא משמע מסגנון לשונו‬
‫שזוהי כוונתו בביאורו זה(יי‬

‫ב( למה כתב אדה״ז שד׳ לשונות של גאולה ״אמורים בפ׳ וארא״ — והלא אין‬
‫דרכו לציין בפנים השו״ע מקום הפסוקים שמביא‪.‬‬

‫ג( בפרשת וארא נאמרו ד׳ לשונות אלו בסדר שונה‪ :‬והוצאתי‪ ,‬והצלתי וגאלתי‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫ולקחתי ןוכן הובא הסדר בדרז״ל )ירושלמי( הנ״ל[‪ .‬ולמה שינה אדה״ז בסידרם ‪.‬‬

‫ב‪ .‬ויובן כל הנ״ל בהקדים בירור כללי בגדר דין הסיבה — די״ל בב׳ אופנים‪:‬‬

‫א( הסיבה אינו חיוב בפ״ע‪ ,‬אלא הוא פרט ותנאי בהמצוה דאכילת מצה ושתיית‬
‫ד׳ כוסות וכוי‪ ,‬והיינו כשם שישנם פרטים ותנאים בנוגע לכמותה ואיכותה של אכילת‬
‫המצה ושתיית הד׳ כוסות‪ ,‬כך יש תנאי באופן האכילה והשתי׳ — צ״ל דרך הסיבה‪.‬‬

‫ב( הסיבה היא מצוה כללית בפ״ע — האדם צריך להראות בליל פסח הנהגה‬
‫דרך חירות‪ ,‬ומראה זה ע״י ההסיבה‪ ,‬באכילה ע״י הסיבה ובשתי׳ ע״י הסיבה — אינו‬
‫יוצא ידי חובתה של הסיבה כ״א באכילת כזית מצה ושתיית ד׳ כוסות וכוי‪ :‬ז‪.‬א‪.‬‬
‫שאכילה ושתי׳ זו ה״ה פרטים במצות ההסיבה׳‪,‬‬

‫והנפקותא ביניהם‪ :‬באם אכל את הכזית )לקיים מצות אכילת( מצה בלא הסיבה‪,‬‬
‫אם יצא ידי מצות אכילת מצה או לא‪ :‬אם נאמר שהסיבה היא תנאי לעיכובא במצות‬

‫‪ (7‬ועד־ז צ״ע גם ברמב״ם הלי תמץ ומצה פ׳־ז שבהל׳ ו־ז כתב‪ :‬בכל דור ודור תייב אדם להראות כר‬
‫לפיכך כשסועד )סתם( אדם בלילה זה צריך לאכול ולשתות )סתם( והוא מיסב דרך חירות‪ .‬ואחייב בסוף ה־ח‪:‬‬
‫ואימתי צריכין הסיבה בשעת אכילת כזית מצה ושתיית ארבע כוסות האלו כוי‪ .‬דלכאורה הו״ל לקצר ולכתוב‬
‫בתחלה )בה׳׳ז(‪ :‬לפיכך צריך אדם להסב בשעת כוי וכיו״ב‪.‬‬
‫‪ (8‬גם בפרשב״ם )פסחים צט‪ ,‬ב( שכתבם ג׳׳כ כסדר שבשויע אדמוה״ז)וראה פרשב״ם ב׳־ב נת‪ ,‬ב( קשה‬
‫כנ״ל‪ .‬ואף שמשמע שכן היתה גרסתו בב״ר )שממנו העתיק דבריו‪ ,‬וכמו שכתב‪ :‬ומצינו בב״ר כוי(‪ ,‬אינו מובן‬
‫למה בחר בהגירסא שבב״ר‪ ,‬ולא בהגירסא שבירושלמי? ואת״ל )בדותק עכ״פ( שכך גריס גם בירושלמי‪ ,‬או‬
‫שלא היי לפניו הירושלמי )כידוע השקו׳׳ט בזה( — בכל אופו קשה כנ״ל — כפי הגירםא שלו — בב־ר‬
‫ובירושלמי‪.‬‬
‫‪ (9‬אלא שגם ע״פ בי׳ זה חיוב הסיבה תקנוהו רק באכילת כזית מצה ושתיית ד׳ כוסות וכוי‪ .‬והטעם י״ל‬
‫— כי הסיבה ענינה הוא בכדי ״להראות איע כאילו הוא עתה יוצא משעבוד מצרים ‪ . .‬ויצאת לחירות״‬
‫)רמב״ם שם ה׳׳ו‪ .‬שו״ע אדה״ז שם ס״ז(‪ .‬ולכן חיובה דוקא ב״דברים אלו)ש(הם זכר לגאולה ולחירות״‪) ,‬משא׳כ‬
‫שער הסעודה היא רק ל״מצוה מ‪ 1‬המובחר״(‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.11‬‬
‫אבל אחכ״ז — עצ״ע לפי הסברא דהסיבה מצוה בפ״ע‪ :‬באפ אא״פ לאכו״ש)נמצא בבית האסורים וכיו״ב(‬
‫היש חיוב בהסיבה להוד שהרי מהא דאינו מיסב בפני רבו משמע דהסיבה גרידא ג״כ דרף תירות הוא‪ .‬והא‬
‫דלא הובא בפוסקים — ״ ל מפני דלא שכיחא כלל‪ .‬ולהעיר מדין סוכה עד־ז)ראה ט״ז סתרל״ט סק״כ בסופו(‬
‫או׳ שיש לחלק‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫תז‬ ‫שותה הכוס כוי בהסיבה דרך חירות‬

‫‪10‬‬
‫אכילת המצה‪ ,‬הרי אם לא היסב לא קיים גם מצות אכילת מצה )מדרבנן ( מכיון‬
‫שההסיבה מעכבת בה‪ :‬אבל אם אכילת הכזית מצה היא פרט בהסיבה‪ ,‬הרי באם לא‬
‫היסב בה לא קיים מצות הסיבה אבל אין תסרון בקיומא של מצות אכילת מצה‪.‬‬

‫והנפ״מ בין שתי סברות החיוב שבהםיבה להלכה למעשה‪ :‬באם אכל את הכזית‬
‫‪,1‬‬
‫בלא הסיבה שאז צריך לחזור ולאכול בהסיבה ‪ ,‬האם מחוייב הוא לחזור ולברך ״על‬
‫‪12‬‬
‫אכילת מצה״ ; אם החיוב לחזור ולאכול הוא רק בכדי לקיים מצות הסיבה )אבל‬
‫מצות אכילת מצה כבר קיים כשלימות( — אץ לברך שנית ״על אכילת מצה״‪ :‬אבל‬
‫אם תיוב אכילה השני׳ הוא לקיים מצות אכילת מצה )שלא קיימה כאשר אכל בלא‬
‫הסיבה(‪ ,‬צריך לתזור ולברך ״על אכילת מצה״‪.‬‬

‫ועוי״ל נפ״מ למעשה‪ :‬אם אכל את הכזית מצה בלא הסיבה‪ ,‬ואח״כ נשתנה המצב‬
‫באופן ששוב אינו מחוייב בהסיבה — כגון שעכשיו יושב הוא לפני רבו — אם צריך‬
‫לתזור ולאכול שלא בהסיבה‪ :‬אם לא קיים מצות אכילת מצה כשאכל בלא הסיבה‬
‫)שדינו כאילו לא אכל מצה(‪ ,‬הרי מחוייב הוא עכשיו במצות אכילת מצה)אף שתהי׳‬
‫‪,‬‬
‫שלא בהסיבה‪ ,‬מאחר שאינו מחוייב בהסיבה עתה( שלא יצא ידי חובתה עדייף ‪ :‬אבל‬
‫אם בפעם הראשונה כבר קיים מצות אכילת מצה‪ ,‬אלא שלא יצא ידי תובת הסיבה —‬
‫וממצוה זו הלא הוא פטור בשעה זו שהוא יושב לפני רבו‪ .‬אין מקום שיחזור ויאכל‬
‫‪14‬‬
‫כזית מצה וכו׳ ‪.‬‬

‫‪ (10‬דדוחק גדול לומר דבאכל בלא הסיבה אפקוה רבנן)שציוו להסב( מגדר אכילת מצוה ולא קיים‬
‫מצות אכילת מצה מה״ת‪ .‬וראה ארתות תיים סדר ליל פסת סיב שיש ‪ ,‬ס מ ך להסיבה מהית״‪.‬‬
‫— ולתידודי יש להעיר מהדעות האפ הפקעת קניו מדרבנן מהני בדאורייתא )פס״ד להצ״צ אויח סתמית‬
‫סיג(‪.‬‬
‫‪ (11‬שו״ע שם סיז‪ .‬שו״ע אדה״ז שם פטיו‪ .‬וראה בתוד״ה כולהו — פסחים קח‪ ,‬א‪ ,‬שנפתפקו לעניו ד׳‬
‫כוסות‪ .‬וראה פרית סתע״ב סקיז בטעם הספק‪ .‬וראה שו״ת בית הלוי חיג סיא אות ט׳ בדעת הרין‪ .‬ובדויח‬
‫רעקיא כתבים ע׳ ‪.176‬‬
‫לכאורה אפשר להוכיח מדין זה עצמו)שצריך לחזור ולאכול בהסיבה( שהסיבה הוא תנאי באכילת מצה‪,‬‬
‫כי באס היתה הסיבה חובה בפ״ע‪ ,‬וכאשר אכל הכזית מצה שלא בהסיבה כבר קיים מצות מצה‪ ,‬מה מקום‬
‫לתייבו לאכול עוהיפ את ה מ י ת מצה בהסיבה‪ ,‬כיון שכבר קיים מצות מצה‪,‬‬
‫אבל אינו — כי עפיז שהסיבה הוא חיוב בפ״ע‪ ,‬אין הפי׳ שחיוכה חל כשמקיים מצות אכילת מצה‪ ,‬כ״א‬
‫שתקנוה באכילת מצה כוי‪ ,‬לפי שהם זכר לגאולה וחירות )כנ״ל הערה ‪ .(9‬וא״כ י״ל שאף שכבר קיים מצות‬
‫מצה חייבוהו חכמים לאכול עוה׳׳פ מצה זכר לגאולה וחירות‪ ,‬בהסיבה‪.‬‬
‫ולפי״ז צ״ל שמיש בירושלמי)פסחים שם(‪,‬אותו כדת שאדם יוצא בו בפסח צריד לאכול מיסב״)וכן מ״ש‬
‫בשויע שם סי״ד בתחלתו( הוא ע״ד הרגיל‪ .‬אבל באס עברו ואכל בלא הסיבה — צריד לחזור ולאכול בהסיבה‪.‬‬
‫וראה לקמן הערה ‪.23‬‬
‫‪ (12‬לפמ״ש הרמיא )סתעיב ס״ז‪ .‬שו״ע אדה״ז שם סט״ו( דבכוס ג• וד׳ אם לא שתה בהסיבה לא יחזור‬
‫וישתה דכדאי הוא ראבי״ה לסמוך עליו דבזה״ז א‪-‬צ הסיבה במקום שיש חשש שנראה מוסיף על הכוסות —‬
‫י״ל דה״ה שלא יצטרך לחזור ולברך בזה״ז‪ ,‬במקום שיש חשש ברכה לבטלה‪ ,‬ולפ״ז המבואר בפנים הוא‬
‫״מעיקר הדין׳‪.‬‬
‫‪ (13‬אפיל דכיון שלא יצא י״ח מצה מדרבנן מפוי שאכלה שלא בהסיבה‪ ,‬לא חייבוהו חכמים לחזור‬
‫ולאכול כיון שגם עתה יאכל שלא בהסיבה ‪,‬ולא ירויח כלום׳‪ .‬ולהעיר מהדעות בנוגע ליעויי‪ ,‬באם לא הזכיר‬
‫יעו״י במנחה של ריח ובלילה אינו ריח האפ צריד לחזור ולהתפלל ערבית שתים‪ ,‬אף שלא יאמר בה יעו״י‪,‬‬
‫דכיון שלא יצא במנחה היז כאילו לא התפלל כלל )ראה שויע אדהיז סקיח סי״ז‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫‪ (14‬ואף אתיל שמכיון שכבר חל עליו חיוב הסיבה קודם שבא לרבו‪ ,‬מחוייב הוא לחזור אחר הזדמנות‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תח‬

‫‪5‬‬
‫ג‪ .‬ויש להוכיח שחובת ההסיבה תנאי הוא באכילת מצה מהא דאמרינן בגמ׳ •‪:‬‬
‫״השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא‪ ,‬מיםב איו לא מיסב לא׳׳‪ ,‬דמזה משמע‬
‫שכשאכל מצה בלא הסיבה לא יצא י״ח מצה‪ :‬ודוחק גדול לומר שכוונת הגמ׳ למצות‬
‫הסיבה‪ ,‬דא״כ מאי קמ״ל בלשון ״מיסב איז לא מיסב לא״ — הרי פשיטא דכשלא‬
‫היסב לא יצא י״ח הסיבה‪.‬‬
‫‪,6‬‬
‫ומפורש הדבר ברא״ש שם ‪ ,‬שנסתפק בשתה כוס ג׳ או ד׳ שלא בהסיבה אם יש‬
‫לחייבו לחזור ולשתות בהסיבה מכיון ש״נראה כמוסיף על הכוסות‪ .‬ומיהו איכא‬
‫למימר כיון ששתה שלא כתיקונו הוברר הדבר שלא ממנין הכוסות היא ומה ששותה‬
‫עתה הוא בוס של תובה״‪ .‬הרי כתב להדיא שכוס זה שהוא שותה שלא בהסיבה אינו‬
‫ממנין הכוסות״‪ ,‬וה״ה בכזית מצה וכר״‪.‬‬

‫לפלפולא הי׳ אפ״ל דכן משמע גם בירושלמי״‪ :‬״יוצאין במצה בין שכיוון בין‬
‫שלא כיוון ‪ . .‬מכיון שהיסב חזקי׳ כיוון״‪ .‬ז‪.‬א‪ .‬שיוצאים מצות אכילת מצה גם אם‬
‫בשעת האכילה ממש לא כיוון לשם מצוה‪ ,‬והטעם הוא‪ ,‬דמכיון שהיסב‪ ,‬חזקה שכיוון‬
‫‪20‬‬
‫בתחלה — אלא שאח״כ בשעת האכילה הסיח דעתו ונשכחה ממנו כוונה זו —‬
‫‪2,‬‬
‫ונגרר הוא אחר מחשבתו הראשונה ‪ .‬ואם נאמר שיוצאים מצות אכילת מצה גם בלא‬
‫הסיבה‪ ,‬מהי הודאות שהיסב שאז ״מכיון שהיסב כו׳״ — הרי כמו שלא כיוון‪ ,‬אפשר‬
‫)ואדרבא — מסתבר( שגם לא היסב‪ ,‬והול״ל ״‪..‬בין שלא כיוון אמ היסב״‪ ,‬וכיו״ב‪.‬‬
‫ועכצ״ל שאין צורך לפרש בברייתא דמיירי בהיםב‪ ,‬שהרי בלא הסיבה פשיטא שאינו‬
‫‪25‬‬ ‫‪22‬‬
‫יוצא י״ח‪ ,‬ו״מכיון)דע״כ מיידי ( שהיסב חזקי׳ כיוון״ ‪.‬‬

‫אבל י״ל דא״צ לפרש ״אם היסב״ — דזה מובן מאמרו ״מכיון שהיסב״‪ ,‬ובפרט‬
‫שהירוש׳ רגיל לקצר בלשונו‪.‬‬

‫אולם לכאורה יש להוכיח גם להיפך — שהסיבה היא מצוה בפ״ע ואכילת מצה‬
‫וכו׳ תנאי היא בהסיבה — מהא ד״המיסב כל הסעודה ה״ז משובח ועושה מצוה מן‬

‫לקיים מצות הסיבה — נפק״מ באופן שא*א לו עוד לקיים מצות הסיבה׳ לילד מלפני רבו)כגון שרבו צייר לו‬
‫וכיו״ב(‪.‬‬
‫‪ (15‬פסחים קח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (16‬סימן כ‪.‬‬
‫‪ (17‬ודוחק גדול לומר שזה עצמו הוא ספיקו של הרא״ש כדמוכת בט״ז)סתע״ב סקיה( וחק יעקב )שם‬
‫סקי״ד(‪.‬‬
‫‪ (18‬ואיו לחלק ביו ד׳ כוסות ומצה — דבד׳ כוסות כיון שהוא מדרבנן מעכבת בה הסיבה דהם אמרו‬
‫והם אמרו‪ ,‬משא״כ במצה שהוא מה״ת — שהרי מקור דברי הראיש הוא מהמבואר בגמרא ‪,‬מיסכ איו לא‬
‫מיסב לא״ — בנוגע למצה‪ ,‬כדמוכח ברא׳׳ש שם‪ ,‬ואם בנוגע למצה איו הסיבה מעכבת מנ״ל שמעכבת בדי‬
‫כוסות‪ .‬וכ״כ להדיא בראבין כאן‪ :‬ואינו יוצא ידי מצה‪ ,‬אלא באוכלה בהסיבה‪.‬‬
‫‪ (19‬פסחים פ״י ה״ג‪ .‬וראה צ״פ על הרמבים הלי חוימ פ״ו ה״ג‪.‬‬
‫‪ (20‬קרבן העדה שם‪.‬‬
‫‪ (21‬ראה שו״ע אדה־ז סתקפ״ט ס״ט‪.‬‬
‫‪ (22‬ראה בצפע־׳נ שם‪ :‬בירושלמי כאן אמר דע־־כ מיירי בהיסב‪.‬‬
‫‪ (23‬ולפי״ו מובן היטב הא דמבואר בירושלמי)שבהערה ‪ (11‬דחיוב הסיבה הוא ב״אותו כזית שאדם יוצא‬
‫בו בפסח׳‪ ,‬שהרי עיפ משמעות הירושלמי כאן לא יצא ייח מצה אם לא היסב‪ .‬וראה הערה הנ״ל‪.‬‬
‫תט‬ ‫שותה הכוס כר בהסיבה דרך חירות‬

‫‪24‬‬
‫המובחר״ ‪ ,‬דאם נאמר דכל ענינה של הסיבה הוא רק תנאי באופן אכילת מצה של‬
‫מצוה וכר‪ ,‬מהו השבח ומצוה מן המובחר במה שמיסב בכל הסעודה — כיון‬
‫שבהסיבה מצ״ע אין ציווי ואינה אלא תנאי באכילת המצה וכר‪ .‬ועכצ״ל שבעצם‬
‫ההסיבה יש מצוה — וחיובה העיקרי הוא באכילת מצה וכו׳ ובכל הסעודה ה״ה רק‬
‫‪25‬‬
‫״מצוה מן המובחר״ ‪.‬‬

‫אלא שיש לדחות הוכחה זו‪ ,‬כי ביום טוב הרי»כל הסעודה״ מצוה הוא‪ ,‬ד ״כשם‬
‫שמצוה לכבד את השבת ולענגה כך כל ימים טובים ‪ . .‬וירבה בבשר ויין ומגדנות‬
‫כפי יכלתו״״ וא״כ י״ל דכשם שיש הסיבה שהיא תנאי ל ע י מ ב א במצות אכילת מצה‪,‬‬
‫כד ישנה הטיבה שהיא תנאי ל״מצוה מן המובחר״ במצות עונג ושמחת יו״ט שבלילה‬
‫‪2‬‬
‫זהי ‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫אמנם טעם החיוב דהסיבה מוכיח שהםיבה עניו בפ״ע‪ ,‬דהרי כתב הרמב״ם‬
‫)ועד״ז ל׳ אדה״ז כנ״ל(‪ :‬״בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא‬
‫‪2,‬‬
‫בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים ‪ . .‬ל פ י כ ך כשסועד אדם בלילה הזה צריד לאכול‬
‫ולשתות והוא מיסב דרך חירות״‪ .‬ומאחר שענין זה ש״חייב להראות את עצמו כר״‪.‬‬
‫הוא ודאי חיוב בפ״ע‪ ,‬וממנו מסתעף החיוב לאכול ולשתות בהסיבה‪ ,‬הרי עכצ״ל‬
‫‪50‬‬
‫שגם ההסיבה היא חובה בפ״ע ‪.‬‬
‫והנה בכדי לתווך את הענינים הנראים כסותרים זא״ז‪ ,‬יש לומר שישנם בהסיבה‬
‫שני החיובים‪ :‬א( מצוה בפ״ע‪ .‬ב( תנאי במצות אכילת מצה וכוי‪ .‬וכשאוכל כזית מצה‬
‫וכו׳ בהסיבה — מקיים הוא המצוה דאכילת מצה כתיקונה ומצות הסיבה המיוחדת‬
‫בפ״ע‪ :‬ובמצות ההסיבה כמו שהיא בפ״ע — יש עיקר המצוה והוא באכילת כזית‬
‫מצה ושתיית ד׳ הכוסות ו״מצוה מן המובחר״ — בשאר כל הסעודה‪ ,‬היינו הידור‬
‫בהמצוה של הסיבה‪.‬‬

‫ואח״כ )לאחר כמה סעיפים( ממשיך ומבאר הדברים הצריכים הסיבה‪ .‬כי בטעם‬

‫‪ (24‬וברמיא כאן‪ :‬ולכתחילה יסב כל הסעודה‪ .‬וראה בט״ז טק״ו‪ .‬אבל בפריח סקיו כ׳ ד‪.‬ליתא — דליכא‬
‫אלא מצוה מן המובחר״‪ .‬ובשו״ע אדה״ז שם הוסיף‪ :‬ואין בידינו להצריכו להסב‪ .‬אבל מ״מ המיסנ כד‪.‬‬
‫וצ״ע בל׳ הרמב״ם בזה )פ״ז‪ ,‬ה״ח(‪ :‬ואימתי צריכיז הסיבה בשעת אכילת כזית מצה כוי ושאר אכילתו‬
‫ושתייתו אם היסב ה״ז משובח ואם לאו אינו צריך — דלכאורה ‪.‬ואם כוי צריד״ מיותר‪ .‬ודוחק לומר דכוונתו‬
‫להורות דרק ״שאר אכילתו• א״צ לחזור ולאכול‪ ,‬משא״כ כזית מצה כד‪ .‬וראה לקמן הערה ‪ 31‬בסופה‪.‬‬
‫‪ (25‬ובפרט לפי מיש בפני משה בירושלמי)שם‪ ,‬היא( דפליגי אמוראי שם אי צריד הסיבה בכל הסעודה‬
‫או רק בכדה מצה וכד‪ .‬ומשמע דלמיד כל הסעודה‪ ,‬חייב להסב בכל הסעודה כמו נבזית מצה‪.‬‬
‫‪ (26‬שויע אדהיז סי׳ תקכט סיא וס״ד‪.‬‬
‫‪ (27‬ובז במיש במאירי)פסחים קח‪ ,‬א(‪ :‬ארבע כוסות כולו צריכיו הסיבה‪ ,‬הן שתייתם‪ ,‬הז הדברים שהם‬
‫מסודרים עליהם‪ ,‬דיל קידוש וקריאת ההגדה וקריאת ההלל וברכת המזון — אפשר לדחות שהסיבה הוא‬
‫תנאי בדברים אלו‪ ,‬ואיו להוכיח מזה דסיל דהסיבה הו״ע בפיע‪.‬‬
‫‪ (28‬הל׳ חו״מ פיז הל׳ ו־ז‪ .‬וראה ירושלמי שם‪ :‬אוכלין מסובין להודיע שיצאו מעבדות לחירות‪.‬‬
‫‪ (29‬ועיפ רוב אין דרכו של הרמביס ליתן טעם לפסקיו ולכן משמע שכאן אין זה רק טעם לחובת‬
‫הסיבה אלא שהוא ג״כ הלכה וחיוב ש״חייב אדם כו״‪ ,‬ומזה מסתעף ש״)לפינך( כשסועד אדם מ ״ ‪.‬‬
‫‪ (30‬והרי זהו טעמו של הפני משה שבהע׳ ‪ 25‬שכ׳ דלרב לוי בעי הסיבה בכל הסעודה‪ ,‬לפי שמבאר‬
‫הטעפ‪ ,‬להודיע שיצאו מעבדות לחידות‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תי‬

‫וענין ההסיבה שביאר לפנ״ז‪ ,‬מבוארת מצות הסיבה כחובה בפ״ע‪ .‬וכאן כוונתו לבאר‬
‫הענין הב׳ שבהסיבה — כפי שהיא פרט ותנאי במצות אכילת מצה וכר‪ ,‬וכמו‬
‫שמסיים‪ :‬״לפיכך הם צריכין הסיבה דרך חירות״)ולא ״לפיכך צריך להסב בהם״‬
‫וכיו״ב(‪ ,‬ז‪.‬א‪ .‬שמחמת הטעם המבואר כאן הרי ״הם״ — מצות אלו — צריכים הסיבה‪.‬‬

‫והטעם‪ :‬״לפי שכל דברים אלו הם זכר לגאולה ולחירות״ — היינו שתוכן ענינם‬
‫הזה‪ ,‬״זכר לגאולה ולחירות״‪ ,‬הוא המצריד בהן חיוב הסיבה )דרך חירות( כתנאי‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫בכדי שה״זכר לגאולה ולתירות״ שלהן יהי׳ שלם בכל הפרטיםי ‪.‬‬

‫וממשיך להוכיח בהדגשת הטעם )בשייכות להד׳ כוסות(‪ :‬״שהד׳ כוסות תקנו‬
‫חכמים כנגד ד׳ לשונות של גאולה האמורים בפרשת וארא״‪ .‬ומזה‪ ,‬שמצוה זו ענינה‬
‫גאולה וחירות‪ ,‬ושע״כ היא צריכה הסיבה כתנאי‪ ,‬משא״כ לפי טעמים האחרים‬
‫לתקנת ד׳ הכוסות‪ :‬״כנגד ד׳ כוסות של פרעה ‪ . .‬כנגד ד׳ מלכיות‪ . .‬כנגד ד׳ כוסות‬
‫של פורענות שהקב״ה עתיד להשקות את או״ה‪ . .‬וכנגדן עתיד הקב״ה להשקות את‬
‫ישראל ד׳ כוסות של נחמות״‪ ,‬שלכל אלו הטעמים הרי ד׳ הכוסות אינן זכר לגאולה‬
‫‪32‬‬
‫וחירות של ישראל — ולפיהם אינו מובן הטעם למה תהי׳ ההסיבה תנאי במצות ד׳‬
‫הכוסות‪.‬‬
‫וזהו שמדגיש ואומר‪ :‬״האמורים בפרשת וארא״‪ :‬אין כוונתו לציין את המקור‬
‫ללשונות אלו אלא לדייק ולפרש דבריו הנ״ל ]דרק עפ״ז ש״ד׳ כוסות תקנו חכמים‬

‫‪ (31‬ועד״ז יש ליישב גס הקושיא בדברי הרמב״ס שבהע׳ ‪ ,7‬שבתחלה כתב ״צייד לאכול ולשתות )סתם(‬
‫והוא מיסב דרך תירות״ וכר — בהמשר למ״ש לפ״ז‪ :‬״בכל דור ודור תייב האדם להראות א׳־ע וכו׳ לפיכך‬
‫וכוי״‪ ,‬להדגיש שהסיבה היא מצוה בפ׳׳ע ואינה תלוי׳ במצות מצה וכוי‪ ,‬ואת״כ לאחרי שמבאר פרטי דיני‬
‫הסיבה‪ ,‬ממשיד‪ :‬״ואימתי צריכין הסיבה וכוי״‪ ,‬שבזה בא לבאר )לא רק אימת צריך להסב מצד מצות הסיכה‪,‬‬
‫אלא גם( שהסיבה היא תנאי במצות מצה וכוי‪ .‬ולכן המתין כזה עד לאתרי שמפרט שאר דיני הסיבה‪ ,‬ורק‬
‫כשבא לבאר פרטי המצות )בהמשך הפרק( הקדים‪ :‬ואימתי צריכין כוי שיש כזה ב׳ הענינים כוי‪.‬‬
‫ומה שלא כתב הרמב״ם שאס לא אכל ה מ י ת מצה בהסיבה צריך לחזור ולאכלו — אף שס״ל שהסיבה‬
‫היא )גם( תנאי כווצות מצה‪ ,‬ייל‪ (1 :‬לא כל התנאים שבמצות הם לעיכובא‪ (2 .‬מכללי הרמב״ם שאינו מביא‬
‫דינים שלא הוזכרו בש״ס וכו׳)יד מלאכי כללי הרמב״ם אות ב‪ .‬שד״ח כרך ט כללי הפוסקים ס״ג אות ה‪ .‬ס״ה‬
‫אות כג(‪ (3 .‬בדוחק — רמזה בפ׳׳ז סוף ה״ח )כדלעיל הערה ‪ 24‬בסופה(‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה פסתים קיז‪ ,‬ב‪ :‬ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חיד‪1‬ת כל חד וחד יעביד בי׳ מצוה‪ .‬ובר״ן שם‪:‬‬
‫דעיקר תקנתא משום חירות‪ .‬ובשו׳׳ע אדה״ז סי׳ תעד ס״ב‪ :‬ד׳ כוסות אלו תקנו תכמים לשתותם דרך חירות‬
‫וכל או‪-‬א הוא תירות ומצוה בפ״ע‪ .‬אבל ברשב״ם שם גריס‪ :‬ארבע כסי תקנו להו רבנו)סתם( וכל חד וחד כוי‪.‬‬
‫וא‪-‬כ ״ ל דלטעמים אלו גרסינן כמ״ש הרמב״ם‪) .‬ולהעיר מלי שו״ע אדמוה״ז ריש סי׳ תעט(‪.‬‬
‫וראה שם קת‪ ,‬ב‪ :‬שתאו ח י ‪ . .‬ידי יין יצא ידי חירות לא יצא‪ .‬ובפרש־׳י ורשב״ם‪ :‬כלומר אין זו מצוה‬
‫שלימה‪ .‬ובשו״ע אדמוה׳׳ז סי׳ תעב םי״ז‪ :‬ידי חירות לא יצא בלומר שלא קיים מצוה מן המוכתר‪ .‬ולהמבואר‬
‫בפנים דלדעת אדמוה״ז עיקר מצות ד׳ כוסות הוא משום תירות מובן מה שהוצרכו לדייק‪ :‬כלומר )שאיו‬
‫הכוונה כפשוטו שלא יצא ידי תירות דא׳כ לא היי יוצא ידי יין ג״כ‪ ,‬אלא( שאין זו מצוה שלימה והיינו שאינה‬
‫מן המובחר‪ .‬אבל באם ד׳ כוסות אינם משום חירות מובן בפשטות שמה שלא יצא ידי תירות אינו ענין לחיוב‬
‫ד׳ כוסות‪ ,‬ולכן ״ידי יין יצא׳׳‪.‬‬
‫וראה בר׳׳ן)פסחים שם( בטעמו של ר״י דס״ל דא׳׳צ לתנך התנוקות בד׳ כוסות‪ :‬דבכי הא לא שייך לתנכם‬
‫במצות דכיון שאין נהנין ושמתיו בו אין להם דרך חירות‪ .‬וי״ל דאזיל לשיטתו דס״ל דעיקר התקנה הוא משום‬
‫חירות כנ״ל‪ .‬וראה ברשב״ם שם שפי׳ בענין אחר‪.‬‬
‫תיא‬ ‫שותה הכוס בו׳ בהסיבה דרך חירות‬

‫כנגד ד׳ לשונות של גאולה״‪ ,‬יתכן לומר שחיוב ההסיבה הוא כתנאי בד׳ הכוסות‬
‫)משא״כ להטעמים ״כנגד ד׳ כוסות של פרעה וכו׳״{[ משום שלשונות אלו ״אמורים‬
‫בפ׳ וארא״‪ ,‬שהמדובר בפרשה זו הוא בגאולתם ויציאתם של בנ״י ממצרים‪ ,‬וכנגדן‬
‫תקנו ד׳ כוסות בליל הגאולה )משא״כ בד׳ כוסות של פרעה וכוי‪ ,‬שאין בתוכן‬
‫הפרשיות בהן נזכרים כוסות אלו‪ ,‬שייכות ליציאת מצרים״(‪.‬‬

‫ו‪ .‬אמנם אכתי אין העניו מבואר כל צרכו‪ ,‬שהרי ״צריד לשתות הד׳ כוסות על‬
‫הסדר ‪ . .‬דהיינו שבין כוס ראשון לשני ובין שלישי לרביעי יפסיק באמירת ההגדה‬
‫‪54‬‬
‫וההלל ובין שני לשלישי יפסיק באכילת מצה וברכת המזון״ ‪ ,‬והיינו לפי ״שכל כוס‬
‫‪55‬‬
‫תקנו על דבר מיוחד״ דמזה משמע שיש במצות ד׳ כוסות עוד ענין חוץ מזה שהם‬
‫זכר לגאולה וחירות‪ .‬וע״כ צ״ל שכל כוס שייך גם לענין מיותד שבשבילו תקנו כוס‬
‫‪36‬‬
‫פרטי זה‪ ,‬והרי דאין תקנת הד׳ כוסות משום עניו החירות בלבד ‪.‬‬

‫וזהו הטעם שאדה״ז משנה את פדר ד׳ הלשונות )והוצאתי וגאלתי ולקחתי‬

‫והצלתי( מכפי שנאמר בכתוב )והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקתתי( — כ״א ע״פ סדר‬
‫הד׳ כוסות — שבהם מדבר כאן — כי הד׳ לשונות הן הן הנותנין טעם לכל א׳ מהד׳‬
‫כוסות ולהענינים הנאמרים עליהם‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫כוס ראשון אומר עליו קידוש היום י ‪ ,‬ובקידוש אומר ״זכר ליציאת מצרים״ שזהו‬
‫‪3,‬‬
‫כנגד ״והוצאתי״‪ .‬״כוס שני קורא עליו את ההגדה״ ‪ ,‬והחידוש שבמצות סיפור יצי״מ‬
‫שבליל פסת על מצות זכירת יצי״מ שבכ״י הוא שבליל פסח צ״ל סיפור דברים‬
‫‪3‬‬
‫באריכות ובביאור״ ‪ ,‬שזהו כנגד ״וגאלתי״‪ ,‬שבהמשך שלו מתאר הכתוב את גודל‬
‫הנסים והמופתים דיצי״מ וכמש״נ‪ :‬״וגאלתי אתכם בזרוע נטוי׳ ובשפטים גדולים״‪,‬‬
‫וחותמים בברכה ״אשר גאלנו וגאל את אבותינו כו׳ בא״י גאל ישראל״‪ .‬״כוס שלישי‬
‫‪37‬‬
‫מברך עליו ברכת המזון״ ‪ ,‬שבה נזכרת ההודי׳ על ״תורתך שלמדתנו״‪ ,‬ואם לא‬
‫‪3‬‬
‫הזכיר תורה בבהמ״ו לא יצא י״חי ‪ ,‬וזהו כנגד ״ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם‬
‫‪4,‬‬ ‫‪40‬‬
‫לאלקים דקאי על מ״ת כמ״ש ״היום הזה נהיית לעם לה׳ אלקיך״ ‪ .‬״כוס רביעי‬
‫‪37‬‬
‫גומר עליו את ההללל ומברר עליו ברכת השיר״ שזה שייר בעיקר להגאולה‬
‫העתידה )שלכן מקדים ואומר ״שפוך חמתך על הגוים כו׳״«(‪ ,‬והוא מרומז‬

‫אף אתיל שגם לפי טעמים הנ״ל יש להכוסות שייכות לעניו ה״גאולה״ — ראה לעיל הערה ‪.4‬‬ ‫‪(33‬‬
‫שויע אדה״ז סי׳ תעב סט״ז‪.‬‬ ‫‪(34‬‬
‫‪ (35‬ל׳ הב״י פתפ״ד — אלא שהוא סובר שסדר זה אינו מעכב‪ .‬אלא ראה פריה שם‪ .‬שו״ע אדהיז סתע״ט‬
‫ס״א בחצע״ג ובהציון)על הצד(‪ .‬וראה לעיל הערה ‪.32‬‬
‫‪ (36‬ואף שאי״ז קושיא‪ ,‬שהרי מ״מ הואיל ועיקרם הו״ע של תירות שייר שהסיבה תהי׳ תנאי בהם — מ״מ‬
‫יומתק יותר באם נאמר שענינו דכל כוס בפ־ע ג״כ שייר לגאולה וחירות‪ ,‬כדלקמן בפנים‪.‬‬
‫‪ (37‬ל׳ הרמבים שם ה״י‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה במקומות שצויינו לעיל ע׳ טו‪.‬‬
‫‪ (39‬ברכות מת‪ ,‬ב‪ .‬מט‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם הלי ברכות פ״ב ה״ג‪ .‬שו״ע אדה״ז סי׳ קפו ס״ד‪.‬‬
‫‪ (40‬תבוא כז‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (41‬מדרש הגדול וארא שם‪ .‬רבינו בחיי שם‪ .‬ארחות חיים ליל פסח סי״ג‪ .‬מאירי פסחים צט‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (42‬ראה ר״ן ר״פ ע״פ‪ .‬בחיי וארא ו‪ ,‬ח‪ .‬אבודרהם‪ ,‬ובשמחה״ר להחיד״א בפיסקא שפוד תמתך‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תיב‬

‫ב״והצלתי״ — דבלשון זו לא נתבארה ההצלה בפרטיות‪ ,‬אלא)סתם( ״והצלתי אתכם‬

‫‪43‬‬
‫מעבודתם״‪ ,‬כמו כן הוא בנוגע לגאולה העתידה וכמ״ש הרמב״ם ‪ :‬״וכל אלו‬
‫הדברים ‪ . .‬לא ידע אדם איד יהי׳ עד שיהיו‪ ,‬שדברים סתומים הם אצל הנביאים״‪.‬‬

‫ונמצא לפי״ז שגם הענינים שנאמרו על הכוסות מתאימים לד׳ לשונות של‬
‫גאולה )בהסדר כאז — בשו״ע אדה״ז( ולתוכנה של גאולה וחירות‪ ,‬הרי שכל התקנה‬
‫של הד׳ כוסות הן בכללה והן בפרטי׳ הוא ״זכר לגאולה וחירות״‪.‬‬
‫הביאור של התילוקים בסדר הד׳ לשונות בפנימיות הענינים‪:‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫‪45‬‬ ‫‪44‬‬
‫מבואר בלקו״ת שיש ד׳ מדריגות בתשובה והן מרומזות בכתוב ״סור מרע‬
‫ועשה טוב בקש שלום ורדפהו״‪ :‬״סור מרע״ — ״שלא יפגום בעוונות גשמיים‬
‫במחשבה דיבור ומעשה‪ ,‬וצריך לעשות תשובה — להתחרט על העבר ולעקור את‬
‫רצונו מן הרע כו׳ שלא ירצה להפרד מיחודו ואחדותו ית׳״ אלא שיהי׳ גילוי אלקות‬
‫בבחי׳ ממכ״ע‪ .‬״ועשה טוב״ — התשובה על ״שהוא ממעט במצות ועשה טוב לייגע‬
‫א״ע בתורה ותפלה״ ו״כדי שיעשה תשובה שיתמלא גם האור שחטר בביטול מ״ע ע״ז‬
‫צריך לעשות תשובה עצומה ‪ . .‬להתקשר ולהדבק בשם הוי׳ שהוא םוכ״ע ובחי׳‬
‫מקיף״‪ .‬וב׳ בחי׳ תשובה אלו הם בחי׳ תשובה תתאה‪ .‬״בקש שלום״ הוא בחי׳ תשובה‬
‫‪46‬‬
‫עילאה שהוא ע״י התורה ש״משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה״‬
‫ו״דרכי׳ דרכי נועם וכל נתיבותיי שלום״‪ ,‬שעי״ז מגיע ״לעצמות אוא״ס שלמעלה‬
‫‪4‬‬
‫מסוכ״ע וממכ״ע״‪ .‬וש בזה ב׳ בתי׳‪ ,‬כנגד נגלה דתורה ופנימיות התורהי ‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫והנה מבואר באוה״תי ‪ ,‬שהד׳ כוסות הם כנגד ד׳ בחי׳ תשובה הנ״ל‪ .‬ולפ״ז הרי‬
‫ד׳ הלשונות הן כנגד ד׳ בחי׳ אלו‪ :‬״והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים״)היציאה‬
‫‪48‬‬
‫מטומאת מצרים( הו״ע סור מרע‪ .‬״והצלתי״ הוא מל׳ ״צל״ ‪ ,‬שהוא בחי׳ המקיף —‬
‫‪50‬‬ ‫‪4‬‬
‫אור המוכ״ע שנמשך ע״י המצות כנ״ל‪ ,‬שע״ז נאמר י ‪ :‬״ובצל ידי כמיתיך גו׳״ ‪.‬‬
‫‪5,‬‬
‫״וגאלתי״ הוא כנגד התורה כמארז״ל ‪ :‬״אין לך בן תוריז אלא מי שעוסק בת״ת״‪,‬‬
‫ובפרטיות — כנגד נגלה דתורה כפשטות המחז״ל‪ .‬״ולקחתי אתכם לי לעם״‪ ,‬היינו‬
‫‪52‬‬
‫היחוד האמיתי באוא״פ ב״ה והו״ע פנימיות התורה )ד״כ״מ שנאמר ״לי״ אינו זז‬
‫‪55‬‬
‫לעולם״ ‪ ,‬והיינו שזהו בבחי׳ שלמעלה מהתחלקות ושינויים‪ ,‬וזוהי פנימיות התורה‬

‫הל• מלכים פי״ב היב‪.‬‬ ‫‪(43‬‬

‫‪ (44‬בלק עג‪ ,‬ב ואילך‪ .‬וראה גם ביאורים לאגה״ת פ׳׳א )נדפס בלקוטי ביאורים לס׳ התניא )להי״י שי׳‬
‫קארף( חיב ע׳ סב ואילר(‪.‬‬
‫‪ (45‬תהלים לד‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (46‬סנהדדין צט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫אוה׳׳ת וארא ע׳ קפה‪ .‬ע׳ ב׳תקצו‪ .‬והם ב׳ הבחי־ דפמליא שלמטה ופמליא שלמעלה‪.‬‬ ‫‪(47‬‬
‫אוה״ת וארא ע׳ רלז‪.‬‬ ‫‪(48‬‬
‫ישעי׳ נא‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪(49‬‬
‫לקו״ת במדבר ב‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(50‬‬
‫אבות פיו מ״ב‪.‬‬ ‫‪(51‬‬
‫ראה קונטרס עה״ת פי״ג ואילר‪.‬‬ ‫‪(52‬‬
‫ויק׳ר ב‪ ,‬ב‪ .‬וראה תנחומא )באבעח תצוה ט‪ .‬לקוית במדבר ט‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪(53‬‬
‫תיג‬ ‫שותה הכוס בר בהסיבה דרך חירות‬

‫״דלית תמן לא קושיא ‪ . .‬ולא מחלוקת בו׳״״(‪ .‬ולהיות שהן ד׳ בחי׳ בתשובה‪ ,‬שאופן‬
‫עבודתה הוא מלמטלמ״ע‪ ,‬לכן גם ד׳ הלשונות הן בסדר של מלמטלמ״ע‪.‬‬

‫אמנם‪ ,‬סדרן של הד׳ בחי׳ בעבודה הנ״ל בהחשיבות דלימוד ועשי׳‪ .‬דאם לימוד‬
‫חשוב ממעשה הרי ״גאלתי ולקחתי• הם האחרונים בסדר ד׳ הבחי׳ שנמנין מלמטה‬
‫למעלה‪ :‬ואם מעשה חשוב מלימוד‪ ,‬אז ״והצלתי״ בא באחרונה״ להיותו למעלה‬
‫מכולם‪.‬‬

‫ובזה יבואר טעם הסידור של הד׳ לשונות בשו״ע אדה׳׳ז ושינויו מהסדר שהם‬
‫כתובים בתורה‪ :‬בתורה שבכתב )ובתושבע״פ במקום שאינו חלק ההלכה שבה( באה‬
‫בחי׳ ״וגאלתי״ ״ולקחתי״‪ ,‬שהו״ע התורה כנ׳׳ל‪ ,‬באחרונה‪ ,‬כי מצד התורה עצמה‬
‫מורגשת ומודגשת מעלת התורה‪ :‬אולם בשו״ע )אדה״ז(‪ ,‬ששייך לחלק ההלכה‬
‫והפס״ד והמעשה שבתורה‪ ,‬הרי ההכרעה היא שהמעשה הוא העיקר יתרון ומעלת‬
‫המעשה‪ ,‬ולכן באה באחרונה ״והצלתי״ שהו״ע המעשה‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬

‫ועוד יש לבאר בזה באו״א‪:‬‬ ‫ח‪.‬‬

‫איתא בפע״ח״ שד׳ הכופות הם כנגד ה״ארבעה בנים״‪ ,‬שאופן סידורם הוא‪:‬‬
‫חכם‪ ,‬רשע‪ ,‬תם ושאינו יודע לשאול‪ :‬ובסדר העולמות‪ :‬אצילות‪ ,‬עשי׳ בריאה‬
‫ויצירה״‪ .‬ועד״ז סדר הד׳ כוסות‪ :‬״כוס א׳ של קידוש נגד אצי׳ כו׳ כוס ב׳ סיפור‬
‫הגדה שאנו אומרים מתחלה היו עוע״ז לכן אמר רשע נגד עשי׳ כו׳ כוס ג׳ בברהמ״ז‬
‫בבריאה כר כוס ד׳ ביצירה כר״״‪.‬‬

‫ועפ״ז נמצא דהסדר של הד׳ לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי‬

‫‪5,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ולקחתי)שהם כסדר הכוסות( הוא אצי׳ עש ׳ בריאה יצירה‪.‬‬

‫והנה הטעם שבסדר ההגדה נסמך הרשע להחכם — ע״ה שלכאורה אין זה לפי‬
‫סדר מדריגתם שצ״ל הרשע לבסוף — הוא בכדי שהרשע יהי׳ םמוד להחכם‪ ,‬כי‬
‫דוקא החכם יכול לפעול עליו ולהחזירו עליו ולהחזירו מרשעתו״‪ :‬ועד״ז בסדר‬
‫העולמות כמבואר בפע״חיי‪ :‬״ולמה אצי׳ סמור לעשי׳ לפי שעשי׳ צריכה אור גדול‬
‫כו׳ לכך המשיך לו מלמעלה מן אצי׳״‪.‬‬

‫ולכן בסדר ההגדה‪ ,‬שענינה ״והגדת לבנר״ — לפעול על כל הד׳ בנים — גם‬

‫‪ (54‬זחיג קכד‪ ,‬ב‪ .‬הובא באגהיק ס׳ כו‪.‬‬

‫‪ (55‬ומימ בחי׳‪.‬והוצאתי• שהויע סור מרע בא בתחלה כי באיזה סדר שיהיו גיל סור מרע בתחלה‬
‫)בסדר דלמטה למעי(‪. ,‬לאפרושי מאיסורא׳ ואחיז תלוי סדר הענינים דאי מעשה חשוב או תלמוד חשוב‪.‬‬
‫‪ (56‬שער כא‪ ,‬פיה ופיז‪.‬‬
‫‪ (57‬פעיח שם פיז‪.‬‬
‫‪ (58‬ראה פעיח שם בפי׳ דברי הרשע ‪,‬מה העבודה הזאת בו״‪• :‬פי׳ עבודה גי׳ אלקים ואין לי לבקש‬
‫הרחמים‪ ,‬וכפר בעיקר השם ובשורש שהוא הוי׳ כד*‪ .‬ועפיז מובנת השייכות למש״נ ‪,‬והצלתי אתכם‬
‫מעבודתם•)ראה פי׳ השליה )הובא באוה״ת וארא ע׳ קפח(‪ :‬והצלתי אתכם מעבודתם היינו מהשר של מצרים‬
‫שהוא עבודתם של מצרים שהם עובדים אליו כד(‪.‬‬
‫‪ (59‬ראה לעיל ד קכד ואילה‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תיד‬

‫על הבן רשע — צ״ל הסדר‪ :‬חכם‪ ,‬רשע‪ ,‬תם ושאינו יודע לשאול‪ ,‬וכנגדם בסדר‬
‫הכוסות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקתתי‪ .‬אמנם בשו״ע אדה״ז מונה אותם לפי‬
‫מעלתם ע׳יפ שו״ע‪ ,‬ועפ׳׳ז‪ ,‬הסדר )בד׳ הבנים( הוא‪ :‬חכם‪ ,‬תם‪ ,‬שאי״ל‪ ,‬רשע‪ .‬ובסדר‬
‫הכוסות‪ :‬והוצאתי‪ ,‬וגאלתי ולקחתי‪ ,‬והצלתי‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫כתיב ״כימי צאתר מארץ מצרים אראנו נפלאות״ — וע״י עבודתנו ב״והגדת‬
‫‪61‬‬
‫לבנו״ בכל הד׳ הבנים‪ ,‬שיהיו כולם בבחי׳ ״בנים אתם לה׳ אלקיכם״ ‪ ,‬נזכה לכל הד׳‬
‫‪62‬‬
‫לשונות של גאולה — בגאולתנו האמיתית והשלימה בקרוב ממש‪.‬‬
‫ומשיחוח חגה״פ וש״פ שמיני תשכ״ט — ל ק ד ש וזי״א ע׳ ‪ 14‬ואילך(‬

‫מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪(60‬‬

‫ראה יד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(61‬‬
‫‪ (62‬ראה ריש ס״א )כפנים(‪ :‬וכנגדן עתיד הקב״ה להשקות את ישראל ד׳ כוסות כוי‪ .‬ובבחיי)שמות ו‪ ,‬ח(‪:‬‬
‫‪.‬ומצינו דוגמתן ארבע לשונות של גאולה לעתיד לבא‪ ,‬והוא שאמר הנביא )יתזקאל לד‪ ,‬יג( והוצאתים מן‬
‫העמים וקבצתים מן הארצות והביאותים אל אדמתם ורעיתים אל הרי ישראל״‪.‬‬
‫תטו‬ ‫סיפור יציאת מצרים‬

‫סיפור יציאת מצרים‬ ‫יד‪.‬‬

‫א‪ .‬ברמב״ם הל׳ חמץ ומצה רפ״ז‪ :‬מצות עשה של תורה לספר בנטים‬
‫ובנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר׳ זכור את היום‬
‫‪2‬‬
‫הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את היום השבת‪.‬‬

‫ומקשים ע׳׳ז מפרשי הרמב״ם‪ :‬א( מהי כוונת הרמב״ם במ׳׳ש ״כמו שנאמר זכור‬
‫את יום השבת״ — מה אינו מספיק בהציווי ״זכור את היום הזה״ שאת זה למדים‬
‫מההשואה עם ״וכור את יום השבת? ב( את״ל שזקוקים לההיקש להזכירה דשבת —‬
‫‪5‬‬
‫מנין המקור לזה ?‬
‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬
‫ב‪ .‬בספר המצות מביא הרמב״ם‪, :‬״ולשון המכילתא* מכלל שנאמר כי ישאלך‬
‫‪,‬‬
‫בנך ‪ ,‬יכול אם ישאלך בנך אתה מגיד לו כר ת״ל והגדת לבנך* אע״פ שאינו שואלד‪,‬‬
‫אין לי אלא בזמן שיש לו בן‪ ,‬בינו לבין עצמו בינו לבין אחרים מנין ת״ל ויאמר משה‬
‫אל העם זכור את היום הזה״‪ ,‬והרמב״ם מוסיף‪ :‬״רוצה לומר שהוא צוה לזכרו כמו‬
‫‪9‬‬
‫שאמר זכור את יום השבת״ ‪ ,‬היינו שמהפסוק ״זכור את היום הזה אשר יצאתם‬
‫ממצרים״ למדים‪ ,‬שישנה למצות זכירת יצי״מ גם ״בינו לבין עצמו״ — אפילו כשאין‬
‫‪0‬‬
‫לו בן השואל ׳ — ובנוגע לזה מוסיף הרמב״ם בתור הוכחה‪ ,‬״רוצה לומר כו׳ כמו‬
‫שאמר זכור את יום השבת״‪ ,‬שכשם שחיוב זכירת יום השבת הוא )גם( בינו לבין‬
‫עצמו‪ ,‬רכז הוא גם ב״זכור את היום הזה״‪.‬‬

‫לכאורה משמע לפי״ז‪ ,‬שזוהי כוונתו גם בספר היד בזה שהוא משווה את מצות‬
‫״וכור את היום הזה״ ל״זכור את יום השבת״)להוכית שהוא מתוייב בזה גם בינו לבין‬

‫‪ (1‬בא יג‪ ,‬ג‪.‬‬

‫‪ (2‬יתרו כ‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (3‬במ׳׳מ לרמב׳־ם שם‪ :‬זה מבואר במכילתא ומבואר ג״כ בערבי פסחים )דף קטז(‪ .‬אבל במכילתא לפנינו‬
‫ליתא )וראה לקמן בפנים(‪ .‬ובערבי פסחים )קיז‪ ,‬ב( לא בא לימוד יצי״מ משבת בגז״ש דזכור‪ ,‬אלא להיפך —‬
‫גז״ש דזכור ללמוד שבת מיצי״מ‪ ,‬ש״צריך לזכור יצי׳׳מ בקידוש היום כתיב הכא למען תזכור את יום וכתיב‬
‫התם זכור את יום השבת לקדשו״‪ ,‬וכמו שהקשה ביד איתן לרמביס שם‪.‬‬
‫מ״ע קנז‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫הובא גם במגדל עוז לרמב״ם‪ .‬וראה לקמן סעיף ד‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫והוא במכילתא דרשב״י לפנינו עה״פ‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫בא שם‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫בא שם‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫‪ (9‬כ״ה בסהמ־צ לפנינו‪ ,‬ובהוצאות הריח העליר ור״י קפאח הובאה גם תיבת ״לקדשו״ מהכתוב‪ ,‬והלשון‬
‫שם הוא בשינויים קלים‪.‬‬
‫‪ (10‬וכן פי׳ במנ״ח מצוה יא בתתלתה בפי׳ דברי הרמב־ם•‪ .‬וראה קרית ספר לרמב״ם שם‪.‬‬

‫•( אלא שבמנ״ח שם — דמפסוק וה;דח הו־א דולוא אס יש לו בן או אחר עמו לספר‪ ,‬אבל אם הוא‬
‫ביחידי אינו מצוה‪ ,‬ע״נ הביא הפסוק דוכור דגם בפיע מצוה להוכיר ובסהמ־צ שם ממכילתא ‪,.‬בינו לבין עצמו‬
‫בינו לכיז אחרים מנין ודיל ויאמר משה כר זכור נו״‪.‬‬
 ‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תטז‬

‫עצמו(‪ ,‬כמו שמשמע לכאורה גם מהמשך הלשון‪ :‬״ומנין שבליל תמשה עשר תלמוד‬
‫לומר והגדת ל מ ר ביום ההוא לאמר בעבור זה כר מונחים לפניך‪ .‬ןאף על פי שאין‬
‫‪,,‬‬
‫לי בן‪ ,‬אפי׳ חכמים״ ‪ .‬שבפשטות הכוונה בזה‪ ,‬שהמקור להדין ״ואף על פי שאין לו‬
‫בן״ הוא מהכתוב שהובא לפני״ז ״זכור את היום הזה״‪ ,‬שבו לא מוזכר ״בן״ וכדומה‪.‬‬

‫ג‪ .‬אבל קשה לומר שזהו)כל( הטעם שהרמב״ם מוסיף ״כמו שנאמר זכור את‬
‫יום השבת״‪ ,‬כי מלשון הכתוב גופא ״זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים״‬
‫)וכנ״ל‪ ,‬שמאחר שאין הכתוב מזכיר ע״ד ״בן״ ואפילו לא ״אחרים״( מובן‪ ,‬שחיוב‬
‫הזכירה הוא גם בינו לבין עצמו‪ :‬וכדמוכח במכילתא גופא‪ ,‬ששם אינו מובא הפסוק‬
‫״זכור את יום השבת״‪.‬‬
‫בשלמא בספר המצות‪ ,‬אפשר להסביר למה לו להרמב״ם להביא הוכחה מזכירת‬
‫שבת — מאחר שלימוד הזכירה דיצי״מ מ״זכור גו׳״ בא בתור הוספה — אבל‬
‫התחלת )ועיקר( הלימוד שם )ובהמכילתא שהוא מביא( הוא מ)״כי ישאלד בנר״‬
‫‪,2‬‬
‫ומ(״והגדת ל מ ר ״ ‪ ,‬לכן הוא צריד להבהיר שהכתוב ״זכור את היום הזה״ מיירי ע״ד‬
‫זכירה שאינה קשורה עם)כי ישאלר בנד ועם( והגדת לבגד‪ ,‬אלא היא בזכירת השבת‪,‬‬
‫שגם בינו לבין עצמו יש עליו חיוב מצות זכירת יצי״מ‪:‬‬

‫אבל בספר היד‪ ,‬שבו הלימוד מהכתוב ״זכור את היום הזה״ הוא המקור היחיד‬
‫להחיוב דםיפור יצי״מ — מהיכא תיתי ללמוד שכוונת הכתוב היא לבן)דוקא( שלכן‬
‫יהיה זקוק להביא הוכחה מזכירת השבת שהוא חייב בזה גפ ״בינו לבין עצמו״?‬

‫ד‪ .‬המגדל עוז מביא את לשון המכילתא הנ״ל ולאח״ז מסיים‪ :‬וכתב ר״מ ז״ל‬
‫בספר המצות שלו שהוא צוה בזכירתו בזמנו)זכור את היום הזה ר״ל שהוא צוה‬
‫לזכרו( כאמרו זכור את יום השבת‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫עפי״ז י״ל שזהו ג״כ הפירוש בהלכה הנ״ל בספר היד‪ :‬הרמב״ם לומד מהכתוב‬
‫״זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים״ שישנה מצות עשה מיוחדת לספר ביצי״מ‬
‫ביום הזה שבו אירע הדבר )נוסף על החיוב דזכירת יצי״מ שבכל השנה״ שלמדים״‬
‫מ״למעו תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך״״(‪ ,‬וע״ז הוא מביא‬
‫ההוכחה״ ״כמו שנאמר זכור את יום השבת״‪ ,‬ששם הזכירה היא ביום זה עצמו״‪.‬‬

‫‪ (11‬אבל להעיר מרמב״ם הוצאת פרענקל שם‪ ,‬שבכת״י תימו ״מונחים לפניו״ הוא סיום ההלכה‪ .‬ו״אף‬
‫על פי שאיו לו ב ך מתהילה הלכה בפ״ע‪.‬‬
‫‪ (12‬וכלשונו שם‪ :‬״זהנתוב שבא על הציווי הזח הוא אמרו והגדת לבנך ביופ ההוא ובא הפירוש וכוי״‪.‬‬
‫יעד״ז נמניז המצות שבריש ספר היד הביא רק הכתוב והגדת לבנך‪.‬‬
‫‪ (13‬אבל לא נמנה כמצוה בפ׳ע במניו המצות‪ .‬וראה צל״ח ברכות יב‪ ,‬א)ד״ה מזכירי!(‪ .‬מנ־ת שם‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (14‬רמב״ם הל׳ קיש פ״א ה״ג‪.‬‬
‫‪ (15‬ראה טז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (16‬שהרי לדעת רש״י למדין מהכתוב זכור את היום הזה ש״מזכירין יצי״מ בכל יום״‪ .‬וראה בהנםמז‬
‫בהערה הבאה‪.‬‬
‫‪ (17‬וכן מפרש בגבורות ה׳ למהר״ל פ״ב‪.‬‬
‫תיז‬ ‫סיפור יציאת מצרים‬

‫‪8‬‬
‫]ולאחרי זה ממשיך ׳ הרמב״ם ״ומנין שבליל חמשה עשר״ — כי״ מצד הלימוד‬
‫מ״זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים״ הנ״ל הי׳ אפשר לומר שהמצוה היא‬
‫‪22‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪20‬‬
‫תיכף בכניסת ה ח ג או׳ אפילו מבעוד יום ‪ ,‬לכן הוא ממשיר ומביא את הכתוב‬
‫״והגדת לבנר ביום ההוא לאמור בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך״‪,‬‬
‫שחיוב ההגדה הוא ״בליל תמשה עשר״[‪.‬‬

‫מספיק‪ ,‬כי לפי״ז ]הרי נוסף על זה שההכרח בשבת גופא שהזכירה‬ ‫אבל אי״ז‬
‫‪25‬‬
‫ביום השבת עצמו‪ ,‬הוא לכאורה מהתיבה ״לקדשו״ הכתובה לאחרי‬ ‫צריכה להיות‬
‫‪24‬‬
‫השבת״ — וממילא אם )רק( זו היתה כוונת הרמב״ם כאן היה לו‬ ‫״זכור את יום‬
‫‪26‬‬ ‫‪25‬‬
‫תיבת ״לקדשו״ —[ אינו מובן‪:‬‬ ‫להעתיק גם‬

‫אם לשם הלימוד של מצות עשה מיוחדת זו — לא היה לו להרמב״ם להביא‬

‫כלל את הלימוד ״שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים״)ולכן זקוק הוא‬
‫להוסיף את ההוכחה ״כמו שנאמר זכור את יום השבת״( — הרי הפסוק שממנו‬
‫למדים את החיוב בהזמן דליל חמשה עשר בניסן הוא מביא מיד לאח״ז ״והגדת לבנך‬
‫ביום ההוא לאמר בעבור זה״?‬

‫ה‪ .‬ונראה לומר שמקור דברי הרמב״ם הוא בשמו״ר״ בפרשת בא )כמ״ש‬
‫‪28‬‬
‫במפרשים (‪ ,‬ששם משווה את הזכירה דיצי״מ לזכירת השבת‪ ,‬וז״ל‪:‬‬

‫הזהר לישראל כשם שבראתי את העולם ואמרתי להם לישראל לזכור את יום‬
‫השבת זכר למעשה בראשית שנאמר זכור את יום השבת‪ ,‬כך היו זוכרים הנסים‬

‫‪ (18‬ולהעיר מהלשון בגבורות ה׳ שם‪ ,‬שכתב ‪,‬ושם פירושו זכור את היום לקדשו בשבת עצמו כשהשבת‬
‫נכנסת וכד יש לפרש זכור את היום הזה‪ ,‬היינו בכניסת חג המצות יש לזכור את היום״‪ ,‬וצע״ק‪ .‬וראה לקמן‬
‫הערה ‪.22 ,20‬‬
‫וכו מוכח לכאורה להגירסא בהרמכ״ם )הוצאה הנ״ל(‪ :‬ומניו שבלילה‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫בלשון הרמב״ם הלי שבת רפכ״נז‪ :‬וצריך לזכרהו בכניסתו‪ .‬וראה הגהות בני בנימין לרמב״ם הל׳‬ ‫‪(20‬‬
‫תו״מ כאן‪.‬‬
‫‪ (21‬ואולי י־ל )גפ( להיפר‪ ,‬שמהכתוב ‪,‬זכור את היום הזה״ הי׳ אפשר לומר‪ ,‬שמקיימו גם ביום ט״ו‬
‫בניסן‪ ,‬ובפרט שביום היתה היציאה‪ ,‬ולכן הוצרך להוסיף ‪,‬ומנין ש)רק( בליל ט״ו כר״‪.‬‬
‫‪ (22‬כמו בקידוש היום שכתב הרמב״ם )הל׳ שבת שם הי״א( יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שנת‬
‫מבעוד יום ‪ . .‬שמצות זכירה לאמרה כר‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה רמב״ם הל׳ שבת רפכ״ט‪ .‬וראה גבורות ה׳ שם מה שהקשה בדברי הרמב״ם‪.‬‬
‫‪ (24‬ולהעיר דזכור את יום השבת גופא‪ ,‬פירשוהו בכ״מ שמצוה לזכרו בכל ימי השבוע )ראה מכילתא‪,‬‬
‫רש״י ורמב״ן עה״פ יתרו שם‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫‪ (25‬להעיר שברמב״ם )הוצאה הנ״ל( הביא מכת״י ודפוס א׳ ברמב״ם‪ ,‬שנוספה תיבת ‪,‬לקדשו״‪ .‬וראה‬
‫לעיל הערה ‪ 9‬הגי׳ בסהמ״צ גס תיבת ‪,‬לקדשו״‪.‬‬
‫‪ (26‬ועפ״ז מובן הדותק בפי׳ האור שמת לרמב״ם שם שכוונת הרמב״ם‪ :‬כמו שמן התורה לקדש ומדברי‬
‫סופרים לזכרו על היין וכי לית לי׳ יין מקדש אריפתא‪ ,‬כן הוא כאן מצוה מן התורה לזכור הנסים ולספר אותם‬
‫ורבנו תקנו על היין וכי לית ליי יין אומר ההגדה על הפת כמוש״כ בפרק ת׳ הי״ב‬
‫— כי לפ״ז הו״ל להעתיק גס תיבת ‪,‬לקדשו״‪ ,‬שמזה הוא )כל( הלימוד‪.‬‬
‫‪ (27‬פי״ט‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (28‬יד איתן לרמב״פ שם‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תיח‬

‫שעשיתי לכם במצרים וזכרו ליום שיצאתם משם שנאמר זכור את היום הזה אשר‬
‫יצאתם ממצרים‪.‬‬
‫אבל צריך להבין‪ :‬הרי ספר היד הוא ספר שענינו הלכות ולא להעתיק סתם‬
‫דרשות רז״ל — מהי ההלכה בסיפור יצי׳׳מ שאותה למדים מההשוואה הנ״ל?‬

‫הביאור בזה‪ :‬בהלכה זו ע״ד זכירת יצי״מ כוונתו של הרמב״ם היא לפרש השינוי‬
‫בתוכן התיוב דמצות זכירת יצי״מ בליל ט׳׳ו בניסן לגבי מצותה בכל השנה‪:‬‬
‫ההוספה בהמצוה בליל תמשה עשר בניסן אינה )רק( בזה שבכל השנה המצוה‬
‫היא ״להזכיר יציאת מצרים״״ )שלזה די בזכירה בעלמא( ובט״ו בניסן המצוה היא‬
‫‪0‬‬
‫״לספר״ ׳ — באריכות כר״ אלא שישנו חילוק בתוכן ובמהות המצוה — הזכירה‪:‬‬

‫בכל ימות השנה מספיק ״להזכיר יציאת מצרים״ — הזכירה שישראל יצאו‬
‫מ)שעבוד( מצרים‪ :‬אבל בליל פסח המצוה היא )לא רק — היציאה ממצרים‪ ,‬אלא(‬
‫״לספר בנסים ובנפלאות כו׳״ — הנסים והנפלאות שעשה הקב״ה בהוציאו את בנ״י‬
‫ממצרים‪.‬‬
‫ודבר זה למדים מההשוואה ל״זכור את יום השבת״‪ :‬בהכתוב ״זכור את היום‬
‫הזה אשר יצאתם ממצרים״ אינו מפורש ומודגש שבהזכירה שב)ליל( פסח צריך‬
‫״לספר בנסים ונפלאות כו׳״‪ :‬לכן מפרש הרמב״ם ומבהיר‪ ,‬שה״זכור״ כאן הוא ש״כמו‬
‫‪2‬‬
‫שנאמר זכור את יום השבת״‪ ,‬שזכירת השבת היא זכר למעשה בראשית )וכמש״נ ׳‬
‫בהמשר לזכור את יום השבת ״כי ששת ימים עשה ה׳ גו׳״(‪ ,‬וכלשון״ המדרש הנ״ל‪:‬‬
‫״כשם ‪ . .‬לזכור את יום השבת זכר למע״ב ‪ . .‬כך היו זוכרים הנסים כר״‪.‬‬

‫ו‪ .‬בעומק יותר יש לומר‪ ,‬שההשוואה ל״זכור את יום השבת״ אינה רק מקור‬
‫להחיוב ״לספר בנסים ונפלאות כו׳ בלבד״‪ ,‬אלא זהו גם הקדמה להלכות הבאות‬
‫שבפרק זה‪.‬‬

‫ובהקדם דברי הרמב״ם בריש הל׳ שבת‪ :‬״שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה‬
‫‪4‬‬
‫שנאמר ׳ וביום השביעי תשבות וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה ועבר על‬
‫לא תעשה כר״‪ .‬היינו שבשבת ישנם שני ענינים — גם ענין דשלילה‪ ,‬ל״ת )איסור‬
‫מלאכה(‪ :‬וגם ענין דחיוב‪ ,‬עשה )לשבות(‪.‬‬

‫‪ (29‬לשון הרמב־ם הלי קיש שם‪.‬‬

‫‪ (30‬ועד״ז הוא לשון הרמב״ם בהמצות בהכותרות דהל׳ חו־מ ״לספר ביציאת מצרים באותו הלילה״‬
‫)וכ״ה לשון אדה״ז ריש הל׳ פםת( ועד״ז במניו המצות בריש ספר היד ובסהמ״צ שם‪.‬‬
‫‪ (31‬כמ״ש בהגדת מעשה נסים )לבעל חוו״ד( בפתיחה‪ .‬שבח פסח‪ .‬סי׳ מהרי׳׳ד‪ .‬מלבי״ם בא יג‪ ,‬ח‪ .‬וראה‬
‫מנית שם )וראה לעיל ע׳ טו ד״ה מצוה עלינו לספר(‪ .‬ובז משמע דעת אדה״ז שהמצוה בהגדה ופיפור בליל‬
‫פסה הוא לעיכובא‪ ,‬מדהקשה על תירוץ הרי״ף )הובא באנודרהם( בזה שאיו מברכים על פיפור יצי״מ )‪,‬שיצא‬
‫בברכת הקידוש שנזכר בו יצי״מ״( ותירוץ הרשב״א — הובא באבודרהם — שם — )״להיות כי מספיקה וכירה‬
‫כל דהו״(‪ .‬כי בליל פסח הרי צ״ל הגדה וסיפור )הובא לעיל שס(‪.‬‬
‫‪ (32‬יתרו שם‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (33‬ועפ״ז מתורצת האריכות במדרש זה‪.‬‬
‫‪ (34‬משפטים כג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫תיט‬ ‫סיפור יציאת מצרים‬

‫מזה שהרמב״ם מתחיל את הל׳ שבת עם המ״ע )אע׳׳פ שרובם ככולם דהלכות‬
‫שבת הם בעניו המל״ת שבה — בפרטי המלאכות‪ ,‬ל׳׳ט האבות מלאכות ותולדותיהם‬
‫כר( מובן‪ ,‬שהעיקר דשמירת שבת אינו עניו ההעדר והשלילה דמלאכה‪ ,‬אלא העניו‬
‫‪35‬‬
‫החיובי — ״העשה מנוחה ולא ביטול מלאכה״ שבזה ישנה גם נפק׳׳מ להלכה )כמו‬
‫‪36‬‬
‫שהרגצ׳ובי מבאר בזה (‪.‬‬

‫ז‪ .‬ויש לומר ששני הענינים — העניו השלילי והענין התיובי בשבת — באים‬
‫משתי פרשיות וכתובים שנאמרו כשבת­­‬

‫א( במעשה בראשית — ״וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ויברך‬
‫אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו״׳ — מה שביום זה‬
‫‪3‬‬

‫היתה השביתה והעדר המלאכה‪.‬‬

‫ב( במתן תורה — בהמשך ל״זכור את יום השבת״ ״כי ששת ימים עשה ה׳ את‬
‫השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה׳ את יום‬
‫‪22‬‬
‫השבת ויקדשהו׳׳ — תבדלתה של השבת אינה )רק( בזה שאז נגמרו המעשה‬
‫בראשית‪ ,‬זה ש״)ששת ימים( עשה ה׳״‪ ,‬״וישבות ‪ .‬מכל מלאכתו״‪ ,‬אלא )עוד יותר(‬
‫‪38‬‬
‫מתמת כי — ״וינח ביום השביעי״ —‬
‫‪3,‬‬
‫ובהתאם לזה הוא גם התידוש ד״זכור את יום השבת״‪ ,‬זכירת השבת ‪ :‬גדרה‬
‫וענינה הוא הענין החיובי של השבת — לא )רק( לזכור שיום זה שונה מימים‬
‫‪40‬‬
‫אחרים בזה שהוא מושלל ממלאכה‪ ,‬אלא שהוא שונה מהם )גם( בזה שיש בו עניו‬
‫‪4‬‬
‫חיובי — ״וינח ביום השביעי״‪ ,‬וכמרז״ל׳ ש״היה העולם חסר מנוחה באת שבת באת‬
‫‪42‬‬
‫מנוחה״ ‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫וזה מתבטא בזכירת השבת‪ ,‬ובלשון הרמב״ם ‪ :‬זכרהו זכירת שבח וקידוש‪.‬‬

‫ח‪ .‬ועפ״ז י״ל שזוהי ג״כ כוונת הרמב״ם בההשוואה דזכירת יצי״מ לזכירת‬
‫השבת‪ ,‬שגם בהםיפור דיצי״מ העיקר הוא — העניו החיובי שבו‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫והביאור בזה‪ :‬ביצי״מ נפעלו אצל בנ״י שני ענינים ‪ :‬א( ביטול ויציאה משעבוד‬
‫ומרשות מצרים‪ :‬ב( זה שהם נעשו בני חורין)ברשות עצמם(‪.‬‬

‫‪ (35‬ל׳ הצפע״נ הלי שבת רפכ״א‪.‬‬

‫‪ (36‬שס‪ .‬וכרפ״א מהלי שבת‪ .‬וראה שו״ת צפע״נ דווינסק ח״ב פכ״ג‪ .‬וראה ״לאור ההלכה״)להרש״י זויז(‬
‫ע׳ דיג ואילך‪.‬‬
‫‪ (37‬בראשית ב‪ ,‬ב־ג‪.‬‬
‫‪ (38‬ולהעיר מפרש״י יתרו שם ״כביכול הכתיב בעצמו מנותה״‪.‬‬
‫‪ (39‬להעיר משאילתות בתחלתו‪ .‬תנתומא בראשית ב‪ .‬וראה נמוקי מהרא״י לרמב״ם הלי שבת רפכ״ט‪.‬‬
‫‪ (40‬להעיר מלשון הרמב״ם בסהמ״צ מ״ע קנה‪ :‬מכיר בם ‪ . .‬וקדוש היום ומעלתו והבדלו משאר הימים‬
‫הקודמים ממנו והבאים אחריו‪.‬‬
‫‪ (41‬פרש״י בראשית ב‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י מגילה ט‪ ,‬א ד״ה ויכל )וראה ב״ר פיי‪ ,‬ט(‪ .‬הובא בצפע״נ הנ״ל הערה‬
‫‪.35‬‬
‫‪ (42‬ולהעיר מרא״ם וגו״א בסרש״י בראשית שם‪.‬‬
‫‪ (43‬הלי שבת רפב״ט‪.‬‬
‫‪ (44‬ראה גם לקמן ע׳ תלב‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תכ‬

‫ובדוגמא כמו שהוא בהיציאה והשחרור דבל עבד‪ :‬א( ביטול שעבודו להאדון‪,‬‬
‫‪45‬‬
‫הוא נפקע מרשותו ובעלותו‪ ,‬ב( זה שהוא קונה את עצמו בתור בן חורין ‪.‬‬

‫]שהם שני ענינים נפרדים לגמרי — כמו שמצינו ביציאת עבד ביובל‪ ,‬ששני‬
‫‪46‬‬
‫הענינים האלו נפעלים בשני זמנים נפרדים‪ ,‬ובלשון הרמב״ם ‪ :‬״מר״ה עד יוהכ״פ‬
‫לא היו עבדים נפטרים לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהן ‪ . .‬כיון שהגיע יום‬
‫הכיפורים תקעו ב״ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן״[‪.‬‬

‫וזהו שהרמב״ם מבאר ומחדש‪ ,‬שכשם שבמכירת ה(שבת עיקרה הוא)לא כל כר(‬
‫הענין השלילי שבה)העדר המלאכה(‪ ,‬אלא הענין החיובי שבה)מנוחה( — עד״ז הוא‬
‫תיוב הסיפור דיצי״מ לא)כיב( בענין השלילה‪ ,‬יציאת בנ״י מעבדות פרעה ומרשותו‪,‬‬
‫אלא בעיקר בהענין החיובי — שנעשו בני תורין‪.‬‬

‫וכמו שהרמב״ם מדגיש את זה מיד בהלכה השני׳‪ ,‬שאפילו בהסיפור ביצי״מ‬

‫בדרגא הפשוטה ביותר דהיינו כמו שמספרים את זה לבן ״קטן או טיפש״ — הרי‬
‫כשהוא ״אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים״‪,‬‬
‫אינו מסיק ומסיים בקיצור )כמו שהי׳ מתאים יותר‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בהאמירה ל״קטן או‬
‫טיפש״( אשר ״ובלילה הזה יצאנו משם״ וכיו״ב‪ ,‬אלא — ״ובלילה הזה פדה אותנו‬
‫הקב״ה ויוציאנו לחירות‪ ,‬שזה מפרש ומדגיש )לא רק את היציאה ממצרים — פדה‬
‫‪4‬‬
‫אותנו‪ ,‬אלא( שהקב״הי עשאנו בני חורין‪.‬‬
‫‪4,1‬‬
‫ומזה יוצא‪ ,‬כמו שהרמב״ם ממשיך ‪ ,‬אשר ״חייב אדם להראות את עצמו כאילו‬
‫הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים״ ובאופן ד״באילו אתה בעצמד היית עבד‬
‫ויצאת לחירות ונפדית״ — שנעשים בני חורין — ״ולפיכד כשסועד אדם בלילה הזה‬
‫‪4,‬‬
‫‪ . .‬מיסב דרך חירות״‪ ,‬הנהגת הלילה הזה צריד להיות כבן חורין — ״דרד חירות״ ‪.‬‬

‫ט‪ .‬ויש לומר שגם זה לומד הרמב״ם מהמדרש הנ״ל — מסיום לשון המדרש‬
‫״)זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים( למה כי בחוזק יד הוציאך ה׳ ממצרים״‪:‬‬

‫הסיבה שהיו זקוקים ל״חוזק יד״ — פעולה מיוחדת של הקב״ה )הנםים‬

‫והנפלאות כוי( ביצי״מ‪ ,‬אינו)כ״כ( לצורך השלילה‪ ,‬היציאה משעבוד מצרים — כי‬

‫‪ (45‬ראה גיטיז לח‪ ,‬ב‪ .‬נב‪ ,‬א‪ .‬ולהעיר מצפעינ הל׳ מתנות עניים פיט הי״ט‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (46‬הל׳ שמיטה ויובל פיי הייד‪.‬‬
‫‪ (47‬כההדגשה ‪,‬פדה אותנו הקב־ה ויציאנו לחירות•• — ולא ‪,‬יצאנו מעבדות לחירות• וכיו״ב — כי‬
‫המצוה לספר ביציימ היא לא )רק( מה שיצאנו ממצרים‪ ,‬כיא )בעיקר( •לספר בנסים ונפלאות כוי•)של‬
‫הקביה(‪ ,‬כניל סעיף ה‪.‬‬
‫‪ (48‬ה״ו־ז‪.‬‬
‫‪ (49‬וממשיך שפ בהלכה ז)ואילך( עיד חיוב ד׳ כוסות‪ ,‬ששייד לעניו החירות )ראה שם היט(‪ .‬וראה‬
‫בארוכה לעיל ע׳ קלג ואילך‪.‬‬

‫•( נרסכ־ם הוצאה הגיל הובא שכ״ח גירסוז א׳ הדפוסים‪ ,‬ובכמה נת־׳ הגירסא ‪).‬פדה אותנו הקב־דו(‬
‫ויוציאנו לחירות־‪ .‬אבל בכל הדפוסים ושאר כ ת ״ הוא כלפוינו‪.‬‬
‫תכא‬ ‫סיפור יציאת מצרים‬

‫‪50‬‬
‫הרי הגזירה היתה לכתחילה ״ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה״ ותיכף שנגמר‬
‫ה״ארבע מאות שנה״ היו ישראל צריכים בדרך ממילא לצאת מ)שעבוד( מצרים —‬
‫אלא לשם הענין החיובי‪ ,‬לעשות את בנ״י לבן חורין‪ ,‬עם מובדל — בני חורין‪ .‬כל זמן‬
‫‪5‬‬
‫שהם עמו )שזהו לעולם‪ ,‬עם עולם( הם בני חורין׳ ‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫ובמו שהרמב״ם מדגיש את זה בהמשך הפרק ‪ ,‬שזה ש״צריר‪ . .‬לסיים בשבח״‪,‬‬
‫‪55‬‬
‫הוא מה ש״מסיים בדת האמת שקרבנו המקום לו והבדילנו מהאומות וקרבנו‬
‫‪55‬‬ ‫‪54‬‬
‫ל י ח ת ו ‪ ,‬וכן ‪ . .‬מסיים בנסים ובנפלאות שנעשה לנו ובזזירותינו״ ‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫יו״ד‪ .‬כבר נתבאר כמ״פ ‪ ,‬שכשלמדים ענין אחד מענין שני‪ ,‬הרי למרות‬
‫שלכאורה הלימוד אינו אלא ראי׳ בשבילנו)בכדי שאנחנו נדע את הענין אנו זקוקים‬
‫ללומדו מהעניו השני(‪ ,‬אעפ״כ מצד שלימות התורה )ובמילא — תכלית הדיוק בכל‬
‫הפרטים שבה(‪ ,‬בהכרח לומר שבפנימיות הענינים״ העניו המלמד הוא)לא רק קובע‬
‫ומלמד את האופן של הדבר הנלמד‪ ,‬אלא הוא גם( הטעם או הסיבה של העניו‬
‫הנלמד )עצמו‪ ,‬או עכ״פ של המשכתו וגילויו אלינו(‪.‬‬
‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬
‫בנדו״ד הדבר ניכר באופן גלוי״ ‪ .‬וכידוע׳ שבדברי הרמב״ם בספרו יש ענינים‬
‫‪60‬‬
‫של פנימיות התורה‪ ,‬אבל אינם בגלוי‪ ,‬אלא בהסתר ובדרך רמז ‪.‬‬

‫‪ (50‬לך טו‪ ,‬יג‪ .‬וראה פרש״י שם‪ .‬פרשיי בא יב‪ ,‬מ‪ .‬וברש״י שם‪ ,‬מא )ממכילתא(‪ :‬כיון שהגיע הקץ לא‬
‫עכבן המקום כהרף עין‪.‬‬
‫‪ (51‬וראה גבורות ה׳ פס״א דנגאולת מצרים קבלו בניי מעלה עצמית דבני חורין ואיו המקרה דגלות‬
‫שלאחיז מבטל זה כלל)וראה שם פניב(‪ .‬ועיין זחיב מ‪ ,‬א‪ .‬וראה לעיל ע׳ קפד ואילך‪ .‬וראה לעיל ע׳ צב והערה‬
‫‪ 74‬בפי׳ משיא בהגדה ‪,‬אילו לא הוציא הקב״ה כד משועבדים היינו כרי‪.‬‬
‫‪ (52‬ה״ד‪.‬‬
‫‪ (53‬עפ״ז יומתק זה שהרמב״ם מקדים ‪,‬מתחיל ומספר שבתחלה היו אבותינו‪ . .‬כופרים‪ . .‬ומסיים בדת‬
‫האמת שקרבנו כרי‪ ,‬ואח״כ כותב ‪,‬וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו כו׳ ומסיים בנסים ובנפלאות כו״ —‬
‫דלכאורה‪ ,‬הרי בהגדה מקדימים )גם לנוסח הרמבים( אמירת ‪.‬עבדים היינו׳ לאמירת ‪,‬מתחלה עועיז היו‬
‫אבותינו׳)וראה אבודרהם פי׳ עבדים היינו‪ .‬לעיל ע׳ יד( — כי עיקר העניו דםיפור ביציימ דבנ״י נעשו בני‬
‫חורין‪ ,‬הוא בזה ‪,‬שקרבנו המקום לו והבדילנו מהאומות וקרבנו ליחודו׳‪.‬‬
‫‪ (54‬ראה רבינו מנוח לרמב״ם שם‪ :‬ויציימ חזקה אמונת השם והשאירה אותה לדורות בראותם שינד‬
‫הטבע בנפלאות ההם‪ — .‬ועפ״ז יובן ויומתק הקשר דבי הענינים שברמבים שם‪.‬‬
‫‪ (55‬להעיר שייג ברמנים )הובא ברמבים הוצאה הניל( ‪.‬בחייותינו׳ )בלי ואיו(‪ .‬ולהעיר מנוסחת‬
‫הרמביפ בהגדה שלו פיסקא לפיכד‪ :‬למי שעשה ל נ ו ‪ . .‬הנסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות ומשעבוד‬
‫לגאולה‪.‬‬
‫‪ (56‬ראה גם לקויש חיה ע׳ ‪ .241‬ח״ו ע׳ ‪.26‬‬
‫‪ (57‬ראה עדיז דרמיצ)כב‪ ,‬ב( בנוגע למצות אכילת מצה ושאר המצות שבענין זכירת יצי״מ‪ ,‬שזה שעיי‬
‫מצות א ל ו ‪ .‬ת ק ב ע בלבבינו האמונה׳ מפני שיצי״מ הוא ‪.‬אות ומופת גמור בחידוש העולם בו״)חיניד מגוה‬
‫בא( — הוא לפי שבפדנזיוח העדגיס‪ ,‬המצה וכן אמירת ההגדה בו׳ יש בהם עצמם בח לחזק את האמונה‪.‬‬
‫‪ (58‬להעיר גם על הצד השווה דשבת וזכירת יצי״מ‪ ,‬דשניהם ענינס לקבוע האמונה בחידוש העולם‬
‫)ראה מו״נ חיב פליא‪ .‬חינוד שם‪ ,‬מצוה לא־לב‪ .‬רמביו ואתחנן ה‪ ,‬טו‪ .‬וראה אברננאל למו״נ שם(‪.‬‬
‫‪ (59‬ראה ספר השיחות ה׳שית ע׳ ‪ 41‬ובהערה שם‪ .‬לקויש חיג ע׳ ‪ 768‬ובהערה שם‪.‬‬
‫‪ (60‬לדוגמא — הידוע)שה״ג להחידיא‪,‬מעי רמבים( דברי ר׳ דוד הנגיד)נכד הרמביס(‪ :‬בי משנה תודה‬
‫שחיבר זקנו הרמב״ם מתחיל בשם המפורש יסוד היסודות ועמוד החכמות‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תכב‬

‫מבוארי״ בחסידות ששני הענינים הנ״ל שבשבת — השביתה ממלאכה )כי בו‬
‫שבת מכל מלאכתו( והשביתה ומנוחה שבדרך חיוב )וינח ביום השביעי( — הם שתי‬
‫מדריגות בשבת‪ :‬שבת דלילה )ובסעודת שבת — הראשונה שבהן( ושבת דיומא‬
‫)סעודה שני׳(‪:‬‬
‫כללות ענינה של השבת הוא וקראת לשבת עונג״‪ ,‬עניו העונג — ובתענוג זה‬
‫ישנו שתי מדריגות‪ :‬התענוג מזה שהוא שובת ממלאכתו‪ ,‬דהיינו)כמו שהוא לדוגמא‬
‫בהאדם למטה( שכוחותיו‪ ,‬שנמשכו ונתצמצמו בהעשי׳ והמלאכה‪ ,‬חוזרים למקורם‬
‫בנפש‪ ,‬ומזה יש לו תענוג‪ .‬אבל תענוג זה עדיין קשור עם המלאכה‪ ,‬מה שנפשו שבה‬
‫אליו לאתרי עמלו‪ ,‬וגם — הוא תענוג פרטי‪ ,‬הקשור עם )השביתה מן( העשי׳‬
‫הפרטית‪.‬‬

‫למעלה מזה הוא תענוג הקשור עם מנוחה בעצם )הבא לאחר התענוג‬
‫שמשביתה ממלאכה(‪ ,‬שאז נתגלה עצם התענוג שהוא למעלה משייכות עם פרטי‬
‫העשי׳ שבהמלאכה‪ ,‬וממלאכה בכלל‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫וזהו שתי המדריגות ״זכור״ ו״שמור״ ‪ :‬שמור הוא ״לנוקבא״ שזה שייך לשבת‬
‫דלילה‪ :‬ובכללות באלקות היא מדריגת אור הממלא כל עלמין‪ ,‬השייך להעולם —‬
‫שבששת ימי ההול נמשך האור ונתצמצם כביכול בהעולם‪ ,‬ובלילא דשבתא‬
‫)בהשביתה ממלאכה( ״בטל הלבוש״‪ ,‬הוא מאיר בגילוי‪.‬‬

‫ו״זכור לדכורא״‪ ,‬המדריגה דיומא דשבתא — גילוי אור הסובב כל עלמין‪,‬‬

‫שלמעלה מהתחלקות והתלבשות בהעשי׳ ומלאכה — מנוחה בעצם‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫ולכן מצינו שמכל המועדים רק הפסח נקרא בפירוש בשם ״שבת״ ‪ ,‬כי הנסים‬
‫והנפלאות שלמעלה מהטבע לגמרי שבגאולת מצרים קשורים עם מדריגה זו‬
‫)העליונה( שבשבת‪.‬‬
‫וזה מבואר בהרמב״ם ש״לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים ‪. .‬‬
‫שנאמר זכור את היום הזה״‪ ,‬הוא ״כמו שנאמר זכור את יום השבת״‪ .‬והיינו שהענין‬
‫החיובי ד״לספר בנסים ונפלאות״ דיצי״מ מקורו מ״זכור את יום השבת״ — מהענין‬
‫החיובי דשבת ומנותה מצ״ע‪ ,‬שבהיותה מדריגה שלמעלה לגמרי מהעולם נמשכת‬
‫היא לתוך העולם באופן של נם ופלא )לא נסים המלובשים בטבע(‪.‬‬

‫ומצד זה גופא נעשתה שלימות התירות של ישראל באופן שמאז והלאה אין הם‬
‫‪65‬‬
‫יכולים להיות עבדים ‪:‬‬

‫‪ (61‬בכל הבא לקמן ראה בארוכה בהר מב‪ ,‬ג ואילך‪ .‬סידור קפח‪ .‬א ואילה שער האמונה פט״ו ואילך‪.‬‬
‫המשד תרס״ו ע׳ תקמג ואילה המשד תער״ב ח״ב ד״ה ראה אנכי )ע׳ א׳ק( ומאמרים שלאחריו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (62‬ישעי׳ נח‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ (63‬ראה גם תו״א עא‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫‪ (64‬שער האמונה שם‪ .‬וראה לקו״ת אמור לו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (65‬ראה גבורות ה׳ דלעיל הערה ‪.51‬‬
‫תכג‬ ‫סיפור יציאת מצרים‬

‫‪66‬‬
‫כי הגאולה היא מבתי׳ שבת‪ ,‬עלמא דחירו ‪ ,‬ומצד זה נתעלו ישראל למעלה‬
‫‪6,‬‬
‫מהמצרים וגבולים של סדר ההשתלשלות ‪,‬‬
‫והשלימות בזה תהי׳ בגאולה העתידה בקרוב ממש‪ ,‬שתתי׳ חירות וגאולה‬
‫אמיתית ושלימות בגלוי‪ ,‬וגם נסים ונפלאות בגלוי‪ ,‬״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו‬
‫‪68‬‬
‫נפלאות׳׳ ‪ ,‬ובמיוחד ביום שכולו שבת ומנותה לתיי העולמים״‪.‬‬
‫ומשיחת אוזש״פ חש״נז — לקרש חכ־א ע׳ ‪ 68‬ואילו(‬

‫לקו״ת שם‪ ,‬ג‪ .‬ד״ה ס‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (66‬ראה‬

‫שם‪.‬‬ ‫‪ (67‬תו״א‬
‫שער האמונה שם פט״ז‪.‬‬ ‫‪ (68‬ראה‬
‫יהל אור לתהלים עה״פ מזמור שיר ליום השבת ובמילואים שם‪.‬‬ ‫‪ (69‬ראה‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תבד‬

‫ככל דור ודור ‪ . .‬לראות א״»ג כר‬ ‫טו‪.‬‬

‫א‪ .‬כתב הרמב״ם׳ וז״ל‪ :‬בכל דור ודור תייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא‬
‫בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים‪) .‬ומביא ראי׳ לזה ממ״ש ואותנו הוציא משם וממ׳׳ש‬
‫וזכרת כי עבד היית‪ ,‬כדלקמן ס״ג(‪.‬‬

‫והנה מקור דין זה )״בכל דור ודור תייב כר׳׳( הוא )כמו שמציין במגיד משנה(‬
‫‪2‬‬
‫מהמשנה בפסחים ‪ .‬וצריד ביאור‪ :‬נוסח המשנה )לפי הגירםא שלפנינו‪ .‬וכ״ה גם‬
‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬
‫הגירסא בהמשנה של כת״י הרמב׳׳ס ( הוא ״תייב אדם לראות כר״‪ .‬וה״ז גם נפק״מ‬
‫לדינא‪ ,‬כי לשון הרמב״ם ״חייב אדם להראות׳ כר״‪ ,‬פירושו שאינו מספיק שהאדם‬
‫יראה)בעצמו( כאילו הוא יצא משעבוד מצרים‪ ,‬אלא שחייב להראות זה גם לאחרים?‬

‫וביותר אינו מובן‪ ,‬דלכאר דברי הדמב״ם עצמו סותרין זא״ז‪ :‬בנוסח ההגדה שלו‬
‫כותב ״בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כו׳״‪ ,‬ואילו בהלכות חמץ ומצה כותב‬
‫כנ״ל ״חייב אדם להראות כו׳״?‬
‫‪6‬‬
‫ואותה הקושיא היא גם בדברי אדמו״ר הזקן‪ :‬בנוסח ההגדה שלו)וכן בתניא (‬
‫כותב ״חייב אדם לראות כו׳״‪ ,‬ואילו בשולתנוי כותב ״חייב אדם להראות כר״?‬

‫ב‪ .‬עוד שינוי בלשון הרמב״ם ואדה״ז מל׳ המשנה )וההגדה שלהם(‪ :‬במשנה‬
‫)ובהגדה( איתא ״כאילו הוא יצא ממצרים״‪ ,‬ולשוץ הרמב״ם ואדה״ז היא ״כאילו הוא‬
‫בעצמו׳ יצאי עתה משעבוד מצרים״‪ .‬ולכאורה‪:‬‬

‫הוספת התיבות ״בעצמו״ ו״עתה״ — עכ״פ אינה שינוי בעיקר הענין‪ ,‬ורק‬
‫תוספת הדגשה ב״כאילו הוא יצא״‪ ,‬שהפירוש בזה הוא‪ :‬״כאילו הוא בעצמו יצא‬
‫עתה״‪.‬‬

‫ןוהא שאיו מוסיפים הדגשה זו גם בנוסח ההגדה שלהם — הוא כי הפיסקא‬

‫״בכל דור ודור כר״ שבההגדה היא )העתקת( ל׳ המשנה )וכהפיסקא לפיכך אנחנו‬
‫‪,‬‬
‫תייבים כו׳ שלאתר ׳(‪ ,‬ובמילא אין מקום לשנות[‪,‬‬

‫‪ (1‬הלי חמץ ומצה פ״ז היו‪.‬‬

‫‪ (2‬קטז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (3‬הו״ל ע״י הרב קאפת — ירושלים תשכ״ג‪ .‬וכו מוכרח גם מנוסח ההגדה שברמב״ם שהועתק מהמשנה‬
‫— ראה לקמן סעיף בי‪ ,‬שבנוסח ההגדה לא שינה הרמב״ם מהנוסח שבמשנה‪.‬‬
‫‪ (4‬במ״מ כאן )וראה גם גירסא זו בד״פ פסחים שם( משמע‪ ,‬שגורס במשנה •להראות״‪ .‬אבל במשנה‬
‫שבכת״י הרנזב־ס ןוכן מוכרח מנוסח ההגדה שלו‪ ,‬כבהערה הקודמת[ לראות‪.‬‬
‫‪ (5‬בכמה בת״י של הרמב־ם )ראה רמב״ם מהדורת פרנקל — ירושלים תשל״ה( — ״לראות״‪ .‬אבל מהא‬
‫שאדה״ז בשלחנו כותב ״להראות״ — מוכרח שגורס כו ברמב״ם )שהרי מקור הדיו שבשו״ע שם הוא‬
‫מהרמב״ם(‪.‬‬
‫ריש פמ״ז‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫סימן תע״ב ס״ז‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫בשו״ע אדה״ז ליתא תיבת ״בעצמו״‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫בשו״ע אדה״ז‪ ,‬הלשון‪ :‬יוצא )בוא״ו(‪.‬‬ ‫‪(9‬‬
‫תכה‬ ‫בכל דור ודור ‪ . .‬לראות א״ע וכו׳‬

‫אבל בהא דכתבו ״יצא עתה משעבוד מצרים״‪ ,‬צ״ע‪ :‬לשון המשנה ״חייב אדם‬
‫לראות כו׳ כאילו הוא יצא ממצרים״ משמעותה היא שצריר לראות את עצמו כאילו‬
‫‪,0‬‬
‫יצא מארץ מצרים‪ ,‬משא״כ שעבוד מצרים הרי אפ״ל וגם הי׳ גם מחוץ לארץ‬
‫מצרים?‬
‫ג‪ .‬בהרמב״ם שם ״בכל דור ודור כר משעבוד מצרים״‪ ,‬מסיים וז״ל‪ :‬״שנאמר״‬
‫‪2‬‬
‫ואותנו הוציא משם וגר‪ .‬ועל דבר זה צוה הקב״ה בתורה ׳ וזכרת כי עבד היית‬
‫כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית*‪ .‬ואינו מובן‪:‬‬

‫א( הראי׳ במשנה )לפי הגירסא שלפנינו( על ״בכל דור ודור כו׳״ היא ״שנאי״‬
‫והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים״‪.‬‬

‫ואף שבהמשנה של כת״י הרמב״ם )הנ״ל(‪ ,‬וכן בנוסח ההגדה שלו שהעתיק‬
‫‪4‬‬
‫מהמשנה ׳‪ ,‬לא הובאה בכלל ראי׳ לדין זה‪ ,‬מ״מ צריד ביאור‪ :‬מהו טעמו של הרמב״ם‬
‫שהראי׳ לדין זה היא )דוקא( מהכתוב ואותנו הוציא משם‪ ,‬ולא מהכתוב ״והגדת גו׳‬
‫עשה ה׳ לי גו׳״)כגירסתנו בהמשנה(?‬
‫ב( מדוע אינו מסתפק הרמב״ם בהוכחתו מהכתוב ״ואותנו הוציא משם וגר״‬
‫ומביא גם ״וזכרת כי עבד היית״?‬
‫ג( ההלכה ״בכל דור ודור כו׳״ שברמב״ם שם היא )ככל ההלכות שבפרט זה(‬
‫בנוגע להחיוב דליל חמשה עשר בניסן ]וכמו שממשיך״‪ :‬״לפיכך כשסועד אדם‬
‫כלילה הזה כו׳״[‪ .‬ואינו מובן‪ :‬הציווי ״וזכרת כי עבד היית ‪ . .‬כאילו אתה בעצמך‬
‫היית עבד ויצאת לחירות ונפדית״ אין לו זמן מיוחד בשנה )שהוא טעם על שמירת‬
‫‪,,‬‬
‫שבת״ או על ״הענק תעניק לו גו׳״ (‪ ,‬משא״כ החיוב ד״להראות כו׳ כאילו הוא‬
‫בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים״ הוא בליל ט״ו בניפן דוקא?‬

‫ד‪ .‬והנה דין הנ״ל שברמב״ם‪ ,‬שבכל דור ודור חייב אדם )לא רק לראות אלא‬
‫גם( להראות כר‪ ,‬מביא גם רבינו הזקן בשולחנו)כהובא לעיל סום״א(‪ .‬אלא שבנוגע‬
‫להמקור של הלכה זו בתורה )היינו‪ :‬הכתוב שממנו נלמד דין זה( — משנה רבינו‬
‫הזקן ממש״כ הרמב״ם)אף ש)כללות( הלכה זו העתיק רבינו הזקן מהרמב״ם‪ ,‬כמצוייז‬
‫בגליון שם(‪ :‬הרמב״ם כותב )מובא לעיל ס״ג( שמקור הלכה זו הוא מהכתוב ‪.‬ואותנו‬
‫הוציא משם וגר״ ואילו רבינו הזקן כותב‪ :‬״שנאמר״ בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי‬ ‫ז‬

‫ממצרים״‪.‬‬

‫כי פרעה הי׳ שולט מסוף העולם ועד סופו והיו לו שלמונים כו׳ )מכילתא לבשלח יד‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫‪(10‬‬
‫‪ (11‬ואתחנן ו‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ (12‬ואתחנן ה‪ ,‬טו‪ .‬ראה טו‪ ,‬טו‪ .‬ת*א כד‪ ,‬כב‪ .‬ובראה)טז‪ ,‬יב( ות*א)שם‪ ,‬יח( בהשמטת תיבת ארץ‪ .‬ועוד‬
‫יש לחלק בפי׳ הכתובים )עייז במפרשים שם(‪ .‬ואכימ‪.‬‬
‫‪ (13‬בא יג‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (14‬ומכיון שבנוסח ההגדה לא שינה מלשון המשנה )כניל סיב(‪ ,‬מוכח שכיה גירסתו בהמשנה‪.‬‬
‫בהלכה ז‪.‬‬ ‫‪(15‬‬
‫ואתחנן שם‪.‬‬ ‫‪(16‬‬
‫ראה טו‪ ,‬סו‪.‬‬ ‫‪(17‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תכו‬

‫והנה הטעם לשינוי זה — מובן בפשטות‪ :‬רבינו הזקן סובר )וכמו שמעתיק‬
‫‪,4‬‬
‫בנוסח ההגדה שלו ( שהגירסא )העיקרית( במשנה )הנ״ל( היא כהגירםא שברוב‬
‫הספרים ‪,,‬בכל דור ודור כר שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה‬
‫ה׳ לי בצאתי ממצרים״)ודלא כגירסת הרמב״מ‪ ,‬שבמשנה לא הובאה ראי׳ לדין זה(‪,‬‬
‫ולכן כותב גם בשולחנו שהלכה זו נלמדת מהכתוב ״בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי‬
‫ממצרים״‪.‬‬

‫אבל — זה גופא )שמחולקים בנוגע לגירטא( טעמא בעי‪.‬‬

‫ועוד צ״ע‪ :‬מדוע מביא אדה״ז רק ״בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים״‪,‬‬

‫‪,8‬‬
‫ומשמיט התיבות ״והגדת לבנך ביום ההוא לאמר״ שהובאו במשנה?‬

‫ואין לומר שהראי׳ דאדה״ז היא )לא להחיוב להראות בכל דור ודור‪ ,‬כ״א( רק‬
‫על זה שהמציאות דיצי״מ ישנה בכל דור ודור‪ ,‬ולכן משמיט ״והגדת לבנך״ — כי‬
‫)נוסף על זה שאינו מובן‪ :‬מדוע אינו מביא גם הראי׳ על החיוב‪ ,‬הרי( לפי״ז הו״ל‬
‫להביא רק ״עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים״‪ ,‬ולהשמיט גם התיבות ״בעבור זה״?‬

‫ה‪ .‬עוד שינוי בשו״ע אדה״ז לגבי הרמב״ם‪ :‬לשון הרמב״ם היא ״ועל דבר זה‬
‫צוה הקב״ה בתורה וזכרת כי עבד היית‪ ,‬כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד כר״‪:‬‬
‫ואילו לשון אדה״ז היא‪ :‬״ועל דבר זה צוה הקב״ה וזכרת כי עבד היית במצרים‪,‬‬
‫כאילו אתה בעצמך היית במצרים עבד כר״‪.‬‬

‫וע״פ הידוע שרבינו הזקן דייק בלשונו הזהב בכל תיבה ותיבה — נראה ברור‪,‬‬
‫שבזה שרבינו הזקן)משנה מל׳ הרמב״ם‪ ,‬המוסיף תיבת ״במצרים״)הן בהעתקת לשון‬
‫הכתוב וזכרת גו׳ והן בהפירוש ״כאילו כר״(‪ ,‬כוונתו בזה״ היא להשמיענו‪ ,‬שהתיוב‬
‫ד״להראות את עצמו״ הוא )לא רק שיראה ״כאילו אתה בעצמך היית עבד״ סתם‪ ,‬כי‬
‫אם( שיראה ״כאילו אתה בעצמד היית במצרים עבד״‪ ,‬שהעבדות דמצרים היא עבדות‬
‫מיוחדת — בפרט וכר‪] .‬ויש לומר‪ ,‬שפרט זה )לדעת רבינו הזקן( הוא גם לעיכובא‪,‬‬
‫שבאם יצייר בעצמו שנגאל מעבדות סתם — לא יצא ידי חובתו[‪.‬‬

‫וצ״ע מנ״ל לרבינו הזקן לחלוק על הרמב״ם ולחדש שהאדם מחוייב להראות את‬
‫‪20‬‬
‫עצמו כאילו נגאל מעבדות מיותדת דמצרים ?‬
‫־‬
‫גם צריך להבין‪ :‬לשון הרמב״ם היא ״ויצאת לחירות ונפדית״ • ‪ ,‬ואילו רבינו הזקן‬
‫תשנה מלשון הרמב״ם וכותב ״ונפדית ויצאת לחירות״?‬

‫‪ (18‬ובפרט שההוכחה על ש״עשה ה׳ לי גוי״ מדבר גם בדורות הבאים היא מ״ניום ההוא״)מהרש־א‬
‫פסחים שם(‪.‬‬
‫‪ (19‬אבל הא שאדהיז משמיט תיבת ״בתורה״ ותיבת ‪,,‬כלומר* — יש לומר‪ ,‬שזה שינוי רק בסגנון‪ .‬ועוד‬
‫י״ל בזה ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (20‬ואיו לומר שאדה״ז מפרש כן כוונת הרמב״ם — כי מכיון שבכתוב )ואתחנן וראה שם( נאמר ״וזכרת‬
‫כי עבד היית בארץ מצרים״‪ ,‬והרמב״ם מעתיק מהכתוב רק ״וזכרת כי עבד היית״ ומשמיט ״במצרים״)אף שזה‬
‫בא בהמשר למ״ש לסנ״ז ״כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים״(‪ ,‬מוכת‪ ,‬שכוונת הרמב״ם בזה היא‬
‫לרמז‪ ,‬שהחיוב לראות הוא רק שנגאל מעבדות סתם‪.‬‬
‫אף ששם פ״ז ה״כ בתב‪ :‬פדה אותנו הקב״ה ויוציאנו לתירות‪.‬‬ ‫‪(21‬‬
‫תכז‬ ‫בכל דור ודור ‪ . .‬לראות א״ע וכר‬

‫והביאור בכל הנ״ל‪:‬‬ ‫ו‪.‬‬

‫בהדין)שברמב״ם ובשו״ע אדה״ז( ״בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו‬
‫כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים״ — מחדש כמה ענינים‪:‬‬

‫א( המציאות‪ .‬והוא — שהגאולה דיצי״מ היא פעולה נמשכת ״בכל דור ודור״‪ .‬כי‬
‫״אילו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים‬
‫היינו לפרעה במצרים״; זה מה שאנו נמצאים עתה במצב דחירות — הוא מפני‬
‫‪22‬‬
‫שהגאולה דיצי״מ נמשכת גם עכשיו‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫ב( החיוב‪ .‬והוא אשר ]נוסף למצות זכירת יצי״מ שבכל יום )ביום ובלילה( ‪,‬‬
‫‪24‬‬
‫שמצוה זו הוא מקיים גם כשהוא מזכיר )רק( יציאת מצרים שהיתה לאבותינו [ —‬
‫יש חיוב על האדם לראות)להרגיש( ״כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים״‪.‬‬

‫ג( החיוב ד״להראות״‪ .‬והוא‪ ,‬שאיו מספיק שהאדם יראה )ירגיש( בעצמו ״כאילו‬
‫הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים״‪ ,‬אלא שחייב הוא גם להראות )הרגש( זה‪.‬‬

‫ד( החיוב ״להראות כו׳ כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים״ הוא לא‬
‫רק בעת אמירת ההגדה‪ ,‬אלא גם ב״כל מעשה לילה זה״‪ .‬והיינו שהגם שאומר בהגדה‬
‫״בכל דור ודור כר כאילו הוא יצא ממצרים״ ]וגם לפנ״ז הוא אומר ״ואילו לא הוציא‬
‫כר הרי אנו כר משועבדים היינו כר״[‪ ,‬מ״מ אינו יוצא עדייו התיוב ד״להראות״ ]אף‬
‫שגם אמירת ההגדה היא הגדה לאחר‪ ,‬כדלקמן סעיף ח׳[‪ ,‬כי אם צריך גם ״לאכול‬
‫ולשתות ‪ . .‬דרך חירות״‪ ,‬בכדי לבטא ולהראות הרגש זה ד״כאילו הוא בעצמו כר״‬
‫ב״כל מעשה לילה זה״‪.‬‬

‫ז‪ .‬ועפ״ז יובן מה שהרמב״ם ואדה״ז הוצרכו להביא גם ״וזכרת כי עבד היית״‬
‫— ואין מסתפקים בהראי׳ מהכתוב ״ואותנו הוציא משם וגר״‪ ,‬או מהכתוב ״בעבוד זה‬
‫עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים״ — כי ההוכחה מכתובים אלו היא רק על המציאות‪,‬‬
‫שהגאולה דיצי״מ היא פעולה נמשכת בכל דור ודור‪ .‬אבל אין מזה הוכחה שיש חיוב‬
‫על האדם לראות ״כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים״‪ .‬כי אף שהמציאות‬
‫דיצי״מ היא בכל דור‪ ,‬מ״מ יש לומר שהחיוב דזכירת יצי״מ הוא רק לזכור יצי״מ כמו‬
‫שהיתה בפשטות — לאבותינו‪.‬‬

‫]ואף שהתיבות ״עשה ה׳ לי גו׳״ באות בהמשד ל״והגדת לבנך״‪ ,‬וכן ״ואותנו‬
‫‪2‬‬
‫הוציא משם וגו״ בא בהמשך למ״ש לפנ״ז׳ ״ואמרת לבנך״ — הרי זהו רק בנוגע‬
‫להגדה ואמירה‪ ,‬שבהסיפור דיצי״מ צריך לומר גם ״לי״ ו״אותנו״‪ .‬אבל אין מזה‬

‫ראה בארוכה לעיל ע׳ קפב ואילה‬ ‫‪(22‬‬

‫רמבים הל׳ קיש פ״א ה״ג‪ .‬שו״ע אדה״ז ר״פ ס״ז‪.‬‬ ‫‪(23‬‬
‫‪ (24‬לפי מה שפירש בתניא )רפמ״ז( כוונת ההשגה — הרי גם החיוב ד״לראות א״ע כו״ הוא •בכל •ום‬
‫ויוסי‪ ,‬כדלקמן ס״י והערה ‪ .31‬ועפ״ז מםתבר דכן ס״ל לאדה״ז גם בשר׳ע — דמהו ההכרח לחדש מחלוקת בין‬
‫המפורש בתניא ובפשטות — לגבי הסתוס בשו־ע )וברמב״ם(?!‬
‫ומ״ש בפנים תוא ליתר שאת — די ל דג״! תידוש — בא‪ 0‬ימצא הכרת למתלוקת הניל‪ :‬ואז ׳ומחק גם מה‬
‫שלא הובא ברמבים ושו״ע אדה״ז שם התיוב דלראות איע כאילו הוא יצא ממצרים‪.‬‬
‫‪ (25‬ואתתנן שם‪ ,‬כא‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פ ‪ 0‬ח‬ ‫תכח‬

‫הוכתה שהאדם חייב לראות את עצמו)להרגיש( כאילו יצא עתה משעבוד מצרים‬
‫וכ״ש — שאין מזה הוכחה שיש חיוב על האדם לראות ״כאילו יצא עתה משעבוד‬
‫מצרים׳׳ גם בשאר מעשה לילה זה‪ ,‬שלא בעת אמירת הגדה[‪.‬‬

‫ולכן מוסיפים הרמב״מ ואדה״ז ״ועל דבר זה צוה הקב״ה בתורה וזכרת כי עבד‬
‫היית כו׳ כאילו אתה בעצמד כר״‪ ,‬שהציווי)ובפרט שבא עוה״פ( ״וזכרת גו׳״ הוא)לא‬
‫רק לזכור יצי״מ שהיתה לאבותינו‪ ,‬אלא גם( ״על דבר זה״‪ ,‬על הענין ד״ואותנו הוציא‬
‫גו׳״ ו״עשה ה׳ לי גו׳״‪,‬‬

‫ולאחרי שאנו יודעים מהכתוב ״וזכרת גו׳״ שחייב אדם לזכור )ולראות את‬
‫עצמו( ״כאילו אתה בעצמך כו׳״ — למדים אנו מזה‪ ,‬אשר חיוב זה בליל הפסח צריך‬
‫להיות לא רק ״לראות״ אלא גם ״להראות״‪ ,‬ואשר תיוב זה הוא )לא רק בעת אמירת‬
‫ההגדה‪ ,‬אלא( גם ״כשסועד אדם בלילה הזה״‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬

‫ח‪ .‬מההוםפות שבמצות סיפור ביצי״מ בליל ט״ו בניסן על מצות זכירת יצי״מ‬
‫שבכל יום‪ ,‬הוא — ״והגדת לבנך״‪ ,‬היינו‪ :‬שאין מספיק שיזכיר יצי״מ לעצמו‪ ,‬אלא‬
‫‪26‬‬
‫צריך לומר גם )לבנו או( לאחר ‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫ןוזהו הטעם למה שאמרו ‪ ,‬שבאם אין לו בן או אשה כו׳ שישאלו אותו ״הוא‬
‫שואל לעצמו״ — כי מכיון שהחיוב בליל הפפח הוא למפר יצי״מ לאחר‪ ,‬לכן)כשאין‬
‫מי שישאל אותו( צריך הוא לשאול את עצמו‪ ,‬כי ע״י שהוא שואל את עצמו נעשה‬
‫‪28‬‬
‫״אחר״ לגבי עצמו‪ ,‬וע״י שמשיב על שאלתו ומספר לה״אחר״ שבעצמו ‪ ,‬הוא מקיים‬
‫בזה מצות ״והגדת גו׳״[‪.‬‬

‫ומכיון שמצינו בפרט אתד מכללות עניני זכרון יצי״מ )הסיפור( — שליל יצי״מ‬
‫מוסיף בו החיוב ד״לאחר״ דוקא‪ ,‬למדין מזה )להרמב״ם ואדה״ז( על הכלל כולו‪ ,‬גם‬
‫על הפרט שצ״ל רואה א״ע כאילו הוא יצא כר‪ ,‬שצ״ל לאחר דוקא — להראות‪ :‬וכן‬
‫‪29‬‬
‫ב״כל מעשה לילה זה״ ‪.‬‬

‫ט‪ .‬ע״פ הנ״ל יובן גם דיוק לשונו הזהב של רבינו הזקן כמה שכותב ״שנאמר‬
‫בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים״‬

‫— אף שלכאורה כנ״ל‪ :‬באם הראי׳ היא על המציאות )שיצי״מ היא בכל דור‬
‫ודור(‪ ,‬הו״ל להעתיק רק ״עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים״ ולא התיבות ״בעבור זה״‪:‬‬
‫ובאם הראי׳ על החיוב ד״להראות כר״‪ ,‬הו״ל להעתיק גם התיבות ״והגדת לבנך״‬

‫‪ (26‬ראה מנ״ח מצות בא‪ .‬ובמקומות שצויינו לעיל ע׳ טו‪.‬‬

‫‪ (27‬פסחים קטז‪ ,‬א‪ .‬רמב״מ הל׳ תמץ ומצה פ״ז ה״ג‪ .‬שויע אדהיז סתעיג סימ‪.‬‬
‫‪ (28‬וע״ז באה גס הוספה עקרית בתבנת הדברים לבוריים ולעומ?פ וע״ד מחזיל במעלת הסדרן שהוא‬
‫גם פלפלן)ידוש׳ סוף הוריות(‪ ,‬ולהעיר גם מספרי)לדברים א‪ ,‬יג‪ .‬הובא בפרשיי שם(‪ :‬מה נין נבונים לחכמים‬
‫כו׳ גבון כו׳ כשאין מביאים לו לראות מביא משלו ורואה‪ .‬ועפיז יומתק המובא בב״מ )שבת קמה‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ(‪:‬‬
‫הוא מותיב לה והוא מפרק )משני( לה‪.‬‬
‫‪ (29‬ולהעיר מהשקו״ט האס ההסיבה היא פרט ותנאי באכילת מצה וכיויב‪ ,‬או להיפר‪ :‬האכילה פרט בדין‬
‫הסיבה‪ .‬וי׳׳ל נפק׳־מ באם לאחרי שאכל בלא הסיבה בא רבו שאיא לו להטיב וכיו״ב‪ — .‬ראה לעיל ע׳ תה‬
‫ואילך‬
‫תכט‬ ‫בכל דור ודור ‪ . .‬לראות א״ע וכר‬

‫)שהרי הא שהחיוב בליל הפסח הוא לא רק ״לראות״ אלא גם ״להראות״‪ ,‬אנו יודעים‬
‫ממ״ש ״והגדת לכנר״‪ ,‬כנ״ל( —‬

‫כי עי״ז הוא מדגיש ששייכות החיוב ״להראות״ להכתוב ״והגדת גו׳ ממצרים״‬
‫הוא לא להציווי)והפרט( ד״והגדת״‪ ,‬כ״א ל״בעבור זה״ — לכללות הזמן)עליו נאמר‬
‫‪30‬‬
‫״והגדת לבנר״ — לאחר( — ״בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך״ צריד להיות‬
‫כל מעשה דוזכרת דיצי״מ באופז ד״לאתר״‪.‬‬

‫י‪ .‬ע״פ הנ״ל שהחיוב ״להראות בו׳״ הוא רק בליל הפסח‪ ,‬אבל החיוב שבכל‬
‫השנה)שנלמד מהציווי ״וזכרת גו׳״( הוא רק ״לראות״ — יתורץ זה שבמשנה ובמילא‬
‫בנוסח ההגדה של הרמב׳׳ם ואדה״ז כ׳ ״חייב אדם לראות כו׳״)אף שהחיוב הוא גם‬
‫״להראות״(‪ ,‬כי הכוונה בפיסקא זו היא — הקדמה וטעם לפיסקא שלאחרי׳‪ :‬לפיכך‬
‫)דהמבואר לפני זה( אנחנו חייבים להודות כו׳)בלילה זה(‪ :‬לא לבאר חיובי הלילה‪,‬‬
‫כ״א גודל העניז דיצי״מ — דיציאה זו היא ״בכל דור ודור״ — מבלי הבדל ובכל ימי‬
‫‪3,‬‬
‫דור ודור — שלכז ״חייב אדם לראות את עצמו )תמיד ( ״כאילו הוא יצא‬
‫‪32‬‬
‫ממצרים״ ‪.‬‬

‫ומה שאין מזכירים ב״הגדה״ החיוב ד״להראות״ שבליל הפסח — הוא בדוגמא‬
‫שאץ מזכירים החיוב דארבעה כוסות וכר‪ .‬והטעם בפשטות מפני שעושים זה בפועל‪,‬‬
‫והוא הטעם בנוגע להתיוב ד״להראות״ — כי האמירה וההגדה וכו׳ לאחר )כנ״ל‬
‫‪33‬‬
‫ס״ח( ה״ז הבפועל ד״להראות״ ‪.‬‬

‫יא‪ .‬ועדייו אינו מובן‪ :‬הרי מקור הדין ש״בכל דור ודור חייב אדם כו׳״ הוא‬
‫מהמשנה‪ ,‬ומכיון שלשוז המשנה )לפי גירסת הרמב״ם ואדה״ז( היא ״חייב אדם‬
‫לראות כו׳״‪ ,‬מנא להו להרמב״ם ואדה״ז מהש״ס שיש חיוב גם להראות?‬

‫והביאור בזה‪:‬‬

‫בגמרא שם‪ :‬״אמר רבא צריד שיאמר ואותנו הוציא משם״‪ .‬ולכאורה מה מוסיף‬
‫בזה על אמירתו — שבמשנה — ״בכל דור כו׳ לראות א׳׳ע כאילו הוא יצא ממצרים״‪.‬‬
‫והביאור בזה‪ :‬הלשוץ ״ואותנו״)ל׳ רבים( מורה שבעת אמירתו יש עוד מי שהוא‪.‬‬
‫וזהו ״צריך שיאמר ואותנו הוציא משם״ — כפי׳ הרשב״ם‪ :‬צריך להראות א״ע באילו‬
‫יצא משם‪.‬‬

‫מכילתא פרשת בא‪ .‬שו״ע אדהיז סתעיג ס״ג‪.‬‬ ‫‪(30‬‬

‫וזהו שבתניא )שם( פירש כוונת המשנה ומוסיף ‪.‬וכל יום ויופי ובמילא כ ׳ ‪ .‬ל ר א ו ת י החיוב שבכל‬ ‫‪(31‬‬
‫יום‪.‬‬
‫ומה שלא הביאו הרמבים ואדהיז הדין‪,‬לראות א״ע כו״ רק בהל׳ פסח ולא )בהחיוב דכל השנה( בהל׳‬
‫קיש — כי כר נמצא בש״ס )וכמו בכימ עדיז(‪ .‬וראה לעיל הערה ‪.24‬‬
‫‪ (32‬וכדוגמת המשנה ארביע הרי אני כבן שבעים שנה כו׳ שסידרו בנוסח ההגדה — אף שהמשנה‬
‫מדברת בענין זכירת יציימ בכל יום‪.‬‬
‫‪ (33‬אותם הגורסים במשנה )ובמילא גם בהעתקתה שבנוסח ההגדה(‪,‬להראות׳ )כגיל הערה ‪— (3‬‬
‫ועפיז לדעתם הפי׳ בכל דור ודור הוא — בליל טו בניסן — היז בדוגמת החיוב דאמירת הלל וכוי שאומר‬
‫הדיו דחייבים להלל ולאח״ז‪ :‬ונאמר לפניו כד‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תל‬

‫ומובן‪ ,‬שהדין ״צריך שיאמר ואותנו )לשון רבים( בו׳״‪ ,‬הוא לא פרט ב״והגדת‬
‫לבנך״‪ ,‬גם כשאומר בלשון יתיד )ואותי הוציא( יש עוד מי שהוא‪ ,‬כי אם — הוא ענין‬
‫בפני עצמו‪.‬‬

‫ומזה למדים הרמב״ם ואדה״ז החיוב ד״להראות״‪ ,‬ושחיוב זה הוא בנוגע ל״כל‬
‫מעשה לילה זה״‪.‬‬

‫יב‪ .‬הביאור בזה שהרמב״ם ואדה״ז כותבים שהחיוב הוא כאילו)רק( ״משעבוד‬
‫מצרים״ — אף של׳ המשנה היא )וכן העתיקו בנוסח ההגדה( ״יצא ממצרים״‪:‬‬

‫מכיון שכוונת המשנה ב״חייב אדם לראות כאילו הוא יצא ממצרים״ היא )כמו‬
‫שמפרשים הרמב״ם ואדה״ז( שיראה כאילו יצא עתה )היינו דרגע לפנ״ז הי׳ במצרים‪,‬‬
‫ורק עתה יצא משם( — אי אפשר לומר‪ ,‬שהכוונה ב״יצא ממצרים״ היא שיצא)עתה(‬
‫מהמקום דארץ מצרים״‪ ,‬כי זהו היפך המוחש״‪] .‬ובפרט שנצטווינו ״לא תוסיפו‬
‫‪3‬‬
‫לראותם עוד עד עולם״* — שלא לחזור למצרים — הרי מצד ציווי זה אין שייך‬
‫)ומכ״ש שאין מקום לחיוב( שיראה א״ע רגע לפנ״ז במצרים״[‪ .‬ולכן צ״ל‪ ,‬שהכוונה‬
‫‪58‬‬
‫ב״יצא ממצרים״ היא להיציאה משעבוד מצרים ‪.‬‬

‫הטעם להשינויים )דלעיל ם״ד והי( בין לשון אדה״ז בשולחנו ללשון‬ ‫יג‪.‬‬
‫הרמב״ם‬

‫— )א( הרמב״ם מביא הפסוק ואותנו הוציא גר‪ ,‬ואדה״ז מביא הפמוק בעבור זה‬
‫גר‪) :‬ב( הרמב״ם כותב ״עבד״ סתם‪ ,‬ואדה״ז מוסיף ״במצרים עבד״‪) •,‬ג( הרמב״ם‬
‫כותב ״ויצאת לחירות ונפדית״ ואדה״ז כותב ״ונפדית ויצאת לתירות״ —‬

‫יש לומר‪ ,‬כי שינויים אלו הם בהתאם להחילוק שביניהם בגירםת המשנה‪:‬‬

‫לפי גירםת הרמב״ם — לא הובאה במשנה הראי׳ על ״בכל דור ודור חייב אדם‬
‫כר״ מהכתוב ״עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים״‪ .‬וי״ל טעמו — כי יש לומר‪ ,‬שהפסוק הוא‬
‫כפשוטו‪ ,‬שנאמר להדור של יוצאי מצרים‪.‬‬

‫ולכן גם בספרו מביא הרמב״ם הפסוק ״ואותנו הוציא משם וגו׳״‪ ,‬כי בו מפורש‬

‫‪ (34‬והוא שבמשנה נאמר ״ממצרים״ ‪ -‬כי לשון המשנה היא ״לשון קצרה״)הקדמת הרמב״ם לפיה״מ(‪,‬‬
‫אבל גם כוונת המשנה היא ל ש ע ב ו ד מצרים‪ ,‬בבפנים‪ .‬ומכיוו שבנוסח ההגדה של הרמב״ם ואדה״ז נעתקה‬
‫פיסקא זו מהמשנה )כצורתה(‪ ,‬לכן גם הלשון בנוסח ההגדה היא •ממצרים״‪.‬‬
‫והא שגם בתניא שם כותב אדה״ז ״ממצרים״ — אף שבתניא שם מוסיף התיבות •וכל יום דום״‪ ,‬וגם תיבת‬
‫•היום״ — הוא‪ ,‬לפי שהענין דיצי״מ שבכל יום שמבאר שם‪ ,‬שהיא ברוחניות‪ ,‬״יציאת נפש האלקית ממאסר‬
‫הגוף״‪ ,‬היא ) ל א ״משעבוד מצרים״‪ ,‬כ״א( •ממצרים״)לשון מצרים וגמלים(‪.‬‬
‫‪ (35‬משא״כ ״שעבוד• — שתלוי בהרגש‪ ,‬ויבול לשעבד א״ע בכו״כ ענינים וכר‪.‬‬
‫‪ (36‬בשלת יד‪ ,‬יג‪ .‬מכילתא שם‪.‬‬
‫‪ (37‬ואף שהציווי •לא תוסיפו גר״ הוא מצד זה שהי׳ י צ י א ת מצרים‪ ,‬והחיוב לראות כאילו שיצא עתה‬
‫ממצרים הוא מצד זה ש״אילו ל א הוציא כוי״ — מ״מ‪ :‬הציווי לא תוסיפו גו׳ שולל ההדגש שברגע לפנ״ז הי׳‬
‫במצרים )מכיון שיש בזה איסור(‪.‬‬
‫‪ (38‬ובזה יובן מה שאז־ה״ז מביא הכתוב)ראה טז‪ ,‬יב‪ .‬תצא כד‪ ,‬ית( ״וזכרת כי עבד היית ב מ צ ר י ם ״ ולא‬
‫הכתוב הקודמו)ואתחנן ה‪ ,‬טו‪ .‬ראה טו‪ ,‬טו( •וזכרת כי עבד היית כ א ר ץ מצרים״‪ .‬ועוד י״ל ואכ״מ‪.‬‬
‫תלא‬ ‫בכל דור ודור ‪ . .‬לראות א ״ע וכוי‬

‫)ואומרים זה ג״כ בההגדה( ״למען הביא אותנו לחח לנו את הארץ גו׳״‪ ,‬והרי רובם‬
‫ככולם של באי הארץ לא היו מיוצאי מצרים‪.‬‬

‫אמנם לפי גירסת אדה״ז במשנה ״שנאמר והגדת לבנך כו׳״ — הרי מפורש‬
‫במשנה שגם מהכתוב ״עשה ה׳ לי גו׳״ יש ראי׳ ל״בכל דור ודור״‪ .‬ולכן מביא אדה״ז‬
‫בשולחנו פסוק זה )שהובא במשנה(‪.‬‬

‫יד‪ .‬והנה תילוק זה — אם תענין ד״בכל דור ודור בו׳״ נלמד מהכתוב ״עשה ה׳‬
‫לי גו׳״‪ ,‬או שנלמד מהכתוב ״ואותנו הוציא משם גו׳״ — י״ל דנוגע גם לדינא‪.‬‬

‫והביאור בזה‪ :‬מהכתוב ״ואותנו הוציא משם״ יודעים רק שהענין ד״הוציא משם״‬
‫)בכללות( הוא גם בדורות שלאח״ז — ״אותנו״‪ .‬אבל אין מזה הוכתה‪ ,‬שזה מה‬
‫״שאותנו הוציא משם הוא באותו האופן שהוציא את אבותינו‪.‬‬

‫משא״כ מהכתוב ״עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים״ — מכיון שאומר ״לי״ ולא‬

‫‪40‬‬ ‫נ‬
‫״לנו״י ‪ ,‬היינו‪ :‬שהכתוב מדגיש שמדבר שרק האב ]שהי׳ במצרים [ יכול להרגיש‬
‫ולא הבן‪ ,‬מוכת שהכוונה היא לאותה היציאה ממצרים שהיתה לאבותינו‪ .‬ומכיון‬
‫‪4‬‬
‫שהכתוב מדבר גם בדורות הבאים )כאמרו ״ביום ההוא״׳ ( — הרי מוכח‪ ,‬שהיציאה‬
‫ממצרים שבכל דור ודור היא כמו ״שעשה ה׳ לי״‪ ,‬באותו האופן כמו שהיתה בפעם‬
‫הראשונה‪.‬‬

‫ועפ״ז מובן מה שלפי דעת הרמב״ם — החיוב לראות הוא רק ״כאילו אתה‬
‫בעצמך היית עבד״‪ ,‬עבד ‪0‬תס‪ •.‬משא״ב לדעת אדה״ז — החיוב לראות הוא ״כאילו‬
‫אתה בעצמך היית במצרים עבד״‪ ,‬עבדות מיוחדת דמצרים — כי מהכתוב ״ואותנו‬
‫הוציא משם גו׳״ )המובא ברמב״ם( מוכח רק שבכל דור ודור יש הענין ד״הוציא‬
‫משם״ בכללות‪ ,‬משא״כ מהכתוב ״עשה ה׳ לי גו׳״)המובא בשו״ע אדה״ז‪ ,‬ממשגה(‬
‫מוכח גם שהיציאה ממצרים שבכל דור ודור היא בשוה להיציאה שהיתה בפעם‬
‫הראשונה‪.‬‬

‫טו‪ .‬ע״פ הנ״ל יובן גם זה שהרמב״ם כותב ״ויצאת לתירות ונפדית״‪ ,‬ואילו‬
‫אדה״ז — ״ונפדית ויצאת לחירות״‪ .‬והביאור בזה‪:‬‬

‫ואף שדיוק ה ל ש ו ן ‪ , ,‬ל י ״ הוא ״לי ו ל א לו״ — הרי דיוק זה הוא ב נ ו ג ע ל ב ן ר ש ע ‪ ,‬ומכיון ש ה כ ת ו ב‬ ‫‪(39‬‬
‫מ ד ב ר )בעיקר( בבן שאינו י ו ד ע ל ש א ו ל ) מ כ י ל ת א שפ‪ .‬שו״ע אדה״ז ס ת ע ״ ג סמ״ב( ] א ל א ש ב כ ת ו ב יש ג ס ״רמז‬
‫ל ב ן רשע״ — לשון רש״י עה״פ[ — מ ו כ ח מ ז ה ‪ ,‬שפשוטו ש ל ״לי״ הוא ב ב פ נ י ם ‪.‬‬ ‫תשובה‬
‫ואף ש ל פ י ג י ר ס ת אדה״ז ב מ ש נ ה ״שנאמר ו ה ג ד ת גוי״ ] ש מ ה כ ת ו נ ״עשה ה׳ ל י ג ד • מ ו כ ת שיצי״מ היא‬ ‫‪(40‬‬
‫ב נ ל ד ו ר [ מ ו כ ר ח ל ו מ ר ש ה כ ת ו ב מ ד ב ר ג פ ב ד ו ר ו ת ה ב א י ם ] ו ש כ ו ו נ ת הלשון ‪,‬לי״ היא )לא ר ק ש א ו מ ר ב ה ל ש ו ן‬
‫מ ר ע ״ ה ‪ ,‬כי אם‪ ,‬ש ה כ ו ו נ ה בזה היא( ל ז ה ש ״ ה ו א יצא מ מ צ ר י ם ־ [ ‪,‬‬ ‫שאמר‬
‫אעפ״כ‪ :‬מ ה א ד ק א מ ר ב כ ת ו ב ‪ ,‬ל י ״ ) ו ל א ‪,‬לנו״(‪ ,‬ה נ ה מ ד י ו ק זה ל מ ד י ם ‪ ,‬ש ה כ ו ו נ ה ב ז ה היא ל ה ד ג י ש )נוסף‬
‫ע ל ה ה ד ג ש ה ‪ .‬ל י ״ ו ל א ל א ב ו ת י נ ו — ג ם לי ולא ״לנו״‪ ,‬היינו‪ (:‬ענין השייר ר ק ל ה א ב ו ל א ל ה ב ו ‪ .‬ומכיון ש ח י ל ו ק‬
‫זה שייך ר ק ב ה ד ו ר שיצאו מ מ צ ר י ם — ש ב ד ו ד זה‪ ,‬ה ר ג י ש ה א ב )שהי׳ ב מ צ ר י ם ‪ .‬מ ש א ״ כ הבן( שיצא מ ה ע ב ד ו ת‬
‫ד ו ז צ ר י ס — מ ז ה ל מ ד י ם ‪ ,‬ה ה ד ג ש ה ד‪,‬לי״ )ולא ‪,‬לנו״( ג ם ב נ ו ג ע ל ד ו ר ו ת הבאים‪ ,‬ש ג ם אז יש ה ע נ י ו ה נ ר מ ז‬
‫ב ה ד ג ש ה זו‪ ,‬היינו‪ :‬שיראו א ת ע צ מ ם כ א י ל ו יצאו )לא רק מ ע ב ד ו ת ס ת ם ‪ ,‬אלא( מ ע ב ד ו ת ה מ י ו ח ד ת ד מ צ ר י ם ‪.‬‬
‫מ ה ר ש ״ א פ ס ת י ם שם‪.‬‬ ‫‪(41‬‬
 ‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תלב‬

‫‪42‬‬
‫ברמב״ם הל׳ שמיטה ויובל וז״ל‪ :‬מר״ה עד יום הכפורים לא היו עבדים‬
‫נפטרים לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהן‪ . .‬כיון שהגיע יום הכפורים תקעו ב״ד‬
‫בשופר נפטרו עבדים לבתיהן‪.‬‬
‫ומזה נראה‪ ,‬שגם בכל יציאה מעבדות — ישנם שני ענינים‪) :‬א( יציאה משעבוד‬
‫)מלאכה וכיו״ב(‪) .‬ב( חזרה למקומו ורשותו בכל‪ :‬אלא שביובל — שני ענינים אלו‪,‬‬
‫חלוקים הם גם בזמן‪ :‬ובגאולה מעבדות שע״י גט שחרור וכיו״ב — שני הענינים הם‬
‫בבת אחת‪ .‬וי״ל שבכל שחרור כן הוא — אלא שאינו דין‪ ,‬משא״כ ביובל — והתורה‬
‫על הרוב תדבר‪ :‬תחלה משתחרר ואח״כ יוצא מבית האדון וחוזר לביתו‪.‬‬

‫וזהו שהרמב״ם )בהל׳ תמץ ומצה שם( לאחר ״ויצאת לחירות״ מוסיף ‪,,‬ונפדית״‬
‫)שהרי מצוה לספר ולבאר ביצי״מ( — כי ״ויצאת לחירות׳׳ מפורש )רק( שאינו‬
‫משועבד לאדונו‪ ,‬ומוסיף ״ונפדית״ — ש)גם( נפטר לביתו‪ ,‬כי ״פדות״ פי׳ הוא‬
‫‪43‬‬
‫הבדלה ובנדו״ד‪ :‬הבדלה ממקומו ורשותו של האדון )היינו‪ :‬שנפטר לביתו(‪.‬‬

‫טז‪ .‬והנה מהענינים שהעברות במצרים שונה משאר עבדות הוא — שכל זמן‬
‫שהעבד הי׳ נמצא בארץ מצרים לא הי׳ אפשר שישתחרר וייעשה בן חורין‪ .‬ורק‬
‫‪44‬‬
‫כאשר העבד הי׳ בורח ממצרים ומגיע ל״פי התירות״ — אז נעשה בן תורין ‪.‬‬

‫ועפ״ז נמצא‪ ,‬שהסדר של ״יציאה ל ח י ר ו ת ‪ /‬ו ״פדות״ בגאולה מעבדות במצרים‪,‬‬

‫הייתה באופן הפוך מאשר בגאולה מעבדות סתם‪ :‬בגאולה מעבדות סתם — בתחילה‬
‫היא ה״יציאה לחירות״ — )״לא משתעבדין לאדוניהן״( ואח״כ — ה״פדות״)״נפטרים‬
‫לבתיהן״(; משא״כ בהגאולה מעבדות מצרים — מכיון שכל זמן שהעבד הי׳ נמצא‬
‫במצרים לא הי׳ אפשר שייעשה בן חורין‪ ,‬הרי נמצא‪ ,‬אשר בתחילה הוא ה״פדות״‪,‬‬
‫היינו‪ :‬היציאה ממקומו ורשותו של האדון‪ ,‬ורק לאחרי זה נעשה ה״יציאה לחירות״‪.‬‬

‫ועפ״ז מובן השינוי שבין לשון אדה״ז ללשון הדמב״ם — מה שהרמב״ם כותב‬
‫״ויצאת לחירות )ואח״כ( ונפדית״‪ ,‬ואדה״ז כותב ״ונפדית)ואח״כ( ויצאת לחירות״ —‬
‫כי לפי״ד הרמב״ם‪ ,‬החיוב ד״וזכרת גו׳״ הוא ״כאילו אתה בעצמר היית עבד״)עבד‬
‫סתס(‪ ,‬וביציאה מעבדות סתם — בתחילה היא ה״יציאה לתירות״ ואח״כ —‬
‫ה״פדות״‪ :‬משא״כ לדעת אדה״ז שהתיוב ד״וזכרת גו׳״ הוא ״כאילו אתה בעצמך היית‬
‫במצרים עבד״‪ ,‬לכן הסדר ״ונפדית)ואת״כ( ויצאת לחירות״ — כי בהיציאה מעבדות‬
‫מצרים‪ ,‬בתחילה — ״פדות״ ואת״כ ״יציאה לחירות״‪.‬‬

‫ויה״ד שבקרוב ממש נזכה להחרות דגאולה האמתית והשלימה ע״י משיח‬
‫צדקנו‪.‬‬
‫)משיחת י־א ניס! ‪ n m u i n n r m‬שלאודז(‪ .‬תשל־ה — ל ק ד ש זד״ב ע• ‪ 39‬זאילו(‬

‫‪ (42‬פ״י הי״ד‪.‬‬
‫ן‪ (4‬ראה וארא ח‪ ,‬יט‪ :‬ושמתי פדות‪ ,‬וברש׳י שם‪ :‬שיבדיל כד‪.‬‬
‫‪ (44‬מדרש לקיט ושכ״ט בשלה )יד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫תלג‬ ‫כוס חמישי‬

‫בוס חמישי‬ ‫טז‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫א‪ .‬ברמב״ם הל׳ חמץ ומצה)בסיום ״סדר עשיית מצות אלו בליל חמשה עשר״‬
‫‪2‬‬
‫לאחר כוס הרביעי (‪ :‬״ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול והוא מהודו‬
‫נ‬
‫לה׳ כי טוב עד על נהרות בבל‪ ,‬וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות״‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫המקור לכוס חמישי* הוא בברייתא לפי גירסת הגאונים*‪ :‬חמישי אומר עליו הלל‬
‫הגדול דברי ר׳ טרפוןל‪.‬‬

‫וכתב בספר רבינו מנוח על הרמב״ם‪ :‬״מהא שמעינן דאסור למשתי יין אחר‬
‫ארבע כוסות‪ ,‬דאי ס״ד דשרי‪ ,‬אמאי מצרכינן לי׳ למימר עליו הלל הגדול‪ ,‬אלא לאו‬
‫ש״מ דאין לו לשתות‪ ,‬אבל אם רצה לשתות צריך לומר על אותו כוס דומיא דרביעי‬
‫מענינא דהללא ומענינא דיציאת מצרים‪ ,‬ובלאו הכי אסור לשתות״‪.‬‬

‫מדבריו מובן שמפרש את דברי הרמב״ם שכוס חמישי הוא רשותי‪ ,‬ומש״כ ״ויש‬
‫לו למזוג״ היינו היתר‪ ,‬״אם רצה לשתות צריר לומר על אותו כוס כר״‪ ,‬כשיטת כמה‬
‫מהגאונים׳ שכוס חמישי הוא רשות ממש‪ ,‬שתלוי לגמרי ברצונו‪.‬‬

‫אולם לכאורה אין פירוש זה מתיישב בלשון הרמב״ם‪ ,‬שהרי מסיים)כנ״ל( ״וכוס‬
‫זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות״‪ ,‬ואם לדעת הרמב״ם אין כוס חמישי בגדר חובה‬
‫כלל‪ ,‬היה לו לכתוב בקיצור ״וכוס זה אינו תובה״׳‪ ,‬ומאריכות לשון הרמב״ם משמע‬

‫‪ (1‬רפיח‪.‬‬
‫‪ (2‬שם ה״י‪.‬‬
‫‪ (3‬תהלים פרק קלו‪.‬‬
‫‪ (4‬הדיעות והשקו״ט בכוס חמישי — דאה טור או״ח סתפ״א ובב״י שם‪ .‬אנוניקלופדי׳ תלמודית ערר‬
‫ארבע מסות‪ .‬בארוכה הגדה שלמה )להר״מ כשר( בסופו‪ .‬תו״ש מילואים לחלק ט פ׳א‪.‬‬
‫‪ (5‬פסחים קיח‪ ,‬רעיא‪.‬‬
‫‪ (6‬ראה הנסמו בהערה ‪.4‬‬
‫‪ (7‬בב״י שם בתחלתו‪ :‬הרייף והרמב״ם גורסיז בברייתא כוס ה׳ אומר עליו הלל הגדול‪ .‬ובהגדה של פסח‬
‫למהריל קרוב לסופה)לשון לימודים — דיו כוס הי(‪ :‬כד הוא גירסת כל המפרשים רק הרשב‪-‬ם לא גרס כוס‬
‫ה׳ רק כוס ד׳ כד ודבריו בטלים נגד כל המפרשים‪ .‬אבל להעיר שכגירסת הרשבים הוא גם ברש״י שם ותוד״ה‬
‫ר מ ע י ) ה נ ד פ ס שם קיז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (8‬וכיה בשלטי גבורים פסחים שם‪ :‬ומיי׳ וסמ״ג וטור כתבו שהוא רשות‪ .‬ובמעשה רוקח על הרמב״פ כאן‬
‫מביא עדותו של הר״א בן הרמנ״ם‪ :‬ואבא מארי ד ל הי׳ נוהג שאחר גמר ההלל הי׳ סומר לו ההלל הגדול על‬
‫כופ רביעי ואח״ז מברך ברכת השיר ואח״כ בפיה ושותה בוס רביעי והי׳ ממין לכלול קריאת הלל הגדול על‬
‫כוס של יין וגם שלא להוסיף על ארבעה כוסות ע׳׳כ)וממשיך במעשה רוקח( ולפ״זצ״ל דמ״ש רבינו אח׳׳ז ויש‬
‫לו למזוג וכו׳ המונה דמעיקר הדין איו איסור להוסיף אמנם הנבון שלא להוסיף‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.10‬‬
‫‪ (9‬או שגם תיבות אלו מיותרות‪ .‬דמכיון שלשון הרמב״ם ‪,‬ויש לוי בכימ מורה על היתר לא על חיוב‬
‫)ראה לדוגמא הל׳ תפלה פיג היד‪ .‬היו‪ .‬ועדיו בכמה מקומות בספרו(‪ ,‬אינו *ריר להסיום‪,‬וכוס זה אינו חובה״‪.‬‬
‫ועוד דאז החל להדמבים לומר ‪,‬ורשאי למזוג׳ או‪,‬ויכול׳ וכיויב )ראה עז״ז ברמבים הוצאת פרענקל בשינוי‬
‫נוסחאות גירסא ‪,‬ויכול• ״רשאי׳ בסוף דברי הרמב״ם כאן ״ויש לו לגמור את ההלל כוי״(‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תלד‬

‫שגם כוס החמישי יש בו משום ״חובה״ ורק ש״אינו חובה )כל כך( כמו ארבעה‬
‫‪,0‬‬
‫כוסות״ ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫וכ״מ בר״ן פסחים׳ שכותב בדברי ר׳ טרפון‪:‬‬
‫דד׳ כוסות חובה והחמישי רשות ואם רצה לשתות אומר עליו הלל הגדול‪ ,‬אי נמי‬
‫דמצוה מן המובחר־׳ לשתות כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול והיינו לישגא דאומר‬
‫עליו הלל הגדול וכך מטין דברי הרמב״ם ז״ל בפרק אחרון מהלכות חמץ ומצה‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫היינו שמפרש דעת הרמב״ם שכוס חמישי הוא מצוה מן המובחר ׳‪ ,‬ולכן מוסיף‬
‫הרמב״ם ״וכוס זה אינו תוכה כמו ארבעה כוסות״‪ ,‬שאע״פ ש״יש לו למזוג)שזוהי‬
‫מצוה מן המובחר(״ מ״מ ״כוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות״‪.‬‬

‫אלא שלכאורה גם פירוש זה אינו מתיישב לגמרי‪ ,‬שאם כן היה לו להרמב״ם‬

‫לכתוב בפירוש )כלשון הרגיל בכמה מקומות(‪ :‬ומצוה מן המובחר למזוג כוס תמישי‬
‫ולומר עליו הלל הגדול)וכיו״ב(‪.‬‬
‫ומלשון הרמב״מ משמע שאמנם יש בו משום חיוב‪ ,‬אבל אי״ז מצוה )עכ״פ ‪ -‬מן‬
‫המובחר( ממש)ולכן אומר הרמב״ם רק ״ויש לו למזוג כו״׳(«י‪.‬‬

‫ב‪ .‬ויובן ע״פ דיוק הלשון בדברי הרמב״ם‪:‬‬

‫בענין הד׳ כוסות פוסק הרמב״ם״‪ :‬כל כוס וכוס מארבעה כוסות הללו מברך‬
‫עליו ברכה בפני עצמה )וכותב גם מה שאומרים על כל אחד מד׳ הכוסות(‪ ,‬ולאח״ז‬
‫‪,‬‬
‫— ב״סדר עשיית מצות אלו בליל תמשה עשר״ הוא מפרט בכל כוס שהוא שותהו‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בכוס ראשון‪ :‬״מברך בורא פרי הגפן ואומר עליו קידוש היום וזמן ושותה״ ‪ ,‬בכוס‬
‫‪6‬‬
‫שני‪ :‬״ומברך בורא פרי הגפן ושותה הכוס השני ׳‪ ,‬בכוס שלישי ״מברך ברכת המזון‬
‫על כוס שלישי ושותהו״״‪ ,‬בכוס רביעי ״מברך בורא פרי הגפן ואינו טועם אחר כך‬
‫כלום״יי‪,‬‬

‫‪ (10‬ומה שהרמב״ם — בפועל לא מזג נ ו פ חמישי)עיפ עדות בנו הגיל( אף שפסק כן בספרו כנ״ל‪,‬‬
‫צעיג‪ ,‬והחשש שהרואה יטעה שצריד לשתות תמשה כוסות — לא מצימ כיו״ב שזה יפטרו מחי‪1‬נ שעליו‪— .‬‬
‫ואולי חזר בו מהפס״ד בספרו )ודלא כפיי המעשה רוקח ‪ -‬שבלאה״כ צע״ג איד אפשר ליישבו בלשון‬
‫הרמב׳ם(‪.‬‬
‫ובכל אופן צע״ג שלא העיר הר״א על הסתירה ממש״כ בס׳ היד‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.48‬‬
‫‪ (11‬הובא )בתלקו( בב״י שם‪.‬‬
‫‪ (12‬ראה גס השגות הראב׳ד לרי״ף פסתים שם‪ :‬ומצוה לעשות כדבריו)כדברי ר״ט(‪ . .‬ותיק נמי לא‬
‫יפחתו לו מד׳ כוסות קאמר אבל הוסיף עליהם חמישי הרי זה משובח‪ .‬וראה בארוכה הגדה שלמה שם‪.‬‬
‫‪ (13‬אבל ייל דמ״ש הריו ״וכר מטין דברי הרמב״ס• קאי רק על כללות דבריו‪ ,‬שמפרש בגמ׳ שרי טרפון‬
‫אינו חולק עפ תנא דידז‪ ,‬ולא כדעת נעל המאור שם‪.‬‬
‫‪ (14‬ואולי ייל דלכן כתב ״וכד מטין דברי הרמב״ם׳׳‪ ,‬היינו שרק נוטין לצד זה היינו דלא הוי רשות‪ ,‬אבל‬
‫איו דעת הרמב״ם דהוי מצוה )מן המוכתר(‪.‬‬
‫‪ (15‬הל׳ חמץ ומצה פ״ז היי‪.‬‬
‫‪ (16‬שם פיח היה‪.‬‬
‫‪ (17‬שם היי‪.‬‬
‫תלה‬ ‫בוס חמישי‬

‫ואילו בכוס חמישי אומר הרמב״ם )כנ״ל( רק ‪.‬ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר‬
‫‪18‬‬
‫עליו הלל הגדול״ ואינו מסיים ״מברך בורא פרי הגפן ושותה״ ‪.‬‬

‫וע״פ הידוע גודל דיוק לשונו של הרמב״ם‪ ,‬מובן מזה שכוונתו לדייק זה גופא‪,‬‬
‫שאת הכוס החמישי אינו שותה‪ ,‬אלא רק מוזג אותו ואומר עליו הלל הגדול‪.‬‬
‫וכמו שמובן גם מדבריו לפנ״ז‪ :‬״ואח״כ מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ה ה ל ל ‪. .‬‬
‫ומברך בורא ברי הגפן ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה‪ ,‬חוץ מן המים״‪ ,‬הרי פשוט‬
‫שהרמב״ם לא יכתוב תיכף בהמשך דבריו ההיפך מזה‪ ,‬ששותה כופ יין מיד לאחר כוס‬
‫רביעי‪.‬‬

‫ג‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬

‫‪1‬‬
‫הרמב״ם סובר כדעת אלו המפרשים׳ שר׳ טרפון מתולק עם דעת התנא דידן‪,‬‬
‫אם מחוייבים בארבעה כוסות או בחמשה כוסות‪ ,‬ולפ״ז צ״ל לכאורה שהלכה כדעת‬
‫תנא דידן ואינו מחוייב אלא בארבעה כוסות‪ ,‬לאידך מצאנו שהגמרא שקו״ט אליבא‬
‫‪20‬‬
‫דר״ט מה שאומרים על בום חמישי)״מהיכן הלל הגדול״(‪ ,‬ומשמע מזה שדעת ר״ט‬
‫מקובלת להלכה‪.‬‬

‫איך צריך איפוא לנהוג בפועל? לכאורה אפשר היה לומר‪ ,‬שכיון שהוא ספק‪ ,‬יש‬
‫‪11‬‬
‫להתמיד כדעת ר״ט ולשתות כוס חמישי ‪ ,‬אך אי אפשר לעשות כן‪ ,‬כי לדעת תכמים‬
‫שאינו מתוייב אלא בארבעה כוסות‪ ,‬אסור לשתות בוס תמישי)וכמוש״כ הרמב״ם‬
‫שלאחר קיום מצות ד׳ כוסות ״אינו טועם אחר כך כלום ‪ . .‬חוץ מן המים״(‪.‬‬

‫אשר ע״כ מכריע הרמב״ם‪ :‬״ויש לו למזוג כוס חמישי״ ותו לא‪ ,‬שלא ישתה‬
‫אותו‪ ,‬וממילא יוצא ידי שניהם‪ :‬אינו שותה אלא ארבעה כוסות בלבד‪ ,‬אולם הוא מוזג‬
‫כוס תמישי לצאת ידי דעת ר״ט‪.‬‬

‫לכאורה מהי התועלת במזיגת כוס )התמישי( כשלא שותים אותו?‬

‫הנה מצינו דוגמתו בהלכה — מזיגת כוס ואמירה עליו מבלי ששותים אותו —‬
‫בסעודה שהתחילה בערב שבת וקידש עליו היום‪ ,‬שלכמה דיעות מברך ברכת המזון‬

‫‪ (18‬ודוחק לומר הפי׳ ברמב״ם דמכיון שכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות לכו אין מברכיו עליו‬
‫בפה׳׳ג בפ׳ע )ראה גס טאו׳׳ח סו״ם תפו‪ .‬הגש״פ למהר״ל לשון לימודים דין ברכת הכוסות — אלא שלדעתם‬
‫איו מנרכין בפה״ג על כל כוס‪ ,‬משא״כ לדעת הרמב׳׳ם(‪ ,‬כי מכיון שהרמב״ם מסיים לפנ׳׳ז ״ואינו טועם אחר‬
‫כד כלום כל הלילה חוץ מן המים׳׳ יש לומר שהוא כדיו נמלר שאז גדיד לברד)ראה ר״ן פסחים קט‪ ,‬סע״ב‬
‫)סד״ה לענין על הגפן(‪ .‬וראה בפרטי הדינים ד״נמלר״ בשויע אדה־ז אויח סי׳ קעד‪ .‬ועצ־ע(‪ — .‬ובכל אופו‬
‫הול״ל ו ש ו ת ה ״ ‪.‬‬
‫‪ (19‬בעל המאור שם‪ .‬וראה רא״ש שם סל״ג‪ ,‬הטעם שהרשב״ם גרס רביעי ״ואם בא לומר כוס חמישי‬
‫רשות ואם ירצה יעשה כוס חמישי הכי הוה ליי למימר הרוגה לעשות כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול אבל‬
‫לפי גירסת הפפרים משמע דלר׳ טרפה וי״א כוס חמישי הוה לי׳ חובה כוי״‪.‬‬
‫‪ (20‬ראה מלתמות ור״ן שם‪ .‬אלא דלדעתם‪ ,‬כיון דשקלו וטרו אמוראי נר״ט אלמא דהלכתא מותי׳‪ .‬ראה‬
‫לקמן בפנים ס״ד‪.‬‬
‫‪ (21‬ראה בעל המאור שם‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תלו‬

‫על הכוס‪ ,‬אע״פ שאי אפשר לשתותו)עד לאחר קידוש(״‪ ,‬ועד״ז הוא גם לגבי כוסות‬
‫ליל פסח‪.‬‬
‫בכלל יש בזה שני עניניםיי״‪ :‬א( שתיית הכוסות‪ ,‬ב( האמירות שתיקנו חכמים על‬
‫כל אחד מה)ארבעה( כוסות‪ ,‬ולכן פוסק הרמב״ם‪ ,‬בעניו כוס חמישי שצריך למוזגו‬
‫״ולומר עליו הלל הגדול״)אע״פ שאי אפשר לשתותו(‪ ,‬לצאת ידי דעת ר׳ט עכ״פ‬
‫בעניו זה״‪.‬‬

‫ועוד יש לומר‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫הרמב״ם מפרש )כמ״ש כו״כ מפרשים״( שאין ר״ט חולק על הת״ק )שמצוה‬
‫לשתות רק ד׳ כוסות(‪ ,‬ופירוש דברי ר״ט)לגירסתו( ״חמישי אומר עליו הלל הגדול״‬
‫הוא שצריך )רק( למזוג את הכוס ״ולומר עליו הלל הגדול״״ אבל לא לשתותו‪.‬‬

‫ומילתא בטעמא‪ :‬כוס החמישי חלוק ושונה משאר ארבעה הכוסות בגדר קיום‬
‫המצוה‪ ,‬ובפרט בהחפצא של המצוה‪:‬‬

‫בענין ד׳ הכוסות איתא בגמרא״‪ :‬״ארבע כסי תיקני רבנן דרך חרות כל חד וחד‬
‫נעביד בי׳ מצוה״ וכמו שכתב הרמב״ם לפני זה״ ״כל כוס וכוס מארבעה כוסות הללו‬
‫מברך עליו ברכה בפני עצמה‪ ,‬וכוס ראשון אומר עליו קדוש היום‪ ,‬כוס שני קורא‬
‫עליו את ההגדה‪ ,‬כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון‪ ,‬כוס רביעי גומר עליו את‬
‫ההלל ומברך עליו ברכת השיר״‪.‬‬

‫היינו שאע״פ שי״ל )גם( לדעת הרמב״ם ש״כל אחד ואחד )מד׳ הכוסות( הוא‬
‫חירות ומצוה בפ״ע״)כלשון אדמו״ר הזקן בשלחנו״(‪ ,‬אעפ״כ הם כולם באותו גדר‬
‫וסוג של מצוה‪ :‬א( המצוה השווה בכל ד׳ כוסות — שתי׳ לחירות‪ ,‬ב( כל אחד מהם‬
‫הוא מצוה בפ׳׳ע באמירה ובברכה עליו‪.‬‬

‫משא״כ כוס החמישי אינו בגדר קיום מצות ד׳ כוסות‪ :‬שכן את הכוס החמישי א(‬
‫אינו שותה‪ ,‬ב( האמירה עליו אינה בסוג האמירה שעל ד׳ הכוסות — לדעת‬
‫הרמב״ם״ אינו תותם את האמירה שעל כוס החמישי בברכה״‪ ,‬משא״כ האמירה שעל‬

‫‪ (22‬ראה טושויע )ואדהיז( או״ח סרעיא ס״ו)סי״ב(‪ .‬וראה רמב״פ הל׳ שבת פכיט הי״ג‪.‬‬
‫•‪ (22‬ועיין שו״ע אדה׳׳ז או״ח סק״צ ס״ז‪.‬‬
‫‪ (23‬ואולי י״ל שבזה אין חשש גם לת״ק — גם לא חשש דלא תוסיף )עיד במיע מה״ת ד׳ פרשיות‬
‫דתפליו( כיון שמחלקו‪ ,‬ואינו שותהו‪.‬‬
‫‪ (24‬ראה מלחמות‪ ,‬ר׳ן וראביד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (25‬להעיר מחידושי רבינו דוד בונפיד לפסחים שם‪ :‬ועיקר מלתי׳ דר׳ סרפון לא הויא בעיקר שתיית כוס‬
‫חמישי אלא במה שהוא אומר עליו‪ .‬אלא שלדעתו«ר״ט לא מצריד כוס חמישי לחיובא אלא שאם דגה לשתות‬
‫הרשות בידו לשתות כוס חמישי׳׳‪.‬‬
‫‪ (26‬פסחים קיז‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫‪ (27‬סתע״ד סיב‪.‬‬
‫‪ (28‬משא״כ לשאר דיעות הגאונים כו׳ — ראה טור שם)סתפ״א‪ .‬וראה גם סו״ס חפו( ובהמובא בהגדה‬
‫שלמה )שבהערה ‪ (4‬ס׳ה‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה שלטי הגבורים לרייף פסחים שם‪ :‬ומדברי רבינו וגם מדברי מיי׳ מוכח דאין חותמים בשום‬
‫ברכה כשעושה כוס חמישי‪.‬‬
‫תלז‬ ‫כוס חמישי‬

‫‪3‬‬
‫ד׳ הכוסות הוא חותם כל אחת מהן בברכה• ‪.‬‬
‫]ואולי יש לומר‪ ,‬שהכוס החמישי שאומר עליו הלל הגדול‪ ,‬מ״הודו לה׳ כי טוב עד‬
‫נהרות בבל״‪ ,‬הוא הלל והודאה על כללות ד׳ הכוסות שקיים מצותם‪ ,‬ובכללות יותר ‪-‬‬
‫הודאה על כל המצוות ועשיות שקיים בלילה זה‪ ,‬ואכ״מ[‪.‬‬

‫ה‪ .‬עפ״ז יובן דיוק לשון הרמב״ם ״ויש לו למזוג כוס חמישי״)ולא ״מצוה מן‬
‫המובחר למזוג כוס חמישי״ וכיו״ב(‪:‬‬
‫‪3,‬‬
‫הלשון ״מצוה מן המובחר״ מורה)בדרך כלל( על הוספת שלימות בקיום מצוה זו ‪,‬‬
‫יתירה מזו‪ :‬הכוונה בזה היא ‪ -‬לא רק תוספת ״מובחר״ בקיום המצוה שע״י הגברא בלבד‪,‬‬
‫כי אם שהמצות היא מן המוכתר‪ ,‬מעלת ״מן המובחר״ היא בהחפצא של המצוה ]וע״ד‬
‫לשון הרמב״ם״ בענין נרות חנוכה״‪, :‬״מצותה שיהי׳ כל בית ובית מדליק נר אחד ‪. .‬‬
‫והמהדר את המצוה בו׳ והמהדר יותר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל‬
‫אחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד״‪ ,‬שההידור בזה הוא‬
‫הוספה במצות נר חנוכה גופא; בהחפצא דנרות חנוכה כמבואר במק״א״[‪.‬‬

‫ומכיון שלשיטת הרמב״ם אין כוס חמישי בגדר מצות ד׳ כוסות‪ ,‬לא שייך שהכוס‬
‫החמישי הוא ״מן המובחר״ במצות)ד׳( כוסות‪ ,‬ולפיכד כותב הרמב״ם ״ויש לו למזוג‬
‫כוס חמישי״ — כציווי וחיוב בפ״ע‪ ,‬בלשון שונה ״ויש לו״‪ .‬ולכן מאריך הרמב״ם‬
‫בלשונו ״וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות״‪ ,‬להדגיש שכוס החמישי אינו חובה‬
‫כשאר כוסות‪ ,‬אלא רק ״ויש לוי בלבד‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬

‫ו‪ .‬יש אומרים״ שהטעם שמוזגים כוסו של אליהו קשור עם כוס חמישי —‬
‫מאחר שמחלוקת היא בגמרא אם חייב בכוס חמישי‪ ,‬ולא אפסקא הלכתא‪ ,‬על כן‪,‬‬
‫מחמת הספק‪ ,‬מוזגים כוס חמישי ואיו שותים ממנו‪ .‬ומטעם זה הוא נקרא כוסו של‬
‫אלי׳ לרמז שכשיבוא אליהו ויברר כל הספיקות‪ ,‬יתברר גם הספק בענין כוס זה‪,‬‬
‫אולם מדברי ה״חק יעקב״ ושו״ע אדמו״ר הזקן מוכח ששני דברים נפרדים הם‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫אדמו״ר הזקן מביא בשלחנו״ )פסק הרמ״א״( ״אחר ד׳ כוסות נהגו כל ישראל‬
‫מדורות הראשונים שלא לשתות י י ן ‪ . .‬אם לא לצורך הרבה כגון שהוא איסטניס או‬
‫שהוא תאב הרבה לשתות ‪ . .‬ואם אין לו שאר משקין רק יין יש להתיר לו לשתות‬

‫‪ (30‬כדברי הרמב״ם בכוס א׳ דקידוש ‪ -‬רפיח‪ ,‬ובכוס בי ‪ -‬שם ה״ה‪ ,‬ובכוס ג׳ ובכוס ד׳ ‪ -‬שם ה״י‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה גם לקויש חטיז סיע ‪ 187‬ואילר — בנוגע לשוז »מ*וה מן המובחר׳ שבשו״ע אדהיז או׳וז‬
‫סתקכיז סכיה‪.‬‬
‫‪ (32‬הל׳ חנוכה פ״ד היא‪.‬‬
‫‪ (33‬להעיר בהשייכות לעניננו — ד׳ כוסות — ממיש במגיד משנה לרמביס שם הייב דמיש הרמב״ם‬
‫‪.‬אפילו איו לו מה י א כ ל ‪ . .‬שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק״ — ‪.‬נראה שלמדו ממה שנתבאר‬
‫פ׳ ד מהלי חוימ )היז( שאפילו עני שבישראל לא יפחתו מד׳ כוסות והטעם משום פרסומי גיסא‪ .‬וכיש בנית‬
‫כרי‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה לקויש ח״כ ע׳ ‪ .209‬ובהערה ‪ 14‬שם‪ ,‬דייל שזהו החילוק בין לשון‪,‬מהדריף ולשון‪.‬מגוה מן‬
‫המובחר׳)וכלשון הרמבים שם(‪.‬‬
‫‪ (35‬בן הובא בם׳ טעמי המנהגים )חיא עניני פסח( סי׳ תקנא בשם הגריא‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.40‬‬
‫‪ (36‬סי׳ תפא סיא‪.‬‬
‫‪ (37‬שו״ע אויח שם‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תלח‬

‫כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול ונשמת וישתבח עד החתימה״‪ ,‬ובסימן הקודם‬
‫אומר אדמו״ר הזקן״ )מהחק יעקב״( ‪.‬ונוהגי! במדינות אלו למזוג כוס א׳ יותר‬
‫מהמסובין וקוראיו אותו כוס של אליהו הנביא״‪.‬‬

‫ומובן מזה שהם שני דברים לגמרי ועד כדי כך א( שבאו בשני סימנים נפרדים‪,‬‬
‫ב( נקראין בשמות שונים)״כוס של אליהו״( מ״כוס חמישי״(‪ ,‬ופרטיהם ודיניהם שונים‬
‫זה מזה‪ :‬״לשתות כוס חמישי״ התירו למי שצריך כו׳ ובאופן זה צריך לומר עליו הלל‬
‫הגדול כר‪ ,‬משא״כ כוס של אליהו ״נוהגי! במדינות אלו״)ולא רק שיש להתיר(‪ .‬ג(‬
‫חילוק הכי גדול — מוזגים רק ״כוס אחד יותר מהמסובין״ ושייך לסדר כל המסובים‪,‬‬
‫לא כוס לכל אחד‪ ,‬משא״כ כוס חמישי‪ ,‬שהתירו לכל אחד )הזקוק לזה(‪.‬‬

‫שמזה מובן גם לשיטת הרמב״ם בכוס חמישי)שכנ״ל סובר שאינו היתר סתם או‬
‫רשות‪ ,‬כי אם ויש לו — חיוב( שהחיוב אינו למזוג כוס אחד לכל המסובים‪ ,‬אלא כוס‬
‫לכל אחד שמקיים מצות ד׳ כוסות‪ ,‬וכדיוק לשונו ״יש לו למזוג״‪ ,‬ולא ״יש למזוג‬
‫‪40‬‬
‫)סתם( כוס חמישי״ ‪.‬‬

‫ז‪ .‬ביאור הענין)בדרך אפשר( בפנימיות הענינים)א( מה שכוס תמישי וכוסו של‬
‫אליהו הם שני דברים נפרדים בעניניהם ודיניהם כנ״ל‪ :‬ויתירה מזו)ב( נמצאים בהם‬
‫ענינים הפכיים‪ ,‬שבכוס חמישי פוסק הרמב״ם ״ויש לו למזוג כוס חמישי״ אבל אין‬
‫‪42‬‬ ‫‪4‬‬
‫נוהגים כן לפועל‪ ,‬ובשו״ע נפסקה ההלכה׳ שאינו אלא היתר לאיסטניס או מי‬
‫שתאב לשתות‪ ,‬ואילו לגבי כוס של אליהו הוא היפוכו של דבר‪ ,‬שכוס זה אינו נזכר‬
‫בגמרא וראשונים‪ ,‬אלא באתרונים‪ ,‬ודוקא כוס זה נוהגין בו בכל תפוצות ישראל‪.‬‬

‫וי״ל ההסברה בזה‪ :‬בשני כוסות אלו יש צד השווה )לפמשנ״ת( שאין שותים‬
‫אותם‪ ,‬ורק מוזגים אותם‪ ,‬שמזה מובן ששניהם קשורים בעבודה ומדריגה כזו שהיא‬
‫למעלה מעבודת האדם במעשה בפועל )בשתי׳(‪ ,‬וזהו הפירוש הפנימי במה שסיים‬
‫הרמב״ם ״וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות״‪ ,‬כי זה קשור במדריגה שלמעלה‬
‫‪44‬‬ ‫‪4‬‬
‫מחובה )וכידוע הביאור׳ בענין תפלת ערבית רשות( ‪ .‬וכך הוא גם בענין כוסו של‬
‫אליהו שקשור בענין הגאולה שהיא למעי מעבודת האדם‪.‬‬

‫סי׳ תפ ס״ה בסופו‪.‬‬ ‫‪(38‬‬

‫‪ (39‬שם סק״ו‪.‬‬
‫‪ (40‬בהגדה של פסח למהר״ל שם )בדברי נגידים(‪ :‬ולפיכד נראה לי שכוס ה׳ די שישתה אותו רק ראש‬
‫הבית בלבדו‪ . .‬ובזה יוכן הטעם שנוהגים לעשות כוס ה׳ מן הכוס שהכינו מקודם לגבודו של אליהו הנביא‬
‫כד‪ .‬אבל אי־ז כפי דעת הרמבים באס נפרשה שאינו שותה הכוס‪ ,‬כנ״ל סוס״ג‪ ,‬ושהוא מוזגו לכ׳׳א בפת!‬
‫מהשותים די כוסות‪ ,‬כפשטות לשונו‪ ,‬ולא כפי ההלכה שנפסקה בשו״ע אדה״ז דהוי ב־ ענינים‪ ,‬כ״א בפ״ע‪.‬‬
‫‪ (41‬והב״י בשולתנו לא הביאו בכלל‪.‬‬
‫‪ (42‬ולהעיר שגם הרמב״ם עצמו לא נהג בזה בפועל כעדותו של בנו הר׳׳א בן הרמב״ם‪ ,‬כנ״ל הערה ‪.8‬‬
‫וראה לקמן הערה ‪.48‬‬
‫‪ (43‬ראה לקו״ת סוכות פ‪ ,‬סע״ג‪ .‬שה״ש כד‪ ,‬ב‪ .‬ביאוה״ז לאדמו״ר האמצעי)יג‪ ,‬סע״ד ואילר( ולהצ״צ‬
‫)ת״א ע׳ פת ואילך(‪.‬‬
‫‪ (44‬ראה אוה״ת וארא )כרך ז( סייע ביתקפח‪ .‬אוהית לד )כרד ד( תרדע‪ ,‬סעיא‪ .‬ודאה גם הגש״פ למהר״ל‬
‫כאן )דברי נגידים בסופו(‪.‬‬
‫תלט‬ ‫כוס חמישי‬

‫ח‪ .‬אעפ״כ יש חילוק ביניהם‪ ,‬שכוס חמישי מדגיש שהוא ענין שבא בהמשך)חמישי(‬
‫לעבודת האדם‪ ,‬משא״כ כוסו של אליהו הו״ע בפ״ע שאינו בא בחמישי והמשך לד׳‬
‫הכוסות‪ ,‬היינו להעבודה שלפנ״ז‪.‬‬
‫וי״ל הביאור בזה‪ :‬שההמשכה שע״י כוס חמישי באה דוקא ע״י ואחרי שלימות‬
‫עבודת האדם לפנ׳׳ז‪ ,‬ע׳׳ד המבואר בעניו אתעדל״ע הג׳ שנמשכת דוקא לאחר שהאדם‬
‫מכין ״אתר שלים״«‬

‫ולכו נזכר כוס תמישי בגמרא ובזמן הגאונים והרמב״ם‪ ,‬ובאותם הזמנים הי׳‬
‫שנהגו למזוג כוס חמישי כל אחד לעצמו)ולעבודתו( ‪ -‬כי« עבודתם שלהם ‪-‬‬
‫‪47‬‬
‫דהראשונים כמלאכים כר ואכשור דרי — בתמי׳ — בליל הסדר ובשתיית ד׳ כוסות‬
‫היתה באופן נעלה יותר ובשלימות‪ ,‬ובמילא היתה עבודתם כלי לקבל המשכת‬
‫‪4,‬‬
‫המדריגה הלזו )החמישית(‪ ,‬הקשורה בכוס החמישי ‪ .‬משא״כ בדורותינו אלה‬
‫דעקבתא דמשיחא‪ ,‬שהעבודה אינה כשלימות כ״כ שתהא כלי ראוי )אתר שלים(‬
‫למדריגה הנעלית‪ ,‬לכן אין כוס חמישי נוהג בדורותינו‪.‬‬

‫אבל כוסו של אליהו קשור באמונת ישראל בביאתו ]כמובן מהמשר דברי‬
‫אדמו״ר הזקן‪ ,‬שההנהגה בדבר כוסו של אליהו מביא אדה״ז בהמשר להתחלת‬
‫‪4‬‬
‫הסעיף׳ ״ובקצת מקומות נוהגין שלא לנעול החדרים שישנים שם בליל פסח כי הוא‬
‫ליל שמורים לכל בני ישראל לדורותם להוציאם מגלות הזה ואם יבא אליהו ימצא‬
‫פתח פתוח ונצא לקראתו במהרה ואנו מאמינים בזה ויש באמונה זו שכר גדול ‪. .‬‬
‫ונוהגין במדינות אלו בו׳״ שמזה מובן ופשוט שהוא קשור ושייך לאמונה בגאולה‬
‫העתידה[‪,‬‬

‫שאמונה זו נמצאת אצל כל אחד מישראל‪ ,‬שכולם מאמינים בני מאמינים‪ ,‬ללא‬
‫הבט איך הוא אופן עבודתם בכוחות הגלויים‪ ,‬הרי יש בכ״א תמיד )בגלוי ועכ״פ‬
‫בפנימיות נפשו•׳( האמונה בביאת המשיח )ולא רק ״מאמין בו״ כי אם גם מחכה‬
‫לביאתו״( — שהיא ציווי השם בתושב״כ ובתושבע״פ״ ואדרבא״! ככל שהתקופה‬
‫מאותרת יותר בעקבתא דמשיתא‪ ,‬קרוב יותר להגאולה‪ ,‬מאירה אמונה זו בישראל‬
‫ביתר שאת וביתר עז‪.‬‬

‫ולפיכך נתגלה ונתפשט מנהג זה ״למזוג כוס א׳ יותר מהמסובין וקורין אותו‬

‫‪ (45‬ראה לקו״ת שהיש שם‪ ,‬א ואילו‪.‬‬

‫‪ (46‬ראה עד״ז כקונטרס ענינה של תורת החסידות בשוהיג להערה ‪.78‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ (47‬יבמות לט‪ ,‬ב ובפרש* שם‪.‬‬
‫‪ (48‬ומה שהרמב״ם לפועל לא נהג כן — י״ל שהוא בכדי להעלות גם אלו שלא היו יכולים להגיע‬
‫למדריגה זו דאמירה על כוס הי‪ ,‬ולכן‪.‬הי׳ מכוין ל כ ל ו ל קריאת הלל הגדול על כוס של ייף‪ ,‬אף שאי׳׳ז מגוף‬
‫ועצם האמירה על כוס די‪.‬‬
‫‪ (49‬ועדיז בתק יעקב שם‪.‬‬
‫‪ (50‬ראה רמב״ם הלי גירושין ספיב‪.‬‬
‫‪ (51‬רמב״ס הל׳ מלבים רפי״א‪ :‬פ״ב סהיב‪.‬‬
‫‪ (52‬רמב׳׳ם שם‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה גם בהנסמן בהערה ‪.46‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תמ‬

‫כוס של אליהו הנביא* דוקא בדורות האחרונים‪ ,‬אף שבדורות הקודמים לא מצאנו‬
‫מנהג זה )בגלוי(‪ ,‬וזהו‪) :‬א( ״כוס אחד*)ב( הוא יותר מכל )— מכללות( המסובין‪.‬‬

‫ועפ״ז יש לבאר דיוק לשונו של אדה״ז ״למזוג כוס א׳ יותר מהמסובין וקורין‬
‫אותו כו׳״ שבזה מרמז אדה״ז שאליהו הנביא בא ונעשה אחד מהמסובים בשולחן‬
‫הסדר‪ ,‬כי אמונת בנ״י בליל זה‪ ,‬לילה שנגלה עליהם ממה״מ הקב״ה בכבודו‬
‫ובעצמו״ שבאה בגלוי ובגשמיות )כוס ויין(‪ ,‬היא עצמה מביאה ומעוררת שאליהו‬
‫הנביא יימצא בכל סדר‪ ,‬כ״יותר מכל המסובין״ אבל ביחד עם זה כוסו עומד ביחד‬
‫ועל שולחן אחד עם כוסות המסובין‪ ,‬״אחד מן המסובין״‪.‬‬
‫)משיחות ש־‪ 9‬קרח תשד״מ‪ ,‬ליל נ• דפסזז תשניט‬
‫— ל ק ד ש זזנ״ז ע׳ ‪(48‬‬

‫נופח ההגדה פיפקא מצה זו ושם לפנ״ז פיסקא ויוציאנו‪.‬‬ ‫‪(54‬‬

‫תמא‬ ‫הלל — עד היכן הוא אומר‬

‫הלל — עד ה<כן הוא אומר‬ ‫יז‪.‬‬

‫א‪ .‬בענין אמירת הלל בליל הפסח )לפני אכילת הפסח(‪ ,‬איתא במשנה׳‪ :‬״עד‬
‫היכן הוא אומר‪ ,‬ב״ש אומרים עד אם הבנים שמחה‪ ,‬ובה״א )שהוא אומר גם ״בצאת‬
‫ישראל ממצרים״( עד חלמיש למעינו מים״‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ואיתא בירושלמי שטעמם של ב״ש הוא ״וכי יצאו ישראל ממצרים שהוא מזכיר‬
‫יצי״מ״‪ .‬אבל ב״ה סוברים‪ :‬מכיון שאפילו ״ממתין עד קרות הגבר עדיין לא הגיעו‬
‫לחצי גאולה״ לכן אומרים ‪,,‬בצאת ישראל ממצרים״ מיד לאתר הפרק הראשון של‬
‫הלל )קודם אכילת הפסח(‪ ,‬כי ״מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק״‪.‬‬

‫ולכאורה‪ ,‬מהו אמנם טעמם של ב״ש לומר ״בצאת ישראל ממצרים״ אחר אכילת‬
‫הפסח — הרי גם אז הוא עדיין לפני זמן הגאולה )וכקושיית ב״ה(?‬

‫ואפשר להסביר זה בהקדים ששני זמנים הם ביצי״מ‪ ,‬היציאה בפועל שהיתה‬

‫בעצם היום הזה‪ ,‬ונתינת הרשות ליציאה שהיתה בלילה‪ :‬בנוגע לזמן יצי״מ כתוב‬
‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬
‫שהי׳ ״בעצם היום הזה״ ‪ ,‬שמובנו‪ :‬״בחצי היום״ ומה שכתוב ״ליל שמורים גר‬
‫‪5‬‬
‫להוציאם מארץ מצרים״ ‪ ,‬״הוציאר ה״א ממצרים לילה״‪ ,‬קאי על הרשות שנתו להם‬
‫פרעה לצאת ממצריםי‪ ,‬וזה הי׳ בלילה‪ ,‬וכמ״ש ״ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר‬
‫‪8‬‬
‫קומו צאו מתור עמי גו׳״ ‪ ,‬אבל היציאה בפועל היתה רק ביום‪.‬‬

‫ויתירה מזו‪ :‬לא זו בלבד שבפועל יצאו ממצרים ביום‪ ,‬אלא שבלילה הי׳ אסור‬
‫להם לצאת ממצרים — כי משה ציוה להם ״לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר״׳‪.‬‬

‫ועפ״ז אפשר לומר‪ ,‬שמכיון שגם לנתינת הרשות לצאת ממצרים קורא הכתוב‬
‫בשם ״בהוציאך גו׳ ממצרים״‪ ,‬והרי והיי׳)תיכף( אחר תצות הלילה‪ ,‬לכן ס״ל לב״ש‬
‫שצריד לומר ״בצאת ישראל ממצרים״ אחר אכילת הפסח‪ ,‬שזמנו״ )של הפסח( הוא‬
‫‪2‬‬
‫עד חצות ׳ )הזמז של נתינת הרשות‪ ,‬שגם היא נקראת ״יציאה״(‪.‬‬

‫אבל קשה ליישב כן בדעת ב״ש‪ ,‬כי לפי״ז היו צריכים לסבור שצריך להמתין‬
‫ולא לומר את תפרק עד אחר תצות )ולא רק אחר זמן אכילת הפסח שיכולה‬

‫פסחים פ ״ מ״ו‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫ירושלמי פסחים פ״י היה‪ .‬וכיה גם בתוספתא שם‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫יב‪ ,‬מא‪ .‬נא‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫ירושלמי פםתים שם‪ .‬תוספתא שם‪ .‬ספרי ורש״י האזינו לב‪ ,‬מת‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫בא שם‪ ,‬מב‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫ראה סו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫‪ (7‬ברכות ט‪ ,‬סע״א ופרש״י שם‪ .‬רש״י בפי ראה שם‪.‬‬
‫‪ (8‬יב‪ ,‬לא‪.‬‬
‫‪ (9‬בא שם‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (10‬בקהיע לירוש׳ שם)וכ׳ה גם במנחת בכורים לתוספתא שם(‪. :‬דסברי ב״ש ד ה ג א ו ל ה ו ה י צ י א ה בחצות‬
‫היתה״‪ .‬ואפשר‪ ,‬שהכוונה בזה היא לעניו נתינת רשות‪ ,‬בבפנים‪.‬‬
‫‪ (11‬או‪ :‬לפי ש״כל כמה דמצינו למקרבי׳ מקרבינו׳ )מתנת בכורים שם(‪.‬‬
‫‪ (12‬זבחיפ פיה מ״ת‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תמב‬

‫להסתיים גם לפני חצות(‪ .‬וא״כ למה ס״ל שאומרים אותו מיד לאחר אכילת הפסח —‬
‫גם אם זהו עוד לפני חצות״?‬
‫ב‪ .‬ויובן זה בהקדים מה שמצינו כמה וכמה פלוגתות בין ב״ש וב״ה‪ ,‬שיסוד‬
‫‪14‬‬
‫מתלוקתם הוא‪ ,‬שב״ש ס״ל ד״אזלינן בתר בכח״ וב״ה ס״ל ד״אזלינן בתר בפועל״ ‪.‬‬
‫ולדוגמא״‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫א( ״תלות דבש ׳ מאימתי מיטמאות משום משקה‪ ,‬ב״ש אומרים משיהרהרי׳‬
‫‪18‬‬
‫ןלגירםא אתרת‪ :‬״משיחרחר״ [‪ .‬ב״ה אומרים משירםק״‪.‬‬
‫— כי ב״ה ם״ל שהמציאות נקבעת ע״י ה״בפועל״‪ ,‬ולכן ס״ל ״משירסק״ כי רק‬
‫אז זה נעשה משקה בפועל‪ :‬אבל ב״ש ס״ל שגם ״בכח״ מספיק‪ ,‬ולכן הם אומרים‬
‫״משיהרהר״)או לכל היותר ״משיחרחר״(‪ ,‬אע״פ שה״בפועל״ עדיין איננו‪ ,‬כי גם אז‬
‫הוי משקה ״בכת״‪.‬‬

‫ב( ״באחד בשבט ר״ה לאילן כדברי ב״ש‪ .‬ב״ה אומרים בתמשה עשר בו״״‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫והטעם שרייה לאילן הוא )לשחי הדעות( רק בחודש שבט איתא בירושלמי ‪ ,‬שזהו‬
‫מפני ש״עד כאן הן היין ממי השנה שעברה‪ ,‬מכאו ואילד הן היין ממי השנה הבאה״‪.‬‬
‫ז‪ .‬א‪ .‬שפעולת המים באילנות היא רק ארבעה חדשים לאחר מיכן‪ ,‬והאילנות שחניטתן‬

‫‪ (13‬בקה״ע שם‪ :‬״ואוכל הפסח עד חצות ואח־כ אומר בצאת ישראל‪ ,‬דסברי ביש כר‪ .‬אבל‪ ,‬נשום מקום‬
‫לא נזכר שאמירת הלל )לביש( היא דוקא לאחרי תצות‪,‬‬
‫‪ (14‬ראה בית האוצר — להריי ענגל — מע׳ א כלל כז‪ .‬מע׳ ב כלל ב‪ .‬לאור ההלכה — להרש״י ד ל זוין‬
‫— ״לשיטות ב״ש ו ב ״ ה ״ ) ו ל א נתבאר שם הצריכותא(‪ .‬לקו״ש ח׳־ז ע׳ ‪ 114‬ס״ה ואילד )ושם‪ ,‬שזהו גם טעם‬
‫פלוגתת ב״ש וב״ה )נדה פ״י מ״ח( בדיו ״הרואה יום אחד עשר״‪ .‬עיי״ש‪ .‬וראה גם לקמן הערה ‪- 62:28‬‬
‫בשוה״ג(‪ .‬וראה בארובה הדרן על ששה סדרי משנה )קה״ת תשמ״ח‪ .‬נדפס בהוספות לסי השיחות תשמ״ח‬
‫ח״ב(‪.‬‬

‫‪ (15‬לכאורה אפשר לומר‪ ,‬שזהו גם הטעם דפלוגתת בייש וב״ה )ב״מ ספ״ג( בדין ״החושב לשלוח יד‬
‫בפקדון בש״א חייב‪ .‬ובה׳׳א אינו חייב עד שישלח בו יד״ )ראה בית האוצר שם(‪.‬‬
‫אבל ממה שאמרו בירוש׳)שבועות רפ״ת( ״בעומדת ברה״ר וחשב לגוזלה ‪ . .‬אם עד שלא משד דברי הכל‬
‫פטור״‪ ,‬מוכח שגבי שליחות יד גם ב״ש סברי דלא אזלינן בתר בכת•‪ ,‬ומה שמחייבים ״בעומדת באבוסו״ —‬
‫הוא מטעם אחר‪) .‬ראה צפנת פענת מהד״ת בהשמטות)ע׳ ‪ (180‬שטעמא דב״ש הוא‪ :‬הרי בתחלה הי׳ מקום זה‬
‫שהחפ׳ן מונח שם‪ ,‬רשותו של המפקיד ״וע״י מחשבתו שכלתה שמירתו‪ ,‬נעשה רשות הנפקד‪ ,‬והוי זה משיכה‬
‫צורית׳׳ — והרי גם ״משיכה צורית״ היא משיכה בפוטל‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.54‬‬
‫‪ (16‬עוקצין פ״ג מי״א‪.‬‬
‫‪ (17‬גידסת י״א בפירוש רב האי גאון‪ ,‬ר׳׳ש‪ ,‬רא״ש‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (18‬הערוד‪ ,‬הרמבים‪ ,‬ועוד‪ .‬וכיה בנדפס‪.‬‬
‫י>‪ 0‬ריש מם׳ ר״ה‪.‬‬
‫‪ (20‬ר״ה פ״א ה״ב‪ .‬ולפי פי׳ התום׳)ר׳׳ה יד‪ ,‬א דיה באחד( — גם הבבלי ס״ל כ ן ) ר א ה טורי אבן לר״ה‬
‫שם(‪.‬‬

‫־( וי־ל הנועם כי מכיון שהחפץ הוא של המפקיד‪ ,‬הרי מתשבתו של הנפקד אינה יכולה לפעול בחפצו‬
‫של המפקיד שיהי׳ קנוי לו עי״ז‪ .‬אכל אי! להביא ראי• לזה מעניני טומאה ואיסור וכוי ורמכ״ס הל• כלים פכ״ה‬
‫הי־א מבחל־מ שם פכ־ד ה־ו(‪ .‬כלאים פ״ז מ י ד ה ‪ .‬וראה חזס־ יבמות פג‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬ועוד( — כי שאני גזילה‬
‫‪ 11‬ניבה וכוי דאמרה חורה שהחפץ יוצא מרשוחו של הנגזל ונעשה דהגזלן‪ .‬ואכ־מ‪.‬‬
‫תמג‬ ‫הלל — עד היכן הוא אומר‬

‫היא לפני חודש שבט )לפני שעברו ארבעה חדשים מתחלת הגשמים של השנה‬
‫החדשה( חיותם היא »ממי השנה שעברה״‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ועפי״ז י״ל׳ שפלוגתת ב״ש וב״ה בנוגע לזמנו של ר״ה לאילן — אם הוא‬
‫״באחד בשבט״ או ב״חמשה עשר בו״)אינה מחלוקת במציאות אלא( היא מתמת‬
‫שביניקת האילנות ״ממי השנה הבאה״ ישנם שני זמנים )כדלהלן סעיף ד(‪:‬‬

‫יניקתם בכח ממי השנה הבאה היא באחד בשבט‪ ,‬אבל יניקתם בפועל ממים אלו‬
‫היא בחמשה עשר בשבט‪ .‬ולכן ב״ש דס״ל ״אזלינן בתר בכח״‪ ,‬אומרים שר״ה לאילן‬
‫הוא באחד בשבט‪ :‬וב״ת‪ ,‬דם״ל ״אזלינן בתר בפועל״‪ ,‬אומרים ״בחמשה עשר בו״‪.‬‬

‫והביאור בזה‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫‪22‬‬
‫הזמן ש״נידונים על המים״)בפועל ובגלוי( הוא ״בחג״ )סוכות( — ט״ו בתשרי‪.‬‬
‫אבל בכח ובהעלם הדין הוא באחד בתשרי‪ ,‬שהרי בר״ה )אחד בתשרי( הוא הדין‬
‫‪24‬‬ ‫‪23‬‬
‫והמשפט על כל הענינים שבעולם — כולל גם ״על המים״ ‪.‬‬

‫ומכיון שיניקת האילנות מן המים מתחילה ד׳ חדשים לאחר הדין על המים‪,‬‬

‫נמצא שיניקתם בכח ובהעלם היא באחד בשבט — ד׳ חדשים אחר הדין שבכח‬
‫ובהעלם‪ ,‬אבל יניקתם בפועל ובגלוי היא בחמשה עשר בשבט — ד׳ חדשים אחר‬
‫הדין בפועל ובגלוי‪.‬‬

‫ד‪ .‬אחד הביאורים למה שמחלוקתם של ב״ש וב״ה צריכה להיות מפורשת גם‬
‫ב״תלות דבש״ וגם ב״ר״ה לאילן״ — אע״פ שבשני המקומות מחלוקתם היא מאותו‬
‫הטעם‪:‬‬

‫״ר״ה לאילן״ אינו אלא ענין של ״בכח״‪ .‬שזה שלאחרי ד׳ חדשים יהיו האילנות‬
‫״חיין ממי השנה הבאה״‪ ,‬הרי גם אז לא יהי׳ ה״חיין״ אלא ענין של ״חנטה״‪ ,‬הרחוקה‬
‫עדייו מגמר הצמיחה שהיא אחרי זמן מרובה‪.‬‬

‫ולכן אם היתה שיטת ב״ש ד״אזלינן בתר בכת״ מפורשת רק בר״ה לאילן‪ ,‬הי׳‬
‫אפ״ל שזהו מפני שאפילו בחמשה עשר בשבט הרי לא תהי׳ באילנות יותר מאשר‬
‫חנטה — שזהו ענין של ״בכח״)אלא שה״בכח״ עצמו יהי׳ אז ״בפועל״( וב״בכח״‬
‫עצמו אין הם מחלקים)בין ״בכח״ לבין ה״בפועל״ של ה״בכח״(‪:‬‬

‫‪ (21‬ראה גם לקו״ש ח״א ע׳ ‪.147‬‬

‫‪ (22‬משנה בר״ה טז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה ר״ה שם )בדעת ר׳י‪ .‬ולפי הירוש׳)ר״ה פ״א ה״ג( — כ״ה גם כוונת ה מ ש נ ה ( ‪ .‬ה כ ל נידוניז‬
‫ברייה״‪ ,‬ומה שבחג נידונין על המים‪ ,‬קאי על תתימת הגזר דיו‪ ,‬שכאו״א נחתם בזמנו‪ .‬וגם לפי התנא דכי ריי‬
‫)שלפי הבבלי קאי מתניתיז מותי׳( — מכיון שהדין על המים נוגע הוא להאדם‪ ,‬והרי •אדם נידון בר״ה״‪ ,‬צ״ל‬
‫שבהדין דר״ה נכלל )בהעלם( גם הדין על המים‪ .‬וראה לקו״ת נצבים מז‪ ,‬ריש ע״ב‪ :‬כר״ה נמשך גילוי כללות‬
‫התיות של כל השנה וממנו נמשך תיות להתחלקות פרטים ‪ . .‬ובארבעה פרקים שבהם העולם נידון‪.‬‬
‫‪ (24‬עד״ז הוא גם בנוגע לכללות הדין שבר״ה‪ ,‬שבחג ״אנו י ו ד ע י ! דישראל אינון נצוחייא״)ויקיר פ״ל‪,‬‬
‫ב(‪ .‬ולהעיר גם מהידוע )סידור דלה‪ ,‬ב‪ .‬וראה גם לקו״ת שם מח‪ ,‬סע״כ( בפי׳ הכתוב ״בכסה ליום חגנו״‪ ,‬שכל‬
‫ההמשכות בר״ה הם ‪.‬בכסה״‪ ,‬והתגלותם הוא בחג הסוכות‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תמד‬

‫לכן מפורשת שיטת ב״ש גם ב״חלות דבש״״‪ ,‬להשמיענו‪ ,‬שגם במקום שלאחרי‬
‫שירםק את הדבש יהי׳ למשקה בפועל הגמור בכ״ז ב״ש לשיטתם ד״אזלינן בתר‬
‫‪26‬‬
‫בכת״ ‪.‬‬
‫ולאידך גיסא‪ ,‬אילו היתה שיטת ב״ש מפורשת בחלות דבש )הנה נוסף ע״ז —‬
‫שהי׳ אפ״ל שב״ה מודים בר״ה לאילן‪ ,‬מטעם הנ״ל — הנה גם בנוגע לב״ש( לא הי׳‬
‫אפשר ללמוד משם את שיטתם בנוגע לר״ה לאילן‪ ,‬כי הי׳ אפ״ל שמה שהם סוברים‬
‫שאזלינן בתר בכח בתלות דבש — הוא מפני שבזמן שמהרהר )או מחרתר(‪ ,‬אע״פ‬
‫‪2‬‬
‫שהריסוק אינו אלא ״בכח״‪ ,‬מ״מ הרי בידו להביאו תיכף מהכח אל תפועל׳ ‪:‬‬
‫ולכן צריכים ב״ש להשמיע את שיטתם גם בר״ה לאילן‪ ,‬שגם במקום שאי אפשר‬
‫‪28‬‬
‫שה״בפועל״ — החנטה — תהי׳ בזמנו של ה״בכח״ — באחד בשבט — גם שם‬
‫‪2‬‬
‫״אזלינן בתר בכח״׳ ‪.‬‬
‫ה‪ .‬שיטת ב״ש ד״אזלינן בתר בכת״ היא לא רק שכשדבר מסויים נמצא עדיין‬
‫בכח הרי זה מספיק )בנוגע להלכה( כאילו הי׳ הדבר כבר בא בפועל‪,‬‬
‫]כבדוגמאות הנ״ל‪ ,‬שלדעת ב״ש‪ ,‬הרי תיכף כשנעשו ה״חלות דבש״ משקה‬
‫״בכת״‪ ,‬מקבלים הם דין משקה‪ ,‬וכמו״כ בנוגע ל״ר״ה לאילן״ — מכיון שבאתד בשבט‬
‫כבר מתחילה יניקת האילנות ״בכח״ ממי השנה הבאה‪ ,‬הנה ״בכח״ זה מספיק‬
‫שמתמתו יהי׳ יום זה )אחד בשבט( הזמן דר״ה לאילן[‪,‬‬

‫אלא יתירה מזו‪ :‬לדעת ב״ש יש ל״בכח״ חשיבות יתירה מאשר ל״בפועל״‪ ,‬ודוקא‬
‫ה״בכח״ קובע את מציאות הדבר‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫וכמו שנראה בפלוגתתם על ב״ה בנוגע ל״מצות חנוכה״ ‪ ,‬שב״ש ם״ל שמספר‬
‫נרות התנובה נקבע ״כנגד ימים הנכנסין״ — דהיינו הימים שבפועל יבואו רק לאחר‬
‫מיכן ולע״ע אינם אלא בכח‪ ,‬ולכו ב״ש אומרים ״יום ראשון מדליק שמונה‪ ,‬מכאן‬

‫גם י״ל )בפשטות(‪ ,‬שהחידוש )דב״ש( ב״תלות דבש• הוא )לא עצם העניו דאזלינן נ ת ר בנח גם‬ ‫‪(25‬‬
‫״משיחדחר״)וע״ד המבואר להל! הערה ‪67‬‬ ‫בכגון דא‪ ,‬כ״א( ה ש י ע ו ר ו ה א ו פ ! של ה״בכח״‪ :‬״משיהרהד* או‬
‫בנוגע לאמירת ״בצאת ישראל ממצרים*(‪.‬‬
‫עוד מעלה בה״בכת״ ד״תלות דבש״ — שלכן א״א ללמוד ממנו דאזלינן בתר בכה גם ב״ר״ה לאילן״‬ ‫‪(26‬‬
‫— ראה לקמן הערה ‪) 33‬בשוה״ג(‪.‬‬
‫ו ע ״ ד כל הראוי לבילה איו בילה מעכבת בו )יבמות קד‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪(27‬‬
‫ואף שגם ב״הרואה יום אתד עשר״ ס״ל לב״ש דאזלינן בתר בכת )ראה לעיל הערה ‪ — (14‬אף‬ ‫‪(28‬‬
‫שה״בכח״ דיום אהד עשר רחוק הוא ל ג מ ר י מן ה״בפועל״‪ ,‬שהרי לא יבא לידי בפועל ל ע ו ל ם )שלכן צריך‬
‫לשנות שיטת ב״ש ב״הרואה יום אחד עשר״ וא״א ללמוד זה משיטתם ב״ר״ה לאילו״( — מ״מ מטעם זה גופא‬
‫א״א ללמוד משם שיטת ביש בנוגע לר״ה לאילו)וחלות דבש(‪ .‬כי מפיון שה״בכח״ שביום י״א לא יבא לעולם‬
‫לידי בפועל‪ ,‬הרי בהכרח שהגדר ד״אזלינן בתר בכת״ שם הוא מפני בהכח מ צ ד ע צ מ ו ) מ ה שיום י״א‪ ,‬מצד‬
‫ע נ י נ ו ה ו א יכול לבא לידי זיבה גדולה — בשאר ימי הזיבה(‪ ,‬וכמבואר בלקו״ש ת״ז ע׳ ‪ 116‬הערה ‪ .52‬משא״כ‬
‫בר״ה לאילן שענינו הוא התנטה של פירות האילן)עניז של ״בפועל״(‪ ,‬הי׳ אפשר לומר ד ל א אזלינן בתר בכח‪,‬‬
‫ולכו צריד לשנות מחלוקתם גם בר״ה לאילו דגם כאן אזלינן בתר בכת לפי שכולל ה ב ם ו ע ל ‪.‬‬
‫וע״ד צריכותא זו הוא גם בדברי ב״ה דלא אזלינן בתר בכת‪.‬‬ ‫‪(29‬‬
‫שבת כא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(30‬‬
‫תמה‬ ‫הלל ‪ -‬עד היכן הוא אומר‬

‫ואילך פוחת והולך״‪ ,‬כי ההתחלה של יום הראשון כוללת )בכה( שמונה ימים‪ ,‬יום‬
‫השני — רק שבעה ימים ובר‪:‬‬
‫וב״ה ס״ל שמספר הנרות נקבע ״כנגד ימים היוצאיך‪ ,‬הימים שכבר היו בפועל‪.‬‬
‫ולכן אומרים ״יום ראשון מדליק אחד‪ ,‬מכאן ואילך מוסיף והולך״ — כי ביום‬
‫הראשון ישנו ״בפועל״ רק יום אחד‪ ,‬ביום השני — שני ימים וכר‪.‬‬
‫רואים בזה בנוגע לשיטת ב״ש‪ ,‬דהא ד״אזלינן בתר בכור הוא לא רק שה״בכח״‬
‫נחשב כאילו הי׳ הדבר כבר גם בפועל‪ ,‬אלא אדרבה״‪ :‬ה״בכוד הוא העיקר ועל ‪9‬יו‬
‫נקבע מציאות הדבר — שלכן נקבע מספר הנרות בחנוכה ״כנגד ימים הנכנסין״‬
‫ו ל א ״ ״כנגד ימים היוצאיך״‪.‬‬

‫‪ (31‬שזהו החידוש שבדעת ב״ש ב״מצות תנוכה״ על שיטתם ]לא רק ב״חלות דבש״ — שבידו להביא‬
‫ה״בפועל״ גם בשעה שמהרהר )כנ״ל ס״ה‪ ,‬וראה לקו״ש שם עי ‪ (115‬משא־כ בחנוכה‪ ,‬אלא גם על שיטתם[‬
‫ב״ר״ה לאילו״•‬
‫אבל מהאי דסברי ביש שריה לאילו הוא באחד בשבט א י ן ראי׳ ש״בכח״ עדיף מ״בפועל״ — אף‬
‫שלשיטתם‪ ,‬א י ן מעשרים וכוי מחפירות שתנטו מא׳ בשבט עד ט״ו בו על הפירות של שנה העברה הגם‬
‫שבפועל חיין הן ממי השנה העברה — כי א״א שזמן אחד יהי׳ ש י י ך ל ב ׳ שנים‪ ,‬ולכן גם כשנאמר ש״בכח״ שוה‬
‫ל״בפועל״)ואפילו אס נאמר ש״בפועל• עדיף מ״בכת״(‪ ,‬מ״מ מכיון שגם ״בכח״ נחשב כמו ״בפועל״ מלכו(‬
‫נקבע אחד בשבט לר״ה לאילן — הרי מ מ י ל א י צ א מכלל שנה העברה‪.‬‬
‫‪ (32‬לכאורה אפשר לומר שגם ב״ש מודים ש״בכח״ א י נ ו עדיף מ״בפועל״‪ ,‬מה דס״ל שגם בד׳ ימים‬
‫האחרונים מדליק רק כנגד ימים הנכנסין ולא כנגד ימים היוצאין‪ :‬מכיון שביום הראשון מדליק ח׳ נרות כנגד‬
‫ימים הנכנסין)ועד״ז בג׳ הימים שלאתריו( לפי שלדעת ביש מ ס פ י ק גס הבכח‪ ,‬במילא א״א להדליק מספד זה‬
‫גם בדי ימים האחרונים — שהרי צריד שיה״ הכירא )וכדלקמן סעיף זי(‪.‬‬
‫אבל דוחק קצת‪ ,‬כי באם שניהם )בכח וכפועל( שווים הם )ובפרט אם נאמר שבפועל עדיף מבכח( — לא‬
‫פסיקא מילתא‪ ,‬כי יש סברא לומר גם להיפר••‪ :‬שבד׳ ימים האחרונים ידליק כנגד ימים היוצאין)שישנם כבר‬
‫בפועל(‪ .‬ו ב מ י ל א לא ידליק בד׳ ימים הראשונים במפפר זה‪ .‬ומהא דס״ל לב״ש שהקביעות דמספר הנרות‬
‫היתה‪ ,‬שביום ראשון דוקא מדליק ח׳•״‪ ,‬מוכח מזה‪ ,‬שלדעתם ע ד י ף ‪,,‬בכת״ מ״בפועל״‪.‬‬
‫‪ (33‬ומה שהוצרף לשנות פלוגתת ב״ש וב״ה גם ב״חלות דבש״•••• ו״ר״ה לאילן״ — כי ]נוסף על‬
‫התידוש שבפלוגתתם שפ בדעת ב־ ה — ע״פ הצריכותא הנ״ל[ בימי חנוכה‪ ,‬הרי גם ביום הראשון הותתל כבר‬
‫ה ״ ב פ ו ע ל ״ של ש מ ו נ ח הימים )שהרי בהימים שלאתריו רק יתוסף עוד ב כ מ ו ת דהבפועל(‪ .‬משא״כ ב״חלות‬
‫דבש״ וב״ר״ה לאילן״‪ ,‬ה״בכח״ שישנו בעת ההרהור )או החרחור(‪ ,‬וכן ה״בכח־ שבאי בשבט — אין בו עדיין‬
‫ה״בפועל״ כ ל ל ‪ ,‬גם לא התחלתו‪.‬‬

‫•( ע ו ד ח י ד ו ש ב ש י ט ת בייש ב ‪ . .‬מ צ ו ח ח נ ו כ ה ״ ‪ :‬ה ‪ .‬ב כ ו ר ) ד ד י ה ל א י ל ן ( ש ב א י ב ש ב ט ה ו א ב ש ע ה ש ל א ה ו ת ח ל‬

‫ע ד י י ן ה ב פ ו ע ל ש ל ו ) ו ע ד ־ ז ה ו א ג ם ב נ ו ג ע ל ״ ח ל ו ת דבש״(‪ .‬מ ש א ־ כ ב מ צ ו ת ח נ ו כ ה ‪ ,‬ה ר י ז ה ש י ו ם ה ר א ש ו ן ד ח ו ו כ ה‬
‫ימי‬ ‫כ ו ל ל ‪.,‬בכור ש מ ו נ ת י מ י ם ה ו א — ל פ י ש ה ו א א ח ד מ י מ י ה ח נ ו כ ה ‪ ,‬היינו ל פ י ש כ ב ר ה ו ת ח ל ה ב פ ו ע ל ש ל‬
‫ח נ ו כ ה ‪ .‬ו מ כ י ו ן ש ה ב כ ח ב א מ צ ד ה ב פ ו ע ל — הי• א פ ש ר ל ו מ ר ש ב כ ג ו ן ד א ג ס בייש מ ו ד י ם ש ה ע י ק ר ה ו א ה ב פ ו ע ל‬
‫בכח‪.‬‬ ‫ולא אזלינן ב ת ר‬

‫הערה‬ ‫מ ש א ־ כ ב נ ו ג ע ר״ה ל א י ל ן ו ר א ה‬ ‫ש ה ר י מלכתחילה ה ש א ל ה ב ז ה ה י א ע ל כל י מ י ח נ ו כ ה‬ ‫••(‬

‫ה ק ו ד מ ת ( ‪ .‬ה ש א ל ה ה י א ב נ ו ג ע ל ק ב י ע ת התתלת ש נ ה ה ב א ה ו א ל א שכתוצאה מ ז ה ה ו ־ ע ס י ו ם ש נ ה ה ק ו ד מ ת ( ‪.‬‬
‫א ב ל י ‪ -‬ל ה ט ע ם — ד כ י ו ם א• ש י ש ס ב ר א ל כ א ן ו ל כ א ן מחמרינן ל ה ד ל י ק ח ׳ ‪ ,‬ו ב מ י ל א נ ק ב ע ה ס ד ר‬ ‫•••(‬
‫‪ -‬ש א ר הימים‪.‬‬
‫*•••( ב ו ו ג ע ל ״ ח ל ו ת ד ב ש ״ ‪ ,‬י ש ו ה ע ד י פ ו ת ו ו ס פ ת ע ל ה ‪ . .‬ב כ ו ד ש כ י ו ם א ׳ ד ח נ ו כ ה ‪ :‬ה ״ ב פ ו ע ל ־ ש ל ש א ר ימי‬
‫ה ח נ ו כ ה ו ה כ ל ו ל ב י ו ם ה ר א ש ו ן ( י ב א ממילא‪ ,‬ו ה ו א ר ק מ ח ו ס ר ו מ ן ‪ .‬מ ש א ־ כ ב ״ ח ל ו ת ד ב ש ־ ‪ ,‬ב כ ד י ש י ב א ה פ ו ע ל‬
‫צ ־ ל פ ע ו ל ת ה ר י ס ו ק ) כ מ ב ו א ר ב ל ק ו ־ ש ח ־ ! ש ם ( ‪ .‬ו ע פ ״ ו מ ו ב ן ) נ ו ס ף ל מ ה ש נ ת ־ ל סיר!( ע ו ד ח י ד ו ש ב ש י ט ת ב ־ ש‬
‫ב ״ ח ל ו ת ד ב ש ־ ע ל ‪ .‬ר י ר ‪ ,‬ל א י ל ן ״ — כ י ה ״ כ פ ו ע ל ־ ) ש י ה י ׳ ב ח מ ש ה ע ש ר ב ש ב ט ( י ב א מעצמו‪ ,‬ממילא‪.‬‬
‫חידושי• וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תמו‬

‫ו‪ .‬עפ״י הנ״ל אפשר להסביר גם את פלוגתת ר״א וחכמים ור״ג בנוגע לסוף‬
‫‪34‬‬
‫זמן ק״ש של ערבית שר״א ס״ל ״עד סוף האשמורה הראשונה״‪ ,‬וחכמים״ ור״ג־ס״ל‬
‫‪35‬‬
‫שהזמן )מדאורייתא ( הוא ״עד שיעלה עמוד השתר״‪.‬‬
‫‪37‬‬ ‫‪36‬‬
‫ומפרש רש״י ‪ ,‬שיסוד המחלוקת שלהם הוא בפירוש ״בשכבך״ ‪ :‬ר״א ס״ל‬
‫ש״בשכבך״ משמע ״כל זמן שבני אדם עוסקין לילך ולשכב״‪ ,‬ש״עוסקין כר״ הוא רק‬
‫עד סוף האשמורה הראשונה‪ :‬וחכמים ור״ג ס״ל ש״בשכבך״ מובנו ״כל זמן שבני‬
‫אדם שוכבים״ — שהוא כל הלילה‪.‬‬

‫ולמה לדעת ר״ע הכונה היא ״עוסקין לילך ולשכב״ ולדעת חכמים ור״ג —‬
‫״שבני אדם שוכבים״? הנה הביאור בזה )עפ״י הנ״ל(‪:‬‬

‫כשאדם עוסק לילך ולשכב‪ ,‬כלול בזה בכח כל הזמן שישן אח״כ בפועל‪ ,‬ולכן‪,‬‬
‫‪38‬‬
‫חכמים ור״ג‪ ,‬דס״ל )כשיטת ב״ה ( ד״אזלינן בתר בפועל״ — דעתם ש״בשכבך״‬
‫משמע הזמן שבנ״א ״שוכבים בםועל״‪ :‬אבל ר״א שהי׳ מתלמידי ב״ש״ ולכן ס״ל‬
‫ד״אזלינן בתר בכח״‪ ,‬דעתו ש״בשכבך״ היינו הזמן שבנ״א עוסקין לילך ולשכב‪.‬‬

‫רואים בענין זה‪ ,‬שלשיטת ב״ש מסתכלים רק על ה״בכח״ — ולכן ם״ל לר״א‬
‫)שהוא מתלמידי ב״ש( שלאחר אשמורה הראשונה — אע״פ שאז היא השכיבה בפועל‬
‫— כבר אי אפשר לקרות ק״ש‪ ,‬מכיון שה״בכח״ כבר אינו‪.‬‬

‫ז‪ .‬ושיטת ב״ש ד״אזלינן בתר בבח״ צריכה להיות מפורשת גם בזמן ק״ש וגם‬
‫נרות חנוכה — כי ישנו חידוש בשיטתם בנוגע לזמן ק״ש על שיטתם בנוגע למצות‬
‫חנוכה‪:‬‬

‫במצות חנוכה מדליקים כל לילה מספר אחר של נרות‪ .‬ולכן‪ ,‬מדברי ב״ש ש״יום‬
‫ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך״‪ ,‬עדיין אין רואים כ ל כך שהם‬
‫‪40‬‬
‫מתחשבים רק עם ה״בכח״ — כי אפ״ל‪ ,‬שזה שבארבעה ימים האחרונים מדליקים‬
‫נרות במפפר המועט רק ״כנגד ימים הנכנסין״ — אע״פ ש״בפועל״ כבר עברו יותר‬
‫‪4‬‬
‫ימים — הוא כדי לעשות היכר׳ בין מספר הנרות שמדליקים בארבעה ימים‬
‫האתרונים למספר הנרות שבארבעת הראשונים‪:‬‬

‫אבל ממה שגם בזמן ק״ש ס״ל לר״א שלאתרי האשמורה הראשונה — שאז ישנה‬

‫ריש מס׳ ברכות‪.‬‬ ‫‪(34‬‬

‫ראה שפ ד‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬ ‫‪(35‬‬
‫‪ (36‬שם סע״א ואילה וראה גם שס ג‪ ,‬א ד״ה לאו ר״א היא‪.‬‬
‫‪ (37‬ואתחנן ו‪ ,‬ז‪ .‬עקב יא‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ (38‬בנוגע לחכמים — ראה הערה הבאה‪ .‬ורבו גמליאל — מתלמידי ב״ה הי׳)ראה יבמות טו‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (39‬רש״י)ד״ה שמותי( ותוס׳ )דיה דר״א דשמותי( — שבת קל‪ ,‬ב‪ .‬וראה תוס׳ ביצה לד‪ ,‬ריש ע״ב‬
‫שמקשה בפשיטות אפלוגתת ר״א וחכמים‪ ,‬ש״מחלפא שיטתייהו׳ דביש ודביה‪.‬‬
‫ה‬ ‫א‬ ‫‪ (40‬אבל גם משם מוכרח שלדעת ב״ש ״בכחי עדיף מ״בפועל״)ולא רק שמספיק גם ה״בכח׳( _‬
‫ר‬

‫לעיל הערה ‪.32‬‬

‫‪ (41‬וע״ד משיכ בתוד״ה והמהדרין שבת )כא‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫תמז‬ ‫הוא אומר‬ ‫היכן‬ ‫‪ -‬עד‬ ‫הלל‬

‫רק השכיבת בפועל‪ ,‬שוב אי אפשר לקרות ק״ש‪ ,‬רואים בבירור ששיטת ב״ש היא‬
‫שמתחשבים רק עם ה״בכח״ גם כשאין טעמים צדדיים שלא להתחשב עם ה״בפועל״‪.‬‬

‫אבל לאידך גיסא‪ ,‬אי אפשר לדעת שיטת ב״ש במצות חנוכה מדעת ר״א בזמן‬
‫‪42‬‬
‫ק״ש‪ .‬כי בזמן ק״ש נוגע פירוש תיבת ‪,,‬בשכבך״ הכתובה בתורה‪ ,‬ור״א ס״ל‬
‫שמשמעות התיבה שבתורה היא ״בכח״‪ ,‬״עוםקין לילך ולשכב״‪ ,‬ומכיון ש״לשון תורה‬
‫‪43‬‬
‫לעצמה‪ ,‬לשון כר״ אין מזה ראי׳ שגם ללא שייכות ל״לשון תורה״ ג״כ ״אזלינן)רק(‬
‫בתר בכת״‪.‬‬

‫ח‪ .‬מחלוקת זו שבין ב״ש וב״ה ‪ -‬אם העיקר הוא ה״בכח״ או ה״בפועל״ ‪-‬‬
‫מצינו גם בקשר לכללות הבריאה‪ :‬״ב״ש אומרים שמים נברא תחילה ואח״כ נבראת‬
‫‪44‬‬
‫הארץ״ וב״ה אומרים ״ארץ נבראת תחילה ואח״כ שמים״ ‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫בתורת החסידות מוסבר הדבר ‪ ,‬שבהתהוות בפועל ״שמים נבראו תחלה״‪ .‬היות‬
‫והתהוות העולמות היא בדרך של השתלשלות מלמעלה למטה‪ ,‬תחלה נבראו השמים‬
‫‪46‬‬
‫ומהם נבראה הארץ )כשם שלאחר בריאתם מקבלת הארץ מן השמים (‪:‬‬

‫ואילו במחשבה וכוונה‪ ,‬עלתה הארץ ״מחשבה תחלה״ לפני השמים ]ודבר זה‬
‫‪47‬‬
‫עצמו הטעם שהארץ נבראה לאחרונה‪ ,‬בי ״סוף מעשה במחשבה תחלה״ ; ובפי‬
‫שידועה הדוגמא שהטעם והסיבה בבנית כל הבנין הוא‪ ,‬כי רצונו בצורה המוגמרת‬
‫והשלמה של הבנין[‪.‬‬

‫אך בלתי מובן‪:‬‬

‫לפי הנ״ל נמצא שב״ש וב״ה מדברים ביחס לשני ענינים שונים‪ :‬ב״ש מדברים‬
‫על ההתהוות בפועל‪ ,‬ואילו ב״ה — על הכוונה ומחשבה‪ .‬ברם הלשון ״ב״ש אומרים‬
‫‪4,‬‬
‫וב״ה אומרים״ מורה על מחלוקת‪ .‬במה מתבטאת מחלוקתם ?‬
‫בהכרח‪ ,‬איפוא‪ ,‬לומר שהמחלוקת שבין ב״ש לבין ב״ה היא‪ ,‬מי מהשנים —‬
‫‪4‬‬
‫ה״תחלה״‪ ,‬כלומר תחלה במעלה וחשיבותי ‪ :‬שמים או ארץ‪ :‬ומה שמוסבר בתורת‬

‫‪1 (42‬וסף לזה‪ :‬ה״בבח״ שביום ראשון דחנובה הוא לפי שכבר הותחל אז הבפועל‪ ,‬כג״ל הערה ‪— 31‬‬
‫בשוהיג‪ .‬משא״כ מה ש״עוסקיו לילר ולשכב׳ — אף שבשעה זו יש גפ השכיבה בפועל)שלכן הוא זמן ק״ש ג‪0‬‬
‫לחכמים ודיג( — הרי זה מה שעוסקיו לילד ולשכב‪ ,‬א י נ ו נ ז ס ו ב ב מזה ששוכבין אז בפועל‪.‬‬
‫ע״ז נח‪ ,‬ב‪ .‬חולין קלז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(43‬‬
‫חגיגה יב‪ ,‬א‪ .‬ב״ר פ״א‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪(44‬‬
‫תו״א ר״פ ויגש )ובתו״ח שפ — באו״א קצת(‪ .‬סה״מ תרכ״ט ע׳ יח ואילד‪ .‬ד״ה כי המצוה הזאת‬ ‫‪(45‬‬
‫תרס״ו‪ .‬ו ב כ ־ ו ו ‪.‬‬
‫כמ״ש )הושע ב‪ ,‬כג( ‪,‬אענה את השמים ו ה ס יענו את הארץ״‪.‬‬ ‫‪(46‬‬
‫פיוט לכה דודי‪.‬‬ ‫‪(47‬‬
‫וכמו שמקשה בתו״ח שם )פט‪ ,‬ג(‪ :‬לפי״ז יקשה מאד על עניז מחלוקתם ‪ . .‬דלכאורה איו בזה‬ ‫‪(48‬‬
‫כלל לפי הנ״ל‪ .‬עיי״ש‪.‬‬ ‫מחלוקת‬
‫‪ (49‬להעיר מהדין)ברכות מא‪ ,‬א ( ‪ ,‬כ ל המוקדם בפסוק ‪ . .‬מוקדם לברכה״‪ ,‬לפי שהוא חשוב יותר )ראה‬
‫טושו״ע או״ח סרי״א ס״ד‪ .‬סדר ברה״נ לאדה״ז פ״י ה״ב(‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תמח‬

‫החסידות )כנ״ל( שהכוונה ב״שמים נבראו תחלה״ להתהוות בפועל‪ ,‬וב״ארץ נבראת‬
‫‪50‬‬
‫תחלה״ למחשבה וכוונה — אלו ט ע מ י ם לשיטותיהם מיהו הקדום במעלה ותשיבות‪:‬‬

‫ב״ה סוברים שמאתר והארץ עלתה ״במחשבה תתלה״ ובזה גנוזה עיקר הכוונה‪,‬‬
‫‪51‬‬
‫לכן היא דוקא ה״תחלה״ במעלה וחשיבות ‪:‬‬

‫וב״ש סוברים שכיון שבפועל השמים נבראו תחלה‪ ,‬ומהם נבראה הארץ —‬
‫‪52‬‬
‫]ועד שגם ״ישראל ותורה״ תכלית הבריאה הקיימת הארץ ‪ ,‬נמצאים תחלה‬
‫‪55‬‬
‫ב״שמים״‪ ,‬ומשם הם נמשכים לארץ [‪,‬‬

‫נמצא שה״בכח״ של הארץ)שעלה במחשבה תחלה( מצוי ב״שמים״‪ ,‬לכן השמים‬

‫הם ה״תחלה״ במעלת וחשיבות — שהרי ב״ש לשיטתם שעיקר המעלה היא‬
‫‪54‬‬
‫ה״בכח״ ‪.‬‬

‫ט‪ .‬החידוש בשיטת בית שמאי בנידון דידן ש״שמים נבראו תחלה״ מכיון‬
‫ששמים הם ה״בכח״ — לגבי שיטתם ״אזלינן בתר בכח״ בשאר המקומות‪:‬‬

‫אצל הנבראים‪ ,‬מוכרח להיות תחלה ה״כח״‪ ,‬ודוקא ממנו — )ולאחריו( יכול‬
‫לבוא ה״פועל״‪ ,‬משא״כ בבריאת שמים וארץ שהקב״ה ברא‪ ,‬מובן שמאחר והקב״ה‬
‫אינו מוגדר ח״ו בכל גדרים שהם‪ ,‬ביכלתו לברוא את ה״בפועל״ גם לפני ה״בבח״)או‬
‫כלל ללא ״בכח״(‪.‬‬

‫לכן אי אפשר לקבוע דעת ב״ש ביחס לבריאת שמים וארץ‪ ,‬משיטתם ש״אזלינן‬
‫בתר בכת״ במקומות אחרים — הרי אפשר לומר שמעלת ה״כח״ היא — כי בלעדו‬
‫ה״פועל״ אינו יכול להיות‪ ,‬משא״כ בבריאה ע״י הקב״ה‪ .‬ולכן צריכה להכתב שיטת‬
‫‪55‬‬
‫ב״ש גם בנוגע לבריאת שמים וארץ ‪ ,‬שאפילו במעשיו של הקב״ה‪ ,‬בו יכול הי׳‬
‫להיות ה״בפועל״ בלי ה״בכת״‪ ,‬אד הואיל ובפועל ברא הקב״ה את הארץ באופן כזה‬

‫‪ (50‬מהמשל דעלי׳ ושרפרף בחגיגה וביר שם מוכח‪ ,‬ש פ ל ו ג ת ח ס היא בנוגע לתחלה בזמן‪ .‬ויובן זה ע׳׳פ‬
‫מיש לקמן הערה ‪.61‬‬
‫‪ (51‬ראה מקומות שנפמנו בהערה ‪ ,45‬דמצד זה שהארץ עלתה במחשבה תחלה‪ ,‬יש בה )עילוי‬
‫ותשיבות —( הכח להצמיח מ א י ן ל י ש )שאינו בשמים(‪.‬‬
‫‪ (52‬וכמרז״ל )נסמן בלקו״ש חיה ע׳ ‪ 159‬הערה ‪ (62‬״בשביל ישראל ובשביל התורה•)וראה שם בפנים‬
‫שכל העולם מ פ ל הוא לישראל ותורה(‪.‬‬
‫‪ (53‬שהרי נשמות גזורות מתחת כסא הכבוד )זת״ג כט‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪ .‬וראה גס רש״י ד״ה בצרור החיים —‬
‫שבת קנב‪ ,‬ב( שהוא בערבות ״דאקרי שמים״)תגיגה יב‪ ,‬םע״ב(‪ ,‬וכן ״תורה)היא( מן השמים•)משנה ר״פ חלק(‪,‬‬
‫ומשם — נמשכו למטה בארץ‪.‬‬
‫‪ (54‬בצפע״נ מהדוית עי ‪ ,180‬שהטעם דב״ש ד״שמים נברא תתלה• הוא‪ ,‬לפי שסוברים שהצורה היא‬
‫העיקר‪ .‬אבל ״ ל ‪ ,‬שהמעלה ד״שמים׳ )לפי דעת ביש( היא לא רק מצד ה״צורה׳ כיא — לפי שבה״בכח״‬
‫)שמיס( כלול נו גם ה״חומר׳)ארץ(‪ ,‬בבפנים‪.‬‬
‫‪ (55‬ועוד )ועיקר(‪ :‬דעת ביש ש״שמים נברא תחלה־ הוא המקור והביאור לשיטתם ד״אזלינן בתר בכח״‬
‫בכל מקום‪ ,‬כדלקמן םי״א )ויתירה מזו‪ :‬באם לא היינו יודעים דעתם ששמים נבראו תחלה‪ ,‬הי׳ אפשר ל ט ע ו ת‬
‫שזה שסוברים ״אזלינן בתר בכח״ בכ׳מ הוא לא מצד מעלת הכח מצד עצמו‪ ,‬כ״א לפי שבהבכח ישנה‬
‫אפשריות ל ה ב פ ו ע ל ‪ ,‬כדלקמן הערה ‪.(62‬‬
‫תמט‬ ‫הלל — עד היכן הוא אומר‬

‫שנלקתת ממה שנמצאת לפני כן »בכח״ בשמים — גם במקרה כזה ״אזלינן בתר‬
‫בכת״‪.‬‬

‫אד אעפ״כ צריכה להכתב מחלוקת ב״ש וב״ה גם במקומות אחרים — כדי‬
‫‪56‬‬
‫להשמיענו את שיטת ב״ה ‪ ,‬שאפילו בנבראים שמוכרחים להזקק ל״בכח״‪ ,‬גם כאן‬
‫סוברים הם ש״אזלינן בתר בפועל״‪.‬‬

‫אלא שעדיין יש להבין את טעם ב״ש ש״שמים נבראו תחלה״‪:‬‬ ‫י‪.‬‬

‫מכיון ולאחר בריאת השמים נבראה הארץ — אף שב״שמים״ היתה כבר הארץ‬
‫״בכח״‪ ,‬מוכת מכך שהבונה היא בארץ כפי שהיא בפועל‪ ,‬ודוקא בצורה זו)ה״בפועל״‬
‫של הארץ( עלתה במחשבה תחלה‪ .‬א״כ כיצד יתכן לומר שעיקר המעלה היא בשמים‬
‫ושהם ה״תחלה״ במעלה וחשיבות?‬

‫עד״ז השאלה גם בנוגע לכללות שיטת ב״ש ש״אזלינן בתר בכח״‪ :‬מעלת ה״כח״‬
‫הרי היא לכאורה רק מה שביכולתו להביא את ה״פועל״)עד שמשמעות המלה״בח״‬
‫היא — שבכחו ״לפעול״(‪ .‬א״כ כיצד ניתן לומר שעיקר המעלה היא ה״בכח״)עד‬
‫‪57‬‬
‫שבכמה דינים מתחשבים רק עם ה״בכח״ ולא עם ה״בפועל״ ( — בשעה שחשיבות‬
‫ומעלת ה״כח״ היא מה שביכלתו להביא את ה״פועל״?‬

‫יא‪ .‬הדבר יובן בהקדים שייכות שתי השיטות — ״אזלינן בתר כת״ או ״אזלינן‬
‫בתר פועל״ — לענינם של ב״ש וב״ה»‪:5‬‬
‫‪5‬‬
‫ב״ש שרשם מגמרות‪ ,‬וב״ה שרשם מחמדים׳ )לכן ב״ש מחמירים וב״ה‬
‫‪60‬‬
‫מקילים (‪ .‬והיות וגבורה היא בחי׳ ״העלם״ וחסד הוא ״גילוי״‪ ,‬לכן סוברים ב״ש‬
‫שהעיקר הוא ה״בכח״ וב״ה סוברים שהעיקר הוא ה״בפועל״ — כי כת ענינו העלם‪,‬‬
‫ופועל — גילוי‪.‬‬

‫זהו גם ביאור פלוגתת ב״ש וב״ה ״שמים נברא תחלה״ או ״ארץ נבראת תחלה״‪:‬‬

‫כדי שתושלם כוונת הבריאה‪ ,‬צריכים להיות הן ה״שמים״ והן ה״ארץ״‪ .‬ההבדל‬
‫הוא רק‪ ,‬שמתמת בחי׳ גבורה‪ ,‬שורש ב״ש — תכלית הכוונה בבריאת ה״מטה״)ארץ(‬
‫הוא‪ ,‬שהוא ״ימשד״ ויעלה אל ה״מעלה״ )שמים( מאחר ובתי׳ גבורה ענינה הוא‬

‫וי״ל שזהו חידוש גם בדעת ב־ש‪ ,‬שגם בעניני ארץ גופא‪ ,‬אף שבללוה ענינה )גם ה״בכח״ שבו( הוא‬ ‫‪(56‬‬
‫בנח‪.‬‬ ‫בתר‬ ‫מ״מ אזלינן‬ ‫)מטה(‪,‬‬ ‫בפיעל‬
‫‪ (57‬וכמו בזמן ק״ש של ערבית‪ ,‬דלדעת )ר״א — להיותו מתלמידי( ב״ש הוא רק כ ש ע ו ם ק י ן לילך ולשכב‬
‫ו ל א כששוככץ בפועלי‪.‬‬
‫ואף שלדעת ביש זהו פירוש ‪,‬בשכבך׳ שנאמר בכתוב )וראה לעיל סעיף ח׳‪ ,‬שלכו איו ללמוד ממנו‬
‫לדינים אחרים( — הא גופא טעמא בעי‪ :‬מדוע אמרה תורה )לפי׳ ב״ש( שזמן קיש הוא רק בעת השכיבה ב נ ח ‪.‬‬
‫וראה הערה הנ״ל‪.‬‬
‫ראה גם בית האוצר שם‪.‬‬ ‫‪(58‬‬
‫לקוית שה״ש מת‪ ,‬ג‪ .‬וככ״מ‪.‬‬ ‫‪(59‬‬
‫ראה תניא בהקדמה )ד‪ ,‬רע״א(‪.‬‬ ‫‪(60‬‬

‫— י ־ ל ) ב ד ו ח ק ( ‪ ,‬ש ז ה ו ב כ ד י ש י ה י ׳ ה כ י ר א כ ר נ ו ״ ל ת ח ל ה ס״ז‪.‬‬ ‫בנוגע לדעת כיש ב״מצוח חווכה‬ ‫•(‬

 ‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תנ‬

‫‪61‬‬
‫״העלם״ ו״העלאה מלמטה למעלה״‪ .‬לכן סוברים ב״ש ״שמיס נברא תחלה״ ‪ .‬משא״כ‬
‫מצד בחי׳ החסד‪ ,‬שורש ב״ה — הכוונה היא ב״מטה״ גופא‪ ,‬ואף תכליתו של‬
‫ה״מעלה״ הוא שימשך ויתגלה למטה‪ ,‬כיון שבחי׳ חסד ענינו ״גילוי״ ו״המשכה‬
‫מלמעלה למטה״‪ .‬לכן אומרים ב״ה ״ארץ נבראת תחלה״‪.‬‬
‫מתלוקת זו שבין ב״ש לבין ב״ה בנוגע לבריאת שמים וארץ‪ ,‬היא היסוד‬
‫למחלוקתם בכל דיני התורה‪ ,‬אם אזלינן בתר כת או בתר פועל‪:‬‬
‫לשיטת ב״ה שהתכלית היא ה״מטה״‪ ,‬נמצא שעיקר המעלה היא ה״בפועל״‪,‬‬
‫וענינו של ה״כת״ הוא — שממנו בא ה״פועל״‪.‬‬
‫משא״כ לפי שיטת ב״ש שתכלית המעלה נמצאת ב״שמים״‪ ,‬ותפקיד ה״ארץ״ הוא‬
‫להמשך ולעלות ל״שמים״‪ ,‬מסתבר לומר שה״כח״ הוא לא רק אמצעי ל״פועל״‪ ,‬כ״א‬
‫אדרבה‪ :‬עיקר המעלה הוא ה״כח״‪ ,‬וה״פועל״ אינו אלא ״אבן הבוחן״ שבאמצעותו‬
‫‪62‬‬
‫מתגלה ומתאמת ה״בכח״ ‪.‬‬
‫יב‪ ,‬עפ״י כהנ״ל יובן ג״כ טעמם של ב״ש לומר ״בצאת ישראל ממצרים״ מיד‬
‫לאתרי אכילת הפסת )אפילו קודם חצות(‪:‬‬

‫‪ (61‬ומכיון שלדעת ב״ש הכוונה בה‪.‬מטה״)ארץ( היא שיתעלה לה״מעלה•)שמים(‪ ,‬הרי מובן שאופן‬
‫כריאת הארץ הוא כפי אופן השמיס — ראה רש״י חגיגה שם )ד״ה שרפרף( ״ולפי גובה הכסא הוא מתקו‬
‫השרפרף״‪ .‬משא״כ לדעת ב״ה שהכוונה בה״מעלה״ היא בשביל ה״מטה״ — אופן בריאת השמים הוא כפי‬
‫הארץ‪ .‬ולהעיר מלקו״ת ויקרא ד‪ ,‬ב‪. :‬כמו״כ יובן מזה הנמשל למעלה ‪ . .‬או שכמו שהוא למעלה כך הוא‬
‫למטה״‪.‬‬
‫ועפי״ז י״ל שהכוונה ב״תחלה״ היא גם בזנז! )כדמוכח מפשטות הלשון בחגיגה וב״ר שם(‪ ,‬היינו בהענין‬
‫ד״סיבה ומסובב״‪ :‬לדעת ב״ש הארץ מסובב היא משמים — שמים נבראו תתלה‪ :‬ולדעת ב״ה הארץ היא ס י ב ה‬
‫לשמים — ארץ נבראת תתלה‪.‬‬
‫לכאורה הי׳ אפשר לומר‪ ,‬שהטעם דב״ש דאזלינן בתר ככח הוא ] ל א מצד מעלת הכח מ צ ״ ע ‪ ,‬כ״א[‬ ‫‪(62‬‬
‫לפי שבה״בכת״ ישנה אפשריות ל ה ב פ ו ע ל ‪ ,‬ומה שהבכח ע ד י ף מהבפועל — אף שעיקר מעלתו הוא האפשריות‬
‫להבפועל — נפרש שזהו לפי שהמציאות )של הבפועל( נ ת ח ד ש ה — כשנתחדש הכת ואפשריות אליו‪ ,‬ולבן‬
‫ה״בכח״ הוא עיקר מציאותו של הבפועל״‪,‬‬
‫]ומטעם זה סוברים ש״בשכבר״ הוא רק כשעוסקיז לילד ולשכב ולא כששוכבין בפועל‪ ,‬כי עצש המציאות‬
‫ד״בשכבף״ הוא מה ש ע ו ס ק לשכב‪ ,‬והשכיבה בפועל היא רק ההמשך והגילוי של עיקר מציאות השכינה —‬
‫שנתתדשה בשעה שעוסק לילך ולשכב[‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬מכיון שגם בבריאת שמים וארץ סוברים ב״ש שעיקר המעלה היא ה״בכח״‪.‬‬
‫— אף שתכלית המכוון בזה שעלה במחשבה תתלה היא הארץ כמו שהיא ב פ ו ע ל דוקא )ולא כמו שהיא‬
‫כלולה בכח בשמים(‪ ,‬היינו שאינו מספיק מה שישנו כח ואפשריות להבפועל )דאל״כ לא היתה הארץ צריכה‬
‫להתהוות( —‬
‫מוכח מזה‪ ,‬שדעת ב״ש היא שהמעלה דבכח הוא מצד עניו הכת )‪.‬מעלה״( גופא‪ ,‬ומה שהוצרר לבריאת‬
‫הארץ הוא בכדי שגם ה‪.‬ממה״ יתעלה לה״מעלה״‪ .‬ולכן מסתבר‪ ,‬שגם בשאר המקומות — שיטתם ‪.‬אולינן‬
‫בתר בכת״ היא מצד מעלת הבכח גופא‪ ,‬כבפנים‪.‬‬

‫•( ו ג ם מ ז ה ד ס ״ ל ל ב י ש ד ‪ . .‬א ו ל י ו ן ב ת ר ב נ ח ״ ב ‪ ,‬ה ר ו א ה י ו ס א ח ד ע ש ר י ) א ף שלעולם ל א י ב א ל י ד י ב פ ו ע ל (‬

‫א י ן ראי• ש ה נ ז ע ל ה ד ״ ב כ ח ׳ ה י א מצד עצמו — כ ׳ )א( ה ג ד ר ד ״ א ז ל י נ ן ב ח ר ב נ ח ׳ ש ם ה ו א ר ק ו ה ש ב כ ח ג ״ כ‬
‫מ ס פ י ק כ ר ) א ב ל ל א ש ה ו א ה ע י ק ר ו ש ה ו א עדיף מ ״ ב פ ו ע ל ״ ( ‪) ,‬ב> מ ה ש ה ״ ב כ ח ׳ ל א י ב א ל ע ו ל ם ל י ד י ‪ . ,‬ב פ ו ע ל ״‬
‫ה ו א מ צ ד ה י מ י ם ש ל א ח ר י ו ‪ ,‬א נ ל מ צ ד ה ״ ב כ ז ד ג ‪ 3 1‬א ׳ נ ז ל ה ו א ל ב א ג ם ל י ד י ב פ ו ע ל ‪ ,‬ככל י מ י ז י ב ה ‪.‬‬
‫תנא‬ ‫‪ -‬עד היכן הוא אומר‬ ‫הלל‬

‫‪64‬‬
‫יציאת מצרים היתה בזכות דם פסח״‪ ,‬ומכיון ששכר המצוה מסובב מהמצוה‬
‫ולכז הוא גם בלול בה )ככל סיבה ומסובב שה״מםובב״ כלול ״בכח״ ב״סיבתו״(‪ ,‬מובן‬
‫שבעת אכילת הפסח ]שאז נשלם ענינו של הק״פ‪ ,‬ש״לא בא מתתילתו אלא‬
‫‪66‬‬ ‫‪65‬‬
‫לאכילה״ [ כבר נעשה בכח ובהעלם ענין יציאת מצרים ‪.‬‬

‫ולכן ם״ל לכ״ש שמיד לאחרי אכילת הפסח אומרים ״בצאת ישראל ממצרים״ —‬
‫‪6‬‬
‫כי אז כבר ישנה יציאת מצרים ״בכח״‪ ,‬והולכים לשיטתם ד״אזלינן בתר בכח״׳ ‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫יג‪ .‬נאמר ״כימי צאתד מארץ מצרים אראנו נפלאות״ ‪ ,‬לכן כשם שבנוגע‬
‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬
‫ליצי״מ ס״ל לב״ה ]שב״ש וב״ה הלכה כב״ה׳ ‪ ,‬עד שב״ש במקום ב״ה אינה משנה״ [‬
‫ד״אזלינן בתר בפועל״‪ ,‬ושעל יצי״מ שבכה אין אומרים את ההלל;‬

‫כד גם בנוגע לה״אראנו נפלאות״ שבגאולה העתידה‪ ,‬שאין יהודים יכולים‬

‫‪71‬‬
‫להסתפק עם הגאולה שבכח וברוחניות ‪ ,‬אלא הם תובעים מהקב״ה )ובודאי שהם‬
‫יקבלו את מבוקשם ובקרוב ממש( את הגאולה בפועל ובגשמיות — ״עד מתי קץ‬
‫‪,2‬‬
‫הפלאות ! כלו כל הקצין‪ ,‬וכבר הגיע הזמן לצאת מהגלות כפשוטו בגשמיות‪,‬‬
‫‪74‬‬ ‫‪75‬‬
‫ו״בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותיו״ עד אשר ״לא תישאר פרסה״ ‪ ,‬ובאופן של‬
‫‪75‬‬
‫״שמתת עולם על ראשם״ ‪,‬‬
‫‪76‬‬
‫שתקויים כבר בפועל ההבטתה ״כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו‬
‫‪7,‬‬
‫שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבו שמו ישכנו בה״ ‪ ,‬בעגלא דידן‪.‬‬
‫ו מ ש י ח ו ת א ח ש ״ פ ו ש ״ פ ק ד ו ש י ם ח ש ב ״ ! — ל ק ו ״ ש ח״! ע׳ ‪(69‬‬

‫‪ (63‬פרדר״א פכ״ט‪ .‬מכילתא ורש״י בא יב‪ ,‬ו‪.‬‬

‫‪ (64‬ראה לקו״ש ודה ע׳ ‪ 135‬הערה ‪ .23‬ו ש ״ ו ‪.‬‬
‫‪ (65‬פסתים עו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (66‬ולהעיר מזה שהפסח הי׳ נאכל דדך חירות )שו״ע אדה״ז סי׳ תעב סייד(‪.‬‬
‫‪ (67‬והחידוש בדעת ביש בזה הוא )ראה עד״ז לעיל הערה ‪ (25‬ל א ע צ ם העניו ד״אזלינן בתר בכח׳‪ ,‬כיא‪:‬‬
‫בה‪,‬בכח״ דיציימ ישנם כמה ענינים‪ :‬ה ב ט ח ת ה ק ב ״ ה ‪.‬ואחרי כן יצאו ברכוש גדולי שהיתה עוד ק ו ד ם ה ג ל ו ת ‪:‬‬
‫ביטול העבודה מאבותינו שהי׳ בר״ה )ר״ה יא‪ ,‬רע״א(‪ :‬״ההדש הזה לכם ראש תדשים גו״)ששייר לגאולתן של‬
‫ישראל אז( שהיי בריח ניסן — וקמ״ל ביש שה״בכח״ דאמירת וענין‪.‬בצאת ישראל ממצרים״ — הוא אכילת‬
‫הפסח‪.‬‬
‫‪ (68‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (69‬עירובין יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (70‬ברכות לו‪ ,‬ריש עיב‪.‬‬
‫‪ (71‬כידוע מענה ביק אדמו־ר הצ״צ לכ״ק אדמו״ר מהר״ש )על שאלתו בנוגע לה״קץ״ שהיי על שנת‬
‫תריח(‪ :‬והרי נדפס הלקו״ת! ואמר כ״ק אדמו״ר מהריש ‪,,‬מען דארף האבן משית׳ן למטה מעשרה טפחים״!‬
‫‪ (72‬לשון הכתוב )דניאל יב‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫‪ (73‬בא י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (74‬שם‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ (75‬ישעי׳ לה‪ ,‬י‪ .‬נא‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (76‬תהלים סט‪ ,‬לו־ז‪.‬‬
‫‪ (77‬ג׳ הענינים שבזה )ירשוה‪ ,‬ינחלוה‪ ,‬ישכנו בה( ראה מכי יו״ד כסלו‪ ,‬תשל״א )נדפס בלקו־ש ח״ה ע׳‬
‫‪ 419‬ואילך(‪.‬‬
 ‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תנב‬

‫הערות‬ ‫יח‪.‬‬

‫בדיקת חמץ ‪ . .‬ויעמיד מב׳׳ב אצלו )סידור אדד״ז(‬

‫‪ . . .‬בדיוקו בל׳ אדה״ז)בענין בדיקת חמץ( בסידורו‪ :‬ויעמיד מב״ב בו׳ — מבלי‬
‫תנאי )וראה לשונו בשו״ע םתל״ב ס״ח(‪,‬‬
‫ומסביר שבאם יבדוק רק הוא — ייעף וימרע בבדקתו‪.‬‬
‫והנה א( רק בנשים נאמר עצלניות הן‪ .‬ב( עפ״ז — דוקא תלוי בתנאי‪ ,‬גודל הבית‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫ואת״ל שהדיוק בסידור נכון הוא )ולא שהועתק הל׳ משו״ע‪ .‬ולא נתית בס׳‬
‫להעתיק פרטי דינים(‪ ,‬י״ל הטעם דס״ל דמצוה לזכות את ב״ב ג״כ במצוה זו‪ ,‬שהרי‬
‫בבדיקתם מצוה עושים)ראה שו״ע שם םוס״ט(‪ ,‬אף שאיו החיוב עליהם‪ .‬ז‪.‬א‪ .‬שלא רק‬
‫א״ע‪ ,‬כ״א גם אחרים מצוה לזכות גם בקיום מצוה שאינה חובת גברא‪ .‬ועוד קמ׳׳ל‬
‫שכיון שגם הוא בעצמו יבדוק קצת — איו בזה העניו דמצוה בו יותר מבשלוחו‬
‫)ודלא כמשמעות הל׳ בשו״ע שלו(‪ .‬ויש ללמוד מזה לכמה ענינים — וטובא‬
‫אשמיענן‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫כבי א י י ר השי־ז(‬ ‫)ממכתב‬

‫בדיקת ח מ ץ — זמנו‬

‫במענה למכתבו מיום השני‪ ,‬בו שואל למנהג אנ׳׳ש בהנוגע לזמן בדיקת חמץ‪,‬‬
‫כשמתפללים ערבית ביחידות‪.‬‬
‫ראיתי מנהג כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע שהי׳ בודק ביו מנחה‬
‫למעריב ומתפלל ערבית לאתרי הבדיקה‪.‬‬
‫כ ־ ק א ד מ ד ר ש ל י מ ״ א — ל ק ד ש ח י ״ ז ע• ‪(434‬‬ ‫)ממכתב‬

‫בעגץ הג״ל‬

‫העתקתי ב״היום יום״ ע׳ מה שבדק״ח היא לאחר ת״ע — סתם‪ .‬ומקשה שבשו״ע‬
‫יש בזה חילוקים‪.‬‬
‫הנה ככתוב בהקדמת הי״י‪ ,‬הבאתי שם לא דינים‪ ,‬אלא מנהגי החסידים‬
‫המיוסדים על מנהגי הנשיאים או על הוראותיהם‪ .‬והמנהג המקובל הוא כנ״ל —‬
‫תמיד לאחר ת״ע‪.‬‬
‫וי״ל בזה כמה טעמים‪ ,‬והמחוור בעיני דלשיטתי׳ ג״כ י״ל כאן‪ .‬כי מנהגנו‬
‫להאריך ביותר בבדק״ח — ולא העתקתי ג״ז בהי״י‪ ,‬כי לא שמעתי בזה שעור מסוים‪,‬‬
‫תנג‬ ‫הערות‬

‫וראה בשד׳׳ח מע׳ חו״מ ם׳׳ה םקט״ז‪ ,‬שהביא ממגן האלף להל׳ פסח סי׳ טו״ב‪,‬‬
‫ששקו״ט בדברי אדה״ז בהנ׳׳ל בקו״א לאו״ח םתל״א‪.‬‬
‫נדו אייר תש״חו‬ ‫)מנזכחב‬

‫מ כ י ר ת חמץ — בעיר שאפשר שיטלו מ ה ח מ ץ בתוך ה פ ס ח‬

‫פשוט* שצריך לסדר שם מכירת חמץ‪.‬‬

‫התועלת — ודאית‪ .‬ונוסף על העיקר )הענין דב״י וב״י( גם ההתעוררות וזכרון‬

‫ע״ד איסור חמץ‪ ,‬מנהג אבות וכו׳ וכר‪.‬‬
‫החשש — דשמא יטלו מן החמץ באמצע חה״פ וכר‪ (1 :‬פשיטא שכמה מהנ״ל לא‬
‫יעשו זה‪ (2 .‬גם בהנוגע להנחשדים — ודאי כודאיות התיקון — לא הוי‪ (3 .‬אפילו‬
‫בהנוגע להנוטל — לכמה דעות לא בטלה המכירה ]וכן משמע דעת אדה״ז םתמ״דז‬
‫סע׳ יג־יד[‪ ,‬כ״א גוזל הוא מה שנוטל ותו ל״מ‪ (4 .‬אפילו להאומר דבטלה המכירה —‬
‫י״ל דזהו מכאן ולהבא — וניצל מאיסור ב״י וב״י עד שעה זו‪ .‬ולאו שאין בו מעשה‬
‫— לכמה דיעות איו לוקין עליו אף בעשה מעשה‪ (5 .‬אפילו למ״ד דלוקין עליו —‬
‫צ״ע מה מכריע‪ :‬כל ח׳ ימי חה״פ באיסור דב״י וב״י אלא באופן שאין לוקין — או זמן‬
‫יותר קצר‪ ,‬שרגע אחד — רגע ביטל הקני׳ — קאי בלאו דלוקין עליו‪ (6 .‬אפי׳ את״ל‬
‫דבטלה המכירה למפרע — הנה אדרבה לפי זה י״ל שאין כאן מעשה ואין לוקין ע״ז‪,‬‬
‫כי מעולם לא הייתה מכירה ואין מקום לקני׳ בתור חה״פ‪.‬‬

‫‪ . . .‬י ב ר ר אצל הרבנים דשקו״ט עמהם‪ :‬האפשר להוסיף והתועלת בהוספה‬

‫בשטר הנ״ל‪ :‬א( דישראל המוכר או בא כתו יהי׳ באס ירצה הנכרי ‪ -‬מורשה מהנכרי‬
‫הקונה‪ ,‬ושלא עמלק״פ‪ ,‬למכור בשבילו או לתת במתנה מהענינים הנמכרים‪.‬‬
‫או ב( שמוכר לו כר עד למדידה בעחה״פ‪ ,‬ולבד מה שילקח מהדברים המנוים‬
‫בשטר גם בימים שלאח״ז‪.‬‬
‫‪ . . .‬ומובן שיזהירו את המוכרים שאסור להם לעשות הנ״ל‪ .‬אבל גם אם יעברו‬
‫על איסור זה — אין כאן חשש ביטול מכירה כיון דאדעתא דהכי כר‪.‬‬
‫יום ב׳ פי צו‪ ,‬ת ש ״ כ (‬ ‫וממכתב‬

‫•( נכתב במענה לשאלה האם כדאי לסדר מבירת חמץ בעיר שאפשר שכמה מאלה שימכרו יטלו‬
‫מהחמץ בתיד הפפת‪ ,‬בכמה פרטים בהמכתב דלקמן שקו״ט בכמה ספרים — ראה בהמובא‪ :‬שד״ח מערכת‬
‫חוימ בלל ט׳ ס״ק לה‪ :‬שערים מצויינים בהלכה לקצשו״ע סו״ס קיר‪ :‬אוצר הפסח )נ‪.‬י‪ .‬תשכ״ו( סי׳ תמד‪ .‬תמת‪:‬‬
‫ערב פסח שחל בשבת )ארה״ק תשל‪-‬ד( פ״ד בתתילתו‪ ,‬ועוד‪ .‬ה מ ו ־ ל ‪.‬‬

‫מ כ י ר ת חמץ — מ ס י ר ת מ פ ת ח‬

‫‪ . . .‬ב מ ״ ש אודות מסירת מפתח במכירת חמץ‪ ,‬בודאי ידוע לו אשר בכ״מ‬
‫ועיירות — אפילו המדקדקים במצות‪ ,‬הנה בזמן האחרון אץ עושים זאת‪ .‬ואפשר‬
‫כוונתו במכתבו הוא רק לפלפולא ולא בהנוגע להפועל‪.‬‬
‫ו מ מ כ ת ב ו ד א י י ר ת ש ט ־ ז — ל ק ד ש ח כ ־ ב ע־ ‪(289‬‬
‫חידושים וביאורים ב ה ל כ ו ת פ ס ח‬ ‫תגד‬

‫ח מ ץ — העדה כשו״ע אדה״ז ס ת מ ״ ז סמ״ד‪,‬‬ ‫איסור‬

‫ראה צפע״נ לרמב״ם הל׳ חו״מ פ״א ה״ו‪ ,‬שזהו טעם המ״ד )פסחים כח‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬
‫שם כט‪ ,‬א( דחמץ שעבר עליו הפסח אסור רק מדרבנן‪,, ,‬דהחיוב הוא בזמן״‪ .‬ולמ״ד‬
‫)שם כח‪ ,‬סע״א( שהוא אסור מה״ת‪ ,‬הוא מפני ש״ס״ל דהחיוב הוא בהדבר ולא‬
‫בהזמן׳‪ /‬ד״תמץ הוא איסור כעצמיי אסור לאוכלו בפסח״‪.‬‬

‫ולהעיר מלשון אדה״ז בשולחנו)הל׳ פסח סתמ״ז םמ״ה( ״ועכשיו הוא כחתיכת‬
‫נבילה״ — דלכאורה‪ :‬כוונת אדה״ז שם היא לבאר איך שלא חל שינוי בשם חמץ‬
‫כשמגיע זמן איסורו‪ ,‬כי גם קודם הפסח ״הי׳ שמו חמץ״‪ .‬וא״כ‪ ,‬תיבות הנ״ל )״שעד‬
‫עכשיו לא אסרו הכתוב ועכשיו הוא כחתיכת נבילה״ ‪ -‬ולא ״ועכשיו נאסר״ וכיו״ב(‬
‫הן הדגשה להיפך? ומשמע מזה‪ ,‬שס״ל שחמץ שעבר עליו הפסח אסור רק מדרבנן‬
‫— שם ר״ם תמח(‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫) ל ק ד י ש ח כ ״ ב ע ׳ ‪6‬־‪(105‬‬

‫איסור ח מ ץ — ב מ ״ ש כסי׳ האריז״ל ש א ו ר בכזית‬

‫דרך אגב במש״כ שם*)בביאור( על מה דאיתא בס׳ האריז״ל שאור בכזית כו׳ —‬
‫יעוין בשער הכולל )על הסידור — לאאזמו״ר הרא״ד לאוואט( שער מת ס״ב )ושם‬
‫הביא גם משו״ת השיב משה‪ .‬והוא בחאו״ח סט״ז תשובה להחת״ס(‪.‬‬
‫) מ מ כ ת ב ט־ ש ב ט ‪ ,‬ת ש י ״ ח — ל ק ד י ש ח כ ״ ד ע ׳ ‪91‬צ(‬

‫הערות לסי׳ צלותא דאברהם — סוף ההקדמה‪ ,‬מא‪ ,‬ב‪ .‬המייל‪.‬‬

‫— א ם לעת״ל שחיטתו בג׳ כ ת ו ת‬ ‫ק״פ‬

‫‪ . . .‬לכתבו — בכת א׳ מג׳ הכתוב )דק״פ( — צ״ע אם לעת״ל תהי׳ שתיטתו בג׳‬
‫כתות‪ ,‬כיון שהוא משום דמםפקא לן)פסחים סד‪ ,‬ב ושם( — באם יפתר הספק דבב״א‬
‫קאמר — בטת תבטל כת שנק׳ עצלנית‪.‬‬
‫) מ מ כ ת ב א׳ אייר היתשכ״ג(‬

‫שעברה עליו י״ב חודש‬ ‫מצה‬

‫‪ . . .‬ומענינא דיומא‪ .‬אם אפשר לצאת ידי חובת מצה‪ ,‬במצה שעברה עלי׳ י״ב‬
‫חדש או יותר‪ .‬ולפע״ד‪ ,‬פשוט דמותר‪ :‬א( דרואים במוחש שראוי׳ לאכילת אדם ולא‬
‫נשתנית כלל‪ .‬ב( מנהג ישראל )שתורה היא( הובא ג״כ בסידורו של רבנו הזקן —‬
‫שמערבין במצה בערב פסח לכל שבתות השנה עד פסח הבע״ל‪ ,‬שאפילו בשבת‬
‫הגדול ניתר בעירוב זה‪.‬‬
‫) מ מ כ ת ב י״א נ י ס ן ח ש ט ־ ו — ל ק ד ש חי״! ע ׳ ‪(451‬‬
‫תנה‬ ‫הערות‬

‫‪ . . .‬בשו״ת סנ״ת*‪ .‬במצה ישנה‪ ,‬הנה נשמט במכתבי בהראי׳ דמערבין לכל השנה‪,‬‬
‫שאפילו שבת הגדול ניתר על ידי זה‪ ,‬הנה לאחרי התיבות שבת הגדול צ׳׳ל שלש התיבות‬
‫״אפילו דשנת עיבור״‪ ,‬שזהו יותר מי׳׳ב תדש‪.‬‬
‫דא״ג מה שהביא כת״ר בתשובה זו ראי׳ דמצה מצ״ע צריך להיות בה טעם*״ מחולין‬
‫קר אי‪ ,‬לפלא שלא ציין לברכות ל״ת ב שמפורש הדבר ]ש[צ״ל טעם מצה‪ ,‬משא״כ בתולין‬
‫ששם הטעם שהמחוה אין זה לתם עוני‪ ,‬כסגנון הלשון בגמרא‪ ,‬או משום דלא הוי לחם‬
‫כלל***)עיי״ש בהגהות שיטה מקובצת ובצפנת פענח על הרמב״ם הלכות חמץ ומצה פרק‬
‫ז׳ הלכה ו׳ והלכה ב(‪.‬‬
‫כן מה שדייק בתשובה שם בדברי הירושלמי מדוע נימא דמצה ישנה לא נזהר בה‬
‫מחמץ‪ ,‬הרי מפורש בהש״מ שם שהוא מכיון שלא עשאה לשם פסח)ע׳׳ד משנה סוכה פרק‬
‫א׳ משנה ב׳( ‪ -‬ועפ״ז תומתק ראיית הראב״ן‪ ,‬שעד״ז ממש הוא במצת העירוב שכיון שכל‬
‫השנה אין שומרים אותה מחימוץ גם היא צריכה ביעור‪.‬‬
‫) מ מ כ ת ב כ ״ ז נ י ס ן ת ש ט ״ ו — ל ק ד ש ח כ ״ ז נ ‪ 1‬י ‪(325‬‬

‫•( ס׳ נזר הקודש ושדת‪ .‬ה מ ו ־ ל ‪.‬‬

‫״( וכבר הקשו ע״ז מירושלמי פסחים פ׳׳ב מ״ד‪ ,‬דאיתא שם שאצ״ל בה טעם דגן‪) .‬שקד׳ט בזה בארוכה‬
‫בשו״ת מטעמי יצחק חאר׳ח סי״ט )ווארשא תרפ״ו((‪.‬‬
‫•״( ומש״כ בב״ח סו״ס תסא ד״ה ובמצה השרוי׳ צ״ע‪.‬‬

‫מצות ע׳׳י מאשין‬

‫‪ . . .‬ציצית ע״י מאשין* וכן מצות‪ .‬הורה למעשה כ״ק אדמו״ר נ״ע)אביו של כ״ק‬
‫מו״ת אדמו״ר( ‪ -‬בשעת הדחק‪ ,‬בעת שרבו הפליטים ברוסיא)בשנת תר״ע ואילך( ‪-‬‬
‫לעשות ציצית ע״י מאשין אלא שתחלת העשי׳ היתה ע׳׳י אדם‪ .‬ואכ׳׳מ‪...‬‬

‫בהנוגע למצה ע״י מאשין ‪ -‬בשדי חמד מע׳ חומ״צ סי״ג‪ .‬בהגדת המבאר‬
‫)פיעטרקוב‪ ,‬רדע״ת(‪ .‬שערים שמצוינים בהלכה על קצשר׳ע סק״י בסופו‪.‬‬
‫) מ מ כ ת ב ט ־ ו ת מ ו ז ח ש ט ־ ו — ל ק ד ש ח י ־ ח ע• ‪8‬צ‪4‬ן‬

‫ראה גם לקו״ש ת״ב ע׳ ‪ .508‬ה מ ד ל ‪.‬‬ ‫•(‬

‫נשים ב א מ י ד ת הלל בליל פ ס ח‬

‫‪ . . .‬בסופו*‪ .‬בדברי המרחשת דכיון דנשים פטורות מהלל‪ ,‬הרי למ״ד דקריאת‬
‫המגילה היינו הלילא — גם ממגילה פטורין‪ .‬וזהו טעמי׳ דבה״ג‪.‬‬

‫וא״כ צ״ל דפליג הבה״ג על תוד״ה מי)סוכה לת‪ ,‬א(‪ .‬ולדידי׳ לא תהיינה נשים‬

‫העי לס׳ תלקת מאיר‪ .‬ה מ ו ־ ל ‪.‬‬ ‫•(‬

 ‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬ ‫תנו‬

‫חייבות בהלל בלילי פסח‪ ,‬ודלא כפשםות ל׳ השו׳׳ע שלא הביא חולק בזה — וראה‬
‫שו״ע רבנו הזקן סתע״ב סעי׳ בה• ואין ס׳ המרחשת תח״י‪.‬‬
‫‪(412‬‬ ‫י י ־ ד א י י ר ‪ .‬ח ש כ ׳ י ד — ל ק ד ש ח כ ״ ד ע•‬ ‫)ממכתב‬

‫כל חמידא‬

‫‪ . . .‬בהעתקה‪.‬מידית ובאנגלית‪ :‬של המלות ולהוי הפקר כעפרא דארעא‪ - .‬הנה‬

‫כיון שישנם כאלו שאומרים מ י ד י ת ובאנגלית‪ ,‬ולא בנוסח הארמי מוכרח להוסיף גם‬
‫העתק המלה חפקר ולא רק המלות כעפרא דארעא‪ ,‬כיון שזהו עיקר כ מ ו ב ן ‪. . .‬‬
‫) מ מ כ ת ב כ ־ ו א ד ־ ר ת ש י י ד ‪ -‬לקו״ש וזכיז ע׳ ‪(324‬‬

‫תענית בכורות‬

‫‪ . . .‬אשר בכורים כהנים ולוים אינם מתענים בערב פסת‪ - .‬וצע״ג המקור על זה‪.‬‬
‫ובכ״א הפסק דין הוא שמתענים וכמבואר במהרי״ל הובא באחרונים במקומו סי׳ ת״ע‪.‬‬
‫ולמנוע מכשול כדאי הי׳ לתקן את זה ע׳׳י מחיקת תיבות א ל ו ‪. . .‬‬
‫) מ מ כ ת ב כיין א ד ־ ר ת ש י ״ ד — ל ק ד ש ח כ ״ ז ע ׳ ‪(524‬‬

‫‪ . . .‬והנה במ׳׳ש במכתבו השקר׳ט בדין תענית בכורים בערב פסח‪ .‬הנה מבלי‬
‫להכנס בגוף הדבר‪ ,‬הגדה הנדפפה לרבים ובפרט בארצוה׳׳ב‪ ,‬הנה עמא דבר מביט על זה‬
‫כעל פסק דין ומסקנא האחרונה שאין להרהר את״ז‪ .‬והרי ידוע שסו״ס העיקר הוא‬
‫המעשה בפועל‪ .‬ולכן עמדתי על עניו זה ביחוד‪ ,‬כי לדעתי הוא מעוות שצריך לתיקון‪.‬‬
‫דא׳׳ג מה שהעיר מהשמועה ע״ד הרה״צ מזידיטשוב דיל‪ ,‬מה שמוסרים בשמו אודות‬
‫גירסא אחרת במס׳ סופרים* וכוי‪ ,‬כבר ביטל שמועה זו מעיקרא בספר דברי תורה‬
‫מהדורא ה׳ אות ט׳ להרה״צ וכו׳ בעל המחבר שו״ת מנתת אלעזר ממונקאטש‪ ,‬וחיזק‬
‫דבריו בנמוקי אדח סי׳ ת״ע‪ .‬וכיון שנמצא בסמיכות מקום לנושא השמועה וגם עמד אתו‬
‫בקירוב משפחתי ה״ז מוסיף תוקף לביטול ש ל ו ‪. . .‬‬
‫‪(325‬‬ ‫) מ מ כ ת ב כ י ה א ד ר ב׳ ת ש י ׳ ׳ ד — ל ק ד י ש ח כ ׳ ׳ ז ע ׳‬

‫•( פכ״א‪ ,‬ג ‪ -‬״הבכורות שמתעניז בערב פסח״‪ ,‬שצ״ל ״מתענגיו״ במקום ״מתענין״‪ .‬ה מ ו ־ ל ‪.‬‬

‫סימנים י ט ‪ -‬כ ב נדפסו לקמן בתוספות ע׳ תתפז‬

‫הדרנים על‬
‫מסבת פסחים‬
 ‫מפתח‬

‫תנט‬ ‫_ א‬ ‫הדרן ע ל מס׳ פ ס ח י ם‬

‫תסט‬ ‫הדרן ע ל מס׳ פ ס ח י ם — ב‬

 ‫הדרן על מם׳ פםחים*‬
‫א‪ .‬בסיום מס׳ פםתים )במשנה(‪ :‬בירך ברכת הפסח פטר את של זבח‪,‬‬
‫בירר את של זבת לא פטר את של פסח‪ ,‬דברי ר׳ ישמעאל‪ .‬ר״ע אומר לא‬
‫זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו‪ .‬ובגמרא שם‪ :‬כשתמצא לומר‪ ,‬לדברי ר״י‬
‫זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה‪ ,‬לדברי ר״ע לא שפיכה בכלל‬
‫זריקה ולא זריקה בכלל שפיכה‪.‬‬

‫וברמב״ם הל׳ חמץ ומצה )פ״ח ה״ז( פסק כדעת ר״ע וז״ל‪ :‬ולא ברכת‬
‫הפסח פוטרת של זבח ולא של זבח פוטרת של פסח‪ .‬והקשה בלח״מ! הרי‬
‫הרמב״ם פסק בהלכות פסולי המוקדשיז )פ״ב ה״ג( ״וכל הניתנין בזריקה‬
‫שנתנן בשפיכה יצא״‪ ,‬וכיון שטעמו של ר״ע שברכת הפסח אינה פוטרת‬
‫את של זבח הוא לפי שאין זריקה בכלל שפיכה )כנ״ל מסוף מס׳ פסחים‪.‬‬
‫וכ״ה בזבחים לז‪ ,‬א( — הרי נמצא ששני דינים אלו שברמב״ם סותרים‬
‫זל״ז‪ .‬והלח״מ מסיים ״וזו היא קושיא חזקה‪ ,‬וצ״ע״‪.‬‬

‫ב‪ .‬בכמה מקומות בש״ס מצינו‪ ,‬שמדגיש ומבאר את הקישור והשייכות‬

‫ד)סיום( מסכת עם )התחלת( המסכת שלאחרי‪ /‬ובלשון הגמרא י‪ :‬מכדי תנא‬
‫מ ‪ . . .‬סליק‪ ,‬מאי שנא דתני ‪ — . . .‬ועפי״ז צריר ביאור‪ :‬מהי השייכות‬
‫של משנה הנ״ל שבסוף מס׳ פסחים עם התחלת מס׳ שקלים שלאחרי׳‪.‬‬

‫והרמב״ם בהקדמתו לפירוש המשניות כותב‪ :‬וסדר אחר כן )אחרי‬

‫פסחים( שקלים כמו שנסדרו בתורה‪ .‬ומבאר בתויו״ט )ריש מם׳ שקלים(‬
‫שכוונת הרמב״ם היא ״שפרשת שקלים בכי תשא קודם לפרשת המועדות‬
‫שבפרשת אמור״‪ .‬והיינו‪ ,‬דכמו שבתורה פרשת שקלים היא לפני פרשת‬
‫המועדות‪ ,‬כן גם בסדר המסכתות באה מס׳ שקלים לפני המסכתות של‬
‫המועדים )יומא‪ ,‬סוכה וכוי(‪ .‬אלא שמ״מ הקדים פסחים לשקלים — לפי‬
‫ש״היא סמוכה לשבת )בפרשת המועדות שבפי אמור(‪ ,‬וגם מצוה ראשונה‬
‫ע״י מרע״ה ‪ . . .‬והיא בפרשת בא הקדומה לכי תשא״‪.‬‬

‫שאמר כ ״ ק אדמו״ר שליט״א בההתועדות די׳׳א ניסן )יום ה ו ל ד ת ו * ה ש ב ע י ם * •‬ ‫»(‬

‫וסיימו ב ש ב ת מבה׳׳ח אייר — תשל״ב‪.‬‬ ‫לאויוש״ט(‬
‫ס ו ט ה ג ת ח ל ת ה ועוד‪ .‬ולא דייק זה בש״ס אלא במקום שאין טעם ה ס מ י ג ו ת פשוט‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫ח״ח‬ ‫ביום הולדת ט ל אדם נהלו שולט ועוזר לו )ראח ירוט׳ ד״ה פ״נ‬ ‫*(‬
‫ובקה״ע שם(‪ .‬וראה לקוטי שיחות כ ר ן ה ' ע' ‪ 86‬בהערת הא׳ להערת ‪ .1‬וש״נ‪,‬‬
‫סו״ם ריז‪.‬‬ ‫לידיד‬ ‫ראה שו׳׳ת ח ו ת יאיר סי׳ ע' — הובא בפתחי תשובם‬ ‫**(‬
‫הטהור — להרה׳׳צ נזקאנוארנא — או״זז סו״ם רכג‪.‬‬ ‫שלחן‬ ‫וראה‬

‫תנט‬
‫א‬ ‫—‬ ‫פסחים‬ ‫הדרן ע ל מסי‬ ‫תם‬

‫ואינו מובן‪ :‬הרי בסדרן של המסכתות דסדר מועד ״הלך רבינו הקדוש‬
‫‪2‬‬
‫אתר פרשת מועדות״ ]שלכן סידר סוכה וביצה )— שבועות ( אחר שקלים‬
‫‪ - -‬״אע׳׳פ דכתיב שלש רגלים תחוג לי בפרשת משפטים קודם לכי תשא״‬
‫לפי שהלך אחר פרשת מועדות׳ )תויו״ט שם([‪ ,‬וא״כ הו״ל לסדר מס׳ שקלים‬
‫לפני מסי פסחים )או — גם לפני מס׳ שבת(‪ ,‬ולא להפסיק בה בין המסכתות‬
‫ד״פרשת מועדות״‪.‬‬

‫בשם רב שרירא גאון(‪:‬‬ ‫עוד טעם כתב בתויו״ט שם )מספר יוחסין‬

‫מעניניו‪ .‬וצריך ביאור‪:‬‬ ‫דבתר פסחים תנינן שקלים שהיא מלפניו וכאחד‬
‫השקלים״ בכדי להביא‬ ‫מכיון ש״היא מלפניו״ ]״באחד באדר משמיעין על‬
‫לפני מס׳ פסחים‪ ,‬ולמה‬ ‫הקרבנות מתחיל מניסן[‪ ,‬הו״ל לשנות מס׳ שקלים‬
‫שנאה לאחרי׳?‬

‫ג‪ .‬והנה פשט המנהג לקשרי• — ב״הדרן״ — סיום המסכת בהתחלתה‬

‫]וע״ד ״מתכיפין התחלה להשלמה״ )״רשות לחתן בראשית״([‪ .‬ומובן שהטעם‬
‫‪5‬‬
‫לזה הוא — לא בכדי לתדודי ל ב ד וכיו״ב‪ ,‬כ״א — לפי שסיום ממכת‬
‫יש לה שייכות עם התחלתה‪ .‬ועפ״ז צריך ביאור השייכות דסיום מס׳ פסחים‬
‫עם התחלתה?‬

‫)דלעיל סעיף א׳(‪ ,‬כתב הצל״ח‬
‫של רבינו חיים כהן שהביאו‬
‫מעצמו‪ .‬וכוונתו בזה׳ שהרמב״ם‬
‫את של זבח הוא לפי ש״הפסח‬
‫ובמילא שני דינים הנ״ל )ס״א(‬
‫פירוש זה‪ ,‬הפלוגתא דר״י ור״ע‬
‫ד‪ .‬והנה התירוץ על קושיית הלח״מ‬
‫וז״ל‪ :‬ומחוורתא שהרמב״ם סובר כפירושו‬
‫התוס׳ בד״ה כשתמצא לומר‪ .‬והמעיץ יבין‬
‫ס״ל שטעמו של ר״י דברכת הפסת פוטרת‬
‫עיקר והזבח טפילה״ כדאיתא בירושלמי שם׳‬
‫שברמב״ם אינם סותרים זל״ז — שהרי לפי‬
‫אינה תלוי׳ בדין זריקה בכלל שפיכה כד‪.‬‬

‫אך לפ״ז אינו מובן טעמו של ר״ע )והרמב״ם( שברכת הפסח אינה‬
‫פוטרת את של זבח‪ ,‬דהרי לכאורה פשוט לכ״ע כבירושלמי שהזבח הוא טפל‬
‫לפסת‬
‫]שהרי ״חגיגת ארבעה עשר לאו חובה היא״‪ ,‬וכל טעם הבאתה הוא‬
‫רק ״כדי שיהא פסח נאכל על השובע״‪ ,‬שלכן ״אימתי מביא חגיגה עמו בזמן‬

‫אלא‬ ‫בשבועות‬ ‫שיבאר‬ ‫מה‬ ‫לו‬ ‫נמצא‬ ‫ראה הקדמת הרמב״ם ש ם ‪ :‬ולא‬ ‫‪(2‬‬
‫!מיוחדים בכל יו״ט והיא מ ס כ ת ביצה‪.‬‬ ‫דברים‬
‫בתויו״ט שם ‪ :‬לפי ‪,,‬ששם )משא״כ בפ׳ משפטים( ביאר ה כ ת ו ב ה ש ב י ת ה‬ ‫‪(3‬‬
‫ממלאכה ו ה ק ר ב ת הקרבנות״‪ .‬ולפ״ז י״ל‪ ,‬שבנוגע למס׳ פסחים ‪,,‬הלך אחר פ ר ש ת בא״‪.‬‬
‫•אבל מלשון הרמב״ם בהקדמתו לפיה׳׳מ משמע‪ ,‬שגס בנוגע למס׳ ‪0‬םחים ה ל ך אחר פרשת‬
‫מועדות‪ ,‬כמשג״ת בארוכה בה״הדרן״‪ .‬ואכ״מ כ״כ ולכן לא נעתק כאן‪.‬‬
‫ובבר העירו באחרונים מ ב ר כ ו ת י‪ ,‬רע״א ובתום׳ שם‪ .‬וראה ‪0‬׳ ויהא ברכה‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫ראה עד כמה הזהירו עד״ז המהר״ל והשל״ה — הובאו בקונט׳ עץ החיים‬ ‫‪(5‬‬
‫אדמו׳׳ר )מהורש״ב( נ׳׳ע( פל״א‪.‬‬ ‫)לכ׳׳ק‬
‫תסא‬ ‫ה ד ר ן על מ ס י פסחים — א‬

‫שהוא בא בחול בטהרה ובמועט‪ ,‬ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה אין‬
‫מביאין עמו חגיגה״ )פסחים סט‪ ,‬ב ואילך‪ .‬רמב״ם הל׳ ק״פ פ״י הי״ב([‪,‬‬

‫ו׳״כל שהוא עיקר ועמו טפילה‪ ,‬מברך על העיקר ופוטר את הטפילה״‬

‫)ברכות מד‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם הל׳ ברכות פ״ג ה״ה( • ן‬

‫ה‪ .‬לכאורה הי׳ אפשר לתרץ קושיא זו ע״פ מ״ש הרמ״א )או״ח סרי״ב‬
‫ס״א(‪ ,‬ש״הא דמברכין על העיקר ופוטר הטפילה היינו שאוכלן ביחד או שאוכל‬
‫העיקר תחלה‪ .‬אבל אם אוכל הטפילה תחלה‪ ,‬כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול‬
‫תחלה כדי שלא ישתה אליבא ריקנא ‪ . . .‬מברך על האוכל תחלה אע״פ שהוא‬
‫טפל לשתי׳״‪ .‬ועפ״ז — בנוגע לנדו״ד‪ :‬מכיון שאכילת הזבח היא לפני אכילת‬
‫הפסח‪ ,‬לכן א״א לפטור את אכילת הזבח בברכת הפסח שלאחרי״‪.‬‬

‫אבל‪ ,‬לפ״ז צריך ביאור בטעמו של ד״י שברכת הפסח פוטרת אח של‬
‫זבח ]ודוחק גדול לומר‪ .‬שפלוגתת ר״י ור״ע היא בסברא זו גופא‪ ,‬אם ברכת‬
‫העיקר פוטרת את הטפל שלפניו‪ ,‬ואשר דינו של הרמ״א הוא אליבא דד״ע‬
‫שהלכה כמותו[ —‬
‫אבל החילוק פשוט‪ :‬דינו של הרמ״א הוא דוקא בנוגע לברכת הנהנין‬
‫ולא בברכת המצות‪ .‬כי הטעם ש״אי אפשר שיפטר )האכילה( בברכת השחי׳‬
‫שיברד אחר אכילתו״ הוא כמ״ש אדה״ז )שם סעיף זי‪ .‬וראה גם ט״ז שם‬
‫סק״ז( ״כי אסור ליהנות מהעוה״ז בלא ברכה בתחלה״ — ובברכת המצות‬
‫לא שייך טעם זה שהרי אדרבה נצטווה ומחריב לעשות המצוד‪) .‬לאכול‬
‫הזבח( — אלא שתקנו חכמים לברד עליהן וברכה צריך להיות עובר לעשייתן‪.‬‬
‫ואף דלהדמב״ם״ אין מברכין על המצות אחר עשייתן — י״ל דטפל ועיקר‬
‫שאני — דלא נגמרה עשיית הטפל עד גמר עשיית העיקר‪ .‬ולכן נפטר הזבח‬
‫בברכת הפסח שלאח״כ •‬

‫ב ס פ ר ב ר כ ת אברהם כ'‪ ,‬דמה שעיקר פ ו ט ר את ה ט פ ל הוא כששניהם שווים‪.‬‬ ‫‪(6‬‬

‫ומכיוון אשר )לכתחלה — גם ל פ ס ק הרמב״ם בהל׳ !פסולי המוקדשין שם( פסח בשפיכה‬
‫ו ה ג ע ה בזריקה — לכן א ץ א ח ת פ ו ט ר ת את חברתה‪.‬‬
‫אבל ממ״ש במשנה )ברכות שם‪ .‬וברמב׳׳ם הל׳ ב ר כ ו ת שם ה״ז( ״מברך על המליח‬
‫ופוטר את הפת‪ ,‬ש ה פ ת טפילה לו׳׳ מוכח‪ ,‬שעיקר פוטר א ת הטפל גם כשאינם שווים‪,‬‬
‫שהרי ב פ ת כנדה מעלות ]שהוא מז׳ המינים‪ ,‬מברכים עליו ברהמ״ז‪ ,‬ב ר כ ת ו פ ו ט ר ת את‬
‫כל האוכלים[ משא״כ מליח‪.‬‬
‫שהרי לרוב המפרשים פי׳ ״ברך ב ר כ ת הפסח״ הוא ]לא אשר באכילת הזבח‬ ‫‪(7‬‬
‫בירך ב ר פ ת הפסח )מראה כהן ל ס ו ף מס׳ פסחים(‪ ,‬כ״א[ שבירך על הפסח‪ ,‬וכמו שמדייק‬
‫באור חדש פסחים שם ע״פ גירסת הרשב״ם‪ .‬וראה גם אור זרוע הל׳ ק״ש סכ״ה‪.‬‬
‫שם(‪.‬‬ ‫זרוע‬ ‫להאור‬ ‫)משא׳׳כ‬ ‫ה׳׳ה־ו‬ ‫פי״א‬ ‫ברכות‬ ‫הל׳‬ ‫‪(8‬‬
‫ועפ״ז אין צורך לדחוק ולפרש דמה שאמר ד״י ‪ .‬ב ר ך ב ר כ ת ה פ ס ח פ ט ר א ת‬ ‫‪(9‬‬
‫של זבח״ מיידי רק באכל א ת הפסח לפני הזבח )אלא שכזית האחרון דפסח יאכל אחר‬
‫ה ז ב ח ( — כי גם כשבירך על ה פ ס ח לאחרי שאכל את הזבח — פ ט ר ג־יכ את של זבח‪,‬‬
‫כגפנים‪.‬‬
‫הדרן על מסי פסחים — א‬ ‫תסב‬

‫]ויתירה מזו מצינו בביעור חמץ‪ ,‬דאין מברכין שהחיינו על מצוד‪.‬‬

‫זו )אף שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן( ״לפי שמצור! זו היא לצורך הרגל ‪, . .‬‬
‫לפיכך היא נפטרת בברכת שהחיינו שמברבין ברגל בקידוש לילה״ )שו״ע‬
‫אדה״ז סתל״ב ס״ג‪ .‬והוא מהרא״ש פסחים פ״א ס״י( — אף שברכת המצוה‬
‫שלה מברך בליל י״ד וברכת שהחיינו שברגל הוא מעל׳יע לאחרי זה[‬

‫אבל עפ״ז הדרא קושיא לדוכתה‪ :‬מהו טעמו של ר״ע )והרמב״ם(‬

‫שברכת הפסח אינה פוטרת את של זבח‪.‬‬

‫והביאור בזה‪:‬‬ ‫ו‪.‬‬

‫בעניני רשות‪ ,‬מכיון שאין האדם מחוייב לעשותם כ״א תלויים ברצונו‪,‬‬
‫לכן הגדר ד״עיקר״ ו״טפל״ שבהם הוא כפי רצונו ודעתו‪ .‬וכשרוצה באיזה‬
‫דבר רק בתור טפל לדבר שני‪ ,‬הרי הדבר נעשה טפל באמת — מכיון שכל‬
‫החשיבות שבעניני הרשות היא רק מצד רצונו‬

‫]שלכן )רמ׳׳א שם(‪ ,‬״אם הטפל חביב עליו‪ ,‬מברך עליו ואח״כ על‬
‫העיקר״ — כי מכיון שהחשיבות שבעניני הרשות היא מצד דעת ורצון‬
‫האדם‪ ,‬הרי החביבות של )האדם בןהדבר עושה אותו ל״עיקר״״׳[‪.‬‬
‫משא״כ במצות‪ ,‬מכיון שהוא מחריב לעשותן ואינן תלויות ברצונו‪,‬‬
‫ומצד המצוד‪ ,‬שבהן ״אל תהא יושב ושוקל במצותי׳ של תורה כ ר ״ )ראה‬
‫דב״ר פ״ו‪ ,‬ב‪ .‬ילקו״ש יתרו רמז חצר‪ .‬משלי רמז תתקלז( — ה״ה טפלה‬
‫רק במה שעשתה אותה התורה טפל ותו לא‪.‬‬

‫בסגנון אחר‪ :‬הזבח טפל בזה שלפעמים אין מקריבים אותו׳ אבל באם‬
‫מקריבו — תו נעשה עיקר‪.‬‬

‫ואף שהחגיגה באה ״כדי שיהא פסח נאכל על השובע״ וכשהיתה חבורה‬
‫מועטת כר אין מביאין עמו חגיגה‪ ,‬מ״מ‪ ,‬מכיון שעתה הפסח מועט לאכילת‬
‫בני החבורה ואכילת החגיגה היא מצוה״ — ״מצותה אתשבה״‪.‬‬

‫ועפ״ז יובן מה שגם לדעת ד״י‪ ,‬רק בדיעבד פוטרת ברכת הפסח‬
‫את של זבח‪ ,‬אבל לכתחלה צריך לברך על הזבח בפ״ע — ודלא כבברכות‬
‫הנהנין שאין לברך על הטפל — כי גם לדעת ד״י‪ ,‬אין הזבח טפל לפסח‬
‫עד כדי כך שיפטור לכתחלה את הזבח בברכת הפסח‪.‬‬

‫ז‪ .‬ע״פ הנ״ל תובן אריכות הלשון שבדברי ר״ע ״לא זו פוטרת זו‬
‫ולא זו פוטרת זו״ — דלכאורה‪ :‬הרי גם ד״י ס״ל שברכת הזבח אינה‬
‫פוטרת את של פסח‪ ,‬והחידוש שבדברי ד״ע הוא )דק( שברכת הפסח אינה‬
‫פוטרת את הזבח ו‬

‫אלא שאינו ״עיקר״ כ״כ עד שיפטור ב ב ר כ ת ו את ה״עיקר״ ג!״‪,‬״‬ ‫‪(10‬‬

‫שלכן מברך ע״ז ״אשר קדשנו במצותיו וצונו ע ל אכילת זבת״‪.‬‬ ‫‪(u‬‬
‫תםג‬ ‫הדרן על מסי פסחים — א‬

‫— בי בפסח‪ ,‬גם ״אם לא אכל אלא כזית יצא ידי חובתו״ )רמב״ם‬
‫הל׳ ק״פ פ״ח ה״ג(‪ ,‬משא״כ הזבח צריך לאכול ממנו כדי שביעה‪ ,‬הרבה‬
‫יותר מכזית=י — מכיון שבא בכדי שיהא הפסח נאכל על השובע‪ .‬וא״כ‪,‬‬
‫מקום לומר )מצד כמות האכילה( שהזבח הוא עיקר והפסח טפל‪ .‬ולכן אומר‬
‫ד״ע ״לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו״ — כי החידוש דר״ע הוא בשני‬
‫הדינים׳ גם בזה שברכת הזבח אינה פוטרת את של פסח‪.‬‬

‫ואף שהדין שברכת הזבח אינה פוטרת את של פסח כבר שנאה‬

‫ר׳ ישמעאל — מ״מ הוצרך גם ר״ע לומר דין זה‪ .‬בי לדעת ר״י‪ ,‬שגם‬
‫במצות )כשמצוה אחת היא בשביל השני׳( העיקר פוטר את הטפל — אין‬
‫סברא לומד שהפסח יהי׳ טפל מפני שאכילתו היא רק כזית‪ ,‬מכיון שאדרבה‪,‬‬
‫כל אכילת הזבח היא דק בשביל הפסח׳ )וכמו בבה״נ‪ ,‬שגם כשאוכל מהטפל‬
‫הרבה יותר ממה שאוכל מן העיקר‪ ,‬מ״מ הוא רק ״טפל״ ואינו פוטר את‬
‫העיקר(‪ .‬משא״כ לדעת ד״ע שהזבח אינו נפטר בברכת הפסח לפי שהוא‬
‫מצוה‪ ,‬הרי מצד הענין ד״מצוה״ מקום לומר שהפסח הוא טפל‪ ,‬מכיון‬
‫שבהמצוה דק״פ האכילה הוא עיקר ]ועד ש״לא בא מתחלתו אלא לאכילה״‬
‫)פסחים עו‪ ,‬ב([‪ ,‬ובאכילה הפסח הוא טפל לזבח שמצותו כדי שביעה ומצות‬
‫אכילת הפסח הוא רק כזית‪.‬‬

‫גם יש לומר‪ ,‬שמה שר״ע אומר ״לא זו פוטרת זו״ — שברכת‬

‫הזבח אינה פוטרת את של פסח‪ ,‬הוא‪ ,‬כי בזה הוא מבאר הטעם ד״ולא זו‬
‫פוטרת זו״ — שברכת הפסח אינה פוטרת את של זבח‪ .‬והיינו דכמו שברכת‬
‫הזבח אינה פוטרת את הפסח )גם לדעת ד״י( — אף שמצד הענין דכמות‬
‫האכילה‪ ,‬הזבח הוא עיקר‪ ,‬כנ״ל — לפי שאכילת הפסח היא מצוה‪ ,‬הנה‬
‫מצד טעם זה עצמו‪ ,‬גם ברכת הפסח אינה פוטרת את של זבח — אף שהזבח‬
‫הוא בכדי שאכילת הפסח תהי׳ על השובע — לפי שגם אכילת הזבח היא‬
‫מצוה‪ ,‬ולכן אינה טפילה לפסח‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬

‫ח‪ .‬ע״פ כל הג״ל תובן גם השייכות דסיום מס׳ פסחים להתחלת מס׳‬
‫שקלים שלאחרי׳‪ ,‬וגם — שייכותה להתחלת מס׳ פסחים‪ ,‬כי גם במשניות‬
‫אלו מדובר ע״ד ״עיקר״ ו״טפל״‪,‬‬
‫התחלת מס׳ פסחים אור לארבעה עשר בודקין את החמץ כו׳ ״לא‬
‫צותה תורה לבער החמץ ‪ . . .‬אלא כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל‬
‫ימצא בתוה״פ״ )שו״ע אדה״ז סתמ״ו ס״ב( ולצודד הרגל )שם סתל״ב ס״ג(‪.‬‬
‫שמוה מובן עאכו״כ בנוגע לבדיקת תמץ — שתכליתה היא הביעור )שו״ע‬
‫אדה״ז סתמ״ו שם‪ .‬ושם סתל״ב ס״ב( — שהיא לא ענין לעצמה‪ ,‬כ״א‬
‫״טפלה״ לה״עיקר״ — ״בל יראה ובל ימצא״ ורגל )ע״ד ״זבח״ ו״פסח״‬
‫שבסיום המסכת(‪•,‬‬

‫ראה ב ר כ ו ת כ‪ ,‬ב ‪ :‬ואכלת ושבעת ‪ . .‬והם מדקדקים ‪ . .‬עד כזית ועד כ נ י ג ה ‪.‬‬ ‫‪(12‬‬
‫הדרן על מסי פסחים — א‬ ‫תםד‬

‫ועד״ז הוא גם בנוגע למצות מחצית השקל )שבריש מס׳ שקלים( —‬

‫שהיא מצוד‪,, ,‬טפלה״ לה״עיקר״ — לקנות קרבנות ציבור ולהקריבן‪.‬‬

‫ועוד בזה — ה״טפל״ שבג׳ דברים הנ״ל )בדיקת חמץ‪ ,‬זבח‪ ,‬ומחצית‬
‫השקל(‪ ,‬בא ע״פ סדר — מן הקל אל הכבד‪ :‬בדיקת חמץ היא מדרבנן‬
‫)פסחים ד‪ ,‬ב‪ .‬שו״ע אדה״ז ד״ס תלב(׳ וטפלה למצות ב״י וב״י ורגל‬
‫שמדאורייתא‪ :‬למעלה מזה — אכילת הזבח שהיא )לח״מ חגיגה פ״ב ה״י(‬
‫מדאורייתא וטפלה לפסח‪ ,‬אבל אינה קבוע בכל שנה‪ ,‬שהרי בא עם הפסח‬
‫רק ״בחול בטהרה ובמועט״! למעלה מזה מצות מחצית השקל שהיא מדאורייתא‬
‫ובכל שנה — ואינה א ל א » בשביל הקרבנות‪.‬‬

‫ועפ״ז יומתק גם השייכות של סיום הגמרא דמס׳ פסחים בדיני ברכת‬

‫פדיון הבן ושהחיינו לברכת הפסח והזבח שבמשנה שם‪ ,‬שהוא ]לא רק מצד‬
‫זה שבשניהם מדובר בנוגע לב׳ ברכות‪ ,‬אלא גם[ לפי שברכת שהחיינו היא‬
‫טפילה ל)ברכת( פדיון הבן‪ ,‬שהרי העיקר הוא הפדיון )וברכתו( ו״שהחיינו״‬
‫<‬
‫הוא רק מסובב מהפדיון‪ .‬דוגמת הזבח והפסח > ‪.‬‬

‫ט‪ .‬והנה יסוד וחיזוק וראי׳ לפירוש הנ״ל בטעם מחלוקת ר״י ור״ע‬
‫האם ברכת פסח פוטרת את של זבח — דעפ״ז ה״ז לשיטתי׳ דכל אחד מהם‬
‫בכ״מ בש״ס»‪ .‬והיא חלק ופרט משיטתם הכללית בנוגע לתומ״צ‪,‬‬

‫דהנה תומ״צ ניתנו מהקב״ה לישראל‪ ,‬ולכן יש בהן כמה גדרים‬

‫מצד ״בעלות״ דישראל בהן‪ ,‬גדרים — שהן מצד הנותן י״ וגדרים שלא‬
‫נתפרשו ובהם נחלקו ר״י ור״ע — דלר״י גם הם ע״פ ״בעלות״ דישראל‬
‫ולר״ע — נשארו בחזקת הנותן — וכדלקמן‪.‬‬
‫ומן הפרט אל הכלל‪:‬‬

‫ועד שי״א )מנ״ח מצוה קד‪ ,‬סק״א( דמי שאין מקבלים •ממנו נדרים ונדבות‬ ‫‪(13‬‬
‫— אין מ פ י ן אותו ל ת ת ]או גם אין מקבלים ממנו[ מחה״ש‪ ,‬כי ״שקלים הוא צורך‬
‫קרבנות״‪.‬‬
‫אח״ז — הראני חכם א׳ ההדרנים למס׳ פסחים ב ס ׳ ‪• :‬חוט המשולש‪ .‬ל פ ל ג ו ת‬ ‫‪(14‬‬
‫וכן בסי נזר הקודש )למסי זבחים לז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫ראובן‪.‬‬

‫ועפ״ז יומתק מה שהרמב״ם מפרש את הפלוגתא דר״י ור״ע כבירושלמי‬ ‫‪(15‬‬

‫)כנ״ל סעיף ד ‪ ,‬מהצל״ח( — אף שבבלי וירושלמי הלכה כבבלי — כי מכיון ש ב כ ״ ט‬
‫חולקים ד״י ור״ע בסברא זו )כדלקמן ב ה מ ש ך הביאור(‪ ,‬מ ס ת ב ר לומר שזהו ג״כ טעם‬
‫ה פ ל ו ג ת א בהמשנה דסזף פסחים‪ .‬אך שאפ״ל טעם הרמב״ם בזה‪ ,‬כי כיון — ז ל ה ר מ ב ״ ם —‬
‫א י ן‬ ‫הלכה דזריקה ב כ ל ל שפיכה והלכה כרע״ק מחבירו עכצ״ל כפי׳ הירושלמי _‬
‫ד א ז‬

‫בזה סתירה‪ .‬וסוגיית הבבלי היא אליבא דמ״ד דאין זריקה בכלל שפיכה‪ .‬ועפ״ז יתורץ‬
‫ג״כ •דיוק האחרונים בשינוי הלשון בהםוגיא שם ״כשתמצא לומר״ — שאינו מצוי כלל‪.‬‬

‫ו ג ד ו ג מ ת פקדון ומשכון — שבכמה ענינים שייך הוא להנותן‪ ,‬ו ב כ מ ה ענינים‬ ‫‪(16‬‬
‫להמקבל‪ ,‬כמבואר בהל׳ פסח )סי׳ ת״מ ותמ״א( ובב״מ‪,‬‬
‫תסה‬ ‫הדרן על מסי פסחים — א‬

‫במם׳ סוטה )לז‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ(‪ :‬ד״י אומר כללות נאמרו בסיני‬ ‫יו״ד‪.‬‬
‫ופרטות באהל מועד׳ ר״ע אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל‬
‫מועד‪.‬‬
‫והביאור בזה‪ :‬״פרטות״‪ ,‬הם לא ענין בפני עצמן‪ ,‬כ״א — פירוש‬
‫ופירוט ה״כללות״‪ .‬וטעם פלוגתתם הוא‪ ,‬שלדעת ד״י‪ ,‬מכיון שה״פרטות״‬
‫אינן אלא חלק מה״כללות״ — כמו שמחולקין ״בהחשיבות״ שלהן כך מחולקין‬
‫ב)אופן ו(מקום אמירתן )ומספר הבריתות שנכרתו עליהן( ום״ל שהפרטות‬
‫נאמרו )רק( באהל מועד‪ .‬ושיטת ד״ע היא‪ ,‬שגם הפרטות‪ ,‬אף שאינן אלא‬
‫פירוש הכללות‪ ,‬מ״מ מכיון ששתיהן ציווי ה׳ — אין לחלק ביניהן )במה‬
‫שלא נתפרש( וס״ל ״כללות ופרטות נאמרו בסיני מ ׳ ״ ‪.‬‬
‫ועפ״ז‪ ,‬שתי פלוגתות הנ״ל נובעות מאותה הנקודה‪:‬‬
‫שיטת ר״י היא‪ ,‬שמצות שאינן ענין בפ״ע‪ ,‬כ״א פרט או טפל —‬
‫יש לחלק ביניהן ובין הכלל והעיקר‪ ,‬ולכן אומד ״פרטות נאמרו באהל מועד״‬
‫ופסח פוטר את של זבח‪ .‬משא״כ לשיטת ר״ע‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬

‫וכיון שיש לחלק בין גדר הפרט וכלל וגדר הטפל ועיקר — לכן‬
‫צ״ל לאשמועינן פלוגתת ר״י ור״ע בכל אחד מהן — ועד״ז לקמן‪.‬‬

‫יא‪ .‬יתירה מהנ״ל מצינו בשיטת ד״י ור״ע‪ ,‬שפלוגתתם אם המצות‬

‫שוות הן או לאו‪ ,‬היא לא רק במצות שהן טפל כר‪ ,‬אלא — בכל המצות‬
‫בנוגע לגדרם הכללי‪.‬‬
‫שנינו במכילתא עה״פ )יתרו כ‪ ,‬א( וידבר אלקים את כל הדברים‬
‫האלה לאמר‪ :‬ד״י אומר מלמד שהיו עונין על הן הן ועל לאו לאו‪ ,‬ר״ע‬
‫אומר על הן הן ועל לאו הן‪ .‬והיינו אשר‬

‫שיטת ר״י היא‪ ,‬שגדרה הכללי של כל מצוה הוא — ״ועשיתם‬

‫אותם״‪ ,‬זה שהאדם מקיים המצוה‪ .‬ומכיון שהקיום דמ״ע הוא באופן של ״קום‬
‫ועשה״ )״חיוב״( והקיום דמל״ת הוא באופן של ״לא תעשה״ )שלילה(‪ ,‬לכן‬
‫הגדר דמ״ע הוא ״הן״ והגדר דמל״ת הוא ״לאו״ — על הן הן ועל לאו לאו״;‬

‫ושיטת ד״ע היא‪ ,‬שגדר המצות הוא לא עשייתו של האדם‪ ,‬כ״א —‬

‫‪11‬‬
‫זה ש״אמרתי ונעשה רצוני״ ‪ ,‬שע״י עשייתו נעשה ונתקיים ציווי הקב״ה‪.‬‬
‫ולכן סובר שגם על ״לאו״ היו עונין ״הן״‪ ,‬כי הגדר הכללי דמל״ת הוא ג״כ‬
‫)לא זה שהאדם מונע את עצמו מלעשותן‪ ,‬תנועה ד״שלילה״‪ ,‬כ״א( קיום‬
‫ציווי הקב״ה — ״הן״‪.‬‬

‫בסגנון אחר קצת‪:‬‬

‫שיטת ד״י היא‪ ,‬שגדד הכללי דהמצות הוא כמו שהן מצד האדם‬
‫שנצטוה‪ ,‬ומכיון שבקיום המצות של האדם‪ ,‬קיום המ״ע הוא ע״י שעושה‬

‫כ ח ‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫פיגחס‬ ‫ספרי‬ ‫‪(17‬‬

‫הדרן ע ל מסי פסחים — ‪K‬‬ ‫תסו‬

‫אותן וקיום המל״ת הוא ע״י שאינו עובר עליהן‪ ,‬לכן ס״ל שגדר המ״ע הוא‬
‫״הן״ וגדר מצות ל״ת הוא ״לאו״;‬
‫ושימת ר״ע היא‪ ,‬שגדר הכללי של המצות הוא כמו שהן מצד‬
‫המצוה )צ׳ פתוחה( — הקב״ה‪ ,‬ומכיון שגם עגינמ של מצות ל״ת הוא זה‬
‫שהן ציווי הקב״ה — והרי ציווי הו״ע של ״חיוב״‪ ,‬לכן סובר שגדר מצות‬
‫‪8‬‬
‫ל״ת הוא ג״כ ״הן״ י ‪.‬‬

‫יב‪ .‬פלוגתא הנ״ל )בנוגע למענה בנ״י בעת מ״ת(‪ ,‬היא דוגמת הפלוגתא‬
‫דר״י ור״ע )ג״כ במ״ת( בפירוש ״וכל העם רואים את הקולות״ )יתדו כ‪,‬‬
‫טו‪ .‬מכילתא שם(‪ :‬ר״י אומר רואין הנראה ושומעין הנשמע׳ ד״ע אומר‬
‫רואין את הנשמע ושומעין את הנראה״‪.‬‬
‫והביאור בזה‪ :‬ההפרש שבין ראי׳ לשמיעה הוא רק מצד האדם‪ ,‬אבל‬
‫מצד הקב״ה מקור )ובורא( בל הכהות — ״כל ההרגשות מתחברים אל מקום‬
‫אחד״ )ראה ראב׳׳ע יתרו שם(‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬ר״י שסובר שגדר המצות הוא עשיית האדם )ואופן עשייתו(‪,‬‬
‫ס״ל שהענינים דמ״ת היו באופן כמו שהם מצד האדם׳ רואין הנראה ושומעין‬
‫הנשמע‪ .‬משא״כ ר״ע שסובר שגדר המצות הוא )קיום( ציווי הקב״ה‪ ,‬ס״ל‬
‫‪2‬‬
‫שהענינים דמ״ת היו כמו שהם מצד הקב״ה״ — ״רואין הנשמע ושומעין‬
‫הנראה״‪ ,‬דמקרא כפשוטו — רואין את הקולות )וממילא נשמע גם החידוש‬
‫דשומעין את הנראה(‪.‬‬

‫יג‪ .‬השייכות של הפלוגתא דר״י ור״ע בנוגע לגדר המצות‪ ,‬לפלוגתתם‬

‫בנוגע לחשיבות המצות )דלעיל סעיף יו״ד(‪:‬‬
‫החילוק שבין מצוד׳ אחת לשני׳‪ ,‬הוא בנוגע להאדמ המקיים אותה‪,‬‬
‫שכרה וכוי‪ .‬אבל מצד זה שהמצות הן ציווי הקב״ה — הרי מטבע ברכות‬
‫כל המצות אחד הוא ״אשר קדשנו במצותיו וצונו״‪ ,‬כי מצד )רצון( הקב״ה‬
‫לא שייך לחלק ביניהן״‪.‬‬

‫_ אף‬ ‫ע״פ מ״ש בפנים יומתק »ד‪ ,‬שר״ע ח ו ז ר ואומר גם ״על ד‪,‬ן הן״‬ ‫‪(18‬‬
‫שלכאורה חידושו של ד״ע לגבי ד״י הוא ר ק ב״על לאו הן״ — כי המענה ״הן״ ע ל ״הן״‬
‫לפי דעת ד״ע‪ ,‬שזנה היא מהמעגה ״הן״ שלדעת ד״י‪ .‬והוא‪ ,‬אשר ה כ מ ה בהמענה ״הן״‬
‫אינה שיעשה הפעולה‪ ,‬כ״א — שיקיים ציווי הקב״ ה‪.‬‬
‫כן מובא בכ״מ‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫ב א ה ל מועד‬ ‫ב פ ל ו ג ת ת ם אם פ ר ס ו ת נאמרו בסיני או‬ ‫ביאור‬
‫ועפ״ז מובן עוד‬ ‫‪(20‬‬
‫)נוסף להנ״ל סעיף י ו ״ ך ( ‪:‬‬
‫כ ש ר ב מלמד שכל לתלמידו‪ ,‬הרי הרב יודע א ת פ ר ט י השכל גם ב ת ח ל ה ‪ .‬אלא‬
‫שבכדי שהשכל יתקבל אצל התלמיד‪ ,‬בהכרח שמתחלה י ל מ מ ר ק כ ל ל ו ת ה ש כ ל ואוז״כ‬
‫יאמר לו הפרטים‪ .‬ולכן ד״י ש ס ו ב ר שמ״ת הי׳ באופן השייך להאדם‪ ,‬ס ו ב ר שה״פדטות״‬
‫נאמרו משך זמן א ח ר י ה״כללוית״ )באהל מועד(‪ .‬משא״כ ר״ע ש ס ו ב ר ש ה ת ו ר ה ניתנה‬
‫לישראל כ מ ו שהיא מ צ ו הקב״ה‪ ,‬ע״כ ס ו ב ר שגם ה״פרםות״ נאמרו יחד עם ה״כללות״‬
‫)בסיני(‪.‬‬
‫לעיל &״ו‪,‬‬ ‫וראה‬ ‫ה״י‪.‬‬ ‫פ״ב‬ ‫ה״ז‪.‬‬ ‫פ״א‬ ‫יסוה״ת‬ ‫הל׳‬ ‫מרמב״ם‬ ‫להעיר‬ ‫‪(21‬‬
 ‫הדרן על מס• פסחים — א‬

‫ולכן לשיטת ד״י שגדר המצות הוא עשיית האדם — יש חילוק‬

‫בהמצות כר‪ .‬משאי׳כ לשיטת ר״ע שגדר המצות הוא ציווי הקב״ה — כל‬
‫המצות שוות הן )לבד החילוקים שנתפרשו בקרא וכוי(‪.‬‬
‫יד‪ .‬ע״פ כל הנ״ל‪ ,‬תובן הפלוגתא דר״י ור״ע )תוס׳ סוטה כד׳ ריש‬
‫ע״ב‪ .‬מל״מ הל׳ דעות פ״ו ה״ז(‪ ,‬שר״י סובר ״דיברה תורה כלשון בני‬
‫אדם״ ור״ע לא אמד ״דיברה תורה כלשון בני אדם״‪,‬‬

‫כי בתורה — מכיון שהקב״ה נתנה לישראל — יש בה שני ענינים‬

‫)כנ״ל סעיף טי(‪:‬‬

‫גדרי הנותן‪ ,‬הקב״ה כביכול — והיינו שגם לאחרי שניתנה למטה‬

‫והאדם לומדה ועד שנקראת על שמו‪ ,‬״אין דברי תורה מקבליו טומאה״ )אף‬
‫שלומדם אדם בלתי טהור( — לפי שהם )״דברי )כאש(״ —( דברי הקב״ה‬
‫)ברכות כב‪ ,‬א — וראה שם הגפק״מ להלכה(!‬

‫גדרי המקבל‪ ,‬ישראל הלומדים אותה — שלכן ״רב שמחל על כבודו‬

‫מחול״‪ ,‬לפי ש״תורה דילי׳ היא״ )קידושין לב‪ ,‬םע״א ואילך(‪ .‬ויתירה‬ ‫כבודו‬
‫תורה ״לא בשמים היא״ וקוב״ה ״קא חייד ואמר נצחוני בני נצחוני״‬ ‫מזו‪:‬‬
‫נט‪ ,‬ב(‪ ,‬ועד — שבהדין דספק בהרת בו׳ פוסק הרמב״ם )הל׳ טומאת‬ ‫)ב״מ‬
‫ספ״ב( שהוא טמא‪ ,‬אע״פ ש״קוב״ה אומר טהור״ )ב״מ פו‪ ,‬א( —‬ ‫צרעת‬
‫דתורה לא בשמים היא )כס״מ שם‪ .‬וראה לקו״ת ס״פ תזריע(‪.‬‬ ‫משום‬

‫ולכן‪ ,‬בענינים שלא נתפרשו ואפשר לפרשם בשני אופנים ]אם גדרם‬
‫הוא כמו שהם מצד הקב״ה או כמו שהם מצד האדם[ — פליגי ד״י ור״ע‬
‫)כדלעיל סעיף יא(‪ ,‬אם עיקר המצות הוא עשיית האדם או ציווי הקב״ה‪.‬‬
‫ולכן אומר ר״י ״דיברה תורה כלשון בנ״א״‪ ,‬ור״ע אומר ״לא דיברה תודה‬
‫כלשון בנ״א״‪.‬‬
‫וזהו גם הטעם של הפלוגתא דר״י ור״ע )סנה׳ סו‪ ,‬א( בפירוש הכתוב‬
‫)משפטים כב‪ ,‬כז( אלקים לא תקלל‪ ,‬אשר ר״י אומר ״אלקים חול״ )דיינים(‪,‬‬
‫ור״ע אומד ״אלקים קדש״‪.‬‬

‫טו‪ .‬וזהו גם הלשיטתי׳ בפלוגתת ד״י ור״ע )סוטה ג‪ ,‬א( בכו״כ ענינים‬
‫שבתורה‪ ,‬אם הם ״רשות״ או ״חובה״‪.‬‬
‫והביאור בזה‪ :‬בענין של ״רשות״‪ ,‬ניתנה ה״בעלות״ להאדם‪ ,‬קיום‬
‫הדבר תלוי ברצונו‪ .‬משא״כ בענין של ״חובה״‪ ,‬אין להאדם ברירה בזה‬
‫ומחריב הוא לעשותו‪ ,‬כי ה״בעלות״ היא של הקב״ה‪.‬‬

‫ולכן לדעת ד״י שהתורה ניתנה להאדם באופן השייד אליו )כנ״ל סעיף‬
‫יב(‪ ,‬ע״כ ס״ל ג״כ אשר כל ענין שבתורה )באם אין הכרח לפרשו שהוא‬
‫״חובה״(‪ ,‬ניתן לבעלותו של האדם — ״רשות״! משא״כ לדעת ד״ע שהתורה‬
‫ניתנה כמו שהיא מצד הקב״ה‪ ,‬מסתבר לפרש‪ ,‬שכל ענין בחורה נשאר‬
‫ג״בעלותו״ של הקב״ה ולא נמסר לבעלות האדם — ״חובה״‪.‬‬
‫הדרן על מם׳ פסחים — א‬ ‫תסח‬

‫טז‪ .‬השייכות של ב׳ שיטות הנ״ל )אם התורה מתייחסת בעיקר לישראל‬

‫או להקב״ה(‪ ,‬לבעלי השיטות — רבי ישמעאל ורבי עקיבא‪:‬‬

‫רבי ישמעאל היי כהן )חולין מט‪ ,‬א‪ .‬ומיידי בר״י חברו ובר פלוגתי׳‬
‫דר״ע(‪ ,‬ק״ק ש ב י ש ר א ל ״ ‪ ,‬ונצטוו ״לברר את עמו ישראל באהבה״ — הי׳‬
‫מחבב את ישראל ביותר‪ ,‬וכמו שאמר )נגעים רפ״ב( ״בני ישראל אני כפרתן״‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬בכל ענין בתורה שאפשר לומר שה״בעלות״ הוא לישראל — מפרש כן‪,‬‬
‫וכדוגמת ״כהנא מסייע כהני״ )חולין שם(‪.‬‬

‫משא״כ ר״ע הי׳ בן גרים )ראה סה״ד בערכו(‪ ,‬ומכיון שהגרים מתייחסים‬
‫בעיקר לא ״לאברהם יצחק ויעקב )ישראל( כ״א למי שאמר והי׳ העולם״‬
‫)תשובת הרמב״ם לד׳ עובדי׳ גר צדק — ״תשובות הרמב״ם״ )ירושלים‬
‫תש״כ( כרך ב׳ סימן רצ״ג(‪ ,‬לכן‬

‫]אף שהי׳ ״רגיל לזכות את ישראל״ )רש״י ד״ה שבקי׳ ר״ע — סגה׳‬
‫קי‪ ,‬ב( והוא ור״י תחזייהו אמרו כל ישראל ראוין לאותה איצטלא )ב״מ קיג‪,‬‬
‫סע״ב( — אבל ד״י הגדיל — וכדמוכח ממם׳ נגעים שם‪ ,‬שר״ע חולק על ד״י‬
‫)להתויו״ט שם בשם הראב״ד(‪ ,‬ולכן[‬

‫בכל ענין שלא נתפרש — הי׳ מפרש גדרו כמו שהוא מצד הקב״ה‪,‬‬
‫כביכול‪.‬‬
‫יז‪ .‬סיום המסכת )פסחים( הרי היא ״והלכתא אבי הבן מברך שתים״‬
‫— ״על פדיון הבן״ ו״שהחיינו״‬
‫— יהי רצון שבקרוב ממש יפדה האב — אבינו שבשמים‪ ,‬הקב״ה‪,‬‬
‫את בנו בכורו — בני ישראל — מהגלות‪ ,‬ואופן הפדי׳ יהי׳ בחסד וברחמים‬
‫נ־‬
‫בלי שום צער ת״ו — ש א ז יברך הקב״ה — אבינו שבשמים לא רק ״על‬
‫פדיון הבן״‪ ,‬אלא גם ״שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה״‬

‫ולשנה הבאה נברר שתים‪ ,‬כי ״נאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים״‪.‬‬

‫דברי הימים ‪:‬א )כג‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫‪(22‬‬

‫שאחד‬ ‫—‬ ‫המילה‬ ‫משא״כ כוי — ובדוגמה שאין מ ב ר מ ן שהחיינו על‬ ‫‪(23‬‬
‫הטעמים בזה הוא )הובא בב״י יו״ד סרס׳יה( — מ ש ו ם צערא דינוקא‪.‬‬

‫להערתו מאז בההדרן דמס׳ פסחים• — דאינו דומה יחס ברכת הזבח לברכת‬
‫הפסת ליתס ברכת הרגל לברכת שהחיינו‪ ,‬דבהאחרונה ל״נ עובר לעשייתן)רמב״ם‬
‫הל׳ ברכות פי״א ה״ט( — ההשוואה היא בזה דשהחיינו דאור לי״ד יוצאין בהברכה‬
‫דאור לט״ו — היינו שלא בעשייתו כלל‪.‬‬
‫נ ר ו ת מ ו ז ח ש ל ״ נ — ל ק ו ״ ש ח כ ־ ב ע• ‪(291‬‬ ‫וממכתב‬

‫‪ c‬ההערה קאי עמש״כ שם בסעיף ה )‪ 7‬תסב( לדמות הא דנפטר הובת בברכת הפסת שלאח־כ להא‬
‫דנפטר ברכת שהחיינו שמברכיז ברגל בקידוש‪ .‬ה מ ד ל ‪.‬‬
 ‫הדרן על מם׳ פסחים*‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫א‪ .‬מהפסוק ״וכל בכור אדם בבניד תפדה״ שבפי בא למדין בירושלמי‬
‫נ‬
‫)נוסף על עצם תיוב האב לפדות את בנו בכורו ( שאם לא פדה האב את בנו׳‬
‫אמנם בבבלי» למדין דין זה מהפסוק‬ ‫חייב הבן לפדות את עצמו י )כשיגדיל‬
‫״פדה תפדה גו׳ ״ י הנאמר בפ׳ קרח»‪.‬‬

‫וצריד להבין‪ :‬א( מאי בינייהו מאיזה פסוק ילפינן שאם לא פדאו אביו‬
‫חייב לפדות עצמו‪ :‬ב( מאי טעמא בבבלי גלמד הוא מהפסוק ״פדה תפדה״‪,‬‬
‫ובירושלמי — מהפסוק שבפרשתנו ?‬

‫ב‪ .‬והנה יש הפרש‪ ,‬בתוכן ובענין׳ בין הציווי של פדיון הבן האמור‬
‫בפי בא ובין זה הנאמר כפ׳ קרח‪ :‬א( בפ׳ בא נאמר ״וכל בכור אדם בבניך‬
‫תפדה״‪ ,‬״וכל בכור בני אפדה״» — מפורש בה שהאב הוא שצריך לפדות את‬
‫בנו הבכור‪ ,‬משא״כ בפ׳ קרח שנאמר ס ת ם ‪ :‬״אך פדה תפדה את בכור האדם״‪.‬‬
‫ב( בפ׳ בא הציווי בהמשך להענין דיציאת מצרים‪ ,‬והוא הטעם לציווי זה‪:‬‬
‫״ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה׳ כל בכור בארץ מצרים ‪ . .‬על כן ‪ . .‬כל‬

‫הולדתו*‬ ‫)יום‬ ‫תשכ״ב‬ ‫ניסן‬ ‫די״א‬ ‫בהתועדות‬ ‫שליט״א‬ ‫אדמו״ר‬ ‫כ״ק‬ ‫שאמר‬ ‫*(‬
‫ה ש ש י ם * * לאויוש״ט(‪.‬‬

‫‪ (1‬יג‪ ,‬יג‪.‬‬
‫פ ״ א ה״ז‪.‬‬ ‫קידושין‬ ‫‪(2‬‬
‫בקה״ר• פייט‪ ,‬ט‪ .‬אבל ב ב ב ל י )קידושין כט‪ ,‬א( ל מ ד ו ש ה א ב חייב ל פ ד ו ת‬ ‫וכן הוא‬ ‫‪(3‬‬
‫לד‪ ,‬כ( ״כל ב כ ו ר ב נ י ך ת פ ד ה ״ )וראה ב ת ו ״ ש פ ' ב א שם א ו ת קעח(‪.‬‬ ‫א ת בנו מ פ ס ו ק ) ת ש א‬
‫‪.19‬‬ ‫וראה לקמן סוף הערה‬
‫‪ (4‬״דאדם מ י ו ת ר ‪ ,‬ק ר י בי׳ וכל ב כ ו ר אדם ‪.‬עצמו או ב ב נ י ך ת פ ד ה ״ )קה׳׳ע ב י ר ו ש '‬
‫שם(‪ .‬ב מ כ י ל ת א )עה׳׳פ( ו ב י ל ״ ש )רמז רכה( למדין מ ה כ ת ו ב ״ ו כ ל בכור ב נ י א פ ד ה ״ בא <יג‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫פ ר ש ״ י על ה ר י ״ ף ק י ד ו ש י ן שם‪ .‬ר מ ב ״ ם ה ל ׳ ב כ ו ר י ם פ י ״ א ה״ב‪ .‬ט ו ש ו ׳ ׳ ע י ו ״ ד‬ ‫‪(5‬‬
‫ס י ' שה סט״ו‪ .‬וראה פ ת ח י ת ש ו ב ה שם‪.‬‬
‫‪ (6‬ק י ד ו ש י ן שם‪.‬‬
‫בגמרא‪ ,‬וכן ה ו א ב ב ״ י ו ב ד ר י ש ה י ו ״ ד ס י ׳ שה‪ .‬ר ו ב ״ ז ) ל ר מ ב ״ ם‬ ‫‪ (7‬כ״ד‪ ,‬הגירס׳!‬
‫ה ל ׳ בכורים פי״א ה״ב(‪ .‬ל ב ו ש ס ש ״ ה ס״י‪ .‬עץ י ו ס ף ל ת נ ח ו מ א בא יב ) ו ב פ ש ט ו ת הכוונה היא‬
‫ל י ת ו ר א דקרא(‪ .‬א ב ל ראה פ י ר ו ש ר ש ״ י )קדושין שם( ד ״ ה ת י פ ד ה רבב״ח שם )אבל גם ב פ ר ש ״ י‬
‫י ״ ל שהכוונה היא ד ה פ ס ו ק דפ׳ ק ר ח כ מ ו ש ה ו ב א ב ק ה ״ ע ל י ר ו ש ׳ שם‪ .‬ו ר א ה מ ה ר ש ״ ל ו מ ה ר ש ״ א‬
‫בפרש״י(‪ .‬ר ״ ן ד״ה לפדותו‪ .‬ה ל ׳ ב כ ו ר ו ת ל ה ד מ ב ״ ן פ״ח‪ .‬ר י ״ ט א ל ג ז י ש ם ם ע ״ ז )וראה ב ה מ ו ב א‬
‫ב ת ו ״ ש בא שם א ו ת קפ(‪.‬‬
‫‪ (8‬יח׳ טו‪.‬‬
‫‪ (9‬יג‪ ,‬טו‪.‬‬

‫ראה הנסמן לעיל ע׳ תנט בשולי הגליה‪.‬‬ ‫*(‬

‫שם‪.‬‬ ‫ו ב ה ע ר ה ‪18‬‬ ‫ע ׳ ‪ 32‬ואילך‬ ‫ח״ה‬ ‫לקו״ש‬ ‫ראה‬ ‫*•(‬

‫תם ט‬
 ‫הדרן על מס׳ פסחים — ב‬ ‫תע‬

‫בכור בני אפדה״! בפי קרח נאמד פדה״ב בפרשת מתנות כהוגה )ובהוספת פרטים ‪:‬‬
‫״מבן חודש״‪ ,‬״חמשת שקלים״«!(‪.‬‬

‫ועפ״ז יל״פ טעם ההפרש שבין הבבלי והירושלמי בנוגע למקורו של הדין‬
‫באם לא פדאו אביו שהבן חייב לפדות א״ע‪ ,‬אלא שיש להקדים פירוש וביאור‬
‫הסיום דמסכת פסחים בענין פדיון הבן‪.‬‬

‫ג‪ .‬בסוף מסי פסחים איתא‪ :‬״ר׳ שמלאי אקלע לפדיון הבן‪ ,‬בעו מיני׳‪:‬‬
‫פשיטא על פדיון הבן אשר קדשנו במצותיו וצובר על פדיון הבן אבי הבן מ ב ד ה‬
‫ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה כהן מברך או אבי הבן מבדד — כהן‬
‫מברך דקמטי הנאה לידי׳ או אבי הבן מבךך דקא עביד מצוד‪* ,‬״< ? לא הזה בידיי‪.‬‬
‫אתא שאיל בי מדרשא‪ ,‬אמרו לי׳ אבי הבן מברך שתים‪ .‬והלכתא אבי הבן‬
‫מברך שתים״‪.‬‬

‫וצריך להבין‪ :‬הרי הבעייא ״כהן מברך או אבי הבן מברך״‪ ,‬היא רק‬
‫בנוגע לברכת ״שהחיינו״ — ומה מקום לההקדמה )ודמילתא — דפשיטא( ״פשיטא‬
‫— על פדיון הבן כר אבי הבן מברך״ ז‬
‫והנה קושיא זו הקשה בצל״ח‪ ,‬ומתרץ דהכוונה בזה להדגיש שהבעייא‬
‫בברכת שהחיינו באה מצד הדיוק בנוסח הברכה של פדיון הבן ״ — ומבאר את‬
‫זד׳ בשני אופנים‪ :‬א( מזה שמברכים ״על פדיון הבן״ )ולא לפדות( מוכח שאפשר‬
‫לפדות גם ע״י שליח =י‪ ,‬ומכיון שכן מתעוררת הבעי׳ מי מברר ברכת שהחיינו‪:‬‬
‫אבי הבן מברך אותה — אעפ״י שמפ״ז תבוטל לפעמים ברכה זו‪ ,‬היינו בעשותו‬
‫‪18‬‬
‫שליח לפדות את בנו — מ״מ האב מברך משום ״דקא עביד מצוד‪,‬״! או שטעם‬
‫זה‪ ,‬ביטול הברכה כשנעשה ע״י שליח‪ ,‬מכריע לתקן שהכהן מברך‪ ,‬שאז מברך‬
‫בכל פדיון מאחר ״דקמטי הנאה לידי׳״ בכל פעם‪ .‬ב( הנוסח ״על״ )פדיון הבן(‬
‫מוכיח שאין מצות הפדיון נעשית ונגמרת ע״י אבי הבן לחוד‪ ,‬כי אס בסיוע הכהן‬
‫שמקבל הפדיון ״‪ ,‬ולכך מספקא לי׳ מי מברך שהחיינו כיון שע״י שניהם נעשית‬
‫המצוד‪ ,‬והכהן הרי )גם( מטי הנאה לידיי‪.‬‬

‫יח‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪(10‬‬

‫מזה משמע דכהן לא ״עביד מצוד‪,‬״ — וראה לקמן מהצל״ח‪ ,‬הרא״ש וכוי‪.‬‬ ‫*‪(10‬‬
‫ראה עד״ז בשו״ת חת׳׳ס יו׳׳ד ם ׳ רצ״ד‪.‬‬ ‫‪(11‬‬
‫ע״‪-‬פ הרא״ש )בשם הריב״א( •פ״ק דפסחים ם׳ י‪ .‬ר״ן שם‪.‬‬ ‫‪(12‬‬
‫אבל ראה דרישה שם סי' שד‪ ,‬םק״ג‪ .‬שו״ת חת״ס שם סי' רחצ‪.‬‬ ‫‪(13‬‬
‫הריב״ש סי' קלא‪.‬‬ ‫תשובת‬ ‫‪(14‬‬
‫רק‬ ‫היא‬ ‫—‬ ‫)והפדי'‬ ‫א׳‬ ‫כאן‪ -‬ענין‬ ‫שיש‬ ‫מדגיש‬ ‫—‬ ‫לפדות‬ ‫וצוונו‬ ‫הביאור‪:‬‬ ‫וי״ל‬
‫שלו(; וצוונו ע ל פדה״ב — מ ד ג י ש שיש כאן ב׳ ענינים נ פ ר ד י ם והא׳ נצטווה על ה ב ׳‬ ‫פעולה‬
‫נפרד‬ ‫ענין‬ ‫ב״על״‬ ‫שברכתם‬ ‫וביו״ב‬ ‫)שהפדי׳‬ ‫ועפ״ז‬ ‫הקטנים״(‪.‬‬ ‫על‬ ‫גדולים‬ ‫״להזהיר‬ ‫)ע״ד‬
‫שנצטווה עליי( — אפשרי גם ע״י שליח ; שייר יותר כשהאב פודה את בנו‪ ,‬משא״כ‬ ‫מהאדם‬
‫שבגופו(‬ ‫חפלין )מצוד‪.‬‬ ‫מצות‬ ‫עיקר‬ ‫ברכת‬ ‫‪,• (18‬‬ ‫לקמן הערד‪,‬‬ ‫ע צ מ ו )ראד‪,‬‬ ‫פודה א ת‬ ‫כשהבן‬
‫ברכת‬ ‫ערך‬ ‫תלמודית‬ ‫א‪.‬נצק'‬ ‫וראה‬ ‫ואכ״מ‪.‬‬ ‫תפלין‪.‬‬ ‫מצות‬ ‫— על‬ ‫וההוספה‬ ‫תפליך‬ ‫״להניח‬
‫וש״נ‪.‬‬ ‫המצות‪.‬‬
‫תעא‬ ‫הדרן ע ל מס• פ ס ח י ם — ב‬

‫אבל יסוד פירושו זה — שהספק של ה״בעו מיני׳״ א ע ו אלא מדיוק‬

‫הלשון על פדיון הבן — אינו מתיישב כ״כ בסגנון והמשך העניו בגמרא ‪5‬‬
‫א( מה״ניגוד״‪ :‬פשיטא כו׳ ברוך כוי כהן מברך או אבי הבן כ ר —‬
‫משמע דהפשיטותא היא באותו הנושא שבו הבעיא )המברך(‪.‬‬

‫ב( אם עיקר ההדגשה הוא )לא בזה דפשיטא שהאב הוא המברד על‬
‫הפדיון׳ אלא( בנוסח הברכה — א״כ הול״ל בסדר הפוך‪ :‬״פשיטא )ש(אבי הבן‬
‫מבדד )בנוסח( על פדיון הבן״׳ ולא כפי שהוא לפנינו ״פשיטא על פדיון הבן כו׳‬
‫־ג‬
‫אבי הבן)הוא ה(מברך״‪ ,‬דמשמע דלא נחתי לדייק בהברכה‪ ,‬אלא מי הוא המברך ‪.‬‬

‫ג( הול״ל בקיצור‪ :‬ביון דעל פדה״ב מברך על פדה״ב ברוך שהחיינו כו׳‬
‫כהן מברך כוי‪.‬‬

‫וא״כ הדרא קושי׳ לדוכתא‪ ,‬מה טעם לההקדמה שאבי הבן מברך על פדיון‬
‫הבן ?‬
‫ועד״ז יש להקשות גם בסיפא דענינא‪ ,‬במה שאמרו לר׳ שמלאי בבי‬
‫מדרשא ש״אבי הבן מברך שתים׳‪ /‬וגם בהסיום בגמ׳ ״והלכתא אבי הבן מברך‬
‫שתים״ — וכי מנינא אתא לאשמעינןי והלא לא היתד‪ ,‬הבעי׳ בשתי הברכות‪,‬‬
‫אלא באחת )שהחיינו(‪ ,‬ולא הול״ל אלא ״אבי הבן מברך שהחיינו״‪.‬‬

‫ד‪ .‬גם צריך להבין‪ :‬מהי השייכות של מצות פדיון הבן וברכתה )שלכן‬
‫סודרה בסיום( למסכת פסחים ז‬

‫בפי׳ הרשב״ם מבואר‪, ,‬׳משום דאיירי מתניתן בשני מיני ברכות באדם‬
‫אחד ומעשה אחד התלוי זה בזה כגון פסח חבח שחגיגה באה עם הפסח משום‬
‫הבי נקט נמי להאי עובדא דאבי הבן מברך שתים״‪.‬‬

‫אמנם זה אתי שפיר בנוגע להגמרא‪ :‬אבל עצ״ע בהדי״ף והרא״ש‪ ,‬שגם‬
‫הם הביאו הלכה זו במם׳ פסחים‪ ,‬ודרכם הם הלא הוא ״שמאםפים פסקי הלכות‬
‫מש״ס לאותו מסכת שעסקה בדין זה״ )ולא הי׳ להם להביאה אלא במס׳ בכורות‬
‫‪1 6‬‬
‫לחודא( י אלא ודאי שדין הנ״ל בפדיון הבן יש לו שייכות מיוחדת למס׳ פסחים‪.‬‬

‫ה‪ .‬והביאור בכ״ז‪ :‬המצוה דפדיון נעשית ע״י שלשה משתתפים‪ :‬אבי‬
‫הבן הפודה את בגו‪ .‬הבן — הנפדה׳ והכהן המקבל דמי פדיון‪.‬‬

‫והנה השתתפות הכהן‪ ,‬בזה שמקבל דמי הפדיון )ועי״ז נפדה הבכור(׳ אין‬
‫ענינה שעליו הוטל החיוב לפדות בכור מישראל‪ ,‬אלא שהוא חלק או תנאי במצות‬
‫הפדי׳‪ :‬שאין הפדיון נעשה כ״א ע״י נתינת הכסף להכהן ״‪.‬‬

‫וכדמוכח עוד יותר מל׳ הרא״ש )והרי״ף( ״על פדיון הבן ודאי האב מברך״‪.‬‬ ‫‪(15‬‬
‫ובמו שהקשה בקרבן נתנאל שם‪.‬‬ ‫‪(16‬‬
‫דגם אם נאמר שהנתינה להבהן היא חלק מעצם ה פ ו י ׳ ]ולא שהנתינה ל כ ה ן‬ ‫‪(17‬‬
‫היא רק כעין תנאי )ראה פרש״י ב כ ו ר ו ת נא‪ ,‬א ד״ה יהי׳ לר‪ ,‬וראה בארוכה ברי״ט אלגזי הל׳‬
 ‫ב‬ ‫—‬ ‫הדרן על מס׳ פסחים‬ ‫תעב‬

‫בנוגע לאבי הבן הפודה ושל בנו הנפדה‪ ,‬י״ל בב׳ אופנים‪:‬‬

‫א( מצות הפדי׳ היא על הבן‪ ,‬אבל היות שא״א לו לפדות את עצמו‬
‫‪8‬‬
‫בקטנותו י ‪ ,‬בעת חלות המצוד״ הטילה התורה את המצוד‪ ,‬על האב לפדות את‬
‫בנו‪ ,‬ונכנס במקומו בחיוב זה‪.‬‬
‫ב( מעיקרא דדינא חיוב הפדי׳ הוא על האב — מצות הפדיון היא‬
‫מצות האב ״ ‪.‬‬

‫והוא‬ ‫נ ע ש י ת ע׳׳י‬ ‫שהפרי'‬ ‫רק‬ ‫ה ר י יזהו‬ ‫שד‪[(,‬‬ ‫ב ״ י ‪1‬סי'‬ ‫וראה‬ ‫ו ס י ׳ •פב‪.‬‬ ‫םז‪,‬‬ ‫סי׳‬ ‫שם‬ ‫בכורות‬
‫מצוד‪,‬‬ ‫לאו‬ ‫״כהן‬ ‫אבל‬ ‫הצל״ח(‪.‬‬ ‫בדברי‬ ‫ל ע י ל &״!ג‬ ‫הובא‬ ‫הריב״ש‬ ‫לשון‬ ‫)ראה‬ ‫בהמצוה‬ ‫מסייע‬
‫‪.(38‬‬ ‫הערה‬ ‫לקמן‬ ‫בבכורות הובא‬ ‫)הרא־׳ש‬ ‫עביד״‬ ‫קא‬
‫שם‪.‬‬ ‫ובדרישה‬ ‫בב״י‬ ‫הובא‬ ‫שם‬ ‫בתשובה‬ ‫ריב״ש‬ ‫‪(18‬‬
‫בנו‬ ‫את‬ ‫שהפודה‬ ‫ה״ד‪(,‬‬ ‫שם‬ ‫בכורים‬ ‫)הל׳‬ ‫שכ'‬ ‫הרגזב״ם‬ ‫נועם‬ ‫שזהו‬ ‫שם‪,‬‬ ‫בריב״ש‬
‫שבקטנותו‬ ‫אלא‬ ‫בעצמו‬ ‫מצוה‬ ‫דעיקר‬ ‫ביון‬ ‫לפדות‪,‬‬ ‫מברך‬ ‫עצמו‬ ‫ופודה‬ ‫הבן‪.‬‬ ‫פדיון‬ ‫טל‬ ‫מברך‬
‫ר״פ‬ ‫שם‬ ‫הרמב״פ‬ ‫הביא‬ ‫שלכן לא‬ ‫י״ל‬ ‫בסופה‪,‬‬ ‫ו ב ה ע ר ה ‪19‬‬ ‫בפנים‬ ‫לקמן‬ ‫המבואר‬ ‫ועפ״י‬ ‫א״א‪.‬‬
‫ו ב ס ה מ ״ צ ש ל ו ) מ ״ ע פ ׳ ( ‪ -‬פ ס ו ק ה נ א מ ר ב ו ציווי ל ת א ב ל פ ד ו ת א ת ב נ ו ) ל א ״ ב כ ו ר ב נ י ך ת פ ד ה ״‬ ‫יא‬
‫ב ב ב ל י ו ל א ״ ב כ ו ר « ד ט ב ב נ י ך ת פ ד ה ״ ש ב י ר ו ש ל מ י ( כ ״ א ה פ ס ו ק •דפי ק ר ח ״ א ך פ‪7‬ד‪ ,‬ה פ ד ד ‪,‬‬ ‫המובא‬
‫בניך ת ת ן לי‬ ‫ב כ ו ר ה א ד ם ״ ש ל א נ א מ ר ב ו ציווי ל ה א ב ל פ ד ו ת א ת בנו ) מ ש א ״ כ ה פ ס ו ק ב כ ו ר‬ ‫את‬
‫ב ם ה מ ״ צ שם(‪.‬‬ ‫שהביא‬

‫שם‪.‬‬ ‫דקדושין‬ ‫קטן‬ ‫בבנו‬ ‫חייב‬ ‫שהאב‬ ‫מצות‬ ‫בכמה‬ ‫ל כ א ו ר ה י״ל‬ ‫אלו‬ ‫אופנים‬ ‫ב׳‬ ‫‪(19‬‬
‫לרם״ג‬ ‫לסהמ״צ‬ ‫בביאור‬ ‫)ראה‬ ‫שבפנים‬ ‫כאופן האי‬ ‫הבן‬ ‫מצות‬ ‫ד מ י ל ה * היא‬ ‫נאמר‬ ‫גם אם‬ ‫אבל‬
‫כאופז‬ ‫דאב‬ ‫מצותי׳‬ ‫שהיא‬ ‫הבן‬ ‫בפדיון‬ ‫לומר‬ ‫מקום‬ ‫יש‬ ‫עדיין‬ ‫לא־לב(‬ ‫מצוה‬ ‫פערלא‬ ‫להרי״פ‬
‫למול‬ ‫)שהאב צריר‬ ‫והלימוד‬ ‫בנו‪,‬‬ ‫את‬ ‫למול‬ ‫צריר‬ ‫שהאב‬ ‫מפורש‬ ‫ציווי‬ ‫אין‬ ‫במילה‬ ‫כי‬ ‫הב׳**‪,‬‬
‫השמיני ימול בשר‬ ‫מ״ביום‬ ‫בנו״ )קדושין שם( או‬ ‫יצחק‬ ‫את‬ ‫אברהם‬ ‫מ״וימל‬ ‫בנו( הוא או‬ ‫את‬
‫בין‬ ‫בתורה‬ ‫מפורש‬ ‫בנו‬ ‫לפדות‬ ‫האב‬ ‫על‬ ‫שהחיוב‬ ‫הבן‬ ‫בפדיון‬ ‫משא״כ‬ ‫שם(‪.‬‬ ‫)ידוש׳‬ ‫‪.‬ערלתו״‬
‫‪.(26‬‬ ‫הערה‬ ‫לקמן‬ ‫להירושלמי )וראה‬ ‫‪ (3‬ב י ן‬ ‫הערה‬ ‫)לעיל‬ ‫להבבלי‬

‫התורה‬ ‫מ״ע מן‬ ‫ת״ת‬ ‫״אבל‬ ‫בתחלתו( ‪:‬‬ ‫ת״ת‬ ‫אדה׳׳ז )הל׳‬ ‫לשון‬ ‫לת״ת עיי‬ ‫בנוגע‬ ‫*(‬
‫בהוספה‬ ‫קמ״ל‬ ‫שזה‬ ‫)וי׳׳ל‬ ‫כוי״‬ ‫חייב‬ ‫אעפ״י ש ה ק ט ן אינו‬ ‫תורה‬ ‫הקטן‬ ‫ללמד א ת בנו‬ ‫האב‬ ‫על‬
‫נוי(‪.‬‬ ‫אעפ״י‬ ‫זו ‪:‬‬
‫לשון‬ ‫ביאור‬ ‫שלט(‬ ‫)ע׳‬ ‫בתחלתו‬ ‫הרמב״מ‬ ‫על‬ ‫)דוידושיס‬ ‫להצ״צ‬ ‫דינינו‬ ‫פסקי‬ ‫וראה‬
‫״כיון‬ ‫כשיכיר״(‬ ‫עצמו‬ ‫את‬ ‫ללמד‬ ‫חייב‬ ‫אביו‬ ‫למדו‬ ‫שלא‬ ‫ב״מי‬ ‫ה״ג(‬ ‫פ״א‬ ‫ת״ת‬ ‫)הלי‬ ‫הרמב״ם‬
‫מדאורייתא״‪.‬‬ ‫חיוב‬ ‫הקטן יש‬ ‫ש מ א גס על‬ ‫מדאורייתא ללמד את בנו ‪ . .‬א״כ‬ ‫חחוייב האב‬ ‫דתית‬
‫שיגדיל( י״ל ‪:‬‬ ‫— עוד קודם‬ ‫כשיכיר‬ ‫)שיתחייב הבן‬ ‫ומילה‬ ‫והא דלא אמרינן כן גם בפדיון הבן‬
‫יכיר‬ ‫ש ה ב ן עצמו‬ ‫)היינו‬ ‫ש ה א ב ׳ ל מ ו ד עם )וביחד עם( ב נ ו‬ ‫דאזר״תא הזא‬ ‫החיוב‬ ‫בת״ת‬
‫)שוי׳ע‬ ‫בתורת״‬ ‫לקרות‬ ‫עצמו‬ ‫״ירגיל‬ ‫שהבן‬ ‫באופן‬ ‫שהלימוד הוא‬ ‫תורה( ולא עוד אלא‬ ‫וילמוד‬
‫והמילה‬ ‫הפדיון‬ ‫מעשה‬ ‫ומילה ש כ ל‬ ‫משא״כ בפדיון הבן‬ ‫ש ם — מ ה ר מ ״ א ס ר מ ׳ ׳ א סייח( —‬ ‫אדה״ו‬
‫ש ה מ צ ו ה מתקיימת ב)גוף( הבן‪ .‬ודוק‪.‬‬ ‫הוא מצד האב ורק‬
‫סי'‬ ‫ליו״ד‬ ‫תשובה‬ ‫בפתחי‬ ‫)הובא‬ ‫יוסף‬ ‫זכרון‬ ‫בתשובת‬ ‫המבואר‬ ‫ע״ד‬ ‫לזה ״יל‬ ‫)נוסף‬
‫ם ק כ ״ ה ( ד ב פ ד י ו ן ה ב ן ו מ י ל ה א ס י ק י י מ נ ה ע כ ש י ו ל א י ו כ ל ל ק י י מ ה כ ש י ג ד ל ‪ ,‬מ ש א ״ כ בת״ת(‪.‬‬ ‫שה‬

‫)ראה‬ ‫מ ב ר ן ‪.‬על כ ו י‬ ‫א ת בנו‬ ‫דבפודה‬ ‫הרמב׳׳ם‬ ‫טעם‬ ‫בריב״ש‬ ‫מש״כ‬ ‫לפי‬ ‫אבל‬ ‫**(‬
‫את‬ ‫נול‬ ‫״ואם‬ ‫מילת(‬ ‫)רפ״ג מ ת ל '‬ ‫הרמב״ם‬ ‫כתב‬ ‫במילה‬ ‫דהרי‬ ‫להיפך‬ ‫מבואר‬ ‫—‬ ‫‪(18‬‬ ‫בהערה‬
‫סוף‬ ‫לקמן‬ ‫ראה‬ ‫וכוי‪,‬‬ ‫בפיה״מ‬ ‫הרמב״ם‬ ‫דברי‬ ‫צ״ננ‬ ‫עפ״ו‬ ‫אבל‬ ‫הבן״‪.‬‬ ‫את‬ ‫למול‬ ‫מברן‬ ‫בנו‬
‫‪.26‬‬ ‫הערה‬
‫תעג‬ ‫הדרן על מס׳ פסחים — ב‬

‫מהנפק״מ לדינא בין שני האופנים‪ :‬אם לא פדאו אביו בקטנותו עד שגדל‬
‫הבן על מי מהם מוטל חיוב הפדי׳ י דאם נימא כסברה הראשונה‪ ,‬שעיקר מצות‬
‫הפדיון היא חובת הבן — הרי בנדון זה‪ .‬שגדל הבן וכבר ראוי הוא — ולכן גם‬
‫חייב הוא — לפדות את עצמו‪ ,‬נפקע חיובו )ובמילא גם זכותו( של האב בפדיית‬
‫‪8‬‬
‫בנו בכורו י ‪ .‬אבל אם נימא שהחיוב מעיקרי׳ הוא על האב‪ ,‬הרי גם לאחר שגדל‬
‫‪2 0‬‬
‫הבן ולא נפדה עדיין נשאר האב בחיובו ובזכותו ‪ :‬אלא שישנו לימוד מיוחד‬
‫דאם לא פדאו אביו חייב לפדות א״ע‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬

‫ובזה יש לבאר החילוק שבין הבבלי והירושלמי בנוגע למקורה של‬

‫הלכה זו בקרא‪:‬‬
‫לסוגיית הירושלמי שגם דין זה‪ ,‬שאם לא פדאו אביו חייב לפדות עצמו‪.‬‬
‫נלמד הוא מאותו הפסוק ״וכל בכור אדם בבניר תפדה״ שממנו למדין שהאב‬
‫חייב לפדות את בנו‪ — ,‬היינו שבראשית מקורה של מצות פדיון הבן בכתוב‬
‫נכללו ב׳ החיובים )של האב והבן( כאחד ׳= — מסתבר שהמצור‪ ,‬בעיקרה היא‬
‫חובת הבן ושממנה מסובבת גם חובת האב המפורשת בתורה‪ :‬מביון שהמצוה‬
‫היא לפדותו בקטנותו‪ ,‬שאז א״א לו לפדות עצמו‪ ,‬לכן אמרה תורה שהאב יפדה‬
‫את בנו )במקום הבן(‪.‬‬

‫משא״כ לפי סוגיית הבבלי‪ ,‬שהלכה זו )שהבן חייב לפדות א״ע אם לא‬
‫־־‬
‫מדאו אביו( ילפינן מפסוק אחר )הנאמר כפרם אחד בפרשת מתנות כהונה( ‪,‬‬
‫ולא מאותו הפסוק שבפרשת פדה״ב שבו נאמר פדיון על האב י — מזה מוכח‬
‫‪::‬‬

‫שחיובו של הבן אין לו מקום וקשר בחיובי׳ דקרא שעל האב‪ ,‬אלא שהוא לימוד‬
‫נוסף במק״א בתורה י‪ -‬שגם הבן יכול לפדות את עצמו כשיגדל‪ .‬ז‪.‬א‪ .‬שעצם‬
‫המצוד‪ ,‬דפדיון הבן הוא חובת האב‪ ,‬ולא של הבן‪ ,‬אלא שלאחר שגדל הבן הרי‬
‫)לא שנפקע עי״ז משהו‪ .‬ובנדו״ד — חיובו וזכותו של האב‪ ,‬דמהיכא תיתי‪ ,‬אלא‬
‫ש(נעשה הבן מחויב בכל המצות ובהן ג״ז שבאם )לא פדאו האב‪ ,‬ופשיטא באם(‬
‫ז‬
‫אין האב רוצה • ‪ -‬לפדות את הבן‪ ,‬הטילה התורה חיוב זה על הבן ‪.-°‬‬

‫מצוה שצב ב ס ו פ ו ‪ :‬״ולפי הדומה שהאב חייב לעולם ל פ ד ו ת בנו‬ ‫ראה חינוך‬ ‫‪(20‬‬
‫המצוד‪ ,‬מ ו ט ל ת על האב וכמו שאמד ה כ ת ו ב וכל ב כ ו ר אדם ביבניר‬ ‫ואפילו אחר שהגדי;' הבן‬
‫על האב וכן נראה בקדושין״‪ .‬וראה שו״ת הרשב״א ח״ב סי׳ שכא‬ ‫תפדה הרי שהטיל המצוה‬
‫סי׳ שה(‪ .‬וכן משמע בלבוש שם‪.‬‬ ‫)הובא בב״י ובב״ח יו״ד‬
‫ראה קה״ע שם )הובא לעיל הערה ‪.(4‬‬ ‫‪(21‬‬
‫ראה בהנםמן לעיל הערה ‪.7‬‬ ‫‪(22‬‬
‫ועפי״ז יש להוסיף ביאור )נוסף על ה מ ב ו א ר במנ״ח( כ מ ה שמסיים ב ח י נ ו ך‬ ‫‪(23‬‬
‫)הובא לעיל הערה ‪ (20‬״וכן נראה בקדושין״‪.‬‬
‫ראה שו״ת חת״ס שם סי׳ ר צ ג ‪ :‬״אלא עיקר המצוד‪ ,‬על האדם ל פ ד ו ת את בנו‬ ‫‪(24‬‬
‫וזהו את בכור בניך תפדה ואי לאו ריבוי דתפדה לא הי׳ הגדול יכול ל פ ד ו ת א ת עצמו כלל‬
‫ורחמנא רבה״‪ .‬וראה בארוכה ציונים לתורה )להר״י ענגיל( כלל לז‪ ,‬׳דחיוב הפדיון על האב‬
‫ל פ ד ו ת א ת בנו הוא חיוב עצמי ופדיון עצמו )לכשיגדיל( הוא רק חיוב השלמה עיי״ש‪ .‬וראה‬
‫צפע״נ )מהדו״ת מז׳ ד‪ .‬השלמה ע׳ ‪ .46‬הובאו במפענח צפונות ע' קכג־ד(‪.‬‬
‫ראה ל ׳ החינוך שם ״עבר האב ולא רצה לפדותו כ ו ׳ ״‪.‬‬ ‫‪(25‬‬
‫וי״ל שעד״ז הוא בנוגע למילה דלשיפת הירושלמי היא מצותי' דהבן‪ .‬כ י מה‬ ‫‪(26‬‬
‫שהאב חייב למול את בנו נלמד בירושלמי מ ה כ ת ו ב ״וביום השמיני ימול ב ש ר ערלתו״ שלא‬
 ‫הדרן על מם׳ פ ס ח י ם — ב‬ ‫תעד‬

‫ו‪ .‬ועפ׳יז תתיישב גם התמי׳ הנ״ל בסיומא דמסכת פסחים — טעם‬

‫ההקדמה ״פשיטא ‪ . .‬אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן אבי הבן מברך״‬
‫— כי דוקא לאחר הקדמה זו מובנת הבעייא מי מבדד ברכת שהחיינו‪:‬‬

‫הדיוק הוא‪ :‬כיון ד״פשיטא״ )בלי כל תנאים( דעל פדיון הבן האב מברך‬
‫— היינו לעולם‪ ,‬גם לאחר שגדל הבן )ובנוסח שהאב אומר — ״אשר קדשנו‬
‫במצותיו וצונו״ ״(‪.‬‬

‫כלומר‪ :‬אם אין האב מברך ברכה זו )כשגדל הבן( אלא הבן‪ ,‬והיינו מפני‬
‫שהמצוה היא חובת הבן )אלא שהתורה הכניסה את האב בחיוב זה כשאי אפשר‬
‫להבן( — אז לא הי׳ מיבעי להו מי מברך שהחיינו )בפדיון שבקטנותו של הבן(‪,‬‬
‫כי פשיטא שהכהן מברך כיון שהברכה שלו תהי׳ על ההנאה דמטי ל י ד י ‪ /‬דאין‬
‫סברא לומר שאבי הבן יברכה‪ ,‬מאחר שאין זו מצותו מעיקרא דדינא‪ ,‬אלא שהוא‬
‫‪29‬‬ ‫‪s‬‬
‫רק עושה מצות בנו = )וע״ד שהעושה מצוה לאחרים אין מברך שהחיינו (‪.‬‬

‫אבל מכיון ד״פשיטא״ שברכת ״אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן‬
‫אבי הבן מברך )לעולם(״׳ שמזה מוכח דפדיון הבן מצותו של האב היא — א״כ‬
‫מיבעייא לן מי מברך שהחיינו‪ ,‬האב או הכהן‪ ,‬מאחד דשניהם שווים בה לכאורה‪:‬‬
‫האב יברך ״דקא עביד מצוד‪.‬״‪ ,‬שאותו זיבה הקב״ה במצוד‪ .‬זו )הבאה מזמן‬
‫נ‬
‫לזמן» (‪ ,‬או שהכהן יברך כיון ״דמטי הנאה לידי׳״׳ ו״כל שמחת לבב הבאה‬
‫לאדם כוי חייב לברך עלי׳״ יי‪.‬‬

‫]וא״ת‪ :‬א״כ יברכו שניהם ״שהחיינו״‪ ,‬אבי הבן )על הנתינה( מצד זכות‬
‫המצוה והכהן )על הקבלה( משום ״דמטי הנאה לידי׳״ י י״ל‪ ,‬מאחר שנקטינן דאין‬
‫מברכין ״שהחיינו״ על כל הנאה הבאה לו לאדם אלא רק בהנאת דבר חשוב‬
‫ומיוחד )שלכן מברכיך רק אם קנה בית חדש או בגד חדש וכוי(»‪ ,‬לכן בנדו״ד‪,‬‬
‫אין על הכהן לברך ״שהחיינו״ מצד הנאתו בקבלת ה׳ סלעים בלבד‪ ,‬אלא משום‬

‫נזכר בזה )ציווי( ש ה א ב ימול את בנו‪) ,‬ו״ימול״ — •פשוטו היינו בעצמו( אלא שתובן שביום‬
‫השמיני א״א לו )להקסן( ל מ ו ל א״ע )ראה קה׳׳ע שם(‪ ,‬משא״כ להבבלי )קדושין שם( שנלמד‬
‫מ ה כ ת ו ב ״וימל אברהם א ת יצחק בנו״ י״ל שהיא מצותי׳ !דאב )אבל ראה לעיל הערה ‪.(19‬‬
‫ועפ״ז י״ל שמזה הנפק״מ כשיגדיל הבן אם ישנו עדיין החיוב •על האב‪ ,‬ד א ה •פיה״מ להרמב׳׳ם‬
‫םו&י״ט •דמס' שבת ״דכשיגדיל הילד ויגיע לזמן חיוב המצוה נפטר כל אדם ממילתו כוי״‪.‬‬
‫ודאה מ נ ״ ח מצוד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫דלכאודה ב״ז מיותר כאן והול״ל על פדיון ה ב ן אבי ה ב ן מ ב ר ך )ע״ד לשון‬ ‫‪(27‬‬
‫הרא״ש והרי״ף(‪.‬‬
‫ראה בשו׳׳ת ח ת ״ ם שם סי' רצ״יג ב ת ח ל ת ו )מש״כ הר״ש ל ה ח ת ״ ס ( ״אך ב ק ט נ ו ת ו‬ ‫‪(28‬‬
‫אין יכול ל פ ד ו ת א״ע שוי׳ רחמנא האב שליח לבן ומשום הכי כשיגדיל ויכול ל פ ד ו ת א״ ע‬
‫פסקי' שליחות דאב״‪.‬‬
‫‪.13‬‬ ‫רמב״ם הל׳ ב ר כ ו ת סי״א ה״י‪ .‬א ב ל ראה יבהנסמן לעיל הערה‬ ‫‪(29‬‬
‫ראה ת ו ס ׳ ד״ה ל א ח ר בבורות מ ס ‪ ,‬א‪ .‬מאירי •סוף פסחים‪ .‬ר״ן ס ו כ ה פ״ד‪.‬‬ ‫‪(30‬‬
‫סדר ברה״נ לאדה״ז רפי״ב‪ .‬וראה דמב״ם הלי ב ר כ ו ת פ״י ה״ז‪.‬‬ ‫‪(31‬‬
‫טושו״ע או״ח סי׳ רבג‪ .‬ב ר ה ״ נ שם ס ״ ב והי‪.‬‬ ‫‪(32‬‬
‫תעה‬ ‫הדרן על מס• פסחים — ב‬

‫שהנאה זו באה לו ממצות פדיון הבן ״‪ ,‬והמצוה )אף שנעשית ע״י אחר — האב(‬
‫‪35‬‬ ‫‪3‬‬
‫הוא דאחשבי׳ י לההנאה — ואם האב יברך שהחיינו‪ .‬היינו שמברך על עצם‬
‫המצוה‪ ,‬אין מקום להכהן לברך שהחיינו בקשר עם הטפל שבה )ד״אחשבה‬
‫‪36‬‬
‫לחהנאה״(‪ ,‬וא״כ אין הברכה אלא על ההנאה לבדה [‪.‬‬

‫ועפ״י הסבר הנ״ל יובן ג׳יכ דיוק הלשון )לאחד ש״שאיל בי׳ מדרשא״(‬
‫״אמרו לי׳ אבי הבן מברר שתים״‪ ,‬ולא )דיים לפשוט את הבעי׳ לבדד‪ (.‬ש״אבי‬
‫הבן מברך שהחיינו״‪ :‬להדגיש דהטעם אחד הוא בשתיהן שעיקר מצות פדה״ב‬
‫דילי׳ היא )ולא שבא במקום הבן‪ ,‬ולכן מברך על פדה״ב גם כשיש מקום‬
‫לחיוב על הבן(! עיקר ברכת שהחיינו דילי׳ היא )ולכן מברכה אף דמטי הנאה‬
‫לידי כהן׳ בדוגמת חיוב הבן‪ ,‬וכנ״ל(‪.‬‬

‫באם הי׳ נאמר ״אבי הבן מבדד שהחיינו״‪ ,‬לא הוה ידעינן טעמא‬
‫דמילתא והי׳ אפשר לומר דזהו משום שאין די בהנאה זו דמטי לידי׳ דכהן‬
‫לברך עלי׳ שהחיינו ״ )כשם שאין מברכים רק אם קנה בית חדש וכו׳! דע״ד‬
‫‪8‬‬
‫שאין הכהן מברך על כל מתנות כהונה י וכיו״ב(‪.‬‬

‫דפדיון הבן למסכת פסחים‪ ,‬כשם‬
‫בבור אדם בבניד תפדה״( נאמרה‬
‫הציווי — ״ויהי כי הקשה פרעה‬
‫והציל את ״בני בכורי ישראל״ ״‪,‬‬
‫בכורו — עד״ז הוא הסדר והענין‬
‫ז‪ .‬ועפ״ז יל״פ השייכות של הענין‬
‫שמצותה )העיקרית( של פדית הבן )״וכל‬
‫בתורה שבכתב בהמשר לטעמו וסיבתו של‬
‫לשלחנו ויהרג ה׳ כל בכור בארץ מצרים״ ״‬
‫ולכן מחוייב כל אב מבנ״י לפדות את בנו‬

‫וי״ל שזהו דיוק לשון הרשב״א ש כ ת ב )תשובות הרשב״א ח״א סי׳ ש ל ח ( ‪ :‬״ומאן‬ ‫‪(33‬‬
‫י ב ע י לה )אם הכהן מ ב ר ך שהחיינו או האב( משום דאיכא ב ר כ ת שהחייגו בהאי מ צ ו ה מ ס פ ק א‬
‫לנא מאן מינייהו מברך״‪.‬‬
‫ומה שלא מצינו ס ב ר א וו בשאר מ ת נ ו ת כהונה י״ל עפמ״ש בריב״ש )שם ב ס ו ף‬
‫ה ת ש ו ב ה ( ‪ :‬דבשאר מ ת נ ו ת כהונה אין עושה הכהן כלום רק כשווכד‪ ,‬ב מ ת נ ו ת משלחן גבוה‬
‫א ב ל בפדיון אע״פ שאין עושה מצוד‪ . . .‬מ״מ זכה בבן ונותנו לאב בפדיונו‪.‬‬
‫וגם לרעת רש״י והרא״ש הסוברים שעצם הפדי׳ הוא ע״י ההפרשה והנתינה‬ ‫‪(34‬‬
‫לכהן היא רק כעין תנאי )ראה רי״ט אלגזי ה מ ס ו מ ן בהערה ‪ (17‬הרי מ״מ שייך לומר שהמצוה‬
‫אחשבי׳ לההנאה כי ״לא נעשית המצוד‪ ,‬עד שיבוא הפדיון ליד כהן״ )ב״י ידיד סי' שד‪.(,‬‬
‫שלכן מברך קודם שיתן הפדיון לכהן כיון דבל המצות מ ב ר ך עליהן עובר לעשייתן )ב״י שם(‪.‬‬
‫וע‪-‬ז איסורא אחשבי׳ — ב כ ו ר ו ת י‪ ,‬א‪ .‬רש״י ד״ה חלה )ביצה כז‪ ,‬ב(‪ .‬ולכאורה‬ ‫‪(35‬‬
‫עפ׳יז אם הוא ספק בכור שאז אין האב יכול לברך‪ ,‬גם הכהן אינו יכול ל ב ר ך שהחיינו !‬
‫אבל י״ל דגם ספק מצוד‪ ,‬אחשבי׳ לההנאה ומברך‪ .‬ו ר א ה שו״ת ח ת ״ ס שם סי׳ רצט‪.‬‬
‫‪, (36‬ע״פ המבואר בפנים וע״פ ת ש ו ב ו ת ה ר ש ג ״ א )המובא בהערה ‪ (33‬מ ו ב ן שא״א‬
‫האיבעי׳ כמו״ש ב ס פ ר חוט המשולש בההדרן ל מ ס ׳ פסחים‪.‬‬ ‫לפרש‬
‫ונפק״מ בין שני הטעמים — ב ס פ ק ב כ ו ר בוי לדעת החת׳‪/‬ם — דלעיל בהערה ‪.35‬‬ ‫‪(37‬‬
‫ת ש ו ב ת הרשב״א )ח״א סי' של״ח(‪ .‬וראה מאירי סוף ערבי פ ס ח י ם עוד טעם‬ ‫‪(38‬‬
‫שאין הכהן מ ב ר ך שהחיינו ב מ ח נ ו ת כהונה )וראה רא״ש ב כ ו ר ו ת פ ״ ח סי' ח )הובא ב ט ו ר שם(‬
‫לענין ב ר כ ת הכהן ב פ ד ה ״ ב ‪ :‬אין •הכהן מ ב ר ך כ ל ו ם וכן מ ס ת ב ר דכהן לאו מצוד‪ ,‬קעביד אלא‬
‫מ ק ב ל מ ת נ ו ת כהונה(‪.‬‬
‫שמות ד‪ .‬כ ב ‪.‬‬ ‫‪(39‬‬
‫הדרן על מסי פסחים — ב‬ ‫תעו‬

‫)בתושבע״פ( במס׳ פסחים‪ ,‬שעיקרו ותוכנו של הפסח הוא ״אשר פסח על בתי‬
‫בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים )במכת בכורות( ואת )בכורות( בתינו‬
‫הציל״ ״ — הרי הוא הוא הטעם למצות פדיון הבן‪ ,‬ולכן הרי היא המסובב‬
‫והסיום של מס׳ פסחים‪.‬‬

‫ובשייכות סיום זה למס׳ פסחים מרומז גם הטעם הנ״ל בהא שהאב מברך‬
‫שהחיינו‪ :‬כיון שהצלת ״בגי בכורי ישראל״ )סיבת הציווי( היתה ע״י ש״פסח‬
‫״‬
‫הוי״׳ ‪ ,‬ולאחרי זה ״הוציא הוי״׳‪ ,‬הקב״ה בעצמו פדה בנו בכורו מארץ מצרים‪,‬‬
‫המצוה היא על האב לפדות בנו‬ ‫מזה מובן שגם בהמםובב‪ ,‬במצות פדיון הבן‬
‫בכורו‪.‬‬

‫ח‪ .‬עפ״י כל הנ״ל יש לבאר את הסיום דמסבת פסחים בפנימיות‬

‫הענינים — הסיום והשלימות דהפדיון של ״בני בכורי ישראל״ )מהגלות‪ ,‬היינו‬
‫הגלות הזה האחרון(‪,‬‬
‫שהרי ״חוקיו ומשפטיו לישראל כו׳ הוא עושה )בעצמו(״«‪ ,‬ובודאי יקיים‬
‫הקב״ה מצות פדיון הבן *״‪ .‬לפדות בגו בכורו )מהגלות(‪.‬‬

‫והתחלת הסיום י*‪ :‬״ר׳ שמלאי״‬

‫שהוא בעל השמועה והפס״ד « ‪ :‬לעולם יסדר ״ אדם שבחו של הקב״ה‬

‫ואח״כ יתפלל‪ ,‬וכללות סדור שבחו של הקב״ה הוא בשנים‪ :‬בנגלה ובנסתר‪ ,‬וכנוסח‬
‫ה ב ר כ ו ת ״ ברוך אתה כו׳ אשר קדשנו! ״אתה״ )לנוכח( — בנגלה )ממכ״ע —‬
‫סדר השתלשלות(‪ ,‬ו״קדשנו״ בנסתר )םוכ״ע — למעלה מהשתלשלות(‪.‬‬

‫והנה סדור השבח צ״ל כמה פעמים בכל יום‪ .‬ובענין עקרי — ״לאהבה‬
‫את ה״א ולעבדו בכל לבבכם ״ איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומד זו תפלה״»*‪.‬‬

‫כא יב‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫‪(40‬‬

‫שם כג‪.‬‬ ‫‪(41‬‬
‫ראה עד״ז בשו״ת חת״ם שם םו״ס ד צ ג לעגץ פדיון הבן ע״י שליח‪.‬‬ ‫‪(42‬‬
‫שמו״ר פ׳׳ל‪ ,‬ס‪.‬‬ ‫‪(43‬‬
‫ראה במד״ר ר״פ יז‪.‬‬ ‫*‪(43‬‬
‫‪: (44‬גם בפנימיות הענינים דלקמן בפנים — כי לימוד הלי פדיון הבן וגאולה ה״ז‬
‫ענין ד פ ו י ו ן וגאולה וכמרז״ל כל העוסק ב ת ו ר ת ;עולה כוי )סוף מ נ ח ו ת ‪ .‬שו״ע אדה״ז מ ה ד ו ״ ק‬
‫ם״א סי״א‪ .‬מהדו״ת שם ס״ט(‪.‬‬
‫ב ר כ ו ת לב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(45‬‬
‫ועפ״ז יובן )בפנימיות הענינים( מה שהקדימו ב ש א ל ת ם ‪,,‬כהן מ ב ר ך ״ קודם ל״אבי‬ ‫‪(46‬‬
‫הבן מברך״ אף שבנוגע ל ב ר כ ת על פדיון הבן םשיטא להו דאבי הבן מ ב ר ך — כי בטדור‬
‫שבחיו של הקב״ה‪ .‬הסדר הוא ‪ :‬א ת ה בנגלה — כ ה ן שבבתי' ה ש ת ל ' )בבפנים בארוכה(‪ ,‬ואח״כ‬
‫קדשנו ב נ ס ת ר — ״אבי הבן״ שלמע׳ מ ה ש ח ל ׳ ‪.‬‬
‫ראה בזה זח״ג ר פ ט ‪ ,‬א‪ .‬רשב׳יא בע״י ב ר כ ו ת מ ‪ ,‬ב‪ .‬אבודרהם ב ס ד ר ת פ ל ו ת ש ל‬ ‫‪(47‬‬
‫השחר ע׳ לג( ב ש ם ריב״א‪ .‬ל ק ו ״ ת מסעי )צא‪ ,‬וסע׳׳ב‪ .‬צב‪ ,‬ג> ועוד‪.‬‬ ‫חול ) ב ר כ ת‬
‫עקב יא‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪(48‬‬
‫תענית ב ת ח ל ת ה ‪.‬‬ ‫‪(49‬‬
‫תעז‬ ‫הדרן על מם׳ פסחים — ב‬

‫ומובן שתנויי דר׳ שמלאי בענין זה הווי‪ .‬ולכן באשר‬

‫״אקלע לפדיון הבן״ — אקלע לידי׳ ג״כ שקו״ט השייך גם לנדר׳ז —‬

‫דוגמת פדה״ב דעובדא שבש׳׳ס — בנוגע לפדיון ״בני בכורי ישראל״‪ ,‬פדיון‬
‫כללות בנ״י בדורותינו אלה שהם עקבתא דמשיחא )וכדמוכת מכל הסימנים‬
‫דסיום מס׳ סוטה(‪ ,‬הזמן ד״אקלע לפדיון הבן״ שהקב״ה עומד לפדות בנו בכורו‬
‫מהגלות‪.‬‬
‫וממשיד בסיום )הגלות( ואומר‪ :‬״פשיטא אשר קדשנו במצותיו וצונו על‬
‫פדיון הבן אבי הבן מבדד״‪ ,‬והאיבעי׳ היא מי מברר שהחיינו‪ ,‬כהן מבדד או‬
‫אבי הבן מברך‪:‬‬

‫דהנה החילוק בין בחי׳ אב ובחי׳ כהן הוא דבחי׳ ״אב״ הוא האור א״ס‬
‫ב״ה שלמעלה מהשתל׳«• )וכידוע דאב הוא בחי׳ חכמה ״ שהו״ע אלפיים שנה‬
‫קדמה תורה לעולם — בחי׳ אאלפד חכ׳«(‪ ,‬ו״כהן״ שהוא איש החסד »‪ ,‬הוא‬
‫מדריגת האור שבאה בהשתלשלות‪.‬‬

‫וזהו ופשיטא דעל פדיון הבן אבי הבן מברך׳ ברכה מל׳ המשכה ״‪.‬‬
‫דהמשכת הגאולה עצמה תהי׳ מבחי׳ ״אב״ שלמעלה מסדר השתלשלות‪.‬‬

‫וכמו שהי׳ בגאולה הראשונה של בנ״י — מארץ מצרים — שהקב״ה‬

‫בכבודו ובעצמו גאלם ״‪ ,‬ואף שמצד סדר השתל׳ הי׳ מ ‪ p‬ם לטענה ״אלו עובדי‬
‫כו׳ ואלו עובדים וכו׳״ •«‪.‬‬

‫ועל אחת כמה וכמה בגאולה השלימה מגלותנו זה האחרון‪ ,‬דדבר פשוט‬
‫הוא‪ ,‬שפדייתנו וגאולתנו תהי׳ ע״י אבינו שבשמים בכבודו ובעצמו — שלמעלה‬
‫מסדר השתל׳‪.‬‬

‫אלא שהבעייא היא בנוגע לברכת ״שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״‪.‬‬
‫היינו לא במקורה ושרשה של המשכת עצם הגאולה אלא באופן ואיכות המשכתה‬
‫בזמן )ומקום( למטה‪ ,‬הנה בזה מיבעי׳ מי מבדד כהן דמטי הנאה לידי׳ או אבי‬
‫הבן מברך דקעביד מצוד‪:.‬‬

‫״כהן מברך״‪ :‬דברכתה והמשכתה של הגאולה תהיי ע״י הכהן איש החסד‪.‬‬
‫ז‪.‬א‪ .‬עם היות ששרשה הוא מלמעלה מסדר השתלשלות בכ״ז המשכתה ״בזמן‬
‫הזה״ תהי׳ ע״י מדת החסד‪ ,‬בדרך סדר השתלשלות‪.‬‬

‫‪ (50‬ראה לקד׳ת שה״ש יג‪ ,‬ב‪ :‬כשנמשד אוא׳׳ס להתלבש בח״ע נק׳ אבינו‪ .‬פירוש המלות להצ׳׳צ )דרמ׳׳צ‬
‫ה״ב( רס‪ ,‬א)ביאוה״ו להצ״צ חייב ע׳ תתכט(‪.‬‬
‫תניא פ״ג‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(51‬‬
‫ראה ס פ ר המאמרים תש״ח ע׳ ‪ 272‬ואילך ו כ ה נ ס מ ן שם‪.‬‬ ‫‪(52‬‬
‫ראה זח״ג קמה‪ ,‬ב‪ .‬תניא רפ״נ‪ .‬ובכ״מ‪ .‬וראה אגה״ק סי״ב )קיח‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪(53‬‬
‫ראה לקו׳׳ת ע ק ב טז‪ ,‬ב‪ .‬דרמ״צ ע׳ ‪ .295‬ובכ׳׳מ‪.‬‬ ‫‪(54‬‬
‫הגדה ש״פ‪.‬‬ ‫‪(55‬‬
‫מכילתא שמות י ה כט‪ .‬זח״ב קע‪ ,‬ב‪ .‬ילקוט ראובני שמות יד‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫‪(56‬‬
‫הדרן על מס• פסחים — ב‬ ‫תעה‬

‫והטעם ע״ז‪ :‬״דקמטי הנאה לידי׳״ — שהרי ״שכינתא בגלותא״‪ ,‬מדרי׳‬

‫אלקות )ממכ״ע( שהיא‪ ,‬כביכול׳ כגלות׳ וכמרד׳ל ״ ״גלו לאדום שכעה עמהם״‬
‫‪5‬‬
‫)ובהגאולה נאמר( ״ושב ה״א את שבותך״ והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד‬
‫‪6 0‬‬
‫שהקב״ה שב עמהן כר״ ״ — מטי הנאה לידי׳ — ד״אלקיכם כהן הוא״ ;‬
‫גם י״ל‪ ,‬ענינה של הגאולה הוא )גם( ״הנאה״ )בתור שכר ״( דמטי ע״י‬
‫גאולתן של בנ״י‪ ,‬ולכן אפשר שהגאולה תעבור דרך לבושי הטבע וכוי‪ .‬שהרי‬
‫גם באופן זד‪ ,‬״מטי הנאה״ — ישנה הנאת הגאולה‪.‬‬
‫אמנם מאידך םברא ש״אבי הבן מברך״‪ :‬שגם המשכתה ופעולתה של‬
‫הגאולה ״בזמן הזה״ תהי׳ ע״י ה״אב״ — אבינו שבשמים‪.‬‬
‫והטעם‪ :‬״דקעביד מצוד‪,‬״‪ .‬היינו שענינה של הגאולה הוא לא רק ה״הנאה״‬
‫‪63‬‬
‫דמטי על ידה‪ ,‬אלא שגם עצם )ואופן( הגאולה עיקר הוא ־«‪ ,‬שה״ה מצות הקב״ה ‪.‬‬
‫ולכן האב עצמו מברך וממשיך את הגאולה כמו שהיא למעלה מהשתל׳ בתוך‬
‫גדרי ״הזמן)ומקום( הזה״‪ ,‬שגם אופן הגאולה יהי׳ בדרך למעלה מהטבע לגמרי ״‪.‬‬

‫ובעי׳ זו איפשטא באמרם ״אבי הבן מברך שתים״‪ :‬מכיון שפדיון הבן‬
‫בכורו היא מצותו של אבינו שבשמים הרי במו שראשית המשכת הגאולה‬
‫)ברכה ראשונה(‪ ,‬היא למעי מסדר השתל׳ — כמו״כ הוא באופן המשכתה והגעתה‬
‫למטה תהי׳ ע״י ״האב״ — שלא תעבור דרך סדרי הטבע וכוי‪ ,‬כ״א בשעתא‬
‫‪5‬‬
‫חדא וברגעא חדא « ובחסד וברחמים עד שתתבטא גם ברגש השמחה והעונג‬
‫של הגוף כפשוטו ׳•׳׳‪.‬‬
‫ומרומז הוא גם בהשייכות של פדיון הבן למס׳ פסחים )נוסף על המבואר‬
‫לעיל שענין מס׳ פסחים הוא מה שהקב״ה בעצמו פדה את ״בני בכורי ישראל״‬

‫ספרי מסעי לה‪ ,‬לד‪ .‬וראה אגה״ק סכ״ד‪) ,‬קמ‪ ,‬רע״א(‪.‬‬ ‫‪(57‬‬
‫נצבים ל‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪(58‬‬
‫‪ (59‬מגילה כט‪ ,‬א‪ .‬פרש״י נצנים שם‪.‬‬
‫סנהדרין לט‪ ,‬סע״א‪.‬‬ ‫‪(60‬‬
‫ראה שו״ת חת״ם שם סי' שנו‪.‬‬ ‫‪(61‬‬
‫ראה פיה״מ להרמב״ם ‪:‬סנהדרין פ״י‪.‬‬ ‫‪(62‬‬
‫ראה לקו׳׳ש חייה )עי ‪ 244‬ואילך( שגילוי העצמות לע״ל )נח׳׳ר לנברא( אין זה‬ ‫‪(63‬‬
‫רק שכר על עבודת התומ״צ דעכשיו‪ ,‬אלא שנוגע לעצם קיום התומ״צ ו ה מ ש כ ת העצמות‬
‫שנעשה על ידם )— נח״ר לבורא( עיי״ש‪.‬‬
‫ע״•פ המבואר בלקוטי לוי״צ )לקוטים על מארז״ל ע׳ קיר ואילך( שרי שמלאי‬ ‫‪(64‬‬
‫שייר בעיקרו ל ח ל ק הנגלה שבתורה כי שמלאי פירושו כ מ ו שמלה דהיינו לבוש‪ ,‬ומגיע ביבחי'‬
‫זר׳ נ )ולכן לא רצה ר״י ללמוד עמו ס פ ר יוחסין — אגדה שמגיע בחו׳׳ב( — יובן מה שר׳‬
‫ש מ ל א י בעצמו ״לא הוד‪ ,‬בידי׳״‪ ,‬שלא הי׳ יכול להגיע לזה שפדיון הבן הוא ע״י ה א ב — בחיי‬
‫חכמה )שלמע׳ מהשתל׳(‪.‬‬
‫וספם״ד הרמב״ם )הלי תשובה פ״ז ה״ד‪ :(,‬ה ב ט י ח ה ת ו ר ה שסוף ישראל ל ע ש ו ת‬ ‫‪(65‬‬
‫תשובה בסוף גלותן י מ י ד הן נגאלין‪.‬‬
‫שאז דוקא מברכים שהחיינו‪ .‬ראה ב ה נ ס מ ן בלקו״ש ח״י ע' ‪ 47‬הערה ‪.30‬‬ ‫‪(66‬‬
‫וראה לענין׳פדה״ב תום׳ ו״׳ה לאחר ב כ ו ר ו ת מט‪ ,‬א‪ .‬וברא״ש שם ס״ח ) ה ו ב א בב״י שם( ז י ״ ל‬
‫ו א י ן מברכין שהחיינו )גם( אם מ ז כ י ר צערו‪.‬‬
‫תעט‬ ‫הדרן על מס• פסחים — ב‬

‫ביצי״מ‪ ,‬יש בזה רמז גם הגאולה העתידה( שפסח הוא גם מל׳ חס י• )הקב״ה עלן(‬
‫שזהו ל׳ תרגום וכן תרגם אונקלס עה״פ ״ופסחתי״ — ״ואיחום״‪ ,‬״ופסח הוי׳״ —‬
‫‪8‬‬
‫״ויחוס ה׳״ «׳ והיינו שהפדי׳ של בנו בכורו תומשד גם ב״תדגום״ )בלשון ולבושי‬
‫העולם ״( באופן של רחמים רבים»׳ וחמלה גדולה‪.‬‬

‫מסיים‬ ‫ומתחלה אמרו זה בבי מדרשא היינו בד׳ אמות של תורה‪ ,‬ואח״כ‬
‫ש״אבי‬ ‫״והלכתא אבי הבן מבדד שתים״‪ ,‬שנמשך העגין גם בהליכות עולם ״‬
‫טפחים‬ ‫הבן מברך שתים״ — שבין עצם הפדי׳‪ ,‬ובין המשכתה למטה מעשרה‬
‫״ופסח‬ ‫תהי׳ מלמע׳ מסדר השתל׳‪ .‬באופן של דילוג )שגם זה מהפירושים של‬
‫‪2‬‬
‫ה׳״ י(‪ ,‬בטוב הנראה והנגלה‪ ,‬בקרוב ממש‪.‬‬

‫מכילתא עה״פ ‪,.‬ופסחתי עליכם״ )פרשתנו יב‪ ,‬יג( וראה שם עה״פ ״ופסח הוי׳״‬ ‫‪(67‬‬
‫)שם יב‪ ,‬כג(‪.‬‬
‫וראה גם פרש״י ״וחמלתי״‪ ,‬״וחמל״‪.‬‬ ‫‪(68‬‬
‫ראה תו״א פ' משפטים‪.‬‬ ‫‪(69‬‬
‫ששייכים במיוחד ל״אב״ כמ״ש כרחם אב‪ .‬וראה פסיקתא דר״כ )ע״פ ״אנכי‬ ‫‪(70‬‬
‫אנכי הוא מ נ ח מ כ ם ״ ( ‪ :‬דרכו של אב לרחם כוי‪ .‬וראה לקו״ש ח״ד )עי ‪ (1081‬ש״אב״ מ ו ר ה‬
‫על גילוי הרחמים המשלים לגמרי א ת החסרון עיי״ש‪ .‬וראה פיה״מ לאדהאמ״צ סקי״א‪.‬‬
‫נדה — בסיומה‪.‬‬ ‫‪(71‬‬
‫ופרש״י עה״פ ״ ו פ ס ח ת י עליכם״‪.‬‬ ‫פרש״י‪ .‬וראה גם מכילתא‬ ‫‪(72‬‬

‫ם‪02‬‬
‫עניני חג הפסח‬
 ‫מפתח‬
‫תפג‬ ‫מעות חטים‬

‫תפה‬ ‫חלוקת מצה שמורה‬

‫תצ‪ .‬תצא‪ .‬תצה‪ .‬ת ק ה ‪ .‬תקו‬ ‫ש ב ת הגדול‬

‫תקז‬ ‫קרבן פ ס ח‬

‫תקז‬ ‫חג ה מ צ ו ת ‪ . .‬זמן ח ר ו ת נ ו ‪ . .‬ח ג ה פ ס ח‬

‫תקטר‬ ‫מ כ ת ב י ם בעני! ה נ ״ ל‬
‫חגה״פ — בטחון ו א מ ו נ ה ע ״ י א כ י ל ת מ צ ה ‪ /‬ומן ח ר ו ת נ ו — ח י ר ו ת מן היצה״ר‪,‬‬
‫דברים ה מ ב ל ב ל י ם ב ע ב ו ד ת ה• ו מ ה ג ב ל ו ת ה ט ב ע ‪ /‬ה מ ש כ ת ה ח י ר ו ת ב כ ל עניני ה א ד ם‬
‫ו ע ל כ ל ה ש נ ה כ ו ל ה ו ח י ר ו ת ו״אסירים״ ‪ /‬זמן יצי״מ — מסוגל לעלי׳ ר ו ח נ י ת ו ק ב ל ת‬
‫ה ש פ ע ו ת עליונות‬

‫תקכז‪ .‬ת ק ל ב‬ ‫סדר הגדה‬

‫תקלד‪ .‬תקלז‪ .‬ת ק ל ח‬ ‫כ ע ד א ר ב ע ה בנים‬

‫תקלח‬ ‫י ו ם ב׳ ד ח ג ה ״ פ‬

‫תקלט‪ .‬ת ק מ א‬ ‫חול המועד פסח‬

‫תקמג‬ ‫שכיעי ש ל פ ס ח‬

‫ת ק מ ה ‪ .‬תקנד‪ .‬ת ק ס‬ ‫אחרון ש ל פ ס ח‬

 ‫עניני חג הפסח‬

‫מעות חט<ם‬

‫ב״ה‪ ,‬א׳ ניסן תשט״ו‬

‫‪ . . .‬תרומתו נדבת לבו‪ ,‬כפי שבאה בהימים שלפני הפסח הרי נמסרה לענינא‬
‫דיומא — קמחא דפסחא מעות חטים‪.‬‬
‫והנה ידוע פתגם הבעש״ט‪ ,‬ששמענוהו כ״פ מכ״ק מו״ח אדמו״ר‪ ,‬אשר מכל דבר‬
‫יש ללמוד הוראה בעבודת האדם לקונו שזהו תכלית בריאתו‪ ,‬וכמרז״ל סוף קדושין‪,‬‬
‫אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני‪.‬‬
‫וכש״כ וק״ו שיש ללמוד את זה מעניני תורה ומצות‪ .‬ובנדון דידן הרי מנהג‬
‫ישראל תורה היא‪ ,‬והובא גם בראשונים שלפני הפסח גובין קמחא דפסחא‪ — ,‬היינו‬
‫עזר לעניים‪ .‬וזהו ג״כ הקדמה להסדר וכנוסח ההגדה שמתתיל בענין כל דכפין ייתי‬
‫ויכול‪ .‬והוראה והדגשה מיוחדת בזה‪ ,‬אשר כל ישראל ערבים זה בזה הן בענינים‬
‫גשמים והן בענינים רוחנים‪ ,‬ואי אפשר להאדם להיות בן חורין ולנהוג דרך חירות‬
‫בימי הפסח‪ ,‬כדרישת התורה שקוראה לזמן זה זמן חירותנו ובפרט בעת עריכת‬
‫הסדר‪ ,‬כי אם כאשר עושה כל מה שביכולתו שגם חבירו הישראלי יהי׳ בן תורין‪,‬‬
‫פטור ותירות מן הדאגות‪ .‬ואדרבה צריך להקדים בהנוגע לחבירו קודם שמתחיל‬
‫בעריכת החירות שלו‪ .‬ולכן הקדמה לחגיגת זמן חירותנו — הוא הענין דמעות תטים‬
‫והקדמה פרטית לעריכת הסדר — ההודעה דכל דכפין ייתי ויכול‪.‬‬

‫ומזה נלמוד ג״כ בהנוגע להנשמה והגוף‪ ,‬אשר אי אפשר שתהי׳ הנשמה בת‬
‫חורין‪ ,‬עבד לד׳ ולא עבדי פרעה‪ ,‬אלא כשהיא משחררת את הגוף גם כן‪ ,‬והגוף ג״כ‬
‫עבד לה׳ ולא עבד פרעה‪ ,‬אשר זוהי הוראת הבעש״ט בתורתו הידועה — כי תראה‬
‫חמור — כאשר תסתכל בעיון טוב בהחומר שלד שהוא הגוף‪ ,‬תראה — שונאר —‬
‫שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלקות ורוחניות‪ ,‬ועוד תראה שהוא — רובץ‬
‫תחת משאו — שנתו הקב״ה להגוף‪ ,‬שיזדכך ע״י תומ״צ‪ ,‬והגוף מתעצל בקיומם‪,‬‬
‫ואולי יעלה בלבבך — וחדלת מעזוב לו — שיוכל לקיים שליחותו‪ ,‬כי אם תתחיל‬
‫בסיגופים לשבור את התומריות‪ ,‬הנה לא בזו הדרך ישכון אור התורה‪ ,‬כי אם —‬
‫עזוב תעזוב עמו — לברר את הגוף ולזככו ולא לשברו בסיגופים‪...‬‬

‫בברכה לחג פסח כשר ושמח‬

‫)לקו״ש זז״ז <]• ‪(254‬‬

‫תפג‬
‫עניני חג ה פ ס ח‬ ‫תפר‬

‫ב״ה‪ ,‬ח׳ ניסן ה׳תשט״ו‬

‫‪ . . .‬איינע פון די הוראות פון דעם יום־טוב פסח‪ ,‬זמן חירותנו‪ ,‬איז —‬

‫אז מאטעריעלע פרייהייט‪ ,‬פרייהייט פון פיזישע שקלאפעריי און נויט‪ ,‬איז פאר‬
‫זיד אליין נאד ניט דער אמתיער צוועק‪ .‬עם דארף דיגען צו דערמעגליכעז און פירען‬
‫צו גייסטיקער באפרייאונג‪ ,‬די באפרייאונג פון דער נשמה‪.‬‬
‫וואס דאם איז געווען אויך דער ציל פון יציאת מצרים — בהוציאך את העם‬
‫ממצרים תעבדון את הא׳ על ההר הזה — מתן תורה‪.‬‬
‫אזוי איז עם מיטן כלל און אזוי איז עס מיטו פרט‪ .‬וואם דערפאר איז דער מנהג‬
‫ישראל — וואם תורה הוא — אז א איד הייבט אן זיין זמן חרותינו מיט טאו א מצוה‪,‬‬
‫און א מצוה וואס איז שקול כנגד כל המצות — צדקה — ער גיט פאר פסח — מעות‬
‫חטים און פאר דעם סדר זאגט ער‪ :‬כל דכפין ייתי וייכול‪.‬‬

‫אין דעם פולז זין פון זמן חירותנו שיק איך מיין ברכה צו געניסען תירות‬
‫אמתית‪ ,‬חירות פון דאגות בגשם און פון דאגות ברוח‪ ,‬פון יעדע זאך וואס שטערט‬
‫צו עבודת השם בשמחה ובטוב לבב‪,‬‬

‫און ממשיך זיין די שמחה און חירות על כל השנה כולה‪,‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫)לקדש ח״ז עי ‪(?49‬‬

‫ב״ה‪ ,‬י״ג ניסן תשי״א‬

‫‪ . . .‬איצט שטייענדיק בא די טעג פון פסח‪ ,‬איז זיכער אייד באקאנט וואס רז״ל‬
‫דערציילן אונז אז ארויסגייענדיק פון מצרים האבן געדארפט זיין אלע ששים רבוא‬
‫בישראל‪ ,‬אוו אויב עס וואלט געפעלט אפילו איינער‪ ,‬דאן וואלט עס ח״ו געשטערט‬
‫אלע איבעריקע‪ .‬א הוראה פאר אונז אין די ווערטער איז‪ ,‬און בפרט אין די טעג פון‬
‫פסח‪ ,‬אז מיד דארפן אלע געדיינקען און לייגו די גרעסטע כוחות צו מקרב צו זיין‬
‫לתורה ויהדות יעדן איינעם בישראל‪ ,‬מאן‪ ,‬פרוי‪ ,‬יונג און אלט‪ ,‬וואס דאס איז נוגע‬
‫ניט נאר דעם וועלכן מ׳איז מקרב‪ ,‬נאר אויך אונז אלעמען‪.‬‬

‫דאס איז אויך איינער פון די רמזים בא דער התחלה פון פסח‪ ,‬וואם איידער מיר‬
‫גייען אנהויבן פראווען די סדרים‪ ,‬זיינען מיר מכריז ומודיע אז כל דכפין ייתי וייכול‬
‫כל דצריך ייתי ויפסח‪ ,‬וואס ווערט געמיינט סיי כפשוטו הילף בגשמיות‪ ,‬םיי הילף‬
‫ברותניות‪ ,‬השתא עבדיו לשנה הבאה בני ח ו ר י ן ‪. . .‬‬
‫בברכת חג כשר ושמח‪.‬‬
‫)לקדש זדז ע׳ צ‪(25‬‬
‫תפה‬ ‫חלוקת מצה שמורה‬

‫חלוקת מצה שמורה‬

‫אין חודש ניסן זיינען פאראז כמה סוגי ענינים‪ :‬ענינים וואס זיינען מדאורייתא‪,‬‬
‫מדרבנן און מנהגים‪ .‬פון די עיקרי חודש ניסן איז — חג הפסח‪ .‬ווי די גמרא טייטשט‬
‫דאס וואס עס שטייט אין דער משנה‪ :‬באחד בניסן ראש השנה לרגלים‪ ,‬אז דאס‬
‫מיינט מען רגל שבו — פסחי‪ ,‬און בפסח ביחוד זיינען דא די סוגים הנ״ל‪ :‬דאו­‬
‫רייתא‪ ,‬דרבנן און מנהגים‪.‬‬

‫אמאל איז געוועז א מנהג‪ ,‬אז פאר פסח פלעגן די רבנים אריינשיקן מצות‬
‫שמורה צו זייערע בעלי־בתים‪ :‬א גאנג מצות‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬זעקס מצות אויף ביידע סדרים‪,‬‬
‫אדער לכל הפתות צוויי מצות אויף דעם כזית מצה‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬פאר דער מיטלסטער‬
‫מצה‪.‬‬

‫בפשטות איז געוועז — צוליב דעם רב׳ס הכנסה‪ .‬דערביי האט מען‬ ‫טעם המנהג‬
‫אן ענין עקרי‪ :‬עס איז דאר פאראן א ריבוי דינים ודקדוקים אין‬ ‫אבער באווארנט‬
‫‪2‬‬
‫ניט אלע זיינען בקי אין דעם אדער קענען דאס אויספירן‪ ,‬דערפאר‬ ‫מצות מצוה ‪ ,‬און‬
‫פארזארגן די בעלי־בתים דערמיט‪ ,‬כדי מען זאל זיכער יוצא זיין‬ ‫פלעגן די רבנים‬
‫מיט מצוות מצה‪.‬‬

‫מצד פארשידענע טעמים‪ ,‬איז‪ ,‬אין א סך ערטער‪ ,‬דער מנהג בטל געווארן‪ .‬עם‬
‫איז ניט נוגע איצט צו ריידן איבער די טעמים פארוואס דער מנהג איז בטל גע־‬
‫ווארן‪ .‬וואס איד וויל זאגן איז‪ ,‬אז איר בעט — און‪ ,‬לו יישר חילי‪ ,‬וואלט איר הייסן‬
‫— איינצופירן צוריק דעם מנהג‪ ,‬אז די רבנים זאלן אריינשיקן מצות שמורה צו‬
‫זייערע בעלי־בתים‪.‬‬

‫און ניט דוקא א רב‪ ,‬נאד יעדער איינער וואס האט א השפעה‪ :‬זאל דאס זיין א‬
‫רב‪ ,‬א שוחט‪ ,‬א רעוורענד צי א שמש‪ ,‬איז אויב ער האט נאד עמעצן וואט אויב ער‬
‫וועט אים אריינשיקן מצות — וועט יענער נוצן צום סדר די מצות וואט ער האט אים‬
‫‪5‬‬
‫אריינגעשיקט‪ ,‬זאלו זיי דאם טאו‪ :‬אריינשיקן מצות‪ ,‬און דוקא קיילעכדיקע ‪ ,‬דוקא‬
‫‪5‬‬
‫האנט־מצה•‪ ,‬און דוקא מצה שמורה ‪ ,‬וואס דורד דעם וועט ביי הונדערטער און‬
‫אפשר טויזנטער אידן אפגעהיט ווערן מצות אכילת מצה ווי עס דארף צו זיין‪,‬‬

‫‪ (1‬ראה רש׳׳י ד״ה רגל )ראש השנה ד‪ ,‬א(‪ .‬שנדחק לפרש לשון המשנה‪ .‬אבל יובן על פי מה שנתבאר‬
‫בדיוק הלשון ר א ש חודש ולא ת ח ל ת החודש — שיום זה בולל בתוכו כל ימות החודש וכמו הראש הבולל‬
‫בתוכו חיות כל האברים )לקוטי תורה ריש פרשת תבוא‪ .‬שפע טל ש״ח פיג( — ובכ״ז במשנה הלשון ב א ח ד‬
‫בניסן ולא בר־ח ניסו‪ ,‬כדי לשלול יו‪ 0‬א׳ דר״ח )כשהיו מקדשים על פי הראי׳(‪ .‬ופשוט‪.‬‬
‫‪ (2‬שולחן ערוך אורת תייס סימן תס‪ .‬וראה מעדני שמואל על קיצור שולחן עריך סימן קי סיק צג‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ (3‬זע שמות )יב‪ ,‬לט(‪ :‬ע ו ג ו ת מצות‪ .‬והאריך בזה בשו״ת מהר״י אסאד חלק אורח חיים סימן קנז‪.‬‬
‫‪ (4‬זע איו די ספרים וואס ויינען געבראכט איו שדי תמד אסיפת דינים מעי תמץ ומצה סימן יג‪ .‬שערים‬
‫מצוינים כהלכה לקיצור שו״ע סימן קי‪ .‬הגדת מבאר )פעטריקוב‪ ,‬תרע״ד(‪.‬‬
‫‪ (5‬זע פרי תדש לשולתן ערוך אורת תיים סימן תנג‪ .‬שו״ע רבנו הזקן שם סעיף יט‪.‬‬
 ‫עניני חג הפסח‬ ‫תפו‬

‫ובהידור‪ .‬אין די ערטער וואו עס פירט זיר צו מאכן אלגעמיינע סדרים )ווי האטעלן‬
‫וכדומה( איז זעלבסטפארשטענדלעך דארפן דאס טאן די מסדרים פון די סדרים‪.‬‬

‫וגדולה מעלת וסגולת מצוות מצה‪ ,‬וואס איז‪ ,‬כלשון הזהר הקדוש‪ ,‬מיכלא‬
‫‪6‬‬
‫דאסוותא און מיכלא דמהימנותא ‪ ,‬וואס אמונה איז דאך דער יסוד פון אלע מצוות‪,‬‬
‫און פון אידישן לעבן בכללי — אז דאם מקיים זיין די מצוה ווי עס דארף זיין און‬
‫מיט א הידור — וועט געבן א חיות אין קיום פון תורה ומצוות דעם גאנצן יאר‪ ,‬עס‬
‫זאל זיין א געזונטער יאר ברוחניות‪ ,‬וועט בדרך ממילא זיין א געזונטער יאר‬
‫בגשמיות‪.‬‬
‫(‬ ‫‪v‬‬ ‫‪243‬‬ ‫!משיחת ש״פ החודש תשי־ד — ל ק ד ש ח״א‬

‫‪ (6‬זהר חלק ב קפג‪ ,‬ב‪ .‬זע ארך זהר חלק ב מא‪ ,‬א‪ .‬לקוט׳ תורה צו יג‪ ,‬ד‪ .‬ד״ה כימי צאתך‪ ,‬תשיח לכ״ק‬
‫מריח אדמו׳׳ר — סוף פרק יב )קונטרס נו(‪.‬‬
‫‪ (7‬זע מכות כד‪ ,‬א‪ .‬שער האמונה לאדמו״ר האמצעי‪.‬‬

‫‪ . . .‬ב ק ש ת י ‪ ,‬אשר בעוד מועד ישלחו מכאן לקהלתם קדושה מצות שמורה‪,‬‬
‫באופן אשר יגיעו לכל אחד‪ ,‬על כל פנים שני זיתים‪ ,‬ותקותי שנתקבלו בעתם‪.‬‬
‫ויהי רצון מהשי״ת אשר תפעל המצה שמורה פעולתה‪ ,‬פעולת מיכלא‬
‫דהימנותא ומיכלא דאםותא במילואה‪.‬‬

‫ושומר ישראל‪ ,‬ע״פ דרשת רז״ל עה״פ שמורים הוא בניסן נגאלו בניסן עתידין‬
‫להגאל )ר׳׳ה יא‪ ,‬ב(‪ ,‬יקיים במהרה בימינו ממש את היעוד כימי צאתך מארץ מצרים‬
‫אראנו נפלאות‪.‬‬
‫וכמו שביאר כ״ק מו״ת אדמו״ר זצוקללה״ה נבג׳ימ זי״ע )בד׳׳ה כימי צאתך‬
‫תש״ח(‪.‬‬
‫ימי צאתך לשון רבים‪ ,‬כל הימים מזמן יציאת מצרים עד הגאולה העתידית‪,‬‬
‫אשר אז — אראנו נפלאות על ידי משיח צדקנו‪.‬‬
‫בכבוד ובברכת חג פסח כשר‬
‫ושמח‬
‫ד ניס! חשי־ח(‬ ‫)ממכתב‬
‫תפז‬ ‫חלוקת מצה שמורה‬

‫ב״ה‪ ,‬י״ג אייר תשי״ד‬

‫‪ . . .‬נהניתי במ״ש אודות חלוקת המצה שמורה‪ ,‬ואשר עינו היתה טובה בשל‬
‫אחרים לזכותם ג״כ ולו ידעתי מראש הייתי שולח יותר‪ ,‬אבל אין צועקים על העבר‬
‫והכל תלוי במזל‪ ,‬ויה״ר אשר לשנה הבאה‪ ,‬הנה כל הענינים שמקבלים אנו אותם‬
‫עדייו באמונה‪ ,‬ובמילא סיוע בזה מיכלא דמהימנותא‪ ,‬יתיישבו אז בשכל ודעת‪,‬‬
‫וישתמשו בכח האמונה לענינים יותר נעלים‪ .‬וע״ד המבואר בכ״מ בדא״ח שכמה‬
‫דרגות באמונה‪ ,‬וכשמתעלה האדם בבח שכלו‪ ,‬הרי תופס בשכל מה שאתמול הי׳‬
‫עדיין רק באמונה‪ ,‬ואעפ״כ נשארו אצלו כמה ענינים‪ ,‬שלע״ע קצר שכלו להשיגם‬
‫ומאמין בהם באמונה פשוטה‪ .‬והוא ע״ד הנראה גם עתה‪ ,‬שילד קטן אמיתית כמה‬
‫דברים הוא אצלו באמונה‪ ,‬מה שהגדול מבינם ויודעם‪ .‬ובמילא מובן שאצל הגדול‬
‫יותר מגדול זה — מובן בשכל מה שהגדול נזקק לאמונה ש ל ו ‪. . .‬‬
‫‪(246‬‬ ‫) ל ק ד ש ח ־ ! עי‬

‫ב״ה‪ ,‬כ״ג ניסן תשי״ח‬

‫ברוקלין‬
‫תושבי כפר חב״ד‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫בנועם הגיעתני הבשורה הטובה‪ ,‬מהשתתפות תושבי הכפר במבצע המצה‬
‫שמורה ובטרחתם בגופם — אפיית המצה שמורה‪ .‬וכפי שכותבים לי מודגשה היתה‬
‫השתתפות נשי ובנות חב״ד‪ ,‬ה׳ עליהן תחיינה‪,‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אשר ההשתתפות במבצע מיכלא דאםוותא ומיכלא דמהימנותא‬

‫לאחינו בני ישראל — תוסיף בפעולות מיכלא זה בהנוגע לתושבי הכפר בעניניהם‪,‬‬
‫שכללותן — יציאת מצרים‪ ,‬תירות מכל מצרים העלמות והסתרים ויציאה למרחב‬
‫האמיתי‪ ,‬הן בגשמיות והן ברוחניות‪.‬‬

‫ובמיוחד לנשי ובנות חב״ד אשר בכפר חב״ד — הרי יהי רצון שכימי צאתך‬
‫מארץ מצרים‪ ,‬שהודיעונו רז״ל שבזכות נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו אבותינו‬
‫ממצרים‪ ,‬תזכנה גם הן‪ ,‬ביתד עם כל בני ובנות ישראל‪ ,‬בקרוב ממש לקיום היעוד‪,‬‬
‫אראנו נפלאות‪ ,‬ע״י משיח צדקנו שיגאלנו בגאולה האמיתית והשלימה‪.‬‬

‫בברכה לבשו״ט תכה״י‬

‫ולהרחבה אמתית בגו״ר בכה״ע‬
‫‪( M‬‬ ‫חייו ע׳‬ ‫)‪4‬לקדש‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תפח‬

‫במענה על מכתבו מט״ז ניסן והקודם לו‪ ,‬נהניתי במאד ממה שהתעסק לחלק‬
‫מצה שמורה לתבריו מלפנים וגם עתה‪ .‬ובודאי יכתוב בפרטיות יותר לאתר התג‪,‬‬
‫ות״ח מראש‪ .‬וכן בטח יכתוב ע״ד הנעשה בזה ע׳׳י שאר אנ״ש — הידוע לו‪ .‬וגדול‬
‫זכות התעסקות זאת להמשיך הטבת הבריאות לאמו שתליט״א‪ ,‬נוסף על תופפת‬
‫הברכה והצלחה בעניניו הוא ושל זוגתו תחי׳ למילוי משאלות לבבם לטובה בקרוב‪.‬‬
‫ח ו ה מ ״ פ ח ש ט ־ ו — ל ק ר ש ח כ ״ ב ע ׳ ‪(289‬‬ ‫)מםכחב‬

‫לאחרי הפסק הארוך — נתקבל מכתבו משושן פורים עם המוסגר בו‪ .‬ויה״ר‬
‫שימשיך בבשו״ט הן בעניניו הפרטים והן בענינים הכלליים‪ ,‬ובזה הענין שהזמן גרמא‬
‫— חלוקת מצה שמורה ובפרט לאנשי הצבא‪ ,‬שמוכרח ששנה זו יתרבה מספר‬
‫האנשים שיקבלו זה מאשר בשנים שקדמו‪ ,‬שהרי הכירו ובאו בקשר עם כמה מהם‪,‬‬
‫וגם ההתעוררות ערה בשנה זו יותר משלפני׳ — נוסף על ההוראה הכללית שמוכרח‬
‫הענין דמעלין בקדש דוקא‪ .‬ומובן שדברי בזה הוא לכל המתעסקים בדבר‪ ,‬וברשותו‬
‫וגם זכותו למסור זה לכולם‪ ,‬שהרי הזמן קצר‪.‬‬
‫שמתתי לידיעות הראשונות אודות החגיגה דפורים בכפר־חב״ד‪ ,‬ובטח‪ ,‬כמו‬
‫בכל הענינים‪ ,‬ישאיר קישור מתמיד והולך ומתרחב עם אלו שביקרו שם‪ ,‬שבודאי‬
‫תהי׳ האפשריות לנצל קישור זה להפצת היהדות והחזקתה‪ .‬ובכגון דא — בטח גם‬
‫להם‪ ,‬עכ״פ לחלק חשוב מהם‪ ,‬יש להמציא כזית מצה ש מ ו ר ה ‪. . .‬‬

‫בברכה לבשו״ט בכל האמור‬

‫— ל ק ר ש ח כ ״ ב ע ׳ ‪(290‬‬ ‫כ ״ ג אד־׳ש ת ש י ־ ז‬ ‫)מתכתב‬

‫‪ . . .‬נעם לי במאד לקרות‪ ,‬אשר הכפילו הכמות דמצה שמורה שחלקו‪ ,‬שתקותי‬
‫חזקה שלא רק בכמות נתוסף‪ ,‬אלא גם באיכות‪ ,‬ז‪ .‬א‪ .‬שאפילו אלו שקבלו אשתקד‬
‫נתוסף שנה זו בהתעוררות שלהם ובפעולות מיכלא דמהימנותא בעניניהם‪ ,‬כיון‬
‫שזהו לא פעם הראשונה ורושם פעם הראשונה בטח עודנו ישנו‪ ,‬שהרי קדושה אינה‬
‫זזה ממקומה‪ .‬ובפרט אם המעורר בא במגע בזמנים שונים בעניני התעוררות‪ .‬וכותב‬
‫תפט‬ ‫חלוקת מצה שמורה‬

‫הנני ע״ד האמור גם כדי להדגיש קיום הבטחת רבותינו הק׳ חזקה לתעמולה שאינה‬
‫חוזרת ריקם‪ ,‬שזהו מוסיף כת בתעמולה מכאן ו ל ה ב א ‪. . .‬‬
‫) מ מ כ ת ב א• א י י ר ת ש י ‪ -‬ז — ל ק ר ש ח נ ־ נ ע׳ ‪(290‬‬

‫‪ . . .‬בודאי מתכוננים למבצע חלוקת מצה שמורה‪ ,‬ולא כבכל שנה אלא בהוספה‪,‬‬
‫שהרי נתרבה מספר אלה שמכירים בהם ונתוסף ג״כ בההתעוררות דלבן של ישראל‪,‬‬
‫אשר גם בגלותא כשישנה היא — בכ״ז הלב ער להקב״ה ולגאולה‪ ,‬וגאולה ענינה‬
‫לכל לראש מיצר ה ר ע ‪. . .‬‬
‫) מ מ כ ת ב ו־ נ י ס ! ת ש י ־ ז — ל ק ר ש ח י ־ ב ע• ‪(157‬‬

‫‪ . . .‬נעם לי לקרות במכתבו אודות חלוקת השמורה‪ ,‬אף שלפלא קצת שלא חלקו‬
‫כמות יותר גדולה‪ .‬ואף שבפנימיות הדברים הכמות בכגון דא אינה נוגעת כ״כ‪,‬‬
‫ובפרט בעניני פסח‪ ,‬אשר מרובה מדה טובה וכו׳ שהחמץ הוא במשהו‪ ,‬ומזה מובן‬
‫שאפילו משהו טוב מועיל‪ .‬בכ״ז בהנוגע להסדרים‪ ,‬הרי השיעור הוא עכ״פ כדת‪,‬‬
‫ובפרט כשהמקבל עדיין אינו יודע ע״ד האיכות הבלתי תלוי בכמות‪.‬‬

‫לפלא מ״ש שכיון שזהו בין הזמנים בישיבות לכן נתמעט מספר המשתתפים‬
‫בשיעורי דא״ח‪ .‬כי הרי אדרבה‪ ,‬כשהוא בין הזמנים פנוים הם יותר‪ ,‬וביכולתם‬
‫להרבות בשיעורים אלו‪ ,‬אם במקום דעד עתה או במקום שלשם נוסעים — ע״י‬
‫שיקשרום שם עם אנשים המתאימים‪ .‬והרי כמו דמשהו דימים אלו נוגע ביותר‪ ,‬שכן‬
‫הוא בגשמיות מפני שכן הוא בענינים הרוחנים‪ .‬במילא מובן עד כמה נוגע הנ״ל‪,‬‬
‫היינו שינצלו ימי הפסח בלימוד המחזק את כח האמונה‪ ,‬ואף שלכאורה אין הענין‬
‫נוגע עתה‪ ,‬בכ״ז יש עד״ז מזמז לזמן ביומא דפגרא ובו׳‪ .‬והדברים האמורים הנ״ל‬
‫יכולים לשמש לימוד גם אז‪ ,‬אפילו קודם חג הפסח הבע״ל‪.‬‬

‫בודאי עושים הכנות הכי נמרצות ליום ל״ג בעומר הבע״ל‪ ,‬לנצלו במדה‬
‫המקסימלית‪ ,‬ואעורר את אנ״ש להשתתף בהוצאות הכרוכות בזה במדה מסוימת‪.‬‬
‫(‬ ‫‪D‬‬ ‫‪157‬‬ ‫) מ מ כ ת ב ד־ א ״ ר ח ש ט ‪ -‬ז — ל ק ד ש ח י ־ כ‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תצ‬

‫שבת הגדול‬

‫הטעם מה ששבת שלפני פסח נקרא ״שבת הגדול״ הוא‪ ,‬כמו שמבאר כ״ק אדה״ז‬
‫בשלחנו׳‪,,‬לפי שנעשה בו נס גדול״‪ ,‬הנם ד״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬כמבואר שם‬
‫בארוכה‪.‬‬
‫וצריך להבין‪ ,‬הרי הנס ד;‪,‬למכה מצרים בבכוריהם״ הוא ענין שבין מצרים‬
‫לבכוריהם‪ ,‬ואי״ז נוגע‪ ,‬לכאורה‪ ,‬לישראל‪ .‬ולמה ״קבעו נס זה לזכרון)לישראל ולכל(‬
‫לדורות״?‬
‫ואיו לומר‪ ,‬שהשייכות של נס זה לישראל הוא כי ע״פ טבע היו צריכים לעשות‬
‫מלתמה עם ישראל )ובמילא‪ ,‬מה שבפועל הי׳ ההיפך מזה‪ ,‬שלא רק שלא עשו‬
‫מלחמה עם ישראל אלא אדרבה עשו מלחמה עם המצריים‪ ,‬הוא ענין הנוגע‬
‫לישראל( — כי בהפסוק ״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬וכן בכל דברי אדה״ז שם‪ ,‬לא‬
‫נזכר ענין זה כלל )גם לא ברמז(‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ויובן זה בהקדים מ״ש במכתב הכללי אשר כל יהודי צריך להשתדל‪ ,‬לא רק‬
‫להגיע לשלימות שלו וככל האפשרי‪ ,‬אלא גם — להביא את כל העולם לשלימותו‪.‬‬
‫ג‬
‫וכפסק הרמב״ם ‪ :‬״צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל‬
‫מצות שנצטוו בני נח״‪.‬‬
‫ומזה מובן‪ ,‬שגם כשהיו ישראל בגלות מצרים‪ ,‬שאז לא הי׳ שייך שישראל עצמם‬
‫יכופו את המצריים לקיים המצות שנצטוו ובכללם הציווי המיוהד והעיקרי דאז‬
‫״שלח את עמי גו׳״ — בכל זה‪ ,‬נצטוו ישראל להשתדל בזה כפי האפשרי‪ .‬ובמילא‪,‬‬
‫הנס ד״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬מה ש״הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה‬
‫לבקש מהם שישלחו את ישראל ולא רצו ועשו הבכורות עמהם מלתמה והרגו הרבה‬
‫מהם״‪ ,‬הו״ע הנוגע לישראל‪ ,‬שהרי הם מצווים לכוף את ב״נ לקיים המצות שנצטוו‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫ולהרוג ״עכו״ם שלא קבל מצות שנצטוו ב״נ״ ‪.‬‬

‫וזהו גם מהטעמים מה שנצטוו ישראל לקחת את השה )ע״מ לשחטה( באופן‬

‫גלוי לעין כלי — כי זה הביא ל״נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל כר הלכו‬
‫בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה כר״ — ועניו זה נוגע לישראל‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬

‫הלי פסח סת׳׳ל‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫דר״ח ניסו)תשל׳׳ב — נדפס לקמן ע׳ תרלו( — לחגה״פ‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫הל׳ מלכים פ״ח ה׳׳י‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫רמב׳׳ם שפ ה׳׳ט‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫‪ (5‬וי״ל שזהו גם מהטעמים שקשרו ישראל את השה בכרעי מטותיהם )טור או״ח סת׳יל( — כי דרכו של‬
‫שה הוא להיות בדיר‪ ,‬וע־י שהכניסו ישראל אותו לבתיהם‪ ,‬ובבית גופא — בחדר המטות•‪ ,‬עורר ביותר‬
‫התמהון אצל המצריים״‪ ,‬וזה הביא לשאלת בכורי מצרים אצל ישראל ״לפה זה הם עושיז כר״‪.‬‬

‫כ י מ ב י ו ! ש ה י ו א ז ע ד י י ! בגלות‪ ,‬מ ס ת ב ר שלא ה י ו א ו כ ל י ! ב ה ס י ב ה ‪ ,‬ו ל כ ן ד ו ח ק ג ד ו ל ל פ ר ש ש ק ש ר ו‬ ‫•(‬

‫ולהעיר מדרישה למור שם‬ ‫מטותיהס שבחדר האוכל‬ ‫בכרעי‬
‫ו ב ד ו ג מ ה ריבוי ה ש י נ ו י י ם ש ע ו ש י ! ב ל י ל ה פ ס ח ‪ . .‬כ ד י ל ה ת מ י • א ת ה ח י ו ו ק ו ת כ ו י ו י ש א ל ו כוי־ ו ש ר ע‬ ‫••(‬
‫או־ח סוזע״ג סייד(‪.‬‬ ‫אדה״ז‬
‫תצא‬ ‫שבת הגדול‬

‫ההוראה מהנ״ל בכל דור ודור )שלכן ״קבעו נס זה לזכרון לדורות״( היא‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫על כל אהד ואחת מישראל לדעת‪ ,‬אשר מכיון שכל העולם לא נברא אלא‬
‫בשבילו׳ — הרי פשוט שהנהגת כל העולם תלוי׳ בו‪ .‬וכאשר יתנהג בדרך התורה‬
‫והמצוה באופן גלוי ו״ביד רמה״ — ישפיע עי״ז גם על כל העולם‪ .‬וכפירוש הראב״ע‬
‫עה״פי במופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז‪.‬‬
‫‪2t/‬‬ ‫ש ״ פ צ ו ‪ ,‬ש ה ־ ג ת ש ל ־ ב — ל׳קו־ש ח ״ ז ע‬ ‫‪1‬ומשיחת‬

‫שהרי הציווי‪,‬ויקחו להם איש גו״ הי׳ לכל יחיד‪ .‬אלא ששלוחו של אדם במותו)ראה מכילתא בא ינ‪,‬‬ ‫‪(6‬‬
‫ג(‪.‬‬
‫‪ (7‬כמרז״ל )רש״י ר״פ בראשית(‪,,‬בשביל ישראל שנק׳ ראשית״‪ .‬והכוונה היא לכאו׳־א — שהרי כל אחד‬
‫ואחד חייב לומר בשבילי נבה״ע )סנה׳ לז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (8‬תהלים עא‪ ,‬ז‪.‬‬

‫ב‬

‫א‪ .‬כתב רבינו הזקן בשלחנו׳ בביאור הטעם שהשבת שלפני הפסת נק׳ שבת‬
‫הגדול‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬

‫״שבת שלפני הפסח קורץ אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נם גדול‪ ,‬שפסח‬
‫מצרים הי׳ מקחו מבעשור לחדש ‪ . .‬ואותו היום שבת הי׳ ‪ . .‬וכשלקחו ישראל‬
‫פסחיהם באותו שבת נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושין‬
‫כך‪ ,‬אמרו להם זבח פסח הוא לה׳ שיהרוג בכורי מצרים‪ ,‬הלכו בכוריהם אצל‬
‫אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל‪ ,‬ולא רצו‪ ,‬ועשו הבכורות עמהם‬
‫‪2‬‬
‫מלחמה והרגו הרבה מהם‪ ,‬וז״ש למכה מצרים בבכוריהם‪ ,‬וקבעו נס זה לזכרון‬
‫לדורות בשבת‪ ,‬וקראוהו שבת הגדול‪ .‬ולמה לא קבעוהו בעשירי לחדש סתם בין שחל‬
‫בשבת ביו שחל בחול כדרך שנקבעו כל המועדים‪ ,‬לפי שבעשרה בניםו מתה מרים‬
‫וקבעו בו תענית כשחל בחול כמ׳״ש בסי׳ תק׳׳פ ע״ש״‪.‬‬

‫וצריך להבין‪:‬‬
‫א( אדה״ז מדייק ״שנעשה בו נס גדול״ — היינו שעפיז יומתק למה ״קוריו‬
‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬

‫‪ (1‬או״ח ריש סי׳ תל‪.‬‬

‫‪ (2‬תהלים קלו‪ ,‬י‪ .‬וראה מדרש תהליס שם‪ .‬רשיי ומצויד שם‪.‬‬
‫‪ (3‬וכיה בתוס׳)ד״ה ואותו — שבת פז‪ ,‬ב(‪ ,‬בטור ריס תל)אלא שתובן הנס — מבארו באויא ראה הערה‬
‫‪ :•(5‬משא״כ בשויע שם‪. :‬מפני הנס)סתם( שנעשה בוי‪ .‬וי־ל‪ :‬בשו״ע המחבר — מכיון שאין דרכו לבאר טעמי‬
‫ההלכות‪ ,‬לכו גס בנדויד אף שמבאר מדוע ‪.‬שבת שלפני הפסח קוריו אותו שבת הגדול׳ מפתפק בביאור כללי‬

‫ו ל ה ע י ר א ש ד גס ב נ ו ג ע ל ח נ ו כ ה א מ ר י א י נ ש ׳ נ ט ע ם ה מ נ ה ג ש ב ס ב י ב ו ן ח ר ו ת ו ת ה א ו ת י ו ת נ׳ ג־ ה ׳ שי —‬ ‫•(‬
‫כ י ה ם ר י ת ‪ :‬נ ם ג ד ו ל הי• נ‪1‬וס‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תצב‬

‫אותו שבת הגדול״‪ .‬אבל דבר זה גופא דורש ביאור‪ :‬מהו גודלו של הנס? וגם‬
‫התועלת שבנס זה לבנ״י לא היתה בזה ״גדלות״ כלל‪ ,‬שהרי גם לאתרי ש״הרגו הרבה‬
‫מהם״ לא הי׳ אפשר לישראל )ע״פ טבע( לצאת ממצרים והוזקקו להנם דמכת‬
‫בכורות וכוי‪ ,‬היינו שלא רק שלא היתד‪ .‬בזעם תועלת גדולה לבנ״י‪ ,‬אלא שלכאורה‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לא היתה להם בזה׳ שום תועלת ׳?‬

‫ב( זה שהתענית שנקבעה ביום דמיתת מרים בכוחה לדחות את קביעותו של‬
‫זכרה הנס ליום השבת ]היינו‪ ,‬אף אם נאמר שקביעות יום הזכרון היתה כמו בקביעות‬
‫דזכר ליציאת מצרים׳‪ ,‬בעת שאירע הנס‪ ,‬שממילא קבעוהו מתחילה בעשירי בניסף‪,‬‬
‫ואת״כ )לאתרי מיתת מרים וקביעת התענית( דחוהו ליום השבת[ — מובן‪ :‬מצינו‬
‫שגדול כחן של התעניות הנזכרות במגלת תענית לדחות אפילו איסור התענית‬
‫‪1‬‬
‫בר״ח׳‪ ,‬שאסור להתענות בו מן הדין״ ‪ ,‬ומכ״ש בנידון דידן )זכרון הנס ד״למכה‬

‫— ‪.‬מפני הנס שנעשה בו״‪ ,‬משא״כ בטור ושרע אדה״ז שדרכם לכתוב ההלכות ב ט ע מ י ה ן ) ר א ה הקדמת ‪,,‬בני‬
‫הגאון המחבר״ לשו״ע אדה״ז(‪ .‬אבל להעיר כי בב״י)שם( כשמביא דברי התוס׳ מעתיק הלשון‪.‬לפי שנעשה בו‬
‫נסי)סתם(‪ .‬ואולי היתה לפניו גירסא אחרת בחום׳‪ .‬וצ״ע בדפוסים הקודמים דהתוס׳ והטור‪ — .‬וראה הערה‬
‫הבאה‪.‬‬
‫‪ (4‬דגם אם היי רק נס סתם יש עילוי בשבת זה לגבי שבת סתם‪ .‬וראה לקו״א להה״מ )סקכ״ד בהוצאת‬
‫קה״ת( ובאו״ת )עה״פ( ד״ה משכו וקתו‪ .‬וראה ג״כ עבודת הלוי)להרה״צ כוי מהר״א הלוי מםטאראשעלי( ד״ה‬
‫להבין ענין שבת הגדול‪.‬‬
‫בהנס ד»למכה מצרים בבכוריהם״‪ .‬משא׳׳כ לדעת הטור שהנס ה י ׳ ‪ .‬ו ל ק ח ו ‪ . .‬שה ‪ . .‬לשחטו לשם‬ ‫‪(5‬‬
‫פסה ‪ . .‬והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם )לישראל( דבר״ — הרי הי•‬
‫בזה תועלת לישראל‪.‬‬
‫ומה שלא ניחא לי׳ לאדה״ז בטעמו של הטור )ובחר בטעם התוספות( — י״ל שזהו מפני קושיות הב׳׳י‬
‫והב״ח שם‪.‬‬
‫אין לומר‪ ,‬שכוונת התוס׳ ואדה״ז ב״הלכו בכוריהם כוי׳ היא בדרד ״לא זו אף זו״‪ ,‬היינו‪ :‬ע״פ טבע היו‬ ‫‪(6‬‬
‫צריכים לעשות מלחמה עם ישראל‪ ,‬והנס הי׳ שלא רק שלא עשו מלחמה עם ישראל אלא אדרבה עשו מלחמה‬
‫עם המצריים — כי ]נוסף על הדוחק בזה — כי אט האמינו בדכרי ישראל שהוי׳ יהרוג אותם על שאין משלחין‬
‫את ישראל• ‪ -‬פשיטא שלא ילחמו להכות את ישראל‪ ,‬הנהן בל׳ הכתוב ״למכה מצרים בבכוריהס״ לא נרמז‬
‫זה כלל‪ ,‬וכו לא נזכר ענין זה בדברי התופי ואדה׳׳ז שס‪.‬‬
‫ועד״ז הוא גם בפורים וחנוכה‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫כי דוחק גדול לומר‪ ,‬שמכיון שהקב״ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום )ד״ה יא‪ ,‬א‪ .‬וש״נ(‪,‬‬ ‫‪(8‬‬
‫ידעו ישראל שמיתת מרים תהי׳ בעשירי בניסן‪ ,‬ולבז קבעו מלכתחילה את זכרון הנפ בשבת דוקא — עיש‬
‫העתיד‪.‬‬
‫שו״ע או״ח ריש סי׳ תקפ‪ .‬ורק ש ״ ט ו ב שלא ל ה ש ל י ם בר״ח״)רמ״א שם(‪.‬‬ ‫‪(9‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שזהו מה שמוסיף אדה ‪ f‬בסוף הסעיף ‪).‬כמ״ש בסי׳ תק״פ( ע י ש ״ — דלכאורה‪ :‬הרי כבר כתב‬
‫ב א ן ‪ .‬ש ב ע ש ר ה בניסן מתה מרים וקבעו בו תעניתי‪ ,‬ומה יתוסף עיי ה‪,‬עי«ן שם׳)בסימן תקפ( — אלא שכוונתו‬
‫היא להחומר שבתעניות אלו‪ ,‬בבפנים‪.‬‬
‫ועפ״ז יומתק גם מיש אדה׳ז ‪.‬וקבעו בו תענית כ ש ח ל ב ח ו ל ״ ‪ ,‬דמלשון זה משמע שקביעות התענית‬
‫מלכתחילה היתה רק כשחל בחול )ולא שהתענית נדחית בשבת( — שכוונתו בזה‪ ,‬ל ה ד ג י ש חומר התענית‪.‬‬
‫שבאם מלבתתילה הי׳ נקבע לעשירי בניסן ס ת ם ‪ .‬ל א היי נדחה מפני השבת דוגמת יו״כ שמתעניז אפילו בשבת‬

‫ודוחק גדול לומר שזה גזפא ה נ ס והתועלת — שהאמינו לדברי ישראל שהקב־ה יהרוג אותם‪ ,‬שהרי‬ ‫•(‬
‫כ ב ר ר א ו א ו ת ו ת ו מ ו פ ת י ם ‪ .‬הט־ מ כ ו ת ש ה ר י א ה ק ב ־ ה ע ל י ה ם ‪.‬‬
‫תצג‬ ‫שבת הגדול‬

‫מצרים בבכוריהם״( שאינו אלא ״מנהג״״‪] .‬ובפרט שיש לומר)בדוחק עכ״פ( שמאיזה‬
‫טעם שיהי׳‪ ,‬הייתה קביעת זכרון הנס לאחרי מיתת מרים וקביעת התענית‪ ,‬ובמילא‬
‫‪11‬‬
‫— נקבע מלכתחילה ליום השבת[ ‪.‬‬

‫אבל עדייו צריד ביאור)בפנימיות הענינים(‪ :‬מכיון דזכרון הנס מצד עצמו)לולי‬
‫העניו דמיתת מרים( צריך לקבעו בעשירי לחדש ״כדרך שנקבעו כל המועדים״‪,‬‬
‫היאך יתכן לשנות״ אופן קביעות זכרון זת מקביעות כל המועדים‪ ,‬לדחות לגמרי‬
‫הזכרון מיום זה ולקבעו ביום אחר מפני עניו צדדי)ובפרט שמיתת מרים היתה ל״ט‬
‫שנה לאחרי הנס(?‬

‫והביאור בכל זה‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫ניסים רבים נעשו לבנ״י במשך הדורות‪ ,‬אשר בהם וע״י ניצולו מידי שונאיהם‪,‬‬
‫ובלשון ההגדה ״שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב״ה מצילנו מידם״‪:‬‬
‫ובהם כו״כ — שנהרגו כמה משונאיהם )בנס דקי״ס‪ ,‬פורים‪ ,‬חנוכה וכוי(‪.‬‬

‫אמנם‪ ,‬גודל הגס ד״שבת הגדול״ הי׳ בזה שהריגתם היתה ע״י בכורי מצרים‪,‬‬
‫‪14‬‬
‫ובהדגשת הכתוב ״למכה מצרים בבכוריחם״‪ .‬וענין זה‪ ,‬אשר בעת גלות מצרים ‪,‬‬
‫ופרעה בתקפו עד כ״כ — שאפילו משה רבינו ובעת היותו בחרי אף עליו חלק לו‬
‫כבוד מלכות״ ופרעה ומצרים מ א נ ו ) ב כ ל תוקף״( לשלת את ישראל — בו בזמן‬
‫בקשו בכורי מצרים )התוקף״ דמצרים( ״שישלחו את ישראל״‪ ,‬ודרישתם היתה‬
‫מאבותיהם ומפרעה ובתקיפות כזו עד ש״עשו עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם״ —‬
‫‪18‬‬
‫הוא ״נס גדול״ שלא הי׳ כמוהו בשארי ניסים ‪ .‬הצלת ישראל מידי שונאיהם בנס‬

‫)ראה ב״ח שם( ודוגמת עשרה בטבת שאף שאינו מהית דוחה שבת)לדעת האבודרהס הובא בב״י או״ח סתק״נ‬
‫— ודלא כרשיי מגילה ה‪ ,‬א ד״ה אבל( ולהעיר מתענית חלום‪ ,‬שמתעניז בשבת )שו״ע או״ח סי׳ רפח ס״ד‪.‬‬
‫שו״ע אדהיז שם ס״ג(‪.‬‬
‫ויליפ חומרת מיתת מרים לגני מיתת השאר דשלשת הרועים )תענית ט‪ ,‬א( משה ואהרן — מפני שזה‬
‫גרם למיתתם )במדבר( — כמפורש בקרא )חוקת ב‪ ,‬א־יב^‬
‫טושו״ע סחייח‪ .‬וראה שויע אדה״ז סתכ״ט סיי‪.‬‬ ‫‪(10‬‬
‫וכלשוו ה״כותרח״ בשויע אדה״ז לסימן תל ןשמו הסתם בחבה אדהיז‪ .‬ובפרט שבשו״ע המחבר אין‬ ‫‪(11‬‬
‫‪.‬כותרת׳ לסימן זה[ ״מנהג שנת הגדול״)ולא כבלבוש ‪,‬דין שבת הגדול״(‪.‬‬
‫ועפ״ז יומתק לשון אדה״ז ‪.‬וקבעו נס זה לזכרון לדורות כשבתי‪ ,‬שמלשון זה משמע שקבעוהו‬ ‫‪(12‬‬
‫מלכתחילה בשבת‪.‬‬
‫להעיר מתענית ועש״ק חוקת — שלא קבעוהו לימי החודש מפני שאלת חלום וכוי דוקא )מגיא‬ ‫‪(13‬‬
‫סויס תק״פ(‪.‬‬
‫משאיכ בעת אמירת פרעה ‪.‬קומו צאו מתוך עמי גו״)בא יב‪ ,‬לא( — הותחל כבר ביטול הגלות)אף‬ ‫‪(14‬‬
‫שהי׳ עדייו לפני ה‪,‬קץ• — ראה רש״י שם יב‪ ,‬מא(‪ ,‬ועד שנאמר)ראה טו‪ ,‬א‪ .‬וראה ברבות ט‪ ,‬א‪ .‬רש״י עהית‬
‫שם( על זמן זה ‪,‬הוציאד גר ממזרים׳‪.‬‬
‫בא יא‪ ,‬ת ובפרש״י‪.‬‬ ‫‪(15‬‬
‫ועד שלא הועיל גם מה ‪.‬שעשו הבכורות עמה‪ 0‬מלחמה והרגו הרבה מהם״‪.‬‬ ‫‪(16‬‬
‫ראה תרגם אונקלוס ויחי מט‪ ,‬ג‪ :‬חילי וריש תקפי‪.‬‬ ‫‪(17‬‬
‫וגם בהנס דפורים‪ ,‬אשר ‪.‬אותו הפה עצמו שאמד והעם לעשות בו כטוב בעיניו־ הוא עצמו אמר‬ ‫‪(18‬‬
‫ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם‪ ,‬שהויע אתהפכא חשוכא לנהורא״)תו״א צד‪ ,‬ב( — הרי ״אתהפכא• זו‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תעד‬

‫פורים וכר‪ ,‬היתה באופן אשר שונאי ישראל נטבעו בים סוף‪ ,‬נהרגו‪ ,‬או‬ ‫דקי״מ‪,‬‬
‫היהודים בהם‪ ,‬משא״כ הנס ד״למכה מצרים בבבוריהם״ הי׳ באופן שבכורי‬ ‫ששלטו‬
‫עצמם ובהיותם בתקפם )ובתוקף דקליפת מצרים״( נלחמו ״שישלחו את‬ ‫מצרים‬
‫— )דוגמת( ״אתהפכא חשוכא לנהורא״‪.‬‬ ‫ישראל׳׳‬

‫ולתוספת ביאור )מה שנם זה נקרא ״נס גדול״(־‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫ענינו של נם הוא — שינוי הטבע‪ .‬ומזה מובן‪ ,‬שכשהשינוי הוא לא רק ב״טבע״‬

‫הנהגת העולם אלא בענין שהוא ״טבעי״ מצד הנהגה דתורה )ש״טבע״ זה הוא תקיף‬
‫יותר( — הרי זה נס גדול ביותר‪.‬‬
‫ובנדו״ד — הנס ד ״למכה מצרים בבכוריהם״‪ :‬הסדר שנטבע ונקבע בעבודת‬
‫הבירורים ע״י התורה הוא‪ ,‬שהניצוצות שבג׳ קליפות הטמאות א״א לבררם כ״א צריד‬
‫‪20‬‬
‫לדחותם כר׳ — עפ״ז בקשת בכורי מצרים שישלחו את ישראל ומלחמתם עם‬
‫המצרים עבור זה )אף שהי׳ לזה מקום בטבע כפשוטו — שיראו לנפשם כר( הוא‬
‫‪21‬‬
‫שינוי בה״טבע״ דקדושה‪ ,‬ולכן הוא ״נס גדול״ ‪.‬‬

‫ד‪ .‬עפ״י הנ״ל יש לומר‪ ,‬שב׳ המאורעות שאירעו בעשירי בניסן — הנס‬
‫ד ״למכה מצרים כבכוריהם״‪ ,‬ומיתת מרים — יש שייכות ביניהם מצד תוכן ענינם‪:‬‬
‫‪22‬‬
‫איתא באגה׳׳ק בביאור מרז״ל״‪ :‬״למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה‬
‫אדומה לומר לד מה פרה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת״‪ ,‬שכשם שענינם‬
‫של מי חטאת הוא לטהר טומאת מת »אף שהוא אבי אבות וכו׳ ולמטה מטה מנוגה״‪,‬‬
‫כך מיתת צדיקים ״פועל ישועות בקרב הארץ לכפר על ערן הדור אף גם על הזדונות‬
‫שלמטה מנוגה״‪.‬‬
‫ולפי מה שנת״ל )סעיף ב(‪ ,‬שהענין ד״למכה מצרים בבכוריהם״ הוא שתוקף‬
‫הקליפה דמצרים בקש ובתוקף )שישלחו את ישראל — היינו( שיעשו ציווי ה׳‪ ,‬ה״ז‬
‫בדוגמת מיתת מרים — ״מיתתן של צדיקים״ — שענינה ל״אהפכא חשוכא לנהורא״‬
‫‪22‬‬
‫״לכפר אף גם על הזדונות שהן מג׳ קליפות הטמאות״ ‪.‬‬

‫היתה רק בנוגע לדבור אתשורוש‪ ,‬ודיבורו היי לאסתר ומרדכי ״ ו א ת ם כ ת ב ! גוי כ ט ו ב ב ע י נ י כ ם ״ ‪ .‬משא״כ‬
‫בנדויד‪ ,‬שבכורי מצרים היכו את מצרים והרגו את אלו שלא רצו לשלת את ישראל•‪.‬‬
‫ונוסף לזה‪ :‬בקשתם של בכורי מצרים ו״למכה מצרים• על ידם לא היתה ע״פ בקשת ישראל )שהרי לא‬
‫מצינו שישראל יבקשו מהם דבר כ״א רק ס י פ ר ו להם ״שיהרוג את בכורי מצרים״(‪ ,‬כי אם מצד עצמם‪.‬‬
‫שהרי גם לאחרי ״למכה מצרים בבכוריהם• מתו במכת בכורי מ צ ר י ם ‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫ראה תניא פ״ז־ת‪ .‬לקוית שה״ש ו‪ ,‬ד‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(20‬‬
‫ראה עד״ז לקו״ש ח״ו ע׳ ‪ 50‬ואילך בעניו ב׳ הפירושים שברש״י ס־פ וארא ב״ומטר לא נתך ארצה״‬ ‫‪(21‬‬
‫— אם המטר נשאר באויר ורק שלא הגיע לארץ‪ ,‬או שנתבטלה כל מציאותו — שמביון שמשמיא מיהב יהבי‬
‫משקל לא שקלי‪ ,‬לכן ביטולו של המטר שהוא שינוי בה‪,‬טנע״ ד״שמיא• הוא נס )ופלא( גדול יותר משישאר‬
‫מציאותו באויר‪ ,‬אף שבפשטות השארת המטר באויר הוא פלא גדול יותר מאשר ביטולו‪.‬‬
‫ס״ כח‪.‬‬ ‫‪(22‬‬

‫•( בתזיא שם‪ :‬״לאנפיא י ס ט ״ א בלבד ‪ . .‬למכה מצדים בבכודיהם ‪ ) . .‬מ ש א ״ כ ( הנס ש ל ‪ ! 3‬ד י ם מ ״ ‪ .‬זי״ל‬
‫חלוקות הם ו ב ת ו י א מבאר ר ק ל ה פ ״ )ראה מכילתא בא פרשה יג‪ .‬ר א ב ־ ע ל ת ה ל י ם ש ם ( ד ״ ל מ כ ה‬ ‫שמדרשוח‬
‫מצרים בבכוריהם״ קאי על מכת בכורות‪ .‬כמפורש שם וצד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫תצה‬ ‫שבת הגדול‬

‫ה‪ .‬עפ״י הנ״ל‪ ,‬יש לבאר גם )פנימיות( הטעם שלא קבעו זכרון הנם ד״למכה‬
‫מצרים בבכוריהם״ ביו״ד ניסן — מפני מיתת מרים‪:‬‬
‫מבואר״ בנוגע ליו״ט של ד״ה שחל להיות בשבת שאין תוקעין במדינה משום‬
‫גזירה דרבה‪ ,‬שמא יעבירנו)להשופר( ד״א ברה׳׳ר״ — דלכאורה‪» :‬מה ראו חז״ל‬
‫לעקור מ״ע דשופר בו׳ משום גזירה דרבה בעלמא‪ ,‬והלא החשש הוא להדיוטים וקלי‬
‫הדעת׳ יאיר מנעו המצוה לגמרי מכמה צדיקים גדולים וטובים״ — שההסבר בזה‬
‫)בפנימיות הענינים(‪ ,‬דמה שאין תוקעין בר״ה שחל בשבת אין זה דיחוי של )תוקף(‬
‫מצות תקיעת שופר‪ ,‬אלא שאז אין צורך )כ״כ( בתקיעת שופר‪ ,‬כי ההמשכות‬
‫שנמשכות ע״י תק״ש נמשכות הן ביום השבת מצ״ע בלא תקיעת שופר‪.‬‬

‫ועד״ז בנוגע לזכרון הנס ד״למכה מצרים בבכוריהם׳׳ ומיתת מריס‪ ,‬שביום מיתת‬
‫מרים אין צורר )כ״כ( בזכרון הנס‪ .‬כי הפעולה שנעשית ע״י זכרון)ע״י מנהגי שבת‬
‫הגדול( הנס דאתהפכא חשוכא לנהורא דלמכה מצרים בבכוריהם‪ ,‬נעשית‬
‫)בכללות״( ע״י זכרון)ע״י התענית( דאתהפבא חשוכא לנהורא שע״י מיתת מרים‪.‬‬
‫ש ה ־ ג ת ש נ ־ ז ‪ .‬ת ש כ ־ ט ‪ ,‬ת ש ל ־ א — ל ק ד ש ח י ־ ב ע ׳ ‪(33‬‬ ‫)משיחות‬

‫מו״ק בח‪ ,‬א ) ה ו ב א ב פ ר ש ״ ח ו ק ת כ‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪(23‬‬

‫ל ק ו ״ ת ד ר ו ש י ר י ה ד״ה להבין ה מ ש נ ה יויט ש ל ר״ה )נו‪ ,‬א(‪ .‬ס ד ו ר ש ע ר ה ת ק י ע ו ת ב ת ח ל ת ו ‪ .‬ו ב ב מ ה‬ ‫‪(24‬‬
‫ד ר ו ש י ם ד״ה יו״ט ש ל ר״ה שלאח״ז‪ .‬ו ר א ה ל ק מ ן ע׳ ת ק ל ואילך‪.‬‬
‫ר״ה כט‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(25‬‬
‫א ב ל ל א א ו ת ו ה ע נ י ו מ מ ש ‪ ,‬ש ל כ ן נ ק ב ע זכרון ה נ פ ב ש ב ת עכ״פ‪ ,‬א ב ל דיו ב מ נ ה ג )וא״צ דין —‬ ‫‪(26‬‬
‫ב ת ע נ י ת מ י ת ת מ ר י ם ( — כ ד ו ג מ ת ה ט ע ם ה מ ב ו א ר ב ח ס י ד ו ת ) ה מ ש ך ת ר ס ׳ ו ב ס ו פ ו ‪ .‬ובכ״מ( ע ל זה ש ג ם בר״ה‬
‫ב ש ב ת נ ר י ך ל א מ י ר ת פ ס ו ק י ש ו פ ר ו ת — שהיא מ ד ר ב נ ן ) א ב ל ל א ל ת ק ״ ש — שהיא מה״ת(‪.‬‬ ‫שתל‬

‫ג‬

‫א‪ .‬דער טעם וואס דער שבת פאר חגה״פ ווערט אנגערופן ״שבת הגדול״ זאגט‬
‫דער אלטער רבי אין שו״עי וז״ל‪ :‬״שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול לפי‬
‫‪2‬‬
‫שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים הי׳ מקחו מבעשור לחדש כמו שכתוב בעשור‬
‫לחדש הזה ויקתו להם איש שה לבית אבות וגר ואותו היום שבת הי׳‪ . .‬וכשלקחו‬
‫ישראל פסחיהם באותו שבת נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה זה הם‬
‫עושין כך אמרו להם זבח פסח הוא לה׳ שיהרוג בכורי מצרים הלכו בכוריהם אצל‬
‫אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל ולא רצו ועשו הבכורות עמהם‬
‫‪5‬‬
‫מלחמה והרגו הרבה מהם וז״ש למכה מצרים בבכוריהם וקבעו נם זה לזכרון‬
‫לדורות בשבת וקראוהו שבת הגדול״‪.‬‬

‫ה ל ׳ פ ס ח ר״ס ת״ל‪ .‬ו כ נ ר א ה הוא פ ת ו ד ״ ה ו א ו ת ו )שבת פז‪ ,‬ב( ב ש ם מ ד ר ש ) ט ע ם הא׳ ב ד ע ת זקנים‬ ‫‪(1‬‬
‫ש מ ו ת יב‪ ,‬ג( ה ו ב א ג״כ בב״י ל ט ו ר ש פ ‪ .‬ו ב ל ב ו ש ש פ ) ב ט ע ם הב׳(‪ .‬ו ר א ה ל ק מ ן ב ה ו פ פ ו ת ע׳ ת ת ק י ז‬ ‫מבעה״ת‬
‫ואילך‪.‬‬
‫בא יב‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫ת ה ל י ם קלו‪ ,‬י‪ .‬ו ר א ה מ ד ר ש ת ה ל י ם שם‪ .‬רש״י ו מ ג ו ״ ד שם‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
 ‫עניני חג הפסח‬ ‫תעו‬

‫דארף מען פארשטיץ‪ :‬א( פארוואט איז דער אלטער רבי מדגיש ״שנעשה בו נס‬
‫‪4‬‬
‫גדול״ וואם פון דעם איז משמע אז דוקא צוליב דעם נס גדול ווערט דעד שבת‬
‫אנגערופן ״שבת הגדול״? —אפילו ייעד עס וואלט דעם שבת געשען סתם א נם‪ ,‬ניט‬
‫קיין ״נס גדול״‪ ,‬מאלט עס ארד געוועז א טעם מספיק צו אויםטיילן דעם שבת און‬
‫אים אנרופן ״שבת הגדול״‪ ,‬היות ער האט אין זיר אן עילוי וגדלות לגבי אנדערע‬
‫‪6‬‬
‫שבתות השנה ‪.‬‬

‫ב( נאכמער איז ניט פארשטאנדיק‪ :‬אין וואס באשטייט די גרויסקייט פון דעם נס‬
‫אז ער זאל אנגערופן ווערן)ניט ״נס״ סתם‪ ,‬נאר( ״נס גדול״? לכאורה איז ניט ניכר‬
‫קיין גדלות הן אין דעם נס גופא )ווארופ ער איז ניט געווען אין אן אופן פון א‬
‫הפלאה מער ווי די הפלאה פון אנדערע נסים( און אוודאי ניט — אין די תוצאות‬
‫ותועלת הנסי‪ :‬אויר נאכן ״הרגו הרבה מהם״ זיינען אידן אלץ געבליבן אין גלות‬
‫)מצרים( און געדארפט אנקומעו צום נס פון מכת בכורות כדי באפרייט ווערן פון‬
‫מצרים — היינט וואס פאר א תועלת גדולה איז דערפון ארויסגעקומען פאר אידן?‬

‫ב‪ .‬אויר דער ענין‪ ,‬וואס מ׳האט דעם זכרון הנס לדורות קובע געווען ניט לויט‬
‫יום התודש‪ ,‬ווי דער נס פון יצי״מ וכיו״ב‪ ,‬נאר — לויטן יום השבוע — שבת‪,‬‬
‫פאדערט הסברה‪ :‬דעד אלטער רבי איז דארט מבאר דעם טעם ״ולמה לא קבעוהו‬
‫בעשירי לחדש סתם בין שתל בשבת בין שחל בחול כדרר שנקבעו כל המועדים לפי‬
‫שבעשרה בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית כשחל בחול כר״ — אבער‬
‫פונדעסטוועגן‪ ,‬וויבאלד אז אלע ענינים פון תורה זיינען בתכלית הדיוק‪ ,‬מוז מען‬
‫זאגן אז נוסף צום טעם שלילי)״למה לא קבעוהו בעשירי״( איז אויר דא א טעם וענין‬
‫‪8‬‬
‫תיובי פארוואמ מ׳האט דעמ זכרון לדורות באשטימט דווקא אויף שבת‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬אז‬
‫דער תוכן הנם האט א שייכות מיותרת צו שבת‪.‬‬

‫דאס איז אויר מוכרח פון דעם וואט דעם אויבערשטנס ציווי ״ויקחו להם איש‬
‫שה לבית אבות גו׳״ איז געווען אז מ׳זאל דאס טאן דוקא אינעם טאג פון)״בעשור‬
‫לחודש הזה״ וואט את דעמאלט געווען( שבת‪ ,‬כאטש דאס איז פארבונדן מיט קנין ומו״מ׳‪,‬‬

‫כיה בתוס׳ שם )ועד״ז בטור ובטעם הא׳ שבלבוש — אלא שחובו הנס מבואר שם באו׳׳א( אבל בב״י‬ ‫‪(4‬‬
‫בהעתקת לשון התום׳ איו תיבת ״גדול׳׳)וכן בלבוש לא כתב בנוגע לנס זה ״נם גדול״(‪ .‬וראה לעיל ע׳ תצא‬
‫הערה ‪.3‬‬
‫וכמו בשויע שם שכתב ״ספני הנס•)סתם(‪ .‬וראה בהערה שם‪.‬‬ ‫‪{5‬‬
‫ובפרט עיפ דברי הרשביא )שוית ח״א סי׳ ט( דיום השבת נכלל בימי המין‪ ,‬והם שבעת ימי ההיקף‬ ‫‪(6‬‬
‫שהם בפדר השתלשלות וטבע‪ :‬ולכו כאשר נעשה נס בשבת‪ ,‬הרי השבת מיוחד ומרומם עייז שבו נמשכה‬
‫המשכה שלמעלה מהשתל׳ וטבע — ואיכ הרי הוא ״גדולי לגבי שאר שבתות‪ .‬וראה לעיל שם הערה ‪.6‬‬
‫משא״כ לטעם הכ׳ בדעת זקנים מבעה״ת והטור וכו׳ הי׳ בזה תועלת ונס גדול)ועשה להם הקביה נס‬ ‫‪(7‬‬
‫וניצולו וכוי( ולכן לטעמם מתאים התואר ״נס גדולי — ״גודל הנם׳‪.‬‬
‫‪ (8‬ראה לבוש שם בסופו‪ .‬ובפרישה )בסי׳ תל׳׳א השייד לס׳ תיל( לטור שפ‪ .‬זבהגסמז לקמן הערה ‪- .10‬‬
‫וראה לקמן בהופפות ע׳ תתקיג ואילד‪.‬‬
‫‪ (9‬ראה מכילתא עה״פ‪ ,‬פסחים )צו‪ ,‬א(‪ :‬מקחו מבעשור‪ .‬ראב׳׳ע בא יב‪ ,‬ג‪ .‬רא׳׳ם בפרש׳״ שם‪ .‬וראה‬
‫מכילתא ופרש׳י שפ‪ ,‬כא‪ :‬משכו מי שיש לו וכו׳ מי שאין לו יקה מן השוק)ועד שלמדין מהכתוב דבהמה דקה‬
‫נקנית במשיכה — מכילתא שפ‪ .‬ירושלמי קידושיו פ״א היד(‪ .‬וראה פסחים צא‪ ,‬ב‪ .‬ובפרשיי שם ד״ה איש זוכה‪.‬‬
‫תעז‬ ‫שבת הגדול‬

‫טלטול בע״חי״‪ ,‬המוציא מרשות לרשות‪ ,‬בקור ממום כר‪ ,‬וואם זיינעו בסתירה צו שביתת‬
‫ומנותת השבת״;‬

‫— ווארום אעפ״י אז ס׳איז נאד דעמאלט געוועז פאר דעם ציווי אויף שמירת‬
‫שבת‪ ,‬איז ]נוסף אויף דעם‪ ,‬וואם וויבאלד אז קיימו האבות כל התורה כולה עד שלא‬
‫‪2‬‬
‫ניתנה ׳‪ ,‬איז פארשטאנדיק אז אויר )עכ״פ א חלק פון( זייערע קינדער האבו‬
‫נ‬
‫אפגעהיט די מצוות התורה )ובכללן שמירת שבת( אויר קודם )מרה ו(מ״ת י — איז[‬
‫דאר מפורש אין מדרשי חז״ל״ אז נאד אין מיטן זמן השעבוד אין מצרים האט משה‬
‫גע׳פועל׳ט בא פרעה אז יום השבת זאל ביי די אידן זיין א יום מנוחה‪ ,‬זיי זאלן ניט‬
‫דארפן ארבעטן בשבת —‬

‫און וויבאלד אז ניט קוקענדיק אויף דעם האט דער אויבערשטער באשטימט‬
‫דעם זמן פון ״ויקחו להם גו׳״ דוקא ביום השבת‪ ,‬איז דאס גופא א הוכחה אז דעד‬
‫ענין פון ״ויקחו גו׳״ איז נוגע במיוחד צו שבת*״‪.‬‬

‫ג‪ .‬דער ביאור בכל הנ״ל וועט זיין פארשטאנדיק לאחר ההסברה אינעם תוכן‬
‫וענין השבת בכלל‪:‬‬
‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬
‫דער צ״צ ׳ איז מבאר אויפן פסוק ׳ ״מזמור שיר ליום השבת״ — ע״פ המדרש״‪,‬‬
‫וואס זאגט אויף דעם פסוק‪,, :‬ליום השבת למשבית מזיקין מן העולם שלא יזיקו וכן‬
‫הוא אומר״׳ וגר זאב עם כבש״ — אז דער פירוש און תוכן פון שבת איז דער ענין‬
‫פון שביתה מן המזיקים‪ ,‬וואם דאס קען זיין אויף צוויי אופנים‪ :‬א( ״מעבירם מן‬

‫‪ (10‬ראה לבוש בסופו — הובא בפרישה פרית ופמ״ג)משביז( שם)דהוה מוקצה(‪ .‬ועוד‪ .‬והפרישה עצמו‬
‫כ׳ מצד קשר בשבת )וכיה באליהו זוטא ללבוש שפ(‪ .‬ובח״ש )למהרש״ק( שם הקשה דאיו מקדישים בשבת‪.‬‬
‫‪ (11‬בנוגע לקניו ומימ — ראה רמב״ם הלי שבת פכ״ג הייב ואילר‪ .‬ובסוף הלי מכירה‪ .‬טושו״ע חוימ‬
‫םויס רליה‪ .‬שו״ע אדה״ז הלי שבת סי׳ שיו סיד‪ .‬טיו‪ .‬סי׳ שלט סיה )ובכ״מ(‪ .‬בנוגע לטלטול בע״ח — ראה‬
‫טושויע )ואדמוה״ז( או״ח סי׳ שית סליט )ע״ח(‪.‬‬
‫ואף שהאיסור הוא רק מדרבנן כוי‪ ,‬הרי בקיימו כל התורה כולה )כדלקמן בפנים( נכללו גם מצות דרבנן‬
‫)וכמובא בנוגע להאבות( — וכמ״ש בפמ״ג )משביז( לסי׳ תיל‪ ,‬ובחיש )למהרשיק( לשויע שם‪ .‬נוסף לזה‬
‫)בנוגע למוימ( לכמה דעות )באופן כבנדו״ד( הוא מדאורייתא — ראה המובא כשדית )כרך ט( שו׳ת דברי‬
‫חכמים ספ״א‪ .‬וע״פ מיש בשו״ת חתיס חוימ פי׳ קצה)הובא בשד״ח שם( דכאשר יושב בחנות ומוכר ולוקח כו׳‬
‫דרר קבע הרי זה איסור מדאורייתא — הרי בנדויד‪ ,‬שהיו מצווים מריח ואילך בפרסום ל״כל עדת ישראל•‬
‫״ויקחו גו״ וכוי‪ ,‬הרי״ז כאזיל לחינגא)שד״ח שם( והיי בזה איסור מה״ת‪ .‬ובפרט דמצותי׳ אתשבי׳)ע״ד פרשיי‬
‫ביצה כז‪ ,‬ב )במשנה(‪ .‬וראה צפע״נ כללים מעי איסורו חישובו(‪.‬‬
‫‪ (12‬קידושין פב‪ ,‬א‪ .‬יומא כח‪ ,‬ב‪ .‬וראה פרש״י תולדות בו‪ ,‬ה )בנוגע לאברהם(‪ ,‬שם כז‪ ,‬ג‪ .‬כז‪ ,‬ט )בנוגע‬
‫ליצחק(‪ .‬וישלח לב‪ ,‬ה )בנוגע ליעקב(‪.‬‬
‫‪ (13‬ראה פמיג וחיש שבהערה ‪ .11‬וראה לקו״ש חיה ע׳ ‪ 266‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (14‬ראה שמו״ר פ״א‪ ,‬כח‪ .‬פיה‪ ,‬יח‪ .‬וש״נ‪ .‬הובא גם בלבוש שם‪ .‬ובב״מ‪.‬‬
‫•‪ (14‬וראה לקמן ע׳ תקה־ו‪.‬‬
‫‪ (15‬יהל אור עהיפ )ע׳ שכת ואילך(‪ .‬ובמילואים שם )ס״ע תרל ואילך(‪ .‬וכיה בהמשך מים רבים תרל״ו‬
‫פקסיא ואילך‪.‬‬
‫‪ (16‬תהליפ צב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (17‬ילקוט שמעוני בתוקותי רמז תערב מתו״כ שם‪ .‬וראה צפע״נ עה״ת בתוקותי שם‪.‬‬
‫‪ (18‬ישעי׳ יא‪ ,‬ו‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תצח‬

‫העולם״ — די גאנצע מציאות פון מזיקים ווערט נתבטל״‪ .‬ב( ״משביתה שלא תזיק״‬
‫— די מזיקים בלייבן‪ ,‬נאד די שביתה טוט אויף אז זיי זיינען ניט שייך צו מזיק זיין‪.‬‬
‫און דער צווייטער אופן שביתת המזיקים איז א העכערער ווי דער ערשטער ווי ער‬
‫‪20‬‬
‫זאגט אין תו״כ ‪ ,‬וויבאלד אז דוקא דורך דעם אופו טוט זיך אויף דער ענין פון‬
‫‪2‬‬
‫אתהפבא חשוכא לנהורא — די מזיקים אליין ווערן נתהפך מרע לטובי ‪.‬‬

‫און כאטש אז דער עיקר גילוי פון שבת אין אן אופן פון ״משבית מזיקים ‪. .‬‬
‫שלא יזיקו״ וועט זיין לעת״ל‪ ,‬איז אבער כעין זה געווען אין שבת בראשית‪ ,‬שבת‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫שבהחלת הבריאה׳ ‪ ,‬ביז אז ס׳איז אויך געווען בגשמיות כפשוטו )ווי רז״ל זאגף (‬
‫״ל״ו שעות שמשה אותה האורה״‪ ,‬בשבת בראשית איז געווען ״ולילה כיום יאיר״ —‬
‫‪24‬‬
‫דער חושך פון לילה איז נתהפך געווארן לאור ויום ‪.‬‬

‫ד‪ .‬דער טעם וואס ס׳איז דא דעד ענין פון אתהפכא בשבת איז דאס מצד דעם‬
‫וואס דער עצם זמן פון שבת איז אן ענין פון ״אתהפכא״‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫וועגן עניו פון שבת זאגן רז״לי ‪ :‬״מה הי׳ העולם חסר מנותה באת שבת באת‬
‫‪26‬‬
‫מנוחה״‪ .‬דארף מען פארשטיין‪ :‬ס׳איז דאך ידוע דער מאמר פון מגיד אז זמן איז א‬
‫נברא פונקט ווי אלע נבראים‪ .‬און דאס מיינט‪ ,‬ניט נאד אז פאר בריאת העולם זיינען‬
‫ניט געווען נבראים וואס אויף זיי איז חל די מדידה )און הגבלה( פון זמן ]ווארום‬
‫אויך נאך בריאת העולם זיינען דא כו״כ זאכן)עד״מ א סברא שכלית( וועלכע זיינען‬
‫ניט מוגבל — ובכלל ניט בגדר — פון זמן[‪ ,‬נאר דער עצם מציאות הזמן איז א‬
‫נברא‪ :‬פונקט ווי די גופי הדצח״מ זיינען נתהווה געווארן בשי״מ יש מאץ‪ ,‬אזוי איז‬
‫‪27‬‬
‫אויך עצם מציאות הזמן א בריאה און התהוות חדשה ‪.‬‬

‫און במילא איז מובן אז פונקט ווי די ערשטע רגע פון זמן איז א התהוות חדשה‪,‬‬
‫אזוי איז דאס בנוגע דעם זמן פון אלע ששת ימי בראשית‪ ,‬דער זמן פון יעדן טאג איז‬
‫געווען א נייע התהוות‪ :‬ד‪ .‬ה‪ .‬כשם ווי בנוגע די נבראים פון שימ״ב‪ ,‬איז יעדן טאג‬
‫געוועו א התהוות פון זיין אנדערשדיקן זמן — דער זמן פון יום ראשון‪ ,‬יום שני‬

‫‪ (!9‬וכדעת ר״י בתו״כ וילקוט שם‪.‬‬

‫‪ (20‬שם‪ :‬אימתי הוא שבתו של מקום בזמן שאיו מזיקים או בזמן שיש מזיקים יאיז מזיקים‪ .‬ודאה לקו״ש‬
‫שבהערה ‪.22‬‬
‫‪ (21‬כתועלת וטוב בע״ח שאינם מזיקים מלכתחילה ועוד יותר — שהדי הזאב גבור יותר מהכבש וכיויב‪.‬‬
‫‪ (22‬וזה שהחיות לא היו מזיקים ב ש ב ת ב ר א ש י ת אי״ז כמו לפני חטא עה״ד‪ ,‬שלא הזיקו — כי אז לא היי‬
‫בהם מלכתחילה הטבע לטרו‪ 1‬ולהזיק וכמרז״ל בנחש שלולא החטא הי׳ שמש גדול )סנה׳ נט‪ ,‬ב(‪ ,‬אבל בשבת‬
‫בראשית היי זה מצד ש ב י ח ח וביטול טבעם שנעשה בהם לאחר חטא עהיד )ראה רמב״ן בחוקוחי כו‪ ,‬ו‪ .‬לקדיש‬
‫ח״ז ע׳ ‪.(194‬‬
‫‪ (23‬ביר פי״א‪ ,‬ב‪ .‬פי״ב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ (24‬ראה יהל אור שפ‪ .‬לקדש שם‪.‬‬
‫‪ (25‬פרש״י בראשית ב‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י מגילה ט‪ ,‬א ד״ה ויכל‪ .‬ודאה ביר פ״י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (26‬הובא בסידור שער הק״ש )עה‪ ,‬סע״ד ואילך(‪ .‬וראה )בהבא לקמן( לקו״ת בלק ע‪ ,‬ג‪ .‬ד״ה סא‪ ,‬א‪.‬‬
‫אמיב שער הק״ש פל״ז ואילך‪ .‬דרמ״צ מצות האמנת אלקות פי״א‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ מא ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (27‬ראה לקו״ש חלק יו״ד ע׳ ‪ 176‬ובהנסמן שם‪.‬‬
‫תצט‬ ‫שבת הגדול‬

‫‪2‬‬ ‫‪28‬‬
‫וכו׳ ‪ .‬וואס דערפאר זאגט מען אויף זיי׳ ״כל יומא ויומא עביד עבידתי׳״ און ״כל‬
‫יום ויום יש לו כחו״‪.‬‬
‫]בנוגע די טעג לאחרי שבעת ימי בראשית — וויבאלד אז זיי זיינען אן‬
‫איבער׳תזר׳רונג פון די שבעת ימי בראשית אדער — פרטים אין זיי )דער יום‬
‫הראשון פון ז׳ ימי בראשית איז כולל אלע זונטאגס‪ :‬יום שני — אלע מאנטאגס‪,‬‬
‫‪30‬‬
‫א‪.‬ז‪.‬ווי‪ — (.‬דארף׳ן זיי ניט האבן קיין התהוות מיוחדת )נאר חידוש הישנות(‪:‬‬
‫משא״כ די שבעת ימי בראשית גופא — דארף יעדער טאג נתהווה ווערן אויף זיין‬
‫אופו[‪.‬‬
‫ועפ״ז פאדערט זיד הםברה אין דעם וואס מען זאגט ״באת שבת באת מנותה״ אז‬
‫דער חידוש פון שבת איז דער ענין פון ״מנוחה״ — דלכאורה‪ :‬דער גדר פון עולם‬
‫‪3,‬‬
‫איז זמן בכל פרטיו ומקום ‪ ,‬איז איידער ס׳איז געווען דער זמן פון יום השביעי‪ ,‬האט‬
‫דאך געפעלט אין וועלט )ניט נאר ״מנותה״‪ ,‬נאר אויר( די מציאות פון יום השביעי־‬
‫זמן?‬
‫איז דערפון פארשטאנדיק‪ ,‬אז היינו הר‪ :‬מ׳קען ניט מחלק זיין צווישן דעם עצם‬
‫יום השביעי זמן און דעם ענין ה״מנוחה״ וואס איז אים‪ ,‬דער זמן פון שבת איז מהותו‬
‫ענין המנוחה‪.‬‬
‫דער ביאור אין דעם‪ :‬זמן איז מורכב פון עבר הוה און עתיד — און אין דעם‬
‫)אינעם חילוף ושינוי פון עבר הוה ועתיד( גלייכט זיר אויס דעד זמן פון אלע ששת‬
‫ימי בראשית )חאטש יעדערער פון זיי האט אין זיר א חידוש און אויפטו לגבי אלע‬
‫אנדערע‪ ,‬כנ״ל(‪ •,‬אבער דער )אויפטו פון( זמן פון שבת איז ״מנוחה״)אין זמן( —‬
‫העכער פון די שינויים פון עבר הוה ועתיד‪.‬‬
‫און דאס מיינט ״באת שבת באת מנוחה״‪ ,‬אז דער זמן פון יום השביעי‪ ,‬וואס ער‬
‫איז מוגדר אין די שינויים פון עבר הוה ועתיד‪ ,‬איז אין עם אויר דא — ואדרבה דאם‬
‫איז ויין אויפטו און עיקר — ער ווערט נתהפר און נתעלה״ אלם זמן וואס איז‬
‫‪34‬‬ ‫‪33‬‬
‫העכער פון שינוי — שבת ומנוחה ‪.‬‬

‫ראה אוה״ת במדבר דרושי שבועות ע׳ פה־פו‪ .‬ושינ‪ .‬ברכה ע׳ א׳תתצ ואילה‬ ‫‪(28‬‬
‫זח״ג צד‪ ,‬ב‪ .‬זתיא רפד‪ ,‬ב‪ .‬וראה שוית הרשב״א ח״א סתכ״ג‪.‬‬ ‫‪(29‬‬
‫‪ (30‬ראה ד״ה וכל העם רואים תרס״ה)ושם גם באופן אחר(‪ .‬ובהנסמן בהערה ‪.27‬‬
‫‪ (31‬שער היחוד והאמונה פ״ז )פב‪ ,‬רע״א(‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה אוה״ת שבועות )ע׳ פו( שבשבת הוא העלי׳ מזמן בלמע׳ מהזמן)משא״כ יו״ט( שהוא שם הוי׳‬
‫שמורה על הי׳ הוה ויהי׳ שהוא למעי מהזמן כוי‪ .‬שגם בזה מודגש שיש שינויים דהי׳ הוה ויהי׳)דעבר הוה כוי(‬
‫אלא שהם כאחד — בחי׳ אתהפכא‪ .‬ועד״ז הוא בכל שבת כבאוהית שם‪ .‬לקו״ת שה׳׳ש כה‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת ברכה ע׳‬
‫א׳תתצא‪ .‬א׳תתצט‪ .‬ד״ה ויהי ביום השמיני תשיד פ׳׳י‪ .‬ו נ כ ־ מ ‪.‬‬
‫‪ (33‬ואף שכמו דששת ימי בראשית הוא מו״ק דאצילות גם השבת הוא מנחי׳ מל׳ מדה הזי‪ ,‬דאה אוה״ת‬
‫שבועות ר״ע פז‪ .‬וראה אוה״ת ברכה ע׳ איתתצא‪ .‬ושם ע׳ א׳תתצט‪ :‬דגילוי שביום השבת ״נמשד דוקא אתר ר•‬
‫הקפות דגלגל היומי״‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה אוה״ת שבועות ע׳ פו בהמשד לזה שהשבת הוא העלי׳ כוי‪ :‬ובאו״ת פי׳ שזהו עניו בא שבת בא‬
‫כר‪.‬‬ ‫תנוחה‬

‫כ צ ״ ל ש ם ב ת ח ל ת ה ק ט ע ‪ .‬ו ל א ו כ ב נ ד פ ס ( ‪,.‬אחר נ ח י ׳ ז׳ ה ק פ ו ת ״ ‪.‬‬ ‫•(‬

‫עניני חג ה פ ‪ 0‬ח‬ ‫תק‬

‫און ווייל דער זמן פון שבת אליין איז אן ענין פון אהתפכא‪ ,‬דעריבער ווירקט‬
‫ער אויר אויף די עניני העולס )שבשבת(‪ ,‬אז זיי זיינען אין אן אופן פון״אתהפכא״‪,‬‬
‫אזוי ווי ״ולילה כיום יאיר״ וכיו״ב‪.‬‬

‫ה‪ .‬דוגמא לדבר )עבר הוה ועתיד און צוזאמען דערמיט — העכער פון שינויי‬
‫הזמן( אין הלכה י״ל‪ :‬כמה ענינים וועלכע זיינען פארבונדן מיט זמן און ז״ מוזען זיין‬
‫במשר כמה זמן זיינען זיי)זייער זיין( אויר בגדר און בדין פון א נקודה אחת‪ .‬ווי צום‬
‫ביישפיל‪ :‬קטן שהגדיל באמצע יום השבת אדער באמצע יום הכפורים — לערנט‬
‫דעד דאגאטשאווער״ אז מ! התורה איז בנוגע שבת ווערט ער מחוייב בכל עניני‬
‫שבת ווייל כל רגע דשבת איז א זמן פרטי בפ״ע‪ ,‬אבער בנוגע ליוהכ״פ איז ער פטור‪,‬‬
‫ווייל עם איז איין נקודה‪.‬‬
‫עדיז בנוגע ספה״ע )לכמה דעות( וכר‪.‬‬

‫ענליך צו דעם‪ :‬א פעולה נמשכת‪ ,‬ווי צום ביישפיל יציאת מצרים‪ :‬דער‬
‫ארויסגיין פון מצרים וואט האט און מוז האבן א משד זמן‪ ,‬ובשינוים אין דעם משך‬
‫‪36‬‬
‫הזמן‪ :‬קודם חצות‪ ,‬תצות‪ ,‬לאתר חצות‪ ,‬יום ט״ו ניסן‪ ,‬ובל׳ הגמ׳ נגאלו בערב‪ ,‬יצאו‬
‫ביום‪ .‬חפזון דמצרים‪ ,‬חפזון דישראל‪ .‬און צוזאמען דערמיט איז דער זעלבער תוכן‬
‫פון יצי״מ נמשך ופועל בכל דור ודור ובכל יום״ אז חייב אדם לראות עצמו כאילו‬
‫הוא יצא היום ממצרים‪ ,‬אין אן אופז אז אילו לא הוציא הקב״ה כו׳ אנו כוי משועבדים‬
‫‪38‬‬
‫היינו לפרעה במצרים ‪.‬‬

‫וא״ו‪ .‬לויט דעם וועט מען פארשטיין וואם ד ער אלטער רבי איז מדגיש‬
‫״שנעשה בו נס גדול״‪ :‬אין דעם איז מרומז די שייכות צו שבת‪:‬‬
‫‪39‬‬
‫ס׳האט זיר שדן גערעדט אמאל בארוכה ‪ ,‬אז דער גודל הנס פון שבת הגדול‬
‫באשטייט אין דעם וואס הריגת המצרים איז געווען דורד די ״בכורי מצרים״)רואם‬
‫‪0‬‬
‫בכור איז ענינו תוקף *( — דער תוקף פון קליפת מצרים‪ .‬און בשעת אידן געפינען‬
‫זיר נאד בגלות מצרים אונטער ממשלת פרעה‪ ,‬ווי ער איז נאף בתקפו‪ ,‬און פרעה‬
‫מיט די מצרים ווילן בשום אופן ניט ארויםלאזן די אידן פון מצרים — און אין אזא‬
‫זמן מאנען בכורי מצרים אז מען זאל באפרייעו די אידן‪ ,‬און עד כדי כר אז ״ועשו‬
‫הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם״ און בשעת מעשה איז תוקף פרעה וגלות‬
‫מצרים אזוי גרויס אז אפילו נאד דעם ״הרגו וכר״ באפרייען זיי ניט די אידן — איז‬
‫דאס א ״נם גדול״ וואס מ׳געפינט ניט דוגמתו בא אנדערע נסים‪ .‬נסים פון הצלת‬
‫ישראל זיינען געווען אין אן אופן פון שבירת וביטול הקליפה‪ ,‬אבער דער נם פון‬

‫צפע״נ מהדרת עא‪ ,‬ד ואילך‪ .‬שו״ת צ״פ דווינסק תיב סל״ב‪ .‬מכתבי תורה מכתב קנד‪.‬‬ ‫‪(35‬‬
‫ברכות ט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(36‬‬
‫פסחים קטז‪ ,‬ב )במשנה(‪ .‬תניא רפמ״ז‪.‬‬ ‫‪(37‬‬
‫ראה בארוכה לעיל ‪ y‬קפב ואילר‪.‬‬ ‫‪(38‬‬
‫לעיל עי תצג ואילר‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(39‬‬
‫ראה תרגום אונקלוס ויחי מט‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪(40‬‬
 ‫שבת הגדול‬

‫״למכה מצרים בבבוריהם״ איז געווען בדרך »אתהפכא )פעולת הץזשוכא ל)פעולה‬
‫חנהורא׳׳ — תוקף הקליפה האט מלחמה געהאלטן לטובת צד הקדושה‪.‬‬
‫אויבערשטן אז ״ויקחו להם איש שה‬ ‫און דעריבער איז געווען דער ציווי פון‬
‫געווען דער נם פון ״למכה מצרים‬ ‫לבית אבות״ ןוואס אלם תוצאה דערפון איז‬
‫תוכן ענין השבת איז בדוגמת הנס —‬ ‫בבכוריהם״[ זאל זיין בשבת דוקא‪ ,‬ווארום דעד‬
‫אז)בכור ותוקף( הקליפה און חושד‬ ‫די שביתה וביטול פון די מזיקים אינעם אופן‬
‫עצמו טוט א פעולה הפכית — פעולת האור‪.‬‬
‫‪4,‬‬
‫ז‪ .‬לויט דעם איז מובן וואס פון די טעמים אויפן נאמען ״שבת הגדול״‬
‫קלייבט אויס דער אלטער רבי דוקא דעם טעם מצד דעם נס פון ״למכה מצרים‬
‫בבכוריהם״ — )ניט ברענגענדיק אן אנדער טעם — אפילו ניט אלם טעם נוסף(‪,‬‬
‫ווארום דוקא לויט דעם טעם איז גוט פארשטאנדיק וואס דער שבת ווערט אנגערופן‬
‫‪,,‬שבת הגדול״‪:‬‬
‫דער פירוש פון ״שבת הגדול״ איז‪ ,‬אז אין דעם ענין פון ״שבת״ וביטול המזיקים‪,‬‬
‫איז ער ״גדול״‪ ,‬ד‪.‬ה‪ .‬אין דער גרעסערער און העכערער מדריגה פון שביתה‪ :‬ניט די‬
‫שביתה און ביטול פון קליפה‪ ,‬נאר ווי זיי זיינען במציאותם ווערן זיי נתהפך‪ ,‬אז)ניט‬
‫נאד זיינען זיי ניט מזיק‪ ,‬נאר( זיי זיינען מסייע צו טוב וקדושה‪.‬‬
‫און דער ענין אין ״שבת״ איז נתגלה געווארן בשבת שלפני יצי״מ דורבן ״נס‬
‫גדול״ פון ״למכה מצרים בבמריהס״‪ :‬ניט ווי בא די אנדערע מכות‪ ,‬אפילו ניט ווי‬
‫מכת בכורות וואו ס׳איז געווען דער ביטול פון קליפה און לעו״ז)ווי דעד ערשטער‬
‫‪42‬‬
‫פירוש — אופן — אין שביתת המזיקין( נאד דער תוקף פון קליפת מצרים גופא‬
‫‪43‬‬
‫האט דא מלחמה געהאלטן מיט די מצרים לטובת ישראל ‪.‬‬

‫ת‪ .‬עפ״ז קעז מען מבאר זיין )ע״פ פנימיות הענינים( נאף א דיוק אין אלטן‬
‫רבי׳נס שו״ע‪:‬‬
‫איו אנפאנג סעיף‪ ,‬וואו ער זאגט אז ״ואותו היום שבת הי׳״‪ ,‬איז ער מוסיף‬
‫״שהרי בה׳ בשבת יצאו ישראל ממצרים כמ״ש בסי׳ תצד‪ ,‬וכיון שט״ו בניסן הי׳ בה׳‬
‫בשבת א״כ עשרה בניסן הי׳ בשבת״‪.‬‬
‫דארף מעז פארשטיין‪) :‬דאס וואס ״בה׳ בשבת יצאו ישראל ממצרים״ איז מבואר‬
‫‪45‬‬ ‫‪44‬‬
‫אין גמרא ‪ ,‬און אין תופ׳ איז דא דער חשבון אז עפ״י זה איז שבת געווען עשרה‬
‫בניסן — אבער( צוליב וואס ברענגט דאס דער אלטער רבי בשו״ע? הן אמת אז אין‬

‫‪ (41‬טור‪ ,‬לבוש‪ ,‬בעה״ת שם )ובסגנון אחר בכ״מ בפי רש״י)פפר האורה חיב סי׳ פב‪ .‬פי הפרדס ע׳ שמג‪.‬‬
‫מחדו סי׳ רנ״ט‪ .‬ועוד(‪ .‬הובא גם במטה משה סי׳ תקמב( ועוד טעמים‪ :‬חזקוני שמות יב‪ ,‬ג‪ .‬אבודרהפ )חודש‬
‫ניסן בסופו( בשם מח״וו‪ .‬ובמקומות שנטמנו בהערה ‪ .10‬ובמט״מ שם‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (42‬ועד׳׳ז לטעם הטור בו׳ הרי״ז רק בחיי אתכפיא‪.‬‬
‫‪ (43‬ועפ׳ז הרי זה הוספה על אתהפכא דהזמן דשבת שהיא בעיקר העלי׳ בפנימיות העולמות )אוה׳־ת‬
‫שבועות שם(‪ ,‬משא״כ כאן שבא בגילוי גם בחיצוניות העולם‪.‬‬
‫‪ (44‬שבת פז‪ ,‬ב‪ .‬טור שם מסדר עולם‪ .‬וראה ת״י שבהערה ‪.47‬‬
‫‪ (45‬דיה ואותו טור שם‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקב‬

‫‪4‬‬
‫זיין שו״ע בריינגט דער אלטער רבי ״ההלכות בטעמיהן״* ‪ ,‬אבער דאס איז דאך ניט‬
‫קיין טעם‪ ,‬נאר מער ניט ווי אן עניו פון חשבון און מקורו — מפורש בגמרא ותום׳‪,‬‬
‫כנ״ל — און בכלל איז ער דאך ניט מעתיק בשו״ע לשון מקורי ההלכות )און ברובא‬
‫דרובא אויר ניט שם המקור( — ס׳וואלט געווען גענוג •ואס וואט ער זאגט ״ואותו‬
‫‪4‬‬
‫היום שבת הי׳״ י ‪.‬‬
‫וי״ל אז מיט דעם ווערט מבואר דער תוכן און די סיבה פון שבת הגדול‪.‬‬

‫ובהקדים‪ :‬די כוונה ותכלית פונעם ציווי ״בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש‬
‫שה לבית אבות גר״‪ ,‬וואס האט געבראכט צו ״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬קען מען‬
‫לערנען אויף צוויי אופנים‪:‬‬

‫א( דאס נעמען דעם שה בעשור לתודש )און די ניסים פון שבת הגדול( זיינען‬
‫געווען נישט נאר א הקדמה און הכנה צו הקרבת הפסח בי״ד בניסן און גאולת‬
‫‪48‬‬
‫מצרים שלאח״ז‪ ,‬נאר דאס האט אויר געהאט א תכלית ומכוון פאר זיר ‪.‬‬
‫ב( די כוונה און תכלית פון קיחת השה וכו׳ איז געווען נאר אלס הכנה והקדמה‬
‫‪49‬‬
‫צו קרבן הפסח וגאולת מצרים ‪.‬‬

‫עד״ז קען מען זאגן ברוחניות הענינים‪ :‬די גילויים און די ניסים בשבת הגדול‬
‫זיינען געקומען נאר אלם הקדמה והכנה צום נגלה עליהם ממה״מ הקב״ה בכבודו‬
‫ובעצמו‪ ,‬וואס האט געבראכט צו יצי״מ‪ :‬אדער אין דעם איז געוועז אויר א באזונדער‬
‫ענין‪ ,‬וואס איז ניט ענין יצי״מ‪.‬‬

‫און דעריבער‪ ,‬בשעת ער איז מבאר דעם ענין פון שבת הגדול זאגט דער‬
‫אלטער רבי ״שהרי בה׳ בשבת יצאו ישראל ממצרים ‪ . .‬וכיון שט״ו בניסן הי׳ בה׳‬
‫בשבת א״כ עשרה בניסן הי׳ בשבת״ — דערמיט איז ער מוסיף ביאור‪ ,‬אז דער ענין‬
‫פון דעם טאג ״בעשור לחודש הזה״)דער ציווי ״ויקחו להם גו׳״ און די נסים וואס‬
‫זיינען פון דעם געקומעז( קומט אלם א מסובב און תוצאה פון)א חשבון מיוסד אויף(‬
‫‪50‬‬
‫״בה׳ בשבת יצאו ישראל ממצרים כר״ עניו יצי״מ ‪.‬‬

‫‪ (46‬ראה ״הקדמת הרבניט בני הגאון המחבר• לשויע אדהיז‪.‬‬

‫‪ (47‬בנוגע למה שהוסיף ״שהרי בה׳ בשבת יצאו ישראל ממצרים כמ״ש בסי׳ תצד׳ אפיל שהוא בכדי‬
‫לתרץ קושיית הת״י בסי׳ ת״ל‪ .‬ולכן גם ציין ״כמ״ש כסי׳ תצד״‪ ,‬כי שם מבואר שגם לדעת רבנן היתה ׳צי״מ‬
‫בה׳ בשבת — ראה מחה״ש שם )וראה לקו״ש ת״ג ע׳ ‪ 997‬ובהערות שם(•‪ .‬אבל הוספת ״וכיון שט״ו בניסן כוי״‬
‫לכאורה מיותרת היא‪.‬‬
‫‪ (48‬וע״ד מרז״ל )מכילתא ופרש״י בא יכ‪ ,‬ו( דזה שהי׳ לקיחתו ב ע ש ו ר הוא שיהי׳ להם זכות שיצאו‬
‫ממצרים‪.‬‬
‫‪ (49‬וכמו שהוא ע״פ הטעם שקודם השחיטה טעון ביקור ד׳ ימיפ)פסחים צו‪ ,‬א( אבל לאידר‪ ,‬זה שנצטוו‬
‫ל י ק ח ו מ ע ש ו ר ‪ ,‬שאינו בפסח דורות )כבגמרא שט‪ .‬ומכילתא עה׳׳כ בעשור לחודש )יב‪ ,‬ג( והי׳ לכם למשמרת‬
‫)שם‪ ,‬ו((‪ ,‬משמע שגם עניז נפ״ע הוא‪ ,‬כאופן הא׳ שבפניפ )ובמכילתא ופרש״ שבהערה הקודמת(‪.‬‬
‫‪ (50‬י ע י ד התירוץ ע״ז שאומרים ״מצה זו שאנו אוכלים על שוס מה על שום שלא הספיק בצקת של‬

‫א ל א ש צ ־ ע ל מ ה ה ו צ ר ד ל צ י י ן ב ס י ׳ ת צ ד ל כ א ן ‪ . .‬כ מ ״ ש ב ס י ־ ת ל ־ ‪ .‬ו א ו ל י ״ ל כ י מקור ה ד ב ר ו ש נ ן לויי־ל‬ ‫•(‬

‫ל ה ל כ ה ( ה ו א ‪.‬בסי־ ח ? ״ ש ש ם כ ת ב ה ט ו ר ונוי ל ה ל כ ה ) כ ט ע ם ל ש ב ת הגדול(‪.‬‬
‫תקג‬ ‫שבת הגדול‬

‫ט‪ .‬עפ״י הנ״ל‪ ,‬אז דער נס פון שבת הגדול איז ע״ד ענין ״אתהפכא חשוכא‬
‫לנהורא״‪ ,‬איז נאכמער מבואר )בפנימיות הענינים( די הוספה‪ :‬בה׳ בשבת כר‪.‬‬
‫שבת איז דאד פפירת המלכות‪ ,‬״שבת מלכתא״‪ ,‬דעמאלט שטייט ספי׳ המל׳ אין‬
‫אן עלי׳ אין די העכערע ספי׳ — ז״א‪ ,‬בינה כוי״‪ ,‬אבער וויבאלד אז מלכות מצ״ע‬
‫ווערט אנגערופן נהורא אוכמא ותכילת‪ ,‬זי פארברענט און זי איז מכלה ד‪.‬ה‪ .‬מצד‬
‫איר ווערט דער ביטול און כליון המנגד״‬

‫]איז כאטש אז שבת איז דאד ענינו שביתה מן המזיקין כו׳ כנ״ל‪ ,‬וויבאלד אבער‬
‫אז דעד עיקר גילוי דערפון וועט ערשט זיין לעת״ל ווען עס וועט זיין שבת ומנוחה‬
‫לחיי העולמים‪ ,‬משא״כ לפנ״ז איז דער אתהפכא פון שבת נאד אין ק׳׳נ״‪ ,‬עאכו״כ אין‬
‫דעם זמן ווען אידן זיינען נאד געווען אין מצרים‪ ,‬פאר דעם ציווי אויף שמירת שבת‪,‬‬
‫האט דאד דאס ניט מאיר געווען בגילוי[‬
‫— דעריבער איז דער אלטער רבי מבאר אז דער נס פון שבת הגדול איז‬
‫פארבונדן מיט׳ן גילוי פון גאולת ויציאת מצרים)שלאת״ז(‪ ,‬וואס דעמאלט האט מאיר‬
‫‪54‬‬
‫געווען ספי׳ הבינה עלמא ד ח י ת ״ ‪ .‬ואולי י״ל — להיות אז בינה איז שרש‬
‫‪56‬‬
‫הגבורות ‪ ,‬קומט מצד איר דער ענין פון ״אתהפכא״ הנ״ל ״למכה מצרים‬
‫בבכוריהם״‪ ,‬ווארום וויבאלד אז אין הדינים נמחקים אלא בשרשם״‪ ,‬ווערט מצד דעם‬
‫‪58‬‬
‫דער ״שבת״ שביתה מן המזיקין‪ ,‬אין אן אופן פון ״גדול״‪ ,‬דער אתהפכא פון די‬
‫מזיקין אז זיי זיינען מסייע צו קדושה״‪.‬‬

‫אבותינו להחמיץ״‪ ,‬אף שנצטוו על המצות קודם לזה)שמות יב> — הקב״ה ציוום לעשות המצה לזכרון הפלא‬
‫שהוא עתיד לעשות להם‪ ,‬ובו נצטוו בפסח ע״ש ופסח ה׳ קודם מעשה הנס )ז״פ‪ ,‬שבה״ל‪ ,‬אבודרהם ולקו״ת צו‬
‫סד״ה להביו מ״ש בהגדה ‪ -‬הובאו לעיל ע׳ ל(‪.‬‬
‫ראה פרדס שער עדה״כ פכיא ע׳ שבת‪ .‬לקו״ת אמור )לו‪ ,‬ב(‪ .‬סידור דיה מזמור שיר ליום השבת‬ ‫‪(51‬‬
‫)קפז‪ ,‬ג ואילך(‪ .‬יהל אור שם )ם״ע תרבו ואילך(‪ .‬ד״ה ויהי ביום השמיני תשיד שם‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ראה סידור ד‪ ,‬סעיב ואילך‪ .‬ה‪ ,‬סעיא ואילך‪ .‬אמיב שער הציצית פ״ג ופ״ז‪ .‬וראה לקו״ת שלה מה‪,‬‬ ‫‪(52‬‬
‫סע״נ ואילד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫יהל אור שם )ע׳ שכח‪ .‬תרלא‪ .‬מים רבים שם פקם״ב( — משא״כ לעת״ל תהיי גם בגקה־ט‪ ,‬והרי‬ ‫‪(53‬‬
‫למכה מצרים בבכוריהם כוי הוא אתהפכא — בנוגע לפעולה — בגקה״ט‪.‬‬
‫וכמבואר בעניו שרק פסח נקרא )ממתרת( השבת‪ .‬ראה לקו״ת אמור שם‪ .‬וראה יהל אור שם )ע׳‬ ‫‪(54‬‬
‫תרלג(‪.‬‬
‫ראה לקו״ת אמור שם‪ ,‬ג‪ .‬ר‪-‬ה ס‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(55‬‬
‫תניא פי״ג‪ .‬וראה זח״ב קעה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(56‬‬
‫תניא פליא‪ .‬אגה״ק סב״נ )קלה‪ ,‬א(‪ .‬וראה לקולוי״צ שבהערה ‪.59‬‬ ‫‪(57‬‬
‫ראה יהל אוד שם )ע׳ של‪ .‬תרלא‪ .‬תרלג( שגס בפסח נאמר תשביתו‪ ,‬השבתת המזיקיז‪ ,‬ואדפ יוצא‬ ‫‪(58‬‬
‫יד״ח רק בדבר שיכול לבוא לידי חימוץ ושומרו מחימוץ כוי‪ ,‬ועי״ז ממתיקים דינים‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ועפ״ז תובן השייכות דשבת הגדול לפי מצורע• כי גם התיקון והתשובה דמצורע הוא עניו‬ ‫‪(59‬‬
‫״אתהפכא״ ובאופן של ״והובא אל הכהן״ — ה מ ת ק ת ה ג מ ר ו ת ב ש ר ש ן ) ר א ה לקו״ת פרשתנו כה‪ ,‬ב‪ .‬לקוטי‬
‫לוי״צ לזהר ח״א ע׳ רד‪ .‬תורת לוי״צ ע׳ קצד(‪.‬‬
‫וראה לקו״ש ח״ז ע׳ ‪ 103‬ואילד‪ ,‬דאולי י״ל דקביעת שם הסדרה‪ ,‬פרשה בתורה — ״מצורע׳ — כבכל‬
‫הדפוסים וכוי — הו״ע ד א ת ה פ כ א ‪.‬‬

‫ס־ד‪.‬‬ ‫ש ב ש נ ה מ ע ו כ ר ת )חוץ נו״בררזד( ק ו ר ץ מ צ ו ר ע ק ו ד ם פ ס ח — ש ו ־ ע א ד ח סי׳ ת כ ח‬ ‫•(‬

‫עניני חג הפסח‬ ‫תקד‬

‫‪60‬‬
‫יו״ד‪ .‬ס׳איז ידוע דער פי׳ האריז״ל אויפן פסוק והימים האלה נזכרים ונעשים‪,‬‬
‫אז בשעת די זכירה איז כדבעי פועל׳ט מען און מ׳טוט אויף דעם ״ונעשים׳׳‪:‬‬
‫‪6,‬‬
‫און הגם אז איצט איז נאד דער מצב פון ״אכתי עבדי דאחשורוש״ ; און‬
‫מ׳געפינט זיך אין א חושך כפול ומכופל ]בדוגמא צום מצב פון די אידן אין מצרים‬
‫ביים זמן פון עשרה בניסן‪ ,‬שבת הגדול[‪,‬‬
‫קען אבער יעדער איד דורך זיין עבודה פון ״משכו וקחו לכם וגר״‪,‬‬

‫ווי די מכילתא״ טייטשט‪ :‬״משכו מע״ז והדבקו במצוות״‪ ,‬אז ער ״ציט זיך‬
‫‪63‬‬
‫אוועק״‪ ,‬היט זיר ארס פון יעדער עבודה וואס איז ״זרה לו״ ‪ ,‬פרעמד פאר א אידן‬
‫)צו עבודה־זרה אין פשוט׳ן זין)ד״ל( האט א איד קיין שייכות ניט‪ ,‬ובפרט נאכדעם ור‬
‫‪64‬‬
‫מ׳האט מסלק געווען דעם יצה״ר פון עבודה־זרה ( און ער שטייט בדבקות במצות‪:‬‬

‫ובכללות ״משכו״ דער קו פון ״סור מרע״‪ ,‬און וקתו לכם — הדבקו במצות‪ ,‬איז‬
‫דער קו פון ״ועשה טוב״ —‬
‫ער וועט טאן די עבודה מיט נויטיקן תוקף און איבערגעגעבנקייט און משפיע‬
‫זיין און פועל זיין דורר זיין השפעה אז דאס זאל טאו אויר א צווייטער איד —‬
‫)אנהויבנדיק פון די אייגענע ב״ב — ״ויקחו להם איש שה לבית אבות״(‪,‬‬

‫וועט ער דורכדעם מצליח זיין צו ווירקן אויר אויף דער דרויסנדיקער וועלט‬
‫ארום אים‪ ,‬אויר אויף די אומות העולם‪ ,‬ביז אז בכוריהם פאדערן בתוקף טובת‬
‫ישראל‪ ,‬און כימי צאתד מארץ מצרים״ נאד אין גלות זייענדיק — איז נס גדול‬
‫נעשה‬
‫און אידן גרייטן זיר צום ״אראנו נפלאות״ — בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו‬
‫‪6‬‬ ‫‪66‬‬
‫גו׳ לא תשאר פ ר ס ה ׳ — ארויםגייו פון גלות בגאולה האמיתית והשלימה ע״י‬
‫משיח צדקנו בקרוב ממש‪.‬‬
‫‪(57‬‬ ‫) מ ש י ח ת ש ־ ‪ 9‬צו‪ .‬ש ד ת ה ג ד ו ל ת ש ל ־ ה — ל ק ד מ ו ח י ״ ז ע ׳‬

‫ר א ה רמ״ז ב ס פ ר תיקון שובבים‪ .‬ה ו ב א ו נ ת ב א ר ב ס פ ר ל נ ד ו ד )להחיד׳׳א( פכ״ט‪.‬‬ ‫‪(60‬‬

‫מ ג י ל ה יד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(61‬‬
‫ע ה ״ פ )יב‪ ,‬בא(‪ .‬ועד״ז שם‪ ,‬ו ובפרש״י‪.‬‬ ‫‪(62‬‬
‫ר א ה ב״ב קי‪ ,‬א‪.‬‬ ‫?‪(6‬‬
‫יומא ס ט ‪ ,‬ב‪ .‬ס נ ה ד ר י ן ס ד ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(64‬‬
‫מ י כ ה ז‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪(65‬‬
‫בא י‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(66‬‬
‫שם י‪ ,‬כו‪.‬‬ ‫‪(67‬‬
‫תקה‬ ‫שבת הגדול‬

‫ד‬
‫דעד טעם וואט דעד שבת ווערט אנגערופן ״שבת הגדול״ בריינגמ דער אלטער‬
‫רבי אין שו״ע׳‪ ,‬וז״ל‪ :‬שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס‬
‫גדול שפסח מצרים הי׳ מקחו מבעשור לתדש ‪ . .‬ואותו היום שבת הי׳‪ . .‬וכשלקתו‬
‫ישראל פסחיהם באותו שבת נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה זה הם‬
‫עושין כך אמרו להם זבח פסח הוא לה׳ שיהרוג בכורי מצרים הלכו בכוריהם אצל‬
‫אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל ולא רצו ועשו הבכורות עמהם‬
‫מלתמה והרגו הרבה מהם ‪ . .‬וקבעו נם זה לזכרון לדורות בשבת וקראוהו שבת‬
‫הגדול‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ד‪.‬ה‪ .‬די עשיית מלאכות )בשייכות מיט ״מקחו מבעשור לחודש״ שהי׳ בשבת(‬
‫פון אידן אין יענעם שבת‪ ,‬וועלכע האט געבראכט זייער אמירה צו די בכורי מצרים‬
‫״זבח פטח הוא לה׳ שיהרוג בכורי מצרים״ — האט דאס גופא אויפגעטאן‪ ,‬אז ניט‬
‫‪3‬‬
‫נאר האט מען די אידן ניט אנגערירט ‪ ,‬נאר נאכמער‪ :‬די בכורי מצרים זיינען‬
‫געגאנגען מאנען ״שישלחו את ישראל״‪ ,‬ביז — אז ״הרגו הרבה מהם״‪ ,‬פון‬
‫״אבותיהם״‪.‬‬
‫ויש לומר אז)אויר( דעריבער ווערט דער שבת אנגערופן ״שבת הגדול״ — דא‬
‫איז געווען אן ענין פון גדלות אין שבת‪:‬‬
‫בא שבת שטייט* את שבתותי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם‬
‫לדעת כי אני ה׳ מקדשכם‪ ,‬און רש״י טייטשטי• ״אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם‬
‫‪5‬‬
‫בהנחילי לכם את יום מנותתי למנוחה״ ‪.‬‬
‫און וויבאלד אז תוכן מצות שביתת שבת איז ״אות היא ביני וביניכם — שבחרתי‬
‫בכם״‪ ,‬איז בשעת א איד שטייט במצב פון סכנת נפשות‪ ,‬פעלט אין דעם עצם ענין פון‬
‫שבת‪ ,‬און במילא‪ ,‬בשעת מ׳איז מחלל שבת צוליב פקו״נ‪ ,‬איז ניט נאד וואס מ׳איז‬
‫מקיים א מצוה פון פקו״נ‪ ,‬נאד מ׳איז דערביי מקיים)אן ענין עקרי פון( שמירת שבת‬
‫— דעם אות היא ביני וביניכם‪.‬‬

‫דער ״אות״ ווערט ניט נאר דורכן נפעל — דערמיט וואם מ׳האט מציל געווען א‬
‫נפש מישראל )דורר וועמען עס ווערט די מציאות פון אות דשבת(‪ ,‬נאר נאכמער —‬
‫דער עצם מעשה החילול ברענגט ארויס דעם אות ״ביני וביניכם״‪ :‬בשעת מ׳איז מציל‬
‫א נפש מישראל וואס שטייט בסכנה בשבת‪ ,‬איז דורר דעם חילול שבת להצלתו איז‬

‫‪ (1‬הל׳ פסח ר״ס תל‪ .‬וראה המקורות כוי ובביאור דברי השו״ע לעיל ע׳ תצה ואילד‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (2‬ראה לעיל שם ע׳ תצו‪.‬‬
‫‪ (3‬עניו הנ״ל מודגש עוד יותר בטעם הב׳ בדעת זקנים מבעה״ת נא יב‪ ,‬ג‪ .‬טור שם )ועוד( ‪ -‬דכל הנס‬
‫הוא ע״ש ההצלה בו׳ דבנ״י‪ .‬עיי״ש)ובעוד מקומות שצויינו לעיל שם(‪.‬‬
‫‪ (4‬תשא לא‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ (5‬להעיר גם ממכילתא תשא שם‪ ,‬יד‪ :‬מגיד שהשבת מוספת קדושה על ישראל מה לפלוני תנותו נעולה‬
‫כר‪ .‬וראה מפרשים שם‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקו‬

‫מעז מקיים‪ ,‬שטארקט מעז דעם אות ביני וביניכם — אז דער אויבערשטער איז בוחר‬
‫אין אידן‪ .‬שבת הייסט‪ ,‬אז מידארף טאן די פעולה )פון חילול שבת( צוליב איר‪ ,‬צוליב‬
‫״אות היא״)מיט וביניכם — נפש פון א אידן(‪.‬‬
‫ועד״ז בעניננו‪ :‬מצד דער הצלה )ובאופן של נס( פון אידן‪ ,‬ווערט א גדלות אין‬
‫שבת‪ ,‬וועלכע איז אן אות ״ביני וביניכם״ — אז דער אויבערשטער האט אין זיי‬
‫)אידן( בותר געווען‪.‬‬
‫) מ ש י ח ת ש ״ פ מ צ ו ר ע וש׳־פ ק ד ו ש י ם ת ש מ ־ א — ל ק ד ש ח כ ‪ -‬ז ע ׳ ‪(140‬‬

‫ה‬

‫ב״ה‪ ,‬עש״ק הגדול‪ ,‬ה׳תשל״ו‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬
‫לנשי ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהן‪,‬‬

‫ה׳ עליהן תחיינה‬

‫ברכה ושלום!‬

‫במענה לשאלת רבות —‬

‫כיון שהשבת הבא הוא שבת הגדול‪ ,‬מובן שגם הערב־שבת גדול הוא‪,‬‬

‫בכל עניניו — כולל גם סיומו וחותמו‪ :‬הדלקת נר שבת קודש‪,‬‬

‫ואדרבא עיקר הוא‪ ,‬שהרי היא שייך וקשור וסיבה לכל התורה ומצותי׳‪,‬‬
‫וכמחז׳יל‪ ,‬ע״פ מש״נ כי נר מצוה ותורה אור‪,‬‬

‫ולכן בודאי שכל המשתדלים והמשתדלות במבצע נש״ק — ישתדלו בו בקשר‬

‫לשבת הגדול זה ביתר שאת וביתר עז‪,‬‬

‫וכן בקשר לנרות יו״ט הבא לאחר זה‪ ,‬כמובן‪.‬‬

‫והשי״ת יאיר מזלו של כאו״א בכל המצטרך להן‪ ,‬לבני ביתן ולהוריהן —‬
‫שליט״א‪.‬‬

‫ומענינא דיומא‬

‫תתברכנה‪ ,‬בתוככי כלל ישראל‪ ,‬כחג הפסח כשר ושמח‪.‬‬

‫בברכת הצלחה גדולה בכל האמור‬

‫ולחג הפסח כשר ושמח‬
‫) ל ק ריש ח י ״ ב ע• ‪(154‬‬

‫עוד ענינים על שבת הגדול ‪ -‬ראה לקמן בהוספות ע׳ תתקיג‬

‫תקז‬ ‫קרבן פסח‬

‫קרבן פ ס ח‬

‫‪ . . .‬חלוק הפסח משאר קרבנות שאכילת האדם עיקר בו‪ .‬פו״מ‪ ,‬ולפעול בגוף‬
‫הגשמי בחייו הגשמיים‪ .‬ועדמש״כ בהקדמת הקוני* לענין מצה מהמשך וככה הגדול‪.‬‬
‫ייא ניסן היחיש״א(‬ ‫)ממכתב‬

‫צא )לפסח תשי״א(‪ .‬ה מ ד ל ‪.‬‬ ‫•(‬

‫‪...‬ומענינא דחג הפסח הבע״ל‪:‬‬

‫הנה הראשון לפסח דורות )שהוא הוראה לדורות‪ ,‬משא״כ פסח מצרים שהוא‬
‫משונה בכמה ענינים — פסחים פ״ט מ׳׳ח‪ ,‬ואינו אלא הוראת שעה( הי׳ בשנה שני׳‬
‫ליצי״מ‪ ,‬ואמרז״ל )גיסיו ס‪ ,‬ב( שהקדמה והכנה לו הי׳ ענין פרה אדומה‪ .‬והנה פרה‬
‫אדומה מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים‪ ,‬היינו שאומרים לכהן)וי״א לכהן‬
‫גדול — פרה רפ׳׳ד( לד וטמא עצמד )טומאה קלה(‪ ,‬אף שעי״ז תוכרח לצאת לפי‬
‫שעה מבית המקדש ומעבודתד שם‪ ,‬כדי שעי״ז תהי׳ היכולת לאיש ישראל‪ ,‬אף‬
‫הנטמא בטומאת מת‪ ,‬ליטהר וליכנס לביהמ״ק‪ .‬ולא עוד אלא שנקראת חוקת התורה‬
‫מטעם זה )במד״ר רפי״ט( היינו ענין כללי בכל התורה )ראה לקו״ת ר״פ חוקת(‪.‬‬
‫והמוסר השכל לכאו׳׳א מאתנו — מובן‪.‬‬
‫״ ג נ י ‪ \ 0‬ת ש ״ ה — ל ק ד ש חי־‪ 1‬עי ‪(452‬‬ ‫)ממכתב‬

‫חג המצות ‪ . .‬זמן ח ר ו ת ג ו ‪ . .‬חג ה פ ס ח‬

‫א‪ .‬דער יום־טוב ווערט אנגערופן מיט דריי נעמען)תוארים(‪ :‬א( אין תורה‬
‫שבכתבי ווערט ער א נ ג ע ר ו פ ן ‪ ,‬ח ג המצות״‪ :‬ב( אין נוסח התפלה האט מעו קובע‬
‫געווען צוצוגעבן ״)חג המצות הזה‪ (. .‬זמן חרותנו״‪ :‬ג( אין לשון רז״ל)און אזוי אויר‬
‫אין לשון בני אדם( ווערן)אויר( אלע זיבן)אכט( טעג* אנגערופן מיטן נאמען ״חג‬
‫פסח״‪.‬‬

‫‪ (1‬משפטים כג‪ ,‬טו‪ .‬תשא לד‪ ,‬יח‪ .‬אמור בג‪ ,‬ו‪ .‬ראה טז‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ (2‬ולא רק יומ י״ד וט״ו ניסן שנק׳ ־פסח״ גם בתושב״כ )ראה השקו״ט כוי — בם׳ המועדים בהלכה‬
‫)לרש״י זוין( ע׳ רטו ואילך‪ .‬וראה הערה במכתב כללי לחגהיפ תשליו בתחילתו)נדפס לקמן ‪ y‬תרסח((‪.‬‬
‫חג הפסח‬ ‫עניני‬ ‫תקח‬

‫וי״ל אז דער יום־טוב האט א נקודה כללית און תוכו עיקרי — און די נקודה‬
‫אנטהאלט דריי ענינים וועלכע ווערן אויסגעדריקט איו די דריי דערמאנטע נעמען‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫און וויבאלד אז סדר איו תורה איז אויר — א הוראה ‪ ,‬קומט אויס‪ ,‬אז די דריי‬
‫נעמעו)און זייערע ענינים והוראות( קומען לויטן פדר פון זייער תשיבות‪:‬‬

‫צום ערשטן קומט דער עניו פון ״חג המצות״ וואס איז דער נאמען פון תורה‬
‫שבכתב‪ -,‬דערנאך קומט דער ענין פון ״זמן חרוחנו״ וואס איז מטבע שטבעו תכמים‬
‫‪4‬‬
‫— אנשי כנסת הגדולה — צו זאגן עס בתפלה‪ :‬און דערנאך — ״חג הפסח״‪ ,‬וואס‬
‫‪5‬‬
‫איז אן אנגענומענער נאמען אין לשון רז״ל )און לשון בני אדם (‪.‬‬

‫ב‪ .‬דער זמן פון יציאת מצרים איז — כמבואר בנבואת יחזקאל — לידת עם‬
‫‪6‬‬

‫ישראל‪ .‬דער טעם וואס מ׳איז עס מתאר מיטן לשון ״לידה״‪ ,‬איז ניט נאר ווייל‬
‫דעמאלט איז געווען די צייט ווען אידן זיינען געווארן א פאלק — וואם דאס פאסט‬
‫צו זאגן‪ ,‬להבדיל‪ ,‬אויר בנוגע אנדערע פעלקער — נאר ווייל ווערנדיק א פאלק‬
‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬
‫זיינען אידן דורכדעמ פארוואנדלט געווארן אין א ״מציאות חדשה״ ‪:‬‬
‫‪0‬‬
‫דער תכלית און כוונה)און שלימות׳( פון יציאת מצרים איז מתן תורה‪ ,‬כמש״נ ׳‬
‫״בהוציאד את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה״‬

‫ןוואס דאס איז איינער פון די ביאורים פארוואס חג השבועות — ״זמן מתן‬
‫תורתנו״״ — ווערט באשטימט דורד )ציילן שבע שבתות פון מחרת ה(פסח‪ ,‬להורות‬
‫‪,2‬‬
‫אז שבועות )מתן תורה( איז א המשד פון יציאת מצרים‪ ,‬לידת עם ישראל[‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ד‪ .‬ה‪ .‬לידת עם ישראל איז פארבונדן מיט דעם וואם זיי ווערן א תורה־פאלק ׳‬
‫‪4‬‬
‫— דער גאנצער מהות פון אידן )אויר אלס א יחיד ׳( איז תורה‪.‬‬

‫]און די מציאות חדשה איז ניט נאר דערפאר וואס אין גלות מצריט זיינען אידן‬
‫געווען אין א שפל המצב ביותר און זיינען במילא מצד עצמם ניט געווען קיין כלים‬

‫דתורה מלשון הוראה )זח״ג נג‪ ,‬ב‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫‪(3‬‬

‫ברכות לג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫ראה קודשת לוי פ׳ בא בנוגע להשמות חהמ״צ ותה״פ‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫קאפיטל טז ובמפרשים שם‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫שהיו כבר במציאות של ״גוי גדול עצוב ורב״)תבוא כו‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫‪ (8‬ובן — ביצי״מ היתה התחלת הגירות דבנ״י ובמית גמר הגירות )יבמות מו‪ ,‬א ואילה כריתות ט‪ ,‬א(‪,‬‬
‫אשר ‪.‬גר שנתגייר כקטן שנולד ד מ י ״ ) י ב מ ו ת כב‪ ,‬א‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫י( שאז בטל המיצר )ההגבלה( שתתתונים לא יעלו למעלה )תנתומא וארא טו‪ .‬שמו״ר פי״ב‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫‪ (10‬שמות ג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (11‬שזהו תוכן העיקרי דחגה״ש — ראה לקדיש ת״ת ע׳ ‪ ,21‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪ (12‬להעיר משהש״ר )פ״ז‪ ,‬ב )ב((‪ ,‬דשבועות נקי ‪,,‬עצרת של פסח״‪.‬‬
‫‪ (13‬כמאמר הרס״ג‪ :‬אומתנו איננה אומה כי אם בתורותי׳)ס׳ האמונות והדעות מ״ג פ״ז(‪.‬‬
‫‪ (14‬להעיר ממרז״ל )סנהדרין יט‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י במדבר ג‪ ,‬א( דכל המלמד )את( בן חבירו תורה מעלה עליו‬
‫הכתוב כאילו ילדו‪ .‬וראה לקדיש תט״ו ע׳ ‪ .180‬ונארוכה ‪ -‬לקו״ש חכ״ג ע׳ ‪ 11‬ואילך‪.‬‬
‫תקט‬ ‫זמן חרותנו ‪ . .‬חג הפסח‬ ‫חג המעות‬

‫‪5‬‬
‫אויפצונעמען תורה — ואדרבה‪ :‬זייענדיק אין מ״ט שערי טומאה ׳ איז זייער מצב‬
‫געווען בניגוד צו תורה )וקדושה(‪:‬‬

‫נאר בעיקר מצד דעם וואס תורה איז אצלו אמין גו׳ שעשועים״‪ ,‬חמדה שגנוזה‬
‫ל ך — זי איז אינגאנצן העכער פון נבראים‪ ,‬און דעריבער איז עם ביי אידן)ווי זיי‬ ‫״‬

‫זיינען למטה‪ ,‬און דערצו נאד — אין מצרים( געוועו א דבר הדש לגמרי‪ ,‬עם איז ניט‬
‫אין זייער גדר[‬

‫דערמיט ווערן מומבר די דריי נעמען — ״חג המצות״‪ ,‬״זמן חרותנר׳ און ״חג‬
‫הפסח״ — זיי דריקן אדם די דריי תנועות )און אין דעם סדר דוקא( וואס פאדערן‬
‫זיך כדי אויפצוטאן א מציאות חדשה‪.‬‬

‫ג‪ .‬וועט מען דאס פארשטיין דורך דער דוגמא פון דעם סדר ווי א רב לערנט‬
‫מיט א תלמיד א דבר שכל צו וועלכן דער תלמיד אליין‪ ,‬מיט זיין אייגענעם שכל‪,‬‬
‫קען ניט צוקומען‪ ,‬עם איז ביי אים א דבר ח ד ש ״ )ניט ודיל ער האט עם ביז אהער‬
‫ניט געהערט‪ ,‬נאר ודיל עם איז העכער פון גדר השכל של התלמיד(‪:‬‬

‫די ערשטע זאד מאנט זיר ביים תלמיד א תנועה פון ביטול‪ ,‬כמאמר חז״ל״ אז‬
‫ביי א ״ת״ח שיושב לפני רבו״ דארף זיין ״שפתותיו נוטפות מר״)״מרירות מחמת‬
‫‪20‬‬
‫אימה״ (‪,‬‬

‫]ווארום מיט זיינע כוחות און שכל קען ער ניט אויפנעמען דעם שכל חדש ודיל‬
‫ער איז העכער פון זיין מציאות‪ :‬דוקא ביטול — ניט־מציאות — איז א ״כלי״ אדף‬
‫‪22‬‬ ‫‪2,‬‬
‫דעם ‪ :‬וע״ד לשון תז״ל ‪ :‬כלי ריקן מחזיק[‪.‬‬

‫דערנאד אבער מוז זיר דער תלמיד משתדל זיין צו באנעמען די סברא‪ ,‬וואס‬
‫אדף דעם מוז ער נוצן זיין ש כ ל ) — זיין ״מציאות״(‬

‫]צוזאמען דערמיט וואם דוקא ״כלי ריקן מחזיק• — מוז עם אבער זיין א ״כלי״‪,‬‬
‫‪23‬‬
‫און א כלי שלם )ניטא קיין נקב המבטל ענינה (‪ :‬און דעריבער איז ניט גענוג די‬
‫תנועה פון ביטול‪ ,‬נאר עס דארף זיין די צוגעטראגנקייט צו קבלת שכל‪ ,‬א כלי‬
‫המקבל ומחזיק[‬

‫דעד תכלית פיז דעם לימוד איז‪ ,‬אז סו״ס זאל דער תלמיד זיין ״קאי)איניש(‬

‫ז״ת ר״פ יתרו‪.‬‬ ‫‪(15‬‬

‫‪ (16‬משלי ח‪ ,‬ל‪ .‬וראה אגהיק דיה דוד זמירות‪ ,‬לקוית במדבר דיה ואהי׳ אצלו אמון‪ .‬פהמיצ להציצ‬
‫מצות משא הארון בכתף‪ .‬המשד תעריב פ׳ קפג‪ .‬ובכימ‪.‬‬
‫‪ (17‬שבת פח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (18‬ראה סה״מ עתיר ע׳ גי‪ .‬המשד תער״ב פרק קפח‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (19‬שבת ל‪ ,‬ב‪ .‬פסחים קיז‪ ,‬א‪ .‬וראה אוהית מסעי ע׳ א׳תנ‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (20‬פרש״י שבת שם דיה נוטפות‪.‬‬
‫‪ (21‬ראה המשד תעריב פקליט ופקציט )ושם‪ ,‬שעיי הביטול מקבל עצם השכל‪ ,‬עיש(‪.‬‬
‫‪ (22‬ברכות מ‪ ,‬א‪ .‬וראה דיה היושבת נגנים ה׳שי״ת פיו )ושינ(‪.‬‬
‫‪ (23‬כלים פיג‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקי‬

‫‪24‬‬
‫אדעתי׳ דרבי׳״ ‪ :‬און דעריבער‪ ,‬כאטש אז אין זיין איצטיקן מצב איז ער נאך ניט‬
‫‪25‬‬
‫בגדר צו פארשטיין ״דעתי׳ דרבי׳״‬

‫— וואס דעריבער מוז דער רב משפיע זיין דעם תלמיד א שבל מצומצם וואט‬
‫איז בערך צום שכל התלמיד )און דער עומק השכל‪ ,‬ווי ער איז ביים רב‪ ,‬איז בהעלם‬
‫‪26‬‬
‫אינעם שכל מצומצם( —‬
‫דארף אבער ביים תלמיד זיין די תנועה צו אוויסגיין פון דעד מדידה והגבלה‬
‫פון זיין שכל‪ ,‬און אויפהויבן זיין שכל צום שכל הרב‪ :‬און דוקא דורכדעם קען ער‬
‫סו״ם צוקומען צו זיין ״קאי‪ . .‬אדעתי׳ דרבי׳״)וואס איז אינגאנצן א העכערער סוג‬
‫שכל(‪,‬‬
‫ד‪ .‬אויף דעם סדר הנ״ל ןאז פריער קומט דער ״שפתותיו נוטפות מר״)ביטול(‬
‫און דערנאך די תנועה צו זיין א כלי )מציאות([ קען מען לכאורה פרעגן‪:‬‬
‫‪28‬‬ ‫‪2‬‬
‫די גמרא׳ זאגט אז ״רבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיתותא‬
‫ובדחי רבנן לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא״ — וואס פון דעם זעט מען‪ ,‬אז‬
‫‪2,‬‬
‫פריער דארף אויפגעטאן ווערן דער ״נפתח לבם״ )זיין א כלי הראוי אויף צו קענען‬
‫פארשטיין די ״שמעתא״( און ערשט דערנאך ״יתיב באימתא״)יראה וביטול(?‬

‫איז דער ביאור אין דעם‪ :‬דער ענין פון ״מילתא דבדיחותא״ וואס דארף זיין‬
‫״מקמי דפתח להו לרבנן״ איז נאר א הכנה כללית צום כללות הלימוד‪ :‬דאס איז‬
‫אבער ניט א טייל פון דעם לימוד‪ ,‬פון דעם סדר ההשפעה גופא‪.‬‬

‫אין אנדערע ווערטער‪ :‬דאס וואם די ״מילתא דבדיחותא״ דארף אויפטאן אינעם‬
‫תלמיד איז ניט צו מאכן אים ראוי צו אויפנעמען דעם שכל‪ ,‬נאד צו פועל זיין אז ער‬
‫זאל בכלל מעלן זיין א מקבל‪ ,‬אז זיין שכל ככלל זאל שטיין אין א תנועה פון‬
‫‪3‬‬
‫״קבלה״״ ‪:‬‬
‫אבער דער יחס ושייכות )הערך( צווישן דעם רב און תלמיד‪ ,‬וואט איז‬
‫פארבונדן מיט דער השפעת השכל צום תלמיד‪ ,‬שאפט זיך ערשט ווען ״יתיב‬
‫‪3‬‬
‫באימתא׳ )ופתח בשמעתא(״‪.‬‬

‫לויט דעם ביאור וועט אויר זיין פארשטאנדיק דער סדר אין דעם מאמר‬ ‫ה‪,‬‬

‫‪ (24‬ע״ז ה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (25‬רק לאחרי ״ארבעיז שנין‪ — -‬ע״ז שם‪,‬‬
‫‪ (26‬ראה בארוכה ד״ה יידעת תרנ״ז )קה׳־ת‪ ,‬תשליט(‪ .‬ונכ״מ‪.‬‬
‫‪ (27‬שבת ופסחים שם‪.‬‬
‫‪ (28‬בתניא פ״ז — ״רבא״‪ .‬והוא ע״פ גירסת היל״ש מ״ב רמז רכו‪ .‬ר״ת פסחים שם )וראה דק״ס שבת‬
‫ופסחים שפ(‪ .‬נת׳ בשיחת יוד שבט תשכ״ד‪.‬‬
‫‪ (29‬פרש׳׳י שבת שם ד״ה ובדתי‪.‬‬
‫‪ (50‬עייג״כ ד״ה לכה דודי תרפ״ט פ״ב )סה״מ קונטרסים ת״א כ‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (31‬להעיר ג״כ מהמשך תער״ב ח״ב ע׳ תתפו‪ ,‬דגם התשוקה לשמוע את שכל הרב מבלבלת מקבלת‬
‫השכל )כי צ־ל כלי ריקן לגמרי‪ ,‬ביטול מכל וכל(‪,‬‬
‫תקיא‬ ‫זמן חרותנו ‪ . .‬חג הפסח‬ ‫חג המצות‬

‫תזיל״ ״לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת״ — וואם פון דעם סדר הלשון״ איז‬
‫משמע‪ ,‬אז לעולם דארף פריער זיין ״שמאל דוחה״ און דערנאך ״ימין מקרבת״‬

‫]און די הדגשה אין דעם מאמר איז נאר אז דער ״דוחה״ דארף געטאן ווערן‬
‫מיטן ״שמאל״ — יד כהה‪ ,‬און ״מקרבת״ מימן ״ימיך* [ —‬
‫נ‬

‫קען מען דערויף אייר פרעגן‪ ,‬כדלעיל‪ :‬ווי שטימט דער סדר מיטן מאמר הנ״ל‪,‬‬
‫אז ״מקמי דפתת להו כר אמר מילתא דבדיחותא )א תנועה פון ״מקרב״(‪ . .‬לסוף‬
‫יתיב באימתא )א תנועה הפכית( כר״?‬

‫אויר‪ :‬עס איז א כלל״ אז ימין קודמת לשמאל און דא איז שמאל פריער פאר!‬
‫ימין?‬
‫די קושיא איז נאד שטארקער״‪ :‬נאכן מאמר ״לעולם תהא כו׳״ ווערט געבראכט‬
‫״יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת״ — און דער סדר ביי א ״תינוק״‬
‫איז‪ ,‬אז מ׳דארף אים מזרז זיין צום לערנען ״בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות‬
‫שניו‪ . .‬קרא ואתן לך אגוזים וכר״)ווי דער רמב״ם איז מאריך אין דעם בפירוש‬
‫המשניות״(‪,‬‬
‫וואם פון דעם איז פארשטאנדיק אז ביי א תינוק דארף קומען דער ״ימין‬
‫מקרבת״ פאר! ״שמאל דוחה״ ]און ווי מ׳זעט עס במוחש — אז אויב מ׳זאל צוגיין צום‬
‫תינוק פריער מיטן ״שמאל דוחה״ קען עס אים אינגאנצן אוועקשטופן פון לערנען[‪.‬‬

‫וע״פ הנ״ל )סעיף ד׳( איז עם מובן״‪ :‬אין דעם מאמר ״לעולם תהא כר״ רעדט‬
‫זיך נאד וועגן דעם ווי עס דארף זיין דעד סדר אינעם אויפטאן בפועל אויפז זולת‬

‫‪ (32‬סוטה מז‪ ,‬א‪ .‬סנהדרין קז‪ ,‬ב‪ .‬הובא להלכה — הל• ת״ת לאדהיז פ״ד סי־ז‪.‬‬
‫‪ (33‬וכיה סדרם בכתוב — שה״ש ב‪ ,‬ו‪ .‬יל״ש עה״פ‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה עיון יעקב לעיי סוטה שם‪.‬‬
‫‪ (35‬שו״ע אדה״ז או״ח סי׳ ב׳ סעיף די‪.‬‬
‫‪ (36‬בי במאמר הנ״ל אפשר לתרץ‪ ,‬דזה שהקדים ״שמאל דוחה״ ל״ימין מקרבת״ הוא)לא מפני שכן צ־ל‬
‫הסדר בכלל‪ ,‬כ״א( מפני שקאי שם באלישע וגחזי‪ ,‬לאחרי שגחזי כבר הי׳ תלמיד אלישע )ועד כ״כ ששלח אותו‬
‫עם משענתו להחיות בן השונמית )מ״ב ד‪ ,‬כט ואילך(( — וא״כ כבר הי׳ ה״ימין מקרבת׳ לפו״ז׳‪,‬‬
‫]ועפיז ייל דבי הדגשות ישנן במאמר הנ״ל‪ :‬א( שדחי׳ ציל רק בשמאל וקירוב בימין‪ ,‬כנ״ל בפנים‪ .‬ב( גם‬
‫אם כבר קיים ״ימין מקרבת׳ ולא הועיל ככל הדרוש ולכן ציל הנהגה ד״שמאל דוחה״ — הנה לאחרי ה״שמאל‬
‫דוחה׳ צ״ל ע ו ה ־ פ ״ימיז מקרבתיז‪.‬‬
‫אבל ]נוסף ע״ז‪ ,‬שמסתימת הלשון ״ ל ע ו ל ם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת״ משמע ש״לעולם׳ כן צ״ל‬
‫סדרם )ובפרט‪ ,‬שבזהר )חיג קעז‪ ,‬ב( הוא מאמר זה סתם )״שמאל תהא דוחה וימין מקרבת״ — לא בשייכות‬
‫לסיפור דאלישע(( — הרי( ב״יצר תינוק כו״ עבצ״ל בבפנים‪.‬‬
‫סנהדרין פ׳ חלק ד י י יהכת החמשית‪.‬‬ ‫‪(37‬‬
‫ראה גכ לקו״ש ח״ה ע׳ ‪.359‬‬ ‫‪(38‬‬

‫עם‬ ‫ו ע ד ״ ז ב ס י פ ו ר ד ר י י ה ו ש ע ב ן פ ר ח י י ע ם בזי ) ש נ ש ת נ ו ע ״ י ה צ ע נ ז ז ר ב ש ־ ם ש ם ( ‪ ,‬ע י י ״ ש ה ם י פ ז ר‬ ‫•(‬

‫האנסויא‬
‫עניני חג ה פ ‪ 0‬ח‬ ‫תקיב‬

‫]און אין דעם איז דער סדר‪ ,‬אז פריער קומט ״שמאל דוחה״ און דערגאך ״ימין‬
‫‪39‬‬
‫מקרבת״ )כנ״ל סעיף ג־ד{[‪:‬‬

‫עס רעדט זיר אבער דא ניט וועגן די פעולות )פון ״ימין מקרבת״( וואס קומען‬
‫‪40‬‬
‫אלס הכנה מוכרחת און הקדמה קודם פון דער השפעה — אזוי ווי אמירת מילתא‬
‫דבדיחותא פאר תלמידים‪ ,‬אדער צוציעז דעם תלמיד קטן מיט ״דברים שהם אהובים‬
‫אצלו״‪.‬‬

‫‪ .1‬כשם ווי עס פ א ד ע ח ד ך די דריי תנועות ביים לערנען א שכל חדש )כנ״ל‬

‫סעיף ג׳( — אזוי איז עם אויר‪ ,‬ובמכ״ש וק״ו‪ ,‬ווען עס רעדט זיך וועגן ענדערן די‬
‫גאנצע מציאות פון א מענטשן ביז צו מאכן פון אים א ״מציאות חדשה״‪.‬‬
‫און אזוי איז עם ארך בעניננו בנוגע צו אידן‪ ,‬אז זייער ״לידה״ אלם עם ישראל‬
‫— וואס דער גמר ושלימות פון דעם איז ווען ״תעבדון את האלקים על ההר הזה״‬
‫)כנ״ל סעיף ב׳( — איז פארבונדן מיט דריי עניגים‪:‬‬

‫א( אז אידן זאלן קענען נעמען תורה דארף ביי זיי זיין ״ ת ע ב ד ו ף — אן עבודה‬
‫ויגיעה אויף צו מבטל זיין זייער פריערדיקן ״ציור״)וראם איז מנגד צו תורה(‪ :‬און‬
‫‪4‬‬
‫״תעבדוך — ווי עבודת עבד‪ ,‬וואט טוט זיין ארבעט מיט ביטול וקבלת עולי ‪,‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪42‬‬
‫ודיל בכדי צו נעמען תורת ה׳ דארף זיין ״נעשה ונשמע״ ‪ ,‬ה ק ד מ ת ׳ נעשה‬
‫לנשמע‪.‬‬

‫ב( לאידד גיסא‪ ,‬אח דער ״תעבדון״ ניט אין אן אופן וואס ברעכט די מציאות פון‬
‫‪44‬‬
‫א אידן‪ ,‬נאר אדרבה‪ :‬דאס גופא איז דער עצם פון זיין מציאות ‪ ,‬וע״ד דגים וואם‬
‫‪46‬‬ ‫‪45‬‬
‫רשב״ג זאגט אז זיי זיינען ניט חוצץ ; וואס אידן און תורה — זיינען ווי דגים וים ‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫און ווי חז״ל זאגן ״אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה״ ]דלכאורה‪:‬‬

‫‪ (39‬ועד״ז במאמר ״יצר תינוק ואשה כוי״• ועייז רמב״ס הל׳ תשובה)פיי היא‪ .‬ועיייש היה(‪ ,‬שהעובד כדי‬
‫לקבל שכר כוי נקי ״עובד מיראה״‪ ,‬ו״על דרד זה* עובדים ״עמי הארץ והנשים והקטנים שמתנכיו אותן לעבוד‬
‫מיראה )״שמאל״( עד שתרבה דעתו ויעבדו מאהבה )״ימיו״(״‪.‬‬
‫‪ (40‬להעיר ד״ברייתו של עולם׳ היא בםדר ד״ברישא תשוכא והדר נהורא״‪ ,‬בתהילה ״צמצום•)״שמאלי(‬
‫ואח״כ ״אור•)״ימין״( — שבת עז‪ ,‬נ‪ .‬סידור רעט סע״ב‪ .‬ובב״מ ‪ -‬אבל זהו בנוגע לסדר הבריאה בפועל‪ ,‬אבל‬
‫סיבת הבריאה היא מפני ״כי חפץ חסד הוא•)ימיו מקרבת(‪ .‬וראה ס׳ הערכים־חב״ד כרך ב׳ ע׳ אור — ביחס‬
‫לחושד סעיף ביה‪ ,‬וש־נ‪.‬‬
‫‪ (41‬להעיר דנמ״ת ״וינועו״ — ״באימה וביראה וברתת ובזיע״)יתרו כ‪ ,‬טו‪ .‬ברבות כב‪ ,‬א ובפרש״ שט{‪.‬‬
‫‪ (42‬משפטים כד‪ ,‬ז )ושם‪ ,‬ג)ויתרו יט‪ ,‬כ(‪ :‬נעשה(‪.‬‬
‫‪ (43‬שבת פח‪ ,‬סע״א ואילר‪.‬‬
‫‪ (44‬וראה לקו״ש ח״ה ע׳ ‪) 246‬ועוד( שמבית שקב״ע היא מציאות האמיתית של ישראל לכן יש לו חיות‬
‫ותענוג בעבודה זו‪.‬‬
‫‪ (45‬משנה מקואות פיו‪ ,‬מיז‪ .‬אלא שאין הלכה כמותו — נת׳ בד״ה וראיתי אני‪ ,‬תרס״ב‪ — ,‬אבל הרי‬
‫פסקינן כוותי• בהא דזבחים)כב‪ ,‬א(‪ .‬וכבר שקו״ט בזה בתויו״ט מקואות שם‪ .‬והאדיר בזה בס׳ גולות עליות שם‪.‬‬
‫חיבור לטהרה הל׳ מקואות כלל ב׳ בסופו )לפענ״ד בשנויא דתיקא(‪ .‬ועוד‪ ,‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (46‬ברכות סא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (47‬אבות פ״ו מ״ב‪.‬‬
‫תקיג‬ ‫זמן חרותנו ‪ . .‬חג הפסח‬ ‫חג המצות‬

‫תורה איז דאד אן ענין פון ״תעבדוך‪ ,‬פון עבדות?( — ווייל די אמת׳ע טבע הבריאה‬
‫פון א אידן איז צו טאן תומ״צ‪ ,‬וכמאמר המשנה״‪ :‬אני נבראתי לשמש את קוני‪ .‬און‬
‫דעריבער‪:‬‬

‫ווען א איד איז ניט מקיים תומ״צ ר״ל‪ ,‬איז כאטש אז אים זעט אויס אז ער איז‬
‫״פריי״ אן א יאך‪ ,‬און אז ם׳איז אים אזוי גרינגער ווי ווען ער וואלט יא מקיים געווען‬
‫תומ״צ — וויבאלד אבער אז דאס )פירן א לעבן ניט ע״פ תורה ח״ו( איז היפד ווי עם‬
‫פאדערט זיין אמת׳ער מהות וטבע‪ ,‬איז עם אן עניו פון ״עבודת פרך״‬
‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬
‫]ע״ד מאמר תז״ל׳ אז עבודת פרך ׳ מיינם ״)מלאכת אנשים לנשים ו(מלאכת‬
‫נשים לאנשים״ — כאטש די מלאכה איז לכאורה א גרינגערע‪ ,‬איז עם ביי אנשים אן‬
‫‪,,‬עבודת פרך״‪ ,‬דערפאר וואס ם׳איז ניט לויט זייער רגילות וטבע[‪•,‬‬

‫דוקא ווען עם איז דא דער ״תעבדוך‪ ,‬איז ער אז אמת׳ער בז חורין‪.‬‬

‫ג( דורך מתן תורה האט זיר אויפגעטאן א שינוי שלא בערך אין אידן‪ ,‬ביז אז‬
‫אויר דער ״תעבדוך פון א אידן — וואס איז לכאורה אן עבודה במדידה והגבלה‬
‫)לויט די הגבלות פון זיין מציאות( — איז בפנימיותו אן עבודה וואס איז)פארבונדן‬
‫‪51‬‬
‫מיטן נותן התורה ‪ ,‬ובמילא( העכער פון מדידה והגבלה‪.‬‬

‫און דאס זיינען די דריי נעמען — ״חג המצות״‪ ,‬״זמן חרותנו״ און ״חג הפסח״‪:‬‬
‫‪52‬‬
‫״מצה״ ווייזט אויוי ביטול‪ ,‬העדר ההגבהה וההתנשאות ‪ :‬״תרותנו״ ווייזט ווי דער‬
‫ביטול ווערט אויפגענומען אין דער מציאות פון א אידן באופן‪ ,‬אז עס הערט זיר או‬
‫אין דעם דער אמת׳ער ענין פון חירות כנ״ל און ער האט אין דעם א געשמאק‪:‬‬
‫נ‪5‬‬
‫״פסח״ איז פון לשון ״דלוג״ — דער דילוג שלא בערר וואם איז געוועו )און‬
‫‪54‬‬
‫געמוזט זיין( ביי אידן )מצד דעם ״דלוג״ שלא בערר וואס איז געקומען מלמעלה‬
‫‪55‬‬
‫ביי)יצי״מ ו(מ״ת( — די תנועה ארויפגיין פון זייערע הגבלות און צוקומען צו דאס‬
‫וואס איז שלא בערד העכער פון זיי‪.‬‬

‫‪ (48‬קידושיו כסופה‪.‬‬
‫‪ (49‬סוטה יא‪ ,‬ריש עיב‪ .‬שמדד פיא‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (50‬ולגירסת רשיי סוטה שם — נקי ‪.‬עבודה קשה״‪.‬‬
‫‪ (51‬כמשנית בכ״מ ע״פ דרז״ל )הובא לעיל הערה ‪ (9‬שבמית נעשה ביטול ה״גזירה־ דעליונים לא ירדו‬
‫לתחתונים כד‪.‬‬
‫‪ (52‬לקוית צו דיה ששת ימים )האי( פ״ג‪ .‬ו ב ב ‪ -‬ת ‪.‬‬
‫‪ (53‬פרש״י בא יב‪ ,‬יא‪ .‬שם‪ ,‬יג‪ .‬כדעת ר׳ יאשי׳ במכילתא שם‪.‬‬
‫ד ר ך ד י ל ו ג ו ק פ י צ ה ‪ .‬ראה מכתב בללי לחגה״פ‬ ‫‪ (54‬ראה פרש״ שם )יא(‪ :‬ואתם עשו כ ל ע ב ו ד ו ת י ו‬
‫תשל״ז)נדפס לקמן ע׳ תרפח(‪ .‬ובארוכה ‪ -‬שיחות ומאמרים דתודש ניסו תשל״ו‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה לקויש ת״ז ע׳ ‪ ,148‬וש״נ‪.‬‬
‫וגם מטעם זה הוצרך להיות ענין ה‪.‬דילוגי אצל בניי עוד בהיותם במצרים )כנ״ל בהערה הקודמת(‪ ,‬כי‬
‫— נוסף לזה‪ ,‬שמכיוו שיציימ היא הכנה למית‪ ,‬לכו תיכף ביצי״מ ציל ההכנה )לא רק ד‪.‬מצהי ו״חירות׳‪,‬‬
‫כ״א( גם להדילוג דמית ]בסגנון אתר‪ :‬תיכף בתחילת החינוך על המחונך להתחיל להכין את עצמו לשלעזות‬
‫חינוכו‪ ,‬שהוא ‪.‬דילוג״ בערך מצבו בהווה[ —‬
‫מכיון שביצי״מ גופא הי׳ ה״דילוג• מלמעלה‪ ,‬הוצרך להיות דוגמתו אצל ב נ י י ‪ .‬ז כ ר לשמו שקרוי פסה•‬
‫)לשון רש״י הנ״ל(‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקיד‬

‫איינע פון די הוראות דערפון אין עבודת ה׳ פון יעדן אידן‪:‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫״ראשית העבודה ועיקרה ושרשה״ איז ״יראה״ און קבלת עול‪ ,‬״עבודת עבד״‬
‫— אבער די עבודה דארף ניט געטאן ווערן מיט עצבות ח״ו ושבירה וויבאלד אז‬
‫ועמך כולמ צדיקיפ‬

‫— סיידו ער האט אויפגעשטעלט א מסך מבדיל ומחיצה כר וואס דאמאלס‬

‫דארף ער פריער צוברעכן די‪ ,‬״לשבר הקליפות כר ע״י שבירה לבו ומרירה‬
‫‪57‬‬
‫נפשו״ —‬

‫ווייל אין קדושה מצד עצמה איז ניטא קיין ״שבירה״‪ .‬דאם וואס עס דארף זיין‬
‫‪58‬‬
‫די תנועה פון מרירות ״ולב נשבר ורוח נמוכה״ אח ״מצד הגוף ונפש הבהמית״ ‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫ווען זיי זיינען ״שולט ח״ו על האדם״׳ ‪ ,‬וואס דאן איז דער ״לב נשבר ומרירות‬
‫‪5‬‬
‫הנפש״)פון ״גבורות קדושות״( מבטל זייער שליטה׳ ‪ :‬אבער ״מצד נפש האלקית״‬
‫‪58‬‬
‫איז ניטא קיין ״שבירה״ — נאד ״שמחה״ ‪.‬‬

‫ןדאם איז ארך דער הסבר אין דעם סיפור‪ :‬ביים אלטן רבי׳ן איז געווען א‬
‫זילבערנע טאבאק־פושקע אן א דעקל — ווייל דעם )גלאנציקן( דעקל האט דער‬
‫אלטער רבי גענוצט אויף צו מכוון זיין די תפילין שבראש‪ ,‬אז זיי זאלן זיין פונקט‬
‫אינמיטו‪.‬‬

‫בשעת מ׳האט וועגן דעם גערעדט בפני הצמח־צדק‪ ,‬אויסדריקנדיק זיר אז דער‬
‫אלטער רבי האט אפגעבראכן דעם דעקל פון דער פושקע‪ ,‬האט דער צמח־צדק אויף‬
‫דעם געזאגט‪ ,‬אז דעם זיידנס ענין איז ניט געווען צו ברעכן‪ :‬ער האט ניט געבראכן‬
‫— נאר מסתמא איז דער דעקל געוועו מחובר צו דער פושקע מיט א חוט‪ ,‬און דער‬
‫זיידע האט ארויסגענומען דעמ חוט המחבר‪.‬‬

‫ולכאורה‪ :‬אפילו ווען דער אלטער רבי וואלט אפגעבראכז דעם דעקל‪ ,‬איז עס‬
‫‪60‬‬
‫דאר געווען לשם קיום מצוה ‪ ,‬ניט אן ענין פון ״שבירה״)פאר זיך(?‬
‫נאר דער ענין אין דעם‪ :‬אין קדושה מצד עצמה איז איבערהויפט ניטא קיץ ענין‬
‫פון ״שבירה״‪ .‬און דערפאר איז ביים צמח־צדק געווען ברור אז דער אלטער רבי‬
‫האט זיכער ניט אפגעבראכן דעם דעקל[‪,‬‬

‫און דעריבער‪ ,‬דארף דער ביטול וקבלת עול וואס מאנט זיר אלס ״ראשית‬
‫העבודה״ — אין דעד עבודה פון נפש האלקיח גופא — זיין מיט א געשמאק און‬
‫‪6‬‬
‫חיות‪ ,‬וויסנדיק אז דאס איז דער אמת׳ער ״חירות״ און מציאות׳ פון א אידן‪.‬‬
‫‪(?1‬‬ ‫ו מ ש י ח ת א ח ר ו ן ש ל פ ס ח ח ש ל ״ ז — ל ק ד ש ז ד ״ז ‪u‬׳‬

‫תניא רפמ׳א‪.‬‬ ‫‪(56‬‬

‫תניא פי״ז‪.‬‬ ‫‪(57‬‬
‫תניא ספל״ד‪.‬‬ ‫‪(58‬‬
‫תניא פל׳א )לט‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪(59‬‬
‫ולהעיר משויע אדה״ז הלי שמירת גוף ונפש ובל תשחית סעיף טו‪.‬‬ ‫‪(60‬‬
‫להעיר שמציאותו של עבד הוא מציאות האדון שלכן מה שקנה עבד קנה רבו מלכתחילה )רשנ׳׳א‬ ‫‪(61‬‬
‫כג‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫קידושיו‬
‫תקטו‬ ‫זמן חרותנו ‪ . .‬חג הפסח‬ ‫חג המצות‬

‫ב‬
‫מכתבים‬

‫חגהיפ — בטחון ואמונה ועיי אכילת מצה ‪ /‬זמן חירותנו — חירות מן היצהיר‪ ,‬דברים‬
‫המבלבליפ בעבודת ה׳ ומהגבלות הטבע ‪ /‬המשכת החירות בכל עניני האדם ועל כל‬
‫השנה בולה ‪ /‬חירות ו״אםיריפ׳ ‪ /‬זמן יציימ — מסוגל לעלי׳ רוחנית וקבלת השפעות‬
‫עליונות‬

‫‪ . . .‬ידוע אשר ענין דחג הפטה הוא ענין הבטחון של בני ישראל בהקב״ה כמ״ש‬
‫זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר וגר וכמו שבימים ההם בזמן הזה שהראו‬
‫ישראל בטחונם במדה היותר גדולה הרי ראו גם בעיני בשר‪ ,‬המן בארה של מרים‬
‫אשר שמלתך לא בלתה מעליה הרי בכל שנה בזמן הזה מתעוררים ענינים הנ״ל‬
‫ותוקף מדת הבטחון ממשיך ג״כ ישועה כללית ופרטית בכל המצטרך בגו״ר‪ ,‬וע״פ‬
‫המבואר בלקו׳׳ת לרבנו הזקן בפ׳ ברכה דצ״ח ע״ב הנה יומשך זה בביתו בסביבתו גם‬
‫בימי השנה‪.‬‬

‫והנה שם )בלקו׳׳ת הנ׳׳ל( המדובר הוא בבחי׳ ביטול שישנו בכל המועדים‬
‫ובמילא א״צ להמשיך אלא עד הרגל הבא אחריו‪ ,‬משא״כ בענינים המיוחדים לכל‬
‫מועד ומועד שנמשכים על כל השנה כולה ובפרט לחג הפסח וכפתגם כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע בשיחת חג הפסח תש״ג הארת בל המועדים מאירה‬
‫בכל יום והארת חג הפסח נמשכת תמיד‪.‬‬

‫ויש להסביר הדברים בקיצור עכ״פ אשר בכללות שבועות הוא ענין התורה זמן‬
‫מ״ת‪ ,‬סוכות הוא בכללות עניו המצות וכללותה מצות הצדקה מקיפים )עיין תניא‬
‫פרק ה׳( וכמ״ש ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך‪ ,‬ופסח זמן חרותנו הוא עניו‬
‫האמונה וכלשון הזהר דמצה היא מיכלא דמהימנותא‪ .‬והנה ישנם עניני התורה‬
‫ומצות התלוימ בזמן ובמקום‪ ,‬משא״כ האמונה שהיא מצוה תמידית ויסוד כל התורה‬
‫ומצוה‪.‬‬
‫(‬ ‫‪v‬‬ ‫‪1297‬‬ ‫וממכתב ו׳ ניס! תשי־ד — לק ‪ an‬ח־ד‬

‫ב״ה‪ ,‬י״ג ניסן ה׳תשי״ד‬

‫‪ . . .‬ל ק ר א ת חג המצות‪.‬הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה‪ ,‬הנני בזה לאחל לו‬
‫ברכתי לחג כשר ושמח‪.‬‬
‫ומענינא דיומא‪:‬‬

‫אחת ההוראות דזמן חירותינו היא‪ ,‬אשר עם בני ישראל התחיל קיומו בתור עם‬
‫— בתנאים בלתי מתאימים לגמרי‪ ,‬והיו זקוקים לאמונה במדה היותר גדולה‪ ,‬ובמשד‬
‫זמן קצר ראו במוחש אשר נתגשמה תקותם בה חיו באמונתם‪ ,‬וגדולה אמונה זו‪,‬‬
‫שאותה אנו חוגגים בחג המצות‪ ,‬אשר הניעה עם שלם‪ ,‬זקנים נשים וטף בכלל‪ ,‬ועד‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקטז‬

‫כדי לצאת ממדינה שהיתה המשכירה בר לכל הארץ‪ ,‬מדינה בעלת תעשי׳ וסדר חיים‬
‫מפותח ביותר לפי מצב תקופה ההיא ולצאת‪ ,‬כל׳ הכתוב‪ ,‬למדבר הגדול והנורא נחש‬
‫שרף ועקרב‪,‬‬

‫וכלשון נביאנו זכרתי לך תסד נעוריך — לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה‪.‬‬

‫ובכל דור ובכל יום חייב אדם לראות עצמו כאילו יוצא ממצרים ועל ידי אמונתו‬
‫חזקה באנכי הוי׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים יוצא לחירות מכל המצרים‬
‫וההגבלות שמבפנים ושמבחוץ‪.‬‬
‫כמנהגנו לשלוח מצה שמורה לידידים וקרובים‪ ,‬הנני מצרף למכתבי זה שלש‬
‫מצות שמורות‪,‬‬

‫כיון שכתושב ארץ ישראל אינו חל עליו חיוב יום טוב שני של גליות‪,‬‬
‫ובלשון הזהר‪ :‬מיכלא דאסוותא מיכלא דמהימנותא‪.‬‬

‫בברכת החג‬
‫) ל ק ו ־ ש ו ד ן טי ‪(248‬‬

‫ב״ה‪ ,‬אח״ד ניסן‪ ,‬ה׳תש״י‬

‫הקונטרס לב׳ ניסן ודאי הגיעו במועדו‪ .‬ומוסג״פ הקונטרס לתה״פ הבע״ל‪ .‬וטוב‬
‫עין בטח זיכה ויזכה בהם את סביבתו וישימם לפניהם‪ ,‬וכדרז״ל )מכילתא ר״פ‬
‫משפטים הובא בפירש״י עה״ת שם(‪ :‬״לא תעלה על דעתך לומר אשנה כו׳ ואיני‬
‫מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו לכך נאמר כו׳ כשלחן הערוך ומוכן‬
‫לאכול לפני האדם״‪ .‬ואמר הכתוב ותורתך בתוך מ ע י ) ר א ה תניא פ״ה(‪.‬‬

‫והנה כמו שבמשל‪ ,‬כדי שתהי׳ האכילה באופן הראוי ולתועלת צריך שתתאים‬
‫להמטרה שלה — קישור הנפש והגוף ויחי׳ האדם‪ ,‬כד בנמשל צ״ל לנגד עיני המלמד‬
‫והמשפיע תכלית הלימוד וההשפעה ונקודת היסוד שלהם — להחיות מתים ולהוסיף‬
‫חיות עצמי באדם החי ״מהיכי תיתי״)ראה שיחה אות מ״א(‪.‬‬

‫והנה פשוט הדבר אשר כדי להחיות אחרים צ״ל בעצמו חי‪ .‬וכאן מוצא היצר‬
‫מקום לפיתוייו בטענה מי אתה ומה כחד להחיות נפשות‪ .‬והלואי שתפקיע את עצמך‪.‬‬
‫ומבאר בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ בשיחתו)אות מ״ג(‪ :‬הגם עס איז אמת —‬
‫אבער עס איז שלא במקומו‪ . .‬וואס קען א סאלדאט — ער קען נאר שיסן און גייט‬
‫מיט מסירת נפש ‪ . .‬מיט שמחה און דאס מאכט אים פאר א מנצח‪.‬‬

‫אין איש החיל עושה את הקנה רובה וגם אין זה ביכלתו‪ .‬אינו משיג בשכלו איך‬
‫יורה הקנה רובה בפרט וטכםיםי המלחמה בכלל‪ ,‬אבל מוסר הוא את נפשו ורצונו‬
‫למפקד המלחמה ועושה את זה בשמחה ואז הוא דוקא המנצח‪.‬‬
‫תקיז‬ ‫זמן חרותנו ‪ . .‬חג הפסח‬ ‫חג המצות‬

‫ובמוחש רואין שהיסוד לכל זה היא האמונה שמאמין בראש כל מפקדי המלחמה‬
‫הוא המלך והנשיא‪ ,‬במלחמה הרוחנית היינו הנשיא מנהיג הדור‪ .‬ובדורנו בפרט —‬
‫הוא כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ‪ ,‬שהורה והעמיד את כל אתד ואתת מאתנו במקום‬
‫מיוחד בשדה המלחמה נגד צד הלעומת זה‪.‬‬

‫והנה האמונה צריכה גם היא התתזקות בכלל מזמן לזמן‪ ,‬והתעוררות מיוחדת‬
‫שלא תשאר בבחי׳ מקיף כי אם תמשול בכל הכחות ובמחשבה דיבור ומעשה בפועל‬
‫בחיים היום יומיים‪.‬‬

‫וזה בא כדרר אתדל״ע בתהמ״צ בכלל‪ ,‬וע״י אכילת מצה‪ ,‬הנקראת מיכלא‬
‫דמהימנותא)ראה שיחה אות ב( בפרט‪ .‬כמבואר בכ״מ בדא״ח בארוכה‪ .‬ומהם בהמשך‬
‫וככה תרל״ז ם״פ םמ״ך שכתב‪ ,‬שבמצה הגשמיית שורה בחי׳ מהות האלקות ומזה‬
‫ניזון וחי גם החיות הגשמי‪ .‬ולכו חיי האדם אפילו הגשמיים מרומם אז ברום‬
‫המעלות‪ ,‬ומוסיף חידוש אשר כל זה הוא לא רק בליל א׳ דפסח‪ ,‬אלא כל ימי חה״פ‪.‬‬

‫והוי יתננו באמונה השלימה‪ ,‬ויקויים היעוד כימי צאתד מארמ״צ‪ ,‬שבזכות‬
‫האמונה נגאלו אבותינו ממצרים‪ ,‬אראנו נפלאות בעגלא דידו‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫‪3‬ל?(‬ ‫) ל ק ו ״ ש ח ־ ז ע•‬

‫ב״ה‪ ,‬י״ג ניסן ה׳תיש״א‬

‫‪ . . .‬לקראת חג הפסח הממשמש ובא‪ ,‬הנני בזה לאחל לכת״ר שי׳ שיחוג את החג‬
‫בכשרות ובשמחה עם כל ב״ב שי׳‪ .‬ויזכו להשפיע על כל סביבתם להיות מעלין‬
‫בקדש במסילה העולה בית א־ל‪.‬‬

‫ובפרט בימי חג הפסח שאז היתה התתלת הגירות של עמנו‪ ,‬ובכל שנה ושנה‬
‫במועדי השנה מתעוררים הענינים השייכים לזה‪ ,‬הנה בחג הפסח שהוא זמן תירותנו‪,‬‬
‫חירות לא רק משעבוד גופני כ״א תירות מן היצה״ר וכוי‪ ,‬הנה המוסר השכל של‬
‫היום הוא להוסיף אומץ והשתדלות בענינים אלה‪ .‬אשר לכן מצה נקראת מיכלא‬
‫דאסוותא )זח״ב קפג‪ ,‬ב( והיא מחזקת את האמונה כמש״כ שם דף מא‪ ,‬א‪.‬‬

‫מוסג״פ הקונטרס שהו״ל לחג הפסח‪ ,‬אשר בטח יעניז את כת״ר שי׳‪.‬‬

‫ויש להעיר במה שהעתקתי בהקדמתי בעניו אכילת מצה שבימי חג הפסח הגוף‬
‫ניזון ממאכל המחזק את האמונה באלקות‪ ,‬ולהעיר לזה אשר גם קרבן פסח מחולק‬
‫משאר הקרבנות דמעקרי לאכילה קאתי — לאכילת בעלים דוקא ולא אכילת מזבח‬
‫וכחנים‪.‬‬

‫בברכת תג כשר ושמת‬

‫) ל ק ר ש ח ״ ז ע ׳ ‪(?48‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקידז‬

‫ב״ה‪ ,‬ב׳ ניסן‪ ,‬יופ הסתלקות הילולא של כ״ק אדמו״ר)מהורש״ב( הוא הוא יום ראשון‬
‫לנשיאות כ״ק מו״ח אדמו״ר‪ ,‬ה׳תש״כ — שנת המאתיים להסתלקות הילולא של‬
‫הבעש״ט זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע —‬

‫שלום רב וברכה!‬
‫לקראת חג המצות‪ ,‬זמן חירותינו‪ ,‬הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה‪ ,‬הנני בזה‬
‫להביע ברכתי לכל אחז ואחת מכם ברכת־חג כשר ושמח‪ ,‬זמן חירותינו‪ ,‬חירות מכל‬
‫ענינים המבלבלים מעבודת ה׳ בשמחה ובטוב לבב‬

‫— שעבודת ה׳ חיובה תמידי לא יפסק מכל האדם )כל היהודיים — בשני יודי״ן‬
‫— מנער ועד זקן טף ונשים( אפילו רגע בכל ימיו —‬

‫וע״פ תורת רבנו הזקן‪ :‬מיכלא דמהימנותא — לילה הראשון‪ .‬מיכלא דאסותא‬
‫— לילה השני‪ .‬אז די רפואה ברענגט די אמונה‪ ,‬וואס ער זאגט א דאנק דיר ג־ט פאר‬
‫מייו רפואה‪ ,‬איז ער דאך געווען קראנק‪ .‬אבער אז די אמונה ברעגגט די רפואה‪ ,‬איז‬
‫מען לכתחילה ניט קראנק‪,‬‬

‫תהי׳ החירות באופן שמלכתחילה לא יבוא כל בלבול ועגמ״נ ח״ו‪,‬‬

‫וימשיכו מתירות ושמחה זו בכל עניניהם הפרטים והכללים גם יחד‪ ,‬בימי כל‬
‫השנה כולה‪.‬‬

‫ויהי רצון שבשנה זו ובימים אלה ממש יקוים מרז״ל במוצאי שביעית בן דוד בא‪,‬‬
‫ויגאלינו בגאולה האמיתית והשלמה‪ ,‬תירות כשלימות — עדי לופרצת ימה וקדמה‬
‫וצפונה ונגבה‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫מתוך הרתבה אמיתית ולקיץ בריא ושמת‬
‫)לקדש ח־ז ע׳ י‪(24‬‬

‫ראה כ״כ קנט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ה‪1‬א‪:‬‬ ‫הוא‬

‫חיובה ‪ . .‬ימיו‪ :‬לשון האגרת בהקדמת ס׳ החיניר‪.‬‬
‫חיובה תמידי‪ :‬ראה ט ו ש ד ע או״ת סרל׳׳א‪ .‬ועד״ז בנוגע לתסידות ועניני׳ — כהוראת כ״ק אדמו״ר מהר״ש‬
‫)ס׳ התולדות סו‪ ,‬א(‪.‬‬
‫בשד י‪1‬די״‪ :1‬אלו אשר עשר כתות דנפהיא מושלם בהם ואלו שעשר כתות דנפה״ב מושלם בהם — שיחת‬
‫כ״ק אדמו״ר הצ״צ‪ .‬וראה הערותיו לתניא פ״א )ס׳ הקיצורים ע׳ פא ואילך(‪.‬‬
‫טף‪ :‬שאף הם צריכים כפרה )נדרים לה‪ ,‬ב וראה כריתות טז‪ ,‬א(‪ ,‬אף שאינם בתורת כוי‪.‬‬
‫חורת רבנו‪ :‬היום יום ט״ו ניסן‪ .‬וראה מפרשים עה״כ כשלה טו‪ ,‬טו‪.‬‬
‫מרז״ל‪ :‬סנה׳ צז‪ ,‬א‪.‬‬
‫מפרצת‪ :‬ראה מאורי אור מעי פרץ‪.‬‬
‫תקיט‬ ‫זמן חרותנו ‪ . .‬חג הפסח‬ ‫חג המצות‬

‫‪ . . .‬ידוע ענין יציאת אבותינו ממצרים‪ ,‬אשר אז היתה יציאתם מכלל בני נח‬
‫לקבל התורה ולקבל פני השכינה׳‪ ,‬התחלת היציאה או היציאה לגמר״‪ ,‬שלכן למדו‬
‫רז״ל דיני גרות משם‪ .‬מובן‪ ,‬אשר זה מורה גם כן על מצבם הרוחני שהרע שבנפשות‬
‫ישראל עדיין הי׳ בתקפו בחלל השמאלי‪ . .‬רק מגמתם וחפצם היתה לצאת נפשם‬
‫!‬
‫האלהית מגלות הם׳׳א היא טומאת מצרים ולדבקה בו ית׳ ‪.‬‬

‫וכן הוא בכל יום ויום‪ ,‬שתייב אדם לראות עצמו כאלו יצא היום ממצרים —‬
‫וכמובא במאמר שבקונטרס• — וביתוד בימי הפסח‬

‫‪4‬‬
‫שעניני כל חג ומועד מתעוררים בכל שנה ושנה בזמניהם שלהם כידוע‬

‫צריך כל או״א‪ ,‬ובפרט אלו שלא הגיעו עדייו למעלה ממדרי׳ הבינונים שהיא‬
‫מדת כל אדם ואחרי׳ כל אדם ימשוך‬

‫להוציא ולהעלות את נפשם האלקית מגלות הגוף ונפש הבהמית‪ ,‬ואדרבה‬

‫להעלות הנפה״א על הגוף ונפה״ב מעלה מעלה‪ ,‬ולדבקה בו ית׳ ע׳׳י תורה ומצות‬
‫שלומד ומקיים‪.‬‬

‫ונשתנו למעליותא׳ כל ימי הפסח )וכ״ש ליל א׳ דפסח( משאר ימות השנה וגם‬
‫משארי היו״ט‪ ,‬כי אז ניזונים ישראל מאכילת מצה‪ ,‬שבה מעיו בתי׳ מהות גדלות‬
‫‪6‬‬
‫אבא ‪ ,‬מהות האלקות‪ ,‬היינו שגופו הגשמי מתקשר בו חיות נפשו שיתי׳ גם חיים‬
‫גשמיים מאכילת מזון שבו הוא מהות האלקות‪ ,‬ולכו מלבד שפועל בנפה״א פועל‬
‫בנפה״ב שהוא היצה״ר שלא יסית כ״כ ושיתחיל להתברר ויניח הנפה״א להאמין‬
‫באמונה שלימה גם במה שאינו משיג ע״פ השכל‪.‬‬

‫ובלשון כ״ק מו״ח אדמו״ר בשיתתו שבקונטרס‪ :‬עס איו דאך טייער די שעות!‬
‫‪)5‬׳!(‬ ‫נ נ ז ס כ ח ב י ״ א נ י ס ! ה י ת י ש ־ א — ל ק ד ש חי‪-‬׳כ )‪1‬׳‬

‫רש״י ד״ה כאבותינו יבמות מו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫ראה פי׳ ר׳ נתנאל בתוספות ישנים שם מו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫תניא פל״א‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫ידועה הראי׳ ע״ו מ מ ש נ ה םפ״ג דגטיו‪ :‬בודקיו את ה י י ו ‪ . .‬ובהוצאת סמדר כוי‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫‪ (5‬ראה המשך וככה תרליז פ״ס‪.‬‬
‫‪ (6‬בארוכה ענינם ראה שער האמונה לאדמו״ר האמצעי‪.‬‬
‫•( קונ• צא‪ .‬נדפס בסה״מ תשי״א‪ .‬ה מ ו ־ ל ‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקכ‬

‫‪ . . .‬ב ש י ח ת אחרון של פסח המודפסת בסון* קונטרס זה׳ מכריז כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר‪ ,‬על דבר ההכרתיות לטהר את האויר‪ ,‬על ידי אותיות התורה‪ ,‬כי באויר תלוי׳‬
‫בריאותו של האדם‪ .‬באויר של תורה ומצות — התיים בריאים הם‪ .‬באויר של כפירה‪,‬‬
‫ר׳׳ל — ישנה סכנה׳ של חולי המתדכק מכמה סוגים‪ .‬עכ״ל‪.‬‬

‫אם באיש הבריא כך‪ ,‬על אחת כמה וכמה באיש החלוש‪ .‬וגדולה הסכנה עוד‬
‫יותר בחולה אף אם רק בחולי קל‪ ,‬ומכל שכן בחולי שיש בו סכנה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ארז״ל חולי זה יצר הרע‪ ,‬אשר רק לעתיד לבואי הקב״ה שוחטו‪ ,‬והוא המקור‬
‫‪4‬‬
‫לחולה שיש בו סכנה — תאות איסור — ולחולה שאין בו סכנה — תאות היתר ‪.‬‬

‫ומזכיר ומעורר ביחוד עד״ז — עניו יציאת מצרים‪ ,‬אכילת מצה ואיסור חמץ‬
‫‪5‬‬
‫בפסח‪ ,‬אשר ברח העם‪ ,‬כי הרע שבנפשות ישראל עדיין הי׳ בתקפו בחלל השמאלי‬
‫‪6‬‬
‫)בי לא פסקה זוהמתן עד מתן תורה ובחטא העגל תזרה ( ודמי ישראל אז‪ ,‬לבר‬
‫יחידאי דמלכא דחלש‪ ,‬דאמרו ״כול מיכלא דאסוותא ולא ישתכח מיכלא ומזונא‬
‫אחרא בביתאי‪.‬‬

‫ובמילא גם הכרח נתיצות טהרת האויר נזכר ומתעוררים על זה בתוקף‪ ,‬טהרה‬

‫על ידי מחשבה‪ ,‬ודבור באותיות החומש‪ ,‬תהלים משניות ותניא — כמבואר בארוכה‬
‫בהשיחה‪.‬‬

‫ועל ידי כל זה מקרבין ג״כ קץ הגאולה‪ ,‬דאז חמץ לא יכיל לשלטאה ולנזקא לון‬
‫לישראל‪ ,‬ויותר מזה — יצה״ר הנקרא חמץ נשרף בכח הארת המל״ ואז יקדים‬
‫היעוד‪ :‬לא* בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם הוי׳ — במהרה בימינו‬
‫ממש‪.‬‬
‫נ מ מ נ נ ז ב י י א נ י ס ! ה י ח ש י ״ ב — ל ק ד ש ח י ״ נ ע ׳ ‪6‬ל‪>1‬‬

‫קונטרס קב‪ .‬ה מ ו ״ ל ‪.‬‬ ‫•{‬

‫להעיר מרמב״ם הלי דעות רפ׳׳ו‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫‪ (2‬ויקרא רבה פט״ז‪ ,‬ת‪ .‬וראה סידור שמו״ע דתול ד״ה מי כמור‪ ,‬ד״ה ויתל משה להצ״צ )נדפס בס׳ דרר‬
‫מצותיר ת־בי(‪ .‬קונטרס עץ החיים פ״ג‪.‬‬
‫‪ 0‬סוכה נב‪ ,‬א‪ .‬וצדיקים שאיו להם יצהיר — מועטים הס‪ ,‬וכמו שנתבאר בתניא פ״א וי־ד‪.‬‬
‫‪ (4‬יעוייו המשד וככה — תרליז ספ״ג‪.‬‬
‫‪ (5‬תניא פל״א‪.‬‬
‫‪ (6‬כז הוא בזהר ח״א נב‪ ,‬ב‪ .‬קבו‪ ,‬ב‪ .‬שם ח״ג קצג ב ועוד‪ .‬ומה דמשמע בשבת )קמו‪ ,‬א( ובע״ז ןנב‪ ,‬ב(‬
‫רלא חזרה וכו הוא בזח״ג )יד‪ ,‬ב( — מבואר בניצוצי אורות שם דלא כל הזוהמא חזרה‪ .‬ועיין ג״כ חדא׳׳ג‬
‫מהדש״א יבמות קג‪ ,‬ב‪ .‬תורה אור משפטים דד״ה ויראו גו׳ לבנת הספיר‪ .‬ואכמ״ל‪.‬‬
‫‪ (7‬זהר ת״ב קפג‪ ,‬ב ובמקדש מלד שם‪.‬‬

‫המויל‪.‬‬ ‫נ ד פ ס ג ״ נ ב א ו ר י ת ח ע ו א ס ׳ ביי ו א י ל ך‬ ‫•(‬

‫תקכא‬ ‫זמן חרותנו ‪ . .‬חג הפסח‬ ‫חג המצות‬

‫ב״ה‪ ,‬יו״ד ניסן ה׳תש״כ‬

‫‪ . . .‬ובעמדנו לפני חג הפסח‪ ,‬זמן חירותינו‪ ,‬שהי׳ אז לא רק חירות כפשוטו‬
‫מעבדות מצרים‪ ,‬אלא גם תירות מהגבלות הטבע‪ ,‬שהכל הי׳ בנסים גלויים‪ ,‬הן‬
‫בהתתלת החירות — נגוף למצרים ורפוא לישראל באותו רגע‪ ,‬שהוא היפך אפילו‬
‫מטבע דקדושה‪ ,‬שהרי באו מדת הדין ומדת החסד בבת אחת‪) ,‬ולכן הי׳ אפשרי הדבר‬
‫רק על ידי הקב״ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬אני ולא מלאר אני ולא שרף אני ולא שליח‪,‬‬
‫שהוא לבדו‪ ,‬כלשון הרשב״א בתשובותיו‪ ,‬נמנע תנמנעות(‪ ,‬וכן בסיומו דחג הפסח‬
‫בקריעת ים־םוף אף שלכאורה לא הי׳ הכרת בנם גלוי זה כיון שבאותו הצד שירדו בו‬
‫עלו)תום׳ ד״ה בשם‪ ,‬ערכין טו‪ ,‬א(‬
‫‪,‬‬
‫— יהי רצון שיהי׳ כן בכל עניני תורה ומצות ׳‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה בשטח‬
‫החינוד‪ ,‬שבקשר עם יציאת מצרים הרי התינוקות הם שהכירוהו תחילה ועד לסיומו‬
‫של ענין במתן תורה‪ ,‬שהי׳ על ידי ערבות של ‪,,‬בנינו ערבים בעדינו״‪...‬‬

‫חג הפסח בשר ושמח‬ ‫ובברכת‬

‫אמתית מכל הענינים המבלבלים‬ ‫וחירות‬
‫ה׳‬ ‫בעבודת‬
‫ובטוב לבב ובכבוד‬ ‫בשמהה‬
‫) ל ק ד ש ח ־ ז ע ׳ ‪(245‬‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן ה׳תשי״א‬

‫שלום וברכה!‬

‫לכבוד חג הפסח‪ ,‬זמן חירותינו‪ ,‬הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה‪ ,‬שיק איד‬
‫מיינע בעםטע וואונשן פאר א כשר׳ן און פרייליכן פסח‪.‬‬

‫יעדן יאר בא זמן תירותינו‪ ,‬דארף יעדער איד דורכלעבן און אויפלעבן דעם‬
‫אידישן מיין פון זמן תירותינו‪ ,‬וואס די כוונה פנימית דערפון איז געווען —‬
‫בהוציאד את העם ממצרים תעבדון את הא׳ על ההר הזה‪ :‬מתן תורה‪ ,‬און די‬
‫ווירקונג דערפוו דארף זיר פילן אין טאג טעגליכן לעבן א גאנצען יאר‪ ,‬בלימוד‬
‫התורה וקיום המצוות‪ ,‬בכלל‪ ,‬אוו מיט א טיפו אחריות געפיל פאר חינוף הכשר‬
‫בפרט‪ ,‬וואם קינדער זיינען געווען אוו זיינעו תמיד גאראנטיע פאר דעם קיום און‬
‫אמתין חירות פון אונזער פאלק‪.‬‬
‫‪(242 v‬‬ ‫) ל ק ד ש ודו‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקכב‬

‫ב״ה‪ ,‬מוצש״ק פ׳ החודש הזה לכם‪ ,‬ה׳תשי״ט‬

‫לקראת חג המצות זמן חירותנו הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה‪ ,‬הנני בזה‬
‫להביע ברכתי לכל אחד ואחת מהם ברכת חג כשר ושמח זמן חירותנו תירות‬
‫אמיתית‪.‬‬

‫ואשר ימשיכו מחירות ושמחה זו בכל עניניהם הפרטים והכללים‪ ,‬בימי כל‬
‫השנה כולה — שנת שבתון לה׳‪,‬‬

‫— משבית מזיקיו‪ ,‬תשביתו שאור‪ ,‬כי אם שובה ונחת עונג ומנוחה התגלות‬
‫תענוג העליון‬

‫ובמהרה בימינו ממש נזכה לקיום דברי רז״ל ויעודם החדש הזה לכם‪ ,‬הגוי אשר‬
‫ה׳ אלקיו‪ ,‬בו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידיו ליגאל בגאולה האמיתית והשלימה‬
‫על ידי‬

‫עלית הפורץ — משיח צדקנו — לפניהם‪ ,‬מלכם מוציאם ממצרים וגבולים‪,‬‬

‫פורץ ימה וקדמה וצפונה ונגבה‪.‬‬
‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬
‫מתוך הרחבה אמיתית ולקיץ בריא ושמח‬
‫) ל ק ד ש ח ״ ן ע׳ ‪(242‬‬

‫מ ש ב י ת מ ד ק י ן ‪ :‬ילקוט בתוקותי רמז תערב‪.‬‬

‫ת ש ב י ת ו ש א ו ר כוי‪ :‬בארובה — ראה רשימות הצ״צ עה״פ מזמור שיר ליוה״ש‪ ,‬סי״ב )נדפס במילואים לפי׳‬
‫על התהלים(‪.‬‬
‫ד ב ר י ר ד י ד ‪ :‬שמו״ר פט״ו‪ ,‬יא‪.‬‬
‫ה פ ו ר ץ מ ל כ ם ‪ :‬מיכה ב‪ ,‬ע ‪.‬‬

‫ב״ה‪ ,‬ז׳ ניסן תשי״ז‬

‫שלום רב וברכה!‬

‫לקראת חג המצות‪ ,‬זמן חירותנו‪ ,‬הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה‪ ,‬הנני בזה‬
‫להביע לכל אחד ואתת מהם את ברכתי לחג כשר ושמח ולחירות אמיתית‪ ,‬חירות‬
‫מדאגות בגשם ומדאגות ברוח — מכל דבר המעכב עבודת ה׳ בשמחה ובטוב לבב‪.‬‬
‫ויהי רצון שימשיכו מחירות ושמחה זו בימי כל השנה כולה‪.‬‬

‫ובפרט שעבודת השם‪ ,‬כמצווה עלינו בתורתנו תורת חיים‪ ,‬הרי היא בכל עניני‬
‫האדם ובמשך כל היום וכל הלילה‪.‬‬
‫וכמו שנאמר בכל דרכיך דעהו ונתבאר ברמב״ם )דעות סוף פרק ג׳( והובא‬
‫להלכה בטור ושו״ע או״ח סי׳ רל״א‪.‬‬
‫תקכג‬ ‫חג המעות ‪ . .‬זמן חרותנו ‪ . .‬חג הפסח‬

‫ויתירה מזה בזוהר‪ :‬בכל עובדוי דבר נש ליבעי לי׳ דליהוון כולהו לשמא קדישא‬
‫כר לאדכרא בפומי׳ שמא קדישא על כל מה דאיהו עביד דכולא הוא לפולחני׳)ח׳׳ג‬
‫נא‪ ,‬סע״ב‪ .‬וראה שם נ‪ ,‬א(‪.‬‬

‫והתכלית בזה — מפורשת בכתוב‪ :‬דעהו‪ ,‬וכמ״ש וידעת היום גו׳ דע את אלקי‬
‫אביך גר‪ .‬וכמבואר ברמב״ם )שמונה פרקים פ׳׳ה(‪ :‬ישים לנגד עיניו תמיד תכלית‬
‫אחת‪ ,‬והוא השגת הש״י כר וישים פעולותיו כר וכל דבריו מביאים לזה התכלית‪.‬‬

‫ואני תפילה‪ ,‬אשר יעזור השי״ת ויצליח שפעולות ‪ . .‬ובל דבריו מכוונים יהיו‬
‫ומביאים לזו התכלית‪ ,‬היא עניז מעינות החסידות‪ ,‬מתאים לרצון מייסדו הוא כ״ק‬
‫מו״ח אדמו״ר‪ ,‬וממנו יפוצו המעינות תוצה‪.‬‬

‫עדי קיום היעוד כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‪ ,‬בגאולה האמיתית‬
‫והשלימה במהרה בימינו ממש‪ ,‬על ידי משיח צדקנו‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫מתיר הרחבה בגו״ר וחירות אמתית ולקיץ‬
‫בריא ושמח‪.‬‬
‫) ל ק ר ש ח ״ ז ע ׳ ‪(244‬‬

‫ב״ה‪ ,‬ב׳ ניסן‪ ,‬יום הסתלקות הילולא של כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב(‪,‬‬

‫ה׳תשכ״א‪ .‬שנת המאה להולדתו‬
‫זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪.‬‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬
‫‪ . . .‬לקראת חג המצות‪ ,‬זמן חירותנו‪ ,‬הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה‪ ,‬הנני‬
‫בזה להביע ברכתי לכל אחד ואחת מהם — ברכה לחירות מכל ענינים המבלבלים‬
‫מעבודת ה׳ בשמחה ובטוב לבב ולחג כשר ושמח‪,‬‬

‫אשר שמחה פורץ גדר‪ ,‬שנוהג בעניני תומ״צ למעלה מגדרו וטבעו‪ ,‬וההנהגה‬
‫עמו מלמעלה — שפורצין בשבילו גדרו של עולם ומתברר בבני חיי ומזוני)ובכל‬
‫ענינים אלה באופן דןרוויחי‪.‬‬

‫ה ס ת ל ק ו ת ‪ . .‬ל ה ו ל ד ת ו ‪ :‬ראה והיא רכא‪ ,‬סע״ב‪ .‬רנד‪ ,‬א‪.‬‬

‫ש נ ת ה מ א ה ‪ :‬ראה חנוך לנער ע״ת‪ :‬נולד כ׳ חשוז תרב״א‪ ,‬שיש בזה ב׳ כפיין‪ ,‬שרומז לכתרא עילאה‪.‬‬
‫ובזח״א ריפ חיש‪.‬‬
‫ח ג ה מ צ ו ת ‪ . .‬ה פ ס ח ‪ :‬ראה פי׳ הזכירות להרה‪-‬וי וכו׳ הרלייצ מברדיטשוב‪ ,‬זכירת יגיימ‪.‬‬
‫ש מ ח ה פ ו ר ץ ג ד ר ‪ :‬נתבאר בארוכה בהמשך שמח תשמח‪ ,‬תרנ״ז‪.‬‬
‫ש פ ו ר צ י ן ‪ . .‬ר ו ו י ת י ‪ :‬ראה תנוך לנער בסופו )ע״פ תוד״ה איז שבת קנו‪ ,‬א‪ .‬נתבאר בהמשך מים רבים‬
‫פקעיד(‪.‬‬
 ‫עניני חג הפסח‬ ‫תקכד‬

‫ומתאים לפתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר אשר חג הפסח נמשך ומאיר בכל יום ומאיר‬
‫תמיד — יהי רצון שיהי׳ כן בכל עניניהם הפרטים והכללים גם יחד‪ ,‬ובימי כל השנה‬
‫כולה‪,‬‬
‫עדי יבוא הפורץ — משית צדקנו — ויגאלנו בגאולה האמתית ויקוים היעוד —‬
‫ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח ולקיץ בריא‬

‫ושמח‬

‫‪ . .‬ו י ה י רצון שתפעל המצה פעולתה‪ ,‬פעולת מיכלא דמהימנותא ומיכלא‬

‫דאסוותא במילואה‪.‬‬
‫‪(?47‬‬ ‫) ל ק ר ע ו ח ״ ז ע׳‬

‫ו מ ת א י ם ל פ ת ג ם ‪ :‬שיחות חה״פ היתש״ג‪.‬‬

‫ה פ ו ר ץ — משיח‪ :‬מיכה ב‪ ,‬יג‪ .‬ע׳׳פ אגדת בראשית ספס״ג‪ .‬וראה ג״ב ב״ר ספפיה‪.‬‬
‫פ ע ו ל ת ה ‪ . .‬ב מ י ל ו א ה ‪ :‬ראה וככה תרל״ז פ׳׳ס‪.‬‬
‫מ י כ ל א ד מ ה י מ נ ו ת א ‪ . .‬ד א ס ו ו ת א ‪ :‬ראה תורת רבנו הזקן בזה )היוס יום תשיג‪ ,‬טו ניסן(‪.‬‬

‫‪ . . .‬ות׳׳ח על הבשורה הטובה מפעולותיו למען אחינו בני ישראל שי׳ הנמצאים‬
‫בבתי האסורים‪ ,‬בקשר עם מבצע משלוח מנות ומתנות לאביונים‪ ,‬ובחיזוק היהדות‬
‫בכלל‪.‬‬
‫וגודל הזכות שבזה — בודאי לדמותי׳ איו צריר ביאור‪.‬‬

‫ואביע תקותי חזקה שהצלתתו בעבר תעודד אותו להרבות בפעולות כיוצא בהן‬
‫בימים יבואו‪.‬‬

‫שהרי אחב״י יהודים הם בכל יום ובכל מקום‪ ,‬והיהדות היא העצם שלהם‬
‫והחיות שלהם‪ ,‬לימוד התורה וקיום מצוותי׳ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם‪,‬‬
‫מתאים להוראות השם בתורתו‪ ,‬תורת חיים‪ ,‬הוראה בחיי היום־יום‪.‬‬
‫והוראות אלו בתקפן הן בכל זמן ובכל מקום‪ ,‬גם לאלו הנמצאים בגלות בתוך‬
‫גלות‪ ,‬הנמצאים בבית האסורים‪.‬‬
‫ושייכות מיותדת להאמור — לימים אלו הסמוכים לחג המצות‪ ,‬שהוא ״זמן‬
‫חרותנו״ — על פי נוסח המקודש בתפלות ובברכות דמועד זה‪.‬‬

‫ומההוראות האמורות בקשר עם חג המצות היא ההדגשה ״זמן חרותנו׳׳‪,‬‬

‫שמזכירים וחוזרים על נוסח זה כמה פעמים בכל יום מימי הפסח‪ .‬ולא עוד אלא‬
‫שמקדימים לזה ״מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון״ —‬
‫תקכה‬ ‫זמן חרותנו ‪ . .‬חג הפסח‬ ‫חג המעות‬

‫אף שנמצאים אנו בגלות המר‪ ,‬אשר סיבת מציאות זו היא‪ ,‬בנוסח התפלה‪ ,‬״מפני‬
‫חטאינו גלינו מארצנו״‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬גם בתוך הגלות‪ ,‬עת שמרצה החטא‪ ,‬אפשר‬
‫ליהודי לחוג באמתיות ‪.‬זמן חרותנו״‪ ,‬תרות אמתית‪ ,‬בפרט בשטח הרוחני‪ ,‬שהוא‬
‫עיקר מציאות ומהות האדם — מלשון ״אדמה לעליון״‪ ,‬ולא עוד אלא שחוגג הוא‬
‫אותו מתוך שמחה וששון‪ ,‬כאמור לעיל‪.‬‬

‫ומן הכלל אל הפרט‪ :‬אדם פרטי הנמצא בבית האסורים בתור עונש פרטי על‬
‫חטאו הפרטי — גם בו כל הדברים אמורים כפשוטם וכמשמעם‪ ,‬כלומר‪ ,‬אשר יכול‬
‫הוא להיות במצב של תרות רותנית על ידי שיתקשר עם תורתנו ומצוותי׳‪ ,‬שהם‬
‫הנותנים לאדם תרות אמתית‪ ,‬אפילו בשעה שבגופו כלוא הוא בבית האסורים‪ .‬ולא‬
‫עוד אלא שההתבוננות בזה יש בה לעורר שמחה אמתית‪ ,‬לקיים מה שנאמר ״עבדו‬
‫את ה׳ בשמחה״‪.‬‬

‫על פי מאמר חכמינו ז״ל אשר מעשה הוא העיקר‪ ,‬הרי עיקר כוונת מכתבי זה‬
‫— מבצעי פסח‪ ,‬להביאם למעשה בפועל‪ ,‬וביתר שאת וביתר עוז‪ ,‬לחוגים הכי רחבים‬
‫של בני ובנות ישראל בכלל‪ ,‬ובפרט לאלו הנמצאים‪ ,‬לעת עתה‪ ,‬בבית האסורים‪,‬‬

‫אשר במדה גדולה וחשובה תלויים הם בעזרת הנמצאים מבתוץ‪ ,‬לאפשר להם‬
‫לקיים מצוות חג הפסח — כולל ימי חול המועד — במילואן ומתוך שמחה‪.‬‬

‫ובודאי אשר בכל כגון זה ישנה ההבטחה יגעת ומצאת‪ ,‬ולא עוד אלא שבמדתו‬
‫של הקב״ה‪ ,‬מדה כנגד מדה‪ ,‬הרי על ידי העזר המוגש במיוחד לאלו הנמצאים בגלות‬
‫בתוך גלות‪ ,‬בבית האסורים‪ ,‬להעמידם במצב של חרות )במדה האפשרית‪ ,‬גם בתור‬
‫כותלי בית מאסרם(‪.‬‬

‫ממשיכים ברכות ה׳ וכמה פעמים כבה — בגאולה הפרטית של כל אחד ואחת‬

‫מאחינו בני ישראל העושים והמעשים במבצע זה‪ ,‬במדת חרות האפשרית בתוד‬
‫הגלות‪,‬‬

‫ומגאולה הפרטית לגאולה הכללית — לקרב הגאולה האמתית והשלימה של כל‬

‫אחינו עם בני ישראל בכל מקום שהם‪ ,‬על ידי משיח צדקנו‪ ,‬בקרוב ממש‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה להצלחה רבה‬

‫במבצע פסח ובכל האמור‬
‫ולחג הפסח כשר ושמח‬

‫וממכתב ערב שבת הגדול היתשל־ו — לקו״ש חי־ב ע׳ ‪(158‬‬

 ‫עניני חג הפסח‬ ‫תקכו‬

‫ב״ה‪ ,‬י״ב ניסן תש״י‬

‫‪ . . .‬ב א יעדער גילעגנהייט‪ ,‬ובפרט שבת און יום טוב ווען יעדערער איז‬
‫רוחניות׳דיקער ווי א גאנצע וואד‪ ,‬פאראייניגן זיר מיר אלע די וועלכע האבן געהאט‬
‫דעם זכות צו זיין זיינע תלמידים אדער מקושרים מיט הארות ובחי׳ העצמיות פון‬
‫כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ ווי מרומז אין אגרת הקודש פון אלטן רבי׳ן סי׳ כז וביאורו‪.‬‬

‫כ״ק מו״ת אדמו״ר הכ״מ וועלכער האט מקדיש גיווען זיין לעבן לטובת הכלל‬
‫והפרט ולטובת המקושרים אליו בפרטי פרטיות‪ ,‬איז זיכער ממשיך אויר יעצט זיינע‬
‫השפעות‪ ,‬אבער די השפעות זיינען יעצט אנדערש במזה ידועה‪ ,‬ווי פריער‪ ,‬ווארום‬
‫יעצט איז דאך די נשמה פריי פון די הגבלות און צמצומים פון גוף און האט אן עלי׳‬
‫בעילוי אחר עילוי)וואס זאס איז זי באזייטונג פון זעם ווארט ״הסתלקות״(‪ .‬במילא‬
‫זיינען די השפעות — סיי די גשמיות׳דיקע און סיי די רוחניות׳דיקע — אויך אין א‬
‫העכערן און אין א געהויבענערן אופן‪.‬‬

‫בדרך ממילא פאדערט זיך דא ארויס אז אויך דער מקבל מוז זיך צו פאסן צו די‬
‫העכערע השפעות דורך אויפהויבן זיך‪.‬‬

‫כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ האט אונז זיין גאנץ לעבן גילערנט ווי צו שטייגן‪,‬‬

‫און ניט נאר במחשבה‪ ,‬נאר אויך ב‪9‬וסד‪ ,‬און אויך יעצט זיינען שפתיו דובבות‬
‫גם בעולם הזה דורך זיינע צאלרייכע תורות‪ ,‬מאמרים‪ ,‬שיחות‪ ,‬מכתבים! און דורך‬
‫ממלא זיין זיין חפץ ורצון בפועל‪ ,‬שאפן מיר זי כלים צו מקבל זיין די הויכע‬
‫השפעות וואס ער וויל אונז משפיע זיין‪.‬‬

‫זי ציים פון יציאת מצרים‪ ,‬מצרים וגבולים‪ ,‬וואס יעזערער פון אונז מוז ארויס‬
‫פון די הגבלות אפילו פון זיין מצרים זקזושה‪ ,‬וכל שכן פון זי הגבלות פון זיין שכל‬
‫אנושי ונפש הבהמית‪ ,‬איז באזונדער מסוגל צו שטייגן ברוחניות )מ׳דארף נאר זיך‬
‫אויסהיטז פון דעם קלוגינקענ׳ס אפנארעריי(‪ — .‬ובמילא זיינעו זיי אייר מסוגל צו‬
‫מקבל זיין די השפעות עליונות בגשמיות וברוחניות‪.‬‬

‫בברכת חג כשר ושמח‬

‫‪1249‬‬ ‫ח ־ ז ע•‬ ‫)לקרש‬
‫תקכז‬ ‫סדר הגדה‬

‫סדר הגדה‬
‫א‪ .‬די גמראי זאגט אז דאס וואט ״יו״ט של ד״ה שחל להיות בשבת״ בלאזט מען‬
‫ניט קיין שופר איז‪ ,‬ווייל ״הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין‪ . .‬גזירה שמא‬
‫יטלנו בידו ויוליכנו אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד׳ אמות ברה״ר״‪ .‬און די גמרא איז‬
‫‪2‬‬
‫דארט מסיים ‪ :‬״והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה״‪ ,‬אז דאס וואס סוכות‬
‫שחל להיות בשבת בענטשט מען ניט קיין לולב יענעם טאג און פורים שחל להיות‬
‫בשבת לייענט מען ניט די מגילה יענעם טאג‪ ,‬איז עס אויר מצד דעם זעלבן טעם —‬
‫שמא יעבירנו‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫פרעגן אין דעם אחרונים ‪ :‬לפי״ז האט דאך לכאו׳ געדארפט אויסקומען‪ ,‬אז‬
‫אייר בפסח שחל להיות בשבת האט מען געדארפט גחר זיץ אז מ׳זאל ניט עםן קייז‬
‫מצה ומרור‪ ,‬ניט טרינקען די ד׳ כוסות און ניט זאגן די הגדה )ובפרט אז ביי מצה‬
‫ומרור ושתיית ד׳ כוסות זיינען פאראן כ ד כ פרטי דינים — מער ווי ביי שופר און‬
‫מגילה‪ :‬און עאכו״כ ביי לולב‪ ,‬וואס די ניט־בקיאות איז בנוגע צו ״נענועו או‬
‫‪4‬‬
‫ברכתו״ (?‬
‫‪5‬‬
‫צווישן די תירוצים אויף דער שאלה הנ״ל ענטפערט מען ‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫בפסח זיינען ארומגעגאנגען בקיאים אין די הייזער פון די ניט בקיאים בכדי צו‬
‫‪6‬‬
‫פראווען פאר זיי דעם סדר און זאגן די הגדה ‪ .‬איז במילא בפסח ניטא דער חשש‬
‫״שמא ילד אצל הבקי ללמוד״‪ :‬ער דארף ניט גיין צום בקי ווארום דעד בקי וועט‬
‫קומען צו עם אין שטובי‪.‬‬

‫דער תירוץ איז אבער ניט מובן‪:‬‬

‫א( עס זיינען געוויס פאראן אזעלכע וואס שעמעו זיד אויסצוזאגן אז זיי זיינען‬
‫עמי־הארץ וועלכע ווייסן ניט די דינים )ובפרט אזעלכע וואס זאגן די הגדה וכו׳‬
‫קענען זיי יא(‪ ,‬און צו די מענטשן וועלן קיץ בקיאים ניט קומען‪ .‬בלייבט דאד ביי זיי‬
‫דעד תשש אז זיי וועלן גיין בתשאי צו א בקי ללמוד?‬

‫ב( לפ״ז קומט דאם אויך‪ ,‬אז אין פשטות‪ ,‬איז אויר דא פאראן דער חשש און‬
‫מ׳דארף גוזר זיין‪ ,‬נאר מצד דעם וואט ב״ד פלעגט שיקן שלוחים כר האט מען‬

‫‪ (1‬ד״ה נט‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ (2‬וכ״ה גפ בסוכה מב‪ ,‬ב‪ .‬מגילה ד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (3‬שואל ומשיב מהדורא ד׳ חיא ס״ה‪ .‬העמק שאלה לשאלתות שאלתא םז םכ״א‪.‬‬
‫‪ (4‬רש״י סוכה שפ סע״ב‪.‬‬
‫‪ (5‬העמק שאלה שם‪.‬‬
‫‪ (6‬ראה רי״ף סוף מס׳ פסוזיס‪ .‬סור אויה סתפיד‪.‬‬
‫‪ (7‬עוד תירוץ בהעמק שאלה שם‪ ,‬שבלילה איו דרך לולאת כ״כ‪ ,‬ומשוס הכי לא גזרו במגה וכו׳ שהם‬
‫בלילה )וע״פ סברא זו רוצה לחדש שגם במגילה הי׳ מותר בעצם לקרות בליל שבת‪ ,‬ועיקר הגזירה היא מצד‬
‫הקריאה שביום‪ .‬עיייש(‪.‬‬
‫אבל קשה לומר כן‪ ,‬כ׳ — בכדי לצאת ייח מצה וכוי מדאי ילד לבקי גפ בלילה‪ .‬ובפרט שהוא ליל‬
‫שימורים‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקכח‬

‫בפועל די גזירה ניט געדארפט‪ .‬אבער אזא זאך איז דאר א חידוש — און אזא חידוש‬
‫האט געדארפט שטיין אין גמרא אדער‪ ,‬עכיפ‪ ,‬אין ראשונים‪ .‬ובפועל ווערט אין‬
‫ערגעץ ניט דערמאנט די קשיא און דער טעם הנ״ל‪ ,‬נאד אין אחרונים!‬
‫‪8‬‬
‫ג‪ .‬נאד א תירוץ שטייט אין אחרונים ‪:‬‬

‫די גזירת חכמים אז בר״ה ומוכות שחל בשבת זאל מען ניט בלאזן קיין שופר און‬
‫ניט נעמען קיין לולב‪ ,‬איז ניט קיין עקירה לגמרי פון מצות תקיעת שופר ונטילת‬
‫לולב — היות אז אויר בשבת קען מען לערנען די הלכות פון די מצות און כל‬
‫העוסק בתורת עולה כאילו׳ הקריב עולה‪.‬‬

‫און דעריבער האט מען ניט געמאכט די גזירה בפםת‪ ,‬ווארום אין די מצות פון‬
‫‪,‬‬
‫פסח זיינען מחוייב אויר נשים ״‪ ,‬און וויבאלד אז נשים זיינען פטור פון תלמוד‬
‫תורה״‪ ,‬קומט דאך במילא אדם אז אויב מען וועט גוזר זיין די גזירה‪ ,‬וועט מען ביי‬
‫נשים עוקר זיין די מצות לגמרי‪.‬‬

‫]ועפ״ז קען מען זאגן אז דאס וואס אין גמרא און ראשונים שטייט ניט דער‬
‫״חידוש״ אז בפסח שתל בשבת איז ניטא די גזירה דרבה‪ ,‬איז עס דערפאר וואס‬
‫מלכתחילה איז די גזירה)אדך דארט וואו די גזירה איז פאראן( בלויז באופן וואס די‬
‫גזירה איז ניט עוקר די מצוה לגמרי‪ ,‬און דארט וואו די מצוה ווערט נעקר — איז‬
‫מובן מעצמו אז דאו איז די גזירה ניטא[‪,‬‬

‫אבער אויר דער תירוץ איז ניט מובן‪ :‬ווארום לפ״ז האט דאד געדארפט שטיין‬
‫— איו שו״ע אדער עכ״פ איו אנדערע פוסקים — אז בר״ה וסוכות שחל בשבת איז א‬
‫־‬
‫חיוב צו לערנעו די הלכות פון שופר י ולולב?‬

‫‪ >8‬ח מ ד ת ישראל )להרי מאיר דן פלאצקי( בהקדמה‪.‬‬

‫‪ (9‬מנתות קי‪ ,‬א‪ .‬ובפרט לפי ד ע ת רבא במנחות שם)שלא רק כ א י ל ו הקריב‪ ,‬אלא( ש ״ א י נ ו צ ר י ך לא עולה‬
‫מ״‪.‬‬
‫‪ (10‬פסחים מג‪ ,‬ב — בנוגע למצה‪ .‬וראה שו׳׳ע אדה״ז הל׳ פסת סתע״ב סכ״ה ש ״ כ ל המצות הנוהגות‬
‫כלילה זה אין חילוק בין אנשים לנשים״‪.‬‬
‫‪ (11‬קידושיו כט‪ ,‬ב‪ .‬הל׳ ת״ת לאדה״ז ספ״א‪.‬‬
‫ואף שתייבות ללמוד הלכות הצריכות להן)הלי ת״ת שם( — הרי באם יפטרון ממצוות אלו בפסח‪ ,‬שוב‬
‫איו צריכות להז הלכות אלו ע ד לשנה הבאה‪.‬‬
‫ויתירה מזו י״ל )גם באם ילמדו ההלכות(‪ ,‬דמכיון שהלימוד שלהן הוא רק בכדי לידע את המעשה‪ ,‬היינו‬
‫שהוא ט פ ל מעין הכשר מצוה — איו זה פטור מהמצוה עצמה )משא״כ באנשים(‪.‬‬
‫אבל צ״ע בזה‪ .‬כי מזה שמברכות ברכות ה ת ו ר ה — לפי שתייבות ללמוד מצות הצריכות להן )שו״ע‬
‫אדה״ז סוסמ״ז(‪ ,‬מ ש מ ע שלימוד זה‪ ,‬אף שהוא רק ככדי לידע איד לקיים א ת המצות‪ ,‬הו״ע של ת ו ר ה • ‪ .‬ולהעיר‬
‫גם ממ״ש בסוסמ״ז שם ״ובקריאת פ׳ התמיד הן ש ו ו ת לאנשים״‪ ,‬ושם רסמ׳׳ח‪ :‬כאילו הקרינו כוי‪ .‬וראה לקו״ש‬
‫חי״ד ע׳ ‪ 37‬ואילד‪,‬‬
‫‪ (12‬בנוגע לשופר‪ ,‬י״ל )בדוחק גדול עכ״פ( שזה נעשה עיי אמירת פסוקי שופרות‪.‬‬
‫ואף שהלשון במנחות ש פ הוא ‪,,‬כל ה ע ו ס ק פרי‪ ,‬צ״ל שהעוסק לאו דוקא — ראה תענית כז‪ ,‬ב‪ :‬בזמן‬

‫־( ו כ ן מ ו כ ח ג ם מ מ ח ד ל ) ס נ ה ׳ נ ט ‪ ,‬א( ע כ ו ־ ם ש ע ס ק כ ת ו ר ה ר ד ה כ כ ה ״ ג — ש ו ה ו מ צ ד ה מ ע ל ה דתורה —‬

‫א ף ש ה ל י מ ו ד ש ל ו ה ו א ר ק בשבע מצות דידהו‪ ,‬ב כ ד י ל י ד ע א י ך ל ק י י מ ם ‪ .‬ו ר א ה ב א ר ו כ ה ל ק ד ש ח י ״ ד ש י ח ה ב•‬
‫ל פ י נוקב‪.‬‬
‫תקכט‬ ‫סדר הגדה‬

‫ד‪ .‬לכאורה האט מען געקענט פרעגן נאד א קשיא אויפן דערמאנטן תירוץ‪:‬‬
‫אויר אין מקרא מגילה זיינען נשים מחוייב״‪ ,‬און פונדעסטוועגן האט מען אויף‬
‫מקרא מגילה יא געמאכט די גזירה דרכה!‬

‫אין אמתין איז עם אבער קיין קשיא ניט‪ .‬ווייל‬

‫‪14‬‬
‫]נוסף לזה וואט י״ל ‪ ,‬אז די מצוה צו לייענען די מגילה איז געווען לאחרי ווי‬
‫‪,5‬‬
‫מ׳האט גוזר געווען די גזירה ד ר כ ה ‪ ,‬ובמילא איז די תקנה פון מקרא מגילה‬
‫‪6‬‬
‫מלכתחלה ׳ געווען באופן אז ויעז פורים וועט חל זיין בשבת‪ ,‬זאל מען דאז לייענעז‬
‫די מגילה בחול״‪:‬‬

‫שקוראי! כד‪) .‬ובפרט שבב״י)אויח סוסיא( הביא ב׳ מרז״ל אלו ביחד(‪ .‬וכן מוכח מזה שאומרים פרשת העולה‬
‫כר קודם התפלה מטעם כל העוסק כוי כאילו הקריב )אויח שם( — אף שלימוד התורה שקודם התפלה אינו‬
‫בדרד התעסקותי‪.‬‬
‫ועפיז יומתק מה שאדה׳ז)במהדו״ב סוס״א( מוסיף שדרשת כל העופק כד היא עיפ זאת התורה לעולה‬
‫גו׳)דלכאורה‪ ,‬למאי נפק״מ( — שהוא לתרץ ולהכריע ש‪,‬עוסק׳ לאו דוקא‪ ,‬כ״א שתהיי ־התורה לעולה״‪— .‬‬
‫ולהעיר מהל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב הי״א‪.‬‬
‫‪ (13‬מגילה ד‪ ,‬א‪ .‬אויח ריס תרפט‪.‬‬
‫‪ (14‬ראה טורי אבן)מגילה ה‪ ,‬א(‪ ,‬שלדעת רב יוסף)ד‪ ,‬ב( שהטעמ דאין קוראיו מגילה בשבת הוא ״מפני‬
‫שעיניהם של עניים כד״‪ ,‬מוכרח לומר שכן היתה התקנה מלכתחלה‪ .‬כי מטעם ש״עיניהם כד• לא היו רבנן‬
‫בתראי יבוליו לבטל זמן מקרא מגילה שציוו חכמיפ שלפניהם‪ .‬עיי״ש‪ .‬ועפ״ז י״ל‪ ,‬שכ״ה גם לדעת רבה)ודלא‬
‫כמיש בטויא שם(‪ ,‬כי דוחק ל ו מ ר ״ שרבה וריי חולקים בזמן תקנת הקדמת קריאת המגילה‪.‬‬
‫‪ (15‬ברש״י)הובא לקמן בפנים‪ .‬וראה גם תשב״ץ ח״ג סי׳ חצר( שתקנת הקדימה היתה מחכמי ישראל‬
‫שאחר כנסת הגדולה‪ .‬אבל במדרש שכל טוב וידא )כב‪ ,‬יח(‪ :‬גזרו אנשי כנסת הגדולה על השופר ועל הלולב‬
‫ועל המגילה‪ .‬ולהעיר מלקוית דיה נז‪ ,‬ג‪ .‬ולהעיר מסמיג מיע רבד‪ ,‬שהשבות דהזאה משוס גזירה דרבה‬
‫)פסחים סט‪ ,‬א( היתה בימי משה‪.‬‬
‫‪ (16‬וכפשטות המשמעות דלשון הש״ס )מגילה ה‪ ,‬א(‪.‬דערב שבת זמנם הוא״‪ .‬ומה שסיל לרבי‪,‬הואיל‬
‫ונדחו כד״)אף שאיו סברא לומר שחולקים בזה מתי תיקנו שלא לקרוא בשבת(‪ ,‬י״ל שפלוגתת רבי ורבנו היא‪,‬‬
‫שרבי סובר שהתקנה דמקרא מגילה )מצד עצמה( היא שבכל שנה יקראו פרוים בי״ד ומוקפיו בט״ו‪ .‬אלא‬
‫שמצד גזירה דרבה ד ח ו ) ב א ו ת ו זמן עצמו( תקנה זו‪ .‬ורבנן פיל שמצד גזירה דרבה היתה התקנה דמקרא‬
‫מגילה‪ ,‬שכשיחול בשבת יקדימו את קריאתה‪ .‬וראה הערה הבאה‪.‬‬
‫‪ (17‬ועפיז תוכו קושיית הש״ס )מגילה ד‪ ,‬ב ( ‪ .‬ו ס ב ר רבי עיירות לא דחינו ליום הכניסה והתניא חל‬
‫להיות בשבת ‪ . .‬הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה״‬
‫— דלכאורה‪ :‬הרי בברייתא זו עצמה אומר ‪.‬הואיל ונדחו כו״‪ ,‬ומהיכי תיתי לומר שגם כשחל פורים‬
‫בערב שבת ידחו עיירות ממקומן?‬
‫— כי מכיון שהתקנה דמקרא מגילה היתה מלכתחלה שכשחל בשבת יקראו בזמן אחר‪ ,‬לבן סיל להמקשן‬
‫שכוונת רבי ב‪.‬הואיל ונדחו כד ממקומו״ היא — דחי׳ שנדחו מזמנם שבכל שנה ושנה‪ .‬ומכיון שסיל לרבי‬
‫שהיכא שנחדו מזמנם שבכל שנה נדחין ליום הכניסה‪ ,‬לכן מקשה שגם כשחל פורים בערב שבת ידחו ליום‬
‫הכניסה בכדי שיהיו עיירות קודמיו למוקפין‪ ,‬כי כשיקראו שניהם באותו היום — הוא שינוי מזמנם שבכל שנה‬
‫)דוגמת ‪.‬נדחו ממקומך(‪,‬‬
‫וע״ז מחדש התרצן ״התם זמנם שבת הוא כוי״‪ ,‬שפירוש ‪.‬הואיל ונדחו כו״ הוא )לא מזמנם שבכל שנה‪,‬‬
‫כיא( מעיקר התקנה‪ .‬כי לדעת רבי‪ ,‬התקנה מצד עצמה היא לקרוא בי״ד בכל שנה‪ ,‬כבהערה הקודמת‪.‬‬

‫•( ולהעיר שעיקר ומן ת־ת )עיי! בשו״ע אדה־׳ו ריס קנה( ‪1‬מעלת לימוד התורה הוא לאחרי התפלה‪.‬‬
‫כידוע בעני! שתהא תפלתי סמוכה למטתי ולקר׳ת ברכה צו‪ .‬ם ‪.‬‬
‫••( להעיר גס ממ־ש התום־)ד״ה ורב יוסף(‪.‬דאיכא נפקותא מיהא כמקדש כוי‪ .-‬ואילו להטו־א הרי יש‬
‫נפקותא בכל משך הזמן עד שהיתר! גזירה דרבה‪ — .‬אף שי־ל‪ ,‬שהתוס׳ נקסו נפקותא שישנה תמיד‪ ,‬וכיו־ב‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקל‬

‫איז אויסער דעפ‪ :‬אפילו לדעת רש״י»י‪ ,‬אז לכתחלה איז‪.‬י״ד הוקבע לפרזים*‬
‫)אפילו בשחל בשבת(‪ ,‬און די ״חכמי ישראל שאתר כנסת הגדולה״ האבן מתקן‬
‫געווען אז כשחל פורים בשבת זאל מען לייענען בחול[‬

‫וויבאלד מקרא מגילה איז בלויז מדרבנן‪ ,‬קענען במילא די חכמים עוקר זיין די‬
‫‪20‬‬
‫מצוה לגמרי״ — ווארום ״הם אמרו והם אמרו״ ‪ .‬משא״כ שופר ולולב‪ ,‬וויבאלד זיי‬
‫זיינען מדאורייתא‪ ,‬איז אויב מען זאל ניט קענען מקיים זיין די מצות עכ״פ דורך דעם‬
‫עסק בתורת שופר ולולב — וואלטן די חכמים דאס טאקע ניט עוקר געווען‪ .‬און‬
‫דעריבער האט מען ניט גוזר געווען די גזירה אויף אכילת מצה )א מצות עשה מן‬
‫‪2‬‬
‫התורה(׳ ‪ ,‬ווייל אכילת מצה איז דאד א חיוב אייר אויף נשים‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬און אויב מ׳זאל‬
‫אויר דא מאכן די גזירה‪ ,‬וועט מען דערמיט ב״ זיי עוקר זיין לגמרי א מצות עשה מן‬
‫התורה‪.‬‬

‫עם בלייבט נאד אבער שווער)כנ״ל ס״ג(‪ :‬דערפון וואט ס׳שטייט ניט אין ערגעץ‬
‫אז בר״ה ובסוכות שחל בשבת איז פאראן א תיוב צו לערנען הל׳ שופר ולולב‪ ,‬איז‬
‫לכאורה מוכרח אז מצד דעם חשש ״שמא יעבירנו כו׳״ האט מען עוקר געווען א מ״ע‬
‫מה״ת‪ .‬היינט פארוואט האט מען ניט געמאכט די זעלבע גזירה אויר בשייכות מיט‬
‫אכילת מצה וכו׳ בפסח שחל בשבת?‬

‫ה‪ .‬וועט מען עם פארשטיין )ע״ד התסידות( בהקדים די קשיא וואס ווערט‬
‫געבראכט בכמה דרושי חסידות אויף דעם וואס ר״ה שתל להיות בשבת אין תוקעין‪:‬‬
‫ווי אזוי האבן די חז״ל דוחה געווען א מ״ע מדאורייתא צוליב דעם חשש ״שמא‬
‫יעבירנו כר״?‬
‫און חסידות איז פון דעם מכריח‪ ,‬אז בר״ה שחל להיות בשבת דארף מען צו‬
‫שופר ניט אנקומען‪ ,‬ודיל די ענינים וואס ווערו נמשד ד ו י ד תקיעת שופר )לאחרי‬
‫חורבן בית ראשון(‪ ,‬ווערן זיי בשבת נמשר מצד עצמו‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫ולכאורה איז ניט מובן‪ :‬ס׳איז דאד א כ ל ל אז ״יש כת ביד חכמים לעקור דבר‬

‫מגילה ה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(18‬‬

‫ובפרט שלא עקרו את המצוה לגמרי‪ ,‬ורק דחו אותה לזמן אחר‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫‪ (20‬וכמו שמתרץ בחמדת ישראל — במפתחות והוספות בתחלחם‪.‬‬
‫ומה שמקשה שט ‪,‬ערב שבת זמנם והא שבת זמנפ הוא״ — יש לומר‪:‬‬
‫א( שהמקשה סבר שהוא דנקט ״זמנם״ הוא עיפ לשון הכתוב )מג״א ט‪ ,‬כו(‪ .‬והרי בפסוק שם קאי ״זמנם״‬
‫)משא״כ ״בזמניהם׳ שם‪ ,‬ל — ראה מגילה ב‪ ,‬א( רק על ״שני הימים האלה״‪.‬‬
‫ב( שהמקשה סבר‪ ,‬שגם לדעת רבנן‪ ,‬מה שמקדימין את קריאת המגילה )כשחל פורים בשבת( הוא בדרך‬
‫דחי־ כמו לרבי)ורק שלא סיל הטעם ד״הואיל ונדחו כר ידחו ליום הכניסה״‪ ,‬ולכן דוחין רק ליום אחד(‪,‬‬
‫ומשו״ז מקשה ״והא שבת זמנם הואי‪ .‬ועל זה מתדש התרצו ״לאפוקי מ ר ב י ‪ . .‬הא קמ״ל דערב שבת ז מ נ ם‬
‫הוא״ היינו שלדעת רבנן‪ ,‬אי״ז בגדר דחי׳‪ ,‬כבפנים ההערה‪.‬‬
‫‪ (21‬ובמילא לא גזרו גם על שתיית ד׳ כוסות‪ ,‬כי אין תיקון עיי אי שתיית ד׳ מ ס ו ת — שהרי גם אז ילך‬
‫אל הבקי ללמוד בנוגע למצה וכד‪ .‬ולחשוש להבקי במצה ואינו בקי בדי כוסות — לא שכיחא‪ .‬ואדרבה‪ ,‬שהרי‬
‫באכילת מצה ישנם כו״כ דינים ועד לפלוגתת חכמים והלל‪.‬‬
‫‪ (22‬תוד״ה וחותם — ברבות טז‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫תקלא‬ ‫סדר הגדה‬

‫מן התורה״‪ ,‬היינט וואס איז די קשיא ״איך״ דחו׳׳ אדער ״איך״ הי׳ כח ביד חכמים‬
‫‪25‬‬
‫לעקור״ ?‬

‫נאר דער ביאור אין דעם איז‪:‬‬

‫‪26‬‬
‫דער אויבערשטער איז שטענדיק מהוה די בריאה מאין ליש ‪ ,‬און די כוונת‬
‫‪2,‬‬
‫הבריאה איז בשביל ישראל ובשביל התורה — קען במילא ניט זיין קיין מציאות אין‬
‫דער בריאה )אייר ניט בקביעות הזמנים( וואס זאל שטערן צו תומ״צ )אז דער‬
‫מענטש זאל ניט קענען מקיים זיין א מצוה וואס ער דארף מקיים זיין — אפילו ווען‬
‫ער וועט איר וועלן מקיים זיין(‪.‬‬

‫און היות אז אויר בשבת איז)לויטן ס״ד( דא דער חיוב פון מצות תקיעת שופר‪,‬‬
‫קען דאר ניט זיין אז מען זאל דארפן תושש זיין פאר ״שמא יעבירנו״ — ווארום דאן‬
‫וועט דאר אויסקומען אז דער אויבערשטער האט איינגעשטעלט די בריאה אין אזא‬
‫אופן אז עפ זאל מוזן פעלן די מצוה פון תקיעת שופר בר״ה שחל בשבת ) און‬
‫וויבאלד אז דאם קעו דאד ניט זיין‪ ,‬איז בהכרח צו זאגן‪ ,‬אז ס׳איז גיטא וואס צו חושש‬
‫זיין ״שמא יעבירנו״(‪.‬‬

‫און פון דעם וואס חז״ל האבן דעם חשש יע אגגענומען‪ ,‬און צוליב אים גוזר‬
‫‪2‬‬
‫געווען אז בר״ה שחל בשבת זאל מען ניט תוקע דין בשופר״ ‪ ,‬איז תמידות מכריח אז‬
‫‪2‬‬
‫בר״ה שחל בשבת דארף מען צו תקיעת שופר ניט אנקומעך ‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬

‫ו‪ .‬דערפון איז פארשטאנדיק בנוגע לעניננו — אז דאס וואט בפסח שחל‬
‫בשבת האבן די חכמים ניט גוזר געווען די גזירה דרבה‪ ,‬איז עם מצד דעם וואס די‬

‫דדיה יו״ט של דיה דשנת תרנ״ט‪ ,‬תרס״ה‪ ,‬תשיג‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(23‬‬

‫‪ (24‬סידור רמ‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (25‬בלקוית דיה נו‪ ,‬א ובהמשד ר״ה תדס׳ו בתחלתו‪ ,‬הלשון הוא‪» :‬מה ראו כד והלא החשש הוא‬
‫להדיוטים וקלי הדעת בו״‪) .‬ועפיז הי׳ אפיל‪ ,‬שהקושיא היא למה עקרו את המצוה מאלו ש א ץ לחשוש בהן‬
‫שיעבירו ד״א — בשביל ההדיוטים כ ו ׳ ) ו ע י ר שאין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חנירד((‪ .‬אבל בסדור‬
‫שם ועוד — א י נ ו מסיים ״והלא החשש הוא להדיוטים כו״‪ ,‬ומזה משמע שהקושיא היא גם על מה שביטלו את‬
‫המצוה מאלו שיש עליהם חשש זה‪ .‬ומ״ש בלקוית ובתרסיו‪.‬והלא החשש הוא בו״ — היינו רק בכדי ל ח ז ק את‬
‫הקושיא‪ .‬ובהמשך דיה תשיג בתחלתו‪ ,‬מ פ ו ר ש ‪ :‬ו ע ו ד זאת בוי‪.‬‬
‫‪ (26‬שעהיוהיא בתחלתו‪.‬‬
‫‪ (27‬נסמן בלקו״ש חיה ע׳ ‪ 159‬הערה ‪.62‬‬
‫‪ (28‬ולהעיר גיכ שדוחים ריה מלחול בימי אדיו ולא דחו מלחול בשבת )עכ״פ — בבדי שלא לדחות‬
‫לפעמים לארבעה ימים)ראה שוית רש״י דלהלן( — במקום יום א• או ואיו( מפני שופר ולולב ]ראה ירושלמי‬
‫סוכה פיד סוף היא)ונפרט לתום׳ רייד)מהדויק( למגילה)ד‪ ,‬ב( ולמהרשיא פסחים)עא‪ ,‬א ד״ה ליל( דהדחי׳‬
‫מיום א׳ מפני עדנה — תקנוה לאחר זמן(‪ :‬אנל ראה תודיה לא )סוכה מג‪ ,‬נ( פרדס לדשיי שוית סקנ״ג‬
‫)ובהוצאת עהרנרייך — סוף הל׳ חוהימ(‪ .‬שוית רשיי םקייחן‪.‬‬
‫ועוד ועיקר דאנו אין לנו למסקנא אלא דברי הרמב״ם )הלי קדהיח פ״ז היז( דהדחיות הם בכדי לפגוע‬
‫מ ו ם קימץ האמתי‪ ,‬ולכן גס צ״ל ג׳ ימים דחויים ונהפסק )יום( ניניהם‪ .‬מכדברי הלבוש אויח סתכיז( נחרו‬
‫בימי אדיו — מפני ערבה מתייא וירקא‪.‬‬
‫ועפיז שתי השגות הראב־ד על הרמבים שם מתורצות זביז‪.‬‬
‫הדעות בהנ״ל ושקו״ט וכו׳ — ראה חורה שלימה חייג )בא(‪ .‬ואכימ‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה עדיז תויא צח‪ ,‬ג‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקלב‬

‫ענינים וועלכע ווערן נמשר דורך אכילת מצה וכו׳ ווערן ניט נמשר בשבת מצד‬
‫עצמו‪ .‬און וויבאלד אז אייר בשבת דארף מען אנקומען צו אכילת מצה וכו׳ — איז‬
‫דערפון גופא א ראי׳ אז דא איז ניטא וואס צו תושש זיין ״שמא יעבירנו כ ו ׳ ״ ס ג ‪,‬‬

‫דא זעט מען אויר דעם עילוי פון פסח )און די מצות וואס זיינען מיט אים‬
‫פארבונזן( לגבי אנדערע ימים טובים)מיט זייערע מצות(‪ ,‬אז אין דעט יו״ט איז ניטא‬
‫וואס צו חושש זיין אפילו פאר ענינים פון שוגגיג‪.‬‬

‫דער טעם דערויף‪:‬‬

‫א חטא בשוגג קומט ד ו י ד התגברות נפש הבהמית״‪ ,‬און וויבאלד אז בפסח איז‬
‫״לא הספיק להחמיץ״ — ס׳איז ניטא קיין נתינת מקום״ פאר חמץ )זה היצה״ר״(‪,‬‬
‫זיינען במילא אלע אידן‪ ,‬אפילו די ‪,,‬הדיוטים וקלי הדעת״״‪ ,‬אין א מדריגה וואס‬
‫״לא״ יאונה לצדיק כל און״‪ ,‬און אפילו בענינים ניט פון אכילה״‪.‬‬
‫מזשיזזזת ליל ב׳ דדזה־פ ואדש‪-‬פ חשכ־ר! — ל ק ד ש זז״ז ע׳ ‪(48‬‬

‫‪ (30‬ועפ״ז תתורץ גם קושיית התוס׳)מגילה ד‪ ,‬ב ד״ה ויעבירנה( בנוגע למילה‪ .‬ולהעיר שמילה ופסח‬
‫שייכים זל״ז)ראה בארוכה לקמן ע׳ רצה ואילך‪ .‬מכתב כללי לתה״פ תשיל — נדפס לקמן ע׳ תרבו‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫‪ (31‬ואולי י״ל שג״ז שייך להענין דליל שימורים‪.‬‬
‫‪ (32‬אגהיק סוים כת‪.‬‬
‫ראה לקוית צו יד‪ ,‬א‪ :‬״דאין ביכולתו להחמיץ כלל מפני עוצם הגילוי דבחי׳ ממהימ שנגלה עליהם״‪.‬‬ ‫‪(33‬‬
‫שגילוי זה הוא אחר חצות — הרי מבואר בלקוית שם ד״לאחר שקיבלו ישראל תומיצ ‪ . ,‬גם במצה‬ ‫ואו׳‬
‫אוכלים קודם חצות יכולים אנו לקבל ‪ . .‬מבחי׳ שנגלה ‪ . .‬אחר חצות׳‪ .‬עיי״ש‪.‬‬ ‫זו שאנו‬
‫ראה לקו״ת שם יג‪ ,‬ג ובהנסמן שם‪.‬‬ ‫‪(34‬‬
‫לשון אדה״ז בלקו״ת )נעתק לעיל הערה ‪.(25‬‬ ‫‪(35‬‬
‫משלי יב‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪(36‬‬
‫ראה תוד״ה השתא — גיטיז ז‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪ .‬אבל ראה לקויש ח׳ה ע׳ ‪ 187‬הערה ‪.23‬‬ ‫‪(37‬‬

‫לכל לראש אביע תודתי למר בעת שימת לבבו לשלוח לי ההגדה של פסת‬
‫המסודרת על ידו עם בנו הצייר ‪ . .‬שיי‪.‬‬

‫כיון שבודאי רוצה לשמוע תגובתי הכנה‪ ,‬בטח לא יקפיד על הערותי דלהלן‪.‬‬
‫ולא אעמוד על הצד האמנותי של הוצאה זו‪ ,‬מאחר שאינני מומחה במקצוע זה‪ ,‬אבל‬
‫רצוני לעמוד על נקודה עקרית בנוגע גישה יהודית והנהגה יהודית שיש לזה שייכות‬
‫גם להגדה שלו‪.‬‬
‫ובהקדמה שכרגיל אצל יהודים שמתחילים בדבר תורה‪ :‬בטח התבונן שבין‬
‫הציווים של תרי״ג מצוות יש הציווי העיקרי של ״לא תוסיפו ולא תגרעו״)דברים ד‪,‬‬
‫ב(‪ ,‬שבהשקפה ראשונה צריד ביאור מדוע ״לא תוסיפו״ — וכי מה איכפת אם‬
‫מוסיפים במצוות‪ ,‬ואפילו אם תמצא לומר שיש טעם שלא להוסיף‪ ,‬הרי לכאורה הי׳‬
‫צריך להקדים תחילה ״לא תגרעו״ ואח״כ ״לא תוסיפו״‪ ,‬כלומר לא רק ״לא תגרעו״‬
‫שזה חמור יותר‪ ,‬אלא אפילו ״לא תוסיפו״‪.‬‬
‫תקלג‬ ‫סדר הגדה‬

‫וביארו תכמינו ז״ל שבכדי לשלול את ה״לא תגרעו״ הרי ראשית האזהרה‬
‫והדיוק צייד להיות בה״לא תוסיפו״‪ ,‬וההסבר בזה הוא‪ ,‬כי כשמקבלים עול מצוות‬
‫לאמתתם בציווי מן השמים‪ ,‬הרי בודאי אין בה לא חסר ולא יתיר‪ ,‬ואם מוסיפים בזה‪,‬‬
‫אפילו בכוונה טובה‪ ,‬ובפרט כשנראה שמצליחים בזה‪ ,‬נקל לבוא לידי טעות חמודה‬
‫יותר ולומר הרי תופפתי והצלתתי על פי שכלי האנושי‪ ,‬יכולני לערב שכלי ולפסוק‬
‫גם בה״לא תגרעו״‪ .‬שלכן הדרך הנכונה והפשוטה היא להתחיל באזהרה של ״לא‬
‫תוסיפו״‪ ,‬ובפרט שיש ביהודי נכונות ורצון להוסיף ולהדר במצוות‪.‬‬

‫הקשר לההגדה שהו״ל בודאי יבין כבר בעצמו‪ ,‬והוא‪ ,‬שנוסח ההגדה כמובן‬
‫מקודש ומדוייק — על ידי מסורה של כמה וכמה דורות‪ ,‬אפילו בנוגע לפיוטים‬
‫שלאחרי הד׳ כוסות‪ ,‬וביתר שאת שבין כוס לכוס‪ .‬ומובן שאין להוסיף ענינים‬
‫צדדיים‪ ,‬ואיו צריד לומר — ענין שהוא היפר דרוח ההגדה וחירות ושמחה‪ ,‬ובנידון‬
‫דידן — ענין הזכרון לימי השואה‪.‬‬

‫על פי הנ״ל‪ ,‬ולאתרי םליתתו‪ ,‬מובן שהומפה האמורה‪ ,‬ובפרט באמצע ההגדה‬
‫ביו כוס לכוס‪ ,‬לא רק שאינה מתאימה‪ ,‬כי אם מנגדת ומערערת ענין ההגדה‬
‫וכוונתה‪ .‬ומלבד זה‪ ,‬הרי זכרון ימי השואה קובע עניו לעצמו‪ ,‬ועצם השואה‬
‫והקדושים הי״ד ״ראויים״ שלא לעשותם ענין טפל לעניו אחר ויהי׳ נעלה ביותר‪,‬‬
‫ובשעה שמצב הרוח — לגמרי אינו מתאים להעריד את ענין השואה כדבעי‪.‬‬

‫ועוד זאת‪ ,‬אשר כמו שיש ציווי של אמירה במקומה ״שפוד חמתד על הגויים‬
‫אשר לא ידעור״‪ ,‬ועל דרף זה באופו תריף יותר קביעת ״בין המצרים״ ותשעה הימים‬
‫משנכנס אב‪ ,‬ורק בימים שנקבעו לכר על ידי תורתנו‪ ,‬תורת חיים‪ ,‬הוראה בחיים‪ ,‬כן‬
‫אין רשות להכניס לתור מועדים לשמחה ענינים על היפר השמחה אלא במדה‬
‫שהתורה מצווה ולימדה לעשות‪ .‬ולכן בשעה שכל בני המשפחה מסובים לסדר של‬
‫פסח‪ ,‬ומכניסים להגדה קטע בנוגע למאורע שבהתבוננות אפילו קלה בזה צריד‬
‫לגרום זיעזוע נפשי עד היסוד‪ ,‬הרי זה מזעזע ענין ההגדה של פסח‪.‬‬

‫לכאורה‪ ,‬הרי אין צועקין על העבר‪ ,‬אלא שכיון שכל ענין בהשגחה פרטית‬
‫ושלה לי ההגדה שהו״ל‪ ,‬אין לי רשות לעבור עליו בשתיקה ולא להביע דעתי בענין‬
‫שהוא עקרי‪ .‬ועוד‪ ,‬ועיקר‪ ,‬שתקותי חזקה‪ ,‬אם רק יווכח באמתיות הכתוב לעיל‪,‬‬
‫ישתדל להסביר לכל אלו שקבלו ההגדה שלו‪ ,‬בדוגמת התנאים וגדולי ישראל‪ ,‬דבר‬
‫שאמרתי לכם מתחרט אני מזה‪ ,‬ולא התביישו כלל‪ ,‬שהרי שגיאות מי‪.‬יבין‪ .‬וכשיצליחו‬
‫ה׳ וידפיס מהדורה חדשה‪ ,‬יוציא הקטע האמור לגמרי‪.‬‬

‫ויהי רצון שמיוסד על ה״אני מאמין״ בביאת המשיח ובכל יום אחכה לו שיבוא‪,‬‬
‫שיבוא בקרוב ממש ויגאלנו מגלות זה האחרון ולא יזכרו עוד כל הענינים שהם היפר‬
‫השמחה‪ ,‬ובלשון הכתוב — כימי צאתר מארץ מצרים אראנו נפלאות‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה לחג הפסת כשר ושמח‬

‫ןוזמנחב ר״ח ניסן תשל״ז — ל ק ד ש חכ־ב ע׳ ‪(2&8‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקלד‬

‫בנגד ארגעה בנימ‬

‫א‪ .‬דער פסוק זאגט אין סוף פרשת באי‪,, :‬והי׳ כי ישאלר בנר לאמר מה זאת״‪.‬‬
‫שטעלט זיר רש״י אויף ״מה זאת״ און איז מפרש‪ :‬״זה תנוק טפש שאינו יודע להעמיק‬
‫‪2‬‬
‫שאלתו וסותם ושואל מה זאת‪ ,‬ובמקום אחר הוא אומר מה העדות והחוקים‬
‫נ‬
‫והמשפטים וגו׳ הרי זאת שאלת בן תכם‪ .‬דברה תורה כנגד ארבעה בנים ת ם רשע‬
‫ושאינו יודע לשאול והשואל דרד הכמה״‪.‬‬

‫איז ניט פארשטאנדיק‪ :‬למאי נפק״מ איו פ• בא צו וויםן אז ״במקוס אחר״ איז‬
‫אייר דא א ״שאלת בו הכם״)ובמילא‪ ,‬״דברה תורה כנגד ארבעה בנים כר״(?‬

‫אפילו אויב מ׳זאל זאגן אז רש״י וויל לאזו וויסן)מאיזה טעם שהוא( אז עס‬
‫זיינען פאראן ״ארבעה בנים״ — איז ניט גלאטיק‪ ,‬פארוואט זאגט ער דאס ניט‬
‫פריער‪:‬‬

‫בפירושו אויפן פסיק״ ״ועבדת את העבודה הזאת״ זאגט ער ״חזר ושנאה בשביל‬
‫דבר שנתחדש בה‪ ,‬בפרשה ראשונה נאמר׳ והיי כי יאמרו‪ . .‬בבן רשע הכתוב מדבר‬
‫‪1‬‬
‫‪ . .‬ובאן והגדת ל ב נ ך בבן שאינו יודע לשאול״ — האט ער דארנו געדארפט‬
‫באווארענען מ׳זאל ניט מיינען אז ״דברה תורה״ בלויז כנגד שני בנים‪ ,‬נאר אז‬
‫ווייטער אין דער פרשה קומט צו)אויר( שאלת ה״טפש״‪ ,‬״ובמקום אתר ‪ . .‬שאלת בן‬
‫חכם״‪ ,‬אזוי אז ״דברה תורה כנגד ארבעה בנים״י‪.‬‬

‫ב‪ .‬וי״ל דעם ביאור אין דעם‪:‬‬

‫בכלל איז מען געוואוינט צו טייטשן די ווערטער ״דברה תורה כנגד ארבעה‬
‫בנים״ בשייכות צום חיוב פון סיפור ביציאת מצרים בליל פסח — אז די ״שאלות״ פון‬
‫די בנים זיינען בנוגע די מצות פון ליל פסח‪ :‬און ״דברה תורה כנגד ארבעה בנים״‬
‫מיינם אז תורה זאגט אז מ׳זאל ענטפערן יעדערן פון די בנים לפי ענינו — אבער‬
‫אלץ בנוגע לליל פמח‪.‬‬

‫‪ (1‬יג‪ ,‬יד‪ .‬וראה שב לפנ״ז יב‪ ,‬בו‪ .‬וראה לקמו בארוכה‪.‬‬

‫‪ (2‬ואתחנן ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (3‬בדפוס ראשון דפרש״י)ועד״ז בכמה כת״י רש״י שתח״י(‪ :‬רשע ושאינו יודע לשאול והשואל דרר‬
‫סתומה והשואל דרר חכמה )ולפ״ז נמנו כפי סדרם בקרא•(‪ .‬אבל בדפוסי רש״י שלפנינו)וכ״ה בדפופ שני‬
‫דפרש״י( הוא בבפנים‪ — .‬הטעם לסדרם בפרש״י)לפי גירסא זו הנפוצה( נתבאר בההתועדות כה נאמרה‬
‫שיחה זו‪.‬‬
‫בא יג‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫שם יב‪ ,‬כו‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫‪ (6‬שם יג‪ ,‬ח )ולהעיר מפרשיי שם‪ .‬שיש בפסוק דשאינו יודע לשאול גם ״רמז תשובה לבן רשע״‪ .‬וראה‬
‫מפרשי רש־׳י‪ .‬מפרשי הגש״פ בפי׳ רשע מה הוא אומר‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.(15‬‬
‫אבל אפשר לתרץ )בדוחק עכיפ( שרש‪-‬י סומר על פירושו בסוף הפרשה‪ ,‬מכיון שהוא עדיין באותו‬ ‫‪(7‬‬
‫ענין‪.‬‬

‫ש ב ה ע ר ר ‪.8‬‬ ‫כסדרם במכילתא )והגשיפ( דרזשלמי‬ ‫כפרש״‬ ‫אחדיס שתדדי נמנ!‬ ‫רש״‬ ‫יככח״י‬ ‫•(‬
‫תקלה‬ ‫כנגד ד׳ בנים‬

‫איז אמת טאקע אז דאם איז דער מכוון פון די ווערטער לויטן דרך ההלכה)און‬
‫‪8‬‬
‫ווי עס שטייט אין מכילתא ‪ ,‬און אזוי זאגט מעז אין הגדה של פסח( —‬

‫אבער פרש״י על התורה איז ענינו צו מפרש זיין פשוטו של מקרא‪ ,‬און אין‬
‫פשטות הכתובים‪ ,‬איז די שאלה פון דעם ״תנוק טפש״)ניט וועגן די מצות פון ליל‬
‫פסח‪ ,‬נאר(בנוגע למצות בכור*״‪ ,‬וואס בהמשך לזה שטייט זיין שאלה‪.‬‬

‫]לויט דעם וועט מען אויד פארשטיין פארוואט רש״י נוצט דעם לשון ״זה תנוק‬
‫טפשי שאינו יודע להעמיק שאלתו״‪ ,‬און ניט — ״תם״ )ווי דער לשון איז אין‬
‫מכילתא״׳ והגדה של פסח‪ :‬ובפרט אז רש״י אליין איז ממשיך )לויט דער גירסא‬
‫הנפוצה בפרש״י״( ״דברה תורה כנגד ארבעה בנים תם כו׳״(‬
‫— ווייל פדיון בכור איז א מצוה וואט האט ניט קייז סד פרטים‪ ,‬אזוי‪ ,‬אז אויך א‬
‫בן וואס איז ניט קיין חכם )א חם( קעז זיר אויד פאנאנדערקלייבן אין דעם‪ ,‬און ער‬
‫וועט דעריבער ניט פרעגן סתם ״מה זאת״‪ :‬און דער וואס פרעגט יע ״מה זאת״ איז‬
‫עם נאר דערפאר וואס ער איז א ״תנוק טפש״‪.‬‬

‫משא״כ דער ״תם״ פון דער הגדה‪ ,‬וואס זיין שאלה איז וועגן די מצות פון פסח‪,‬‬
‫קען שוין זיין פון א העכערן סוג)ניט קיין«טפשי(‪ ,‬ווייל בליל פסח איז פאראן א‬
‫ריבוי סוגי מצות )עדות‪ ,‬חוקים און אויך משפטים(‪ ,‬אין וועלכע עס איז שוועד צו‬
‫פאנאנדערקלייבן זיר אפילו פאר אזא וואס איז ניט קיין ״טפש״‪ ,‬און די שאלה ״מה‬
‫‪2‬‬
‫זאת״ ווייזט נאר אז דעד שואל איז א ״תם״ ׳[‪.‬‬

‫ועד״ז איז אויר די שאלת בן חכם בפשוטו של מקרא ניט בנוגע ליל פסח‪ ,‬נאר‬
‫ער פרעגט וועגן מצות אין אלגעמיין — ״מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה‬
‫‪3‬‬
‫ה״א אתכם״)און מ׳ענטפערט אים ‪,,‬עבדים ׳ היינו גו׳ ויוציאנו גו׳ ויצונו גו׳ את כל‬
‫החוקים האלה ליראה גו׳״‪ ,‬וואס דערמיט ווערן געמיינט אלע מצות התורה(‪.‬‬

‫ועפ״ז איז מובן כפשטות פארוואס רש״י ברעגגט ניט די שאלות פון דעם ״תנוק‬
‫טפש״ און ״שאלת בן חכם״ פריער ווען ער רעדט וועגן שאלת הרשע און שאינו יודע‬
‫לשאול — ווייל דאם זיינען אינגאנצן באזונדערע ענינים‪:‬‬

‫פריער רעדט זיר וועגן דער שאלת בן רשע און וועגן דעם ״והגדת״)צום שאינו‬
‫יודע לשאול( בשייכות צו די מצות בליל פסח‪ :‬האט עס ניט קיין שייכות מיט שאלת‬
‫ה״טפש״ וועגן מצות פדיון בכור‪ ,‬ועד״ז ניט מיט שאלת בן חכם וועגן ״העדות‬
‫והחוקים והמשפטים״)אלע מצות‪ ,‬איו אלגעמיין(‪.‬‬

‫עפ״ז ווערט אבער נאר שטארקער די פריערדיקע שאלה‪ :‬פארוואם איז‬ ‫ג‪.‬‬

‫סיפ בא עה״פ והיי כי ישאלד‪ .‬ובירושלמי פסחים פ״י ה״ד )נמלה שינויים(‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫וכפי׳ התיב״ע‪ ,‬ספורנו‪ ,‬אוה״ח ועוד שם‪ .‬וראה לקדיש בא תשמ״ח ס״ו ואילד‪.‬‬ ‫•‪(8‬‬
‫וב״ה בירושלמי שם‪ .‬יל״ש בא שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(9‬‬
‫בא שם‪.‬‬ ‫‪(10‬‬
‫משא״כ להגירסא שהובאה לעיל הערה ‪.3‬‬ ‫‪(11‬‬
‫וראה לקמן הערה ‪.16‬‬ ‫‪(12‬‬
‫ואתחנן שם‪ ,‬כא ואילה‬ ‫‪(13‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקלו‬

‫רש״י מוסיף)בהמשך צו ״זה תנוק ט פ ש ‪ . .‬ושואל מה זאתי( ״ובמקום אחר הוא אומר‬
‫‪ . .‬שאלת בן חכם״ — ע״פ הנ״ל האט דאד די ״שאלת בן חכם״ קיין שייכות ניט מיט‬
‫שאלת ה״טפש׳׳)וואס איז א שאלה בלויז אויף פדיון בכור(!‬

‫ולאידד‪ :‬אויב רש״י פארבינדט זיי יע )אע״פ אז זייערע שאלות זיינען ניט אין די‬
‫זעלבע ענינים( — פארוואס פארבינדט זיי ניט רש״י פריער‪ ,‬ביי שאלת הבו רשע און‬
‫שאינו יודע לשאול )כנ״ל(?‬
‫איז די הסברה בזה‪:‬‬
‫בשעת מען לערנט אז בליל פפת איז דא א ציווי צו פארענטפערן די שאלה פון א‬
‫בן רשע‪ ,‬ועד״ז — ״והגדת לבנך״)שאינו יודע לשאול(‪ ,‬וואלט מען געקענט לערנען‪,‬‬
‫אז דאס איז א דין מיוחד ביי פסח‪ :‬אזוי ווי יציאת מצרים איז אן ענין עיקרי בכל‬
‫התורה כולה )ווי עס שטייט — בפשוטו של מקרא — אין א ריבוי פסוקים(‪ ,‬מוז מען‬
‫זיין זיכער אז אלע בנים וועלן זיך משתתף זיין אין די מצות פון ליל פסח‪ .‬ובפרט‬
‫‪,4‬‬
‫נאך טענת פרעה ״לכו נא הגברים״ — און ניט ״טפכם״ ‪.‬‬

‫ומהאי טעמא זאגט אן די תורה‪ ,‬אז אידן זאלן זיך פארנעמען אויך מיט א בן‬
‫רשע אה שאינו יודע לשאול‪ ,‬ווייל ב״ זי צוו״ סוגים איז דא א חשש‪ ,‬אז אויב‬
‫מ׳וועט זיי ניט מבאר זיין די מצות פון ליל פסח‪ ,‬וועלז זיי ניט מקיים זיין די מצות‪:‬‬
‫דער בז רשע איז דאך אזא וואס )בלשון רש״י״( ״הוציא את עצמו מז הכלל״ — מוז‬
‫‪15‬‬
‫מען אים צוריק ״מכניס״ זיין אין דער ״עבודה הזאת״ פון ״זבח פסח״ ; און א שאינו‬
‫יודע לשאול איז אזא בן וואם פארשטייט אפילו ניט אז עם איז דא עפעס וואס צו‬
‫פרעגן‪ ,‬אפילו ניט ״מה זאת״ — דארף מען אים אריינציען אין די מצות‪ .‬און ווי‬
‫רש״יי׳ איז מבאר דעם ענין פון ״והגדת לבנך״ — ״והכתוב מלמדך שתפתח לו אתה‬
‫בדברי אגדה המושכין את הלב״‪.‬‬

‫משא״כ ביי די סוגים פ ה ״טפש״)תם( און חכם וואלט מען געקענט מיינען‪ ,‬אז‬
‫ם׳איז ניט אזוי וויכטיק צו פארענטפערן זייערע שאלות‪ ,‬ווייל לגבי זיי איז ניטא דער‬
‫חשש אז חסרון ההבנה וועט בריינגען צו ניט מקיים זיין די מצוה — עם איז בלויז א‬
‫בקשת טעם והסברה‪ .‬און דערפאר שטייט ניט אין תורה אז)און וואס( מען דארף זיי‬
‫ענטפערן‪.‬‬

‫‪4‬׳!{ בא יוד‪ ,‬יא ובפרש״י שם‪.‬‬

‫‪ (15‬בא )יב‪ ,‬כו־כז( — בהתשובה להבו רשע‪ ,‬שמזה מובן שע‪-‬י התשובה אליו)״אשר פסת גו״( משתתף‬
‫הוא ב״זבח פסחי‪ .‬ומה שפרש״י להלן שפ )יג‪ ,‬ח( ״תשובה לבן רשע לומר עשה ה׳ ל י ‪ . .‬שאילו היית שם לא‬
‫היית כדאי ליגאל״ — הויע נוסף )ודלא כמ״ש במשכיל לדוד שםן‪.‬‬
‫‪ -‬ועפ״ז יש לבאר הטעם )ויתורץ( שנקט רש״י)שם( הלשון ״לא היית כדאי ליגאל״)ע״ד ל׳ הירושלמי‬
‫שם ״ראוי להגאל״( — ולא כלשון המכילתא )והגש־־פ( ״לא היית נגאל• — כי רק הרשעים שלא רצו לצאת‬
‫ממצרים מתו בשלשת ימי אפילה ) פ ר ש ״ בא י‪ ,‬כב‪ .‬שמו״ר פי״ד‪ ,‬ג‪ .‬תנחומא וארא יד‪ .‬וגת׳ לעיל ע׳ קלג‬
‫ואילח ולא נגאלו ממצרים‪ .‬אבל זה שהבן רשע ״הוציא את עצמו מן הכלל• בנוגע ללדפ)מצה ומרור(‪ ,‬אבל‬
‫מודה הוא בשייכותן• ליצי״מ — אינו מוציאו מיצי״מ‪ ,‬שלכן המענה אליו)דאילו הי׳ שם ה״ נגאל )כמו שאר‬
‫הרשעימ בענינית אחרים )לא — באי רצון לצאת ממצרים( שיצאו ממצרים(‪ ,‬אלא ש(הי׳ כדאי ליגאל‪ .‬ועצע״ק‬
‫ל׳ רש״י ״עשה ה׳ לי ולא לך״‪.‬‬
‫תקלז‬ ‫כנגד ד׳ בניס‬

‫בשעת אבער מען קומט צום פסוק ״והי׳ בי ישאלך בנד״ ביי פדיון בכור‪ ,‬זעט‬
‫מען אז)א( אויך ביי אנדערע מצות איז תורה מחייב צו ענטפערן אויף די שאלות פון‬
‫א ״בן״‪ ,‬און)ב( תורה זאגט אן)אז און — וואס( צו ענטפערן אויך אויף די שאלות‬
‫פון א ״תנוק טפש״ —‬

‫שטעלט זיר די שאלה‪ :‬זיכער פרעגט אויך א בן חכם שאלות וועגן מצות‪,‬‬
‫ואדרבא זייענדיק א הכם האט ער מסתם מער שאלות — איז אויב מ׳דארף ענטפערן‬
‫די שאלה פון א ״תנוק טפש״‪ ,‬איז עאבו״כ אז די תורה האט געדארפט באווארענען‬
‫צו פארנעמעו זיר מיט די שאלות פון א בן הכם!‬
‫זאגט רש״י — אין הכי נמי‪ :‬ובמקום אתר הוא אומר ‪ . .‬שאלת בן חכם‪.‬‬

‫און דאס איז דער דיוק לשוז רש״י בהמשד לזה — ״דברה תורה כנגד ארבעה‬
‫בנים״‪ :‬דערמיט מיינט רש״י — כפשטות הלשון — אז תורה בכלל)ניט נאר בשייכות‬
‫מיט ליל פסח( רעדט וועגן אלע ״ארבעה בנים״‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬מען געפינט אין תורה‬
‫‪6‬‬
‫)שבכתב( א הוראה מ׳זאל ענטפערן די שאלות פון אלע סוגי בנים‪ ,‬״תם ׳ רשע‬
‫ושאינו יודע לשאול והשואל דרר חכמה״‪.‬‬
‫) מ ש י ח ו ת ל י ל ב ׳ ד ז ז ג ה ‪ -‬פ ת ש כ י ח — ל ק ד ש ח נ ״ ז נו׳ ‪0 8 5‬‬

‫עפ״ז מובן הטעם שנקט רש״י כאן ״תטי ולא ״טפש• כבתתלת פירושו)אבל ראה לעיל הערה ‪— (3‬‬ ‫‪(16‬‬
‫כי כוונת רש״י כאן היא לא להמדובד בפועל בפפוקיפ אלו דוקא‪ ,‬כיא רש״י כותב כ ל ל )בנוגע לכל התורה‬
‫כולה( — ‪,‬דברה תורה כנגד ארבעה בנים״‪ .‬ולכו נקט הלשוץ ״תט״ שהוא שם כללי)הכולל ״טפש״ ה ח ס ר רצון‬
‫לתקור‪ ,‬לדעת וכוי(‪.‬‬

‫אסרו חג הפסח‪ ,‬ה׳תשכ״א‬

‫‪ . . .‬קומענדיק ערשט פון די טעג פון פסח‪ ,‬וועלכער אונטערשטרייכט און לייגט‬
‫דעם טראפ אויף דער ערציאונג פון אידישע קינדער און וואס‪ ,‬גלייד באם אנהויב‬
‫יום טוב‪ ,‬ווערט פראקלאמירט‪ ,‬אז כנגד ארבעה בנים דברה תורה — תורה רעדט‬
‫און גיט זיר אפ מיט יעד ע ר אידיש קינד‪ ,‬פון דעם בז חכם ביז דעם שאינו יודע‬
‫לשאול‪ ,‬און‬
‫געפינענדיק זיר אין די טעג פון ספירה‪ ,‬וועלכע דריקן אויס די בענקשאפט און‬
‫תשוקה פון יעדער אידן צו קבלת התורה והמצוות‪,‬‬

‫ל י י ג ט ר ע ם ט ר א ‪ : 9‬ראה שלחן עדור לרבנו הזקן םימז תע״ב בתחלתו‪ :‬והתורה אמרה כוי‪ .‬וברמב־ם הלי‬
‫מצה פ״ז ה״ב‪ :‬מצוה להודיע לבנים כוי שנאמר כוי‪ .‬ולפ־ז מובן לשון המכילתא)הובא בסהמ״צ להרמב״ם מ״ע‬
‫קנ״ז( ״אין לי אלא בזמן שיש לו בן״ — דלכאורה יתור לשון הוא וקיל‪.‬‬
‫א י ד י ש ע ק י נ ד ע ר ‪ :‬מעוררין למעלה העניו דכי נער ישראל ואהבהו‪ ,‬כתוב המדבר בזמן דיציאת מצרים‬
‫)ראה שיתות תה״פ תש״ד‪ .‬כן בסידור האריז״ל בענין וכאן הבז שואל(‪.‬‬
‫פ ו ן י ע ד ע ר א י ד ן ‪ :‬ראה שו״ע לרבנו הזקן סימן תפ״ט בתתלתו‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקלח‬

‫זאל השם יתברך געבן‪ ,‬אז די השפעה פון די אויבענדערמאנטע טעג זאל אריינ‪-‬‬
‫ברענגען א פארשטארקטען אינטערעס און א נייע אויפלעבונג בא אלע אנטייל־‬
‫נעמער‪ ,‬שטיצער און פריינט ‪ . .‬אויף דורכצופירן אין לעבן די דערמאנטע אנוויי־‬
‫זונגען און מיט פארגרעסערטע כתות און אויסגעברייטערטער טעטיקייט‪...‬‬
‫‪,‬‬
‫) ל ק ו ״ ש ח ־ ז ע ‪3‬ל‪>2‬‬

‫ג‬

‫‪ . . .‬כותב אודות התעסקותו בשדה חינוך הכשר על טהרת הקדש נוסף על‬
‫התעסקותו בתור מלמד בת״ת ‪ . .‬הדי ערך ג״כ חוברות עזר ללימוד ספר ויקרא‬
‫מיוסד על הנסיונות שהיו לו בעבודתו בקדש הנ״ל‪ .‬והשי״ת יזכהו ויצליחו לקרב לבן‬
‫של בני ישראל לאבינו שבשמים ברוח ישראל סבא לימוד התורה וקיום המצות‬
‫מיוסדים על אהבת השם ויראת השם וגדול זכות זה להמשיך ברכות השי״ת לו‬
‫ולב״ב שיחיו בהמצטרך להם‪ .‬ומסוגלים להנ״ל ימים אלו דקודם תג המצות וימי חג‬
‫המצות שהתחלתם הוא בהענין דוהגדת לבנך כל הארבעה בנים שכנגדם דברה‬
‫תורה אשר םו״ס מקבצים אותם אל הסדר המתחיל בהא לחמא עניא ומסיימים‬
‫בלשנה הבאה בירושלים )יראה שלם שלימות היראה כמבואר בכ״מ( ת״ו במהרה‬
‫בימינו ע״י משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלמה‪.‬‬
‫) מ מ כ ת ב ר נ י ס ן ת ש י ־ ד — ל ק ד ש ז ד ־ ב ע־ ‪7‬צ‪(1‬‬

‫יום ב׳ דחג ה פ ס ח‬
‫א‪ .‬טוב לעשות איזה דבר בסעודה ביום ב׳ דפסח לזכר לסעודת אסתר שהיתה‬
‫ביום זה שבו ביום נתלה המן)מג״א באו״ח סימן ת׳׳צ‪ .‬שו״ע אדהיז שם(‪.‬‬
‫לכאורה אינו מובן‪ ,‬שהרי הנם דפורים הוא טפל ואינו תופס מקום לגבי הנס‬
‫דפסת‪ ,‬כי גאולת פסח היתה גאולה שלימה‪ ,‬משא״כ בפורים אבתי עבדי דאחשורוש‬
‫אנן‪ ,‬וא״כ מה שייך להזכיר נס פורים בפסח?‬

‫אך העניו הוא‪ ,‬דבשם שמצינו מעלה בפורים על מתן תורה‪ ,‬וכמ״ש קיימו וקבלו‬
‫וארז׳׳ל קיימו מה שקבלו כבר‪ ,‬במ׳׳ת‪ ,‬כך יש מעלה בפורים גם על יציאת מצרים —‬
‫שהרי היא הכנה והתחלת ענין מ״ת‪ ,‬כמ״ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את‬
‫האלקים על ההר הזה‪.‬‬

‫יציאת מצרים ומתן תורה היו בדיד אתערותא דלעילא‪ ,‬מלמעלה למטה‪ .‬יציימ‬
‫תקלט‬ ‫חול המועד פסח‬

‫— נגלה עליהם ממה״מ הקב״ה וגאלם‪ .‬מ״ת — כפה עליהם הר כגיגית‪ .‬משא״כ נם‬
‫פורים בא ע״י עבודת בני ישראל מלמטלמ״ע‪ ,‬שעמדו שנה שלימה בתנועה דמס״נ‪.‬‬

‫ואם כי גדלה מעלת אתעדל״ע על אתעדל״ת‪ ,‬כי עבודת הנבראים מוגבלה היא‬
‫ואין בה שלימות משא״כ באתעדל״ע — מי מעכב בידו‪.‬‬
‫מ״מ יש מעלה באתעדל״ת על אתעדל״ע‪ .‬כי אתעדל״ע — מצ״ע אין לה קיום‬
‫באדם ואינה בפנימיות באדם כי לא הי׳ הכנה לזה מצד המקבל‪ ,‬משא״כ באתעדל״ת‪.‬‬
‫ולכן מזכירים פורים בפםח — ב׳ המעלות‪ .‬גם אור הנעלה ביותר הבלתי מוגבל‪,‬‬
‫ושיהי׳ לו קיום ויומשר בפנימיות‪.‬‬
‫שייכות ענין זה ליום ב׳ דפסח דוקא‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫בלילות הפסח בא אלי׳ הנביא לבשר על הגאולה‪ .‬ומזה מובן שבעיקר הוא בליל‬
‫נ׳ דפסח‪ ,‬יו״ט שני של גליות‪ ,‬כי יתרון האור הוא מתוך החושך דוקא‪ ,‬ולכן מזכירים‬
‫נם פורים ביום ב׳ דפםח‪ ,‬לתמשיך את הגאולה העתידה‪ ,‬שיהיו בה שתי המעלות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ושמתי כדכד גר אמר הקב״ה ליהוי כדין וכדין ‪.‬‬
‫ד ח ג ה ־ פ תשי׳׳זז — ל ק ד ש ו ד ג ע׳ ״‪(1016‬‬ ‫) מ ש י ח ת ליל ב‬

‫‪ (1‬ראה לקו״ת ראה עהיפ ושמתי כדכד‪.‬‬

‫חול המועד פ ס ח‬

‫בקשר לקביעות של ימי חוה״מ פסח דשנה זו)תשל״א( — שבאין בהמשך אחד‬
‫שאין יום השבת מפסיק ביניהם )כי יום הראשון)והאחרון( של חג חל להיות בשבת(‬
‫— ישנה הוראה מיוחדת בעבודת ה׳ של כאו״א בימים אלה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫דהנה אדמו״ר הזקן פוסק בשלתנו ‪ ,‬דמי ש״אינו יכול לעסוק תמיד בתורה חייב‬
‫לקבוע לו עתים לת״ת ביום ובלילה כפי כחו ויכלתו וכו׳ וכל זה במתפרנם ממעשה‬
‫ידיו ממש אבל אם מלאכתו נעשית ע״י אחרים וכו׳ חייב לעסוק בתורה יומם ולילה‬
‫ממש׳ — וזה שייד לכאו״א דהרי ״כל איש מישראל חייב בת״ת בין עני בין עשיר‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫וכו׳״ ‪.‬‬

‫‪ (1‬הל׳ תית פיג הל׳ דיה‪ ,‬מהרמבים הל׳ ת״ת פ״א ה״ח‪ .‬יו״ד סי׳ דמיו םיא‪ .‬ראה ריטנ״א על הריץ*‬
‫נדרים ח‪ ,‬א‪ .‬מ״א סי׳ קנו סק״כ ושו״ע אדמוהיז שפ ס״א‪.‬‬
‫‪ (2‬שם סי׳ קניה סעי׳ א׳ מהרמב״ם שפ‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקמ‬

‫והנה בשם שבימות החול‪ ,‬הרי חיוב זה של לעםוק בתורה יומם ולילה ממש אינו‬
‫מוטל על אלה שהם מתפרנסים ממעשה ידיהם כנ״ל — עד״ז הוא ביחס ליו״ט‪:‬‬
‫נ‬
‫דמכיון שהוא ״חציו לכם״ ‪ ,‬הרי בחלקו זה שניתז‪,,‬לבם״ פטרה התורה מחיוב מצות‬
‫תלמוד תורה וכן גם ביום השבת הלא מצינו ש״מאחריז לבוא לביהכג״ס״ משום‬ ‫;‬

‫‪4‬‬
‫המצוה שיש בו ״לענגו וכר״ ‪ ,‬דהיינו שבזמן ההוא הותר החיוב תמידי של לימוד‬
‫‪5‬‬
‫התורה ]ולהעיר גם בנוגע ליום השבת כולו‪ ,‬ממאמר רז״ל בקושי התירו לדבר ד״ת‬
‫בשבת[‪,‬‬

‫אמנם בימי הול המועד שאין בהם טעמי פטור הנ״ל — הן מפאת המצוות‬
‫המיותרות לשבת ויו״ט‪ :‬והן מצד ההתעסקות לפרנסתן של ימות החול‪ ,‬שהרי‬
‫אסורים אז במלאכה׳ — הרי במילא נשאר אז על כאו״א הציווי המלא של ״חייב‬
‫לעסוק בתורה יומם ולילה ממש״)כמובן‪ ,‬מלבד הזמנים המיועדים לתפלה‪ :‬ולקיום‬
‫מצות ושמחת בתגר שהיא מ״ע מה״ת גם בחוה״מי‪ ,‬וכיו״ב(‪.‬‬

‫ולכן‪ ,‬מכיון שהקביעות דשנה זו היא שכל ימי חול־המועד רצופים הם‪ ,‬בלי שום‬
‫הפסק זמני הפוטר מחיוב לימוד התורה‪ ,‬הרי זו הוראה על תוקף התיוב של לימוד‬
‫התורה‪ ,‬ביתרון מיוחד‪ ,‬בימים אלה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ולהעיר על הקשר המיוחד של חה״פ לתורה וכמש״נ בהוציאד את העם‬
‫ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה ודרז״ל׳ עה״פ‪ .‬וזמן חרותנו — הרי אין‬
‫לך בן חורין אלא מי שעוסק בת״ת״׳‪.‬‬
‫*‬ ‫* *‬
‫עפ״י הנ״ל‪ ,‬ובהמשר למדובר בהתוועדות דחמשה עשר בשבט• ודפורים —‬
‫ע״ד ״כיבוש״ כל העולם כולו על ידי הוספה ויגיעה בלימוד התודה וביתר שאת‬
‫וביתר עז — מהראוי ונכון וטוב אשר בימי חוה״מ פסח יוסיף כאו״א בעסק התורה‪,‬‬
‫הו בלימודו הוא והן בנוגע לזולת‪ :‬להשתדל עם כל מי שיכול לפעול עליו‪ ,‬שגם הוא‬
‫יוסיף אומץ בלימודו בימים אלו ובהתאם להנ״ל‪.‬‬

‫ופשיטא שעניו הנ״ל שייר במיוחד לתלמידי הישיבות‪ ,‬דגם בשאר הימים הרי‬
‫״תורתם קבע״ היא גם במובן כמות הזמן! — עליהם מוטל חיוב מיוחד לנצל את כל‬
‫ימי חוה״מ פסת הבע״ל להוסיף בלימוד התורה ביתר שאת וביתר עז‪.‬‬

‫פסחים סח‪ ,‬ב‪ .‬ביצה טו‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל׳ יו״ט פ״ו הי״ט‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫אויח ריס רפיא‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫‪ (5‬ראה ירושלמי שבת פטיו‪ ,‬ה״ג‪ ,‬ובספר היראה לר״י אות שייט‪ .‬הובא ונתבאר בתו׳א ?יג‪ ,‬א‪ .‬לקו״ת צו‬
‫יא‪ ,‬ד‪ .‬סידור אדמוה״ז רצז‪ ,‬ד‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (6‬ראה שו׳ע או״ח סי׳ תק״ל ובניכ ‪.run‬‬
‫‪ (7‬שו״ע אדמוה״ז סי׳ תקכיט סעי׳ וי‪.‬‬
‫‪ (8‬שמות ג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (9‬שמו״ר ג‪ ,‬ד‪ .‬פרש״י עהית שם‪.‬‬
‫‪ (!0‬אבות פיו‪ ,‬מיב‪.‬‬
‫•{ נדפס בלקויש חיו ע׳ ‪.312‬‬
‫תקמא‬ ‫חול המועד פסח‬

‫ויה׳׳ר שיפעלו דברים אלה את פעולתם ובמילואם‪ ,‬ובפרט שעומדים אנו כעת‬
‫״ביו גאולה )דפורים( לגאולה״)דפסת(״ — ונאמר בגאולת פורים ״ליהודים היתה‬
‫‪2‬‬
‫אורה ושמחה וגו׳׳׳ וארז״ל ׳ ״אורה זו תורה״ ובגאולת מצרים‪ :‬תעבדון את הא׳ על‬
‫ההר הזה —‬

‫כן תהי׳ לנו‪ ,‬ובקרוב ממש‪.‬‬

‫)משיחת ש־פ צ ו ‪ .‬שה״ג‪ .‬תשל־א — ל ק ד ש ח־ז ע׳ ‪(266‬‬

‫‪ (11‬מגילה ו‪ ,‬ב‪ .‬וברש״י שס ד״ה גאולה‪.‬‬

‫‪ (12‬שם טז‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪A‬‬

‫בקשר להמדובר )בההתועדות דשבת הגדול(‪ ,‬שבמיוחד — ינצלו ימי תג הפסת‬

‫להוספה בלימוד התורה — הוספה בכמות והוספה באיכות —‬

‫שייכות מיותדת דלימוד התורה וחה״פ ]נוסף למה שנתבאר בשיחה הנ״ל[‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫נרמזת גם כן בהשם פסח‪ :‬פסח — פה סח׳‪ ,‬והרי שיחת ודיבור האדם צריך להיות‬
‫‪3‬‬
‫בדברי תורה — ובפרט בימי חול המועד שבהם החיוב הוא ״לעסוק בתורה יומם‬
‫‪4‬‬
‫ולילה ממש״ כמשנ״ת בארוכה בשיחה הנ״ל‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ומזה עצמו שימים אלו נקראים בתורה ״ימי הפסח״ — פה סח — שמורה על‬
‫עניו השיתה והדיבור בתורה — מובן שימים מסוגלים הם‪ ,‬ימים זכאים׳ ביחוד‬
‫ללימוד התורה‪ ,‬היינו שבימים אלו נותנים כח וסיוע נוסף מלמעלה‪ ,‬שתהי׳ בזה‬
‫הצלחה מיוחדת‪.‬‬

‫*‬ ‫* *‬
‫מכיון שנמצאים אנו בהזמן ד״ערב גאולה״ ממש — ערב)וסמוך( ממש וגאולה‬
‫ממש)אמיתית ושלימה( — הרי מובן שכל הנ״ל שייך גם לנשי ובנות ישראלי‪ .‬והיינו‬

‫‪ (1‬שער הכוונות עבין הפסח דרוש ג׳‪ .‬נ׳ע״ח שם‪ .‬סי׳ האריז״ל‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (2‬ספרי דברים ו‪ ,‬ז וברש״י שם‪ :‬שלא יהא עיקר דיבורך אלא בם עשם עיקר ואל תעשם טפל‪ .‬אבל בהל׳‬
‫ת״ת לאדהיז)פ״ג היב(‪ :‬שלא יהא כל דיכווך אלא בם כלומר שתעשם עיקר ולא טפלה וע״כ חייב לעשות‬
‫תורתו קבע ומלאכתו עראי כוי‪ .‬ועייג״כ שם ה״ז‪ .‬וי״ל דרש״י לשיטתי׳ ביומא )יט‪ ,‬ב( ד״ה ולא‪ .‬אבל ציע כי‬
‫כ״כ ג ע אדה״ז בשו״ע שם )פ״ג‪ ,‬ה״ה( ובחאויא םקניו סט״ז‪ .‬ועכצ״ל דתרווייהו למדים מ״בם׳‪ .‬ובכל אופו‬
‫צ״ע‪ :‬לכה‪1‬״ל — למה רק בלימוד השני נלמד שעובר בעשה ואכימ‪.‬‬
‫‪ (3‬להעיר שבקיום מ״ע דלפפר ביצי״מ באם הוא בהגש״פ או כידב — ה״ז גיכ ת״ת‪ :‬מקרא משנה בו׳‬
‫ושקו״ט שלו בהם ]משא״כ — תפלה ותחנונים דשו״ע או״ח סמ׳ז[‪.‬‬
‫‪ (4‬הל• ת״ת שם היה )לעניו מי שמלאכתו נעשית עיי אחרים — שמזה מ ו מ שכיה גם בנוגע לחוהימ‪,‬‬
‫שהרי אסור אז בעשיית מלאכה(‪ .‬וראה גיכ שויע אדהיז או״ח רסקניו‪.‬‬
‫‪ (5‬ראה שער היחוד והאמונה פפיא‪.‬‬
‫‪ (6‬ע״ד תענית כט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (7‬להעיר מסוטה )יא‪ ,‬ב(‪ :‬בזכות נשים צדקניות כר‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקמב‬

‫שנוסף על זה שיש להן וכוח ע׳׳י שישתדלו שתבוא ההוספה האמורה בלימוד התורה‬
‫של בעליהן ובניהן‪ ,‬זכות שאחז׳׳ל עלי׳‪,, :‬גדולה הבטחה כר לנשים יותר מן‬
‫‪8‬‬
‫האנשים״ ‪ ,‬עליהן להוסיף בהלימוד שלהן עצמן‪ ,‬שהרי ״גם הנשים חייבות ללמוד‬
‫הלכות הצריכות להדי‪.‬‬

‫שבהלכות אלו נכלל‪ ,‬כמובן‪ ,‬לימוד עניני תורת התמידות — מכיון שלימוד זה‬
‫שייר ומביא לידי מעשה — קיום ששת המצות ]שסימנם ״שש ערי מקלט תהיינה‬
‫‪10‬‬
‫לכם״ [ המנויות באגרת המחבר )שלפני הקדמת( החיניר — להאמין בשם‪ ,‬שלא‬
‫להאמין בזולתו‪ ,‬לייחדו‪ ,‬לאהבה אותו‪ ,‬ליראה אותו‪ ,‬שלא לתור אחר מחשבת הלב‬
‫וראיית העינים — ״שחיובן תמידי לא יפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו״‪,‬‬
‫שמצוות אלו הם באנשים ונשים בשוה‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬שבקרוב נראה בגלוי אשר ״ופסח ה׳״״ שתרגומו ״ויתום ה׳״ —‬
‫‪12‬‬
‫״ויחוס״ מל׳ חמלה ‪ ,‬שהקב״ה יחוס ברחמיו המרובים על עמו ישראל בכלל ועל‬
‫כאו״א מישראל בפרט‪.‬‬
‫וכמ״ש במדרש תהלים מזמור שבעים ״אמר הקב״ה ‪ . .‬הבן יקיר לי אפרים גו׳״‪,‬‬
‫ובסיום כתוב זה — רחם ארחמנו נאם הי‪ ,‬שרחמיו של הקב״ה יומשבו בגלוי בעולם‬
‫הדיבור — נאס היי•‬ ‫‪1‬‬

‫‪4‬‬
‫ועד — כסיום העניז שם ׳ לגאולה ממש‪ ,‬למטה מעשרה טפחים‪ ,‬ובקרוב ממש‪.‬‬
‫ניס;‪ ,‬ח ש ל ־ א — ל ק ד ש זז״ז ע ׳ ‪(?66‬‬ ‫יסשיזזת ״ א‬

‫‪ (8‬ברבות יז‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ (9‬הל׳ ת״ת לאדמה׳׳ז ספ״א‪.‬‬
‫‪ (10‬סיום אגרת המתבר ס׳ החינוך )הנזכר בפנים(‪.‬‬
‫ומכיון שכל הענינים שבתורה הם בתכלית הדיוק‪ ,‬הרי מובן ששש מצות אלו ושש ערי מקלט שייכות זל״ז‬
‫גם מצד תוכנם‪ :‬כמו שערי מקלט מצילות את החוטא‪ ,‬ועד אשר ״עביד ליי מידי דתיהוי לי׳ חיותא״)מכות י‪,‬‬
‫א( — כ״ה גס בנוגע לשש מצות אלו‪ ,‬אשר קיומם — כולל גם לימוד החלק בתורה )ולהעיר ממכות )שם(‬
‫שדברי תורה בכלל ‪ -‬קולטין( המביא לקיומם ‪ -‬מציל מכל העניניפ הבלתי רצויים‪ ,‬ומביא לגאולה האמיתית‬
‫והשלימה‪ ,‬כי ע״י ביטול הסיבה )״חטאינו״( מתבטל גם המסובב )‪,‬גלינו״(‪.‬‬
‫‪ (11‬בא יב‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ (12‬ראה גם רש״י שם‪ .‬ובתיב״ע‪ :‬ויבין‪.‬‬
‫‪ (13‬תו״א מקץ )לו‪ ,‬ד(‪ :‬וכך האדם ע״י עסקו בתורה כוי נתקיים בו וע״י כוי נאם הי‪.‬‬
‫‪ (14‬ירמי׳ לא )יט‪ .‬כב(‪.‬‬

‫ערב שש״פ ‪ -‬ראה לקמן בהוטפות ע׳ תתקצג‬

‫תקמג‬ ‫שביעי של פסח‬

‫שביעי של פ ס ח‬

‫מתבטא בעיקר — ובהבלטה ובהדגשה — בסיומו‬ ‫א‪ .‬ענינו של כ ל דבר‬

‫אחרי החתומ‪ .‬ומזה מובן‪ ,‬שכללות הענין דחגה״פ —‬ ‫וחותמו‪ ,‬וכמרז״ל׳ הכל הולך‬
‫בהדגשה ובהבלטה מיוחדת בימים האחרונים דפסח‪,‬‬ ‫עגיז יציאת מצרים‪ ,‬מתבטא‬
‫הפסח‪.‬‬ ‫שהם הסיום והחותם של ימי‬

‫והנה הגם שבימים האחרונים גופא‪ ,‬הםיום שבהם הוא יום האחרון של פסח —‬
‫‪3‬‬
‫הרי ראשיתם ועיקרם הוא יום השביעי של פסח )שהרי אחש״פ הוא רק יו״ט שני של‬
‫נ‬
‫גליות שמדברי סופרים( שענינו הוא — קריעת ים סוף ואמירת השירה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ז‪ .‬א‪ .‬שהגמד והתוקף דיצי״מ היתה בעת קרי״ם‪ ,‬וכמובן גם בפשטות ‪ ,‬שעד‬
‫שביעי של פסח‪ ,‬אף שישראל יצאו כבר ממצרים‪ ,‬היתה עדיין אימת מצרים עליהם‬
‫‪5‬‬
‫)שהרי ״איקטורין שלח עמהם* (‪ .‬ורק בשביעי של פסח‪ ,‬כאשר ״וירא ישראל את‬
‫‪6‬‬
‫מצרים מת על שפת הים״ ‪ ,‬אז יצאו ישראל ממצרים לגמרי‪ ,‬לא רק מהמקום דארץ‬
‫מצרים‪ ,‬אלא גם מאימת מצרים‪.‬‬

‫ב‪ .‬והנה מענינים העיקריים שבסיפור ביצי״מ שבתתילת ימי הפסח׳ —‬

‫שהסיפור יהי׳)לא רק באופן של ״כאילו הוא יצא היום ממצרים״‪ ,‬כ״א( באופן שהוא‬
‫עצמו ממש יוצא ממצרים ביום זה ממש‪.‬‬

‫ומכיון שכל הענינים שביציאת מצרים‪ ,‬ועאכו״כ — ענינים העיקריים שבו‬

‫‪ (1‬נרכוח יב‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ (2‬בכימ מבואר שאחש״פ נעלה יותר מששיפ‪ .‬אבל פשוט שיש מעלה גם בשש״פ )בבפנים( — והרי‬
‫‪,‬‬
‫בעת החג — מודגשת ופועלת וגוברת מעלת תג זה דוקא )ולכו מצינו בדא״ת שבדרוש חהיפ — מדובר‬
‫במעלת חה״פ לגבי שאר היו״ט‪ ,‬בחה״פ עצמו — בדרושי הסדר — מדובר במעלת לילה זה לגבי שאר ימי‬
‫הפסח וכוי(‪.‬‬
‫‪ (3‬בשביעי ואחרון של פסח — שני ענינים‪ :‬א( נקודה המשותפת שבשניהם )שלכן נקראים שניהפ בשם‬
‫הכולל ‪,‬ימים האתדוניפ דפסח״( — ומצד נקודה זו‪ ,‬התפלות והקידוש וכו׳ הם בשניהם בשוה‪ .‬ב( ענינו‬
‫ה מ י ו ח ד של כל יוט )במה שהוא נבדל מחבירו( — וענין זה מתבטא בקרה״ת וההפטרה‪ ,‬שבהם כל יום ש ו ו ה‬
‫מחבידו )ובכמה דינים(‪.‬‬
‫ומכיון שהקריאה דשש״פ הוא עניז )קריעת ים סוף ו(השירה• — הרי מובן שעניו זה הוא הנקודה‬
‫העיקרית של ששיפ‪.‬‬
‫‪ (4‬וראה בארוכה לקו״ש חיג ע׳ ‪.878‬‬
‫‪ (5‬יש״י בשלח יד‪ ,‬ה‪ .‬שמזה מוכח שגם בגי ימים הראשונים‪ ,‬לא נשתחררו מ)אימת( מצרים לגמרי‪— .‬‬
‫ומכ״ש‪ ,‬לאחרי שהמצרים רדפו אחריהם‪ ,‬אשר ״וייראו מאד״)בשלח יד‪ ,‬י(‪ ,‬ועד שמצד זה‪ ,‬היו כאלו שרצו‬
‫•לשוב למצרים׳)מכילתא שם יד‪ ,‬יג>‪.‬‬
‫‪ (6‬בשלח שם‪ ,‬ל‪ — .‬וראה פדש״י שפ‪.‬‬
‫‪ (7‬כמשג״ת בשיחות הקודמות — ראה לעיל ע׳ קג סעיף בי‪.‬‬

‫•( ו א ף שכמה ע ו י נ י ם ב ק ר י א ה ז ו — מ ו ח ש ה ה פ ט ר ה ) ש ה י א מ ע י ! ה ק ר י א ה ( ה י א שירת ד ו ד ל פ י ש ה י א‬

‫מעץ‬ ‫ב ד ו מ ה ל ש י ר ת ה י ם ‪ ,‬מ ו כ ח ) ו ב פ ר ט ש ש י ר ת ה י ם ה י א באמצע ה ק ר י א ה ו ל א ב ס י ו מ ה ‪ ,‬ומ־־מ ה ה פ ט ר ה ה י א‬
‫ע נ י ! ו ה ד ו ק א ‪ ,‬ה ר י מ ו ה מ ו כ ח ע ו ד י ו ת ר ( שעיקר ה ק ר י א ה ד ש ש ״ פ ה ו א ע נ י ! ה ש י ר ה מ ה ע נ י ! ד ק ר י ״ ם ‪ -‬ש ה ר י‬
‫ה ש י ר ה ה י א מ ס ו ב ב ו ת ו צ א ה מ ק י ־ ם ‪ : ,‬נ ‪ .‬־‪.‬את ‪ ,‬ש י ר ת הים•־(‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקמד‬

‫]והרי ענין הנ״ל הוא נקודה עיקרית ביצי״מ‪ .‬כי)נוסף לזה שכל ענין באם הוא‬
‫רק מזכיר אותו ומספרו כמאורע שהי׳ בעבר‪ ,‬אין זה חודר לתוכו בכל פרטיו — והרי‬
‫‪8‬‬
‫הענינים דתורה ומצות צריכים לחדור להאדם בכל מציאותו ‪ ,‬הרי( הענין ד״יציאת‬
‫מצרים׳׳ הוא היציאה מכל המצרים וההגבלות‪ ,‬ובכללם — הגבלות הזמן‪ .‬ובמילא‪,‬‬
‫כאשר העניו דיצי״מ אצלו הוא רק מאורע שהי׳ בעבר‪ ,‬הרי לא יצא מ״מצרים״‬
‫)הגבלות הזמן( שלו[‬

‫מתבטאים — ובתוקף — בשביעי של פסח )כנ״ל סעיף אי(‪ ,‬הרי מובן מזה‪ ,‬שגם‬
‫הענין דקרי׳׳ם ואמירת השירה צריך להיות באופן זה )ובמכש״כ מענין הסיפור‬
‫ביציאת מצרים(‪ ,‬שירגיש שביום זה ממש ישנו הענין דבקיעת הים‪ ,‬והוא אומר שירה‬
‫ע״ז בשמהה עצומה‪.‬‬

‫ג‪ .‬והנה נתבאר בשיחות הקודמות׳‪ ,‬אשר מכיון שכבר עברו אלפים בשנים‬
‫מעת המאורע דיצי׳׳מ )בפעם הראשונה(‪ ,‬לכן‪ ,‬בכדי שאדם יוכל איבערלעבן הענין‬
‫דיצי״מ באופן הנ״ל‪ ,‬הוא ע׳׳י הביטול שלו — ‪,,‬לחמא עניא״‪ ,‬שעי״ז הוא יוצא‬
‫ממציאותו‪ ,‬ומתקשר‪ ,‬ונעשה דומה לבוראו )וכמרז״ל״י צדיקים דומים לבוראן(‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫לבחינת שם הוי״׳ שלמעלה מן הזמן ״שהוא הי׳ הוה ויהי׳ ברגע אחד״ ׳‪,‬‬

‫ומזה מובן )ובמכש״כ( גם בנוגע לשביעי של פסח‪ ,‬שביום זה ישנו נתינת כח‬
‫מיוחד לצאת מכל המיצרים וההגבלות‪ ,‬ובכללם — מהגבלות הזמן‪ .‬ויומתק עפ״י‬
‫המבואר בתסידות‪ ,‬שהענין ד״הפך ים ליבשה״ — תיבור עלמא דאתכסיא ועלמא‬
‫דאתגליא‪ ,‬הוא ע״י גילוי ענין שלמעלה משניהם — והרי מצד גילוי ענין זה‪ ,‬לא‬
‫ישנם שום מיצרים והגבלות‪.‬‬

‫ד‪ .‬עפ״י כל הנ״ל יובן גם מה שאמרו רז״ל״ ״מנין לתחה״מ מן התורה‪ ,‬שנאי‬
‫אז ישיר משה ובנ״י את השירה הזאת לה׳‪ ,‬שר לא נאמר אלא ישיר‪ ,‬מכאן לתחה״מ‬
‫מן התורה״ — דלכאורה‪ :‬מהי השייכות דתחה״מ לשירת הים‪ ,‬שבה דוקא נרמז הענין‬
‫דתחה״מ — כי מכייז שבשעת קרי״ס נמשך ונתגלה בחי׳ ״הי׳ הוה ויהי׳ כאחד״‬
‫)כנ״ל(‪ ,‬לכן‪ ,‬בעת אמירת שירה זו הי׳ כלול גם הזמן שלאת״ז‪ ,‬עד להשיר דלעתיד‪.‬‬

‫ועפ״ז מובן גם השייכות והקישור של פירוש זה ב״ישיר״ עם פשוטו של מקרא‬

‫זה״ ש״ישיר״ קאי על השירה שהיתה בעת קרי״ס — כי בהשירה שבעת קרי״ס היתה‬
‫כלולה גם השירה דלעתיד‪.‬‬

‫‪ (8‬ראה לעיל שם ע׳ קד ואילך‪.‬‬

‫ו>( ראה לעיל ע׳ קה סעיף ה׳ ו ו י ‪.‬‬
‫‪ ( I D‬ראה רות רבה פ״ד‪ ,‬ג‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (11‬וע״פ המבואר בשעהיוה׳׳א רפ׳׳ד ״דשם הוי׳ פירושו ש מ ה ו ה כוי״ — מובן שזה שייר גם לעניו‬
‫״)צדיקים דומים ל(בורא‪1‬״‪ .‬ואף ש ב מ ה בתינות בשם הוי׳ — הרי ממה שכולם הם שם הוי׳‪ ,‬מובן שישנה‬
‫שייכות ביניהם‪ .‬ובפרט ע״פ מ״ש בשעהיוה׳׳א פ ״ ז ) ב נ ו ג ע למקום‪ .‬שמזה מובן שעד״ז הוא גם בנוגע לזמן(‪,‬‬
‫שהטעם על מה שהוא ״למעלה מבחי׳ מקום״ הוא ״כי הוא מ ה ו ה תמיד את כל בחיי המקום בו׳״‪.‬‬
‫‪ (12‬שעהיוה״א פ״ז‪.‬‬
‫‪ ( U‬סנה׳ צא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (14‬ראה רש״י בשלח טו‪ ,‬א‪.‬‬
‫תקמה‬ ‫אחרון של פסח‬

‫וזהו גם מה שאמרו רז״ל עה״פ אז ישיר גר לאמר‪» :‬לאמר — לדורות״ —‬

‫שמכיון שהי׳ אז גילוי בתי׳ שלמעלה מהזמן‪ ,‬הרי השירה ששרו אז היא )לא רק‬
‫הוראה לדורות‪ ,‬אלא ששירה זו עצמה היא( לכל הדורות‪.‬‬

‫וזה נותן כח עוד יותר שאמירת השירה בכל שביעי של פסח תהי׳ באותו האופן‬
‫ממש כמו שהיתה בפעם הראשונה — שהרי מובן בפשטות‪ ,‬שבאם עכשיו הי׳ בא‬
‫משה ושר את השירה‪ ,‬הי׳ פועל אצל כל בנ״י שישירו את שירת הים באופן זה‪,‬‬

‫ועפ״י הנ״ל בפירוש ״לאמר לדורות״‪ ,‬נמצא שאמירת השירה דמשה )אז( ישנה‬
‫גם עכשיו‪ .‬ומכיון שכן — הרי ״קרוב מאד״ לכל אתד ואתת שאמירת השירה שלו‬
‫בשש״פ זה תהי׳ באותו האופן ממש כמו שהיתה בפעם הראשונה‪.‬‬
‫ש ש ׳ ׳ פ ח ש ל ״ ב — ל ק ד ש ח ־ ז ע ׳ ‪(?69‬‬ ‫)משיחת‬

‫אחרון של פ ס ח‬

‫א‪ .‬בנוגע דער זהירות ניט צו עסן מצה שרוי׳ אין חג הפסח איז ידוע וואם דער‬
‫‪,‬‬
‫אלטער רבי שרייבט אין זיין תשובה אז ״המתמיר תבוא עליו ברכה ‪ . .‬טעמא רבא‬
‫איכא במילתא ליזהר מחשש איסור דאורייתא״ ]און ווי ער איז דארטו אויר מבאר די‬
‫פרטים און איז מחלק צווישן בישול מצה שנתפרדה)אדער אריינלייגן אין מרק( און‬
‫״מצה טחונה שעושין ממנה עגולים״ וואס ״יש לדון בזה דין תערובות״[‪ ,‬און ער איז‬
‫מסיים ״ומ״מ ביו״ט האחרון המקיל משום שמחת יו״ט לא הפסיד״‪.‬‬

‫לפועל אבער האט מען געזען די הנהגה פון רבותינו נשיאינו‪ ,‬אז אין די סעודות‬
‫‪2‬‬
‫פון אחרון של פ ס ח פלעגן זיי ניט נאר מקיל זיין‪ ,‬נאר אויד מדקדק זיין עסן מצה‬
‫שרוי״‪.‬‬
‫וואס אויב יעדער מנהג ישראל ״תורה היא״‪ ,‬איז עאכו״כ אז דאס איז אזוי‬
‫‪6‬‬
‫בנוגע א הנהגה בפרסום׳ פון רבותינו נשיאינו ‪.‬‬
‫מ׳וואלט לכאורה געקענט מסביר זיין‪ ,‬אז כוונת הנהגתם איז געווען צו מהדר‬
‫זיין)ניט אין אכילת מצה שרוי׳ בשייכות צו אחרון של פסח‪ ,‬נאר( אין ״שמחת יו״ט״‬

‫‪ (1‬סי׳ ו )נדפס בסוף ת״ו דשויע אדה״ז(‪ .‬וראה שערי תשובה לשויע או״ח סו״ס תס‪.‬‬
‫‪ (2‬ובכל שבעת ימי הפסח נזהרין ביותר ממצה שרוי׳ ולכן המצות שעל השלתו מכוסות‪ ,‬שמא יפלו‬
‫עליהן מים וכוי — ראה לעיל ע׳ לז‪ .‬ספר השיחות ה׳ש־ת ע׳ ‪ .37‬תשיב ע׳ ‪.105‬‬
‫‪ (3‬כיה בםה״ש תשיב שם בהנהגת כ״ק אדמויר )מהורשיב( ניע‪ .‬וכן נהג ביק מויח אדמו״ר‪.‬‬
‫‪ (4‬תוד״ה נפסל מנחות כ‪ ,‬ב‪ .‬מהרי״ל הובא ברמ״א יויד סשעיו סיד‪ .‬מנהגים ישנים מדורא ע׳ ‪153‬‬
‫)והמנהג תודה היא(‪ .‬וראה ירושלמי פסחים פיד היא‪.‬‬
‫‪ (5‬משאיכ הנהגה סתם או עראית‪ ,‬ועאכו״כ שבצנעה‪.‬‬
‫‪ (6‬להעיר שהלשון כתוס׳ ומהרי״ל שם ‪,‬מנהג א ב ו ת י נ ! תורה היא״‪,‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקמו‬

‫— מיקעז אבער אזוי ניט מסביר זייזי מאדום )נוסף ע״ז מאס ביי די אנדערע יו״ט‬
‫האט מען ביי זיי ניט געזען א מנהג כיו״ב‪ :‬און אויב צוליב שמחת יו״ט‪ ,‬איז דאס דאך‬
‫‪8‬‬
‫שייר )לכאורה( אויר ביי ח ג הסוכות וחג השבועות׳( דער אלטער רבי זאגט דאך‬
‫״המקיל משום שמחת יו״ט לא הפסיד״‪ ,‬ד‪ .‬ה‪) .‬ניט נאר איז דאס א קולא אין דער‬
‫זהירות וואס פאדערט זיר כזזגה״פ‪ ,‬נאר( ס׳איז אין דעם נאד וואס ״לא הפסיד״ אבער‬
‫ניט קיין ריוח — הידור ״משום שמחת יו״ט״‪.‬‬

‫ב‪ .‬מען וואלט געקענט זאגן‪ ,‬אז די הנהגה הנ״ל איז כדי מאכן א חילולו‬
‫‪,2‬‬
‫והיכרי״ צווישן אחרון של פסח״ און די ז׳ ימים שלפנ״ז ‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫ס׳איז אבער שווער צו זאגף׳ אז לשם היכר אליין — זאל מען מ ה ד ר זיין ׳ צו‬
‫עסן שרוי׳‪ ,‬ובפרט ווי מ׳האט געזען די הנהגה פון רבותינו נשיאינו‪ ,‬אז זיי האבן‬
‫מדייק געווען לשרות בכל מאכל ומאכל״ )אויב צוליב א היכר — וואלט מען ניט‬
‫געדארפט עס זאל זיין בכל מאכל(‪.‬‬
‫ג‪ .‬ע״פ פשוט י״ל‪ ,‬אז וויבאלד דער אלטער רבי פסק׳נט אז ״המקיל משום‬
‫שמחת יו״ט לא הפסיד״ האט מען מטעם זה גופא מהדר געווען לשרות באתש״פ —‬
‫צו מדגיש זיין דעם חידוש דין והוראה פון אלטן רבי׳ן‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫און ע״ד ווי מען געפינט אין גמרא ׳ אז ״רב אתא ברי׳ דרבא מהדר אתרי וחד״‬
‫)נעמען א הדס וואס האט נאר ״שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה ועולה‬
‫ורוכב על השנים״יי( ווי די דיעה פון רב כהנא‪ ,‬כאטש רב כהנא האט געזאגט ״אפילו‬

‫‪ (7‬וכדמוכח גם מםהיש שם בנוגע לאביו‪ :‬אבער אחש״פ‪ ,‬הגם עס איז אים געוועו ש ו ו ע ר ב כ ל ל צו עסו‬
‫מ צ ה ש ר ו י • פ ו נ ד ע ס ט ו ו ע ג ן כוי‪.‬‬
‫‪ (8‬ואדרבה‪ ,‬באתש׳״פ הרי ההידור בשמחת יו״ט בא ע*י קולא בזהירות חשש חמץ‪ ,‬משא״כ בשאר יו״ט‬
‫שההידור בשמחת יו״ט הוא בלי כ ל תשש כלל‪.‬‬
‫מ אלא שיש לדחות דבפסח שאוכלים מ צ ה הרי משום שמחת י ר ט מקום להקל לאכול )במקום מצה‬
‫קשה( מצה שרוי׳ און קניידלאד‪ ,‬משא׳׳כ בשאר יו׳׳ט‪ .‬אבל ראה לעיל הערה ‪.8‬‬
‫‪ (10‬כו משמע לכאורה מספר השיתות שם‪ :‬פונדעסטוועגן פלעגט ער דאס טאו ב כ ד י ל ה ר א ו ת ‪.‬‬
‫‪ (11‬וע־׳ד שמצינו בשמעיצ )סוכה מז‪ ,‬א( שמיתב יתבינן)בסוכה( ברוכי לא מברכינן‪ ,‬ומימ ״אין ישנים‬
‫בסוכה דבשלמא גבי אכילה א י כ א ה י כ ר א דהא אין מברר‪ ,‬מה שאיו כן בשינה שליכא היכרא•)מרדכי הובא‬
‫במג״א סי׳ תרסת סק״ב‪ .‬ועד־ז הוא במהרי׳׳ל הלי סוכה(‪.‬‬
‫‪ (12‬להעיר משו״ע אדה״ז או״ת ר״ס קפת)וש׳׳נ( דאחר שתתם בונה ירושלים יענה אמו אחר ברכת עצמו‬
‫כוי כדי לתלק ביו ברכות של תורה לרביעית שהיא מד״ס‪.‬‬
‫‪ (13‬עוד יל״ע בזה ע״פ הידוע שמחמירין בכמה דברים ביו״ט שני של גליות דלא אתו לזלזולי בי׳ —‬
‫ראה טושו״ע )ודאדה״ז( או׳׳ת סתציו ובנ״כ‪ .‬וראה גם שו״ע אדה״ז פתע״ה סיל לעניו אכילת מ צ ה כוי‪ .‬ואולי‬
‫אינו שייר לנדו׳׳ד‪ ,‬כי זהו רק בעניו השייר ל י ו ־ ט ‪ ,‬ולא בעניו השייד לכל ימי ה ת ג ) ו ב מ ו בסוכה — ראה שו״ע‬
‫אדהיז סתרל״ט סי״ט(‪ .‬וראה חק יעקב א ד ח סתצ׳׳א ״דמקיליו כ מ ה דברים ביום אחרון של פ ס ח באיסור חמץ‬
‫הואיל והוא רק ספיקא דיומא כיד*‪ .‬וראה לקמן בפנים סעיף יויד‪.‬‬
‫‪ (14‬להעיר מ ס ה י ש שם )ריש סיב(‪ :‬אחרון של פסח פ ל ע ג ט מען פריער ניט עסן מ צ ה שמורה דוקא‪.‬‬
‫ומשמע קצת שזה הי׳ בבדי להדגיש את השינוי בין אחש״פ לשאר הימים‪ ,‬ואעפ״ב לא נאמר שהיו מ ה ד ר י ן‬
‫לאכול מ צ ה פשוטה‪.‬‬
‫‪ (15‬ראה ספר השיחות שם‪.‬‬
‫‪ (16‬סוכה לב‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫‪ (17‬לשון רש״י שט ד״ה תרי‪.‬‬
‫תקמז‬ ‫אחרון של פסח‬

‫‪8‬‬
‫תרי וחד״ און ״תלתא בחד קינא כל שכן דכשר״ ׳‪ ,‬נאר ״הואיל ונפיק מפומי׳ דרב‬
‫כהנא״‪ ,‬האט תלמידו איו דעם מהדר געוועףי‪.‬‬
‫פון דעם אבער וואס זיי האבן געטאן דאס בכל מאכל ומאכל איז מובן אז דאס‬
‫איז ניט )נאד( מצד דעם טעם פון ״הואיל ונפיק מפומי׳ דאדה״ז״‪ ,‬נאר דאס האט א‬
‫שייכות‪ ,‬איז נוגע צום עצם ענין פון אחרו! של פסח‪ ,‬ובמילא — צו אלע זיינע פרטים‬
‫)כולל — מאכלים(‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫וכמדובר אמאל״ אין דעם דיוק הלשון מנהג ישראל תורה היא‪ ,‬אז)דאס איז‬
‫ניט נאד א זאד וואס האט א תוקף פון תורה )ע״ד מנהג אבותינו בידינו‪ ,‬אל תשנו‬
‫‪22‬‬ ‫‪21‬‬
‫מנהג אבותיכם (‪ ,‬וכתשובת הרשב״א הידועה ‪ ,‬נאר( דער מנהג איז )אויר( א‬
‫)תורה( הוראה אויף זיין תוכן וענין מיוחד — ובנדו״ד‪ ,‬אויף דעם תוכן וענין מיוחד‬
‫פון אחרון של פסח‪.‬‬

‫וי״ל די נקודת הביאור בזה )בפנימיות הענינים(‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪23‬‬
‫ס׳איז ידוע דער חילוק צווישן פסח און שבועות בנוגע חמץ‪ ,‬אז בפסח איז‬
‫חמץ אסור ובתכלית און בשבועות איז חמץ ניט נאר מותר‪ ,‬נאד אדרבה א חיוב‪ ,‬די‬
‫‪24‬‬
‫שתי הלחם בשבועות דארפן זיין דוקא ״חמץ )תאפינהך ‪ ,‬און יתרה מזה דווקא זיי‬
‫‪26‬‬ ‫‪25‬‬
‫ווערן א מתיר פאר )מנחות( מ צ ה ‪.‬‬
‫און די הסברה בזה איז‪ :‬״חמץ״ ווייזט אויף הגבהה והתנשאות‪ ,‬וואס איז דער‬
‫מקור פון כל מיני רע‪ ,‬און דערפאר איז בפסח‪ ,‬ווען מען האלט ערשט ביי ״יציאת‬
‫‪27‬‬
‫מצרים״‪ ,‬מוז מען דעמאלט ״אנטלויפן״ פון ״חמץ״‪ ,‬ביז צו דעם אופן פון ״לא יראה״‬
‫‪28‬‬
‫און ״לא ימצא״ ‪ .‬משא״כ בשבועות‪ ,‬וואס קומט נאך דעד עבודה פון ספירת העומר‬
‫— ווען מ׳איז מברר די אלע זיבן מדות פון נפש הבהמית און מיט אלע זייערע‬
‫פרטים )חסד שבחמד וכר( — דאן איז חמץ ניט נאר ניט קיין סתירה צו עבודת ה׳‪,‬‬
‫נאד אדרבה‪ :‬מען שטייט דאן אין א מצב אז מיט דעם חמץ גופא קען מען)ובמילא‬

‫‪ (18‬רשיי שם דיה מהדר‪.‬‬

‫‪ (19‬ולהעיר לעניננו ממשנ״ת בתניא פל״ב ״והן לא לא הפסיד שכר מצות אהבת רעים׳‪ ,‬שייל שלאחר‬
‫שגילה אדהיז עניו זה‪ ,‬יש בזה לא רק שלילת השכר ״לא הפסיד׳‪ ,‬כ״א גם ‪,‬ריות׳ גדול שמקיים צ י ח י א ד ה ״ ז ‪,‬‬
‫שעי״ז מתקשר עם אדה״ז)ראה בפנים בענין הואיל ת פ י ק מפומי׳ דריכ( — ראה לקו״ש תי״ז ע׳ ‪ 223‬הערה‬
‫‪.68‬‬
‫לקו״ש חביב ע׳ ‪ .58‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(20‬‬
‫ירושלמי שם‪.‬‬ ‫‪(21‬‬
‫חיא סיס‪.‬‬ ‫‪(22‬‬
‫בהבא לקמן — ראה תויא סיפ ויקהל דיה קחו)פט‪ ,‬ג‪ .‬צ‪ ,‬ריש עיב( וביאורו בהוספות בתו״א שם‬ ‫‪(23‬‬
‫ואילד‪ .‬קטו‪ ,‬ג‪ .‬קטז‪ ,‬ב(‪ .‬אוהית דיה הא לחמא )ויקרא ברף ב( ע׳ תנו ואילד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫)קיד‪ ,‬ג‬
‫אמור כג‪ ,‬יז‪ .‬מנחות נב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(24‬‬
‫ראה מנחות סח‪ ,‬ב‪ .‬תודיה כבשי)שם מח‪ ,‬ב(‪ .‬ועוד‪ .‬וראה צפעינ הל׳ נדרים ח‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(25‬‬
‫והמנחות שמביאין מן הישן — הותרו עיי שתהיל דאשחקד‪.‬‬ ‫‪(26‬‬
‫בא יג‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪(27‬‬
‫שם יכ‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪(28‬‬
‫עניני חג ה פ ס ח‬ ‫תקמח‬

‫— דארף מעז( אויפטאן אין עבודת התורה ומצות )וע״ד ״ויגבה לבו בדרכי ה״׳״(‪:‬‬
‫ווייל דער תכלית העילוי איז ״אתהפכא חשוכא לנהורא״‪ ,‬אז מ׳זאל דעם תושר‬
‫‪30‬‬
‫גופא מהפד זייו לאור‪ ,‬און דערפאר דארף בשבועות זיין — ״חמץ)דוקא( תאפינה׳׳‪,‬‬

‫ה‪ .‬עפ״ז איז מובן אז מעין זה איז אייר באחרון של פסח‪ :‬בשעת מען האט שוין‬
‫— באחרון של פטח — געציילט )מברר געווען( אלע זיבן ספירות)מדות( פון דער‬
‫‪3‬‬
‫ערשטער )און הויפט( ספירה ומדה — דאזיל עם כולי יומי׳ — חסד )וואם לאחרי‬
‫זה קומען די סעודות פון אחרון של פסת — סעודת הלילה וסעודת היום( — מען‬
‫האט שוין גע׳פועל׳ט א בירור אין א מדה און אינעם כלל פון אלע זיבן מדות)ווי זיי‬
‫שטייען אין ח ס ד ) ח ס ד שבחסד גבורה שבחסד וכו׳(( — איז כאטש אז מען האלט נאד‬
‫דאן ניט ביי דעד דרגא)פון שבועות( אז פון חמץ גופא זאל מען אויפטאן אן ענין של‬
‫קדושה ומצור! )וויבאלד עס איז נאד ניט געווען דער בירור פרטי פון פרטיות המדות‬
‫)כ״א כלולה מז׳((‪,‬‬

‫דאדף שוין אבער דעמאלט עכ״פ ניט זיין אזוי שטארק די זהירות אין דעד‬
‫עבודה פון מצה )לחם עוני — ביטול ואתכפיא(‪ ,‬צו פארהיטן זי אפילו פונעם חשש‬
‫חמץ של מצה שרוי׳‪:‬‬

‫דעמאלט האט מען בכח אויםצונוצן אין עבודת השם אייר אן ענין וואט איז ניט‬
‫כתכלית הביטול והשפלות — און מהאי טעמא)וויבאלד מ׳האט דעם כח צו טאן דאס‬
‫‪32‬‬
‫— דארף מען דאס טאן‪ ,‬און דערפאר( איז מען מהדר במצה שרוי׳ )ביז אז דאס‬
‫איז‪ ,‬כפשוטו‪ ,‬די )אכילת ה(שרוי׳ מאכט די מצור! פון ״שמחת יום טוב״(‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫ו‪ .‬וויבאלד אז אלע עניני דרבנן נעמעז זיר פון תורה ‪ ,‬וכל דתקון רבנן כעין‬
‫‪3‬‬
‫דאורייתא תקוף ‪ ,‬י״ל עד״ז בנדו״ד‪ ,‬אז אט דער תוכן ואופן פון אכילת מצה באחש״פ‬
‫נעמט זיר)און — איז מעין( פון דעם ענין ואופן פון אכילת מצה מדאורייתא בשביעי‬
‫ש״פ‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫דעד ביאור בזה‪ :‬פון פסוק ״ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה׳‬
‫‪3‬‬ ‫‪36‬‬
‫אלוקיר״ לערנט מען א פ ״מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות״‪ .‬דאם מיינטי ‪ ,‬אז‬
‫הגם אלע זיבן ט ע ג ) ח ח — ליל דיו״ט א׳ דפםת( זיינעו גלייר אין דעם דיו פון רשות‪,‬‬

‫‪ (29‬דהיב יז‪ ,‬ו‪ .‬וראה ריח שער הענוה פ׳׳ו)רלד‪ ,‬רע״א(‪ :‬שיהי׳ יקר רוח וגבה נפש בעניני עוה״ב כד‪.‬‬
‫לקו״ת במדבר )טו‪ ,‬ג(‪ .‬ועוד‪ .‬וראה פירוש המלות )מהדו״ב( פקמ״ז‪.‬‬
‫‪ (30‬עפיז מובן אריכות ודיוק סיפור תזיל; אוחז מנעות כד הגיעה לו בהיתר )מנחות מד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה זח׳ג קג‪ ,‬א־ב‪ .‬קצא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (32‬ועפיז יש לפרש הלשון בסהיש שם ״בכדי להראות״ — להראות ענינו ותוכנו דאחשיפ‪.‬‬
‫‪ (33‬ראה אגה״ק סכ״ט )קנ‪ ,‬א(; ז׳ מצות ד ר ב נ ן ‪ . .‬יוצאות ונמשכות ממצות התורה וכלולות בהן כוי‪.‬‬
‫‪ (34‬פסחים ל‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (35‬ראה טז‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (36‬פסחים קב‪ ,‬א‪ .‬שו״ע אדהיו סתעיה םל״ב‪.‬‬
‫‪ (37‬ראה שער האמונה פ״כ־כא‪.‬‬
‫תקמט‬ ‫אחרון של פסח‬

‫‪3‬‬
‫וויבאלד אבער אז מען לערנט דאפ אפ פון שש״פ« איז מובן אז דער עיקר הענין פון‬
‫‪3‬‬
‫רשות איז בשש״פ‪ ,‬און פון שש״פ ווערט עם נמשד און אויפגעטאן׳ אין די אנדערע‬
‫ששת הימים פון פסח‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫איז מבואר אין חסידות אז דאס וואס בשש״פ איז אכילת מצה ״רשות״ איז דאס‬
‫למעליותא‪ ,‬דאס גופא)וואס דאס איז ״רשות״( באווייזט אז די אכילת מצה פון שש״פ‬
‫דערלאנגט נאך העכער ווי די מדריגה וואס ווערט דערגרייכט דורר אכילת מצה‬
‫‪42‬‬ ‫‪4‬‬
‫בלילה הראשון וואס איז חובה )ע״ד׳ ווי דער עניז פון תפילת ערבית רשות (‪.‬‬

‫וכשם ווי דאם איז אין דער פעולה והמשכה מלמעלה‪ ,‬עד״ז איז מובן בעבודת‬
‫‪44‬‬ ‫‪43‬‬
‫האדם ‪ :‬אכילת מצה של חובה )אדער — מצוה ( ווייזט‪ ,‬אז ער מצד כחות עצמו‬
‫האלט נאד ניט ביי דער עבודה פון מצה )לחם עוני( — ביטול ואתכפיא‪ ,‬און דער־‬
‫פאר ווערט אויו* אים ארויפגעלייגט באופן פון חיוב און מצוה‪ ,‬ער זאל זיין זהיר אין‬
‫דעם‪ :‬משא״כ דער ענין פון רשות״‪ ,‬אז מען לאזט עם איבער צו זיין רצון‪ ,‬איז עם א‬
‫באווייז אז מען פארלאזט זיד אויף אים‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬אז מען דארף אים ניט היטן און אים‬
‫מחייב זיין אין דער זהירות ועבודה פון ביטול‪ :‬די עבודה פון אכילת מצה איז שוין‬
‫געווארו אן ענין וואם ער קעו)און וועט( אלייו דורכפירף״‪.‬‬
‫און דאס איז פארבונדן מיט דעם וואס דאם איז שביעי של פסח‪ :‬ע״ד ווי‬
‫גערעדט פריער ביי אחש״פ‪ ,‬אז ווייל מ׳האלט שוין ביים ציילן די זיבעטע ספירה‬
‫)סיום הבירור פון דער ערשטער פון אלע זיבן מדות(‪ ,‬שטייט מען שוין אין א מצב‬
‫ודרגא צו קענען און דארפן מהדר זיין במצה שרוי׳‪:‬‬

‫עד״ז בשש״פ — זייעגדיק דער זיבעטער טאג פון דעם זמן ווען נגלה עליהם‬
‫‪45‬‬
‫מלך מלכי המלכים הקב״ה בכבודו ובעצמו וגאלם• ‪ ,‬וואם דערפאר איז לא הספיק‬
‫בצקת של אבותינו להחמיץ — ווערט דאו)ביום השביעי( אט דער גילוי)פון דעם‬

‫‪ (38‬ע־ד החילוקים )ועד להלכה בפועל( — בין הדבר שנאמר הדין בו בפירוש ואלו — שנלמדת ממנו‬
‫)תו״י יומא ג‪ ,‬ב‪ .‬חינור מצוה שפ‪ .‬וראה אנציקלופדיא תלמודית כרך ז׳ ע׳ קא‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫‪ (39‬וכמדובר כמה פעמים בכל הענינים שבתורה שהדבר המלמד הוא ״המקור״ שממנו נמשך הדבר‬
‫הנלמד )ראה לקו״ש ח״ה ע׳ ‪.(241‬‬
‫‪ (40‬שער האמונה שם‪ .‬דרמיצ כד‪ ,‬ב‪ .‬ביאוה״ז להצ״צ ע׳ צה ואילך‪ .‬דיה וע״פ כוי ששת ימים תרס״ח‪.‬‬
‫לקוטי לוי״צ )לזהר( חיב ס״ע פז‪.‬‬
‫ביאוה״ז להצ״צ וד״ה וע״פ כוי ששת ימים הנ״ל‪ .‬לקוסי לוי״צ שם‪.‬‬ ‫‪(41‬‬
‫מבואר בלקוית סוכות פ‪ ,‬ג‪ .‬שה״ש כד‪ ,‬ב‪ .‬ביאוה״ז לאדהאמ־צ )יג‪ ,‬םע״ד ואילך( ולהצ״צ )ע׳ פה‬ ‫‪(42‬‬
‫ואילך(‪.‬‬
‫וראה במקומות שנסמנו בהערה ‪ 40‬ששייך לזה שבשש״פ הי׳ קרייס שבה נאמר )בשלח יד‪ ,‬יד( ואתם‬
‫תחרישון‪ ,‬בעתיקא תליא מילתא )זח״ב מת‪ ,‬א(‪ .‬אלא שלכאורה זהו למעלה לגמרי מעבודת ועשיית האדם גם‬
‫מבחי׳ רשות )ראה ביאוה״ז להצ״צ שפ ע׳ צג‪ .‬לקו״ש חי״ח ע׳ ‪ .354‬וש״נ(‪ .‬ואבימ‪.‬‬
‫‪ (43‬ראה גם לקו״ש תיז ע׳ ‪ 275‬ואילך )באופו אתר(‪.‬‬
‫‪ (44‬ראה מכות )ח‪ ,‬א( כו״כ דוגמאות דחובה או מצוה‪ .‬אנציקלופדיא תלמודית ערך חובה פצוה רשות‪.‬‬
‫‪ (45‬ועוד אופן ודרגא דרשות — שנתעלה כ״כ עד שאינו מוכרח עוד לעשי׳ זו ותועלתה‪.‬‬
‫•‪ (45‬נוסת ההגדה פיסקא מצה זו ושם לפנ״ז פיסקא ויוציאנו‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקנ‬

‫״לא הספיק וגו׳״( — ‪,,‬עצרת״‪ ,‬נקלט בפנימיות ביי יעדן אידן‪ ,‬און דערפאר איז‬
‫דעמאלט אכילת מצה נאר רשות״‪,‬‬

‫ז‪ .‬ס׳איז אבער מובן אז ס׳איז דא א חילוק צווישן שש״פ און אחש״פ‪ :‬בשש״פ‬
‫איז דאם דער זיבעטער טאג פון יציאת מצרים‪ ,‬דורך ״נגלה עליהם״‪ ,‬דעמאלט איז‬
‫געקומען דער גילוי מ ל מ ע ל ה ״ ‪ .‬און ווי דאס איז געווען כפשוטו‪ ,‬אז בקרי״ס איז‬
‫געווען דער גמר פון יציאת מצרים‪ ,‬ווארום ביז דעמאלט איז נאד געווען אימת‬
‫מצרים עליהם־*‪.‬‬

‫און בשעת עס איז געקומעז דער זיבעטער טאג‪ ,‬איז דער גילוי מלמעלה‬
‫געווארן באופן של עצרת וקליטה‪ ,‬ובמילא האט דאס גע׳פועל׳ט אמירת שירה בא‬
‫אידן‪.‬‬
‫און דעריבער איז דאז דער ענין פון אכילת מצה בא זיי שויו בקליטה בפנימיות‬
‫— רשות‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬

‫משא״כ אחש״פ איז דער זיבעטער טאג פון ספה״ע‪ ,‬די עבודה מצד דעם מטה‪,‬‬
‫דער בירור פון דעם מענטשן אין זיינע זיבן מדות‪,‬‬
‫און ווי דאס איז געווען כפשוטו בפעם הראשונה‪ ,‬אז ביציאת מצרים האבן די‬
‫אידן מצד עצמם אנגעהייבן ציילו די טעג צו קבלת התורה‪ ,‬ווען עס וועט זיין דער‬
‫תעבדון את האלקים על ההר הזה״ —‬
‫איז בשעת מען קומט שוין צו צום זיבעטן טאג פון ספירה ועבודת המטה‪ ,‬איז‬
‫דאז די עבודה פון אכילת מצה )ביטול הישות( ניט נאד אן ענין פון רשות‪ ,‬נאר מען‬
‫קען שוין עםן און מ׳איז מהדר במצה שרוי׳)וואס האט א חשש חמץ(‪ ,‬ווארום מ׳איז‬
‫מעלה אויך די בחינה אין עבודת ה׳‪ ,‬כנ״ל‪,‬‬

‫ח‪ .‬דאס איז בלויז א ביאור איו א פרט פון אחש״פ‪ ,‬אלם א זמן ווען מ׳איז‬
‫משלים די ספירה ובירור פון די)ערשטע( זיבו)מדות( ספירות )דחסד( פון ספה״ע‪:‬‬
‫עס איז אבער מובן אז דער מנהג פון מהדרין לשרות האט א שייכות צום ענין פון‬
‫אזוש״פ‪ ,‬א טאג וואם )כשמו כן הוא( איז מסיים ומשלים דעם יו״ט פון זמן חירותנו‬
‫חגה״פ )ועד״ז בנוגע שש״פ‪ ,‬כדלקמן(‪.‬‬

‫וועט מען דאס פארשטיין בהקדם דעם ״ווארט״ פון צמח צדק )וואס כ״ק מו״ח‬
‫‪50‬‬
‫אדמו״ר בריינגט אין זיינע שיתות( ‪ :‬דער לעצטער טאג פסח רופט מען מיט דעם‬
‫נאמען אחרה של פסח‪ ,‬דאס הייסט אז אחרון של פסח‪ ,‬דער לעצטער טאג פון פסח‪,‬‬

‫ראה בכל הנ״ל )נוסף על הנ״ל הערה ‪ (40‬בדרושים ד״ה ששת ימים בלקו״ת צו‪ ,‬סידור‪ ,‬אוה״ת‪.‬‬ ‫‪(46‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫ראה לקו״ת צו יד‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪(47‬‬
‫וראה לקו״ש ח״ג ע׳ ‪ .878‬לעיל ע׳ תקמג‪.‬‬ ‫‪(48‬‬
‫‪,‬הגדה״ הובאה ברץ סוף פסתים‪.‬‬ ‫‪(49‬‬
‫סה״ש ה׳ש״ת ע׳ ‪.72‬‬ ‫‪(50‬‬
‫תקנא‬ ‫אחרון של פסח‬

‫אין דער סיום פון דעם וואם עם האט זיר אנגעהויבן די ערשטע נאכט פון פסח‪ .‬די‬
‫ערשטע נאכט פסח איז אונזער יו״ט וואס הקב״ה האט אונז אויסגעלייזט פון מצרים‪,‬‬
‫די גאולה ראשונה ד ו י ד משה רבינו וואט ער איז געווען דער גואל ראשון — דאם‬
‫איז געווען דער אנהייב‪ :‬אחרון של פסח איז אונזננר י ר ט אויף דער גאולה אחרונה‪,‬‬
‫וואס הקב״ה וועט אונז אויסלייזן פון דעם גלות אחרון דורד משיח צדקנו‪ ,‬וואס ער‬
‫— משיח צדקנו — איז דער גואל אחרון‪ :‬דער ערשטער טאג פסח איז משה רבינו׳ס‬
‫שמחה טאג‪ ,‬און אחרון של פסח איז משיחים שמחה טאג‪.‬‬

‫וואס דעד ענין)אז אחרון של פסח איז פארבונדן מיט דער גאולה העתידה( איז‬
‫מרומז)ווי אלע ענינים פון פנימיות התורה( אויר ננגלה דתורה — די הפטרה פון‬
‫‪5,‬‬
‫אחש׳׳פ איז‪,,‬עוד היום גו׳ ויצא חוטר וגו׳״ —‬

‫וואס די הפטרה רעדט באריכות וועגן דער גאולה העתידה ע״י משיח צדקנו‬
‫און וועגן די פרטי היעוד וואס וועלן דאן מקוייס ווערן‪ .‬ווי ס׳איז מבואר בכמה‬
‫מדרשי תז״ל אוו א ו ד געבראכט אין רמב״ם״‪ ,‬וועגן דער הנהגה בימות המשיח‪,‬‬
‫וואס וועט זיין אינעם אופן פון ״וגר זאב עם כבש גו״ ביז ״כי מלאה הארץ דיעה את‬
‫ה׳״‪ ,‬און וועגן דעם קיבוץ גליות וואס איז מתואר אין די פסוקי ההפטרה‪ :‬״והי׳ ביום‬
‫ההוא וגו׳ לקנות את שאר עמו גו׳ ומאיי הים״‪.‬‬

‫וכידוע״ אז דעד בעש״ט פלעגט זיר נוהג זיין צו עסן דריי סעודות אין אחש״פ‬
‫און די דריטע סעודה )וואס איז געווען לפנות ערב( האט מען גערופן ״סעודת‬
‫משיח״ — און דאס איז מטעם הנ״ל‪ ,‬ווייל באחש״פ איז מאיר גילוי הארת משיח‪.‬‬

‫ט‪ .‬א חילוק כללי צווישן די צוויי אופני גאולה — די גאולה ראשונה פון‬
‫מצרים‪ ,‬און די גאולה אחרונה העתידה לבוא״‪:‬‬
‫‪55‬‬
‫ביי יציאת מצרים שטייט ״כי ברת העם״ ‪ ,‬ווייל ״הרע שבנפשות ישראל עדיין‬
‫‪56‬‬ ‫‪56‬‬
‫הי׳ בתקפו״ ‪ ,‬האט מען דעריבער געמוזט אנטלויפן פון רע )״טומאת מצרים״ ( —‬
‫און אין דעם מצב האבן זיר די אידן געפונעז ביז קריעת ים סוף בשש״פ )ווי ס׳איז‬
‫פארשטאנדיק אויר פון פשטות הענינים‪ ,‬אז ביז דעמאלט איז נאד געווען אימת‬
‫מצרים עליהם‪ ,‬כנ״ל( —‬

‫‪ (51‬ואף שהטעם בזה איתא)בשו״ע אדה״ז םת*צ סי״ג( לפי שבליל פסח היתה מפלחי של םנחריב‪ ,‬הרי‬
‫מפלת פנתריב היתה בליל ראשון של פסח )שנאמר השיר יהי׳ לכם בליל התקדש חג וגוי(‪.‬‬
‫וייל שמרומז בזה כי בהפטורה זו)בנוב לעמוד גוי( מבואר נצחונו של חזקי׳‪ ,‬שביקש הקביה לעשותו‬
‫ת ש י ח )סנהדרין צד‪ ,‬א(‪ .‬וזה שייף לאחש״פ כדלקמן בפנים‪.‬‬
‫‪ (52‬הלכות מלכים פי״ב‪ .‬אלא שלשיטתו ביד ה״ז רק משל וקאי על אוה״ע‪ ,‬ולדעת הראב״ד כוי אינו‬
‫משל )ראה נ״כ שם(‪ — .‬וגם הרמניפ עצמו מפרש דבריו בידו ו ד ל באגרת תחיית המתים פיו‪ :‬מש־כ דפשל‬
‫הן ״אין דברינו זה החלטי כו׳ ואם הוא כפשוטו הרי יהי׳ נס כו׳ כעין אמרם לא הזיק נתש ועקרכ בירושלים״‪.‬‬
‫וראה ג״כ לקמן ע׳ תרנג בהערה‪ ,‬ובארוכה ‪ -‬לקו״ש חט״ו ע׳ ‪ 417‬ואילה חכ״ז ע׳ ‪ 191‬ואילה‬
‫ראה היום יום כב ניסן)ע׳ מז(‪.‬‬ ‫‪(53‬‬
‫בכל הבא לקמן ראה )נוסף על הנ״ל הערה ‪ (23‬לעיל עי קעא ואילה ו ש ־ נ ‪.‬‬ ‫‪(54‬‬
‫בשלה יד‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪(55‬‬
‫תניא פל־א‪.‬‬ ‫‪(56‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקנב‬

‫אוו דערפאר ״לא תאכל עליו תמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי‬
‫‪5‬‬
‫בחפזון יצאת מארץ מצרים״ ‪ ,‬עם דארף זיין די זהירות גדולה פון חמץ‪ ,‬ובחפזון —‬
‫ברח‪ ,‬און די עבודה פון מצה לחם עוני — ביטול ואתכפיא‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫אין דער גאולה אתרונה לעת״ל שטייט ״לא בחיפזון תצאו״ ‪ ,‬ווארום דעמאלט‬
‫‪5,‬‬
‫וועט זיין ״ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ״ ‪ ,‬ס׳איז ניטא קיין מציאות פון רע און‬
‫טומאה פון וועלכע מ׳זאל דארפן אנטלויפן‪.‬‬

‫און וויבאלד אז אחרון של פסח איז א יו״ט פארבונדן מיט דער גאולה האחרונה‬
‫און ס׳איז דאז מאיר הארת משיח דעריבער דארף ניט זיין די זהירות פון מצה שרוי׳‬
‫— מ׳שטייט העכער דערפון‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫יו״ד‪ .‬נאכמער‪ :‬אין דער גאולה האתרונה‪ ,‬איז נוסף וואס עס וועט זיד אוים־‬
‫פירן דער ענין פון ״ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ״‪ ,‬אז עם וועט מער ניט זיין‬
‫די מציאות פון רע‪ ,‬נאר עם וועט זיר אייר אויפטאן דער אמת׳ער ענין פון אתהפכא‪:‬‬
‫און ווי מען זאגט אין דער הפטרה פון אחש״פ ״ושעשע יונק גו׳ ואל מאורת‬
‫‪6‬‬
‫צפעוני גמול ידו הדה״‪ ,‬אז אויר דער )נחש( צפעוני — יצה״ר״ וועט נתהפד ווערן‬
‫לטוב — און א הארה וגילוי דערפון ווערט נמשד באחש״פ‪,‬‬

‫וואס דערפאר איז מען דאן מהדר כשרוי׳ ובכל המאכלים‪ ,‬ווייל אט די בחינה‬
‫און חשש וואס אין מצה שרוי׳ ווערט דעמאלט נתהפך לטוב וקדושה און קען אויס־‬
‫גענוצט ווערן בעבודת ה׳ און אויר בשמחה״‪ ,‬אנהייבנדיק בשמחת יו״ט‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫און אויר דער עגין דריקט זיר אויס בהלכה בנגלה דתורה‪ :‬דער דין * איז‪ ,‬אז‬
‫״מי שנמשכה סעודתו במוצאי יו״ט האחרון ש״פ עד לאחר צאת הכוכבים מותר‬
‫לאכול תמץ בסעודה אף שעדיין לא התפלל ערבית ולא הבדיל כלל״‪ .‬ד‪ .‬ה‪ .‬אין דער‬

‫‪ (57‬ראה טז‪ ,‬ג‪.‬‬

‫‪ (58‬ישעי׳ נב‪ ,‬יב‪ .‬וראה המשך וככה תרל״ז בתחלתו‪ .‬שמ פרק קכט‪.‬‬
‫‪ (59‬זכרי׳ יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (60‬םוכה נב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (61‬וזה למעלה יותר מהבחי׳ דמצה ע ש י ר ה שאינה באה לידי חימו׳ז)המבואר במקומות הגיל הערה ‪,23‬‬
‫‪.(54‬‬
‫‪ (62‬שו״ע אדה׳ז סתצ״א סיג ממג״א ותק יעקב שפ‪.‬‬
‫במשנה ברורה שס )סקיא( כתב ״אמנם א‪ 0‬עדיין לא בירד בהמ״ז• בודאי איז לו לאכול תמץ דהרי יצטרך‬
‫לומר יעלה ויבוא משוט דאזלינן בתר התחלת הסעודה כדאיתא לעיל בסו״ס קפה וא״כ יהי׳ תרתי דסתרי׳ —‬
‫אבל צעיג‪ ,‬נ י הדין שבמגיא וחיי אפשרי ר ק ל פ נ י בדהמיז‪ ,‬שהרי משתחשן־ אסור לאכול אחרי ברהמ״ז קודם‬
‫מעריב והבדלה )שו״ע או״ח סי׳ רצט(‪ .‬וראה גס כף החיים )סק״ת( שמפתימות לשון הפוסקים משמע שגם‬
‫קודם ברהמ״ז שרי‪ .‬וראה הערה ‪.64‬‬

‫בודאי״ איחא ‪-‬ילעיד נראה פשוט דבודא׳־)ולפ־ז‬ ‫בדפוס ראשון דמשנ״ב במקום התיבות ‪,‬אמנם‬ ‫•;•‬
‫פליג ע ל ד י ! ה מ ג ״ א ( א ב ל ב ד פ ו ס ח ר ס ״ א ) ו ט ל א ד ז ״ ז ( — ש ה ו ג ה ו ת ו ק ן ו!־׳׳ המחבר עצמו — ה ו א ב ב פ נ י ם ‪.‬‬
‫תקע‬ ‫אחרון של פסח‬

‫סעודה פון אחרון של פסח עסט ער חמץ״‪ ,‬באטש אז ער זאגט שפעטער בברכת‬
‫‪64‬‬
‫המזון‪ ,‬ביום חג המצות הזה ‪.‬‬
‫יא‪ .‬תורה איז דאד כללות ופרטות נאמרה‪ ,‬ועד״ז בעניננו‪ :‬דאס וואס עם האט‬
‫זיר גערעדט לעיל‪ ,‬אז די ערשטע נאכט פטח איז דער יו׳״ט פון גאולה ראשונה —‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬און דער סיום פון פסח )אחרון של פסח( איז פארבונדן מיט דער‬
‫גאולה העתידה — אין דעם באשטייט דער חילוק כללי צווישן די ערשטע צוויי יו׳׳ט‬
‫טעג פון פסח און די לעצטע צוויי טעג יו״ט‪ :‬ד‪ .‬ה‪ .‬אז אויר שש״פ‪ ,‬וואס איז דער‬
‫‪6‬‬
‫סיום פון פסח‪ ,‬איז שייר צו דעד גאולה העתידה׳ ‪.‬‬

‫]און בארץ ישראל איז דאם דאר דער סיום ממש‪ ,‬און מען פראוועט דעם טאג‬
‫די סעודה פון משיח‪ ,‬בשש׳׳פ[‪.‬‬

‫און ווי דאס קומט אויר ארוים אין דעם‪ ,‬וואס דוקא בקריעת ים סוף‪ ,‬וואס איז‬
‫געווען בשש״פ‪ ,‬איז בטל געוואדן מצרים וקליפת מצרים‪ ,‬אין דעם אופן אז ״לא‬
‫‪66‬‬
‫נשאר בהם עד אחד״ ‪ ,‬וואס דאס איז מעין פון דעם ביטול הרע והעברת הטומאה‬
‫אין כללות העולם וואם וועט זיין לעת״ל ״ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ״‪:‬‬

‫און אזוי איז אויר בנוגע דעם בירור הניצוצות דקדושה פון מצרים‪ ,‬אז דער‬
‫שלימות פונעם בירור פון אלע ניצוצות הקדושה שבמצרים — וואם דערפאר לא‬
‫תוסיפו עוד לראותם״ איז געווען בקריעת ים סוף — און ״גדולה היתה ביזת הים‬
‫‪68‬‬
‫מביזת מצרים״ ‪ ,‬וואס דאם איז בדוגמא צום שלימות הבירור פון אל ע ניצוצות‬
‫קדושה שבכל העולם לעת״ל‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫און דעריבער איז ביי קרי״ס געווען דער גילוי אלקות אין אז אופן פון ״מראין׳‬
‫‪70‬‬
‫אותו באצבע )ואומר זה א‪-‬לי(״‪ ,‬און ״ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים״‬

‫אלא שע״פ נגלה הטעם נ ז ה ‪ .‬ל פ י שאיסור חמץ אינו תלוי בהבדלה כלל כיון שחשכה הוא לילה לכל‬ ‫‪(63‬‬
‫דנר וכבר הלכה ממנו קדושת יו״ט כר אכילת תמץ שאינו תלוי כלל נקדושת היום״)שויע אדה״ז שם(‪.‬‬
‫ולהעיר מט״ז או״ח סו״ס תרסח‪ .‬וראה לעיל ע׳ שצו‪.‬‬
‫נ ו משמע במשנ״ב שם‪ ,‬מ ד כ ת ב ‪ .‬י צ ט ר ך ל ו מ ר יעלה ויבוא כר וא״כ יהי׳ תרתי דסתרי״)ולא — ‪ .‬ו ל א‬ ‫‪(64‬‬
‫י ו כ ל לומר יעלה ויבוא ‪ . .‬כי יהי׳ תרתי דסתרי״ )עיד הדיו בסקפ״ת שמביא‪ ,‬דמי שנמשכה סעודתו למוצ״ש‬
‫והתפלל ערבית אינו מזכיר של שבת([ — ומשמע מזה‪ ,‬שגם לדבריו איו ב״סתירה״ זו לפטרו מאמירת יעלה‬
‫ויבוא‪.‬‬
‫ויש לומר שאינו דומה לדין הנ״ל )בפקפ״ת(‪ ,‬כי שם ‪.‬דבריו סותרים״ כלשון אדה״ז בשולתנו שם )סי׳׳ז(‬
‫‪.‬שתתלה התפלל ת פ ל ת י ו ם ש ל א ח ר י ו ואת״כ מזכיר י ו ם ה ע ב ר ״ ‪ :‬משא״כ ננדו״ד‪ ,‬שהמדובר ב א כ י ל ה )אכילת‬
‫חמץ(‪ .‬ועצ״ע‪.‬‬
‫אלא שזהו עניז גאולה העתידה שביצי״מ )ראה לעיל ע׳ תקמד ואילך‪ .‬ובכ״מ(‪.‬‬ ‫‪(65‬‬
‫בשלח יד‪ ,‬כח‪.‬‬ ‫‪(66‬‬
‫ראה ל״ת להאדיז״ל )וסי הליקוטים( ר״פ תצא‪ .‬שהמ־צ סיפ ראה‪.‬‬ ‫‪(67‬‬
‫מכילתא בא יב‪ ,‬לו‪ .‬פרש״י בשלח טו‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫‪(68‬‬
‫בשלח טו‪ ,‬ב‪ .‬מכילתא ופרש״י שם‪ .‬מדרש תהליס )באבער( סח‪ ,‬יד‪ .‬זח״ב סד‪ ,‬ב‪ .‬ח״ג כב‪ ,‬סע־ב‪.‬‬ ‫‪(69‬‬
‫ודאה גם לקוטי לוי״צ שם‪ :‬וכקרי״ס היו הכל נשוה כר אפילו עונריז שבמעי אמן אמרו ג״כ שירה‬ ‫‪(70‬‬
‫הגדולים ש ה י ו ה כ ל ב ש ו ה ‪.‬‬ ‫כמו‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקנד‬

‫‪,2‬‬
‫— על דרך ווי ס׳וועט דין לעת״ליי‪ :‬״ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו״ ‪ ,‬און‬
‫‪,4‬‬
‫״ואשפיד״״ רוחי על כל בשר )אויר אויף עבדים ושפחות ( ונבאו גו׳״‪.‬‬

‫און אזוי האט זיר ביי קריעת ים סוף אויפגעטאן אין וועלט אויר דער ענין פון‬
‫‪,5‬‬
‫אתהפכא — ״ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה״ ‪ ,‬אז דער חשד אלייךהאט מאיר‬
‫‪,,‬‬ ‫‪,6‬‬
‫געווען‪ ,‬בדוגמא ווי דאס וועט זיין לעת״ל‪ ,‬ווען ״ולילה כיום יאיר״ ‪.‬‬

‫וי״ל‪ ,‬אז אויר דער ענין )די שייכות פון שש״פ צו דער גאולה העתידה( איז‬
‫פארכונדז מיט דער בתי׳ וענין פון אכילת מצה רשות‪ .‬ווארום אט די המשכה וגילוי‬
‫‪,8‬‬
‫פון שש״פ ״נק׳ רשות ועלמא דחית״ ‪.‬‬

‫אוז אייר דער אופן העבודה פון רשות איז בדוגמת העבודה אין דעס זמן‬
‫‪7‬‬
‫דלעתיד לבוא ווען עם וועט זיין ״שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ״׳ ‪ ,‬״שאין בהם‬
‫‪80‬‬
‫לא זכות ולא חובה״ ‪ ,‬עם וועט ניט זיין דער עניו התיוב והמצוה‪ ,‬אוו בכלל —‬
‫‪8‬‬
‫״באותו׳ הזמו לא יהי׳ שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ולא תחרות כו׳ ולא יהי׳‬
‫עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד כו׳ שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה׳‬
‫כמים לים מכסים״‪.‬‬
‫) מ ש י ד ח ו ו א ח ש ׳ ־ פ ת ש כ ״ ז ‪ ,‬ת ש ל ״ ‪ — 1‬ל ק ר ש ח נ ־ ב ‪11‬׳ ‪(30‬‬

‫‪ (71‬ראה המשך תעריב ח״ב ע׳ תתקלה ואילך‪.‬‬

‫‪ (72‬ישעי׳ מ‪ ,‬ה‪ .‬דכמו לעת״ל ש ה ב ש ר עצמו יראה כבוד ה׳ כמבואר במיא )וראה תו״ח תצוה תפב‪ ,‬א‬
‫ואילך‪ .‬שער האמונה פכ״ה(‪ ,‬עד״ז היי בקרי״ס דראתה ש פ ח ה על היפ‪ ,‬ולא שהיוזה עליי במדריגתה‪ .‬וראה‬
‫שער האמונה פכ״א‪ .‬המשך תער״ב שם‪.‬‬
‫‪ (73‬יואל ג‪ ,‬א‪ .‬וראה דביר סיפ תצא‪ :‬לעת״ל שאני עוקר יצהיר מביניכם שנאמר והסירותי את לב האבן‬
‫מבשרכם אני מתזיר שכינתי ביניכם מנין שנאמר והי׳ אתר כן אשפוך את רותי על כל בשר וגוי‪ .‬ראה אוה״ת‬
‫נ״ך ע׳ תנט‪ .‬תיט‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (74‬שם‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (75‬בשלת יד‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ (76‬תהלים קלט‪ ,‬יב‪ .‬ראה שערי אורה מג‪ ,‬ב‪ .‬המשך תער״ב שם ‪ y‬תתקלד ואילך‪ .‬ובכימ‪.‬‬
‫‪ (77‬להעיר מביר ריפ מקץ‪ .‬נתבאר באוהית מקץ )בראשית כרך ה( תתקעד‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫‪ (78‬דרמיצ שם‪ .‬וראה בארוכה שער האמונה שם‪.‬‬
‫‪ (79‬קהלת יב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (80‬שבת קנא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (81‬רמב״ם סוף ותותם הל׳ מלכים‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫א‪ .‬דובר בהתועדות הקודמת׳ בפירוש מרז״ל ״שר לא נאמר אלא ישיר‪ ,‬מכאן‬
‫לתחה״מ מן התורה״ — שפירוש זה שייר גם לפשוטו של מקרא זה ש״ישיר״ קאי על‬

‫‪ (1‬ראה לעיל ע׳ תקמד סעיף די‪.‬‬

‫‪ (2‬סנה׳ צא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תקנה‬ ‫אחרון של פסח‬

‫השירה שהיתה בעת קרי״ם‪ ,‬כי בשעת קרי״ס נמשך ונתגלה בחינה שלמעלה מהזמן‪,‬‬
‫ולכן בעת אמירת שירת הים הי׳ כלול גם הזמז שלאח״ז‪ ,‬עד השיר דלעתיד‪.‬‬

‫ומכיון שאחש״פ בא בהמשד לשש״פ‪ ,‬הרי מובן שגם באחש״פ מאיר הגילוי‬
‫דלעתיד‪ .‬וכמו שסיפר כ׳״ק מו׳׳ח אדמו״ר׳ אשר הבעש״ט באחש״פ הי׳ אוכל ג׳‬
‫סעודות‪ ,‬וסעודה השלישית )שהיתה לפנות ערב( היתה נקראת ״סעודת משיח״‪ ,‬כי‬
‫באחש״פ מאיר גילוי הארת משיח‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ב‪ .‬והנה כמו שבנוגע לשירת הים‪ ,‬נתבאר בהתועדות הקודמת שבכל שביעי‬
‫של פסח צריד לצייר את העניו דקי״ם ושירת הים‪ ,‬עד שירגיש )לא כמאורע שהי׳‬
‫בעבר‪ ,‬כ״א( שביום זה ממש ישנו הענין דבקיעת הים והוא אומר שירה על זה‪,‬‬

‫כ״ה גם בנוגע לשיר דלעתיד‪ ,‬שבכל שש״פ צריך צריד לצייר ולהרגיש את‬
‫השיר דלעתיד )הכלול בשירת הים(‪ ,‬לא כמאורע שיהי׳ בעתיד כ״א שביום זה ממש‬
‫הוא שר השיר דלעתיד‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ועפ״ז מובן שבשש״פ הוא התוקף ד ״יציאת מצרים״ גם בעבודה הרותנית‪,‬‬
‫ביציאת האדם מהמצרים וההגבלות שלו ובכללם — הגבלות הזמן‪.‬‬

‫כי יציאת האדם מהגבלות הזמן שבלילות הראשונים דפםח‪ ,‬המתבטאה בזה‬
‫שהסיפור דיצי״מ הוא באופן שיוצא ממצרים ביום זה ממש — אין זה תידוש כ״כ‪,‬‬
‫מכיון שיצי״מ הוא ענין שאירע כבר‪ ,‬משא״כ בשש״פ שהאדם מצייר ומרגיש)לא רק‬
‫העניו דשירת הים‪ ,‬אלא גם( השיר דלעתיד באופן שהוא ביום זח ממש — הרי מכיון‬
‫ששיר זה לא הי׳ עדייו בפועל ויהי׳ רק אח״כ)ובפרט שפרטי הענינים שיהיו לע״ל‬
‫אינם ידועים לנו בפרטיות‪ ,‬ורק כמה פרטים‪ ,‬מתי מספר‪ ,‬ידועים לנו ממדרשי רז״ל(‪,‬‬
‫הרי כשמרגיש את השיר דלסתיד באופן של »הא״)בלי כ״ף הדמיון(‪ ,‬מתבטא עי״ז‬
‫הרבה יותר הענין ד״יציאת מצרים״‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫וע״פ הכלל ״מעלין בקודש״ ‪ ,‬מובן‪ ,‬שהיציאה מהמצרים והגבלות הזמן‬
‫דאחש״פ‪ ,‬המתבטאה ב״גילוי הארת המשיח״ שביום זה‪ ,‬הוא בתוקף יותר )לא רק‬
‫מהיציאה מ״מצרים״ שבלילות הראשונים דפםח‪ ,‬אלא( גם מהיציאה מ״מצרים״‬
‫שבשביעי של פסח‪ ,‬כי הציור וההרגש של השיר דלעתיד שבשש״פ הוא רק במחשבה‬
‫או גם בדיבור‪ ,‬אבל לא בענינים של מעשה‪ .‬משא״כ באחש״פ שאוכלים ״סעודת‬
‫משיח״ הרי ציור והרגש זה בא גם בענין של מעשה‪.‬‬

‫ונוסף לזה‪ :‬ע׳׳י אכילת סעודת משיח — שענין המזון הוא שנעשה דם ובשר‬
‫כבשרו — הרי הרגש זה תודר לא רק בכל כתות נפשו‪ ,‬עד לכח המעשה‪ ,‬אלא גם‬
‫בגופו הגשמי‪.‬‬

‫ראה גם היום יום כב ניסז)ע׳ מז(‪.‬‬ ‫‪(3‬‬

‫ראה לעיל ע׳ תקמג סעיף ב‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫ראה לעיל שם סעיף א‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫ברכות כח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקנו‬

‫ג‪ .‬הטעם מה שענין הנ״ל נתגלה ע״י הבעש״ט דוקא י״ל שהוא לפי שכללות‬
‫ענינו של הבעש״ט שייך לגילוי המשיח‪ ,‬וכידוע מענת מלך המשיח להבעש״ט על‬
‫שאלתו ‪,,‬אימתי קא אתי מר״ — ״לכשיפוצו מעינותיך )מעינות הבעש׳׳ט( חוצה״‪.‬‬

‫וכמו שכללות תורת הבעש״ט‪ ,‬מדור לדור היא מתפשטת יותר‪ ,‬עד לאלו‬
‫שנמצאים ב״חוצה״ בדרגא הכי תחתונה — כ״ה גם בנוגע ל ״גילוי הארת המשיח״‬
‫ו״סעודת משיח״ דאחש״פ‪ ,‬שבדורותינו אלה נתפשט הענין בין כו״כ מבנ״י‪.‬‬

‫ומכיון ש״תורה על הרוב תדבר״‪ ,‬הרי מובן שענין הנ״ל שייך גם לאלו שמצד‬
‫עצמם אין מרגישים ״גילוי הארת המשיח״)שהרי אלו שמרגישים זה מצד עצמם‪ ,‬הם‬
‫לע״ע רק מיעוט( — שגס הם‪ ,‬ע״י קיום ההוראה דאכילת ״סעודת משיח״‪ ,‬נעשה‬
‫‪8‬‬
‫״העניו״ חלק מגופם )וע״ד דבאכילה דמצוה אין נוגע הכוונה ( ובמילא גם קל יותר‬
‫שע״י ההתבוננות והציור בזה‪ ,‬יוכלו גם הם להדגיש גילוי זה‪,‬‬

‫כי הרי הוא כבר ״עומד אחר כתלנו״ — ועוד יותר ״משגיח מן החלונות מציץ‬
‫מן החרכים״ היינו שכבר ישנם ״חרכים״)פרצה( בהכותל‪ .‬ומכיון שכבר קרוב מאד‬
‫לביאת המשיח‪ ,‬״מארגן קומט משיח״‪ ,‬לכן גם היום — באחש״פ‪) ,‬אף שנמצאים‬
‫בגלות עדייו‪ .‬אבל הכותל המפסיק ביו הגלות להגאולה הוא כבר פרוץ‪ ,‬כנ״ל(‪ ,‬מאיר‬
‫גילוי הארת המשיח באופן שכאו״א יוכל להרגיש זה‪.‬‬

‫ועי״ז גופא מה שבזמן הגלות עושים ״סעודת משיח״‪ ,‬שבזה מראים אז אידן‬
‫אנערקענעו ניט דעם גלות — פועלים שבקרוב ממש וועט מען פארברענען די‬
‫ווענט פון גלות כפתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר ויתגלה משיח ויוליכנו קוממיות לארצנו‪.‬‬

‫ד‪ .‬ישנם הטוענים שלאו כל מוחא סביל דא לקבל ענין הנ״ל — שלכאו״א‬
‫מאיר הארת המשיח‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬ע״י שמיעת עניז כזה יתבלבלו וכר‪.‬‬

‫אמנם באמת אינו כן‪ ,‬כי כבר נשתנה המצב‪ ,‬וכבר בא הזמן שגם ה״חוצה״ יכול‬
‫לקבל עניו זה‪ ,‬ורק צריכים להסיר הפחדים אצל אלו שצריכים להביא ענין זה‬
‫לה״חוצה״‪ ,‬וכשיאמרו את העניו בפשיטות)בלי שום פקפוק( — ע״י שיחזקו האמונה‬
‫שלהם עצמם — יתקבלו׳ הדברים אצל השומעים‪ ,‬ויפעלו פעולתם‪.‬‬

‫ה‪ .‬כדי להקל הרגשת העניו — מרומז ענין זה)ככל עניני פנימיות התורה( גם‬
‫בנגלה דתורה‪ :‬בשמיני של פסח מפטירין ״עוד היום בנוב לעמוד וגו׳״ לפי שבליל‬
‫‪10‬‬
‫פסח היתה מפלתו של סנחריב ‪ .‬ולכאורה תמוה‪ :‬הרי מפלת סנחריב היתה בליל‬
‫הראשון של פסח ולא באחרון של פסח?‬

‫ל( אגה״ק של הבעשיט נדפס בסוף הספר בו פורת יוסף ובנימ‪.‬‬

‫‪ (8‬שויע אדה״ז סתע״ה סניה‪.‬‬
‫‪ (9‬יעיד מה שדובר בההתועדות דשכת הגדול )תשליב( בנוגע פעולת ישראל על בכורי ישראל‪ ,‬שע״י‬
‫‪1‬‬
‫שאמרו להם ״זבח פסח הוא לה׳ שיהרוג בכורי מצריפי בתוקו זבפשטזת )אף שהיו אז עדייו בגלות מצרים(‪,‬‬
‫פעלו שנתקבל זה גם אצל בכורי מצריס‪ ,‬ועד כדי כך‪ ,‬ש״עשו הבכורות מלחמה ב ו ״ )ראה שו״ע אדה״ז ריס‬
‫תיל(‪ .‬ואם מבכורי( מצרים בו‪ ,‬בישראל מאמינים בני מאמינים — על אחת כ מ ה וכמה‪.‬‬
‫‪ (10‬שו״ע אדה״ז או״ח סי׳ ת״צ סייג‪.‬‬
‫תקנז‬ ‫אחרון של פסח‬

‫והענין‪ ,‬לפי שבהפטרה זו מבואר נצחונו של חזקי׳‪ ,‬שביקש הקב״ה לעשותו‬

‫משיח״‪ ,‬ובאחש׳׳פ מאיר גילוי הארת משיח‪.‬‬
‫ועוד יותר‪ :‬כו״כ פרטים המבוארים בהפטרה זו לא נתקיימו בנצחונו של חזקי׳‬
‫‪3‬‬
‫ויתקיימו בביאת משית צדקנו‪ .‬כמו ״וגר זאב עם כבש וגו׳׳׳)וכמבואר גם ברמב״ם ׳‬
‫שקאי על ימות המשיח — רק שלשיטתו ה״ז משל וקאי על או״ה(‪ ,‬וגם ענין קיבוץ‬
‫גליות ״והי׳ ביום ההוא וגו׳ לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים וגו׳‬
‫ומאיי הים״‪ ,‬וכוי‪ .‬ומכיון שהפטרה זו‪ ,‬שכו״כ פרטים שבה יתקיימו בביאת מ״צ קורין‬
‫באחש״פ‪ ,‬הרי מובן שבאחש״פ מאיר הארת המשיח‪.‬‬

‫ולכן אפשר לומר לכאו״א‪ ,‬שגם אצלו מאיר הארה זו שהרי גם בביהמ״ד שלו‬
‫קראו ההפטרה עמ ברכה לפני׳ ולאחרי׳‪ ,‬וכאו״א ענה אמן אחריהם‪ ,‬ושם הרי מדובר‬
‫ע״ד ביאת המשיח ועניניו‪ .‬ובמילא גם הוא צריד להרגיש ענין זה‪ ,‬וגם אצלו פועל‬
‫הארה זו לבטוח כבטחון הגמור בה׳ בלי שום פקפוק כלל וכלל‪ ,‬שאף שע״פ דרך‬
‫הטבע אינו רואה מראה מקום לזה‪ ,‬מ״מ בוטח הוא בה׳ שיקיים הבטחתו למעלה‬
‫מדרך הטבע‪.‬‬

‫והבטחון צ״ל באופן המדובר אצל חזקי׳‪ ,‬שהוא בטח בה׳ לגמרי‪ ,‬עד שאמר‬
‫להקב״ה ״אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ]ואפילו[ ולא לומר שירה אלא אני ישן‬
‫‪,3‬‬
‫על מטתי ואתה עושה״ ‪ ,‬מבלי הבט על שסנחריב הקיף את ירושלים עם כל חילו‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫והבטיח לעשות שלום בתנאים מיוחדים ׳ ואף ששבנא וסיעתו‪ ,‬שהם היו הרוב‬
‫בסנהדרין‪ ,‬אמרו שעפ״י תורה צריכים לעשות שלום׳ ולילד בדרך הטבע‪ ,‬מ״מ מאחר‬
‫ששמע מישעי׳ נביא ה׳ בשם הקב״ה ״כה אמר ה׳ אל תירא וגו׳ והפלתיו בחרב‬
‫‪5‬‬
‫בארצו״ ׳ בטח בה׳ לגמרי‪ ,‬עד שהלך לישן על מטתו‪ ,‬וערבה לו שנתו מצד בטחון זה‬
‫)לא כאדם הדואג‪ ,‬שא״א לו לישן(‪ ,‬והקב״ה עשה המלחמה כמ״ש״ ״ויצא מלאר ה׳‬
‫ויך במחנה אשור וגו׳״‪,‬‬

‫עד״ז צריך כאו״א לבטוח בביאת המשיח כבטחון גמור בלי שום פקפוק‪ ,‬ובאופן‬
‫ד״אחכה לו בכל יום״ שמחר ממש יבוא משיח — גם כשמצד ״חשבונות״ של שכל‬
‫]וטבע[ אינו רואה שום מקור לזה‪ ,‬ובטחוז זה עצמו ימהר ויחיש את ביאתו‪ ,‬בקרוב‬
‫ממש‪.‬‬
‫*‬ ‫* *‬
‫ו‪ .‬על הפסוק ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה׳ אלקיך‪ ,‬איתא‬
‫‪7‬‬
‫בשער האמונה ׳ שאכילת מצה דשש״פ משפיעה ומחזקת לאור אבא‪ ,‬״הוי׳ אלקיך״‪,‬‬

‫סנה׳ צד‪ ,‬א‪ .‬וראה מחזור מטרי בכל זה‪.‬‬ ‫‪(11‬‬

‫הל׳ מלכים פי״ב הייא‪.‬‬ ‫‪(12‬‬
‫איכיר ד‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪(13‬‬
‫מ״ב יח‪ ,‬לא־לב‪ .‬ישעי׳ לו‪ ,‬טז־יז‪.‬‬ ‫‪(14‬‬
‫מ״ב יט‪ ,‬ו־ז‪ .‬ישעי׳ לז‪ ,‬ו־ז‪.‬‬ ‫‪(15‬‬
‫מ״ב שם‪ ,‬לה‪ .‬ישעי׳ שם‪ ,‬לו‪.‬‬ ‫‪(16‬‬
‫פיב ואילך‬ ‫‪(17‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקנח‬

‫שהם עוצרים וכונסים לתוכם המצה)ולא כבליל א׳ — שמהוי׳ נמשכה המצה( ומה ז׳‬
‫רשות אף ר רשות שמד — נמשך זה גם בששת ימים‪ ,‬עיי״ש‪ .‬הרי מובן‪ ,‬שזה מה‬
‫שאכילת מצה זו היא ״רשות״ הוא למעליותא‪ ,‬שהענין הנפעל ע״י אכילת מצה אז‬
‫היא נעלית יותר מהענץ הנפעל ע״י הכזית מצה בלילה הראשונה שהיא ״חובה״‬
‫‪18‬‬
‫]וכדוגמת המבואר בלקו״ת בעניו תפילת ערבית רשות[‪ .‬וגם זה מה שאץ מברכיו‬
‫״על אכילת מצה״ לאחרי לילה הראשון הוא דוגמת מה שאיו מברכים על תש״ר לפי‬
‫‪,,‬‬
‫״שא״א להמשיך כר״ ‪.‬‬

‫ז‪ .‬הביאור במעלת המצה שלאחרי לילה הראשון‪ ,‬ובפרט בשביעי של פסח‪ ,‬על‬
‫הכזית מצה שבלילה הראשון‪:‬‬
‫‪20‬‬
‫מצה היא ״מיכלא דמהימנותא״ והיינו שמצה היא המזון המפרנס את האמונה‪,‬‬
‫‪2,‬‬
‫שתהי׳ לא בבחי׳ מקיף‪ ,‬כ״א — )כמבואר בלקו״ת בפירוש ״ורעה אמונה״( ״קבועה‬
‫בלב האדם ‪ . .‬בבחי׳ דעת והרגשה״‪.‬‬
‫והנה האמונה מצד עצמה‪ ,‬כשאין עושים שום פעולה שתורגש בפנימיות‪ ,‬אפשר‬
‫‪22‬‬
‫שתהיי בבחי׳ מקיף כ״כ‪ ,‬עד לאופן ד״גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרייא״ — שגם‬
‫בשעה זו גופא כשאמונתו ]היא לא רק בלבו פנימה‪ ,‬אלא שבאה גם בגילוי[ מתבטאת‬
‫בקריאת ״רבש״ע הושיעני״‪ ,‬הנה בשעה זו עצמה‪ ,‬עושה הוא היפך רציז העליון‬
‫)ומבקש מהקב״ה שיצלית לו בזה(‪.‬‬

‫אמנם‪ ,‬גם כאשר האמונה אינה בבחי׳ מקיף עד כדי כך‪ ,‬הרי אפשר‪ ,‬שגם‬
‫כשלומד תורה ומקיים מצות‪ ,‬יהי׳ טרוד בהסוגיא שהוא לומד או בהמצוה שהוא‬
‫מקיים‪ ,‬ולא ירגיש בעת מעשה האמונה בהקב״ה נותן התורה ומצוה המצות‪.‬‬

‫וכל זמן שאיו האדם מייגע את עצמו להמשיך האמונה בפנימיותו — תשאר‬
‫אצלו האמונה בבחי׳ מקיף — עכ״פ באופן השני דלעיל — ועל עבודה זו של‬
‫‪2‬‬
‫המשכת האמונה בהתורה ומצות שלו‪ ,‬אמרו רז״ל׳ ״בא חבקוק והעמידן על אחת‬
‫שנאמר וצדיק באמונתו יחי׳״ — שהתרי״ג מצות ״יעמדו״ על האמונה‪ ,‬היינו‪:‬‬
‫שהאמונה וקיום המצות לא יהיו שני ענינים שונים‪ ,‬כ״א‪ ,‬שבקיום המצוה תורגש‬
‫האמונה במצוה המצוה‪.‬‬

‫ח‪ .‬וזוהי המעלה שבמצה ״מיכלא דמהימנותא״ שלאתרי לילה הראשון ובפרט‬
‫בשש״פ על הכזית מצה שבלילה הראשון‪:‬‬

‫פעולת הכזית מצה ״חובה״ היא במל׳ — לפרנס את האמונה שלא תהי׳ בבחי׳‬

‫ס י כ ו ת פ‪ ,‬ג‪ .‬שה״ש כ ד ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(18‬‬

‫תו״א נב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫•י>‪0‬‬
‫זח״ב ק פ ג ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(20‬‬
‫ו א ת ח נ ן ד‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(21‬‬
‫ב ר כ ו ת ס ג ‪ ,‬א‪ .‬ל פ י ג י ר ם ת הע״י‪.‬‬ ‫‪(22‬‬
‫מ כ ו ת כ ד ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(23‬‬
‫תקנט‬ ‫אחרון של פסח‬

‫מקיף לגמרי כ״א תפעול עליו שהנהגתו בחיי היום יומיים תהי׳ עפ״י תורה —‬
‫מתאימה לאמונתו‪ :‬ופעולת המצה ד ״רשות״‪ ,‬ובפרט בשש״פ היא בהוי׳ אלקיך —‬
‫הרגשת האמונה בהתורה ומצות שלו‪.‬‬

‫וזהו מ׳׳ש ״וביום השביעי עצרת לה״א׳׳‪ :‬ענינם של ב׳ השמות הוי׳ ואלקים‬
‫בעבודת האדם הוא — תורה ומצות ושש״פ הוא ״עצרת)לשון קליטה( להוי׳ אלקיך״‬
‫— המשכת האמונה לתורה ומצות‪ ,‬ובאופן פנימי — עצרת קליטה‪.‬‬
‫*‬ ‫* *‬
‫ט‪ .‬הענין ד״סעודת משיח״‪ ,‬אף שהוא הנהגת הבעש״ט נתגלה ונתבאר‬
‫ונתפרסם )ככל עניני תורת הבעש״ט( ע״י נשיאי חב״ד‪.‬‬

‫ונוסף לזה‪ :‬בשנת תרס״ו‪ ,‬בעת ״סעודת משיח״‪ ,‬הוסיף כ״ק אדמו״ר )מהורש׳׳ב(‬
‫‪24‬‬
‫נ׳׳ע ענין תדש‪ ,‬והוא שציווה אז להת׳ לשתות ד׳ כוסות ‪.‬‬
‫והביאור בזה‪:‬‬
‫‪25‬‬
‫ההפרש שבין מצה ליין הוא ‪ ,‬שמצה הוא בחי׳)קטנות( אבא )חכמה(‪ ,‬ויין הוא‬
‫בחי׳ בינה ]שזהו הטעם על מה שמצה היא במספר ג׳ — ג׳ מצות שבקערה‪ ,‬ויין‬
‫במספר ד׳ — ד׳ כוסות — כי מוחין דאבא הם ג׳‪ ,‬ומוחין דאימא הם ד׳[‪.‬‬

‫וזה מתאים גם עם ההפרש שבין מצה ליין בפשטות‪ ,‬שמצה היא ״לחם עוני״ לפי‬
‫‪26‬‬
‫ש״אין בה טעם כמו חמץ״ ‪ ,‬משא״ב יין‪ ,‬הרי לא רק שיש לו טעם אלא שגורם גם‬
‫‪2,‬‬
‫שמחה ותענוג‪ ,‬ועד ש״אין אומרים שירה אלא על היין״ — כי התגלות עתיק‬
‫)תענוג( היא בבינה‪.‬‬
‫וזהו הטעם מה שאצל הבעש״ט הי׳ רק העניו של ״סעודת משיח״ )שעיקר‬
‫סעודה ה״ה לחם( מצה‪ ,‬ונשיאי חב״ד הוסיפו גם הענין של ד׳ כוסות — כי ענינה של‬
‫תסידות חב״ד היא )לא רק לגלות ולפרסם תורת הבעש״ט — שלבן גם ההנהגה‬
‫ד״סעודת משיח״ נתפרסמה ע״י נשיאי חב״ד‪ ,‬כנ״ל — אלא גם( להסביר את תורת‬
‫הבעש״ט בהבנה והשגה וכו׳ ולהכניס בה טעם ותענוג וכו׳ — שכ״ז נרמז בענין ד׳‬
‫כוסות‪.‬‬
‫יו״ד‪ .‬והנה גם בהתקופה של החסידות חב״ד‪ ,‬עיקר ההבנה וההסברה בתורת‬
‫התסידות — באופן שלימוד תורת החסידות תהי׳ בהבנה והעמקה וכוי‪ ,‬דוגמת לימוד‬
‫סוגיא בנגלה — נתחדש ע״י אדמו״ר נ״ע‪ ,‬ובתקופה זו גופא — עיקר ענין זה נתחדש‬
‫בשנת תרס״ו‪ ,‬ע״י אמירת ההמשד הידוע דשנה ההיא‪.‬‬

‫וי״ל שזהו הטעם שענין שתיית הד׳ כוסות באחש״פ נתגלה ע״י כ״ק אדמו״ר‬

‫היום יום כב ניסן)ע׳ מז>‪.‬‬ ‫‪(24‬‬

‫תו״ח שמות קלד‪ ,‬א ו א י ל ך‬ ‫‪(25‬‬
‫תו״א פט‪ ,‬ד‪ .‬וראה גם לקד׳ת ויקרא ו‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(26‬‬
‫ברכות לה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(27‬‬
‫עניני חג הפסח‬ ‫תקס‬

‫‪28‬‬
‫נ״ע ובשנת תרס״ו — כי עיקר גילוי החסידות ]ההכנה והכלי לביאת המשיח[‬
‫‪25‬‬
‫באופן של הבנה והסברה וכו׳ נתתדש בשנה ההיא‪.‬‬
‫) מ ש י ח ז ז א ח ש ־ פ ת ש ל ־ ב — ל ק ר ש ח ״ ז ע ׳ ‪(272‬‬

‫‪ (28‬ראה קונטרס ענינה של תורת החסידות הערה ‪.!32‬‬

‫‪ {29‬ועד שבהמשך תרס׳׳ו נתבארו כו־יב פרטים בעניו הגילוי דלע״ל — אף שכתב הרמב״ם)הל׳ מלכים‬
‫פי״ב( שדברים סתומים הם כוי‪.‬‬

‫ג‬

‫א‪ .‬סיפר כ״ק מו״ח אדמו׳׳ר׳‪ ,‬אשר הבעש״ט באחש״פ הי׳ אוכל ג׳ סעודות‪,‬‬
‫וסעודה השלישית )שהיתר‪ ,‬לפנות ערב( היתד‪ ,‬נקראת ״סעודת משיח״‪ .‬כי באחש׳׳פ‬
‫מאיר גילוי הארת המשיח‪.‬‬

‫השייכות דאחש״פ )ובאחש״פ גופא — סופו של יום( ל״גילוי הארת המשית״‪ ,‬יש‬
‫‪2‬‬
‫לבאר עפ״י הידוע אשר ביצי״מ נתחדש כללות עניו הגאולה ונפתח אז הצנור גם‬
‫לגאולה העתידה בב״א‪ .‬ומכיון שבכל שנה ושנה תוזרת וניעורה אותה ההמשכה‬
‫‪3‬‬
‫שהיתה בפעם הראשונה ‪ ,‬הרי בחג הפסח שבכל שנה‪ ,‬מתעורר )לא רק הגילוי‬
‫דיצי״מ אלא גם( גילוי הארת המשיח‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ואף שמטעם זה‪ ,‬נמשך הגילוי בכל ימי חגה״פ‪ ,‬הנה ידוע שכל המשכה —‬
‫‪5‬‬
‫בסיומה היא מאירה בתוקף יותר‪ ,‬הרי תוקף הגילוי דיצי״מ )וכן הגילוי דגאולה‬
‫העתידה שנכלל בו(‪ ,‬הוא ביום האחרון דפסח״ ובו גופא — בסופו של יום‪.‬‬

‫גילוי הארת המשיח באחש״פ )ככל הענינים שבפנימיות התורה( מרומז גם‬
‫בנגלה דתורה‪ :‬בשמיני של פסח מפטירין ״עוד היום בנוב לעמוד וגרי לפי שבליל‬
‫פסח היתה מפלתו של סנחרבי‪ .‬ולכאורה תמוה‪ ,‬הרי מפלת סנחרב היתה בליל‬

‫‪ (1‬ראה גם ״היום יום׳׳ כב ניסן)ע׳ מז>‪.‬‬

‫‪ (2‬ד״ה כימי צאתך תש׳׳ת‪.‬‬
‫‪ o‬נסמו בלקו״ש ח״ג ע׳ ‪ 852‬הערה ‪.5‬‬
‫‪ \ 4‬ראה סידור דרושי סעודות שבת‪.‬‬
‫‪ (5‬וכמרז״ל דגדולה ביזת ים מביזת מצרים ) ר ש ״ בשלח טו‪ ,‬כב ע״פ שהש״ר א‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫‪ (6‬לפעמים מבואר שכללות ימים האחרונים דפסח )גם ש ב י ע י של פסח( שייכים לגאולה העתידה‪ .‬אמנם‬
‫בפרטיות יותר‪ :‬ששיפ — )גמר( יצי״מ‪ ,‬אחש״פ ־— גאולה האחרונה‪ .‬עוד י״ל בדא״פ אשר השייכות דאחש״פ‬
‫להארת המשית יותר מדשש״פ‪ ,‬אינו רק לפי שהוא יום ה א ח ר ו ן ‪ ,‬כי אם ג ס לפי שענינו הוא המשכת קדושה‬
‫בחול )שהרי מצד עצמו הוא חול ורק מצד מנהג אבותינו בידינו תקנו תכמים שיהי׳ קודש(‪ ,‬וזה יהי׳ החידוש‬
‫גם בגאולה העתידה — גילוי אלקות גס למטה ביותר‪ ,‬וכמ׳׳ש)ישעי׳ מ‪ ,‬ה( ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל ב ש ר גוי‪.‬‬
‫‪ ( 7‬או״ח סימן תצ‪.‬‬
‫תקםא‬ ‫אחרון של פסח‬

‫הראשון דפסח ולא באחרון של פסח? והענין‪ ,‬לפי שבהפטרה זו מבואר נצחונו של‬
‫תזקי׳‪ ,‬שביקש הקב״ה לעשותו משיח״‪ ,‬ובאחש״פ הוא גילוי הארת המשיח‪.‬‬
‫)מלוקט מ ש י ח ו ת שונות(‬

‫*‬ ‫*‬ ‫‪#‬‬

‫ב‪ .‬בשנתי תרס״ו אכל כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב( נ״ע סעודת אחש״פ ביחד עם‬
‫‪,0‬‬
‫התלמידים‪ ,‬וציווה לתת לכל תלמיד ד׳ כוסות‪ .‬ואמר אז‪ :‬דאס איז סעודת משיח ‪.‬‬

‫מובן‪ ,‬שההודאה היתה לא רק עבור שנה ההיא‪ ,‬כי אם‪ ,‬עבור כל השנים‪.‬‬

‫טעם מנהג זה עפ״י נגלה‪ ,‬יש לומר‪:‬‬

‫אחד הטעמים לד׳ כוסות של פסח הוא שהם כנגד ד׳ כוסות של פורענות‬
‫שהקב״ה עתיד להשקות את או״ה‪ ,‬וכנגדן עתיד הקב״ה להשקות את ישראל ארבע‬
‫כוסות של נחמות )ירושלמי פסחים רפיי‪ .‬ב״ר פח‪ ,‬ה(‪.‬‬

‫— שייכות ד׳ כוסות דלעתיד לחג הפסח מובן עפ״י הידוע״ שביציאת מצרים‬
‫נפתח הצנור גם לגאולה העתידה —‬
‫‪,0‬‬
‫ומזה מובן)במכ״ש( ענין הד׳ כוסות דאחרון של פםת‪ ,‬בסופו של יום ‪ ,‬בסטודח‬
‫משיח‪ ,‬שהוא כדי לעורר את גילוי הד׳ כוסות דלעתיד‪.‬‬
‫‪,2‬‬
‫כי כל הגילויים דלעתיד תלויים בעבודתינו עכשיו ‪) ,‬וההכנה אינה רק להסיר‬
‫את הדברים המונעים להגילוי דלעתיד‪ ,‬ע״י העבודה דסור מרע‪ ,‬אלא גם לעורר‬
‫ולהמשיך את הגילויים דלעתיד(‪ ,‬וע״י שתיית הד׳ כוסות ממשיכים וממהרים את‬
‫‪,2‬‬
‫גילוי הד׳ כוסות דלעתיד ‪.‬‬
‫‪(!298‬‬ ‫ו מ ש י ח ת א ח ש ־ פ ת ש ט ״ ו — ל ק ד ש ח־ ד ווי‬

‫‪ (8‬סנהדרין צד‪ ,‬א‪ .‬וראה מחזור ויטרי בכל זה‪.‬‬

‫‪ (9‬ראה ג״כ ״היום יום׳׳ כב ניסן)ע׳ מז(‪.‬‬
‫‪ (in‬ראה גם לעיל סעיף א‪.‬‬
‫‪ (11‬ד״ה כימי צאתך תשית‪.‬‬
‫‪ (12‬תניא פליז‪.‬‬
‫‪ (13‬וע״ד הידוע )ראה לקויש ח״ג ע׳ ‪ 758‬ובהמצוייז שם( הטעם שהנביאים הוצרכו לעשות פעולות‬
‫בגשמיות מתאים לענין נבואתם‪ ,‬בכדי למהר ולהמשיר אח הנבואה בגשמיות‪.‬‬

‫‪€^5‬‬

‫עוד ענין על אתש׳׳פ ‪ -‬ראה לקמן בהוספות ע׳ תתקצד‬

‫מכתבים כלליים‬
‫לחג ה&םח‬
 ‫מפתח‬
‫תקםז‬ ‫י״א ניסן ה ־ ת ש י ״ א‬

‫תקסח‬ ‫ר ״ ח ניסן ה ׳ ת ש י ״ ב‬

‫יגקעא‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש י ״ ב‬

‫תקעג‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש י ״ ג‬

‫תקעה‬ ‫ב׳ ניסן ה ׳ ת ש ט ״ ז‬

‫תקעח‬ ‫י׳׳א ניסן ה י ת ש י ״ ז‬

‫תקפב‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש י ״ ח‬

‫תקפה‬ ‫י״א גיסן ה י ת ש י ״ ט‬

‫תקפה‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש ״ כ‬

‫תקצא‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש כ ״ א‬

‫תקצר‬ ‫י״א ניסז ה ׳ ת ש כ ״ ב‬

‫תקצז‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש כ ״ ג‬

‫תרא‬ ‫י״א ניסן ה י ת ש כ ״ ד‬

‫תרה‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש כ ״ ה‬

‫תרי‬ ‫י״א גיסן ה י ת ש כ ״ ו‬

‫תריד‬ ‫י״א ניסן ה י ת ש כ ״ ז‬

‫תריז‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש כ ״ ח‬

‫תרכב‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש כ ״ ט‬

‫תרכו‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש ״ ל‬

‫תרלא‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש ל ״ א‬

‫תרלו‬ ‫י ו ם ה ׳ ‪ ,‬ר ״ ח ניסן ה י ת ש ל ״ ב‬

‫תרמא‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש ל ״ ב‬

‫תרמו‬ ‫ר ״ ח ניסן ה ׳ ת ש ל ״ ג‬

‫תרנ‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש ל ״ ג‬

‫תרנה‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש ל ״ ד‬

‫תרם‬ ‫ר ״ ח ניסן ה ׳ ת ש ל ״ ה‬

‫תרסד‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש ל ׳ ׳ ה‬

‫תרסח‬ ‫ר ״ ח ניסן ה ׳ ת ש ל ׳ ׳ ו‬

‫עדרת‬ ‫ר ״ ח ניסן ה ׳ ת ש ל ׳ ׳ ז‬

‫תרעט‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש ל ״ ז‬

‫תרפג‬ ‫כ״ט אד׳׳ש‪ ,‬ע ר ״ ח ניסן ה ׳ ת ש ל ״ ח‬

‫תרפט‬ ‫י ו ם ג׳‪ ,‬י״א ניסן ה ׳ ת ש ל ״ ח‬

‫תרעה‬ ‫עש״ק‪ ,‬ש ב ת ה ג ד ו ל ה ׳ ת ש ל ״ ט‬

‫שת‬ ‫ר׳׳ח ניסן‪ ,‬ה ׳ ת ש ׳ ׳ מ‬

‫תשד‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש ״ מ‬

‫תשי‬ ‫ר׳׳ח ניסן ה ׳ ת ש מ ״ א‬

‫תשטו‬ ‫י׳׳א ניסן ה ׳ ת ש מ ״ א‬

‫תשכב‬ ‫מ ו צ ש ״ ק מ ב ר כ י ם ח ו ד ש ניסן ה ׳ ת ש מ ״ ב‬

‫תשכז‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש מ ״ ב‬

‫תשלג‬ ‫ר ״ ח ניסן ה ׳ ת ש מ ״ ג‬

‫תשמ‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש מ ״ ג‬

‫תשמז‬ ‫ר ״ ח ניסן ה ׳ ת ש ד ׳ ׳ מ‬

‫תשע‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש ד ״ מ‬

‫תשסא‬ ‫עש״ק ר ״ ח ניסן ה ׳ ת ש מ ״ ה‬

‫תשםז‬ ‫י״א ניסן ה ׳ ת ש מ ״ ה‬

‫תשעה‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬ה׳תשמ״ו‬

‫תשפא‬ ‫י״אניסן‪,‬היתשמ״ו‬

‫תשפז‬ ‫ב״ה א ד ר ‪ ,‬תשמ״ז‬

‫תשצב‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ׳׳ז‬

‫תשצו‬ ‫ער״ח ניסן‪ ,‬תשמ״ח‬

‫תתא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬ת ש מ ״ ח‬

‫תתו‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשמ״ט‬

‫תתיא‬ ‫אור לי״א ניסן‪ ,‬תשמ״ט‬

‫תתטו‬ ‫ר״ח ניסן‪ .‬תש״נ‬

‫תתכב‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תש״ג‬

‫תתקכח‬ ‫מוצש״ק כ״ה אדר‪ ,‬אור ליום ג׳ פי ויקרא היתנש״א‬

‫תתקלג‬ ‫יום ג• אור ל ה ׳ ניסן ה־תנש״א‬

‫תתקלח‬ ‫יום ג׳ פ־ שמיני‪ ,‬י״א ניסן היתנש״א‬

‫תקםז‬

‫מכתבים כלליים לחג הפסח‬

‫ב״ה‪ .‬י״א ניסן ה׳תיש״א‪ ,‬בדוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫מוסג״פ הקונטרס לחג הפסח הבע״ל‪ ,‬והוא לזכות בו את כל סביבתו‬

‫ללמוד בו‪ ,‬וגם ללמוד ממנו לעשות ולקיים את המסקנא מהאמור בו‪ ,‬הן בהנוגע‬
‫לעצמו‪ ,‬הן בנוגע לזולתו! פעולת נפש האלקית על נפש הבהמית‪ ,‬פעולה על‬
‫הזולת ממש‪ ,‬כי‬

‫האמור )בשיחה דחוה״מ פסח אשר בקונטרס( לר״מ ומנהלי הישיבות‬

‫ובנוגע לאמריקא — הוראה ברורה היא לכל אחד ואחת אשר בעל השפעה הם‪,‬‬
‫וכלשון הרב‪ ,‬הוא כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ ד״ע‪ ,‬בשיחתו זו‪:‬‬

‫•מען דארף קלאר מאכן פאר אייך די אחריות‪ ,‬וואם די השגחת העליונה‬
‫האט ארויפגעלייגט אויף אייך ‪. . .‬‬

‫אז עם געפינט ז י ן אי! א שטאט א יונגערמאן א בן תורה‪ ,‬דארף ז י ן‬

‫דארטן ד ע ר ה ע ר ן אז עם איז דא א א י ד אין ש מ א ט ‪. . .‬‬

‫אין א י י ע ר ע‬ ‫י ו ג נ ט‬ ‫די‬ ‫נ ע מ ע ן‬ ‫ד א ר פ ט‬ ‫איר‬

‫ה ע נ ט ‪ .‬עכ״ל‬

‫וכל ארבעת הסוגים של בנים ובנות בכלל זה‪ :‬חכם ורשע׳ תם )טפש(‬
‫ושאינו יודע לשאול — אין יוצא‪ ,‬וכמש״ג ו א ר ב ה את זרעו‪.‬‬

‫ועל ידי ה״לקיחה״ )געמען( והגישה המתאמת לכל אחד ואחת מהם‪,‬‬
‫נמשכת ומקיימת הברכה שבסיום שיחה הנ״ל‪ ,‬אשר השי״ת נותן הצלחה במילוי‬
‫שליחות ועבודה זו‪.‬‬

‫בברכת חה״פ כשד ושמח‬

‫לזולתו ‪ . .‬על נ פ ט ה ב ה מ י ת ‪ :‬ראה תניא פכ״ט‪ .‬ד״ה מצה זו ) ג ק ו ג ט ר ס ( ס ו ף &׳׳»‪.‬‬

‫כל אחד ואחת ‪ :‬בראשית רבד‪ .‬פל״ט‪ ,‬יוד; מכילתא ש מ ו ת טו‪ ,‬כא‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ט‪3‬נט ‪ :‬גירםת הירושלמי פסחים פ״י ה״ד‪.‬‬
‫וארבה ‪ :‬ארבה כגימט׳ ד׳ פעמים כ ן )שער הלקוטים ולקוטי ת ו ר ה להאריז״ל‪,‬‬
‫•ריש !פ׳ •בא ‪ s‬םע״ח שער הק״ש‪ ,‬פכ״ח(‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תקסח‬

‫ב״ה‪ .‬ראש חודש ניסן‪ ,‬ה׳תשי״ב‪ .‬בח־קלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫לאחינו בני ישראל‪,‬‬

‫די בכל אתר ואתר‪,‬‬
‫ה׳ עליהם יחיו‪.‬‬
‫שלום וברכה!‬

‫ימי חג הפסח מתקרבים ובאים‪.‬‬

‫כל ענין שבעולם מלמד את האדם המתבונן חכמה והוראה‪ ,‬אם‬
‫בדברים שבין אדם למקום‪ ,‬אם בדברים שבין אדם לחברו‪ ,‬אם בשני סוגים‬
‫אלו‪.‬‬
‫נקל ביותר‪ ,‬על ידי עיון המתאים‪ ,‬למצוא הוראות כאלו בעניני התורה —‬
‫תורה לשון הוראה‪ ,‬הוראה בחיים‪ ,‬כשמה ״תורת חיים״ — ומצותי׳‪ .‬ובפרט‬
‫בענינים הכלליים אשד בה‪.‬‬

‫והנה אחד המיוחד שבענינים אלו הוא — זכרון יציאת מצרים‪ ,‬שהוא‬
‫יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו‪ ,‬ונשתנה מכל הנסים שהוזהרנו‬
‫להזכירו )וגם — קריעת ים סוף( בכל יום‪ .‬ובתוספות יותר גצטויגו על זה‬
‫בהתחלת חג הפסח — בליל התקדש חג‪.‬‬

‫כמה וכמה דברים יש ללמוד הן מעצם ענין זה‪ ,‬הן מאופני הענין ופרטיו‪,‬‬
‫ובאתי בזה להדגיש רק נקודה אחת‪ ,‬נקודה משותפת לתחילת החג וסיומו‬
‫ואשר בה — הוראה למעשה בחיינו‪,‬‬

‫ולא רק בימי החג‪ ,‬אלא בכל השנה כולה‪,‬‬

‫— והרי זו היא אמיתיות הכוונה‪ ,‬שכל ההשפעות והאורות המתגלים‬

‫בחגים ומועדים יומשכו על כל ימות השנה‪ .‬ובפרט — אלו דחג הפסח —‬

‫כי הנה התחלת דיני ומנהגי החג‪ ,‬מיד כשתחשך‪ ,‬הוא — ה״סדר״‪ .‬ותיכף‬
‫להתחלת הסדר ומעיקריו‪ ,‬דיוא — והגדת לבנך‪ .‬משנים כמה דברים ומחדשים‬
‫כמה דברים כדי לעורר את התינוקות‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שחיוב זה הוא לא רק‬
‫בנוגע לבנים חכמים‪ ,‬כי אם — אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו‬

‫כל ע ד ן ש ב ע ו ל ם מ ל מ ד ‪ :‬א ב ו ת ס פ ״ ו ‪ :‬כ ל מ ה שברא הקב״ה בעולמו ל א ג ר א ו‬

‫אלא לכבודו‪• .‬תורת הבעש״ט )הועתקה ב ס ו ״ ס ה ז כ ר ו נ ו ת ע׳ ש ד מ ( ‪ :‬מ כ ל מלמדי ה ש ב ל ת י‬
‫דכל מה שברא הקב״ה בעולם הוא בשביל ל ל מ ד ה א ד ם ‪ . . .‬וההשגחה העליונה מזמנת להאדם‬
‫מ מ ה ללמוד‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫באדיבות‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ראה‬ ‫י ס ו ד ג ד ו ל ‪ :‬ס פ ד החינוך מצוד‪ ,‬כא‪.‬‬
‫ו נ ש ת נ ה ‪ :‬ראה תודה אור נז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫קריעת י ס ס ו ף ‪ :‬ת ו ס פ ת א ב ר ב ו ת רפ״ב‪ .‬וראה תו״א ס ב ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫שהובאו‬ ‫ו ב ת ו ס פ ו ת י ו ת ר ‪ :‬ענין ה ת ו ס פ ו ת ראה לעיל ע׳ טו׳ ו ב ס פ ר י ם‬
‫שיחה הה״פ ח ש ״ ג א ו ת מז‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫— אלו‪:‬‬ ‫ובפרס‬
‫תקסט‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשי״ב‬

‫יודע לשאול‪ .‬את כולם צריך לקבץ ל״סדר של פסח״‪ ,‬ולפי דעתו ויכולת הבנתו‬
‫של ס — אביו מלמדו‪.‬‬

‫וסיומו של חג הפסח‪ ,‬נסו של יום‪ ,‬אשר קרע לנו הקב׳׳ה את הים וכל‬
‫אחד ואחת מישראל הורה באצבעו ואמר‪ :‬זה א־לי ואנוהו‪ ,‬הנה הבגים והבנות‬
‫אשר נולדו ונתגדלו בשעת קושי הגלות׳ ילדים אלו הכירו להקב״ה תחלה‪.‬‬

‫אחת ההודאות בזה‪ ,‬הוראה למעשה בפועל בחיינו היום יומיים‪:‬‬

‫נעוץ סופו של חג בתחילתו‪.‬‬

‫על כל אחד ואחת להשתדל בכל עוז ומרץ׳ לחפש דרכים עצזת‬
‫ותחבולות )אף אם על ידי זה מוכרה יהי׳ לעשות היפך טבעו ולשנות ההרגל‬
‫שלוי‪ ,‬ובלבד —( לכבוש את הדור הצעיר‪ ,‬ולקרב את כל בני ובנות ישראל‪,‬‬
‫אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול‪ ,‬לתורה ומצוות‪,‬‬

‫ואז מובטחים אנו אשר בנערינו ובזקנינו גלך — לקראת הגאולה —‬

‫בבנינו ובבנותינו‪.‬‬
‫ודור שלנו‪ ,‬דור אשר נולד ונתגדל בעת קושי הגלות הגזירות ושמדות‬
‫ר״ל‪ ,‬ואשר גם על שארית הפליטה‪ ,‬ובפרט על הילדים אשר נתן והשאיר לנו‬
‫ה׳ לאותות ולמופתים )שתתקיים תורה בישראל על ידם( יש קמים עליהם‬

‫דש׳׳י ישעי׳ ח‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫שתתקיים תורה ‪:‬‬

‫כוונתי כ פ ש ו ט ה ‪ ,‬שבני ה י ש י ב ו ת הורגלו בענין ז ת ל מ ו ד ‪ .‬גדול‪ ,‬ו ב מ י ל א ח ד ש‬ ‫*(‬

‫בעיניהם ה ד ר ן להקדיש ח ל ק מ ז מ נ ם שיכולים ל ש ג ש ג ב ת ו ר ה ו ת ח ת זה ל ה ש ת מ ש בו ל ק ר ב‬
‫ה ס ב י ב ה שלו בענינים פשוטים‪ ,‬כ מ ו ש מ י ר ת ש ב ת ‪ ,‬ל י מ ו ד אל״ף ב י ״ ת ‪ ,‬עברי ו נ ו י וכו ׳‬
‫ו כ מ ה בני ה י ש י ב ו ת מ ט ע י מ י ם ז ה לעצמם‪ ,‬ש ו ה ו מצד יראת שמים‪ ,‬ש כ י ו ן ש פ ס ק ו רז״ל‬
‫שנזצוה ש א פ ש ר ל ע ש ו ת ה ע ״ י אחרים‪ ,‬הרי א י ן מ ב ט ל י ן ת ״ ת ב ש ב י ל זה ואפי׳ ת ש ב ״ ר‬
‫אין מ ב ט ל י ן ב ש ב י ל בנין ב י ת ה מ ק ד ש וכו׳ וכוי הדי אין להם ל ה פ ר ד ח ״ ו מן ה ת ו ר ה‬
‫אפילו ‪:‬לרגע‪ ,‬ועל ה ק ב ״ ה ל ה ב ט י ח א ת ה ח י נ ו ך ה ב ש ר של בני ו ב נ ו ת ישראל העונזדים‬
‫ב ס כ נ ת ט מ י ע ה וכפירה היל״ת‪ ,‬אבל ב א מ ת אין זה מצד היראת שמים‪ ,‬כי מ צ ו ה ע ו ב ר ת‬
‫היא ואין די א ח ר י ם ה ע ו ש י ם אותה‪ ,‬אלא זהו נועצת היצר )וכידוע ה פ י ר ו ש במרז׳׳ל‬
‫כ ן היא א ו מ נ ת ו של היצה״ר‪ ,‬היום א ו מ ד לו ע ש ה כ ן ונוי‪ ,‬ש ל כ א ו ר ה אינו מ ו ב ן מהו‬
‫ה ל ש ו ן כך ש ת י ' צ״ל ע ש ה ואת‪ ,‬אלא שדרך היצה׳׳ר הוא ש ב ת ח ל ה כ ש ב א להארם‬
‫הירא ושלם א מ י ר ת ו כך‪ ,‬שגם הוא — ה י צ ה ״ ר — מסכים ע״ז‪ ,‬אלא ש מ ע ר ב בזת‬
‫ט ע ם שיש לו אחידה בוה‪ ,‬ו ב מ י ל א נ ע ב ו ר א י ז ה ז מ ן ‪ ,‬ש נ ו ח לו ל ה ת פ ש ט יותר‪ ,‬עי״ו‬
‫ניתן לו ה א פ ש ר י ו ת ש י א מ ר ס ו ״ ס ‪ ,‬לך ו ע ב ו ד ע״ו(‪ ,‬ובענין וה יש לחזהר ב פ ר ט מ ה ס ת ו ת‬
‫היצה״ר‪ ,‬כ י ו ן שאצל בני ה י ש י ב ו ת זה ו הטבע שלהם‪ ,‬וכידוע שאלו ה ש ו ק ד י ם ב ת ו ר ה בילךותם‬
‫)היינו קודם ש מ ב י נ י ם ב ש כ ל גודל ע ד ך ה ת ו ר ה ( ה ״ ה שקדנים ב ט ב ע ‪ ,‬ואינם להוטים כ״כ‬
‫אחרי עניני ש ח ו ק ו ק ל ו ת ראש‪ ,‬וההרגל שלהם‪ ,‬כ ׳ אפילו אלו ש נ כ נ ס ו ל ה י ט י ב ה לא ב ר צ ו ן‬
‫עצמם או ע׳׳פ הכרח הורים ומורים‪ ,‬אף שזה ה י פ ך טבעם‪ ,‬הנה אחרי ש ה ו ר ג ל ו בחיי‬
‫ה י ש י ב ה וסדרה‪ ,‬ק ש ח להם ל פ ר ו ש מזה‪ ,‬ו כ י ז ו ע מ א מ ר ה ח נ ם אשר הרגל נ ע ש ה טבע שני‪.‬‬
‫) מ מ כ ת ב ב׳ ת מ ה ת ש ״ ב (‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תקע‬

‫לכלותם‪ ,‬הי׳ לא תהי׳‪ ,‬על ידי חינוך האומר לרע טוב ולטוב רע‪ ,‬השם חושך‬
‫לאור ואור לחושך‪ ,‬מר למתוק ומתוק למר‪ ,‬כי מאס את תורת ה׳ צבאות‪.‬‬

‫הנה הקב״ה יצילם ויצילנו מידם‪ ,‬ודור זה יזכה׳ במהרה בימינו‬

‫על ידי משיח צדקנו‪ ,‬להיות גם דור הגאולה‪ ,‬גאולה האמתית‪ ,‬כיעוד נביאינו‬
‫הקדושים — לא בחיל ולא בכה כי אם ברוח ה׳ צבאות‪,‬‬

‫וכל אחד ואחת יכירהו‪ ,‬יורה כאצבע ויאמר*‬

‫הנה אלקיגו זה קוינו לו ויושיענו‪ ,‬זה ה׳ קוינו לו גגילה ונשמחה‬

‫בישועתו‪.‬‬
‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫ה א ו מ ר לרע ‪ :‬ראה ישעי' ה‪ ,‬כ־כד‪.‬‬

‫ה נ ה א ל ק י מ ‪ :‬ראה ש מ ו ת רבה ס ו ף ׳םנ״ג‪ .‬ונתבאר בד״ד! ויבוא משה תדנ״ד‪.‬‬

‫^‪00‬‬
‫תקעא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשי״ב‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א בחודש הגאולה‪ ,‬ה׳תשי״ב‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל תלמידי הישיבות‬

‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫ברשות הרבנים הגאונים שליט״א‪ ,‬מגהלי הישיבות‪ ,‬הנני פוגה אליכם‬

‫בזה ידידי‪ ,‬תלמידי הישיבות‪ ,‬ביהוד‪ ,‬נוסף על מכתבי הכללי מראשיחודש ניסן‪.‬‬

‫תחלת חג הפסח‪ ,‬המתקרב ובא עלינו ועל כל ישראל לטובה‪ ,‬הוא‬

‫עריכת ה״סדר״‪ ,‬אשר כל אדם צריך להיות ״חרד באימה לקיים מאמר חכמים‬
‫שתקנו מצות הסדר ו ה ג ד ה ‪ . .‬שאין שום דבר ריק בהן״‪.‬‬

‫וכנגד ארבעה בנים דברה תורה בענין והגדת לבנך‪ :‬אחד חכם ואחד‬
‫רשע ואחד תם ואתד שאינו יודע לשאול‪ .‬וסמך‪ ,‬בעל ההגדה‪ ,‬לבן רשע תיכף‬
‫לבן חכם‪ .‬ובתוספות ואייו ״ואחד רשע״ — וא״ו המוסיף‪.‬‬

‫זאת אומרת־ א( גם לבן רשע יש תקוה‪ ,‬כי המקום מזמין לו בן חכם‬

‫שיכול להשפיע עליו ולעזור לו להיטיב דרכיו — ובלבד שיתוסף‪ ,‬מי שהיי‬
‫רשע עד עתה‪ ,‬לחכם‪ ,‬וייעשה טפל אליו‪ .‬ב( אין לחכם לומר מה לי ולרשע‪,‬‬
‫יאבד ברשעו — כי כל ישראל ערכין )ומעורבין( זה בזה‪ ,‬ועל כל אחד מוטל‬
‫להשתדל להחזירו למוטב‪ .‬ובלבד שיזכור תמיד שהרשע נתוסף נטפל אליו‪,‬‬
‫להיות מושפע ומקבל מהחכם‪ ,‬ולא להיפר• ג( על החכם לזכור תמיד אשר‬
‫לפתח חטאת רובץ‪ ,‬וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו‪ ,‬וצופה רשע )שבקרבו(‬
‫לצדיק ומבקש להמיתו — ולכן צדיד לדקדק על עצמו ביותר‪ ,‬ולבקש רחמים‬
‫שהקב״ה יעזור לו‪ ,‬שרק בזה יוכל לו — לרשע שבקרבו‪.‬‬

‫ואם בנוגע לרשע צריד להשתדל לעזור לו )בזהירות הראוי׳‪ ,‬כנ״ל(‪,‬‬

‫על אחת כמה וכמה — בנוגע לתם )טפש( ובנוגע לשאינו יודע לשאול‪.‬‬

‫ב א י מ ה ‪ :‬מהרי״ל‪.‬‬ ‫חרז‬
‫ר ש ע ה י נ ף ל ב ן ח נ ם ‪ :‬ובפרט שעם״י סדר ה עולמות אבי״ע — צ״ל לבסוף‪ .‬וראה‬
‫אבוורהם‪.‬‬
‫וא״ו ה מ ו ס י ף ‪ :‬ביון דבלא וא״ו אין מקום לטעות — גם לר׳ יונתן הוא להוסיף‬
‫)רש״י מ נ ח ו ת צא‪ ,‬רע״א(‪ .‬וכיון דחליא בסברא אין לחלק בין לשון תורה ללשון חכמים‪.‬‬
‫ועיין בספרים שהובאו בשד״ח כללים וא״ו ס״ ק ח־יג‪.‬‬
‫כל א ח ד ‪ :‬תניא פל״ב‪.‬‬ ‫ועל‬
‫ח ט א ת ‪ :‬ראה תניא ׳םי״כ‬ ‫לפתח‬
‫ב‪.‬‬ ‫נב׳‬ ‫סוכה‬ ‫)שבקרבו( ‪ . .‬ט ר ק בזח ‪:‬‬ ‫רשע‬
‫פ״י ה״ד‪.‬‬ ‫פסחים‬ ‫ירושלמי‬ ‫טפש ‪:‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תקעב‬

‫וכשהבן חכם מוסיף ומצרף ומזכך ומגבי׳ את הרשע‪ ,‬והתם׳ ושאיגו‬

‫יודע לשאול‪ ,‬אשר בכל אחד מהם בא ואי׳ו המוסיף בתחילתו‪ ,‬וא״ו דא אות אמת‪,‬‬
‫המשכת תורת אמת׳ אז ממלאים את בקשתנו! ברכנו אבינו כולנו כאחד‪.‬‬

‫כמו שהי׳ בעת שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא‪ ,‬ויחן שם ישראל‬
‫— ל׳ יחיד‪.‬‬

‫העם‬ ‫בהוציאך את‬ ‫אשר זהו תכלית עגין יציאת מצרים‪ ,‬כאמור!‬
‫ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה‪,‬‬

‫אלא שאח״כ גרש החטא ונתגשמו הם והעולם‪ ,‬ועל ידי העבודה עתה‪,‬‬
‫חוזרים ומבררים ומזככים‪ ,‬עד שבימות המשיח יוגמר הבירור ויזדכך גשמיות‬
‫הגוף והעולם ונגלה כבוד הוי׳‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫כתוב המכתב לחה״פ הבע״ל אבל תוכנו — בכל עת זמנו הוא‪.‬‬ ‫נ‪ .‬ב‪.‬‬

‫זא אות אמת ‪ :‬זוהר ח״ג גתוולתו‪.‬‬

‫כולנו נאחד! תניא ‪:‬פלי?‪.‬‬
‫דחן שם ישראל‪ :‬מכילתא הובא ב&ירש״י על התורה‪.‬‬
‫אלא שאחר נ ן ‪ :‬תניא ספל״ו‪.‬‬
‫תקעג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשי״ג‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן ה׳חשי״ג‪ ,‬ברוקלץ‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬
‫די בבל אתר ואתר‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫שלום רב וברכה!‬
‫ימי חג המצות‪ ,‬זכר צאתנו מארץ מצרים‪ ,‬זמן חירותנו‪ ,‬ממשמשים‬
‫ובאים‪.‬‬
‫ידוע ענין הזכרון והמדמה והמצייר‪ ,‬אשר פועל הוא בנפש האדם הזוכר‬
‫ומדמה רגש ומצב רוח דומה‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬למצב רוח בו נמצא‪ ,‬הוא או‬
‫אדם כדוגמתו‪ ,‬בעת המאורע עצמו‪ .‬וככל אשר יגדל תוקף בחות נפשו וממשלתם‬
‫על הגוף‪ ,‬הקשור ואסור בזמן ומקום‪ ,‬כן יתקרב יותר ויותר מצב נפשו בעת‬
‫הזכרון — להמצב בעת המאורע‪.‬‬
‫ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח‪ ,‬באתערותא דלתתא אתעדותא דלעילא‪,‬‬
‫וכדרז״ל ״והימים האלה נזכרים ונעשים‪ ,‬שבהזכר זכרם למטה נעשים בפועל‬
‫למעלה״‪ ,‬ובמילא גשפעים גם למטה ומתעוררים כל הענינים הקשורים בימים‬
‫ההם‪.‬‬

‫וזהו אחד הטעמים שנצטווינו לזכור יציאת מצרים בכל דור ודור‪ ,‬בכל‬
‫יום ויום — לרבות הלילות‪ ,‬לראות עצמו כאלו הוא בעצמו יצא היום ממצרים‪,‬‬
‫יצא לחירות ונפדה‪,‬‬

‫כי בכל יום ויום צריכה להיות ״יציאת מצרים״ — יציאת נפש האלקית‬
‫ממאסר הגוף‪ ,‬יציאה לחירות אמתית‪.‬‬

‫ואיזוהי חירות אמתית׳‬

‫חירות בכל מיני חירות — חירות מן השעבוד‪ ,‬חירות מן הימורים —‬

‫שעבוד ויסורים גשמיים‪ ,‬שעבוד ויסורים רוחניים‪.‬‬

‫ומתאים ל ה ח ו ז ק ו ע ו מ ק הנדרשים בהדגש ומצב רוח הבאים על‬ ‫פחות או י ו ת ר ‪:‬‬

‫חיוב הזכרון‪ ,‬אם רק בלב )במחשבה( או גם ב פ ה ובמעשה‪— .‬‬ ‫ידי הזכרון — הוא אופן‬
‫ג״כ חיוב זכרון יציאת מצרים ב כ ל השגה‪ ,‬אשר דיו במחשבד״‬ ‫ל כ מ ה דעות בזה מ ח ו ל ק‬
‫שאגת ארי׳ ס ו ״ ס יג‪ .‬מ נ ח ת חנוך מ׳ כא‪ .‬שד״ח כ ל ל י ם ‪ 11‬יג‪.‬‬ ‫משא״כ בליל פ ס ח )ראה‬
‫ואכ״מ(‪.‬‬
‫רפו א‪.‬‬
‫׳‬ ‫ורוח ‪ . .‬רוח י‪ .‬זהר ח״ב קסב‪ ,‬ג ‪ .‬תודה אור לח‪ ,‬ד‪ .‬א ו ה ״ ת‬
‫ו כ ד ר ז ״ ל ‪ :‬הרמ״ז בס׳ יתקון שובבים הובא ב ס פ ר לב דוד פכ׳׳ט‪ — .‬והזמן מצד‬
‫עצמו מסוגל לזה‪ ,‬וכמו שהאריך בלב דוד שם‪ .‬וידועה ג״כ הראי׳ מ מ ש נ ה ספ׳׳ג ד ג ט י ן ‪:‬‬
‫•בודקין א ת היין כו׳ ובהוצאת סמדר כוי‪.‬‬
‫לראות עצמו ‪ . .‬ממאסר הנוף ‪ :‬רמב״ם הל׳ חמץ ומצה פ׳׳ז ה׳׳ו‪ .‬ת נ י א פ מ ״ ז ‪.‬‬
‫ח י ר ו ת ‪ . .‬מן חיסורים ‪ :‬זהר ח״ב קייד‪ ,‬א‪ .‬עירובין נד‪ ,‬א‪ .‬שמ״ר פמ׳׳א‪ ,‬ז‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תקעד‬

‫עבודה שעל האדם עצמו לעבדה בכל יום ויום היא — יציאת מצרים‬
‫ברוחניות‪ ,‬יציאה מהמצרים ומההגבלות של הגוף ונפש הבהמית שלו‪ ,‬משעבוד‬
‫יצרו הרע‪.‬‬
‫וכאשר משחרר האדם את עצמו מיצרו הרע —‬
‫בעזר הקב״ה‪ ,‬הבוחר בישראל עמו והוציאם ממצרים מקום הזוהמא‪ ,‬ועל‬
‫ידי עסק התורה —‬

‫משתחרר על ידי זה משעבוד ויסורים רוחניים — המלחמה העצומה‬

‫של היצרים בנפשו — ומשעבוד ויסורים גשמיים‪,‬‬

‫וכמו שנאמר‪ :‬אם בחוקותי תלכו גו׳ ונתתי גשמיכם גו׳ ונתתי שלום‬
‫בארץ גו׳ אני הוי׳ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים•‬

‫בברכה לחג הפסח בשר ושמח‪,‬‬

‫ולחירות אמתית במהרה בימינו על ידי‬
‫גאולתנו האמתית והשלימה על ידי משיח‬
‫צדקנו‬

‫י צ י א ת מצרים ב ר ו ח נ י ו ת ‪ :‬דאה ד״ה בכל דור — לכ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה‬

‫זי״ע — )ס׳ המאמרים — אידית(‪.‬‬ ‫נבג״מ‬
‫בעזר ה ק ב ״ ה ‪ . .‬ע‪0‬ק ה ת ו ד ה ‪ :‬ס ו כ ה נב‪ ,‬ב‪ .‬תניא פמ׳׳ו‪ .‬קדושין ל׳ ב‪.‬‬
‫תקעה‬ ‫ב• ניסן‪ ,‬תשט״ז‬

‫ב״ה‪ ,‬ב׳ ניסן ה׳תשט״ז‪ .‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫צו אחינו בני ישראל‪,‬‬
‫און עסקני החינוך בפרט‪,‬‬
‫בכל אתר ואתר‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫וברכה י‪.‬‬ ‫שלום‬

‫חג הפסח‪ ,‬דער ערשטער יום־טוב וואס איז אונז געגעבן געווארן‪ ,‬איז‬
‫םיי פאר דעם כלל ישראל‪ ,‬סיי פאר יעדן אידן בפרט‪ ,‬פארבונדן ספעציעל‬
‫מיט דעם ענין פון חינוך‪.‬‬

‫פאר כללות ישראל — איז יציאת מצרים געווען זייער געבורט אלם א‬
‫פאלק און דעד אנהייב פון דער צוגרייטונג צו קבלת התורה‪ ,‬וואס תורה איז‬
‫איר אינהאלט הוראה — אן אנווייזונג און דערציאונג אין א דרך־חיים׳‬
‫לעבענס־פירונג‪.‬‬

‫פאר יעדן אידן בפרט — האט די תורה ספעציעל אונטערשטראכן‪:‬‬

‫והגדת לבנך‪ ,‬די דערציאונג פונם ק י נ ה וואס איו איינע פון די עקריות׳דיקע‬
‫נקודות פון דעם יום־טוב פסח‪.‬‬

‫פסח איז דעריבעד א פאסענדע צייט אריינצוטראכטן זיר אין די סדרים‬

‫און אופנים פון חינוך‪ ,‬און ווי אזוי דאס ווערט דורכגעפירט למעשה‪ ,‬בפרט‬
‫בהגוגע צו די ימים־טובים‪.‬‬
‫ימים־טובים‪ ,‬און פסח ספעציעל‪ ,‬זיינען פאדבוגדן מיט פיל דינים און‬
‫מנהגים‪ ,‬וואס אויסער זייער באדייטונג בשעת מעשה‪ ,‬דארף זייער השפעה זיר‬
‫ציען און אריינדריגגען אינם טאג־טעגלעכן לעבן אויך א גאנץ יאר‪.‬‬

‫ווי וויכטיק דאם איז פאר יעדן אידן‪ ,‬נאך פיל וויכטיקער איז די השפעה‬
‫פאר דעד יוגנט און פאר קינדער בפרט‪.‬‬

‫פאקטיש‪ ,‬אבער‪ ,‬צוליב פארשידענע סיבות‪ ,‬איז אנשטאט וואס אין‬

‫די טעג פון ימים־טובים האט די השפעה געדארפט פארשטארקט און פאר־‬
‫גרעסערט ווערן — ווערן די קינדער און תלמידים‪ ,‬אינגלעד און מיידלעד‪,‬‬
‫באפרייט פון דער השפעה פון דעד ישיבה‪ ,‬ישיבה־קטנה און תלמוד־תורה‪ ,‬און‬
‫ניט גאר אויף די טעג פון יום־טוב‪ ,‬נאר אויר א געוויסע צייט פאר דעם‪.‬‬

‫אין דער אלטער היים‪ ,‬האט די באפרייאונג פון תלמידים אין די ‪/‬׳בין־‬
‫הזמנים״ זיר ניט אפגערופן שעדלעד אויף זייער חינוך׳ ווייל די גאס‪ ,‬און די‬
‫היים אודאי האבן געגעבן דעם קינד און די יוגנט א לעבעדיקע‪ ,‬ווארימע אט־‬
‫מאספעדע פון יהדות און קיים המצוות אין טעגלעכן לעבן אין דעד פולסטער‬
‫מאס! די אויפגאבע פון די מוסדות חינוך איז געווען בעיקר צו געבן די תלמידים‬
‫ידיעות אין דעד תורה‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תקעו‬

‫אין אונזער צייט‪ ,‬אבער‪ ,‬און םפעציעל אין דעד לאנד‪ ,‬איז די אויפגאבע‬
‫פון די מוסדות חינוך ניט נאד צו בארייבערן די ידיעות פון די תלמידימ אין‬
‫תורה ויהדות‪ ,‬נאר דער עיקר העיקרים איינצופלאנצן אין זיי יראת־שמים‪ ,‬קיופ‬
‫המצוות בהידור און א אידישן לעבנס־שטייגער בכלל‪.‬‬

‫אזוי ארום‪ ,‬איז דאס איבעררייסן פון דעד השפעה פון די מוסדות חינוך‬
‫אין די צייטן פון ״בין הזמנים״ און פון די טעג פון יום־טוב בפרט‪ ,‬בארויבט‬
‫עס די תלמידים פון א לעבנם־נויטווענדיקע השפעה און דוקא אין א צייט‪,‬‬
‫ווען זיי דארפן דאס באקומען אין דער גרעסט מעגליכער מאס‪.‬‬

‫איך ווענדע זיך דערמיט צו יעדערן וואם טוט אדער קען טאן אין חינוך‬
‫הכשר‪ ,‬און צו די עלטערן בכלל‪ ,‬צו פארריכטן דעם באדויערנדן מצב דורך די‬
‫פאסענדע מיטלען‪ .‬און דער עיקר‪:‬‬

‫א( אייגארדענען‪ ,‬אז ערב יום טוב אדער ווייגיגםטענס אמ־‬

‫נאענטסטען צו יום טוב זאלן די קינדער באקומען נאכאמאל די‬
‫נויטיקע אנווייזונגען און הדרכה אין די דינים ומנהגים פון דעם‬
‫באטרעפנדן יום טוב‪ ,‬און וועגן זיין אינהאלט און בעדייטונג‪.‬‬

‫‪ p‬איינארדענען‪ ,‬וואם ס׳איז אומבאדיגגט נויטיג‪ ,‬אז אויך‬

‫אין די טעג פון יום טוב‪ ,‬יעדנפאלם אין די טעג פון חול־המועד‪ ,‬זאלן‬
‫זיך די מחנכים צוזאמענטרעפן מיט די קינדער אויף א פאסנדן אופן‪,‬‬
‫כדי אויסצוניצן די דאזיקע ימי־םגולה צו פארשטארקן די השפעה‬
‫אויף די קינדער אין אלע ענינים וואס זיינען פארבונדן מיט דעם‬
‫יום טוב בכלל און בהנוגע לפועל בפרט‪.‬‬

‫און זיכער קען מען געפינען וועגען און מיטלען בייצוקומען‬

‫די פראבלזןמעז וועלכע זיינען פארבונדען מיט ווייטקייט אין ארט‬
‫אדער צושפרייטקייט פון די קינדער‪ ,‬ווארום דאס צוזאמענטרעפן זיך‬
‫יום טוב קען דאך איינגעארדענט ווערן ניט דוקא אין דעם בנין פון‬
‫מוסד חינוך! דא איז אויך ניט אזוי נוגע דער טעכנישער סדר פון‬
‫פארשידענע כיתות‪ ,‬מחנכים אד״ג׳ ווארום דא האנדלט זיך וועגן א‬
‫לימוד און הדרכה‪ ,‬וועלכע קען פאראייניקן תלמידים פון פארשידענע‬
‫כיתות וכוי‪.‬‬

‫ג( די עלטערן זאלן זיך ניט פארלאזן אינגאנצן אויף די מוסדות‬

‫חינוך נאר אויך פון דיער זייט צו נעמען אין אכט‪ ,‬אז פון איין זייט איז‬
‫די השפעה פון דער גאס א שעדלעכע‪ ,‬און פון דעד אנדער זייט‪ ,‬האבן‬
‫די קיגדער מעד פרייע צייט אין די טעג פון יום טוב און בין הזמנים‬
‫— וואס דערפאר איז דאמאלס פיל גרעסער די אחריות פון עלטערן‬
‫פאר דער השפעה אויף זייערע קיגדעד‪ ,‬אבער אויך זייערע מעגליכ־‬
‫קייטן זיינען פיל גרעסער‪.‬‬
‫תקעז‬ ‫ב׳ ניסן‪ ,‬תשט״ז‬

‫דער אויבערשטער זאל העלפן‪ ,‬אז אלע בנים ובנות‪ ,‬אלע קינדער פון‬
‫אלע פיד סוגים וועלכע ווערן אויסגערעכנט אין דער הגדה‪ ,‬זאלן צוזאמענגעקליבן‬
‫ווערן בא איין טיש מיט דעם צוועק דורכצופירן העדות והחוקים והמשפטים‬
‫אשר צוה ה׳ אלקינו‪ ,‬און זיי אלע זאלן זיין גוטע שואלים׳ פרעגן בכדי צו‬
‫וויסן און אויספאלגן דעס אמתין ענטפער פון דער תורה‪.‬‬

‫גליות׳ צוזאמענקלייבען בא א תורה סדר אויך‬ ‫און דעד אנהויב פון קיבוץ‬
‫אויך פארשנעלערן די אתחלתא דגאולה און‬ ‫די פארוואגעלטע קינדער‪ ,‬זאל‬
‫משיח צדקנו‪ ,‬ווען עס וועט מקוים ווערן דעד‬ ‫גאולה האמתית והשלימה על ידי‬
‫דעם סדר‪ :‬השתא עבדין לשנה הבאה בגי חורין‪.‬‬ ‫וואונטש מיט וועלכן מיד הייבן אן‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫מכתבים כלליים‬ ‫תקעח‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן ה׳תשי״ז‪ ,‬בח־קלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫צו אחינו בני ישראל‪,‬‬
‫און עסקני החינוך בפרט‪,‬‬
‫בכל אתר ואתר‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫פסח הויבט זיך אן מיט כי ישאלך בנך — אז דיין זון וועט דיר פרעגן‪,‬‬
‫והגדת לבנך — זאלסט דו זאגן דיין זוץ‪ .‬און עם זיינען דא פארשיעדענע אופנים‬
‫אין דעם פדעגען און דעם ענטפערן — לויט די פיר ערליי ״בנים״ — חכם׳‬
‫רשע׳ תם און שאיגו יודע לשאול‪.‬‬

‫צוזאמען מיט דער פערשידענהייט פון די פיר בנים‪ ,‬זייער היפך׳דיקייט‬

‫איינער פון דעם צווייטן — האבען זיי אבער אלע א צד השווה‪ ,‬געמענזאמעס‪:‬‬
‫אפילו דער רשע איז אויך דא בא דעד עבודה־סדר׳ ער טרעפט זיר׳ לעבט‬
‫צוזאמען און אינטערעסירט זיך מיט די עובדי העבודה‪ ,‬מיט תורה ומצות‬
‫לעבען‪.‬‬
‫וואס דאס גיט א האפנונג און גאר א שטאדקע האפנונג׳ אז ניט נאד‬
‫דער תם און דעד שאינו יודע לשאול‪ ,‬נאד אויך דער רשע׳ וועלען ווערען‬
‫חכמים׳ פולע באוואוסטזיניקע אידען שומרי תורה ומצוה‪.‬‬

‫ליידער אבער איז פאראן ובפרט אין אונזער צייט פון חשך כפול ומכופל‪,‬‬
‫נאך אן• ארט בנים‪ :‬דעד קינד וואס איז גאר ניטא צום סדר‪ .‬ער פרעגט קיץ‬
‫קשיות ניט‪ ,‬ווייל ער האט גאר ניט צו טאן מיט תורה ומצות‪ ,‬מיט אמת־אידישע‬
‫דינים און מנהגים‪ .‬ער ווייס ניט אז ס׳איז דא אן ‪,‬׳עבודה הזאת״ — א סדר‬
‫של פסח‪ ,‬א יציאת מצרים און קבלת התורה‪.‬‬

‫מיט די קינדער מוז מען זיך אפגעבען לאנג לאנג נאך פאר פסח און‬
‫פאר דעד סדר נאכט‪ ,‬און אויך אויף זיי דארפען זיך אפגעבען מיט מסירת‬
‫נפש און אהבת ישראל‪,‬‬

‫ווארום אויף קיץ איינציג אידיש קינד טאד מען ניט פארגעסען‪ ,‬און אלע‬
‫כחות מוז מען אנווענדען אום ארויסצושלעפען אים פון זיין מצב און צוריק־‬
‫ברעגגען עם צום אידישען סדר־טיש‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ווי אין אלע טוט־ווייע ערשיינונגען‪ ,‬וואם כדי צו פארריכטען דעם מצב‬
‫דארף מען פריער וויסען וואס זיינען די סיבות וועלכע האבען געבראכט‬
‫דערצו׳ אזוי אויך אין דעם פאל‪.‬‬
‫צום באדויערען מוז מען אנערקענען‪ ,‬אז כמעט אלעמאל זיינען שולדיק‬
‫אין דעם מצב פון דעם ארט קינדער‪ ,‬הויפטזעכלעך די עלטערען‪.‬‬
‫תקעגי‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשי״ז‬

‫קומענדיק אין א ניי לאנד און געפינענדיק זיך אין א סביבה וואו מען‬
‫איז א קלייגע מיגדערהייט און אנשטויסענדיק זיך אויף שוועריקייטען‪ ,‬וועלכע‬
‫זיינען בכלל אומפארמ‪-‬־ידלעך בא יעדער איבערזידלונג פון ארט צו ארט‪,‬‬
‫האבען זיו א טייל עלטערען איינגערעדט‪ ,‬אז דער איינציקער וועג אויסצומיידען‬
‫די שוועריקייטען איז — וואס גיכער אויסצוגלייכן זיך אין אלעס מיט דער‬
‫ארומיקער סביבה‪ ,‬דורך דעם אראפווארפן פון זיך דעם עול תודה און שמירת‬
‫המצוות‪ .‬אויב אפילו בא זיך אליין האט מען דאם ניט לייכט און ניט אין דעד‬
‫פולער מאס געקענט פועל׳ן‪ ,‬האט מען אבער באשלאסען‪ ,‬אז די קינדער‬
‫זאלען דעם געראנגעל ניט דארפען דורכמאכען‪.‬‬

‫מען האט זיר אליין איינגערעדט און אויר בעאיינפלוסט די קינדער‬

‫— אז אידישקייט‪ ,‬תורה ומצות‪ ,‬זיינען ניט צוגעפאםט פאר איצטיגען לעבען‬
‫ובפרט אין א נייעם אדט‪ .‬אין אמת אידישען ארט לעבען האט מען געזוכט‬
‫און במילא‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬אויר ״געזעך בלויז חסרונות‪ ,‬און אין דעד סביבה ארוט‬
‫— בלויז מעלות‪.‬‬

‫דורר דעם דאזיקען צוגאנג האבען די אויבענדערמאנטע עלטערען‬

‫געזוכט צו פארזיכערען די עקזיסטענץ פון די קינדער אין דער נייער סביבה‪.‬‬
‫זיי האבען אבער דערביי פארגעסען‪,‬‬

‫אז א מענטש קאן ניט עקזיסטירען — ווי א מענטש דארף עקזיסטירען‬

‫— אויב ער גיט אויף זיין נשמה לעבען‪ ,‬זיין גאנצע רוחניות — צוליב‬
‫גוף און גשמיות‪.‬‬

‫מען האט אייר ניט גענומען אין באטראכט אז יעדער סתם־גאכמאכען‬

‫איז פאלש און רופט ארויס פאראכטונג אפילו בא די וועמען מען וויל נאכלויפען‬
‫און חנפענען‪,‬‬

‫און אז אויב די סביבה און די מערהייט איז ניט איינגעשטעלט אויף‬

‫צדק אץ יושר‪ ,‬וועלען זיי םיי ווי סיי וועלען דערדריקען די שוואכערע אץ די‬
‫מינדערהייט‪.‬‬

‫דעד זעלבער פאלשער צוגאנג‪ ,‬צו לייזען די לאגע פון א מינדערהייט‬

‫אין א ניט פריינטליכע סביבה דורד אויפלייזען זיר‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬אין תור גענומען‪,‬‬
‫דורד זעלבסטמארד‪ ,‬אדער ווייניגסטענס דורד זעלבסטפארקריפלונג‪ ,‬איז‬
‫געמאכט געווארען ניט נאד דורר יחידים‪ .‬נאר ליידער׳ אויר דורד בעשטימטע‬
‫גרופען אידען פאראייגיגטע צווישען זיר דויד געמיינזאמע אומשטענדען‪ ,‬און‬
‫דערפון זיינען אויסגעוואקסען די פארשידענע באוועגונגען וואס‪ ,‬אפען אדער‬
‫פאדשטעלט‪ ,‬האבען זיי מלחמה געגען דער תורה ציווה לנו משה וואס ער‬
‫האט איר מקבל געווען פון ה׳ אחד פאר אידען וואס זייגען אחד בארץ‪,‬‬
‫באוועגונגען וואס ניט קוקענדיג אויף זייערע מלחמות צווישען זיר‪ ,‬זיינען זיי‬
‫אלע געבויט אויפן זעלבען געדאנק‪ :‬נהי׳ כגוים כמשפחות הארצות לשרת‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תקפ‬

‫עץ ואבן )לאמיר זיין ווי די פעלקער‪ ,‬ווי די משפחות פון די לענדער‪ ,‬דינען‬
‫צו האלץ און שטיין‪ .‬יחזקאל כ׳ לב(‪.‬‬

‫־(־‬ ‫‪#‬‬ ‫*‬

‫די רעזולטאטען פון דעם דאזיקעו דורך־און־דורך פאלשען צוגאנג‬
‫זיינען געווען‪ ,‬אז טויזענטער און טויזענטער נפשות זייגען אפגעדיסן געווארן‬
‫פון זייער אמתין לעבנס־קוואל פון אידישקייט און פון אידן‪ ,‬זיינען גייסטיג‬
‫ערמארדעט געווארן‪ .‬עם זיינען אויסגעוואקסען קינדעד׳ וועלכע זייגען שוין‬
‫איצטער טאטעס און זיידעם‪ ,‬וואט ניט נאד זיי זיינען ניט אין דעם סוג פון‬
‫חכם‪ ,‬תם אדער שאינו יודע לשאול׳ נאד אפילו קיץ רשע אויר ניט‪.‬‬

‫זיי האבען פארלארען זיר׳ און גייען פארלארען‪ ,‬ח״ו‪ ,‬פאר אידען און‬
‫אמת׳ע אידישקייט וואס חד הוא )זיינען איינס(‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫קומט יציאת מצרים און יום־טוב פסח און לערנען אונז‪ ,‬צווישען די‬
‫פיל אנדערע אנווייזונגען אויך פארן טאג־טעגליכען לעבען‪ -‬אז ניט אין דעם‬
‫פארזון־ נאכצומאכן די סביבה ליגט די האפנונג אויף גאולה און פרייהייט‪,‬‬
‫נאד פונקט פארקערט‪.‬‬

‫די אידען אין מצרים זיינען געווען א קליינע מינדערהייט אץ האבען‬

‫געלעבט אין די ערגסטע באדינגונגען‪ .‬אבער ווי חכמינו ז״ל דערציילען‪,‬‬
‫האבען זיי זיך אפגעטיילט פון דער סביבה און האבען מיט שטאלץ אפגעהיט‬
‫זייער ארט לעבן‪ ,‬טראדיציעס און אייגגארטיקייט )שהיו ישראל מצרינים שם‬
‫בלבושם ומאכלם ולשונם(‪ ,‬און דורך דעם דוקא האבען זיי פארזיבערט זייער‬
‫עקזיסטעגץ• או? אויד צוגעקומען צו דער אמת׳ער גאולה‪ ,‬קער&ערלעד און גייסטיג‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫עס איז איינע פון די לעבענם־נויטווענדיקע אויפגאבען פון אונזער צייט‬

‫אנצוווענדען די גרעסטע כוחות אויף ארייגגעבען אין דעם יונגען דור‪ ,‬און‬
‫אפילו אין די וועלכע זיינען אלט אין יארען׳ אבער יונג און קליין אין ידיעות‬
‫— די דיכטיקע אפשאצונג פון אמת׳ע אידישקייט׳ תורה־טרייע אידישקייט׳‬
‫ניט געפעלשטע אדער פארוואםערטע אידישקייט‪ ,‬און די דערקענוגג אז פון‬
‫איר היינגט אפ דעם עצם קיום פון א אידען׳ פון יעדער אידען‪ ,‬דעד קיום‬
‫אייד אין עולם הזה אין יערער ארט און צו יעדער צייט‪.‬‬
‫ביז אז זיי זאלען זיך אומקערען צו מסורת אבותינו אברהם יצחק‬
‫ויעקב‪ ,‬און מיט שטאלץ איינשטעלען און אפהיטען דעם אידישען שטייגער‬
‫לעכעך לעבען לויט די אנווייזונגען פון תורתנו תודת חיים‪.‬‬

‫א איד טאר זיך קיינמאל ניט מייאש זיין! א אידען טאר מען קיינמאל ניט‬
‫אויפגעבען‪ .‬און מיט דעם ריכטיגען צוגאגג פון אהבת־ישראל‪ ,‬וועט מען‬
‫תקפא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשי״ז‬

‫אויך דעם דערמאנטען סוג קינדעד ארייננעמען אין די ״ארבעה בנים״‪ ,‬און‬
‫מיט דעד צייט אויך אריינברעגגען זיי אין דעם סוג — בן חכם‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫דער אויבערשטער זאל העלפען‪ ,‬אז אלע בנים ובנות זאלען צוזאמענ־‬
‫געקליבען ווערען בא איץ טיש פון העבודה הזאת און פראווען סדר פסח‬
‫כהלכתו‪ ,‬דורכצופירן העדות והחוקים והמשפטים אשר צוד‪ ,‬ה׳ אלקינו‪,‬‬

‫און דער אנהויב פון קיבוץ גליות‪ ,‬צוזאמענקלייבען בא א תורה סדר‬

‫אויר די פארוואגעלטע קינדער‪ ,‬זאל פארשנעלערען במהרה בימינו די אתחלתא‬
‫דגאולה און בריינגען די גאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫מכתבים כלליים‬ ‫תקפב‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן ה׳תשי״ח‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫צו אחינו בני ישראל‬
‫בכל אתר ואתר‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫יעדער יום־טוב האט זיר זיין באזונדערן אינהאלט און דעדפאר אויך‬
‫זייגע םפעציעלע לערנונגען און אנווייזונגען‪ ,‬וואס זיינען נוגע יעדען וועמען‬
‫דעד יום טוב איז געגעבן געווארען‪ .‬ד‪ .‬ה‪ .‬יעדן אידן — אלס יחיד און אלס‬
‫חלק פון דעם כלל ישראל — ווי אויך דעם כלל ישראל אלס אזעלכער‪.‬‬

‫דעד כאראקטער פון יעדן יזם טוב שפיגלט ד ך אפ און דריקט זיך אויס‬
‫אין דעם נאמען פון דעם יום טוב און די מצוות‪ ,‬דינים און מנהגים וועלכע‬
‫זיינען מיט אים פארבונדן‪.‬‬

‫איינער פון די הויפט מאמענטן פון דעם יום טוב פסח איז אויך‬
‫אנגעוויזען אין דעם נאמען וואס די אנשי כנסת הגדולה האבן פאר דעם‬
‫יום טוב קובע געווען )פעסטגעזעצט( — ״זמן חירותנו״ — די צייט פון אונזער‬
‫פרייהייט‪.‬‬

‫און די תורה‪ ,‬וואט ווערט אנגערופען ״תורת חיים׳‪ /‬א וועג־ווייזעדין‬

‫אין לעבן — פאדערט פון יעדן אידן צו געדיינקען‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬איבערלעבן‪ ,‬דעם‬
‫חרות‪ ,‬יציאת מצרים‪ ,‬יעדן טאג פון אונזער לעבן‪ .‬אין דעם אויםשפראך‬
‫פון רד׳ל‪:‬‬

‫אין יעדן דור און יעדן טאג מוז א איד זעהן זיך פונקט ווי ער איז דעם‬
‫טאג ארויס פון מצרים‪,‬‬

‫דער אנזאג און פאדערונג זיינען צו יעדן דור — סיי אין די צייטען‬
‫ווען מען האט שוין דורות ליינג געהאט מלכות בית דוד און בית המקדש הי׳‬
‫קיים — סיי אין די פינסטערע צייטן פון דור השמד‪ ,‬ר״ל‪.‬‬

‫און צו יעדן אידן יעדן טאג‪ .‬כאטש נעכטן האט ער איבערגעלעבט‬

‫״יציאת מצרים״‪ ,‬דארף ער היינט פונדאםניי דורכמאכן ״יציאת מצרים״‪ ,‬און‬
‫מארגען ווידער אמאל‪.‬‬

‫מו‪.‬‬ ‫פרק‬ ‫תניא‬ ‫רו״ל ‪:‬‬ ‫פון‬ ‫אויסשפראן‬

‫פ ו נ ד א ס נ י י ד ו ר נ מ ‪ 8‬כ ן ״ י צ י א ת מ צ ר י ם ״ ‪ :‬כימי )צאתך מארץ מצרים( ל' רבים ‪. .‬‬
‫מזמן יציאת מצרים עד גאולה העתידה לבא בב״א הם ימי צאתך מארץ מצדים )ד״ה כימי‬
‫צאתך ה׳הש״ח‪ .‬וראה ג״כ לקו״ת ד״ה אלה מסעי — השני(‪.‬‬
‫תקפג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשי״ח‬

‫ווייל דער אינהאלט פון ״יציאת מצרים״ באשטייט — אין באפרייען‬

‫זיך פון די שטערונגען און באשרענקונגען‪ ,‬וועלבע שטייען אין וועג און‬
‫לאזן עם ניט צו — דין וואט ער דארף זיין און טאן וואט ער דארף טאן‪.‬‬

‫און דערפאר איז די ״יציאת מצרים״ פון נעכטן ניט גענוג פאר זיין‬
‫מצב און דרגא )שטופע( הייגט‪ ,‬און די ״יציאת מצרים״ פון היינט — וועט זיין‬
‫ניט גענוג פאר מארגן‪*.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫א בעטראכטונג‪ ,‬וואס מאכט דאס געזאגטע נאף קלארער און שארפער‪:‬‬

‫אין די דרגות אין וועלט ארום אונז — אין צומח‪ ,‬ווען אלעס וואט איז נויטיג‬
‫צום וואקםן‪ ,‬ערד‪ ,‬וואסער‪ ,‬לופט א‪ .‬ד‪ .‬ג‪ .‬איז צוגעשטעלט געווארען אין דער‬
‫פולער מאס — איז דער צומח ״באפרייט״ פון אלע זיינע ״זארג״ און שטערונגען‪.‬‬
‫און כאטש ער קען ניט אוועק פון זיין ארט‪ ,‬ער איז ״פאראורטיילט״ צו בלייבן‬
‫דארט זיינע אלע יארן — האט ער די פולע פרייהייט פון א צומח‪ .‬כל זמן ער‬
‫איז ניט מער ווי א צומח — איז ער באמת פריי‪.‬‬

‫אבער א חי‪ ,‬ווען ער איז אפילו באזארגט מיט אלע זיינע באדערפענישען‬
‫פון עסען‪ ,‬טרינקען א‪ .‬ז‪ .‬וו‪ .‬אבער ער איז געצוואונגען צו זיין אויף איין ארט‪,‬‬
‫איז דאס בא אים די גרעסטע באשרענקונג — א תפיסה‪ ,‬די שרעקליכסטע‬
‫תפיסה‪ ,‬ודיל עס פעלט אים דער עיקר פון זיין מהות )וועזן(‪.‬‬

‫א מענש‪ ,‬וואם ער איז דאד א שכלי‪ ,‬אפילו אז ער האט די פולע‬

‫פרייהייט פון בעוועגונג‪ ,‬אבער אז מען שליסט עם אפ פון שכל־לעבן — געפינט‬
‫ער זיר אין תפיסה‪ ,‬אין א תפיסה וועלכע באדויבט עם פון זיין עיקר מהות‪.‬‬

‫און אזוי אין דער וועלט פזן שכל אליין — ווער עס קאן דעדגרייכען‬
‫די העכסטע דרגות פון שכל‪ ,‬און מען באגרעניצט עם צו א שכל־לעבען‬
‫פון א קליין קינד — איז דאד דאס די שווערסטע תפיסה פון זיין אמתין אין‪.‬‬
‫און אויב ער אליין באגרעניצט זיר צו דעם‪,‬‬

‫דורך פארשפילען זיינע יארען און שכל און מעגליכקייטן אויף עסען‬
‫און טרינקען א‪ .‬ד‪ .‬ג‪ .‬און זוכען ווי צו באקומען צום עסען און טרינקען‪ ,‬און‬
‫העכער גייט ער ניט —‬
‫איז דאך‪ ,‬אין פילע היגזיכטן‪ ,‬די אייגען אויפגעשטעלטע זעלבסט‬
‫תפיסה פיל ביטערער און מי ט הארבערע תוצאות )קאנסעקווענצען(‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ר א ה ב י א ו ר ע״ז ל ע י ל ע׳ שיב‪ .‬ה מ ז ״ ל ‪.‬‬ ‫*(‬

‫מכתבים כלליים‬ ‫תקפד‬

‫אידן‪ ,‬וואס יעדער איינער פון זיי האט א נפש אלקית‪ ,‬א חלק אלוקי‬
‫ממעל ממש‪ ,‬וועלבע‪ ,‬אפילו ווען זי איז אנגעטאן אין דער נפש הבהמית‬
‫און אין גוף׳ איז זי פארבונדען מיטן אויבעדשטען‪ ,‬מיט ״אין סוף״ _ י ז‬
‫א‬

‫איר דראנג צו איר אמתיער פרייהייט‪ ,‬צו יציאת מצרים‪ ,‬א שטענדיגער און‬
‫א ״אין םוףידיגער״‪ .‬זי קען ניט בלייבן אויף איין ארט‪ .‬יעדן טאג‪ ,‬מיט דער‬
‫צוגעקומענער עלי׳ דורד תורה און מצות‪ ,‬וואס מאכן נעענטער צו אין סוף‪,‬‬
‫דערפילט זי טיף אינווייניג אז די נעכטיגע מדריגה איז שוין היינט ‪,/‬מצרים״‪,‬‬
‫פון וועלכען מען דארף ארויסגיין אום צו שטייגען העכער‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫דער אויבערשטער זאל העלפן‪ ,‬אז דער קומענדער זמן חירותנו‪ ,‬זאל‬
‫יעדן איינעם און איינע ברענגען די באפרייאונג פון אלע שטערוגגען׳ פיזישע‪,‬‬
‫מאטעריעלע און גייסטיגע‪ ,‬און מען זאל שטייגען‪ ,‬בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬אלץ‬
‫העכעד און העכער — ביז צום זמן חירותנו אין דעד פולסטער מאס — די‬
‫גאולה האמתית והשלימה דויד משיח צדקנו במהרה בימינו‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫מ ע ן ד ‪ 8‬ו ף ארויסגיין ־‪ .‬גודל ה ה כ ר ח יבזה — נראה גם מהעונש על העדרי‪ .‬וכמדז״ל‬

‫בנקדימון בן גוריון ) כ ת ו ב ו ת סו‪ ,‬ב( ור׳ חנינא בן תרדיון )ע״ז יז‪ ,‬ב( על אשר כדבעי לי׳‬
‫למיעבד לא עבד‪.‬‬
‫ש ט ״ ג ע ן ‪8 . .‬לץ ה ע כ ע ר ; ראה ב ר כ ו ת — בסופה‪ ,‬זהר ח״ב ק ל ה סע׳׳ב‪ .‬ד״ה אם‬
‫בחוקו תי ש״ת ס׳׳ה ‪ :‬מהלך )שזהו מ ע ל ת בנ׳׳י על המלאכים וכוי( הוא הילוך בבחי׳ בלי‬
‫גבול כוי‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫תקפה‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשי״ט‬

‫ב״ה‪ ,‬י׳׳א ניסן ה׳תשי״ט‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫צו אחינו בני ישראל‬
‫בכל אתר ואתר‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫דערנעעגטערנדיק זיך צום יום־טוב פון אונזער באפרייאוגג‪ ,‬חג המצות‪,‬‬

‫זמן חירותנו׳ שיק איד מיין ברכה צו אידן אומעטום‪ ,‬אז דער יום־טוב זאל אריינ־‬
‫בריינגען אין טאג־טעגלעכען לעבען פון יעדען איינעם און איינער‪ ,‬אן אמת׳ע‬
‫און פולע באפרייאונג פון אלע זארג און שטערונגען‪ ,‬מאטעריעלע און גייסטיקע‪,‬‬
‫און דערהויבען זיד צום אינערלעכען אינהאלט פון יציאת־מצרימ‪ ,‬אלם אריינפיר‬
‫צו קבלת־התורה‪ ,‬פארווירקלעכן דעם ג־טלעכען צוזאג‪ :‬בהוציאך את העם‬
‫ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה )ארויספירעגדיק דאס פאלק פון‬
‫מצרים׳ וועט איר דינען ג־ט אויף דעם בארג — סיני(‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ענינים פון תורה און מצוות זיינען‪ ,‬זעלבסטפארשטענדליך — ווי דער‬

‫אויבערשטער וואס האט זיי אונז געגעבען — אומענדלעך און אייביק‪ .‬אזוי‬
‫אייר זייעדע אנווייזונגען‪ ,‬וואס מען קען און מען דארף לערנען פון תורה‬
‫און מצות — זיינען גילטיק אין אלע צייטן און אלע לענדער‪ .‬ובפרט — אזא‬
‫מצוה און אן עגין כללי ווי דעד יום־טוב פסח — יציאת מצרים‪ ,‬וואס מען‬
‫דארף עס דערמאנען יעדן טאג‪.‬‬

‫איינע פון די אנווייזונגען פון דעם יום־טוב פסח איז — אז א איד‬

‫האט די כחות און קען בפועל אין א קורצע צייט׳ אין א וויילע — איבעד־‬
‫שטעלען זיך — מן הקצה אל הקצה )פון איין עקסטרעם צום דעם ענטגענגע־‬
‫זעצטען(‪.‬‬

‫אין תנ״ך און אין דברי חז״ל ווערט אויספירלעך געשילדערט די‬
‫ביטערקייט פון גלות־מצרים און די טיפסטע געפאלענקייט פון די אידען‬
‫אין יענער צייט‪.‬‬
‫פארשקלאפט אין א לאנד פון וואנעט אפילו איין איינציקער קנעכט‬
‫האט ניט געקענט אנטלויפען‪ ,‬אונטער דעד פולשטענדיקער מאכט פון א פרעה‪,‬‬
‫וואם באדט זיך אין בלוט פון אידישע קינדער‪ .‬אין גרעסטער ארימקייט און‬

‫א י נ ע ר מ נ כ ע ן א י נ ה א ל ט ‪ :‬שמות רבד• פ״ג‪ ,‬ד‪ .‬שם פכ״ד‪ ,‬ב‪.‬‬

‫ד ע ר נ ז א נ ע ן י ע ד ן ט א ג ‪ :‬ראה שו״ןי ל ר ב נ ו הזקן או״ח סי׳ &ז‪.‬‬
‫א ״ ן א י י נ צ י ק ש ־ ק נ ע כ ט ‪ :‬מכילתא יתרו יח‪ ,‬יא‪.‬‬
‫באז־ט ז י ן ‪ :‬שמות רבה ספ׳׳א‪ .‬וראה ת׳׳י ש מ ו ת ב‪ ,‬כג‪.‬‬
‫גרעסטער א ר י מ ק ״ ט ‪ :‬ראה רמב״ן לדברים טז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫מכתבים כללייס‬ ‫תקפו‬

‫צובראכען פון גזרות אין עבודת פ י ו — אז ארבעט וואס צוברעכט דעם גוף‬
‫מיט דעד נשמה — און אט איז פרעה׳ ס מאכט געבראכען‪ ,‬עס קומט די באפרייאונג‬
‫פון דעם גאנצען פאלק‪ .‬און די באפרייאונג איז — ביד רמה וברכוש גדול )מיט‬
‫שטאלץ און באגלייט מיט׳ן גרעסטען רייכטוס(‪.‬‬
‫ראם גלייכען איז די גאולה אין גייםטיגען זין — אויך געווען פון‬
‫איין עקסטרעם צום אנדערען‪ :‬אידען זיינען געווען פארזונקען אין מ״ט שערי‬
‫טומאה‪ .‬ביז צו דעד מדרגה פון עבודה זרה — און אט אנטפלעקט זיך צו זיי‬
‫דעד אויבערשטער בכבודו ובעצמו‪ ,‬און אין געציילטע וואכען שטייען זיי‬
‫אלע ביים בארג סיני‪ ,‬אין דער העכסטער מדרגה פון הייליגקייט און נבואה‪,‬‬
‫און דער אויבערשטער רעדט צו יעדען איינעם פון די דירעקט‪ ,‬אן קיץ‬
‫פארמיטלונג‪ ,‬אפילו ניט פון משה רבנו — און זאגט‪ :‬אנכי ה׳ אלקיך י‬

‫די לערע און אנווייזונגען דערפון זיינען‪:‬‬

‫ווי דער מצב פון א אידען — אלם כלל‪ ,‬אדער אלס פרט — זאל ניט‬
‫זיין‪ ,‬ווי די לאגע זאל ניט אויסזען לויט דער אפשאצונג פון מענשליכען שכל‪,‬‬
‫דארף א איד יעדע! טאג דערמאנען זיד יציאת מצרים — שטרעבען און טאן‬
‫פאר דעד פולשטענדיקער חרות און גאולה‪ ,‬א גאולה‪ ,‬און ביד רמה וברכוש‬
‫גדול — פון אלערליי פארשקלאפונגען און פון אלע שטערונגען אויפ׳ן וועג‬
‫פון זיין ״מצרים״ — ביז צום ווערן ממלכת כהנים וגוי קדוש און מקבל זיין‬
‫די תורה — אלץ ״ווי אין די טעג פון דיין ארויסגיין פון לאנד מצרים״‪.‬‬
‫מען טאד זיך ניט אפשטעלען אדער קוויינקלען זיך אין וועג! מען‬
‫טאד זיר ניט באגעגוגענען מיט די ערשטע דערגרייכונגען‪ :‬מען דארף גיץ‬
‫ווייטער‪ ,‬שטייגען העכער און העכעד‪ ,‬ביז מען דערהערט און מען דערפילט‬
‫דעם אנכי ה׳ אלקיד•‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫די דאזיקע אנווייזונגען זיינען ספעציעל וויכטיק און צייטמעסיק אין‬
‫אוגזער צייט‪ ,‬ווען עס מערקט זיך א באוועגונג‪ ,‬ניט נאד פון יחידים נאר‬

‫אור‬ ‫חייהם‪.‬‬ ‫את‬ ‫וימררו‬ ‫בפי׳‬ ‫שמות‬ ‫ר״פ‬ ‫אור‬ ‫תורה‬ ‫ראה‬ ‫נשמה ‪:‬‬ ‫דער‬ ‫מיט‬
‫ה ת ו ר ה שם‪.‬‬
‫ג ר ע ם ט ע ן ר י י נ ס ו ם ‪ :‬ראה ג ב ו ר ו ת ה‪ ,‬ב‪,‬‬
‫מ״ס ‪ . .‬ע ב ו ד ה זרה ‪ :‬זהר חדש יתרו )לא׳ א‪ .‬באריכות בצרור המור‪ ,‬הובא בשל״ו־ו‬
‫מס׳ פסחים •פיסקא מה נשתנה(‪! .‬מכילתא שמות יו‪ ,‬כט‪.‬‬
‫ב כ ב ו ד ו ו ב ע צ מ ו ‪ :‬מ ל כ ו ת דאין סוף ועצמות דא״ס שלפני הצמצום )אדמו״ר —‬
‫מהודש״ב — נ״ע(‪.‬‬
‫ה ע כ ם ט ע ר מדרגה ‪ :‬להעיר מרמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ח‪ .‬מ א מ ר עדות לאדמו״ר הצמח‬
‫צדק )נדפס ב ס פ ר החקירה שלו(‪.‬‬
‫אדמו״ר(‪.‬‬ ‫כימי צאתך ה׳תש״ח )לכ״ק מו״ח‬ ‫א י ן ‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪ .‬ראה ד״ה‬ ‫ווי‬
‫תקפז‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשי״ט‬

‫אויך פון גאנצע גרופן און שיכטען‪ ,‬צו באפרייען זיך פון גייסטיקעד פאר־‬
‫שקלאפונג‪ ,‬און צו גיין אויפ׳ן וועג פון אמת׳ער חרות — פולשטענדיגע‬
‫באפרייאונג פמ רעם שרעק ‪,,‬וואס וועט זאגען דער גוי״‪,‬‬

‫דעד גוי אין פשוט׳ען זין פון ווארט‪ ,‬די גוי׳עשע דייד פון א פאר־‬
‫בלאגדזעטען אידן‪ ,‬און דעד גוי וואט בא זיך אליין — דער יצר הרע‪.‬‬

‫צו זיי איז דעד רוף פון פסח‪ :‬שטעלט זיך גיט אפ‪ .‬גייט ווייטער‪ ,‬שטייגט‬
‫העכער און — ביד רמה‪.‬‬

‫און דאמאלס איז זיכער‪ ,‬אז איר וועט ארויס לחירות ״מיט דער יוגענט‬
‫און מיט די אלטע‪ ,‬מיט די זין און מיט די טעכטער״‪ ,‬ברכוש גדול‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‪ ,‬און אז במהרה בימינו‪,‬‬

‫זאל מקויים ווערען דער צוזאג כימי צאתך מארץ‬
‫מצרים אראנו גפלאות על ידי משיח צדקנו‬

‫שמות י‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫יוגענט ‪:‬‬ ‫דער‬ ‫מיט‬

‫מכתבים כלליים‬ ‫תקפח‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן ה׳תש״כ‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫לאחינו בני ישראל‬
‫בכל אתר ואתר‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום רב וברכה!‬

‫צום אנקומענדען חג המצות‪ ,‬שיק א י ו מיין וואונש און ברכה צו אחינו‬

‫בני ישראל בכל מקום שהם‪ ,‬די ברכה פון ״חג הפסח‪ ,‬זמן חירותינו‪ ,‬כשר‬
‫ושמח״‪.‬‬
‫חירות — אמת׳ע באפרייאונג איז — א פולקאמענע באפרייאונג —‬
‫באפרייאונג פון דעם מענטשן אלס א זאד פאר זיו )עולם קטן(‪ ,‬און אלס א‬
‫באשטאנדטייל פון דער וועלט אדום‪ .‬דאס מיעט א צוריפאכיקע באפרייאונג‪:‬‬
‫אן אינערלעכע — די באפרייאוגג פון אינערלעכע שטערונגען‪ ,‬וועלכע שטאמען‬
‫פון איינגעבארענע אדער צוגעקומעגע אייגענשאפטען‪ ,‬צוגעקומעגע דודד ערצי־‬
‫אונג‪ ,‬געוואנהייט א‪.‬ז‪.‬וו‪ !.‬און אן אויסערלעכע — די באפרייאונג פון די‬
‫שטערונגען‪ ,‬וועלכע די וועלט צוויגגט ארויף אויף דעם מענטשן‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫אונזערע חכמים‪ ,‬זכרונם לברכה‪ ,‬וועלכע גיבן ארויס א גאנצע שיטה אין‬
‫א קורצן אויסדרוק‪ ,‬האבן דאס אויבענדערמאנטע אויסגעדריקט אין געציילטע‬
‫ווערטער‪ ,‬און דערביי אויך אנגעוויזען דעם וועג און די מיטלען צו דעד‬
‫באפרייאונג זאגענדיג‪ :‬חרות על ה ל ו ח ו ת ‪ . . .‬חירות משעבוד מלכיות מעניותא‬
‫וטפשותא וצערא ודוחקא ]דאס אויסגעקריצטע אויף די לוחות גיט באפדייאוגג‬
‫פון דעד פארשקלאפונג בא פעלקער‪ ,‬פון ארעמקייט גארישקייט צער און‬
‫פאדאיינגקייט[‪.‬‬

‫די עשרת הדברות אויף די לוחות׳ אין וועלכע עס ווערען נרמז‬

‫)אגגעדייטעט( אלע מצות‪ ,‬הויבן זיו אן מיט דעם אנזאג! אנכי ה׳ אלקיך‬
‫אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים — איר בין ג־ט‪ ,‬דיין ג־ט׳ וואס האט‬
‫דיר ארויסגעפירט פון לאגד מצרים‪ ,‬פון דעד היים פון פארשקלאפוגג‪.‬‬

‫דאס ערשטע און פונדאמענטאלסטע וואס איז איינגעקריצט אין אידישן‬

‫לעבן און געזאגט פון אויבערשטען צו יעדער איינעם און איינע׳ איר בין‬
‫אלקיך — דיי! ג־ט‪ ,‬דא אין דיין פערזענלעכן לעבן און אויפפירונג‪.‬‬

‫עולם ק ט ן ‪ :‬תנחומא פקודי ג‪ .‬וראה לקו״ח במדבר ה‪ ,‬א‪.‬‬

‫ח ר ו ת על ה ל ו ח ו ת ; תיקוני זוהר תי׳ נו‪ .‬ראה ג״כ תיקונים בםוף זהר חדש )גז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫מפרשים לאבות פ״ו מ״ג‪ .‬ויקרא רבה פי׳׳ח‪ ,‬ג‪.‬‬
‫אלע מ צ ו ת ‪ :‬דאה אזהרות לר׳ סעדי׳ גאון‪ .‬וראה ירושלמי שקלים פ״ו ה״א‪ .‬זזז׳׳ב‬
‫צ‪ ,‬ב‪ .‬ובכ׳׳מ‪.‬‬
‫ד י י ן ג־ט ‪ :‬ראה רמב״ן שמות כ׳ ב‪.‬‬
‫תקפט‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תש״כ‬

‫דער נאמען אלקיך אונטערשטרייכט ספעציעל וואט דער אויבערשטעד‬

‫איז בעל היכולת ובעל הכחות כולם )אלעס מעגליך׳ און געוועלטיגט איבער אלע‬
‫כחות(‪ ,‬וואס דעדפון קומט די צווייענדיקע באפרייאונג‪ :‬מארץ מצדים — פון‬
‫די באשרענקונגען און גיט געוואוגשענע אייגענשאםטען )מעשה ארץ מצרים(‬
‫וואס זייגען געקומען דורך דער השפעה פון לעבן אין מצרים! און מבית‬
‫עבדים — פון דעד פארשקלאפונג צו פרעה אץ מצדים‪ ,‬צו דעד וועלט אדום‪.‬‬

‫דער אנזאג צוריפאכיג — וועגן אינערלעכן‬ ‫וואם דערפון קומט אויך‬

‫יעדער אייבעם און אייגע‪ :‬לא יהי׳ לך אלקים‬ ‫און אויםערלעכן לעבן — און צו‬
‫זיין קיין פארגעטערונג פון וואס עם זאל ניט‬ ‫אחדים — עס זאל בא דיר ניט‬
‫זכור את יום השבת לקדשו א‪ .‬ז‪ .‬וו‪ —.‬ניט‬ ‫זיין א ח ח דעם אויבערשטען‪:‬‬
‫און פערלאנג פון דעד דדויסענדיקעד וועלט‪.‬‬ ‫אונטעדוואדפן זיך דעד פירונג‬

‫חורה האט אויך די צוויי מאמענטען‪ :‬דאס אינערלעכע‪ ,‬די נשמה פון‬
‫דער תורה )פנימיות התורה( און דעד טייל וואס איז פארבונדען מיט פועל‪,‬‬
‫לעדנען תודה און מקיים זיין מצוות )נגלה דתורה(‪ ,‬וואס דאס אינערלעכע׳‬
‫די נשמה‪ ,‬באלעבט דאס אויסערלעכע‪.‬‬

‫פנימיות התורה איז אין די לעצטע דורות ברייט ערקלערט און פאר־‬
‫שפרייט געווארען דורך תורת החסידות‪ ,‬באגרינדעט דורך דעם בעל שם‬
‫טוב ז״ל‪ ,‬וואס היי־יאר ווערט צוויי הונדערט יאר פון זיין הסתלקות — הילולא‪.‬‬

‫איינע פון די לערנונגען פון תורת החסידות וואס דער בעל שם טוב‬
‫האט מערערע מאל אונטערשראכען איז‪ :‬שויתי הוי׳ לנגדי תמיד — יעדער‬
‫איד דאדף דערהערען אז ער שטייט פאר ג־ט‪ ,‬ביז אז אלעס וואס אין וועלט‬
‫אדום עם און וואס איז אין עם — איז שיויתי )גלייך בא עם(• און דאט דארף‬
‫זיין תמיד — שטענדיק‪ ,‬ניט נאד בשעת ער שטייט שמונה־עשרה‪ ,‬די העכסטע‬
‫שטופע פון דאווענען‪ ,‬ניט נאד אין םפעציעלע צייטן פון טאג‪ ,‬ווי ביים אנהויב‬
‫פון טאג‪ ,‬דאס גיט נאך ניט דעם פולען שירתי‪ ,‬די פולע חירות פון איינגעווירקט‬
‫ווערן פון דעד וועלט )אינערליכער אדער אויסערליכער(‪ ,‬ווארום אין די אנדעדע‬
‫צייטן קען דעד מענטש ווידער אריינפאלען אין עבדות‪ ,‬פארשקלאפונג צו דין‬

‫אוננוערשטרייכני‪ :‬שולחן ערוך אורח חיים ם׳׳ה‪.‬‬

‫צווייענדיקע ג ‪ 8‬פ ר ״ א ו נ ג ‪ :‬ראה זהר חדש ריש פ׳ יתרו‪.‬‬
‫ת ו ר ה ה‪8‬ט א ו י ן ‪ :‬ראה בראשית ר ב ה ב ת ח ל ח ו ‪.‬‬
‫נשמה פון דעד תורה ‪ :‬והר וז״ג קנב‪ ,‬א‪.‬‬
‫ש ד ת י ה ו י ׳ ‪ :‬צוואת הריב״ש‪.‬‬
‫שמונה עשרה ‪8 . .‬נהויב פון מ ‪ 8‬ג ‪ :‬סנהדרין כב‪ ,‬א‪ .‬שו׳׳ע או״ח ג ת ח ל ת ו ברמ״א‪.‬‬
‫שד׳ע ל ר ב נ ו ה ז ק ן מהד׳׳ת ס״א ס״ה‪ — .‬להעיר מ ת ו ״ א ם ״ פ ויצא‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תקע‬

‫אייגענער נאטור און צו דעו־ וועלט אדום‪ .‬דער ה׳ לנגדי מוז זיין איו פולסטן‬
‫טייטש פון תמיד‪ ,‬עס זאל דורכדרינגען יעדע פעולה און תנועה פון דעם‬
‫מענטשן‪ ,‬ביז צום עסען און טרינקען און ריידן מיט מענטשן‪ ,‬א‪.‬ז‪.‬וו• און‬
‫דאן ווערט ער ניט נתפעל פאר אינערלעכע און אויסערלעכע שטערונגען און‬
‫דערגרייכט די אמתיע און פולע חירות םיי פון ״ארץ מצרים״ און סיי פון‬
‫״בית עבדים״‪.‬‬

‫און דעד ה׳ לנגדי תמיד — בריינגט אויך אז די עבודה פון א אידן‪,‬‬

‫וואס‪ ,‬ווי אויבן געזאגט‪ ,‬נעמט זי אדום ביידע געביטן פון מענטשלעבען לעבן‪,‬‬
‫סיי דאם איגערלעכע און סיי דאם אויםערלעכע‪ ,‬זאל דורכגעפירט ווערען מיט‬
‫שמחה וטוב לבב‪ .‬ווי דעד אלטער רבי‪ ,‬בעל התניא והשלחן עדוך‪ ,‬דערקלערט‬
‫באדיבות‪ :‬ווען א איד טראכט זיך אדיין‪ .‬ווי דעד אויבערשטער איז מיט יעדן‬
‫אידן‪ ,‬גיט אים זיין תורה און מצוות‪ ,‬און וויל שטענדיק געפינען זיך‪ ,‬כביכול‪,‬‬
‫בא יעדן אידן‪ .‬ושכנתי בתוכם — בתוך כל אחד ואחד‪ ,‬מוז די הארץ אנגעפילט‬
‫ווערן מיט דעד גרעסטער פרייד און באגייסטערונג‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ויהי רצון‪ ,‬דער אויבערשטער זאל געבן‪ ,‬אז יעדער איינער און איינע‬
‫זאל דערגרייבען די אמת׳ע און פולע חירות‪ ,‬די גייסטיקע און קערפערלעכע‬
‫באפרייאונג‪ ,‬און פון דער באפרייאונג זאל מען קומען במהרה בימינו ממש —‬
‫צו דער פולער און אמת׳ר גאולה דורך משיח צדקנו‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫ד ע ר ק ל ע ר ט ב א ר י כ ו ת ‪ :‬תניא פל׳׳ג‪ .‬וראה רמב״ם סוף הל׳ לולב‪.‬‬

‫ו ש כ נ ת י ‪ . .‬ב ת ו ן כל א ח ד ‪ :‬של״ה ר״פ תרומה‪ .‬וראה ד״ה היושבת בגנים תש״ח‬
‫מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‪ .‬קונטרס נה(‪.‬‬ ‫)לכ״ק‬
‫תקצא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ׳׳א‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן ה׳תשכ״א׳ ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫לאחינו בני ישראל‬
‫בכל אתר ואתר‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום רב וברכה!‬

‫יציאת מצרים‪ ,‬די נקודה )מיטל־פונקט( פון חג הפסח‪ ,‬פארנעמט א גאר‬

‫צענטראלען ארט אין לעבן פון אידן‪ ,‬סיי פון דעם כלל און סיי פון דעמ יחיד‪.‬‬
‫דער ארויםגיין פון מצרים — לערנט אידן‪ ,‬און איז א וועג־ווייזער‪ ,‬און ניט‬
‫נאר מיט זיין כלליות׳דיגען אינהאלט‪ ,‬נאד אויך מיט די פרטים פון דעם‪.‬‬

‫איינער פון די הויפט שטריכן פון יציאת מצרים איז דער אויםער־‬
‫געוויינלעכער בטחון אין דעם אויבערשטען און זיין ג־טלעכער השגחה וואס‬
‫איז געקומען דערביי צום אויסדרוק‪ :‬א גאנצער פאלק‪ ,‬מיליאנען מענטשען‪,‬‬
‫מענער‪ ,‬פרויען און קינדער‪ ,‬פארלאזן מיט אמאל איין איינגעזעסן לאנד‪ ,‬א‬
‫לאנד וואס איז געווען געבענטשט מיט אלע מאטעריעלע באדערפענישן‪ ,‬און‬
‫לאזן זיך גיין אין א ווייטן וועג‪ ,‬אן שפית און אן קיינע זאפאסן — פארלאזנדיק‬
‫זיך מער ניט און פארלאזנדיק זיך אינגאנצן אויף די דייד פון משה רבנו אין‬
‫נאמען פון דעם אויבערשטען‪.‬‬

‫נאכמער‪ :‬ארויסגייעגדיג פון מצרים איז מען געגאנגען ניט מיט דעם‬
‫באקאנטן און קורצערען וועג‪ ,‬ד ו ר ך ן לאנד פון פלישתים‪ ,‬וואס כאטש אפילו‬
‫דער וועג איז געווען פארבונדען מיט דער סכנה פון מלחמה‪ ,‬איז דאד בא א‬
‫מלחמה — אלעמאל דא א ספק אפשר וועט מען געווינען! אויב אפילו ניט —‬
‫דא א מעגליכקייט אז א טייל וריניגסטענס׳ וועלען גלייבן לעבן‪ .‬אגשטאט דעם‬
‫איז מען אוועקגעגיץ אין א וויסטען מדבר‪ ,‬רואו עס איז ניט געווען קיין נאטיר־‬
‫לעכע מעגליכקייט צו לעבן‪.‬‬

‫און ווידער אמאל — דעד איינציגעד גרונד פון מאן אזוי — וריל אזוי‬
‫האט אנגעוויזן משה אין אויבערשטען׳ס נאמען‪.‬‬

‫גאך גרעסער איז דעד וואונדער ווען מען באטראבט זיך‪ ,‬אז דאס איז‬
‫פארגעקומען נאכדעם ווי די אידן האבן אין פעדלויף פון ‪ 210‬יאהר זיך‬

‫)ס׳‬ ‫ובאמונתנו‬ ‫ועמוד ח ז ק ב ת ו ר ת נ ו‬ ‫י ס ו ז גדול‬ ‫הוא‬ ‫‪8‬רמ‪:‬‬ ‫צענסר‪8‬לען‬ ‫נאד‬ ‫‪8‬‬

‫מ ג ו ה בא‪ .‬עיי״ש(‪.‬‬ ‫החיגוך‬
‫ב ט ח ו ן ‪ :‬ירמי׳ ב‪ ,‬ב‪ .‬ובמפרשים שס‪ .‬מכילתא ש מ ו ת יב‪ ,‬לט‪.‬‬ ‫אוינזטרגמוו״נלענע!‬
‫להעיר ג׳׳כ מזוז״ג קסזז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫נזיליאנען מ מ נ ט ש ע ן ‪ :‬ראה תרגום יונתן בן עוזיאל ל ש מ ו ת יב א ‪ -‬ל ח ‪ .‬ו ב מ כ י ל ת א שם‪.‬‬
‫מ ד ב ר ‪ :‬הגדול והנורא ‪1‬הש שרף ועקרב וצמאון א ש ד אין מים )דברים ח‪,‬‬ ‫וויסמן‬
‫טו(‪ .‬שמ״ר פכ׳׳ד‪ ,‬ד‪ .‬וראה זח׳יב קנז‪ ,‬א‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תקצב‬

‫איינגעלעבט אויף דעם זעלבן ארט אן קיינע וואגדערוגגען‪ ,‬און דערצו איז דאס‬
‫געווען — אין גושן מצרים‪ ,‬א לאגד וואט האט געהאט די בעסט־פעטע ערד‬
‫צום זייען און וואקסען‪ ,‬ניט געווען אנגעוויזן אויף רעגענס נאד אלעמאל זיכער‬
‫מיט וואסער צום באגיסן און טרינקען פון טייר נילוס — א לאנד וואט איז‬
‫איגגאנצען איינגעשטעלט און לעבט לויט ״נאטוד״ געזעצען און אומשטענדען‪.‬‬

‫מימי צאתך מארץ מצרים‪ ,‬זינט אידן זיינען ארויס פון מצדים מוז‬
‫דאם אויבענדערמאנטע‬

‫— דעד אבסאלוטער בטחון אין דעס אויבערשטען׳ס השגחה און דעד‬

‫אויפפירען זיך אין אלעם‪ ,‬ביז אין טאג טעגלעכן לעבן‪ ,‬לויט זיינע אגווייזונגען‬
‫אונאפהענגיג דערפון וואס מענטשליכע חשבונות און נאטור געזעצן זאגן —‬

‫זיין דעד אומבאדינגטער באגלייטער און וועג־ווייזער פון אידן‪ ,‬פון‬

‫דעם יחיד און פון דעם כלל׳ אי! אלע צייטן‪.‬‬

‫דאם גיט דעם ענטפער אויף דעד פראגע וואס די ניט־אידישע וועלט‪,‬‬
‫און די פאר־ניט־אידישטע צווישן אידן גופא‪ ,‬פרעגן בא אידן שומרי תורה ומצוות‪:‬‬

‫מיד לעבן אין א וועלט פון קאנקורענץ און געראנגעל פאר עקזיםטענץ‪,‬‬
‫יעדער לעבט אין א באשטימטער לאנד מיט געוויסע אומשטענדען — איז ווי‬
‫קען מען ניט בוקען זיך און ניט דינען צו די אפגעטער פון דער לאנד )צי דאס‬
‫איז דעד דאלאר‪ ,‬אדער דער מורא האבן זיין אנדערש ווי די שכנים א‪ .‬ז‪ .‬וו‪,(.‬‬
‫ווי קען מען זיך בינדען מיט ‪ 613‬מצות וועלכע ‪/‬׳באשווערן״ און באשדענקען‬
‫דעם מענטשענ׳ס טעטיקייט און ארבעט אויף שריט און טריטל‬

‫דעד ענטפער איז — יציאת מצרים‪ .‬און ווי ערקלערט פריער‪,‬‬

‫און פונקט ווי בא יציאת מצרים‪ ,‬איז דאס אויםפאלגן דעם אויבערשטעךם‬
‫אנווייזונגען‪ ,‬ניט רעכענדיג זיך מיט די חשבונות פון די אומשטענדען א‪ .‬ז‪ .‬וו‪.‬׳‬
‫און איבעררייםענדיג מיט דער פערגאגגענהייט פון ‪ 210‬יאהר אין מצרים —‬
‫דוקא דאס איז געווען דער וועג צום אמתין גליק‪ ,‬ניט נאר צום גייםטיקן גליק‬
‫)באקומען די תורה און וועדן דעד אויםגעקליבענער פאלק פון אויבערשטען(׳‬
‫נאד אויך צום מאטעריעלן גליק )באקומען אן ארץ זבת חלב ודבש(‪,‬‬

‫ב ע ם ס פ ע ט ע ‪ . .‬ניט נעווען כ ר ‪ :‬ראה ס ו ט ה ל ו ‪ ,‬ב‪ .‬בראשית מז‪ ,‬ו‪ .‬זח״א קח‪ ,‬נ ואילך‪.‬‬
‫מימי צ א ת ך ‪ :‬מזמן יצי״מ עד גאולה העתידה ל ג ו א ‪33‬״א הם ימי צאתך מארמ״צ‬
‫)רד״ה כימי צאתך‪ ,‬ה׳תש׳׳זו(‪.‬‬
‫ווערן ד ע ר אוינזגעקליבענער ‪ :‬ראה שו״ע ר ב נ ו הזקן חאו״ח סי׳ ס׳ ס״ד‪ .‬וצע‪-‬ק‬
‫מתניא פמ״ו‪.‬‬
‫תקצג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ״א‬

‫אזוי אויך היינט און שטענדיג‪ ,‬און אונאפהענגיג פון דעם וואס דעד‬
‫עבר איז געווען‪ ,‬איז בא יעדער אידן און בא כלל ישראל‪ ,‬דעד איינציגער וועג‬
‫צום אמתין גליק — דער איינארדענען זיין טאג טעגלעכן לעבן און דעם לעבן‬
‫אין אלגעמיץ — לויט דעד תורד‪ .‬און אירע מצות אויף וועלכע עס שטייט‬
‫וחי בהם )ער זאל לעבן אין זיי און מיט זיי(‪.‬‬

‫אידן זיינען אנגעזאגט געווארען! בכל דרכיד דעהו )אין אלע דיינע‬
‫אויפפירונגען זאלםט עם — דעם אויבערשטען — וויסן און געדיינקען(‪ .‬אין‬
‫אלע זיינע טעטיקייטן‪ ,‬זיין גאנצן מעת לעת — האט א איד די אגווייזונגען פון‬
‫דעד תורה און דארף זיי אויספאלגן‪ .‬דערפאר קען ער זיד צו יעדער צייט‬
‫אנשטויסן אויף דעד אויבענדערמאנטעד פדאגע און קשיא‪ .‬און דעריבער האט‬
‫מען יעדן אנגעזאגט‪ :‬זאלסט געדיינקען דיין ארויסגיין פון ארץ מצרים — אלע‬
‫טעג פון דיין לעבן‪ .‬א געדיינקען וואט לערנט‪ ,‬לייכט און גיט כח צו אן אויפפירונג‪,‬‬
‫וואט מאכט אז אלע טעג זאלן זיין — אידישע לעבעדיגע טעג• און ווי כ׳״ק‬
‫מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע אוגטעדשטרייכט! חג הפסח לייכט און‬
‫קומט אראפ גיט נאד אין יעדן טאג‪ ,‬נאד — שטעגדיג‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫וזד ב ה ם ‪ :‬ראד‪ ,‬דמב״ן ויקרא יח‪ ,‬ה‪.‬‬

‫ב כ ל דרכיד ד ע ה ו ‪ :‬ראה מושו״ע או׳׳ח סרל׳׳א‪.‬‬
‫יעדז ‪ 8‬נ ג ע ז ‪ 8‬ג ט ‪ :‬ראד‪ ,‬שו‪-‬ע רבנו הזקן סי׳ סז‪.‬‬
‫כ‪2-‬ן מו״ח אדנזו״ר ‪ . .‬אונסערשסרייכט ‪ :‬שיחות חה׳׳פ ה׳תש״ג‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תקצו־‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א גיסן‪ ,‬ה׳תשב״ב‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫לאחינו בני ישראל‬
‫בכל אתר ואתר‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום רב וברכה!‬

‫חג המצות‪ ,‬זמן חירותנו׳ דער יום־טוב פון אוגזער באפרייאונג‪,‬‬

‫א טייל פון תורה‪ ,‬וואס תורה מיינט דאך הוראה ‪ -‬לערנען און אנווייזן‬
‫לערנט אוגז און באלייכט דעם ריכטיגן באגריף פון פרייהייט‪ ,‬א באגריף‬
‫וראם ווערט אויסגעטייטשט אויף פערשידענע‪ ,‬אויך משונה׳דיקע אופנים‪.‬‬

‫דער יום־טוב פסח איז א דערמאנונג און ערקלערונג וואט אמתיע‬

‫באפרייאונג באדייטעט — עס דארף זיין א פולשטענדיקע און גאנצע באפדייאוגג‬
‫אין אלע דריי געביטן‪ ,‬פון וועלכע עס באשטייט דער מענטש און זיין לעבן‪:‬‬
‫א( דעד געביט פון דעד נשמה‪ ,‬ב( דעד געביט פון דעם גוף‪ ,‬ג( די וועלט‬
‫ארום עם‪.‬‬
‫אין יעדערן פון די געביטן און אין זיי אלע דריי צוזאמען‪.‬‬

‫דאם מייגט‪ ,‬אז אין יעדערען פון די געביטן דארף א איד זיין אמת פריי‪,‬‬
‫און דאס דארף זיין אין א וועג‪ ,‬אז עס זאל ניט זיין קיץ מלחמה און צעש־‬
‫©ליטערונג צווישן זיי‪ .‬נאד אדרבה‪ ,‬זיי זאלן דערגענצען און פארפולקאמען‬
‫איינער דעם צווייטן! בלויז דאן איז דאס אן אמת׳ע חירות‪.‬‬

‫זעלבסטפארשטענדלעך איז עס אונמעגלעך‪ ,‬אז די דערמאנטע האר־‬

‫מאגישע און פולע פרייהייט זאל דערגרייכט ווערן דורכדעם וואס די נשמה‪,‬‬
‫דער חלק אלקה ממעל ממש )דאס ג־טליכע אין מענטשן( וועט זיר בויגן צום‬
‫גוף‪ ,‬און ביידע‪ ,‬נשמה און גוף׳ וועלן זיר בויגן צו וועלט‪ .‬דאס העכסטע קען ניט‬
‫דינען דאס נידעריקערע און זיין צופרידען דערמיט‪ .‬דאם העכםטע אין‬
‫מענטשלעכן לעבן‪ ,‬די נשמה‪ ,‬וועט קיינמאל ניט מסכים זיין צו דערנידעריקן‬
‫זיך צום גוף‪ .‬דערפון פאלגט דעד קלארער אויםפיר‪ ,‬אז די אמת׳ע פרייהייט‬
‫קען דערגרייכט ווערן בלויז דאן‪ ,‬ווען די נידעריקערע באשטאנדטיילען פון‬
‫מענטשלעכן לעבן‪ ,‬דעד גוף און די וועלט אדום וועלן זיר דערהויבן צו דער‬
‫העכסט מעגליכער פאר זיי מדריגה פון נאענטקייט צו דעד נשמה און אירע‬
‫שטרעבונגען‪ ,‬און די נשמה וועט זיד אייר באפרייען פון דעם אלעם וואס‬
‫שטעדט איר אין איר דערהויבונג‪.‬‬

‫תורה ‪ . .‬ה ו ר א ה ‪ :‬ראה זח״ג נג‪ ,‬ב‪.‬‬

‫ז ‪ :‬חירות מן גליות ‪ . .‬ממלאך‬ ‫א מ ת ׳ ע נ א פ ר י י א ו נ ג ‪ :‬להעיר מ ש מ ו ת ר כ ה פמ״א‪,‬‬
‫ה מ ו ת ‪ . .‬מן היסורין‪ .‬וראה ג״כ תקו״ז תינ״ו‪.‬‬
‫ב ‪ 8‬ש ט י י ט דער מ ע נ ט ט ‪ . .‬די וועלט ‪ :‬ראה תניא פל״ז )מח‪ ,‬א ( ‪ :‬וכל פ ר ט מ ה ם‬
‫ה ו א כולל ושייך כוי‪ .‬וראה קהלה ג‪ ,‬יא‪ ,‬זח״א קצה‪ ,‬ב‪ .‬ל ק ו ״ ת במדבר )ה‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ח ל ק ‪ . .‬מ מ ש ‪ :‬תניא ר&״ב‪ .‬וראה שם ס פ כ ״ ד ‪ :‬וגם •בשעת החטא כוי‪.‬‬
‫תקצה‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ״ב‬

‫אזוי געפינען מיר דאר אין גלות מצדים און יציאת מצרים‪.‬‬

‫גלות מצרים איז געווען א פולשטטנדיקע פארשקלאפונג אין די »לע‬

‫דריי אויבנדערמאנטע געביטן פון מעגטשלעכן לעבן‪) :‬א( די גייסטיקע פאר־‬
‫שקלאפונג אין א לאגד און צו א לאגד פון טומאה און נידעריקסטע מאראלישע‬
‫געפאלנקייט‪ ,‬וואס דערפאר ווערט דאד מצרים אנגערופן — ערות הארץ‪,‬‬
‫)ב( די ערגסטע פיזישע פארשקלאפונג פון עבודת פרד‪ ,‬און )ג( די פולסטע‬
‫בארויבונג פון זייער חלק אין וועלט צו וועלכע דיי זיינען געווען באדעכטיקט‬
‫אלם מענטשן בכלל‪ ,‬און אידן בפרט‪.‬‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬די באפרייאונג‪ ,‬איז אייר געווען אין אלע דר״ געביטן‪,‬‬
‫און אויך אין דעד פולסטער און העכסטער מאס‪) :‬א( צום אלעם ערשטן —‬
‫פולשטענדיגע באפרייאוגג פון דער נשמה‪ :‬משכו וקחו לכם צ א ן ‪ . . .‬ו ש ח ט ו‬
‫הפסח — נעמען שאף און ברייגגן פון זיי דעם קרבן פסח — ניט נאד ניט דינען‬
‫דעם אפגאט פון מצרים‪ ,‬נאר אויר עפענטליר באווייזען זי? נישטיקייט‪.‬‬
‫)ב( די פולשטענדיקע באפרייאונג פון גוף פארשקלאפוגג — מ׳גייט ארויס‬
‫פון מצרים ביד רמה‪ ,‬מיט אן אויפגעהייבענער קאפ מיט געזאנג און פאראד‪.‬‬
‫)ג( און זייער חלק אין וועלט — מען גייט ארויס ברכוש גדול‪ ,‬מיט א גרויםן‬
‫אייגענטום‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫עס זיינען דא אזוינע וואס ווילן זיד באנוגענען מיט דער באפרייאונג‬
‫פון דעד נשמה‪ :‬ער דאווענט‪ ,‬ער לערנט תורה א‪ .‬א‪ .‬וו‪ .‬אבער אז ער זעצט זיף‬
‫עסען און טרינקען — איז ער פארשקלאפט צו דער בהמה וואס איז אין מענטשן‪.‬‬

‫עס איז דא א ווייטערדיקע שיטה — מען אנערקענט אז אויך דער גוף‬

‫און זיינע באדערפענישן דארפן באפרייט ווערן און עם דארף זיין קענטיג‬
‫אז דאס עסט אן איד —‬
‫אבער אז מען גייט ארויס פון שטוב און מען דארף טאן אין וועלט אץ‬
‫אויפטאן אין וועלט‪ ,‬באקומען רכוש — דארפ׳ן זיין אן עבד )שקלאף( פון ארץ‬
‫מצרים‪ ,‬וואדום די תורה‪ ,‬דעם שולחן ערוד‪ ,‬זיין יציאת מצדים — האט עד‬
‫געלאזן און פארשלאםן אין הויז‪.‬‬

‫און דאס דערמאנט מען און מען מאנט בא יעדערן‪ :‬תזכור את יום צאתד‬
‫מארץ מצרים כל ימי חייך — יעדעד טאג פון זית לעבן דארף א איד‬
‫געדיינקען יציאת מצדים‪:‬‬

‫גייסםיקע פ ‪ 8‬ר ש ק ל ‪ 8‬פ ו נ ג ‪ :‬ראה ז׳׳ח ר י ס יתרו‪ .‬ש&״ר פ״ג‪ ,‬ו ‪,‬‬
‫פולסטע ב ‪ 8‬ר ו י ב ו נ ג ‪ :‬אפילו תבן אין ניתן )שמוח ה‪ ,‬טז( וראה ס פ ר י ל ב ה ע ל ו ת ד‬
‫)יא‪ ,‬ה( הובא בפידש״י שם‪.‬‬
‫כ ד ‪ :‬דאה שמ״ר פט״ז‪ ,‬ב־ג‪ .‬יחזקאל ב‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫וקחו‬ ‫משכו‬
‫ח‪.‬‬ ‫יד‪,‬‬ ‫בשלח‬ ‫מכילתא‬ ‫פ‪8‬ר‪8‬ז‪:‬‬ ‫און‬ ‫געז‪8‬ננ‬
‫רכוש ‪ :‬ראה רמב״ם הל׳ דעות ‪0‬״ג ה״ב‪.‬‬ ‫ב‪8‬קומען‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תקצו‬

‫געדיינק אז דו ביזסט באפרייט גווארען — א באפרייאונג פון דעד‬

‫נשמה‪ ,‬א באפרייאוגג פון דעם גוף׳ און די באפרייטע נשמה וגוף האבן געמאכט‬
‫פון מצרי^שע רכוש — אז עס איז געווארען זייער רכוש גדול‪ ,‬א אידישער‬
‫רכוש גדול‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫איני מבקש אלא לפי כוחן — דעד אויבערשטער וואט ער איז דאך‬
‫דעד באשעפער פון דעפ מענטשן זאגט׳ אז דאט וואס ער בעט בא אידן און‬
‫מאנט פון זיי איז עם לויט זייער כח און מעגליכקייט‪ ,‬עס דארף נאד זיין דער‬
‫פעסטער ווילן צו ערפילן דעם אויבערשטענ׳ס בקשה‪ .‬און דאט איז אויך דעד‬
‫וועג‪ ,‬דעד איינציגער וועג — וואס פירט צו חירותנו — צו אונזער אמת׳ער‬
‫באפרייאונג‪ ,‬באפרייאונג פון דעם איגווייגיגסטען גלות און דאן אויך פון גלות‬
‫כפשוטה — דורך משיה צדקנו‪.‬‬

‫בברכה צו א כשרץ און פדייליכען פסח‬

‫א י נ י מ ב ק ש ‪ :‬תנחומא פנחס יד )בשינוי לשון(‪ .‬וראה ע״ז ג׳ א‪.‬‬

‫א ו ן ד ‪ 8‬נ א ר ך ‪ :‬ראה תניא פל׳׳ז‪.‬‬
‫מ ש י ח צ ר ק ט ‪ :‬כמרז׳׳ל )מדרש תהלים סא(‪ :‬קראוהו במצרים ענה אותם בו׳ ואף‬
‫עכשיו שאנו בקצה הארץ אליך אקרא — ומסיים בכתוב‪ :‬ימים על ימי מלך תוסיף גו׳‬
‫לשלמי נדרי יום יום וביאר בתרגום פירושו — ביאת מלך המשיח‪.‬‬

‫‪0^5‬‬
‫תקצז‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ״ג‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן ה׳תשכ״ג‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬
‫אשר בכל מקום ומקום‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫פסח‪ ,‬זייענדיג דער ערשטער טאג און דער ערשטער יום־טוב בא אידן‪,‬‬
‫דער ערשטער אין מעלה און חשיבות —‬ ‫דער ערשטער אין צייט אץ‬
‫באפרייאונג פון די אידן און דעד אנהייב‬ ‫ווארום דין אינהאלט איז דאר די‬
‫פאלק מיט אן אייגענעם לעבענס־שטייגער‬ ‫פון צו זיין א זעלבסט־שטענדיקעד‬
‫ימים טובים א‪ .‬א‪ .‬וו‪.‬‬ ‫לויט דעד תורה — אייגענע מצות‪,‬‬

‫האט ער דעריבער א באזונדערע וויכטיקייט פאר אלע אידן און פאר‬

‫יעדן אידן אין אלע צייטן און אומעטום‪ .‬דערפאר איז אייר די איינצעלהייטן‬
‫פון פסח און יציאת מצרים האבן די א ספעציעלע באדייטונג אלס אן אלגעמיינע‬
‫אנווייזונג און לערע אין אידישן לעבן‪ ,‬סיי פאר דעם יחיד‪ ,‬סיי פאר דעם‬
‫רבים און סיי פאד דעם כלל‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫איינער פון די וויכטיקע פרטים פון יציאת מצרים‪ ,‬איז אז דאס איז‬
‫פארגעקומען בעצם היום הזה‪ ,‬וואס מיינט‪ ,‬לויט ווי אונזערע חכמים זכרונם‬
‫לברכה דערקלערן‪ ,‬אז אין דעם מאמענט וואס הגיע הקץ‪ ,‬די צייט פץ דעד‬
‫באפרייאונג‪ ,‬דינען די אידן ארויס פון מצרים‪ ,‬ניט פארהאלטענדיק זיר אפילו‬
‫כהרף עין‪ ,‬אויף איי! אויגנבליק‪ .‬דערצו ווערט נאד צוגעגעבן‪ ,‬אז אויב די אידן‬
‫וואלטן אט דעם נזאמענט פארשפעטיקט‪ ,‬וואלט מען פארלארן ח״ו‪ ,‬זיי און אנו‬
‫ובנינו ובני בנינו )מיד און די קינדעד און קינדס קינדער(‪ ,‬די גאנצע זאך‬
‫פון גאולת מצרים!‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫איז דאם אינגאנצן אומפארשטענדלעד‪ :‬עס איז דאך שוין געווען נאף‬
‫די צען מכות‪ ,‬וועלכע האבן געבראכט דערצו אז די מצריים האבן געטריבן די‬
‫אידן פון מצרים — איז וואס איז געווען אזוי נוגע דער הרף עין? און ווי לאזט‬

‫ערשטער ט ‪ 8‬ג ‪ :‬כמש״נ זכור את היום הזה )שמות יג‪ ,‬ג( וראה שמו״ר )פי״ט‪,‬‬
‫הזהר כו׳ יום ה ש ב ת כוי היום הזה‪.‬‬ ‫ז(‪:‬‬
‫ערשטער יום ט ו ב ‪ :‬ר״ה ב ת ח ל ת ה ‪.‬‬
‫דער א נ ה י י ב ‪ :‬ראה י ב מ ו ת מו‪ ,‬א ושם‪.‬‬
‫ה ו ב א נ&רש״י שם‪.‬‬ ‫אונזערע חכמים ‪ :‬במכילתא ל ש מ ו ת יב‪ ,‬מא־מב‪.‬‬
‫— הובא גאוה״ת להצ״ג בא‬ ‫נ « ן צ ו ג ע נ ע ג ן ‪ :‬מםרשים בשם הזהר )זית רענן‬
‫שכז(‪.‬‬ ‫ע׳‬
‫ז ״ און אנו נ ו ׳ ‪ :‬כ מ ב ו א ר בהגדה‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תקצח‬

‫זיך עס פארשטיין‪ ,‬וואס אויב מען וואלט פארשפעטיקט איץ אויגנבליק‪ ,‬וואלט‬
‫מען פארשפעטיקט די גאנצע גאולה?‬
‫דערצו שטעלט זיו די הויפט פראגע‪ :‬רואם איז די תורה — הוראה —‬
‫אגווייזונג דערפון‪ ,‬וואס צוליב איר דערציילט די תורה בעצם היום הזה?‬
‫די דערקלערונג אין דעם‪:‬‬
‫ווען הגיע הקץ‪ ,‬עס קומט דעד מאמענט אויף מאכן אן עגדע און ארויסגיין‬
‫פון טומאת מצרים‪ ,‬טאד מען די געלעגנהייט ניט אפלייגן אפילו אויף א‬
‫הרף עין‪.‬‬
‫די סכנה פון דורכלאזן דעם מאמענט איז געווען ניט אז די מצריים‬
‫וועלן דאן חרטה האבן‪ ,‬נאר אז צווישן די אידן וועלן זיו געפינען אזעלכע‬
‫וואס וועלן חרטה האבן‪ ,‬ניט וועלן פארלאזן דאס איינגעוואהנטע שטייגער לעבן‬
‫אין מצדים און אוועקגיין אין א מדבר מקבל זיין די תורה‪.‬‬
‫די אנווייזוגג דערפון פאר יעדן אידן‪ ,‬מאן אדער פדוי‪ ,‬יונג אדעד‬
‫אלט‪ ,‬איז!‬
‫דעד מיין פון ‪,,‬יציאת־מצרים״ אין טאג־טעגלעכן לעבן איז — דאס‬
‫באפרייט ווערן פון דעד פארשקלאפונג פון דעם מענטשן צו זיין גוף ונפש‬
‫הבהמית‪ ,‬פון דעד פארשקלאפונג צו די קערפערליכע פאדערונגען און גע־‬
‫וואוינהייטן‪ ,‬ווי אויו — פון דעד מאטעריאליסטישע סביבה אדום! די‬
‫דאזיקע באפדייאונג קומט דורו דעם צו הערן זיו און אויספאלגן דעס‬
‫שטענדיגען רוף פון דעם אויבערשטען‪ ,‬אלקי )דער ג־ט פון( אברהם יצחק‬
‫ויעקב •‪ .‬והוצאתי אתכם מתחת סבלות ‪ . .‬והייתי לכם לאלקים )איד וועל אייר‬
‫ארויםנעמען פון דעם לאסט און דרוק און איד וועל זיין אייעד ג־ט(‪ ,‬וואס‬
‫דאס דריקט זיו אויס )ווי דאמאלס — באם ארויסגיין פון לאנד מצרים( דורד‬
‫אננעמען די תורה און אויםפאלגען אירע מצות‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫דער רוף איז א שטענדיגער‪ ,‬יציאת מצרים דארף זיין בכל יום ויום —‬
‫יעדן טאג איז הגיע הקץ‪ ,‬א שעת הכושר )גינסטיגער מאמענט( אויםפאלגען דעם‬
‫רוף ‪-‬‬
‫עס זיינען אבער פאראן אזעלכע וועלכע ״פארהאלטען זיך״‪ .‬זיי לייגען‬
‫אפ די שעת הכושר אויף די ״דריי פרומע טעג פון יאר״ )ראש השנה און יום‬
‫כפור(‪ ,‬אדער מאקםימום — אויף שבת און יום טוב‪ .‬אפילו פון די וואס דעד־‬

‫די ס כ נ ה ‪ :‬ראד‪• ,‬תניא •פל״א‪.‬‬

‫ובב״»‪.‬‬ ‫אין טאג טעגלעכן ל ע ב ן ‪ :‬ת נ י א ‪6‬מ״ז‬
‫אלקי ‪ . .‬אברהס כ ד ו ה ו צ א ת י ‪ :‬ש מ ו ת ג‪ ,‬סז‪ .‬שפ ו‪ ,‬ו ‪,‬‬
‫שטעמ־יג״ )שיחות‬ ‫דעד רוף איז ‪ 8‬טטענדיגער ‪ :‬כ ה מ א מ ר ״חה״פ ווערט ‪1‬משך‬
‫חה״פ תש״ג — לכ״ק מ ו ״ ח אדמו״ר(‪.‬‬
‫תקצט‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ״ג‬

‫מאנען און פראווען ״יציאת מצדים״ יעדן טאג ביים דאוונען׳ איז אבער פאדאן‬
‫אזעלכע וואס זיי באשרעגקען עם באר צום דאועען‪ .‬און לאזן דורך די שעת‬
‫הכושר וואט איז דא אין פערלויף פון דעם טאג‪.‬‬

‫און ווי דאס איז אין לעבן פון דעם יחיד׳ אזוי איז עם אויר אין לעבן‬
‫פון דעם רבים און כ ל ל ! נאר דערביי איו די שעת הכושר‪ ,‬פארשטייט זיו‪,‬‬
‫גאו פיל‪ ,‬פיל וויכטיקעד‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫די אויסערגעוויינלעכע שעת הכושר און געלעגענהייט וואם ״קלאפט איצט‬
‫אין טיר״ — איז דאס וואס צווישן גאר ברייטע קרייזן‪ ,‬ספעציעל צווישן דעד‬
‫יוגנט‪ ,‬איז‪ ,‬זייט אייניגע יאר‪ ,‬א שטארקע באוועגונג אומצוקערן זיך צו אונזננרע‬
‫אמתיע מקורות‪ .‬און אין פילע ערטער און אין מערעדע זאכן — איז אויר די‬
‫גוים ״טרייבך די אידן פון דעד אידעאלאגיע פון מאדערנעד ״טומאת מצרים*‪.‬‬
‫א גרויסע טייל פון די קרייזן וועלכע זיינען געווען אפגעפרעמדט פון‬
‫אידישקייט — זוכן דעם וועג צוריק צו תורה ומצות‪ ,‬און א גרויסע טייל פון‬
‫תורה ומצות קרייזן — זוכן צו פאדשטארקן און פארטיפן זייער פארבונד און‬
‫אידענטיפיצירונג מיט זיי‪.‬‬

‫און מיט דעם אויסגאם פון די וואט האבן שוין זייט יארן אויפגעהערש‬
‫טראכטן — איז איצט א צייט‪ ,‬וואט אלע‪ ,‬און םפעציעל די יוגנט — זיינען‬
‫ניט באר גרייט צו העדן דעם פולן אמת‪ ,‬באר זיי פ^דערן אז מען זאל זיי זאגן‬
‫דעם פולן אמת‪ ,‬אויך די וואס זיינען דערווייל נאד ניט גרייט צו נעמען אויף‬
‫זיך אלע מצוות אויף איין מאל און איבערשטעלן זייער לעבן מיט איין שפרוגג‪,‬‬
‫זיינען זיי אבער רייף גענוג און מוטיק גענוג צו העדן דעם ריינעם אמת‪ ,‬אן‬
‫פשרות און ניט ״צוגעשניטן לויט באשטעלונג״‪ .‬די דערפארונג האט געוויזן‪,‬‬
‫אז דאדט וואו די יוגנט קומט אין בארירונג מיט עכטע תורה־ומצוות־‬
‫אידישקייט‪ ,‬ווערט זי צוגעצויגן צו דעם און א גאר באדייטעגדער טייל פון‬
‫זיי האט אנגעהויבן איינארדענען זייער טאג־טעגלעכן לעבן אין איינקלאנג דעד־‬
‫מיט‪ ,‬און מיט אן ענטשלאםנקייט און לעבעדיקייט‪ ,‬מיט וועלכע יוגנט איז‬
‫באשאנקען‪.‬‬
‫מיט צער אבער מוז געזאגט ווערן‪ ,‬אז כאטש ס׳איז שוין עטלעכע יאר‬
‫ווי די דאזיגע דערוואכונג איז דא‪ ,‬איז דעד וויילע די שעת הכושר ניט אויס־‬
‫גענוצט געווארן אין דער געהעריקער מאס‪ ,‬און ספעציעל גרויס איז דער‬
‫צער — זעענדיג אז זי איז כמעט גארגיט אויסגענוצט געווארן פון די וואס‬
‫דארפן זיין די גייסטיגע פירער‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ויהי רצון‪ ,‬דער אויבערשטער זאל העלפן׳ אז אזוי ווי בא אונזערע‬
‫עלטערן אין מצרים איז ניט פארהאלטן געווארן זייער ארויסגיין פון מצרים‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תר‬

‫אפילו אויף א הרף עין‪ ,‬און דאס האט געפירט צו דעד פולער גאולה פון דעם‬
‫גוף און צו דער פולער גאולה פון דער נשמה )דורך קבלת התורה‪ ,‬וואס אין‬
‫געווען דער צוועק און אפשלוס פון יציאת מצרים( — אזוי‬

‫זאל יעדער איינער און איינע אויםנוצן אין דעד פולער מאס די אוי־‬
‫סערגעוויינליכע שעת הכושר פון איצטיקן מאמענט‪ ,‬צו העלפן זיך‬
‫און דעם צווייטן‪ ,‬און דעם רבים און דעם כלל‪ ,‬צו באפרייט ווערן‬
‫פון אלערליי פארשקלאפונגען‪ ,‬און דעד עיקר‪ ,‬פון דעם שווערסטן פון‬
‫זיי‪ ,‬פון דעם געדאגק פון ״נהי׳ ככל הגוים״ )מיד זאלן זיין ווי אלע‬
‫פעלקער(‪ .‬און אומקערן זיך צו תורה און מצוות אין דעד פומוטער‬
‫מאס‪ ,‬און עס זאל מקויים ווערן די הבטחה און פסק דין‪ :‬ישראל‬
‫עושין תשובה )צוריקער( — ומיד הן נגאלין‪ ,‬מיט דער אמת׳ער‬
‫און פולקאמעגער גאולה דודד משיח צדקנו‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשד ושמח‬

‫יבמות שם‪ .‬ז״ח ר״פ יתרו‪.‬‬ ‫שמות ג‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫צוועק און א פ ש ל ו ס ‪:‬‬
‫מי״א‪.‬‬ ‫ומעין ם ו ף‬ ‫קונטרס‬ ‫ראה‬ ‫שווערסטער‪:‬‬ ‫דער‬
‫ד י ן ‪ :‬רמב״ם הל׳ תשובה &״ז הייה‪.‬‬ ‫פסק‬ ‫און‬ ‫הבטחה‬
‫תרא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ״ד‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן ה׳תשכ״ד‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬
‫אשר בכל מקום ומקום‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫יעדער יום־טוב האט זיין אייגנארטיקן אינהאלט און זיינע ספעציעלע‬

‫אנווייזונגען‪ ,‬וועלכע דארפן קומען צום אויסדרוק ניט נאר אין די טעג ווען‬
‫דעד יום טוב ווערט געפייעדט‪ ,‬נאד אין אלע טעג פון א גאנץ יאהר‪.‬‬

‫די אפלערנונג פון יעדן יום טוב איז א צוריפאכיקע אין דעם קו‬
‫)ריכטונג( פון ועשה טוב — וואס מען דארף טאן! און אין דעם קו פון סור‬
‫מרע — וואס מען דארף אויסמיידן‪ .‬און פיל מאל‪ ,‬איז די צווייטע טייל נאד‬
‫וויכטיקער‪ ,‬ווארום אויב מען איז ניט אויסגעהיט פון דאס אומגעוואונשענע‪,‬‬
‫קען פאםירן אז דאס גוטע און פאזיטיווע זאל אויד אויסגענוצט ווערן אין א‬
‫נעגאטיוועד ריכטונג‪.‬‬

‫דאס אויבנגעזאגטע איז באזונדערס וויכטיק אין צוזאמענהאנג מיט דעם‬

‫ערשטן פון צווישן די ימים טובים — פסח‪ ,‬דער יום טוב פון יציאת מצרים‪,‬‬
‫וועלכער פארנעמט אזא צענטראלן ארט אין אידישן לעבן׳ ביז אז די חורה‬
‫האט אנגעזאגט יעדער אידן צו געדענקען און דערמאנען יציאת מצרים אלע‬
‫טאג‪ ,‬און יעדן טאג גופא — םיי באטאג און סיי באנאכט‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫גאולת מצרים‪ ,‬דעד אינהאלט פון יום טוב פסח — איז פארבונדן מיט‬
‫דעם קרבן פסח‪.‬‬

‫גאולת מצרים איז געווען ביט גאר א גאולה פון אסך יחידים‪ ,‬פון זעקס‬
‫הונדערט טויזעבט ערואקסעבע מיט דיערע משפחות‪ ,‬באר די גאולה האט זיר‬
‫אנגעהייבן פון ראה ראיתי את עני עמי )איד האב געזען דעם פיין פון וזיין‬

‫ה׳תש׳׳ג(‪.‬‬ ‫חה״פ‪,‬‬ ‫)שיחת‬ ‫יום‬ ‫בכל‬ ‫מאירה‬ ‫המועדים‬ ‫כל‬ ‫הארת‬ ‫אין אלע ט ע ג ‪:‬‬
‫)תורתו( לו ס ס כו׳‬ ‫ממחז״ל לא זכה נעשית‬ ‫ד א ס נ ו ט ע נ ו ׳ ז א ל א ו י ן כ ו ׳ ‪ :‬להעיר‬
‫פ״ד ס ״ ג ‪.‬‬ ‫לרבנו הזקן‬ ‫ת״ת‬ ‫וראה הל׳‬ ‫ב(‪.‬‬ ‫עב‪,‬‬ ‫)יומא‬
‫)ולא‬ ‫לרגלים‬ ‫ראש‬ ‫שהוא‬ ‫הלשון‬ ‫זיוק‬ ‫וע״פ‬ ‫מ״א‪.‬‬ ‫פ״א‬ ‫ר״ה‬ ‫ערשטן‪:‬‬ ‫דעם‬
‫בחשיגות‪.‬‬ ‫גם‬ ‫ראשון‬ ‫שהוא‬ ‫מובן‬ ‫״תחלה״(‬
‫‪n‬״‪A‬‬ ‫פ״א‬ ‫ק״ש‬ ‫הל׳‬ ‫)רמב״ם‬ ‫התורה‬ ‫מן‬ ‫מ״ע‬ ‫שזהו‬ ‫ועד‬ ‫אנגעזאגט‪:‬‬ ‫האט‬ ‫תורה‬
‫סז(‪.‬‬ ‫ר״ס‬ ‫או׳׳ח‬ ‫אדה״ז‬ ‫שו״ע‬
‫)שמות‬ ‫בתושב׳׳ב‬ ‫גם‬ ‫—‬ ‫ת״י‬ ‫פי׳‬ ‫וע״פ‬ ‫בתושבע״פ‪.‬‬ ‫נקרא‬ ‫שכן‬ ‫יום ט ו ב פ ס ח ‪:‬‬
‫כה(‪.‬‬ ‫לד‪,‬‬
‫יג‪A ,‬‬ ‫‪ a‬י‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ד״ א‪.‬‬ ‫ג׳‬ ‫שמות‬ ‫ראה ‪ . .‬ש ל ח ‪ . ,‬והוצא ‪ . .‬נ ל ע ד ת ‪:‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרב‬

‫פאלק( וואס דערפאר האט מען געפאדערט בא פרעה שלח את עמי )שיק ארויס‬
‫מיין פאלק( און משה האט אויסגעפירט זיין שליחות והוצא את עמי בני ישראל‬
‫ממצרים )נעם ארויס מיין פאלק‪ ,‬ישראלים קינדער‪ ,‬פון מצרים(‪.‬‬

‫לויט דעם האט אייגענטלעד אויר באם קרבן פסח געדארפט אונטער־‬
‫שטראכן ווערן די נקודה )מאטיוו( פון עם בני ישראל‪ ,‬דעם גאנצן ציבור‪.‬‬
‫פאקטיש אבער איז דער צוגאנג און אנזאג פונקט א פארקערטער‪ .‬מען האט‬
‫טאקע אנגעזאגט כל עדת ישראל‪ ,‬צו אלע אידן צוזאמען ווי זיי זיינען איין עדה‪,‬‬
‫אבער דעד אנזאג איז געווען‪ :‬יעדע הויז מוז האבן איר אייגענעם קרבן פסח!‬
‫יעדעדער האט געדארפט פריער אויסגעטיילט וועדן‪ .‬געציילט ווערן צו דעם‬
‫קרבן פסח! יעדערער האט געמוזט זיין די גאנצע צייט פון עסן דעם קרבן‬
‫אין זיין באשטימטער הויז אדער חבורה )קאמפאני(‪.‬‬

‫דערמיט לערנט אונז די תורה‪ ,‬אז דער וועג צו אויפטאן‪ ,‬אפילו ווען‬
‫עס רעדט זיר וועגן אויפטאן פאר דעם כלל און אפילו ווען עס רעדט זיך וועגן‬
‫דער גאולה פון דעם כלל‪ ,‬אח אפילו ווען די וועגדונג דארף זיין צום כלל‪,‬‬
‫מוז אבער דעד אינהאלט זיין אז יעדער איינער מוז צום אלעם ערשטן זיר‬
‫קאנצענטרירן אויף זיך און זיינע בני בית און זיין גאר נאענטן קרייז‪ ,‬און‬
‫אויך דא — זיך קאנצענטרירן ניט אויף אלגעמיינע באטראכטונגען און כללות׳־‬
‫דיגע באשלוםן‪ ,‬נאר אפגעבן זיין הויפט אויפמערקזאמקייט און ענערגיע‬
‫אויף דורכפירן אין טאג טעגליכען לעבן די איינצעלנע ״קליינע״ באשלוסן‬
‫וואם דוקא דאס בריינגט‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬די גאולה פון דעס יחיד און די גאולה‬
‫פון דעם כלל‪.‬‬

‫באזונדערס וויכטיק איז די דאזיקע הוראה פאר מנהיגים און פירער‬

‫פון גרופן און באוועגונגען‪ ,‬און םפעציעל פאר די וועלכע דארפן זיין גייסטיקע‬
‫פירער אין זייערע קהילות‪ .‬צו אפט איז מען פארקאכט אין ״וועלט פראב־‬
‫לעמען״‪ ,‬אין ״גרויסע ענינים״‪ ,‬און נאר פון צייט צו צייט‪ ,‬אדער גאר זעלטן‬
‫אז מען הערט א פירעד פארנעמען ד ך מיט די ״געוויינלעכע קליינע״ פראבלעמען‬
‫פין טאג טעגליכן לעבן‪ ,‬וועלכע רירן דירעקט אן זיינע קהילה־מיטגלידער‪.‬‬

‫וואם מער פראמינענט א פירער איז׳ אלץ מער ״דארף״ ער ריידן צו‬
‫דער גאנצער מענטשהייט‪ :‬און אויב ער האט א גוטן כח הדמיון‪ ,‬שטעלט ער‬
‫זיך פאר אז ער רעדט אויך צו די צוקינפטיקע דודות‪ .‬אויב ער איז באשאנקען‬
‫מיט אראטארישע פייאיקייטן‪ ,‬האלט ער פאר זיין פליכט אויפצוטרייסלען דעם‬
‫״וועלט געוויסן״ מיט פייערדיקע ווערטער‪ ,‬וועלכע געפינען אן אפקלאנג אין‬
‫דעד פרעסע‪ ,‬אזוי אז ער ווערט אויך א פירער פון פירער און ווארט־זאגער‬
‫וועלכע זיינען מקנא ״זיין פרעםע״ און זוכן אים נאכצוטאן און אריבערשטייגן‪.‬‬

‫פו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫פסחים‬ ‫חבורה ‪:‬‬ ‫אדער‬ ‫הויז‬

 ‫תרג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬ת ש כ י ׳ ד‬

‫ניט זעלטן ווערט דעד ״געפירטער״ צוהערער מיטגעשלעפט‪ ,‬און צו־‬

‫זאמען מיט דעם פירער באשליסט מען וואס די פארשידענע רעגירונגן דארפ׳ן‬
‫טאן‪ ,‬ווי די מענטשהייט אין אלגעמיין דארף זיך פירן‪ ,‬און ווי מען זאל גליק־‬
‫לעד מאכן אלע צוקינפטיקע דורות! און ״זעלבסטפארשטענדליך׳ אז נאך אזוינע‬
‫״וועלט באשלוסן״ האט קיין ארט ניט ״אראפלאזן זיך״ און מאכן א געוואלד‬
‫געשריי וועגן דעם גרויסן פראצענט קינדער רואם די ״געפירטע״ ערציען‬
‫זיי אזוי אז בשום אופן קען מען זיי ניט אדיין נעמען אין דעד קאטעגאריע‬
‫פון דעם בן חכם פון דעד הגדה‪ ,‬אפילו ניט וועגן די קינדער וואט באקומען‬
‫א מער ״פארגעשריטענע ערציאונג״ און זיי זיינען א פינפטער בן וואט איז‬
‫בכלל ניטא באם סדר‪.‬‬

‫און זיינען טאקע די פירער זיכער‪ ,‬אז יעדערער פון די ״געפירטע״‬

‫עלטערן איז יא באם סדר?‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫ווי דאס איז אין כלל׳ אזיי אויר אין פרט‪ :‬יעדער מענטש באשטייט‬
‫פון א ״פירער״ — )די קאפ און הארץ‪ ,‬שכל און געפיל( — און ״געפירטע״‬
‫— )די איברים(‪ .‬און דא אייר קומט אפט פאר דאס זעלבע ווי אויבענדעד־‬
‫מאנט‪ :‬מען נעמט אן אלגעמיינע כללות׳דיקע באשלוםן וועגן דעם גאנצן עולם‬
‫)קטן — דעם מענטש(‪ :‬מען וועט זיין גוט און פרום צום אויבערשטן און‬
‫צו לייטן‪ ,‬גלייך באם אויפהאפן זיר פון שלאף איז ער מודה אז דער אויבערשטער‬
‫גיט אין עם אדיין די נשמה וואס באלעבט ע ם ‪ :‬שוין בא דעד ערשטער ברכה‬
‫ווייס ער אז דעד אויבערשטער איז מלר העולם — דער פולער בעל הבית‬
‫פון דער גאנצער וועלט‪ :‬גאנץ פרי פארן דאוונען נעמט ער אן אף זיר די מצות‬
‫עשה ״ואהבת לרעד כמור״ )זאלסט ליב האבן דיין חבר ויי זיר אליין( —‬

‫אז עס קומט אבער צו פרטים און ״קלייניקייטך ווי ניט ״שלינגך די‬
‫ווערטער אין דאוונען בכלל און אין קריאת שמע בפרט‪ ,‬אריינטראכטן זיר‬
‫אין דעם אויבערשטן׳ס גרויםקייט און‪ ,‬להבדיל‪ ,‬אין דעד קליינקייט פון דעם‬
‫מענשן )ניט אויסשליסגדיק זיך אליין( פאר יעדער ״שמונה עשרה״ יעדן טאג‬
‫— פעלט עם אויס צייט און געדולד! אויםהיטן זיר פון השגת גבול דורד‬
‫אפציען א קונה פון א צווייטן — האט עד מורא אז דורכדעם וועט פעלן אין‬
‫דער פרנסה וואס ‪ . . .‬דעד אויבערשטער גיט עם‪ .‬און אז עס קומט פאר‬

‫יערער מענש באשטייט‪ :‬זח׳׳ב קנג‪ ,‬א‪ .‬וראה שיחת שמח״ת תרס׳׳ט)ס׳ השיחות תורת שלום עי ‪ 120‬ואילך(‪.‬‬
‫נעגזט ‪ 8‬ן ‪ 8‬ל ג ע נ ו י י נ ע ‪ :‬ןיד״ז ג ״ כ ב ע ד ן ה ה ת ב ו נ נ ו ת — ראה ש׳ היחוד פ״ר‪.‬‬
‫קונטרס העבודה פ״ו‪.‬‬
‫עולם )קטן ‪ :‬האדם )תנחומא פקודי ג(‪.‬‬
‫ב‪8‬ם א ו י פ ח א פ ן ‪ :‬מיד שניעור )שו״ע אדה״ז רס״א‪ .‬בסידורו(‪.‬‬
‫פ‪8‬רן ד‪8‬וומ‪1‬ן‪ :‬פרי ע״ח ש״ה פ״א‪ .‬וראה סידור רבנו ה ז ק ן )קודם מה טובו(‪.‬‬
‫פאר י ע ד ע ר ‪ :‬שו״ע או״ח ר׳׳ס צח‪,‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרד‬

‫פסח און עד דארף ארויסהעלפן א פשוט׳ן ארעמאן מיט מעות חטים —‬

‫שטעלט ער זיך פאר די הערליכקייט פון יציאת מצרים און באשליםט אז אזוי‬
‫ווי דאמאלס — מוז בא עם און זיעע בני בית זיין כלי כסף וכלי זהב ושמלות‬
‫)זילבערנע כלים‪ ,‬גאלדענע כלים און קליידער(‪ ,‬איז וואס בלייבט שוין פאר‬
‫מעות חטים‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫ויהי רצון — דער אויבערשטער זאל בענשן און מצליח זיין‪ ,‬אז יעדער‬
‫איינער און אייגע זאלן זיך אפלערנען פון די דערמאנטע‪ ,‬און אלע אנדערע׳‬
‫דרינגענדע אנווייזונגען פון דעם יום טוב פון זמן חירוחינו )אוגזער בא־‬
‫פרייאונג(‪ ,‬און פונקט ווי בשעת יציאת מצרים איז די גאולה פון דעם כלל‬
‫געקומען אלם פועל יוצא פון דעד גאולה פון דעם פרט‪ ,‬זאל דאס אזוי אויך‬
‫זיין היינט‪,‬‬

‫אז יעדער אידישער יחיד און יעדער אידישע משפחה‪ ,‬זאל זייער טאג‬
‫טעגליכע הנהגה — ביז אין די קלענסטע איינצעלהייטן — זיין א תורה הנהגה‬
‫אן שום פשרות און אן פארוואסעדונג‪ ,‬און דאט וועט ברענגען די גאולה האמתית‬
‫והשלימה על ידי משיח צדקנו‪ ,‬עס וועט מקדים וועדן — כימי צאתך מ א ‪p‬‬
‫מצרים אראנו נפלאות‪.‬‬

‫בברכה לחג הפסח כשד ושמח‬

‫גאולה פ ו ן דעם כלל נ ו ׳ ז ע ם פ ר ט ‪ :‬הדברים שבזכותם !•גאלו ממצרים )מכילתא‬

‫גא‪ .‬ויק״ר פל׳׳ב‪ ,‬ה ועוד( עניני הפרט הם‪ .‬וכן בדמייך חיי בדמייך חיי — שהם דם‬
‫מילה ודם פסח ) ש מ ו ת ר ב ה פי׳׳ז‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫תרה‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ״ה‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשכ״ה‪ ,‬בדוקלין‪ ,‬ג‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫דער אויבערשטער האט באשטימש‪ ,‬אז יציאת מצרים זאל פאדקומען‬

‫אין חודש האביב )פרילינג חודש(‪ .‬און די תורה זאגט אן‪ ,‬אז מען מוז ס‪8‬ע־‬
‫ציעל אכטונג געבן אז פסח זאל אלעמאל אויסקומען אין פרילינג חודש‪:‬‬
‫שמור את חודש האביב ועשית פסח לה׳ אלקיך‪ ,‬כי בחודש האביב הוציאך‬
‫ה׳ אלקיך ממצרים לילה — ״היט דעם פרילינג חודש און מאך פסח פאר ג־ט‬
‫דיין ג־ט‪ ,‬ווארום אין פרילינג חודש האט דיר ג־ט דיין ג־ט ארויםגעפירט‬
‫פון מצרים באנאכט״‪.‬‬

‫כדי אפצוהיטן‪ .‬אז פסח זאל אויספאלן אין חודש האביב — נעמענדיק‬
‫אין אכט‪ ,‬אז אונזער לוח איז איינגעשטעלט לויט דער לבנה‪ ,‬וואס דאס שאפט‬
‫א יערלעכן אוגטערשיד פון ארום עלף טעג לגבי דעד זון‪ ,‬און די זון בא־‬
‫שטימט דאך די תקופות פון יאר — האבן מיד יעדע צוויי אדער דריי יאר‬
‫אן ״עיבור יאר״ — אזוי ווי הייאר — ווען עם קומט צו א גאנצער חודש‪,‬‬
‫אדר‪ .‬אזוי אדום ווערט ״אויסגעגליכן״ דאס יאד פון דעד לבגד‪ .‬מיט דעם יאר‬
‫פון דעד זון‪ ,‬און פסח פאלט אויס שטענדיק אין דעם חודש האביב‪ .‬און דורד‬
‫דעם ווערן אויך די חדשים פון יאר‪ ,‬און אלע ימים טובים‪ ,‬רעגולירט און‬
‫אנגעשטעלט אין זייער ריכטיקער צייט‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫דאס וואס יציאת מצרים איז פארגעקומען אין פרילינג חודש‪ ,‬ווערט‬
‫דערקלעדט פון אוגזערע חכמים ז״ל אלס א ספעציעלעד חסד פון דעם אויבערשטן‪,‬‬
‫וואס ער האט די אידן ארויסגעפירט פון מצדים אין דעד בעסטער צייט פון‬
‫יאר‪ .‬אבער ווי אין אלע ענינים פון תורה׳ איז אויר אין דעם פאראן פילע‬
‫אנווייזונגען‪ ,‬רמזים און טעמים פארן כלל און פארן פרט‪ .‬איינע פון די נקודות‬
‫רואם איד וויל דא ארויסברענגען‪ ,‬וועט קלאר ווערן ווען מען באטראכט די‬
‫אומשטעגדן בא וועלכע עס איז פארגעקומען יציאת מצדים‪:‬‬

‫ביעקב‬ ‫כשבחר‬ ‫כוי‬ ‫ה ‪ 8‬ט ב ‪ 8‬ש ט י מ ט ‪ :‬ראה ש מ ו ח רבה פט׳׳ו‪ ,‬י א ‪ :‬החדש הזד‪,‬‬
‫ובניו קבע כוי‪ .‬אור ה ת ו ר ה )להצ׳׳צ( ע׳׳פ זה )ע׳ ד‪0‬ד(‪.‬‬
‫ז ‪ 8‬ג ט ‪ . . !8‬ש מ ו ר ‪ :‬דברים טז‪ ,‬א‪ .‬ולרמב׳׳ן )לשרש הא׳ דסהמ״צ להרמב״ם(‬
‫ולבעל ה ה ל כ ו ת זוהי מ׳׳ע )לעבר השנים‪ ,‬א ו — מ ו ש מ ד ת את החוקה(‪ ,‬ודאה מ ז מ ״ צ‬
‫ס ו ף מ״ע ק נ ג ‪ :‬באו רמזים כו׳ שמור נ ו ׳ ה ו ר ה כוי‪ .‬וגיד הל׳ קדה״ח ב ת ח ל ת ו ורש״ד‪.‬‬
‫ווערט ד ע ר ק ל ע ר ט ‪ :‬מכילתא ל ש מ ו ת יג‪ ,‬ו )הובא בפרש׳׳י שם(‪.‬‬
‫איי!ע פ ו ן ‪ :‬ראה רמב׳׳ן בא )יב‪ ,‬ג(‪ .‬צרור ה מ ו ר שם )יב‪ ,‬א( ועיין זח״ג )רנא׳ א(‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרו‬

‫הונדערטעד יארן זיינע די אידן געווען פארשקלאפט בא א פאלק רואם‬

‫האט דאן באהערשט אלע ארומיקע פעלקער‪ ,‬ניט נאר מיטן גראבן כוח פון‬
‫‪,‬׳רייטוועגענער און רייטער״ )רכבו ופרשיו(‪ ,‬נאד אויך מיט זיין געוואלדיקעד‬
‫איבערגעוויכט אין די געביטן פון וויסנשאפט‪ ,‬אין אלץ וואט מען רופט היינט‬
‫אן ״קולטוד״ און ״ציוויליזאציע״‪.‬‬

‫די קולטור און ציוויליזאציע פון מצרים האבן זיר געשטיצט אויף די‬
‫נאטור־כוחות און נאטור דערשיינונגען‪ ,‬ספעציעל — דעד טייך נילוס‪ .‬דאט‬
‫לאנד מצרים איז כמעט אינגאנצן פריי פון רעגן! מענטשלעכע דערפינדלעכקייט‬
‫האט אבער געשאפן א קינסטלעכע באוואסעדונג‪ ,‬וואם האט פארוואנדלט מצרים‬
‫אין א פרוכטבארן גארטן‪ ,‬ארומגעריגגלט פון מדבריות‪.‬‬

‫די דאזיקע אומשטענדן האבן מיטגעבראכט א פארצווייגטע געצנדי־‬

‫נערישע קולטור‪ ,‬וואם האט געהאט צוויי הויפטשטדיבן‪ :‬די פארגעטערונג פון‬
‫די כוחות פון דעד נאטור‪ ,‬און די פארגעטערונג פון די כוחות פונם מענטשן‬
‫וואס האט פארשטאנען ווי אויסצוניצן די כוחות פון דער נאטור‪ .‬דערפון איז‬
‫בלויז א קורצער שריט צו דער פארגעטערונג פון פרעה׳ן‪ ,‬וועלכע האט פאר־‬
‫קעדפערט אין זיך דעם מצרישן איעדאל פון דעם ״געניאלך מענטשן‪.‬‬

‫אזא סיסטעם‪ ,‬וואס האט באטראכט די וועלט אלס א צוזאמענשטעל פון‬

‫מערערע ״נאטור כחות״‪ ,‬צווישן וועלכע עס איז אויך דער ״כח״ פון מעגשן׳‬
‫מיטץ צוגאב פון דעד פילאזאפיע אז כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה‬
‫— ״מיין כוח און די מאכט פון מיין האנט האבן מיד איינגעשאפן דעם גאנצן‬
‫פארמעגן״! האט געפירט צו דער נידעריקסטער גייסטיקער און מאראליש־‬
‫עטישער געפאלנקייט‪ ,‬וועלכע האט אויך ״באדעכטיקט״ די אומפארשעמטסטע‬
‫פארשקלאפונג און גרויזאמקייטן צו דעם פיזיש־שוואכערן מענטש אדער פאלק‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫די געצנדינסט און איבערגלויבן פון די מצריים האבן דערגרייבט זייער‬
‫שטארקסטן אויסדרוק אין דער צייט פון דער יערלעכער באנייאונג פון די‬

‫ועד‬ ‫העולם‬ ‫מסוף‬ ‫שולט‬ ‫פרעה‬ ‫הי׳‬ ‫ד‪:.‬‬ ‫יד‪,‬‬ ‫לבשלה‬ ‫ב א ה ע ר ש ט ‪8‬לע ‪ :‬ומכילתא‬
‫סופו‪ .‬ו ר א ה ז ח ״ ב ו‪ ,‬א‪.‬‬
‫געוו‪8‬לדי?ןער איבערגגנוויכט ‪ :‬ראה ז ח ״ א קכה‪ ,‬ס ע ״ א ‪.‬‬
‫ספעציעל ‪ , .‬נילוס ‪ :‬יחזקאל כט‪J, ,‬‬
‫פריי פון ד ו נ ג ! ‪ :‬ר א ה ר ש ״ י ריגש מ ז ‪ ,‬י‪ .‬דברים יא‪ ,‬י‪,‬‬
‫נוענטשליכע ץ ע ד פ י נ ד ל ע כ ק י י ט ‪ :‬רש׳יי ר ״ פ מקץ‪.‬‬
‫פו! פ ר נ נ ה ׳ ן ‪ :‬ש מ ו ״ ר פ״ח‪ ,‬ב‪ .‬ת נ ח ו מ א שם‪.‬‬
‫נ ו ס י ועוצס ידי ־‪ .‬דברים ח‪ ,‬יז‪ .‬ו ר א ה ס מ ״ ג מליאת ס ד ‪ :‬וארא ב ח ל ו ם כ י ׳ ש כ ח ת‬
‫א ת ה ע י ק ר כו׳ ו ה ת ב ו נ נ ת י כ ו ׳ והגה י ס ו ד ג ד ו ל ה ו א כוי‪.‬‬
‫ז ע ר נידדיקםטער ‪ :‬ו י ק ר א יה‪ ,‬ג ו ב ת ו ״ כ ) ו ב פ ר ש ״ י ( שם‪ .‬ו ב ק ה ״ ר ע ה ״ פ ו ה א ר ץ‬
‫לעולם ע ו מ ד ת ו מ צ ר י ם ד ו ג מ ת ערוד! באדם‪.‬‬
‫ש ט ‪ 8‬ר ק ס ט ן אויסז־רוק‪ :‬ר מ ב ״ ן וצרור ה מ ו ר שם‪.‬‬
‫תרז‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ״ה‬

‫כחות פון דעד נאטור — אין דעם פרילינג חודש‪ ,‬דעד חודש פון ״מזל טלה״‪,‬‬
‫און דעד שעפס איז געווען פון די הויפט־סימבאלן פון דעד מצרישער עבודה־זרה‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫און אט קומט משה רבנו מיט דער בשורה פון ״פקוד פקדתי״ — אז‬
‫עם איז געקומען די צייט ווען דער ג־ט פון אברהם יצחק און יעקב האט‬
‫באשלאסן צו באפדייען די אידן פון פרעה׳ס הענט און פון גלות מצרים‪.‬‬

‫ס׳איז שוין געווען ‪ 210‬יאר ווי די אידן זייגען געווען אונטערגעווארפן‬

‫צו פרעה׳ן! א טייל אידן זיינען שוין אפילו געווען פארשלונגען פון דעד‬
‫מצרישער ״קולטור״! קיץ הילף פון די ארומיקע פעלקער האט מען ניט‬
‫געקענט דערווארטן; קיץ איינציקער שקלאף האט )ביז דאן( ניט געקענט‬
‫באפרייען זיך פון מצרים! עס איז פשוט ניט געווען קיץ שום אויםזיכט‪ ,‬פון‬
‫א נאטירלעכן שטאנדפונקט‪ ,‬צו באפרייען דאס אידיש פאלק פון מ צ ר י _ און‬
‫ם‬

‫דאך פארזיכערט זיי משה רבינו‪ ,‬אז די צייט פון באפרייאונג איז געקומען‪.‬‬
‫עס איז אבער פאראן איין באדינג‪ :‬משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו‬
‫הפסח!‬
‫משכו — ציט זיך צוריק פון דעד עבודה־זרה פונם לאנד‪ :‬וקחו לכם‬
‫גו׳ — נעמט אייך א שעפס )דאס וואס די מצריים האבן פארגעטעדט( און שעבט‬
‫אים אלס קרבן פסח פאר ג־ט‪ .‬ס׳איז ניט גענוג צו פארלייקענען די מצרישע‬
‫עבודה־זרה בא זיר אין הארצן‪ ,‬אדער אפילו בא זיך אין דעד היים‪ ,‬פארבאר־‬
‫גענערהייט און שטילערהייט! נאר דוקא אין דער עפנטלעכקייט‪ ,‬אן מורא‪ ,‬לויט‬
‫אלע פרטים וועלכע זייגען געווען פארבוגדן מיטן קרבן פסח אין מצרים‪.‬‬

‫און דאן פארזיבערט משה רבנו אין נאמען פון דעם אויבערשטן‪ ,‬אז‬
‫ניט נאר מ׳וועט באפרייט ווערן פון מצרים‪ ,‬נאד אז פרעה אליץ וועט זיי‬
‫הייסן ארויסגיין פון מצרים! און די גאולה וועט פארקומען ניט אין דעד‬
‫צייט ווען די כוחות פון דעד נאטור זיינען אייגגדרעמלט און פארבארגן‪ ,‬גאר‬
‫דוקא אין חודש האביב‪ ,‬אין דעם רעכטן מיטן פון דעם פדילינג חודש‪ ,‬ווען‬
‫די נאטור אנטפלעקט אירע שטארקסטע כוחות‪.‬‬

‫דערמיט ווערט אונטערשטראכן‪ ,‬אז עס דינען ניטא קיץ אפגעזונדערטע‬

‫וועלטן! א וועלט פון נאטור און נאטור כחות און א וועלט פון ״העכער פון‬
‫וועלט״‪ ,‬וואם אמאל באהערשט איינע די צווייטע און אמאל פארקערט! עס‬
‫איז דא בלויז איין און איינציקער ג־ט‪ ,‬וואס ער איז דער אבסאלוטעד בעל־‬
‫הבית איבער דעד גאנצער וועלט‪ ,‬און ער פאראיינציקט אויך די גאנצע וועלט‪.‬‬

‫תניא פל׳׳א‪,‬‬ ‫ודאה‬ ‫שמו״ר פי״ד‪1 ,‬ג‬ ‫אידן‪:‬‬ ‫טייל‬ ‫‪8‬‬

‫יא‪.‬‬ ‫יזו‪,‬‬ ‫יתרו‬ ‫מכילתא‬ ‫שקל‪8‬ף‪:‬‬ ‫איינציגער‬ ‫קיין‬
‫כ ר מ ש כ ו כוי שבכך כוי‪.‬‬ ‫זמן‬ ‫כל‬ ‫ב‪:‬‬ ‫פס״ז‪,‬‬ ‫ב ‪ 8‬ד י נ ג — צ י ט ז י ז ‪ :‬שמו״ר‬ ‫איין‬
‫ו ק ח ו ל כ ם •• ל מ ש פ ח ו ת י כ ם )דוקא(‪ ,‬וכהודעת משה ב ב נ י נ ו ו ב ב נ ו ת י נ ו — כ ל ה א ר ב ע ה‬
‫לשאול‪.‬‬ ‫ועד השאינו יודע‬ ‫החכם‬ ‫)וכנות(‪ ,‬מ ן‬ ‫כנים‬
‫תל‪.‬‬ ‫ד״ס‬ ‫הזקן‬ ‫ד א ה שו״ע ר ב נ ו‬ ‫עפענטלינקייט ‪:‬‬ ‫אין דעד‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרח‬

‫די דאזיקע אנערקענונג איז געקומען צום העבסטן אויסדרוק בא מ ת ך‬

‫תורה‪ ,‬דער קולמינאציאן פונקט פון יציאת מצרים‪ ,‬וועלבער האט זיך אנגע־‬
‫הויבן מיט‪ :‬אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית ע ב ד י ם ; לא‬
‫יהי׳ לך אלקים אחרים גר — ״איך בין ג־ט‪ ,‬דיין ג־ט‪ ,‬וואס האט דיך ארויס־‬
‫געפידט פון לאגד מצרים‪ ,‬פון דעד היים פון פארשקלאפונג‪ :‬עס זאל בא דיר‬
‫ניט זיין קיין אפגעטער״‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫פוגקט ווי אין מצרים אמאל‪ ,‬אזוי אויך היינט זייגען פאראן אזעלכע‬
‫וועלכע בויען זייעד לעבן אויפ׳ן פארגעטערן די אזוי גערופענע נאטור כהות‬
‫מיט׳ן צוגאב פון דעם כוחי ועוצם ידי פון דעם מענשן‪ .‬מאנכע האבן געפוגען‬
‫אן ״אויסוועג״‪ ,‬אז בא זיך אין דער היים‪ ,‬האט ער אן ארט פאר דעם אויבערשטן‬
‫אויך — אבער אין געזעלשאפט איז ער ״מיט לייטן גלייך״‪ ,‬גהי׳ כגוים‪,‬‬
‫ואדרבה — נאך מער גוי — ווי זיי‪.‬‬

‫קומט יום טוב פסח און דערמאנט ווידער אמאל‪ :‬פקוד פקדתי —‬
‫איר האט קיץ ברירה ניט‪ .‬דער אויבערשטער געדיינקט אייך און עס מוז זיין‬
‫משכו — אפווארפן די עבודה־זרה פונם לאנד‪ ,‬אין וואט פאר א פארם זי זאל‬
‫זיך ניט אויסדריקן און טאן דאס עפנטליך‪ ,‬אן מורא‪ ,‬און מיט שטאלץ‪ .‬וקחו‬
‫לכם — געמט זיך און אלץ וואט איד האט‪ ,‬אלע מעגלעכקייטן און כהות וואס‬
‫איר פארמאגט — צו זיך‪ ,‬צו אייעד אמתין אייביגן אידישן ״איך״‪.‬‬

‫און טאן דאם אלץ בחדש האביב — ניט לאזן זיך פארטומלען פון די‬
‫פארפידער אז וויבאלד אז עם איז דא א בליענדע וועלט מיט דעם מענשן‬
‫איגמיטן און זיין כח ועוצם ידו — איז אלה אלקיך‪ ,‬דאם איז דיין אפגאט אץ‬
‫צו דעם ביזט דו פארשקלאפט און ניטא קיץ ארט ר״ל פאר דעם אויבערשטן —‬

‫נאד אדרבא — בחדש האביב הוציאך ה׳ אלקיך ממצרים — ג־ט‪,‬‬

‫ה׳‬ ‫אח‬ ‫תעבדו!‬ ‫ממצרים‬ ‫העם‬ ‫אח‬ ‫בהוציאך‬ ‫כמש׳׳נ‬ ‫‪3‬ונקט‪:‬‬ ‫קומזינאציאן‬ ‫דער‬
‫ב מ יומא אפיק כ ר ‪ .‬וראה תניא של״א שש‪,‬‬ ‫)שמות ג‪ ,‬יב( ודאה ז״ה ר״פ י ת ד ו ‪:‬‬

‫לב‪.‬‬ ‫כ‪,‬‬ ‫יחזקאל‬ ‫כגוים‪:‬‬ ‫נהי׳‬

‫קיין ברירה נ י ט ‪ :‬יחזקאל שם‪ .‬תנחומא נצכים ג‪ .‬נתבאר בקוגטרס ומעין מי״א‪ ,‬פ״ג‪.‬‬
‫ב ג ‪ :‬לבם הה״׳ן יהיו ל ך לבדך ואין‬ ‫פט״ו‪,‬‬ ‫שמדיר‬ ‫ראה‬ ‫״אין״‪:‬‬ ‫איזישן‬ ‫לכם‪,‬‬
‫אתך‪.‬‬ ‫לזדים‬
‫החדש הזה —‬ ‫ה א ב י ב ‪ :‬להעיר מלקו״ת ב מ ד ב ר )ג‪ ,‬א(‪ .‬םד״ה‬ ‫— בחדש‬ ‫אדרבא‬
‫המאמרים ה׳ש״ת‪.‬‬ ‫מריח אדמו״ר — בס׳‬ ‫לכ״ק‬
‫לילה‬ ‫שלאחרים‬ ‫מזה‬ ‫להתרשם‬ ‫אין‬ ‫עתה‬ ‫גס‬ ‫וכן‬ ‫לילה‪.‬‬ ‫ה ו צ י א ן ‪ . .‬נזמצר־ם ‪:‬‬
‫וערפל לאומים ועליך יזרח ה׳ וכבודו‬ ‫ואין רואים את האמת‪ .‬כי הנה ה ח ו ש ך יכסה ארץ‬
‫עליך יראה )ישעי׳ ס‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫תרט‬ ‫יי׳א ניסן‪ ,‬תשכ״ה‬

‫וואס ער איז דיין ג־ט נעמט דיר ארויס פון פארשקלאפונג אין חדש האביב‬
‫— די בליענדע וועלט מיט די וואונדער אף וואונדער וואס מען זעט אין איר‬
‫בריינגן עם צו נאד קלאדער דערזען דעם אמת — אין דעם נוסח פון אונזערע‬
‫חכמים ז״ל — אז ה׳ אלקינו )איז( מלך העולם )דעד קעניג פון דער וועלט(‬
‫שלא חיסר בעולמו כלום )אז ער האט געמאכט אז עס זאל אין איר גארניט פעלן(‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫דעד אויבערשטער זאל העלפן און מצליח זיין‪ ,‬אז פסח — זמן חי ר ותינו‬
‫זאל ברענגען יעדן איינעם און איינער בתח־ כלל ישראל צו דעד אמת׳ער‬
‫באפרייאונג פון אלע שטערונגען און באגרענצונגען אץ מ׳זאל דינען דעם‬
‫אויבערשטן בלבב שלם‪,‬‬

‫און די גאולה פון דעם פרט זאל ברענגען צו דער גאולה פון כלל‬
‫ישראל‪ ,‬די גאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקגו במהרה בימינו‪.‬‬

‫בברכה לחג הפסח כשר ושמח‬

‫א י ן חז־ט ה א ב י ב ‪ . .‬א י ן ז ע ם מ ס ח ‪ :‬ב ר כ ו ת מג‪ ,‬ב‪ .‬והנד‪ ,‬ל כ מ ה אחרונים )אויוו‬

‫סרכ״ו( ניסן לאו דוקא‪ ,‬אבל י״א דדוקא הוא )שד׳יח אסיפת דינים מע׳ ב ר כ ו ת ר ס ׳ ע ‪.‬‬
‫וש״נ(‪ .‬והנה אדמו״ר הזקן בלוח ב ר כ ו ת הנהני! )הראשון( כ׳ ו א ח ר ל׳ יברך בלא שם‬
‫ו מ ל כ ו ת )מוכח ו נ י ס ן לאו דוקא(‪ ,‬אבל בסדר ברה״נ )שבסידורו פי׳׳ג סי״ד( השמיט זה‪.‬‬
‫ואף שי״ל בדוחק ו ט ע מ ו מפני ו ס ״ ל דאין ל ב ר ך כלל אלא פ ע ם אחת )ועדיין יקשה למד‪.‬‬
‫לא ביאר ו ב ר י השו״ע ״בימי ניסן״ דהיינו לאו דוקא — כ מ ו שהוסיף ביאור ב כ מ ה דינים‬
‫שבברה״נ(‪ ,‬י״ל — ו ה ש מ י ט מפני ו ב מ ש נ ה האחרונה ס׳׳ל ו ״ ב י מ י גיסן״ כפשוטו —‬
‫בדוקא‪ ,‬וא״כ א״א ״לאחר ל ׳ ״ ‪ .‬ואכמ׳׳ל‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרי‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשכ״ו‬

‫— שנת המאה להסתלקות הילולא של כ״ק אדמו״ר ה״צמח צדק״ —‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום ומקום‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫דער יום־טוב ״פסח״ ווערט אנגערופן אויפן נאמען פון דעם קרבן פסח‪,‬‬
‫וואס האט צוגעגרייט און געבראכט און )ז־ערפון איז פארשטאנדיק אז ער(‬
‫האט אויסגעדריקט דעם אינהאלט פון א עיקר פאסירונג און א כללות׳דיגע‬
‫פאסירונג אין לעבן פון אידן‪ :‬יציאת מצרים און זמן זזירותזו — דעם טאטאלן‬
‫ארויסגיין פון מצרים און די דערגדייכונג פון אונזער פרייהייט‪ .‬זאגט אן די‬
‫תורה גענוי די פרטים און פרטי פרטים ווי דער קרבן פסח דארף צוגעגרייט‬
‫ווערן‪ ,‬ווי מען דאדף עם מקריב זיין און ווי ער דארף געגעסן ווערן•‬

‫אויף איינעם פון די פרטים און — וואס מען קען לערנען פון עם וועל‬
‫איך זיך דא אפשטעלן‪.‬‬
‫‪#‬‬ ‫‪#‬‬ ‫*‬

‫דעד קרבן פסח — א שעפס‪ ,‬וואם איז געווען די עבודה זרה פון מצרים‬
‫— האבן אידן געדארפט מאכן א פסח לה׳‪ ,‬שעכטן עם און דערנאך בראטן עם‬
‫אויפן פייער — ראשו על כרעיו ועל קרב‪ — 1‬״קאפ‪ ,‬פיס און אינגעווייד צוזאמעך‪.‬‬

‫אלעס‪ ,‬פון דאם העכסטע און דעד קאפ ביז צו די סאמע לעצט־ראנגיקע‬
‫איינצעלהייטן און די פיס פון דער עבודה זרה און אפילו די זאכן וועלכע‬

‫שב‪.‬‬ ‫ת״י‬ ‫וראה‬ ‫כה‪.‬‬ ‫לד‪,‬‬ ‫שמוח‬ ‫אנגערופן‪:‬‬ ‫ווערט‬

‫הסוכוח‪.‬‬ ‫השבועות‪,‬‬ ‫חג ה מ צ ו ת ‪,‬‬ ‫השמות ‪:‬‬ ‫ע״ד‬ ‫קרבן פ ס ח ‪:‬‬ ‫נאמען פון דמם‬ ‫אויפן‬
‫ובפרט לפי׳ המכילתא )בא יב‪ ,‬בז( שע״י הקרבן פ ס ח — פיסח ה׳ על בתי ננ״י‪ .‬ואף‬
‫שזמן קרבן ה פ ס ח הוא בערב פ ס ח והלילה שאחריו ‪ —-‬הרי גם חה״ש הוא ע״ש ז׳‬
‫שבועות שקדמו לו‪.‬‬
‫כז(‪.‬‬ ‫שם(‪ ,‬יב‪,‬‬ ‫בפרש״י‬ ‫)הובא‬ ‫ו‬ ‫)יב‪,‬‬ ‫בא‬ ‫מכילתא‬ ‫ראה‬ ‫געבראכט ‪:‬‬ ‫צונמגרייט און‬
‫ובכ״מ‪.‬‬
‫א ר ו י ס ג י י ן ‪ :‬כל׳ ה כ ת ו ב )בא יא‪ ,‬א( כ ל ה גרש יגרש‪ .‬וראה •ברכות‬ ‫ט^טאלן‬
‫)ט‪ ,‬רע״ב( ונצלתם את מצרים כוי‪ .‬ועד •אשר ג ״ פ הוזהרו בנ״י שלא לחזור למצרים‬
‫)מכילתא בשלח יד‪ ,‬יג‪ .‬סהמ״צ להרמב״ם מ ל ״ ת »‪ •0‬ועיין ש׳ המצות להאריז״ל ס״& ראה‪.‬‬
‫ש ע פ ס ‪ . .‬ע ב ו ד ה ז ר ה ‪ :‬שמות ר ב ה פט״ז‪ ,‬ג ‪ .‬ובזח״ג )רנא‪ ,‬א ( ‪ :‬דטלה ‪ . .‬ר ב על‬
‫כל !ממנן דאלקים אחרים‪.‬‬
‫ק א פ ‪ . .‬צ ו ז א מ ע ן ‪ :‬פסחים עד‪ ,‬א‪ .‬וראה •תוד״ה נ ח ת ו שם‪ .‬רמב״ם •הל׳ ק״פ‬
‫פ״י הי״א‪.‬‬
‫תריא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ״ו‬

‫זיינען נאד א מיטעל כדי אויפצוהאלטן און ״שפייזך די עבודה זרה )די קאפ‬
‫ביז די פיס( דארפן בטל ווערן‪ :‬עם ווערט געמאכט א פסח לה׳ ראשו על‬
‫כרעיו ועל קרבו און דאס אלעס ווערט געבראטן מיטן זעלבן פייער‪.‬‬

‫די אפווארפונג פון עבודה זרה מוז זיין א גענצלעכע‪ ,‬אין אלע פרטים‪.‬‬
‫אויב ער דינט טאקע ניט צו דער קאפ פון דער עבודה זרה‪ ,‬עם עקזיסטירן‬
‫ניט פאר עם איר חכמה און שכל‪ ,‬ער בוקט זיך אבער פאר אירע פיס׳ ווארום‬
‫)״מצרים״ זאגט אז( זיי טרעטן און הערשן אויף אלעס און אלעמען‪ ,‬ער פאר־‬
‫לירט זיך און בוקט זיך פאר די מיטלען וועלכע עבודה זרה ניצט‪,-‬‬

‫אזיי אויד בא דעם מענשן אליין‪ :‬עס איז דא די עבודה זרה פון ״ראשו״‬
‫— ער מאכט זיין קאפ און זיין באגרענעצטן שכל פאר די העכסטע און לעצטע‬
‫אויטאריטעט! די עבודה זרה פון די נידריגערע זאכן אין עם ביז ״כרעיו״‬
‫— די תאוה פון מאכט הערשן און טרעטן און צוטרעטן אלעס וואס אדום ע ם !‬
‫ביז דאס בוקן זיד און מאכן פאר אן אפגאט דעם ״קרבו״ — זיץ עסן און‬
‫פרנסה וואס צוליב זיי שטעלט ער זיך ניט אפ פאר קיין זאך‪.‬‬

‫איז אויף דעם אלעס גילט דער כלל‪ :‬א משהו )קאפיטשקע( עבודה זרה‬
‫— איז א גאנצע עבודה זרה‪.‬‬

‫און אזוי ווי בא יציאת מצרים )און — יציאה פון תועבות מצרים(‪,‬‬
‫אזוי אויך באם זזרותמ׳ אונזער באפרייאוגג און באגריף פון באפדייאונג‪ ,‬וואס‬
‫באשטייט אין ווערן עבדי‪ ,‬דעם אויבערשטן׳ם קנעכט‪ ,‬דעד מסירת נפשי־‬
‫דיגער באשלוס צו זיין א איד‪ ,‬איז אין דעם ניט שייכות קיץ מעסטן און‬
‫חילוקים‪ :‬מער מסירת נפש ווען עס רעדט זיך וועגן די פיס אץ ווייניגער —‬
‫ווען עס קומט צו קאפ׳ צו ענינים פון קאפ׳ וואס ער וויל פארשטיין דוקא מיט׳ן‬
‫שכל‪ .‬ווען איז פסח הוא לה׳ — אז ראשו על כרעיו ועל קרבו — אז אלעס‬
‫ווערט ארומגענומען מיט דעם זעלבן פייער׳ א פייער וועלבער ברענט ד ו ר ך‬
‫א דורך און דורך‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫מ ו ר א דכתיב‬ ‫א ( ‪ :‬ל ב ת ר דיינין לי׳‬ ‫עבודה זרה ‪ . .‬ג ע ב ר ‪ 8‬ט ן ‪ :‬דאה זוז״ג )רנא‪,‬‬
‫פסילי אלהיהם תשרפון באש‪.‬‬
‫צורת‬ ‫וכן‬ ‫שם‪:‬‬ ‫ובפיה״מ‬ ‫‪ 8‬ל ע פרטים ‪ :‬להעיר מע״ז )מא‪ ,‬א ( ‪ :‬יד ‪ . .‬רגל‪.‬‬
‫איזה אבר‪.‬‬
‫‪ 8‬מ ש ה ו ‪ :‬ראה ע״ז )עד‪ ,‬א( וגירוש׳ ש ם ‪ :‬ולא ידבק בידך מאומה‪,‬‬
‫זכות‬ ‫ב ‪ 8‬ש ט י י ט ‪ . .‬ע ב ד י ‪ :‬להעיר משמו״ר )פ״ג ה( עה״פ בהוציאך גו׳ באיזה‬
‫ת עבדו ן כ ר ‪.‬‬ ‫כו׳‬
‫ניט ש י י כ ו ת ‪ . .‬ח י ל ו ק י ם ‪ :‬להעיר מדין ג ר ו ת )שהתחילה במצרים( שמודיעין אותו‬
‫קלות ו ח מ ו ר ו ת )יבמות מו‪ ,‬א‪ .‬מז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫מ ע ר מ ס י ר ו ת נפש ‪ . .‬ווייניגער ו ב ו ׳ ‪ :‬ראה ד״ה אגי ישנה )בסי המאמרים וןש׳׳ט‬
‫ע׳ קיט ואילך(‪.‬‬
‫‪ 8‬דורך א ו ן ד ו ר ך ‪ :‬ובהציוזי אל חאבלו ממנו •נא‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תריב‬

‫אין די טעג פון צוגרייטונג צו פסח — י״ג ניסן — היינטיגס יאר‬

‫איז דער ‪100‬יטער יארצייט פון דעד הסתלקות הילולא פון כ״ק אדמו״ר ה״צמח‬
‫צדק״‪ .‬א מוסטער פון שלימות אין דעם אויבנדערמאנטן באגריף‪ ,‬מסירות‬
‫נפש׳דיגער פייער וואס נעמט דורך א אידן ראשו על כרעיו ועל קרבו אלע‬
‫טעג פון א גאגץ יאר — קען מען דאס זען אין דעם רבי׳ן דעט ״צמח צדק״‪.‬‬
‫ער האט פאראייניקט אין זיך די העכטטע מדריגות פון צדיק‪ ,‬גאון‪ ,‬חוקר‪,‬‬
‫מקובל‪ ,‬פוסק און מנהיג ישראל‪ .‬פוגקט ווי זיין גאונות האט דערגרייכט אין‬
‫אלע ווינקעלעך פון תורה‪ ,‬נגלה און נסתר — אין פשט רמז דרוש סוד —‬
‫אזוי איז זיין הנהגת הציבור והנהגת היחיד געווען אין אלע ענינים‪ ,‬גשמיות׳־‬
‫דיגע און רוחגיות׳דיגע‪ ,‬פון די העכסט־וויכטיגע פאר דעם כלל ישראל —‬
‫ביז די גאר ״נידריגע״ פון אן א׳־ינצעלגעם פרט און יחיד! פון פאדשפרייטן‬
‫לאנדווירטשאפט צווישן אידן און פועל׳ן בא דעד מלוכה די געהעריגע הנחות‪,‬‬
‫ביז פארזארגן א אידן מיט א הלואה — פון באווארענען און פארשטארקן דעם‬
‫תורה־חינוץ פון כלל ישראל אין רוסלאנד‪ ,‬ביז באזארגן א מלמד פאר א יחיד‪.‬‬

‫און דאס אלעס האט ער געטאן מיטן פייער פון מסירות נפש‪ ,‬מיט‬
‫אלע זיינע כחות הנפש און מיט אלץ וואס ער האט פארמאגט ‪ -‬געטאן אזוי‬
‫סיי פאר דעם כלל און סיי פאר דעם פרט‪.‬‬

‫און כאטש ווער קען זיך גלייכן צו כ״ק אדמו״ר בעל ה״צמח צדק״‪,‬‬
‫האט אבער דער אמת׳ער צדיק ומנהיג ישראל די אייגנשאפט צו לייכטן און‬
‫באלייכטן און משפיע זיין כחות צו יעדן איינעם וועלכער וויל גיין אין זיינע‬
‫וועגן‪ ,‬ווי די ריזיגע זון שפיגלט זיך אפ און מאכט ליכטיג און לייכטענד א‬
‫קליינעם טראפן וואסער — אויב גאר דער טראפן וואםער איז ריין און קלאר‬
‫און געווענדט צו דער זון‪.‬‬

‫ויהי רצון — השם יתברך זאל העלפן אז די התעוררות פון ימי הפסח‬
‫— און לויט דעם ביישפיל פון בעל ההילולא — זאל באווירקן יעדן איינעם‬
‫און אייגע אין גייסט פון יציאת מצרים און זמן חירותנו‪ ,‬מען זאל באפרייט ווערן‬

‫‪!00‬יטער יארצייט ‪ :‬ראה ת ו ר ת חיים )לא׳דמו״ר האמצעי( ז ״ ה ויהיו ח״ש מאד‪ ,‬שגד•‬
‫וביאוה״ז שם‪ .‬אור ה ת ו ר ה להצ״צ ד״ה זה‪.‬‬
‫וועד קנגן זיך ג ל י י כ ן ‪ :‬ראה תניא רפמ״ב‪• .‬פמ״ד‪.‬‬
‫צו לייכסן ‪ , .‬מ ש פ י ע ז י י ן ‪ :‬אגה׳יק !סי׳ כ״ז וביאורו‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫ז ו ן ש פ י נ ל ט ‪ :‬דאה מ כ ת ב כ״ק מ ו ״ ח אדמו״ר ב ס ו ף ק ו נ ט ד ם ב׳ ניסן תדזד־ץ )ס׳‬
‫הקונטרסים ע׳ ח ד ( שיחת אביו כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב( ד״ה שמשא אכולא עלמא גייחא‬
‫)סנה׳ לט‪ ,‬א( כוי‪.‬‬
‫תריג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ״ו‬

‫פון אלע שטערונגען און באשרענקוגגען )מצרים מבולים(‪ ,‬םיי אינערלעכע‬

‫און סיי פון דרויםן‪ ,‬און זיין עבדי ה׳ — דינען דעם אויבערשטן אין אמת׳ער‬
‫חירות׳‬

‫און דורכדעם אויר צואיילן די גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח‬

‫צדקנו און די ערפילונג פון דעד בקשה‪ :‬ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫;!לע ‪ . .‬מצרים ‪ :‬להעיר מו״ה אנכי ה״א אשר הוצאתיך )סי המאמרים לאדמו״ר‬
‫— פסח חרכ״ו(‪.‬‬ ‫מהר״ש‬
‫ההגדה(‪.‬‬ ‫צוסח‬ ‫קטז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫פסחים‬ ‫)משנה‬ ‫הגאולה‬ ‫בברכת‬ ‫בקשה‪:‬‬ ‫דער‬
 ‫מכתבים כלליים‬ ‫תריד‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א גיסן‪ ,‬ה׳תשכ״ז‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬
‫אשר בכל מקום ומקום‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫דער יום־טוב פסח‪ ,‬זמן חירותנו‪ ,‬האט הייאר א ספעציעלע באדייטונג‪,‬‬

‫אין ליכט פון דער פאלגענדער קורצער הקדמה‪:‬‬

‫מען זעט‪ ,‬אז ווען א מענטש געפינט זיך אין א צוגעפאסטער שטימוגג׳‬
‫מאכט אויף אים א באטרעפענדע דערשיינונג א שטארקערן רושם‪ :‬ווען איינער‬
‫געפינט זיך אין א פריילעכע שטימונג‪ ,‬נעמט ער אויף אן ענין פון שמחה‬
‫מיט א גרעסערע באגייםטערוגג‪ .‬פארקערט‪ ,‬אין א געדריקטער שטימונג‪,‬‬
‫רופט ארויס א ניט־געוואונשענע דערשיינונג א גרעסערע אראפגעפאלעגקייט‪.‬‬
‫דאס זעלבע זעט מען אויך אין צוזאמענהאגג מיטן פיזישן צושטאנד‪ .‬ווען דער‬
‫קערפעד איז געזונט‪ ,‬ווערט עד שטארקער דורך אלע געזונטע זאכן אין דעד‬
‫פולסטעד מאס‪ :‬ווען דער קערפער איז אפגעשוואכט‪ ,‬קען אפילו א לייכטע‬
‫שעדלעכע זאך זיך שוועד אפרופן אויפן געזונט —‬

‫את‬ ‫מין‬ ‫מצא‬ ‫פרינציפ‪:‬‬ ‫הלכה‬ ‫דעם‬ ‫אין‬ ‫אויםגעדריקט‬ ‫און‬ ‫ענליך‬
‫מינו וניעור‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫הייאר איז א יאר וואם איז אריינגעפירט געווארן באלד פון אנהויב‬
‫מיט דעד מצוה )און אין דעד שטימונג( פון הקהל — די םפעציעלע מצוה‬
‫אין דעם יאר נאך שמיטה‪ :‬הקהל את העם האנשים והנשים והטף — צוזאמענ־‬
‫קלייבן אלע טיילן פון אידישן פאלק — מיט דעם צוועק‪ ,‬ווי דעד פסוק‬
‫ערקלערט גלייך אף אן ארט‪ ,‬אז עם זאל זיין יראת ה׳ און מען זאל לערנען‬
‫און מקיים זיין די תורה‪.‬‬

‫פון חג הפסח וואס דאס איז יציאת‬ ‫אזוי אויך די סיבה און אינהאלט‬
‫גליות )בבל‪ ,‬מדי פרס און יון( אז‬ ‫מצרים‪ ,‬איז געווען‪ ,‬ניט ווי בא אנדערע‬
‫פון בבל א‪ .‬ז‪ .‬וו‪ — .‬גאר בנערינו‬ ‫ניט אלע אידן זיינען ארוים דאמאלס‬
‫פון קליין ביז גרוים זיינען ארויט‬ ‫ובזקנינו בבנינו ובבנותנו — אלע אידן‬

‫ווען דעו־ ק ע ר פ ע ר ‪ :‬זע אויך ש ב ת לב‪ ,‬א‪ .‬תענית כט‪ ,‬ב‪.‬‬

‫הלכה פ ר י נ צ י פ ‪ :‬ענליך אויך אין אגדה‪ :‬מגלגלין ז כ ו ת ליום זכאי )ולהעיר מ פ ר ש י י‬
‫ע״ז — ערכין יא‪ ,‬ב ד״ה ז כ ו ת — בגיסן נגאלו בניסן עתידין להגאל(‪.‬‬
‫מצא ‪ . .‬וניעור ‪ :‬זע פרש״י ע״ז עג‪ ,‬א‪.‬‬
‫הקהל ‪ , .‬והטף ‪ :‬דברים לא‪ ,‬יב‪.‬‬
‫בנערינו ‪ . .‬ו ב ב נ ו ת י נ ו ‪ :‬שמות י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫תרטו‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬ת ש כ ״ ז‬

‫פון מצרים און מיט דעם צוועק‪ :‬בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את‬
‫האלקים על ההד הזה — וועדן אן עבד אלקים און מקבל זיין די תורה ביים‬
‫בארג סיני‪.‬‬

‫דעריבער‪ ,‬כאטש פסח איז א מצות עשה שהזמן ג ו מ א )וואס פרויען‬

‫זיינען געוויינלעך פטור דערפון(‪ ,‬מוזן אבער אויך פרויען באטייליקן זיך‬
‫אין דעם‪ .‬און בנוגע קינדער — איז דאד דעד אריינפיר אין יום טוב גלייך‬
‫באם אנהייב פון דער צייט פון יציאת מצרים — דער סדר של פסח באזירט‬
‫אויף והגדת לבנך )דאגן און אגזאגן דיין זון( — מיט פיל פרטים און ענינים‬
‫וועלכע זייגען געצילט אריינצוציען די קינדער אין דעם עגין פון פסח‪ ,‬גאך‬
‫איידער מען איז מקיים די מצוות פון פסח‪ ,‬מצה און מרור‪ .‬און אלע קינדער‪.‬‬
‫דעד סדר איז ניט באגרענעצט צו קינדער חכמים‪ ,‬נאד צו אלע סוגים‪ ,‬פון‬
‫חכם ביז שאינו יודע לשאול‪.‬‬

‫און אנזאגן אלעמען אז בעבור זה — כדי מיר זאלן מקיים דין די מצות‬
‫— האט דער אויבערשטעד אונז ארויםגענומען פון מצרים‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫אזא טאטאלע באפרייאוגג ווי עס איז געווען פון גלות מצרים איז‬
‫ניט געווען אין די שפעטערדיקע גלות׳ן‪ ,‬אבער וועט ווידערהוילט ווערן בא‬
‫דעד גאולה האמתית פון דעם איצטיקן גלות‪ ,‬ווי דאם איז ג־טלעך צוגעזאגט‬
‫געווארן )נימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות(‪ ,‬ווען אלע אידן‪ ,‬יונג און‬
‫אלט‪ ,‬קינדער און פרויען‪ ,‬מיט אלעם וואס די באזיצען‪ ,‬וועלן אויםגעלייזט‬
‫ווערן דורך משיח צדקנו‪ ,‬און מיט דעם צוועק אז בחוקי ת ל כ ו ‪ . . .‬והייתם‬
‫לי לעם ואנכי אהי׳ לכם לאלקים )היטן דעם אויבערשטענ׳ס געזעצן און‬
‫זיין זיין פאלק(‪.‬‬

‫ב ה ו צ י א ך ‪ . .‬די ת ו ר ה ‪ :‬שמות ג‪ ,‬יב‪ .‬וסתיב״ע ופרש״י שפ‪,‬‬

‫אויך פ ר ו י ע ן ‪ :‬זע שו״ע לאדמו׳׳ר הזקן או״ח סתע״ב סכ״ה‪.‬‬
‫ב נ ו ג ע קינדער ו זע דארט ד״ס תע״ב‪ ,‬ס ת ע ״ ג ס״מ‪ ,‬מב‪ .‬ועוד‪ .‬וראה סידור האריז״ל‬
‫ס ו ר הגדה ד״ה והגה התנוקות‪ .‬ועוד‪ .‬ובשיחות כ ״ ק מו׳׳ח אדמו״ר דחה״פ ה׳ ת ש ״ ד‬
‫ו ז ה שהתינוק דוקא שואל מעורר למעלה העניו דכי נער ישראל ואוהבהו‪ ,‬כ ת ו ב •המדבר‬
‫ביצי״מ‪.‬‬
‫ב ע ב ו ר זה — כדי כ ו ׳ ‪ :‬שמות ע ‪ ,‬ח )ובפי׳ הראב״ע שם(‪.‬‬
‫ט » ט ‪ 8‬ל ע ‪ . .‬ניט ג ע ח ע ן נ ו ׳ ‪ :‬דערפאר א ת אויך אפילו בא מ צ ו ת הקהל דא‬
‫מיעוטא דמיעוטא וו«ם זיינען פטור )אבער בא דעד גאולה העתידה איז אפילו עתר ו פ ס ח‬
‫אויך אין דעם קהל גדול ישובו הגה — ריש חגיגה‪ .‬ירמי׳ לא‪ ,‬ז( און אזוי אויך באם‬
‫סדר — נאד כשהגיעו לחינוך וכוי — וויבאלד )אז פון חטא העגל פעלט די שלימות‬
‫ביז לעת״ל און( הקהל וחה״פ זיינען נאד א מעין ודוגמא )באופן שונה זמ״ז(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫כימי ‪ . .‬נ פ ל א ו ת ‪ :‬מיכה ז‪ ,‬סו‪ .‬ו ב ה ש מ ט ו ת לזח״א )רסא‪ ,‬ב( עה״פ — ו כ ל ה ו‬
‫יומין עילאין א ז ו מ נ ו התם ואזומנו הכא‪.‬‬
‫ב ח ו ק י ‪ . .‬ל א ל ק י ם ‪ :‬יחזקאל לו — כז‪ ,‬כת‪,‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרטז‬

‫און פונקט ווי גאולת־מצרים האט געקענט צושטאנד קומען נאר דאן‬
‫ווען די אידן האבן מיט מסירת נפש אפגעווארפן די עבודה זרה פון מצרים‬
‫און האבן געביינקט און אויסגעקוקט ווען וועלן זיי שוין באקומען די תורה‪,‬‬
‫אזוי מוז אויר איצט ווערן געמאכט די צוגרייטונג צו אונזער גאולה — דורד‬
‫ענטגילטיק אפווארפן די פארשידענע עבודה־זרות פון אונזער צייט‪ :‬און בנערינו‬
‫ובזקנינו בבנינו ובבנותינו — יעדערער זאל זיר ארויםנעמען‪ ,‬מיט פרוי און‬
‫קינדער‪ ,‬פון צושטאנד פון עבדי פרעה — קנעכט צו די אידעען וואס הערשן‬
‫אין דעד דרויםנדיגער וועלט — און ווערן עבדי השם‪ ,‬אין א טאטאלער פאר־‬
‫פליכטונג צום אויבערשטן‪ ,‬און אזוי אדום דערגרייכן דעם אמתין חרות‪ ,‬דורר‬
‫א טאג־טעגלעכן תורה ומצות לעבן‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫דער אויבערשטער זאל געבן‪ ,‬אז דער קומענדיקער יום טוב זאל הייאר‪,‬‬
‫אין יאר פון הקהל‪ ,‬אויפגענומען ווערן מיט א ספעציעלעד באגייסטערוגג‪ ,‬ווי‬
‫אויבן געזאגט! א באגייסטערונג וואס זאל זיר אויסדריקן אין די טעג פונם‬
‫יום טוב און אין אלע קומעגדיקע טעג‪ ,‬ווי אנגעזאגט בא הקהל‪ :‬ושמרו‬
‫לעשות את כל דברי התורה הזאת — אפהיטן כדי צו טאן )ניט יוצא זיין‬
‫מיט א גוטער אידישער הארץ און א הויך עטישער דרשה — ווי גוט זיי‬
‫זאלן זיין( די אלע רייד )ניט אויסקלייבן וואס עס איז‪ ,‬לויט זיין מיינונג‪,‬‬
‫״צוגעפאסט״ צו הייגטיגער צייט און באקוועם( פון דער תורה )ווי דעד רמב״ם‬
‫פארטייטשט תורה אין א ‪9‬סק דין — יעדער פסוק און יעדער ווארט און‬
‫אזיי אייר — תורה שבעל פה(‪.‬‬

‫און דאס וועט דערנענטערן די גאולה האמתית והשלימה על ידי משיח‬

‫צדקנו בקרוב ממש‪.‬‬
‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫זע מורש געבראכט ברבותינו בעה״ת )שמות יב‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫מיט מסירת נ פ ט ‪:‬‬
‫‪ :‬הגדה געבראבט בר״ן סוף •פסחים•‬ ‫געבייוקט ‪ . .‬תורה‬
‫פרעה ‪ . .‬ה ש ם ‪ :‬זע ירוש׳ •פסחים )פ״ה‪ ,‬ה״ד‪ (,‬אז יבא יצי״מ איז ואס‬ ‫עבדי‬
‫געוואדען נאך פארן ארויסגיין — ״מכאן והילך״‪.‬‬
‫בת״ת )אבות פ׳׳ו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫שעוסק‬ ‫אמתין ח י ר ו ת ‪ :‬כי א י ן לד בן חורין אלא מי‬
‫ז ע ר ר מ ב ׳ ׳ ס ‪ :‬הל׳ תשובה פ״ג ה״ח‪.‬‬
‫תריז‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ״ח‬

‫ב״ה׳ י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשכ״ח׳ ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬
‫אשר בכל מקום ומקום‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫יעדע זאד אין תורה‪ ,‬אפילו א פרט‪ ,‬און אודאי א פרט פון אזא כללות׳דיגען‬
‫ענין ווי יציאת מצרים‪ ,‬האט א םפעציעלע באדייטונג און ספעציעלע אנווייזונגען‪.‬‬

‫דערציילט אונז די תורה‪ ,‬אז איידעד די אידן זיינען ארויס פון מצרים‪,‬‬
‫האט זיי דער אויבערשטער געגעבן פארשידענע מצות! א טייל פון זיי האט‬
‫מען געדארפט מקיים זיין זייענדיג נאד אין מצרים! א טייל פון זיי — מקיים‬
‫צו זיין שפעטער‪.‬‬

‫צווישן די מצוות וועלכע זיינען אנגעזאגט געווארען אין מצרים איז‬

‫פאראן איין מצוה וואס טיילט זיר אויס דעדמיט וואס זי איז באשטימט‬
‫געווארען אלס א ספעציעלער ‪.‬אות״ — א צייכן און דערמאנונג — פון דעם‬
‫גאנצן ענין פון יציאת מצרים‪ ,‬און האט געדארפט דינען אלס אזעלכע ניט‬
‫נאד אין א באשטימטעד צייט פון יאר‪ ,‬נאד אין אלע וואכנטעג פון א גאנץ יאר‪,‬‬

‫דאס איז די מצוה פון תפלין‪.‬‬

‫דערפון איז פארשטאנדיק‪ ,‬אז די פארבינדונג פון מצות תפלין מיט‬

‫נללות׳דיגען עני! ווי יציאת מיצרים ! ראה מכילתא ומפרשי התורה בקישור שגי‬
‫הענעים ״אנכי ה״א אשר הוצאתיך מארמ״צ״‪ .‬זח״ג קח‪ ,‬א‪ .‬תניא פמ״ז‪.‬‬
‫להביא הלילות וגם מדרבנן לילה זמן תפלין הוא )שו״ע או״וו‬ ‫‪8‬לע וואבנטעג‪:‬‬
‫ךס״ל(‪* .‬‬
‫מצות פ ו ן ת פ ל י ן ‪ :‬אם נתחייבו בתפלין ב)מדבר ובמילא גם ב(טו בני&ו לאחרי‬
‫צאתם ממצרים — ראה בכורות ה‪ ,‬א ״*‪ .‬סדא״ר םכ״ו‪ ,‬יל״ש שלח רמז תש״‪ .1‬חי׳ הדשב״א‬
‫מנחות לד‪ ,‬א‪.‬‬

‫*( ד ל כ א ו ר ה ׳ ״ ל דלאחרי גזרתם נ ע ש ה ה ל י ל ה לאו ז מ ן ת פ י ל י ן )דוגמא בעניני‬

‫ח ה ״ פ — ש ו ״ ע א ד ה ״ ז ס ת ל ״ ג ס״ל( וזה שולל בתנד׳מ )לס״ל ס ע י ׳ ב( ‪ :‬אם כו׳ כל הלילח‬
‫מותר‪ — .‬ש ק ו ״ ט ב ז ה ב ח ק ר י ה ל נ ו ת ג׳׳ב‪.‬‬
‫)מענה כ‪-‬ק אז־מו״ר שליט״א ‪ -‬ניסו תשכיח(‬

‫הכוונה ל ה ב ר ״ ת א דבי רבי ישמעאל‪ .‬ואף ש ו ה א י ת א גם ב ק י ד ו ש י ן )לו‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫•י(‬

‫מ ״ מ שם יל־׳פ )בדוחק ענ׳׳פ( ב ג ל ו ת )אבל לאחר מ ״ ת ( — נ ד י ש ת כ נ ס ו נוי‪ ) .‬ב ת ו ״ ש‬
‫ח י ״ ב — ר א ש ו נ י ם ש פ י ' כן(‪.‬‬
‫)מענה כ‪-‬ק אדמו״ר שליס״א ‪ -‬ניסו וזשכ״ח(‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תריח‬

‫יציאת מצרים איז א גאד ברייטע און טיפע‪ .‬און אפילו אין פארגלייך צו רעם‬
‫חג הפסח מיט אלע זיינע איינצלהייטן — זיינען זיי דאך נאד אין די טעג פון פסח‪,‬‬
‫אבער דער געדיינקען און איבערלעבן יציאת מצדים דארף דאך זיין טאג טעגליך‪,‬‬
‫און דאס ווערט פארצייכנט לאות על ידך ולזכרו! בי! עיניך )אלס א צייכן‬
‫אויף דיין האנט און פאר אן אנדעגקונג צווישן דיינע אויגן( — אין די )אלע‬
‫וואכנטעג פון א גאנץ יאר( תפלין‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ווי אלע ענינים פון תורה און מצוות‪ ,‬האט אויך די ספעציעלע באדייטונג‬
‫פון מצות תפלין מערערע דערקלערונגען‪ ,‬און אויף אייגע פון זיי וויל איך‬
‫זיך דא אפשטעלן‪.‬‬
‫דער ענין פון יציאת מצרים איז געווען די באפרייאונג פון פארשקלאפונג‪,‬‬
‫אנהויבגדיג מיט דעם איינפאכן זין פון דעם ווארט — פון פיזישע צוואנגס־‬
‫ארבעט )עבודת פרך(‪ ,‬ביז צו דעם טיפסטן זין פון גייסטיגער באפרייאונג‪,‬‬
‫באפרייאונג פון ״מצרים״ )מצרים וגבולים( — פון אלע באגרעגצונגען און‬
‫באשרענקונגען וועלכע האמען די נשמה! ביז עס אגטפלעקט זיך דער עצם‬
‫מהות פון דעם אידן‪ ,‬סיי אלס יחיד און סיי אלס פאלק‪,‬‬
‫וואס דעד עצם מהות פון א אידן איז דאך‪ ,‬ווי דער אויבערשטער זאגט‪:‬‬
‫בנים אתם לה׳ אלקיכם — ״איר זייט קינדער צו ג־ט אייעד ג־ט״‪ .‬וואס‬

‫ר ב ו ת ע״ז )זכר ליצי׳׳מ( מ״ע‬

‫ט י פ ע ‪ :‬אף ש״בא לנו מ צ ו ת‬ ‫‪ 8‬גאר ברייטע ‪.‬און‬
‫בא(‪.‬‬ ‫ומצות ל״ת״ )חינוך מצוד‪,‬‬
‫צו ז ע ם ח ג ה פ ס ח מ ׳ ‪ :‬אלא שחה״פ ופרטיו הם עצם ענין‬ ‫אפילו אין פ ע ר ג ל י י ן‬
‫וזבד )ליצי״מ(‪ .‬וי״ל דהא בהא ׳חליא‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫ותפלין וכיו״ב — אות בו׳‬

‫א י ב ע ר ל ע ב ן יציאת מצרים ‪ :‬עיין משנה פ ס ח י ם )פ״י‪ ,‬מ״ה( חייג אדם לראות את‬
‫כ ו י * * * ואינו בשאר הזכירות שהובאו בשו״ע אוה״ז ס״ם ס״ד‪.‬‬ ‫עצמו‬
‫ט » ג ט ע ג ל י ן ‪ :‬ראה רמב׳׳ם הל׳ ק״ש פ״א ה״ג‪ .‬שו״ע אדה״ז סס״ז ס״א‪ .‬תניא‬
‫דפמ״ז‪.‬‬
‫ט‪.‬‬ ‫יג‪,‬‬ ‫בא‬ ‫לאות ‪ . .‬ע י נ י ן ‪:‬‬

‫ואדרבה דוקא זה נתחדש בפסח‪ ,‬כי עבודה בטלה מאבותינו כרייה‬ ‫נוי‪:‬‬ ‫ביו צו‬
‫)ר״ד‪ ,‬יא‪ ,‬א(‪,‬‬
‫א‪.‬‬ ‫יד‪,‬‬ ‫דאה‬ ‫בנים ‪ . ,‬א ל ק י כ ם ‪:‬‬

‫ואף ש ל כ א ו ' אי״ז בכל יום — ו( יעונו ע כ ״ פ בכל ד ו ר )משנה(‪ (2 .‬א ז ה ׳ ׳ ז‬ ‫***(‬
‫בתניא )פמ״ז( מ פ ר ש ״ ב כ ל יום״‪ — .‬ו כ נ ר א ה כוונתו שזוהי כוונת המשנה )שהרי‬
‫א( אין מקור אחר‪ ,‬ב( מתחיל בל׳ המשנה(‪ .‬ו א ו א פ ״ ל ד מ פ ר ש ד ה מ ש נ ה ד פ ס ח י ם משליםח‬
‫ה מ ש ו ה דספ׳׳ק ד ב ר נ ו ת שצ״ל סיפור י צ י ״ מ בכל יום — שצ״ל ב א ו פ ן כאילו הוא יצא‬
‫ממצרים‪ .‬ו ע פ ״ ז י ת ו ר ץ ג״כ דמביאים כ ו ״ כ נ פ ק ״ מ בין ה ס י פ ו ר ב פ ס ח ל ה ס י פ ז ר בכל השנה‬
‫ולא קא מר דרק ב פ ס ח צ״ל כאילו הוא יצא‪.‬‬
‫ה!‬ ‫‪,‬מענה כ ״ ק ;‪,,.-.-‬־״ י נ ‪.‬׳'׳א ‪ -‬י‬
‫תריט‬ ‫י׳׳א ניסן‪ ,‬תשכ״ח‬

‫דערמיט ווערט געמיינט ניט נאד די נשמה ווי זי איז איידער זי גייט אראפ אויף‬
‫דער וועלט‪ ,‬נאד אייר א איד ווי ער איז אין עולם הזה‪ ,‬א נשמה מיט א גוף‬
‫און מיט אלע זייערע אייגענשאפטן‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫דער באגריף פון בניס למקום — דעם אויבערשטנס קינדער — מיינט‬
‫צווישן אלעם‪ ,‬אז פונקט ווי דער אויבערשטער איז א מושל ושולט )הערשער‬
‫און געוועלטיגער( איבער דעד וועלט און אלץ וואס איז אין וועלט‪ ,‬אזוי דארף‬
‫א איד — אין אלע ענינים וועלכע זיינען פארבונדן מיט זיין זיין א איד׳ מיט‬
‫אידישקייט — זיין א הערשער איבער וועלט און ניט נאד בא ״יום־טוב׳דיגע‬
‫געלעגנהייטך נאד אויך אין זיין טאג־טעגלעבן לעבן‪ .‬דאס דארף זיין בפועל‬
‫ממש — פאקטיש און אין אן אנטפלעקטער פארם‪ .‬דאט הייסט‪ ,‬אז ניט נאר‬
‫וואס א איד דארף ניט נתפעל און ניט באאיינפלוסט ווערן פון דער וועלט‬
‫אדום אים‪ ,‬נאד‪ ,‬אדרבה‪ ,‬ער דארף הערשן און געוועלטיגען — אין אלעס‬
‫וואט געהערט צו אידשקייט — איבער אלע ענינים פון וועלט‪.‬‬

‫דא שטעלט זיך באלד איין איינפאכע און שטארקע פראגע‪ :‬ווי קען‬
‫מען דאס פארלאנגען פון יעדן אידן‪ ,‬און ווי קען ער דאט דעדגרייכןו‬

‫איז דעד ענטפער אויך אן איינפאכער‪ :‬וויבאלד ער איז דעם אויבערשטענס‬

‫א קינד‪ ,‬האט אים דער אויבערשטער געגעבן ספעציעלע ג־טלעכע און איבער־‬
‫נאטידלעכע בוהות —‬

‫ווארום דאס זעט מען דאך אפילו אין דעם משל פון קינדער און‬
‫עלטערן‪ ,‬וואט קינדער נעמען איבער‪ ,‬אין א נאטירלעכן אופן‪ ,‬אייגנשאפטן און‬
‫כאראקטער־שטריכן פון זייערע עלטערן‪ ,‬און עלטערן גיבן דאס איבער צו‬
‫קינדער‪ .‬אין נמשל — ווי אידן זיינען בנים למקום — איז דאס נאד אין א פיל‬
‫טיפערער פארם‪ ,‬ווי דעד אלטער רבי‪ ,‬בעל התניא והשלחן־עדוך‪ ,‬דערקלערט‪,‬‬
‫אז אין משל פון עלטערן און קינדער זיינעז דאד די קינדער א מציאות פאר‬
‫זיך‪ ,‬נאד עגג און טיף פארבונדן מיט עלטעוץ! אין נמשל אבער — ווי אידן‬
‫זיינען בנים למקום — דינען אידן שטענדיג‪ ,‬און דורר תורה און מצוות אויר‬
‫אין אן אנטפלעקטער פארם‪ ,‬ניט קיין מציאות פאר זיד׳ נאד אינגאנצן בטל צום‬
‫אויבערשטן — זייער גאנצע מציאות איז דורכפירן דעם אויבערשטעניס רצון —‬
‫כעבד וכבן <ווי א קנעכט און ווי א קינד(‪.‬‬

‫ה ע ר ש ן ‪ . .‬איבער צ ל ע ע ד נ י ם פון וועלמ ‪ :‬כ י אין הקב״ד‪ ,‬בא בטרוניא עם‬

‫בריותיו )ע״ז ג‪ ,‬סע״א( ואונס )מצד עניני עולם ולא שאנס עצמו בדעתו •הרעה —‬
‫רמב״ם הל׳ גירושין ספ״ב( דפםור הוא‪ ,‬הרי ר ח מ נ א ‪.‬פטרי׳ )נדרים בז‪ ,‬א(‪ ,‬היינו שזהו‬
‫מדיני המצות‪.‬‬
‫אין ‪ 8‬נ ‪ 8‬נ ו י ר ל י ב ן א ו פ ן ‪ :‬ראה עדיות פ׳׳ב מ״מ‪.‬‬
‫ז ע ר ק ל ע ר ט ‪ :‬ל ק ו ״ ת דברים ד״ה שהמ״מ )סב‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫כ ע ב ד ו כ ב ן ‪ :‬ראה זח״ג קיא‪ ,‬ב‪ .‬תניא פמ״א‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרכ‬

‫וואט יציאת מצדימ האט דאד אויך ארויסגעבראכט און אנטפלעקט נ י לי‬
‫בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים )ווארום צו מיד‬
‫זיינען די אידן קנעכט‪ ,‬מייגע קנעכט זיינען זיי וואט איך האב זיי ארויםגעפירט‬
‫פון לאגד מצרים(‪.‬‬

‫איז ווען א איד ברעגגט ארויס אט די ג־טלעכע כוחות אין דער פולער‬
‫מאס‪ ,‬ביז זיי נעמען אדורך זיין גאנצן וועזן‪ ,‬ניט גאר זייגע מעשים‪ ,‬נאר אויר ד ץ‬
‫ריידן און דעגקען — גיט דאס אים די מעגליכקייט צו זיין א הערשעד און‬
‫געוועלטיגער איבער אלע ענינים פון דעד וועלט ארוס אים‪.‬‬

‫און דאם איז דער ענין פון מצות תפלין‪ ,‬ווי עס ווערט דערקלערט אין‬
‫פיל ערטער‪ ,‬ביז אין דער קלארסטער און קאנצענטרירסטער פארם אין‬
‫שלחן־עדוך‪:‬‬

‫אז בשעת א איד לעגט תפלין דארף ער מבוץ זיין‪ ,‬אז דעד אויבערשטעד‬
‫האט אונז אנגעזאגט צו לעגן תפלין אויף דער האנט אגטקעגן הארצן‪ ,‬און אויפן‬
‫קאפ אנטקעגן מוח ״כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה ע מ נ ו ‪ . . .‬ואשר לו הכח‬
‫והממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו״ )כדי מיד זאלן געדיינקן די‬
‫נסים און וואונדער וואס ער האט געטאן מינו א ו נ ז ‪ . .‬און אז ער האט די קראפט‬
‫און הערשאפט צו טאן וואס ער וויל אין די אויבערשטע אץ אונטערשטע וועלטן(‬
‫״וישעבד להקב״ה הנשמה שהיא במוח וגם תאות ומחשבות לבו לעבודתו יתברן״‬
‫— און מאכן אונטער־ווארפן ווי א עבד צום אויבערשטן די נשמה וואס איז אין‬

‫עבדים ‪ :‬ב ח ר‬ ‫י ש ר א ל‬ ‫ב נ י‬ ‫ל י‬ ‫ב י‬ ‫מצרים ה א ט ‪ . .‬א נ ט פ ל ע ק ט‬ ‫יציאת‬

‫כב(‪.‬‬ ‫) ש מ ו ת ד‪,‬‬ ‫בגיס‬ ‫משא״נ מעלת‬ ‫עזרא שם‪ ,‬מב‪.‬‬ ‫כ ה ‪• ,‬נד‪ .,‬א ב ן‬
‫ס כ ״ ה סי׳׳א‪ .‬ועיין‬ ‫ש נ ז כ ו ר ‪ . ,‬ו י ש ע ב ד כ ו י ‪ :‬ל ר ב נ ו הזקן ח א ו ״ ח‬ ‫ע ר ו ן ‪ :‬כדי‬ ‫שלחן‬
‫דהמחבר‪.‬‬ ‫שו״ע‬ ‫מל׳‬ ‫בהשינוים‬
‫המכילתא‬ ‫לדעת‬ ‫)קדושין לד‪ ,‬א( ה ר י )גם‬ ‫שפטורות‬ ‫ונשים‬ ‫תפלין‪:‬‬ ‫לעגם‬ ‫איד‬ ‫א‬
‫גרמא‬ ‫שהזמן‬ ‫מדפטודות בת״ת( הוי מ״ע‬ ‫ברבות פ״ג ד‪.‬״ג**»* דפטודות‬ ‫ס ״ פ ב א וירוש׳‬
‫כבר‬ ‫כי‬ ‫לבדה‬ ‫תעשינה‬ ‫ה ז כ ר א ת המצוד‪ .‬אין מ ה צ ו ר ך ש ג ם ה נ ש י ם‬ ‫״בעשות‬ ‫ובמצות אלו‬
‫בטעמי‬ ‫בראשית‬ ‫פ׳‬ ‫להאריז״ל‬ ‫תורה‬ ‫)לקוטי‬ ‫המצוד‪.‬״‬ ‫אותה‬ ‫שעושה‬ ‫בעת‬ ‫עמו‬ ‫נכללת‬
‫ולהעיר‬ ‫שבחחלתו(‪.‬‬ ‫התיקונים‬ ‫— בפי׳ על‬ ‫— להאר״י‬ ‫מאמרי הרשב״י‬ ‫ה מ צ ו ת שם‪ .‬שער‬
‫גס‬ ‫י״ל‬ ‫ועד״ז‬ ‫—‬ ‫לת״ת‬ ‫בנוגע‬ ‫—‬ ‫באקרויי כו׳‬ ‫זכיין‬ ‫במאי‬ ‫נשים‬ ‫סע״א(‬ ‫)יז‪,‬‬ ‫מברכות‬
‫ודאה‬ ‫לתפלין‪.‬‬ ‫•בנוגע‬ ‫א(‬ ‫כא‪,‬‬ ‫סוטה‬ ‫פרש״י‬ ‫)ראה‬ ‫וכו׳‬ ‫בניהן‬ ‫על‬ ‫כשיטרחו‬ ‫בתפלין‬
‫האנשים‪.‬‬ ‫מן‬ ‫יותר‬ ‫לנשים‬ ‫הקב״ה‬ ‫שהבטיחן‬ ‫הבטחה‬ ‫גדולה‬ ‫)שם(‪:‬‬ ‫בברכות‬

‫הכוונה ‪ :‬ד ע ת )הבבלי ב ב ר כ ו ת )כ‪ ,‬ב( ״ פ ש י ט א ״ ו נ פ ס ״ ד ( אדה׳׳ז )סל״ח‬ ‫*»**{‬

‫מ פ נ י דהוי מ ״ ע ט ח ז ״ ג ) ו ע נ ״ צ לדחוק הסוגיא זקידושין‬ ‫ס״ג( דפטורות מתפילין‬
‫כ ה י ר ו ש ל מ י — לכאורה( — משא׳׳כ להירושלמי ומכילתא )ופשטות דקידושין(‬ ‫זמשמע‬
‫ז י ל פ י נ ן שאר מ ״ ע ש ה ז מ ׳ ׳ ג ד פ ט ו ר ו ת — מ ת פ י ל י ן )משא״כ להרא׳׳ש )הל׳ תפילין סי'‬
‫נ ט ( — ה מ כ י ל ת א ו ה י ר ו ש ל מ י דלא כחלכה(‪.‬‬
‫)מענה כ ־ ק א י מ י ־ י שליטיא ‪ -‬ניסו תשכ‪-‬ח(‬
‫תרכא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ״ח‬

‫מוח‪ ,‬און אויר די גייגונגן און געדאנקן פון הארצן‪ ,‬צו דינען דעם אויבעדשטן׳‬
‫וואט דעד מוח )פארשטאנד( און הארץ )געפיל( פירן דאך אן מיט אלע מעשים‪,‬‬
‫דיבורים און מחשבות פונט מענטשן‪ .‬און דאמאלס איו דאד — עבד מלד כמלד‬
‫)דעם קעניג׳ס קנעכט איז )האט די קראפט( ווי דעד קעניג(‪,‬‬

‫איז דורד דעם עבד ובן המלך ווערן דורכגעפירט בפועל דעד כח‬
‫וממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו — העכעד פון אלע בעגרענצוגן‪,‬‬
‫יציאת מצרים אין דער פולער מאס‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫דער אויבערשטעד זאל געבן‪ ,‬אז דורר מקיים זיין דעם ענין פון יציאת‬
‫מצרים בחג הפסח און אין אלע טעג פון א גאנץ יאר‪ ,‬ווי אויבנדערמאנט‪ ,‬זאל‬
‫מען זוכה זיין צו דער אמת׳ער און פולשטענדיגער באפרייאונג פון איצטיגן‬
‫גלות‪ ,‬גלות הגוף און גלות הנשמה‪ ,‬בחסד וברחמים‪ ,‬בשובה ונחת דורך משית‬
‫צדקנו בקרוב ממש‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫מז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫שבועות‬ ‫כמלן‪:‬‬ ‫מלן‬ ‫עבד‬

‫בשובה ו נ ח ת ‪ :‬ישעי׳ ל‪ ,‬סו‪ .‬וראה סנה׳ צז‪ ,‬סע׳׳ב‪ .‬אור ה ת ו ר ה ל א ז מ ו ״ ר הצ״צ‬
‫בא )ע׳ שה ואילך(‪ .‬המשך ובכה הגדול בסיומו‪.‬‬ ‫ס׳׳פ‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרכב‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשכ״ט‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬
‫אשר בכל מקום ומקום‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫דעד יום־טוב פסח‪ ,‬ראש השנה לרגלים‪ ,‬דער ערשטער פון אלע ימים־‬
‫טובים‪ ,‬און זיין אינהאלט — יציאת מצרים )דעד ארויסגיין פון מצרים(‪ ,‬ווען‬
‫אידן זיינען געווארן א פאלק‪ ,‬האבן א ספעציעלע באדייטונג אלס א כללות׳דיגע‬
‫)אומפאסנדע( געשעהניש‪ ,‬ביז אז אלע זיינע איינצעלהייטן זיינען כללית׳דיגע‬
‫הוראות )אנווייזונגן( און‪ ,‬פארשטייט זיד׳ נצחיותידגע‪ ,‬אזוי ווי אלע ענינים פון‬
‫תורה וואם איז א נצחיות׳דיגע און איז ניט באשרענקט פון צייט און ארט‪.‬‬

‫מיד וועלז זיר דא אפשטעלן אויף איין ענין פון קרבן פסח און יציאת‬
‫מצרים‪.‬‬
‫דער קרבן פסת פאדערט און איז פארבונדן מיט מצות מילה און ווי‬
‫געזאגט‪ :‬המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו גוי וכל ערל לא יאכל בו )עס זאל‬
‫גע׳מל׳ט ווערן יעדער זכר און דאן זאל ער צוטרעטן מאכן עם )דעם קרבן פסח(‪.‬‬
‫און קיין ערל זאל ניט עסן פון עם(• אייר דער גאנצער ענין פון יציאת מצרים‬
‫איז געווען‪ ,‬ווי אונזערע חכמים ערקלערן‪ ,‬אין זכות פון די צורי מצות‪ :‬פסח‬
‫און מילה‪.‬‬
‫עס איז פאראז אייר אן אינערלעכער צוזאמענבונד צווישן ביידע עניגים *‪.‬‬
‫ברית מילה‪ ,‬אויף דעם אכטן טאג באלד נאכן געבורט‪ ,‬שטעלט מיט זיר‬

‫א‪.‬‬ ‫ל ר ג ל י ם ‪ :‬ר״יה ד‪,‬‬ ‫השנה‬ ‫ראש‬

‫יציאת מצרים ‪ . .‬געווארן ‪ 8‬פאלק ‪ :‬דאה מפרשים ליחזקאל טז‪.‬‬
‫‪ 8‬כ ל ל י ת ׳ ד י ק ע )אונזפאסענדע( ג ע ש ע ה נ י ש ‪ :‬כי הוא )יצי״מ( יסוד גדול ועמוד חזק‬
‫ב ת ו ר ת נ ו ובאמונתנו כ ד )חינוך מצוד‪ ,‬כא(‪.‬‬
‫א נ צ ח י ו ת ׳ ז י נ ע ‪ :‬בכל פרטי׳ )ולא ר ק הציווים שבה(‪ ,‬שהרי צ״ל ב ר כ ת ה ת ו ר ה‬
‫— ״נותן התורה״ ל׳ הווה )לקו׳׳ת ויקרא כג‪ ,‬א( — גם בנוגע ל כ ת ו ב ו א ח ו ת לוטן תמנע‬
‫וכיו״ב )ראה סנה׳ צט‪ ,‬ב(‪ .‬פיה״מ ל ה ר מ ב ״ ם ר״פ חלק יסוד ה ש מ י ג י ‪ :‬ואין הפרש כ ר ‪.‬‬
‫‪m‬‬ ‫המול ‪ , .‬בו ‪ :‬ש מ ו ת יב‪,‬‬
‫לא יאכל ב ו ‪ :‬ו פ ס ח לא בא מ ת ח ל ת ו אלא לאכילה )משנה פסחים עו‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫דונמים ע ר ק ל ע ד ן ; פזר״א יפכ״ט‪.‬‬
‫א י נ ע ר ל ע נ ע ר צ ו ז ‪ 8‬מ ע נ ב ו נ ד ‪ :‬להעיר ג׳׳כ אשר פסח ומילה שניהם מ״ע שיש בר‪,‬‬
‫כ ר ת )כריתות בתחלתה(‪.‬‬
‫ב‪8‬לד נאכן מ נ ב ו ר ט ‪ :‬ועד יום השמיני כאלו הוא עדיין בבטן )האם( — מו״נ‬
‫ח״ג ‪:‬פמ׳׳ט‪ .‬וראה דב״ר רפ״ו‪ .‬נדה לא‪ ,‬ב‪ .‬ויק״ר פכ״ז‪ ,‬י‪ .‬ס׳ הבהיר ש׳ קסח‪.‬‬
‫מילה ‪ . .‬דאם גאגצננ ל ע ב ן ‪ :‬יומתק ע״פ ה מ ב ו א ר ג מ ״ א אשר מילה היא פעולה‬
‫נמשכת‪ ,‬וכדמוכח ב מ נ ח ו ת מג‪ ,‬ב‪.‬‬

‫מצב האדם ב ק ש ר לגילו‪.‬‬ ‫הקשורות בחילוק‬ ‫הוראות‬ ‫ששניהם‬ ‫הכוונה ‪:‬‬ ‫*(‬
‫)מענה כ־ק אדמויר שליט‪-‬א ‪ -‬ניסו תשכ״ט(‬
‫תרכג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ״ט‬

‫פאר דעם בונד )ברית( צווישן אן אידן מיטן אויבערשטן באלד ביים אנהויב‬
‫פון לעבן‪ ,‬אז דאס גאנצע לעבן וועט דין לויט דעם רצון פון דעס אויבערשטן‪.‬‬

‫קרב! פסח — איז צום אלעס ערשטן — אנגעזאגט געווארן צו דעם‬

‫הויפט פון א משפחה )איש שה לבית אבות שה לבית‪ .‬למשפחותיכם(‪ .‬עם קומט‬
‫פאר אין מיטלפונקט פון לעבן‪ ,‬ווען דער איד איז שוין א פאמיליען מענטש און‬
‫א בעל־הבית פאר דך‪ .‬ביים ערשטן קרבן פסח אין מצרים שטייט אויד משכו‬
‫וקחו לכם — ציט זיד צוריק )פון עבודה־זרה( און נעמט מאכן דעם קרבן פסח‪.‬‬
‫דאס לאזט אונז העדן‪ ,‬אז אין דעד דאזיגער תקופה פון לעבן איז דא אן עבר‬
‫)פארגאנגענהייט( וואס עס קען זיין אז דעד עבר איז געווען ניט אינגאנצן ווי‬
‫עם באדארף צו זיין‪ ,‬און מ׳דארף אים פאריכטן‪.‬‬

‫אנווענדענדיק דעם אינהאלט פון די אויבנדערמאנטע ענינים אין טאג־‬

‫טעגלעכן לעבן‪ ,‬איז די אפלערנונג דערפון‪:‬‬

‫יעדער רגע פון לעבן איז אן אנהייב פון שעות און טעג וואס קומען אן‬
‫נאך עם‪ .‬ער איז אויך א המשך )פארטזעצונג( פון דעם עבר‪ .‬מער בכללות‪:‬‬

‫עס זייגען פאראן טעג און צייטן ווען דער מענטש הויבט אן נייע ענינים‪,‬‬
‫און עס זיינען פאראן טעג און צייטן ווען דער מענטש זעצט פאר און טוט אין‬
‫זיינע פריערדיגע ענינים‪.‬‬

‫עם איז דאך אני נבראתי לשמש את קוני )איך בין באשאפן געווארן‬
‫כדי צו דינען דעם אויבערשטן( און נאכמער — מ׳איז משועבד )פארקנעכט(‬
‫צו ״אנכי ה׳ אלקיך )אויבערשטן‪ ,‬ווייל ער איז דער( אשר הוצאתיר מארץ‬
‫מצרים )ארויסגענומען פון מצרים(״‪ ,‬איז‬
‫די צוויי דערמאנטע אייגנשאפטן פון ברית מילה און קרבן פסח‪ ,‬ווערן‬
‫אויך אפגעשפיגלט אין צוויי כללות׳דיגע סוגים פון עבודת השם‪ :‬די עבודה‬
‫פון א צדיק — וואס ער האט צו טאן בעיקר מיט נייע ענינים און נייע דעד־‬
‫גרייכונגען‪ :‬און די עבודה פון א בעל־תשובה — וואס האט צו טאן בעיקר מיט‬
‫פאריכטן און פארבעסערן דעם עבר‪ .‬אויך אין העכערן זין פון תשובה —‬
‫אומקערן זיך צום מקור — מיינט דאך אויך‪ ,‬אז ער איז פריער געווען נאענט‬
‫צום מקור און האט זיך דעדווייטערט‪ .‬ווארום די נשמה‪ ,‬איידער זי איז אראפ־‬
‫געקומען צו באלעבן דעם גוף‪ ,‬איז געווען לויטער רוחניות‪ ,‬און מ׳דארף זען אז‬
‫אויך בשעת די נשמה איז אין גוף זאל זי זיין רוחגיות׳דיג׳ און נאד מער —‬
‫זי דארף אויר דעם גוף און נפש הבהמית מאכן רוחניות׳דיג‪.‬‬

‫שם‪.‬‬ ‫מכילתא‬ ‫כא‪.‬‬ ‫יכ‪,‬‬ ‫שמות‬ ‫משכו ‪ . .‬ז ר ה ( ‪:‬‬

‫י ע ד ע ר ר ג ע ‪ :‬לבד הראשון — שאין שם ע ב ר והאחרון — שאין שם עתיד‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫קידושין‪.‬‬ ‫סוף‬ ‫משנה‬ ‫אני ‪ . .‬ק ו נ י ‪:‬‬
‫שמו״ר מב״ס‪A ,‬‬ ‫מכילתא שם‪.‬‬ ‫וראה‬ ‫‪.3‬‬ ‫כ‪,‬‬ ‫שמות‬ ‫וש״י‬ ‫משועבד ‪ . .‬מצרים ‪:‬‬
‫כר(‪.‬‬ ‫יצי״מ‬ ‫בחי׳‬ ‫היא‬ ‫שם ‪:‬‬ ‫)ומבאר‬ ‫פל׳׳א‬ ‫תניא‬ ‫ראה‬ ‫מקור‪:‬‬ ‫‪ .‬צום‬ ‫‪.‬‬ ‫תשובה‬
‫כר‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫התשובה‬ ‫עיקר‬ ‫הנה‬ ‫האזינו‪:‬‬ ‫ר״פ‬ ‫וב לק ו ״ ת‬
‫ו כ ל גיצוץ בו׳‪,‬‬ ‫סע״א(‬ ‫)מח‪,‬‬ ‫ראה ׳תניא פל׳׳ז‬ ‫נוער‪:‬‬ ‫נאן‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרכד‬

‫אזוי אויך בפרטיות יעדן טאג בא יעדער אידן‪ :‬גלייך באם אויפשטיץ‬
‫פון שלאף איז ער דאר א ברי׳ חדשה )א ניי באשאפענער( און הייבט אן א נייעם‬
‫לעבן מיט מודה אני כוי‪ .‬און דעד צוריטער קצה )עקסטרעם( פאר׳ן איינשלאפן‬
‫מערן — דעד חשבון הנפש פון דעם פארגאנגענעם טאג אין קריאת שמע שעל‬
‫המטה איידער ער גיט דעם אויבערשטן דעם פקדון‪ :‬בידר אפקיד רוחי‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫דאס איז אייר דער ענין פון זמן חרותנו און יציאת מצרים אין טאג־‬
‫טעגלעכן לעבן‪ :‬זיין פריי און ארויסגיין פון די באשרענקונגען )מצרים‬
‫וגבוליס( פון דעד אייגענער נאטור און פון פארשקלאפונג צו דעד פרעמדער‬
‫סביבה‪ .‬און דאס פאדערט עבודה אין א צוויי־פאכיגען אופן‪ :‬ווי עבודה פון‬
‫א צדיק — בסדר אנצוהויבן נייע גוטע זאכן‪ ,‬עשה ט ו ב ! און עבודה פון א בעל־‬
‫תשובה‪ ,‬סור מרע ועשה טוב** — צו פאריכטן וואס עס איז נויטיג פון עבר‬
‫און גרייכן אלץ העכער און נעעגטער צום אורשפרינגלעכן מקור אין ג־טלעכקייט‪,‬‬

‫און אפילו ווען מ׳געפינט זיר‪ ,‬ר״ל‪ ,‬אין אומשטענדן‪ ,‬ווי אמאל אין‬
‫מצרים‪ ,‬ווען עס האבן זיר צוגעקלעפט גאר פיל ניט־געוואונשענע פרעמדע‬
‫זאכן — איז אויב נאר ער באשליסט מיט אן אמת זיין דעם אויבערשטן׳ס‪ ,‬ער‬
‫זאגט ה׳ אלקינו )אונזער כח און אונזער חיות( ה׳ אחד — ווערט גלייד אנכי ה׳‬
‫אלקיך אשר הוצאתיד מארץ מצרים — איצט אזוי ווי דאמאלם‪ .‬עס ווערט בטל‬
‫זיין פארשקלאפונג צו פרעה און צו מצרים ערות הארץ‪ ,‬ער קריכט ארויס פון‬
‫זומפ‪ ,‬פאריכט דעם עבר און הויבט אן א ניי לעבן‪ ,‬אן אמת אידישן לעבן —‬
‫אמתיע פרייהייט דורר תורה און מצוות‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫‪ 8‬ברי• חדשה ‪ :‬ראה שו״ע אדה״ז חאו״וז )מהדו״ק( ד״ס ד‪.‬‬

‫אמונתך‬ ‫רבה‬ ‫מודה א נ י ‪ :‬וסיומו ר ב ה א מ ו נ ת ך — ע״פ מש״כ חדשים לבקרים‬
‫)מדרש תהלים כה(‪.‬‬
‫ח ש ב ו ן ה נ פ ש ‪ :‬ראה ד״ה איו עומדיו היתש״ב)בקונט׳ ביקור שיקאגא•( ובכ״מ‪.‬‬
‫אי! ט א ג נועגלעכן ל ע ב ן ‪ :‬כי ב כ ל יום ח י י ב אדם ל ר א ו ת עצמו כאילו ה ו א יצא‬
‫היום ממצרים )תניא רפמ״ז(‪.‬‬
‫צוויי פ ‪ 8‬כ י נ ע ן א ו פ ן ‪ :‬ד א ה ד ״ ה שה תמים )כס׳ ‪:‬המאמרים תרכ״ט( בביאור הענין‬
‫שקרבן פ ס ח הי׳ מן הכבשים ומן העזים‪ .‬וכן במילה — ה ס ר ת הערלה )שאינו ערל‪.‬‬
‫ס ו ר מרע(‪ ,‬שהוא מהול )מ״ע(‪ ,‬ואכ׳׳מ‪.‬‬
‫ער ב ‪ 8‬ש ל י ס ט כ ו ׳ ‪ :‬ר א ה תניא פמ״ז‪.‬‬
‫אלקינו ‪ . .‬ח י ו ת ‪ :‬ר א ה טושו׳׳ע או׳׳ח ס״ה‪ .‬ל ק ו ״ ת ב מ ו כ ר עג‪ ,‬ב‪.‬‬

‫ס ה ״ מ ו ז ש י נ ע־ ‪ .89‬המו״ל‪.‬‬ ‫•(‬

‫הכוונה ‪ :‬סור מרע — כל׳ ע ז י ב ת ה ח ט א — ו ע ש ה ט ו ב — אח׳׳כ צ״ל ע ב ו ד ח‬ ‫**(‬

‫מסודרת כמשנ־׳ת ב ע ו ל ת •תמיד וכוי‪ .‬וכן וע׳׳ט ב א ו פ ן נעלה יותר כיתרון חאור מ ת ו ך‬
‫החושך‪.‬‬
‫)מענה כ ־ ק אדמו‪-‬ר שליט־א ‪ -‬ניסן תשכ‪-‬טו‬
‫תרכה‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשכ״ט‬

‫ויהי רצון אז דאס אלץ זאל זיין ווי בא יציאת מצרים דעמ ערשטן מאל —‬
‫ביד רמה‪ ,‬מיט שטאלץ און מיט געזאנג און שמחה‪,‬‬

‫און דורד דעם אלעם מקרב דין און ממהר זיין די פארווירקלעכוגג פון‬
‫דער נבואה — הבטחה‪ :‬כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות — בגאולה‬
‫האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫ופסח‬ ‫מילה‬ ‫שבזכות‬ ‫)פכ׳׳ט(‬ ‫דורך רעם ‪8‬לעם מ ק ר ב כ ד ‪ :‬ראה שם בפדר״א‬

‫ממצרים ״ובזכותם אתם ןיתידין ליגאל בסוף״‪.‬‬ ‫נגאלו‬
‫נ ב ו א ה ־ ה ב נ ת ז ה ‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרכו‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן‪ ,‬ה׳תש״ל‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬
‫אשר בכל מקום ומקום‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫אוגזערע ימימ־טובים — ווי אלע זאכן פון תורה און מצוות — האבן‬
‫אלגעמיינע‪ ,‬געמיינזאמע ענינים און אויך אייגנארטיגע ספעציפישע שטריכן‪.‬‬
‫דער רייכער‪ ,‬אונערשעפלעכער אינהאלט פון די ימים־טובים מאכט מעגלעך‬
‫אויסצוקלייבן געוויסע נקודות‪ ,‬וועלכע קענען דינען אלס ספעציעל צוגעפאסטע‬
‫אנדייטונגען און אנווייזונגען פאר סעפעציעלע אומשטענדן אין א באשטימטער‬
‫צייט און א באשטימטן ארט‪.‬‬
‫דאס איז‪ ,‬פארשטייט זיך‪ ,‬אויר אזוי אין צוזאמענהאנג מיט פסח‪ ,‬און‬
‫אדרבא נאד מיט מער קראפט און באדייטונג‪ ,‬נעמענדיג אין אכט‪ ,‬אז פסח אין‬
‫״ראש לרגלים״ )דעד ״קאפ״ פון אלע ימים טובים(‪ ,‬און אז דעד יום טוב פון‬
‫יציאת מצרים איז דער געבורטסטאג פון אידישן פאלק‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫די ספעציעלע וויכטיקייט פון פסח קען מען זען אויר דערפון וואס דאט‬
‫איז איינע פון )די מער ניט ווי( צורי מצות־עשה‪ ,‬וואס די שטראף פאר ניט‬
‫מקיים זיין זיי איז כרת‪ ,‬חס ושלום‪ .‬די דאזיגע צורי מצוות זיינען‪ :‬מילה און‬
‫קרבן פסח‪ .‬ביידע זיינען אויך ענג פארבונדן צווישן זיד׳ ווארום דער וואס איז‬
‫ניט גע׳מל׳ט קען ניט מקריב זיין דעם קרבן פסח‪ .‬און פון די צורי איז פסח‬
‫הארבעד דערמיט — וואס בנוגע מילה איז דא דער חיוב פון מל זיין אייר נאד‬
‫דעד צייט׳ אבער דעם קרבן פסח קען מען מקריב זיין נאר אין זיין באשטימטער‬
‫צייט און ניט שפעטער‪.‬‬

‫אין א פרט איז אבער דער קרבן פסח אינגאנצן אויםגעטיילט פון אלע‬
‫אנדערע מצוות את אייר קרבנות‪ ,‬און דאס איז‪ ,‬אז ניט נאד דער פאטער‬

‫ראש ל ר ג ל י ם ‪ :‬ר״ה ד‪ ,‬א‪ .‬ו ב פ י ה ״ מ ו ב ר ״ ח שם‪.‬‬

‫דער ג ע ב ו ר ט ס ט א ג ‪ :‬י ח ז ק א ל טז‪ .‬ת ו ״ א ד ״ פ ואדא‪ .‬ו ב כ ״ מ ‪.‬‬
‫צוו״ מצות ע ט ה ‪ :‬כריתות בתחלתה‪.‬‬
‫שטראף ‪ . ,‬כרת ‪ :‬ל ה ע י ר מ ד ח ז ״ ל ע ה ״ פ ב ד מ י י ך חיי גו׳ ב ו מ י י ך חיי ) י ח ז ק א ל‬
‫טז‪ .‬ו( שהכוונה לדם מ י ל ה ולדם פ ס ח ) ת ר ג ו ם שם‪ .‬ובתיב׳׳ע בא )יב‪ ,‬יג(‪• .‬פדר״א פ כ ״ ט‬
‫ו ז ח ״ ב )לה‪ ,‬ג ( דגם מ ד ם מ י ל ה נהגו ל א ו ת על ה ב ת י ם ( ‪.‬‬
‫דער וואס ‪ . .‬פ ס ח ‪ :‬ש מ ו ת יב‪ ,‬מ ח ‪ .‬ו ב י ב מ ו ת )עד‪ ,‬א( ו ע ר ל ו ת ב פ ס ח כ ח י ב א ‪.‬‬
‫ו ב ר ש ״ י פ ס ח י ם )סא‪ ,‬ב( ד ״ ה ע ר ל ה ו א י ס ו ר אכילת ערל בקרשים ילפיגן מ פ ס ח ‪ .‬ו ר א ה‬
‫י ר ו ש ׳ י ב מ ו ת ר ״ פ הערל‪.‬‬
‫נ א ן דער צייט ‪ :‬א ב ל ״ כ ל יום ויום ש י ע ב ו ר כ ו י ה ״ ה מ ב ט ל מ ״ ע ״ ״ ו ל א נ ת ל ה‬
‫ל מ ש ה ריבנו עלי׳ א פ י ׳ ש ע ה א ח ת אע׳יפ ש ה י ׳ ב ו ר ך ״ ) ר מ ב ״ ם הל׳ מ י ל ה פ ״ א ה ״ ב‬
‫וספ״ג(‪ .‬ו ב נ ו ג ע ל כ ר ת ר א ה ר מ ב ״ ם ש ם פ ״ א ה ״ ב ו ב ר א ב ״ ד וכוי‪.‬‬
‫תרכז‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬ת ש ׳ ׳ ל‬

‫דארף זיין גע׳מליט‪ ,‬נאד אויד די קינדער זייגע מוזן זיין גע׳מל׳ט! און אויב‬
‫ער האט א זון‪ ,‬וועמען עד האט ניט מל געווען׳ ניט אריינגעגומען אין דעם‬
‫״ברית עולם״ )אייביגען בונד( מיט דעם אויבערשטן‪ .‬קען )אויר( דער פאטער‬
‫ניט ברענגען דעס קרבן פסח נ‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫כאטש דער ענין פון קרבנות‪ ,‬אריינגערעכענט אויך דעם קרבן פסח‪,‬‬
‫איז שייר נאר אין דער צייט פון בית המקדש‪ ,‬און וועט ערשט באנייט ווערן‬
‫ווען דעד בית המקדש וועט ווידער אויפגעבויט ווערן דורך משיח צדקנו׳ איז‬
‫דאד אבער באוואוסט‪ ,‬אז אלע ענינים אין תורה׳ וואס זי איז א נצחיות׳דיגע‪,‬‬
‫פאדמאגן אין זיך און האבן קלארע און פראקטישע אנודיזונגען אין טאג־‬
‫טעגלעכן לעבן — אין אלע צייטן און אין אלע ערטעד‪.‬‬

‫‪#‬‬ ‫‪#‬‬ ‫*‬

‫אויך די ק י נ ד ע ר ‪ :‬י ב מ ו ת )ע‪ ,‬ב ( ‪ :‬מ י ל ת זכריו ועבדיו מ ע כ ב ת )וכ״ה ברמב״ם הל׳‬
‫ק״& פייה הייה‪ ,‬א ב ל דאה מ כ י ל ת א ב א )יב‪ ,‬מח((‪ .‬אבל שאני מ י ל ת עבד דאינו מציאות‬
‫בפ׳׳ע וכו׳ )עיין צפע״נ — להרגצויבי — מ ה ד ״ ת ע׳ ‪ 84‬ואילך‪ .‬נזיר סב‪ ,‬א‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫‪ 8‬ז ו ן ‪ :‬ו כ ת — כמאו דמהילא דמיא )ע״ז כז‪ ,‬א(‪ .‬ועפ״ז יש ל ה ס ב י ר הא דטבילת‬
‫אמהותיו מ ע כ ב ת ו כו׳ שהטבילה ל ש פ ח ו ת כמילה לעבדים )רמב״ם הל׳ ק״פ שם‪ .‬וראה‬
‫מכילתא ש ם ‪ :‬שפחותי׳(‪.‬‬
‫—‬ ‫ובמילא ל א הביא ק ר ב ן פ ס ח‬ ‫שלא מלם‬ ‫ניט ב ר ע נ ג ע ן ‪ :‬ואם חייב כ ר ת על‬
‫צפע״נ על הרמב״ם ריש הל׳ מילה‪.‬‬ ‫ראה‬
‫קרבן פ ס ח ‪ . .‬נ א ד ‪ . .‬ב י ת ה מ ק ד ש ‪ :‬ידועה השקו׳׳ט ב ז ה מתחיל מם׳ כ פ ת ו ר ופרח‬
‫פ״ו‪ .‬שו׳׳ת חת׳׳ס חיו״ד סרל׳׳ו‪ .‬שו׳׳ת •בנין ציון ועוד‪• .‬ולהעיר מ ב ר כ ת אשר •גאלנו‪:‬‬
‫שמחים כבנין עירך כו׳ ונאכל שם כו׳ ה פ ס ח י ם )‪6‬סחים קטז‪ ,‬ב(*‪.‬‬

‫מלבים ספי׳׳א‪.‬‬ ‫דמב׳׳ם הל׳‬ ‫צדקנו‪:‬‬ ‫משית‬ ‫דורן‬

‫*( א( פ ש ו ט שהכוונה ב ״ ב נ י ן ע י ר ן ״ הוא לבנין ירושלים ש י ה ״ ב ז מ ן ה ג א ו ל ח‬

‫— ש ל ז ח מתכוונים ב ת פ ל ת י ״ ח ג״פ בכל יום ‪ :‬ולירושלינז ע י ר ן ב ר ח מ י ם ת ש ו ב כו׳ ו ב נ ה‬
‫א ו ת ה ב ״ ב ב נ י ן עולם ו ח ו ת מ י ם ב ר ו ן א ת ה ה׳ ב ו נ ה ירושלים‪ .‬ונכלל ב מ ש ״ כ הרנזב״ם‬
‫)הל׳ מלכים םפי״א( ‪,,‬משיח ‪ . .‬ובנה מקדש״‪ ) .‬ו ס ״ ש ה ר מ ב ״ ם ״ ו ב נ ה מקדש״ — כי ד ו ק א‬
‫ב נ י ן מקדש ב מ ק ו מ ו מ ה ס י מ נ י ם על ״ מ ש י ת בודאי״(‪ ,‬ו ב כ ת ו ב )תהלים ק מ ז ‪ ,‬ב( — ״ ב ו נ ת‬
‫ירושלים ה׳״‪ .‬וראה מ כ ת ב כ ״ ק א ד מ ו ״ ר ) מ ה ו ר ש ״ ב ( נ ״ ע )תו׳׳ל בקוב׳ן מ כ ת ב י ם )מימיוגרף(‬
‫ק ו ב ץ ר א ש ו ן מ כ ת ב טי( בביאור דחז׳׳ל ) ב ר כ ו ת מ‪ ,0‬א‪ .‬ז ח ״ א קלד‪ ,‬א‪ .‬מ ה נ ״ ע ב ז ה ר שם‬
‫קלט‪ ,‬א‪ .‬וראה י ר ו ש ל מ י מ ע ״ ש פ ״ ה ה״ב( ב כ ת ו ב ז ה ו ס י ו מ ו נדחי ישראל יכנס‪.‬‬

‫ב( מ ו ב ן ש ה ה ע ר ה ב א ה ר ק להעיר‪ ,‬נ י אין ב נ ו ט ח ה ב ר כ ה הכרעה ב נ ו ג ע ל ה ש ק ו ״ ט‬

‫ו א פ ש ר י ו ת ה ק ר ב ת ק ״ פ בז מח׳׳ז — ש ה ר י ה ב ר נ ה ו ס י ו מ ה הן ב נ ו ג ע לגאולה‪ ,‬אלא שמיפרש‬
‫שאז נאכל ונוי‪.‬‬
‫)נזמיחת שה״ג תש״ל(‬
‫כלב תביש כלליים‬ ‫תרכח‬

‫דער יום טוב פסח‪ ,‬וואס ווערט אזוי גערופן אויפן נאמען פון קרבן‬
‫פסח‪ ,‬אונטערשטרייכט די העכסטע וויכטיקייט פון חינוך — דערציאוגג פון‬
‫אידישע קינדער‪ .‬אייגענטלעך איז איינער פון די גרונדשטריבען פון דעם‬
‫גאנצן סדר־של־פםח דעד חינוך פון קינדער‪ ,‬פון יעדן קינד‪ ,‬פון אלע קינדער‬
‫— ווי דאס ווערט ארויסגעבראכט אויך אין דעד הגדה )כאן הבן שואל‪ ,‬בנגד‬
‫ארבעה בנים דברה תורה׳ והגדת לבנך וכוי(‪ .‬אבער דעד ענין פון קרבן פסח‬
‫אונטעדשטרייכט אין א גאר בולט׳ן אופן ווי ווייט אידישע דעדציאונג פון‬
‫קינדער רירט אן ניט נאד די קינדער‪ ,‬נאר אויך די עלטערן‪ :‬אויב די עלטערן‬
‫האבן ניט דערפילט זייער פליכט צו זייער קינד און האבן אים ניט ארייגגעפירט‬
‫אין דעם אייביגען בונד מיט דעם אויבערשטן‪ ,‬און אין אן אופן וואס בלייבט‬
‫איינגעקדיצט ניט נאד אין דעד נשמה נאד אויך אין גוף )והיתד‪ .‬בדיתי בבשרכם‬
‫לברית עולם(‪ ,‬דאן איז ניט נאד וואס ויי בארויבן ר״ל זייער קיגד פון דעם ברית‬
‫עולם מיט דעם אויבערשטן און פון די ברכות וועלכע זיינען פארבונדן מיט דעם‬
‫ברית עולם )און מיט דעם קרבן פסח(‪ ,‬נאר אויך די עלטערן פארלירן די‬
‫מעגלעכקייט צו ברענגען דעם קרבן פסח מיט אלע ענינים און ברכות וועלכע‬
‫זיינען פארבונדן דערמיט‪ .‬ובפרט די דערמאנונג און דערוועקוגג פון ״פסח הוא‬
‫ל ה ׳ ‪ . . .‬ו פ ס ח ת י עליכם״ — אז דער אויבערשטער האט רחמנות אויף אייך‬
‫און אפילו ווען אין וועלט פאסירן אומגעוואונשענע זאכן — סיי בגשמיות סיי‬
‫ברוחניות — ״שפרינגט״ דאם אייך אריבער‪.‬‬

‫ווען די אידן זיינען געווען אין מצרים‪ ,‬האט דער קרבן פסח באווארענט‪,‬‬
‫אז דעד ״משחית״ )מגיפה( זאל ניט אריינטדעטן אין א אידישע הויז צו זוכן‬
‫קרבנות‪ .‬עס האט זיך געהאנדעלט וועגן באשיצן די בכורים‪ .‬אין אונזער צייט‪,‬‬
‫ווען אידן אומענוום‪ ,‬געפינען זיך אין גלות‪ ,‬א גלות בגשמיות און א גלות‬

‫ב ה פ )ולא‬ ‫שגקראו ע״ש הנעשה‬ ‫אויפ! נ א מ ע ן פ י ן ק ר ב ! פ ס ח ‪ :‬כשאר המועדים‬

‫שבעת יצי״מ פסח גוי(‪.‬‬ ‫ע״ש‬
‫ה ע כ ס ט ע וויכטיקייט פ ו ן ח י נ ו ך ‪ :‬להעיר מ ״ ה כ ר ז ת אאמו׳׳ר )הוא אדמו״ר מהורש״ב‬
‫נ״ע( ב א ח ת ה ה ת ו ע ו ו ת ‪ :‬אט אזוי ווי ה נ ח ת תפלין ב כ ל יום איז א מצוד‪ .‬דאורייתא אויף‬
‫זעדען אידען‪ ,‬אהן א חילוק צי א גדול בתודה‪ ,‬צי א איש פשוט‪ ,‬אזוי איז א ח ו ב ג מ ו ר אויף‬
‫יעדען אידען‪ ,‬צו טראכטען יעדען טאג א האלבע שעה וועגען דעם חנוך פון קינדער‪ .‬און‬
‫טאן אלץ‪ ,‬וואט עס איו בכוחו צו טאן און י ת ר מכפי כתו‪ ,‬זעהן פועל זיין ביי די‬
‫קינדער׳ אז זיי זאלן געהן אין רעם דרך וואס מען איז זיי מדריך״ )היום יום כב טבת(‪.‬‬
‫אין ד ע ד ה ג ז ה ‪ :‬ודאה פסחים קט‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫כאן ה ב ן ש ו א ל ‪ :‬הבן העליון ובו הי׳ פ ר ע ה הרשע כ ו פ ר כוי ה ב ן הנעים לקיים‬
‫מצות כי ישאלך בנך )סי׳ האריז״ל(‪.‬‬
‫והגדת ל ב נ ך ‪ :‬בא יג‪ ,‬ח‪ .‬וראה אוה״ת להצ״צ שם ע׳ שך‪.‬‬
‫פסח הוא ‪ . .‬ר ח מ נ ו ת ‪ . .‬״ ש פ ר י נ ג ט ״ ‪ :‬בא יב‪ ,‬יא־יג‪ .‬במכילתא‪ ,‬ובפרש״י שם‪.‬‬
‫וראה ״ ב כ ל ל ו ת העניו דפסח שהוא בחי׳ הדילוג״ בתו״ח לאדמו״ר האמצעי ל ש מ ו ת )קצא‬
‫ואילך(‪.‬‬
‫תרכט‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תש״ל‬

‫ברוחניות — האבן א טייל עלטערן ליידער פארנאכלעסיגט דעם ענין פון קרבן‬
‫פסח‪ ,‬ווי ערקלערט אין תורה דער אינהאלט פון רעם קרבן‪ :‬משכו וקחו לכם צאן‬
‫— משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצוד׳ )גייט אוועק פון די פרעמדע געטער‬
‫)אידעאלן( און באהעפטיגט זיך אין מצוות( און דער משחית געפינט אן אפעגע‬
‫טיר צו די דאזיגע הייזער און זעט אראפצופירן פון ריכטיגען וועג‪ ,‬ר״ל׳ אן‬
‫אונטערשייד צי דאס זיינען בכורים אדער ניט׳ אינגלעד אדער מיידלעד• די‬
‫מגיפה האט זיך אויסגעשפרייט אין פיל אידישע הייזער ר״ל‪ .‬און דאם איז א‬
‫פועל־יוצא דערפון וואס א טי־ל עלטערן זיינען נאד אליין גיט אוועקגעגאנגען‬
‫פון די פרעמדע )און פיינטליכע צו אמת׳ר אידעשקייט( אידעאלן און א טייל פון‬
‫די וואם זיי אליין זיינען מקיים דעם ״משכו וקחו״ — האבן זיי אבער אראפגע־‬
‫וואדפן פון זיך דעם יאד און אחריות צו זען אז זייערע קינדער זאלן פון קינד־‬
‫ווייז אויף דערצויגן ווערן אין דעם דרך פון אמתיד אידישקייט‪ ,‬דער דרך פון‬
‫תורה און מצוות‪ ,‬די טרויעדיגע און טראגישע פאלגען פון אזא צוגאנג דארף מען‬
‫היינט ווייט ניט זוכן‪ ,‬טרויעריג און טראגישע פאלגען ניט נאר פאר די פאר־‬
‫נאכלעסיגטע קינדער‪ ,‬נאר אויך פאר די עלטערן וואס האבן זיי פארנאכלעסיגט‪.‬‬

‫דעד יום טוב פסח‪ ,‬און ספעציעל דער ענין פון קרבן פסח‪ ,‬דערמאנט מיט‬
‫דער גרעסטער הדגשה‪ -‬אז אויב אידן ווילן אז זיי און זייערע קינדער זאלן‬
‫געניסן פון דעם ״ופסחתי עליכם״ און‪ ,‬אין אלגעמיין‪ ,‬פון ״זמן תירותגו״ —‬
‫צו באפרייען זיר פון אלע אומגעוואונשעגע און שעדלעכע זאכן‪ ,‬אינערלעכע‬
‫)נאטירלעכע נייגונגען וכוי( און נאד מער — פון די שעדלעכע השפעות פון‬
‫דדויםן‪ ,‬אין א צייט ווען דעד משחית דרייט זיך אדום אין גאס און אפילו‬
‫אין ערציאונגס אנשטאלטן — איז דאס מעגלעו צו באווארענען נאד אויב זיי‬
‫וועלן אליין אפווארפן אלע ״עבודה זרה׳ס״ און באהעפטיקן זיד מיט אמת׳ר‬
‫אידישקייט און געבן זייערע קינדער א גרינטלעכע‪ ,‬תורה־טרייע דערציאונג פון‬
‫קינדווייז אן‪ ,‬אין אן אופן וואס זאל איינגעקריצט ווערן אין זייעד גוף און אין‬
‫זייער נשמה‪ ,‬דורד מקיים זיין תורה און מצות אין טאג־טעגלעכן לעבן‪ ,‬במעשה‬
‫בפועל‪ .‬דאן קען מען האפן און זיין זיכער‪ ,‬אז די עלטערן מיט די קינדער‪,‬‬
‫אלע קינדער‪ ,‬וועלן זיין צוזאמען ביים סדר־טיש און פראווען פסח‪ ,‬דעם יום טוב‬
‫פון זמן חירותנו — באפרייאונג אין אלע הינזיכטן‪,‬‬

‫ב נ ו צ ו ה ‪ :‬בא יב‪ ,‬כא‪ .‬ובמכילתא שפ‪.‬‬ ‫משכו ‪. .‬‬

‫פון ״ ז מ ן ח י ר ו ת נ ו ״ ‪ :‬להעיר אשר ק ר ב ן פ ס ח נאכל על ה ש ו ב ע )פסחים ע‪ ,‬א‪.‬‬
‫נראה שו״ע אדה״ז ר״ם תע״ז( וכו׳ — רק חירות׳ משא״כ מצה שיש ב ה גם הענין ז ל ח ם‬
‫עוגי‪ .‬ולהעיר מעגין מ צ ו ת )חסר ומלא( מצה דקודם חצות ולאחר חצות ב ל ק ו ״ ת צו ד״ה‬
‫ששת ימים ובכ״מ‪ .‬ומהם ד״ה מצה זו‪ ,‬תר״ם‪ .‬סד״ה א ו ד לי״ד ה׳ש״ת‪,‬‬
‫לעולם‬ ‫פראווען פ ס ח ‪ :‬שנקודת החג ו ב פ ר ט דקרבן פ ס ח היא ״שיזכרו היהודים‬
‫הנסים הגדולים שעשה להם השי״ת ביצי״מ״ )חינוך מצוד‪ ,‬ה׳(‪,‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרל‬

‫און דאט וועט אויך מקרב זיין און צו איילן דעם חרות האמתי —‬
‫די גאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח וחירות אמתית‬

‫דאם ווענו ‪ . .‬צו א י י ל ן ‪ :‬ראה מ ו ר ש תהלים )ע‪ ,‬א ( ; אמר דוד כ ר אני מזכיר‬
‫והצילני כו׳ למעלה מן הפרשה )תהלים סט‪ ,‬לו־לז( כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהוזא‬
‫הרי הויר בנוי׳ וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה הרי הצאן‬
‫מכונסוה‪.‬‬
‫תרלא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל׳׳א‬

‫ב״ה‪ ,‬י׳׳א ניסן ה׳תשל״א‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬ג‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫ימים טובים זיינען‪ ,‬ווי באקאנט‪ ,‬פארבוגדן מיט באשטימטע צייטן‬ ‫די‬
‫פסח מוז זיין אין חודש האביב‪ ,‬אין פרילינג‪ ,‬שבועות איז פארבונדן מיט‬ ‫פון י א ד ‪:‬‬
‫פון וזייץ־שניט‪ ,‬און ווערט אנגערופן חג הקציר‪ ,‬סוכות איז פארבונדן‬ ‫דעד צייט‬
‫צייט פון איינזאמלען די תבואה און פירות׳ און ווערט אנגערופן‬ ‫מיט דער‬
‫חג האסיף‪.‬‬
‫ספעציעל ווערט אין דעד תורה אונטערגעשטראכן די פארבינדונג פון‬
‫פסח מיט פרילינג‪ ,‬ווי עס שטייט‪ :‬שמור את חודש האביב ועשית פסח לה׳‬
‫אלקיך )היט דעם פרילינג־חודש און מאד פסח צו השם דיין ג־ט(‪.‬‬
‫פסח און חודש האביב האבן געמיינזאמע שטריכן‪ .‬איינע פון ד י ‪ :‬פסח‬
‫איז ״ראש לרגלים״ — דער ״קאפ״ פון די ימים טובים — דער ערשטער און‬
‫דעד אנהויב פון די אנדערע ימים טובים‪ ,‬נאכמער‪ :‬דער המשך און אפשלוס‬
‫פון פסח — פון דעם וואס אידן זיינען געווארן א פאלק — איז אין זמן מתן‬
‫תורתנו‪ ,‬שבועות‪ .‬און סוכות איז דאד ודיל‪ :‬בסוכות הושבתי את בני ישראל‬
‫בהוציאי אותם מארץ מצרים )אין סוכות האב איך באזעצט אידן ווען איך‬
‫האב זיי ארויסגענומען פון ארץ מצרים(‪ .‬אזוי איז דעד חודש האביב דער‬
‫ערשטער פון אלע חדשים‪ ,‬און די צייט פון שפראצוגג און בליאונג וואס‬
‫ברענגט צו קציר און אסיף‪.‬‬

‫שם‪.‬‬ ‫או‬ ‫ובתוד״ה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫סנהדרץ יא‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫יאר‪•.‬‬ ‫טובים ‪ . .‬פון‬ ‫ימים‬ ‫די‬
‫טו‬ ‫כג‪,‬‬ ‫שם‬ ‫יו״ד‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫יג‪,‬‬ ‫שמות‬ ‫ג׳׳כ‬ ‫ראה‬ ‫פרילינג‪:‬‬ ‫נדט‬ ‫םפעציעל ‪ . .‬פ ס ח‬
‫יח‪.‬‬ ‫לד‪,‬‬ ‫שס‬ ‫טז(‪.‬‬ ‫שם‬ ‫)וברמנ״ן‬
‫ולבעל‬ ‫להרמב״ם(‬ ‫)לשרש הא׳ דסהמ׳׳צ‬ ‫ולרמב׳׳ן‬ ‫ט מ ו ר ‪ . .‬א ל ק י ן ‪ :‬דברים טז‪ ,‬א‪.‬‬
‫הל׳‬ ‫רמב׳׳ם‬ ‫וראה‬ ‫החוקה(‪.‬‬ ‫את‬ ‫מושמדת‬ ‫או —‬ ‫השנים‪,‬‬ ‫)לעבר‬ ‫מ״ע‬ ‫זוהי‬ ‫—‬ ‫ההלכות‬
‫רפ״ד‪.‬‬ ‫קדה׳׳ה‬
‫א‪.‬‬ ‫ד‪,‬‬ ‫ד״ה‬ ‫לרגלים‪:‬‬ ‫ראש‬
‫נתחלתו‪.‬‬ ‫ראש‬ ‫עטרת‬ ‫ראה‬ ‫״ק‪8‬פ״‪:‬‬ ‫דעד‬
‫בשבועות‬ ‫מצה‬ ‫שאין‬ ‫מיותד‬ ‫לימוד‬ ‫שצ׳׳ל‬ ‫להעיר‬ ‫טובים‪:‬‬ ‫ימים‬ ‫פ ו ן די‬ ‫״קאפ«‬
‫וראיתי‪.‬‬ ‫ד״ה‬ ‫ו(‬ ‫)יד‪,‬‬ ‫מצורע‬ ‫אוה׳׳ח‬ ‫ו(‪.‬‬ ‫כג‪,‬‬ ‫אמור‬ ‫ספרא‬ ‫יב‪.‬‬ ‫טז‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫)ספרי‬ ‫וסוכות‬
‫ו‪.‬‬ ‫כג‪,‬‬ ‫אמור‬ ‫תמימה‬ ‫תורה‬
‫רמב״ם‬ ‫םע״א‪.‬‬ ‫מו‪,‬‬ ‫יבמות‬ ‫ז־ו‪.‬‬ ‫יט‪,‬‬ ‫יתרו‬ ‫ראה‬ ‫פאלק ‪:‬‬ ‫פסח ‪8 . .‬‬ ‫פון‬ ‫‪8‬פשלוס‬
‫רםי׳׳ג‪.‬‬ ‫איס״ב‬ ‫הל׳‬
‫ס ת ר כ ״ ה ובב׳׳י שם ד״בניםן מיבעי‬ ‫ה ו ש ב ת י ‪ :‬א מ ו ר כג‪ ,‬מג‪ .‬וראה טאו״ח‬ ‫בסוכות‬
‫סוכות‪.‬‬ ‫לעשות‬ ‫לה״‬
‫אוה״ת‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ולד‬ ‫טו‪.‬‬ ‫כג׳‬ ‫שמות‬ ‫רש״י‬ ‫דאה‬ ‫ערשטער ‪ . .‬בליאונג‪:‬‬ ‫דער‬ ‫האביב‬
‫ואילך‬ ‫א׳קפ‬ ‫ע׳‬ ‫משפטים‬ ‫להצ״צ‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרלב‬

‫די שייכות פון פסח צו חודש האביב האט אויר א טיפערע באדייטוגג‪:‬‬

‫פסח‪ ,‬זמן חירותינו‪ ,‬האט געבראכט א פולשטענדיגע אומוואנדלונג‬

‫מעבדות לחירות‪ ,‬מאפילה לאור גדול — פון דעד נידעריגסטעד מדריגה פון‬
‫קנעכטשאפט צו דער העכסטער מדריגה פון פרייהייט‪ ,‬פון א טיפע פינצטערניש‬
‫צו א גרויסע ליכטיקייט‪ .‬עגליד צו דעם איז אייר די ענדערונג פון דער נאטור‬
‫אין פריליגג‪ ,‬ווען די ערד כאפט זיר אויף פון טיפן ווינטער־שלאף‪ ,‬ווערט‬
‫באפרייט פון די קייטן און צוימונגען פון קאלטן וויגטעד‪ ,‬און נעמט שפראצן און‬
‫בליען‪ ,‬ביז אז די תבואה זאגגען הייבן זיר שוין אן אנפילען‪ .‬אדער אין א פרט‬
‫גענומען‪ :‬ווען פון א קערגדל‪ ,‬נאבדעם ווי ער ווערט צעפוילט‪ ,‬שפראצט ארויס‬
‫נייע‪ ,‬לעבנדיגע און וואקסנדע תבואה‪ .‬אין ביידע פאלן — פסח און פרילינג —‬
‫איז די ענדערונג ניט א אויפשטייג פון איין מדריגה צו א געקסט צווייטער‪ ,‬נאר‬
‫אן ענדערונג שלא בערר — אן ענדערונג וואס שאפט א גייע בריאה‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ווי עם איז באמערקט געווארן מערערע מאל‪ ,‬איז יעדער ענין אין תורה‬
‫)מלשון ׳״הוראה״( אן אנווייזונג און אפלערנונג‪ ,‬בפרט אן ענין וואס איז‬
‫פארבונדן מיט א יום־טוב‪ ,‬און במיוחד — מיט א כללותידיגן יום־טוב ווי פסח‪.‬‬

‫א הוראה כללית פון פסח‪ ,‬ספעציעל פון דעם צוזאמענבונד פון יציאת־‬
‫מצרים מיט חודש האביב דוקא — פאד יעדן אידן‪ ,‬מאן און פרוי‪ ,‬אין‬
‫טאג־טעגלעכן לעבן‪ ,‬איז‪:‬‬

‫דער מענטשלעכעד לעבן איז‪ ,‬אין אלגעמיין‪ ,‬איינגעטיילט אין צוויי‬

‫םפערן‪ :‬דעד פערזענלעכער לעבן און זיין אויפטו אין וועלט! און אין די‬
‫ביידע איז דא דער גייסטיגעד לעבן און דער פיזישער לעבן‪.‬‬

‫די אויפגאבע פון א אידן איז ״ארויסנעמען״ אלעס וואס עס איז דא אין‬
‫די אויבענדערמאנטע ספערן — מעבדות לחירות )פון זייערע מצרים וגבולים‬
‫— באגרענעצונגען( דורד ״אויפהויבן״ די צו )מער( רוחניות )גייסטיקייט( —‬
‫ביז צו דינען מיט יעדען פרט פון די דעם אויבערשטן‪.‬‬

‫מ ע ב ד ו ת ‪ . .‬ג ד ו ל ‪ :‬פסחים פ״י מ״ה‪ .‬גוםח ההגדה‪.‬‬

‫נידעריגנוטער ‪ . .‬ק נ ע כ ט ש ‪ 8‬פ ט ‪ :‬שמות א‪ ,‬יד‪ .‬ובדחז״ל •עה״פ‪.‬‬
‫ט י פ ע פ י נ צ ט ע ר נ י ש ‪ :‬שהרי מצדים היא ערות הארץ )ויקרא יח‪ ,‬ג ובתו״ב‬
‫)ובפרש״י( שם‪ .‬קה״ר עה״פ והארץ לעולם עומדת(‪.‬‬
‫נאבדעס ‪ . .‬צ ע פ ו י ל ט ‪ :‬ראה לקו״ת ר״פ בהר‪.‬‬
‫ת ו ר ה ) מ ל ש ו ן ״ ה ו ר א ה ״ ( ‪ :‬זח״ג נג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫א י ן מאג ט ע ג ל ע כ ן ל ע ג ן ‪ :‬ובפרט שמצור‪ ,‬מן התורה להזכיר יצי״מ בכל יום‬
‫בבוקר ובלילה )רמב״ם הל׳ ק״ש פ״א ה״ג‪ .‬שו״ע אדה״ז ר׳׳ס סז‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫דינמן מיט יעדן פ ר ט ‪ :‬ראה טושו״ע או״ח סרל״א‪ :‬בכל דרכיך דעהו ‪ . .‬כל‬
‫מעשיך יהיו לשם שמים‪.‬‬
‫תרלג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״א‬

‫אויך די זאכן וועלכע ער קען‪ ,‬לכאורה‪ ,‬ניט ענדערן‪ :‬דער אויבערשטער‬

‫האט עם אזוי באשאפן אז ער מוז אנקומען צו עסן‪ ,‬טרינקען א‪ .‬ז‪ .‬וו‪ — ,‬מאכט ער‬
‫איבער דעם עסן א‪ .‬ז‪ .‬וו‪ .‬און — שלא בערך‪ :‬ער עסט צוליב קענען טאן גוטעס‪,‬‬
‫לערנען תורד״ מקיים זיין מצות — צוליב האבן כח דינען דעם אויבערשטן‪.‬‬
‫און נאכמער — מיט דעם עסן אליין דינט ער השם‪ :‬דאס בריינגט עם צו מאכן‬
‫א ברכה פארן עסן‪ ,‬א ברכה נאכדעם א‪ .‬ז‪ .‬וו‪.‬‬

‫ענליך צו דעם — בנוגע חודש האביב‪ :‬לכאורה קען דער מענטש‬

‫גארנישט טאן אין דעם ווארום דעד אויבערשטער האט איינגעשטעלט חוקות‬
‫)געזעצן אין דעד פירונג פון( שמים וארץ און האט אנגעזאגט אז עוד כל ימי‬
‫הארץ גו׳ וקור וחום וקיץ והודף גר לא ישבותו )כל זמן די ערד איז דא ‪. .‬‬
‫וועלן די צייטן פון קעלט און ווארים און פון זומער און ווינטער ‪ . .‬ניט‬
‫אויפהערן( — היט א איד און קוקט ארויס צום פרילינג חודש כדי צו מאכן פסח‬
‫צו ה׳ אלקיך‪ :‬ער פארשטייט און נאכמער‪ ,‬ער דערזעט אין דעם פרילינג‪ .‬דעם‬
‫אויבערשטןיס חוקות און לא ישבותו‪ .‬און נאד העכער — אין דעם סאמע תוקף‬
‫)שטארקייט( פון הנהגה טבעית )די פירונג לויט חוקות שמים וארץ( בחודש‬
‫האביב — איז הוציאך ה׳ אלקיד ממצרים )האט ה׳ דיין ג־ט דיר ארויסגענומען‬
‫פון מצרים( — וואס דאס איז פון די גרעסטע נסים‪ ,‬סאמע תוקף פון הנהגה נסית‪.‬‬

‫אין די אלע ספעדן פון טאג־טעגלעכן לעבן טרעפט דער מענטש אן ענינים‬

‫א ‪ .‬ז ‪ .‬ו ו ‪ : .‬להעיר מ מ ח ז ״ ל ‪ :‬על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך ל ק ל ס‬ ‫טרינקען‬
‫)ב״ר םפי׳‪/‬ד(‪.‬‬ ‫לבורא‬
‫דרכיך‬ ‫בכל‬ ‫שמים‪,‬‬ ‫לשם‬ ‫שם‪:‬‬ ‫כבסושו״ע‬ ‫אליי!‪:‬‬ ‫עסט צוליב ‪ . ,‬מיט דעס עם!‬
‫דעהו‪* .‬‬
‫כב‪.‬‬ ‫בראשית ח‪,‬‬ ‫כה‪.‬‬ ‫לג‪,‬‬ ‫ירמי׳‬ ‫ימי ‪:‬‬ ‫כל‬ ‫וארץ ‪ . .‬עוד‬ ‫ח ו ק ו ת ‪ . .‬שמים‬
‫לז‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫פרש״י‬ ‫ע״ד‬ ‫ארויס‪:‬‬ ‫קוקט‬
‫לא‪,‬א(‪:‬‬ ‫)שבת‬ ‫אמונת‬ ‫בתוד״ה‬ ‫הובא‬ ‫הירוש׳‬ ‫ע״ד‬ ‫פרילינג‪:‬‬ ‫אין ז ע ם‬ ‫דערזעט‬
‫וזורע‪.‬‬ ‫העולמים‬ ‫בחי‬ ‫שמאמין‬
‫בעולמו ‪. .‬‬ ‫הקב״ה‬ ‫משבחר‬ ‫יא(‪:‬‬ ‫)פט״ו‪,‬‬ ‫שמו״ר‬ ‫ראה‬ ‫טבעית ‪ . .‬נסית ‪:‬‬ ‫הנהגה‬
‫בתחלתו‪.‬‬ ‫עקדה שער לח‬ ‫ביעקב ובניו כ ר ‪,‬‬ ‫וכשבחר‬
‫חייב‬ ‫ויום‬ ‫יום‬ ‫כל‬ ‫פמ״ז ‪:‬‬ ‫תניא‬ ‫ראה‬ ‫זין‪:‬‬ ‫לעבן ‪ . .‬באפרייען‬ ‫טעגלעכן‬ ‫ט‪8‬ג‬
‫כר‪.‬‬ ‫עצמו‬ ‫לראות‬ ‫אדם‬

‫הוספה לאחר זמן‪:‬‬

‫* מ י ט ד ע ס ע ס ן ‪8‬ליי‪ . . 1‬ז א ס ב ר י י נ ג ט ע ם צ ו מ ‪ 8‬כ ן ‪ 8‬ב ר כ ת ‪ :‬היינו שהאכילה‬
‫נעשה טפל לגבי )העיקר( אמירת הברכה‪ ,‬ע״ד ח י י ב א ד ם ל ב ר ן מאה ב ר כ ו ת בכל יום‬
‫)מנחות מג‪ ,‬ב(‪ ,‬החיוב הוא אמירת הברכה‪ ,‬ו ב ת ו ר ת ו צ א ה מזה — נהנה מעניני עוה״ז‬
‫)אכו״ש וכיו״ב(‪,‬‬
‫ומזה הלכה למעשה ) מ נ ח ו ת שם‪ ,‬טושו״ע או״ח סי׳ רצ( אשר בכדי להשלים‬
‫מאה ב ר כ ו ת ב ש ב ת צ״ל אכילת פיררת וכיו״ב‪ ,‬שהעיקר בזה הוא א מ י ר ת עוד ברכות‪,‬‬
‫אלא בכדי שלא תהי׳ ברכה לבטלה‪ ,‬צריך לאכול הפרי וכיו״ב‪ ,‬שאכילה כזו — היא‬
‫טפלה לגבי העיקר — אמירת הברכה‪ .‬ועפ״ז יומתק ל׳ ה ר מ ב ״ ם )סוף הל׳ כ ר כ ו ת ( ‪:‬‬
‫ולעולם כו׳ וירבה ב ב ר כ ו ת הצריכות‪ ,‬ועייג״כ שו״ע רבנו הזקן חאו״ח סרמ״ט קו״א סק״יד‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרלד‬

‫וועלכע זיינען ״מצרים״ — אין זין פון מצרים ו ג מ ל י ם )באגרעגצונגען( —‬

‫וועלכע שטערן און צוימען דעם אידן פון אנטוויקלען אין דער פולסטער מאס‬
‫זיין אמת־אידישע נאטור‪ ,‬אלס תורה־איד‪ .‬די שטערונגען און באגרענצונגען‬
‫זיינען סיי אינערלעכע — איינגעבארענע זיטן און געווארענע געוואוינהייטן;‬
‫און סיי אויסערלעכע — ווי די השפעות פון דעד סביבה‪ .‬דארף א איד באפרייען‬
‫זיך פון די דאזיגע קייטן און גיין צום תעבדון את האלקים‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫אויך דער וואס מאכט דעם חשבון‪ ,‬אז זיין גייסטיגער מצב איז גאר א‬
‫נידעריגער‪ ,‬איז ווי קען מען ערווארטן ער זאל זיך אינגאנצן איבערשטעלן‬
‫מעבדות לחירות ומאפילה לאור גדול — איז אויך אין דעם פאראן א קלארע‬
‫אנווייזונג פון דעם יום־טוב פסח‪ .‬ווארום‪ ,‬ווי געזאגט‪ ,‬איז יציאת־מצרים‬
‫געווען מן הקצה אל הקצה‪ :‬פון דעד נידעריגסטער פארשקלאפונג צו די‬
‫נידעריגסטע געצנדינער‪ ,‬זיינען די אידן גיט נאר באפרייט געווארן פון פיזישע‬
‫עבדות )עבודת פרד( און פון גייסטיגע פארשקלאפונג )עבודה־זרה(‪ ,‬גאר זיי‬
‫האבן באלד דערנאד — שביעי של פסח — געקענט זאגן און געזאגט זה א־לי‬
‫)דאס‪ ,‬אט איז מיי! ג־ט(‪ ,‬באוויזן‪ ,‬כביכול‪ ,‬מיטן פינגער — און דערנאך‬
‫דערגרייכט דעם בארג סיגי‪ ,‬האבן געהערט ״אגכי יי' אלקיך״ מפי הגבורה‬
‫)פון אויבערשטן אליין( און האבן באקומען די גאנצע תורה‪ ,‬שבכתב ושבעל פה‬
‫— אן אויסערגעווייגלעכע איבערשטעלונג מן הקצה אל הקצה‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫השם יתברך זאל העלפן‪ ,‬אז יעדער איינער און אייגע‪ ,‬בתוככי כלל ישראל‪,‬‬
‫זאל אויסנוצן די כוחות וואס דער באשעפער האט געגעבן יעדן פון זיי איבער־‬
‫צוקומען אלע שוועריקייטן און שטעדוגגען און ארויסגיין פון אלע מצדים און‬
‫באגרעניצונגען און דערגרייכן אמת׳ע חירות דורך פאדבינדן זיד מיט׳ן‬
‫אויבערשטן — דורך זיין תורה און דורך זיינע מצות‪,‬‬

‫ג‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫שמות‬ ‫מש״נ‬ ‫ע״ד‬ ‫האלקים ‪:‬‬ ‫את‬ ‫ז י ן ‪ . .‬תעבדון‬ ‫באפר״ען‬

‫זרה ‪ :‬וכדחז״ל ‪ :‬מ ש כ ו מעבודה זרה )מכילתא ל ש מ ו ת יב‪ ,‬כא(‪.‬‬ ‫עבודה‬

‫תענית נ ט ו פ ה ‪.‬‬ ‫וראה‬ ‫ש מ ו ת טו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫רש״י‬ ‫פינגער‪:‬‬ ‫זה ‪ . .‬מ י ט ן‬
‫ב ר כ ו ת ה‪ ,‬א ובכ״מ‪.‬‬ ‫תורה‪:‬‬ ‫ג‪8‬נצע‬ ‫די‬
‫‪8‬רויסג״‪ . . 1‬ד ו ר ן פ‪8‬רבינדע! ז י ן ‪ :‬ראה תניא ספמ״ז ועיין בליקוטי לוי י»הק‬
 ‫תרלה‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״א‬

‫כולל די מצוד‪ :,‬להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה‪,‬‬

‫און פון דער גאולת הפרט — זאל מען זוכה זיין צו גאולת הכלל‪ ,‬צו דעד‬
‫פארווירקלעכונג פון דעד נבואה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‪ ,‬בביאת‬
‫משיח צדקנו‪ ,‬בקרוב ממש‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫נזצוה ‪ . .‬ובלילה ‪ :‬דמב״ם הל׳ ק׳׳ש פ״א ה״ג‪*.‬‬

‫להזכיר יציאת מצרים ‪ :‬להעיר מ ד ח ז ׳ ׳ ל ‪ :‬כל זמן שאתם מזכירים אותי מעי הומים‬
‫עליכם כו׳ זכרו נפלאותיו אשר עשה בו׳ בשביל שיהיו מזכירים נפלאותיו אמר •דוד א״כ‬
‫אני מזכירו למנצח לדוד להזכיר אלקים להצילני )לאחר שאמר דוד למעלה( כי אלקים‬
‫יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו‬
‫ב ה )מדרש תהלים עי‪ .‬הובא בפרש״י ש ם ( ‪* .‬‬

‫ואילך(‪.‬‬ ‫םע״ב‬ ‫)קד״‬ ‫ס״ד‬ ‫מאגה״ק‬ ‫להעיר‬ ‫הכלל‪:‬‬ ‫הפרט ‪, .‬‬ ‫גאולת‬
‫פו‪.‬‬ ‫ז‪,‬‬ ‫מיכה‬ ‫כימי ‪ . .‬נפלאות ז‬

‫)הטעם שלעיל ב ש ו ״ ה אין טאג טעגלעכן לעבן מובא ה מ ״ מ ב ר מ ב ״ מ ו ב ש ו ״ ע‬ ‫*(‬

‫אדה״ז‪ ,‬ו כ א ן רק ב ר מ ב ״ ם — כי( שם — ב מ כ ׳ — הענין )וראי׳ ע ״ ז במ׳־מ(‪ ,‬מ ש א ״ כ כ א ן‬
‫הל׳ בדיוק ב מ כ ‪ /‬ו ל מ כ ׳ אין ש י י ן ו נ ו ג ע )ואדרבא( הפרטים ש ב ש ו ״ ע ) מ ה ״ ת וכוי( —‬
‫‪,‬״‪,‬״‪.‬‬ ‫^‬ ‫ולכן ה ו ב א הל׳ ד ה ר מ ב ״ ם ‪.‬‬
‫)מענה כ‪-‬ק אדמו‪-‬ר שלימ״א ‪ -‬ניסו תשל‪-‬א(‬

‫חופפה לאחר זמן‪:‬‬

‫*( וי״ל שמכאן ראי׳ נ ו ס פ ת לדברי האומרים שאמירת הלל היא מה״ת )בה״ג במנין‬
‫המצות‪ .‬יראים סי׳ קכה‪ .‬ר״ש בן גבירול מ״ע טז‪ .‬ס מ ״ ק סקמ׳׳ו‪ .‬ר׳ •דנקאל ה ב ב ל י בס׳‬
‫מעשה גסים לר״א בן הרמב״ם סי׳ א׳ — שגם נמנה במנין ה מ צ ו ת ! ולהרמב״ן ב ס ה מ ״ צ‬
‫שרש א׳ — שאינה נמנית במגין המצות‪ ,‬אבל היא מה״ת‪ .‬דבריי העמודים )לס׳ יראים שם(‬
‫שכן נראה דעת רש״י וד״ח וא״ח(‪.‬‬
‫כאמרו דנפלאותיו שעושה עמכם ב כ ל עת )לאו •דוקא יצי״מ( — לא עשה כ ו ׳‬
‫אלא ב ש ב י ל שיהיו מזכירין נפלאותיו )שבפשטות — הו״ע החילול והשבח להקב״ה(‪.‬‬
‫ואעפ״י שהפסוק הוא בתהלים‪ ,‬ודברי ת ו ר ה מדברי ק ב ל ה לא ילפינן )חגיגה י‪ ,‬ב‪.‬‬
‫•ב״ק ב‪ ,‬ב ועוד(‪ ,‬וכש״כ שדברי ק ב ל ה אינם דברי תורה‪ ,‬הרי ז ה ו ר ק גילוי מ י ל ת א‬
‫)והטעם( דעשיית הנפלאות‪ ,‬וע״ד — ולא ממש — המובא בב׳׳ק ) ש ם ( ‪ :‬והאי מילף הוא‬
‫)בתמי׳( גילוי מילתא הוא ובפרש״י שם‪ .‬וראה ס׳ יראים שם ‪ :‬עד דלא אתי נביא גמרא‬
‫•גמירי לה ואתי נביא ואסמכי׳ אקרא )דהשיר יהי׳ לכם — לשיטתי׳(‪.‬‬
‫ומעלה יתרה בהראי׳ מ כ ת ו ב זה לגבי •פסוקי נ״ך המובאים במדרש הגדול )‪0‬׳ ב א‬
‫י‪ ,‬ב(‪ ,‬כי אינו בל׳ הלכה ודין )שמדברי ק ב ל ה ל א ילפינן(‪• ,‬אלא בסגנון של ס י פ ו ר •דברים‬
‫וגילוי מילתא בעלמא‪.‬‬
‫ולהעיר מהכלל דאין למדין מקודם מ ״ ת )ירוש׳ חגיגה פ״ג‪ ,‬ה״ח ועוד( — ובכ״ו‬
‫במילתא דמסתברא וכיו׳׳ב למדין )שעפ׳׳ז מבואר בכ״מ הא שלמדין דאין מ ע ר כ י ן שמחה‬
‫בשמחה מ ה כ ת ו ב ״מלא שבוע ואת וגו׳ ״ )ויצא כט׳ כז• ירוש׳ מו״ק פ״א ה׳׳ז(‪ .‬ראה‬
‫שד׳׳ח כללים א‪ ,‬שכא‪ ,‬וש־׳נ(‪.‬‬
‫ר ב ‪ :‬אמר דוד כוי‪.‬‬ ‫שמדרש תהלים מסיים ב מ ע ש ה‬ ‫ועוד להעיר‬
‫ומה שלא הובא זה במדה״ג — הרי כ ו ״ כ מדחז״ל שלא הביאום‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרלו‬

‫ב״ה׳ יום ה ‪ /‬ראש חודש ניסן‪ .‬ה׳תשל״ב‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בגי ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫פסח‪ ,‬דער ערשטער און הויפט פון אלע ימים־טובים‪ ,‬פארנעמט א‬

‫צענטראלן ארט אין אידישן לעבן‪ .‬דעד אינהאלט פון דעם יום־טוב! די‬
‫באפדייאונג און אויסדערוויילונג פון אידישן פאלק‪ ,‬כדי צו ווערן א תורה־פאלק!‬
‫דער אופן פון דער באפרייאונג דרוך אפענע נסים‪ ,‬וואס האט באשטעטיגט קלאר‬
‫און דייטלעך‪ ,‬אז דעד אויבערשטער איז ניט נאד דעד באשעפער פון דעד וועלט׳‬
‫נאד אויך דעד בעל־הבית פון דעד וועלט‪ ,‬און אז די ג־טלעכע השגחה דעדגדייכט‬
‫אלע פרטים און פרטי־פרטים פון דעם גאנצן באשאף — דאס איז דאך ״דער‬
‫גרויסער יסוד און פעסטער זייל פון אוגזער תורה און אונזער גלויבן״‪ .‬דעריבער‬
‫דערמאנען מיר דעם ענין פון יציאת־מצרים אין אונזערע תפילות אלע טאג‪,‬‬
‫און מערערע מאל א טאג‪ .‬כדי אז די דאזיגע גרונט־פרינציפן פון אונזער גלויבן‬
‫זאלן באלייכטן און דורכדרינגען אונזער טאג־טעגלעכן לעבן‪.‬‬

‫דערפון איז פארשטאנדיג‪ ,‬אז דער יום־טוב פסח‪ ,‬אין אלע זייגע פרטים‪,‬‬
‫ברענגט ארוים עיקדידיגע און כללות׳דיגע שטדיכן וואס זיינען פארבונדן מיט‬
‫אידן‪ ,‬תורה און אידישקייט‪ ,‬און דינען אלס יסודות׳דיגע אנווייזונגען אין טאג־‬
‫טעגלעכן לעבן פון דעם כלל און פון דעם פרט‪.‬‬

‫*‬ ‫־(נ‬ ‫*‬

‫תורה‪ ,‬אידן און אידישקייט בכלל‪ ,‬ווי גערעדט מערערע מאל‪ ,‬זיינען ניט‬
‫קיין באזונדערע זאכן‪ ,‬ס׳זאל הייםן‪ ,‬אז א איד פארבינדט זיך מיט תורה און‬
‫לעבט אן אידישן לעבן פון צייט צו צייט אדער אין באשטימטע צייטן! נאד זיי‬

‫נ י ס ן ־‪ .‬כמו הקביעות בשנת צאת ישראל ממצרימ )שבת פז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫י ו ם הי‪ ,‬ר א ש ח ו ד ש‬
‫אדה״ז ר״ס ת״ל(‪.‬‬ ‫שו״ע‬
‫א‪.‬‬ ‫ד‪,‬‬ ‫ד״ה‬ ‫הויפט ‪:‬‬ ‫און‬ ‫ערשמער‬ ‫דער‬
‫בפרש׳׳י‬ ‫ד י ב א פ ר י י א ו נ ג ‪ . ,‬נ ד י ‪ :‬ראה שמות רבה פ״ג‪ ,‬ד‪ .‬שם פכ״ז‪ ,‬ב‪ .‬הובא‬
‫)ג‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫שמות‬
‫ה‪8‬ט ב א ש ט ע ט י ג ט ‪ . .‬ב א ש ע פ ע ר ‪ . .‬ב ע ל ה ב י ת ‪ :‬ס׳ הוזעוך מצוה כא‪ .‬ולהעיר‬
‫מהסידור )עם דא״ח( שער ה ח נ ו כ ה )רעא‪ ,‬ג( דע״י יצי״מ ידעתי כי גדול הוי׳ מ כ ל‬
‫האלקים‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫ב ע ל ה ב י ת פ ו ן ד ע ר ו ו ע ל ט ; יתרה מ ז ו ראה אור ת ו ר ה להה״מ וארא ד״ה‬
‫וידבר כו׳ ויצוום שבחידוש העולם נ ת ג ל ה חיצוניות ה ע ו ל מ ו ת כו׳ ויצי״מ הי׳ הכוונה‬
‫שיתגלה פנימיות ה ע ו ל מ ו ת ‪.‬‬
‫ד ע ר ג ר ו י ס ע ר ‪ . .‬ט א ג ‪ :‬ס׳ החינוך שם‪.‬‬
‫ד ו ר כ ד ר י נ ג ע ן ‪ , .‬ל ע ב ן ‪ :‬ראד‪ ,‬תניא ר פ מ ״ ז ‪ :‬וכל יום ויום‪ .‬תו׳׳א וארא נ ח ׳ סע״א‪.‬‬
‫תרלז‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשל״ב‬

‫אלע זייגען איי! זאך‪ .‬מיט אגדערע ווערטער‪ :‬אין יעדן פרט פון זיין וועזן‪,‬‬
‫סיי בנוגע זיין גוף און סיי בנוגע זיין נשמה׳ און אין אלע פרטים פון זיין‬
‫טעגלעכן לעבן‪ ,‬דארף א איד זיין דודכגעדרונגען מיט תורה און אידישקייט‪.‬‬

‫איינע פון די נקודות אין דעם איז‪ :‬פונקט ווי די תורה נעמט אדום די‬
‫גאנצע וועלט‪ ,‬און ווי אונזעדע חכמים זכרונם לברכה דריקז זיר אויס׳ אז די‬
‫תורה איז דער ג־טלעכער ״בוי־פלאן״ פון דער גאנצער בריאה מיט אלע אירע‬
‫איינצעלהייטן‪ ,‬אזוי אויך א איד‪ ,‬אויך אלם א יחיד‪ ,‬איז דורך זיין תורה‬
‫אידישן לעבן‪ ,‬האט א שייכות צו דער גאנצער וועלט‪ .‬דאם מיינט‪ ,‬אז א איד‬
‫דארף זיר באמיען און קען טאן און אויפטאן‪ ,‬אז ניט נאד ער אליין זאל זיין‬
‫כשלימות‪ ,‬נאר אז אויד די וועלט זאל זיין א שלימות׳דיגע‪ .‬און דאס טוט ער‬
‫אויף דירעקט און אומדירעקט — דורך א פולן און אומפאםנדן תורה־לעבן‪,‬‬
‫ווייזנדיג דערביי א לעבעדיקן ביישפיל ווי מ׳דארף זיר אויפפירן אין טאג־‬
‫טעגלעכן לעבן‪ ,‬ביז אז ער ווערט ״לאור גויים״ — א באלייכטער און וועג־ווייזער‬
‫אויר פאר אלע פעלקער‪.‬‬

‫וויםנדיג אויף ווי ווייט זיין פערזעגלעכע הנהגה אין טעגלעכן לעבן‬
‫איז גוגע פאר זיין אייגענער שלימות און פאר דעד שלימות פון זיץ משפחה און‬
‫פון דעם גאגצן אידישן פאלק‪ ,‬ביז שלימות פון דער גאגצער וועלט‪ ,‬גיט דאט‬
‫ספעציעלע מוט און כהות איבערצוקומען אלע שוועריקייטן‪ ,‬ווארום וואס פאר‬
‫א באטרעף קענען זיינע שוועריקייטן האבן לגבי די דערגרייכונגען אין אזא‬
‫פארנעם‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫אויב אין פארשידענע תקופות האט מען געדארפט זוכן אץ ארויסבדעמען‬
‫אין אן אפענער פארם די תכוגה פון א אידן אויר ״לאור גדים״‪ ,‬האט ראם אבער‬

‫ב ( ‪ :‬זעים ‪ . .‬ב מ ק ו ם‬ ‫אין יעדן פרט ‪ . .‬ד ו ר כ ג ע ד ו ו נ ג ע ן ‪ :‬ראה ב ר כ ו ת )םא׳‬

‫חיותנו‪ .‬יתרה מזו לדעת רשב״ג )מקואות פ ״ ו ‪ ,‬מ״ז( אלא שאין הלכה כ מ ו ת ו — נת׳ בד׳׳ה‬
‫וראיתי אני‪ ,‬תרס״ב‪ — .‬אבל הרי פםקינן כוותי׳ בהא דזבחים )כב‪ ,‬א(‪ .‬ו כ ב ר שקו׳׳ט‬
‫ב ז ה בתויו״ט מ ק ו א ו ת שם‪ .‬והאריך בזה בס׳ גולות עליות שם‪ .‬חיבור לטהרה הל׳ מ ק ו א ו ת‬
‫כ ל ל ב׳ בסופו )לםעג״ר בשנויא דחיקא(‪ .‬ועוד‪ ,‬ואכ״מ‪.‬‬
‫תורה ‪ . .‬בוי פ ל ‪ 8‬ו ‪ :‬בראשית רבה ב ת ח ל ת ו — ולכן גם קיום וחיות העולם תלוי‬
‫בתורה)ד״ה ה׳ לי כעוזרי‪ ,‬תרצ״א ‪ -‬בסה׳׳מ קונטרסים ח״א ‪ -‬פ״ב(‪.‬‬
‫וברמב״ם‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫כל‬ ‫רע׳׳ב(‪:‬‬ ‫)מ‪,‬‬ ‫קדושין‬ ‫‪ 8‬יחיד ‪ . .‬ג‪8‬נצער וועלט‪ :‬ר א ה‬
‫ד‪,‬ל׳ ת ש ו ב ה )פ״ג‪ ,‬ה ״ ד ( ‪ :‬כל העולם כולו‪.‬‬
‫ב‪8‬מיען ‪ . .‬א ו י ז די ו ו ע ל ט ‪ :‬ראה רמב״ם הל׳ מלכים )פ״ח ה ׳ ׳ י ( ‪ :‬ציוה משד•‬
‫רבנו מפי ה ג ב ו ר ה כוי‪ .‬ועפ״ז י ו מ ת ק סיום פי״א מהל׳ מ ל כ י ם ל ה ר מ ב ״ ם ‪ :‬ויתקן א ת‬
‫העולם כולו כוי‪ ,‬ו ל כ א ו ר ה מ ה י שייכות כ״ז לס׳ יד החזקה‪ .‬ו ב פ ר ט ה א ר י כ ו ח הגדולה‬
‫כ ז ה )בדפוט רומי ר״מ‪ ,‬ונשמטה ע״י ה ב ק ו ר ת ז א ו ״ ה ב ו פ ו ס י ם שלאח״ז(‪ ,‬ולכל היותר‬
‫— הי׳ צ״ל כ ת ו ב ב פ ר ק שלאחריו ה מ ו כ ר ב״מנהגו של עולם״ בימות המשיח‪ — .‬אלא‬
‫שזהו המשך ל״ילחם מ ל ח מ ת ה׳ ‪ . .‬והצליח ‪ . .‬ינצח כ ל האומות שםביביו״ שאז נווזו״ב‬
‫״לתקן את העולם כ ו ל ו ל ע ב ו ו א ת ה׳ ״ כוי‪.‬‬
‫לאור גויים ‪ :‬ישעי׳ )מב‪ ,‬ו( וראה ר ו ״ ק ש ם ‪ :‬השנית כ ר ‪ .‬ולהעיר משיי הראב״ע‬
‫עה״פ כ מ ו פ ת הייתי לרבים ואתה מ ח ס י עוז )תהלים עא׳ ז(‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרלח‬

‫געדארפט אפען און קלאר ליכטיג ארויסגעבראכט ווערן אין דער צייט פון‬
‫דעד ״געבורט״ און אנהייב פון אידן — בצאת ישראל ממצרים‪ ,‬אין אן אופן‬
‫עם זאל דערגדייכן אלע פעלקער און אין אן ענין וואט נעמט אדום זייער‬
‫גאגצן לעבן‪.‬‬
‫דאן זיינען אידן געווען ארומגערינגלט ווי איינגעשלונגען צווישן גרים‪,‬‬
‫און ווי תורה זאגט‪ :‬לקחת לו גוי מקרב גוי‪ .‬דער אויבערשטער האט ארויס־‬
‫גענומען דעם אידישן פאלק פון איגצווישן )מקרב( א פאלק וואס האט געהאט‬
‫די מאכט‪ ,‬ארומגענומען אלע פעלקער‪,‬‬
‫און דעד ערשטער ג־טלעכער געבאט צום גאנצן אידישן פאלק און‬
‫דאן צו יעדער יחיד גלייך אין אנהויב פון דעם חודש הגאולה‪ ,‬ראש חודש‬
‫ניסן‪ ,‬איז געווען‪ :‬משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחםו הפסח — ״ציט‬
‫)זיך צוריק פון עבודה־זרה( און נעמט אייך שאף פאר אייערע משפחות און‬
‫שעבט דעם )קרבן( פסח״‪.‬‬

‫מען איז אנגעזאגט געווארען צו געמען א שעפם‪ ,‬וואס איז געווען די‬
‫עבודה זרה פון מצרים‪ ,‬און וואס עבודה זרה איז דאן געווען דעד יסוד פוגם‬
‫גאנצן לעבנס־שטייגער אין מצרים און אין דער גאנצער וועלט‪ ,‬און שעכטן‬
‫די עבודה זרה‪.‬‬

‫און ם׳איז אנגעזאגט געוואדען דאס צו טאן פאר אלעמען אין די אויגן‪,‬‬
‫אז אלע זאלן וויסן דערפון און פרעגן‪ .‬און די אידן האבן זיי אויפגעקלערט‪,‬‬

‫דעדמיט האט מען אויך אנגעוויזן אידן און דורך זיי )אלם אור גדם(‬
‫צו אלע פעלקער אז אן אמת׳ע גאולה פון קערפערלעכער פארשקלאפונג מוז‬
‫זיין פארבונדן מיט דער גאולה פון גייםטיגער פארשקלאפוגג‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ארייגטראכטנדיג זיך אין דעם אינהאלט פון דעם יום טוב פסח‪ ,‬יעדן יאר‬
‫ווען עם קומען די טעג פון צוגרייטוגג צו פסח און גאך מער אין די טעג פון‬
‫פסח אליין‪ -‬וואס חוקת עולם תחגוהו און שבעת ימים — אן אייביגער געזעץ‬
‫‪.,‬געבורט״ א ו ן א ו ה י י ב ‪ :‬ראה יחזקאל טז ובמפרשים שם‪.‬‬
‫א י י נ ג ע ש ל ו נ ג ע ן ‪ . .‬גוי מ ק ר ב ג ו י ‪ :‬דברים )ד‪ ,‬לד(‪ .‬ובמכילתא בשלח )עה״׳פ‬
‫ויושע(‪ :‬כאדם שהוא שומט את העובר‪ .‬ועייג״כ שער הפסוקים להאריז״ל שמות‬
‫בתחלתו‪ :‬היו ממש בתוך קרבם‪.‬‬
‫‪ 8‬פאלק ‪ , ,‬צלע פ ע ל ק ע ר ‪ :‬מסוף העולם ועד סופו )שמו״ר פט״ו‪ ,‬יו״ד(‪.‬‬
‫ויקחו להם איש‬ ‫צום ‪ . .‬פאלק ‪ . .‬און דאן ‪ . .‬י ח י ד ‪ :‬אל כל עדת ישראל ‪. .‬‬
‫— כל אחד ואחד אלא ששלוחו של אדם כמותו )ראה מכילתא בא יב‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫משכו ‪ . .‬זרה ‪ :‬בא )יב‪ ,‬כא( ובמכילתא שם‪ .‬וראה מו״נ ח״ג רפמ״ו‪ .‬צרור המור‬
‫ב א ן ‪ :‬מצאתי כתוב כר‪.‬‬
‫א נ ג ע ז א ג ט ‪ . .‬א ו י פ ג ע ק ל ע ר ט ‪ :‬זח״ג רנא‪ ,‬א‪ .‬שו״ע אדה״ז או״ח ר״ס ת״ל‪.‬‬
‫ח ו ק ת ‪ , .‬ימים ‪ :‬בא )יב‪ ,‬יד־טו(‪.‬‬
‫תרלט‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשל״ב‬

‫וואס נעמט אדום אלע זיבן טעג פון דער וואך‪ ,‬דעם טאטאלן לעבן פון א אידן‬
‫אין יעדן צושטאנד אין וועלכן ער געפינט זיך‪,‬‬

‫ווערן אפגעפרישט‪ ,‬און אין א פארשטארקטער פארם‪ ,‬אלע איינצלהייטן‬

‫פון יציאת מצרים וואט א איד דארף פארווירקלעכן אין לעבן‪ ,‬וואם די נקודה‬
‫דערפון איז‪:‬‬

‫משכו — אין דעם קו פון סור מרע — אפוואדפן יעדע עבודה זדה‬
‫ובפרט די וואס הערשט אין זיין צייט און זיין ארט‪.‬‬

‫וקחו לכם — אין דעם קו פון ועשה טוב — ניט קוקנדיג ווי זיין‬
‫פריערדיגער ארט לעבן איז געווען׳ צו נעמעז זיר אויף א נייעם וועג‪ ,‬דעד‬
‫וועג פון אמת׳ע חירות‪ ,‬וואס דאס איז דער וועג פון תורה ומצות )חרות‬
‫על הלוחות(‪ ,‬און טאן דאט אפן און מיט שטאלץ‪ ,‬ביד רמה׳ ביז דאט וועט האבן‬
‫די טיפסטע ווירקונג איבערצומאכן די וועלט ארום — אור גויים‪.‬‬

‫און דאס ברענגט צו דער גאולה פרטית‪ ,‬איבערצוקומען און באפרייען‬

‫זיך פון אלע שוועריקייטן וואס שטערן צו דערגרייכן די אייגענע שלימות; און‬
‫די גאולה פרטית ווערט א צוגרייטונג און א טייל פון דער גאולה כללית‪ ,‬די‬
‫פולשטענדיגע אמת׳ע גאולה פון גאגצן אידישן פאלק‪ ,‬וואט דאן וועט די גאנצע‬
‫וועלט באקומען איר אמתין און שלימות׳דיקן תיקון‪ ,‬אין דעם קו פון משכו —‬
‫להעביר גילולים מן הארץ )מאכן פארשווינדן די עבודה זרה׳ס פון דער ערד(‬
‫און אין דעם קו פון קחו — אז עט וועט מקויים ווערן די נבואה ־ והלכו גוים‬
‫לאודר )די פעלקער וועלן גאכגיין דיין ליפט(‬

‫אין דער צייט ווען עליך יזרח הוי׳ וכבודו עליר יראה )עם וועט אויפ־‬
‫שייגען אויר דיר דער אויבערשטער און זיין כבוד וועט אויף דיר געזען ווערן(‬

‫בביאת משיח צדקגו — און לויט דער תפלה פון דוד מלר ישראל געים‬

‫‪ 8‬ר ט ‪ :‬ראה זת״ג שנן‪ :‬ובגין וטלה כר‪.‬‬ ‫ובפרט ‪. .‬‬

‫ה ל ו ח ו ת ‪ :‬אל תקרי חדות אלא חירות )אבות ו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫ח ר ו ת על‬
‫‪ . .‬ווירקונג ו ראה תיב״ע ומכילתא לבשלח )יה ח(‪.‬‬ ‫ביד דנוה‬
‫ב־ג‬ ‫ס׳‬ ‫נבואה ‪ . .‬יראה ‪ :‬ישעי׳‬ ‫די‬
‫א י ן דער ציינו ווען עליך יזרח הוי־ כוי ‪ :‬י׳׳ל שהכוונה לבחינה גדולה יותר‬
‫אפילו מבזמן יצי׳׳מ — וע׳׳פ תורת הבעש״ט דגלות מצרים הי׳ שחסר מהפ הדעת להכריע‬
‫שיש בורא אחד המחדש נו׳ אמנם בחי׳ דעת זה שנתגלה ביצי׳׳מ הי׳ בו׳ «ר כוי‬
‫בימוה״מ כוי יהי' נראה עין בעין כוי )תוי׳׳י ס״פ וישלח‪ .‬עיי׳׳ש(‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרמ‬

‫הוי׳ לעזרתי‬ ‫זמירות ישראל אין נאמען פון אלע אידן און פון יעדער אידן‪:‬‬
‫ח ו ש ה ‪ . . .‬אלקים חושה לי —‬

‫במהרה בימינו ממש‪.‬‬

‫חג הפסח כשר ושמח‬ ‫בברכת‬

‫)ב‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫ל י ‪ :‬תהלים ע‬ ‫הוי' ‪ . .‬ח ו ש ה‬

‫בחפזון‬ ‫ח ו ש ה ‪ . .‬ב מ ה ר ה ‪ :‬ביאת משיח‪ ,‬אלא שאופן היציאה מהגלות הוא לא‬
‫)ישעי׳ נב‪ ,‬יב‪ .‬וראה אוה״ת להצ״צ ד״ה וככה‪ .‬המשך וככה — תרל״ז בסופו(‪.‬‬
‫ב מ ה ר ה בימינו מ מ ש ‪ :‬להעיר אשר הגאולה העתידה וביהמ״ק הג׳ שייכים לבחי׳‬
‫יעקב )ראה שבת קיח‪ ,‬ב ‪ :‬כיעקב כוי‪ .‬פסחים פח‪ ,‬א ‪ :‬כיעקב כוי( וביעקב הוא מהירות‬
‫— מ ה זה מ י ה ר ת )עיין ליקוטי לוי יצחק לזח״א ר כ ט ‪ ,‬ב(‪ .‬ו״הבטיחה תורה שסוף‬
‫ישראל ל ע ש ו ת תשובה ב ס ו ף גלותן ומיד הן נגאלין״ )רמב״ם הל׳ ת ש ו ב ה פ״ז ה״ה(‪.‬‬
‫תרמא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״ב‬

‫ב״ה׳ י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשל״ב‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫שטייענדיג ערב דעם יום־טוב פסח‪ ,‬דער יום־טוב וואם באצייכנט רעם‬
‫״געבורט״ און אנהייב פון אידישן פאלק‪ ,‬ווערט דערוועקט דעד געדאנק‬
‫אריינצוטראכטן זיך‪ :‬וואס און ווי דארף זיין דער לעבנס־וועג פון דעם פאלק‬
‫כדי ער זאל אמשנעלםטן און אמבעםטן דערגרייכן דעם תכלית און צוועק‬
‫פון זיין מציאות )עקזיסטענץ(‪.‬‬

‫דער ענין איז א ברייטער און פיל־זייטיגער‪ ,‬און מיר וועלן זיד דא‬
‫אפשטעלן נאר אויף איין נקודה! צי דער פאלק זאל שטרעבן צו דעם אז אין‬
‫זיין לעבן זאל ער האבן א מינימום אנשטרענגונג און א מאקסימום באפרי־‬
‫דיגונג! אדער — אז דאס לעבן זאל זיין א לעבן פון הארעוואניע און מאקסימום‬
‫דערגרייכוגגען‪ ,‬א לעבן פון א סך טאן און א סד אויפטאן י‬

‫די דאזיגע פראגע איז אייר בנוגע דעם יחיד‪ ,‬אין זיין לעבן אלס יחיד‪.‬‬
‫עס איז איבעריג צו באמערקן׳ אז דאס איז ניט אן אבסטראקטע פראגע׳‬
‫ווארוט אין דער לייזוגג פון דער פראגע ליגט דער יסוד ווי א מענטש פאסט‬
‫אויף זיין לעבן‪ ,‬און ווי ער רעאגירט אויף דעם וואס עס טוט זיר מיט אים‬
‫און אדום אים‪ ,‬אפילו אין ענינים וועלכע זיינען ניט דירעקט אפהענגיק פון‬
‫אים‪ ,‬און אודאי אין ענינים וועלכע זיינען דירעקט פארבונדן מיט אים‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫אויפן ערשטן קוק‪ ,‬און אויפן יסוד פון אונזער אמונה און פון אונזער‬
‫תודה׳ תורת חיים ותורת אמת‪ ,‬אז דער באשעפער און מנהיג פון דער וועלט‪,‬‬
‫און פון עולם קטן זה האדם׳ איז עצם הטוב )גוטסקייט אליין( און אז טבע‬
‫הטוב להיטיב )די נאטור פון דעם גוטן איז צו טאן גוטעס(‪ ,‬דארף זיר לכאודה‬
‫לייגן אויפן שכל‪ ,‬אז די גרעסטע שלימות איז ווען מ׳באקומט דעם מאקסימום‬
‫תענוג — תענוג אמתי — אן קיינע שוועריקייטן את אן מאטערניש! דאן‬
‫זעט מען דעם ״טבע הטוב להיטיב״ אין דעד פולסטער מאס‪.‬‬

‫דר״ח‬ ‫מכתב‬ ‫וראה‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובמפרשים‬ ‫טז‬ ‫יחזקאל‬ ‫ראד‪,‬‬

‫‪.,‬געבורט״ און א נ ה ״ ב ‪:‬‬
‫ניסן‪ ,‬תשל״ב )לעיל ע׳ תרלו(‪.‬‬
‫עולם ק ט ן וה האדם ‪ :‬תנחומא פקודי ג תקו״ז ת ס ״ ט )ק‪,‬ב(‪.‬‬
‫היחוד‬ ‫עצם ‪ . .‬ל ה י ט י ב ‪ :‬ראה עמק המלך שער שעשועי המלך רפ״א‪ .‬שער‬
‫והאמונה רפ״ד וראה ד״ה אתה אחד לאדמו״ר האמצעי )ברוקלין׳ תשכ״ה( ע״ד‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרמב‬

‫טראץ דעם אבער‪ ,‬זאגט תורה‪ ,‬וואס זי איז תורה — אור )מאכט‬
‫ליכטיג(‪ ,‬אז‪ :‬אדם לעמל יולד — ״דער מענטש איז צו הארעוואניע געבארך‪.‬‬
‫אפילו אדם הראשון פאר׳ן חטא עץ הדעת איז זיין זיין אין גן עדן איינגעשטעלט‬
‫געווארן‪ :‬לעבדה ולשמרה )איר באארבעטן — דעם גן עדן — און היטן(‪.‬‬

‫די דערקלערוגג דערפון‪ ,‬וואס פארעגטפערט דעם לכאורה׳דיגען ווידער־‬

‫שפתך‪ ,‬ווערט אויר געגעבן אין דעד תורה‪:‬‬
‫טאקע דערפאר וואט דער אויבערשטער וויל‪ ,‬אז א מענטש זאל געניםן‬
‫דעם טוב בשלימות‪ ,‬און די נאטור פון א מענטש׳ן איז‪ ,‬אז דעם אמתין תענוג‬
‫האט ער דוקא ווען ער ווערט א ״שותף״ אין דעם אויפטו און דערגרייכט דאס‬
‫מיט אייגענער הארעוואניע און מאטערניש‪ :‬פארקערט‪ ,‬אויב ער באקומט דאס‬
‫במתנה איז דאס גאר א דערגידערונג פאר אים און דאס ווערט אנגערופן‬

‫אדם לע מל י ו ל ד ‪ :‬איוב ה‪ ,‬ז‪ ,‬וראה סנה' צט‪ ,‬ב‪ .‬ד״ה אום לעמל‪ ,‬תרפ׳׳נו‪.‬‬
‫לעמל ‪ :‬ואף שלא ראה עמל בישראל שאין עבודתם בבחי' עמל כלל )לקו״ת ב ל ק‬
‫עב‪ ,‬א( הרי ביעקב צ״ל עמל ובכאו״א ישנו בחי׳ יעקב )לקו״ת שם(‪ .‬ולהעיר מסד״ה‬
‫והיי כ י תבוא‪ ,‬תרס״ו‪.‬‬
‫צו ה א ר ע ו ו א נ י ע ‪ :‬אולי אפ״ל שלכן גם בריאות האדם תלוי׳ בזה ש״יענה גופו‬
‫וייגע כ ל יום ב ב ו ק ר כוי ״ )רמב״ם הל׳ דעות פ ״ ו ה״ב(‪ ,‬וראה ב ״ ר )פל״ט‪ ,‬ח( בשעה‬
‫שהיי אברהם מהלך כר‪.‬‬
‫לעבדה ו ל ש מ ר ה ‪ :‬בראשית ב‪ ,‬טו ובראב״ע שם )אבל ראה שם בתיב״ע‪ .‬וככה‬
‫— תרל״ז פי״ח(‪.‬‬
‫נאטור פ ו ן א מ ע נ ט ש ‪ :‬ועד שאדם רוצה בקב שלו מטי קבין ש ל חברו )ב״מ‬
‫לח‪ ,‬א(‪.‬״‬
‫שותף‬ ‫געשה‬ ‫שותף ‪ :‬להעיר ממחז׳׳ל )שבת קיט‪ ,‬ב ( ‪ :‬כ ל ה מ ת פ ל ל כוי כאילו‬
‫להקב״ה במע״ב‪ .‬וראה או״ת להה״מ בראשית •ו״ד‪ ,‬כ ל האומר ויבולו‪** .‬‬

‫הופפח לאחר זמן‪:‬‬

‫*( לכאורה אפשר ל ה ק ש ו ת ‪ :‬הרי טבע זה שבארם )שמתענג דוקא כשמשיג א ת‬
‫הדבר בעמל ויגיעה( אינו מ ו כ ר ח מצד עצמו‪ ,‬ורק לפי שכן הטביע )וברא( הקב״ה‪ .‬וא״כ‬
‫הדרא קושיא לדוכתה ‪ :‬מכיון שהקב״ה הוא עצם הטוב‪ ,‬ל מ ה לא ב ר א את האדם באופן‬
‫שיתעגג גם כשמקבל מ ת נ ת חנם‪ ,‬ואז לא הי׳ צריך לעמל ויגיעה י‬
‫והביאור •בזה ‪ :‬תכלית ושלימות הטוב הוא שהאדם יגיע לא רק לשלימות הכי‬
‫אפשרית שבגדר הנבראים אלא שיעלה לדרגת דומה ל ב ו ר א ו )ולהעיר מב״ר פצ״ח‪ ,‬ג ‪:‬‬
‫מה הקב״ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות( ולכן רצה הקב״ה שהאדם ישיג את‬
‫עניניו לא מן המוכן‪ ,‬כ״א ע״י עשי' ועבודה‪ ,‬בכדי שיהי׳ ]לא ר ק בשלימותו של ״מקבל״׳‬
‫ש ל י מ ו ת של נברא‪ ,‬אלא גם[ ״משפיע״ )מהווה(‪• ,‬דומה לבורא‪) .‬ועד שעי״ז ייעשה )כלשון‬
‫חז״ל ש ב ת קיט‪ ,‬ב( ״שותף להקב״ה ב מ ע ש ה ב ר א ש י ת ״ ‪ ,‬ב כ ל הבריאה(‪.‬‬
‫וזהו עצמו הטעם לטבע הנ״ל — מה שאין האדם מ ת ע נ ג כ ש מ ק ב ל מ ת נ ת חנם‪.‬‬
‫ואדרבא מ ת ב י י ש בזה׳ ״נהמא ד נ ס ו פ א ״ — כי תפלידו ושלימותו הוא שיהי׳ לא ״מקבל״‬
‫כ״א דומה ‪,,‬לבורא״‪) .‬משיחת י״א ניסן תשל״ב(‪.‬‬
‫אעם״י שביגמ' ש ב ת שם איתא שנעשה שותף ע״י אמירה ב ל ב ד )ולא ע״י‬ ‫**(‬
‫עמל ויגיעה( — הרי א מ ר ו שם כאילו נעשה‪ ,‬משא״כ ע״י יגיעה ועמל י״ל שנעשה שותף‪.‬‬
‫תרמג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״ב‬

‫נהמא דכםופא )״פארשעמט ברויט״( — דערפאר איז די שלימות פון תענוג‪,‬‬

‫ווען ער דערגרייכט דאט דוקא דורך הארעוואניע‪ ,‬און וואט גרעסער די‬
‫הארעוואגיע איז‪ ,‬אלץ געשמאקער איז די פרוכט פון דעד דערגרייכונג‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫אזוי איז געווען ביים געבורט פון אידישן פאלק‪ .‬דער סדר פון יציאת‬
‫מצרים איו געווען‪ ,‬ווי דער אויבערשטער האט געזאגט צו משה רבינו‪:‬‬
‫בהוציאד את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה )״ווען דו וועטט‬
‫ארויספירן דעם פאלק פון מצדים‪ ,‬וועט איר דינען דעם אויבערשטן אויף‬
‫דעם בארג )סיגי(״(‪ .‬טראצדעם וואס יציאת מצרים גופא איז געווען אן עניו‬
‫פון א מתנה פון הימל און אין אן אופן פון גאר וואונדערלעכע און אפענע‬
‫גסים‪ ,‬איז דאס אבער מלכתחילה געווען פארבונדן מיט תעבדון )דינען ווי‬
‫א עבד( את האלקים! דאס איז געווען דעד זכות פון דעם עם‪ ,‬די באטייליגונג‬
‫זייגע אין דעם בהוציאך את העם ממצרים‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫און ווי דאס איז בנוגע כלל ישראל‪ ,‬אזוי איז דאס מיט יעדן יחיד‪.‬‬
‫די שטרעבונג פונם יחיד דארף זיין‪ ,‬אז ער דארף טאן און אויפטאן! און ניט‬
‫סתם טאן‪ ,‬נאר מיט א הארעוואניע‪ ,‬וואם תורת אמת רופט עס ״עמל״‪ .‬ערשט‬
‫דאן דערהייבט ער זיר פון דעד מדריגה פון ‪,‬״אדם — עפר מן האדמה״ צו‬
‫דעד מדריגה פון ״אדם — אדמה לעליון )ענליך‪ ,‬כביכול‪ ,‬צום אויבערשטן(״‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫נהמא ד נ י ס ו פ א ‪ :‬ראה ירוש' )ערלה פ ״ א ה ״ ג ( ‪ :‬ואכיל מ ן ח ב ו י ׳ בהית )בוש(‬

‫מ ס ת כ ל בי׳ )וראה לקו״ת צו ו‪ ,‬ו(‪ .‬להעיר ממ׳׳מ להב״י בראשית מ ת ד ו ״ ק ד״ה א ו ד‬
‫ליה״ש ״ו לטבת‪.‬‬
‫בהוציאך ‪ . .‬הזח ‪ :‬שמות ג׳ יב‪.‬‬
‫ת ע ב ד ו ן ‪ :‬להעיר מתו״א משפטים )עו‪ ,‬א ( ‪ :‬י ע ב ו ו הוא לשון כוי‪.‬‬
‫יציאת מצרים ‪ 8 . .‬נ ו ת נ ת ‪ :‬ראה ד״ה החודש הוה׳ ה׳ש״ת ם ו פ ״ ח )ושם שכן‬
‫תהי׳ הגאולה העתידה(‪.‬‬
‫געווען דער ז כ ו ת ‪ :‬שמו״ר )פ״ג‪ ,‬ד( הובא בפרש״י עה״ת שם‪.‬‬
‫אדם ‪ . .‬האדמה ‪ :‬בראשית )ב‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫»דם — אדמה לעליון‪ :‬עשרה מ א מ ר ו ת מ ׳ אם כ ל חי ח״ב סל״ג‪ .‬של״ר‪) ,‬כ׳ ב‬
‫ועיי״ש שא‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫לבד שהרי גם במע״ב לא ב ע מ ל ב ר א ם הקב״ה כ״א‬ ‫ממש‪ .‬וכאילו — אפשרי גם ע״י אמירה‬
‫חשיב מעשה( ]וראה אוה״ת בראשית כרך ג׳ ע׳‬ ‫בעשרה מאמרות )אלא שדיבור הקב״ד‪,‬‬
‫היא ש ו ת פ ו ת זו‪ ,‬ומש״כ שם ‪,,‬נעשה שותף להקב״ה‬ ‫‪ 1012‬סעיף ג׳ ואילך ו מ פ ר ש מהי ואיך‬
‫שותף ממש[‪,‬‬ ‫ממ»״ — ממש קאי על הקב״ה ולא‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרמד‬

‫אויך דעד געבורט און דאס לעבן פון א יחיד זיינען פארבונדן מיט‬
‫נסים‪ .‬אפילו ווען עס ווייזט זיך אויט אז אלץ איז ״בדרך הטבע״‪ ,‬האבן דאך‬
‫אונזערע חכמים זכרונם לברכה געזאגט! אין בעל הנס מכיך בנסו — א‬
‫מענטש ווייסט ניט ווען א נם האט מיט אים פאסידט‪ .‬דעריבער דאנקען מיד‬
‫דעם אויבעדשטן דריי מאל א טאג על נסיך שבכל יום ע מ נ ו ) פ א ר די ג־טלעכע‬
‫נסים וועלכע פאםירן יעדן טאג מיט אונז(‪.‬‬

‫און ווי דוד נעים זמירות ישראל )ומלך ישראל( זאגט אין נאמען פון‬
‫יעדער אידן )און אין נאמען פון כלל ישראל(! ממעי אמי אתה גוזי ‪ . .‬כמופת‬
‫הייתי לרבים ‪ . .‬אבוא בגבורות ‪ . .‬ועד הנה אגיד נפלאותיך ‪ . .‬תחייני‪) .‬פון‬
‫מיין מוטער׳ס אינגעווייד האסטו מיר ארויסגעצויגן )זאגט דער מדרש —‬
‫דאס מיעט )אויך( כלל ישראל‪ :‬דו האסט אונז אדויסגענומען פון דעד האנט‬
‫פון מצרים( א וואונדער בין איך געווען בא פילע — )מדרש‪ :‬וויפל נסים‬
‫דו האסט מיר געטאן( איך וועל אריין אין די גבורות יאדן ‪ . .‬און ביז איצט‬
‫וועל איך דערציילן דיינע נסים )מדרש‪ :‬אין יעדער פעריאדע‪ ,‬צייט און רגע(‬
‫דו וועסט מיר באלעבן )מדרש‪ :‬ארויסנעמען פון גלות(‪.‬‬

‫דאס מיינט‪ ,‬אז דאס גאנצע לעבן פון א מענטשן‪ ,‬פון געבורט אן און‬
‫— פון עם ישראל‪ ,‬איז אין אן אופן פון שטעגדיגע נסים׳ כאטש ניט אלעמאל‬
‫זעט מען עס‪ ,‬ביז צום נס פון דער גאולה האמיתית פון דעם פרט און פון‬
‫כלל עמ ישראל‪,‬‬

‫און דורך מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות )אונזער טאן און‬
‫הארעווען אין דער גאנצער גלות צייט( — טאג טעגליכער לעבן פון יחיד‬
‫און פון דעם כלל לויט דעם אויבערשטענ׳ם אנזאג — טוט זיך אויף די‬
‫תכלית השלימות פון דער גאנצער וועלט‪,‬‬

‫אין ‪ . .‬ב נ ס ו ‪ :‬ראה נדה לא‪ ,‬א‪ .‬ובזח״ג )ר‪ ,‬םע״ב( בכל יומא‪.‬‬
‫ו מ ל ן ‪ . .‬כלל ‪ :‬כי ״הנשיא הוא הכל״ )רש״י חוקת כא‪ ,‬כא(‪ .‬וברמב״ם )מלכים‬
‫פ״ג‪ ,‬ה״ו( שלבו הוא לב כל קהל ישראל‪ .‬ובשו״ת הדשב״א )ח״א סקמ״ח(‪ :‬המלר כציבור‬
‫שהציבור וכל ישראל תלויין בו‪ .‬ובאגה״ק רםכ״ט שמצות התלויות במלך ״הוא מוציא‬
‫כל ישראל כי הוא כללות כולם כר״ — והרי •במצות אלו ישנם התלויות בחכמתו‪ ,‬בינתו‬
‫כוי ועד במעשה שלו‪ .‬וס״ת שיוצאת ונכנסת עמו )סנה׳ כא‪ ,‬ב( — ה״ז פרט מצוה שבגופו‪.‬‬
‫ו־כ‪.‬‬ ‫ממעי ‪ , .‬תחייני ‪ :‬תהלים עא‬
‫זאגט דער מדרש ‪ :‬ע״ד הורש נוסף על הפשט‪ ,‬שהרי אין מקרא יוצא מידי‬
‫פשוטו — וראה מפרשי התהלים שם‪,‬‬
‫מדרש ‪ :‬תהלים )באבער — ע׳׳פ כת״י( שם‪.‬‬
‫גאולה ‪ . .‬פ ו ן דעס פ ר ט ‪ . .‬כ ל ל ‪ :‬ששייכים זל״ז וכתורת הבעש״ט )תולדות‬
‫יעקב יוסף ריש דברים(‪.‬‬
‫מ ע ש י נ ו ‪ . .‬ה ג ל ו ת ‪ . .‬ת כ ל י ת ה ש ל י מ ו ת ‪ :‬ראה תניא רפל״ז‪ ,‬לקוטי לוי יצחק‬
‫בהערות לשם‪.‬‬
‫ה ש ל י מ ו ת פון דער ג‪8‬נצער וועלט ‪ . .‬על ידי משיח ‪ :‬ישעי׳ יא‪ ,‬ו־ט‪ .‬וראה‬
‫עבודת הקודש ח״ב םל״ח מש״כ ברברי הרמב״ם בזה )מלכים ופי״ב(‪ .‬ד״ה כי פחז‬
‫)אוה״ת בראשית םח״ג(‪.‬‬
‫תרמה‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״ב‬

‫די גאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש‪ ,‬ווען‬
‫עס וועט מקרים ווערן‪:‬‬

‫כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫כימי ‪ . .‬נפלאות ‪ :‬מיכה )ז‪ ,‬טו(‪ .‬באוה״ת שם‪,‬‬

‫מכתבים כלליים‬ ‫תרמו‬

‫ב״ה‪ ,‬ראש חודש ניסן‪ ,‬היתשל״ג‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בבל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה ׳‬
‫חודש ניסן און זיין צענטראלער פונקט חג הפסח — האבן א םפעציעלע‬
‫שייכות און פארבונד מיט זייער ראש חודש — ר״ח ניסן‪ ,‬ווי אויך אנגעדייטעט‬
‫אין דעם אריינפיר צו חודש ניסן און צו חה״פ — פרשת החודש׳ וואם ווערט‬
‫געלייענט אין דער תורה דעם שבת פאר ראש־חודש ניסן )אדער שבת־ראש‬
‫חודש ניסן(‪.‬‬
‫די גאנצע פרשה ווערט אגגערופן ״פרשת החודש״‪ ,‬חאטש ״החודש״‬
‫איז נאר דעד אנהייבם פון איר צווייטן פסוק — און דער אינהאלט פון דעד‬
‫פרשה איז גאר וועגן קרבן פסח און חג הפסח און זייערע דינים‪.‬‬

‫דערפון איז פארשטאנדיג אז דעד איגהאלט פון דעם פסוק איז גיט‬
‫סתם א הקדמה צום ענין פון פסח‪ ,‬נאד ער האט א ספעציעלע פארבינדונג‬
‫דערמיט‪.‬‬
‫שטעלט זיך די פראגע‪ :‬אין וואס באשטייט דעד צוזאמענהאנג פון‬
‫החודש הזה לכם גו׳ ראשון הוא לכם לחדשי השנה — אנהויבן ציילן‬
‫די חדשים פון יאר פון חודש ניסן‪ ,‬מיט די ענינים פון פסח? און נאכמער‬
‫— אויב יעדער זאך אין תורה האט א טיפן אינהאלט‪ ,‬איז י א ד זיכער אז‬
‫בנוגע אן ענין וואס איז פארבונדן מיט פסח )און יציאת מצרים( — וועלכע‬
‫זיינען א יסוד גדול ועמוד חזק בתורתינו ובאמונתיגו )א גרויסער פונדאמענט‬
‫און שטארקער זייל פון אונזער תורה און אמונה( — האט דעד אינהאלט א‬
‫גאר ווייטגרייכנדע כללות׳דיגע באדייטונג‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫בא אידן איז דא — על פי תורה — צוויי כללות׳דיגע ארדענונגען אין‬

‫ח ו ד ש נ י ס ן א ו ן ז י י ן צ ע נ נ ו ר א ל ע ר ‪ :‬כשמו חודש של גאולה )שמו׳׳ר פט׳׳ו‪ ,‬יא‪ .‬וראה‬

‫ד״ה ד‪ ,‬א(‪ .‬אוה״ת להצ״צ ד״ה החודש הזה )ע׳ ר‪0‬ד(‪.‬‬
‫״ פ ר ש ת ה ח ו ד ש ״ ‪ :‬ראה מגלה כמי׳ א ואילר‪ .‬וברש״י )שם( ד״ה ב ר ב י ע י ת ‪:‬‬ ‫אנגערופן‬
‫הפסח‪.‬‬ ‫פרשת‬ ‫ששם‬

‫ב‪.‬‬ ‫יב׳‬ ‫בא‬ ‫השנה ‪:‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫החודש‬

‫בא‪.‬‬ ‫ה ח י נ ו ך מצוד‪,‬‬ ‫ו ב א נ ז ת ת י נ ו ‪ :‬ם׳‬ ‫‪. .‬‬ ‫יסוד‬

‫צ ו ו י י כ ל ל ו ת י ד י ג ע א ר ד ע נ ו נ ג ע ן ‪ :‬ראה ר׳יד‪ ,‬בתחלתה‪ .‬שמו״ר שם‪ .‬ל״ת להאריז״ל‬

‫פ׳ ויצא ד״ה ענין הזי כ ו כ ב י ל כ ת ‪ .‬שם פ' ב א )בםעהמ״צ(‪ .‬ד״ה החודש הזה )הש״ת(‪ ,‬ח‪.‬‬
‫תרמז‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשל״ג‬

‫יןןר קאלענדער! א( אנהייבענדיג פון אחד בתשרי — פון ראש השנה‪ .‬ב( אג־‬
‫הייבענדיג פון החודש הזה — פץ ניסן — וועלכער איז דער ערשטער פון‬
‫אלע חדשים‪.‬‬
‫די ציילונג אגהייבגדיג פון חודש תשרי איז פארשטאגדיג‪ :‬דאס איז‬
‫די צייט פון בריאת העולם )וועלט באשאפונג( און אין איינקלאגג מיטן גאנג‬
‫פון דער וועלט )נאטור(‪ ,‬ווי דעד אויבערשטער האט דאט איינגעשטעלט‪:‬‬
‫זרע וקציר גו׳ )אקערן און( זייען‪ ,‬און די צייט אויף דעם איז חודש תשרי‪,‬‬
‫און ערשט שפעטער‪ .‬אין ניסן׳ הויבט ז*יר אן דער ערשטער שניט פץ גערשטן‬
‫אץ דערנאד )שכועות־צייט( דעד שניט פון ווייץ א‪ .‬ז‪ .‬וו‪.‬‬

‫די ציילוגג בא אידן‪ ,‬אנהייבעגדיג פון חודש ניסן׳ אונטערשטרייכט די‬

‫נםים׳דיגע למעלה מדרד הטבע־הנהגה )פירוגג( פון לעבן פון אידן‪ ,‬ווי דאס‬
‫ווערט דערקלערט גלייר אויפן ארט דורך פארבינדן דעם ענין פון ניסן אלס‬
‫ראש חדשים — מיט דעם ענין פון פסח׳ ווארום פסח און יציאת מצרים‬
‫זיינעז יאר געווען ״נסים ונפלאות״ אינגאנצן למעלה מדרך הטבע‪.‬‬

‫ביידע אופנים פון הנהגה זיינען דא‪ .‬און די אנווייזונג פון פרשת החודש‬
‫אז ניסן איז דער ערשטער פץ אלע חדשים — איז‪ ,‬אז א איד דארף וויסן‬
‫דעם אמת‪ :‬אז אפילו דאמאלס ווען מיט די אויגן זעט ער נאר די הנהגה‬
‫טבעית )נאטירלעכע אויפפירוגג(‪ ,‬איז אבער ווען ער וועט אריינקוקן טיפער‬
‫וועט ער פארשטיץ און דערזען‪ ,‬אז באמת ווערט אלץ אגגעפירט דורך‬
‫השגחה פרטית און אויף א נסים׳דיגען אופן‪ ,‬ביז אפילו אז אזא נאטירלעכע‬
‫זאד ווי שניידן גערשטן און ווייץ וכו׳ איז דאט ניט דער רעזולטאט פון‬
‫כוחי ועוצם ידי׳ פון אקערן אץ זייען מיט א האלב יאר פריער׳ נאר ברכת‬
‫ה׳ היא תעשיר — דעם אויבערשטנ׳ם ברכה זי מאכט רייך‪.‬‬

‫אץ ווי עס איז געווען בא אלע אידן אן אויםנאם ארויסגייענדיק פון‬

‫מצרים — האבן זיי געהאט טאג טעגליך דעם מן׳ און אויך דערנאך אריינ־‬
‫גייענדיק אין ארץ נושבת אין ארץ ישראל איז געווען דעד אנהייבס אין גיסן‬
‫און זיי האבן באקומען פארטיג — פעלדער און גערטנער צום שגיידן א‪.‬ז‪.‬וו‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫אויבערפלעכלעך קען זיר אויםווייזן‪ ,‬אז דאט אויבגגעזאגטע איז אין‬

‫החודש‬ ‫ד״ה‬ ‫וראה‬ ‫לח‪.‬‬ ‫שער‬ ‫עקדה‬ ‫ראה‬ ‫ניסן‪:‬‬ ‫תשרי ‪. .‬‬ ‫די צ י י ל ו נ ג פ ו ן ח ו ד ש‬
‫תרס״ו‪.‬‬ ‫הזה‪,‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫קו‪,‬‬ ‫ב״מ‬ ‫ראה‬ ‫ניסן ‪:‬‬ ‫תשרי ‪. .‬‬ ‫וקציר ‪. .‬‬ ‫זרע‬

‫בא‪.‬‬ ‫נ‪,‬‬ ‫מאו״א‬ ‫וראה‬ ‫נשמת‪.‬‬ ‫תפלת‬ ‫חומ״צ רפ״ז‪.‬‬ ‫הל׳‬ ‫רמב״ם‬ ‫ונפלאות ‪:‬‬ ‫נסים‬
‫א(‬ ‫לא‪,‬‬ ‫שבת‬ ‫אמונת‪,‬‬ ‫בתוד״ה‬ ‫)הובא‬ ‫מהירושלמי‬ ‫ש נ י י ד ן ‪ . .‬ב ר כ ת ה ׳ ‪ :‬להעיר‬
‫שמאמין ב ח י העולמים וזורע‪.‬‬
‫דרך חיים‪.‬‬ ‫לס׳‬ ‫מ ה ק ד מ ת אדהאמ״צ‬ ‫ת ע ש י ר ‪ :‬להעיר‬ ‫‪. .‬‬ ‫ברכת‬
‫הוא‬ ‫)לא מזכיר בקרא בפי׳ שדות — כי פשוט‬ ‫ו‪ ,‬יא‬ ‫פ א ר ט י ג ‪ :‬דברים‬ ‫באקימען‬
‫יא(‪.‬‬ ‫ה‪,‬‬ ‫יהושע‬ ‫וראה‬ ‫בניסן‪.‬‬ ‫לארץ‬ ‫שנכנסו‬ ‫מאחר‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרמח‬

‫סתירה צום סדר פון אדם לעמל יולד )א מענטש איז געבארן געווארן —‬
‫צו הארעוואניע( — וויבאלד אז סוף כל סוף איז דעד עיקר ניט די מענטש־‬
‫לעכע הארעוואניע‪ ,‬נאר די ג־טלעכע ברכה‪.‬‬

‫אבער אויסערדעם וואם דאם איז אויך אן אנזאג פון אויבערשטן אין‬
‫תורה‪ ,‬אין סומכין על הנס )מען פארלאזט זיך ניט אויף א נס(‪ ,‬איז שוין ער־‬
‫קלערט געווארן אין א פריערדיגן בריוו‪ ,‬אז עמל‪ ,‬הארעוואניע‪ ,‬האט פאר־‬
‫שידענע דרגות און שטופן‪ ,‬על דרך ווי די עבודה אין די וואכנטעג איז‬
‫אנדערש פון דעד עבודה אין דעם טאג פון שבת‪ ,‬ווען די הארעוואניע דארף‬
‫זיין אין גייםטיגע ענינים‪ ,‬ובכלל — אפילו בא עמל אין איינפאכן זין‪ ,‬אז‬
‫ער אקערט און זייט אין דער צייט פון אקערן און זייען א‪.‬ז‪.‬וו‪ .‬איז דעד‬
‫עמל ‪ am‬מענטשן בלויז צו שאפן די לבושים )פארדעקונג מאנטעל( און‬
‫כלינ׳ בדרך הטבע‪ ,‬אבער ער דארף וויסן און געדיינקען אז די ברכה קומט‬
‫סי) דעם אויבערשטן‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫עס זיינען געווען צייטן‪ ,‬ווען אידן האבן באשיינפערליך געזען נסים‬
‫גלויים‪ ,‬ווי די נסים וועלכע זיינען טעגלעך פארגעקומען אין בית־המקדש‪.‬‬
‫אבער אפילו אין די איצטיגע טעג פון גלות‪ ,‬ווען די וועלט איז אייגגעהילט‬
‫אין א פינסטערניש און נסים זעען זיך ניט אן בעיני בשר‪ ,‬איז ידאס נאד‪ ,‬ווי‬
‫אונזערע חכמים זכרונם לברכה זאגן‪ .‬אין בעל הנס מכיר בנסו )דער מיט‬
‫וועמען עם פאםירט א נס‪ ,‬דערקענט ניט זיין נם(‪ .‬אבער יעדער מענטש‪ ,‬און‬
‫בפרט א איד‪ ,‬ווען ער טראכט זיך אדיין אין דעם וואס עס האט מיט אים פא־‬
‫םירט במשך פון א געוויסער צ‪-‬־יט׳ וועט איינזען די השגחה פרטית — ביז אין‬
‫אן אופן פון הנהגה נסית‪.‬‬

‫און דאס איז די הוראה כללית )הויפט אנווייזונג( פון החודש הזה לכם‬
‫ראש ח ד ש י ם ‪ :‬בשעת אידן שטייען ערב ״יציאת מצרים״ און דעם אנהויב‬
‫פון א נייעם ״לעבך‪ ,‬םיי פאר דעם כלל און םיי פאר דעם פרט‪ ,‬האט אונז דעד‬ ‫‪:‬‬

‫אויבערשטער געגעבן א נייעם סדר — צו ציילן די חדשים פון יאר פון ניסן‬
‫דוקא‪ .‬די הוראה פון תורת אמת וואם זי איז תורת חיים )תורה פון טאג‬
‫טעגלעכן לעבן(‪ ,‬וואס דאס איז די אמתיע אויפפאסונג און אידישער באגריף‬
‫פון דער הנהגה אין וועלט איז‪ :‬צו זען שטענדיג די השגחה פרטית און די‬

‫א ד ם ל ע מ ל י ו ל ד ‪ :‬איוב ה‪ ,‬ז‪ .‬סנה' צט‪ ,‬ב‪ .‬וראה ד״ה זד‪ .‬שנת תרפ״ט‪.‬‬
‫א י ן ם ו מ נ י ן ע ל ה נ ס ‪ :‬זח״א קיא‪ ,‬ב‪ .‬וראה שם רל‪ .‬ב‪ .‬פסחים סד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫א פ ר י ע ר ד י ג ! ב ר י ח ‪ :‬יא ניסן תשל״ב )לעיל ע׳ תרמב(‪.‬‬
‫נ ס י ם ‪ . .‬א י ן ב י ת ה מ ק ד ש ‪ :‬אנוח פייה מ״ה‪.‬‬
‫אין ‪ . .‬ב נ ס ו ‪ :‬נדה לד‪ ,‬א‪ :‬מאי דכתיב עושה נפלאות כר )בשינוי לשון(‪ .‬ודאה‬
‫דד״ה לעושה נפלאות תש״ד )תורת הבעש״ט(‪.‬‬
‫תרמט‬ ‫ר ״ ח ניסן‪ ,‬ת ש ל ״ ג‬

‫למעלה מדרך הטבע׳דיגע הנהגה אפילו ווען דאט איז פארשטעלט אין ׳!׳נא־‬
‫טידלעכע״ לבושים‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫דאס האט אויך אנגעדייטעט דוד המלך אין מעדעדע פול מזמורי‬
‫תהלים׳ וועלכע ער האט געזאגט אלם נעים זמירות ישראל — פאר און אין‬
‫נאמען פון אלע אידן אין אלע דורות‪ :‬אויך אין דעם מזמור‪ :‬בך ה׳ ח ס י ת י‬
‫)״אין דיר‪ ,‬ג־ט‪ ,‬טו איך מיר ש י צ ך — ניט נאד אין געוויטע צייטן׳ נאר‬
‫שטענדיג׳ יעדן טאג‪ ,‬און דעריבער( אל אבושה למולם )״איך וועל קייננואל‬
‫ניט פארשעמט ווערן״(׳‬

‫און דאט בריינגט צו א הנהגה וואס מען זעט קלאר אז עט איז א הנהגה‬
‫נטיית‪ ,‬ביז אז די אלע זאכן וואם קאנען שטערן צום לעבן ווי עם באדארף‬
‫צו זיין בכלל׳ און צו תורה און מצוות בפרט‪ ,‬איז ניט נאד וואט זיי ווערן‬
‫בטל‪ ,‬נאד ונהפוך הוא׳ די ווערן איבעדגעקערט‪ ,‬אז די העלפן נאך צו אין‬
‫דאס גוטע און פארלייכטערן דעם ריכטיקן לעבן‪ ,‬ווי דער טיום )אפשלוס(‬
‫פון דעם מזמור‪:‬‬

‫גם לשוני כל היום תהגה צדקתך )״אויד מיץ צונג א גאנצן טאג וועט‬
‫ריידן דיין וואוילטעטיקייט(‪ ,‬כי בושו כי חפרו מבקשי רעתי )ווארום פאר־‬
‫שעמט זיינען געווארען און פארקלעמט די וועלכע האבן געזוכט מיץ בייד״(‪.‬‬

‫די אלע מענטשן און זאכן׳ וואט פריער זיינען זיי געווען ניט נאד ניט‬
‫גינסטיק‪ ,‬נאר האבן געזוכט צו טאן שלעכטס‪ ,‬ווערן די ניט נאר אונמעכטיק‬
‫און בטל‪ ,‬נאד די שעמען זיד מיט דיער פריערדיגער באציאונג‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫ויהי רצון אז דעד חודש ניסן‪ ,‬חודש הגאולה‪ ,‬זאל יעדן איינעם ברענגען‬
‫אן אויםלייזונג און חירות פון אלע זאכן וועלכע זיינען מצירים און — מצרים‬
‫)מאכן צרות‪ ,‬ח״ו‪ ,‬אדער באגרענצען( און עם זאל זיין די ריכטיגע צוגרייטונג‬
‫צום יום־טוב חג המצות‪ ,‬זמן חירותנו‪.‬‬
‫בכבוד ובברכת חג הפסח בשר ושמח‬

‫א ל ע א י ד ו א י ן א ל ע ד ו ר ו ת ‪ :‬שעל כל אחד מהם נאמר כי חלק הוי׳ עמו גד‪ .‬וראה‬

‫לשם שהוא ע״ד האמור‬ ‫ל ר ב ר ג א כו׳ ובלקוטי לוי יצחק‬ ‫ז ח ״ ג )חצר‪ ,‬ב( דלא יהב ל ה ו‬
‫בהגרה ‪ :‬לא ע״י מלאך כו׳ ולא אחר‪.‬‬
‫ח ס י ת י ‪, :‬תהלים עא‪ ,‬א‪ .‬וראה לקו״ת אמור )לה‪ ,‬ג ( ‪ :‬יצי״מ כוי הוי׳ דוקא‪.‬‬ ‫ב ן ה׳‬
‫מ צ י ר י ם ‪ :‬ראה ב״ר )פט״ז‪ ,‬ה( כל המלכיות גק׳ ע״ש מצרים ע״ש שהם מצירות לישראל‪.‬‬
‫ב א ג ר ע נ צ ע ! ‪ :‬אפילו מצרים דקדושה‪ .‬וראה ל ק ו ״ ת שה״ש כח‪ ,‬ד‪ .‬אור‬ ‫מצרים ‪. .‬‬
‫להה״מ עה״פ החודש הזה‪ .‬ד״ה החודש הזה‪ ,‬ת ר כ ״ ו פ״ר‪.‬‬ ‫תורה‬
 ‫מכתבים כלליים‬ ‫תרנ‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשל״ג‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה׳‬
‫בהמשך צום פריערדיגען בריוו׳ און כדי קלארער צו מאכן די נקודה‬
‫וואם איז אין עם ארויסגעבראכט געווארן‪ :‬אז דעד אמת׳ר אידישער באגריף‬
‫פון השגחה פרטית איז — כפשוטו‪ :‬יעדען טאג און אין יעדען פרט און אז‬
‫הנהגה נסיית איז ניט באשרענקט צו נסים גלויים׳ גאר אז אויך אין טאג־‬
‫טעגלעכן לעבן איז דא הנהגה נטיית‪ ,‬מערניט וואס אין בעל הנס נזכיר בנסו‪,‬‬

‫איז כדאי צוצוגעבן אייניגע נקודות און אויך ארויסבריינגען די‬

‫אפלערגונג פון דעם אלעם׳ אין צוגאב צום וויסען די אידישע השקפת עולם‬
‫)וועלט אנשאאונג(׳ אייד בגוגע צו מעשה בפועל‪ ,‬ווארעם מעשה הוא העיקר‬
‫)טאט איז דער עיקר(‪.‬‬

‫הנהגה נםיית קען זיין אין צוויי אופנים‪) :‬א( גסים גלויים‪ ,‬באשיינ־‬
‫פערלעכע נסים‪ ,‬ווי די גסים וועלכע זיינען געווען פארבונדן מיט יציאת־‬
‫מצרים‪ ,‬דאס הייסט נסים אינגאנצן למעלה מדרך הטבע און אין פולשטעגדיגען‬
‫קעגגזאץ צו טבע! )ב( נסים ווי דער נס פון פורים‪ ,‬וואס איז געווען ״אנגעטאן״‬
‫אין טבעית׳דיגע לבושים‪.‬‬

‫די נסים פון יציאת־מצרים — אנהויבנדיג מיט די אותות ומופתים‬

‫אין מצרים׳ ביז צו דער אויסלייזונג פון דעם גאנצן פאלק׳ יוגג און אלט׳‬
‫זין און טעכטער׳ נאך הונדערטער יארן פארשקלאפונג אין א לאגד פון‬
‫וואנעט אפילו איין קנעכט האט ניט געקענט אנטלויפן‪ ,‬און דערצו נאך א‬
‫גאולה ביד רמה און ברכוש גד‪1‬ל )מיט פירסום און שטאלץ‪ ,‬און מיט א גרויסן‬

‫פ ר י ע ר ז י ג ע ן ברי‪ : 11‬דר״ח ניסן‪ ,‬תשל״ג )לעיל ד תרמו(‪.‬‬

‫ה ש ג ז ־ ן ך ! ‪ . .‬אי! י!‪1‬דען פ ר ט ‪ :‬ראה תורת הבעש׳׳ט בזה‪ :‬ד״ה על כן יאמרו‪ ,‬תרצ״ו פ״ב )נסה״מ קונטרסים‬
‫ת״ב(‪ .‬ובמאמר שם‪ :‬מזה יוצא לנו עניו עמוק בעבודה כוי‪ .‬בהוספות לכתר שם טוב )הוצאת קה׳׳ת( סי׳ קיט‬
‫ואילד‪ .‬ו ש ־ נ ‪.‬‬
‫גלויים ‪ . .‬אין מ ב ע י ת ׳ ד י ג ע ל ב ו ש י ם ‪ :‬תו״א ק‪ ,‬א‪ .‬שערי אורה ע׳ ‪.118‬‬ ‫נטיס‬
‫אותם )לך טו׳ יג(‪ .‬סנה׳‬ ‫ועבדום וענו‬ ‫פ ‪ 8‬ר ש ק ל ‪ 8‬פ ו נ ג ‪ :‬כמש״ג‬ ‫י‪8‬רן‬ ‫התדערטער‬
‫צא‪ ,‬א‪ .‬וראה שמו״ר פ״א‪ ,‬ח וי׳׳ל‪.‬‬
‫ק נ ע נ ט ‪ :‬מכילתא יתרו יח‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫איי!‬ ‫אפילו‬
‫תרנא‬ ‫י״א גיסן‪ ,‬חשל״ג‬

‫אייגענטום( — דאם זיינען פאסירוגגען‪ ,‬וואס אלע אן אויסנאם האבן קלאר‬

‫און דייטלעך געזען אלס נסים גלויים‪.‬‬
‫אנדערש איז געווען דער נס פון פורים‪ ,‬וואס כאטש אויך אין דעם‬
‫פאל זיינען געווען נסים‪ ,‬ביז — ונהפוך הוא‪ ,‬א פולשטענדיגע איבערקע־‬
‫רעגיש ביז אז ליהודים היתר! ־אורה ושמחה וששון ויקר‪ ,‬איז אבער דער‬
‫נס פון פורים געווען ״אנגעטאן״ אין לבושים פון טבע‪ :‬אסתר ווערט א‬
‫מלכה‪ ,‬מרדכי — א יושב בשער המלך און ראטעוועט דעם מלך פון אן‬
‫אטעגטאט‪ ,‬אסתר איז זיך משתדל ביים מלך מבטל צו מאכן די גזירה וכר‪,‬‬
‫ווי די אלע פרטים ווערן דערציילט אין דעד מגילה! כאטש אפילו יעדע פאםירונג‬
‫פאר זיך‪ ,‬ובפרט זייער צחאמענקומען זיך בימים ההם בזמן הזה — איז‬
‫געווען א נס‪ ,‬ווי מיר זאגן דאס מערערע מאל‪ :‬נסים ופורקן וגבורות ותשועות‬
‫ונפלאות‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫אויך אין הנהגה טבעית זיינען פאראן צוויי אופנים‪) :‬א( א הנהגה‬
‫וואס ״אויסערלעך״ איז זי אינגאנצן א טבעית׳דיגע‪) ,‬ב( די הנהגה אין‬
‫וועלכער עס זעט זיך קלאר אן השגחה פרטית‪.‬‬

‫א דוגמא פון ערשטן פאל איז דעד ענין פון זרע וקציר‪ :‬זייען און‬
‫שפעטער שניידן איז אינגאנצן א נאטירלעכע זאך‪ ,‬אויף אזוי ווייט‪ ,‬אז כדי‬
‫אויך אין דעם צו זען די ג־טלעכע השגחה‪ ,‬דארף מען זיך טיף ארייגטראכטן‪,‬‬
‫ווי אזו• די השגחה פרטית ברענגט צוזאמען פארשידענע דערשיינוגגען —‬
‫ווינטן און רעגנס און זון שיין — יעדערע פון די אין דעד ריכטיגער צייט א‪.‬ז‪.‬וו‪.‬‬

‫צווייטער פאל‪ ,‬פון אפענער השגחה פרטית‪,‬‬ ‫דער‬

‫אדער ווי די וועלט רופט עס‪ :‬הצלחה‪ ,‬מזל‪ ,‬מציאה א‪.‬ז‪.‬וו‪ — .‬נעמען וואס‬
‫זאגן ניט וואם דאס איז‪ ,‬די זאגן נאד די שלילה )געגאטיווע(‪ ,‬אז דאס איז ניט די‬
‫דערגרייכוגג פון דעם מענשענס שכל אדער פון דין הארעוואגיע‪ ,‬זאגט תורת‬
‫אמת דעם אמת — אז דאם איז בהשגחה פרטית און ברכת ה׳ אין בני חיי ומזוגי‪:‬‬

‫דאחשורוש בנוגע להמן‬ ‫הקצה‬ ‫הקצת אל‬ ‫מן‬‫ונהפוך הוא ‪ :‬להעיר אשר ונהפוך‬
‫— הי׳ זה במשך משתה אחד )השני( דאסתר‪.‬‬
‫ליהודים ‪ . .‬ויקר ‪ :‬אסתר ח‪ ,‬טז‪ .‬וראה רש״י מגלה טז‪ ,‬ב )וראה תרגום שם(‬
‫— אשר על אורה זו תורה וכו׳ גזר המן ונהפוך הוא‪.‬‬
‫מיר ואגען דאס ‪ :‬ב״ועל הנסים״ )כגוסח אדה״ז בסידורו(‪.‬‬
‫ה נ ה ג ה ט ב ע י ת ‪ . .‬צ ו י י י א ו פ נ י ם ‪ :‬להעיר אשר שבעת למי הבנין )והעולם והטבע(‬
‫הם חול ושבת )מלי וז״א — נגלות‪ .‬משא״כ חו״ב — נסתרות(‪ .‬וראה ג״כ ד״ה והי׳‬
‫כי תבוא‪ ,‬תרס״ו‪.‬‬
‫ווינטען ‪ . .‬ש י י ן ‪ :‬ראה מים רבים׳ תרל״ו פצ״ט ואילך‪.‬‬
‫הצלחה ‪ :‬ראה אוה״ת )כרך בי( ס״פ וישב‪.‬‬
‫בני ח ״ ו מ ז ו נ י ‪ :‬ראה זח״א מג‪ ,‬סע״ב‪ .‬ל״ת להאריז״ל פ׳ תולדות‪ .‬ביאוה״ז —‬
‫לאדהמ״צ — לוירא קטו‪ ,‬א‪ .‬לקוטי לוי״צ לזח״ג ע׳ רצט‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרנב‬

‫אמת׳ר אויסערגעוויינליכער נחת פון קינדער׳ שטענדיגער גוטער גע־‬

‫זונט‪ ,‬אויםערגעוויינליכע הצלחה אין פרנסה׳ א‪.‬ז‪.‬וו‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫און דאס איז די נקודה מאס' איו אונטערגעשטראכן געווארן אין‬
‫פריערדיגען בריוו אלם אפלערונונג פון החודש הזה לכם‪ :‬דורכדעם מאס די‬
‫תורה האט איינגעשטעלט א ציילונג בא אידן אז אלע חדשים הייבן זיך אן‬
‫פון חודש ניסן׳ דעד חודש וואס זיין אינהאלט און ענין איז כי בו יצאת‬
‫ממצרים דורר נסים גלויים פון דעם אויבערשטן‪ ,‬לערנט אונז די תורה אז‬
‫אזוי איז דאס‪ ,‬דעם אויבערשטנס פירונג‪ ,‬אלע חדשים פון יאר‪ ,‬סיי מען‬
‫מען זעט נסים גלויים‪ ,‬סיי מ׳זעט ניסים אין טבעיתידיגע לבושים‪ ,‬סיי מ׳זעט‬
‫השגחה פרטית‪ ,‬סיי עס זעט זיך אן נאד טבע — דארף א איד וויםן און‬
‫געדענקען‪ ,‬אז דער אויבערשטער איז דער באשעפער פון דער וועלט און‬
‫דער איינציקער און גאנצער בעל־הבית פון דער וועלט‪ ,‬און פירט די גאנצע‬
‫וועלט אין אלע אירע פרטים אזן פרטי־פרטים‪ ,‬זעל אחת כמה וכמה —‬
‫דעם עולם קטן זה האדם‪ ,‬יעדן מענטשן בפרט אין אלע איינצלהייטן פון זיין‬
‫טאג־טעגלעכן לעבן‪.‬‬

‫לויט דעם איז דאך זעלבסטפארשטענדליך‪ ,‬אז יעדער פרט פון זיין‬
‫לעבן‪ ,‬ווי ״קליין״ ער זאל ניט זיין‪ ,‬איז דא אין דעם אן אגווייזוגג — און עס‬
‫מוז געטאן ווערן לויט דעד אנווייזונג — פון דעם וואס איז ״משגיח״ אויף‬
‫דעם פרט בפרט — און קיץ זאד קען עס ניט ענדערן‪ ,‬ווארעם דאם ״ציילט‬
‫זיך״ פון ניסן — נסים גלויים פון יציאת מצרים‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫בהמשך אויך צו דעם וואס איז געבראכט געווארן אין פדיערדיגן בריוו׳‬
‫אז דוד המלך האט‪ ,‬אין גאמען פון יעדן אידן׳ אגגעדייטעט אין תהלים‬
‫דעם ענין פון שטענדיגער השגחה פרטית‪ ,‬און דערפאר איזן בך ה׳ חסיתי‬
‫אל אבושה )אין דיר׳ ג־ט‪ ,‬טו איך מיר שיצן‪ ,‬איך וועל ניט פארשעמט מערן‬
‫— און ביידע זאכן( — לעולם‪) ,‬קיינמאל(‪ ,‬און דאס ברייגגט׳ אז לשוני כל היום‬
‫תהגה צדקתך )אויך מיין צוגג א גאנצן ט^ג וועט ריידן דיין וואוילטעטיקייט(‬

‫ג ו ט ן ג ע ז ת ד ‪ :‬ראה רמב״מ הל׳ ד ע ו ת פ״ד ה״כ־כא‪ :‬כל כו׳ אלא א״כ‬ ‫שטענד־קן‬
‫ושינוי ו ס ת כ ו י ‪ .‬ב״מ )קז‪ ,‬ב(‪ :‬והסיר ח ו י ׳ ממך כר‪.‬‬ ‫כו׳ א ו כו׳ או כוי‬
‫‪ . .‬ב ע ל ח ב י ת ‪ :‬ראה ס ׳ החנוך מצוד‪ ,‬כא‪ .‬ולהעיד שזהו ג״כ הרמזיס‬ ‫באשעפער‬
‫ושבת ושביעית‪.‬‬
‫די ג א נ צ ע ו ו ע ל ט ‪ . .‬פ ר ט י פ ר ט י ם ‪ :‬כתורת הבעש״ט הנ״ל‪ .‬וראה דרך חיים םס״ט‪.‬‬
‫י ע ד ע ר פ ר ט ‪ » 8 18 . .‬ו י י ז ו נ ג ‪ :‬ראה הפם״ד בטושו״ע או״ח סרל״א‪.‬‬
‫נ י ס ן — נ ם י ס ‪ :‬להעיד מברכות גז‪ ,‬רע״א‪.‬‬
‫א נ ג ע ד י י ם ע ט א י ן ת ה ל י ם ‪ :‬וכידוע ראיית אדה״ז לתורת הבעש״ט בהשגח״פ —‬
‫מתחלים לו‪ ,‬ז )ע״פ דרז״ל חולין סג‪ ,‬א( — רשימות הצ״צ לתהלים שם‪.‬‬
‫תרנג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״ג‬

‫)און מען זעט השגחה פרטית בגלוי( — כי בושו כי חפרו מבקשי רעתי )ווארום‬
‫פארשעמט זייגען געווארען און פארקלעמט די וועלכע האבן געזוכט מיין ביין(‪,‬‬

‫איז די פארטזעצוגג גלייך נאכדעם — אין צוזאמענהאנג מיט הנהגה‬

‫גסית‪ :‬לשלמה אלקים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך )צו שלמה׳ ג־ט‪ ,‬גיב‬
‫דייגע משפטים צום מלד׳ און דיין צדקה צום מלך׳ס זון( — די הגהגה וואט‬
‫איז געווען אין די צייטן פון מלך שלמה‪ :‬ידי! עמך בצדק גו׳ )עד וועט‬
‫משפט׳ן דיין פאלק מיט צדק — ווי באוואוסט די משפטים פון שלמה —‬
‫אין אן איבערגאטירלעכן אופן( און אזוי זיין גאגצע מלוכה בכלל — איז‬
‫געווען למעלה מן הטבע לגמרי‪ ,‬אז אן קיינע מלחמות איז‪ :‬וירד גו׳ עד אפסי‬
‫ארץ )ער וועט געוועלטיגען ‪ . .‬ביז צו ענדע פון דער ערד(‪ ,‬ביז אז —‬
‫כל גויס יעבדוהו )אלע פעלקער וועלן עם דינען(׳‬

‫און דער מזמור איז אויך אן אנדייטונג׳ לויט ווי חכמינו ז״ל ער־‬
‫קלערן‪ ,‬אויף די צייטן און הנהגה פון מלך המשיח‪ ,‬ווען טבע וועט דערהויבן‬
‫ווערן צו דעד מדרגה פון למעלה מדרך הטבע‪ .‬ביז אז אנשטאט דער סדר‬
‫פון זרע וקציר‪ ,‬פריער זייען און דערנאד שניידן‪ ,‬און דערנאך ערשט טאן‬
‫נאך א דיי מלאכות ווי דדעשן‪ ,‬מאלן‪ ,‬קנעטן און באקן‪ ,‬ביז עם ווערט ולחם‬
‫לבב אנוש יסעד )ברויט שטארקט דאט הארץ פון מענטשן(‪ ,‬וועט זיין יהי‬
‫פסת בר בארץ )עם וועט זיין א גערעטעניש פון תבואה אין לאנד(׳ וואס‬
‫— אין צוזאמענהאנג מיט דעם אפטייטש אויף משיחין — מיינט עט לויט‬

‫לשלמה ‪ . .‬אמן ו א מ ן ‪ :‬תהליס עב‪ ,‬א־יט‪.‬‬

‫מ ל ן שלמה ‪ . .‬ה מ ש י ח ‪ :‬מפרשי התהלים שם ובמדרז״ל‪.‬‬
‫משפטים פון שלמה ‪ :‬כבמדרש תהלים עה״פ משפטיך למלך תן — שהי׳ שלמה‬
‫דן כיוצרי‪ .‬ועיין ד״ה נא‪ ,‬םע״ב‪.‬‬
‫‪8‬ן ק ״ נ ע מ ל ח מ ו ת ‪ :‬דה״א ‪0‬ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫טבע וועט דערהויבן ו ו ע ר ן ‪ :‬ומש׳׳כ החמב״ם הל׳ מלכים דפי״ב )משא״כ להראב^ד‬
‫שם( — ראה רדב״ז שם )ולא זכיתי להבין תירוצו דא״י שאני — שהרי הרמב׳׳ם שולל‬
‫ביטול מנהגו של עולם‪ .‬ואולי יל׳׳פ כוונתו שיהי׳ בא״י לא בתור ביטול מנהגו של‬
‫עולם‪ .‬כ״א הנהגה נסית דבנ״י — ע״ד המן וכו׳ בהיותם במדבר‪ .‬אבל גס עפ״ז צריך‬
‫לחלק בין תחלת ימוה״מ )בלי הרמב״ם לקמן וכדלהלן( שהרי בימי בן כוזיבא לא היתר‪,‬‬
‫כזאת — ראה הל׳ מלבים פי״א ה״ג(‪ .‬ולפענ״ד — ביון שמרז״ל בשבת )דלהלן( א״א‬
‫לפרשו כמשל שהרי מסיים לגלג כו׳ אחוי לי׳ כוי — עכצ״ל דס״ל להרמב״ס דשתי תקופות‬
‫בימוה״מ‪ .‬וביון דבן כוזיבא טעו בו שהוא המלך המשיח )ראה הל׳ מלכים שם(‬
‫אף שלא נראה חידוש בעולם — מכריח מזה הרמב״ם שהכתובים )ומרז׳׳ל( המערים‬
‫ב ת ח ל ת יציאת חוטר מגזע ישי גו׳ — משל הם‪ .‬וידועים דברי הר״מ )זח״ג קכה‪ ,‬רע״א(‬
‫דמסטרייהו דע״ה לית כוי אלא שעכוד מלכיות בלבד‪ .‬וראה עה״ק ח״ב פל״ח‪ .‬אבל עייג׳׳ב‬
‫פיה״מ להרמב״ם פ׳ חלק )שמפרש דשבת הג״ל דלא כפשוטו(‪ .‬מאמר תחיית המתים‪.‬‬
‫)דמש״כ זמשל הן אין זה החלטי כו׳ ואם הוא כפשוטו הרי יהי׳ נם כוי כעין אמרם‬
‫לא הזיק נחש ועקרב בירושלים(‪ .‬ובחסידות בכ״מ דאין בין עוה״ז לימוה״מ אלא ש״מ‪,‬‬
‫מ״מ וגר זאב גוי )כפשוטו( וכמו חמורו דדפב״י )שבזה אאפ״ל נם — דלמד‪ .‬יעשה‬
‫נס זד‪ — (.‬ראה ש׳ האמונה כסופו )לאחר תחה״מ(‪ .‬וככה בתחלתו‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫וראה לקו״ש חכ״ז ע׳ ‪ 191‬ואילה‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרנד‬

‫ין‬
‫א‬ ‫אונזערע חכמים אז ארץ ישראל תוציא גלוסקאות וכלי מלת _‬
‫א ז‬

‫משיחים צייטן וועט די ערד פון ארץ ישראל ארויסברענגען פארטיקע זעמלעך‬
‫און זייד‪1‬ס —‬

‫וועט זיין אזוי נסים׳דיג‪ ,‬אז אפילו לגבי די‬ ‫הנהגה אין וועלט‬ ‫די‬
‫דאס זיין א נס׳ און ווי עם ווערט געטייטשט‬ ‫יציאת־מצרים וועט‬ ‫נסים פון‬
‫מצרים אראנו נפלאות — אפילו לגבי די נסים‬ ‫כימי צאתך מארץ‬ ‫דער פסוק‬
‫זיין ״נפלאות״ — וואוגדער איבער וואוגדער‪.‬‬ ‫מצרים וועלן דאס‬ ‫פון יציאת‬
‫*‬ ‫*‬
‫ויהי רצון‪ ,‬אז אזוי ווי בדי צו מקרב זיין משיחים קומען׳ איז דאס‬
‫דורך היום אם בקולו תשמעו‪ ,‬פירן זיך אין איינקלאגג מיט דעם אגזאג‬
‫פון אויבערשטן‪,‬‬

‫וואס אויך דאס איז מרומז אין אנהויב פון מזמור‪ :‬משפטיך למלך‬
‫תן וצדקתך לבן מלך‪ ,‬ווארום יעדער איד איז געגליכן צו א מלך און צו א‬
‫בן מלך‪,‬‬

‫זאל יעדער איינער און אייגע דורכפירן אין טאג טעגליכן לעבן די‬
‫משפטים און צדקה ווי דעד אויבערשטער פארלאנגט‪ ,‬און היום‪ ,‬פון היינט אן‪,‬‬
‫און דאס וועט צואיילן און ברענגען די גאולה האמתית והשלימה דורך משיח‬
‫צדקנו‪ ,‬און עס וועט מקויים ווערן׳ ווי ער זאגט אין סיום פון מזמור אז‬

‫‪ . .‬אלקי ישראל )וואס ער איז( עושה נפלאות לבדו ‪) . .‬וועט זיין(‬

‫וימלא כבודו את כל הארץ )און די גאנצע וועלט וועט זיין פול מיט זיין כבוד(‬
‫אמן ואמן‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה לחג הפסח כשר ושמח‬
‫ולקיום היעוד בקרוב ממש‪ :‬כימי צאתך‬
‫מארץ מצרים אראנו נפלאות‬

‫ארץ ישראל ‪ . .‬נזלת‪ :‬שבת ל׳ סע״ב‪.‬‬

‫ג ע ט ״ ט ש ט דעם פ ס ו ק ‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪ .‬אוה״ח עה״פ ס״ג וס׳׳ט‪.‬‬
‫ד ו ר ן היום ‪ . .‬תשנועו‪ :‬סנה' צח‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫מלן‪ :‬זח״ב כו‪ ,‬ב‪) .‬תקו׳׳ז בהקדמה א‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫בן‬ ‫נולן ‪. .‬‬ ‫‪8‬‬ ‫איד ‪. .‬‬ ‫יערער‬
‫שבח םז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫כולל הכל וכמש״נ דרך הוי׳ לעשות צדקה ומשפט )וירא‬ ‫צדקה ‪:‬‬ ‫און‬ ‫משפטיס‬
‫יח‪ ,‬יט‪ .‬וראה אוה״ת שם(‪.‬‬
‫ע ו ש ה נ פ ל א ו ת ל ב ד ו ‪ :‬להעיר שע״ז דרז׳׳ל )נדה לא‪ ,‬א( שאין בעל הנס מכיר בנסו‪.‬‬
‫א מ ן ו א מ ן ‪ :‬להעיר מהא דהאומר הן הן )בלי הפסק( הוי שבועה )שבועות לו‪,‬‬
‫א(‪ .‬וראה או׳׳ת להה׳׳מ ס׳׳פ בהר‪.‬‬
‫ל ח ג ה פ ס ח נ ש ר ו ש מ ח ‪ :‬כי מצותו במצות — וצ״ל ושמרתם את המצות — ובד׳‬
‫כוסות יין המשמח אלקים ואנשים‪ .‬וראה לקוטי לוי״צ — אגרות )ע׳ קצז( שכשר ר׳׳ת‬
‫כמוצא שלל רב לרמז על בירור הניצוצין שהוציאו ישראל ממצרים כמ״ש ואח׳׳כ יצאו‬
‫ברכוש גדול׳ שמח הו״ע חד׳ כוסות‪ ,‬מוחין ז־אבא‪ ,‬׳ואימא כמ״ש בטע׳׳ח‪*.‬‬
‫•( הביאור בזה ראה לעיל ע׳ שצז ואילה‬
‫תרנה‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״ד‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן׳ ה׳תשל״ד‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬

‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה!‬

‫פסח‪ ,‬זמן חירותנו — דער יום־טוב פון אונזער באפרייאונג — איז‬

‫ניט נאד דער ערשטער פון די שלוש רגלים )פסח‪ ,‬שבועות און סוכות(׳ נאד‬
‫אויך דער ״אנשפאר״ פון אלע ימים־טובים‪ .‬אזוי איז דאך שבועות‪ ,‬זמן מתן‬
‫תורתנו‪ ,‬דירעקט פארבונדן מיט פסח‪ ,‬און סוכות איז אויך א דערמאנוגג‬
‫און המשך פון פסח‪ ,‬אן אנדייגקוגג פון די סוכות אין וועלכע דער אויבערשטער‬
‫האט די אידן באזעצט אדויספירנדיג זיי פון לאנד מצרים‪.‬‬

‫נעמענדיג אין אכט דעם צעגטראלן ארט וואם פסח פארנעמט אין‬
‫אידישן לעבן‪ ,‬איז קלאר‪ ,‬אז די אפלערנונגען פון דעם יום־טוב זיינען העכסט‬
‫עיקר׳דיגע און כללות׳דיגע׳ און — ווי אלע ענינים אין תורה )— הוראה(‬
‫וואם איז א נצחיות׳דיגע — זיינען זיי גילטיג אין אלע צייטן און ערטער‪.‬‬

‫אז אפילו א פרט פון דעם יום־טוב קען‬ ‫דערפון איז פארשטאנדיג‪,‬‬
‫און אודאי א כללות׳דיגער ענין׳ את אודאי‬ ‫דינען אלם א עיקר׳דיגע הוראה‪,‬‬
‫טאן מיט דעם עצם אינהאלט פון דעם יום־‬ ‫און אודאי אן ענין וואם האט צו‬
‫זמן חירותנו‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬וואם דאס איז אז פסח איז‬

‫אין דעם גופא — אין דעם ענין פון דעד גאולה פון מצרים — איז‬
‫פאראן פילע הוראות‪ ,‬און אויף איינע פון זיי וועלן מיד זיד דא אפשטעלן‪.‬‬
‫דאם איז — בגוגע דעם אופן פון דער גאולה‪ -.‬די אויסערגעוויינלעכע וואונ־‬
‫דערלעכקייט פון דעד אויםלייזונג פון די אידן פון דער פארשקלאפונג‪ ,‬אין‬

‫ד ע ר ע ר ש ט ש ־ ‪ :‬בזמן ובמעלה ראש לרגלים )ר״ה ד‪ ,‬א‪ .‬פיה״מ ור״ח שם(‪.‬‬

‫דער ״ א נ ש פ ‪ 8‬ר ״ ‪ :‬כמש׳׳נ אנכי ה״א אשר הוצאתיך מארמ״צ )יתרו כ‪ ,‬ב ובפרש״י‬
‫)מהמכילתא( שם(‪.‬‬
‫ם ו כ ו ת ‪ 8‬ן ‪ 8‬נ ד י י נ ק ו נ ג ‪ :‬ויקרא )כג‪ ,‬מג( ובפרט שזהו חלק המצוה )ב״ח לסואו״ח‬
‫ר״ס תרכ״ה‪ .‬שו״ע אדה״ז שם(‪.‬‬
‫ה ע כ ס ט ע י ק ר ׳ ז י ג ע און כ ל ל ו ת ׳ ז י ג ע ‪ :‬ובפרט עפמשנ״ת בס׳ החינוך מכ״א‪ :‬יסוד‬
‫גדול ועמוד חזק בתורתינו ובאמונתינו‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרנו‬

‫וועלכע זיי האבן זיך דאן געפונען אין מצרים‪ ,‬ווי דאט ווערט אוגטערשטראכן‬
‫אויף א גאר שטארקן אופן אין דער תורה‪:‬‬
‫הנסח אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי‪ ,‬במסות באותות ובמופתים‬
‫גוי ככל אשר עשה לכם ה׳ אלקיכם במצרים לעיניך — ״האט דען‬
‫אמאל ג־ט פרובירט קומען ארויםנעמען פאר זיך א פאלק פון די‬
‫אינגעווייד פון א פאלק‪ ,‬דורך נסים‪ ,‬צייכנס און וואונדער ‪ . .‬ווי דאט‬
‫אלץ וואס ג־ט אייעד ג־ט האט מיט אייר געטאן אין מצרים — פאר‬
‫דיינע אויגך‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫דער צושטאנד פון אידן פאר דעד גאולה איז געווען גוי בקרב גוי‬
‫)א פאלק אין די איגגעווייד פון א פאלק(‪ ,‬וואם באצייכנט צוויי נקודות‪ :‬די‬
‫אידן אין מצרים‪ ,‬נאך פאר דער גאולה‪ ,‬זיינען געווען א ״פאלק״ אין אלע‬
‫הינזיכטן‪ :‬מיט אן אייגענער שפראך‪ ,‬א לאגד פאר זיך‪ ,‬ארץ גושן‪ ,‬וואו זיי‬
‫האבן געוואויגט און געלעבט‪ ,‬אא״וו‪ .‬אבער צוגלייד איז דאס געווען א פאלק‬
‫״אין די איגגעווייד״ פון אן אנדער פאלק‪ ,‬און ווי אונזערע חכמים‪ ,‬זכרונם‬
‫לברכה‪ ,‬שילדערן דאס‪ ,‬ווי אן עובר )ולד( אין זיין מוטער פארן געבורט‪.‬‬
‫דער עובר פארן געבורט איז אייגעגטליך א גאנצע און א וואקסענדע לעבע־‬
‫דיגע זאך‪ ,‬מיט א פולשטענדיגען קערפער‪ ,‬מיט א קאפ און אלע איברים‪.‬‬
‫אבער באמת איז דאם לגמרי ניט קיץ מציאות פאר זיך‪ ,‬עס האט ניט קיץ‬
‫שכל און געפיל‪ ,‬וואו די מוטער גייט‪ ,‬וואס זי עםט — אהין גייט אוטומאטיש‬
‫דעד עובר‪ ,‬מיט דעם עסען ווערט ער געשפייזט א‪.‬ז‪.‬וו‪.‬‬
‫אזוי איז געווען מיט די אידן אין מצרים פאר דער גאולה‪ .‬זיי זייגען‬
‫טאקע געווען א ״פאלק״ אין אלע הינזיכטן‪ ,‬ווי אויבנדערמאגט‪ ,‬אפילו מיט‬
‫א באזונדער לאגד‪ ,‬ארץ גושן‪ ,‬זיינען געווען ״מצויינים״‪ ,‬אויםגעטיילט פון‬
‫די מצריים מיט א באזונדער שפראך‪ ,‬קליידער א‪.‬ז‪.‬וו‪ .‬אבער זיי זיינען געווען‬
‫;‬

‫אזוי פארשקלאפט און פארשלוגגען פון די מצריים ביז אז עס האט זיך‬

‫געקעגט דובטן אז זיי דינען דעד עבודה זרה פון די מצריים — צום טלה‬
‫)שעפס(‪ ,‬אץ דאן איז געקומען דער ״לקחת לו גוי מקרב גוי״‪ ,‬מיט דעם‬

‫ה נ ס ה ‪ . .‬ל ע י נ י ך ‪ :‬ואתחנן ד ‪ ,‬ל ד ‪.‬‬

‫יל״ש ואתחנן שם‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ש י ל ד ע ר ן ד א ס ‪ :‬מכילתא לבשלח יד‪ ,‬ל‪ .‬מדרש תהלים לקז‪,‬‬
‫ועייג״כ ש׳ הפסוקים ר״פ שמות‪.‬‬
‫ע ם ה א ט נ י ט ‪ :‬עיין מנה׳ צא‪ ,‬ב‪ :‬נשמה מאימתי כוי מאימתי יצה״ר כוי‪ .‬ובמפרשים‬
‫שם‪ .‬זח״א ר״פ וישב‪ .‬ס׳ חסידים סי׳ תתשל״ז‪ .‬רש״י בראשית ח‪ ,‬כא )ובמפרשיו שם(‪.‬‬
‫״ מ צ ו ״ נ י ם ״ ‪ . .‬א ‪ .‬ז ‪ .‬ו ‪ : . 1‬ראה מפרשי הגש״פ שם‪ .‬ולהעיר משו״ת צ״צ יו״ד‬
‫סצ״א )ובהשמטות בה״ו(‪.‬‬
‫ב י ז ‪ TS‬ע ס ‪ :‬ראה יל״ש שם‪ .‬זח״ב קע׳ ב‪.‬‬
‫מ י ס ד ע ם א נ ה י י ב ‪ :‬כדרז״ל עה״פ משכו וקחו )בא יב‪ ,‬בא‪ .‬תיב״ע‪ .‬מכילתא‪,‬‬
‫שמו״ר שם(‪ .‬וראה לקו״א להה״מ ד״ה משכו )םקכ׳^ד(‪ .‬ובאו׳׳ת שם‪ .‬ועייג״כ בס׳ עבודת‬
‫הלוי )להרה״צ וכו׳ ר״א מסטראשעלא( ד״ה להבין כוי שבת הגדול ואילך‪.‬‬
‫תרנז‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״ד‬

‫אנהייב אז די אידן האבן אפען פאר די אויגען פון די מצריים גענומען א‬

‫שעפס‪ ,‬וואט׳ ווי געזאגט‪ ,‬דינען שעפסן געווען די עבודה זרה פון ארץ מצרים‪,‬‬
‫און האבן באוויזן אז דאט איז מער ניט ווי א שעפס צו עםן — עסן נאכדעם‬
‫ווי עס ווערט ״צוגעגרייט״ דורך פייער )אנגעזאגטער פ ת אויבערשטן(‪ ,‬עסן עם‬
‫ראשו על כרעיו ועל קרבו )קאפ‪ ,‬פיס און אינגעווייד(‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫דא לערנען מיד א הוראה‪:‬‬

‫איינער קען אמאל מיינען אדער איינרעדן זיר און אדום זיך‪ ,‬אז ער‬
‫זעלבסטשטענדיגער מענטש׳ מיט אן אייגענעם שכל און אן אייגענעם‬ ‫איז א‬
‫א‪.‬ז‪.‬וו‪ .‬און אז מען זאגט עם אז ער איז פארשקלאפט און דינט דעד‬ ‫געפיל‬
‫זרה פון דעד פרעמדער סביבה׳ פון די פעלקער ארום עם — טענה׳ט‬ ‫עבודה‬
‫ער איז פריי און אומאפהענגיג‪:‬‬ ‫ער אז‬

‫ווי קען זיין אזא געפאלנקייט און אזא ביטערעד טעות? נאר דאם‬
‫איז דעד פועל יוצא פון ״פארקויפן״ זיד אין קנעכטשאפט‪ :‬נאכלויפן דעם‬
‫געדאנקען גאנג פון דעד סביבה פון גויי הארץ )ראשו(‪ ,‬אדער באפרידיגען‬
‫תאות הכבוד אדער אנדערע תאוות )וועלכע קומען אונטער דעם אלגעמיינעם‬
‫טעדמין תאוות האכילה — קרבו(‪ ,‬אדער די נאד נידעריגערע אינםטינקטן‬
‫)כרעיו(‪ ,‬אדער אלע צוזאמען — ביז אז עד איז ניט מער ווי אן עובר במעי‬
‫אמו‪ ,‬נאר זייענדיג משוחד פון קנאה‪ ,‬תאווה און כבוד׳ אדער כנ״ל׳ ראשו‬
‫על כרעיו ועל קרבו‪ -‬פילט ער גאר גיט זיין מודא׳דיגען שפלות־דיגען גלות‬
‫אלס עבד לעבדים‪ .‬עובדי עבודה זרה — ביז אז ער נארט זיד אליין אפ‬
‫אז ער איז א פדייער מענטש‪.‬‬

‫קומט פסח און לערנט‪ .‬אז אפילו אין אזא מצב ווי אויבנ־געשריבן‬
‫איז — אויב נאד עד וועט געדיינקען דעם ויאמר הוי׳ אל משה — וואס‬

‫ש ע פ ם ן ‪ :‬בכלל‪ ,‬אבל לא השה שלקח‪ .‬ועיין זח׳׳ג ר‪1‬א‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ז״נען‬

‫ראשו ‪ . .‬ק ר ב ו ‪ :‬ב א יב‪ ,‬ט‪.‬‬
‫קנאה ‪ . .‬כ ב ו ד ‪ :‬א ב ו ת פ״ד‪ ,‬מכ״א‪.‬‬
‫ויאמר ‪ . .‬א ו ת ו ‪ :‬בא יב׳ א‪ .‬לב‪ ,‬ו‪.‬‬

‫הו‪0‬י‪\3‬ז לאזזר ו‪1‬ז\‪•.‬‬

‫ט ע פ ס ‪ :‬ע״ד הרוב )תוד״ה מאלי' פםתים ‪ .1‬ג(‪ ,‬אף שיבול להבי*‬ ‫גענוממן ‪8‬‬
‫גם מן העזים )בא יב‪ ,‬ה(‪ ,‬ורוב עד כ״כ — ש״בםדר קרבן פ ס ח ״ אף ש מ ת ח י ל ש״מביא מ ן‬
‫הכבשים א ו מן העזים״ ממשיך וכולל בהאימודים גם האלי׳ — שאינה אלא בכבש )פסזזיפ‬
‫צו‪ ,‬ב‪ .‬וראה היעבץ בסידורו(‪ .‬ולכאורה י״ל שמפני הוספת האלי׳ היי רובם מקריבים‬
‫או‬ ‫כבש‬ ‫לו‬ ‫מ ש ו ב ח י ו ת ר ‪ :‬ובכל אופן צ״ע מ ה א )סוף כריתות( דביש‬ ‫— קרבן‬ ‫כבש‬
‫עז איזה שירצה מקריב‪ .‬אף שקרבן צ״ל »מן היפר‪ .‬המשובח ביותר״ )רמב״ם הל׳ איסורי‬
‫מזבח בסופן(‪ .‬ואולי זהו שמסיים הרמב״ט •שבאותו המין שיביא ממנו• אבל ממץ‬
‫למין אחר אינו מחוייב‪ ,‬אף שלכאורה ד‪.‬סעם יכל חלב לד‪.‬׳ מזוייב ג״ז‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרנח‬

‫דער אויבערשטער האט אנגעזאגט משה‪ ,‬געדיינקען תודת משד״ וועט ער‬
‫קענען דורכפירן דעם ״ושחטו אותו״ — קוילען זיין עבודה זרה‪ ,‬און ״צלי‬
‫אש ראשו על כרעיו ועל קרבו״ — דורכברענען דאט אלט אף דעם פייער‬
‫פה ואהבת את יה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך‪ ,‬עם וועט‬
‫ווערן בא עם כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים לעולם — זיין גוף און‬
‫זיין נשמה גייען אויס צו ג־טלעכקייט אלעמאל׳‬

‫און עס וועט זיין דער לקחת לו גוי מקרב גוי — דעד אויבערשטער‬
‫וועט עם איבערשטעלן מן הקצה אל הקצה‪ ,‬פון נידעריגסטער עבדות צו‬
‫אמת׳ער חירות‪ ,‬ווי געזאגט! בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים‬
‫על ההר הזה‪ — .‬יציאת מצרים און אמת׳ע באפרייאונג איז פארבונדן מיט‬
‫עבודת ה ‪ /‬און ווי חכמינו ז״ל זאגן‪ :‬עבדי הס )אידן זיינען ג־ט׳ס קנעכט‪,‬‬
‫במילא( ולא עבדים לעבדים‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫עס איז דאך א מצות עשה מן התורה אויף יעדען אידן צו דערמאנען‬
‫און געדענקען יציאת מצרים אלע טעג פון יאר בייטאג און ביינאכט‪ .‬ער‬
‫דארף טאן אלץ וואם עס איז אפהענגיג פון עם‪ ,‬אז דאם זאל ניט פארבלייבן‬
‫אין געדאנק׳ נאר זאל פארווירקלעכט ווערן אין טאג־טעגלעכן לעבן‪ ,‬און דאן‬
‫העלפט דער אויבערשטער צו באפרייען זיד פ ח ״מצרים״ און צו דערגרייכן‬
‫אמת׳ע זעלבםטשטענדיקייט און חירות‪ ,‬און די אויםלייזונג קומט אין אן‬
‫אופן פון אותות ומופתים‪ ,‬ביז אז עס איז לעיניך‪ ,‬קלאר און דייטלער אז‬
‫מ׳זעט עם מיט די אייגענע אויגן‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫דער אויבערשטער זאל בענטשן און מצליח זיין‪ ,‬אז דער יום טוב‬
‫פסח זאל דערוועקן יעדן איינעם צו מאכן א ריכטיגע ניט קיין גענארטע‬

‫ז ו ר כ ב ר ע נ ע ן ‪ . .‬ל ב ב ן ‪ :‬ווחז״ל בשני יצריך )ברכות דפ״ט‪ .‬ובירוש׳ שם ספ״ט‬

‫מ־אברהם עשה יצה״ר טוב דכתיב ומצאת את לבבו )שתי לבות( באמן לפניך(‪ .‬וראה תורת‬
‫הבעש״ט במרז״ל איזהו גבור הכובש )כש״ט הוצאת קה׳׳ת — בהוספות סצ״א(‪.‬‬
‫פ י י ע ר פ ו ן ו א ה ב ת ‪ . .‬מ א ד ן ‪ :‬כי פרשה א' דק׳׳ל היא רצוא וכנאמר בה בכל‬
‫מאיד )לקו״ת ואתחנן יג‪ ,‬ב‪ .‬סידור שער הק״ש‪ .‬בשעה שהקדימו תרכ״ו‪ .‬רע׳וד(‪.‬‬
‫ו א ה ב ת ‪ . .‬מ א ד ן ‪ :‬ואתחנן ו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫כ ל ה ‪ . .‬ל ע ו ל ם ‪ :‬תהלים עג‪ ,‬בו‪ .‬וראה יהל אור שם‪ .‬ד״ה כנשר יעיר‪ ,‬תרע״ה‪.‬‬
‫ב ה ו צ י א ן ‪ . .‬הזה ‪ :‬שמות ג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫ע ב ד י ‪ . .‬לעבדים ‪ :‬קדושין כב‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫« מ צ ו ת עשה‪ :‬רמב׳׳ם הל׳ ק״ש פ״א‪ ,‬ה״יג שו״ע אדה״ז ר״ס סז‪.‬‬
‫\זומ‪9‬וז לאגזד ו‪1‬ז\‪•.‬‬
‫ואל פארווירקלעכמ ווערן אין סאנ טפגלעכן לעבן‪ :‬שהרי בכל יוס ויום חייב‬
‫אדם לראות ע צ מ ו כאילו הוא יצא ה י ו ם ממצרים )תניא רפמ״ז(‪.‬‬
‫תרנט‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״ד‬

‫אפשאצונג וואו ער האלט מיט זמן חירותנו‪ ,‬אלט א פרט און אלס א טייל‬
‫פון כלל — אין זיין פערזענלעכן און אין זיין געזעלשאפטלעכן לעבן און‬
‫הנהגה‪ ,‬און די מצוד‪ .‬פון זכירת יציאת מצרים בייטאג און ביינאכט אלע טעג‬
‫פון א גאגץ יאר זאל פארשטארקן און פארטיפן זיין גאולה און חירות‪,‬‬

‫ווארום אין דעם‪ ,‬ווי אין אלע ענינים פון טוב וקדושה‪ ,‬איז דאך‬
‫שטענדיג דא ארט מקיים צו זיין דעם ציווי מעלין בקודש‪.‬‬
‫און פון דעד גאולה פונם פרט זאל מען בקרוב זוכה דין צו דעד‬
‫גאולה פון כלל ישראל‪ ,‬און אין דעם אופן פון דעד ערשטער גאולה — במסות‬
‫באותות ובמופתים גר׳ און נאד העכעד — לויט דעם צוזאג‪ :‬כימי צאתך‬
‫מארץ מצרים אראנו נפלאות‪ ,‬אפילו לגבי די נסים פון יציאת מצרים וועט‬
‫עם דין נפלאות‪,‬‬

‫בביאת משיח צדקנו‪ ,‬בקרוב ממש‪.‬‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫מעלין כ ק ו ד ש ‪ :‬כנרמז בלשון מרז״ל זה )ברכות כח‪ ,‬א(‪ ,‬אף שאין זה פירושו‪.‬‬
‫פ ר ט ‪ . .‬כלל‪ :‬להעיר מאגה״ק ם״ד )קה‪ ,‬סע״ב ואילך(‪.‬‬
‫כ י מ י צ א ת ן ‪ . .‬א פ י ל ו ל ג ב י ‪ . .‬נפלאות ‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪ .‬אוה״ת שם‪ .‬ד״ה כי בחםזון‪,‬‬
‫תש״ח‪.‬‬
‫ח ג ו ‪ 1‬פ ט ח כ ש ר ו ש מ ח ‪ :‬כי מצותו במצות — וצ״ל ושמרתם את המצות — יבד׳‬
‫כוסות יין המשמח אלקים ואנשים‪ .‬וראה לקוסי לוי״צ — אגרות )ע׳ קצז( שכשר ר״ת‬
‫במוצא שלל רב לרמז על בירור הניצוצין שהוציאו ישראל ממצרים כמ״ש ואח״כ יצאו‬
‫ברכוש גדול‪ ,‬שמח הו״ע הד׳ כוסות‪ ,‬מוחין דאבא‪ ,‬האימא כמ״ש בפע״ח‪.‬‬
‫‪\0‬ס‪3‬וז לאןזר ו‪1‬ז\‪•.‬‬
‫נועלין בקודש‪ :‬יש מקשין ע״ז מדעת האחרונים ורשאי אדם להורי עצמו‬
‫משררותו אף דיש בה גם קדישה והובאו בשד״ח כללים מ‪ ,‬כלל קצו בסופו( — ושאני התם‬
‫דזזששו שאין ראויים לכך ואיך ישתרר ז ו‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תו־ס‬

‫ב״ה׳ ראש חודש ניסן‪ ,‬ה׳תשל״ה‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בבל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫דעד הויכפונקט פון רעם חודש ניסן — חודש הגאולה — איז דער‬
‫יום־טוב פטח‪ ,‬וואט וועדט באצייכנט אין דעם נוסח התפילה אלם זמן חרותנו‬
‫— ״דער יום־טוב פון אונזער באפרייאונג״‪.‬‬

‫אין פשטות מיינט חרותנו — ״אונזער באפרייאונג״ — די באפרייאונג‬

‫פון רבים‪ ,‬פון אלע יחידים וואם באלאגגען צו אונזער פאלק‪.‬‬

‫מיד זעען אבער אז דעם אויסדתק זמן שמחתנו — אונזער שמחה —‬

‫וואס קומט אין דעם זעלבן נוסח טייטשט דעד אלטער רבי דעם לשון רבים‪,‬‬
‫אז דאס מייגט )אויך(‪ :‬די שמחה פון אידן און די שמחה פון דעם אויבערשטען‪.‬‬

‫דערפון לערנט מעז אויר אפ בנוגע זמן ח ח ת נ ו — לשון רבים — אז‬

‫דאס מיינט )אויר(‪ :‬די באפרייאונג פ ח די אידן פון גלות מצרים׳ און די‬
‫באפרייאונג‪ ,‬כביכול‪ ,‬אויר פון דער שכינה‪ ,‬ווי דאס איז אנגעדייטעט אין די‬
‫ווערטער‪ :‬כהושעת גוי ואלקים )״האסט געהאלפען דעם פאלק און דעם‬
‫אויבערשטען״( כו׳ והוצאתי אתכם )״איד וועל אייך ארויסנעמעך וואס איז(‬
‫גקוב והוצאתי אתכם )ווערט אויך געלייענט אין דעם זין ״איך וועל ארויס־‬
‫גענומען וועדן מיט אייך״(‪ .‬דאס מיינט אויך‪ ,‬אז די באפרייאוגג פון אידן אלם‬
‫פאל? את אויר אלם יחיד איז א דאפעלטע‪ :‬די באפרייאונג פון דעם אידן‬
‫און די באפרייאוגג פ ח דעד שכינה כביבול‪ ,‬פון דעד ג־טלעבקייט וואס איז‬
‫אין יעדן אידן — די נפש האלקית )ג־טלעכע נשמה( וואס זי איז חלק אלוקי‬
‫ממעל ממש‪,‬‬

‫דיה‬ ‫וראה‬ ‫בפסח‪.‬‬ ‫ז מ ר חויכפונקט ‪ . .‬פ ס ח ‪ :‬כ ש מ ו חודש הגאולה — שהייתה‬

‫)ד‪ ,‬א( דגם לר״ח ניסן שייכות מיוחדת ל ר ג ל ו פ ס ח ‪.‬‬
‫מ׳‬ ‫להצ״צ עה״ם החודש ה ז ה‬ ‫אוה״ת‬ ‫וראה‬ ‫פט״ו‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫שמו״ר‬ ‫הגאולה‪:‬‬ ‫חדש‬
‫רםד ואילך^‬
‫טייסשס דעד ‪8‬לסער ר ב י ‪ :‬ל ק ו ״ ת דרושיה לשמע״צ )פח‪ .‬ד‪ .‬פד״ א(‪.‬‬
‫‪ a*n‬פגלד‪,‬‬ ‫כהושעת‪ .‬וראה ד ו ש ' ס ו כ ה פ ״ ו ׳‬ ‫הושענות ד״ה‬ ‫ווערטער‪ :‬ב ס ׳‬ ‫די‬
‫כם‪ ,‬א‪ .‬ד״ה מ ג ה וו תר״ם ב ת ח ל ת ו ‪.‬‬
‫פב‪.‬‬ ‫ל ז ח י ב עי‬ ‫לוייצ‬ ‫לקוטי‬ ‫והוצאתי ‪ . .‬ו ה ו צ א ת י ‪ :‬ראה‬
‫מלשון ושכגתי ב ת ו כ ם )תניא פג״ב וראה שם פי׳׳ז^‬ ‫שנינה‪:‬‬ ‫דער‬
‫חלק ‪ . .‬ממש ‪ :‬תניא רפ״ב׳ וראה סד״ד‪ .‬גדולים מ ע ש ה צדיקים׳ תתו׳ז־‪-‬‬
‫תרסא‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשל״ה‬

‫וואט דאט שפיגעלט זיר אפ׳ און — נאכמער — דאט וועדט דערגרייכם‬
‫ח־רכדעם וואם א איד פירט זיך אין אן אופן פון אמתץ )ודיל עם איז געבויט‬
‫אויף תורת אמת( חרות און רחבות אין ביידע געביטן פון זיץ לעבן‪.‬‬

‫לויט דעם אויטדרוק בנוגע צום כללות פון מענשלימ ל ע מ ‪ :‬טוב‬

‫לשמים וטוב לבריות —‬

‫חדות און רחבות אין די ענינים פון טוב לשמים )בין אדם למקום(‬
‫און חרות און רחבות אין די ענינים פון טוב לבריות )בין אדם לחברו(‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫קלארער צו מאכן דאס אויבנגעזאגטע‪:‬‬

‫דער ענין פון יציאת מצרים און זמן חרותנו האט מערערע אפלערנונגען‬
‫און אנווייזונגען פאר׳ן כלל אידן און פאר יעדן אידן בפרט‪ ,‬אין אלע צייטן‬
‫און אין אלע ערטער‪ ,‬ווי דאס איז אין אלע ענינים פון תורה׳ וואס זי איז‬
‫א נצחיות׳דיגע חורה־הוראה‪.‬‬
‫די הוראה פון יציאת מצרים — וואט מען הייטט אונז דערמאנען יעדן‬
‫טאג — איז‪ ,‬אז יעדער איד דאדף כסדר שטדעבן צו באפרייען ד ך פון גלות‬
‫מצרים און בכלל — פון מצרים׳ פון אלע מצרים וגבולים — באגרענעצוגגען‬
‫— וואט מצירים לישראל‪ ,‬זיי מאכן איינג א אידן! ער קען זיין בעסעד‪,‬‬
‫איידעלער — און ער רירט זיך ניט פץ ארט‪ ,‬היינט ווי נעכטן אץ אייעד געכטן‪.‬‬

‫זעלבטטפארשטענדליך‪ ,‬אז צום אלעם ערשטן קומט דעד ארויטגיין פון‬

‫גלות מצרים ערות הארץ‪ ,‬דער סור מרע )מצות לא תעשה( ועשה טוב )מצות‬
‫עשה( בפועל אין טאג טעגלעכן לעבן׳‬

‫ד ע ר ג ר ״ נ ם ד ו ר כ ד ע ם ‪ :‬ראה סוטה )ט‪ ,‬ב ( ‪ :‬וכן לעגץ הטובה ובתודיה מריס‬

‫)שם יא‪ ,‬א(‪ .‬רש״י עה״ת ס ״ פ בהעלתך‪.‬‬
‫קדושין מ ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫אויסדרוק ‪:‬‬ ‫דעס‬
‫הרחוקים כוי )תניא פ ' לב(‪.‬‬ ‫לבריות ‪ :‬אף‬ ‫וטוב‬
‫תורה־חוראה ‪ :‬ז ח ׳ ע נג‪ ,‬ב‬
‫דערנזאנען יעדן ‪ 8 0‬ג ‪ :‬ביום ובלילה )רמב״ם הל׳ ק״ש פיא ה״ג‪ .‬שו״ע אדה״ז ד״ס‬
‫סז‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫דערסאנען ‪ . .‬ס ס ר ע ב ן ‪ :‬בל׳ התניא רפמ״ז ‪ :‬בכל דור ודור וכל יום ויום חייב‬
‫אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים‪ .‬ועפ׳׳ז מובן הרמב״ם )הל׳ מגד‪ .‬פ‪-‬ז‪,‬‬
‫ה ״ ‪ : 0‬ב ב ל דור ודור חייב אדם ל ה ר א ו ת א״ע כאילו הוא בעצמו יצא ע ת ה משעבוד מצרים‪.‬‬
‫ולהעיר שהדמב״ם מוסיף ג‪-‬כ להראות )אף שיש מביאין נ״א — לראות( — ראד‪ .‬פסחים‬
‫קטז‪ ,‬ב‪ — .‬וכ״כ בשו״ע אדה״ז ם ח ע ״ ב ס ״ ז ; א ב ל ב נ ו ס ח ההגדה ב ה ר מ ב ״ ס ובאדה״ז — ל ר א ו ת ! *‬
‫ראה סידור ש׳ התפלץ )ח׳ ח ‪ :‬פי' מ י ן יצי״מ‪ .‬ובכ״‪.8‬‬ ‫פ ו ן ‪8‬לננ מצרינו נ‬
‫ב״ר פס״ז‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫ע״פ‬ ‫ליטראל‪:‬‬ ‫מצירים‬

‫הביאור בזה — ראה לעיל קר תכד ואילד‪.‬‬ ‫•(‬

 ‫מכתבים כלליים‬ ‫תרסב‬

‫אבער צחאמען דערמיט — איז יעדע מצות עשה וואס ער איז מקיים‬
‫אץ יעדע מצות לא תעשה וואס ער היט אפ איז דא אין דעם דער על פ י דין‬
‫און דער לפנים משורת הדין‪ ,‬וואט איז אויר אן אנזאג פון תורתנו הנצחית‪.‬‬
‫און וויבאלד אז אלע ענינים פון תורה און מצות‪ ,‬טוב אץ קדושה שטאמען‬
‫און זיינען געגעבן געווארען פון דעם אויבערשטען וואס ער איז אין סוף‪,‬‬
‫זיינען זיי אייר אומבאגרענעצט! ווי גוט זיין מצב אין אידישקייט תורה ומצות‬
‫איז — קען זיין — אץ במילא מוז זיין — נאד בעסער און נאד העכער׳ ווי‬
‫דער אנזאג‪ :‬מעלין בקודש‪ .‬אויב ער באמיט זיר ניט‪ ,‬ער הארעוועט ניט צו‬
‫שטייגען העכער‪ ,‬העכער פון זיין הרגל )געוואנהייט — וואט( נעשה טבע‬
‫)פורם און באשטימטע פעסט געשטעלטע ראם( — פעלט בא אים אין דעד‬
‫שלימות פון חרות‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫און דאם איז איינע פון די יםודי־הוראות פון יציאת מצרים — זמן‬
‫ח ר ותנו! די גאולה פון מצרים איז געווען א צווייענדיגע‪ :‬די קערפערלעכע‬
‫באפרייאונג פון אידן פון שעבוד מצרים — צוזאמען מיט דעד גייםטיגער‬
‫באפרייאונג פון דעד אידישער נשמה‪ ,‬ווי געזאגט‪ :‬משכו וקחו לכם‪ ,‬משכו‬
‫ידיכם מעבודה זרה — צוריקציען זיר און אפווארפן עבודה זרה‪,‬‬

‫און ביידע זאכן זיינען געווען אין אן אופן פון ב י ד רמה — חירות אין‬
‫דעד פולער מאט‪,‬‬

‫און ערשט דאמאלס — ארויסגייענדיג פון מצרים — האבן די אידן‬

‫אגגעהויבן צו שטייגען פון טאג צו טאג אלץ העכער און העכער‪ ,‬ביז זיי‬
‫האבן דערגרייכט די העכםטע מדריגה פון חרות ביי קבלת התורה‪ ,‬ווי‬

‫‪ : mm‬ב ״ מ ל׳ ב ‪ .‬ו ב כ ״ מ ‪.‬‬ ‫‪is‬‬

‫מ ע ל י ! כ ק ו ד ש ‪ :‬ברכות כה‪ ,‬א‪ .‬ונכ״מ‪ .‬וראה ד״ה ייגש תרס״ח)המשך תרס״ו ע׳ תצא ואילך(•‪.‬‬
‫יעוד‪.‬‬ ‫ובמכילתא שם‪ .‬תיב״ע‪,‬‬ ‫ש מ ו ת י ב ‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫משכו ‪ . .‬זרה ‪:‬‬

‫*( ה ט ע ם ש צ ו ״ ! ל מ א מ ר ז ה דוקא )אף דהמנין דעליית ה נ ש מ ה ע ״ י ירידתה‬

‫ל מ ט ה מ ב ו א ר ב כ ו ״ כ מ ק ו מ ו ת בדא״ח(‪ ,‬כי יש ב מ א מ ר ז ה מ ה ש ל א ה ו ז כ ר ב ר ו ב ה מ א מ ר י ם ‪:‬‬
‫ב ר ו ב ה מ ק ו מ ו ת מ ב ו א ר דירידת ה נ ש מ ה מ מ ק ו ר ה ‪ ,‬אלקי נ ש מ ח כ ו י ט ה ו ר ה היא‪ ,‬היינו‬
‫א צ י ' כ ו י וכיו״ב‪ ,‬ו ה ע ל י ' ש ל ה ה י א ל מ ע ל ה מ ‪ 8‬צ י ' או שתעלי׳ — ל א ש ת א ב א ב ג ו פ א ד מ ל כ א ;‬
‫ב מ א מ ר הנ״ל ) ו ה מ ש כ ו ב מ א מ ר י ם ש ל א ח ״ ז ( מ ב ו א ר שעליית ה נ ש מ ה ה י א ל פ נ י מ י ו ת ו ע צ מ ו ת‬
‫ש ה ק ד י מ ו ו ה מ ש כ ו ב ד ״ ה א ץ עומרי!‬ ‫בשעה‬ ‫בד״ה‬ ‫בארוכה‬ ‫הצמצום‪ ,‬ומפרש )ראה‬ ‫שלפני‬ ‫אוא״ס ב י ה‬
‫על״‬ ‫צורן‬ ‫)שהיא‬ ‫ועליית הנשמה ע י י ירידתה ל מ ט ה‬ ‫ט ה י ר ו עילאה‬ ‫היא״ ע ל‬ ‫ב ה ה מ ש ך שם( ‪.‬טהורה‬
‫מ ש ר ש ה ו מ ק ו ר ה ) ש ם ע ׳ ת ק ב ואילך(( ה י א ל מ ע ל ה ג ס מ ט ה ״ ע ‪ .‬ו מ ו ה נ ל מ ד ג ם ל ע נ י ! ד ״ מ ע ל י ו‬ ‫למעלה‬
‫‪,‬‬
‫ד א פ ״ ב מ ד ד ״ ם ה ״ ע י ש ו ו צ י ו ו זה‪ .‬ו ר א ה ל ק מ ן ע ׳ ת ר ע ו ‪.‬‬ ‫בקודש־‬
‫תרסג‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשל״ה‬

‫חכמינו ז״ל זאגען‪ :‬חרות על הלוחות — חירות על הלוחות )חירות איז‬

‫געגעבען געווארען אין די לוחות און צוזאמען מיט די לוחות(‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז פונקט ווי דאן בא יציאת מצרים איז געווען ובני ישראל‬
‫יוצאים ביד רמה — אידן גייען ארויס מיט שטאלץ‪ ,‬אזוי זאל דאס זיין אויך‬
‫היינט בא יעדן אידן‪ ,‬אומעטום‪ ,‬איינשטעלן דעם טאג־טעגלעכן לעבן אין אן‬
‫אופן פון פולשטענדיגער תרות‪ ,‬און טאן דאס ב י ד רמה‪ ,‬מיט שטאלץ און מיט‬
‫שמחה‪,‬‬

‫און בקרוב ממש זאלן מיד אלע זוכה זיין צום מצב פון אך טוב לישראל‪,‬‬
‫און — ארויסצוגיין פון איצטיגען גלות׳ בנערינו ובזקנינו גוי בבנינו ובבנותינו‬
‫גו׳ לא תשאר פרסה )מיט אונזערע יונגע און אלטע ‪ . .‬מיט אונזערע זין און‬
‫טעכטער ‪ . .‬מיט אלעם וואט מ׳האט(‪ ,‬און גיין ביד רמה מקבל זיין פני משיח‬
‫צדקנו בגאולה האמתית והשלימה‪.‬‬

‫בכבוד ובברכת חג הפסח — זמן חרותנו —‬

‫כשר ושמח‬

‫ח ר ו ת ‪ . .‬ח י ר ו ת ‪ :‬עירובין נד׳ א״״י‪.‬‬

‫אך ט ו ב לישראל ‪ :‬תחלים עג‪ ,‬א‪.‬‬
‫בנערנ ו ‪ . .‬פ ר ס ה ‪ :‬שמות יו״ד‪ ,‬ם‪) .‬ולהעיר מפע״ח שער חהמ״צ פ״ו סד׳״ד‪,‬‬
‫מה נשתנה(‪ .‬שם‪ ,‬בו‪ .‬ובשמו״ר רפי״ח‪ :‬אפילו ‪ . .‬סלף אווד‪ .‬וראה צוואת הריב״ש )סי׳‬
‫קט — הוצאת קה״ת(׳ כתר ש״ט )םרי״ח( ואור תורה להה״מ ד״ה התורה חסה על ממונם‬
‫של ישראל‪.‬‬

‫ה ט ע ם ש צ ו ״ ! ל ש י ם ע י ר ו ב י ! ) נ ד ‪ ,‬א( ו ל א ל א ב ו ת פ י ו ‪ ,‬ב ש ה ו א ברייתא ) א ב ל ד ״ ש נ ו ח כ מ י ם‬ ‫**(‬

‫בלשו! המשנה״(‪:‬‬

‫שם‬ ‫כמפורש‬ ‫הראשונות‬ ‫בלוחות‬ ‫בעירובי! קאי‬

‫בתית״‪.‬‬ ‫שעוסק‬ ‫חורי! א ל א מי‬ ‫״ ש א י ! לך ב‪1‬‬ ‫כראי'‬ ‫בא‬ ‫ב א ב ו ת שם‬ ‫משא״כ‬
‫ראשונות‬ ‫הלוחות‬ ‫שבירת‬ ‫לאחרי‬ ‫עאכו״כ‬ ‫הזמנים‪,‬‬ ‫בתורה בכל‬ ‫העוסק‬ ‫על‬ ‫שקאי‬ ‫היינו‬
‫)שנשתבחה ת ו ר ה כוי(‪ .‬ו מ ו כ ח ד ה ״ ח י ר ו ת ״ ה מ ד ו ב ר ב א ב ו ת הוא ל מ ס ת ה ר ב ה מ נ ח י ' ‪ .‬ח י ר ו ת י‬
‫שבמירוב׳!‪.‬‬
‫והנה ב ה מ כ ׳ ה ו ב א ה מ ר ז ״ ל על ה מ צ ב שלאחר י צ י ‪ -‬מ ו כ ו י ‪ ,‬ו ב כ ״ ז ה ח י ר ו ת ה י י ת ה ‪:‬‬
‫דוקא(‪.‬‬ ‫ב״חירות״ )ולכ! צ ו ״ ! לעירובי!‬ ‫ועלית‬ ‫דרגא הכי‬ ‫ה ת ו ר ה ״ ‪ .‬והיינו‬ ‫״ביו ויי ‪ . .‬ק ב ל ת‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרםד‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשל״ה‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בבל מקום ומקום‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫בהמשך צום בריוו פון ראש חודש ניסן׳ אין וועלכן עס איז בארירט‬
‫געווארן דער ענין פון זמן חרותנו אין דעם דאפלטן זין‪ :‬די באפרייאונג פון‬
‫אידן און די באפרייאונג פון דעד שכינה‪ ,‬כביכול‪ ,‬ווי דאם ווערט אנגעדייטעט‬
‫אין מערערע פסוקים און מאמרים פון חכמינו ז״ל‪ ,‬אז ווען אידן גייען אין‬
‫גלות׳ גייט די שכינה )אין גלות( מיט זיי )גלו למצרים שכינה עמהן(‪ ,‬און‬
‫דעריבער איז די גאולה אין אן אופן פון גוי ואלקיס )פאלק און ג־ט(‪ ,‬דערביי‬
‫איז אנגעוויזן געווארן ווי אזוי אמת׳ע באפרייאונג דארף זיר אויסדריקן אין‬
‫לעבן אין א כסדרידיגער שטרעבונג צו חרות און רחבות סיי אין די באציאונגען‬
‫פון בין אדם למקום )טוב לשמים( און םיי אין די באציאונגען פון בין אדם‬
‫לחברו )טוב לבריות(‪) ,‬בין אדם לאלקים‪ ,‬בין אדם לגוי(‪,‬‬

‫וועלן מיר זיך דא אפשטעלן אויף א טיפערע נקודה אין דעם‪ ,‬און‬
‫דאס איז‪ ,‬אז אין צוגאב צו חרות און רחבות אין ביידע דערמאנטע געביטן‪,‬‬
‫פאדערט אמת׳ע חרות אז יערער פעולה‪ ,‬סיי א פעולה אין דעם קו פון טוב‬
‫לשמים און סיי א פעולה אין דעם קו — טוב לבריות‪ ,‬זאל איינשליסן אין זיך‬
‫ביידע קוים׳ און אין אך אופן פון אומבאגרענעצקייט און ברייטקייט אין ביידן‪,‬‬

‫— וואט איז‪ ,‬דרך אגב‪ ,‬אויך א שריט אויף צו פארטיפען און פארפאל־‬
‫קאמענען דעם ענין פון אמת׳ער אחדות אין דער גאנצער בריאה — וואט‬
‫דאס איז דאך די אויפגאבע פון א אידן אלס א יחיד און אלם א פאלק‪ :‬גוי‬
‫אחד בארץ לויט דעם אפטייטש א פאלק וואס מאכט )אנטפלעקט( איינהייט‬
‫)אויך( אין ערדישע זאכן‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫גלו < ‪ .‬ע מ ה ! ‪ :‬מגלה כט׳ א‪ .‬ספרי למסעי לה׳ לד )ומסיים‪ :‬לאדום שכינה עמהם‪.‬‬
‫וידוע הדיוק ש ב כ ״ מ ב ד א ״ ח מביא גלו למצרים ו ב ב ״ מ — גלו לבבל‪ ,‬ובכ״מ — גלו לאדום(‪.‬‬
‫יעדעד פעולה ; לכאורה קשה ממ״ש )בצוואת הריב״ש וןבאו״ת להה״מ ד״ה צדיק‬
‫כתמר‪ ,‬אבל ראה שם ד״ה מותר להתגרות דגם צדיק זה עוסק בגמ״ח‪ .‬ויתרה מזו —‬
‫דמתגרים בו כוי־עיי׳־ש‪ .‬וראה זח״א סז‪ ,‬ב‪ .‬ולהעיר גם מהפס״ד )רמב״ם הל׳ תשובה פ״ג‪,‬‬
‫ה״ד( דצריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו הוא וכן כל העולם חציו זכאי‬
‫וחציו כוי עשה מצוד‪ ,‬אחת הרי הכריע א״ע ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם‬
‫תשועה והצלה‪.‬‬
‫ז ע ם אפטייסש ‪ :‬אגה״ק ס״ט‪.‬‬
‫תרםה‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״ה‬

‫ולדוגמא‪ ,‬אנהויבגדיק מיט פסח‪ ,‬זעען מיד‪ ,‬אז ווען א איד גייט פראווען‬
‫דעם סדר אין דעם בעסטן אופן פון טוב לשמים — דורכגעדרונגען מיט‬
‫דאנקבארקייט צום אויבערשטן פאר דעד גאולה׳ אץ לעבט איבער די אייגענע‬
‫גאולה‪ ,‬לויט דעם נוסח אשר גאלנו )אין צוגאב צו( וגאל את אבותינו —‬
‫דארף ער אבער אנהויבן דעם סדר מיט דער הכרזה )אויסרוף( ״כל דכפיך‪,‬‬
‫״כל דצריך׳ גלייך צוציען צום סדר־טיש די אלע וועלכע קענען ניט פראווען‬
‫דעם סדר אליין׳‬

‫נאכמער — דער גאנצער סדר הגדה איז באגרינדעט אויף ״והגדת‬

‫לבנך׳ — דערציילען )און פועל׳ן( אויף א צוריטן‬

‫און לבנך מיעט דאך אלע קינדער‪ ,‬אלע ארבעה בנים׳‬

‫און אויך‪ ,‬לויט דעם פירוש פון חכמינו ז״ל לבניך — אלו התלמידים‪,‬‬
‫מיינט מען דאך אויך דא ניט גאד די אייגענע בנים‪ ,‬גאר יעדן איינעם אויף‬
‫וועמען מ׳קען משפיע זיין און דערנענטערן צו אידישקייט‪.‬‬

‫דאס גלייכן אין צוזאמענהאנג מיט שבועות‪ ,‬זמן מתן תורתנו‪ ,‬וואט‬
‫לויט דעד אויסטייטשוגג פון זמן מרותנו‪ ,‬מיעט דא אויך ביידע זאכן‪ :‬אונזער‬
‫תורד‪.‬׳ וואס דעד אויבערשטער האט אונז געגעבן׳ און תורת הי‪ ,‬וואס דער‬
‫אויבערשטער כביכול אליץ היט אויד אפ תורה ומצוות‪ ,‬ווי דעד מדרש לערנט‬
‫דעם פסוק מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל — אז דאט זיינען‬
‫דבריו‪ ,‬חוקיו ומשפטיו‪ ,‬דברים‪ ,‬חוקים און משפטים — וואס דעד אויבערשטער‬
‫אין דעם ענין פון תלמוד־תורה‪ ,‬וואס תלמוד תורה‬ ‫איז מקיים‪ .‬אזוי אויך‬
‫כנגד כולם‪ ,‬ער לערנט תורת הי‪ ,‬די תורה וואס דעד אויבערשטער איז זיך‬

‫ד ע ם נ ו ס ח ‪ :‬בברכת )שבמקום ברכת( הנסים דחה״פ )רש׳׳י בס׳ האורה‪ .‬אבודרהם(‪.‬‬

‫פסחים קטז‪,‬ב‪.‬‬
‫אין צוג‪8‬ב צו‪ :‬ואדרבא מקדימה לגאל את אבותינו‪.‬‬
‫אנהויבן ז ע ם סדר ‪ :‬קודם ל״והגדת לבנך״ )ובתור הקדמה לזה — שלכן נכלל‬
‫בסימן ״מגיד״(‪.‬‬
‫באגרינדעט ‪ . .‬ו ה ג ד ת ‪ :‬שלכן נקראת המיה )אבודרהם(‪.‬‬
‫ו ה ג ד ת ל ב נ ן ‪ :‬ש מ ו ת יג‪ ,‬ח‪ .‬וראה פרש״י שם יג‪ ,‬ה‪) .‬ובהגדה( שבבן הכי קטן — שאינו‬
‫יודע לשאול — הכתוב מדבר‪ .‬ובידוש׳ פסחים )פ״י‪ ,‬ה״ד( שהוא למטה מבן טיפש‪.‬‬
‫פ ו ע ל י ן ( ‪ . .‬א ו י ף ‪ 8‬צ ו ו י י ט ן ‪ :‬או על עצמו בתור צווייטער וכהפס״ד ד ש ו א ל א״ע‬
‫מה נשתנה ‪ . .‬ואח״כ ע ו נ ת ‪ .‬וראה פדש״י עה״פ זכור את יום השבת )שמות כ‪ ,‬ח(‪ :‬ת נ ו ל ב‬
‫)וידועים דברי הרמב״ם הל׳ חומ״צ רפ״ז )וכםהמ״צ מ״ע קנז( דלמדים זכור דיצי״מ מזה‬
‫דשבת‪ .‬וראה פסחים קיז‪ ,‬ב‪ .‬שמו״ר ס״פ בא‪ .‬מפרשי הרמב״ם שם(‪.‬‬
‫ארבעה ב נ י ם ‪ :‬שכולל כל העולמות )אריז״ל בסידורו ובכ״מ‪ .‬וראה לקוטי לוי״צ‬
‫לזח״א ע' פח(‪.‬‬
‫לבנין — אלו התלמידים‪ :‬דברים ו‪ ,‬ז ובספרי שם )הובא בפרש״י שם(‪.‬‬
‫פ״ל‪ ,‬ס‪.‬‬ ‫דער מדרש לערנט ‪ :‬שמו״ר‬
‫מגיד ‪ . .‬לישראל‪ :‬תהלים קמז‪ ,‬יט‪ .‬ובסידור בפסו׳ץ• !ד״ה זה‪ :‬מגיד ל' המשכה‬
‫ממהות למהות שלא בדרך עילה ועלול‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרסו‬

‫משתעשע מיט איר און קורא כנגדו )לערנט מיט אים( — איז גיט גענוג וואס‬
‫ער לערנט אליין‪ ,‬גאר‪ ,‬ווי דערמאנט‪ .‬עם דארף זיין ושננתם לבניך אלו‬
‫התלמידים‪ .‬גאך מער‪ :‬דער העכסטער אופן אין תלמוד תורה איז תלמוד‬
‫תורה דרבים‪ ,‬און ווען קען ער גוט פארשטיין תורה׳ ווען ער לערנט מיט‬
‫א צווייטן‪ ,‬מתלמידי יותר מכולם‪.‬‬

‫דאס גלייכן אויך אין צוזאמענהאנג מיט סוכות‪ .‬שמיני עצרת און שמחת‬
‫תורה׳ זמן שמחתנו‪ ,‬וואם ווי דערמאנט‪ ,‬מיינט דאם )אויך( די צווייאיגע שמחה‪:‬‬
‫די שמחה פון אידן )מיטן אויבערשטן און מיט דער תורה(‪ ,‬און די שמחה‬
‫פון דעם אויבערשטן און די תורה )מיט אידן( — דארף די דאזיגע שמחה‪,‬‬
‫ווי שמחת יום טוב בכלל‪ ,‬זיין אין אן אופן פון ושמחת בחגך‪ ,‬אתה ובנך ובתך‬
‫ועבדך ואמתך והלוי והגר וחיתום והאלמנה אשר בשעריך‪ ,‬אז די שמחה זאל‬
‫דורכנעמען ניט נאר עם אליין נאד אויך זיין הויזגעזינד‪ ,‬ביז אויך דעם גאנצן‬
‫אדום‪ ,‬ביז אפילו דעם ״פרעמדך און אלע וואם שטייען נאך ״ביים טויער״‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫אזוי אויך אין דעם געביט פון טוב לבריות‪ ,‬ווען איז אין דעם דא‬
‫אמת׳ע חרות‪ ,‬בשעת דאס איז )אויך( טוב לשמים‪ ,‬ווארום אויב די פעולה וואס‬
‫ער טוט בין אדם לחברו איז מצד זיין אייגענעם שכל אדער אייגענעם געפיל‪,‬‬
‫איז דאס באגרענעצט און אפגעמאסטן לויט זיין אייגענעם באשרענקטן שכל‬
‫און באשרענקטן געפיל‪ .‬ער טוט דאס מצד זיין טבע‪ ,‬זיין איינגעפורמטע !אטור‪,‬‬
‫ווי דער עגין איז ארומגעדעדט געווארן בא פארשידענע געלעגנהייטן‪.‬‬

‫און פוגקט ווי דאס איז אין די קוים פון תורה און גמילות חסדים‪ ,‬ווי‬
‫אויבענדערמאנט׳ אזוי איז דאס אויך אין דעם קו פון עבודה זו תפילה‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬זיינען די טעגלעבע תפלות איינגעשטעלט געווארן אויפן ארט‬
‫פון די קרבנות׳ וואם אין פשטות גייט דאס אויף דעם קרבן תמיד‪ ,‬דער טאג־‬

‫מ ש ת ע ש ע מ י ט א י ר ‪ :‬משלי ח‪ ,‬ל‪ .‬תניא קו״א סד״ה דוד זמירות‪ .‬לקו״ת ד״ה זה‪.‬‬
‫סד״ה ויצא‪ ,‬תרס״ו‪ — .‬ולהעיר שבכתוב )שם( ג״כ ב׳ הענינים‪ :‬שעשועים גו׳ לפניו גוי‬
‫את בנ״א‪ .‬וראה סד״ה ואהי' אצלו‪ ,‬תר״ל‪.‬‬
‫ק ו ר א כ נ ג ד ו ‪ :‬תדבא״ר רפי״ח‪ .‬יל״ש איבה רמז תתרלד‪ .‬וראה לקו״ת נצבים סד״ד‪,‬‬
‫כי המצוד‪ ,‬הזאת‪.‬‬
‫ת ל מ ו ד ת ו ר ח ד ר ב י ם ‪ :‬להעיר משו״ע אדה״ז או״ח ספ״נז‪ ,‬ם״ז‪ .‬סק״ו‪ ,‬ס״ד‪ .‬םר״צ‪,‬‬
‫ס״ד‪ .‬הל׳ ת״ת פ״ד‪ ,‬סיד‪.‬‬
‫מ ת ל מ י ד י י ו ת ר מ כ ו ל ם ‪ :‬תענית ז‪ ,‬א‪.‬‬
‫ו ש מ ח ת ‪ . .‬ב ש ע ר י ן ‪ :‬דברים טז‪ ,‬יד‪.‬‬
‫א מ ת י ע ח ר ו ת ‪ . .‬ט ו ב ל ש מ י ם ‪ :‬יתרה מזה בכתר ש״ט )ס״ו‪ .‬ד״ה והדבר( דע״י‬
‫תקריבון אלי מברר ספקות כוי‪.‬‬
‫ב א ג ר ע י ע צ ט א ו ן א פ ג ע מ א ס ט ן ‪ :‬להעיר מד״ד‪ ,‬אשר ברא‪ ,‬תרפ״ט פ״וד ואילך‪.‬‬
‫ת פ ל ו ת ‪ . .‬ק ר ב נ ו ת ‪ . .‬ת מ י ד ‪ :‬ברכות כו׳ ב‪ .‬וגם מוספים‪.‬‬
‫תרם ז‬ ‫י׳׳א ניסן‪ ,‬תשל״ה‬

‫געווארן אין בית המקדש אינדערפרי‬ ‫טעגלעכעד קרבן וואם איז געבראכט‬
‫צוזאמען דערמיט וואט ער איז געווען‬ ‫און פארנאכט‪ .‬דער קרבן תמיד איז‬
‫ג־ט״‪ ,‬האט דאס אבער געדארפט זיין‬ ‫אן עולה‪ .‬כליל ל ה ‪ /‬״איגגאגצן פאר‬
‫און פאראייניקונג פון אלע אידן‪ ,‬דורך‬ ‫א קרבן ציבור‪ ,‬מיט דעד באטייליקונג‬
‫דעם מחצית השקל‪,‬‬
‫ובפרט לויט ווי דערקלערט אין ספרי־מוסר‪ ,‬איז איינער פון די רמזים‬
‫פון מחצית השקל‪ ,‬אז א איד איז א גאנצע זאר נאר ווען ער איז צוזאמען‬
‫מיט א צווייטן אידן‪ .‬דאס ווערט נאד מער אונטערשטראכן דורד דעד הוראה‪,‬‬
‫אז בשעת א איד שטעלט זיד דאוונען‪ ,‬אפילו ביחידות‪ ,‬דארף ער זאגן פארן‬
‫דאוונען‪ :‬הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫וויבאלד אז די גאולה פון איצטיגען גלות וועט זיין כימי צאתך מארץ‬
‫•יצרים‪ ,‬וואס‪ ,‬ווי אויבנגעזאגט‪ ,‬איז דאס געווען אין אן אופן פון כהושעת גוי‬
‫!אלקים‪ ,‬איז דערפון פארשטאנדיג‪ ,‬אז די הנהגה און מדד‪ .‬וואס איז מקרב די‬
‫גאולה — איז די השתדלות און טאן אין ביידע געביטן‪ ,‬אין טוב לשמים‪,‬‬
‫העלפן אויסלייזן שכינתא מגלותא‪ ,‬און אין טוב לבריות‪ ,‬אז קיץ איד זאל חלילה‬
‫ניט פארפאלן ווערן אין גלות‬
‫— דורך דער עבודה אין אלע דריי קוים פון תורה‪ ,‬עבודה וגמילות‬
‫חסדים‪ ,‬מיט אן אמת׳ע חרות‪ ,‬ווי אויבנדערקלערט‪.‬‬
‫ויהי רצון‪ ,‬אז דורכדעם וואם אידן וועלן זיין כולנו כאחד‪ ,‬וועט מען זען‬
‫גלייד בגלוי דעם ברכנו אבינו‪ ,‬און עס וועט גלייד מקויים ווערן ביום ההוא יהי׳‬
‫ה׳ אחד ושמו אחד‪ ,‬דורך דעד עבודה פון גוי אחד בארץ‪ ,‬און — ואלקים מלכי‬
‫מקדם פועל ישועות בקרב הארץ‪ ,‬בגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח‬
‫צדקנו‪.‬‬
‫בכבוד ובברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫פ ש ט ו ת ‪ . .‬ק ר ב ן צ ב ו ר ‪ :‬אבל יש גם תפלת נדבה והיא במקום קרבן יחיד‬

‫)טושו״ע או״ח םק״ז(‪ .‬כן להעיר שתפלת ערבית שכנגד איברים ופרדים שלא נתעכלו‬
‫דקרבים כל הלילה — גם דקדבן יחיד דינם כן‪.‬‬
‫כליל ל ה ' ‪ :‬שמואל א ז׳ ם‪.‬‬
‫בינה לעתים ועוד‪.‬‬ ‫מוסר‪:‬‬ ‫ספרי‬
‫ז א ג ן ‪ . .‬הרני מקבל ‪ . .‬כ מ ו ך ‪ :‬אדה״ז בסידורו )משא״כ בפע״ח ש׳׳ה פ״א‬
‫״שיקבל עליו״(‪ .‬וראה שיחת ל״ג בעומר תש״ח )לקו׳׳וד ח״ג( בזה מהבעש״ט‪ ,‬הה״מ ואדה״ז‪.‬‬
‫כימי ‪ . .‬מצרים ‪ :‬מיכה ז‪ ,‬סו‪ .‬וראה אוה׳׳ת עה״פ )ע״פ הזהר ומד״ר׳ עיי׳׳ש(‬
‫בסופו — דיהיו גפלאות גדולות יותר מביצי״מ‪.‬‬
‫כולנו ‪ . .‬א ב י נ ו ‪ :‬בברכת שים שלום‪ ,‬סיום וחותם כל תפילת עמידה‪ .‬ראה תניא‬
‫פ׳ לב‪.‬‬
‫ביום ‪ . .‬א ח ד ‪ :‬זכרי' יד‪ ,‬ט‪.‬‬
‫ואלקיס ‪ . .‬הארץ ‪ :‬תהלים עד‪ ,‬יב‪ .‬ובב״ר )פס״ו‪ ,‬ג( דמתקן השכר קודם הפעולד*‬
‫מקדם‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרסח‬

‫ב״ה‪ ,‬ראש חודש ניסן‪ ,‬ה׳תשל״ו‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫אשר בכל מקום ומקום‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫ש א ם וברכה!‬
‫דער נאמען בלשת הקודש פת א יום־טוב‪ ,‬אדעד פת א פאסירונג און א‬
‫ואך אין אלגעמיין‪ ,‬וואם איז געגעבן געווארן דודך תורה‪ ,‬אדער איז באשטימט‬
‫געוואדן דודך מנהג ישראל‪ ,‬וואס אויך מנהג ישראל תורה היא — גיט אדוים‬
‫אן עיקד׳דיגען אינהאלט פון דעמ יום־טוב‪ ,‬אדער פון דער זאך‪ ,‬ווי ערקלעדט‬
‫אין מעדערע ערטער‪,‬‬

‫דאס זעלבע בנוגע דעם גאמען חג הפסח — דעד יום טוב פון דעם‬
‫חודש‪ ,‬הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה‪.‬‬
‫אין דעם פאל איז דאס נאך מער אונטערשטראכן דערמיט וואס‪ ,‬אין‬
‫תנ״ך‪ ,‬ווי אויך אין די תפילות וברבות ווערט דער יום טוב אנגערופן ״חג‬
‫המצות״» את פונדעסטוועגן איז אנגענומען און בעיקר פארשפרייט אומעטום‪,‬‬
‫אלס מנהג ישראל‪ ,‬דער נאמען חג הפסח‪ ,‬פסח‪.‬‬

‫נעמענדיג אין אבט‪ ,‬אז דעד יום טוב פסח איז דער ״ראש לדגלים״ —‬
‫דער ר»וי‪8‬ט פון אלע ימים טובים׳ א ת דעד חודש ניסן‪ ,‬ז י ן וועלכען פסח קומט‬
‫פאר את ער איז זיין צענטראלעד פונקט‪ ,‬איז ״ראש חדשים״ — דעד הויפט‬

‫ראש חודש ג י ס ן ‪ :‬חל ב י ו ם שהל בו )יום הא׳ ד(פסח‪ ,‬יום יצי״מ‪.‬‬

‫מנהג ישראל תודה היא ‪ :‬ראה תוד׳׳ה נ פ ס ל מ נ ח ו ת כ‪ ,‬ב‪ .‬ירושלמי י ב מ ו ת רפי״ב‪.‬‬
‫ר מ ב ״ ם הלי מ מ ר י ם פ״א ה״ב‪.‬‬
‫מערערע ער מער ‪ :‬ר א ה ‪ :‬תניא ח״ב ם ״ א ‪ :‬ופי׳ הבעש״ס כ ר ‪ .‬אור ת ו ר ה ס״פ בראשית‪.‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫חג המצות ‪ :‬כן נקרא ב כ ל התורה‪ ,‬ואנו קורין א ו ת ו פ ס ח — כי השי״ת מ ס פ ר‬
‫שבחן של ישראל שלא ה ת מ ה מ ה ו ולא אמרו היאך נצא למדבר ואנו מספרים שבחו של‬
‫השי״ת א ש ר פ ס ח גו׳ )קדושת לוי‪ ,‬פ ׳ בא(‪ .‬וי׳׳א שהנהיגו ה ש פ חה״פ — זכר למקדש‬
‫)עטרת זקנים(‪ ,‬אבל ראה ש מ ו ת )לד‪ ,‬כ ה ( ‪ :‬זבח חג ה פ ס ת — ובת״א שם )אלא שבתיב״ע‬
‫)ולא מ ש מ ע כן דעת רש״י כיון שלא פירש כלום( ש ם ‪ :‬תרבי נ נ ס ת פ י ס ח א • ( ‪ ,‬ובת״י‬
‫ש ם ‪ :‬יו״ט קדמיא דפסחא‪ .‬ולהעיר דברמב׳׳ם וכו׳ השם הוא ״ ה ל כ ו ת חמץ ומצה״‪ ,‬אבל‬
‫כטושו״ע וכו׳ — ‪ ,‬ה ל כ ו ת פסח״‪.‬‬
‫ראש לדגלים ‪ :‬ד״ה ד‪ ,‬א‪ .‬וראה דש״י שם ד״ה רגל ‪ ,‬ה נ כ נ ס באחד בניסן״‪.‬‬
‫ראש ח ד ש י ם ‪ :‬בא יב‪ ,‬א‪ .‬וראה ד״ה החדש ת ר כ ״ ו פ״ר ופ״ס — ושם מזח״ב ע‪ ,‬א‪.‬‬
‫אוה״ת שם‪.‬‬
‫ראש חדשים ‪ — :‬סתם‪ ,‬וגם ראשון לחרשי השנה )נת׳ בד״ה החודש הזה —‬
‫ה׳ש״ח>‬

‫‪ .‬ח ל ב חגי״‬ ‫מתרגמ קרא‬ ‫נן‬ ‫אלא שצ״ע וחיפוש הזוהי גירסא הנכונה‪ ,‬שהרי‬ ‫•(‬
‫בג‪ ,‬יח( וכאן כ ת ו ב ‪ .‬ז ב ח חג הפסח״‪.‬‬ ‫)סשפסיס‬
‫תרםט‬ ‫ר״ח גיסן‪ ,‬תשל״ו‬

‫פון אלע חדשים — אונטעדשטרייכט דאט נא ך מער די באדייטונג און אינהאלט‬

‫פון דעם נאמען ׳״פסח״ פאר אלע ימים טובים און פאר דעם גאבצען יאר‪.‬‬

‫ובפרט אז מיד האבן דעם אנזאג צו דערמאנען יציאת מצרים‪ ,‬וואס איז‬
‫די נקודה פון זמן־זזירותנו — פסח‪ ,‬יעדן טאג‪ ,‬און סיי באטאג און סיי גאנאבט‪,‬‬

‫איז פון דעם פארשטאנדיג‪ ,‬אז דעד יום טוב אץ במילא אויר זיק נאמען‬
‫פסח איז פון גרויסער וויכטיקייט פאר יעדן אידן און יעדן טאג‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫•‬
‫דעד טייטש פון דעם ווארט ׳״פסח״ איז‪ ,‬ווי עס ווערט געזאגט אין תודה‪:‬‬
‫ופסח הוי׳ — דעד אויבערשטעד וועט ‪8‬ריבערשפרינגען‪,‬‬
‫און ווי דאס ווערט נאד דייטלעבער עדקלערט אין רש״י! פסח על שס‬
‫הדילוג ‪ . . .‬ואתם עשו כל עבודותיו ‪ . . .‬דרך דילוג וקפיצה — ״פסח״ אויפן‬
‫נאמען פון דעם אריבערשפרינגען ‪ . . .‬און איר זאלט טאן אלע זיינע עבודות‬
‫)פון קרבן פסח( אין אן אופן פון אריבערשפרינגען און שפרעגען‪.‬‬

‫שפריגגען און‬ ‫מיט‬ ‫דדקא‬ ‫פארבונדן‬ ‫מצרים‬ ‫יציאת‬ ‫איז‬ ‫פארוואס‬

‫איבעדשפרינגען ז‬

‫איינע פון די ערקלערונגען איז‪:‬‬

‫יציאת מצרים קומט נאד ג א ת מצרים — אלם אויסלייזובג און אדויסגיין‬

‫פון מצרים‪.‬‬

‫במשך פון פילע דורות האבן אידן געלעבט אין מצרים‪ ,‬ביז ד י זיינען‬
‫ג ע ^ מ צו א צושטאנד פון עבדות )קנעכטשאפט(‪ ,‬און די עבדות האט‬
‫דערגרייכט אזא מאס‪ ,‬אז‪ .‬ווי חכמינו ז״ל דערציילן‪ ,‬דינעז געוועז אידן‬
‫וואס האבן ניט געוואלט ארויסגיין פון מצרים — אזוי פארזונקען איז מען‬
‫געווען אין קנעכטשאפט‪.‬‬

‫מצדים‪ ,‬אין יענע צייטן‪ ,‬איז געווען דאס העכסט אנטוויקלטע לאבד אין‬

‫‪,‬תחלת״ וכיו׳׳ב( בעטרת‬ ‫נ ‪ 8‬ן נ ו ע ר ‪ :‬ובפרט ע״פ פירוש הדיוק ‪,‬ראש״ )ולא‬
‫ראש בתחלתו‪.‬‬
‫דערנזאנען ‪ . .‬ב‪8‬נ‪8‬כס ‪ :‬ברכות יב‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הלי ק״ש פ״א ה״ג‪ .‬שויע אדה״ז‬
‫או״ח ר״ס סז‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ס ״ ט ש ‪ . .‬פ ס ח ‪ :‬ע״ס קבלה‪ :‬ג׳ טעמים )אופנים( — ‪ ,‬פ ה סח״ »סעם ד׳ לפי שפסה‬
‫לשון דילוג״ )סי׳ האריז״ל‪ .‬ועוד(‪ .‬וראה ליקוטי לוי יצחק לזח״ג אחרי )רעח ואילך>‬
‫ופסח ה ו ״ ‪ :‬בא יב‪ ,‬כג‪ .‬וראה טעם ד הנ״ל‪.‬‬
‫רש״׳ ‪ :‬בא יב‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫אין‬
‫מ״ה‪.‬‬ ‫דילוג וקפיצה‪ :‬חילוקם ע״ד ההלכה וע״ד החסידות ראה‪ :‬אהלות פ״ח‬
‫וירושלמי ב מ ה פ״ר‪ .‬ה״ב‪ .‬לקו״ת שה״ש טו‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת שם‪.‬‬
‫חכמינו ז״ל ד ע ר צ ״ ל ע ן ‪ :‬שמו״ר פי״ד׳ ג‪ .‬תנחומא וארא סי׳׳ד‪ .‬ועוד )הובא בדש׳׳י‬
‫בא י‪ ,‬ככ(‪.‬‬
‫העכסט ‪8‬נטוויקעל‪0‬ע ‪ :‬ראד‪ .‬מרז״ל ע״ד חכמת מצרים )מ״א ה‪ .‬יו״ד>‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫עתר‬

‫דעד זזינזיבט פון וויסנשאפט‪ ,‬טעכנאלאגיע‪ ,‬פילאזאפיע א‪ .‬ז‪ .‬וו‪ — .‬די אלע‬
‫זאכן וואט די וועלט ת פ ט אן ״קולטור״ און ״ציוויליזאציע״‪,‬‬

‫זי האט געהערשט איבער דער גאנצער וועלט —‬

‫אבער צוזאמען דערמיט איז דאם לאנד געווען איינגעזונקען אין דעד‬
‫טיפסטער מאראלישער געפאלנקייט‪ ,‬ווי באוואוסט פון פארשידענע מקורות‪,‬‬
‫ביז אז זי ווערט אנגערופן ערות הארץ‪.‬‬

‫און פון אט דעם גלות מצרים — און מצרים בכלל — האבן אידן‬
‫געדארפט באפרייען זיך און ארויםגיין ביד רמה‪ ,‬פולקאמעגע פרייהייט‪ ,‬סיי‬
‫פיזיש סיי גייסטיג‪,‬‬

‫און גלייך גאכדעם — אין א גאר קורצע צייט — דערהייבן זיד צו דער‬
‫העכסטער גייםטיגער מדריגה — צו באקומען די תורה‪,‬‬

‫וואס דאם אי ז געווען דער ציל פון יציאת מצרים‪ ,‬ווי די תורה זאגט‪:‬‬
‫בהוציאך את העם ממצרים תעבדו! את האלקים על ההר הזה — )לער‬
‫אויבערשטער האט געזאגט צו משד״•ן( ווען דו וועסט ארויספירן דעם פאלק‬
‫פון מצרים‪ ,‬וועט איר דינען דעם אויבערשטן אויף דעם בארג )סיני(‪ ,‬מקבל‬
‫זיין תורה מיט אלע אירע מצוות‪ ,‬אנהייבענדיג פון די עשרת הדברות‪,‬‬

‫וואס די ערשטע דברות זיינען אנכי ה׳ אלקיך און לא יהי׳ לך אלקים‬

‫אוזרים — אז דער אויבערשטער איז איינער און איינציגער ג־ט‪ ,‬און עס‬
‫קאן גאר ניט זיין קיץ אלקים אחרים‪:‬‬

‫און דער צענטער געבאט איז לא תחמוד גו׳ וכל אשר לרעך — )ניט‬
‫נאר מ׳טאר ניט צונעמען עפעס וואס איז יענעמס‪ ,‬נאד( מ׳טאר אפילו ניט‬
‫גלוסטן דערצו —‬

‫—‬ ‫ג ע ה ע ר ש ט ‪ . .‬וועלט ‪ :‬מ כ י ל ת א כשלה יד‪ ,‬ה‪ .‬זח׳׳ב ו‪ ,‬א‪) .‬ומגילה יא‪ ,‬א‬
‫שלשה מ ל כ ו כוי — י״ל ד ש א נ י פרעה דלא מלך אלא לכבודם של ישראל‪ ,‬ראד‪,‬‬
‫זת׳׳ב )יז‪ ,‬א(‪ ,‬או משום דלא כתיב להדיא שמלך בכל העולם‪ ,‬וע״ד תום׳ שם(‪.‬‬
‫ד ‪ 8‬ס ל»נד ‪ . .‬ט י פ ס ט ע ד ‪ :‬יותר מכל הארצות )ואפילו מארץ כגען — ר א ה תו״כ‬
‫אחרי יה‪ ,‬ג ובפרש״י ורמב״ן שם‪ .‬ומש״כ ברא׳׳ם שם וכוי‪ ,‬אולי י״ל דבנען גהקלקלו‬
‫לאחר זמן גלות מצרים(‪.‬‬
‫ערות הארץ ‪ :‬מקץ מב‪ ,‬יב‪ .‬ראה ערכי הכיגוים לבעהמ״ס סה״ד מע׳ ערוד‪.,‬‬
‫ביד רתה ‪ :‬בשלח יד‪ ,‬ח‪.‬‬
‫ב ה ו צ י א ן ‪ . .‬ה ז ה ‪ :‬שמות ג‪ ,‬יב‪ .‬ובפרש׳׳י שם שבזכות תעבדון גו׳ נגאלו‪.‬‬
‫אנכי ‪ . .‬לרעד ‪ :‬יתרו כ‪ ,‬ב־יד‪ .‬ולהעיר ממרז״ל שבעשה״ד גכללה כל התורה כולה‪.‬‬
‫נים גל ו ט ס ו ‪ :‬דג״ז אסור מה׳׳ת‪ ,‬ואדרבא זהו עיקר המצוד‪) ,‬ראב״ע‪ ,‬בחיי ועוד(‪,‬‬
‫אלא שנגמר העבירה שאז עובר על הלאו‪ :‬משעה שנפתר‪ .‬בלבו — עובר בלא תתאוה‬
‫)שנאמר בדברות האחרונות(‪ ,‬וכשלקה החפץ עובר גם בלא תחמוד — אדה׳׳ז בשו״ע הל׳‬
‫גזילה ס׳׳ה‪ ,‬מרמב״ם שם פ׳׳א ה״י־יב‪ ,‬טושו׳׳ע חו״מ סשנ׳׳ס ס׳׳י־יב — והוא ממכילתא‬
‫עה״פ‪ ,‬זח׳׳ג רם* א )ומשם בארה לשקו״ס דהסמ׳׳ע שם ס׳׳ק יח(‪ .‬וי״א אשר גם בלא‬
‫לקח החפץ עובר גם בלא תחמוד )ראה הדעות כזה — שד״ח כללים מע׳ לא תחמוד‪,‬‬
‫תו״ש עד‪.‬״פ> ואכ׳׳מ‪.‬‬
‫תרעא‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשל״ו‬

‫וואס אין די דאזיקע צוו״ נקודות — אחדות הבורא און די העכסטע‬

‫מדריגה אין די באציאוגגען בין אדם לחברו ליגט דעד פולשטענדיגער און‬
‫אבסאאטעד קעגנזאץ צו‪ ,‬להבדיל‪ ,‬דעד אזוי־גערופענער ״קולטור״ פון מצרים‬
‫)דאמאלס‪ ,‬און פון אלע צייטן(‪.‬‬
‫דערפון איז קלאר‪ ,‬אז ארויסגיץ פון אזא עקסטרעמען מצב פון גלות‬
‫מצרים ביז צו דערגרייס דעם קעגען עקסטדעם פון חירות — אמת׳ע )און‬
‫אויך אינערלעבע( באפרייאוגג — ביז צו מקבל דין די תורה מיט דעד‬
‫פולסטער גרייטקייט פון נעשה )און דערנאך( ונשמע‪ ,‬ד‪ .‬ר‪ -‬אז מ׳געמט אן דעם‬
‫אויבערשטנ׳ס תורה און מצוות נאד איידער מ׳פארשטייט ד י אין ד ע ר פולסטער‬
‫מאס — מוז דערביי דין זמץ עס איז געדוען דעד גרעסטער ״שפרונג״ וואט‬
‫קען דין‪ ,‬פסח־דרך דילוג וקפיצה‪.‬‬
‫און דאס איז געווען גאך זייענדיג אין מצרים‪ :‬ראש חודש גיסן האט‬
‫דעד אויבערשטער געהייסן זאגן צו כל עדת ישראל )אלע אידן( וועגן פסח‬
‫מיט אלע פרטים‪ ,‬איינגעשלאסן‪ ,‬ווי געבראכט פריער‪ ,‬אז כל עבודותיו זאלן‬
‫זיץ דרד דילוג וקפיצה‪.‬‬
‫ביז אז אין דעד נאכט פון פסח חמשה עשר בגיסן‪ ,‬איז ופסח הוי׳‬
‫און דעד אויבערשטער בכבודו ובעצמו האט זיך אנטפלעקט צו די נאד‬
‫דיענדיג אין מצרים‪ ,‬און האט ד י אויסגעלייזט מעבדות לחירות‪.‬‬

‫אין דערויף באשטייט אויך דער גרונט־געדאנק פון אידן און אידישקייט‬
‫אין אלע צייטן און אין אלע ערטער‪ :‬כאטש מ׳געפינט זיד אין גלות‪ ,‬גלות‬
‫אין א גשמיות׳דיגע וועלט‪ ,‬און צום טייל אויך א חומריות׳דיגע )פארגרעבטע(‪,‬‬
‫און מ׳איז ״מעט מכל העמים״ אין כמות‪:‬‬
‫אזוי אויר אין פרעזעגלעכן לעבן‪ ,‬איז די צייט וואס מ׳גיט אפ אויף‬
‫גשמיות׳דיגע זאכן )עסן‪ ,‬טרינקען‪ ,‬שלאפן‪ ,‬פרנסה וכוי( — מער אין כמות‬
‫ווי די צייט וואס מ׳גיט אפ אויף דוחגיות׳דיגע ענינים‪ :‬תורה תפילה און‬
‫מצוות —‬

‫ווערט אבער דערווארט פון יעדן אידן‪ ,‬אז ער זאל ארויסגיין פון אלע‬
‫ענינים פון גלות און אריבערשפרינגען און צוקומען צו אן אמת׳ער חירות‪,‬‬
‫צו דעד תעכםטער שטופע פון גאולה‪ ,‬אפילז ווען אויסערלעך איז ער נאד‬
‫אין גלות‪,‬‬

‫נעשה ‪ . .‬ו נ ש מ ע ‪ :‬משפטים כד‪ ,‬ז‪ .‬שבת סח‪ ,‬סע׳׳א‪.‬‬

‫בכבודו ו ב ע צ מ ו ‪) :‬כן הוא בסי׳ האריז״ל )בהגש״פ(‪ ,‬אבודרהם‪ ,‬ז״פ‪ ,‬סי׳ של״ה‪ ,‬יעבץ(‬
‫— מלכות יאין סוף ועצמות דא״ם שלפני הצמצום )כתבי כ״ק אדמו״ר נ״ע(‪.‬‬
‫מעט מ נ ל העמים ‪ :‬ואתחנן ז‪ ,‬ז‪.‬‬
 ‫מכתבים כלליים‬ ‫תערב‬

‫אמ יעדער איינער אוץ אייגע‪,‬האט די פארזיכערונג‪ ,‬אז מ׳האט זיי געגעבן‬
‫די נויטיגע כוחות צו מאכן דעם שפרונג און איבערשפרוגג — כוחות וואט‬
‫דעו־ אויבערשטער בכבודו ובעצמו גיט‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫די אויבנדערמאנטע אפלערנונג איז‪ ,‬ווי געזאגט‪ ,‬סיי ווען עס איז‬

‫״טאג׳י׳ און סיי ווען עם איז ״נאכט״ — סיי פאר דעם וואט געפינט זיך אין דעם‬
‫מצב פון אמת׳ער ליבטיקייט‪ ,‬און סיי פאר דעם וואט‪ ,‬צוליב פארשידענע‬
‫סיבות‪ ,‬געפיגט ער זיך נאד אין א מצב פון פארטונקלקייט‪.‬‬

‫אין דעש ערשטן פאל‪ ,‬דערמאנט פסח׳ און מאנט‪ ,‬אז אפילו ווען‬
‫מ׳געפינט זיך אויף א גאד ליכטיגער שטופע‪ ,‬טאד מען ניט בלייבן שטיין‬
‫אויף אן ארט‪ ,‬נאר מ׳דארף גיין העכער ביז אין אן אופן פמ שפרינגען צו א‬
‫נאך העכערע שטופע‪ .‬און דער וואס געפינט זיך אין א גאנץ נידעדיגע‬
‫מדריגה‪ ,‬וועדט געפאדערט ניט צו בלייבן אין דעם מצב אפילו א רגע‪,‬‬
‫נאר גליין־ ארויפשפרינגען פדן זיין מצב‪ ,‬דערגרייכן צו גאולה און אמת׳ע‬
‫חירות‪.‬‬

‫און בא ביידען — און בא די אלע וואס זיינען צווישען די ביידע‬

‫מדריגות — וועד ט דאט דערגרייכט דורך תעבדון האלקים על ההר הזה‪ ,‬ח ר ך‬
‫נעשה ונשמע‪ ,‬דורך לערגען תורה און מקיים זיין די מצוות אין טאג טעגלעבן‬
‫לעבן‪ .‬אץ‪ ,‬ווי געזאגט‪ ,‬האט יעדערער אין דעם חילף פץ דעם אויבערשטן‬
‫— וואס ער איז פועל ישועות בקרב הארץ — ער טוט אויף ישועות אין‬
‫דעם ארץ — )און — אינווייניג פון ערדישן מצב(‪.‬‬

‫«‬ ‫«‬ ‫*‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז דער ״פסח‪ ,‬דילוג וקפיצה״ זאל דורכגעפירט ו ו ע ה און‬
‫אויםגעפירט ווערן אין א מצב פון חירות‪ ,‬וואט חירות שליטט איץ באפרייאונג‬
‫פון אלע זאכן וואס שטערן צום אויטפירן דעם תכלית פון מענטשליכען לעבן‪,‬‬

‫עס זאל דין א לעבן ווי עס באדארף צו זיין‪ ,‬א לעבן אין איינקלאגג‬
‫מיט דעד ג־טלעכער כוונה‪,‬‬
‫און דער חירות פון יעדערן אלט פרט‪ ,‬גאולה הפרטית גאך דיעגדיג‬

‫ה‪8‬ס די ‪ 8 9‬ר ז י כ ע ר ו נ ג ‪ :‬כהודעת חד׳ל ) כ מ ד ב י ר פי״ב‪ ,‬ג( שאינו מ ב ק ש אלא לפי בחן‪.‬‬
‫מאד סען ניט ב ל י י ב ן ‪ :‬כי צ״ל דוקא כדבעי לי׳ למיעבד ) כ ת ו ב ו ת סז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫אפילו ‪ 8‬ר ג ע ‪ :‬להעיר שביצי׳׳מ לא עכבן המקום כ ה ר ף עין )מכילתא הובא בפרש״י‬
‫י‪ ,3‬פ א >‬ ‫בא‬
‫פועל ‪ . .‬הארץ ‪ :‬תהלים עד‪ ,‬יב‪.‬‬
‫און — א י נ ו ו ״ נ י ג ‪ :‬ראה רש״י וארא ח‪ ,‬יח‪.‬‬
‫גאולה הפרסית ‪ :‬ראה אגה״ק ס׳׳ד‪.‬‬
‫תרעג‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשל״ו‬

‫אין גלות‪ ,‬וועט צואיילן די פארווירקליכונג פץ חירות פון ‪8‬לע אידן אומעטום‪,‬‬
‫און ברענגען די ערפילונג פץ דעד הבטחה‪ :‬תרוממנה ק ת ו ת צדיק — עשר‬
‫קרנות ם״ קרן מלד המשיח כר — די גאולה האמתית והשלימה על ידי‬
‫משיח צדקנו ובקרוב ממש‪.‬‬

‫בברכה לחג הפפח כשר ושמח‬

‫בהוצאת‬ ‫—‬ ‫שה‬ ‫)סי׳‬ ‫ש׳׳ט‬ ‫כתי‬ ‫וראה‬ ‫תהלים עד״ יא‪.‬‬ ‫צדיק ‪:‬‬ ‫קרנות‬ ‫תרוממנה‬
‫קהת>‬
‫לישעי׳‬ ‫אוה׳׳ת‬ ‫ב(‪.‬‬ ‫)יט‪,‬‬ ‫שמיני‬ ‫לקו׳׳ת‬ ‫ס‪ ,‬א‪.‬‬ ‫חולין‬ ‫לע‪-‬י‬ ‫רשב׳׳א‬ ‫דאה‬ ‫קרנות‪:‬‬
‫)ע׳ קלו ואילך(‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫תהלים‬ ‫מדרש‬ ‫המשיח ‪:‬‬ ‫משר ‪ . .‬מ ל ן‬
 ‫מכתבים כלליים‬ ‫עדרת‬

‫ב״ה‪ ,‬ראש חזדש ניסן‪ ,‬ה׳תשל״ז‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יהיו‬

‫שלום וברכה!‬

‫ראש־חודש ניסן‪ ,‬דער ערשטער טאג פ ת חודש הגאולה‪ ,‬און — אין‬

‫דעד וועכענטליכער קביעות — אויך דער ערשטער טאג פון פסח‪ ,‬זמן חרוועו‪.‬‬
‫איז דעד טאג ווען אידן זיינען אנגעזאגט געווארן‪ ,‬אז מ׳האלט שוין ב א יציאת‬
‫מצרים און אויך — באשטימט דעם טאג פון ד ע ר יציאה וגאולה <דעם‬
‫פופצענטען טאג אין דוודש( — און אלם צוגרייטונג דערצו‪ ,‬באקומען די מצוות‬
‫פ ת קרבן פסח‪ ,‬מצה און מרור און אלע אנווייזונגען א ת צוגרייטוגגען צו דעד‬
‫גאולה ממצרים‪.‬‬

‫ר א ש חודש ‪ . .‬פ ס ח ‪ :‬להעיר ממכילתא )הובא בפרש״י שמית יב‪ ,‬כח( דמכיון‬
‫שקבלו עליהם מעלה עליהם כאילו עשו )אבל מדייק רש״י נור״ח — ולא בר״זו(‪.‬‬
‫ר א ש ח ו ד ש ‪ • .‬א נ ג ע ז א ג ט ‪ :‬דאף שהראהו הלבגה ״עם חשכה״ )רש״י שם יב‪p ,‬‬
‫— כיון שקדש אותו היום לר״ח‪ ,‬עכצ״ל שלדינא עדיין יום הוא )צפע״ג‪ :‬מהד״ת‬
‫כז‪ ,‬ב עה״ת בא יב‪ ,‬ב(‪ .‬ועפ׳׳ז יומתק דשינה רש״י מל׳ המכיייתא ותנחומא ״בלילה״‪.‬‬
‫וכתב ״עם השכה״‪ — .‬ולהעיר דלהרמב׳׳ם ריש הל׳ קדה״ח הראהו במראה הנבואה‬
‫)נתבאר בצפע״נ שם(‪ — .‬ולהעיר מהשקו״ט באחרונים ע״ד זנין מולד הלבנה בחדש‬
‫וזתוא )נסמנו בתו״ש בא יב‪ ,‬ב ס״ק כז(‪.‬‬
‫הגאולה ‪ :‬שמו״ר פט״ו‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫חודש‬
‫וגם לבנ״י נאמר בר״ח )פסחים ו‪ ,‬ב תוד׳׳ה ממאי( *‪.‬‬ ‫ט א ג ווען ‪ . .‬א נ ג ע ז א ג ט ‪:‬‬
‫ד כ ״ ז הי׳ בר״ח ובל׳ רש״י )ממכילתא( דברי ה י ו ם בר״ח‬ ‫אנגעזאגט ‪ . .‬ממצרים ‪:‬‬
‫שיקחוהו מ ׳ )יב‪ ,‬ג(־*‪.‬‬
‫דקיימא סיהרא באשלמותא )ראה זח״א קנ‪ ,‬רע״א‪ .‬שמו״ר‬ ‫חודש‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫פופצענטן‬
‫פט״ו‪ ,‬כו(‪.‬‬
‫צ ו ג ר ״ ט ת ג דערצו ‪ :‬ראה שמו״ר )פט״ו‪ ,‬ג( דגם ״אל משה ואל אהרן״ שבתחלת‬
‫הציווי הוא הכנה )זכות( להגאולה‪ — .‬שייכות ״ראש חדשים ראשון היא גו׳״ לגאולה‬
‫— ראה ד״ה החודש הזה תרכ״ו ס״ו ואילך‪ .‬ד״ה החודש הזה‪ ,‬ה׳ש״ת‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬

‫ה ו ס פ ה לאחר ז מ ! ‪:‬‬
‫גאולה‬ ‫*( והיינו שהי׳ אן דבור )עכ״פ( — או דגם דבור )דקביעת חודש( של‬
‫כבשמו״ר )פט״ו‪ ,‬יא(‪ .‬וראה הערה שלאח׳׳ז‪.‬‬
‫״ י ( החידוש בזה ע״ז שהובא בההערה שלפנ״ז מתוס׳ פסחים ‪ :‬בתוס־ פסחים י״א‬
‫— ד״י — דרק קדה״ח נאמר אז ] ו א ז ניחא ב פ ש ש ״ מ ‪ ,‬שהרי ״הזה״ פירושו שבעת‬
‫אמירתו ״זה״ ~ הראה לו באצבע‪ .‬ומתרץ רש״י שעכ״פ הי׳ זה סמוך »עם חשכה״[‪.‬‬
‫ועפ״ז כיון ש א ח ״ נ גאמר דברו גו‪ -‬בעשור — ״ולא הי׳ מדבר עמו אלא ב י ו ם ״‬
‫עכצ׳׳ל שאמירה זו הייתה לאחר ר״ח‪ .‬וראה רש״י שבהעדר‪ .‬א‪ .‬וברש״י כאן חידוש‬
‫גדול שכל פרשה זו נאמרה וגם ל ב נ ״ ׳ בר״ח‪ ,‬הייגו קודם שהראה לו •‬
‫תרעה‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשל״ז‬

‫תורה האט אויר באשטימט דעם טאג פון ראש חודש ניסן אלם ראש השנה‬
‫למלכים ולרגלים‪ ,‬וואס מ׳קען זאגן אז דאט איז אויך פ א ר ם נ ד ן מיט דעם‬
‫אין דעם חודש זיינען אידן געבארן געווארן אלם א פאלק׳ און ראש חודש‬
‫האט דעד אויבערשטער זיי אנגעזאגט וועגן דעט און מבטיח געווען דאט —‬
‫א פאלק וואס איז א ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״‪ ,‬מלוכה און קדושה‪ ,‬און זיי גייען‬
‫צוזאמען‪ :‬זיין א כהן און עבד מלד — פון אויבערשטן — דורך מקיים זיין זיינע‬
‫מצוות און — עבד מלך מלך! אריינברייגגען אין דעד וואכעדיקייט פון וועלט‬
‫— הייליקייט‪ ,‬מקרא קודש — רגלים‪.‬‬

‫דער גביא יחזקאל פארגלייכט דעם ארויםגיין פון אידישן פאלק פון‬
‫מצרים צום געבורט פון א קיגד‪ ,‬וואט באלד נאד דער געבורמ הויבט זיך‬
‫אן דאט האדעווען פונם קינד און דין אנטוויקלונג — די קערפערליכע און‬
‫די גייסטיגע‪ ,‬וואס לייגט דעם יסוד פאר דעם גאנצן לעבן‪.‬‬

‫דער געבורט פון אידישן פאלק — דער ארויסגיין פון מצרים‬

‫קערפערליד און גייסטיג און די ענטשפרעכענדע אנטוויקלוגג נאכדעם —‬
‫איז געווען פארבונדן מיט אויםערגעודיגלעכע שוועריקייטן‪ ,‬ווייל מצרים איז‬
‫אין יענער צייט געווען די שטארקסטע און אנטוויקלטםטע לאנד אין אלע‬
‫געביטן פון מאכט‪ ,‬וויסנשאפט אד״ג‪ ,‬אבער צוגלייד אויך די נידעריקסטע‬
‫אין מוסר און אמונה‪ .‬אין מאראלישער אויפפירונג אדן באציאונג צו מענטשן‬
‫איז מצרים דאמאלם געשטאנען אויף דעם נידעריקסטן ארט פון געפאלנקייט‬
‫און זייער אמונה איז געווען די נידעריקטטע שטופע פון עבודה זרה‪.‬‬

‫גאך הונדערטער יארן פון פיזישער און גייסטיגער פארשלאפונג אין‬

‫מצרים‪ ,‬האבן אידן געדארפט זיד אינגאנצן איבערשטעלן — און אין א גאר‬
‫קורצע צייט — ביז צום אנדערן עקסטרעם‪ ,‬להבדיל‪ ,‬צו זיץ גרייט און‬
‫ראוי )פאסעגד( צו באקומען די תורה ביים בארג סיגי און דערגרייכן די‬
‫העבםטע מדרגה סיי אין אמונה‪ ,‬אין הוי׳ אחד‪ ,‬און םיי אין די באציאדנגען‬

‫נ י ס ! ‪ . .‬א י ז ן ‪ :‬להעיר מאו״ת להה״מ ד״ה החודש הזה לכם‪.‬‬

‫ר א ש ה ע ו נ ה ל מ ל כ י ם ו ל ר ג ל י ם ‪ :‬ר״ה בתחלתה‪.‬‬
‫ל מ ל כ י ם ו ל ר ג ל י ם ‪ . .‬א י ד ן ‪ :‬להעיר דהוא ר״ה רק למלכי ישראל ולא דאו״ה )ד״ה‬
‫ח‪ ,‬א> ולהעיר דבירושלמי ר״ה שם ילפינן דהוא ר״ה למלכים ולרגלים מדכתיב ב״פ לכם‪.‬‬
‫מ מ ל כ ת נ ה נ י ם ו ג ו י ק ד ו ש ‪ :‬יתרו ים‪ ,‬וא״ו‪ .‬ובזכות זד‪ .‬יצאו ממצרים )פרש״י‬
‫שמות ג‪ ,‬יב(‪ — .‬וראה לקוטי לוי״צ לתנ״ך ואגרות ע׳ סו‪ ,‬רט‪.‬‬
‫כ ה ן א ו ן ע ב ד ‪ :‬כי ״לשון בהונה שידות הוא״ )רש״י תצוד‪ .‬כח‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫ע ב ד מ ל ן מ ל ן ‪ :‬ספרי דברים א‪ ,‬ז‪ .‬וראה שבועות מז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 8‬ר י י נ ב ר י י נ ג ע ן ‪ . .‬ר ג ל י ם ‪ :‬ראה זח״ג צד‪ ,‬א ואילך‪ .‬סידור ד״ה והגדת לבנך‪.‬‬
‫ובכ״מ‪.‬‬
‫נ ב י א י ח ז ק א ל פ ‪ 8‬ר ג ל י י נ ט ‪ :‬טז‪ ,‬ד ואילך‪ .‬וראה תו״א וארא גה‪ ,‬א‪ .‬תו״ח ואוה״ת שם‪.‬‬
‫ש ט ‪ 8‬ר ק ס ט ע או‪ 8 1‬נ ט ו ו י ק ל ס ם ע ‪ :‬מושל בכיפה )מכילתא לבשלה יד‪ ,‬ה‪ .‬וראה זח״ב ו‪,‬‬
‫א> ע״ד חכמת מצתם ראה זח״א קכד« סע״א‪.‬‬
‫נ י ד ע ר י ק ס ס ע ‪ . .‬א ס ו נ ה ז ויקרא יח‪ ,‬ג‪ .‬ובמדרז״ל שם‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרעו‬

‫בין אדם לחברו — ווי דאט דריקט זיך אויס אין די עשרת הדברות‪ ,‬אנהויבגדיג‬
‫טיט אנכי ה׳ אלקיך גר ביז לא תחמוד ג ר כל אשר לרעך‪ ,‬און דאס אלעס‬
‫אין דעד טאג־טעגליכער אויפפירונג בפועל ממש‪.‬‬

‫אבער ניט קוקנדיג אויף די אויםערגעוויינלעכע שוועריקייטן‪ ,‬האבן‬

‫אידן באוויזן איבערצושטעלן זיך פת א מצב פון טיפסטער עבדות‬
‫)פארשקלאפונג( ביז צו העכסטער חירות‪ ,‬דאס איז דערגרייכט געווארן דורכדעם‬
‫וואס נאד זייענדיק אין מצרים‪ ,‬ערב זייער ארויםגיין‪ ,‬זיינען אידן געשטאנען‬
‫ביד רמה אין דורכפירן אלע ג־טלעכע אגזאגוגגען אין צוזאמענזזאנג מיט דעם‬
‫קרבן פסח‪ ,‬וואס דאם האט געפאדערט מסירת־גפש‪ ,‬אפצוטרייפלען זיך‬
‫עפעגטלעך פון דעד עבודה זרה פון מצרים‪ ,‬ווי די חכמים זכרוגם לברכה‬
‫דערקלערן‪ :‬משכו וקחו — ״ציט זיך צוריק פון דער עבודה זרה און נעמט‬
‫און ברענגט דעם קרבן פסח צו אויבערשטן״‪ ,‬נאד דעד באנייאונג פון דעם‬
‫אייביקן פארבונד מיט דעם אויבעדשטן דורך בדית מילה‪ ,‬וואס ווערט‬
‫איינגעקריצט אין דעם גוף און הייליקט דעם גוף‪.‬‬

‫אין אנדערע ווערטער‪ :‬דעד געבורט פון אידן אלס פאלק — איז‬
‫געווען פארבונדן מיט דעד העכסטער מדרגה פון זעלבסטשטענדיקייט און‬
‫אומאפהעגגיקייט — נאך זייענדיג אין מצרים — סיי גייסטיג און םיי פיזיש‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫אייגע פון די כללות׳דיגע הוראות פון דאס אויבנדערמאנטע איז‪:‬‬

‫אזוי ווי דאס איז געווען ביים געבורט פון אידישן פאלק‪ ,‬אזוי דארף‬
‫עס זיין ביים געבורט פון יעדן אידישן קינד‪.‬‬

‫אידישע עלטערן דארפן וויםן‪ ,‬אז די ערציאונג פון א אידיש קינד‬

‫א נ כ י ‪ . .‬ל ר ע ן ‪ :‬יתרו כ‪ ,‬ב‪ .‬ב‪ ,‬יד‪ .‬ולהעיד מזח״ג )רנז‪ ,‬ב( ולקו״ת פנחס )פ‪ ,‬ב(‬
‫דאנכי ל א אתרמז לא כ ו י ‪ .‬מפי׳ הראב״ע שם ב״לא ת ח מ ו ד ״ ‪.‬‬
‫ט י פ ם ט ע ר ע ב ד ו ת ‪ . .‬ה ע כ ס ט ע ר ח י ר ו ת ‪ :‬בל׳ הכתוב מעבודת פרך )שמות א‪ ,‬יד( ליד‬
‫רמה )שם יד‪ ,‬ח(‪ .‬ובמדרז״ל שם‪.‬‬
‫א פ צ ו ט ר ״ ס ל ע ן ז י ן ע פ ע נ ט ל י ז ‪ :‬זח״ג רנא‪ ,‬א‪ .‬ולהעיר משו״ע רבנו הזקן חאו״ח‬
‫ר׳׳ס תל‪.‬‬
‫משכו וקחו‪ :‬שמות יב‪ ,‬כא‪ .‬במכילתא שם‪.‬‬
‫נ * ן ד ע ד ב א נ ״ א ו נ ג ‪ . .‬מ י ל ה ‪ :‬ראה יחזקאל סז‪ ,‬ו‪ .‬ובמכילתא )הובא בפרש״י שמות‬
‫יב‪ ,‬וא׳׳ו( שמלו באותו הלילה *‪.‬‬
‫ר ״ ״ ל י ק ט ד ע ם ג ו ף ‪ :‬וכמש״נ בבשרכם )בראשית יז‪ ,‬יג^ ולהעיר משו״ע אדה״ז חאו״ח‬
‫מהד״ת םום״ד‪.‬‬

‫הוספה לאחר ז מ ן ‪:‬‬

‫*( — במכילתא לא פורש שהי׳ באותו הלילה‪ ,‬כי מפורש הוא בכתוב דעליו דריש ‪:‬‬
‫)ביום הולדת אותך( ואעבור עליד ואראך מ ת ב ו ס ס ת ב ד ס י ן ‪ .‬וכן מובן גס מהסדר בל׳‬
‫המכילתא‪ :‬דם שסח ו<אח״כ( דם מילה — ע״פ המד׳׳ר )שמו״ר פי״ם‪ ,‬ה‪ .‬שהש׳״ר ם׳׳א‪,‬‬
‫יב )ג(( שריח פסחו ומשה הביא למלתס‪.‬‬
‫תרעז‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשל״ז‬

‫הויבט זיך אן פון דעם מאמענט ווען דאט קינד ווערט געבארן און עפגט‬
‫די אויגן‪ .‬זיי דארפן באלד אנהדבן צוגרייטן דעם קינד צו ד ץ א פולבארעכטיקער‬
‫מיטגליד פון א ״ממלכת מזנים וגוי קדוש״‪ .‬את ניט קוקנדיג וואט מ׳לעבפ‬
‫אין א וועלט מיט שוועדיקייטן — כאטש א גרויסער טייל פ ת ד י זיעען בלויז‬
‫אן איינבילדונג — איז אבער ווען מ׳שטעלט ד ך ״ביד רמה״‪ ,‬איז מען מצליח‪.‬‬
‫אז עם זאל זימ א חינח־ על טהרת הקודש׳ פונקט ווי מ׳האט מצליח געווען‬
‫אין מצרים‪ ,‬בפרט אז דער וועג איז שזין אן אויסגעטראטענער‪.‬‬

‫און נאכמער‪ :‬בכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום‬
‫ממצרים — יעדערער און יעדערע‪ ,‬אויך די עלטערע און דערוואקסענע בכלל‪,‬‬
‫דארפן זיך אפגעבן מיט זייעד אייגענעם חינוך אין תורי׳ א ת מצוות‪ ,‬ערציען זיך‬
‫אליץ צו שטייגן אלץ העכער און העכער אין אלע זאכן פון גוט‪ ,‬אידישקייט‪,‬‬
‫תורה און מצוות‪ ,‬לויט דעם אנזאג מעלין בקודש — את אדך אין דעם איז דא די‬
‫הבטחה יגעת ומצאת‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז ידער איינער און איינע בתוך כלל ישראל זאל טאן אין ראם‬
‫אלעס אדבנדערמאנטע אין אן אופן פ ת ״ביד רמה״‪ ,‬אזן דאם זאל צואיילן די‬
‫הבטחה תרוממנה קרנות צדיק — ״דעדהויבט וועט דוערען דער כבוד פ ת‬
‫צדיקים‪,‬״ וואס דאם גייט אויף אלע אידן‪ ,‬ווי עם שטייט ועמך בולם צדיקים‪.‬‬

‫‪ 8‬וועלט מיט שוועריק״טן‪ :‬להעיר מע״ח שמ״ב ספ״ד‪ .‬תניא ספ״ו‪ .‬שם פכ״ד‪ .‬ס פ ל ״ ג‬
‫בכל יום ‪ . .‬מ מ צ ר י ם ‪ :‬תניא רפמ״ז )משנה פסחים פ״י‪ ,‬מ״ד‪.(.‬‬
‫מעלי! ב ק ו ד ש ‪ :‬ב ר כ ו ת כה‪ ,‬א‪ .‬ו ש ״ ג וראה ד״ה ו ע ש ת ר ס ״ ח ואילך )ושם‬
‫נ ת ב א ר שעליית הנשמה )ע״י הירידה( היא לפנימיות ועצמות אוא״ס ב״ה שלפני הצמצום‪,‬‬
‫ומפרש )בארוכה בד״ה בששה׳׳ק והמשכו בד״ה אין עומדין בההמשר שם(‪.‬טהורה היא״ על טהירו עילאה•‬
‫ועליית הנשמה ע״י ירידתה למטה )שהיא צורך עלי׳ למעלה מ ש ר ש ה ו מ ק ו ר ה )שם‬
‫ע׳ ת ק ב ואילך(( היא למעלה גם מםה״ע**‪ .‬ומזה נ ל מ ו גם לענין ו ״ מ ע ל י ן בקודש״‬
‫ואפי׳ במדדי׳ טה״ע ישנו ציווי זה>‬
‫יגעת ומצאת ‪ :‬מגילה ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תרוממנה ק ר נ ו ת צ ד י ק ‪ :‬תהלים עה‪ ,‬יא‪ .‬מדרש תהלים שם‪ .‬כ ת ר ש״ט ד״ה‬
‫וכל קרני )סי׳ שד‪.(.‬‬
‫ועמן בולמ צדיקים ‪ :‬ישעי׳ ס‪ ,‬כא‪.‬‬

‫הוספה לאחר ז מ ן ‪:‬‬

‫•( הטעם שהובא מד״ה א ץ עומדין שם ולא מ ל ק ו ״ ת ב ח ק ו ת י ) ) מ ז ‪ ,‬א( ו כ ל ל ו ת‬
‫הדרוש שס> כי בד״ה בששה״ק ו ה מ ש כ ו מבאר הכו״כ דרגות בטהורה היא משא״כ‬
‫ב ב ח ו ק ו ת י — הנ״ל — שהוא בקיצור‪.‬‬
‫ו ב ל ק ו ״ ת דברים א‪ ,‬א נאמר ר ק »מבחי׳ טהירו עילאה״ )וצ״ע דסמיך לי׳ בראתה —‬
‫ו מ פ ר ש ב ל ק ו ״ ת ב ת א ה יש מאין!(‪.‬‬
‫״ ( ראה ג׳׳ב אוה״ת — להצ״צ — דברים ע׳ רם‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרעה‬

‫ווי אייך דעם צהאג‪ ,‬כימי צאתן מארץ מצרים אראנו נפלאות‪ ,‬בגאולה‬
‫האמיתית והשלימה דורר משיח צדקנו‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור‬

‫ובברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫‪ :‬מיכה ז‪ ,‬סו‪.‬‬ ‫נ‪3‬לאות‬ ‫‪. .‬‬ ‫צאתן‬ ‫כימי‬

‫תרעט‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״ז‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשל״ז‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬

‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה!‬

‫בהמשך צום בריוו פון ראש־חודש ניסן‪ ,‬וואי עם רעדט זיך וועגן דער‬
‫באדייטונג פון חודש ניסן און יציאת מצרים אין צוזאמענהאנג דערמיט וואם‬
‫דאן זיינען אידן געבארן געווארן אלס א פאלק‪ ,‬און וואם דאס לעדנט אונז‪,‬‬
‫אין אלגעמייגע שטריכן‪ ,‬בנוגע דער געבורט און די ערציאונג פון אידישע‬
‫קינדער׳ ווי אויד ערוואקסענע )ווארום לגבי זאכן וואס מ׳דארף נאך לערנען‬
‫און דערגרייכן אין גייםטיגער אנטוויקלונג — זיינען דאך אלע אין דער בחינה‬
‫פון ״קינדער״(‪,‬‬

‫וועט מען זיך דא אפשטעלן אויף עטלעכע נקודות בנוגע געוויסע פרטים‬
‫פון די דערמאנטע אפלערנונגען‪ ,‬וועלכע דארפן דורכדריגגען די ערציאונג פון‬
‫אידישע קינדער )און ערוואקסענע( — ווי זיי ווערן אנגעדייטעט אין די פרטים‬
‫פון יציאת מצדים און פסח‪.‬‬

‫•‬ ‫«‬ ‫*‬

‫ביים געבורט פון אידישן פאלק‪ ,‬איידער מיהאט זיך באזעצט אין א‬
‫לאנד‪ ,‬איז דאך די ערשטע גויטוועגדיקייט געווען צו באוארגן דעם ענין‬
‫פון שפייז — ״שפייז״ אין דעם ברייטערן זין‪ ,‬וואם דאס נעמט אדום אלע‬
‫מענטשלעכע באדערפענישן )מזון‪ ,‬לבוש אוהל )בית(‪ ,‬שפייז‪ ,‬קליידונג און א‬
‫באשיצונג פון היץ‪ ,‬רעגן א‪ .‬ז‪ .‬וו‪ ,(.‬ביז שפייז — אין דעם איינפאכן זין‪.‬‬

‫אין צוזאמענהאנג מיט יציאת מצרים און פסח איז דער ענין פון‬
‫שפייז אנגעוויזן געוואדן אין דער תורה אין די דריי זאכן‪) :‬קרבן( פסח‪ ,‬מצה‬
‫און מרור )ווי דערמאגט אויר אין פריערדיגן בריוו(‪ .‬אויך זייער פארבונד‬
‫צווישן זיך איז אוגטערשטראכן געווארן אין פסוק‪ :‬על מצות ומרורים יאכלוהו‬
‫— דעם קרבן פסח האט מען געדארפט עםן צתאמען מיט מצה און מרור‪.‬‬

‫ד‪8‬ן ‪ . .‬אלם ‪ 8‬פ‪8‬לק ‪ . .‬א י ד י ש ע ק ע ז ע ר ‪ :‬יחזקאל טז‪ ,‬ד‪ .‬ובסוטה )יא‪ ,‬ב( דורש‬
‫אותו הכתוב על ילדי ישראל‪ .‬ובשבת )קכט‪ ,‬סע״ב( גם להלכה למעשה‪.‬‬
‫שפייז ‪8 . .‬לע ‪ . .‬ב‪8‬דערפע;יש‪ : 1‬להעיר מסנהדרין לח‪ ,‬םע״א‪.‬‬
‫מזון לבוש ‪ . .‬ב י ת ‪ :‬ראה לקו״ת דברים )ט‪ ,‬ג ואילך( ובכ״מ‪ .‬מים רבים‬
‫תרל״ו בתחלתו‪.‬‬
‫היץ‪ ,‬ר ע ג ן ‪ :‬ראה ישעי׳ ד׳ ו‪ .‬ידוש׳ סוכה פ״א ה״א‪.‬‬
‫על מ צ ו ת ו מ ר ו ר י ם יאכלוהו ‪ :‬במדבר )ט‪ ,‬יא( — כן הוא בפסחים )קטו‪ ,‬א(‪ ,‬בנוסח‬
‫ההגדה )כורך( ובכ״מ‪ .‬וכבר העירו דהבתוב מדבר בפטח שני •‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרפ‬

‫און אלע דריי זיינען אן עיקר אין יציאת מצרים‪ ,‬אץ אויך אין סיפור‬
‫יציאת מצרים )און אפלערנען פון דעם(‪ ,‬ווי אונטערשטראכן אין דער )משגה(‬
‫הגדה און סדר פון פסח‪ :‬כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא‬
‫ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור — אז מען מוז רעדן און ערקלערן‬
‫וועגן די דריי זאכן פסח מצה און מרור‪.‬‬

‫אייר ביים געבורט פון א קינד‪ ,‬איז די ערשטע נויטווענדיקייט צו‬

‫באזארגן דעם קינד מיט שפיח‪ ,‬אין דעם ברייטערן זין אץ אין איינפאכן‬
‫זין‪ ,‬ווי אויבנדערמאנט‪.‬‬

‫אין שפית זייגען פאראן דריי אלגעמיינע סוגים )סארטן(‪ :‬שפייז וואס‬
‫מען מת האבן צוליב א נארמאלער ענטוויקלוגג‪ ,‬אדער — נאכמער —‬
‫וועלכע איז לעבענסוויבטיג ‪ :‬שעדלעכע זאכן‪ ,‬וואם מוזן אזיס־געשלאסן ווערן‪,‬‬
‫אדער אפילו באקעמפט ווערן‪ :‬און שפית וואס כאטש גיט אומבאדינגט‬
‫נויטיק‪ ,‬גיט עס אבער צו מער שטארקייט און פאדגעגיגען‪,‬‬

‫די אלע דריי סוגים שפייז ווערן אנגעדייטעט דורד די שלשה דברים‪:‬‬
‫פסח‪ .‬מצה‪ ,‬מרור‪.‬‬

‫מצה איז דאך הא לחמא‪ ,‬וואס לחם לבב אנוש יסעד )ברויט האלט אויף‬
‫דעם לעבן פון א מענשן(‪ ,‬און אין א ברייטערן זין ווערט דעד טעדמין ‪,‬״לחם״‬
‫באגוצט פאר דעד גאנצער סעודה‪ ,‬דעם גאנצען עסן‪.‬‬

‫מרור — בגוגע לעניננו — דייטעט אן אויף די ניט געוואונטשעגע‬

‫זאכן‪ ,‬וואם מידארף און מען מוז פילן אז עס איז ביטער‪ ,‬ובמילא וועט ער‬
‫עם באקעמפען‪.‬‬

‫פסח — איז נאכל על השובע — ער איז שוין פולשטענדיג זאט —‬

‫און דאס קומט אלס געשמאקער צוגאב־שפייז‪ ,‬וועלכער גיט צו מעד שטארקייט‬
‫און פארגעניגען‪ .‬און דערפאר האט מען דעם קרבן פסח געדארפמ עםן אין‬
‫אן אופן פון גדולה — כדרך שהמלכים אוכלין )ווי מלכים עסן(‪.‬‬

‫דעד‬ ‫דורר‬ ‫אונטערשטראכן‬ ‫מער‬ ‫ווערט נאד‬ ‫אויבנדערמאנטע‬ ‫דאס‬

‫נ ל ט ל א ‪ . .‬ו מ ר ו ר ‪ :‬פסחיס קטז‪ ,‬םע׳׳א‪ .‬בנוסח הגדת הרמב״ם ״ומרורים״‪.‬‬

‫וכ״כ בגוסח הברכה )הל׳ חומ״צ פ״ח‪ .‬ובאותו הפרק גם בל׳ יחיד(‪.‬‬
‫‪ 3‬ס ח מ צ ה ו מ ד ו ר ‪ :‬ראה כתבי האריז״ל במקומם‪ — .‬ולהעיר מלקוטי לוי״צ‬
‫לזח״ג )ע׳ רעח ואילך(‪.‬‬
‫טפ״ז וואס מען מוז ‪ . .‬פארגעניגען‪ :‬להעיר מטאו״ח סר״ז‪ .‬שו׳׳ע אדה״ז שם‪.‬‬
‫לחם ‪ . .‬יסעד ‪ :‬תהלים קד‪ ,‬טו‪ .‬וראה לקו״ת שה׳׳ש כה ד ואילך‪ .‬אוה״ת שם‪ .‬ובכ׳׳מ‪.‬‬
‫ל ח ם ‪ . .‬סעודה‪ :‬דגיאל ה‪ ,‬א )רש״י ויצא לא‪ ,‬גד>‬
‫פילן ‪ . .‬ביסער ‪ :‬פסחים קטו‪ ,‬ב‪ .‬ולהעיר מצפע״נ לרמב״ם הל׳ הומ׳׳צ פ״ו ה״ב‪.‬‬
‫נאכל על הטובע‪ :‬רמב״ם הל׳ ק״פ פ״ח ה״ג )ממכילתא בא יב‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫קרבן ‪ . .‬אונלין‪ :‬רשב״ם }פסחים קיט‪ ,‬ב( ד״ה כגון‪ .‬וראה חולין קלב‪ ,‬ב תום׳‬
‫סד״ה אין שם‪.‬‬
‫תרפא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״ז‬

‫פאדשידענהייט פון די אנווייזונגען וועלכע זייגען פארבונדן מיט &צה‪ ,‬מדור‬

‫און )קרבן( פפח‪.‬‬
‫דעד חיוב צו עטן מצה איז מיט דעד זעלבעד שטארקייט‪ ,‬מן התורה‪.‬‬
‫אין אלע צייטן און אין אלע ערטער‪ ,‬אויר אין חוץ־לאדץ און אין דער צייט‬
‫פון גלות‪ ,‬פונקט ווי אין ירושלים אין דעד צייט פון בית המקדש‪.‬‬
‫דער חיוב צו עסן מרור איז אויך גילטיג אין אלע צייטן און ערטער‪,‬‬
‫אבער ניט מיט דער זעלבער שטארקייט ווי אין דעד צייט דוען מיהאט מקריב‬
‫געווען דעם קרבן פטה‪ ,‬ידען די הייליקייט פון קרבנות האט געפאדערט‬
‫ספעציעלע אפגעהיטענקייט‪.‬‬
‫דער חיוב פון קרבן פסח איז גילטיג גאר אין דער צייט און אדט‬
‫פון דעם בית המקדש‪ ,‬אין דעד צייט און אין דעם ארט וואס בא אידן איז‬
‫געווען ״שובע״‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫אנווענדנדיג די דערמאנטע פרטים אין צוזאמענהאגג מיט דעד ערציאוגג‬

‫פון א קינד — אין דעם טיפערן זין פון ״שפייז״‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬גייםטיגע נשמה־‬
‫שפייז‪ ,‬איז די עדשטע לעבענס־נויטווענדיקייט פון דעם קינד‪ ,‬אז ער זאל‬
‫באקומען זיין טאג־טעגלעכע לעבענם־שפית‪ ,‬וואס דאס איז תורה אזן מצוות‪,‬‬
‫וואס ווערן אנגערופן ״לחם״‪ ,‬ווי אנגעזאגט‪ :‬לכו לחמו בלחמי‪ ,‬״קומט עסן‬
‫ברויט פון מיין ברויט״ )צורי מאל לח‪ — 0‬אנטקעגן תורה שבכתב און תורה‬
‫שבעל פה‪ ,‬גגלה דתורה ופנימיות התורד״ תורה ומצוות(‪.‬‬
‫דערביי דארף מען באווארנען‪ ,‬אז דער לערנען תורה און מקיים זיין‬
‫מצוות זאל זיין אין אן אופן פץ ״מצה״ ‪ -‬מיט קבלת־עול און ביטול‪ ,‬אן א‬
‫צומישונג פון חמץ‪ ,‬וואס מאכט דעם טייג הויבן‪ ,‬וואקםן און גרויסן זיך‪.‬‬
‫גלייכצייטיג דארף מען דעם קינד אויסהיטן פון ניט געוואונטשענע‬
‫ווירקוגגען פון דרויסן — דורד מוםר׳ן אד״ג‪ ,‬אבער דאס איז אין אן אופן פון‬
‫— נאד שמאל דוחה‪ ,‬ווי מרומז אין מרור‪ ,‬ניט מיט דעד זעלבער שטארקייט‬
‫און אין דער זעלבער מאס ווי ימין מקרבת‪ ,‬די טאג־טעגלעכע שפייז פון‬
‫״לחם און סעודה״ פון תורה און מצוות‪.‬‬

‫מ צ ה ‪ . .‬מ ן ה ת ו ר ה ‪ . .‬מ ר ו ר ‪ . .‬נ י ט מ י ט ד ע ד ז ע ל ב ע ר ‪ :‬פסחים קכ‪ ,‬א‪ .‬וש׳״נ לפוסקים‪.‬‬

‫)כמה מהם צויינו‬ ‫בזמה׳׳ז‬ ‫פסח‬ ‫להקריב‬ ‫דאפשר‬ ‫אפילו למ״ד‬ ‫חיוב ‪ . .‬גילטיג נ א ר ‪:‬‬
‫וראה לקו״ש כ ר ך י״ב ע׳‬ ‫המעשה — רב‪.‬‬ ‫והעדר‬ ‫חיוב בזה‪.‬‬ ‫לחי״ב( אין‬ ‫מילואים‬ ‫בתו״ש‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫‪216‬‬
‫משלי ם‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫בלחמי‪:‬‬ ‫לחמו‬ ‫לבו‬
‫בכ״מ‪.‬‬ ‫האמונה‬ ‫שער‬ ‫ג>‬ ‫)יג‪,‬‬ ‫צו‬ ‫לקו״ת‬ ‫ביטול‪:‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫מצה‬
‫שואעבור‬ ‫שהוא ערום וערי׳ אלא‬ ‫םתירד״ כי יודע‬ ‫ואין בזה‬ ‫ביטול ‪ . .‬פארגעניגעז‪:‬‬
‫דתענוגו‬ ‫מהדרגא‬ ‫הרבה‬ ‫למטה‬ ‫דזהו‬ ‫וי״ל‬ ‫סרי״ב(‪.‬‬ ‫להה״מ‬ ‫לקו״א‬ ‫)ראה‬ ‫גו׳‬ ‫עליך‬
‫ואיל‪0‬‬ ‫שי‬ ‫רס״ו )ע׳‬ ‫שבהמשך‬ ‫האדון‬ ‫תענוג‬ ‫הוא‬
‫שמאל‬ ‫תהא‬ ‫לעולם‬ ‫ולפנ״ז‪:‬‬ ‫ס ו ס ה מז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫מקרבת ‪:‬‬ ‫שמאל דוחה ‪ . .‬ימי!‬ ‫קינד ‪. .‬‬
‫מקרבת‪.‬‬ ‫וימין‬ ‫דוחה‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרפב‬

‫און בשעת מ׳דערציט דעם קינד )אח זיך אליין( אויף דעם דערמאגטן‬
‫אופן‪ ,‬טריט ביי טריט און פון מדרגה צו מדרגה — ווערט ער אנגעזעטיגט‬
‫פון תורה און מצוות — און אין יעדער רגע פון דעם ״שובע״‪ .‬ווערט בא‬
‫עם אגטפלעקט דער ושכנתי בתוכם‪ ,‬אין זיין הארץ ווערט אנטפלעקט דער‬
‫משבן אח מזבח צום אויבערשטן׳ אח דאן לערנט ער גאך שטארקער און‬
‫איז מקיים מצוות מיט גאך מער הידור — און טוט דאס אלעס מיט אן‬
‫אמתין פארגעניגען‪ ,‬ווי מרומז אין פסח‪.‬‬

‫ויהי רצון אז יעדער אייגער און אייגע זאל טאן אין דעם אלעם‬
‫אויבנדערמאנטן ״בזריזות גפלאד‪,‬״ — ווי עס איז געווען בא פסח מצה‬
‫ומרור בעת יציאת מצרים — ואכלתם אותו בחפזון )איר זאלט עם עסן מיט אן‬
‫איילעניש(‪,‬‬

‫אח דאם וועט צואיילן די ערפילונג פון דעם צוזאג‪ :‬ויהי בשלם סוכו‬
‫ומעזגתז בציון )עם וועט זיץ אין ירושלים דעד בית המקדש און זיין דירה‬
‫אין ציון( און מ׳וועט מקריב זיין דעם קרבן פסח כהלכתו ונאכל שם מן‬
‫הפסחים ומן הזבחים — בגאולתנו ובפדות נפשנו‪ ,‬בגאולה האמיתית והשלימה‬
‫ע״י משיח צדקנו‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור‬

‫ובברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫אבל תמיד ישנו במציאות‪ .‬ראה יומא נו‪ ,‬ב )הובא בפרש״י‬ ‫צנספלעקט דש־ ו ש כ נ ת י ‪:‬‬
‫עה״ת ויקרא טז‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫בוזוכס‪ ,‬אין זיין ה‪8‬ר׳ן ‪ :‬כדיוק והלשון בתוכם ולא בתוכו )של״ה ש׳ האותיות‬
‫אות ל‪ ,‬מס׳ תענית רד״ה מענץ העבודה‪ .‬פ׳ תרומה חלק תו״א — שכה‪ ,‬ב‪ .‬שכו‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬חכמה )שער האהבה פ׳׳ו קרוב לתחלתו((‪ .‬וראה כתר ש״ט םו״ס שיט‬
‫)מב‪ ,‬ג ואילך(‪.‬‬
‫בזריזות נפלאה ‪ :‬ראה תניא אגה״ק סכ׳׳א‪.‬‬
‫ואכלתם אותו ב ח פ ז ו ן ‪ :‬שמות יב‪ ,‬יא‪ .‬נת׳ בארובה בד׳׳ה ובכה )באוה׳׳ת‪ .‬המשך‬
‫תרל״ז‪ .‬ועוד(‪ .‬ד״ה כי בחפזון תש׳׳ח ועוד‪ .‬ונוסח ההגדה דהרמב׳׳ם בתחילתו‪ :‬נוסח‬
‫ההגדה ‪ . .‬מתחיל על כוס ב׳ ואומר בבהילו יצאנו ממצרים‪.‬‬
‫ויהי ‪ . .‬ב צ י ו ן ‪ :‬תהלים עו‪ ,‬ג‪ .‬ובתרגום שם‪ .‬יל״ש שם‪.‬‬
‫ב ש ל ם ‪ :‬ראה תוספתא ברכות ספ״א‪ .‬זח׳׳א פו‪ ,‬ב )ובביאוה״ז לאדהאמ״צ‬
‫ולהצ״צ שם> זח״א קעב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫מן הפסחים ומן ה ז ב ח י ם ‪ :‬כיון שחל פסח במוצש״ק )אדה״ז בהגדה שבסידורו‪.‬‬
‫וראה שו״ע שלו סתע״ג‪ ,‬סמ״ט הדעות בזה‪ .‬וע״פ מסקנת אדה״ז בסידורו מתורץ‬
‫זה שנמצאת גירסא זו בכ״מ^‬
‫בגאולתנו ו ב פ ד ו ת נפשנו ‪ :‬סיום ברכת אשר גאלנו )פסחים קטז׳ ב(‪ .‬וראה‬
‫כל בו יאבודדהפ )בסיזם פי׳ ההגדה( ד״פדות נפשנו״ — מדבר ביצי״מ‪ ,‬דמזכירין‬
‫שתיהן )בגאולתנו( בימות המשיח‪.‬‬
‫תרפג‬ ‫ער״ח ניסן‪ ,‬תשל״ח‬

‫ג״ה‪ ,‬ב״מ אדר שגי‪ ,‬ע ר ג ראש חודש גיסן‪ ,‬ה׳תשל״ח‬

‫גרוקלין נ‪ .‬י‪.‬‬
‫אל בני וגנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬

‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה!‬
‫דעד טאג פון ערב ראש חודש ניסן‪ ,‬וואס שליסט אפ דעם חודש אדר‬
‫און פארבינדט אים מי ט דעם חודש ניסן‪ ,‬האט א ספעציעלע באדייטונג‪ ,‬ווי‬
‫אגגעוויזן ווייטער‪ ,‬און במילא אויר א ספעציעלע הוראה )אפלערגונג( אין דעם‬
‫טאג־טעגלעכן לעבן פת א אידן‪ ,‬ווי אלע עניגים פון חורה )פון ווארט הוראה(‪.‬‬

‫אלס הקדמה לעניננו‪ :‬ביי אידן איז א פולקאם־נארמאלער לעבן‪ ,‬וואס‬

‫דאס איז לעבן על פי תורה כשלימות‪ ,‬פארבונדן — אין צייט און אין אדט‬
‫— מיט דעד צייט פון בית־המקדש און מיט דעם ארט פון ארץ הקודש‪ ,‬וואס‬
‫דאן קען מען מקיים זיק בפועל אויך די מצוות וועלכע זיינען אפד״ענגיק פון זיי‪,‬‬
‫און אויך — מקיים דין אלע מצוות אין א העכערן אופן‪.‬‬

‫די ספעציעלע באדייטוגג פון דעם טאג ערב ראש חודש ניסן איז‬
‫פארבונדן דערמיט וואס אין דעם טאג איז אפגעשלאסן געווארן דעד חודש‬
‫פון דעד זאמלונג פון מחצית השקל‪ ,‬פון אלע אידן אי! ארץ ישראל את אין‬
‫ח ת לארץ‪ ,‬וואס האט זיר אנגעסאנגען ראש חודש אדר‪ ,‬און באלד אויף מארגן‪,‬‬
‫דעם ערשטן טאג אין ניסן‪ ,‬דארף זיין חדש והבא קרבן מתרומה חדשה‪ ,‬מען האט‬
‫פון דעם ניי־געזאמלטן פאגד באנייט דעם מקריב זיין די קרבנות צבור‪,‬‬
‫אנהויבענדיק מי ט די טעגלעכע קרבנות )קרבן תמיד וכר( און אזוי אלע‬
‫אנדערע קרבנות פון שבת‪ ,‬ראש חודש און די ימים־טובים וכו׳ במשד פון‬
‫גאנצן יאר‪ ,‬ביז דעם קומענדיקן ערשטן טאג אין ניסן‪.‬‬

‫ב«דייטונג ‪ . .‬במילא ‪ . .‬הוראה ‪ :‬שהרי גדול תלמוד שמכיא לידי מעשה )קידושין‬
‫מ‪ ,‬ב>‬
‫תורה ‪ . .‬ה ו ר א ה ( ‪ :‬זח״ג נג‪ ,‬ב‪ .‬גו״א ר״פ בראשית בשם הרד׳׳ק‪.‬‬
‫מצוות ‪ . .‬העכערן אופן‪ :‬ראה ספרי עקב יא‪ ,‬יו‪ .‬רמב״ן עה״ת אחרי ית‪ ,‬כה‪.‬‬
‫ובכ״מ‪ .‬ועיקר השלימות בזה — בגאולתנו בימוה״מ ראה תו״ח ר״פ ויחי‪ .‬המשך‬
‫וככה תרל״ז פי״ז ואילך‪.‬‬
‫‪ 3 8‬ג ע ש ל ‪ 6‬ס ן געווארן ז ע ר חודש ‪ :‬אף שבמקומות רחוקים התחילו לפני זה )ראה‬
‫ב״ב פ״ג מ״ב ״ילבו ויודיעוהו שגה״( והגיעו לאחרי זה )שקלים םפ״ג^‬
‫ה ש ק ל ‪ :‬בהבא לקמן בזה — ראה רמב״ם הל׳ שקלים‪ .‬ולהעיר אשר‬ ‫מחצית‬
‫הרמב״ם בספרו קבע הלכות אלו לא בספר עבודה או קרבנות‪ ,‬כ״א בם׳ זמנים בין הל׳‬
‫שופר סוכה ולולב והל׳ קדוה״ח‪ .‬ואולי י״ל הטעם כי מחצה״ש היא מצות היחיד )ולא‬
‫שהצבור שהוא המחויב בקרבנות צבור — מחויב להתרים את היחיד( אחת בשנה‬
‫לפני ר״ח ניסן‪ .‬והל׳ קדוה״ח נאמרו בר״ח ניסן ומחצה״ש בראשונה הייתה )לאחרי‬
‫שופר דד״ה( למחרת יוהכ״פ‪ — .‬כן להעיר ממש״כ הקדמתו לפיה״מ טעם סידור מקום‬
‫מס׳ חגיגה‪.‬‬
‫והבא ‪ . .‬ח ד ש ה ‪ :‬ד״ה ז‪ ,‬א‪ .‬מגילה כט‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫חדש‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרפד‬

‫דאס הייסט‪ ,‬אז פון ראש חודש ניסז האט זיך אנגעהד־בן א נייער יאר‬
‫בנוגע דעם בדיינגען קרבנות צבור אין בית־המקדש‪ ,‬וואס איז געטאן געווארן‬
‫בשליחות פון גאנצן אידישן פאלק און פון יעדן אידן בפרט‪.‬‬

‫אייגע פון די דערקלערונגען פארוואס דוקא פון ראש חודש ניסן האט‬
‫זיך אנגעהויבן א נייער סדר בנוגע דעד עבודה אין בית־המקדש איז‪ ,‬ווייל‬
‫דער אויבערשטער האט בראש חודש ניסן באשטימט ניסן — דעם חודש הגאולה‬
‫— אלס ערשטן פון אלע חדשים פון יאר )החודש הזה לכס ראש חדשים‪ ,‬ראשון‬
‫הוא לכס לחדשי השנה( און האט דערביי באלד אגגעזאגט ווי מ׳זאל זיך פירן‬
‫מיט דעם קרבן־הגאולה‪ ,‬דעם קרבן־פסח‪.‬‬

‫אייגנטלעך איז דאך דעד אנהויב יאר — ראש השנה — דער עדשטער טאג‬
‫פון חודש תשרי‪ .‬נאד דאם איז לויט דעם סדר פון בריאת־ר״עולם‪ ,‬ווי דער‬
‫אויבערשטער האט באשאפן די וועלט און פירט אן מיט דער וועלט ״בדרך‬
‫הטבע״ ‪ -‬וואס קוקענדיק אויבערפלעכלעך פירט זיך אלץ אויף א ״נאטירלעכך‬
‫אופן‪ ,‬ווייל ג־טלעכקייט איז באהאלטן און פארשטעלט אין וועלט און אין טבע‬
‫)עולם פון ווארט העלם‪ ,‬און )בראשית ברא( אלקיס בגימטריא הטבע‪ ,(,‬און יעדן‬
‫ראש השנה ווערט באנייט און פאדשטארקט די דאזיקע ג־טלעכע הנהגה טבעית‪.‬‬

‫עס איז אבער פאראן נאך א ג־טלעבע הנהגה‪ ,‬הנהגה נסית‪ ,‬וואס איז העכער‬
‫פון טבע‪ ,‬ברעכט דורך אלע באגרענצונגען פון וועלט‪ ,‬און די דאזיקע הנהגה איז‬
‫פארבוגדן מיט דעם חודש גיסן‪ ,‬וואס דערפאר ווערט דער חודש באצייכנט‬
‫אלם ״חודש הגאולה״ וואט אין פשטות איז דאס פארבונדן מיט יציאת מצרים‪,‬‬
‫די אויסלייזונג פון גאנצן אידישן פאלק פון פארשקלאפונג אין אייגפאכן זין‪,‬‬
‫פון קנעכטשאפט צו מצרים‪ ,‬און אין א טיפערן זין — די באפרייאונג פון‬
‫באגרענצונגען )מצרים וגבוליים(־ פון טבע — אין אויר די פערזענלעכע גאולה‬
‫פון יעדן אידן בפרט‪,‬‬

‫פו! ראש ח ו ד ש ניסן ‪ . .‬אין ב י ת ־ ה מ ק ד ש ‪ :‬ולהירושלמי )שקלים בתחלתה‪ ,‬ד״ה שם(‬

‫כן הי׳ גם במשכן וכ״כ בפרש״י ב ש ״ ס )שבת פז‪ ,‬ב( ד״ה ראשון לעבודה — משא״כ‬
‫לפדש״י ע ה ״ ת תשא )ל‪ ,‬סו( שכדרכו מפרש ע״פ פ ש ו ס ו של מקרא‪ .‬ונמצא כן נו׳׳כ‬
‫בפרש״י עה׳׳ת‪) .‬ומש״כ ברא׳׳ם שם‪ ,‬טז )קרוב לסופו( — לא זכיתי להבין(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫א ו ! פ ו ! יעדן איד! ב פ ר ט ‪ :‬ראה פרש״י קורה טז‪ ,‬סו )מתנהומא> רמב״ם הל׳‬
‫תמורה פ״א ה״א בסופה‪ .‬צפע״נ כללים מעי קרבן צבור )קכג^‬
‫ח ו ד ש הגאולה ‪ :‬שמו״ר פט״ו‪ ,‬יא‪ .‬וראה אוה׳‪-‬ת בא ע׳ רסד ואילך‪.‬‬
‫ה ז ה ‪ . .‬ה ש נ ה ‪ :‬בא יב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫החודש‬
‫ה ע ל ם ‪ :‬לקו״ת שלח לז‪ ,‬ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫עולם‬
‫א ל ק י ם ‪ . .‬ה ט ב ע ‪ :‬פרדס שי״ב פ״ב‪ .‬שעהיוה״א רפ״ו‪.‬‬
‫נ ס י ת ‪ :‬עקידה פ׳ בא עה״פ החודש גו׳‬ ‫ט ב ע י ת ‪ ..‬הנהגה‬ ‫הנהגה‬
‫)שעד לח(‪ .‬הובא ונתבאר באוה״ת בראשית יח‪ .‬ב ואילך‪ .‬רד״ה החודש תרנ״ד‪ .‬תרם״ו‪.‬‬
‫תרעיח )דפ׳ החודש(‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לקו״ש תי׳׳זע• ‪ 148‬ואילה‬
‫מצרים ‪) . .‬מצרים ו ג ב ו ל י ם ( ‪ :‬ראה תו״א עא‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫גאולה פ ו ן יעד! איד! ‪ :‬ראה תגיא פמ׳׳ז‪.‬‬
‫תרפה‬ ‫ער״ח ניסן‪ ,‬תשל״ח‬

‫וואט על פי טבע איז דאס אלעס געווען געגצלעד אונמעגלעד — נאד דעד‬
‫אויבעדשטער האט באוויזן און געטאן ״את כל הנסים האלז הוציאנו מעבדות‬
‫לחרות וכו׳״‪.‬‬

‫דאס איז אויר דער ענין פון בית־הנזקדש און די קרבנות — אויפצוהויבן‬
‫דעם אידן העכער פון זיין טבע און מקרב זיין אים‪ ,‬דערנעענטערן אים צו‬
‫ג־טלעכקייט‪ ,‬מאכן אים‪ ,‬זיין הויז און אלעס וואט געהערט צו אים — קודש‪,‬‬

‫ביז אז אויר אלע זיינע מדות טבעיות ״נאטירלעכע״ געפילן און מדות‬
‫ואלן ווערן אויסגעלייטערט‪ ,‬דערהויבן און געהייליקט‪ ,‬ביז אז זיין גאנצע טאג־‬
‫טעגלעכע הנהגה ווערט — לשם שמים‪.‬‬

‫ער טאד אבער ניט שטיין אויפן זעלבן אלטן מצב‪ ,‬ווי גוט דעד מצב‬
‫איז — נאר עס דארף זית א באנייאונג — מאס ער פירט דורך מיט די כחות‬
‫וואס ער האט אגגעקליבן פון פ ר י ע ה‬

‫עס דארף זיר אנהויבן א נייער יאר אויר אין זיין הנהגה וואס איז העכער‬
‫פון טבע‪ ,‬נעמט ער זיר גרייטן דערצו אין דעם חודש פריער‪ ,‬ת ר ך א‬
‫ביישטייערונג פון מחצית השקל‪ ,‬ביז ערב ראש חודש ניסן‪ ,‬כדי אז באלד דער‬
‫ערשטער קרבן אין בית־המקדש בניסן זאל שוין געבראכט ווערן אויף א באנייטן‬
‫אופן‪ ,‬און די באנייאונג אין וועלכע ער נעמט אנטייל זאל אים תרכדרינגען מיט‬
‫א נאך גרעסערע ליכטיקייט און קדושה אין טאג־טעגלעבן לעבן‪ ,‬אויף א‬
‫העכערע מדריגה — אין פארגלייך ווי ס׳איז געווען אין דעם פארגאנגענעם יאר‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫•‬

‫על ‪3‬׳ מבע ‪ . .‬גענצלען אונמעגלען ‪ :‬כ י ‪ .‬ל א היי ע ב ד יכול ל ב ר ו ח ממצרים״‬
‫) מ כ י ל ת א ה ו ב א ב פ ר ש ״ י י ת ר ו יח‪ ,‬ט> ו ר א ה מ כ י ל ת א שם ר ״ פ ש ש ק ו ל ה י צ י ״ מ כ נ ג ר‬
‫כ ל הנסים כ ר ‪ .‬ולהעיר מכתהאריז״ל בפי׳ מ ה נשתנה הלילה הזה‪.‬‬
‫ו ב ו ׳ ‪ :‬ה ג ש ״ פ — מ פ ס ח י ם קםז‪ ,‬ב ב מ ש נ ה ‪.‬‬ ‫ה נ ס י ם ‪ . .‬לחרות‬ ‫את כל‬
‫בא‬ ‫בית־ה מ ק ד ש ‪ . .‬א ו י פ צ ו ה ו י ב ן ‪ :‬כמדרז״ל )חגיגה ב‪ ,‬א( כ ד ר ך ש ב א ל ר א ו ת כ ך‬
‫ל י ר א ו ת ‪ .‬ו ר א ה ב ס י ס ע ה מ ״ צ ד ע ל י ׳ ל ר ג ל ‪ .‬ו ע ו ד ‪ .‬ו ר א ה ת ו ד ״ ה כ י מ צ י ו ן ) ב ״ ב כ א ‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ק ר ב נ ו ת ‪ . .‬אוי‪3‬צוהויבן ‪ . .‬מ ק ר ב ז י י ן ‪ :‬ד א מ א י א י ק ר י ק ר ב ן א ל א מ פ נ י ש מ ק ר ב‬
‫)ס׳ ה ב ה י ר ס י ׳ מ ו )קט(‪ .‬ו ע י י ג ״ כ ז ח ״ ג ה ‪ ,‬א‪ .‬ש ל ״ ה מ ס ׳ ת ע נ י ת ) ר י א ב> פע״ח ש ע ר‬
‫ה ת פ ל ה פ י ה ( ‪ .‬ו ר א ה ד ״ ה ט ע מ ה ת ש ״ ט ס׳׳ב‪ .‬ד ״ ה ב א ת י ל ג נ י ה ש י ״ ת ש״ב‪.‬‬
‫)הובא‬ ‫ואילו‬ ‫ק ה ״ ת ( ס י ׳ כד• ל ק ו ״ ד נ ו ‪ ,‬א‬ ‫מדות טבעיות ‪ :‬ר א ה כ ת ר ש ״ ט ) ה ו צ א ת‬
‫ו נ ת ב א ר ב ״ ה ת מ י ם ״ זוו׳ ג׳ ע ׳ ס ו ואילך>‬
‫טושו״ע‬ ‫ספ״ג‪.‬‬ ‫דעות‬ ‫הנהגה ‪ . .‬לשם שמים ‪ :‬א ב ו ת ס ״ ב מ י ״ ב ‪ .‬ו ר א ה ר מ ב ״ ם ה ל ׳‬
‫סרל״א‪ .‬שו״ע אדה״ז סקנ״ו ס ״ ב ‪ .‬תניא רפ״ז‪.‬‬ ‫או״ח‬
‫נייער '‪8‬ר ‪ . .‬ב ‪ 8‬ג ״ ס ן או‪9‬ן ‪ . .‬חעכערע מדריגה ‪ :‬כ ה צ י ו ו י « מ ע ל י ן ב ק ו ד ש ״ ) ב ר כ ו ת‬
‫כ‪1‬ו‪ JI ,‬וש״נ> ו ה ע ל י ׳ מ ש נ ה ל ש נ ה ה י א ב א ו פ ן מ י ו ח ד ‪ ,‬ש ה ר י ב כ ל ש נ ה נ ת ח ד ש ו י ו ר ד‬
‫״ א ו ר ח ד ש ע ל י ו ן י ו ת ר ש ל א ה י ׳ מ א י ר עדיין מ י מ י ע ו ל ם ״ ) א ג ה ״ ק ס י ״ ו ׳ ‪.‬‬
‫)ויקיר‬ ‫אטומים‬ ‫שקופים‬ ‫חלוני‬ ‫עה״פ‬ ‫כמדרז״ל‬ ‫שזהו ע נ ץ ביהמ״ק‬ ‫ליכםיקייט‪:‬‬
‫ו ר א ה מ נ ח ו ת פ ו ‪ ,‬ב>‬ ‫פ ל ״ א ‪ ,‬ז‪ .‬ו ב כ ״ מ ‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרפו‬

‫ווי גערעדט פיל מאל‪ ,‬כאטש דער בית־המקדש און די קרבנות זיינען‬
‫היינט גיטא )ביז זיי וועלן ווידער אויפגעריכט ווערן בגאולה האמיתית‬
‫והשלימה דורך משיח צדקנו(‪ ,‬איז אבער דעד איגערלעכער און רוחניות׳דיקער‬
‫בית‪-‬המקדש ‪ -‬וואט דאס איז די אידישע הארץ און אידישע שטוב׳ און‬
‫בית הכנסת און בית המדרש — גאנץ‪ ,‬און אזוי אויך דעד ג־טלעכער צוזאג‬
‫ושכנתי בתוכם — בתוך כל אחד ואחת‪,‬‬

‫און אזוי אויר די טאג־טעגלעכע רוחניות׳דיקע קרבנות — דערנעענטערוגג‬

‫פון יעדן אידן צום אובערשטן )דורד דאווענען‪ ,‬תורה און מצוות(‪,‬‬

‫ווארום דאם זיינען זאכן וואס זיינען העכער פון טבע‪ ,‬העכער פון צייט‬
‫און ארט‪ ,‬און במילא אויך העכער פון גלות‪.‬‬
‫אבער‪ ,‬ווי גוט די אלע דאזיקע ענינים זיינען געווען אין דער‬
‫פארגאנגענהייט — איז אז עס הויבט זיך אן א נייער יאר — אין ברייטערן‬
‫רוחניותידיקן זין א נייער טאג‪ ,‬וואס ער ווערט דאך א בריאה חדשת — דארף‬
‫א איד באנייען אץ דערהויבן זיין אינערלעכן מקדש און ״קרבנות״‪.‬‬

‫און די צוגרייטוגג דערצו בפועל — איז דורך זיין ביישטייערונג פון‬

‫״מחצית השקל״‪ ,‬וואס דער אינהאלט דערפון איז אז ער מאביליזירט אלע זייגע‬
‫מעגלעכקייטן צו דערהויבן אויך זיין איבער־נאטירלעכע הנהגה אויף א נאד‬
‫העכעדע מדריגה‪ ,‬וויםגדיק אז וויפל עד טוט איז עס אלץ בלויז א ״העלםט״‪,‬‬
‫און די אנדער העלפט גיט מען אים פון אויבן )הקב״ה עוזרו(! און דערפון‬
‫נעמט ער דעם כח צו מאבן דעם ״שפרונג״ צו באנייען זיין אינעדלעכן מקדש‪,‬‬
‫און אלע ״קרבנות״ וואס ער וועט ברענגען אין אים דעם גאנצן קומענדיקן‬

‫ואילך‪.‬‬ ‫‪132‬‬ ‫סה״מ תש״ח ע׳‬ ‫ר ו ח נ י ו ת ׳ ד י ק ע ר ב י ת ־ ה מ ק ו ש ‪ . .‬הארץ ‪:‬‬

‫ב י ת הכנסת או! ב י ת המדרש ‪ :‬ראה מגילה כט‪ ,‬א ‪ :‬ואהי׳ להם למקדש מעט אלו‬
‫בתי כגםיות ובתי מדרשות‪.‬‬
‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫בתוכם‪:‬‬ ‫ושכנתי‬
‫ב ת י ! כ ל א ח ד ו א ח ת ‪ :‬ו״זו שער האהבה פ״ו‬ ‫בתוכם —‬ ‫ושכנתי‬
‫)קרוב לתחלתו(‪ .‬של״ה שער האותיות אות ל׳‪ .‬מס׳ תענית רד״ה מענין העבודה‪ .‬פ׳ תרומה‬
‫חלק תו״א — שכה‪ ,‬ב‪ .‬שכו‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת ר״פ נשא‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫רוחניות־דיקע ק ר ב נ ו ת ‪ . .‬ז‪8‬ו‪1‬ענע‪ :1‬ראה ברכות כו‪ ,‬ב ‪ :‬תפלות כגגד תמידץ תקנום‪.‬‬
‫וראה ד״ה טעמה‪ ,‬באתי למי הג״ל‪.‬‬
‫ד‪8‬ווענען‪ ,‬תורה א ו ! מצוות ‪ :‬ג׳ דברים שעליהם העולם עומד )אבות פ״א מ״ב׳‬
‫וכללות כל המצוות )ל׳ צוותא וחיבור(‪.‬‬
‫ח ד ש ה ‪ :‬ראה שו״ע אדה״ז או״ח מהדו״ק רס״ד‪.‬‬ ‫‪ 8‬נייער ט ‪ 8‬ג ‪ . .‬ב ר י א ה‬
‫״ מ ח צ י ת ה ש ק ל ״ ‪ . .‬ב ל ו י ז ‪ 8‬״ ת ע ל ס ט ׳ ׳ ‪ :‬ראה תו״א הוספות קיב‪ ,‬א ואילך‪ .‬אוה״ת‬
‫תשא ע׳ א׳תתקז ואילך‪ .‬א׳תתקיא‪ .‬וראה לקו״ש ח״ג ע׳ ‪.927‬‬
‫ה ק ב ״ ה ע ו ז ר ו ‪ :‬סוכה נב‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬קידושין ל‪ ,‬ב‪ .‬וראה תגיא רפי׳׳ג‪ .‬וראה )בגוגע‬
‫ליצי״מ( כתר ש״ט )הוצאת קה״ת( סי׳ יד‪ .‬וראה אוה׳׳ת )בא )כ״ז( ע׳ ב׳תרלג ואילך(‬
‫ע״ד חצות לילה דיצי״מ‪.‬‬
‫״ ש ‪ 3‬ר ו נ ג ״ ‪ :‬ושייך לפסח ד״קרוי פסח על שם הדילוג כו׳ ״ )פרש״י בא יב‪ ,‬יא‪.‬‬
‫ועד״ז בפרש״י שם‪ ,‬יג(‪.‬‬
‫תרפז‬ ‫ער״ח ניסן‪ ,‬תשל״ח‬

‫יאר טאג טעגלעד‪ ,‬און דאט העלפט אים אז אלע זיינע גוטע החלטות זאלן‬
‫אראפקומען בפועל און כשלימות‪.‬‬

‫ובפרט היי־יאר וואט איז אן עיבור־יאר‪ ,‬ווען עס קומט צו נאד א חודש‪,‬‬

‫עם קומען צו ספעציעלע כתות צו דערגענצען דאס וואט מ׳האט פארפעלט במשך‬
‫פון פארגאנגענעם יאר און פון די פדיערדיקע יארן‪ ,‬ווי דער ענין איז‬
‫אויספירלעך ארומגערעדט געווארן מערערע מאל אין צוזאמענהאגג מיט דעם‬
‫עיבור יאר‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫•‬
‫ויהי רצון‪ ,‬אז די אויבנדערמאנטע אריינטראכטונגען — אין אן אופן אז‬
‫דאס וועט אראפקומען במעשה בפועל‪ ,‬ווארום דאט איז דאד דעד עיקר —‬
‫וואס דאס איז א גאולה פרטית‪ ,‬ארויסגיין און ארויפגיין העכער פון זיין‬
‫געוואוינטן סדר‪ ,‬וואט הרגל נעשה טבע שני — ווי זי דריקט זיך אויס אין‬
‫טאג־טעגלעכן לעבן פון א אידן‪ ,‬זאל מקרב זיין די גאולה כללית‪ ,‬גאולה‬
‫האמיתית והשלימה — וואס דאס איז אויך פארבוגדן מיט חודש גיסן — בגיםן‬
‫נגאלו ובניסן עתידי! להגאל — און מיט חג הפסח‪ ,‬זמן חרותגו‪,‬‬

‫די ערשטע גאולה פון אידשן פאלק וואס דאס איז אויך א צוגרייטונג‬
‫און הקדמה צו דער לעצטער און אייביקער גאולה — כימי צאתך מארץ מצרים‬
‫אראנו נפלאות‪,‬‬

‫און אזוי ווי בא יציאת מצרים וואם אתה הא־ל עושה פלא ‪ . . .‬גאלת‬
‫בזרוע עמך — דו השם וואס טוט וואונדער )נאד זייענדיק אין ג א ת מצרים(‬
‫האסט אויסגעלייזט מיט שטארקייט דיין פאלק‪ ,‬וועט אזוי אויך זיין איצטער‬
‫און בקרוב ממש און — ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון — דער בית־המקדש‬
‫וועט אויפגעשטעלט ווערן אין שלם )ירושלים( און עס וועלן באגייט ווערן די‬

‫ע י ב ו ר ־ י א ר ‪ :‬ובפרט שבשנה זו נשלם המחזור קטן‪ ,‬דאז ״ישלמו שני ה ח מ ה‬

‫עם שני הלבנה״ )רמב״ם הל׳ קדוה״ח רפ׳׳י(‪.‬‬
‫א ר ו ו ז ג ע ר ע ד ט ג נ ו ו ו א ר ו ‪ :‬ראה בארובה מכתב כללי דוא״ו תשרי תשל״ח )לקוישחי״ד עי‪ 477‬ואילר(‪.‬‬
‫ב מ ע ש ה ‪ . .‬עיקר ‪ :‬ראה אבות פ״א מי׳׳ז‪.‬‬
‫הרגל נעשה ט ב ע שני ‪ :‬שבילי אמונה נ״ד ש״ב‪ .‬וראה שו׳׳ת הרמ׳׳ע מפאנו סל״ו‪.‬‬
‫תניא פי״ד )וראה ג׳׳כ פמ׳׳ד>‬
‫ב נ י ס ן נגאלו ו ב נ י ס ן עתידין להגאל ‪ :‬שמו״ר שם‪ .‬ואף שבגמרא )ר״ה י* א( יש‬
‫פלוגתא בזה — הרי במדרש )שם( הכריע וסתם שבגיסן עתידין להבאל ) א ו ה ״ ת בא‬
‫ע׳ רנט‪ .‬ד״ה החודש ה׳ש״ת בתחלתו(‪.‬‬
‫אייביקער גאולה ‪ :‬שאין אחרי׳ גלות )תוד״ה ה״ג ונאמר — פסחים שם(‪.‬‬
‫וארא‪.‬‬ ‫ר״פ‬ ‫צ א ת ך ‪ . .‬נ פ ל א ו ת ‪ :‬מיכה ז‪ ,‬סו‪ .‬וראה או״ת להה׳׳מ‬ ‫כימי‬
‫א ת ה ר• א ־ ל ‪ . .‬ע מ ן ‪ :‬תהלים עז טו־טז‪.‬‬
‫ב ש ל ם ‪ . .‬ב צ י ו ‪ : 1‬שם עו‪ ,‬ג ובתרגום שם‪.‬‬ ‫ויהי‬
‫שלם ) י ר ו ש ל י ם ( ‪ :‬ראה ראב״ע שם‪ :‬היא ירושלים אולי נקראה כן כי היא שלימה כר‪.‬‬
‫וראה תוספתא ברכות ספ״א‪ .‬זח״א פו׳ כ )ובביאוה״ז לאדהאמ״צ ולהצ״צ שם(‪ .‬שם‬
‫קעב‪ ,‬ב‪ .‬תוד״ה הר — תענית טז‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת לך ד״ה ומלכי צדק‪ .‬לקוטי לוי״צ לזח״א‬
‫ע׳ פו‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרפה‬

‫קרבנות בפועל‪ ,‬כולל דעד קרבן־פסח‪ ,‬ווי מיד זאגן אין דעד הגדה גלייך‬
‫אין אנהויב פון חג הפסח‪ :‬שמתים בבנץ עירן וששים בעבודתן ונאכל ‪ ucu‬מן‬
‫הזבחים ומ! הפסחים — מיד וועלן זיך פרייען מיט דעם אויפבוי פון דיין שטאט‬
‫— ידושלימ׳ און זיין באגייסטעדט פת דיין עבודה — אין ביודהמקדש‪ ,‬און וועלן‬
‫געניסן פון קרבךחגיגה און קרבן פסח —‬
‫בביאת משיח צדקנו‪ ,‬יבוא ויגאלגו ויוליכגו קוממיות לארצנו בקרוב ממש‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור‬

‫ולחג הפסח כשר ושמח‬

‫ברכת ״אשר גאלנו״ )מפסחים שם(‪.‬‬ ‫הפסחים‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫עירן‬ ‫בבני!‬ ‫•ם‬ ‫‪ m‬ט זז‬
 ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״ח‬
‫תרפט‬

‫ב״ה‪ ,‬יו‪ 0‬ג ‪ /‬י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשל״ח‬

‫ברוקלין‪ ji .‬י‪.‬‬
‫אל בגי ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫שטייענדיג אין דעם חודש ניסן‪ ,‬געציילטע טעג פאר פסח‪ ,‬און בהמשך‬
‫צו דעם וואס האט זיך גערעדט וועגן דער אלגעמיינער באדייטונג פון חזדש‬
‫גיסן‪ ,‬וואס דעד חודש אונטערשטרייכט די ג־םלעכע הנהגה נסית )ווי דאם ווערט‬
‫אנגעדייטעט אין דעם נאמען פון חודש — ניסן מלשון נס(‪ ,‬אדן די אפלערנובג‬
‫דערפון אין טאג־טעגלעכעד הנהגה נסית פון א אידן — אדויסצוגיין‪ ,‬אין אלע זאכן‬
‫וואט זיינען פארבונדן מיט תורה ומצוות‪ ,‬פון די ראמען פון באגדענצונגען‪ .‬וואס‬
‫דאס איז אויר דעד פנימיות׳דיקער אינהאלט פון יציאת נזצריס — ארויסגיין‬
‫פון מצרים וגמלים )״באגרעגעצונגען״(‪,‬‬
‫וועלן מיר זיך דא אפשטעלן אויף אייגיגע פרטים אין דעם אויבבדערמאנטן‬
‫ענין‪ ,‬וואס אויר די פרטים — ווי אלע פרטים אין תורה )מלשון הודאה( —‬
‫זיינען אנווייזונגען און אפלערנונגען אין טאג טעגלעכן לעבן‪.‬‬

‫אין נסים גופא זיינען פאראן פארשידעגע סוגים‪:‬‬

‫עס דיגען פאראן גסים וועלכע זייגען אנגעטאן אין לבושים פון טבע —‬
‫ווי דער נס פורים‪ ,‬וואם אויבערפלעכלעך קען מען זיד אייגריידן‪ ,‬אז דעד‬

‫לעיל צי‬ ‫בארוכה‬ ‫נתבאר‬ ‫—‬ ‫לבריות‬ ‫וטוב‬ ‫לשמיש‬ ‫טוב‪,‬‬ ‫כי‬ ‫בו‬ ‫שהוכפל‬ ‫ני‪:‬‬ ‫יום‬
‫תרסד ואילה‬
‫חודש‬ ‫ראש‬ ‫ערב‬ ‫שני‪,‬‬ ‫אדר‬ ‫כ״ט‬ ‫מיום‬ ‫מכתב‬ ‫גערמדמ‪:‬‬ ‫ב ה ס ש ן ‪ . .‬ה‪8‬ט זיך‬
‫ניסן ש‪.‬ז‪) .‬לעיל ע׳ תרפג ואילך(‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נ ם ‪ :‬ראה ב ר כ ו ת )נז‪ ,‬רע״א( ו ב פ ר ש ״ שם ד״ה ח נ י נ א ‪ :‬נונ׳־ין‬ ‫נול ט ו ן‬ ‫ניסן‬
‫ה ר ב ה נסים רבים‪ — .‬ואף ששמות החדשים עלו בידם מ ב ב ל )ירוש׳ ר״ד‪ .‬פ״א ה״ב‪.‬‬
‫ג ״ ר םמ״ח‪ ,‬ט( הרי נזכרו ניסן וכו׳ במג״א‪ .‬ויתרה מזו הרי דרז״ל טט ב כ ת פ י פ ת‬
‫באפריקי )סנה׳ ד‪ ,‬ב — הובא בפרש״י עה״ת ס״פ בא(‪ .‬וראה כ ת ו ב ו ת )י‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫נ‬ ‫עא‬ ‫תו״א‬ ‫פמ״ז‪.‬‬ ‫תניא‬ ‫ראה‬ ‫ו ג בולי ס‪:‬‬ ‫מצרים‬ ‫‪. .‬‬ ‫אינה‪8‬לט‬ ‫פנימיות׳דיקער‬
‫ואילף‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫תורה )מלשון הוראה(‪ :‬זח״ג נג‪ ,‬ב‪ .‬גו״א ר״פ בראשית בשם הרד״ק‪.‬‬
‫איו נסים ‪ :‬להעיר מהשקו״ס במו״נ ח״ב פכ״ט‪ .‬וראה צפע״נ עה״ת ש מ ו ת דף ו‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫נסים ‪ . .‬אין לבושים פון טבע ‪ . .‬נסים גלויים ‪ :‬ראה רמב״ן עה״ת ל ך יז‪ ,‬א‪.‬‬
‫ר ר ש ת הרמב״ן עה״פ ת ו ר ת ה׳ תמימה ע׳ קנג ואילך )הוצאת שאוועל> ובארוכה —‬
‫תו״א מגיא צג‪ ,‬א ואילה ק‪ ,‬א‪ .‬שערי אורה ע׳ ‪ .118‬לעיל ע׳ תרנ ואילה ובב״מ‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרצ‬

‫ביטול הגזירה פון המן הרשע איז דערגרייכט געווארן גענצלעך דורך דער‬
‫השתדלות פון אסתר המלכה‪ ,‬און פאר דעם — וואט מרדכי האט געראטעוועט‬
‫אחשורוש׳ן און נאך פריער — ווי אסתר איז געווארן א מלכה א‪ .‬ז‪ .‬וו‪ .‬ווי‬
‫דערציילט אין דעד מגילה‪,‬‬

‫וואס יעדערע פון די געשעענישן פאר זיך זעט אויס ווי א ״נאטידלעכער׳׳‬
‫גינסטיקר ״צופאל״‪ ,‬און זיי אלע צוזאמען האבן געשאפן דעם באדן פאר המן׳ס‬
‫דורכפאל‪ ,‬ביז צו דער גאנצער איבערקעדעניש פון פורים )ונהפוך הוא(‪ .‬ס׳איז‬
‫אכער איבעריק צו אונטערשטרייכן‪ ,‬אז די אלע געשעענישן אין אלע זייערע‬
‫פרטים זיינען איין המשך — אנהויבנדיק פון די פאסירונגען דערציילט אין‬
‫די ערשטע פסוקים פון דער מגילה — יעדער איינער פון זיי האט מען דערגאך‬
‫געזען אז ער איז געווען בהשגחה פרטית פון דעם אויבערשטן אין אן אופן‬
‫פון פארבארגענע )אין לבושים פון טבע( נסים‪ ,‬א שטופע אין דער צוגרייטונג‬
‫און פארווירקליכונג פון דעם ונהפוך הוא — א טייל פון נס פורים‪.‬‬

‫א צווייטער סוג נסים איז נסים גלויים — אנטפלעקטע נסים‪ ,‬וועלכע‬

‫דינען באשיינפערלעך העכער פון טבע‪ ,‬ווי די גסים פון פסח און יציאת‬
‫מצרים‪ ,‬ווי עס ווערט דערציילט אין דעד תורה‪ ,‬און ווי אונזערע חכמים‬
‫אונטערשטרייכן‪ ,‬אז אין א נאטידלעכן וועג איז געווען איגגאנצן אוממעגלעך‬
‫אפילו פאר איין־איינציקן קנעכט ארויסגיין )אנטלויפן( פון מצרים‪ ,‬און בפסח‬
‫איז ביד רמה ארויס פון מצרים א גאנצער פאלק פון ארום זעקס הונדערט‬
‫טויזנט דערוואקסענע מענער‪ ,‬אחוץ פרויען און קינדער‪ ,‬און נאך פאר דעם אלס‬
‫צוגרייטונג צו דעם — איז עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים )צען נסים‬
‫זיינען געטאן געווארן פאר אונזערע עלטערן אין מצרים(‪.‬‬

‫ה ו א ‪ :‬אסתר ט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ונהפו ז‬

‫פון‬ ‫טייל‬ ‫א‬ ‫פסוקים ‪• .‬‬ ‫ערשטע‬ ‫די‬ ‫פון ‪. .‬‬
‫די ‪ 8‬ל ע ג ע ש ע ע נ י ש ן ‪ . .‬אנהויבנדיק‬
‫שושן‬ ‫פ ו ר י ם ‪ :‬ראד‪ .‬פרש״י מג״א ט‪ ,‬בו‪ .‬שם‪ ,‬כט‪ .‬נתבאר בשיחת ש״פ תצוה‪,‬‬ ‫נס‬
‫פורים ה׳תשל״ז‪.‬‬
‫יאמרו‬ ‫א ל ע ג ע ש ע ע נ י ש ן ‪ . .‬ב ה ש ג ח ה פ ר ט י ת ‪ :‬ראה תורת הבעש׳׳ט בד״ה על כן‬
‫תרצ״ו פ״ב )סה״מ קונטרסים ה״ב שע‪ ,‬ב(‪ .‬ובמאמר שם‪ :‬מזה יוצא לנו ענין עמוק‬
‫בעבודה כד‪ .‬הוספות לכש״ט )הוצאת קה״ת( לג‪ ,‬א ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫יעדער ‪ . .‬פ ו ן זיי ‪ . .‬ג ע ז ע ן ‪ . .‬ב ה ש ג ח ה פ ר ט י ת ‪ . .‬נסים ‪ :‬ראה תו״א שם צג‪ ,‬רע״ד‪.‬‬
‫ק‪ ,‬א‪ :‬גראה בחוש שכל הסיבות היו רק למעלה מהטבע‪ .‬אוה״ת מג״א )ע׳ בישלו(‪:‬‬
‫אבל מ״מ ראו אפילו כל אפסי ארץ ‪ . .‬שהוא ישועת אלקיגו שסיבב כמה סיבות ‪ . .‬והוא‬
‫בחי׳ גילוי ממש מלמעלה מהטבע רק שמתלבש בהסבע ואין הלמעלה מהטבע גראה וכר‪.‬‬
‫וו עס ו ו ע ר ט דערציילס אין דער ת ו ד ה ‪ :‬״במסות באותות ובמופתים גו׳״ )ואתחנן‬
‫ד‪ ,‬לד(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫א ו נ ז ע ר ע ח כ מ י ם א ו נ ט ע ר ש ט ר ״ כ ן ‪ :‬מכילתא עה״פ יתרו יח‪ ,‬יא‪ .‬הובא בפרש״י שם‪ ,‬ט‪.‬‬
‫ב י ד ר מ ה ‪ :‬בשלח יד‪ ,‬ח‪,‬‬
‫ז ע ק ס ה ו נ ד ע ר ט ט ו י ו נ ט ‪ 8 . .‬ח ו ץ פרויען און קינדער ‪ :‬בא יב‪ ,‬לו‪ .‬וראה תיב״ע‬
‫)ומדרז״ל( עה״פ‪.‬‬
‫עשרה נסים נ ע ש ו ל א ב ו ת י נ ו במצרים ‪ :‬אבות פ״ה מ״ד‪.‬‬
‫תרצא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשל״ח‬

‫אן אנדער חלוקה אין נסים איז דא‪ :‬א נס וואס האט געטראפן צו א‬
‫יחיד )ומשפחתו(‪ ,‬נס דרבים ביז — פארן גאנצן אידישן פאלק‪ ,‬א נס וואס‬
‫איז געווען‪ ,‬האט געווירקט אין דער וועלט אדום‪.‬‬

‫ניסן און יציאת מצרים‪ ,‬זייענדיק די דוגמא פון נסים בכלל‪ ,‬איז אין‬
‫זיי גופא געווען די אלע דריי סוגי נסים‪ :‬עשרה נסים געשו לאבותינו במצרים‬
‫— פארן גאגצן אידישן פאלק‪ ,‬פון די איז אויד געווען גסים ליחיד‪ ,‬ווי צום‬
‫ביישפיל בא חושן‪ ,‬אז ווען א יחיד איז ארייגגעגאנגען בבית המצרי וראו עס‬
‫איז געווען פיגצטער ‪ -‬איז באם אידן געווען אור‪ ,‬ער האט אלעס געזען‪ ,‬און‬
‫— עס איז דאד געווען והרבתי את אותותי זאת מופתי בארץ מצרים )און איך‬
‫וועל מערן מיינע צייכען און מיינע וואונדער אין לאגד מצרים( ביז אז שמעו‬
‫עמים ירגזון )עס האבן געהערט פעלקער זיינען ד י דערציטערט געווארן(‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫»‬

‫די הוראה און אגווייזוגג פון דעם אלעם צו יעדערן און יעדערע‪ :‬עס האט‬
‫זיך גערעדט וועגן דעד הנהגה נסית )העכער פדן באגדענצונגען( פון א אידן‬
‫אין םאג־טעגליכן לעבן — איז אין צוגאב צו דעם וואס דאס מייגט פאר אים‬
‫)און זיין משפחה( — איז‪ ,‬דיעגדיק א טייל פון דעם אידישן פאלק‪ .‬וואס איז‬
‫א ״קומה אחת שלימה״ )איין קערפעד( האט עם א דירעקטע ווירקונג אויפן‬
‫גאנצן אידישן פאלק‪ .‬אץ נאכמער‪ ,‬לויט ווי אונזעדע חכמים ז״ל דערקלעדן די‬
‫ערשטע וועדטער פון דעד תורה‪ :‬בראשית ברא אלקים‪ ,‬אז צוליב צודי זאכן‬
‫וואס ווערן אגגעדופן ״ראשית״ — אידן אץ תודה — האט דער אויבערשטער‬
‫באשאפן את השמים ואת הארץ‪ ,‬די וועלט אץ אלעס וואס איז אין איר‪ ,‬האט‬

‫נם ‪. .‬יחיד ‪ . .‬נם דרבים ‪ . .‬פארן גאנצן אידיש! ‪89‬לק ‪ :‬ראה טושו״ע או״ח סרי״ח‪.‬‬
‫ונאספו הדעות ב ז ה באנציקלופדיא ת ל מ ו ד י ת ע ר ך ב ר כ ו ת הראי׳‪.‬‬
‫‪ 8‬נס ‪ . .‬אין דעד מעלם א ד ו ם ‪ :‬ובזה כ מ ה אופנים — ראה סד׳׳ה מצה זו תרע״ה‬
‫— המשך תער״ב ה״ב ע׳ תתקלא ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫יציאת מצרים ‪ . .‬דוגמא פון נסים ב כ ל ל ‪ :‬ונוסף ע״ז ששקולה יצי׳׳מ כנגד כ ל הנסים‬
‫)מכילתא ויל״ש ר ״ פ יתרו(‪.‬‬
‫שרק‬ ‫יציאת מצרים ‪8 . .‬לע ד ר ״ ‪ :‬וי״ל שגם נסים ה מ ל ו ב ש י ם כ ר היו אז וכמו‬
‫ב מ כ ה השלישית א מ ר ו החרטומים שאצבע אלקים היא )וארא ח‪ ,‬מו(‪.‬‬
‫א ו ר ‪ :‬שמו״ר פי״ד‪ ,‬ג‪ .‬תנחומא‬ ‫בבית המצרי ‪ . .‬פינצטער ‪ . .‬באם איד! געווען‬
‫נ א ‪ a‬וראה ג״כ פרש״י ב א י‪ ,‬כב‪ .‬ועד״ז מציגו ב מ כ ת דם )שמו״ר פ״ט‪ ,‬י‪ .‬וש״נ‪-:‬‬
‫וארא ז‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫מופתי בארץ מצרים ‪:‬‬ ‫והרבתי את אותות• ואת‬
‫שממו עמים י ר ג ז ו ן ‪ :‬נ ש ל ח סו‪ ,‬יד‪.‬‬
‫לקו״ת‬ ‫ק מ ר פ ע ר ( ‪ :‬ראה ירוש׳ נדרים פ ״ ם ה״ד‪.‬‬ ‫אידיש! פ‪8‬לק‪ ,‬וואס איז ‪) . .‬איין‬
‫ר ״ פ נצבים‪ .‬דרמ״צ מ צ ו ת א ה ב ת ישראל‪.‬‬
‫ריפ‬ ‫לק״ט‬ ‫אונזערע חכמים ז״ל ד ע ר ק ל ע ר ן ‪ :‬ת נ ח ו מ א )באבער( פיסקא ג׳ והי‪.‬‬
‫בראשית‪ .‬פרש״י ר ״ פ בראשית‪ .‬וראה גם ב ״ ר רפ״א‪ .‬ויק״ר סל״ו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫צ ו ו ״ ז א נ ן ‪ . .‬״ראשית‪ — -‬אידן און תורה ‪ :‬ירמי׳ ב‪ ,‬ג‪ .‬מ ש ל י ח‪ ,‬כב‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרצב‬

‫די הנהגה פיו א אידן א ווירקוגג אין הימל און אויף רעד ערד און אין אלעס‬
‫וואס איז אין זיי‪,‬‬

‫און ווען די הנהגה פון א אידן איז א הנהגה נסית‪ ,‬רופט ער ארויס די‬
‫ג־טלעכע הנהגה נסית‪ ,‬מיי פאר אים און פיי פאר דעם כלל ישראל׳ און אויר‬
‫פאר דעד גאנצער וועלט‪ ,‬עט איז ממשיך )ברענגט אראפ( די ג־טלעכע ברכות‬
‫— אויר אן הגבלות )באגרענצונגען(‪.‬‬

‫מער בפרטיות! דעם אידן׳ם דיגען )דורך תורה‪ ,‬תפלה און מצוות( דעם‬
‫אויבערשטן אן באגרענצוגגען‪ ,‬הנהגה נסית — דארף זיין סיי אין די מצוות‬
‫וועלכע זיינען בין אדם למקום )צווישן אים מיטן אויבערשטן(‪ ,‬סיי אין די‬
‫מצוות וועלכע זיינען )אויך( בין אדם לחברו)צווישן א אידן מיט נאד א אידן(‬
‫אנהויבנדיק פון ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬סיי אין מצוות וועלכע זיינען אויד פארבונדן‬
‫מיט ניט אידן‪ ,‬און ישוב העולם בכלל —‬

‫כולל אויך דעם ציווי השם צו טאן וואס ער קען אז מען זאל מקיים זיץ‬
‫די שבע מצוות בני־נח‪ ,‬אין אלע זייערע פארצווייגונגען די ג־טלעכע מצוות וואס‬
‫זיינען דער יסוד פון יעטוועדער מענטשלעכער געזעלשאפט‪,‬‬

‫ה א ט די ה נ ה ג ה פ ו ן ‪ 8‬אידן א ווירקננג אין ה י מ ל ‪ :‬להעיר מ ת ו ר ת הה״מ‬

‫)או״ת קיב‪ ,‬ב על מ א מ ר המשנה )אבות פ ״ ב מ״א( «דע מ ה למעלה ממך״ —‬
‫״דע שכל מה שלמעלה הכל הוא ממך״‪.‬‬
‫ה א ט די ה נ ה ג ה פ ו ן א אידן א ו ו י ר ק ו נ ג אין היטל ‪ . .‬ערד א ו ן א י ן א ל ע ס וואט‬
‫איז א י ן ז ־ י ‪ :‬להעיר מזח״א לד‪ ,‬ב‪ .‬לקוטי לוי׳׳צ לשם‪ .‬נתבאר בשיחת ש ב ת בראשית‬
‫ה׳תשל״ו סט״ו ואילך‪.‬‬
‫וואט איז א י ן ד י ‪ :‬ויתרה מ ז ו זהו ת כ ל י ת ירידת‬ ‫א ווירקונג ‪ . .‬אין אלעס‬
‫המשך תער״ב ח״א ס ״ פ פ ״ ח ואילך ב ו ה )והשייכות‬ ‫הנשמר‪ .‬ל מ ט ה )תניא פל״ז(‪ .‬וראה‬
‫לנסים(‪.‬‬
‫די הנהגה פ ו ן ‪ 8‬אידן ‪ . .‬ר ו פ ט ‪ , .‬ארויס די ג ־ ט ל ע נ ע ה נ ה ג ה ‪ :‬דמדתו של הקב״ה‬
‫מדד‪ .‬כנגד מדד‪) .‬סוטה ט‪ ,‬ב(‪ .‬וראה ת ו ר ת הבעש״ס עה״פ ה׳ צלך דכמו שהצל עושה‬
‫מ ה שהאדם עושה כ ך הבורא ב״ה כביכול עושה מה שהאדם עושה )כש״ט —‬
‫הוצאת קה״ת — ה ו ס פ ו ת א ו ת ס׳‪ .‬וראה ג״כ או״ת להה״מ — הוצאת קה״ת — פ‪ ,‬ג‪.‬‬
‫ה ו ס פ ו ת א ו ת יט(‪.‬‬
‫ת ו ר ה ‪ ,‬ת פ ל ה און מצוות ‪ :‬ג׳ דברים שעליהם העולם עומד )אבות פ״א מ״ב(‪.‬‬
‫) א ו י ן ( ב י ן אדס ל ח ב ר ו ‪ :‬שגם הן ציווי המקום הן‪ ,‬ויתרה מ ז ו )עיקר( קיומם צ״ל‬
‫מפגי שהן ציוויי המקום ויתרה מ ז ו — גם ב״ג המקיים אותן צ״ל מפגי שכך צור‪,‬‬
‫ה מ ק ו ם ע״י מ ש ה )רמב״ם הל׳ מלכים ספ״ח(‪.‬‬
‫קדושים יט‪ ,‬יח‪ .‬וראה קוגטרס א ה ב ת ישראל‬ ‫במוך‪:‬‬ ‫לרעך‬ ‫ואהבת‬
‫בארוכה‪.‬‬
‫לקו״ש ה״ד‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫בכלל‪:‬‬ ‫העולם‬ ‫ישוב‬ ‫און‬ ‫איין‪,‬‬ ‫ניט‬ ‫סיט‬
‫מצוות ‪ . .‬פארבונדן‬
‫ע׳ ‪ 404 .158‬ואילך‪.‬‬
‫ב נ י ־ נ ח ‪ :‬רמב׳׳ם‬ ‫מצוות‬ ‫שבע‬ ‫ציווי ה ש ם צו ט א ו ‪ . .‬מ ע ן ואל מקיים די‬
‫שם‪ .‬ועפ״ז יומתק סיום פי״א מהל׳ מלכים ל ה ר מ ב ״ ם ‪ :‬ויתקן א ת העולם כ ו ל ו כוי‪.‬‬
‫דלכאורה מהי שייכות כ״ז לס׳ יד החזקה‪ .‬ובפרט האריכות ה ג ד ו ל ה בזה )בדפוס רומי‬
‫ל‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬ ‫צ‬ ‫_‬
‫ה י‬ ‫י‬
‫ו ת ר‬ ‫ר״מ‪ ,‬ונשמטה ע״י ה ב ק ו ר ת דאו״ה בדפוסים שלאח״ז(‪ ,‬ן ל ל‬
‫ה‬ ‫כ‬

‫כ ת ו ב ב פ ר ק שלאחריו המדבר ב ״ מ נ ה ג ו של עולם״ בימות המשיח‪ — .‬אלא שזהו‬

‫תרעג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬השל״ח‬

‫וואט דורכדעם אלעס העלפט א איד אויפהויבן די וועלט פון אירע‬

‫חומריות׳־דיקע און גשמיות׳דיקע באגרענצונגען — אין איינקלאנג מיט דעם‬
‫רצון פון דעם באשעפער‪.‬‬

‫•‬ ‫•‬ ‫•‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז יעדער איינער און איינע זאל מיט דעם כח‪ ,‬באגייסטערוגג‬
‫און לעבעדיקייט פוו חודש ניסן און םפעציעל פון דעם יוט־טוב פסח‪ ,‬מאכן‬
‫דעם •״שפרונג״ )וואם דאס איז איינע פון די אפטייטשן פץ ״פסח״( —‬
‫ארויםצושפרינגען פון אלע וועלט באגרענצונגען‪,‬‬

‫און מיט דעם כח פון חודש הגאולה און זמן חירותנו באלייכטן און‬
‫דורכדדינגען אויך אלע זיינע נאטירלעכע ענינים )עםן‪ .‬טרינקען א‪ .‬ז‪ .‬וו‪(.‬‬
‫אין טאג־טעגלעכן לעבן פץ א גאנץ יאר‪ ,‬און טאן דאט בשמחה ובטוב לבב‪,‬‬
‫אץ דאס זאל אויך זיץ די צוגרייטונג — צום אנקומען גלייד אן‬
‫באגרענצונגען‪ ,‬ווי דער באוואוסטער פפק־דין פון רמב״ם אז אידן טוען תשובה‬
‫ומיד הן נגאלין — פון דער גאולה האמיתית והשלימה פץ אלע אידן און פץ‬
‫יעדן אידן‪ ,‬דורד משיח צדקנו‪,‬‬

‫און אתה הא־ל עושה פלא הודעת בעמים עוזך — דו השם וועסט טאן‬

‫מזזו״ב‬ ‫המשך ל״ילחם מלחמת ה׳ ‪ . .‬והצליח ‪ . .‬ינצח כל האומות שסביביו״ שאז‬

‫‪.‬לתקן את העולם כולו לעבוד את ה׳״ כר‪.‬‬
‫אויפהויבן די וועלט‪ :‬שזהו ג״ב הכנה אשר בזמן ביאת משיח — וגר זאב‬
‫עם כבש גו׳ )ישעי׳ יא‪ ,‬ו( וברד״ק שם‪ :‬כי בימות המשיח יתחלפו טבעי החיות‪.‬‬
‫ובארוכה בד״ה כי פדה )אוה״ת בראשית כ״ג ס״פ נח( ‪ .run‬המשך וככה תרל׳׳ז‬
‫פצ׳׳ד ואילד‪ .‬ומ״ש ברמב״ם שם רפי״ב ‪ -‬ראה לעיל ע׳ תרנג‪.‬‬
‫»ט‪3‬רונג״ )‪ . .‬איינע פון די ‪.‬אפסייסטן פ ו ן ״ פ ס ח ״ ( ‪ :‬ראה פרש״י בא יב‪ ,‬יא‪:‬‬
‫‪.‬קרוי פסח על שם הדילוג כר״ )ועד׳׳ז בפרש״י שם‪ ,‬יג(‪ — .‬ולהעיר ממש״כ בכתהאריז״ל‬
‫)סידורו‪ ,‬פע״ח‪ ,‬סה״כ — במקומו( בפי׳ ‪.‬פסח״‪.‬‬
‫און מים דמם כ ח פון ‪ . .‬זמן חירותינו ב ‪ 8‬ל ״ כ ס ן • • ‪ 8‬ג ‪ 8‬נ ץ י ‪ 8‬ר ‪ :‬ובפרט‬
‫ע״פ מש״כ בשיחת תגה״פ תש״ג )סה״ש תש״ג ע׳ ‪ : (75‬חג הפסח ווערט נמשך שסענדיק‪.‬‬
‫ב‪8‬ל״נטן א ו ן דווכדרינגען א ד ן ‪ 8‬ל ע זיינע נ ‪ 8‬ט י ר ל ע נ ע עניניס )עסן‪ ,‬טדינקען א‪ .‬ז‪ .‬וו‪: (.‬‬
‫וכמ״ש כל מעשיך יהיו לשם שמי* ובכל דרכיך דעהו — אבות פ״ב מי״ב‪ ,‬משלי‬
‫‪ a‬ו‪ .‬וראה רמב״ם הל׳ דעות ספ״ג‪ .‬םושו׳׳ע או״ח סרל״א‪ .‬שו״ע אוה״ו סקנ״ו‬
‫ס״ב‪ .‬תניא רפ׳׳ז‪.‬‬
‫און נ י ‪ \ 8‬ד ‪ 8‬ס בטמחה ובטוב לבב ‪ :‬ראה רמב׳׳ס סוף הל׳ לולב‪ :‬השמהה שישמח‬
‫האדם בעשיית המצוד‪ .‬כו׳ עבודה גדולה היא כוי‪ .‬ולהעיר מההמשך וככה הנ״ל )פ״ה‬
‫ואילך‪ ,‬פצ״ז ואילך( כו״כ דרגות בשמחה‪.‬‬
‫ג ל י י ן ‪ :‬להעיר אשר הגאולה העתידה וביהמ״ק חג׳ שייכים לבחי׳‬ ‫‪8‬נקומען‬
‫יעקב )ראד‪ .‬שבת קיח‪ ,‬ב ‪ :‬כיעקב כד‪ .‬פסחים פח‪ ,‬א ‪ :‬כיעקב כוי( וביעקב הוא מהירות‬
‫— מה זה מיהרת )עיין לקוטי לוי״צ לזח״א רכס׳ ב(‪.‬‬
‫פסק־דין פון רמב״ם‪ :‬הל׳ תשובה פ״ז ה״ה‪.‬‬
‫אתה ה א ־ ל ‪ . .‬ע ו ז ן ‪ :‬תהלים עז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫חעםס ט ‪ 8‬ן ‪ . .‬מס וועס‪ :‬כימי צאתך מארמ״צ שאתה גו׳ גאלת בזרוע עמך‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרצד‬

‫פעלקער דיין‬ ‫צווישן‬ ‫ווערן‬ ‫באוואוםט‬ ‫וועט‬ ‫וואונדער‪ ,‬עם‬ ‫וואונדערלעכע‬

‫שטארקייט‪,‬‬

‫עם וועט אויך קומען די גאולה פאר דער גאגצער וועלט און מעגטשהייס‪,‬‬
‫ווי עם איז פארויםגעזאגט געווארן שמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה‬
‫— ״איך וועל באשאפן גייע הימלען אזן א נייע ערד״‪ ,‬און אז אהפוך אל עמים‬
‫שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ לעבדו ש כ ם אחד — ״דענםמאל תעל איך‬
‫איבערמאכן בא די פעלקער א ריינע שפראך‪ ,‬אז זיי זאלן אלע דופן צום נאמען‬
‫פון ג־ט‪ ,‬צו דיגען אים אלע ווי אייגער״‪,‬‬
‫די גאגצע וועלט וועט האבן איר ריכטיקע גאולה‪ ,‬תיקון און שלימות‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור‬

‫ולחג הפסח כשר ושמח‬

‫ישעי׳ סו‪ .‬כב‪ .‬וראה לקו״ת שה״ש עה״פ‪.‬‬ ‫עושה‪:‬‬ ‫ה ח ד ש י ם ‪ . .‬א נ י‬ ‫שמים‬
‫אוה״ת לישעי׳ שם‪.‬‬
‫ם‪ .‬וראה רמב״ם הל׳ מלכים סםי״א‪.‬‬ ‫ג‪,‬‬ ‫צפני׳‬ ‫אחד‪:‬‬ ‫א ה פ ו ך ‪ . .‬ש כ ס‬ ‫אז‬
‫די ג‪8‬נצע וועלמ ‪ . .‬גאולה‪ ,‬תיקון א ו ן שלימות ‪ :‬להעיר מהרמב״ם שם ‪ :‬ולתקן ]כן‬
‫הוא בדפוס רומי )ולא כבדפוסים ששלטה בהם יד הבקורת ‪.‬ויתקן׳׳([ את העולם כולו‬
‫כר‪ .‬ולהעיר אשר אינו אומר ‪.‬כל העולם כולו״ כיון אשד ‪.‬יקיצו אלה לחיי עולם ואלה‬
‫לחרפות גו׳״ )דניאל יב‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ש ל י מ ו ת ‪ :‬כמדרז״ל דלכן ואלה תולדות פרץ מלא )ב״ר פי״ב‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫תרצה‬ ‫עש״ק‪ ,‬שבת הגדול‪ ,‬תשל״ט‬

‫ב״ה‪ ,‬עש״ק‪ ,‬שבת הגדול ה׳תשל״ט‬

‫י‬ ‫נ‬ ‫ק ל י ז‬ ‫ב‬
‫אל בני ובנות ישראל‬ ‫׳ ־ ־‬ ‫יי‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫אזוי ווי דער חודש ניסן‪ ,‬ווי אויך זיין צענטראלער עניז‪ ,‬דעד יום־טוב פסח‪ ,‬חג‬
‫המצות‪ ,‬זיינען ״ערשטע״ — דער חודש ניסן איז ראשון הוא לכם לחדשי השנה)דער‬
‫ערשטער פון די חדשים פון יאר(‪ ,‬און פסח איז דער ערשטער פון אלע ימים־טובים‬
‫— איז פארשטאנדיק‪ ,‬או ביידע אנטהאלטן מערערע און מער־אומפאטנדע אנוויי־‬
‫זונגען ווי אנדערע םפעציעלע טעג פון יאר‪ ,‬ווי דאם ווערט אויר אונטערשטראכן‬
‫דערמיט וואס פיל מאמענטן אין אידישן לעבן זיינען פארבונדן און ווערן ערקלערט‬
‫אלם זכר ליציאת מצרים‪.‬‬
‫איינער פון די גרונט־באדייטונגען פון דעם יום־טוב פסח איז וואס ער ווערט‬
‫פארעכנט אלט געבורטסטאג פון אידישן פאלק‪ :‬במילא איז דאס פארבונדן אייר מיט‬
‫יעדן איינעם בפרט אלם טייל פון דעם פאלק‪.‬‬
‫בכלל‪ ,‬איז דאד דער לעבן פון יעדן מענטשן א צוויי־זייטיקער‪ :‬אלס א יחיד און‬
‫אלס א טייל פרן זיין פאלק‪ ,‬מדינה‪ ,‬שטאט‪ ,‬סביבה און קהילה‪ .‬און כאטש אויפן‬
‫ערשטן אויגנבליק זיינען דאס צוויי קעגנגעזעצטע עקסטרעמען‪ ,‬איז אבער דער‬
‫מענטשלעכער לעבן אזוי אויסגעשטעלט אז ביידע אספעקטן — דער ״פרט״ און‬
‫דער ״כלל״ אין מענטשלעכן לעבן — פארנעמען אן ארט זייט־בא־זייט אין א מער‬
‫אדער ווייניקער הארמאנישן צוזאמענזיין‪ ,‬און די שטרעבונג און דער ציל איז אז זיי‬
‫זאלן דערגענצן איינע די צווייטע ביז צו ווערן אייו זאר‪ ,‬אן איינהייט‪.‬‬
‫בא אידן‪ ,‬וואס פון זיי ווערט פארלאנגט און ערווארטעט שלימות‪ ,‬גאנצקייט און‬
‫םולקאמענהייט‪ ,‬אין אלע עניניס‪ ,‬ווערט די שטרעבונג‪ ,‬אן עיקר און א יסוד‪.‬‬

‫ת ש ל י ט ‪ :‬להעיר אשר קביעות שנה זו היא בבשנת יציימ )כהמסקנא בשו״ע אשר ביום ה׳ יצאו‬ ‫עש׳יק‬
‫ממצריס(‪.‬‬
‫ש ב ת ה ג ד ו ל ‪ :‬ראת תוד״ה ואותו שבת )פו‪ ,‬ב(‪ .‬טושו״ע אויה ריס ת״ל‪ .‬לקו״א להה״מ סקכיד‪ .‬או״ת עה״פ‬
‫משכו וקחו‪.‬‬
‫פ ס ח ‪ :‬כשמו — חודש של גאולה )שמו‪-‬ר פטיו‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫ח ו ד ש ניס! ויי! צ ע נ ט ר א ל ע ר ע ד ו‬
‫ה ש נ ה ‪ :‬בא יב‪ ,‬ב‪ .‬וראה אוה״ת עה״פ‪ .‬דיה החודש‪ ,‬תרכ״ו‪.‬‬ ‫ראשון‬
‫ע ר ש ט ע ר פ ו ! א ל ע י מ י ם ־ ט ו ב י ם ‪ :‬ר׳־ה ד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫פסח‬
‫פ י ל מ א מ נ ו נ ט ן ז כ ר ל י צ י א ת מ צ ר י ם ‪ :‬הוא יסוד גדול ועמוד חוק בתורתנו ובאמונתינו)חינור מצוה כא(‪.‬‬
‫ולהעיר שמצווים אנו לזכור יצי״מ בכיי ביום ובלילה )טור אויה סי׳ סו וסי׳ רלו‪ .‬שו״ע אדהיז סי׳ סו טייב וסי׳‬
‫סו ס״א(‪.‬‬
‫ו כ ר ל י צ י א ת מ צ ר י ם ‪ :‬להעיר מזת״ב מ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ג ע ב ו ר ט ס ט א ג פ ו ן א י ד י ש ! פ א ל ק ‪ :‬יחזקאל קאפיטל טז ובמפרשים‪ .‬וראה מכתב כללי דר״ח ניסו תשל״ז‬
‫)לעיל ע׳ עדרת ואילד(‪.‬‬
‫כ א א י ד ן ‪ . .‬ו ו ע ר ט פ א ר ל א נ ג ט ‪ . .‬ש ל י מ ו ת ‪ :‬להעיר מכתובות )פז‪ ,‬א( דצ״ל כמאן דבעי לי׳ למיעבד דוקא‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרצו‬

‫די דערמאנטע צוויי אספעקטן ווערן אויר אפגעשפיגלט אין דעם קרבךפסח‪,‬‬
‫וואט איז אנגעזאגט געווארן צו די אידן אין מצרים בא דעם אנהויב פון חודש‬
‫הגאולה‪ ,‬ראש־חודש ניסן‪ ,‬אלט אן עיקר צוגרייטונג צו יציאת־מצרים‪,‬‬
‫אין קרבנות זיינען פאראן קרבנות־יחיד און קרבנות־ציבור‪ ,‬דאט הייסט‪ ,‬קרבנות‬
‫פון א יחיד אלם יחיד‪ ,‬און קרבנות פון דעם צוזאמענקלייבן )ציבור( פון א סר‬
‫יחידים‪ ,‬וואו יעדער יחיד איז א טייל פון דעם ציבור‪ ,‬דער יחיד איז פארטראטן אין‬
‫אים דורך זיין פערזענלעכע ביישטייערונג צו דער יערלעכער געלט־זאמלונג פאר‬
‫דעם צוועק‪.‬‬
‫געפינען מיר‪ ,‬אז אין קרבן־פסח פאראייניקן זיר ביידע אספעקטן‪ ,‬ווארום ער‬
‫איז גלייכצייטיק אי א קרבןייחיד און אי א מעי! פון א קרבן־ציבור‪ ,‬בא בכנופיא)א‬
‫צוזאמענקלייב פון א סר(‪ ,‬און אין ביידע הינזיכטן נאד מיט מער הדגשה‪ ,‬וואם‬
‫מ׳געפינט ניט ביי אנדערע קרבנות‪:‬‬
‫אלס קרבן־יחיד איז דער קרבן־פסח געווען אויסגעטיילט און באשטימט בלויז‬
‫פאר די ״מנויים״ — די ספעציעל ״געציילטע״ יחידים‪ ,‬וועלכע האבן זיד פאר־‬
‫אייניגט אין אייו איינהייט צו ברענגען און עסן ד ע ס קרבן־פםח‪ ,‬און אנדערע האבן‬
‫ניט און טארן ניט האבן אין אים קיין חלק‪ ,‬כשעת אין פאל פון אנדערע קרבנות־יחיד‬
‫)ווי שלמים‪ ,‬אד׳׳ג( האט מען געקענט צוציען צום עמן וועמען מ׳האט געוואלט‪.‬‬
‫פון דער אנדער זייט‪ ,‬איז דער קרבן־פסח געוועו אייר א מעין פון א קרבן־‬
‫ציבור‪ ,‬ציבור איז דעם פולםטז זין‪ ,‬ווארום אלע אידן האבן אים געדארפט ברענגען‬
‫אין דער זעלבער צייט און אופן‪ :‬און דערצו נאד מיט דעד הדגשה‪ ,‬אז ניט ווי ביי‬
‫אנדערע קרבנות־ציבור‪ ,‬ווען דער ציבור איז געווען פארטראטן דויד שלוחיםיפאר־‬
‫שטייער‪ ,‬די אנשי־מעמד‪ ,‬האט מען אבער דעם קרבן־פםח געבראכט ככנופיא‪ ,‬אזוי‬

‫די דערמאנמע‪ :‬בהבא לקמן ראה בארוכה לעיל ע׳ שנד ואילך‪ .‬שסג ואילך‪.‬‬
‫ר א ש ־ ח ו ד ש נ י ס ן ‪ :‬בא )יב‪ ,‬ג(‪ .‬מכילתא ופרש־י עהיפ‪.‬‬ ‫אוגעןאגט געווארן‬ ‫קרבו פ ס ח‬
‫צ ו ג ר ״ ט ו נ ג צ‪ 1‬י צ י א ת י מ צ ר י מ ‪ :‬מכילתא ופרש״ עה״פ בא שם‪ ,‬ו‪ .‬ולקיחתו היתה בעשור‬ ‫קרנך פסח‬
‫בחודש — שבת הגדול דשנה ההיא‪ .‬ולדעת הצפע״נ)עה״ת בא יב‪ ,‬ג־ד( גם נתקדש אז‪.‬‬
‫נ י ס ן ‪ :‬שמויר שפ‪ .‬וראה אוהית בא עי רנט‪.‬‬ ‫הגאולה‬ ‫חודש‬
‫ק ו ב נ ו ח ־ י ח י ד א ו ן ק ר נ נ ו ת ־ צ י נ ו ר ‪ :‬ראה פיהמיש להרמבים בהקדמתו לפדר קדשים‪.‬‬
‫ו ו א ו י ע ר ע ר י ח י ד ‪ . -‬א י ו פ א ר ט ר א ט ן א י ן א י ס ‪ :‬ראה כמדביר פייח‪ ,‬י ‪ .‬פרש״י עה״פ‬ ‫קרבנותיציבור‬
‫קורת סו‪ ,‬טו‪ .‬רמבים הלי תמורה פ״א היא בסופה‪ .‬ובארוכה — מפעגיצ פיד סיב וסיד‪ ,‬ו ש ־ נ ‪.‬‬
‫מ ע י ן פ ו ן א ק ר ב ך צ י מ ר ‪ :‬ראה פיהמ״ש שם‪ :‬והמין הרביעי קרבן יחיד דומה‬ ‫קרבן יחיד‬ ‫קרבן פ ס ח‬
‫לקרבן ציבור והוא קרבן פסח‪.‬‬
‫נ א ב כ ו ו פ י א ‪ :‬יומא נא‪ ,‬א‪ .‬פרש״ פסתים סו‪ ,‬סעיב‪.‬‬
‫ק ר נ ך פ ס ח ‪ .‬ב ל ו י ו פ א ר ד י ‪.‬מנו״ס־‪ :‬זבחים נו‪ ,‬ב במשנה‪ .‬רמב״ם הל׳ קיפ פיב‪.‬‬
‫ט א ח נ י ט ‪ :‬כי הדיש משאנץ)לתויכ ונו ז‪ ,‬יט( דמחיר יחיד הוא בזה‪ .‬כביאור הרייפ פערלא לרם״ג מלית‬
‫קעה )קצד‪ ,‬ד ואילח כ׳ שגם הרמבים פיל כהריש משאנץ‪ .‬וראה תויש בא )חייא( במילואים םייא )ושינ(‬
‫ובחי״ב‪.‬‬
‫א ו ו ע ר ע ק ר ב נ ו ת י ח י ד ‪ :‬וגם בשחיטתו חלוק שציל דוקא עיי שלוחו)ראה קידושין מא‪ ,‬ב‪ .‬מניח מצוה ה׳‬
‫בסופו(‪.‬‬
‫א נ ש י ־ מ ע מ ד ‪ :‬תענית בו‪ ,‬א במשנה‪ .‬ספרי ופרש״ עהיפ פינחס כח‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הלי כלי המקדש דפיו‪.‬‬
‫תתגז‬ ‫עש״ק‪ ,‬שבת הגדול‪ ,‬תשל״ט‬

‫אז דער ציבור איז געווען דערביי פערזענלעך‪ ,‬און דערנאר אזוי ביים עסו‪ ,‬אלע‬
‫האבן געדארפט עסו פון קרבו־פםח‪ ,‬אין דער זעלבער צייט און אופן)צלי אש( וכו׳‬
‫— וואס מ׳געפינט ניט בא קיין אנדער קרבן־ציבור‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫•‬
‫אין קרבן־פסח גופא איז פאראן נאד א נקודה‪ ,‬וואם האט אויר אן אנדייטונג‬
‫אויף דער צוזאמענגעבונדנקייט פון דעם יחיד מיטן ציבור‪ ,‬און דאס איז וואס דעד‬
‫קרבן־פסח האט געדארפט צוגעגרייט ווערן ראשו על כרעיו ועל קרבו )זיין קאפ‬
‫מיט זיינע קני און מיט זיין אינגעווייד(‪ .‬דער אונטערשייד און דער מרחק צווישן‬
‫קאפ און די קני וכו׳ איז פארשטאנדיק‪ ,‬און דאד האט זיר געפאדערט‪ ,‬אז אלע‬
‫באשטאנדטיילן זאלן זיין צוגעגרייט צוזאמען און אויפן זעלבן אופן‪ .‬די הוראה דער־‬
‫פון איז‪ ,‬אז כאטש אין א ציבור זיינען פאראן פארשידענע ביז אויר גאר ווייטע‬
‫מדריגות פון יחידים‪ ,‬פון דער מדריגה פון ״ראש״ ביז דעד מדריגה פון ״רגל״‪ ,‬מוזן‬
‫זיי אבער אלע זיין צוזאמען צו שאפן א ציבור׳ אוו אויר בייטראגן‪ ,‬יעדער איינער‬
‫זיין פולן תלק‪ ,‬צום ציבור‪.‬‬

‫•‬ ‫*‬ ‫•‬

‫ווי דערגרייכט מען די פאראיינציקונג פון א יחיד מיט א יחיד‪ ,‬און פון א יחיד‬
‫מיטן כלל ? איז דאט אויר אנגעדייטעט אין דעמ )נאמען( ״פסח״‪ ,‬וואס איינע פון די‬
‫אפטייטשונגען דערפון איז ״אריבערשפרינגעך‪ ,‬דאס הייסט אויר — אריבער־‬
‫שפרינגען די פארשידענע מחיצות צווישן איין אידן און א צווייטן‪ ,‬און צווישן דעם‬
‫יחיד און דעם ציבור‪ ,‬ביז אלע ווערן פאראיינציקט אין דער קומה אחת שלימה פון‬
‫אידישן פאלק‪:‬‬
‫וואס דערצו פאדערט זיר‪ ,‬קודם כל‪ ,‬אריבערצושפרינגען די באגרענצונגען פון‬
‫אייגעגעם שכל און געפיל‪ ,‬און אויפהויבן זיר איבער אלע שטערונגעו און צוימונגעו‪,‬‬
‫אינערלעכע און אויםערלעכע‪ ,‬ביז צו דערגרייכן די פולסטע גייםטיקע באפרייאונג‪:‬‬
‫די באפרייאונג פון דעם עצם מהות פון א אידן — זיין‪,‬פינטעלע איד״‪ ,‬ווי דאס‬
‫ווערט אפט באצייבנט‪ :‬און אזוי ארום פארבינדט זיר א איד מיט זיין שורש און מקור‪,‬‬
‫און מיט א צווייטן אידן און מיט אלע אידן —‬
‫וואס דאס איז‪ ,‬ווי באוואוסט‪ ,‬דער ענין פון ״יציאת־מצרים״ אין רותניות‪.‬‬

‫צ ל י א ש ‪ :‬נ א שם‪ ,‬ח‪.‬‬

‫ק ר ב ו ‪ :‬שם‪ ,‬ט‪ .‬פ ס ח י ם עד‪ ,‬ר ע י א ב מ ש נ ה ‪ .‬ר מ ב ״ ם הלי ק י פ פ י ח היי‪.‬‬ ‫ר א ענו‬
‫צ ו ס צ י ב ו ר ‪ :‬לקו״ת ריפ‬ ‫ב״טראגן‬ ‫ויי! צ ח א מ ע ן‬ ‫‪,.‬רגל־‪ ,‬מ ח ן‬ ‫‪..‬ראשי‬ ‫מדריגות‬ ‫פארשידענע‬
‫ובכ״מ‪ .‬ו ר א ה ג ם ק ו נ ט ר ס א ה ב ת ישראל‪.‬‬ ‫נגבים‪.‬‬
‫‪ . .‬א ר י נ ע ו ש פ ר י נ ג ע ך ‪ . :‬ק ר ו י פ ס ה ע ל שם ה ד י ל ו ג ב ו ״ — פ ר ש י י עה״פ בא שם‪ ,‬יא ) ו ע ד י ז שם‪,‬‬ ‫‪..‬פסח־‬
‫יג(‪ .‬ס י ד ו ר ה א ר י ז ‪ -‬ל ב מ ק ו מ ו ‪.‬‬
‫א ל ע א י ד ן ‪ :‬ר א ה תניא פל״ב‪.‬‬ ‫שורש‬ ‫פארבינדט‬
‫י צ י א ת מ צ ר י ם ־ א י ן ר ו ח נ י ו ת ‪ :‬ת נ י א פמ״ז‪ .‬ש ע ר ה א מ ו נ ה בכ״מ‪ .‬ו ע ו ד ‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תרדוצ‬

‫אין פראקטישע טערמינען מיינט דאם‪ ,‬אז יעדן אידן זיינען געגעבן געווארן די‬
‫נחות‪ ,‬און מ׳דערווארט פון אים‪ ,‬אז ער זאל זיר אויפהויבן איבער זיינע ענגע‬
‫פערזענלעכע אינטערעסך לטובת די אינטערעסן פון דעם ציבור אידן ארוס אים‪ ,‬פון‬
‫זיין גאנצע קהילה‪ ,‬פון כלל ישראל‪ .‬פון דער אנדער זייט‪ ,‬שטעלט זיך איין דער‬
‫ציבור‪ ,‬ביז — דער גאנצער כלל ישראל פאר יעדן פרט‪ ,‬אז קיין איין איינציקער איד‬
‫זאל ניט פארלארן גייו ח״ו‪ ,‬און דער יחיד און דער ציבור טוען אלעס מעגליכם אויף‬
‫ארויסנעמען יעדן און אלעמען פון זייער ״מצרים״‪ ,‬אין וואס פאר א פארם דאס זאל‬
‫ניט זיין‪ .‬און די גאולה פון כלל איז אפהענגיק פון דער גאולה פון יחיד אלם יחיד‪.‬‬

‫אונזערע חכמים ז״ל דערקלעדן‪ ,‬אז די גאולה פון איצטיקן גלות וועט זיין אין‬
‫דעם אופו פון דער גאולה פון מצרים‪ ,‬ווען אלע אידן — בנערינו ובזקנינו בבנינו‬
‫ובבנותינו‪ ,‬יונג און אלט‪ ,‬אן אויסנאם — זיינען ארויס פון מצרים‪ ,‬קיין איין איינצי־‬
‫קער איד איז דארט ניט פארבליבן‪ :‬ניט ווי איו די גאולות פון בבל‪ ,‬פרס ומדי‪ ,‬יון —‬
‫רועו עם זיינען פארבליבו אידן אין גלות‪ .‬אין דער גאולה העתידה דורך משיח צדקנו‬
‫וועט זיין כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות )ווי אין די טעג פון דיין ארוים־‬
‫גיין פון לאנד מצרים וועל איך אים ווייזן וואונדער( — אז קיין איד וועט ניט פאר־‬
‫בלייבן אין גלות‪ .‬און דאס אונטערשטרייכט ווידעראמאל‪ ,‬אז די גאולה פון כלל‬
‫ישראל איז פארבונדן מיט דער גאולה פון דעם יחיד‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז אזוי ווי ס׳איז די העכסטע צייט צו גרייטן זיך צו דער אמת׳ער און‬
‫ענדגילטיקער גאולה‪ ,‬זאל יעדער איינער און איינע טאן אין דעם אין דער פולסטער‬
‫מאס‪ ,‬וואם דעד ערשטער שריט אין דעם איז‪ ,‬ווי ביים ערשטן קרבן־םסח‪ ,‬אין‬
‫מצרים‪ :‬משכו וקחו — צוריקציען זיך און אפשיידן זיר פון עבודה־זרה‪ ,‬אויר אין‬
‫דעם אינערלעכן זיו פון ״עבודה זרה״‪ ,‬וואס דאס איז יעךע זאך וואס איז פרעמד‬
‫דעם גייסט און דרך פון תורה־אידישקייט‪ ,‬און טאו אין דער ריכטונג סיי בנוגע זיך‬
‫אליין און סיי בנוגע דעם ארום‪ ,‬ביז צום גאנצן ארוס‪ ,‬דעם ציבור‪ ,‬צו ארויסהעלפן‬

‫נ י ס פ ע ר ל א ר ן ג י י ן ח ־ ו ‪ :‬ראה ירושלמי ת ר ו מ ו ת ספ׳׳ח‪.‬‬ ‫פאר יעו!פרט‬ ‫ש ט ע ל ט ז י ו איין י ע ר צ י ב ו ר‬

‫רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ־ה ה״ה‪ .‬וראה סנהדרין לז‪ ,‬א במשנה‪.‬‬
‫‪..‬מצרים־‪ :‬מל׳ מיצרים מבולים — תו״א יתרו עא‪ ,‬ג ואילה ובכ״מ‪ — .‬ולהעיר מלקוטי לוי״צ לזת־ב )ע׳‬
‫פא ואילך(‪.‬‬
‫א ו ו ז ע ר ע ח כ מ י ם ז ־ ל ד ע ר ק ל ע ר ן ‪ :‬ראה לקו״ש תי׳׳א ע׳ ‪ 1‬ואילך )לעיל ע׳ קלג ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫ו ב ב נ ו ת י נ ו ‪ :‬בא י‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫בנערינו‬
‫נ פ ל א ו ת ‪ :‬מיכה ו‪ ,‬טו‪ .‬וראה אוה״ת נ״ך עה׳׳פ‪.‬‬ ‫כימי‬
‫א מ ו ר ע ר א ו ן ע נ ד ג י ל ט י ק ע ר ג א ו ל ה ‪ :‬גאולה שאיו אתרי׳ גלות — תוד״ה ה״ג ונאמר — פסחים קטו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫צ ו ר י ק צ י ע ן ז י ו ‪ .‬פ ו ! ע ב ו ד ה ־ ז ר ה ‪ :‬בא יב‪ ,‬כא‪ .‬שמויר פט״ז‪ ,‬ב )בסופה(‪ .‬מכילתא עה״פ‪.‬‬ ‫משכו וקחו‬
‫ועוד‪,‬‬
‫א י נ ע ו ל ע ר ׳ זין פ ו ן ‪ .‬ע ב ו ד ה ורו‪,‬־‪ :‬ע״ד תורת הבעש״ט ‪).‬באם( וסרתט )מאת הי‪ ,‬מיד( ועבדתם אלקים‬
‫אתרים׳• )צוואה הי־יב״ש סע־ו(‪ .‬ראה תניא פכ״ד‪ .‬קונטרס ומעין מאמר כ׳ ואילך‪.‬‬
‫תרצט‬ ‫עש״ק‪ ,‬שבת הגדול‪ ,‬תשל״ט‬

‫יעדן אידן וואס מ׳קען נאד דערגרייכן און אריינציען אים אין דער אויבנדער‪-‬‬
‫מאנטער צוגרייטונג צו דער גאולה‪ ,‬דורך תורה ומצוות‪ ,‬וואס ויקס עדות ביעקב‬
‫ותורה שם בישראל)דער אויבערשטער האט אויפגעשטעלט אן עדות — מצוות —‬
‫און תורה צו אידן‪ ,‬אין אידן(‪ ,‬און זיין זיכער אין דער הצלחה אין דעם אלעם —‬
‫געדיינקענדיק מקדם פלאך )די וואונדער וואט דער אויבערשטער האט געטאן‬
‫פריער — בימי צאתד מארץ מצרים(‪ ,‬געדיינקען אין אן אופן פון והגיתי בכל פעלך‬
‫ובעלילותיך אשיחה )טראכטן און אריינטראכטן אין דיינע טועגגען און רעדן אין זיי(‪,‬‬

‫און דאס אלעס זאל און וועט נאד מער צואיילז קבלת פני משיח צדקנו‪ ,‬בנערינו‬
‫ובזקנינו בבנינו ובבנותינו‪ ,‬בגאולה האמיתית והשלימה‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור‬
‫ולחג הפסח כשר ושמח‬

‫ב י ש ר א ל ‪ :‬תהלים עת‪ ,‬ה‪ .‬וראה ד י ה ויקם עדות היש״ת )סה״מ הישית ע׳ ‪ 51‬ואילד(‪.‬‬ ‫ויקם‬
‫א ש י ח ה ‪ :‬תהלים עז‪ ,‬יב־יג‪.‬‬ ‫והגיח׳‬ ‫פלאך‬ ‫מלןדם‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תש‬

‫ב״ה‪ ,‬ראש חודש ניסן‪ ,‬חודש הגאולה‪,‬‬

‫יום ג׳ פ׳ ויקרא‪ ,‬יום שהוכפל בו כי טוב‪,‬‬
‫ה׳תש״מ‪ .‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יתיו‬

‫שלום וברכה!‬
‫די צענטראלע נקודה פון גאולת מצרים‪ ,‬בהוציאך את העם ממצרים‪ ,‬איז דאך‬
‫ווי די פארטזעצונג אין פסוק — תעבדו! את האלקים על ההר הזה‪ ,‬כדי צו דינען‬
‫דעם אויבערשטן אין אן אופן פון פולשטענדיקער חירות‪ ,‬דורך מקבל זיין תורה‬
‫מסיגי און לערנען זי און מקיים זיין די מצוות בפועל‪ ,‬ווארום מעשה הוא העיקר‪ .‬צו־‬
‫זאמען דערמיט ווירקט יעדע עשי׳ על פי תורה — אויף דעם מהלר הנפש פון דעם‬
‫לומד תורה ומקיים המצוות‪ ,‬און איידלט אים אויס סיי אין שכל און סיי אין מדות‪ ,‬ווי‬

‫ר א ש ח ו ד ש נ י ס ! ‪ :‬אותו יופ נטל עשר עטרות )שבת פז‪ ,‬סע״נ וראה חודיה עשר שם‪ .‬תויש לפקודי מ‬
‫סקי״ט‪ .‬וש״נ( — הובא בפרש״י עה״ת ר״פ שמיני מסדר עולם )פיז(‪ .‬ובירוש׳ שקלים בתחלתה שבו ביום‬
‫נתרמה התרומה לקרבנות צבור )כולל — דאותו היום(‪ .‬ועיד החסידות — ראה דרושי דאיח עה״פ ויהי ביום‬
‫השמיני‪.‬‬
‫נ י ח ן ‪ :‬שצירופו הוי׳ כסדרו)כתהאריז״ל בכ״מ‪ .‬משנת חפידיס מס׳ ניסו בתחלתה(‪ .‬וראה אוית להה״מ בא‬
‫דיה החודש הזה‪ .‬וראה רד״ה התודש הזה תרכ״ו‪ .‬וצע״ק למה דוקא בצירוף דניסן אין לערב כד ואולי מפני‬
‫שהוא שם כסדרו‪ .‬ובדיה החודש הזה אעתיר )ריש ע׳ סד(‪ :‬ועיקר ההמשכה הוא בתדש ניסן דהצירוף הוא ש׳‬
‫הוי׳ בסדרן והיינו אמיתית הגילוי דשי הוי׳ שם העצם‪ .‬ובעי פה‪ :‬דכשהגיע ניסן היינו שכבר נמשד הגילוי‬
‫מלמעלה בחיי הגילוי דעצמות אוא״ס‪.‬‬
‫ח ו ד ש ה ג א ו ל ה ‪ :‬שמו״ר פטיו‪ ,‬יא‪ .‬וראה אוה״ת בא ע׳ רסד ואילך‪ .‬ד״ה החודש היש״ת‪.‬‬
‫י ו ם ‪ . .‬ט ו ב ‪ :‬ראה אוה״ת בראשית )לג‪ ,‬ב ואילך(‪ .‬שם משפטים )ע׳ א׳קנז‪ .‬איקסא ואילך(‪.‬‬
‫‪3‬־ ו י ק ר א ‪ :‬דכפשוטז של כתובים בא בהמשך לס״פ פקודי‪ ,‬שנקרא בו ביום‪ .‬וכיב בתנחומא ריפ ויקרא‪.‬‬
‫וראה לקוית ד״ה ויקרא רם״ב‪ .‬וצעיק מגיטיו ס‪ ,‬םעיא‪.‬‬
‫ש ה ו נ ס ל ‪ . .‬ט ו ב ‪ :‬דאה קידושין מ‪ ,‬א‪ .‬פיה״מ להרמבים פאה בתחלתה‪ .‬מכתב כ״ק אדנ״ע בס• המאמרים‬
‫תשיט ע׳ ית‪ .‬מכי ומאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר שס‪ .‬ועיין פרש״י לבראשית)א‪ ,‬ז( בסופו — דגם העבר נעשה טוב‪.‬‬
‫ב ה ו צ י א ך ‪ . .‬ה ו ה ‪ :‬שמות ג‪ ,‬יב‪ .‬וראה פרש״י עה״פ )משמו״ר פ״ג‪ ,‬ד(‪ :‬וששאלת מה זכות יש לישראל‬
‫שיצאו ממנריפ‪ ,‬דבר גדול יש לי על הוצאה זו‪ ,‬שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה כוי‪ .‬וראה לקוטי לוי‬
‫יצחק אגרות ע׳ רל‪.‬‬
‫פ ו ל ש נ ו ע ו ד י ק ע ר ח י ר ו ת ‪ :‬ראה זת״ב קיג‪ ,‬סעיב ואילד‪ .‬עירובין נד‪ ,‬א‪ .‬שמויר פמיא‪ ,‬ז )בחחלתו(‪.‬‬
‫ד ו ר ן מ ק ב ל זיין ת ו ר ה מ ס י נ י א ו ן ל ע ר ו ע ו ו י ‪ :‬ראה אבות פיו מ״ב‪ :‬חרות על הלוחות‪ ,‬אית חרות‬ ‫חירוח‪,‬‬
‫אלא תירות‪ ,‬שאי! לר בן חוריו אלא מי שעוסק בתלמוד תורה‪.‬‬
‫מ ע ש ה ה ו א ה ע י ק ו ‪ :‬אבות פיא מי״ז‪.‬‬
‫י ע ד ע ע ש י ‪ . .‬א ״ ד ל ט א י ס א ר ס ‪ :‬ראה נ״ר רפמ״ד ״לצרף בהם את הבריות‪ .-‬ובעבוה״ק חלק העבודה פ״ג‬
‫עוד מוסיף על הרמב״ם במו״נ דלקמן‪ .‬וראה ד״ה אמרת ה׳ צרופה תרצ״ה — בס׳ הקונטרסים חיב‪.‬‬
‫תשא‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תש׳׳מ‬

‫דער רמב״ם — דער מורה הנבוכים פון זיין דור און פון אלע שפעטערדיקע דורות‬
‫— איז דאט מדגיש אין מערערע ערטער‪.‬‬

‫פארשטייט זיר‪ ,‬אז וויבאלד יעדער מצוה און אלע מצוות זיינען געגעבז‬
‫געווארן פון דעם אויבערשטן וואט איז איןיםוף‪ ,‬זיינען די הוראות און השפעות פון‬
‫יעדער מצוה און פון יעדן עגין אין תורה אויר אין־םופית׳דיקע‪ .‬און וואט מער‬
‫כללות׳דיק און אומפאםנד די מצוה איז‪ ,‬אלץ טיפער און ברייטער און מער פאר־‬
‫שידנארטיק זיינען די ענינים וועלכע זייגען פארבונדן מיט דער מצוה‪.‬‬

‫צו די הוראות פון דער מצוה אליין קומט אויר צו די הוראה וואט מ׳לערנט אפ‬
‫פון דעד קביעות אין דער דואר ווען די מצוה ווערט צייטיג‪ ,‬וואם ענדערט זיר פון‬
‫יאר צו יאר‪ .‬און כאטש די כלליות׳דיקע הוראה איז אלעמאל אין דער גאנצער‬
‫שטארקייט‪ ,‬קומט די ספעציעלע קביעות פון דער מצוה — און אונטערשטרייכט‬
‫םפעציעלע ענינים פון דער מצוה אין א נאד שטארקערן און מער בולט׳ז אופן‪.‬‬

‫אויב דאט אויבנגעזאגטע איז שייר צו יעדער מצוה און ענין אין תורה‪ ,‬על אחת‬
‫כמה וכמה — בנוגע צו אזא כללות׳דיקן עניז ווי יציאת מצרים‪ ,‬וואט מיר דער־‬
‫מאנען עס יעדן טאג‪ ,‬צוויי מאל א טאג אין דאווגען‪ ,‬און אין די טעג פון פסח — אין‬
‫א םפעציעל בולט׳ן אופן‪ ,‬וואס באלעבט דערנאר יעדן טאג פון יאר‪.‬‬

‫היי־יאר הויבט זיר אן פסח‪ ,‬די קביעות פון ערשטן טאג פסח׳ ווי אויר פון ראש־‬
‫חודש‪ ,‬פון דעם ערשטן טאג פון דעם חודש‪ ,‬וואס איז חודש הגאולה‪ ,‬אין דעם דריטן‬
‫טאג פון דער וואר‪ ,‬יום השלישי שהוכפל בו כי טוב — דער טאג וואס דער אויבער־‬
‫שטער האט באצייכנט מיט צוויי מאל טוב‪ :‬טוב לשתים וטוב לבריות )״גוט צו ג־ט‬
‫און גוט צו לייטן•(‪ .‬איז איינע פון די כללות׳דיקע הוראות דערפון‪ ,‬אז היינטיקס יאר‬
‫דארף דער חודש ובפרט — פסח‪ ,‬זמן חירותינו‪ ,‬אריינברענגען א גרעםערע חיות‬

‫יו׳ דעד רמב־ם ‪ ..‬איו דאס מדגיש אץ מערערע ערטעד‪ :‬מו״נ ח״ג פכיז‪ .‬חיב ספימ‪ .‬חיג פנ״נ‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫הוראח ‪ . .‬פון דעד קביעות אין דער מ א ך ‪ :‬כוזורת הבעש׳׳ט שבבל דבר שיהודי רואה או שומע ישנה‬
‫הוראה בעבודת השפ )היום יום ט אייר )ע׳ נב(‪ .‬בשייט ‪ -‬הוצאת קה״ת ‪ -‬הוספות אות קבז־קכט‪ .‬וש׳׳נ(‪.‬‬
‫ולהעיר מזח״ג צד‪ ,‬ריש ע״ב‪ :‬כל יומא ויומא עביד עבידתי׳‪.‬‬
‫קביעות אי! דער וואך‪ :‬ועדיו משינוים בקביעות דימי החודש דשיפ החודש וכיויב‪.‬‬
‫נ ל ל ו ת ד י ק ן עני! ווי יציאת מצרים‪ :‬ראה חינוך מצוה כא‪ :‬כי הוא)יצי״מ(יסוד גדול ועמוד חזק בתורתינו‬
‫ואמונתינו‪ .‬וראה מכילתא ומפרשי התורה בקישור שני העניניס ״אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ‬
‫מצריפי‪ .‬זחיג קח‪ ,‬א‪ .‬תניא פמיז‪.‬‬
‫יציאת מצרים ‪ . .‬דערמאנען ‪ . .‬יעדן טאג‪ ,‬צוו״ מאל א מאג‪ :‬רמב״ם הלי קיש פ״א היג‪ .‬שויע אדה״ז‬
‫ססיז םיא‪.‬‬
‫פ ס ח ‪ . .‬כאלעבט‪. .‬יעד! טאג פין יאר‪ :‬ראה שיחת תגהיפ תשיג)סהיש תשיג ע׳ ‪ :(75‬חג הפסח ווערט‬
‫נמשך שטענדיק‪.‬‬
‫ד׳ קביעות פון ערשטן טאג פסח‪ .‬יו׳ אייך פון ראש חודש‪ :‬שכן הוא תמיד — דריח )דכל חודש( — חל‬
‫לעולם בהיום בשבוע שחל בו יום החמשה עשר בחודש — דקיימא םיהרא באשלמותא‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשב‬

‫און הוספה אין ביידע קוים פון בץ אדם למקום אח נ ץ אדם לדובירו אין דעד עבודה‬
‫פון יעדן טאג פון יאר‪.‬‬

‫אן אינערלעכע נקודה אין טוב לשמים וטוב לכריות איז — וואס דורכדעם‬
‫ווערט א פאראיינציקונג אין דעם שטארקםטן אופן צווישן צורי קעגנגעשטעלטע‬
‫זאכן‪ :‬צווישן דעם בורא)שמים( און דעם נברא)בריות(‪ ,‬און צווישן די נבראים גופא‪,‬‬
‫וואט יעדער יחיד האט זיין באזונדערן רצון און באזונדערע אינטערעסן‪ ,‬און דורך‬
‫דעם טוב לבריות ווערט א שלום און אחדות צווישז זיי‪ ,‬ביז צום פולסטן אינהאלט‬
‫פון שלום‪ ,‬אז עם קומט־צו שלימות בא ביידע צדדים‪.‬‬

‫דערפון איז אויר פארשטאנדיק‪ ,‬אז דאם וואס עס האט זיך גערעדט וועגן טוב‬
‫לשמים וטוב לבריות איז ניט אז די בלייבן באזונדערע זאכן‪ ,‬נאר זיי ווערן)ווי( איין‬
‫זאר‪ ,‬ווי דער אלטער רבי זאגט‪ ,‬אז ואהבת לרעך כמוך איז א כלי צו ואהבת את ה׳‬
‫אלקיך‪,‬‬
‫אפילו ווען עט ווייזט זיך אויס אויפן ערשטן בליק אז דאס איז נאר אן ענין פון‬
‫טוב לשמים‪ ,‬וויבאלד אבער אז דאס קומט פון ואהבת את ה׳ אלקיך‪ ,‬מוז ד ך דאס‬
‫אויםדריקן אין קיום מצוותיו‪ ,‬און אין א חיות גדול אין מקיים זיין דעם כלל גדול‬
‫בתורה ואהבת לרעך כמוך — טוב לבריות‪.‬‬

‫און אומגעקערט‪ ,‬וויבאלד אז די מצוות לייטערן און איידעלן אויס רעם‬

‫מענטשן‪ ,‬זיין מהלד הנפש‪ ,‬שכל און מדות‪ ,‬ווי אויבנדערמאנט‪ ,‬קען מען דערגרייכן‬
‫דורך די די העכםטע מדריגה פון ואהבת את ה• אלקיך — טוב לשמים — בכל לבבך‬
‫ובכל נפשך ובכל מאדך‪ ,‬ווייל די)די כוחות הנפש זיינע( זיינען אויסגעלייטערט גע־‬
‫ווארן און ציען זיך צו רוחניות און ג־טלעכקייט‪.‬‬

‫און דאס איז אייר איינע פון די גרונט־הוראות פון יציאת מצרים‪ ,‬וואס דער‬
‫צוועק דערפון איז געווען מתן תורה‪ ,‬ווי דאט איז אויר מרומז אין די ערשטע פון‬
‫עשרת הדברות‪ :‬אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪.‬‬

‫אין איינפאכע ווערטער‪ :‬נאכדעם ווי אידן האבן זיך געפונען דורות לאנג אין‬
‫מצרים‪ ,‬אין א צושטאנד פון עבדים לפרעה‪ ,‬ניט נאר פיזיש נאר אויר גייםטיק —‬

‫י ח י ד ה א ט ‪ . .‬כ א ו ו נ ו ע ר ע א י נ ט ע ר ע ם ! ‪ :‬ר א ה ב ר כ ו ת נח‪ ,‬א‪ .‬ס נ ה ד ר י ן לז‪ ,‬פע״א‪ .‬לח‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫•ערער‬
‫א ל ט ע ר ר ב י ז א ג ט ‪ :‬סה״ש ה ש י ת ע• ‪ ,3‬ו ר א ה ק ו נ ט ר ס א ה ב ת י ש ר א ל )כרוקליו‪ ,‬ה׳תשל״ו(‪.‬‬ ‫דער‬
‫ל ר ע ך כ מ ו ן ‪ :‬ק ד ו ש י ם יט‪ ,‬ית‪.‬‬ ‫ואהבת‬
‫ו א ה ב ת א ת ה־ א ל ק י ו ‪ :‬ו א ת ח נ ן ו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫ל ר ע ך כ מ ו ך ‪ . .‬כ ל ל ג ד ו ל ב ח ו ר ה ‪ :‬תו״כ ו פ ר ש ־ י עה״פ‪.‬‬ ‫ואהבת‬
‫ו א ה ב ת א ת ה־ א ל ק י ך ‪ .‬מ ו ז ‪ . .‬ה י ו ח ‪ :‬ר א ה ת נ י א רפ״ד‪.‬‬
‫ו א ה ב ת ‪ . .‬ל ב ר י ו ת ‪ :‬ראה תניא סל‪-‬ב‪.‬‬
‫ר כ ל ‪ . .‬מ א ד ן ‪ :‬ו א ת ח נ ן שם‪.‬‬
‫)ממכילתא(‪ :‬כ ד א י היא ה ה ו צ א ה שתהיו‬ ‫א ו נ י ה• א ל ק י ך ‪ . .‬מ מ צ ר י ם ‪ :‬י ת ר ו כ‪ ,‬ב‪ .‬ו ר א ה פרש״י ע ה י פ‬
‫לי‪,‬‬ ‫משועבדיס‬
‫תשג‬ ‫ר״דז ניסן‪ ,‬תש״מ‬

‫האט מען זיר איבערגעשטעלט מן הקצה אל הקצה צו דערגרייכן אמת׳ע חירות‪ ,‬און‬
‫ניט נאר וואם מ׳האט אפגעווארפן די אלקים אחרים פון מצרים און דעם גאנצן‬
‫מצרישן געדאנקען גאנג‪ ,‬נאר מ׳האט אויר מקדיש געוועו אלע כחות און דעם רכוש‬
‫גדול וואט מ׳האט ארויפגעפירט פון מצרים צו בויעז דעם משכן לו ית׳‪ ,‬וואס האט‬
‫געמאכט שלום צווישן דער גאנצער בריאה און דעם בורא‪ ,‬ביז ושכנתי בתוכם — א‬
‫דירה לו ית׳ בתתתונים‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫•‬
‫ויהי רצון‪ ,‬אז יעדער איינער פון אונז בתור כלל ישראל זאל האבן א כשר׳ן און‬
‫פריילעכן פסח — וואס אויר אין דעם אויסדרוק שפיגלט זיר אפ דער טוב לשמים‬
‫)כשרץ פסח( און טוב לבריות )פריילעכן פסח(‪ ,‬ווארום כדי די שמחה פון יום טוב‬
‫זאל זיין א פולשטענדיקע דארף מען באזארגן און דערפרייען דעם כל דכפין און כל‬
‫דצריך‪.‬‬

‫און דורכדעם וואס מ׳וועט מקיים זיין אהבת ישראל אין דער פולסטער מאט‬
‫וועט דאס מבטל זיין די סיבה פון איצטיקן גלות און מ׳וועט זוכה זיין צו דעם קיום‬
‫פון דער ג־טלעכער הבטחה ווי כימי צאתך מארץ מצרים — ויביאם אל גבול קדשו‬
‫גו׳ ויכן כמו רמים מקדשו גר)ג־ט וועט ברענגען דעם גאנצן אידישן פאלק אין זיין‬
‫הייליק לאנד‪ :‬ער וועט אויפבויען זיין בית המקדש ווי די הימלען(‪ ,‬און ואנחנו עמך‬
‫וצאן מרעיתך נודה לך לעולם)און מיד‪ ,‬וואס זיינען דיין פאלק און די שאף פון דיין‬
‫פיטערונג‪ ,‬וועלן מיר דיר לויבן אלעמאל(‪ ,‬ווארום עס וועט זיין א גאולה שאין אחרי׳‬
‫גלות — א גאולה אויף אלעמאל — גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו‬
‫ובקרוב ממש‪.‬‬
‫בכבוד ובברכת חג כשר ושמח‬
‫ובשורות טובות בכל האמור‬

‫אפגעוואופן די אלקיס אחרים‪ :‬וכמיש משכו וקתו לכם — משכו ידיכם מעיז)בא יכ‪ ,‬בא ובמכילתא‬
‫עהיפ(‪.‬‬
‫רכוש גדול ‪ . .‬ארויסגעפירט פון מצרים‪ :‬לר טו‪ ,‬יד — וראה בכורות ה‪ ,‬ב‪ .‬תנחומא בשלח כה‪ .‬פרשיי‬
‫עהיפ בא י‪ ,1‬מ‪.‬‬
‫משכ! ‪ . .‬האט גוומאכט שלום צוויש! ‪ . .‬בריאה או! ‪ . .‬בורא‪ :‬ראה כמדביר רפי״ב‪ :‬עכשיו שנעשה‬
‫המשכו‪ . .‬שלום ביני וביו בני‪ .‬ובפסיר פיה‪ ,‬יא מוסיף‪ :‬נעשה שלום בעולם‪.‬‬
‫ושכנתי בתוכם‪ :‬תרומה כה‪ ,‬ח‪ .‬וראה שליה סס‪ ,‬א‪ .‬רא‪ ,‬א‪ .‬שכה‪ ,‬ב‪ .‬שבו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫די שמחה • • *‪ t‬פולשטענדיקע‪ :‬ויתרה מוו ראה רמב״ם הלי יויט פיו היית‪ .‬שויע אדהיו שם סתקכיט‬
‫סייא‪.‬‬
‫כל וכפין ‪ . .‬דצריך‪ :‬שהתחילו לדרוש וללמוד )שיעשו( בזה )‪.‬מעות חטיפי( שלושים יום לפני החג‬
‫)שויע אדהיז הלי פסח פתכ״ט סיג(‪ ,‬ובפרט מריח ניסן)רשנ״ג בפסחים ו‪ ,‬רעיב‪ .‬ואלו ואלו דאיח‪ .‬וראה ד״ה‬
‫החודש הזה תרכ״ו‪ ,‬פ״ד(‪ .‬ומכריזים עד״ז עוה״פ בתחילת אמירת ההגדה‪.‬‬
‫ד׳ סיכה פון איצטיקן גלות‪ :‬יומא ט‪ ,‬ב‪ .‬וראה ל ק ד ת מטות דיה החלצו‪ ,‬ובכ״מ‪.‬‬
‫כימי צאתך מארץ מצרים‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪ .‬ואדרבא אראנו נפלאות עוד יותר )ראה ש׳ האמוגה פט״ז ואילד‪.‬‬
‫רשימות הצ״צ עה״פ ממדרז״ל ומפע״ח(‪.‬‬
‫ויביאם ‪ . .‬מקדשו‪ :‬תהלים עת‪ ,‬נד‪ .‬שפ‪ ,‬פט‪.‬‬
‫ואנחנו ע מ ו ‪ . .‬לעולם‪ :‬שם עט‪ ,‬יג‪.‬‬
‫גאולה שאין אחריי גלות‪ :‬ראה תודיה ה״ג ונאמר — פסחים קטז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫כלליים‬ ‫מכתבים‬ ‫תשו‬

‫השנה‪ ,‬געווען ביום השבת‪ ,‬און דער גאנצער יאר איז א שנח השבע שנת השמיטה‪,‬‬
‫שבת לה׳‪ ,‬א שבת׳דיקער יאר‪.‬‬
‫איז‪ ,‬בהמשך צו דעם עניו וואס איז ארויסגעבראכט געווארן)אין דעם בריוו פון‬
‫ראש חודש ניסן( בנוגע דער פאראיינציקונג פון טוב לשמים און טוב לבריות‪ ,‬זעט‬
‫מען אז דער ענין ווערט אונטערשטראבן‪ ,‬ואדרבא‪ ,‬נאך מער אין דעם בשותפות׳־‬
‫דיקן אינהאלט פון דעם שבת׳דיקן טאג און שבת׳דיקן יאר‪:‬‬
‫אין דעם טאג פון שבת ווערט א איד אויפגעפאדערט‪ ,‬אז די מנוחה פון אלע‬
‫מלאכות זאל אויסגענוצט ווערן צו פארטיפן זיך און פארשטארקן דעם צוזאמענבונד‬
‫מיט דעפ אויבערשטן‪ ,‬דורר אפגעבן די ״באפרייטע״ צייט אויף מער תורה און מער‬
‫תפלה‪ ,‬סיי בכמות און סיי באיכות — טוב לשמים‪ .‬גלייכצייטיק ווערט געפאדערט‬
‫תשבות למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר — ״דו זאלסט רוען כדי עס‬
‫זאל רוען דיין אקס )בהמה טהורה( און דיין אייזל )בהמה אינה טהורה(‪ ,‬און‬
‫אויסרוען זיך זאל דער זון פון דיין דינםט און דער פרעמדער״ — טוב לבריות‪.‬‬

‫אזוי אויך אין דעם שבת׳דיקן יאר‪ ,‬ווען א איד איז באפרייט געווארן פון זיין‬
‫הויפט פרנסה באשעפטיקונג — וואס אין שנים כתיקונם‪ ,‬בשעת אידן זיינען געזעסן‬
‫אויף זייער לאנד‪ ,‬איש תחת גפנו ותחת תאנתו‪ ,‬איז די הויפט פרנסה געווען פון‬
‫פעלד און פרוכטגארטן‪ ,‬האט די באפרייטע צייט געדארפט אויסגענוצט ווערן אין‬
‫ענינים פון שבת לה׳‪ ,‬ווי אויבנגעזאגט — טוב לשמים‪ .‬און צוזאמען דערמיט האט‬
‫ער דעם גאנצן יאר מפקיר געווען זיינע פעלדער און פרוכטגערטנער כדי ואכלו‬
‫אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה‪ ,‬״די ארעמע פון דיין פאלק זאלן עס עסן‪ ,‬און‬

‫ביזם השבח ‪ . .‬שנת השמיטה‪ :‬דשייכים זל״ז וכמתז״ל שבת ל ה ; כשם שנאמר בשבת בראשית )וזו״כ‬
‫)הובא בפרש״י( בהר בה‪ ,‬ב‪ .‬וראה ראב׳׳ע ורמנ״ו ועוד שם(‪.‬‬
‫שנח השמיטה‪ :‬שייכות דשנת השמיטה לעניו ״שלישי״ — ראה לקוטי לוי״צ אגרות ע• רלט ואילך‪.‬‬
‫ש נ ת לחי‪ :‬בהר כה‪ ,‬ב־ד‪.‬‬
‫שבת ‪ . .‬פארשטארקן דנ‪1‬ס צוזאמעננונד חינו ‪ Din‬ארבערשט! ‪ . .‬דורן ‪ . .‬תורה ‪ . .‬או! תפלה‪ :‬ראה‬
‫תניא )קו״א( בסופו‪ :‬פנימיות השבת היא הכוונה בתפלת השבת ונת״ת לדבקה בה׳ אחד כר‪.‬‬
‫שבת ‪ . .‬אפגעבן ד׳ ‪..‬באפר״טע״ צייט אויף מער תורה‪ :‬ראה ירושלמי שבת פט״ו ה׳׳ג‪ .‬יל״ש ר״פ ויקהל‪.‬‬
‫טושו״ע )ואדה״ז( או״ח סר־צ ס״ב )פ״ג(‪ .‬וראה המשך יו׳׳ט של ר״ה תרס״ו ע׳ תקצד‪.‬‬
‫שנת ‪ . .‬מער ח ו ו ר באיכות‪ :‬ראה זח״ג קעד‪ ,‬רע״א ובניצוצי אורות שם‪ .‬וראה שעה״פ להאריו״ל עה״פ‬
‫)יתרו כ‪ ,‬ת( זכור את יום ה ש נ ת לקדשו‪ :‬לחדש בו דברי תורה‪.‬‬
‫שנח ‪ . .‬תורה‪ :‬ראה זח״ג צה‪ ,‬רע״א‪ .‬תורת לוי״צ למסי תענית ע׳ ג‪.‬‬
‫שבת ‪ . .‬מער תפלה‪ :‬ראה ירושלמי שם‪ .‬תו״א הוספות קיג‪ ,‬א־ב‪ .‬סידור הנ״ל רצו‪ ,‬ד‪ .‬אגה״ק ם״א)קג‪ ,‬א(‪.‬‬
‫לקו״ת ברכה ד״ה והי׳ מידי חודש‪.‬‬
‫תשבות ‪ . .‬והגר‪ :‬משפטים כג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫אי! דעם שבודדיקן יאו ‪ . .‬האט ד ׳ באפו־״טע צ ״ ט געדארפט אויםגענוצמ ת ע ר ! אץ עניניס פ ו ן שבת‬
‫לה־‪ :‬ראה ספורנו עה״פ בהר שס‪ :‬שתהיי כל השנה הבטלה מעבודת האדמה מוכנת ל ע ב ו ד ת ו ‪ . .‬שגם עובדי‬
‫האדמה כאשר ישבתו בשנה ההיא יתעוררו לדרוש את הי‪ ,‬ובסד״ה כי תבואו תר־ל )םה״מ תר״ל ע׳ קלח( דכל‬
‫השנים כללות נש״י א״א להם להיות בעבודתם כהסנהדריו כיון שהם טרודים לחרוש ולזרוע כו׳ אבל‬
‫בשביעית היתה עבודתם כמו הסנהדרין כוי‪.‬‬
‫א ץ ש נ י ם כ ת י ק ו נ ה ‪ . .‬א־ז די ה ו י פ ט פ ר נ ס ה געוןןן! ניון פ ע ל ו ‪ :‬ראה שיחת ח״י אלול תשל״ט‪.‬‬
‫איש ‪ . .‬תאנתו‪ :‬מ״א ה‪ ,‬ה‪ .‬וכו לעת״ל — מיכה ד‪ ,‬ד‪.‬‬
‫ו א כ ל ו ‪ . .‬ה ש ד ה ‪ :‬משפטים שם‪ ,‬יא‪.‬‬
‫תשז‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תש״מ‬

‫וואם ס׳בלייבט איבער זאל עםן די חי׳ פון פעלד״‪ -,‬ער באפרייט אויר דעם בעל־חוב‬
‫פון זיין חוב — טוב לבריות אין אלע פרטים‪.‬‬

‫ענליד ווי בא יציאת מצרים — זיינען אלע אידן ארויס מעבדות לחירות‪ ,‬און‬
‫צידה לא עשו להם)שפייז האבן זיי ניט צוגעגרייט( און דער אויבערשטער האט זיי‬
‫געשפייזט ביז זיי זיינען אדיין אין דער ארץ טובה ורחבה‪.‬‬

‫אייר אין דעם שפיגלט זיר אפ דעד בשותפות׳דיקער אינהאלט פון דעם‬
‫שבת׳דיקן טאג און שבת׳דיקן יאר מיט דעם יום טוב פסח‪ ,‬זמן חירותינו‪ ,‬וואס אלע‬
‫דריי — יעדערער באזונדער און אלע צוזאמען — האבן דעם צוועק איינצוקריצן‬
‫אין אונזערע הערצער און אין אונזער געדאנק דעם ענין פון חידוש העולם‪ :‬אז דער‬
‫אויבערשטער האט באשאפן הימל און ערד און אלץ אין זיי אין זעקט טעג‪ ,‬און ער‬
‫איז דער בעל־הבית פון דעד וועלט‪ .‬און פונקט ווי יעדער טאג פון דער וואר — יום‬
‫ראשון בשבת‪ ,‬יום שני בשבת‪ ,‬א‪.‬ז‪.‬וו‪ — .‬ועל אחת כמה וכמה דעד טאג פון שבת־‬
‫קודש גופא‪ ,‬דערמאנעו אונז‪ ,‬דער זכור ושמור‪ ,‬דעם דאזיקן יסוד היסודות ועמוד‬
‫החכמות‪ ,‬אזוי אויר יעדער יאר פון שמיטה‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה שנת השבע שבת‬

‫באפר״ט ‪ . .‬חוב‪ :‬ראה טו‪ ,‬ב‪ .‬ונוהג גם בזמן הזה‪ ,‬ובכל מקום — רמבים הל׳ שמיטה ויובל פיט ה״ג‪.‬‬
‫טושו״ע חו״מ ריס סז‪ .‬שויע אדהיז הל׳ הלואה סליד‪ — .‬ועדיז נאמד אצל עבד עברי ואמה עבריי‪ ,‬שיוצאים‬
‫בשנה השביעית שלהם )ראה טו‪ ,‬יב‪ .‬ודאה גם משפטים בא‪ ,‬ב(‪ ,‬ובשמויר פיל‪ ,‬טו‪ :‬אמר הקניה כשם שבראתי‬
‫את עולמי לו׳ ימים ונחתי בשביעי כד יעשה עמד ו׳ שנים ויצא בן תורין‪ .‬וראה בפי׳ מהרו״ו שם‪ .‬וראה רמבין‬
‫ורבינו בחיי עה״פ משפטים שם‪ .‬תו״א ותו״ת פדיה ואלה המשפטים‪ .‬אוהית משפטים ד״ה כי תקנה )ס״ע א׳עז‬
‫יאילד(‪ — .‬ובזחיג קח‪ ,‬א‪ :‬ונההוא נייחא דארעא אצטרכו ענדין נייחין‪ .‬וראה תו״ש למשפטים כא פ״ק ע‪.‬‬
‫וש״נ‪ .‬וארמי‪.‬‬
‫צידה לא עשו להם‪ :‬בא יב‪ ,‬לט‪.‬‬
‫געשפייוט ביז ז ״ ז״נען אדיין אי! דער ארץ טובה ורחבה‪ :‬בשלח טז‪ ,‬לה‪.‬‬
‫שבח׳דיקן טאג ‪ . .‬פסח‪ :‬יעיין רמב״ם הל׳ חומ״צ רפיז‪ :‬מיע כוי בנסים ונפלאות כד כמשיג זכור אח‬
‫יוה״ש)ולא העתיק תיבת לקדשו(‪ .‬בסהמיצ שלו מ״ע קנז‪ .‬שמויר פייט‪ ,‬ז •לזכור את יוודש זכר למע״ב כו׳ כד‬
‫היו זוכרים הנסים שעשיתי לכם במצרים כד• ומסיים למה כי בחוזק יד הוציאן• ה׳ ממצרים‪ — .‬ועפיז‬
‫מתורצת קושית האחרונים מה מלמדנו הזכור דיוה״ש״‪.‬‬
‫שבתידיק! מ א ג ‪ . .‬שנחיריקן יאר ‪ . .‬פסח ‪ . .‬אייוצוקריצן‪ . .‬חידוש העולם‪ :‬חיניר מצוה כא‪ .‬מצוה לא־‬
‫לב‪ .‬מצרה פד‪ .‬ובנוגע לפסה — ראה גם סידור)עם דא״ח( שער החנוכה)רעא‪ ,‬ג( דע־י יציימ ידעתי בי גדול‬
‫הוי׳ מכל האלקיפ‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ביב‪ . .!:‬חידוש העולם‪ :‬ויתירה מזו ראה אוית להה״מ )כז‪ ,‬ג(‪ :‬בחידוש העולם נתגלה תיצוניות העולמות‬
‫כו׳ ויציאת מצרים הי׳ הכוונה שיתגלה פנימיות העולמות‪.‬‬
‫יעדער טאג ‪ . .‬זכור ושחור‪ :‬ראה דמבין עהיפ יתרו כ‪ ,‬ח‪.‬‬
‫יסוד היסודות ועמוד החכמות‪) :‬שהוא( ממציא כל הנמצא)כן הוא בדפוס רומי ונוי( כו׳ משמים וארץ כוי‬
‫)רמבים בתחלתו(‪ .‬ולהעיר מהמשד תרפיו ע׳ תלא‪.‬‬

‫•( ראה בארוכה ל ק ד ש חכיב ע• ‪ 143‬ואילך המויל‬

‫••( ראה בארוכה לעיל ע׳ תטו ואילך‪ .‬המו״ל‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשח‬

‫לה׳‪ ,‬פארפעסטיקט אין אונז די אמונה אז דער באשעפער פון דער וועלט איז דער‬
‫בעל־הבית פון דער וועלט‪ ,‬און אז אלע פירות וואס די ערד גיט ארוים פון יאר גו‬
‫יאר‪ ,‬איז דאט ניט מיט איר אייגענעם כח‪ ,‬נאר מיט דעפ כח פון דעם וואט ער איז‬
‫מחדש בטובו בבל יום תמיד מעשה בראשית‪ ,‬און אזוי אדך יעדע פרנסה — איז זי‬
‫ניט דורך כחי ועוצם ידי‪ ,‬נאד דעד אויבערשטער איז דעד זן את העולם כולו ב ט ו ט ‪.‬‬

‫און דאם אלעס פלאנצט איין אין א אידן‪ ,‬אין דער שטארקםטער מאס‪ ,‬ביידע‬
‫זאכן‪ :‬זיין אמונה און פארבונד מיט׳ן בורא עולם ומנהיגו‪ ,‬און זיין טאן אלעס‬
‫מעגלעכע אז אלע אדום אים זאלן זיין אין א מצב פון אמת׳ן חירות )באפרייט פון‬
‫אלע דאגות( און מגוחה — אין דער העכסטער און פולסטער מאס פון טוב לשמים‬
‫וטוב לבריות צוזאמען‪.‬‬
‫און פון חג המצות‪ ,‬זמן חירותינו‪ ,‬גייט מען — ציילענדיק‪ ,‬מיט בענקשאפט‪ ,‬די‬
‫טעג — צו דעם געוואונטשטן טאג פון דעד אמת׳ער שלימות פון חירות‪ ,‬זמן מתן‬
‫תורתנו‪ ,‬אנהויבנדיק פון די עשרת הדברות‪ ,‬פון אנכי ה׳ אלקיך ביז לא תחמוד ‪ . .‬כל‬
‫אשר לרעך — טוב לשמים וטוב לבריות — און דאם אלעס כדיבור אחד‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז יעדער איינער פון אונז‪ ,‬מאן‪ ,‬פדוי און קינד‪ ,‬בתוך כלל ישראל‪,‬‬
‫זאל פייערן דעם יום טוב פון יציאת מצרים‪ ,‬זמן חירותנו‪ ,‬אין אן אופן אז דאס זאל‬
‫באלייכטן און באלעבן יעדן טאג פון יאר‪ ,‬און ברעגגען צו א הוספה אין אלע ענינים‬
‫פון טוב לשמים וטוב לבריות‪ ,‬אין דעד פולסטער מאס פון אמת׳ע חירות‪ ,‬און דאס‬
‫וועט מקדים זיין און מזרז זיין דעם קץ שם לחושך)הגלות(‪ ,‬און די פולשטענדיקע‬
‫חירות פון יעדערן און פון גאנץ כלל ישראל‪ ,‬בגאולה האמיתית והשלימה על ידי‬
‫משיח צדקנו במהרה בימינו ממש‪ ,‬און עם וועט זיין דער שמחים בבנין עירך וששים‬
‫בעבודתך‪ ,‬ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדוד ודור נספר תהלתך)און‬

‫ש מ י ט ה ‪ . .‬פ א ו פ ע ס ט י ק ט ‪ . .‬א ז ד ע ר ב א ש ע פ ע ר ‪ . .‬א י ז ד ע ד מ ו ל ־ ה נ י ו ז ‪ . .‬א ו ! אלע פ י ר ו ת וואם ד י ע ר ד‬

‫ג י ט א ר ר ט ‪ . .‬א י ז ד א ס ו י ט מ י ט א י ר א ״ ג ע ו ע ס נ ח ‪ :‬ראה חיניר שם )מציה כא(‪ :‬שיזכור האדם כי הארץ‬
‫שמוציאה אליו הסירות ‪ . .‬לא בכתה וסגולתה כד‪ .‬ושם מצור‪ .‬שכח‪ :‬שיראה מ מ ע ש ה האדם בכל עניו שנה זו‬
‫)דשמיטה! כאילו אין דבר מיותד ברשותו רק שהכל ברשות אדון הכל‪.‬‬
‫י ע ד ו ! פ ר ג ס ר ‪ . . ,‬ד ע ר א ו י ב ע ר ש ט ע ר ‪ :‬להעיר מדברי אדמו״ר מהריש‪ :‬גם העולם נתן מ מ ן כי כאו״א אינו‬
‫מרויח־לפ‪-‬ע ההוצאה לסי חשבון אף בהגדולים ורק ניזונים מ מ ו כ ר )סה״מ תשיט ע׳ ‪.(21‬‬
‫ו י ם ד ו ו ן נ ח י ו ע ו צ ם י ד י ‪ :‬עקב ח ‪ ,‬ידיח‪ .‬וראה ס מ ״ ג מלית סד‪.‬‬
‫ע ש ר ו ! ה ד נ ר ו ח ‪ . .‬ב ד י ב ו ר א ח ד ‪ :‬מכילתא יתרו כ‪ ,‬א )הובא בפרש״י עה״ת שם(‪.‬‬
‫צ ״ ל ע ו ד י ק מ י ט ב ע נ ק ש א פ ט ‪ :‬ראה ר״ז סוף מס׳ פסחים‪.‬‬
‫א ו נ י ר ו א ל ק י ך ‪ . .‬ל א ת ח מ ו ד ‪ . .‬נ ל א ש ר ל ר ע ך ‪ :‬יתרו שפ‪ ,‬ב־יד‪.‬‬
‫ק ץ ש ס ל ח ו ש ך ‪ :‬איוב כ ח ‪ ,‬ג‪ .‬וראה ד״ה ראשית גויס‪ ,‬פר״ת‪.‬‬
‫ש מ ח י ם ‪ . .‬ב ע מ ד ת ן ‪ :‬ברכת ״אשר גאלנו״ )בהגש״פ( מפסחים קטו‪ ,‬נ במשנה‪.‬‬
‫ו א נ ח נ ו ‪ . .‬ת ה ל ת ך ‪ :‬תהלים עט‪ ,‬יג‪.‬‬
‫ל ד ו ר ו ד ו ר נ ס פ ר ‪ :‬להעיר מסנה׳ )צט‪ ,‬א(‪ :‬ימוה״מ כ ו ׳ רבי אומר ג• דורות‪ .‬וראה תנחומא ס י פ תצא‪.‬‬
‫פיהמיש שס‪.‬‬
‫תשט‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תש ״מ‬

‫מיר‪ ,‬וואס זיינען דיין פאלק און די שאף פון דיין פיטערונג‪ ,‬וועלן מיר דיר לויבן‬
‫אלעמאל‪ ,‬אין צו דיר נאף דיר יועלו מיד דערציילן דייו לויג(‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה‬
‫לחג הפסח כשר ושמח‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשי‬

‫ב״ה‪ ,‬ראש חודש ניסן‪ ,‬ה׳תשמ״א‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬

‫אל כל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫יעדער טאג פון יאר האט זיין באדייטונג אינהאלט און לערנונג‪ ,‬אבער עם‬
‫זיינען פאראן טעג וואס האבן א גאו־ ספעציעלע כאדייטונג צוליב גאר וויכטיגע‬
‫פאסירונגען וואס זיינעז מיט זיי פארבונדן‪ ,‬און די זכרונות וואס די דאזיגע טעג‬
‫רופן ארויס פאדערו או אפרוף אין יעדן דענקענדן מענטשן און ביז אין מעשה‬
‫כפועל — נזכרים ונעשים‪ .‬אזא ספעציעלער טאג איז ראש־חודש ניסן‪.‬‬

‫ראש חודש‪ :‬הכולל כל ימי החודש כראש הכולל כל איברי הגוף)עטיו־ בתחלתו(‪ .‬ומובן שבמיוחד ימים‬
‫מיוחדים שבו — חה״פ‪ .‬וראה ר״ה )ד‪ ,‬א(‪ :‬באחד בניסן כוי רגל שבו כוי‪.‬‬
‫ראש חודש ניסן‪ :‬אותו יום נטל עשר עטרות)שבת פז‪ ,‬סעיב וראה תודיה עשר‪ .‬תויש לפקודי מ סקי״ט‪.‬‬
‫וש־נ( — הובא בפרשיי עהית‪ :‬ריפ שמיני)מסדר עולם)פיז«‪ ,‬נשא ז‪ ,‬יב‪ ,‬שויע אדהיז חאויח סתכיט סיס‪.‬‬
‫ובירושלמי שקלים בתחלתה שבו ביום נתרמה התרומה לקרבנות *בור)כולל — דאותו היום(‪ .‬ועיד החסידות‬
‫— ראה דרושי דאיח עהיפ ויהי ביום השמיגי‪ .‬לקוטי לוי״* לזחיג ריפ שמיגי‪ .‬והוא תחלת הגהגה נמית‬
‫)עקידה פ׳ בא עהיפ החודש גו׳)שער לח(‪ .‬הובא ונתבאר באוהית בראשית יח‪ ,‬ב ואילך‪ .‬רדיה החודש תרג״ד‪,‬‬
‫תרפיו‪ ,‬תרעיח )דפ׳ החודש(‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫חודש ייסן‪ :‬שצירופו הוי׳ כסדרו )כתהאריז״ל נב״מ‪ .‬משנת חסידים מס׳ ניסן בתחלתה(‪ .‬וראה אוית‬
‫לההימ בא דיה החודש הזה‪ .‬וראה דדיה החודש הזה תרכ׳ו)וצעיק למה דוקא בגידוף דניסן אין לערב כו׳‬
‫ואולי מפני שהוא שם כסדרו‪ .‬ובדיה החודש הזה אעתיר )ריש ע׳ סד(‪ :‬ועיקר ההמשכה הוא בחודש ניסן‬
‫דהצירוף הוא ש׳ הוי׳ כסדרן והיינו אמיתית הגילוי דש׳ הוי׳ שם העצם‪ ,‬ונע׳ סה‪ :‬דכשהגיע ניסן היינו שכבר‬
‫נמשן־ הגילוי מלמעלה בחי׳ הגילוי דעצמות אוא״ם(‪.‬‬
‫ויסן‪ :‬ראה ברכות נז‪ ,‬רעיא‪ :‬נסי נסים‪.‬‬
‫יעדער ט א ג ‪ . .‬האט זיין באד״טונג אינהאלט און לערנונג‪ :‬שהרי‪.‬כל יומא ויומא עביד עבידתי״ — זחיג‬
‫צד‪ ,‬ב )וראה לקויש חייב ע׳ ‪ 100‬הע׳ ‪ .(38‬ובזחיא רסד‪ ,‬ב‪ :‬מלמד שכל יום ויום יש לו כחו‪.‬‬
‫לערנונג‪ :‬ובמכשיכ מתורת הבעשיט שכל מה שהאדם רואה ושומע הוא הוראה מלמעלה בעבודתו להשם‬
‫)כשיט הוספות קכח־ט‪ .‬ושיג(‪.‬‬
‫טעג וואס האבן א גאר ספעציעלע באדייטונג‪ :‬להעיר מעגין יומין זכאין ש‪.‬מגלגלין זכות ליום זכאי וכו״‬
‫)תעגית בט‪ ,‬א(‪ .‬וראה זחיא רד‪ ,‬א‪.‬‬
‫די וכרתות ‪ . ,‬פאדערן אן אפרוף‪ :‬ובלשון הכתוב בנוגע למצות תפילין)שהוקשה כל התורה כולה‬
‫לתפילין — קידושיו לה‪ ,‬א(‪ :‬לזברון גו׳ לנוע! תהי׳ גד )בא יג‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫אי! יעדן דענלןענדן מענטשן‪ :‬ובפרט כל אחד ואחת מבגיי שהם ‪.‬עם חכם וגבוד )ואתחגן ד‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫אין מעשה בפועל‪ :‬שהוא העיקר )אבות פ״א מייז(‪.‬‬
‫וזכרים ונעשים‪ :‬אסתר ט‪ ,‬כח‪ .‬וגם פעולתו למעלה והשפעתו לאח״ז למטה)האריז״ל עהיפ הובא בספר‬
‫תיקוז שובבייס להרמ׳ז‪ .‬ובתוספת ביאור בלב דוד להחידיא פכיט(‪.‬‬
‫תשיא‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשמ״א‬

‫צוויי עיקר׳דיקע )קארדינאלע( פאסירונגען זיינען פארגעקומען אין דעם טאג‬

‫פון ראש־חודש ניסן‪ ,‬וואס ווערן אויספירלעך דערציילט אין דעד תורה‪ :‬אין תורה‬
‫שבכתב און נאכמער בפרטיות ובאריכות — אין תורה שבעל פה‪.‬‬

‫די ערשטע פאסירונג איז פארגעקומען ווען די אידן זיינען געווען אין גלות־‬
‫מצרים‪ .‬זיי זיינען אין דעם טאג אנגעזאגט געווארן החודש הזה לכם ראש־חדשים‬
‫)פרשת החודש(‪ ,‬צום אלעס ערשטן די ערשטע מצוה )קידוש החודש( וואס דער‬
‫אידישער פאלק‪ ,‬אלס פאלק‪ ,‬האט באקומען‪ ,‬און גלייבצייטיג‪ ,‬גלייד נאכדעם — די‬
‫דינים פון קרבן פסח און חג הפסח‪ ,‬מיט פרטים און פרטי פרטים‪.‬‬

‫די צווייטע פאסירונג איז פארגעקומען — ראש־חודש ניסו גלייד נאד דעם‬
‫אויבנדערמאנטן ראש־חודש ניסן‪ ,‬ווען די אידן זיינען געווען פולשטענדיק פריי‪ ,‬אין‬
‫א צושטאנד פון חירות און אור גדול באם הר סיני‪ .‬אין דעם טאג פון ראש־חודש‬
‫ניסן איז אויפגעשטעלט געווארן דער משכן־מקדש אין זיין פולער קדושה און‬
‫פראכט‪ ,‬און עס האבן זיר אנגעהויבן אלע ענינים וואס זיינען געווען פארבונדן מיט‬
‫דעם משכן בכלל‪ ,‬און בפרט די הקרבת הקרבנות פון די צוועלף נשיאי השבטים פון‬
‫פאלק‪ ,‬אנהויבנדיק פון די ״קרבנות״)עגלות ובקר( וואס אלע צוועלף צוזאמען האבן‬
‫געבראכט דעם ערשטן טאג ראש־חודש ניסן‪ .‬און דערנאך יעדן טאג א נשיא)כאטש‬
‫אלע זיינען געווען ראוי ברעגגען זייערע קרבנות אין דעם ערשטן טאג(• און אויר די‬
‫ענינים — סיי בנוגע הקמת המשכן און מיי בנוגע די קרבנות פון די נשיאים —‬
‫ווערן דערציילט אין דעד תורה מיט גרויס אריכות‪ ,‬אונטערשטרייכנדיג דערמיט‬
‫זייער וויכטיקייט‪.‬‬
‫*‬ ‫•‬ ‫•‬

‫אץ דעס טאג אנגעזאגט געווארן‪ :‬פסחים ו‪ ,‬נ ובתודיה ממאי שם‪ .‬פרש״י)ממכילתא( עהיפ בא יב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫וראה פרש״י)ממכילתא( עהיפ שם‪ ,‬כח‪ :‬כיון שקבלו עליהם )מריח( פעלה עליהם הכתוב כאילו עשו‪ .‬וראה‬
‫לעיל ע׳ עדרת‪.‬‬
‫החודש ‪ . ,‬חדשים‪ :‬בא יב‪ ,‬ב‪ .‬וראה אוהיח עהיפ‪ .‬מאמרי דאי ח דיה החודש )תרכיו‪ :‬ה׳שית‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫די ערשנוע מצוה ;קידוש החודש(‪ :‬ובלשון רשיי ריפ בראשית)ממדרדל(‪ :‬שהיא מצוה ראשונה שנצטוו‬
‫בה ישראל‪.‬‬
‫אלם פאלק‪ :‬רבותינו בעלי התוספות עהית ריפ בראשית‪ .‬וראה רע״ב שם‪ .‬וראה רמבים הל׳ מלכים‬
‫רם״מ‪ :‬בא אברהם כ ר ויצחק כר ויעקב בר עמרם כר‪.‬‬
‫ג ל ״ ך נאכדעס‪ :‬בא שם בפסוק שלאחריו ואילך‪.‬‬
‫ראש־חודש ניסן גלייך ואך דוום אויבנדערדאנטן ראש־חודש ויסן‪ :‬בחודש הראשון בשנה השנית באחד‬
‫לחודש )פקודי מ‪ ,‬יז(‪,‬‬
‫חירות און אור גדול‪ :‬נוסח ההגדה )מפסחים קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫באס הר סיני‪ :‬ראה עירובין גד‪ ,‬א‪ .‬שמויר פמיא‪ ,‬ז‪ .‬זחיב קיג‪ ,‬סעיב ואילד‪.‬‬
‫וזשכךמקדש‪ :‬כמשינ ועשו לי מקדש )תרומה כה‪ ,‬ח‪ .‬וראה עיריבין ב‪ ,‬א(‪.‬‬
‫אין ויין פולער קדושה און פראכט‪ :‬כי באותו היום העמידו ולא פרקו ושרתה נ ו שכינה)פרש‪-‬י שמיני ט‪,‬‬
‫בג‪ .‬נשא ז‪ ,‬א‪ .‬עיפ חנחומא פקודי יא‪ .‬במדב״ר פי״ב‪ ,‬טו‪ .‬ועוד(‪ ,‬ואז‪.‬וכבוד ה׳ מלא את המשכן•)פקודי מ‪ ,‬לד(‪.‬‬
‫הקרבת הקרבנות ‪) . .‬עגלות ובקר(‪ :‬נשא ז‪ ,‬ב ואילך‬
‫אלע ‪ . .‬אין דעס ערשטן מאג‪ :‬ראה במדביר פייב‪ ,‬נא‪ :‬לא הי׳ משה יודע כיצד יקריבו אם כולם כאחד‬
‫כר‪ .‬ויתירה מזו — כמדביר פייג‪ ,‬ט )הובא ונתנאר נלקוית נשא כט‪ ,‬ב(‪ :‬העלה עליהם הקניה כאילו כולם‬
‫הקריבו ביום ראשון׳‪.‬‬

‫‪ 53‬ו א י ל ך ‪ .‬המו״ל‪.‬‬ ‫ר א ה ל ק ו ־ ש ח כ ״ ג ע•‬ ‫•(‬

‫מכתבים כלליים‬ ‫תשיב‬

‫די *וויי דערמאנטע פאםירונגען‪ ,‬כאטש‪ ,‬ווי געזאגט‪ ,‬זיי זיינעז פארגעקומען‬
‫איו צוויי באזונדערע צייטן און צוויי באזונדערע ערטער‪ ,‬באזונדערע און‬
‫פארקערטע‪ :‬עבדות און חירות‪ ,‬מצרימ און הר סיני‪ ,‬זיינען זיי אבער ענג פארבונדו‪,‬‬
‫אזוי אז זיי שאפן איין המשך‪ ,‬וואט די אינערלעכע נקודה דערפון איז‪:‬‬

‫נאד זייענדיק אין גלות )מצרים( באקומען אידן דעם כח צו זיין אמת און‬
‫פולשטענדיק פריי דורכדעם וואט ד ע ר אויבערשטער האט אידן געגעבן מצוות‪,‬‬
‫וואט שאפן אן אייביגן פארבונד צווישן אידן און דעם אויבערשטן‪ ,‬א פארבונד וואט‬
‫שטעלט זיי העכער איבער אלע מיצרים וגמלים‪ ,‬באגרענצונגען און פירונגען פון‬
‫וועלט‪ :‬און דאס ווערט געבראכט מן הכח אל הפועל און פארפעסטיגט דורך ועשו‬
‫לי מקדש ושכנתי בתוכם — אין דעם פשוט׳ן זין פון די ווערטער און אויר אין זייער‬
‫טיפערן אינהאלט‪ :‬אז יעדער איד מאכט בא זיר און אדום זיר א מקדש און א ״דירה״‬
‫פאר דעם אויבערשטן‪ ,‬אזוי אז די ג־טלעכע שכינה רוט אין יעדער אידישע הארץ‬
‫און אין יעדער אידישע היים — אויר אין דער צייט פון גלות‪ ,‬ווען דער‬
‫גשמיות׳דיקער בית־המקדש איז)צייט־ווייליג( ניט פאראן‪.‬‬

‫די הוראה דערפון פאר יעדן אידן‪ ,‬מאן און פרוי‪ ,‬אין מעשה בפועל אין טאג־‬
‫טעגלעכן לעבן איז‪:‬‬

‫יעדער איד אין אלע צייטן און אין אלע ערטער‪ ,‬לעבט אין ביידע צושטאנדן‬
‫וואס ראש־תודש ניסן דערמאנט אונז‪ :‬עבדות און חירות‪.‬‬

‫מצד דער נשמה‪ ,‬וואס איז א תלק אלק׳ ממעל ממש‪ ,‬איז א איד שטענדיג פריי‬
‫און קעז ניט זיין אונטערווארפן צו קיינעם ניט און צו קייז זאד ניט‪ ,‬נאר צום‬

‫איד!‬ ‫נאד • • א י ! ג ל ו ת ) מ צ ר י ם ( ‪ . .‬ד ע ם כ ה צו ז ״ ! ‪ . .‬פ ר ״ ‪ p p ^ i n‬וואס ד ע ד א ו י ב ע ר ש ט ע ר ה א ט‬

‫ג ע ג ע ב ו מ צ ו ו ת ‪ :‬להעיר ממכילתא )הובא בפרש״י( עה״פ בא יב‪ ,‬ו‪ :‬ל * היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי‬
‫שיגאלו ‪ . .‬ו נ ת ן להם שתי מ צ ו ו ת כר‪ .‬נתבאר בארוכה לעיל ע׳ ר כ ד ואילך‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מ צ ו ו ח ‪ . .‬פ א ר ב ו נ ד ‪ :‬מצוה מלשוו צוותא וחיבור )לקו״ת בחוקות מה‪ ,‬ג‪ .‬ובכימ(‪.‬‬
‫א ״ ב י ג ! פ א ר ב ו ו ד ‪ :‬להעיר מתניא פכיה )לב‪ ,‬א(‪ :‬ויחוד זה )שעיי התומ־צ( למעלה הוא נצחי לעולם ועד‪.‬‬
‫ו ע ש ו ‪ . .‬ב ת ו כ ם ‪ :‬תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬
‫ז י י ע ר ט י פ ע ר ! א י נ ה א ל ט ‪ :‬ראד‪ ,‬שליה סט‪ ,‬א‪ .‬ובכימ‪ .‬ריח שער האהבה פיו קרוב להחלתו‪ .‬וראה כשיט‬
‫)הוצאת קהית( מב‪ ,‬מעיב ואילה תוית שמות תמג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א ‪.,‬דירה־‪ :‬דנתאוה הקביה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים )ראה תנחומא נשא טז‪ .‬בחוקות ג‪ .‬כמדביר‬
‫פייג‪ ,‬ו‪ .‬תניא פליו(‪.‬‬
‫ד י ג ־ ט ל ע כ ע ש כ י נ ה ר ו ט ‪ . .‬א ו י ן א י ו ד ע ד צ ״ ט פ ו ! ג ל ו ת ‪ :‬ד״בל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם ‪. .‬‬
‫במקדש ועשו לי מקדש״ — מדרש שמואל פייט‪ ,‬ויקיר פיב‪ ,‬ב)וראה גם ספרי עהיפ בהעלותד יא‪ ,‬טז(‪ ,‬הובא‬
‫ונתבאר בלקוית במדבר ט‪ ,‬ג ואילה ובנדויד — םהימ תשיח ע׳ ‪ 132‬ואילה‬
‫ח ל ק ‪ . .‬מ מ ש ‪ :‬תניא רפיב‪.‬‬
‫ש ט ע נ ד י ק פ ר ״ ‪ :‬דאה שיחת ג׳ תמוז תרפ‪-‬ז )פה״מ קונטרסים חיא קעד״ ב‪ .‬לקו״ד כרד ד תרצנ‪ ,‬א(‪.‬‬
‫תשע‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשמ״א‬

‫אויבערשטן אליין‪ ,‬וואם זאגט כי לי בני ישראל עבדים‪ .‬עבדי הס — ולא עבדים‬
‫לעבדים‪ .‬און נאכמער — עבד מלך )כמלד( מלך‪.‬‬

‫אבער מצד דעם גוף איז א מענטש אין א מצב פון עבדות‪ .‬דעד גוף פאדערט‬
‫און מכריח באדינוגג‪ ,‬באשפייזונג‪ ,‬באקליידוגג א‪.‬ז‪.‬וו‪ .‬וואם דאס שפאנט‪ -‬דעם‬
‫מענטשן איין אין דעס יאך פון צושטעלן די באדערםענישן פון דעם גוף גשמי‪ ,‬פון‬
‫פרנסה‪ :‬בפרט אז עס קומט אויר צו דעד שעבוד כפשוטו‪ ,‬פון גלות‪.‬‬

‫צוזאמען דערמיט אבער‪ ,‬זיינען דער גוף און דער נפש ניט צוויי אפגע־‬
‫זונדערטע וועלטן‪ ,‬נאר ביידע צוזאמען שאפן איין‪.‬וועלט״‪ ,‬עולם קטן זה האדם —‬
‫א ג^נצן)ניט צעשפליטערטן( מענטשן‪ ,‬בא וועמען דעד גוף און די נשמה דארפן‬
‫לעבן צוזאמען בשלום‪ ,‬א הארמאנישן לעבן‪ .‬לערנט אונז די תורה‪ ,‬אז דאם קען‬
‫דערגרייכט ווערן דורך הגברת הנשמה על הגוף — אז די נשמה באלייכט און‬
‫באווירקט דעם גוף מיט נר מציה ותורה אור בת אז דעד גוף און נפש הבהמית‬
‫אונטערווארפן זיף‪ ,‬פרייוויליג און גערן‪ ,‬צו דעד נשמה‪ ,‬וואס דאן דערגרייכט דער‬
‫מענטש די מדריגה אין עבודת ה׳ פון בכל לבבך — בשני יצריך‪.‬‬

‫דאס איז אויר איינע פון די הוראות פון קידוש החודש‪ ,‬וואס ישראל מונין)און‬
‫דומין( ללבנה )אידן רעכענען די צייט לויט)און זיינען געגליכן צו( דער לבנה(‪ .‬די‬
‫לבנה האט ניט קיץ אייגענע ליכטיקייט‪ ,‬און איר גאנצע ליכטיקייט איז פון דער זוז‪.‬‬
‫אזוי אויר איז דעד גוף פון א אידן אין באצוג צו זיין נשמה‪ ,‬ווי די לבנה וואס לייכט‬
‫בלויז דאן ווען זי שפיגלט אפ די ליכטיקייט פון דער זון‪ .‬און פונקט ווי די ליכטיקייט‬
‫פון דער לבנה ווערט כסדר פארגרעסערט פון ראש־חודש אן ביז קיימא סיהרא‬
‫באשלמותא‪ ,‬דעם פופצנטן טאג אין חודש‪ ,‬די לבנה שטייט אין איר שלימות‪ ,‬אזוי‬
‫ווערט כסדר פארשטארקט די ליכטיקייט פון יעדן אידן און אלע אידן — די‬
‫ליכטיקייט פון נר מצוה ותורה אור‪ ,‬אין איינקלאנג מיט דעם ג־טלעכען פארלאנג‬
‫און הבטחה )צוזאג( ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‪ ,‬צוזאמען מיט די קרבנות וואס‬

‫כ ׳ ‪ . .‬לעבדי‪ :0‬בהר כה‪ ,‬נח‪ .‬וראה קידושין כב‪ ,‬ב‪ .‬ב״מ י‪ ,‬א‪.‬‬
‫עבד מלך )כמלך( מלך‪ :‬שבועות מז‪ ,‬ב‪ .‬ספרי ופרש״י עהים דברים א‪ ,‬ז‪.‬‬
‫ג ו ף ‪ . .‬עברות‪ :‬ראה תניא סמיז‪ .‬ובבימ‪.‬‬
‫עולם ‪ . .‬האדם‪ :‬תנחומא פקודי ג‪ .‬תקויז תסיט )ק‪ ,‬ב‪ .‬קא‪ ,‬א(‪ .‬וראה לקו״ת במדבר ה‪ ,‬א‪.‬‬
‫הגברת הנשמה על הגוף‪ :‬ראה תניא פליב‪ :‬יסוד ושורש כ ל התורה הוא להגבי׳ כר‪.‬‬
‫ור ‪ . .‬אור‪ :‬משלי ו‪ ,‬כג‪.‬‬
‫דער גוף ‪ . .‬גער!‪ :‬ראה לקוית ויקרא )ב‪ ,‬ד ועוד(‪ .‬דרושי דזדח עה״פ משכגי אחדיר נרוגה‪.‬‬
‫בכל ‪ . .‬יצריך‪ :‬ואתחנן ו‪ ,‬ה‪ .‬ברכות נד‪ ,‬א‪ .‬ספרי )הובא בפרש״( עה״פ‪ ,‬וראה כערט )הוגאת קה״ת(‬
‫הוספות סי׳ ‪1‬א‪.‬‬
‫ישראל מוני! )און דומי!( ללבנה‪ :‬פוכה כט‪ ,‬א‪ .‬ביר פיו‪ ,‬ג‪ .‬וראה אוהית בראשית )ד‪ ,‬ב ואילה ובכימ(‪.‬‬
‫לבנה ‪ . .‬אייגענע ליכטיק״ס‪ :‬כי •סיהרא לית לה מגרמה כלום•)זחיא קפא‪ ,‬א‪ .‬ועוד(‪ .‬וראה שבת קנו‪,‬‬
‫סעיא‪.‬‬
‫קיימא סיהרא באשלמותא‪ :‬זחיא קנ‪ ,‬רעיא‪ .‬שמויר פטיו‪ ,‬כו‪.‬‬
‫דעס פופצנט! מאג‪ :‬שבחודש זה הוא יום י‪1‬״מ בפועל ודבל העם כולו ממש וביד רמה וברכוש גדול‪.‬‬
‫פארלאנג או! הבטחה‪ :‬דזיוויים שבתורה הם )גם( לשון עתיד )תר״א סיס תשא בגוגע ואהבת(‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשיד‬

‫אידן ברעגגען‪ ,‬פון ביידע סוגים‪ :‬ווי די עגלות קערות א‪.‬ז‪.‬וו‪ .‬און קרבן עולה א‪.‬ז‪.‬וו‪.‬‬
‫וואס בזמן הגלות איז דאס דער ענין פון תפלות און מצוות‪ ,‬אנהויבנדיק פון דער‬
‫מצוה כללית צדקה‪ ,‬םפעציעל צדקה פאר מוסדות תורה ותפלה וואס ווערן‬
‫אנגערופן ״מקדש מעט״‪ ,‬און די אלע ענינים אין אן אופן פון מעלין בקודש‪ ,‬כסדר‬
‫פ א ר ג ר ע פ ע ח — ביז דאם ברענגט א סוף צום חושך הגלות‪ ,‬און עם קומט די גאולה‬
‫שלימה‪ ,‬בניסן נגאלו ובניסו עתידין ליגאל‪.‬‬

‫ויהי רצון אז אזוי ווי פון היינט אן‪ ,‬פון ראש־חודש ניסן‪ ,‬הויבט זיר אן דער‬
‫חודש וואס תורה‪ ,‬תורת אמת‪ ,‬רופט אן חודש הגאולה‪ ,‬זאל יעדער איינער און איינע‬
‫אויסגעלייזט ווערן פון אלע זאכן וואט זיינען מבלבל און שטערן‪ ,‬וואס דאן טוט מען‬
‫אויף אין די אלע אויבנדערמאנטע ענינים פון מעלין בקודש מיט מער‬
‫צוגעטראגנקייט‪ ,‬מער לעבעדיקייט און מער הארציקייט‪ ,‬וואס ברענגט צו שלימות‬
‫אין מעשה‪ ,‬אין דיבור און אין מחשבה‪ ,‬און עט ווערט אייר א הכנה קרובה‪ ,‬אז פון‬
‫ראש־חודש הגאולה אין דעם דאזיקן יאר פון הקהל את העם האנשים והנשים והטף‪,‬‬
‫הויבט זיך אן די פארווירקליכונג כשלימות פון ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך‬
‫לעולם לדור ודור נספר תהלתך — ״מיר זיינען דיין פאלק און די שאף פון דיין‬
‫פיטערונג‪ :‬דיר וועלן מיד דאנקען שטענדיג‪ ,‬צו דור און דור וועלן מיר דערציילן‬
‫דיין לויב׳‪,‬‬

‫און במהרה בימינו ממש מקבל זיין פני משיח צדקנו בגאולה האמיתית‬
‫והשלימה‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור‬
‫ובברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫ב י י ד ע ס ו ג י ם ‪ :‬עולה )למעלה(‪ ,‬תפלות — לשמים‪ :‬עגלות‪* ,‬דקה — לבריות‪.‬‬

‫ת פ ל ו ת ‪ :‬שבמקום קרבנות תקנום )ברבות בו‪.(K ,‬‬
‫מ צ ו ה כ ל ל י ת צ ו ק ה ‪ :‬ראה מפרשי המשנוואבות <פיא מ״ב(‪ .‬ועל גמית‪ .‬אגה״ק סליב‪ :‬וכל הגוף נכלל בימין‬
‫כר צדקה‪ .‬תניא פליז‪.‬‬
‫מ ו ס ד ו ת ‪ . .‬מ ק י ש מ ע ט ‪ :‬מגילה כט‪ ,‬א‪.‬‬
‫מ ע ל י ו ב ק ו ד ש ‪ :‬ברכות כח‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ב נ י ס ! ‪ . .‬ל י ג א ל ‪ :‬ריה יא‪ ,‬א‪ .‬שמויר פטיו‪ ,‬יא‪.‬‬
‫נ י ס ! ‪ . .‬ח ו ד ש ה ג א ו ל ה ‪ :‬שמו״ר שם‪ .‬וראה אוהית בא ע׳ רפד ואילד‪ .‬ד״ה החודש ה׳שית‪.‬‬
‫ר א ש ח ו ד ש ה ג א ו ל ה ‪ . .‬ה ק ה ל ‪ :‬ל ה ד ר ממדרש הגדול עהיפ דברו אל כל עדת ישראל )בא יב‪ ,‬ג(‪ :‬מלמד‬
‫שפרשה זו נאמרה בהקהל‪ .‬וראה תו״ש שם‪ .‬ו ש ־ נ ‪.‬‬
‫ה ק ה ל ‪ . .‬ו ה מ ר ‪ :‬יילד לא‪ ,‬יב‪.‬‬
‫ו א ו ח ו ו ‪ . .‬ת ה ל ת ך ‪ :‬תהלים עט‪ ,‬יג‪.‬‬
‫תשטו‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״א‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשמ״א‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬
‫אל כל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬

‫שטייענדיק געציילטע טעג פאר פסח‪ ,‬וואס דאס פאדערט אריינצוטראכטן זיד‬
‫נאף מער אין די הוראות פון פסח‪ ,‬ביז אין מעשה בפועל אין גייסט פון זמן חירותנו‪,‬‬
‫איז כדאי ארויסצוברענגען ברייטער עטלעכע נקודות פון און בהמשך צום בריוו פון‬
‫ראש־ חודש ניסן‪.‬‬

‫אין דעם דערמאנטן בריוו האט מען זיר אפגעשטעלט אויף צוויי גאר וויכטיגע‬
‫פאסירונגען איו דער געשיכטע פון אידישן פאלק‪ ,‬וועלכע זיינען פארבונדן מיט‬
‫ראש־חודש ניסן‪ .‬די ערשטע — נאד זייענדיק אין גלות)מצרים(‪ ,‬ווען מיר האבן בא־‬
‫קומעו די ערשטע מצוה‪ ,‬אלם א פאלק — קידוש־החודש‪ ,‬אוו גלייר צוזאמען‬
‫דערמיט די מצוות און דינים פון קרבן־פסח און חג־הפסח‪ .‬די צווייטע פאםירונג —‬
‫דעם קומענדיקן ראש־חודש ניסן‪ ,‬ווען דער אידישער פאלק איז שויז געווען איז א‬
‫מצב פון חירות‪ ,‬נאד מתן־תורה‪ ,‬באם בארג סיני‪ ,‬און מ׳איז אין דעס טאג אויפ־‬
‫געשטעלט געווארן דער משכן־מקדש און עם האט זיר אנגעהויבן די הקרבת‬
‫קרבנות פון די צוועלף נשיאים פון די שבטים‪ ,‬אין נאמען פון אלע אידן‪ ,‬צו חנוכת‬
‫המזבח‪.‬‬

‫״ א ניסן‪ :‬נשיא לבני אשר‪ ,‬שהקרינ קרבנו עיש הנחירה שנחר הקניה נישראל׳ מכל האומות כמיד ובך‬
‫בחר היא להיות לו לעם סגולה )כמדביר פי״ד‪ ,‬יוד(‪ .‬וראה לקוטי לוי״* אגרות ע׳ שכד־שכה‪ .‬תיד‪ .‬תיט‪.‬‬
‫נשיאים ‪ . .‬אין נאמען פון אלע אידו‪ :‬כאויא דשנטו‪ .‬וגם נאו ונ*טרפו כולם ביחד‪ — .‬ראה כמדביר‬
‫)פייד‪ ,‬א בסופו( שהי׳ קרבן יחיד )ו*וה ה׳ שיקרינום גם בשנת‪ .‬היינו דהוראת שעה היתה לא רק נע*ם‬
‫קרבנות הנשיאים )שאיו נזה חידוש כ״כ‪ ,‬כיון דכל ענין המילואים )החינוך( הוראת שעה הוא(‪ ,‬אלא גם —‬
‫נהל׳ שנת‪ .‬ושם )פייג‪ ,‬נ בסופו( דהקרבתס בשנת שלא כהוגן)וראה *פעינ לרמבים הל׳ מעהיק פיב הט״ו((‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫— וייל)שלא לאפושי במחלוקת ( דלכל הדעות הניאום נתור נשיא שהוא הכל)םרשיי עהיפ חוקת כא‪ ,‬בא(‪,‬‬
‫כל השבט)ולכן *״ל לימוד מיוחד שלא גבה משבטו)כמדביר פי״ג‪ ,‬ז‪ ,‬הובא בפרש״י עהית נשא ז‪ ,‬יב( דאיקרי‬
‫קהלי(•־‬

‫הוספה לאחר זמן‪:‬‬

‫ואז קבע להם חודש של גאולה )שמויר פטיו‪ ,‬יא( ניסן‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫‪ (2‬אף שמונרח לומר דמדרשות חלוקות הו בנדויז — מימ‪ ,‬מתאים יותר לומר דפליגי באם שבט‬
‫אפרים איקרי קהל )כבהערה שלאחיז( מאשר לומר )א( וחידוש הוא כאן — דהוראת שעה היתה )גם בהל׳‬
‫שבח(‪) ,‬נ( והיפר הםוגיא מויק )ט‪ ,‬א( דילפינן מיניי‪ ,‬ומעשה רב דחנוכת ביהמיק‪ .‬וראה שוית חתיס אויח‬
‫פרית‪.‬‬
‫‪ (3‬הוריות)ד‪ ,‬ב ואילד(‪ .‬ומדרשים הגיל פליגי האם שבט אפרים איקרי קהל)וראה *פעינ ושוית חתיס‬
‫שם(•‪.‬‬

‫ר א ה ב כ ״ ו ל ק ד ש חכ״ג גוי ‪ 42‬ו א י ל ך ‪ .‬המו״ל‪.‬‬ ‫•(‬

‫מכתבים כלליים‬ ‫תשטז‬

‫דערפון איז ארויסגעבראכט געווארן)אין תמצית(‪ ,‬אז כאטש די צוויי פאםי־‬

‫רונגען זיינען פארגעקומען אין צוויי פארשידענע און קעגנגעזעצטע צושטאנדן‬
‫)עבדות און חירות‪ ,‬מצרים און סיני( — שאפן זיי איין המשך און שלימות‪ .‬און דאט‬
‫איז א דוגמא )צוגלייר( צו דעם לעבז פון א אידן — א נשמה אין א גוף‪ ,‬וואס מצד‬
‫דער נשמה איז א איד שטענדיק פריי‪ ,‬און מצד דעם גוף איז מען געצוואונגעז צו‬
‫באדינען זרם אין אלע זיינע באדערפענישן‪ .‬לערנט די תורה‪ ,‬תורת־חיים און תורת־‬
‫אמת‪ ,‬אז כדי דער גוף און די נשמה זאלן לעבן צוזאמען בשלום און דערגרייכן די‬
‫אמת׳ע שלימות איז דאס מעגלעך נאד דורך הגברת הנשמה על הגוף — אז די‬
‫נשמה באלייכט דעם גוף מיט נר מצוה ותורה אור ביז אז דעד גוף איז גרייט און איז‬
‫גערן צו אונטערווארפן זיף צו דער נשמה‪ .‬אזוי ארוס דערגרייכט א איד די פול־‬
‫שטענדיקע חירות פון דעם טאפלדיקן גלות‪ :‬סיי פון דעם גלות הנשמה בגוף‪ ,‬און‬
‫סיי פון דעם גלות אין איינפאכן זין‪ ,‬און דאס ברענגט באלד די גאולה האמיתית‬
‫והשלימה דורך משיח צדקנו‪.‬‬

‫די נקודה‪ ,‬אז די אויפגאבע פון א אידן איז צו מאכן איין זאך פון דיו גוף און‬
‫נפש און מאכן א רשות היחיד פון וועלט — ניט א זאך פאר־זיך‪ ,‬נאר א‪,‬דירה״ פאר‬
‫ג־טלעכקייט‪ ,‬ווערט אויר ספעציעל אונטערשטראכן אין דעם ענין פון קרבן־פסח‪.‬‬
‫בכלל דמעו דאד פאראן פארשידענע סוגים קרבנות‪ :‬די וואס זיינען אינגאנצן‬
‫״לגבוה״ — צום אויבערשטן‪ ,‬ווי צ‪ .‬ב‪ .‬קרבן־עולה‪ :‬די איו וועלכע כהנים האבן אויר‬
‫א חלק‪ :‬די אין וועלכע אויר די בעלים האבן א חלק‪.‬‬
‫אן אויסנאם איז דער קרבו פסח‪ ,‬וואם די בעלים האבן אין אים אן עיקר חלק‪,‬‬

‫נשמה ‪ . .‬שטטנדיק פריי‪ :‬להעיר מתניא ספניד‪ :‬וגם נשעח החטא היתה נאמנה אתו ית׳ רק שהיתה‬
‫בנחי׳ גלות ממש כוי בראשו כוי‪ .‬וראה אגהיק ס נ י ה )קלט‪ ,‬סע״ב ואילך(‪ .‬ו צ ד ק ‪.‬‬
‫תורת חיים אוו תורת אמת‪ :‬חורה )הוראה — זחיג גג‪ ,‬ב( בחיים ומודיעה )ומאירה — תורה אור( את‬
‫האמת‪.‬‬
‫ג ו ף ‪ . .‬נ ש מ ה ‪ . .‬צ ח א מ ע ! ‪ :‬ראה ג״כ מכתב לחגה״פ תשכ״ב ולעיל ע׳ תקצד(‪.‬‬
‫ח י ר ו ת ‪ . .‬פון דטס גלות הנשמה ‪ . .‬גאולה האמיתית‪ :‬ראה אגהיק סיד‪ .‬תניא פליז‪ .‬וראה תורת הבעש״ט‬
‫)הובאה ב ת ו ״ ריפ דברים(‪.‬‬
‫גלות הנשמה בגוף‪ :‬ראה תניא פליא‪ .‬פמיז‪.‬‬
‫מאכן א רשות היחיד פון וועלט‪ :‬ראה תניא םפל״ג‪ .‬וראה סדיה ואהבת‪ ,‬תרכיו)ע׳ קצא(‪ .‬ובכימ‪.‬‬
‫וועלט — נ י ט ‪ .‬פאר־וין‪ :‬כהפי׳ א־ל עולם ולא העולם ) ל ק ר ת תבוא מב‪ ,‬ד‪ .‬ו נ ב י ס ‪/‬‬
‫פארשידענט סוגים קרבנות‪ :‬ראה פיהמיש ל ה ר פ ר ם בהקדמתו לסדר קדשים‪.‬‬
‫‪.‬לגבוה־ ‪ . .‬בטלים‪ :‬להעיר מחויב )הובא בפרשיי ויקרא ג‪ ,‬א( שלום למזבח ולכהנים ולנעלים‪.‬‬
‫קרבךעולה‪ :‬דרק עורו)—הטפל( לכהגים )צו ז‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫קרבו־פסח ‪ . .‬בטלים האב! איו אים ‪ is‬עיקר חלק‪ :‬אף שיש בו גם חלק ״לגבוה• האימורים על המזבח‬
‫)פסחים סד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫תשיז‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״א‬

‫אוז די עיקר הדגשה איז אויף זיין אכילה )וואו מ׳זאל אים עםן‪ ,‬ווי אזוי מ׳זאל אים‬
‫עטן‪ ,‬מיט וואט מ׳זאל אים עמן‪ ,‬א‪ .‬ז‪.‬וו‪ ,(.‬לויט דעם אויםדרוק פון חכמינו ז״ל‪ :‬לא בא‬
‫מתחילתו אלא לאכילה‪.‬‬
‫דארף מען פארשמיין‪ :‬אכילה‪ ,‬פאר זיר אליין‪ ,‬איז דאד א גשמיות׳דיקער ענין‪,‬‬
‫וואס איז פארבונדן מיטן גוף און אן ענין פון עבדות צום גוף‪ ,‬ווי אויבנדערמאנט‪,‬‬
‫און דאד ווערט די אכילה אן עיקר אין קרבן־פסח וואם זיין אינהאלט איז גאר חירות!‬
‫אבער היא הנותנת‪ :‬אז מ׳עסט דעם קרבן־פסח ניט ווייל מ׳איז הונגעריק‪ ,‬און ניט‬
‫סתם ווייל ם׳איז געשמאק‪ ,‬נאד ווייל דער אויבערשטער האט געהייסן‪ ,‬און לויט אלע‬
‫פרטי־דינים ווי דעד אויבערשטער האט געהייסן‪ ,‬ווערט די אכילה א גייםטיגע‪,‬‬
‫הייליגע זאר — ניט אן אויםדרוק פון עבדות‪ ,‬נאד פונקט דער היפך דערפון‪ ,‬אן‬
‫אויסדרוק פון חירות‪ ,‬חירות פון דער נשמה מיטן גוף צוזאמען‪ .‬און‪ ,‬ווי אונטער־‬
‫שטראכן‪ ,‬די דאזיגע חירות דערגרייכט מען אויר אין גלות )אפילו אין מצרים(‪.‬‬

‫אזוי אוד אין צוזאמענהאנג מיט דעם משכן און די הקרבת הקרבנות‪ ,‬וואם דאס‬
‫איז פארגעקומען נאד מתן־תורה‪ .‬כאטש בא מתן־תורה זיינען אידן געשטאנען אין‬
‫דער העכםטער מדריגה פון רוחניות‪ ,‬ביז אין א צושטאנד פון פרחה נשמתם אין‬
‫אנבליק פון דער ג־טלעכער אגטפלעקוגג‪ ,‬האבן זיי צוזאמען מיט די לוחות)שניות(‬
‫באקומען דעם אנזאג ועשו לי מקדש — צו מאכן א משכן־מקדש פאר דער‬
‫ג־טלעכער שכינה‪ ,‬א משכן פון זהב וכסף‪ ,‬פון אלע אויסגערעכנטע דרייצן)‪0‬ו‪0‬צן(‬

‫י‬
‫ו ו א י ‪ . .‬ווי א ח ׳ ‪ . .‬מיט יואס ‪ . .‬טסן‪ :‬ב נ י ת ) ח ב ו ר ה ( אווי<בא נ ‪ ,‬מו(‪ ,‬צלי אש ומצות ע ל מ ר ו ד י ם ) ש ם ‪,‬‬
‫ח(‪.‬‬
‫אויסדרוק פון חכמינו ו־ל‪ :‬פ ס ח י ם עו‪ ,‬נ )נמשנה(‪ .‬ר מ ב י ם הל׳ ק י פ ‪ r e‬היב‪ .‬ומיע מ י ו ח ד ת באכילתו‬
‫וזמנה מיוחד )ולא בזמן שחיטתו נ נ ל הקרבנות(‪ .‬וחידש בבית הלוי )חיא סיב( ד‪.‬אינו שייר כ ל ל לעשיית‬
‫הקרבך! וראה לעיל ע׳ שמג ואילה‬
‫אכילה ‪ . .‬גשמיוחידיקטר טנין‪ :‬ר א ה חגיגה טז‪* ,‬‬
‫ווי אויבנדערמאנט‪ :‬בהמכתב דריח ניסן )לעיל ע׳ תשיא(‪.‬‬
‫ניט ווייל מ־איז הונגטריק‪ :‬ואדרבא ה פ ס ח נ א כ ל ע ל השובע ד ו ק א ) פ ס ז ד ס ע‪ ,‬א‪ .‬סושויע)ואדהיז( א ר ח‬
‫ר י ס תעז(‪.‬‬
‫ווערט די א כ י ל ה ‪ . .‬אן אויםדרוק פון וזירות‪ :‬ש י כ ו צריד ל א ב ל ו בהסיבה‪ .‬מ ז ר ק פ ה ה פ ש ד מ ר ע א ר ה י ז‬
‫שפ‪ :‬שאכילת כל הקדשים צ י ל ד ר ך חשיבות ו ג ד ו ל ה ‪ . .‬כ ד ר ר ש ה מ ל כ י ם והגדולים אוכלים‪ .‬ו א מ ן ‪.‬‬
‫א כ י ל ה ‪ . .‬הייליגט ואד‪ :‬ו ב ב ר כ ת ו א ש ר קדשנו ב מ ו ת י ו ו צ מ ו ל א כ ו ל א ת ה ם ם ח ‪ — .‬ו ל ה ע י ר מ ר מ כ י ם הל׳‬
‫ד ע ו ת פ י ה היא‪ :‬ה ח כ ם ניכר ‪ . .‬במאכלו וכוי‪.‬‬
‫מתן־תורה ‪ . .‬רוחניות‪ :‬ו ל ה ע י ר ד א ז פ ס ק ה ז ו ה מ ת ו — ש נ ת ק מ ו ‪ ,‬א‪ .‬ו ו ד א נב‪ ,‬ב ו ד א ה ת נ י א סליו‪.‬‬
‫פרחה נשמתם‪ :‬ש נ ת פ ח ‪ ,‬נ ‪ .‬ש מ ר ד פכ״ט‪ ,‬ד‪ .‬ת נ י א שם‪.‬‬
‫צוז‪8‬מען מיס די לוחות)שניות( באקומטן דעס אנזאג‪ :‬ת נ ח ו מ א ת ר ו פ ה ח‪ .‬פ ר ש י י ע ה י פ ת ש א לא‪ ,‬יח‪ .‬לג‪,‬‬
‫יא‪ .‬וייא שנצטווה בהםשן־ ל פ י ת )לוחות הראשונות( — זחיכ ר כ ד ‪ ,‬א‪.‬‬
‫דטס אנואג ‪ . .‬והב וכסף‪ :‬ת ר ו מ ה כה‪ ,‬ח‪ .‬כ ה ‪ ,‬ג ו א י ל ה‬
‫דרייצן‪ :‬ת נ ח ו מ א שם ה‪ .‬שהשיר ם י ד ‪ ,‬יג‪ .‬פ ר ז ד י ) ו ד ע ת זקנים פ נ ע ה י ת ( ו ״ פ ת ר ו פ ה ‪ .‬זחיב ק פ ח ‪ ,‬א‪.‬‬
‫נפופצן(‪ :‬בחיי ע ה י ס ת ר ו מ ה שם‪ ,‬ז‪ .‬כ ל י י ק ר ע ו ד ם שם‪ ,‬ג‪ .‬ו ר א ה ז ו ד ב ק ל ה ‪* ,‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשיח‬

‫גשמיות׳דיקע זאכן‪ .‬און בשעת מ׳האט דעם משכן ענדלעך־ אויפגעשטעלט ביום‬
‫החודש הראשון באחד לחודש )ראש־חודש ניסן(‪ ,‬האבן אלע געזען‪ ,‬אז דער‬
‫גשמיות׳דיקער אוהל־מועד פון ברעטער און יריעות וכו׳ איז געווארן א משכן און‬
‫מקדש פאר דער ג־טלעכער שכינה )וכבוד ה׳ מלא את המשכן(‪ .‬ווי ווערט פון א‬
‫גשמיות׳דיקע זאך — א כלי פאר רוחניות און קדושה‪ :‬און ניט נאר א כלי‪ ,‬נאד‬
‫רוחניות און קדושה גופא? דורכדעם וואס דער אויבערשטער האט אנגעזאגט‪ :‬ויקחו‬
‫לי תרומה — לי לשמי‪ ,‬און א איד איז מקייט דעם ג־טלעכן ציווי און טיילט אפ און‬
‫הויבט אויף פון זיין פארמעגן און מאכט דאס הייליג פאר דעם אויבערשטן‪ ,‬מיט‬
‫זריזות און שמחה‪ ,‬כדי מקייט צו זיין דעם ועשו לי מקדש — לי לשמי‪ ,‬דאו ווערט‬
‫דאם די אמת׳ע דירה פאר דעם אויבערשטן — ושכנתי בתוכם‪.‬‬

‫אזוי אויר בא יעדער מצוה און אלע מצוות וואס א איד טוט בשמחה ובטוב לבב‪,‬‬
‫אז אייר דער גוף פרייט זיר מיט דער שמחה פון דער נשמה און איז צופרידן אין‬
‫הארצן וואט דורד איפ ווערן אלע מצוות אפגעטאז במעשה בפועל‪ :‬וואם דאן ווערט‬
‫מקויים אחריך נ מ צ ה ) נ מ צ ה ‪ ,‬״מיר לויפך‪ ,‬לשון רבים( — די נשמה מיטן גוף‬
‫צוזאמען ויילד און גלוטטן צו שאפן &אר דעם אויבערשטן א דירה לו יתברך‬

‫אין צוגאב צו די אויבנדערמאנטע צוויי העכטט־וויכטיגע פאמירונגען וועלכע‬

‫זיינען פארבונדן מיט דעם טאג פון ראש־חודש ניסן‪ ,‬איז דא נאד א וויכטיגער ענין‬
‫וואט איז אויר פארבונדן מיט ראש־חודש ניסן‪ ,‬און פארבונדן אייר מיטן מקדש‪ ,‬און‬
‫מיט חג־הפסח‪ .‬ווי דערציילט אין דער נבואה פון יחזקאל‪ ,‬דעד זעלבער נביא וואס‬
‫האט דערקלערט די באדייטונג פון יציאת־מצרים אלס געבורט פון אידישן פאלק‪:‬‬

‫בראשון באחד לחודש )ראש־חודש ניסן( גו׳ וחטאת את המקדש‬

‫)זאלםט רייניקן‪ ,‬מחנף זיין‪ ,‬דעם בית־־המקדש( גו׳ בראשון בארבעה עשר‬
‫יום לחודש יהי׳ לכם הפסח‪ ,‬חג שבועות ימים מצות יאכל )אין דעם‬

‫ביום החודש ה ר א ש ו ן ‪ . .‬וכבוד ה׳ מלא‪ :‬פקודי מ‪ ,‬ב‪ .‬שס‪ ,‬לד־לה‪.‬‬

‫רוחניות און קדושה גופא‪ :‬עד שגם בפיתק ובגסוע המשכן הוזהרו ולא יגעו אל הקודש ומתו)במדבר ד‪,‬‬
‫טי(‪.‬‬
‫ויקחו לי תרומה — לי לשמי‪ :‬תרומה כה‪ ,‬ב ובפרש״ )להעיר מתגחופא‪ .‬ובת״ כתיי‪ :‬דפרשון לשמי‪.‬‬
‫וראה מפרשים זמויינו בתויש עהיפ(‪ .‬וראה בארוכה ל ק ר ש ח*ג ע׳ ‪ 908‬ואילר‪ .‬חטיז ע׳ ‪ 284‬ואילד‪.‬‬
‫טיילט ‪ m‬און הוינט אויף‪ :‬כב׳ הפירושים ב״תרומה• הפרשה )פרש״‪ ,‬תיא ותיביע ריפ תרומה( והרמה‬
‫)זח׳ב קמז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫יעדער מצוה און ‪8‬לע מ צ ו ו ת ‪ . .‬בשמחה ובטוב לבב‪ :‬כמיש ״עבדו את ה׳ בשמחה• — תחלים ק‪ ,‬ב‪ .‬וראה‬
‫דמבים סוף הל׳ לולב‪ .‬ונודע לכל פירוש הארידל עהיפ )תבוא כח‪ ,‬מז( תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיד‬
‫בשמחה ובטוב לבב )שליה סיפ תבוא שפו‪ ,‬א‪ .‬ועוד(‪ .‬וראה תגיא פכיו‪ :‬מקרא מלא דיבר הכתוב תחת כוי‪.‬‬
‫דער גוף ‪ . .‬דורך איס ווערן ‪8‬לע מצוות אפגעטאן במעשה בפועל‪ :‬דאה תניא פליז‪.‬‬
‫אחריך נרוצה מרוצה ‪ . .‬לשון רבים(‪ :‬שהיש א‪ ,‬ד‪ .‬ל ק ר ת ויקרא ב‪ ,‬ד‪ .‬דרושי דא׳׳ח עהיפ‪.‬‬
‫אין דער נבואה פון ׳חוקאל‪ :‬מה‪ ,‬יח ואילן־‪.‬‬
‫דערקלערט‪ :‬ביחזקאל קאפיטל טז‪ .‬וראה מפרשים שם‪ .‬וראה תויא דיס וארא‪ .‬תדיח ואוהית שם‪.‬‬
‫תשיט‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״א‬

‫פערצנטן טאג פון חודש זאלט איר מאכן )דעם קרבן( פסח‪ ,‬א יום־טוב‪,‬‬
‫זיבן טעג‪ ,‬מצות זאל געגעסן ווערן(‪ .‬דערנאר ורעדו דארט אויםגערעכנט‬
‫די קרבנות וואס דארפן געבראכט ווערן‪.‬‬

‫די דאזיקע נבואה איז אין צוזאמענהאנג מיט דעם בית־המקדש השלישי וואם‬
‫וועט געבויט ווערן דורד משיח צדקנו‪ ,‬וואס די עניניס פון ימות המשיח און זייער‬
‫שלימות איז אפהענגיק פון מעשינו ועבודתינו — די אויפפירונג פון אידן‪ ,‬ספעציעל‬
‫אין די לעצטע דורות פון גלות‪ ,‬אין אלע עניניש פון אידישקייט‪ :‬תשובה‪ ,‬תורה און‬
‫מצוות‪ .‬און לויט דעם אויםדרוק פון חכמינו ז״ל‪ :‬זכו — בשעת אידן טוען אין דעם‬
‫אין אן אופן פון זכות)ריינקייט און קלארקייט( און שלימות‪ ,‬דאז זיינען אלע ענינים‬
‫אן א גאר שלימות׳דיקן אופן‪.‬‬

‫דער אויסדרוק מעשינו ועבודחינו אוגטערשטרייכט הארעוואניע‪ ,‬ווארום כדי‬

‫צו מאכן פון גשמיות — רוחניות)ווי אויבנדערמאנט(‪ ,‬ביז אין א שלימות׳דיקן אופן‪,‬‬
‫לוימ דעם אויםדרוק אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא )פארוואנדלען די‬
‫פינםטערניש אין ליכטיקייט‪ ,‬און ביטערקייט אין זיסקייט(‪ ,‬פאדערט זיר א שווערע‬
‫הארעוואניע‪ .‬אבער דאס גופא איז א טייל פון דעד שלימות‪ ,‬ווארום דאס גיט א אידן‬
‫דעם געפיל און תענוג‪ ,‬אז ער האט ארפגעטאן און האט דאם פארדינט‪ ,‬און ניט בא־‬
‫קומען סתם א מתנה אין אן אופן פון נהמא דכסופא )״פארשעמטע — ניט פאר־‬
‫דינטע — ברויט״(‪ .‬וואם דאם איז דאר איינע פון די דערקלערונגען אין דעם ענין‬
‫פון גלות בכלל‪ ,‬דער גלות פון נשמה בגוף און דעד גלות בפשטות)גלינו מארצנו(‪.‬‬
‫בפרט אז מ׳האט צו־טאן מיט ליכטיג מאכן דעם חושד כפול ומכופל פון די איצטיגע‬
‫לעצטע טעג פון גלות און מאכן פון דעם אן אור גדול‪ ,‬וואס דורכדעם פאר־‬
‫שטארקט מעז נאד מער דעם ״זכו׳‪ ,‬און די גאולה וואס דארף באלד קומען על ידי‬
‫משיח צדקנו איז איו אן אופן כימי צאתך מארץ מצרים‪ ,‬און נאד מער אראנו נפלאות‬
‫לגבי צאתד מארץ מצרים — נאד מיט גרעסערע נסים ווי בא יציאת־מצרים‪.‬‬

‫זינן טעג‪ :‬ראה מגוי* עודם‪ :‬שבועות כמו שבעת בלא וזרו‪.‬‬
‫די ד א ז י ג ע נביאה איז אין צ ו ז ‪ 8‬מ ע נ ה ‪ 8‬נ ג מ י ט ר ע ם ביוז־המקדש השלישי‪ :‬רמבים הל׳ מעודק ספיב‪ .‬וראה‬
‫לח״מ שם‪ .‬וכיה פשטות הכתובים ביחזקאל שם )ראה פרשיי ורדי? עהיפ יחזקאל מה‪ ,‬יח )רד״ק שם‪ ,‬כב(‪.‬‬
‫פרש״ עה״פ שם מג‪ ,‬כב(‪.‬‬
‫ד ו ר ן משיח צדקני‪ :‬רמב״ם הל׳ מלכים ספייא‪.‬‬
‫די עניניס פיו ימות המשיח ‪ . .‬מעשינו ועבודתינו‪ :‬תניא רפליז‪ .‬וראה לקוטי לויי! הערות לתניא שם‪.‬‬
‫א ו י ס ד ר ו ק פ ו ן חכמינו ויל‪ :‬מ ח ד ר י ו נ ח ‪ ,‬א‪ .‬וראה שעדי אודה דיה יביאו לבוש מלכות ‪ m‬ואילה‬
‫זכו ‪ . .‬ד‪ 18‬זיינען‪ :‬וייל דלכז בנבואת יחזקאל אינו מפורט‪ ,‬דלא כבפרשת החודש ובנוגע למשכן‬
‫)וברמבים הל׳ מלכים פייב היב‪ :‬וכל אלו הדברים וכיומו בהן לא ידע אדם איד יהיו עד שיהיו‪ ,‬שדברים‬
‫סתומין הן א ג ל הנביאים( כיון שתלוי בזכו)ובדרגת דזכו( ולא זכו‪.‬‬
‫מעשינו ועבודתינו א ו ו ט ע ר ש מ ר ״ כ ט ה‪8‬רעוו‪8‬ניע‪ :‬מלשון מעשיז על הגדקה ועבדות — וראה םהימ‬
‫קונטרסים ח*א קט‪ ,‬ב ואילה‬
‫אוזהפכא ‪ . .‬רמיחקא‪ :‬זחיא ד‪ ,‬א)‪.::‬ירא בחניא ספ״י(‪ .‬תויא מקץ מב‪ ,‬א‪ .‬אוודת שם)ע׳ ‪ 1910‬ואילר(‪— .‬‬
‫ולהעיר מישעי׳ ה‪ ,‬כ‪.‬‬
‫ו ה מ א ד כ ס ו פ א ‪ :‬ר א ה י ר ו ש ל מ י ע ר ל ה פ ״ א ה ‪ -‬ג ‪ .‬ל ק ו ־ ת ג ו ז‪ ,‬ר י ש ע*ד‪ .‬ל ע י ל ע׳ ת ר מ ב יאילר ו ב ה ע ר ו ת שם‪.‬‬
‫לקו״ש חט״ו פ י ע ‪ 94‬ו א י ל ה‬ ‫וראה‬
‫כימי צ א ת ך מארץ מצרימ‪ ,‬אוו נ ‪ 8‬ך מ ע ר ‪ . .‬ג ר ע ס ע ר ט נסים‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪ .‬אמדת ‪ p‬־ עה״פ םק״ח מפעיח‪.‬‬
‫מכתבים כלליימ‬ ‫תשכ‬

‫דעריבער איז גאר קיין וואונדעד ניט וואס איז די איצטיגע לעצטע טעג פון‬
‫גלות זיינען אפט פאראן גאר גרויסע נסיונוח איז שוועריקייטן אין טאג־טעגלעכן‬
‫לעבו על פי תורה ומצוות‪ .‬פון דער אנדער זייט איז אבער א זיכערע זאך‪ ,‬אז ווי־‬
‫באלד אינו מבקש אלא לפי כוחם )דער אויבערשטער פאדעדט נאד לויט די כהות(‪,‬‬
‫האט ער זיכער געגעבן די כחות איבערצוקומען אלע שוועריקייטן און שטערונגען‪,‬‬
‫אזוי אז אויר נאד זייענדיק אין פינסטערן גלות איז לכל בני ישראל הי׳ אור‬
‫במושבותם)ביי אלע אידן איז ליכטיג אין זייערע וואויךערטער( און מ׳שטייט איו א‬
‫צושטאנד פון ביד רמה‪ ,‬מ׳איז שטאלצע אידן אין אלע ענינים פון טאג־טעגלעכו‬
‫לעבן‪ ,‬און דאס אלעס גיט צו אין דעם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול‪.‬‬

‫דאס אלעס איז שוין אנגעדייטעט געווארן דורד דוד מלכא משיחא‪ ,‬דעד נעים‬
‫זמירות ישראל‪ ,‬אין צוזאמענהאנג מיט יציאת־מצרים )גפן ממצרים תסיע(‪ ,‬וראו ער‬
‫זאגט אין דעם פסוק פאר דעם‪ :‬אלקים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה — אז דער‬
‫אויבערשטער אליין קערט אונז אום צו ז ד ) ה ש י ב נ ו ארך אין דעם דן פון תשובה(‪ ,‬און‬
‫מאכט ליכטיג זיין פנים צו אונז און שיקט אונז א ישועה‪ .‬דאס הייםט אז בשעת‬
‫מ׳געפינט זיר נאך אין גלות‪ ,‬ורעו‪ ,‬מ׳דארף אנקרמען צו א ישועה‪ ,‬מאכט דער‬
‫אויבערשטער ליכטיג בא יעדן אידן און אלע אידן‪ ,‬און אלע צוזאמען ווערן געהאלפן‬
‫און אויםגעלייזט‪ ,‬און אין אן אופן ווי דאס ווערט איבערגעיחזריט‪ ,‬און פאר־‬
‫שטארקט‪ ,‬אין אפשלוס פון דעם זעלבן מזמור‪ ,‬מיט דעם צוגאב פון שם הוי׳‪ :‬הוי׳‬
‫אלקים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה — מיט מ ד ת הרחמים און העכסטע אנט־‬
‫פלעקונג‪ ,‬ווי אנגעדייטעט אין דעם שם העצם‪.‬‬

‫אינו מבקש אלא לפי כוחם‪ :‬ראה כמדביר פי״נ‪ ,‬ג‪.‬‬

‫לכל בני ישראל הי• אור במושבותם‪ :‬בא י‪ ,‬כג‪.‬‬
‫ביד רמה‪ :‬בשלח יד‪ ,‬ח‪ .‬ובפרש״י שם‪ :‬בגבורה גבוהה ומפורסמת‪.‬‬
‫ואחרי כ! יצאו ברכוש גדול‪ :‬לד לד סו‪ ,‬יד‪ .‬וראה בכורות ה‪ ,‬ב‪ .‬תנחומא בשלח כה‪ .‬פרשיי עהיפ בא יג‪,‬‬
‫יג‪.‬‬
‫נעיס וסירות ישראל‪ :‬שיב בג‪ ,‬א‪ .‬וראה שהשיר פ״ב‪ ,‬ד)בתחלתו(‪ ,‬שאמר ה״זמירות)בשם כל( ישראלי‪.‬‬
‫איו צוזאמענהאנג מיט יציאת־מצריס‪ :‬אבל במזמור זה מרמז גם על שאר הגליות )פרשיי בתחלת‬
‫המזמור(‪.‬‬
‫גפו ממצרים תסיע‪ :‬תחלים פ‪ ,‬ט‪ .‬וראה שמויר פמיד‪ ,‬א‪ .‬דיה זה חרפיז)סהימ קונטרסים חיא קעו‪ ,‬ב‬
‫יאילד(‪.‬‬
‫אי! דעם פסוק פאר תום‪ :‬תחלים שם‪ ,‬ח‪.‬‬
‫דעד אויבערשטער אליין קערט אונו‪ :‬להעיר מאוהית )ניד כרד ב ד א׳גו( עהיפ השיבנו ה׳ אליך‬
‫השיבנו אויך אי! דעם ויו פו! תשובה‪ :‬ראה ראבין עה‪-‬פ שם‪ ,‬ד‪ .‬דהא בהא תליא‪ ,‬שע׳י שישראל עושין‬
‫תשובה מיד הז נגאליז)רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז היה(‪.‬‬
‫אי! אפשלוס פו! דעס ועלבו מומור‪ :‬פסוק כ‪ .‬ו‪.‬הכל הולד אחר החיתום• — ברכות יב‪ ,‬א‪.‬‬
‫הוי׳‪ . .‬מ ד ת הרחמים‪ :‬מפורנו עהיפ שם‪ .‬וראה ביר פליג‪ ,‬ג‪ .‬שמויר פ״ג‪ ,‬ו‪ .‬ויקיר פכיט‪ ,‬ג‪ .‬וראה שערי‬
‫אורה )להריי גיקטליא( שער ג׳ והי‪.‬‬
‫שם העצם‪ :‬כימ הל׳ עבו״ם פיב ה‪-‬ז‪ .‬פרדס שיים‪ .‬מוינ חיא םס׳א ואילך עיקרים מיב פביח‪ .‬ובבימ‪.‬‬
‫תשבא‬ ‫י־׳א ניסן‪ ,‬תשמ״א‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז יעדער איינער און איינע פון אונז‪ ,‬בתוככי כלל ישראל‪ ,‬זאל אנט־‬
‫פלעקן די ג־טלעכקייט וואט איז דא בא יעדן איינעם און איינע‪ ,‬אין דער פולטטער‬
‫מאס‪ ,‬וואט דורכדעם וועט מען גלייך קענען אויסנוצן אלע כתות און מעגלעכקייטן‬
‫וואס מ׳האט אים)און איר( געגעבן‪ ,‬און שטעלז דך אין די ערשטע רייען פון צבאות‬
‫ה׳‪ ,‬עם זאל מקויים ווערן)כימי צאתד מארץ מצרים( בעצם היום הזה הוציא ה׳ אח‬
‫בני ישראל גו׳ על צבאותם‪ ,‬בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בקרוב‬
‫ממש‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור‬
‫ובברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫בעצם ‪ . .‬עד צבאוחם‪ :‬ב א י נ ‪ ,‬נא‪ .‬ו ר א ה ד ״ ה ב א ת י ל ג נ י ה ש י י ת דפייא‪.‬‬

‫מכתבים כלליים‬ ‫תשכב‬

‫ב״ה‪ ,‬מוצש״ק פ׳ ויק״פ‪ ,‬כ׳׳ה אדר‪,‬‬

‫מברכים חודש ניסן‪,‬‬
‫פ׳ החודש‪ ,‬ה׳תשמ״ב‪.‬‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה!‬
‫קומענדיק פון די טעג פון פורים גייט מען דאר אריין אין די צוגרייטונגען צו‬
‫פסה‪ :‬ספעציעל ווען מ׳האלט שוין נאד שבת מברכים חודש ניסן‪ ,‬פ׳ החודש‪ ,‬און‬
‫מ׳קומט אין בארירונג‪ ,‬און במילא — באאיינפלוסט‪ ,‬פון דעם גייםט פון קרבן־פסח‬
‫און יציאת מצרים אין דער םפעציעלער פרשה וואס מ׳האט דעם שבת געלייענט‪.‬‬

‫אונזערע חכמים זכרונם לברכה פארבינדן די גאולה פון פורים מיט דער גאולה‬
‫פון פסח‪ ,‬כאטש די צוויי גאולות זיינען גאנ׳ן פארשידנארטיק‪ .‬זיי האבן אבער אויר‬
‫געמיינזאמע שטריכן‪ ,‬וואם איינע פון זיי איז די הדגשה און אנזאג צו געדיינקען און‬
‫אפהיטן די דאזיקע טעג לדורי־דורות‪ :‬בנוגע צו פסח‪ ,‬זאגט אן די תורה )אין פ׳‬

‫מ ו צ ש י ק ‪ . .‬ח ו ד ש נ י ס ן ‪ :‬שייכות מוגאי ש״ק לחודש ניסו‪ :‬היא ״סעודחא דדוד מלכא משיתא״)‪0‬ידור‬
‫האריזיל )להריש מרשקוב( במקומו‪ .‬פעיח סוף שער השבת(‪ ,‬ניסן הוא חודש הגאולה )שמדיר פט״ו‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫כ ־ ה א ד ר ‪ :‬להעיר מירמי׳ נב‪ ,‬לא דאז ‪,‬נשא גו׳ את ראש יהויכין׳ — ובפרשיי שם )מסדר עולם פכ״ח(‪.‬‬
‫נ ״ ה א ד ר ‪ :‬דאו ישבו שולחנות במקדש בכדי שיוכלו להקריב מתרומה החדשה ב נ י ס ן ) ש ק ל י ם פ״א מ״ג(‪.‬‬
‫כ ־ ה א ד ר ‪ . .‬ו י ס ן ‪ :‬לדעת ר׳ יהושע שבניםן נברא העולם — הוא יום ראשון דששת ימי בראשית)ד״ה יא‪,‬‬
‫רעיא‪ .‬תודיה לתקופות — שם ת‪ ,‬א(‪ .‬וראה תודיה כמאן)ריה כז‪ ,‬א(‪ .‬שער הכוונות להאריז״ל עניו ד״ה דרוש‬
‫אי‪ .‬פעיח שער ריה פ״ד )בבמה דפוסים — פ״ו(‪ .‬וראה לקויש חט״ז ע׳ ‪ 484-483‬ובהערות שם‪.‬‬
‫כ ־ ה א ד ר ‪9 . .‬׳ ה ח ו ד ש ‪ :‬יש לומר‪ ,‬כיה אדר הוא בחינת ‪.‬כיה׳‪ ,‬ופי החודש הוה הוא בחינת ‪,‬זה״‪ ,‬וכשחל‬
‫פ׳ החודש בכ״ה אדר — הוא יהוד ‪,‬זה• ו ‪ ,‬כ ה ׳ ) ר א ה לקו״ח נגבים מז‪ ,‬ב‪ .‬דיה החודש הזה תרכ״ו(‪.‬‬
‫ח ו ד ש נ י ס ן ‪ :‬מעלתו ראה ג״כ אוהית עה״פ החודש גד‪ .‬ובדיה החודש הזה אעת״ר )פה״מ אעתיר ע׳ נו‪,‬‬
‫ודאה שם ע׳ סד(‪ :‬עניו החודש הזה לכם שהוא גילוי בחי׳ עגמות אואיס שלפני הגמגום שאינו בא בבחי׳‬
‫גמגום והגבלה כלל כוי‪ .‬דיה החודש ה׳שית‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫פ ו ! פ ו ר י ם ‪ . .‬ד י צ ו ג ר י י ט ו נ ג ע ן צ ו פ ס ח ‪ :‬סושויע )ושויע אדהיז( או״ת ריס חכם‪ .‬ו ש ־ נ ‪.‬‬
‫ס פ ו ו צ י ו ו ל ‪ . .‬נ א ד ‪ . .‬פ ׳ ה ח ו ד ש ‪ :‬ראה פסחים ו‪ ,‬ב‪ :‬שהרי כוי בריח בו׳ החודש הזה‪ — .‬נתבאר ע״פ דא״ח‬
‫בסהימ תרכ״ו פ״ע מד ואילר‪.‬‬
‫א ו נ ז ט ר ע ח כ מ י ם ‪ . .‬פ א ר ב י נ ד ן ‪ . .‬פ ו ר י ם ‪ . .‬פ ס ח ‪ :‬ראה מגילה ו‪ ,‬םע״ב‪ :‬מסמר גאולה )דפורים( לגאולה‬
‫)דפסח(‪.‬‬
‫צ ו ו י י ג א ו ל ו ת ‪ . .‬פ א ר ש י ד ו א ר ט י ק ‪ :‬עיד החסידות — ראה אוהית חגוכה )כרד ה( תתקגז‪ ,‬ב ואילך‬
‫ה ד ג ש ה ‪ . .‬צ ו ג נ ו ד י י נ ק ו ו ן ‪ :‬ביגי״מ פעמים בכל יום וכו׳ בפורים — שאינן במלין לעולם)ראה רמב״ם הלי‬
‫מגילה בסופן(‪.‬‬
‫תשכג‬ ‫מוצש״ק מברכים חודש ניסן‪ ,‬תשמ״ב‬

‫החודש( והי׳ היום הזה לכם לזכרון גו׳ לדורותיכם — ‪,‬און דער דאזיקער טאג)פון‬
‫יציאת מצרימ( זאל אייר זיין פאר א זכרון)דערמאנונג(‪ . .‬אין אלע אייערע דורות״‪.‬‬
‫און בנוגע פורים‪ :‬והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור גו׳ — ‪.‬און די‬
‫דאזיקע טעג זאלן ווערן דערמאנט און געטאן אין יעדן דור און דור״‪.‬‬
‫פ׳איז אפט אונטערשטראכן געווארן‪ ,‬אז דער ענץ פון זכרון אין תורה און אין‬
‫אידישן לעבן בכלליאיז ניט סתם צו פארצייכענען א וויכטיקע געשעעניש אד״ג‪ ,‬נאד‬
‫דער עיקר איז אז מ׳זאל פון דעד געשעעניש וואס האט פאסירט אמאל — לערנעו‪,‬‬
‫ביז צו אפלערנען פראקטישע אנווייזונגען פאר הייגט און מארגן‪.‬‬
‫זיינעז אויר בנוגע די אפלערנונגען פאראן געמיינזאמע נקודות צווישן פסח און‬
‫פורים‪ ,‬וואס אויף איין נקודה אין דעם וועלן מיר זיר דא אפשטעלן‪.‬‬

‫די מצוה פון קרבןיפסח האט געפאדערט‪ ,‬אז יעדער איד באזונדער זאל נעמען‬
‫א שה פאר א קרבן‪ ,‬פאר זיר און פאר זיין הויזגעזינד )ויקחו להם איש שה לבית‬
‫אבות שה לבית(‪ .‬אין דעם איז יעדער אד‪ ,‬יעדע משפחה און יעדע חבורה געווען‬
‫אויטגעטיילט פון דעם צבור — ‪ 8‬וועלט פאר זיך‪ .‬צו דער זעלבער צייט אבער‬
‫זיינען אלע געווען פאראיינציקט אין כל עדת ישראל וואס האט באקומעז דעם זעלבן‬
‫ציור פון השם‪ ,‬צו טאן די זעלבע מצוה‪ ,‬אין דער זעלבער צייט‪ ,‬אויף דעם זעלבן‬
‫אופן‪ ,‬ווי אונטערשטראכן נאד אמאל ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל‪ ,‬אלס א מצוה‬
‫וואט איז פארבונדן מיט יציאת־מצרים — די גאולה פון ערשטן גלות ווען ‪8‬לע אידן‬
‫זיינען אררם פון גלות צוזאמען אלס איין פאלק און — ביד רמה‪,‬‬

‫והי׳ ‪ . .‬לדורותיכם‪ :‬בא יב‪ ,‬יד‪.‬‬

‫דער דאזיקער טאג ופון יציאת מצרים(‪ :‬מכילתא )הובא בפרש׳י( עהיפ‪.‬‬
‫והימים האלה ‪ . .‬בכל דור ודור גר‪ :‬אסתר ט‪ ,‬כת‪.‬‬
‫וכדון אין תורה ‪ . .‬א פ ל ע ת ע ן ‪ :‬ובלשון הכתוב בנוגע למצות תפילין)שהוקשה כל התורה כולה לתפילין‬
‫— קידושיו לה‪ ,‬א(‪ :‬לזכרון גו׳ למען תהי׳ תורת גו׳)בא יג‪0 ,‬ו(‪. .‬תורה• הוא מלשון הוראה — זח״ג נג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫פאסירט אמאל לערנען ‪ . .‬היינט‪ :‬להעיר מתורת הבעשיט על המשגה )מגילה רפיב( ‪.‬הקורא את‬
‫המגילה למפרע•)כשיט — הוצאת קהית — הוספות סי׳ עח(‪.‬‬
‫פראקטישע אנווייוונגטן‪ :‬שהרי המעשה הוא העיקר )אבות פיא מייז(‪ .‬ובל׳ הכתוב‪ :‬נזברימ וגעשיט‪.‬‬
‫קרבן־פסח ‪ . .‬יעדער איד באוונדער ‪ . .‬אלע געווען פארא״נציקט‪ :‬ראה פיהמ״ש להרמב״ס בהקדמתו‬
‫לפדר קדשיפ‪ :‬והמין הרביעי קרבן יחיד דומה לקרבו ציבור והוא קרבן פסח‪ .‬בהבא להלן — ראה ג״כ לעיל‬
‫ע• תרצי ואילר‪ .‬וש־נ‪.‬‬
‫באוונדער‪ . .‬פארא״נציקט‪ :‬ושניהס בדוקא וביחד‪ .‬וייל עיר הצחות שנרמז בחיבור פ׳ ויקהל)קהל דוקא(‬
‫ופקודי)כאויא בפ״ע דוקא(‪.‬‬
‫רקחו ‪ . .‬לבית‪ :‬בא יב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫שה ‪ . .‬עדת ישראל‪ :‬להעיר מאוהית בא)ע׳ רפא(‪ :‬וישראל נקרא שה פזורה בו׳ ויקחו להם איש שה לבית‬
‫אבות בחיי שה פזורה ישראל כר‪.‬‬
‫כ ל ע ד ת ישראל‪ :‬בא שפ‪.‬‬
‫ווי אווטערשטראכן ואך אמאל‪ :‬בא שם‪ ,‬ו‪.‬‬
‫א מצוה ‪ . .‬פארבונדן מיט ׳ציאח־מצריס‪ :‬ראה מכילתא )הובא בפרשיי( עהיפ בא שם‪ .‬נתבאר בארוכה‬
‫לעיל ע׳ רכד ואילך‬
‫י צ י א ת ־ מ צ ר י ס ‪ . .‬ו ו ע ן א ל ע א י ד ן ו י י נ ע ו א ר ו י ס פ ו ן ג ל ו ת ‪ :‬בארוכה ראה לעיל ע׳ תרתצ‪ .‬ו ש י ו ‪.‬‬
‫ב י ד רמה‪ :‬בשלח יד‪ ,‬ח‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשכד‬

‫די גאולה וועלכע איז אויר אז אנזאג אויף דער גאולה שלימה‪ ,‬די גאולה פון‬
‫ד ע פ איצטיקן און לעצטז גלות‪.‬‬

‫אזוי ווערט אויר אונטערשטראכן אין דער מגילה וואו עם ווערט דערציילט‬
‫וועגן נס און גאולה פון פורים‪ ,‬אז אפילו מען אידן געפינען זיר אין גלות און זיינען‬
‫מפוזר ומפורד בין העמיס‪ ,‬צעשפרייט און צעטיילט צווישן די פעלקער‪ ,‬יעדער איד‬
‫א וועלט פאר זין* — זיינען זיי אבער אלע אן עם אחד‪ ,‬אן עם וואט דתיהם שונות‬
‫מכל עס‪ ,‬זייערע תורה־געזעצן און ארט לעבן זיינען אנדערש פון אלע אנדערע‬
‫פעלקער‪.‬‬

‫אזוי אין די מצוות פון פורים איז — ענליד ווי אויבנגעשריבן בא פסח‪ :‬יעדער‬
‫דארף אליין העדן די מגילה‪ ,‬שיקען מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים א‪ .‬ז‪ .‬וו‪.‬‬
‫אבער די כוונה )נשמה( פון די מצות איז — מקרב זיין און פאראיינציקן דעם איש‪,‬‬
‫רעהו‪ ,‬אביונים אוו אויר זרעם — מנער ועד זקן טף ונשים — אז אלע זעען אז זיי‬
‫זיינען אן עם אחד‪ ,‬און ווי די צוגרייטונג דערצו‪ ,‬ווי דערציילט אין דער מגילה‪ :‬לך‬
‫כנוס את כל היהודים‪.‬‬
‫און דורכדעם אלעס ווערט )נאד זייענדיק אין גלות( ליהודים היתה אורה‬
‫ושמחה וששון ויקר — בא אלע אידן און יעדער איד איז ליכטיקייט‪ ,‬און שמחה‪ ,‬און‬
‫פרייד‪ ,‬און הויבשעצונג‪.‬‬

‫אין תורה גופא‪ ,‬וואס די תורה איז דאך חיינו ואורך ימינו‪ ,‬איז די דערמאנטע‬

‫די גאולה ‪ . .‬א‪ 1‬אמאג אויף דעד גאולה שלימה‪ :‬כמשיג ‪.‬כיפי גאתך מארץ מגרים אראנו נפלאות•‬
‫בגאולתנו העתידה )פיכה ז‪ ,‬טו(‪ .‬וראה ד״ה כיפי גאתך תשיח רטייב‪ :‬י נ ג א ו ל ת מגרים התחדש עניו עקרי‬
‫והוא ‪9‬תיחח הגנור דגאולה‪ .‬וראה שפו״ר ם״ג‪ ,‬ו‪ .‬פ ר ש * עהיפ שפות ג‪ ,‬יד‪ .‬וראה לקו״א להה״מ ד״ה מים‬
‫רבים )בהוגאת קה״ת — נו‪ ,‬ד(‪ :‬וכו הי׳ גפרעיה ‪ . .‬שרגה לעשות הגאולה להיות גאולה שליפה וכר‪.‬‬
‫גאולה שלימה‪ :‬שאיו אחרי׳ גלות )חודיה היג ונאםר — פסחים קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫מפוור ‪ . .‬העמיס ‪ . .‬עם אחד ‪ . .‬מכל עם‪ :‬אסתר ג‪ ,‬ח‪.‬‬
‫ויינע!‪.‬־‪ .‬עם אחד‪ :‬ראה שערי אורה ד״ה וקבל היהודים ספי״א‪ :‬ונעשים בחי׳ כלל א׳ כאיש א׳ מםש‪.‬‬
‫שיק! מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים‪ :‬אסתר ט‪ ,‬כב‪.‬‬
‫ד י כוונה ונשמה( פון די מצוות‪ :‬ד פ ג ו ה ו מ נ ת ה הם כגוף ונשמה — תניא פל״ח‪,‬‬
‫מקרב ו״‪ 1‬און פאראיינציקן‪ :‬מטעמי מגות פשלוח מנות וכו׳ הוא — אחדות ישראל‪ ,‬היפך וביטול הטענה‬
‫ד‪.‬מפוזר ומפורד״ — ראה פגות הלוי לריש אלקבץ על מגיא‪ .‬שליה שכס‪ ,‬ב‪ .‬מגילת סתרים עה״ם אסתר ט‪,‬‬
‫יט‪ .‬וראה לקוטי לוייג אגרות ע׳ רסז‪.‬‬
‫אביונים‪ :‬וגם במובן הרוחגי — ראה פעיח שער הפורים פיו‪.‬‬
‫מנער ועד זקן טף ונשים‪ :‬לשון הכתוב — אסתר ג‪ ,‬יג‪.‬‬
‫לך כנוס את כל היהודים‪ :‬שם ד‪ ,‬טז‪ .‬וראה מנות הלוי עה״ס‪.‬‬
‫נאד דיענדיק אין גלוח‪ :‬כשם ש‪.‬ליהודים היתה אורה וגד״ שבמגילה הי׳ בפגב ד‪.‬אכתי עבדי אחשודוש‬
‫אנו״)מגילה יד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ליהודים ‪ . .‬ויקר‪ :‬אסתר ח‪ ,‬טז‪ .‬וראה מגילה טז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ח י י נ ו ‪ . .‬א ספר חורה‪ :‬פויק כה‪ ,‬א‪ :‬למה זה דומה לס״ת‪,‬‬
‫תשכה‬ ‫מוצש״ק מברכים חודש ניסן‪ ,‬תשמ״ב‬

‫נקודה אונטערשטראכז ספעציעל בולט‪ 8 :‬ס פ ר תורה באשטייט פון הונדערטער‬

‫טויזנטער באזונדערע אותיות‪ ,‬וואו יעדער אות מוז זיין אפגעטיילט פון די אנדערע‬
‫אותיות‪ ,‬אבער צ ח א מ ע ן דערמיט דארפן זיי אלע שאפן א תורה אחת‪ ,‬און ווען איז די‬
‫תורה אחת א כשר׳ע און כשלימות — בשעת עס פעלט ניט אין איר קייז איין איינ־‬
‫ציקער אות‪ .‬דאס הייסט‪ ,‬אז פון איין אות‪ ,‬און פון יעדן אות‪ ,‬איז אפהעמיק די‬
‫שלימות פון דער גאנצער תורה‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫•‬
‫די הוראה פון דאם אויבנגעשריבענע — א הוראה וואס דארף דורכנעמען דעם‬
‫טאג־טעגלעכן לעבן אין אלע פרטים פון יעדן אידן‪ ,‬מאן און פרוי — איז‪:‬‬

‫יעדער איד איז אן עולם מ ל א און האט זיין ספעציעלע שליחות פון דעם‬
‫אויבערשטן‪ ,‬בורא האדם‪ :‬א שליחות וואס ער דארף דורכפירן אין דעד פולםטער‬
‫מאט לויט די מעגלעכקייטן וועלכע זיינען אים געגעבן געווארן‪ ,‬אלם א יחיד‪ ,‬ניט‬
‫פארלאזנדיק זיד אז א צווייטער‪ ,‬אדער א דריטער‪ ,‬אדער כלל ישראל וועט דודכ־‬
‫פירן דין שליחות פאר אים‪.‬‬

‫פון דער אנדער זייט דארף ער וויסז‪ ,‬אז ער איז א טייל פון דעם עם אחד‪ ,‬וואס‬
‫באשטייט פון מיליאנען און מיליאנען אידן‪ ,‬כן ירבו‪ ,‬געבענטשט צו זיין ככוכבי‬
‫השמים לרוב )ווי די שטערן פון תימל אין צאל(‪,‬‬

‫און אין א טיפערן זין‪ ,‬איזידאס אן עם אחד וואס באשטייט פון ‪8‬לע דורות אידן‪,‬‬
‫פון מתן־תורה ביז אתרית הימים‪.‬‬

‫איז דאד קלאר‪ ,‬אז זיין שליחות איז א טייל און איז פארבונדן מיטן גאנצן כלל‬
‫ישראל און — אז טובת הכלל וועגט אריבער פערזענלעכע חשבונות און פער־‬
‫זענלעכע אינטערעסן‪.‬‬

‫א ס פ ר ת ו ר ה ב א ש ט י י ט פ ו ! ה ו נ ד ע ר ט ע ר ט ו י ז נ ט ע ר ‪ . .‬א ו ת י ו ת ‪ 304,805 :‬אותיות )משנת אברהם בפתיחה‪.‬‬

‫ושינ‪ .‬וראה ניצוגי זהר לזיח עד‪ ,‬ד )במילואים — קבו‪ ,‬ב((‪.‬‬
‫י ע ד ע ר א ו ת מ ו ז זיין א פ ג ט ט ״ ל ט פ ו ן ד י א נ ד ע ר ע א ו ת י ו ת ‪. :‬מוקפת גויל* — מנחות במ‪ ,‬א‪ .‬רמבים הלי‬
‫תפילין פיא הי׳ט‪ .‬טושויע יויד סרע״ד ס״ד‪ .‬או‪-‬ת סליב סיד‪ .‬שו״ע אדהיז אויח שם ס״ה‪.‬‬
‫י ע ד ע ר א ו ת ‪ . .‬א פ ג ע ט י י ל ט ‪ . .‬צ ו ו א מ ע ן ד ע ר מ י ט ‪ . .‬א ת ו ר ה א ח ת ‪ :‬בארוכה ראה קונטרס ‪.‬סיום והכנסת‬
‫ספר תורה״ ע׳ ‪) 11‬לקו׳׳ש ת׳׳כ ע׳ ‪ 418‬ואילך(‪.‬‬
‫א י י ן א י י נ צ י ק ע ר א ו ת ‪ :‬תקויז תכיה‪ .‬וראה נוב״ מהד״ת או״ח סקיט‪ .‬אבני נזר יויד חיב סשעיא‪.‬‬
‫י ע ד ע ר א י ד א י ו א ן ע ו ל ם מ ל א ‪ :‬סנהדרין לז‪ ,‬סעיא )במשנה(‪.‬‬
‫י ע ד ע ר א י ד ‪ . .‬ה א ט ו י י ! ס פ ע צ י ע ל ע ש ל י ח ו ת פ ו ! ד ע ם א ו י ב ע ר ש ט ן ‪ :‬כמחז־ל )קידושין פב‪ ,‬א( אני נבראתי‬
‫לשמש את קוני‪ .‬ולהעיר מ מ ח ד ל )סנהדרין שם( כאויא חייב לומר בשבילי נברא העולם‪ — .‬ועיין תניא פל״ז‬
‫)מח‪ ,‬ב(‪ :‬ירידתו לעוה״ז כוי הוא כדי כר וכמ״ש )בע־ח כר‪.‬‬
‫א י ן ד ע ר פ ו ל ס ט ע ר מ א ס ‪ :‬כדבעי ל י למיעבד דוקא )כתובות פז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ל ו י ט ד י מ ע ג ל ע כ ק י י ט ו י ו ע ל מ ו ז י י ו ע ן א י ם ג ע ג ע ב ן ג ע ו ו א ר ן ‪ :‬ראה כמדביר פי״ב‪ ,‬ג‪ :‬וכשאני מבקש איני‬
‫מבקש אלא לפי כחן‪.‬‬
‫כ כ ו כ ב י ה ש מ י ם ל ר ו ב ‪ :‬דברים א‪ ,‬י‪ .‬וראה לך לך יג‪ ,‬טז‪.‬‬
‫א ל ע ד ו ר ו ת ‪ :‬שכולם עמדו)נשמותיהם( בקבלת התורה )פדריא פמיא‪ .‬שמויר פכ״ת‪ ,‬ו‪ .‬תנחומא יתרו יא(‪.‬‬
‫ולהעיר ממחדל ד‪1‬יבור אינו מת )הוריות ו‪ ,‬א(‪ .‬וראה זפע״נ )להרגג׳ובי( כללים ד נבור‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשכו‬

‫דערפיז איז אייר פארשטאנדיק‪ ,‬אז בשעת א איד טוט לטובת דעם ציבור‪,‬‬
‫לטובת עם אחד‪ ,‬וואס נעמט ארופ אלע דורות‪ ,‬שעפט ער אויסערגעוויינלעכע כוחות‬
‫פון דעם אונערשעפלעכן קוואל פון דעם עם עולם‪ ,‬און איז זיכער מצליח אין דעמ‪,‬‬
‫און דורכדעם אייר איז אלע פערזענלעכע ענינים בגשמיות וברוחניות גם יחד‪.‬‬

‫ויהי רצון אז יעדער איינער און איינע זאל דורכגעדרונגען ווערן‪ ,‬בפועל ממש‪,‬‬
‫פון דעם געדאנק און זכרון‪ ,‬אין ביידע עקטטרעמען‪ :‬אז ער )אדער זי( איז או עולם‬
‫מלא‪ :‬וועלכן ער )זי( דארף מאכן א פולקאמענע אידישע וועלט‪ .‬און צוזאמען‬
‫דערמיט — א טייל פון עם אחד פון אלע דורות‪ ,‬וואט דאס גיט יעדן אידן‪ ,‬מאן‪ ,‬פדוי‬
‫און קינד‪ ,‬געוואלדיקע כוחות צוזאמען מיט דעם אומגעהויערן זכות און אחריות צום‬
‫כלל ישראל‪ ,‬במילא ווערט מעו ניט נתפעל פאר קיינע שוועריקייטן איו דורכפירן די‬
‫ג־טלעכע שליחות‪ ,‬בפרט אז די שוועריקייטן זיינען זיינע אייגענע‪ ,‬און די טובה איז‬
‫פאר דעם גאנצז כלל ישראל‪:‬‬

‫און די פעולות טובות פון יעדן יחיד באזונדער און פון אלע אידן צוזאמען‬
‫ווערן צוזאמענגעקליבן און פאראיינציקט‪ ,‬און דער כולנו כאחד ברענגט צו ברכנו‬
‫אבינו באור פניך — אז אונזער פאטער אין הימל בענטשט אונז אלעמען צוזאמען‪,‬‬
‫אלע ווי איינער‪ ,‬מיט דער ליכטיקייט פון זיין פנים‪ ,‬ביז עם ווערט מקויים ה׳ אלקים‬
‫צבאות השיבנו האר פניך ונושעה‪ ,‬אז דעד אויבערשטער קערט אום אונז צו זיך און‬
‫דערלייכט אונז זיין פנים און מיר ווערן געהאלפן — בגאולה האמתית והשלימה על‬
‫ידי משיח צדקנו בקרוב בימינו ממש‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה להצלחה אין דעם אלעם אויבענגעשריבענעם‬

‫כולל — אין די הכנות צו זמן חירותנו‬
‫ובברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫מ א ס א פ ו ל ק א מ ע נ ע א י ד י ש ע ו ו ע ל ט ‪ :‬להעיר ‪08‬הימ תרכיז סיע רנט ואילך‬

‫ראה תניא פ׳ לב‪.‬‬ ‫כולנו ‪ . .‬פניך‪:‬‬
‫כ ו ל נ ו כ א ח ד ‪ . .‬ב ג א ו ל ה ‪ :‬להעיר מתנחומא נונבים א )בסופו(‪ :‬איז ישראל נגאליו עד שיהיו כולו אגודה‬
‫אחת ‪ . .‬כשהן אגודים מקבליו פני שכינה‪.‬‬
‫ה־ ‪ . .‬ו נ ו ש ע ה ‪ :‬תהלים ם‪ ,‬כיף‪.‬‬
‫תשכז‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ב‬

‫ב״ה‪ ,‬א׳ פ׳ ויהי ביום השמיני‪,‬‬

‫י״א בניסן‪ ,‬נשיא לבני אשר‪ ,‬ה׳תשמ״ב‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫בהמשר צום בריוו פון מוצש״ק מברכים חודש ניסן‪ ,‬און אזוי ווי ס׳איז שוין נאד‬
‫שבת הגדול און מ׳איז אריין אין דער וואך פון חג המצות‪ ,‬זמן חירותנו‪ ,‬איז זיכער די‬
‫פאסנדע ציים צו פארטיפן זיר אין די ענינים פון פסח בכלל און ספעציעל אין די‬
‫נקודות וועלכע זיינען בארירט געווארן אין דעם דערמאנטן בריוו‪ ,‬יעדנפאלס אין‬
‫אייניקע נקודות פון זיי —‬
‫אנהויבנדיק מים דער צענטראלער נקודה‪ ,‬אז יציאת־מצרים‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬די גאולה פון‬
‫גלות מצרים‪ ,‬איז פארבונדן מיט דער גאולה שלימה פון איצטיקן גלות‪ ,‬און ווי עם‬
‫שטייט געשריבן‪ :‬כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות — אז השי״ת פארזיכערט‬
‫דעם אידישן פאלק‪ ,‬אז אזוי ווי דאס איז געווען אין די טעג פון יציאת־מצרים‪ ,‬וועט‬
‫ער אויר ווייזן וואונדער בא דעד לעצטער גאולה‪ ,‬די גאולה האמיתית והשלימה על‬
‫ידי משיח צדקנו‪ .‬אין דעם צוזאמענהאנג זאגז אויר חכמינו זכרונם לברכה‪ :‬בניס!‬
‫נגאלו ובניסן עתידי! ליגאל — אז פונקט ווי די ערשטע גאולה איז געווען אין חודש‬

‫ויהי ביום השמיני‪) :‬ד״פ מחז״ל)יומא כח‪ ,‬א‪ .‬תמיד פיג מיב‪ .‬ירושלמי יומא פיג היא( לומר ‪ ,‬ע ד שהוא‬
‫בחברון״‪ ,‬בלשון לעורר זכות )ירושלמי שם‪ .‬פרש‪-‬י יומא שפ‪ ,‬ב(( שאותו היום נטל עשר עטרות )פרש״י‬
‫עהיפ מסדר עולם)פ״ז(‪ .‬וראה שבת פז‪ ,‬סעיב‪ .‬פרשיי עהיפ נשא ז‪ ,‬יבן‪ .‬וראה ד‪-‬ה ויהי ביום השמיני תרעיח‪,‬‬
‫תשיד‪.‬‬
‫י־א בניסן‪ ,‬נשיא לבני אשר‪ :‬ראה לקוטי לויי* אגרות ע׳ שכד־שכה‪ .‬תיד‪ .‬תיט‪.‬‬
‫נשיא לבני אשר‪ :‬שהקריב קרבגו עיש הבחירה שבחר הקב״ה בישראל מכל האומות כמ״ד )ראה יד‪ ,‬ב(‬
‫ובר בחר ה׳ אלקיד להיות לו לעם סגולה וגו׳)כמדביר פייד‪ ,‬יו״ד‪ .‬וראה דיה ביום עשתי עשר יום די״א ניסן‬
‫תשליא )סה׳׳מ מלוקט ח״ג ע׳ צט ואילד(‪ .‬ותשליב(‪.‬‬
‫ואך שבח הגדול‪ :‬שהוא השבת שלפגי החג‪ ,‬ו״נהגו בדורות האחרוגים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת‬
‫שלפניו ‪ . .‬והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה׳ וללמד להם המעשה אשר יעשון•)שויע אדהיז אויח‬
‫סתכיט סיב‪ .‬ושינ(‪.‬‬
‫שבת הגדול‪ :‬ראה תוד״ה ואותו — שבת פז‪ ,‬ב‪ .‬טושויע)ואדהיז( אויח ריס חל‪ .‬לקו״א לההימ )הוצאת‬
‫קהית( פקכ״ד‪ .‬או״ת עה״פ משכו וקחו)ל‪ ,‬סעיא ואילך(‪.‬‬
‫ח ג ה מ צ ו ת ‪ :‬ראה לעיל ע׳ תרסח בהערה‪.‬‬
‫פסח‪ :‬להעיר שבשנה זו הקביעות דגיסן וחג הפסח היא כימי צאתד מארץ מצרים — בחמישי בשבוע‬
‫)שבח שם‪ .‬שויע אדה״ז שם(‪.‬‬
‫כימי ‪ . .‬נפלאות‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫בון דער לעצטער גאולה‪ :‬שאין אחריי גלות )תוד״ה היג ונאמר — פסחיט קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ואגן אויך חכמינו‪ :‬ר״ה יא‪ ,‬א‪ .‬שמויר פס׳ו‪ ,‬יא‪ .‬וראה אוהית בא ד רסד ואילד• המשד מים רבים חרליו‬
‫פקליד ואילך דיה החודש ה׳שית‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשכח‬

‫ניסז‪ ,‬אזוי וועט אייר די לעצטע גאולה‪ ,‬פון דעם איצטיקן און לעצטן גלות‪ ,‬זיין אין‬
‫ניטן‪ .‬און לויט ווי אונזערע חכמים זכרוגם לברכה דערקלערן‪ ,‬וועלן די וואונדער‬
‫פון דער לעצטער גאולה נאד אריבערשטייגן די וואונדער פון יציאת־מצרים‪.‬‬

‫ס׳איז באוואוסט די פראגע‪ ,‬פארוואס עם שטייט אין פסוק כימי צאתך גו׳)״ווי‬
‫איו די טעג״ פון יציאת־מצרים(‪ ,‬לשון רבים‪ ,‬בשעת די יציאה פון מצרים איז דאר‬
‫געווען אין איין טאג‪ ,‬ווי עם שטייט אין דעם אנזאג אויף דעד מצוה פון זכירת‬
‫יציאת־מצרים‪ :‬זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרימ — ״דו זאלסט געדענקען‬
‫דעם ט א ג ) ל ש ו ן יחיד( פון דיין ארויסגיין פרן מצרים״‪,‬‬
‫איז איינע פון די דערקלערונגען אין דעם‪ ,‬אז פון דעם טאג וואס די אידן זיינעו‬
‫ארויס פון מצרים‪ ,‬מבית עבדים )פון דעם הויז פון קנעכט־שאפט(‪ ,‬זיינען זיי ארויס‬
‫פון דעם גדר )קאטעגאריע( פון קנעכט־שאפט און זיינען געווארן בני־חורין‪ ,‬פרייע‬
‫מענטשן‪ .‬דער אריבערגאבג פון עבדות לחירות)פון קנעכט־שאפט צו פרייהייט( איז‬
‫אבער ניט אן איינמאליקער עניו‪ ,‬נאר א פעולה נמשכת‪ •,‬דאס פאדערט אן אפטע און‬
‫שטענדיקע אריינטראכטונג‪ ,‬וואס עמ מיינט ארויסגיין מעבדות לחירות‪ ,‬און ציען די‬
‫פאםנדע מסקנות דערפון‪ ,‬מסקנות וואס דארפז ז ד אויסדריקן ניט נאר אין געדאנק‬
‫און אין ווערטער‪ ,‬נאר בעיקר אין א טיפן דורכדרינגלעכן געפיל‪ ,‬וואט נעמט דורר‬
‫דעם גאנצן מענםשן‪ ,‬ביז אין מעשים בפועל‪ ,‬אין אלע פרטים און פרטי־פרטים פון‬
‫דער טאג־טעגלעכער הנהגה‪.‬‬

‫דעריבער‪ ,‬כאטש די יציאה פון מצרים‪ ,‬פון אלע אידן און פון יעדער אידן‪ ,‬איז‬
‫טאקע פארגעקומען אין איין טאג ‪ -‬איד אבער די אמת׳ע פולקאמענע באפרייאונג‪,‬‬
‫די רוחניות׳דיקע באפרייאוגג‪ ,‬אויר פון אלע מיצרים וגבולים )איינגשאפטן און בא־‬
‫גרענעצונגעו( — א זאד פון טעגלעכער אריינטראכטונג און זכרון‪ ,‬ווי עם שטייס‪:‬‬
‫בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום‬
‫ממצרים — אין יעדן דור און אק יעדן טאג דארף א איד באטראכטן זיר ווי ער אליין‬

‫א ו נ ז ע ר ע ח כ מ י ס ו כ ח ו ם ל ב ר כ ה ד ע ר ק ל ע ר ן ‪ :‬ראה פע״ח שער חג המצות פיו בדיה מהריי זיל‪ .‬אוהיו!‬

‫ניר עהיפ )ע׳ תפו‪-‬תפז(‪.‬‬
‫ס י א י ז ב א ו ו א ו ס ט ד ׳ פ ר א ג ע ‪ :‬זחיג קעו‪ ,‬א‪ .‬דיה כימי צאתד תשיח‪.‬‬
‫ז כ ו ר ‪ . .‬מ ו ז צ ר י ס ‪ :‬בא יג‪ ,‬ג‪ .‬ובפרשיי שם עיפ המכילתא‪ .‬ומסיים במכילתא ) ב פ ר ט י הזכירה(‪ :‬בלילות‬
‫מניו שגאמר למעז תזכור גו׳ כל ימי חייר כד‪ .‬וראה רמב״ם הל׳ קיש פיא ה״ג‪ .‬אדהיז בסידורו)שש זכירות(‪.‬‬
‫ואכ״מ‪.‬‬
‫ע ב ד י ם ‪ :‬בא שם‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫מבית‬
‫פ ו ן ד ע ם ג ד ר ) ל ו א ט ע ג א ר י ע ( פ ו ! ק ו ע כ ט ־ ש א פ ט ‪ :‬ס׳ גבורות ה׳)למהריל מפראג( פרק סא‪.‬‬
‫ד י ר ו ח ו י ו ו ד ד י ק ע ב א פ ר ״ א ו ו ג ‪ .‬א ו י ד פ ו ן א ל ע מ י צ ר י ם ו ג ב ו ל י ס ‪ :‬ראה תגיא פמיז‪ .‬תו״א יתרו עא‪ ,‬ג ואילך‬
‫ובכימ‪.‬‬
‫ו ו י ע ס ש ט י י ט ‪ :‬פסחים קטז‪ ,‬ב )במשנה(‪.‬‬
‫ו ב כ ל י ו ם ד ו ם ‪ . .‬ה י ו ם ‪ :‬הוספת )ביאור( כ״ק אדהיז בתניא רפמיז‪ .‬ובביאור יותר — שער האמונה‬
‫לאדהאמיצ לט‪ ,‬א ואילך — וראה לעיל ע׳ תרית בשוה״ג‪.‬‬
‫תשכט‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ב‬

‫איז היינט א ת י ם פון מצרים‪ :‬וואס דאס איז אין איינקלאנג מיט דעם חיוב צו גע־‬
‫דענקעו און דערמאנען יציאת־מצרים אלע טאג‪ ,‬און אין אן אופן ווי א זכרון פון‬
‫תורה דארף דערמאנט ווערן‪ ,‬נוכרים ונעשים‪ ,‬דערמאנען)אין אן אופן אז עם ווערט(‬
‫אויר געטאן‪ ,‬ווי ס׳איז אפט אונטערשטראכן געווארן‪ ,‬אויר אין דעם דערמאנטן‬
‫בריוו‪.‬‬

‫א םפעציעלע געמיינזאמע נקודה צווישן דער גאולה פון מצרים און דער‬
‫צוקונפטיקע גאולה במהרה בימינו‪ ,‬איז‪ ,‬אז אין ביידע פאלן האנדלט זיר וועגן א‬
‫גאולה פון גאנצן כ ל ל ישראל‪ :‬פונקט ווי בא יציאח־מצרים איז קיץ איין איינציקער‬
‫איד ניט פארבליבן אין גלות מצרים‪ ,‬אזוי אויר אין דער צוקונפטיקער גאולה‪ ,‬ווען‬
‫משיח צדקנו וועט אונז ארויםנעמען פון גלות‪ ,‬וועט קיץ איין איינציקער איד‪ ,‬מאן‬
‫פדוי און קינד‪ ,‬ניט בלייבן אין גלות‪.‬‬
‫און פון גאולת הכלל צו גאולת הפרט — וואס‪ ,‬ווי דערקלערט‪ ,‬איז א יחיד אויר‬
‫א ״כלל״‪ ,‬אן עולם מלא‪ ,‬וואט באשטייט פון א נשמה און א גוף‪ ,‬מיט פיל פאר־‬
‫שידענע כחות‪ ,‬גייטטיקע און פיזישע‪ ,‬אפענע און באהאלטענע‪ ,‬וועלכע דריקן זיר‬
‫אויס אין געדאנקען‪ ,‬ווערטער און מעשים — וועט קיץ איין איינציקער פרט פון‬
‫יעדן יחיד ניט בלייבן אין גלות‪ ,‬און ער וועט זיין אין א צושטאנד פון אמת׳ע און‬
‫פולשטענדיקע חירות אין אלע פרטים און הינזיכטן‪:‬‬
‫וואם די צוקונפטיקע גאולה שלימה‪ ,‬סיי פון דעם כלל און סיי פון דעם פרט‪,‬‬
‫הענגט אפ במעשינו ועבודתינו — די מעשים און עבודת השם פון יעדן אידן און פון‬
‫אלע אידן במשר פון דער צייט פון גלות‪ ,‬בפרט אין דער לעצטער תקופה פון גלות‪,‬‬
‫עקבתא דמשיחא‪ .‬און וויבאלד ס׳איז אלעמאל דא די הבטחה הקב״ה עוזרו — אז‬
‫דער אויבערשטער העלפט דעם מענטשן אין יעדער גוטער זאר וואס ער איז אנט־‬
‫שלאטן צו טאן‪ ,‬און גיט אים די אלע נויטיקע כחות אויף דעם — על אתת כמה אין‬
‫דער תקופה ווען מ׳דערנעענטערט זיד ממש צו די טעג פון ״אראנו נפלאות״‪,‬‬
‫נפלאות א ו ד אין דעם אופן און אין דעד מאס פון הקב״ה עוזרו‪.‬‬

‫דעם חיוב ‪ . .‬דערמאנען יציאתימצדיס אלע טאג‪ :‬ביום ובלילה)ברכות יב‪ ,‬ב)במשנה(‪ .‬רמב״ם שם‪ .‬טור‬
‫אויה סי׳ סו וסי׳ רלו‪ .‬שויע אדהיז אויח ססיז סיא‪ .‬וראה לעיל בהערה דיה זכור(‪.‬‬
‫נזכרים ונעשים‪ :‬ל׳ הכתוב — אסתר ט‪ ,‬כה‪.‬‬
‫א ג א ו ל ה פו! ג א ו צ ן פ א ל ק י ש ר א ל ‪ :‬ראה לעיל ע׳ תרחצ‪1 .‬ש־נ‪.‬‬
‫גאולת הכלל ‪ . .‬גאולת הפרט‪ :‬ששייכים זל׳ז‪ ,‬כתורת הבעשיט )תוייי ריש דברים(‪.‬‬
‫ווי דערקלערס‪ :‬במכתב הנ״ל‪.‬‬
‫עולם מלא‪ :‬סנהדרין לז‪ ,‬סעיא )במשנה(‪ .‬וראה לקוית במדבר ה‪ ,‬סע״א ואילד‪.‬‬
‫ד י ‪ . .‬גאולה ‪ . .‬הענגט אפ במעשינו ועבודתינו‪ :‬תניא רפליז‪ .‬וראה לקוטי לוייצ בהערות לתניא שם‪.‬‬
‫חקב־ה עוורו‪ :‬סוכה נב‪ ,‬ריש עיב‪ .‬קידושין ל‪ .‬ב‪ .‬וראה תניא רפייג‪ .‬וראה)בנוגע ליציימ( כשיט)הוצאת‬
‫קהית( סייד‪ .‬וראה אוהית בא כדר ז ע׳ ב׳תרלג יאילד — עיד חצות לילה דיציימ‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשל‬

‫א ווייטערדיקע נקודה וואס מ׳געפינט סיי בא דעד גאולה פון מצרים און ס ״ בא‬
‫דער צוקונפטיקע גאולה‪ ,‬איז אין דער שטרעבונג און טעטיקייט פון א אידן צו דער־‬
‫פילן זיין ג־טלעכע שליחות אין דער פולסטער מאם — סיי אלפ א יחיד‪ ,‬אן עולם‬
‫מלא‪ ,‬און טיי אלם א טייל פון דעם גאנצן פאלק‪ ,‬דעם עם עולם וואט באשטייט פון‬
‫אלע דורות אידן עד סוף כל הדורות‪ ,‬ווי געשריבן מער בארוכה אין דעם פריער־‬
‫דערמאנטן בריוו‪ .‬און אין דעם זיינען פאראן פארשידענע צייטן‪ :‬א צייט ווען די‬
‫הדגשה איז מער אויף זיין טעטיקייט אלס א יחיד‪ ,‬און א צייט ווען די הדגשה איז‬
‫מער אויף זיין טעטיקייט אלס א חלק פון ציבור‪.‬‬
‫אין אלגעמיין ווערט בא יציאת־מצרים אונטערשטראכן דער ענין פון ציבור —‬
‫אידן אלס א פאלק און אלט צבאות השם‪ :‬כאטש בייפ אנהויב פון גלות מצרים און‬
‫אויר שפעטער נאד יציאת־מצרים און מתן־תורה‪ ,‬געפינען מיר א הדגשה אין דער‬
‫פאנאנדערטיילונג פון אידן אין באזונדערע משפחות‪ ,‬שבטים‪ ,‬דגלים‪ ,‬כהנים לוים‬
‫און ישראלים וכר‪ ,‬און בא זיי אלע די פאנאנדערטיילונג אין די צען סוגים פון‬
‫ראשיכם שבטיכם גו׳ עד שואב מימיך‪.‬‬
‫אזוי אויך בנוגע דער צוקונפטיקער גאולה איז די הדגשה אויף דער פאר־‬
‫אייניקונג און פאראיינציקונג פון יעדערן מיט אלעמען אין איין גאנצן כלל ישראל‪,‬‬
‫ווי עס ווערט אייר אונטערשטראכן אין פסוק‪ :‬״קהל גדול ישובו הנה״‪ ,‬און ווי‬
‫חכמינו ז״ל זאגן אין מדרש‪» :‬אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת״‪.‬‬

‫די אפלערנונג דערפון‪ ,‬במעשה בפועל‪ ,‬ווארום המעשה הוא העיקר‪ ,‬איז אז אין‬
‫דעם תלק פון מעשינו ו ע מ ד ת י מ וואט איז פארבונדן דירעקט מיט דער גאולה‪,‬‬
‫גאולה השלימה‪ ,‬דארף א איד זיין דורכגענומעו מיט דער שטרעבונג און מיט‬
‫פעולות וועלכע קאנצענטרירן זיך ספעציעל ארויםצוברענגען בגלוי ווי אזוי אלע‬
‫אידן זיינען אן עם אחד‪ ,‬אפילו ווען מ׳איז נאד מפוזר ומפורד בין העמיס‪ :‬אן עם‬
‫אחד וואס איז גוי אחד בארץ‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬אז די אחדות זיינע קומט צום אויטדרוק ניט נאר‬
‫אין רוחניות׳דיקע ענינים‪ ,‬ווי תפלה בציבור‪ ,‬תורה ברבים אד״ג‪ ,‬נאר אייר איו‬
‫גשמיות׳דיקע — ערדישע )בארץ( זאכן‪ ,‬ווי אכילה ושתי׳‪ ,‬מסחר‪ ,‬פרנסה וכר‪ ,‬וואס‬
‫אין אלע זאכן‪ ,‬בכל מעשיך און בכל דרכיך‪ ,‬זעט זיר אן אז ס׳איז א גוי אחד‪ ,‬וויבאלד‬

‫צ ב א ו ת ה ש ם ‪ :‬בא יב‪ ,‬מא‪.‬‬

‫צ ע ן ס ו ג י ם פ ו ! ר א ש י כ ם ש ב ט י כ ם ג ו י ע ד ו‪1‬זזאב מ י מ י ך ‪ :‬ריפ נונבים‪ .‬וראה לקו״ת שם )מזח״ב פב‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ק ה ל ג ד ו ל י ש ו ב ו ה ו ה ‪ :‬ירמי׳ לא‪ ,‬ח‪ — ,‬אף ד״תלוקטו לאחד אהד״ )ישעי׳ בז‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫א י ן מ ד ר ש ‪ :‬תנחומא נצביפ א )בסופו(‪.‬‬
‫ה מ ע ש ה ה ו א ה ע י ק ר ‪ :‬אבות פ״א מי״ז‪,‬‬
‫ע ם א ח ד ‪ . .‬מ פ ו ז ר ו מ פ ו ר ד כ י ! ה ע מ י ס ‪ :‬אסתר ג‪ ,‬ת‪.‬‬
‫ג ו י א ח ד ב א ר ץ ‪ :‬שיב ז‪ ,‬בג‪ .‬דהיא יז‪ ,‬מא‪ .‬וראה אגהיק סיט‪ .‬תויא תולדות בז‪ ,‬ד‪ .‬מקץ לה‪ ,‬א‪ .‬ויקהל פז‪,‬‬
‫סע״ג‪,‬‬
‫ב כ ל מ ע ש י ך ‪ . .‬ב כ ל ד ר כ י ך ‪ :‬אבות פיב מייב‪ .‬משלי ג‪ ,‬ו‪ .‬וראה רמב‪-‬ם הל׳ דעות ספיג‪ .‬טושו׳ע אוית‬
‫סרליא‪ .‬שו״ע אדהיז אוימ סקניו סיב‪ .‬וראה רמביס שם רפיה‪.‬‬
‫תשלא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ב‬

‫אז יעדער איד פאראיינציקט זיר מיט אלע אידן דורכדעם וואס אויר אלע זיינע‬
‫גשמיות׳דיקע ענינים ווערן געטאן על פי תורה אחת‪ ,‬די זעלבע מ י אלע און יעדער‬
‫אידן‪ .‬און דאן איז‪ ,‬אדרבה‪ ,‬ניט נאד וואט די פארשידנקייט צווישן אידן איו אלע‬
‫סוגים פון ראשיכם שבטיכם ביז שואב מימיד שטערט ניט‪ ,‬ח״ו‪ ,‬צו דעד אחדות‪ ,‬נאר‬
‫פארקערט‪ ,‬דאס ווערט אויסגענוצט אויף משלים צו זיין)ערגענצן( איין סוג דעם‬
‫צווייטן און אלע סוגים‪ .‬און דאס ברענגט אויר ארוים די שלימות פון יעדן יחיד אלם‬
‫אן עולם מלא צוזאמען מיט די שלימות פון עם אחד‪ ,‬און מ י ד ע אין דעד פולטטער‬
‫מאס — וואס‪ ,‬ווי אויבנגעשריבן‪ ,‬דאם איז אן עיקר׳דיקע הכנה און תנאי צו דער‬
‫גאולה שלימה בקרוב ממש‪.‬‬

‫די דאזיקע נקודה ווערט אויר אוגטערשטראכן גלייר באם אנהויב פון ימי חג‬
‫המצות‪ ,‬אין דעם סדר של פסח‪ ,‬וואס איז פארמנדן מים אכילה )מצה( און שתי׳)ד׳‬
‫כוסות(‪ ,‬און איז אנגעזאגט געווארן כנגד ארבעה בנים‪ :‬אז מ׳קלייבט צוזאמען אלע‬
‫בנים צום סדר־טיש און מ׳פראוועט מיט זיי דעם סדר פסח כהלכתו‪ .‬דאן‪ ,‬כאטש‬
‫פריער זיינען זיי געווען צוטיילטיאין פיר פארשידענע און פארשידנארטיקע סוגים‪:‬‬
‫אחד חכם וכו׳ — יעדער איינער אן אחד פאר זיר‪ ,‬מיט זיין אייגענער הנהגה וכוי‪,‬‬
‫אבער בשעת מ׳פראוועט מיט זיי אלעמען דעם זעלבז סדר‪ ,‬און מ׳דערקלערט זיי די‬
‫באדייטונג פון פסח מצה ומרור‪ ,‬פון דעם ענין פון יציאת־מצרים‪ ,‬מעבדות לחירות‪,‬‬
‫ווערט בטל די אפגעזונדערטקייט און מ׳ווערט אלע ווי איינער‪ ,‬ביז מ׳פארענדיקט‬
‫דעם סדר מיט אויסרופן — אלע צוזאמען ובקול רם‪ ,‬מיט באגייסטערוגג און שמחה‬
‫— די ג־טלעכע הבטחה‪ :‬״לשנה הבאה בירושלים״! —‬

‫— דאס איז גיט אין סתירה ח״ו צו ״אחכה לו בכל יום שיבוא״ — אז מיר ער־‬
‫ווארטן יעדן טאג אז משיח צדקנו קומט‪ ,‬ווארום דאס מיינט — אז דער קומענ־‬
‫דיקער סדר וועט זיין בעלי׳ לרגל לירושלים עיר הקודש‪ ,‬צום בית־המקדש‪ ,‬״מקדש‬
‫אדנ־י כוננו ידיד״‪ ,‬דער מקדש השלישי וואט דער אויבעדשטער אליץ וועט אויפ־‬
‫ריכטן‪ ,‬בקרוב בימינו ממש‪ ,‬גלייר נאף דעם איצטיקן יום —‬

‫משלים צו ויי! ‪ . .‬אלע סוגים‪ :‬ראה לקו״ת ר״פ נצבים‪.‬‬

‫כנגד ארבעה בניס‪ :‬הגש״פ פיסקא •בריר המקום״‪ ,‬מירושלמי פסחים פ״י היד‪ .‬מכילתא סיפ בא‪.‬‬
‫מ׳דערקלערט ויי ד י ב א ד ״ ט ו נ ג פ ו ן פ ס ח מ צ ה ו מ ר ו ר ‪ :‬שהרי‪,‬כל שלא אמר )״שלא פירש טעמך ‪ (-‬שלשה‬
‫דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו‪ ,‬ואלו הן פסח מצה ומרור״ ‪ -‬פסחים קטז‪ ,‬םע״א ואילד )במשנה(‬
‫וברשב״ם שם‪ .‬הגש״פ פיסקא ״רבן גמליאל״‪.‬‬
‫מעבדות לחירות‪ :‬הגשיפ פיסקא ‪.‬לפיכד׳‪ ,‬מפסחים שם‪ ,‬ב‪.‬‬
‫אחכה לו בכל יום שיבוא‪ :‬אני מאמין עיקר הי״ב‪ .‬וראה יסוד הייב בפיהימ להרמב״ם ר״פ חלק‪.‬‬
‫ד א ס מייוט‪ :‬ראה לעיל ע׳ קפא‪.‬‬
‫מקדש אדנ־׳ כוננו ידין‪ :‬בשלח שו‪ ,‬יז‪.‬‬
‫דער אויבערשטער אלייו וועט אויפריכט!‪ :‬זהר חיא כח‪ ,‬א‪ .‬ח״ב נט‪ ,‬סע״א‪ .‬קח‪ ,‬סע״א‪ .‬ח״ג דכא‪ ,‬א‪ .‬וראה‬
‫לקו״ש חייא ע׳ ‪ 185‬וש״נ בהעי ‪.39‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשלב‬

‫און מ׳וועט זען‪ ,‬עין בעין‪ ,‬אז אנכי ה׳ אלקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך‬
‫ואמלאהו — אז דער אויבערשטער‪ ,‬וואס האט יעדן אידן בפרט און אלע צוזאמען‬
‫ארויםגעפירט און דערהויבן פון מצרים‪ ,‬וועט זיין‪ ,‬כימי צאתך מארץ מצרים — ער‬
‫דערפילט די אלע פארלאנגען און צרכים פון יעדו אידן און אלע אידן‪ ,‬און אין אן‬
‫אופן פון הרחב — בני חיי ומזוני)און בא זיי אלע אין אן אופן פון —( רויחי‪ ,‬ווייל‬
‫עם קומט דורד דעם וואס השם אלקי צבאות יאר פניו אלינו‪ ,‬עם קומט דורך באור‬
‫פניך‬
‫און ווי עס שטייט בסיום )אין אפשלום( פון דעם מזמור‪ :‬ויאכילהו מחלב חמה‬
‫ומצור דבש אשביעך — ער שפייזט אים מיט דעם פ ע ט ס פון ווייץ)געמיינט — אלע‬
‫נויטיקע באדערפענישן( און מיט האניג)געמיינט — אלע עניני תענוג( פון א פעלז‬
‫זעטיקט ער אים‪ ,‬פולקאם באפרידיקט‪ ,‬זאט‪,‬‬
‫אין איינקלאמ מיט דעד ג־טלעכער הבטחה‪ :‬כימי צאתך מארץ מצרים אראנו‬
‫נפלאות‪ ,‬בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב בימינו ממש‪.‬‬

‫בכבוד ובברכת חג הפסח‬

‫כשר ושמח‪ ,‬זמן חירותנו‬

‫אגני‪ . .‬ואמלאהו‪ :‬תהלים פא‪ ,‬יא‪ .‬וראה רשימות הנ״‪ 1‬עהיפ)יהל אור ע׳ רזנד ואילד‪ .‬ובקובץ‪.‬ייא ניסז‬
‫— שנת השמונים׳ ע׳ ‪ 28‬ואילך וראה שם ע׳ ‪.(46‬‬
‫הרחב פיך ‪ . .‬ארע פ א ר ל א נ ג נ ו ! ‪ . .‬רויחי‪ :‬ראה פרשיי ופפורנו <ועוד>‪ .‬ובירושלמי תענית פיג היו‪ :‬לא‬
‫תהא מ י צ ר פיר בד אלא הרחב כוי והקב״ה ימלא משאלותיך וראה לקו״ש חביב ע׳ ‪ 241‬הערה ‪.4‬‬
‫ה ט ם אלקי צבאות יאר פניו‪ :‬ע״פ תהלים פ‪ ,‬כיף‪.‬‬
‫בסיום ‪ . .‬פון דעס מומור‪ :‬פסוק יז‪ .‬והכל הילד אחד החיתום )ברכות יב‪ ,‬א(‪.‬‬
‫תשלג‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשמ״ג‬

‫ב״ה‪ ,‬יום ג׳ שהוכפל בו כי טוב‪,‬‬

‫פ׳ ויקרא אל משה‪,‬‬
‫ראש חודש ניסן‪ ,‬ה׳תשמ״ג‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬

‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה!‬

‫עם איז מערערע מאל אונטערשטראכן געווארן‪ ,‬אז יעדער יום־טוב אנטהאלט‬
‫אלגעמיינע אין אויר פרטיות׳דיגע אנווייזונגען‪ ,‬ניט נאר פאר די טעג פון דעם יום־‬
‫טוב אליין‪ ,‬נאד אויר פאר אלע טעג פון א גאנץ יאר‪,‬‬

‫בפרט דער יום־טוב פסח — דער ערשטער פון אלע ימים־טובים‪.‬‬

‫יום נ׳ שהוכפל בו כי טוב‪ :‬פרש״י בראשית א‪ ,‬ז‪ .‬וראה אוהית)בראשית לג‪ ,‬ב‪ .‬ועוד( שהקשר זה עם סוב‬
‫לשמים וטוב לבריות — קידושין מ‪ ,‬א‪ .‬ודאה פיה״מ להרמב״ם פאה בתחלתה‪ .‬מכתב ביק אדמויר)מוהדשיב(‬
‫ניע בסה״מ תשיט ‪ 7‬יח)השני(‪ .‬מכ׳ ומאמר ביק מויח אדמרר שם‪ .‬ובפרש״י שם בסופו — דגם העבר נעשה‬
‫טוב‪.‬‬
‫פ׳ ויקרא אל משה‪ :‬להעיר אשר בפשוטן של כתובים בא בהמשך לסיפ פקודי‪ ,‬שנקרא בו ביום‪. ,‬בחודש‬
‫הראשון גו׳ באחד לחודש״‪ ,‬ריח ניסן‪ .‬וכיב בתגחומא ר״פ ויקרא‪ .‬מ ז ר ק מגיטין ט‪ ,‬סעיא‪ .‬שפרשת ויקרא גר‬
‫לא נימנית בין השמונה פרשות שגאמרו ביום שהוקם בו המשכן‪.‬‬
‫ויקרא אל משה‪ :‬והתורה היא נ*חית ובכל נפש מישראל יש בה מבחינת משה ושייר כיז עכשיו)לקוית‬
‫פדיה ויקרא אל משה(‪.‬‬
‫ראש חודש‪ :‬הכולל כל ימי החודש כראש הכולל כל איברי הגוף )עט״ר בתחלתו(‪ .‬וראה ריה )ד‪ ,‬א(‪:‬‬
‫באחד בגיסן כד רגל שבו כו׳‪.‬‬
‫ראש חודש ני‪0‬ן‪ :‬אותו יום נטל עשר עסרות)שבת פז‪ ,‬סעיב וראה תודיה עשר‪ .‬תו״ש לפקודי מ סק״ט‪.‬‬
‫ושיו( — הובא בפרשיי עה״ת ר״פ שמיני)מסדר עולם )פ״ז(‪ /‬נשא ז‪ ,‬יב‪ .‬שויע אדהיז חאויח סתכ״ס סיס‪.‬‬
‫ובירושלמי שקלים בתחלתה שבו ביום נתרמה התרומה ל ק ד מ ו ת *בור )כולל — דאותו היום‪/‬‬
‫ראש חודש ניסו‪ :‬ע״ד החסידות — ראה דרושי דאי ח עהיפ החודש הזה )אוודת‪ .‬תורת שמואל תרכ״ו‪.‬‬
‫ועוד( ועהיפ ויהי ביום השמיני‪ .‬וראה לקוטי לוי•* לזחיג ריפ שמיני‪.‬‬
‫חודש ניסן‪ :‬ו*ירופו ישמחו השמים ותגל הארץ)משנת חסידים מס׳ ניסז בתחלתה(‪ .‬ראשית הנהגה נסית‬
‫בכל השנה )עקידה ס׳ בא עה*פ החודש ג ד ) ש ע ר לח(‪ .‬הובא ונתבאר באוה״ת בראשית יח‪ ,‬ב ואילה דדיה‬
‫החודש תרניד‪ ,‬תרס״ו‪ ,‬תרעיח‪) ,‬דפ׳ החודש(‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫ראש חודש נ י ס ן ‪ . .‬פסח‪ :‬שמאז יאילד אפי׳ לדעת דשב״ג )פסחים ו‪ ,‬א( שואלין ודורשין בהלכות החג‪.‬‬
‫יעדער יוס־טוב ‪ . .‬א נ ו ו י י ז ו נ ג ע ן ‪ . .‬פאר אלע טווג פון א גאנץ יאר‪ :‬להעיר מלקוית ברכה *ח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫בפרט דער יום־טוב פסח‪ :‬ראה שיחת חג הפסח תשיג )סודש תש*< ע׳ ‪• (75‬באמת מאירה הארת כל‬
‫המועדים בכל יום‪ ,‬נאר חג הפסח ווערט נמשד שטענדיק״ — נתבאר לעיל ד קפב ואילה ולהעיר‪,‬‬
‫אשר עניז זכר למיאת מ*רים הוא‪ :‬יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתינו)חינוך מזוה כא(‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשלד‬

‫דאט באציט זיר אויף אלע ענינים פון דעם יום־טוב‪ ,‬און אין נאד ‪ 8‬גרעסערער‬
‫מאס אויף די הויפט־שטריכן זיינע‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה — די וועלכע בייטז זיר ניט‬
‫און זיינען גילטיג סיי אין דעד צייט פון בית־המקדש און סיי בזמן הגלות און — בכל‬
‫מקום )אין יעדער ארט(‪,‬‬

‫וועלען מיד זיר דא אפשטעלן אויף ספעציעלע ענינים וועלכע זיינען פארבונדן‬
‫מיט צוויי פון די נעמען פון דעם יום־טוב פסח‪ :‬זמן חרותנו און חג המצות‪ ,‬וואס מיט‬
‫די ביידע נעמען ווערט דער יום־טוב באצייכנט מערערע מאל אין די תפלות און‬
‫ברכות וכו׳‪ ,‬און זיי שפיגלען אפ די ענינים פון דעם יום־טוב וועלכע זיינען גילטיג‬
‫בפועל אייר בזמן הזה ובכל מקום‬

‫מה שאין כן דער נאמען»חג הפסת״ וואם איז פארבונדן מיטן קרבן פסה וואס‬
‫איז נוהג בפועל נאד בזמן הבית‪ ,‬אדער ״מועד חודש האביב״‪ ,‬וואס איז פארבונדן‬
‫מיט אונזער )כולל — ארץ מצרים( חצי כדור‪ ,‬צפוךדיגען האלב ערד קוגל‪.‬‬

‫וואס איז די שייכות פונעם אינהאלמ פון חירות און מצות און זייער מיין‪ ,‬און‬
‫אויר אין זייער הוראה )אפלערנונג( און השפעה אויפן גאנצן יאר‪ ,‬יעדער טאג פון‬
‫יאר‪:‬‬

‫זמן ח מ ת נ ו ‪ ,‬״די צייט פון אונזער באפרייאונג״‪ ,‬מיינט ניט נאד די באפרייאונג‬
‫פון אונזער פאלק בני ישראל‪ ,‬צבאות השם‪ ,‬פון פיזישער פארשקלאפונג ‪8‬מאל אין‬
‫מצרים‪ :‬נאר אויר‪ ,‬כפשוטו‪ ,‬אונזער )אמת׳ר( חירות‪ ,‬די באפרייאונג פון יעדן איינעם‬
‫און איינע פון אונז‪,‬‬

‫ווי דער ענין ״יציאת מצרים״ ווערט דערקלערט אין תורה שבכתב און תורה‬
‫שבעל פה און אין דער הגדה גופא‪ :‬אנהייבנדיג דערמיט אז‪ :‬לא את אבותינו בלבד‬
‫גאל הקדוש ברוך הוא ממצרים אלא אף אותנז גאל עמהם )ניט נאד אונזערע‬
‫עלטערן אליין האט דער אויבערשטער אויםגעלייזט פון מצרים‪ ,‬נאי א ו ד אונז האט‬
‫ער אויסגעלייזט מיט זיי(‪ ,‬און אז די)אינערלעכע( כוונה און תכלית פון יציאת‬
‫מצרים איז געווען — בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה‬

‫פסח — דער ערשטער פון ‪8‬לע ימיםיטובים‪ :‬ריח שם‪ .‬פיהימ להרמבים וריח שם‪.‬‬
‫תקז‪,‬‬ ‫ראה ג־כ לעיל ע׳‬ ‫צירי פון ד׳ ועמען‪:‬‬
‫די נעמען‪ :‬עניז השם — ראה שער היחוד והאמונה פיא‪ .‬אוית להה״מ סיפ בראשית‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ז ע ר נ א מ ע ן ‪,.‬חג ה פ ס ח ״ ‪ :‬ראה מכ׳ דר״ח ניסן תשל״ו ובהערות שם )לעיל ע׳ תרסח(‪.‬‬
‫מועד חודש האניב‪ :‬משפטים כג‪ ,‬טו‪ .‬תשא לד‪ ,‬יח‪.‬‬
‫צפוןידיגען האלב ערד קוגל‪ :‬שבחצי הדרומי — אז חדש הסתיו‪.‬‬
‫צבאות השם‪ :‬בא יב‪ ,‬מא‪ .‬וראה בארוכה תו״א תו״ח ואוהית ד״ה ב מ ם גו׳ מ א ו ח גוי‪.‬‬
‫אין דער הגדה‪ :‬פיסקא בכל דור ודור‪ .‬וראה פסחים )קסז‪ ,‬ב(‪ :‬בכל דוד כוי צריד שיאמר ואותנו הוציא‬
‫גר‪.‬‬
‫בהוציאך ‪ . .‬הוה‪ :‬שמות ג‪ ,‬יב‪ .‬ובפרש״ שפ )משמו״ר פ״ג‪ ,‬ד(‪ :‬וששאלת מה וכות יש לישראל שיצאו‬
‫ממצרים דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לפוף ג׳ חדשים שיצאו‬
‫ממצרים‪.‬‬
‫תשלה‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשמ׳׳ג‬

‫)ווען דו וועסט ארויספירן דעם פאלק פון מצרים וועט איר דינען דעם אוינערשטן‬
‫אויף דעם בארג(‪ ,‬דאס הייסט‪ ,‬מתן תורה בהר סיני‪ .‬ווארום נאר דורד תורה און‬
‫מצות דערגרייבט א איד אמת׳ע חירות — די באפרייאונג פון גייסטיגער‬
‫פארשקלאפונג‪ ,‬סיי פון השפעות פון דרויסן)בפרט — ניט נתפעל צו ווערן פון דער‬
‫דרויםנדיגער וועלט און באפרייען זיר פון א שקלאפערישע געפאלנקייט און שפלות‬
‫לגבי דער ניט־אידישער וועלט וכר(‪ :‬און םיי פון די אינערלעכע נטיות און געוואוינ־‬
‫הייטן‪ ,‬די אייגענע ״מצרים״)מצרים וגבולים‪ ,‬באשדיינקונגען( וואס שטערן א אידן‬
‫דערגרייכן די פולםטע שלימות — די אייגענע שלימות צוזאמען מיט שלימות העם‪,‬‬
‫דורך אמת׳ע אהבת און אתדות ישראל‪:‬‬

‫וואס איינע פון די גאר שטארקע שטערונגעז צו דעם איז וואס אדם קרוב אצל‬
‫עצמו)פון דער נאטור איז א מענטש ״נאענט״ צו זיר(‪ ,‬וואס קען ברענגען דערצו אז‬
‫ער זאל מאכן א גאר גרויטן אונטערשייד און אויפבויען א מחיצה צווישז זיר און א‬
‫צווייטן אידז‪ ,‬חס ושלום‪.‬‬

‫דערפון איז אגב אויר פארשטאנדיג פארוואס זמן תרותנו איז פארבונדן)באלד‬
‫ביים אנהייב פון סדר של פסח‪ ,‬וואס מ׳פראוועט בדרד חירות( מיט דעם אויסרוף כל‬
‫דכפין ייתי וייכול‪ ,‬כל דצריך ייתי ויפסח )יעדערער וועלכער איז הונגעריג זאל‬
‫קומען און עסן‪ ,‬יעדערער וועלכער נויטיגט זיר זאל קומען און פראווען פסח( —‬
‫מ׳לאדט איין צום טדר־טיש ניט נאר ?!רובים אדער גוטע פריינד‪ ,‬נאד כל דכפין און‬
‫כל דצריר‪ ,‬אידן אן אונטערשייד‪ ,‬אין איינקלאנג מיט אמת׳ע אהבת ישראל צו כל‬
‫ישראל )ניט בלויז צו קרובים און גוטע פריינד(‪.‬‬

‫דעריבער איז בא דעם ערשטן זמן תרותנו גלייר באם אגהייבס רעדן וועגן דעם‬
‫מיט פרעה׳ן — געווען דער תנאי בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו)מיט אונזערע‬
‫יונגע און אלטע‪ ,‬מיט אונזערע זין און טעכטער( — און דערנאד בא יציאת מצרים‪,‬‬
‫זיינען אלע אידן‪ ,‬פון אלע שבטים‪ ,‬ארויס פון מצרים‪ ,‬קיין איינאונאיינציגער איד איז‬
‫ניט פארבליבן אין גלות — אלע צוזאמען אן קיין אונטערשייד אין דעם זעלבן הרף‬
‫עץ — זעלבער רגע‪.‬‬

‫נאד דורך תורה ‪ . .‬אמתיע חירית; אבות פיו מ״ב‪ .‬וראה גם שמויר פמ״א‪ ,‬ז‪ .‬ויקיר פי״ח‪ ,‬ג‪ .‬זחיב קיג‪,‬‬
‫םע־ב ואילך ז״ח גז‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫נאר ךורך תורה ‪ . .‬חירות ‪ . .‬פון השפעות פוך דרויסן‪ :‬שהתורה געשית לו חומה בדתז״ל עהיפ אני‬
‫חומה זו תורה )פפחים פז‪ ,‬א(‪ .‬וראה ד״ה אני חומה )ס׳ המאמרים קונטרסים כרד א׳ ע׳ ‪ 422‬ואילד(‪.‬‬
‫נטיות און געוואוינהייטן‪ :‬ראה דרושי דאיח עה״פ לד לד מאר*ר וממולדתר ומבית אביך‬
‫‪,‬מצרים־ )מצרים וגבוליס‪ :‬ראה תו״א יתרו עא‪ ,‬ג ואילך ועוד‪.‬‬
‫אהבת און אחדות ישראל; ראה שיתת ליל שמחת תורה תשמ״ג‪.‬‬
‫דורך תורה ‪ . .‬אהבת און אחדות ישראל‪ :‬להעיר מתורת הבעש״ט על המשנה אבות)פיב מ״ב( כל תורה‬
‫שאיז עמה מלאכה )כשיט — הוגאת קה״ת — הוספות סי׳ פו‪ .‬ושינ(‪.‬‬
‫אדם קרוב אצל עצמו‪ :‬סנהדריז ט‪ ,‬סע״ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫סדר ‪ . .‬כדרך חירות‪ :‬שו״ע אדה״ז ס׳ תעב ס״ז‪.‬‬
‫אידן אן אונטערש״ד‪ :‬ולהעיר מהנאמר בהגדה כגגד ארבעה בנים דברה תורה — שכוללים כל סוגי עט‬
‫בני ישראל‪ - .‬ראה לעיל קכג ואילך‬
‫מ ע ר י ו ! ‪ . .‬ובבנותינו‪ :‬בא י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫אין רעם ועלבן הרף עין‪ :‬מכילתא )הובא בפרש״י( עהיפ בא יב‪ ,‬מא‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשלו‬

‫דער עניו פון חג המצות באשטייט פון צוויי טיילו‪ :‬דער חיוב צו עטן מצה‪ ,‬און‬
‫די שלילה פון עםן חמץ‪ ,‬ביז אז אפילו בל יראה ובל ימצא‪.‬‬

‫איו דעם גופא איז דא אז אונטערשייד‪ :‬דעד חיוב פון עסז מצה האט א שיעור‬
‫אין כמות )קואנטיטעט( און אין זמן)מען איז יוצא מיט א כזית מצה איז די ערשטע‬
‫נעכט פון פסח — דערנאך קען ער אויםקומען מיט מצה עשירה )אייעד מצה‬
‫א‪ .‬ד‪ .‬ג‪ ,(.‬אדער מיט אנדערע מאכלים‪ ,‬פלייש‪ ,‬פיש א‪ .‬ז‪ .‬וו‪ .‬אבי ניט חמץ(‪ .‬דער‬
‫איסור פון חמץ אבער איז אן אבסאלוטער‪ ,‬אפילו א משהו חמץ‪ ,‬און אין יעדן רגע‬
‫)משהו זמן( פון גאנץ חג המצות‪.‬‬

‫אץ דעם איז פאראן א רמז און אפלערנונג פאר דעס נשמה־לעבן פון א אידן‪,‬‬
‫וועלכע זיינען פארבונדן מיט דער נאטירלעכער אייגנשאפט פון חמץ און מצה‪.‬‬

‫חמץ איז וואס די טייג גייט אויף און הייבט זיר אלץ מער און‬ ‫די נאטור פון‬
‫אייר אריין א ספעציעלן געשמאק אין דעם אפגעבאקטען ברויט‪.‬‬ ‫מער‪ ,‬און דאס גיט‬
‫דעם אבסאלוטו היפר פון דעם — מ׳לאזט ניט כלל די טייג זאל‬ ‫מצה באשטייט איו‬
‫זיך‪.‬‬ ‫אויפגיין און הייבן‬

‫ווערט דערקלערט אין ספרים אז חמץ איז א רמז אויף גאוה און גסות־הרוח‪,‬‬
‫וואס כאפן זיר אדיין‪ ,‬ר״ל‪ ,‬אין טאג־טעגלעכן לעבן‪ .‬צוזאמען דערמיט ווערט אויר‬
‫דערקלערט‪ ,‬אז די מידה פון גאוה איז דער שורש פון אלע ניט געוואונשענע זאכן‪,‬‬
‫ווי עס שטייט אויר אין פסוק תועבת ה׳ כל גבה לב)דער אויבערשטער האט פיינט א‬
‫בעל־גאוה(‪ ,‬און ווי די חכמים זכרונם לברכה זאגן אז בנוגע א מענטשן וואס האט‬
‫גסות־הרוח זאגט דער אויבערשטער אין אגי והוא יכולים לדור בעולם )איד און ער‬
‫קענען ניט וואוינען צוזאמען איו דער וועלט(‪,‬און נאד מאמרי חכז״ל אין דעם גייסט‪.‬‬

‫ב ל י ר א ה ו ב ל י מ צ א ‪ :‬כז הוא בכ״מ )פסחים ה‪ ,‬ב‪ .‬רמנ״ס הל׳ חו״מ פ״א ה״ד‪ .‬טושו״ע סחמ״ב‪ .‬שרע אדה״ז‬
‫סתל״א‪ .‬ועוד( בשינוי מלשין ומסדר הבהוב‪ :‬לא ימגא )בא יב‪ ,‬יט( לא יראה )שם יג‪.(1 ,‬‬
‫ח י ו ב פ ו ! ע ס ו מ צ ה ‪ :‬טור או״ח ס י תעה‪ .‬שו״ע )אדה״ז( שם ס״ז)סליב(‪.‬‬
‫מ צ ה ע ש י ר ה ‪ :‬טושו״ע )ושו״ע אדה״ז( או״ח ס׳ תסב‪.‬‬
‫ח מ ץ ‪ . . .‬א פ י ל ו א מ ש ה ו ‪ :‬פסחים ל‪ ,‬רעיא‪ .‬רמב״ס הל׳ חמץ ומזה פ״א היה‪ .‬טושו״ע )ושו״ע אדה־ז( או״ח‬
‫ריס תמז‪.‬‬
‫או! אי! יעדו רגע‪ :‬ראה שו״ע אדה״ז שם ר״ס תלא‪ .‬ר״ס תמה‪ :‬וכל רגע ורגע )וראה שיחת ערפ ויקרא‬
‫תשמיג{‪.‬‬
‫‪ 8‬ר מ ו א ו ! א פ ל ע ר נ ו נ ג ‪ . .‬פ ו ! ח מ ץ אז\ מ צ ה ‪ :‬ראה לקו״ת גו ד״ה ששת ימים )האי( פ״ג‪ .‬שה״ש יד‪ ,‬ד‬
‫ואילה וראה גם אוה״ת דרושים לחג הפסח )ויקרא כרד ב( ע׳ תנח‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ו ו ע ר ט ד ע ר ק ל ע ר ט א י ן ס פ ר י ס ‪ :‬ראה במקומות שנסמגו בהערה הקודמת‪.‬‬
‫ג א ו ה א י ו ד ע ר ש ו ר ש פ ו ן ‪8‬לע נ י ט ג ע ו ו א ו נ ש ע נ ע זאכןובלקו״ת שה״ש שם‪ :‬וכידוע שבחיי גסות נקרא אבי‬
‫אבות הטומאה שהוא מקור כל התאוות כד‪ .‬וראה סה״מ תרכיז ‪ y‬רטו‪ .‬ועוד‪ .‬ולהעיר מכש״ט סי׳ שעו‪ .‬שם סי׳‬
‫כח‪ .‬רלח‪ .‬או״ת להה״מ סי׳ קפט‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ת ו ע ב ת ה ׳ כ ל ג ב ה ל ב ‪ :‬משלי טז‪ ,‬ה‪.‬‬
‫ד• ח כ מ י ם ו כ ר ו נ ס ל ב ר כ ה זאג‪ :1‬סוטה ה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תשלז‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשמ״ג‬

‫דעריבער איז איינער פון די טעמים )כאטש אלע ציווים פון השי״ת דארף מען‬
‫מקיים זיין אלם ג־טלעכע אנזאגן‪ ,‬און ניט צוליב אנדערע טעמים( פארוואס דעד‬
‫איסור חמץ איז אפילו אין א משהו‪ ,‬דאם איז אן אנדייטונג‪ ,‬אז גאוה און גסות־הרוח‬
‫דארף מען שולל זיין אינגאנצן‪.‬‬
‫נאכמער‪ .‬וויבאלד אז מ׳האט צו טאו מיט ״חמץ״ א גאנץ יאר‪ ,‬באם טאו פרנסה‪,‬‬
‫ששת ימים תעבוד )זעקם טעג זאלםטו ארבעטן(‪ ,‬איו א וואכעדיגע‪ ,‬גשמיות׳דיגע‬
‫וועלט‪ ,‬מיט וואכעדיגע השפעות וכר‪ ,‬איז כמעט אומפארמיידלער אז עס זאל זיר ניט‬
‫אריינכאפן א מחשבה פון ישות‪ ,‬א ביסעלע ״איר־און־זיר״‪ ,‬אד״ג‪ ,‬און בפרט‪ ,‬ווי‬
‫אויבנדערמאנט דער געפיל פון אדם קרוב אצל עצמו — קעז דאר דין‪ ,‬אז די דאזיגע‬
‫הנהגה זאל ניט נאר ווערן א טבע ש נ י ) א צווייטע נאטור(‪ ,‬נאר זאל אויר ווערן‬
‫אפגעלייגט בא זיר אז זי איז גאר א בארעכטיגטע און יושר׳דיגע‪ ,‬כביכול‪ ,‬דארף מען‬
‫דאס באווארענען נאד מער‪ ,‬ביז אויפן שטארקסטן אופן‪.‬‬

‫דעריבער‪ ,‬אז עם קומט ערב־פסח דארף מען אויר דורכפירן בא זיר אליין א‬
‫גרינטלעכע ״בדיקת חמץ״ און ״ביעור חמץ״‪ ,‬פולשטענדיק אויםצוראמען דעם אנגע־‬
‫קליבענעם ״חמץ״ פון א גאנץ יאר‪ ,‬ווי קליין און נישטיג דאס זאל ניט זיין‪ ,‬אפילו א‬
‫״משהו*‪ :‬און דאן ערשט שטרענג אויסהיטן זיר און די גאנצע שטוב פון א משהו‬
‫חמץ די גאנצע וואך פון פטח )מיטן צוגאב פון יום־טוב שני של גלויות — אין גלות‬
‫— אן אכטן טאג(‪ ,‬וואס דאט איז כולל א זונטאג‪ ,‬א מאנטאג אא״וו‪ ,‬יעדן טאג פון‬
‫דער וואך‪ .‬ביז אז — לא יראה ולא ימצא‪.‬‬

‫און דאס אלעם‪ ,‬צוזאמען מיט דעם חיוב פון אכילת מצה‪ ,‬מצה לערנט און גיט‬
‫אדיין‪ ,‬אין א אידן דעם כח צו שטעלז זיר מיט א שטארקייט קעגן די וואכעדיגע‬
‫השפעות פון דער וואכעדיגער וועלט‪ ,‬און בייקומעז א ו ד די אייגענע אומגע־‬
‫וואונשענע נטיות כדי צו דערגרייכן אן אמתין זכר ליציאת מצרים — די גרעטטע‬
‫מאט פון אמת׳דיגע תירות יעדן טאג פון א גאנץ יאר‪,‬‬

‫אלע ציווים ‪ . .‬ג י ט ל ע נ ע אמאגו‪ :‬ראה אוהית ויקרא כרד גי ריש ע׳ תשצח )ושם בקשר למצות אכילת‬
‫מצה במיוחד(‪ .‬וראה סהימ תשיא ע׳ ‪ .60‬ובכ״מ‪.‬‬
‫גאוה ‪ . .‬שולל ויין אינגאנצו‪ :‬רמבים הלי דעוה פיד ה״ג‪ .‬רבנו יונה לאבות פיד מיד‪ .‬שויע אדה״ז אויה‬
‫סקניה םוסיא‪ .‬סקניו סיג‪ .‬נתבאר בארוכה באוהית ויקרא )כרד ב׳( ‪ y‬תמא ואילד‪.‬‬
‫וויבאלד או מ׳האט צו טאו מיט חמץ ‪ . .‬דארף מעו דאס באווארענען ואך מער‪ :‬ראה שויע אדה״ו שם‬
‫סתליא‪ ,‬סיד‪ .‬וריס תמז‪.‬‬
‫ששת ימים תענוד‪ :‬יתרו כ‪ ,‬ט‪.‬‬
‫טבע שני‪ :‬דהרגל נעשה טבע שני — שבילי אמונה ניד שיב‪ .‬וראה שוית הרמיע מפאנו סליו‪ .‬תניא‬
‫ספייד )וראה גם פמיד — סג‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ח מ ץ ‪ : a‬ראה באר היטב אויח ריס תמז‪ :‬האריזיל כתב הנזהר ממשהו תמ׳ז‬ ‫אדסהיסן ויד ‪ 11 . .‬א משהו‬
‫כפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה‪ — .‬נתבאר בשיחת אחשיפ ופסח שני ה׳תשימ‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשלח‬

‫עט קומט דעד חיוב צו דערמאנען יציאת־מצרים יעדן טאג‪ ,‬און נאכמער —‬
‫צוויי מאל א טאג‪ ,‬םיי ביום )ווען ס׳איז ליכטיג( און םיי בלילה)ווען ס׳איז פינצטער‬
‫אין דרויםן(‪.‬‬

‫מ׳האט געפראוועט דעם יום־טוב פון חג המצות‪ ,‬זמן חרותנו‪ ,‬ווי עם באדארף‬
‫צו זיין‪ ,‬העלפט די דערמאנונג אז אלע טעטיקייטן אין טאג־טעגלעכן לעבן ווערן‬
‫דורכגעדדונגען מיט דעם אינערלעכן אינהאלט פון חג המצות און זמן חרותנו‪ :‬מען‬
‫באפרייט זיר פון אלע באגרענעצונגען און בלבולים און מ׳פירט דורך די שליחות פון‬
‫דעם אויבערשטן תעבדון את האלקימ‪ ,‬אני נבראתי לשמש את קוני)איר בין באשאפן‬
‫געווארען צו דינען השם(‪ ,‬דורד מקיים זיין זיין תורה און מצות — בפרט די מצוה‬
‫וואס איז א כלל גדול בתורה‪ ,‬ואהבת לרעך כמוך‪ :‬און אויר אין אלע עניני רשות‪,‬‬
‫פרנסה וכו׳ איז מען מקיים בכל דרכיך דעהו און כל מעשיך לשם שמים‪ ,‬טוב לשמים‬
‫וטוב לבריות‪ ,‬און דאס אלעס — בשמחה וטוב לבב —‬

‫ווארום ווי עם איז געווען באם ערשטן זמן חרותנו איז אנכי הוי׳ אלקיך המעלך‬
‫מארץ מצרים )השם אליין‪ ,‬ניט נאר ער לייזט אויס‪ ,‬נאר ער הייבט דיך ארויס און‬
‫הייבט דיך אויף פון)און דורך( דעם גלות פון ארץ מצרים(‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז יעדער איינער און איינע פון אונז‪ ,‬כתוך כלל ישראל‪ ,‬זאל האבן או‬
‫אמת כשרץ חג המצות‪ ,‬בגשמיות וברוחניות‪ ,‬מיט אמת׳ע חירות פון אלע ענינים‬
‫וועלכע שטערן צו מנוחת הנפש און מנוחת הגוף‪,‬‬

‫און דאס זאל זיין א הכנה קרובה ממש צו דער פולסטער חירות וואס די גאולה‬
‫השלימה והאמתית וועט ברענגען יעדן אידן און אלע אידן‪ ,‬און עס וועט מקויים‬
‫ווערן‪ :‬מהר והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ‪ ,‬והיו עיניך רואות את מוריך)אייל‬
‫זיך און בריינג אונז — צו אונזער לאנד — מיט שלום פון אלע פיר עקן וועלט און‬
‫דיינע )דעם אידענ׳ס( אויגען וועלן זען דיין פירער )השם((‪,‬‬

‫י צ י א ת מ צ ר י ם י ע ד ! ט א ג ‪ . .‬צ ו ו י י מ א ל א ט א ג ‪ :‬רמבים הלי קיש פ׳א היג‪ .‬שו׳ע אדה״ז סס׳־ז‬ ‫דערמאנען‬
‫סיא‪ .‬אבל ראה פעיית שער תהמיצ פיו‪ .‬סי׳ האריז־ל סדר ההגדה — נתבאר לעיל ע׳ קכא ואילך‪.‬‬
‫ח ע ל פ ט ד י ד ע ר מ א נ ו נ ג ‪ :‬כפיי האריז״ל עה׳פ והימים האלה נזכרים ונעשים )ראה רמיז בפפר תיקון‬
‫שובבים‪ .‬הובא ונתבאר בספר לב דוד )להחידיא( פכיט(‪.‬‬
‫א נ י נ ב ר א ת י ל ש מ ש א ח ק ו נ י ‪ :‬משנה וגמרא קידושין בסופה‪.‬‬
‫כ ל ל ג ד ו ל ב ת ו ר ה ‪ ,‬ו א ה ב ת ל ר ע ך כ מ ו ן ‪ :‬קדושים יט‪ ,‬יח‪ .‬תו״ב הובא בפרש״י עה״פ‪ .‬ויתירה מזו — זו היא‬
‫כל התורה כולה )שבת לא‪ ,‬א(‪ .‬וראה תניא פליב‪ .‬קונטרס אהבת ישראל‪.‬‬
‫ב כ ל ‪ . .‬ל ש ם ש מ י ם ‪ :‬אבות פיב מייז‪ .‬משלי ג‪ ,‬ו‪ .‬ודאה רמבים הל׳ דעות ספיג‪ .‬טושויע אויה סרל״א‪.‬‬
‫שו״ע אדהיז אוית סקניו סיב‪.‬‬
‫א נ כ י ה ׳ א ל ק י ך ה מ ע ל ן מ א ר ץ מ צ ר י ם ‪ :‬תהלים פא‪ ,‬יא‪.‬‬
‫ד ו ר ך ד ע ס ג ל ו ת ‪ :‬כי ירידה זו צורך עלי׳ היא‪ ,‬עלי׳ גדולה של ״ א נ כ י א ע ל ך ג ס ע ל ה ׳ ) ת ו ״ א תוית אוה״ת‬
‫ריש שמות‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫מ ה ר ‪ . .‬ה א ר ץ ‪ :‬ברכת ‪,‬אהבת עולם״‪.‬‬
‫ו ה י ו ‪ . .‬מ ו ר י ך ‪ :‬ישעי׳ ל‪ ,‬כ‪ .‬וראה — ובכל הבא לקמן — תניא פל״ו‪.‬‬
‫תשלט‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשמ״ג‬

‫און דורך די אידן‪ — ,‬אין דער גאנצער וועלט‪ :‬והלכו גויס לאורך‪ ,‬ונגלה כבוד‬
‫הוי׳ וראו כל בשר גו׳ פחד הוי׳ והדר גאונו)און די פעלקער וועלן גיין נאף דיין‬
‫ליכט‪ ,‬און עט וועט אנטפלעקט ווערן דעד כבוד פון אויבערשטן און אלע און יעדער‬
‫״קערפער״‪ ,‬אלע וועלן זען גו׳)און פילו( דעם פחד פאר דענו אויבערשטן און די‬
‫פראכט פון זיין גרויסקייט(‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה‬
‫לחג הפסח כשר ושמח‬

‫והלכו ‪ . .‬לאורן‪ :‬ישעי׳ ס‪ ,‬ג‪.‬‬

‫ווגלה ‪ . .‬כל בשר גו•‪ :‬שט מ‪ ,‬ה‪.‬‬
‫פחד הוי־ והדר גאונו‪ :‬ע״פ ישעי׳ ב‪ ,‬יט‪ .‬שם‪ ,‬כא‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשמ‬

‫ביה‪ ,‬יום חששי ערש״ק פ׳ צו‪ ,‬שבת הגדול‪,‬‬

‫י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשמ״ג‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬

‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה!‬

‫בהמשד צום בריוו פון ראש־חודש ניסן‪ ,‬איו וועלכן עם זיינען בארירט געווארן‬
‫אייניקע הויפט‪-‬ענינים בנוגע די ספעציעלע אפלערנונגען פון חג המצות‪ ,‬זמן‬
‫חרותנו‪,‬‬

‫און נעמענדיק אין באטראכט די העכסטע וויכטיקייט פון דעם יום־טוב אלם‬
‫ערשטער און ראש )״קאפ״( פון אלע ימים־טובים‪,‬‬

‫איו כדאי אויפקלערן א ביסל כרייטער און טיפער געוויסע נקודות‪,‬‬

‫אנהויבנדיק מיט דעם עניז פון חמץ און מצה אין רוחניות׳דיקן זין‪ ,‬וואט חמץ‬
‫)לויט דער נאסור פון זויערטייג ‪ -‬צו הויבן זיר( שטעלט פאר גאוה און ישות‪ ,‬און‬
‫מצה)דער היפור פון חמץ( — די פולםטע מאס פון עניוות‪ ,‬ביז ביטול היש‪ :‬וואס אין‬
‫דעמ קומט די הוראה אז איסור חמץ איז במשהו‪ ,‬גאוה און ישות דארף מען שולל‬
‫זיין אינגאנצן‪ ,‬און מעז שטייט אין דער דרגא פון ביטול היש — און דאמאלסט קען‬
‫מען דערגרייכן אמת׳ע גייסטיקע חירות ‪ -‬אין פולן זין פון תג המצות און זמן‬

‫יום חששי‪ :‬בראשית א‪ ,‬לא‪ .‬בו נברא אדם )הראשה( לשמש את קונו‪ — .‬ולהעיר‪ ,‬אשר ביום זה נאמר ב­‬
‫פעמים ‪.‬טובי‪ .‬ובפעם הב׳ — •טוב מאדי‪.‬‬
‫יוס הששי ‪ . .‬ניס!‪ :‬להעיר מהמובא בספרים )הדאיג מהרש״א ע״ז ג‪ ,‬א‪ .‬שעהיכ עניז הקידוש )דליל‬
‫שבת(‪ .‬ועוד(‪.‬יום חששי ויכולו השמים• דית הוי׳ כסדרו — שבזה עילוי צירופו של חודש ניסו‪ ,‬דרק הוא‬
‫כ ס ד ר ו ) מ ש נ ת חסידים מס׳ ניסו בתחלתה‪ .‬נת׳ בסהימ תרכ״ו דיה החודש‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫יוס ח ש ש י ‪ . .‬היחשמיג‪ :‬ראה רמב״ן עה״ס שם ב‪ ,‬ג‪. :‬ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם״‪ ,‬ויום הששי‬
‫הוא רמז לאלף הששי‪.‬‬
‫פ צו‪ :‬זרז צו אלא לשוז זירוז מיד ולדורות)תו״כ וטרשיי ריפ צו(‪ .‬וראה אוהיח הקדוש)עה״פ צו ו‪ ,‬ב(‪:‬‬
‫ובדיד רמז תרמוז כל הפרשה על גלות האחרון כר והודיע למשה לזרז לישראל כד‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫שבח הגדול‪ :‬טושו״ע )ואדה״ז( אויח ריס תל‪_.‬וש״נ‪.‬‬
‫שבח הגדול‪ . .‬ניסן‪ :‬ראה לקויא לההימ)הוצאת קהית( סקכיד‪ .‬אוית עהיפ משכו וקחו)ל‪ ,‬סע״א ואילד(‪.‬‬
‫ייא ניסן‪ :‬נשיא לבני אשר‪ ,‬שהקריב קרבנו עיש הבחירה שבחר הקביה בישראל מכל האומות )כמדביר‬
‫פי״ד‪ ,‬יו״ד‪ .‬וראה ד״ה ביום עשתי עשר יום די״א ניסו תשל״א)פה׳׳מ מלוקט ח״ג ע׳ צט ואילח ותשל״ב(‪ .‬וראה‬
‫לקוטי לוי׳׳צ אגרות ע׳ שכד‪ .‬שם ע׳ תיט‪ - .‬לקת לו גוי מקרב גוי בעת יצי״מ)ואתחנן ד‪ ,‬לד(‪.‬‬
‫ערשטטר ‪ . .‬פון אלנו ׳מים־טוניס‪ :‬דיה ד‪ ,‬א‪ .‬פיה״מ להרמבים וריח שם‪.‬‬
‫ראש )‪.‬קאפי(‪ :‬ראה לקוית תבוא מא‪ ,‬ג‪ .‬נצבים מז‪ ,‬א‪ .‬דיה נח‪ ,‬א‪ .‬עטיר בתחלתו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫חמץ ‪ . .‬אין רוחניווזדיקןן וין‪ :‬להעיר מזח״ב קפב‪ ,‬א‪ :‬מאן דאכיל חמץ בפסח כמאן דפלח לכוים איהו‪.‬‬
‫ולהעיר‪ ,‬אשר גסות הרוח שקולה כעיז ממש)תגיא ספכ״ב‪ .‬וראה סוטה ה‪ ,‬א(‪ — .‬ולהעיר מהצד השוה דחמץ‬
‫וע״ז‪ ,‬דשניהם מצוה לבערם‪ ,‬אסורים במשהו ועוד‪.‬‬
‫תשבלא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ג‬

‫חרותנו‪ ,‬און דורכפירז בפועל‪ ,‬אין דער פולסטער מאם‪ ,‬די ג־טלעכע שליחות וואס‬
‫איז געגעבז געווארן יעדן אידו‪ ,‬מאז און פדוי‪ :‬אני נבראתי לשמש את קוני)איר בין‬
‫באשאפו געווארו צו דינען מיין באשעפער(‪,‬‬

‫ווי דער ענין איז דערקלערט געווארן איו אלגעמיינע שטריכז איו דעם‬
‫פריערדיקו בריוו‪.‬‬

‫איז דערפון פארשטאנדיק‪ ,‬אז עם ווערט פארלאנגט פון א מענטשז‪ ,‬אז ער זאל‬
‫ארויסברענגעו און אנטוויקלעו איו זיר צוויי תכונות )גייטטיקע אייגנשאפטן‪,‬‬
‫מידות(‪:‬‬

‫פון איין זייט‪ ,‬פארלאנגט די תורה‪ ,‬תורת־חיים )אנווייזונג איו טאג־טעגלעכו‬

‫לעבן( און צוזאמען דערמיט תורת־אמת )מיט אן אמת׳דיקייט(‪ ,‬אז ער זאל זיר‬
‫שטעלן מיט דער גרעסטער פעסטקייט קעגן אלע אזוי־גערופענע וואכעדיקע‬
‫איינפלוסן וואם שטערן דורכצופירן דעם ציל פון זיין באשאפונג )דינען דעם‬
‫אויבערשטן דורו דער טעגלעכער הנהגה על פי תורה און שולחן־ערוד(‪ ,‬ביז‬
‫מטירת ־נפש‪:‬‬

‫פון דעד אנדער זייט‪ ,‬פארלאנגט די זעלבע תורת־חיים און תורת־אמת‪ ,‬אז ער‬
‫זאל שולל זיין )אפווארפן( יעדן געפיל פון גאוה און ישות‪ ,‬און דאס אויר ביז‬
‫טאטאלער שלימות׳דיקייט‪ ,‬לויט דעם אויסדרוק פון פסוק ונחנו מה )״מיר זיינען‬
‫גארנישט״(‪.‬‬

‫שטעלט ז ד די פראגע‪ :‬ווי קענען ביידע — לכאורה קעגנגעזעצטע — זאכן‬

‫דערפילט ווערן אין דעם זעלבן מענטשן‪ ,‬אין דער זעלבער צייט‪ ,‬און מיט דעד‬
‫פולער )ד‪ .‬ה‪ .‬די זעלבע( שטארקייט און אמת׳דיקייט?‬

‫ט׳איז איבעריק צו אונטערשטרייכן‪ ,‬אז דער ענטפער אין דעם דארף זיין‬
‫פארשטאנדיק און איבערצייגענד פאר א גאר איינפאכן מענטשן‪ ,‬וויבאלד אז ביידע‬
‫תכונות ווערן פארלאנגט פון יעדן אידו‪ :‬אוו אויר דעד גדול שבגדולים דארף‬
‫אנקומען צו אן ערקלערונג אין דעס‪ ,‬ואדרבא — צו א טיפערע ערקלערונג‪ ,‬וויבאלד‬
‫אז די שלימות וואם ווערט פון אים געפאדערט איז אין א העכערן אופן‪ ,‬לויט זיין‬
‫מדריגה‪.‬‬

‫אי! דער פולסטער מאס‪ :‬ראה כתובות סז‪ ,‬רעיא‪.‬‬

‫אני נבראתי דשמש את קוני‪ :‬משנה וגמרא קידושין בסופה‪.‬‬
‫תורה ‪ . .‬אנווייזונג‪ :‬ראה זח*ג נג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫!׳ך שטעלן מיט דער גרעסטער פגוסנוקייט‪ :‬ראה אבות פיה מ*כ‪ .‬סור אויח בתחלתו‪ .‬רמיא או״ח‬
‫בתחלתו‪ .‬שו״ע אדהיז מהדוית רם״א‪ .‬וראה שס מהדויק ס״ג‪.‬‬
‫מסירת־נפש‪ :‬היינו שמוסר כל כוחות שלו למילוי שליחותו — בתוקפן שלמעלה ממדידה והגבלה —‬
‫‪.‬מאודן־״ ותוקף שלך‪.‬‬
‫ונחנו מה‪ :‬בשלח טז‪ ,‬ז־ח‪ .‬וראה תו״א נו‪ ,‬א‪ .‬סה״מ תריל ע׳ רכס ואילך‪ .‬ובעי רל‪ :‬דהנה משה ישנו ג״כ‬
‫בכ״א מישראל שהם בבחי ונחנו מה‪ .‬ובכימ‪ .‬וראה כשיט )הוצאת קהית( סשצ״א‪ .‬או״ח לההימ ר״פ קרח)מו‪,‬‬
‫סע״ב(‪.‬‬
‫ש ט ע ל ט זיך ד י פ ר א ג ע ‪ :‬בהבא לקמן ראה — באופן אחר קצת — לקויש חכ״ב ע׳ ‪ 160‬ואילד‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשמב‬

‫דער ענטפער אין דעם איז — היא הנותנת‪ :‬וויבאלד אז יעדער טאג און יעדער‬
‫רגע פון דער מציאות פון א אידן איז פארבונדן מיט דינען דעם באשעפער‪ ,‬וואס‬
‫דאס איז דער יסוד און תכלית פון בריאת־האדם‪ ,‬אני נבראתי לשמש את קוני‪,‬‬
‫בריינגען גיטלעכקייט אין וועלט — איז פארשטאנדיק‪ ,‬אז די וואכעדיקייט וועלכע‬
‫איז ניט איינשטימיג מיט דעם שימוש‪ ,‬טאד ער ניט‪ ,‬נאכמער — זייענדיק נברא‬
‫צוליב דעם שימוש — קען ער זיד כלל ניט רעכענען מיט דער וועלט‪ ,‬און ער האט‬
‫די שטארקייט אזוי צו זיין וויבאלד אז דאס איז די שליחות פון דעם אויבערשטן‪,‬‬
‫וואס ער איז דער באשעפער און דער בעל־הבית פון דער גאנצער וועלט —‬

‫ווי די תורה דערציילט‪ ,‬אז דאס איז געווען די הנהגה פון דעם ערשטן אידן‪,‬‬
‫אחד הי׳ אברהם‪ ,‬וואס ווערט אנגערופז ״העברי״‪ ,‬ווייל ער איז געווען אן אחד‪ ,‬דער‬
‫איינציקער‪ ,‬אין זיין צייט‪ ,‬מעבר אחד )פון איין זייט(‪ ,‬און די גאנצע וועלט איז געוועי‬
‫אויף דער צווייטער זייט‪ ,‬און סוף סוף האט ער מנצח געווען‪ ,‬דורכגעפירט וואס ער‬
‫האט געדארפט טאן‪ .‬און דעם כח האט ער איבערגעגעבן בירושה צו יעדן אידן און‬
‫אלע אידן עד סוף כל הדורות‪.‬‬

‫דעריבער‪ ,‬ווען א איד טראכט זיך אדיין‪ ,‬אז זייז גאנצע מציאות איז דאם וואם‬
‫ער האט דעם אויבערשטנ׳ס שליתות‪ ,‬צוזאמעז מיט די כוחות פון דעם אויבערשטן‬
‫דורכצופירן די שליחות‪ ,‬מוז דאס גיין ביי אים צוזאמען מיטן געדאנק כשאני לעצמי‬
‫מה אני‪ :‬פאר זיר אליין‪ ,‬אפילו די קלענסטע אפנויגונג פון דער ג־טלעכער שליחות‪,‬‬
‫איז ער ״גארנישט מיט גארנישט׳׳‪ .‬במילא‪ ,‬וואם שטארקער ער שטעלט זיר‬
‫דורכצופירן זיין ג־טלעכע שליחות‪ ,‬דורר תורה און מצוות אין אלע געביטן פון טאג־‬
‫טעגלעכן לעבן‪ ,‬אלץ מער איז ביי אים אפגעפרעגט יעדער געדאנק פון ״איד און‬
‫מיד״‪ ,‬פרן גאוה און ישות‪.‬‬

‫אין אנדערע ווערטער‪ :‬ווען ביידע אויבנדערמאנטע תכונות זיינען באזירט אויף‬
‫דעם אייו־און־איינציקן יסוד פון אני נבראתי לשמש את קוני‪ ,‬זיינען זיי ניט נאד ניט‬
‫קעגנגעזעצטע‪ ,‬נאד אדרבא‪ ,‬זיי פארשטארקן איינע די צווייטע‪.‬‬

‫דאס איז גערעדט ווי דער ענין איז פארשטאנדיק אין שכל און מחשבה‪ .‬ווען עס‬
‫קומט אבער צו מעשה בפועל‪ ,‬מישט זיר אדיין טבע‪ ,‬די נאטור פון דעם מענטשז‪,‬‬
‫מיט וועלכע דער אויבערשטער האט דעם מענטשן באשאפן‪ ,‬און דאס איז‪ ,‬אז הרגל‬
‫נעשה טבע שני ״א געוואוינהייט ווערט א צווייטע נאטור״ )אדער ווי אמאל‬
‫געבראכט‪ ,‬הרגל נעשה טבע‪ ,‬טתם(׳ ווי אויר דערמאנט אין פריערדיקן בריוו‪.‬‬

‫א ח ד היי א ב ר ה ם ‪ :‬י ח ז ק א ל ל ג ‪ ,‬כד‪.‬‬

‫‪ . .‬ה ע ב ר י ״ ‪ . .‬מ ע ב ר א ח ד ‪ :‬ל ר ל ד יד‪ ,‬יג‪ .‬ב י ר פ מ י ב ‪ ,‬ח‪.‬‬
‫ב י ר ו ש ה ־ צ‪ 1‬י ע ד ! א י ד ן ‪ :‬ר א ה תניא פייח‪.‬‬
‫ל ע צ מ י מ ה א נ י ‪ :‬א ב ו ת פ י א מייד‪.‬‬ ‫כשאני‬
‫נ ע ש ה ט ב ע ש נ י ‪ :‬שבילי א מ ו נ ה נ י ד שיב‪ .‬פ ח ד י ‪ 1‬ח ק ב ע ר כ ו ‪ .‬ו ר א ה ת נ י א ס פ י י ד ‪ .‬ס ג ד ו )כא‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫הרגל‬
‫נ ע ש ה ט ב ע ‪ :‬ת נ י א פ מ י ד )סג‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫הרגל‬
‫תשמג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ג‬

‫דער מענטשלעכער לעבה אויר דער אידישער לעבן‪ ,‬איז אזוי אייגגעשטעלט‪ ,‬אז‬
‫אין כמות )קוואנטיטעט( גיט דער מענטש אפ מער צייט און מי אויף אזוינע‬
‫אקטיוויטעטן — ווי עסו‪ ,‬טרינקען‪ ,‬פרנסה‪ ,‬אפהיטן דעם געזונט‪ ,‬רועו וכדומה —‬
‫וואס איו זיי שטייט די אייגענע מציאות בהדגשה‪ :‬אוו ווען ער גיט זיר אפ מיט זיי‪,‬‬
‫במעשה‪ ,‬בדיבור און אפילו במחשבה‪ ,‬טוט ער אין דעם נוצנדיק זיינע הענט פיס קאפ‬
‫א‪ .‬ז‪ .‬וו‪ .‬זיינע אייגענע כותות‪.‬‬

‫נאכמער‪ :‬אפילו איו עניני תורה און מצוות‪ ,‬איז אויר פאראן א חשוב׳ער טייל‬
‫וועלכער איז פארבונדן מיט דער פאדערונג פון תורה‪ ,‬אז ער זאל אויסנוצן זיינע‬
‫כוחות און מעגלעכקייטן‪ ,‬אין דער פולטטער מאם‪ :‬כל עצמותי ת א מ ר נ ה ) א ל ע מיינע‬
‫אברים רעדז(‪ ,‬ער זאל זיר ״קאכף אין לערנען תורה‪ ,‬הארעווען און פארשטיין מיט‬
‫זיין שכל‪ ,‬און האבן אין דעם א )גייטטיקן( געשמאק און פארגעניגן‪.‬‬

‫אזוי אויר אין עשיית המצוות כולל צדקה און גמילות־חסדים‪ ,‬וואס זיינען שקול‬
‫כנגד כ ל המצוות‪ :‬און כאטש די העכסטע מעלה אין דעם איז מתן־בסתר‪ ,‬דארף עס‬
‫זיין בכל לכבד ובכל נפשד‪ .‬און נאכמער בא באשטימטע געלעגנהייטן מוז מען‬
‫אנקומען צו דער הלכה פון מצוה לפרסם עושי מצוה)״ס׳איז א מצוה מפרסם צו זיין‬
‫די וועלכע טוען מצוות״(‪ ,‬בפרט ווען דורכדעם דערגדייכט ער די מעלה פון יתן‬
‫ויתנו אחרים‪ ,‬אז אויר אנדערע טוען ווי ער‪.‬‬

‫אמת טאקע‪ ,‬בא דעם אלעט — הויבט ער אן יעדן איינצעלנעם טאג מיט מודה‬
‫אני לפניך מלך‪ ,‬אז ער איז מודה און אנערקענט‪ ,‬אז דעד אויבערשטער איז דער‬
‫לפניך מלך — ניט נאר מלר העולם‪ ,‬נאד אויר זיין מלד פאר וועלכן ער שטייט‪ :‬און‬
‫במשד פון טאג האט ער קביעות עתים לתורה‪ ,‬תורת השם‪ ,‬ולתפלה‪ ,‬וואס דאמאלסט‬
‫ווייס ער לפני מי אתה עומד‪ ,‬וכר‪ :‬אבער וויבאלד אז די אלע זאכן זיינען — אין‬
‫כמות — ווייניקער ווי די עניני רשות און עניני תול‪ ,‬וועלכע זיינען פארבונדן מיט‬
‫״חמץ׳דיקייט״‪ ,‬ווי געזאגט אויבן‪ ,‬ברענגט דאס צו א חמצ׳דיגען טבע שני‪.‬‬

‫דעריבער‪ ,‬כדי דאס צו באווארענעז‪ ,‬און דאס גופא אויסנוצן אין דעד גוטער‬
‫ריכטונג האט תורת חיים)אלם איינער פון די טעמים( באשטימט א זמן אין יאר ווען‬
‫חמץ איז שטרענג פארבאטן אין איינפאכז זין‪ ,‬פארבאטן במשהו‪ ,‬פארבאטן במשד פון‬
‫זיבז־אכט טעג נאכאנאנד‪ ,‬וואס זיי שטעלו מיט זיר פאר אלע זונטאג׳ם‪ ,‬מאנטאג׳מ‬

‫מ ע ר צ י י ם נ ר ‪ :‬ראה הקדמת הרמב״ם לפיהמיש דיה דע כי הקדמונים חקרו‪.‬‬

‫כ ל ע צ מ ו ת י ת א מ ר נ ה ‪ :‬תהלים לה‪ ,‬י‪ .‬עירוכיו נד‪ ,‬רעיא‪ .‬תניא פליז )מז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫צ ד ק ה א ו ! ג מ י ל ו ת ־ ח ס ד י ם ‪ . .‬ש ק ו ל כ נ ג ד כ ל ה מ צ ו ו ת ‪ :‬ירושלמי פאה פיא היא‪ .‬תניא פליז)מת‪ ,‬ב(‪ .‬וראה‬
‫גם אגוד־ק סליב‪.‬‬
‫ד ׳ ה ע כ ס ט ע מ ע ל ה א י ! ד ע ס א י ו מ ת ! ב ס ת ר ‪ :‬ביב ט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫מצור‪ ,‬ל פ ר ס ם ע ו ש י מצור‪ :.‬רמ״א יו״ד סרמיט סייג משו״ת הרשב״א ודא סתקפ״א‪ .‬מגיא בשו״ע אוית‬
‫סקניד סקכיג‪ .‬שקו״ט בזה בהעמק שאלה בראשית שאילתא ג‪ ,‬סקיד‪ .‬פתת העמק ס״א סקי״כ‪.‬‬
‫י ת ! ו י ת נ ו א ח ר י ם ‪ :‬אבות פיה מי״ג‪.‬‬
‫ל פ נ י מ י א ת ה ע ו מ ד ‪ :‬ראה ברכות כת‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ו י ב ך א כ ט ט ע ג נ א ב א נ א ו ד ‪ . .‬מ י ט מ צ ה ‪ :‬ראה ביאוהיז להציצ ע׳ צו ובסהימ תרס״ח ע׳ קעא‪ :‬ציל אכילת‬
‫מצה גם בהששה ימיט ויש בזה קצת מצוה‪.‬‬
‫ו ו א ס ויי ש ט ע ל ו מ י ט ו י ך פ א ר א ל ע ח נ ט א ג י ס ‪ ,‬מ א נ ט א ג ס ו כ ר ‪ :‬להעיר מהמבואר בכתבי האריזיל )שעה״כ‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשדמ‬

‫און אלע אנדערע טעג פון דער רואך פון דעם גאנצן יאר‪ ,‬ביז אין אן אופן פון בל‬
‫יראה ובל ימצא‪ .‬דאס אונטערשטרייכט און באווירקט דעם מענטשן אויסצוהיטן זיר‬
‫פון ״חמץ״ אין גייטטיקז זין׳ און צו דערקוויקן זיד מיט ״מצה״ אין גייסטיקן זין‪ ,‬ביז‬
‫אז דעו־ טיפערער געדאנק פון מצה — דעד עניו פון ביטול לקונו — ווערט דער‬
‫איינציקער יסוד פון אלע דינע אקטיוויטעטן אין אלע טעג און וואכן פון דעס גאנצן‬
‫יאר‪ .‬גלייכצייטיק נוצט ער אויס זיינע פייאיקייטן און קענטניםן אין דעד פולסטער‬
‫מאס און שטארקייט‪ ,‬לויט דער אנווייזונג‪ ,‬ווי דערמאנט פריער כל עצמוחי תאמרנה‪,‬‬
‫אלע רמ״ח אבריש נעמען אנטייל אין דעם שימוש לקונו‪ :‬לימוד התורה‪ ,‬עבודת‬
‫התפלה און קיוש המצוות בהידור‪.‬‬

‫עס קומט־צו דערביי נאד אן אפלערנונג און אנווייזונג‪ ,‬פון דעס וואס חג‬
‫המצות‪ ,‬זמן חרותנו‪ ,‬איד פארבונדן מיטן חודש ניסן‪ ,‬דעד חודש הגאולה —‬
‫אויסלייזונג ניט נאד פון מצרים פון אמאל‪ ,‬נאד אויר אויסלייזונג היינט און פון אלע‬
‫מיצרים און הגבלות )באגרעניצונגען(‪ ,‬סיי דרויסנדיקע און סיי אינערלעכע‪ ,‬ביז אין‬
‫אן איבערנאטירלעכן וואונדערלעכן אופן)נם(‪ ,‬ווי דאס איז מרומז אין דעם נאמען‬
‫פון דעם חודש — ניסן — פון לשון ״נסי‪ ,‬העכער פון טבע )נאטור(‪.‬‬

‫די ספעציעלע אפלערנונג דערפון איז‪ ,‬אז ווען א איד פירט זיר‪ ,‬ווי‬
‫אויבנדערמאנט‪ ,‬מיט דער פולסטער שטארקייט פון כ ל עצמותי תאמרנה צוזאמען‬
‫מיט דעם פולטטן ביטול אין דורכפירן זיין ג־טלעכע שליחות אין טאג־טעגלעכן‬
‫לעבן‪ ,‬האט ער דאמאלסט אז אויסערגעוויינלעכע הצלחה‪ ,‬שלא בערר מער ווי לויט‬
‫דער מאס פון דער הארעוואניע וואס ער האט אין דעם אריינגעלייגט‪ :‬ווי חז״ל‬
‫דריקן דאס אויס אין דעם קורצן מאמר יגעת — ומצאת‪ :‬די הצלחה פון דער יגיעה‬
‫)הארעוואניע( איז אין אן אופן פון ומצאת‪ ,‬א ״מציאה״‪ ,‬א געפונענע טייערע זאד‪,‬‬
‫וואס די ווערט פון דער זאר איז שלא בערר מער ווי די מי פון איינבויגן זיר און‬
‫אויפהויבן און נעמען די זאר צו זיר‪.‬‬

‫די דאזיקע איבערנאטירלעכע הצלחה איז ספעציעל פארבונדן מיט׳ן חודש‬

‫ניסו׳ ודיל אץ דעם חודש האט דער אויבערשטער אייגגעפירט א הנהגה נסיית‬

‫דרושי דיה )לפני דרוש האי(‪ .‬פידור האריז״ל במקומו‪ .‬מ״ת מפי ימי תשובה פ״א מיג( בעניו ז׳ הימים שביו‬
‫דיה ליוהכיפ שיש בהם כל ז׳ ימי השבוע‪ ,‬שביום הראשוו כשבוע שבימים אלו מתקנים ומעלים את ימי ראשיו‬
‫דבל השנה‪ ,‬ועדיז ביום ב וכוי‪.‬‬
‫ל י מ ו ד ה ת ו ר ה ‪ ,‬ע ב ו ד ת ה ת פ ל ה א ו ! ק י ו ם ה מ צ ו ו ת ‪ :‬שהם ג׳ הקוים שעליהם העולם עומד )אבות פ״א מ״ב(‪.‬‬
‫ח ו ד ש ה ג א ו ל ה ‪ :‬שמו״ר פטיו‪ ,‬יא‪ .‬וראה אוה״ת בא ע׳ רסד ואילה דיה החודש תרכ״ו‪ .‬ה׳ש״ת‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ו י ם ! — פ ו ! ל ש ו ! ‪ -‬נ ס ־ ‪ :‬ראה ברכות נז‪ ,‬רעיא ובפרש״ שם ד״ה חנינא‪ :‬נמיין הרבה נסים הרבה‪ — .‬ואף‬
‫ששמות החדשים עלו בידם מבבל)ידוש׳ ר״ה פיא ה״ב‪ .‬ביר פמיח‪ ,‬ט( הרי נזכרו ניסן וכו׳ במגיא‪ .‬ויתרה מזו‬
‫הרי דרזיל טט בכתפי פת באפריקי)סנה׳ ד‪ ,‬ב — הובא בפרש״ עהית ס״פ ב א ‪ /‬וראה כתובות )י‪ ,‬סע״ב‪•/‬‬
‫י ג ע ת — ו מ צ א ת ‪ :‬מגילה ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫א י ן א ן א ו פ ן פ ו ן ו מ צ א ת ‪ ,‬א ‪ .‬מ צ י א ה ׳ ‪ :‬ראה גם לקויש ח־ד ע׳ ‪.1165‬‬
‫א י ן ד ע ס ח ו ד ש ‪ in . .‬ה ג ה נ ם י י ח ‪ :‬ראה עקידה פ׳ בא עהיפ החודש גו׳)שער לח(‪ .‬הובא מתבאר באוהיח‬
‫בראשית יח‪ ,‬ב ואילה רד״ה החודש תרנ״ד‪ ,‬תרס״ו תרעיח )דפי החודש‪ /‬ועוד‪.‬‬

‫ל ק ד ש חכ־ג ע• ויו? ואילן‪ .‬המו״ל‪.‬‬ ‫וראי‬ ‫•!‬

‫תשמה‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ג‬

‫ארויסנעמענדיק דעם איזישן פאלק און אלע אידו פון גלות מצרים‪ ,‬און האט פאר־‬
‫זיכערט‪ ,‬אז וועו א איד איז אגטשלאסן צו פראוועו ‪.‬יציאת־מצרים״ מיט זיר און‬
‫אדום זיר‪ ,‬העלפט אים דער אויבערשטער למעלה מדרך הטבע — כימי צאתך מארץ‬
‫מצרים )ווי באם ארויסגיין פון מצרים(‪ ,‬ווען עם זרז געווען המעלך מארץ מצרים‪.‬‬
‫ווי דאס איז א ו ד אויםגעדריקט אין דעד הבטחה‪ :‬אדם מקדש עצמו מעט‪ ,‬מקדשין‬
‫אותו הרבה‪ ,‬אז א איד נעמט אויר זיר קדושה אפילו א ביטעלע‪ ,‬גיט מען אים א סאן־‬
‫קדושה פון אויבן‪.‬‬

‫דאס איז אויר מרומז אין תורה‪ :‬אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם‪ ,‬דער‬
‫אויבערשטער זאגט)וואס דאס איז ארך א נתינת־כח( צו אלע אידן‪ ,‬אז ער האט יעדן‬
‫איינעם און אייגע געגעבן ג־טלעכע כוחות צו דערהויבן זיד‪ ,‬און אלעמעז ארום‪ ,‬צו‬
‫זיין אין דעד מדריגה פון ״אלקים — מלאכים׳ א ו ן ‪ .‬ב נ י עליון״‪ ,‬קינדער פון דעם‬
‫אויבערשטן‪ .‬מ׳דארף נאר וועלן‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז יעדערער און יעדערע‪ ,‬בתוך כלל ישראל‪ ,‬זאל זיר צוגרייטן און‬
‫פראווען דעם יום־טוב פון חג המצות זמן חרותנו‪ ,‬ווי עם בעדארף־צו־זיין‬
‫ובשלימות‪ ,‬וואם דאס איז אויר כולל מיטנעמען מיט זיר און פארווירקלעכן בפועל‬
‫די אפלערנונגען און אנווייזונגען פון דעם יום־טוב איו אלע טעג און יעדן טאג פון א‬
‫גאנץ יאר‪ ,‬סיי בנוגע זיר און בני־בית‪ ,‬און סיי בנוגע דער גאנצער סביבה — דורד‬
‫ווייזן א לעבעדיקן ביישפיל און דורד הארציקע ווערטער‪ ,‬ביז וואנעט מ׳איז מקיים‬
‫אין דער פולסטער מאס כל דכפין ייתי וייכול‪ ,‬כל דצריך ייתי ויפסח אויר אין‬
‫גייטטיקן זין‪ ,‬און א גאנץ יאר‪ ,‬אז יעדער איינער און איינע וועמען עס פעלט נאד‬
‫שלימות אין דער טעגלעכער הנהגה לויט די אנווייזונגען פון דעם יום־טוב פסח‪,‬‬
‫באקומעז זיי די נויטיקע דערמוטיקונג און פולע הילף צו דערגרייכן דאס‪:‬‬

‫אנהויבנדיק אז יעדער איינער און איינע‪ ,‬בנערינו ובזקנינו‪ ,‬יונג און אלט‪ ,‬און‬
‫בפרט אלע קינדער‪ ,‬און יעדער קינד — זאלן האבן‪ ,‬גאר אין פשוט׳ז זין‪ ,‬א כשר׳ן און‬
‫פריילעכן פסח‪ ,‬בגשמיות וברוחניות גם יחד‪,‬‬

‫‪..‬יציאת מ צ ר י ם ־ מ י ט ד ך ‪ :‬ראה תניא פמ״ז‪.‬‬

‫כ י ח ׳ צ א ת ך מ א ר ץ מ צ ר י ם ‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪ .‬וראה אוהית עהיפ‪.‬‬
‫ה מ ט ע מ א ר ץ מ צ ר י ם ‪ :‬תהלים פא‪ ,‬יא‪ .‬וראה שיחת ש״פ ויקרא תשמ״ג‪.‬‬
‫א י ן דנ‪1‬ר ה ב ט ח ה ‪ :‬יומא לט‪ ,‬א‪ .‬וראה המשד תרםיו ד׳ רסה‪.‬‬
‫א נ י ‪ . .‬מ ל כ ם ‪ :‬תהלים פב‪ ,‬ו‪ .‬וראה שמויר פל״ב‪ ,‬א‪ .‬שם‪ ,‬ז‪ .‬ובמפרשיפ עהיפ‪ — .‬להעיר אשר זהו בשירו‬
‫של יום השלישי )ד״ה ל * רע״א(‪ ,‬יום הראשון דחהמיצ בשנה זו‪.‬‬
‫‪ -‬א ל ק י ם — מ ל א כ י ם ־ ‪ :‬פרשיי עה־פ‪ .‬תרגום ועוד רבים‪.‬‬
‫‪ .‬ב נ י ע ל י ו ן ־ ‪ ,‬ק י נ ד ע ר ‪ :‬יש לפרש גם ע״ד ‪.‬בני חורץ•‪.‬‬
‫ד ו ר ך ה א ר צ י ק ע ו ו ע ר ט ע ר ‪ :‬דדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב כוי — פפר הישר לר־ת סי״ג‪ ,‬הובא‬
‫בשל״ה סט‪ ,‬א‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשמו‬

‫אוו גרייטז זיר מקבל זיין פני משיח צדקנו בגאולה האמתית והשלימה במהרה‬
‫בימינו ממש‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור‪.‬‬

‫און צו א כשריו אוו פריילעכן‬
‫יום־טוב‬
‫תשמז‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשד״מ‬

‫ב״ה‪ ,‬יום ג׳ שהוכפל בו כי טוב‪,‬‬

‫ראש־חודש ניסן‪ ,‬ה׳תשד״מ‪,‬‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬

‫ה׳ עליהם יתיו‬

‫שלום וברכה!‬

‫קומענדיק פון שבת פ׳ החודש און שטייענדיק אין דעם טאג פון ראש־חודש‬
‫ניסן‪ ,‬קומט גלייך אויפן געדאנק דער ערשטער ראש־חודש ניסן אין תורה‪ ,‬אין דער‬
‫פרשה‪ ,‬ווען דעד דאזיקער טאג איז באשטימט געווארן אלט ערשטער טאג פון דעם‬
‫ערשטן תודש‪ ,‬דעד חודש פון יציאת־מצרים‪ ,‬זמן חירותנו‪.‬‬

‫די תורה דערציילט‪ ,‬אז יענעם טאג‪ ,‬צוויי וואכן פאר יציאת־מצרים‪ ,‬האט‬
‫אונזער פאלק ישראל באקומעו די ערשטע מצוה‪ :‬קידוש החודש — מקדש צו זיין‬

‫י ו ם נ ׳ ש ה ו כ פ ל ב ו כ י ט ו ב ‪ :‬פ ר ש ״ ב ר א ש י ת א‪ ,‬ז‪ .‬ו ב א ו ה י ת ) ב ר א ש י ת ל ג ‪ ,‬ב‪ .‬מ ש פ ט י ם ע׳ א׳קנז‪ .‬ו ע ו ד ( מ ק ש ר‬

‫זה ע ם ט ו ב ל ש מ י ם ו ט ו ב ל ב ר י ו ת — קידושין מ‪ ,‬א‪ .‬ו ר א ה פ י ה י מ ל ה ר מ ב י ם פ א ה ב ת ח י ל ת ה ‪ .‬מ כ ת ב ב י ק א ד מ ו ״ ר‬
‫)מהורש״ב( נ י ע ב ס ה ״ מ היתש״ט ע׳ י ח ) ה ש נ י ( ‪ .‬מכי ו מ א מ ר כ״ק מו״ח א ד מ ו ״ ר ש ם ‪ .‬ו ב פ ר ש ״ ש ם ב ס ו פ ו — ד ג ם‬
‫ה ע ב ר נ ע ש ה טוב‪.‬‬
‫ה כ ו ל ל כ ל ימי ה ת ו ד ש ‪ ,‬כ ר א ש ה כ ו ל ל כ ל א י כ ר י ה ג ו ף ) ל ק ו י ה ר״ה נח‪ ,‬א‪ .‬ע ט י ר ב ת ח ל ת ו ( ‪.‬‬ ‫ראש־חודש‪:‬‬
‫ו ר א ה ד י ה )ד‪ ,‬א(‪ :‬ב א ח ד בניסן כ ד ר ג ל שבו כ ד ‪.‬‬
‫נ י ס ן ‪ :‬א ו ת ו היום נ ט ל ע ש ר ע ט ר ו ת — ש ב ת פז‪ ,‬סע״ב ) ו ר א ה ת ו ד י ה עשר‪ .‬תו״ש ל פ ק ו ד י מ‬ ‫ראש־חודש‬
‫וש״נ(‪ ,‬ה ו ב א ב פ ר ש ״ עה״ת ר י פ שמיני ) מ ס ד ר ע ו ל ם )פ״ז«‪ ,‬נ ש א ז‪ ,‬יב‪ .‬ו ר א ה ש ו י ע אדה״ז תאו״ח‬ ‫סקייט‪.‬‬
‫ס ת כ ״ ט טיט‪ .‬ו ב י ר ו ש ל מ י ש ק ל י ם ב ת ת ל ת ה שבו ביום נ ת ר מ ה ה ת ר ו מ ה ל ק ר ב נ ו ת צ י ב ו ר ) כ ו ל ל — ד א ו ת ו היום(‪.‬‬
‫ע י ד ה ח ס י ד ו ת — ר א ה ד ר ו ש י ד א י ח ע ה ״ פ ה ח ו ד ש ה ז ה )אוה״ת‪ .‬ת ו ר ת ש מ ו א ל ת ר כ י ו ‪ .‬ועוד( ו ע ה ״ פ ויהי ביום‬
‫השמיני‪ .‬ו ר א ה ל ק ו מ י לוייצ לזח״ג ר י פ שמיני‪.‬‬
‫ח ו ד ש ניסן‪ :‬ש ה ו א ח ו ד ש ה ג א ו ל ה — ש מ ו י ר פ ט י ו ‪ ,‬יא‪ .‬ו ר א ה א ו ה ״ ת בא ע׳ ר פ ד ו א י ל ך ד״ה ה ח ו ד ש הישית‪.‬‬
‫ניסן‪ :‬ר א ה ב ר כ ו ת נז‪ ,‬ר ע י א ‪ :‬נ ס י נ ס י ם ‪.‬‬
‫פון ש ב ת ‪ :‬דמיני׳ מ ת ב ר כ י ן כ ו ל ה ו י ו מ י ן ) ז ח ״ ב ס ג ‪ ,‬ב‪ .‬פ ח ‪ ,‬א(‪ ,‬ש ב ה ם ג ם ר י ח ניסן‪ .‬ו ש ב ת זו היא‬ ‫קומענדיק‬
‫ג ם ש ב ת מ ב ר כ י ם ר י ח ניסן‪ .‬וי״ל ד ״ י ח ד ש ה ו הקב״ה״ קאי ע ל ‪ ,‬ח ו ד ש )ניסן(״‪ ,‬היינו ש י ח ד ש כ ל ה ח ו ד ש )ניסן(‪.‬‬
‫פ־ ה ח ו ד ש ‪ :‬מ ג י ל ה כ ט ‪ ,‬א ו א י ל ך‬
‫ד י ת ו ר ה דנורציילט‪ :‬בא יב‪ ,‬א ו א י ל ך‬
‫צ ו ו י י ו ו א כ ן ‪ :‬פ ר ו ס ה ח ג ‪ .‬ו ר א ה ד ע ת ר ש ב ״ ג ) פ פ ת י ס ו‪ ,‬א(‪ — .‬ו ר א ה ש ק ל י ם ר פ ״ א ו ב י ר ו ש ל מ י שם‪.‬‬
‫ד י ע ר ש ט ע מ צ ו ה ‪ :‬שהיא מ צ ו ר ‪ .‬ר א ש ו נ ה ש נ צ ט ו ו ב ה י ש ר א ל ) פ ר ש ״ ב ר א ש י ת א‪ ,‬א(‪ .‬ו ר א ה ת נ ח ו מ א ב א ב ע ר‬
‫ב ר א ש י ת יא‪ .‬י ל י ש עה״פ בא שם )רמז קפז(‪ .‬ג י ר פ ת מ ד ר ש ל ק ח ט ו ב ר״פ ב ר א ש י ת ‪ — .‬ו ל ה ע י ר ‪ ,‬ש ב מ ד ר ש י ם‬
‫הנ״ל ל י ת א ‪,,‬שהיא מ צ ו ה ראשונה״‪ ,‬א ב ל מ ש מ ע שזוהי ה כ ו ו נ ה ‪ .‬ו ר א ה ב א ר ו כ ה לקו״ש תכ״ו ע׳ ‪ 59‬ו א י ל ך וש״נ‪.‬‬
‫ע ר ש ט ע ‪ :‬ו ע ד כ ד י כ ד ע ד ש״לא הי׳ צ ר י ר ל ה ת ח י ל א ת ה ת ו ר ה א ל א מ ה ח ו ד ש ה ז ה • ) ר א ה ב ה נ ס מ ז ב ה ע ר ה‬
‫הקודמת(‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשמח‬

‫דעם ערשטן טאג פון יעדן חודש למט דעם מולד פון דעד לבנה‪ ,‬צוזאמען מיט די‬
‫אנדערע פרטים פון אידישן לוח‪ ,‬אריינרעכענדיק עיבור־שנים‪ .‬לויט אונזער לוח‬
‫זיינען די טעג פון חודש און די חדשים פון יאר איינגעשטעלט לויט דעם גאנג פון‬
‫דער לבנה‪ ,‬מיט אן עיבור־יאר איינמאל נאך צוויי אדער דריי יאר‪ ,‬ווען עם קומט־צו‬
‫נאד א חודש‪ ,‬כדי צו דערגענצן און ״אויםגלייכך די צאל ״אנגעקליבענע״ טעג מיט‬
‫וועלכע דער ״לבנה־יאר״ איז קירצער פון דעם ״זוךיאר״‪ .‬אזוי ארום איז דעד חודש‬
‫ניסן שטענדיק אין פרילינג‪ ,‬אין איינקלאנג מיט דעם אנזאג אין דער תורה‪ ,‬אז פסח‬
‫דארף געפייערט ווערן דוקא אין דעם ״חודש האביב״)פרילינג־תודש(‪ ,‬אין דעד‬
‫זעלבער צייט פון זון־יאר ורעו די אידן זיינען ארוימגעגאנגען פון מצריט‪ .‬במילא‬
‫קומען אויר די אנדערע ימים־טובים אין זייער ריכטיקער צייט פון זון־יאר‪.‬‬

‫גלייכצייטיק האט דער אויבערשטער‪ ,‬אין זעלבן טאג פון ראש־חודש ניסן‪,‬‬
‫אנגעזאגט אלע אידן וועגן קרבן־פסת און חג־הפפח‪ ,‬ווי אזוי אידן דארפן פייערן‬
‫דעם יום־טוב פון אונזער באפרייאונג‪ ,‬זמן חירותנו‪ ,‬ניט נאר אלס באפרייאונג פון‬
‫פיזישער פארשקלאפונג‪ ,‬נאר אויר ‪ -‬און בעיקר ‪ -‬אלס זמן חירותנו אין גייסטיקן‬
‫זין — די באפרייאונג פון גייסטיקער פארשקלאפונג צו מצרים פון אמאל‪ ,‬און צו די‬
‫״מצרים׳ס״ אין אלע צייטן און אלע ערטער‪ .‬ווארום דאס איז דאד אן עיקר׳דיקע‬
‫הוראה אין תורה )מלשון הוראה(‪ ,‬וואס די תורה איז א נצחיות׳דיקע און אלע אירע‬
‫הוראות זיינען נצחיות׳דיקע און זיינען גילטיק אין אלע צייטן און אומעטום וואו‬
‫אידן געפינען זיר‪ :‬בפרט די הוראות וועלכע זיינען פארבונדן מיט פסח‪ ,‬זמן תירותנו‬
‫— דער יום־טוב וועלכער איז א הכנה צו מתן־תורה און קבלת התורה‪.‬‬

‫ח צ ו ה ק י ד ו ש ה ח ו ד ש ‪ . .‬א ר י י נ ת ו כ נ ד י ק ע י ב ו ר י ש נ י ס ‪ :‬סהמ״צ לרם״ג מיע נו‪ .‬סהמ״צ להרמביס מיע‬

‫קנג‪ .‬אבל הבה״ג)וכיה לדעת הסמיג מ״ע מו‪ ,‬מז( ובו הרמב״ו)בהשגותיו לשורש הא׳ דסהמיצ להרמב״ם(‬
‫מונים עיבור שגים לפצוה בפיע‪ .‬וראה בארוכה ביאור הרי״פ פערלא לסהמ״צ לרס״ג שם‪ .‬תויש בא)כרד ג׳ ע׳‬
‫ד׳ ואילד(‪.‬‬
‫ד י ח ד ש י ם פ ו ! י א ר ‪ . .‬ל ו י ט ד ש ו ג א נ ג פ ו ן ד ו ו ר ל ב נ ת ‪ :‬רמבים ריש הלי קידוש החודש‪.‬‬
‫נ א ך צ ו ו י י א ד ע ר ד ר י י י א ר ‪ . .‬ד ו ו ר ג ע נ צ ן א ו ן ‪ .‬א ו י ס ג ל י י כ ף ‪ :‬רמבים שם פיא היב‪ .‬שם פ״ד ה״א־ב‪.‬‬
‫ד ע ם א נ ז א ג א י ן ד ו ו ר ת ו ר ה ‪ :‬משפטים כג‪ ,‬טו‪ .‬תשא לד‪ ,‬יח‪ .‬ראה טז‪ ,‬א‪ .‬וראה סנהדרין יג‪ ,‬א־ב‪ .‬ר״ה בא‪ ,‬א‪.‬‬
‫רמבים שם פיד היא‪.‬‬
‫ג ל י י כ צ י י ט י ק ‪ . .‬א נ ג ע ו א ג ט ‪ :‬וראה מכילתא עה״פ וילכו ויעשו)בא שפ‪ ,‬כת(‪ ,‬הובא בפרש״ שם‪ :‬מכיון‬
‫שקבלו עליהם מעלה עליהם וכוי‪.‬‬
‫ג ל י י כ צ י י ט י ק ‪ . .‬ה פ ס ח ‪ :‬להעיר מפרשיי)מגילה כט‪ ,‬א( ד״ה ברביעית )בנוגע לפרשת החודש( — ששם‬
‫פרשת הפסח‪.‬‬
‫א ו ג נ ו ז א ג ט ‪ . .‬ו ו ע ג ן ק ר ב ו ־ פ ס ח א ו ן ח ג ־ ה פ ס ח ‪ :‬בא שם‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫ב א פ ר י י א ו נ ג ‪ . .‬א י ן ג י י ם ט י ק ן ז י ן ‪ :‬להעיר משמויר פמיא‪ ,‬ז‪ :‬חירות מן ג ל י ו ת ‪ . .‬ממלאך המות ‪. .‬‬
‫מן היסורין‪ .‬ראה זית ריפ יתרו‪ .‬זח״ב מ‪ ,‬א‪ .‬וראה גם תקו״ז תקנ״ו)צז‪ ,‬סעיב(‪ .‬וראה גס בהנסמן להלן העי דיה‬
‫ווי אונזערע חכמים דערקלערן‪.‬‬
‫) מ ל ש ו ן ה ו ר א ה ( ‪ :‬זח״ג נג‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫תורה‬
‫ד י ת ו ר ה א י ו א ו צ ח י ו ת ׳ ד י ק ג ו ו כ ר ‪ :‬רמב״ם הל׳ יסוה״ת רפ״ט‪ .‬הל׳ מלכים פייא סוף ה״ג‪ .‬פיה״מ סנהדרין‬
‫הקדמה לפרק חלק היסוד התשיעי‪ .‬וראה גם תניא רפי״ז‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ד ע ר י ו ם ־ ט ו ב ו ת ו ל כ ע ר א י ו א ה כ נ ה צ ו מ ת ך ת ו ר ה א ו ן ק ב ל ת ־ ה ת ו ר ה ‪ :‬שמות ג‪ ,‬יב‪ :‬בהוציאר את העפ‬
‫ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה‪ .‬ולהעיר מסרש׳י שם )משמו״ר פ״ג‪ ,‬ד(‪ :‬ו כ ו ת יש לישראל ש י צ א ו‬
‫מ מ צ ר י ם כוי שהרי עתידים ל ק ב ל ה ת ו ר ה על ההר הזה‪.‬‬
‫תשמט‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשר״מ‬

‫אזוי ווי היינטיגס יאר איז אן עיבור־יאר‪ ,‬וואט דאס אונטערשטרייכט בפועל‬
‫דעם ענין פון דער מצוה פון קידוש־החודש ועיבור השנים‪ ,‬ווי אויבנדערמאנט‪ ,‬איז‬
‫איצט פפעציעל די פאסנדע צייט אריינצוטראכטן זיר אין דער באדייטונג פון אן‬
‫עיבור־יאר‪ ,‬וואט איז — ווי אלע ענינים בא אידן — קודם־כל פארבונדן מיט‬
‫אידישקייט‪ ,‬תורה און מצוות אין טאג־טעגלעכן לעבן‪.‬‬

‫ספעציעל אין דעם ערשטן טאג פון ניסן‪ ,‬וואט ביז דעם טאג האט בית־דין‬
‫געקאנט מעבר זיין דעם יאר‪ ,‬מאכן פון א שנה פשוטה)איינפאכן יאר( אן עיבור־יאר‪.‬‬

‫— ראש חודש הגאולה ״לייזט״ אויר אויס פון דעס ספק און גיט די זיכערקייט‬
‫און כח אז מען איז שוין גריימ צו ״אויפנעמעך די מצוה פון פסח און קרבן פסח און‬
‫אין צוויי וואכן ארום ארויסגיין פון מצרים מיט אלע פירושים‪ ,‬ובמילא א ו ד ספירת‬
‫העומר א‪.‬א‪.‬וו‪ — .‬עבודת השם פון דעם גאנצען עתיד‪.‬‬

‫נעמענדיק אין אכט‪ ,‬אז מ׳האט שוין אייניקע מאל גערעדט וועגן דעם ענין פון‬
‫אן עיבור־יאר‪ ,‬וועט מען זיר דא אפשטעלן אויף איין נקודה אין דעם‪ ,‬און איר‬
‫ספעציעלע שייכות צו עבודת־השם‪ ,‬וואס עבודת־השם איז דעד יסוד פון אמת׳ע‬
‫חירות‪ ,‬ווי אונזערע תכמים דערקלערן‪ ,‬אז דער אמת׳ער בן־חורין)פרייער מענטש(‬
‫איז דער וואס איז זיר עוסק אין תורה און לעבט על פי תורה‪.‬‬

‫ווי אויבנדערמאנט‪ ,‬איז דער ענין פון עיבור־שנים פארבונדן מיט דעד‬
‫אייגנארטיקייט פון אונזער אידישן לוח‪ ,‬וואם דער יסוד דערפון איז ישראל מונין‬
‫ללבנה‪ ,‬אז בא אידן איז דעד לוח איינגעשטעלט לויט דער לבנה‪ ,‬אבער‬

‫היינטיקס יאר איו א! ע י ב ו ר־י א ר‪ :‬עיבור ושלימות במספר ימים הכי גדול שאפשר להיות בשנה‪,‬‬
‫שפ־וז‪ .‬וראה ל״ת להאריזיל ריפ וארא‪ .‬קה״י ערך שפה‪ .‬וש״ג‪.‬‬
‫אריינצוטראכטו זיך ‪ . .‬פ א ר ב ו נ ח מיט אידישקייט‪ :‬ובפרט ע״פ תורת הבעש״ט )כשיט — הוצאת קהית‬
‫— הוספות סי• קכז‪ .‬קכט‪ .‬ושינ‪. .‬היום יום׳ ט׳ אייר(‪ .‬תורת הה״מ )לקרא — הוצאת קהית — פי׳ ריג(‪.‬‬
‫ב י ז דעס טאג‪ :‬רמבים הל׳ קידוש החודש פיד הייד‪ .‬ועיי״ש באריכות לשונו‪.‬‬
‫און כח‪ :‬וייל שהוא עיד הגאולה בעתה או אחישנה)סנהדרין צח‪ ,‬א(‪ .‬ובנוגע לקידוש החודש — עיי בייד‬
‫או שכבר קדשוהו שמים )ריה כד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫כח‪ :‬להעיר שגם בשנה מעוברת — בריח גיסן דוקא ‪.‬גזברים ונעשים׳ דברי פ׳ החודש והפסח‪.‬‬
‫די‪..‬מצרים׳ס־ אין אלע צייטן‪ :‬להעיר מביר פטיז‪ ,‬ה‪ :‬כל המלכיות)הגליות( גקראו על שם מצרים על שם‬
‫שהם מצירות לישראל‪.‬‬
‫ארויסגיין פון מצרים מיט אלע פירושים‪ :‬ראה בהגסמן להלן הע׳ דיה עס ווערט דערקלערט‪.‬‬
‫אייניקע מאל גוורעדט‪ :‬ראה מכ׳ ואיו תשרי ה׳תשליח )גדפס בלקויש חייד ד ‪ 478‬ואילד(‪ ,‬ואיו תשרי‬
‫תשד״מ )לקו״ש חכ״ד ע׳ ‪ 632‬ואילך(‪ ,‬ועוד ‪ -‬בארוכה‪.‬‬
‫ווי אונוערע חכמים דערקלערו‪ :‬אבות פיו מיב‪ .‬וראה גם שמויר פמיא‪ ,‬ז‪ .‬ויקיר פייח‪ ,‬ג‪ .‬זחיב קיג‪ ,‬סעיב‬
‫ואילך‪ .‬ז״ח צז‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ע ו ס ק אין תורה און לעבט‪ :‬ראה ביח לטואויח סמ״ז דיה ומיש דאמר ודיה ונוסחא‪ .‬טיז לשו״ע שם‬
‫סקיא‪ .‬םהימ קונטרסים ח״א רנח‪ ,‬א ואילה תרפ״ח ע׳ קיב‪ .‬שם ע׳ קכז‪ .‬לקויש חיד ע׳ ‪ 1230‬ואילה‬
‫חי אויבודערמאוט‪ :‬בהבא להלן ראה בארוכה מכתב הנ״ל תשד״מ‪ .‬וש־נ‪.‬‬
‫י ש ר א ל מ ו נ י ! ל ל ב נ ה ‪ :‬סובה בט‪ ,‬א‪ .‬וראה גם ביר פיו‪ ,‬ג‪ .‬וראה ד״ה ויאמר לו יהונתן מחר חודש‬
‫גר תקס״ז)סהימ תקסיז ע׳ מח ואילד(‪ .‬עם הגהות — באוהית בראשית ד‪ ,‬סעיב ואילה ובדמבים ריש הל׳‬
‫קידוש התודש‪ :‬והשנים שאנו מתשבין הם שני החמה‪ - ,‬נתבאר בלקו״ש חכ״ו ע׳ ‪ 66‬ואילה‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשנ‬

‫ארייננעמענדיק אין חשביו אייך די דון‪ ,‬וואס דאס פארזיכערט אז פסח און אלע‬
‫ימים־טובים זאלו אויםקומען אין זייער ריכטיקע צייט‪.‬‬

‫ביידע — די זון און די לבנה — זיינען באשאפן געווארן להאיר על הארץ‪ ,‬צו‬
‫באלייכטן די ערד און באדינען דעם מענטשן‪ ,‬וואס דער תכלית פון דעם מענטשן‬
‫איז אני נבראתי לשמש אח קוני — צו באדינען כביכול דעם אויבערשטן‪.‬‬

‫זעט מעז‪ ,‬אז אין דעם אופן ווי די זון און די לבנה באלייכטן די ערד איז דא אן‬
‫אונטערשייד‪ :‬די זון שיינט אויף דעם זעלבן אופן‪ ,‬אן שינויים‪ ,‬פון טאג צו טאג‪.‬‬
‫דאקעגן די לבנה ווערט באנייט יעדן חודש )דעריבער ווערט די לבנה אויך‬
‫אנגערופן ״חודש״( מיט איר דערשיינונג‪ ,‬אדער ״געבורט״)מולד הלבנה(‪ ,‬אנהויב‬
‫חודש‪ ,‬צוערשט אלם א שמאלער האלב־רונדער פאםיקל‪ ,‬און ווערט פולער און‬
‫ליכטיקער פון טאג צו טאג‪ ,‬ביז זי דערגרייכט איר גאנצע שלימות און ליכטיקייט‪,‬‬
‫אין פערצן־פופצףטן טאג פון חודש‪.‬‬

‫אין אנדערע ווערטער‪ :‬די זרד און די לבנה סימבאליזירן צוויי אייגנארטיקע‬
‫כוחות‪ .‬די זון שטעלט־פאר זעלביקייט און שטאנדהאפטיקייט‪ :‬די לבנה —‬
‫בייטעוודיקייט און באנייאונג‪.‬‬

‫די דאזיקע צוויי עלעמענטן זיינען דא אויר אין עבודת־השם‪ .‬און כאטש לכאורה‬
‫זיינען זיי היפון״דיקע ענינים‪ ,‬זיינען דוקא ביידע צוזאמען נויטיג צו דערגרייכן‬
‫שלימות אין עבודת־השם‪ .‬דער ביאור אין דעם איז‪:‬‬

‫עס זיינען פאראן ענינים איו עבודת־השם וואס חזר׳ז זיר איבער אלע טאג‪ ,‬אן‬
‫אונטערשייד פון טאג צו טאג‪ .‬אזוי‪ ,‬למשל‪ ,‬הויבט א איד אן יעדן טאג‪ ,‬באלד ביים‬
‫אויפשטיין פוץ שלאף‪ ,‬מיט זאגן מודה אני לפניך)אז ער אנערקענט און דאנקט דעם‬
‫אויבערשטן‪ ,‬דעם( מלך חי וקייס‪ ,‬פאר געבן אימ לעבן און פרישע כוחות צו דינען‬
‫אים אזוי אויך די מצוה פון קריאת־שמע און קבלת־עול מלכות־שמים‪ ,‬די ברכות און‬ ‫;‬

‫תפלות וועלכע מ׳זאגט יעדן טאג‪ :‬אזוי אויר די מצוה פון לימוד־התורה‪ ,‬אהבת‪-‬‬
‫ישראל וכו׳ וואם א איד איז מחוייב צו מקיים זיין אלע טאג און יעדן טאג‪.‬‬

‫ניידע ‪ . .‬ו״וען כאשאפ! געתארן ל ה א י ר ע ל ה א ר ץ ‪ :‬בראשית א‪ ,‬טו‪.‬‬

‫באדיוען דעס מענטש!‪ :‬ועד שהשמש ממתקת הפירות והלבנה מבשלת הפירות )פרש״י ברכה לג‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫וראה כרכות ו‪ ,‬סע״ב ובתדאיג מהרשיא שם‪ .‬הקדמת פיהמ״ש להרמב״ם דיה את״ב ראה להסתפק‪.‬‬
‫א נ י נ ב ר א ת י ל ש מ ש א ת ק ו נ י ‪ :‬משנה וגמרא טווי מסכת קידושין‪.‬‬
‫ד׳ לבנה אויך אנגערופן ‪.,‬חודש־‪ :‬לקוטי לוייצ הערות לזח״ב ‪ 7‬שלט‪ .‬וראה אוהית לריה א׳ שנג‪.‬‬
‫א שמאלער ח א ל ב ר ו נ ד ע ר פאסיקל‪ :‬ראה פיהימ להרמב״ם ריה פיב מיט )כו היא החלוקה במשניות‬
‫ד״כתיי המקורי׳ דהרמבים — הוצאת קאפח(‪ .‬וצ״ע בצפעינ להראגאצדבי)לרמבים הל׳ קדה״ח בתחלתן(‬
‫דראייח הלבנה בקדהיח היא דמיונית ולא אמיתית‪ .‬וראה מפענח צפונות סיע רלו ובהוספות שם שהאריה‬
‫וש״נ‪.‬‬
‫אין פערצךפופצו ט! טאג פון חודש‪ :‬שהרי מילוי ושלימות ה ל מ ה הוא‪.‬חצי ביט ייב תשציג)מן המולד(״‬
‫)רמב״ס שם פיו ה״ג‪ .‬ביי וטואו״ח יסתרו ד״ה ומ״ש רביגו‪ .‬בית שם דיה אריי וכוי( — ביו י״ד לטיו‪.‬‬
‫אהבת ישראל‪ :‬שהיא כלל גדול בתורה)תו״כ הובא בפרש״י עה״פ קדושים יט‪ ,‬יח(‪ .‬דתירה מזו — זו היא‬
‫כל התורה כולה ואידך פירושה הוא )שבת לא‪ ,‬א(‪ .‬וראה תניא פליב‪ .‬קונטרס אהבת ישראל‪.‬‬
‫תנשא‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשד״מ‬

‫צוזאמען דערמיט‪ ,‬אבער‪ ,‬דארף יעדן טאג צוקומען א באנייטע באגייםטערונג‬

‫און שמחה אין אלע ענינים פון אידישקייט‪ ,‬בפרט אין די ענינים וועלכע חזר׳ן זיך‬
‫איבער יעדן טאג‪ ,‬פונקט ווי זיי וואלטן ערשט היינט אראפגעקומען מפי הגבורה‪,‬‬

‫און א הוספה אין דער באגייטטערונג און שמחה אין די טעג פון שבת און יום־‬
‫טוב וכר‪ ,‬וועז עס קומען־צו ספעציעלע תפלות און ספעציעלע מצוות וועלכע זיינען‬
‫פארבונדן נאר מיט די דאזיקע ספעציעלע טעג‪ ,‬ווי הדלקת־נרות און קידוש־שבת‬
‫און יום־טוב‪ ,‬אכילת־מצה אין זמן חירותנו‪ ,‬וכו׳ — ביז אז די קדושה פון שבת ווערט‬
‫דערפילט אייך אין די וואכעדיקע טעג‪ ,‬און דעד אינהאלט פון יעדן יום־טוב ווערט‬
‫דורכגעלעבט א גאנץ יאר‪ .‬על־דרך ווי עס ווערט דערקלערט‪ ,‬אז דער ענין פון‬
‫יציאת־מצרים איז דא אלע טאג — צו באפרייעז זיר פון אלע אינערלעכע און‬
‫אויטערלעכע באגרענצונגען וואט שטערן צו דינען דעם אויבערשטן בשמתה ובטוב‬
‫לבב‪ ,‬אמת׳ע חירות‪.‬‬
‫*‬ ‫•‬ ‫*‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז אנהויבנדיק פון ראש־חודש ניסן‪ ,‬און הלוך ומוסיף אין די‬
‫קומענדיקע טעג‪ ,‬זאל יעדער איינער און איינע טיף אריינטראכטן זיר אין דאס‬
‫אויבנדערמאנטע‪ ,‬און אין אלע ענינים וועלכע זיינען פארבונדן מיט חג המצות‪ ,‬זמן‬
‫חירותנו‪ ,‬וואס‪ ,‬ווי געזאגט‪ ,‬איז דאס אלס נוגע צו דער טאג־טעגלעכער אויפפירונג‬
‫פון א גאנץ יאר‪,‬‬

‫און דאם זאל אויר פארשנעלערן די גאולה האמיתית והשלימה פון יעדן אידן‬
‫און פון אלע אידן‪ ,‬און דורר דעם אויר א דערלייזונג פאר אלע פעלקער פון דער‬
‫וועלט‪,‬‬

‫פונקט ווי ויי וואלטן ערשט הייוט אראפגעקומען מפי הגבורה‪ :‬ובל׳ חז״ל‪ :‬בכל יום יהיו בעיניו חדשים‬
‫כאילו בו ביום נצסוית עליהם — פרש״י עה״פ חבוא בו‪ ,‬טז‪ .‬וראה פרש״י עה״פ עקב יא‪ ,‬יג‪ — .‬ובפרש״ עה״פ‬
‫יתרו יט‪ ,‬א — בנוגע לחורה‪ .‬ספרי ופרשיי עה״פ ואתחנן ו‪ ,‬ו‪ .‬שויע אדה״ז אויח סי׳ סא סעיף ב׳)וש*נ( —‬
‫בגוגע לק־ש‪ .‬וראה ד״ה ביום השני תרפיב פיב ואילר)סהימ קונטרסים חיב תסה‪ ,‬ריש ע״ב ואילד(‪ .‬ד״ה וכל‬
‫העם רואים ה׳ש״ת פיה ואילה ד״ה ואהי׳ אצלו אמון ה׳ש״ת )םה״מ ה׳ש״ת ע׳ ‪ 116‬ואילך(‪.‬‬
‫קדושה פון שבת ‪ . .‬אץ די וואכעדיקע טעג‪ :‬ראה פע״ח שער השבת פכ״ד‪ :‬להמשיך אור הסעודות לכל‬
‫סעודות השבוע‪ ,‬וכגגד ה ת פ ל ו ת ‪ . .‬ל ה מ ש י ר ‪ . .‬לכל התפלות של כל השבוע‪ .‬ולהעיר מדעת הרמב״ז)יתרו כ‪,‬‬
‫ח( בפי׳ זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬ש‪.‬היא פצוה שנזכור תמיד בכל יום את השבת״‪ .‬וראה לקו״ש ח״ט ריש‬
‫ע׳ ‪ 222‬ובהערות שם‪.‬‬
‫דער אינהאלט פון יעדן ׳וס־טוב ווערט דורכגעלעבט א גאנץ יאר‪ :‬להעיר מלקו״ת ברכה צח‪ ,‬ב‪ .‬בפרט‬
‫בנוגע לחג הפסח — ראה שיחת חגה״פ תשיג)סהיש תשיג ע׳ ‪ :(75‬כאמת מאירה הארת כל המועדים בכל‬
‫יום‪ ,‬ואד חג הפסח ווערט נמשך שטעודיג‪ — .‬נתבאר לעיל ד קפב ואילר ובהערות שם‪ .‬ולהעיר‪ ,‬אשר‬
‫ענין זכר ליציאת מצרים הוא ‪,‬יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו• — חינוך מצוה כא‪.‬‬
‫עס ווערט דערקלערט‪ :‬תניא פמיז‪ .‬תויא וארא גז‪ ,‬כ ואילך‪ .‬בשלח סד‪ ,‬א־ב‪ .‬יתרו עא‪ ,‬ג ואילה לקו״ת‬
‫במדבר ג‪ ,‬א‪ .‬י‪ ,‬ג‪ .‬שער האמונה לאדהאמ״צ פכ״א)לם‪ ,‬א ואילך(‪ .‬סידור שער התפילין)ח‪ ,‬ד(‪ .‬ד״ה ויהי בעצם‬
‫היום הזה תרנ״ה )סה״מ תרניה ע׳ עא ואילך(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫יציאת־מצרים איו דא אלט טאג‪ :‬ומזכירץ יצי״מ בבל יום‪ ,‬ביום ובלילה — רמב״ם הל׳ ק״ש פ״א היג‪.‬‬
‫שויע אדה״ז או״ח סי׳ םז‪.‬‬
‫דערלייוווג פון אלע פעלקער‪ :‬ראה רמב״ם הל׳ מלכים ספי״א‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשנב‬

‫אח עס וועט מקויים ווערן כי אתה תנחל בכל הגוים )דו וועסט הערשן איבער‬
‫אלע פעלקער(‪ ,‬וידעו כי אתה שמך ה׳ לבדך עליון על כל הארץ )אלע פעלקער‬
‫וועלן וויסן אז דעד אויבערשטער אליין האט דעם נאמען ״אלמעכטיקער ג־נד‪ ,‬דעד‬
‫העכסטער הערשער איבער דער גאנצער ערד(‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה‬
‫לחג הפסח כשר ושמח‬

‫ה ג ו י ס ‪ :‬ת ח ל י ם ס י ו ם ו ח ו ת ם מ ז מ ו ר פב‪.‬‬ ‫תנחל בבל‬ ‫אתה‬ ‫כי‬

‫ה א ר ץ ‪ :‬תחלים סיום ו ח ו ת ם מזמור פג‪.‬‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫עליון‬ ‫לבדך‬ ‫ש מ ך ה־‬ ‫כי א ת ה‬ ‫וידעו‬
‫תשע‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשד״מ‬

‫ב״ה‪ ,‬יום ואיו‪ ,‬ערב שבת־קודש — שבת־הגדול‪,‬‬

‫י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשד״מ‪.‬‬
‫בדוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬

‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה!‬

‫שטייענדיק אין דעם טאג פון ערב שבת־הגדול‪ ,‬געציילטע טעג פאר פסח‪ ,‬וואס‬
‫היי־יאר פאנגט ד ך פסח אן און ענדיקט זיר ביום ג׳ בשבוע‪ ,‬שהוכפל בו בי טוב)ווי‬
‫אויר דער היינטיקער טאג‪ ,‬יום הששי‪ ,‬בא וועלכן עט שטייט אויר צוויי מאל ״טוב״(‪,‬‬
‫וועלן מיר זיר אפשטעלן אויף נאר א נקודה אין צוזאמענהאנג מיט חג־המצות‪,‬‬
‫זמן חירותנו‪ ,‬בהמשד צום פריערדיקן בריוו‪ ,‬פון ראש־חודש נימן‪.‬‬

‫איינע פון די נקודות מיט וועלכע דער יום־טוב פסח טיילט זיר אויס פון‬
‫אנדערע ימים־טובים איז‪ ,‬אין דעם וואס אין צוגאב צו דער באשטימונג פון דעם‬

‫יים ואיו‪ :‬בו נברא אדם )הראשון( לשמש את קונו )משנה וגמרא סוף מסכת קידושין(‪ .‬ויום ברכתו‬
‫)כתובות ה‪ ,‬א(‪.‬‬
‫יום ו א י ו ‪ . .‬ניסן‪ :‬להעיר מהמובא בספרים )חדא״ג מהרשיא עיז ג‪ ,‬א‪ .‬שעהיכ ענין הקידוש)דליל שבת(‪.‬‬
‫ועוד( ד״יוס הששי ויבולו השמים״)בראשית א‪ ,‬לא( דית הוי׳ כסדרו — שבזה עילוי צירופו של חודש גיסו‪,‬‬
‫דרק הוא כסדרו)משנת חסידים מס׳ ניסן בתחלתה‪ .‬נת׳ בדיה החודש תרכ״ו — סה״מ תרכ״ו ע׳ לו ואילד‪.‬‬
‫ועוד(‪.‬‬
‫יום ו א י ו ‪ . .‬ה׳תשדימ‪ :‬ראה רמב״ו עה״פ שם כ‪ ,‬ג‪• :‬ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם׳‪ ,‬ויום הששי‬
‫הוא רמז לאלף הששי‪.‬‬
‫ערב שנת‪ :‬להעיר‪ ,‬דיום א׳ דפפח נקרא שבת )אמור בג‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫שבתיהגדול‪ :‬ראה תוד״ה ואותו — שבת )פז‪ ,‬ב(‪ .‬טושו״ע )ואדה׳ז( אויה ריס תל‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה לקו״א‬
‫להה״מ )הוצאת קהית( סקכ״ד‪ .‬או״ת עה״פ משכו וקחו )ל‪ ,‬סעיא ואילך(‪.‬‬
‫ייא ניסן‪ :‬נשיא לבני אשר‪ ,‬שהקריב קרבנו ע״ש הבחירה שבחר הקב׳׳ה בישראל מכל האומות )במדב״ר‬
‫פי״ד‪ ,‬יו״ד‪ .‬וראה ד״ה ביום עשתי עשר יום די״א ניסן תשל״א )סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ צט ואילד( ותשל״ב(‪- .‬‬
‫לקח לו גוי מקרב גוי בעת יצי״מ)ואתחנן ד‪ ,‬לד(‪ .‬וראה לקוטי לוי״צ אגרות ע׳ שכד‪ .‬שם ע׳ תיט‪.‬‬
‫שטייענדיק אין דעס טאג פו! ערב שבת־הגדול‪ :‬שהוא השבת שלפגי החג‪ ,‬ו״גהגו בדורות האחרונים‬
‫שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו‪ . .‬והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה׳ וללמד להם המעשה אשר‬
‫יעשון״)שו״ע אדה״ז או״ח סתכיט סיב‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫פאנגט ויך פסח אן און עודיקט ויו‪ :‬ו״נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן״ — ספר יצירה פ״א מ״ז‪.‬‬
‫עודיקט וין ביום ג׳‪ :‬בחוץ־לארז‪.‬‬
‫שהוכפל בו כי טוב‪ :‬פרש״י בראשית א‪ ,‬ז‪ .‬וראה מכי ר״ח ניסן שנה זו)לעיל ע׳ תשמז( הע׳ ד״ה יום ג•‬
‫וכוי‪ .‬ולהעיר‪ ,‬אשר גם ה״ראש״ דחודש ניסן‪ ,‬שבו חג הפסח‪ ,‬חל לעולם ביום שבו חל יום ראשון דחג הפסת‪.‬‬
‫ובשגה זו ‪ -‬ביום גי‪.‬‬
‫יום חששי‪ . .‬צוו״ נואל ‪.‬טוב־‪ :‬בראשית א‪ ,‬כה‪ .‬שם‪ ,‬לא‪ .‬חוקוגי עה״פ שם‪ ,‬לא‪ .‬וראה רמב״ן שם‪ .‬ולהעיר‬
‫אשר‪ :‬א(‪,‬טוב• השני — קאי על )מעשה( כל הששת ימים‪ .‬ב( נאמר ב ו ‪ ,‬ט ו ב מאד״‪ .‬וראה שיחת ש״פ עקב‬
‫ה׳תשמ״ג‪ .‬התוועדות י״א ניסן תשדימ‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשנד‬

‫חודש און דעמ טאג ווען חג־המצות קומט־אויס‪ ,‬וואס דאס איז אזוי אייר בא די‬
‫אנדערע ימים־טובים‪ ,‬אונטערשטרייכט די תודה גענוי דעם רגע)מאמענט( פון דעד‬
‫גאולה פון גלותימצרים — בחצי הלילה‪ ,‬און דעם רגע פון יציאת־מצרים — בעצם‬
‫היום הזה‪ ,‬בחצי היום‪:‬‬

‫בחצי הלילה‪ ,‬פונקט האלבע נאכט‪ ,‬האט געשלאגן דעד מאמענט פון דעד‬
‫גאולה‪ :‬פרעה מלך מצרים האט ניט נאד ניט געהאלטן די אידן אין)גלות( מצרים‪,‬‬
‫נאר דער גלות איז אינגאנצן בטל געווארן‪ ,‬און נאד מער — ער האט זיי געהייסן און‬
‫געבעטן ארויסגיין פון מצרים‪ ,‬און די מצריים האבן צוגעאיילט און צוגעהאלפן די‬
‫אידן צו פארלאזן מצרים וואס פריער‪,‬‬

‫אזוי אויר באם אנהויבן די צוגרייטוגגען צו דעם קרבן־פסח‪ ,‬ווען יעדער איד‬
‫האט מיט אבטאלוטער זיכערקייט געזאגט די מצריים אז עמ קומט יציאתימצרים —‬
‫איז אויר בא די מצריים געווארן אין אן ענליכן אופן‪ ,‬אז די בכורים צווישן זיי)די‬
‫עלטמטע)ובמילא שטארקסטע(‪ ,‬בדוגמת ״חצי הלילה״ וואט איז דער הויכפונקט פון‬
‫פינסטערניש פון דעד נאכט( האבן מלחמה־געהאלטן פאדערנדיק צו מבטל מאכן‬
‫דעם גלות און באפרייען די אידן‪ ,‬וואס דאס האט געבראכט צו למכה מצרים‬
‫בבכוריהם — ״שלאגן די מצריים דורך זייערע אייגענע בכורים״‪ ,‬ווי דאם ווערט‬
‫אונטערשטראכן יעדן יאר דורך איינשטעלן דעם שבת פאר יציאת־מצרים אלם‬
‫״שבת־הגדול״‪.‬‬

‫און בעצם היום הזה‪ ,‬בחצי היום‪ ,‬פונקט אין מיטן און האלבן טאג‪ ,‬זיינען די אידן‬
‫ארויס פון מצרים‪ ,‬און ביד רמה‪ ,‬פרייע און שטאלצע אידן‪.‬‬

‫ב א ש ט י מ ו נ ג פ ו ! ד ו ו ס ח ו ד ש א ו ! ד ע ס ט א ג ‪ . .‬ב א די א נ ד ע ר ע ינזיס־טובים‪ :‬וגס בחג־השבועות תלאו‬

‫הכתוב ביום התמשים דראשון דחה״פ )אמור כג‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫ב ע צ ם ה י ו ס ה ו ה ‪ :‬ראה ברכות ט‪ ,‬סע״א‪ .‬פרשיי‬ ‫הלילה ‪ . .‬יציאת־מצריס —‬ ‫גאולה ‪ . .‬בחצי‬
‫עה״ס ראה טז‪ ,‬א‪ .‬וראה ל ע י ל ‪ 7‬תמא‪.‬‬
‫ה ל י ל ה ‪ :‬בא יב‪ ,‬כט‪.‬‬ ‫בחצי‬
‫ה י ו ם ה ז ה ‪ :‬שם‪ ,‬מא‪ .‬נא‪.‬‬ ‫בעצם‬
‫ב ח צ י ה י ו ם ‪ :‬ראה ירושלמי פסחים פיי היה‪ .‬תוספתא פסחים פ״י‪ ,‬ו‪ .‬ספרי עהיפ האזינו לב‪ ,‬מת‪ .‬פרש*י‬
‫עה״פ שם‪ — .‬נתבאר בלקויש חייט ‪ 339 7‬ואילה‬
‫פ ו נ ק ט ה א ל ב ע נ א כ ט ‪ :‬ראה ברכות ד‪ ,‬א‪ .‬הובא בפרש״י עהיפ בא יא‪ ,‬ד‪ .‬וראה יל״ש עהיפ שפ )רמז‬
‫קפו(‪ .‬לקו״ש תכ״א ‪ 55 7‬ואילך‪ .‬וראה אוה״ת בא )כרד ז( ‪ 7‬ב׳תרלג ואילך‪ .‬כרד ח ד ב׳תתקנ ואילה ד״ה‬
‫ו ע ב ר ה׳ ל נ ג ו ף את מצרים תרע״ח ) ו ת ש ״ ו ( פ״כ )סה״מ תרע״ח ‪ 7‬רמא ואילך‪ .‬תש״ו ‪ 71 7‬ואילך(‪ .‬לעיל ‪7‬‬
‫רצד‪.‬‬
‫ד ע ר ג ל ו ת א י ו אינגאנצ‪ 1‬ב ט ל ג ע ו ו א ר ן ‪ :‬ראה גבורות ה׳)למהריל מפראג( פס״א‪ ,‬דבגאולת מצרים קבלו‬
‫בניי מעלה ע צ מ י ת דבני חורין ואיו ה מ ק ר ה דגלות שלאח״ז מבטל זה כלל‪ — .‬ועיין זח״ב מ‪ ,‬א‪.‬‬
‫ג ע ה י י ס ו א ו ! ג ע ב ע ט ו ‪ . .‬צ ו פ א ר ל א ז ! מ צ ר י ם ו ו א ס פ ר י ע ר ‪ :‬בא יב‪ ,‬לא־לג‪.‬‬
‫ו ו ע ן י ע ד ע ר א י ד ה א ט ‪ . .‬ג ע ו א ג ט ד ׳ מ צ ר י י ם ו כ ר ‪ :‬בהבא להלן — ראה תוד״ה ואותו — שבת פז‪ ,‬ב‪ .‬ב״י‬
‫לטור או״ת ר״ס תל‪ .‬שו״ע אדה״ז שם‪.‬‬
‫ד י ב כ ו ר י ם ‪ . .‬ט ט א ר ק ס ט ע ‪ :‬ראה תרגום אונקלוס עהיפ ויחי פט‪ ,‬ג‪ :‬תילי וריש תקפי‪.‬‬
‫פ ו נ ק ט א י ! מ י ט ו א ו ן ה א ל ב ! ט א ג ‪ :‬ראה מכילתא)הובא בפרש״י( עה״פ בא שם‪ ,‬מא‪ :‬כיון שהגיע הקץ לא‬
‫עכבן המקום כהרף עין‪.‬‬
‫ב י ד ר מ ה ‪ :‬בשלח יד‪ ,‬ת‪ .‬ובתרגום אונקלוס עה״פ‪ :‬בריש גלי‪ .‬ובפרש״י שם‪ :‬בגבורה גבוהה ומפורסמת‪.‬‬
‫תשנה‬ ‫י״ז* ניסן‪ ,‬תשד״מ‬

‫״נאכט״ און ״טאג״ זיינען קעגנגעזעצטע דערשיינונגען רואם סימבאליזירן די‬

‫קעגנגעזעצטע באגריפן פון חושך )פינצטערניש( און אור)ליכטיקייט( אין גייטטיקן‬
‫זין‪.‬‬
‫און םפעציעל ״בחצי הלילה״ — דאס פינצטערםטע פון נאכט‪ ,‬און ״בעצם היום״‬
‫— דאט ליכטיקםטע פון דעם טאג‪.‬‬

‫און דאס אלעס איז אויר פארבונדן מיט די פימבאלישע באגריפן פון ״לבנה״ און‬
‫״זוז״‪ ,‬וועלכע זיינען בארירט געווארן אין דעם בריוו פון ראשיחודש ניסן‪.‬‬

‫אין צוגאב צום בולט׳ן אונטערשייד צווישן דעד זון און דעד לבנה‪ ,‬ווי‬
‫דערמאנט אין פריערדיקן בריוו‪ ,‬אז די זון סימבאליזירט שטאנדהאפטיקייט און ניט־‬
‫ענדערונג‪ ,‬און די לבנה סימבאליזירט ענדערונג און באנייאונג‪ ,‬און דוקא ביידע‬
‫צוזאמען זיינען נויטווענדיק כדי צו דערגרייכן שלימות אין עבודת־השם‪ ,‬קומט־צו‬
‫אן עיקר׳דיקער חילוק צווישן זיי‪ ,‬ובלשון הפסוק‪ :‬די זון איז המאור הגדול לממשלת‬
‫היום )״דאס גרויסע ליכט צו הערשן בייטאג״(‪ ,‬און די לבנה איז המאור הקטן‬
‫לממשלת הלילה )״דאט קליינע ליכט צו הערשן ביינאכט״(‪ .‬דאס מיינט צוויי‬
‫פארשידנארטיקע און היפךדיקע אופנים אין להאיר על הארץ )״צו באלייכטן די‬
‫ערד״(‪ :‬ווי ליכטיק די לבנה זאל ניט שיינען‪ ,‬אפילו רועד זי איז ״באשלמותא״)אין איר‬
‫פולער שלימות(‪ ,‬איז דאס אלץ לילה — ו ל ח ו ש ך קרא לילה‪ :‬און ווי די זרן זאל‬
‫ניט שיינען‪ ,‬אפילו אין אנהויב טאג און בא זיין ענדע‪ ,‬ווען זי איז אמשוואכטטן‪ ,‬איז‬
‫דאם אלץ יום‪ ,‬״ויקרא אלקיס ל א ו ר יום״‪.‬‬

‫דעד דאזיקער תילוק שפיגלט זיך אפ אויך אין עבודת־השם‪ ,‬וואס‪ ,‬ווי‬
‫דערקלערט אין תורתנו‪ ,‬תורת־חיים )הוראה בחיים(‪ ,‬איז די עבודה כולל דעם גאנצן‬
‫טאג־טעגלעכן לעבן פון א אידז‪ ,‬מיט אלע‪ ,‬אלע ממש‪ ,‬זיינע איינצלהייטן‪ ,‬לויט דעם‬

‫נ א כ ט א ו ן ט א ג ‪ . .‬ח ו ש ך ‪ . .‬א ו ן א ו ר ‪ :‬ראה פסחים ב‪ ,‬א‪ .‬ירושלמי נרכוח פיח היו‪ .‬ביר פ*ג‪ ,‬ו‪ .‬חגיגה יב‪,‬‬
‫א‪ .‬וראה ד״ה זה היום תרפיח בתחלתו)םה׳מ תרפיח ע׳ קנג‪ .‬תשיח ע׳ ‪ .(239‬ספר הערכים־חנ״ד ערך אור —‬
‫ביחס ליום‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ .‬ב ע צ ם ה י ו ם ־ — ד א ס ל י כ נ ר ק ס ט ע פ ו ן ר ע ם ט א ג ‪ :‬ראה ספר הליקוטים דאיח )צ״צ( ערר יום סכ״ד )פיע‬
‫שעט ואילך(‪.‬‬
‫ד י ו ו ן ‪ . .‬נ י ט ־ ע נ ^ ו ר ו נ ג ‪ . .‬ה מ א ו ר ה ג ד ו ל ‪ :‬ראה אוהית בראשית ה‪ ,‬א‪ :‬השמש נקי המאור הגדול‬
‫שמקבל מבחי׳ גדול הר׳ ולגדולתו איו חקר כפי שמאירה למעלה מהצמצום ע״כ נק׳ המאור הגדול ולכו אין‬
‫בהשמש שינויים ותמיד מאירה‪ .‬ראה רש״י ריפ וישלח לב‪ ,‬ט‪.‬‬
‫ו ב ל ש ו ן ה פ ס ו ק ‪ :‬בראשית א‪ ,‬טז‪.‬‬
‫ע ל ה א ר ץ ‪ :‬שם‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫להאיר‬
‫‪ . ,‬ב א ש ל מ ו ת א ״ ‪ :‬בין י״ד לט״ו בתודש — ראה מכי ריח ניסן שנה זו)לעיל ע׳ תשנ( העי דיה אין פערצן־‬
‫פופצדטן‪ .‬וראה ות״א קנ‪ ,‬רע״א‪ .‬ח״ב פה‪ ,‬א‪.‬‬
‫ל א ו ר י ו ם ‪ :‬בראשית שם‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫אלקיס‬ ‫לילה ‪ . .‬ויקרא‬ ‫ולחושך ק ר א‬
‫ת ו ר ת י ח י י ס ) ה ו ר א ה כ ח י י ם ( ‪ :‬ראה זת״ג נג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשנו‬

‫אויסדרוק‪ :‬״בכל דרכיך דעהו״‪ ,‬צו אנערקענען און דינען דעם אויבערשטן אין אל)‪1‬‬
‫דרכים און מעשים — זיינען אין רעם פאראן צוויי אלגעמיינע סוגים‪ ,‬געביטן‪ :‬מצוה‬
‫און רשות‪.‬‬

‫עם זיינען פאראן דרכים און ענינים וואס א איד מ ת טאן‪ ,‬ווייל דעד‬
‫אויבערשטער האט זיי געהייםן טאן‪ :‬דאס זיינען אלע ענינים פון תורה און מצוות‪.‬‬
‫און בשעת א איד לערנט תורה און איז מקיים מצוות‪ ,‬מאכט ער ליכטיק — זיר און‬
‫ארוס זיר און אין וועלט בכלל — מיט דער גיטלעכער ליכטיקייט פון נר מצוה‬
‫ותורה אור‪ .‬און סיי ער טוט עס מיט א גאר שטארקער באגייסטערונג און סיי אמאל‬
‫מיט ווייניק התלהבות‪ ,‬איז דאם אלעמאל נר מצוה ותורה אור — דער ״מאור‬
‫הגדול״ זרז עבודת־השם‪.‬‬

‫דער צווייטער סוג איז עניני רשות‪ ,‬ווי אכילה און שתי׳ א‪ .‬ז‪ .‬וו‪ ,.‬וואס עסן און‬
‫טרינקען איז פאר ז ד אליץ‪ ,‬צוליב זיר אליין‪ ,‬ניט קיץ מצוה)אויםער שבת און יום־‬
‫טוב‪ ,‬פקוח־נפש א‪ .‬ז‪ .‬וו‪.(.‬‬

‫און כאטש אז די עניני הרשות דארפן און מוזן זיין על־פי התורה‪ ,‬תורה אור‪,‬‬
‫זיינען זיי אבער ניט בערד און פארגלייד צו תורה ומצוות‪ .‬זיי באקומען זייער ליכט‪,‬‬
‫״המאור הקטן״ — פון תורה ״המאור הגדול״‪ ,‬ענליד ווי די לבנה באקומט איר ליכט‬
‫פון דער זוך‬

‫מפעציעל אין די עניני־רשות‪ ,‬ווי אכילה ושתי׳ וכיוצא־בזה‪ ,‬וועלכע זיינען פאר־‬
‫בונדז מיט שטארקע נאטירלעכע נטיות‪ ,‬פאדערט זיר א ספעציעלע השתדלות אז עס‬

‫ב כ ל ד ר כ י ך ד ע ה ו ‪ :‬משלי ג‪ ,‬ו ) ו ר א ה ברכות פג‪ ,‬א(‪ .‬רמביפ הלי דעות ספיג‪ .‬טושו״ע או״ח סרל״א‬
‫)ומסיים בשויע שם‪ :‬ומי שנוהג כז עובד את בוראו תמיד‪ .‬ובטור שם‪ :‬נמצא עובד את בוראו כל ימיו(‪ .‬שו״ע‬
‫אדהיז או״ח סקנ״ו סיב )ושינ(‪ .‬וראה או״ת להה״מ עה‪ ,‬ב ד״ה עוד נראה‪.‬‬
‫ד ע ה ו ‪ . .‬ד י נ ע ן ‪ :‬ראה תניא ספ״ג‪.‬‬
‫מ א כ ט ע ר ל י כ ט י ק — ז י ך א ו ו ‪ . .‬ו ו ע ל ט כ כ ל ל ‪ :‬להעיר מרמב״ם הל׳ תשובה פ״ג ה״ד )מקידושין מ‪ ,‬ריש‬
‫ע״ב(‪ :‬צריד כל אדם שיראה עצמו‪ . .‬עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות‪.‬‬
‫ו ת ו ר ה א ו ר ‪ :‬משלי ו‪ ,‬כג‪.‬‬ ‫מצוה‬ ‫נר‬
‫ע נ י ו י ר ש ז ת ‪ :‬ראה בארוכה מכ׳ ערב ח״י אלול ה׳תשמ״ג)לקו״ש חכ״ד ע׳ ‪ 621‬ואילד(‪ .‬וש״ג‪.‬‬
‫ש ב ה א ו ו י ו ס י ט ו ב ‪ :‬ראה שו״ע אדה״ז או״ח ריס רמב‪ .‬שם ד״ס תקכט‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫ע נ י נ י ה ר ש ו ת ‪ . .‬ז י י נ ע ן ‪ . .‬נ י ט ב ע ר ך ‪ . .‬צ ו ת ו ר ה ו מ צ ו ו ת ‪ :‬ראה בארוכה ד״ה וירד ה׳ תרס״ב ודיה‬
‫בראשית תש״ה )פיל(‪ ,‬שהבירור שמדברי הרשות מגיע רק בבחינת ‪.‬לבוש מלכותי‪ ,‬ודוקא ע״י המצוות‬
‫ממשיכים בחינת ‪ .‬כ ת ר מלכותי)ראה גס תויא מג״א צא‪ ,‬סע״ב‪ .‬שערי אורה סד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ד י ל ב ו ה ב א ק ו מ ט א י ר ל י כ ט פ ו ן ד ע ר ו ו ! ‪ :‬להעיר גס מזח״א רלו‪ ,‬סעיב‪ .‬ובכימ‪.‬‬
‫ע נ י נ י ־ ר ש ו ת ‪ . .‬ל ש ם ש מ י ס ‪ :‬כמארז״ל ״כל מעשיר יהיו לשם שמים• — אבות פ״ב מי״ב‪ .‬רמב״ם וטושו״ע‬
‫שם• וצע״ק שבשו״ע אדה״ו שם השמיטו )אבל מציין ב פ נ י ם ל ע י י ן באדר״נ פי״ז ובח״פ להרמב״ם פיה‪,‬‬
‫שבשניהם מקושר הנ״ל עם ״בכל דרכיד דעהו״ — שהובא בשו״ע אדה״ז שם(‪.‬‬
‫פ א ר כ ו נ ד ן מ י ט ש ט א ר ק נ נ נ א ט י ר ל ע כ ע נ ט י ו ת ‪ ,‬פ א ד ע ר ט ז י ך א ס פ ע צ י ע ל ע ה ש ת ד ל ו ת ‪ :‬ולהעיר מתורת הה״מ‬
‫)אוית הוספות סי׳ מ׳‪ ,‬מלקו״ת ואתחנן ט‪ ,‬ד(‪ :‬שאע״פ שארז״ל )ראה תו״כ פ״פ קדושים( אל יאמר אדם אי‬
‫אפשי בבשר כוי אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי‪ ,‬היינו במי שלא חטא מעולם‪ ,‬אבל הבע״ת צ״ל‬
‫כל מיני רע ואיסורים מאוסים אצלו ושיאמר אי אפשי כוי בכדי שלא יפול ת״ו‪ .‬וראה לקוית שם‪.‬‬
‫תשנז‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשד״מ‬

‫זאל זיין לשמ־שמים‪ .‬אויב אפילו אין מצוות איז דא די מעגלעכקייט פון ״מצות‬
‫אנשים מלומדה״‪ ,‬ווען דער הרגל איז ניט נאד א שטער צו מעלין בקודש‪ ,‬נאד אויר‬
‫צום עצם קיום המצוות ווי עם באדארף־צו־זיין‪ ,‬על אחת כמה וכמה אין עניני־רשות‪,‬‬
‫וואו דעד הרגל קען ח״ו גורם זיין א ירידה‪ ,‬ביז צו טאן א היפר‪ :‬זולל וסובא א‪ .‬ז‪ .‬וו‪.‬‬
‫דעריבער פאדערט זיר אין עניני־רשות א ספעציעלע וואכזאמקייט און א םפע־‬
‫ציעלע השתדלות‪ ,‬אריינצוברענגעז אין זיי נאד מער לשם־שמים‪ ,‬מער ליכטיקייט‪,‬‬
‫ביז צו דער פולסטער שלימות פון ״סיהרא באשלמותא״‪ ,‬כאטש אויר דאמאלס איז‬
‫עס נאד אלץ נאר ״לשם־שמים״‪ ,‬ער וועט דערנאך טאן מיט דעם שמים־זאכז —‬
‫דערווייל את עס נאד לילה‪ ,‬רשות‪.‬‬

‫און דאס איז אויר איינע פון די הוראות פון דעד הדגשה בחצי הלילה‪ ,‬וואס‪ ,‬ווי‬
‫געזאגט‪ ,‬איז עס מרמז אויף עניני־רשות‪ ,‬וועלכע זיינען — בערר פון תורה ומצוות‬
‫ווי לילה בערר יום‪ ,‬אז אפילו בתצי הלילה — אין די גשמיות שבגשמיות פון זיינע‬
‫עניני הרשות — מוז ער זיר גענצליד באפרייען פון דעם גלות )פארשקלאפונג צו(‬
‫מצרים )חומריות‪ ,‬און צו הגבלות פון גשמיות(‪.‬‬

‫אזוי אויר אין די ענינים וועלכע זיינען מרומז אין בחצי היום‪ ,‬אלע ענינים פון‬
‫נר מצוה ותורה אור‪ ,‬אין וועלכע ער שטייט אין דער פולסטער שטארקייט און‬
‫ליכטיקייט‪ ,‬דארף זיין די באווארעניש פון ״יציאת־מצרים״‪ ,‬ארויםצוגיין פון די‬
‫הגבלות און מדידות‪ ,‬אריינגערעכנט הגבלות און מדידות דקדושה — ארויסצוגייז‬
‫פון דער צופרידנקייט מיט זיר און מיט זיין מצב‪ ,‬ער איז שבע־רצון‪ ,‬נאד אדרבא‪,‬‬
‫ניט קוקנדיק ווי הויד זיין מדריגה זאל זיין‪ ,‬מוז ער דערגרייכן א העכערע מדריגה‪.‬‬
‫עם דארף זיין ווי מ׳זאגט יעדן טאג און — באזונדער בלילה און ב^זונדער ביום‪:‬‬
‫בכל מאדר‪ ,‬מסירת־נפש‪ ,‬מסירת הרצון‪ ,‬אז ער גיט איבער זיין גאנצן רצון צום‬
‫אויבערשטן‪.‬‬

‫‪ .‬מ צ ו ת א נ ש י ם מ ל ו מ ד ה ׳ ‪ :‬ישעי׳ כט‪ ,‬יג‪ .‬וראה תו״א ריפ וארא‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ שיד־שטו‪ .‬סהימ‬
‫קונטרסים ת״ב שטז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ה ר ג ל ‪ . .‬א ש ס ע ר ‪ . .‬א ו י ך צ ו ם ע צ ם ק י ו ם ה מ צ ו ו ת ‪ :‬שלכן‪ ,‬כשעובר רק לפי רגילותו נקרא ‪,‬אשר ל א‬
‫ע ב ד ו ׳ — חגיגה ט‪ ,‬ב‪ .‬תניא פטיו‪ .‬המשד תרפיו שם‪.‬‬
‫מ ע ל י ן ב ק ו ד ש ‪ :‬ברכות כח‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫א י ו ע ם נ א ך א ל ץ ‪ . ,‬ל ש ם ׳ ש מ י ם ־‪ ,‬ע ר ו ו ע ט ד ע ר נ א ד ט א ו מ י ס ר ע ם כוי‪ :‬ועיר החילוק ביו ־כל מעשיר‬
‫יהיו לשם שמים׳ ו‪,‬בכל דרכיר דעהו• — ראה לקרש חיג ע׳ ‪ .907‬שם ‪ .932 7‬ח״י ע׳ ‪ 104‬ואילד‪ — .‬אף‬
‫ש ב כ ל ל ‪,‬בכל דרכיד׳ כולל גם מעשיר לשם שמים )ראה רמבים ושויע שם(‪.‬‬
‫‪ .‬׳ צ י א ת ־ מ צ ר י ם ׳ ‪ ,‬א ר ו י ס צ ו ג י י ו פ ו ן ד י ה ג ב ל ו ת ‪ . .‬א ר י י נ ג ע ר ע כ נ ט ה ג ב ל ו ת ‪ . .‬ד ק ד ו ש ה ‪ :‬ראה תניא פמיז‪.‬‬
‫תויא וארא נז‪ ,‬ב ואילה בשלח סד‪ ,‬א־ב‪ .‬יתרו עא‪ ,‬ג ואילך לקוית במדבר ג‪ ,‬א‪ .‬י‪ ,‬ג‪ .‬שער האמונה לאדהאמיצ‬
‫פכיא )לט‪ ,‬א ואילך(‪ .‬פידור שער התפילין)ח‪ ,‬ד(‪ .‬דיה ויהי בעצם היום הזה תרניה )סהימ תרניה ע׳ עא‬
‫ואילך(‪ .‬ובכימ‪.‬‬
‫א ר ו י ס צ ו ג י י ן פ ו ן ד ע ר צ ו פ ר י ד נ ק י י ט ו כ ר ‪ :‬ראה לקויש חט״ז ‪ .273 7‬ושינ‪, .‬היום יום׳ ל׳ ס י י ז ) ‪ 7‬סו(‪.‬‬
‫ב כ ל מ א ד ך ‪ :‬ואתחנן ו‪ ,‬ה‪ .‬וראה תו״א מקץ לס‪ ,‬ג־ד‪ .‬דרמיצ קכג‪ ,‬ב‪ .‬קס‪ ,‬ב‪ .‬דיה צאינה וראינה תריס‪.‬‬
‫ובכ״מ‪ .‬וראה ספר הערכים־ חביד ערד אהבת ה׳ — בכל לבבה נפשד ומאדר סיד‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫ה ר צ ו ן ‪ :‬תויא שם לו‪ ,‬ב‪ .‬ובכימ‪.‬‬ ‫מסירת‬ ‫מסירת־ופש‪,‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשנח‬

‫און דאס איז מרומז אין דער הדגשה פון בעצם היום הזה‪ ,‬בחצי היום‪ :‬אפילו‬
‫ווען מ׳שטייט אין א גאר המכער מדריגה פון ליכטיקייט אין אלע ענינים פון נר‬
‫מצוה ותורה אור‪ ,‬דארף מען‪ ,‬מוז מען‪ ,‬פראווען ״יציאת־מצרים״ צו דערגרייכן א‬
‫נאד העכערע מדריגה‪.‬‬

‫ובלשון הכתוב ילכו מחיל אל חיל פון ״תיל״ — ניטא כלל קיין תמרון ביי אים‪,‬‬
‫ואדרבא‪ :‬השם האט אים געגעבן ״כח לעשות חיל״ — אבער צוזאמען מיט דעם —‬
‫געגעבן דעם אנזאג )און נתינתיכח אויד אויף דעם( אז זיין ציל‪ ,‬עבודתו להשם‬
‫כדבעי‪ ,‬כשלימות‪ ,‬איז ניט שטיין אויף איין מדריגה‪ ,‬ווי הויר די מדריגה זאל זיין‪,‬‬
‫נאר דוקא א הליכה ״מחיל אל תיל״; אמך נאכדעם ווי ער דערגרייכט‪ ,‬מיט דעם‬
‫אויבערשטנ׳ס הילף‪ ,‬די מדריגה פון ״עושה חיל״‪ ,‬רוט ער ניט און איז זיר משתדל‬
‫און דערגרייכט נאד א העכערן ״חיל״‪.‬‬

‫דערמיט וועט מעז אייר טיפער פארשטיין דעם חיוב צו דערמאנען יציאת־‬
‫מצריט אלע טאג‪ ,‬און סיי ביום און סיי בלילה‪ .‬לכאורה‪ ,‬וויבאלד מ׳האט שוין נעכטן‬
‫דערמאנט און געפראוועט ״יציאת־מצרים״‪ ,‬סיי אין די ענינים פון ״טאג״)נר מצוה‬
‫ותורה אור( און םיי אין ענינים פון ״נאכט״)עניני רשות(‪ ,‬איז וואט איז שייך היינט‬
‫ווידער צו פראווען ״יציאת־מצרים״י‬

‫איז די דערקלערונג אין דעם‪ ,‬אז וויבאלד אז עט קומט א נייער טאג‪ ,‬איז דעד‬
‫מצב פון נעכטיגן טאג‪ ,‬ווי גוט ער זאל זיין‪ ,‬אין דעם סוג פון ״מצרים״ לגבי דעם‬
‫העכערן‪ ,‬נייעמ‪ ,‬מצב וואס ער קען דערגרייכן אין דעם נייעם טאג‪ ,‬און אויר פון‬
‫ד ע ם ״מצרים״ דארף מען‪ ,‬מוז מען‪ ,‬ארויםגיין‪ ,‬און אויר אין דעם — ביד רמה‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז וויבאלד אז מ׳געפינט זיר נאד אלץ אין דער ״נאכט״ פון גלות‪ ,‬און‬
‫נאד מער — אין דער פינצטערניש פון החושך יכסה ארץ)פינצטערניש באדעקט די‬
‫ערד(‪ ,‬עקבתא דמשיחא‪,‬‬

‫א פ י ל ו ו ד ע ! מ י ש ט י י ט א י ! א ג א ר ה ו י כ ע ר מ ד ר י ג ה ‪ . .‬ד ע ר ג ר י י כ ו א ו א ך ה ע כ ע ר ע מ ד ר י ג ה ‪ :‬להעיר מתורת‬

‫הבעש״ט)כשיט — הוצאת קה״ת — הוספות סי׳ יד‪ .‬ושיג( עהיפ)שמות ג‪ ,‬ב־ג( דרא מלאך ה׳ אליו גו׳ אסורה‬
‫נא גוי — בסיום וחותם התורה שם‪.‬‬
‫ו ב ל ש ו ן ה כ ת ו ב ‪ :‬תהלים פד‪ ,‬ת‪ ,‬וראה ברכות בםופה‪ .‬שו״ע אדה‪-‬ז אריח סקנ״ה ס״א‪ .‬ושינ‪.‬‬
‫ה ש ם ה א ט א י ס ג ע ג ע ב ן ״ כ ח ל ע ש ו ת ח י ל ״ ‪ :‬עקב ח‪ ,‬יח‪.‬‬
‫ד ע ס א נ ז א ג ) א ו ן נ ח י נ ת ־ כ ח ‪ :‬שהדי אינו מבקש אלא לפי מ ת ן — במדב״ר פי״ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫כ ד ב ע י ‪ :‬ראה כתובות פז‪ ,‬רע״א‪.‬‬
‫ח י ו ב צ ו ד ע ר מ א נ ע ן י צ י א ת ־ מ צ ר י ס ‪ :‬רמב״ם הל׳ ק״ש פ״א ה״ג‪ .‬שו״ע אדה׳׳ז אויה סי׳ סז סעיף זו‪.‬‬
‫ל כ א ו ר ה ו כ ר ‪ :‬ראה גס ד״ה בכל דור ודור די״א ניסן ה׳תשמ״א‪.‬‬
‫א י ן ד ע ר ״ נ א כ ט ־ פ ו ן ג ל ו ת ‪ :‬ראה תו״א שמות נ‪ ,‬סע״ד ואילד‪ :‬דהנה ארז״ל מזכירין יצי״מ בלילות‪ ,‬פי׳ בכל‬
‫הגליות ושעבוד הדומות ללילות‪ .‬וראה גם תו״א וישב כה‪ ,‬ג־ד‪.‬‬
‫ה ח ו ש ך י כ ס ה א ר ץ ‪ :‬ישעי׳ ס‪ ,‬ב‪ .‬ובמצו״ד עה״פ‪ :‬רצה לומר צרות יתרבו בעולם ‪ . .‬יאיר לר אור‬
‫הישועה‪.‬‬
‫ע ק ב ת א ד מ ש י ח א ‪ :‬ראה סוף מס׳ סוטה‪ .‬ושם‪ :‬בכל יום ויום מרובה כד‪.‬‬
‫תשנט‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשד״מ‬

‫זאל מען זוכה זיין בקרוב ממש צו דער גאולה האמיתית‪ ,‬אין אן אופן ווי מ׳האט‬
‫געפראוועט די גאולה פון מצרים נאף זייענדיק אין מצרים בחצי הלילה‪ ,‬און מיטז‬
‫גאנצן שטורעם און שמחה ביז אז עס האט ״דורכגעבראכן דעם דאד״‪ ,‬און דאם איז‬
‫געווען די הכנה און הקדמה צו יציאת־מצרים‪ ,‬יציאה כפשוטה‪ ,‬און ביד רמה‪ ,‬בעצם‬
‫היום הזה‪,‬‬

‫דורד דעם וואט מ׳וועט פארשטארקן דעם בטחון אין השם גואל ישראל‪ ,‬און‬
‫פארשטארקען נאכמער די תשוקה צו לישועתך קרנו כל היום‪ ,‬אז יעדן טאג‪ ,‬דעם‬
‫״גאנצן טאג״‪ ,‬יעדע רגע פון טאג‪ ,‬האלט מען אין איין האפן און בעטן אז עם זאל‬
‫קומען די ישועה על ידי דוד מלכא משיחא‪,‬‬

‫און דאם זאל נאד מער צואיילן די גאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש‪ ,‬אין‬
‫אן אופן פון וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים )אויפשיינען וועט אין דער‬
‫פינצטערניש דיין ליכט‪ ,‬און דיין שטארקע פארטונקלטקייט וועט ווערן ווי מיטן‬
‫טאג(‪,‬‬

‫לויט דעם צוזאג אז בא דער איצטיגער גאולה וועט זיין ״אראנו נפלאות• —‬
‫נפלאות אפילו בערר פון די אותות ומופתים פון ״כימי צאתד מארץ מצדים״‪:‬‬
‫דאמאלס האט פון ״בחצי הלילה״ ביז ״בעצם היום הזה״ געדויערט כמה שעות —‬
‫איצטער וועט ״אפלתר״ — דעד פארשטארקטער חושד פון גלות — גלייד‪ ,‬״מיד״‪,‬‬
‫פארוואנדלט ווערן אין צהריים‪,‬‬

‫‪.‬דורכגעבראכן רעם ראך•‪ :‬פפחים פה‪ ,‬פעיב )בפסח דורות — שמקורו ונצטוו עליו בר״ח ניסז בפסח‬
‫‪,‬‬
‫מצריפ — בא יב‪ ,‬יד‪ :‬שם‪ ,‬יז ובפרש״ (‪.‬‬
‫און דאס איו געווען די הכוה און הקדמה צו יציאת־מצרים‪ :‬להעיר ממכילתא)הובא בפרש״י( עה״פ בא‬
‫שם‪ ,‬ו‪ — .‬נתבאר בארוכה לעיל ע׳ רבד ואילך‬
‫ל י ש ו ע ת ך ק ו י נ ו כ ל ה י ו ם ‪ :‬תפילת העמידה — ברכת את צמח דוד וכר‪ .‬וראה לקו״ש ח״כ ע׳ ‪.459‬‬
‫חכ״ה ע׳ ‪.274‬‬
‫יערן טאג‪ :‬גם בשבת רו״ט )אף שלא באופו של צער‪ ,‬שחסר לו כד( — נוסף עיז שגם אז אומרים בכל‬
‫תפלה ‪.‬ותחזינה עיגיגו בשובר לציון ברחמים׳‪.‬‬
‫אין איין האפ! און בעטן או עם ואל קומען די ישועה‪ :‬וכמו שאומרים ב)כמה נוםחאות ד(תיקון חצות‪ :‬עד‬
‫מתי! וראה שיחת ש״פ משפטים וש״פ תשא תשדימ‪ .‬ראה מדרש תהלים עהיפ )תהלים פג‪ ,‬ב( ״אלקים אל דמי‬
‫לד אל תחרש ואל תשקוט א־ל״‪ ,‬הובא ונתבאר באוה״ת לתהלים )יהל אור( עה״פ )ע׳ רתצ(‪ .‬ראה גם ד״ה ויקם‬
‫עדות דש״פ אחרי‪ ,‬שבת הגדול תשד״מ‪.‬‬
‫ו ו ר ח ב ח ו ש ך א ו ר ך ו א פ ל ת ך כ צ ה ר י ם ‪ :‬ישעי׳ נח‪ ,‬י‪ .‬ובמצויד כאן‪ :‬בהיות בעולם חשכת הצרות‬
‫יזרח אורד ולא תהי׳ נכלל עמהם וכוי‪.‬‬
‫ו א פ ל ת ך ‪ . .‬שטארקע פארטונקלטקייט‪ :‬ראה בא י‪ ,‬בב‪ .‬ובפרש״‪.‬‬
‫ווי מ י ט ן ט א ג ‪ :‬ראה רד״ק עהיפ‪ :‬כמו הצהרים שהוא חוזק אור היום‪.‬‬
‫לויט דעם צוואג‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫נפלאות אפילו בערך פון די אותות ומופתים פון‪,.‬כימי צאתך מארץ מצרים־‪ :‬ראה פע״ח שער חג המצות‬
‫פ״ו)בד״ה מהר״י ז׳׳ל(‪ .‬אוה״ת נ״ך עה׳׳פ‪ .‬וראה לקו״ש חכ״ז ע׳ ‪ 314‬העי ‪.5‬‬
‫מיד‪ :‬רמבים הל׳ תשובה פ״ז ה״ה‪ .‬וראה לקו״ש שם בהערות ‪.10-11‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשס‬

‫און עם וועט גלייך מקוים ווערן קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח‬
‫)שטיייאויף‪ ,‬לייכט־אויף‪ ,‬ווארום דיין ליכט איז אויפגעקומען‪ ,‬און די ג־טלעכע‬
‫שכינה האט אויפגעשיינט איבער דיר(‪ ,‬והלכו גויים לאוךך)פעלקער יועלו גיין נאד‬
‫דיין ליכט(‪ ,‬לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף‪ ,‬כי ה׳ יהי׳ לך לאור עולם )ניט‬
‫אונטערגיין וועט מער דיין זון‪ ,‬און דיין לבנה וועט ניט פארגיין‪ ,‬ווארום השם וועט‬
‫פאר דיר זיין אן אייביקע ליכט(‪ ,‬וידעו כי אתה שמך ה׳ לבדך עליון על כל הארץ‬
‫)אלע פעלקער וועלן וויםן‪ ,‬אז דער אויבערשטער אליין האט דעם נאמען‬
‫״אלמעבטיקער ג־נד‪ ,‬דער העכסטער הערשער איבער דעד גאנצער וועלט(‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה‬
‫לחג הפסח כשר ושמת‬

‫ל א ו ר ך ‪ . .‬ל א י ב ו א ע ו ד שמשד‪:‬ישעי׳ס‪,‬א‪.‬ג‪.‬כ‪.‬וברד״קשם‪:‬כי‬ ‫אורי ‪ . .‬והלכו גויים‬ ‫קומי‬

‫בא אורך‪ ,‬הגיע זמן ישועתר שהוא לד אורה גדולה‪.‬‬
‫ד י ג ־ ט ל ע כ ע ש כ י ו ה ‪ :‬ראה מ ג ו י ד עהיפ‪.‬‬
‫ג ו י י ם ל א ו ר ך ‪ :‬ובמגויד עהיפ‪ :‬ריל ממר ילמדו דרכי ה׳ ואתה תאיר עיניהם‪ .‬וראה גמ רדיק‬ ‫והלכו‬
‫עהיפ‪.‬‬
‫ה א ר ץ ‪ :‬תהלים סיום וחותם מזמור פג‪.‬‬ ‫עליו! על כל‬ ‫לבדך‬ ‫כי א ת ה ש מ ך ה׳‬ ‫וידעו‬
 ‫תשסא‬ ‫עש״ק ר״ח ניסן‪ ,‬תשמ״ה‬

‫ב״ה‪ ,‬ערב־שבת־קודש ראש־חודש ניסן‬

‫פ׳ ויקרא אל משה‪ ,‬פ׳ החודש‪,‬‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬ ‫ה׳תשמ״ה‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה!‬
‫שטייענדיק ערב־שבת־קודש ראש־חודש ניסן‪ ,‬איז צייטיק אריינצוטראכטן זיך‬
‫אין דער באדייטונג פון דעם חודש ניסן‪ ,‬חודש הגאולה‪ ,‬וואס די תורה באצייכנט —‬

‫ערב־ ש ב ת ־ ק ו ד ש ‪ :‬ראה מכתב עש״ק ח״י אלול ה׳תשד״מ הערה דיה ערב שבת קודש )לקו״ש חכיד ע׳‬
‫‪.(641‬‬
‫ע ר ב ־ ש ב ת ־ ק ו ד ש ‪ . .‬ה ׳ ת ש מ ״ ה ‪ :‬ראה מכתב הנ״ל הערה ד״ה ערב שבת קודש ‪ . .‬ה׳תשד״מ‪.‬‬
‫ש ב ת ‪ . .‬ר א ש ־ ח ו ד ש ‪ :‬להעיר מהצד השווה שביניהם מהפטורת שבת זה)פ׳ החודש(‪ :‬שער החצר הפנימית‬
‫‪ . .‬יהי׳ סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתה וביום התודש יפתח )יחזקאל מו‪ ,‬א(‪ .‬וראה ד״ה החודש‬
‫באוה״ת בא )ע׳ רנג(‪ ,‬עטר״ת )האי — ע׳ קצו ואילן־(‪.‬‬
‫ר א ש ־ ח ו ד ש נ י ס ן ‪ :‬אותו היום נטל עשר עטרות — שבת פז‪ ,‬סע״ב )וראה תוד״ה עשר‪ .‬תו״ש לפקודי מ‬
‫סקי״ט‪ .‬וש״נ(‪ ,‬הובא בפרש״י עה״ת ר״פ שמיני‪ ,‬נשא ז‪ ,‬יב )מסדר עולם )רבא — פ״ז«‪ .‬וראה שו״ע אדה״ז‬
‫חאו״ח סתכ״ט ס״ט‪ .‬ובירושלמי שקלים בתחלתה שבו ביום נתרמה התרומה לקרבנות ציבור )כולל — דאותו‬
‫היום(‪ .‬ע״ד החסידות — ראה דרושי דא״ח עהיפ החודש הזה )אוה״ת בא ע׳ רנא ואילד‪ .‬סה״מ תרכ״ו ע׳ לו‬
‫ואילך‪ .‬ועוד( ועה״פ ויהי ביום השמיני‪ .‬וראה לקוטי לוי״צ לזח״ג ר״פ שמיני‪.‬‬
‫ח ו ד ש נ י ס ן ‪ :‬וצירופו ישמחו השמים ותגל הארץ‪ ,‬הוי׳ כסדרו)משנת ח ס ^ ם מס׳ ניטו בתחלתה‪ .‬וראה‬
‫מכתב ר״ת ניסן ה׳תשמ״א הערה ד״ה חודש ניסן )לעיל ע• תשי(‪ ,‬ואות שלו — אל״ף )אותיות פלא(‬
‫דאד׳ )אוה״ת בא ד״ה החודש הזה ע׳ רנז(‪.‬‬
‫נ י ס ן ‪ :‬ראה מכתב י״א ניסן היתשמ־ג הערה ד״ה ניסן — לשון נס )לעיל ע׳ תשדמ(‪.‬‬
‫פ ו י ק ר א א ל מ ש ה ‪ :‬להעיר אשר )בפשוטן של כתובים( בא בהמשך לס״פ פקודי שהי׳‪,‬בחודש הראשון גו׳‬
‫באחד לחודש•)פקודי מ‪ ,‬יז(‪ ,‬ר״ח ניסן‪ .‬וכ״כ בתנחומא ריפ ויקרא‪ .‬וראה לקו״ת ד״ה ויקרא רס״ב‪ .‬שיתת ש״פ‬
‫ויקרא שנה זו‪ .‬וצע״ק מגיטין ס‪ ,‬סע״א‪ ,‬שפרשת ויקרא גוי לא נימנית ביו השמונה פרשיות שנאמרו ביום‬
‫שהוקם בו המשכן‪ — .‬הובא גפ ב פ ר ש ־ י עהית )נשא ה‪ ,‬ב( — היינו שכן הוא בפשימ‪ .‬וי״ל דבש״ס לא חשיב‬
‫ה מ פ ו ר ש בקרא‪ — .‬ובספרי זוטא )נשא ז‪ ,‬יא(‪ :‬חמשה עשר פעם נדבר עם משה ביום אחד‪ ,‬ואיזה זה יום‬
‫שהוקם המשכן‪ .‬ואלו הן א ד ס כ י י ק ר י ב מ כ ס ק ר ב ן וכוי‪.‬‬
‫ו י ק ר א א ל מ ש ה ‪ :‬ו י ק ר א לשון חיבה )פרש״י עה״פ‪ .‬וראה ספרא כאן( א ל מ ש ה אשר כל נפש ונפש מבית‬
‫ישראל יש בה מבתי׳ משרע״ה כוי רעיא מהימנא )תניא רפמיב(‪.‬‬
‫פ ה ח ו ד ש ‪ :‬מגילה כט‪ ,‬א ואילר‪ .‬ובפרשיי שם דיה ברביעית‪ :‬ששם פרשת ה פ ס ח ‪.‬‬
‫ה י ח ש מ ־ ה ‪ :‬ראה שיחת ליל זו דחג הסוכות שנה זו‪.‬‬
‫א י ו צ י י ט י ק ‪ :‬ובפרט דאז לכו״ע‪ ,‬אפילו לדעת רשב״ג )פסתים ו‪ ,‬סעיא(‪ ,‬״שואלין ודורשין בהלכות הפסח‬
‫קודם הפםת״‪ .‬וראה שקלים רפ״ג ובירושלמי שם סה״מ תרכ״ו ד״ה התודש סיד )ס״ע מב ואילד(‪.‬‬
‫ח ו ד ש ו י ש ‪ . .‬ר א ש ח ד ש י ם ‪ :‬ראה ד״ה החודש הזה באוה״ת עה״פ‪ .‬סה״מ תרבץ שם‪ .‬סה״מ תרע״ח )הבי‬
‫— ע׳ רבד ואילר(‪ ,‬עטר״ת )הב׳ — ע׳ שכג ואילח‪ ,‬ה׳שית )ע׳ ‪ 19‬ואילר(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ח ו ד ש ה ג א ו ל ה ‪ :‬שמו״ר פט־ו‪ ,‬יא‪ .‬וראה אוה״ת בא ע׳ רפד ואילד‪ .‬ד״ה החודש ה׳ש״ת‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ד י ת ו ר ה ב א צ י י כ נ ט ‪ :‬בא יב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשסב‬

‫אין דער קריאה פון פ׳ החודש‪ ,‬דעם הייגטיקן שבת — אלפ ראש חדשים)״קאפ״ פון‬
‫די חדשים( און ראשון לחרשי השנה )דער ערשטער פון די חדשים פון יאר(‪.‬‬

‫ראש־תודש ניסן קומט היי־יאר אויס אין דעם טאג פון שבת‪ ,‬און במילא אזוי‬
‫אויך דער ערשטער טאג פםת‪ .‬איז כדאי זיד אפצושטעלן אויף אייניקע‬
‫בשותפות׳דיקע נקודות פון פסת און שבת‪ ,‬מיט א הדגשה אויף די הוראות למעשה‬
‫בפועל דערפון‪ ,‬ביז אין טאג־טעגלעכן לעבן‪.‬‬

‫די צענטראלע נקודה פון פםח איז זמן חירותנו‪ ,‬דער יומ־טוב פון אונזער‬
‫באפרייאונג פון פארשקלאפונג אין מצרים‪ ,‬יציאת מצרים אין אן אופן פון יוצאים‬
‫ביד רמה — פולשטענדיקע באפרייאונג פון אלערליי טארטן עבדות‬
‫)פארשקלאפונג( און דאגות — כדי צו מקבל זיין די תורה און מצוות און ווערן א גוי‬
‫קדוש‪ ,‬א הייליק פאלק אין טאג־טעגלעכן לעבן‪.‬‬

‫אויך די צענטראלע נקודה פון שבת־קודש איז תשבות און לקדשו — דער אפרו‬
‫און די באפרייאונג פון אלע מלאכות פון די וואכעדיקע טעג‪ ,‬עם זאל זיין שבת להוי׳‬
‫אלקיך‪ ,‬אפצוגעבז זיד אינגאנצן צו עניני קדושה‪ ,‬עמ זאל זיין עונג לנפשינו בדרכי‬
‫הוי׳)א פארגעניגן פון גייז און טאן איז דעם אויבערשטנ׳ס וועגן(‪.‬‬

‫בפרט אז שבת איז אייר זכר ליציאת מצרים‪ ,‬וואס אין צוגאב צום פשוט׳ן‬

‫ר א ש ח ד ש י ם )‪?,.‬ואפי־ פ ו ן ד י ח ד ש י ם ( ‪ :‬ראה ד״ה החודש תרנ״ד ) ‪ 7‬קלא וא״לד(‪ ,‬תרס״ו)ע׳ קנו ואילד(‪,‬‬
‫עור״ת )ס״ע קלד ואילך(‪ ,‬תרעית )הב׳ — ע׳ רבד ואילך(‪ .‬וע״ד המבואר בנוגע ל״ראש חודש״ שהוא כולל כל‬
‫ימי החודש‪ ,‬כראש הכולל כל איברי הגוף )לקו״ת ר״ה נח‪ ,‬א‪ .‬עמיר בתחלתו(‪ .‬ומובן שכולל במיוחד ימים‬
‫מיוחדים שבו‪ ,‬ובנדו״ד — חה״פ‪ .‬ובשליה )שיג‪ ,‬ב‪ .‬הובא בסד״ה החודש ת ר כ ״ ו ) ‪ 7‬נט«‪ :‬כי כל החודש בולו‬
‫הוא כמו ר״ח ‪ . .‬כל יום הוא כמו ר״ח‪ .‬וראה ר״ה ב‪ ,‬א‪ .‬ד‪ ,‬א‪ :‬באחד בניסן ר״ה למלכים ולרגלים כו׳ רגל שבו‬
‫כוי‪.‬‬

‫ר א ש ח ד ש י ם ‪ . .‬ר א ש ו ן ל ח ד ש י ה ש נ ה ‪ :‬ראה גם ד״ה הנ״ל תרס״ה )ס״ע קט ואילך(‪ ,‬אעת״ר ) ‪ 7‬נו ואילך(‪,‬‬
‫עטרית הנ״ל‪.‬‬
‫א י י נ י ק ע נ ש ו ת פ ו ת י ד י ק ע ו ס ו ד ו ת פ ו ן פ ס ח א ו ן ש ב ת ‪ :‬עוד נקודות משותפות — ראה מכתב ייא ניסן‬
‫ה׳תש״מ )לעיל ע׳ תשז(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫מ י נ ו א ה ד ג ש ה א ו י ף ד י ה ו ר א ו ת ל מ ע ש ה ב פ ו ע ל ‪ :‬שהמעשה הוא העיקר — אבות פ״א מי״ז‪.‬‬
‫ו מ ן ח י ר ו ת נ ו ‪ :‬כן נקרא בנופה התפלה והקידוש‪ .‬וראה לעיל ע׳ תקז ואילך‪.‬‬
‫י צ י א ת מ צ ר י ם ‪ . .‬כ ד י צ ו מ ק ב ל ו י י ן ד י ת ו ר ה ‪ :‬כמ״ש )שמות ג‪ ,‬יב( בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את‬
‫האלקים על ההר הזה‪ .‬ולהעיר מפרש״י שפ )משמו״ד פיג‪ ,‬ד(‪ :‬ו כ ו ת יש לישראל ש י צ א ו מ מ צ ר י ם כו• שהרי‬
‫עתידים ל ק ב ל ה ת ו ר ה על ההר הזה‪.‬‬
‫י ו צ א י ם ב י ד ר מ ה ‪ :‬בשלח יד‪ ,‬ת‪ .‬ובתרגום אונקלוס עה״פ‪ :‬בריש גלי‪ .‬ובפרש״י שם‪ :‬בגבורה גבוהה‬
‫ומפורסמת‪.‬‬
‫פ ו ל ש ט ע ו ד י ק ע ב א פ ר י י א י נ ג ‪ :‬ראה זחיב מ‪ ,‬א‪ .‬ד ת ר״פ יתרו‪ .‬וראה גם תקו׳׳ו תנ״ו )צז‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫ג ו י ק ד ו ש ‪ :‬יתרו ימ‪ ,‬ו‪.‬‬
‫ו ז ש נ ו ת ‪ :‬משפטים כג‪ ,‬יב‪ .‬ודאה רמב״ם הל׳ שבת בתתלתן)ורפכ״א(‪ .‬צפע״נ)להרגצובי( שם‪ .‬וראה לעיל‬
‫‪ 7‬תסו ואילך‪.‬‬
‫ל ק ד ש ו ‪ :‬יתרו כ‪ ,‬ת‪ .‬ואתתנן ה‪ ,‬יב‪.‬‬
‫ש כ ח ל ה ו י ׳ א ל ק י ך ‪ :‬יתרו שם‪ ,‬י‪ .‬ואתתנן שם‪ ,‬יד‪.‬‬
‫ע ו נ ג ‪ . .‬ה ו ״ ‪ :‬רמב״ו יתרו כ‪ ,‬ת‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫ז כ ר ל י צ י א ת מ צ ר י ם ‪ :‬ואתחנן ה‪ ,‬טו‪ — .‬וראה מו״נ ח״ב פל״א )הובא ברמב״ן ואתחנן שם‪ ,‬יב(‪ .‬חינוך מצוה‬
‫לב‪ .‬וראה שער הכולל )להראיד לאוואוט( פי״ז סכ״ט‪.‬‬
‫תשםג‬ ‫עש״ק רי׳ח ניסן‪ ,‬תשמ״ה‬

‫אינהאלט דערפון‪ ,‬איז דערמיט פארבונדן דער אינערלעכער אינהאלט — ‪.‬א יציאה‬
‫פון מיצרים וגמלים)באגרענצונגען און הגבלות( — די באפרייאונג פון רוחניות —‬
‫פון אלע באגרענצונגען און השפעות פון גשמיות׳דיקייט‪ ,‬ווארום גשמיות‬
‫באשרענקט רותניות‪,‬‬

‫עם זאל דין אדרבא — די גשמיות איז א טפל און א ״כלי״ צו די רותניות‪ ,‬און‬
‫אין לעבן פון מענטשן בכלל — דעד גוף זאל זיין א טפל און אן אמת׳ע כלי צו דער‬
‫נשמה‪.‬‬

‫און דערפון קומט אן עיקר הוראה פון זמן חירותינו — און שבת איז א זכר און‬
‫פארשטארקט עם נאד מער — אז די גייטטיקע תירות זאל זיר אפשפיגלען און‬
‫באהערשן דעם טאג־טעגלעכן לעבן פון יעדן אידן‪ ,‬אזוי אז עם זאל זיין קענטיק אז‬
‫די נשמה צוזאמען מיט דעם גוף — תעבדון את האלקים — דינען דעם אויבערשטן‬
‫און — מ ד רמה‪.‬‬

‫עם קומט־צו אין שבת נאד א נקודה — די זאר פון עונג שבת‪ ,‬וואס איז א‬
‫ספעציעלע און עיקר׳דיקע מצוה פון שבת דוקא‪ .‬דאט איז א טיפער אינערלעכער‬
‫געפיל פון תענוג וואט א איד דערפילט בשעת עם קומט שבת און נעמט אים ארויס‬

‫ד ע ד א י נ ע ר ל ע כ ע ר א י נ ה א ל ט ‪ :‬ראה תניא פמ״ז‪ .‬תו״א וארא נז‪ ,‬ב ואילך‪ .‬בשלח סד‪ ,‬א־ב‪ .‬יתרו עא‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫לקוית במדבר ג‪ ,‬א‪ .‬י‪ ,‬ג‪ .‬שער האמונה לאדהאמ״צ פב״א)לט‪ ,‬א ואילך(‪ .‬סידור שער התפילין)ת‪ ,‬ד(‪ .‬דיה ויהי‬
‫בעצם היום הזה תרנ״ה )סה״מ תרנ״ה ע׳ עא ואילך(‪ .‬ובכ״מ‪ .‬וראה ז״ת ר״פ יתרו‪ .‬זח״ב מ‪ ,‬א‪.‬‬
‫ד י ג ש מ י ו ת א י ז א ט פ ל א ו ן א ‪ .‬כ ל י צ ו ד ׳ ר ו ח נ י ו ת ‪ :‬ראה גם לקו״ש חי״ז ע׳ ‪ 48‬ובהערה ‪ 46‬שם‪.‬‬
‫דנ‪1‬ר ג ו ף ו א ל ויין א ט פ ל ‪ . .‬צ ו ד ע ר נ ש מ ה ‪ :‬להעיר מתגיא פכ״ט )לו‪ ,‬א(‪ .‬רפל״ב‪ .‬ח״ב פיו )פ‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫ולהעיר מרדב״ז לרמב״ם הל׳ ממרים פ״ב ה״ד )בשיעור היומי דש״ק ר״ח ניסן• — לפי החלוקה דג״פ ליום(‪:‬‬
‫אין המשל הוה צודק אלא א״כ אנו רואיו את כל ישראל כאילו הפ גוף אתד‪ ,‬ואע״פ שגופין מחולקין הם כיון‬
‫שנשמותיהם ממקום אחד חוצבו הרי הם כגוף אחד כי הנשמה היא עיקר‪.‬‬
‫ד י נ ש מ ה צ ו ז א מ ו ו ן מ י ט ד ע ם ג ו ף ‪ :‬להעיר מתורת הבעש״ט — כתר שם טוב )הוצאת קה״ת( הוספות סי•‬
‫טז‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה מכתב י״א ניסן ה׳תשכ״ב)לעיל ‪ y‬תקצד ואילך(‪ .‬ר״ת וי״א ניסן ודתשמ״א)לעיל ע׳ תשיב ואילך‪ .‬שם‬
‫‪ y‬תשטז(‪ .‬ושינ‪.‬‬
‫ת ו ו ב ד ו ן א ת ה א ל ק י ם ‪ :‬שמות ג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫נוווג ש ב ת ‪ :‬ראה טושו״ע ושו״ע אדה״ז או״ת ריס רמב‪.‬‬
‫ע י ק ר ד י ק ע מ צ ו ה ‪ :‬ראה אדה״ז בשו״ע סרמ״ב‪ :‬ומ־מ צריך להזהר בהם)בכבוד ועונג שבת( מאד שחמורים‬
‫ד״ס יותר מד״ת וכוי‪.‬‬
‫פ ו ! ש ב ת ד ו ק א ‪ :‬כמש״נ וקראת לשבת עונג)ישעי׳ נח‪ ,‬יג‪ .‬וראה תו״א ע‪ ,‬ב ואילך‪ .‬לקו״ת דרושי חה״פ )צו‬
‫יא‪ ,‬ד ואילך( ועוד‪ .‬וראה ד״ה ונהה‪ ,‬אחש״פ תש״ט ס״ע ‪ (130‬אפילו לגבי יו״ט )כולל חה״פ( שענינם ו ש מ ח ת‬
‫בחגיך‪ .‬ולהעיר משו״ע אדה״ז ר״ס רמ״ב ובקו״א שם סק״ב‪ .‬שם ר״ס תקכט‪ .‬שער המלך )על הרמב״ס( הל׳‬
‫מעשר פ״ה הכיב‪ .‬צל״ת ביצה לה‪ ,‬א‪ .‬ובתת״ס לשבת קיא‪ ,‬מפרש ברמב״ם רפ״ל דהל׳ שבת דעונג בשבת ה ו א‬
‫דאורייתא‪ ,‬משא״כ ביו״ט דעונג אינו מפורש בו‪ ,‬ומצות אכילה ביו״ט מדאורייתא מ״ושמחת״‪.‬‬
‫ש ב ת ‪ . .‬ע ס ן א ו ן ט ר י נ ק ע ן ‪ :‬ראה סי׳ האריז״ל )להר״ש מרשקוב( בכוונת אכילה בשבת‪ :‬וכל המאכל אשר‬
‫אוכל בשבת ‪ . .‬אינו הולך לתיצונים ‪ . .‬אלא כולו נבלע באיבריו‪ — .‬וראה אוה״ת בשלח ע׳ תרמא ואילך‪.‬‬
‫סהמ״צ להצ״צ צ‪ ,‬א‪ .‬שם צב‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬
‫ש ב ת ‪ . .‬ע ס ו א ו ן ט ר י ו ק ע ן ‪ :‬להעיר מספר השיחות ה׳תש״ג ע׳ ‪ 144‬ואילך‪.‬‬

‫ב מ ח ו ו ר ה ר א ש ו ן ‪ .‬המו״ל‪.‬‬ ‫•(‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשסד‬

‫פון דער וואכעדיקער ״פארשקלאפונג״‪ ,‬און הויבט אים אויף און שטעלט אים אוועק‬
‫אין א וועלט פון רוחניות און קדושה‪ ,‬וואו אפילו די גשמיות׳דיקע באדערפענישן פון‬
‫עסן און טרינקען וכדומה ווערן פארוואנדלט אין א קיום)ערפילונג( פון א מצות ה׳‬
‫אלקיד‪ ,‬אן אמת׳ער תענוג רוחני‪ .‬און דאס קומט ניט דורך מלחמה‪ ,‬ארויפ־‬
‫געצוואונגענערהייט‪ ,‬נאר בשוכה ונחת‪ ,‬דורך א דערקוויקונג פון פארגעניגן‪ ,‬אויר‬
‫דער גוף דערפילט דעם טעם און עונג פון רותניות‪.‬‬

‫צוזאמען דערמיט וואס שבת איז א ״זכר״ ליציאת מצרים‪ ,‬ברענגט עם אדיין‬
‫עונג און ברענגט דורך דעם ארויס דעם פולו אויסדרוק פון ״יציאת מצרים״ בפועל‪.‬‬

‫א בשותפות׳דיקע נקודה אין דעם ענין פון עונג און חרות איז — וואס ביידע‬
‫נעמען־דורך אלע טיילן‪ ,‬פרטים און ענינים פון דעם מענטשן‪ ,‬פון די העכטטע ביז די‬
‫נידעריקסטע‪ ,‬פיי פון נשמה און טיי פון גוף‪ .‬אויב ניט‪ ,‬פעלט דאד אין דער שלימות‬
‫)פאלקאמענהייט( פון דעם תענוג און פון דער באפרייאונג‪.‬‬

‫און פונקט ווי דאט איז אין פאל פון א יחיד‪ ,‬אזוי איז עם — בנוגע כלל ישראל‪,‬‬
‫וואם איז א קומה אחת שלימה‪ ,‬ווי איין גאנצער גוף וואס באשטייט פון פארשידענע‬
‫חלקים‪ ,‬פון דעם קאפ ביז דער פיאטע‪,‬‬

‫פ ו ! ד ע ר ו ו א כ ע ד י ק ע ר ‪ .‬פ א ר ש ק ל א פ ו נ ג ״ ‪ :‬להעיר ממתז״ל )מכילתא — הובאה בדרשות ר׳ יהושע אבן‬

‫שועב פרשת וישב‪ ,‬ובספר מנחה בלולה( עה״פ )יתרו כ‪ ,‬ט ( ‪ ,‬ש ש ת ימים תעבוד״ — ״זו מ״ע״‪ .‬וראה לקו״ש‬
‫תי״ז ס״ע ‪ 245‬ואילך ובהערות שם‪.‬‬
‫א פ י ל ו ד י ג ש מ י ו ת ׳ ד י ק ע כ א ד ע ר פ ע נ י ש ו ‪ . .‬ו ו ע ר ן פ א ר ו ו א נ ד ל ט א י ו א ק י ו ם ‪ . .‬פ ו ן א מ צ ו ת ה• א ל ק י ן ‪ :‬ראה‬
‫בארוכה מכתב ערכ תיי אלול ה׳תשמ״ג )לקו״ש חכ״ד ע׳ ‪ 622‬ואילך(‪ .‬ושינ‪.‬‬
‫ד א ס ק ו מ ט ו י ט ד ו ר ך מ ל ח מ ה ‪ .‬א ר ו י פ ג ע צ ו ו א ו נ ג ע ו ע ר ה ״ ט ‪ :‬ראה לקו״ת ויקרא )ב‪ ,‬סע״ד‪ .‬ועוד(‪ .‬דרושי‬
‫דא״ח עה״פ משכני אחריך נרוצה‪ .‬מכתב ר״ת ניסן היתשמ״א )לעיל ע׳ תשיג(‪.‬‬
‫ב ש ו כ ה ו נ ח ת ‪ :‬ל׳ הכתוב — ישעי׳ ל‪ ,‬טו‪ .‬ולהעיר מאוה״ת בא )עי שה ואילך( שם נתבאר שייכות פסוק וה‬
‫ליצי״מ ושבת‪.‬‬
‫א ו י ך ד ע ד ג ו ף ד ע ר פ י ל ט ד ע ס ט ע ם א ו ו ע ו נ ג פ ו ן ר ו ח נ י ו ת ‪ :‬להעיר ממתז״ל שאינו דומה אור פניו של אדם‬
‫בשבת כוי)ביר פי״א‪ ,‬ב‪ .‬וראה מכילתא עה״פ יתרו כ‪ ,‬יא‪ .‬וראה נו״כ השו״ע אה״ע סס״ב ס״ח(‪ .‬ולהעיר מתו״ח‬
‫ויקהל תרלב‪ ,‬א‪ :‬כמו שהעיד ע״ז אחד מו גדולי חכמי הרופאים‪ ,‬שבליל שבת ויומו יש שיגוי גדול בדפק שביד‬
‫הישראל‪ ,‬מתמת הארת אור העונג העצמי׳ דיחידה כוי‪ .‬וראה לקו״ש חמ״ו ס״ע ‪ 55‬ואילך‪.‬‬
‫ש ב ת ‪ . .‬ע ו נ ג ‪ . .‬י צ י א ת מ צ ר י ם ‪ :‬להעיר מפי׳ הה״מ על מארז״ל)שבת קיח‪ ,‬א( כל השומר שבת כהלכתו‬
‫מותליו לו — לקו״א)הוצאת קה״ת( סקכ״ג‪ .‬או״ת לד‪ ,‬ב)בהוצאת קה״ת תש״מ — םצ״ז(‪ .‬וראה לקו״א סקנ״ט‪.‬‬
‫או״ת ל‪ ,‬ג־ד )בהוצאה הג״ל — ספ״ה(‪.‬‬
‫ע ו נ ג א ו ! ח י ר ו ת ‪ . .‬נ ע מ ע ך ד ו ר ך א ל ע ט י י ל ו ‪ . .‬פ ו ן ד ע ס מ ע נ ט ש ן ‪ :‬בנוגע לעונג — להעיר מגיטין גו‪ ,‬ב‬
‫)שמדובר בעצם דעקב הרגל(‪.‬‬
‫ק ו מ ה א ח ת ש ל י מ ה ‪ :‬לקו״ת ר־פ נצבים‪ .‬וראה לקו״ש ח״ד ע׳ ‪ 1141‬ואילך‪.‬‬
‫ק א פ ‪ . .‬פ י א ט ע ‪ :‬בל׳ הכתוב‪ :‬ראשיכם ‪ . .‬שואב מימיך )נצבים כט‪ ,‬ט־י( עשר סוגים )זח״ב פב‪ ,‬א‪ .‬הובא‬
‫בלקו״ת שם(‪.‬‬
‫תשסה‬ ‫עש״ק ר״ח ניסן‪ ,‬תשמ״ה‬

‫קומט פטח און אונטערשטרייכט‪ ,‬אז זמן חירותינו דארף דורכדרינגען אלע‬
‫טיילן פון כלל ישראל‪ ,‬פון כולנו חכמים ביז דעם שאינו יודע לשאול‪ ,‬אייר די‬
‫תינוקות )אין פשוט׳ן זיו אוו א ו ד די תינוקות ברוחניות( וואס מ׳דארף אננעמען‬
‫פארשידענע מיטלעז‪ ,‬אז זיי זאלן ניט איינשלאפן ביים טדר־טיש‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז אזוי ווי מ׳גייט שוין ארייז איז חודש ניסז‪ ,‬חודש הגאולה‪ ,‬זאל דער‬
‫אויבערשטער העלפן און מצליח זיין‪ ,‬אז יעדער איינער און איינע‪ ,‬בנערינו ובזקנינו‬
‫בבנינו ובבנותינו‪ ,‬זאל מאכן אלע נויטיקע הכנות אויפצונעמען דעם יום־טוב פון זמן‬
‫חירותינו אין דעם פ ו לן פארנעם פון חירות און עונג‪ ,‬וואס זאל דורכדרינגען און‬
‫באלעבן אלע ענינים ביז אין טאג־טעגלעכן לעבן‪ ,‬יעדן טאג און אלע טעג פון א‬
‫גאנץ יאר — כל ימי חייך‪ ,‬מיט ביידע פירושים פון חכמינו ז״ל‪ :‬די ימים און להביא‬
‫הלילות )די טעג און די נעכט(‪ ,‬אין עולם הזה און להביא לימות המשיח‪.‬‬

‫ותו חירותנו דארף דורכדרינגע! אמו טיילו פו! כלל ישראל‪ :‬וע״ד שהיי ביצי״מ‪ ,‬שיצאו כל בניי ממצרים‪.‬‬
‫וראה לקו״ש חי״א בתחלתו)לעיל ע׳ קלג ואילד(‪ .‬וראה מכתב עש״ק‪ ,‬שבת הגדול ה׳תשליט )לעיל ע׳ תרצה‬
‫ואילך(‪ .‬י״א ניסן ה׳תשמ״ב )לעיל ע׳ תשכט ואילן־(‪.‬‬
‫פון כולוו חמויס‪ :‬שהרי ‪,,‬אפילו כולנו חכמים כו׳ מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים כו״ — הגש״פ‬
‫פיסקא עבדים היינו‪.‬‬
‫ביו דעם שאיוו יודע לשאול‪ :‬שהרי דברה חורה )גם כנגד( שאינו יודע לשאול — הגשיפ פיסקא ברוך‬
‫המקום‪ ,‬מירושלמי פסתים פ״י ה״ד‪ .‬מכילתא )הובא בפרש״י( סיפ בא‪.‬‬
‫תינוקות ברוחויות‪ :‬ראה סהיש תש״ד ס״ע ‪ :38‬עס קען זיין זקנים מיט גראע בערד אבער נאד גאר יוגג‪.‬‬
‫מ׳דארף אננעמע! פארשידענע מיטלען‪ ,‬או ויי ואלן ניט איינשלאפ! ביים סדר־טיש‪ :‬שו״ע אדהיז אויח‬
‫ריס תעב‪ .‬ובפסחים קח‪ ,‬סע״ב ואילך‪ :‬מחלקים להן)להתינוקות( קליות ואגוזים בערב פסח כדי שלא ישנו‬
‫וישאלו)אבל בשו״ע אדהיז שם סויס תעב‪ :‬בליל פסח קודם עשיית הסדר כדי שיראו שינוי וישאלו כוי‪ ,‬ולא‬
‫הזכיר ‪.‬שלא ישנו״‪ — .‬ואולי י״ל כי כבר נשללה השינה עיי הקדמת הסדר — שם ריס תעב‪ .‬וראה שם סכ׳ג(‪.‬‬
‫ולהעיר מהשינויים שעושים לפני ובעת הסדר בכדי להתמי׳ את התינוקות שישאלו — שו״ע אדה״ז שם סליא‪.‬‬
‫סתע״ג סייד־טו‪ .‬סליח‪ .‬ס״מ‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו‪ :‬וכמיש בימי צאתד מארמ״צ — בא י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫ומן חירותנו‪ ..‬ואל דורכדרינגען‪ . .‬אלע טעג פון א גאנ׳ן יאר‪ :‬ראה שיחת חג הפסח תשיג)סהיש תשיג‬
‫ע׳ ‪. :(75‬באמת מאירה הארת כל המועדים בכל יום‪ ,‬נאד חג הפסח ווערט נמשד שסענדיק• — גתבאר‬
‫לעיל ע׳ קפב ואילה ולהעיר‪ ,‬אשר ענין זכר ליציאת מצרים הוא‪ :‬יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו‬
‫ובאמונתנו)חיניד מצוה בא(‪.‬‬
‫כל ימי חייך‪ :‬ראה טז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫ב ״ ד ע פירושים פון חכמינו זיל‪ :‬הגשיפ פיסקא אמר ר״א‪ ,‬מברכות יב‪ ,‬ב )במשנה(‪ .‬וראה לעיל בהגדה‬
‫בהערות על פיסקא זו‪.‬‬
‫להביא הלילות ‪ . .‬לימות המשיח‪ :‬וידוע הרמז בזה )‪.‬להביא׳ ולא ‪.‬לרבות׳ וכיויב —( שעיי הזכירה‬
‫כדבעי בימים — ‪,‬מביאים״ הזכירה אפילו בלילות‪ ,‬ובהזכירה כדבעי בעוה״ז מביאים ימות המשיח)ובמילא גם‬
‫הזכירה אז — שהרי היא סיבתם(‪.‬‬
‫לימות המשיח‪ :‬וי״ל דכולל כל הדרגות והתקופות הכלולות בהם והבאות אחריהם‪ :‬זמנא דמלכא משיחא‬
‫כוי)ועד( השמים החדשים והארץ החדשה )ישעי׳ סו‪ ,‬כב‪ .‬זוהר פרשתגו טז‪ ,‬סע״א‪ /‬וראה לקוטי לוי יצחק‬
‫לזוהר שם‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשסו‬

‫און דאס וועט אויך זיין א הכנה קרובה צדן דעם קיום היעוד‪ :‬וידעו כי אתה‬
‫שמך ה׳ לבדך עליון על כל הארץ )אלע פעלקער‪ ,‬די גאנצע וועלט‪ ,‬וועט וויסן אז‬
‫דער אויבערשטער אליין האט דעם נאמען ״אלמעכטיקער ג־ט״‪ ,‬דער הערשער‬
‫איבער דער גאנצער וועלט(‪,‬‬

‫א הכנה קרובה צו דעם מילוי)ערפילונג( תפלתנו יעדער טאג — צו דעם מילוי‬

‫צו וועלכן קוינו כל היום )מיר האפן דעם גאנצן טאג( — גאולה האמיתית והשלימה‬
‫דורך משיח צדקנו‪ ,‬וועלכע איז אין אן אופן פון בשובה ונחת תושעו!‪ ,‬בקרוב בימינו‬
‫ממש‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור‬

‫ולחג הפסח כשר ושמח‬

‫! י ד ע ו ‪ . .‬ה א ר ץ ‪ :‬תהלים סיום וחותם מזמור פג‪.‬‬

‫א ? ע ‪ . .‬ו ו ע ל ט ‪ :‬כי מלאה ה א ר ץ ד ע ה גוי )ישעי׳ יא‪ .0 ,‬רמב״ם בסיום ותותם ספרו(‪.‬‬
‫ק ו י נ ו כ ל ה י ו ם ‪ :‬וכיון שגם אתמול ושלשום קוינו ונתקיים ״ומיד גגאליך רק היום — הרי על הוי׳ גואלינו‬
‫להוסיף גם טובת הנאה שנדחה עיע‪ ,‬ע״ד פס״ד הרמב״ס בשיעור יום זה )הל׳ עדות פכ״א ה״ב(‪ — .‬ולהעיר‬
‫אשר שבת ופסח — מהמצות שנקראים ״עדות״)ראה רמב״ן עהיפ ואתחגן ו‪ ,‬כ‪ .‬ועוד(‪ ,‬וכן מהקרא מפורש‬
‫ואתם עדי)ישעי׳ מג‪ ,‬י‪ .‬שם‪ ,‬יב( — נת׳ בביאוה״ז בהוספות )קלט‪ ,‬א ואילד(‪.‬‬
‫כשובר‪ ,‬ו נ ח ת ת ו ש ע ו ן ‪ :‬ישעי׳ ל‪ ,‬טו‪ .‬נתבאר בהמשד וככה תרל״ז בחותמו‪.‬‬
‫תשסז‬ ‫י׳יא ניסן‪ ,‬תשמ״ה‬

‫ב״ה‪ ,‬יום שלישי שהוכפל בו כי טוב‪,‬‬

‫פ׳ ויהי ביום השמיני‪,‬‬
‫נשיא לבני אשר‪,‬‬
‫י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשמ״ה‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‪,‬‬

‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה!‬

‫בהמשך צום בריוו פון ערב־שבת־קודש ראש־חודש ניסן‪ ,‬און שטייענדיק‬

‫געציילטע טעג פאר פסת‪ ,‬איז כדאי צו פארטיפן זיך אין אייניקע נקודות וועלכע‬
‫זיינען ארויסגעבראכט געווארן אין דעם דערמאנטן בריוו‪ ,‬און — ווי ס׳איז אויך‬
‫פריער אונטערשטראכן געווארן — פארטיפן זיר אין אן אופן וואם זאל זיר‬

‫יום שלישי שהוכפל בו כי טוב‪ :‬פרש״י בראשית א‪ ,‬ז‪ .‬וראה מכתב ר תשרי היתשד״מ הערה ד״ה יום‬
‫שלישי שהוכפל בו כי טוב )לקו״ש תכ״ד ע׳ ‪.(632‬‬
‫פ• ויהי ביום השמיני‪ :‬שבשנה זו קוראים אותה )ראשיתה עד ‪,‬שני״( שמונה פעמים‪ ,‬ו ^ ע הפתגם בזה‬
‫בפי חםידי פוליו)הובא ונת׳ בלקו״ש ח״ז ע׳ ‪ :(297‬שמיני שמונה שמנה)פי׳ שהשנה שקורין בה שמונה פעמים‬
‫פ׳ שמיני תהי׳ שמנה(‪.‬‬
‫ויהי ביום השמיני‪) :‬עיפ מחז״ל )יומא כת‪ ,‬א‪ .‬תמיד פ״ג מ״ב‪ .‬ירושלמי יומא פ״ג היא( לומר ‪ ,‬ע ד שהוא‬
‫בחברו!״‪ ,‬בלשון שמעורר זכות)ירושלמי שם‪ .‬פרש״י יומא שם‪ ,‬ב(( שאותו היום נטל עשר עטרות — שבת פז‪,‬‬
‫פע״ב )וראה תוד״ה עשר‪ .‬תויש לפקודי מ טקי״ט‪ .‬וש־נ(‪ ,‬הובא בפרש״י עה״ת ריש פרשתנו‪ .‬נשא ז‪ ,‬יב —‬
‫מסדר עולם )רבא — פץ(‪.‬‬
‫השמיני‪ :‬שייכותו לתענוג — ראה ד״ה ויהי ביום השמיני תרעיה )ע׳ רסט ואילד(‪ ,‬תש״ד פ״י יאילד )ע׳‬
‫‪ 191‬ואילד(‪ ,‬תש״ה )ע׳ ‪ 167‬ואילח‪.‬‬
‫השמיני‪ :‬ונטל עשר עטרות‪ .‬ולהעיר ממרז״ל דכינור )שבביהמ״ק( דימוה״מ של ח׳ נימיו ודלעת״ל של‬
‫עשר נימין)ערכין יג‪ ,‬ב‪ .‬וראה כלי יקר ריש פרשתנו‪ ,‬הובא ונת׳ בדיה ויהי ביום השמיני הנ״ל(‪.‬‬
‫נשיא לבני אשר‪ :‬שו״ע אדה״ז או״ח הל׳ פטח טתכ״ט סטיו‪ .‬וראה שם טיט‪ .‬וראה לקוטי לוי״צ אגרות ע׳‬
‫שכג־שכה‪ .‬שם ע׳ תיט‪ .‬וראה מכתב י״א ניסן ה׳תשמ״ג הערה ד״ה י״א ניסן )לעיל ע׳ תשמ(‪.‬‬
‫אשר‪ :‬מלשון אושר ותענוג)תו״א תולדות יח‪ ,‬סע״ב‪ .‬שמות גג‪ ,‬ב‪ .‬תצוה פא‪ ,‬א‪ .‬לקוטי לוי״צ שם ‪ 7‬תיט‪.‬‬
‫ועוד(‪.‬‬
‫געציילטע טעג‪ :‬להעיר‪ ,‬שארבעה ימים הם ימי ביקור לתמיד)פסחים צו‪ ,‬א‪ .‬וש״נ( ולקרבן פסה גם בפסח‬
‫דורות — פסחים שם‪ .‬מכילתא ופרש״י בא יב‪ ,‬ו)ומסתימת לשון רש״י משמע‪ ,‬שהוא דיו גם בפסח דודות(‪.‬‬
‫וראה אנציקלופדי׳ תלמודית ‪ 7‬בקור מומים )‪ 7‬קסג(‪ ,‬ושינ‪ .‬תורה שלמה פרשתגו מילואים לכרד י״א סי׳ יב‪.‬‬
‫— וי״ל שיש מעין זה בעוד עניני קדושה ובפרט בחה״פ‪ .‬ולהעיר ממיש בעט״ז לשו״ע או״ח ר״פ תקפא‪:‬‬
‫והטעם שעומדים בכל פעם)בסליחות( ד׳ ימים לפני ר״ה משום דאיחא)ירושלמי דיה פ״ד ה״ח( בכל הקרבנות‬
‫נאמר והקרבתם ובר״ה נאמר ועשיתם שיעשה אדם עצמו קרבן בר״ה ולהכי צריר ד׳ ימים לביקור מפני‬
‫המומין כד‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשסח‬

‫אויסדריקן ביז אין מעשה בפועל‪ ,‬און וואט — ווי אין אלע עניני טוב וקדושה — עס‬
‫דארף זיין אין אן אופן פון מעליו בקודש‪.‬‬
‫*‬ ‫«‬ ‫‪0‬‬
‫אין פריערדיקן בריוו האט זיר גערעדט וועגן דעד ספעציעלער באדייטונג פון‬
‫דער קביעות פון היינטיקן יאר‪ ,‬וואט דעד ערשטער טאג פסח קומט צוזאמען מיט‬
‫שבת‪ ,‬וואס דאס אונטערשטרייכט די געמיינזאמע נקודות פון ביידן‪ ,‬פסח און שבת!‬
‫בפרט די שייכות פון דעם ענין פון חירות פון פסת מיט דעם ענין פון עונג פון שבת‪:‬‬
‫וואס הצד השוה צווישן ביידע איז‪ ,‬וואס סיי די באפרייאונג פון ניט־געוואונטשענע‬
‫זאכן און סיי דער עונג פון עניני טוב וקדושה דארף זיין בשלימות‪ :‬און ״כשלימות״‬
‫מיינט דאד‪ ,‬אז מ׳טאר זיר ניט באגנוגענען מיט א מיעוט אין דעם‪ ,‬ניט אפילו מיט א‬
‫רוב‪ ,‬נאר כשלימות‪ ,‬אין דער פולטטער מאס — אויב ניט‪ ,‬פעלט דאד אין דער עצם‬
‫זאד סיי פון תירות און סיי פון עונג‪.‬‬

‫דא שטעלט זיך די שאלה — ארז ניט נאר ישאלך בנך‪ ,‬נאר‪ ,‬לכאורה‪ ,‬אויר‬
‫שאלת אפילו פון כולנו חכמים‪ :‬נאכדעם ווי מ׳האט דערגרייכט אמת׳ע חירות און‬
‫אמת׳ע עונג‪.‬כשלימות — ווי איז שייך אין דעם דער ענין פון מעליו‪ ,‬פון ילכו מחיל‬
‫אל חיל )גיין פון שטארקייט צו שטארקייט(‪ ,‬ובפרט אז דאס איז א שטענדיקע‬
‫אנווייזונג צו יעדן אידו און צו אלע אידן‪ ,‬באגרינדעט אויף דעד תפלה און הוראה‬
‫פון נעים זמירות ישראל אין תהלים‪ ,‬און ווערט אראפגעבראכט אלס פסק־דין אין‬
‫שולתן־ערור‪ ,‬מיומד אויף מערערע ערטער אין תורה שבעל־פה?‬

‫ובמיותר אז דא ווערט אונטערשטראכן ילכו‪ ,‬וואס דאס איז באידעריר מער ווי‬
‫סתם וואקסן און אנטוויקלעז זיר ווי אין עולם הצומח‪ ,‬וראו צמיחה איז טאקע דער‬
‫סימן פון לעבן און לעבעדיקייט )און אין דעם גלייכט זיר א מענטש צום צומת‪ ,‬כי‬
‫האדם עץ השדה(‪ ,‬איז דאס אבער א צמיתה אין דעד הויר און אין דעד ברייט און אין‬
‫דער טיף‪ ,‬אבער אלץ שטייענדיק אויף דעם זעלבן ארט‪,‬‬

‫מעליו ב ק ו ד ש ‪ :‬ברכות כת‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪ .‬זחיג קסב‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬וראה לקו״ש חי״ג ע׳ ‪ 250‬הערה ד״ה להעלות‬
‫בקודש‪ .‬וש״נ‪ .‬מכתב ריח' ניסו היתשליז הערה ד״ה מעליו בקודש )לעיל ע׳ תרעז(‪.‬‬
‫עניני טוב וקדושה דארף זיין בשלימות‪ :‬ראה כתובות סז‪ ,‬רעיא‪.‬‬
‫ישאלך בנך‪ :‬כל־ הכתוב בנוגע לחג הפסח — בא יג‪ ,‬יד‪ .‬ועיקר הוא בפסח )בהתחלתו( — ראה שו״ע‬
‫אדהיז או״ח הל׳ פסח סתע״ג סי״ד‪ .‬לעיל בהגדה ע׳ טו‪ .‬וראה הגש״פ פיסקא בריר המקום‪ ,‬מירושלמי פסחים‬
‫פיי ה״ד‪ .‬מכילתא )הובא בפרש״י( עה״פ‪.‬‬
‫כולנו חכמים‪ :‬ל׳ הגש״פ פיפקא עבדים היינו‪ .‬וראה הגשיפ‪ ,‬ירושלמי ומכילתא שבהערה הקודמת‪.‬‬
‫שטענדיקע אנווייזונג‪ :‬כמחו״ל שצ״ל באופן שאין להם מגותה )ברכות בסיומה‪ .‬ושינ(‪.‬‬
‫נעים‪ :‬פי׳ ג״כ עונג )סהימ תש״ט ע׳ ‪ .130‬וראה שהשיר פ״ד‪ ,‬ד )בתחילתה(‪ .‬מצו״צ עה״פ ש״ב כג‪ ,‬א(‪.‬‬
‫נעים ומידות ישראל‪ :‬ש״ב שם‪ .‬וראה שהשיר שם שאמר ה״זמירות )בשם כל( ישראל״‪.‬‬
‫אי! תחלים‪ :‬פד‪ ,‬ח‪.‬‬
‫אין שולחן־ערוך‪ :‬אדה״ז אויח סקנ״ה סיא‪ .‬ושינ‪ .‬וראה לקו״ש חייד ע׳ ‪ 173‬ואילה שיחת כ׳ מגחם־אב‬
‫תשח״י‪.‬‬
‫כי האדם עץ השדה‪ :‬שופטים כ‪ ,‬יס‪ ,‬וראה תענית ז‪ ,‬א‪ .‬לקו״ש חכ״ד ע׳ ‪ 115‬ואילה‬
‫הויד ‪ . .‬ברייט ‪ . .‬טיף‪ :‬ראה בארוכה מאדהאמ״צ )אמ״ב פתח השער פ״ג־ד‪ .‬שער היחוד בתחילתו( שזהו‬
‫כולל הכל‪ .‬וראה פרדס שער טעם האצילות פ״א‪.‬‬
‫תשםט‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ה‬

‫וואט ס׳איז ניט צו פארגלייכן מיט דער מדריגה פון א חי וואט האט דעם כח פון‬
‫הליכה‪ ,‬ילכו‪ ,‬פון איין ארט צו א צווייטן‪ ,‬א בעטערן און העכערן‪ :‬על אחת כמה‬
‫וכמה ווען עט רעדט זיר וועגן א שלימות׳דיקע הליכה פון אן אדם‪ ,‬וועמען דער‬
‫אויבערשטער האט געגעבן דעם כת און די מעגלעכקייט צו שטייגן אלץ העכער און‬
‫העכער בכמות ובאיכות‪ ,‬ביז צו איבערצושטעלן זיר און ווערן א ברי׳ הדשה‪ ,‬ביז צו‬
‫אדם — אדמה לעליון‪ :‬ווי ערקלערט פיל מאל‪ ,‬אז דאט איז דער תכלית העבודה פון‬
‫אן אדם )מלשון אדמה לעליון — זיר ״גלייכך‪ ,‬כביכול‪ ,‬צום אויבערשטן(‪ ,‬וועמען‬
‫דער אויבערשטער האט אנגעזאגט )צוזאמען מיט א נתינת־כח אויף דעם(‪ :‬והלכת‬
‫בדרכיו‪ ,‬צו גיין אין זיינע )דעם אויבערשטנ׳ס( וועגן‪.‬‬

‫און דא רעדט זיך ניט וועגן יחידי סגולה‪ ,‬ווארום די הוראה פון והלכת בדרכיו‬
‫און ילכו מתיל אל תיל‪ ,‬ווי אלע הוראות אין שולחן־ערוד‪ ,‬איז פאר אלע אידן‪ ,‬ס׳איז‬
‫תורה אתת לכולנו‪.‬‬

‫ווערט די שאלה נאד שטארקער‪ :‬נאכדעם ווי מ׳האט דערגרייכט הירות און‬
‫עונג כשלימות‪ ,‬יעדער איינער און איינע לויט זייער פולן כח או השגה‪ ,‬ווי איז שייך‬
‫אין דעם )ועל־דרך־זה — אין אלע עניני טוב וקדושה( צו שטייגן העכער און‬
‫העכער‪ ,‬בפרט אין אן אופן פון הליכה?‬

‫דער ענטפער אויף דער פראגע איז מרומז אין דעם לשון הכתוב שבת שבתון‪,‬‬
‫שבת בשבתו‪ ,‬אז ם׳איז דא דער עניז פון שבת וועלכער איז ״שבת לגבי שבת״‪ .‬אזוי‬
‫אייר אין עונג און חירות‪.‬‬
‫כאטש דער עונג שבת איז דאר במשד אלע שעות פון שבת‪ ,‬איז אבער אין דעם‬
‫פאראן דער גיין מחיל אל חיל‪ :‬אנהויב שבת איז דער עונג פארבונדן בעיקר מיט‬

‫ש ל י מ ו ת י ד י ק ע ה ל י כ ה פ ו ן א ן א ר ס ‪ :‬להעיר מאוית לההימ )הוצאת קהיוז( עב‪ ,‬ב עה״פ )תהלים קכו‪ ,‬ו(‬
‫הלוד ילד )בהוצאת קהית תשליט — סרמיב(‪ .‬תויא וישב דיה כה אמר ה׳ גר ונתתי לך מהלכים )ל‪ ,‬סע״א‬
‫ואילך‪ /‬ובסיום הדרוש שם )שם‪ ,‬ד(‪ :‬אבל לעיל ‪ . .‬יהי׳ הכל בחי׳ הליכה‪ .‬אוהית בהעלותד ע׳ תיא‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ו ו ע ר ן א ב ר י ח ד ש ה ‪ :‬ראה שויע אדה״ז או״ח סיד םיא‪.‬‬
‫א ד ם — א ד מ ה ל ע ל י ו ן ‪) :‬ל׳ הכתוב — ישעי׳ יד‪ ,‬יד(‪ .‬ראה יבמות סא‪ ,‬רע״א‪ .‬שליה ג‪ ,‬א‪ .‬כ‪ ,‬ב‪ .‬רסח‪ ,‬ב‪ .‬שא‪,‬‬
‫ב‪ .‬עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח״ב פליג‪.‬‬
‫צ ו ז א מ ע ן מ י ס א נ ת י נ ח ־ כ ח ‪ :‬כמרזיל שאינו מבקש לפי כחו אלא לפי כחן — במדב״ר פי״ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫ו ה ל כ ת ב ד ר כ י ו ‪ :‬תבוא כת‪ ,‬ט‪ .‬וברמבים )ספר המצוות )ובמנין המצוות שבריש פפר ה״יד״( מ״ע ת‪ .‬הל׳‬
‫דעות פ״׳ו היה־ו( מנה ציווי זה במנין המצוות )וראה שויע אדה‪-‬ז אויה םקנ״ו סיג(‪ — .‬וראה לקו״ש ח״ד ע•‬
‫‪ 1130‬ואילך‪ .‬חייג ע׳ ‪ 280‬הע׳ ‪.3‬‬
‫ש ב ח ש ב ת ו ן ‪ :‬תשא לא‪ ,‬טו‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לקוית דרושי יוהכיפ ד״ה שבת שבתון )ע‪ ,‬ב ואילך(‪.‬‬
‫ש ב ת ב ש ב ת ו ‪ :‬הפטורת שריח )ישעי׳ סו‪ ,‬כג(‪ .‬וע״פ פי׳ אדהיז בלקו״ת ברכה צז‪ ,‬ג־ד‪ .‬וראה בהנסמן‬
‫במראי מקומות לשם )בהוצאת קהית ה׳תשדימ(‪ .‬דיה אבות מלאכות תר׳ל )ע׳ רמד ואילך(‪ .‬את שבתותי‬
‫ה׳שית פ״ד )ס״ע ‪ 85‬ואילך(‪ .‬וככימ‪.‬‬
‫א נ ה ו י ב ש ב ת ו כ ר ‪ :‬בהבא לקמן — ראה גם לקוית בהר מב‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ד״ה כגוונא ד ש ב ת ה ג ד ו ל תקסיח‬
‫)סידור קטט‪ ,‬א־ב‪ .‬סהימ תקס׳ת ס״ע קנב ואילך‪ .‬ביאוה״ז להצ״צ תרומה)כרך ב( ע׳ תתיא(‪ .‬דיה ריש הוי אמר‬
‫הכי אתקינו סעודתא כר )סידור קעד‪ ,‬א ואילך‪ .‬ביאוה‪-‬ז להציצ יתרו)כרך ב( ע׳ תשצא ואילך(‪ .‬דיה אלה‬
 ‫מכתבים כלליים‬ ‫תשע‬

‫דעם ענין פון תשבות — די מנוחה און דעד אפרו פון די מלאכות פון די וואכנטעג‪,‬‬
‫וואט ווי גרויס דעד עונג איז‪ ,‬איז עט אבער באגרענעצט און בערך לויט דעם‬
‫פארנעמ און די לאסט פון די מלאכות אין זיינע וואכעדיקע טעג‪ ,‬און געדענקענדיק‬
‫און טראכטנדיק וועגן דעם‪ :‬שבת אינדערפרי‪ ,‬ווען דעד תענוג פון מנוחה איז שוין‬
‫דערגרייכט״קומט א העכערער עונג‪ ,‬וועלכער איז פארבונדן בעיקר מיט שבת לה׳‬
‫אלקיך )געטליכקייט(‪ ,‬און ךערנאך — ביז דער העכטטער מדריגה פון עונג‪ ,‬פון‬
‫רעוא ר כ ל רעוין אין דער צייט פון מנחה‪ ,‬וואס איז אן עונג אפילו לגבי דעם עונג‬
‫פון רעויו — אן עונג רוחני — אן קיין זכרון ואפילו רושם בעלמא פון גשמיות און‬
‫וועלט בכלל‪ ,‬נאר לה׳ אלקיך‪ ,‬אוו אין דעם גופא והלכת‪ :‬אין צוגאב צו אמונה בהשם‬
‫— זאל זיין לידע שיש שם מצוי בכלל‪ ,‬און דערנאך בפרט ובפרטי פרטיות — ביז‬
‫רזי דרזיו‪ ,‬לטייל ב פ ר ד ס — ביז ד ע ה א ת ה׳ כמים ליס מכסים‪.‬‬

‫או איינפאכן ביישפיל געפינט מעז אויר אין דעם עונג פון א חכם גדול‪,‬‬
‫וועלכער איז שטענדיק אריינגעטאן אין שכל׳דיקע ענינים און האט אין זיי דעם‬
‫גרעסטן עונג‪ .‬אבער ווען עם פאלט אים אריין א גאר נייער שכל‪ ,‬א גאר נייע‬
‫המצאה‪ ,‬האט ער דערפון אן עונג שלא בערד גרעסער ווי פריער‪.‬‬

‫ע ל ־ ד ר ך ז ה אויר איו דעם עניו פון חירות‪ :‬בשעת אן עבד ווערט באפרייט פון‬
‫עבדות‪ ,‬בפרט פון עבודת פרד‪ ,‬ווי םיאיז געוועו בא יציאת מצרים‪ ,‬און דערצו נאד‬
‫באפרייט ״ביד רמה״ — איז דאם זיכער אן אמת׳ער ״חיל״ אין חירות‪ .‬פונדעסטוועגן‪,‬‬
‫איז נאד געבליבן די מורא אפשר וועלן די מצריים זיי נאכיאגן און צוריק‬
‫פארשקלאפן‪ ,‬ווי עט האט זיר ארויםגעוויזן בפועל אז די מורא איז געווען במציאות‬
‫בא די‪ :‬אבער נאד קריעת ים־סוף‪ ,‬בשעת זיי האבן געזען ווי די מצריים זייגען‬
‫אומגעקומען און ס׳איז אינגאנצן בטל געווארן די מורא אז די מצריים וועלן האבן א‬

‫תולדות נח תקס״ז)אוה״ת נח נז‪ ,‬א ואילך‪ .‬ביאוהיז להצ״צ נח ע׳ יג ואילך(‪ .‬שער האמונה פט״ו ואילך‪ .‬המשך‬
‫תרפיו ע׳ תקמג ואילך‪ .‬המשך תער״ב ח״ב ד״ה ראה אנכי)ע׳ א׳ק( ומאמרים שלאחריו‪ .‬ועוד‪ — .‬ולהעיר מל״ת‬
‫להאריז״ל פ׳ תשא עה״פ )תשא שם‪ ,‬יג( ואתה תדבר גו׳ את שבתותי תשמרו‪.‬‬
‫ח ש ב ו ת ‪ :‬משפטים כג‪ ,‬יב‪ .‬וברמב״ם הל׳ שבת בתחילתן)ורפכ״א(‪ .‬צפע״נ)להרגצובי( שם‪ .‬וראה לעיל ע׳‬
‫תית ואילך‪.‬‬
‫ש ב ת ל ה י ‪ :‬יתרו ב‪ ,‬י‪ .‬ואתחנן ה‪ ,‬יד‪.‬‬
‫ר ע ו א ר כ ל ר ע ו י ן ‪ :‬ראה המשך תרס״ו ע׳ תקמה‪ .‬סה״מ ה׳ש״ת שפ )ע׳ ‪ .(86‬ובכ״מ‪.‬‬
‫א! ק י י ן ו נ ד ו ן ‪ . .‬פ ו ן ג ש מ י ו ת ‪ :‬להעיר מכש״ט )הוצאת קה״ת( פת״ב‪ :‬ועיקר יום השבת הוא להתדבק‬
‫בהש״י על ידי הורה ותפלה ולזה קורא בזהר )ח״ב רה‪ ,‬א( האי יומא יומא דנשמתין ולא יומא דגופין כוי‪.‬‬
‫לה׳ א ל ק י ד ‪ :‬יתרו שם‪ .‬ואתחנן שם‪.‬‬
‫ל י ד ע ש י ש ש ם מ צ ו י ר א ש ו ן ‪ :‬רמב״ם ריש הלי יסודי התורה‪ .‬וראה בארוכה ‪,,‬הדרן׳ על ‪ . .‬הרמג־״ם )קהית‪,‬‬
‫י״א ניסן תשמ״ה(‪ .‬לקו״ש חכ״ו ע׳ ‪ 114‬ואילה‬
‫ל ט י י ל ב פ ר ד ס ‪ :‬ל׳ הרמב״ם שם ספיד‪ .‬וראה הדרן ולקו״ש שבהערה הקודמת‪.‬‬
‫ד ע ה א ת ה ׳ נ מ י ם ל י ס מ כ ס י ס ‪ :‬ישעי׳ יא‪ ,‬ט‪ .‬וראה ‪,‬הדרן״ ולקו״ש הנ״ל‪.‬‬
‫ע ס פ א ל ט א י ם א ר י ץ ‪ . .‬נ י י ע ה מ צ א ה ‪ . .‬ע ו נ ג ש ל א ב ע ר ך ‪ :‬ע״ד צהבו פניו של ר׳ אבהו שמצא תוספתא‬
‫חדתא )ירושלמי שבת פיח היא‪ .‬נת׳ בשערי אורה שער החנוכה )יב‪ ,‬ב(‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫ב י ד ר מ ה ‪ :‬בשלח יד‪ ,‬ח‪ .‬ת״א ופרש״י שם‪.‬‬
‫י ז‬
‫א ו א ד ג ע נ ל י ב ן ד י מ ו ר א ‪ :‬ראה בשלח יד‪ ,‬י‪ .‬פרש״י עה״פ שם‪ ,‬ה‪ .‬וראה לעיל ע׳ תקמג ובהערות שם‪.‬‬
‫ב ש ע ת ו י י ה א ב ן ג ע ז ע ן ו ו י ד י מ צ ר י י ם ו י י נ ע ן א ו מ ג ע ק ו מ ע ן ‪ :‬ראה בשלח שם‪ ,‬ל ובפרש״י‪.‬‬
‫תשעא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ה‬

‫שליטה איבער זיי‪ ,‬האבן די אידן דערפילט א שטארקערן ״תיל׳׳ אין חירות ווי‬
‫פריער‪ .‬און נאכמער און טיפערער חירות — באם בארג סיני — די חירות פון‪:‬‬
‫והייתם לי סגולה )און נאכמער( ממלכת נהנים וגוי קדוש‪ ,‬און נאכמער — בא‬
‫קבלת־התורה‪.‬‬

‫פון דאס אויבנדערקלערטע איז נאכמער פארשטאנדיק אייר דער ענין פון מחיל‬
‫אל תיל אין עבודת־השם‪ ,‬וואט די ערשטע ״שטארקייט״ אין דעם איז ״סור מרע״ —‬
‫חירות )באפרייאונג( פון דרכי מצרים‪ ,‬פון רע בפועל‪ ,‬אז עם קומט צו א נסיון האט‬
‫ער די שטארקייט צו באהערשן‪,‬זיד ניט צו טאן אן ענין פון רע‪ ,‬ניט נאר במעשה און‬
‫בדיבור נאר אייר ניט אין מחשבה‪ .‬עס איז אבער דא א העכערער ״חיל״ אין ״סור‬
‫מרע״‪ ,‬ויעז דעד רע איז ביי אים אינגאנצן אפגעפרעגט און קומט גאר ניט אין‬
‫באטראכט‪ ,‬ווארום ער האלט שויו בא דער מדריגה פון ואהבת את ה׳ אלקיך בכל‬
‫לבבך — ״בשני יצריר״‪ :‬אז דער יצר הרע איז ביי אים ניט נאר איבערגעוועלטיקט‬
‫אוו באהערשט‪ ,‬נאר איז איבערגעמאכט‪ ,‬אז אויך ער‪ ,‬צוזאמען מיט דעם יצר טוב‪,‬‬
‫נעמט אנטייל אין ואהבת את השם‪ .‬און צווישן די צוויי מדריגות אין טור מרע איז דא‬
‫א סד מדריגות צו גיין מחיל אל תיל אין אהבת השם און עבודת השם‪ ,‬נאד העכער‬
‫און נאד העכער‪.‬‬

‫על־דרך־זה איז דא דער ענין פון מחיל אל חיל אין דעם קו פון ״ועשה טוב״‪:‬‬
‫דער אויבערשטער‪ ,‬מקור כל הברכות‪ ,‬זאגט־צו בחוקותי תלכו גו׳ ונתתי גשמיכם‬
‫גו׳‪ ,‬אז ווען א איד גייט אין דעם אויבערשטנ׳ט וועגן‪ ,‬הליכה מחיל אל חיל‪ ,‬גיט אים‬
‫דער אויבערשטער אלע גשמיות׳דיקע נויטווענדיקייטז איו א י ד די רוחניות׳דיקע‬
‫ובשפע‪ :‬א העכערער תיל ודרגא — דעד ונתתי גשמיכם וגר‪ ,‬איז ביי אים ניט א ציל‬

‫ו ה י י ת ם ל י ס ג ו ל ה ‪ :‬יתרו יט‪ ,‬ה‪.‬‬

‫מ מ ל כ ת נ ה נ י ם וגוי ק ד ו ש ‪ :‬יתרו שם‪ ,‬ו‪ .‬וראה בעה״ט עה״פ‪ .‬וראה אגדת בראשית פע״ט ]פ[‪ :‬״שכולם‬
‫נקראו כהנים בסיני שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ‪ . .‬כל אתד ואחד מהן כאילו כהו גדול כד״‪.‬‬
‫ב א ק ב ל ת ־ ה ת ו ר ה ‪ :‬דאיו לד בן חוריו אלא מי שעוסק בתלמוד תורה )אבות פ״ו מ״ב(‪.‬‬
‫ס ו ר מ ר ע ‪ . .‬ו ע ש ה ט ו ב ‪ :‬תהלים לד‪ ,‬טו‪.‬‬
‫ד ר כ י מ צ ר י ם ‪ :‬ראה פרש״י עה״פ אחרי יח‪ ,‬ג)מתו״כ עה״פ(‪ :‬שמעשיהם של מצרים ‪ . .‬מקולקלים מכל‬
‫האומות כוי‪ .‬רמב״ם הלי מלכיפ פ״ה ה״ח‪.‬‬
‫נ י ט נ א ר ב מ ע ש ה ‪ . .‬נ א ר א ו י ך נ י ט א י ו מ ח ש ב ה ‪ :‬להעיר מרמב״ם הל׳ תשובה פ״ז היג‪ .‬תו״א מג״א צט‪ ,‬ריש‬
‫ע״ב‪.‬‬
‫ו א ה ב ת א ת ה ׳ א ל ק י ך ב כ ל ל ב ב ך ‪ :‬ואתתנן ו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫ב ש נ י י צ ר י ך ‪ :‬ברכות נד‪ ,‬א )במשנה(‪ .‬ספרי הובא בפרש״י עה״פ‪.‬‬
‫א י ר ע ר ג ע מ א כ ט ‪ :‬ראה ירושלמי ברכות ספ״ט‪ .‬תניא פ״א‪ .‬פ״י‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫צ ו ו י ש ן ד ׳ צ ו ו י ׳ מ ד ר י ג ו ת ‪ . .‬א ס ך מ ד ר י ג ו ת ‪ :‬תניא פ״י‪.‬‬
‫כ ח ו ק ו ח י ת ל כ ו ג ר ו נ ת ת י ג ש מ י כ ם ג ו י ‪ :‬בחוקותי כו‪ ,‬ג־ד‪.‬‬
‫ויען א א י ד ג י י ט ‪ :‬ראה דרושי דאיח עה״פ אם בתוקותי תלכו — לקו״ת בתוקותי מה‪ ,‬א ואילך‪ .‬אוהית‬
‫בחוקותי)כרך ב( ע׳ תרלד ואילך‪ .‬שם )כרך ג( ע׳ תתקכא ואילך‪ .‬שם ע׳ תתקמא ואילך‪ .‬ד״ה זה חר״ל)ע׳ קלט‬
‫ואילך(‪ .‬ה׳ש״ת פ״ד ואילך )פ״ע ‪ 90‬ואילך(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ג י ט א י ם ד ע ר א ו י ב ע ר ש ט ע ר ‪ :‬ואתז״ל לעולפ יעסוק אדם בתורה ומצות אע״פ שלא לשמה שמתוך שלא‬
‫לשמה בא לשמה)פסחים נ‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪ .‬ירושלמי הגיגה פ״א ה״ז‪ .‬רמב״ם הל׳ ת״ת פ״ג היה‪ .‬הל׳ תשובה פ״י ה״ה‪.‬‬
‫טושו״ע יו״ד סרמ״ו ס״ב‪ .‬הלי ת״ת לאדה״ז פ־ד פ״ג(‪ .‬וראה לקו״ש ח״כ ע׳ ‪ 45‬ואילך‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשעב‬

‫פאר זיך כלל‪ ,‬עס איז נאד א מיטל און א וועג כדי לייכטער צו מאכן די הליכה מחיל‬
‫אל תיל אין קיום התורה והמצוות‪ .‬אין אן אנדערן סגנון און ווערטער‪ :‬ער נוצט די‬
‫ברכות פון בני חיי ומזונא‪ ,‬און אלץ אין אן אופן פון רויחא‪ ,‬כדי צו קענען מאכן מער‬
‫רוחניות‪ ,‬רוויתא‪ :‬ביז ער דערגרייכט דעם חיל פון לחזות בנועם הוי׳‪ ,‬ביז דעם גאר‬
‫גרויסן חיל — הליכה פון אלטן רבי׳ן מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ גוי‪ ,‬אז‬
‫ער וויל ניט די תענוגים רוחניים )בשמים( און ניט די תענוגים גשמיים )בארץ( און‬
‫אלץ וואס איז ״עמך״)א ט פ ל צום אויבערשטן( — ער וויל נאר דעם אויבערשטן‬
‫אליין‪.‬‬
‫ועל־דרך ווי דער רמכ״ם איז מסיים זיין תיבור משנה תורה‪ ,‬אז אין ימות‬
‫המשיח וועלן אלע ״מעדנים״ — אלע סארטן עונג — זיין כעפר‪ ,‬האבן דעם‬
‫באטרעף פון עפר )שטויב(‪ ,‬און דעד באגער אין וועלט וועט זיין נאר לדעת את הי‪.‬‬

‫און פארשטייט זיר‪ ,‬אז איז ידיעת השם איז דא אן א שיעור מדריגות‪,‬‬
‫אנהויבנדיק פון ״יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון״ — די‬
‫התחלה פון זיין חיבור‪,‬‬

‫— ביז ״מלאה הארץ דעה את הוי׳ כמים לים מכסים״‪ ,‬דער סיום פון זיין חיבור‪,‬‬

‫ובפרט אז די ידיעה איז כפי כח האדם — לויט דעם כח און השגה פון יעדן‬
‫מענטשן‪ ,‬וואס דער כח האדם איז דאר ניט גלייר ביי אלעמען‪ ,‬און אפילו איז דעם‬
‫זעלבן מענטשן איז דער כח ניט גלייר אין אלע צייטן‪ ,‬ער וואקטט און דארף שטייגן‬
‫אלץ העכעד און העכער‪ ,‬ווי אויבן דערמאנט‪.‬‬

‫אזוי אויר אין עבודת־התפלה איז דא גאר א סד מדריגות‪ ,‬אין כוונת התפלה און‬
‫אין דביקות‪ ,‬אין די פארשידענע אופנים‪ :‬די עבודה פון אן עבד אדער די עבודה פון‬

‫ב ד י ל י י כ ט ע ר צ ו מ א כ ו ‪ . .‬ק י ו ם ה ת ו ר ה ו ה מ צ ו ו ת ‪ :‬ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״א‪ .‬סוף הלי מלכים‬
‫ומלתמותיהם‪.‬‬
‫ב ו י ח י י ו מ ז ו נ א ‪ :‬ואע״ג דלאו בזמתא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא — ראה מו״ק כת‪ ,‬א‪ .‬זת״א רז‪,‬‬
‫סע״ב‪ .‬תקו״ז ת״ע )קכז‪ ,‬א(‪ .‬מקומות שנסמנו ב״שערי זהר״)להר״ר מרגליות( למו״ק שם‪ .‬צוואת אדנ״ע )תנוך‬
‫לגער ע׳ ‪.(48‬‬
‫ר ו ו י ח א ‪ . .‬מ א כ ן מ ע ר ר ו ח נ י ו ת ‪ :‬ראה בארוכה מכתב ערב ת״י אלול ה׳תשמ״ג)לקו״ש תכ״ד ע׳ ‪ 622‬ואילח‪,‬‬
‫ובהגסמז שם בהערה ד ״ ה עסו‪ ,‬טרינקעו וכוי‪.‬‬
‫ל ח ז ו ת ב נ ו ע ם הוי׳‪ :‬תהלים כז‪ ,‬ד‪ — .‬וראה ד ״ ה ונתה‪ ,‬אחש״פ תשיט פ״כ )סה״מ תש״ט ע׳ ‪ (130‬ודיה‬
‫מרגלא בפומי׳ דרכ פ כ ״ ו ) ש ם ‪.(136 7‬‬
‫פ ו ! א ל ט ו ר ב י ו ‪ :‬הובא בשרש מצות התפלה להצ״צ פ״מ )דרמ״צ קלה‪ ,‬סע״א(‪.‬‬
‫מ י ל י ב ש מ י ם ‪ :‬תהלים עג‪ ,‬כה‪.‬‬
‫ו ו י ד ע ר ר מ ב ־ ס א י ז מ ס י י ם זיין ח י ב ו ר מ ש נ ה ת ו ר ה ‪ :‬בסיום וחותם ה ל ׳ מלכים‪ .‬ולהעיר‪ ,‬אשר בשנה זו‬
‫מסיימיז הלכות אלו בי״א ניסו)לפי החלוקה דג׳ פרקים ליום(‪.‬‬
‫מ ש נ ה ת ו ר ה ‪ :‬שמו אשר קרא ל ו המחבר וטעמו עמו — הקדמת הרמב״ם לספרו קרוב לסופה‪.‬‬
‫‪ . ,‬מ ע ד נ י ם ־ ‪ . .‬כ ע פ ר ‪ ,‬ה א ב ו ד ע ם ב א ט ר ע ף פ ו ! ע פ ר ‪ :‬ראה ״הדרן״ הנ״ל ח״ב טכ״ו ובהערה ‪ 103‬שם‪.‬‬
‫ל ד ע ת א ת ה ׳ ‪ :‬ס׳ הרמב״ם שם‪.‬‬
‫ר פ י כ ח ה א ד ם ‪ :‬רמב״ם שם‪.‬‬
‫ד י ע ב ו ד ה פ ו ! א‪ 1‬ע ב ד ‪ . .‬פ ו ! א בו‪ :‬ראה תניא פמ״א )נז‪ ,‬א(‪ .‬ובארוכה — המשך תרס״ו ע׳ קנז־קנח‪ .‬שם‬
‫ע׳ שכ ואילך ועוד‪.‬‬
‫תשעג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ה‬

‫א בן‪ ,‬די דביקות פון א בן וואס איו א תינוק ביו די דביקות פון א בן חכם ונבון‪ .‬און‬
‫אין דעם זעלבן מענטשן גופא איז‪ ,‬ווי געזאגט‪ ,‬ניט גלייר דעד כח האדם מתפלה‬
‫לתפלה‪ ,‬און אין דעם זעלבן טאג ותפלה איז אויר דא די עלי׳ פון מודה אני לפניך‬
‫ביז שמע ישראל )מסירת נפש( א‪ .‬ז‪ .‬וו‪ ,.‬די עלי׳ אויף דעם סולם מוצב ארצה וראשו‬
‫מגיע השמימה‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז יעדער איינער און איינע‪ ,‬סיי מאן און סיי פרוי‪ ,‬בנערינו ובזקנינו‬
‫בבנינו ובבנותינו‪ ,‬בתור כ ל ל ישראל‪ ,‬זאל‪ ,‬ווי דערמאנט אין פריערדיקן בריוו‪,‬‬
‫אויסנוצן אין דער פולסטער מאס דעם ״כה האדם׳׳ וואט דער אויבערשטער גיט‬
‫מידו המלאה הפתותה הקדושה והרחבה‪ ,‬צו דערגרייכן די פולטטע מאס חירות‪,‬‬
‫תירות פון יעדער דאגה און אלע דאגות פון אלע ענינים המבלבלים‪ ,‬צוזאמען מיט‬
‫דער פולסטער מאס עונג‪ ,‬בפרט אז מ׳האט די ספעציעלע נתינת־כח פון שבת‪ ,‬שבת‬
‫בשבתו‪ ,‬צוזאמעז מיט זמן חירותנו‪ ,‬אנהויבנדיק פון ״נגלה עליהם מלד מלכי‬
‫המלכים הקדוש ברוד הוא בכבודו ובעצמו וגאלם״‪,‬‬

‫און ווי דאמאלס — גלייך דערנאד הויבט מעז אז ספירה — ציילן די טעג‪ ,‬ווען‬
‫וועט שוין קומען דער געבענטשטער טאג פון ״תעבדון את האלקים על ההר הזה״‬
‫— ווי במתן־תורה במעמד הר סיני‪ ,‬אזוי זאל זיין ״חדשים״ ממש כשלימות — בזמן‬
‫מתן תורתנו באם ענדע פון ספירה — בחג השבועות היי־יאר‪,‬‬

‫ספירה צוזאמען מיט דער הליכה מחיל )פון ״נגלה עליהם״ באותה שעה‪ ,‬בזמן‬
‫חירותנו — צו הליכה דורד אייגענער עבודה‪ ,‬אלץ העכער און העכער ביז( אל חיל‬
‫פון שלימות כל העולם כולו‪,‬‬

‫וועלכע הויבט זיך אן פון‬

‫גאולה האמיתית והשלימה פון אידן דורך משיח צדקנו‪.‬‬

‫א ת י נ ו ק ‪ :‬ע״ד לשון רבי שמשוו דקינון‪ :‬אני מתפלל לדעת זה התינוק )שורש מצות התפלה רפיח(‪.‬‬
‫ד ׳ עלי• פ ו ן מ ו ד ה א נ י ו כ ר ‪ :‬ראה גם מכתב עש״ק ח״י אלול ה׳תשד״מ )לקו״ש חכ״ד ע׳ ‪ (646‬ובהערות שם‪.‬‬
‫ד י ע ל י ׳ א ו י ף ד ע ס ס ו ל ם מ ו צ ב א ר צ ה ‪ :‬ויצא כח‪ ,‬יב‪ .‬דא צלותא )זח״א רפו‪ ,‬ב‪ .‬ח״ג שו‪ ,‬ב‪ .‬תקו״ז תי׳ מה(‪.‬‬
‫וראה בהנסמן במכתב הנ״ל הערה ד״ה די פיר שלבים‪.‬‬
‫ב ו ע ר י ו ו ו כ ז ק נ י ו ו ב ב נ י נ ו ו ב ב נ ו ת י נ ו ‪ :‬ובמו שהי׳ בימי צאתר מארמ״צ — בא י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫מ י ד ו ה מ ל א ה ‪ . .‬ו ה ר ח ב ה ‪ :‬נוסח ברכת המזון‪.‬‬
‫נ ג ל ה ע ל י ה ם מ ל ך ‪ . .‬ו ג א ל ם ‪ :‬הגש״פ פיסקא מצה זו‪ .‬וראה לקו״ת צו ד״ה להביו מ״ש בהגדה מצה זו כוי‬
‫׳ם״ג )יב‪ ,‬ב ואילר(‪ .‬סידור רחצ‪ ,‬ד ואילר‪.‬‬
‫ב כ ב ו ד ו ו ב ע צ מ ו ‪ :‬הגש״פ פיסקא ויוציאנו‪ .‬וראה המשד תעריב ח״ב סיע תתקכד‪.‬‬
‫א ו ו ו ו י ד א מ א ל ס — ג ל י י ך ד ע ר נ א ך ‪ . .‬צ י י ל ן ד י ט ע ג ‪ :‬ראה ר״ן סוף פסחים‪ .‬בהנפמן בלקו״ש חכ״ב ע׳ ‪114‬‬
‫הערה ‪.2‬‬
‫ת ע ב ד ו ן א ת ה א ל ק י ם ע ל ה ה ר ה ו ה ‪ :‬שמות ג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫ח ד ש י ם ‪ :‬גירסת רש״י עה״ת )יתרו יט‪ ,‬א‪ .‬וראה גם עקב יא‪ ,‬יג‪ .‬תבוא כו‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫ה ע ו ל ם כ ו ל ו ‪ :‬רמכ״ם הל׳ מלכים ספייא‪.‬‬
‫מכתבים בלליים‬ ‫תשעד‬

‫און גלייד דלרנאך שלימות פון דער גאנצער וועלט — לויט דער הבטחה פון‬
‫השם — געבראכט בסיום ספר משנה תורה להרמב״ם אז — אז אהפוך אל עמים‬
‫שפה ברורה לקרוא כולם כשם הוי׳ ולעבדו שכם אחד און‬

‫מלאה הארץ דעה את הוי׳ כמיס ליס מכסים‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור‪,‬‬

‫ולחג הפסח כשר ושמח‬

‫א ז א ה פ ו ך ‪ . .‬א ח ד ‪ :‬צפני׳ ג‪ ,‬ט‪ .‬רמב׳׳ם שם‪.‬‬

‫ז מ נ ד ו ‪ :‬בצפני׳ שם ‪,,‬לעבדו״‪.‬‬
‫מ ל א ה ‪ . .‬מ כ ס י ם ‪ :‬ישעי׳ יא‪ ,‬ט‪ .‬סיום הל׳ מלכים וסיום כל הםפר‪.‬‬
‫תשעה‬ ‫ר׳׳ח ניסן‪ ,‬תשמ״ו‬

‫ב״ה‪ ,‬יום ה׳ פ׳ תזריע‪,‬‬

‫ראש תודש ניסו‪ ,‬ה׳תשמ״ו‬
‫ברוקליו‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬

‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה!‬
‫ווי מ׳האט שויו מערערע מאל אונטערשטראכן‪ ,‬איז יעדער עניו איו תורה‬
‫)הוראה( אן אנווייזונג און לערע איו אידישו לעבן‪ .‬בפרט וועו עס רעדט זיך וועגן א‬
‫כללות׳דיקן ענין‪ ,‬אדער א כללות׳דיקע מצוה‪ :‬ועל אתת כמה וכמה בשעת דער עניו‬
‫איז — פסח‪ ,‬דער ערשטער פון די דריי כללות׳דיקע ימים טובים )פסח‪ ,‬שבועות און‬

‫י ו ם ה־ פ ׳ ת ז ר י ע ‪ :‬שהתחלתה מצות מילה — וביום השמיני ימול )ולהעיר‪ ,‬אשר בשיעור היומי דלימוד‬
‫הרמבים — ג׳ פרקים ליום — מתחילים ללמוד היום הלכות מילה(‪ ,‬שמצוה זו עיקר בהקרבת ואכילת קרבן‬
‫פסח )בא יב‪ ,‬מג ואילך( שנצטוו עליו בר־ח ניסן)פסחים ו‪ ,‬ב ובתוד״ה ממאי שם‪ .‬פרש׳־י)ממבילתא( עה״פ בא‬
‫שם‪ ,‬ג‪ .‬וראה פרשיי)ממכילתא( עה״פ שם‪ ,‬כת‪ :‬כיון שקבלו עליהם )מרית( מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו‪.‬‬
‫וראה מכתב ר״ח גיסו ה׳תשל״ז — לעיל ע׳ עדרת‪.‬‬
‫י ו ם ה ׳ ‪ . .‬ר א ש ח ו ד ש נ י ס ! ‪ :‬ועדיז יום א׳ דחה״פ שנה זו — תל ביום ה׳ בשבוע‪ ,‬כמו הקביעות דשנת‬
‫יציאת בני ישראל מארץ מצרים )שבת פז‪ ,‬ב‪ .‬שרע אדה־ז ארח ריס תל‪ .‬וראה גם שם סתצ״ד ס״א(‪.‬‬
‫ר א ש ח ו ד ש נ י ס ן ‪ :‬שאותו היום נטל עשר עטרות — שבת פז‪ ,‬סע״כ)וראה שם תוד״ה עשר‪ .‬תרש לפקודי‬
‫מ סקי״ט‪ .‬וש־נ(‪ ,‬הובא בפרש״י ר״פ שמיני‪ .‬נשא ז‪ ,‬יב — מפדר עולפ )רבא — פ״ז(‪ .‬וראה מכתב עש״ק ר‪-‬ח‬
‫גיסן ה׳תשמ״ה הערה ד״ה ראש חודש ניסן)לעיל ע׳ תשסא(‪.‬‬
‫ח ו ד ש נ י ס ן ‪ :‬צירופו ישמתו השמים ותגל הארץ‪ ,‬הוי׳ כסדרו)משנת חסידים מס׳ ניסן בתחלתה‪ .‬וראה‬
‫ארוז להה״מ )הוצאת קה״ת( בא ד״ה התודש הזה )ל‪ ,‬א(‪ .‬וראה מכתב ר־ח ניסן ה׳תשמ״א הערה ד״ה חודש‬
‫ניסן)לעיל ע׳ תשי((‪ ,‬ואות שלו — אל״ף )אותיות פלא( דאד׳)אוה״ת בא ד״ה התודש הזה ע׳ רנז(‪.‬‬
‫נ י ס ן ‪ :‬לשון נסי נסיו)ע״פ ברכות נז‪ ,‬רע״א‪ .‬וראה הדאיג מהרש״א שם(‪ .‬וראה מכתב י״א ניסן היתשמ״ג‬
‫הערה ד״ה ניסן)לעיל ע׳ תשדמ(‪.‬‬
‫ת ו ר ה ) ה ו ר א ה ( ‪ :‬ראה רדיק לתהלים יט‪ ,‬ת‪ .‬גו״א ר״פ בראשית‪ .‬זת״ג נג‪ ,‬ב‪ .‬ובפרט ע״פ תורת הבעש״ט‬
‫שכל דבר ודבר אשר האדם רואה או שומע הוא הוראת הנהגה בעבודת השם )היום יום ע׳ נב‪ .‬כש״ט )הוצאת‬
‫קה״ת( הוספות סי׳ קכו־קכט‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫א כ ל ל ו ת ׳ ד י ק ן ע נ י ! ‪ . .‬פ ס ח ‪ :‬ובמיותר אשר עניז זכר ליציאת מצרים הוא‪ :‬יסוד גדול ועמוד הזק בתורתנו‬
‫ובאמונתינו)תינוד מצוה כא(‪.‬‬
‫ע ר ש ט ע ר פ ו ן ד ׳ ‪ . .‬י מ י ם ט ו ב י ם ‪ :‬ר״ה ד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫פסח‪ .‬ד ע ר‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשעו‬

‫סוכות( — דער ערשטער ניט נאד אין צייט‪ ,‬נאד אויר אין דעם וואס די אנדערע‬
‫צוויי זיינעו דער הימשד פון פסח‪.‬‬

‫דעריבער איז פארשטאנדיק פארוואס פסח איז אזוי רייד אין גייסטיקע אוצרות‬
‫אוו אין פראקטישע אנווייזונגען‪ ,‬מיט פיל פרטים און פרטי פרטים‪ ,‬םיי אין תורה‬
‫שבכתב און סיי אין תורה שבעל פה‪,‬‬

‫און היינט — ראש חודש ניסן — איז זיכער די פאסנדע צייט זיר טיף אריינצו־‬
‫טראכטן אין זיי‪.‬‬

‫אין פריערדיקע בריוו האט מען געשריבן וועגן אייניקע הוראות פון פסה‪ :‬דא‬
‫וועלן מיר זיר אפשטעלן אויר איינע פון די יסודות׳דיקע ענינים פון פסח‪ :‬יציאת‬
‫מצרים אייז דער ״געבורטסטאג״ פון אידישן פאלק אלס א פאלק‪ :‬במילא אייר פון‬
‫יעדן אידן בפרט‪ ,‬בתור כלל ישראל‪.‬‬
‫מיט יציאת מצרים האט זיר אנגעהויבן און ס׳איז איינגעשטעלט געווארן א‬
‫נייער סדר — א ״סדר פסח כהלכתו״ — פאר דער צוקונפט פון אידישן פאלק לדורי‬
‫דורות‪ .‬און פסח דערמאנט אויר‪ ,‬אז דעם דאזיקן סדר דארף מען שטענדיק גע־‬
‫דיינקען‪ ,‬זכר ליציאת מצרים‪ ,‬אין טאג טעגליכן לעבן‪ ,‬ער דארף זיר אפשפיגלען אין‬
‫דעם פ ע ר ז ע נ ל ע כ ן ״סדר פסח כהלכתו״ פון יעדן אידן און אלע אידן — מענער‪,‬‬
‫פרויען און קינדער‪.‬‬

‫ד י ר אגב‪ :‬דאס איז אויר איינע פון די דערקלערונגען פארוואס לויט פילע נוס­‬
‫חאות און מנהגים ווערט ניט געזאגט ביים סיום פון דער פסח־הגדה ״חסל סידור‬
‫פסח כהלכתו״‪,‬‬
‫ווארום דער דאזיקער ״סדר״ ענדיקט זיך ניט‪ :‬פארקערט‪ ,‬ער האט זיר ערשט‬
‫אנגעהויבן‪ ,‬ווי ביי א ניי־געבארענעם קינד‪ ,‬און מיט א פארשטארקטן חשבון־הנפש‬
‫יעדן )ימי הפסח( יום־הולדת‪ ,‬ורעד מ׳ווערט מיט א יאר עלטער‪— .‬‬

‫אנדערע צ ו ר י ‪ . .‬המשך פון פסח‪ :‬שבועות‪ :‬כדכתיב בהוציאד את העם ממצרים תעבדו! את האלקים על‬
‫ההר הזה )שמות ג‪ ,‬יב‪ .‬וראה פרש״י עה״פ משמר׳ר פ״ג‪ ,‬ו(‪ :‬סוכות‪ :‬כדכתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬
‫הושבתי את בנ״י בהוציאי אותם מארמיצ )אמור כג‪ ,‬מג‪ .‬וראה שו״ע אדה״ז תאו״ח סתרכ״ה(‪.‬‬
‫ד׳ פאסנדע צייט ‪ . .‬ויד טיף‪ :‬כי בכלל — הרי שלשים יום לפגי הפסח )מפורים ואילך — שו־ע אדה״ז‬
‫תאר־ת ר״ס תכט( שואלי! ודורשיז בהלכות הפסח‪ .‬וראה שקלים רפ״ג‪ .‬ובירושלמי שפ‪ .‬סה״מ תרכ״ו ד״ה‬
‫התודש ם״ד )פ״ע מב ואילך(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫יציאת מצרים איו דער ״געבורםסטאג״ פו! אידיש! פאלק אלם א פאלק‪ :‬ראה יתזקאל קאפיטל טז‬
‫ובמפרשים שם‪ .‬תו״א ר״פ וארא‪ .‬תו״ת ואוהית שם‪.‬‬
‫שטענדיק געדיינקען‪ .‬ונר ליציאת מצרים‪ :‬ראה ואתחנן ה‪ ,‬טו‪ — .‬וראה מו״נ ה״ב פל״א )הובא ברמב״ן‬
‫ואתחנן שם‪ ,‬יב(‪ .‬חינוך'מצוה כא‪ .‬מצוה לב‪ .‬וראה שער הכולל )להרא״ד לאוואוט( פי״ז סכ״ט‪.‬‬
‫מערס ניט געואגט ביים סיום פו! דעד פסח־הגדה ‪..‬חסל סידור פסח ב ה ל כ ת ו ־ ‪ :‬ראה שיתת חג הפסת‬
‫היתש״ג)ספר השיחות ה׳תש״ג ע׳ ‪ .75‬נעתק לעיל ע׳ נ(‪ .‬נתבאר לעיל ע׳ קפב ואילך‪.‬‬
‫סידור‪ :‬כן הוא בכל הסידורים וכוי‪ ,‬וצע״ג הלי‪,,‬סידור״ ולא סדר‪ ,‬כמו שנדפס ‪ ,‬פ ד ר קרבן פסח״ וכיו׳ב‪.‬‬
‫תשעז‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשברו‬

‫יציאת מצרים איז געורען בחפזון‪ ,‬״בבהילו יצאנו ממצרים״‪ ,‬און דער הסזון האט‬
‫זיר אנגעהויבן נאד פאר דעם ואכלתם אותו בחפזון‪ ,‬און אויף אזוי ווייט‪ ,‬אז דאס האט‬
‫זיר אויטגעדריקט אויר אין אויסערלעכע זאכז ווי מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם‬
‫ומקלכם בידכם )די לענדן אנגעגורט‪ :‬די שיד אויף די פיס‪ ,‬און דער שטעקן אין‬
‫האנט(‪ .‬און דער תפזון פון די אידן איז געווען צוזאמען מיט חפזון פון די מצריים‪:‬‬
‫און ביידע תפזון׳ם האבן זיר גענומען‪ ,‬כביכול‪ ,‬פון חפזון השכינה — דער אויבער־‬
‫שטער‪ ,‬כביכול‪ ,‬האט געאיילט‪.‬‬

‫אויר דער נאמעז ״פסח״ איז פארבונדן מיט איילעניש‪ ,‬פסיחה און דילוג —‬
‫שפרינגען און איבערשפרינגען‪.‬‬

‫צוזאמען דערמיט איז יציאת מצרים געווען — ביד רמה‪ ,‬א גאולה דורד נגלה‬
‫עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו וגאלם )עם האט זיר‬
‫אנטפלעקט אויף זיי)אויף די אידן( דער קעניג איבער קעניגן‪ ,‬דער אויבערשטער‪,‬‬
‫געבענטש איז ער‪ ,‬אליין און האט זיי אויםגעלייזט(‪ ,‬א גאולה שלימה‪ ,‬און גלייר נאד‬
‫ברח העם — זיינען געווען די ענני הכבוד און מען איז ניט געלאפן‪.‬‬

‫ראה טז‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫יציאת מ צ ר י ם איז גטווען בחפוז!‪:‬‬

‫ב ב ה י ל ו י צ א נ ו מ מ צ ר י ם ‪ :‬התתלת נוסח ההגדה להרמב״ם‪ .‬וראה תרגום אונקלוס עה״פ ראה שם‪ :‬בבהילו‬
‫נפקתא מארעא דמצרים‪ .‬ועד״ז בתיב״ע‪.‬‬
‫ו א כ ל ת ם א ו ת ו ב ח פ ז ו ! ‪ :‬בא יב‪ ,‬יא‪ .‬וראה שמו״ר פייט‪ ,‬ו‪.‬‬
‫מ ח נ י כ ם ‪ . .‬ב י ד כ ם ‪ :‬בא שם‪ .‬וראה המשך ובבה תרל״ז פ״ד‪ .‬סה״מ תער״ב־תרע״ו ע׳ קעד ואילך‪.‬‬
‫ח פ ז ו ! פו! ד י א י ד ! ‪ . .‬פ ו ן ד י מ צ ר י י ם ‪ . .‬ח פ ו ו ן ה ש כ י נ ה ‪ :‬ברכות ט‪ ,‬א‪ .‬מכילתא עה״פ בא שם‪ .‬יל״ש עה״פ‬
‫)רמו קצט(‪ .‬יליש ישעי׳ עה״פ )ישעי׳ נב‪ ,‬יב( כי לא כחפוון תצאו)רמו תעו(‪ .‬ובתיב״ע עהיפ בא שם‪ :‬בבהילו‬
‫דשכינת מארי עלמא‪ .‬וראה ד״ה וככה באוה״ת בא ע׳ רצא ואילך‪ .‬שפ ע׳ רצת ואילך‪ .‬כרך ח ע׳ ביתתקלד‬
‫ואילר‪ .‬המשר וככה תרל־ז בתחילתו)פרקים א־ג( ובסופו)פקכ״ט ואילר(‪ .‬ד״ה וככה תער־ב )םה״מ תער״ב־‬
‫תרע״ו ע׳ קנח ואילך(‪ .‬ד״ה כי בתפזון תש״ח פ־א־ב )סה״מ תש״ח ע׳ ‪ 151‬ואילן•(‪ .‬ד״ה וככה תשליז‪.‬‬
‫י צ י א ת מ צ ר י ם ‪ . .‬ב ח פ ז ו ן ‪ . .‬ב י ד ו מ ה ‪ :‬להעיר מאוה״ת בא )רצא‪ ,‬א(‪ .‬וכבה‪ ,‬תרל״ז)בתחלחו(‪ :‬בחפזה ‪. .‬‬
‫מדת מלכות שהיא מדת לילה והיציאה בלילה זהו עצמו עניז החפזוו כוי‪ ,‬ובזה יש לתרץ דהא כתיב ר״פ מסעי‬
‫ממתרת הפסת יצאו בני ישראל ביד רמה אשר יד רמה זהו היפר התפזון‪ ,‬אלא כי זה הי׳ ביום היינו ממחרת‬
‫הפסח ומדת יום א ״ צ לחפזון‪.‬‬
‫ד ו ו ר נ א מ ע ן ‪ . .‬פ ס ח ־ ‪ . .‬פ ס י ח ה א ת ד י ל ו ג ‪ :‬ראה פרש״י עה״פ בא שם‪ :‬הקרבז הוא קרוי פסח על שם הדילוג‬
‫והפסיחה כוי ואתם עשו כל עבודותיו לשיש ד ר ך ד י ל ו ג וקפיצה זכר לשמו שקרד פסח‪ .‬וראה תו״ח שמות רה‪,‬‬
‫א‪ .‬סה״מ אעת״ר ע׳ סו ואילך ובכ״מ‪.‬‬
‫ש פ ר י נ ג ע ! א ו ו א י כ ע ר ש פ ר י נ ג ע ן ‪ :‬ראה לקו״ת שה״ש )טו‪ ,‬סע״ב( עה״פ )שהיש ב‪ ,‬ח( ״ מ ד ל ג על ההרים‬
‫מ ק פ ץ על הגבעות•)פסוק השייד ליצי״מ — מדרשים דלעיל הערה ד״ה חפזון‪ .‬וראה לקו״ת שם ד״ה קול דודי‬
‫)יד‪ ,‬סע״ב ואילך(( — בביאור התילוק ביו דילוג לקפיצה )ממשנה• אהלות פיח מ״ה וירוש׳ ביצה פ״ה ה״ב(‪.‬‬
‫ב י ד ר מ ה ‪ :‬בשלת יד‪ ,‬ח‪ .‬ובתרגום אונקלוס עהיפ‪ :‬בריש גלי‪ .‬ובפרש״י שם‪ :‬בגבורה גבוהה ומפורסמת‪.‬‬
‫ולהעיר מאוה״ת בא ע׳ רצא‪ .‬המשד וככה תרל״ז בתחילתו‪.‬‬
‫נ ג ל ה ‪ . .‬ו ג א ל ם ‪ :‬הגש״פ פיסקא מצה זו‪ .‬וראה לקו״ת צ ו ד״ה להבין מיש בהגדה מצה זו‪ ,‬ס״ג )יב‪ ,‬ב‬
‫ואילד(‪.‬‬
‫ב כ ב ו ד ו ו ב ע צ מ ו ‪ :‬הגש״פ פיסקא ויוציאנו‪ .‬וראה המשר תער״ב ח״נ ס״ע תתקכד‪.‬‬
‫ב ר ח ה ע ם ‪ :‬כשלת יד‪ ,‬ה‪.‬‬
‫ד י ע נ נ י הכבוד‪ :‬סוכה יא‪ ,‬סע״ב‪ .‬מכילתא עה״פ בא שם‪ ,‬לז‪ .‬תנחומא עה״פ שם )סי׳ ט(‪ .‬מכילתא עה״פ‬
‫בשלח יג‪ ,‬כ‪ .‬תו״כ עה״פ אמור כג‪ ,‬מג‪ .‬תיב״ע‪ ,‬ת־א ופרש״י עה״פ אמור שם‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשעח‬

‫ועוד ועיקר — מען אונטערשטרייכט אלס א מעלה‪ ,‬אז די גאולה דורך משיח‬
‫צדקנו וועט זיין באופן אז לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון )מ׳וועט ניט‬
‫ארויסגיין אין געאייל און ניט גיין אין געלאף( — און מען דארף זיר גרייטן דערצו‬
‫מיט א פאסנדער ענליכער אויפפירונג‪.‬‬
‫‪#‬‬ ‫*‬ ‫*‬

‫די דערקלערונג פון דעם אויבנדערמאנטן עניז‪ ,‬ובפרט בנוגע צו מעשה בפועל‪,‬‬
‫און אלם א שטענדיקער זכר‪,‬‬
‫ווארום דער עיקר איז דאר אז די הוראות זאלן אראפקומען בפועל‪ ,‬בפרט‬
‫בנוגע פסח‪ ,‬וואט חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים‬
‫)יעדערער דארף פילן און איבערלעבן‪ ,‬ווי ער אליין איז ארויס היינט פון מצרים(‪,‬‬

‫— איז‪ ,‬ווי עס פאלגט‪:‬‬

‫איו דער אלגעמיינער הנהגה פון א מענטשן‪ ,‬בפרט פון א אידן‪ ,‬זיינען פאראן‬
‫צוויי צענטראלע נקודות‪ :‬דער עניו פון ס ו ר מ ר ע — אפקערן זיך פון ניט־‬
‫געוואונטשענע זאכן‪ ,‬און ועשה ט ו נ — טאן גוטע זאכן )לא־תעשה און עשה(‪.‬‬
‫סור מ ר ע — וואו נאר און ורעד עס איז פאראן א חשש פון רע‪ ,‬דארף מען תיכף‬
‫אפקערו זיר דערפון‪ .‬פסח דערמאנט אונז און אונטערשטרייכט‪ ,‬אז ס׳דארף זיין ברח‬
‫— אנטלויפן דערפון‪.‬‬

‫בשעת די אידן אין מצרים האבן דערגרייכט די מדריגה‪ ,‬בפרט דורך דער‬
‫אכילת הפסח‪ ,‬ובאופו פון מ ת נ י כ ס חגורים נ ע ל י כ ם ב ר ג ל י כ ם ו מ ק ל כ ם בידכם‪ ,‬צו‬
‫פארשטיין ווי נידעריק דער רע פון מצרים איז‪ ,‬זיי זיינען ״געבוירן געווארך און‬
‫ם׳איז געקומען די ערשטע מעגלעכקייט צו אנטלויפן פון דארט‪ ,‬האבן זיי זיר ניט‬
‫כאגנוגנט דערמיט וואס פרעה האט זיי געטריבן‪ :‬זיי זיינען געלאפן נאד מיט מער‬
‫אימפעט‪ ,‬צו אנטלויפן וואס שנעלער‪.‬‬

‫מ ע ן א ו נ ט ע ר ש ט ר י י נ ט ‪ :‬מכילתא ויל״ש דלעיל הערה ד״ה חפזון‪ .‬שמויר פייט‪ ,‬ו‪ .‬ד״ה וככה וד״ה ני‬
‫בחפזון שבהערה הנ״ל‪.‬‬
‫ג א ו ל ה ד ו ר ך מ ש י ח צ ד ק נ ו ‪ . .‬ל א ב ח פ ז ז ן ‪ :‬להעיר מאוה־ת שה״ש )כרך ג׳ ע׳ תתפד( שגם אז יהי׳ מעלת‬
‫הדילוג‪ ,‬ובאופן נצחי בל תמוט עולם ועד‪.‬‬
‫ל א ב ח פ ז ו ן ת צ א ו ‪ :‬ישעי׳ נב‪ ,‬יב‪.‬‬
‫ו כ פ ר ט ב נ ו ג ע צ ו מ ע ש ה ב פ ו ע ל ‪ :‬שהמעשה הוא העיקר )אבות פ׳א מי״ז(‪.‬‬
‫ח י י ך א ד ם ‪ . .‬מ מ צ ר י ם ‪ :‬הגש״פ פיסקא בכל דור ודור‪ ,‬ממשנה פסחים קטז‪ ,‬ב‪ .‬ומוסיף ומבאר בזה כ״ק‬
‫אדמו״ר הזקן בתניא )ר״פ מז(‪ :‬בכל דור ודור ו כ ל י ז ם ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ה י ו ם‬
‫ממצרים‪ .‬וראה לעיל ע׳ תכד ואילף‪.‬‬
‫מ ו ר מ י ע ‪ . .‬ו ע ש ה ט ו ב ‪ :‬תהלימ לד‪ ,‬טו‪ .‬להעיר מכש״ט סי׳ פט‪ .‬סהימ תרפ״ד ע׳ קצה ואילך‪.‬‬
‫ח י ד א ר ף ז ״ ] ב ר ח — א ו ט ל ו י פ ן ד ע ר פ ו ן ‪ :‬ראה תניא ספל״א‪.‬‬
‫א י ד ו א י ן מ צ ר י ם ‪ . .‬פ א ד ש ם ״ ! ‪ . .‬ד ע פ ו ן מ צ ר י ם ‪ :‬בסה״מ תש״ד ע׳ ‪ :159‬כל ישראל הכירו את הרע‬
‫דזוהמת קליפת מצרים ובאוות נפשם ברחו מן הרע‪ .‬ואף שיציאת מצרים היתה מצד אתדל״ע — נגלה עליהם‬
‫ממה״מ הקב״ה — מ״מ ההתעוררות לברוח מו הרע באה מצד גפה״א שלהם‪ ,‬והגילוי עליהם פעל בהנהיב‬
‫)אוה״ת בא ‪ 7‬רצג(‪.‬‬
‫תשעט‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשבז״ו‬

‫צוזאמעו מיט דער תנועה פון ביד רמה — אין אלע ענינים פון ועשה טוב‪.‬‬

‫און דאם איז די נקודה פון ״יציאת מצרים״ וואס א איד דארף דורכלעבן יעדן‬
‫טאג — באפרייען זיר פון דעם רע פון ״מעשה ארץ מצרים״ און פון גייסטיקן גלות‬
‫— ביז אויר פון די מיצרים וגבולים )באשרענקונגעו און באגרענצונגען( פון וועלט‬
‫און וועלטליכקייט‪ ,‬ווי דאס ווערט דערקלערט באריכות אין ספרים‪.‬‬

‫אין דעם באשטייט אויר דער אונטערשייד בכלל צווישן די גאולה פון מצרים‬
‫און די גאולה לעתיד לבוא‪ .‬וואט כאטש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‬
‫)דער אויבערשטער וועט ווייזן אזעלכע וואונדער ווי בא יציאת מצרים‪ ,‬און נאד‬
‫גרעסערע וואונדער( — וועט אבער די גאולה פון איצטיקן גלות זיין לא בחפזון‬
‫תצאו ובמנוסה לא תלכון —‬

‫וויבאלד עם וועט דאו מקויים ווערן ואח רוח הטומאה אעביר מן הארץ —‬
‫)דער גייםט פון טומאה ויעל איד מאכן פארשווינדן פון דער ערד(‪ ,‬מ׳וועט ניט‬
‫דארפן אנקומען צו סור מרע‪ ,‬און ס׳וועט דאן זיין די עבודה אין דעם קו פון ועשה‬
‫טוב אליין‪ ,‬ווי דער רמב״ם איז מסיים זיין גרויסן תיבור )מעין הפתיחה(‪ :‬ולא יהי׳‬
‫עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד מ ׳ כי מלאה הארץ ד ע ה את ה׳ כמים ליס‬
‫מכסים‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז אנהויבנדיק פון היינט ממש‪ ,‬ובפרט — אז עם איז א יום זכאי —‬
‫ראש חודש גיסן‪ ,‬תודש הגאולה — זאל בא יעדערן און ביי אלעמען זיין ילכו מחיל‬
‫אל חיל )גיין פון שטארקייט צו נאד שטארקער( אין די קומענדיקע טעג‪ ,‬יעדער‬

‫מ ע ש ה א ר ץ ה צ ר י ם ‪ :‬אחרי יח‪ ,‬ג‪ .‬וראה תו״כ‪ ,‬פרש״י ורמבין עה״פ‪ .‬רמב״ם הל׳ מלבים פ״ה ה״ח‪.‬‬
‫כ י ז א י ד פ ו ! ד י מ י צ ר י ם ‪1‬גבולים‪ :‬ראה תניא פמ״ז‪ .‬ובהנסמז במכתב עש״ק י״א ניסן ה׳תשדימ הערה ד״ה‬
‫יצי״מ )לעיל ע׳ תשנז(‪.‬‬
‫צ א ת ד מ א ר ץ מ צ ר י ם א ר א נ ו נ פ ל א ו ת ‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫כימי‬
‫א י ! ו א ד ג ר ע ס ע ר ע ו ו א ו נ ד ע ר ‪ :‬ראה פע״ח שער תג המצות פ״ו)בד״ה מהר״י זיל(‪ .‬אוה״ת נ״ד עה״פ םק״ז־‬
‫ח )ע׳ תפז(‪.‬‬
‫ו א ת ר ו ח ה ט ו מ א ה א ע ב י ר מ ! ה א ר ץ ‪ :‬זכרי׳ יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ו י ט ד א ר פ ן ‪ :‬ראה אגה״ק סו״ס כו‪.‬‬
‫ת י ד ע ד ר מ ב ״ ם א י ו מ ס י י ם ז י י ן ג ר ו י ס ן ח י ב ו ר ‪ :‬ספר ‪,.‬משנה ת ו ר ה ׳ ) ש מ ו אשר קרא לו המחבר‪ ,‬וטעמו עמו‬
‫— הקדמת הרמב״ם לספרו קרוב לסופה( סיום וחותם הל׳ מלכים‪.‬‬
‫כ י מ ל א ה ה א ר ץ ד ע ה א ת ה י ‪ :‬ישעי' יא‪ ,‬ט‪.‬‬
‫ח ו ד ש ה ג א ו ל ה ‪ :‬שמו״ר פטיו‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫ניסן‬ ‫חודש‬
‫י ל כ ו מ ח י ל א ל ח י ל ‪ . .‬י ר א ה א ל א ל ק י ס ב צ י ו ן ‪ :‬תהלים פד‪ .‬ח‪ .‬וראה ברכות בסופה‪ .‬שו״ע אדה״ז או״ח‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשפ‬

‫איינער און איינע אין דעם אלעם אויבנדערמאנטן‪ ,‬און דאס זאל זיר אויסדריקן אין‬
‫דער טאג־טעגלעכער אויפפירונג און פועל׳ן אויף א גאנץ יאר‪,‬‬

‫און דאס אלעס זאל נאד מער פארשנעלערן די גאולה האמיתית והשלימה על‬
‫ידי משיח צדקנו‪ ,‬יראה אל אלקים בציון‪ ,‬בקרוב בימינו ממש‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור‬

‫ולחג הפסח כשר ושמח‬

‫ו ל ח ג ה פ ח ח כ ש ר ! ש מ ח ‪ :‬ראה לקוטי לוי״צ — אגרות )ד קצו(‪.‬‬

‫תשפא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ׳׳ו‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן‪ ,‬מוצאי שבת הגדול‪,‬‬

‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬ ‫ה׳תשמ״ו‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יתיו‬

‫שלום וברכה!‬
‫בהמשד צום בריוו פון ר״ח ניסן‪ ,‬אין וועלכן מ׳האט גערעדט וועגן דער‬
‫ספעציעלער וויכטיקייט פון די הוראות פון אלע פרטים און פרטי־פרטים פון פסח‬
‫בנוגע למעשה בפועל —‬
‫נעמענדיק אין אכט אז פסת איז דער ערשטער פון די דריי כללות׳דיקע ימים‬
‫טובים )פסח‪ ,‬שבועות און סוכות( — דעד ערשטער ניט נאר אין צייט‪ ,‬נאר אייר אין‬
‫דעם וואט די אנדערע צוויי זיינען דעד המשר פון פסח‪,‬‬

‫און נאד מער‪ ,‬ווי דאס ווערט אונטערשטראכן בא חג ה ש מ ע ו ת ‪ ,‬דעד יום טוב‬
‫פון מתן תורה‪ ,‬גלייד באם אנהויבס פון מתן תורה‪ ,‬פון עשרת הדברות‪ ,‬״אנכי ה׳‬
‫אלקיד אשר הוצאתיך מארץ מצרים״‪:‬‬
‫און בא חג הסוכות — ״בסוכות תשבו גו׳ למען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬
‫הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים״‪ ,‬די ידיעה איז א טייל פון דער‬
‫מצוה פון כסוכות תשבו‪:‬‬

‫י״א ניסן‪ :‬נשיא לבני‪.‬אשר )שו״ע אדה׳ז אויח סתכ‪-‬ט סטיו‪ .‬וראה שם ס‪-‬ט‪ .‬וראה ליקוטי לוייצ — אגרות‬
‫ע׳ שכג־שכה‪ .‬שם ע׳ תיט‪ .‬וראה מכתב ייא ניסן ה׳תשמ״ה הערה דיה אשר — לעיל ע׳ תשסז(‪ — .‬וראה מכתב‬
‫״ א ניסן ה׳תשדימ הערה ד״ה י״א ניסו — לעיל ‪ y‬תשנג‪.‬‬
‫שבה הגדול‪ :‬ראה תוד׳ה ואותו — שבת פז‪ ,‬ב‪ .‬טושר״ע)ואדהיז( או״ח ריס תל‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה לקויא לההימ‬
‫)הוצאת קהית( םקכיד‪ .‬אוית עהיפ משכו וקחו)ל‪ ,‬סע*א ואילד(‪ — .‬הוא השבת שלפני החג‪ ,‬י״נהגו בדורות‬
‫האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו‪ . .‬והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה׳ וללמד להם‬
‫המעשה אשר יעשון׳ )שו״ע אדה״ז או״ח סתכ״ט סיב‪ .‬וש״נ(‪ .‬וראה מכתב י״א ניסו ה׳תשמיה הערה ד״ה‬
‫געציילטע ט ע ג ) ל ע י ל ע׳ תשסז(‪.‬‬
‫ספעציעלער וויכטיקייט‪ :‬עייג״כ ל״ת להאריז״ל‪ ,‬שער )וספר( הליקוטים להאריזיל ריפ שמות‪.‬‬
‫אונטטרשטראכו ‪ . .‬אנכי ה• אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪ :‬יתרו כ‪ ,‬ב‪ .‬ואתחגו ה‪ ,‬ו‪ — .‬הדגשת‬
‫השייכות ביותר‪ ,‬כיון שהוליל אשר בראתי שו״א )דאב״ע עה׳!פ יתדו שם‪ .‬ד״ה למען תזכור בסי מאמרי‬
‫אדהאמיצ ויקרא ח״א ד תא ואילך)וראה בהנסמו בהערות שם(‪ .‬דיה אנכי ה׳ אלקיד עטרית)סהימ עטר״ת ע׳‬
‫שס ואילן•(‪ .‬דיה החודש ה׳שית פ״ב ואילד )סה״מ ה׳ש״ת ע׳ ‪ 20‬ואילד(‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫בסוכות חשבו גוי‪ :‬אמור בג‪ ,‬מב־מג‪.‬‬
‫ד׳ ידיעה איו ‪ s‬טייל פון דער מצוה‪ :‬ב״ח לטור אויח הל׳ סוכה ריס תרכה‪ .‬ועד״ז בביח או״ח ס״ח )ד״ה‬
‫ונקראים ציצית(‪ .‬וראה גם שו״ע אדהיז או״ח הל׳ סוכה סתרכ״ה‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשפב‬

‫ביז דעם עניו פון זכירת יציאת מצרים כל ימי חייך‪ ,‬יעדן טאג אוו אלע טעג‪,‬‬
‫להביא הלילות‪ ,‬וואט יעדער זכירה פון תורה קומט דאד‪ ,‬כידוע‪ ,‬בפועל‪ ,‬נזכרים‬
‫ונעשים —‬

‫איז כדאי צו פארטיפן זיר נאכמער אין דער צענטראלער נקודה פון דעם‬
‫דערמאנטן בריוו — דער עניו פון חפזון איו צוזאמענהאנג מיט יציאת מצרים‪ ,‬סיי‬
‫אלם א הכנה צו דער אכילה פון קרבן פסח‪ ,‬און בשעת אכילתו‪ ,‬נאד זייענדיק אין‬
‫מצרים‪ ,‬און םיי ביים ארויסגיין פון מצרים‪ ,‬וואט איז געווען איו אן אופו פון תפזון‪:‬‬
‫ב ר ח העם‪.‬‬

‫ס׳איז גערעדט געווארן אין פריערדיקן בריוו‪ ,‬אז דער ענין פון תפזון בא יציאת‬
‫מצריט איז א הוראה אויף תפזון וואט פאדערט זיר אין דעם געביט פון ס ו ר מ ר ע —‬
‫צו אנטלויפן וואס שנעלער פון יעדן רע בכלל‪ ,‬און פון רע פון מצרים — כמעשה‬
‫ארץ מצרים א‪ ,‬ז‪ .‬וו‪ — .‬בפרט‪.‬‬

‫און כאטש אויר אין דעם קו פון ועשה טוב פאדערט זיר זריזות — ואדרבא עם‬
‫איז אן עיקר גדול בזה ניט אפלייגו‪ ,‬״מחמיץ״ זיין א מצוה‪ ,‬ווי חכמינו ז״ל לערנען‬
‫אפ פון ״ושמרתם את המצות״)לייען‪ :‬ו ש מ ר ת ם את המצוות( — קומט עס אבער ניט‬
‫צו דעם חסרון פון חפזון אין סור מרע‪ ,‬ווען מ׳לייגט־אפ‪ ,‬אדער מ׳פארזאמט זיר‪ ,‬צו‬
‫אנטלויפו פון אלץ וואס איז דער היפר פון טוב‪ ,‬כמובן —‬

‫ראה טז‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫כ ל יחי חייך‪:‬‬

‫ל ה ב י א ה ל י ל ו ת ‪ :‬הגשיפ פיסקא אמר ר״א‪ ,‬מברכות יב‪ ,‬ב )במשנה(‪ .‬ירושלמי ברכות פ״א היו‪ .‬וראה לעיל‬
‫ע׳ יז בהערה ד״ה להביא הלילות‪ .‬וראה רמב״פ הל׳ קיש פ״א ה״ג‪ .‬שו״ע אדהיז או״ח סי׳ פז סעיןז א‪.‬‬
‫נ ז כ ר י ם ו נ ע ש י ם ‪ :‬אסתר ט‪ ,‬כת‪ .‬וראה רמ״ז בספר תיקון שובבים‪ ,‬הובא ונתבאר בספר לב דוד )להחיד״א(‬
‫פכ״ט‪.‬‬
‫ו ק ו ר ה פ ו ן ד ע ס ד ע ר מ א נ ט ן ב ר י ו ו ‪ :‬רשימת נקודות שנתבארו במכתבי ניסן שקדמו — ב‪,‬תוכז ומפתח״‬
‫שבתתלת הספר )ע׳ ‪.(Xiv-xi‬‬
‫כ ו ח ה ע ם ‪ :‬בשלח יד‪ ,‬ה‪.‬‬
‫ס ו ר ת ר ע ‪ . .‬ו ע ש ה ט ו כ ‪ :‬תהלים לד‪ ,‬טו‪ .‬וראה ד״ה לכן אמור תרע״ח )סהימ תרע״ת ע׳ קלט ואילך(‪.‬‬
‫כ מ ע ש ה א ר ץ מ צ ר י ם ‪ :‬אחרי יח‪ ,‬ג‪.‬‬
‫! ר י ו ו ח ‪ :‬וראה אגה־ק סכ״א‪ — .‬וראה ד״ה וככה באוה״ת בא ס״ח )ע׳ דש ואילה‪ :‬המשד וככה תרל״ז‬
‫בסיומו )פקליד( חילוק דזריזות וחפזון — משל״ה )שעד האותיות אות מ — סט‪ ,‬ב( וכוי‪.‬‬
‫ז ר י ז ו ת ‪ . .‬ע י ק ר ג ד ו ל ‪ :‬ראה אנציקלופדיא תלמודית ערד זריזיז מקדימין למצות שלדעת כמה זהו חיוב‬
‫גמור כאילו נכתב בתורה‪ .‬וראה המשד וככה שם‪.‬‬
‫ווי ח כ מ י ו ו ו ־ ל ל ע ר נ ע ו א פ פ ו ן ‪ .‬ו ש מ ר ת ם א ה ה מ צ ו ת ־ ‪ :‬בא יב‪ ,‬יז‪ .‬מכילתא )הובא בפרש״י( עה״פ‪.‬‬
‫ק ו מ ט ע ס א ב ע ר נ י ט ‪ . .‬ח פ ז ז ן א י ן ס ו ד מ ר ע ‪ :‬דאה ד״ה שובה ישראל תרנ״ט )םה״מ תרניט ע׳ יט(‪ .‬ד״ה‬
‫ויחלום תשיח ס״ד ואילך )סה״מ תשיח ע׳ ‪ 83‬ואילך‪ /‬ולהעיר מההלכה ‪,‬אס נזדמן לו להפריש מדבר איסור‬
‫במרחץ או כבה״כ מפריש אפי׳ בלהיק ובענין קודש״)שו״ע אדהיז או״ח ספיה סיד‪ .‬משבת מ‪ ,‬ב‪ .‬רםב״ם הלי‬
‫קיש פ״ג היה‪ .‬שו״ע שם סיג‬
‫תשפג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ו‬

‫איז כדאי צו אריינטראכטו זיר אין דעם אז חפזון אין צוזאמענהאנג מיט יציאת‬
‫מצרים ווערט אנגעזאגט אין תורה און אין דריי געביטן‪ :‬מחניכם חגורים‪ ,‬נעליכם‬
‫ברגליכם ומקלכם בידכם‪ ,‬ווי שוין דערמאנט אין דעם פריערדיקן בריוו‪ .‬בפשטות‬
‫זיינען דאם אויסערלעכע סימנים פון חפזון‪ ,‬אבער אין א טיפערן זין‪ ,‬אנטהאלטן די‬
‫דאזיקע ״פרטים״ גאר וויכטיקע הוראות כלליות‪ .‬ובהקדם‪:‬‬

‫דעם מענטשנ׳ס לעבן‪ ,‬וואס דער עיקר ביי א מענטשז איז דאד דער גייסטיקער‬
‫לעבן‪ ,‬איז‪ ,‬אין אלגעמיין‪ ,‬איינגעטיילט אין דריי געביטן‪ ,‬און אין יעדן איינעם פון זיי‬
‫ווערט געפאדערט די העכםטע מדריגה פון שלימות וואט יעדערער קען דערגרייכן‪.‬‬
‫און דאס קען דערגרייכט ווערן‪ ,‬צום אלעם ערשטן‪ ,‬דורר חירות — באפרייאונג פון‬
‫אלע אונמענטשלעכע זאכן און תכונות‪ ,‬נעגאטיווע זאכן וואס שטערן אדער עב״פ‬
‫באגרענעצן דעם מענטשן אץ זיין וועג צו שלימות‪ .‬די דריי געביטן זיינען‪:‬‬

‫ערשטנ׳ס — צו דערגרייכן אייגענע שלימות )פולקאמענהייט(‪ ,‬וואם דאס‬

‫שליםט איין דעם מענטשן בשלימותו‪ ,‬אינגאנצן‪ ,‬און זיין גאנצע הנהגה‪ ,‬סיי אין סור‬
‫מרע‪ ,‬סיי אין ועשה טוב‪ .‬דאס אלעס איז מרומז אין —‬

‫מתניכם חגורים — ״די לענדן אנגעגורט״‪ ,‬ווי מ׳זעט אין פשטות‪ ,‬אז די מתנים‬
‫הס דבר המעמיד כל הגוף עס הראש הנצב ועומד עליהם )מתנים האלטן און שטעלן‬
‫אויף דעם גאנצן גוף מיט דעם קאפ צוזאמען(‪ ,‬און אין דעם אלעם דארף און מוז‬
‫געטאן ווערן בחפזון וזריזות‪.‬‬

‫דער צווייטער געביט אין מענטשנ׳ס לעבן איז אין זיין פארבונד מיט אנדערע‬
‫מענטשן און מיטן גאנצן ארום‪ :‬צו טאן און אויפטאן אין העלפן די מענטשן‪ ,‬מיט‬
‫וועלכע ער קומט איו בארירונג‪ ,‬אריינצוברענגען שלימות איו זייער לעבן‪ ,‬און בכלל‬

‫מ ח ו י כ ס ‪ . .‬ב י ד כ ם ‪ :‬בא שם‪ ,‬יא‪.‬‬

‫ד ע ס מ ע נ ט ש נ י ס ל ע כ ן ‪ . .‬ד ר י י ג ע ב י ט ן ‪ :‬לתוכן המבואר להלז — ג׳ אופנים דעבודה׳‪ :‬בנוגע לעצמו‪,‬‬
‫בנוגע לסביבה הקרובה‪ ,‬בנוגע לסביבה הרחוקה )העולם( — להעיר משבת נד‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫ד ע ר ע י ק ר כ י י א מענטע‪ . .11‬ד ע ר ג י י ס ט י ל ן ע ר ל ע ב ! ‪ :‬ראה תניא פכ״ט )לו‪ ,‬א(‪ .‬ר״פ לב‪ .‬שעהיוהיא פ״ו )פ‪,‬‬
‫סע״ב(‪ .‬רדביז לרמב״ם הל׳ ממדיפ פ־ב ה״ד‪ .‬וראה מכתב ריח ניסן ה׳תשמ״ה)לעיל ע׳ תשםג( ובהערות שם‪.‬‬
‫ו ו ע ר ט ג ע פ א ד ע ר ט ‪ . .‬ש ל י מ ו ת ‪ :‬ראה כתובות םז‪ ,‬רע״א‪.‬‬
‫ד ו ר ך ח י ר ו ת ‪ :‬כשמו דחגה״פ )בנוסח התפלה והקידוש(‪.‬זמן תירותינר•)וראה לעיל ס״ע תקז ואילר(‪ .‬וראה‬
‫מכתב הנ״ל שם‪.‬‬
‫מ ת ו י כ ס ‪ . .‬כ ח פ ח ן ת ר י ו ו ת ‪ :‬ראה אוה״ת שם‪.‬‬
‫ח ת נ י ם ‪ . .‬ע ל י ה ם ‪ :‬אגה״ק רס״א‪ ,‬וראה אוה״ת שם ס״י)ע׳ שו ואילך(‪ .‬המשך וככה הנ״ל בתחילתו)פ״ד(‪.‬‬
‫ויין פ א ר כ ו נ ד מ י ט א נ ד ע ר ע מ ע נ ט ש ן ‪ :‬ד״האדס מדיני בטבע״ — מו״נ ת״ב רפ״מ‪ .‬וראה רמב״ס הל׳ דיעות‬

‫דרושי מלי וכרונית‬ ‫סוכ־ע ו ש ל מ ע ל ה משניהם )לקו״ת ר־ה‬ ‫דומים לבוראם — ממכ־ע‬ ‫וצדיקים‬ ‫•(‬
‫ו ש ו פ ר ו ת )נח‪ ,‬ב ואילך((‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשפד‬

‫אריינברענגען ג־טלעכקייט און קדושה אין דעד גאנצער סביבה‪ ,‬אין ביידע קוים פון‬
‫סור מרע און ועשה טוב‪ .‬דאס איז מרומז אין —‬

‫נעליכם ב ר ג ל י כ ם — ״די שיך אויף די פיס״‪ .‬די רגלים זיינען דער טייל אין‬
‫מענטשלעכן קערפער גופא דורך וועלכן דער מענטש שטייט און גייט און קומט אין‬
‫בארירונג מיט דער ערד‪.‬‬

‫אויף דער ערד געפינען זיך ערדישע שארפע און שפיציקע זאכן‪ ,‬אדער‬
‫דערנער‪ ,‬נחשים ועקרבים וכדומה‪ ,‬מוז מען האבן שיך אויף די פיס מ׳זאל קענען גיין‬
‫וראו מ׳דארף טאו וואס מ׳דארף און ניט גע׳ניזוק׳ט ווערן‪.‬‬

‫עס איז דא נאד א מעלה אין שיך‪ :‬מיט דער הילף פון שיד אויף די פיס טרעט‬
‫מען ארס דעם וועג‪ ,‬אז דערנאד דארף מען צו זיי ניט אנקומען‪ ,‬און אפילו אנדערע‬
‫גייען אויף דעם וועג — אן שיך‪.‬‬

‫דער נמשל פון ״נעליכם ברגליכם״ — אין אלע פרטים און פרטי־פרטים‪ ,‬אין‬
‫גייםטיקו לעבן פון א מענטשן — איז מובן‪ ,‬מיט דער הדגשה‪ ,‬אז אייר אין דעם‬
‫געביט דארף א מענטש טאן מיט חפזון און זריזות‪ ,‬כג״ל‪.‬‬

‫דער דריטער געביט אין מענטשלעכו לעבן האט צו טאן מיט דעם טייל פון‬
‫וועלט וואס האט לכאורה מיט אים קיין שייכות ניט — ער איז ווייט פון אים‬
‫בפשטות‪ ,‬אדער ברוחניות‪ ,‬מ׳קען אים ניט דערגרייכן‪ :‬עם איז דאד אבער ״כל אחד‬
‫ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם״ — מוז מען געפינען א וועג צו ווירקן ארך‬
‫אויף דעם טייל‪ :‬על דרך ווי מ׳מוז אנקומען צו א שטעקן צו דערגרייכז א זאד וואס‬
‫מ׳קען ניט דערגרייכו מיט דער האנט‪ :‬און דאס איז מרומז אין —‬

‫מ ק ל כ ם כידבם — ‪,,‬מיטו שטעקן אין האנט״‪ .‬און אין דעם זיינען ב כ ל ל פאראן‬
‫צוויי סארטן מקל‪ :‬מקל נועם און מקל חובלים‪ .‬מ ק ל בכלל איז א צייכן פון כח און‬
‫הערשאפט‪ ,‬ביז צו הערשאפט בתכלית — מלך מושל בכיפה )א קייסער וועלכער‬
‫הערשט אויף דער גאנצער וועלט(‪.‬‬

‫אי! ד ער גאנצער סביבה‪ :‬שהרי נצטווינו לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים )ראה תניא רפל״ו‪ ,‬מתנתומא‬
‫נשא טז‪ .‬ועוד(‪,‬‬
‫‪ 1‬עליכם ברגליכם‪ :‬ראה בארוכה המשך וככה הנ״ל פק״ח ואילך‪.‬‬
‫איו מענטשלעכ! קערפער‪ :‬ועד״ז בחלק ה״רגל־ם״ שבכל אבר )ועניו(‪.‬‬
‫שארפע און שפיציקע ואב! ‪ . .‬מוז מען האב! שיך אויף די פיס‪ :‬ראה המשך וככה הנ״ל ר״פ קיג‪ .‬וראה‬
‫תענית כג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪.‬ועליכם ברגליכם‪ . . -‬איו גייסטיק! לעבן‪ :‬ראה תוית בשלח רכא‪ ,‬ב ואילך‪ .‬אוה״ת שה״ש כרך ג׳ ע׳‬
‫תתקפז ואילך‪.‬‬
‫לל ‪ . .‬העולם‪ :‬סנהדריו לז‪ ,‬סע״א )במשנה(‪ .‬רמב״ם הל׳ סנהדרין פ״ג הי״ב‪.‬‬
‫תהל ‪ . .‬חובלים‪ :‬זכרי׳ יא‪ ,‬ז‪ .‬וראה סנהדרין כד‪ ,‬א‪ .‬וראה בארוכה המשד וככה הנ״ל בסיומו)פרק קטז‬
‫ואילך(‪.‬‬
‫מקל ‪ . .‬א צייכן פ ו ן ‪ . .‬חערשאפט כתכלית — מלן‪ :‬ראה ע״ז רפ״ג)הובא בהמשך הנ״ל ר״פ קכז‪ .‬וראה‬
‫שם פקי־ט(‪ .‬וראה זח״ג רנא‪ ,‬א‪ :‬ומקלכם בידכם לאתכפייא כל דחלן דמצראי תתות ידייהו‪.‬‬
‫תשפה‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ו‬

‫ביידע זאכן — מקל נועם און מקל חובלים — זיינען פאראו אויר אין גייםטיקן‬
‫לעבן פון א מענטשן‪ .‬ובכלל איז דאס בנוגע דער הנהגה אין ועשה טוב‪ ,‬אדער —‬
‫בנוגע סוד מרע‪.‬‬

‫איז אייר איז דעם דארף מעז טאז בחפזון און בזריזות‪.‬‬

‫א איד דארף זיין א מושל בכיפה אין זיין עיר קטנה זה הגוף און ניט לאזן זיר‬
‫איינריידן‪ ,‬ח״ו‪ ,‬פון יצר הרע אז ס׳איז א צו הויכע מדריגה פאר אים‪ :‬און אויב די‬
‫תומריות פון זיין גוף‪ ,‬אדער די חומריות פון וועלט‪ ,‬שטערט אים אין דעם‪ ,‬האט ער‬
‫די הוראה‪ ,‬וועלכע איז אייר א נתינת כח‪ ,‬ובעץ יפה‪ ,‬פון בעל שם טוב‪ ,‬מיוסד אויף‬
‫דעם פסוק‪ :‬כי תראה חמור שונאך גו׳ עזוב תעזוב עמו — ער ארבעט און הארעוועט‬
‫אויםצולייטערן זיין חומריות‪ ,‬ביז עס ווערט אוים חמור שונאך‪ ,‬ואדרבא — עמו‪ ,‬ער‬
‫באנוצט זיך מיט די כחות פון דעם חמור — למשאוי‪ ,‬רובץ בין המשפתיים —‬
‫כדחז״ל — בהתמדה בלימוד התורה‪ ,‬און גדול לימוד שמביא לידי מעשה — הידור‬
‫בקיום המצוות‪ ,‬ביז — אז ער דערגרייכט זאכן‪ ,‬וואס אויב ער וואלט ניט גענוצט‬
‫אייר די כחות וואלט ער זיי ניט געקענט דערגרייכן‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז עס זאל מקויים ווערן במהרה בימינו ממש די תפילה בספר‬
‫תהלות נעים זמירות ישראל‪ :‬הראנו הוי׳ )מ׳זאל זען גלייד ביים אנפאנג( חסדך‬

‫מ ק ל ‪ . .‬א י ! ג י י ס ט י ק ן ל ע נ ן ‪ :‬ראה כש״ט )הוצאת קה״ת( סי׳ שכה)מז‪ ,‬ג(‪ .‬וע״פ קבלה — ראה תורת לוי״צ‬
‫ע׳ שעג ואילך‪.‬‬
‫ע י ר ק ט נ ה ז ה ה ג ו ף ‪ :‬קהלת ט‪ ,‬יד‪ .‬נדרים לב‪ ,‬ב‪ .‬יל״ש עה״פ )רמז תתקעט(‪ .‬וראה תניא פיט )יד‪ ,‬רע׳׳א(‪.‬‬
‫ד י ה ו ר א ה ‪ . .‬פ ו ! ב ע ל ש ם ט ו ב ‪ :‬״היום יום״ כיח שבט‪ .‬כשיט הוספות סי׳ טז‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫ו כ ע י ! י פ ה ‪ :‬דבל הנותן בעין יפה הוא נותן — רמב״פ הל׳ מכירה פכיה ה״ד )מב״ב סה‪ ,‬א(‪ .‬הל׳ זכי•‬
‫ומתנה פייא הכיב )מכיב עא‪ ,‬סע״א(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ד ע ם פ ס ו ק ‪ :‬משפטים כג‪ ,‬ה‪.‬‬
‫ח מ ו ר — ל מ ש א ו י ‪ :‬ע״ז ה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ר ו ב ץ ב י ן ה מ ש פ ת י ס ‪ :‬ויחי מט‪ ,‬יד‪ .‬ב״ר פצ״ת‪ ,‬יב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ל י מ ו ד ש מ ב י א ל י ד י מ ע ש ה ‪ :‬קידושין מ‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל• תית פ״א היג‪ .‬פ״ג ה״א‪ .‬וראה הל׳ ת״ת‬ ‫גדול‬
‫לאדה״ז פ״ד ס״ג‪.‬‬
‫ב ס פ ר ‪ . .‬ב א ר צ נ ו ‪ :‬תהלים פה‪ ,‬ח־יו״ד‪ — .‬וזה המזמור לעד כי הכבוד לא הי׳ בבית שני)ראביע שם‪ ,‬יו״ד‪.‬‬
‫ועד״ז בעוד כתובים דהמזמור בפי׳ שם‪ .‬ובכמה מפרשים(‪.‬‬
‫נ ע י ם ז מ י ר ו ת י ש ר א ל ‪ :‬שיב כג‪ ,‬א‪ .‬וראה שהשיר פ״ד‪ ,‬ד )בתתילתה( — שאמר ה״זמירות )בשם כל(‬
‫ישראל״‪.‬‬
‫ה ר א נ ו הוי׳‪ :‬דוקא )מדת הרחמים וכוי( חסדד וישער‪.‬‬
‫ז ע ן ג ל י י ך ‪ :‬קדושת לוי פ׳ ואתחנן)פד‪ ,‬ב(‪ .‬וראה גם שם ד״ה צג‪ ,‬ד‪ — .‬הובא ב»מקדש מעט״ לתהלים‬
‫עה״פ‪.‬‬
‫מ כ ת ב י ם כלליים‬ ‫תשפו‬

‫וישעך חתן לנו)געבן אונז דיין הילף — כולל( ישעו לשכון כבוד בארצנו)צו מאכן‬
‫רועו כבוד‪ ,‬ובכבוד‪ ,‬איו אונזער לאנד(‪,‬‬

‫בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה להצלתה‬

‫ולבשורות טובות בכל האמור‪,‬‬
‫ולחג הפסח כשר ושמח‬

‫ל ש נ ו ! כ ב ו ד ‪ :‬משאיכ בבית שני דואכבדה חסר ה׳ כתיב )יומא כא‪ ,‬ב‪ .‬ירושלמי תענית פ״ב היא( ואפילו‬
‫בבית ראשון לא ה י י ‪ ,‬ל ש מ ד לנצח‪ .‬ויתרה מזו אמר קרא )ירמי׳ לב‪ ,‬לא( למן היום אשר בנו‪ .‬וראה ביאוה״ז‬
‫בתחלתו‪.‬‬
‫ו ש מ ח ‪ :‬בשלימותה‪ ,‬ועמר ישמתו בד )תהלים פה‪ ,‬ז‪ .‬וע״ד דחז״ל עהיפ )תהלים סו‪ ,‬ו( הפר ים ליבשה גו׳‬
‫שפ נשמחה בו — כו דוקא )ראה שהשיר עה״פ )שהיש א‪ ,‬ד( נגילה ונשמחה בד )פיא‪ ,‬ד קרוב לסופה(‪ :‬בד‬
‫בהקביה‪ .‬וראה תו״א בשלח סד‪ ,‬םע״ב‪ :‬שפ נשמחה בו ממש במהותו ועצמותו ממש‪ .‬ועד״ז בשער האמונה‬
‫ספנ׳׳ו‪ .‬ד״ה ששת ימים תאכל מצות לאדהאמיצ )ס׳ מאמרי אדהאמיצ ויקרא ח״א ע׳ רב(‪ .‬ועוד‪ .‬נתבאר‬
‫בארוכה בתו״ח בשלח ד״ה ואתה הרס את מטר )קעח‪ ,‬א ואילד((‪.‬‬
‫תשפז‬ ‫כ״ה אדר‪ ,‬תשכרז‬

‫קמי שבתא פ׳ ויקהל פקודי ופ׳ החודש‪,‬‬ ‫ב״ה‪,‬‬

‫ב״ה אדר‪ ,‬ה׳תשמ״ז‪.‬‬
‫ברוקליז‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יתיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫שטייענדיק ערב שבת פ׳ החודש‪ ,‬שבת מברכים חודש ניסן‪ ,‬ראשון לחדשי השנה‪,‬‬
‫וואס זיין צענטראלע נקודה איז דער יום־טוב פסח‪ ,‬זמן תירותנו‪ ,‬איז זיכער די פאסנדע‬
‫צייט צו פארשטארקן די הכנות צו פסח‪ -,‬הכנות אויר ‪ -‬און ספעציעל ‪ -‬אין גייסטיקן‬
‫זין‪ ,‬צו אריינטראכטן זיר אין די כללות׳דיקע און פרטיות׳דיקע ענינים פון דעם ערשטן‬
‫און הויפט פון די ימים טובים; אריינטראכטן זיר וואס מ׳דארף זיר אפלערנען פון זיי און‬
‫אראפברענגען במעשה בפועל אין טאג־טעגלעכן לעבן דעם גאנצן יאר‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫‪#‬‬

‫ווי גערעדט מערערע מאל‪ ,‬האט יעדער יום־טוב ענינים וועלכע זיינען משותפים‬
‫אין אלע ימים־טובים‪ ,‬און ענינים אין וועלכע יעדער יום־טוב איז אויסגעטיילט פון‬
‫אנדערע ימים־טובים‪.‬‬
‫וועלן מיד זיר דא אפשטעלן אויף איין טפעציעלן ענין וואט מ׳געפינט נאר אין דעם‬
‫יום־טוב פטה און ניט אין די אנדערע ימיט טובימ‪ :‬דעו ענין פון חפזון)איילעניש(‪ ,‬ביז‬

‫?ומי ש ב ת א ‪ :‬פסחים קו‪ ,‬סע״א‪ .‬גיטין עז‪ ,‬א‪ .‬וראה רמב״ם הלי גיטיז פ״ט הכ״ג‪ .‬שו״ע אה״ע סקמ״ד ס״ו‪.‬‬
‫ובשו״ע אדה׳׳ז או״ח סרצ״ט סייח‪ :‬ג׳ ימים האחרונים נקראים ימיפ ‪8‬ולפני שבת הבאה‪.‬‬
‫פ ׳ ו י ק ה ל פ ק ו ד י ו פ י ה ת ו ד ש ‪ :‬נקודה משותפת בשתי פרשיות אלו ‪ -‬בשתיהן מדובר ע״ד ראש חודש ניסן‬
‫)נתבאר בהתוועדות דש״פ ויק״פ‪ ,‬פ׳ החודש שנה זו(‪.‬‬
‫כ י ה א ד ר ‪ :‬בו נברא העולפ לדעת ר׳ יהושע ‪ -‬ר״ה יא‪ ,‬רע״א‪ .‬תוד״ה לתקופות ‪ -‬שם ח‪ ,‬א )ובנוגע‬
‫לתקופות כן ההלכה ‪ -‬ר״ה יב‪ ,‬א(‪ .‬וראה תוד״ה כמאן ‪ -‬ר״ה יז‪ ,‬א‪ .‬שער הכווגות להאריז״ל ענין ר״ה דרוש‬
‫א י ‪ .‬פע״ח שער ר״ה פ״ד)בבמה דפוסים ‪ -‬פ״ו(‪ .‬וראה לקו״ש וזט״ז ע י ‪ 483-4‬ובהערות שם‪.‬‬
‫וראה בהערות למכתב מוצש״ק פ׳ ויק״פ‪ ,‬כ״ה אדר הזתשמ״ב בתחלתו)לעיל ע׳ תשכב(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫פ ׳ ה ח ו ד ש ‪ . .‬פ ס ח ‪ :‬מגילה כט‪ ,‬א ואילה ובפרש״ שם ד״ה ברביעית‪ :‬ששם פרשת ה פ ס ח ‪.‬‬
‫ר א ש ו ן ל ח ד ש י ה ש נ ה ‪ :‬בא יב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ו מ ן ח י ר ו ת נ ו ‪ :‬כן נקרא בנוסה התפלה והקידוש‪ .‬וראז לקו״ש חי׳׳ז ע׳ ‪1‬ד יאילד )לעיל מ״ע תקז ואילד(‪.‬‬
‫ד ע ם ע ר ש ט ו ‪ . .‬פ ו ן ד י י מ י ם ט ו ב י ם ‪ :‬ר״ה ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫ב מ ע ש ה ב פ ו ע ל ‪ :‬כי המעשה הוא העיקר ‪ -‬אבותפ״א מי״ז‪ .‬תקו״ז תנ״ב )פז‪ ,‬סע״א(‪ .‬ת״ס )צג‪ ,‬ב(‪ .‬ת״ע‬
‫)קלג‪ ,‬ב‪ .‬קלד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ד ע ר ע ו י ן פ ו ן ח פ ז ו ן ‪ :‬עניו ולימוד נופף מחפזון דחג הפסח ‪ -‬במכתב דחגה״פ ה׳תשל״ו; ה׳תשמ״ו)לעיל‬
‫ע׳ תרסח ואילה ע׳ תשעה ואילה‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ח פ ז ו ן ‪ :‬כמ״ש )בא יב‪ ,‬יא( ״ואכלתם אותו בחווזוך‪ :‬״כי בתפזון יצאת מארץ מצרים״)ראה טז‪ ,‬ג(‪ .‬וראה‬
‫בהנסמן בהערות למכתב ר״ח ניסן היתשמ״ו)לעיל ע׳ תשעז(‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשפח‬

‫אין אן אופן פון דילוג)אריבערשפרינגען(‪ ,‬וואט ווערט אייך אונטערשטראכן אין דעם‬
‫נאמען פון דעט יום־טוב)לויט איינעם פון די עיקר־פירושים(‪ :‬פסח‪ ,‬על שום שפסח‪ ,‬אז‬
‫די אידישע הייזער צווישן די מצרישע זיינען ניצול געווארן אין אן אופן פון דילוג‪ :‬ווי‬
‫דאס איז מרומז א י ד בנוגע צו כללות הגאולה פון גלות מצרים אין דעם פסוק קול דודי‬
‫הנה זה בא מ ד ל ג על ההרים )אט קומט דעד אויכערשטער ברענגען די גאולה‪,‬‬
‫שפרינגענדיק איבער די בערג(‪.‬‬
‫עס איז גערעדט געווארן מערערע מאל‪ ,‬אז ענינים אין דער רוחניות׳דיקער וועלט‬
‫שפיגלען זיך אפ אין דער גשמיות׳דיקער וועלט‪ ,‬און אין דעם עולם קטן זה האדם בפרט‪.‬‬
‫בעניננו בנוגע צו אידן‪ ,‬צו יעדן אידן ארך אלם פרט און יחיד‪ ,‬איז דאד באוואוסט‬
‫אז אינו מבקש אלא לפי כחן)דער אויבערשטער פארלאנגט לויט די כחות וועלכע ער‬
‫האט פריער געגעבן(‪ ,‬און דערפאר גייט מען מן הקל אל הכבד)אנהויבנדיק פון דעם‬
‫לייכטן און דערנאר ‪ -‬צו שמערער(‪ .‬אזר אין דער זאך‪ ,‬איז ביי א מענטשן פאראן‬
‫פארשידענע אופנים פון באוועגן זיך‪ :‬הליכה‪ ,‬ריצה‪ ,‬דילוג‪ ,‬קפיצה )גיין‪ ,‬לויפן‪,‬‬
‫אריבערשפרינגען‪ ,‬שפרינגעו(‪.‬‬
‫בשעת א קינד ווערט געבארן‪ ,‬איז ער צוערשט ניט שייך צו הליכה‪ ,‬ועל אחת כמה‬
‫צו לויפן און שפריגגען‪ .‬מיט ז ע ר צייט המבט ער אן שטעלן טריט און נעמט גיין‪:‬‬
‫שפעטער קען ער אמך למפן׳ את דערנאד אמך שפרינגען‪.‬‬
‫אזוי אמך אין רותניות ‪ -‬אין דעם חינוך פון א קינד‪ ,‬פון אלף־בית צו מקרא‪ ,‬משנה‬
‫כר‪ ,‬און קיום המצוות והנהגה טובה‪ :‬ער שטייגט כסדר זרז אן אופן פון ״הליכה״‪ ,‬ביז ער‬
‫ווערט א רץ לדבר מצוה‪ ,‬און שטייגט אויר העכרער פון מדריגה צו מדריגה ביז אין אן‬
‫אופן פון ״קפיצה״‪ ,‬צו דער העכסטער מדריגה פון יציאת־מצרים ברוחניות‪ ,‬א יציאה פון‬

‫פ ס ח ע ל ש ו ם ש פ ס ח ‪ :‬משנה פסחיפ קמו‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬הגש״פ פיסקא פסח שהיו אבותינו אוכלים‪ .‬ובפרש״י‬
‫עה״פ בא שם‪ :‬הקרבו הוא קרוי פסח על שם ־דילוג והפסיחה כו׳ ואתם עשו כל עבודותיו לש׳׳ש ד ו ד דילוג‬
‫וקפיצה זכר לשמו שקרוי פסח‪ .‬וראה תו״ח שמות דה‪ ,‬א‪ .‬סה״מ אעח״ד ע׳ סו ואילה ובב״מ‪.‬‬
‫ק ו ל ד ו ד י ‪ :‬שה״ש כ‪ ,‬ח‪ .‬ושייר ליצי׳׳מ ‪ -‬ואה פרש״י עה״פ‪ .‬מכילתא עה״פ בא שם‪ .‬יליש עה״פ בא שם‬
‫)רמז קצט(‪ .‬יל״ש ישעי׳ עה״פ)ישעי׳ נב‪ ,‬יב( כי ל» בחפזון תצאו)רמז תעו(‪.‬‬
‫א י ן ד ע ר ‪ . .‬ו ו ע ל ט א ו ! א ץ ד ע ם ע ו ל ם ק ט ! ו ה ה א ד ם ‪ :‬וצ״ל השתדלות שיסייע זל׳׳ז ‪ -‬כמרומז בחיבור‬
‫ויקהל)קהל( ו פ ק ו ד י ) ד ו ק א כל פרט בפ״ע( לפרשה אתת‪.‬‬
‫ע ו ל ס ק ט ן ז ה ה א ר ס ‪ :‬תנתומא פקודי ג‪ .‬זח״ג ל;‪ ,‬ב‪ .‬תקו״ז תסיט קרוב לתחלתו)ק‪ ,‬ב‪ .‬קא‪ ,‬א(‪.‬‬
‫א י נ ו ת ב ק ש א ל א ל פ י כ ח ד תנחומא נשא יא‪ .‬בגדב״ר פי׳״ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫ד י ל ו ג ‪ ,‬ק פ י צ ה ‪ :‬ראה לקו״ת שה״ש )טו‪ ,‬סע׳״ב( עה״פ ״ מ ד ל ג על ההרים מ ק פ ץ על הגבעות‪ /‬בביאור‬
‫החילוק בין דילוג לקפיצה)ממשגה אהלות פית מ״ה וירושלמי ביצה פ״ה ה״ב(‪.‬‬
‫ח י נ ו ך ‪ . .‬מ ש נ ה כ ד ‪ :‬אבות ספ״ה‪ :‬בן חמש )שנים! למקרא‪ ,‬בן עשר למשגה כוי‪ .‬רמב״ם הל׳ ת״ת פ״א‬
‫ה״ו‪ .‬הל׳ ת״ת לאדה״ז בתתלתו‪.‬‬
‫ר ץ ל ד ב ר מ צ ו ה ‪ :‬ראה אבות ס״ד מ״ב‪ .‬שו״ע )ודאדוד׳ז( או״ח ס״צ סי״כ )םי״ג(‪ .‬וראה לקו״ש חי׳׳ז ע׳ ו‪37‬‬
‫ואילך‪.‬‬
‫י צ י א ת מ צ ר י ם ב ר ו ח נ י ו ת ‪ :‬ראה תניא פמ״ז‪ ,‬ובהנסמן בפכתב עש״ק י״א ניסן ה׳תשד״מ הערה ד״ה יצי״מ‬
‫)לעיל ע׳ תשנו(‪.‬‬
‫תשפט‬ ‫ב״ה אדר‪ ,‬תשמ״ז‬

‫מיצרים ו ג מ ל י ם ‪ ,‬אזוי אז אלע ענינים פון תורה עבודה וגמילות חסדים טוט ער‬
‫כשלימות און מיט דער גרעטטער זריזות‪ :‬וואם דאם איז חפזון דקדושה‪ ,‬און אין קדושה‪.‬‬

‫‪#‬‬ ‫‪#‬‬ ‫‪#‬‬

‫וויבאלד אז דער אויבערשטער ודל‪ ,‬אז א מענטש זאל טאן אלץ וואם עם פאדערט‬
‫זיר פון אים אין אן אופן פון בחירה‪ ,‬ווי תורה זאגט‪ :‬ובחרת חיים ‪ -‬מוזן דאר זיין‬
‫אנדערע מעגלעכקייטן‪ ,‬ניט־געוואונטשענע‪ :‬האט השם אויר מעגלעד געמאכט א חפזון‬
‫פון היפר הקדושה‪.‬‬
‫דעריבער‪ ,‬מצד העלם והסתר פון וועלט‪ ,‬בפרט בזמן הגלות‪ ,‬קען געמאלט זיין‪ ,‬אז‬
‫א מענטש זאל געפינען א בארעכטיקונג צו זיין א רץ אין א ניט־געוואונטשענער‬
‫ריכטונג‪ ,‬צו ניטיגעוואונטשענע זאכן‪ ,‬ביז צו זינקען ר״ל אין קנאה‪ ,‬תאוה און כבוד‪ :‬און‬
‫אזוי גרויס איז ד ע ד חושד הגלות‪ ,‬אז ער נארט זיר אליין מיט משונה׳דיקע‬
‫בארעכטיקונגען‪ ,‬ביז זיי ווערן אנגעטאן אין א לבוש פון גוט‪ ,‬אז‪ ,‬אדרבה‪ ,‬דאס וואס ער‬
‫טראבט‪ ,‬זאגט און טוט אין דאט גאר גוט וכר‪.‬‬
‫אבער דער אויבערשטער וואס איז עצם הטוב‪ ,‬וזיל דאן־ ניט‪ ,‬אז מענטשן זאלן זיין‬
‫אין חושך‪ ,‬האט ער געגעבן די תורה)מלשון הוראה(‪ ,‬תורת חיים‪ ,‬און תורה אור‪ ,‬וואט זי‬
‫לערנט דעם מענטשן ווי צו פירן זיר ביז אין טאג־טעגלעכן לעבן‪ ,‬און באלייכט אלע‬
‫ענינים אין א ליכטיקן און קלארן אופן‪ ,‬אז דער מענטש זאל קענען און וועלן ארסקלייבן‬
‫ז ד דעם ריכטיקו וועג‪ ,‬ובחרת בחיים‪.‬‬
‫און כדי לייכטער צו מאכן די בהירה‪ ,‬האט די תורה געגעבן דריי סימנים ווי צו‬
‫דערקענען אין א מענטשן אויב ער זאגט‪ ,‬גיט־איבער‪ ,‬כהלכה וואס תורה זאגט און‬
‫הייסט‪.‬‬
‫די דריי סימנים זיינען‪ :‬ביישנים‪ ,‬רחמנים‪ ,‬גומלי־חסדים‪ ,‬וואס בכח זיינען זיי דא‬

‫‪1‬בחרח ב ח י י ם ‪ :‬נצנים ל‪ ,‬יט‪.‬‬

‫ק נ א ה ‪ ,‬ת א ו ה א ו ן כ ב ו ד ‪ :‬שמוציאין את האדם מן העולם ‪ -‬אנוח פ׳׳ד מכ״א‪.‬‬
‫ת ו ר ה ) מ ל ש ו ן ה ו ר א ה ( ‪ :‬ראה רד״ק לתהלים יט‪ ,‬ח‪ .‬פפר השרשים שלו ערד ירה‪ .‬גו״א ר״פ בראשית בשם‬
‫הרד״ק‪ .‬וראה זהר שבהערה הבאה‪.‬‬
‫ת ו ר ת ח י י ם ‪ :‬ראה זח״ג גג‪ ,‬ב‪ :‬אמאי אקרי ת ו ר ה בגין דאורי וגלי במאי דהוה סחים כוי‪ ,‬ח י י ם ‪ -‬דבל חיים‬
‫דלעילא בה אתכלילו ומנה נפקין כד‪.‬‬
‫ת ו ר ה א ו ר ‪ :‬משלי ו‪ ,‬כג‪.‬‬
‫ד י ד ר י י ס י מ נ י ם ז י י נ ע ן ‪ :‬ב י י ש נ י ם ‪ ,‬ר ח מ נ י ם ‪ ,‬ג ו מ ל י ־ ח ס ד י ם ‪ :‬כן סדרם הרמב״ם הל׳ איסו״ב פי״ט הי״ז‪ .‬אבל‬
‫בגמרא)יבמות עט‪ ,‬א( הסדר‪ :‬רחמגים ביישגים וגומלי חסדים‪ .‬ולהעיר‪ ,‬שבהסדר ברמב״ם ‪ -‬כ״ה בדב״ר פ״ג‪,‬‬
‫ד‪ .‬וכ״ה בבית שמואל אה״ע ס״ב סק״ה‪ .‬ובבמדב״ר פ״ח‪ ,‬ד )כב‪ ,‬ד(; ירושלמי קידושין פ״א ה״א ‪ -‬הסדר הוא‬
‫כמו בגמרא יבמות‪ .‬וראה לקמן במכתב‪ - .‬נתבאר בהחוועדות ש״פ ויק״פ‪ ,‬פ׳ החודש ש‪.‬ז‪) .‬בלקו״ש ח״ל ע׳‬
‫‪ 6 3‬ואילח‪.‬‬
‫ענינס ע״פ חסידות ‪ -‬ראה תורת הבעש״ט על מאחז״ל זה)ספר השיחות ה׳תש״ג ע׳ ‪ .161‬כש״ט הוצאת‬
‫קה״ת הוספות סי׳ פ(‪ :‬פי׳ הבעש״ט במארז״ל שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישגים וגומלי חסדים‪,‬‬
‫הרחמנים שבנ״י מרחמים על הנשמה שירדה מרום מעלתה בעמדה לפני ה׳ בגן ה׳ וירדה בסתר המדריגות‬
‫להתלבש בגוף אשר מעפר יסודו וסופר לעפר‪ .‬ביישנים שהם מתביישים מנר אלקים אשר על ראשם ומטיבים‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשצ‬

‫ביי אלע אידן און יעדן אידן‪ :‬אבער ב נ ח איז ניט א סימן‪ ,‬א סימן זעט מען בפועל ממש‪,‬‬
‫ווען נאר ס׳איז נוגע לפועל ‪ -‬אין ז ע ם פאל ז ד אויסדריקן אין דעד טאג־טעגלעכער‬
‫הנהגה בפועל‪.‬‬
‫אדער ער זאגט שלא כהלכה‪ ,‬זאגט פארקערט פון תורה‪ :‬עזות פנים ואכזריות‬
‫ושונא את הבריות ‪,, -‬בעלמא״ ״הרחוקים מתורת ה׳ ועבודתו״ ‪ -‬ואינו גומל להם חסד‪.‬‬
‫געוויינלעך זיינען אלע דריי סימנים דא צוזאמען‪ ,‬ווי מ׳זעט‪ ,‬אז דער וואט איז א‬
‫ביישן באמת ‪ -‬מצד דעם וואם ער ווייס‪ ,‬אז דעד גאנצער מהות פון א אידן איז די נשמה‬
‫אלקית‪ ,‬חלק אלוקה ממעל ממש‪ ,‬וואס באלעבט אים ‪ -‬פילט ער א טיפע יראת־בושת‪ ,‬ער‬
‫פילט דעם דע לפגי מי אתה עומד‪ ,‬ביים דאוונעו׳ און אויר ביים לערנעו‪ ,‬און אויך‪,‬‬
‫להבדיל‪ ,‬באכילתו וכו׳ משאו ומתנו‪ .‬במילא איז ער גלייכצייטיג אויר א רחמן ‪ -‬ער‬
‫האט רחמנות אויף זיר אליין‪ ,‬זיין נפש אלקית‪ ,‬וואט געפינט זיר אין גלות פון גוף‪ :‬און‬
‫אודאי איז ער א בעל־רחמנות אויף א צווייטן‪ ,‬ווארום ער פארשטייט און פילס וואס‬
‫יענעם פעלט; במילא איז ער א גומל־חסדים און העלפט דעם צווייטן ברוחניות‬
‫ובגשמיות‪.‬‬
‫על דרף זה ביי איינעם וואס הויבט אן מיט גמילות־תסדים באמת‪ ,‬איז דאס‬
‫פארבונדן מיט א רגש פון רחמנות‪ ,‬און אויךמיט דעם רגש פון ביישנות‪ ,‬מען ער זעט ביי‬
‫א צווייטן גוטע מעלות און פארגעסט ניט אייגענע חסרונות‪ .‬ובכלל ועיקר ‪ -‬וואס ער‬

‫מעשיהם בקיום המצות‪ .‬גומלי חסדים דנשמת אדם העליון אשר על דמות הכסא תלמדם להעלות את גופם וכל‬
‫צרכיו‪ ,‬נוסף על חלקם בעולם‪ ,‬בפי גזירת ההשגתה העליונה במקום וזמן‪ ,‬לזככם ולהאירם באור תורה‬
‫ועבודה‪ .‬וראה לקוטי לוי״צ אגרות ע׳ שלא‪.‬‬
‫עזות פנים ‪ . .‬ואינו גומל להם חסד‪ :‬רמב״ם הלי איםו״ב שם‪ .‬טושו׳׳ע אה״ע ס״ב ס״ב‪.‬‬
‫ואכוריות‪ :‬ברמב״ם לפנינו‪ :‬או אכזריות‪ ,‬אבל בכת״י תימן‪ :‬ואכזריות‪ .‬וכ״ה בהוצאת פרענקיל ‪ -‬עפ״י‬
‫כ ת נ י יד‪ .‬וכ״ה הגירסא בטושו״ע שם‪ .‬ולהעיר מרמנ״ם שם פי׳׳ב הכ״ד‪ :‬לפי שראה עזות ואכזריות שהיתה‬
‫בהם‪.‬‬
‫הבריזה — ״בעלמא־׳ ״הוחולויס ‪ . .‬ועבודתו״‪ :‬תניא פ׳ לב‪.‬‬
‫געוי״נליד ויינען אלע דרי• סימנים דא צוואמען‪ :‬להעיר מבית־שמואל אה״ע ס״נ פק׳יה‪ :‬וכל שאין לו ג׳‬
‫סימנים אלו אין ראוי לדבק בו‪ ,‬צ״ל שאין לו ג׳ סימנים כלל‪ ,‬אבל אם יש א׳ מסימנים אלו ראוי לדבק בו‪.‬‬
‫ובעץ יוסף לענין יעקב ליבמות שם‪ :‬והוא אמר זה מסברא ת פ ש י ׳ ‪ ,‬והוא מפורש בבמדבר רבה פ״ח‪ ,‬ד‬
‫)כב‪ ,‬ד(‪ :‬ואלו איו בהם אהד מאלה מיד עמד וריתקם‪ .‬וביפה תואר שם‪.‬‬
‫‪ -‬ולהעיר ‪ -‬מלשון הרמב״ם הלי איסו״ב פי״ט הי״ז‪ :‬ובגבעונים ‪ . .‬לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא‬
‫רחמו ‪ . .‬ולא גמלו ‪ -‬היינו שלא היי בהם אפילו סימן אי‪.‬‬
‫חלק אלוקה ממעל ממש‪ :‬תניא רפ״ב‪.‬‬
‫דע לפני מי אתה עומד‪ ,‬ביים דאוונעו‪ :‬ראה ברכות כח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫באכילתו וכו׳ משאו ומתנו‪ :‬ראה רמב״ם הל׳ דיעות פ״ג ה״ב־ג‪ .‬שם רפ״ה‪ .‬טושו״ע או״ח סרל״א‪ .‬שו״ע‬
‫אדה״ז או״ת סקנ״ו ס״ב‪ .‬וראה או״ת להה״מ עה‪ ,‬ב ד״ה עוד נראה לי )בהוצאת קה״ת ה׳תש׳ימ ואילר ‪-‬‬
‫פרנ׳׳ב(‪.‬‬
‫נפש האלקיה ‪ . .‬איו גלות פון גוף‪ :‬ראה תניא פל״ז)מת‪ ,‬סע׳יא(‪ .‬פמ״ז‪ .‬אגה״ק ס״ד‪ .‬ובב״מ‪.‬‬
‫תשצא‬ ‫כ״ה אדר‪ ,‬תשמ״ז‬

‫)וויםנדיק זיין אמתין מצב לויט דעם חשבון צדק וראם ער מאכט וועגן זין־( אח שלוחו פון‬
‫דעם אויבערשטן אויף איבערגעבן א צווייטן די חסדים וצדקה וואט דער אויבערשטער‬
‫האט פאר אים באשטימט‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז אין די הכנות צו פסת‪ ,‬כימי צאתך מארץ מצרים‪ ,‬איז ווי בא אידן‬
‫געווען אור במושבותם נאד זייענדיק אין מצרים‪ ,‬ערב די גאולה‪ ,‬זאל יעדער איינער און‬
‫איינע בתוך כלל ישראל נאף מער פארשטארקן בא ד ך די דריי דערמאנטע קלארע און‬
‫ליכטיקע מדותיסימנימ און טאג־טעגלעכן לעבן‪ ,‬און דאס זאל נאך מער צואיילן די‬
‫גאולה פון איצטיקן גלות אין אן אופן פון חפזון‪ ,‬כימי צאתר מארץ מצרים‪ ,‬ווען דער‬
‫אויבערשטער האט ניט מעכב געווען די גאולה אפילו כהרף עין‪ ,‬און גלייך נאד דעם‬
‫הרף עין ‪ -‬בשובה ונחת תושעון)מיט רוה און מיט נחת וועט איר געהאלפן ררערן‪ /‬לשכון‬
‫כבוד בארצנו)צו רוען בכבודיק אין אונזער לאנד‪/‬‬
‫בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו‪ ,‬במהרה בימינו ממש‪.‬‬
‫בברכה ובברכה להצלתה‬
‫ולחג הפמח כשר ושמת‬

‫ש ל י ח ו פ י ! ר ע ם א ו י ב ע ר ש ט ן ‪ :‬ראה תנחומא ויגש ו‪ .‬לקו״ת ר״פ ויקרא‪ .‬ד״ה ויצב שפ מזבח תרמ״ד )סה׳׳מ‬
‫‪ -‬ליקוט ‪ -‬ע׳ יג יאילח‪ ,‬תרנ״ה)םה״מ תרנ״ה ע׳ נו ואילך(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ש ל ו ח ו פ ו ן ר ע ם א ו י ב ע ר ש ט ‪ 1‬כ ר ‪ :‬ראה אור החיים עה״פ )משפטים כב‪ ,‬כד( אם בסף תלוה‪ .‬אלשיך עה״פ‬
‫משלי יה‪ ,‬טז‪ .‬ד״ה ארשב״נ תר״צ פ״ג)סה״מ קונטרסים ח״א קיט‪ ,‬א(‪ .‬וראה גם סה״מ תרנ״ה ע׳ כב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫וראה ״היום יום״ טו אייר‪.‬‬
‫כ י מ י צ א ת ך מ א ר ץ נ ו צ ר י ם ‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫א ו ר ב מ ו ש ב ו ת ס ‪ :‬בא י‪ ,‬כג‪.‬‬
‫צ ו א י י ל ! ד י ג א ו ל ה פ ו ן א י צ ט י ק ן ג ל ו ת א י ן א ן א ו פ ן פ ו ן ח פ ז ו ן ‪ :‬היינו‪ ,‬שהגאולה ת ב ו א מהר‪ ,‬בחפזון‪ ,‬אבל‬
‫ע צ ם הגאולה תהיי‪ ,‬כדלקמן‪ ,‬״בשובה ונתת תושעוף ‪ -‬״כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכוד )ישעי׳ נב‪,‬‬
‫יב‪ .‬מכילתא ויל״ש דלעיל הערה ד״ה קול דודי‪ .‬שמו״ר פי״ט‪ ,‬ו‪ .‬ד״ה וככה שבהערה דלהלן ד״ה בשובה ונחת‬
‫תושעון(‪.‬‬
‫נ י ט מ ע כ ב ג ע ו ו ע ן ד י ג א ו ל ה א פ י ל ו כ ה ר ף ע י ן ‪ :‬מכילתא הובא בפרש״י עה״פ בא יב‪ ,‬מא‪.‬‬
‫ב ש ו ב ה ו נ ח ת ת ו ש ע ו ן ‪ :‬ישעי׳ ל‪ ,‬טו‪ .‬וראה ד״ה וככה בןאוה״ת בא ע׳ שה‪ .‬כרד ת ס״ע ביתתקמא יאילר(‪.‬‬
‫המשד וככה תרל״ז בסופו‪.‬‬
‫ל ש כ ו ן כ ב ו ד ב א ר צ נ ו ‪ :‬תהליס פה‪ ,‬יו״ד‪.‬‬
‫ו ל ח ג ה פ ס ח ב ש ר ו ש מ ח ‪ :‬ראה לקוטי לוי״צ אגרות ע׳ קצו‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשצב‬

‫ערב שבת־קדש פ׳ צו‪ ,‬שבת הגדול‪,‬‬ ‫ב״ה‪,‬‬

‫י״א ניסן‪ ,‬נשיא לבני אשר‪,‬‬
‫ברוקליו‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬ ‫ה׳תשמ״ז‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫בהמשך צום בריוו פון ערב ש״ק מברכים חודש ניסן‪ ,‬איו וועלכן עם רעדט זיד‬
‫וועגן דער זאך פון חפזון)איילעניש( וואט אח פארבונדן מיט חג הפסח און מיט יציאת־‬
‫מצרים‪ ,‬והאם דאס אח איינער פון די םפעציעלע שטריכן מיט וועלכע דעד יום־טוב פסח‬
‫אח אויטגעטיילט פון אלע אנדערע ימים־טובים‪ ,‬ווי דאס ווערט אויר אונטערשטראכן‬
‫אין דעם נאמען פון דעם יום־טוב ‪ -‬פסח)אין דער באדייטונג פון ״אריבערשפרינגען״(;‬
‫און בעיקר ווי דעד דאזיקעד באגריף קומט אראפ און דריקט זיר אוים אין ח פ ח ן‬
‫דקדושה אין דעם אידישן טאג־טעגלעכן לעבן על פי תורה ומצוות ‪-‬‬
‫אח כדאי צוצוגעבן אין דעם נאד איעיגע נקודות‪.‬‬
‫‪+‬‬ ‫‪#‬‬ ‫*‬

‫מ׳האט גערעדט מערערע מאל‪ ,‬אז תורה נעמט־דווך אלע ענינים פון וועלט‪ ,‬לויט‬
‫דעם אינהאלט פון מאמר חכמינו ז״ל‪ :‬אסתכל באורייתא וברא עלמא‪ :‬דער‬
‫אויבערשטער האט‪ ,‬כביכול‪ ,‬אריינגעקוקט אין דער תורה און האט לויט דעם באשאפן‬
‫די וועלט‪ :‬דאט הייסט‪ ,‬אז די תורה איז‪ ,‬אזוייצו־זאגן‪ ,‬דער ג־טלעכער ״בוי־פלאף לויט‬
‫וועלכן די גאנצע וועלט אח באשאפן געווארן און עקםיזטירט‪ ,‬און נאכמער אפן און‬
‫קלאר ‪ -‬אין דער אידישער וועלט‪ ,‬ביז ‪ -‬אין דער וועלט פון יעדן אידן בפרטי פרטיות‪.‬‬

‫ע ר ב ש ב ת ק ו ד ש ‪ . .‬י ־ א נ י ס ן ‪ :‬ראה מכתב יום וא״ו‪ ,‬עש״ק י׳א גיסן ה׳תשד״מ הערה ד״ה ״יום וא״ו ‪. .‬‬
‫ניסו״)לעיל ע׳ תשנג(‪.‬‬
‫פ ׳ צ ו ‪ :‬ל׳ זירוז מיד ולדורות ‪ -‬תו״כ)הובא בפרש״י( ריש פרשתנו‪ .‬וראה אוה״ח הקדוש פרשתנו)ו‪ ,‬ב(‪:‬‬
‫ובדרר רמז תרמוז כל הפרשה על גלות האחרון כוי והודיע למשה לזרז לישראל כוי‪ ,‬עיי״ש‪ .‬וראה או״ת‬
‫להה״מ)הוצאת קה״ת( ריש פרשתנו)לת‪ ,‬א־ב‪ .‬בהוצאת קה״ת ה׳תש״מ ואילד ‪ -‬סי׳ קת(‪.‬‬
‫ש ב ת ה ג ד ו ל ‪ :‬ראה תוד״ה ואותו ‪ -‬שבת פו‪ ,‬ב‪ .‬טושו״ע )ואדה״ז( או״ח ר״ס תל‪ .‬וש״ג‪ .‬וראה לקו״א‬
‫להה״מ )הוצאת קה׳׳ת( סקכ״ד‪ .‬או״ת עה״פ משכו וקחו)ל‪ ,‬סע״א ואילר(‪ - .‬הוא השבת שלפני החג‪ ,‬ו״נהגו‬
‫בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסת בשבת ש ל פ נ י ו ‪ . .‬והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה׳ וללמד‬
‫להם המעשה אשר יעשוך)שו״ע אדה״ז או״ח סתכ׳׳ט ס״ב‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫נ ש י א ל ב נ י א ש ר ‪ :‬שו״ע אדה״ז או״ח הלי פסח סתכ״ט סט״ו‪ .‬וראה שם ס״ט‪ .‬וראה לקוטי לוי״צ אגרות ע׳‬
‫שכג־שכה‪ .‬שם ע׳ תיט‪ .‬וראה מכתב י״א ניסן היתשמ״ה הערה ד״ה אשר )לעיל ע׳ תשסז(‪ .‬וראה מכתב י״א‬
‫ניסן ה׳תשד״מ הערה ד״ה י״א ניסן)לעיל ע׳ תשגג(‪.‬‬
‫א ס ת כ ל ב א ו ר י י ת א ו ב ר א ע ל מ א ‪ :‬זח״ב קסא‪ ,‬א־ב‪.‬‬
‫ד י ת ו ד ה ‪ . . .‬ב ו י ־ פ ל א ן ״ ‪ .‬ב״ר בתחילתו‪ .‬וראה זהר שם‪.‬‬
‫א י ן ד ע ד ו ו ע ל ט פ ו ן י ע ד ן א י ד ן ‪ :‬עולם קטן זה האדם ‪ -‬תנחומא פקודי ג‪ .‬זח״ג לג‪ ,‬ב‪ .‬תקו״ז תם״ט קרוב‬
‫לתתלתו)ק‪ ,‬ב‪ .‬קא‪ ,‬א(‪.‬‬
 ‫תשעג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ׳׳ז‬

‫דערמיט איז נאכמער פארשטאנדיק פארוואס אלע ענינים און אנגעלעגנהייטן פון‬
‫טאג־טעגלעכן אידישן לעבן זיינען פארבונדן מיט תורה און מצוות‪ ,‬ועל אחת כמה אין‬
‫קדושה־טעג‪ ,‬שבת און יום־טוב‪ ,‬און די צוגרייטונגען צו זיי‪ ,‬ובפרט אין אלע ענינים וואט‬
‫האבן א שייכות צו פסח ‪ -‬דער ערשטער)און הויפט( פון אלע ימים־טובים‪.‬‬
‫דער דאזיקער פארבונד דריקט זיר אויס ביז ‪ -‬במעשה בפועל‪ ,‬דורך מעשה‬
‫המצוות און מנהגי ישראל‪ ,‬וואפ זיינען אויר ״תורה״‪ ,‬מנהגים אנגענומען דורך אלע אידן‬
‫)כלל ישראל(‪ ,‬מנהגים פון א רבים בישראל‪ ,‬אדער א קהילה קדושה בישראל וכוי‪.‬‬
‫בנוגע פסח ‪ -‬אין דער הדגשה פון חפזוו און זריזות‪ .‬זעט מען טאקע‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬ווי‬
‫אידן‪ ,‬ובמיותר אידישע בעל־הביתיטעס‪ ,‬אויר קינדער און קינדערלעד‪ ,‬ווארפן זיר‬
‫אדיין אין די הכנות צו פטח מיט טעג און טעג פריער‪ .‬און אפילו יחידי סגולה וועלכע‬
‫זיינען זיר נוהג אריבערצוגיין אין אז אנדערע א ״פסח׳דיקע דירה״ ארף פסח‪ ,‬געפינען א‬
‫ריבר הכנות אין צוזאמענהאנג מיט פסח און פירן זיי דורר בחפזון און בזריזות‪.‬‬

‫‪#‬‬ ‫‪#‬‬ ‫‪#‬‬

‫על דרד זה איז די פארבינדונג מיט די צוויי נקודות וועלבע זיינען לעצטנס‬
‫טפעציעל אונטערשטראכן געווארן בדיבור און אויר בכתב‪:‬‬
‫די דריי מידות־םימנים ‪ -‬ביישנים‪ ,‬רחמנים‪ ,‬גומלי־חסדים ‪ -‬זיינען ניט‬
‫באגרענעצט און פארבונדן מיט א באשטימטן ארט און צייט‪ .‬אן אמת׳ער ביישן ‪ -‬איז די‬
‫מידה פון ביישנות שפיגלט זיר ביי אים אפ אין זיין הנהגה אומעטום און יעדע מינוט‪:‬‬
‫דאט גלייכן א רתמן און א גומל־חסד‪.‬‬
‫בנוגע די צווייטע נקודה‪ ,‬וועגן דעם חודש ניסו‪ ,‬האט מען אונטערשטראכן‪ ,‬אז דער‬
‫חודש‪ ,‬חודש הגאולה באציט זיר און איז פארבונדן מיט דעד גאולה שלימה‪ ,‬די גאולה‬
‫פון באחרית הימים‪ ,‬די גאולה אחרונה און אייביגע גאולה‪ ,‬וואט תורה זאגט וועגן דעם‪:‬‬

‫ב י ו — ב מ ע ש ה ב פ ו ע ל ‪ :‬שהמעשה הוא העיקר ‪ -‬אבות פ״א מי״ז‪ .‬תקו״ז תנ״ב )פז‪ ,‬סע״א(‪ .‬ת׳׳ס )צג‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ת״ע )קלג‪ ,‬ב‪ .‬קלד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫מ נ ה ג י י ש ר א ל ‪ ,‬ו ו א ס ו י י נ ע ו א ו י ך ‪ .‬ח ו ר ה ״ ‪ :‬ראה תוד״ה נפסל )מנתות כ‪ ,‬ב(‪ .‬ושמ‪ :‬מנהג א ב ו ת י נ ו תורה היא‪.‬‬
‫ועד״ז במהרי״ל תובא ברמ״א יו״ד םשע״ו ם״ד‪ .‬ובמנהגים ישנים מדורא עי ‪ :153‬והמנהג תורה היא‪ .‬וראה‬
‫ירושלמי פםחים פ״ר ה׳׳א‪.‬‬
‫י ח י ד ס ג ו ל ה ‪ . .‬ו ו ה ג ‪ . .‬א ‪ .‬פ ס ח ׳ ד י ק ע ד י ר ה ׳ ‪ :‬להעיר מדרכי תיים ושלום )מנהגי בעל המנחת אלעזר(‬
‫הלי פסח סתקע׳׳ב‪ :‬בכל ימי הפסח הי׳ בביתו בית תבשיל מיוחד )שהי׳ סגור כל השנה עם כל הכלים( ונפתח‬
‫משנה לשנה לימי הפסח‪.‬‬
‫א ר י ב ע ר צ ו ג י י ן ‪ :‬לא ראיתי ולא שמעתי רבותינו נשיאינו נוהגיפ כן‪.‬‬
‫ד י צ ו ו ״ נ ק ו ד ו ת ‪ . .‬ל ע צ ט ו ס ‪ . .‬א ו נ ט ע ר ש ט ר א נ ן ג ע ו ו א ר ן ב ד י ב ו ר ‪ :‬בהתוועדויות דפורים‪ :‬י״ז אדר‬
‫)ב‪.‬יחידות״( וש״פ ויק״פ‪ ,‬פ׳ החודש מבה״ח ניסן‪.‬‬
‫ד י ד ר י י מ י ד ו ת ־ ם י מ נ י ם — ב י י ש נ י ם ‪ ,‬ר ח מ נ י ם ‪ ,‬ג ו מ ל י ־ ח ס ד י ם ‪ :‬יבמות עט‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם הל׳ איסו״ב פי׳יט‬
‫הי״ז‪ .‬וראה במכתב הקודם בהערות‪.‬‬
‫ח ו ד ש ה ג א ו ל ה ‪ :‬שמו״ר פט״ו‪ ,‬יא‪ .‬וראה אוה׳׳ת בא ע׳ רסד ואילד‪ .‬ד״ה החודש ה׳ש״ת‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ה ג א ו ל ה ‪ . .‬פ א ר ב ו נ ד ן מ י ט ד ע ר ג א ו ל ה ‪ . .‬ב א ח ר י ת ה י מ י ם ‪ :‬בי בניסן נגאלו ובניסן עתידיו ליגאל ‪-‬‬ ‫חודש‬
‫ר״ה יא‪ ,‬א‪ .‬שמו״ר שם‪ .‬וראה אוה״ת שם‪ .‬המשד מים רבים תרל׳׳ו פקל״ד ואילר‪ .‬ד״ה החודש הנ״ל‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תשצד‬

‫עת קץ‪ ,‬יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים ‪ -‬״אין די ענדע צייט וועלן פיל קלאר ווערן בא‬
‫זיר‪ ,‬און גערייניגט ווערן‪ ,‬און געלייטערט ווערן״‪.‬‬
‫מען זעט אין אונזער צייט ‪ -‬א תקופה וואס האט די סימנים)ווי געבראכט אין תורה(‬
‫פון אחרית הימים ‪ -‬ניט־געוויינלעכע דערשיינונגען און אנטוויקלונגען אין‬
‫פארשידענע געביטן און ריבטונגען‪ :‬אין דעד גוטער זייט ‪ -‬מיט ניט־געוויינלעכער‬
‫״שטארקייט און זריזות״‪ :‬און אויר אין ניט־געוואונשענע ענינים‪ ,‬וועלכע דארפן נאד‬
‫נתברר און געלייטערט ווערן‪ ,‬ביז דער שלימות)אויר ‪ -‬פערפעקט( אין זיי‪.‬‬
‫און זיי זיינען געקומען און קומען אין אן אופן פון חפזון‪ ,‬מיט פלוצעמדיקייט און‬
‫אומגעריכטקייט‪.‬‬
‫קומט חודש הגאולה‪ ,‬התחלת ניסן און ערב פסח‪ ,‬און דערמאנען אונז‪ ,‬אז מ׳האלט‬
‫באם ארויםגיין פון ״מצרים״־גלות‪ ,‬בא די לעצטע בירורים‪ ,‬מברר צו זיין וואם מ׳איז‬
‫״חמץ״ און וואס ם׳איז ״מצה״‪ ,‬און מ׳דארף וואם פריער אויסראמען דעם תמץ‪ ,‬״לאור‬
‫הנר״ ‪ -‬מיט דער ליכטיקייט פון דער נשמה ‪ -‬נר השם נשמת אדם ‪ -‬אויסזוכן אויר דעם‬
‫באהאלטענעם תמץ‪ ,‬און ארויםווארפען און מבטל מאכן אלץ וואס איז היפר פון טוב און‬
‫קדושה‪.‬‬
‫אז עס דארף זיין די השתדלות צו פארשטארקן בא זיר און ארום זיר און אין דער‬
‫וועלט ‪ -‬דעם תפזון דקדושה און אור‪ ,‬און נאכמער ‪ -‬צו־איילן די גאולה שלימה על ידי‬
‫משית צדקנו‪ .‬און ווי מיר זיינען מתפלל תפלת דוד‪ ,‬צוזאמען מיט דוד נעים זמירות‬
‫ישראל‪ :‬תפילה לדוד גו׳ כי עני ואביון אני‪ ,‬כאטש ער איז דוד המלך‪ ,‬איז ער א ביישן‬
‫און פילט באמת לאמיתו אז ער איז ״אן ארעמאן און אביון״‪ .‬און וואט בעט ער בייט‬
‫אויבערשטן‪ :‬שמרה נפשי — באהיט מיין נפש)אין געביט פון סור מרע(‪ ,‬און הושע עבדך‬
‫‪ -‬העלף דיין קנעכט)אין געביט פון עשה טוב(‪ ,‬און דאט אלעט אין דער פולםטער‬

‫ב א ח ר י ת ה י מ י ס ‪ :‬ישעי׳ ב‪ ,‬ב‪ .‬וראה שם קאפ‪ .‬יא־יב‪ .‬רמב״ם סוף הלי מלכים וחותם ספרו‪.‬‬
‫א י י ב י ג ע ג א ו ל ה ‪ :‬גאולה שאיו אתרי׳ גלות ‪ -‬תוד׳׳ה ה״ג ונאמר‪ ,‬פסחים קטז‪ ,‬ב‪ ,‬ממכילתא עה״פ בשלח‬
‫טו‪ ,‬א‪.‬‬
‫ע ת ק ץ ‪ ,‬י ת ב ר ר ו ו י ת ל ב נ ו ו י צ ר פ ו ר ב י ם ‪ :‬דניאל יב‪ ,‬ט־י‪ .‬וראה ד״ה יתבררו ויתלבנו בסה׳׳מ תקס׳׳ג ה״ב‬
‫ע׳ תשסת‪ .‬תו״ת ד״ה ויהיו חיי שרה פי״ז־יח )קכה‪ ,‬ב ואילר(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ס י מ נ י ם ‪ . .‬פ ו ן א ח ר י ת ה י מ י ם ‪ :‬ראה סוף מסי סוטה‪ .‬סנהדרין צו‪ ,‬א‪.‬‬
‫א ו י ס ר א מ ע ן ר ע ם ח מ ץ ‪ , ,‬ל א ו ר ה נ ר ״ ‪ :‬ריש מסי פסחים‪.‬‬
‫‪,,‬לאור ה נ ר ״ — מ י ט ד ע ר ל י נ ט י ק י י ט פ ו ן ד ע ר נ ש מ ה ‪ :‬ראה ד״ה אור לארבעה עשר ה׳ש״ת‪ .‬לעיל ע׳ א‬
‫קטע ד״ה בדיקת חמץ‪.‬‬
‫נ ר ה ש ם נ ש מ ת א ד ם ‪ :‬משלי כ‪ ,‬בז‪ .‬וראה תניא פי״ט‪.‬‬
‫ד ו ד נ ע י ם ז מ י ר ו ת י ש ר א ל ‪ :‬שמואל־ב כג‪ ,‬א‪ .‬וראה שהש״ר פ״ד‪ ,‬ד )בתתילתה( ‪ -‬שאמר ה״זמירות )בשם‬
‫כל( ישראל״‪.‬‬
‫ח פ ל ה ל ד ו ד ג ר ‪ :‬תהלים פו‪ ,‬א‪.‬‬
‫ש מ ר ה נ פ ש י ‪ . .‬הושע עבדר‪ :‬שם‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ש מ ר ה נ פ ש י ‪) . .‬אין ג ע ב י ט פ ו ן ס ו ר מ ר ע ( ‪ :‬ד״כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא בלא תעשה״ ‪-‬‬
‫עירוביו צו‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫תשצה‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ז‬

‫שלימות‪ ,‬ביז שמח נפש עבדך — דערפריי דעם נפש פון דיין קנעכט ‪ -‬עבודת השם‬
‫בשמחה ובטוב לבב‪,‬‬
‫און מען זעצט־פאר בנוגע דעד וועלט‪ ,‬כל העולם‪ :‬כל גויים אשר עשית יבואו‬
‫וישתחוו לפניך ה׳ ‪ -‬אלע פעלקער וואט דו האסט באשאפן וועלן קומען און בוקז זיר‬
‫פאר דיר‪ ,‬השם‪,‬‬
‫צוהיילענדיק דאס דורר מעשינו ועבודתינו ‪ -‬מקיים זיין דעם ציווי השם ‪ -‬בלשון‬
‫הרמב״ם‪ :‬צור! משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני‬
‫נח‪ ,‬אז אידן זאלן פארשפרייטן צווישן אלע פעלקער די זיבן ג־טלעכע מצוות בני נח‬
‫)מיט אלע זייערע אפצווייגונגען(‪.‬‬

‫‪#‬‬ ‫*‬ ‫*‬

‫דער אויבערשטער זאל העלפן און מצלית זיין‪ ,‬אז אלע הכנות צו פסת‪,‬‬
‫אריינגערעכנט די וועלכע זיינען בארירט געווארן אין דעם בריוו און אין דעם‬
‫פריערדיקן בריוו‪ ,‬זאלן דורכגעפירט ווערן אין אן אופן אז זיי זאלן ווירקן בגלוי אויר‬
‫אין אלע טעג פון יאר און אין אלע ענינים‪ ,‬בכל דרכיך און אין כל מעשיך‪ ,‬אין אן אופן‬
‫פון חפזון און זריזות‪ .‬און דער חפזוז דקדושה דא למטה איז ‪ -‬מדה כנגד מדה ‪ -‬ממשיך‬
‫חפזון פון דעם עת קץ‪ ,‬און גלייך נאכדעם‪ ,‬לא עכבם אפילו כהרן ע ץ ‪ ,‬די גאולה כימי‬
‫צאתך מארץ מצרים)אין אן אופן פון( אראנו נפלאות‪,‬‬
‫בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו‪ ,‬במהרה בימינו ממש‪.‬‬
‫בברכה להצלתה בכל האמור‬
‫ולחג הפסח כשר ושמח‬

‫ש נ ו ח נ פ ש ע ב ד ן ‪ :‬וזחלים שם‪ ,‬ד‪.‬‬

‫ע ב ו ד ת ה ש ם ב ש מ ח ה ו ב ט ו ב ל ב ב ‪ :‬ראה רמב״פ סוף הל׳ לולב‪ .‬תניא פכ״ו‪ .‬וראה בהנסמן בלקו׳׳ש חכ״ד‬
‫ע׳ ‪ 639‬הערה ד״ה קיום המצוות מיט שמחה‪.‬‬
‫ב ש מ ח ה ‪ . .‬ו ר י ו ו ת ‪ :‬ראה אגה״ק סכ״א‪ :‬בזריזות נפלאה להראות שמחתו וחפצו למלאות רצון קונו כוי‪.‬‬
‫וראה כש״ט )הוצאת קה״ת( סקס״ט‪.‬‬
‫כ ל ה ע ו ל ם ‪ :‬כלשוו הרמב״ם בסוף ספרו‪.‬‬
‫כ ל ג ו י י ם א ש ר ע ש י ת ‪ :‬תהלים שם‪ ,‬ט‪.‬‬
‫מ ע ש י נ ו ו ע ב ו ד ת י נ ו ‪ :‬תניא רפל״ז‪ .‬וראה לקוטי לוי״צ הערות לספר התניא שם‪.‬‬
‫ב ל ש ו ! הרמב׳־ס‪ :‬הלי מלכים פ״ח ו ד י ‪ .‬וראה לקו״ש חכ״ו ע־ ‪ 132‬ואילר‪.‬‬
‫ב כ ל ד ר כ י ך א ו ! א י ו כ ל מ ע ש י ו ‪ :‬משלי ג‪ ,‬ו‪ .‬אבות פ״ב מי״ב‪ .‬וראה רמב״פ הלי דיעות פ״ג ה״ב־ג‪.‬‬
‫טושו״ע או״ח סרל״א‪ .‬שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ו ס״ב‪.‬‬
‫מ ד ה כ נ ג ד מ ד ה ‪ :‬סנהדרין צ‪ ,‬סע״א‪ .‬וראה סוטה ח‪ ,‬ב ואילך‪ ,‬ובמדתו של הקב״ה ‪ -‬כמ״פ ככה )סוטה‬
‫יא‪ ,‬א ובתוד״ה מרים שם‪ ,‬מתוספתא סוטה פ״ד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ל א ע כ ב ם א פ י ל ו כ ה ר ! ע י ! ‪ :‬מכילתא הובא בפרש״י עה״פ בא יב‪ ,‬מא‪ .‬מכילתא שם‪ ,‬מב‪.‬‬
‫כ י מ י צ א ת ך מ א ר ץ מ צ ר י ם ‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫ואין א ו א ו פ ן פ ו ן ( א ר א נ ו נ פ ל א ו ת ‪ :‬ראה פע״ח שער חג המצות פ׳׳ו)בד״ה מהר״י ז״ל(‪ .‬אוה״ת נ״ך עה״פ‬
‫םק״ז־ח )ע׳ תפז(‪ .‬ד״ה כימי צאתד די״א ניסן ה׳תשמ״ב )מה״מ מלוקט ח״ב ע׳ לז ואילד(‪.‬‬
 ‫מכתבים כלליים‬ ‫תשצר‬

‫ב״ה‪ ,‬ערב־שבת־קודש ראש־חודש ניסן‪,‬‬

‫פ׳ ויקרא אל משה‪ ,‬פ׳ החודש‪,‬‬
‫שנת ה׳תשמח‪ ,‬שנת הקהל‪.‬‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬

‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה!‬
‫ראש־חודש ניסן‪ ,‬דער ערשטער טאג פון חודש הגאולה‪ ,‬און — אין דער‬
‫וועכענשליכער קביעות — א ו ד דעד ערשטער טאג פון פסח‪ ,‬זמן חירותנו‪ ,‬איז דעד‬
‫טאג ווען אידז זיינען אנגעזאגט געווארן‪ ,‬אז מיהאלט שויו בא יציאת מצרים‪ ,‬און‬
‫אויר — באשטימט דעם טאג פון דעד יציאה וגאולה)דעם פופצנטן טאג אין חודש(‪,‬‬

‫ערב־שבודקודש‪ :‬שהוכפל בו סוב — בראשית א‪ ,‬כה‪ .‬שם‪ ,‬לא‪ .‬חזקוני עה*פ שם‪ ,‬לא‪ .‬וראה רמנין שם‪.‬‬
‫וראה ל ק ר ש חכיד ע׳ ‪ 641‬הערה דיה עש״ק‪.‬‬
‫ש ב ח ‪ . .‬ר א ש ־ ח ו ד ש ‪ :‬ראה מבתב עש״ק ר״ח ניסו ה׳תשמ״ה הערה ד״ה זה)לעיל ע׳ תשסא(‪.‬‬
‫ר א ש ־ ח ו ד ש נ י ס ! ‪ :‬שאותו היום נטל עשר עטרות ‪ -‬שנת פז‪ ,‬סע״ב‪ .‬וראה מכתב הנ״ל הערה ד״ה ראש‬
‫חודש ניסן)לעיל שם(‪.‬‬
‫ח ו ד ש נ י ס ! ‪ :‬ראה מכתב הנ״ל הערה ד״ה זה)לעיל שם(‪.‬‬
‫ניסן‪ :‬לשון נסי נסים — עיפ ברכות נז‪ ,‬דע״א ובפרש״‪ .‬ודאה חדאיג מהדשיא שם‪ .‬וראה מדרש לקח טוב‬
‫עהיס )בא יב‪ ,‬ב( החודש הזה לכס‪ :‬ניסן שבו נעשו נםים לישראל‪.‬‬
‫פ׳ דקרא אל נזשה‪ :‬ראה ל ק ר ת ריפ ויקרא‪ .‬וראה מכתב הנ׳ל הערות דיה פ׳ ויקרא אל משה ודיה ויקרא‬
‫אל משה‪.‬‬
‫פ ׳ החודש ‪ . .‬פ ס ח ‪ :‬מגילה כט‪ ,‬א ואילר‪ .‬ובפרשיי שם דיה ברביעית‪ :‬ששם פרשת ה פ ס ח ‪.‬‬
‫ר א ש ־ ח ו ד ש ‪ . .‬א נ ג ע ו א ג ט ‪ :‬בא ינ‪ ,‬א ואילד‪ .‬וראה מכתב ר״ח גיסן ה׳תשל״ז הערה ד״ה זה )לעיל ע׳‬
‫עדרת(‪.‬‬
‫חודש הגאולה‪ :‬שמרד פס״ו‪ ,‬יא‪ .‬וראה אוהית בא ע׳ רסד ואילך‪ .‬דיה החודש הזה תרעיח)הבי(‪ .‬ה׳ש״ת‪.‬‬
‫ועוד‪ .‬ובניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל — דיה יא‪ ,‬א‪ .‬שמרד שס‪ .‬וראה אוהית שם‪ .‬המשך מים רבים תרל״ו‬
‫פקליד ואילך‪ .‬דיה החודש הזה ה׳שית‪.‬‬
‫ו מ ! ח י ר ו ת נ ו ‪ :‬כן נקרא בנוסח התפלה והקידוש‪ .‬וראה לקו״ש חי״ז ע׳ ‪ 71‬ואילך)לעיל ם״ע תקז ואילך(‪.‬‬
‫וראה גם מכתב יום ג׳‪ ,‬ר״ת ניסן ה׳תשמ״ג)לעיל ע׳ תשלד ואילר(‪.‬‬
‫ט א ג ח נ נ ו ‪ . .‬א נ ג ע ז א ג ט ‪ . .‬מ צ ר י ם ‪ :‬ראה מכתב ר״ת ניסן ה׳תשל״ו הערות ד״ה טאג ו ו ע ן ‪ . .‬אנגעזאגט וד״ה‬
‫אנגעזאגט ‪ . .‬ממצרים‪ ,‬ובשוה״ג שם)לעיל ע׳ עדרת(‪.‬‬
‫פופצנסן ‪80‬נ אין חודש‪ :‬דבי׳ קיימא סיהרא באשלמותא — ראה זהר ח״ב פה‪ ,‬א‪ .‬רטו‪ ,‬א‪ .‬שמרד סטיו‪,‬‬
‫כו‪ .‬ובדיוק יותר‪ :‬אמצע של כיט יום ייב שעות ותשציג חלקים מן המולד)האמיתי — ואכימ( — רמבים הלי‬
‫קידוש החודש פיו היג)מהשיעוריסברמביט דימים אלו — לפי החלוקה דגיפ ליום(‪ .‬ביי לסוארח סתכיו דיה‬
‫ומ״ש רבינו‪ .‬כיח שם דיה אריי וכד‪.‬‬
‫תשצז‬ ‫ערב ר״ח ניסן‪ ,‬תשמ״ח‬

‫און אלם צוגרייטונג דערצו — באקומעו די מצוות פון קרבן פסח‪ ,‬מצה און מרור‬
‫און אלע אנווייזונגען און צוגרייסונגען צו דער גאולה פון מצרים‪.‬‬
‫תורה האט אויר באשטימט דעם טאג פון ראש־חודש ניסן אלם ראש השנה‬
‫למלכים ולרגלים‪ ,‬וואס מ׳קען זאגן אז דאס איז אויר סארבונדן מיט דעם וואס אין‬
‫דעם חודש זיינען אדן געבארן געווארן אלם א פאלק‪ ,‬און ראש־חודש האט דער‬
‫ארבערשטער זיי אנגעזאגט וועגן דעם און מבטיח געווען דאס — א פאלק וואס איז‬
‫א ‪ ,‬מ מ ל כ ת כהגים וגוי קדוש״‪ ,‬מלוכה און קדושה‪ ,‬און די גייען צוזאמען‪ :‬זיין א כהן‬
‫און עבד מלר — פון אויבערשטן — דורך מקיים זיין זיינע מצוות‪ ,‬און — עבד מלך‬
‫מלך‪ :‬אריינבריינגען אין דער וואכעדיקייט פון וועלט — הייליקייט‪ ,‬מקרא קודש —‬
‫רגלים‪.‬‬
‫•‬ ‫»‬ ‫•‬

‫דער נביא יחזקאל פארגלייכט דעם ארויסגיין פון אידישן פאלק פון מצרים )חג‬
‫הפסח — זמן חירותנו( צום געבורט פון א קינד‪:‬‬
‫אן עובר )ולד( זייענדיק אין זיין מוטער‪ ,‬פארן געבורט‪ ,‬איז אייגענטליד א‬
‫גאגצע און וואקסענדע לעבעדיקע זאד‪ ,‬מיט א פולשטענדיקן קערפער‪ ,‬מיט א קאפ‬
‫און מיט אלע אברים וגידים‪ .‬אבער באמת איז דאס לגמרי ניט קיין מציאות פאר דך‪,‬‬

‫א ל ם צ ו ג ר י י ט ו נ ג ד ע ר צ י ‪ . .‬ק ר ב ! פסח‪ :‬ראה מכילתא ופרש״י עה׳׳פ בא יב‪ ,‬ו‪ .‬נתבאר בלקו״ש חט״ז שיחה‬
‫ג לפי בא ‪ -‬ע׳ ‪ 114‬ואילר )לעיל ע• רכד ואילר(‪ .‬וראה מכתב ר״ת ניסו היתשל״ו הערה ד״ה צוגרייטונג‬
‫דערצו)לעיל ע׳ עדרת(‪.‬‬
‫ראג‪(1‬־חוד‪ 111‬נ י ס ו ‪ . .‬ראט השנה לגזלנים ולרגלים‪ :‬דיה בחחלתה‪ .‬ובגמרא שם )ד‪ ,‬א(‪ :‬רגל שבו ראש‬
‫השנה לרגלים‪.‬‬
‫למלכים ולרגלים • • אידן‪ :‬להעיר דהוא ר״ה ר ק למלכי ישראל ולא דאוה״ע )ר״ה ח‪ ,‬א(‪ .‬ולהעיר‪,‬‬
‫דבירושלמי ר״ה שם ילפינו דהוא ר״ה למלכים ולרגלים מדכתינ ב״פ לכם‪.‬‬
‫ממלכת נהנים וגוי קדוש‪ :‬ונעשו כז בפועל ‪.‬בהוציאך אח העם ממצרים תעבדוו את האלקים על ההר‬
‫הזה׳‪ ,‬במתו תורה — יתרו יט‪ ,‬ו‪ .‬ו מ כ ו ת מתו תורה יצאו ממצרים — פרשיי עה־פ שמות ג‪ ,‬יב)משמו״ר פ״ג‪,‬‬
‫ד(‪ — .‬וראה לקוסי לוי״צ לחניד ריש ‪ y‬סו‪ .‬אגרות ד רט‪.‬‬
‫ויי! ‪ . . 8‬עבד ‪ . .‬פ ו ן אויבערשםו‪ :‬וזה נעשה ונתגלה עיי יציאת מצרים‪ ,‬כמיש ‪.‬כי עבדי הם אשר‬
‫הוצאתי אותם מארץ מצרים•)נהר כה‪ ,‬מב‪ .‬ובראביע שם(‪. :‬כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי‬
‫אותם מארץ מצרים•)בהר שם‪ ,‬נה(‪ ,‬משא״כ מעלת בנים — שמות ד‪ ,‬כב‪.‬‬
‫כהן או! עבד‪ :‬לשון כהוגה שירות הוא )פרשיי עה״פ תצוה כח‪ ,‬ג(‪ .‬וראה לקויש חייח ע׳ ‪ 19‬ואילר‪,‬‬
‫ובהערות שם‪.‬‬
‫עבד מלך מלו‪ :‬תנחומא צו יג)הובא בפרשיי עה״ט בהעלותד יב‪ ,‬ח(‪ .‬ספרי)הובא בסרש״י( עהיפ דברים‬
‫א‪ ,‬ז‪ .‬פרשיי עהיפ לד לד סו‪ ,‬יח‪ .‬ר ו פטיז‪ ,‬ג‪ .‬וראה שבועות מז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ארייננריינגע!‪ ..‬הייליקייט‪ ,‬מ ק ר א קודש‪ :‬ראה זחיג צד‪ ,‬א ואילד‪ .‬סידור)עם דא״ח( סדר ההגדה דיה‬
‫והגדח לבנך )דצז‪ ,‬ד ואילן־‪ /‬ובכימ‪.‬‬
‫מקרא קודש‪ :‬אמור כג‪ ,‬ב‪ .‬שם‪ ,‬ד‪.‬‬
‫דער נביא יחזקאל פארגלייכט‪ :‬ק«פיטל טז‪ .‬וראה תויא ריפ וארא‪ .‬תדיח וארא צו‪ ,‬ב ואילך‪ .‬סהמיצ‬
‫להציצ מצות קרנן פסח פיב ואילך )דרמיצ עז‪ ,‬מעיב ואילך(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ניט קיץ מציאות‪ :‬עיין סנהדרין צא‪ ,‬ב‪ :‬נשמה מאימתי כו׳ מאימתי יצהיר כד‪ .‬ובמפרשים שם‪ .‬זודא ריפ‬
‫וישב )קעס‪ ,‬א־נ(‪ .‬ספר חסידים סי׳ תתשלז‪ .‬פרשיי עהיפ נח ח‪ ,‬כא )ובמפרשיו שם(‪.‬‬
 ‫מכתבים כלליים‬ ‫תשצח‬

‫דאט וואט די מוטער עםט — מיט דע‪ 0‬עסן ווערט דעד עובר געשפייזט‪ :‬וואו די‬
‫מוטער גייט — אהיו גייט אוטומאטיש דער עובר‪ ,‬א‪ .‬א‪ .‬וו‪.‬‬
‫באלד‪ ,‬אבער‪ ,‬אין דעם מאמענט וואם דעד עובר ווערט געבוירן — הויבט ער‬
‫זיר אן גו באוועגן! עם הערט זיר זיין שטימע‪ ,‬אד״ג‪ ,‬און אין אלגעמיין הרבט ז ד דאו‬
‫אן זיין פולשטענדיקע אנטוויקלונג‪ ,‬איגגאגצן א נייע ארט אנטוויקלונג‪ ,‬סיי‬
‫קערפערלד און סיי גייפטיק‪.‬‬
‫אזוי אויר איז געווען ביי די אידן אין מצרים פאר דער גאולה‪:‬‬
‫זיי זיינען געווען א ‪,‬פאלק• אין מערערע‪ ,‬אין גאר א סר היגזיכטן‪ ,‬ביז אז זיי‬
‫זיינען געווען מצוייניס‪ ,‬אויסגעטיילט פון די מצריים מיט א באזונדער שפראן״‪,‬‬
‫קליידער א‪.‬ז‪.‬וו‪ ,.‬בת אפילו מיס א באזוגדער לאנד‪ ,‬ארץ גושן‪ .‬די זיינען אבער גע־‬
‫ווען‪,‬פארשקלאפט״ און‪.‬״פארשלונגעך פון די מצריים — ביז אז עם האט זיד גע־‬
‫קעגט דוכטן אז זיי זיינעז אוד אין עיקר זאכן בקרב גוי‪ ,‬ווי די מצריים‪.‬‬
‫און דאן איז געקומען דער לקחח לו גוי מקרב גוי — אז אידז זיינען גענומען‬
‫געווארן לו)צו השם דורד השם()אוד( אלם א פאלק — פון א מצב פון טיפסטער‬
‫עבדות)פארשקלאמונג( ביז צו העכסטער חירות‪ ,‬ביז צו זיין השם׳ס א פאלק‪ ,‬גרייט‬
‫צו ווערן א ממלכת כהנים וגוי קדוש אין טאג טעגלעכן לעבן‪.‬‬

‫ומ אין יעדער ענין פון תורה און מצוות‪ ,‬איז אין צוגאב צו דעד אלגעמייגער‬
‫א&לערגונג‪ ,‬איז אויר דא אן אפלערנוגג פאר יעדן יחיד‪ ,‬פאר זיין משפחה און פאר‬
‫זעם גאנצן אידישן פאלק‪.‬‬
‫אייגע פון די עיקר הוראות פאר יעדערן און יעדערע איז‪:‬‬
‫דער יום־טוב פסח דערמאנט און לערנט צו באפרייען זיר פון דער פארי‬
‫שקלאפקייט צו ‪,‬עבודה־זרה״ פון דער םביבה )אומגעבונג( זרה‪ ,‬פון די פרעמדע‬

‫דאס האס ד׳ מוטער עסט‪ :‬נדה ל‪ ,‬ב‪.‬‬

‫עס הערמ זין די! שטימע‪ :‬כמיש רזיל)דאה נדה מב‪ ,‬ב( שהוא סימז הלידה ד״שמעי לולד דונייץ׳‪ .‬וראה‬
‫תו*א ריפ וארא‪.‬‬
‫מצוייניס ‪ . .‬באוונדער שפראך‪ ,‬קליידער ‪ .1‬וו‪ :.‬הגשיפ פיסקא במחי מעם‪ .‬וראה מפרשי ההגדה שם‪.‬‬
‫ולהעיר מ ש ר ת ‪ r x‬י ר ד מ ״ א )ובהשמטות בחץ(‪.‬‬
‫ביז או עס‪ :‬ראה זח׳ב קע‪ ,‬ריש עיב‪ .‬מכילתא עהיפ בשלה יד‪ ,‬כח‪ .‬ילקוט ראונני שם‪ ,‬מ ‪.‬‬
‫ל ק ח ת ל ו ג ו י מ ק ר ב גוי‪ :‬ואתחנן ד‪ ,‬לד‪ .‬וראה מכתב י״א ניסו ה׳תשל״ד)לעיל ע׳ תרנו(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫פ ו ! ‪ . .‬ע ב ד ו ת ‪ . .‬צו ה ע כ ס ט ע ר ח י ר ו ת ‪ :‬ראה גם מכתב ר״ח ניסן ה׳תשל״ו)לעיל ע׳ עתר ואילר(‪.‬‬
‫העכסטעד חירות‪ :‬ראה זחיב‪ ,8.‬א‪ .‬זיח ריפ יתרו‪ .‬וראה ג ם תקו״ז תניו)»ז‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫יעדער עני! פו! תורה ‪ . .‬אפלערנונג פאר יעדן יחיד‪ :‬ושלא בערר מזה)שעיפ תורת הבעשימ( כל דבר‬
‫ודבר אשר האדם רואה או שומע יש בו הוראת הנהגה בעבודת השם — ‪.‬היום יום• ט אייר‪ .‬כש־ט )הוגאת‬
‫קהית( הוספות סי־ סכז־ט‪ .‬ושינ‪.‬‬
‫תשצט‬ ‫ערב ר״ח ניסן‪ ,‬תשמ״ח‬

‫סביבות‪ ,‬און וועדי זעלבסטשטענדיק‪ ,‬א חירות אמיתית דורך חיים‪ ,‬לעבן‪ ,‬לויט די‬
‫אנווייזונגען)תורות( פון תורתנו תורת חיים און תורת אמת‪:‬‬
‫משכו — זיז־ צוריקציען און אפווארפן יעדער זאד וואם איז עבודה־זרה —‬
‫פרעמד צו תורה און אידישקייט‪,‬‬
‫וקחו — און נעמען אלס מער און טיפער תורה און מצוות‪ .‬און אין אן אופן אז‬
‫זיין אויפפירונג ביז אין פרטי פרטים איז איבערגעגעבן צום אויבערשסן‪ :‬ראשו על‬
‫כרעיו ועל קרבו )קאפ‪ ,‬ביז — אויך די סיס און אינגעווייד(‪ :‬אלעס‪ ,‬פון דאס‬
‫העכםטע)קאפ‪ ,‬פארשטאנד( במ צו דאס םאמע לעצט־ראגגיקע כחות זיינע)מעשה(‪,‬‬
‫ווערט א קרבן פסח לה׳ — דורכגענומען מיטן זעלבן פייער)אש דקדושה(‪ ,‬א פייער‬
‫וועלכער ברענט דורה א דורך אוו דורך‪.‬‬
‫און אזוי שפיגלט זין־ דאס אפ אין דעם מענטשנס לעבן‪ ,‬אז פון ראשו — די‬
‫םאמע וויכטיקסטע ענינים זיינע‪ ,‬ביז כרעיו — די ענינים וועלכע ער באטראכט זיי‬
‫אלץ קלייניקייטן‪ ,‬זיינען די אלע אין אן אופן פון צלי אש — מיטן פייער פון ואהבת‬
‫את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך‪.‬‬
‫און‪ ,‬ווי אונטערשטראכן פריער — דאס אלעס אין זיין לעבן אלס יחד‪ ,‬אלס א‬
‫משפחה און)און גאר ורכטיק( אלס טייל פון כלל ישראל‪.‬‬

‫ווי דערמאנט פריער‪ ,‬אז שוין אין ראשיחודש ניסן זיינען אידן אנגעזאגט גע־‬
‫ווארן וועגן קרבן פסח און יציאתימצרים‪ .‬והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה‬
‫ושנה — אבער מיט פריש באנייטע כחות און מיט גרעסעדע מעגלעכקייטן‪.‬‬
‫ויהי רצון‪ ,‬אז יעדער איינער און איינע)אנשים‪ ,‬נשים וטף — מפעציעל היי־יאר‬
‫וועלכער איז א שנת הקהל‪ ,‬א יאר פון הקהל את העם האנשים והנשים והטף(‪ ,‬בתור‬
‫כלל ישראל‪ ,‬זאל סאן אין דעם אלעם אויבנדערמאנטז‪ ,‬און — אין אן אופן פון ביד‬
‫רמה‪.‬‬

‫משכו — ד ך צוריקציען‪ . .‬עבודה־זרה‪ . .‬וקחו — אוו נעמע!‪ . .‬ת ו ר ה או! מצוות‪ :‬בא יב‪ ,‬כא ובמכילתא‬
‫עהים‪ .‬מכילתא )הובא כפרשיי( עודם שם‪ ,‬ו‪ .‬וראה לקויא להה״מ )הוצאת קהית( םקכ״ד)כח‪ ,‬ד ואיל!־(‪ .‬אוית‬
‫ל‪ ,‬סעיא ויילד )בהוצאת קה״ת ה׳תשימ ואילך — סי׳ פ ד ) א ( ‪/‬‬
‫ראשו‪ . .‬קרבו‪ :‬נא יב‪ ,‬ט‪ .‬פסחים עד‪ ,‬רע״א במשנה‪ .‬רמבים הל׳ קיפ פיח היי‪.‬‬
‫א ךורך און רורך‪ :‬וי״ל שנרמז נהציווי)נא שם( אל תאכלו ממנו נא‪.‬‬
‫צלי אש‪ :‬נ א שם‪.‬‬
‫ואהבת ‪ . .‬ובכל מאדך‪ :‬ואתחנן ו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫והימים האלה ‪ . .‬בכל שנה ושנה‪ :‬אסתר ט‪ ,‬כת‪ .‬וראה ספר תיקון שוננייס להרמ׳ז‪ ,‬הובא ונתבאר נספר‬
‫לב דוד להחידיא פכיס‪.‬‬
‫ש נ ת ה ק ה ל ‪ :‬ראה מכתב וא״ו תשרי ש‪.‬ז‪) .‬סה״ש תשמ״ח ח״ב ע׳ ‪ 682‬ואילח‪ ,‬ובהערה שם ד״ה שם הקהל‪.‬‬
‫הקהל ‪ . .‬והטף‪ :‬וילך לא‪ ,‬יב‪.‬‬
‫ניד רמה‪ :‬נשלח יד‪ ,‬ח‪ .‬ונתרגום אונקלוס עהיפ‪ :‬נריש גלי‪ .‬ונסרש״י שם‪ :‬נגנורה גבוהה ומפורסמת‪.‬‬
‫ולהעיר מאוהית בא ד רצא‪ .‬המשד וככה תרליז נתחילתו‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תת‬

‫און דאם אלעס היילט אויר צו דעם קיום פון בקשת דוד מלכא משיחא‪ ,‬נעים‬
‫זמירות ישראל‪:‬‬
‫הושע עבדך — העלף דיין עגד‪ ,‬ביז — שנזוז נפש עבדך — דערפריי דעם נפש‬
‫פון דיין עבד‪ ,‬און עס ווערט גלייך פנה אלי וחנני — קער זיר‪ ,‬השם‪ ,‬צו מיר און גיב‬
‫מיד בחן — מיט דיין פולן חן‪ ,‬ביז אז והושיעה — העלף יעדער אידן‪ ,‬האנשים‬
‫והנשים והטף‪ ,‬אין אלעט‪ ,‬סיי בגשמיות מיי ברוחניות‪.‬‬
‫ביז ובמהרה בימינו ממש — די ישועה כללית‪ ,‬גאולה האמיתית והשלימה —‬
‫כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור‬

‫ולחג הפסח כשר ושמח‬

‫מ ש ת דוד‪ :‬תהלים פו‪ :‬ב‪ .‬ד‪ .‬טז‪.‬‬

‫דוד ‪ . .‬נעים זמירות ישראל‪ :‬שמואל־ב בג‪ ,‬א‪ .‬וראה שהשיר פ‪-‬ד‪ ,‬ד )בתחילתה( — שאמר ה״זמירות‬
‫)בשם כל( ישראלי‪.‬‬
‫כימי צ א ת ן ‪ . .‬נפלאות‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪ .‬וראה פע״ח שער חג המונות פ״ו)בדיה מהריי זיל(‪ .‬אוהית נ׳ך עהיפ‬
‫םקיז־ח )‪ 7‬תפז(‪ .‬דיה כימי *אתר דייא ניסן ה׳תשמיב )סהימ ‪ -‬מלוקט חיב ל לז ואילר(‪.‬‬
‫ולחג הפסח כשר ושמח‪ :‬ראה לקוטי לויי* אגרות ‪ 7‬ק»ז‪.‬‬
‫תתא‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ח‬

‫ב״ה‪ ,‬י״א ניסן‪ ,‬נשיא לבני אשר‪,‬‬

‫יום ג׳ שהוכפל בו כי טוב‬
‫פ׳ ויהי ביום השמיני‪,‬‬
‫שנת ה׳תשמח‪ ,‬שנת הקהל‪,‬‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‪,‬‬

‫ה׳ עליהם יתיו‬

‫שלום וברבה!‬

‫בהמשך צום בריוו פון עש״ק ראש־חודש ניסן‪ ,‬אין וועלכן עם איז גערעדט גע־‬
‫ווארן וועגן אייניקע נקודות בנוגע דער באדייטונג פון יציאת־ מצרים‪ ,‬און אז איינע‬
‫פון די ערשטע הוראות דערפון איז צו באפרייעז זיד פון יעדע און פון אלע פאר‪-‬‬
‫שידענע עבודה־זרה׳ס‪ ,‬עבודות פרעמדע — פיינדליכע צו אידישקייט‪ ,‬סיי פון‬
‫דרויםז)די סביבה( און סיי אינערלעך — ווי דאס ווערט םפעציעל אונטערשטראכן‬
‫דורך דעם ענין פון ק ר ב ך פ ס ח —‬

‫איז נויטיג צוצוגעבן די הדגשה‪ ,‬אז די התבוננות אין די אלע ענינים דארף זיין‬
‫איז אז אופן‪ ,‬אז דאס זאל אראפקומעו איו מעשה בפועל אין טאג־טעגלעכן לעבז‪ ,‬אין‬
‫איינקלאנג מיט דעם ימוד אין תורה‪ :‬המעשה הוא העיקר‪ ,‬אז מ׳קעז ניט יוצא־זייז‬
‫מיט לימוד אליין‪ ,‬אפילו א לימוד וועלכער בריינגט ארוים דעם פםק־דין‪ ,‬הלכה‬
‫למעשה‪ ,‬וועלכער איז א הכרת גמור‪ ,‬כדי צו וויסן את המעשה אשר יעשו‪ :‬עם מוז‬
‫זיין די מעשה בפועל ממש‪,‬‬

‫און כדי די מעשה המצוות זאל זיין ווי עם דארף־צו־זיין‪ ,‬מוז זי זיין כשלימות‬
‫בפרטי פרטים‪ ,‬ווי ערקלערט אין שולחן ערוד בלשון צחה וברורה‪.‬‬

‫אין איינקלאנג דערמיט וועט מען זיר דא אפשטעלן אויף אייניקע פרטים‪,‬‬

‫י־א ניסן‪ :‬ראה לקוסי לוי״* אגרות ע׳ שכג־שכה‪.‬‬

‫נ ש י א ל ב נ י א ש ר ‪ :‬שו״ע אדה״ז או״ח הל׳ פסח סתכ״ט סט״ו‪ .‬וראה שם ס״ט‪ .‬וראה לקוטי לוי״צ שם‪ .‬ושם‬
‫ע׳ תיט‪ .‬וראה מכתב י״א ניסן ה׳תשד״מ הערה ד״ה י״א ניסן‪ -.‬מכתב י״א ניסן ה׳תשמ״ה הערה ד״ה אשר)לעיל‬
‫ע׳ תשנג‪ .‬ע׳ תשסז(‪.‬‬
‫יום ג׳ שהוכפל בו כ׳ טוב‪ :‬פרש״י בראשית א‪ ,‬ז)מביר פ״ד‪ ,‬ו>‪ .‬ובאוה״ת)בראשית לג‪ ,‬א ואילה משפטים‬
‫ד א׳קנז‪ .‬ועוד( ובמכתב כיק אדמויר )מהורשיב( ניע )נדטט בטהימ ה׳תש״ט ע׳ ‪) 19‬השני( ואילה אגרות־‬
‫קודש שלו ד קלה ואילך( מקשר זה עם טוב לשמיט וטוב לבריות )קידושין מ‪ ,‬א(‪.‬‬
‫פ׳ ו י ה י ב י ו ם ה ש מ י נ י ‪ :‬ראה הערות למכתב י״א ניסן היתשמ״ה בתחלתו)לעיל ע׳ תשסז(‪.‬‬
‫ש נ ת הקהל‪ :‬ראה מכתב וא״ו תשרי ש‪.‬ז‪) .‬סה״ש תשמ״ח ח״ב ע׳ ‪ 682‬ואילח הערה ד״ה זה‪.‬‬
‫חנזעשה הוא העיקר‪ :‬אבות פ״א מי״ז‪ .‬תקו״ז תניב )פז‪ ,‬סע״א(‪ .‬ת״ס )צג‪ ,‬ב ‪ /‬ת״ע )קלג‪ ,‬ב‪ .‬קלד‪ ,‬א(‪.‬‬
 ‫מכתבים כלליים‬ ‫תתב‬

‫וועלכע זיינען הייאר ספעציעל פארבונדן מיט דער קביעות פון ערשטן טאג פון חג‬
‫המצות‪ ,‬זמן חירותנו‪,‬‬

‫ובפרטי פרטיות‪ :‬די קביעות פון דעם טאג אין דער וואך‪ ,‬די קביעות פון דעם‬
‫טאג אין ח‪1‬דש און די קביעות פון דעמ טאג אין יאד‪.‬‬

‫דער ערשטער טאג פסח‪ ,‬הייאר‪ ,‬איז שבת‪ ,‬וואט די צענטראלע נקודה פון שבת‬
‫איז תשבות — חירות )באפרייאונג( און אפרו פון אלע מלאכות פון די וואכעדיקע‬
‫טעג‪ :‬אז עם זאל זיין שבת להוי׳ אלקיך — דורר אפגעבז זיר אינגאנצן צו עניני הוי׳‬
‫אלקיד — קדושה‪.‬‬

‫און דאם איז דאד אויר דעד עניז פון יציאת־מצרים‪ ,‬ווי אנגעדייטעט אויבן‪ ,‬אין‬
‫זין פון באפדייען דד פון עבודה־זרה‪ :‬וואם עבודה־זרה איז אלץ וואס ם׳איז פרענזד‬
‫צו ג־טלעכקייט‪ ,‬תורה און מצוות און דעד היפך פון קדושה‪ .‬און בפרטי פרטיות —‬
‫ווי דער רמז)אגגעדייטעט( אין קרבן פסח‪ :‬ראשו על כרעיו ועל קרבו‪.‬‬

‫בפרט אז שבת גופא איז זכר ליציאת־מצרים — און מער ווי סתם זכר‪ ,‬נאר‬
‫בפרטי פרטיות‪ :‬ווען א איד באפרייט זיר פון אלע וואכעדיקע‪ ,‬גשמיות׳דיקע‬
‫השפעות און באגרענצונגען‪ ,‬און גיט זיר אפ און גיט זיר אריין אין קדושה‪ ,‬פארי‬
‫נעמט ז ד מיט רוחניות׳דיקע ענינים‪ ,‬איז דאס יציאת־מצרים — א יציאה פון מיצרים‬
‫וגבולים )באגרענצונגען און הגבלות(‪.‬‬

‫ח ג ה מ צ ו ת ‪ :‬כן נקרא בתושב״כ )משפטים כג‪ ,‬טו‪ .‬תשא לד‪ ,‬יח‪ .‬אמור כג‪ ,‬ו‪ .‬ראה טז‪ ,‬טז(‪ .‬וראה הערה‬
‫במכתב ר״ח ניפז ה׳תשל״ו בתחלתו)לעיל ע׳ תרסח(‪ .‬וראה לקו״ש תי׳׳ז עי ‪ 71‬ואילך)לעיל פ״ע תקז ואילך(‪.‬‬
‫פ ס ח ‪ . .‬ש ב ח ‪ :‬עוד נקודות משותפות בין פסת לשבת נוסף על שבקרא נקרא פסח ‪ -‬שבת )אמור כג‪ ,‬טו‪.‬‬
‫וראה מנחות סה‪ ,‬ב‪ .‬תו״ב עה״פ( ‪ -‬ראה מכתב י״א ניסן ה׳תש״מ‪ :‬עש״ק ר׳׳ח ניסו ה׳תשמ״ה )לעיל ע׳ תשו‬
‫ואילד‪ .‬ע׳ תשסב ואילח‪.‬‬
‫ד י צ ו ו נ ט ר א ל ע ו ק ו ר ה פ ח ש ב ת א י ו ת ש ב ו ת ‪ :‬ראה רמב״ם הל׳ שבת בתחלתן)ורפכ״א(‪ .‬צפע״נ)להרגצובי(‬
‫שם‪ .‬וראה לקו׳׳ש חכ׳׳א ע׳ ‪ 71‬ואילד )לעיל ע׳ תית ואילד(‪ .‬וראה גם מכתב עש׳׳ק ר״ח ניסן ה׳תשמ״ה )לעיל‬
‫ע׳ תשסב ואילר(‪ .‬וש׳׳נ‪.‬‬
‫תשבות‪ :‬משפטים בג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫שבת להוי• אלקיך‪ :‬יתרו כ‪ ,‬י‪ .‬ואתחנו ה‪ ,‬יד‪.‬‬
‫ר א ש ו ‪ . .‬ק ר ב ו ‪ :‬בא יב‪ ,‬ט‪ .‬פסחים עד‪ ,‬רע״א במשנה‪ .‬רמב׳׳פ הל׳ ק״פ פ״ח ה״י‪ - .‬ראה מכתב דער׳׳ח‬
‫ניסו)לעיל ע׳ תשצו ואילד(‪.‬‬
‫זכר ליציאתמצרים‪ :‬ואתחנן שם‪ ,‬סו‪ — ,‬וראה מו״נ ח״ב פליא )הובא ברמבין ואתחנן שם‪ ,‬ינ(‪ .‬חינוד‬
‫מצוה לב‪ .‬וראה שער הכולל )להרא״ד לאוואוט( םייז סכיט‪.‬‬
‫י צ י א ת ־ מ צ ר י ם ‪ . .‬מ י צ ר י ם ו ג מ ל י ם ‪ :‬ראה תניא פמ׳׳ז‪ .‬וראה מכתב עש״ק ר׳׳ח ניסן ה׳תשמ״ה )לעיל ע׳‬
‫תשסג(‪ .‬ו ש י ו ‪.‬‬
‫תתג‬ ‫י׳׳א ניסן‪ ,‬תשמ״ח‬

‫די קביעות פון דעם ערשטן טאג פסח אין חודש — דעד פופצנטער טאג אין‬
‫חודש האביב — אונטערשטרייכט דעם ענין פון קיימא סיהרא באשלמותא )ווען די‬
‫לבנה דערגרייכט ג‪8‬נצקייט(‪ ,‬און דאס ווערט געזען בפרטי פרטיות‪ :‬בנוגע מענטשן‪,‬‬
‫האנשים והנשים והטף‪ ,‬בנוגע זאכן וועלכע זי באלייכט און מאכט קלאר און ליכטיק‬
‫זייער קאליר‪ ,‬צורה א‪ .‬ד‪ .‬ג‪ .‬ביז איז ‪8‬לע איינצלהייטן‪.‬‬

‫די מצוה פון קידוש־החודש האבן אידן באקומען נאד זייענדיק אין מצרים‪,‬‬
‫ראש־חודש ניסן‪ ,‬אין יאר ב׳ אלפים תמ״ח )מים ‪ 3300‬יאר צוריק(‪ .‬צוזאמען דערמיט‬
‫האט דעד אויבערשטער איינגעשטעלט‪ ,‬אז ישראל מוני! ללבנה‪ ,‬אז בא אידן ווערן‬
‫די חדשים געציילט לויט דער לבנה‪:‬‬

‫דער ענין)פון ישראל מונין ללבנה( ש&יגלט אפ די געשיכטע פון אידישן פאלק‪,‬‬
‫א געשיכטע פון שינויים)ענדערונגען(‪ ,‬פון גלות און גאולה‪ ,‬פון ירידות און עליות‪.‬‬

‫און אין אן אופן אז תיכף נאד העלם )פארשווינדונג פון אור( הלבנה — קומט‬
‫דער מולד הלבנה‪ ,‬א ״געבורט״ פון דאס־ניי און מיט באנייטע )כחות —( ליכטי־‬
‫קייט‪ ,‬און מען האט די הבטחה בנוגע אידן אז ״עתידים להתחדש כמותה״‪ ,‬ביז צו‬
‫סיהרא באשלמותא די גאולה‪.‬‬

‫די גאולה פון גלות מצרים איז פארגעקומען אין חודש האביב)פריליגג חודש(‬
‫— א צייט ווען אפילו טבע )די נאטור( ווערט אויפגעוואכט און ארפגעלעבט נאף‬
‫דעם ווינטערדיקז ״שלאף״‪ ,‬ווערט באנייט מיט פרישע כחות‪ .‬זינט דאז‪ ,‬במשך פון די‬
‫‪ 3300‬יאר‪ ,‬זיינען געווען גלויות און גאולות‪ ,‬ירידות און עליות‪ ,‬אבער דאס איז דעד‬

‫פסח ‪ . .‬אין חודש האביב‪ :‬משפטים כג‪ ,‬טו‪ .‬תשא לד‪ ,‬יח‪ .‬ראה טז‪ ,‬א‪ .‬וראה סנהדרין יג‪ ,‬א־ב‪ .‬ר״ה מ ‪.K ,‬‬
‫רמכים הל׳ קידוש החודש פיד היא‪ .‬וראה אוהית משפטיס ע׳ איקס וזילד‪ .‬דיה כי תבואו גד ושבתה ודיה‬
‫קדש ישראל לה׳ תריל )סה״מ תריל ע׳ קלג ואילך‪ .‬שם ‪ 7‬רח ואילך(‪ — .‬ראה לקמן הערה דיה די גאולה‪.‬‬
‫קיימא סיהרא באשלמותא‪ :‬ראה זהר חיב פה‪ ,‬א‪ .‬רטו‪ ,‬א‪ .‬שמויר פטיו‪ ,‬כו‪.‬‬
‫די מצוה פון קידוש־החודש ‪ . .‬אין מצרים‪ :‬בא יב‪ ,‬א ואילד‪ .‬וראה הערות למכתב ר״ח גיסן ה׳תשד״מ‬
‫בתחילתו)לעיל ס״ע תשמז ואילד(‪.‬‬
‫קידוש־החודש‪ :‬ראה לית להאריזיל פ׳ בא נטעהמיצ )דיה מצות קידוש חודש(‪.‬‬
‫נמיט ‪ 3300‬יאר צוריק(‪ :‬ל י ג פעמים מאה שנה ‪ -‬ראה שיחת יום ה׳ פ׳ תצוה‪ ,‬ז׳ אדר שנה זו)סה״ש תשמ׳׳ח‬
‫ח״א ע׳ ‪ 280‬ואילר(‪ .‬וש״נ‪ - .‬מעלת מספר ל־ ג דאה גם לקוטי לו״צ אגרות ע׳ שכג־ד‪,‬‬
‫ישראל מוני! ללבנה‪ :‬סוכה כט‪ ,‬א‪ .‬וראה גם ביר פיו‪ ,‬ג‪ .‬וראה דיה ויאמר לו יהונתן מחר חודש תקסיז‬
‫)סהימ תקסיז ע׳ מח ואילה ועם הגהות — באוה״ת בראשית ד‪ ,‬סע״נ וזילד(‪ .‬דיה זה במאמרי אדהאמיצ‬
‫במדבר ח״א ‪ 7‬קכ ואילה ובסהימ תרסיג ע׳ ע ואילך‪ .‬ובכימ‪.‬‬
‫חדשים נעציילט לויט דעד לבנה‪ :‬רמבים דיש הל׳ קידוש החודש‪ .‬וראה לקויש חכיו שיחה א לפ׳ נ א ) ע ׳‬
‫‪ 63‬ואילן־(‪.‬‬
‫שפיגלט אפ די געשינסע פון אידישן פ«לק‪ :‬ראה גם לקויש חייט ע׳ ‪.448‬‬
‫עתידים להתחדש כמותה‪ :‬נ ר כ ח קידוש ל מ ה ‪ ,‬מסנהדרין מנ‪ ,‬א‪.‬‬
‫סיהרא באשלמותא די גאולה‪ :‬ונזה גופא יהיו כמה דרגות עיד החילוק עתה בריח‪ ,‬יום כ׳ נחודש ונד‪.‬‬
‫ודוגמתו גם עתה‪ :‬טיו ברונ החדשים‪ ,‬נניס! ותשרי‪ ,‬במנ״א‪.‬‬
‫די גאולה פון גלות מצרים ‪ . .‬אין חודש האביב‪ :‬ראה מכילתא )הובא בפרש״י( עה״פ בא יג‪ ,‬ד‪ .‬וראה‬
‫מכתב י״א ניסן היתשכ״ה וי״א ניסן ה׳תשל״א)לעיל ע׳ תרה ואילה ע׳ תרלא ואילה‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתד‬

‫וועג צו נאד מער שלימות׳דיקע שלימות‪ ,‬דורך ירידות צורך עליי‪ ,‬ביז עט וועט‬
‫קומען די אמת שלימות׳דיקע די אייביקע גאולה‪ ,‬בניס! נגאלו ובניסן עתידי! ליגאל‬
‫— די ענדגילטיקע גאולה‪ ,‬די העבסטע שלימות‪ ,‬און עם וועט שויו מער ניט קענען‬
‫זיין גלות און ירידה‪ ,‬סיהרא נאשלמותא אין דער פולסטער מאס‪.‬‬

‫און די קביעות פדן פסח אין יאר — וואם הייאר איז א שנת הקהל׳ און שגת‬
‫תקומח און תשמח‪ .‬און דאס אונטערשטרייכט נאד מער‪ ,‬אז אלע הוראות און עניניט‬
‫פון פסח דארפן אראפקומען בפועל אין אן אופן פון הקהל)פון אלע פרטי פרטים(‪:‬‬
‫אח העם‪ ,‬האנשים‪ ,‬והנשים והטף אין איין קהל גדול)לשון יחיד( — אלע דורבגע־‬
‫דרונגען מיט דעם געפיל פון יחיד‪ ,‬פון התאחדות‪ :‬יעדער פרט שבפרט בלייבט א‬
‫באזונדערע מציאות פון אנשים אדער נשים אדער טף‪ ,‬אבער צוזאמען דערמיט —‬
‫אלע צוזאמען דינען די פארבונדו און פאראייניקט אין איין קהל‪ ,‬גוי אחד‪ ,‬א פאלק‪,‬‬
‫וואס השם אחד האט באשטימט דורך דיז תורה אחת — און אירע הוראות בפרטי‬
‫פרטיות — צו זיין א ממלכת כהנים וגוי קדוש‪.‬‬

‫דאס דורכצופיח מוז זיין להבדיל בין הקודש ובין ה ח ו ל ) צ ו פאנאנדערשיידן‬

‫צווישן הייליקייט און וואכעדיקייט( בא ד ך און ארוס זיד דורד להורות את בני‬
‫ישראל את כל החוקים אשר דיבר ה׳ אליהם ביד משה )צו אנווייזן אידן די אלע‬
‫געזעצן וועלכע דער אויבערשטער האט גערעדט צו זיי דורך משה(‪.‬‬

‫ירידות צ ו ר ך על״‪ :‬ראה גט כתר שט טוב )הוצאת קה״ת( סרפ״א )לו‪ ,‬ד(‪ .‬ועוד‪ .‬לקויא לההימ )הוצאת‬
‫קהית( סיי)ו‪ ,‬ג(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫די א״ביקע גאולה‪ :‬גאולה שאין אחרי׳ גלות)תודיה היג ונאמר ־— פטחיט קטז‪ ,‬נ‪ ,‬ממכילתא עהיפ בשלח‬
‫טו‪ ,‬א(‪.‬‬
‫בניסו נגאלו ו מ י ס ו עתידי! ליגאל‪ :‬ד״ה יא‪ ,‬א‪ .‬וראה גם שמרו־ פט״ו‪ ,‬יא‪.‬‬
‫הקהל ‪ . .‬והטף‪ :‬יילד לא‪ ,‬יב‪.‬‬
‫אין איין קהל גדול‪ :‬ראה לקרש חיט ע׳ ‪ .300‬שם ע׳ ‪ .305‬שם ע׳ ‪ 615‬ואילך‬
‫יעדער פרט שבפרט ‪.‬־‪ .‬פארא״ניקט אץ איין קהל‪ :‬להעיר שעדיז הוא בקרבן פ ס ח שהוא ‪,‬קרבן יחיד‬
‫)דוקא אבל( דומה לקרבן ציבור• — פיה״מ להרמב״ם בהקדמתו לפדר קדשים‪ .‬וראה בארוכה מכתב עשיק‬
‫שבת הגדול ה׳תשל״ט‪ :‬מוצש״ק מברכים תודש ניסן ה׳תשמ׳׳ב )לעיל ע׳ תרצו ואילה ע׳ תשכג(‪ .‬ו ש ־ נ ‪.‬‬

‫גוי אחד‪ :‬שמואל־ב ז‪ ,‬כג‪ .‬דברי הימים־א יז‪ ,‬כא‪ .‬וראה אגהיק סיס )קיד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫הוראות בפרטי פרטיות‪ :‬שבכל המצות‪ ,‬וגם בבל דרכיך)שצ״ל דעהו( וכל מעשיו־)שציל לשם שמים(‪.‬‬
‫ממלכת נהנים וגוי קדוש‪ :‬יתרו יט‪ ,‬ו‪ .‬ובאגדת בראשית פעיט ]פן‪ :‬שכולם נקראו כהגים בסיגי שנאמר‬
‫ואתם תהיו לי ממלכת כ מ י ם ‪ . .‬כל אחד ואחד מהן כאילו כה! גדול כד‪ .‬ובבעה״ט עהיפ‪ :‬אלו זכו ישראל היו‬
‫כולם מזנים גדולים‪ ,‬ולעיל תחזור להם שנא׳)ישעי׳ סא‪ ,‬ו( ואתם כהני ה׳ תקראו‪.‬‬
‫ל ה ב ד י ל ‪ . .‬להורות ‪ . .‬ביד משה‪ :‬פרשחנו)שמיני( ירד‪ ,‬י * — סיום וחותם דשיעור יום זה‪.‬‬
‫ל ה ב ד י ל ‪ . .‬החול‪ :‬שהוראת התורה היא גם נתינת כח והבטחה‪ .‬וי׳ל הרמז בהלכה )רמבים הל׳ אישות‬
‫סרק ט ר ב בתחלתו — שיעור היום לסי החלוקה דגיט אום(‪ :‬אין דין קדימה במטלטלי! — כשיהודי עושה‬
‫מכל עניניו וגפ מעצמו מטלטליו מעוהיז החומרי לעוהיז ש‪.‬גשמת• העולם גוברת נו ומגהיגחו‪ ,‬בטלה סענת‬
‫אקדמי׳ טעניתי׳)זח״ב קע‪ ,‬א ‪/‬‬
‫תתה‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬ת ש מ ״ ח‬

‫ויהי רצון אז אלע ענינים פון פסח‪ ,‬אין אלע פרטים און פרטי פרטים‪ ,‬זאלן‬
‫אראפגעבראכט ווערן אין מעשה כפועל ממש‪ ,‬אין אן אופן פון א צודיאיקער שמחה‪,‬‬
‫ת?סח און תשמח — די שמחה פון דך און דערפרייען אלע האנשים והנשים והטף‬
‫ארום‪.‬‬
‫און דאם אלעס — ווי תורה איז מבטיח — איילט נאכמער צו די גאולה‬
‫האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו און בנין בית‪-‬המקדש במקומו‪ ,‬ותחזינה‬
‫עינינו מיר אלע וועלן זעו כהנים בעבודתם גלויים בשירם ובזמרת‪,‬‬
‫ובלשון התהלים‪ ,‬וועלכע איז אן אנווייזונג אמ אויד בפרטי פרטים‪ ,‬אויף דער‬
‫עבודה פון יעדן אידן‪ :‬לבני קורח)וואם זייער ספעציעלע לערנוגג און אנווייזונג איז‬
‫— עבודת התשובה און אז אין לך דבר העומד בפני התשובה — ווי דערציילט פון‬
‫תזיל( מזמור )זינגען און גלויבן השם ״בכלי* — מיט אלעס וואם מעו פארמאגט(‬
‫שיר )— דאס זעלבע בפה — מיט ז ד אלייז‪ ,‬און איו אן אופן אז מען זעט און מעז‬
‫פילט אז( יסודתו)דאס איז דורכגענומען מיט — ומיל עם איז באגרינדעט( בהררי‬
‫)אץ די העכםטע דרגות פון( קודש‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה‬
‫לחג הפסח כשר ושמח‬

‫‪,‬‬
‫איילט נ א נ מ ט ר צו ד׳ גאולה‪ .‬זריזות בהיציאה מו הגלות‪ ,‬והגאולה עצמה באופו הבשובה ונחת תושעון•‬
‫)ישעי ל‪ ,‬סו( — ‪.‬כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא ת ל כ ו ף ) ש ם נב‪ ,‬ינ( — מכילתא עהיפ בא ינ‪ ,‬יא‪ .‬שמויר‬
‫פייט‪ ,‬ו‪ .‬יליש עה״פ בא שם )רמו קצט(‪ .‬יליש ישעי• עהיפ כי לא בחטזוץ תצאו)רמז תעו(‪ .‬וראה דיה וככה‬
‫כאוהית נ א כרד א ע׳ שה‪ .‬כרד ח סיע ב׳תתקמא ואילה המשד וכבה תרליז בסופו‪.‬‬
‫בנץ בית־המקדש במקומו‪ :‬ראה רמנים הל׳ מלנים ספייא‪.‬‬
‫נהנים ‪ . .‬יבומרם‪ :‬עיפ תפלת מוסף דיויט‪.‬‬
‫ובלשו! התהליס‪ :‬התחלת מזמור פז דתהלים‪ — .‬להעיר מהמנהג לומר בכל יום הקאפיטל תהלים‬
‫המתאים לשנות חייו — מכתב ביק מויח אדמויר בקובץ מכתבים שבסויס תהליס אהל יוסף יצחק עי ‪.214‬‬
‫אגרוח־קודש שלו חיא ע׳ לא‪ .‬חיי ע׳ נג‪ .‬וראה גם מאמרי אדהיז הקצרים ע׳ שמא‪.‬‬
‫לבני קורח ‪ . .‬עבודת התשובה ‪ . .‬ו ו י דערציילט פ ו ! חדל‪ :‬ראה סנהדרין קי‪ ,‬סע״א‪ .‬תנחומא קרח יא‪.‬‬
‫זחיג נו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫אי! לך דבר‪ :‬כי מקום נתבצר להם בגיהנם)סנהדרין ותנחומא שבהערה הקודמת( למטה גם מפתחו של‬
‫גיהנם )ראה עירוביו יט‪ ,‬א(‪.‬‬
‫אץ לך דבר העומד בפני התשובה‪ :‬ירושלמי פאה פיא היא)ד‪ ,‬ב(‪ .‬רמבים הל׳ תשובה ספיג‪ .‬זחיב קו‪ ,‬א‪.‬‬
‫מדרש הגעלם בזיח סיפ בראשית )יט‪ ,‬ד(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫מומור ‪ . .‬נ נ ל ׳ ‪ . .‬שיר ‪ . .‬בפה‪ :‬לקוית ברכה דיה מזמור שיר חנוכת הבית )הא• — צח‪ ,‬ג(‪ :‬ד״ה זה‬
‫בסידור )עם דאיח( שעד החגוכה רעז‪ ,‬ג־ד )וראה אוהית וישב כרך ה תתקו‪ ,‬א(‪ .‬וראה לקוטי לוייצ לזחיג ע׳‬
‫רפב ואילה‬
‫קודש‪ :‬מלה בגרמי׳ )זהר ח״ג צד‪ ,‬ב‪ .‬נתבאר בסידור )עם דאיח( סדר סעודת שבת ר‪ ,‬ג ואילד(‪.‬‬
‫מ כ ת ב י ם כלליים‬ ‫תתו‬

‫ב״ה‪ ,‬יום חמישי פ׳ תזריע‪,‬‬

‫ראש־חודש ניסן‪ ,‬ה׳תשמ״ט‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ ‪ .‬י ‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬

‫ה׳ עליהם יתיו‬

‫שלום וברכה!‬

‫ראש־חודש ניסן — אין דער קביעות פון דער וואך — איז שטענדיג אויר דער‬
‫ערשטער טאג פסח‪ .‬הייאר איז דאס דאנערשטאג‪ ,‬דער טאג אין וואך פון יציאת־‬
‫מצרים‪.‬‬

‫פסח איז דער ערשטער יום־טוב פון אלע ימים־טובים‪ :‬ספעציעל פון די שלש־‬
‫רגלים‪ ,‬פסח‪ ,‬שבועות און טוכות — דער ערשטער ניט נאר אין צייט‪ ,‬נאד אויך און‬
‫בעיקר אין תשיבות‪ ,‬ווי עס ווערטאונטערשטראכן אויר דערמיט וואס שבת און די‬
‫ימים־טובים זיינען ״זכר ליציאת־מצרים״‪ :‬פסח איז דער יסוד פון זיי אלעמען‪.‬‬

‫יומ ח מ י ש י פ ׳ ת ז ר י ע ‪ :‬ראה מכתב יופ ה׳ פ׳ תזריע ר״ח ניסן ה׳תשמ״ו הערה ד״ה זה )לעיל ע׳ תשעה(‪.‬‬
‫ר א ש ־ ח ו ד ש ניסו‪ :‬שאותו היום נטל עשר עטרות — שבת פו‪ ,‬סע״ב‪ .‬פרש״י ר״פ שמיני‪ .‬וראה מכתב עש״ק‬
‫ר״ח ניסן ה׳תשמ״ה הערה ד״ה ז ה ) ל ע י ל ע׳ תשסא(‪.‬‬
‫ר א ש ־ ח ו ד ש ניסן‪ :‬דאז לכו״ע‪ ,‬אפילו לדעת רשב״ג)פסחים ו‪ ,‬סע״א( ״שואלין ודורשין בהלכות הפסח‬
‫קודם הפסח״‪ .‬וראה שקלים רפיג ובירושלמי שם‪ .‬וראה ד״ה החודש תרכ״ו סיד)סה״מ תרכ״ו פיע מב ואילך(‪.‬‬
‫חודש ניסן‪ :‬ראה מכתב הנ״ל הערה ד״ה זה)לעיל שם(‪.‬‬
‫ניסן‪ :‬נסי נסים — ע״פ ברכות נז‪ ,‬רע־א ובפרשיי‪ .‬וראה חדא״ג מהרש״א שם‪ .‬וראה מדרש לקח טוב‬
‫עה״פ )בא יב‪ ,‬ב( החודש הזה לכס‪ :‬ניסןשבו נעשו נסים לישראל‪ .‬וראה מכתב י״א ניסן ה׳תשמ״ג הערה ד״ה‬
‫זה )לעיל ע׳ תשדמ(‪.‬‬
‫ת ש מ ־ ט ‪ :‬להעיר מהרמז בסימנה של שנת תשמ״ט — ‪,‬ואשר יהי׳ לך את אחיך תשמט י ד י ד )ראה טו‪ ,‬ג(‪,‬‬
‫שהקביה משמט כל החובות דבנ״י)‪.‬אחיד״‪ ,‬שנקראו אחים למקום‪ ,‬כמ״ש •למען אחי ורעי״ — תחלים קבב‪ ,‬ת‪.‬‬
‫קהיר פ״ד‪ ,‬ח )בתחילתה(‪ .‬זח״ב קבב‪ ,‬רע״א‪ .‬ועוד‪ .‬רש״י שנת לא‪ ,‬א דיה דעלד‪ ,‬משמו״ר ר״פ בז(‪ ,‬וכשבטלה‬
‫סיבת הגלות)ה‪.‬חובותי דננ״י‪. ,‬חטאינד( נ ט ל המסובב‪ ,‬הגלות‪ ,‬ובאה הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד‪.‬‬
‫דאנערשטאג‪ ,‬דער מאג איו וואך פון יציאת־מצרינו‪ :‬שנח פז‪ ,‬נ‪ .‬שו״ע אדהיז אויח הל׳ פסח ריס תל‪.‬‬
‫וראה גם שם סתצ״ד סיא‪.‬‬
‫דאנערשטאג‪ .‬דער טאג אין וואך‪ :‬ונחויל היה יום אחשיפ וסעודת יו״ט — יחד כל ננ״י אוכלי שמורה‬
‫מהדרין לאכול מצה שרוי׳‪.‬‬
‫פסח איו דער ערשטער ‪ . .‬פון די ש ל ש ־ ת ל י ם ‪ :‬ר״ה ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫ש ב ו ע ו ת און ס ו כ ו ת ‪ :‬שהם המשד לתג הפסת ‪ -‬ראה מכתב יום ה־ פ׳ תזריע ר״ת ניסן ה׳תשמ״ו‪ ,‬ובהערה‬
‫שם ד״ה אנדערע צוויי‪ :‬מכתב י״א ניסן ה׳תשמ״ו)לעיל ריש ע׳ תשעו‪ .‬ע׳ תשפא(‪.‬‬
‫שבת ‪ . . .‬ו כ ר ליציאתמצריס־‪ :‬ואתחנן ה‪ ,‬סו‪ —'.‬וראה מו״נ ח״נ פליא )הובא ברמב״ן ואתחנן שם‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫ויניד מ נ ו ה לב‪ .‬וראה שעד הכולל )להרא״ד לאוואוט( פייז טכ״ט‪.‬‬
‫פ ס ח ‪ . .‬יסוד פון ד י אלעמען‪ :‬ראה ויניד מ נ ו ה כא)םיפור יציאת מצרים(‪ :‬כי הוא יטוד גדול ועמוד חזק‬
‫נתורתינו׳ ובאמונתינו‪ ,‬וע״כ אנו אומרים לעולם בברכותינו ובתפלתגו זכר ליציאת מצרים כד‪.‬‬
‫תתז‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשמ״ט‬

‫די דאזיגע דריי ימים־טובים זיינען פארבונדז איינער מיט די אנדערע מיט א‬
‫געמיינזאמען אינהאלט‪ ,‬געמיינזאמע שטריכן און דינים‪ ,‬וועלכע זיינען שייך צו זיי‬
‫אלעמען גלייד‪ .‬גלייכצייטיג אבער האבן זיי אייגנארטיקע שטריכן‪ ,‬דינים און‬
‫מנהגים‪ ,‬מיט וועלכע זיי צייכענעז זיר אויס און ווערן אויסגעטיילט אלם‪ :‬פסח —‬
‫זמן חירותנו‪ :‬שבועות — זמן מתן תורתנו‪ ,‬און סוכות — זמן שמחתנו‪ ,‬אין צוגאב צו‬
‫דעם וואס אלע דריי זיינען מועדים לשמחה‪.‬‬

‫ד ע ד ענין פון שבת און יוםיטוב‪ ,‬אין צוגאב וואס קדושת־שבת און שמתת־יום־‬
‫טוב דרינגען דורר די דאזיגע טעג‪ ,‬דארף די קדושה און שמחה נמשר ווערו אויר אין‬
‫די וואכעדיקע טעג און דורכנעמען דעם טאג־טעגלעכן לעבו פון יעדן אידן‪ ,‬מאן‪,‬‬
‫פרוי און קינד‪ ,‬במשד פון דעם גאנצן יאר‪.‬‬

‫הייאר קומט־צו נאך אן ענין‪ :‬ס׳איז א שנה מעוברת‪ ,‬אן עיבור־יאר‪ ,‬וואס אדאנק‬
‫דעם וואס ס׳איז צוגעקומען נאד א חודש איז דער יום־טוב פסח ״געשטעלט״ גע־‬
‫ווארן אין זייז שלימות אלם ח ג האביב‪.‬‬

‫די אויבנדערמאנטע )אוו אויר פילע ניט דערמאנטע( ענינים אנטהאלטן גאר א‬
‫סאד אלגעמיינע און פרטיות׳דיגע אנווייזונגען‪ ,‬ביז בנוגע למעשה בפועל‪ ,‬סיי פאר‬
‫די טעג פון דעם יום־טוב אליין‪ ,‬און םיי פאר אלע טעג פון א גאנץ יאר‪ .‬אויף אייניגע‬
‫נקודות וועלן מיר זיך דא אפשטעלן‪.‬‬

‫דער ענין פון אן עיבור־יאר איז באקאנט‪ ,‬און ס׳איז וועגן דעם גערעדט גע־‬
‫ווארן מערערע מאל‪ ,‬וויבאלד אז אן עיבור־יאר איז ניט קיין זעלטנהייט‪ :‬אן עיבור־‬
‫יאר דערשיינט זיבז מאל איז יעז־ז מחזור )ציקל( פון ניינצען יאר‪ ,‬וואט דאמ פאר־‬

‫פ ס ח ‪ . .‬ז מ ן ח י ר ו ת נ ו ‪ :‬ראה לקו״ש חייו ע׳ ‪ 71‬ואילך )לעיל ם״ע תקז ואילד(‪ .‬וראה גם מכתב ר״ח נ י ס ן‬
‫היתשמ״ג)לעיל ע׳ תשלד ואילך(‪.‬‬
‫ו מ ן ח י ר ו ת נ ו ‪ . .‬ו מ ן מ ח ן ח ו ר ח ו ו ‪ . .‬ז מ ן ש מ ח ת נ ו ‪ . .‬מ ו ע ד י ם ל ש מ ח ה ‪ :‬כן נקראים בנוסח התפלה‬
‫והקידוש‪.‬‬
‫ד א ר ף ד י ק ד ו ש ה א ו ן ש מ ח ה ו מ ש ך ו מ ו ר ן א ו י ך א י ן ד ׳ י ו א כ ע ד י ק ע נ ו ע ג ‪ . .‬ד ע ס ג א נ צ ן י א ר ‪ :‬ראה מכתב‬
‫ר״ת ניסו היתשד״מ‪ ,‬ובהערות שם )לעיל ע׳ תנשא(‪.‬‬
‫ש נ ה מעוברת‪ :‬הנקראת בשם ‪.‬שנה תמימה״ — בהר בה‪ ,‬ל‪ .‬ערכיו לא‪ ,‬א )במשנה(‪ .‬רמבים הל׳ שמיטה‬
‫ויובל פייב היה‪ .‬וראה אוה״ת להציצ )יהל אור( לתהלים יט‪ ,‬ח )ס״ד וס״ח — ע׳ סו־ח(‪.‬‬
‫ולהעיר‪ ,‬אשר על מצות קידוש החודש ועיבור שנים נצטוו בריח ניסו לפני יציימ )בא יב‪ ,‬א ואילך( —‬
‫ראה מכתב ר״ח ניסו הנ״ל‪ ,‬ובהערות שם)לעיל ס״ע תשמז ואילך(‪.‬‬
‫נ א ך א ח ו ד ש ‪ :‬והוא חודש מלא — רמביס הלי קידוש החודש פיח היה)וראה •פירוש״ שם פיד היא(‪ .‬טור‬
‫אויח הלי ריח פתכיח‪.‬‬
‫ב נ ו ג ע ל מ ע ש ה ב פ ו ע ל ‪ :‬שהמעשה הוא העיקר — אבות פיא מייז‪ .‬תקו״ז תניב )פז‪ ,‬סעיא(‪ .‬ת״ס )צג‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ת״ע )קלג‪ ,‬ב‪ .‬קלד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ג ע ר ע ד ט ג ע ו ו א ר ן מ ע ר ע ר ע מ א ל ‪ :‬ראה בארוכה מכתבי ואיו תשרי‪ :‬ה׳תשל״ח )לקו״ש תייד ע• ‪ 478‬ואילר(‪:‬‬
‫היתשד״מ )לקו״ש תכ״ד ע׳ ‪ 633‬ואילה‪ :‬שנה וו‪ .‬מכתב ר״ח ניסן היתשד״מ )לעיל ע׳ תשמז ואילך(‪.‬‬
‫א ! ע י ב ו ר ־ י א ר ‪ . .‬ו י ב ן מ א ל א י ו י ע ד ן מ ח ו ו ר ‪ . .‬פ ו ן נ י י נ צ ע ! י א ר ‪ :‬רמבים שם פיו היי‪ :‬כל תשע עשרה שנה‬
‫שיהיו מהן שבע שנים מעוברות ושתים עשרה פשוטות‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתח‬

‫זיכערט‪ ,‬אז פסח זאל אלע יאר זיין אין דער תקופה פון פרילינג‪ ,‬ווי תורה פאר־‬
‫לאנגט‪ .‬ווארום וויבאלד אז ישראל מ ע י ן ללבנה‪ ,‬אידן ציילן די חדשים פון יאר לויט‬
‫דער לבנה‪ ,‬און דער לבנה־יאר איז מיט א צאל טעג קירצער פון דעם זון־יאר‪,‬‬
‫דעריבער קומט צו א חודש יעדן צווייטן אדער דריטן יאר‪ ,‬כדי ״אויטצוגלייכך דעם‬
‫חשבון‪.‬‬

‫וואס ט׳איז ווייניקער באקאנט אמ אז אין דעם ענין פון אן עיבור־יאר איז פאראן‬
‫א פנימיות׳דעע נקודה — דאס צוזאמענכינדן)חיבור( פון ״זוך און ״לבנה״‪ ,‬וועלכע‬
‫זיינען אויטגעטיילט איינע פון די צווייטע‪ :‬די זון איז טאג‪ ,‬די לבנה איז נאכט‪ :‬די זון‬
‫האט אן אייגענע ליכטיקייט‪ ,‬די לבנה שפיגלט אפ די ליכטיקייט פון דער זון‪ :‬זון און‬
‫לבנה האבז זייערע אייגענע און אייגנארטיקע טעטיקייטן‪ ,‬און זיי זיינען טעטיק אין‬
‫פארשידענע צייטז‪.‬‬

‫אין א גייסטיקן און סימבאלישן זין איז די זון א משפיע — א ״געבער״‪ ,‬און די‬
‫לבנה איז א מקבל — א ״נעמער״‪.‬‬

‫פ ס ח ‪ . .‬א י ן ‪ . .‬פ ר י ל י נ ג ‪ ,‬ווי ת ו ר ה פ א ר ל א נ ג ט ‪ :‬משפטים כג‪ ,‬טו‪ .‬תשא יד‪ ,‬יה‪ .‬ראה טז‪ ,‬א‪ .‬וראה סנהדרין‬
‫יג‪ ,‬א־ב‪ .‬ר״ה כא‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם שם פ״ד היא‪ .‬וראה אוה״ת משפטים עי א׳קפ ואילד‪ .‬ד״ה כי תבואו גוי ושבתה‬
‫ודיה קדש ישראל לה׳ תר״ל)סה״מ תר״ל ע׳ קלג ואילה שם ע׳ רח ואילד(‪ — .‬בענין‪.‬חודש האביב״ — ראה‬
‫ל״ת להאריז״ל פ׳ בא בטעהמיצ )דיה מצות קידוש חודש(‪ .‬אוהית ודיה כי תבואו גו׳ ושבתה שם‪ .‬פפר‬
‫הליקוטים — דא״ח צ״צ ערד חדשים )פרטי החדשים( — ניסו ס״י‪.‬‬
‫י ש ר א ל מ ו נ י ! ל ל ב נ ה ‪ :‬סוכה כט‪ ,‬א‪ .‬וראה גס ביר פ״ו‪ ,‬ג‪ .‬וראה ד״ה ויאמר לו יהונתן מחר חודש תקס״ז‬
‫)פה׳מ תקפיז ע׳ מת ואילה ועם הגהות — באוהית בראשית ד‪ ,‬סע״ב ואילד(‪ .‬ד״ה זה במאמרי אדהאמ״צ‬
‫במדבר חיא ע׳ קב ואילה ובסהימ תרסיג ע׳ ע ואילה ובכ״מ‪.‬‬
‫א י ד ! צ י י ל ן ד י ח ד ש י ם פ ו ן י א ר ל ו י ט ד ע ר ל ב ו ה ‪ :‬רמב״ם ריש הל׳ קידוש החודש‪ .‬וראה לקו״ש חכ״ו שיחה‬
‫א׳ לפי בא )ע׳ ‪ 63‬ואילר(‪.‬‬
‫מ י ט א צ א ל ט נ ו ג ק י ר צ ע ר ‪ :‬ראה רמב״ם שם פ״א ה״ב‪ :‬וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה קרוב מאחד‬
‫עשר יום‪ .‬ובפירוט יותר — שם פיו היד‪ :‬נמצא תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים ואחת ועשרים‬
‫שעות ומאתים וארבעה תלקיפ‪ — .‬ו‪.‬יש מי שאמר )תקופת רב אדא(‪ . .‬תוספת שנת החמה על שנת הלבנה י׳‬
‫ימים וכ״א שעה וקכיא חלק ומ״ח רגע* )שם פ״י היא(‪.‬‬
‫י ע ד ן צ ו ו י י ט ן א ד ע ר ד ר י ט ן י א ר ‪ :‬ראה רמב״ם שם פ״ו הי״א‪ :‬שנים המעוברות שבכל מחזור ‪ . .‬הם שגה‬
‫שלישית מן המחוור וששית ושמינית ושנת אחת עשרה ושנת ארבע עשרה ושנת שבע עשרה ושנת ייט‪.‬‬
‫נ ד י ‪ , .‬א ו י ס צ ו ג ל ״ כ ך ד ע ס ח ש ב ו ן ‪ :‬רמב״ם שם פיא היב‪ .‬פ״ד ה״א־ב‪.‬‬
‫‪-‬יין־ א ו ן ‪.,‬לבנה״‪ :‬להעיר מתורת הה״מ בעניו‪,‬ועינינו מאירוח כשמש וכירח״ — או״ת )הוצאת קה״ת(‬
‫פד‪ ,‬ד )בהוצאת תשמיא ויילד — סי׳ רצז(‪ .‬אוה״ת דרושים לר״ה ‪ y‬אית ואילה וראה גם מאמרי אדהיז על‬
‫מארז״ל )תפילה( ע׳ תס ואילה ועוד‪.‬‬
‫ד י ו ו ן א י ו ט א ג ‪ ,‬ד י ל ב ו ה א י ו נ א כ ט ‪ :‬ובלשון תז״ל ‪.‬גבולות חלק הקביה בעולמו יכולים אתם לערב יום‬
‫ולילה )בתמי׳(״ — במדב״ר פי״ח‪ ,‬ז‪ .‬תנחומא קרח ה‪ .‬הובא בפרש״י עה״פ קרח טז‪ ,‬ה‪.‬‬
‫ד י ל ב נ ה ש פ י ג ל ט א פ ד י ל י נ ט י ק ״ ט פ ו ן ד ע ר ו ו ן ‪ :‬ראה זהר ח״א לג‪ ,‬ב)עה״פ — בראשית א‪ ,‬יד — יהי‬
‫מאורות ברקיע השמים(‪ .‬שט רלו‪ ,‬סעיב‪ .‬רמט‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ח ן א ו ן ל ב נ ה ‪ . .‬ט ע ט י ק א י ן פ א ר ש י ד ע נ ע צ י י ט ן ‪ :‬להעיר גם מזהר שם דלו‪ ,‬סע״ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫מ ש פ י ע ‪ . .‬מ ק ב ל ‪ :‬ראה ד״ה תקעו תרכ״ח )סה״מ תרכ״ז ע׳ שצח ויילד(‪ .‬ובכימ‪.‬‬
‫תתט‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬תשמ״ט‬

‫אין מענטשלעכן לענן איז אויר אזוי‪ :‬עס זיינען פאראן ‪,‬געבערם׳ און‬
‫״נעמערס׳‪ ,‬און דער געבער און נעמער זיינען צוויי גאזונדערע וועלטן‪ ,‬און אויםער‬
‫דעמ וואט זרינער גיט און דער צווייטער נעמט‪ ,‬האבן זיי לכאורה ניט קיין שייכות‬
‫זרינער צום צווייטן‪ .‬אזר‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬קעז אמאל מיינען א איד וואס גיט צדקה צו אן‬
‫ארעמאן‪ :‬אז בעצם האט ער קיין שייכות ניט צום ארעמאן‪ :‬אז בשעת ער פארנעמט‬
‫זיר מיט זיר אליין‪ ,‬בפרט אין תורה מצוות און תפילה‪ ,‬ווען ער וויל שיינען ווי די זון‬
‫מיט דער ליכטיקייט פון נר מצוה ותורה אור — זרז איצט ניט די ציי־ט צו פאר־‬
‫נעמעז זיר מיט אן ארעמאן‪ ,‬כפשוטו‪ ,‬אדער אן ‪,‬ארעמאד אין אידישקייט‪ ,‬וכר —‬
‫קומט דער עיבור־יאר און לערנט‪ ,‬דערמאנט און מאנט‪ ,‬אז דאט זרז ניט אזר‪ :‬אז‬
‫״זוז״ און‪,‬לבנה״ זיינען ניט צוויי אפגש ונד ער טע וועלטן‪ ,‬גאר — מצד דעם וואס‬
‫ביידע זיינען באשאפן געווארן פון איין בורא־עולם און ביידע זיינען באשטאנד‪-‬טיילז‬
‫פון איין און דערןעלבע וועלט — האבן ביידע גאר א גרויסן שייכות און פארבונד‬
‫איינער מיטן צווייטן‪ :‬און אז דער פארבונד זרז א שטעגדיקער‪ ,‬אן זרנערלעכער‪ ,‬ווי‬
‫מ׳זעט עם אויר אין טבע‪ :‬די זון הערט ניט אויף צו שיינעץ‪ ,‬ווארום ווען ם׳זרז אין‬
‫איין ארט נאכט‪ ,‬זרז אץ דער זעלבער צייט איו אז אנדער ארט טאג‪.‬‬
‫נאכמער‪ ,‬דוקא דורד חיבור פון ״זוך און‪.‬לבנה״‪ ,‬פון משפיע און מקבל‪ ,‬ווערט‬
‫דערפילט די ג־טלעכע כוונה‪.‬‬
‫בפרט ווען עם רעדט זיר וועגן *וויי אידן‪ ,‬וואם בידע זיינען א טייל פון גוי‬
‫אחד בארץ‪ ,‬און נאד מצד זייערע גופים זיינען זיי אפגעטיילט‪ ,‬אבער מצד זייער‬
‫נשמה‪ ,‬חלק אלוקה ממעל ממש‪ ,‬זיינען זיי זריז זאד ממש‪.‬‬
‫דעד עיבור־יאר אונטערשטרייכט אוד‪ ,‬אז א משפיע און א מקבל )סיי די‬
‫השפעה אין גשמיות — טאו א אידן א טובה אין פרנסה וכדומה‪ :‬און על אחת כמה‬
‫וכמה אין רוחניות( זיינען גאר א נאענטע פאר‪ ,‬וואס די ג־טלעכע השגחה ברענגט‬
‫זיי — ספעציעל זיי בידן — צוזאמען אין א געוויםן ארם‪ ,‬אין א געוויסן מאמענט‪,‬‬
‫כדי דער געבער זאל געבן דעם נעמער און גלייכצייטיק‪,‬געמעך פון אים דוקא‪ :‬און‬
‫דער נעמער זאל נעמען פון געבער אבער גלייכצייטיק ‪,‬געבן״ זרם‪ ,‬און זרם דוקא‪:‬‬

‫נר מצור! ותורה אור‪ :‬משלי ו‪ ,‬כג‪.‬‬

‫א ן ‪ .‬א ר ע מ א ך אץ אידישקייט‪ :‬ראה לקו״ד חיד תשנט‪ ,‬א‪ .‬והוא עים תדאיר פכ״ז‪.‬‬
‫ד י זו! ה ע ר ט נ י ט אויף צו ש י י נ ע ן ‪ :‬ראה גם מכתב ר״ח ניסן וי״א ניסו היתשד״מ )לעיל ע׳ תשנ‪ .‬ע׳ תשנה(‪.‬‬

‫גוי אחד בארץ‪ :‬שמואל־ב ז‪ ,‬בג‪ .‬דברי היפיס־א יז‪ ,‬כא‪ .‬וראה אגהיק ס״ט )קיד‪ ,‬א(‪ .‬תו״א וישב בז‪ ,‬סעיד‪.‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫מצד וייוורוו גופים ‪ . .‬אפגווט״לט ‪ . .‬מצד זיינור נשמה ‪ . .‬אייו ואך ממש‪ :‬ראה תגיא ריפ לב‪ .‬רדב״ז‬
‫לרמב״ם הלי ממרים פיב ה״ד‪.‬‬
‫חלק אלוקה ממעל ממש‪ :‬תניא רפ״נ‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתי‬

‫און‪ ,‬אדרבא‪ ,‬געבן דעם געבער נאד מער ווי דער געבער גיט אים‪ ,‬לויט דעם באי‬
‫קאנטן מאמר פון תורה‪ ,‬אז מער ווי דער בעל־הבית טוט פאר דעם ארעמאן‪ ,‬טוט‬
‫דער ארעמאן פאר דעט בעל־הבית‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז צווישז די הכנות צו פסח‪ ,‬זאל יעדער איינער און איינע אריינ׳‬
‫טראכטן זיר איו דער אויבנדערמאנטער נקודה‪ ,‬בפרט אין צוזאמענהאנג מיט די‬
‫ווערטער מיט וועלכע מען גרייט זיר אנהויבן דעם סדר של פסח‪ :‬כל דכפין ייתי כר‬
‫כל דצריך ייתי כר‪,‬‬

‫און מ׳זאל זוכה זיין אז עס זאל זיין זמן חירותנו אין דעם פולסטן זין‪ ,‬די גאולה‬
‫האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו‪,‬‬
‫און עט וועט מקויים ווערן תיכף ומיד דעד יעוד ״ולציון יאמר איש ואיש יולד‬
‫בה והוא יכוננה עליון״‪ ,‬בקרוב בימינו ממש‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה‬
‫לחג הפסח כשר ושמח‬

‫לויט רעם נ‪8‬ק‪8‬נט‪ 1‬מאמר פו! תורה‪ :‬ויקיר פל״ד‪ ,‬ח)בסוטה(‪ .‬ר ו ת ר נ א פ י ה ‪ ,‬ט ) ב ת ח י ל ת ה ‪ /‬ו ר א ה כשיט‬
‫)הוצאת קהית> ב ס ו פ ו ) ס י ׳ ת ל — םג‪ ,‬ד ואילד(‪.‬‬
‫ד׳ גאולה האמיתיח והשלימה‪ :‬שאיו אחרי׳ ג ל ו ת ) ת ו ד י ה ו ד ג ונאמד — פסחים <ןטז‪ ,‬ב‪ ,‬ה מ כ י ל ת א ע ה י פ‬
‫בשלח טו‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ד ע ר י ע ו ד ‪ :‬תהליפ פו‪ ,‬ה‪ .‬וראה ספר השיתות תשמיט ח׳׳א ע׳ ‪ 8‬ו ‪ 2‬ובהערות שם‪ :‬ע׳ ‪ 279‬ובהערות שם‪.‬‬
‫י ו ל ד ב ה ‪ :‬להעיר מהשייכות ליציאת מצרים)חג הפסח ‪ -‬זמו חירותנו( שנמשל ללידה ‪ -‬יחזקאל קאפיטל‬
‫טז‪ .‬וראה מכתב עש״ק ר״ח ניסו ה׳תשמ״ח‪ ,‬ובהערות שם)לעיל ע׳ תשצו יאילר(‪.‬‬
‫ל ח ג ה פ ס ח כ ש ר ו ש מ ח ‪ :‬ראה לקוטי לוי׳׳צ אגרות ע׳ קצו‪ .‬וראה מכתב י״א ניסו ה׳תשמ״ו בסופו הערה ד״ה‬
‫ושמת )לעיל ע׳ תשפו(‪.‬‬
‫תתי*‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ט‬

‫ב״ה‪ ,‬מוצאי שבת הגדול‪ ,‬אור ליום א׳‬

‫י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשמ״ט‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה!‬

‫בהמשר צום בריוו פון ראש־חודש ניטן‪ ,‬און שטייענדיג געציילטע טעג פאר‬
‫פסח‪ ,‬איז כדאי צו אריינטראכטן זיר אין אייניגע נקודות וועלכע זיינען בארירט גע־‬
‫ווארן אין דעם פריערדיגן בריוו‪ ,‬בפרט די נקודה וואט ברענגט ארויס דעם‬
‫ספעציעלן פארבונד צווישן עיבור‪-‬יאר און פסח )ווי הייאר(‪.‬‬

‫איז דעם צוזאמענהאנג איז אונטערשטראכן געווארן דער לימוד פון עיבור־יאר‬
‫אין דעם זין פון מש‪9‬יע‪ , ,‬ג ע ב ע ר ״ ) — די זון‪ ,‬וועלכע שיינט אפ איר פולו פנים‬
‫ליכטיקייט( און מקבל‪, ,‬נעמער״)די לבנה‪ ,‬וועלכע שפיגלט אפ די ליכטיקייט וואס זי‬
‫באקומט פון דער זרן(‪.‬‬

‫די נקודה איז דעם איז‪ ,‬אז די זוז און די לבנה דינען צוויי פארשידנארטיקע בא־‬
‫שעפענישן — וועמען דער באשעפער ברענגט צוזאמען אין איין געמיינזאמע צייט־‬
‫רעכענונג און אן איינגעשטעלטן םדר‪ ,‬וואס דוקא דורד ביידן)זון און לבנה( צו־‬
‫זאמען ווערט דערפילט די ג־טלעכע כוונה‪ ,‬אז פסח זאל שטענדיק אויסקומען אין‬
‫חודש האביב וכוי‪.‬‬

‫און אזוי איז דאם אויר אין מענטשלעכן לעבן‪ ,‬וואו עם זיינען פאראן‪,‬געבערס״‬
‫און ״נעמערס״‪ ,‬וועלכע זיינעו לכאורה באזונדערע וועלטן‪ ,‬אבער אין תוך גענומען‬

‫‪ -‬ש ב ת פ ז ‪ ,‬ב ‪ .‬ט ו ש ו ״ ע )ואדה׳׳ז( א ו ״ ח ה ל ׳ פ ס ה ר׳׳ס ת ל ‪ .‬ו ש ״ נ ‪ .‬ו ר א ה‬ ‫ר א ה תוד״ה ואותו‬ ‫שבת הגדול‪:‬‬
‫‪ 212‬ו א י ל ך ‪ .‬ח י ״ ב ע ׳ ‪ 33‬ו א י ל ך ‪ .‬ח י ״ ז ע ׳ ‪ 57‬ו א י ל ך ) ל ע י ל ע • ת צ ו א י ל ך ( ‪ .‬ש י ח ת ש ב ת ה ג ד ו ל ש נ ה ז ו‬ ‫ת״ו ע ׳‬ ‫לקו״ש‬

‫ה ג ד ו ל ב ש נ ה זו ה י א כ ב ש נ ת י צ י א ת מ צ ר י ם ‪.‬‬ ‫דשבת‬ ‫)לקמן ע׳ ת ת ק ל א ואילך(‪ .‬ו ל ה ע י ר א ש ר ה ק ב י ע ו ת‬

‫ודאה לקויא להה״מ )הוצאת קהית( סי׳ קכד‪ .‬אוית )הוצאת קהית( עה״פ משכו וקחו)ל‪ ,‬סע‪-‬א ואילך(‪.‬‬
‫והוא השבת שלפני החג‪ ,‬ו‪.‬גהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלבות פסח בשבת שלפניו‪ . .‬והעיקר‬
‫לדרוש ולהורות דרכי ה׳ וללמד להם המעשה אשר יעשון• )שו״ע אדהיז שם סתכיס סיב‪ .‬ושינ‪/‬‬
‫א ו ר ל י ו ם ‪ :‬ראה מסכת פסחים בתחילתה‪.‬‬
‫ייא‪ :‬ר א ה ש י ח ת ש ב ת ה ג ד ו ל ש נ ה ז ו ) ל ק מ ן שם(‪.‬‬

‫‪ -‬שו״ע אדה״ז ש ם סטיו‪ .‬ו ר א ה ש ם ם״ט‪ .‬ו ר א ה לקוטי לוי״צ א ג ר ו ת ע׳ שכג־‬ ‫ניס!‪ :‬נ ש י א ל ב נ י א ש ר‬ ‫י״א‬

‫ד״ה א ש ר ) ל ע י ל ע ׳ ת ש נ ג ‪.‬‬ ‫ש כ ה ‪ .‬ש ם ע׳ ת י ט ‪ .‬ו ד א ה מ כ ת ב י י״א ניסו‪ :‬ה ׳ ת ש ד ״ מ ה ע ר ה ד ״ ה ז ה ‪ :‬ה ׳ ת ש מ ״ ה ה ע ר ה‬

‫ע׳ תשסז(‪.‬‬

‫ר א ה מ כ ת ב י״א ניסן ה י ת ש מ ״ ה ה ע ר ה ד״ה ז ה )לעיל ע׳ תשסז(‪.‬‬ ‫געצ״לטע טעג‪:‬‬

 ‫מכתבים כלליים‬ ‫תרניב‬

‫איז דעד געבער גלייכצייטיק אויך א נעמער‪ ,‬און דעד נעמער אח גלייכצייטיק אויך‬
‫א געבער‪ ,‬וואט די ג־טלעכע השגחה ברענגט זיי צוזאמעו‪ ,‬כדי אז ד ו ר ך ביידע צו־‬
‫זאמעז זאל דערפילט ווערן די ג־טלעכע כוונה‪ ,‬און דערביי אח אדרבה‪ ,‬דעד‬
‫״נעמער״ גיט צום ״געבער״ מער ווי דער געבער גיט דעם ‪,‬נעמער״‪ .‬ווי דאט אח‬
‫אויר דער פאל מיט אן עיבור־יאר וואס אח גרעסער פון א זון־יאר‪.‬‬

‫און דא קומט דער המשר צו פארשטיין טיפער די שייכות פון משפיע און מקבל‬
‫איינער צום צווייטן‪.‬‬

‫בא א ד ן איז‪ ,‬אז אין דעם ענין פון משפיע און מקבל האנדלט זיר וועגן א גאר‬
‫טיפער שייכות — א שייכות‪ ,‬וואס נ י י ד ע צוזאמען‪ ,‬דעד משפיע און דעד מקבל‪,‬‬
‫ווערן איין גאנצע זאך‪ ,‬איין מציאות‪.‬‬

‫וויבאלד אז‪ ,‬ווי געזאגט‪ ,‬דער ענין פון עיבור־יאר איז ענג פארבונדן מיט פטח‪,‬‬
‫געפינט מען די דערמאנטע נקודה — די פאראיינציקונג פון פארשידענע בא־‬
‫שטאנד־טיילן וועלכע שאפן איין זאך — אין די עדנים פון פסח‪ ,‬ספעציעל אין דעם‬
‫עניו פון קרבן פסח)וואס איז ארך אנגעזאגט געווארן ראש־חודש ניסן‪ ,‬אין מצרים‪,‬‬
‫פונקט ווי די מצדה פון עיבור שנים וקידוש חדשים(‪.‬‬

‫דעד קרבו פטח טיילט זיר אויס פון אלע אנדערע קרבנות‪ ,‬סיי פון א קרבן‬
‫ציבור און םיי פון א קרבן יחיד‪* ,‬־‪.‬ן פארשידענע פרטים‪ ,‬וועלכע זיינעו פארבונדז‬
‫נאר מיט דעם קרבן פסח‪.‬‬

‫איינער פון די פרטים אח‪ ,‬וואס דעד קרבו פסח האט געדארפט צוגעגרייט‬
‫ו ו ע ח ראשו על כרעיו ועל קרבו — ״זייז קאפ מיט זיינע קני און מיט זיין איגגע׳‬
‫ווייד״‪ .‬דער אונטערשייד און מרחק פון קאפ און קני וכו׳ איז פארשטאנדיג‪ .‬און עם‬
‫האט זיף געפאדערט‪ ,‬אז די אלע באשטאנד־טיילן זאלן זיין צוגעגרייט צוזאמען און‬
‫אין דעם זעלבן אופן‪.‬‬

‫דיי ג י ט ל ט כ ע ה ש ג ח ה ב ר ע נ ג ט ז ״ צ ח א מ ע ן ‪ :‬ראה כשיט )הוצאת קהית( הוספות סי׳ קכו‪.‬‬

‫ק ר ב ן פ ס ח ‪ . .‬א נ ג ע ז א ג ט ג ע ו ו א ר ן ר א ש ־ ח ו ד ש נ י ס ן ‪ :‬בא יב‪ ,‬א ואילן־‪ .‬ולקיחתו היתה בעשור בחודש —‬
‫שבת הגדול דעתה ההיא‪.‬‬
‫ד י מצור‪ ,‬פ ו ן ע י ב ו ד ש נ י ם ו ק י ד ו ש ח ד ש י ס ‪ :‬ראה מכתב ריח ניסן ה׳תשד׳״מ‪ ,‬ובהערות שם)לעיל סיע חשמז‬
‫ואילד(‪.‬‬
‫ק ר ב ן פ ס ח ט י י ל ט ו י ד א ו י ס פ ו ן א ל ע א נ ד ע ר ע ק ר ב נ ו ת ‪ :‬בהבא להלן ראה גם לקו׳׳ש חי׳־ח ע׳ ‪ 104‬ואילר‬
‫)לעיל ע׳ שנד ואילך(‪ .‬מנתב עש״ק שבת הגדול היתשל״ט)לעיל ע׳ תרצו ואילד(‪.‬‬
‫ס י י פ ו ן א ק ר ב ן צ י ב ו ר א ו ן ם י י פ ו ן א ק ר ב ן י ח י ד ‪ :‬ובלשון הרמבים)בפיהימ שלו בהקדמתו לסדר קדשים(‪:‬‬
‫והמין הרביעי ק ר מ יחיד דומה לקרבו ציבור והוא קרנן פסח‪.‬‬
‫ר א ש ו ‪ . .‬ק ר ב ו ‪ :‬בא יב‪ ,‬ט‪ .‬פסחים ע‪ ,‬רעיא במשגה‪ .‬רמב״ם הל׳ ק״פ פיח היי‪.‬‬
‫א י ו ד ע ס ז ע ל נ ן א ו פ ן ‪ :‬צלי אש — מ שם‪ ,‬ח‪ .‬פסחים צד״ דעיא במשגה‪ .‬דמבים שס היד‪.‬‬
‫תתיג‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬תשמ״ט‬

‫איד האט זיר געפאדערט‪ ,‬אז דער קרבן פסח זאל זיין באשטימט נאר פאר‬
‫״מנויים* — די פארויסבאשטימטע מענטשן‪ ,‬יחידים‪ ,‬וועלכע האבז זיר פאראייניגט‬
‫אין איין איינהייט צו ברענגעו און עסן דעם קרבן פסח אלע צוזאמען אין איין חבורה‬
‫דוקא און איין מחיצה‪ :‬פארשידן זיינען געווען די ביישטייערונגען‪ ,‬אבער אלע האבן‬
‫אים געגעסן צו זאט )על השובע(‪.‬‬
‫און די דאזיקע פאראייניקונג פון אידן‪ ,‬וועלכע איז געקומען צו א בולט׳ן אויס־‬
‫דרוק אין דעם קרבן פסח‪ ,‬איז געווען די הכנה צו דער גאולה פון גאנץ כלל ישראל‬
‫— פון משה רבינו ביז דעם קלענסטן פון אידן — אלע צוזאמען זיינען אויסגעלייזט‬
‫געווארן אין איין מינוט‪ ,‬בחצות הלילה‪ ,‬און די גאולה איז געקומען ניט דורך א‬
‫מלאך און ניט דורך א שליח‪ ,‬נאד דורד הקב״ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬און אלע זיינען‬
‫אתים פון מצרים בעצם היום הזה — די זעלבע רגע — און ביד רמה )ל׳ יחיד(‪.‬‬

‫ויהי רצוז‪ ,‬אז די אריינטראכטונג אין די אויבנדערמאנטע ענינים‪ ,‬און די גע־‬

‫מיינזאמע הוראה פון פסח וועלכער איז חל אין אן עיבור־יאר )ווי הייאר(‪ ,‬זאל‬
‫נאכמער פארשטארקן בא יעדער איינעם און איינע די אנערקענונג‪ ,‬אז יעדער איד‬
‫— מאן‪ ,‬פרוי און קינד — איז א משפיע זרז א מקבל‪ ,‬און נאכמער — געהערן צו גוי‬
‫אחד‪ ,‬און נאבמער — זיינען כאיש אחד‪ ,‬און נאבמער — דינען לב אחד‪.‬‬
‫אמת׳ע אידישע אחדות אח‪ ,‬אז מ׳ווייס און מיפילט אז אלע אידן זיינען ממש איץ‬
‫זאך‪ .‬במילא איז די כאציאונג פון איין אידן צו א צומיטן ממש ווי צו זיר אליין‪,‬‬
‫א‪ .‬ז‪ .‬וו‪.‬‬

‫קרבן פסח ‪ . .‬נאר פאר ד י ‪.‬מנויים־‪ :‬זבחים נו‪ ,‬ב םמשנה‪ .‬רפב״ם שם רפיב‪.‬‬
‫עסו דעם קרבו פסח‪ :‬שאכילת קרבז שסח היא עיקר בו יותר מבשאר קרבנות — שמעיקרו לאכילה ניתז‬
‫)משנה פסחים עו‪ ,‬ב ‪/‬‬
‫איו אייו חבורה‪ :‬״המתמנים על הפסח הס הנקראים בני חבורה׳)רמב״ם ש ם ‪ /‬ו‪.‬כל האוכל מז הפסח אינו‬
‫אוכל אלא בחבורה א ח ת • ) ר מ נ י ם שם רפים(‪.‬‬
‫אין איין חבורה דוקא‪ :‬ובאכילתו פניהם זאיז)ראה פסחים פו‪ ,‬א )במשנה(‪ .‬ר ם נ י ם הל׳ קיפ פיט היג(‪.‬‬
‫על השובע‪ :‬פסחים ע‪ ,‬א‪ .‬רמבים שם פיח היג‪.‬‬
‫קרבן פסח ‪ . .‬ה כ נ ה צו דער ג א ו ל ה ‪ :‬ראה מכילתא ופרש״י עה״פ בא יב‪ ,‬ו‪ .‬נתבאר בלקו״ש חט״ז שיחה ג׳‬
‫לפ׳ בא ‪ -‬ע׳ ‪ 114‬ואילך)לעיל ע׳ רבד ואילר(‪.‬‬
‫א י ן איין מינוס‪ :‬ראה מכתב י״א ניסן ה׳תשד״מ)לעיל ע׳ תשנד ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫בחצות ה ל י ל ה ‪ :‬ראה ברכות ט‪ ,‬םע״א‪ .‬פרש״י עה״פ ראה טז‪ ,‬א‪ .‬וראה לקויש ‪ rn‬ע׳ ‪) 69‬לעיל ע׳ תמא(‪.‬‬
‫מכתב הנ״ל‪.‬‬
‫ניט דורך א מלאן ‪ . .‬שליח‪ ,‬נאר דורך הקב־ה בכבודו ונעצמו‪ :‬הגשיס פיסקא ויוציאנו‪.‬‬
‫בעצם היום חזה — די זעלבע רגע‪ :‬בא יב‪ ,‬מא‪ .‬שם‪ ,‬נא‪ ,‬וראה מכתב י״א ניטן הניל‪.‬‬
‫ביד רמה‪ :‬בשלח יד‪ ,‬ח‪ .‬וראה ת ר א מגיא ‪1‬ה‪ ,‬ד‪ .‬ל ק ר ת נשא כא‪ ,‬ב ואילה ובכימ‪.‬‬
‫גוי אחד‪ :‬שמואל־ב ז‪ ,‬כג‪ .‬דברי הימיס־א יז‪ ,‬מא‪ .‬וראה אגהיק סיס‪ .‬ת ר א תולדות כז‪ ,‬ד‪ .‬מקץ לה‪ ,‬א‪.‬‬
‫ויקהל פז‪ ,‬סעיג‪.‬‬
‫כאיש אחד ‪ . .‬לב אחד‪ :‬פרשיי יתרו יט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫א ל ע א י ד ן ו י י נ ע ן מ מ ש א י י ן ו א ך ‪ :‬ראה אגה״ק ס״ב )קלה‪ ,‬ב(‪ .‬וראה ירושלמי נדרים פיט ה״ד‪ .‬סהמ׳צ‬
‫להצ״צ מצות אהבח ישראל‪ .‬וראה לקרש חי״ח ע׳ ‪) 115‬לעיל ע׳ שסו(‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתיד‬

‫און דאס וועט זיכער זיין די שלימות׳דיקע הבנה צו דער גאולה האמיתית‬
‫והשלימה על ידי משיח צדקנו‪.‬‬
‫דאט איז אויר דער אינהאלט פון דער אינערלעכער בקשה פון דוד נעים זמירות‬
‫ישראל צופ אויבערשטן‪ :‬תבא לפניך תפילתי‪ ,‬הטה אזנך לרעתי —זאל מיין תפילה‬
‫קומען צו דיר‪ ,‬דיין פנים‪ ,‬אזר אז די תפילה )ל׳ ודבור( ווערט פארוואנדלט אין רינה‬
‫)געזאנג( — השתפכות הנפש און התחברות מיטן אויבערשטן‪ ,‬צוזאמענפליסונג פון‬
‫דער נשמה מיט איר מקור הקדוש ברור הוא‪.‬‬
‫וואס דאס איז אויר די נקודה אין ״יציאת־מצרים׳׳ אלע ט^ג‪ ,‬ארויסגיין —‬
‫באפרייעז זיר — פון מצרים‪ ,‬מיצרים וגבולים‪ ,‬און ביז מ׳פאראיינציגט זיר מיט אין‬
‫סוף ברור הוא‪.‬‬

‫ביז מיר וועלן אלע צוזאמען זוכה זיין בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה‪,‬‬
‫ביז — צו דעם קיום ההבטחה‪ :‬כימי צאתך מארץ מצריס אראנו נפלאות‪.‬‬

‫בכבוד ובברכה‬
‫לחג הפסח כשר ושמח‬

‫דוד נעים זמירות ישראל‪ :‬שמואל־נ כג‪ ,‬א‪ .‬וראה שהשיר פיד‪ ,‬ד )נתחילחה( — שאמר ה״זמירות)נשם‬
‫כל( ישראלי‪.‬‬
‫תבוא ‪ . .‬לרינתי‪ :‬תהלים טח‪ ,‬ג‪ — .‬עיפ המנהג לומר בכל יום הקאפיסל תהלים המתאים לשנות חייו‬
‫)מכתב כ׳ק מ ר ח אדמויר בקובץ מכתבים שבטרפ תהלים אהל יוסף י‪1‬חק ע׳ ‪ .214‬אגרות־קודש שלו ‪ r n‬ע׳‬
‫לא‪ .‬חיי ע׳ נג‪ .‬וראה גם מאמרי אדה״ז הקנדים ד שמא( — הותחל בייא ניסז שנה זו אמירת מזמור פיח‬
‫שבתהלים‪.‬‬
‫תפילה )ל׳ חיבור(‪ :‬תויא תרומה עט‪ ,‬סעיד‪ .‬סהימ תרל״ד ע׳ קנד)וראה נהנסמן שם הע׳ ‪ .(1‬תרפיג עי‬
‫רטו)וטהימ היתשיט ע׳ ‪ 79‬הבי(‪ ,‬ובהערה שם‪.‬‬
‫‪.‬יציאת־מצריס• ‪8‬לע טאג‪ :‬ומזניריז יניאת מנדים בכל יום‪ ,‬ביום ובלילה — רםבים הל׳ קיש טיא ה״ג‬
‫שויע אדה׳ז א ר ח סי׳ סז‪.‬‬
‫‪.‬יציאת־מצרים־‪ . .‬פ ו ! ‪ . .‬מיצרים וגבולים‪ :‬ראה תניא סמיז‪ .‬ח ר א וארא גז‪ ,‬ב ואילה בשלח סד‪ ,‬א־ב‪.‬‬
‫שער האמונה לאדמרר האמנעי טכיא)לט‪ ,‬א ואילן•(‪ .‬דיה ויהי בענם היום הזה תרניה)סהימ תרניה ע׳ עא‬
‫ואילה‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫כימי צ א ת ך ‪ . .‬נפלאות‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪ .‬וראה אוהית ניר עהיפ טיק ז־ח )ע׳ תפז(‪ ,‬מזחיא בהשמטות סכיה‬
‫)רפא‪ ,‬ב^ פעיח שער חג המנות פ י ו ) ם ־ י ה מהריי זיל(‪ .‬וראה דיה כימי נאתך דייא ניטן ה׳תשמיב)מהימ‬
‫מלוקט חיב ד לז^‬
‫לחג הפסח נשר ושמח‪ :‬ראה לקוטי לוי•! אגרות ע׳ קנז‪.‬‬
‫תתטו‬ ‫ר״ח גיסן‪ ,‬היתש׳״נ‬

‫ב״ה‪ ,‬יום שלישי פ׳ ויקרא אל משה‪,‬‬

‫ראש־חודש ניסן‪ ,‬ה׳תש׳׳נ‬
‫ברוקליז‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫שטייענדיק אין דעם טאג פון ראש־חודש ניסן‪ ,‬חודש הגאולה‪ ,‬וואם דער‬
‫אויבערשטער האט אים באשטימט אלם ערשטן פון אלע חדשים פון יאר)החודש הזה‬
‫לכם ראש חדשים‪ ,‬ראשון הוא לכם לחדשי השנה(‪ ,‬איז כדאי זיר אפצושטעלן אויפן‬
‫באדייט און ווירקונג פונעם ״חודש הגאולה״ אין מאג טעגלעבן לעבן פון א אידן‬
‫במשד דעם גאנצן יאר)״ראש חדשים גר השנה״‪ /‬און םפעציעל פארן היינטיקן יאר‪.‬‬

‫דער אנהויב יאר איז אייגנטלעך דער ערשטער טאג פון חודש תשרי ‪ -‬ראש‬
‫השנה‪ :‬נאר אזוי זרז דאס לויטן סדר פון בריאת־העולם‪ ,‬ווי דער אויבערשטער האט‬
‫באשאפן די וועלט און פירט אן מיט איר ״בדרר הטבע״ ‪ -‬וואס קוקנדיק‬
‫אויבערפלענלעך איז די הנהגה אויף א ״נאטירלעכף׳ אופן‪ ,‬ווייל ג־טלעכקייט איז‬

‫י ו ם שלישי‪ :‬שהוכפל בו כי סוב ‪ -‬פרש״ בראשית א‪ ,‬ז)מביר פ״ד‪ .0 ,‬ובאורית)בראשית לג‪ ,‬א ואילד‪.‬‬
‫משפטים ‪ 7‬א׳קנז• יעיד( ובמכתב כ*ק אדמו׳׳ר )מהורשינ( נ׳׳ע)נדפס נסה׳׳ס ה׳תש״ס ע׳ ‪) 19‬השני( ואילד‪.‬‬
‫אגרות־קודש שלו ‪ 7‬קלה ואילך( מקשר זה ע ס ‪ .‬ט ו ב לשמים וטוב לבריות׳)קידושיו מ‪ ,‬א(‪.‬‬
‫פ׳ ייקרא אל נישה‪ ,‬ראש־חודש ניסן‪ :‬להעיר‪ ,‬אשר)בפשוטו של כתוביט( בא‪.‬ויקרא אל משה״ בהמשך‬
‫לפיס פקודי שהי׳‪.‬בחודש הראשוץ גו׳ באחד לחודש•)פקודי מ‪ ,‬יז(‪ ,‬ריח ניפז‪ .‬וראה מכתב עש״ק ריח ניסן‬
‫ה׳תשמ״ה הערה ד״ה פי ויקרא אל משה)לעיל ע׳ תשסא(‪.‬‬
‫ראש־חודש ניס!‪ :‬שאותו היום נטל עשר עטרות ‪ -‬שבת פז‪ ,‬סע״ב‪ .‬פרש״ ר״פ שמיני‪ .‬וראה מכתב‬
‫הנ״ל הערה ד״ה זה)לעיל שם(‪.‬‬
‫חודש ניסן‪ :‬ראה מכתב הנ״ל הערה ד״ה זה)לעיל שם(‪.‬‬
‫אי! דטס טאג פו! ראש־חודש ניסו‪ :‬דאז לכרע‪ ,‬אפילו לדעת רשניג)פסחים ו‪ ,‬סד״א(‪.,‬שואלת ודורשיו‬
‫בהלכות הפסח קודם הפסח•‪ .‬וראה שקלים רס״ג ובירושלמי שם‪ .‬וראה ד״ה החודש תרכ׳׳ו ס״ד)סה״מ תרכ״ו‬
‫סיע ם נ ואילד(‪.‬‬
‫חודש הגאולה‪ :‬שמרד פנדו‪ ,‬יא‪.‬‬
‫ה ח ו ד ש ה ז ה ‪ . .‬ל ח ד ש י ה ש נ ה ‪ :‬בא יב‪ ,‬ב‪ .‬וראה מכתב הגיל )לעיל ‪ 7‬תשסא־ב(‪ ,‬ובהערות שם‪.‬‬
‫דער אנהויב יאר ונוי‪ :‬בהבא להלז ראה ד״ה החודש באוודת בא כרך ח )ע׳ ב׳תתקטו ואילר(‪ .‬ז״ה זה‬
‫תרנ״ד)םה׳׳מ תרנ״ד ‪ 7‬קלא ו א י ל ת חד!דו)המשד ת י כ י ו ע׳ קנו ואילך‪ /‬תרע״ח)הב׳ ‪ -‬םהימ תרעיח נדע‬
‫רכז• ואילו(‪ .‬מ י ד ‪ .‬וראה לקרש חייז ע׳ ‪ 150‬ואילך‪.‬‬
‫ראש השנה‪ :‬ראה דייה הניל תרנ״ד‪ ,‬תרם״ו ותרןףת שס‪ .‬ז״ה וה ה׳תשל״ס‪ ,‬ובהנםמו שם הערה ‪8‬‬
‫)סהימ מלוקט ח״ג ע׳ פא(‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתנה‬

‫פארשטעלט און באהאלטן אין די לבושי הטבע פון וועלט)עולם פון לשון העלם‪ ,‬און‬
‫)בראשית ברא( אלקים בגימטריא ה ט ב ע ‪ /‬און יעדן ראש השנה ווערט באגייט און‬
‫פארשטארקט די דאזיקע ג־טלעכע הנהגה טבעית‪.‬‬
‫עט איז אבער פאראן נאד א ג־טלעכע הנהגה‪ ,‬הנהגה נסית‪ ,‬וואט איז העכער פון‬
‫טבע‪ ,‬וואט ברעכט־דורך אלע נאטור־באגרענעצוגגען פון וועלט ‪ -‬און די הנהגה איז‬
‫פארבונדן מיטן חודש ניסן)ווי דאם ווערט אנגעדייט אויר אץ דעמ נאמען פון חודש‬
‫‪ -‬ניסן מלשון נס‪/‬‬
‫מאס אויך דערפאר ווערט דער חודש באצייכנט אלם ״חודש הגאולה״‪:‬‬
‫אין פשטות איז דאם פארבונדן מיט יציאת מצרים‪ ,‬מייל אויפן נאטירלעכן וועג‪,‬‬
‫איז‪ ,‬ומ אונזערע חכמים אונטערשטרייבן‪ ,‬אפילו אן איין־איינציקער קנעכט האט ניט‬
‫געקענט אדמם)אנטלמפן( פון מצרים ‪ -‬און ביי יציאת מצרים איז פון דארט ארויס‪,‬‬
‫ביד רמה‪ ,‬א גאנצער פאלק פון איבער זעקס הונדערט טויזנט ערוואקםענע מענער‬
‫)פון צוואנציג יאר און עלטער‪ /‬ח ח די אינגערע און תוץ פרויען און קינדער! נאר‬
‫יציאת מצרים האט זיר אמפגעטאן דורך נסים גלויים וועלכע דער אויבערשטער‬
‫האט באוויזן און געטאן‪ ,‬״עשה לאבותינו ולנו את כל הגסים האלו הוציאנו מעבדות‬
‫לחרות כוי״‪ ,‬און נאד פריער‪ ,‬אלם צוגרייטונג צו דעם ‪ -‬די עשרה נסים נעשו‬
‫לאבותינו במצרים)צען נסים זיינען געטאן געווארו צו אונזערע עלטערן אץ מצרים(‪.‬‬

‫עולם פון לשון העלם‪ :‬לקוית שלח לז‪ ,‬ד‪ .‬מאמרי אדהאמ״נ דברים ח׳׳א ע׳ שג‪ .‬ח״ג ע׳ א׳נט‪ .‬וראה‬
‫לקדיש שופטים תשמ״ז הערה ‪ .63‬וש״נ‪.‬‬
‫)בראשית ברא( אלקים‪ :‬בראשית א‪ ,‬א‪.‬‬
‫אללוס בגימטריא ה ט ב ע ‪ :‬פרדס שער יב)שער הנתיבות( פ״ב‪ .‬לקו״א להור׳מ )הונאת קודח( טי׳ קנט‪.‬‬
‫ארית להה״מ ל‪ ,‬ד)בהונאת קה׳׳ת ה׳תש״פ ואילך ‪ -‬סי׳ פה(‪ .‬שער היחוד והאמונה רפ״ו‪ .‬ועוד‪ - .‬נסמז בסודמ‬
‫מלוקט חיג ע׳ ריג הערה ‪.22‬‬
‫הנהגה נסית‪ :‬ראה עקידה פ׳ בא עה״פ החודש גד )שער לח(‪ .‬הובא ונתבאר באוהית‬ ‫הנהגה ט ב ע י ת ‪.‬‬
‫בראשית יח‪ ,‬ב ואילר‪ .‬בהנםמו לעיל בהערה דיה דעד אגהויב יאר וכו׳‪.‬‬
‫הנהגה נסית ‪ . .‬העכער פו! ט ב ע ‪ :‬ראה גס מכתב ואץ תשרי ה׳תש״נ‪ ,‬ובהנסמז שם הערה ד״ה ‪ ,‬נ פ י‬
‫מיינם א ה ו י כ ע ‪ . .‬זאך ודיה נס לשון הרמה‪.‬‬
‫ויסן מלשון נס‪ :‬ראה ברכות נז‪ ,‬רע״א ובטרש״י‪ .‬וראה חדא״ג מהרשיא שם‪ .‬וראה מדרש לקח טוב‬
‫עה״פ )נא יב‪ ,‬ב( החודש הזה לכם‪ :‬ניסו שבו נעשו נסים לישראל‪ .‬וראה מנתב י״א ניסו ה׳תשפיג הערה דיה‬
‫ניסן)לעיל ע׳ תשדמ(‪.‬‬
‫ווי אונזערע חכמים אונטערשטריינו‪ :‬מכילתא עה״פ יתרו יח‪ ,‬יא‪ ,‬הובא בפרש״י עה״פ שם‪ ,‬ט‪ .‬וראה‬
‫מכילתא עהיפ שם‪ ,‬א‪ :‬שקולה יניאת מנדים כנגד כל הנסים מי‪.‬‬
‫ביד דמה‪ :‬בשלח יד‪ ,‬ח‪ .‬ונתרגוס אוגקלוס עה״פ‪ :‬בדיש גלי‪ .‬ו ב פ ר ח י שס‪ :‬בגבורה גבוהה ומסורסמת‪.‬‬
‫איבער זעקס הונדערט טויונט ערוואקסענע מענער ‪ . ,‬חוץ די אינגערע אוו חוץ פרויען אוו קינדער‪ :‬נ א‬
‫ינ‪ ,‬לז‪ .‬וראה תינ״ע)ומדרז״ל( עה״פ‪.‬‬
‫פון צוואנציג יאר און עלטער‪ :‬פרש״י עה״פ‪.‬‬
‫עשה ‪ . .‬את כל הנסים ‪ . .‬לחרות כר‪ :‬הגש״פ פיסקא ״לפיס־״‪ ,‬מפסחים קטז‪ ,‬ב נמשנה‪.‬‬
‫עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים‪ :‬אבות פ״ה מיד‪.‬‬
‫תתיז‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬ה׳תש״נ‬

‫אין א טיפערן זין‪ ,‬איז די שייכות פון‪,‬הנהגה נסית״ צום ״חודש הגאולה״ ניט‬
‫בלויז אין דעם‪ ,‬וואס די נסים גלויים האבן דערפירט צו דער פיזישער יציאה פון‬
‫מצרים‪ ,‬נאי־ אוד אין דעם וואס ״הנהגה נסית״ זרז דער אינערלעכער באדייט פון‬
‫יציאת מצרים‪ :‬״מצרים״ איז פון לשון מיצרים וגבולים )עגגשאפטן און‬
‫באגרענעצונגען פון טבע‪ /‬און יציאת מצרים ‪ -‬דער ארויםגיין פון די אלע‬
‫באגרענעצונגען ‪ -‬זרז דער אויםטו פון דער ג־טלעכער הנהגה נסית‪ :‬א גילר אלקות‬
‫וועלכער זרז לגמרי העכער פון די באגרענצונגען)מיצרים וגבולים( פון טבע‪.‬‬
‫און אזוי ווי דאם זרז בנוגע כלל ישראל‪ ,‬אזר זרז דאס ביי יעדן אידן בפרט‪ ,‬אז‬
‫״יציאת מצרים״ טוט ביי זרם אויוי די פערזענלעכע גאולה‪ ,‬פון זיינע זריגענע טבע־‬
‫באגרענעצונגען‪.‬‬
‫דאם זרז דער פנימיות׳דיקער אינהאלט פון פסוק בהוציאך את העם ממצרים‬
‫תעבדו! את האלקים על ההר הזה)ודעו דו וועסט ארויספירן דעם פאלק פון מצרים‪,‬‬
‫וועט איר דינען דעם אויבערשטן אויף דעם בארג)סיני((‪ :‬די שלימות פון ‪,‬תעבדוף׳‬
‫באשטייט ניט נאר אין ארספירן אלע ציורים פון אויבערשטן‪ ,‬סיי אין סור מרע און‬
‫סיי אין ועשה טוב‪ :‬און ניט נאד אין פולשטענדיקן זרבערגעבן דך צו עבודת ה׳ מיט‬
‫אלע כוחות אין אלע ענינים ‪ -‬נאר נאד מער ‪ -‬בכל מאדך‪ ,‬אריבער די‬
‫באגרענעצונגען פון די נאטירלעכע מענטשלעכע כוחות‪ :‬און דערפאר האט א זרד‬
‫געקענט צוקומען צו‪,‬תעבדון את האלקים על ההר הזה״ ערשט נאד‪,‬הוציאן־ את‬
‫העם ממצרים״‪ .‬דוקא די ג־טלעכע אנטפלעקונג פון יציאת מצרים‪ ,‬האט דעם‬
‫זרבערנאטירלעכן כח אויפצוהויבן א אידן העכער פון זיינע נאטירלעכע גרענעצן‬
‫און ברענגען זרם צו דער שלימות׳דיקער דרגא פון‪,‬תעבדון את האלקיס״‪ ,‬וואס דאס‬
‫זרז די‪,‬גאולת מצרים״‪ ,‬די פערזענלעכע גאולה פון יעדן אידן בפרט‪.‬‬

‫פארשטייט דד‪ ,‬אז די ג־טלעכע אגםפלעקונג אין דער‪,‬הנהגה נסית״‪ ,‬זייענדיק‬

‫זרנגאנצן העכער פון גדרי הטבע‪ ,‬קען ניט אויפגענומען ווערן מיטאמאל און‬
‫זרנגאנצן דורד די מענטשלעכע שכל און געפילן‪ :‬ווארום ור הוד די זאלן דין‪,‬‬
‫דינען די דאד איינגעצוימט אין די טבע־ראמען‪ .‬אין אנדערע ווערטער‪ :‬אפילו וועד‬
‫די פליישיקע אויגן זעען בגלוי די ערשיינונג פון ג־טלעכע נסים‪ ,‬דאד ווערט דאס‬

‫דוור אינערלעכער באדייט פון יציאה מצרים‪ :‬ראה תניא פפיז‪ .‬ודאה סבתב עש‪-‬ק ‪ nn‬ניסן ה׳תשמ״ה‬
‫הערה ד״ה דער אינערלעכער אינהאלט )לעיל ע׳ תשסג(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫די געחענלעכע גאולה‪ :‬ראה תניא שם‪ .‬ו ב מ ו ‪.‬‬
‫בהוציאך ‪ .‬הוה‪ :‬שפות ג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫סור מרע ‪ ..‬ועשה טוב‪ :‬תהלים לד‪ .10 ,‬ולהעיר מכתר שם סוב)הוצאת קודת( סי׳ ‪ .00‬סודם תרפ״ד ע׳‬
‫קצה ואילך‪.‬‬
‫בבל מאדך‪ ,‬אריבטר די באגרוגנעצונגען‪ :‬ואתוזגן ו‪ ,‬ה‪ .‬וראה ת ר * ם ק ז ל‪ ,0‬ג־ד‪ .‬דרמ׳׳צ יןכג‪ ,‬ב‪ .‬טס‪,‬‬
‫ב‪ .‬םה*מ תרים ע׳ קח‪ .‬וראה ספר הערכים־ווב״ד ערך אהבת ה׳ ‪ -‬בכל לבבן־‪ ,‬נפשך ומאדך סיד‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתיח‬

‫ניט באגומען דורך די מענטשלעכע כוחות און חושים איו א דורכדרינגלעכן אופן‪:‬‬
‫דאס בלייבט‪ ,‬אווי צו זאגן‪ ,‬אפגעטראגן פו! אים‪.‬‬
‫מען געפינט דאס בפירוש‪ ,‬און‪ ,‬טאקע בשייכות די נסים פון יציאת מצרים‪ ,‬אין‬
‫די פסוקים וועלכע זאגן‪ ,‬אז צום סוף פון דעם פערציקסטן יאר אין מדבר‪ ,‬האט משה‬
‫רבינו געזאגט אידן‪:‬‬
‫״אתם ראיתם את כל אשר עשה ה׳ לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל‬
‫עבדיו ולכל ארצו ‪ . .‬ולא נתן ה׳ לכם לב ל ד ע ת ועינים לראות ואזניס‬
‫לשמוע ע ד היום הזה ‪ . .‬ארבעים שנה גו׳ ותבואו אל המקום הזה ‪. .‬‬
‫ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם״)איר האט געזען אלץ וואס‬
‫דער אויבערשטער האט געטאן פאר אייערע אויגן אין לאנד מצרים‪ ,‬צו‬
‫פרעה און אלע זיינע קנעכט און צו זיין גאנצן לאנד ‪ . .‬און דער‬
‫אויבערשטער האט אייך ניט געגעבן א הארץ צו פארשטיין און אויגן צו‬
‫זעען און אויערן צו הערן‪ ,‬ביז דעם היינטיקן ט א ג ‪ . .‬פערציק יאר ‪ . .‬און‬
‫איר זייט געקומעז צום דאזיקן ארט ‪ . .‬און איר זאלט היטן די רייד פון אט־‬
‫דעם ברית און טאן זיי(‪.‬‬

‫איז ניט פארשטאנדיק‪ :‬דער פסוק אליין באטאנט אז אידן האבן מיט זייערע‬
‫אויגן געזען די אלע גרויסע וואונדער פון יציאת מצרים‪ ,‬זרז ווי קומט עס אז אידן‬
‫האבן ניט פארשטאנען‪ ,‬ניט געזען און ניט געהערט די נסים בחן סוף פון די פערציק‬
‫יאר אין מדבר? נאר דא רעדט ר ד וועגן אזא זען און העדן און דערקענען וועלכע‬
‫דערפירן צו ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם‪ ,‬א ראי׳ און הכרה‬
‫וועלכע נעמען־דורך און באווירקן דעם מעגטשן אפצוהיטן די ״דברי הברית״ אין‬
‫דער פולסטער מאם)ווי רש״י זאגט‪ ,‬אז דוקא ״מכאן ואילד׳)פון איצט און ווייטער(‬
‫וועט דער אויבערשטער מאנען בא אידן‪ ,‬און מאנען אז זיי זאלן היטן דעם ברית‪/‬‬

‫ביז דאס נעמט אים דורד אין אלע פרטים ‪ -‬םיי דעם ל ב ) ל ד ע ת ‪ /‬סיי די עינים‬
‫)לראות( און סיי די אזנים)לשמוע(; ענלער צו דעם וואס מעז געפינט ביים קרבן פסח‬
‫)נאד איידער מ׳איז ארויס פון מצרים‪ /‬אז אלע טיילן פון דעם קרבן ווערן געבראטן‬
‫צוזאמען אויפן פייער ‪ -‬ראשו על כרעיו ועל ק ר ב ו ) ק א פ ‪ ,‬פיס און אינגעווייד‬
‫צוזאמעז‪ /‬און דעדנאד עסט מען פון דעם קרבן‪ ,‬וואס דעמאלט ווערט דער קרבן דם‬

‫תבוא כט‪ ,‬א־ח‪.‬‬ ‫‪ .‬א ת ם ראיתם ‪ ..‬ועשיתם אותם׳‪:‬‬

‫ר ש י י ‪ :‬עודפ שם‪ ,‬ו‪ .‬נתבאר בלקו״ש חי׳׳ד שיחה ב׳ לפ׳ תביא)ע׳ ‪ 100‬ואילד(‪.‬‬
‫פ ר ט י ם ‪ . .‬ל ב ‪ . .‬ע י נ י ם ‪ . .‬א ו נ י ם ‪ :‬ר א ה ש י ת ת א ו ר ל י ״ ב פ י ו ן ה י ת ש מ ״ ט ) ס ה ״ ש ת ש מ ״ ט ח ״ ב ע ׳ ‪.(506‬‬ ‫אלע‬

‫ש ״ פ ו א ר א ר ״ ח ש ב ט )ס״ד( ו ש ״ פ ב א ח ׳ ש ב ט ) ב ם ה ״ ש ה׳תש״נ(‪.‬‬

‫‪ -‬ר א ה מ כ י ל ת א ו פ ר ש ׳ ׳ י ע ה ״ פ ב א י ב ‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫נ א ן איידער מ׳איז א ת י ם פון מצרים‪ :‬ו ב ת ו ר ה כ נ ה ל י צ י א ת מ צ ר י ם‬

‫‪ -‬ע ׳ ‪ 114‬ו א י ל ד ) ל ע י ל ע ׳ ר כ ד ו א י ל ד ( ‪.‬‬ ‫ב ל ק ו ״ ש תט״ז ש י ח ה ג׳ ל פ י ב א‬ ‫נתבאר‬

‫ק ר ב ו ‪ :‬בא שם‪ ,‬ח־ט‪ .‬ספחים עד‪ ,‬רע״א במשנה‪ .‬רפב״ם הל׳ קיפ פ״ח ודי‪.‬‬ ‫ראשו‪.‬‬ ‫געבראמן‬
‫ויתירה מזו ‪ -‬הפטח ‪ .‬ל א בא מתחילתו אלא לאכילה״)פםחים עו‪ ,‬ב במשנה‪.‬‬ ‫ע ס ט מ ע ן פון ר ע ם ק ר ב ו ‪:‬‬
‫תתיט‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬ה׳תש״נ‬

‫ובשר כבשרו‪ ,‬ד‪.‬ה‪ .‬אז אט די פולשטענדיקע הקרבה לה׳ דארף דורכנעמען דעם‬
‫מענטשן אינגאנצן‪ :‬און די אכילת הקרבן דארף זיץ בהמשך פון איין סעודה‪ ,‬״בבית‬
‫אחד״‪ ,‬און ‪ -‬פאר אלע בני בית‪.‬‬
‫און אויף דעם איז ניט גענוג דאס איינמאליקע זעען און העדן די אותות‬
‫ומופתים בלויז מיט די איינפאכע חושים‪ ,‬נאד עס פאדערט זיר א טיפער‪,‬‬
‫אינערלעכער און דויערהאפטער נשמה־אריינבליק אין דער הנהגה נסית פון‬
‫אויבערשטן‪ ,‬אז די איבערנאטירלעכע ג־טלעכע אנטפלע‪p‬נג זאל ווערן איינגעזאפט‬
‫און געפילט דורך און דורך אין אלע טיילו פון מענטשנ׳ם וועזן‪ ,‬ביז ער ווערט‬
‫איבערגעשטעלט און ארויפגעהויבן העכער פון אלע באגרענעצונגען פון זיין טבע‪.‬‬
‫און ארף דעם פאדערט ז ד דער משד זמן פון פערציק יאר לערנען און אריינטיפן‬
‫דך אין דעם‪ ,‬ווי חז״ל לערנען אפ פון דעם פסוק אז לא קאים איניש אדעתי׳ דרבי׳‬
‫עד ארבעין שנין)א מענטש דערגרייכט ניט צום דעת פון זיין רבי׳ן ביז פערציק‬
‫יאר(‪.‬‬
‫דאם גיט אוד א טיפערן אויפקלער פארוואם משה רבינו האם די דאזיקע רייד‬
‫געזאגט צו די אידן ערשט דאז ווען די האבן שרן געהאלטן ביים אריינגיין אין ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ביי דעם שוועל פון א נייער תקופה אין קיום התורה והמצוות)אין ארץ־‬
‫ישראל איז געגעבן געווארן די מעגלעכקייט צו מקיים זייז אויר מצוות התלויות‬
‫בארץ‪ ,‬אלע תרי״ג מצוות(‪ .‬ווארום ערשט ביים סוף פון די פערציק יאר איו מדבר‪,‬‬
‫ווען אידן האבו באקומען דעם ״לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע״ אין די אלע‬
‫״מסות הגדולות ‪ . .‬האותות והמופתים הגדולים״ פון יציאת מצרים‪ ,‬איז דערגרייכט‬
‫געווארן דער אפשלוס פון ״יציאת מצרים״ און איר שלימות וועלכע ברענגט צו‬
‫שמירת דברי הברית אויפן פולקאמען אופן‪.‬‬

‫ר פ ב י ט ש ם פ׳׳ד ה״ב(‪ ,‬ומצות עשה מיוחדת באכילתו ‪ -‬ר א ה בארוכה ל ק ר ש חס׳״ז שיחה ב׳ ל פ ׳ נ א ‪ -‬ע׳ ‪102‬‬
‫ואילך)לעיל ע׳ שמג ואילר(‪.‬‬
‫בבית אחד‪ :‬נ א שפ‪ ,‬פ ו ‪.‬‬
‫לא קאים איניש אדעתי׳ דרבי׳ עד ארבע׳! שני!‪ :‬ע״ז ה‪ ,‬ריש ע*ב‪ .‬וראה פרשיי ע ו ד פ שם‪ .‬ו ר א ה המשך‬
‫באתי לגני ה׳שי״ת פטיז)סה״מ ה׳תש״י ע׳ ‪ ,051‬נתבאר בד׳׳ה באתי לגני ה׳תשכ״ו)סה־׳מ נאתי לגני ח״א ע׳‬
‫קצג ואילה‪ - .‬וראה בארוכה לקרש תבוא תשמיט‪.‬‬
‫ביים סוף ‪ . .‬פערציק יאר ‪ . .‬דער אפשלוס ‪. !19‬יציאת מצריס־‪ :‬כ מ ש י נ ‪ ,‬א ל ה מ ס ע י מ י י אשד יצאו‬
‫מארץ מצרים ‪ . .‬ירדן ירחו״‪ ,‬מ ס ע י ל ׳ ד נ י ם ‪ -‬אף שיצי״מ הי׳ פ ס ע א ח ד ו נ י ו ם אחד‪ ,‬א ל א ד ״ נ ל המ״נ מ ס ע ו ת‬
‫נ ק ׳ ה כ ל אשר יצאו מארץ פ צ ר י ם והיינו ע ד חנייתם נ י ר ד ן י ר ח ו • ) ל ק ר ת מ ס ע י פ ס ‪ ,‬א‪ .‬א ל א ד ש ם מ ד ו נ ר‬
‫נ ה ש ל י פ ו ת דיציימ שתודי׳ נ ה ג א ו ל ה העתידה‪ ,‬שאז ת ת ג ל ה נ ח י ׳ זו ד״ירדן ירחו ‪ -‬והריחו נ י ר א ת ה ׳ ‪ . .‬ד פ ו ר ח‬
‫ודאיו כו״(‪.‬‬
‫‪.‬מסות הגדולות ‪ . .‬האוחות והמופתים הגדולים׳‪ :‬לשוו ה ב ת ו נ ‪ -‬תבוא שם‪ ,‬נ ‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתכ‬

‫דאפ אויבן־געזאגטע האט גאו־ א םפעציעלע באדייטונג דעם היינטיקן יאר‪:‬‬

‫מיר געפעעז י ד ״ארבעים שנה״ נאד דער הסתלקות פון נשיא דורנו‪ ,‬דער רבי‬
‫דער שווער‪ ,‬וואס ביי אים האט מען געזען בגלוי א ״הנהגה נסית״‪ ,‬אן‬
‫איבערנאטירלעבע הנהגה‪ ,‬סיי אין קערפערלעכן זין און סיי אין גייםטיקן זין ‪-‬‬
‫געזען זיין איבערנאטירלעבע מסירת־נפש אויף אלע געביטן פון תורה ויהדות‪ ,‬ווי‬
‫מפורסם‪ .‬און נאד ״ארבעים שנה״ איז מען ״קאים אדעתי׳ דרבי׳״ ‪ -‬דער‬
‫אויבערשטער גיט ״לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע״‪ ,‬כולל ובפרט אין דער‬
‫״הנהגה נסית״ פון דעם נשיא פון אונזער דור‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז שטייענדיק אין די סגולה־טעג פון חודש ניסן פון יאר ״הי׳ תהי׳‬
‫שנת נסים״‪ ,‬זאל יעדער איינער זוכה דין צו זען במוחש אין זיין אייגענעם לעבן די‬
‫הנהגה נסית פון ארבערשטן‪ ,‬ביז ‪ -‬נסי נסים‪,‬‬
‫בת מען זאל זוכה דין צו דעם עיקר‪-‬נס ‪ -‬נס הגאולה האמיתית והשלימה דורד‬
‫משיח צדקנו‪ ,‬בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל‪ ,‬וואס דעמאלט וועלן זיין נסים‬
‫גרעסערע אפילו פון די נסים וועלכע זיינען געווען ביי יציאת מצרים‪ ,‬וכפירוש‬
‫רז״ל‪ :‬כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ‪ -‬אפילו בערר ימי צאתר מארץ‬
‫מצרים ‪ -‬דיגען עם נפלאות‪,‬‬

‫א ספעציעלע באד״טונג דטם ה״נטיק! יאר‪ :‬ו ה ד ג ש ה נ ו ס פ ת בזה‪ ,‬ב ע מ ד נ ו ב ש נ ת ה׳תש״נ‪ ,‬אשד כ פ י‬
‫ש ג ת פ ש ס ב ת פ ו צ ו ת ישראל )להעיר מ ר פ ב ״ ם ה ל ׳ מ מ ר י ם )ט״א ה״א־ב‪ .‬ש ם פ״ב ה״ב מילד(‪ ,‬ש מ נ ה ג ו ת‬
‫ל ה נ ה י ג ו ב י ד ה ג ד ו ל ‪0‬פשטו ב כ ל ישראל יש עשה ול״ת בקיומם( הר״ת ד פ ם פ ר השגה ‪ -‬ה׳תש״נ ‪ -‬ה ם ‪ :‬הי׳‬
‫תהי׳ שנת נסים )ראה ב א ר ו כ ה מ כ ת ב ו ו ד ו תשרי ה׳תשינ(‪ .‬היינו ששנה זו היא ש נ ה מ ס ו ג ל ת ל נ ס י ם גלויים‬
‫מהקב״ה‪ .‬ועניו זה הוא בהדגשה יתירה בתודש ניפן ‪ -‬תודש הגאולה ‪ -‬ד״שנת נסים״‪,‬‬
‫‪,‬ארבעים שגה־ נאך דער הסתלקות‪ :‬ר א ה שיחות‪ :‬ש״פ נ א ח׳ שבט‪ ,‬אור ל י ד י שבס‪ ,‬מוצאי ידיד שבט‪,‬‬
‫י״א שבט‪ ,‬י״ג שבט‪ ,‬ש״פ בשלה ט״ו בשבט וט״ו שבט ‪ -‬ה׳תשמ״ט )בסה״ש תשמ״ט ח״א(‪ .‬ש״פ וארא ר״ח‬
‫שבט‪ ,‬ש״פ בא ח׳ שבט ואור ליו״ד שבט ‪ -‬ה׳תש״נ)בסה״ש תש״נ(‪.‬‬
‫הסתלקות‪ :‬ר א ה אגה״ק סי׳ ד ד וביאורו וסי׳ כח‪.‬‬
‫נשיא דורנו‪ :‬שהנשיא הוא ה כ ל ‪ -‬פרש׳׳י עה״ס ח ו ק ת בא‪ ,‬כ א ) מ ת נ ח ו מ א ח ו ק ת בג(‪ .‬ו ר א ה רמב״ם הל׳‬
‫מ ל נ י ס פ״ג ה״ו‪ :‬ל ב ו ) ש ל ה פ ל ח ה ו א לב כ ל ק ה ל ישראל‪ .‬ו ר א ה לקו״ש חייט ע׳ ‪ 165‬ואילר‪.‬‬
‫הי׳ תהיי‪ :‬נ א ו פ ו ד״בהוייתא תהא״ ‪ -‬ר א ה ב ר כ ו ת יג‪ ,‬א‪ .‬מגילה ט‪ ,‬א‪ .‬ש ם יז‪ ,‬ריש ע״נ‪ .‬נ כ ו ר ו ת ד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫וננ״מ‪.‬‬
‫ו י סגולה־טעג פו! חודש ניסן‪ :‬ר א ה שו״ע אדה״ז או״ח הל׳ פ ס ח טימו ת כ ט טעי‪ 1‬ח‪-‬ט‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫הגאולה האמיתית והשלימה‪ :‬שאיו אחרי׳ ג ל ו ת ) ת ו ז ״ ה ה״ג ו נ א מ ר ‪ -‬פ ס ח י ם קנח‪ ,‬ב‪ ,‬פ פ כ י ל ת א עה״פ‬
‫בשלח טו‪ ,‬א(‪.‬‬
‫בניס! נגאלו ובניסן עתידי! ליגאל‪ :‬כ ד ע ת ר ׳ יהושע ‪ -‬ר״ה יא‪ ,‬רע״א‪ .‬ובדרושי ח ס י ד ו ת ד״ה החודש‬
‫)נסמנו בד״ה החודש ה׳תשל״ה הערה ‪ - 28‬סה״מ מלוקט ח״ד ע׳ קצה( הובא שבמדרש )שמו״ר פט״ו‪ ,‬יא(‬
‫הכריע וסתם כדעת ר׳ יהושע‪.‬‬
‫‪ .‬נפלאות‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪ .‬ו ר א ה אוה״ת נ״ד ע ו ד פ ס״ק ז־ח )ע׳ ת פ ז ‪ /‬מזח״א‬ ‫וכפירוש רו־ל‪ :‬כימי צאתן‬
‫תתבא‬ ‫ר״ח ניסן‪ ,‬ה׳תש״נ‬

‫אז דעד אויבערשטער ערפילט די הארציקע תפילה פון יעדן אידן און פון אלע‬
‫אידן ‪ -‬תבוא לפניך תפלתי הטה אזנו לרנתי)זאל מיין תפילה קומען צו דיר‪ ,‬צו‬
‫דיין פנים‪ ,‬נייג צו דיינע אויערן צו מיין געזאנג און געבעט( ‪ -‬און ברענגט די גאולה‬
‫האמיתית והשלימה‪,‬‬

‫און מען גייט גלייד א ר ת אין ארץ ישראל ‪ -‬אזוי ווי די כניסה לארץ ישראל‬
‫דעם ערשטן מאל תיבף בסוף ״ארבעים שנה״‪,‬‬
‫און דאס אלעס ‪ -‬תיכף ומיד ממש‪.‬‬
‫בכבוד וברכה להצלחה בכל האמור‬
‫ובברכת חג הפסח כשר ושמח ומבשר‬
‫טוב‬

‫בהשמסות ס כ ׳ ׳ ה ) ר פ * ב(‪ .‬פע״ח ש ע ר כ״א)שער ת ג הנמות( פ ״ ו ) ב ד י ה פהר״י ז״ל(‪ .‬ו ר א ה ד ״ ה כימי מ ת ך‬

‫מארץ פ ץ ר י ם דאחש״ט ה׳תשל״ט )סה״מ מ ל ו ק ט ח י ג ע׳ קיט ואילד(‪ .‬ז ״ ה זה די״א ניסן ה׳תשמיב )סה״מ‬
‫מלוקט ח״ב ע׳ ל ז ויילד(‪.‬‬
‫לרנת׳‪ :‬תהליט פ ח ‪ ,‬ג‪ .‬ו ר א ה שיחת ש ב ת הגדול‪ ,‬ע ר ב ״ א ניטן תשמיט ט י ט ) ס ׳ השיחות תשמיט‬ ‫תבוא ‪.‬‬
‫ח״א ס״ע ‪ 393‬ו א י ל ך ‪/‬‬
‫מע‪ 1‬ג״ס גלייך אריץ איו ארץ ישראל ‪ . .‬בסוף ‪.‬ארבעים שנחי‪ :‬ר א ה ג ם ו ו ד א ק ל ו ‪ ,‬טע״ב )במדרש‬
‫הגעלס(‪ :‬ז מ ו גאולתם ש ל ישראל בשנת הארבעים הוא‪ .‬ו ל ה ע י ר ג ם פ פ א ד ו ״ ל ) ם נ ה ד ר י ו ‪ ,01‬א ( ‪ ,‬י פ ו ת המשיח‬
‫ארבעים שנה‪ ,‬ש נ א מ ר ) ת ה ל י ם ז ה ‪ ,‬י( ארבעים שגה א ק ו ם בדור״‪ , ,‬א ק ח ישראל ואמלוך עליהם ‪ . .‬ו מ ס ת מ א‬
‫היינו משיח ששיגויין גדולים יהיו ב ד ו ר ו • ) פ ר ש ׳ י ם נ ה ׳ שם(‪ .‬ו נ ח ד א ״ ג מהרש״א שם‪ , :‬ק ר א איירי במשיח‪,‬‬
‫דכתיב ל ע י ל מיני׳)תהלים שם‪ ,‬ז( ה ע ם א ם בקולו תשמעו וגר‪ ,‬דהיינו היום א ת י משיח א ם בקולו תשמעו‬
‫כדאמרינן לעיל״‪.‬‬
‫חג הפסח כשר ושמח‪ :‬ר א ה לקוטי לוי״» אגרות ע׳ ק‪1‬ז‪ .‬וראה מ כ ת ב י״א ניטו ה׳תשמיו בםופו ה ע ר ה‬
‫ד״ה ושמח)לעיל ע׳ תשפו(‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתבב‬

‫ב״ה‪ ,‬יום ששי פ׳ צו‪,‬‬

‫י״א ניסן‪ ,‬נשיא לבני אשר‪ ,‬ה׳תש״נ‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫אין המשך צום פריערדיקן בריוו פון ראש־חודש ניסן‪ ,‬צו קלארער מאכן די‬
‫הויפט־נקודה וואם איז דארט או־ויסגעבראכט געווארן ‪ -‬אז דער ״אפשלוס״ פון‬
‫יציאת מצרים און איר שלימות איז געווען צום סוף פון די פערציק יאר אין מדבר‪,‬‬
‫ווען אידן האבן באקומען ״לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע״ אין די אלע‬
‫״מסות הגדולות ‪ . .‬האותות והמופתים הגדולים״ פון יציאת מצרים‪ ,‬אין או אופן אז‬
‫דאס אלעס איז געווארן איינגעזאפט דורד און דורד און דערפילט אין אלע טיילן‬
‫פון דעם מענטשן‪ :‬סיי דעם ל ב )לדעת(‪ ,‬סיי די עינים )לראות( און םיי די אונים‬
‫)לשמוע‪/‬‬

‫איז כדאי גאכמער צו פארטיפן זיר און גרינטלעכער פארשטיין דעם אויפטו‬
‫פון דעם ״לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע״ וואס איז געקומעז נאר ארבעים‬
‫שנה‪ ,‬לגבי דעד ראי׳ שמיעה און דעת‪ ,‬וואס איז געווען באלד ביי יציאת מצרים‪,‬‬

‫יום ששי‪ :‬שהוכפל בו טוב ‪ -‬בראשית א‪ ,‬כה‪ .‬שם‪ ,‬לא‪ .‬חזקוני עה״פ שם‪ ,‬לא‪ .‬וראה רמב״ן שם‪ .‬וראה‬
‫לקו״ש חכ״ד ע׳ ‪ 641‬הערה ד״ה עש״ק‪.‬‬
‫י‪ 01‬ש ש י ‪ . .‬ניסן‪ :‬להעיר םהמובא בספרים )חדא״ג מהרשיא ע״ז ג‪ ,‬א‪ .‬שער הכוונות עניו הקידוש‬
‫דליל שבת‪ .‬ועוד( זעום הששי ויכולו ר‪ .‬שמים•)בראשית א‪ ,‬לא( ר״ת הוי׳ כסדרו ‪ -‬שכיה עילוי גידופו של‬
‫חודש ניסן‪ ,‬דרק הוא כסדרו)משנת חסידים מסכת ניסו בתחלתה‪ .‬נת׳ בדיה החודש תרכ״ו)סה״מ תרכ״ו ע׳‬
‫לו ואילך(‪ .‬ועוד(‪ .‬וראה או״ת להה״מ )הוצאת קה״ת( פ׳ בא דיה החודש הזה )ל‪ ,‬א(‪ .‬מכתב ריח ניסו‬
‫היתשמ״א הערה ד״ה חודש ניסן)לעיל ע׳ תשי(‪.‬‬

‫פ־ צד‪ .‬לשון זירוז מיד ולדורות ‪ -‬תויכ)הובא בפדש״י( ריש פרשתנו‪ .‬וראה אוהיח הקדוש פרשתנו‬
‫)ו‪ ,‬ב(‪ :‬ובדרד רמז תרמוז כל הפרשה על גלות האחרון כו׳ והודיע למשה לזרז לישראל כוי‪ ,‬עיי״ש‪ .‬וראה‬
‫או״ת להה״מ)הוצאת קידת( ריש פרשתנו)לח‪ ,‬א־ב‪ .‬בהוצאת קה״ת ה׳תש״מ ויילד ‪ -‬סי׳ קח(‪.‬‬
‫י־א ניס‪ ,1‬נשיא לבני אשר‪ :‬שו״ע אדה״ז או״ח הל׳ פסח סתכ״ס ס״ס‪ .‬וראה לקוסי לוי״צ אגרות ע׳‬
‫שכג־שכה‪ .‬שס ע׳ תיט‪ .‬וראה מכתבי י״א ניסן‪ :‬ה׳תשד״מ הערה דיה י״א ניסן‪ :‬ה׳תשמ״ה הערה ד״ה אשר‬
‫)לעיל ע׳ תשנג‪ .‬ע׳ תשפז(‪.‬‬
‫לב ‪ ,‬לשמוע‪ :‬תבוא כס‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪.‬מסות הגדולות ‪ ..‬האותות והמופתים הגדילימ״‪ :‬תבוא שם‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ארבעים שנה‪ :‬תבוא שם‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪.‬ראו עיניך•‪ :‬תבוא שם‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תתכג‬ ‫י׳׳א ניסן‪ ,‬ה׳תש׳׳נ‬

‫און פארטיפן ז ד אין אן אופן וואם זאל ז ד אויסדריקן ביז אין מעשה בפועל‪,‬‬
‫און וואס דארף זיין ‪ -‬ווי אלע עניני טוב וקדושה ‪ -‬אין אן אופן פון מעלין בקודש‪.‬‬
‫*‬ ‫«‬ ‫*‬

‫כשמ ווי מיר זעעו איו פיזישן לעבן פון מענטשן‪ ,‬אז די הארץ טיילט פאגאנדער‬
‫חיות)כי הדם הוא הנפש( צו אלע גלידער)כמאמר‪ :‬לבא פליג לכולי שייפין ‪ -‬דאט‬
‫הארץ צעטיילט צו אלע גלידער‪ /‬אזוי איז דאס אין דעם רוחניות׳דיקן חיות פון א‬
‫אידן‪ ,‬אז לויט דער טיפקייט און שטארקייט פון אידישן הארץ־געפיל צום‬
‫אויבערשטן ‪ -‬אויף אזוי פיל דריקט דך דאס אוים אין דינען דעם אויבערשטן מיט‬
‫אלע ״אברים״‪ ,‬כוחות פון דין נשמה‪.‬‬
‫ווי באוואוסט‪ ,‬זיינעו פאראן צוויי אלגעמיינע מדריגות אין ״עבודה שבלב״ ‪-‬‬
‫אין דער שטרעבונג פון א אידישער הארץ צום אויבערשטן‪ ,‬וואס איז דער מקור‬
‫ושורש פון עבודת הרי‪:‬‬
‫איין מדריגה איז‪ ,‬וואס א איד ציט זיר און וויל נאד נעענטער ווערן צום‬
‫ארבערשטן מיט זיין הארץ געפיל; און עם איז פאראן א העבערע דרגא אין דעם ‪-‬‬
‫פנימיות הלב‪ ,‬א תנועה און הרגש פון פולקאמער התקשרות און דביקות מיטן‬
‫אויבערשטן‪ :‬פנימיות נקודת הלב וואם איז אינגאנצן פארבונדן און פאראיינציקט‬
‫מיטן אויבערשטן ‪ -‬נאד מער ווי דעם מענטשן׳ם זיין אפהענגיק און פאראיינציקט‬
‫מיט דין לעבן‪ ,‬מיט זיין מקור החיים‪.‬‬
‫און ווי געזאגט ‪ -‬לבא פליג לכולי שייפין‪ :‬לויט די צווייערליי דרגות אין‬
‫הארץ איז דער אונטערשיד אין דער הארץ פעולה אין אלע כוחות האדם‪ ,‬זיינע‬

‫ביז אי! מעשה בפועל‪ :‬שהמעשה הוא העיקר ‪ -‬אבות פ״א מי״ז‪ .‬תקו״ז תנ״ב )פז‪ ,‬םעיא(‪ .‬ת״ס)»ג‪ ,‬נ(‪.‬‬
‫ת״ע )קלג‪ ,‬ב‪ .‬ק ל ד ‪ ,‬א(‪.‬‬
‫מעלי! בקודש‪ :‬ב ר כ ו ת כח‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪ .‬ירושלמי ביכורים פ י ג ודע‪ .‬זת״ג ק ס ב ‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬ו ר א ה לקו״ש‬
‫חי״ג ע׳ ‪ 250‬הערה ד״ה להעלות בקודש‪ .‬וש״נ‪ .‬מ כ ת ב ר״ח ניסן ה׳תשל״ז העדה ד״ה זה )לעיל ע׳ תרעו(‪.‬‬

‫‪9‬ונקט ווי מיר ועע! ונד‪ :‬ב ה ב א להלן ר א ה )תניא( אגה״ק סי׳ ל א ‪ .‬תו״א בראשית ז‪ ,‬ד ואילד )ועם‬
‫הגהות ו מ ׳ ‪ -‬באוה״ת כראשית כ ר ד ו ת ת ד נ ה ‪ ,‬א ואילד(‪ .‬ובנ־מ‪.‬‬
‫נ׳ הדם הוא הנפש‪ :‬ראה יב‪ ,‬בג‪.‬‬
‫לנא פליג לנולי שייפי!‪ :‬ר א ה זח״ג ק פ א ‪ ,‬ריש ע י נ ‪ .‬שם דכא‪ ,‬דיש ע״ב )ברע״מ(‪ .‬ו ר א ה הנסמן‬
‫ב ה ע ר ה ד ל ע י ל ד״ה פ ו נ ק ס ‪ .‬מאמרי א ד ה א מ ׳ ג דברים ח״ג ע׳ תתקיז ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ווי באוואוםט‪ :‬ב ה ב א ל ה ל ן ר א ה אגה״ק סי׳ ד‪ .‬ד״ה בי ת‪1‬א בלקו״ת )ח»א לה‪ ,‬סע״ג ואילך‪ .‬ועם‬
‫הגהות וכו׳ ‪ -‬באוה״ת ת ג א כ ר ד ה ע׳ ב י נ י ו א י ל ה ‪ ,‬ובמאמרי אדהאמ״נ דברים ח״נ)ריש ע׳ ת פ ס ואילך‪ .‬שם‬
‫ע׳ תקו(‪ .‬וש״נ‪ .‬ד״ה א ת ם ג ג ב י ס ב ל ק ו י ת )גגביס מ ד ‪ ,‬סע״ב ו א י ל ה ‪ ,‬ובמאמרי אדהאמ״* דברים ת״ג )ע׳‬
‫ת ש פ ה ו ז י ל ח ‪ .‬םה״מ תרנ״א ע׳ יח ואילד‪ .‬ובכ״פ‪.‬‬
‫פאראיינציקט מיט! אויבערשט!‪ :‬והיא בחינת יחידה שבנפש ‪ -‬ר א ה נ ה נ ס מ ן‬ ‫פנימיות נקודת הלנ ‪.‬‬
‫ב ה ע ר ה שלפני זה‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתכד‬

‫גלידער‪ ,‬אין די דריי אויבנדערמאנטע כללות׳דיקע ענינים‪) :‬לב( לדעת‪) ,‬עינים(‬

‫לראות‪) ,‬אזנים( לשמוע ‪ -‬זייער ווירקונג אויר א געוויינטלעכן אופן‪ ,‬און זייער‬
‫ווירקונג אין א העכערן און טיפערן אופן פון דעם דעת‪ ,‬ראי׳ און שמיעה‪ ,‬ווייל זיי‬
‫נעמעו זיר פון דער דביקות פון פנימיות הלב און זיי זיינען דערפאר אויף גאר אן‬
‫אנדערן‪ ,‬העכערן אופן‪.‬‬

‫)לב( לדעת‪ :‬עפ איז פאראן דער פארשטאנד אין ג־טלעכקייט לויטן‬
‫באגרענעצטן שכל האדם‪ ,‬וואט ווערט אנגערופן‪ :‬דעת תחתון; ווי א ״תחתון״ באמיט‬
‫זיר )פון ״אונטן ארויף״( צו פארשטיין גטלעכקייט )וויפל א נברא האט די‬
‫מעגלעכקייט צו באגרייפן דעת הבורא(‪:‬‬
‫און עם איז פאראן אן אופן אין ״דעת״‪ :‬דעת עליון‪ ,‬וואס איז גאו־ אן אנדער טוג‬
‫אין דעת ‪ -‬ווי אן ״עליון״ פארשטייט ג־טלעכקייט‪ :‬ס׳איז דער לדעת את הי‪ ,‬וואם איז‬
‫פארבונדן ‪ -‬כלשון הרמב״ם ‪ -‬מיט דברים הסתומים‪ ,‬די פארהוילענע ג־טלעכע‬
‫ענינים‪ ,‬וועלכע קענען ניט באנומען ווערן דורבן געווייגלעכן מענטשלעכן שכל; און‬
‫נאד מצד דעם אינערלעכן פארבונד פון דעד אידישער נשמה מיטן אויבערשטן‬
‫)זייענדיק א חלק אלקה מ מ ע ל ממש(‪ ,‬קען א איד צוקומען צו דעם העכערן‬
‫פאדשטאנד אין ג־טלעכקייט‪.‬‬

‫)עינים( לראות‪ :‬ביים זעז א זאד איז דא א געוואלדיקער אונטערשייד צי מען‬

‫זעט זי צום ערשטן מאל‪ ,‬אדער מען קוקט אויף דער זאן־ נאכן באקענען זיר‬
‫גרינטליד און גוט מיט דער זאד און פארטיפו זיר א משר זמן אין אלע אירע פרטים‪,‬‬
‫וואס דעמאלט איז דאט לגמרי אן אנדער לראות‪.‬‬
‫דער עיקר אונטערשייד באשטייט ניט אין דעם‪ ,‬וואס ביים איינמאליקן בליק‬
‫ווערן גיט געגומען און באגריפען אלע פרטים פון דער זאן־ ‪ -‬ווארום‪ ,‬ווי באתאוםט‪,‬‬
‫האט ראי׳ די אייגנשאפט צו אויפנעמען‪ ,‬צו דערזעז גלייד די גאנצע זאד מיט אלע‬
‫אירע פרטים ‪ -‬נאד ווייל די ראי׳ וועלכע קומט נאד דער התבוננות אין די פרטים‬

‫‪ .‬דעת הבורא‪ :‬ובלשו! הרמב״ס בסיום וחותם הלכות מלכים וכללות הספר‪ :‬וישיגו‬ ‫ו ו י פ ל א נברא‬
‫דעת בוראם כפי כח האדם‪ .‬וראה ‪ ,‬ה ד ר ך על הרמב״ס ר־א ניסו תשמ״ה( ח״ג סכיח־כט‪ .‬שיחת יי* ניסן‬
‫ואחש״פ תשמ״ה סיג ואילר )לקרש חכ״ז ע׳ ‪ 238‬ואילך(‪ .‬ש״פ ויקהל תשמ״ו סיג יאילד)לקרש שם ע׳ ‪250‬‬
‫ואילד(‪.‬‬
‫נלשי! הרמב־ם‪ :‬שם‪ .‬וראה בהגסמן בהערה הקודמת‪.‬‬
‫ולהעיר שיום הולדתו הוא בערב פסח ‪ -‬סדר ה ד ו ת ת ד״א תתקכז‪ ,‬מספר יוחסין מאמר י ) ד ו ד ו ת‬
‫האחרוגים(‪.‬‬
‫חלל! א ל ו ק ה ממעל ממש‪ :‬תניא רפ״ב‪ .‬וראה בהגסמן במאמרי אדהאמ״וי ויקרא ח״א ע׳ שעג‪.‬‬
‫ביים ועו א ואן וכד‪ :‬בהבא להלן ראה סה״פ ה׳ש״ת ע׳ ‪ •135‬ו ע ת ג״ב סה״מ ה׳חש״א ע׳ ‪.113‬‬
‫ו ו י באוואוסט‪ :‬אוה״ת בראשית כדר ו תתרלח‪ ,‬א ואילד‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫תתכה‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬ה׳תש״נ‬

‫פון דער זאך‪ ,‬זרז פון גאר אןאנדער גרוגטיקייט און גזיפקייט‪ :‬ס׳איז אן אריינבליק‪,‬‬
‫א טיפער אריינבליק‪ ,‬וועלכע נעמט דעם מענטשז אינגאנצן‪ :‬ער ווערט אינגאנצן‬
‫אריינגעטאן אין דעס‪ ,‬כאילו ס׳איז ניטא עפעס אנדערש אויםער דער זאד וואט ער‬
‫ןעט‪.‬‬
‫פארשטייט זיר‪ ,‬אז דעמאלט ווערט די גאנצע זאד‪ ,‬מיט אלע אירע פרטים‪,‬‬
‫געזען אין גאו־ אן אנדער ליכט‪.‬‬
‫)אזנים( לשמוע‪ :‬ם׳איז דא הערן‪ ,‬און ם׳איז פאראן ״דערהערן״‪ ,‬א ‪ .‬ה ע ר ך וואט‬
‫דרינגט א ר ת און נעמט דורך דעם גאנצן מהות פון דעם הערער ‪ -‬יכנסו דברי‬
‫באזניך‪ ,‬און האט א ווירקונג דורך און דורך; ביז ס׳איז פאראן א שמיעה וואם רירט‬
‫אן אין כללות )און עצם( פון מענטשן‪ ,‬און ווי דער דין‪ :‬חרשו נותן לו דמי בולו‬
‫)איינער וואט האט דעם צווייטן טויב געמאכט‪ ,‬דאדף ער אים באצאלן ״דמי כולו״‪,‬‬
‫פה דעם גאנצן מענטשן(‪.‬‬

‫אט די מדריגה פון פנימיות הלב ווערט אנגערופען איתן‪ ,‬וד די תורה פון אלטן‬
‫רבי׳ן‪:‬‬
‫משכיל לאיתן האזרחי‪ .‬איתן הוא עצם הנשמה ‪ . .‬חלק אלקה ממעל ‪ . .‬ואיתן‬

‫כאילו ס׳איז ניטא ע‪9‬עס א נ ד ע ו ש אויסער דער ו א ו האס ער זעט‪ :‬ע ו ד יותר מ ה ה ס ת כ ל ו ת ״שמסלק‬
‫כ ל כחותיו לגמרי ו מ ל ו מ ס ו ר ונתון מ ה שהוא מ ס ת כ ל • ‪ -‬םה״פ ה׳תש״א שם)ע׳ ‪.(114‬‬
‫ה ע ר ! ‪ . . .‬ד ע ר ה ע ר ך ‪ :‬ר א ה שיחת ״ ב תמוז ת ר י ס )תשיח( ס י ד ו י י ל ד )ספר השיחות ת ר נ ״ ט ע׳ ‪343‬‬
‫ואילד‪ .‬םה״מ ה׳תש״ח ע׳ ‪ 252‬ואילך(‪ .‬וראה בהגסמן נ ס ו ד ש ש ם ה ע ר ה ‪.9‬‬
‫יכנסו דברי באזניך‪ :‬פ ר ש ״ ו ״ פ ויגש‪ ,‬פ ב י ר פ**ג‪ ,‬ו‪ .‬ודאה ל ק ר ש ו ד כ ע׳ ‪.214‬‬
‫חרשו נותן לו דמי כולו‪ :‬ב י ק פה‪ ,‬ב ו ב פ ר ש ״ שם‪ .‬ר פ ב ״ ם ה ל ׳ ח ו ב ל ו מ י ק פ י ב הי״ד‪ .‬מושר׳ ע ח ר מ‬
‫סת״כ ס מ ה ‪ ,‬ו ר א ה א ו ה י ת ואתחנו כ ר ך ו ריש ע׳ ב׳רעט‪ .‬ע ק ב ס י ע ת ר כ א ו א י ל ה ס ו ד ם ת ר מ ט ע׳ ר ס ב ) ו ש ם‬
‫ג ם משערי חשוכה לרבינו יונה ש ע ר שגי ב ה ד ר ד הגי סי״ב(‪ .‬ו ר א ה ג ם א ו ו ד ת נ י ד כ ר ך ב ס י ע ת ת ק א ו א י ל ה‬
‫ל ק ר ש ו ד ם ע׳ ‪.83‬‬
‫די תורה פון אלמן רביץ‪ :‬קונטרס לימוד החסידות ע׳ ‪6‬־‪.5‬‬
‫וממשיך שם מ ק מ ר ח א י מ ר ר ‪ :‬ס־ היא ת ו ר ת ה ו ד ר ק ר ב ע ו הגדול‪ ,‬ו כ ד נשנית ת ו ר ה זו במשך יותר‬
‫ע ל מאה ש נ ה ב א ר ב ע ה ד ו ר ו ת ה ו ד כ״ק אבותינו רבותינו הק׳‪ ,‬אשר כ ל א ח ד ואחד מ מ ק אבותינו רבותיגו‬
‫הק׳ בדורו א פ ר המאמר ב ת ו ס פ ת מ א ו ר ב ה ש כ ל ת הבנת העניו וידיעתו‪ ,‬ב ה ס ב ר נ ע ל ה אשר החי׳ כ ל הנפש‬
‫החי בידיעת פנימיות התורה‪.‬‬
‫‪ tr‬ניסו שנת ה פ י ט •‬ ‫‪ -‬מ א ו ר י רבותינו נשיאינו בפי׳ ה פ ס ו ק ״ מ ש מ ל לאיתן האזרחי• נ ל ק ט ו ב״קיבץ‬
‫)קת׳׳ת תשיג( אות א ו א י ל ה ועיין שם אות נ ־ ג מהבעש״ט ו ה ר ב המגיד‪.‬‬
‫משכיל לאיתן האורחי‪ :‬ת ה ל י ס פט‪ ,‬א‪.‬‬
‫?דפ ה מ נ ה ג ל ו מ ר ב כ ל יזם הקאפיסל תחלים המתאים לשנות חייו)מכתב מ ק מ ר ח א ד מ ר ר ב״קובץ‬
‫מ מ ע י ט • ש ב ט ר ט תהליט א ה ל יוסף ‪r‬חק ע׳ ‪ .214‬אגדות־קודש שלו ח י א ע׳ ל א ‪ .‬ו ד י ע׳ גג‪ .‬ו ר א ה ג ם מאמרי‬
‫א ד ו ד ז ה ק נ ד י ם ע׳ שפא( ‪ -‬מתחילים ני״א ניטו שגה זו אמירת מזמור פ י ט שבתהלים‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתכו‬

‫הוא התוקף דהנשמה הבא בגילוי בהכח דמסידת נפש ואיתן לשון יושן בלתי מחודש‬
‫‪ . .‬וזהו משביל שהוא המקור הממציא ומגלה את השכל‪ ,‬הנה משכיל הוא רק לאיתן‪,‬‬
‫דאיתן יש לו משכיל‪ ,‬מה שעל ידי כח המשכיל הוא האזרחי‪ ,‬מזריח לכל הכוחות‬
‫והחושים‪.‬‬
‫)משכיל לאיתן האזרחי‪ :‬מיט ״איתן״ ווערט געמיינט די עצם הנשמה‪ ,‬וואס איז‬
‫חלק אלקה מ מ ע ל ‪ .‬״איתן״ האט דעם אפטייטש ‪ -‬שטארק און הארט‪ ,‬דאס איז די‬
‫שטארקע קראפט פון דער נשמה‪ ,‬וואס אנטפלעקט ז ד אין דעם עצם מסירת נפש פון‬
‫א אידן צום אויבערשטן‪.‬‬
‫״איתן״ האט אין זין־ אויר דעם אפטייטש פון ״יושן״ ‪ -‬אלטקייט‪ .‬ווארום אט די‬
‫שטארקייט פון דער נשמה זרז ביי איר ניט ?דין נייע צוגעקומענע זאר‪ ,‬נאד דאס איז‬
‫די ג־טלעכקייט וואס זרז אין דער נשמה פון אלעמאל‪ ,‬דיענדיק ״חלק אלקה ממעל״‪.‬‬
‫און דאס זרז משכיל לאיתן האזרחי‪ :‬בשעת עם לייבט ביי א אידן די בחינה פון‬
‫״איתר פון דין נשמה‪ ,‬די עצם ג־טלעכקייט פון דעס ״חלק אלקה ממעל״‪ ,‬פועל׳ט עם‬
‫ביי זרם דעם עילוי אין שבל‪ :‬משכיל ‪ -‬עס ווערט ביי זרם אנטפלעקט דער עצם כח‬
‫השכל‪ ,‬בת צום ווערן אן אזרחי)פון לשון זריחה‪ ,‬שיינען‪ /‬דורך דעם כח המשכיל‬
‫שיינט ער)איתן( אדיין אין אלע כוחות און חושים(‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז שטייענדיק נאד ארבעים שנה‪ ,‬און אין דעם זמן פון חודש ניסן‪,‬‬
‫חודש הגאולה‪ ,‬את דאס גופא אין א ״יאר פון נסים״‪,‬‬
‫וועט יעזער זרינער פועל זיין‪ ,‬אנטפלעקן ביי דך דעם ״איתן״ שבנשמה‪ ,‬וואם‬
‫זרז פאראן ביי יעדער אידן‪ ,‬פועל זיין ביז אין מחשבה דיבור און מעשה פון טאג־‬
‫טעגלעבן לעבן‪,‬‬
‫און גאו־ זרגגיבן וועט מען זוכה דין או עס וועט פולשטענדיק אגטפלעקט ווערן‬
‫דער ״משכיל לאיתן האזרחי״‪ ,‬ביז אז דאס ווערט געזאגט בלשון הווה ועבר ‪ -‬עם‬

‫ואית! לעוז! י!ש‪ :1‬סוטה פ ו ‪ ,‬ב‪ .‬וראה ק ו נ ט ר ס ?ייפח• החסידות ש פ בהערה‪.‬‬

‫שטארק או! הארט‪ :‬ל ק ו י ת ו ״ פ ר א ה ) י ח ‪ ,‬א(‪ .‬ו ב ר פ ) נ ע ת ק ו ב‪.‬קובץ* הנ״ל(‪.‬‬
‫ניט לויי! נייוו צוגעקומענע זאך‪ :‬ובלשון אדה*ז בלקו״ת שם‪ :‬שיש ב כ ל א ח ד ואחד ב ח ע ה זו פ א ז‬
‫מעולם‪ ,‬כ י ישראל ע ל ו ב פ ה ש ב ה ב פ ק ו ר א ד כ ו ל א )אלא דשם ה ו א בפירוש ‪ .‬ה א ז ר ח י מלשיז א ז ר ח הארץ•(‪.‬‬
‫ועדיז בשאר הדרושים שנעחקו ב‪.‬קובץ• הנ״ל‪.‬‬
‫א ז ר ח י ) פ ז ! ל ש ו ! ז ר י ח ה ‪ ,‬ש י י נ ע ן ( ‪ :‬לקו׳׳ת שם‪ .‬ובכ׳׳מ )נעתקו ב״קוב׳ך הנ״ל(‪.‬‬
‫חודש הגאולה‪ :‬שמו״ר פטיו‪ ,‬יא‪.‬‬
‫אי! א ‪ .‬י א ר פו! וסיס״‪ :‬כהר״ת ד פ פ פ ר שנה זו ‪ -‬ה׳תש״נ ‪ -‬הי׳ תהי׳ שנת נסים‪.‬‬
‫בלשו! הווה‪ :‬ר א ה ג ט פ ה ״ פ תרפ״ה ע׳ ט א ) נ ע ת ק ב״קובץ• הנ״ל ז י ת טו(‪ :‬דעיקר גילוי זה ]דבחינת‬
‫אית![ יהי׳ ל ע י ל כנודע‪ ,‬אמנם ג ם ע ת ה הוא זורח ומאיר כוי‪.‬‬
‫תתכז‬ ‫י״א ניסן‪ ,‬היתש״נ‬

‫איז שוין אנטפלעקט געווארן און שוין אריינגעשיינט בא יעדן איינעם און איינע און‬
‫‪ -‬דורכגענומען דורך און דורך‪,‬‬
‫ובניסן זה ממש וועט מען זען דעם קיום ההבטחה פון דעם אויבערשטן ווי‬
‫געזאגט ע״י נעים זמירות ישראל‪ :‬כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי)דעד בונד‬
‫וואם איד האב געמאכט מיט מיין אויסדערוויילטן‪ ,‬איד האב געשווארן צו דוד מיץ‬
‫קנעכט‪ /‬אז מצאתי דוד עבדי)איך האב שוין געפונען דוד עבדי( ‪-‬‬
‫משיח צדקנו קומט אוז לייזט אויס יעדן אידן און אלע אידן פון דעם גלות‪,‬‬
‫און יעדער איינער און איינע בענטשט און דאנקט דעם אויבערשטז ברוך ה׳‬
‫לעולם אמן ואמן‪ ,‬דער ״שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו״‪,‬‬
‫און דאס אלעס ‪ -‬תיכף ומיד ממש‪.‬‬

‫בכבוד וברכה‬
‫ובברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫נעים ז מ י ר ו ת ישראל‪ :‬שפואל־ב כג‪ ,‬א‪ .‬ו ר א ה שהשיר פ״ד‪ ,‬ד )בתחילתה( ‪ -‬שאמר ד״זמירות)בשם‬
‫כל( ישראלי‪.‬‬
‫כ ד ת י ב ר י ת ‪ . .‬ל ד ו ד עבדי‪ :‬ת ח ל י ם פט‪ ,‬ד‪.‬‬
‫מ צ א ת י ד ו ד עבדי‪ :‬ת ה ל י ס שם‪ ,‬כא‪.‬‬
‫משיח צדקנו‪ :‬שבא בהיסח הדעת‪ ,‬כ מ ו ה נ י א ה ‪ -‬סנהדרין ‪1‬ז‪ ,‬א‪ .‬ו ר א ה אגה״ק סיד‪.‬‬
‫ב ר ו ך ה׳ ל ע ו ל ם אמן ואמו‪ :‬סיום ו ח ו ת ם פ ז ס ו ר פ ס בתהלים‪ .‬ו ר א ה יל*ש ע מ ו ס ב ס ו פ ו ) ר מ ז תקמס(‪.‬‬
‫ה נ ע ת ק מ ק ו ב ץ • ה נ י ל ע ל פ ס ו ק ז ה ) א ו ת ס ג יאילד(‪.‬‬
‫‪ .‬ש י ר ח ד ש ‪ . ,‬פ ד ו ת נ פ ש נ ו ׳ ‪ :‬הגש״פ ב ר כ ת ‪ ,‬א ש ר גאלנו•‪ .‬וראה ת ו ז ‪ -‬ה ה״ג ונאמר ‪ -‬פ ס ח י ם קטז‪ ,‬ב‬
‫)המכילתא עה״פ בשלח ס ו ‪ ,‬א(‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתבח‬

‫מוצש״ק ב״ה אדר‪,‬‬ ‫ב״ה‪,‬‬

‫אור ליום ג׳ שהוכפל בו כי טוב‬
‫פ׳ ויקרא אל משה‪,‬‬
‫ה׳תנש״א‪ .‬ברוקלין‪,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫קומענדיק פון די ימי הפורים ‪ -‬טעג פון נםים‪ ,‬וואס דער אויבערשטער האט‬
‫באוויזן ״בימים ההם בזמן הזה״‪ ,‬און דערנעענטערנדיק זיר צו חג הפסח ‪ -‬ווען מיר‬
‫פראווען דעם יום־טוב פון ״זמן תרותנו״ און מיר דאנקען דעם אויבערשטן פאר די ניסים‬
‫ונפלאות וועלכע ער האט באוויזן ביי יציאת מצרים ‪-‬‬
‫איז איצט די פאטיקע צייט צו ציען די פולע אויפמערקזאמקייט אויף די נסים‬
‫וועלכע האבן פאסירט נאענט צו דעם היינטיקן פורים‪.‬‬

‫חוצש״ק ‪ . .‬אור לי!ס ג׳‪ :‬ג׳ ימים ראשונים בשבוע הם ״בתר שבתא״)פסחים קו‪ ,‬סע״א(‪.‬‬
‫כ־ה אדר‪ :‬בו נברא העולם לדעת ר׳ יהושע )ר״ה יא‪ ,‬רע״א( שבניסן נברא העולם ‪ -‬תוד״ה לתקופות ‪-‬‬
‫ר׳׳ה ח‪ ,‬א )ובנוגע לתקופות כן ההלכה ‪ -‬ר״ה יב‪ ,‬א(‪ .‬וראה תוד׳׳ה כמאן מצלינן ‪ -‬ר״ה כז‪ ,‬א‪ .‬שער הכוונות‬
‫להאריז׳׳ל עניו ר״ה דרוש אי‪ .‬פע״ח שער ר׳׳ה פ״ד )בכמה דפוסים ‪ -‬פ״ו(‪ .‬וראה לקו״ש תט״ז שיתה לפי‬
‫החודש ס ״ י )ע׳ ‪ 483‬ואילך(‪ ,‬ובהערות שם‪ .‬ד״ה החודש היתשל״ט ם״ח )םה״מ מלוקט חייג ע׳ פו(‪ .‬ד״ה אשה כי‬
‫תזריע ה׳תשכ״ה ס״ו)שם פ״ע צד ואילך(‪ .‬ד״ה התודש ה׳תשל״ה)שם ח״ד ע׳ קצג ואילך(‪.‬‬
‫וראה בהערות למכתב מוצש״ק כ״ה אדר ה׳תשמ״ב בתתלתו)לעיל ע׳ תשכב(‪.‬‬
‫אור ליום‪ :‬ראה מסכת פסהים בתחילתה‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ליום ג שהוכפל בו כי טוב‪ :‬פרש״י עה״פ בראשית א‪ ,‬ז‪ ,‬מב״ר פ״ד‪ ,‬ו )ובפרש״ שם ‪ -‬דגם העבר‬
‫נעשה טוב(‪ .‬ובאוה״ת )בראשית לג‪ ,‬א ואילך‪ .‬ועוד(‪ :‬בסה״מ תרנ״א ס״ע קצג ובמכתב כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב(‬
‫נ״ע )נדפס בסה״מ ה׳תש״ט עי ‪) 19‬השני(‪ .‬אגרות־קודש שלו ח״א ע׳ קלו( ‪ -‬מקשר זה עם מהז״ל )קידושין מ‪,‬‬
‫א( טוב לשמים וטוב לבריות‪.‬‬
‫פ ויקרא אל משה‪ :‬להעיר‪ ,‬אשר )בפשוטן של כתובים( בא ״ויקרא אל משה״ בהמשך לס״פ פקודי שהיי‬
‫״בחודש הראשון גוי באחד לתודש״)פקודי מ‪ ,‬יו(‪ ,‬ר״ח ניסן‪ .‬וראה מכתב עש״ק ר״ח ניסו ה׳תשמ״ה הערה‬
‫ד״ה זו)לעיל ע׳ תשםא(‪.‬‬
‫ימי הפורים ‪ . .‬חג הפסח‪ :‬דגאולת פורים וגאולת פסח שייכות זל״ז‪ ,‬דמיסמך גאולה לגאולה )גאולת‬
‫פורים לגאולת פסח( ‪ -‬מגילה ו‪ ,‬סע״ב ובפרש״י שם‪.‬‬
‫‪,.‬בימים ההם בומן הזה״‪ :‬נוסח ברכת הנסים)והודאת ״ועל הנסים״( דחנוכה ופורים‪.‬‬
‫‪..‬ומן חווחנו״‪ :‬כן נקרא בנוסח התפלה והקידוש דחג הפסח‪ .‬וראה לקו״ש תי״ז ע׳ וד יאילר )לעיל סייע‬
‫תקז ואילד(‪.‬‬
‫דאנקע! דעס אויבעדשטן פאר ד י נסים ונפלאות ‪ . .‬ב ״ יציאת מצרים‪ :‬ובלשון ההגש״פ פיסקא ״לפיכך״‬
‫)מפסחים קטו‪ ,‬ב במשנה(‪ :‬להודות ולהלל כוי למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו‪ ,‬הוציאנו מעבדות‬
‫לחרות כוי‪.‬‬
‫נסים ונפלאות‪ :‬רמב״ם הלי חמץ ומצה רפ״ז‪ ,‬תפלת ״נשמת״‪ .‬וראה מאו״א מערכת אות הנו״ו פי׳ כ״א‬
‫)במאו״א שם‪ :‬כ״ב‪ ,‬והוא ט״ס(‪.‬‬
‫תתכט‬ ‫מוצש״ק כ״ה אדר תנש״א‬

‫דאס זיינען געווען נסים גלויים אפענע נסים‪ ,‬ניט נאר פאר אידן‪ ,‬נ א י אייך פאר‬
‫אלע פעלקער‪ ,‬ביז אז ״ראו כל אפסי ארד׳‪ ,‬אלע האבן געזען די גרויםע נסים וואס זיינען‬
‫פארגעקומען אין דעם זמן‪.‬‬
‫די נסים ״בימים ההם״‪ ,‬בימי מרדכי ואסתר‪ ,‬זיינען געווען‪ ,‬ווי באוואוסט‪,‬‬
‫באהאלטען אין דרכי הטבע‪ ,‬אזוי אז נאר דורך פארבינדונג פון אנפאנג פון מלכות‬
‫אתשורוש מיט בשנת שלש למלכו און מיט בשנת שבע למלכותו און מיט חודש ניסן‬
‫בשנת שתים עשרה למלכותו וסעודות אסתר פאר אחשורוש והמן ‪ -‬מאכן פון דעם‬
‫אלעם איין המשר וענין און זיר אריינטראכטן טיף אין דעם אז דאס איז איין המשך פון‬
‫איין ענין ‪ -‬האט מען אין דעם דערקענט יד השם‪ ,‬וואס דערפאר ווערט אין דער גאנצער‬
‫מגילה)פון די כ״ד מפרי קודש( קיין איין מאל ניט דערמאנט דעם אויבערשטנס נאמען‬
‫בפירוש ‪ -‬ווייל אייר דער נס פון פורים איז געווען אין אן אופן פון הסתר פנים‪ ,‬ווי‬
‫איינע פון די פירושים אין פסוק ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא‪ ,‬אז דאס מיינט דעם‬
‫ענין פון נס פורים‪ :‬א נס אנגעטאן און באהאלטן אין טבע‪.‬‬
‫דאקעגן איז אין די געשעענישן פון די חדשים ביז אין)מיטן פון( תודש אדר‬
‫פארגעקומען א גאר גרויסער נס לטובת בני ישראל ולטובת העולם כולו‪ ,‬א נס גלוי‬
‫לעיני כל העמים‪.‬‬

‫*‬ ‫‪#‬‬ ‫*‬

‫לויט די נאטירלעכע אומשטענדן אין דער וועלט‪ ,‬האט עס געהאלטן דערביי‪ ,‬אז‬
‫עס זאל זיין ניט נאר א מלחמה ערקלערונג א‪.‬ז‪.‬וו‪ .‬נאד אז די מלחמה זאל אריינציען‬
‫מערערע פעלקער און זיר צעפלאקערן אין א וועלט־קריג‪ ,‬ר״ל ‪ -‬און למעלה מ ד י ר‬
‫הטבע הרגיל‪ ,‬איז ניט בלויז אוימגעמיטן געווארן א וועלט־מלחמה‪ ,‬נאר אויר די שוין‬
‫אנגעהויבענע מלחמה איז איינגעשטילט געווארן‪.‬‬
‫בעת אלע סימנים האבן געוויזן‪ ,‬אז מ׳דארף דערווארטן א שווערע מלחמה‪ ,‬און‬
‫צוגרייטן א גאר גרויסע ארמיי מיט א סר כלי־זיין און דוקא פון די נייעטטע‪ ,‬און נאד די‬

‫‪,.‬ראו כ ל א פ ס י א ר ץ ״ ‪ :‬לשון הכתוב ‪ -‬ישעי׳ נב‪ ,‬י‪ .‬תהלים צח‪ ,‬ג‪.‬‬

‫ו ו י ב א ו ו א ו ס מ ‪ :‬או׳׳ת להה״מ )הוצאת קה״ת( נט‪ ,‬ג)בהוצאת ה׳תש׳׳מ ואילך ‪ -‬סימן קפב(‪ .‬תו״א מג׳׳א צג‪,‬‬
‫פע״ג ואילך‪ .‬שם ק‪ ,‬א‪ .‬סה״מ תקס״ה ח״א ע׳ ש ע ואילך )נוסתא שניי(‪ .‬שער האמונה לאדמו״ר האמצעי)כט‪,‬‬
‫ב(‪ .‬ביאוה״ז להצ״צ ת״א ע׳ שטז ואילד‪ .‬סה״מ תר״ל ע׳ סב‪ .‬ד״ה ברוד שעשה נסים תרס״ד )קה״ת‪ ,‬יו״ד שבט‬
‫היתנש״א( ס״ע ‪ 18‬ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ב ש נ ת ש ל ש ל מ ל כ ו ‪ :‬אסתר א‪ ,‬ג‪.‬‬
‫ב ש נ ת ש ב ע ל מ ל כ ו ת ו ‪ :‬שם ב‪ ,‬טז‪.‬‬
‫ח ו ד ש נ י ם ! ב ש נ ת ש ת י ם ע ש ר ה ל מ ל כ ו ת ו ‪ :‬שם ג‪ ,‬ז‪.‬‬
‫ו ס ע ו ד ו ת א ס ת ר ‪ :‬שם ה‪ ,‬ד ואילך‪ .‬ז‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫א י ן ד ע ר ג א נ צ ע ר מ ג י ל ה ‪ . .‬נ י ט ד ע ר מ א נ ט ד ע ם א ו י ב ע ר ש ט נ י ס נ א מ ע ן ב פ י ר ו ש ‪ :‬ראה לקו״ש חכ״א ע׳‬
‫‪ ,201‬ובהנסמן בהערות שם‪.‬‬
‫ו א נ כ י ה ס ת ר א ס ת י ר פ נ י ב י ו ס ה ה ו א ‪ :‬וילך לא‪ ,‬יח‪ .‬וראה כש״ט )הוצאת קה״ת( הוספות סי׳ לב‪ .‬ס׳‬
‫בעש״ט עה״ת ת״ב פ׳ וילד אות ו‪.‬‬
‫ו א נ כ י ה ס ת ר א ס ת י ר ‪ . .‬מ י י נ ט ‪ . .‬פ ו ר י ם ‪ :‬ראה תוליו קלט‪ ,‬ב‪ :‬אסתר מן התורה מניו‪ ,‬ואנכי הסתר אפתיר‪.‬‬
‫ובתקו״ז תס״ט )קיד‪ ,‬סע״ג(‪ :‬אסתר הכא רמיז)האזינו לב‪ ,‬כ( ויאמר אסתירה פני מהם כוי‪.‬‬
 ‫מכתבים כלליים‬ ‫תתל‬

‫אלע צוגרייטונגען ווי ס׳איז דער סדר ווען מ׳גרייט זיך צו א לאנגער מלחמה‪ ,‬וואס‬
‫דארף דויערן וואכן‪ ,‬חדשים ‪ -‬אק דער נצחון געקומען אין גאר א קורצער צייט!‬
‫דער נצחון איז געורען אזוי וואונדערלעך‪ ,‬אז ער האט ניט נאר פארמיטן א סך‬
‫שפיכות דמים צווישן אומות העולם)ווי מ׳האט מורא געהאט(‪ ,‬נאר האט געבראכט‬
‫דערצו‪ ,‬אז דער שונא זאל באפרייען‪ ,‬אין א גוטן אופן‪ ,‬א טייל פון די מלחמה־געפאנגענע‬
‫און אפילו א טייל פון די געפאגגענע פון פריער‪.‬‬
‫‪ -‬מיר האבן אן אנזאג און א הוראה אין תורתנו‪ :‬אל תפתח פה ‪ -‬זיין אפגעהיט פון‬
‫רייד במרה שחורה ‪ -‬און עס זאל זיין מכאן ולהבא נאר בשורות טובות בטוב הנראה‬
‫והנגלה‪-.‬‬
‫און נאך מער‪ :‬די וועלכע ״ווייסן וואס ס׳טוט זיך אינעווייניק״ ‪ -‬זיינען באקאנט‬
‫מיט גאר א סך איינצלהייטן וועלכע דערגרייכן ניט צו דער עפנטלעכקייט ‪ -‬באגרייפן‬
‫א סך מער דעם וואונדער פון די נסים ונפלאות בזמן הזה בימים האלה‪.‬‬
‫‪#‬‬ ‫‪#‬‬ ‫‪#‬‬

‫במשך פון דעם יאר ‪ -‬אויף וועלכן אידן גיבן דעם נאמען און סימן‪ :‬״היה ת ה א‬
‫ש נ ת נפלאות אראנו״‪ ,‬אוו נאד פאר דעם‪ ,‬ביים סוף פון פארגאגגענעם יאר‪ ,‬באצייכנט‬
‫פון אידן מיטן סימן ״היה ת ה א ש נ ת נסים״ ‪ -‬איז פיל מאל באטאנט געווארן בנוגע‬
‫וואם תז״ל האבז פאראויס געזאגט)אין ילקוט שמעוני ישעי׳ רמז תצט( וועגן די מלחמות‬
‫וועלכע וועלן פארקומען אין יענעס טייל פון וועלט‪ ,‬אז דאס זיינען פון די סימנים אז‬
‫אט־אט קומט די גאולה האמיתית והשלימה דורך משיח צדקנו‪.‬‬
‫און אין אנבליק פון די אויבנדערמאנטע געשעענישן אוו נסים‪ ,‬דארף נאך‬
‫שטארקער ווערן דער באוואוסטזיין‪ ,‬אז דאס איז די צייט פון הכנה קרובה צו דער‬
‫ערפילונג פון דער הבטחה ״והיתה לה׳ המלוכה״‪ ,‬ווען אלע פעלקער וועלן זיין‬
‫איבערצייגט אז ״יש בעל הבית לבירה זו״‪ ,‬און די אנערקענונג וועט זיי ברענגען ״לקרוא‬
‫כולם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד״‪.‬‬

‫ת פ ת ח פ ה ‪ :‬כ ר כ ו ת י ט ‪ ,‬א ‪ .‬וש׳׳נ‪ .‬ה ו ב א ל ה ל כ ה ב ר מ ״ א יו״ד ס ש ע ״ ו ס ״ ב ‪ .‬מ ג ״ א א ו ״ ח ‪ 0‬ר ל ״ ט ס ק ״ ז ‪.‬‬ ‫אל‬

‫ו ר א ה ג ם שו״ע אדה״ז חו״מ ה ל י ש מ י ר ת ג ו ף ו נ פ ש סי״ב‪.‬‬

‫‪ -‬ר א ה ב ר כ ו ת י ג ‪ ,‬א ‪ .‬מ ג י ל ה ט ‪ ,‬א ‪ .‬ש ם יו‪ ,‬ר י ש ע ״ ב ‪ .‬ב כ ו ר ו ת ד‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ה י ה ך‪1‬הא‪ :‬באופן ד״בהוויתה תהא״‬

‫ובכ״מ‪.‬‬

‫ת ה א ש נ ת ‪ D J‬׳ ‪ : D‬ר א ה ב א ר ו כ ה מ נ ת ב ו א ״ ו ת ש ר י ה ׳ ת ש ״ נ ) ס ה ״ ש ה ׳ ת ש ״ נ ת ״ ב ע ׳ ‪ 722‬ו א י ל ה ‪.‬‬ ‫היה‬

‫‪.,‬והיתר! ל ה ׳ ה מ ל ו נ ה ״ ‪ :‬ע ו ב ד י ׳ א ‪ ,‬כ א ‪.‬‬

‫‪.,‬יש כ ע ל ה ב י ת ל ב י ר ה ו ו ״ ‪ :‬ר א ה ב ״ ר ר פ ל ״ ט ‪.‬‬

‫כ ו ל ם ב ש ם ה׳ ל ע ב ד ו ש כ ‪ 0‬א ח ד ״ ‪ :‬צ פ נ י ׳ ג‪ ,‬ט ‪ .‬ו ר א ה ר מ ב ״ ם ה ל י מ ל כ י ם ס פ י ״ א ‪.‬‬ ‫‪,‬לקרוא‬

‫תתלא‬ ‫מוצש״ק ב״ה א ד ר תנש׳׳א‬

‫ובפרט‪ ,‬ווי דערמאנט‪ ,‬ווען מען דערנעענטערט דך צו חודש ניסן ‪ -‬פון לשון נס ‪-‬‬
‫און נאך מער‪ ,‬ווי חז״ל דייטן אן‪ ,‬אז ״ניסך)מיט צוויי נונ״ן( באווייזט אויף ״נסי נסים״‬
‫)ו״נס בתוך נס״( ‪ -‬איז דאך זיכער‪ ,‬אז דער אויבערשטער וועט ווייזן נאך גרעםערע‬
‫נסים‪:‬‬
‫און באזונדערס‪ ,‬ווען אידן זיינען זיך משתדל אז אויך זייער טאג־טעגלעכע‬
‫אויפפירונג אין אידישקייט‪ :‬תורה און מצות ‪ -‬זאל זיין אין אן אופן פון ״נס״ ‪-‬‬
‫אויפגעהויבן אלץ מער און מער‪ ,‬אז יעדער איינער און איינע שי׳ הויבט זיר אויף‬
‫העכער פון די געוואוינהייטן ביז איצט בלימוד התורה והידור בקיום המצות‪ ,‬ביז אין אן‬
‫אופן פון ״נסי נסים״)לשון רבים‪ /‬העכער און העכער און נאד העכער‪:‬‬
‫ווי מיר האבן אין דעם די הוראה גלייר אין אנהוןב פון דער היינטיקער סדרה‬
‫)מלשון סדר(‪ :‬אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳‪ ,‬לויטן טייטש און תורה פון אלטן רבי׳ן‪:‬‬
‫מכם קרבן לה׳‪ ,‬אז דער קרבן דארף געבראכט ווערן פון אייך אליין‪ ,‬דער איד דארף‬
‫ארויסגיין פון זיינע געוואוינהייטן‪ ,‬באגרענעצונגען און זיך אינגאנצן איבערגעבן צום‬
‫אויבערשטן‪.‬‬
‫און די ״נםים׳דיקע״ הנהגה פון יעדן אידן‪ ,‬א הנהגה אין אן אופן פון ״נפלאות‬
‫אראנו״‪ ,‬אז דאס איז אפן און אנטפלעקט פאר אלעמען‪ ,‬וועט נאך מער צואיילן די‬
‫ערפילונג פון‪ :‬כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‪ ,‬דער אויבערשטער וועט מקיים‬

‫ח ו ד ש נ י ס ! ‪ . .‬נ ס ‪ :‬ראה מדרש לקח טוב עה״פ )בא יב‪ ,‬ב( החודש הזה לכם‪ :‬ניסו שבו נעשו נסים‬
‫לישראל‪ .‬וראה כרכות נו‪ ,‬א‪ :‬אקריון הללא מצראה )הלל שאנו קוריו בפסח‪ ,‬רש״י( בחלמא‪ ,‬א״ל ניסא‬
‫מתרחשי ל ה ובפרש״י שם‪ :‬שע״י נסים נקרא ניסן כוי‪ - .‬ואף ששמות התרשים עלו בידם מבבל )ירושלמי‬
‫ר״ה פ״א ה״ב‪ .‬ב״ר פמ״ח‪ ,‬ט( הרי נזכרו ניסו וכד במג״א )ראה לעיל הערה ד״ה חודש ניסו(‪.‬‬
‫ו ו י וחייל דייטו א ן ‪ . .‬צ ו ו י ׳ נ ת ץ ‪ . . .‬נ ס י נ ס י ם ״ ‪ :‬ראה ברכות נז‪ ,‬רע״א‪ :‬הרואה כו׳ חנינא חנניא יוחנן נסי‬
‫נסים נעשו לו‪ ,‬ובפרש״י שם‪ :‬חנינא‪ ,‬נוני״ן הרבה נסים רבים‪ .‬ובפרט ״ניסן״ דשמו גופא מורה על נסים‪,‬‬
‫וכמ״ש בתדא״ג מהרש״א שם בנוגע לשמות הנ״ל שבגמרא ״דהשם גופיי מורה על החנות והטובה‪ ,‬והנונין‬
‫מראין שיהי׳ בגס״‪.‬‬
‫‪ .‬נ ס ב ת ו ך נ ם ״ ‪ :‬לשון חו״ל ‪ -‬שבת צו‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪ .‬פרש״י עה״פ וארא ט‪ ,‬כד )משמו״ר עה״פ ‪ -‬פי״ב‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫א ו י פ פ י ר ו ו ג ‪ . .‬א י ן א ו א ו פ ן פ ו ן ‪,.‬נס״‪ :‬ראה בארוכה מכתב וא״ו תשרי היתש״נ)סה״ש‬ ‫טאג־טעגלעכע‬
‫ה׳תש״נ ה״ב ע׳ ‪ 722‬ואילך(‪.‬‬
‫‪ ,‬נ ס ־ — א ו י פ ג ע ה ו י ב ן ‪ :‬ראה רש״י עה״פ יתרו כ‪ ,‬יו‪ .‬וראה סידור )עם דא״ת( מד‪ ,‬סע״ב‪ .‬פירוש המילות‬
‫לאדהאמ״צ פקל״ט‪ .‬אוה״ת בשלת ע׳ תרפה‪ .‬שה״ש כרך א ע׳ כט‪ .‬רד״ה ברוך שעשה נסים תרס״ד הנ״ל‪.‬‬
‫פה״מ תרע״ח ע׳ פט‪ .‬תרפ״ט פ״ע ‪ 203‬ואילה תרח״ץ ע׳ קפט‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫א י ן א ו ה ו י ב פ ו ן ד ע ד ה י י נ ט י ק ע ר ס ד ר ח ‪ :‬וראה לעיל הערה ד״ה פ׳ ויקרא אל משה‪.‬‬
‫ה ו ר א ה ‪ . .‬פ ו ן הייומיקער ס ד ר ה ‪ :‬להעיר מתורת אדה״ז)״היום יום״ ב חשון‪ .‬ספר השיחות ה׳תש״ב ע׳ ‪29‬‬
‫ואילח‪ :‬מעז בעדארף לעבן מיט דער צייט ‪ . .‬מיט דער פרשת השבוע בוי‪.‬‬
‫ט י י ט ש א ו ן ת ו ר ה פ ו ן א ל ט ! ר ב י י ן ‪ :‬קונטרס לימוד החסידות פי״ב )נדפס גם באגרות־קודש אדמו״ר‬
‫מהוריי״צ ח״ג ע׳ שנד(‪ .‬סה״מ קונטרסים חייב תנ‪ ,‬א‪ .‬״היום יום״ יב אדר שני‪ .‬ובכ״מ‪ .‬וראה גם לקו״ת פרשתנו‬
‫ד״ה אדם כי יקריב‪.‬‬
‫כ י ס י צ א ת ך ‪ . .‬א ר א נ ו נ פ ל א ו ת ‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתלב‬

‫זיין זיין הבטחה‪ :‬מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו‪ ,‬ותיכף ומיד ממש‪ ,‬בגאולה‬
‫האמיתית והשלימה‪ ,‬על ידי משיח צדקנו‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה להצלתה‬
‫ובברכת חג הפטה כשר ושמח‬

‫מ צ א ת י ד ו ד ע ב ד י ב ש מ ! ק ד ש י מ ש ח ת י ו ‪ :‬תהלים פט‪ ,‬כא‪ .‬וקאי על משיח צדקנו מבא בהיסח הדעת‪ ,‬כמו‬
‫מציאה ‪ -‬סנהדרין צו‪ ,‬א‪ .‬ב״ר פכ״ט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫ב ג א ו ל ה ה א מ י ת י ת ו ה ש ל י מ ה ‪ :‬שאין אחרי׳ גלות )תוד׳יה ה״ג ונאמר ‪ -‬פםתיט קטז‪ ,‬ב )ממכילתא עה״פ‬
‫בשלח טו‪ ,‬א(‪ .‬יל׳׳ש עה״פ )ישעי׳ ס‪ ,‬א( קוסי אורי כי בא אורך ‪ -‬רמז תצט(‪.‬‬
‫ח ג ה פ ס ח נ ש ר ו ש מ ח ‪ :‬ראה לקוטי לוי׳׳צ אגרות־קודש ע׳ קצו‪ .‬וראה מכתב י״א ניפן ה׳תשמ״ו בסופו‬
‫הערה ד״ה ושמח )לעיל ע׳ תשפו(‪.‬‬
‫תתלג‬ ‫אור לה׳ ניסן תנש״א‬

‫ב״ה‪ .‬יום ג׳ שהוכפל בו כי טוב‬

‫אור ליום ד׳ בו נתלו שני המאורות הגדולים‬
‫פ׳ צו את אהרו ואת בניו לאמר‬
‫אור ליום ה׳ ניםן שנת ה׳תנש״א‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יתיו‬
‫שלום רב וברכה רבה‪,‬‬
‫קומענדיק פון ראש חודש ניסן‪ ,‬וואט היינטיקן יאר איז עם געווען שבת פ׳ התודש‪,‬‬
‫ווען מען לייענט החודש הזה לכס גו׳ ראשון הוא לכם לחדשי השנה‪ ,‬וואס דאס אנהויבן‬
‫ציילן די חדשים פון חודש ניסן‪ ,‬אונטערשטרייכט די נסים׳דיקע‪ ,‬למעלה־מדרר־הטבע‬
‫הנהגה‪,‬‬
‫און בהמשך צום פריערדיקן בריוו‪ ,‬אין וועלכן ס׳איז באטאנט געווארן אז ניסן איז‬

‫י ו ם ג י ש ה ו כ פ ל ב ו כ י ט ו ב ‪ :‬פרש״י עה״פ בראשית א‪ ,‬ז)מב״ר פ״ד‪ ,‬ו(‪ .‬וראה בהנסמן במכתב כ״ה אדר‬
‫שנה זו הערה ד״ה זה‪.‬‬
‫ב ו נ ת ל ו ש נ י ה מ א ו ר ו ת ה ג ד ו ל י ם ‪ :‬בראשית א‪ ,‬טז‪ .‬חגיגה יב‪ ,‬א‪.‬‬
‫פ ׳ צ ו א ת א ה ד ! ו א ת בניו ל א מ ו ‪ :‬ריש פרשתנו)ו‪ ,‬ב(‪ .‬וראה אוה״ת הקדוש עה״פ‪ :‬ובדרך רמז תרמוז כל‬
‫הפרשה על גלות האחרון כד‪ ,‬עיי״ש‪ .‬וראה או״ת להה״מ )הוצאת קה״ת( ריש פרשתנו )לת‪ ,‬א־ב‪ .‬בהוצאת‬
‫קה״ת ה׳תש״מ ואילך ‪ -‬פי׳ קה(‪.‬‬
‫ש ל ו ם ר ב ו ב ר כ ה ר ב ה ‪ :‬ראה אסת׳׳ר בסופו‪ :‬מדות טובות של הקב״ה בהשפע בפירוי וריבוי כוי‪ ,‬הברכה‬
‫בריבוי כוי השלום בריבוי כוי‪ ,‬עיי״ש בארוכה‪.‬‬
‫ר ב ‪ . .‬ר ב ה ‪ :‬דמעלין בקודש )ברכות כח‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪ .‬ירושלמי ביכורים פ״ג ה״ג(‪ ,‬ובל החודש דאזלינן‬
‫מיני׳)ובכחו( ‪ -‬מרבין בשמחה)תענית כט‪ ,‬ס ע״א(‪.‬‬
‫ר א ש ח ו ד ש ‪ . .‬ש ב ת ‪ :‬להעיר מהצד השוה שביניהפ מהפטורת שבת זה )פ׳ החודש(‪ :‬שער החצר הפנימית‬
‫‪ . .‬יהי׳ סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום התודש יפתת )יחזקאל מו‪ ,‬א(‪ .‬וראה ד״ה החודש‬
‫באוה׳׳ת בא )ע׳ רנג‪ .‬שם כרך ח ע׳ ב׳תתקט‪ /‬עטר׳׳ת )הא׳ ‪ -‬סה״מ עטר״ת ע׳ קצו ואילך(‪.‬‬
‫ר א ש ח ו ד ש נ י ם ! ‪ . .‬ש ב ת פ י ה ח ו ד ש ‪ :‬ולהעיר שפי החודש נאמרה )למשה וגם לבנ״י( בר״ח ניסן ‪ -‬ראה‬
‫מכתב ר״ח ניסן היתשל״ז בתחלתו‪ ,‬ובהערות שם )לעיל ע׳ עדרת(‪.‬‬
‫ש ב ת פ ׳ ה ח ו ד ש ‪ ,‬ו ו ע ן מ ע ן ל י י ע נ ט ה ח ו ד ש כ ר ‪ :‬מגילה כט‪ ,‬א ואילך‪ .‬רמב״ם הל• ת פ ל ה פי״ג ה״כ‪.‬‬
‫טושו״ע או״ת םתרפ״ה )הלכות ד׳ פרשיות( סייד‪.‬‬
‫ה ח ו ד ש ה ז ה ‪ . .‬ל ח ד ש י ה ש ו ה ‪ :‬בא יב‪ ,‬ב‪ .‬וראה ד״ה החודש תרב״ו‪ .‬מכתב עש״ק ר״ח ניסן ה׳תשמ״ה‬
‫)לעיל ע׳ תשםא־ב(‪ ,‬ובהערות שם‪.‬‬
‫ד א ס א נ ה ו י ב ן צ י י ל ן ‪ . .‬פ ו ן ח ו ד ש נ י ס ן ‪ ,‬א ו נ ט ע ר ש ט ר י י כ ט ד י נ ס י ם י ד י ק ע ‪ . .‬ה נ ה ג ה ‪ :‬ראה עקידה פ׳ בא‬
‫עה״פ התודש גו׳ )שער לת(‪ .‬הובא ונתבאר באוה״ת בראשית יח‪ ,‬ב ואילך‪ .‬וראה מכתב ר״ח ניסן ה׳תש״נ‬
‫)לעיל ע• תתטז ואילך(‪ ,‬ובהנסמז שם בהערה ד״ה דער אנהויכ יאר וכוי‪ .‬ד״ה כימי צאתך דאחש׳׳פ היתשי״ב‬
‫סייד ואילך)סה״מ מלוקט ח״ד ע׳ רכז ואילך(‪.‬‬
‫פ ר י ע ר ד י ק ן ב ר י ת ‪ :‬דכ״ה אדר שנה זו‪.‬‬
‫נ י ס ן א י ו א צ ״ ט פ ו ן נ ס י נ ס י ם ‪ :‬ראה בהנםמן במכתב הנ״ל הערה ד״ה חודש ניסן ‪ . .‬נס ודייה ווי חו״ל‬
‫דייטן אן‪.‬‬
‫מ כ ת ב י ם כלליים‬ ‫תתלד‬

‫א צייט פון נסי נסים‪ ,‬און ספעציעל אין היינטיקז יאר פון ״היה ת ה א ש נ ת נ פ ל א ו ת‬
‫אראנו״‪,‬‬
‫איז כדאי זיך אפצושטעלן אויםפירלעכער אויפן באדייט פון אט־די נסי נטים‬
‫וועלכע קומען אין אן אופן פון ״נפלאות אראנו״‪.‬‬
‫דער פסוק זאגט כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‪ ,‬אן די נסי נסים פון דער‬
‫גאולה שלימה וועלן זיין גלייך)בדומה( צו די נסים פון יציאת מצרים‪ ,‬וועלכע זיינען‬
‫געווען ״נסים ונפלאות״ אינגאנצן למעלה מדרך הטבע‪ :‬און נאכמער‪ ,‬ווי דער‬
‫באוואוסטער פירוש אין אט ז ע ם פסוק‪ ,‬אז זיי וועלן זיין נפלאות אפילו אין פארגלייד‬
‫צו די נסים פון יציאת מצרים‪:‬‬
‫און אין דעם גופא ווערט נאד צוגעגעבן אז אט די נסימ׳דיקע נפלאות וועלן‬
‫פארקומען אין אן אופן פון אראנו‪ :‬איך אליין)השם( וועל זיי באווייזן‪ :‬וואס בשעת דער‬
‫אויבערשטער אליין באווייזט‪ ,‬ווערט אנטפלעקט אלץ‪ ,‬סיי דאס וואס איז שייך צו ווערן‬
‫אנטפלעקט )נגלה(‪ ,‬סיי דאם באהאלטענע)נסתר(‪ :‬עם ווערט געזען דער אמת און די‬
‫פנימיות פון דער הנהגה טבעית‪ ,‬די פולקאמע הנהגה נסית‪ ,‬ביז אויך דאס וואט איז‬
‫אינגאנצן ״נפלא״‪.‬‬
‫*‬ ‫‪#‬‬ ‫*‬

‫אין חודש ניסן גופא‪ ,‬קומט דעד אויבנגעזאגטער ענין)פון ״נסי נסים״ ביז ״אראנו‬
‫נפלאות״( נאכמער צום אויסדרוק אין דער היינטיקער וואך‪ ,‬ווי דאס ווערט אנגעוויזן‬
‫אינעם נאמען פון דעם שבת ‪ -‬וכידוע‪ ,‬אז דער לשוךקודש׳דיקער תורה־נאמען פון‬
‫יעדער זאך‪ ,‬ברענגט ארוים איר אינהאלט און פנימיות ‪ -‬שבת הגדול‪ ,‬וואט ווערט אזוי‬

‫כ י מ י צ א ת ך ‪ . .‬א ר א נ ו נ פ ל א ו ת ‪ :‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬

‫״ נ ס י ם ו נ פ ל א ו ת ־ ‪ :‬רמב״ם הל׳ חמץ ומצה רפ״ז‪ .‬תפלת ״נשמת״‪ .‬וראה מאו״א מערכת אות הנו״ז סי׳ כ״א‬
‫נבמאו״א שם‪ :‬כ״ב‪ ,‬והוא ט״ס(‪.‬‬
‫ווי ד ע ר ב א ו ו א ו ס ט ע ר פ י ר ו ש ‪ :‬אוה״ת נ״ך עה״פ סק״ז)ע׳ תפז‪ /‬מזח״א בהשמטות סי׳ כה )רסא‪ ,‬ב(‪ .‬וראה‬
‫שם םק׳׳ת‪ ,‬מפע׳׳ח שער כא )שער חג המצות( פ״ז )בד״ה מהר״י ז״ל(‪ .‬וראה ד״ה כימי צאתך דאחש׳׳פ‬
‫ה׳תשי״ב )סה״מ מלוקט ח״ד ע׳ רכה ואילר( וה׳תשל״ט )סה״מ מלוקט תייג ע׳ קיט ואילך(‪ .‬ד״ה זה די״א גיסן‬
‫היתשמ״ב )סה״מ מלוקט ח״ב ע׳ לז ואילך(‪.‬‬
‫ה נ ה ג ה נ ס י ת ‪ :‬שהרי אפשר שאיו מכיר הנס בכלל )גדה‬ ‫אנמפלעקט ‪ . .‬נגלה ‪ ..‬נ ס ת ר ‪ . .‬פולקאמע‬
‫לא‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ד י פ נ י מ י ו ת פ ו ! ד ע ר ה נ ה ג ה ט ב ע י ת ‪ :‬ראה ד״ה כימי צאתך ה׳תשי״ב הנ״ל ם״ג ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫ו כ י ד ו ע ‪ . .‬ד ע ר ‪ . .‬ת ו ר ה ־ נ א מ ע ן ‪ . .‬ב ר ע נ ג ט א ר ו י ס א י ר א י נ ה א ל ט ‪ :‬ראה לקו״א להה״מ סי׳ רמד )נח‪ ,‬ג‬
‫ואילך(‪ .‬או״ת ד‪ ,‬סע״ג ואילך )בהוצאת קה״ת היתש״מ ואילך ‪ -‬סי׳ יד(‪ - .‬ובצפע״נ לבעל התולדות יעקב יוסף‬
‫בתחלתו ‪ -‬בשם הבעש״ט‪ .‬שעהיוה״א פ״א‪ .‬לקו״ת בהר מא‪ ,‬ג‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ -‬שבת פז‪ ,‬ב בשם מדרש )ראה דעת זקנים‬ ‫ה ג ד ו ל ‪ . .‬ו ו י י ל נ ע ש ה בו נ ‪ 0‬ג ד ו ל ‪ :‬תוד״ד‪ ,‬ואותו‬ ‫ו‪0‬בח‬
‫מבעה״ת עה״פ בא יב‪ ,‬ג(‪ .‬טור ושו״ע אדה׳׳ז או״ח הל׳ פסח ר״ס תל‪ .‬וראה לעיל ע׳ תצא ואילך‪ .‬לקמז ע׳‬
‫תתקסו ואילך‪ .‬וראה לקו״א להה״מ סי׳ קבד )כט‪ ,‬א(‪ .‬או״ת ל‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תתלה‬ ‫אור לה׳ ניסן תנש״א‬

‫גערופן‪ ,‬ווי חז״ל ערקלערן‪ ,‬ווייל נעשה בו נס גדול ‪ -‬ניט סתם א נס‪ ,‬נאר א נם גדול‪ ,‬אץ‬
‫אן אפענעם און אנטפלעקטן אופן‪.‬‬
‫‪#‬‬ ‫‪#‬‬ ‫‪#‬‬

‫יעדע זאך פון אידן און אידישקייט איז פארבונדן מיט תורה‪ ,‬און אין דעם גופא ‪-‬‬
‫מיט דער פרשה‪ ,‬סדרה)פון לשון סדר( פון דער וואך‪ .‬געפינט מען טאקע א בולט׳ן רמז‬
‫אויף דעם אלעם אין דעם אנהויב)און נאמען( פון פרשת השבוע ‪ -‬צו את אהרן‪:‬‬
‫די גרויסע מעלה מיט וועלכער אהרן כהן גדול האט זיר אויסגעטיילט‪ ,‬ווערט‬
‫ארויטגעבראכט אין דעם באוואוטטן לשון המשנה‪ :‬הוי מתלמידיו של אהרן כר אוהב את‬
‫הבריות ומקרבן לתורה ‪ -‬דאס איז די אומבאגרענעצטע אהבה פון אהרן צו יעדן אידן‪,‬‬
‫אפילו צו די גאר פשוט׳ע וועלכע ווערן גערופן ״בריות״‪ ,‬ווייל זייער איינציקע מעלה‬
‫באשטייט בלויז אין זייער זיין באשעפענישן פון דעם בורא עולם; און אויר אט די אידן‬
‫איז אהרן מקרבן לתורה‪ ,‬ער דערנענטערט און הויבט זיי אויף צו דער תורה‪ :‬ניט ער‬
‫דערנענטערט און ״נידערט אראפ״ ח״ו די תורה צו זיי ‪ -‬דורך מאבן פשרות און געבן זיי‬
‫בלויז באגרענעצטע טיילן פון תורה ומצוות צו לערנען און מקיים זיין ‪ -‬נאר ער איז די‬
‫מקרב און הויבט אויף צום אמתין ארט און ליכט פון דער תורה‪ ,‬אזוי‪ ,‬אז די ווערן‬
‫פארבונדן מיט דער פולקאמער און אומבאגרענעצטער שלימות פון תורה‪.‬‬
‫וואס דאס אלץ באווייזט אויף דער אמת׳דיקייט פון אהרן הכהןיס אהבה־געפילן צו‬
‫יעדער אידן‪ :‬אמת׳ע אהבה ווייס ניט קיין מאס און גרענעץ און דעריבער נעמט זי ארום‬
‫אויר ״בריות״־אידן; אץ זי ווירקט אויר אז דעד איד זאל אויפגעהויבן ווערן העכער פון‬
‫די באגרענעצונגען פון דין ״מציאות״ און זאל ווערן דערנענטערט צו תורה‪.‬‬
‫‪ -‬דערמיט ווערט פארשטאנדיק דעד פנימיות׳דיקער טעם וואס אט די הוראה איז‬
‫אריינגעשטעלט געווארן אין א דבר משנה‪ ,‬ווייל ״משנה״ האט אין זיר דעם כח‬
‫אויפהויבן אירע לערנער פון אלע זייערע באגרענעצונגען)ווי אנגעדייט אין מאמר‬
‫חכמינו ז״ל‪ :‬אין כל הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות(;‬

‫נ י ט ס ת ם א נ ס ‪ :‬בהלשוו בשו״ע המחבר שפ‪ :‬״מפני הנס )סת‪ (0‬שנעשה בו״‪ - .‬נתבאר לעיל ע׳ תצא‬
‫הערה ‪.3‬‬
‫י ע ד ע ו א ך ‪ . .‬פ א ר ב ו נ ד ן מ י ט ת ו ר ה ‪ . .‬מ י ט ד ע ר פ ר ש ה ‪ . .‬פ ו ן ד ע ר ו ו א ך ‪ :‬להעיר מתורת אדה״ז)״היום‬
‫יום״ ב חשון‪ .‬ספר השיחות ה׳תש״ב ע׳ ‪ 29‬ואילח‪ :‬מען נעדארף לעבן מיט דער צייט ‪ . .‬מיט דער פרשת‬
‫השבוע כוי‪.‬‬
‫נ א מ ע ן פ ו ן פ ר ש ת ה ש ב ו ע ‪ :‬שבו מתבטא תוכן כל הפרשה ‪ -‬ראה לקדיש חכ״א ע׳ ‪ ,250‬ובהנסמן שם‬
‫הערה ‪2‬־ ו‪.‬‬
‫פ ר ש ת ה ש ב ו ע — צ ו א ת א ה ר ן ‪ :‬כן נקראת פ׳ זו ברמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב‪ .‬ובסדר תפלות כל השנה‬
‫בםופו‪ .‬אנודרהם פדר הפרשיות וההפטרות‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ה ו י מ ת ל מ י ד י ו ש ל א ה ר ן נ ו י ‪ :‬אבות פ״א מי״ב‪ .‬וראה בארובה אבות דר״נ פי״ב‪.‬‬
‫ד ׳ ג א ר פ ש ו ט ׳ ע ‪ . . .‬ב ר י ו ת ״ ‪ :‬תניא פרק לב‪.‬‬
‫נ י ט ע ר ד ע ר נ ע נ ט ע ר ט ‪ . .‬ד י ת ו ר ה צ ו ויי‪ :‬ראה לקו״ש ח״ב ע י ‪ .316‬חט״ו ע׳ ‪.198‬‬
‫ג ע ב ן ו י י ב ל ו י ו ב א ג ר ע נ ע צ ט ע ט י י ל ו פ ו ן ת ו ר ה כ ר ‪ :‬ראה לקו״ש ח״כ ע׳ ‪ 357‬ואילה‬
‫א י ן כ ל ה ג ל י ו ת מ ת כ נ ס ו ת א ל א ב ו כ ו ת ה מ ש נ י ו ת ‪ :‬ויק״ר ריש פרשתנו)פ״ז‪ ,‬ג(‪ .‬תו״א שמות מט‪ ,‬ג‪ .‬תו״ח‬
‫שם )יח‪ ,‬א־ב(‪ .‬ובכ״מ‪ .‬וראה תשובות וביאורים )קה״ת תשל״ד( סי• ד׳ פ״ה‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתלו‬

‫און דעריבער‪ ,‬ווען א איד לערנט אט די הוראה אין משנה ‪ -‬וראם דורד לימוד‬
‫התורה ווערט א ״יחוד נפלא״ צווישן דעם לעדנער‪ ,‬זיין שכל‪ ,‬מיט די דברי תורה וואס‬
‫ער לערנט‪ :‬ביז א ״יהוד נפלא״ מיטן נותן התורה‪ ,‬וואט האט זיר ״אריינגעשריבן״ און‬
‫״אריינגעגעבן״ אין תורה )אנא נפשי בתבית יהבית( ‪ -‬באקומט ער אט דעם‬
‫אומבאגרענעצטן כח צו פארווירקלעכן אט די הוראה פון ״אוהב את הבריות ומקרבן‬
‫לתורה״‪-.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫‪#‬‬
‫דער אנזאג צו אהרן הכהן אין אונזער פרשה טיילט זיר ארס דערמיט וואס ער‬
‫ווערט אויסגעדריקט אינעם לשון צו‪ ,‬און תז״ל טייטשן עם אפ‪ :‬אין צו אלא לשון זירוז‬
‫מיד ולדורות‪.‬‬
‫אט די זריזות פון ״צו״‪ ,‬מיד ולדורות‪ ,‬ווייזט אויף דער אומבאגרענעצטער נתינת־‬
‫כת פון אויבערשטן‪ ,‬סיי אין הווה)מיד( און םיי אין עתיד)לדורות(‪:‬‬
‫מיד ‪ -‬עם איז ניטא ביי איט קיין שטערונג אדער אפילו אן אפהאלט צו קענען‬
‫דורכפירן דעם ציווי גלייך‪ ,‬ווייל ער איז אריינגעטאן אין דעם אינגאנצן‪ ,‬ביז אז דאס‬
‫איז זיין גאנצער לעבן‪ ,‬דורר און דורר‪:‬‬
‫ו ל ח ר ו ת ‪ -‬דאט ווערט פארגעזעצט‪ ,‬און אין דעם זעלבן אופן פון זריזות‪ ,‬אויר ביי‬
‫די קומענדיקע דורות ‪ -‬ל׳ רבים; און ווען ס׳איז דא די חזקה פון דריי דורות)פון אים‬
‫און נאד צוויי דורות(‪ ,‬ווערט עם אן עניו נצחי אויף אלע דורות‪ ,‬ווי תז״ל זאגן‪ :‬התורה‬
‫מחזרת על אכםניא שלה ‪ -‬בשעת עם זיינען דא דריי דורות פון לומדי תורה‪ ,‬ווערט‬
‫דארט די ״אכסניא״ פון תורה)אכסניא שלה‪ /‬וואו זי בלייבט אויף אייביק‪.‬‬
‫‪#‬‬ ‫*‬ ‫*‬

‫דאס וואם איז געזאגט געווארן אויבן דארף אויר דינען אלם א הוראה אין עבודת‬
‫השם‪ ,‬אין מעשה)ביז אין סוף מעשה(‪:‬‬
‫עם איז ניט גענוג וואס די אויפפירונג פון א אידן אין תורה און מצוות זאל זיין אין‬
‫אן אופן פון ״נס״ ‪ -‬אויפגעהויבן‪ ,‬העכער פון דער ביז־איצטיקער געוואוינהייט אין‬
‫לימוד התורה והידור בקיום המצות‪ ,‬נאר ער דארף שטייגן אין דעם אלץ העכער אוו‬
‫העכער‪ :‬בשעת ער ווערט איינגעוואוינט אין זיין נייער אויפגעהויבענער אויפפירונג‬

‫דורך לימוד התורה חערט א •יחוד נפלא״ נוי‪ :‬תניא פייה‪ .‬וראה גם שם פכ׳־ג‪.‬‬
‫אנא נפשי נ ה נ י ת י ה ב י ת ‪ :‬שבת קה‪ ,‬א )כגירסת הע״י(‪ .‬יל׳׳ש‪.‬עה״פ יתרו כ‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקו״ת שלח מת‪,‬‬
‫סע״ד‪ .‬אוה״ת יתרו ע׳ תתקא‪ .‬ובלשון המדרש )שמו״ר רפל״ג(‪ :‬מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה‪ .‬וראה‬
‫תניא פמ״ז)םז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫אי! צו אלא לשו! !ירוו מיו ולדורות‪ :‬תו״כ והובא בפרש״י( ריש פרשתנו‪ .‬וראה אוה״ת הק׳ ואו״ת להה״מ‬
‫דלעיל בתחילת המכתב הערה ד״ה פ׳ צו‪.‬‬
‫התורה מחזרת על אנסניא שלה‪ :‬ב״מ פה‪ ,‬א‪.‬‬
‫אי! מעשה‪ :‬שהוא העיקר ‪ -‬אבות פ״א מי״ז‪ .‬תקוני והר תנ״נ )פי‪ ,‬סע״א(‪ .‬ת״ס )צג‪ ,‬נ(‪ .‬ת״ע )קלג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫קלד‪ ,‬א(•‬
‫אייוגעוואוינט אי! ויי! נייער ‪ . .‬טבע ‪ . .‬העבערער דרגא פון ‪.‬נס״‪ :‬להעיר מב״ר )פריט‪ ,‬ה( משה ניסו‬
‫של ישראל ‪ . .‬ומי הוא ניסו של משה הקב״ה‪ ,‬וראה לקו״ש ח״ז ע׳ ‪ 225‬ואילך‪.‬‬
‫תתלז‬ ‫אור לה׳ ניסן תנש׳׳א‬

‫)הרגל נעשה ט ב ע ‪ /‬דארף ער זיך ווידער אויפהויבן צו נאך א העכערער דרגא פון ״נס״‪,‬‬
‫און אין דעם ג ו פ א ‪ -‬״ נ ס בתוך נס״‪ ,‬ביז ער דערגרייכט דעם אמתין ״נס גדול״‪ ,‬פארבונדן‬
‫מיט גדול הוי׳ ומהולל מאד‪.‬‬
‫ויהי רצון‪ ,‬אז יעדער איינער און אייגע זאל טאן אין דעם אלעם אין אן אופן פון‬
‫זריזות‪ ,‬מיד ולדורות‪ ,‬וואט דעמאלט וועט ערפילט ווערן בפועל דער גדול הוי׳ ומהולל‬
‫מאד‪ ,‬די גדלות פון אויבערשטן וועט קלאר אנטפלעקט ווערן פאר אלעמען אין אן אופן‬
‫אז דער אויבערשטער איז מהולל מאד‪,‬‬
‫ביז אז ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן ‪ -‬עס קומט אראפ אין וועלט אויף אייביק‪ ,‬לנצת‬
‫נצחים‪,‬‬
‫און יעדער איינער און איינע ווערט געבענטשט מיט דער תפלה‪ ,‬תפילת משה‪ :‬ויהי‬
‫נועם ה׳ אלקינו עלינו גו׳ — יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם‪ ,‬אז די שכינה איז‬
‫שורה אויף אים‪ ,‬און אין אלע זיינע ענינים‪ ,‬ביז אץ מעשה ידיו‪ ,‬ביז אין ״סוף מ ע ש ה ״ ‪-‬‬
‫אין זיין ״חלק בעולם״‪,‬‬
‫און דאס ווערט די הכנה‪ ,‬מתוך שמחה וטוב לבב‪ ,‬צו דעם בנין בית המקדש‬
‫השלישי‪ ,‬וואט וועט זיין א בנין נצתי‪ ,‬מעשה ידיו של הקב״ה‪ ,‬מקדש אדנ־י כוננו ידיך‪,‬‬
‫בפועל ממש‪ ,‬אין דער גאולה האמיתית והשלימה‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור‬
‫ולחג הפסח כשר ושמח‬
‫ומתוך שמחת לבב‬

‫ה ר ג ל נ ע ש ה ט ב ע ‪ :‬תניא פמ״ד )סג‪ ,‬ב(‪ .‬וראה ג פ ש‪ 0‬ספי״ד‪ .‬פט״ו)כא‪ ,‬א(‪ .‬שבילי אמונה נתיב ד שער‬
‫ב‪ .‬שרית הרפ״ע מפאנו פל״ו‪.‬‬
‫‪..‬נס ב ת ו ך נ ס ־ ‪ :‬לשון תז״ל ‪ -‬שבת צז‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫ג ד ו ל ה ו י ׳ ו מ ה ו ל ל מ א ד ‪ :‬תהלים מת‪ ,‬נ ‪.‬‬
‫ב ר ו ך ‪ . .‬ו א מ ו ‪ :‬תהלים פט‪ ,‬נג ‪ -‬סיום וחותם פפר ש ל י ש י שבתהליפ‪.‬‬
‫ת פ י ל ת מ ש ה ‪ . .‬ש ת ש ר ה ש כ י נ ה ב מ ע ש ה י ד י כ ם ‪ :‬תו״כ )ר״פ שמיני)טו( פרש״י( שם ט‪ ,‬בג‪ .‬ובפי פקודי‬
‫לט‪ ,‬מג‪ .‬וראה לקדיש תי״א ע׳ ‪ 169‬ואילך‪ .‬וראה גפ פרש״י עה״פ תהלים כאז‪.‬‬
‫ויהי נ ו ע ם ה י א ל ק י נ ו ע ל י ג ו ג ו י ‪ :‬תהלים צדי״ק‪ ,‬יו‪ .‬וראה מדרש תהלים עה״פ )שם‪ ,‬א(‪ ,‬שמזמור זה‬
‫בתהלים הוא אחד מ״אתד עשר מזמורים )ש(אמר משה״ כוי‪ .‬פרש״י עה״פ תהלים שם‪ ,‬א‪ .‬פקודי שם‪.‬‬
‫ע״פ המנהג לומר בכל יום הקאפיטל תהלים המתאים לשנות חייו)מכתב כ״ק מו״ח אדמו״ר ב״קובץ‬
‫מכתבים״ שבסו״ס תהלים אהל יוסף יצחק )ע׳ ‪ .(214‬אגרות־קודש שלו ח״א ע׳ לא‪ .‬ח״י ע׳ נג‪ .‬וראה ג ם מאמרי‬
‫אדה״ז הקצרים ע׳ שמא( ‪ -‬יותחל בי״א ניסו שנה זו אמירת מזמור צדי״ק שבתהליפ‪.‬‬
‫ה ש ל י ש י ‪ . .‬ב נ י ! נ צ ח י ‪ ,‬מ ע ש ה י ד י ו ש ל ה ק ב ־ ה ‪ :‬זהר ח״א כת‪ ,‬א‪ .‬ח״ג רכא‪ ,‬א‪ .‬תקוני זהר‬ ‫ביה המקדש‬
‫תיקון ח‪.‬‬
‫בשלח טו‪ ,‬יז‪ .‬וראה פרש״י עה״פ‪ .‬פרש״י ותוס׳ סוכה מא‪ ,‬סע״א‪ .‬תוד״ה איו ‪-‬‬ ‫מ ק ד ש אדנ־י כוננו י ד י ך ‪:‬‬
‫שבועות טו‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ו ל ח ג ה פ ס ח כ ש י ו ש מ ח ‪ :‬ראה לקוטי לוי״צ אגרות־קודש ע׳ קצז‪.‬‬
‫ש מ ח ת לבב‪ :‬שני חללי הלב מלאים וחדורים שמחה‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתלח‬

‫ב״ה‪ ,‬יום שלישי שהוכפל בו כי טוב‪,‬‬

‫פ׳ ויהי ביום השמיני‬
‫י״א ניסן‪ ,‬נשיא לבני אשר‪ ,‬ה׳תנש״א‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬
‫ה׳ עליהם יחיו‬
‫שלום וברכה!‬
‫בהמשך צו דעם וואס האט זיך גערעדט אין די פריערדיקע בריוו‪ ,‬אז די‬
‫אויסגעטיילטקייט פון היינטיקן יאר ‪ -‬זייענדיק דער יאר פון ״היה תהא ש נ ת אראנו‬
‫נפלאות״ ‪ -‬ווערט נאכמער אונטערשטראכן אין חודש ניסן‪ ,‬וויבאלד די נסים און נסי־‬
‫נסים)ניסן( דערשיינען אין אן אופן פון נפלאות‪ ,‬און נאכמער ‪ -‬אראנו)נפלאות‪/‬‬
‫איז זייער מתאים זיך אפצושטעלן אויף נאך א נקודה אין דער אויםגעטיילטקייט‬
‫פון דעם יאר‪ ,‬און איר שייכות מיט חודש ניסן‪:‬‬
‫שוין ביים אנהויב יאר איז מערערע מאל באטאנט געווארן‪ ,‬אז היינטיקער יאר‬
‫צייכנט זיך ארס מיט א ״קדושה משולשת״‪ .‬ד‪.‬ה‪ .‬אז א סך פון די קדושה־ענינים אין דעם‬
‫יאר קומען אין א דריי־מאליקן אופן פון ״חזקה״)בחלתא זימני הוי חזקה(‪.‬‬
‫דער יאר האט זיך גלייך אנגעהויבן מיט א ״חזקה״ פון דריי קדושה־טעג נאכאנאנד‬
‫)די צוויי טעג פון ראש־השנה‪ ,‬דער ״קאפ״ פון יאר‪ ,‬האבן תיכף אריינגעפירט איז שבת­‬

‫י י ם ש ל י ש י ש ה ו כ פ ל ב ו כ ׳ ט ו ב ‪ :‬פרש״י עה״פ בראשית א‪ ,‬ז)מב״ר פ״ד‪ ,‬ו(‪ .‬וראה בהנסמן במכתב כ״ה‬
‫אדר שנה ז ו הערה ד״ה זה‪.‬‬
‫פ־ ו י ה י ב י ו ם ה ש מ י נ י ‪ :‬ראה להלן בהמכתב‪ .‬וראה הערות למכתב י״א ניסן היתשמ״ה בתתלתו)לעי ע׳‬
‫תשפז(‪.‬‬
‫י ״ א נ י ס ן ‪ ,‬נ ש י א ל ב נ י א ש ר ‪ :‬ראה שו״ע אדה״ז או״ח הל׳ פסח סתכ״ט ס״ט‪ :‬בא׳ בניסן התחילו הנשיאים‬
‫להקריב את קרבניהם לחנוכת המזבח נשיא אחד ליום עד י״ג בניסן‪ ,‬וכל נשיא ביום שהקריב קרבנו הי׳ יופ‬
‫טוב שלו כו׳‪ .‬ושם סט״ו‪ :‬נוהגיז מר״ח יאילר לקרות פ׳ הנשיא שהקריבו בו ביום בוי‪ .‬והקריב קרננו ע״ש‬
‫הבחירה שבחר הקב״ה בישראל מכל האומות ‪ -‬במדב״ר פי״ד‪ ,‬יריד‪ .‬וראה ד״ה ביום עשתי עשר יום די״א‬
‫ניסו ה׳תשל״א)סה״מ מלוקט חייג ע׳ צט ואילד(‪ - .‬וראה לקוטי לוי״צ אגרות־קודש ע׳ שכג־שכה‪ .‬שם ע׳ תיט‪.‬‬
‫נ ש י א ל ב נ י א ש ר ‪ :‬ש״הוא יתן מעדני מלן״)ויחי מט‪ - 0 ,‬ר״ת מוח לב כבד )על הסדר דמוח שליט על‬
‫הלב( ‪ -‬ראה ניצוצי אורות וניצוצי זהר לזח״ב קנג‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫די פ ר י ע ר ד י ק נ ו ב ר י ו ו ‪ :‬דכ״ה אדר ואור ליום ה׳ ניסן שנה וו‪ - .‬ולהעיר שמכתב הנוכחי הוא מכתב‬
‫ה ש ל י ש י שנכתב השתא בקשר לתה״פ הנע״ל‪.‬‬
‫מ ע ר ע ר נ ! מ א ל ב א ט א ו ט ג ע ו ו א ר ן ‪ :‬ראה בארוכה מכתבים כללים לר״ה שנה זו)דמוצש״ק ת״י אלול‪,‬‬
‫מוצש״ק כ״ה אלול וגי סליתות ‪ -‬ה׳תש״נ‪ :‬וא״ו תשרי היתנש״א)סה״ש תנש״א ת״ב ע׳ ‪ 859‬ואילח(‪.‬‬
‫ב ח ל ת א ו י מ נ י ה ו י ח ז ק ה ‪ :‬ב״מ קו‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬וראה גם יבמות )סד‪ ,‬ב( ובירושלמי שם )פ״ו ה״ו(‪ .‬סנהדרין‬
‫פא‪ ,‬ני‪.‬‬
‫ר א ש ־ ה ש ו ה ‪ ,‬ד ע ד ‪,.‬קאפ״ ‪ 119‬י א ר ‪ :‬לקו״ת דרושים לרי׳ה נח‪ ,‬א־ב‪ .‬עטרת ראש שער ד״ה נתחלתו‪.‬‬
‫המשד וככה תרל״ז)ע׳ קכת(‪ .‬רדייה החודש תרנ״ד )סה״מ תרנ״ד ע׳ קלא(‪ ,‬תרס״ו )המשך תרס״ו ע׳ קנו(‪,‬‬
‫תרע״ח )הב׳ ‪ -‬סה״מ תרע״ח ס״ע רכד(‪ .‬ו ב כ י נ ו ‪.‬‬
‫תתלט‬ ‫י״א ניסן תבש׳׳א‬

‫קודש(; און נאכדעם האט זיר די ״חזקה״ איבערגעחזריט אין חודש תשרי)אין חוץ לארץ(‬
‫נאד צוויי מאל)אויר ביי די ערשטע און לעצטע טעג פון חג הטובות( ‪ -‬אזוי אז במשך‬
‫דעם חודש תשרי)דער חודש הכללי( איז געווען א ״חזקה״ אין א ״חזקה״‪:‬‬
‫און אזוי האט זיר עם דערנאר איבערגעחזר׳ט אין דעם ״ראש השנה לחסידות״ ‪-‬‬
‫דער חג הגאולה פון אלטן רבי׳ן‪ ,‬י״ט־כ כסלו ‪ -‬און אין די שמחה־טעג פון די ימי‬
‫הפורים‪.‬‬
‫דער ענין פון ״חזקה״)לשון חוזק‪ ,‬שטארקייט( איז‪ ,‬אז מיט)דער פארזעצונג אדער‬
‫איבער׳חזר׳ונג פון( דריי מאל ווערט די זאר קביעות׳דיק‪ ,‬עם ווערט פארפעסטיקט און‬
‫פארזיכערט אז אזוי וועט זי בלייבן‪.‬‬
‫און אין דעם באשטייט די הוראה און נתינת־כח פון דער ״שנה משולשת״‪ ,‬אז די‬
‫ענינים פון קדושה‪ ,‬תורה און מצוות‪ ,‬זיינען דעם יאר דורכדרינגענדיק און‬
‫פארפעטטיקט אזוי אז זיי האבן א דויערהאפטע ווירקונג אויר אויף ווייטער‪.‬‬

‫‪#‬‬ ‫‪#‬‬ ‫*‬

‫אין דעם היינטיקן חודש ניסן)דער ראש חדשים‪ ,‬ראשון הוא לכם לחדשי השנה(‬
‫ווערט אט־די קדושה־חזקה אויסגעדריקט אין דער תורה־קריאה במשר דעם חודש‪:‬‬
‫חודש ניסן‪ ,‬וואס זיין ראש)דער ״קאפ״ פון תודש( איז היינטיקן יאר געווען שבת פ׳‬
‫החודש‪ ,‬האט זיר אנגעהויבן מיט א דרייענדיקע קריאה‪ ,‬אין דריי ספרי־תורה ‪ -‬די‬
‫קריאה‪ :‬פון פרשת ויקרא‪ ,‬פון ראש תודש און פון פרשת החודש‪.‬‬
‫און דערנאד‪ ,‬במשד דעם תודש‪ ,‬ווערט די זעלבע פרשה)פדרה(‪ ,‬פרשת שמיני‪,‬‬
‫געלייענט )און געלערנט( במשר דריי וואכן נאכאנאנד)אנהויבנדיק פון יום שמיני‬
‫בחודש‪ ,‬ביי דער קריאת מגהה פון שבת הגדול‪ ,‬ביז דעם סוף חודש‪ ,‬אין שבת כ״ט בניסן(‪.‬‬
‫די באזונדערע דערהויבנקייט פון ״ויהי ביום השמיני״‪ ,‬געמיינט ״יום שמיני‬

‫ח ו ד ש ה כ ל ל י ( ‪ :‬ראה אוה״ת סוכות עי איתשנו‪ .‬סה״מ תרנ״ד ע׳ לו‪ .‬ה׳תש״ב ע׳ ‪1.49‬בכ״מ‪.‬‬ ‫תשרי)דעד‬
‫‪ .‬ר א ש ה ש נ ה ל ח ס י ד ו ת ״ ‪ . .‬״ ט ־ כ כ ס ל ו ‪ :‬מכתב כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב( נ״ע ‪ -‬נעתק ב״היום יום״ יט‬
‫כסלו‪ .‬אגרות־קודש שלו ח״א ע׳ דנט‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫ק ד ו ש ה ־ ח ו ק ה א ו י ס ג ע ד ר י ק ט א י ! ד ע ו ת ו ר ה ־ ק ר י א ה ‪ :‬להעיר‪ ,‬אשר‬ ‫א י ! ‪ . .‬חודש נ י ם ! ‪ . .‬ווערט אט־די‬
‫בתשרי הו״ע ״בחר הקב״ה ב ע ו ל מ ו ״ ) ש מ ו ״ ר פט״ו‪ ,‬יא(‪ ,‬וי״ל שלכן הקדושה המשולשת אז היא ב ו מ ! ‪ -‬שלשה‬
‫ימיס‪ :‬ובניסן הו״ע ״בחר ביעקב ובניו״)שמו״ר שם(‪ ,‬ולכן עניני ה״חזקה״ שבחודש ניסן הס ביתם לתורה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫קריאה משולשת בג׳ ספרי תורה‪ ,‬וקריאת פ׳ שמיני במשר ג שבועות‪.‬‬
‫ר א ש ח ד ש י ם ‪ ,‬ר א ש ו ו ה ו א ל כ ם ל ח ד ש י ה ש נ ה ‪ :‬בא יב‪ ,‬ב‪ .‬וראה ד ״ ה החודש תרס״ה )סה״מ תרס״ה נדע‬
‫קט ואילר(‪ ,‬אעת״ר )סה״מ אעת״ר ע׳ נו ואילך‪ /‬עטר״ת )הב׳ ‪ -‬סה״מ עטר״ת ע׳ שכג ואילד(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ד ע ר ״ ק א פ ״ פ ו ! ח ו ד ש ‪ :‬לקו״ת דרושים לר׳׳ה שם נח‪ ,‬סע״א‪ .‬עטרת ראש שם )ג‪ ,‬ב(‪ .‬המשך וככה תרל״ו‬
‫)ע׳ קכת(‪ .‬ו ב כ ־ ׳ מ ‪.‬‬
‫ש ב ח פ ׳ ה ח ו ד ש ‪ . .‬א ד ר י י ע נ ד י ק ע ק ר י א ה ‪ ,‬א י ! ד ר ״ ס פ ר י ־ ת ו ר ה ‪ :‬רמב׳ים ה ל י תפלה פי״ג הכ״א‪ .‬וראה‬
‫בארוכה שיחת ש״פ ויקרא‪ ,‬פ׳ החודש ש‪.‬ו‪) .‬סה׳׳ש תנש׳׳א ח״א ע׳ ‪ 379‬ואילך(‪.‬‬
‫‪ .‬י ו ם ש מ י נ י ל מ י ל ו א י ם ־ • ‪ :‬פרש״י ריש פרשתנו‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תת מ‬

‫למילואים״)דער אכטער טאג פון חנוכת המשכן‪ /‬באשטייט אין דעם‪ ,‬וואס היום ה׳ נראה‬
‫אליכם — ל ה ש ר ו ת שכינתו ב מ ע ש ה ידיכם ‪ -‬אין דעם טאג האט זיך אנגעהויבן די‬
‫השראת השכינה אין דעם משכן)שרתה בו שכינה(‪.‬‬
‫און דאס איז אויך אנגעדייטעט אין דעם מספר ״שמיני״‪ :‬די וועלט איז באשאפן‬
‫געווארן אין די שבעת ימי בראשית)זעקם טעג פון באשאף‪ ,‬און שבת וואס האט‬
‫ארייגגעגעבן מנוחה אין וועלט‪ ,‬שלימות אין באשאף(‪ ,‬און דערפאר איז צייט)זמן( פון‬
‫וועלט אויסגעשטעלט אין אן אומקרייז פון זיבךטעגיקע וואכן)און אזוי אויד די זיבך‬
‫יאריקע שמיטה־קרייזן(‪ ,‬אזוי אז די צאל שבעה דייטעט אן אויף די ג־טלעכע ליכט‬
‫וועלכע איז באשרענקט אין וועלט; און שמיני ווייזט אויף דער ג־טלעכער אנטפלעקונג‬
‫וואס איז העכער פון דער בריאה‪.‬‬
‫און דערמיט וואס פרשת שמיני ווערט היי־יאר געלייענט במשך דריי וואכן‪ ,‬קומט‬
‫צו די באזונדערע מעלה פון ״חזקה״ און שטענדיקייט אין דעם ענין פון ״שמיני״ ‪-‬‬
‫השראת השכינה)די ג־טלעכע אנטפלעקונג וואס איז העכער פון וועלט(‪:‬‬
‫די השראת השכינה וואט האט זיך אויפגעטאן אין ״יום השמיני״ איז געווען ניט א‬
‫צייטווייליקע ג־טלעכע אנטפלעקונג‪ ,‬נאר אויף אייביק‪ ,‬ווי דאס איז פארשטאנדיק פון‬
‫לשון‪ :‬להשרות שכינתו במעשה ידיכם‪ ,‬אז די השראת השכינה זאל זיין אין א שטענדיקן‬
‫אופן‪ ,‬און ביי יעדער אידן)בתוך כל אחד ואחה מישראל(‪ ,‬ביז אין מעשה ידיכם‪.‬‬

‫‪#‬‬ ‫*‬ ‫*‬

‫די השראת השכינה אין א קביעות׳דיקן אופן‪ ,‬וואס האט זיך אנגעהויבן ביום‬
‫השמיני אין משכן‪ ,‬איז געקומען נאך מער צום אויסדרוק אין דעם בית המקדש‪ .‬ווארום‪,‬‬
‫ווי באוואוסט‪ ,‬ווערט דער משכן אנגערופן אהל‪ ,‬א ״דירת עראי״‪ ,‬א ניט־דויערהאפטע‬

‫‪,‬‬
‫היום ה־ נ ר א ה אליכם — ל ה ש ר ו ת שכינתו ב מ ע ש ה ׳‪.‬דיננו‪ :‬פרשתנו ‪ ,0‬ד ובפרש״ ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שרווה ‪ n‬שביוה‪ :‬לשון רש״ פרשתנו שם‪ ,‬כג‪.‬‬
‫א נ ג ע ד ״ ט ע ט אי! ו ט ס מםםר ‪,.‬שמיני״‪ :‬בהבא להלן ראה כלי יקר ריש פרשתנו‪ :‬שדית הרשב״א ח״א ם״ט‬
‫‪ -‬הובאו ונתבארו בדיה ויהי ביום השמיני תרע״ת )סה״מ תרע״ח ‪ y‬רסט ואילך(‪ ,‬ה׳תש״ד )סה״מ ה׳תש״ד ע׳‬
‫‪ 191‬ואילך(‪ ,‬ה׳תש״ה )סה״מ ה׳תש״ה ע׳ ‪ 167‬ואילך(‪ .‬וראה גם אוה״ת פרשתנו ע׳ כה‪ .‬אחרי כרך ג ע׳ תתכה‪.‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫ש כ ת ‪ . .‬אריינגעגעב; מנוחה‪ :‬דבא שכת בא מנוחה ‪ -‬פרשי״ עה״פ בראשית ב‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י ד״ה ויכל ‪-‬‬
‫מגילה ט‪ ,‬א‪ .‬תוד״ה חצבה ‪ -‬סנהדרין לת‪ ,‬א‪ .‬וראה כתר שם טוב )הוצאת קה״ת( סי׳ ת־תא )גט‪ ,‬ב ואילך(‪.‬‬
‫ד• ה ש ו א ה ה ש נ י נ ה ‪ . .‬אזיף א״ביק‪ :‬דמעשה׳ ידי משה הם נצחיים ‪ -‬סוטה ט‪ ,‬סע״א‪ .‬וראה לקדיש חט״ז‬
‫ע׳ ‪ ,465‬ובהנסמן שם‪.‬‬
‫בחון כל א ח ד ואחת מישראל‪ :‬כמאמר תז״ל עה״פ )תרומה כה‪ ,‬ת( ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ‪-‬‬
‫בתוך כל או״א מישראל ‪ -‬ראשית תכמה שער האהבה פ״ו קרוב לתחילתו )ד״ה ושני פסוקים ‪ -‬סט‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫אלשיך עה״פ תרומה שם קרוב לסופו)ועיין ג״כ בפירושו עה״פ )תהלים צדי״ק‪ ,‬יו( ויהי נועם(‪ .‬ועוד‪ - .‬נסמן‬
‫בלקו״ש חכ״ו ע׳ ‪.414‬‬
‫וו• באוואוכט‪ :‬ראה שמואל־ב ז‪ ,‬ו‪ .‬שהש״ר פ״א‪ ,‬טז)ג(‪ .‬זת״ב רמא‪ ,‬א‪ .‬תו״א ר״פ ויגש‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ד י ה ערא•־‪ :‬ובלשון הרמב״ם הלי ביהב״ח פ״א ודא‪ :‬והיי לפי שעה כוי‪ .‬וראה שהש״ר שם‪.‬‬
‫תתמא‬ ‫י״א ניסן תנש״א‬

‫וואוינונג‪ :‬דאקעגן בית)בית־המקדש(איז א ״דירת קבע״‪ ,‬אן אויף־שטענדיק באשטימטע‬

‫וואוינונג ‪ -‬און‪-‬פון ןינט מ׳האט אויפגעבויט דעם בית המקדש אין ירושלים‪ ,‬איז דאט‬
‫געווארן דער באשטימטער און אייביקער ארט פון השראת השכינה)זאת מנוחתי עדי‬
‫עד(‪.‬‬
‫און די פולקאמע ״קביעות׳דיקייט״ און חזקה פון דעד השראת השכינה אין בית‬
‫המקדש‪ ,‬וועט זיין אין דעם בית המקדש השלישי כשלימות‪ ,‬אז פאר יעדן אויג וועט זיין‬
‫אפן און קלאר די פולשטענדיקע דויערהאפטיקייט און שטארקייט פון דעם בית המקדש‬
‫‪ -‬א בית נצתי‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫»‬

‫דאס אויבנגעזאגטע איז אויר אנגעדייטעט אין דעם אפשלוס פמוק פון מזמור‬
‫״תפלה למשה״)דער מזמור צדי״ק פון ספר תהלים(‪ :‬ויהי נועם ה׳ אלקינו עלינו ומעשה‬
‫ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו‪:‬‬
‫די חז״ל זאגן‪ ,‬אז אט דער פסוק איז געווען די תפלה פון משה רבינו אין‬
‫צוזאמענהאנג מיט הקמת המשכן‪ :‬אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם‪,‬‬
‫ויהי נועם ה׳ אלקינו עלינו וגר‪ ,‬אז תפילת משה האט פועל געווען די השראת השכינה‬
‫אין משכן‪ .‬און דערביי איז מודגש אז די השראת השכינה איז אין אן אופן פון ״כוננה‬
‫עלינו״)גרונטבאפעסטיגונג( ‪ -‬מיט א קביעות‪ ,‬לדור דור‪.‬‬
‫ביז‪ ,‬אז אין דעם ווערט אויר אנגעדייטעט די נצחיות פון דעם בית המקדש השלישי‪,‬‬
‫ווי חז״ל זאגן אויף דעם פסוק‪ ,‬אז די ווערטער ״ומעשה ידינו כוננהו״ באציעז זיר צום‬
‫בית המקדש השלישי‪ ,‬אויר וועלכן דעד אויבערשטער זאגט‪ :‬לעתיד לבא אני אבנה אותו‬
‫ומשרה שכינתי בתוכו ואינו חרב לעולם‪.‬‬

‫ב י ה ‪.. . .‬דירת ק ב ע ־ ‪ :‬ר א ה ג ם ע י ו ן י ע ק ב ל ע ״ י פ ס ח י ם פ ח ‪ ,‬א ) ב ש י י כ ו ת ל ב י ה מ ״ ק ה ש ל י ש י ( ‪.‬‬

‫ב י ת י ה מ ק ד ש אין י ר ו ש ל י ם כ ר ‪ :‬ר מ ב ״ ם ש ם ה ״ ג ‪ .‬נ ת ב א ר ב ל ק ו ״ ש ח ט ״ ז‬ ‫פו! זינט מ ׳ ה א ט אויפגעבויט ד ע ם‬

‫ע ׳ ‪ 466‬י א י ל ד ‪.‬‬

‫מפני‬ ‫ה מ ק ד ש וירושלים‬ ‫קדושת‬ ‫הט״ז‪:‬‬ ‫רמב״ם ש ם פ״ו‬ ‫השכינה‪ :‬ר א ה‬ ‫השראת‬ ‫א ר ט פו!‬ ‫אייביקער‬

‫ושכינה אינה בטילה‪.‬‬ ‫השכינה‪,‬‬

‫ואח מנוחתי עדי עד‪ :‬ת ה ל י ם ק ל ב ‪ ,‬יד‪.‬‬

‫נצחי‪ :‬ז ה ר ח ״ א כ ח ‪ ,‬א‪ .‬ו ד ג ר כ א ‪ ,‬א‪ .‬תקו״ז תיקון ח‪.‬‬ ‫בית‬

‫אין ד ע ם א פ ש ל ו ס פ ס ו ק ‪ :‬פ ס ו ק ט ו ״ ב ‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫ל ש נ ו ת חייו‬ ‫המתאים‬ ‫הקאפיטל‬ ‫המנהג לומר כ כ ל יום‬ ‫תהלים‪ :‬אשר ע״פ‬ ‫צדי־ק פון ס פ ד‬ ‫מזמור‬

‫‪-‬‬ ‫מ ת ח י ל י ם בי״א נ י ס ן ש נ ה זו א מ י ר ת מ ז מ ו ר ז ה ש ב ת ה ל י ם ‪ .‬ו ה ו א ה ר א ש ו ן מ ן ״ א ח ד ע ש ר מ ז מ ו ר י ם ) ש ( א מ ר מ ש ה ״‬

‫ת ה ל י ם ו פ ר ש ״ י ע ה ״ פ ) צ ד י ״ ק ‪ ,‬א(‪ .‬פ ר ש ״ י ע ה ״ פ פ ק ו ד י ל ט ‪ ,‬מ ג ‪ .‬ו ע ו ד ‪.‬‬ ‫מדרש‬

‫‪,‬‬
‫פ ק ו ד י ש ם ‪ .‬ו ר א ה ג ם פ ר ש ״ י פ ר ש ת נ ו ט‪ ,‬כ ג ‪ .‬פ ר ש ״ י ע ה ״ פ‬ ‫עה״פ‬ ‫להם כר‪ :‬פרש*‬ ‫ואגן ‪ . .‬אמר‬ ‫חז־ל‬

‫ת ה ל י ם כ א ן ‪ .‬ו ר א ה תו״ש ע ה ״ פ פ ק ו ד י ש ם )אות לד(‪ .‬וש״ו‪.‬‬

‫ו א ג ן ‪ . .‬לעתיד לבא כר‪ :‬מ ד ר ש ת ה ל י ם עה״פ‪.‬‬ ‫חדל‬

‫ל ע ו ל ם ‪ :‬ר א ה ג ם פ ר ש י ״ ע ה ״ פ ) ב ש ל ח ט ו ‪ ,‬ת( מ ק ד ש א ד נ ־ י‬ ‫חרכ‬ ‫א ב נ ה אותו ‪ . .‬ואינו‬ ‫ל ב א אני‬ ‫לעתיד‬

‫‪ -‬שבועות טו‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬כהנסמן לעיל ה ע ר ה ד״ה בית‬ ‫ידיך‪ .‬פרש״י ותוס׳ ס ו כ ה מ א ‪ ,‬סע״א‪ .‬ת ו ד ״ ה איו‬ ‫כוננו‬

‫נצחי‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫מכתבים כלליים‬ ‫תתמג‬

‫ולכאורה קען מען צמעבן א טעם‪ ,‬בדרך רמז‪ ,‬פארוואס אט די תפילה איז אין‬
‫מזמור צדי״ק פון תהלים ‪ -‬ווייל די צאל ניינציק‪ ,‬דריי מאל דרייטיק‪ ,‬שטעלט מיט זיר‬
‫פאר די פולקאמע שלימות אין חזקה ‪ -‬דריי מאל דריי)מאל צען(‪.‬‬

‫‪#‬‬ ‫»‬ ‫*‬

‫ויהי רצון‪ ,‬אז יעדער איינער און איינע‪ ,‬בתוך כ ל ל ישראל‪ ,‬זאל אויסנוצן די‬
‫םפעציעלע כוחות פון דעם היינטיקן יאר‪ ,‬אויף דורכצודרינגען זיין גאנצן וועזן מיט א‬
‫קדושה־לעבן‪ ,‬ביז צו דערגרייכן די אמת׳ע חזקה‪ ,‬נצתיות׳דיקע שטארקייט אין אלעם‬
‫וואס איז שייר צו לימוד התורה און קיום המצוות‬
‫‪ -‬אנהויבנדיק פון די הכנות צו חג הפטה בכלל‪ ,‬און בפרט צום פראווען דעם ״סדר‬
‫של םםת״ מיט די דריי מצות)כהן לוי ישראל( און זעקס מינים אויף דער קערה)דריי‬
‫מאלדריי(‪-‬‬
‫און בפרט אז דאס איז אין א יאר‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬אין וועלכן מען לייענט פרשת שמיני דריי‬
‫וואכן נאכאנאנד‪ ,‬וואס ״שמיני׳׳ ווייזט אויף דער ג‪-‬טלעכער הנהגה וואס איז העכער פון‬
‫וועלט‪ ,‬הנהגה נסית‪ :‬און בשעת מען לייענט ״שמיני״ דריי וואכן נאכאנאנד‪ ,‬ווערט‬
‫נאכמער אונטערשטראבן דורך תורה די אויסגעטיילטקייט פון דעם יאר‪,‬אלס א יאר פון‬
‫אראנו נפלאות‪ ,‬דורך נסים ונפי נסים;‬
‫‪ -‬ביז דאט קומט אראפ אין א קלאר־אנטפלעקטן אופן‪ ,‬און לויט דעם פתגם וואם‬
‫איז דערמאנטגעווארן מערערע מאל‪ :‬שמיני שמונה שמינה ‪ -‬א יאר ווען מען לייענט פ׳‬
‫שמיני‪ ,‬שמונה ‪ -‬אכט מאל‪ ,‬וועט זיין שמינה‪ ,‬א ״פעטער״ יאר בגשמיות וברוחניות ‪-‬‬
‫און דאט וועט נאכמער צואיילן אז מען זאל זוכה זיין צום דעם דריטן ״שמיני״‪ ,‬בית‬
‫המקדש השלישי‪ ,‬אין וועלכן עם וועט זיין דער כנור של שמונה נימין‪,‬‬
‫און עם וועט מקויים ווערן ביי יעדן איינעם און איינע די תפלה און ברכה‪ ,‬און‬

‫ד ר י ׳ מ צ ו ת )כה! ל ו י י ש ר א ל ( א ו ! ז ע ק ס מ י נ י ם א ו י ף ד ש ־ ?!ערה‪ :‬״סדר הגדה״ בהגש״פ נוסח אדה״ז‪ .‬והוא‬

‫מפע״ח שער כא)שער חג המצות( פ״ו‪ .‬סידור האריו״ל במקומו‪ .‬ודאה ג״כ שו״ע אדה״ז או״ח הל׳ פסח םתע״ג‬
‫סג״ו‪ .‬וראה הגש״פ עם לקוטי טעמים ומנהגים שם )ע׳ ה־ו(‪ .‬ו ש ־ נ ‪.‬‬
‫ד ר י י ‪ :‬ועניו עיקרי בפסח ‪ -‬כל שלא אמר ש ל ש ה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו‪ ,‬ואלו הן‪ :‬פ ס ח‬
‫מ צ ה ו מ ר ו ר ‪ -‬הגש״פ פיסקא רבו גמליאל הי׳ אומר‪ ,‬ממשנה פסחים קטו‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬
‫ד ע ם פ ת ג ם ‪ :‬הובא ונתבאר גס בלקו״ש ת״ז ע׳ ‪ .297‬ספר השיתות תשמ״ח חייב ע׳ ‪ ,395‬שם ע׳ ‪3‬ו‪ 4‬ואילך‪.‬‬
‫ש מ י נ י ‪ . .‬ש מ י נ ה ‪ :‬להעיר גם מהידוע בשם הה״מ בפירוש ״ביום ה ש מ י ו י עצרת״ ‪ -‬סה״מ מלוקט ח״ב ע׳‬
‫קמ‪ .‬ו ש ״ נ ‪.‬‬
‫ויש לקשר זה גם עם הנשיא די״א ניסן ‪ -‬אשר‪ ,‬שהוא מלשון אושר ו ת ע נ ו ג ) ל ק ו ט י לוי״צ אגרות־קודש‬
‫ע׳ שכד‪ .‬שם ע׳ תיט‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫ה ש ל י ש י ‪ . .‬כ נ ו ר ש ל ש מ ו נ ה נ י מ י ן ‪ :‬ערכיו יג‪ ,‬ב‪ .‬וראה כלי יקר דלעיל הערה ד״ה‬ ‫בית המקדש‬
‫אנגעדייטעט‪.‬‬
‫תתמג‬ ‫י״א ניסן תנש״א‬

‫נאכמער ‪ -‬אויר נתינת כה פון משה רבינו‪ :‬ויהי נועם ה׳ אלקינו עלינו ומעשה ידינו ס נ נ ה‬
‫עלינו ומעשה ידינו כוננהו‪ ,‬אין דעם בית המקדש השלישי‪ ,‬מקדש אדנ־י כוננו ידיך‪.‬‬
‫בכבוד ובברכה‬
‫ובברכת חג הפסת כשר ושמח‬
‫וטוב לבב‬

‫מ ק ד ש אדנ־י כ ו נ נ ו י ד י ך ‪ :‬בשלח טו‪ ,‬יז‪ .‬וראה בהנסמן לעיל הערה ד״ה לעתיד לבא‪.‬‬
 ‫ברכות‬
‫לפני הסדר‬
‫תתמז‬

‫ברכות כ״ק אדמו״ר שליט״א‬

‫להת׳ שיחיו בעת ביקורו לפני עריכת הסדר‬

‫בתו״ת ליל א׳ דחגה״פ ה׳תשל״ז‬

‫אזוי ווי מ׳גייט דאר אריץ )בקביעות שנה זו( אין פסח — פ ת שבת‪,‬‬
‫וואס אויף שבת האט דער אויבערשטער אפגע׳פסק׳נט אז דעמולט איז כל‬
‫מלאכתד עשוי׳ )שו״ע אדה״ז חאו״ח סי׳ שו םו״ס כא )ממכילתא יתרו כ‪ ,‬ט‬
‫ובפרש״י שם((‪,‬‬

‫זיינען מ ס ת מ א • געווען די הכנות פון די מלאכות צו פסח אין אן‬

‫אופן ווי דער אויבערשטער יויל און קעז —‬

‫אה עס זאל זיין א התחזקות און א הוספה אין די הכנות איצמ צו חג‬
‫הפסח כשר ושמח‪,‬‬

‫ביז צום קיום היעוד ״כימי צאתד מארץ מצרים אראנו נפלאות״ )מיכה‬
‫ז‪ ,‬טו(‪,‬‬

‫אין אן אופן פון ״חפזון״•*‪ ,‬בקרוב ממש‪ ,‬ובעגלא דידן‪.‬‬

‫‪m‬‬ ‫•( דאעפ׳׳כ — גם נ ז ה ה נ ח י ר ה נתונה‪ ,‬אלא דכל ישראל ב ח ז ק ת כ ש ר ו ת‬

‫••( א ף שהגאולה עצמה היא »לא ב ח פ ז ו ך ‪.‬‬
‫ב ר כ ו ת לפני ה ס ד ר‬ ‫תתמח‬

‫גתו״ת ליל א ׳ ד ח ג ה ״ מ ה׳תשל״ח‬

‫א כשר׳ן און א פריילעכן פסח‪.‬‬

‫אזוי ווי לויט דער קביעות פון היינטיקן יאר קומט פסח צחאמען מיט שבת‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫וואס דעד ענין פון תופפת מחול על ׳הקודש איז דא ביי ש ב ת מערער ווי‬
‫ביי יו״ט י‪,‬‬
‫נ‬
‫ולאידך‪ ,‬דעד סדר דארף זיק בליל הפסח דוקא ‪,‬‬

‫זאלן זיין ביידע מעלות )סיי אז פון חול מאכט מען קודש און סיי קודש‬
‫מצ״ע(‪.‬‬
‫און מ׳זאל מוסיף זיין מחול על הקודש‪ ,‬מערב שבת לשבת‪ ,‬ומערב פסח‬
‫לפסח‪ ,‬ביז מ׳וועט מוסיף זיין פון‪ .‬חו״ל צו אה״ק י‪,‬‬

‫בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו‪ ,‬בקרוב ממש‪.‬‬

‫את דאם אלץ — מתיר שמחה ומתוך עוגג י‪.‬‬

‫ולשנה הבאה בירושלים‪ ,‬לויט ווי כ״ק מו״ת אדמו״ר איז מסביר׳ אז‬
‫ווען שוין היינטיקן פסח וועט מען זיין אין ירושלים ובדרך ממילא וועט מען‬
‫דעם קומענדיקן סדר פראווען אין ירושלים עיה״ק‪,‬‬

‫ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים י‪.‬‬

‫‪ (1‬ר״ד‪< ,‬ט‪ ,‬א(‪ .‬יומא )פא‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫ולהעיר דבשו״ע אדה״ז הל׳ שבת )סי׳ רסא ס״ד( הביא הגירסא דיו״ט קודם‬
‫בלימוד‪ ,‬ובהל׳ יוהב׳׳פ )סי׳ תרח ס״א( — הגירסא דשבת קודם‪.‬‬
‫‪ (2‬דישנה )גם( דרשת המכילתא עה״פ זכור גו׳ )ובכ״מ — הובאו בתי׳׳ש‬
‫עה״פ שם אות רכו(‪ — .‬וי״ל דהוספת המכילתא ״משל לזאב שהוא טורף )וי״ג טורד(‬
‫מלפניו ומלאחריו״ — דשקו׳׳ט רביס בכוונתה )ראה תו׳׳ש שם מילואים סי״ג( —‬
‫כוונתה כפווווטה דהשבת עצמו מוסיף מלפניו ומלאחריו‪ ,‬משא׳׳כ ע״ פ הש״ס )יהשו׳׳ע(‬
‫מצוד‪ ,‬על האדם להוסיף ״בכ״מ שנאמר שבות״ )מתאים להדדלוק דשבת מיקדשא וקיימא‪,‬‬
‫משא״ב יו״ס דישראל מקזשין(‪ — .‬וי״ל נפק״מ דלהש״ס ה״ז מ״ע אחת מוזה בכ״מ‬
‫עמוסיפין‪ ,‬משא״כ להמכילתא חמורה תוםפת שבת‪ ,‬וראה צפע״נ על הרמב״ם הל׳‬
‫שביתת עשור פ״א ה׳׳ו‪ .‬ועוד‪*.‬‬
‫ביאור המכילתא ע״ד החסידות — ראה אוה״ת יתרו ע׳ תתקכז )מיוסד על‬
‫הגידסא טורף — ומקשר להבהוב בנימין זאב יטדף(‪.‬‬
‫‪ (3‬סושו״ע )ואדה״ז( או״ח סתע״ב ם״א )ס״ב(‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה יל״ש ישעי׳ רמז תקג‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (5‬דשבת — וקראת לשבת עונג ויו׳׳ט — מועדים לשמחה‪ .‬ראה שו״ע אדה׳׳ז‬
‫ד״ס רמ״ב‪ .‬לקו״ת צו יא‪ ,‬ד ואילך‪ .‬ובב״מ‪.‬‬
‫‪ (6‬דאה לעיל ע׳ קפא‪.‬‬
‫‪ (7‬ברכת ״אשר גאלנו״ מפסחים קטז‪ ,‬ב במשנה‪.‬‬

‫המויל‪.‬‬ ‫לקדש ח ט י ז ‪u‬׳ ‪ 251‬ואילן‪.‬‬ ‫ראה בארוכה‬ ‫•ן‬

‫תתמט‬ ‫ליל א׳ דחגה״פ תשל״ח‬

‫ליל א׳ דחגה״פ ה׳תשל״ח‬

‫להת׳ ד״הדר התורה״ שיחיו‬

‫א כשדין און א פריילעכן פסח‪.‬‬

‫ובפרט אז פסח איז חל בשבת‪,‬‬
‫וואס שבת איז דעד ענין פון עונג‪ ,‬און מ׳גייט דאד אדיין אויד אין יז״ט‬
‫וואס יו״ט איז דעד ענין פץ שמחה‪,‬‬
‫זאל זיץ דעד פסח מתוך עוגג ושמחה ביחד‪,‬‬
‫און דאס זאל ממהר זיין בקרוב ממש* דעם קיום היעוד פון לשנה‬
‫הבאה בירושלים‪.‬‬

‫•( דשמחה פורץ גדר ועונג — מביאה למרחב‪ ,‬היפר דמצרים ועולים‪ ,‬וראה‬
‫לקו״ת צו יא׳ ד ואילך‬

‫ליל א׳ דחגה״פ ה׳תשל״ח‬

‫להתלמידות ד״מכון חנה״ תחיינה‬

‫אזוי ווי חג הפסח פאנגט זיך אן מיט שבח‪ ,‬וואס שבת איז הכל מוכן —‬
‫זאל אזוי נמשך ווערן בכל זמינה כולה‪.‬‬
‫און דעד אויבערשטער זאל ד׳עלפן אז כל אמת ואחת זאל קומענדיקן‬
‫יאר פראווען דעם סדר ביי זיד אין אן אייגענעד היים״ אן אייגענער פאמיליע‪.‬‬
‫מ׳זאל העדן בשורות טובות‪ .‬א חג כשד ושמח‪ ,‬לשנה הבאה בירושלים‪.‬‬
‫ברכות לפני הסדר‬ ‫תתנ‬

‫בתו״ת ליל א׳ דחגה״פ ה׳תשל״ט‬

‫אזוי ווי די קביעות פון היינטיקן יאר איז — אז גלייך פון יו״ט גייט מען אריין‬
‫אין שבת‪ ,‬מקדושת יו״ט לקדושת שבת‪ ,‬וואס קדושת שבת איז א קדושה גדולה‬
‫הרבה יותר׳‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫זאל זיין דער ענין פון ״ילכו מחיל אל חיל״ בכל עניני התורה ומצוותי׳‬
‫ובהצלחה‪ ,‬און אין אן אופן של חירות‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫וכידוע דער פתגם פון כ״ק מו״ח אדמו״ר אז פסח ענדיקט זיר ניט‪ ,‬וואט‬
‫דערפאר זאגט מען ניט אין דער הגדה ״חסל סידור פסח״‪ ,‬וויבאלד אז פסח ווערט‬
‫נמשך בכל השנה כולה —‬

‫זאל אזוי אויר זיין אין דעם ענין פון ״ילכו מחיל אל חיל״‪ ,‬אז ס׳זאל נמשך ווערן‬
‫בכל השנה כולה‪ ,‬בכל עניני התורה ומצוותיי‪.‬‬

‫אין דערויף קומט נאף צו אז די הכנה צו שבת הויבט זיר שוין אן פון יו״ט‪ ,‬ווי‬
‫‪4‬‬
‫מ׳זאגט אין דעם נופת פון ״עירוב תבשיליו״ אז מ׳גרייט צו ביו״ט די ענינים פון‬
‫שבת‪,‬‬

‫ביז וואנעט אז שוין בערב יו״ט פסח האט מען שוין צוגעגרייט סיי די ענינים פון‬
‫יו״ט און סיי די ענינים פון שבת‪ :‬דעמולט איז שוין דא דער מוכן פון כל ההכנות פון‬
‫‪5‬‬ ‫נ‬
‫יו״ט און פון שבת• ‪.‬‬
‫ווי די צוויי דיעות׳ אין דעם טעם פון‪,‬עירוב תבשיליו״ — צוליב דעם ענין פון‬
‫כבוד יו״ט‪ ,‬און כדי צו באווארענען דעם ענין פון כבוד שבת —‬

‫‪ (1-‬ועד שאומרים ע״ז ־להבדיל בין קודש לקודש״ וכדוגמת חילוק דבריאה ואצילות)המשך וככה וזרליז‬
‫פ״ה(‪ .‬וראה לקו״ש חט״ז ע׳ ‪ .189‬וש־נ‪.‬‬
‫‪ (2‬ל׳ הכתוב — תחלים פד‪ ,‬ח‪ .‬וראה ברכות בסופה‪ .‬שו״ע אדהיז אויח רסקניה‪ .‬ושינ‪.‬‬
‫‪ (3‬סה״ש תש״ג ע׳ ‪ .75‬וראה לעיל ע׳ קפב ואילך‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה שרע אדה״ז או״ח סתקכ״ז ס״ה‪.‬‬
‫‪ (5‬דע״י ש״התחיל לבשל תבשיל א׳ מעיוים״ הרי ״מה שמבשל ביו״ט איגו אלא כגומר והילד מה‬
‫שהתחיל מעיו״ט״)שו״ע אדה״ז שם ס״ב — ע״פ הטעם ‪.‬כדי להרבות בכבוד יו״ט׳(‪.‬‬
‫•‪ (5‬ד‪.‬ע״י שאתה מזקיקו לבשל תבשיל א׳ מעיו״ט בשביל תיקון צרכי מעורות השבת שלאחריו‪ ,‬הוא‬
‫נזכר על כל צרכי השבת מעיויט‪ ,‬ובורר מנה יפה לשבת כד״)שם — עיפ הטעם ״כדי להרבות בכבוד שבת״(‪.‬‬
‫‪ (6‬ביצה רפ״ב )טו‪ ,‬ב(‪ .‬שו״ע אדהיז שם‪ .‬ולהעיר מלשון אדה״ז)‪.‬ומפני ב׳ דברים תיקנו חכמים דבר זה‬
‫כדי( משמע דמ״ד משום שבח — מ‪1‬סיף על המ״ד משום יו״ט‪ ,‬ואולי י״ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא‬
‫פליגי אלא שהטעם דשבת אינו לעיכובא‪.‬‬
 ‫ת תנא‬ ‫ליל א• דחגה״פ תשל״ט‬

‫זאל אזוי אויך זיין אין די לעצטע טעג פון גלות‪ ,‬אין רעם ‪,‬ערב״ פון ״זמן‬
‫חרותנו״ פון דער גאולה האמיתית והשלימהי‪ ,‬אז מ׳זאל שוין האבן צוגעגרייט די‬
‫אלע ענינים פון דעד גאולה בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬און אין אן אופו של חירות אמיתית‪.‬‬
‫און גרייטן זיף לקבל פני משיח צדקנו‪ ,‬וואט דעמולט וועט מען לערנען מיי‬
‫נגלה דתורה און םיי פנימיות התורה׳‪ ,‬ובעיקר — פנימיות התורה‪ ,‬תורתו של‬
‫משיחי‪,‬‬
‫וואס דאט ווערט אויפגעטאן ע״י מעשינו ועבודתיגו במשך זמן הגלות״׳‪ ,‬דורך‬
‫דעם״ וואס מ׳לערנט נגלה דתורה און פנימיות התורה גם יחד‪ ,‬ובהקדמת עבודת‬
‫‪12‬‬
‫התפלה ‪.‬‬
‫און מ׳זאל אריבערשפרינגען״ און אריינטאנצן אין דעד גאולה האמיתית‬
‫והשלימה‪ ,‬בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש וכלשון הרמב״ם״ ‪,‬מיד הן נגאליך‪.‬‬

‫א כשר׳ן און א פריילעכן פסח‪.‬‬

‫‪ (7‬ראה לקויש חטיו ע׳ ‪ 281‬ואילך‪ .‬וש״ג‪.‬‬

‫‪ (8‬שהט מעין החילוק דיו״ט ושנת‪ ,‬מקרא קודש וקודש‪.‬‬
‫‪ (9‬לקוית צו יז‪ ,‬א‪ .‬שער האמונה פניו‪ .‬ועוד‪ .‬וראה פרשיי עה״פ שה״ש א‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (10‬ראה תניא רפל״ז‪.‬‬
‫‪ (11‬בדוגמת המבואר בלקוית)תזריע כג‪ ,‬א‪ .‬ובכימ( ובפירוש מרז״ל)פפחיפ נ‪ ,‬א‪ .‬ושינ( אשרי מי שבא‬
‫לכאן ותלמודו בידו‪ ,‬שע״י הלימוד בעוהיז •זוכה ללמוד ג״כ בגיע בו״‪ .‬ועיפ מיש בתניא שט י*ל שעד״ז הוא‬
‫גם בגוגע לתורתו של משיח‪ ,‬שההבנה לזה הוא לימוד פנימיות התורה במשך זמן הגלות‪.‬‬
‫‪ (12‬ראה קונטרפ התפלה‪ .‬ולהעיר ש״מעלת העסק בתורה שאתר התפלה הוא גבוה יותר מתורה שקודם‬
‫התפלה״ — לקוית ברכה צו‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (13‬ד״פסח׳ הוא עיש הדילוג והקפיצה — ראה פרשיי עהיפ בא יב‪ ,‬יב־יג‪ .‬סידור האריז״ל במקומו‪.‬‬
‫הל׳ תשובה פיז היה‪.‬‬ ‫‪(14‬‬
‫ברכות לפני הסדר‬ ‫תתנב‬

‫ליל א׳ דחגה״פ ה׳תשל״ט‬

‫להתלמידים ״מצאי פ ו ס ״ שיחיו‬

‫אזוי ווי די קביעות פון היינטיקן יאר איז — אז גלייד פון פסח גייט מען אריין‬
‫אין שבת‪,‬‬
‫און די הכנות צו שבת חויבו ז ד אן נאד אין פסח‪ ,‬און נאד אין ערב פסח‪,‬‬

‫זאל דעד אויבערשטער העלפן אז ס׳זאל זיין א חג הפסח כשר ושמח‪ ,‬און א‬
‫שבת כשר ושמח‪.‬‬

‫און ס׳זאל נמשד ווערן בכל השנה כולה‪ ,‬אז ס׳זאל זיין דעד ‪.‬ילכו מחיל אל חיל׳‬
‫‪1‬‬
‫אין אלע ענינים פון קדושה‪ ,‬אין אן אופן פון ״מעליז בקודש״ ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ביז אז מ׳וועט זוכה זיין בקרוב צו ביאת משיח צדקנו‪ ,‬וואס במילא וועט מען‬
‫לשנה הבאה זיין אין ירושלים עיה״ק און אין אהיק‪,‬‬

‫און מ׳וועט מקריב זיין דעם קרבן פסח אין בית המקדש השלישי‪.‬‬

‫‪ (1‬ברכות כח‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬

‫‪ (2‬יאה לקו׳׳ש חיב ע׳ ‪.543‬‬

‫ליל א׳ ד ח ג ה ״ פ ה ׳ ת ש ל ״ ט‬
‫ל ה ת ל מ י ד ו ת ״יוצאות פ י ס ״ ת ח י י נ ה‬

‫אזוי ווי די קביעות פון היינטיקן יאר איז — אז גלייר פון יו״ט ‪,‬מועדים‬
‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬
‫לשמחה״ גייט מען אריין אין שבת — ‪ ,‬ו ק ר א ת לשבת עונג״‪.‬‬
‫נ‬
‫און נאד בערב יו״ט מאכט מען אן עירוב תבשילין אלם הכנה צו יו״ט ושבת —‬
‫זאל די שמחה נמשד ווערן בכל השנה כולה‪ ,‬און אין אן אופן פון חרות‪,‬‬
‫און ביז איבער א יאר זאל זיין ביאת משיח צדקנו‪,‬‬

‫אוו זיר זעהן מיט אלע אידן צוזאמען אין ירושלים עיר הקודש‪ ,‬און איר זאלט‬
‫דארטן פראווען דעם סדר מיט אייערע משפחות‪.‬‬

‫‪ (1‬ראה שויע אדהיז או״ח ריס ימב‪ .‬לקוית גו יא‪ ,‬ד ואילד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (2‬ישעי׳ נד‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה לעיל בהברכה להת׳ ובהערות שם‪.‬‬
‫תתנג‬ ‫ליל א׳ דחגה״פ תשל״ט‬

‫ליל א׳ דחגה״פ ה׳תשל״ט‬

BjiarocjioseHMe J1106aBMMCK0ro Pe6e ‫שליט״ א‬

KOJiJicKTMBHoro Ceudepa
BO BpciMM n o c e m c H M H
J l J m MMMMrpaHTOB M 3 P0CCMM,
B nepsyio HOHb Recaxa 5739 r o j a . s k :

‫ פריילעכן פסח‬8 ‫ כשר׳ן און‬8

Kauicpiioro 11 Bcccnoro Ilecax,
MT06b!n CKOPOM 6y/1ymeM Bbi BCTpe‫־‬n1/111cb 11 6b1j1H
BMCCTC, CB060;1llblMM, C BaiUMMIl poaCTBeHHHKaMH
11 npy'JbjjMii, Koropbie noKa eme naxoiiHTCH B «Tex»
CTpanax,
11 MTO6M n GyiiymcM rojiy K M aipaBJisuiii Ilecax
11 cHHiiieiinoM McpycajuiMc BMCC 1 e c M o i u u a x U u d K e i m y
(c ripauc/iiiMM MomiiaxoM).
‫בשורות טובות‬, xopoiiiue UCCTH 11 uccro na11;1yw1uero.

‫ליל א׳ דחגה״פ ה׳תשל״ט‬

‫למצאי רוסי׳ שיחיו — במוסד ״פרי״‬

— ‫— תרגום מרוסית הנ״ל‬

.‫א כשר׳ן און א פריילעכן פסח‬

‫און איר זאלט בקרוב ממש באגעגענען ד ך און זיין צוזאמען מיט אייערע‬
.‫ ובחירות‬,‫יענע״ לענדער‬,‫ וועלכע געפינען זיר דערווייל אין‬,‫קרובים און פריינט‬
‫און איר זאלט איבער א יאר פראווען פסח אין ירושלים עיה״ק צוזאמען מיט‬
.‫משיח צדקגו‬
.‫ גוטע ידיעות און אלעס בעסטע‬,‫בשורות טובות‬
‫ברכות לפני הסדר‬ ‫תתנד‬

‫ליל א׳ ד ח ג ה ״ פ ה ׳ ת ש ל ״ ט‬
‫ל ה ת ל מ י ד ו ת ד״מכון ח נ ה ״ ת ח י י נ ה‬
‫אזוי ווי די קביעות פון היינטיקן יאר איז — אז שבת קומט באלד נאד די‬
‫ערשטע טעג פון פסח‪,‬‬

‫זאל נמשו ווערן אויף א גאנץ יאר אז עס זאלן זיין פריילעכע וואכעדיקע טעג‪,‬‬
‫פריילעכע יום־טובידיקע טעג און פריילעכע שבת׳דיקע טעג‪.‬‬

‫און דעד אויבערשטער זאל אייר העלפן אז איבער א יאר זאל יעדערע פון אייר‬
‫פראווען דעם סדר בא זיר מיט אן• אייגענער פאמיליע‪ ,‬און בחירות — האבן אלץ‬
‫וואס איר נויטיקט זיר‪ ,‬און בינתיים זאל קומען משיח צדקנו‪.‬‬

‫א כשרץ און א פריילעכן פסח‪ ,‬און העדן פון אייך בשורות טובות‪.‬‬

‫ב ת ו ״ ת ליל א׳ ד ח ג ה ״ פ ה ׳ ת ש ״ מ‬

‫חג הפסח כשר ושמח‪.‬‬

‫מ׳זאל ממשיד זיין פון דעד זהירות פון חג הפסח על כל השנה כולה׳‪ ,‬אז עס‬
‫‪2‬‬
‫זאל זיין א כשר׳ער און א פריילעכער יאר‪.‬‬
‫נ‬
‫און אזר ווי דער ערשטער טאג איז ביום השלישי ‪.‬שהוכפל בו כי טוב״ —‬
‫‪4‬‬
‫זאל דאס אראפקומען אין לימוד פון נגלה דתורה אוו פנימיות התורה ‪ ,‬ובהקדמת‬
‫‪5‬‬
‫עבודת התפלה ‪,‬‬

‫און אין ״טוב לשמים וטוב לבריות״ — סיי ברוחניות און סיי בגשמיות‪,‬‬
‫און דאס אויר ממשיד זיין על כל השנה כולה‪.‬‬

‫און עם זאל זיין ״ילכו מחיל אל חיל״י‪ ,‬ביז צו גיין מקבל זיין פני משיח צדקנו‪,‬‬
‫לשנה הבאה בירושלים״‪. ,‬בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו׳״‪,‬‬

‫‪ (1‬שהרי‪,‬הנזהר ממשהו חמץ בסטח מובטח לו שלא יחטא כל השנה•)כתהאריז״ל הובא כבאה״ס או־ח‬
‫ריס חמז(‪.‬‬
‫‪ (2‬שהזהירות ממשהו חמץ בפסח מביאה גם ענין השמחה‪ :‬שמחת הצלחתו להזהר גם ממשהו‪ ,‬נוסף על‬
‫העיקר — שמחת מצות זהירות מחמץ )שאיסורו במשהו(‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה פרשיי עה״פ בראשית א‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (4‬שהם לבריות ולשמים — בתורה גופא‪.‬‬
‫‪ (5‬ראה לקוית ברכה צו‪ ,‬ב‪ .‬קוגמרס עהיח פי״א ואילד ושם פכ״ה‪.‬‬
‫‪ (6‬קידושיו מ א‪ .‬ובאוהית)בראשית לג‪ ,‬ב‪ .‬משפטים עי א׳קנז‪ .‬ועוד( מקשר זה עם יום השלישי שהוכפל‬
‫בו כי סוב‪.‬‬
‫‪ (7‬ל׳ הכתוב — תהלים פד יח‪ .‬וראה ברכות בסופה‪ .‬שויע אדהיז או״ח רמקנ״ה‪.‬‬
‫‪ (8‬ראה לעיל ע׳ קפא‪.‬‬
‫‪ (9‬בא י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫תתנה‬ ‫ליל אי דחגה״פ תש״מ‬

‫צוזאמען מיט נגלה דתורה‪, ,‬ותלמודו בידו״״׳‪ ,‬אוו מיט פנימיות התורה״‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫נשמות בגופים ׳‪,‬‬

‫ומתוך שמחה וטוב לבב — ‪ ,‬ל ב ב ׳ מיט צוויי בי״ת׳ן — בגשמיות וברוחניות‪.‬‬

‫פסחים נ‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(10‬‬

‫ראה ל ק ר ת ואתחנן ו‪ ,‬ג‪ .‬שה״ש כנ‪ ,‬ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(11‬‬
‫כי יבוא במהרה בימינו ותחזינה עינינו‪.‬‬ ‫‪(12‬‬

‫ליל א׳ דחגה׳יפ ה׳תש״מ‬

‫להת׳ ד״הדר התורה״ שיחיו‬

‫אזוי ווי ס׳איז יום השלישי שהוכפל בו כי טוב‪ ,‬טוב לשמים וטוב לבריות — זאל‬
‫זיין טוב ברוחניות און טוב בגשמיות‪ ,‬און דאס ממשיך זייז על כל השנה כולה‪.‬‬

‫און עם זאל זייז א כשר׳ער און א פריילעכער פסח‪ ,‬און דאס אויך ממשיך זיין‬
‫על כל השנה כולה‪.‬‬

‫ליל א׳ דחגה״פ ה׳תש״מ‬

‫להתלמידים ״יוצאי פ ו ס ״ שיחיו‬

‫א כשר׳ן און א פריילעכן פסח‪ ,‬און דאם ממשיד זיין על כל השנה כולה‪ ,‬אז עם‬
‫זאל דין א כשר׳ער און א פריילעכער יאר‪.‬‬

‫איר זאלט אלע זייז בנים חכמים‪ ,‬און עס זאל ביי אייך זייז ״ילכו מחיל אל חיל״‬
‫אויר אין קיום המצוות‪.‬‬
‫און עם זאל זיין א שנה טובה ומתוקה‪ ,‬אנהויבנדיק* פון זמן חירותינו‪.‬‬
‫און בקרוב ממש זאלט איר זיר טרעפן עם כל קרוביכם בכל מקום שהם‪.‬‬

‫ע״ד שביום ראשון דחהיפ מבקשים ‪.‬טל זוה שנה טובה כדי‪.‬‬ ‫•(‬
‫ברכות לפני הסדר‬ ‫תתנו‬

‫שליט׳א ‪BjiarocjioBCHHe JlfoOasnHcicoro Pefie‬‬

‫‪BO BpeiviH nocemeHMH KOjuieKTMBHoro‬‬ ‫‪Cetidepa‬‬
‫‪^JIH MMMHrpaHTOB M3 P0CCHH,‬‬
‫‪B ncpByio HOHB‬‬ ‫‪flecaxa 5 7 4 0 ro/ia:‬‬

‫‪Komcpiioro‬‬ ‫‪H necejioro‬‬ ‫‪Hecaxa,‬‬ ‫»‪H «B3HTb‬‬ ‫־־‪K0mep‬‬

‫‪nocTb‬‬ ‫‪H Become‬‬ ‫‪Ha‬‬ ‫‪Becb‬‬ ‫>‪r0A‬‬ ‫‪MTO6W‬‬ ‫‪6b1n‬‬ ‫‪eBpeftCKHft‬‬

‫‪roA‬‬ ‫‪BO‬‬ ‫‪Bcex‬‬ ‫‪OTHomeHHHX.‬‬

‫‪H‬‬ ‫‪MT06bl‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪CKOpOM‬‬ ‫‪fiyAymeM‬‬ ‫‪BCTpeTHTbCH‬‬ ‫‪C‬‬ ‫‪pOfl-‬‬

‫‪CTBCHHHK3MH,‬‬ ‫‪BMCCTe‬‬ ‫‪CO‬‬ ‫‪BCGM‬‬ ‫‪6BpeHCKHM‬‬ ‫‪HapOflOM‬‬

‫בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו‬ ‫‪ -‬ת ס ת ‪B icacTOHtueM H‬‬

‫‪HOM‬‬ ‫‪0CB060)KACHHH‬‬ ‫‪MouiHaxoM‬‬ ‫‪HHAKefmy‬‬ ‫‪(npaBeflHbw M o -‬‬
‫‪mMaxoM).‬‬
‫‪KomepHoro‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪Becejioro‬‬ ‫‪n e c a x a‬‬ ‫‪.‬בגשמיות וברוחניות‬

‫ר‪00‬‬

‫ליל א׳ דחגה״פ ה׳תש״מ‬

‫למצאי רוסי׳ שיחיו — במוסד ״פרי״‬

‫— תרגוס מרוסית הנ״ל —‬

‫א כשרץ און א פריילעכן פסח‪,‬‬

‫און מיטנעמען די בשרות און די פריילעכקייט אדו* א גאנץ יאר‪ ,‬עם זאל זיין א‬
‫אידישער יאר אין אלע הינזיכטן‪.‬‬
‫און בקרוב ממש טרעפז ז ד מיט די קרובים‪ ,‬צוזאמען מיטן גאנצן אידישן פאלק‪,‬‬
‫בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משית צדקנו‪ ,‬אין דעד אמת׳ער און פולער‬
‫באפרייאונג דורך משיח צדקנו‪.‬‬
‫א כשרץ און א פריילעכן פ ס ח בגשמיות וברוחניות‪.‬‬
‫תתנז‬ ‫ליל א׳ דהגה״פ תש״מ‬

‫ליל א׳ דחגה׳׳פ ה׳תש״מ‬

‫להתלמידות ד״מכון חגה״ תחיינה‬

‫א כשר׳ו און א פריילעכן פסח‪ ,‬און דאם ממשיך דיז על כל השנה כולה‪.‬‬
‫און איר זאלט דאם משפיע זייז אויר אויף אייערע קרונים און אויף אייערע‬
‫משפחות‪.‬‬
‫און דער אויכערשטער זאל אייך בענטשן אז יעדערע פון אייך זאל בויען איר‬
‫אייגענע הויז און איבער א יאר זאלט איר פראווען דעם סדר בא זיך אין אייער‬
‫אייגענער הויז‪.‬‬
‫העדן פון אייך בשורות טובות‪.‬‬

‫ליל א׳ דחגה״פ ה׳תש׳׳מ‬

‫להתלמידות ״יוצאות פרס״ תחיינה‬

‫א כשריו און א פריילעכן פסח‪.‬‬

‫איר זאלט דך זען בקרוב ממש מיט אייערע משפחות‪ ,‬ומתוך שמחה וטוב לבב‪.‬‬
‫]אחר שענו‪,‬אמד‪ ,‬בקש שיענו אמן גם בל׳ פרסית[‪.‬‬

‫]לפני כניסת ביק אדמו״ר שליט״א לביתו‪ ,‬אמר לאלו שליוו אותו[‪:‬‬
‫א כשרץ און א פריילעכן פסח‪ ,‬און א כשרץ און א פריילעכן יאר — שהוכפל בו‬
‫כי טוב‪.‬‬
‫ברכוה לפני הסדר‬ ‫תתנח‬

‫גתו״ת ליל א׳ דחגה״פ ה׳תשמ״א‬

‫א כשר׳ן און ‪ 8‬פריילעכן פסח‪.‬‬

‫און אזוי ווי דעם יאר גייט מען‪.‬אדיין אין פסח גלייך פון שבת‪ ,‬וואס שבת איז‬
‫ענינו תענוג‪ ,‬״וקראת לשבת עונג״ — זאל מען ממשיך זיין די כשרות ושמחה מתור‬
‫תענוג בכל השנה כולה‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫ובפרט דורר דערויף וואט מ׳מאכט די התחלה וכלי אויף דעם‪ ,‬דער עניז פון‬
‫תענוג שבתורה‪ ,‬פנימיות התורה׳ — דער לימוד פון פנימיות התורה‪.‬‬
‫און דער תענוג זאל שטייז בגלוי‪ ,‬אזוי ווי אלע עגינים פון פסח שטייען בגלוי׳׳‪.‬‬
‫און דורר דעם עניו פון ״יפוצו מעינותיד חוצה״ טוט מען אויף ביאת משיח‬
‫צדקנו׳ גלייר — ״מיד הן נגאליר׳‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובמילא וועט זיין פסח פון שנה הבאה — בירושלים כפשוטו‪.‬‬
‫״וגאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים״‪ ,‬ווי מ׳זאגטי היי־יאר)די ערשטע נאכט פון‬
‫איבער־א‪-‬יאר׳״‪,‬‬ ‫פסחי( און ״ונאכל שם מז הזבחים ומן הפסחים״‪ ,‬ווי מ ׳ ו ו‬
‫ז א ג ן‬ ‫ע ט‬

‫בגאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬ע״י משיח צדקנו‪ ,‬במהרה בימינו ממש‪.‬‬

‫וואס דאס אלעס״ וועט זיין א הכנה קרובה צו דעם ״יום שכולו שבת ומנוחה‬
‫‪12‬‬
‫לחיי העולמים׳ ‪.‬‬
‫א כשר׳ן און א פריילעכן יו״ט‪.‬‬

‫‪ (1‬ישעי׳ נח‪ ,‬יג‪ .‬וראה טור ושו״ע אדה״ז או״ח ר־ס רמב‪.‬‬
‫דהכל התחלתו בתורה ובמרזיל אסתכל באורייתא וברא עלמא )זח״נ קםא‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫‪ (3‬ראה לקוית תבוא מא‪ ,‬ג‪ .‬ובכימ‪.‬‬
‫‪ (4‬פסיחה ודילוג ועד שנגלה עליהם ממהימ הקב״ה וגאלם‪.‬‬
‫אגה‪-‬ק הידועה דהבעש״ט — נדפסה )גם( בכשיט )הוצאת קה*ת( בתחלתו‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫‪ (6‬רמב״ם הלי תשובה פיז היה‪.‬‬
‫‪ (7‬ראה לעיל ע׳ קפא‪.‬‬
‫בברכת ‪.‬אשר גאלנו־‪ ,‬מפסחים קטז‪ ,‬ב )במשנה(‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫‪ (9‬שחל במוצאי שבת — שו״ע אדה״ז אויח סתע״ג סמים‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (10‬דכיון דכשנגאליז מקדשיו עיפ הראי׳)ואפשר שגם יעברו השנה מפגי עולי רגלים וכיויב( — אין‬
‫לקבוע עתה היום בשבוע דריח ניסו‪ ,‬כיא שהתורה על הרוב תדבר — באחד מג׳ ימי השבוע ולא בש״ק‪.‬‬
‫גס הנעשה עתה‪ ,‬כיון שנגאלין מיד‪.‬‬ ‫‪(11‬‬
‫משגה סוף מם׳ תמיד‪.‬‬ ‫‪(12‬‬
‫תתנט‬ ‫ליל א׳ ‪ m m‬״פ תשמ״א‬

‫]אח׳׳כ ביקש כ״ק אדמויר שליט״א שישימו נר יו״ט שברכו עליו — במקום שכל‬
‫‪13‬‬
‫הת׳ שיתיו יראו אותו בשעת הקידוש ‪.‬‬
‫והמביר כ״ק אדמו״ר שליט״א‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫בשעת מען הויבט אן מאכן קידוש )בשבת ועד״ז ביו״ט ( איז»טוב ליתן עיניו‬
‫‪,5‬‬
‫בנרות״ ‪ .‬ומובן‪ ,‬אז דער ענין וואס טוט זיד אויף דורד דעם — איז ביותר וביותר‬
‫ווען ער איז נותן עיניו אין די נרות וואט מען האט געמאכט א ברכה אויף זיי‬
‫)ובנדו״ד — צוויי ברכות(‪.‬‬

‫נוסף לזה‪ :‬נרות שבת ויו״ט טוען אויף כמה ענינים‪ :‬״שלא יכשל בעץ או‬
‫‪16‬‬
‫באבן״ ; בשעת מען עסט די סעודה לאור הנר אין מען מאחד ב׳ ענינים פון ״עונג‬
‫‪1,‬‬
‫שבת״ )ויו״ט(‪ :‬ועוד‪.‬‬

‫דערפאר איז כדאי ס׳זאל זיין בשעת הטעודה)ולא רק בעת הקידוש( עכ״פ איין‬
‫נר״ שברכו עליו‪.‬‬

‫ובפרט ביו״ט‪ ,‬וואס מען מאכט אויר ברכת שהחיינו בעת הדלקת הנרות — וואם‬
‫דאס גיט־צו א הוספה אין די נרות‪ ,‬און אין די אלע ענינים )פעולות( וואט די נרות‬
‫טוען אויף[‪.‬‬

‫וכן ביקש ב״הדר התורה•‪.‬‬ ‫‪(13‬‬

‫שהרי הקידוש דיו״ט ‪.‬יש לו כל דיני קידוש של שבת כו״ — שויע אדהיז אויח סרע״א סיד‪.‬‬ ‫‪(14‬‬
‫שויע אדהיז שם סייט‪.‬‬ ‫‪(15‬‬
‫שויע אדה״ז אויה ריס רסג‪ — .‬שזהו גם ל׳ הבטחה‪ :‬ועכ״פ ייל דנתינת כח מלמעלה יש בזה‪.‬‬ ‫‪(16‬‬
‫שויע אדהיז שם סיב‪.‬‬ ‫‪(17‬‬
‫אף שאיו אז העניז דביפ נר כר )שויע אדהיז סרעיא פייט( הרי עיקר המ‪1‬וה נר אי‪.‬‬ ‫‪(18‬‬
‫ברכות לפני הסדר‬ ‫תתס‬

‫ליל א׳ דחגה״מ ה׳תשמ״א‬

‫להתלמידים ד ״ ה ד ו התודה״ שיחיו‬

‫‪ 8‬כשדין און א פריילעכו פסח‪.‬‬

‫איך מ׳זאל ממשיך זיין די כשרות און שמחה בכל השנה כולה‪.‬‬
‫און אזוי ווי דעם יאר גייט מעז אדיין אין פסח פון שבת‪ ,‬וואם שבת איז ענינו‬
‫‪2‬‬
‫״כל מלאכתו עשוי׳״׳ און ״וקראת לשבת עונג״ — זאל מעז ממשיך זיין אויך דעם‬
‫ענין התענוג בכל השנה כולה‪.‬‬
‫א כשדין און א פריילעכן יו״ט‪.‬‬

‫מכילתא ופרש‪-‬י עה״פ יתרו כ‪ ,‬ט‪ .‬טושו״ע )ואדהיז( או״ח סשיו ס״ח )סכ״א(‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫ולהעיר שהטעם לזה ש״יראה אדם בכל שבת כאילו כל מלאכתו עשויי* הוא — ‪.‬משום עונג שבתי‪,‬‬ ‫‪(2‬‬
‫ו״איו לד עונג גדול מזה״)טושו״ע ושו״ע אדה״ז שם(‪.‬‬

‫ליל א׳ דחגה׳יפ ה׳תשמ״א‬

‫להתלמידים ולהתלמידות ״יוצאי פ ר ס ״ שיחיו‬

‫השי״ת יכרך את כל אחד ואחת מכם בחג הפסח כשר ושמח‪.‬‬

‫ושיומשד מהכשרות והשמחה בכל השנה כולה‪.‬‬
‫ומכיון שבשנה זו נכנסים לחג הפסת תיכף מיום השבת‪ ,‬שהוא יום של עונג‬
‫ותענוג — ימשיכו מהעונג לחג הפסח‪ ,‬ומחג הפסח בכל השנה כולה‪.‬‬
‫ויה״ר שנזכה כולנו לגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו‪ ,‬בקרוב ממש‬
‫ובעגלא דידן‪.‬‬
‫והעיקר — שמשיח יבוא בכל הלשונות* ובכל המקומות‪ ,‬היינו שמשיח יבוא מיד‬
‫באופו שיהי׳ ניכר בכל הלשונות ובכל המקומות‪.‬‬
‫]אחרי שתרגמו בל׳ פרסית‪ ,‬אמר‪ [:‬אמן כו יהי רצון‪.‬‬
‫]אח״כ ניגנו הילדים שיחיו ״ווי וואנט משיח נאו״[‪.‬‬

‫שזהו סימן המצב דפירוד העמים)— ללשונותם( טרם ש‪.‬אהפיר אל עמים שפה ברורה•)!פני׳ ג‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫•(‬
‫תתסא‬ ‫ליל א׳ דחגה״פ תשמ״א‬

‫שליט״א ‪EjiarocjioBeime JI106aBHHCK0ro Pe6e‬‬

‫‪B O BpcMH nocemeHHR xoJuieKTHBHoro‬‬ ‫‪Ce&depa‬‬
‫‪AIM HMMHrpaHTOB H3 CCCP,‬‬
‫‪B nepsyio H O W flecaxa 5741 rona:‬‬

‫‪KauiepHbift H Becejibift npa3AHHK Ilecax BAM,‬‬

‫ת « ‪H «B3HTb» KauiepHOCTb H Becenbe Ha Becb roa, 1TO6W 6‬‬
‫‪KauiepHbift H Becejibift roa — BO Bcex OTHOIUCHHAX.‬‬
‫‪M T 0 6 b I Bbl‬‬ ‫‪B CKOPOM B p e M e H H BCTpeTHJIHCb C BELUHMH pOflCTBCH-‬‬
‫‪HHKEMH H Apy3bflMH,‬‬ ‫‪KOTOpbie n O K a‬‬ ‫‪ewe‬‬ ‫‪HaXOflHTCH‬‬ ‫‪no‬‬ ‫‪Ty‬‬ ‫‪CTOpOHV‬‬
‫‪«acej1e3H0ro 3aHaBeca».‬‬
‫‪ — nojiHoe ocaoGoxcaeHHe, H HTO6W MW‬ז מ ן ח ר ו ת נ ו ‪HTO6W 6UJ10‬‬
‫‪Bee BMecTe BcrpeManH npaBeaHoro MouiHaxa, H 3TO npHHeceT OCBO-‬‬
‫‪60HcaeHHe BceM eBpemw H BceMy MHpy,‬‬
‫‪ (c paaoci-bio H B xopomeM HacTpoeHHH).‬ו ב ש מ ח ה ו ב ט ו ב ל ב ב‬

‫‪000‬‬

‫ליל א׳ דחגה״פ ה׳תשמ״א‬

‫ליוצאי רוסי׳ שיחיו — במוסד ״פרי״‬

‫— תרגום מרוסית הנ״ל —‬

‫א כשריו און א פריילעכן פסח‪,‬‬

‫און מיטנעמען די כשרות און די פריילעכקייט אויף א גאנץ יאר‪ ,‬עס זאל זייו א‬
‫כשר׳ער אוו א פריילעכער יאר אין אלע הינזיכטו‪,‬‬
‫און איר זאלט אינגיכו באגקגענען זיר מיט אייערע קרובים און פריינט‪ ,‬וועלכע‬
‫געפינעז ז ד נאד דערווייל פון יענער זייט פון דעם ״אייזערנעם פארהאנג״‪.‬‬
‫עם זאל זיין ״זמן הירותנר׳ — א פולשטענדיקע באפרייאונג‪ ,‬און מיד אלע‬
‫צוזאמעו יועלד גייו אנקעגן משיח צדקנו‪ ,‬אוו דאס וועט ברענגעז א באפרייאונג פאר‬
‫אלע אידן און פאר דער גאנצער וועלט‪,‬‬
‫לבב‪s^-r‬‬ ‫^ •ובשמחה ובטוב‬
 ‫ברבות לפני הסדר‬ ‫תתסב‬

EjiarocjioBeHue J1106aBH>1CK0ro Pe6e ‫שליט׳׳א‬

BO BpeMH nocemeHiu Ceudepa
KanjieKTHBHoro

fljiH a e T e f i — HMMHrpatiTOB CCCP, H3

B nepByio H01b Flecaxa 5741 roaa:

KamepHbift H Beceabm npa3aHHK Ilecax Baiw, H «B3«Tb» Kaaiep-

HocTb H Bece^be Ha s e c b roa.

HT06W BW H M e j j H y c n e x B ‫ ח ס י ד ו ת ו נ ג ל ה‬, ‫ל י מ ו ד ה ת ו ר ה‬
(B H 3 y 4 e H H H Topbl — X a C H f l H 3 M a H H H n 1 3 ) H nOBJIHflJIH Ha B a i l l H X
poaHTeneft, poacTBeHHHKOB H a p y 3 e f t MT06b1 H OHH T0*e BCJIH ce6n
eme 60J1ee KaueipHbM
i 06pa30M. H 3TO yBeaHHHT 6 — ‫ ב ר כ ו ת ה׳‬a a -
rocaoseHHfl Bra BO Bceiw, B MBM HyncaaiOTCH.

MT06b1 Kawawft H3 Bac cTaji ‫ ירא שמים ולמדן‬,‫חסיד‬ (xacna,

B‫־‬r060a3HeHHb1H H YMeHbiH),

H HT06b1 6wa 3aopo8b1H r o a , KauiepHwft r o a H BeceawH roa¬

M B CKOPOM 6 y a y w e M , y c i c o p H T b 0) ‫ ה ג א ו ל ה‬c B 0 6 0 » a e -

Hue) ‫ ע ל י ד י מ ש י ח צ ד ק נ ו ב ק ר ו ב מ מ ש‬- npaBeaHWM MouiHaxoM.

(TlocAe 6Aaz0CJ10eeH11H, demu n03dpae11nu JI>06aemcK0eo Pe6e

3,‫שליט״א‬ameMnenu nemw «We Want Moshiach Nowa («Mb1

x omuM Mowuaxa cemac») u JI106aeuHcmu Pe6e ‫שליט״א‬ ywcmeoeaa

e ux nenuu u eeceAbe.)

00‫כ‬

‫ליל א׳ דחגה״פ ה׳תשמ״א‬

‫לילדים יוצאי רוסי׳ שיחיו — במוסד ״פרי״‬

— ‫— תרגום מרוסית הנ״ל‬

,‫פסח‬ ‫פריילעכן‬ ‫בשרץ און א‬ ‫א‬

.‫גאנץ יאר‬ ‫פריילעכקייט אויף א‬ ‫כשרות און די‬ ‫מיטנעמען די‬ ‫און‬

‫ און באווירקן‬,‫התורה — חסידות און נגלה‬ ‫ה צ ל ח ה אין לימוד‬ ‫איר זאלט האבן‬
 ‫תתסג‬ ‫ליל א׳ דחגה״פ תשמ״א‬

‫אויף אייערע עלטערן‪ ,‬קרובים און פריינט‪ ,‬אז אויר זיי זאלן זיר פירן אויף א נאך‬
‫מער כשרץ אופן‪.‬‬
‫און דאס וועט מוסיף זיין אין ברכות ה‪ /‬אין די ברכות פון דעם אויבערשטן אין‬
‫אלעם וואם מען נויטיקט זיר‪.‬‬
‫זאל יעדערער פון אייר זיין א תסיד‪ ,‬ירא שמים און למדן‪,‬‬
‫און איר זאלט האבז א געזונטן יאר‪ ,‬א כשרץ יאר און א פריילעכן יאר‪,‬‬
‫און בקרוב ממש דערנענטערן די גאולה ע״י משית צדקנו בקרוב ממש‪.‬‬

‫]טרם צאתו הכריזו הילדים שיחיו‪ :‬״יחי אדוננו מורנו ורבינו״‪.‬‬

‫אח״כ ניגנו ״ווי וואנט משיח נאו״‪ ,‬וכ״ק אדמו״ר שליט״א השתתף בנגינתם בו׳[‪.‬‬

‫ליל א׳ ד ח ג ה ״ פ ה ׳ ת ש מ ״ א‬
‫ל ה ת ל מ י ד ו ת ד״מכון ח נ ה ״ ת ח י י נ ה‬

‫א כשרץ און א פריילעכן פטה‪.‬‬

‫אזוי ווי חג הפסח איז ״ראש לרגלים״‪ ,‬ד‪.‬ה‪ .‬אז דעמולט איז די התחלה פון אלע‬
‫ימים־טובים און ענינים דכל השנה כולה־ — זאלט איר ממשיד זייז די כשרות און‬
‫פריילעכקייט פון חג הפסח בכל השנה כולה‪,‬‬
‫און משפיע זייז אז אויר ביי אייערע קרובים און משפחות‪ ,‬אויר שבמקומות‬
‫אחרים זאל אזוי זיין‪.‬‬
‫און אזוי ווי חג הפסח איז ״זמז חירותנו״ — זאל מען כאפריים ווערן פון אלע‬
‫ענינים וואס מ׳דארף פון זיי כאפריים ווערן‪.‬‬
‫אזוי ווי דעם יאר גייט מען אריין אין פסת גלייר פון שבת‪ ,‬וואס שבת איז ענינו‬
‫תענוג — זאלט איר ממשיד זיין אויר דעם תענוג בכל השנה כולה‪.‬‬
‫און די אלע וואס נויטיקז ז ד אין א גוטן שידוד — זאלן האבן א גוטן שידור‪,‬‬
‫גוט בגשמיות וברוחניות‪ ,‬און איבער־א־יאר פראווען אן אייגענעם טדר‪ ,‬מיט דעד‬
‫‪5‬‬
‫אייגענער משפחה‪ ,‬און אויר )מקיים זיין די מצוה פון( הכגסת אורחים ‪.‬‬

‫‪ (1‬ר׳ה ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (2‬ראה שם ב‪ ,‬א‪ :‬ד׳ ראשי שנים הם כוי לרגלים‪.‬‬
‫והרי חה״פ שייר לאברהם והכנסת אורחים שלו)ר״פ וירא ובדרז״ל(‪ ,‬ובהתחלת הסדר אומרים‪ :‬כל‬ ‫‪(3‬‬
‫דכפין ייתי כר‪.‬‬
‫מברקים לקראת‬
‫חג הפסח‬
‫תתסז‬

‫נוסח המברק ששלח כ״ק אדמו״ר שליט׳׳א‬

‫לאנ״ש שיחיו בכל מרחבי ועל לקראת חג הפסח‬
‫חשי׳׳ד־תשט״ז‪ ,‬תשי״ט‪ ,‬ת ש ״ כ‬

‫חג כשר ושמת‬

‫‪/‬מקום החתימה‪/‬‬

‫חש כ ״ב‬

‫ת״ת על הברכות והובטחו ואברכה מברכך חג כשר ושמח‬

‫‪ /‬מקום החתימה ‪/‬‬

‫תשכ״ו‬

‫ברכת התוועדות חסידותית דהילולת הצמח צדק דשנת המאה וחג הפסח כשר‬
‫ושמח‬
‫‪/‬מקום החתימה‪/‬‬

‫תשכ״ח‬

‫שבת וחג הפסח כשר ושמח וענג וחירות אמיתיים‬

‫‪ /‬מקום התתימה ‪/‬‬

‫תשכ׳׳ט‬

‫חג הפסח כשר ושמח ויקוים בקרוב ממש ההבטחה כימי צאתך מארץ מצרים‬
‫אראנו נפלאות‬
‫‪/‬מקום החתימה‪/‬‬

‫תשל׳׳ט‬

‫חג הפסח כשר ושמח‬

‫‪ /‬מקום התתימה ‪/‬‬

‫תש״מ‬

‫חג הפסח כשר ושמח ואלקי ישענו יעזרנו ויראנו נפלאות במהרה בימינו ממש‬
‫בביאת משיח צדקנו ואנתנו עמד וצאן מרעיתד נודה לך לעולם לדור ודור נספר‬
‫תהלתד‬
‫‪ /‬מקום החתימה ‪/‬‬
‫מברקים‬ ‫תתסח‬

‫תשמ״א‬
‫שבת שלום וחג הפסח כשר ושמח ושמיד תקויים בקשת כל אחד ואחת האנשים‬
‫‪2‬‬
‫והנשים והטף׳ בתיד כלל ישראל השם אלקים צבאות השיבנו האר פניד ונושעה‬
‫בגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו‪.‬‬
‫‪ /‬מקום התתימה ‪/‬‬

‫יילר לא‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫!(‬

‫תהלים פ‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪(2‬‬

‫תשמ״ב‬

‫ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב‪ ,‬יום ההילולא של אדמו״ר הצמח צדק ואור‬
‫לי״ד ניסן‪.‬‬

‫אביע איתולי וברכוהי לחג הפסח כשר ושמח וכולי‬

‫ולקיומו בקרוב ממש בעגלא דידו הבטחת השם בספר דוד מלכא משיתא‬

‫הרחב פיך ואמלאהו כפירוש הבבלי והירושלמי גם יחד‪ ,‬כולל פירושי הצ׳׳צ‬
‫ברשימותיו ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעד‪ ,‬לכל אתד ואתת מישראל‬
‫בתיד כלל ישראל‪.‬‬

‫בכבוד ובברכת החג‬

‫‪ /‬מקום התתימה ‪/‬‬

‫חשמ׳׳ג‬

‫ביום ההילולא של אדמו״ר הצמח צדק ואור לי״ד ניסן זמן הפסח —‬

‫אביע איתולי וברכותי לחג הפסח כשר ושמת וכולי‪ ,‬מתאים לראשיתו יום‬
‫השלישי שהוכפל בו כי טוב טוב לשמים וטוב לבריות‬

‫ולקיומה בקרוב ממש בעגלא דידו אמירת השם בספר דוד מלכא משיחא‪:‬‬
‫אלקים אתם ובני עליון כולכם‪ ,‬כל אחד ואתת מישראל‪,‬‬

‫ואלקים נצב בעדת קל שלימות העם ביתד עם שלימות תורת הקל דקדים ואתא‬
‫בבית המקדש השלישי בארצנו השלימה‪.‬‬

‫בכבוד ובברכת התג‬

‫‪ /‬מקום החתימה ‪/‬‬

‫א מ י ר ת ה ש ם ‪ :‬תהלים פב‪ ,‬וא״ו‪.‬‬

‫י א ז ק י ס נ צ ר ‪ . .‬ד ק ר י ם י א ת א ‪ :‬תהליפ פב‪ ,‬א‪ .‬ברכות ואיו‪ ,‬א‪ .‬ועייו תורת הצ״צ עה״פ‪.‬‬
‫תתסט‬ ‫מברקים‬

‫תשד״מ‬

‫ביום ההילולא של אדמו״ר הצמח צדק ואור לי״ד ניסן זמן הפסח‬

‫אביע איתולי וברכותי לחג הפסח כשר ושמת וכולי‪ ,‬מתאים לראשיתו יום‬
‫השלישי שהוכפל בו כי טוב טוב לשמים וטוב לבריות‬

‫ולקיומן בקרוב ממש בעגלא דידו בקשות כל אחד ואחת מהיהודים בספר דוד‬
‫מלכא משיחא‪ :‬אלקים אל דמי לד גומר קל כפירוש במדרש תהלים ודהצמח צדק יהי‬
‫רצון חדש מכתר רחמים פשוטים בו׳ ובגילוי ובשלימות המשולשת — דהעם‬
‫והתורה והארץ‪.‬‬

‫בכבוד ובברכת החג‬

‫‪ /‬מקום התתימה ‪/‬‬

‫א ל ק י ם ‪ . .‬יקד‪ :‬תהלים פג‪ ,‬ב‪.‬‬

‫תשמ״ה‬

‫ביום ההילולא של אדמו״ר הצמה צדק ואור לי״ד ניסן זמן הפסה וערב ש״ק‬

‫אביע איחולי וברכותי לחג הפסח כשר ושמח וכולי‪ .‬וש״ק ושלום שהוא ראשיתו‪,‬‬
‫עונג וחירות בשלמותם לכל בנ״י במושבותם‬

‫וילכו מחיל אל תיל בכל הפירושים כימי עקבתא דמשיחא אלה‪,‬‬

‫וכ״ז יקרב עוד יותר קיום היעוד והשכר בספר דוד מלכא משיחא‪ :‬יראה אל‬
‫אלקים בציון‪.‬‬

‫בכבוד ובברכת שבת והחג‬

‫‪ /‬מקום התתימה ‪/‬‬
‫י ל כ ו ‪ . .‬ב צ י ו ! ‪ :‬תהלים פד‪ ,‬וו‪.‬‬
‫מברקים‬ ‫תתע‬

‫תשמ״ו‬

‫ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב‪ ,‬יום ההילולא של אדמו׳׳ר הצמח צדק )מאה‬
‫ועשרים שנה( ואור לייד ניסן‪.‬‬
‫אביע איחולי וברכותי לחג הפסח כשר ושמח וכולי ולקיומה בעגלא דידן‬
‫דהבטחת השם בספר דוד מלכא משיחא — בקרוב ממש ישעו לשכון כבוד בארצנו‬
‫בגאולה האמתית והשלימה‪.‬‬
‫בכבוד ובברכת החג‬
‫‪/‬מקום החתימה‪/‬‬

‫תשמ׳׳ז‬

‫ביום ההילולא של אדמו״ר הצמח צדק ואור לי״ד ניסן זמן הפסח‬
‫אביע איחולי וברכותי ליום טוב הפסח כשר ושמח‪ ,‬מתאים לראשיתו יום‬
‫השלישי שהוכפל בו כי טוב טוב לשמים וטוב לבריות‬
‫ולקיומה בקרוב ממש בעגלא דידן‪ :‬תפלה לדוד )נעים זמירות )בשם כל אחד‬
‫ואחת מ(ישראל( שמח נפש עבדר גו׳ כי תסדר גדול עלי‪ ,‬בגאולה האמתית והשלימה‬
‫ע׳׳י מלכא משיחא‪.‬‬

‫בכבוד ובברכת החג‬

‫‪/‬מקום החתימה‪/‬‬
‫שמח‪ . .‬ערי‪ :‬תהלים פו‪ ,‬ד‪ .‬שם יג‪.‬‬
‫תתעא‬ ‫מברקים‬

‫תשמ״ח‬

‫ביום ההילולא של אדמו״ר הצמח צדק ואור לי״ד ניסן זמן הפסח וערב שקויויט‬
‫אביע איחולי וברכותי לחג הפסח כשר ושמח וכולי‪ .‬וש״ק ושלום שהוא ראשיתו‪,‬‬
‫עונג וחירות בשלמותם לכל בניי בכל מושבותיהם‪.‬‬
‫ותקויים בקשת כל אחד ואחת האנשים והנשים והטף׳ בתוך כלל ישראל ועד‬
‫לאופן דהקהל בציון שהוי׳ יכוננה עליוף בגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח‬
‫צדקנו‪.‬‬
‫בכבוד ובברכת שבת והחג‬
‫‪/‬מקום החתימה‪/‬‬

‫וילד ל א ‪ .‬יב‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫ת ה ל י ם פז‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪(2‬‬

‫תשמ״ט‬

‫ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב‪ ,‬יום ההילולא של אדמו״ר הצמח צדק ואור‬
‫לי״ד ניסן‪,‬‬
‫אביע אחולי וברכותי לחג הפסח כשר ושמח וכולי ולקיום בעגלא דידן‪,‬‬
‫וכמפורש בספר דוד מלכא משיחא‪ :‬הוי׳ אלקי ישועתי תבוא לפניו תפלתנו ויטה‬
‫אזניו לרנתנו ויגאלנו בגאולתנו האמתית והשלימה תיכף ומיד ממש‪.‬‬
‫בכבוד ובברכת החג‬
‫‪/‬מקום החתימה‪/‬‬

‫ו כ מ פ ו ר ש ‪ :‬ע״פ תחלים פח‪ ,‬ב־ג‪.‬‬

‫מבדקים‬ ‫תתעב‬

‫היתש״נ‬

‫ביום ההילולא של אדמו״ר הצ״צ ואור לי׳׳ד ניסן זמן הפסח‬

‫אביע איחולי וברכותי לפסת כשר ושמת‪ ,‬מתאים לראשיתו יום השלישי‬
‫שהוכפל בו כי טוב‪ ,‬טוב לשמים וטוב לבריות‪,‬‬
‫ולקיומה בקרוב ממש בעגלא דידן של משכיל לאיתן האזרחי גו׳ אשירה)בשם‬
‫כל אתד ואתת מישראל( גו׳ מצאתי דוד עבדי גו׳ אמן ואמן‪,‬‬
‫בגאולה האמתית והשלימה ע״י מלכא משיתא‬
‫בכבוד ובברכת החג‬
‫‪/‬מקום החתימה‪/‬‬

‫משכיל ‪ . .‬א ש י ר ה ‪ :‬תהלים פט‪ ,‬א־ב‪.‬‬

‫מצאתי‪ :‬שם‪ ,‬כא‪.‬‬
‫אמ! ואמו‪ :‬שם בחותם המזמור וספר השלישי דזמירות ישראל‪ ,‬בשם כל אחד ואתת מישראל‪.‬‬
‫תתעג‬ ‫מברקים‬

‫היתנש״א‬

‫ביום ההילולא של אדמו״ר הצמח צדק ואור לי׳׳ד ניסן יום הולדת הרמב״פ זמן הפסח‬
‫וערב שקויו״ט‪ ,‬ראשון לרגלים‪,‬‬
‫אביע איחולי וברכותי לחג הפסח כשר ושמח ובולי‪ .‬וש״ק ושלום‪ ,‬עונג וחירות‬
‫בשלמותם לכל בנ״י בכל מושבותיהם‪.‬‬
‫ותקויים בקשת כל אחד ואחת האנשים והנשים והטף׳ בתוך כלל ישראל תפלת משה‬
‫איש האלקים בספר נעים זמירות ישראל‪:‬‬
‫שבענו בבקר ח ס י ד ונרננה ונשמחה בכל ימינו‪ ,‬יראה אל עבדיך פעליך והדרך על‬
‫‪2‬‬
‫בניהם‪ ,‬ויהי נועם ה׳ אלקינו עלינו ומעשה ד י נ ו כוננה עלינו ומעשה ד י נ ו כוננהו ‪.‬‬
‫ג‬
‫בכהנ״ל כפליים לתושי׳ וכעיסקא דשבתא ודהגאולה ‪ ,‬בגאולה האמיתית והשלימה‬
‫על ידי משיח צדקנו‪.‬‬
‫בכבוד ובברכת שבת והחג‬

‫‪/‬מקום החתימה‪/‬‬

‫‪ (1‬וילר לא‪ ,‬יב‪.‬‬

‫‪ (2‬תהלים צ‪ ,‬יד‪ .‬טז‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ (3‬לקו״ת בתחלתו)ד״ה ראו כי ה׳ נתן לכם השנת(‪ .‬ד״ה ויאמר גוי לך לך באוה״ת )תרדע‪ ,‬א(‪.‬‬
‫תרכ״ז‪ .‬תר״ל‪.‬‬
‫שיחות‬
 ‫מפתח‬

‫תתנט‬ ‫ר״ח ניסן‪ .‬היתש״מ‬

‫תתםח‬ ‫י״ג ניסן)אור לי׳׳ח‪ ,‬ה׳תש״מ‬

‫תתעז‬ ‫ד׳ ד ח ו ה נ ד פ ‪ .‬היתש״מ‬

‫תתקג‬ ‫א ו ר לי״ד ניסן ה ׳ ת נ ש ״ א‬

‫תתקה‬ ‫י ו ם ו׳ ועש״ק ע ר ב פ ס ח היתנש״א‬

‫תתקיד‬ ‫י ו ם א ת ש ׳ ־ פ ) ב ס ע ו ד ת משיח( היתנש״א‬

‫תתעז‬

‫שיחח לחתלמידים ולחתלמידות שיחיו‬

‫‪ -‬בבית הכנסת‪ ,‬אחרי תפלת מנחה ‪-‬‬
‫יום ג‪ ,‬ר״ח גיסן ח׳תש״מ‬
‫ג‪ .‬בשעת מ׳שטייט ר״ח ניסן און‬ ‫א‪] .‬צוה לנגן — התלמדים שיחיו —‬
‫מ׳באטראכט זיף ווי מ׳איז ערשט ארדס‬ ‫הושיעה את עמך‪.‬‬
‫פון מצרים — דערמאנט מען דך וואם עם‬ ‫‪,‬‬
‫אמרו את הי״ב פסוקים ומאמרי חז״ל [‪.‬‬
‫האט געטראפן ר״ח ניסן דעם יאר פון‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬וואס איז געווען צוויי‬ ‫ב‪ .‬מ׳האט ערשט געזאגט )אין די י״ב‬
‫‪1‬‬

‫וואכן איידער אידן זיינען ארויס פון‬ ‫פסוקים ומאמרי חז״ל ( אז ‪,‬בכל דור‬
‫ג‬

‫מצדים‪:‬‬ ‫ודור )וכל יום ויו‪ ( 0‬חייב אדם לראות‬

‫דער אויבערשטער האט דעמולט‬
‫גערעדט ‪1‬ו משה ואהרף‪ ,‬און ער האט זיי‬
‫אנגעזאגט אז זיי זאלן איבערגעבן צו די‬
‫אידןל‪ ,‬אז דאס איז דער טאג פון ר״ח‪ ,‬און‬
‫אז מ׳זאל ז ד גרייטן צום ארויסגיין פון‬
‫גלות מצרים‪,‬‬
‫און די צוגרייטונג באשטייט אין דעם‬
‫וואס אידן נעמען אן אויף זיר‪ ,‬נאף‬
‫זייענדיק אין גלות מצרים‪ ,‬צו מקיים זיין‬
‫דעם אויבערשטףס מצוותי‪ ,‬און םפעציעל‬
‫די מצוה פון קרבן פסח‪.‬‬
‫און גליד אין יענעם טאג‪ ,‬ר״ח ניסן‪,‬‬
‫האבן די אידן באשלאםן צו מקיים זיין די‬
‫מצוות וואס דער אויבערשטער האט צו‬
‫זיי איבערגעגעבן דורך משה ואהרן׳‪.‬‬
‫דערנאד‪ ,‬אין דער נאכט פון טיו ניסן‪,‬‬
‫ווען די אידן האבן בפועל מקיים געווען‬
‫בא יב‪ ,‬א ואילו‪.‬‬
‫ניסו‪,‬‬ ‫בריח‬ ‫היתה‬ ‫לבניי‬ ‫האמירה‬
‫כ ב מ כ י ל ת א ) ה ו ב א בפרשיי( עה״פ ב א שם‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪) ryn‬מכילתא‬ ‫כמדרדיל ע ה י פ מ ש כ ו ) ו ק ח ו (‬
‫ע ה י פ נ א שם‪ ,‬כא( ו נ ו ס ף א ח י כ )נייד כגיסו( איסור‬
‫א כ י ל ת ה פ ס ח ד כ ל ש נ ת נ כ ר ו מעשיו לאביו שבשמים‬
‫) ר ש ״ נ א שם‪ ,‬מ ג — פמכילתא(‪.‬‬
‫ר א ה מ כ י ל ת א )הובא נ פ ר ז ד י ( ע ה י פ שם‪ ,‬כח‪:‬‬
‫נ ע ו שקכלו עליהם )מריח( מ ע ל ה עליהם ה כ ת ו כ‬
‫כאילו עשו‪.‬‬
‫את עצמו כאילו הוא יצא )היום׳(‬
‫ממצרים״‪ ,‬ד‪.‬ה‪ .‬אז יעדן טאג)פון דעם‬
‫גאנצן יאר( דארף דך א איד באטראבטן‬
‫אז ער איז ערשט אררס פון מצרים‪.‬‬
‫און וויבאלד אז מ׳שטייט אין חודש‬
‫ניסן‪ ,‬וואס דאס איז דער חודש ווען אידן‬
‫‪4‬‬
‫זיינען ארויס פון מצרים‪, ,‬בניסן נגאלו* ‪,‬‬
‫ובפרט אז עם איז דער ערשטער טאג‬
‫פון חודש‪ ,‬וואס ער ווערט אנגערופן ראש‬
‫חודש)דער קאפ פון חודש(׳‪ :‬אזוי ור די‬
‫קאפ פירט אן מיט אלע אברים פון גוף —‬
‫אזוי איז ראש חודש ניסן דער טאג ווען‬
‫מ׳נעמט אן די באשלוסן ווי אזוי מ׳זאל זיף‬
‫אויפפירן אין אלע טעג פון דעם חודש‬
‫)וועד אידן דינען ארויס פון מצרים( —‬
‫איז דאר פארשטאנדיק אז איצט איז‬
‫דער חיוב פון‪,‬לדאות את עצמו כאילו‬
‫הוא יצא )היום( ממצרים״ נאד אין א‬
‫שטארקערן אופן‪.‬‬
‫‪(6‬‬
‫דגם‬ ‫‪(7‬‬
‫‪(8‬‬ ‫נ ד פ ס ו נ ח ו ב ר ח ‪.‬י*ב פ ס ו ק י ם ומאמרי ח ז י ל ׳‬ ‫‪(1‬‬
‫)נרוקליז‪ ,‬ה׳תשליו(‪.‬‬
‫מ פ ס ח י ם קםז‪ ,‬א במשנה‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫ה ו ס פ ת כ י ק אדהיז בתניא רפמיז‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫‪(9‬‬ ‫ד י ה יא‪ ,‬רעיא‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫ר א ה לקו״ת ד י ה נח‪ ,‬א‪ .‬ע נ ד ר ב ת ח ל ת ו ‪ .‬ו ר א ה‬ ‫א(‬
‫לקויש ח י ב ע׳ ‪ 490‬ו א י ל ה‬
‫שיחות‬ ‫תתעח‬

‫פון דעם איצטיקן גלות‪ ,‬און — בקרוב‬ ‫די מצוה פון קרבן פסח — האט דאס‬
‫ממש דורך משיח צדקנו‪.‬‬ ‫געבראכט אז אין מיטן פון מקיים זיין די‬
‫‪10‬‬
‫מצוה‪ ,‬״בחצי הלילה״ ‪ ,‬איז געקומען די‬
‫גאולה פון גלות מצרים‪,‬‬
‫ה‪ .‬אין די צוגרייטונגען צום ארויס־‬ ‫האט‬ ‫אויבערשטער‬ ‫דער‬ ‫אז‬
‫גיין פון גלות מצרים — האבן זיך בא־‬ ‫אויסגעלייזט יעדער אידן און אלע אידן‬
‫טייליקט אלע אידן )כניל(‪ :‬אבער‬ ‫פון גלות מצרים‪ ,‬און האט זיי‬
‫געווען‬ ‫דערצו‬ ‫זיינען‬ ‫ספעציעל‬ ‫ארויסגעפירט צום בארג סיני‪ ,‬בכדי צו‬
‫צוגעגרייט די אידישע קינדער‪:‬‬ ‫מקבל זיין די גאנצע תורה״‪.‬‬
‫חכמינו ז״ל״ דערציילן אונז‪ ,‬אז בא‬ ‫און דערנאך האט ער געבראכט די‬
‫‪12‬‬
‫קריעת ים סוף איז‪.‬הם הכירוהו תחלה״‪:‬‬ ‫א י ד ן ‪ .‬א ל ארץ טובה ורחבה״ ‪ ,‬צו ארץ‬
‫די קינדער וואם זיינען געבארן געווארן‬ ‫ישראל‪ ,‬וואט זי איז א גוטע לאגד און א‬
‫אין מצרים האבן דערקענט דעם‬ ‫ברייטע )גרויסע( לאנד‪,‬‬
‫אויבערשטן נאף פריער)און שטארקער(‬ ‫א לאנד וואם‪.‬תמיד עיני ה׳ אלקיד בה‬
‫ווי עם האבן אים דערקענט די ערוואק־‬ ‫מרשית השנה ועד אחרית שנה״״ — א‬
‫סענע‪.‬‬ ‫לאנד וואם דער אמבערשטער איז אמף‬
‫וויבאלד אז די קינדער ״הכירוהו‬ ‫איר משגיח)גיט אויף איר אכטונג( יעדן‬
‫תחלה״ בא קרי״ס — איז פארשטאנדיק‪,‬‬ ‫טאג פון דעם גאנצן יאר‪.‬‬
‫אז נאך זייענדיק איו מצרים איז בא די‬
‫ד‪ .‬וויבאלד אז יעדן טאג א י ז ‪ .‬ח י י ב‬
‫קינדער געוועז א מעלה איז דעם אויפ‪-‬‬
‫אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא‬
‫נעמען דעם אויבערשטףס מצוות — די‬
‫)היום( ממצרים״ — איז פארשטאנדיק‪ ,‬אז‬
‫צוגרייטונגען צו יצי״מ — לגבי ווי דאס‬
‫מ׳דארף זיף אריינטראכטן ווי אזמ יצי״מ‬
‫איז געווען בא די ערוואקסענע‪ ,‬און דער־‬
‫איז געקומען‪ ,‬וואס די א ד ן האבן דעמולט‬
‫פאר איז דערנאד בא קרי״ס‪ ,‬וואס דאס‬ ‫‪14‬‬
‫געטאו אויף צוגרייטן זיר און פארדינען‬
‫איז געווען דעם זיבעטן )דעם לעצטן‪,‬‬
‫אז זיי זאלן ארויסגיין פון מצרים‪,‬‬
‫אפשלוס( טאג פון דעם ערשטן חג‬
‫הפסח״ — איז דוקא די קינדער‬ ‫און דערפון אפלערגעו ווי אזוי מ׳דארף‬
‫״הכירוהו תחלה״‪.‬‬ ‫זיר צוגרייטן און פארדינען צו ארויםגיין‬

‫דער ״הם הכירוהו תחלה״ וואם איז‬

‫געוועו בא קרי״ס באווייזט אז חאטש די‬
‫קינדער זיינעו געבארז געווארו אוו זיד‬
‫נ א שס‪ ,‬נ ט ‪.‬‬ ‫‪(10‬‬
‫אויפגעהאדעוועט אין מצרים — האבו זיי‬ ‫כמ״ש )שטות ג‪ ,‬ינ( בהוציאן־ א ת ה ע ט‬ ‫‪(11‬‬
‫זיר אבער אויפגעהאדעוועט אין אן אופן‬ ‫ממצרים ת ע נ ד ו ן א ת האלקים ע ל ה ה ר הזה‪ .‬ו ר א ה‬
‫אז זיי האבן אויף זיר אנגענומען צו פירן‬ ‫פ ר ש ״ ע ה י פ ) מ ש מ ו י ר פ י ג ‪ ,‬ד(‪ :‬וששאלת מ ה זכות יש‬
‫זיר ווי דער אויבערשטער ומל‪ ,‬דורף‬ ‫לישראל שיצאו ממצרים‪ ,‬ד ב ר ג ד ו ל יש ל י ע ל הוצאה‬
‫זו‪ ,‬שהרי עתידים ל ק ב ל ה ת ו ר ה ע ל ה ה ר הזה כ ר ‪ .‬ו ר א ה‬
‫מקיים זיין זיינע מצוות און לערנעז זייז‬
‫לקוטי לוייצ א ג ר ו ת פ״ע ר ל ואילך‪.‬‬
‫תורה‪,‬‬ ‫ש מ ו ת ש ם ‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(12‬‬
‫ע ק ב יא‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪(13‬‬
‫סוטה יא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(15‬‬ ‫‪ (14‬ר א ה פ ר ש ״ ע ה י פ נ א שם‪ ,‬ו)ממנילתא(‪— .‬‬
‫פ ר ש ״ ע ה י פ בשלח יד‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪(16‬‬ ‫נתבאר לעיל ע׳ רבד ואילד‪.‬‬
‫תתעט‬
‫פארוואס עם שטייט ‪.‬הקרשים״ מיט «‬
‫ה״א הידיעה — די באוואוםטע — איז‬
‫דערפאר וואס די קרשים זיינען געווען‬
‫‪.‬מאותן העומדין ומיוחדין לכדי‪ ,‬וואם‬
‫‪.‬יעקב אבינו נטע ארזים במצרים‪ ,‬וכשמת‬
‫צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו‬
‫ממצרים‪ ,‬ואמר להם שעתיד הקב״ה‬
‫לצוות אותן לעשות משכו במדבר מעצי‬
‫שטים‪ ,‬ראו שיהיו מזומנים בידכם״‪.‬‬
‫וויבאלד אז די קינדער האבן זיך‬
‫באטייליקט איו אלע זאכן פארבונדן מיטן‬
‫אויבערשטן נאף זייענדיק איו מצרים‪ ,‬ביז‬
‫אז ‪,‬הם הכירוהו תחלה״ — איז פאר־‬
‫שטאנדיק‪ ,‬אז א ו ד אין דער צוגרייטוגג צו‬
‫דעם משכן וועלכע איז געווען אין מצרים‬
‫האבן די קינדער גענומען איינטייל‪ ,‬א‬
‫ווארעמען איינטייל‪ ,‬און א לעבעדיקן‬
‫איינטייל‪.‬‬
‫ביז‪ ,‬ווי אונזערע חכמים״ דערציילן‪,‬‬
‫אז בשעת מ׳האט געבראכט די נדבות‬
‫אויף בויען דעם משכן — האבז קינדער‬
‫וואס זיינעז געווען פאר בר־מצוה און‬
‫פאר בת־מצוה זיר באטייליקט אין דעם‪.‬‬
‫ז‪ .‬דאס געזאגטע‪ ,‬אז נאף זייענדיק‬
‫אין מצרים האבן אידו׳ אדך אדישע‬
‫קינדער׳ זיר שוין געגרייט צו ברען דעם‬
‫משכו — איז א ו ד פארבונדן ספעציעל‬
‫מיט היינטיקן טאג‪ ,‬ריח ניסן‪,‬‬
‫ווי מ׳האט געלייענט אין דער פרשה‬
‫פון דעם לעצטו שבת‪ ,‬אז ‪.‬בחודש‬
‫הראשון גו׳ באחד לחודש )ראש חודש‬
‫גיסן( הוקם המשכן״״‪.‬‬
‫ח‪ .‬נאד אז עניז וואס איז פארבונדן‬
‫מיט ר״ח ניסן‪:‬‬
‫א ד ר י נ רפייא‪ .‬ו ד א ה »פע*נ מ ה ד י ת ג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫פקודי מ‪ ,‬יז‪.‬‬
‫ר״ח ניסן‪ ,‬תש״מ‬
‫און םפעציעל דורך מקיים זייז די‬
‫מצוות וואס דער אויבערשטער האט‬
‫אנגעזאגט גליד ‪ -‬נאד פאר דעם‬
‫ארויםגיין פון מצרים‪ ,‬וואס דאס זיינען די‬
‫מצוות פארבונדן מיט פסח)כנ׳ל ס״ג(‪.‬‬
‫און מ׳געפינט טאקע באם קרבן פסח א‬
‫םפעציעלן אנזאג‪ ,‬אז עס דארף זיין‪,‬שה‬
‫לבית״״‪ ,‬אז״ בשעת דער פאטער‬
‫באשטעלט דעם קרבן פסת‪ ,‬דארף ער איז‬
‫דעם ארייננעמען יעדן פון זיינע קינדער‬
‫— אויר די גאר קליינע — םיי די אינ־‬
‫געלעך‪ ,‬און םיי די מיידעלער‪.‬‬
‫און דערנאד אז עס עסן דעם קרבן פסח‬
‫אלע בני בית׳ כולל אויר די קינדער —‬
‫איז מען מקיים די מצוה פון קרבו פסח ווי‬
‫עס דארף צו זיין״‪.‬‬
‫און דעד קרבן פסח ברענגט דעם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬ופסחתי״ ״)‪,‬לשון דילוג וקפיצה״״( —‬
‫אז דער אויבערשטער שפרינגט אריבער‬
‫אלע חשבונות ‪ ,‬צי אידן דינען ווערט די‬ ‫‪22‬‬
‫גאולה תיכר — און ער ברעגגט גליד די‬
‫גאולה‪.‬‬
‫ו‪ .‬אייגע פון די זאכן וואס אידן האבן‬
‫זיר געגרייט נאד זייענדיק אין מצרים‪ ,‬איז‬
‫געוועז — צו בויען דעם משכן‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫ווי רש״י ברענגט אראפ ארפן פסוק‬
‫‪,‬ועשית את הקרשים גו׳״‪ ,‬אז דער טעם‬
‫נ א שפ‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪(17‬‬
‫פ ס ח י ם פח‪ ,‬א‪ .‬וידוע השקויט א ם זהו‬ ‫‪(18‬‬
‫דאורייתא )ובאיזה פרס( או דרבגן וכר‪ — .‬ר א ה ג ם‬
‫גדריס לו‪ ,‬א ) ו ש ס י מ שם(‪ .‬ד מ נ י ם הל׳ ק י פ פ י ה היז‬
‫)ובג״כ(‪ .‬אדהיז בשויע אויח ס ש מ י ג ס י ח ועוד‪ .‬ו ר א ה‬
‫ל ע י ל ע׳ שעג‪ .‬שעח ואילר‪.‬‬
‫איו גותר‪ ,‬גאכל ל מ ג ו י ו ) ל מ י ד דמוגיס ק ט ג י נ‬ ‫‪(19‬‬
‫— ר א ה בהמזוייו ב ה ע ר ה הקודמת(‪.‬‬
‫בא שם‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪(20‬‬
‫פרשיי עהיפ‪ .‬ו ר א ה ג ם סרשיי עהיט שם‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫‪(21‬‬
‫‪(24‬‬ ‫ר א ה שהשיר פ״ב‪ ,‬ח‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(22‬‬
‫‪(25‬‬ ‫ת ר ו מ ה כו‪ ,‬סו‪.‬‬ ‫‪(23‬‬
‫שיחות‬
‫ווארום פונקט ווי בא‪.‬ימי צאתך מארץ‬
‫מצרים״ איז געווען ״הם הכירוהו תחלה״‪,‬‬
‫אז די אידישע קינדער האבן דערקענט‬
‫דעם אויבערשטז און ג־טלעכקייט נאד‬
‫איידער זייערע עלטערן האבז דאס‬
‫דערקענט —‬
‫אזוי וועט אויר זיין אין דעד איצטיקער‬
‫גאולה״‪ ,‬אז ״הם הכירוהו תחלה״‪.‬‬
‫וואס דאס ווערט אויפגעטאז דורד דעם‬
‫וואם יעדער אידיש קינד טראכט זיר‬
‫אדיין אין די פרטים וואס האבן געבראכט‬
‫צו די גאולה פון גלות מצרים‪ ,‬בכדי צו‬
‫וויםן ווי אזוי ער דארף זיר פירן ״היום״‬
‫איצט כדי צו ברענגען די גאולה פון דעם‬
‫איצטיקן גלות‪.‬‬
‫און וויבאלד אז עם דארף זיין ״ואהבת‬
‫‪30‬‬
‫לרעד כמור״ )ווי מ׳האט ערשט געזאגט‬
‫איז די י״ב פסוקים ומאמרי חז״ל( —‬
‫ווירקט ער אויר אויף זיינע חברים‪ ,‬און‬
‫מיידעלעך אויף זייערע חבר׳טעס‪ ,‬אז‬
‫אויר זיי זאלז זיר אין דעם אריינטראכטן‬
‫און טאז‪,‬‬
‫וואם דאם וועט ברענגעו‪ ,‬און נאד‬
‫‪3‬‬
‫צוהיילן׳ די גאולה פון דעם איצטיקן‬
‫גלות דורר משיח צדקנו‪.‬‬
‫געווארז‪ ,‬וואס זיי זיינען אלע ס&עציעל‬
‫‪31‬‬
‫י‪ .‬״המעשה הוא העיקר״ — וואס‬
‫מען האפט אז יעדער אידיש קינד‪ ,‬סיי‬
‫אינגעלער און סיי מיידעלעד‪ ,‬זאל טאו‬
‫אין מעשה בפועל אלם א צוגרייטוגג צו‬
‫פסח‪ ,‬אנהויבנדיק היינט‪ ,‬ר״ח גיסן‪ ,‬און‬
‫דערנאד אין די טעג נאד דערויף?‬
‫‪ (29‬שהרי ‪.‬כימי צאתר מארץ מצרים אראנו‬
‫נפלאות׳)מיכה ז‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫‪ (30‬קדושים יט‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ (31‬מכיון ש״אחישנה׳ תלוי ב‪.‬זכוי)סנהדרין צח‪,‬‬
‫א(‪.‬‬
‫אנוח פ״א מי״ז‪.‬‬ ‫‪(32‬‬
‫תתפ‬
‫דער נשיא־ליום וואס האט מקריב‬
‫געוועז די ספעציעלע קרבנות וואס זיינען‬
‫פארבונדן מיט ״הוקם המשכן״ ]קרבנות‬
‫וואס מ׳האט נאכאמאל ניט מקריב געווען‪,‬‬
‫ניט דעם יאר‪ ,‬און ניט אין די יארן נאד‬
‫דעם[ — איז בריח ניסן געווען ״נחשון בן‬
‫עמינדב למטה יהודה״״‪.‬‬
‫וואם נחשון בן עמינדב איז דער וואס‬
‫האט באוויזן די וועג אז ארויסגייענדיק‬
‫פון מצרים זאל מען זיר ניט שרעקן פאר‬
‫די פעלקער אדום‪,‬‬
‫און אפילו וועו די פעלקער רינגלען‬
‫ארום די אידן‪ ,‬און פון פארנט איז דעד ים‬
‫סוף — וויבאלד אבער אז מ׳הערט דורר‬
‫משה רבינו פון דעם אויבערשטן אז‬
‫״ויסעו״‪ ,‬מ׳זאל גיין צום בארג סיני‪ ,‬און‬
‫דערנאד צו ארץ ישראל — איז ער גע־‬
‫שפרוגגען״ אין ים״‪.‬‬
‫ט‪ .‬וויבאלד אז‪.‬חייב אדם לראות את‬
‫עצמו כאילו הוא יצא )היום( ממצרים״‪,‬‬
‫ובפרט אז מ׳שטייט אין ר״ח ניסן‪ ,‬וואס‬
‫דעמולט איז דאס נאד אין א שטארקערן‬
‫אופן‪ ,‬כנ״ל —‬
‫דארף זיר יעדער איד אריינטראכטן אין‬
‫די אלע פרטים וואס זיינען דא דערמאנט‬
‫פארבונדן מיט יצי״מ‪.‬‬
‫און דעד אריינטראכטן ז ד דארף זיין‬
‫מיט א ספעציעלע ווארעמקייט און מיט א‬
‫ספעציעלע שטארקייט בא אידישע‬
‫קינדער‪ ,‬ביז אויר גאר קליינע קינדער‪,‬‬
‫סיי אינגעלעד‪ ,‬און םיי מיייעלער —‬
‫‪ (26‬נשא ז‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (27‬סוטה לז‪ ,‬א‪ .‬מכילתא עהיפ בשלח שם‪ ,‬ככ‪.‬‬
‫במדב‪-‬ר פייג‪ ,‬ז‪ .‬ובבמדביר שם‪ ,‬שלכן זכה להקריב‬
‫ראשון‪.‬‬
‫‪ (28‬ראה כמדביר שם‪ :‬למה נקרא שמו נחשון על‬
‫שם שירד תחלה לנחשול שבים בוי‪.‬‬
‫תתפא‬
‫אויבערשטער און איר מאד )פאר( אים‬
‫שיין‪. ,‬אלקי אבי וארוממנהו״״ — ער איז‬
‫אויר דער אויבערשסער פון מיין פאטער‬
‫און איר מאד אים נאד העכער —‬
‫אזוי אויה צוזאמען מיט׳ן מקיים זיין‬
‫״כבד את אביר ואת אמד״״‪ ,‬ער גיט אפ‬
‫און רעדט מיט׳ן גרעטטן כבוד און דעם‬
‫אמתין כבוד צו זיין פאטער און מוטער —‬
‫בעט ער)זי( זיי מיט דעם כח וואם ער)זי(‬
‫איז אן אידיש קינד‪ ,‬און ער)זי( איז זייער‬
‫זיז)טאכטער( — אז זיי זאלו שרן פון ר״ח‬
‫ניסן נעמעז זיר גרייטן צו חג הפסח‪ ,‬וואם‬
‫דאס איז אויר פארבונדן מיט צוגרייטן זיר‬
‫צו אויסראמען דעם חמץ‪ ,‬פארקויפן אים‬
‫א‪.‬ז‪.‬וו‪.‬‬
‫און דערנאד — טאן אלעס אז עס זאל‬
‫זיין א כשר׳ער און א פריילעכער פסח‪,‬‬
‫מיט אלע פרטים פון פסח‪:‬‬
‫אנהויבנדיק פדן דעם סדר די ערשטע‬
‫נאכט פון פסח‪ ,‬וואס איינע פון די הויפט‬
‫זאכן״ אין סדר פסח איז — דאס וואס‬
‫דעד קינד פרעגט ״מה נשתנה״״‪ ,‬און‬
‫דערנאך ענטפערט אים דער פאטער‬
‫‪.‬עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה׳‬
‫אלקינו משם״» — אז מיר זיינען פריער‬
‫געווען אין גלות‪ ,‬אבער דער‬
‫אויבערשטער האט אונז אררםגענומען‬
‫פון גלות‪.‬‬
‫וואס דעם פאטערס דערציילן — און‬
‫מיט א לעבעדיקייט און יום־טוב׳דיקייט״״‬
‫י ת ר ו כ‪ ,‬י נ ‪.‬‬
‫ו ע ד כ י י כ ך שעושים כ מ ה שינויים ל פ נ י ו ב ע ת‬
‫ה ס ד ר ב כ ד י להתמי׳ א ת ה ת י נ ו ק ו ת שישאלו — ש ר ע‬
‫אדהיז הל׳ פ ס ח ס ת ע י ב םליא‪ .‬ס ת ע י ג סי״ד־טו‪ .‬ס י י ח ‪.‬‬
‫ס״מ‪ .‬ושינ‪.‬‬
‫פ ס ח י ם קסז‪ ,‬א כמשנה‪.‬‬
‫הגעדפ‪ .‬עיפ ואתחנן ו‪ ,‬כא‪.‬‬
‫כ ה מ ג ה ג ב כ י מ ל ו מ ר ה ה ג ד ה בניגון כ ד ‪ ,‬ובסי׳‬
‫האריזיל)קודם מ ה נשתגה(‪ :‬אומרים ה ה ג ד ה ב ק ו ל ר ם‬
‫ו ב ש מ ח ה ר ב ה ו ב כ י ת ה גדולה‪.‬‬
‫ר״ח ניסן‪ ,‬תש״מ‬
‫איז דאס פארשטאנדיק פון דעם‬
‫ארבנגעזאגטע‪:‬‬
‫יעדער אידיש קינד‪ ,‬אן אינגעלע אדער‬
‫א מידעלע‪ ,‬דארף קומען צוגיין צו זיין‬
‫פאטער אדער צו דין מוטער גליד —‬
‫ריח ניסו׳ אוי אוד אין די טעג נאד‬
‫דערויף‪ ,‬און זאגן‪:‬‬
‫אזוי ווי םיאיז ראש חודש פון חודש‬
‫ניסן‪ ,‬דער חודש הגאולה״‪ ,‬און אזוי ווי‬
‫״בכל דור ודוד חייב אדם לראות את‬
‫עצמו כאילו הוא יצא ממצרים״ — דארף‬
‫מעז זיר דאר גרייטן אויף א פאסענדן‬
‫אופן צו חג הפסח און צו יציאת מצרים‪,‬‬
‫אזוי ווי מ׳האט ז ד דעמולט געגרייט —‬
‫דערפאר בעט ער)זי( דין פאטער און‬
‫זיין מוטער‪ ,‬אוז בעט די אויר אז די זאלן‬
‫ווירקן אויף אלע זייערע פריינט‪ ,‬און‬
‫בפרט גוטע פריינט‪ ,‬און אויר אלע אידן‬
‫ארום די — צום אלעם ערשטן אז מ׳זאל‬
‫נעמעו אויף ז ד צו מקיים זייז דעם‬
‫אויבערשטףס מצוות‪ ,‬אזוי ווי די אידן‬
‫האבן דאס געטאן דעם ערשטן ר״ח ניסן‪,‬‬
‫וועגן וועלכן עס ווערט דערציילט אין‬
‫חומש‪ ,‬ווי מ׳האט ערשט געלייעגט אין‬
‫תורה״‪.‬‬
‫יא‪ .‬נאכדעם — ודסנדיק אז ער איז א‬
‫אידיש קינד וואם שטאמט פון די קינדער‬
‫וואס זיינען ארויס פון דעם ערשטן גלות‪,‬‬
‫גלות מצרים‪ ,‬און תורה האט אים‬
‫אנגעזאגט און געלערגט אז ער זאל דך‬
‫פירן ווי יעגע קינדער‪,‬‬
‫‪(36‬‬ ‫איז אזוי ווי יענע קינדער ‪.‬הכירוהו‬
‫‪(37‬‬
‫תחלה״‪ ,‬נאד אידער דיערע עלטערן‪ ,‬און‬
‫יעדערער פון זיי האט געזאגט‪.‬זה א־לי‬
‫‪5‬‬
‫ואנוהו״ ׳ — אט דאס איז מיין‬
‫‪(38‬‬
‫‪(39‬‬
‫‪(40‬‬ ‫ש מ ר ד פ ט י ו ‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫‪(33‬‬
‫בש״פ ויק׳׳פ‪ ,‬פ׳ החודש‪.‬‬ ‫‪(34‬‬
‫בשלח סו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(35‬‬
‫שיחות‬ ‫תתפב‬

‫א זיכערע זאד אז דער אויבערשטער‬ ‫— וועגן ארויםגיין פון גלות קומט אלס‬
‫נעמט אונז דערפון ארויס‪ ,‬א‪.‬ז‪.‬וו‪.‬‬ ‫אן ענטפער אויר דעם וואם די קינדער‬
‫זיינעו מעורר און ערמוטיקן די עלטערן‪,‬‬
‫יג‪ .‬און דורך דערויף וואט יעדערער‬
‫דויד זאגן ״מה נשתנה הלילה הזה מכל‬
‫פיז אייר )די קינדער( וועט רעדו מיט‬
‫הלילות׳׳ — אז די נאכט פון פסח איז‬
‫אייערע עלטערן׳ אוו אויר זעהן אז‬
‫אנדערש פון אלע נעכט פון א גאנץ יאר‪.‬‬
‫אייערע חברים )אדער חבר׳טעס( זאלן‬
‫רעדז מיט זייערע עלטערן‪,‬‬
‫יב‪ .‬וואס בכדי אז דאס אלעס בנוגע‬
‫אוו רעדו בכבוד‪ ,‬אבער הארציגי* —‬ ‫צו חג הפסת זאל זייז מיט דער גאנצער‬
‫איז א זיכערע זאר אז איר וועט צוגעבן‬ ‫לעבעדיקייט‪ ,‬מיט דער גאנצער כשרות‪,‬‬
‫איו די צוגרייטונגען צו פסח‪ ,‬אז עם זאל‬ ‫און מיט דער גאנצער פריילעכקייט —‬
‫זיין א נאכמער כשר׳ער און פריילעכער‬ ‫זאגט אונז די תורה‪ ,‬אז שדן פון ר״ח ניסן‪,‬‬
‫פסח‪,‬‬ ‫וואס דאם איז היינטיקער טאג‪ ,‬הויבן אלע‬
‫אן גרייטן זיר צו פסח‪.‬‬
‫און דערנאר — מיטנעמען דאם אויף א‬
‫״‬
‫גאנץ י א ר ‪.‬‬ ‫און בפרט הויבן זיר אן גרייטן דערצו‬
‫— די אידישע קינדער‪ ,‬דורר דעם וואט‬
‫•‬ ‫»‬ ‫*‬
‫זיי לערנען די הלכות פון פסת‪ ,‬די קשיות‬
‫וואס זיי דארפן פרעגן וכר‪.‬‬
‫מ׳דארף‬ ‫יד‪ .‬נאד א נקודה וואס‬
‫צוגעבן‪:‬‬ ‫ועד״ז דורד דעם וואם זיי זיינען מעורר‬
‫די עלטערן זייערע אז מ׳דארף זיר גרייטן‬
‫פונקט אזוי ווי די אידן נאך זייענדיק‬
‫צו חג הפסח‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫אין מצרים‪ ,‬האבז זיר געגרייט צו בויען‬
‫דעם משכו נאד דעם וואס זיי וועלן‬ ‫ועוד וגם זה עיקר‪:‬‬
‫ארויסגיין פון מצרים‪ ,‬וואס דערפאר‬ ‫בשעת די קינדער קומען צוגיין ר״ח‬
‫האבז זיי צוגעגרייט די קרשים )די‬ ‫ניסן)און די טעג נאד דעם( צו די עלטערן‬
‫ברעטער( פאר די ווענט פון דעם משכן‪,‬‬ ‫און בעטן זיי אז זיי זאלו זיר גרייטן און‬
‫אוו אויר צוגעגרייט ״והב וכסף ונחושת‬ ‫זען אז דער חג הפסח זאל זיין נאכמער‬
‫ותכלת וגו׳•״‪ ,‬די אלע זאכן וואס מ׳האט‬ ‫פריילעד‪ ,‬דורד דערויר וואס דער פסח‬
‫דערנאר געבראכט אלם נדבות צו דעם‬ ‫וועט זיין נאכמער בהידור און כשרות —‬
‫משכו‪,‬‬
‫זאגן זיי)די קינדער( אויר — אז דאס‬
‫און אין דערויף האבז אויר קליינע‬
‫וואם זיי דארפן טאן בכדי צו ארויס־‬
‫קינדער‪ ,‬פאר בר־מצוה און פאר בת־‬
‫העלפז אז עס זאל זיין א כשר׳ער און א‬
‫מצוה‪ ,‬גענומען איינטייל‪ ,‬ווי גערעדט‬
‫פריילעכער פסח — וועלז זיי טאן‪ .‬ובפרט‬
‫פריער )ס״ו> —‬
‫אז ווען עס וועלו קומען די ערשטע און די‬
‫צווייטע נאכט פון פטח וועט ער )זי(‬
‫פרעגן די פיר קשיות‪ ,‬דערנאר וועט ער‬
‫‪ (41‬ש‪.‬דבריט היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב•‬ ‫זיר איינהערן ווען דער פאטער‬
‫)ס׳ הישר לריח שי״ג‪ .‬הובא נשל״ה סט‪ ,‬א(‪.‬‬
‫דערציילט אים אז ״עבדים היינו לפרעה‬
‫‪ (42‬ראה שיחת חגהיפ תשיג)סהיש תש״ג ע׳ ‪:(75‬‬
‫חג הפטח ווערט נמשך שטענדיק‪.‬‬ ‫במצרים ויוציאנו ה׳ אלקינו משם״‪ ,‬אז‬
‫‪ (43‬תרומה כה‪ ,‬ג־ד‪.‬‬ ‫חאטש מ׳געפינט זיר איז גלות‪ ,‬איז אבער‬
 ‫תתפג‬
‫‪4‬‬
‫ואנוהו״• — זיי פילן אז זיי זיינען‬
‫פארבונדן מיטן אויבערשטן‪ ,‬און זיי ווילן‬
‫מאכן אז דער ‪.‬ושכנתי בתוכם׳ זאל זיין‬
‫שיין אין אלע הינזיכטן — טוען זיי אלץ‬
‫וואם הענגט אפ פון זיי אז דאס זאל‬
‫אראפקומעז בפועל‪.‬‬
‫אין דעמולט — אז די הנהגה פון די‬
‫קינדער און פון דעד גאנצער משפחה איז‬
‫אין אן אופן אז זיי מאכן פון זייער הויז א‬
‫משכן‪ ,‬אז אויר דעד הויז זאגט דעד‬
‫אויבערשטער ״ושכנתי בתוכם׳ — ווערט‬
‫דאס ‪.‬וכן תעשו׳ — די צוגרייטונג צו‬
‫דעם ביהמ״ק השלישי‪.‬‬
‫טו‪ .‬דערצו קומט צו די הוראה‬
‫דערפון וואס ריח ניסן איז פארבונדן מיט‬
‫נחשון בן עמינדב )וואס ער האט בשנה‬
‫השנית דעמולט מקריב געווען זיין קרבן(‪,‬‬
‫כנ״ל )ס״ח(‪:‬‬
‫פונקט אזוי ווי נחשון בן עמינדב האט‬
‫זיר ניט גערעכנט מיט קיינע ענינים‪ ,‬און‬
‫‪4‬‬
‫בשעת ער האט געהערט ״ויםעו״׳ אז‬
‫מ׳דארף גיין צום בארג סיני און דערנאד‬
‫צו ארץ ישראל — איז ער געשפרונגען‬
‫‪50‬‬
‫אין ים ‪,‬‬
‫ועד״ז בשעת די אידן זיינען נאד געווען‬
‫אין גלות מצרים האבז זיי זיר ניט‬
‫גערעכנט מיט שטערונגען‪ ,‬און ניט‬
‫קוקנדיק אויף דערויף וואס מ׳האט זיר‬
‫נאר געפונען אין גלות )ווי דאס איז‬
‫געווען בא יענעם ריח ניסן( —‬
‫האבן זיי זיר געגרייט צו דער גאולה‬
‫פון מצרים‪ ,‬און צום ברען פון דעם משכן‬
‫לשון נ ו ה )רשיי עה״פ(‪ .‬ובתיא )על ואנוהו(‬
‫ואבני לי׳ מקדש‪.‬‬
‫בשלח יד‪ ,‬טו‪.‬‬
‫שגם ב ע מ ד ם ע ל היט עדיין הי׳ מ ו ר א מ צ ר י ם‬
‫עליהם‪ .‬ואפילו לאחרי ק ר י י ם ) ר ש י י לבשלח יד‪ ,‬ל —‬
‫מהמכילתא‪ .‬פ ס ח י ם קיח‪ ,‬ב‪ .‬ערכין טו‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ר״ח ניסן‪ ,‬תש״מ‬
‫אזוי דארף מעז זיר גרייטן אין דעם‬
‫איצטיקן גלות‪ ,‬ובפרט פון ריח ניסן אן‬
‫)וואם דעמולט איז ״הוקם המשכן׳)כנ״ל‬
‫ם״ז((‪ ,‬וואס ער איז דער ריח פון דעם‬
‫חודש הגאולה — צו דעם בנין ביהמ״ק‬
‫השלישי‪ ,‬וואס וועט געבויט ווערן אררס־‬
‫גייענדיק פון דעם גלות‪,‬‬
‫וואס וויבאלד אז דער ביהמ״ק השלישי‬
‫וועט געבויט ווערן ענלער צו דעם משכן‪,‬‬
‫ווי עס שטייט״• ״וכן תעשו׳ — איז אזוי‬
‫ווי ס׳איז געווען דעמולט‪ ,‬אז נאד‬
‫זייענדיק אין גלות מצרים האט מעז‬
‫צוגעגרייט די קרשים און די אלע זאכן‬
‫פון וועלכע מ׳האט געבויט דעם ערשטן‬
‫משכן‪ ,‬וואס אין אים וועט זיין ״ושכגתי‬
‫‪45‬‬
‫בתוכם״ —‬
‫עד״ז ווערט דער ביהמ״ק השלישי‬
‫געבויט דורד דעם וואס נאד אין זמן‬
‫הגלות וועלן די עלטערן און די קינדער‬
‫מאכן פון זייער ה ו י ז « — א הויז אויף‬
‫וועלכער דעד אויבערשטער זאגט‬
‫‪4‬‬
‫‪.‬ושכנתי בתוכם״׳ ‪ ,‬ווארום דאס איז א‬
‫הויז וואס פירט זיר ווי דעד אויבערשטער‬
‫וויל — אן אמת אידישע הויז‪.‬‬
‫וואם דאס איז אפהענגיק פון דער‬
‫אויפפירונג פון די קינדער און פון די‬
‫עלטערן‪ ,‬און פון אלע בני בית)פון דער‬
‫גאנצער משפחה(‪:‬‬
‫אבער ספעציעל אח דאס פארבונדן‬
‫מיט קינדער — ווארום זיי זאגן ״זה א־לי‬
‫שט‪ ,‬ט‪ .‬ו ר א ה טרש״י ע ה י ט ) מ ט נ ה ד ר י ן טז‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪(44‬‬
‫ח ר ו מ ה שם‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(45‬‬
‫כי כ ל הענינים ד ל ע ח י ל נעשים ע י י ‪ .‬מ ע ש י נ ו‬ ‫‪(46‬‬
‫‪(48‬‬ ‫ועבודתינו כ ל זמן מ ש ך ה ג ל ו ת • ) ת נ י א רפליז( ובזה‬
‫ג ו פ א ה ר י ב מ ד ה שאדם מ ו ד ד בה מורדיו ל ו ) ס ו ס ה ח‪,‬‬
‫‪(49‬‬ ‫ב(‪ ,‬בית א ד ם התחתון כ נ ג ד ‪ ,‬כביכול‪ ,‬בית א ד ם העליון‪.‬‬
‫‪(50‬‬ ‫כ י ‪ .‬ב ת ו כ ו ׳ לא נאמר א ל א ‪ .‬ב ת ו כ ם • — בתור‬ ‫‪(47‬‬
‫כ ל אחד ואחד — ש ל י ה טט‪ ,‬א‪ .‬רא‪ ,‬א‪ .‬שכה‪ ,‬ב‪ .‬שכו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ובכימ‪.‬‬
‫שיחות‬
‫ע״י בנים״»‪ ,‬אז די עלטערן זאלן טאן‬
‫נאכמערער אין אלע עניניפ פון תומיצ‪.‬‬
‫וואט דאט היילט צו נאכמער די גאולה‬
‫דויד משיח צדקנו‪ ,‬און היילט צו נאכמער‬
‫דעם בנין ביהמ״ק השלישי‪.‬‬
‫און דאט קומט אלץ מתור שמחה וטוב‬
‫לבב‪ ,‬אין א גוטן אופן און אין א פריילעכן‬
‫אופן‪ ,‬און דאס קומט בקרוב ממש‪,‬‬
‫אז מ׳וועט גיין אינגיכן מקבל זיין פני‬
‫משיח צדקנו‪ ,‬״והם הכירוהו תחלה״ — די‬
‫אידישע קינדער וועלן גיין בראש‬
‫ובתחלה‪,‬‬
‫וואס ער וועט אונז ארויםנעמען‪ ,‬יע­‬
‫רער אידן און אלע אידן‪ ,‬פון גלות —‬
‫״שלימות העם״‪ ,‬אז קיין איין איד וועט‬
‫ניט בלייבן אין גלות״‪,‬‬
‫און וועט אונז פירן אין ארצנו הקדושה‪,‬‬
‫אין אונזער הייליקער לאנד‪ ,‬און ״שלימות‬
‫הארץ״ — ארץ ישראל וועט זיין‬
‫כשלימות‪ ,‬זי וועט אינגאנצן געהערן צו‬
‫דעם אידישן פאלק‪,‬‬
‫וואס יעדערער פון אייך‪ ,‬און יעדער‬
‫איד און אלע אידן‪ ,‬העלפן אין דעם —‬
‫דורד דעם וואס עם איז ״שלימות‬
‫התורה״‪ ,‬די גאנצקייט אין לערנען חורה‬
‫און מקיים זיין אירע מצוות‪,‬‬
‫וואם דאס ברענגט די גאולה האמיתית‬
‫והשלימה ע״י משיח צדקנו‪ ,‬במהרה‬
‫בימינו ממש‪.‬‬
‫יז‪ .‬אזוי ווי מ׳האט געדאוונט צוזאמען‬
‫מנחה‪ ,‬וואס דאם איז דער עמוד און קו‬
‫פון תפלה‪ ,‬און מ׳האט אויר געזאגט די י״ב‬
‫פסוקים ומאמרי חז״ל‪ ,‬וואם דאס איז דעד‬
‫מ ל א כ י ג‪ ,‬כ ד ובפרשיי‪.‬‬
‫ר א ה לקויש חייא במחלתו‪ .‬ושינ‪.‬‬
‫תתפד‬
‫אין יענע צייטן‪ ,‬דורר מיטנעמען מיט זיר‬
‫פון מצרים אידישקייט‪ ,‬תורה ומצוות‪ ,‬און‬
‫הייליקע ברעטער און הייליקע ״זהב וכסף‬
‫ונחושת ותכלת גו׳״ אויר בויען דעם‬
‫משכן —‬
‫איז אזוי ווי ס׳איז געווען אין‪,‬ימי צאתד‬
‫מארץ מצרים׳ — ווערט אויר איצטער‪,‬‬
‫אז מ׳רעכנט זיר ניט מיט שטערונגען‪ ,‬און‬
‫ניט קוקנדיק אויף דערויף וואם מ׳געפינט‬
‫זיד נאד אין גלות — דערמאנעו זיר די‬
‫קינדער פון אונזער דור )כולל —‬
‫יעדערער פון אייר‪ ,‬םיי אינגעלער‪ ,‬םיי‬
‫מיידעלעד( אז ״תודה צוה לנו משה‬
‫מורשה קהילת יעקב״־)ווי מ׳האט ערשט‬
‫געזאגט איו די ייב פסוקים ומאמרי חדל(‬
‫— אז משה רבינו האט אנגעזאגט און‬
‫געגעבן יעדערן פון אייר די גאנצע תורה‬
‫אלס א ירושה‪,‬‬
‫וואם אין דער תורה דערציילט אייר‬
‫משה רבינו אז ריח ניסן הויבט מעז זיר או‬
‫גרייטן צו דער גאולה — נאד מערער ווי‬
‫א גאנצן יאר‪,‬‬
‫און מ׳גרייט זיר — דורר דערויף וואם‬
‫מ׳גרייט זיר צו מאכן א קרבן פון די זאכן‬
‫וואם דער אויבערשטער וויל אז מ׳זאל זיי‬
‫אפגעבן אויף הייליקייט‪,‬‬
‫און דורד דערויף האט מען דערנאד‬
‫אויר דעם אכילת הקרבן‪ ,‬ד‪.‬ה‪ .‬די זאכן‬
‫וואס מ׳דארף האבן אויף צו זיין געזונט‪.‬‬
‫טז‪ .‬און דורך דערויף שטעלט מען‬
‫אויף ‪,‬צבאות ה׳׳״ — מ׳שטעלט אויף‬
‫יעדער קינד און אלע קינדער אלם‬
‫‪,‬צבאות ה״‪ ,‬און זיי שטעלן אויר זייערע‬
‫עלטערן‪, ,‬והשיב לב אבות על בנים —‬
‫ב ר כ ה לג‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(51‬‬
‫‪(53‬‬ ‫ל׳ ה כ ת ו ב — בא י נ ‪ ,‬מ א ‪ .‬ו ר א ה ד י ה באתי לגני‬ ‫‪(52‬‬
‫‪(54‬‬ ‫ה ש ״ ת ‪9‬״י‪.‬‬
 ‫תתפה‬
‫‪5‬‬
‫אין‪,‬ציון במשפט תפדה ושבי׳ ב צ ד ק ה ״‬
‫— זאלן נאכמער צוהיילן די גאולה‬
‫האמיתית והשלימה‪ ,‬עיי משיח צדקנו‪.‬‬
‫]די ערוואקסענע וועלן לאזן אן ארט‬
‫פאר די קינדער‪ ,‬און יעדער קינד וועט‬
‫צוגיין און באקומען א מטבע‪,‬‬
‫און באם ארויסגיין זיינען דא צדקה־‬
‫פושקעם‪ ,‬אדער עם זיינען דא ג ל י ד דא‬
‫)רואו מען וועט באקומען די מטבעות(‬
‫צדקה־פושקעם — וואס זיי וועלן דארטן‬
‫קענען אריינגעבז די מטבעות אויו•‬
‫צדקה[‪.‬‬
‫ביק אדמו״ר שליט״א חילק לכאו״א‬
‫מטבע של עשר סענט‪.‬‬
‫ישעי׳ א‪ ,‬בז‪ .‬ו ד א ה לקו״ת ד י ה ז ה ) ד ב ר י ם א‪,‬‬
‫םעיב(‪ :‬ב מ ש פ ט הייגו ה ל כ ו ת — ת ו ר ה ‪ .‬ו ע י פ ביאור‬
‫ב י ק א ד מ ו י ר מ • ! )אוהית דברים ע׳ ל ו — ע״פ‬
‫ירושלמי ת ע נ י ת ט״ד ס ו ף ה י נ ‪ .‬מ ג י ל ה פ י ג ס ו ף היו(‬
‫ד מ ה שישראל נקראים ב ש ם ‪ 1 .‬י ו ד ה ו א ע י י ע ב ו ד ת ם‬
‫ב כ ל ג ׳ הקויו — סובו‪ ,‬שגם פדיית *יון)‪.‬ושבי׳*(‬
‫מ ה ג ל ו ת היא עיי ה ע ב ו ד ה ב כ ל ג׳ הקוץ ]כמונו ג ם‬
‫מ מ ר ז י ל )ברכות ח‪ ,‬א( ע ה י פ )תהלים גה‪ ,‬יט( פ ד ה‬
‫ב ש ל ו ם גפשי‪ .‬ר א ה ת ד א י ג מהרש״א ל ב ר כ ו ת שפ‪.‬‬
‫אוה״ת)יהל אור( ל ת ה ל י ם עהיפ[‪ .‬ו מ ה ש ב פ ס ו ק גאמר‬
‫ר ק ״ ב מ ש פ ט • ו ‪ ,‬מ ד ק ה * — ג ת ב א ר ב ד י ה *יון כ מ ש פ ט‬
‫תשל״ה ס״ט )סה״מ מלוקט ח״א ע׳ קנח(‪.‬‬
‫ר״ח גיסן‪ ,‬תש״מ‬
‫עמוד און דער קו פון תורה)תושב״כ און‬
‫תושבע״פ( —‬
‫דארף מען דאד אויר האבן דעם דריטן‬
‫עמוד און קו — דעד ענין פון צדקה‬
‫)גמיח(‪.‬‬
‫און אזוי ווי גערעדט פריער א ז ‪ ,‬ה ם‬
‫הכירוהו תחלה׳ — זאל די צדקה געגעבן‬
‫ווערן דורד די קינןער‪ ,‬סיי אינגעלער און‬
‫םיי מיידעלעך‪,‬‬
‫און אויב מ׳קען דאס אויםפירן — זאל‬
‫מען געבן די צדקה אין ד ע ם ‪ ,‬י ו ם זכאי״״‬
‫)אין דעם םפעציעלן טאג( פון ר״ח גיסן‪,‬‬
‫‪,‬בחודש הראשון באחד לחודש״ —‬
‫וועט מען איצטער געבו יעדערן א‬
‫מטבע )די אינגעלעד‪ ,‬און דערנאד‪ ,‬ווען‬
‫מ׳וועט מאכן דעם ארט פריי — די‬
‫מיידעלעח‪,‬‬
‫און איידער איר וועט ארויסגיין פון‬
‫דעם מקום קדוש״‪ ,‬פון דעס בית הכנסת‬
‫‪(59‬‬
‫און בית המדרש״)פון דער שול( — וועט‬
‫איר דאס אפגעבן אין א צדקה פושקע‪.‬‬
‫און די אלע דריי עמודים‪ ,‬תורה‪ ,‬עבודה‬
‫‪5,‬‬
‫און גמילות חסדים ‪ ,‬וואם זיי ווערן נכלל‬
‫ר א ה ת ע נ י ת כט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(55‬‬
‫‪ .‬מ ק ד ש מ ע ט י ) מ ג י ל ה כט‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪(56‬‬
‫ד‪ . (5‬ב י ת גדול*)מ״ב כ ה ‪ ,‬ט(‪ . ,‬מ ק ו ם שמגדלין ב ו‬
‫ת ו ר ה ‪ ,‬מ ק ו ם ש מ ג ד ל י ן ב ו ת פ ל ה * — מ ג י ל ה כז‪ ,‬א‪.‬‬
‫אבות פ י א מ י ב ‪.‬‬ ‫‪(58‬‬
 ‫תתפו‬
‫שיחות‬

‫שיחת י״ג )אור לי׳׳ד( ניסן ה׳תש״מ‬

‫‪ -‬בבית ה כ נ ס ת ‪ ,‬אחרי ת פ ל ת ערבית ‪-‬‬

‫און י״ד ניסן)וואט די נאכמ געהערט‬ ‫א‪ .‬צום אלעס ערשטן איז דאד ]ווי‬
‫‪1‬‬
‫דאד שוין צו י״ד( איז דעד יום ההולדת‬ ‫די הוראה אין תורה [ פותחין בברכה —‬
‫‪5‬‬
‫פון רמב״ם ‪ ,‬וואס ער איז אנגענומען‬ ‫צו ווינטשן יעדער אידן אוו אלע אידן‪,‬‬
‫אלם מרא דאתרא סיי אין ארה״ק סיי אין‬ ‫די וואס געפינעז זיר דא און די וואס‬
‫בנוגע צו מורי‬ ‫ובמיותר‬ ‫חו״ל‪,‬‬ ‫הערן עס במקומות אחרים‪ ,‬בתוככי כלל‬
‫נבוכים —‬ ‫ישראל‪,‬‬
‫איז דאד דאס א זמן מסוגל צו מעורר‬ ‫אנהויבגדיק פון דעם עגיו שהזמן‬
‫זיין אויף די ענינים דלקמן‪.‬‬ ‫גרמא‪ ,‬אז עם זאל זיין א חג הפסח כשר‬
‫ג‪ .‬ם׳איז דאר ״כימי צאתר מארץ‬ ‫ושמח‪ ,‬ובמילא אויר די הכנות צו חגה״פ‬
‫מצרים״׳‪ ,‬וואם בערב פסח )י״ד ניסן(‬ ‫אין אן אופן הכי טוב‪ ,‬בכשרות ובשמחה‪.‬‬
‫ועאכו״כ י״ג בניםז‪ ,‬איז מעז נאד געווען‬ ‫און ממשיד זיין דאם )די כשרות און‬
‫אין גלות מצרים —‬ ‫די שמחה( במשך כל השנה כולה‪.‬‬
‫איז כאן המקום להזכיר ולעורר‪ ,‬אז‬ ‫‪2‬‬
‫ווי געבראכט פון כתבי האריז״ל ‪ ,‬אז‬
‫ס׳איז א זיכערע זאר אז אויר בזמן‬ ‫בשעת מעז איז אפגעהיט פון א משהו‬
‫הגלות איז ״לא ינום ולא יישן שומר‬ ‫חמץ בפסח ]וואם דאם איז דאר נכלל‬
‫‪,‬‬
‫ישראל״ ‪,‬‬ ‫אין כשרות ושמחה׳ של פסח[‪ ,‬איז מען‬
‫בטוח אז דער גאנצער יאר וועט זיין א‬
‫ובפרט נאד אז ס׳איז דא די פעולה פון‬
‫כשר׳ער יאר‪ ,‬אז במשר כל השנה וועלן‬
‫״והשיב לב אבות על בנים _ ל ידי‬
‫ע‬
‫ניט זיין קיינע ענינים בלתי רצדים‬
‫בנים״• — וואס דורד דעם איז מען‬
‫ברוחניות‪ ,‬ובמילא — אויר ניט קיינע‬
‫)אויר( משיב לב אבינו שבשמים דורד‬
‫ענינים בלתי רצויים בגשמיות‪.‬‬
‫בניו‪ ,‬דורד מעשינו ועבודתינו דא למטה‬
‫בעוה״ז — איז זיכער‪ ,‬אז דורד דעם‬ ‫ב‪ .‬אזוי ווי מעז געפינט זיר אין א זמן‬
‫פועל׳ט מעז נאד א תוספת אין דעד‬ ‫פון עת רצון‬
‫שמירה פון דעם ״שומר ישראל״)וואס‬
‫— וואם י״ג ניסן איז דער יום‬
‫אבינו שבשמים איז שומר את בניו(‪ ,‬אז‬
‫ההילולא פון כ״ק אדמו״ר הצ״צ‪ ,‬און‬
‫די שמירה איז ביתר שאת וביתר עוז‪.‬‬
‫אויר דער יום ההילולא פון דעם ב״י‪— -‬‬
‫ד‪ .‬ובפרט נאד אז מ׳געפינט זיר אין‬ ‫מרא דארעא ישראל‪,‬‬
‫אזא מצב‪ ,‬וואם כדרר הטבע ולעיני בשר‬
‫איז)גיט פאר אידן געדאכט( אלע ענינים‬

‫‪ (1‬אגהיק רסיא‪ .‬וראה תדאיר פליא‪ .‬ביר פיא‪ ,‬י‪.‬‬

‫‪ (5‬שהיג להחידיא ח״א נ ע י ד רמב׳ם )קרוב‬
‫לסופו(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (6‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (7‬תהלים קכא‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ (8‬מלאכי ג‪ ,‬כד ובפרש״ ‪.‬‬
‫‪ (2‬הובא בבאהיט אויה ריס תמז‪.‬‬
‫‪ (3‬שמחת הצלחתו להזהר גם ממשהו‪ ,‬נוסף על‬
‫העיקר — שמחת מצות זהירות מחמץ )שאיסורו‬
‫במשהו(‪.‬‬
‫‪ (4‬שה׳ג בערך ר‪-‬י קארי‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫תתפז‬
‫בשעת מעז וועט טאו ווי ס׳איז אנ־‬
‫געוויזן אין תורה — האט מען דעמולט‬
‫די פארזיכערונג און דעם כת פון תורה‪,‬‬
‫‪10‬‬
‫״אין עוז אלא תורה״ ‪ ,‬אז עם וועט זייז‬
‫די שלילה גמורה פון תפתח הארץ‬
‫לפניהם‪.‬‬
‫]ובפרט נאה אז מען געפינט זיר אין‬
‫שנה השביעית‪ ,‬וואס דער גאנצער יאר‬
‫איז ״שבת להוי״״ — וואס דאו זיינען‬
‫אלע ענינים פון הלכות שבת‪ ,‬כולל‬
‫)אויח די הבטחה און דעד כח פון דעם‬
‫אויבנדערמאנטן דין)אין הלכות שבח(‪,‬‬
‫מיט מער תוקף[‪.‬‬
‫ו‪ .‬ורבאלד אז מצוה גוררת מצוה״‪,‬‬
‫איז דער קיום פון דעם דין הנ״ל‬
‫בשלימותו‪ ,‬וועט ברענגעז אויר צו‬
‫מוסיף זייז ביתר שאת וביתר עוז אין‬
‫קיום כל המצוות‪ ,‬אנהדבנדיק פון די‬
‫ענינים שהזמן גרמא — די ענינים וואס‬
‫זיינעו פארבונדן מיס פסח‪ ,‬און הכנה צו‬
‫פסח‪.‬‬
‫און וויבאלד אז די הכנה צו פסח איז‬
‫דאד פארבונדן מיטן שבת שלפני הפסח‬
‫‪13‬‬
‫]ווי דער פס״ד אץ שו״ע ‪ ,‬אז נוסף צו‬
‫דעם וואס ״כל חכם הי׳ שונה לתלמידיו‬
‫הלכות הרגל ל׳ ימים לפניו״‪ ,‬איז ״היו‬
‫דורשים הלכות הרגל בשבת שלפניו*[‪,‬‬
‫וואם דער שבת ווערט אנגערופז ״שבת‬
‫הגדול‪ ,‬לפי שנעשה בו נס גדול״״ —‬
‫איז די ענינים פון מבצע פסח און הכגה‬
‫לפסח‪ ,‬וועלן ברענגעו בדוגמת דעם נם‬
‫גדול וואס איז געווען דעמולט —‬
‫‪14‬‬
‫״למכה״ מצרים בבכוריהם״ ‪:‬‬
‫שהשיר פ״ב‪ ,‬ג!ג[‪ .‬ובכיס‪.‬‬
‫בהר כה‪ ,‬ב־ד‪.‬‬
‫אבות פיד מיב‪.‬‬
‫אדהיז אויה סתכימ סיב‪ .‬ושינ‪.‬‬
‫שו״ע אדהיז ריס תל‪ ,‬ושינ‪.‬‬
‫לשה הכתוב — חהליס קלו‪ ,‬י‪.‬‬
‫י״ג)אור לי״ד( ניסן‪ ,‬תש״מ‬
‫שאקלעז זיך‪ .‬ובמיוחד אין ארהיק תיו‪,‬‬
‫סיי בנוגע לענמי בטחון‪ ,‬שלא תפתח‬
‫הארץ לפניהם‪ ,‬רח״ל‪ ,‬םיי בנוגע לעניני‬
‫כלכלה און פרנסה‪.‬‬
‫וואם די סיבה אויף דעם את — וואס‬
‫מ׳שאקלט ז ד אין ענינים פון יהדות‪ ,‬פון‬
‫תורה ומצוותיי‪.‬‬
‫איז מצד דערויף וואס מען שטייט אין‬
‫אזא מצב‪ ,‬דארף מעז דאד אנקומען‪ ,‬נאד‬
‫מער ווי אלעמאל‪ ,‬צו דער שמירה פון‬
‫דעם שומר ישראל — איז דאס גופא‬
‫)דעד הכרח הדבר( מעורר נאכמער די‬
‫הבטחה אז ״לא ינום ולא יישן שומר‬
‫‪,‬‬
‫ישראל ‪ .‬ובפרט נאד אז בנוגע צו ארץ‬
‫ישראל קומט נאד צו די הבטחה מיוחדת‬
‫— ‪.‬ארץ׳ אשר גו׳ תמיד עיני ה׳ אלקד‬
‫בה מרשית השנה ועד אחרית שנחי‪.‬‬
‫ה‪ .‬די סיבה פון דעם וואס עס‬
‫שאקלעז זיר די ענינים פון בטחון‬
‫וכלכלה‪ ,‬איז )ווי געזאגט פריער( —‬
‫וואם מען שאקלט ז ד אין עניני יהדות‪.‬‬
‫אנשטאט דעם וואס מען דארף זיר‬
‫האלטן שטארק און פעסט אין דרד‬
‫הישר‪ ,‬וואם דאס איז דער דרד פון‬
‫תורתנו הקדושה‪ ,‬תורת אמת און תורת‬
‫חיים — איז אנשטאט דעם‪ ,‬שאקלט מען‬
‫זיד‪ :‬אמאל אין דער ריכטיקער זייט‪ ,‬ווי‬
‫ם׳איז אנגעוויזן אין תורת אמת און תורת‬
‫חיים‪ ,‬און אמאל‪ ,‬רח״ל׳ איז אן אנדער‬
‫זייט‪.‬‬
‫ובזה — ם׳איז א פםק־דין ברור אין‬
‫שולחן־ערוד הלכות שבת סימן שכ״ט ווי‬
‫די הנהגה דארף זיין אויף באווארענען‬
‫דעם מצב הבטחוני‪ .‬און אע״פ אז דאס‬
‫‪(10‬‬ ‫איז א פס״ד ברור‪ ,‬איז לפועל ‪.‬שאקלט‬
‫‪(11‬‬ ‫מען זד״‪.‬‬
‫‪(12‬‬
‫‪(13‬‬
‫‪(14‬‬
‫‪(15‬‬ ‫עקב יא‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪(9‬‬
 ‫שיחות‬
‫תתפח‬

‫זיין אין אן אופן נראה ונגלה לעיני‬ ‫עולם הזה הגשמי )בכללות( איז —‬
‫בשר —‬ ‫מצרים‪ ,‬מלשון מצרים וגמלים״‪ .‬און‬
‫איז די פעולה וואס יעדער איד דארף‬ ‫בשעת אז די ענינים הגשמיים זיינען‬
‫טאן אויף צו שולל זיין און מבטל זיין‬ ‫בריבוי‪ ,‬ביז צו עשירות )מצד דערויף‬
‫דעם ״שאקלען זיר״‪ ,‬איז ‪ -‬צו האלטן‬ ‫וואס דער אויבערשטער גיט זיי מידו‬
‫זיר נאכמער פעסט )היפר פון ״שאקלעז‬ ‫המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה( —‬
‫זיר״( איז תורה ומצוות‪ .‬און אויר ועיקר‬ ‫איז עס ‪,‬בכורי מצרים״‪.‬‬
‫— במעשה בפועל‪,‬‬ ‫און דעד אויפטו פון שבת הגדול‪,‬‬
‫צו מוסיף זיין )בפועל( אין לימוד‬ ‫״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬איז״‪ :‬אז‬
‫התורה‪ ,‬סיי אין נגלה סיי אין חסידות‪,‬‬ ‫מען נוצט אויס די עשירות בגשמיות‬
‫און אין קיום מצוותי׳ בהידור‪,‬‬ ‫)בכורי מצרים( אויף קדושה‪ ,‬און אויף‬
‫ברעכן די גוי׳שקייט פון מצרים —‬
‫]כולל אייר הפצת התורה‪ ,‬נגלה‬
‫דתורה און פנימיות התורה‪ ,‬וואס נגלה‬ ‫אתהפכא״ חשוכא לגהורא‪.‬‬
‫דתורה איז דער גוף פון תורה און‬ ‫און דורר דעם ווערט ווי דער המשר‬
‫פנימיות התורה איז די נשמה פון תורה‬ ‫וסיום הכתוב — ״כי לעולם חסדו״‪ ,‬אז‬
‫ווי עם שטייט אין זהר פרשת בהעלותר‬ ‫מ׳האט פון חסדו של הקב״ה למעלה‬
‫את הנרות״ )וואס בי״ג ניסן זאגט מעז‬ ‫ממרידה והגבלה‪ ,‬כמבואר אין מס׳‬
‫בהעלותך את הנרות״(‪ ,‬צו פארפלייצן‬ ‫פסחים״ קרוב לסיומה וחותמה‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫די וועלט אז עס זאל זיין ‪,‬ומלאה‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫‪#‬‬
‫הארץ דעה את הוי׳ כמים לים מכסים״ן‪,‬‬ ‫ז‪ .‬מען דאדף דאד עפעס טאן אויר‬
‫אנהויבנדיק פון די מצוות שהזמן‬ ‫אין דרכי הטבע‪ ,‬וואס ביי איזן איז אויר‬
‫גרמא — די הכנות צו פסח‪ ,‬וואס איז‬ ‫זייער טבע פארבונדן מיט תורה‬
‫פארבונדן)ועיקר( מיט שלילת החמץ —‬ ‫ומצוות —‬
‫מיט שולל זיין דעם וואס ווערט אנגע־‬ ‫איז תמורת זה וואס עס זיינען דא‬
‫‪24‬‬
‫דופן בשם ‪.‬חמוץ״ ‪,‬‬ ‫אידן וואס שאקלעו זיר רח״ל‪ ,‬און זיי‬
‫און ד ו ר ד ‪ .‬ס ו ר מרעי‪ ,‬קומט צו)דער־‬ ‫ברענגען ז א ם ) ז ע ם ‪ ,‬ש א ק ל ע ן זיר״( אדד‬
‫נאד( א תוספת א י ן ‪ .‬ו ע ש ה טוב״‪,‬‬ ‫אין א מעשה בפועל‬
‫אין‬ ‫ביז דאם קומט אראפ אויר‬ ‫— ביז אז דאם האט געבראכט אז‬
‫גשמיות‪ ,‬אין טוב הנראה והנגלה‪.‬‬ ‫ארך ביי אוה״ע זאל זין־ שאקלען‪ .‬וואם‬
‫דאס איז נאד מער מוסיף אין דעס‬
‫ח‪ .‬און דאס וועט א ו ד מכריח זיין די‬
‫בלבול כל הענינים שבעולם‪ ,‬אוו מעז‬
‫וואס ביז היינט האבן זיי זיך געשאקלט‬ ‫דארף האבן אז דעד ‪.‬ונפלינו אני ועמך‬
‫בנוגע צום מצב בטחוני‪ ,‬אז זיי זאלו‬ ‫‪2‬‬
‫מכל העם אשר על פני האדמה״״ זאל‬

‫ראה תויא בשלח סד‪ ,‬א‪ .‬ונכ״מ‪.‬‬ ‫‪(16‬‬

‫קגב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(21‬‬ ‫ראה בארוכה שיחת ש״פ צו‪ ,‬שבת הגדול‬ ‫‪(17‬‬
‫שויע אדהיז סתכיט סטיו‪.‬‬ ‫‪(22‬‬ ‫תש״מ‪.‬‬
‫ישעי׳ יא‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(23‬‬ ‫ראה זח״א ד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(18‬‬
‫ראה ר״ה ג‪ ,‬סעיב‪ .‬ברכות יז‪ ,‬א ובסרשיי‪.‬‬ ‫‪(24‬‬ ‫‪ ,mp‬א‪ .‬וראה תויא בשלח סא‪*,‬יאילך‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫וראה לקוית גו יג‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫תשא לג‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪(20‬‬
‫תתפט‬ ‫י׳׳ג)אור לי׳׳ד( ניסן‪ ,‬תש ״מ‬

‫א גימיל ווי עס שטייט איו בעש״ט׳ס‬
‫מידור‪ ,‬וואס דאט )גדושה( איז נאד מער‬
‫פון מלאה‪.‬‬
‫י‪ .‬וכל הגיל — סיי די פעולה אין‬
‫אידן )צו מכריח זיין זיי אז זיי זאלן‬
‫שטיין מיט א תוקף(‪ ,‬םיי די פעולה אין‬
‫אוה״ע )אז זיי זאלן ארויסהעלפן אידן‬
‫בכל המצטרף( — טוט ז ד אויף )כנ״ל(‬
‫דורך דעם וואס מען וועט זיף האלטן‬
‫פעסט אין תורה ומצוותי׳‪ ,‬אנהרבנדיק‬
‫פון די מצוות שהזמן גרמא — מבצע‬
‫פסח און הכנות צו פסח‪.‬‬
‫ובפרט נאד אז מען האט די נתינת כח‬
‫פון דעם יום זכאי — דעם יום ההילולא‬
‫פון כ״ק אדמו״ר הציצ און פון דעם בית‬
‫יוסף‪ ,‬און דער יום ההולדת פון דעם‬
‫רמב׳ים‪ ,‬וואם ממשה ועד משה לא קם‬
‫כמשה״‪ ,‬וואס משה רבינו איז הוא גואל‬
‫ראשון הוא גואל אחרון״‪,‬‬
‫איז כשם ווי בא גאולת מצרים האט‬
‫משה רבינו אויפגעטאן אז נאד זייענדיק‬
‫בייטן זייער שטעלונג מן הקצה אל‬
‫הקצה‪ ,‬צו גיין מיט א תוקף‪.‬‬
‫דאע״פ אז א איד איז א בעל בחירה‪,‬‬
‫פונדעסטוועגן איז דאד שייר אז ער זאל‬
‫זאל זייז‪.‬מוכרח• מצד התגברות היצר‬
‫טוב — במכ״ש פון דעם וואם ער קעז‬
‫זיין אז ״אנוסי מצד דעם יצר וואס איז‬
‫היפר הטוב״‪.‬‬
‫ט‪ .‬און דורד דעם וואס אידן וועלן‬
‫גיין מיט א תוקף‪ ,‬וועלן במילא בטל‬
‫ווערן די בלבולים מצד אומות העולם‬
‫— וויבאלד אז די בלבולים זיינען‬
‫געקומעז)כניל( מצד דערויף וואס אידן‬
‫האבן זיר געשאקלט‪.‬‬
‫און נאכמער‪ :‬דורר דערויף וואס מען‬
‫וועט פארפלייצן די וועלט מיט נגלה‬
‫דתורה אוו פנימיות התורה‪ ,‬ביז עס וועט‬
‫זיין)בדוגמת לעיל(‪.‬ומלאה הארץ דעה‬
‫את הוי׳ כמים לים מכסים״‪ ,‬וועט זיין‬
‫נאר איו די לעצטע טעג פרן גלות‬
‫)בדוגמת לעיל( ״והיו מלכים אומניר‬
‫‪36‬‬

‫איז גלות מצרים איז ‪ .‬ל כ ל בני ישראל‬
‫‪,‬‬
‫הי׳ אור במושבותם״ ״‪ ,‬און דאס האט‬
‫געבראכט״ אז די מצריים האבן זיי‬
‫געגעבן כלי כסף וכלי זהב״ ביז אז‬
‫ננ‬
‫‪.‬וינצלו את מצרים״ ‪,‬‬
‫ושרותיהם מניקותיד׳ ‪ ,‬אז ניט נאר‬
‫וואם די וועלז ניט שטערן אמ מבלבל‬
‫זיין‪ ,‬נאד אדרבה‪ ,‬די וועלן ארויס׳‬
‫העלפן אידן אין אלע ענינים פון‬
‫אידישקייט‪,‬‬

‫אזוי וועט אויר זיין אין דער‬ ‫ביז אז זיי וועלן געבן אידן פון זייערע‬
‫איצטיקער גאולה‪ ,‬אז נאף זייענדיק אין‬ ‫״בכורות• — פון זייערע בעםטע‬
‫די לעצטע טעג פון גלות וועלן די‬ ‫ענינים״‪,‬‬
‫אוה״ע געבן אידן פון זייערע בעםטע‬ ‫און זיי וועלן טאן את כל התלוי בהם‬
‫זאכן)‪.‬בכורות״(‪ ,‬און מען וועט ארויס־‬ ‫אז אידז זאלן זיין באווארנט ]ע״פ טבע‪,‬‬
‫וויבאלד אין זמן הגלות גייט עם דורר‬
‫דורד לבושי הטבע[ בכל המצטרד להם‪,‬‬
‫‪ (28‬שה״ג להחיד״א ע י ר ר׳ משה גאון‪.‬‬ ‫ביז באופן פון מ ד ו ״המלאה הפתוחה‬
‫‪ (29‬ראה שמר׳ר פ״נ‪ ,‬ד‪ .‬זח״א רנג‪ ,‬א‪ .‬שהיפ פ׳‬ ‫הקדושה והרחבה״‪ ,‬אויר ‪.‬הגדושה׳ מיט‬
‫ויחי‪ .‬יזו־א ר״פ משפטים‪.‬‬
‫‪ (30‬בא יו״ד‪ ,‬בג‪.‬‬
‫‪ (31‬פרש״י עה״פ שם‪ ,‬כנ‪.‬‬ ‫רמב״ס הל׳ גירושיו ספ •ב‪.‬‬ ‫‪(25‬‬
‫‪ (32‬בא יב‪ ,‬לה‪.‬‬ ‫ישעי׳ מט‪ ,‬כג‪.‬‬ ‫‪(26‬‬
‫‪ (33‬שם‪ ,‬לו‪.‬‬ ‫ראה לעיל ט״ו‪.‬‬ ‫‪(27‬‬
‫שיחות‬ ‫תתצ‬

‫על בניס״ בכלל‪ ,‬ובפרט בנוגע צו פסח‬ ‫‪4‬‬

‫גיין פון גלות ברכוש גדול ׳‪ ,‬מיט אלע‬
‫אוו הכנה לפסח‪.‬‬ ‫ניצוצות״‪ ,‬לקבל פגי משיח צדקנו‪.‬‬
‫און זיכער וועלן זיי טאן אין דעם אייך‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫»‬
‫מכאן ולהבא‪ ,‬צו אויסנוצן די שעות וואס‬
‫זיינען נאד געבליבן ביז פסח‪ ,‬און דעד־‬ ‫יא‪ .‬די גאולה פון מצרים איז דאד‬
‫נאד אויר במשר ימי הפסח‪ ,‬צו אויפטאן‬ ‫געקומעו מצד דערויף וואס אידן זיינען‬
‫נאכמער אז עס זאל זיין א חג הפסח‬ ‫בנים למקום )כמ״ש״ ״בני בכורי ישראל‬
‫כשר ושמח‪,‬‬ ‫גו׳ שלח את בני ויעבדני״(‪,‬‬

‫וואס דאס וועט אויפטאן נאכמער אין‬
‫והשיב לב אבות על בנים )אבות ובנים‬
‫כפשוטם(‪ ,‬ביז אויר אין דעם והשיב לב‬
‫אבינו שבשמים על בני בכורי ישראל און‬
‫״בנים״ אתם לה׳ אלקיכם״‪,‬‬
‫דורד דעם וואס מען איז אין אן אופן‬
‫פון ״נער ישראל״‪ ,‬״יעקב כי קטן הוא״״‬
‫— מעז ווייס אז דאס איז ניט מצד כחי‬
‫ועוצם ידי״ ח״ו‪ ,‬נאר מצד דערויף וואם‬
‫מעז איז מקבל פון דעם אויבערשטן‬
‫]דישראל דומין ללבנה״‪ ,‬וואס די‬
‫לבנה איז לית לה מגרמה כלום״‪ ,‬נאר זי‬
‫איז מקבל פון שמש‪ ,‬פון ״שמש״ ומגז ה׳‬
‫אלקים״[‬
‫‪40‬‬
‫און אין בנים גופא זיינען אידן געווען‬
‫דאז ווי א בן קטן‪ ,‬כי נער ישראל‬
‫ואוהבהו״‬
‫]וראם צו א בז קטן איז אהבת האב א‬
‫סאן־ גרעסער‪ ,‬ביז אז ער פירט אויס‬
‫ביים אב אלץ וואס ער וויל[‪,‬‬
‫און וויבאלד אז כדי צו מעורר זיין אן‬
‫ענין למעלה דארף מען האבן אן‬
‫אתעדל״ת מעין זה‪ ,‬״במדה שאדם מודד‬
‫בה מודדין לו״״ — דעריבער דארף זיין‬
‫אן אתערותא במיוחד פון די בנים קטנים‬
‫און פון די בנות קטנות‬
‫]ווארום ‪,‬אף הן היו באותו הנם״׳׳‪.‬‬
‫ואדרבה‪ ,‬״בשכר נשים צדקניות שהיו‬

‫וואס ער )דער אויבערשטער( האט‬ ‫באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים״‬

‫אלץ‪ ,‬און ער גיט דאס צו יעדער אידן‬ ‫)אז אויר די גאולה פון די אנשים איז‬
‫און צו אלע אידן‪ ,‬מידו המלאה הפתוחה‬ ‫געווען בזכותן([‪,‬‬
‫הקדושה והרחבה‪.‬‬ ‫איז כאן המקום צו געבן א ברכה‬
‫יב‪ .‬און דורד דעם וואס די קינדער‬ ‫מיוחדת און א תודה חמה מיוחדת צו די‬
‫אלע קינדערלאך )בנים און בנות( וואם‬
‫)סיי אינגעלעד‪ ,‬סיי מיידעלעו( וועלן‬
‫האבן געטאן אין א שטורעמדיקן אופן‬
‫מוסיף זייז בפעולות הנ״ל‪ ,‬הלוד ומוסיף‬
‫בנוגע צום מבצע פון‪,‬והשיב לב אבות‬
‫ואור‪ ,‬וועט דאס )אויר( מוסיף זיין נאך‬

‫‪ (41‬ראד‪ ,‬יד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫לך לך טו‪ ,‬יד‪ .‬וראה פרשיי בא יא‪ ,‬ב‪ ,‬דמה‬ ‫‪(34‬‬
‫‪ (42‬עמוס ז‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫שגגטוו וישאלו גר כלי כסף וכלי זהב הוא בכדי שיגאו‬
‫‪ (43‬עקב ח‪ ,‬יז־ית‪ .‬וראה סמיג מלית סד‪.‬‬ ‫גדול‪.‬‬ ‫ברכוש‬
‫‪ (44‬ראה חוליו ס‪ ,‬ב‪ .‬וראה תו״א יתרו םז‪ ,‬ג)וראה‬ ‫ראה תויא וארא נו‪ ,‬םעיד‪ .‬בא ס‪ ,‬ג‪ .‬ובכימ‪.‬‬ ‫‪(35‬‬
‫עדיז חדאיג מהרשיא לחולין שס(‪ ,‬דמה שישראל‬ ‫שמוח ד‪ ,‬כב־כג‪.‬‬ ‫‪(36‬‬
‫מוניז ללבנה הוא מגד הביטול שלהם לאוא״ס ביה‪,‬‬ ‫הושע יא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(37‬‬
‫דוגמת הלבנה דלית לה מגרמה כלום‪.‬‬ ‫סוטה ח‪ ,‬ב במשגה‪.‬‬ ‫‪(38‬‬
‫ראה זחיא לג‪ ,‬ב‪ .‬רמט‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(45‬‬ ‫פסחיס קח‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬ ‫‪(39‬‬
‫חהלים סד‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪(46‬‬ ‫סוטה יא‪ ,‬ב‪ .‬שמו‪-‬ר סיא‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪(40‬‬
 ‫תתזנא‬
‫לאחרי הפסח ובנוגע שאר עניני תומיצ‪,‬‬
‫אז זיי זאלן זייז כשלימות‪.‬‬
‫און דורך דעם וואס אידן וועלן דין‬
‫צוזאמען מיט שלימות התורה‪ ,‬און‬
‫צוזאמען מיס דער שלימות וואס מען‬
‫האט ארוס זיך אלע קינדער‪ ,‬אלע‬
‫ארבעה בנים וואס •כנגד ארבעה בנים‬
‫דברה תורה״״‪ ,‬תורה רעדט אריין אין‬
‫יעדערן פון די בנים‪,‬‬
‫וועט זייז‪,‬בנערינו ובזקנינו״״‪ ,‬אז די‬
‫קינדער מיט די עלטערן האלטז ד ד‬
‫צוזאמען בא די זעלבע תורה און בא‬
‫דעם זעלבן )געגרייטן( טיש — דעד‬
‫זעלבער שולחן ערוך פאר ‪,‬זקנינו• אוז‬
‫‪,‬נערינו״‪,‬‬
‫איז די שלימות וועט ברענגען בקרוב‬
‫ממש די שלימות הגאולה‪ ,‬אז עם ווערט‬
‫קץ שם לחושך״ הגלות‪ ,‬און עס הויבט‬
‫זיר אן די אתחלתא דגאולה‪ ,‬און גלייד‬
‫נאד דעם )אבער תיכף ומיד( — די‬
‫גאולה במילואה ובשלימותה‪.‬‬
‫דעד סיכום פון כל הנ״ל‪:‬‬
‫יעדער איד‪ ,‬םיי מאן און סיי פדוי‪,‬‬
‫ובמיוחד מזנים און קטנות‪ ,‬דארף וויםן‪,‬‬
‫אז דורד דעם וואס ער וועט ז׳ד אויפ־‬
‫הערן צו שאקלען און טראכטן צי מעז‬
‫דארף גיין ימינה אדער שמאלה‪ ,‬נאד ער‬
‫וועמ גיין לבטח דרכו‪ ,‬אין דרך הוי׳‬
‫לעשות צדקה ומשפט״ —‬
‫ווארום דרכו)זייז דרך( איז דער דרך‬
‫הוי׳ לעשות צדקה ומשפט‪ ,‬ובמילא גייט‬
‫‪ (51‬הגשיפ‪ .‬עיפ ירושלמי פסחים פ״י היד‪.‬‬
‫מכילתא ופרש״• עהיפ בא יג‪ ,‬יד‪.‬‬
‫בא י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫איוב כח‪ ,‬ג‪.‬‬
‫לשון הכתוב — וירא יח‪ ,‬יט‪.‬‬
‫י״ג)אור לי״ד( ניסן‪ ,‬תש״מ‬
‫מ ע ר ״ אין דעם ביטול פון דעם‬
‫‪,‬שאקלען זירי‪ ,‬און אדרבה‪ ,‬שטעלז דן•‬
‫אין אן אופן פון ‪ ,‬ל א « יכרע ולא‬
‫ישתחוה״‪.‬‬
‫און אזר ווי בי״ד בניסן איז געווען די‬
‫התחלה פ ו ן ‪ ,‬כ נ ו ס אח כל היהודים•׳• —‬
‫איז ארץ איצטער וועט עס זיין דורד‬
‫דעם ענין פון מבצע אהבת ישראל‪ ,‬אז‬
‫אלע אידן קלייבן ד ך צתאמען‪,‬‬
‫און נאד דעם ווי עם גייען דורר די‬
‫שלשה ימים — י״ד‪ ,‬ט״ו און ט״ז״ —‬
‫ווערט די מפלה פון אלע ענינים וואס‬
‫זיינען פארבונדן מיט המדען‪ ,‬ועאכו״כ‬
‫די מפלה פון המן)עצמו( ובניו‪.‬‬
‫און עם ווערט דער זמן חירותינו‬
‫למטה מעשרה טפחים‪ ,‬אז נאד אין דעם‬
‫‪,‬‬
‫סיום פון זמז הגלות ״ וועט דער אוי־‬
‫בערשטער מאכן אז לכל בני ישראל יהי׳‬
‫אור במושבותם‪ ,‬אזא אור וואס מען זעט‬
‫אים בעיני בשר אפילו בזמן הגלות‪,‬‬
‫און מען וועט באקומען דעם רכוש‬
‫גדול נאד זייענדיק אין גלות‪ ,‬און‬
‫ארויסגיין פון גלות ברכוש גדול‪ ,‬און‬
‫יד‪.‬‬ ‫מתוך שמחה וטוב לבב‪.‬‬
‫יג‪ .‬מכל הנ״ל איז מובן ארף וויפל‬
‫עפ דארף זיין דער גודל ההשתדלות‬
‫אויף אריינציען וואס מער אידן‪ ,‬ובפרט‬
‫אידישע קינדער ]וואם ע״י בנים וועט‬
‫זיין )אויר( והשיב לב אבות[‪ ,‬די זאלן‬
‫מקיים זיין אלע ענינים פון פסח‬
‫כשלימות‪ ,‬און דערנאר ממשיד זיין אויר‬
‫‪ (47‬הביטול ד״שאקלעז זירי נעשה גם ע ״‬
‫ההוםפה בתומי* של הגדולים‪ ,‬כניל מיז ואילך‪ .‬אלא‬
‫שע״ הקטגים מיתוםף בזה עוד יותר‪.‬‬
‫‪ (48‬אטתר ג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪(52‬‬ ‫‪ (49‬שם ד‪ ,‬טז‪ .‬פרש״י עה״פ שט‪ ,‬יז‪ .‬מגילה טו‪ ,‬א‬
‫‪(53‬‬ ‫ובפרש״‪.‬‬
‫‪(54‬‬ ‫‪ (50‬כבימים ההם — שהיו בימי מלכות אחשורוש‪.‬‬
 ‫שיחות‬
‫שטעלט אפ די‪,‬שאקלעניש׳ פון די וואס‬
‫דארפו שטיין מיט ‪ 8‬תוקף בנוגע צו‬
‫שלימות הארץ )ווי גערעדט פריער(‪,‬‬
‫עד״ז — ובמכ״ש — איז עם מבטל —‬
‫ולכל לראש ‪ -‬די ״שאקלעניש׳ פון די‬
‫וואס דארפן זיין זייערע מדריכים און‬
‫מנהיגים‪.‬‬
‫בשעת זיי זעען ווי דער וואס דארף‬
‫זיין זייער מודרך גייט מיט א תוקף‪,‬‬
‫פועל׳ט עם אויף זיי‪ ,‬אז זיי העדן אויף צו‬
‫שעמען זיף וכיו״ב‪ ,‬און זאגן אררס קלאר‬
‫אז ם׳איז אן איסור גמור צו טאן עפעס‬
‫וואס קען ברענגען א פירצה אץ‬
‫שלימות התורה‪ ,‬אפילו אין א דקדוק קל‬
‫של דברי סופרים ]און עאכו״כ אין‬
‫ענינים וואס זיינען פארבונדן מיט פסח‬
‫און מיט חמץ‪ ,‬וואס דאם זיינען די‬
‫ענינים הכי רציניים[‪,‬‬
‫און אין יערער עניו זאגן זיי ארויס אין‬
‫א קלארן אופן וואס תורה זאגט אויף‬
‫דעם‪ ,‬און וויבאלד אז די גאנצע וועלט‬
‫איז באשאפן געווארן דורך תורה‪,‬‬
‫״אסתכל באורייתא וברא עלמזד״ —‬
‫איז דאר מובן בפשטות‪ ,‬אז אויף יעדער‬
‫עניו שבעולם איז דא א הוראה ברורה‬
‫אץ תורה‪,‬‬
‫אנהויבנזיק פון די הוראה ברורה אין‬
‫תודה בנוגע צו שלימות הארץ‪ ,‬דעם‬
‫פס״ד ברור — ״דבר הוי׳ זו הלכה״״ —‬
‫אז ם׳איז או איסור גמור צוצולאזן עם‬
‫זאל זייז א מעגלעכקייט‪ ,‬רחיל‪ ,‬פון‬
‫תפתח הארץ לפניהם‪,‬‬
‫און די הוראה ברורה פון תורה בנוגע‬
‫צו שלימות העם — אז גיור מוז זייו‬
‫כהלכה‪.‬‬
‫ועד״ז כנוגע צו כל הענינים — סיי‬
‫זח״ב קסא‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬וראה ב״י בתחלתו‪.‬‬
‫שבת קלח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תתצב‬
‫ער ״לבטח״‪ ,‬ביי אים זיינען ניטא קייז‬
‫ספיקות ווי ער דארף טאן‪ ,‬וויילע אויף‬
‫יעדער עניו האט ער א קלארע הוראה‬
‫און ״משפט״ וואם דאס איז הלכה״‪ ,‬און‬
‫צוזאמען דערמיט איז ער אויר מוסיף‬
‫אין צדקה‪) ,‬וואט צדקה איז( כללות כל‬
‫המצוות״‪,‬‬
‫איז נוסף צו דעמ וואס ער אליין‬
‫הערט אויף צו שאקלע! זיר‪ ,‬איז דורף‬
‫שטעלט ער אויר אפ די‬ ‫דעם‬
‫״שאקלעניש״ פון די וואס דארפן שטיין‬
‫מיט א תוקף )ניט מצד כחי ועוצם ידי‬
‫חיו‪ ,‬נאר מצד דעם תוקף פון תורה(‬
‫בנוגע צו שלימות הארץ‪,‬‬
‫און דאס וועט גלייד ברענגען אז עם‬
‫וועט בטל ווערן אויר די ״שאקלעניש׳‬
‫פון ״מלכים׳ און ״שרותיהם׳‪ ,‬און זיי‬
‫‪5‬‬
‫וועלן דערפילן )מצד ״מזלייהו חזי״ (‬
‫אז זייער תפקיד איז — זיי זאלן זיין‬
‫״אומניד״ און ״מניקותיר׳‪,‬‬
‫און זיי וועלן ברענגען אידן לארצנו‬
‫הקדושה אזוי ווי מען ברענגט א מנחה‬
‫‪5,‬‬
‫בכלי טהור ‪,‬‬
‫ביז אז עס וועט מקוים ווערן בפועל‬
‫אז ״יעמוד מלר מבית דוד כו׳ ויכוף כל‬
‫ישראל לילד בה ולחזק בדקה‪ ,‬וילחם‬
‫מלחמות ה׳ וינצח רבנה מקדש במקומו‬
‫‪5‬‬
‫ויקבץ נדחי ישראל״ ‪,‬‬
‫און כל הנ״ל וועט זיין אץ אן אופן פון‬
‫‪0‬‬
‫״מיד״‪ ,‬ווי דער פם״ד פון רמב״ם ׳ אז‬
‫״מיד הן נגאליך‪.‬‬
‫טו‪ .‬כשם ווי דער גיין לבטח דרכו‬
‫פון יעדער אידן ובפרט פון קינדער‬
‫‪. (s5‬לקוית דברים א‪ ,‬סעיב‬
‫‪ (56‬לקוית דאד‪ ,‬בג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (57‬מגילה ג‪ ,‬א‪ .‬סנהדריו *ד‪ ,‬רע״א‪.‬‬
‫ישעי׳ סו‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪(58‬‬
‫‪(61‬‬ ‫רמבים הל׳ מלכים ספייא‪.‬‬ ‫‪(59‬‬
‫‪(62‬‬ ‫הל׳ תשובה פ‪-‬ז היה‪.‬‬ ‫‪(60‬‬
‫תתצג‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬איז‬ ‫יז‪ .‬אזוי ווי בא‬
‫די בנות( הכירוהו‬ ‫‪.‬הם )די בנים און‬
‫די איצטיקע גאולה‬ ‫תחלה״״‪ ,‬אזר אוד‬
‫דורך די אידישע‬ ‫דארף זיר אנהויבן‬
‫קינדער‪,‬‬
‫דורך דעם וואס די אינגעלעד און‬
‫מיידעלער וועלן מוסיף זיין אין זייערע‬
‫פעולות מיט דך און צו באווירקן זייערע‬
‫עלטערן אויף מוסיף זיין אין עניני‬
‫יהדות‬
‫אנהויבנדיק פון די הכנות צו פסח‪,‬‬
‫העלפן ארויםראמען דעם חמץ)כפשוטו‪,‬‬
‫וואם איז פארבונדן מיט ארויםראמען‬
‫דעם חמץ הרוחני(‪ ,‬איז אוד די אנדערע‬
‫הכנות לפסח‪,‬‬
‫ביז דערנאד צו פרעגן די קשיות —‬
‫‪.‬בז שואל מהי״ — וואס דאם איז‬
‫מעודד דעם פאטער צו זאגן מיט מער‬
‫חיות ‪.‬עבדים היינו לפרעה במצרים‬
‫רוציאנו הוי׳ אלקינו משם״״‪ ,‬ביז דעם‬
‫סיום פון דעד ברכה אשר גאלנו״ וואו‬
‫מען זאגט ‪.‬כן כר יגיענו למועדים‬
‫ולרגלים אחרים הבאים לקראתינו‬
‫לשלום שמחים בבנץ עירך וששים‬
‫בעבודתיד׳‪,‬‬
‫אז בקרוב ממש וועט מקויים ווערן‬
‫דעד יעוד ‪.‬שמחים כבנין עירך וששים‬
‫בעבודתיך״‪, ,‬ואנחנו עמך וצאן מרעיתך‬
‫‪70‬‬
‫גו׳ לדור ודור נספר תהלתך״ ‪,‬‬
‫און די אלע עגיגים מערן געטאן אין‬
‫אן אופן פון‪,‬לעולם״‪ ,‬אז מתחלתו ]זיין‬
‫ערשטע פעולה בזה[ איז אין אן אופן‬
‫נצחי ‪,‬‬
‫ס ו ט ה יא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ר א ה לעיל בהגדה לפני מד‪ ,‬נשתנה )‪ 7‬יב(‪.‬‬
‫הגשיפ‪ .‬ע י פ ו א ת ח נ ן ו‪ ,‬כא‪.‬‬
‫מ פ ס ח י ט קטז‪ ,‬נ במשנה‪.‬‬
‫ת ה ל י ם ע ס ‪ ,‬יג‪.‬‬
‫ל ה ע י ד מ ת ו י א ת ו ל ד ו ת יח‪ ,‬סעיד‪.‬‬
‫י״ג)אור לי׳׳ד( ניסן‪ ,‬תש״מ‬
‫אין עניני הכלל‪ ,‬םיי בנוגע צו חיי הפרט‪,‬‬
‫ביז אין די הנהגה היום־יומית — אז‬
‫בנוגע צו יעדער עניז זאגן זיי א הוראה‬
‫ברורה פון תורה אין דעם‪.‬‬
‫טז‪ .‬און דורך דעם וואס די רבנים‬
‫זאגן קלאר דעם ‪,‬דבר הר׳ זו הלכה״‬
‫בנוגע צו יעדער ענין‪ ,‬ווערן זיי די מורי‬
‫נבוכים‪ ,‬זיי ווייזן אן די וועג פאר די‬
‫‪,‬נבוכים״ וואם שאקלען זיד׳‬
‫וואם דאס איז דאד אויר פארבונדן‬
‫מיטן רמב״ם )וואם י״ד ניסן איז זייז יום‬
‫הולדת( דעד מורה נבוכים פון אלע‬
‫דורות‪ ,‬וואס ממשה ועד משה לא קם‬
‫כמשה‪,‬‬
‫וואס עד״ז איז בנוגע צו יעדער רב‬
‫וואס האט סמיכה אוו פםק׳נט עיפ שו״ע‪,‬‬
‫אז זיין פס״ד איז בכח פון דער סמיכה‬
‫וואס ער האט באקומען איש מפי איש‬
‫עד משה רבינו‪.‬‬
‫און דאם גיט אויר דעם כח צו יעדערן‬
‫פון צאן מרעיתו‪ ,‬צו פירן זיר עיפ תורה‬
‫אין טאג טעגליכז לעבז‪ ,‬און טאן זאס‬
‫מיט א תוקף‪,‬‬
‫ובלשון השו״ע״ פון דעם ב״י —‬
‫‪,‬יתגבר כארי״‪ ,‬וואם דאם איז פארבונדן‬
‫)ווי דער רמ״א איז מבאר ומוסיף( מיט‬
‫‪,‬שרתי״ הוי׳ לנגדי תמיד״‪,‬‬
‫אז אלע עניני העולם זיינען ביי אים‬
‫‪.‬שויתי״ — לשון השתוות )כפירוש‬
‫הבעש״ט״(‪ ,‬און די איינציקע זאך וואס‬
‫איז ביי אים תופס מקום איז‪,‬הר׳״)ודבר‬
‫‪,1‬‬
‫הוי׳ זו הלכה(‪,‬‬
‫און דויד דערויף — גייט ער דורד די‬
‫וועלט‪ ,‬און גייט דורר בהצלחה רבה‪.‬‬
‫‪(66‬‬
‫‪(67‬‬
‫‪(68‬‬
‫‪(69‬‬ ‫בתחלתו‪.‬‬ ‫‪(63‬‬
‫‪(70‬‬ ‫לשון ה כ ת ו ב — ת ה ל י ם טז‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(64‬‬
‫‪(71‬‬ ‫ג ו ו א ת הריביש ב ח ח ל ח ה ‪.‬‬ ‫‪(65‬‬
 ‫תתצד‬
‫שיחות‬

‫דער יום ההולדת פון דעם רמב״ם‪,‬‬ ‫און איו או אופן פון ״מיד• — בזריזות‬
‫וואס אויר חיבורו איז נקרא על שמו ‪-‬‬ ‫הכי גדולה‪.‬‬
‫בשם רמב״ם‪,‬‬
‫ח״י‪ .‬צו דעם קומט גאד צו די נתינת‬
‫וואס די התחלה פון דעם חיבור איז‬ ‫כח און זכות פון די יומין זכאין פון‬
‫מיס ״יסוד היסודות ועמוד החכמות‬ ‫חודש ניסן״‪,‬‬
‫לידע שיש שם מצוי ראשון כר וכל‬ ‫און אין חודש ניסן עצמו — דעך י‬
‫ו ם‬

‫הנמצאים כד לא נמצאו אלא מאמיתת‬
‫המצאו״‪,‬‬
‫און דער סיום וחותם פון דעם חיבור‬
‫איז ״ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים‬
‫מכסים״‪ ,‬וואס דאס איז דאר פנימיות‬
‫התורה‪ ,‬רזי וסודות התורה‬
‫— פסק׳נט ער דאס אפ בתחלת ספרו‬
‫ובסיום וחותם ספרו‪ ,‬וואס איז אויר סיום‬
‫הלכות מלכים ומלחמותיהן‪ ,‬וואס דאס‬
‫איז מלחמות ה׳‪ ,‬און מ׳איז מנצח‪,‬‬
‫און מ׳ברענגט דעם ״והשיב לב אבות‬
‫על בנים• פון אבינו שבשמים — די‬
‫גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח‬
‫צדקנו‪,‬‬
‫און אין אן אופן פון ״מיד הן נגאליך‪.‬‬
‫הילולא פון צמח צדק‪ ,‬וואם משיח נקרא‬
‫בשם צמח״‪,‬‬
‫און ער איז ממשיד דעם צמח וצדקה‬
‫דורד זיינע פסקי דינים און הלכה‪ ,‬סיי‬
‫אין נגלה דתורה סיי אין פנימיות‬
‫התורה‪•,‬‬
‫דער יום ההילולא פון דעם ב״י‪ ,‬וואס‬
‫ער האט ארויסגעגעבן דעם ״שולחן‬
‫ערוד לפניהם״״ עד סוף כל הדורות ‪-‬‬
‫אין נגלה דתורה‪ ,‬צוזאמען מיטן ״מגיד‬
‫מישרים״ — די ענינים פון רזי תורה‪:‬‬
‫‪ (72‬ש״כל החודש כולו הוא כמו ראש חודש•‬
‫)שליה שיג‪ ,‬ב(‪ ,‬ו״נוהגיו לעשות כ ו ל ו ) כ ל החודש(‬
‫קודש כעין יויט•)שויע אדהיז אויח פתכ״ט סיט(‪.‬‬
‫‪ (73‬ירושלמי ברכות פ״ב ה״ד‪.‬‬
‫‪ (74‬ראה מכילתא ופרש״י ר״פ משפטים‪.‬‬
‫תתצה‬
‫שיחת יום ד׳ דחוהמ״פ‪ ,‬ערג ימים האחרונים דחגה״פ היתש״מ‬
‫‪ -‬בבית הכנסת‪ ,‬אחרי תפלת שחרית ‪-‬‬
‫און וויבאלד אז ״הכל הולך אחר החי­‬
‫ת ו ם ״ — וואס דעריבער איז נוגע נאד‬
‫מערער די כשרות און שמחה פון די ימים‬
‫האחרונים דפסח — זאל מען מוסיף זיין‬
‫אין די אלע פעולות)וואס מען האט גע־‬
‫רעדט בערב ימים הראשונים דפסח(‬
‫ביתר שאת וביתר עוז‪ ,‬אז די ימים‬
‫האחרונים דפסח זאלן זיין כשר׳ע און‬
‫פריילעכע בתכלית השלימות‪.‬‬
‫און דורך דעם וועט נמשך ווערו)אויר(‬
‫על כל השנה כולה‪ ,‬אז דער גאנצער יאר‬
‫וועט זיין א כשר׳ער יאר און א פריי־‬
‫לעכער יאר בתכלית השלימות׳‪.‬‬
‫וואם דאם איז תלוי אין דער זהירות‬
‫בימי הפסח ]כל ימי הפסח‪ ,‬ובפרט אין די‬
‫ימים האחרונים דפסח[‪ .‬אין אנדערע‬
‫ווערטער — במעשינו ועבודתינו‪,‬‬
‫וואס אין דערויף)מעשינו ועבודתינו(‬
‫זיינען תלוי אויר די אלע ענינים וואס‬
‫‪10‬‬
‫וועלז זייז בגאולה העתידה ‪.‬‬
‫ג‪ .‬עניז הנ״ל‪ ,‬אז די גאולה העתידה‬
‫זרז תלוי במעשינו ועבודתינו — איז עס‬
‫נאכמער אין מעשינו ועבודתינו דחג‬
‫הפסח‪ ,‬זמן )חרותנו( הגאולה‪ .‬און אין‬
‫דעם גופא איז דאס נאכמער — מעשינו‬
‫ועבודתינו בימים האחרונים דפםח‪.‬‬
‫וכידוע״‪ ,‬אז בימים הראשונים דפסח‬
‫איז די הדגשה אויף גאולת מצרים בפעם‬
‫ב ר כ ו ת יב‪ ,‬א‪.‬‬
‫ל ה ע י ר א ש ר ש נ ה השביעית — היא שלימות‬
‫ההיקף בשנים )ראה שו״ת ה ר ש ב י א ת״א סיט(‪.‬‬
‫תניא רפליז‪.‬‬
‫‪ (11‬ר א ה שיחת א ח ש י פ ב ס ע ו ד ת ה ל י ל ה ה׳שית‬
‫)סהיש ה׳שית ד ‪ .(72‬ל ק ר ד ש ב ה ע ר ה ‪.14‬‬
‫ד• רחוהמ״פ‪ ,‬תש״מ‬
‫א‪ .‬אזוי ווי ערב די ימים האחרונים‬
‫דססח קומט בהמשד צו דעם ערב פון די‬
‫ימים הראשונים דפםח• —‬
‫דעריבער איז איצטער דער זמן‬
‫המתאים צו מעורר זיין נאכאמאל און‬
‫מחזק זיין די ענינים וואם מעז האט‬
‫מעורר געוועף בערב ימים הראשונים‬
‫דפםח‪,‬‬
‫וואס די נקודה הכללית ד ערפה איז —‬
‫אז עס זאל זיין א כשר׳ער און פריילע־‬
‫כער פסחי‪ ,‬און מען זאל דאם ממשיר זיין‬
‫)לויט ווי געבראכט פון כתבי האריז״לי(‬
‫אויפן גאגצן יאר‪ ,‬אז דער גאנצער יאר‬
‫זאל זייז א כשר׳ער און א פריילעכער‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ב‪ .‬ובפרט לפי הידוע אז חג הפסת‬
‫ווערט נמשר שטענדיק )על כל השנה‬
‫כולה(‪ ,‬ביז אז בכל יום ויום — םיי ביום‬
‫סיי בלילה — דערמאנט מען יציאת‬
‫מצרים׳ — וואס דאס איז מדגיש נאד‬
‫מער‪ ,‬אז בכדי אלע ענינים במשך כל‬
‫השנה׳ זאלו זייז בהצלחה‪ ,‬בתכלית‬
‫הכשרות ובתכלית השמחה‪ ,‬דארף מען‬
‫מיטנעמען דערויף דעם כח ועידוד‬
‫וחיזוק פון ימי הפסח‪.‬‬
‫ל ה ע י ר משייכות מיוחדת בשנה השביעית —‬ ‫‪(1‬‬
‫שזמן הביעור ה ו א ב ע י פ וי״א בעיויט ה א ח ר ו ן ) ש ו י ע‬
‫אדהיז הל׳ פ ס ח סופתיל( ואלה ו א ל ה דאיח‪.‬‬
‫נדפס לעיל עי תתיב ואילך‬ ‫‪(2‬‬
‫‪ (3‬ר א ה לקוטי ל ו י י ! א ג ר ו ת ‪ 7‬קונח‪.‬‬
‫הובא ב ב א ה י ט או־ח ד י ם תמו‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫‪(8‬‬ ‫שיחת ח ג ה י פ ת ש י ג ) ס ה י ש ת ש י ג ע׳ ‪ .(75‬ו ר א ה‬ ‫‪(5‬‬
‫‪(9‬‬ ‫לעיל ע׳ קפב ואילר ובהערות שם‪.‬‬
‫ר מ ב י ם הל׳ ק י ש פ י א היג‪ .‬שויע אדה״ז א ו י ח‬ ‫‪(6‬‬
‫‪(10‬‬ ‫סס״ז סיא‪.‬‬
‫‪ (7‬ר א ה ת נ י א פ מ י ז ) ו ב כ י מ בדאיח( א ש ר ‪ .‬ע ס ק‬
‫התוהמ•*״ בכיי עי׳ז ה ו א י נ י י מ ד נ פ ה י א בכ״י‪.‬‬
 ‫שיחות‬
‫תתזגו‬

‫ומהר‬ ‫ברש״י‬ ‫כמבואר‬ ‫אויבערשטז‪,‬‬ ‫‪,2‬‬

‫הראשונה ‪ -‬״אנכי אעלד״ ‪ ,‬און בימים‬
‫‪22‬‬
‫ובכ״מ ‪,‬‬
‫און)דערנאד איו ער ממשיר(״ה׳ ימלור‬
‫לעולם ועד׳׳״‪ ,‬אז די מלוכה פון דעם אוי־‬
‫בערשטן וועט זיין אין אן אופן נצחי‪,‬‬
‫״לעולם ועד• — גאולה שאין אחרי׳ גלות‪.‬‬
‫ד‪ .‬בינתיים)צווישן די גאולה הראשו­‬
‫נה פון ״אנכי אעלך׳‪ ,‬און די גאולה‬
‫העתידה פון ״גם עלה״( איז דורכגעגאנ־‬
‫גען א זמן אריד ביותר‪ ,‬בכדי אז דעד ״גם‬
‫עלה״ זאל זיין בתכלית השלימות״‪ ,‬דורך‬
‫דערויף וואם אידן נוצן אוים די צייט‬
‫שבינתיים)צווישן די ביידע גאולות( אויף‬
‫״זכרו תורת משה עבדי״״‪ ,‬זכרון המביא‬
‫לידי מעשה‪.‬‬
‫האחרונים דפסח איז די הדגשה אויף דער‬
‫גאולה העתידה לבוא ע״י משיח צדקנו‬
‫‪,2‬‬
‫במהרה בימינו ממש — ״גם עלה״ ‪.‬‬
‫ווי ס׳איז אויר פארשטאנדיק פון די‬
‫הפטרות דימים האחרונים‪ ,‬און אויר פון‬
‫דער קריאה בתורה‪ ,‬וואם די קריאה‬
‫בתורה דשביעי של פסח ווערט אנגע־‬
‫דופן על שם השירה״‪ ,‬וואס םיי בהתתל־‬
‫תה‪ ,‬סיי בסיומה וחותמה‪ ,‬איז מודגש די‬
‫גאולה העתידה״‪:‬‬
‫די התחלת השירה איז ״אז ישיר״״‬
‫לשון עתיד‪ ,‬וואס דאס גייט אויפן זמן פון‬
‫תחה״מ״ וואס וועט זיין כקרוב ממשי׳‬
‫לאתרי הגאולה האמיתית והשלימה‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫וואס כשם ווי גאולת מצדים איז גע־‬ ‫״והקיצו ורננו שוכני עפר״ ׳ ומשה ואהרן‬
‫קומען בזכות ״תעבדוז את האלקים על‬ ‫עמהםיי — וואס דעמולט וועט זיין ״ישיר‬
‫ההר הזה״״‪ ,‬אזוי אויר די גאולה העתידה‬ ‫משה ובני ישראל גו׳״‪.‬‬
‫וועט קומען בזכות פון ״זכרו תורת משה‬ ‫און דער סיום וחותם השירה איז‬
‫‪2‬‬
‫עבדי״״‬ ‫״מקדש אד׳ כוננו ידיד״״ ‪ ,‬וואס דאס גייט‬
‫‪21‬‬

‫]ווארום די גאולה העתידה איז דאר‬ ‫)בעיקר( אויף דעם ביהמ״ק השלישי ‪,‬‬
‫גלייד )בכו״כ ענינים( צו גאולת מצרים‪,‬‬ ‫וואס ער וועט געבויט ווערן דורד דעם‬
‫‪2‬‬
‫כמ״ש״ ״כימי צאתד מארץ מצרים אראנו‬
‫נפלאות״‪ ,‬און אויר זי)די גאולה העתידה(‬
‫וועט זיין דורר משהין‪ ,‬וואס הוא גואל‬
‫‪2‬‬
‫ויגש מו‪ ,‬ד‪ .‬וראה תויא ותויח ריפ שמות‪.‬‬ ‫‪(12‬‬
‫ראשה הוא גואל אחרון׳ [‪,‬‬ ‫ראה פרשיי דיה ויהי בשלת — מגילה לא‪ ,‬א‪,‬‬ ‫‪(13‬‬
‫אז דורד לימוד התורה‪ ,‬און לימוד‬ ‫דמה שבשש״פ שרין ויהי בשלה פרעה הוא ‪ .‬ל פ י‬
‫שביום ז׳ של פסח אמרו שירה כו״‪.‬‬
‫המביא לידי מעשה׳*‪ ,‬קיום המצוות‪ ,‬וועט‬
‫וגם ההפטורה דששיפ — שירת דוד — הוא‪,‬‬ ‫‪(14‬‬
‫לפי שבשביעי ואחרון של פסח הוא גילוי משיח‪ ,‬שהוא‬
‫זח׳א כח‪ ,‬א‪ .‬ח־ג רכא‪ ,‬א‪ .‬וראה שערי זוהר‬ ‫‪(22‬‬ ‫בז דוד )לקו‪-‬ד כ י ד ד תשא‪ ,‬א בשם הציצ(‪.‬‬
‫לסוכה שם‪ .‬וש־נ‪.‬‬ ‫בשלח טו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(15‬‬
‫נשלח שם‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪(23‬‬ ‫םגהדייז צא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(16‬‬
‫ראה תו״א שמות נ ‪ ,‬סעיא ואילך‪.‬‬ ‫‪(24‬‬ ‫ראה רמבים הל׳ מלכים פפי׳א ד‪,‬היז משיח‬ ‫‪(17‬‬
‫ל׳ הכתוב — מלאכי ג‪ ,‬כנ‪.‬‬ ‫‪(25‬‬ ‫ודאי׳ לאחרי ש‪.‬בנה מקדש• ואז ציל משה עמהם‬
‫שמות ג‪ ,‬יב‪ .‬שמו״ר פיג‪ ,‬ד‪ .‬הובא בפרשיי‬ ‫‪(26‬‬ ‫)יומא ה‪ ,‬ב(‪ .‬וראה וחיא קלט‪ ,‬סעיא‪ .‬קובץ תשובות‬
‫עה׳פ‪.‬‬ ‫וביאורים סי‪-‬א טיב‪.‬‬
‫מצודת דוד עהיפ מלאכי שם‪ ,‬כג‪.‬‬ ‫‪(27‬‬ ‫ישעי׳ בו‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪(18‬‬
‫מיכה ז‪ ,‬פו‪.‬‬ ‫‪(28‬‬ ‫ראה יומא שם‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫ראה שמויר פיב‪ ,‬ד‪ .‬זחיא רנג‪ ,‬א‪ .‬שעהיפ פ׳‬ ‫‪(29‬‬ ‫בשלח שם‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪(20‬‬
‫ויחי‪ .‬תו״א ריפ משפטים‪.‬‬ ‫ראה פרשיי עה״פ שם‪ :‬ואימתי יבנה בשתי‬ ‫‪(21‬‬
‫ראה קידושין מ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(30‬‬ ‫ידים כר לעתיד לבוא‪ .‬ובסוכה מא‪ ,‬סעיא‪.‬‬
‫תתצז‬ ‫ד׳ דחוהמ״פ‪ ,‬תש״מ‬

‫אז זיי זאלז וויםן‪ ,‬אז דער טאג פון‬ ‫זיין דער ״אראנו נפלאות״‪ ,‬בשעת משיח‬
‫שביעי של פסח איז זייער ספעציעלער‬ ‫צדקנו וועט אונז ארויסנעמען פון גלות‬
‫טאג‪ ,‬ווי תורה)תושביכ ע״פ הפירוש איז‬ ‫זה האחרון‪ ,‬איז דער גאולה האמיתית‬
‫תושבעיפ( האט מגלה געוועז אז ״הם‬ ‫והשלימה‪.‬‬
‫הכירוהו תחלה״‪,‬‬
‫ה‪ .‬וואס דאס איז מזרז און מעודד‬
‫און וויבאלד אז התורה היא נצתית״‪,‬‬ ‫נאד מערער אויף מוסיף זיין אין די אלע‬
‫און תורה איז מלשוז הוראה״ — איז עס‬ ‫פעולות אץ די ימים האחרונים דפסח‪,‬‬
‫א הוראה נצחית‪ ,‬אז אלע אידישע‬
‫אז ניט קוקנדיק אויף דעם וואס אויר‬
‫קינדער‪ ,‬בכל מקום ובכל זמן‪ ,‬זיינען זיי‬
‫בערב ימים הראשונים דפטח האט מעז‬
‫דאס אט די וואס תורת אמת און תורת‬
‫אנגעהויבן טאז די פעולות בתוקף‪ ,‬און‬
‫תיים איז מעיד אויף זיי אז ״הם הכירוהו‬
‫‪3‬‬
‫דערנאר )במשר ימי חגה״פ( האט מען‬
‫תחלה״׳ ‪.‬‬
‫מוסיף געווען אין דעם‪ ,‬כהציווי״ ״מעלין‬
‫און דורך דעם זיינען זיי מעודד און‬ ‫בקודש״ — זאל מען איצטער מוסיף זיין‬
‫מחזק אויר זייערע ע ל ט ע ח ‪ ,‬עם זאל זיין‬ ‫אין דער עלי׳ בקודש נאד מערער — עלי׳‬
‫‪3‬‬
‫דער ‪.‬והשיב לב אבות להקב״ה״׳ נאך‬ ‫אחר עלי׳‪ ,‬ביז אז דאס וועט ברענגען צו‬
‫מערער וויפל ט׳איז געוועז ביז איצטער‪.‬‬ ‫דעם מעמד ומצב פון ״יום שכולו שבת‬
‫‪32‬‬

‫אז צוזאמען מיטן מקיים זיין ״כבד את‬ ‫ומנוחה לחיי העולמים״ ‪.‬‬
‫אביר ואת אמר״״‪ ,‬זיינען זיי מעורר זיי‬
‫אויף כל עניני התורה ומצוותי׳‪ ,‬מיט דעד‬
‫הסברה‪ ,‬אז אזוי האט אנגעזאגט דער אוי־‬ ‫ו‪ .‬א נקודה עיקרית )פון די ענינים‬
‫חייביז‬ ‫״כולכם‬ ‫וואס‬ ‫בערשטער‬ ‫וואם מען האט גערעדט בערב ימים‬
‫בכבודי״״‪ .‬וואס דעריבער איז אדרבה‪:‬‬ ‫הראשונים דפסח( וואט איז נוגע נאד‬
‫אין דעם וואס זיי זיינעז מעורר און‬ ‫מערער צו די ימים האחרונים דפסח‪ ,‬איז‬
‫העלפן ארויס די עלטערן אין קיום‬ ‫— די פעולות פון אידישע קינדער‪:‬‬
‫התורה ומצוותי׳ — אין דעם באשטייט‬ ‫דער ״הם הכירוהו תחלה״ איז דאר‬
‫‪42‬‬
‫דער אמת׳ער כיבוד אב ואם ‪,‬‬ ‫געוועז בשביעי של פסח‪ ,‬״כשנגלה‬
‫‪33‬‬
‫הקב״ה על הים״ — כדרשת רז״ל‬
‫‪4‬נ‬

‫תניא רפייז‪.‬‬ ‫‪(36‬‬

‫עה״פ ״זה א־לי ואנוהו״‪ ,‬וואס איז מפור­‬
‫‪35‬‬
‫זחיג נג‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(37‬‬ ‫סם בכל העולם כולו —‬
‫ומזלייהו חזי ולכן ב ק ל להביא זה בגילוי‬ ‫‪(38‬‬
‫דערפאר איז די ווענדונג צו אלע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫מ ל א כ י שם‪ ,‬כ ד ובטרש‪-‬י‪.‬‬ ‫‪(39‬‬
‫אידישע קינדער )וואס זיינען פאר בר‬
‫י ת ר ו כ‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪(40‬‬ ‫מצוה און פאר בת מצוה(‪ ,‬און צו יעדערן‬
‫יבמות ה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(41‬‬ ‫פון זי׳‪ ,‬בכל מקום שהם‪,‬‬
‫ל ה ע י ר שהדיו ש״תלמיד ש ר ו ! ה ל ל כ ת ל מ ק ו ם‬ ‫‪(42‬‬
‫א ח ר שהוא ב ו ט ח שיראה סימן ב ר כ ה ב ת ל מ ו ד ו ‪. .‬‬
‫ואביו מ ו ח ה ב ו ‪ . .‬אינו ז ר י ך ל ש מ ו ע לאביו ב ז ה ׳ —‬ ‫ב ר כ ו ת כח‪ ,‬א‪ .‬ושינ‪.‬‬ ‫‪(31‬‬
‫כ ת ו ב בהל׳ כבוד אב יאט )יויד פ ר י מ סכיה( — אף‬ ‫ר א ה ת מ י ד בםופה‪.‬‬ ‫‪(32‬‬
‫שלכאורה מקומו בהל׳ ת י ת — שייל‪ ,‬שזהו ל פ י‬ ‫טוטה יא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(33‬‬
‫ש‪.‬םימז ב ר כ ה ב ת ל מ ו ד ו ׳ דהבן הוא)גם( כבוד אב ואט‬ ‫בשלח שט‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(34‬‬
‫)ראה זחיג ט י פ ב ח ו ק ו ת י ו ו מ כ י ש בגדו״ד‪ ,‬קיוט‬ ‫דבקדי״ט נ ב ק ע ו כ ל מ י מ ו ת ש ב ע ו ל ט ) מ כ י ל ת א‬ ‫‪(35‬‬
‫ה ת ו מ י ז דההוריס שעיי ה ת ע ו ר ר ו ת הבנים‪.‬‬ ‫)הובא נפרשיי( ע ה י פ בשלח יד‪ ,‬כא(‪.‬‬
‫שיחות‬ ‫תתצח‬

‫היינטיקער קריאה וואס מען לייענט ביום‬ ‫וואס אויף כיבוד אב ואם איז דא א‬
‫ד׳ דחוהמ״פ‪ ,‬ערב שביעי של פסח‪ ,‬איז —‬ ‫‪43‬‬
‫ברכה מיוחדת פון דעם אויבערשטן —‬
‫דער עניז פון פסח שני‪,‬‬ ‫אפילו בנוגע צו די וואס זייער הבל איז א‬
‫אז עס זיינעז געווען אידן וואס מצד‬ ‫הבל שיש בו כר‪ ,‬און עאכו״כ ויעז דעד‬
‫סיבות שונות האבן זיי ניט געקענט‬ ‫כיבוד אב ואם קומט פון די וואם זייער‬
‫‪44‬‬

‫מקריב זיין דעם פסח במועדו‪ ,‬זיינען זיי‬ ‫הבל איז א ״הבל שאין בו חטא״ —‬
‫געקומען מיט א תביעה צום אויבערשטן‬ ‫כולל אויר אז זיי זאלן מצליח זיין אין‬
‫‪4‬‬
‫)דורך ״ויקרבו לפני משה גו׳״• ( און גע׳־‬ ‫זייער פעולה)צו פועל׳ן אויף די עלטערן(‬
‫‪49‬‬
‫טענה׳ט ״למה נגרע לבלתי הקריב את‬ ‫— נאד מער הצלחה פון דער הצלחה‬
‫קרבן ה׳ גו׳״‪,‬‬ ‫וואם בנים גדולים האבן אין דעם‪.‬‬
‫און די תביעה האט ארויסגערופן דעם‬ ‫ועל אתת כמה וכמה אין ערב יום‬
‫ציווי)און נתינת כח( פון אויבערשטן‪ ,‬אז‬ ‫השירה‪ ,‬און אין יום השירה עצמו‪ ,‬ווען‬
‫בשעת א איד האט ניט געקענט מקריב‬ ‫מען האט געזאגט‪ ,‬און מען זאגט אויר‬
‫זיין דעם פסח במועדו)מצד דערויף וואס‬ ‫איצט בכל שנה ושנה )ו״הימים האלה‬
‫ער איז געוועז ״טמא לנפש״ אדער ער איז‬ ‫‪45‬‬
‫נזכרים ונעשים* (‪ ,‬״זה א־לי ואנוהו —‬
‫געווען ״בדרד רחוקה*(‪ ,‬איז ״ועשה פסח‬ ‫הם הכירוהו תחלה״‪.‬‬
‫‪0‬‬
‫לה׳״ ׳ — מען קען מאכן א פסח שני‪.‬‬
‫און דאס )״זה א־לי ואנוהו״ שכולל‬
‫און אע״פ אז התחלת הענין הויבט זיר‬ ‫פירושו ״הם הכירוהו תחלה׳( ווערט א‬
‫אן פון אתעדל״ע און נתינת כח מלמעלה‪,‬‬ ‫חלק פון דער קרה״ת דשביעי של פסח‬
‫וואם דערפאר איז אויר דער ענין וקרה״ת‬ ‫וואס מען לייענט ברבים ובפרסום בכל‬
‫פון פטח שני הויבט זיד אן מיט ״וידבר גו׳‬ ‫תפוצות ישראל‪.‬‬
‫הפסח‬ ‫את‬ ‫ישראל‬ ‫בני‬ ‫ויעשו‬
‫‪5,‬‬
‫און דאס ברענגט צו דעם סיום וחותם‬
‫במועדו״ —‬
‫השירה ״ה׳ ימלור לעולם ועדי‪ ,‬און ווי‬
‫איז אבער די אתעדל״ע ווי זי איז‬ ‫מ׳איז דערנאר מוסיף)אין נוסח התפלה״(‬
‫געווען מצד עצמה )אויר בשנה השנית(‬ ‫״והיתה לה׳ המלוכה״ דורד ״ועלו‬
‫געווען)נאר( אויף עשיית הפסח במועדו‬ ‫מושיעים בהר ציון׳‪ ,‬וואס דאם גייט אויף‬
‫)בי״ד בניסן(‪ :‬און דורר דער אתעדל״ת‪,‬‬ ‫מלד המשית‪ ,‬יבוא ויגאלנו ויוליכנו‬
‫וואס אידן האבן גע׳טענה׳ט ״למה נגרע״‪,‬‬ ‫קוממיות לארצנו‪.‬‬
‫האבן זיי אויפגעטאן‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫*‬
‫‪53‬‬
‫]און גלייר אין זעלבן טאג״‪ .‬כידוע אז‬ ‫ז‪ .‬ס׳איז ידוע דעד ווארט פון אלטו‬
‫‪4‬‬
‫רבי׳ך אז מען דארף לעבז מיט דער‬
‫צייט‪ ,‬מיט דער פרשה בתורה וואס איז‬
‫‪ (48‬בהעלותו ט‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫שייר צו דער וואך — איז דער תוכז פון‬
‫‪ (49‬שט‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (50‬שם‪ ,‬י‪.‬‬ ‫משאיכ בשאר עשרת הדברות‪.‬‬ ‫‪(43‬‬
‫‪ (51‬שם‪ ,‬א־ב‪.‬‬ ‫שבת קיט‪ ,‬סעיב‪.‬‬ ‫‪(44‬‬
‫‪ (52‬בפשטות לשון הכתוב)שם‪ ,‬ח(‪ :‬ויאמר אליהם‬ ‫ל׳ הכתוב — אטתר ט‪ ,‬כח‪ .‬ויאה רמיז בס׳‬ ‫‪(45‬‬
‫משה עמדו ואשמעה גוי‪ .‬וראה בפרשיי •כל זמן שהי׳‬ ‫שובבים‪ .‬הובא ונתבאר בס׳ לב דוד להחידיא‬ ‫תיקון‬
‫רוצה׳‪,‬‬ ‫פכים‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה פרש״י עהיפ יתרו יט‪ ,‬יד‪ :‬מלמד שלא הי׳‬ ‫עובדי׳ א‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪(46‬‬
‫משה פונה לעסקיו אלא מו ההר אל העם‪.‬‬ ‫היום יום ע׳ קא‪ .‬םהיש תשיב ע׳ ‪ 29‬ואילה‬ ‫‪(47‬‬
 ‫תתעט‬
‫אויבערששן ‪,‬למה נגרע׳‪ ,‬איז די טענה‬
‫רופט ארויס גלייד — זעם ענטפער און‬
‫נתינת כח מלמעלה ‪,‬ועשה פסח לה״‪,‬‬
‫אז דעד אויבערשטער איז מבטיח‬
‫)‪.‬ועשה* איז ניט נאד לשון ציוד נאד אויר‬
‫לשון הבטחה(‪ ,‬אז ע״י מעשינו ועבודתינו‬
‫בזמן הגלות וועט מען אויפטאן אלע‬
‫ענינים וואט האבן דך אויפגעטאן דורד‬
‫עשיית הפסח בזמן הבית‪,‬‬
‫און נאד מער‪ :‬אז אוד דעם‪.‬חמץ׳ —‬
‫די ענינים פון גלות וואס געפינען דד‬
‫למטה מטה‪ ,‬נידעריקער פון קדושה‪ ,‬ביז‬
‫צוס תחתון שאין תחתון למטה ממנו‪ ,‬איז‬
‫מען מעלה אין קדושה‪ ,‬און אין קדושה‬
‫גופא — אין א דרגא נעלית ביותר‪,‬‬
‫אזר ווי די מעלה פון א בעל תשובה‪ ,‬אז‬
‫אויד די זדונות ווערן כזכיות״ )בכ״ף‬
‫הדמיון(‪ ,‬ביז די וועח נהפך צו זכיות‬
‫ממש‪ ,‬און‪.‬זכיות׳ פון א בעל תשובה״‪.‬‬
‫ט‪ .‬און דאם איז אויר דער קשר פון‬
‫פסח שני מיט )ערב( שביעי של פסח‬
‫]וואם בערב שביעי של פסח לייענט מען‬
‫די פרשה פון פסח שני[‪:‬‬
‫דורך דעם וואם אידן מאנעז ‪.‬למה‬
‫נגרע׳‪ ,‬באקומעז די דעם נתינת כח און‬
‫הבטחה מלמעלה‪ ,‬צו מעלה זיין דעם‬
‫תחתון תחתוז ביותר )חמץ( אין דעם‬
‫עליון עליון ביותר‪ ,‬ביז צו דעם אוי־‬
‫בערשטן אליין‪ ,‬כביכול — עצמות ומהות‪,‬‬
‫ביז צו אן אופן ווי ס׳איז געווען‬
‫בקריעת ים סוף‪ ,‬אז אידן האבן געזען‬
‫דעם אויבערשטן אליין‪ ,‬כביכול —‬
‫עצמות ומהות‪ ,‬און אין אזא אופן וואס‬
‫מען האט געקענט אנווייזן מיטן פינגער‬
‫און זאגן‪.‬זה א־לי ואנוהו״‪.‬‬
‫יומא פו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ש ל מ ע ל ה יותר מזכיות ד‪1‬דיקים)לקו*ת אחרי‬
‫כו‪ ,‬ג‪ .‬ובכ״מ(‪.‬‬
‫ד• רחוהמ״פ‪ ,‬תש״מ‬
‫משה דבינו איז געווען א זריז אין אלע‬
‫עגינים פון עבודת ה׳‪ .‬ומובן דעאכו״כ‬
‫בשעת ער האט געזען ווי די טענה‪,‬למה‬
‫נגרע׳ רירט די אן בפנימיות‪ ,‬האט ער‬
‫דכער געטאן בזריזות את כל התלוי בו‬
‫עם זאל זיין גלייר ‪.‬אשמעה מה יצוה‬
‫‪54‬‬
‫ה״ [‬
‫א נייעם ענין — פסח שני‪.‬‬
‫און נאד מער‪ :‬דורד זייער טענה און‬
‫תביעה ‪,‬למה נגרע׳‪ ,‬האבן זיי אויפ־‬
‫געטאן ניט נאר אז עם זאל ניט זייז‬
‫‪.‬נגרע׳‪ ,‬נאר א ענין וואם איז נאד העכער‬
‫פון פסח ראשון‪ .‬כמבואר בחסידות״ דעד‬
‫טעם אויף דעם וואם בפסח שני איז‪.‬חמץ‬
‫ומצה עמו בביתי״‪ ,‬וויילע בפסח שני‬
‫)משא״כ בפסח ראשון( קען מען מעלה‬
‫זייז אוד דעם חמץ אין קרושה‪.‬‬
‫ח‪ .‬די הוראה דערפון איז‪ :‬אויר בזמן‬
‫הגלות‪ ,‬ווען אידן געפינען דד ‪.‬בזרד‬
‫רחוקה׳‪ ,‬און מען איז‪.‬טמא לנפשי‪ ,‬מצד‬
‫דערויף וואס ס׳איז ניטא איצטער דער‬
‫אפר הפרה‬
‫]כולל אויר היפר הטהרה ברוחניות‬
‫)ווארום דאס וואם ס׳איז ניטא איצטער‬
‫דער אפר הפרה בגשמיות‪ ,‬ווערט עם‬
‫נשתלשל פון דעם וואם ם׳איז ניטא‬
‫איצטער דער אפר הפרה ברוחניות(‪.‬‬
‫אבער וואס איז נוגע בעיקר אח — דער‬
‫היפר הטהרה‪ ,‬אוו ביטול פרה אדומה‪,‬‬
‫בגשמיות )ע״ד הידוע״ די מעלה פרד‬
‫קרבנות בגשמיות לגבי תפלות וואם‬
‫זיינען נאר במקום קרבנות״([‪,‬‬
‫אח בשעת אידן מאנען און טענה׳ן צום‬
‫ב ה ע ל ו ת ך שם‪.‬‬ ‫‪(54‬‬
‫ר א ד ל ק ד ש חייח ע׳ ‪ 121‬ו ב ה ע ר ו ת שם‪.‬‬ ‫‪(55‬‬
‫‪(59‬‬ ‫פ ס ח י ם ז ה ‪ ,‬ר ע י א במשנה‪.‬‬ ‫‪(56‬‬
‫‪(60‬‬ ‫ל ק ו ־ ת פ י נ ח ס עה‪ ,‬סעיב‪ .‬עו‪ ,‬סעיב‪.‬‬ ‫‪(57‬‬
‫ר א ה ב ר כ ו ת כו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(58‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תתק‬

‫אמירת השירה בפרט‪ ,‬און ווי זיי )די‬ ‫י‪ .‬און וויבאלד אז די הכרה אין דעם‬
‫אידישע קינדער( זיינען די וואט ״הכירוהו‬ ‫אויבערשטן‪ ,‬און דער זאגן ‪.‬זה א־לי‬
‫תחלה״‪.‬‬ ‫ואנוהו״‪ ,‬האבן זיר אנגעהויבן דורך‬
‫און מסביר זיין זיי‪ ,‬אז ס׳איז ניט קיין‬ ‫אידישע קינדער — ״הם הכירוהו תחלה״‪,‬‬
‫מאורע וואס האט פאםירט נאר אמאל —‬ ‫איז דאס מעורר נאד מערער צו ממשיר‬
‫״למפרע״״‪ ,‬נאד דאם איז א הוראה נצחית‬ ‫זיין אין די פעולות פון אידישע קינדער‪,‬‬
‫פון תורה נצחית על כל הזמנים‪ ,‬אז‬ ‫נאד ביתר שאת און ביתר עוז‪ ,‬און ‪ -‬אז‬
‫אידישע קינדער‪ ,‬בכל זמן ובכל מקום‪,‬‬ ‫דורד זיי וועט זיין אויר דער ״והשיב לב‬
‫האבן בכח צו זיין ״הכירוהו תחלה״‪.‬‬ ‫אבות״‪,‬‬
‫יב‪ .‬און דערביי אויר מסביר זיין זיי‪,‬‬ ‫אז אלע אידן )די ״בנים״‪ ,‬און די‬
‫אז די זאך וואס האט געבראכט צו קריעת‬ ‫‪.‬אבות״( מעלן שרייען און מאנעז פון *וי־‬
‫ים סוף‪ ,‬איז — וואס די אידן ]אנהויבנ־‬ ‫בערשטן ״למה נגרע לבלתי הקריב את‬
‫דיק פון נחשון׳ען[ האבן זיר ניט גערעכנט‬ ‫קרבן ה״ — מען וויל שוין האבן דעם‬
‫מיט קיינע שוועריקייטן וואס שטערן צו‬ ‫ביהמ״ק השלישי און מקריב זייז דארט‬
‫גיין צו קבלת התורה‪ ,‬און דאט האט גע׳־‬ ‫״קרבן ה׳״‪,‬‬
‫פועל׳ט אז דער ים האט זיר געשפאלטן‬ ‫און דעד געשריי וועט פועליו אז בקרוב‬
‫פאר זיי״‪ ,‬און זיי זיינען געגאנגען ״בתור‬ ‫ממש וועט זיין ״שמחים בבנין עירך‬
‫הים ביבשה״״‪ ,‬און ביז צו הר סיני‪ ,‬מקבל‬ ‫וששים בעבודתר ונאכל שם מז הזבחים‬
‫זיין די תורה‪.‬‬ ‫ומן הפסחים״״‪.‬‬
‫וואס דאס איז אויר אן אפלערנוגג אויף‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫«‬
‫אלע דורות‪ ,‬פאר אידן בכלל און פאר‬
‫אידישע קינדער במיוחד)וויבאלד אז ״הם‬ ‫יא‪ .‬אן ענין מיוחד מאס מען דארף‬
‫הכירוהו תחלה״(‪ ,‬אז זיי האבו ניט וואס צו‬ ‫טאן אין דעם טאג פון שביעי של פסח ]און‬
‫שרעקו זיר פאר דער גאנצער וועלט וואט‬ ‫בכדי אז בשביעי של פסח זאל עס זיין‬
‫ארום זיי‪ ,‬און דארפן ״אריינשפרינגעף‬ ‫בהצלחה ‪ -‬דארף מעז מאכן אלע הכנות‬
‫איז אידישקייט — ווי דער ציווי״•‬ ‫וואס נויטיקז זיר צו דעם — בערב שביעי‬
‫״ויסעו״‪ ,‬צו ווערן וואס מער נאענט און‬ ‫של פסח[‪:‬‬
‫וואס מער פארקאכט אין תורה ומצוותי׳‪.‬‬
‫בכל מקום ומקום זאל מען מאכן‬
‫און ״והשיב לב אבות על בנים — עיי‬ ‫בשביעי של פסח א כינוס מיוחד פאר‬
‫בנים״״‪ ,‬אז די הנהגה פון די קינדער וועט‬ ‫אידישע קינדער וואס זיינען פאר בר‬
‫פועל׳ז אויר אויף זייערע עלטערן און‬ ‫מצוה אוו פאר בת מצוה‬
‫אור־עלטערן‪ ,‬אז אויר זיי וועלן אריינ־‬ ‫]זעלבםטפארשטענדליר‪ ,‬פאר אינגע־‬
‫שפריגגען אין אידישקייט מיט א מס״נ‪,‬‬ ‫לאד באזונדער‪ ,‬און פאר מיידעלאר‬
‫באזונדער[‪.‬‬
‫און דערציילן זיי דעם סיפור פוז יציאת‬
‫‪ (62‬ראה כשיט)הוצאת קה*ת( הוספות אות עח‪.‬‬
‫מצרים בכלל און פון קריעת ים סוף און‬
‫‪ (63‬סוטה לז‪ ,‬א‪ .‬מכילתא עה״פ בשלח שם‪ ,‬כב‪.‬‬
‫כמדביר פי־ג‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (64‬בשלח יד‪ ,‬טז‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (61‬ברכת ״אשר גאלנו• שאומרים בהתחלת חהיפ‬
‫‪ (65‬שם‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫)פטחיט קטז‪ ,‬ב במשנה(‪.‬‬
 ‫תתקא‬
‫המשך הפעולות אין דעם נאד פסח —‬
‫וועט זייז דער קיום העולם‪.‬‬
‫אנהויבנדיק פון דעם עולם קטז זה‬
‫האדם״‪ ,‬דער קיום פון יעדער אידן‪ ,‬פון‬
‫יעדער אידישע משפחה‪ ,‬און פון אלע‬
‫אידן‪.‬‬
‫נאד אן ענין אין דעם‪:‬‬
‫דעד קיום העולם איז תלוי אין דעם‬
‫קיום פון אידן ]ווארום די גאנצע בריאה‬
‫איז באשאפן געווארן‪,‬בשביל ישראל״״[‪,‬‬
‫און דער קיום פון אידן איז פארבונדן‬
‫מיטן קיום פון אידישקייט ]ווארום‬
‫‪,‬בשביל ישראל״ איז פארבונדן מיט‬
‫‪,‬בשביל התורה״״[‪.‬‬
‫און וויבאלד אז די פעולות מיט די‬
‫קינדער פועל׳ט )אויר( דעם ‪,‬והשיב לב‬
‫אבות׳‪ ,‬אז אידן וועלן אויפהערן‬
‫‪,‬שאקלעז זיר״ איז עניני יהדות‪ ,‬וואס דאס‬
‫רירט אן אויר דעם קיום פון אידן)ווארום‬
‫דער קיום פון אידן איז תלוי‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬אין‬
‫דעם קיום פון אידישקייט(‪,‬‬
‫און אויד דאס איז נכלל אין‪,‬שאקלען‬
‫זיר״‪ .‬ווארום ‪,‬שאקלען זיר״ מיינט ביידע‬
‫ענינים‪) :‬א( מען איז ניט בתוקף אין דעם‬
‫דרד אין וועלכן מען דארף גיין נאד מען‬
‫שטייט אין שינויים‪ :‬און )ב( היפר‬
‫הקביעות והקיום רת״ל‪,‬‬
‫איז דורר דעם וואם די פעולות מיט די‬
‫קינדער וועלן פועל׳ן דעם ‪,‬והשיב לב‬
‫אבות״‪ ,‬אז אידן וועלן מוסיף זיין אין דעם‬
‫קיום און דער פעםטקייט )היפר פיד‬
‫שאקלעז ז י ח אין דעם ״דרד ה׳ לעשות‬
‫צדקה ומשפט״״ ‪,‬‬ ‫‪7‬‬
‫קרוב‬ ‫תסיט‬ ‫תקו׳ז‬ ‫פ ק ו ד י ג‪.‬‬ ‫תנתומא‬
‫לתתלתו‪.‬‬
‫פרש״י ריפ בראשית‪.‬‬
‫ל׳ ה כ ת ו ב — וירא ית‪ ,‬יט‪.‬‬
‫ד׳ ד ח ו ה מ ״ פ ‪ ,‬ת ש ״ מ‬
‫און ומ גערעדט כמה פעמים‪ ,‬אז דער‬
‫אויבערשטער האט אונז מזכה געווען און‬
‫אריינגעשטעלט אין אזא מעמד ומצב אז‬
‫מען דארף גאר ניט אנקומען צו מס״נ‬
‫בפועל‪ ,‬עם פאדערט זיר נאר מסירת‬
‫הרצון״‪.‬‬
‫טו‪.‬‬ ‫יג‪ .‬אן ענין נוסף אין די מסיבות‬
‫)כינוסים( הנ״ל‪:‬‬
‫אזוי ווי באהיק איז אין דעם טאג פון‬
‫שביעי של פסח פאראז אויר דער ענין פון‬
‫אחרון של פסח‪ ,‬וואס איז פארבונדן מיט‬
‫מלכא משיחא און מיט סעודת משיח״ —‬
‫איז כדאי ונכון צו פארבינדן די מסיבות‬
‫הנ״ל )וואט מען וועט מאכן בשביעי של‬
‫פסח( מיט סעודת משיח‪.‬‬
‫און אויר אין חו״ל וואס שביעי של פסח‬
‫און אחרוז של פסח זיינען אין צוויי באזונ׳‬
‫דערע טעג — ומבאלד אבער אז שביעי‬
‫של פסח איז דער ערב פון אחרון של‬
‫פסח‪ ,‬זאל מען אין די מסיבות וואס מען‬
‫וועט מאכן פאר די קינדער בשביעי של‬
‫פסח‪ ,‬מעורר זיין זיי צו משתתף זיין זיר‬
‫אין סעודת משיח באחרון של פסח‪.‬‬
‫יד‪ .‬מובן‪ ,‬אז די מסיבות דארפן אנ־‬
‫געפירט ווערן דורד גדולים‪ ,‬דורד זקני‬
‫ישראל )ובפרט דורר די וואם האבן א‬
‫ידיעה בעניני תינוד(‪ .‬אבער די כוונה‬
‫דערביי זיינען — די אידישע קינדער‪.‬‬
‫ואדרבה‪ ,‬איז דעם באשטייט דער כבוד‬
‫פון זקני ישראל — אז זיי פירן אן מיט‬
‫אזוינע מסיבות‪.‬‬
‫און אזוי ומ ״העולם מתקיים‪ . .‬בשביל‬
‫הבל תינוקות של בית רבן״‪ ,‬מצד דערויף‬
‫‪44‬‬
‫וואס ס׳איז א ״הבל שאין בו חטא״ — איז‬
‫דורף די מסיבות פאר די קינדער בשביעי‬
‫של פסח )ובסעודת משיח(‪ ,‬און דער‬
‫ראה‬ ‫‪(68‬‬
‫‪(69‬‬ ‫ר א ה ת ו י א מ ק ץ ל ו ‪ ,‬א•‬ ‫‪(66‬‬
‫‪(70‬‬ ‫‪ y‬מז‪.‬‬ ‫היום יום‬ ‫‪(67‬‬
‫שיחות‬
‫תתקב‬

‫ג ל י ד נאד דעם ‪ -‬קץ שם לחושך״)אויס‬ ‫איז דורד דעםיל מעט מען במילא‬
‫חושך( הגלות‪, ,‬מיד הן נגאליךי״‪.‬‬ ‫אפשטעלן אויר דעם ״שאקלען זיר״ פון‬
‫וואס דאס אלץ טוט זיף אויף דורך דעם‬ ‫דער וועלט‪,‬‬
‫וואס מען מעט זיר ניט רעכענען מיט‬ ‫און ניט נאר אז ״תפול עליהם אימתה‬
‫קיינע חשבונות און שוועריקייטן‪ ,‬און‬ ‫ופחד בגדול זרועד ידמו כאבן״י‪ ,‬ווי מען‬
‫״אריינשפרינגעך מיט א מט׳נ בהכנות‬ ‫לייענט אין דער קריאה פון שביעי של‬
‫ל״תעבדון את האלקים על ההר הזה״ —‬ ‫פסח‪ ,‬נאר גאכמער‪ :‬די וועלן דערפילן‬
‫צו מוסיף זיין אין דער פעטטקייט און אין‬ ‫)דורד ״מזלייהו הזי״״(‪ ,‬און דאס וועט‬
‫דער שטארקייט צו טאן אלץ ווי עס‬ ‫אראפקומען אין זייער עשי׳ בפועל — אז‬
‫שטייט אין תורת משה‪,‬‬ ‫זיי דארפן צושטעלן איד? כל צרכיהם‬
‫אנהויבנדיק פון שולל זיין לגמרי‬ ‫הגשמיים ובהרחבה‪,‬‬
‫יעדער פעולה וואם קען געבן א מעגלעכ־‬ ‫ווארום בכדי אז א איד זאל טאן אין‬
‫קייט‪ ,‬רח״ל‪ ,‬צו תפתח הארץ לפגיהם‪,‬‬ ‫אידישקייט מתוך שמחה וטוב לבב‪ ,‬דארף‬
‫און שולל זיין לגמרי גיור שלא כהלכה‬ ‫ער האבן כל ההצטרכות שלו — און איז‬
‫רח״ל — דעם ענין פון ״באו גוים‬ ‫אן אופן כמתאים״ פאר ״בנים אתם לה׳‬
‫בנחלתד״ וואס שטייט אין תחלת מזמור‬ ‫אלקיכם״״ און ״בני בכורי ישראל״״ —‬
‫ע״ט אין תחלים‪.‬‬ ‫הקדושה‬ ‫הפתוחה‬ ‫המלאה‬ ‫מידו‬
‫והרחבה״‪.‬‬
‫און דורד דעם וועט זיין בקרוב ממש‬
‫— ווי עס שטייט אין סיום המזמור —‬ ‫טז‪ .‬און דאס וועט צוהיילן דעם קיום‬
‫‪.‬ואנחנו עמר וצאו מרעיתר נודה לד‬ ‫היעוד‪ ,‬אז נאד אין די לעצטע טעג פון‬
‫לעולם לדור ודור נספר תהלתד״‪,‬‬ ‫גלות וועט מעז זעז בעיני בשר ווי ״לכל‬
‫אין דער גאולה האמיתית והשלימה ע״י‬ ‫בני ישראל הי׳ אור במושבותם״י״‪ ,‬אוו‬
‫משיח צדקנו‪ ,‬״בנערינו ובזקנינו בבנינו‬
‫נוסף על קיום העולם שמצד פעולת התינוקות‬ ‫‪(71‬‬
‫ובבנותנו״״‪ ,‬בקרוב ממש‪ .‬אמן כו יהי‬
‫מצד עצמה‪. ,‬הבל שאין בו חטאי‪.‬‬
‫רצוו‪.‬‬ ‫בשלח טו‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪(72‬‬
‫מגילה ג‪ ,‬א‪ .‬סנהדייז צד‪ ,‬יעיא‪.‬‬ ‫‪(73‬‬
‫ראה בימ רפיז‪.‬‬ ‫‪(74‬‬
‫ראה יד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(75‬‬
‫שמות ד‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫‪(76‬‬
‫איוב כח‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪(79‬‬ ‫ראה רמבים הל׳ תשובה רפיט‪.‬שובע ושלום‬ ‫‪(77‬‬
‫ראה רמבים שם פיז היה‪.‬‬ ‫‪(80‬‬ ‫ורבוי כסף וזהבי‪.‬‬
‫בא שט‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(81‬‬
‫בא י‪ ,‬כג‪.‬‬ ‫‪(78‬‬
‫תתקג‬ ‫אור לי־ד ניסן ה־תנש״א‬

‫רשימת דגרי כ״ק אדמו״ר שליט״א‬

‫אור לי״ד ניסן ה׳תנש״א‬
‫‪ -‬לאחרי מכירת חמץ ‪-‬‬

‫השופר דמשיח׳‪ ,‬ולפנ״ז קולו של אליהו‬ ‫חג הפסח כשר ושמח‪ ,‬ולהמשיכו על‬
‫הנביא זכור לטוב‪ ,‬מבשר הגאולה׳‪ ,‬שאו­‬ ‫כל השנה כולה׳‪,‬‬
‫מר שהגאולה כבר באה‪ ,‬כדאיתא בילקוט‬ ‫כולל ובמיוחד ‪ -‬המשכת כל עניני‬
‫שמעוני• ״בשעה שמלר המשיח בא עומד‬ ‫ברכה באופו תמידי‪ ,‬כמו ברכת טל ‪-‬‬
‫על גג בית המקדש והוא משמיע להם‬ ‫‪2‬‬
‫שמתחילים לומר ביום ראשון דפסח ‪-‬‬
‫לישראל ואומר ענוים׳ הגיע זמן גאולת­‬ ‫ש״לא מיעצר״ ‪ ,‬כר יהיו כל הברכות‬ ‫‪3‬‬

‫כם׳׳‪.‬‬ ‫וההמשכות בטוב הנראה והנגלה לכלל‬

‫ובפרט בעמדנו בשנה מיוחדת שב־‬ ‫ישראל באופן ש‪,‬לא מיעצר״‪,‬‬
‫ראשי־תיבות שלה נרמז ענין הגאולה ‪-‬‬
‫‪,‬הי׳ תהא שנת אראנו נפלאות״ )או‬ ‫ועד להברכה הכי עיקרית ‪ -‬גאולה‬
‫״נפלאות אראנו״( ‪ -‬שתיכף ומיד נעשה‬ ‫האמיתית והשלימה׳‪ ,‬גאולה שאין אחרי׳‬
‫‪5‬‬

‫ה״אראנו נפלאות״‪, ,‬אראנו״ דייקא‪ ,‬שרו­‬ ‫גלות )‪,‬לאמיעצר״(‪.‬‬

‫אים בעיני בשר ה״נפלאות״ דהגאולה‬ ‫ובפשטות ‪ -‬שתיכף ומיד שומעים קול‬
‫האמיתית והשלימה)‪,‬כימי צאתך מארץ‬
‫מצרים אראנו נפלאות״״•(‪ ,‬ובאופן ד‪,‬הי׳‬
‫תהא׳׳‪, ,‬בהוריתו יהא״״‪ ,‬שמורה על התו­‬
‫‪ (1‬ל ה ע י ר מ ה פ ת ג ם הידוע שרביגו הזקן ל א‬
‫קף והנצחיות‪.‬‬
‫הכגיט ב ס י ד ו ר ו ) ב ט ו ף ה ה ג ד ה ( » ח ט ל פ י ד ו ר פטח״‪,‬‬
‫ובכל זה נוסף גם המעלה דשנה זו‬ ‫כיון ש ה פ ס ח איגו מ ס ת י י ם א ל א גמשן־ תמיד‪ ,‬ב כ ל‬
‫‪2‬‬
‫בענין ה״חזקה״ ׳ ‪ -‬שהתחלת השנה)ר״ה(‬ ‫השנה)סה״ש תש״ג ע׳ ‪.(75‬‬

‫היחה באופן משולש‪ ,‬ג׳ ימים רצופים‬ ‫‪ (2‬ב ת פ ל ת מוסף‪ - .‬ולהעיר‪ ,‬שמעיקר הדין היו‬
‫צריכים ל ה ת ח י ל ב ל י ל ה ה ר א ש ו ן ) ב ת פ ל ת ערבית(‪,‬‬
‫‪ ,‬א ל א ל פ י ש ב ת פ ל ת ע ר ב י ת איו כ ל ה ע ם בבית‬
‫‪ (6‬ר א ה פ ר ד ר ״ א טפל״א‪ .‬ירושלמי ת ע נ י ת פ י ב‬ ‫הכנסת״‪ ,‬ל כ ו ק ב ע ו ל ה ח ח י ל ב ע ם ‪ ,‬כ ד י שיהי׳ ב־‬
‫היד‪ .‬אותיות דר״ע אות טי‪.‬‬ ‫פ י ר ס ו ם הכי ג ד ו ל )ראה ם״ז א ו י ח סקי״ד סק״ב‪.‬‬
‫‪ (7‬ר א ה פרשי‪ -‬בחוקותי כו‪ ,‬מב‪ .‬תיב״ע וארא ו‪,‬‬ ‫שו״ע אדה״ז שם ם״א(‪.‬‬
‫יה‪ .‬יל״ש ר״פ פ י נ ח מ ‪ .‬עידובין מג‪ ,‬ב‪ .‬ר מ נ י ם הל׳‬ ‫‪ (3‬תענית ג‪ ,‬א‪ - .‬וטעם ה ד ב ר ‪ ,‬כיון שהמשכתו‬
‫מלכיט פי״ב ה״ב‪.‬‬ ‫בדרר אתערותא דלעילא‪ ,‬דלא כגשם שהמשכתו‬
‫‪ (8‬ישעי׳ ר מ ז ת צ ט ‪ -‬מ פ פ י ק ת א רבתי פ ל י ה ‪.‬‬ ‫ב ד ר ר א ת ע ר ו ת א ד ל ת ת א )ראה תו״א בשלח ס ה ‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ -‬מ ע ל ת הביטול‪ ,‬ששייך‬ ‫‪ (9‬״ענויט״ דייקא‬ ‫לקו״ת האזיגו עג‪ ,‬ב ו א י ל ת ו ל כ ן שייר ל ח ג ה פ ס ח‬
‫במיוחד ל ח ג ה ט מ ח ) ‪ ,‬ז מ ן חרותנר״( שנקרא בתושב״כ‬ ‫)וחודש גיסו( שעגיגו א ת ע ד ל ״ ע ) ר א ה לקויש ח״א ע׳‬
‫‪ .‬ח ג המצות״‪ ,‬כ י ד ו ע ש״פצה״ ע נ י נ ה ביטול )דאה‬ ‫‪ .234‬ח״ב ע׳ ‪.(545‬‬
‫לקו״ת צו יג‪ ,‬ג‪ .‬ובנ״מ(‪.‬‬ ‫‪ (4‬להעיר מהשייכות ד״טל״ לגאולה העתידה ‪-‬‬
‫פ י כ ה ז‪ ,‬מו‪ .‬ו ר א ה אוה״ת ג״ד )ח״א( עה״פ‬ ‫‪(10‬‬ ‫ט ל שעתיד ל ה ח י ו ת ב ו א ת ה מ ת י ם )שבת פ ח ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫)ע׳ תפז(‪.‬‬ ‫ירושלמי ב ר כ ו ת פ״ה ה״ב‪ .‬תנחומא)באבער( ת ו ל ד ו ת‬
‫‪ (11‬ר א ה ב ר כ ו ת יג‪ ,‬א‪ .‬מגילה ט‪ ,‬א‪ .‬יז‪ ,‬ריש‬ ‫יט(‪.‬‬
‫ע״ב‪ .‬ב כ ו ר ו ת ד‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ (5‬מ כ י ל ת א ב ש ל ח טו‪ ,‬א )הובא בתוט־ פםחים‬
‫‪ (12‬ר א ה ג ט מ כ ת ב ״ א ניטו שנה זו‪.‬‬ ‫קטז‪ ,‬ב(‪ .‬פמיקתא רבתי ויל״ש שבהערה ‪.8‬‬
‫שיחות‬ ‫תתקד‬

‫כ״ק אדמו״ר שליט׳יא פנה אל הרב‬ ‫דיו״ט ושבת‪ ,‬וכן ימים ראשונים דחג הסו­‬
‫)הרה׳׳ג וכו׳ הרי״י שי׳ פיקרסקי( ואמר‪:‬‬ ‫כות ושמע׳׳צ ושמח״ת באופן משולש‪ ,‬ג׳‬
‫ומסתמא תמצאו היתר שיוכלו להקריב‬ ‫פעמים משולש‪ ,‬ושייר במיוחד לחג הפסח‬
‫קרבן פסח גם ללא ביקור ד׳ ימים״‪.‬‬ ‫שיש בו שלשה דברים עיקריים‪ ,‬פסח מצה‬
‫‪3‬‬
‫ומרור ׳ ‪ -‬שנעשה התוקף ד״חזקה״ בכל‬
‫ואח׳׳כ פנה להערב קבלן)ר״מ שי׳‬
‫הענינים האמורים‪.‬‬
‫הכהן ריבקין(‪ ,‬ואמר‪ :‬ותתכוננו לברך‬
‫הברכה המשולשת‪ ,‬ברכת כהנים‪ ,‬בבית‬ ‫ויה״ר והוא העיקר ‪ -‬שמהדיבור בכל‬
‫המקדש השלישי‪ ,‬בחג הפסת זה‪.‬‬ ‫זה)ששייר לפסח‪ ,‬כדאיתא בכתבי הארי׳‬
‫ז״לי׳ ש״פסח״ הוא ״פה סח״( יומשד ויבוא‬
‫וסיים‪ :‬תודה רבה‪ ,‬וחג הפסח כשר‬
‫המעשה בפועל תיכף ומיד‪ ,‬כולל ובמיוחד‬
‫ושמח‪.‬‬
‫בנוגע להקרבת קרבז פסח מחר‪ ,‬בערב‬
‫פסח‪ ,‬שלא יהי׳ צורר באמירת ״סדר קרבן‬
‫פסח״ בדיבור )במ״ש״ ״ונשלמה פרים‬
‫שפתינו״(‪ ,‬כיון שיקריבו קרבן פסח‬
‫במעשה בפועל בבית המקדש השלישי‪.‬‬

‫‪ (16‬ראה פסחים צו‪ ,‬א י ב פ ר ש י י )שגפ פסח‬

‫דורות צריד ביקור ד׳ ימים(‪ - .‬וראה פרטי הדעות‬
‫והשקו״ט בזה בתורה שלימה עה״פ בא יב‪ ,‬ו ) א ו ת‬
‫קמג(‪ .‬ובמילואים אות יב‪ .‬אנציק׳ תלמודית ערך‬
‫ביקור מומים ע׳ קסג)וראה שו׳׳ת תורת חסד סב׳׳ג‪,‬‬
‫שדין ביקור ד׳ ימים הוא רק למצוה )לכתתילה(‪,‬‬
‫אבל גם אס גשחט בלא ביקור וגמצא תמים כשר(‪.‬‬
‫‪ (13‬ד״כל שלא אמר שלשה דברים אלו לא יצא‬
‫ידי חובתו״)הגדה של פסח פיסקא ״רבז גמליאל היי‬
‫אומר״ ‪ -‬ממשגה פסחים קטז‪ ,‬א־ב(‪.‬‬
‫‪ (14‬פע״ח שער חג המצות פ״ז‪ .‬ונכ״מ‪.‬‬
‫‪ (15‬הושע יד‪ ,‬ג‪ .‬סידור אדה״ז לפני ״סדר קרנו‬

‫‪^ 3‬‬
 ‫תתקה‬ ‫יום ו־ ועש״ק ע ר ב פ ס ח ה׳תנש״א‬

‫שיחת יום ועש׳׳ק ערב פסה ה׳תנש״א‬

‫‪ -‬לאחרי תפלת מנחה ‪-‬‬

‫הגדול‪ ,‬ופרשת שמיני(‪ ,‬כולל ובמיוחד‬ ‫א‪ .‬המעלה המיוחדת דחג הפסח ב­‬
‫בנוגע לערב פסח‪ ,‬שמלבד היותו ערב‬ ‫קביעות שנה זו)בהוספה על קביעות חג‬
‫)יו״ט‪ ,‬ובימים טובים גופא ‪,‬ראשון ל­‬ ‫הפסח מ ד ו בניסן( ‪ -‬שחל ביום השבתי‪.‬‬
‫רגלים׳׳*( פסח‪ ,‬ניתוסף בו בשנה זו שהוא‬
‫וב)הקביעות דפסח היום השבת גופא‬
‫גם ערב שבת‪ ,‬וערב שבת שמתברך משבת‬
‫נוסף עילוי מיוחד מצד הברכה ד״שבת‬
‫הגדול*‪ ,‬ובפרשת שמעיי‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬
‫הגדול״ שלפניו ‪ -‬כידוע־ שמיום השבת‬
‫ב‪ .‬פסח שחל בשבת‪:‬‬ ‫״מתברכין כולהו יומין״‪ ,‬כל ששת ימי‬
‫שבח)יום השביעי לבריאת העולם( ‪-‬‬ ‫השבוע עד ליום השבת‪ ,‬ועד בכלל‪ ,‬שגם‬
‫יום השבת מתברר מהשבת שלפניו׳‪ ,‬ועוד‬
‫קשור ומורה על שלימות העולם‪ ,‬כמא־‬
‫יותר מבשאר ימי השבוע‪ ,‬בגלל הצד‬
‫רז״ליי ״מה הי׳ העולם חסר מנוחה‪ ,‬באת‬
‫השוה ששניהם ימי השבת‪ .‬ואם בכל שבת‬
‫שבת באת מנוחה״‪ ,‬היינו‪ ,‬שלאחרי גמר‬
‫נמשכת ברכה לשבת שלאחריו‪ ,‬ב״שבת ה­‬
‫בריאת העולם בששת ימי בראשית הי׳‬
‫גדול״ בודאי נמשכת ברכה גדולה לשבת‬
‫העולם חסר מנוחה‪ ,‬ובשבת נשלם)החסרון‬
‫שלאחריו שבו חל חג הפסח‪.‬‬
‫שבעולם ‪ -‬שלימות( העולם‪.‬‬
‫ופסח)שבו נגאלו ממצרים( ‪ -‬קשור‬ ‫ועילוי נוסף בקביעות שנה זו ‪ -‬שחג‬
‫‪4‬‬

‫ומורה על דרגת האלקות שלמעלה מה­‬ ‫הפסח הוא בפרשת שמיני ‪.‬‬
‫עולם‪ ,‬כי‪ ,‬גם שלימות העולם היא עדיין‬ ‫ויש לבאר התוכן וגם הקשר והשייכות‬
‫בבחינת ״מצרים״ מלשון מיצר וגבולי‪,‬‬ ‫דהמעלות בחג הפסח בשנה זו)קביעותו‬
‫ביום השבת‪ ,‬הברכה המיוחדת משבת‬
‫‪ (5‬ר״ה ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (6‬להעיר שהתגלות הברכה מיום השבת על‬
‫)כל ימי השבוע וץום השבת שלאחריו ‪ -‬שמורגשת‬ ‫‪ (1‬ונפרטיות יוחד ‪ -‬הן יום ראשון דפמח והן‬
‫נעגין ד״מן׳)ראה זהר שם( ‪ -‬היא ב ע ר ב שנת שנו‬ ‫יוט אחרון של פסחי‪ ,‬היינו‪ ,‬שההתחלה והסיום״ ד׳‬
‫ירד המן גם נשניל יום השנת‪ ,‬נמ״ש‪,‬וינרד אלקים‬ ‫חג הפםח )שכוללים כל הימים שנינחיים( ניום‬
‫את יום השביע״‪. ,‬ברכו במן‪ ,‬שכל ימות ה ש מ ע ירד‬ ‫השנת‪.‬‬
‫להם עומר לגלגלת‪ ,‬ובששי לחם משנה• )פרש״י‬ ‫‪ (2‬זהר ח״ב סג‪ ,‬ב‪ .‬פח‪ ,‬א‪.‬‬
‫עה‪-‬פ(‪.‬‬ ‫‪ (3‬כלומר‪ ,‬גוסף על הברכה שיש ביום השבת‬
‫‪ (7‬להעיר מהשייכות דפרשח השבוע לערב‬ ‫ע‪1‬מו‪ ,‬כמיש)בראשית ב‪ ,‬ג(‪.‬ויברל אלקים את יום‬
‫שבת ‪ -‬שעיקר הזמן דקריאת הפרשה שגים מקרא‬ ‫השביעי״‪ ,‬נמשכת בו תופפת ברכה מהשבת שלפניו‪.‬‬
‫ואחד תרגום הוא נ ע ר נ שבת )שו״ע אדה״ז או״ח‬ ‫‪ (4‬ושייך גם)ובמיוחד( ליום השבת)שבו חל חג‬
‫פרפ״ה ם״ו‪ /‬ומזה מונן שגם נערב ש נ ת שחל בי‬ ‫הפסח( ‪ -‬שנופף על לימוד שיעורי חת״ת נפרשת‬
‫פסח )שאין בו קריאת שמוית דפ׳ שמיני( מודגשת‬ ‫שמיני‪ ,‬ישנה הקריאה בחורה במנחת שבת בפרשת‬
‫השייכות לפרשח שפיגי‪.‬‬ ‫שמיני‪.‬‬
‫‪ (8‬פרש״י בראשית ב‪ ,‬נ ‪ .‬פרש״י מגילה ‪ ,0‬א‬
‫)ד״ה ויכל(‪ .‬וראה נ״ר פ״י‪ ,‬ט ובמתנות כהונה שם‬ ‫•( בחו־ל‪ .‬ובאהיק — שביעי של פסח בערב‬
‫)ד״ה שאנן( נשם ‪.‬חדל״‪.‬‬ ‫שבת‪.‬‬
‫‪ (9‬ראה תו״א נשלח םד‪ ,‬א‪ .‬יחרו עא‪ ,‬ד‪ .‬ונכ״מ‪.‬‬ ‫ובאהיק — אסרו חג‪.‬‬ ‫••(‬
‫שיחות‬
‫דר במבע גופא לשנותו ולהפכו)״למכה‬
‫מצרים בבכוריהם״(״‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שתוכן הברכה שנמשכת‬
‫‪5‬‬
‫מ״שבת הגדול״ לחג הפסח ׳ בכל שנה‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬שגם הדרגא שלמעלה מהעולם)פסח(‬
‫תומשך ותתגלה בגדרי העולם‪ ,‬ע״ד וכ­‬
‫דוגמת ה״נס גדול״ ד״שבת הגדול״‪ :‬וענין‬
‫זה הוא בהדגשה יתירה בפסח שחל בשבת‬
‫‪ -‬שהברכה שמקבל חג הפסת מ״שבת‬
‫הגדול״ ניכרת בגלוי בהקביעות דחג‬
‫הפסח ביום השבת‪ ,‬שבו מודגש החיבור‬
‫דהדרגא שלמעלה מהעולם עם העולם‪.‬‬
‫ד‪ .‬פרשת שמיני‪:‬‬
‫״שמיני״ ‪ -‬מורה על דרגא שלמעלה‬
‫מהעולם‪ ,‬כי‪ ,‬מציאות העולם)גם השלימות‬
‫דהעולם( קשורה עם מספר שבע‪ ,‬שבעת‬
‫ימי בראשית שהם שבעת ימי ההיקף‪,‬‬
‫ומספר שמיני קשור עם דרגא שלמעלה‬
‫מהעולם״‪ ,‬ורומז על עניני הגאולה״ ‪-‬‬
‫גאולה מהמדידה והגבלה דגדרי העולם‪.‬‬
‫‪ (14‬ראה בארוכה לקו״ש חכ״ז ע׳ ‪ 44‬ואילה ‪-‬‬
‫ומבאר שם)ע׳ ‪ (47‬שנס כזה דוקא נ ק ר א ‪ .‬נ ס ג ד י ל ״ ‪,‬‬
‫מ״ש ‪ .‬ג ד ו ל ה׳ ומהולל מאד ב ע י ר א ל ק י נ ו ״ ‪ ,‬וד­‬
‫רשו חז״ל ״אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו״‪,‬‬
‫היינו‪ ,‬שהגדלות האמיתית ניכרת בשינוי והפיכת‬
‫הטבע גופא )וראה סה״ש תשמ״ח ח״א ע׳ ‪359‬‬
‫ואילה•‬
‫‪,(11‬‬ ‫‪ (15‬שנקרא שבת ס ת ם )כנ״ל הערה‬
‫ומתברר מ״שבת ה ג ד ו ל ״ ‪ - .‬ולהעיר‪ ,‬שא׳ הטעמים‬
‫שנקרא ‪.‬שבת הגדול״ הוא ‪.‬להודיע ‪ . .‬כי יש יום‬
‫אחריו סמור ונראה שנקרא שבת ואינו גדול כמוהו‪,‬‬
‫והוא יום טוב של פסח שנקרא גם כז שבת״)ספר‬
‫אורים גדולים )אזמיר תקי״ח( למוד כד ‪ -‬הובא‬
‫בשו״ת שמן המור )ליווינו תקנ״ג( חיו״ד סטיו(‪.‬‬
‫וראה גם סה״ש תשמ״ח שם)ע׳ ‪.(361‬‬
‫‪ (16‬ראה כלי יקר ריש פרשתנו)שמיני(‪ .‬שו״ת‬
‫הרשב״א ת״א ס״ט‪ .‬הובאו ונתבארו בד״ה ויהי ביום‬
‫השמיני בסה״מ תרע״ח ע׳ רסט ואילה תש״ד ע׳ ‪191‬‬
‫ואילה תש״ה ע׳ ‪ 167‬ואילה ועוד‪.‬‬
‫‪ (17‬במארז״ל )ערכין יג‪ ,‬ב(‪.‬כינור ‪ . .‬של ימות‬
‫תתקו‬
‫והשלימות האמיתית היא בהגאולה מה־‬
‫מיצר וגבול משלימות ה(עולם‪ ,‬באופן של‬
‫דילוג )פסח ע״ש הדילוג והפסיחה״(‬
‫למעלה מגדרי העולם‪.‬‬
‫ובקביעות שנה זו שחג הפסח חל‬
‫בשבת מתחברים ב׳ המעלות)פסח ושבת(‬
‫גם יחד״ ‪ -‬שהדרגא שלמעלה מהעולם‬
‫)פסח( נמשכת וחודרת גם בגדרי העולם‬
‫)שבת(‪ .‬ובסגנון אחר‪ :‬לא זו בלבד ש­‬
‫ישראל נגאלים ויוצאים ממצרים‪ ,‬היינו‪,‬‬
‫שמתעלים לדרגא שלמעלה מהעולם‪ ,‬אלא‬
‫יתירה מזה‪ ,‬שמעלים את העולם עצמו‬
‫לדרגא שלמעלה מגדרי העולם‪.‬‬
‫ג‪ .‬שבת)שבו חל פסח( שמתברך מ־‬
‫״שבת הגדול״‪:‬‬
‫ענינו של ״שבת הגדול״)״גדלות״ בענין‬
‫ה״שבת״( ‪ -‬שנוסף על שלימות העולם‬
‫)ענינו של שבת( נמשכת ונעשית בו‬
‫״גדלות״ שלמעלה מהעולם‪ ,‬היינו‪ ,‬שה­‬
‫עולם עצמו מתעלה לדרגא שלמעלה‬
‫מהעולם‪ ,‬כמודגש בה״נס גדול״ ד״למכה‬
‫‪,2‬‬
‫מצרים בבכוריהמ״ )שעש״ז נקרא ״שבת‬
‫‪3‬‬
‫הגדול״ ׳(‪ ,‬שהנס אינו באופן של שידוד‬
‫ע״ד‬
‫הטבע)למעלה מהטבע‪ /‬אלא באופן שחו־‬
‫‪ (10‬ראה פרש״י בא יב‪ ,‬יא‪ .‬שם‪ ,‬יג‪ .‬ועוד‪ .‬וראה‬
‫לקו״ת צו יג‪ ,‬ד ואילה ועוד‪.‬‬
‫‪ (11‬ויש לומר‪ ,‬שמעיז זה ישנו גם בכל חג הפסח‬
‫‪ -‬שנקרא בכתוב )גם( בשם שבת‪ ,‬כמ״ש )אמור כג‪,‬‬
‫טו( ״וספרתם לכם ממחרת השבת״‪ ,‬שפירושו מ־‬
‫מתרת חג הפסח )מנחות סב‪ ,‬ב ואילה תו״כ ופרש״י‬
‫עה״פ(‪ .‬ומודגש בגלוי בשחג הפסח חל בשבת‪ ,‬שאז‬
‫התחלת הספירה היא גס ‪.‬ממחרת השבת״ כפשוטו‪,‬‬
‫ביום ראשוו בשבוע‪. ,‬תמימות כששת ימי בראשית״‬
‫)ראה קה״ר פ״א‪ ,‬ג ובפי׳ מ״כ‪ .‬וראה לקו״ש חי״נ ע׳‬
‫‪ 96‬ואילך(‪.‬‬
‫‪ (12‬תהלים קלו‪ ,‬י‪ .‬וראה מדרש תהלים‪ ,‬פרש״י‬
‫ומצו״ד עה״פ‪.‬‬
‫‪ (13‬תוס׳ שבת פז‪ ,‬ב )ד״ה ואותו(‪ .‬שו״ע אדה״ז‬
‫או״ח ר״ס תל‪.‬‬
‫תתקז‬ ‫יום ו־ ועש״ק ע ר ב פ ס ח ה׳תנש״א‬

‫שבזה מרומז שהעילוי ד״שמיני״ שלמעלה‬ ‫]ולהעיר‪ ,‬שהמעלה ד״שמיני״ מודגשת‬

‫מהעולם הוא גם באופן של שומן שמפעפע‬
‫בכולו‪ ,‬היינו‪ ,‬שנמשד וחודר בגדרי ה­‬
‫עולם״‪.‬‬
‫ומעלה יתירה בקביעות שנה זו שקורץ‬
‫״ויהי ביום השמיני״ שמונה פעמים״‪ ,‬שאז‬
‫בנבואת הגאולה ״ויצא חוטר מגזע ישי‬
‫ניתוםף הדגשה יתירה בב׳ הענינים ד־‬
‫וגוי״יי‪ ,‬ואוכלים ״סעודת משיח״‪ ,‬כידוע‬
‫״שמיני״ ‪ -‬הז במעלת דרגת האלקות של־‬
‫ו״שמיני״ הוא גם מלשון שומן ‪ ,‬ש־‬
‫היינו‪ ,‬שעבודת האדם בבל פרטי העוינים שבבל ד׳‬
‫חלקי השו״ע חדורה בעניו ה״שמך )‪,‬שמיני״(‬
‫שבתורה‪ ,‬פנימיות התודה‪.‬‬
‫)ובפרטיות יותר ‪ -‬שנוסף על המשכת ופעולת‬
‫ה‪.‬שמו• )‪,‬דעה את הי״ ‪. -‬יורה דעה״( ב״אורת‬
‫חיים״ ד ב נ י י ‪ ,‬ישנו העניו ד‪,‬אבן העור״‪ ,‬ש״הקב״ה‬
‫ש ז ר ו ״ • ונותו לו כח וחוזק ד ‪ ,‬א ב ף לפעול המשכת‬
‫ופעולת השמן גם בדיני ממונות שבחושז משפט‪,‬‬
‫עניני העולם!‪.‬‬
‫וע״י שלימות העבודה בהמשכת וגילוי השמן‬
‫בכל ד׳ חלקי השו״ע בכל פרטי הענינים שבעבודת‬
‫האדם )גם בעגיני העולם‪ ,‬דיגי ממונות שבחושן‬
‫משפט(‪ ,‬נעשית גם ההמשכה והגילוי בהעולס עצמו‪,‬‬
‫בכל ארבע בנפות הארץ‪ ,‬ועי״ז געשית הגאולה דכל‬
‫בנ״י ‪ -‬שבאים מכל ארבע כנפות הארץ לארצנו‬
‫הקדושה‪ ,‬לירושלים עיי הקודש ולבית המקדש‬
‫השלישי‪ ,‬ורואים את ‪ ,‬ח ו ש ן ה מ ש פ ט ״ שביו ש מ ו נ ת‬
‫נגדי כהן גדול‪.‬‬
‫‪ (23‬ויש לומר‪ ,‬שגילוי והמשכת בחי׳ ‪,‬שמיני״‬
‫בגדרי העולם מודגש גם בהקריאה בתורה• במנחת‬
‫ש ב ת בפרשת ש מ י נ י ‪.‬‬
‫‪ (24‬במנחת שבת הגדול‪ ,‬בשגי וחמישי בשבוע‬
‫שלפגי חג הפסח‪ ,‬במנחת שבח דיים ראשון דחג‬
‫גם בחג הפסח )נוסף ל כ ד שבשניהם‬
‫מודגש הדילוג למעלה מהעולם( ‪ -‬ש­‬
‫שמיני של פ ס ח )בחו״ליי( שייך במיוחד‬
‫)יותר משאר ימי הפסח( להגאולה העתידה‬
‫לבוא ע״י משיח צדקנו‪ ,‬שלכז מפטיריז‬
‫ומפורסם המגהג המקובל מהבעש״ט־נ[‪.‬‬
‫‪,‬ג‬
‫״ מ פ ע פ ע בכולו״)כהפם״ד בשו״ע״( ‪-‬‬
‫המשיח שמונה״ )וראה ד״ה ויהי ביום השמיני שב־‬
‫הערה הקודמת‪ .‬לקו״ת תזריע כא‪ ,‬ד‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫‪ (18‬ובארץ ישראל נמשר ומתגלה העילוי‬
‫ד ‪ ,‬ש ס י נ י של פסח״ ב ‪ ,‬ש ב י ע י של פסח״• ‪ -‬שלכן‬
‫אוכלים סעודת משיח)ענין הגאולה‪ ,‬שמיני( בשביעי‬
‫של פ ס ח ״ ‪.‬‬
‫‪ (19‬ישעי' יא׳ א ואילד )וראה פה״ש תרצ״ו ע׳‬
‫‪ - 140‬הקשר לסעודת משיח(‪.‬‬
‫‪, (20‬היום יום• כב ניסן‪ .‬ספר השיחות‪ :‬תרצ״ו‬
‫שם‪ :‬תרח״ץ ע׳ ‪ :277‬ק ת היש״ת עי ‪ ;80.75‬תשיב ע׳‬
‫‪ 109‬יאילד‪ :‬תשיג עי ‪.118‬‬
‫‪ (21‬ראה)בנוגע ‪,‬שמיני עצרת״( לקויא להה״מ‬
‫סח‪ ,‬סע״ב‪ .‬אור תודה להה״מ צה‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת שמע״צ‬
‫עי א׳תתיו‪ .‬םה״מ תרצ״ו ע׳ ‪ .41‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (22‬ע״ד סק״ה ס״ה‪.‬‬
‫ויש לומר ע״ד הרמז שדין זה שנאמר בחלק י י ־ ד‬
‫דהשו״ע‪. ,‬מפעפע בכולו״‪ ,‬ב כ ל ד י ח ל ק י ה ש ו ־ ע ‪,‬‬
‫ובזה מרומז ש ג ם ב ח י י ‪ .‬ש מ י נ י ־ ) ו ב פ ר ט שמיני‬ ‫•(‬

‫הפסח‪ ,‬ובמנחת שבת דאחרוו של פסח‪ ,‬ובשגי‬ ‫ומתגלה‬ ‫נמשכת‬ ‫מהעולם‬ ‫שלמעלה‬ ‫של פסח(‬

‫וחמישי שלאחרי הפסח‪ ,‬ובשבת פרשת שמיני‪.‬‬ ‫בבחי׳‪.‬שביעי־ שנגדרי העולם‪.‬‬ ‫וחודרת‬
‫••( ר א ה ש י ח ת א ו ז ש ־ פ ת ר ח ־ ץ ) ס ה ־ ש ת ו ח ־ ץ‬
‫מפטירין‬ ‫בשביעי של פ ס ח‬ ‫הצ־צ‪:‬‬ ‫ע ׳ ג‪ (28‬ב ש ם‬
‫•( ו י ש ל ו מ ר ‪ ,‬ש ה ‪ .‬ע ז ר ־ ק ש ו ר ע ם ע נ י ן ה נ י ש ו א י ן‬ ‫של‬ ‫שבשביעי של פ ס ח ובאחרון‬ ‫בשירת ד ו ד לפי‬
‫הדינים שבו נתבארו ב ח ל ק אה־ע( — ‪ .‬ע ז ר‬ ‫!שפרסי‬ ‫פ ס ח ישנו גילוי מ ש י ח ב ן ד ו ד ‪ ,‬ו ל כ ב ו ד מ ש י ח אומרים‬
‫עם‬ ‫דבנ־י‬ ‫ש ל י מ ו ת היזזוד‬ ‫שרומז ע ל‬ ‫כנגדו״ —‬ ‫ד ו ד ־ )כפי‬ ‫שב‪.‬שירת‬ ‫‪ -‬ויש לומר‪,‬‬ ‫שירת דוד‪.‬‬
‫ה ק ב ־ ה ) א י ש ואשה(‪.‬‬ ‫ש נ א מ ר ת לכבוד ד ו ד מ ל כ א משיחא( נרמזת ג ם שירה‬
‫ש ע י ־ ז נ ע ש י ת ה מ ש כ ת ה ע נ י ! ש א ו ד ו ת י ו ל!ןרץ‬ ‫•(‬ ‫— שלימות הגאולה כ פ י שהיא בבחינת‬ ‫העשירית‬
‫ב ת ו ר ה — ‪ .‬כ א ד ם ה ק ו ר א ל ח ב י ר ו שיבוא אליו וכבן‬ ‫גס‬ ‫שלמעלה‬ ‫‪ .‬ה ע ש י ר י י ה ״ ק ו ד ש ־ ‪ . ,‬ע ל י עשור״‬
‫ק ט ן ה ק ו ר א לאביו ל ב ו א אליו כ ו י ־ ) ת נ י א ספל־ז(‪.‬‬ ‫מ ״ כ י נ ו ר ש ל י מ ו ת ה מ ש י ח שמונה־)ערכין שם(‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תתקח‬

‫)בעיקר׳*( לעבודת הצדיקים‪ ,‬ופסח)דילוג‬ ‫מעלה מהעולם‪ ,‬כיה שהעניו ד״שמיני״‬

‫‪3‬‬
‫למעלה מהעולם( שייך)בעיקרי ( לעבודת‬ ‫חוזר ונכפל בעילוי אחר עילוי שמונה‬
‫בעלי תשובה״ בדרך דילוג‪ ,‬במ׳׳ש״ ״קול‬ ‫פעמים‪ ,‬והן בהמשכה והגילוי בגדרי ה­‬
‫דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ‬ ‫עולם )״שמן״ ש״מפעפע בכולו״(‪ ,‬כיון שה־‬
‫על הגבעות״‪ ,‬דילוג וקפיצה למעלה‬ ‫ענין ד״שמיני״ גופא הוא באופן של‬
‫מסדר השתלשלות״‪ ,‬ע״ד וכדוגמת הדי­‬ ‫״שומן״‪ ,‬כידוע״ הפתגם ״שמיני שמונה‬
‫לוג שבעבודת התשובה״‪.‬‬ ‫שמינה״)שכאשר קורין ״שמיני״ שמונה‬
‫פעמים אזי השנה כולה היא שמינה(‪.‬‬
‫ה‪ .‬וביאור העניו דתיבור דרגת ה־‬
‫‪ (30‬אף ששייר גב לעבודת התשובה‪ ,‬כמארז״ל‬
‫)ב״ר ספכ״ב( ״בר היא כתה של תשובה ‪ . .‬מיד עמד‬ ‫אלקות שלמעלה מהעולם עם העולם)הצד‬
‫אדה״ר ואמר מזמור שיר ליום השבת״‪ ,‬״דריש שבת‬ ‫השוה והנקודה המשותפת בפרטי הענינים‬
‫מלשון תשובה׳)יפה תואר שם‪ .‬וראה אגה״ת ספ״י‪:‬‬ ‫הנ״ל בקביעות שנה זו( ‪ -‬בעבודת האדם‪:‬‬
‫״שבת אותיות תשב״(‪.‬‬
‫ידוע שעבודת האדם נ ח ל ק ת לב׳‬
‫‪ (31‬אף ששייר גם לעבודת הצדיקים‪ ,‬כדלקמן‬
‫אופנים כלליים‪) :‬א( עבודת הצדיקים ‪-‬‬
‫הערה ‪.35‬‬
‫עבודה מסודרת)״תמידיס כסדרם״( כפי‬
‫‪ (32‬להעיר מזח״ב מ‪ ,‬ב‪ :‬״כתיב בעשור לחודש‬
‫שנקבע הסדר כבריאת האדם באופן ״אשר‬
‫הזה ויקחו להם גוי‪ ,‬וכתיב אך בעשור לחודש‬
‫השביעי הזה יום הכפורים הוא כוי״‪ ,‬היינו‪ ,‬שלקיחת‬
‫עשה האלקים את האדם ישר״״‪) ,‬ב(‬
‫השה דקרבן פסח בעשור לחודש שייכת ליום‬ ‫עבודת בעלי תשובה ‪ -‬באופן של הוספה‬
‫הכפורים*‪ - .‬נתבאר בד״ה קול דודי הבי תשל״ו‪.‬‬ ‫)״מוספים כהלכתם״( ודילוג )״לדלג‬
‫‪ (33‬שה״ש ב‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫שור״״( לגבי סדר הבריאה‪ ,‬שעי״ז באים‬
‫‪ (34‬דייה קול דודי בלקו״ת שה״ש טו‪ ,‬ב ואילד‪:‬‬ ‫לדרגא שלמעלה מגדרי הבריאה‪ ,‬כמא־‬
‫מאמרי אדה״! תקס״ט פ״ע מז ואילד‪ .‬ד״ה הנ״ל‬ ‫רז״ל ״מקום שבעלי תשובה עומדים‬
‫תשל״ו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫צדיקים גמורין אין עומדים שם״»‪ ,‬ויתירה‬
‫‪ (35‬ואף שמבואר בכ״מ בהחילוק שביו תשרי‬ ‫מזה ש״אין יכולין לעמוד בו״»‪.‬‬
‫לניסן‪ ,‬שתשרי ענינו עבודת התשובה‪ ,‬וניסו ענינו‬
‫עבודת הצדיקים )ראה סה״מ חרל״ו ח״ב ע׳ שס‪.‬‬ ‫ומהחילוקים שביניהם בזמני השנה ‪-‬‬
‫תרנ״ב ס״ע גי‪ .‬ועוד( ‪ -‬ה״ז בנוגע ל ה ת ע ו ר ר ו ת‬ ‫שבת ופסח‪ :‬שבת)שלימות העולם( שייך‬
‫ל ע מ ד ה ‪ ,‬שבחודש תשרי העבודה היא‬ ‫ןנתינח־כח‬
‫)בעיקר( מצד התחתון בכח עצמו )״אני לדודי‬
‫)ואת״כ( ודודי לי״ )שמורגשת בעיקר בבעלי‬
‫תשונה(‪ ,‬ובחודש ניסן העבודה היא )בעיקר( מצד‬ ‫‪ (25‬הובא ונתבאר במכחב ערב פסח‪ ,‬תש״ד•‪.‬‬
‫הגילוי מלמעלה )״דודי לי)ואח״כ( ואני לו״(‪ ,‬אבל‬ ‫ספר השיחות תשמ״ח ח״ב ע׳ ‪ .395‬שם ע׳ ‪ 413‬יאילד‪.‬‬
‫בגוגע ל ע ב ו ד ה ע צ מ ה ‪ -‬מודגשת תגועת ה ד י ל ז ג‬ ‫‪ (26‬קהלת ז‪ ,‬כט‪.‬‬
‫שבעבודת הבעלי תשובה• בחודש ניסן דוקא‪,‬‬ ‫‪ (27‬ע״פ לשון הכתוב שמואל־ב כב‪ ,‬ל‪ .‬תהלים‬
‫יח‪ ,‬ל‪ .‬וראה לקו״ת דרושי שבת שובה סה‪ ,‬א‪.‬‬
‫ובכ״מ‪.‬‬
‫•( עוד עני! בהשייכות דיוהכ״פ לפסח — ראה‬ ‫‪ (28‬ברכות לד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫לקוסי לוי־צ בראשית ע׳ צז־ח‪ .‬תורת מנחם תפארת‬ ‫‪ (29‬רמב״פ הלי תשובה פ״ז ה״ד‪ .‬הובא בלקו״ת‬
‫לוייצ בראשית א‪1‬ת לס‪.‬‬ ‫בלק עג‪ ,‬סע״א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫הן הדילוג שבתשובה‬ ‫•( ובפרטיות יותר‪:‬‬
‫כפשוטה — כביצי״מ כפשוטו‪ ,‬שכיון שהיו שקועים‬ ‫•( נדפס באגרוח־סודש כ״ק אדמויר שליט־א‬
‫במ״ט שערי טומאה‪ ,‬הוצרכו לדלג ולברוח מהרע‪,‬‬ ‫ח־א ע־ רעח ואילו‪ .‬המו״ל‪.‬‬
‫תתקט‬ ‫יום ו־ ועש״ק ע ר ב פ ס ח ה־תנש״א‬

‫משיח צדקנו ש״אתא״ לאתבא צדיקייא‬ ‫ומזה מובן שבקביעות שנה זו שפסח‬
‫בתיובתא׳״נ‪.‬‬ ‫חל בשבת ]שמורה שהדילוג שלמעלה‬
‫מהעולם נמש!־ וחודר בגדרי העולם)כנ״ל‬
‫ו‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שענין זה מרומז גם‬ ‫ס״ב(‪ ,‬ומודגש גם בשאר הפרטים שבקבי­‬
‫בעבודה המיוחדת דערב פסח‪:‬‬ ‫עות שנה זו‪ ,‬הן בהשייכות לשבת הגדול‪,‬‬
‫העבודה המיוחדת בערב פסח היא‬ ‫והן בפרשת שמיני)כנ״ל ס״ג־ד([ ‪ -‬מודגש‬
‫הקרבת קרבן פסח אחר חצות ואחר‬ ‫החיבור דעבודת הצדיקים ועבודת בעלי‬
‫שחיטת תמיד של בין הערביים‪ ,‬ומעין זה‬ ‫תשובה גם יחד‪.‬‬
‫גם בזמן הזה‪ ,‬ע׳׳י אמירת ״סדר קרבן פסח״‬
‫והעניז בזה ‪ -‬שנוסף על העילוי וה־‬
‫אחר תפלת מנחה שכנגד תמיד של בין‬
‫נ‬
‫שלימות דעבודת הצדיקים‪ ,‬״ועמר כולם‬
‫הערביים‪ ,‬כמ״שי ״ונשלמה פרים שפתי­‬
‫צדיקים״״‪ ,‬שלימות שמצד גדרי הבריאה‪,‬‬
‫נו״‪ ,‬ולבן ״צריר האדם הירא וחרד על‬
‫ניתוםף בעבודה גם השלימות דעבודת‬
‫דבר ה׳ לקרות אותו בזמנו שתעלה קרי­‬
‫התשובה שלמעלה מגדרי הבריאה‪ ,‬כמוד­‬
‫אתו במקום הקרבתו״״‪.‬‬
‫גש בהגאולה האמיתית והשלימה ע׳׳י‬
‫וב״סדר קרבן פסח״ יש דבר תמוה״ ‪-‬‬
‫שסיומו וחותמו בענין שהוא )לכאורה(‬
‫היפר השלימות דקרבן פסח‪ :‬״ואם הפסח‬
‫נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא‬ ‫שענינו הנהגה נסית שלמעלה מהטבע )משאינ‬
‫חודש תשרי שענינו הגהגה טבעית‪ /‬אלא שהדילוג‬
‫אחר״?!‬
‫נעשה מצד הגילוי מלמעלה )‪.‬גגלה עליהם מלר‬
‫ויש לומר‪ ,‬שהתוכן הפנימי ד״סדר‬ ‫מלבי המלכים הקב״ה וגאלם״(••‪ ,‬היינו‪ ,‬שהגילוי‬
‫קרבז פסח״ מרומז בסיומו וחותמו)״הכל‬ ‫מלמעלה באופן של דילוג פועל דילוג בעבודח‬
‫הולד אחר החיתום״״( ש״אם הפסח נמצא‬ ‫האדם— )‪.‬הקב״ה מדלג ‪) . .‬וכתוצאה מזה( ואתם‬
‫עשו כל עבודותיו לשיש דרד דילוג וקפיצה״(‪.‬‬
‫ועצ״ע‪.‬‬
‫‪ (37‬דאה זהר ח״ג קנג‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ח שמעי* מ ‪,‬‬ ‫‪ (36‬ישעי׳ ס‪ ,‬כא‪ .‬וראה סגהדדין ר״פ חלק‪.‬‬
‫ב‪ .‬שה״ש נ‪ ,‬סע״ב‪ .‬דיה והניף ידו ודיה ויאמר לו‬
‫יהונתן תשי״א)סה״מ תשי״א ע׳ ‪ 43‬ואילך שם ע׳ ‪45‬‬
‫יאילח•‬ ‫כתו בעל תשובה שצריך זהירות יתירה‪ :‬והן הדילוג‬
‫‪ (38‬ויש לומר‪ ,‬שענין זה מודגש גם נהלוחות‬ ‫שבתשובה ד‪.‬הרוח תשיב אל האלקים״ — כביצי־מ‬
‫שיהיו בביהמיק השלישי ‪ -‬לא רק לוחות ושברי‬ ‫הרוחנית‪ ,‬שגס לאחרי שלימות העבודה‬ ‫בעבודה‬
‫לוחות‪ ,‬עבודת התשובה לאחרי הירידה דשנירת‬ ‫צריך לצאת מהמיצריס וגבוליס לדרגא שלמעלה‬
‫הלוחות‪ ,‬אלא גם לוחות ראשונות בפי שהם בשלי‪-‬‬ ‫ממרידה והגבלה‪.‬‬
‫נוות! )לפגי השבירה‪ /‬עבודת הצדיקים‪ ,‬וביחד עם‬ ‫••( כיון שאין זה ביכולת האדם מצד עצמו‪:‬‬
‫זה‪ ,‬גם לוחות שניות‪ ,‬שמורה על השלימות דעבודת‬ ‫ב י צ ״ מ כפשוטו — מפני היותם בשפל המצב‪,‬‬
‫החשובה בעבודת הצדיקים‪ ,‬שזהו״ע ‪.‬לאתבא צדי‪-‬‬ ‫וביצי״מ ברוחניות )גם בדרגות נעלות( — מפני‬
‫קייא בתיובתא״‪.‬‬ ‫ההגבלה דגדרי הנבראים‪.‬‬
‫‪ (39‬הושע יד‪ ,‬ג‪ .‬וראה סידור אדה״ז לפני ״סדר‬ ‫ומיד המבואר בשיסת ר׳ יהושע שבניסן‬ ‫•••(‬
‫קרבן פסח׳)גתבאר בלקויש שבהערה ‪.(41‬‬ ‫נגאלו ובניסן עתידין להגאל )ריח יא‪ ,‬א ‪ /‬שס־ל‬
‫‪ (40‬סידור אדהיז ל א ח י י ‪ .‬ס ד ר קרבן פסחי‪.‬‬ ‫שנגאל׳! גס בלא תשובה )סנהדרין צז‪ ,‬ם — שגם‬
‫‪ (41‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה גם לקמן ע׳ תתקלג‬ ‫החשיבה באה עי־ז ש‪.‬הקביה מעמיד להם מלך כ ‪ 1‬״‬
‫ואילך‬ ‫)סנהדרין ש ס ‪ /‬הייני‪ ,‬ע ״ הגילוי מלמעלה )ראה‬
‫‪ (42‬ברכות יב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫אוה־ת בא ע• רס ואילך(‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תתקי‬

‫ועפ״ז מובן שב״סדר קרבז פסח״ מוד­‬ ‫טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר״ ‪-‬‬
‫גש הענין ד״לאתבא צדיקייא בתיובתא׳׳ ‪-‬‬ ‫למעליותא‪:‬‬
‫שגפ לאחרי שלימות העבודה ע״ד הרגיל‬
‫״קרב! פסח״‪ ,‬״הקרבן הוא קרוי פטח‬
‫)עבודת הצדיקים(‪ ,‬כולל גם לאחרי‬
‫ע״ש הדילוג והפסיחה ‪ . .‬כל עבודותיו‬
‫שנעשה בעבודת הצדיקים סדר רגיל‬ ‫‪43‬‬
‫דרד דילוג וקפיצה״ ‪ -‬מורה על הקירוב‬
‫דדילוג וקפיצה‪ ,‬נדרשת ובמילא נעשית‬ ‫‪44‬‬
‫להקב״ה )קרבן מלשון קירוב ‪ ,‬כללות‬
‫שלימות נעלית יותר ע״י דילוג וקפיצה‬
‫העבודה( באופן של דילוג וקפיצה‪ .‬ו״סדר‬
‫שבאין עדור לגמרי‪.‬‬
‫קרבן פסח״ ‪ -‬שהדילוג וקפיצה)אינו ענין‬
‫ויש להוסיף‪ ,‬שבהקרבת הפסח בערב‬ ‫חד־פעמי‪ ,‬אלא( נעשה סדר קבוע בעבו­‬
‫ש ב ת )כבקביעות שנה זו( מודגש יותר‬ ‫דתו‪ ,‬היינו‪ ,‬שהעבודה התמידית היא‬
‫שהדילוג וקפיצה שלמעלה מהעולם‬ ‫באופן של דילוג וקפיצה בעילוי אחר‬
‫)פסח( נמשד וחודר בגדרי העולם)ערב‬ ‫עילוי‪.‬‬
‫שבת‪ ,‬שלימות העולם(‪.‬‬
‫וסיום ותותם)גמר ושלימות וסד־הכל(‬
‫ז‪ .‬ועוד והוא ה ע י ק ר ‪ -‬ש כ ל ל ו ת הענין‬ ‫ד״סדר קרבן פסח״‪ :‬״ואם הפסת נמצא‬
‫דחג הפסח)שמתתיל בהקרבת קרבן פסח(‬ ‫טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר״ ‪-‬‬
‫אינו נשאר בעולם המחשבה או בעולם‬ ‫שגם כאשר עבודתו היא באופן של דילוג‬
‫הדיבור ש ל מ ע ל ה מעולם המעשה‪ ,‬אלא‬ ‫וקפיצה‪ ,‬מגיע למסקנא ש״לא עלה לו״‪,‬‬
‫נמשר וחודר בגדרי עולם העשי׳ הגשמי ‪-‬‬ ‫היינו‪ ,‬שביחס למעמדו ומצבו האמ־תי‬
‫במעשה בפועל‪ ,‬עי״ז שתיכף ומיד ממש‬ ‫)״לו״( אין זה נחשב לעלי׳)דילוג וקפיצה(‬
‫נעשית הגאולה האמיתית והשלימה ע״י‬ ‫לגבי סדר העבודה ע״ד הרגיל‪ ,‬״עד שמ­‬
‫משיח צדקנו‪ ,‬שאז מקריבים הפסח במע­‬ ‫ביא אחר״ ‪ -‬ע ר ו ב להקב״ה בדרד דילוג‬
‫שה בפועל כפשוטו ממש‪.‬‬ ‫וקפיצה)קרבן פסח( באופן אחר לגמרי‪,‬‬
‫‪45‬‬
‫״אחר״ למעליותא ‪ ,‬שלא בערד כלל‬
‫ועניו זה מודגש בסיום וחותם אמירת‬
‫לגבי עבודתו הקודמת‪ ,‬דילוג וקפיצה גם‬
‫״סדר קרבן פסח״ ‪ -‬שגם לאחרי העילוי‬
‫לגבי הדילוג וקפיצה דקרבן פסח גופא‪.‬‬
‫ד״ונשלמה פרים שפתינו״‪ ,‬״שתעלה‬
‫קריאתו במקום הקרבתו״‪ ,‬הרי‪ ,‬לפי־ערד‬
‫העילוי והשלימות דהקרבת קרבן פסח‬ ‫‪ (43‬פרש״י שנהערה ‪.10‬‬
‫במעשה בפועל ה״ז כמו ש״הפסח)שע״י‬ ‫‪ (44‬ראה סהיפ תרניה ע׳ ריא‪ .‬ה׳שי״ת ע׳ ‪119‬‬
‫ואילד‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫אמירת סדר קרבן פסח( נמצא טריפה לא‬
‫‪ (45‬ע״ד מ״ש בהגדה ‪,‬אני הוא ולא אחר׳ ‪-‬‬
‫עלה לו עד שמביא אחר״ ‪ -‬קרבן פסח‬
‫שה״אחר״ הוא למעלה מ‪.‬מלאר״‪,‬שרף• ו‪,‬שליח״‬
‫אתר שאינו בערד כלל ‪ -‬הקרבת קרבו‬
‫שגזברו לפנ״ז )‪,‬אני ולא מלאו׳ אני ולא שדף אגי‬
‫פסח במעשה בפועל‪.‬‬ ‫ולא השליח‪ ,‬אגי הוא ולא אחר‪ /-‬דרגא רביעית ש‪-‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬ש״מביא אחר״ רומז גם על‬ ‫קאי על עולם האווילות שלמעלה מג׳ עולמות בי״ע‬
‫העבודה שעל ד ה באים להקרבת הפסח‬ ‫)ראה פה״מ תש״ה ע׳ ‪ ,(150‬ויתירה מזה ‪, -‬מביא‬
‫בפועל ממש בגאולה האמיתית והשלימה‬ ‫א ח ר ״ הוא למעלה מה‪,‬אחר״ ששוללים ב‪,‬אגי הוא‬
‫ולא א ח ר ״ ‪.‬‬
‫‪ -‬עבודת התשובה)שמביאה את הגאו­‬
‫‪4‬‬
‫לה׳ (‪ ,‬שענינה להפיץ ״אחר״)לעו״ז( ל־‬
‫ו י ש ל ו מ ר ‪ ,‬ש ‪ .‬מ ב י א א ח ר ־ ה‪1‬א ל מ ע ל ה ג ם‬ ‫•(‬
‫מבחי׳ ‪.‬אני הוא מ ל א א ח ר ד כפי ששייך ל״אחר״‬
‫‪ (46‬רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז היה ‪ -‬מסנהדריו‬ ‫ה נ ש ל ל )״ולא אחרי(‪.‬‬
‫תתקיא‬ ‫יום ו׳ ועש״ק ערב פסח היתנש׳־א‬

‫נהוריך״‪ ,‬שנמשכת ומתגלה וחודרת‬ ‫‪,‬אחד״)קדושה‪ /‬הפיכת רי׳׳ש לדל״ת‪ ,‬עי׳׳ז‬

‫בעוה״ז שנברא באות ה׳» ‪ -‬ה׳ ד״י־ה״‬ ‫שבמקום חיבור ב׳ הקוץ)קו העליון עם קו‬
‫שבשם הוי‪ /‬ועד לאות ה׳ כפי שהיא בפ״ע‬ ‫הימין( מוסיפים נקודח היו״ד‪ ,‬שרומז על‬
‫‪ -‬בחינה החמי־שית)הי(‪ ,‬שלמעלה מד׳‬ ‫נקודת היהדות שבכאו״א מישראל‪.‬‬
‫אותיות שם הוי׳‪.‬‬
‫ועוד ועיקר ‪ -‬שלא מסתפקים בב׳‬
‫וענינו בעבודת האדם ‪ -‬שסדר העבו­‬ ‫הקוין שבאות דל״ת)ד״אחד״‪ /‬שרומזים‬
‫דה הוא שצריר להיות הפסק בין המחשבה‬ ‫למחשבה ודיבור‪ ,‬היינו‪ ,‬כפי שהפסח הוא‬
‫והדיבור להמעשה בפועל‪ ,‬כדי לתזור‬ ‫במחשבה ודיבור שלמעלה מעולם המע­‬
‫ולהתבונן עווד׳פ כיצד לעשות את המעשה‬ ‫‪4‬‬
‫שה‪ ,‬אלא‪,‬המעשה הוא העיקר״׳ ‪ ,‬הקרבת‬
‫בפועל בתכלית השליחות ובהוספת לגבי‬ ‫הפסח במעשה בפועל‪.‬‬
‫המחשבה והדיבור״‪ ,‬ועד״ז בהנהגתו של‬
‫וענין זה« נעשה ע״י הוספת קו שלישי‬
‫שנפסק מבי הקוין)שעל ידו נעשה מדל״ת‬
‫‪4‬‬
‫זח״א י י ‪ ,‬א‪ .‬ו י א ה לקו״ת שם‪.‬‬ ‫‪(53‬‬ ‫היא• ‪ /‬שרומז על המעשה שהוא בהפסק‬
‫כ ד ר ש ת חזיל ע ל ה פ ס ו ק ‪ .‬כ י בי־ה הוי׳ צור‬ ‫‪(54‬‬ ‫מהדיבור והמחשבה‪ ,‬להורות על ריחוק‬
‫ע ו ל מ י ם ״ ‪ . ,‬א ל ו שני ע ו ל מ ו ת שברא ה ק נ י ה אחד‬ ‫הערך לגבי דיבור ומחשבה ‪ -‬ריחוק‬
‫בה״י ו א ח ד ביו״ד ‪ . .‬כ ש ה ו א א ו מ ר א ל ה ח ו ל ד ו ת‬ ‫הערך והפסק למעליוחא)שהרי תכלית‬
‫השמים ו ה א י ץ ב ה ב י א ם ‪ . .‬בהיי בראם‪ ,‬הוי א ו מ י‬ ‫המכווו דמחשבה ודיבור הוא בשביל‬
‫העולם הזה ב ה ״ ״ • ) מ נ ח ו ת כ ס ‪ ,‬ב‪ .‬ייושלמי חגיגה‬
‫המעשה שהוא העיקר‪ /‬כמרומז בפסוק‬
‫פ״ב ה״א ‪ -‬הובא בפרש״י ב י א ש י ת ב‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫‪5‬‬
‫‪,‬בראתיו יצרתיו אף עשיתיו״• ‪ ,‬ג׳ עולמות‬
‫נהיגיעה‬ ‫ע״ד )ובמכ״ש וקיו( ה ה ו ס פ ה‬ ‫‪(55‬‬
‫בי״ע שכנגד מחשבה דיבור ומעשה‪,‬‬
‫ה ת ו ר ה כשציין־ ל פ ס ו ק ה ל כ ה ל מ ע ש ה‬ ‫כלימוד‬
‫כ פ ו ע ל ) י א ה סה־׳מ תדס״ו ע׳ שצ ו א י ל ה ע׳ תכא(‪.‬‬
‫שההפסק ד‪,‬אף)עשיתיו(״ מוסיף ומרבה‬
‫בחי׳ נעלית יותר שבאין ערוך ‪ -‬כמרומז‬
‫ו ״ ל ש‪.‬צור עולמים־ רומז על החוזק והתוקף‬ ‫•(‬ ‫גם באות ה׳)שנעשית ע״י הוספת קו‬
‫‪5,‬‬
‫)‪.‬צור־( כדי שיומשו בעולם‪.‬‬ ‫השלישי‪ /‬דרגא חמישית ‪, ,‬חמישית ל­‬
‫והמשך המאמר‪ . :‬ו מ פ נ י מה נברא העולם‬ ‫••(‬ ‫פרעה״״‪, ,‬דאתפריעו ואתגליין מיני׳ כל‬
‫הזה בה־י מפני שדומה לאכסדרה )שפתוח מתחתיו(‬
‫שכל הרוצה לצאת )ממנו לתרבות רעה( יצא‪ ,‬ו מ י ס‬ ‫צז‪ ,‬נ )ולדעת ר״י ‪ -‬נ א ה ה ת ש ו נ ה ע»י ה ה ת ע ו ר ר ו ת‬
‫תליי כ ר ע ״ ‪ ,‬דאי הדר נ ת ש ו נ ה מעלין ל ״ )בפתח‬ ‫מ ל מ ע ל ה ‪ ,‬כגיל נשוה׳׳ג הג׳ ל ה ע ר ה ‪.(35‬‬
‫העליון בי! רגל שבחובו לגגו(״ — מנחות שם‬ ‫אנותפ״אמי״ז‪.‬‬ ‫‪(47‬‬
‫)ובפרש״(‪ .‬ובחגיגה שם‪ . :‬מ ה ה־א פתוח מכל צד כך‬ ‫נ ה נ א ל ק מ ן ‪ -‬ר א ה תו׳׳א פג״א צה‪ ,‬מעיב‪.‬‬ ‫‪(48‬‬
‫פתח לכל בעלי תשובה־‪ ,‬היינו‪ ,‬ש ה פ ת ח‬ ‫פותח‬ ‫לקו״ת נ ל ק טז‪ ,‬טעיא‪ .‬טה״מ תרנ׳׳ח וה׳שי״ת שט‪.‬‬
‫לחשובה היא נם מלמטה‪ ,‬דלא נבמנחות‪ ,‬ש ה פ ת ח‬ ‫סה״מ קונטרסים ח״א רמא‪ ,‬סע״ב ו א י ל ה סה״ש‬
‫לתשובה הוא ‪.‬בפתח העליון בין רגל שבחזכו לגגו־‪,‬‬ ‫תנש״א ח״א ע׳ ו‪1‬־‪.210‬‬
‫ולא ב‪.‬פתח התחתון דנפיק ב״־‪ ,‬ד ‪ .‬ל א מ ס ת ״ ע א‬ ‫ל ה ע י ר ‪ ,‬ש ד ל י ת הוא פ ל ש ו ו ד ל ו ת ‪ ,‬ו ל כ ו‬ ‫‪(49‬‬
‫שהא‬ ‫בפרש״‪. :‬כמו‬ ‫נוסחאות‬ ‫מילחא* ) י ב נ מ ה‬ ‫צריו־ לעשות מ ד ל י ת ודא‪ ,‬ו ע י ד פ ״ ש ) ת ה ל י ם קטז‪0 ,‬‬
‫פ ת ו ח ה ל מ ט ה כך העולם פתיח לשבים בתשובה־(‪.‬‬ ‫‪ .‬ד ל ו ת י )דלית( ו ל י יהושיע׳ )אות הי‪ ,‬שרומז ע ל‬
‫— וצע־ק שבסה־מ קזנסרסים רמב‪ ,‬א )שבהעדר‪(43 ,‬‬ ‫ה ק ב י ה )זחיג רצז‪ ,‬ב((‪.‬‬
‫מביא שאות ה׳ רומז לתשובה מירושלמי חגיגה‪ ,‬ולא‬ ‫‪ (50‬ישעי׳ מג‪ ,‬ז‪.‬‬
‫ממנחות‪ ,‬אף שתוכן המאמר ע־ד רגל השמאלי שהוא‬ ‫עולם‬ ‫‪-‬‬ ‫הרביעית‬ ‫הדרגא‬ ‫על‬ ‫גוסף‬ ‫‪(51‬‬
‫קו קצר שנפסק מ ה ג ג שייך יותר להסוגיא דמנחות‬ ‫האצילות‪.‬‬
‫שהפתח לתשובה הוא בפתח שבין הרגל להגג‪.‬‬ ‫לשון ה כ ת ו ב ‪ -‬ר ג ש מז‪ ,‬כ ד ‪ .‬ו ר א ה לקו״ת‬ ‫‪(52‬‬
‫ואכ־מ‪.‬‬ ‫שהיש כ ד ‪ ,‬ריש ע י ד ‪.‬‬
‫שיחות‬ ‫תתקיב‬

‫]כ״ק אדמו״ר שליט״א נונן לכאו״א שי׳‬ ‫הקב״ה)כביכול( ‪ -‬שגם לאחרי המחשבה‬
‫שטר של דולר‪ ,‬ע״מ ל ת ת ו ) א ו חילופו(‬ ‫והדיבור ע״ד הגאולה‪ ,‬חוזר ומתבונן‬
‫לצדקה‪ .‬ואח״כ אמר‪[:‬‬ ‫עוה״פ כדי שהגאולה במעשה בפועל תהי׳‬
‫בתכלית השלימות ובהוספה״‪.‬‬
‫ח ‪ .‬נפייפ גכרבה ‪ -‬ברבת חג‬
‫ובפרט דיי ההוספה בצדקה עתה)נוסף‬
‫הפסח בשר ושמח‪ ,‬כולל גם היותו‬ ‫על ההשתדלות בנתינת הצדקה במשך‬
‫״ראשון לרגליפ״*‪ ,‬שרומז על העלי­‬ ‫שלושים יום שלפני הפסח״( ‪ -‬״גדולה‬
‫‪5‬‬

‫ל ר ג ל לכיחמ״ג! השלישי‪ ,‬״מקדש‬ ‫צדקה שמקרבת את הגאולה״• ‪ ,‬שתיכף‬

‫ומיד ממש באה הגאולה האמיתית‬
‫את־י בוננו ידיד״‪.‬‬
‫והשלימה ע״י משית צדקנו במעשה בפועל‬
‫ומברכה לגרבה ‪ -‬להודות לבל‬ ‫ממש‪ ,‬למטה מעשרה טפחים‪ ,‬כמ״ש ״ואתם‬
‫‪5‬‬

‫אלו שהביעו איחוליחפ וברכותיחפ‬ ‫תלוקטו לאחד אחד בני ישראל״׳ ‪,‬‬
‫״בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו״״׳‪,‬‬
‫)כרכה מלשון המשכה״( הטובות‪,‬‬ ‫ו״כספם וזהבם״ אתם״״‪ ,‬ובאים ״עם ענני‬
‫וכבר מילתי׳ אמורה ‪ -‬כל המברך‬ ‫שמיא׳׳״ לארצנו הקדושה‪ ,‬לירושלים עיר‬
‫מתגרד*׳‪ ,‬ובברכתו של הקב״ה‬ ‫הקודש‪ ,‬ולבית המקדש השלישי‪ ,‬״מקדש‬
‫אדנ־י כוננו ידיך״״‪ ,‬״ונאכל״ שם מן‬
‫שתופפתו מרובה על העיקרי*‪.‬‬
‫הזבחים ומן הפסחים״״‪.‬‬
‫וכהמשד לזה ‪ -‬כאן המקופ‬
‫‪ (56‬ובפרט לאחרי אריכות הגלות‪ ,‬שניתוסף‬
‫לאשר גפ קבלת חמכתביפ דכיןשות‬
‫ריבוי גדול ממעשינו ועבודתינו כל זמן משך ה­‬
‫כרכה‪ ,‬פדיונות וכר‪ ,‬שהביאו‬ ‫גלות״‪ ,‬הרי בודאי שצ״ל הוספה בכל עגיני הגאולה‪.‬‬
‫אותפ בו׳ על הציון דכ״ין מו״ח‬ ‫‪ (57‬שו״ע אדה״ז ריש הל׳ פסח‪.‬‬
‫‪ (58‬ב״ב יו״ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫אדמו״ר נשיא דורנו‪.‬‬
‫‪ (59‬ישעי׳ כז‪ ,‬יב‪.‬‬
‫ויה״ר שיהיו כשורות מוכות‬ ‫‪ (60‬כמ״ש ביצי״מ ‪ -‬בא י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (61‬כולל גם כטף וזהב רוחגיים‪ ,‬אהבה ויראה‬
‫תמיד כל הימיפ‪,‬‬ ‫)תו״א ר״פ וישב‪ .‬ובכ״מ(‪ ,‬שנקראים ‪,‬גדפין״‬
‫)בגפים‪ /‬שעל ידם מתעלית העבודה באופן ד״פרחא‬
‫ומתחיל כענין שהזמן גרמא ‪-‬‬
‫לעילא״)תקו״ז ת״י)בה‪ ,‬נ(‪ .‬תגיא ספליט‪ .‬פ״מ(‪.‬‬
‫פיופ ההכנות לפפח‪ ,‬כולל ובמיוחד‬ ‫‪ (62‬ישעי׳ ט‪ ,‬ט‪.‬‬
‫אמירת ״פדר יןרבן פפה״‪,‬‬ ‫‪ (63‬דניאל ז‪ ,‬יג ‪ -‬בגוגע למשיח)םגהדרין ‪1‬ח‪,‬‬
‫א(‪ .‬ועד״ז בנוגע לכאויא מישראל ‪. -‬מי אלה כעב‬
‫תעופינה וכיונים אל ארובותיהם״)ישעי׳ ס‪ ,‬ח‪ .‬וראה‬
‫ומן הפסחים שהקריב אליהו הנביא‪ ,‬ש‪,‬אמרו עליו‬ ‫שמו״ר סטנ״א‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫שהוא מקריב תמידיו בבית המקדש אע״פ שהוא‬ ‫‪ (64‬בשלח טו‪ ,‬יז ובפרש׳׳י‪ .‬זח״ג רכא‪ ,‬א‪.‬‬
‫שמם שהרי בקדושתו הוא עומד׳)עשרה מאמרות‬ ‫‪ (65‬נוסח ברכת ‪.‬אשר גאלנו״)ממשגה פסחים‬
‫מאמר אם כל חי ח״ג סכיג(‪.‬‬ ‫קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (67‬ת ו ״ א מ ק ץ ל ז ‪ ,‬ג ‪.‬‬ ‫‪ (66‬ואף שבארץ ישראל כבר עכר הזמן‬
‫‪ (68‬ראה סוטה לח‪ ,‬ב‪ .‬ירושלמי ברכות ספיח ‪-‬‬ ‫דהקרבת הפסח ‪ -‬י״ל‪ ,‬שתהיי האכילה• מן הזבחים‬
‫הובא בתום׳ חולין מט‪ ,‬א)ד״ה ואברכה(‪.‬‬
‫‪ (69‬ב״ר פס״א‪ ,‬ד‪ .‬ועוד‪ .‬וראה בארובה לקו״ש‬ ‫•( עיקר ענינו של הפסח — ש״לא בא מתחילתו‬
‫חיה ע׳ ‪ 422‬ואילה‬ ‫אלא לאכילה״)פסחים עו‪ ,‬ב — במשנה(‪.‬‬
‫תתקע‬ ‫יום ו־ ועש״ק ע ר ב פ ס ח ה־תנש׳־א‬

‫ככיהמ״ק השלישי שיכנה כמחיה‬ ‫ועאכו״כ כעניני הפפח עצמו‪,‬‬

‫כימינו‪ ,‬תיכן? ומיד ממש‪.‬‬ ‫אמירת ההגדה‪ ,‬וכפרט ה״שלשה‬
‫פפח מצח ומרור״נל ‪-‬‬ ‫דכריפ״ל‪..‬‬

‫‪ (70‬ויש לומר שהם כנגד השלשה ד ב י י ס‬

‫‪ (71‬הגדה של פסח פיסקא ‪,‬רבו גמליאל הי׳‬ ‫שעליהם העולם עומד‪ ,‬תורה עבודה וגמ״ח )ריש‬
‫אומר׳)ממשגה פסחים קטז‪ ,‬א־ב(‪.‬‬ ‫אבות(‪.‬‬
‫שיחות‬ ‫תתקיד‬

‫משיחות יום אחרון של פס!‬

‫י ) ב ס ע ו ד ת משיח( ה׳תנש״א‬
‫״ויהי ביום השמיני״ שמונה פעמים‪ ,‬נעשית‬ ‫א‪ .‬מהמעלות המיוחדות דחג הפסח‬
‫השנה בולה)שמתחילה מחג הפסח‪ ,‬״ראש*‬ ‫בקביעות שנה זו‪ :‬בנוגע לימי השבוע ‪-‬‬
‫השנה לרגלים״׳( שנה שמינה‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫שהתחלתו)יום ראשון דפסח( וסיומו)יום‬
‫שהענין דשמיני נמשך באופן של קביעות‬ ‫אחרון של פסח ‪ -‬בתוץ לארץ‪ ,‬ובארץ‬
‫)״חזקה״׳( על ובכל השנה כולה‪.‬‬ ‫ישראל ‪ -‬אסרו חגי( ביום השבת‪ ,‬ובנוגע‬
‫לפרשת השבוע ‪ -‬בפרשת שמיני‪.‬‬
‫וכיון שכל עניני התורה )ובנדו״ד‬
‫הקביעות דהימים טובים( הם בתכלית‬ ‫והקשר והשייכות שביניהם)הקביעות‬
‫הדיוק‪ ,‬מסתבר לומר‪ ,‬שיש קשר ושייכות‬ ‫בשבת ובפרשת שמיני( מודגש יותר בה־‬
‫בין הקביעות דתג הפסת בשבת לקביעותו‬ ‫שינוי בהקריאה דפרשת שמיני)שחל בה‬
‫בפרשת שמיני)שבהם תל תג הפסח(‪.‬‬ ‫תג הפסת( בגלל הקביעות דפםת בשבת ‪-‬‬
‫שבאשר תג הפסת תל ביום השבת קורין‬
‫וצריך להבין הקשר והשייכות דהקבי‪-‬‬ ‫״ויהי ביום השמיני״)במשך שלשה שבו­‬
‫עות דחג הפסת בשבת ובפ׳ שמיני ‪-‬‬ ‫עות( שמונה פעמים ‪ .‬וכידוע הפתגם‬ ‫‪2‬‬

‫דלכאורה שבת ושמיני הם ב׳ ענינים‬ ‫‪,‬‬

‫״שמיני שמונה שמינה״ ‪ ,-‬שכאשר קורין‬

‫‪ c‬כולל גם שיחת ליל אחרון של פסח ‪ -‬לקהל‬

‫שיי שחזרו מה״תהלוכה״‪ ,‬בגהוג מכו״כ שנים ש־‬
‫‪ (4‬ריש מסי ר״ה‪ .‬שט ד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ביו״ט הולכים לבקר בנ״י שבבתי־כנסיות ובתי־‬
‫‪ -‬נמשך‬ ‫‪ (5‬ולהיותו ״ראש השגה לרגלים״‬ ‫מדרשות בכו״כ שכונות‪ ,‬כדי להוסיף בשמתת החג‬
‫ממגו על ובכל הרגלים )ובכל הימים שביניהם( עד‬ ‫)עיי ההתאחדות עם רבים מבנ״י שבשאר שכונות(‪,‬‬
‫ל״ראש השגה לרגלים״ שלאח״ז )בכל השגה(‪.‬‬ ‫ובפרט עיי אמירת דברי תורה )״פיקודי ה׳ ישרים‬
‫כלומר‪ ,‬נוסף לכך שמכל רגל ויו״ט נמשו ענינו‬ ‫משמחי לב״‪ /‬גגלה דתורה ופנימיות התורה‪.‬‬
‫הכללי של היו״ט )״מועדים לשמחה״( עד הרגל‬ ‫‪ (1‬ולהעיר‪ ,‬שכשחל בשבת איז בו חמץ כלל‪,‬‬
‫שלאחריו• )ראה לקו״ת ברכה צח‪ ,‬ב(‪ ,‬נעשית‬ ‫והסעודות דשבת הם באכילת מצה דוקא‪ ,‬שבזה‬
‫הכללית לכל הרגלים ב״ראש השנה‬ ‫ההמשכה‬ ‫ניכר יותר ההמשד והשייכות לחג הפסח‪.‬‬
‫לרגלים״‪.‬‬ ‫‪) -‬במשד ב׳ שבועות•(‬ ‫‪ (2‬ובארץ הקודש‬
‫‪ (6‬להעיר מהדגשת התוקף ד״חזקה״ בג׳ ימים‬ ‫חמשה פעמים‪ .‬וי״ל‪ ,‬שבפעם החמישית גשלם עיקר‬
‫רצופים של קדושה בהקביעות דראש השגה•‪ ,‬בר״ה‬ ‫העניו)וכולל גם העילוי דפעם השמינית( ‪ -‬ע״ד‬
‫לחסידות )י״ט כסלו(‪ ,‬ובימי ה פ ו ר י ם ״ )הקיום‬ ‫המבואר בכ״מ )סידור שער הל״ג בעומר דש‪ ,‬א‬
‫דקבלת התורה על כל השנה( ‪ -‬ג״פ‪.‬‬ ‫ואילו( שבספירת הוד שבהוד‪ ,‬ספירה התמישית‪,‬‬
‫נשלם עיקר העניו דםפה״ע )כולל גם העילוי דיום‬
‫התמישים(‪.‬‬
‫ו ע נ י נ ו ה פ ר ט י ש ל ה י ו ״ ט ) ב ח ג ה פ ס ח — •‪1‬מ‪1‬‬ ‫•(‬ ‫‪ .297‬שיחת‬ ‫‪ (3‬הובא ונת׳ בלקו״ש ח״ז ע׳‬
‫גס‬ ‫שלאח״ז )ראה‬ ‫בשנה‬ ‫ל י ו ־ ט זה‬ ‫חרותה״( עד‬
‫אחש״פ וש״פ שמיני תשמ״ה ותשמ״ח)סה״ש תשמ״ח‬
‫ה ת ו ו ע ד ו י ו ת ת ש מ ״ ח ח ־ ג ע ׳ ‪ .60‬ו ע ו ד ( ‪.‬‬ ‫ב‬
‫ח* ע׳ ‪ 408‬ואילו(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫דחג‬ ‫ובחוץ לארץ — גס בימים ראשונים‬ ‫*(‬
‫ו ב ש מ ע ״ צ ו ש מ ח ״ ת — ג ־ פ )גם( ב ה ת ח ל ת‬ ‫הסוכות‪,‬‬ ‫ל ה ע י ר ש ח ז ק ה ה י א ג ס בבי פ ע מ י ם — ל ד ע ת‬ ‫•(‬

‫השנה‪.‬‬ ‫רבי)ב״מ קו‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬יש־נ(‪ ,‬ששייך ב מ י ו ח ד לאי­‬

‫ובחוץ לארץ — גם ב״זמן מ ת ! תורתנו׳‪ ,‬שבי‬ ‫••(‬

‫­ " ר ב י מארץ ישראלי ) ס ד ר ת נ א י ם ו א מ ו ר א י ם‬
‫הימים דיו״ט ה ם מ י ד ל א ח ר י יוס ה ש ב ת ‪.‬‬ ‫ב ס ו פ ו ‪ .‬ו ע ו ד ‪ .‬ו ר א ה ה ו ס פ ו ת ל ת ו י א ק י ז ‪ ,‬ד‪ .‬ו ב כ י מ ( ‪.‬‬
‫תתקטו‬ ‫יום א ח ש ״ פ ) ב ס ע ו ד ת משיח( ה־תנש״א‬

‫בספור במוצאי שבת‪ ,‬ואז השבתות הן‬
‫תמימות כששת ימי בראשית׳״׳‪.‬‬
‫ונתבאר במק״א״ שאף שהפירוש ד־‬
‫״ממתרת השבת׳׳ הוא)לא ממחרת השבת‬
‫שבפסת‪ ,‬כדעת הבייתוסים‪ ,‬אלא( ״ממחרת‬
‫שונים‪ ,‬כידוע׳ שיום השבת הוא א׳ משבעת‬
‫ימי בראשית‪ ,‬שבעת ימי ההיקף‪ ,‬ויום‬
‫השמיני הוא למעלה משבעת ימי ההיקף‪,‬‬
‫ועד כדי כף‪ ,‬ש״כל מספר ז׳ חול ומספר‬
‫שמיני ק ו ד ש ‪ . .‬כי מספר זה מיוחד אליו‬
‫‪8‬‬

‫היו״ט״״)גם כשפסח תל באמצע השבוע‪,‬‬
‫כברוב השנים(‪ ,‬והפירוש ד״שבתות תמי­‬
‫מות״ הוא)לא ״תמימות כששת ימי ברא­‬
‫שית״‪ ,‬אלא( שבועות שלימות במנינם)שלא‬
‫החסיר יום אחד״( ובמעת לעת)״בזמן‬
‫שאתה מתתיל לימנות מבערב״״׳( ‪ -‬מ״מ‪,‬‬
‫כיון שהכתוב מדייק ״וספרתם לכם מ­‬
‫מחרת השבת גו׳ שבע שבתות תמימות‬
‫תהיינה״‪ ,‬מובן‪ ,‬שכאשר פסח חל בשבת‬
‫ומתתילים לספור במוצאי שבת)״ממחרת‬
‫השבת״ כפשוטו( נעשית שלימות גדולה‬
‫יותר בה״שבתות תמימות״‪ ,‬״תמימות)גם(‬
‫ית׳״ ‪ ,‬היינו‪ ,‬שגם דרגת הקדושה דיום‬
‫השבת שייכת לעולם‪ ,‬שלימות העולם‪,‬‬
‫כמארז״ל׳ ״מה הי׳ העולם חסר מנותה‬
‫באת שבת באת מנוחה״‪ ,‬ואינה בערד״׳‬
‫לגבי הקדושה דשמיני שלמעלה מהעולם‪,‬‬
‫״מיוחד אליו ית׳״‪.‬‬
‫ב‪ .‬ויש לבאר תחילה מעלת הקביעות‬
‫דפסת שתל בשבת שמצינו בנוגע לספירת‬
‫העומר‪:‬‬
‫על הפסוק״ ״וספרתם לכם ממתרת‬
‫השבת גו׳ שבע שבתות תמימות תהיינה״‪,‬‬
‫‪2‬‬

‫כששת ימי בראשית״‪ ,‬תמימות שבתמי־‬ ‫איתא במדרש ׳ ״אימתי)הן תמימות( בזמן‬
‫מות״‪.‬‬ ‫שאין ישוע ושכני׳ ביניהם״‪ ,‬ופירש במת­‬
‫נות כהונה)בשם הרוקח״(‪ :‬״כשבא ר״ח‬
‫ודרוש ביאור והסבר‪ :‬מהו הטעם‬ ‫ניסן בשבת‪ ,‬יבוא פסח בשבת ויתחילו‬
‫שהציווי דספירת העומר שבכל השנים‬
‫נכתב בתורה בלשון שמדגיש שלימות‬
‫יתירה ששייכת בשנים מיוחדות שבהם חל‬
‫פסח בשבת ‪ -‬״וספרתם לכם ממחרת‬ ‫‪ (7‬ראה שו״ת הרשב״א ח״א ס״ט‪ .‬הובא ונת׳‬
‫בד״ה ויהי ביוס השמיני תרע״ח‪ ,‬תש״ד ותש״ה‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (8‬כלי יקר ריש פרשתנו)שמיני(‪ .‬הובא ונת־‬
‫בד״ה ויהי ביום השמיני הנ״ל‪.‬‬
‫‪ (14‬ו״בזמן שאין ישוע ושכני׳ ניניהם׳ ‪ -‬לסימן‬ ‫‪ (9‬פרש״י בראשית ב‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י מגילה ט‪ ,‬א‬
‫נקט‪ ,‬שהמשמיות דישוע ושכני׳ לא ענדו נין פסח‬ ‫)ד״ה ויכל(‪ .‬וראה ב״ר פ״י‪ ,‬ט ובמת״כ שם‪.‬‬
‫לעצרת בשחל פמח נשכת )מ״נ בשט הרוקח שם(‪.‬‬ ‫‪ (10‬ע״ד וכדוגמת ריחוק הערר דחול לגבי‬
‫וראה לקמן הערה ‪.36‬‬ ‫קודש‪.‬‬
‫‪ (15‬לקו״ש חי׳׳נ שם‪ .‬חכיב ע׳ ‪.145‬‬ ‫‪ (11‬אמור כג‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (16‬מנחות םה‪ ,‬נ ואילד‪ .‬תויכ ופרש׳׳י עה״פ‪.‬‬ ‫‪ (12‬קה״ר פ״א‪ ,‬ג‪ - .‬ועד״ז במגחות סה‪ ,‬ב‬
‫‪ (17‬ראה שו״ע אדה״ז אויח סתפ״ט סכ״ג‪.‬‬ ‫)ונפרש״י(‪ :‬״כחוב אחד אומר תספרו חמישים יום‪,‬‬
‫‪ (18‬מנחות סו‪ ,‬א‪ .‬תו״כ ופרש״י עה׳׳פ‪.‬‬ ‫וכתונ אחד אומר שנע שנתות תמימות תהיינה‪ ,‬הא‬
‫‪ (19‬להעיר‪ ,‬שהתואר ‪,‬תמימות״ מורה על שלי­‬ ‫כיצד‪ ,‬כאן ביו״ט שחל להיות בשבת )מיתוקפ שבע‬
‫מות יתירה‪ ,‬ע״ד דרז״ל )ערכין לא‪ ,‬א( בפירוש ״שנה‬ ‫שבתות תמימות תהיינה(‪ ,‬כאן ביו״ט שחל להיות‬
‫חמימה״‪ ,‬״להביא אח חודש העיבור״‪ ,‬שגם לולי‬ ‫בחול )מיתוקם קרא בחמישים יום ולא שבועות‬
‫חודש העיבור נחשבת שגה שלימה‪ ,‬ומזה מובן גם‬ ‫שלימות(״‪ .‬אבל שפ אפ״ל שריב״ז אמר כן להבי־‬
‫הפירוש ״שבתות תמימות״‪ ,‬שלימות יתידה בה־‬ ‫יתוסי לדחותו בקש‪ ,‬ולי׳ לא ס״ל הכי)ראה לקו״ש‬
‫שבתות‪ ,‬ע״ד שבת נשכתו )ראה אוה״ח אמור ע׳‬ ‫חי״ב ע׳ ‪ 96‬הערה ‪.(6‬‬
‫תתעא‪ .‬המשד תרס״ו ע׳ ריח(‪.‬‬ ‫‪ (13‬בהלכוח עומר סרצ״ה‪.‬‬
‫שיחות‬
‫הבירור דמדה פרטית(‪ ,‬הן בירור המדות‬
‫שבנפש האדם‪ ,‬והן בירור העולם כולו‬
‫שנברא ע״י ז׳ המדות דלמעלה )כמ״ש‬
‫בנוסה התפלה שלאחרי ספה״ע‪ :‬״שיטהרו‬
‫נפשות עמר ישראל ‪ . .‬ואטהר ואתקדש‬
‫בקדושה של מעלה‪ ,‬ועל ידי זה יושפע‬
‫שפע רב בכל העולמות״(‪.‬‬
‫וכיון שפסח וספה״ע הם ענינים שונים‬
‫וחלוקים זמ״ז ‪ -‬מהי ההדגשה שספירת‬
‫העומר היא ממחרת )בסמיכות ובהמשך‬
‫לןהפסח?‬
‫ויש להוסיף‪ ,‬ששאלה זו מודגשת יותר‬
‫בדיוק הלשון ״ממחרת השבת״)ולא מ­‬
‫מהרת היו״ט‪ /‬שחג הפסח נקרא כאן בשם‬
‫״שבת״ ‪ -‬שהרי החילוק בין ימים־טובים‬
‫)שהתחלתם בחג הפטה‪ ,‬״ראש השנה לר­‬
‫גלים״ ( לשבת‪ ,‬הוא‪ ,‬שקדושת הימים־‬
‫טובים תלוי׳ בב״ד)עבודת האדם‪ /‬כמ״ש״‬
‫״מועדי ה׳ אשר תקראו אותם״‪ ,‬״קרי בי׳‬
‫‪2‬‬
‫תקראו אתם״י ‪ ,‬״ישראל אינהו דקדשינהו‬
‫לזמנים״״‪ ,‬משא״כ שבת ש״מקדשא וקיי­‬
‫מא׳׳" )מלמעלה(‪ ,‬ואעפ״כ מדגיש הכתוב‬
‫שספירת העומר )עבודת האדם( היא‬
‫״ממחרת)בסמיכות ובהמשך ל(השבח״י‬
‫ך‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬
‫בהדגשת השייכות דמפירת העומר‬
‫לחג הפסח)שספה״ע היא ממחרת הפסח(‬
‫מרומז התוכן והתידוש שבספירת העומר‬
‫‪ -‬שעבודת האדם)ספה״ע( היא)לא רק‬
‫בענינים השייכים לגדרי האדם והעולם‪,‬‬
‫אלא גם( בהמשכת וגילוי הענינים של­‬
‫מעלה מגדרי האדם והעולם‪ ,‬היינו‪ ,‬שעניני‬
‫חג הפסח שלמעלה מהעולם שנתגלו ע״י‬
‫‪ (26‬אמור כג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (27‬פרש״י ר״ה כה‪ ,‬א )ד״ה אתם(‪.‬‬
‫‪ (28‬ברכות מט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (29‬ביצה יז‪ ,‬א‪.‬‬
‫תתקטז‬
‫השבת גו׳ שבע שבתות תמימות״ ‪ -‬שהת­‬
‫חלת הספירה היא ״ממחרת השבת״)כפ­‬
‫שוטו(׳ ״ואז השבתות הן תמימות כששת‬
‫ימי בראשית״?‬
‫ומסתבר לומר‪ ,‬שהשלימות דשבת)ש­‬
‫נרמזת בלשון הכתוב ״וספרתם לכם מ­‬
‫מחרת השבת גו׳ שבע שבתות תמימות״(‬
‫שייכת לכללות הענין דםפירת העומר‬
‫‪28‬‬
‫בכל השנים ‪ ,‬אלא שענין זה מתגלה‬
‫‪2‬‬
‫בהדגשה יתירה כשפסח תל בשבתי ‪ ,‬ומזה‬
‫למדים גם בנוגע לכללות הענין דספירת‬
‫העומר בשאר השנים‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬
‫ג‪ .‬ויובן בהקדם הדיוק בלשון הכתוב‬
‫״וספרתם לכם ממחרת גו׳״)ממחרת היום‬
‫‪22‬‬
‫שלפניו‪ ,‬ולא מיום פלוני ( ‪ -‬שספירת‬
‫העומר היא ממחרת הפסח ‪ -‬דלכאורה‬
‫‪4‬‬
‫צריך להבין‪:‬‬
‫ידוע שחג הפסח )ע״ש הדילוג וה־‬
‫פסיחה״( ענינו גילוי אלקות שלמעלה‬
‫‪24‬‬
‫מהעולם ‪ -‬״נגלה עליהם מלך מלכי‬
‫‪25‬‬
‫המלכים הקב״ה)בכבודו ובעצמו ( וגא­‬
‫לם״׳ משא״כ ספירת העומר ענינה עבודת‬
‫האדם בבירור והעלאת ז׳ המדות)שכלו­‬
‫לים מזי‪ ,‬מחסד שבחסד עד מלבות שב­‬
‫מלכות‪ ,‬שבכל יום ממ״ט הימים נעשה‬
‫‪ (20‬גם כשהתחלת הספירה אינה ממחרת השבת‬
‫כפשוטו‪ ,‬שאז השבתות אינם תמימות כששת ימי‬
‫בראשית‪.‬‬
‫‪ (21‬ש מ ת ח י ל י ם ל ס פ ו ר ״ מ מ ח ר ת השבת״‬
‫כפשוטו‪ ,‬ואז השבתות הו תמימות כששת ימי‬
‫בראשית‪.‬‬
‫‪ -‬״ מ י ו ם הביאכם את‬ ‫‪ (22‬כבהמשר הכתוב‬
‫עומר התנופה״‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה פרש״י בא‪ ,‬יב‪ ,‬יא‪ .‬שם‪ ,‬יג‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (24‬נוסח הגש״פ‪.‬‬
‫‪ (25‬״כבודו הוא בחיי מלי דא״ס במו שהוא לפני‬
‫הצמצום כוי‪ ,‬ובעצמו היינו בתיי עצמות אוא״ס של­‬
‫מ ע ל ה גם מבחי׳ מלי דא״ס כוי״ )סה״מ אעת״ר ע׳‬
‫עה‪ .‬ועוד(‪.‬‬
 ‫תתקיז‬ ‫יומ א ח ש ״ פ ) ב ס ע ו ד ת משיח( ה׳תנש״א‬

‫דספה׳׳ע)״שבע שבתות תמימות תהיינה״(״‬ ‫הקב״ה‪ ,‬יומשכו ויתגלו בפנימיות)באדם‬

‫‪ -‬שנמשך ומתגלה בו גם הבחי׳ שלמעלה‬ ‫ובעולם( ע״י עבודת האדם‪ ,‬שעי״ז ישנם ב׳‬
‫מגדרי העולם‪ ,‬שזהו הגילוי דמתן־תורה״‪.‬‬ ‫המעלות גם יחד‪ :‬גילוי אלקות שלמעלה‬
‫ה‪ .‬וענין זה ניכר בגלוי בפסה שחל‬ ‫מהעולם‪ ,‬וביחד עם זה‪ ,‬נמשך וחודר‬
‫בשבת‪:‬‬ ‫בגדרי העולם וע״י עבודת האדם בעולם‪.‬‬

‫ובהקדים ‪ -‬שאף שבמדרש נתפרש רה‬ ‫וענין זה מרומז ומבואר בפסוק ״וספר­‬
‫השלימות דימי הספירה‪ ,‬שכש״יתחילו‬ ‫תם לכם ממתרת השבת גו׳ שבע שבתות‬
‫בספור במוצאי שבת‪ ,‬ואז השבתות הן‬ ‫תמימות תהיינה עד ממתרת השבת השבי­‬
‫תמימות כששת ימי בראשית״‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כיון‬ ‫עית תספרו חמישים יום״‪:‬‬
‫שמעלה זו היא כשחל פסח בשבת‪ ,‬מסתבר‬ ‫״ממחרת השבת״ פירושו מבתי׳ של־‬
‫לומר‪ ,‬שהשלימות היא גם בפסח עצמו״‪,‬‬ ‫מעלה מהשבחי*‪ ,‬היינו‪ ,‬בחי׳ שלמעלה גם‬
‫כי‪ ,‬להפירוש ד״שבתות תמימות״ ״כששת‬ ‫מהשלימות דעולם)שבת(‪ ,‬למעלה לגמרי‬
‫ימי בראשית״‪ ,‬הפירוש ד״)ממחרת ה(שבת״‬ ‫מגדרי העולם‪ .‬וזהו הטעם שהכתוב מד­‬
‫)פסח( הוא ״)ממחרת( שבת בראשית״״‬ ‫גיש השייכות לחג הפסח בלשון ״ממחרת‬
‫)פסח שחל בשבת(‪.‬‬ ‫השבת״ ולא ״ממחרת היו״ט— להורות על‬
‫וההסברה בזה‪:‬‬ ‫מעלת הגילוי דחג הפטח שהוא למעלה‬
‫)לא רק מיו״ט‪ ,‬שתלוי בעבודת בנ״י‪ ,‬אלא‬
‫בנוגע לחג הפסח ‪ -‬כשתל בשבת ניכר‬
‫למעלה גם( משבת ש״מקדשא וקיימא״‪,‬‬
‫בגלוי הדילוג והפסיחה )פסח( גם לגבי‬
‫למעלה לגמרי מגדרי העולם‪.‬‬
‫השלימות דשבת )״ממתרת השבת״״(‪,‬‬
‫ועז״נ ״וספרתם לכם ממחרת השבת״ ‪-‬‬
‫שהעבודה דספה״ע היא להמשיד מהבתי׳‬
‫‪ (31‬ו מ ע ץ ז ה בכל שבת ‪ -‬שנוסף על הקדושה‬ ‫שלמעלה מגדרי העולם‪ ,‬״ממחרת השבת״‪,‬‬
‫שמלמעלה‪ ,‬״מקדשא וקיימא׳‪ ,‬נמשכת קדושה נע­‬ ‫שתתגלה ותחדור בגדרי העולם‪ ,‬״שבע‬
‫ל‪,‬״ יותר עיי עבודת האדם‪ ,‬כמ״ש ״זכור את יום‬ ‫שבתות״‪ ,‬ועי״ז ״)שבע שבתות( תמימות‬
‫השבת לקדשו״)יתרו כ‪ ,‬ח ‪ /‬״וקראת לשבת עונג״‬ ‫תהיינה״‪ ,‬כיון שב״שבע שבתות״)גדרי‬
‫)ישעי• נח‪ ,‬יג(‪ ,‬ובלשון חז״ל )שבת קיח‪ ,‬פעיא(‬ ‫העולם( נמשד ונתגלה ועד שנעשים חדו­‬
‫״המעגג את השבת״)ראה אוה״ת אמור שם(‪ .‬וראה‬ ‫רים בהשלימות האמיתית)״תמימות״( של­‬
‫לקמן הערה ‪.46‬‬ ‫מעלה מגדרי העולם‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה לקו״ת במדבר יו״ד‪ ,‬ד ואילד‪ .‬וראה‬
‫וממשיד בכתוב ״עד ממחרת השבת‬
‫גם אוהית לתהלים )יהל אור( עה״פ תורת ה׳ תמימה‬
‫)ע• סו ואילו(‪.‬‬
‫השביעית תספרו תמישים יום״ ‪ -‬שעי״ז‬
‫‪ (33‬ואדרבה‪ :‬הקביעוח דפסח בשנת היא ס י ב ת‬ ‫באים לבחי׳ שלמעלה יותר מהשבת‬
‫השלימות דימי הספירה‪.‬‬ ‫השביעית)״ממחרת השבת השביעית״(‪,‬‬
‫‪ (34‬מגחות סה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫שזהו״ע שער התמישים)״תספרו חמישים‬
‫‪ (35‬לא רק ״ממחרת )למעלה מהיו״ט״ שתלוי‬ ‫יום״( דבינה‪ ,‬שבאין ערוד לשבעת המדות‬
‫בעבודת בנ״י‪ ,‬אלא גם ״ממחרת )למעלה מהשבת*‬ ‫שבהם נברא העולם‪ ,‬וזוהי השלימות‬
‫ש״מקדשא וקיימא״ )כנ״ל ם״ד(‪ - .‬ולהעיר‪ ,‬שה־‬ ‫האמיתית דהעולם שנעשית ע״י העבודה‬
‫פירוש ״ממחרת היו״ט״ הוא ב ת ו ש ב ע ־ פ ‪ ,‬ע״י הלימוד‬
‫בהדרשות שהתורה נדרשת בהם‪ ,‬משא״כ‬ ‫זבניי‬
‫״ממחרת השבת״ הוא הפירוש הפשוט ב ת ו ש ב ״ כ‬ ‫‪ (30‬דאה ספר הליקוטים )דא״ח להצ״צ( ערר‬
‫)גילוי מלמעלה( שגם הצדוקים מודים בה‪.‬‬
‫ספיה״ע ע׳ תקעט ואילך וש״ג‪.‬‬
‫שיחות‬ ‫תתקיח‬

‫מות דימי הספירה בפסח שחל בשבת בימי‬ ‫היינו‪ ,‬דילוג ופסיחה למעלה מגדרי ה־‬
‫הספירה שבחג הפסח עצמו‪:‬‬ ‫עולם‪.‬‬
‫ימי הספירה שבחג הפסח ‪ -‬מיום שני‬ ‫ובנוגע לימי הספירה ‪ -‬שכשהתחלת‬
‫דפסח)״ממחרת השבת״( עד אחרון של‬ ‫הספירה היא במוצאי שבת )״ממחרת‬
‫פסח )בחוץ לארץ‪ ,‬ובארץ ישראל אסרו‬ ‫השבת״ כפשוטו( ואז השבתות הן תמימות‬
‫חג( ‪ -‬הם שבעה ימים שהם שבוע אחד״‪,‬‬ ‫כששת ימי בראשית‪ ,‬ניכר בגלוי שהבחי׳‬
‫שבו נשלמת הספירה)והבירור( דכל פרטי‬ ‫שלמעלה מגדרי העולם)״ממחרת השבת״(‬
‫שבעת המדות שבמדת החסד)מחסד שב­‬ ‫נמשכת וחודרת ב ג ד ר י העולם )״ימי‬
‫חסד עד מלכות שבחסד‪ /‬המדה הראשונה‬ ‫בראשית״(‪.‬‬
‫והעיקרית ‪ -‬״יומא דאזיל עם כולהו‬
‫‪38‬‬
‫ומזה מובן שב׳ הקצוות שבכללות‬
‫יומין״ )מעין ודוגמת השלימות דכל ימי‬
‫העניז דספה״ע)בכל השנים( ‪ -‬גילוי בחי׳‬
‫הספירהינ(‪.‬‬
‫שלמעלה מהעולם‪ ,‬״ממחרת השבת״‪ ,‬והמ­‬
‫וכשהקביעות דשבעת ימי הספירה‬ ‫שכתה בגדרי העולם‪ ,‬״שבע שבתות״ ‪-‬‬
‫דחג הפסח)מיום שני דפסח עד אחרת של‬ ‫ניכרים כגלוי ובהדגשה בפסח שחל ב־‬
‫‪3‬‬
‫פסח( היא בהתאם לשבעת ימי השבוע‬ ‫שבתי ‪.‬‬
‫)כשפסח חל בשבת( ניכרים בגלוי ובהד­‬
‫ו‪ .‬ובפרטיות יותר ‪ -‬מודגשת השלי־‬
‫גשה ב׳ הקצוות שבספה׳׳ע‪:‬‬
‫גילוי בחי׳ שלמעלה מהעולם‪ ,‬״ממחרת‬
‫השבת״ ‪ -‬ביום ראשון דפסח שחל בשבת‪,‬‬
‫דילוג ופסיחה גם לגבי שלימות העולם‬ ‫‪ (36‬ועפ״ז י״ל הרמז בה״סימז״ ד״תמימות״ ‪-‬‬
‫)שבת‪ /‬ועאכו״כ ביום אחרון של פסח)גמר‬ ‫‪,‬בזמן שאיו ישוע ושכני׳ ביניהם״‪:‬‬
‫‪,‬ישועי‪ ,‬אותיות ‪,‬וישע״‪ ,‬ש־ע נהורין‪ ,‬רומז על‬
‫ושלימות חג הפסח״( שחל בשבת‪ ,‬שניכר‬
‫דרגת האלקוח שלמעלה מהעולם‪ ,‬בחי׳ ס ו כ ־ ע ‪,‬‬
‫בגלוי עוד יותר שהוא למעלה מגדרי ה­‬
‫ו‪,‬שכני״‪ ,‬אותיות ‪,‬שכיגה״‪ ,‬רומז על דרגת האלקות‬
‫עולם לגמרי‪ ,‬להיותו יום שמיני דפסח״‪,‬‬
‫ששוכנת ומתלבשת בעולם‪ ,‬בחי׳ ממכ־ע‪.‬‬
‫והסדר הרגיל )ברוב השנים( הוא ש‪,‬ישוע ו ­‬
‫שכני׳״ באים בין פסח לעצרת‪ ,‬הייגו‪ ,‬שהמשכת בחי׳‬
‫‪ (37‬ד‪,‬מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי״‬ ‫‪,‬ממחרת השבת• ב״שבע שבתות״ )ע״י העבודה‬
‫)מנחות סו‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫דספה״ע שבין פסח לעצרת( היא באמצעוח ‪,‬ישוע‬
‫‪ (38‬ראה זח״ג קג‪ ,‬א־נ‪ .‬קצא‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ש ח״ה ע׳‬ ‫ושכני׳״‪ ,‬השתלשלות וירידה מבחי׳ סוכ״ע )‪,‬ישוע״(‬
‫‪ 174‬בשוה״ג‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫לבחי׳ ממכיע )‪,‬שכני״(‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה גם לקו״ש חכ״ב ע׳ ‪) 32‬בביאור הטעם‬ ‫ו‪,‬אימתי הן תמימות )תכלית השלימות בבי‬
‫הפנימי לההידור דאכילת מצה שרוי׳ באחרון של‬ ‫הקצוות‪ ,‬דרגא הכי נעלית‪ ,‬שחודרת בגדרי העולם(‬
‫פסח ‪ -‬מעיז ודוגמת השלימות דשתי הלחם בחג‬ ‫בזמן שאין ישוע ושכגי׳ ביגיהם״ ‪ -‬שההמשכה וה­‬
‫השבועוח שלאחרי כללות העבודה דםפה״ע(‪.‬‬ ‫גילוי ד‪,‬ממחרת השבת״ ב‪.‬שבע שבתות״)בין פסח‬
‫‪ (40‬כולל גס תיקון והשלמה )גם מלשון שלי­‬ ‫לעצרת( אינה ע״י ההשתלשלות דסוכ״ע וממכיע‬
‫מות( העבודה דכל ימי הפפח ‪ -‬ע״ד ‪.‬מאטד לכל‬ ‫)‪,‬ישוע ושכני״‪ /‬אלא באיפז שדרגת האלקות של­‬
‫המחגות• )ראה התוועדויות חשמ״ח ח״ג ע׳ ‪108‬‬ ‫מעלה מהעולם גמשכת ומתגלה וחודרת בגדרי ה­‬
‫ואילר‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬כי‪ ,‬הגילוי ד‪,‬ממחרח השבח״ הוא מדרגא‬
‫‪ (41‬כפי שגקרא בכ״מ )ראה לדוגמא‪ :‬רמב״ם‬ ‫געלית יוחד גם מבחי׳ סוכ״ע )ששייד לעולמות‪,‬‬
‫הל׳ תפלה פי״ג ה״ח‪ .‬שו״ע )ואדה״ז( או״ח םתצ״ב‬ ‫‪,‬סובב כל עלמין״(‪ ,‬ולכן נמשכת וחודרת בגדרי‬
‫פיח )סת״צ סי״ב((‪.‬‬ ‫העולם שלא ע״י אמצעות בחי׳ םוכ״ע וממכ״ע‪.‬‬
 ‫תתקיט‬ ‫יום אחש״פ)בסעודת משיח( היתנש״א‬

‫ועוד ועיקר‪:‬‬ ‫בחי׳ שמיני שלמעלה משבעת ימי ההיקף‬

‫אחרון של פסח הוא יו״ט שני)של‬ ‫)אפילו ביחס לשבעת ימי הפסח שענינם‬
‫גליות( דשביעי של פסח‪ ,‬שבו הי׳)גמר‬ ‫דילוג ופסיחה‪ ,‬למעלה מהעולם(‪:‬‬
‫ושלימות היציאה ממצרים״ ע׳׳י( קריעת‬ ‫והמשכתה בגדרי העולם‪ ,‬״שבע שב­‬
‫‪4‬‬
‫ים סוף• ‪.‬‬ ‫תות״ ‪ -‬שהדילוג ופסיחה בפסח )שחל‬
‫‪4‬‬
‫ומבואר בדרושי חסידות׳ שבקריעת‬ ‫בשבת( עצמו ]שעיקרו מיום שני דפסח‪,‬‬
‫ים סוף נעשה החיבור דים ויבשה‪ ,‬עלמא‬ ‫דילוג ופסיחה גם לגבי יום ראשון ד־‬
‫‪42‬‬
‫דאתכסייא ועלמא דאתגלייא‪ ,‬אצילות‬ ‫פסח ‪ ,‬והולך ומוסיף בהדילוג ופסיחה‬
‫ובי״ע‪ ,‬ובזה גופא בב׳ אופגים‪) :‬א( דעת‬ ‫במשף שבעה ימים[ הוא בשבעת ימי ה­‬
‫הזהר• שהחיבור הוא באופן של העלאה‬ ‫‪5‬‬
‫שבוע‪ ,‬גדרי העולם‪ ,‬ולא עוד אלא שנמשד‬
‫מלמטה למעלה‪) ,‬ב( דעת האריז״לי־ שה­‬ ‫בשבעת המדות שבמדת החסד שעל ידה‬
‫‪4‬‬
‫חיבור הוא באופן של המשכה מלמעלה‬ ‫נעשה בנין העולם‪ ,‬כמ׳׳ש׳ ״כי אמרתי‬
‫למטה‪ .‬ו״אלו ואלו דברי אלקים חיים׳׳״ ‪-‬‬ ‫עולם ח ס ד יבנה״‪ ,‬ומזה מובן גם בנוגע‬
‫שהחיבור הוא בב׳ האופנים‪ ,‬מלמעלה‬ ‫לבנין העולם ע״י עבודת האדם‪ ,‬שעיקרו‬
‫למטה ומלמטה למעלה‪.‬‬ ‫ע״י העבודה בבירור מדת החסד‪.‬‬
‫ומזה מובן שגם בקריעת ים סוף)ענינו‬ ‫ז‪ .‬ובפרטיות יותר)בחג הפסח עצמו(‬
‫של שביעי של פסח‪ ,‬שאחרון של פסח הוא‬ ‫‪ -‬בנוגע לאחרוז)שמיני( של פסח שחל‬
‫היו״ט שני שלו( מודגש גילוי בחי׳ של­‬ ‫בשבת‪:‬‬
‫מעלה מהעולם שנמשכת וחודרת בגדרי‬ ‫לכל לראש ‪ -‬שבחי׳ שמיני שלמעלה‬
‫משבעת ימי ההיקף דפסח‪ ,‬נמשכת וחודרת‬
‫מ מ ש ב מ ע י ב ‪ ,‬ו ל כ ן ש פ י ר נ ע ש ה ש ו ת ף להקב״ה׳׳‪.‬‬
‫ביום השבת‪ ,‬שבו נעשית השלימוח)״ויכו־‬
‫‪44‬‬
‫ובהמשד הענין מביא מ ת ו י א ) י ת ר ו ס ט ‪ ,‬סע״ג ויילד(‬ ‫לו״ ( דכל ששת ימי בראשית‪ ,‬שלימות‬
‫ש״השבת ע צ מ ו נ ק ׳ ש ב ת ב ר א ש י ת ‪ . .‬ועיי קיום‬ ‫העולם)כולל ובמיוחד ‪ -‬שלימות העולם‬
‫‪4‬‬
‫המצוות ממשין־ בהשבת ‪ . .‬מ ל מ ע ל ה מבחי׳ ראשית­‬ ‫שע״י עבודת האדם‪ ,‬כמארז״ל׳ ״כל ה­‬
‫­ דיש ל ו מ ר ‪ ,‬שזהו ע״ד העניו ד ״ מ מ ה ד ת השבתי‪,‬‬ ‫אומר ויבולו בערב שבת ‪ . .‬נעשה שותף‬
‫‪4‬‬
‫ל מ ע ל ה מנחי״ השבת‪.‬‬ ‫להקב״ה במעשה בראשית׳״ (‪.‬‬
‫‪ (47‬ב א ו פ ו ש נ ת ב ט ל ל ג מ ר י ה א פ ש ר ו ת ד פ ח ד‬
‫מ מ ר י ם ‪ ,‬ט י ן ש״וירא ישראל א ת מ ג ר י ם מ ת ע ל‬
‫ש פ ת ה י פ י ) ב ש ל ח יד‪ ,‬ל(‪.‬‬
‫‪ (48‬ל ה ע י ר מ מ י ש ב ה ט ס ו ר ת אחרון ש ל פ ס ח ‪:‬‬ ‫‪ (42‬מ ש ז ר כ הדילוג והטסיחה דיוס ראשון ד פ ס ח‬
‫‪ .‬ו ה ח ר י ם ה׳ א ת לשון י ם מצרים והניף ידו ע ל ה נ ה ר‬ ‫הוא ביחס ל מ ע מ ד ו מ צ ב שלפני פ ס ח ‪.‬‬
‫גו׳ כאשר היתה לישראל ביום ע ל ו ת ו מארץ מצרים״‬ ‫ת ה ל י ם פט‪ ,‬ג‪ .‬ו ר א ה ס ה י מ ת ש י ח ריש ע׳‬ ‫‪(43‬‬
‫)ישעי׳ יא‪ ,‬טו־טז( ‪ -‬שזהו תוכן הענין ד ק ר י ע ת ים‬ ‫‪ .273‬ושינ‪.‬‬
‫סוף)שקוריז ב ת ו ר ה בשביעי של פ ס ח ‪ /‬ובאופן נ ע ל ה‬ ‫‪ (44‬בראשית ב‪ ,‬א‪ .‬ו ר א ה אוה״ת עה״פ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫י ו ת ר )ראה ל ק ו י ת צו טז‪ ,‬ד ואילד‪ .‬ו ב א ר ו כ ה‬
‫שבתקיט‪,‬רע״כ‪.‬‬ ‫‪(45‬‬
‫המשד והחריט ת ר ל י א ‪ .‬ובכ״מ(‪.‬‬
‫‪ (46‬ר א ה א ו ה י ת ב ר א ש י ת ) כ ר ד ג( תקו‪ ,‬ב‪ . :‬כ י‬
‫ס י ד ו ר )עם דא״ח> ש ע ר חהמ״צ ר פ ט ‪ ,‬ד‬ ‫‪(49‬‬ ‫מ צ ד מ ע י ב פי׳ ויבולו השמים הוא ע י ד ל כ ל ת כ ל ה‬
‫ו א י ל ה ובארוכה ‪ -‬המשד והחרים תרל״א‪.‬‬ ‫ר א י ת י קץ‪ ,‬ש ה כ ח המאיר ב ה ם ה ו א בבחי׳ ג ב ו ל‬
‫‪ (50‬ח י נ מח‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ותכלית‪ ,‬אן־ עייז שאומר ויבולו ומעיד על מ ע י ב היז‬
‫‪ (51‬טעיח ש ע ר ח ה מ י צ פ י ח ‪.‬‬ ‫מ כ ל ל ק י ו ם מ צ ו ת שבת‪ ,‬והיא בבחי׳ ר ח ב ה מ צ ו ת ד‬
‫‪ (52‬עירובין יג‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫מאד‪ ,‬ב ל י גבול‪ ,‬א״כ עי‪-‬ז ממשין־ ה מ ש כ ת א ו ר א י ס‬
 ‫שיחות‬
‫שבת דפסח)שעליו נאמר ״ממחרת השבת״(‬
‫הוא באופן של דילוג ופסיחה למעלה‬
‫משלימות העולם‪ ,‬בחי׳ שמיני״‪.‬‬
‫ומזה מובן שבחי׳ ״ממחרת השבת״‬
‫)בחי׳ שמיני( שניכרת בגלוי בפסח שחל‬
‫בשבת )דילוג ופסיחה גם לגבי שלימות‬
‫העולם( היא בהדגשה גדולה יותר בשבת‬
‫דפסח שבפרשת שמיני ‪ -‬שמיני שבשמיני‪.‬‬
‫ובפרטיות יותר ‪ -‬הקשר והשייכות‬
‫דהקביעות דפסח בשבת ובפרשת שמיני‬
‫)דילוג והפסיחה גם לגבי שלימות העולם‬
‫שבשבת‪ ,‬בחי׳ שמיני( מודגש בהקריאה‬
‫ד״ויהי ביום השמיני׳׳ שמונה פעמים)כנ״ל‬
‫ס״א(‪ ,‬בתי׳ השמינית שבבחי׳ שמיני גו­‬
‫פא״‪ ,‬ומהם ‪ -‬במנחת שבת״ דיום ראשה‬
‫דפסח)עליו נאמר ״ממחרת השבת״‪ /‬מעוד‬
‫‪5‬‬
‫יותר( במנחת שבת׳ דיומ שמיני דפסח‪°‬י‪.‬‬
‫וענין זה מודגש גם בהשלימות שבימי‬
‫הספירה‪ ,‬״שבע שבתות תמימות תהיינה״‪,‬‬
‫״תמימות כששת ימי בראשית״‪ ,‬עי״ז שב‪-‬‬
‫גדרי העולם)״ימי כראשית״( נמשכת ה­‬
‫בת ׳ שלמעלה מהעולם)״ממחרת השבת״(‬
‫‪ -‬ששבעת ימי השבוע )מיום ראשה עד‬
‫‪ (57‬ראה אוה״ת אמור ס״ע קסז‪* :‬הפי׳ ממחרת‬
‫השבת מבתיי שלמעלה מהשבת ‪ . .‬וע״ד למגגח על‬
‫ה ש מ י נ י ת כוי״‪.‬‬
‫‪ (58‬ויש לומר‪ ,‬שגילוי זה ישגו כבר גם בהתחלת‬
‫הזמן דפרשת שמיגי‪ ,‬כיון שיודעים מלכתחילה‬
‫שיקראו ״ויהי ביום השמיני״ שמוגה פעמים‪.‬‬
‫‪ (59‬להעיר‪ ,‬שמנחת שבת‪ ,‬״רעוא דרעויו״‪ ,‬היא‬
‫דרגא יותר נעלית בשבת גופא ‪ -‬ע״ד וכדוגמת‬
‫הבחי׳ ד״ממחרת השבת״‪.‬‬
‫‪ (60‬ובארץ הקודש ‪ -‬בהקריאה דפרשת שמיני‬
‫כולה משחרית חשבת אסרו חג‪ ,‬שבה מסיימים‬
‫ותותמים)בארץ הקודש( הקריאה בפרשת שמיני•‪.‬‬
‫! ד ו ג מ ת ו בחו־ל — ש ה ק ר י א ה ד״ויהי ביום‬
‫השמיני״ במנחת שבת דאחרון של פ ס ח היא בפעם‬
‫התמישית‪ ,‬ש ב ה נ ש ל ם ע י ק ר ה ע נ ץ ‪ ,‬כ נ ״ ל ה ע ר ה ‪.2‬‬
‫תתקכ‬
‫העולם ‪ -‬כיון שהחיבור דים)בחי׳ למעלה‬
‫מהעולם( ויבשה)עולם( הוא הן באופן של‬
‫גילוי והמשכה מלמעלה‪ ,‬שבזה מודגשת‬
‫מעלת האור למעלה מגדרי העולם‪ ,‬והן‬
‫באופן של העלאה מלמטה למעלה‪ ,‬שבזה‬
‫מודגשת המשכתו מצד ובגדרי העולם‪.‬‬
‫ויש להוסיף‪ ,‬שענין זה מודגש גס בה־‬
‫חיבור דשביעי של פסח ואחרון של פסח‬
‫)ב׳ ימים דיו״ט א׳(» ‪ -‬שהיו״ט דשביעי של‬
‫פסח הוא מן התורה‪ ,‬שבו מודגש בעיקר‬
‫הגילוי מלמעלה‪ ,‬והיו״ט דאחרון של פסח‬
‫‪54‬‬
‫הוא מדרבנן ‪ ,‬שבו מודגשת בעיקר‬
‫ההמשכה והפעולה מצד ובגדרי העולם‪,‬‬
‫שעי״ז נוסף עילוי גדול יותר‪ ,‬כמובן מ־‬
‫‪55‬‬
‫מארז״ל ״חמורים וערבים דברי סופרים‬
‫‪5‬‬
‫יותר מדברי תורה״* ‪.‬‬
‫ח‪ .‬עפ״ז יש לבאר גם הקשר והשייכות‬
‫דהקביעות דפסח בשבח לקביעותו בפר­‬
‫שת שמיני‪:‬‬
‫אע״פ ש״שבת״ ו״שמיני״ הם ב׳ דרגות‬
‫שונות וחלוקות זמ״ז‪ ,‬ששבת מורה על‬
‫‪,‬‬
‫שלימות העולם‪ ,‬ושמיני מורה על בתי׳‬
‫שלמעלה מהעולם)כנ״ל ס״א( ‪ -‬הרי ה־‬
‫‪ (53‬ועד״ז בארץ ישראל ‪ -‬החיבור דשביעי של‬
‫פסח )כפי שכולל גם הענינים דאחרוו של פסח(‬
‫ואסרו חג)וכפרט ש ״ א ס ח חג״ הוא מלשון קשירה‪,‬‬
‫ועד לקשירה ״בעבותים״(‪.‬‬
‫‪ (54‬ועאכו״כ אסרו חג בארץ ישראל‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה סנהדרין פח‪ ,‬ב ‪ -‬במשנה‪ .‬ירושלמי‬
‫שם פי״א ה״ד‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (56‬ויש לומר‪ ,‬שהמעלה דדברי סופרים שב­‬
‫אחרון של פסח )ובאה״ק ‪ -‬באפרו חג( נמשכת‬
‫ופועלת גם בשביעי של פסח‪ ,‬כיון שהשיינות שביני­‬
‫הם )ובפרט השייכות ד״אסרו תג״•‪ ,‬קשירה בעבו­‬
‫תים( היא באופן שמשפיעים זה על זה‪.‬‬
‫•(‬ ‫ואולי ״ ל ש ה מ ע ל ה ד‪.‬אסרו חג״ מבנדו־ד‪,‬‬ ‫•(‬
‫ב ע ב ו ת י ם ליוו! ש ל פ נ י ו ( י ש נ ה ג ס ב א ח ר ו ן‬ ‫יקשירה‬
‫ש ל פ ס ה !כיון שיו״ט שני ויוסיף‪ ,‬ו ל א ג ו ר ע חיו(‪.‬‬
‫תתקכא‬ ‫יום א ח ש ״ פ ) ב ס ע ו ד ת משיח( ה י ת נ ש ׳ א‬

‫ב( באחרון של פסח מפטירין נענינו‬ ‫יום השבת( דשבוע הראשון שקשור עם‬
‫של משיח ‪ -‬״ויצא״ חוטר מגזע ישי וגו׳״‪,‬‬ ‫מדת החסד‪ ,‬מדה הראשונה והעיקרית‬
‫ושאר הפסוקים שלאח״ז בתיאור מעלותיו‬ ‫שבה נעשה בנין העולם‪ ,‬הם בפרשת‬
‫של המשיח)״ונחה עליו רוח ה׳ וגו׳ והריחו‬ ‫שמיני״‪ ,‬שחרורים בהגילוי דבחי׳ שמיני‬
‫ביראת ה׳ וגו׳״״*(‪ ,‬ובתיאור מצב העולם‬ ‫שלמעלה מהעולם״‪.‬‬
‫בימות המשיח )״וגר״ זאב עם כבש‬
‫‪,‬‬ ‫ט‪ .‬ויש להוסיף ולבאר גם המעלה ד־‬
‫וגוי״ ״(‪.‬‬
‫קביעות שנה זו)שפסח חל בשבת ובפרשת‬
‫ג( באחרון של פסח)לאחרי מנחה( אוכ­‬ ‫שמיני( ‪ -‬בנוגע להדגשת ענין הגאולה‬
‫לים סעודת משיח״)כולל גם שתיית ד׳‬ ‫באחרון של פסח‪:‬‬
‫כוסות שהם כנגד ד׳ לשונות של גאולה״(‪,‬‬
‫נוסף לכר שחג הפסח)״זמן חרותנו״(‬
‫בכללותו הוא התחלת ושורש״ לכל עניני‬
‫הגאולה‪ ,‬עד לגאולה האמיתית והשלימה‬
‫‪ (67‬ישעי׳ יא‪ ,‬א‪ - .‬ומקדימים הפסוקים שלפג״ז‬ ‫ע״י משיח צדקנו‪ ,‬עלי׳ נ א מ ר ״ ״כימי‬
‫)יו״ד‪ ,‬לב־לד( ע״ד מפלתו של סנחריב שהיתה‬
‫‪,‬‬
‫צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״ ‪-‬‬
‫מ ל י ל מ פ ס ח )מגילה לא‪ ,‬א ובפרש״ ‪ .‬טושו״ע‬
‫מודגשת הגאולה העתידה )בחג הפסח‬
‫)ואדהיז( או״ח סת״צ ס״ח )סי״ג((‪ ,‬וסומכים לזה‬
‫עצמו( בעיקר )בימים האחרונים דפםח‪,‬‬
‫הגאולה העתידה שאף היא תהי׳ בפסח‪ ,‬דקיי״ל כר׳‬
‫יהושע)ר״ה יא‪ ,‬רע״א( שבניסו גגאלו ובגיםן עתידי!‬
‫ובפרט( באחרון של פסח״‪ ,‬כי‪:‬‬
‫להגאל)ראה מחזור ויטרי במקומו(‪.‬‬ ‫א( אחרון של פסח הוא יום שמיני‬
‫ולהעיר פהשייכוח דסנחריב וחזקיהו)שגאולתו‬ ‫דפסח‪ ,‬וידוע ש״שמיני״ קשור עם ענין‬
‫‪-‬‬ ‫היתה ע״י מפלת סגחריב( לגוג ומגוג ומשיח‬
‫הגאולה‪ ,‬כמארז״ל״ ״כינור ‪ . .‬של ימות‬
‫כמארז״ל )מגהדריו צד‪ ,‬א(‪.‬ביקש הקב״ה לעשות‬
‫המשיח שמונה״‪.‬‬
‫חזקיהו משיח ומגחריב גוג ומגוג״‪.‬‬
‫ויש להופיף‪ ,‬שאף שבפועל לא נעשה חזקיהו‬
‫משיח‪ ,‬ולאח״ז הי׳ החורבן והגלות ]כמרומז גם‬ ‫‪ (61‬ובפרטיות יותר ‪ -‬הן השבוע דמדת החסד‬
‫בפםוק ‪.‬והלבנון באדיר יפול״)בהמשד ההפטורה‬ ‫והן השבוע דמדת הגבורה הם בפרשת שמיגי׳‪ ,‬וגם‬
‫)שם‪ ,‬לד(( שדרשוהו חז״ל על חורבן ביהמ״ק )גיטין‬ ‫השבוע דמדת התפארת מתברר מפרשת שמיני‪,‬‬
‫גו‪ ,‬ריש ע״ב([ ‪ -‬ה״ז ירידה צורר עליי‪ ,‬כדי שה־‬ ‫היינו‪ ,‬שהעבודה דספה״ע בג׳ המדוח חגית )עיקר‬
‫גאולה ע״י משיח תהיי באופן נעלה יותר‪ ,‬ועד לעילוי‬ ‫המדות(״ שייכת לפרשת שמיני‪.‬‬
‫שבאין ערוך‪ ,‬שלכן‪. ,‬ואמרת ביום ההוא אודד ה׳ כי‬ ‫‪ (62‬ולהעיר‪ ,‬ש״שפיני• הוא גם מלשון שומן‪,‬‬
‫אנפת בי ישוב• אפר וחנחמני״ )כמ״ש בסיום‬ ‫שמפעפע בכולו‪ ,‬שרומי על הגילוי וההמשכה בגדרי‬
‫ההפטורה )שם יב‪ ,‬א«‪ ,‬נחמה בכפלים )איכ״ר‬ ‫העולם )ראה גס לעיל ע׳ תתקו־ח(‪.‬‬
‫טפ״א(‪.‬‬ ‫‪ (63‬ראה ד״ה כימי צאתד תש״ח רפי״ב‪.‬‬
‫‪ (68‬שם יא‪ ,‬ב־ג‪.‬‬ ‫‪ (64‬מיכהז‪,‬טו‪.‬‬
‫‪ (69‬שם‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫תתקסג־סה‪.‬‬ ‫‪ (65‬ראה גם לקמן ע׳‬
‫‪ (70‬כולל ובמיוחד ‪.‬ומלאה הארץ דעה את ה׳‬ ‫‪ (66‬ערכין יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫כמים לים מכסים״ )שם‪ ,‬ט( ‪ -‬שמציאות העולם‬
‫)‪,‬הארץ״( תהי׳ חדורה ומכוסה לגמרי ב״דעה את‬
‫ה׳״ שלמעלה מגדרי העולם‪.‬‬ ‫•( ובארץ הקודש — השבוע ד מ ד ת הגבורה‬
‫‪ (71‬שבזה מודגש שעניגו של משיח הוא בגילוי‬ ‫מתברך מפרשת שמיני‪.‬‬
‫)לא רק באמירת ההפטורה בדיבור‪ ,‬מעשה זוטא‪,‬‬ ‫••( ובארץ הקודש — העבודה דספה־ע בבי‬
‫אלא גם( במעשה בפועל‪ ,‬באכילה ושתי׳‪.‬‬ ‫המשכה‬ ‫דימין )חסד( ושמאל )גבורה(‪,‬‬ ‫הקוין‬
‫‪ (72‬ירושלמי פסחים פ״י ה״א‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫והעלאה‪.‬‬
 ‫שיחות‬
‫המשכת וגילוי שער הנו׳׳ן״ דבינה)בחי׳‬
‫שלמעלה מהעולם לגמרי‪ ,‬וכיתד עם זה‪,‬‬
‫באופן שיומשך ויחדור בגדרי העולם(‬
‫יהי׳ בגאולה העתידה )שאז תהי׳ גם‬
‫השלימות דמתן־תורה ביום התמישים ‪-‬‬
‫״תורה חדשה מאתי תצא׳׳״(‪.‬‬
‫]ועפ״ז יש לבאר הטעם )הפנימי( ש־‬
‫‪8‬‬
‫״אחר הספירה נוהגין לומר יהי ר צ ו ף‬
‫‪8‬‬
‫שיבנה ביהמ״ק כו״״ ‪ -‬שהרי הטעם ש־‬
‫״עכשיו אין אנו פופריז אלא זכר למקדש‬
‫‪ . .‬לפיכך מתפלליו שיבנה בית המקדש‬
‫‪8‬‬
‫ונקיים המצוה בתקונה״׳ ‪ ,‬שייך גם בשאר‬
‫המצוות שהם זכר למקדש‪ ,‬ואעפ״כ לא‬
‫מצינו בהם מנהג מיוחד להתפלל תיכף‬
‫שיבנה בית המקדש ‪ -‬כיון שהתוכן דספי־‬
‫רת העומר הדע המשכת וגילר שער הנדן‬
‫‪82‬‬
‫ששייר במיותד לגאולה העתידה [‪.‬‬
‫וכיון שבאחרון של פסח נשלמת הספי­‬
‫רה דשבוע הראשון והעיקרי‪ ,‬מעין ודוג­‬
‫מת שלימות כללות הענין דספה״ע)כנ״ל‬
‫‪ (78‬ומרומז ב״)כימי צאתד מארץ מצרים( אראנו‬
‫נפלאות״ ‪ -‬נ ו ״ ! פלאות)זח״א רסא‪ ,‬ריש ע״ב(‪.‬‬
‫‪ (79‬ישעי׳ נא‪ ,‬ד‪ .‬ויקיר פי״ג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (80‬ובכמה סידורים )וכיה בסידורו של רבינו‬
‫הזקן( ‪« -‬הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש‬
‫כי׳״‪ .‬וי״ל שההוספה בנוסח זה על הנוסח ״יהי רצון‬
‫כו׳ שיבנה בית המקדש במהרה בימינו״ ‪ -‬שאין זה‬
‫)רק( בלשון של ב ק ש ה ו ת פ ל ה )ועד להמשכת רצון‬
‫חדש ‪ -‬״יהי רצון׳)נסמן בלקו״ש חביב ע׳ ‪,((121‬‬
‫)גם( בלשון של ו ו ד א ו ת ‪.‬‬
‫‪ (81‬שו״ע אדה״ז או״ח סתפ״ט סי״א )מתוס׳‬
‫מגילה נ‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬
‫ובפשטות י״ל ‪ -‬שכיון ש א ו פ ן קיום מצות‬ ‫‪(82‬‬
‫ספה״ע ) ס פ י ר ת ה י מ י ם ( בזמן הזה ש ז ה מ מ ש לאופן‬
‫קיומה בזמן שביהמ״ק הי׳ קיים)דלא כשאר המצוות‬
‫שעושים זכר למקדש‪ ,‬שהחילוק בין זמן הזה לזמן‬
‫שביהמ״ק הי׳ קיים הוא גם באופן הפעולה(‪ ,‬לכן יש‬
‫צורר ל ה ד ג י ש שאין זה אלא ז כ ר ל מ ק ד ש ‪ -‬עי״ז‬
‫ש״מתפללין שיבנה בית המקדש ונקיים המצוה‬
‫כתיקונה״‪.‬‬
‫תתקכב‬
‫כמנהגי׳ הבעש״ט״ שנתגלה ונתפרסם ע״י‬
‫כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב( נ״ע )בישיבת‬
‫תומכי תמימים‪ /‬ונתפשט ביותר ע״י כ״ק‬
‫מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו‪ ,‬עד שבדורנו‬
‫זה״ נעשה מנהג פשוט והולד ומתפשט‬
‫אצל רבים מבנ״י)ועד לכל אשר בשם‬
‫ישראל יכונה״( בכל תפוצות ישראל״‪.‬‬
‫ד( ועוד וג״ז עיקר ‪ -‬שהשייכות‬
‫דאחרון של פסה לגאולה מרומזת גם‬
‫בספירת העומר‪:‬‬
‫נתבאר לעיל)ס״ד( שכללות הענין ד־‬
‫ספה״ע הוא להמשיר בעולם)״שבע שב­‬
‫תות״( הבחי׳ ד״ממחרת השבת״‪ ,‬בחי׳ של­‬
‫מעלה משלימות העולם)למעלה משבת‪/‬‬
‫״עד ממתרת השבת השביעית תספרו‬
‫חמישים יום״‪ ,‬שזהדע המשכת וגילוי שער‬
‫הנו״ן דבינה‪ .‬ובזה מודגשת השייכות‬
‫לגאולה העתידה ‪ -‬שהרי עיקר ושלימות‬
‫‪ (73‬״היום יום״ כ״ב ניסן‪ ,‬אחרון של פסח‪.‬‬
‫ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (74‬להעיר משייכותו של הבעש״ט להגאולה ‪-‬‬
‫כדברי מלד המשיח שביאתו תלוי׳ בהפצת המעיינות‬
‫דהבעש״ט חוצה )אגה״ק דהבעש״ט ‪ -‬כש״ט )קה״ת(‬
‫כתחלתו(‪.‬‬
‫‪ (75‬ג׳ דורות‪ ,‬שעי״ז געשה תוקף הגצתיות‪ ,‬ע״ד‬
‫מיש )ישעי׳ נט‪ ,‬כא( ״לא ימושו מפיר ומפי זרער‬
‫ומפי זרע זרעד גו׳ עד עולם״‪ ,‬ועד ש״מחזרת על‬
‫אכפניא שלה״)ב״מ פה‪ ,‬א(‪.‬‬
‫אלא‬ ‫‪ (76‬ל׳ הכתוב ‪ -‬ישעי׳ מד‪ ,‬ה‪ .‬וראה לקו״ש‬
‫ח״ת ס״ע ‪ 329‬ואילד‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (77‬ובארץ ישראל אוכלים סעודת משיח )וד׳‬
‫כוסות( בשביעי של פסח‪ - .‬ולהעיר שגס הפטורת‬
‫היום ב״שירת דוד״ קשורה עם הגילוי דמשיח בן‬
‫דוד‪ ,‬וגאמרת לכבוד משיח )סה״ש תרח״ץ ע׳ ‪- 283‬‬
‫בשם הצ״צ(‪ ,‬ועד״ז קריאת היום בשירת הים‪,‬‬
‫שסיומה וחותמה ע״ד הגאולה העתידה ‪ -‬״תביאמו‬
‫ותטעמו בהר נחלתד גו׳ מקדש אדג־י כוגגו ידיד״‪,‬‬
‫כש״ה• ימליר לעולם ועד״‪ ,‬״לעתיד לבוא שכל‬
‫המלוכה שלו•)בשלח טו‪ ,‬יז־יח ובפרש׳״(‪.‬‬
‫תתקכג‬ ‫יום א ח ש ־ פ ) ב ס ע ו ד ת משיח( היתנש״א‬

‫היום )שההפטורה היא סיומה וחותמה(‬ ‫ס״ו( ‪ -‬מודגשת בו ביותר השייכות לגילוי‬
‫שכשחל בשבת מוסיפים ומתחילים הקרי­‬ ‫שער הנדן בגאולה העתידה‪.‬‬
‫אה מ״עשר תעשר״••‪ ,‬שבזה נרמזת שלי­‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שענין זה מרומז גם בהספי־‬
‫מות הגאולה הקשורה עם מספר עשר‬ ‫רה הפרטית דאחרון של פסח ‪ -‬מלכות‬
‫)למעלה גם מ״שמיני׳׳יי( ‪ -‬״עלי עשור״״‪.‬‬ ‫שבחסד ‪ -‬שגמר ושלימות )כל פרטי‬
‫ג( בנוגע לסעודת משיח ‪ -‬נוסף בה־‬ ‫הספירות שבמדת( תסדו של הקב״ת הוא‬
‫שייכות לגאולה גם מצד סעודה שלישית‬ ‫התסד הכי גדול ועיקרי דגאולה האמיתית‬
‫דיום השבת‪ ,‬״רעוא דרעוין״׳׳‪ ,‬שבו מודגש‬ ‫והשלימה ע״י מלך המשית‪ ,‬שעל ידו‬
‫עיקר הענין ד״יום שכולו שבת ומנותה‬ ‫תתגלה מלכותו של הקב״ה בכל העולם‬
‫‪,2‬‬
‫לתיי העולמים״ ‪ .‬ועוד וג״ז עיקר ‪ -‬שמ­‬ ‫)שנבנה ע״י מדת החסד(‪ ,‬כמ״ש ״ה׳ ימלוד‬
‫‪84‬‬ ‫‪8‬‬
‫סעודה משית באים תיכף ל״סעודתא דדוד‬ ‫לעולם ועד״׳ ‪ ,‬״והיתה לה׳ המלוכה״ ‪,‬‬
‫‪85‬‬
‫‪4‬‬
‫מלכא משיתא״״ במוצאי שבת קודש ׳‪,‬‬ ‫״והי׳ ה׳ למלר על כל הארץ גו׳״ ‪.‬‬
‫היינו‪ ,‬שהגילוי דמשיח ב״סעודה״ הוא ב­‬
‫‪5‬‬
‫י‪ .‬וכל זה בהדגשה יתירה באחרון של‬
‫אופו כפול‪ ,‬ו״כפל״ ׳ שייך ורומז ל­‬
‫פסח דשנה זו ‪ -‬שחל בשבת ובפרשת‬
‫גאולה״‪.‬‬
‫שמיני‪:‬‬
‫ד( ובנוגע לספירת העומר ‪ -‬סיום‬
‫השבוע הראשון והעיקרי‪ ,‬מעיו ודוגמת‬ ‫א( בנוגע למעלת היום ‪ -‬שמיני של‬
‫השלימות דספה״ע שעי״ז נמשד גילוי‬ ‫פסח ‪ -‬מודגשת יותר השייכות לגאולה‬
‫שער הנו״ן‪ ,‬שעיקרו ושלימותו בהגאולה‬ ‫מצד ענינו של יום השבת‪ ,‬ששירו של יום‬
‫העתידה ‪ -‬הרי‪ ,‬ע״פ האמור לעיל)ס״ד־ו(‬ ‫השבת )״מזמור שיר ליום השבת״( הוא‬
‫‪86‬‬

‫שבפסת שתל בשבת מודגשת השלימות‬ ‫״מזמור שיר לעתיד לבוא‪ ,‬ליום שכולו‬
‫‪87‬‬

‫דספה״ע ]בב׳ הקצוות‪ :‬הן בהדרגא של­‬ ‫שבת ומנוחה לתיי העולמים״ ‪ ,‬ומצד פר­‬
‫שת השבוע ‪ -‬״ויהי ביום השמיני״‪ ,‬שנוסף‬
‫מעלה מהעולם‪ ,‬״ממחרת השבת גו׳‬
‫על השייכות ד״שמיני״ לגאולה‪ ,‬מודגשת‬
‫השייכות לגאולה גם בתוכן הפרשה ע״ד‬
‫‪ (88‬פ׳ ראה יד‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫השראת השכינה במשכן‪ ,‬שעיקרה ושלי־‬
‫‪ (89‬ושייך גם ל״ויהי ביום השמיני״ שקורין‬ ‫מותה בביהמ״ק השלישי‪ ,‬״מקדש אדנ־י‬
‫‪8‬‬
‫במנחה ‪ -‬ש״נטל ע ש ר עטרות״)שבת פז‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י‬ ‫כוננו ידיר״׳ ‪ ,‬בגאולה העתידה‪.‬‬
‫ריש פרשתנו(‪.‬‬
‫ב( בנוגע להפטורת היום)שהיא סיום‬
‫‪ (90‬תהלים צב‪ ,‬ד‪ .‬וראה ערכין שם‪.‬‬
‫וחותם הקריאה( ‪ -‬בענינו של משיח ‪-‬‬
‫‪ (91‬זח״ב פת‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫‪ (92‬ראה המשך תרס״ו בסופו)ע׳ תקמב ואילך(‪.‬‬
‫מודגשת השייכות לגאולה גם בקריאת‬
‫‪ (93‬סידור האריז״ל במקומו‪ .‬ו ע ו ד ‪ .‬וראה‬
‫בארוכה סה״ש תשמ״ת ה״ב ע׳ ‪ 387‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (94‬כש״מלוין את המלך״ )שו״ע אדה״ז אריה‬ ‫‪ (83‬שמזכירים בשירת הים בהקריאה דשביעי‬
‫ס״ש ס״ב( ‪ -‬שאז נמצאים עדיין יחד עם המלך‪,‬‬ ‫של פסח )כנ״ל הערה ‪.(77‬‬
‫״שבת המלכה״)שם סרס״ב ס״ד(‪.‬‬ ‫‪ (84‬עובדיי בסופו‪.‬‬
‫‪ (95‬כולל גם ה״כפל״ דשבת ‪ -‬״כל עיסקא‬ ‫‪ (85‬זכרי׳ יד‪ ,‬ט‪.‬‬
‫דשבתא כ פ ו ל ״ ) מ ד ר ש תהלים צב‪ ,‬א‪ .‬וראה לקו״ת‬ ‫‪ (86‬תמיד בסופה‪.‬‬
‫ר״פ בשלח‪ .‬ובכ״מ(‪.‬‬ ‫‪ (87‬וכמ״ש בברכת המזון ח ס ע ו ד ת משיח שב(־‬
‫‪ (96‬ראה פדר״א פמ״ח‪ .‬יל״ש ר״פ לך לך‪ .‬ד״ה‬ ‫יום השבת‪ :‬״הרחמן הוא ינתילנו ליום שכולו שבת‬
‫לך לך תרכ״ז‪ .‬תר״ל‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫ומנוחה לחיי העולמים״‪.‬‬
‫שיחות‬ ‫תתקכד‬

‫כמארז׳׳ל)בנוגע לסעודה דלעתיד לבוא(‬ ‫תמישים יום״‪ ,‬והן בהמשכה וגילוי בגדרי‬
‫״לאחר שאוכלין ושותין נותנין‪ ..‬בום של‬ ‫העולם‪ ,‬״ימי בראשית״[‪ ,‬מודגשת בו יותר‬
‫ברכה ל ב ר ך ‪ . .‬אומר לו לדוד טול וברך‪,‬‬ ‫גם השלימות דגילוי שער הנו״ן שבגאולה‬
‫אומר להו אני אברך ולי נאה לברך‪,‬‬ ‫העתידה‪.‬‬
‫שנאמר״ כוס ישועות אשא ובשם ה׳‬ ‫יא‪ .‬ויה״ר שבעמדנו בסעודת משיח‬
‫אקרא״״‪ ,‬״כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן‬ ‫באחרון של פסח שתל בשבת ובפרשת‬
‫‪1‬‬
‫ועשרין וחד לוגא מחזיק‪ ,‬שנאמר״״ כוסי‬ ‫שמיני‪ ,‬שבה מודגש ביותר ענין הגאולה ‪-‬‬
‫רוי‪ /‬רוי׳ בגימטריא הכי הוי״י‪°‬י‪.‬‬ ‫תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ע״י‬
‫ולאח״ז יהי׳ ההמשך וגמר ושלימות‬ ‫משית צדקנו בפועל ממש‪ ,‬ותיכף ומיד‬
‫קיום המצוה דספירח העומר)לא באופן‬ ‫ממש‪.‬‬
‫ד״זכר למקדש״‪ ,‬אלא( ״כתיקונה״)כיון‬ ‫ובפשטות ‪ -‬שההמשך דםעודת משית‬
‫שבינתיים ״הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת‬ ‫בהתוועדות זו יהי׳ ביחד עם משיח‬
‫בית המקדש למקומה״( ‪ -‬בביהמ״ק ה­‬
‫צדקנו״‪ ,‬ועאכו״כ ברכת המזון שבסיום‬
‫שלישי׳ שיבנה במהרה בימינו‪ ,‬תיכף ומיד‬
‫הסעודה שתהי׳ ע״י דוד מלכא משיחא‪,‬‬
‫ממש‪.‬‬

‫‪ (97‬כולל גם שתיית הדי כוסות‪ ,‬וניגוני שמתה­‬

‫­־ שיהיו כנגד ד׳ לשונות של גאולה באופן ש״נודה‬
‫תהליםקטז‪,‬ג‪,‬‬ ‫‪(98‬‬ ‫לך שיר חדש ‪ . .‬גאל ישראל•)לשון עבר(‪.‬‬
‫‪ (99‬פסחים קיט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תהלים כג‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪(100‬‬
‫יומאעו‪,‬א‪.‬‬ ‫‪(101‬‬ ‫‪ -‬צ ו ה נ י ק אדנוו״ר‬ ‫ל א ח ר י ח ל ק זה ד ה ש י ח ה‬ ‫•>‬
‫שליטיא מ ג ן ) ש מ ו נ ו ד ע ש ר ת ( הניגונים של רבותינו‬

‫א ר י ב ע ר ׳ ) ל א ד מ ו י ד מ ה ר י ש ( ‪ .‬נ י ג ו ן ה כ נ ה )ל־‬ ‫חילה‬ ‫נשיאינו‪ .‬עיגנו‪ . :‬ש ל ש תנועות׳ )דהבעש״ט המגיד‬

‫אדבזזיר מ ה ו ר ש י ב ( ‪ . .‬ה ב י נ ו נ י ׳ ) ל א ת ז ו ‪ -‬ר יזהוריייצ(‪.‬‬ ‫ו א ד ה ״ ז ( ‪. .‬בני ה י כ ל א ' ) ל א ד מ ו ־ ר ה ז ק ן ( ‪ .‬ה ‪ .‬ק א פ ע ל ־‬

‫י ע י ) ל א ד מ ו ״ ר ה א מ צ ע י ( ‪,. .‬ימין ה י ־ ) ל ה צ י צ ( ‪ . .‬ל כ ת ־‬
‫‪ .‬א ת ה ב ח ר ת נ ו ׳ ) ל כ י ק א ד מ ו ־ ר ש ל י ט ״ א ( ‪) .‬המו״ל(‪.‬‬
 ‫הוס&ות‬
‫פירושים וביאורים בהגש״פ‬

‫גלות וגאולת מצרים‬

‫‪,‬‬
‫חידושים וביאורים ב ה ל פםח‬

‫עניני חג הפסח‬
 ‫מפתת‬

‫גיאורים בהגש״פ‬
‫תתקכז‬ ‫בין כ ו ס ש ל י ש י ל ר ב י ע י ל א י ש ת ה‬

‫ג א ת וגאולת מצרים‬
‫‪,‬תתקבט‬ ‫ויוציאנו ה ׳ מ מ צ ר י ם‬

‫חידושים וביאורים גהל׳ פ ס ח‬

‫תתקלג‬ ‫אמירת סדר קרבן פ ס ח‬ ‫יט‪.‬‬

‫תתקמא‬ ‫דין ע ל י ב ח ג י ג ה ה ב א ה ע ם ה פ ס ח‬ ‫כ‪.‬‬

‫תתקמט‬ ‫חרוסת‬ ‫כא‪.‬‬

‫תתקנט‬ ‫אין א ו מ ר י ם שהחיינו ב ל י ל שש״פ‬ ‫כב‪.‬‬

‫עניני חג ה פ ס ח‬

‫תתקםו‪ .‬תתקעא‪ .‬תתקעח‪ .‬תתקפה‪ .‬ת ת ק ע ד‬ ‫שבת הגדול‬

‫ז‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫ת‬

‫ק‬ ‫ע ר ב שביעי ש ל פ ס ח‬

‫ח‬ ‫צ‬ ‫ת‬ ‫ת‬

‫ק‬ ‫אחרון ש ל פ ס ח‬
‫תתקכז‬

‫בין בוס שלישי לרביעי לא ישתה‬

‫בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה‪ ,‬בין שלישי לרביעי לא ישתה)יפסיק(׳‪.‬‬
‫החילוק בין החצי הא׳ של סדר ההגדה של פסח)שבו שותים ב׳ כוסות הראשונות(‬
‫והחצי השני)שבו שותים ב׳ כוסות האחרונות( הוא‪ :‬בחצי הראשון מדובר)בעיקר( על‬
‫גאולת מצרים‪ ,‬ואילו החצי השני שייר)גם( לגאולה העתידה לבוא; דלא מיבעי חלק‬
‫‪2‬‬
‫ההגדה שאומרים על כוס הרביעי ‪ -‬שמתחיל מ״שפור חמתד על הגוים״ ונמשך‬
‫בפרקים האחרונים דהללי• וכו׳ ‪ -‬שהוא שייר בגלוי לגאולה העתידה‪ ,‬אלא גם‬
‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬
‫הסעודה שמסיימים באכילת האפיקומן שהוא זכר ל פ ס ח ) ו נ ק ר א ״צפון״ ( שייכת‬
‫לגאולה העתידה‪.‬‬
‫וזהו הטעם הפנימי לכר שאין שותים בין כוס ג׳ לכוס ד׳‪ :‬כוס ג׳ שמברר עליו‬
‫ברכת המזון‪ ,‬רומז על הסעודה שהקב״ה עושה לצדיקים לעת״ל*‪ ,‬וכוס ד׳ שגומר‬
‫עליו את הלל ומברר עליו ברכת השיר‪ ,‬שהן רק שירים ותשבתות‪ ,‬כולו רוחניות‪,‬‬
‫רומז על מעלת עולם הבא)עולם התחי׳׳‪ /‬שאין בו אכו״ש אלא צדיקים יושבין ונהנין‬
‫מזיו השכינה״‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שזה מתאים לשתי המעלות בב׳ אופני העבודה )דתשובה ועבודת‬
‫הצדיקים( לעת״ל‪ :‬הסעודה שעושה הקב״ה לצדיקים לעת״ל שייכת למעלת התשובה‪,‬‬
‫עליית התחתון׳; וזה שיושבין ונהנין מזיו השכינה ותו לא ה״ז מעלת עבודת‬
‫‪10‬‬
‫הצדיקים ‪ ,‬המשכת וגילוי אור השכינה)בעולם שכולו קדושה(‪.‬‬

‫‪ (1‬משנה פסחים קיז‪ ,‬סע׳׳ב‪.‬‬

‫‪ (2‬ראה ר׳ץ ר״פ ערבי פסחים‪ .‬בחיי וארא ו‪ ,‬ח‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לעיל ע׳ מג‪.‬‬
‫‪ (3‬ראה פסחים )קיח‪ ,‬א( דפרקים הראשוגים דהלל שייכים ליציאת מצרים‪ ,‬ופרקים האחרונים ‪ -‬לגאולה‬
‫העתידה‪ .‬וראה זבח פסח להגש״פ )הלל(‪.‬‬
‫‪ (4‬רא״ש פסחים פ״י םל״ד‪ - .‬או זכר למצה הנאכלת עס הפסח )רש״י ורשב״ם פסחים קיט‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (5‬ראה פי׳ האלשיך להגש״פ )רמזים בסימנים(‪ :‬״ובזה יהי׳ שולחו עורך בעוה״ז ותנחיל טוב בעוה״ב‪,‬‬
‫צפון כד״א מה רב טובך אשר צפנך ליראיך״‪.‬‬
‫‪ (6‬ראה פסחים קיט‪ ,‬ב )ושם‪ ,‬ע״ד כוס של ברכה דסעודה זו(‪ .‬ב״ב עד‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (7‬כדעת הרמב״ן)בשער הגמול(‪ ,‬ו ע ו ד ‪ -‬ראה הנסמן בתשובות וביאורים )קה״ת‪ ,‬תשל״ד( סי׳׳א• הערה‬
‫‪ - .23‬וראה לקמן הערה ‪.11‬‬
‫‪ (8‬ברכות יז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (9‬ראה המשד תער״ב ת״ג ע׳ א׳שדמ ואילד‪ .‬לקו׳׳ש תי״ב ע׳ ‪ 61‬ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (10‬בהמשך תרס׳׳ו)ע׳ קה ואילך(‪ ,‬דעלי׳ הב׳)שאין בו אכו׳׳ש( באה ע״י עבודת התשובה דוקא‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫ואין זה סתירה להמבואר בפגים‪ ,‬כי שם הכוונה שעלי׳ זו באה ע״י עבודת התשובה‪ ,‬אבל העלי׳ גופא היא‬
‫לאחרי ולמעלה מעבודת התשובה‪ .‬ועיין תו׳׳ח ס׳׳פ וישלח )נו‪ ,‬ד ואילך(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬

‫ו ד פ ס ג ם ב א ג ר ו ת ק ו ד ש נ י י ק א ד מ ו ־ ר ש ל י ט ־ א ח ־ ב ע׳)‪ .11‬המו״ל‪.‬‬ ‫•(‬

‫פירושים בהגש״פ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקכח‬

‫ולעת״ל יהי׳ החיבור דב׳ המעלות דעבודת התשובה ועבודת הצדיקים״‪ ,‬משיח‬
‫‪2‬‬
‫אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא ׳‪ ,‬ולכן בין כוס שלישי לרביעי לא)יפסיק ו(ישתה‪.‬‬

‫)משיחות ש״פ ויקרא)פ׳ החודש( ואחש״פ חשכ״ד — לקו״ש פ׳ החודש תנש״א(‬

‫‪ (11‬במפרשים מבואר שב׳ מרד׳ל)הקב׳׳ה עושה סעודה לצדיקים; העוה׳׳ב אין בו אכו׳׳ש( הם בב׳ תקופות‬
‫)שהסעודה תהיי בימוה״מ או בתחילת זמן תחה״מ(‪ ,‬אבל ע׳׳פ המבואר בלקו״ת )צו טו‪ ,‬ג‪ .‬ש׳׳ש סה‪ ,‬ד ואילר(‬
‫מובן שהן ב׳ ענינים באותה תקופה )כמשנ״ת בתשובות וביאורים שם‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫‪ (12‬מאמר הזהר ‪ -‬הובא בלקו׳׳ת שמע״צ )צב‪ ,‬ב(‪ .‬שה׳׳ש )מה‪ ,‬א‪ .‬נ‪ ,‬סע׳׳ב(‪ .‬ועוד‪ .‬סה׳׳מ תקס׳׳ב ח״ב ע•‬
‫תקלד ואילה ‪ -‬וראה זח״ג קנג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תתקכט‬ ‫ויוציאנו ה״א מ מ צ ר י ם גו׳‬

‫ויוציאני ה׳ ממצרים ‪ . .‬לא ע״י מלאן ‪ . .‬אלא הלןג״ה בכבודו ובעצמו‬

‫א‪ .‬בדברי משה לפרעה ע״ד מכת בכורות נאמר׳ ״כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני‬
‫יוצא בתור מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה גו׳״‪ ,‬ואילו בדברי משה‬
‫‪2‬‬
‫לישראל נאמר ״ ו ע ב ר ת י בארץ מצרים״‪ ,‬ופרש׳׳י ״כמלך העובר ממקום למקום‬
‫ובהעברה אחת וברגע אהד כולו לוקין״‪.‬‬

‫ב׳ הלשונות בכתוב ‪ -‬״אני יוצא בתור מצרים״‪ ,‬״ועברתי בארץ מצרים״ ‪ -‬כי‬
‫בחצות לילה‪ ,‬זמן מכת בכורות‪ ,‬היו כביכול שני ענינים מצד השם‪ :‬גדר של יציאה‬
‫בשביל הצלת ישראל‪ ,‬וגדר של העברה ביתם להכאת בכורי מצרים‪:‬‬

‫הכאת בכורי מצרים היתה באופן של ״העברה״‪ ,‬״בהעברה אתת ‪ . .‬כולן לוקין״‪,‬‬
‫דכיון שהכאת המצרים היא כאשר הקב״ה ״עובר ממקום למקום״‪ ,‬לכן גם גוף ההכאה‬
‫היא בדרף העברה‪ ,‬באופן של ״בהעברה אחת וברגע אחד כולן לוקין״‪ ,‬לא הכאה‬
‫באופן פרטי‪ ,‬כל מצרי ומצרי בפ״ע בהשגחה מיותרת‪ ,‬אלא כולם הוכו כאחד׳‪.-‬‬
‫וביחד עם זה‪ ,‬כדי להציל את ישראל מן המשחית‪ ,‬״יצא״ הקב״ה ״בתוך מצרים״‪,‬‬
‫שירד והשגיח בבתי ישראל כדי להצילם‪ ,‬וכפרש״י עה״פי־ ״והי׳ הדם לכם לאות גו׳‬
‫וראיתי את הדם״ ‪ -‬״הכל גלוי לפניו‪ ,‬אלא אמר הקב״ה נותן אני את עיני לראות‬
‫שאתם עסוקים במצותי ופוסח אני עליכם״‪.‬‬

‫בזה בא לידי ביטוי גודל מעלת ותביבות ישראל אצל הקב״ה‪ ,‬דבה בשעה‬
‫שהקב״ה הכה את בכורי מצרים באופן של ״העברה אחת ‪ . .‬כולן לוקין״‪ ,‬הנהגה‬
‫באופן של ״העברה״ בעלמא‪ ,‬הנה בעגין זה גופא‪ ,‬בנוגע ישראל הי׳ גדר של ״יציאה״‬
‫בתור מצרים‪ ,‬שהקב״ה ״יצא״ ״בתור מצרים״ בכל המבואות‪ ,‬כדי להציל כאו״א‬
‫מישראל‪ ,‬גם אלו הנמצאים בין בתי המצרים‪ .‬וזו היתה התתלת גאולת ישראל‪,‬‬
‫שהקב״ה בכבודו ובעצמו יצא להציל ולגאול את כאו״א מבנ״י ממצרים‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ב‪ .‬ביאור החילוק ביו שתי ההנהגות הנ״ל ד״אני יוצא״ ו״ועברתי״ ע״ד התמידות ‪:‬‬

‫בא יא‪ ,‬ד־ה‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫‪ (2‬שם יב‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (3‬דאף שהקב״ה הבחין• במצרים בין טפה של בכור לטפה שאיגה של בכור )רש׳׳י קדושים יט‪ ,‬לו‪ .‬ועד״ז‬
‫ברש״י בהר כה‪ ,‬לח‪ .‬שלח טו‪ ,‬מא‪ /‬ה״ז בנוגע החילוק ביו בכור לשאר המצרים‪ ,‬אבל הריגת בכורי מצרים‬
‫גופא היתה באופן ד״בהעברה אחת ‪ . .‬כולן לוקיך‪ .‬ועצ״ע‪.‬‬
‫‪ (4‬בא יב‪ ,‬יג ד״ה וראיתי‪.‬‬
‫‪ (5‬בביאור ענין ״ועברתי״)גבי מכת בכורות( ע״ד החסידות ראה ד״ה ועבר ה׳ באוה״ת בא )כרך ז( ע׳‬
‫ב׳תרלג ואילך‪ .‬ד״ה ועברתי בארץ מצרים בסה״מ תש״ה ע׳ ‪ 136‬ואילך‪.‬‬

‫ר א ה ז ח ״ א ק א ‪ ,‬ב‪ .‬ש ל י ה מ ה ‪ ,‬ב ס ו ף ה ג ה ה ה א י ‪ .‬א ב ל ה ה ד ג ש ה ש ם ש ל כ ן ה ״ ז ד ו ק א ע ־ י ה ק ב ־ ה ל ב ד‬ ‫•(‬

‫) ו ל א ע״י מ ל א ך ( — ל א ה ו ב א ב פ ר ש ״ ‪.‬‬
‫עניני גלות וגאולת מצרים‪ /‬הוספות‬ ‫תתקל‬

‫כללות ענין גאולת מצרים בא ע״י ״הקב״ה בכבודו וכעצמו״‪ ,‬מהותו ועצמותו ית׳‪,‬‬
‫וכלשון הכתוב ״אני יוצא״‪ ,‬אני ממש‪ ,‬עצמותו ומהותו ית׳‪ ,‬שלמעלה מכל סדר‬
‫השתלשלות‪.‬‬

‫וזהו גם הטעם הפנימי לכך שהכאת המצרים היתה בדרך ממילא‪ ,‬״ומת כל בכור‬
‫‪8‬‬
‫גו׳״‪ ,‬ע״ד המבואר׳ בענין ״הוא צוה ונבראו״ ‪ ,‬לשון נפעל‪ ,‬כי מצד בחי׳ המקיף בא‬
‫הכל לא בדרך פעולה)״ברא״( אלא כמו בדרך ממילא)״נבראו״(‪ ,‬וכן בנדו״ד‪ ,‬דכיון‬
‫שמכת בכורות היתה מהקב״ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬לכן היתה באופן של ״ומת כל בכור״‪.‬‬

‫ומטעם זה ‪ -‬״בהעברה אחת ‪ . .‬כולן לוקין״‪ ,‬בדרך ״העברה״ בלי התחלקות‬

‫)כנ״ל(‪ ,‬כי הקב״ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬הרי שווה ומשווה קטן וגדול‪.‬‬

‫אמנם כ״ז הוא בנוגע לאומות העולם‪ ,‬משא״כ בנוגע לבג״י הרי ידוע‪ ,‬שגם מצד‬
‫בחי׳ המקיף‪ ,‬התיבה היא לבנ״י‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬דוקא בזה מתגלה אמיתית תיבתם של‬
‫‪,‬‬
‫ישראל‪ .‬וכמבואר׳ בעניו ״הלא ״ אה עשו ליעקב גו׳ ואוהב את יעקב ואת עשו‬
‫שנאתי״‪ ,‬דגם מצד בחי׳ המקיף‪ ,‬ששם ״כחשיבה כאורה״״ ובמילא ״אח עשו ליעקב״‪,‬‬
‫מ״מ‪ ,‬״ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי״‪ .‬שזהו עניו בחירת הקב״ה בבנ״י לא מצד‬
‫טעם‪ ,‬דאף שלכאורה מדובר בבחינה ששם לא ניכרת מעלתם של ישראל לגבי עשו‬
‫)כי ״כחשיבה כאורה״(‪ ,‬מ״מ‪ ,‬״ואוהב את יעקב״ דוקא‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ומצד חיבה זו ״הניח ׳ הקב״ה את העליונים ואת התתתונים ‪ . .‬בחר בישראל עמו‬
‫‪4‬‬
‫והוציאם ממצרים ערות הארץ״ מקום הזוהמא והטומאה לא ע״י מלאך ׳ ‪ . .‬אלא‬
‫הקב״ה בכבודו ובעצמו ירד לשם כמ״ש וארד להצילו וגו׳״‪ ,‬והיינו דחיבה זו של‬
‫הקב״ה לבנ״י גרמה לכך שהקב״ה ירד ויצמצם את עצמו בעניני בני ישראל‪ ,‬עד‬
‫להשגיח עליהם בהשגחה פרטית ולהצילם‪.‬‬

‫וזהו מ״ש ״אני יוצא בתוך מצרים״‪ ,‬שזוהי ״יציאת״ הקב״ה ממקומו)״הניח הקב״ה‬
‫את העליונים״( וירידתו ״בתוך מצרים״‪ ,‬וכ״ז כדי להציל את ישראל‪.‬‬

‫ג‪ .‬והנה‪ ,‬ענין זה‪ ,‬שירידה זו של הקב״ה להציל את ישראל‪ ,‬היא מחמת האהבה‬
‫של הקב״ה לבנ״י)מצד פנימיות המקיף(‪ ,‬בא לידי ביטוי גם בפרטי הנם ד״ופסחתי‬
‫‪5‬‬
‫עליהם״‪ ,‬וכהובא בפרש״י ׳ דגם כ״שהי׳ ישראל בביתו של מצרי שומע אני ילקה‬

‫‪ (6‬לי הגש״פ פיסקא ויוציאנו‪.‬‬

‫‪ 7‬לקר׳וז שה״ש יד‪ ,‬ג‪ .‬סה״מ קונטרסים ח״א קצד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (8‬תהלים ק מ ח ‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ (9‬ראה אוה״ת בראשית )כרך ג( תקסה‪ ,‬א ואילך‪ .‬ובכ״מ‪ .‬לקו״ש ח״ז ע׳ ‪.25‬‬
‫‪ (10‬מלאכי א‪ ,‬ב־ג‪.‬‬
‫קלט‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫תהליס‬ ‫‪(11‬‬
‫‪ (12‬ל׳ אדה״ז בתניא פמ״ו)סה‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ (13‬מקץ מב‪ ,‬ט‪ .‬שם‪ ,‬יב‪ .‬קה״ר פ״א‪ ,‬ד )בסופו(‪ .‬עץ חיים שער )מג( ציור העולמות פ״א‪.‬‬
‫‪ (14‬מכילתא בא עה״פ כאן‪ .‬ל׳ הגש״פ שם‪.‬‬
‫‪ (15‬י ב ‪ ,‬י ג ד ״ ה ולא יהי׳‪,‬‬
‫תתקלא‬ ‫ויוציאנו ה״א ממצרים גר‬

‫כמותו ת״ל ולא יהי׳ בכם נגף״‪ ,‬דלכאורה צע״ק‪ ,‬מהי הקס״ד שבשביל שהי׳ איש‬
‫‪1‬‬
‫ישראל בבית מצרי ״ילקה כמותו״•׳ ?‬
‫אך העניו הוא‪ ,‬דמזה גופא שאיש ישראל זה נמצא בבית מצרי בלילה זה‪ ,‬מובן‬
‫פתיתות מצבו הרוחני‪ .‬לאחרי כל מה שעשו להם המצרים‪ ,‬ולאחרי כל המכות שקבלו‬
‫המצרים‪ ,‬הנה איש זה עדיין בביתו של איש מצרי‪ ,‬ואימתי ‪ -‬בלילה זה שנצטווה‬
‫להקריב הקרבן פסה)בשביל הצלתו(‪ ,‬והוזהר ״ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד‬
‫בוקר״״!‬
‫ולכן קס״ד ש״ילקה כמותו״‪ ,‬כיון שלא ניכרת ההבדלה בינו ובין המצרי‪.‬‬
‫ואעפ״כ‪ ,‬מצד החיבה לכאו״א מישראל‪ ,‬הרי ״ואוהב את יעקב״ דוקא‪ ,‬ולא די‬
‫שהקב״ה הציל גם איש ישראל זה )שזה אפשרי גם ע״י מלאח‪ ,‬אלא עוד זאת‪,‬‬
‫שהקב״ה בכבודו ובעצמו ירד להצילו מיד מצרים‪ .‬וכנ״ל בפירוש ״אני יוצא בתוך‬
‫‪8‬‬
‫מצרים״‪ ,‬שהיתה ירידה והתלבשות ׳ בתוך מצרים‪ ,‬ערות הארץ‪,‬‬

‫]שזהו אחד מהטעמיםי׳ שלא הי׳ יכול להיות ע״י מלאר‪ ,‬כי מלאר לא הי׳ יכול‬
‫לירד בטומאת מצרים[‪.‬‬
‫ד‪ .‬ומכאן הוראה בעבודת כאו״א מישראל בהתעטקותו לקרב לבן של ישראל‬
‫לאבינו שבשמים‪ :‬יש האומרים שמוכנים לעסוק בקירוב בנ״י לתומ״צ‪ ,‬אבל לא לרדת‬
‫ממדרגתם בשביל זה‪ .‬ולדוגמא‪ ,‬אדם העוסק בלימוד התורה‪ ,‬מוכן ללמוד תורה גם‬
‫עם פשוטי עם‪ ,‬ואפילו עם איש ישראל שלע״ע רתוק מתורת השם‪ ,‬אבל במה דברים‬
‫אמורים‪ ,‬כאשר הם מוכנים לבוא אל בית ה׳‪ ,‬לבית המדרש וד׳ אמות של תורה‬
‫ללמוד עמו‪ ,‬משא״כ כשהוא צריך להפסיק מלימודו ולירד להתעסק עם אלה שאינם‬
‫שייכים לע״ע להכנס לבית המדרש ללמוד‪ ,‬להיותם תינוקות שנשבו לביו העכו״ם‪,‬‬
‫טוען הוא‪ ,‬שאין התעסקות זו שייכת אליו‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫וע״ז היא ההוראה ‪ -‬״דיו לעבד שיהא כרבו״״ ‪ ,‬דכמו שהקב״ה בכבודו ובעצמו‬
‫‪2‬‬
‫ירד׳ למצרים ערות הארץ מקום הזוהמא והטומאה להוציאם משם‪ ,‬וגם לאיש כזה‬
‫‪22‬‬
‫שנמצא בבית מצרי‪ ,‬וכ״ז כדי לקרבו אליו‪ ,‬ובקירוב ויחוד אמיתי ע״י התורה ומצות‬
‫‪ -‬כן צריך כ״א מבנ״י ״לירד״ ממדריגתו להציל את בנ״י‪ ,‬גם תינוקות שנשבו‬

‫‪ (16‬ועכ״פ הול״ל ״עמו״‪ ,‬ולא ״כמותו״‪.‬‬

‫‪ (17‬ינ‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ (18‬ומ״ש בתו״ת וירא)קג‪ ,‬סע״ג( ״וכידוע בירידתו במצרים דכתינ ועברתי בארמ״צ כ ד ולא נד בזה עניו‬
‫ירידה כלל משום דגם חושד לא יחשיר ממד כוי כחשיבה כאורה ממש״ ‪ -‬היינו כלפי המצרים במכת בכורות‪,‬‬
‫שבזה לא היתה שום ירידה ח״ו‪ ,‬אבל בשייכות לישראל הרי מקרא מלא דבר הכתוב ״וארד להצילו״‪ ,‬כנ״ל‬
‫בפנים‪ ,‬וכמובא בתניא שם‪ .‬ועצ״ע‪.‬‬
‫‪ (19‬ראה לקו״ת צו יב‪ ,‬ג‪ .‬טז‪ ,‬א‪ .‬וראה תדיח בראשית כז‪ ,‬ב‪ .‬סידור רצט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (20‬ברכות נח‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪ .‬תנחומא ח״ש ד‪.‬‬
‫‪ (21‬ראה אוה״ת במדבר כרך ו ס״ע איתשצז ואילך‪.‬‬
‫‪ (22‬ראה בארוכה תניא שם‪.‬‬
‫עניני גלות וגאולת מצרים‪ /‬הוספות‬ ‫תתקלב‬

‫מישראל‪ ,‬וגם אם בגלל ירידה זו מטנף לבושיו״)כמובן ופשוט‪ ,‬באופן המותר ע״פ‬
‫הלכה(‪.‬‬

‫ומה גם שלאחרי שהקב״ה אמר במ״ת ״אנכי ה׳ אלקיך״״ לשון יחיד״‪ ,‬נעשה ה׳‬
‫כחך וחיותך של כאו״א מישראל״ באיזה מעמד ומצב שהוא‪ ,‬וצריכים רק לגלות‬
‫רצונו האמיתי והפנימי״‪,‬‬

‫והרי גאולת כלל ישראל ‪ -‬דכאו״א מישראל‪ ,‬גם ראשיכם שבטיכם‪ ,‬וכן גאולת‬
‫השכינה דשכינתא בגלותא ‪ -‬תלוי׳ בגאולתן של כל אחד ואחד‪ ,‬שהרי בגאולה זו‬
‫דלעת״ל לא ישאר אף אתד בגלות‪ ,‬ועד דגם אותו הסוג שלא נגאלו ממצרים‪ ,‬יגאלו‬
‫בגאולה העתידה לבוא ע״י משיח צדקנו‪,‬‬

‫וכמדובר כמ״פ** בפירוש התשובה לבן רשע״ ״אילו הי׳ שם לא הי׳ נגאל״‪ ,‬דרק‬
‫שם במצרים לא הי׳ נגאל‪ ,‬אבל בגאולתנו מגלות זהי״ גם הוא יהי׳ נגאל‪,‬‬

‫ובהתעסקות של כאו״א מישראל לקרב את בנ״י לאביהם שבשמים‪ ,‬הקב״ה הולך‬

‫עמו לסייעו בעבודתו זאת‪,‬‬

‫ועי״ז נגאלים בג״י מהגלות‪ ,‬״ואתם תלוקטו לאחד אתד בני ישראל״״•‪ ,‬ע״י משיח‬
‫צדקנו‪ ,‬שבונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל״‪ ,‬תיכף ומיד ממש‪.‬‬
‫)משיחח ש״פ בא תשל״ו — לקו״ש בא תשנ״ב(‬

‫‪ (23‬ראה שה״ש ה‪ ,‬ג‪.‬‬

‫‪ (24‬יתרו כ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (25‬ראה רמב״ו עה״פ‪ .‬פסיקתא רבתי פכ״א‪.‬‬
‫‪ (26‬ראה לקו״ת ר״פ ראה‪.‬‬
‫‪ (27‬ראה רמב״ם ספ״ב דהל׳ גירושיו‪.‬‬
‫‪ (28‬ראה לעיל ס״ע קלג ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (29‬בהגש״פ‪ .‬וראה לשון המכילתא בא יג‪ ,‬ח‪ .‬יד‪ .‬רש״׳ שם יג‪ ,‬ה‪ .‬ירושלמי פסחים פ״י ה״ד‪.‬‬
‫‪ (30‬כיו! שהוא לאחר מ״ת ‪ -‬ראה בארוכה לעיל ע׳ קלד ואילך‪.‬‬
‫‪ (31‬ישעי׳ כז‪ ,‬יב‪ .‬וראה רש״י נצבים ל‪ ,‬ג ״אוחז בידיו ממש איש איש כוי״‪.‬‬
‫‪ (32‬רמב״ם הל׳ מלכים פפי״א‪.‬‬
 ‫תתקלג‬

‫חידושים וביאורים בהלכות פסח‬

‫אמירת ״סדר מרבן פסה״‬ ‫<ט‪.‬‬

‫‪ -‬ובפרט שלכאורה אינו סיום בדבר‬ ‫א‪ .‬ב״סדר קרבן פסח״ שהביא אדה״ז‬
‫טוב‪-‬‬ ‫בסידורו וכתב שיש לאומרו בערב פסח‬
‫לאחרי כל סדר הקרבתו ולאחרי ה­‬ ‫אחר תפלת המנחה )שהוא ע״פ הנוסח׳‬
‫פרטים דרחיצת העזרה?‬ ‫בם׳ סדר היום‪ ,‬והועתק בשל״ה־ ובסידור‬
‫האריז״ל׳( ‪ -‬מסיים ״ואםי הפסח נמצא‬
‫ב‪ .‬וי״ל בזה בהקדים דיוק הלשוז‬ ‫‪5‬‬
‫טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר״ ‪.‬‬
‫בסדור אדה״ז שם לפני ה״סדר קרבן‬
‫פסח״‪ :‬ונשלמה פרים שפתינו׳ ותפלת‬ ‫וצ״ב‪ :‬ב״סדר קרבן פטח״ הנ״ל‪ ,‬לא‬
‫מנחה היא במקום תמיד של בין ה­‬ ‫הובאו כל הפרטים בסדר הקרבתו‪ ,‬וב־‬
‫ערביים ובזמן שביהמ״ק הי׳ קיים הי׳‬ ‫פרט דברים שאינם רגילים והווים בכל‬
‫הפטח נשחט אחר תמיד של בין ה־‬ ‫שנה« ‪ -‬ולמה הובא פרט זה ״ואם הפטח‬
‫ערביים כן ראוי לעסוק בסדר קרבן‬ ‫‪,‬‬ ‫נמצא טריפה לא עלה לו כו׳״?‬
‫פסח אחר תפלת המנחה ראמר זה‪.‬‬ ‫וביותר יוקשה‪ :‬דין זה )״אם הפסח‬
‫והנה בשל״ה )וכן נעתק בסידור ה־‬ ‫נמצא טריפה וכו׳״( חל תיכף לאחר שחי­‬
‫אריז״ל( הלשון ״ונשלמה פרים שפתינו‬ ‫טה )וכלשון הרמב״ם׳ ״השותט את הפסח‬
‫ע״כ תקנו אנשי כנסת הגדולה התפילה‬ ‫ונמצא בע״מ או טריפה הרי זה שוחט‬
‫כנגד התמידין ותפילת המנחה היא נגד‬ ‫אחר כו׳״(‪ ,‬ואינו ״חלק״ כ״כ שנסדר כאן‬
‫תמיד של בין הערביים‪ .‬והנה בזמן בית‬ ‫בסוף כל הדברים‬
‫המקדש הי׳ הפסח נשחט אתר התמיד של‬
‫בין הערביים וכדי שישלמו פרים שפתי­‬
‫נו ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח אחר‬
‫‪ (1‬אלא שבכמה שינויים‪.‬‬
‫תפילת המנחה״‪.‬‬ ‫‪ (2‬במסכח פסחים שלו)קמב‪ ,‬א(‪.‬‬
‫אבל אדה״ז השמיט התיבות ״ע״כ‬ ‫‪ (3‬סידור ר״ש מרשקוב‪ ,‬קול יעקב‪ .‬וכן בסידור‬
‫תקנו אנשי כנפת הגדולה התפילה כנגד‬ ‫האריז״ל ‪ -‬זאלקווא תקמ״א‪ :‬סידור שתיקן ר׳ אשר‬
‫התמידין ‪ . .‬וכדי שישלמו פרים שפתי־‬ ‫‪ -‬לבוב תקמ״ח‪.‬‬
‫‪ (4‬כ״ה )‪,‬ואם״ בוא״ו( בסדר היום דפוס ראשון‪,‬‬
‫נו״״י‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שאין זה רק בשביל ה­‬
‫של״ה וסידורי האריז‪-‬ל הנ״ל )מלבד סידור קול‬
‫קיצור‪ ,‬אלא הוא שינוי בתוכן‪:‬‬
‫יעקב(‪ .‬ובכמה דפוסים שלאח״ז בסדר היום הוא בלא‬
‫ןא״ו‪ .‬ועצ״ע ובירור‪.‬‬
‫‪ (5‬בסדר היום מסיים ‪,‬ואפילו מאה״‪ ,‬וכן הועתק‬
‫בסידור קול יעקב שפ‪ .‬והוא ע״פ לשון הרמב״ם הל׳‬
‫‪ (8‬הושע יד‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫קרבו פסח םפ״א)תחילת לשונו נעתק לקמן בפנים(‪.‬‬
‫‪ (9‬כמו שאומרים בסדר ק״פ בתחלתו‪ .‬ודאה‬ ‫אבל בשל״ה ושאר סידורי האריז״ל ליתא‪.‬‬
‫רמב׳׳ם הל• ק׳׳פ פ׳׳א ה״ד‪.‬‬ ‫‪ (6‬ובסי׳ יעב״ץ הקשה על כמה דברים שנשמטו‬
‫‪ (10‬בסדר היום שם ליתא שהוא מטעם ‪,‬ונשל־‬ ‫בנוסח זה‪ ,‬ולכן שינה הנוסח ונעתק בכמה סידורים‬
‫מה פרים שפתינו׳׳‪ ,‬ושם הלשון‪,‬יתפלל מנחה שהוא‬ ‫לעיל ע׳ ד׳)בסדר ק״פ( ביישוב קושיות‬ ‫)וראה‬
‫כנגד תמיד של בין הערביים ואחר כך יעסוק בענין‬ ‫היעב״ץ(‪.‬‬
‫קרבן פסח שהיו עושים בזמן שב״ה קיים״‪.‬‬ ‫‪ (7‬ספ״א דהל׳ קרבן פסח‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח ‪ /‬הוספות‬
‫הקריב חטאת כל העוסק בתורת אשם‬
‫כאילו הקריב אשם‪.‬‬
‫ועם׳יז י״ל שזהו טעמו של אדה״ז‬
‫ששינה מלשון השל״ה)והשמיט התיבות‬
‫״ע״כ תקנו כר התפילה כנגד ה ת מ י ד י ן ‪. .‬‬
‫וכדי שישלמו פרים שפתינו(״‪ ,‬כי זה ש­‬
‫הובא כאן הענין ד״מנחה היא במקום‬
‫תמיד של בין הערביים״‪ ,‬אינו כדי ל­‬
‫השוות תוכן תפלת מנחה לתוכן אמירת‬
‫סדר קרבן פסח )ששניהם הם במקום‬
‫‪8‬‬
‫קרבן ׳(‪ ,‬אלא רק כטעם על קביעת זמן‬
‫אמירת סדר קרבן פסח‪ ,‬דהיות שהפטח‬
‫נשחט אחר התמיד‪ ,‬לכן ״ראוי לעסוק‬
‫בסדר קרבן פסח אחר תפלת המנחה״‬
‫)ש״היא במקום תמיד של בין הערביים״(‪.‬‬
‫אלא שעפ״ז יש להבין טעמו של ה­‬
‫שלייה‪ ,‬שמשמע מלשונו)כנ״ל( שאמירת‬
‫סדר קרבן פסה היא אותו העניז דתפי־‬
‫לות במקום קרבנות תיקנום)״כדי שישל­‬
‫מו פרים שפתינו״(‪.‬‬
‫ג‪ .‬וי״ל הביאור בזה‪:‬‬
‫בענין ״ונשלמה פרים שפתינו״‪ ,‬שה־‬
‫כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם״ משמע‬
‫שעוסק בתורה בכלל‪ ,‬לאו דוקא בתורת עולה או‬
‫‪ -‬ראה חדא׳׳ג שם‪ .‬ועוד‪ .‬וראה הנסמן‬
‫בהערה ‪ .19‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (18‬ולכאורה י״ל שס״ל לאדה״ז שעיקר ענין‬
‫ד״ונשלמה פרים שפתינו״ הוא רק לגבי העוסק‬
‫ב ת ו ר ת ע ו ל ה כוי•)כמו שהביא בשו״ע שלו או״ת סי׳‬
‫א׳ ס״ט במהד׳׳ת‪ .‬וכמו שאומרים ברבון העולמים‬
‫קודם איזהו מקומות ולא בתפלה )שלכז השמיט בפי׳‬
‫צח הלשון ‪,‬ונשלמה פרים שפתינו״ שבטור שם(‪.‬‬
‫וראה לקמן בפנים‪.‬‬
‫שם‪ .‬ז ח ״ א ) מ ה נ ־ ע ( ק‪ ,‬א‪.‬‬ ‫וראה דעת רבא‬
‫ח ־ ג ל ב ‪ ,‬א‪ .‬ל ה ‪ ,‬א‪ .‬ו ע ו ד ‪.‬‬
‫וראה )עיד החסידות( תו״ח ויקהל תקפג‪,‬‬
‫ס ע ־ א ו א י ל ן ‪ .‬מ ק ו מ ו ת ש נ ס מ נ ו ל ק מ ן ה ע ר ה ‪4‬ל‪.‬‬
‫תתקלד‬
‫בתיבות אלו שבשל״ה מודגש‪ ,‬שטעם‬
‫אמירת סדר קרבן פסח הוא ע״ד הענין‬
‫ד״תפילה כנגד התמידיך‪ ,‬״כדי שישלמו‬
‫פרים שפתינו״‪.‬‬
‫אבל לכאורה‪ ,‬הך דתפלות במקום‬
‫קרבנות תקנום‪ ,‬ואמירת סדר הקרבן ב­‬
‫מקום הקרבתו ‪ -‬ב׳ דינים שונים הם‪ :‬זה‬
‫שתפלות במקום קרבנות״ תקנום )שב­‬
‫תקנת אנשי כנה״ג(‪ ,‬פירושו‪ ,‬שחכמים‬
‫תקנו מעשה )אמירת( ה ת פ ל ה במקום‬
‫הקרבת התמיד־׳)וקריאת פרשת התמיד‬
‫‪3‬‬
‫וכיו״ב לפני התפלה‪ ,‬הוא מנהג ש״גהגו ׳‬
‫‪,‬‬
‫)בו( כל ישראל״( ״; ואילו קריאת פרשת‬
‫הקרבנות במקום הקרבתם למדין מ־‬
‫מש״נ • ״זאת תורת החטאת״‪ ,‬״וזאת תורת‬ ‫‪5‬‬
‫האשם״ וכוי‪ ,‬כמרז״ל בסוף מנחות״ כל‬
‫העוסק בתורת עולה כאילו הקריב‬
‫עולה״ כל העוסק בתורת תטאת כאילו‬
‫‪ (11‬לשון הגמ׳ בברכות )כו‪ ,‬א( ״תפלה במקום‬
‫קרבן היא״‪ .‬טושו״ע )ודאדה״ז( או״ח סצ״ת סייד‪.‬‬
‫‪ (12‬ראה ברכות שם‪ ,‬ב‪ .‬רמב׳׳ם הל׳ תפלה פ״א‬
‫ה׳׳ה‪ .‬פ״ג ה״ב‪ .‬טואו״ח )ודאדה״ז( ר״פ פט וסק׳׳ז‪.‬‬
‫‪ (13‬לשון אדה״ז שם ר״ס מח‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (14‬ולהעיד מתר״י ברכות רפ״ד ד״ה טעה ולא‬
‫התפלל מנתה בע״ש‪ .‬שו״ת גוב״י מהד״ק או״ח ס״ד‪.‬‬
‫אבל ראה טור ב״י ושו״ע אדה״ז םו״פ מ״ז‪ .‬תהלה‬
‫חטאת•‬ ‫לדוד שם‪.‬‬
‫‪ (15‬צו ו‪ ,‬יח‪ .‬ז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (16‬קי‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (17‬בגמ׳ שם במאמר ר״י ליתא ״בל העוסק‬
‫בתורת עולה״‪ .‬אבל כן הוא בבחיי)ס״פ ויקהל‪ .‬צו ז‪,‬‬
‫לז( בשם רז׳׳ל‪ .‬ועוד‪ .‬וכו בשו״ע אדה״ז שם מהד׳׳ק‬
‫סי׳ א סי״א ״אמרו חכמים כל העוסק בתורת עולה‬
‫כאילו הקריב עולה )וכל העוסק בתורת חטאת כאילו‬
‫הקריב חטאת(״‪ .‬וכ״ד‪ ,‬בבעה״ט ר״פ צו עה״פ זאת‬
‫תורת העולה‪ .‬ובשו״ע אדה״ז שם מהד״ת ס״א ם״ט‬
‫•(‬ ‫״וכמו שאמרו חכמים ע״פ )צו שם( זאת התורה‬
‫לעולה למנחה ולחטאת וגו׳ כל העוסק בתורת עולה‬
‫*(‬ ‫כוי״‪ .‬והוא מדרשת ר׳׳ל ש ל פ נ ־ ז במנחות שפ‪ ,‬שלפי‬
‫פשטות הגי׳ בגמ׳ שלפנינו ״כל העוסק בתורה‬
‫תתקלה‬ ‫א מ י ר ת ״סדר קרבן פסח״‬

‫פרשת הקרבנות בתושב״כ מכפר הקב״ה‬ ‫אמירה היא במקום הקרבן‪ ,‬מצינו כמה‬
‫לישראל כמו שמכפר להם ע׳׳י קרבנות‪.‬‬ ‫אופנים וגדרים״‪:‬‬
‫ב( זה שעסק התורה )בתושבע״פ(‪,‬‬ ‫א( קריאת פרשיות הקרבנות שבתו־‬
‫‪2‬‬
‫ובפרט בהלכות*״ עבודה וקרבנות׳ ‪,‬‬ ‫שב״כ מכפרת במקום הקרבן ‪ -‬כמרז׳יל‬
‫נחשב כמו הקרבה והקטרה ‪ -‬היינו)לא‬ ‫‪2‬‬
‫במס׳ תענית״ ומגילה׳ ״במה״ אדע כי‬ ‫‪2‬‬

‫רק בנוגע להתוצאה‪ ,‬אלא( גם בנוגע ל־‬ ‫אירשנה אמר אברהם רבש״ע שמא ישר­‬
‫הפעולה דהקרבה והקטרה״‪ ,‬דהוי כיש‬ ‫אל חוטאין לפניד אתה עושה להם בו׳‬
‫כאן מעשה הקרבה‪.‬‬ ‫אמר לו לאו ‪ . .‬ק ח ה ״ לי עגלה משו­‬
‫לשת ‪ . .‬אמר לפניו רבש״ע תינח בזמן‬
‫אבל מ״מ‪ ,‬זה שהעטק הוא כאילו יש‬
‫שביהמ״ק קיים בזמן שאיז ביהמ״ק קיים‬
‫כאן מעשה הקרבה היינו רק שנחשב‬
‫מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי‬
‫כאילו האדם )הגברא( עשה מעשה ד־‬
‫להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן‬
‫הקרבה והקטרה‪ ,‬אבל איז זה שייר‬
‫לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום‬
‫להחפצא‪ ,‬שאין כאן מעין חפצא של‬
‫‪2‬‬
‫לפני ואני מוחל להם על כל עוונותיהם״‪.‬‬
‫קרבף ‪.‬‬

‫ג( אבל זה שתפלות במקום קרבנות‬ ‫ב( העסק בתורה)ובפרט בהל׳ קרב־‬
‫תקנום ‪ -‬י״ל ששייר לתפצא דההקרבה‪,‬‬ ‫נות( הוא כהקרבת הקרבן ‪ -‬כמרז״ל‬
‫הנ״ל)בסוף מנתות( ״ת״ח העוסקים בתו­‬
‫‪2‬‬
‫רה* ‪ . .‬מעלה אני עליהן כאילו מקטי־‬
‫רין ומגישין ל ש מ י ‪ . .‬כל העוסק בתורת‬
‫תטאת כאילו הקריב כו׳״‪.‬‬
‫ר א ה רש״י מ נ ח ו ת ש ם ) ד ״ ה ב ת ו ר ת חטאת(‬ ‫•‪(25‬‬
‫ג( זה שתפלות במקום קרבנות תקנום‪.‬‬
‫ובה־‬ ‫עבודה״‪.‬‬ ‫בהלכות‬ ‫דמיירי‬ ‫קדשים‬ ‫סדר‬ ‫‪,‬כגון‬

‫בהערה הבאה‪.‬‬ ‫נסמן‬ ‫ויש לומר שהם ג׳ גדרים שונים‪:‬‬

‫‪-‬‬ ‫אדה״ז ס״א ס״ט )במהד״ת‪ .‬ובמהד״ק‬ ‫ובשו״ע‬ ‫א( זה שקריאת סדר הקרבנות בתו־‬
‫סי״א‪ .‬ו ר א ה ב״י וב״ח ל ט ו ר שם( מ ו כ ח דמרז״ל ד מ נ ־‬
‫שב״כ״ היא במקום הקרבן ‪ -‬היינו ל­‬
‫ח ו ת קאי)גם( ע ל א מ י ר ת פ ר ש ת ק ר ב נ ו ת בתושב״כ‪.‬‬
‫עדן התוצאה )ה״נפעל״(‪ ,‬שע״י קריאת‬
‫שע״פ‬ ‫סי״א‪,‬‬ ‫לאדה״ז פ״ב‬ ‫ראה הל׳ ת״ת‬ ‫‪(26‬‬

‫‪. .‬‬ ‫הדבר‬ ‫‪.‬גבון‬ ‫‪-‬‬ ‫העוסק כו׳‬ ‫כל‬ ‫הנ״ל‬ ‫מרז״ל‬

‫כשלימות כו׳ כמבואר‬ ‫הקרבנות‬ ‫הלכות כל‬ ‫ללמוד‬

‫פיה׳׳מ‬ ‫וראה‬ ‫כוי״‪.‬‬ ‫הרמב״ם‬ ‫בחיבור‬ ‫היטב‬ ‫באר‬

‫ס ו ף מנחות‪ .‬ב א ר ש ב ע ס ו ף ה ק ד מ ת ו ‪ .‬בחיי‬ ‫להרמב״ם‬ ‫יאילד‬ ‫‪413‬‬ ‫ע׳‬ ‫חי״ח‬ ‫לקו״ש‬ ‫בכ״ז‬ ‫ראה‬ ‫‪(19‬‬
‫צו ש ם ‪ .‬לקו״ת לאדה״ז קדושים )סד״ה והדרת(‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובהערות‬

‫מנתות‬ ‫הגמ׳‬ ‫בהמשך‬ ‫המ״ד‬ ‫לשאר‬ ‫וכ״ה‬ ‫‪(27‬‬ ‫כז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(20‬‬
‫ש ם ‪ .‬ע״ש‪ .‬ו ר א ה מ פ ר ש י הע״י שם‪.‬‬ ‫ל א ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(21‬‬

‫״יר״מ‬ ‫תפלה‬ ‫מוסיף גם‬ ‫כאשר‬ ‫רק‬ ‫אלא‬ ‫‪(28‬‬ ‫ל ך ט ו ‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(22‬‬
‫ז ה ת ש ו ב ו מ ק ו ב ל ל פ נ י ך כ א י ל ו ה ק ר ב ת י כוי״‪,‬‬ ‫שיהא‬ ‫ש ם ‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(23‬‬
‫צ״צ‬ ‫התפלה )ראה‬ ‫בסדר‬ ‫אומרו‬ ‫כאשר‬ ‫ובפרט‬ ‫כ״ה במנחות ש ם ‪,‬העוסקים בתורה״)סתם‪.‬‬ ‫‪(24‬‬
‫ממש‪,‬‬ ‫בהקרבה‬ ‫נתשב‬ ‫אז‬ ‫ס״ד(‪,‬‬ ‫לקמן‬ ‫שהובא‬ ‫‪ .(17‬א ב ל ב ט ו ר ו ש ו ״ ע א ד ה ״ ז‬ ‫לעיל סוף הערה‬ ‫וראה‬
‫ודאדה״ז ש ם ם״א ס״ז)סט״ו־טז(‪ ,‬ובלבוש‬ ‫כבטושו״ע‬ ‫ם״נ)ס״א( שעוסקיו בעבודה )בהלכות עבודה(‪.‬‬ ‫או״ת‬
‫‪ -‬לעניו אמירת פ ר ש ת קרבגות‪ .‬ועד״ז לגבי‬ ‫ש ם ס״ז‬ ‫ר א ה שו״ע אדה״ז או״ח ס ת פ ״ ח ס״ו‪ .‬ולהעיר‬ ‫‪(25‬‬
‫תמיד שאומר לאח״ו ר מ ז העולמים כבסי׳ מ ח‬ ‫קרבו‬ ‫וסוף‬ ‫דתענית‬ ‫מרז״ל‬ ‫הביא ב׳‬ ‫או״ח ס״א‬ ‫שבב״י‬
‫שם‪.‬‬ ‫בהמשך אחד‪.‬‬ ‫מנחות‬
 ‫חידושים וביאורים בהלכות פסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקלו‬

‫ובזה מתורץ הלשון בס׳ סדר היום ל­‬ ‫דלא רק שיש לאדם השכר או הכפרה‬
‫אחרי הנוסח ד״סדר קרבן פסה״)והועתק‬ ‫שע״י הקרבת קרבן )התוצאה של ה־‬
‫בשל״ה‪ ,‬סידור האריז״ל וסידור אדה״ז(‪:‬‬ ‫קרבן(‪ ,‬או המעלה הנעשית בהגברא ע״י‬
‫זהו״ הענין בקיצור גדול‪ .‬וצריך האדם‬ ‫מעשה הקרבה‪ ,‬אלא שמעשה התפלה‬
‫הירא וחרד על דבר ה׳ לקרות אותו‬ ‫נתשב ממש כמעשה הקרבה‪ ,‬שיש כאן‬
‫בזמנו שתעלה קריאתו במקום הקרבתו‬ ‫תפצא של ״קרבן״‪ ,‬ולכן ישנם על ה­‬
‫וידאג על חורבן הבית ויתחנן לפני ה׳‬ ‫מתפלל כמה תנאים בדוגמת מקריב‬
‫בורא עולם שיבנה אותו במהרה בימינו‬ ‫קרבן ‪ -‬״צריך» ליזהר שתהא דוגמת‬
‫אמן‪.‬‬ ‫הקרבן בכוונה ושלא יערב בה מחשבה‬
‫אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקרשים‬
‫שמדיוק הלשון ״הירא וחרד על דבר‬
‫ותהא מעומד כמו עבודה וקביעת מקום‬
‫ה׳)צריך( לקרות אותו בזמנו שתעלה‬
‫כמו הקרבנות שכ״א קבוע מקומו לשתי־‬
‫קריאתו במקום הקרבתו״ משמע‪ ,‬שזה‬
‫מתו ומתן דמו שלא יתוץ דבר בינו לקיר‬
‫שאומרים סדר קרבן פסח אחר תפלת‬
‫כמו הקרבן שחציצה פוסלת ‪ . .‬וראוי‬
‫מנחה אינו רק משום שזהו זמן הקרבת‬
‫שיהי׳ לו מלבושים נאים מיוחדים ל­‬
‫הפסת)כמשמעות הלשון לפני סדר קרבן‬
‫תפלה כמו בגדי כהונה כו׳״‪.‬‬
‫פסח‪ /‬אלא משום שכאשר הקריאה היא‬
‫מ מ נ ו ‪ -‬״תעלה קריאתו במקום הקר־‬ ‫ד‪ .‬והנה באמירת ״סדר קרבן פסח״‬
‫בתר‪/‬‬ ‫בערב פסח מצינו חידוש שלא מצינו‬
‫ולכאורה צריר ביאור‪ :‬הרי אחד מה־‬ ‫דוגמתו בשאר עניני תורה שנאמר בהם‬
‫חילוקים בין שני הדינים דתפלות כמקום‬ ‫ש״העוסק כו׳ כאילו הקריב״‪ ,‬שאין אומ­‬
‫קרבנות תקנום וקריאת פרשת )ולימוד‬ ‫רים פרשת קרבן פסח בתושב״כ״נ)ע״ד‬
‫הלכות( הקרבנות במקום הקרבתם הוא‪,‬‬ ‫אמירת פרשת התמיד או פ׳ קרבנות‬
‫ד ת פ ל ה צ״ל בומן הקרבת התמידין‬ ‫וכיו״ב )כהד דתענית ומגילה((‪ ,‬או עוס­‬
‫ד ו ק א ‪ ,‬משא׳׳כ לימוד פרשת )והלכות(‬ ‫״‬
‫קים בהלכותיו בתושבע״פ )ע״ד משנת‬
‫הקרבן במקום הקרבתו אינו קשור עם‬ ‫איזהו מקומן״)וכהד דמנחות( וכיו״ב( ‪-‬‬
‫זמן חיוב ההקרבה״‪.‬‬ ‫אלא מספרים סדר הקרבתו בפועל‪.‬‬

‫]כמובן מהמשך הסוגיא בסוף מנחות‬
‫בענין ״כל העוסק בתורת כו׳ כאילו‬
‫הקריב כר״‪ ,‬וכדאיתא לפנ״ז שם להדיא‬
‫עה״פ״ שיר המעלות הנה ברכו את ה׳‬
‫כל עבדי ה׳ העומדים בבית ה׳ בלילות‬
‫ויש לומר‪ ,‬שזהו משום שהעסק בסדר‬
‫קרבן פסח הוא ממש כמעשה הקרבה‬
‫דקרבן פסח‪ ,‬ע ״ ד שהוא בתפלה ע״י‬
‫מעשה התפלה‪.‬‬

‫‪ (29‬שו״ע אדה״ז שם פצ״ח ס״ד‪ ,‬מטושו״ע שם‪.‬‬

‫‪ (32‬לשון אדה״ז‪ .‬ובסדר היום‪ ,‬של״ה וסידור‬ ‫וראה אליי רבה שבהערה ‪ 41‬שבזה היתרון דתפלה‬
‫האריז״ל ‪ -‬בשינויים קליפ‪.‬‬ ‫במקום קרבן‪.‬‬
‫‪ (33‬ראה הנסמן בהערה ‪.12‬‬ ‫‪ (30‬ולנוסח הגר׳׳א אומרים פ ם ו ע ק ״ שבתנ״ד‬
‫‪9‬‬

‫‪ (34‬וראה לקו״ת במדבר יג‪ ,‬סע״א‪ .‬מאמרי‬ ‫)אלא שלפני׳ אומרים ‪,‬רבונו של עולם״ ע״ד נוסח‬
‫אדמו״ר האמצעי במדבר ח״ב ע׳ תקצר‪ .‬סה״מ‬ ‫‪,‬רכון העולמים״ שלאחרי פרשת הקרבנות )וראה‬
‫תרנ״ה ע׳ לד‪.‬‬ ‫לעיל הערה ‪.((28‬‬
‫‪ (35‬תהלים קלד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (31‬טושו״ע ודאדהיז שם פ״נ‪.‬‬
‫תתקלז‬ ‫א מ י ר ת ״סדר קרבן פסח״‬

‫ממש‪ ,‬ולכן ״צריד האדם הירא וחרד על‬ ‫‪ -‬מאי בלילות א״ר יותנן אלו ת״ח‬
‫דבר ה׳ לקרות אותו ב ז מ נ ו שתעלה‬ ‫העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן‬
‫קריאתו במקום הקרבתו״‪.‬‬ ‫הכתוב כאילו עסוקים בעבודה‪.‬‬
‫וזהו גם דיוק לשון השל״ה בדבריו‬ ‫ומ״ש הטור״ שפ׳ הקרבנות ״טוב‬
‫לפני סדר קרבו פסח‪ ,‬שמביא שתפלות‬ ‫יותר לאומרה ביום שהם במקום הקרבת‬
‫במקום קרבנות הוא משום ״ונשלמה‬ ‫ג‬
‫קרבן שזמנו ביום״)ולכמה דיעותי צריך‬
‫פרים שפתינו״‪ ,‬וממשיד ״וכדי שישלמו‬ ‫לאומרו מעומד(‪ ,‬הרי)א( כבר כתב ה־‬
‫פרים שפתינו ראוי לעסוק בסדר קרבן‬ ‫צ״צ« ש״היינו דוקא בענין אמירת פר­‬ ‫נ‬

‫פסח אחר תפלת מנחה״ ‪ -‬שבזה מודגש‬ ‫שיות אלו שהם שייכים לסדור תפלה*״‪,‬‬
‫אשר )א( תוכן אמירת סדר קרבז פסח‬ ‫אבל בעניו לימוד הל׳ קרבנות איו‬
‫הוא כענין התפלה‪) ,‬ב( ה״ונשלמה פרים‬ ‫לחלקי בין יום ללילה״•׳‪) ,‬ב( גם בזה‬ ‫‪3‬‬

‫שפתינר׳ ע״י אמירת סדר קרבן פסח‬ ‫אינו דומה״ לחומר החיוב דתפלה ב­‬
‫תלוי׳ בזה שאומרים אותו בזמנו‪ ,‬״אחר‬ ‫זמנה )שצ״ל בדיוק מ מ ן הקרבת התמי­‬
‫תפלת מנחה׳׳‪.‬‬ ‫די! דוקא״([‪.‬‬

‫ה‪ .‬אלא שעפ״ז יש לעיין בלשוז‬ ‫וא״כ תמוה מ״ש ש״צריד האדם הירא‬
‫אדה״ז בסידורו‪ ,‬ששינה מלשון השל״ה‬ ‫וחרד על דבר ה׳ לקרות אותו בזמנו‬
‫הנ״ל )כנ״ל סעיף ב ‪ /‬אף שהעתיק הלשון‬ ‫שתעלה קריאתו במקום הקרבתו״ ‪ -‬שזה‬
‫)לאחרי נוסח סדר קרבן פסח( ״צריף‬ ‫ש״תעלה קריאתו במקום הקרבתו״ תלוי‬
‫האדם הירא וחרד על דבר ה׳ לקרות‬ ‫בזה שהקריאה היא בזמנו?‬
‫אותו בזמנו שתעלה קריאתו במקום‬ ‫ומוכח מזה‪ ,‬שאמירת ״סדר קרבן‬
‫הקרבתו״‪.‬‬ ‫פסח״ נחשבת כמו מעשה הקרבת ק״פ‬
‫בפשטות י״ל שזהו בשביל הקיצור‪,‬‬
‫ובפרט שגם בס׳ סדר היום ליתא״ ה­‬
‫אריכות שבשל״ה‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ (36‬סימן א‪ .‬הובא גם בשו״ע )ודאדה״ז‬
‫ולכאורה יש לבאר זה בעומק יותר‪,‬‬ ‫מהד״ק( שם ם״א ס*ו)פי״ג(‪.‬‬
‫דכווגת אדה״ז בזה היא‪ ,‬שיש מעלה‬ ‫‪ (37‬הובא בשו״ע אדה״ז שם סי״ד )מע״ת(‪ .‬אלי׳‬
‫זוטא ללבוש שם אות חי‪.‬‬
‫באמירת ״סדר קרבן פסח״ גם לגבי הא‬
‫‪ (38‬אוה״ת דרושים לשבועות ע׳ קנט‪ .‬פסקי‬
‫דתפלות במקום קרבנות תיקגום‪.‬‬
‫דינים להצ״צ )קה״ת‪ ,‬תש״מ( בפופו‪ ,‬עט ]תיו(‪ ,‬א‬
‫דהנה בתפלה אין ניכר גלוי שייכותה‬ ‫]בהוצאת תשנ״ב ‪ -‬עד ]תיב[‪ ,‬א[‪.‬‬
‫למעשה הקרבת קרבן‪ ,‬אלא שחז״ל‬ ‫•‪ (38‬ראה לעיל הערה ‪.28‬‬
‫פירשו וגילו שמעשה )דיבור( התפלה״‬ ‫‪ (39‬להעיד מעט״ז לשו״ע או״ח ס״א ס״ה‬
‫נתשב כמעשה הקרבת קרבן‪ ,‬היינו שב­‬ ‫דמשנת איזהו מקומו הותר לומר קודם אור היום‪.‬‬
‫גלוי״ אין האדם עוסק בענין של הק־‬ ‫‪ (40‬ובצ״צ שם ממשיד‪ :‬ועמ״ש רבנו בא״ח סי׳‬
‫א׳ סס״ט במה״ב )שכ׳ שם ״אבל אצ״ל מעומד כמו‬
‫הכהו כו״( ס״ל כהחיש ולא כהא״ז לעניו עמידה‪.‬‬
‫‪ (42‬לשונו נעתק לעיל הערה ‪.10‬‬ ‫וראה גם אלי׳ רבה שם סק״י‪.‬‬
‫‪ (43‬להעיר מלקו״ת ר״פ פינחס‪.‬‬ ‫‪ (41‬ראה אלי׳ רבה שם‪ :‬ויש לגמגם וכי הוא‬
‫‪ (44‬אבל ע״פ פנימיות הענינים‪ ,‬תוכו עניו‬ ‫ממש בכל דיניי כמקריב ק ר ב ן ‪ . .‬שאני תפלה ותדע‬
‫התפלה הוא עניז הקרבנות‪ ,‬הקרבת הבהמה שבו‬ ‫דלענין חציצה וכמה דברים נזכרים שם )בתפלה(‬
‫)נפש הבהמית( וקירוב האדפ לה׳‪.‬‬ ‫דהוי כקרבן משא״כ בזה‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקלח‬

‫חורבן הבית ויתחנן בו׳ שיבנה אותו‪,‬‬ ‫רבת קרבן)שזה אינו אפילו כהא דעוסק‬
‫שאז תהי׳ שלימות הקרבת הפסח‪ ,‬וב­‬ ‫בתורת חטאת כוי‪ ,‬שהאדם עוסק בגלוי‬
‫צירוף הדאגה והתחנונים)״ויתחנן״( ה״ז‬ ‫בתורת קרבנות(‪:‬‬
‫פועל״ שקריאתו תהי׳ במקום הקרבה‬ ‫משא״כ בנדו״ד‪ ,‬אמירת סדר קרבן‬
‫‪47‬‬
‫ממש ‪.‬‬ ‫פסח‪ ,‬הרי אומרים פרטי סדר הקרבת ה־‬
‫ועל פי יסוד זה מובן היטב הסיום‬ ‫קרבן כמו שנעשה בפועל בבית המקדש‬
‫״ואם הפטח נמצא טריפה לא עלה לו עד‬ ‫)שזהו עוד יותר מלימוד הלכות הקרבן‬
‫שמביא אחר״‪ ,‬כי בסיום ״םדר קרבן‬ ‫בתושבע״פ כנ״ל(‪ ,‬והיינו שהאדם עסוק‬
‫פסח״ מדגישים המכוון בכל אמירה זו‬ ‫בפועל בענין של הקרבת קרבן‪ ,‬אלא‬
‫‪4‬‬
‫)כמאמר ״הכל הולד אחר החתום״• ‪ /‬ול­‬ ‫שאינו במעשה אלא בדיבור שלו; ומזה‬
‫כו אומרים דין זה ד״אם הפסח נמצא‬ ‫מובן‪ ,‬דכאשר דיבור זה נתשב כמעשה‬
‫טריפה לא עלה לו כו׳״‪ ,‬שבזה מודגש‬ ‫הקרבה‪ ,‬ה״ז עוד יותר ממעשה התפלה‪.‬‬
‫שלא מספיק מעשה הגברא‪ ,‬אלא צ״ל‬ ‫והיינו שנתשב כאילו עומד בביהמ״ק‬
‫ועיקר‪ ,‬החפצא דהקרבן בפועל‪ ,‬שלכן‬ ‫ועושה בפועל כל פרטי הדברים שאומר‬
‫אם נ פ ס ל הקרבן לא עלה לו וצריד‬ ‫בסדר קרבן פסח‪ ,‬מעשה הקרבה ממשי״‪.‬‬
‫להביא אחר )מתאים לחידוש הנ״ל‪,‬‬ ‫ולכן לא העתיק אדה״ז לשון השל״ה‬
‫שהעסק בסדר קרבן פסח צ״ל באופן‬ ‫הנ״ל‪ ,‬שמשמעו שה״ונשלמה פרים שפתי­‬
‫שנוגע לו שתהי׳ הקרבתו ממש‪ ,‬לא רק‬ ‫נו״ שע״י אמירת סדר קרבן פסח היא‬
‫התוצאה של ההקרבה או המעלה ב­‬ ‫ע״ד הא דתפלות במקום קרבנות תיקנום‪,‬‬
‫מעשה הגברא דנחשב כמו הקרבה(‪.‬‬ ‫כיון שבאמירת סדר קרבן פסח הוא‬
‫באופן נעלה יותר‪.‬‬
‫ז‪ .‬ויש לבאר הטעם שחלוק קרבן‬
‫פסת משאר קרבנות בענין ״וגשלמה‬ ‫ו‪ .‬ע״פ הנ״ל יש לבאר גם מה שכאן‬
‫פרים שפתינו״‪ ,‬שבו דוקא אומרים סדר‬ ‫יש חיוב מיוחד ש״ידאג על חורבן הבית‬
‫קרבן פסח באופן שהוא במקום מעשה‬ ‫ויתחנן לפני ה׳ בורא עולם שיבנה אותו‬
‫ההקרבה ממש‪:‬‬ ‫במהרה בימינו אמך‪ ,‬כי מאחר ששלימות‬
‫ק״פ הוא הקרבן דגאולת עם ישראל‪,‬‬ ‫מעשה קרבן פסח היא בהקרבתו בבית‬
‫הן גאולה בפשטות‪ ,‬כמו שגאמר בפסח‬ ‫המקדש‪ ,‬לבן כדי שתעלה קריאתו ב­‬
‫מקום הקרבתו ממש‪ ,‬צר׳ד שידע שבה־‬
‫מעלה שעולה קריאתו במקום הקרבתו‬
‫״ונשלמה פריס שפתינו״‪ ,‬עדיין חסר‬
‫‪ (46‬להעיר מד״ה להבין עניו לקיחת אנשי חיל‬ ‫כשלימות הקרבתו‪ ,‬ועליו לדאוג על‬
‫)לאדמו״ר האמצעי ‪ -‬נדפס במאמרי אדהאמ׳׳צ ‪-‬‬
‫קונטרסים ע׳ רסג יאילד(‪ .‬ושם מבאר עד״ז לענין‬
‫אמירת פ׳ הקטורת ואיזהו מקומו לפני ההפלה‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫‪ (47‬וכיון שקריאתו היא במקום הקרבתו ממש‪,‬‬
‫לבן השמיט בנוסח זה זמן ההקרבה ביחוד וקדימחו‬ ‫‪ (45‬ומה שעניו זה מצינו דוקא באמירת סדר‬
‫כשחל ער״פ להיות בע׳׳ש )ולא כנוטח היעביץ‬ ‫ק״פ‪ ,‬שהו״ע של מנהג‪ ,‬ולא בעניו של חיוב )תקנה(‬
‫בסידורו(‪ ,‬כיון שעל פי רוב לא יכול כל אחד לכוון‬ ‫דאנשי בנה״ג )כתפלה דבמקופ קרבו(‪ ,‬י״ל שהוא‬
‫אמירתו בדיוק בזמן זה‪ ,‬ויהי׳ כסותר א״ע‪ ,‬כמשנ״ת‬ ‫מצד המעלה במגהג ישראל )כמבואר בלקו״ת‬
‫לעיל ע׳ די‪,‬‬ ‫דרושים לסוכות )פ‪ ,‬ג( לעגין מגהג הקפות שלא‬
‫‪ (48‬ברכות יב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫נכתבו אפילו בתושבע״פ כמו גיסוד המים(‪.‬‬
‫תתקלט‬
‫שירגיש גודל התמרון בזה שאין בית ה­‬
‫מקדש קיים ואין גאולה בפועל‪ ,‬ולמרות‬
‫כל העילויים שיש בקריאת סדר קרבן‬
‫פסח )שהוא ממש כאילו עומד בבית‬
‫המקדש ומקיים כל סדר קרבן פסת(‪,‬‬
‫הרי לגבי העילוי של הקרבת קרבן‬
‫בגשמיות ובפועל מ מ ש ‪ -‬אינו‪ .‬ולכן‬
‫בהמשר לקריאת סדר קרבן פסח ״בזמנו‬
‫שתעלה קריאתו במקום הקרבתו״ ‪-‬‬
‫״ידאג על חורבן הבית ויתחנן לפני ה׳‬
‫בורא עולם שיבנה אותו במהרה בימינו‬
‫‪) -‬וחותם( אמן״‪.‬‬
‫ת‪ .‬ויש לומר שתוכן ענין ה״דאגה״‬
‫הנ׳ל על תורכן הבית )הבא כתוצאה‬
‫מהרגש העילוי בהקרבת קרבן בפועל‬
‫בבית המקדש כפשוטו בגשמיות( ‪ -‬נרמז‬
‫גם בהלכה הנ״ל שבסיום סדר קרבן‬
‫פסח ״ואם הפסח נמצא טריפה לא עלה‬
‫לו עד שמביא אחר״‪.‬‬
‫דהנה לכאורה צריד ביאור‪ :‬למה נקט‬
‫דוקא הדין ד״נמצא טריפה״‪ ,‬ולא ״נמצא‬
‫בעל מום״‪ ,‬ששניהם הובאו ביחד נ ־‬
‫רמב״ם )והקדים ״בעל מום״ ל״טריפה״(‪,‬‬
‫כנ״ל ס״א?‬
‫וע״פ הנ״ל יש לומר )ע״ד הרמז(‪ ,‬כי‬
‫‪54‬‬
‫הלשון ״טריפה״ רומז על גלות ‪ ,‬כ־‬
‫‪55‬‬
‫מרז״ל על פסוק ״ובשר בשדה טריפה״‪,‬‬
‫כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נעשה כ­‬
‫‪5‬‬
‫טריפה׳ ‪ ,‬שהרמז בזה הוא‪ ,‬שכאשר בנ״י‬
‫‪ (54‬ובפרטיות י״ל דקאי על גלות זה האחרון‪,‬‬
‫גלות אדום ‪ -‬ראה ויק״ר )פי׳׳ג‪ ,‬ה( ״בל היוצא ממנה‬
‫‪ -‬זו אדום׳‪ ,‬הובא בערכי הכינויים לבעל‬
‫סוד׳ד )מעי טרף )אדום«‪.‬‬
‫‪ (55‬משפטים כב‪ ,‬ל‪.‬‬
‫‪ (56‬מכות ית‪ ,‬א‪ .‬תולין סת‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל׳‬
‫מאכלות אסורות פ״ה ה״ט‪ .‬הלי מעשה הקרבנות‬
‫פי״א ה״ו‪ .‬הלי ק״פ פ״ט ה״ב )לענין בשר הפסח‬
‫שיצא חוץ לתבורתו(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫אמירת ״סדר קרבן פסח״‬
‫מצרים ״ואמרתם״ זבח פסח הוא לה׳‬
‫אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים‬
‫בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל״‪ ,‬והן‬
‫גאולה ותירות פנימית‪ ,‬דהיינו לידת עם‬
‫‪58‬‬
‫ישראל ביציאת מצרים‪ ,‬שבנ״י יצאו‬
‫ממצב של ״עבדי פרעה״ להיות ״עבדי‬
‫‪5‬‬
‫ה׳״׳ ‪ ,‬שזה בא ונמשר על ידי קרבן‬
‫פסח״‪.‬‬
‫ומזה באים שני הענינים‪:‬‬
‫א( שתוכן העסק בקרבז פסח בזמן‬
‫הזה הוא‪ ,‬שהאדם מגבי׳ את עצמו למצב‬
‫של גאולה ותירות )תוכו העניו דקרבן‬
‫פסת(‪ ,‬ולכן יש בקריאת סדר קרבו פסה‬
‫כל השלימות האפשרית בזמן הגלות‬
‫בענין של הקרבת קרבן ‪ -‬לא רק ה­‬
‫תוצאה‪ ,‬או אפילו העילוי דהגברא‪ ,‬אלא‬
‫שיש לו מעין מ ע ש ה ההקרבה‪ ,‬ולא רק‬
‫כמו בענין התפלה‪ ,‬אלא עוד יותר‬
‫)כנ״ל(‪ ,‬שזהו כאילו עומד בבית המקדש‬
‫ועושה כל פרטי הדברים שבסדר קרבן‬
‫‪5‬‬
‫פסה שקורא בוי ‪.‬‬
‫ב( לאידר גיסא‪ :‬זה גופא מביא אותו‬
‫‪ (49‬בא יב‪ ,‬כז‪ .‬נוסח ההגדה בפסקא »פסח שהיו‬
‫אבותינו אוכלים״‪.‬‬
‫‪ (50‬ראה יחזקאל טז ובמפרשים שם‪.‬‬
‫‪ (51‬ראה מגילה יד‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪ .‬ירושלמי פסחים‬
‫פ״ה ה״ה‪ .‬מדרש תהליפ מזמור קיג בתתלתו‪.‬‬
‫‪ (52‬ראה לעיל ע׳ שנב ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (53‬ויש לומר שזהו אהד מהטעמים לזה‪ ,‬שאף‬
‫שמעיקר הדיו מקריבין כל הקרבנות כולו אע״פ‬
‫שאיו שט בית )רמב״ם הלי ביהב״ת פ״ו הט״ו(‪ ,‬כתבו‬
‫האחרונים שהקס״ד לאפשרות ההקרבה בזמן הזה‬
‫)כדעת ר״ח מפאריש‪ ,‬כפתור ופרח פ״ו( היא רק‬
‫יטרף‬
‫בקרבן פסה )ראה שאילת יעב״ץ ח״א ספ״ט•‪ .‬שו״ת‬
‫חת״ס יו״ד סרל״ו‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫אותו‬ ‫יעב־ץ שם‪ :‬שהיו תקריבי!‬ ‫בשאילה‬ ‫•(‬
‫‪,‬‬
‫מ ‪.‬‬ ‫לחורב!‬ ‫הסמוך‬ ‫בדור‬ ‫המשנה‬ ‫חכמי‬ ‫)הק״פ(‬
‫ע־ש‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פ ס ח ‪ /‬ה ו ס פ ו ת‬ ‫תתקמ‬

‫ג א ו ל ה ‪ ,‬באים לידי הכרה ש״לא ע ל ה‬ ‫נמצאים חוץ למחיצתן ‪ -‬בגלות‪ ,‬גם כש־‬
‫לו״‪ ,‬שבדרגתו אין זה עלי׳ לו‪ ,‬אין זה‬ ‫עבודתם היא בתכלית המעלה והשלי־‬
‫בערך כלל להעלי׳ שלו האמיתית בזמז‬ ‫מות‪ ,‬הרי זה שנמצאים חוץ למחיצתן‪ ,‬ב­‬
‫הגאולה‪.‬‬ ‫גלות ‪ -‬זה שנמצאים ״בשדה״ ‪ -‬ה״ה‬
‫כ״טריפה״‪ ,‬שאין להם שלימות״ אמיתית‪,‬‬
‫וי״ל שזהו שמסיימים ״עד שמביא‬ ‫‪58‬‬
‫התיות וחתירות‪.‬‬
‫אחר״ ‪ -‬״אחר״ למעליותא‪ ,‬כבהגדה ‪-‬‬
‫״אחר״ שלמעלה אפילו מ ש ר ף )עולם‬ ‫וזהו הרמז בדין זה‪ ,‬שבעת אמירת‬
‫הבריאה״(‪ ,‬עבודה אחרת לגמרי)אצי­‬ ‫סדר קרבן פסה צריך האדם להרגיש‪,‬‬
‫ל ו ת ״ ‪ /‬שאינו בערך כלל להעבודה ה­‬ ‫שהגם שמגבי׳ את עצמו למצב של גאו­‬
‫קודמת‪ ,‬והיא העלי׳ שתהי׳ בהקרבת‬ ‫לה וחירות רוחנית ‪ -‬ועד שזכה לעלי׳‬
‫קרבן פסח בבית המקדש השלישי‪,‬‬ ‫באופן של ״פסח״‪ ,‬לשון דילוג וקפיצה״‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫״שיבנה‪ ..‬במהרה בימינו אמך‪.‬‬ ‫היינו עלי׳ שלא בערך כלל״ ‪ -‬מ״מ‬
‫כיון שה״פסח״ הוא ״בשדה״ ה״ז בגדר‬
‫)משיחת ערב פסח‪ ,‬אחרי תפילת המנחה‪,‬‬
‫״טריפה״‪ ,‬כיון שעדייו הוא בגלות‪,‬‬
‫תשמ״ח ‪ -‬לקו״ש חל׳ב ע׳ ‪ 36‬ואילך(‬
‫ובמילא ‪ -‬״לא עלה לו״‪ ,‬שבכל ה­‬
‫מעלות שישנן בקריאתו זו‪ ,‬הרי ב­‬
‫השוואה לדרגתם של ישראל בזמן ה־‬

‫‪ (61‬ב״ה בסידור האריז׳׳ל )קול יעקב( במקומו‪.‬‬

‫ובסדור )רצט‪ ,‬א ‪ /‬סה׳׳מ תש״ה )ע׳ ‪ (150‬ועוד ‪-‬‬
‫ש״שרף״ הוא ביצירה‪ ,‬ו״שליוז״ ‪ -‬בבריאה‪ .‬וראה‬
‫לקו״ת דרושים לפטח )יב‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫‪ (62‬סה״מ תש״ה שם‪ .‬ובלקו״ת וסדור שפ פי׳‬
‫באו״א‪.‬‬
‫ואולי יש לומר‪ ,‬ש״מביא אחר״ באו הוא למעלה‬
‫מהדרגא ד״אחר״ ששוללים בהגדה‪ ,‬ויתירה מזה י״ל‬
‫‪ -‬למעלה אפילו מ״אני)ולא אחר(״ של יצי״מ‪ ,‬בי‬
‫הגילויים דלעת״ל הם ‪,‬נפלאות״ לגבי הגילויים‬
‫דיצי״מ )ראה אוה״ת לנ־ד ע׳ תפז(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫]ולהעיר מב״ר )פכ״ג‪ ,‬ה‪ .‬פג״א‪ ,‬ח( ד״זרע הבא‬
‫ממקום אתר״ האי על משיח‪ .‬ועיין עבודת הקודש‬
‫ח״ד ספי״ד(‪.‬‬
‫‪ (57‬ראה ערכי הכיגוייס שס מעי טרפהו יש‬
‫טרפה שאיו פירושו טרפה ממש אלא מלשון טרופה‬
‫באלפס שאיגו שלם מכל צד‪.‬‬
‫‪ (58‬ראה חוליו מכ‪ ,‬א ״אמר רשב״ל רמז ל­‬
‫טריפה מה״ת כוי מכלל דטריפה אינה חי׳ כוי״‪.‬‬
‫וראה רמב״ם הל׳ מאכא׳־ס פ״ד ה״ה‪.‬‬
‫‪ (59‬פרש״י בא יב‪ ,‬יג‪ .‬שם‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ (60‬ועד באופן של ״)ואם( הפסח נ מ צ א ״ ‪-‬‬
‫באופו של מציאד״ המורה על עגין הבא מלמעלה כי‬
‫הוא שלא בערד ליגיעת האדם‪ ,‬עד שנחשב שבא‬
‫באופן של מציאה‪ ,‬בהיסח הדעת )ראה סנהדרין צז‪,‬‬
‫א ‪, -‬משיח״(‪.‬‬
 ‫תתקמא‬ ‫דין צלי בחגיגה ה ב א ה ע ם ה פ ס ח‬

‫דין צלי בחגיגה הבאה ע ‪ 0‬מפסח‬ ‫כ‪.‬‬

‫ובצל״חי תי׳ שהרמב״ם ס״ל שגם ל­‬ ‫א‪ .‬תנן במס׳ פסחים׳‪ ,‬שהחגיגה ה­‬
‫‪,‬‬
‫רבנן׳ החגיגה נאכלת צלי ״‪ ,‬וטעמם מ­‬ ‫באה עם הפסח ״נאכלת לשני ימים ו­‬
‫שום שמצינו שהכתוב קראה פסח‪ ,‬וכמו‬ ‫‪2‬‬
‫לילה אחד״‪ .‬ובגמ׳ שם ‪ :‬מתני׳ דלא כבן‬
‫שהביא הרמב״ם״ ״שעל חגיגת ארבעה‬ ‫תימא דתניא בן תימא אומר חגיגה הבאה‬
‫עשר נאמר״ וזבחת פסח לה״א צאן‬ ‫עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת‬
‫ובקר״‪ ,‬אלא שרבנן ס׳׳ל דלאו לכל מידי‬ ‫אלא ליום ולילה בו׳ מ״ט דבן תימא ‪. .‬‬
‫איתקש לפסח אלא רק לצלי)שהוא מידי‬ ‫ולא יליז לבקר זבח חג הפסח זבח חג‬ ‫נ‬

‫״‬
‫דאכילה( ‪.‬‬ ‫זה חגיגה הפסח כמשמעו ואמר רחמנא‬
‫לא ילין‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה ההסברה בדעת רבנן שרק‬
‫לצלי איתקש חגיגה לפסח ולא לכל‬ ‫אח״כ ממשיד בגמ׳ שם‪ :‬איבעיא להו‬
‫מידי דאכילה״ )כמו לינה״ ״דאזהרת‬ ‫לבן תימא נאכלת צלי או אין נאכלת‬
‫צלי כי אקשי׳ רחמנא לפסח ללינה אבל‬
‫לצלי לא או דילמא לא שנא ת״ש הלילה‬
‫‪ (8‬ל פ ס ח י ם שם ע‪ ,‬ב)ד״ה ובזה זכינו(‪ .‬ו ר א ה גם‬
‫הזה כולו צל״ ואמר רב חסדא זו דברי‬
‫גל״ח שם קסז‪ ,‬א‪.‬‬
‫בן תימא שמע מינה‪.‬‬
‫‪ >9‬ויתירה מזו כתב‪ ,‬דהחידוש ד ר ״ ח ‪ .‬ז ו דברי בן‬
‫תימא• הוא דגם לדידי׳ נ א כ ל ת ג ל י ‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫הרמב״ם בהל׳ חמץ ומצה׳ כתב‬
‫‪ (10‬ו פ ה שהרמבים ל א כ ת ב מ פ ו ר ש ה ה ל כ ה ד־‬ ‫)בנוסח ״מה נשתנה״( ‪ -‬״שבכל הלילות‬
‫חגיגה נ א כ ל ת ג ל י ‪ -‬תי׳ הגל״וז)שם ע‪ ,‬ב ד״ה ועוד‬ ‫אנו אוכלין כוי והלילה הזה כולו צלי״‪.‬‬
‫אי האי ק ר א ( ‪ .‬ל פ י שאין ד ר כ ו ל כ ת ו ב פ ר ט י ם שלא‬ ‫והקשה בלחם משנה׳‪ :‬תימה על דברי‬
‫נזכרו ב ג מ ר א בפירוש״‪ .‬ו ר א ה מאירי פטחיט שם‬ ‫רבינו דהוא פוסק בהלכות קרבן פסחי‬
‫שהכוונה ב״כולו גלי״ היא ר ק ע ל ה פ ט ח ‪ .‬וברבינו‬
‫‪ . .‬דחגיגה נאכלת לשני ימים ולילה‬
‫מ נ ו ח ל ר מ ב ״ ם ש ם )ועד״ז בהגה״מ ש ם א ו ת ב(‬
‫אחד ודלא כבן תימא וא״כ לדידן ודאי‬
‫דלעניז ש ת ה א נ א כ ל ת ג ל י קיייל כוותי׳)דבן תימא(‬
‫אינה נאכלת צ ל י ‪ . .‬וליח לן לומר ה­‬
‫ד ה א ס ת ם לן ת נ א כוותי׳‪ .‬ו ר א ה )וכן ב ה ב א לקמן(‬
‫אגגיקלופדי׳ ת ל מ ו ד י ת ע ר ר ח ג י ג ת א ר ב ע ה עשר‪.‬‬
‫לילה הזה כולו צלי דהא בגמ׳ אמרו‬
‫דזהו כדברי בן תימא דם״ל היקשא וד־‬
‫‪.run‬‬
‫‪ (11‬הל׳ ק״פ ש ם הי״ב‪.‬‬
‫חגיגה נאכלת צלי אבל לדידן דחגיגה‬
‫‪ (12‬פ׳ ר א ה טז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫אינה נאכלת צלי לא מצינן למימר כולו‬
‫‪ (13‬ו ב ג ל י ח ש ם )קכ‪ ,‬א לתוד״ה מטטירין( כ ׳‬ ‫צלי דהא איכא חגיגה‪.‬‬
‫ד ל ר ב נ ן יש בחגיגה ג ם משוס שבירת ה ע ג ם כיון‬
‫שגם זי ה י א ) מ מ י ד י דאכילה‪.‬‬
‫‪ (14‬ולהעיר ד ב ג ל ״ ח שם ע‪ ,‬ב)הנ׳׳ל ה ע ר ה ‪(10‬‬ ‫‪ (1‬פ ס ח י ם טט‪ ,‬טע״ב‪.‬‬
‫כ ת ב ד ל ד ע ת הרמב״ם ל ה ב י ק ר א ה פ ט ח )שתהא‬ ‫‪ (2‬ע‪ ,‬א‪.‬‬
‫נאכלת ג ל י ‪0‬להיות זמן שחיטתה אחר ה ת מ י ד כ מ ו‬ ‫‪ (3‬תשא ל ד ‪ ,‬כה‪.‬‬
‫פטח‪.‬‬ ‫‪ (4‬משנה פ ס ח י ם קסז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ -‬ר א ה גל״ח שם‬ ‫‪ (15‬דאף שיש ל י מ ו ד ע״ז‬ ‫‪ (5‬פ״ח ה״ב‪.‬‬
‫)קטז‪ ,‬א‪ .‬קכ‪ ,‬א( ‪ -‬מ״מ ג ד י ד ביאור מהי ההטברה‬ ‫‪ (6‬הל׳ חמץ ו פ ג ה שט‪.‬‬
‫בזה‪.‬‬ ‫‪ (7‬פ״י הי״ג‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח ‪ /‬הוספות‬
‫של הקרבן אינו אלא מכשיר להפסח‪ ,‬ו­‬
‫לכן ס״ל לבן תימא שבכל מעשה הקרבן‬
‫איתקש לפסח)״כול הו מילי דפסח אתיין‬
‫‪20‬‬
‫בחגיגה בההוא היקשא״ (‪:‬‬
‫אבל לדעת רבנן‪ ,‬הטעם ד״כדי שיהא‬
‫פטת נאכל על השובע״ הוא )כפשטות‬
‫לשון הברייתא( רק על ה ק ד מ ת אכילת‬
‫החגיגה לאכילת הפסח‪ ,‬אבל לא על‬
‫‪2‬‬
‫עצם הקרבת החגיגה׳ ‪ .‬ולכן יש בחגיגה‬
‫זו שני דינים‪ :‬עצם הקרבן יש עליו שם‬
‫חגיגה ודיני חגיגה‪ :‬ורק במעשה ה­‬
‫אכילה שלו‪ ,‬ובזה גופא ‪ -‬רק באכילה‬
‫הבאה כהקדמה לאכילת הפסח ‪ -‬יש בו‬
‫ועפ״ז יש לומר לכאורה‪ ,‬דרבנן ובן‬
‫דין הכשר למעשה אכילת הפסח‪ ,‬ולענין‬
‫תימא פליגי בגדר הדין״ ד״חגיגה ה­‬
‫זה הוקש לפסח‪ ,‬ולכן תלים אז על‬
‫באה עם הפפת נאכלת תהילה כדי שיהא‬
‫החגיגה דיני אכילת הפסח)שצ״ל צלי(‪.‬‬
‫אבל קשה לבאר כן פלוגתת בן תימא‬
‫ורבנן ‪ -‬כי מפשטות לשון הגמ׳יי‪ ,‬״וב־‬
‫מועט )שהי׳ הפסח מועט לאכילת בני‬
‫‪22‬‬
‫החבורה ( מיהו מ״ט אתיא כדתניא חגי­‬
‫גה הבאה עם הפסת נאכלת תחילה כדי‬
‫שיהא פסח נאכל על השובע״‪ ,‬משמע‪,‬‬
‫שבל עיקר הבאת החגיגה הוא רק כדי‬
‫שיהא הפסח נאכל על השובע)וכן מפו­‬
‫‪24‬‬
‫רש בתום׳״ ועוד ראשונים ‪ ,‬דהא שחגי־‬
‫‪ (17‬פסחים ע‪ ,‬רע״א‪ .‬וראה לשון הרמב״ם הלי‬
‫מדאורייתא‪ .‬ועד׳׳ז הוא בראב״ד הל׳ חגיגה פ״ב ה״י‪.‬‬
‫אבל ראה כס״מ ולח״מ הל׳ חגיגה שם‪ ,‬ד ל ה ר מ ב ־ ס‬
‫אפיי לבו תימא דאית לי׳ מקרא דהוי בפסח דרחמנא‬
‫אקשי׳ יבוליו אנו לומר דהוי רשות‪ .‬וראה לקמן‬
‫הערה ‪.24‬‬
‫‪ (20‬ל׳ רש״י פסתים שם ד״ה ש״מ כולהו‪.‬‬
‫‪ (21‬ולכאורה כן משמע מלשון הרמב״פ שב‪-‬‬
‫הערה ‪.17‬‬
‫‪ (22‬ל׳ רש״י ד״ה ובמועט ‪ -‬שם סט‪ ,‬סע״ב‬
‫)במשנה(‪.‬‬
‫‪ (23‬שם ד״ה לאו חובה )בתתלתו(‪ .‬וכ״ה בתום׳‬
‫הרשב׳יא )להר״ש משנץ( שם‪.‬‬
‫‪ (24‬ראה מאירי למשנה פסחים שם‪ :‬אע״פ‬
‫שעליי נא׳ בתורה וזבחת פסח ‪ . .‬אינה מצוה לעצמה‬
‫תתקמב‬
‫‪6‬‬
‫לינה צווי אכילה היא״ ׳( ‪ -‬י״ל לכ­‬
‫אורה‪:‬‬
‫הטעם שהחגיגה באה עם הפסח הוא‬
‫״כדי שיהא פסח נאכל על השובע״״‪,‬‬
‫ונמצא שהחגיגה הוי כטפל ומכשיר‬
‫‪1‬‬
‫לפסח״ ולפיכך איתקש חגיגה לפסח;‬
‫אמנם מהאי טעמא רק אכילה זו של‬
‫החגיגה הבאה לפני)וכהקדמה ל(אכילת‬
‫הפסח הוקשה לפסח ונגררת בתר אכילת‬
‫הפסח‪ ,‬ולכן נאכלת צלי כמוהו‪ :‬משא״כ‬
‫לאתרי גמר אכילת הפסח שוב אין ה­‬
‫חגיגה טפל לפסח‪ ,‬ולא הוקשה לו‪.‬‬
‫פסה נאכל על השובע״‪:‬‬
‫לדעת בן תימא‪ ,‬מה שאמרו שע״י ה­‬
‫חגיגה ה״פסח נאכל על השובע״ הוא‬
‫טעם לא רק על הקדמת אכילת החגיגה‬
‫לאכילת הפסח‪ ,‬אלא גם על כל עיקר‬
‫הבאת החגיגה בי״ד‪ ,‬שהטעם להבאת‬
‫תגיגה בי״ד הוא רק כדי שיהא הפסח‬
‫נאכל על השובע״‪ ,‬ונמצא שכל עיקרו‬
‫‪ (16‬ל׳ רש״י שם ע‪ ,‬א ד״ה למידי דאכילה‪.‬‬
‫ק״פ פ״ח ה״ג‪.‬‬
‫‪ (18‬להעיר מדעת ר״י במשנה פסחים )קכא‪ ,‬א(‬
‫בירך ברכת הפסח פטר את של זבח )תגיגת י״ד(‪,‬‬
‫וההסברה בזה )להירושלמי )בסוף המסכת(‪ ,‬הובא‬
‫בתוד״ה כשתמצי לומר בסופו בשפ ר״ח כהן‪ .‬וראה‬
‫גם פרש״י ותוס׳ זבתים לז‪ ,‬א ד״ה תרי תנאי(‪ ,‬כי‬
‫ברכה על העיקר )פסח( פוטר את הטפל )זבח(‪ .‬וראה‬
‫צל״ת במשנה שם ד״ה פוטרת בסופו‪ ,‬שהרמב״ם‬
‫סובר כפירושו של רבינו חיים שהביאו התוס׳ כוי‪.‬‬
‫וראה הדרו על מם׳ פסחים )הא׳ ‪ -‬נדפס לעיל ע׳‬
‫תנט ואילך(‪.‬‬
‫‪ (19‬בתוס׳)ותוס׳ הרשב׳׳א( פסתים ע‪ ,‬א )ועד״ז‬
‫בתום׳ תגיגה ח‪ ,‬א ד״ה אלמא(' דלבו תימא הוי חובה‬
 ‫תתקמג‬ ‫דין צלי בחגיגה ה ב א ה ע ם ה פ ס ח‬

‫דיני הסיבה)מי חייב בהסיבה‪ ,‬ואופן ה­‬ ‫גת י״ד לאו חובה היא היינו ש״אינה באה‬
‫הסיבה(‪ ,‬כ׳ ״ואימתי צריכין הסיבה ב­‬ ‫אלא כדי שיאכל הפסת על השובע״(‪.‬‬
‫שעת אכילת כזית מצה ובשתיית ארבע‬ ‫וא״כ גם לדעת רבנן כל עיקר הבאת‬
‫כוסות האלד׳‪.‬‬ ‫החגיגה הוא רק הכשר להפסת)ולא רק‬
‫ועדיין צריך הסברה‪ :‬מדוע מחלק‬ ‫מעשה אכילה שלה דליל ט״ו(‪.‬‬
‫הרמב״ם הענין לשתי הלכות נפרדות‬ ‫ועוד זאת‪ :‬עצם ההסברה הנ״ל)בדעת‬
‫]הלכה אתת ‪ -‬״כשסועד אדם בלילה‬ ‫רבנן( שאכילת החגיגה היא ״מכשיר״‬
‫הזה צריך לאכול ולשתות )סתם( והוא‬ ‫לאכילת הפסת ‪ -‬אין בו טעם מספיק‬
‫מיסב דרך חירות״‪ ,‬והלכה שני׳ ‪ -‬״ואי­‬ ‫לכאורה שיחול עלי׳ גדר של פסח עד‬
‫מתי צריכין הסיבה בשעת אכילת כזית‬ ‫כ״כ שיהי׳ חיוב לאכלה צלי דוקא כמו‬
‫מצה כו׳ ושאר אכילתו בו״׳[ ובמילא גם‬ ‫הפסח עצמו‪ .‬ועכצ״ל דזה שנאכל צלי‬
‫מאריך ‪ -‬לכאורה הו״ל לקצר ולכתוב‬ ‫הוא לא רק משום שיש על החגיגה שם‬
‫תיכף בהלכה הראשונה ״לפיכך כשסועד‬ ‫״מכשיר״ לפסח‪ ,‬אלא )כמ״ש הצל״ח‬
‫בלילה הזה צריך להסב בשעת אכילת‬ ‫כנ״ל( משום שהחגיגה עצמה נקראת‬
‫כזית מצה בו׳״)וכיו״ב(?‬ ‫בשם פסח)״וזבחת פסח״(‪.‬‬
‫ונתבאר בזה במקום אתר״‪ ,‬שלפי‬ ‫ומכיון שגם לדעת חכמים גוף הקרבן‬
‫שיטת הרמב״ם יש בהסיבה שני דינים‪:‬‬ ‫נקרא בשם פטח ‪ -‬טעמא בעי‪ ,‬מדוע‬
‫א( מצוה כללית בפ״נ‪ ,1‬שהאדם צריד‬ ‫חלים עליו דיני הפסח רק לגבי צלי?‬
‫להראות בליל פסת הנהגה דרך תירות‪,‬‬
‫ע״י אכילה ושתי׳ בהסיבה ) ו מ ה אין‬ ‫ג‪ .‬ויש לומר הביאור בזה ‪ -‬בהקדם‬
‫נפק׳׳מ באיזו אכילה ושתי׳ מדובר״(‪ .‬ב(‬ ‫ביאור שיטת הרמב״ם בדין הסיבה‪:‬‬
‫פרט ותנאי במצות אחרות)אכילת מצה‬ ‫בדין הסיבה בליל פסת כתב ה־‬
‫ותיוב שתיית ד׳ כופות( ‪ -‬שאחד מתנאי‬ ‫רמב״ם״ ״בכל דור ודור חייב אדם ל­‬
‫מצות )וחיובים( אלה הוא שצ״ל דרד‬ ‫הראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא‬
‫הסיבה‪.‬‬ ‫עתה משעבוד מצרים בו׳ לפיכך כש­‬
‫סועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ו­‬
‫וזהו החילוק בין שתי ההלכות‪ :‬ב­‬
‫לשתות והוא מיםב דרד חירות״‪ .‬ובסוף‬
‫הלכה הראשונה ‪ -‬הבאה בהמשך להל­‬ ‫‪2‬‬
‫הלכה שלאח״ז׳ ‪ ,‬לאחרי שמבאר פרטי‬
‫כה שלפנ״ז ד״בכל דור ודור חייב אדם‬
‫להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו‬
‫יצא עתה משעבוד מצרים כו׳)וממשיך(‬
‫אלא כדי שיהא הפסח נאכל אכילת שובע מפני‬
‫לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריד‬
‫שהפסחים לא היו באים אלא זכר ושה תמים בן‬
‫שנה• ולא היו מצוים מהם כ״כ כו׳ ומתיר כד רמזה‬
‫תורה להקריב שלמי חגיגה שתצטרף עם הפסח כוי‪.‬‬
‫‪ -‬אבל ראה לעיל הערה ‪ 21‬בדעת הרמב״ם‪.‬‬
‫‪ (27‬ראה בארונה לעיל ע׳ תו ואילד‪.‬‬
‫‪ (28‬בל׳ הרמב״ם )כגיל( ‪,‬לאכול ולשתות•‬ ‫‪ (25‬הל׳ חו״מ פ״ז ה״ו־ז‪.‬‬

‫)סתם(‪ - .‬ורק בסוף היית מפרט דב‪,‬שאר אכילתו‬ ‫‪ (26‬ה״ח‪.‬‬

‫ושתייתו אם היסב ה׳׳ז משובח ואם לאו אינו צריד׳‬

‫)דהייגו‪ ,‬שגם מצד החיוב הכללי דהסיבה אא׳׳פ‬ ‫ר ק )ל־‬ ‫הם‬ ‫המאירי‬ ‫שדברי‬ ‫משמע‬ ‫מזה‬ ‫•(‬
‫ל ח י י ב ! להסב בכל הסעודה‪ ,‬וכשמיסב באכילת מצה‬ ‫ה ל כ ת א ( א ל י ב א ד ר ב נ ן ‪ ,‬ו ל א ל ב ן ה י מ א ש ס י ל ) ש ם ע‪,‬‬
‫ושתיית ד׳ כוסות יצא י״ח(‪.‬‬ ‫א( ש ג ס ח ג י ג ה ב א ה ‪ in‬מ א ל ו ‪.‬‬
‫חידושים יביאורים בהלכות פסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקמד‬

‫דרך חירות״‪ ,‬היינו שזהו)לא קיום החיוב‬ ‫לאכול ולשתות והוא מיסב דרד חירות״‬
‫של הסיבה בפ״ע‪ ,‬אלא( פרט ותנאי‬ ‫‪ -‬כוונת הרמב״ם לחיוב הסיבה כ ש ל ­‬
‫בדברים אחרים )ובדיוק לשונו ״לפיכד‬ ‫עצמה‪ :‬ומסיום( ההלכה שלאח״ז)לאחרי‬
‫הם צריכין הסיבה דרך חידות״ ‪ -‬ולא‬ ‫שפירט פרטי הדינים של חיוב הסיבה(‬
‫כתב ״לפיכך צריך להסב בהן״ וכיו״ב(‪.‬‬ ‫כותב הרמב״ם ״ואימתי צריכין הסיבה״‪,‬‬
‫שכוונתו בזה היא לדין השני בחיוב‬
‫ד‪ .‬ומכל ‪ m‬למדנו‪ ,‬שלשיטת ה־‬
‫הסיבה‪ ,‬מה שהסיבה היא)לא חיוב כללי‬
‫רמב״ם הסיבה היא א( חיוב כללי בפ״ע‪,‬‬
‫בפ״ע‪ ,‬אלא( תנאי במצות אחרות של‬
‫שהאדם צריך להסב ״דרך חירות״)וכ­‬
‫לילה זה )במצות אכילת מצה וחיוב‬
‫לשון אדה״ז הנ״ל ״יכין מקום מושבו‬
‫שתיית ד׳ כוסות(‪.‬‬
‫שישב בהסיבה דרך חירות כדרר שה­‬
‫מלכים והגדולים אוכלים״(‪ ,‬ב( הסיבה‬ ‫ושני דינים אלו בחיוב הסיבה מוד­‬
‫נעשית תנאי במצות אתרות של פסח‪,‬‬ ‫גשים עוד יותר בלשונו הזהב של‬
‫כאופן‪ ,‬שע״י אכילת מצה)לדוגמא( בה­‬ ‫אדמו״ר הזקן בשו״ע שלו ‪ -‬שלשונו ו­‬
‫סיבה‪ ,‬מקיימים בזה שני דינים‪) :‬א( ה­‬ ‫סידור דבריו בנדו״ד הוא ע״ד לשון ה־‬
‫חיוב הכללי דהסיבה‪) .‬ב( קיום מ צ ו ת‬ ‫רמב״ם‪:‬‬
‫אכילח מצה כשלימות‪.‬‬ ‫בתחלה מבאר״ ״ויכין מקום מושבו‬
‫והנה לכאורה יש לעיין מהי הסברא‬ ‫שישב בהסיבה דרך חירות כדרר שה­‬
‫וההכרח לחדש שהסיבה הוא גם תנאי‬ ‫מלכים והגדולים אוכלים לפי שבכל‬
‫ופרט בשאר מצות ליל פסח‪ ,‬ולא לומר‬ ‫דור ודור תייב האדם להראות א״ע כו׳‬
‫שיש תיוב כללי של הסיבה‪ ,‬אלא ש־‬ ‫לפיכד צריר לעשות כל מעשה לילה זה‬
‫תכמים תקנו שהזמן המתאים ביותר‬ ‫דרך חירות״‪ .‬ולאחר כמה סעיפים)בפי­‬
‫לקיום תיוב זה הוא בשעת קיום מצות‬ ‫רוט כמה דיני הסיבה( ממשיך ומבאר״י•‬
‫מסוימות)אחרות( של לילה זה?‬ ‫הדברים הצריכים הסיבה ״אימתי צריך‬
‫להסב בשעת אכילת כזית ‪ . .‬מצה בו׳‬
‫]ובפרט שמצות אלו אין עיקר ענינם‬
‫אכילת הכריכה כוי אפיקומן כו׳ שתיית‬
‫״להראות״ חירות‪ ,‬כי אף ש״דברים אלו‬
‫ד׳ כוסות )ומבאר הטעם( לפי שכל‬
‫הם זכר לגאולה ולתירות״ ‪ -‬מ״מ‪ ,‬אין‬
‫דברים אלו הם זכר לגאולה ולחירות כו׳‬
‫גוף מעשה המצוה)בדברים אלו( פעולה‬
‫לפיכך הם צריכין הסיבה דרך חירות״‪.‬‬
‫המורה על תירותיי•‪ .‬ולדוגמא ‪ -‬אכילת‬
‫מצה‪ ,‬דהגם שטעם אכילתה הוא מפני‬ ‫אשר מזה מוכח‪ ,‬שבהסיבה ישנם שני‬
‫שמצה הוי זכר לגאולת מצרים )ש״לא‬ ‫חיובים וגדרים‪) :‬א( מצוה בפ״ע‪ ,‬שזהו‬
‫יכלו להתמהמה גו׳״»(‪ ,‬הרי פשוט שאין‬ ‫מ״ש בסעיף שלפנ״ז ״שישב בהסיבה‬
‫במעשה אכילת המצה ענין המורה על‬ ‫דרר חירות כו׳ לפי שבכל דור ודור כו׳‬
‫״דרד תירות״ )כמו בפעולת ההסיבה‪,‬‬ ‫לפיכר צריך לעשות כל מעשה לילה זה‬
‫שעצם ההסיבה מורה על הנהגה של בן‬ ‫דרד חירות״‪ .‬והיינו שזהו חיוב כללי ל­‬
‫התנהג בדרר חירות בזה הלילה! ואח״כ‬
‫מפרט )ב( הדברים ש״הס צריכין הסיבה‬
‫‪ (31‬ובדיוק ל׳ אדה״ז שם ״שכל דברים אלו הם‬
‫זכר לגאולה ולחירות״‪.‬‬
‫‪ (32‬פרשתגו יב‪ ,‬לט‪ .‬וראה פי ראה טז‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪ (29‬סתע״ב ס״ז‪.‬‬
‫פסחים ק ט ז ‪ ,‬ב )במשנה(‪ .‬רמב״ם הל׳ חו״מ פ״ז ה״ה‪.‬‬ ‫‪ (30‬שם סי״ד‪.‬‬

‫תתקמה‬
‫]ויש לומר שיסודו הוא מזה שהתורה‬
‫קבעה פרטי דינים באופן מעשה הצלי׳‬
‫‪ -‬״צלי אש ראשו על כרעיו ועל‬
‫קרבו״״‪ ,‬שמזה משמע‪ ,‬ד״צלי גו׳׳׳ הוא‬
‫לא רק פרט באופן אכילת הפסח‪ ,‬אלא‬
‫דמעשה הצלי׳ עצמו הוי דיז ומצוה ב־‬
‫פ״ע במעשה הקרבן[‪.‬‬
‫ויש לומר ההסברה בזה‪ :‬בם׳ החי־‬
‫ניר« מבואר‪ ,‬ד״זה שנצטרנו לאכול צלי‬
‫דווקא״ הוא ״לפי שכך דרך בני מלכים‬
‫ושרים לאכול בשר צלי שהוא מאכל‬
‫טוב ומוטעם בו׳ ואנו שאוכלין הפסח‬
‫לזכרון שיצאנו לחירות כו׳ ודאי ראוי‬
‫לנו להתנהג באכילתו דרך חירות ו­‬
‫שררות״‪.‬‬
‫ועפ״ז י״ל שהרמב״ם ס״ל‪ ,‬שהחיוב‬
‫לאכול צלי יש בו שני ענינים‪ :‬א( אחד‬
‫מתנאי מצות אכילה הפסח‪ .‬ב( חלק‬
‫מהחיוב הכללי ד״חייב אדם להראות את‬
‫עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה‬
‫משעבוד מצרים״ •• ‪ -‬ע״י שעושה ״כל״‬‫‪1‬‬
‫מעשה לילה זה דרך חירות״‪ ,‬והרי‬
‫אכילת בשר צלי מורה על ״דרך חירות‬
‫ושררות״‪ .‬ומטעם זה יש בגוף מעשה‬
‫הצלי׳ חשיבות בפ״ע ועד שחלים עליו‬
‫דינים מיוחדים)שאינם נוגעים לאכילת‬
‫הפסח‪ ,‬ומ״ל מרמב״ם שצולין הגיל( ‪-‬‬
‫מכיון שענין ה״צלי״ הוא לא)רק( פרט‬
‫ותנאי במצות אכילת הפסח‪ ,‬אלא יש בו‬
‫‪ -‬ראה‬
‫)גם( ענין בפ״ע ‪ -‬להראות על ענין‬
‫החירות )שהוא ענין וחיוב כללי בפ״ע‬
‫בלילה זה(‪.‬‬
‫ונמצא‪ ,‬שדין צלי מלמדנו‪ ,‬שהתורה‬
‫‪ (38‬ו ל ה ע י ר ש ל ד ע ת הדפב׳׳ם במו״נ)ח״ג פפ״ו(‬
‫‪ (39‬טרשתנו יב‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (40‬פ ז ו ה ז ‪.‬‬
‫‪ (41‬ל ׳ ה ר מ ב י ם )הובא ב ת ח ל ת טיג( ‪ -‬מ מ ש נ ה‬
‫פסחים קטז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (42‬ל׳ א ד ה י ז ) ה ו ב א ל ע י ל ט״ג(‪.‬‬
‫דין צלי בחגיגה ה ב א ה ע ם ה פ ס ח‬
‫חורץ‪ ,‬וכדרך מלכים וגדולים(‪ ,‬ואדרבה‬
‫‪ -‬מצה היא לחם עוני״[‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שיסוד שיטת הרמב״ם‬
‫הג״ל בגדר דיו הסיבה)דרבנן( הוא ‪-‬‬
‫דיז)תורה( ״צלי״ שבקרבן פסח )דבל‬
‫דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון״(‪ .‬וכ­‬
‫דלקמן‪.‬‬
‫ה‪ .‬בדין צלי דפםח כתב הרמב״ם״‬
‫״כשאדם אוכל אח הפסח חותר הבשר‬
‫ואובל וחותך כו׳ וכשיגיע לגיד הנשה‬
‫מוציאו ומניחו עם שאר הגידים וה­‬
‫עצמות והקרומות שיוצאין בשעת אכילה‬
‫שאין מנקין א ו ת ו ‪ . .‬ואין מחתכיו אותו‬
‫אלא צולין אותו שלם״)והראב״ד פליג‬
‫״אין איסור גדול מזה שיצלה הפסח עם‬
‫גיד הנשה ועם שמנו כר״(‪.‬‬
‫וצ״ע‪ ,‬שהרי לכאורה כל דין צליית‬
‫פסח הוא קשור באכילתו‪ ,‬״ואכלו את‬
‫הבשר בלילה הזה צלי גו׳״״‪ ,‬וא״כ הוי‬
‫כל כולו פרט באכילת הפסח״‪ ,‬ומה ענין‬
‫לציווי שיהא צולין אותו)שלם ‪ -‬גם( עם‬
‫הגיד כר שאינו שייך לאכילה?‬
‫ומוכח מזה דעת הרמב״ם‪ ,‬שדין‬
‫צלייתו לא הוי)רק( פרט באכילת הפסח‪,‬‬
‫אלא שהוא חלק מעשיית הפסח״‪.‬‬
‫להלנה‬ ‫פ׳ ראה שט‪ .‬ונפק״מ‬ ‫‪(33‬‬
‫ר מ ב י ם הל׳ חר׳מ פ י ה ה״כ‪ .‬פיו ה״ה‪.‬‬
‫פ ס ח י ם ) ל ‪ ,‬כ ‪ .‬ל ט ‪ ,‬ב‪ .‬קטז‪ ,‬ב( וש״נ‪.‬‬ ‫‪(34‬‬
‫‪ (35‬הל׳ ק״ס פ״י הי״א‪.‬‬
‫‪ (36‬פרשתנו יב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫ד‪ (3‬ו כ ן מ ש מ ע ברש׳׳י פ ס ח י ם ‪ *0‬ס ע י ב ד י ה‬
‫אץ ל י ) ו פ ת ו ר ג ת קושייה המהרשיא נ פ ר ש י י ש‪^0‬‬
‫ט ע ם א כ י ל ת * ל י הוא כי כ ש ם ש מ מ ה למהירות כ ר‬
‫ה ג ל י ל מ ה י ר ו ת ואיו שם ש ה ו ת ל ע ש ו ת מ ט ע מ י ם‬
‫ולתקן תבשילים)והובא בחינת־ ש ב ה ע ר ה ‪ 40‬כ ט ע ם‬
‫‪ -‬ו ה ר י ט ע ם ז ה אינו ע ל אכילתו א ל א ע ל‬ ‫נוסף(‬
‫עשייתו גלי‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח ‪ /‬הוספות‬
‫שדין אכילת הפסח ״על השובע״ הוא‬
‫חלק מזה שאכילתו צ״ל באופן ד״דרך‬
‫חירות ושררות״‪.‬‬
‫ועפ״ז מובנת גם הסברא לחלק ביז‬
‫דיו צלי לשאר תנאי הפסח)ולומר דהא‬
‫דאיתקש חגיגה לפסח הוא רק לגבי דין‬
‫צלי(‪ :‬מכיון שכל עיקר הבאת החגיגה‬
‫שייך לעניו זה שבאכילת הפסח‪ ,‬מה‬
‫שצ״ל )״על השובע״ ‪ ( -‬״דרך תירות‬
‫ושררות״‪ ,‬לכן תל עלי׳ גם דיו ״צלי״‬
‫שבאכילת פסח‪ ,‬שגם טעמו הוא ״כדרך‬
‫שהמלכים אוכלין״״‪ .‬משא״כ שאר פרטי‬
‫מצרים באופן ד״פסח ה׳״ ‪ ,‬אבל אין‬
‫הדינים שבפסח‪ ,‬שאינם שייכים לעניו ח­‬
‫תירות שבו‪ ,‬אינם שייכים לענין החגיגה‪.‬‬
‫ומכיון ששיטת הרמב״ם בדין ״דרך‬
‫חירות״ דלילה זה היא‪ ,‬שאינו רק חיוב‬
‫כללי בפ״ע‪ ,‬אלא שהתורה קבעה ״דרך‬
‫תירות״ גם בשאר מעשי הלילה)שמצ״ע‬
‫אינם פעולות של ״דרד חירות״(‪ ,‬ס״ל‬
‫דגם לרבנן חל על החגיגה ‪ -‬הבאה ב­‬
‫לילה זה בשביל הפסח ‪ -‬החיוב ד״דרך‬
‫חירות״)צלי(‪ ,‬ומהאי טעמא קראה התורה‬
‫את החגיגה בשם ״פסח״)״וזבתת פסח״(‪.‬‬
‫ו‪ .‬ע״פ כהנ״ל יש לבאר גם שיטת‬
‫]ופלוגתת בן תימא ורבנן היא‪ :‬לדעת‬
‫בן תימא אא״פ לחול על קרבן שאין‬
‫אכילה ״על השובע״ היא אכילה חשו­‬
‫עליו שם פסח גדר של ״תירות״‪ ,‬ולכן‬
‫ס״ל דכי אקשי׳ רחמנא חגיגה ל פ ס ח‬
‫‪ (43‬סרשתנו יב‪ ,‬כג‪ .‬וראה שם‪ ,‬כז‪ .‬רמב״ם הל׳‬
‫אנציקלופדי׳ תלמודית ערד אכילת פסחים‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (45‬עפמ״ש בחיניד )מצוה טז( שגם טעם מצות‬
‫שבירת עצם בפסח ״מן השורש הגזכר שאיו כבוד‬
‫ל ב נ י מ ל כ י ם ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם‬
‫ככלבים ולא יאותו לעשות ככה כ״א לעגיי העם‬
‫הרעבים כו•״ ‪ -‬יש לבאר גם הא ד ל ד ע ת התום׳‬
‫)לפי׳ הצל״ת שם‪ ,‬הנ״ל הערה ‪ (13‬יש גם בחגיגה‬
‫משום שבירת עצם‪ .‬אבל מובן שאינו דומה לעניז‬
‫אכילת צלי דהוי מעשה חיובי ד״דרר תירות‬
‫ושררות׳׳ רבני מלכים ושרים‪.‬‬
‫תתקמו‬
‫קבעה המעשה של ״דרך חירות״ דלילה‬
‫זה באופן‪ ,‬דנוסף לזה שהחיוב ד״חירות״‬
‫)לעשות פעולות המורות)״להראות״( על‬
‫״דרך חירות״( הוא ענין כללי בפ׳׳ע‪ ,‬הרי‬
‫כלל זה נעשה גם תנאי ופרט בפרטי‬
‫מצות החג)שמצ״ע אינם באים להראות‬
‫חירות(‬
‫‪ -‬וכהדיו ד״צלי״ שהוא תנאי ב­‬
‫אכילת הפסח‪ ,‬דעצם המעשה דאכילת‬
‫בשר הפסח אץ בו משום מעשה ד״דרך‬
‫חירות״ ]דהקרבן הוא רק זכר לגאולת‬
‫״‬
‫מעשה אכילת הבשר פעולה המורה על‬
‫״דרך תירות״)ע״ד הנ׳׳ל ס״ד בנוגע ל­‬
‫אכילת מצה([ ‪ -‬וחידשה התורה‪ ,‬שגם‬
‫אכילה זו צ״ל באופן של ״דרר חירות‬
‫ושררות״‪ ,‬צלי‪.‬‬
‫ומזה למד הרמב״ם גם לענין דין‬
‫״ררך חירות״ דרבנן ‪ -‬חיוב הסיבה ‪-‬‬
‫דעם היותה חיוב כללי בפ״ע‪ ,‬קבעוה‬
‫חכמים באופן שתיעשה תנאי במעשה‬
‫המצות דלילה זה‪ ,‬כנ״ל בארוכה‪.‬‬
‫הרמב״ם בחגיגת ארבעה עשר‪:‬‬
‫בה‪ ,‬״כדרך שהמלכים אוכלין״״‪ :‬ונמצא‬
‫חו״ס פ״ז ה״ה ממשנה פפחים שם‪ .‬תיניד מצוה ה‪ .‬ז‪.‬‬
‫‪ (44‬רש״י פסחים פו‪ ,‬רע״א‪ .‬רשב״ם שם קיט‪ ,‬ב‬
‫ד״ה כגון ארדילאי )וראה גם קרית ספר לרמב״ם‬
‫סוף הל׳ חו״מ(‪ .‬וכבר שקו״ט דה״ז ״חובת כל הקר־‬
‫בנות״‪ ,‬כדברי רש״י ורשב״ם שפ‪ .‬ולהעיר שבפרש״י‬
‫בהפוגיא באן)ע‪ ,‬רע״א( כ׳ ״על השובע שיהו נהנין‬
‫באכילתו ותיחשב להן״)ולא כמ״ש רש״י שם פו‪ ,‬א(‪.‬‬
‫וראה גם פרש׳׳י שם סט‪ ,‬סע״ב במשנה ״בדי שיהא‬
‫פסח גמר שביעתן ותיחשב להן אכילה״‪.‬‬
‫וראה רי״פ פערלא לסהמ״צ להרס״ג עשיז מז‬
‫מח מט )ע׳ ‪ (432‬השינוי בפסח לגבי שאר קדשים‪.‬‬
‫תתקמז‬ ‫דין צלי בחגיגה ה ב א ה ע ם ה פ ס ח‬

‫״אינו מן התימה אמ באו לנו מצות רבות‬ ‫נעשה כחלק מגוף הפסח« וכל דיניו כ­‬
‫ע״ז מ״ע ומל״ת״(‪ .‬ותפס כאן שני לשונות‬ ‫פסח״‪ :‬אבל לרבנן‪ ,‬הדין דמעשה חירות‬
‫‪ -‬יסוד ועמוד‪ ,‬המורים על ב׳ ענינים‪:‬‬ ‫חל )גם( על ״כל מעשה לילה זה״‪ ,‬גם‬
‫יסוד יש בו מעלה על עמוד‪ ,‬להיותו‬ ‫במצות דהחג שמצ״ע אינן פעולות של‬
‫היסוד שעליו עומד הבנץ כולו ובהבטל‬ ‫דרר חירות)ועד שנעשה תנאי וחלק ב­‬
‫היסוד בטל כל הבנין‪ ,‬משא׳׳כ עמוד ש­‬ ‫מצות מצה ושתיית ד׳ כוסות‪ ,‬כנ״ל(‪ .‬וכן‬
‫לכאורה ה״ה רק לתמוך הבנין העומד‪:‬‬ ‫בנוגע לחגיגת י״ד‪ ,‬שהדין דאכילת צלי‬
‫אמנם לאידך‪ ,‬הרי היסוד הוא דבר ה­‬ ‫)אכילה ״דרד חירות״( חל גם על קרבן‬
‫טמון ומכוסה ואינו גוף הבנין עצמו‪,‬‬ ‫שאינו פסח‪ ,‬דאף שיש לו דין ושם בפ״ע‬
‫משא״כ עמוד הוא גלוי ועומד מבחוץ‪,‬‬ ‫)חגיגת ארבעה עשר‪ ,‬״ונאכלת לשני‬
‫והוא חלק מגוף הבנין עצמו‪.‬‬ ‫ימים ולילה אחד ככל זבחי שלמים״״(‬
‫חל עליו‪ ,‬בו דין מעשה חירות ונאכלת‬
‫וכן הוא היחס דיצי״מ למצוות שב­‬
‫צלי כקרבן פסח‪.‬‬
‫תורה‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫לגבי כללות התומ״צ הרי יצי״מ היא‬ ‫ויש לקשר זה עם שתי הריעותי ‪-‬‬
‫ה״יסוד״ שלהם‪ ,‬וכמ״ש בדיבור הראשון‬ ‫דון מינה ומינה‪ ,‬דון מינה ואוקי באתרה‪.‬‬
‫)מצוה ראשונה( דעשה״ד״ ״אנכי ה״א‬ ‫ואכ״מ[‪,‬‬
‫אשר הוצאתיד מארץ מצרים״‪ ,‬והיסוד‬ ‫ו‪ .‬והנה עניו זה שבליל פסח ‪ -‬שיש‬
‫שייר ומייסד כל הבנין‪ :‬אבל לאידר‬ ‫במעשה חירות שבו שני ענינים‪) :‬א( כמו‬
‫אי״ז תוכנם הפרטי)הגלוי( של כל ה­‬ ‫שהוא בפ״ע‪) ,‬ב( כמו שפועל ומשפיע‬
‫מצות אלא שהוא יסוד שלהם ‪ -‬באופן‬ ‫)גם( על ענין אחר שאינו מעשה חירות‬
‫‪51‬‬
‫״טמון״ ‪.‬‬ ‫מצ״ע ‪ -‬הוא לפי שכן הוא בכללות יחס‬
‫אמנם ישנם ״הרבה דברים )ש(צוה‬ ‫תוכן עניז)זכירת( יציאת מצרים לכללות‬
‫הקב״ה לעשות זכר ליצי״מ ‪ . .‬כגון‬ ‫התורה ומצוותי׳‪.‬‬
‫הפרשת בכורות וכל המועדים״״‪ ,‬שבהם‬ ‫‪5‬‬
‫והביאור‪ :‬כתב החינוף״ בנוגע לס­‬
‫הענין דיצי״מ הוא לא באופן של יםוד‬ ‫פור יציאת מצרים ש״הוא יסוד גדול‬
‫אלא באופן של עמוד‪ ,‬כלומר שהוא חלק‬ ‫ועמוד חזק בתורתינו ובאמונתינו״)ולכן‬
‫מתוכן מצות אלוי׳‪ ,‬והוא אחד מ״עמודי״‬
‫המצוה‪.‬‬
‫‪ (46‬ו ע פ י ז מובן דיוק לשון בן ת י מ א ״חגיגה‬
‫הבאה ע ם ה פ ס ח הרי היא כפסח״ ואינו מ ס ת פ ק ל ו מ ר‬
‫‪ (51‬יתרו כ‪ ,‬ב‪ .‬ואתחגן ה‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫ר ק הדין‪ ,‬ש נ א כ ל ת ל י ו ם ו ל י ל ה כ פ ס ח וכיו״ב‪ ,‬וכן‬
‫‪ (52‬ל ה ע י ר ג ם ה מ ש נ י ת ע ״ ד נ ׳ ה ע נ י נ י ם‬ ‫ל ה ל ן בהברייתא ‪ ,‬ח ג י ג ה הבאה ע ם ה פ ס ח הרי היא‬
‫שנאמרו ב נ ו ג ע ?חג ה פ ס ח ‪ -‬ד י ה ל ר ג ל י ם )דיה ד‪,‬‬ ‫כ פ ס ח באה מן הצאן כוי״‪ .‬ו ר א ה ‪1‬ל״ח ש ם ד״ה הרי‬
‫א( וחה״פ נ מ ש ד ת מ י ד )ראה שיחת חה״פ ת ש י ג ע׳‬ ‫היא כ פ ס ח ‪.‬‬
‫‪ - (75‬ר א ה ב א ר ו כ ה לקו״ש ח י ה ע׳ ‪) 173‬לעיל ע׳‬ ‫‪ (47‬וכמובן ג ם מהאיבעי׳ בגמ׳ ש ם ל ד ע ת בן‬
‫קפב( ובהערות שם‪.‬‬ ‫ת י פ א ‪ ,‬א ם יש ב ה דין שבירת ע צ ם או אין ב ה משום‬
‫‪ (53‬שוית הדא״ש כ ל ל כ ד סי׳ ב‪.‬‬ ‫שבירת ע צ ם א ע י ג ד כ י אקשי׳ ר ח ם ג א ל פ ס ח א מ ר‬
‫‪ (54‬ד ש ברא״ש ש מ מ ש י ך ‪ .‬ש א י ן ‪1‬ריד להזכיר‬ ‫ק ר א ב ו בו ו ל א בחגיגה ב ו ״ ‪.‬‬
‫ב ה פ ר ש ת בכורות שאנו עושיז אותו זכר לי‪1‬י׳׳מ א ל א‬ ‫‪ (48‬ר מ ב י ם הל׳ ק י פ פ״י הי״ג‪.‬‬
‫שצוה הקב״ה ל ע ש ו ת ה מ ע ש ה ו מ ת י ר כ ד אנו זוכרין‬ ‫‪ (49‬יבמות עח‪ ,‬ב‪ .‬וש״ג‪.‬‬
‫יציאת מנדים״‪.‬‬ ‫‪ (50‬םצוה כא‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקמח‬

‫נעשה ״עמוד״ של מצוה זו‪ ,‬ועד שזוהי‬ ‫וכמו מצות הנחת תפילין‪ ,‬שצריך‬
‫אחת מהכוונות דהנחת תפילין‪ ,‬כני׳ל‪.‬‬ ‫לכוין בהנחת תפילין ״שצונו״ המקום‬
‫וי״ל שבאופן זה בא לידי ביטוי עוד‬ ‫להנית ארבע פרשיות אלו שיש בהן‬
‫יותר גודל הענין דזכר ליציאת מצרים‬ ‫יחוד שמו ויציאת מצרים ‪ . .‬כדי שנזכור‬
‫‪ -‬אשר לא זו בלבד אשר הוא עניו‬ ‫יצי״מ ע״י נסים ונפלאות שעשה עמנו‬
‫יסודי וכללי בכללות התומ״צ‪ ,‬אלא ש­‬ ‫שהם מורים על יחודו שהוא יחיד ב­‬
‫חודר גם בתור פרטי בו״כ מצות‪ ,‬ונעשה‬ ‫עולמו ואשר לו הכח והממשלה בעליו­‬
‫עמוד של כו״כ מצות‪.‬‬ ‫נים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו״‪.‬‬

‫ויה״ר שבימי צאתך מארץ מצרים‬
‫אראנו נפלאות״‪ ,‬בגאולה האמיתית וה­‬
‫שלימה על ידי משיח צדקנו‪ ,‬ובמהרה‬
‫בימינו ממש‪.‬‬
‫)משיחת אוזש׳׳פ תשנדג‬
‫‪ -‬לקו״ש חל״א ע׳ ‪ 53‬ואילה‬
‫דעם היות שאין מהות ותוכן הנתת‬
‫תפילין מוגבל להענין דיצי״מ ‪ -‬ואד­‬
‫רבה‪ :‬עיקר ענינה הוא שעבוד הלב וה­‬
‫מוח וכוי״ ‪ -‬מ״מ‪ ,‬גם העניו דיצי״מ‬

‫‪ (55‬טושו״ע )ודאדה׳׳ז( או״ח פכ״ה ס״ה )סי״א(‪.‬‬

‫‪ (57‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪ (56‬שו״ע )ואדה״ז( שם‪.‬‬
‫תתקמט‬ ‫חרוסת‬

‫חרוסת‬ ‫בא‪.‬‬
‫א‪ .‬כתב הרמב״ם)בהל׳ חמץ ומצה׳(‪ :‬״בזמן ה ז ה ‪ . .‬אחר שמברך המוציא לחם חוזר‬
‫ומברך על אכילת מצה ומטבל מצה בתרוםת ואוכל״‪ .‬וכ״ה דעת רב עמרם גאוף‪ ,‬רי״ץ‬
‫גיאות ועוד)כמובא במגיד משנה כאן( שמטבילין המצה בחרוסת‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫אבל הראב״ד השיג עליו וכתב ״זה הבל״‪ .‬וגם הטור כתב על שיטה זו ״ואיני יודע‬
‫טיבול זה בחרוסת למה בו׳ ועוד הקשה בעל המנהיג״ לדבריהם שמצה היא זכר לחירות‬
‫ותרוטת זכר לטיט והאיך יתחברו זה עם זה״‪.‬‬
‫ובב״ח מתרץ ״שיש קצת סמר לדבריהם מדתנף הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני‬
‫תבשילין אע״פ שאין חרוסת מצוה ר״א בר צדוק אומר מצוה וקשיא במאי קמיפלגי דכיון‬
‫דהכל מודים דצריר להביא חרוסת מנ״מ אם הוא מצוה אם לאו דהא ודאי דאף לר״א ב״צ‬
‫אין מברכין על החרוסת אע״פ שהוא מצוה כמ״ש רבינו׳ בסמוד אלא ודאי דלת״ק דאינו‬
‫מצוה ואינו מביאה אלא משום קפאל לא בעינן לי׳ אלא למרור וירקות אבל לראב״צ‬
‫‪7‬‬
‫דמצוה היא זכר לטיט א״כ אף למצה בעינן לה ומאחר שהרמב״ם בפ״ז״ פסק כראב״צ‬
‫דמצוה היא׳ לכר פמק ג״כ דמטבל המצה בתרומת ומה שהקשה בעל המנהיג שמצה היא‬
‫זכר לחירות וחרוסת זכר לטיט כו׳ אפשר לומר דכוונתינו להורות בטבול זה שהוציאנו‬
‫מעבדות שהוא מטיט שהתרוסת זכר לו לחירות שהמצה זכר לו״‪.‬‬
‫ולפ״ז צ״ל לכאורה שהראב״ד פסק כת״ק שחרוסת אינה מצוה ואינו מביאה אלא‬
‫משום קפא ולא בעינן לי׳ אלא למרור‪ ,‬ולכן אין מקום לטבל מצה בתרופת‪.‬‬
‫אמנם קשה לפרש שפלוגתת הרמב״ם והראב״ד היא אם הלכה כראב״צ)שחרוסת‬
‫מצוה משום זכר לטיט( או שהלכה כחכמים)שאינה מצוה ולא באה אלא משום ק פ א ( ‪-‬‬

‫‪ (1‬פרק שמיני הל׳ שמינית‪ .‬ולהעיר שנשנה זו)תשמ׳׳ח( קורין שמיני שמנה פעמים‪ .‬וראה שיחת אחש״פ‬
‫וש״פ שמיני תשמ׳׳ה‪.‬‬
‫‪ (2‬הובא בפפר המנהיג הל׳ פסח סי׳ עח‪ .‬טור או׳׳ת סתע״ה‪ .‬בהגה׳׳מ לרמב״ם שם אות ת ״וכן מצאתי‬
‫בתשובת הגאונים׳׳‪ .‬ובאבודרהם במקומו הביא דיעה זו בשם רב עמרם ורבינו סעדי׳• והרמב״ם‪.‬‬
‫‪ (3‬או״ח סתע׳׳ה‪.‬‬
‫‪ (4‬הל׳ פסח שם םי׳ עט ‪ -‬הובא גם באבודרהם שם‪ .‬הקושיא הובאה גם ברביגו מנוח לרמב״ם שם‪ .‬שו׳״ת‬
‫הרדב׳׳ז ה״ה סי׳ אלף תרצב‪ .‬ועוד‪ .‬במנהיג שפ לפניגו ״והלא המצה צריכה הסיבה זכר לחירות ותרוסת זכר‬
‫לטיט ולשעבוד והאיר יתחברו החירות והשיעבוד זה עם זה שזה סותר את זה ‪ . .‬ועוד בין למאן דאמר חרוסת‬
‫אינה מצוה אלא משום הקפא שבירקות אין למצה קפא‪ ,‬ובין למאן דאמר מצוה זכר לטיט אין המצה באה וכר‬
‫לטיט אלא זכר לתירות״)ראה לקמן בפנים(‪.‬‬
‫‪ (5‬פסחים קיד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (6‬בטור שם כ׳ ״לפי שהוא טפל למרור״‪.‬‬
‫‪ (7‬ראה פסחים שם קטז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (8‬מהל׳ חו״מ הי״א‪.‬‬
‫‪ (9‬ראה מגיד משנה ולח״מ שם‪.‬‬

‫ב ס ד ו ר ר־ ס ע ד י ׳ ג א ו ! ש ל פ נ י נ ו ) י ר ו ש ל י ם ת ש ל י ט ע ׳ ק מ ה ( כ ׳ ב נ ו ג ע ל מ צ ה ‪ .‬ו י ס ב ל ו ב מ ל ח י‬ ‫•(‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקנ‬

‫דא״כ‪ ,‬אמאי ל>; השיג הראב״ד על הרמב״ם א( ל ע י ל )בפ״ז( ששם כתב ב( בפירוש‬
‫ש״החרוסת מ צ ו ה ‪ . .‬זכר לטיט״ ‪ -‬והול״ל שם שאינו כן‪ ,‬וההלכה היא שאינה אלא משום‬
‫קפא?‬
‫ב‪ .‬לכאורה אפשר לבאר זה בהקדם מ״ש רבינו הזקן בשולחנו״׳ ״ותקנו שיהי׳ לפניו‬
‫חרוסת בשעת אמירת ההגדה שהחרוסת הו״א זכר לטיט שנשתעבדו בו אבותינו במצרים‬
‫כר‪ ,‬לכך צריך להיות על השולתן בשעה שמספר שעבוד מצרים״‪ ,‬ולהלן בסי׳ בפ״ע״‬
‫כתב ״ואין מטבילין בחרוסת אלא משום מצוה שהוא זכר לטיט״‪.‬‬
‫ומשמע מדבריו דיש שני דינים נפרדים בחרוסת‪ :‬א( הבאתה על השולתן‪ ,‬שתהי׳ לפניו‬
‫בשעת אמירת ההגדה‪ ,‬ומלבד זה ב( מצות הטיבול בחרוסת‪ .‬שהדין הא׳‪ ,‬הבאתה לשולתן‬
‫והיותה על השולחן בעת אמירת ההגדה‪ ,‬אינו שייר להטיבול בה‪ ,‬ולכן לא הזכיר אדה״ז‬
‫בדין ההבאה שהוא בשביל הטיבול‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫וכן מוכת ממ״ש להלן)באותו סימן ׳( לעגין הבאת הירקות עם כל הדברים‪ ,‬וז״ל ״טוב‬
‫שיסדרם לפניו בקערה בענין שלא יצטרר לעבור על המצות דהיינו שהירקות יהיו‬
‫סמוכים לו יותר מן המצה והמצה מן המרור ותרוסת והמרור והחרוסת מן ב׳ תבשילין‪,‬‬
‫ויש שאין מקפידין על החרוסת וב׳ תבשיליו אם יהיו סמוכים אליו דכיון שאינן באים על‬
‫‪3‬‬
‫השולחן אלא לזכר בעלמא לא שייר אצלם אין מעבירין על המצות״ ׳ ‪ -‬הרי דמשווה‬
‫התרוסת לב׳ תבשיליה שהבאתן על השולחן היא)לא בשביל אכילה‪ ,‬כ״א( רק ״לזכר‬
‫בעלמא״‪ ,‬שיהיו על השולתן בעת אמירת ההגדה‪.‬‬
‫ולכאורה כן הוא גם לדעת הרמב״ם‪ ,‬דבפ״ז כתב ״התרוסת מצוה מדברי סופרים זכר‬
‫לטיט שהיו עובדין בו במצרים כו׳ ומביאין אותה על השולחן בלילי הפסח״‪ ,‬ולא הזכיר‬
‫שם ע״ד הטיבול בה ואכילתה כוי‪ ,‬והיינו דהמצוה היא רק בהבאתה על השולתן‪ ,‬ולפנינו‬
‫בפ״ח מדבר על דבר הטיבול בה‪.‬‬
‫ועפ״ז י״ל‪ ,‬דלדעת הב״ת פלוגתת תכמים וראב״צ אם תרוסת מצוה או משום קפא היא‬
‫רק בנוגע לדין טיבול בחרוסת ‪ -‬אבל לכו״ע יש מצוה בהבאת החרוסת על השולחן בעת‬
‫‪,4‬‬
‫אמירת ההגדה זכר לטיט ‪ .‬ולכן לא השיג הראב״ד לעיל בפ״ז)בדין מצות הבאת תרוסת‬
‫על השולתן(‪ ,‬כ״א רק בפ״ת ‪ -‬בדין טיבול מצה בתרוסת‪.‬‬

‫‪ (10‬הל׳ פסח סי׳ תעג ס״כ‪.‬‬

‫‪ (11‬תעה סי׳׳א‪.‬‬
‫‪ (12‬תעג סכ״ו‪.‬‬
‫‪ (13‬ראה חק יעקב אדיח שפ סקט״ז‪.‬‬
‫‪ (14‬ולכאורה כן משמע גם משו׳׳ע אדה׳׳ז‪ ,‬דהרי ממ״ש בסי׳ תעה שם ד״ישקענו כולו )הכזית מרור(‬
‫בתרופת כדי להמית את הקפא ‪ . .‬שבמדור שלא יזיקנו׳׳)אלא שממשיד ״ ו ע כ ש י ו אין נוהגין לשקעו כולו אלא‬
‫בטיבול מ ק צ ת ו ‪ . .‬לפי שקפא זה אינו מצוי בינינו כוי״( ‪ -‬משמע שפסק כחכמים‪ ,‬ואעפ׳׳כ כ׳ בסי׳ תעג שם‬
‫דתקנו שתהיי החרוסת על השולחן כוי‪.‬‬
‫אבל צ׳׳ע‪ ,‬דהרי מסיים בסי׳ תעה שם )כהובא לעיל בפנים( ״ואין מטבילין בחרוסת אלא משום נ ז צ ו ה שהיא‬
‫זכר ל ט י ט ״ ‪ ,‬כדעת ראב״צ‪ ,‬וכמפורש בפר״ת או״ת שם ם״א ד״ה וישקענו כולו בסופו ״ומה שאנו מביאין‬
‫תרוסת על השולחן משום דקיי״ל כראב״צ דהוי משום מצוה״‪ .‬וצריר לומר‪ ,‬שאדה״ז ס״ל )כהפר״ח שם םתע״ג‬
‫ס״ה( דאף לראב״צ צריר לשקעו משום קפא‪ .‬ע״ש‪ .‬וכדברי הברכ״י שם סי״א בסופו‪.‬‬
‫תתקנא‬ ‫חרוסת‬

‫אבל מלבד זה שדוחק גדול לומר שלחכמים יש מצוה בהבאת חרוסת על השולחן‬
‫)שהרי מסתימת לשונם ״הביאו לפניו מצה ותזרת ותרוסת ושני תבשילין אע״פ שאין‬
‫‪,5‬‬
‫חרוסת מצוזד׳ משמע שס״ל שאין בחרוסת מצוה כ ל ל ( ‪ -‬הנה עצם פירוש הנ״ל‬
‫)שפלוגתת הרמב״ם והראב״ד היא אם הלכה כחכמים או ראב״צ( צ״ע‪ ,‬דאי משום כר לא‬
‫הי׳ הראב״ד כותב על דברי הרמב״ם ״זה הבל״? דכי משום שפסק כראב״צ ה״ז ״הבל״?‬
‫ולכן נ״ל‪ ,‬שגם הראב״ד ט״ל שהטיבול בתרוסת הוא מצוה מד״ס זכר לטיט כדברי‬
‫ראב״צ)ולכן לא השיג על דברי הרמב״ם לעיל בפ״ז‪ ,‬כנ״ל(‪ ,‬ואעפ״כ ם״ל להראב״ד שאין‬
‫מקום לטבל מצה בחרוסת‪.‬‬
‫ג‪ .‬והנה בצפע״נ״ ביאר פלוגתת הרמב״ם והראב״ד באופן אחר‪ ,‬וז״ל‪ :‬עיין בהשגות‬
‫ובהה״מ‪ .‬והנה גבי מצה יש ב׳ טעמים על מצות אכילתן אחד משום זכר לעוני ואתד משום‬
‫זכר ל ת י ר ו ת ״ ‪ . .‬ובמרור רק טעם אתד משום עבדות״‪ ,‬וחרוסת ג״כ משום עבדות‪ .‬והנה‬
‫בזמן המקדש בודאי מטביליז המצה ג״כ בחרוסת אד בזה״ז כיון דחזינן דמצוה דזכר‬
‫לעבדות בטל דמרור בזה״ז דרבנן רק במרור תיקנו משום זכר אבל במצה א״צ לתקן כיון‬
‫דנשאר בו הטעם משום חירות דהוה מה״ת וא״כ לא שייר טיבול בתרוטת״ ובזה פליגי‬
‫רבעו עם הראב״ד ז״ל אם שייר תיקון דרבנן היכא שבלא זה שייר חיוב דאורייתא‪.‬‬
‫וכוונת הצפע״נ היא)גם( לבאר זה שהשגת הראב״ד היא רק על דין טיבול מצה‬
‫בחרוטת שבהלכה ח׳‪ ,‬ולא על דין טיבול מצה שבתרוםת שלפנ״ז ברמב״ם‪ ,‬כשמדבר‬
‫)בהלכה ו( בדין אכילת מצה ומרור בזמן הבית‪ ,‬וז״ל ״ואחר כר בורד מצה ומרור כאחד‬
‫ומטבל בחרוסת כוי״‪ ,‬והראב״ד משיג שם רק על מ״ש הרמב״ם ״בורר מצה ומרור כאתת״‬
‫‪2‬‬
‫)ש״זהו כהלל מ״מ זה הטדר לא דייק״״ ( אבל לא על הטיבול החרוסת‪.‬‬
‫]ואין לומר דמ״ש הרמב״ם שם ״ומטבל בתרומת״ קאי על המרור)שבכורח ולא על‬
‫המצה‪ ,‬שהרי סתימת לשון הרמב״ם ״ומטבל בתרוסוד)ולא ״ומטבל המרור בחרוסת״(‬

‫‪ (15‬ולהעיר מסמ״ק סקמ״ד בסופו ״מצוה לעשות חרוסת זכר לטיט ‪ . .‬והא דאמרינן התם אע״פ שאין‬
‫חרוסת מצוה הכי פירושו אין מצוה אלא גם חובה משופ קפא״‪ .‬וראה גם ארחות חיים הל׳ פסח אות טז‪,,‬כמו‬
‫שאמרו במשנה שאין חרוסת מצוה ואינו אלא לזכר בעלמא״‪ ,‬וכ״ה בכל בו ס״נ)יב‪ ,‬ב(‪ ,‬ולפנ״ז בכל בו)יא‪ ,‬ד(‬
‫״התרוםת מצוה מדברי סופרים זכר לטיט ‪ . .‬זכר לתפוח״)שגאמר בגמ׳ לדעת ראב״צ(‪ ,‬ולהלן שם )יג‪ ,‬ב(‬
‫וצריר להשקיעו בחרוסת מפגי התולעת ‪ . .‬קפא כוי‪.‬‬
‫‪ (16‬על הרמב״ם כאן פ״ח ה״ח‪.‬‬
‫‪ (17‬ומציין ״עיין פסחים ד׳ קת ע״א״‪ .‬ובפשטות הכוונה בציוגו היא רק ע״ז שמצה היא זכר לחירות‪ ,‬דאי׳‬
‫בגמ׳ שם ״מצה צריר הסיבה״ ופרש״י ״כבגי חורין שהוא זכר לגאולה״‪ .‬ועד׳׳ז ברשב״ם שם‪.‬‬
‫‪ (18‬ראה פסחים שפ‪ :‬מרור אין צריד הסיבה ופרש״י)ורשב״ם( ״שהוא זכר לעבדות״‪.‬‬
‫‪ (19‬ראה א׳ התירוצים )על קושיית ס׳ המנהיג( בשו״ת הרדב׳יז שם ״כי יש במצה רמז לשני דברים כוי״‪.‬‬
‫וראה גם הגהות החת״ס לשו״ע או״ת ר״ס תעה‪ ,‬ומסיים ״אר למאי דאמרינן מצה זו שאנו אוכלין על שלא‬
‫הספיק וכו׳ והוה זכר לחירות א״כ אין מקום לחרוסת עם מצה״‪ .‬ולתי• הנ״ל )ולכאורה גס לשיטת הצפע״נ( אין‬
‫מקום שיתחברו יחד החירות והשעבוד‪ ,‬ודלא כבב״ח שם‪.‬‬
‫ברדב״ז שט עוד תי׳ ״כי בחרוסת יש בו רמז לטיט ויש בו רמז לתחת התפוח עוררתי כוי״‪ ,‬ועד״ז בפר״ת‬
‫שם תע״ה ס״א ד״ה דעת הרמב״ם )בתי׳ האי(‪ .‬ומה שהנ״ל לא תירצו כן י״ל לכאורה כי ברמב״ם לא נזכר‬
‫כלל בתרופת זכר לתפוח כ״א רק זכר לטיט‪.‬‬
‫‪ (20‬ראה בארוכה במפרשים בביאור השגת הראב״ד‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקנב‬

‫מורה שמסכל הכל בחרוסת״‪ .‬ועוד זאת‪ :‬הרמב״ם ממשיך אח״כ ״ואם אכל מצה בפני‬
‫עצמה ומרור בפני עצמו מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו״ ‪ -‬ואינו מתלק‬
‫ביניהם לעניו הטיבול בתרוסת‪ ,‬דכשאוכל אותם בפני עצמם)ולא בכורך( מטבל רק‬
‫המרור בחרוסת ולא המצה״[‪.‬‬
‫וזהו מה שקשה להצפע״נ בדברי הראב״ד ‪ -‬מדוע לא השיג בהלכה ו׳ על טיבול‬
‫המצה בחרוסת?‬
‫ומזה מדייק הצפע״נ‪ ,‬דבזמן המקדש כו״ע לא פליגי שהיו מטבילין המצה בחרוסת‪ ,‬כי‬
‫בזמן המקדש ישנו במצה גם זכר לעוני ובמילא מתאים להטביל המצה בחרוסת שהיא‬
‫זכר לטיט(‪ ,‬ופלוגתת הרמב״ם והראב״ד היא רק בנוגע למצה בזמן הזה‪ ,‬שמה״ת בטל‬
‫הזכר לעבדות שבמצה)דמרור בזמו הזה אינו מז התורה( ונשאר בה רק הזכר לחירות‪,‬‬
‫ובזה פליגי אם יש מקום לומר שהיתה תקנת חכמים מיוחדת שהמצה בזמן הזה תהי׳ גם‬
‫זכר לעבדות)כמו שתיקנו מרור בזה״ז(‪:‬‬
‫הרמב״ם ס״ל שיש מקום לתקנה זו‪ ,‬ולכן ס״ל שגם בזה״ז צ״ל טיבול המצה בתרוםת‪,‬‬
‫משא׳׳כ להראב״ד איו מקום לתקנת חכמים מיותדת על מעשה שיש עליו)בלאו הכי( תיוב‬
‫מן התורה‪ ,‬וכיון שגם בלי התקנה יש חיוב לאכול מצה מה״ת)זכר לחירות(‪ ,‬אין מקום‬
‫שיתקנו תכמים עוד עניו באכילה זו‪ ,‬ולכן אין בזה״ז טיבול מצה בחרוסת‪.‬‬
‫אמנם ביאורו בשיטת הרמב״ם דורש הסברה‪ ,‬שאיזה עניו יש בתקנה זו שיהי׳ במצה‬
‫גם זכר לענין העבדות‪ ,‬שהרי אין מחדשים)ע״י תקנה זו( שום מעשה תדש בעצם אכילת‬
‫מצה )מלבד הטיבול בחרוסת שע״ז דנים(‪ ,‬כי בלאה״כ תייבים באכילת מצה )דלא‬
‫כבמרור‪ ,‬שתקנו אכילת מרור זכר לעבדות‪ /‬ולא נתוסף במצה אלא עוד טעם לאכילתה‪.‬‬
‫]ולכאורה אינו דומה להדוגמאות שהובאו בצפע״נ שם כמו ״בהר דברכות ‪ . .‬גבי‬
‫משמשת שראתה נדה ובירושלמי שם אם יש שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה וכו׳״‬
‫‪ -‬דשם הרי ע״י תקנת חכמים חל שם טומאה חדשה)הטומאה קלה שמדרבנן(‪ ,‬ומעין זה‬
‫הוא בשאר דוגמאות שבצפע״נ שם‪ ,‬אבל בנדו״ד הרי לא נתוםף‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שום מעשה או‬
‫חלות דין על המצה על ידי תקנה זו[‪.‬‬
‫ד‪ .‬ונראה לומר הביאור בוה לכאורה‪ ,‬ובהקדם הסברת דברי הצפע״נ הנ״ל שבזמן‬
‫הזה ״זכר לעבדות בטל דמרור בזה״ז דרבנן״ ‪ -‬דלכאורה‪ ,‬הא דליתא למצות מרור‬
‫מדאורייתא בזה״ז ה״ז מפני שאכילת מרור טפלה לפסח ואינה מצוה לעצמה״ אלא‬
‫חשובה כמכשירי הפסח״‪ ,‬ולבז בזה״ז שאין פסח אין מצות מרור מה״ת )וכמ״ש‬
‫הרמב״ם״( ‪ -‬אבל מהי הראי׳ מכר שבזמן הזה בטל כל העניז דזכר לעבדות? וגם בתוכן‬
‫הענין קשה להבין ‪ -‬דמדוע יהי׳ כז‪ ,‬שדוקא בזמן הזה)שאין ביהמ״ק קיים( יבטל הזכר‬
‫לעבדות רשאר רק הזכר לחירות?‬

‫‪ (21‬להעיר מהגה״מ שם‪.‬‬

‫‪ (22‬אבל לפמ׳׳ש בהגה׳׳מ שם איו הרמב׳׳ם צריד לאומרו דכיוו ד״הלל הי׳ מטבל בחרוסת שהרי זו היתה‬
‫אכילת מרור שלו״‪ ,‬מובן לכאורה שהטבילה בחרוסת כשאוכל בפ״ע היא רק במרור‪.‬‬
‫‪ (23‬ראה רמבים ר • חוימ ‪a‬׳‪ r‬הי״ב‪ .‬סהמיצ נדע נו‪.‬‬
‫‪1,‬‬

‫‪ (24‬ראה פסחים צ‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ (25‬מקומות שבהערה ‪.23‬‬
‫תתקנג‬ ‫חרוסת‬

‫ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬

‫במצוות דלילה זה ישנם שני חיובים כלליים דזכר ליצי״מ ‪ -‬המצוה שבדיבור‪ ,‬ספור‬
‫ביצי׳׳מ‪ ,‬והמצוות שבמעשה‪ ,‬פסח מצה ומרור‪.‬‬
‫ותוכן שניהם הוא להודיע גאולתנו ותירותנו‪ ,‬הן ע״י ספור ביצי״מ בדיבור‪ ,‬והן על ידי‬
‫מעשי וחיובי לילה זה ‪ -‬אכילת פסח מצה ומרור״‪.‬‬
‫וכשם שהוא בסיפור יצי׳׳מ בדיבור‪ ,‬שצריך להתתיל בגנות‪ ,‬״מתחיל ומודיע שעבדים‬
‫היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשה לנו‬
‫‪2‬‬
‫ובחירותינו״׳ ‪ -‬עד״ז הוא גם בזכר לתירות שבמעשי לילה זה‪ ,‬שצריר להדגיש בו את‬
‫גודל העבדות והשעבוד שממנו היתה הגאולה‪ ,‬ולכן צ״ל גם אכילת מרור ״ע׳יש שמררו‬
‫המצריים את חיי אבותינו במצרים״״‪ ,‬שרק עי״ז קיום המצות דחירות)דפסח ומצה( הוא‬
‫כשלימות‪.‬‬
‫]וזהו גם פירוש הדברים שמרור הוא חלק ממצות אכילת פסח ונתשב כמכשירי פסח‪,‬‬
‫‪28‬‬
‫כי קיום מצות אכילת פסח ״על שום שפסה המקום על בתי אבותינו במצרים״ ‪ ,‬היא‬
‫כשלימות דוקא יתד עם אכילת מרור ע״ש שמררו כו׳[‪.‬‬
‫ועפ״ז יש להמתיק דברי הב״ח)שהובאו לעיל( בתירוץ קושיית המנהיג)שמצה היא‬
‫זכר לתירות ותרוטת זכר לטיט והאיך יתתברו זה עם זה( ‪ -‬״דכוונתינו להורות בטבול זה‬
‫שהוציאנו מעבדות שהוא מטיט שהחרוסת זכר לו לחירות שהמצה זכר לו״‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫שעניו התירות ועניו השעבוד קשורים זע״ז‪ ,‬כי על ידי זכר השעבוד)הטיט( נתוטף בזכר‬
‫החירות‪ ,‬שהקב״ה הוציאנו משעבוד לגאולה‪.‬‬
‫ה‪ .‬והנה גדר סיפור יצי״מ בדיבור והנהגת חירות שבמעשה אינם רק לזכר שאבותינו‬
‫היו עבדים‪ ,‬ונגאלו‪ ,‬אלא שעבדות וגאולה זו שייכת לאדם עצמו‪ ,‬דכמו בסיפור ביצי״מ‬
‫‪2‬‬
‫״מתחיל׳ ומודיע שעבדים היינו לפרעה‪ . .‬ב נ ס י ם ‪ . .‬שנעשו לנו ובחירותינו״‪ ,‬עד״ז הוא‬
‫‪3‬‬
‫בחירות שבמעשה‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם״ ד״חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו‬
‫יצא עתה משעבוד מצרים כר ועל דבר זה צוה הקב״ה בתורה״ וזכרת כי עבד היית‬
‫כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד מצאת לחירות ונפדית״‪.‬‬
‫והנה החיוב דעשיית כל מעשי לילה זה דרך תירות אינו רק בתור סימן תיצוני‪ ,‬אלא‬

‫‪ (26‬ראה פרש״י ראה טז‪ ,‬ג‪ .‬שו״ת הרא״ש כלל כד ס״ב‪ .‬ולהעיר מב׳ הפירושים בדברי ר׳׳ג)פסחים קטז‪,‬‬
‫פע״א ואילך( כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא יד״ת‪ :‬אם לא יצא מצות סיפור יציאת מצרים‬
‫)ראה רמב״פ הלי חו״מ פ״ז ה״ה‪ .‬וכמפורש בקרית ספר להמבי״ט שם‪ .‬מאירי פסחים שם‪ .‬ועוד( או שלא יצא‬
‫ידי חובת פפח מצה ומרור )ראה חדא״ג מהרש״א פסחים שם‪ .‬צל״ח שפ‪ .‬של״ה קנו‪ ,‬סע״ב‪ .‬וראה באבודרהם‬
‫כפי׳ להגש״פ שם וכל בו)פנ״א((‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (27‬ל׳ הרמב״ם שם פ״ז ה״ד‪.‬‬
‫‪ (28‬שם ה״ה‪.‬‬
‫‪ (29‬רמב״ם שם ה״ד‪ .‬וראה שם ה״ב‪ :‬אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או עבד זה במצרים‬
‫ובלילה הזה פדה אותנו הקב״ה ויוציאנו לחירות‪.‬‬
‫‪ (30‬שפ ה״ו‪.‬‬
‫‪ (31‬ואתחנן ה‪ ,‬טו‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקנד‬

‫החיוב הוא שע״י מעשים אלו ירגיש האדם את עצמו שהוא בן חורין‪ ,‬ש״יצאת לחירות‬
‫ונפדית״‪.‬‬
‫ולפי זה מובן שיש חילוק בין זמן המקדש לזמן הגלות‪ :‬בזמן המקדש‪ ,‬כאשר בנ״י‬
‫נמצאים במצב של חירות אזי יכולים לקיים כשלימות החיוב להראות כאילו הוא בעצמו‬
‫יצא משעבוד מצרים‪ ,‬גם כאשר ישנו הזכר דשעבוד במעשה על ידי המרור;‬
‫אבל בזמן שאין ישראל על אדמתם ונמצאים בגלות‪ ,‬הרי מעשה מיותד המדגיש את‬
‫השעבוד)אכילת מרור( אפשר שיגרום לתלישות בזכר לחירות והרגש החירות כדבעי‪,‬‬
‫מאתר שסו״ם הוא נמצא במצב של גלות ושעבוד‪ .‬ולכן ״זכר לעבדות בטל״ כדי שלא‬
‫יבלבל לכך שכל מעשי לילה זה צ״ל דרך חירות״‪.-‬‬

‫ו‪ .‬והנה טעם הדבר שמזכירים יצי״מ בכל דור ודור בזמן הגלות ואף שנמצאים‬
‫בגלות ועבדות‪ ,‬וכפי שאומרים בתתלת ההגדה״ ״השתא עבדיך׳ ‪ -‬הוא‪ ,‬כי עבדות‬
‫מצרים היתה עבדות מיותרת‪ ,‬וכל מצב דעבדות ושעבוד דבנ״י אינו בגדר וםוג דעבדי‬
‫פרעה‪ ,‬שעבוד גלות מצרים‪ ,‬שנשארו ונעשו בנ״י משוחררים משעבוד והי* לעולם‪.‬‬
‫וי״ל שזהו התילוק בין מרור ותרוםת‪ ,‬דשניהם זכר לעבדות‪ ,‬שמרור הוא משום‬
‫עבדות‪ ,‬וחרוסת מדברי סופרים ״ג״כ משום עבדות״‪ .‬אלא שהזכר לעבדות במרור שייך‬
‫לעבדות סתם)שכל עבדות יש בה מרירות כ ת ותרוסת היא ״זכר לטיט שהיו עובדים בו‬
‫במצרים״‪ ,‬היינו שמורה על העבדות המיוחדת דמצרים״‬
‫ועפ״ז יש לבאר פלוגתת הרמב״ם והראב״ד בנוגע לטיבול מצה בתרוסת‪ ,‬והחילוק‬
‫בזה בין זמן המקדש לזמן הזה‪:‬‬
‫בזמן המקדש‪ ,‬כיון שנמצאים במצב דחירות‪ ,‬אפשר לקיים מצות זכירת שעבוד‬
‫וגאולת מצרים בשלימותה‪ ,‬״וזכרת כי עבד היית כלומר כאלו אתה בעצמד היית עב ד‬
‫ויצאת לחירות ונפדית״‪ ,‬ולכן לכו״ע מטבילין מצה בחרוסת‪ ,‬המורה ע״ז ״שהוציאנו‬
‫מעבדות לתירות״)כנ״ל מהב״ח(‪.‬‬
‫אבל בזמן הזה‪ ,‬שנמצאים במצב ד״עבדין״‪ ,‬ואא״פ לקיים התיוב ד״וזכרת כי עבדת‬
‫היית ‪ . .‬ויצאת לחירות״ בתכלית השלימות‪ ,‬השאלה היא אם יכולים לקיימו עכ״פ‬
‫בחלקו‪ ,‬קיום ה״וזכרת״ דיציאה משעבוד המיוחד דמצרים)שזה ישנו אפילו כשנמצאים‬
‫בגלות כנ״ל(‪:‬‬
‫הרמב״ם ס״ל שאפשר לקיימו‪ ,‬ולכן מטבל מצה בחרוסת‪ ,‬״להורות ‪ . .‬שהוציאנו‬
‫‪36‬‬
‫מעבדות שהוא מטיט שהתרוםת זכר לו״‪ ,‬שהכוונה בזה להיציאה מהעבדות דמצרים‬

‫‪ (32‬ל׳ אדה״ז בשו״ע םי׳ תעב סום״ז‪,‬‬

‫‪ (33‬פיסקא הא לחמא עניא‪ .‬ולהעיר שגם חלק זה של ההגדה הוא בכלל ״מגיד״‪ ,‬סיפור ביצי״מ‪ .‬וראה‬
‫בארוכה לעיל ע׳ פא ואילד‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה בארוכה גבורות ה׳ למהר״ל פס״א )הובא לקמן בפגים ס״ח(‪ .‬לעיל ע׳ קפד ואילד )ועי צ ואילח‪.‬‬
‫‪ (35‬ראה גבורות ה׳ פס״ג‪.‬‬
‫‪ (36‬ואין זה סתירה למשנ״ת בארוכה לעיל )ע׳ תל ו א י ל ה בביאור החילוק ביו דברי הרמב״ם בפ״ז ה״ו‬
‫ולשון אדה״ז סתע״ב ס״ז‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫תתקנה‬ ‫חרוסת‬

‫)שנרמז בטיט(‪ :‬ולהראב״ד אינו מתחלק ואיו גאולה לחצאין‪ ,‬ובמילא‪ ,‬אף שמקיים סיפור‬
‫ביצי״מ בכל הפרטים כו׳ ומצות מצה גם בזמן הזה היא מדאורייתא‪ ,‬כי צריך לקיים לא‬
‫רק סיפור ביצי״מ כ״א גם מעשה תירות‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אא״פ לקיים ״וזכרת כי עבד ה י י ת ‪ . .‬ויצאת‬
‫לחירות״ במעשה)בשלימותו(‪ ,‬כאשר הוא נמצא במצב ד״עבדין״״‪.‬‬
‫]ויש לומר‪ ,‬שזהו דיוק לשון השגת הראב״ד ״זה הבל״‪ ,‬די״ל שמרמז בזה‪ ,‬דהוראה זו‪,‬‬
‫שיטבול מצה בחרוסת כי ״הוציאנו מעבדות שהוא מטיט שהתרוסת זכר לו לחירות‬
‫שהמצה זכר לר׳ בזמן הזה‪ ,‬כשאינו בתירות‪ ,‬אינה זכירה‪ ,‬אלא בגדר ״הבל״[‪.‬‬
‫ז‪ .‬וי״ל הביאור בכל זה בפנימיות הענינים‪:‬‬
‫זה ששעבוד וגלות מצרים הוא חמור משאר הגליות הוא לא רק מצד העבדות ושעבוד‬
‫הגופני‪ ,‬קושי השעבוד כפשוטו‪ ,‬אלא גם )ואדרבה ‪ -‬בעיקר( מצד ״קושי השעבוד״‬
‫ברוחניות‪ ,‬שבנ״י במצרים היו נכנעים ומשועבדים לה״רע״ של מצרים‪ ,‬כידועה הפירוש‬
‫ב״וירעו אותנו המצרים״‪ ,‬שהמצרים עשו אותנו רעים‪ ,‬שהרע שלהם נכנס בנו)עד שבנ״י‬
‫‪4‬‬
‫היו מושקעים במ״ט שערי טומאה״‪ ,‬ואמרז״ל״ שבעת קרי״ט טענה מדת הדין הללו‬
‫עובדי ע״ז והללו כר(‪.‬‬
‫והטעם שגלות הרוחני של מצרים קשה יותר משאר כל הגליות ‪ -‬כי הרע של גלות‬
‫‪4‬‬
‫מצרים הוא חמור משאר כל הגליות)ובמחז״ל׳ שהמצרים מקולקלים מכל האומות‪,‬‬
‫ונרמז בזה שמצרים נקי״ ״ערות הארץ״(‪ .‬ואץ זה רק חילוק בכמות‪ ,‬אלא שזהו סוג אחר‬
‫לגמרי‪ ,‬כי הרע של מצרים יש בה הנקודה הכללית של רע״‪ ,‬שממנה מסתעפים כל פרטי‬
‫עניני הרע)כולל ‪ -‬כל הרע שבשאר הגליות(‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫וזהו אחד הביאורים במחז״ל״ שכל המלכיות נק׳ ע״ש מצרים ע״ש שהם מצירים‬
‫לישראל‪ ,‬שזהו לפי שהרע שבמצרים הוא השורש והמקור להרע שבכל שאר המלכיות‬

‫‪ (37‬ואיו וה סתירה מה שגם לדעת הראב״ד יש מצוה בזה״ז לאכול מרור שהוא זכר לעבדות‪ ,‬כי אינו‬
‫באותו זמז ובאותה פעולה‪ ,‬משא׳׳כ טיבול מצה בחרוסת‪ ,‬זכר לשעבוד בפעולה של תירות‪ .‬ומה שכורך מצה‬
‫ומרור בזה״ז היינו ״זכר ל מ ק ד ש ״ ) ל ׳ הרמב״ם שם פ״ח סה״ח(‪ .‬וראה רבינו מנות שם ״דהא אינה למצוה כלל‬
‫אלא זכר בעלמא והמצוה כבר קיים אותה״•‪ .‬ולהעיר מארחות חיים הלכות פסח אות כז ״וכן דעת הראב״ד ז״ל‬
‫‪ . .‬שאף הכרירה צריך טבול כר״‪.‬‬
‫‪ (38‬ראה של״ה קסב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (39‬זוהר חדש ר״פ יתרו‪ .‬וראה גם תקו״ז תל״ב‪ .‬ריטב״א להגש״פ פי׳ עבדים היינו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (40‬זח״ב קע‪ ,‬ב‪ .‬שמו״ר פמ״ג‪ ,‬ח‪ .‬ועוד‪ .‬הובא בילקוט ראובני בשלח יד‪ ,‬בט‪.‬‬
‫‪ (41‬תו״כ בהוספה לפי אחרי יח‪ ,‬ג‪ .‬פרש״י שם‪.‬‬
‫‪ (42‬מקץ מב‪ ,‬ט‪ .‬וראה קה״ר עה״פ )קהלת א‪ ,‬ד( והארץ לעולם עומדת‪.‬‬
‫‪ (43‬ראה ל״ת להאריז״ל ר״פ תצא )וסי הליקוטים שם( שהד• גליות הם נגד ד׳ אותיות שם הוי׳‪ ,‬וגלות‬
‫מצרים נגד קוצו של יו״ד ‪ -‬כתר דקליפה‪.‬‬
‫‪ (44‬ראה רדייה קול דודי תש״ט‪.‬‬
‫‪ (45‬ב״ר פט״ז‪ .‬ד‪.‬‬

‫— ר א ה רכינו מ ט ח לרנזב־ס ש ם ב ח ח ל ת ‪ :‬בתיי הקושיא הנ־ל )דס׳ המנהיג(‪,‬‬ ‫משא״ב בזמן ה מ ק ד ש‬ ‫•(‬
‫ובפר״וז ס ח ע י ה ש ם ד ־ ה ד ע ת ה ר מ ב ־ ס ב ח ״ הבי‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקנו‬

‫)והגליות(‪ ,‬כי מצרים הוא נקודת הרע שממנה מסתעפים פרטי הרע כנ״ל‪ ,‬ולכן כולן‬
‫נקראות על שמה״־‪.‬‬
‫ויש לומר שענין זה שבגלות מצרים ‪ -‬שבה נקודה הכללית של רע ‪ -‬נרמז בענין‬
‫החרוסת‪ ,‬שהיא ״זכר לטיט״)וכנ״ל‪ ,‬שזה מדגיש שהוא זכר לקושי השעבוד המיוחד‬
‫לגלות מצרים דוקא(‪.‬‬
‫וזהו הטעם)הפנימי( שבתרוסת ישנם שני דינים)כנ״ל ס״ב בדברי הרמב״ם ואדמו״ר‬
‫הזקן( ‪ -‬עיקר התקנה שהיא הבאתה על השולחן שתהי׳ לפניו בעת אמירת ההגדה‪ ,‬ונוטף‬
‫על זה מצות הטיבול בה ‪ -‬שי״ל שהם כנגד ב׳ הענינים שבגלות ושעבוד מצרים‪ :‬זה שיש‬
‫בו רע מיוחד‪ ,‬כללות הרע והתפשטות‪ ,‬זה שהוא שורש לכל הגליות‪ ,‬שפועל התפשטות‬
‫הרע‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לבאר החילוק בין חרוסת למרור‪ ,‬שבמדור נאמר שיעור אכילה)כזית(‪,‬‬
‫משא״כ תרוסת א״צ שיעור כזית‪ ,‬ובכלל לא נאמר בה שיעור״ ‪ -‬כי שיעור מורה על דבר‬
‫‪49‬‬ ‫‪8‬‬
‫המצטרף * מתלקים ופרטים ‪ ,‬וכדי להגיע לכמות הדרושה זקוקים לשיעור מםויים‪,‬‬
‫‪51‬‬ ‫‪5‬‬
‫משא״כ בענין שאינו בגדר שיעור כי הוא בגדר נקודה״ ]וע״ד שאיסור ע״ז הוא במשהו‬
‫‪54‬‬ ‫‪53‬‬ ‫‪52‬‬
‫‪ -‬כי איסור ע״ז אינו רק ענין פרטי‪ ,‬אלא הוא נקודת הכל )כמתז״ל ״כל המודה בע״ז‬
‫‪55‬‬
‫ככופר בכל התורה כולה״(‪ ,‬ולכו לא שייך בו שיעור [‪ .‬וכן בנוגע לתרוסת‪ ,‬שכיון שהיא‬
‫זכר על כללות הרע של מצרים לכן איו לה שיעור‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ח‪ .‬והנה מצינו ענין שני בחרוסת ‪ -‬״זכר לתפוח״)כדאיתא בגמ׳<׳ והובא להלכה‬
‫‪5‬‬ ‫‪58‬‬ ‫‪57‬‬
‫בשו״ע רבינו הזקן (‪ ,‬הוא זכר לזה ״שהיו יולדות בניהן שם בלא ע צ ב ‪ . .‬דכתיב׳ תתת‬
‫התפות עוררתיך״‪ .‬דלפירוש זה תיוב תרומת הוא זכר לדבר טוב ‪ -‬מעלתם של ישראל‪.‬‬

‫‪ (46‬ראה לעיל עי קסא ואילך‪ .‬וע׳׳ש בארוכה )לעיל ע׳ קנו ואילד( מריטב״א ועוד ראשונים בביאור‬
‫מתלוקת ר״א ור״ע אם כל מכה הי׳ של ארבע מכות או של חמש מכות‪ ,‬אם המכות פעלו רק בדי יסודות או גם‬
‫בחומר היולי‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫‪ (47‬ראה בגדי ישע למרדכי סוף פסחים)אות יט(‪ .‬פרמ״ג םתע״ה)מ״ז( סק״ז)ד״ה וראיתי(‪.‬‬
‫‪ (48‬ע״ד הרגיל‪ ,‬אבל יש גם שיעור עצמי ‪ -‬ראה הנסמו בהערה ‪.50‬‬
‫‪ (49‬ובפרט שבמדור אינו יוצא עד שירגיש ט ע ‪ 0‬מרידתו בפיו)פסחים קטו‪ ,‬ב‪ .‬טושו״ע )ודאדה״ז( או״ח‬
‫סתע״ה ם״ג)סכ״ה« ‪ -‬והרי ״טעם״)גשמי המשתלשל ״מטעם״ רוחני( אינו נקודה‪ ,‬כ״א בטעם והסברה‪.‬‬
‫‪ (50‬ראה בכ״מ כספרי הרגצובי ‪ -‬הובאו ונםמנו במפענת צפונות פייט‪.‬‬
‫‪ (51‬רמב׳׳ם הל׳ ע״ז פ׳׳ז הט״ו‪ .‬פ״ד ה״ז‪ .‬הל׳ מאכלות אסורות פי״א ה״א־ב‪ .‬ועד״ז חמץ בפפח ‪ -‬ראה‬
‫זח׳׳ב קפב‪ ,‬א‪ :‬מאז דאכיל חמץ בפסח כמאן דפלת לעבודה זרה איהו כוי‪ .‬ע״ש‪ .‬וראה בעל הטורים )משפטים‬
‫כג‪ ,‬יג(‪ :‬מה ע״א אסורה בהנאה ואוסרת בכל שהוא אף חמץ בפסח אסור בהנאה ואוסר בכל שהוא‪.‬‬
‫‪ (52‬ראה ע׳׳ז)עג‪ ,‬סע׳׳ב(‪ :‬משום תומרא דע׳׳ז‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה תניא רפ״כ ופכ״ד‪.‬‬
‫‪ (54‬ספרי ורש״י ראה יא‪ ,‬כח‪ .‬ועד׳׳ז בספרי ורש״י שלח טו‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (55‬ראה בארוכה לקו״ש ח׳׳ז ע׳ ‪ 148‬ואילד‪.‬‬
‫‪ (56‬דעת ר׳ לוי ‪ -‬פסחים קטז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (57‬סתע׳׳ג שם ם״כ‪ .‬וראה שם סל׳׳ב‪.‬‬
‫‪ (58‬רש׳׳י ורשב״ם פםתים שם‪.‬‬
‫‪ (59‬שה״ש ח‪ ,‬ה‪.‬‬
‫תתקנז‬ ‫חרוסת‬

‫‪60‬‬
‫ובפרט עפמ״ש הגאונים )וכן נפסק״ ברמ״א ושו״ע אדה״ז( שיש לעשות חרוסת כפירות‬
‫הדומים לכנסת ישראל‪.‬‬
‫וע״פ הנ״ל)סעיף ז( ‪ -‬יש לקשר שני הענינים‪ ,‬״זכר לטיט״‪ ,‬ו״זכר לתפוח״‪:‬‬
‫כתיב״ ״גם את זה לעומת זה עשה האלקים״‪ ,‬שמזה מובן שההתנגדות של הרע של‬
‫מצרים להטוב של בנ״י היא מעין דוגמתה״‪ .‬דכיון שמצרים היא הנקודה הכללית של‬
‫הרע‪ ,‬לכן‪ ,‬הרי היא מנגדת)לא)רק( למעלות הפרטיות שבבנ״י‪ ,‬אלא( לנקודת היהדות‪,‬‬
‫עצם הטוב שבנפשות ישראל‪ .‬וזהו ענין גאולת מצרים ‪ -‬שהיא גאולה רותנית ‪ -‬שנקודת‬
‫הטוב שבנפשות ישראל נגאלה מגלותה תחת שליטת הרע של מצרים‪.‬‬
‫]וי״ל שזהו הטעם שגאולת מצרים היא גאולה נצתית‪ ,‬ועד שכאו״א תייב לראות את‬
‫עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ‪ -‬כי על ידי גאולת מצרים נגאל ״עצם הטוב״ שבנפשות‬
‫ישראל ולתמיד מטומאת מצרים‪ ,‬באופן שאין עוד אפשריות שבנ״י יהיו תתת שעבוד הרע‬
‫של מצרים‪ ,‬והיינו שאין ביכולת כללות נקודת הרע לשעבד את נקודת היהדות שבבנ״י‪,‬‬
‫ובמילא ביתס לנקודת העצמית שבנפשות ישראל‪ ,‬הרי מאז שיצאו ממצרים נעשו ״בני‬
‫תורין״ לתמיד)שהשעבוד ל״רע״ בשאר הגליות)מכיון שהרע שבגליות אלו הוא רק‬
‫התפשטות הרע‪ ,‬לכן גם השעבוד( הוא רק בהתפשטות)בכחות( האדם‪ ,‬שכלו‪ ,‬מדותיו‬
‫וכיו״ב‪ ,‬אבל )עצם( נפשו הרי היא תמיד ״באמנה אתו ית׳״״(‪ .‬וי״ל שזהו תוכן מ״ש‬
‫‪65‬‬
‫המהר״ל דבגאולת מצרים קבלו בנ״י מעלה עצמית דבני חורין ואין המקרה דגלות‬
‫שלאח״ז מבטל זה כלל[‪.‬‬
‫וזהו העניו שחרוםת היא ״זכר לתפות״ ‪ -‬שנם זה)לידת הבנים ״בלא עצב״( בא מצד‬
‫התיבה העצמית של הקב״ה לבנ״י‪ ,‬מצד עצם היותם בני ישראל ויש בהם נקודת היהדות‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לבאר זה שתרוסת אין לה שיעור)גם( למעליותא ‪ -‬כי ענין החרוסת בנפש‬
‫האדם הוא כנגד נקודת היהדות‪ ,‬עצם הנפש‪ ,‬שלמעלה משיעור ומדה‪.‬‬

‫ט‪ .‬ע״פ הנ״ל יש לבאר את שני הדינים הנ״ל שבחרוסת ‪) -‬א( הבאתה על השולתן‪0),‬‬
‫טיבול)המצה( בתרוסת ‪) -‬גם( למעליותא‪:‬‬
‫המצוה שבעצם הבאת החרוסת על השולתן היא כנגד זה שתרוסת שייכת לנקודת‬
‫היהדות‪) ,‬עצם( הנפש שבישראל‪ ,‬שאין מעלתה מוגדרת ומוגבלת בעשיית טוב בפועל‪,‬‬
‫אלא שבעצם מהותה היא טוב‪ ,‬וזה מתבטא בכך שעצם היותה על השולחן היא המצוה‪.‬‬
‫אבל אין הכוונה שנקודת היהדות תשאר בפני עצמה‪ ,‬אלא שהיא תתפשט ותפעול בכל‬
‫כתות האדם‪ ,‬שהם יהיו חדורים בנקודת ומקור הטוב שמצד)עצם( הנפש‪ .‬וזה נרמז בדין‬
‫הב׳ שבחרוסת‪ ,‬החיוב להטביל בה המצה ‪ -‬והיינו‪ ,‬שגם במצה)המורה על הטוב הגלוי‬
‫שבאדם( יהי׳ ענין התרוםת נרגש בה‪.‬‬

‫‪ (60‬הובא בתוד״ה !וריר)פסחים שם(‪.‬‬

‫‪ (61‬סתע״ג ס״ה)סל״ב(‪ .‬וראה ב״י וב׳׳ח לטור שם‪.‬‬
‫‪ (62‬קהלת ז‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ (63‬ראה ע״ז שם‪ :‬כהיתרו כד איסורו‪.‬‬
‫‪ (64‬תניא פכ״ד‪.‬‬
‫‪ (65‬גבורות ה׳ פס״א‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהלכות פסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקנח‬

‫ועפ״ז יובן התילוק בין זמן המקדש לזמן הגלות בענין טיבול מצה בחרוסת ‪ -‬בי יש‬
‫הבדל עיקרי בצורך פעולת ה״חרוסת״ בין זמן המקדש לזמן הגלות‪:‬‬
‫בזמן המקדש נמצאים בנ״י במצב של חירות גשמית ‪ -‬שזה מורה גם על תירות‬
‫וגאולה רוחנית ‪ -‬שהשכינה שורה בישראל‪ ,‬מצבם הרותני של ישראל הוא כדבעי‪,‬‬
‫שעבודת ה׳ שלהם היא כדבעי‪ ,‬וכל כחות נפשם הם במצב של חירות מיצר הרע‪ ,‬וכולם‬
‫משועבדים לה׳ ולעבודתו ית׳; אלא שכיון שכחות האדם ה״ה במדידה והגבלה‪ ,‬צריך‬
‫האדם לגלות ולהמשיך את הנקודה העצמית שבנפשו‪ ,‬שלמעלה מ״שיעור״)מציור‪,‬‬
‫ממדידה והגבלה(‪ ,‬שעי״ז יהיו כל כחותיו חדורים בכח המסירת נפש שמצד)עצם( הנפש‪.‬‬
‫וזהו תוכן ענין טיבול מצה בחרוסת בזמן הבית‪ ,‬שמביא לידי מצב של חירות כשלימות‪.‬‬
‫אבל בזמן הגלות‪ ,‬כשהנפש האלקית היא בגלות ושבי׳ תחת ממשלת יצר הרע ונפש‬
‫הבהמית‪ ,‬אם במדותיו ושכלו ועאכו״כ כאשר יש להם שליטה בלבושי האדם‪ ,‬במהשבה‬
‫דיבור ומעשה‪ ,‬שאינם כדבעי ‪ -‬באנו למחלוקת דהרמב״ם והראב״ד אם שייך הענין‬
‫דטיבול מצה בחרוסת‪:‬‬
‫לדעת הרמב״ם גם אז צריך לטבל מצה בחרוסת‪ ,‬והיינו שצריך לעורר את נקודת‬
‫ועצמות הנפש שתאיר בכחות שלו‪ ,‬ועי״ז יוכל להכניעם ולהפכם‪ ,‬שיצאו מהגלות והשבי׳‬
‫שבגוף ונפש הבהמית‪.‬‬
‫אבל הראב״ד משיג וכותב ״זה הבל״‪ ,‬דכיון שחירות זו באה רק מצד נקודת נפשו‬
‫ש״גם בשעת החטא היתה באמנה אתו״״‪ ,‬אבל כתותיו כמו שהם מצ״ע נמצאים במיצר‬
‫ושבי׳ דהיצר הרע‪ ,‬אין זו פעולה ממשית בכחותיו‪ ,‬כ״א באופן של ״הבל״‪ ,‬שאין לה קיום‪.‬‬

‫יו״ד‪ .‬והנה השקו״ט והשאלה היא רק בהמצב דישראל בעבר‪ .‬אבל בעקבתא דמשיחא‬
‫לאחרי כל הגזירות והשמדות ר״ל היל״ת ולאחרי ריבוי העצום דתומ״צ ‪ -‬לזכות את‬
‫ישראל״ ודאי ופשוט שבנ״י נזדככו בזיכוך אתר זיכוך‪ ,‬וכאו״א מבנ״י ראוי להיות בן‬
‫חורין בעצם וגם בכחות הגלויים וגם במתדו״מ שלו‪ ,‬ועד לבן חוריו כפשוטו‪ ,‬בפועל‬
‫ממש‪.‬‬
‫ויה״ר שבניסן זה ממש תקויים הבטחת חז״ל״ בניסן עתידין להגאל‪ ,‬ובמצב של בני‬
‫‪0‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪8‬‬
‫חורין בפשטות ״נודה ׳ לך שיר חדש׳ )לשון זכר ׳( על גאולתנו ועל פדות נפשנו״‪.‬‬
‫)משיחות אחש׳״פ וש״פ אחרי תשנז״ו ‪ -‬לקו׳־ש וזל״ב ע׳ ‪ 44‬ואילך(‬

‫‪ (66‬מכות םפ״ג‪.‬‬
‫‪ (67‬כדעת ר״י)ר״ה יא‪ ,‬א(‪ ,‬שבמדרש )שמדיר פט״ו‪ ,‬יא( הכריע וסתם כדעתו ‪ -‬אוה״ת בא )ע׳ רנט(‪ .‬ד״ה‬
‫החודש הזה ה׳ש״ת פ״א‪.‬‬
‫‪ (68‬נוסח ההגדה ‪ -‬ברכת אשר גאלנו‪.‬‬
‫‪ (69‬ראה מדרש תהלים מזמור פז בסופו‪ .‬אוה״ת )יהל אור( עה״פ‪.‬‬
‫‪ (70‬ראה תוד״ה ונאמר )פסחים קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫תתקנט‬ ‫אין אומרים שהחיינו בשש״פ‬

‫כג‪ .‬אין אומרים שהחיינו בשש״פ‬

‫א‪ .‬כ׳ הרמב״םי‪ :‬״כל לילי יום טוב ובליל יום הכפורים אומרים שהחיינו‪,‬‬
‫ובשביעי של פסח אין מברכין שהחיינו*׳ מפני שאינו רגל בפני עצמו וכבר בירך על‬
‫הזמן בתחלת הפסח״‪.‬‬
‫וצע״ק למה האריך הרמב״ם בטעם שאין מברכין שהחיינו בשביעי של פסח‪,‬‬
‫דלכאורה הטעם ״מפני שאינו רגל בפני עצמו״ מספיק‪ ,‬ולמה הוסיף גם ״וכבר בירך‬
‫על הזמן בתחלת הפסח״?‬
‫‪2‬‬
‫וי״ל ‪ -‬דמלמד שאם לא בירך כל ימי הפסח מברך באחש״פ ‪.‬‬
‫אבל יש לומר‪ ,‬שיתרה מזה קמ״ל הרמב״ם‪ ,‬ובהקדם שעד״ז צ״ע בלשון רבינו‬
‫נ‬
‫הזקן בשולחנו)הל׳ פםח (‪ ,‬שכ׳ ״ואין אומרים שהתיינו בקידוש של שתי לילות‬
‫]האחרונים[ כיון שכבר אמרו בב׳ לילות הראשונים של פסח״‪ ,‬והיינו שלא הביא כלל‬
‫)תחילת לשון הרמב״ם( דשביעי של פסח ״אינו רגל בפני עצמו״‪ ,‬וכ׳ רק )ע״ד סיום‬
‫לשון הרמב״ם( ״שכבר אמרו בב׳ לילות הראשונים של פסח״‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫]ועוד תמוה‪ ,‬שהרי במגן אברהם שם אכן כ׳)בקיצור( ״שאינו רגל בפני עצמו״‪,‬‬
‫ואדה״ז השמיט ענץ זה‪ ,‬ובמקומו כ׳ ״שכבר אמרו כו׳״![‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ויש להוסיף עוד‪ :‬לעיל בסימן זה עצמו ‪ ,‬מבאר אדה״ז טעם אמירת הלל רק‬
‫״בב׳ ימים טובים הראשונים של פסח אבל לא בחוש״מ וי״ט האחרונים״ ‪ -‬לפי‪.‬‬
‫ש״בפסח שקרבנות כל הימים הן שוין לקרבנות י״ט הראשון לפיכך כולן טפליםי‬
‫לי״ט הראשון ואין שום אחד מהן כמועד בפני עצמו• ולא תקנו לקרות ההלל אלא‬
‫בפרקים דהיינו במועדים שהן באין מזמן לזמן ובהתחלת המועד הוא שתקנו לקרותו״‪.‬‬
‫ועפ״ז תמוה אמאי כתב גבי ברכת שהחיינו הטעם ״שכבר אמרו בו׳״‪ ,‬והרי אותו‬
‫הטעם )שכבר הביא קודם( שאין אומרים הלל בחוש״מ וי״ט האתרוגים ‪ -‬שאינם‬

‫‪ (1‬הל׳ שבת פכ׳׳ט הב״ג‪.‬‬

‫•‪ (1‬סובה מז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (2‬כ״כ גם בשו״ח ערוגת הבושם )או״ח פקמ״ד(‪ ,‬ומתרץ עפ״ז קושיית המנייה )דלקמן הערה ‪ ,(14‬למה‬
‫השמיט הרמב״ם דיו תשלומיו דברכת שהתייגו)המפורש בש״ס(‪ ,‬כי רימזו כאן‪.‬‬
‫אבל לכאורה ג״ע‪ ,‬בי ל״ל להרמב״ס ל ר מ ז דין זה )ורק גבי פסח(‪ ,‬ולא כתבו בפירוש‪ .‬ולהוסיף‪,‬‬
‫שבשו״ע אדה״ז הביא ב פ י ר ז ש הדין דתשלומין)כדלקמן ס״ב(‪ ,‬ומ״מ גקט לשון זו‪.‬‬
‫‪ (3‬םת״ג םי״ב‪.‬‬
‫‪ (4‬שם םק״ו‪.‬‬
‫‪ (5‬סעיף ו‪.‬‬
‫‪ (6‬ערכין י‪ ,‬סע״א ואילד‪.‬‬
‫‪ (7‬אולי הוא ע״פ ל׳ הש״ס יומא )ב‪ ,‬סע״ב( ״ ט פ ל דידי״ )אלא ששם קאי גם בגוגע לסוכות‪ ,‬ואפילו‬
‫שמע״צ(‪.‬‬
‫‪ (8‬ראד רש״י ד״ה יחיד ‪ -‬תעגית כח‪ ,‬ב‪ .‬תוד״ה ויו״ט שפ‪.‬‬
‫הגדה של פסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקם‬

‫״כמועד בפני עצמו ולא תקנו לקרות ההלל אלא בפרקים ‪ . .‬ובהתחלת המועד״ ‪-‬‬
‫בתוקף ג״כ לגבי אמירת שהתיינו)שהיא רק על המועדים ש״מזמן לזמן אתי״י‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ומברכים אותה רק ״בהתחלת המועד״״ (?‬

‫ב‪ .‬ויש לומר דטובא קמ״ל בהוספה זו‪ ,‬ובהקדים מה שיש להסתפק בגדר ברכת‬
‫הזמן על המועדים‪ ,‬דיש לבארה בשני אופנים‪:‬‬
‫א( החיוב הוא כמו ברכת שהחיינו על מצות הבאות מזמן לזמן או על פרי‬
‫‪,‬‬
‫המתתדש מזמן לזמן וכיו״ב‪ ,‬שהיא מצד החידוש שבדברי ‪ ,‬וכן בעניננו‪ ,‬שברכת הזמן‬
‫על המועדים היא מצד החידוש בהגיע זמן מיותד זה״‪.‬‬
‫ב( ברכת הזמן על המועדים היא על כללות זמן המועד‪ ,‬דנוסף על המצוות‬
‫שחייבים בהן בכל מועד ומועד‪ ,‬יש תיוב ברכה על עצם זמן המועד)היינו לא מצד‬
‫תידושו אלא בגלל עצם היותו זמן מועד״(‪.‬‬
‫והנפקותא בין שני אופנים אלו היא לעניו תשלומיו של ברכת הזמן‪ ,‬כפי שנפסק‬
‫‪,5‬‬
‫להלכה )במגן אברהם״‪ ,‬וכן בשו״ע אדה״ז ( ד״אמ לא בירך בליל ראשון מברך כל‬
‫שבעה״‪ ,‬שגדרן של תשלומין אלה תלוי בשני האופנים הנ׳׳ל‪:‬‬
‫לאופן הא׳ שברכת שהחיינו על המועדים היא מצד התירוש בהגעת זמן‬
‫מיוחד זה‪ ,‬הרי זמן החיוב של ברכה זו הוא בליל ראשון של תג״‪ ,‬בעת הגעת‬

‫‪ (9‬לי הש״ס עירוכין)מ‪ ,‬ב(‪ .‬ועד״ז בשו״ע אדה״ז או״ת סתרי״ט ס״ז‪ - .‬וראה אבודרהם)פדר תפלות של‬
‫חול שער ג׳ ״ברכת המצות ומשפטיהם״( דלא מצינו שהחיינו על דבר הבא בפחות מל׳ יום‪ ,‬״וגס מזה הטעם‬
‫איו אומרים זמו בשבתות ‪ . .‬מפני שהו בפחות מל׳ יום׳׳‪.‬‬
‫‪ (10‬ראה עירובין שם ״זמן כל שבעה מי איכא׳׳‪.‬‬
‫‪ (11‬שהחידוש הוא שגורם לשמחת הנפש ‪ -‬ראה פדר ברכת הנהני! לאדה״ז)רפי״ב‪ .‬וראה שם ס״ז(‬
‫״כל שמחת לבב הבאה לאדם״‪ .‬שו״ע אדה״ז או׳׳ת סתרמ״א ס״א)לעניו ברכת שהחייגו על מצות( ״על השמחה‬
‫שיש לאדם מז המצוה״‪ - .‬וראה לקו״ש חי״ט ע׳ ‪ 372‬הערה ‪ .12‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (12‬וכן משמע לכאורה מעירובי! שם ״אנא אקרא תדתא נמי אמינא זמן״)אלא י״ל‪ ,‬דלפי המס־קנא‬
‫שם‪ ,‬״רשות לא קא מיבעי ל י ‪ . .‬חובה מאי״‪ ,‬אינו כן(‪.‬‬
‫ולהעיר מהמשר ל׳ אדה״ז בשו״ע או״ח שם ״ברכת שהתיינו שאומרים בקידוש היום ‪ . .‬בשביל מצות‬
‫קידוש היום שהיא ג״כ מצוה הבאה מזמן לזמן״‪ .‬ומשמע שברכת הזמן על המועד היא כברכת הזמו על מציה‬
‫הבאה מזמן לזמן‪ .‬אלא שבכל אופן צ״ע לכאורה בל׳ אדה״ז שם ״בשביל מ צ ו ת ק י ד ו ט ה י ו ם ״ ) ו ל א נקט שהיא‬
‫על זמן המועד(‪ .‬וראה לשוגו בסתל״ב סייג ״ונפטרת בברכת שהחיינו שמברכין ברגל בקידוש הלילה״‪ .‬ו א כ ״ מ ‪.‬‬
‫‪ (13‬ועפ״ז י׳׳ל שאינו מטעם שמחה ‪ -‬ראה לעיל הערה ‪ - 11‬אלא מפני עצם זמן המועד‪ .‬ולהעיר‬
‫שברמב״ם הל׳ ברכות)פ״י‪-‬יא( הביא רק ברכת שהחיינו על קניית דבר חדש וכיו״ב‪ ,‬וכן על מצוה הבאה מזמן‬
‫לזמן ‪ -‬ולא ברכת שהתיינו על המועדים‪.‬‬
‫‪ (14‬ר״ס תעג‪ ,‬וכן בר״ס תרמג ‪ -‬מעירובין שם‪ .‬סוכה מז‪ ,‬ריש ע״ב‪ - .‬ובמנ״ת )מצוה ש( תמה על‬
‫הרמב״ם שלא הביא דין זה‪ .‬וכבר העירו שלא הובא גם בטור ושו״ע‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (15‬סתע״ג ס״ב‪ .‬סתרמ״ג ס״ה‪.‬‬
‫‪ (16‬ראה עד־ז בשו״ת ראשית ביכורים )לרב״צ הכהן‪ ,‬ס״ץ דווילנא ‪ -‬ת׳׳ב ס״ד( לענין ברכת שהחיינו‪,‬‬
‫אם ״כל שבעת תשלומי יו״ט א׳ הם או כולם תשלומיו זל״ז״ ‪ -‬כ ע י ן פלוגתת ר״י ור״א )חגיגה ט‪ ,‬א( לענין‬
‫תשלומי ראי׳ וחגיגה‪ ,‬אם תשלומיו דראשון הם או תשלומיו זל״ז וכל יום ויום מימי החג חובה באפי׳ נפשי׳ הוא‪.‬‬
‫‪ -‬וראה לקמן הערה ‪.23‬‬
‫תתקסא‬ ‫אין אומרים שהחיינו בשש״פ‬

‫החג״)וזוהי כוונת הברכה‪ ,‬על הגעת זמן המועד‪ /‬אלא שאם לא בירכה אז‪ ,‬משלימה‬
‫כל שבעת ימי החג*״;‬
‫משא״כ לאופן הבי‪ ,‬הרי הברכה חלה על כל רגע ורגע של זמן המועד״‪ ,‬היינו‬
‫שכל רגע ורגע של המועד תייב בברכה זו‪ ,‬אלא שהברכה שבליל ראשון פוטרת כל‬
‫החג כולו‪ .‬ולפ״ז‪ ,‬גם כשמברכים בשאר ימי החג אין הפירוש שבירר בזמן דתשלומין‪,‬‬
‫אלא כל המועד הוא זמנה«»‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫]ונפק״מ להלכה״ ‪ -‬ע״ד מ״ש הצפע״נ״ בנוגע למצוות שיש להן זמן נמשד‪ ,‬דיש‬
‫לחקור ״אם ר״ל דהחיוב הוא עליו תיכף רק שיכול להשלימו בזמן‪ ,‬או שמתתילה‬
‫הדין כד שיכול לעשותו כל״ זמן זה״״ ‪ -‬״ונפק״מ אם אירע לו אונס אח״כ אם הוי‬
‫גדר תשלומין אז עבר״)כיון דבעת החיוב לא הי׳ אונם‪ /‬משא״כ אם כל הזמן הנמשד‬
‫נקרא זמן המצוה‪ ,‬אזי אינו עובר כי נאנס בזמן החיוב[‪.‬‬

‫ג‪ .‬עפ״ז יש לבאר טעם הוספת הרמב״ם בטעם אי אמירת שהחיינו בשביעי של‬
‫פטה ״)מפני שאינו רגל בפני עצמו( וכבר בירר על הזמן בתחלת הפפת״‪:‬‬
‫זה שאין מברכים שהחיינו בשביעי של פסח לפי שאינו רגל בפני עצמו‪ ,‬יש‬
‫לבאר בשני אופנים ‪ -‬בהתאם לשני האופנים הנ״ל)סעיף ב(‪:‬‬

‫‪ (17‬להעיר מרש״י שבת)כג‪ ,‬א ד״ה כל(‪ :‬אבל זמן משהגיענו ל ה ת ח ל ת הזמן הגיענו‪.‬‬
‫•‪ (17‬דלא כברכת שהחיינו בעניני הרשות‪ ,‬דפליגי הפוסקים במי שלא בירד בראי׳ הראשונה אם יכול‬
‫ל ב ר ר בראי׳ שני׳)רמ״א ומג״א או״ח סתרכ״ה ס״ג‪ .‬ועוד(‪ ,‬משא״כ בנדו״ד שלכו״ע יש תשלומיו בשאר ימי‬
‫החג‪.‬‬
‫‪ (18‬ע״ד האופן בצפע״נ)שבהערה ‪ (20‬לעניו קרבנות החג‪ ,‬״דכל ז׳ ימי החג הוי זמן חגיגה לא גדר‬
‫תשלומיך )אפילו לא ״תשלומין זל״ז״(•‪ .‬ועפ״ז תומתק ל׳ הברייתא )עירובין שם( ״שבעה אלו שבעת ימי‬
‫הפסח״‪ ,‬שמשמעה שישנו זמן ״כל שבעה״)כקושיית הגמ׳ שם(‪.‬‬
‫]ולי אדה״ז)םתרפ״ג שם(‪,‬יש לה ת ש ל ו מ י ! כל שבעה״ ‪ -‬אף שס״ל כאופן הבי שבפגים )כדלקמן ס״ג(‬
‫‪ -‬י״ל בפשטות‪ ,‬כי לכתחילה צריך לברד שהחייגו בליל ראשון של תג על כופ של קידוש דוקא‪ .‬וראה לקמן‬
‫הערה ‪.[21‬‬
‫‪ (19‬ובראשית ביכורים שם‪ ,‬דגפק״מ בגר שנתגייר• באמצע החג אם חייב לברד )ע״ד הגפק״מ בהגיגה‬
‫שם בחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני(‪ .‬ע׳׳ש באורר‪ - .‬אלא דלכאורה בנדו״ד‪ ,‬גם אם היא תשלומיו‬
‫דראשון‪ ,‬י״ל‪ ,‬שכיון ש א צ ל ה ג ר ״הגיע״ זמן המועד רק באמצע החג‪ ,‬חייב לברר אז‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (20‬ראה צפע״נ על הרמב״ם בתחילתו)א‪ ,‬ב־ג(‪ ,‬ובארוכה בהשמטות לשם)בפוף צפע״נ הפלאה ‪ -‬נד‪,‬‬
‫ב ואילר(‪ .‬מהד״ת)כו‪ ,‬א‪ .‬פט‪ ,‬א(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (21‬אלא שבנדו״ד‪ ,‬ברכת שהחיינו‪ ,‬לכו״ע חייבים לברד לכתחילה בליל י״ט הראשון על כוס קידוש‪,‬‬
‫אלא שכיון שתוכן הברכה הוא על)כללות( זמן החג‪ ,‬נמצא‪ ,‬שכל המועד הוא זמן הברכה)ולא זמן תשלומץ(‪.‬‬
‫‪ (22‬ועיין צפע״נ שם‪ ,‬דלאופן זה עשיית המצוה היא פעולה נמשכת על בל זמן החיוב‪.‬‬

‫ו ל ה ע י ר מ ש ו ־ ת צ פ ע ״ נ ) ד ו ו י נ ס ק ( חייב ם ״ ב ‪ ,‬ד ב ר כ ת ה ז מ ן ש י י ך ר ק כ ש ״ ה ת ו ר ה ה ק פ י ד ה ל א ע ל ה ז מ ן‬ ‫•(‬

‫ש ל כ ך ו כ ך ר ק הנקודה ) ש ל ז מ ן ( ׳ ‪ .‬ע י ש ‪ .‬ו ר א ה ש י ח ת י ״ ס כ ס ל ו ת ש י ׳ ׳ ג ‪.‬‬
‫חד‬ ‫ובקטן ש נ ת ג ד ל ל כ א ו ר ה תלוי אם ת ר י ד ר ב נ ן ) ב ר כ ת שהחיינו ב ת ח י ל ת ה ח ג מ ט ע ם חינוך( מ פ י ק‬ ‫•(‬
‫ד ר ב נ ן ‪ ,‬כ מ י ש ב ר א ש י ת ב י כ ו ר י ם ש ם ‪ .‬ו ל ה ע י ר מ ה ד י ־ ע ו ת ) נ ס מ נ ו ב א נ צ י ק ל ו פ ד י ׳ ת ל מ ו ד י ת ע ר ך ב ר כ ת ה ז מ ן ע•‬
‫תלב( ד ב ר כ ת הזמן בג׳ רגלים הוי מ ה י ת ‪ .‬ואכימ‪.‬‬
‫הגדה של פסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקםב‬

‫א( כיון שאינו רגל בפני עצמו רק המשך לימים הראשונים‪ ,‬מעיקרא אין חיוב‬
‫לברך שהחיינו‪ ,‬כיון שאין כאן חידוש‪ ,‬שהרי לא ״הגיענו״ למועד חדש‪.‬‬
‫ב( בעצם יש חיוב ברכת שהחיינו על שביעי של פסח‪ ,‬כי כל רגע ורגע של‬
‫המועד חייב בברכה‪ ,‬אלא כיון ששביעי של פסח אינו רגל בפני עצמו‪ ,‬לכן‪ ,‬הברכה‬
‫שבירר בתחילת החג פוטרת גם החיוב שלו‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שזוהי כוונת הרמב״ם )ועד״ז רבינו הזקן בשולחנו( שאין אומרים‬
‫שהחיינו בשביעי של פסח לפי ש״כבר בירך על הזמן בתחלת הפסח׳׳‪ ,‬היינו כאופן הב׳‬
‫הנ״ל»‪ ,‬שבעצם יש חיוב לברד שהחיינו גם בשביעי של פסח‪ ,‬אלא שחיוב זה נפטר״‬
‫בברכתו שבירר ״בתחילת הפסח״)כיון שאינו רגל בפ״ע(‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לבאר ג״כ הא שהשמיט אדה״ז)תחילת לשון הרמב״ם( ״שאינו רגל בפני‬
‫עצמו״‪ ,‬וכתב רק ״כיון שכבר אמרו בב׳ לילות הראשונים של פסח״‪:‬‬
‫אם הי׳ כותב ששביעי של פסח אינו רגל בפני עצמו‪ ,‬הי׳ זה נותן מקום לטעות‬
‫שכוונתו ע״ד מ״ש לפנ״ז לענין אי אמידת הלל בחוש״מ וי״ט האחרונים של פסה‪,‬‬
‫ש״כולן טפלים לי״ט הראשון ואין שום אחד מהן כמועד בפני עצמו ולא תקנו לקרות‬
‫ההלל אלא בפרקים דהיינו במועדים שהן באין מזמן לזמן ובהתחלת ה מ ו ע ד הוא‬
‫שתקנו לקרותו״ ‪ -‬ועד״ז לענין ברכת שהחיינו בשביעי של פסח‪ ,‬שתיקנו לברכה רק‬
‫״בהתחלת המועד״)כשמגיע זמן המועד‪ /‬ואת״כ אין כאן תיוב מעיקרא‪:‬‬
‫ולכן השמיט אדה״ז הלשון ״אינו רגל בפני עצמו״‪ ,‬להדגיש יותר את ההבדל בין‬
‫אי אמירת הלל )בחוש״מ וי״ט האתרונים( ואי אמירת שהחיינו בשביעי ואחרון של‬
‫פסח‪ ,‬שהם ב׳ גדרים שונים‪ ,‬וזה שאין אומרים אז שהחיינו הוא מפני שנפטר בברכתו‬
‫שבירר בלילות הראשונים של חג‪.‬‬
‫ד‪ .‬ויש מקום לעיון‪ ,‬דהנה פירוש זה בגדר ברכת שהחיינו)שחיובה תל על כל‬
‫זמן המועד‪ ,‬אלא שנפטר בברכתו שבירך בתחילת החג( אינו רק בנוגע לשביעי‬
‫)ואחרון( של פסח‪ ,‬אלא גם בנוגע לחוה״מ‪ .‬ועפ״ז צע״ק שהרמב״ם)וכן אדה״ז( קמ״ל‬
‫חידוש זה לענין שביעי)ואחרון( של פסח דוקא‪.‬‬

‫‪ (23‬ואף שלענין קרבנות החג קיי״ל )רמב׳׳ם הל׳ הגיגה פ״א ה״ד( דכולן תשלומיו דראשון‪ ,‬י״ל דזהו‬
‫רק לעניו קרבנות התג שיש לימוד ממ״ש )אמור כג‪ ,‬מא( ״א‪1‬תו״‪ ,‬״אותו אתה תוגג ואי אתה חוגג כל שבעה״‬
‫)וראה רש״י שם ד״ה כולן תשלומיו דראשון( ]ועד״ז לעניו קיום מצוות התג‪ ,‬את״ל שהחיוב הוא רק על תחילת‬
‫זמן החג)וראה צפע׳ינ שהובא לעיל(‪ ,‬ה״ז מפני שרצון התורה שהגברא יקיים המצוה בהקדם‪ ,‬תיכף בתתילת‬
‫התג[ ‪ -‬משא״כ ברבת הזמן‪ ,‬שהיא על התפצא ח מ ן המועד‪ ,‬הרי תיובה חל על כל הזמו‪.‬‬
‫]ולאידך‪ ,‬גם את״ל גבי קרבנות תשלומיו זל״ז וכל יום תובה באפי׳ נפשי׳ הוא ‪ -‬י״ל דשאני ברכת‬
‫שהחיינו שענינה הברכה על השמחה והחידוש ב ה ג ע ת זמן המועד)משא״כ במצוות החג‪ ,‬שחיובו הוא בכל רגע‬
‫ורגע של החג([‪.‬‬
‫‪ (24‬עפ׳׳ז יומתק ל׳ אדה׳׳ז‪,‬שכבר א מ ר ו ״ ) ו ל א נקט כל׳ הרמב״ם ״שבבר בירך״( ‪ -‬כי בלשון זו מודגש‬
‫יותר שגם שש׳׳פ תייב בברכת שהחיינו אלא ש״כבר אמרו)היינו השהחיינו דשש״פ( בב׳ לילות הראשונים‬
‫נו״׳‪.‬‬
‫ולהעיר גם מל׳ אדה׳׳ז גבי ר״ה )סת״ר ס׳׳ה( ״שב׳ הימים הן קדושה א׳ וכיום א׳ הן תשונין א״נ נ ‪ 9‬ט ר‬
‫ב ז מ ן ש ל א ת מ ו ל ״ ) ו ל א ‪ -‬שאין חיוב(‪.‬‬
‫תתקסג‬ ‫אין אומרים שהחיינו בשש״פ‬

‫‪25‬‬
‫ואף שקושיא גמורה אינה‪ ,‬שהרי אינו דרד הרמב״ם )וכן אדה״ז״( לכתוב דינים‬
‫מחודשים שלא נמצאו בש״ס ופוסקים שלפניו‪ ,‬וכן בעניננו‪ ,‬שהרמב״ם לא כ׳ דין זה‬
‫בפירוש‪ ,‬רק רמזו בצחות לשונו גבי טעם אי אמירת שהחיינו בשביעי של פסח ‪ -‬מ״מ‬
‫ע״פ הידוע בגודל דיוק לשון הרמב״ם)וכן של אדה״ז בשולחנו הזהב‪ /‬יש לומר‪ ,‬שיש‬
‫דיוק בכד שחידוש זה נרמז דוקא אצל שביעי)ואחרון( של פסח‪.‬‬
‫ונקודת הביאור בזה ‪ -‬דבנוגע לשביעי)ואחרון( של פסח יש קם״ד שאינו נפטר‬
‫בשהתיינו שבירר בתחילת החג)אף שאינו רגל בפני עצמו‪ /‬ולכן הוצרך הרמב״ם‬
‫)ואדה״ז( להדגיש‪ ,‬שגם בהם אומרים שהברכה שברר בתחילת החג פוטרת התיוב‬
‫שחל על י״ט האחרונים של חג‪.‬‬

‫ה‪ .‬הסברת הענין‪:‬‬

‫החג דשביעי של פסה קשור עם הנס דקריעת ים סוף ]שלכן קורץ בשביעי של‬
‫פסח שירת הים״[‪ ,‬שבנס זה מצינו ב׳ ענינים‪:‬‬
‫א( הוא הגמר והשלימות דיציאת מצרים)כיון שאז ״וירא ישראל את מצרים מ ת‬
‫‪28‬‬
‫על שפת הים״ ‪ /‬וכדאיתא בתוספתא״ ש״צריר להזכיר)ב״אמת ויציב״( יציאת מצרים‬
‫כו׳ וקריעת ים סוף״‪ ,‬לפי ש״השלמת הגאולה היתה בקריעת ים סןף״‪.30‬‬
‫]ויש לומר‪ ,‬שזהו הטעם לכף ששביעי של פסת ״אינו רגל בפני עצמו״‪ ,‬כיון שכל‬
‫ענינו הוא הגמר והשלימות דיציאת מצרים[‪.‬‬
‫ב( בנמ זה הי׳ מעין הגאולה העתידה לבוא)שאז ״ואת רוח הטומאה אעביר מן‬
‫‪32‬‬
‫הארץ״״ ‪ -‬ע״ד מיתת מצרים באופן ש״לא נשאר בהם עד אחד״ ‪ /‬שזהו מהטעמים‬
‫שבשירת הים נכללו הנבואות ע״ד ביהמ״ק השלישי שייבנה ע״י הקב״ה בעצמו‪,‬‬
‫״מקדש אדנ־י כוננו ידיד״‪ ,‬בזמן ש״ה׳ ימלור לעולם ועד״״ ‪ -‬כיון שאז היו ישראל‬
‫ראויים לגאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬ועוד זאת‪ ,‬שתיכף בתחילת השירה ‪ -‬״אז ישיר‬
‫‪35‬‬ ‫‪34‬‬
‫משה״ ‪ -‬נרמז הענץ דתחיית המתים ‪.‬‬
‫]וענץ הגאולה העתידה מודגש עוד יותר ביו״ט שני של גליות)דשביעי של פסח(‬
‫‪3‬‬
‫‪ -‬אחרון של פסחי ‪ ,‬שעיקר האריכות בהפטרת היום היא ע״ד משיח צדקנו‪ ,‬״ויצא‬

‫‪ (25‬ראה יד מלאכי כללי הרמב״ם ס״ה‪ .‬וש׳״נ‪.‬‬

‫‪ (26‬ראה לקו״ש ודד פ״ע ‪ 1126‬ואילו‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (27‬מגילה לא‪ ,‬א וברש״י שם ד״ה ויהי בשלח‪.‬‬
‫‪ (28‬בשלח יד‪ ,‬ל‪.‬‬
‫‪ (70‬ברכות רפ״ב‪.‬‬
‫‪ (30‬חסדי דוד לתוספתא שם‪.‬‬
‫‪ (31‬זכרי׳ יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (32‬בשלח שם‪ ,‬כח‪.‬‬
‫‪ (33‬בשלח טו‪ ,‬ידיח‪ .‬וכפרש״י שם‪.‬‬
‫‪ (34‬טו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (35‬סנהדרין גא‪ ,‬ב‪ .‬הובא בפרש״י עה״ת שפ‪.‬‬
‫‪ (36‬ראה גם מאמר הצ״צ )ס׳ השיחות ה׳ש״ת ע׳ ‪ (72‬דאחרון של פסח הוא היו״ט על הגאולה האחרונה‪.‬‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬הוספות‬ ‫תתקסד‬

‫‪37‬‬
‫חוטר מגזע ישי וגו׳״ [‪.‬‬
‫והנה בנוגע ליחמ של הגאולה העתידה לגאולת מצרים‪ ,‬מצינו שני ענינים‪ :‬א(‬
‫הגאולה עצמה תהי׳ גדולה שלא בערך לגאולת מצרים״׳‪ ,‬ועד שהיא בגדר חידוש‬
‫לגבי גאולת מצרים‪ .‬ב( לאידך גיסא ידוע‪ ,‬דבל הגאולות‪ ,‬גם גאולה העתידה‪ ,‬שרשן‬
‫מגאולת מצרים‪ ,‬שהיא היתה כמו ״פתיחת הצינור״״ לעניז הגאולה‪ .‬וי״ל שזהו״‬
‫‪4‬‬
‫מטעמי ההלכה• שמזכירין יציאת מצרים גם לימות המשיח‪ ,‬כיון שגם הגאולה דאז‬
‫באה מכחה של יציאת מצרים‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬שיש מקום לחיוב מיוחד של ברכת שהחיינו בפ״ע על י״ט‬
‫האחרונים של פםח«‪ ,‬מצד החידוש שבגאולה העתידה‪ ,‬שהיא למעלה לגמרי מגאולת‬
‫מצרים‪ ,‬ואינה יכולה להיות נכללת בברכה שבירר בתתילת החג‪.‬‬
‫אלא שא״א לברד שהחיינו על הגאולה העתידה‪ ,‬כי ברכת שהחיינו היא רק על‬
‫‪43‬‬
‫שמחת לבב מדבר שישנו בפועל ובמזומן‪ ,‬ועדייו אנו לפני גאולה העתידה ]ואדרבה‪,‬‬
‫הזכרת הגאולה העתידה גורמת גם צער גדול‪ ,‬שכבר כלו כל הקיצין ועדיין לא בא‪,‬‬
‫‪44‬‬
‫וא״כ ודאי שא״א לברר ע״ז ברכת שהחיינו [‪.‬‬
‫וזהו החידוש בדברי הרמב״ם ואדה״ז דברכת שהחיינו די״ט ראשון של תג‬

‫ע״ש‪ - .‬וראה לקמן הערה ‪.43‬‬

‫וידוע ג״כ מנהג הבעש״פ לאכול באחש״פ סעודה שלישית וקראה ״סעודת משיח״)ס׳ השיחות ה׳ש׳׳ת‬
‫)ע׳ ‪ .{75‬״היום יום״ כ״ב ניסן‪ .‬ס׳ השיחות תרצ״ו עי ‪ .140‬וש״ג(‪.‬‬
‫‪ (37‬ישעי׳ יא‪ ,‬א ואילה‬
‫‪ (38‬כידוע הפירוש ב״כימי צאתד מארץ מצרים אראנו נפלאות׳׳ )מיכה ז‪ ,‬טו>‪ ,‬שלעת״ל תהיינה‬
‫״נפלאות״ אפילו בערד להנסיפ ונפלאות דיצי׳׳מ)ראה אוה׳׳ת נ״ד ח״א עה׳׳פ ע׳ תפז‪ .‬וש׳׳ג(‪.‬‬
‫‪ (39‬ד״ה כימי צאתר תש״ח רפי״ב‪ .‬וראה גם‬
‫מאמר הצ״צ הג״ל)בס׳ השיחות שם(‪ :‬דער לעצטער טאג פון פסח איז דער סיום פון דעם וואס עפ האט‬
‫זיר אנגעהויבן די ערשטע נאכט פרן פסח)ובהמשד לזה אמר‪ ,‬דאחש״פ הוא היו״ט על הגאולה העתידה(‪.‬‬
‫‪ (40‬סד״ה כימי צאתד שם‪.‬‬
‫‪ (41‬דעת חכמים במשנה ברכות ספ״א‪.‬‬
‫‪ (42‬להעיר מס׳ הבתים )מגדל דוד‪ ,‬ספר מצוה מ״ע קנז( דאין השביתה דשביעי של פסח ״מענין חג‬
‫המצות‪ ,‬ני השביתה ביום ראשון היא זכר ליציאת מצרים אד ביום השביעי באה השביתה נו לזכר קריעת ים‬
‫סוף שבשביעי ירדו לים ואמרו שירה ואיננו מעניו י״ט הראשון‪ ..‬ומה שצריד לבאר לפי הגחתגו ששביעי של‬
‫פסת אינו מענין יו״ט הראשון‪ ,‬איד לא תקנו בו חכמים שהחיינו נמו שתקנו בשמע״צ״‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫‪ (43‬ע״פ המבואר בפנים יש לבאר דברי כ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע )שהובאו בם׳ השיחות שם(‪ ,‬שאמר‬
‫בשמעו הוויכוח בין בנות כ״ק מו״ח אדמו״ר)כשהיו קטנות( אם אחש״פ הוא יו״ט כשאר הימים טובים או לאו‪,‬‬
‫״און פישקע זאגט אז אחרון של פסח איז ניט אזא יוט טוב ווי אלע ימים טובים והראי׳ אז צו ליכט צינדן זאגט‬
‫מעז ניט די ברכה שהחיינו״ ‪ -‬״איז כ ר ג ע האב איד זיד דערמאנט אויף דער פאסירונג פון אחרון של פסח אין‬
‫יאר תרכ״ה״)שבו אמר )כג״ל( שאתש״פ הוא היו״ט על גאולה העתידה לבוא(‪,‬‬
‫דיש לומר שיש שייכות ב ת ו כ ן ביו שגי הסיפורים‪ ,‬דזה גופא הטעם שאין אומרים שהחייגו באחש״פ‪,‬‬
‫להיותו היו״ט על גאולה העתידה לבוא‪ ,‬בבפנים‪.‬‬
‫‪ (44‬ע״ד א׳ הטעמים שאין מברכים שהחיינו על ספירת העומר‪ ,‬כי ״אין בו זכר לשום הגאה אלא לעגמת‬
‫נפשנו לחורבן בית מאוויינו״)המאור ור״ן סוף פסחים‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫תתקםה‬ ‫אין אומרים שהחיינו בשש״פ‬

‫כוללת ופוטרת ברכת שהחיינו די״ט האחרונים‪ ,‬דאע״פ שיש מעלה נפלאה בי״ט‬
‫האחרונים של חג‪ ,‬להיותם שייכים לגאולה העתידה לבוא‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כל זמן שעדיין לא‬
‫באה בפועל‪ ,‬הרי מה שגרגש עתה הוא רק ענץ הגאולה כפי שנמשכת מיציאת מצרים‬
‫)שהכזז לגאולה העתידה כבר נמשך בפועל מגאולת מצרים‪ /‬ומצד ענין זה הרי ברכת‬
‫שהחיינו שבתחילת החג שפיר יכולה לכלול גם ברכת שהחיינו די״ט האחרונים‪.‬‬
‫) מ ש י ח ו ת אחש׳׳פ תשכ־׳ג‪ ,‬ת ש ל ״ ד ‪:‬‬
‫ש ב י ע י של פ ס ח ת ש מ ״ ט — לקו״ש ינזיס א ח ר ו נ י ם ש ל פ ס ח ת נ ש ״ א (‬
 ‫רנתקסו‬

‫עניני חג הפסח‬
‫שבת הגדול‬
‫ו‬
‫א‪ .‬עם איז ידוע די שאלה׳ וואט מען פרעגט בנוגע שבת הגדול)ו־ועלכער איז נקבע‬
‫געווארן לזכר דעם נס וואס איז געשען פאר יצי״מ ‪ -‬דעט צענטן טאג אין ניסן‪ ,‬וואט איז‬
‫‪2‬‬
‫דאן אויסגעפאלן ביום השבת ‪ -‬ובקביעות שנה שנה זו )תשמ״ו((‪:‬‬
‫פארוואס האט מען קובע געווען דעם זכרון)פון דעם טאג( אויף דעם יום בשבוע ‪-‬‬
‫שבת‪ ,‬און ניט אויף דעם יום החודש)עשירי בניסן( ״כדרך שנקבעו כל המועדים״׳•?‬
‫ואדרבה‪ :‬דער נס פון שבת הגדול״ איז דאך געווען פארבונדן מיט לקיחת השה‬
‫‪5‬‬
‫לקרבן פסח‪ ,‬וואס די לקיחה איז בציווי השם באשטימט געווארן אויף דעם טאג בחודש ‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫כמפורש ‪ :‬״בעשור לחודש הזה ויקחו גו׳״ ‪ -‬האט דאך די קביעות פון דעם יום זכרון‬
‫הנס אודאי געדארפט זיין געבונדן מיט דעם יום בחודש ‪ -‬נאך מער ווי דאס איז ביי דעם‬
‫קביעות פון כל המועדים?‬
‫‪7‬‬
‫דער אלטער רבי בשולחנו׳ ברענגט דעם תירוץ)פון מגן אברהם ( ״לפי שבעשרה‬
‫בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית כשחל בחול״‪.‬‬
‫אבער וויבאלד אז אלע ענינים פון תורה זיינען בתכלית הדיוק‪ ,‬איז מסתבר צו זאגן‪,‬‬
‫אז דאס וואט מ׳האט קובע געווען דעם זכרון הנם אויפן יום השבוע)און משנה געווען‬
‫‪8‬‬
‫פון דעם ״דרך שנקבעו כל המועדים״( ‪ -‬איז)ניט נאר מצד אן ענין צדדיי‪ ,‬נאר אויך(‬
‫ווייל דער נם פון דעם טאג האט)בפנימיות( מער שייכות צו ימי השבוע ווי צו ימי‬
‫התודש‪.‬‬
‫]וע״ד המבואר״׳ אין דעם ענין פון יו״ט של ר״ה שתל להיות בשבת וואס אין תוקעין‬

‫‪ (1‬ראה בארוכה נ״ב טושו״ע או׳׳ת סי׳ תל‪.‬‬

‫‪ (2‬ראה לקמן הערה ‪.31‬‬
‫‪ 0‬לשון אדה׳׳ז בשולחנו או״ח שם ס״א‪.‬‬
‫‪ (4‬בין הנם דלמכה מצרים בבכוריהם)שהובא בשו׳׳ע אדה׳׳ז שם)ועוד( ‪ -‬וראה לקמן סעיף ג(‪ ,‬וביו הנס‬
‫)שהובא בטור שם‪ .‬ועוד( שהיו שיניהם קהות על ששוחטין אלקיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר‪.‬‬
‫‪ (5‬ומילתא בטעמא ‪ -‬ד׳ ימי ביקור דקרבן פסח )פסחים צו‪ ,‬א‪ .‬מכילתא ופרש׳׳י בא יב‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫בא יב‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫‪ (7‬או״ח שם‪.‬‬
‫‪ (8‬ובריבוי ענינים בתורה‪ :‬א( ישנם יותר מטעם אחד‪ ,‬ב( לא כולם מובאים בכל פעם ופעם‪.‬‬
‫‪ (9‬ראה בארוכה בכ״ז ‪ -‬לעיל ע׳ תצא ואילד )ובהערות שם(‪ .‬תצו ואילך‪] .‬אלא ששם מבואר בעיקר‬
‫השלילה ‪ -‬זה ש ל א נקבע ביי ניסן‪ :‬וכן השייכות ליום הנ‪11‬בת )ע״ש )ע׳ תצו ואילד( באורד‪ .‬וראה הנטמן‬
‫בהערה ‪ 8‬שם( ‪ -‬וכאן מבוארת השייכות לקביעות מצד ימי השבוע )בכלל(]‪.‬‬
‫‪ (10‬דרושי יו״ט של ר״ה בלקו״ת )ר״ה נו‪ ,‬א ואילך(‪ ,‬סידור )רמ‪ ,‬ג ואילך(‪ ,‬אוה״ת ר״ה )כרך ה ע׳ ב׳קט‬
‫ואילך‪ .‬כרך ו ע׳ ביתעו ואילך(‪ .‬ו ש ד ‪.‬‬
‫תתקסז‬ ‫שבת הגדול‬

‫)במדינה( צוליב גזירה דרבה•׳ ‪ -‬אז דער טעם פנימי וואט ״אין תוקעיך איז)ניט נאר‬
‫צוליב דער גזירה דרבה אליין ‪ -‬וואס איז אן ענין צדדי ‪ -‬נאר( ווייל ביו״ט של ד״ה‬
‫שחל להיות בשבת דארף מען בעצם ניט אנקומען)כ״כ( צו תקיעת שופר[‪.‬‬
‫ב‪ .‬צו פארשטיין די שייכות פון דעם נס דשבת הגדול צו קביעות ימי השבוע‪ ,‬איז עם‬
‫תלוי‪ ,‬כמובן‪ ,‬אין דעם טעם)פנימי( וואס ״כל המועדים״ ווערן נקבע לויט ימי החודש‬
‫דוקא‪.‬‬
‫דער חילוק צווישן ימי השבוע און ימי התודש איז‪ :‬ימי השבוע ‪ -‬די שבעת ימי‬
‫בראשית)הבריאה( ‪ -‬זיינען פארבונדן מיט דער בריאה עצמה‪ ,‬״ששת ימים עשה ה׳ את‬
‫השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש׳״י‪.‬‬
‫]ווארום אע״פ אז אינעם יום השביעי איז ״שבת וינפש״‪ ,‬איז אבער די מנותה גופא א‬
‫‪3‬‬
‫טייל פון מעשה בראשית‪ .‬וכמתז״ל ׳ אז נאך די ששת ימי בראשית ״הי׳ העולם חסר‬
‫מנוחה״‪ ,‬און ״באת שבת באת מנוחה״ ‪ -‬אז די ״מנוחה״ פון שבת האט משלים געווען)די‬
‫מציאות פון( דעם עולם[‪.‬‬
‫משא״כ דער ענין פון ״תודש״ איז א ״שפעטערדיקע״ הוספה ועילוי אין דער בריאה‪,‬‬
‫כמתז״ל״ ״משבחר הקב״ה בעולמו קבע בו ראשי תדשים כר״ ‪ -‬דער ענין פון ״ראשי‬
‫חדשים״ איז ניט פארבונדן מיטן מצב פון עולם מצד הבריאה עצמה‪ ,‬נאר מיט ״בחר‬
‫הקב״ה בעולמו‪ ,‬וואט דאט ווייזט״ אויף א תוספת עילוי וואס איז אויפגעטאן געווארן‬
‫״בעולמו״״‪.‬‬
‫דער תילוק הנ״ל צווישן די ענינים פון שבוע און תודש איז אויר פארבונדך• מיט‬
‫דעם חילוק צווישן די גדרים פון ״שבוע״ און ״חודש״ ‪ -‬ימי השבוע זיינען פארבונדן מיט‬
‫מהלך השמש )שבעה פעמים ‪ -‬ויהי ערב ויהי בוקר(‪ ,‬און ימי החודש ‪ -‬מיט מהלך‬
‫‪18‬‬
‫הלבנה ‪:‬‬
‫אין דעם אור ומהלך השמש זיינען ניטא קיינע שינויים‪ ,‬וואס דאם איז בדומה צו דער‬
‫‪19‬‬
‫הנהגה טבעית)שמצד הבריאה‪ /‬וואס איז אין אן אופן פון ״לא ישבותו״ ‪ -‬בתמידיות‪ ,‬אן‬
‫א שינוי‪:‬‬
‫משא״כ אור הלבנה‪ ,‬ווערט נתתדש יעדער תודש)וואס דאס איז דער לשון תודש ‪-‬‬

‫ד״ה כט‪ ,‬נ‪.‬‬ ‫‪(11‬‬

‫‪ -‬ת ש א ל א ‪ ,‬יז‪ .‬ו ע ד ״ ז י ת ר ו כ‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫ל׳ הכתוב‬ ‫‪(12‬‬

‫פ ר ש ״ י ב ר א ש י ת ב‪ ,‬ב ‪ .‬פ ר ש ״ י מ ג י ל ה ט‪ ,‬א ד ״ ה ו י כ ל ‪ .‬ו ר א ה ב ״ ר פ״י‪ ,‬ט ) ו ב מ ״ כ ש ם ד ״ ה ש א נ ן ב ש ם‬ ‫‪(13‬‬

‫״תז״ל״(‪.‬‬

‫ש מ ו ״ ר פט״ו‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫‪(14‬‬

‫‪ ) 153-4‬ו ב ה נ ס מ ן ב ה ע ר ה ‪ 45‬ש ם ( ‪.‬‬ ‫ר א ה א ו ה ״ ת ב א ע ׳ ר ס ת ו א י ל ך ‪ .‬ל ק ו ״ ש ת ״ א ע ׳ ‪ .234‬ל ק ו ״ ש ת י ״ ז ע ׳‬ ‫‪(15‬‬

‫המלכות‬ ‫‪ -‬שבר״ח מקבלת‬ ‫ו ר א ה א ו ה ״ ת ב ר א ש י ת )כב‪ ,‬ס ע ״ א ואילך(‪ ,‬ד ר מ ״ צ )סט‪ ,‬א ואילך( ו נ כ ״ מ‬ ‫‪(16‬‬

‫ה ח כ מ ה ש ל א ע״י ז ״ א ) ש ש ת ימי ה מ ע ש ה ( ש ל כ ן אינו ״יום ה מ ע ש ה ״ ‪.‬‬ ‫מספי׳‬

‫‪ -‬ע י י ג ״ כ ל ק ו ״ ש ח י ״ ב ע ׳ ‪ 100‬ו א י ל ך ‪ ,‬ו ש ׳ ־ נ ‪.‬‬ ‫ב ה ח י ל ו ק דימי ה ח ו ד ש וימי ה ש ב ו ע‬ ‫‪(17‬‬

‫ב ה ב א ל ק מ ן ר א ה ג ״ כ ל ק ו ״ ש ח י ״ ז ע • ‪.150‬‬ ‫‪(18‬‬

‫נ ח ח‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקםח‬

‫‪2‬‬
‫פון לשון חידוש״ ( ‪ -‬איז דאם מרמז אויף א הוספה וחידוש אין דער בריאה‪ ,‬וואס‬
‫בכללות איז דאם דער ענין פון הנהגה נסית שלמעלה מהטבע‪.‬‬
‫און דאס איז די הסברה אין דעם וואט ״כל המועדים״ ווערן נקבע לויט די ימי החודש‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫ווייל ענינם פון מועד ויום טוב איז ‪ -‬א התגלות מיוחדת׳ פון אלקות שלמעלה מטבע‬
‫‪22‬‬
‫)העולם(‪ .‬און דערפאר איז דאס שייך צו ימי החודש )לשון חידוש(‪.‬‬
‫ג‪ .‬עפ״ז וועט מען אויך פארשטיין פארוואס דער נס פון שבת הגדול איז פארבונדן‬
‫דוקא מיט די ימי השבוע‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫דער תוכן הנס פון שבת הגדול איז‪ ,‬ווי דער אלטער רבי איז מבאר בשו״ע שלוי•‬
‫״כשלקחו ישראל פסתיהם באותו שבת נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה‬
‫זה הם עושין כך אמרו להם זבח פסח הוא לה׳ שיהרוג בכורי מצרים הלכו בכוריהם אצל‬
‫אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל ולא רצו ועשו הבכורות עמהם‬
‫מלתמה והרגו הרבה מהם וז״ש״ למכה מצרים בבכוריהם״‪.‬‬
‫וואס אין דעם איז‪ ,‬לכאורה‪ ,‬ניט געווען קיין ענין וואס איז ניט ע״פ טבע‪ :‬דאס וואם די‬
‫בכורי מצרים האבן געגלויבט אין די רייד פון די אידן ״שיהרוג)ה׳( בכורי מצרים״‪ ,‬איז‬
‫קיין פלא ניט ‪ -‬זיי האבן דאך ערשט געזען ווי עס זיינען מקויים געווארן די‬
‫)ווארענונגען וועגן די( פריערדיקע ט׳ מכות״ ]אדרבה‪ ,‬ס׳איז א וואונדער פארוואס‬
‫‪2‬‬
‫פרעה האט זיך ניט צוגעהערט צו זיי» און דאם איז געווען נאר דערפאר וואס ״ויחזקי‬
‫ה׳ את לב פרעה״[‪:‬‬
‫ובמילא‪ ,‬וויבאלד אז)אבותיהם( ״לא רצו״ איז אויר דאס וואס ״עשו הבכורות עמהם‬
‫מלתמה והרגו הרבה מהם״ געווען א תוצאה טבעית״ ‪ -‬היות אז זייערע לעבנס זיינען‬
‫געווען אין סכנה‪ ,‬האבן זיי דעריבער געמאכט א מלחמה מיט די מצרים וכוי‪.‬‬
‫]איו אויר פאר די בנ״י איז ניט געקומען קיין נס)גלוי(‪ ,‬א הצלה וישועה מהגלות; אויר‬
‫נאד דעם נם פון ״למכה מצרים בבכוריהם״ האבן זיי ניט געקענט ארוימגיין פון גלות[‪.‬‬
‫נאר וואט האט זיר דא אויפגעטאן דויד דעם נס? ‪ -‬ניט אן ענין פון שידוד הטבע‪ ,‬נאד‬
‫‪28‬‬
‫אז טבע גופא זאל זיר אליין בייטו‪ :‬תמורת זה וואם די טבע פון מצרים איז צו מנגד זיין‬

‫‪ (20‬ראב״ע בא ינ‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬

‫‪ (21‬ראה רד״וז תקעו תרס׳יא‪ ,‬תרצ״א )בסה״מ קונטרסים ח״א(‪.‬‬
‫‪ (22‬ולהעיר מפרש׳׳י בראשית )א‪ ,‬יד( ״ולמועדים ‪ -‬על שם ה ע ת י ד שעתידים ישראל להצטוות על‬
‫המועדים והם נמנים למולד ה ל ב נ ה ״ ‪.‬‬
‫‪ (23‬או״ח שם‪ - .‬וע״פ המבואר לקמן בפנים מובן מדוע נקט אדה״ז נס זה‪ ,‬ו ל א מ ז כ י ר א פ י ל ! הנם שהובא‬
‫כטור )ראה הערה ‪ - (4‬כי הנס שבטור )שלא אמרו לבנ״י דבר על ששחטו אלקיהן( יש בו‪ :‬א( הצלת ישראל‪,‬‬
‫ב( באופן נ ס י ) ר א ה כלבו סי׳ מז(‪ - .‬וראה עוד ביאור לעיל ע׳ תצב הערה ‪ .5‬ע׳ תקא ואילד‪.‬‬
‫‪ (24‬תהלים קלו‪ ,‬י‪ .‬וראה מדרש תהלים שם‪ .‬רש״י ומצו״ד שם‪.‬‬
‫‪ (25‬וראה מדרש תהלים שם‪.‬‬
‫ראה גם בא י‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪(26‬‬
‫‪ (27‬בא יא‪ ,‬ט‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (28‬ואינו אפילו כהנס דפורים‪ ,‬דאף שגם שם הי׳ הנס מלובש בטבע‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הרי שם ״נראה בחוש שכל‬
‫הסיבות היו רק למעלה מהטבע״ )תו״א מגיא צג‪ ,‬ריש ע״ד‪ .‬ק‪ ,‬א(‪ ,‬משא״כ בנדו׳׳ד שלכאורה לא הי׳ ניכר‬
‫שום ענץ שלמעלה מהטבע‪.‬‬
‫תתקסט‬ ‫שבת הגדול‬

‫צו קדושה‪ ,‬האבן די ״בכורי מצרים׳׳)וואט ווייזט אויף דעם תוקף״)הטבע( פון מצרים( ‪-‬‬
‫באופן טבעי מבטל געווען מצרים‪ ,‬״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬און דערפאר איז דער נס‬
‫פארבונדן מיט ימי השבוע דוקא ‪ -‬ווייל ענינו איז)ניט א הוספה וחידוש כשלמעלה‬
‫מטבע העולם‪ ,‬נאר( צו משנה זיין טבע טפא״נ‪.‬‬
‫און דערפאר איז דער נם פארבונדן מיט די קביעות פון ימי השבוע דוקאינ‪.‬‬
‫ד‪ .‬אע״פ אז אין דעם נס פון שבת הגדול איז ניט געווען קיין ענין פון שידוד הטבע ‪-‬‬
‫פונדעטטוועגן‪ ,‬איז דוקא דער נט ווערט אנגערופן ״נם גדול״״)וואט מהאי טעמא ווערט‬
‫‪33‬‬
‫דער שבת אנגערופן ״שבת הגדול״ ( ‪-‬‬
‫ווייל א בולט׳ער אופן פון ״גדול״ ‪ -‬בלי גבול פון אויבערשטן ‪ -‬זאגט זיך ארויפ‬
‫דוקא אין פועל זיין אויף טבע גופא״‪ ,‬ביז צו איבערמאכן אז אין טבע העולם)ווי עולם‬
‫פירט זיך לויט גדרי הטבע( זאל זיין ניכר ״כי לעולם תסדר׳״‪.‬‬
‫וכמאמר חז״ל״ אויפן פסוק״ ״גדול הוי׳ ומהולל מאד בעיר אלקינו״ ‪ -‬״אימתי הוא‬
‫‪8‬ג‬
‫גדול כשהוא בעיר אלקינו״‪ :‬״הוי׳״ ‪ -‬הי׳ הוה ויהי׳ כאחד ‪ -‬איז אן אופן פון הנהגה‬
‫נסית שלמעלה מהטבע‪ :‬״אלקינו״ ‪ -‬שם אלקים וואס איז בגימטריא הטבע״ ‪ -‬איז דער‬
‫שורש פון הנהגה טבעית‪ .‬איז ״אימתי הוא גדול״ ‪ -‬ווען איז הוי׳ גדול ‪ -‬״כשהוא בעיר‬
‫אלקינו״‪:‬‬

‫אין דער הנהגה נסית וואס פועל׳ט שידוד וביטול הטבע זעט זיד ניט)כ״כ( ווי ״הוי׳״‬
‫איז ״גדול״‪ :‬דוקא ווען הוי׳ איז זיר מתלבש אין שם אלקים און מאכט איבער די הנהגת‬
‫הטבע גופא‪ ,‬אז דארט זאל זיין ניכר דער ״לעולם תסדר׳ ‪ -‬אין דעם דריקט זיר אויס א‬
‫בולט׳ער אופן פון ״גדול״ ובלי גבול״‪.‬‬

‫‪ (29‬ראה ת״א ויחי מט‪ ,‬ג‪.‬‬

‫‪ (30‬ואולי י״ל שלכן לא תקנו מגהגים מיוחדים כוי לזכרון הנס )לבד המנהג דאמירת עבדים היינו כד ‪-‬‬
‫שו״ע אדה״ז שם ם״ב( כ״א רק ש ק ו ר י ! אותו שבת הגדול ‪ -‬כי עבודת בנ״י שייכת להמשכת אלקות שלמעלה‬
‫מטבע העולם‪ ,‬והחידוש דשבת הגדול הו״ע שבטבע העולם עצמו‪.‬‬
‫‪ (31‬אלא ששייך ג״כ לימי החודש ‪ -‬שהרי שבת הגדול הוא השבת שקודם ט״ו גיסן ‪ -‬כי זהו״ע של נ ם‬
‫)ובפרט ‪ -‬״נס גחל"(‪ ,‬אלא שהנס הוא בזה שהטבע עצמו משתגה‪ .‬ועפ׳׳ז מובן העילוי כאשר שבת הגדול חל‬
‫ביו״ד ניסן ‪ -‬כקביעות שנה זו)תשמ״ו( ‪ -‬שמתאים גם מצד ימי ה ח ו ד ש ‪ ,‬שאז ענין זה )ה״נס״ שבשינוי הטבע(‬
‫הוא באופן גלוי יותר‪.‬‬
‫‪ (32‬ע״ד חנוכה אשר ״נפ גדול הי׳ שם״)כדאמרי אינשי בטעם המנהג שבסביבוז תרותות האותיות נ׳ ג׳‬
‫ה׳ שי(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫‪ (33‬ראה לעיל ע׳ תצא והערה ‪ .4 ,3‬ע׳ תצ־ והערה ‪.6 ,5‬‬
‫‪ (34‬ראה עד״ז לקדיש חט״ו ע׳ ‪ 370‬ואילד בנוגע המעלה שב״תשועות״)דוקא( דימי חנוכה‪ ,‬שדוקא הן‬
‫גורמות ״להודות כוי לשמך ה ג ד ו ל ״ ‪.‬‬
‫‪ (35‬כסיום הכתוב ד״למכה מצרים בבכוריהם״‪ - .‬וידוע הפי׳ בזה‪ ,‬דתסדו של הקב״ה נמשך ״לעולם״ ‪-‬‬
‫מטבע ה(עולם גופא‪ .‬וראה םד״ה לעושה נפלאות תש״ד‪.‬‬
‫‪ (36‬כ״ה בכ״מ‪ .‬וראה זח״ג ה‪ ,‬א‪ .‬זח״ב רלה‪ ,‬א‪ .‬ז״ת תשא )מד‪ ,‬א(‪ .‬שם חקת )נא‪ ,‬ריש ע״ד(‪.‬‬
‫‪ (37‬תהלים מת‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (38‬רע״מ פינחס )רגז‪ ,‬סע״ב(‪ .‬טושו״ע או״ח ם״ה‪ ,‬שער היחוד והאמונה פ״ז)פב‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (39‬פרדס שי״ב פ״ב‪ .‬תניא שם רפ״ו‪ .‬ובשל״ה )פט‪ ,‬א( משמע קצת שכ״ה בזהר‪.‬‬
‫‪ (40‬להעיר מלקו״ש ת״ט ע׳ ‪8‬־‪.157‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקע‬

‫און דאם איז דער אויפטו פון ״שבת הגדול״‪ :‬״נם״ סתם איז ניט אן ענין פון ״גדול״‬
‫בהבלטה‪ :‬ררען ווערט דער ״נם ‪ -‬גדול״‪ ,‬ווען ״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬איבערגעמאכט‬
‫הנהגת הטבע גופא‪.‬‬

‫)משיחת שבת הגדול חשמ״ג — לקדיש חכ׳׳ז ‪u‬׳ ‪ 44‬ואילך(‬

‫תתקעא‬ ‫שבת הגדול‬

‫ז‬
‫א‪ .‬כתב הטורי‪ :‬״שבת שלפני הפסח קורץ אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו‬
‫נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור ‪ . .‬ופסח שיצאו ישראל ממצרים הי׳ ביום ה ׳ ‪. .‬‬
‫ונמצא שיו״ד בחודש הי׳ שבת ולקחו להם כל אתד שה לפסתו וקשר אותו בכרעי מטתו‬
‫ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו‬
‫שיניהם קהות על ששותטין את אלהיהן ולא היו רשאיו לומר להם דבר ועל שם אותו הנס‬
‫קוריו אותו שבת הגדול״‪.‬‬
‫והנה תיאור נס זה הובא בפירוש רבותינו בעלי התום׳־‪ ,‬אבל שם איתא ״כשראו‬
‫המצרים כשלוקחיז הפסחים לשחוט נתקבצו עליהם להרגן כי יראתם של מצרים הי׳‬
‫בהמות ועשה להם הקב״ה נס וניצולו ולכך קרוי שבת הגדול מפני גדול ]גודל[ הנס״‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ובספרים מבית מדרשו של רש״י איתא ‪ :‬״ומקחו של פסח מבעשור הי׳ בשבת שלפני‬
‫הפסח‪ ,‬אמרו ישראל הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו״ אמר להם הקב״ה‬
‫עתה תראו הפלא אשר אעשה לכם‪ ,‬הלכו ולקחו איש את פסחו להיות להם למשמרת עד‬
‫ארבעה עשר יום‪ ,‬כשראו כן המצריים היו רוצים לקום ולנקום מהם‪ ,‬והיו מעיהם‬
‫מחותכין ובאש נדעכין ונדונין ביסורים וחליים רעים ומרים‪ ,‬ולא הזיקו לישראל‪ ,‬ועל‬
‫שם שנעשו בו נסים לישראל באותו שבת שלפני הפסת נקרא שבת שלפני הפסח שבת‬
‫הגדול״‪.‬‬
‫ולפי נוםתאות אלו מובנת מעלת הנס שנעשה בשבת זו‪ ,‬שבנ״י ניצולו מסכנת נפשות‬
‫)ולנוסחא שהביא רש״י‪ ,‬נוסף על שבנ״י לא ניזוקו‪ ,‬עוד זאת‪ ,‬שהמצריים נידונו ביסורין‬
‫וחליים רעים ומרים(‪.‬‬
‫והנה בהנוסח שבטור צ״ב‪ ,‬שלא הביא שהמצרים רצו להרגם‪ ,‬והקב״ה עשה להם נם‬
‫והצילם)וכן לא שהמצרים נידונו ביסורים‪ /‬כ״א רק ש״לא היו רשאין לומר להם דבר״ ‪-‬‬
‫וא״כ עיקר הנס חסר מן הספר‪.‬‬

‫ב‪ .‬ויש לבאר זה ע״פ ההוספה בלשון הטור על לשון הראשונים הנ״ל)בשם המדרש(‬
‫״ושאלו המצרים למה זה לכם השיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו״‪ ,‬דלכאורה‬
‫ל״ל לפרש שאמרו פרט זה להמצרים ‪ -‬הרי בלא״ה)גם לפי הנוסת בבעלי התוס׳ ובספרי‬
‫רש״י( מובן מאליו דמה שאמרו שהולכים לשתוט את אלקיהם הי׳ לקיים ציווי ה׳)ולא‬
‫‪5‬‬
‫סתם לעורר קנאת המצרים ( ‪ -‬ולמה מפרט הטור פרט זה?‬

‫‪ (1‬אדיח סי׳ תל‪.‬‬

‫‪ (2‬בא יב‪ ,‬ג ) ב ש ם המדרש(‪.‬‬
‫‪ (3‬ספר האורה ח״ב סי׳ סב‪ .‬ועד״ז הוא בסידור רש״י סי׳ שנב‪ .‬ספר הפרדס לרש״י ע׳ שמג‪ .‬ועוד )ראה‬
‫הגש״פ ה ג ד ה שלמה )להר״מ כשר( במבוא פי״ב(‪.‬‬
‫‪ (4‬ל׳ הכתוב )בדברי משה( ‪ -‬וארא ח‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ (5‬בלבוש או״ח שם בהביאו טעם הנ״ל )שבטור( האריך וכתב‪ :‬ולקתו להם כל אהד שה לפסתו וגררוהו‬
‫על הקרקע לבזותו לעיני המצריים שמהזיקין אותו לאלוה‪ .‬אבל דבר זה הרי לא הובא לא בטור ולא בבעלי‬
‫התום׳ וספרי רש״י הנ׳׳ל‪ .‬וגם להלביש ‪ -‬לא זהו הדבר שעורר קנאת המצרים‪ ,‬אלא כפי שממשיר ״ושאלום‬
‫המצריים כוי והשיבום לשחטו לשם פסת כמצות השם עלינו בו״׳‪.‬‬
 ‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקעב‬

‫ונ״ל‪ ,‬שבלשון זו כוונת הטור להדגיש‪ ,‬דמה שקורין שבת זו שבת הגדול אינו בגלל‬
‫ההצלה הנסית של בנ״י‪ ,‬אלא משום שהמצריים לא היו יכולים למנוע את ישראל מלקיים‬
‫מצותם ‪ -‬דכאשר בנ״י עמדו בתוקף ובמסירת נפש לקיים מצות הקב״ה מבלי להתחשב‬
‫בהסכנה שבדבר ועד שאמרו להמצריים בפירוש שלקיתת השה היא כדי ״לשחטו לשם‬
‫פסח במצוח השם עלינו״‪ ,‬הרי זה גופא פעל שנעשה ״נס גדול״‪ ,‬דאע״פ שהיו שיניהם של‬
‫מצרים קהות על ששותטיו את אלקיהם מ״מ ״לא היו ושאין לומר להם דבר״‪.‬‬
‫והטעם שהטור נקט רק פרט זה בהנם‪ ,‬ולא כפי שהובא ברבותינו בעה״ת )ורוב‬
‫הראשונים והפוסקים( שהנס הי׳ מה שניצולו ם ״ ‪ ,‬יש לומר‪ ,‬שזהו מפני שנט ההצלה נכלל‬
‫בכללות הנסים והנפלאות דיציאת וגאולת מצרים ‪ -‬״ויוציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה‬
‫‪7‬‬
‫ובזרוע נטוי׳ וגו׳ ובאותות ובמופתים״ ; וכמו שלא קבעו)לדוגמא( זכרון מיוחד על‬
‫‪8‬‬
‫העשר מכות שהובאו על המצרים ועל הנסים וההצלות שנעשו בהן לבנ״י׳)״והפלה‬
‫ה׳״»י‪ ,‬וכיו״ב״(‪ ,‬מפני שהם פרט וחלק מהנסים והנפלאות דיצי״מ‪ ,‬כן הוא בנדו״ד‪ ,‬שאין‬
‫מקום לקבוע זכרון ביום מיוחד)ביום אתר‪ ,‬זולת ט״ו ניםף׳( על הצלת בנ״י בקשר לק״פ‬
‫ויצי״מ‪.‬‬
‫ולבעלי התוס׳)וספרי רש״י הנ״ל( יש לומר‪ ,‬דס״ל ש״שבת הגדול״ אינו ענין הקשור‬
‫בדינים או מנהגים מיותדים לזכרון הנם‪ ,‬אלא רק קריאת שם לבד‪ ,‬״קורץ אותו שבת‬
‫הגדול״‪ ,‬וזה יתכן גם בנס השייך לכללות הגאולה דיצי״מ‪.‬‬
‫]וזה שדוקא הנס דשבת הגדול הוקבע בקריאת שם ‪ -‬י״ל לפי הנוסת שהובא בכמה‬
‫פוסקים״ ״כשראו המצרים כך חגרו איש חרבו על יריכו ויבקשו להשמיד להרוג ולאבד‬
‫את כל היהודים והשם ברחמיו הגין עליהם״‪ ,‬דכיון שהמדובר הוא בנס של הצלה גדולה‬
‫מאד‪ ,‬ע״כ ראוי הוא עכ״פ לזכרון מיותד בקריאת שם דיום שבת הגדול[‪.‬‬
‫ועד״ז הוא גם לפי פירוש הטור‪ ,‬שכל ייחודו של שבת הגדול הוא רק בקריאת שם‬
‫לחוד‪ ,‬וכנ״ל‪ ,‬כי לפי״ד אין ענינו של שבת הגדול זכרון על הצלת ישראל‪ ,‬אלא זכרון‬
‫הנם שבנ״י היו יכולים לקיים את מצות השם בלי מניעות ועיכובים‪.‬‬

‫‪ (6‬בב״י כ• דהנס שהובא בטור ״כן כתוב בכלבו ‪ . .‬וכ״כ שבלי הלקט״)שבהם איתא כהתוכן שהובא‬
‫בספרי רש״י הנ״ל(‪ .‬אבל כוונתו לכללות תוכן הנס‪ ,‬ובניגוד לתיאור הנס כפי שהובא בתוס׳ שבת שהביא שם‬
‫לפנ״ז‪ ,‬וכלשון הב״י שם ״ורבינו)הטור( כתב הנס בענין אחר״‪.‬‬
‫‪ (7‬תבוא כו‪ ,‬ח )הובא גם בנוסח ההגדה(‪.‬‬
‫‪ (8‬ובלשון המשנה אבות פ״ה מ״ד‪ :‬עשרה נסים נ ע ש ו ל א ב ו ת י נ ו במצרים‪.‬‬
‫‪ (9‬מלבד מכת בבורות‪ ,‬ש״נוהגין הבכורות להתענות ולהשלים בכל ע״פ זכר לנס שניצולו ממכת‬
‫בכורות״)שו״ע אדה״ז שם ר״ם תע‪ ,‬מטושו״ע שם(‪ .‬אבל י״ל שאין זו קביעת מועד‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬ענין של‬
‫תענית‪ .‬וי״ל שהוא ע ‪ -‬ד פדיון בכור )ראה דרכי משה או״ת שם‪ ,‬שמביא מנהג ״לפדות הבכורים ע״פ״(‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬לכמה דיעות עיקר זמנה הוא בט״ו‪ ,‬זמן דמכת בכורות ויציאת מצרים‪ ,‬אלא ש״מקדימין התענית‬
‫בי״ד משום דאי אפשר ביו״ט״ )ברכ״י שם םק״ז(‪.‬‬
‫‪ (10‬וארא ט‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (11‬שם ת‪ ,‬יח־יט‪ .‬ט‪ ,‬כו‪ .‬בא י‪ ,‬בג‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (12‬ראה לעיל הערה ‪•9‬‬
‫‪ (13‬אורחות תיים )ע‪ ,‬א(‪ .‬כל בו םמ״ז)הובא באלי׳ זוטא או״ח שם )םק״ד( ובאלי׳ רבה )סק״ה((‪ .‬מט״מ סי׳‬
‫תקמב‪.‬‬
‫תתקעג‬ ‫שבת הגדול‬

‫ג‪ .‬והנה בשולתן ערוד אדמו״ר הזקף׳ מביא תיאור ה״נס גדול״ בעוד אופו)ע״פ מ״ש‬
‫התום׳ במס׳ שבת״(‪ ,‬וז״ל‪,, :‬כשלקתו ישראל פסתיהם באותו שבת נתקבצו בכורי מצרים‬
‫אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושין כך אמרו להם זבח פסה הוא לה׳ שיהרוג בכורי‬
‫מצרים״‪ ,‬הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל ולא‬
‫רצו ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם וז״ש״ למכה מצרים בבכוריהם״‪.‬‬
‫וצ״ב‪ ,‬שהרי לפי תיאור זה אין די באר מה היתה התועלת והגדלות שבנס זה ‪ -‬שהרי‬
‫אינו מקשר את הנס עם הצלת בנ״י)מאחר שלא הובאו דברי בנ״י שעומדים לשחוט את‬
‫אלקיהם ושבגלל זה רצו בכורי מצרים לנקום מהם כו׳ וניצלו( ‪ -‬ולפום ריהטא אין זה‬
‫אלא דברי ריבות ומלחמה שבין המצריים לבכוריהם‪.‬‬
‫לכאורה הי׳ אפשר לבאר דברי אדה״ז‪ ,‬ע״ד הנ״ל בביאור דברי הטור‪ ,‬שעיקר הנס‬
‫בנדו״ד הוא האפשריות של קיום ציווי ה׳‪ ,‬והוא ע״פ פסק הרמב׳יםי״ ״צוה משה רבינו מפי‬
‫הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח״‪ ,‬דמזה מובן שחלק‬
‫מתפקידם של בנ״י לפעול על ב״נ שיעשו פעולות שנצטוו עליהם מהשם)ועד שנצטוו‬
‫להרוג ״עכו״ם שלא קבל מצות שנצטוו ב״נ״״(‪ .‬ועפ״ז י״ל גם בנדו״ד‪ ,‬שהנס ד״למבה‬
‫מצרים בבכוריהם״‪ ,‬מה ש״הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו‬
‫‪2‬‬
‫את ישראל)ויקיימו את ציווי הקב״ה ״שלח את עמי״״ ( ולא רצו ועשו הבכורות עמהם‬
‫‪2‬‬
‫מלחמה והרגו הרבה מהם״ ‪ -‬הו״ע הנוגע לישראל‪ .‬כלומר‪ ,‬זה שבנ׳יי אמרו׳ לבכורי‬
‫מצרים ״זבח פסח הוא לה׳ שיהרוג בכורי מצרים״ יש בו משום השתדלות לכוף אותם‬
‫)עכ״פ בדברים( לקיים ציווי השם ״שלח את עמי״‪.‬‬
‫אבל אין זה מספיק‪ ,‬כי נוסף ע״ז שדבר זה שצוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל‬
‫באי העולם‪ ,‬נתחדש בשעת מ״ת״‪ ,‬עדיין צלה״ב‪ :‬את״ל שלפי דעת אדה״ז עיקר הנס הוא‬
‫האפשריות לקיים ציווי ה׳‪ ,‬א״כ ודאי שהו״ל להביא את דברי הטור‪ ,‬שבהם מבואר‬
‫מפורש שבנ״י קיימו בפו״מ ״מצות השם עלינו״ בהקרבת הפסת‪ ,‬והמצרים לא היו יכולים‬
‫לעכבם‪ :‬ולהוסיף‪ ,‬שלא רק שבנ״י יכלו לקיים מצות השם בהקרבת ה פ ס ח ) ו ל א היו‬
‫רשאין לומר להם דבר( אף ששחטו את אלהיהם של המצרים‪ ,‬אלא שגם פעלו עליהם עד‬
‫כ״כ ש״עשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם״ כדי ״שישלחו את ישראל״‬
‫]ובפרט שכל מה שמוסיפים בהנםים שאירעו בשבת זו מבואר יותר הטעם שנק׳ שבת‬
‫הגדול״[‪.‬‬

‫‪ (14‬או״ח שם ס״א‪.‬‬
‫‪ (15‬פז‪ ,‬ב ד״ה ואותו יום‪ .‬ועד״ז ברבותינו בעה״ת בא שם)בפי׳ הראשון(‪.‬‬
‫‪ (16‬ראה בא יב‪ ,‬כז‪.‬‬
‫‪ (17‬תהלים קלו‪ ,‬י‪ .‬וראה מדרש תהלים ויל״ש)רש״י ומצו״ד( שם‪ .‬תנחומא באבער בא יה‪.‬‬
‫‪ (18‬הל׳ מלכים פ״ח ה״י‪.‬‬
‫‪ (19‬רמב״ם שם ה״ט וה״י‪.‬‬
‫‪ (20‬וארא ז‪ ,‬טז‪ .‬שם‪ ,‬כו‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (21‬ועפ״ז י״ל דמה ש״הרגו הרבה מהם״ הוא מה שע״י בנ״י גגרם שיתקיים עונש מיתה ע״ז שלא קיימו‬
‫רצון השם )ע״ד הדיו ד״כל מי שלא קבל מצות שנצטוו ב״ג הורגיז אותו״‪ ,‬כג״ל בפגים(‪.‬‬
‫‪ (22‬כדמוכח מההמשד ברמב״ם שם הי״א‪.‬‬
‫‪ (23‬להעיר שבלבוש הביא ב׳ הטעמים‪ ,‬טעם הטור וטעם התום׳ שם‪.‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקעה‬

‫‪24‬‬
‫ד‪ .‬ויובן זה בהקדם מ״ש אדה״ז בהמשך דבריו בשולחנו שם ‪ :‬״נוהגין במדינות אלו‬
‫שבשבת הגדול במנחה א״א ברבי נפשי אלא אומרים עבדים היינו וכו׳ לפי שבשבת‬
‫הגדול היתה התחלת הגאולה והנםים״‪.‬‬
‫ולכאורה צ״ב ‪ -‬למה נק׳ המאורעות דשבת הגדול ״התחלת הגאולה והנסים״? והרי‬
‫לכאורה אין כאן אלא עוד נס בשייכות ליציאת מצרים‪ ,‬והרי כבר היו לפנ״ז כל המכות‬
‫שהביא הקב״ה על המצרים‪ ,‬וכן התחלת הגאולה היא לכאורה מראש השנה שאז ״בטלה‬
‫‪25‬‬
‫עבודה מאבותינו במצרים״ ‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שכוונת אדה״ז שהנם דשבת הגדול נתשב כהתחלת היציאה בפועל‬
‫ממצרים)וכן מ״ש ״והנסים״‪ ,‬היינו הנסים הקשורים עם היציאה בפועל(‪ .‬כלומר‪ ,‬גודל‬
‫הנס דשבת הגדול אינו)רק( בזה שנהרגו הרבה מצרים)״למכה מצרים בבכוריהם״‪ /‬אלא‬
‫בעיקר בכר שבכורי מצרים דרשו ותבעו ״שישלתו את ישראל״‪ ,‬עד שבגלל זה ״עשו‬
‫הבכורות עמהם מלחמה״‪ ,‬ומפני נס זה נתשב זה התתלה של היציאה ממצרים״‪.‬‬
‫ועפ״ז יש חידוש עיקרי בטעם זה לגבי הטעם שבטור‪ ,‬וכן הטעם שבבעלי התוס׳ ‪-‬‬
‫שלטעמים הנ״ל ה״ז רק נס שאירע בקשר לק״פ ויציאת מצרים‪ ,‬אבל לאדה״ז ה״ז חלק‬
‫מיציאת מצרים גופא‪.‬‬
‫וזהו גם דיוק ״כותרת״ סימן זה בשו״ע אדה״ז ‪ -‬״מנהג שבת הגדול״‪ ,‬שליתא בשו״ע‬
‫המתבר)ושם אין כותרת כלל לסימן זה(‪:‬‬
‫במחבר הובא רק שיום שבת זה ״קורץ אותו שבת הגדול״ ‪ -‬קריאת שם להוד‪ ,‬ולא‬
‫הביא שום מנהג מיוחד לשבת זו‪ ,‬והיינו לפי שלהטעם שבטור ודבעלי התוס׳ לא מתאים‬
‫לתקן מנהגים מיותרים לשבת זו)כנ״ל ס״ב(‪ :‬משא״כ לאדה״ז שנס זה הוא ״התחלת‬
‫‪2‬‬
‫הגאולה והנסים״‪ ,‬לכן יש ״מנהג שבת הגדול״׳ ‪ ,‬שמתחילים לומר בשבת זו ״עבדים‬
‫היינו״)ע״ד שאומרים בליל ט״ו ניסן(‪.‬‬
‫ואתי שפיר בפשטות הטעם שהביא אדה״ז רק הטעם שבתום׳ ולא הביא כלל הטעם‬
‫שבטור‪ ,‬כי רק טעם זה מבאר ״מנהג שבת הגדול״‪.‬‬
‫ה‪ .‬לפי ביאור זה בדברי אדה״ז יומתק יותר עוד ענין ב״שבת הגדול״ ‪ -‬ש״קבעו זה‬
‫לזכרון לדורות בשבת ‪ . .‬לא ‪ . .‬בעשירי לחודש סתם בין שחל בשבת בין שתל בחול‬
‫‪28‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪28‬‬
‫כדרך שנקבעו כל המועדים״ ‪ ,‬דבשו״ע אדה״ז׳ מביא תירוץ המגן אברהם ״לפי‬
‫שבעשרה בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית כשתל בתול״)ועוד ״נאמרו בו דברים‬

‫‪ (24‬ס״ב‪ .‬והוא מרמ״א ולבוש שם‪.‬‬

‫‪ (25‬ר״ה יא‪ ,‬רע״א‪.‬‬
‫‪ (26‬ראה גם ביאורי הגר״א לשו״ע שם סק״ב שכ׳ הטעם על דברי הרמ״א שאומרים ההגדה ״שאז התחיל‬
‫הגאולה ע״י לקיחתו״‪.‬‬
‫‪ (27‬עפ״ו תומתק הוספת אדה״ז בם״א שמ ‪,,‬וקבעו נם זה לזכרון ל ד ו ר ו ת בשבת )וקראוהו שבת הגדול(״‪,‬‬
‫שליתא בטור ושו״ע שם‪.‬‬
‫‪ (28‬ל ׳ אדה״ז בשו״ע שם‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫‪(29‬‬
‫‪ (30‬או״ח שם‪.‬‬
 ‫תתקעה‬ ‫שבת הגדול‬

‫‪33‬‬ ‫‪3‬‬ ‫נ‬

‫הרבה״י ‪ ,‬שתוכנם מצד ענין צדד״ ולא בשייכות להנם (‪ :‬אבל כיון שכל עניני התורה‬
‫הם בדיוק בתכלית‪ ,‬מסתבר לומר‪ ,‬שקביעת זכרון הנס ליום השבת שייכת גם לתוכן דיום‬
‫‪34‬‬
‫השבת ‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬מלשון השם ״שבת הגדול״ משמע‪ ,‬שנס זה פעל ״גדלות״ בענין השבת גופא‪,‬‬
‫שיום השבת עצמו נעשה ״גדול״‪.‬‬
‫והביאור בזה‪:‬‬
‫בנוגע לשביתה בשבת נאמרו בעשה״ד ב׳ טעמים‪ :‬״זכר למעשה בראשית״ ‪ -‬״ששת‬
‫‪35‬‬
‫ימים עשה ה׳ את השמים ואת ה א ר ץ ‪ . .‬וינה ביום השביעי״ ‪ :‬ו״זכר ליציאת מצרים״ ‪-‬‬
‫‪3‬‬
‫״וזכרת׳ כי עבד היית בארץ מצרים גו׳ על ‪ p‬צוך ה״א לעשות את יום השבת״‪.‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪37‬‬
‫וכמו שמבאר הרמב״ם)במורה נבוכים ( ב׳ ענינים אלהי׳ ‪ :‬״זכר למעשה בראשית״‬
‫הוא מה שע״י השבת ״יתקיים יסוד תדוש העולם ויתפרסם במציאות כשישבתו בני האדם‬
‫כולם ביום אחד וכשישאל מה עילת זה יהי׳ המענה כי ששת ימים עשה ה׳״‪ ,‬ו״זכר ליציאת‬
‫מצרים״ הוא ב״תתו לנו תורת השבת וצוותו אותנו לשומרו)ההוא עלול נמשר לעילת‬
‫‪3‬‬
‫היותנו עבדים במצרים כו׳ וזכור חסדי השם עלינו בהניתנו מתתת סבלות מצרים כוי״׳ ‪.‬‬
‫וממוצא דבר מובן‪ ,‬שהם ב׳ ענינים שונים בענין השבת‪ :‬״זכר למעשה בראשית״ הוא‬
‫זה ששבת הוא חלק ופרט מהבריאה)אלא שמורה על ״חידוש העולם״‪ ,‬שהקב״ה הוא‬
‫‪4‬‬
‫בורא העולם‪ /‬ובמודגש בלשון רז״ל״ ״מה הי׳ העולם חסר ‪ . .‬באת שבת כו׳״‪ ,‬והיינו‬
‫שע״י השבת נשלמה מציאות העולם‪ :‬אבל ״זכר ליציאת מצרים״ הוא מה ששבת היא‬
‫למעלה לגמרי מהבריאה‪ ,‬ושייכת לישראל דוקא ע״י שיצאו ממצרים‪.‬‬
‫ויש לבאר השייכות דענין השני שבשבת לתוכן העניו דיציאת מצרים‪ :‬מצד גדרי‬
‫‪4‬‬
‫הבריאה הרי בנ״י הם ״המעט מכל העמים״׳ והם תתת שלטון אוה״ע ובמילא אין מקום‬
‫ליציאה ממצרים ]ובפרט יציאה מעבדות מצרים‪ ,‬שאפילו עבד אהד לא הי׳ יכול לברות‬
‫‪42‬‬
‫משם [ ‪ -‬והיציאה ממצרים היתה נם גלוי‪ ,‬למעלה מגדרי הבריאה‪ .‬וזהו הפירוש הפנימי‬

‫‪ (31‬ל׳ הב״ח לטור או״ח שם‪.‬‬

‫‪ (32‬ראה ב״ח שם ט״ז ופר״ח שם‪ .‬מט׳׳מ שם‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (33‬וגם לפי הטעמים בדרישה )שם סק״א(‪ ,‬לבוש ופר״ח )שם( בהשייכות לשבת ‪ -‬אין זו שייכות ישירה‬
‫להגס‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה בענין זה )ובכללות ע״ד ביאור אדה״ז בעניו שבת הגדול( לעיל ע׳ תצ ואילד‪ .‬וראה גם בשיחה‬
‫שלפנ״ז ושלאח״ז‪.‬‬
‫‪ (35‬יתרו כ‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (36‬ואתחנן ה‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (37‬ח״ב פל״א )הובא ברמב״ן ואתחנן שם(‪ .‬וראה מט״מ סתל״ז‪ .‬שער הכולל )להרא״ד לאוואוט( פי״ז‬
‫סכ״ט‪.‬‬
‫‪ (38‬הובאו ב׳ הטעמים גם בחיניד מצוה לב)ב״שרשי המצוה״(‪.‬‬
‫‪ (39‬וראה בארוכה אברבגאל למורה שם‪.‬‬
‫‪ (40‬פרש״י בראשית ב‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י מגילה ט‪ ,‬א ד״ה ויכל אלקים‪ .‬ב״ר פ״י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (41‬ואתחנן ז‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ (42‬מכילתא יתרו יח‪ ,‬יא‪ .‬הובא בפרש״י שם‪ ,‬ט‪.‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקעו‬

‫ד״יציאת מצרים״‪ :‬״מצרים״ מורה על המיצרים וגבולים של העולם‪ ,‬וע״י יציאת מצרים‬
‫נתעלו בנ״י למעלה מגדרי)מיצרי וגבולי( העולם״‪.‬‬

‫ו‪ .‬ועפ״ז יוצא‪ ,‬שתוכן התילוק בין טעם הטור והטעם שהביא אדמו״ר הזקן)מהתוס׳(‪,‬‬
‫הוא כהחילוק בין שני הענינים בשבת‪:‬‬
‫זה שב״נ)מצרים( לא מנעו את ישראל מקיום מצות השם ‪ -‬שייך להגדר ד״זכר‬
‫‪44‬‬
‫למעשה בראשית״ ‪ ,‬שכאשר ישנה ההכרה ב״חידוש העולם״‪ ,‬שהקב״ה הוא בורא עולם‬
‫ומנהיגו‪ ,‬מובן שא״א לעשות דבר המנגד לרצון השם ‪ -‬אבל אין בזה עדיין ענין שהוא‬
‫למעלה מגדרי הטבע והעולם;‬
‫משא״כ לפי דברי אדה״ז‪ ,‬שבשבת זו כבר היתה ״התחלת הגאולה והנסים״‪ ,‬דהיינו‬
‫ההתחלה של היציאה ממצרים)כנ״ל( ‪ -‬ה״ז שייך לגדר ״זכר ליציאת מצרים״ שבשבת‪,‬‬
‫שהוא למעלה לגמרי מגדר הבריאה‪ .‬ולכן גק׳ יום שבת זה ״שבת הגדול״‪ ,‬לפי שבו הי׳‬
‫מודגש באופן גלוי ענין השני שבשבת‪ ,‬״זכר ליציאת מצרים״‪ ,‬שהוא ״גדול״ שלא בערך‬
‫לגבי הענין ד״ןכר למעשה בראשית״‪.‬‬
‫‪,5‬‬ ‫‪24‬‬
‫ובזה יובן טעם הדין)שבשו״ע אדה״ז שם ( ש״ אין אומרים ברכי נפשי ־ אלא אומרים‬
‫‪4‬‬
‫עבדים היינו׳״ ‪ ,‬דמשמע דהא בהא תליא‪ :‬במזמור ״ברכי נפשי״ מתוארת גדלותו ית׳‬
‫‪4 ,‬‬ ‫‪47‬‬
‫בענין מעשה בראשית)״מה רבו מעשיך ה׳״ ‪ ,‬כמתואר שם בפרטיות( ׳ ‪ ,‬ואילו שבת‬
‫הגדול שייך לגדר ״זכר ליציאת מצרים״ ולכן ״א״א ברכי נפשי אלא אומרים עבדים‬
‫‪4‬‬
‫היינו״׳ ‪ ,‬כי אין מקום לסיפור גדלות השם בענין מעשה בראשית‪ ,‬כאשר מודגשת בגלוי‬
‫מעלה גדולה יותר )ובאופן של אין ערוך(‪ ,‬״זכר ליציאת מצרים״)שלמעלה מגדרי‬
‫העולם(‪.‬‬
‫]ולכן לא הזכיר אדה״ז‪ ,‬אפילו בדרך טפל‪ ,‬הטעם שבטור[‪.‬‬

‫ז‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שלפי הנוסת שנקט רבינו הזקן בתיאור הנס דשבת הגדול‪ ,‬יש בנס זה‬
‫״מעלה״ אפילו לגבי הנם דיצי״מ‪:‬‬
‫יצי״מ היתה)א( לאתרי שנתבטל התוקף דמצרים במכת בבורות‪) ,‬ב( עי״ז שהקב״ה‬

‫‪ (43‬ראה לעיל ע׳ קפג ואילך‪.‬‬

‫‪ (44‬ועפ״ו מתורצת קושיית הב״י על טע‪ 0‬הטור‪ ,‬דהו״ל למיקרי לכולהו יומי דמעשור לחודש עד ערב‬
‫פסח ימים גדולים‪ ,‬כי הנס שייך לתוכנו של יום השבת )״זכר למעשה בראשית״(‪.‬‬
‫‪ (45‬תהלים מזמור קד‪.‬‬
‫‪ (46‬והוא כלשון הלבוש שם‪ ,‬משא״כ ברמ׳׳א ‪ -‬ראה לקמן הערה ‪.49‬‬
‫‪ (47‬תהלים שם‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ (48‬ראה ארחות חיים התדש סרצ״ב אות ה‪.‬‬
‫‪ (49‬משא״כ ברמ״א שם הלשון ״והמנהג לומר במנהה ההגדה־ מתתלת עבדים היינו עד לכפר על כל‬
‫עונותינו ו פ ו ס ק י ס לומר ברכי נפשי״ שאיו מודגש כ״כ שתלויים זב״ז)וגם בדרכי משה שם ״וא״א בו ברכי‬
‫נפשי״‪ ,‬לא בסגנון ״אין אומרים ‪ . .‬אלא״(‪ ,‬כי בטושו״ע אין ההדגשה שנס זה דשבת הגדול הוא ״התתלת‬
‫הגאולה והנסים״ ‪ -‬עניו ״זכר ליציאת מצרים״ שבשבת‪ ,‬וכנ״ל בפנים‪.‬‬

‫נ ש ו ״ ע א ד ה ״ ז )‪1‬לב‪1‬ע‪ :>1‬ע ב ד י ם ה י י נ ו ו כ ו י ) ב ל י ח י ב ת ‪.,‬ההגדה׳•(‪ ! .‬ר א ה ב י א ו ר י ה ג ר ־ א ‪ B i n‬ס ל ר ב ‪.‬‬ ‫*(‬

‫תתקעז‬ ‫שבת הגדול‬

‫הוציאנו וגאלנו ממצרים; ואילו הנס דשבת הגדול הי׳)א( כאשר בנ״י היו עדיין בגלות‬
‫‪5‬‬
‫מצרים״ ‪) ,‬ב( באופן שבכורי מצרים דרשו בתוקף)עד כדי לעשות מלתמה( ״שישלחו את‬
‫ישראל״‪ ,‬שבני ישראל צריכים להיות בני תורין‪ ,‬שדבר זה הוא תידוש גדול יותר מסתם‬
‫הנהגה נסית של הקב״ה‪ ,‬שהרי זה מה שהטבע עצמו ״דורש״ שיהי׳ ענין שלמעלה מן‬
‫הטבע)וכנ״ל‪ ,‬שיציאת בנ״י ממצרים אינה ע״פ גדרי הבריאה(‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ועפ״ז יש לתווך טעם אדה״ז עם הטעם המובא בספרים׳ ״שהנהיגו מימי עולם לקרוא‬
‫לשבת דלפני הפסת שבת הגדול‪ ,‬להודיע לבני אדם כי יש יום אתריו סמוך ונראה‬
‫‪52‬‬
‫שנקרא שבת ואינו גדול כמוהו‪ ,‬והוא יום טוב ראשון של פסת שנקרא גם כן שבת״‪.‬‬
‫ולפי הנ״ל י״ל‪ ,‬דזה שי״ט ראשון של פסת נק׳ ג״כ שבת‪ ,‬ואינו גדול כמוהו‪ ,‬הוא ]לא רק‬
‫בזה שקדושת פטח)יו״ט( היא למטה מקדושת שבת‪ ,‬אלא[ גם בנוגע להנסים שבהם‪ ,‬כי‬
‫הנם דיצי׳ימ בפועל שהי׳ ביום הראשון של פסח‪ ,‬אינו גדול כמו הנפ שאירע בשבת‬
‫שלפנ״ז‪ ,‬שהמצרים דרשו שבנ״י יצאו ממצרים‪ ,‬ולכן דוקא ״שבת שלפני הפסח קורין‬
‫אותו שבת הגדול״‪ ,‬כי הענין זץזכר לןיציאת מצרים)שבשבת( ‪ -‬למעלה לגמרי מגדרי‬
‫‪5‬‬
‫הבריאה‪ ,‬הוא בו ביתר שאת‪ ,‬גם לגבי ה״שבת״ דיו״טי• ראשון דפסת‪.‬‬
‫)משיחת שבח הגדול חשמ״ו — לקו״ש שבח הגדול וזשינ(‬

‫‪ (50‬משא׳־כ אמירת פרעה ״קומי צאו מתיר עמי גוי״)בא יב‪ ,‬לא( שאז הותחל כבר נ י ט ו ל הגלות‪ ,‬ועד‬
‫שנאמר )פ׳ ראה טז‪ ,‬א‪ .‬וראה ברכות ט‪ ,‬א‪ .‬רש״י עה״ת שם( על זמן זה ״הוציאן־ גו׳ ממצרים״‪.‬‬
‫‪ (51‬נעתקו בהגדה שלימה שם ס״ד‪.‬‬
‫‪ (52‬אמור כג‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (53‬ראה ג״כ עבודת הלוי)להרה״צ כו׳ מהר״א הלוי מסטראשעלי( דרושי שבת הגדול‪.‬‬
 ‫תתקעה‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬

‫ח‬
‫‪2‬‬
‫א‪ .‬אודות ענינו של שבת הגדול יש סימן שלם בשולתן־ערוךי דהבית־יוםף ‪ -‬״שבת‬
‫שלפני הפסח קוריו אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו״‪.‬‬
‫ובפרטיות יותר בשו״ע של רבנו הזקן׳ ‪ -‬״שבת שלפני הפסת קוריו אותו שבת הגדול‬
‫‪4‬‬
‫לפי שנעשה בו נס גדולי•‪ ,‬וממשיך לבאר תוכנו של ה״נס גדול״‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬
‫ומכירן שזה דיו)עד לסימן שלם( ב״שולתךערוך״‪ ,‬אשר‪ ,‬כשמו כן הוא ‪ -‬״שולחן‬
‫‪5‬‬
‫הערוך ומוכן לאכול לפני האדם״ ‪ ,‬ובלשון הב״י בהקדמתו לשו״ע ״קראתי שם ספר זה‬
‫שולחן ערוך כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים ערוכים בבל ושמורים סדורים‬
‫וברורים״‪ ,‬״בדרך קצרה בלשון צח״‪ ,‬״בלשון זך ונקי״•׳ ‪ -‬מובן‪ ,‬שגם קריאת השם ״שבת‬
‫הגדול״ הו״ע של הלנה למעשה)מלבד המנהגים המיותרים דשבת הגדול׳(‪ ,‬ועוד ועיקר‬
‫‪ -‬שיש בזה לימוד והוראה בעבודת האדם לקונו)ככל דיני התורה שענינם ״לתקן הדעות‬
‫‪8‬‬
‫וליישר כל המעשים״ (‪ ,‬למעשה בפועל‪.‬‬
‫ובפרטיות יותר ‪ -‬לימוד והוראה מתוכנו של ה״הנס גדול״)הטעם והסיבה לקריאת‬
‫השם ״שבת הגדול״(‪ ,‬וגם לימוד מזה ש״שבת שלפני הפסת קורין אותו שבת הגדול״‪,‬‬
‫היינו‪ ,‬שה״הנס גדול״ פועל ענין של גדלות ב״שבת שלפני הפסח״‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬
‫ב‪ .‬בביאור תוכנו של ה״הנס גדול״ ‪ -‬כותב רבינו הזקן‪:‬‬
‫״פסח מצרים הי׳ מקתו מבעשור ל ת ו ד ש ‪ . .‬ואותו היום שבת ה י ׳ ‪ . .‬וכשלקחו ישראל‬

‫‪ (1‬או״ח סת״ל‪,‬‬
‫י( להעיר ששנה זו היא שנת החמש מאות להולדתו של הבית־יוסף )ראה בארוכה ‪ -‬סה״ש תשמ״ח ח״א‬
‫ע׳ ‪ 189‬ואילך‪ .‬ועוד(‪ .‬ומיום הש״ק זה מתברר י״ג ניםז ‪ -‬יום הסתלקותו )שה״ג להחיד״א בערכו(‪ ,‬תכלית‬
‫השלימות דכל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו‪ .‬ולהעיר גם מהשייכות דיום ההסתלקות לפעולתו‬
‫כ ח י ב ו ר רישו״ע ‪ -‬כידוע הפתגם שהסתלקותו של הב״י)ובן הצ״צ( בי״ג ניסן מרומזת בכתוב )אסתר ג‪ ,‬יב(‬
‫״ויקראו ס ו פ ר י ה מ ל מ ע ״ ש חיבור השו״ע( בתודש הראשון)ניסן( בשלשה עשר יום בו״‪.‬‬
‫‪ -‬ב ת ו ס ׳ ) ד ״ ה אותו ‪ -‬שבת פו‪ ,‬ב( ובטור )או״ח שם(‪ ,‬אלא‪ ,‬שתוכן הנס נתבאר‬ ‫גחל״‬ ‫‪ (3‬וב״ול ‪ -‬״נס‬
‫בטור באו״א מהתוס׳)שהובא בשו״ע אדה״ז(‪ .‬וראה לקמן הערות ‪.31 ;10‬‬
‫‪ (4‬כדרכו של רבינו הזקן בשו״ע שלו ‪ -‬לבאר גם ט ע מ י ההלכות )ראה הקדמת הרבנים בני הגאון‬
‫המחבר לשו״ע אדה״ז(‪.‬‬
‫יעפ״ז יש לבאר גם החילוק ביו לשון הב״י בשולחנו ״מפני הנס )סתם( שנעשה בו״‪ ,‬ללשון אדה״ז‬
‫״שנעשה בו נס גדול״ ‪ -‬כי‪ :‬הב״י‪ ,‬מכיון שאין דרכו לבאר טעמי ההלכות‪ ,‬לכן‪ ,‬גם בנדו״ד שמבאר מ ד ו ע‬
‫שנעשה בו״‪ ,‬משא״כ בשו״ע אדה״ז שמבאר‬ ‫״קוריו אותו שבת הגדול״‪ ,‬מסתפק בביאור כ ל ל י ‪ -‬״מפני הנס‬
‫גם טעמי ההלכות‪ ,‬מוסיף ומדגיש ״שנעשה בו נס ג ד ו ל ״ ) ו ר א ה לעיל ע׳ תצא הערה ‪.(3‬‬
‫‪ (5‬לשון רש״י ר״פ משפטים‪.‬‬
‫‪ (6‬הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר לשו״ע אדה״ז‪.‬‬
‫‪ (7‬שהרי‪ ,‬רק בסעיף ב׳ כותב רבינו הזקן ״נוהגין במדינות אלו שבשבת הגדול במנחה א״א ברכי נפשי‬
‫אלא אומרים עבדים היינו כוי״‪ .‬ומודגש יותר בשו״ע דהב״י)ובטור( ‪ -‬שהמחבר לא הזכיר כלל ע״ד המגהג‬
‫דאמירת עבדים היינו)וניתוםף בהגהת הרמ״א(‪ ,‬וכל הסימן אינו אלא ע״ד קריאת השם ״שבת הגדול״‪.‬‬
‫‪ (8‬לשון הרמב״ם בסוף הלי תמורה‪.‬‬
‫תתקעט‬ ‫שבת הגדול‬

‫פסחיהם באותו שבת‪ ,‬נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושין כך‪,‬‬
‫אמרו להם זבח פסח הוא לה׳ שיהרוג בכורי מצרים‪ ,‬הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל‬
‫פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל ולא רצו‪ ,‬ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו‬
‫הרבה מהם‪ ,‬וז״שי למכה מצרים בבכוריהם‪ .‬וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת‪,‬‬
‫וקראוהו שבת הגדול״‪.‬‬
‫וצריך להבין‪:‬‬
‫א( בקשת בכורי מצרים מפרעה לשלת את ישראל ממצרים‪ ,‬ועד לעשיית מלתמה עם‬
‫פרעה בגלל סירובו למלא בקשתם ‪ -‬הו״ע טבעי‪ ,‬שהרי‪ ,‬לאחרי שראו שאזהרותיו של‬
‫משה בכל תשע המכות נתקיימו בפועל‪ ,‬היו בטוחים שתתקיים גם אזהרתו ע״ד מכת‬
‫בכורות‪ ,‬וא״כ‪ ,‬הענין ד״למכה מצרים בבכוריהם״ הוא תוצאה טבעית‪ ,‬ולא עניו של נס‪,‬‬
‫ועאכו״כ שאין זה ״נס גדול״?!‬
‫ב( נס זה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬אינו קשור עם)גאולתם של( ישראל״׳‪ ,‬שאצלם לא נעשה שינוי‬
‫כתוצאה מהנס ד״למכה מצרים בבכוריהם״ ‪ -‬כי‪:‬‬
‫בנוגע לביטול שעבוד מצרים ‪ -‬הרי‪ ,‬״בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו‬
‫במצרים״׳׳‪ ,‬כמה תדשים לפני הנס ד״למכה מצרים בבכוריהם״‪.‬‬
‫ואילו בנוגע ליציאה ממצרים ‪ -‬הרי‪ ,‬גם הנם ד״למכה מצרים בבכוריהם״ לא הועיל‬
‫שפרעה ישלחם ממצרים‪ ,‬והוצרכו להמתין עד למכת בכורות‪.‬‬
‫ומכיון שנס זה הו״ע צדדי)לכאורה( השייך למצרים בינם לבין עצמם )מצרים‬
‫ובכוריהם( ‪ -‬מה ראו לקבוע נס זה ״לזכרון לדורות״ בשבת שלפני הפסח בכל שנה‬
‫ושנה‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שעשאוהו ענין עיקרי בשבת שלפני הפסח‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שעל שם זה‬
‫‪2‬‬
‫נקרא השבת כולו ׳ ״שבת הגדול״?!‬

‫ג‪ .‬וי״ל הביאור בזה‪:‬‬

‫מהענינים העיקריים דיציאת מצרים ‪ -‬כולל ובמיותד כפי שנעשית שורש לכל‬
‫הגאולות״‪ ,‬עד לגאולה האמיתית והשלימה ע״י משית צדקנו‪ ,‬״כימי צאתך מארץ מצרים‬

‫‪ (9‬תהלים קלו‪ ,‬י‪ .‬וראה מדרש תחלים שם‪ .‬רש״י ומצויד שם‪.‬‬
‫‪ (10‬משא״כ להטעם שהובא בטור ‪ -‬״היו שיניהם קהות על ששותטין את אלהיהו ולא היו רשאיז לומר‬
‫להם )לישראל( דבר״ ]וראה גם ד ע ת זקגים לבעלי התוספות )בא יג‪ ,‬ג(‪ :‬״כשראו המצרים כשלוקחיז הפסחים‬
‫לשחוט נתקבצו עליהם להרגן‪ ,‬כי יראתן של מצרים היו בהמות‪ ,‬ועשה להם הקב״ה נס וניצולו״‪ ,‬ועד״ז בספר‬
‫האורה לרש״י)ח״ב סס״ב(‪ :‬״כשראו כן המצרים היו רוצים לקום ולנקום מהם‪ ,‬והיו מעיהם מחותכין ובאש‬
‫נדעכין‪ ,‬ונדונין ביסורים וחליים רעים ומרים‪ ,‬ולא הזיקו לישראל״[ ‪ -‬הרי זה נם ל י ש ר א ל ‪.‬‬
‫‪ (11‬ר״ה יא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (12‬ובסגנון אתר ‪ -‬בעומק יותר‪ :‬מה ענין הנס ד״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬ענין שאירע אצל א ו ה ־ ע ‪-‬‬
‫ל ש ב ת ‪ ,‬שכל מציאותו אינו אלא ל י ש ר א ל דוקא )ועד שעכו״ם ששבת הו״ע דהיפד מציאותו )סנהדרין נת‪,‬‬
‫סע״ב‪ .‬וראה לקו״ש חט״ו ע׳ ‪ 49‬ואילד((‪.‬‬
‫שם פנ״ב(‬ ‫‪ (13‬ראה ד״ה כימי צ א ת ו תש״ח רפי״ב‪ .‬וראה גבורות ה׳ למהר״ל מפראג )פס״א‪ .‬וראה‬
‫שבגאולת מצרים קבלו בנ״י מעלה עצמית דבני תורין ואיו המקרה דגלות שלאת״ז מבטל זה כלל‪ .‬וראה זח״ב‬
‫מ‪ ,‬א‪.‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקפ‬

‫‪4‬‬
‫אראנו נפלאות״ ׳ ‪ -‬ביטול והעברת הרע‪ ,‬היינו‪ ,‬לא זו בלבד שישראל נגאלים ממצרים‪,‬‬
‫אלא עוד זאת‪ ,‬שנעשה גם הביטול וההעברה דמצרים״‪ ,‬ע״ד וכדוגמת מש״נ בגאולה‬
‫העתידה ‪ -‬״את רות הטומאה אעביר מן הארץ״״‪.‬‬
‫ויתירה מזה ‪ -‬״אתהפכא תשוכא לנהורא״״‪ ,‬״לילה״ כיום יאיר״״‪ ,‬אשר‪ ,‬עי״ז נשלמת‬
‫‪2‬‬
‫הכוונה לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים״ ‪ ,‬היינו‪ ,‬שגם מציאות לתחתונים״‪ ,‬תחתון שאין‬
‫‪22‬‬ ‫‪2‬‬
‫למטה ממנו׳ )ארץ מצרים‪ ,‬״ערות הארד׳ ‪ /‬נעשית דירה לו ית׳‪.‬‬

‫ד‪ .‬ושלימות זו)ביטול והעברת הרע‪ ,‬עד ל״אתהפכא חשוכא לנהורא״( ‪ -‬התהילה‬
‫בה״הנם גדול״ ד״למכה מצרים בבכוריהם״״‪:‬‬
‫החידוש ב״בנס גדול״ ד״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬הוא ‪ -‬ההכאה דמצרים)״למכה‬
‫מצרים״( ע״י בכורי מצרים)״בבכוריהם״( עצמם‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא זו בלבד ש״מצרים״ אינו‬
‫מנגד לגאולתם של ישראל‪ ,‬אלא יתירה מזה ‪ -‬ש״בכורי מצרים״ עצמם דורשים מפרעה‬
‫)ועד שעושים עמו מלחמה כר( להוציא את ישראל ממצרים‪.‬‬
‫ובפרטיות יותר‪:‬‬
‫‪25‬‬ ‫‪24‬‬
‫״בכורי מצרים״ ‪ -‬מורה על התוקף דמצרים ‪ .‬ובלשון הקבלה והתסידות ‪ -‬כתר‬
‫דלעו״ז״‪.‬‬
‫ומובן‪ ,‬שמלבד התוקף ד״בכורי מצרים״ ע״ד הרגיל‪ ,‬צ״ל הוספה יתירה בהתוקף‬
‫שלהם לצורך פעולת ההכאה)״למכה״(‪.‬‬
‫וזהו החידוש ד״למכה מצרים בבכוריהם״ ‪ -‬שהתוקף ד״בכורי מצרים״‪ ,‬וכן התוקף‬
‫המיוחד שניתוסף לצורך פעולת ההכאה‪ ,‬מנוצל על ידם למטרה הפכית מזו של מצרים ‪-‬‬
‫לעשות מלחמה עם פרעה ומצרים כדי שישלתו את ישראל ממצרים‪.‬‬

‫‪ (14‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (15‬כמ״ש בקריעת ים פור ‪ -‬שלימות היציאה ממצרים ‪ -‬״וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים״‬
‫)בשלח יד‪ ,‬ל(‪ ,‬די׳׳ל‪ ,‬שנוסף לכר שעי״ז בטלה אצל בנ״י אימת מצרים‪ ,‬הרי‪ ,‬המיתה דמצרים הוא גם עניו‬
‫ותכלית בפ׳׳ע‪.‬‬
‫‪ (16‬זכרי׳ יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (17‬ראה זח״א ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (18‬תהלים קלט‪ ,‬יב‪ .‬וראה ספר הערכים־תב״ד ח״ב ערד אור ‪ -‬ביחס לתושד ע׳ תקצו־תקצז‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (19‬להעיר ממארז׳׳ל )שמו׳׳ר פי׳׳ת‪ ,‬יא( ״בעוה״ז עשה להם נס בלילה שהי׳ נם עובר‪ ,‬אבל לע״ל הלילה‬
‫נעשה יום‪ ,‬שנאמר )ישעי׳ ל‪ ,‬כו( והי׳ אור הלבגה באור החמה גו׳״)וראה לקו׳׳ת פרשתנו יו׳׳ד‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫‪ (20‬תנחומא נשא טז‪ .‬תניא פל׳׳ו‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (21‬תניא שם‪.‬‬
‫‪ (22‬מקץ מב‪ ,‬ט‪ .‬שם‪ ,‬יב‪ .‬וראה קה״ר פא‪ ,‬ד בסופו‪.‬‬
‫‪ (23‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה גס לעיל ע׳ תצג‪ .‬ע׳ תק‪ .‬ע׳ תתקטו‪.‬‬
‫‪ (24‬ראה תרגום אונקלוס בפי׳ ״בכורי״)ויחי מט‪ ,‬ג( ‪ -‬״חילי וריש תקפי״‪.‬‬
‫‪ (25‬ראה רמ׳׳ז לזח׳׳ג קמט‪ ,‬א‪ .‬אוה״ת בא כרד ח ע׳ כ׳תתקנב‪.‬‬
‫‪ (26‬ומובן גם בפשטות ‪ -‬שהרי פרעה הי׳ מושל בכיפה )מכילתא בשלה יד‪ ,‬ה‪ .‬זת״ב ו‪ ,‬א(‪ ,‬ולכו‪ ,‬״בכורי‬
‫מצרים״‪ ,‬התוקף דפרעה‪ ,‬הוא ‪ -‬תכלית התוקף דכל אוה״ע‪ ,‬התוקף דכללות הלעו׳׳ז‪.‬‬
‫תתקפא‬ ‫ש ב ת הגדול‬

‫ומצד ההידוש המיוחד בנם זה)שלא מצעו דוגמתו בשאר נסים״( ‪ -‬נקרא ״נס גדול״‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬גדלות בעניו הנסים‪:‬‬
‫נס סתם‪ ,‬פירושו‪ ,‬הנהגה שלמעלה מהטבע‪ ,‬שידוד הטבע‪ ,‬אשר‪ ,‬מציאות וטבע העולם‬
‫אינם יכולים לעכב הנהגה זו‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬״נס גדול״)גדלות בענין הנס( הוא ‪ -‬לא באופן דשידוד הטבע‪ ,‬כי אם‪ ,‬באופן‬
‫שתודר במציאות וטבע העולם ג ו פ א ״ ‪ ,‬אשר‪ ,‬תמורת היותו ״עולם״ מלשון העלם״‪,‬‬
‫ובעולם גופא ה״ה ״התתתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בעניו הסתר אורו ית׳״״‪,‬‬
‫ארץ מצרים‪ ,‬״ערות הארץ״‪ ,‬עד ל״בכורי מצרים״)תכלית התוקף דלעו״ז( ‪ -‬משתנה‬
‫הטבע גופאי* באופן ש״בכורי מצרים״)תוקף דלעו״ז( נלחמים עם פרעה ומצרים בשביל‬
‫ג‬
‫גאולתם של ישראל ע״י תוקפם הםי ‪ ,‬שזהו״ע ד״אתהפכא חשוכא לנהורא״ בתכלית‬
‫השלימות‪ ,‬מעץ ודוגמא)והכנה( לשלימות דלעתיד לבוא‪ ,‬ש״לילה כיום יאיר״״‬

‫ה‪ .‬עפ״ז מובן שגם ה״נס גדול״ ד״למכה מצרים בבכוריהם״ שייר לישראל‪ ,‬ובשתים‬
‫‪) -‬א( בנוגע להסיבה שעל ידה בא ה״נם גדול״‪) ,‬ב( ובנוגע להמסובב שנעשה כתוצאה‬
‫מה״נם גדול״‪:‬‬
‫א( בנוגע להסיבה שעל ידה בא ה״נס גדול״ ‪ -‬פעולתם של ישראל בלקיחת הפסח‪,‬‬

‫‪ (27‬כולל גם הנפ דפורים‪ ,‬אף ש״אותו הפה עצמו שאמר והעם לעשות בו כטוב בעיניד הוא עצמו אמר‬
‫ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם‪ ,‬שהו׳׳ע אתהפכא חשוכא לנהורא״)תו״א צד‪ ,‬ב•( ‪ -‬כי‪ :‬ה״אתהפכא״‬
‫דפוריס )א( נעשית ע״י ב ק ש ת ה של אסתר‪) ,‬ב( ורק בנוגע ל ד י ב ו ר ו של אתשורוש ל מ ר ד כ י ו א ס ת ר ‪ ,‬״ ו א ת ם‬
‫כתבו על היהודים כטוב בעיניכם״ )אסתר ת‪ ,‬ז(‪ ,‬משא״כ ה״אתהפכא״ ד״למכה מצרים בבכוריהם״)א( נעשית‬
‫ע״י בכורי מצרים מ צ ד ע צ מ ם )שהרי בנ״י לא ביקשו מהם דבר(‪) ,‬ב( ו ה ם ע צ מ ם )לא רק ע״פ דיבורם וכיו״ב(‬
‫היכו והרגו במצרים‪.‬‬
‫‪ (28‬ועז״נ ״כי לעולם חסדו״)כסיום הכתוב ד״למבה מצרים בבכוריהם״( ‪ -‬המשכת תסדו של הקב״ה‬
‫)פסחים קיח‪ ,‬א ‪ -‬חסד שלמעלה מהשתלשלות(‪,,‬לעולם״ מטבע ה ע ו ל ם גופא )וראה סד״ה לעושה נפלאות‬
‫תש״ד(‪.‬‬
‫‪ (29‬לקו״ת שלח לז‪ ,‬ד‪ .‬ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (30‬משא׳׳כ בפורים‪ ,‬שעפ היותו נס מלובש בטבע‪ ,‬מ״מ‪ ,‬״נראה בחוש שכל הסיבות היו רק למעלה‬
‫מהטבע״)תו״א שם צג‪ ,‬ד‪ .‬ק‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (31‬ועפ״ז יש לבאר הטעם שאדה״ז ה ש מ י ט את הטעם שהובא בטור )הנס שהמצרים לא יכלו למנוע‬
‫מישראל להקריב הפסח(‪ ,‬והביא ר ק את הטעם ד״למכה מצרים בבכוריהם״)אף שהבאת ב׳ טעמים‪ ,‬ב׳ נסים‪,‬‬
‫מגדילה יותר מעלת היום )שבת הגדול( שנעשו בו נסים אלו( ‪ -‬כי‪ ,‬תוכן הנפ שהמצרים לא יכלו למנוע‬
‫מישראל להקריב הפסח‪ ,‬הו״ע של נס סתם‪ ,‬שידוד הטבע‪ ,‬ולא ״נס גדול״‪ ,‬בטבע גופא‪ ,‬בבפנים‪.‬‬
‫‪ (32‬ולהעיר‪ ,‬שגם בחנוכה מודגש העגין ד״גם גדול )הי׳ שם(״ ‪ -‬כידוע המגהג דבנ״י לכתוב על‬
‫ה״סביבוך האותיות נ׳ ג׳ ה׳ ש׳‪ ,‬ר״ת ״גס גדול היי שם״)ראה בני ישכר מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ב׳‬
‫)מו‪ ,‬ב« ‪ -‬כי‪ ,‬גם בחנוכה מודגש העגין דבירור החושד דוקא‪ ,‬״והוי׳ יגי׳ חשכי״‪ ,‬עד ש״אתהפכא חשוכא‬
‫לנהורא״‪ ,‬״לילה כיום יאיר״)כמבואר בדרושי חנוכה(‪.‬‬

‫בח״‬ ‫בלבד )ונס פורים ה ו א ל מ ע ל ה מזה‪,‬‬ ‫ו מ ״ ש ש ם ש ״ ל מ כ ה מ צ ר י ם ב ב כ ו ר י ה ם ״ ה ו ־ ע דאתכפיא‬ ‫•(‬

‫אתהפכא( — ה ר י זה מ פ נ י ש ש ם ק א י להפירוש )מכילתא פ ר ש ה יג‪ .‬ר א ב ״ ע ל ת ה ל י ם עה״פ( ש ״ ל מ כ ה מ צ ר י ם‬
‫ב ב כ ו ר י ה ם ״ ק א ׳ ע ל מכת בכורות ) כ מ פ ו ר ש ש ם — צ ד ‪ ,‬א(‪.‬‬
 ‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקפב‬

‫כפשטות המאורע דהנם‪ ,‬ש״כשלקחו ישראל פסתיהם ‪ . .‬נתקבצו בכורי מצרים אצל‬
‫ישראל ושאלום וכו״‪ /‬וכתוצאה מזה נתגלגלו הדברים עד ש״עשו הבכורות עמהם‬
‫מלחמה והרגו הרבה מ ה ם ‪ . .‬למכה מצרים בבכוריהם״‪ .‬כלומר‪ ,‬כאשר בנ״י עושים את‬
‫‪33‬‬
‫שלהם בהכנות ליצי״מ‪ ,‬ובאופן גלוי גם לעיני אוה״ע‪ ,‬אזי פועלים בדרך מ מ י ל א‬
‫שלימות הבירור בהעולם‪ ,‬ש״בכורי מצרים״ ילחמו עם פרעה ומצרים בשביל גאולתם‬
‫של ישראל)אתהפכא חשוכא לנהורא(‪.‬‬
‫ב( ובנוגע ל המסובב שנעשה כתוצאה מה״הנס גדול״ ‪ -‬כאמור לעיל שע״י ביטול‬
‫והעברת הלעו״ז עד לאתהפכא חשוכא לנהורא‪ ,‬נעשית דירה לו ית׳ בתתתונים‪ ,‬מעין‬
‫״תכלית השלימות‪ ..‬של ימות המשיח‪ ..‬גילוי אור א״ס ב״ה בעוה״ז הגשמי״״‪.‬‬
‫ו‪ .‬עפ״ז יש לבאר גם מה ש״קבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת וקראוהו שבת‬
‫הגדול״‪:‬‬
‫‪35‬‬
‫ענינו של יום השבת ‪ -‬ש״מיני׳ מתברכין כולהו יומין״ ‪ ,‬כל ימי השבוע‪ ,‬הן ששת ימי‬
‫המעשה‪ ,‬והן יום השבת שלאתריהם‪ ,‬אשר‪ ,‬מלבד הברכה שיש בו מצ״ע‪ ,‬ה״ה גם מתברך‬
‫מיום השבת שלפניו‪.‬‬
‫ועד״ז ב״שבת שלפני הפסת״ ‪ -‬שממנו מתברך חג הפסח‪ ,‬כולל גם בקביעות שנה זו‬
‫שיום ראשון דפסח חל בשבת‪ ,‬שמתברך מהשבת שלפניו‪ ,‬״שבת שלפני הפסת״‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לומר שהשם ״שבת הגדול״)ולא ״שבת דנס גדול״( מדגיש)לא את הגדלות‬
‫דהנס‪ ,‬אלא( את הגדלות דשבת שלפני הפסת)ש״קורין אותו שבת הגדול״( לגבי הפסח‬
‫) ‪ -‬שלכן‪ ,‬בכחו לברך את הפסח(‪.‬‬
‫ויומתק יותר ע״פ המבואר במק״א בטעם קריאת השם ״שבת הגדול״ ‪ -‬״כי התורה‬
‫אמרה וספרתם לכם ממחרת ה ש ב ת ״ ‪ . .‬שבת האמור כאן אינו שבת בראשית כי אם יום‬
‫טוב של פ ס ח ״ ‪ . .‬אשר לזה ‪ . .‬הנהיגו מימי עולם לקרוא לשבת שלפני הפסח שבת‬
‫הגדול‪ ,‬להודיע לבני אדם כי יש יום אחריו ממוך ונראה שנקרא שבת ואינו גדול כמוהו‪,‬‬
‫‪38‬‬
‫והוא יום טוב של פסח שנקרא גם כן שבת״ ‪ ,‬שבזה מודגשת הגדלות דשבת שלפני‬
‫הפסח)״שבת הגדול״( לגבי פסת)״שבת״ סתם(‪.‬‬
‫וע״פ האמור לעיל ששלימות הגאולה )אתהפכא חשוכא לנהורא‪ ,‬דירה לו ית׳‬
‫בתתתונים( התתיל בהענין ד״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬יש לבאר תוכן העילוי דשבת‬
‫שלפני הפסח לגבי הפסח‪ ,‬״שבת הגדול״)למעלה משבת סתם דפםת( שמברך את ימי‬

‫‪ (33‬שהרי לא נתכוונו לפעול על בכורי מצרים‪ ,‬כי אם‪ ,‬שעסקו בעבודה שלהם בהכנה לפסח‪ ,‬אלא‪,‬‬
‫שעשו וה באופן גלוי לכל‪ ,‬גם לבכורי מצרים‪ ,‬ו ע ד כדי כר‪ ,‬שכאשר שאלום ״למה זה הם עושין כר״‪ ,‬השיבו‬
‫בגלוי ‪ -‬״זבה פסה הוא לה׳ שיהרוג בכורי מצרים״‪.‬‬
‫‪ (34‬תניא רפל״ז‪.‬‬
‫‪ (35‬זח״ב סג‪ ,‬ב‪ .‬פח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (36‬אמור כג‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ (37‬מגתות סה‪ ,‬ב ואילד‪ .‬תו״כ ופרש״י אמור שם‪ .‬רמב״ם הל׳ תמידין ומוספין פ״ז הי״א‪.‬‬
‫‪ (38‬ספר אורים גדולים )לר׳ ישראל זאבי ‪ -‬אזמיר תקי״ה( למוד כד‪ .‬הובא בשו״ת שמן המור )ליוורנו‬
‫תקג״ג( חיו״ד סט״ו‪ .‬וראה גם הגדה שלמה )להרב כשר( פי״ב ם״ד‪.‬‬
‫תתקפג‬ ‫שבת הגדול‬

‫‪5‬‬
‫הפסח ‪ -‬ש״שבת הגדול״ פועל וממשיך גדלות)״נס גדול״( גם בפסח׳ ‪ ,‬היינו‪ ,‬שהגאולה‬
‫‪4‬‬
‫דפסת תהי׳ לא באופן של נס סתם‪ ,‬אלא באופו של ״נס גדול״״ ‪.‬‬
‫ובסגנון אחר‪ :‬הפעולה ש״שבת הגדול״ היא לא רק בהענין ד״נס גדול״ ד״למכה‬
‫‪4‬‬
‫מצרים בבכוריהם״)ביחס לבירור ואתהפכא דמצרים‪ /‬אלא גם׳ המשכת גדלות ב״שבת‬
‫שלפני )ומברר( הפסח״‪ ,‬שכל פרטי עבודתם של ישראל בענין הפסח יהיו באופן של‬
‫גדלות‪ ,‬שעי״ז נעשית כללות הגאולה דפסת באופן של גדלות)״נס גדול״(‪.‬‬
‫ויש להוסיף‪ ,‬שב״שבת הגדול״ כלולים שני הענינים ‪ -‬הן הגדלות ד״נם גדול״‪ ,‬והן‬
‫הגדלות בעניו הפסת‪ ,‬כי‪:‬‬
‫יום השבת קשור עם מציאות העולם)שבעת ימי בראשית(‪ ,‬שלימות הבריאה‪ .‬והרי‪,‬‬
‫שלימות הבריאה לאמיתתה היא ‪ -‬כשמתגלה המציאות האמיתית דכל עניני הבריאה‪ ,‬עד‬
‫לענינים הכי תחתונים‪ ,‬שגם הם נעשים דירה לו ית׳ שזהו״ע דאתהפכא חשוכא לנהורא ‪-‬‬
‫‪42‬‬
‫התוכן ד״נס גדול״‪ ,‬״למכה מצרים בבכוריהם״ ‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫ונוסף לזה‪ ,‬יום השבת מורה גם על שלימות הגאולה ‪ -‬״מזמור״ שיר ליום השבת ‪,‬‬
‫‪45‬‬
‫ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים״ ‪ ,‬וענין זה מודגש ביותר ב״שבת הגדול״‪,‬‬
‫גדלות)שלימות( בענין הגאולה)שבת(‪.‬‬
‫ומשיחות ש״פ צו‪ ,‬שבת ה ג ד ו ל ה׳תשמ״ח — סה״ש ה׳חשמ״ח ח״א ע׳ ‪(357‬‬

‫‪ (39‬וי״ל שמרומז גם בלשון אדה״ז)ס״ב( ״שבשבת הגדול היתה התחלת הגאולה והנסים״ ‪ -‬התחלה‬
‫לכללות הגאולה דפםת‪.‬‬
‫‪ (40‬וי״ל ‪ -‬גדלות גם לגבי ״נסי נסים״)המרומז בבי נו״נין ד״ניסן״ ‪ -‬ראה ברכות נז‪ ,‬רע״א ובחדא״ג‬
‫מהרש״א(‪ .‬ולהעיר‪ ,‬שבי נו״נין בגימטריא מאה ‪ -‬ענין השלימות )כידוע בענין מאה ברכות ‪ -‬ראה תו״א‬
‫הוספות קבא‪ ,‬ד‪ .‬ביאוה״ז ר״פ חיי״ש‪ .‬המשד תייב אדם לברך תרל״ת‪ .‬ועוד(‪ ,‬והוספת הגדלות הוא באופו‬
‫שלמעלה מעגין המספר‪ ,‬ועד ‪ -‬לגמרי‪.‬‬
‫‪ (41‬ואדרבה‪ :‬בנוגע לעבודה בפועל ‪ -‬פעולת הגדלות היא ב ע ב ו ד ת ם ש ל י ש ר א ל בעניני הפסת‪ ,‬ועי״ז‬
‫געשה גם ‪ -‬ב ד ר ך מ מ י ל א ‪ -‬הפעולה ד״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬אתהפכא חשוכא לנהורא)כנ״ל בפנים(‪.‬‬
‫‪ (42‬ועפ״ו יומתק טעם קביעת ה״נס גדול״ בשבת דוקא‪ ,‬ולא בימי החודש)כדרך שנקבעו כל המועדים( ‪-‬‬
‫מכיון שתוכגו שלימות ה ב ר י א ה ‪ ,‬הקשורה עם ימי השבוע‪ ,‬ולא עם ימי החודש)ראה לעיל ע׳ תתקיג ואילך(‪.‬‬
‫‪ (43‬תהלים צב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (44‬וקשור גם הענין דאתהפכא ‪ -‬כדרשת חז״ל עה״פ ״מזמור שיר ליום השבת״‪ ,‬״למשבית מזיקין מו‬
‫העולם שלא יזיקו״)תו״כ ויל״ש בתוקותי כו‪ ,‬ו(‪ ,‬ובזה גופא ‪ -‬לא רק ביטול מציאות המזיקין)שבת סתם(‪ ,‬אלא‬
‫באופן שהמזיקין עצמם מתהפכים לטוב‪ ,‬״שבת הגדול״)ראה המשך מים רבים תרל״ו פקס״א ואילר‪ .‬וראה‬
‫לעיל ע׳ תצז ואילך(‪.‬‬
‫‪ (45‬תמיד בסופה‪.‬‬
 ‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקפד‬

‫ט‬
‫א‪ .‬קביעות שנה זו היא באותו אופן כפי שהיתה הקביעות בזמן יצי״מ בפעם‬
‫הראשונה ‪ -‬שחמשה עשר בניסן חל בחמישי בשבחי‪ ,‬והעשירי בניסן שבו לקחו הפסח‬
‫‪2‬‬
‫)״בעשור לחודש הזה ויקתו להם איש שה לבית אבות גו׳״ ( הי׳ בשבתי‪.‬‬
‫ומזה מובן שנוסף לכך שהזמן דחג הפסח ותודש ניסן בכללותו מסוגל ביותר לגאולה‬
‫האמיתית והשלימה‪ ,‬עלי׳ נ א מ ת ״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״‪ ,‬וכמארז״ל׳‬
‫״בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל״‪ ,‬ה״ז בהדגשה יתירה בשנה שקביעותה ״כימי צאתך‬
‫מארץ מצרים״)גם מצד ימי השבוע(‪ ,‬ובמילא‪ ,‬ה״ז מגביר ומתזק את התקוה והוודאות‬
‫שבימים אלה ממש ‪ -‬״ימי צאתך מארץ מצרים״ בשנה זו ‪ -‬״אראנו נפלאות״ דגאולה‬
‫האמיתית והשלימה ע״י משית צדקנו‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ובזה גופא ‪ -‬גאולה באופן של גדלות ‪ ,‬בהתאם ללימוד והוראה ונתינת־כח מ״שבת‬
‫הגדול״‪ ,‬דיש לומר‪ ,‬שנוסף על הענין העיקרי ״שנעשה* בו נס גדול״׳‪ ,‬הנס גדול שאירע‬
‫בעשור לתודש*‪ ,‬ה״ז כולל גם גדלות ב״שבת״י שלפני הפסח )ש״קוריו אותו שבת‬
‫הגדול״(‪ ,-‬השבת שממנו מתברך הפסח״׳‪ ,‬שגם הגאולה דפסח נעשית באופן של גדלות״‪.‬‬

‫‪ (1‬שבת פז‪ ,‬ב‪ .‬שו״ע אדה״ז או״ח ר״ם ת״ל‪ .‬ר״‪ 0‬תצד‪.‬‬
‫‪ (2‬בא יב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (3‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ (4‬ר״ה יא׳‪ ,‬רע״א‪ .‬שמדיר פט״ו‪ ,‬יא ‪.‬‬
‫‪ (5‬ע״ד שהגאולה העתידה תהיי באופו של ״נפלאות״ לגבי הגאולה ד״ימי צאתד מארץ מצרים״)ראה‬
‫אוה״ת נ״ר עה״פ )ע׳ תפז(‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫‪ (6‬שו״ע אדה״ז שם ר״ס תל‪.‬‬
‫‪ (7‬להעיר‪ ,‬שבכמה ק״ק בישראל נהגו לקרות שבת הגדול גם לשבתות שלפני שבועות וסוכות )שבלי‬
‫הלקט סי׳ רה‪ .‬וראה הגדה שלמה ב״מבוא״ פי״ב ס״ט‪ .‬וש״ג(‪ ,‬שבזה מודגשת גם הגדלות דשבת לגבי יו״ט‬
‫)כמובו מהחילוקים שביניהם בהלכות התורה(״‪ ,‬אבל‪ ,‬מנהג זה לא נתפשט בכל תפוצות ישראל‪ ,‬ועוד ועיקר‬
‫‪ -‬שלא נזכר בשו״ע‪ ,‬כי אם‪ ,‬ש״שבת שלפני הפסח קוריו אותו שבת הגדול״‪.‬‬
‫‪ (8‬אלא שמפני טעם מסויים ״קבעו נס זה לזכרה לדודות בשבת‪ ,‬וקראוהו שבת הגדול״‪ ,‬ו״ולא קבעוהו‬
‫בעשירי לחודש סתם ‪ . .‬כדרר שגקבעו כל המועדים״)שו״ע אדה״ז שם‪ .‬וראה בארוכה נו״כ טושו״ע שם‪.‬‬
‫לעיל ע׳ תתקיג ואילה וש״ג(‪.‬‬
‫‪ (9‬וכולל גם הגדלות בענינים הרגילים שבכל שבת )נופף לכר שבל שבת הוא באופן של גדלות לגבי‬
‫שאר הימים‪ ,‬לא רק ימי החול‪ ,‬אלא גם ימים טובים )כנ״ל הערה ‪ - ((7‬כמובן ממארז״ל )זבחים צא‪ ,‬רע״א(‬
‫״שבת למוספין אהגאי לתמידין לא אהגאי״)בתמי׳(‪.‬‬
‫‪ (10‬ובפרט ש״בשבת הגדול היתה התחלת הגאולה והנסים״‪ ,‬שלכן‪ ,‬״גוהגיו‪ ..‬שבשבת הגדול במנחה ‪. .‬‬
‫אומרים עבדים היינו וכוי״)שו״ע אדה״ז שפ ם״ב(‪.‬‬
‫‪ (11‬ויומתק יותר ‪ -‬שלא נקרא ״שבת ד נ ס גדול״‪ ,‬אלא ״ ש ב ת הגדול״‪ ,‬היינו‪ ,‬שהגדלות היא בעגין השבת‪,‬‬

‫_ ע ״ ד ה ר מ ז — ה ש י י מ ת די־א לעני! הגאזלה‬ ‫ר א ה ל ק מ ן ם ״ ה ו א י ל ו ב מ ע ל ת מ ס פ ר יא‪ ,‬ו ע פ ״ ז יומתלן‬ ‫•(‬

‫)‪,‬בניסן עתידי! להגאל״(‪.‬‬
‫!׳״ל‪ ,‬ש ג ם ל מ נ ה ג זה ״שבת הגדול״ שלפני ה פ ס ח היא ״אבוהון דכולהז׳‪ ,‬ש מ מ נ ז נ מ ש ך גם בשבתות‬ ‫••(‬
‫ש ל פ נ י ש א ר י מ י ם ט ו ב י ס ‪ ,‬נ ש ם ש ח ג ה פ ס ח ה ו א ‪.,‬ראש ל ר ג ל י ם ״ ‪.‬‬
‫תתקפה‬ ‫שבת הגדול‬

‫ובפרטיות יותר ‪ -‬ב״עשור לחודש״ שחל ב״שבת הגדול״ יש ב׳ ענינים‪) :‬א( לכל לראש‬
‫‪ -‬ענינו של העשירי לחודש‪ ,‬ללא קשר ושייכות לימים שלפניו או הימים שלאחריו‪,‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬
‫וכמרומז גם במעלת מספר העשירי ‪ -‬״העשירי יהי׳ קודש״ ׳‪ ,‬״קדש מלה בגרמי׳״ ׳‪) ,‬ב(‬
‫ולאח״ז ניתוסף גם שייכותו לימים שלפניו‪ ,‬שפועל בהם עילוי ושלימות״‪ ,‬וגם שנעשה‬
‫הכנה לימים שלאחריו‪ ,‬מיום י״א עד ליום ט״ו‪ ,‬שבו ״קיימא סיהרא באשלמותא״״‪.‬‬
‫ובהתאם לכר‪ ,‬יש לבאר תתלה ענינו של ״שבת הגדול״‪ ,‬ע״ש הנס גדול שאירע‬
‫״בעשור לתודש״‪ ,‬ולאח״ז יש לבאר גם הפעולה וההשפעה ד״שבת הגדול״‪ ,‬״עשור‬
‫לחודש״‪ ,‬על הימים שלאחריו‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬
‫ב‪ .‬אודות ה״נס גדול״ שאירע בעשור לחודש ‪ -‬כותב רבינו הזקן בשר׳ע׳‪ :‬״כשלקחו‬
‫ישראל פסחיהם באותו שבת‪ ,‬נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום למה זה הם‬
‫עושין כד‪ ,‬אמרו להם זבח פסח הוא לה׳ שיהרוג בכורי מצרים‪ ,‬הלכו בכוריהם אצל‬
‫אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל ולא רצו‪ ,‬ועשו הבכורות עמהם‬
‫מלחמה והרגו הרבה מהם‪ ,‬וז״ש״ למכה מצרים בבכוריהם‪ .‬וקבעו נס זה לזכרון לדורות‬
‫בשבת‪ ,‬וקראוהו שבת הגדול״‪.‬‬
‫וצריך להבין‪:‬‬
‫הטור״ כתב שכאשר ישראל השיבו למצריים)על שאלתם מדוע לוקתים שה כוי(‬
‫״לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו‪ ,‬היו שיניהם)של המצריים( קהות על ששוחטין את‬
‫‪8‬‬
‫אלהיהן‪ ,‬ולא היו רשאין לומר להם דבר ׳‪ ,‬ועל שם אותו הנט קורץ אותו שבת הגדול״‪.‬‬
‫ולכאורה‪ ,‬הי׳ לו לרבינו הזקן לומר שה״נס גדול״ הוא בשתים)שעי״ז ניתוםף יותר‬
‫בגדלות הנס( ‪ -‬הנס ש״לא היו רשאץ לומר להם דבר״‪ ,‬והנס ד״למכה מצרים‬
‫בבכוריהם״‪ ,‬ולמה השמיט הנס ש״לא היו רשאין לומר להם דבר״‪ ,‬והזכיר רק את הנס‬
‫ד״למכה מצרים בבכוריהם״?!‬
‫ועיקר השאלה ‪ -‬לא רק שהזכיר נם אחד אף שהי׳ יכול להזכיר שני נסים‪ ,‬אלא‪,‬‬
‫שמזכיר רק את הנם שלכאורה אינו אלא בענין טפל לגבי הנס השני שהוא בענץ עיקרי‪:‬‬
‫הנם ש״לא היו רשאץ לומר להם דבר״ ‪ -‬הוא בענץ שנוגע לישראל)שהמצרים לא‬

‫אשר מעניניו העיקריים ש״מיני׳ מתברכין כולהו יומיך )זח״ב פג‪ ,‬ב‪ .‬פח‪ ,‬א(‪ ,‬ובנדו״ד‪ ,‬פעולתו והשפעתו על‬
‫הפסח‪.‬‬
‫‪ (12‬לשון הכתוב ‪ -‬בחוקותי כז‪ ,‬לב )וראה מקומות שנטמנו בלקו״ש ודו ס״ע ‪ .(290‬וראה ראב״ע לשמות‬
‫ג‪ ,‬טו‪ .‬פרדס ש״ב‪.‬‬
‫‪ (13‬זת״ג צד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (14‬ומרומז גס בדיוק הלשון ״ ב ע ש ו ר לחודש״ ‪ -‬שאין זה מספר סידורי‪ ,‬ע ש י ר י לחודש )כמו ״ביום‬
‫העשירי נשיא גד״(‪ ,‬כי אם‪ ,‬מציאות אחת של עשר )״עשור״(‪ ,‬כיון שכולל גם השלימות דהימיפ שלפגיו)ראה‬
‫זת״ב לט‪ ,‬ב‪ .‬מ‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪ .‬אוה״ת בא ס״ע רפב‪ .‬מאמר ושיחות שבת הגדול תשמ״ו(‪.‬‬
‫‪ (15‬זהר ח״א קנ‪ ,‬רע״א‪ .‬חייב פה‪ ,‬רע״א‪ .‬ועוד‪ .‬וראה שמו״ר פט״ו‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ (16‬תהלים קלו‪ ,‬יו״ד‪.‬‬
‫‪ (17‬או״ת שם‪.‬‬
‫‪ (18‬וראה גם דעת זקגים לבעלי התופי)בא יג‪ ,‬ג(‪ :‬״כשראו המצריפ שלוקתין הפסתים לשתוט נתקבצו‬
‫עליהם להרגן ‪ . .‬ועשה להם הקב״ה נס וניצולו״‪ .‬ועד״ז בספר האורה לרש״י )ח״ב סס״ב(‪ :‬״כשראו כן‬
‫המצריים היו רוצים לקום ולנקום מהם‪ ,‬והיו מעיהם מחותכין כוי ונידונין ביסורים כוי ולא הזיקו לישראל״‪.‬‬
 ‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקפו‬

‫הזיקו להם כר(‪ ,‬ואצל ישראל עצמם ‪ -‬בנוגע לקיום‪,,‬מצות השם עלינו״ ליקה שה לקרבן‬
‫פסח‪ ,‬ובפרט ע״פ פירוש חז״ליי ״משכו וקחו״‪ ,‬״משכו ידיכם מע״ז וקחו לכם צאז של‬
‫מצוה״‪ ,‬היינו‪ ,‬שהתוכן דלקיתת הפסח הו״ע הכי עיקרי אצל ישראל‪ ,‬שלילת וביטול‬
‫‪20‬‬
‫העניו דע״ז‪ ,‬והתתלת שייכותם לקיום המצוות ; ואילו הנס ד״למכה מצרים בבכוריהם״‬
‫‪ -‬הוא בענין שנוגע למצריים בינם לבין עצמם)מצרים ובכוריהם(‪ ,‬ואינו שייך)לכאורה(‬
‫לישראל‪ ,‬שאצלם לא נעשה שינוי כתוצאה מנס זה‪ ,‬שלא הועיל שפרעה ישלתם ממצרים‪.‬‬
‫וכיון שכן‪ ,‬הרי‪ ,‬הנס ד״למכה מצרים בבכוריהם״ הו״ע טפל לגבי הנס ש״לא היו רשאין‬
‫לומר להם דבר״‪.‬‬
‫ואעפ״כ כותב רבינו הזקן ש״שבת הגדול״ נקבע ]לא רק גם לזכרון הנס ד״למכה‬
‫מצרים בבכוריהם״‪ ,‬בהוספה על הנם שנעשה לישראל‪ ,‬ש״לא היו רשאין לומר להם‬
‫דבר״‪ ,‬אלא[ אך ורק לזכרון הנס ד״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬ענין השייך למצרים‬
‫בלבד‪ ,‬ולא לזכרון הנס שנעשה לישראל?!‬
‫וביותר תמוה שעל שם נס גדול זה)״למכה מצרים בבכוריהם״( ״קראוהו שבת הגדול״‬
‫‪21‬‬
‫‪ -‬שהרי‪ ,‬ענין השבת שייך לישראל בלבד‪ ,‬כי ״גוי ששבת״ ה״ז היפך מציאותו ‪ ,‬ואיך‬
‫יתכן שהגדלות דשבת)״שבת הגדול״( מתבטאת בנס ששייך למצריים‪ ,‬״למכה מצרים‬
‫בבכוריהם״?!‬

‫ג‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬

‫‪22‬‬
‫ענינו של חג הפםח ‪ -‬לידת עם ישראל ‪ ,‬כמפורש בקרא״ שיצי״מ היתה באופן‬
‫ד״לקחת לו גוי מקרב גוי״‪ ,‬ואז התהילה ההכנה למתן תורה)במ״ש» ״בהוציאר את העם‬
‫ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה״(‪ ,‬שבו היתה בחירת הקב״ה בישראל‪ ,‬״אתה‬
‫‪25‬‬
‫בחרתנו מכל העמים״ ‪ ,‬״ובנו בתרת מכל עם ולשון״״‪.‬‬
‫וכיון שלפני יצי״מ‪ ,‬״בעשור לחודש״‪ ,‬היו ישראל ״בקרב גוי״‪ ,‬בקרבם של המצריים‪,‬‬
‫‪28‬‬ ‫‪2‬‬
‫היינו‪ ,‬שנחשבו כמו אומה אתת׳ )כביכול ( ‪ -‬נמצא‪ ,‬שהנס ד״למכה מצרים בבכוריהם״‬
‫שייך גם לישראל כפי שהם בדרגא ומצב שיש להם שייכות להמצריים‪.‬‬

‫‪ (19‬פרש״י בא יב‪ ,‬ו‪ .‬וראה מכילתא שם‪ ,‬כא‪.‬‬

‫להעיר גם מפרי חדש )אריח סת״ל( ״יש מפרשים שלכן נקרא שבת הגדול לפי שהוא שבת ראשון‬ ‫‪(20‬‬
‫שנכנסו ישראל למצוות״)אבודרהם תורש ניסו)לפני סדר תפלות הפסח(‪ .‬ועד״ז בחזקוני)בא יב‪ ,‬ג( ״לפי‬
‫שעשו בו ישראל מצוה ראשונה‪ ,‬כגון מקח הפסח בעשור‪ ,‬נקרא שבת הגדול״(‪.‬‬
‫‪ (21‬סנהדרין נח‪ ,‬סע״ב‪ .‬רמב״ם הל׳ מלכים פ״י ה״ט‪.‬‬
‫‪ (22‬בפי שהמשיל יתזקאל הנביא יצי״מ להולדת הולד )יתזקאל פרק טז‪ ,‬ובמפרשים‪ .‬תו״א ר״פ וארא‪.‬‬
‫ובכ״מ(‪.‬‬
‫‪ (23‬ואתתנן ד‪ ,‬לד‪.‬‬
‫‪ (24‬שמות ג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ (25‬נוסת תפלת יו״ט‪.‬‬
‫‪ (26‬נוסח ברכת ק״ש‪ .‬וראה שו״ע אדה״ז או״ח ם״ס ס״ד‪.‬‬
‫‪ (27‬ועד שבגלל זה הוצרר לצוותם על לקיחת הפסח ‪ -‬כיון ש״לא היו בידם מצוות להתעסק בהם כוי״‪,‬‬
‫ולא עוד‪ ,‬אלא‪ ,‬ש״היו שטופים בע׳׳ז״)מכילתא ופרש״י שבהערה ‪ ,(19‬ועד שהי׳ מקום לטענה ״הללו עובדי ע״ז‬
‫והללו כוי״)ראה זח״ב קע‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬מכילתא בשלח יד‪ ,‬כח‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫‪ (28‬ומצד גדרי השו״ע ‪ -‬ה״ז אפילו ללא ״כביכול״‪.‬‬
‫תתקפז‬ ‫שבת הגדול‬

‫וביאור הענין‪:‬‬
‫נוסף על יציאת ישראל ממצרים ‪ -‬צ״ל וישנו גם השבירה והביטול דמצרים גופא‪,‬‬
‫ועד לאופן ד״אתהפכא תשוכא לנהורא״״‪ .‬וזהו תוכן הנס ד״למכה מצרים בבכוריהם״ ‪-‬‬
‫שבכורי מצרים‪ ,‬שמורה על התוקף״י‪ -‬דמצרים)תוקף דלעו״ז‪ /‬ניצלו התוקף שלהם כדי‬
‫להכות את מצרים‪.‬‬
‫ונס זה הוא ״נם גדול״ ‪ -‬לא רק נס סתם שלמעלה מהטבע‪ ,‬כמו הנס ש״לא היו רשאין‬
‫לומר להם דבר״‪ ,‬אלא ״נס גדול״‪ ,‬שהטבע עצמו משתנה ומתהפך)״למכה מצרים‬
‫בבכוריהם״(‪ ,‬ועד כדי כך‪ ,‬שהנס ״שלא היו רשאין לומר להם דבר״ אינו נחשב ״נם גדול״‬
‫‪3‬‬
‫לאמיתתו‪ ,‬לגבי ה״נם גדול״ ד״למכה מצרים בבכוריהם״י ‪.‬‬
‫ועפ״ז מובנת גם שייכותו של ״נס גדול״ וה לישראל ‪ -‬כיון שנעשה ע ״ י ישראל‪ ,‬מצד‬
‫מעמדם ומצבם בדרגא כזו שיש להם שייכות למצרים‪ ,‬״בקרב גוי״‪ ,‬ואעפ״כ‪ ,‬נתעלו מהם‬
‫עי״ז שמשכו ידיהם מע״ז ולקתו להם צאן של מצוה‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא‪ ,‬שהמצריים ראו‬
‫שישראל מתכוננים לעשות זבח פסח לה׳)כפי שסיפרו להם ישראל במענה לשאלתם‬
‫״למה זה הם עושים כך״‪ /‬וכתוצאה מזה פעלו הביטול והשבירה דמצרים‪ ,‬ועד לאופן של‬
‫אתהפכא ‪ -‬״למכה מצרים בבכוריהם״‪.‬‬

‫ד‪ .‬ומזה מובן גם בנוגע לקביעת הזכרון לדורות ב״שבת הגדול״‪:‬‬

‫אע״פ שקביעת הזכרון לדורות הוא לאחרי יצי׳׳מ ומ״ת ‪ -‬הרי‪ ,‬כיון שמידי שנה בשנה‬
‫‪32‬‬
‫חוזר ונשנה כללות הענין דלידת עם ישראל ובתירת הקב״ה באופן מחודש ‪ ,‬נמצא‪,‬‬
‫ש״בעשור לתודש״ נמצאים במעמד ומצב שלפני לידתם של ישראל כפי שמתחדשת בחג‬
‫‪33‬‬
‫הפסח דשנה זו‪ ,‬ולכן‪ ,‬בזמן זה מודגשת יותר)ובעיקר( שייכותם של ישראל לאוה״ע ‪,‬‬
‫מעין ודוגמת המעמד ומצב ד״בעשור לחודש״ בפעם הראשונה בהיותם ״בקרב גוי״‪.‬‬
‫וענין זה מתבטא גם בעבודתם של ישראל ‪ -‬שעיקר ההדגשה בזמן זה היא)לא כל כר‬
‫בנוגע לעבודתם של ישראל עצמם כמו( בנוגע להפעולה על אוה״ע‪ ,‬עי״ז שאוה״ע רואים‬
‫מעלתם של ישראל גם בענינים שיש ״שייכות״ ביניהם‪ ,‬עניני הרשות)כשם שהמצריים‬
‫ראו שישראל מושכים ידיהם מע״ז ולוקחים להם צאן של מצוה‪ /‬כולל ובמיוחד ‪ -‬החיוב‬
‫״לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח״»‪.‬‬
‫ועפ״ז מובן הטעם שרבינו הזקן מזכיר רק את הנס ד״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬ואינו‬

‫‪ (29‬ראה זח״א ד‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ (30‬ראה תו״א ויחי מט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (31‬וראה גפ לעיל ע׳ תתקטז בפירוש הדיוק ״גס גדול״ ‪ -‬ע״ד העניו ד״אימתי הוא גדול כשהוא בעיר‬
‫אלקינו״ דוקא‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪ (32‬נוסף על חידוש כללות מציאותם של ישראל מאיו ליש בבל רגע ורגע ‪ -‬במכ״ש וק״ו מהחידוש‬
‫דהתהוות יש מאין בנוגע לכל הבריאה‪ ,‬כיון שחידוש הבריאה הו״ע חיצוני וטפל לגבי החידוש דישראל‪ ,‬שהם‬
‫תכלית וכוונת הבריאה)ראה גם סה״מ תש״ה ע׳ ‪.(185‬‬
‫‪ (33‬מצד הגוף ונה״ב ועניניהם‪ ,‬ובלשון רבינו הזקן בתניא)פמ״ט( ש״ובנו בתרת מכל עם ולשון״ קאי על‬
‫״הגוף החומרי שנדמה בתומריותו לגופי אומות העולם״‪.‬‬
‫‪ (34‬רמב״ם הלי מלכים פ״ח ה״י‪.‬‬
 ‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקפח‬

‫מזכיר גם את הנם ש״לא היו רשאין לומר להם דברי׳ ‪ -‬כי‪ ,‬הנס ש״לא היו רשאין לומר‬
‫להם דבר״ הוא בעיקר בנוגע לעבודתם של ישראל‪ ,‬שעבודתם של ישראל היא בכל‬
‫התוקף והשלימות בכך שאוה״ע אינם יכולים להפריע להם‪ ,‬משא״כ הנס ד״למכה מצרים‬
‫‪3‬‬ ‫‪35‬‬
‫בבכוריהם״ הוא בנוגע להפעולה באוה״ע ‪ ,‬ובנוגע לפעולה בעולם׳ ‪ -‬הענין העיקרי‬
‫בזמן הזה ‪ -‬מה שהעולם אינו מנגד לעבודתם של ישראל אינו נחשב)ועאכו״כ שאינו‬
‫נתשב ל״נס גדול״( לגבי שינוי והפיכת טבע העולם גופא‪.‬‬
‫ויש להוסיף בזה‪ :‬לאחרי יצי״מ ומ״ת ‪ -‬גם ״שבת הגדול״)שלפני מ״ת( נעשה ענין‬
‫בתורה״)סימן בשו״ע(‪ ,‬אלא‪ ,‬שבתורה גופא עיקר ההדגשה בענין זה אינה על התורה‬
‫כשלעצמה‪ ,‬ואפילו לא על זה שהעולם אינו מנגד לגילוי דתורה‪ ,‬כי אס‪ ,‬על שינוי‬
‫‪3‬‬
‫והפיכת טבע העולם גופא״ ‪ -‬שפועלים בעולם שמצד עצמו יהי׳ מוכן ועד ש״ידרוש״‬
‫‪3‬‬
‫הגילוי דתומ״צ שלמעלה מגדרי העולםי ‪.‬‬
‫ועפ״ז מובן גודל העילוי ד״שבת הגדול״‪ ,‬״שנעשה בו נס גדול ‪ . .‬למכה מצרים‬
‫בבכוריהם״ ‪ -‬כי‪ ,‬בנס זה דוקא מתבטא שינוי והפיכת טבע העולם גופא‪ ,‬תכלית‬
‫‪4‬‬
‫השלימות דבירור העולם‪ ,‬מעין ודוגמא והכנה לשלימות דלעתיד לבוא‪ ,‬״יום״ שכולו‬
‫‪41‬‬
‫שבת ומנוחה לתיי העולמים״ ‪ ,‬ש״אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳‬
‫‪43‬‬ ‫‪42‬‬
‫לעבדו שכם אחד״ ‪ ,‬״והיתה לה׳ המלוכה״ ‪ ,‬גילוי מלכותו של הקב״ה בכל העולם בולו‪,‬‬
‫הן על בנ״י והן על אוה״ע‪ ,‬שעניו זה נפעל ע״י עבודתם של ישראל בענינים שיש להם‬
‫‪44‬‬
‫״שייכות״ לאוה״ע ‪ -‬בבתינת ״והלכו גוים לאורך״ ‪.‬‬
‫ה‪ .‬והנה‪ ,‬לאתרי שנתבאר ענינו העצמי של ״שבת הגדול״ ״בעשור לחודש״‪ ,‬ה״נס‬

‫ישראל‬ ‫לעבודתנו של‬ ‫בנוגע‬ ‫דבר״ אינו‬ ‫לומר להם‬ ‫רשאיז‬ ‫ש״לא היו‬ ‫ובפרטיות יותר‪ :‬ג ם הנס‬ ‫‪(35‬‬

‫כ ש ל ע צ מ ה ‪ ,‬א ל א כ פ י ש ע ב ו ד ת ם ש ל י ש ר א ל ה י א בשייכות לגדרי העולם )ואומות העולם(‪ ,‬ש ה ע ו ל ם אינו מ נ ג ד‬

‫ל ע ב ו ד ת ם ש ל י ש ר א ל ) ש ה ר י ע י ק ר ה ה ד ג ש ה בזמן זה ה י א ל א כ ל כ ך ע ל ע ב ו ד ת ם ש ל י ש ר א ל כ ש ל ע צ מ ה ‪ ,‬א ל א‬

‫ה פ ע ו ל ה ב ע ו ל ם ‪ /‬א ל א שאעפ״כ‪ ,‬כיוו שתוכנו ש ל נ ס זה ש ה ע ו ל ם אינו יכול ל נ ג ד ל ע ב ו ד ת ם ש ל ישראל‪,‬‬ ‫על‬

‫‪ -‬אינו‬ ‫בבכוריהם״‬ ‫ה ד י סוכ׳׳ם מ ו ד ג ש ת בו ב ע י ק ר מ ע ל ת ע ב ז ז ח ם של ישראל‪ .‬מ ש א ״ כ ה נ ס ד ״ ל מ כ ה מ צ ר י ם‬

‫ה ע ו ל ם גו‪9‬א‪ ,‬ש י נ ו י‬ ‫ל ע ב ו ד ת ם ש ל י ש ר א ל כ פ י ששייכת ל ג ד ר י העולם‪ ,‬א ל א ב נ ו ג ע ל ה פ ע ו ל ה בגדרי‬ ‫בנוגע‬

‫והפיכת ס ב ע העולם גופא‪.‬‬

‫‪ -‬ה׳׳ז ב ו ד א י ד ר ג א נ ע ל י ת ב א ל ק ו ת ‪ ,‬ע ד ל ע י ל ו י ש ב א י ן ־ ע ר ו ך ‪ ,‬כ י ו ן‬ ‫א ף שבנוגע לגילוי האור האלקי‬ ‫‪(36‬‬

‫ש נ ע ש ה ע״י התומ״צ ש ל מ ע ל ה מ ג ד ר י העולם‪.‬‬

‫‪ -‬מ צ ו ו ת ש ל פ נ י ה ד י ב ו ר ) ר א ה י ב מ ו ת ה ‪ ,‬ב(‪ .‬ו ר א ה ה ע ר ה ה ב א ה ‪.‬‬ ‫דוגמא לדבר‬ ‫‪(37‬‬

‫ה מ ע ל ה דגילוי א ל ק ו ת מ צ ד מציאות העולם גופא‪,‬‬ ‫הדיבור״ מודגש יותר‬ ‫שבמצוות ש״לפני‬ ‫להעיר‬ ‫‪(38‬‬

‫ד ו ג מ ת ״נפ גדול״ דשינוי ה ט ב ע גופא‪.‬‬

‫ר א ה בארוכה לעיל ע׳ ת ת ק ס ג ואילך‪.‬‬ ‫‪(39‬‬

‫תמיד בסופה‪.‬‬ ‫‪(40‬‬

‫‪ -‬״ ל מ ש ב י ת מזיקין מ ן ה ע ו ל ם ש ל א‬ ‫ל ה ע י ר ג ם מ ד ר ש ת תז״ל ע ל ה פ ס ו ק ״מזמור שיר ליום השבת״‬ ‫‪(41‬‬

‫מציאות המזיקים‪ ,‬א ל א יתירה מזה‬ ‫‪ -‬מ ת ו ״ כ שם(‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ל א ד ק ב י ט ו ל‬ ‫בתוקותי רמז תרעב‬ ‫יזיקו״)יל״ש‬

‫לגהורא״)ראה‬ ‫״אתהפכא חשוכא‬ ‫ונתהפך טבעם‪,‬‬ ‫שנשתנה‬ ‫מציאותם‪ ,‬א ל א‬ ‫שנשארת‬ ‫ש ל יזיקו״‪,‬‬ ‫״משביתן‬

‫ל ע י ל ע ׳ ת צ ז ו א י ל ך ‪ .‬וש״נ(‪.‬‬ ‫בארוכה‬

‫צ פ נ י ׳ ג ‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(42‬‬

‫עובדי׳ בסופו‪.‬‬ ‫‪(43‬‬

‫י ש ע י ׳ ם‪ ,‬ג ‪.‬‬ ‫‪(44‬‬

‫תתקפט‬ ‫שבת הגדול‬

‫גדול״ ד״למכה מצרים בבכוריהם״ ‪ -‬נבוא גם לבאר היותו הכנה לימים שלאחריו‪ ,‬החל‬
‫מ״יום עשתי עשר״ בניסן‪ ,‬עד לחג הפסח‪:‬‬
‫החילוק שבין ״שבת״ ל״פסת״ הוא ‪ -‬ש״שבת״ מורה על שלימות הבריאה״‪,‬‬
‫כמארז״ל״ ״מה הי׳ העולם חסר מנוחה‪ ,‬באת שבת באת מנוחה״‪ ,‬אבל‪ ,‬כיון שזוהי שלימות‬
‫הבריאה‪ ,‬ה״ז עדיין בגדרי העולם‪ ,‬במדידה והגבלה‪ :‬ואילו ״פםח״‪ ,‬מלשון דילוג״‪ ,‬מורה‬
‫על דרגא שלמעלה ממרידה והגבלה דגדרי העולם‪ ,‬שזהו״ע ד״יציאת מצרים״‪ ,‬יציאה‬
‫מכל ענין של מיצר וגבול‪ ,‬כולל גם דרגות הכי נעלות שהם עדיין במדידה והגבלה וגדר‬
‫מסוים‪ ,‬ובמילא‪ ,‬צריד לצאת גם ממרידה והגבלה וגדר זה‪ ,‬כי אם‪ ,‬למעלה מכל ענין של‬
‫דרגא וגדר לגמרי‪.‬‬
‫וזהו גם החילוק שבין ״עשור לחודש״)שבו חל ״שבת הגדול״( ל״יום עשתי עשר״‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫״אחד עשר״)שבו מתחילה עיקר ההכנה לפסח *(‪:‬‬
‫מספר עשר )״עשור״( מורה על שלימות הבריאה‪ ,‬כולל גם השלימות דעולמות‬
‫העליונים‪ ,‬עולם האצילות וכוי‪ ,‬שהשלימות שבהם קשורה עם מספר עשר ‪ -‬עשר‬
‫‪4‬‬
‫ספירות‪ ,‬״עשר ולא תשע‪ ,‬עשר ולא אהד עשר״׳ ‪.‬‬
‫ומספר ״אחד עשר״ מורה על דרגא שלמעלה מעשר ספירות ‪ -‬כמבואר בדרושי‬
‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬
‫חסידות״ בפירוש הכתוב׳ ״אחד עשר יום מחורב״״‪ ,‬ש״אחד עשר״ הוא בחי׳ ״אנת הוא‬
‫‪55‬‬
‫חד ולא בחושבן״ ‪.‬‬
‫ונמצא‪ ,‬ש״אחד עשר‪ ,‬הו״ע שלמעלה מכל מדידה והגבלה ‪ -‬״אנת הוא חד״‪ ,‬מהותו‬
‫‪54‬‬
‫ועצמותו ית׳ שלמעלה מכל גדר ותואר כוי‪ ,‬למעלה מגדר ספירות )לא עשר ספירות‪,‬‬
‫ואפילו לא ספירות אין קץ‪ /‬ולמעלה גם מתואר ״אחד״)שצריד לשלול ש״יש אחד ואין‬

‫‪ (45‬ועד שגם לאחרי יצי״מ ומ״ת מזכירין בתפלת שבת גם העניו ד״זכר למעשה בראשית״‪ ,‬השבת שלפני‬
‫מ״ת)ראה שער הכולל פי״ז סכ״ט(‪.‬‬
‫‪ (46‬פרש״י בראשית ב‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י מגילה ט‪ ,‬א)ד״ה רכל(‪ .‬וראה ב״ר פ״י‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (47‬פרש״י בא יב‪ ,‬יא‪ .‬שם‪ ,‬יג ‪ -‬כדעת ר׳ יאשי׳ במכילתא שם‪.‬‬
‫‪ (48‬כי לקיחת השה ״בעשור לחודש״ קשורה עדייו עם שלילת וביטול ע״ז‪ ,‬״משכו ידיכם מע״ז״‪ ,‬ואילו‬
‫ביום י״א עוסקים אד ורק בהכנה להשחיטה ״לשם פסח במצות השם עליגו״‪.‬‬
‫‪ (49‬ספר יצירה פ״א מ״ד‪.‬‬
‫‪ (50‬יהל אור ע׳ מת‪ .‬אוה״ת דברים ע׳ יט‪ .‬םה״מ עטר״ת ע׳ תקפז)שפ ע׳ תקנב(‪.‬‬
‫‪ (51‬דברים א‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (52‬להעיר משמו״ר )פמ״ב‪ ,‬ח(‪ :‬״אחר עשר יום ‪ . .‬מיוחד שבעשרה ‪ . .‬שהוא אחד שהוא ראש לכל‬
‫הדברות‪ ,‬אנכי ה׳ אלקיד״ ‪ -‬הובא ביהל אור שם‪ ,‬ובסה״מ עטר״ת שם )וצע״ק שבאוה״ת שם לא הזכיר מאמר‬
‫המדרש ״מיוחד שבעשרה כוי אנכי ה׳ אלקיד״)אף שמביא בהתחלת הדרוש מאמר המדרש ב פ י ם ק א ש ל פ נ י !‬
‫ופמ״ב‪ ,‬ז( ״י׳׳א יום היו עם הקב״ה כוי״(‪ ,‬וכותב רק ״יש להעיר לעניו אחד עשר יום מעניו בא דוד והעמידו על‬
‫אחת עשרה‪ ,‬ע״ד תכון תפלתי קטרת אחד עשר סממנים היו בה‪ ,‬להמשיד מבחי׳ אנת הוא חד ולא בחושבו‬
‫בעשר ספירות‪ ,‬ע״ד הלא אנכי טוב לר מעשרה בניפ״‪ ,‬אף שבביאור ענין זה ביהל אור מביא מאמר המדרש‬
‫הנ״ל‪ .‬ואכ״מ(‪.‬‬
‫‪ (53‬תקו״ז בהקדמה)יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ (54‬בל ג׳ הפירושים ב״ספירות״ ‪ -‬לשון ספירות ובהירות‪ ,‬לשון סיפור והגדה‪ ,‬לשון מספר וגבול )ראה‬
‫אוה״ת ר״פ חיי שרה‪ .‬ובארוכה ‪ -‬המשד תער״ב ת״א ע׳ קנט ואילד(‪.‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקצ‬

‫‪5‬‬ ‫‪55‬‬
‫שני״ ‪ /‬וגם לא התואר ״יחיד״)שמורה על שלילת ההתתלקות(׳ ‪ ,‬וגם לא התואר ״עצם״‪,‬‬
‫‪57‬‬
‫״אמתת המצאו״ ‪ ,‬כי‪ ,‬כל תואר יש לו איזה גדר‪ ,‬והוא ית׳ למעלה מכל תואר וגדר‪ ,‬ועד‬
‫שגם ביטוי זה)שהוא למעלה מכל תואר וגדר( נתפס ב״תיבות״‪ ,‬ובמילא‪ ,‬ה״ז בגדר‬
‫מםויים‪ ,‬אלא‪ ,‬כיון שאין ביכולת האדם לבטא ענין זה באופן אחר‪ ,‬מוכרת להשתמש‬
‫בביטוי מםויים)״אנת הוא חד״‪ ,‬״אתד עשר״(‪.‬‬

‫ו‪ .‬וביאור החילוק שביניהם בעבודת האדם‪:‬‬

‫ב״עשור לחודש״‪ ,‬״שבת הגדול״ ‪ -‬עבדותו של יהודי היא בשייכות לגדרי העולם‪,‬‬
‫לפעול שלימות בעולם‪ ,‬שינוי והפיכת טבע העולם גופא)תוכן ה״נס גדול״ ד״למכה‬
‫מצרים בבכוריהם״(‪ ,‬היינו‪ ,‬שממשיכים בעולם הקדושה ד״דשבת״‪ ,‬והקדושה דעשר‪,‬‬
‫״העשירי יהי׳ קודש״‪ ,‬״קדש מלה בגרמי״‪/‬‬
‫ו״ביום עשתי עשר״‪ ,‬״אתד עשר״ ‪ -‬מתחילה עבודתו של יהודי מצד עצם מציאותו‪,‬‬
‫למעלה משייכות לגדרי העולם‪ ,‬כי אם‪ ,‬כפי שקשור ומיותד עם מהותו ועצמותו ית‪ /‬בתי׳‬
‫‪58‬‬
‫אנת הוא חד ולא בחושבן ‪ -‬״ישראל וקב״ה כולא חד״ ‪ ,‬ההתקשרות העצמית דהקב׳׳ה‬
‫‪5,‬‬
‫וישראל שבאין ערוך לגבי השלימות דבירור העולם ‪ .‬ועפ״ז י״ל שלידת עם ישראל‬
‫‪,‬‬
‫בתג הפסת מתחילה ביום ״אחד עשר״ בניסן ״‪ ,‬שבו מודגשת התקשרותם והתאחדותם של‬
‫ישראל עם מהותו ועצמותו ית׳‪ ,‬בחי׳ ״אחד עשר״‪ ,‬״אנת הוא חד״‪ ,‬באופן ש״ישראל וקב״ה‬
‫כולא הד״‪.‬‬
‫וזהו גם התוכן דיצי״מ)תג הפסת( ‪ -‬היציאה דישראל מכל ענין של מיצר וגבול וגדר‪,‬‬
‫להתחבר ולהתאחד עם מהותו ועצמותו ית׳‪ ,‬״ישראל וקב״ה כולא חד״‪.‬‬

‫ז‪ .‬עפ״ז יש לבאר גם הפעולה ד״שבת הגדול״‪ ,‬״בעשור לתודש״ ‪ -‬על יום ״אתד‬
‫עשר״ וכללות חג הפסח)כנ׳׳ל ם״א(‪:‬‬
‫העבודה שמצד הדרגא ד״אחד עשר״‪ ,‬התקשרותם של ישראל עם בחי׳ ״אנת הוא תד״‪,‬‬
‫היא בעילוי שבאין־ערוך לגבי העבודה ד״שבת הגדול״ ״בעשור לחודש״ בבירור‬
‫העולם‪ ,‬אבל אעפ״כ‪ ,‬גם הדרגא ד״אחד אשר״ צריכה להיות באופן של המשכה‬
‫‪,‬‬
‫והתלבשות ב״כלים״‪ ,‬ובלשון הידוע •׳ שאע״פ ש״תכלית הידיעה שלא נדעך״״‪ ,‬״אילו‬
‫ידעתיו הייתיו״״‪ ,‬מ״מ‪ ,‬״ידעתיו הייתיו״ בניחותא‪.‬‬

‫‪ (55‬קהלת ד‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ (56‬ראה תו״א וארא נה‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (57‬רמב״ם ריש הלי יסוה״ת‪.‬‬
‫‪ (58‬ראה זח״ג עג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (59‬ראה המשר תער״ב )ח״א פ‪0‬״ד( שהרצון דדירה בתחתונים יש בו מבוקש )כווגה פגימית כוי‪ /‬והרצון‬
‫בנשי״ הוא רצון עצמי ממש‪.‬‬
‫‪ (60‬ויומתק ע״פ מ״ש במדרש )במדב״ר פי״ד‪ ,‬יו״ד( בנוגע לקרבנו של אשר‪ ,‬״ביום עשתי עשר יום נשיא‬
‫לבני אשר״‪ ,‬ש״הקריב קרבנו ע״ש הבחירה שבחר הקב״ה בישראל מכל האומות כוי״)וראה בארוכה ד״ה‬
‫ביום עשתי עשר תשל״א ‪ -‬סה״מ מלוקט חייג ע׳ צט ואילך(‪.‬‬
‫!‪ (6‬ראה סה״ש ה׳ש״ת ע׳ ‪ 26‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (62‬ראה בחינות עולם ת״ת פ״ב‪ .‬ספר העיקרים מ״ב ספ״ל‪ .‬שלייה קצא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (63‬ספר העיקרים שם‪ .‬מדרש שמואל פ״ו מ״ז‪ .‬וראה מו״נ ח״א פניית‪.‬‬
‫תתקצא‬ ‫שבת הגדול‬

‫ועד שנמשר ותודר בגדרי העולם ‪ -‬שהרי‪ ,‬נשמתו של כאו״א מישראל‪ ,‬״חלק אלקה‬
‫ממעל ממש״״‪ ,‬״תלק״ שעל ידו תופסים כביכול בהעצם דאלקה ממש״‪ ,‬ירדה למטה‬
‫ונתלבשה בנה״ב וגוף גשמי‪ ,‬היינו‪ ,‬שה״חלק אלקה ממעל ממש״ נמשד ומתגלה באופן של‬
‫״ממש״ מלשון מישוש״‪ ,‬אצל כאו״א מישראל‪ ,‬עד לפשוט שבפשוטים‪ ,‬כפתגם הידוע״‬
‫שהפשיטות דאיש פשוט קשורה עם הפשיטות דעצמות אוא״ס ב״ה‪ ,‬ובאופן שחודרת בכל‬
‫מציאותו‪ ,‬עד לעקב שברגל‪ ,‬ובכל עניניו הגשמיים)לא רק המצוות שמלובשים בדברים‬
‫‪48‬‬
‫גשמיים‪ ,‬אלא גם דברי הרשות‪ ,‬ועד ל״יקום אשר ברגליהם״ ‪ ,‬״ממונו של אדם״״( ‪-‬‬
‫‪7‬‬
‫שעי״ז מתגלית ההתקשרות ד״ישראל וקב״ה כולא חד״ גם בגדרי העולם״ ‪.‬‬
‫וזהו תוכן הפעולה דשבת הגדול בעשור לחודש על יום אתד עשר ‪ -‬שגם בתי׳ ״אתד‬
‫עשר״ תומשר ותתגלה ב״כלים״‪ ,‬גדרי העולם‪ ,‬היינו‪ ,‬שנעשה התיבור דבלי גבול)אחד‬
‫עשר( עם גבול)עשר(‪ ,‬ע״ד ובדוגמת ״נס גדול״ ד״שבת הגדול״יל‪ ,‬לא רק נס שלמעלה‬
‫מדרך הטבע‪ ,‬אלא ההמשכה והחיבור דלמעלה מן הטבע עם הטבע לשנותו ולהפכו כו׳‪.‬‬
‫ועי״ז נעשה גם החיבור דבלי גבול עם גבול בחג הפמח‪:‬‬
‫עם היות שחג הפסח הו״ע של דילוג‪ ,‬יציאה מכל ענין של מיצר וגבול וגדר כו׳ ‪ -‬ה״ז‬
‫‪72‬‬
‫נמשד ומתגלה גם ב״כלים״‪ ,‬במדידה והגבלה‪ ,‬בכל פרטי ודקדוקי עניני ״ליל הסדר״ ‪,‬‬
‫ג׳ מצות וד׳ כוסות כוי‪.‬‬
‫ועד שגם ״כוס חמישי״‪ ,‬כוסו של אליהו״‪ ,‬שמורה על בתי׳ שלמעלה ממדידה והגבלה‬
‫‪7‬‬
‫דבל סדר ההשתלשלות‪ ,‬בחי׳ ״התמישית לפרעה״* ‪ ,‬ד״אתפריעו ואתגליין מיני׳ כל‬
‫‪77‬‬ ‫‪74‬‬
‫נהורין״״‪ ,‬עד למהותו ועצמותו ית׳ ממש ‪ ,‬שלכן‪ ,‬אין שותים ממנו רק מסתכלים עליו‬

‫‪ (64‬תניא רפ׳׳ב‪.‬‬
‫‪ (65‬ראה כש״ט הוספות פקט׳׳ז‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (66‬ראה אג״ק אדמו״ר מהוריי״צ ח״ד ע׳ תז‪ .‬וראה שם ע׳ תד‪ .‬״היום יום״ כ״ג מנ״א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (67‬ראה כש״ט הוספות סקנ״ד ואילה וש״נ‪.‬‬
‫‪ (68‬עקב יא‪ ,‬ו ובפרש״י‪ .‬פפתיס קיט‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (69‬ולכן ״חטה תורה על הממון״)רמב״פ סוף ספר הפלאה ‪ -‬השיעור דמוצאי ש״ק זה‪ .‬וראה המשד‬
‫שיחה זו ‪ -‬נדפט במ׳ השיחות חשמ״ט ח״א ע׳ ‪ 392‬ואילה‪.‬‬
‫‪ (70‬נוסף לבד שישראל )ע״י עבודתם( ממשיכים בחי׳ אנת הוא חד ולא בחושבן בעשר טפירות‪ ,‬גדרי‬
‫העולם‪ ,‬שעי״ז נעשה גם בירור העולם בתכלית השלימות)ראה סה״מ עטר״ת ע׳ תקנב(‪.‬‬
‫‪ (71‬ובפרט לאחרי מ״ת ‪ -‬שנעש ענין בתורה‪ ,‬כנ״ל ס״ד‪.‬‬
‫‪ (72‬ומודגש ב ש מ ו ‪ -‬״ ס ד ר ״ ‪.‬‬
‫‪ (73‬ראה פפר טעמי המנהגים)ח״א ‪ -‬עניני פסח( סתקנ״א‪ .‬וראה בארוכה לעיל ע׳ חלג ואילה וש״נ‪.‬‬
‫ראה לקו״ת ס״פ פינחפ‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(74‬‬
‫זח״א רי‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(75‬‬
‫ורק מפני שאין באפשרותנו לבטא זה משחמשיס בביטוי ד״חמישית לפרעה״)ע״ד האמור לעיל בנוגע‬ ‫‪(76‬‬
‫עשר״(‪.‬‬ ‫ל״אחד‬
‫‪ (77‬ילאמיתו של דבר ה״ד‪ ,‬למעלה גפ מגדר של ראי׳‪.‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקצב‬

‫‪8‬‬
‫‪ -‬הרי בסיום הסדר)אחר אמירת ״לשנה הבאה בירושלים״ ׳( מחזירים היין מכוסו של‬
‫אליהו להבקבוק״‪ ,‬שרומז שגם בחי׳ ״החמישית לפרעה״)כוס תמישי( נמשכת ומתלבשת‬
‫‪80‬‬
‫ב״כלים״)״בקבוק״( ‪.‬‬
‫)משיחות שבת הגדול‪ .‬ערב י׳׳א ניסן ה׳תשמ־׳ט‬
‫— סה״ש תשמ״ט ח״א ע׳ ‪ 384‬ואילך(‬

‫‪ (78‬משא׳׳כ מ ז י ג ת כוסו של אליהו ‪ -‬אף ששייכת לתלקו השני של הסדר שקשור עם הגאולה העתידה‬
‫)שלכן מזיגת הכוס בדרד כלל היא לאחרי ברכת המזון‪ ,‬ורק בזמגים ידועים היו מוזגים הכוס לפני ברכת‬
‫המזון•)לעיל ע׳ מב‪ .‬וש״ג(‪ /‬ה״ה לפגי אמירת ״שפוד תמתד אל הגוים״‪ ,‬שרומז שהתחלת הגילוי ד״כוסו של‬
‫אליהו״)באופן של טעימה כוי( שייר כבר בפיוס זמן הגלות‪ ,‬כשיש עדיין צורר ב״שפוד תמתד אל הגויפ״‬
‫) למ י שלימות הבירור כוי(‪ ,‬אבל החזרתו להבקבוק‪ ,‬ההמשכה ב״כלים״‪ ,‬שייכת בעיקר לאתרי הגאולה‪ ,‬שלכן‪,‬‬
‫זמגה בה״סדר״ הוא אחר אמירת ״לשנה הבאה בירושלים״‪.‬‬
‫‪ (79‬וכל המסובים מנגנים בשעה זו הניגון שעל הפסוק ״א־לי אתה ואודר״)לעיל ע׳ נ׳(‪ .‬ראה סה״ש‬
‫תשמ״ט ת״א ע׳ ‪ 396‬הערה ‪.(126‬‬
‫‪ (80‬ועפ״ז יש לבאר הטעם דמנהג בית הרב שגם התזרת היין מכוסו של אליהו להבקבוק )לא רק מזיגת‬
‫כוסו של אליהו( נעשית ע״י האדמו״ר דוקא‪.‬‬

‫ו ל א ח ר ו נ ה — נ ה ג ו כ! ) ל מ ז ו ג ל פ נ י ב ר כ ה ה מ ז ו ן ( ב כ ל פ ע ם ‪.‬‬ ‫•(‬
‫תתקצג‬ ‫שבת הגדול‬

‫יו״ד‬

‫א‪ .‬דער אינהאלט פון חודש ניסן‪ ,‬דער ״חודש הגאולה״׳ ‪ -‬וואס ווערט אזוי‬
‫‪2‬‬
‫אנגערופן על שם זיין צענטראלען ענין‪ ,‬חג הפטח‪ ,‬״זמן חירותנו״ ‪ -‬איז ספעציעל‬
‫אונטערשטראכן אין דעם שבת פאר פסח‪:‬‬
‫ניסן איז מלשון נסי‪ ,-‬און נאכמער‪ :‬ניסן)מיט צוויי נוני״ן( באווייזט אויף ״נסי‬
‫‪4‬‬
‫נסים״ ‪ -‬די נסים ונפלאות וואס דער אויבערשטער האט געטאן מיט אידן אין דעם‬
‫תודש ארויסנעמענדיק ויי פון מצרים‪ ,‬וועלכער באצייכנט די ספעציעלע‪ ,‬נסים׳דיקע‬
‫הנהגה פון דעם תודש‪ .‬און דער ענין)פון נסי נסים( קומט נאכמער צום אויםדרוק אין‬
‫‪5‬‬
‫דעם שבת פאר פסת)פון וועלכן עס ווערט געבענטשט)מיני׳ מתברר ( דער יום־טוב‬
‫פפתי(‪ ,‬וועלכער ווערט אנגערופן ״שבת הגדול״ ״לפי שנעשה בו נס גדול״׳‪ ,‬דער נס‬
‫פון ״למכה מצרים בבכוריהם״״)ווי דער אלטער רבי איז מבאר באריכות אין זיין‬
‫שולתן ערירי(‪ ,‬״וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת וקראוהו שבת הגדול״‪ .‬און‬
‫‪,‬‬
‫נאכמער‪ :‬״בשבת הגדול היתה החחלת הגאולה והנסים״ ״ פון יציאת מצרים )וואט‬
‫דערפאר זאגט מען בשבת זה ״עבדים היינו וכו׳״״(‪.‬‬
‫דארף מען פארשטייף׳‪ :‬פארוואס ווערט דוקא דער נם פון ״למכה מצרים‬
‫בבכוריהם״ אנגערופן)א( ״נס ג ד ו ל ״ ) ג ר ע ס ע ר ווי די אנדערע נסים(‪ :‬אין וואט‬
‫באשטייט די גדלות פון דעם נם? ביז אז דאט איז)ב( ״התחלת הגאולה והנסים״ פון‬
‫יצי״מ‪ ,‬דלכאורה איז דאס נאר נאך א נס פון צווישן אלע נסים וואס האבן פאטירט‬
‫אין מצרים‪.‬‬
‫מ׳דארף אויר האבן הסברה אין דעד שייכות פון דעם נס מיט יום השבת דוקא‪,‬‬
‫וואם ״קבעו נם זה לזכריז לדורות בשבת וקראוהו שבת הגדול״‪ ,‬דאע״פ אז ס׳איז דא‬

‫ש מ ו ״ ר פט״ו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫נ ו ס ח ה ת פ ל ה ו ה ק י ד ו ש ד ח ה ״ פ ‪ .‬ו ר א ה ל ק ו ״ ש חי׳יז ע ׳ ‪ 71‬ו א י ל ך ‪.‬‬ ‫‪(2‬‬

‫ר א ה מ ד ר ש ל ק ח ט ו ב ע ה ״ פ ב א יב‪ ,‬ב‪ :‬ניסן ש ב ו נ ע ש ו נ ס י ם ל י ש ר א ל ‪.‬‬ ‫‪(3‬‬

‫ר א ה ב ר כ ו ת נז‪ ,‬ר ע ״ א ובפרש״י וחדא״ג מ ה ר ש ״ א ש ם ‪.‬‬ ‫‪(4‬‬

‫זת״ג ס ג ‪ ,‬ב ‪ .‬פ ת ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(5‬‬

‫ה ש ב ח ‪ ,‬ה ר י ג ס ש ב ת מ ק ב ל ת )תוספת( ב ר כ ה )נוסף‬ ‫ה פ ס ח ח ל ) ב ש נ ה זו( ב י ו ם‬ ‫ד א ף שיום ראשון ד ח ג‬ ‫‪(6‬‬

‫ל ה ב ר כ ה ש י ש ב ה מצ״ע( מ ש ב ת ש ל פ נ י זה‪ ,‬שמיני־ מ ת ב ר ר כ ו ל ה ו יומין‪ ,‬ג ם י ו ם השביעי‪ ,‬כ מ ו ב ן מ ת ו כ ן הענין‬

‫בזהר ש ם ‪ ,‬שמיני׳ מ ת ב ר ר כ ו ל ה ו יומין ב ב ר כ ת המן‪ ,‬והרי ה ב ר כ ה ע ל יום הששי כ ו ל ל ״ ל ח פ מ ש נ ה ״ ג ם ע ל יום‬

‫ה ש ב ת ) ב ש ל ח ט ז ‪ ,‬ה ‪ .‬כב(‪ .‬ו ר א ה ג ם ש י ח ת ש ״ פ ב א ) ו ה ת ו ו ע ד ו י ו ת ש ל א ת ״ ז ( ת ש ד ״ מ ‪.‬‬

‫‪ -‬ש ב ת פ ז ‪ ,‬כ ב ש ם מ ד ר ש ) ר א ה ד ע ת ז ק נ י ם מ ב ע ה ״ ת ב א י ב ‪ ,‬ג(‪ .‬ט ו ר ו ש ו ״ ע א ד ה ״ ז א ר י ת‬ ‫תוד״ה ואותו‬ ‫‪(7‬‬

‫הלי פ ס ח ר״פ תל‪.‬‬

‫ת ה ל י ם ק ל ו ‪ ,‬י‪ .‬ו ר א ה מ ד ר ש ת ה ל י ם ש ם ‪ .‬ר ש ״ י ו מ צ ו ״ ד ש ם ‪.‬‬ ‫‪(8‬‬

‫‪ -‬ו ב ט ו ר מ ב א ר ת ו כ ן ה נ ס ב א ו ״ א ‪ .‬ו ר א ה ל ק ד י ש ח י ״ ב ע• ‪ 33‬ו א י ל ד ב ה ע ר ו ת ‪.‬‬ ‫‪ (9‬ש ם ‪ .‬ו כ ״ ה ב ת ו ס ׳ ש ם ‪.‬‬

‫שו״ע אדה״ז ש ם ס״ב‪.‬‬ ‫‪(10‬‬

‫‪ (11‬ש ם ‪ ,‬מ ר מ ״ א ש ם ס ״ א ‪.‬‬

‫ר א ה ג ם ל ק ו ״ ש ח י ״ ב ש ם ‪ .‬ח י ״ ז ע ׳ ‪.57‬‬ ‫‪(12‬‬

‫עניני חג ה פ ס ח ‪ /‬ה ו ס פ ו ת‬ ‫תתקעד‬

‫‪4‬‬
‫א סיבה אויף דעםי׳‪ ,‬דארף מען אבער זאגן ׳)וויסנדיק דעם גודל הדיוק אין יעדער‬
‫זאך אין תורה און קביעות הימים ע״פ תורה( אז דאס האט אויר א שייכות פנימית‬
‫מיט דעם תוכן פון שבת‪ ,‬ביז אז דערפאר ווערט דער שבח אנגערופן ״שבת הגדול״‪.‬‬
‫ולהוסיף‪ ,‬אז די שייכות פון ״)התחלת( הגאולה והנסים״ מיט שבת )הגדול( איז‬
‫נאכמער בהדגשה דעם יאר‪ ,‬ווען דער ערשטער טאג פסח)וואס דעמולט איז געוועז‬
‫‪5‬‬
‫די גאולה ויציאה ממצרים בפועל( קומט אויס ביום השבת ׳‪.‬‬
‫ב‪ .‬די נקודת הביאור בזה‪:‬‬
‫דער תכלית פון גאולת מצרים איז ‪ -‬״ולקתתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים‬
‫וידעתם כי אני ה׳ אלקיכם המוציא אתכם מתתת סבלות מצרים״״‪ ,‬און ״אנכי ה׳‬
‫‪7‬‬
‫אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״ ׳‪ .‬ד‪.‬ה‪ .‬אז דער גילוי אלקות למטה בגאולת‬
‫מצרים איז‪ ,‬בכדי אז אידן‪ ,‬ווי זיי געפינען זיך אין וועלט‪ ,‬זאלן דאס זען און‬
‫אנערקענען און וויסן דעם אויבערשטן‪ ,‬און זאלן אננעמען)דערנאך בא מתן תורה( די‬
‫תורה ומצוות פון דעם אויבערשטף׳‪ ,‬און דורך זייער עבודה ‪ -‬אנטפלעקן ג־ט־‬
‫לעכקייט באופן קבוע ונצתי אין זייער לעבן און חלק בעולם ווי דאט האט זיך‬
‫אויסגעפירט אין דעם משכן)התכלית פון יצי״מ ומ״ת( ‪ -‬״ועשו״ לי מקדש ושכנתי‬
‫‪2‬‬
‫בתוכם״״ ‪ ,‬און נאכמער בקביעות ‪ -‬אין דעם בית המקדש )ראשון ושני(‪ ,‬ובתכלית‬
‫‪2‬‬
‫השלימות וועט עס זיין אין בית המקדש השלישי‪ ,‬״מקדש אדי כוננו ידיך״׳ ‪ ,‬בית‬
‫‪22‬‬
‫נצתי ‪ ,‬בגאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬און דורך דעם ‪ -‬אויך מגלה זיין אלקות אין‬
‫וועלט באופן כזה‪ ,‬ביז די שלימות בזה לע״ל‪ ,‬ווען די גאנצע וועלט און אלע מענטשן‬
‫אין איר וועלן אנהערן און זעען אלקות בגלוי ובשלימות‪ ,‬״ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל‬
‫בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר״״‪.‬‬

‫דאס איז אויך דער טעם פארוואם גאולת מצרים איז געקומען דוקא דורך נסים‬
‫ונפלאות )גלויים( ‪ -‬ווארום דוקא דורך א נס שלמעלה מדרך הטבע‪ ,‬ווערט‬
‫בגלוי)לעיני בשר( דער אומבאגרענעצטער כת פון דעם אויבערשטן‪,‬‬ ‫אנט‪9‬לעקט‬
‫מ׳זאל דערקעגעז בגלוי ווי דער אויבערשטער אח דער בעה״ב אדף טבע העולם‪,‬‬
‫און האט דעריבער דעם כת צו מאכן א נס העכער פאר )אדער א נס וואס בייט( די‬

‫‪ (13‬שו״ע אדה״ז שם ס״א‪ ,‬ממג״א שט סק״א‪.‬‬

‫ראה גם ל ק ד ש שמ ע׳ ‪.58‬‬ ‫‪!14‬‬
‫‪ (15‬ולהעיר שפסח נקרא שבת בכתוב )אמור כג‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫‪• (16‬ארא ו‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 117‬יתרו כ‪ ,‬ב‪ .‬וראה מכילתא ופרש״י שם‪ .‬שמו״ר פכ״ט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫וכמ״ש )שמות ג‪ ,‬יב( ״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה״‪.‬‬ ‫‪(18‬‬
‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪!19‬‬
‫‪ !20‬וראה שהש״ר רפ״ה‪,. :‬ואימת שרתה שכינה עלי׳)בארץ( מיום שהוקם המשכו״‪ .‬וראה סה״מ מלוקט‬
‫חייג ע׳ נז‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (21‬נשלח טו‪ ,‬יז ובפרש״י‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ !22‬זח״א כח‪ ,‬א‪ .‬ח״ג רכא‪ ,‬א‪ .‬תקו״ז ת״ח‪.‬‬
‫‪ (23‬ישעי׳ מ‪ ,‬ה‪ .‬וראה תניא פל״ו)מו‪ ,‬א(‪ .‬ושם‪ :‬וכבר היי לעולמים מעין זה בשעת מ״ת כוי‪.‬‬
‫תתקצה‬ ‫שבת הגדול‬

‫הנהגה טבעית פון עולם)מלשון העלם ו ה ס ת ר ״ ‪ /‬וואט טבע)מלשון ״טובעו בים״״(‬

‫פארדעקט אויף דעם כח הפועל פון דעם אויבערשטן וואס איז אין אים פאראן‪,‬‬
‫און דאס האט געגעבן און גיט דעם כה צו אידן)וועלכע האבן געזען די נסים‬
‫גלויים(‪ ,‬אז בא זיי זאל ווערן א גאולה ‪ -‬באפרייאונג פון די באגרענעצונגען‬
‫)מדידות והגבלות( פון דער וועלט און פון דער ״פארשקלאפונג״ צו וועלטישע הנתות‬
‫און ״קנעכטשאפט״ צו די פארשידענע)מצרים מלשון״( מיצרים וגבולים פון עולם‬
‫בכלל און גלות בפרט‪ ,‬אנהויבנדיק פון גלות מצרים ‪ -‬אז עס ווערט ״זמן תירותנו״‪,‬‬
‫חירות אמיתית פון אלג‪ 1‬הגבלות‪ ,‬כולל די הגבלות פון לבושי הטבע)אויר פון נסים‬
‫המלובשים בטבע‪ ,‬ווי נפ פורים״(‪.‬‬
‫ווי דאס וועט זיין כשלימות בגאולה האמיתית והשלימה״‪ ,‬וועז עם וועט זיין‬
‫״כימי צאתר מארץ מצרים אראנו נפלאות״‪ ,‬נפלאות אינגאנצן למעלה מדרד הטבע‬
‫)ווי די נסים פון יצי״מ(‪ ,‬און נאכמער ‪ -‬נפלאות אפילו בערר צו די נסים פון יציאת‬
‫מצרים‪ :‬און אין אן אופן פון ״אראנו״‪ ,‬דער אויבערשטער אליין באווייזט זיי‪ ,‬וואס‬
‫דעמולט ווערט אנטפלעקט אלץ‪ ,‬סיי דאט וואט איז שייר צו ווערן אנטפלעקט)נגלה(‪,‬‬
‫סיי דאט באהאלטענע)נסתר(; עט ווערט געזען דער אמת און די פנימיות פון דער‬
‫הנהגה טבעית‪ ,‬די פולקאמע הנהגה נסית‪ ,‬ביז אייר דאס וואט איז אינגאנצן ״נפלא״‪.‬‬
‫ג‪ .‬דערמיט קען מעי אויר מבאר זיין דעם תוכן פרז דעם ״נט גדול״ בשבת הגדול‪,‬‬
‫און דער קשר מיט שבת דוקא‪:‬‬
‫דעם נס פון ״למכה מצרים בבכוריהם״‪ ,‬אז דער תוקף פון לעו״ז עצמו)בכורי‬
‫מצרים( שלאגט מצרים‪ ,‬ארץ מלאה גילולים״ ‪ -‬ווערט אויפגעטאן דורף א גילוי‬
‫הכי נעלה פון אלקות‪ ,‬העכער ווי די נסים וואס האבן פאטירט מיט אידן אליין‬
‫)אדער די נסים וואס דער אוימנרשטער האט געמאכט(‪ .‬ביז אז דאט ברענגט ארוים‬
‫נאכמער דער כח נצחי וכח הבלי גבול פון אלקות‪ ,‬אז דאס דערגרייכט אפילו‬
‫במקום זה‪.‬‬
‫דעריבער ווערט דוקא דאס אנגערופן ״נס גדול״‪ ,‬און דוקא דאט ווערט די‬
‫״התחלת הגאולה והנסים״ פון גאולת מצרים‪.‬‬
‫און דאס איז נקבע געווארן דוקא בשבת‪ ,‬ווארום שבת איז פארבונדן מיט דער‬
‫‪,‬‬
‫גאולה נצתית ‪ -‬יום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים״ ‪ ,‬ועסקא דשבתא כפול״‪,‬‬

‫‪ (24‬ראה לקו״ת שלח לז‪ ,‬ד‪ .‬מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ שג‪ .‬ח״ג ע׳ אינט‪ .‬וראה לקו״ש חל״ד ע׳ ‪112‬‬
‫הערה ‪ .63‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (25‬לשון הכתוב ‪ -‬בשלח טו‪ ,‬ד‪ .‬וראה סה״מ מלוקט חייה ע׳ קח ואילד‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (26‬ראה תו׳׳א וארא נז‪ ,‬ב ואילך‪ .‬בשלח פד‪ ,‬א־ב‪ .‬יתרו עא‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ 27‬או״ת להה׳׳מ נט‪ ,‬ג‪ .‬תו״א מג״א צג‪ ,‬סע״ג ואילך‪ .‬שם ק‪ ,‬א‪ .‬סה״מ תקס״ה ח״א ע׳ שע ואילך )גוסחא‬
‫שניי(‪ .‬ובכ״מ ‪ -‬נסמנו במכתב כ״ה אדר תגש״א הערה ד״ה ווי באוואוסט )נדפס לעיל ע׳ תתכט(‪.‬‬
‫‪ (28‬בהבא לקמן ‪ -‬ראה מכתב ה׳ ניסן תנש״א )נדפס לעיל ע׳ תתלג ואילך(‪ .‬ו ש ״ נ ‪.‬‬
‫‪ (29‬פרש״י וארא ט‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ (30‬תמיד בסופה‪.‬‬
‫‪ (31‬מדרש תהליפ מזמור צב‪ .‬יל״ש עה״פ )בשלח טז‪ ,‬כט( ראו כי ה׳ נתן לכם השבת )רמז רסא(‪.‬‬
‫עניני חג הפסח‪ /‬הוספות‬ ‫תתקצו‬

‫כפל איז אויר פארבונדן מיט גאולה״; און דעריבער‪ ,‬אין דעם שבת ווען עס‬ ‫וואט‬
‫האט פאסירט דער ״נס גדול״ פון ״למכה מצרים בבכוריהם״ ‪ -‬מאבט עס איבער דעם‬
‫גאנצן שבת‪ ,‬אז עס ווערט א ״שבת הגדול״‪] .‬און דעריבער האט דער שבת אייר בכה‬
‫צו מברך זיין תג הפסח‪ ,‬כנ״ל ס״א[‪.‬‬
‫)משיחת ש״פ צו תנש״א — סה׳־ש תנש׳׳א ח״א ע׳ ‪(395‬‬

‫‪ (32‬ראה יל״ש ר״פ לד לד )רמז סד(‪ .‬וראה ד״ה ויאמר גי' לד לד באוה״ת תרדע‪ ,‬א‪ .‬תרכ״ז‪ .‬תר״ל ‪-‬‬
‫הובא בסד״ה נחמו עת״ר‪.‬‬
‫תתקצז‬ ‫ע ר ב שביעי ש ל פ ס ח‬

‫ערב שביעי של פ ס ח‬
‫הקריאה בתורה של היום בבוקר היא בפרשת פסח שני‪ ,‬רדוע ההוראה מזה ״אז ס׳איז‬
‫נישטא קיין פארפאלען״׳‪.‬‬
‫וממילא מובן שזה הזמן המתאים לעורר שוב לנצל את הימים האחרונים של תג‬
‫הפסת‪ ,‬כדי להשלים את כל הענינים שקשורים עם ״כל דכפין וכל דצריך״‪ ,‬ובשלימות‬
‫כקביעות שנה זו ‪ -‬שנה מליאה‪ ,‬ולהמשיד זה בכל השנה כולה‪.‬‬
‫ובעמדינו בערב שביעי של פסח‪ ,‬הרי כל ענינים אלו צ״ל באופן של ״מדלג על‬
‫‪2‬‬
‫ההרים מקפץ על הגבעות״ ‪.‬‬
‫וכמנהג הרגיל לסיים בנתינת שליתות מצוה לצדקה‪ ,‬ומכיון שעומדים אנו ביום‬
‫ג‬
‫השלישי שהוכפל בו כי טוב מובן שיש לקשר את נתינת הצדקה עם ענין של שלשה‪,‬‬
‫וכ״א יוטיף ע״ז מדילי׳‪ ,‬ושיהי׳ בהצלחה רבה ומופלגה‪.‬‬
‫ומכיון שנמצאים אנו עדיין בזמן של ״השתא עבדיך‪ ,‬יה״ר שנזכה עוד בימים‬
‫האחרונים של פסח ל״לשנה הבאה בני חורין״‪ ,‬בגאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬ומתוך שמתה‬
‫וטוב לבב‪.‬‬
‫]כ״ק אדמר׳ר שליט״א חילק לכאר׳א מהאנשים נשים וטף ג׳ שטרות לצדקה[‪.‬‬
‫) מ ש י ח ת יום ג׳ ש ה ו כ פ ל בו כי טוב‪ ,‬ע ר ב ש ב י ע י של פ ס ח ה ׳ ת ש מ ״ ט ל א ח ר ת פ ל ת מ נ ח ה‬
‫— ס׳ ה ש י ח ו ת ת ש מ ״ ט ח ״ א ע• ‪(400‬‬

‫‪ (1‬״היום יום״ י״ד אייר‪ ,‬פסח שני‪ ,‬ובכ״מ‪.‬‬

‫‪ (2‬שה״ש ב‪ ,‬ח‪ .‬ושייר ליצי״מ ‪ -‬ראה פרש״י עה״פ‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (3‬פרש״י בראשית א‪ ,‬ז)מב״ר פ״ד‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתקצח‬

‫אחרון של פסח‬
‫ר‬
‫א‪ .‬איינער פון די העכסט־וויכטיקע זאכן אין חג הפסח ‪ -‬דער חג הגאולה פון דעם‬
‫אידישן פאלק ‪ -‬איז‪ ,‬דאם וואם ער איז א הכנה־צוגרייטונג צו דעד לעצטער און‬
‫אייביקער גאולה׳‪ ,‬די גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ווי עם שטייט ״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״‪ ,‬און)אזוי ווי( ״בניסן נגאלו‬
‫נ‬
‫)אזוי איז ארך( בניסן עתידין ליגאל״ ‪ ,‬ביז אז עס שטייט״ אז גאולת מצרים האט‬
‫אויפגעעפנט דעם צנור און געגעבן דעם כת אויף אלע גאולות‪ ,‬אויך אויף דער גאולה‬
‫‪5‬‬
‫העתידה ‪.‬‬
‫אין די ימי פפת גופא‪ ,‬איז באוואוסט‪ ,‬אז מער בפרטיות‪ ,‬זיינען די ערשטע טעג פון‬
‫פסח פארבונדן בעיקר מיט דער גאולה פון מצרים‪ ,‬און די לעצטע טעג פון פסח זיינען‬
‫פארבונדן בעיקר מיט דער גאולה העתידה״‪.‬‬
‫ווי ס׳איז מרומז אין די הפטרות פון די ימים אחרונים)וואס די הפטרה איז ״בענינו של‬
‫‪8‬‬
‫יום״׳(‪ :‬די הפטרה פון שביעי של פסת איז שירת דודי ‪ -‬״וויילי״ בשביעי ואחרון של‬
‫פסח את גילוי משיח‪ ,‬וואט ער איז בן דוד כו׳״יי‪ .‬און די הפטרה פון אחרון של פסח‬
‫‪2‬‬
‫רעדט זיך בגלוי וועגן די גאולה העתידה ׳‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬

‫‪ (1‬ולכן אומרים בליל הסדר ‪ -‬״יגיענו למועדים כוי בבנין עירך כוי ונודה לד כוי על גאולתנו״)ברכת‬
‫אשר גאלנו בהגש״פ‪ .‬מפסתים קטז‪ ,‬ב במשנה(‪ .‬ובפרטיות‪ :‬תציו השני של הסדר )לאחרי ברכת המזון ‪ -‬סיום‬
‫ההלל )הפרקים המדברים בלעתיד לבוא )פסחים קית‪ ,‬א(‪ ,‬הלל הגדול ונשמת עד ״לשנה הבאה בירושלים״(‬
‫שייך לגאולה העתידה)ראה לעיל ע׳ לב(‪.‬‬
‫‪ (2‬מיכה ז‪ ,‬טו‪ .‬וראה אוה״ת נ״ך עה״פ )ע׳ תפז(‪ .‬ולהעיר גם מישעי׳ יא‪ ,‬טו־טז )בהפטרת אחש״פ(‪:‬‬
‫״והחרים גו׳ והיתה מסילה גו׳ כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים״‪.‬‬
‫‪ (3‬ד״ה יא‪ ,‬א‪ .‬שמו״ר פט״ו‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (4‬ד״ה ימי צאתר תש״ח פי״ב )סה״מ תש״ת ע׳ ‪ .(164‬וראה ד״ה הנ״ל תשמ׳׳ב)סה״מ ‪ -‬מלוקט ח״ב ע׳ לז‬
‫ואילו( סייג‬
‫‪ (5‬ולכן מזכירין יצי״מ )גם( לימות המשיח )ברכות יב‪ ,‬סע״ב( ‪ -‬ד״ה כימי צ א ת ו הנ״ל‪ .‬ולהעיר מהפירוש‬
‫)לקו״ד חייג תכב‪ ,‬א( ב״להביא ימות המשית״)ברכות שם‪ /‬שעי״ז מביאים ומקרבים את ימות המשיח‪.‬‬
‫‪ (6‬שיחת אחרון של פסח בסעודת הלילה היש״ת)ס׳ השיחות היש״ת ע׳ ‪.(72‬‬
‫‪ (7‬שו״ע אדה״ז או״ח הל׳ פסח םתפ״ח ס״ה־ו‪.‬‬
‫‪ (8‬וגם בהקריאה דשביעי של פסת ‪ -‬שירת הים )ראה פרש״י ד״ה ויהי בשלח ‪ -‬מגילה לא‪ ,‬א‪ ,‬שבשש״פ‬
‫קוריו פ׳ ויהי בשלח פרעה ״לפי שביום ז׳ של פסח אמרו שירה כוי״( ‪ -‬מרומז גאולה העתידה‪ :‬בתחלת השירה‬
‫‪ -‬״אז ישיר״ לשון עתיד‪ ,‬שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים כו׳)סגהדרין צא‪ ,‬ב(‪ ,‬ובסיום השירה‬
‫‪ -‬״מקדש אדי כוננו י ד י ו ה׳ ימלוד לעולם ועד״‪ ,‬שקאי על ביהמ״ק השלישי שיבנה ״בזמן שה׳ ימלוד לעולם‬
‫ועד לעתיד לבוא״)בשלת טו‪ ,‬ידית ובפרש״י(‪ .‬וראה גם לעיל ע׳ תתכב‪.‬‬
‫‪ (9‬מגילה לא‪ ,‬א‪ .‬טושו״ע אדיח סת״צ ס״ת‪ .‬שו״ע אדה״ז שם סי״ג‪.‬‬
‫‪ (10‬לקו״ד ח״ד תשא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ (11‬וגם לפי הטעם )על אמירת הפטרה זו בשביעי של פסח( ששירת דוד ״היא ג״כ שירה כמו שירת הים‬
‫)שהיתה בשביעי של פסח( שקראו בתורה״)שו״ע אדה״ז שם‪ .‬וראה רש״י ד״ה ומפטירין וידבר דוד ‪ -‬מגילה‬
‫שם( ‪ -‬הרי זה מרמז על גאולה העתידה‪ ,‬כבהערה ‪.8‬‬
‫‪ (12‬ויש לומר שגם בקריאת היום נרמז הגאולה העתידה ‪ -‬״עשר ת ע ש ר ״ ) ה ת ח ל ת הקריאה דאתש״פ‬
‫תתקצט‬ ‫אחרון של פסח‬

‫און אין די ימים האחרונים פון פסח עצממ‪ ,‬איז די גאולה העתידה בעיקר‬
‫אונטערשטראכן אין אחרון של פסח ‪ -‬ווי מ׳זעט עם בגלוי אין דער הפטרה פון דעם‬
‫‪3‬‬
‫טאג‪ :‬די הפטרה רעדט בגלוי ובארוכה ׳ וועגן דעד גאולה העתידה ע״י משיח צדקנו און‬
‫וועגן די פרטי היעוד ו‪1‬אס וועלן דאן מקויים ווערףי ‪,, -‬ויצא״ חוטר מגזע ישי גו׳ ונחה‬
‫עליו רוח ה׳ גו׳ והריחו גו׳״)וואם דאס גייט בפשטות אויף משיח(‪ ,‬און די הנהגה בימות‬
‫המשיח ‪ -‬״וגר״ זאב עם כבש גו׳ מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״״‪ ,‬און‬
‫‪8‬‬
‫קיבוץ גליות ‪ -‬״והי׳ ׳ ביום ההוא גו׳ לקנות את שאר עמו גו׳ ומאיי הים גו׳ ואסף נדחי‬
‫ישראל גו׳״‪ ,‬און ‪ -‬״והחרים״ ה׳ גו׳ והניף ידו על הנהר גו׳״‪.‬‬
‫ב‪ .‬די שייכות פון אתרות של פטח מיט דער גאולה העתידה ע״י משיח איז נתגלה‬
‫‪20‬‬
‫געווארן נאך שטארקער אין די דורות האתרוגים ‪ -‬דורד דעם בעל שם טוב ‪.‬‬
‫ווי כ״ק מו״ח אדמו״ר האט דערציילט‪ ,‬אז באם בעש״ט האט די סעודה פון אתרון של‬
‫‪2‬‬
‫פסח געהייטן ״משיח׳ס סעודה״׳ ‪ ,‬און דער טעם אויף דעם איז ‪ -‬ווייל ״אחרון של פסח‬
‫‪22‬‬
‫איז מאיר גילוי הארת המשיח״ ‪.‬‬
‫און נאכדעם וואס כ״ק מו״ח אדמו״ר האט דאס מגלה געווען ברבים און געהייסן דאם‬
‫מפרסם זיין‪ ,‬איז פארשטאנדיק אז דאס איז שייר צו כל אנשי הדור‪ ,‬אנשים נשים וטף ‪-‬‬
‫‪23‬‬
‫ווארום ער איז דער נשיא הדור‪ ,‬והנשיא הוא הכל ‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬אז די הוספה)וואס איז צוגעקומען אין גילוי הארת משיח( מצד סעודת‬

‫ש ח ל בשבת(‪ ,‬שי״ל שזהו ע״ד ״עשר א ע ש ר נ ר ׳ ב ת פ ל ת י ע ק ב )ויצא כ ה ‪ ,‬כב( ש ר ו מ ז ע ל ל ע ״ ל )ראה תו״א ויצא‬
‫‪ -‬״כל ה ב כ ו ר גוי״‪,‬‬ ‫כב‪ ,‬ד‪ .‬תו״ח ש ם כז‪ ,‬סע״ד(‪ .‬ו ג ם ב ה מ ש ד ה ק ר י א ה ) ו ה ת ח ל ת ה ק ר י א ה ב ש א ר השנים(‬
‫ש ל ע ״ ל י ת ע ל ו ה ב כ ו ר י ם ויהי׳ ע ב ו ד ה ב ב כ ו ר י ם )פי ה ג ל ג ו ל י ם פכ״ג‪ .‬אוה״ת מ ק ץ ש ד מ ‪ ,‬א‪ .‬ב א ע׳ שמא‪ .‬ם ד ״ ה‬
‫כ ל פ ט ר תרכ״ז‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫מ ש א ״ כ ב ה פ ט ר ת שביעי ש ל פ ס ח ה״ז ר ק ב ר מ ז כוי‪.‬‬ ‫‪(13‬‬
‫ה ט ע ם ע ל זה שבאחש״פ מ פ ט י ר י ן ״עוד היום ב נ ו ב ל ע מ ו ד ו ג ו י ״ ) ב פ ש ט ו ת ( הוא ל פ י ש ב ל י ל פ ס ה ה י ת ה‬ ‫‪(14‬‬
‫מ פ ל ת ו ש ל ס נ ח ר י ב )פרש״י ד״ה ע ו ד היום מ ג י ל ה ל א ‪ ,‬א‪ .‬שו״ע אדה״ז שם(‪ .‬ו צ ר י ר ביאור‪) :‬א( הרי מ פ ל ת‬
‫פ נ ח ר י ב ה י ת ה ב ל י ל ה ר א ש ו ן ש ל פ ס ח ‪ ,‬ו ל א ב א ח ר ו ן של פ ס ת י ) ב ( ענין מ פ ל ת ס נ ת ר י ב הוא ר ק ב ה ת ח ל ת‬
‫ה ה פ ט ר ה ‪ ,‬ו כ ל ה מ ש ר ו ר ו ב ה ה פ ט ר ה )״ויצא ח ו ט ר מ ג ז ע ישי וגוי״( מ ד ב ר ב מ ש י ח ? ו ל כ ן נ״ל‪ ,‬ש ה ש י י כ ו ת‬
‫ד ה פ ט ר ה זו ל א ח ש ״ פ היא )גם( מ צ ד ש א ח ש ״ פ שייר ל מ ש י ח ] ו ר א ה מ ח ז ו ר ויטרי[ ו ג ם פ ס ו ק י ם ה ר א ש ו נ י ם‬
‫ש מ ד ב ר י ם ב ) מ פ ל ת ו ש ל ם נ ח ר י ב ו(נצחונו ש ל חזקי׳ שייכים ל מ ש י ח ‪ -‬כי ביקש ה ק ב ״ ה ל ע ש ו ת חזקי׳ מ ש י ח‬
‫) ס נ ה ד ר י ן צד‪ ,‬א(‪.‬‬

‫ישעי• יא‪ ,‬א־ג‪.‬‬ ‫‪(15‬‬

‫שם‪ ,‬ו־ט‪.‬‬ ‫‪(16‬‬
‫ר א ה ר מ ב ״ ם ס ו ף הל׳ מ ל כ י ם ‪.‬‬ ‫‪(17‬‬
‫ישעי׳ שם‪ ,‬יא־יב‪.‬‬ ‫‪(18‬‬
‫שם‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪(19‬‬
‫ה ט ע ם שענין זה נ ת ג ל ה ד ו ק א ע״י הבעש״ט ‪ -‬ר א ה ל ע י ל ע׳ ת ק נ ו ואילף‪ .‬ו ר א ה ש י ח ת אחש״פ תש״ד‬ ‫‪(20‬‬
‫)ע׳ ‪ 109‬ואילר(‪.‬‬
‫‪.(188‬‬ ‫״היום יום״ כ ב ניסן‪ ,‬אחש״פ‪ .‬ו ר א ה ש י ח ת אחש״פ ב ס ע ו ד ה ה׳ש״ת )ע׳ ‪ .(75‬ת ש ׳ ׳ ג ) ע ׳‬ ‫‪(21‬‬
‫‪ - .(100‬ו ר א ה ל ע י ל ע׳‬ ‫״היום יום״ שם‪ .‬ו ר א ה ש י ח ת אחש״פ תש״ד )ע׳ ‪ .105‬ע׳ ‪ 109‬ואילד(‪ .‬תש״ה )ע׳‬ ‫‪(22‬‬
‫‪ -‬ביאור השייכות דאתש״פ ל ג י ל ו י ה א ר ת מ ש י ח ‪.‬‬ ‫תקס־סא‬
‫פרש״י ת ו ק ת כא‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪(23‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫תתר‬

‫משיח לגבי דער גילוי מצד אמירת ההפטרה ‪ -‬איז דאם וואם די הארה פון דער גאולה‬
‫אין אחרון של פמח נעמט ח ד ד ) נ ו ס ף למחשבתו ודיבורו של האדם באמירת ההפטרה(‬
‫אויר די גשמיות וגוף פון א אידן)מעין דער גילוי אלקות וואם וועט זיין בגאולה‬
‫העתידה דוקא בגשמיות״ כוי(‪ ,‬דורך דעם וואס ער עסט דעמולט א סעודה גשמית)וואס‬
‫ע״פ דין דארף א סעודה באשטיין פון אכילה ושתי׳ גשמית‪ ,‬לחם וכר(‪ ,‬א סעודה וועלכע‬
‫‪25‬‬
‫הייסט משיתים סעודה‪ ,‬און דאט ווערט דם ובשר כבשרו ‪.‬‬
‫ובמכל שכן ווי דאס איז בנוגע צו יעדער סעודה‪ ,‬ובפרט סעודת שבת ויום טוב כוי‪:‬‬
‫בשעת א איד עסט א סעודה איז מכוונות העיקריות אין דעם ‪ -‬אז דורך דעם זאל ער‬
‫אריינברענגען ג־טלעכקייט און הייליקייט אין זיין גשמיות׳דיקן לעבן‪ ,‬זיין אכילה‬
‫ושתי׳‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ביז אז אויך בנוגע נטילת ידים‪ ,‬די הכנה צו דער סעודה‪ ,‬שטייט׳ אז א איד טוט ח ר ד‬
‫‪27‬‬
‫דעם אויף ״שאו ידיכם קודש וברכו את הוי׳״ ‪ ,‬ער איז ממשיך)״וברכו״ מלשון ברכה‬
‫והמשכה(‪ ,‬דעם אויבערשטן)הוי׳( בא זיך אין זיין סעודה גשמית כביכול‪ ,‬און ניט נאר‬
‫דעם שם אלקים)וואס דערפון נעמט זיך די גאנצע בריאה(‪ ,‬נאר דעם שם הוי׳‪ ,‬וואט איז‬
‫העכער פאר דער בריאה‪ ,‬און דאס איז ער ממשיך אין זיין גשמיות‪.‬‬
‫על אתת כמה וכמה ווען עס רעדט זיך וועגן דער סעודה אליין‪ ,‬און א סעודה וואם‬
‫קומט איין מאל א יאר)״אתת בשנה״( און)ניט א סתם סעודה‪ ,‬נאר א סעודה וואס( הייםט‬
‫‪28‬‬
‫״משיחים סעודה״‪ ,‬וואס משיח איז א מלך‪ ,‬וואס משכמו ומעלה גבוה מכל העם ‪ ,‬און אין‬
‫‪2‬‬
‫מלכות גופא ‪ -‬פון מלכות בית דודי ‪ ,‬און אין דעם גופא ‪ -‬שלימות פון מלכות בית‬
‫‪5‬‬
‫דוד״ )ווי ם׳וועט זיין לעתיד לבוא(‪.‬‬
‫און די כוונה אין דעם איז)ווי אין אלע מועדים וכיו״ב(‪ ,‬אז פון סעודת משית באתרון‬
‫של פםת‪ ,‬זאל נמשך ווערן״ די הארה פון משית אין אלע ענינים ופרטים פון דעם טאג‬
‫טעגלעכן לעבן)ארך בגשמיות( פון א אידן במשך א גאנצן יאר‪ .‬ובפשטות ‪ -‬אז אלץ‬
‫וואם א איד טוט במשך דעם גאנצן יאר‪ ,‬אויך די גשמיות׳דיקע זאכן‪ ,‬זאל זיין‬
‫דורכגענומען מיט הייליקייט און קדושה)מעין ובדוגמא ווי ס׳וועט זיין לאחרי ביאת‬
‫‪52‬‬
‫המשיח(‪ ,‬ביז מיט מטירת נפש פון יחידה שבנפש)בחי׳ משיח שבנפש (‪ ,‬און זאל געטאן‬
‫ווערן כשלימות כדבעי למיעבד״‪.‬‬

‫‪ (24‬כמ״ש ונגלה כבוד ה׳ וראו כל ב ש ר גו׳)ישעי׳ מ‪ ,‬ה(‪.‬‬

‫‪ (25‬תניא ספ״ה‪.‬‬
‫‪ (26‬ד״ה שאו ידיכם תרפ״ז)סה״מ תרפ״ז ע• ריז(‪ .‬תרצ׳׳ד )וד״ה וישא אהרן תרצ״ד ‪ -‬םה׳׳מ קונטרסים‬
‫ח״ב רחצ‪ ,‬ב ואילך(‪ .‬תשמ״ג‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (27‬תהלים קלד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (28‬שמואל־א ט‪ ,‬ב‪ .‬וראה אוה״ת וירא תשסד‪ ,‬ב‪ .‬שה״ש ע׳ תיד־תטו‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (29‬ראה רמב״ם הל׳ מלכים פ״א ה״ז ואילך‪.‬‬
‫‪ (30‬ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב‪ .‬וראה לקו״ש ת״ו ע׳ ‪.254‬‬
‫להעיר מהטעם שאדה״ז לא הכניס בסידור לאחרי ההגדה ״חסל סידור פסח״‪ ,‬כי ״חג הפסת ווערט‬ ‫‪(31‬‬
‫נמשך שטענדיג״)שיחת אחש״פ תש״ג)ע׳ ‪ ,(75‬נעתקה לעיל ע׳ נו״ו(‪.‬‬
‫‪ (32‬ראה רמ״ז לזח״ב מ‪ ,‬ב)גדפס במק״מ קמז‪ ,‬ב( ולזח״ג רס‪ ,‬ב )במק״מ קצ‪ ,‬ב(‪ .‬ל״ת להאריז״ל בראשית‬
‫עה״פ ויתהלך חנוך‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (33‬ראה כתובות סז‪ ,‬רע׳׳א‪.‬‬
‫א ׳א‬ ‫אחרון ש ל פ ס ח‬

‫פון די טעמים פארוואם דער ענין)פון סעודת משית( איז נתגלה געווארן)דורך דעם‬
‫בעש״ט( דוקא בדורות האחרונים)און ניט אין די דורות שלפני זה‪ ,‬כאטש אז דעמולט איז‬
‫אויך געווען גילוי הארת משיח באחרון של פטה‪ ,‬און מ׳האט געזאגט הפטרת היום כוי( ‪-‬‬
‫‪4‬‬
‫י״ל ווייל ׳‪ :‬א( בשעת עט קומט צו אין תושן־ הגלות‪ ,‬קומט א ו ד צו אין גילוי אור וקדושה‬
‫כר‪ ,‬בכדי קענען זיר איינקערן און באלייכטן די וועלט אויר אין אזא מצב של תושר‪ .‬ב(‬
‫קומענדיק נעענטער צו דער גאולה העתידה בפועל‪ ,‬איז מען מגלה מערער ענינים‬
‫וועלכע זיינען מעיז הגאולה‪ ,‬טועמי׳ חיים זכו״‪ ,‬ע״ד ווי בערב שבת איז מען טועם מכל‬
‫‪6‬ג‬
‫תבשיל ותבשיל פון שבת ‪.‬‬
‫ג‪ .‬דעד ענין הנ״ל פון פעודת משיח באתרון של פסת שטייט נאכמער בהדגשה‬
‫ובגלוי היינטיקן יאר‪ ,‬ווען אחרון של פסח איז ביום השבת‪ ,‬וואס דעמולט גייט מען אריין‬
‫פון סעודת משיח)בסוף היום( גלייר)אן הפסק סעודה אחרת( אין סעודת מלוה מלכה‬
‫‪,‬‬ ‫דג‬
‫במוצאי שבת ‪ ,‬וועלכע ווערן אנגערופן ״סעודתא רדוד מלכא משיחא״ ״‪ ,‬ווייל דעמולט‬
‫איז דא דעד גילוי פון דוד מלכא משיחא אין א סעודה גשמית)פעודת מלוה מלכה(‪.‬‬
‫וואם דעמולט קומט צו‪ ,‬כמובן‪ ,‬אין רעם גילוי פון סעודת משיח‪ ,‬וויבאלד אז דערפון‬
‫האט מעז דעם כת אויף גלייד אריינגיין איו סעודתא דדוד מלכא משיחא‪.‬‬
‫וועט מען עם פארשטיין בהקדים דער ביאור החילוק צווישן ״סעודת משיח״ באחרון‬
‫של פסח און ״םעודתא דדוד מלכא משיחא״ במוצאי שבת ‪ -‬וואט וויבאלד אז ״טעודת‬
‫משיח״ איז נאר פעם אתת בשנה)באחרון של פסח( ובתור מנהג‪ ,‬איז פארשטאנדיק אז‬
‫דאס איז אנדערש פון ״סעודתא דדוד מלכא משיתא״ וואס איז דא בכל מוצאי שבת וכדיו‬
‫בשו״ע‪.‬‬
‫דער תילוק ביניהם איז אין כמה ענינים‪:‬‬
‫א( בזמן ‪ -‬״סעודתא דדוד מלכא משיתא״ איז בכל מוצאי שבת‪ ,‬און ״סעודת משיח״‬
‫איז באחרון של פסח‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫ב( ״סעודתא דדוד מלכא משיחא״ דארף קומעו נאד די ג׳ סעודות שבת שלפני זה‪ .‬ביז‬
‫‪3‬‬
‫אז זי ווערט אמאל אנגערופן בשם סעודה ר ב י ע י ת ׳ ]כנגד דעם רגל הרביעי פוך מרכבה‬
‫‪ -‬דוד מלכא משיחא‪ ,‬וועלכע קומט לאחרי די ג׳ סעודות כנגד די ערשטע ג׳ רגלי‬
‫‪4‬‬
‫המרכבה ‪ -‬הג׳ אבות״ [‪ .‬וואט דאט באווייזט אז זי דארף ‪ -‬אנקומען צו דער הכנה‬

‫‪ (34‬ראה עד״ז לקו״ש חט״ו ע׳ ‪) 282‬וש׳׳נ( בביאור הטעם דהתגלות התסידות)בכלל( בדורות האחרונים‬
‫דוקא‪ .‬וראה לקו״ש ח״ז ע׳ ‪ 206‬ואילך‪.‬‬
‫‪ (35‬פע׳׳ח שער ית רפ׳׳ג‪ .‬שער הכוונות עניו טבילת ע׳׳ש‪.‬‬
‫‪ (36‬ראה מג״א או״ח סר״ז סוסק׳׳א‪ .‬שו׳׳ע אדה״ז שם ס״ח‪.‬‬
‫‪ (37‬שבת קיט‪ ,‬ב‪ .‬טושו״ע ושו׳׳ע אדה״ז או״ח פ״ש‪.‬‬
‫‪ (38‬סידור האריז״ל )לר׳׳ש מרשקוב(‪ .‬ובכמה מקומות נקרא‪ :‬סעודתא דדוד מלכא )פע׳׳ח שער השבת‬
‫פכ״ד‪ .‬סידור האריז׳יל)קול יעקב(‪ .‬שלייה מס׳ שבת קלג‪ ,‬ב מכנפי יונה)ח״ב ם״ג( ועוד(‪.‬‬
‫‪ (39‬ראה שער הכוונות ענין ויהי נועם‪ .‬סידור יעב״ץ)מוצאי שבת(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (40‬עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח״א פכ״ג )בשפ האריז״ל(‪ .‬הובא באוה׳׳ח בשלח ע׳ תרג‪ .‬וראה‬
‫שלייה שם‪ .‬וראה זח״ג פח‪ ,‬ב)וראה במק׳׳מ שם‪ .‬סידור עם דא״ח רא‪ ,‬ד ‪ /‬ובשער הכוונות עניו השלתו ‪ -‬שהג׳‬
‫סעודות הן כנגד הגי אבות‪.‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬

‫‪4‬‬
‫ועבודה׳ אין די ג׳ סעודות״ של שבת״‪ .‬משא״כ ״סעודת משיח״ באחרון של פסח איז א‬
‫באזונדער סעודה‪ ,‬ניט פארבונדן מיט אנדערע סעודות‪.‬‬
‫ג( בשם‪ :‬די סעודה במוצאי שבת הייסט ״סעודתא דדוד מלכא משיחא״‪ ,‬משא״כ בא‬
‫״סעודת משית״ דערמאנט מען ניט ״דוד״‪ ,‬נאר ״משית״ סתם‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫ד( כנ״ל ‪ -‬סעודת מלוה מלכה)דדוד מלכא משיחא( איז א דין אין שולתן ערוך ‪.‬‬
‫סעודת משיח איו א מנהג ישראל‪ ,‬איינגעשטעלט דורך דעם בעש״ט און רבותינו נשיאינו‪.‬‬
‫ועוד‪.‬‬

‫ד‪ .‬דער ביאור אין דעם י״ל‪:‬‬

‫אע״פ וואס בכללות איו דא א קשר צווישן ״דוד מלכא משיתא״ און ״משית״‪ ,‬זיינען זיי‬
‫‪45‬‬
‫אבער צוויי באזונדערע מענטשן )און ענינים(‪ .‬ווי די גמרא זאגט״ ״עתיד הקב״ה‬
‫‪48‬‬
‫להעמיד להם דוד אתר)שעתיד למלוך עליהם״( שנאמר ועבדו את ה׳ אלקיהם ואת‬
‫‪4‬‬
‫דוד מלכם אשר אקים להם‪ ,‬הקים לא נאמר אלא אקים‪ ,‬א״ל כו׳ והכתיב׳ ודוד עבדי‬
‫נשיא להם לעולם‪ ,‬כגון קיסר ופלגי קיסר״‪ ,‬ופרש״י‪ :‬״מלך ושני לו‪ ,‬כן דוד החדש מלד‬
‫מדכתיב ודוד מלכם אשר אקים‪ ,‬ודוד המלר שני לו כדכתיב נשיא להם ולא כתוב מלך״‪.‬‬
‫דער אונטערשייד צווישן ויי)דוד המלך און משיח( וועט מען פארשטיין לאחרי‬
‫ביאור בדיוק לשון הגמרא ״קיסר ופלגי קיסר״‪ ,‬וואס לכאורה איו דאס אינגאנצן ניט‬
‫פארשטאנדיק‪:‬‬
‫א( ״קיסר ופלגי קיסר״ איז דער אפטייטש אין לשון רומי פון ״מלר ומשנה למלך״‪.‬‬
‫ווערט די שאלה‪ :‬אין א ריבוי מקומות אין גמרא שטייט דער לשון ״מלר״)ביז אז אפילו‬
‫מלכי אוה״ע רופט אז די גמרא בכ״מ בשם ״מלך״(‪ .‬פארוואס איז די גמרא מתאר דוד‬
‫המלך און מלך המשיח)און זיי וועלן זיין בהתגלות לעתיד לבוא( דוקא מיט דעם לשון‬
‫״קיסר ופלגי קיסר״‪ ,‬בלשון אומות העולם‪ ,‬וביניהם גופא ‪ -‬לשון רומי‪ ,‬דער עם וועלכע‬
‫‪5‬‬
‫האט הרוב געמאכט דעם ביהמ״ק)״לבנון באדיר יפול״״ (‪ ,‬און ניט ״מלר ומשנה למלך׳‬
‫‪5‬‬
‫בלשון הקודש׳ ?!‬

‫‪ (41‬להעיר גם מלקוטי לוי״צ אגרות ע׳ רגה־ו‪.‬‬

‫‪ (42‬כמובן גם מזה שהוא כנגד רגל הד׳ דהמרבבה )כנ׳׳ל בפנים‪ /‬שהוא זקוק להג׳ רגלים אתרים‪ ,‬בכדי‬
‫להעמיד המרכבה‪.‬‬
‫‪ (43‬ויתירה מזה‪ :‬מבתי׳ הסעודות )דשבת( אנו עושים סעודה ד׳ במוצאי שבת וכוונתה היא להמשיך אור‬
‫קדושת סעודות שבת לכל ימי ההול כוי‪ ,‬וכנגד אור החוזר מפאת סעודת שבת אנו עושים סעודה בכל ליל‬
‫מוצאי שבת‪ ,‬סעודה ד׳)שער הכוונות שם‪ .‬וראה גם סידור האריז׳׳ל ופע״ח שפ(‪.‬‬
‫‪ (44‬שבהערה ‪.37‬‬
‫‪ (45‬כפם״ד הרמב״ם בהל׳ מלכים פי״א‪.‬‬
‫‪ (46‬סנהדרין צח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ (47‬פרש״י שם‪.‬‬
‫‪ (48‬ירמי׳ ל‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (49‬יחזקאל לז‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ (50‬ישעי׳ י‪ ,‬לד‪ .‬גיטין נו‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬
‫‪ (51‬ולהעיר מגיטין שם‪ ,‬סע״א ואילר שקרא ריב״ז לאספסינוס )מלד רומי שע״י נחרב הביהמ״ק( בשם‬
‫וראה שם לעיל שנקרא בגמרא בשם ‪,‬קיסר״‪ .‬וראה גם שם‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫״מלכא״‪.‬‬
 ‫אחרון ש ל פ ס ח‬

‫ב( נאכמער‪ :‬״קיסר״ בלשון רומי נעמט זיר פון ״לשון כרות בעברית״״‪ ,‬״חתיכה‬
‫וכריתה״״)־שנייחד על שם א מלך פון רומי וואס האט געהייסן ״קיסר״ על שם זה רואם‬
‫ער איז געבארן געווארן דודד דעם וואס ״נתקשה)אמו( בלדתה וכרתו בטנה והוציאו‬
‫הולד דרך דופנה״״)ובלשון הקודש ‪ -‬הייטט עס א לידה באופן פון ״יוצא דופן״(‪ ,‬״ועל‬
‫‪54‬‬
‫שמו נקראו כל המלכים שאחריו קיסר״ ‪.‬‬
‫און ווי קומט עם‪ ,‬אז די גמרא פארגלייכט דוד און משיח דוקא צו ״קיסר״ רואם ווייזט‬
‫אויף א לידה באופן פון‪ ...‬יוצא דופן‪ ,‬און נאך פון א מלך רומי?!‬
‫נוסף לזה דארף מען פארשטיין בכללות הענין‪ :‬די גמרא זאגט נאד אז פון די פסוקים‬
‫)הנ״ל( איז מובן אז משית און דוד המלך וועלן זיין לע״ל ווי א ״קיסר ופלגי קיסר״; אבער‬
‫עפ פאדערט הסברה פארוואס וועט טאקע אזוי זיין?‬

‫ה‪ .‬ויש לומר הביאור בכל זה‪:‬‬

‫דער עיקר אויפטו גלוי פון משית צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה לגבי דוד המלך‬
‫און בכלל אלע מלכים ונשיאי ישראל וצדיקים כר בזמן הזה איז ‪ -‬די ווירקונג און‬
‫ענדערונג וואט ער וועט אויפטאן אין דער וועלט‪:‬‬
‫‪55‬‬
‫דער עיקר חידוש פון משית צדקנו וועט זיין ניט אין דער עבודה פון אידן בתומ״צ‬
‫‪5‬‬
‫)כאטש אז ער וועט אויפטאן אין דעם א שלימות ומוחלטת וכו׳)״כמצות רצונך״׳ ( און אז‬
‫מ׳זאל קענעז מקיים זיין תומ״צ במנוחה כר( ‪ -‬ווארום דאס איז שרן געווען פריער בזמן‬
‫שלמה‪ ,‬ומעין זה בזמן חזקי׳ וכיו״ב ‪ -‬נאד אין מתקן זיין די גאנצע וועלט און די אומות‬
‫‪5‬‬ ‫‪57‬‬
‫שבה‪ ,‬״ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה׳ ביחד שנאמר• כי אז אהפוך אל עמים שפה‬
‫ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד״‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫משא״כ בזמן הזה‪ ,‬כאטש אז מ׳האט דעם אנזאג׳ ״לכוף את כל באי העולם לקבל‬
‫המצוות שנצטוו בני נח״‪ ,‬איז כל זמן וואט מ׳געפינט ז ד פאר ביאת המשיח)ניט נאר אין‬
‫גלות‪ ,‬נאר אפילו בזמן האבות‪ ,‬ובזמן שביהמ״ק הי׳ קיים‪ ,‬בזמו דוד וכוי( איז די גאנצע‬
‫וועלט נאד ניט מתוקן)״לעבוד את ה׳״(‪ ,‬ווי מ׳האט געזען)און מ׳זעט( בפועל‪ ,‬אז אויך‬
‫בזמן דוד)וכיו״ב( זיינען געווען אומות העולם בתקפם)ואדרבה ‪ -‬עיקר עבודת דוד איז‬
‫געווען במלתמות האומות‪ ,‬״דם רב שפכת ומלתמות גדולות עשית״״׳(‪ ,‬ובזמן שלמה איז‬

‫‪ (52‬תוד״ה כל ‪ -‬ע׳׳ז י‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ (53‬סדר הדורות ג״א תרס׳׳ב‪.‬‬
‫‪ (54‬תופי שם‪.‬‬
‫‪ (55‬ומה שכתב הרמב״ם )הל׳ מלכים פי״א ה״ד( ״יעמוד מלר מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוה כו׳‬
‫ויכוף כל ישראל לילד בה ולחזק בדקה כוי״ ‪ -‬הרי זה עוד לפני שהוא ״משיח בודאי״)כי אם ״בחזקת שהוא‬
‫משית״(‪ ,‬ושלימות עניו המשיח )לאחרי בניו ביהמ״ק וקיבוץ נדתי ישראל( מתאר הרמב״ם בסוף ההלכה ‪-‬‬
‫״ויתקן את העולם כוי״‪ .‬ועוד ועיקר‪ :‬אף שמשיח יביא שלימות גם בעבודת בנ״י בתומ״צ ‪ -‬הרי עיקר ח י ד ו ש ו‬
‫של משיח הוא בתיקון העולפ )שוה לא הי׳ לפני ביאתו‪ ,‬משא״כ עבודת בנ״י(‪ ,‬בבפנים‪.‬‬
‫‪ (56‬תפלת מוסף‪ .‬וראה בארוכה תו״ח ויהי צה‪ ,‬א ואילה המשר וככה תרל״ז פי״ז ואילה ועוד‪.‬‬
‫‪ (57‬רמב״ם הל׳ מלכים שם‪.‬‬
‫‪ (58‬צפני׳ ג‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (59‬רמב״פ שפ פפ״ח‪.‬‬
‫‪ (60‬דברי הימים־א כב‪ ,‬ח‪ .‬וראה שפ כח‪ ,‬ג‪.‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫איד‬

‫מצרים געווען א מלוכה וואוהין ירבעם מורד בשלמה איז אנטלאפן״‪ ,‬ועאכו״כ אין‬
‫אנדערע זמנים‪.‬‬
‫אין דעם וועט באשטיין דער עיקר חידוש פון משיח צדקנו‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬אז עט בלייבט ניט‬
‫א פרט אין וועלט וואס שטייט ניט אין א מצב פון ״והיונה לה׳ המלוכה״״‪.‬‬

‫ו‪ .‬עפ״ז איז מובן פארוואס די גמרא באנוצט דעם תואר ״קיטר״ אויף משיחין‪:‬‬
‫די גמרא וויל נוצז א משל ותואר וראם איז מתאים מיט דעם תוכן הגמשל‪ .‬וויבאלד אז‬
‫דער עיקר חידוש פון משיח וועט זיין)ניט נאר דער גילוי אין קדושה‪ ,‬נאר בעיקר( אין‬
‫תיקון העולם והאומות)אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גוי( ‪ -‬דערפאר איז אים די‬
‫גמרא מתאר בשם ״קיסר״‪ ,‬בלשון אוה״ע״ ]ובפרט אז די כוונה פון די שבעים לשון פון‬
‫אוה״ע‪ ,‬איז בכדי אז מ׳זאל מברר זיין די אוה״ע ווי זיי שטייען במעמדם ומצבם וכפי‬
‫‪64‬‬
‫לשונם ומדינתם כו׳ [‪ .‬ובזה גופא ‪ -‬לשון רומי)דער ירוד שבאומות‪ ,‬וועלכע האט חרוב‬
‫געמאכט דעם ביהמ״ק(‪ ,‬בכדי ארויסברענגען אז משיח אליין וועט זיין אזוי ווי א ״קיסר״‬
‫)דער נאמען פון א מלך בלשון האומות( וואס געוועלטיגט און פירט אן און איז משפיע‬
‫ומתקן די אומות העולם)ביז די נידעריקםטע צווישן זיי‪ ,‬די וואס האבן מלחמה געהאט‬
‫מיט עצם ומקור הקדושה כוי(‪.‬‬
‫און אין לשון האומות גופא ‪ -‬א תואר ויאס ווייןט אויף א לידה באופן פון יוצא דופן‪:‬‬
‫דער כת הלידה איז א גילוי וואס דער אויבערשטער האט אריינגעשטעלט בטבע‬
‫העולם‪ ,‬די נאטירלעכע אויפפירונג פון וועלט )בבני אדם כוי(‪] .‬וואם דאס ווערט‬
‫נשתלשל פון לידה ברותניות ‪ -‬לידת המדות מחכמה ובינה)אבא ואמא(« וכוי[‪ .‬און דעד‬
‫דרך הלידה ע״פ טבע איז דורך רתם האם‪ .‬בשעת עמ מישט זיר אבער אריין א דבר בלתי‬
‫רצוי וואס איז מעכב די לידה ע״י רחם האם‪ ,‬ביז אז דאט שטעלט איין אין סכנה דעם‬
‫עובר)אדער די אם( ר״ל‪ ,‬דארף מען אנקומען צו א ״קיסר״ תתיכה וכריתה‪ ,‬און דער ולד‬
‫ווערט געבארן באופן פון יוצא דופן״׳)שלא ע״פ סדר הטבע(‪ .‬ביז אז בא אידן‪ ,‬איז דער‬
‫דין« אז א יוצא דופן האט ניט קיין דין בכור)ווייל ער איז ניט קיין פטר רחם(‪.‬‬
‫ווי יעדער ענין בגשמיות העולם ווערט דאס נשתלשל פון רוחניות הענינים‪:‬‬
‫בכדי עס זאל זיין א מציאות פון יש)א נברא(‪ ,‬איז ניט מספיק א השתלשלות מדרגא‬
‫לדרגא‪ .‬וויפל השתלשלות הדרגות עס וועט זיין‪ ,‬קען פון אים ניט ווערן א יש‪ .‬נאר‬
‫התהוות היש איז דוקא בדרך הפסק והתחדשות‪ .‬און אויר דער אור אלקי וואם איז מהוה‬
‫דעם יש‪ ,‬דארף דורכגיין כמה וכמה מסכים ופרסאות וכר‪ ,‬וואס פארשטעלט אויף אים‪,‬‬

‫‪ (61‬מלכים־א יא‪ ,‬מ‪.‬‬

‫‪ (62‬עובדי׳ א‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ (63‬ולא רק כלשון תרגום וכיו״ב שהוא קרוב ללשון הקודש )רמ״א אודיע רםקכ״ו( ״וגיתן בסיני כגון יגר‬
‫שהדותא״)שו״ע אדה״ן או׳׳ח סרפ״ה ס״ב‪ .‬וראה לקו׳יש תכ׳׳א ע׳ ‪ 447‬בהערות(‪ ,‬אלא לשון רומי‪.‬‬
‫‪ (64‬ראה תו׳׳א משפטים עז‪ ,‬ד‪ .‬עח‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (65‬ראה תניא פ״ג‪.‬‬
‫‪ (66‬״כותל״ בלי כל פתח ונקב‪.‬‬
‫‪ (67‬בכורות מז‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הלי בכורים פי״א הט״ז‪ .‬טושו״ע יו׳׳ד סש״ה סכ׳׳ד‪.‬‬
 ‫אחרון ש ל פ ס ח‬

‫‪8‬‬
‫ביז אז זיי ענדערן אים כביכול‪ ,‬אז ער זאל זיין ניט אזוי איידל און קלאר ובו׳ ׳)בדוגמת‬
‫ווי א מסר גשמי ‪ -‬וואט לאזט ניט זען)קלארערהייט( דאם וואט געפינט ז ד פון צווייטן‬
‫זייט מסד(‪ .‬ד‪.‬ה‪ .‬אז ער שטייט אין א מצב פון ״יוצא דופן״ שלא ע״ד סדר הרגיל)מצד‬
‫סדר השתלשלות( כלל‪.‬‬
‫ועד״ז למטה למטה יותר)אין מציאות היש גופא(‪ :‬בכדי עס זאל זיין א מציאות פון‬
‫היפר הקדושה איז ניט ממפיק א השתלשלות מדרגא לדרגא‪ .‬וויפל השתלשלות הדרגות‬
‫עט וועט נאר זיין‪ ,‬וועט פון קדושה קיינמאל ניט ווערן היפך הקדושה‪ .‬נאד דערצו דארף‬
‫מען האבן כמה וכמה פרסאות ומסכים וכו׳ והפסק ביז אז ער זאל זיין ״יוצא דופך‪ ,‬שלא‬
‫ע״ד הסדר הרגיל)מצד סדר השתלשלות(‪ ,‬היפך השתלשלות‪.‬‬
‫עד״ז יש לומר אויר בנוגע צו דעם תואר ״קיסר״ אויף משיח‪:‬‬
‫די גאולה איז געגליכן צו לידה )בערד צו גלות וואס נמשל לעיבור(״‪ .‬בכדי‬
‫ארויםברענגען אז דער חידוש פרד משיח בלידת הגאולה וועט זיין)ניט נאד אין מקום‬
‫הקדושה‪ ,‬נאד( אין תיקוז העולם והאומות)וואם זייער מציאות איז געווארן דודד די‬
‫מסכים ופרםאות כר(‪ ,‬פארגלייכט אימ די גמרא צו ״קיסר״‪ ,‬וואט גייט אויף א לידה‬
‫באופן פון שלא ע״ד הטבע כלל‪.‬‬

‫ז‪ .‬ויש לומר‪ ,‬אז דער כח וואם משיח האט צו מתקן זיין די וועלט און די אומות‬
‫העולם)וואס זיינען א מציאות ניט בסדר השתלשלות‪ ,‬כנ״ל( איז דערפון וואם ער)משיח(‬
‫נעמט זיר פון אן ארט וואס איז העכער פאר גאנץ סדר השתלשלות‪ ,‬בחי׳ ״קיסר״)יוצא‬
‫דופן( למעליותא‪:‬‬
‫יעדער זאר אין וועלט‪ ,‬ארד א מציאות פון יוצא דופן בלידה בעוה״ז הגשמי והחומרי‪,‬‬
‫מוז האבן א שרש אין קדושה•׳)און אין תורה‪ ,‬כמאמר״ אסתכל באורייתא וברא עלמא(‪.‬‬
‫ויש לומר אז דער שרש בקדושה פון ״קיסר״)יוצא דופן( לגריעותא ‪ -‬איז פון א דרגא‬
‫)אין לידה‪ ,‬ד‪.‬ה‪ .‬גילוי( וואם איז העכער פאר דעם גאנצן ענין פון סדר השתלשלות וטבע‬
‫העולם‪ ,‬אפילו ה<‪1‬בער פאר דעם ענין פון בכור‪ ,‬ראש כל השתלשלות)דערפאר קען דאס‬
‫צונעמען דעם ענין פון בכור‪ ,‬כנ״ל(‪ ,‬וואס דאם איז בחי׳ ״קיסר״)יוצא דופן( בקדושה‪.‬‬
‫וכידוע אז אין הנהגת העולם ע״י הקב״ה)און במילא אין ידיעת אלקות שעל ידי זה(‬
‫זיינען פאראן צוויי אופנים״‪ :‬הנהגה טבעית‪ ,‬דעד סדר וואס דער אויבערשטער האט‬
‫קובע געווען אין דער בריאה באופן פון תמידין כסדרן‪ ,‬וואס ״לא ישבותו״״‪ .‬וואס דורר‬
‫דעם ווערט גתגלה דעד כת הא״ס וואס ״לא שניתי״; און הגהגה נסית‪ ,‬מוספים כהלכתם‪,‬‬

‫‪ (68‬ועד שנקרא אור חדש)תו״א וירא ד״ה פתח אליהו יד‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫‪ (69‬ראה תו״א ר״פ וארא‪ .‬תו״ח וארא צו‪ ,‬ב ואילד‪ .‬ובכ״מ‪ .‬ד״ה בלילה ההוא תשד״מ )סה״מ ‪ -‬מלוקט‬
‫ח״ב ע׳ רסה ואילח ס״ד ואילר‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ (70‬אלא שגילוי הדבר בפועל הוא ע״י מסכים ופרסאות כוי‪ ,‬כנ״ל בפנים‪.‬‬
‫‪ (71‬זח״ב קפא‪ ,‬א־ב‪.‬‬
‫‪ (72‬ראה עקידה פ׳ בא שער לח‪ .‬הובא ונת׳ באוה״ת בראשית יח‪ ,‬ב ואילך‪ .‬רד״ה החודש תרנ״ד‪ .‬תרס״ו‪.‬‬
‫חרע״ח )דפ׳ החודש(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (73‬נח ח‪ ,‬כב‪.‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫א ׳ו‬

‫וואט דורך דעם ווערט נתגלה אלקות וואט איז העכער פאר דער בריאה‪ ,‬וועלכע טוט‬
‫אויף א תידוש אין דער בריאה‪.‬‬
‫דער ענין פון ״יוצא דופן״ דקדושה)בשרשו למעלה( ‪ -‬איז ע״ד ווי הנהגה נסית‪,‬‬
‫העכער פאר דעם סדר וטבע הבריאה)אז א לידה איז דורך)פטר( רחם(‪.‬‬
‫וי״ל אז כביכול איז דאם למעליותא די דרגא בא משיחי״‪ :‬בימות המשיח וועט‬
‫‪75‬‬
‫אויפגעטאן ווערן)דורך משיח( א חידוש)נם( אין דער גאנצער בריאה ‪ .‬ווי עם שטייט‬
‫אין דער הפטרה פון אחרון של פסח ‪ -‬״וגר זאב עם כבש גו׳״‪ ,‬וואט דאס מיינט כפשוטו‬
‫‪7‬‬
‫)לויט הכרעת תורת הקבלה והחסידות׳ (‪ .‬משא״כ אין דעם זמן פאר ביאת המשיח ‪-‬‬
‫אפילו אין דעם זמן פון בית המקדש און פון אלע נסים וגילויים במשך הדורות‪ ,‬זיינען די‬

‫‪ (74‬ועפ״ז יומתק הקשר עם אחרון של פ ס ח )וחג הפסח וחודש ניכו בכלל( ‪ -‬שחודש ניסן הוא הראש‬
‫דהנהגה נסית‪ ,‬יעד שניסן)בב׳ נו״נין( מורה על ״נסי נסים״)ברכות נז‪ ,‬רע״א(‪ .‬ועאבו״כ בחג הפסח ששמו על‬
‫שם שפסח ודלג כוי)פרש״י בא יב‪ ,‬יא‪ .‬וראה קדושת לוי פ׳ בא שזהו הטעם שבנ״י קוריו היו׳׳ט בשם ״תג‬
‫הפסח״(‪ ,‬שמורה על הנהגה נסית‪ .‬וי״ל שאחרון של פסח )שבו מאיר גילוי הארת המשיח( הוא ע״ד ״המאסף‬
‫לכל המחנות״)ראה בהעלותך י‪ ,‬כה ובפרש״י( דפסח ודלג‪ ,‬היינו דילוג על גבי דילוג‪ .‬וראה שיחת ליל אחרון‬
‫של פסח תשמ״ח‪.‬‬
‫‪ (75‬ראה תהליפ קאפיטל עב )לפי הפירוש שהמזמור קאי על מלך המשיח ‪ -‬ראה ראב״ע שם‪ ,‬א‪ .‬פרש״י‬
‫שפ‪ ,‬טז(‪ .‬וראה מכתב י״א ניסן תשל״ג)נדפס לעיל ע׳ תרנ ואילך( ובהערות שם‪.‬‬
‫‪ (76‬ראה ד״ה כי פדה לאדה״ז)סה״מ אתהלך לאזניא ע• נח(‪ ,‬ועם הגהות ‪ -‬באוה״ת נת)כרך ג( תרע‪ ,‬א‪.‬‬
‫וראה שם תרע‪ ,‬ב ואילך‪ .‬מאמרי אדה״ז ענינים ע׳ פז‪ ,‬ועם הגהות ‪ -‬באוה״ת שם תרלג‪ ,‬ב ואילך‪ .‬המשך וככה‬
‫תרל׳׳ז פצ״ד‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫וגם לדעת הרמב״ם )הל׳ מלכים רפי״ב( שזה משל וקאי על אוה״ע )משא״כ לדעת הראב״ד שם( ‪ -‬הרי‬
‫)נוסף לזה ששלום כל אומות העולם)באופן דגר זאב עם כבש( הוא ג״כ חידוש שלא הי׳ בבל הזמן שלפגי זה‬
‫)כנ״ל ס״ה(‪ ,‬ורק מ ע י ן זה בזמן שלמה( הרמב״ם מפרש דבריו באגרת תחיית המתים)פ״ו( דמש״כ דמשל הן‬
‫״אין דברינו זה החלטי״• כו׳ ואם הוא בפשוטו הרי יהי׳ גס בוי״‪ .‬והרי לאחרי הכרעת תורת ה ק ב ל ה ״‬
‫והתסידות )שהדברים הם כפשוטם( ‪ -‬מובן‪ ,‬שגם הרמב״ם ס״ל בן״*‪.‬‬
‫ויש לומר שלדעת הרמב״ם יהיו ב׳ תקופות‪ ,‬כמבואר במ״א)ראה הערה במכתב הנ׳׳ל‪ .‬ועוד(‪ .‬או יש לומר‪,‬‬
‫שזה תלוי באם הגאולה תהי׳ באופן דלא זכו שאז יהי׳)בתתלת הגאולה( הנהגה טבעית‪ ,‬או באופו דזכו אחישנה‬
‫שאז יהי׳ תיכף הנהגה נסית‪ .‬והרמב״ם בספר הלכות כותב הלכה מה שמוכרח להיות )דבכלל מאתים יש מ נ ה (‬
‫בכל אופן)היינו אפילו באם יהי׳ לא זכו(‪.‬‬

‫•( ובכל אופן מוכרח לומר כן לדעת הרמב״ם — כי לנו״ע יהי׳ תחייה המתים‪ ,‬ואין לך חידוש ונס ג ח ל‬
‫מ‪1‬ה‪.‬‬

‫**( ולהעיר מהדיעה שבסוף ימיו למד הרמב״ם תורת הקבלה כר )מגדול עוז הלי יםוה״ח פ״א ופ״ב‪ .‬שו״ת‬
‫מהר״ס אלשקר סי' קיו‪ .‬עבודת הקודש ח״ב פי״ג‪ .‬הלבוש בלבוש פנת יקרת ח״א פנ״ג‪ .‬וראה שומר אמונים‬
‫ויכוח א ׳ ס״ק יג‪ .‬פי׳ הר״מ בוטריל לספר יצירה פ״ד מ־ג(‪.‬‬
‫ולהעיר מהשינויים בדעות הרמב״ם ושינה בהלכות שלו )אגרוחיו — בתשובת הרמבים ליפסיא‬ ‫**•(‬
‫סכ״ט‪ .‬ס׳׳מ‪ .‬סנז״ז‪ .‬ועוד( — ולהעיר מרבינו הקדוש שיש ששנה בצעירותו וחזר בו בזקנותו)ב״מ מד‪ ,‬םע״א( —‬
‫ועד שבאחרונים קראו לזה המהדורות ‪.‬שברמב״ם )ואה סיום הרמב״ם בשיחת יו־ד שבט תשמ־ז ע״ד‬
‫המהדורות בספר הרמב״ם‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫‪T'K‬‬ ‫אחרון של פסח‬

‫נטים געווען נאר אין געוויםע ענינים״‪ ,‬אבער דעמולט איז ניט געווארן א חידוש אין‬
‫דער גאנצער בריאה‪ ,‬אז מ׳זאל זען אלקות בגלוי אין יעדער פרט שבעולם‪.‬‬
‫וואס עפ״ז יש לומר דעם אונטערשייד צווישן משיח און דוד המלך‪ :‬בזמן דוד איז‬
‫געווען בעיקר א הנהגה טבעית‪ ,‬כמובן דערפון וואט ער האט געדארפט מלחמה האבן‬
‫מיט אומות וכו׳ ]נאר ערשט בימי שלמה איז געווארן שלום בעולם״י‪ ,‬און א הנהגה‬
‫נסית״‪) ,‬אבער אויך ‪ -‬נאר( מעין פון ימות המשית״״[‪ .‬ד‪.‬ה‪ .‬אז עיקר עבודתו איז‬
‫באשטאנען פון בירור טבע העולם ‪ -‬אז זי זאל ווערן א טבע דקדושה‪ .‬משא״כ ענינו פון‬
‫משיח ‪ -‬איז הנהגה נסית‪ ,‬אויפטאן א חידוש אין דער בריאה‪.‬‬
‫ויש לומר אז דער טעם אויף דעם איז ווייל משיח עצמו נעמט זיך פון בחי׳ ״קיסר״‬
‫)יוצא דופן( דקדושה‪ ,‬וואט איז למעלה מטדר השתלשלות וטדר טבע הבריאה)אז לידה‬
‫‪81‬‬
‫איז דורך)פטר( רתם( ‪.‬‬
‫און דערפאר האט משיח)״קימר״( בכח צו מתקן זיין די וועלט און די אומות העולם‬
‫)בחי׳ ״קיסר״)יוצא דופן( דלעו״ז( ‪ -‬ווארום דער כח צו פארדעקן אויף אור הקדושה)ע״י‬
‫קיסר דלעו״ז(‪ ,‬ובמילא אויר ‪ -‬צו דאט מהפך ומתקן זיין‪ ,‬נעמט זיד)ניט פון סדר‬
‫השתלשלות‪ ,‬נאר( פון כח הא״ס‪ ,‬בחי׳ כביכול קיסר דקדושה‪ ,‬שלמעלה מסדר‬
‫השתלשלות‪ .‬ע״ד המבואר אז התהוות היש)באופן של התחדשות‪ ,‬כנ״ל ם׳ץ( איז ניט דורך‬
‫סדר השתלשלות‪ ,‬נאר דוקא פון דעם כח הא״ס‪ ,‬וואס האט בכח צו מתדש זיין א נייע‬
‫‪8‬‬
‫מציאות‪ ,‬״יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה״־ ‪.‬‬

‫ח‪ .‬לאידר גיסא איז דער חידוש וואט משיח טוט אויף ניט מבטל די וועלט און די‬
‫נאטירלעכע אויפפירונג פון דער וועלט וואט דער אויבערשטער האט אין איר‬
‫אריינגעשטעלט‪ ,‬נאר דאט הויבט אויף און מעלה דעם טבע גופא צו למעלה מן הטבע‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬אז דאס איז דעד ענין אין דעם וואס אין צוגאב צו דעם וואס משיח וועט‬
‫זיין דער ״קיסר״ בגאולה העתידה‪ ,‬וועט דוד המלר זיין ״פלגי קיסר״‪ ,‬דלכאורה איז ניט‬
‫מובן‪ :‬וויבאלד אז דוקא משיח איז פארבונדן מיט הנהגה נסית‪ ,‬משא״כ דוד איז‬
‫פארבונדן מיט הנהגת הטבע)כנ״לא האט געדארפט שטיל ״קיסר״)וואס איז מרמז אויף‬
‫די הנהגה נסית( נאד בנוגע צו משית‪ ,‬משא׳׳כ בנוגע צו דוד האט געדארפט שטיין ״משנה‬
‫לו״)בלשון הקודש(‪ ,‬וכיו״ב?‬

‫‪ (77‬לבד במ״ת ש״צפור לא צווח כוי שור לא געה כוי״)שמו״ר ספכ״ט‪ /‬ו״הי׳ הקב׳׳ה מדבר והקול יוצא‬
‫בכל העולם״‪ ,‬מכל הרוחות הקול יוצא אנכי הוי׳ גו׳)ותנחומא שמות כה‪ .‬שמו׳׳ר פיה‪ ,‬ט‪ .‬חקו׳׳ז תכ׳׳ב)סד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫תניא פל״ו‪.‬‬
‫‪ (78‬דברי הימים־א כב‪ ,‬ט‪ .‬וראה ד״ה בלע המוח לנצח תשכ״ה )סה״מ ‪ -‬מלוקט ח״ב ע׳ רעז ואילך( פ״ב‪.‬‬
‫וש״נ‪.‬‬
‫‪ (79‬ראה תהלים שם )עב( ‪ -‬לפי הפירוש שהמזמור קאי על מלד שלמה )ראה במפרשים שבהערה ‪.(75‬‬
‫שמזה מוכח שבזמן דוד לא הי׳ כן‪ ,‬כ״א הגהגה טבעית‪ .‬וראה מכתב הנ״ל‪.‬‬
‫‪ (80‬ראה שערי תשובה ח״א ד״ה פדה בשלום פי״א‪.‬‬
‫‪ (81‬להעיר שדוד ושמשיח נקרא בר נפלי)סנהדרין צו‪ ,‬סע״ב‪ .‬זח״ג רעט‪ ,‬א‪ .‬ובהנסמן בגצו״ז שם(‪ .‬וראה‬
‫סהמ״צ להצ״צ מצות מינוי מלד בסופה)קיא‪ ,‬רע״א( שנאמר על משיח ״חיים שאל ממד נתתה לו״)תהליס כא‪,‬‬
‫הו‪ ,‬וקבל חיים מ״הא״ס בעצמו״)ולא כמו דוד שקבל חיים מאדה״ר והאבות בו׳(‪.‬‬
‫‪ (82‬אגה״ק ס״כ )קל‪ ,‬ריש ע״ב(‪.‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬ ‫א׳ח‬

‫נאד דער חידוש וואט משיח וועט אויפטאן לע׳׳ל‪ ,‬וועט אויך ווירקן אין הנהגת הטבע‬
‫נ‪8‬‬
‫פון דוד המלך‪ ,‬אז אויר ער וועט זיין ״קיסר״ ‪ .‬אבער ניט א ״קיסר״ ווי מלך המשיח‪ ,‬נאר‬
‫״פלגי קיסר״‪ ,‬וואט את מרמז אויף דעם‪ ,‬אז פון איין זייט איז ער א ״קיסר״‪ ,‬וואט באווייזט‬
‫אויף א חידוש ‪ tnt‬טבע הבריאה‪ ,‬אבער אין דעם גופא איז ער כביכול נאד ״פלגי קיסר״‪,‬‬
‫ודייל סו״פ איז זיין ענין טבע און די עבודה אין קדושה ותומ״צ כרי״‪.‬‬
‫בסגנון אחר‪ :‬״קיסר ופלגי קיטר״ באדייט דער חיבור וראם וועט זיין בגאולה‬
‫העתידה פון ביידע ענינים ‪ -‬תמידין כסדרן און מוספים כהלכתם‪ ,‬הנהגה טבעית און‬
‫‪85‬‬
‫הנהגה נסית ‪.‬‬
‫ט‪ .‬ע״פ הידוע אן אלע ענינים פון לעתיד לבוא זיינען תלוי אין ״מעשינו ועבודתינו״‬
‫‪86‬‬
‫בזמז הזה ‪ -‬יש לומר‪ ,‬אז אויך איצטער האט מען מעין פון די צוויי ענינים פון ״קיסר״‬
‫)מלך המשיח( און ״פלגי קיסר״)דוד המלך(‪ .‬וראם דאס זיינען די צורי סעודות‪ :‬״טעודת‬
‫משיח״ באחרון של פסח ‪ -‬מעין דעם ענין פון ״קיסר״)משיח(‪ .‬און ״םעודתא דדוד מלכא‬
‫משיחא״ ‪ -‬מעין דעם ענין פון ״פלגי קיסר״)דוד(‪.‬‬
‫וע״פ כל הנ״ל וועט מען פארשטיין די חילוקים הנ״ל)ס״ג( צווישן ״סעודת משיח״‬
‫)באחרון של פסח( און ״סעודתא דדוד מלכא משיתא״)במוצאי שבת‪ /‬און די מעלה פון‬
‫קביעות שנה זו ווען ויי קומען בהמשך אחד‪:‬‬
‫א( ״סעודתא דדוד מלכא משיחא״ איז יעדער מוצאי שבת‪ ,‬ווייל דאס איז)מערער(‬
‫פארבונדן מיט טבע)והזמן ד(העולם‪ ,‬דער סדר העבודה בזמן הזה‪ .‬משא״כ ״סעודת‬
‫משיח״ איז א חידוש נאר איין מאל א יאר באחרון של פסה ‪ -‬ווייל דאס איז א רמז אויף‬
‫דער תידוש ונס וואס וועט זיין בעיקר לעתיד לבוא‪ ,‬און דערפאר איז דאס דוקא באחרון‬
‫של פסח‪ ,‬שבחודש ניסן‪ ,‬וואט איז פארבונדן מיט הנהגה נסית‪ ,‬און ״אחרון״ פון דער‬
‫הנהגה פון פסח ודלג כר‪.‬‬
‫ב( ״סעודתא דדוד מלכא משיחא״‪ ,‬וואם איז פארבונדן מער מיט סדר הטבע‪ ,‬קומט‬
‫לאחרי די עבודה מלמטה למעלה‪ ,‬בסדר מסודר‪ ,‬פון די ערשטע ג׳ סעודות פון שבת‪.‬‬
‫משא״כ סעודת משיח איז למעלה מכל הסדרים‪ ,‬און א חידוש בפ״ע‪ ,‬וואם איז ניט‬
‫פארבונדן מיט דעד סדר הטבע)שלפני זה( ‪ -‬דערפאר קומט עס אן הכנות)פון סעודות(‬
‫לפני זה‪.‬‬
‫ג( בשעת מ׳רופט אן די סעודה בשם ״סעודת משיח״ סתם‪ ,‬איז דאם כולל אלע ענינים‬
‫וגילויים פון משיח‪.‬משא״כ ״סעודתא דדוד מלכאמשיתא״‪ ,‬איז מגביל כביכול ענינו פון‬
‫״מלכא משיחא״‪ ,‬ור ער איז פארבונדן דוקא מיט דעם תואר ״דוד״‪.‬‬
‫ולהוסיף‪ ,‬אז שם ״דוד״ שטייט אמאל חסר יו״ד און אמאל מלא יו״ד‪ ,‬וואס דאס‬

‫‪ (83‬להעיר שכנ״ל גם דוד הוא בר נפלא )זח״א קפח‪ ,‬א‪ .‬נה‪0 ,‬ע״א‪ .‬צא‪ ,‬ב‪ .‬ובהנסמו בנצו״ז שם‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫וראה סהמ״צ שם קה‪ ,‬סע״ב ואילך(‪ .‬וראה הערה ‪.81‬‬
‫‪ (84‬ראה אוה׳׳וז נ״ך ע׳ תיט ואילד‪.‬‬
‫‪ (85‬ראה שער האמונה פט״ו־פט״ז‪.‬‬
‫‪ (86‬תניא רפל׳׳ז‪.‬‬
‫‪ (87‬ראה שעהיוה״א פ״ד‪ .‬ולהעיר ש״משיח״ יש בו אות יו״ד‪.‬‬
 ‫אחרון ש ל פ ס ח‬

‫באווייזט אז אין אים זיינען שייך שינויים‪ ,‬ובפרט א שינוי פון חסר יו״ד‪ ,‬וואס יו״ד‬
‫‪8‬‬
‫באווייזט אויף נצחיות׳ ‪.‬‬
‫און די הגבלה פון תואר ״דוד״ איז ‪ -‬אז דאט באווייזט אויף די הלבשה שלו און‬
‫פעולה אין טבע העולם‪ ,‬כנ״ל בארוכה‪.‬‬
‫ד( ועפ״ז איז אוץ־ פארשטאנדיק פארוואם ״טעודת משיח״ איז א מנהג ישראל‪ ,‬ניט ווי‬
‫‪88‬‬
‫טעודת מלוה מלכה וואט איז א דין אץ שולחז ערוך ‪ -‬ע״פ המבואר בכ״מ די מעלה פון‬
‫מנהג ישראל)ווי מנהג שמחת הקפות בשמחת תורה( לגבי א דין המפורש בתורה שבכתב‬
‫און תורה שבעל פה)ניסח־ המים וניסוך היין(‪ ,‬אז דאס נעמט דד בשרשו פון אן ארט וואס‬
‫איז נאך העכער פאר גילוי בתורה‪ ,‬דערפאר קען דאט ניט אראפקומען אלם א ציווי‬
‫מפורש בגלוי אין תורה‪.‬‬
‫וכן יש לומר בנוגע צו סעודת משיח‪ ,‬אז וויבאלד דאס איז פארבונדן מיט ״קיסר״‬
‫דקדושה‪ ,‬שלמעלה מכל סדר השתלשלות וטבע הבריאה׳ אויר אפילו פון בחי׳ בכור ‪-‬‬
‫דערפאר האט דאס ניט געקענט נתגלה ווערן אלם א דין אין שולחן ערוד‪ ,‬נאר דאם איז‬
‫נתגלה געווארן אלם מנהג ישראל‪.‬‬

‫י‪ .‬נוסף צו דעם גילוי פון אחרון של פסח)און סעודת משיח( בכל שנה ‪ -‬קומט אין‬
‫דעם צו א הוספה מצד דעם וואס אחרון של פסח בשנה זו איז בפרשת שמיני‪ .‬ובזה גופא‬
‫‪ -‬לייענט מען פ׳ שמיני שמונה פעמים‪ .‬און ווי גערעדט אמאלי״ דער פתגם בזה פון‬
‫חסידי פולין‪ :‬שמיני שמונה שמנה‪ ,‬דאס הייסט‪ ,‬אז א יאר ווען מ׳לייענט פ׳ שמיני שמונה‬
‫פעמים ‪ -‬וועט דין שמנה‪ ,‬א ״פעטער״ יאר‪.‬‬
‫ויש לומר השייכות מיט דאט אויבנגערעדטע בנוגע ״סעודת משיח״ באחרון של פסח‪:‬‬
‫״שמיני״ איז מרמז אויף דעם בנור של ימות המשיח וואס איז של שמונה נימין•׳‪.‬‬
‫ובלשון החסידות״)מיוסד אויף תשובת הרשב״א״(‪ :‬שמיני איז מרמז אויף דעם אור וואס‬
‫איז העכער פון התלבשות אין וועלט‪ ,‬בחי׳ האור שלמעלה מסדר השתלשלות‪ ,‬וואס איז‬
‫שומר את ההיקף‪.‬‬
‫און בשעת מ׳לייענט דאס שמונה פעמים‪ ,‬האט מען אץ שמיני גופא ‪ -‬די שלימות פון‬
‫שמונה‪ ,‬ע״ד ״נסי נסים״‪ ,‬דילוג על גבי פתח ופסח דילוג‪.‬‬
‫און דאס טוט אויף אז עם זאל זיין א שנה שמנה׳ אויר מלשון שמן‪ ,‬וואס גייט אויף‬
‫משיח‪ ,‬על שם משיחתו בשמן‪ ,‬כמ״ש״ ״מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משתתיו״‪,‬‬
‫ובספירות ‪ -‬ספירת החכמה״‪ ,‬וואם איז העכער פאר סדר השתלשלות‪ ,‬ע״ד וד שמן וואס‬

‫‪ (88‬לקו״ת סוכות פ‪ ,‬ג‪.‬‬

‫‪ (89‬ראה לקו׳׳ש ת״ז ע׳ ‪ .297‬שיחת אחש״פ וש״פ שמיני תשמ״ה‪.‬‬
‫‪ (90‬ערכין יג‪ ,‬ב‪ .‬וראה כלי יקר ר״פ שמיני‪ .‬הובא ונת׳ בדיה ויהי כיוס השמיני תרע״ח‪ .‬תש״ד‪ .‬חש״ה‪.‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫‪ (91‬דרושים שבהערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ (92‬ח״א ס״ט‪.‬‬
‫‪ (93‬תהלים פט‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ (94‬זח״ג לד‪ ,‬א‪ .‬תו״א תצוה פא‪ ,‬פע״ג ואילר‪ .‬שם בהופפות קי‪• ,‬ד ואילד‪ .‬לקו״ת שלח מב‪ ,‬א‪ .‬שה״ש ג‪,‬‬
‫רע״ג‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫עניני חג הפסח ‪ /‬הוספות‬

‫איז צף על גבי ייףי)ועל גבי כל המשקים און צוןאמען דערמיט ‪ -‬ווערט דערפון נמשך‬
‫אין גאנץ סדר השתלשלות)כמ״ש״ כולם בחכמה עשית(‪ ,‬ע״ד ווי שמן איז מפעפע בכל‬
‫‪,8‬‬ ‫‪,‬‬
‫דברי ‪ ,‬ביז אויר אין)בכל( זמן)ומקום ( ‪ -‬״ביום השמיני״‪.‬‬
‫וואט דאס איז ענינו של משיח‪ ,‬אז ער וועט אויפטאן אז כל הבריאה כולה מיט אלע‬
‫אירע פרטים וועט זיין דורכגענומען מיט ״והיתה לה׳ המלוכה״‪ ,‬״לתקן עולם במלכות‬

‫יא‪ .‬אין כל הנ״ל במעלת ״סעודת משיח״ בשנה זו ביום השבת ובפ׳ שמיני ‪ -‬קומט צו‬
‫נאד א הוספה וחידוש בשנה זו‪ ,‬מצד דערויף וואס ס׳איז שנת הקהל‪ ,‬ועוד וג״ז ועיקר ‪-‬‬
‫שנת תשמח ות‪£‬מת‪:‬‬
‫די קביעות פון אתרה של פסת בשבת פאסירט יעדע עטלעכע יאר‪ .‬משא״כ שנת‬
‫הקהל איז נאר איין מאל אין א שמיטה‪ ,‬זיבן יאר‪.‬‬
‫און נאכמער‪ :‬שנת תשמ״ח איז נאר איין מאל אין טויזנט יאר!‬
‫קען דאד יעדערער אפשאצן ‪ -‬ווי טייער דארף ביי אים דין ״סעודת משיח״ באתרון‬
‫של פסת אין א יאר וואס קומט נאר איין מאל אין טותנט יאר! און דאמאלסט איז דאם ניט‬
‫געווען בשנת הקהל‪.‬‬

‫יב‪ .‬א לימוד און הוראה פון האמור לעיל‪:‬‬

‫עס שטייט אין ספרים־״׳ אז יעדער איד האט אין זיר א ניצוץ)פונק( פון משיח‪ .‬און ווי‬
‫גערעדט מערערע מאלי״׳‪ ,‬די ראי׳ לזה פון די צוויי פירושים אין חז״ל אויף ״דרד כוכב‬
‫‪3‬‬ ‫ג‬
‫מיעקב״ ״י‪ ,‬איין פירוש ‪ -‬אז דאס גייט אויף משיח ״׳‪ ,‬און א צווייטער פירוש אז דאס‬
‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬
‫גייט אויף סתם א איד ״׳‪ :‬וע״פ הידוע ״׳ אז צוויי פירושים אין דעם זעלבן פסוק האבן‬
‫צווישז זיר א שייכות‪ ,‬איז מובן אז יעדער איד איז פארבונדן מיט משיח‪ ,‬ווייל ער האט‬
‫אין זיר א ניצוץ של משיח‪.‬‬
‫ועם״ז איז מתורץ ומובן וואס יעדער איד זאגט אין דעם ״רבונו של עולם״ פאר קריאת‬
‫התורה ביום טוב ‪ -‬״ויתקיים בנו מקרא שכתוב ונחה עליו רוח ה׳ גו׳״‪ ,‬וואם דאס)״עליו״(‬
‫מיינט משיח צדקנו!‬
‫ובעבודת האדם ־״ גייט משיח אויף יחידה שבנפש‪ ,‬דער כח המסירת נפש‪.‬‬

‫‪ (95‬שבת ה‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקו״ש שה״ש שמ‪.‬‬

‫‪ (96‬תהלים קד‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ (97‬ראה חולין צז‪ ,‬רע״א‪ .‬שו״ע יו״ד סק״ה ס״ה‪.‬‬
‫‪ (98‬ראה שעהיוה״א פ״ז‪.‬‬
‫‪ (99‬בתפלת ועל כן נקוה‪.‬‬
‫‪ (100‬מאור עינים ס״פ פינחפ‪ .‬וראה ג‪ 0‬סה״מ תרמ״ג ע׳ ע‪.‬‬
‫‪ (101‬לקו״ש ח״ב ע׳ ‪ .599‬ע׳ ‪ 692‬בהערה‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫‪ (102‬בלק כד‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ (103‬ירושלמי תענית פ״ד ה״ה‪ .‬רמב״ן עה״פ‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (104‬ירושלמי מעשר שני פ״ד ה״ו‪.‬‬
‫‪ (105‬ראה לקו״ש ת״ג ע׳ ‪ .782‬ובכ״מ‪.‬‬
‫א׳יא‬ ‫אחרון של פסח‬

‫וי׳׳ל אז ס׳איז פארשטאנדיק אז דער ענין ווירקט)נאכמער( בגלוי אויף יעדער אידן ‪-‬‬
‫בשעת מ׳עסט‪,,‬סעודת משיח״ באחרון של פסח)ווען ס׳איז מאיר גילוי הארת המשיח‪ /‬און‬
‫ביום השבת‪ ,‬וואט גייט גלייד אריץ אין ״סעודתא דדוד מלכא משיחא׳׳‪ ,‬ובפ׳ שמיני‪ ,‬און‬
‫אין א שנת הקהל און שנת תשמת‪.‬‬
‫דערפון איז פארשטאנדיק די הוראה בנוגע לפועל ‪ -‬ווי יעדער איד דארף אויסנוצן‬
‫דעם גילוי פון הארת המשית שבו אין דעם איצטיקן זמן בכלל ובפרט אויף מגלה זיין‬
‫זיין כח המסירת נפש אין אלע כחות הנפש‪ ,‬צו טאן זיין עבודה נאד אין די לעצטע טעג‬
‫פון גלות בקיום התורה והמצוות‪,‬‬
‫כולל אויר ‪ -‬מתקן זיין חלקו בעולם‪ ,‬אויר זיינע וואכעדיקע זאכן‪ .‬כולל אויך‬
‫)ובמיוחד( ‪ -‬ווי גערעדט לאחרונה׳״׳ ‪ -‬דורר דעם וואט מ׳נוצט אוים דעם יום הולדת‬
‫אויף א הוספה אין תורה ומצוות‪ ,‬וואס דורד דעם ברענגט מען אדיין קדושה אין א יום‬
‫חול וכר‪.‬‬
‫און אויר ‪ -‬אין משפיע זיין אויף אנדערע אידן ארום אים בכל הנ״ל‪ ,‬כולל אויר‬
‫ובמיוחד בענינים שהזמן גרמא ‪ -‬ומהם‪ ,‬מאכן זיכער אז יעדער אידיש קינד גייט דעם‬
‫זומער אין א מחנה קיץ וכיו״ב וואו ער וועט באקומען א חינוד הכשר ועל טהרת הקודש‪.‬‬
‫און אויר משפיע זיין אויף אומות העולם בנוגע צו זייערע ז׳ מצוות בני נח‪ ,‬וי״ל אויר‬
‫אלם א מעין והכנה צו דעם ״ויתקן העולם כולו לעבוד את ה׳״‪ ,‬״אז אהפור אל העמים‬
‫שפה ברורה גו׳״ וואס וועט זיין לע״ל ע״י משיח צדקנו‪.‬‬
‫וואט די אלע פעולות בגילוי ניצוץ המשיח שבתור כאו״א ‪ -‬וועט נאכמער צואיילן‬
‫דער גילוי בפועל פון)יחידה הכללית( משיח צדקנו‪ ,‬ובקרוב ממש ממש‪.‬‬
‫) מ ש י ח ת א ח ש ״ פ תשמ׳־ח — ם׳ ה ש י ח ו ת חשמ׳׳וז ח ״ ב ע׳ ‪(384‬‬

‫‪ (106‬בכ״ה אדר‪ :‬ש״פ ויקרא)סה״ש תשמ״ח ח׳׳א עי ‪ 332‬ואילך‪ 343 :‬ואילך(‪ .‬ובארוכה ‪ -‬בהתוועדות זו‪.‬‬
‫מפתחות‬
‫ענינים‬

‫פסוקים‬

‫מחז״ל‬

‫ספרים‬
 ‫א׳טו‬
‫מפתח ענמ<ם‬
‫כולו מעבר אחד והוא מעבר אחח‪.‬‬
‫ע״ע עקדת יצחק‪.‬‬
‫אברהם‪ ,‬ר׳ אברהם המלאך‬
‫רנ )הסיפור שאמר לבעל העגלה אז‬
‫מ׳דארף שמייסן די פערד הו׳ ומזה למד‬
‫אדה״ז דרך בעבודה כוי(‪.‬‬
‫אגדה‬
‫דכא )רוב סודות התורה גנוזים בה‪ .‬בחי׳‬
‫אצילות‪ .‬אגדות שבש״ס לפעמים הם ע׳׳פ‬
‫פשוטו של מקרא משא״כ במדרשי ה­‬
‫תורה(‪.‬‬
‫אדם‬
‫תקפג ;שלימות האדם בשכל דוקא(‪.‬‬
‫תקפה!ביכלתו לשנות מצבו מן הקצה אל‬
‫הקצה בזמן קצר(‪ .‬תרג)עולם קטן(‪ .‬תרלד‬
‫)ביכלתו לשנות מצבו מן הקצה אל‬
‫הקצה(‪ .‬תרמב )אדם לעמל יולד‪ .‬ע״ש ה­‬
‫אדמה ולאידך ע״ש אדמה לעליון(‪ .‬תשבה‬
‫ועולם מלא(‪ .‬תשכט )כנ״ל(‪ .‬תשלה )אדם‬
‫קרוב אצל עצמו>‪ .‬תשסט)אדמה לעליון(‪.‬‬
‫אדם הראשון‬
‫קמח )ההפרש בינו לבין אברהם באופן‬
‫סיפרר התורה אודותם(‪.‬‬
‫אדר‬
‫תרפג)מגבית דמחצית השקל(‪.‬‬
‫ה״ה אדר‬
‫תשכב )לדעת ר׳ יהושע הוא יום ראשון‬
‫למע׳׳ב‪ .‬אז ישבו שלחנות במקדש בכדי‬
‫שיוכלו להקריב מתרומה החדשה‪ .‬אז‬
‫״נשא גו׳ את ראש יהויכין״‪ .‬בחי׳ כהו‪.‬‬
‫תשפז‪ .‬תתכח‪.‬‬
‫כ״ט אדר‬
‫תרפג והשלמת המגבית דמחצית השקל(‪.‬‬
‫אברהם‪ :‬״צדיק״‪ ,‬״אבינו״(‪ .‬רכח)מילתו הי׳‬
‫אהבה‬
‫בגדר מילה בזמנה ולכן נמול ביו״ט(‪ .‬רמא‬
‫תרנח )בכל לבבך גו׳>‪ .‬תשצח <כנ״ל(‪.‬‬
‫ופעולת חסדו הבלתי בע״ג>‪ .‬רמב ונצטער‬
‫תתיז ובכל מאדך(‪.‬‬
‫בהעדר ההשפעה*‪ .‬תשמב וכל העולם‬
‫א‬
‫אג ואם‬
‫עז)גילוי ההשפעה הוא ע׳׳י האם(‪.‬‬
‫אב זבן‬
‫קכד )אבינו שבשמים(‪ .‬קלב )התקשרות‬
‫עצמית(‪ .‬תעב ןבהמצות שהאב חייב ‪ -‬ה­‬
‫אס עיקר החיוב על הבן ואביו במקומו או‬
‫לכתחילה החיוב על האב>‪ .‬תעז )אב ‪-‬‬
‫בחי׳ האוד שלמע׳ מהשתלשלות(‪ .‬תריט‬
‫)הבנים יורשים תכונות ההורים(‪ .‬תרכו‬
‫ומילת בניו הקטנים מעכבת פסחון‪ .‬תתפד‬
‫!והשיב לב אבות על בניסן‪ .‬תתפו ןכנ׳׳ל(‪.‬‬
‫תתצ ואהבת האב לבן קטן הוא עד כדי כך‬
‫שמקיים כל רצונות הבן(‪ .‬תתצז)והשיב לב‬
‫אבות על בנים ע״י בנים‪ .‬כבוד או״א(‪.‬‬
‫ע״ע ישראל‪.‬‬
‫אבומ‬
‫עז ןג׳ אבות וד׳ אמהות(‪ .‬רטו ומרכבה‪.‬‬
‫המשכת מדריגת האבות למטה היא ע״י‬
‫השבטים(‪.‬‬
‫אביב‬
‫תרה )יצי״מ וחגה״פ בחודש האביב(‪.‬‬
‫תרלא ןכנ״ל*‪ .‬תתג <כנ״ל(‪ .‬תתח)כנ׳׳ל(‪.‬‬
‫אבו‬
‫דלו )חילוקו מלבנים‪ .‬ע״י בונים עיר ד־‬
‫קדושה או דלעו״ז(‪.‬‬
‫אברהם‬
‫פז ואופן קירובו לה׳ן‪ .‬צא והטעם שדוקא‬
‫הוא הי׳ צריך לבחור בגלות או בגהנום(‪.‬‬
‫קמג ונימול לאחר הציווי(‪ .‬קמח והקירוב‬
‫אליו הי׳ מלמעלמ״ט מצד הקב״ה ‪-‬‬
‫ויאמר ה׳ אל אבדם(‪ .‬רב )התוארים ב­‬
 ‫‪ /‬אהבה ואחדות י ש ר א ל ‪ -‬א מ ו נ ה‬
‫מורה על נסו‪ .‬תשד )יו״ד וקוצו ש״יו‪.‬‬
‫תחקיא)די‪ .‬ה׳‪ .‬ר׳!‪.‬‬
‫אחד‬
‫תתקיא)הפיכת אחר לאחדן‪.‬‬
‫אחדות‬
‫ע״ע אהבת ואחדות ישראל‪ .‬יחיד ורביס‪.‬‬
‫אין קטיגור נעשה סניגור‬
‫קלה)באלו שלא רצו לצאת ממצרים!‪.‬‬
‫אינו יודע לשאול‬
‫ע״ע ארבעה בנים‪.‬‬
‫איסור אכילה‪ ,‬הנאה‬
‫קנח וטעם ההפרש בין איסור אכילה ל­‬
‫איסור הנאה(‪.‬‬
‫איתן‬
‫תחכה‪.‬‬
‫אכילה‬
‫ע״ע כשרות האכו״ש‪ .‬מורן‪ .‬נטילת ידים‪.‬‬
‫אכילת קדשים‬
‫שמה )מצות אכילת קדשים היא רק אכי­‬
‫לת כהנים או גם אכילת בעלים(‪ .‬תשצה‬
‫ופעולת בנ״י עליהםן‪.‬‬
‫ע״ע קרבן פסח‪.‬‬
‫אליהו‬
‫תתקג!מבשר הגאולה(‪.‬‬
‫אליעזר‪ ,‬ר״א בן הורקנוס‬
‫קסג ןע״ש אלקי אבי בעזריו‪.‬‬
‫אלעזר‪ ,‬דאג ״ע‬
‫קיז והרי אני כבן שבעים שנהן‪ .‬קיט‬
‫ןאהדרו לי׳ תמני סדי דרי חיוורתא(‪.‬‬
‫אמונה‬
‫פ ואמונה עפ״י תורת החסידות היא ש־‬
‫דוקא השכל בעצמו יבין שצ״ל למעלה‬
‫מטו״ח‪ .‬קב ובוכות האמונה נגאלו‬
‫אבותינו וכן לעתיד בזכות האמונה נגאל(‪.‬‬
‫רטז ןכנ״ל(‪ .‬דיז וספי׳ המל׳‪ .‬נמצא ביותר‬
‫אצל נשיס>‪ .‬ערה )אמונה באופן מקיף‬
‫וע״י משה נמשך ״ורעה אמונה״ באופן‬
‫פנימי(‪ .‬רצה ובוכות האמונה נגאלו אבו­‬
‫תינו ממצרים(‪ .‬תקנח )מצ״ע מקיף ״מבא‬
‫אפום מחתרתא כו״׳ וצ״ל המשכתה‬
‫בפנימיות‪ .‬בא חבקוק והעמידן כו׳ וצדיק‬
‫מפתח ענינים‬ ‫א׳טז‬
‫אהבת ואחדות ישראל‬
‫רס וכמוך‪ .‬לכל יהודי‪ .‬גודל התועלת‬
‫שבוה(‪ .‬שסו ןב׳ אופנים‪ :‬כ״א נכלל וחלק‬
‫מהכלל‪ ,‬כ״א יש לו מעלה פרטית‬
‫שמשלימה את הכלל(‪ .‬תשב וקשור עם‬
‫אהבת ה׳‪ .‬ע״י הפעולה דטוב לשמים‬
‫רטוב לבריות נעשה שלום בעולם ובין‬
‫הבררא ונברא(‪ .‬תשלח וענינה ‪ -‬כל התודה‬
‫כולה(‪ .‬תשנ <כנ״ל(‪ .‬תתיג ןהכנה‬
‫להגאולהן‪ .‬תתלה )הוי מתלמידיו של‬
‫אהרן כוי(‪.‬‬
‫ע״ע ישראל‪.‬‬
‫אהרן‬
‫קט ןארהב את הבריות כוי(‪ .‬תתלה ןכנ״ל(‪.‬‬
‫אויר‬
‫תקכ וטהרת האריר ע״י מחשבה ודברר‬
‫באותיות התורה(‪.‬‬
‫אומות העולם‬
‫קמו ומצות ב׳׳נ ‪ -‬ישוב העולם(‪ .‬רטו ןע׳‬
‫אומות וע׳ שריםן‪ .‬רכג ויצב גבולות עמים‬
‫למספר בנ״י(‪ .‬רפז וגי דרגות בכפירתם‪ :‬א׳‬
‫קרו לי׳ אלקא דאלקיא‪ ,‬ב׳ לי יאורי ואני‬
‫עשיתיני‪ ,‬ג׳ הכחשה לגמרי למציאות‬
‫אלקותן‪ .‬תצ )הוראה משבת הגדול ‪ -‬ב־‬
‫החיוב על ישראל להשפיע עליהם לקבלת‬
‫הזי מצוותן‪ .‬תקפו ושלילת ההתפעלות‬
‫מאוה׳׳ע(‪ .‬תרלז)פעולת בנ״י על אוה״ע ‪-‬‬
‫ציוה משה רבנו מפי הגבורה וכוי(‪ .‬תרצב‬
‫ןכנ״ל(‪ .‬תשצה ןכנ״ל(‪ .‬תתצט )עזרתם‬
‫לישראל בזמה״גו‪ .‬תתקב ןכנ״לן‪ .‬תתקל‬
‫<הלא אח עשו גו׳ ואוהב את יעקב גו׳(‪.‬‬
‫תתקעג ופעולות בנ״י עליהם(‪ .‬תתקפג‬
‫ןכנ״ל(‪ .‬א׳ג)כנ״ל(‪.‬‬
‫אונס רחמנא פטרי׳‬
‫תריט‪.‬‬
‫אור וחושן‬
‫ע״ע אתהפכא‪ .‬יום ולילה‪.‬‬
‫אותיות‪ ,‬פרטי האותיות‬
‫עו <גימ״ל דל״ת(‪ .‬קכג )וא״ו המוסיףן‪.‬‬
‫קעו ןה״א‪ ,‬חי״תו‪ .‬תקעא )יא״ו המוסיף(‪.‬‬
‫תקעב ןוא׳׳ו דא ארת אמתו‪ .‬תרפט ןנו״ן‬
‫א׳יז‬ ‫‪ /‬אמ״ה‪-‬ביתי‬
‫כפיא צ״ל כלול אתהפכא וכן להיפךן‪ .‬רנ‬
‫)ע״י אתכפיא נק׳ עובד אלקיםן‪.‬‬
‫אתעדל״ת‪ ,‬אתעדל״ע‬
‫תקלט)מעלתן זה ע״ג זה>‪.‬‬
‫ב‬
‫בגל‬
‫רלח )בקעה‪ .‬אין אבנים בבבל‪ .‬תלמוד‬
‫בבלי(‪.‬‬
‫גדיקת חמץ‬
‫ע״ע חמץ‪.‬‬
‫גחירה‬
‫צד )שייך מצד העצמות(‪ .‬קלר )בחירת‬
‫הקב׳יה בבנ׳׳י במ״ת(‪ .‬תקצב »כנ״ל ‪ -‬ב־‬
‫יצי״מ‪ ,‬במ׳׳ת(‪.‬‬
‫גטחון‬
‫תקטו)שייכותו לחגה״פ‪ .‬ממשיך ישועה(‪.‬‬
‫תקצא )הוראה לדורנו מגודל הבטחון ב־‬
‫יצי׳׳מ שיצאו מארץ גושן למדבר והי׳‬
‫להם בטחון גמור בהקב׳׳ה(‪.‬‬
‫ע״ע ארץ ישראל‪.‬‬
‫גיטול‬
‫קה )הרגשת הביטול מאפשרת לצאת מכל‬
‫המיצרים וההגבלות ועל ידה נתינת מקום‬
‫לזולתו אפי׳ המנגד לון‪ .‬קעג)ההפרש ב­‬
‫עבודה בין ביטול באלקות ויחוד באלקות‬
‫‪ -‬אתכפיא אתהפכא(‪ .‬קעו והאפשריות‬
‫לתשובה וצדקה הוא דוקא ע״י ביטולן‪.‬‬
‫ריט )הפרש פעולת הביטול דספי׳ המל׳‬
‫ולמעלה ממל׳(‪ .‬תקט »כלי ריקן מחזיק‬
‫כו׳ו‪ .‬תשמא !ונחנו מה‪ .‬בעבודת ה׳ אי״ז‬
‫סתירה לעמידה בתוקף(‪.‬‬
‫ביטול חמץ‬
‫ע״ע חמץ‪.‬‬
‫ביטוש‬
‫ע״ע מרירות‪.‬‬
‫גירוד‬
‫קז !ב׳ אופנים‪ :‬ע״י התלבשות בלבושי‬
‫המתברר או ע״י גילוי אור נעלהו‪ .‬קצח‬
‫ולכל אחד יש שליחות לברר הניצוצות‬
‫מפתח ענינים‬
‫באמונתו יחי׳(‪ .‬תשח ומביאה לקירוב בין‬
‫אדם למקום ובין אדם לחבירו(‪.‬‬
‫ע״ע בטחון‪ .‬מצה‪ .‬מצרים!יצי״מ(‪.‬‬
‫אפיקומן‬
‫ע״ע פסח!עניני הסדר ע״פ הא״ב(‪.‬‬
‫אפרים‬
‫תשטו והגדר דהקרבת קרבן נשיא אפרים‬
‫בשבת>‪.‬‬
‫אצילות‬
‫קל)ביטול(‪.‬‬
‫ארגע כוסות‬
‫ע״ע פסח)עניני הסדר ע״פ הא״ב(‪.‬‬
‫ארגעה גגים‬
‫פט והטעם להאפשרות שיהי׳ בזמננו בן‬
‫רשע כוי(‪ .‬קכז!והבן החמישי(‪ .‬תקעא וה­‬
‫קשר שצ׳׳ל בין הגי בנים לבן חכםן‪ .‬תקעח‬
‫והתקרה שהג׳ בנים והבן החמישי יהי׳ לבן‬
‫חכם(‪ .‬תרג!והבן החמישי(‪.‬‬
‫ועי׳ להלן במפתח נוסח ההגדה ובסוף‬
‫מפתח פסוקים ומרז״ל(‪.‬‬
‫ארץ ושמים‬
‫תמו ופלוגתת ב״ש וב״ה מי נברא תחלה(‪.‬‬
‫ארץ ישראל‬
‫קא וברוחניות ‪ -‬ארץ רצון‪ ,‬ישראל יש‬
‫ששים רבוא אותיות לתורה ‪ -‬רצון בתו­‬
‫רה!‪ .‬קו וענינה ‪ -‬ארץ אשר ה״א דררש‬
‫אותה תמיד עיני ה״א בה גו׳(‪ .‬קצב‬
‫וההפרש בין א׳׳י ובין ארץ גושן(‪ .‬עדר‬
‫וארץ אשר ה״א גו׳ ‪ -‬כנ״ל(‪ .‬תרמז‬
‫ובביאת בנ״י לארץ מצאו שדות וכו׳‬
‫מוכנים לאכילה(‪ .‬תרפג וטבע בנ״י להיות‬
‫בא״י(‪ .‬תתפו ובטחון הארץ ואיסור החזרת‬
‫שטחיםו‪.‬‬
‫ארמ״ע‬
‫ע״ע יסודות‪.‬‬
‫אשה‬
‫ע״ע נשים‪.‬‬
‫אתהפכא השונא לנהורא‬
‫רצ‪ .‬תקמח‪ .‬תקנב‪ .‬תקנד‪ .‬תקפ־פא‪ .‬תתקפח‪.‬‬
‫אתפפיא‪ ,‬אתהפכא‬
‫קעא והעילוי שיש בזה ע״ג זה‪ .‬בעת את־‬
 ‫‪ /‬בירור‪-‬בעלי עסק‬
‫בן זומא‬
‫קכא )הטעם שסובר שיצי׳׳מ שייכת ב­‬
‫לילות ג״כ‪ .‬הי׳ מהד׳ שנכנסו לפרדס(‪.‬‬
‫בן נח‬
‫ע״ע אומות העולם‪.‬‬
‫בני ישראל‬
‫פה )בטבעם הם בני חורין(‪ .‬צד )הקשר‬
‫דישראל וקוב״ה הוא באופן דבחירה(‪ .‬צט‬
‫ובני מלכים‪ ,‬מלכים(‪ .‬קכד )כולם תלויים‬
‫בכל אחד בפרט(‪ .‬קלד )נק׳ בנים ולאחר‬
‫מ״ת נקי ג״כ עבדים‪ .‬הבחירה בהם(‪ .‬קמו‬
‫)הבחירה בהם‪ .‬מהותם למעלה מהעולם(‪.‬‬
‫קמט )מצד נש״י א״א להיות מציאות‬
‫הגלות(‪ .‬רטו)מספר ע׳ נפש‪ .‬מאמינים בני‬
‫מאמינים(‪ .‬רסא )קומה אחת(‪ .‬שסד )קומה‬
‫אחת‪ ,‬ולאידך כ״א בפ״ע הוא עולם מלא(‪.‬‬
‫תקיג)אמיתית מהותו וטבעו של כ״א הוא‬
‫קיום התומ״צ ‪ -‬ועי״ז דוקא חירותו(‪.‬‬
‫תריח <נק׳ בנים‪ ,‬עבדים‪ .‬מושלים על ה­‬
‫עולם(‪ .‬תרלז)צ״ל ‪ -‬אור לגויים(‪ .‬תרפג‬
‫)שלימותם הוא דוקא כשנמצאים בארץ‬
‫ישראל וכשביהמ׳׳ק קיים(‪ .‬תרצא )ע״י‬
‫עבודתם פועלים בעולם הגשמי וגם‬
‫בעולמות העליונים(‪ .‬תשיג)ישראל מונין‬
‫ללבנה(‪ .‬תשכה )האיחוד והנתינת כח‬
‫בעבודה פרטית של כאו״א ״עולם מלא״‬
‫‪ -‬ע״י ההתאחדות עם כללות עם ישראל‬
‫שבכל הדורות(‪ .‬תשל )אחדות דבנ״יו‪.‬‬
‫תשמה ו״אלקים אתם״ ״ובני עליון״(‪.‬‬
‫תשמט )נמשלו ללבנה(‪ .‬תשפט )ביישנים‬
‫רחמנים וגומ״חן‪ .‬תשצג)כנ״ל(‪ .‬תתצ ןנק׳‬
‫בנים‪ .‬נער ישאל ואוהבהו‪ .‬מונין ללבנה(‪.‬‬
‫תתקכט )חביבותם לפני הקב״ה>‪ .‬תתקצ‬
‫)התקשרות עצמית דבנ״י והקב״ה(‪.‬‬
‫תתקצא)פשיטות דאיש פשוט קשורה עם‬
‫פשיטות העצמות!‪.‬‬
‫ע״ע נשמה‪.‬‬
‫בעלי עסק‬
‫רנב וע״פ תורה צ״ל עבודה שיש לה‬
‫קצבה ועי״ו יהי׳ בזה תועלת(‪ .‬רנד )עיקר‬
‫תפקידם צדקה בגו״ר‪ .‬שלילת ההנהגה של‬
‫מפתח עניני‪0‬‬ ‫א׳יח‬
‫השייכים אליו ובאם אינו מבררם אז עצם‬
‫נשמתו נמצאת בגלות(‪.‬‬
‫בית‬
‫רלו)עיקרו אבנים‪ .‬דקדושה ודלעו׳׳ז(‪ .‬שצג‬
‫<פסח מצרים כאו״א שוחט בגיחו ‪-‬‬
‫החדרת ענין הק״פ בביתו של כאו״א מ­‬
‫ישראל ועי״ז נשלמה הכוונה דדירה‬
‫בתחתונים(‪.‬‬
‫בית האסורים‬
‫תקכה)מבצעי פסח עם אסירים(‪.‬‬
‫בית הלל ובית שמאי‬
‫תמב וביאור מחלוקתם בכ״מ ‪ -‬אם אזלינן‬
‫בתר בכח אד בתר בפועל(‪ .‬תמט )שרשם‬
‫מגבורות וחסדים(‪.‬‬
‫בית המקדש‬
‫פח )תכליתו ‪ -‬כפרת עוונות או השראת‬
‫השכינה(‪ .‬צה <נק׳ ביהב״ח ע״ש שהוא‬
‫מקום לעבודת הקרבנרת(‪ .‬רלט )חילוקו‬
‫מהמשכן‪ .‬הוא רק מעין ״דירה בתחתו­‬
‫נים״(‪ .‬תרפג )קשר עצמי עם ישראל‪.‬‬
‫ענינו למע׳ מהטבע(‪ .‬תתמ)משכן ‪ -‬דירת‬
‫עראי‪ ,‬ביהמ׳׳ק ‪ -‬דירת קבען‪ .‬תתמא‬
‫)נצחיותר(‪.‬‬
‫ע״ע משכן‪.‬‬
‫בית ספר‬
‫תקעה )בזמננו עיקר תפקידו הוא‬
‫להשריש יר״ש‪ .‬הדגשה מיוחדת בבין‬
‫הזמנים(‪.‬‬
‫ע״ע ישיבה‪.‬‬
‫בכור‬
‫תק)ענינו תוקף(‪.‬‬
‫ע״ע מצרים ‪ -‬מכת בכורות‪ .‬פסח ‪ -‬ערב‬
‫פסח‪ .‬שבת הגדול‪ .‬תענית בכורות‪.‬‬
‫בל תוסיף‪ ,‬בל תגרע‬
‫ע״ע לא תוסיפו‪.‬‬
‫במה‬
‫שפו )בשעת היתר במות הקריבו בכל‬
‫מקום שהוא‪ ,‬או במקומות מיוחדים(‪.‬‬
‫בו‬
‫תריט)בן ועבדן‪.‬‬
‫ע״ע אב ובן‪.‬‬
‫א׳יט‬ ‫‪ /‬בעלי עסק‪-‬גאולה‬ ‫מפתח ענינים‬

‫״נשמות התועות״ ‪ -‬לעסוק בתורה וב­‬

‫ג‬ ‫תפלה במקום הצדקה(‪ .‬שו!צריכים קבי­‬
‫גאוה‬ ‫עות בנפש בלימוד התורה(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫תשלו)חמץ‪ .‬לא מיני׳ ולא מקצת ׳‪ .‬נק׳ אבי‬ ‫בעלי תשובה‬
‫אבות הטומאה(‪ .‬תשמ )כנ״ל‪ .‬שקולה‬ ‫ע״ע צדיקים ובע׳׳ת‪ .‬תשובה‪.‬‬
‫כע״ז‪ .‬תוקף וביטול ‪ -‬בקדושה מקורם‬ ‫בריאות‬
‫אחד(‪.‬‬ ‫תדיר !אדם חלוש אפי׳ דבר פעוט יכול‬
‫ע״ע חמץ‪ .‬ענוה‪.‬‬ ‫להשפיע על בריאותו(‪ .‬תרמב והעמל‬
‫גאולה‬ ‫מוסיף בבריאות הגוף(‪.‬‬
‫קב )בזכות האמונה*‪ .‬קלד )ההפרש דב־‬ ‫בריאת העולם‬
‫יצי׳׳מ לא יצאו כל בנ״י משא׳׳כ לע׳׳ל‬ ‫קפד )לא רק שהעולם אינו מנגד למ״ת‬
‫יגאל כל או״א(‪ .‬קלט )בסוף הגלות ה­‬ ‫אלא טבע הבריאה עצמה דררשת הענין‬
‫אמונה בביאת המשיח מאירה יותר(‪ .‬קעג‬ ‫דמ״ת(‪ .‬רמא ובגין דישתמודעון לי‪/‬‬
‫)הטעם שהבטיח הקב״ה ע״ד גאולה ה­‬ ‫להטיב לברואיו ויכירו גדולתו‪ ,‬שיתגלו‬
‫עתידה עוד קודם יצי״מ(‪ .‬קפה )הדמיון‬ ‫שלימות כוחותיו(‪ .‬רמד !כנ״ל‪ .‬דירה‬
‫דיצי׳׳מ וגאולה העתידה(‪ .‬ריא )מתחילה‬ ‫בתחתונים(‪.‬‬
‫מיד ברגע הראשון של הגלות(‪ .‬רכב )כמו‬ ‫ע״ע חידוש‪.‬‬
‫שביצי׳׳מ הי׳ בזכות נשים כמו׳׳כ גאולה‬ ‫ברכה‬
‫העתידה!‪ .‬תנא )אין להסתפק עם הגאולה‬ ‫תסא !הכלל בברכות שהעיקר פוטר את‬
‫ברוחניות כ״א צ׳׳ל בפועל ובגשמיות(‪ .‬תעו‬ ‫הטפל(‪ .‬תע והנוסח ״על״ בברכת ה­‬
‫!גאולה העתידה ‪ -‬בדוגמת פדה׳׳ב ע״י‬
‫מצוות(‪ .‬תדלג)חייב אדם לברך כרן‪.‬‬
‫האב‪ .‬אם תהי׳ בדרך לבושי הטבע או‬
‫ברכת האילנות‬
‫למעי מהטבע לגמרי(‪ .‬תקנא !יצי׳׳מ ב־‬
‫תרט ושיטת אדה״ז באם אפשר לברך גם‬
‫חפזון‪ ,‬משא׳׳כ גאולה העתידה‪ .‬לעת׳׳ל‬
‫לאחר ניסן(‪.‬‬
‫יהי׳ אמיתית ענין ״אתהפכא״(‪ .‬תקנו)הנה‬
‫ברכת החודש‬
‫זה עומד אחר כתלנו גו׳ ‪ -‬קרוב מאד ל­‬
‫תשמז!יחדשהו הקב״ה(‪.‬‬
‫ביאת המשיח(‪ .‬תקנו )בטחון גמור בה־‬
‫ברכת המזון‬
‫גאולתן‪ .‬תרא )גארלת ״עם״ ישראל הי׳‬
‫לז ובפסח ‪ -‬למים אחרונים אין להעביר‬
‫דוקא בהקדמת פעולת כאו״א מבנ״י(‪.‬‬
‫ידיו על שפתיון‪ .‬לח ואילך !פתגם אדה״ז‬
‫תדיר וביצי׳׳מ נגאלו כל בנ״י‪ ,‬הי׳ ע״י‬
‫אודות מים אחרונים דלעת״ל‪ .‬כמה מ­‬
‫שלילת הע׳׳ז דמצרים וכן בגאולה ד־‬
‫מנהגיו ונוםחאותיון‪ .‬נט־ס !כנ״לו‪ .‬תתפט‬
‫לע׳׳לו‪ .‬תרכה )גאולת מצרים ע׳׳י מילה‬
‫ופסח וכן בגאולה דלע״ל(‪ .‬תרמ ודלע׳׳ל‬ ‫!בסידור הבעש״ט הגדושה ‪ -‬בגימ״לו‪.‬‬
‫ברכת כהנים‬
‫‪ -‬במהירות‪ .‬שייכותה לבחי׳ יעקבו‪ .‬תרנג‬ ‫שעב ואם יש מ״ע על הישראל שיתברך(‪.‬‬
‫!ב׳ תקופות בימות המשיח(‪ .‬תרצג ודלע״ל‬ ‫ברכת שהחיינו‬
‫‪ -‬במהירות‪ .‬שייכותה לבחי׳ יעקב(‪ .‬תשיט‬ ‫יו״ד ן״לומן הדה״ הלמ׳׳ד בחיריק(‪ .‬לג‪.‬‬
‫)בדרגת ״זכו״(‪ .‬תשכב !שייכות הגאולות‬ ‫סח‪ .‬עב וכנ״לו‪ .‬תתקס ובי אופנים בגדר‬
‫דפורים ופסחו‪ .‬תשכט !ההדגשה ביצי״מ‬ ‫ברכת הזמן על המועדיםו‪.‬‬
‫ולע״ל שכלל ישראל בשלמותו יוצאים‬
‫מהגלות!‪ .‬תשצא !בחפזון‪ ,‬בשובה ונחת(‪.‬‬
‫תשצד ומסימני הגאולה‪ :‬עץ קץ יתבררו‬
 ‫‪ /‬גאולה‪-‬דא״ח‬
‫וגלות מצרים(‪ .‬קעג !הטעם שהבטיח‬
‫הקכ״ה עוד קודם גאולת מצרים ע״ד‬
‫גאולה העתידה(‪ .‬קצב )אפשר לצאת י״ח‬
‫שיעבוד הגלות בב׳ אופנים בגשמיות או‬
‫ברוחניות ע״י קושי׳‪ ,‬קל וחומר וליבון‬
‫הילכתא(‪ .‬קצט»על מנת לברר הניצוצות(‪.‬‬
‫ר »כנ״ל(‪ .‬ריא )מיד בתחילת הגלות מתח־‬
‫לת הגאולה(‪ .‬רנז )הכנה לגילוי פנימיוח‬
‫התורה(‪ .‬רסז )בכל צרתם לו צרו‪ .‬תד‬
‫)הוראה מגלות מצרים ‪ -‬שלמרות שהיו‬
‫בארץ גושן כוי מ״מ נק׳ ״חבוש בבית ה­‬
‫אפורים״ ו״יושבי חושך וצלמרת״(‪ .‬תרמח‬
‫)אפי׳ בזמה״ג רואים נסים(‪ .‬תרס )גם‬
‫השכינה נמצאת עם בנ״י(‪ .‬תרסד )כנ״ל(‪.‬‬
‫תשיב וגם בעת הגלות אפשר להיות ״ו­‬
‫שכנתי בתוכם״‪ .‬בנשמה אין שייך גלות(‪.‬‬
‫תשיט )תכליתה ‪ -‬מעשינו ועבודתינון‪.‬‬
‫תשכט )כנ״ל>‪ .‬תשפא )כנ״ל(‪ .‬תתקנח‬
‫)עבודת המס״נ פועל בכוחות החיצונים(‪.‬‬
‫ע״ע גאולה‪ .‬דור‪ .‬עקבתא דמשיחא‪.‬‬
‫גמליאל‪ ,‬ר״ג‬
‫תמו )מתלמידי ב״ה‪ .‬שיטתו ד״אזלינן‬
‫בתר בפועל״(‪.‬‬
‫גסות הרוח‬
‫ע״ע גאוה‪.‬‬
‫גר‬
‫ה ןהטעם שגם גר חייב בפסח אף שלא היו‬
‫אבותיו במצרים(‪ .‬שפב )אם מל לשם‬
‫מצוה ולא לשם גרות(‪ .‬שפד )לימודו תו­‬
‫רה קודם שיתגייר(‪ .‬תתקסא)בגר שנתגייר‬
‫באמצע יו״ט אם מתחייב בברכת הזמן(‪.‬‬
‫גשמיות ורוחניות‬
‫תקעט )חיי האדם אאפ״ל רק גשמיות ו־‬
‫צ״ל ג״כ רוחניות(‪ .‬תשיו)איחודם(‪ .‬תשםג‬
‫)גשמיות צ״ל כלי לרוחניות!‪.‬‬
‫ע״ע גוף ונפש‪ .‬צדיקים‪.‬‬
‫ד‬
‫דא״ח‬
‫ע״ע פנימיות התורה‪.‬‬
‫מפתח ענינים‬ ‫א׳כ‬
‫ויתלבנו ויצרפו רבים>‪ .‬תתה ןבחפוון‪,‬‬
‫בשובה ונחת(‪ .‬תתל )הסימנים על הגאולה‬
‫העתידה(‪ .‬תתלד <כימי צאתך מאמ״צ גוי(‪.‬‬
‫תתקג)הגיע זמן גאולתכם(‪ .‬תתקכב)גילוי‬
‫שער הנו״ן(‪ .‬תתקלב )לכל ישראל(‪.‬‬
‫תתקםד )גאולה העתידה שלא בערך ל­‬
‫גאולת מצריםן‪ .‬תתקצה )כימי צאתך‬
‫מאמ״צ אראנו נפלאות(‪ .‬א׳ג )משיה ‪-‬‬
‫עיקר ענינו תיקון ארה״ע‪ ,‬לא רק ישראל(‪.‬‬
‫א׳ד )בדוגמת לידה(‪ .‬איו ומשיח ‪ -‬ענינו‬
‫הנהגה נסית(‪.‬‬
‫ע״ע גלות‪ .‬חפזון‪.‬‬
‫גבול ובלי גבול‬
‫תתקצא)חיבורם(‪.‬‬
‫גברא‪ ,‬חפצא‬
‫קמג)לפני ולאחרי מ״תו‪ .‬תתצ‪.‬‬
‫גוף ונפש‬
‫רנג!היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם‬
‫הוא(‪ .‬תפג )חירות הנשמה ע״י חירות‬
‫הגוף‪ .‬בירור הגוף ע״י הנפש‪ .‬פי׳ הבעש״ט‬
‫עה״פ כי תראה חמור גו׳ על הגוף(‪ .‬תקצד‬
‫)כנ״ל>‪ .‬תרכג)פעולת והגברת הנשמה על‬
‫הגוף(‪ .‬תשיג)כנ״ל(‪ .‬תשטו ןכנ״ל(‪ .‬תשסג‬
‫)הגוף צ״ל כלי להנשמה(‪ .‬תשפה )עזוב‬
‫תעווב עמו(‪.‬‬
‫ע״ע בריאות‪ .‬חמור‪.‬‬
‫גושן‬
‫ע״ע מצרים‪.‬‬
‫גזירות ושמדות‬
‫תקסט )הגזירות ושמדות בדורנו בגש־‬
‫מיות ואח״כ ברוחניות היל״ת(‪ .‬תרכח‬
‫)ההצלה מהמשחית בארמ״צ ע״י ק״פ‪,‬‬
‫ועד״ז בזה״ז ברוחניות(‪.‬‬
‫ע״ע שואה‪.‬‬
‫גלגולים‬
‫קיח והטוב שבגלגול הקודם עוזר לנשמה‬
‫בגוף(‪.‬‬
‫גלות‬
‫צט ושכינתא בגלותא(‪ .‬קמט ומציאות‬
‫הגלות הוא דבר פלא ורק ע״י כחו של‬
‫הקב״ה יכול להתקיים(‪ .‬קסא ןד׳ גלויות‬
‫א׳כא‬ ‫‪ /‬דברי ס ו פ ר י ם ‪ -‬ה ג ד ה‬
‫דירה בתחתוגים‬
‫רח )העילוי שבעת העבודה מרגיש ש­‬
‫פועל עי״ז דירה בתחתונים(‪ .‬רמג )שלי­‬
‫מות הדירה יהי׳ לעייל(‪ .‬שצב )ע״י‬
‫השראת השכינה בכל בית פרטי דכאו״א(‪.‬‬
‫תשטו )עשיית התחתון לדירה(‪ .‬תתקעו‬
‫)גם בתחתונים דמצרים(‪.‬‬
‫דם‬
‫רפ)חמימות(‪.‬‬
‫ע״ע מצרים‪ .‬קרבן פסח‪.‬‬
‫דעת‬
‫תתכד)לב לדעת גו׳‪ .‬ד״ת וד״ע(‪.‬‬
‫הבעש״ט גרדל הענין דאהבת ישראל כ­‬
‫ה‬
‫הבדלה‬
‫הבדלת‬ ‫יו״ד )מנהגי ונוסח הבדלה‪.‬‬
‫מוצש״ק שחל ביו״ט(‪ .‬נג)כנ״ל(‪.‬‬
‫הגדה‬
‫ה )המקורות הראשונים לסדר ההגדה‪ .‬יש‬
‫גררסין ״אגדה״ באל׳׳ף(‪ .‬טו)סיפור יצי״מ‬
‫‪ -‬חיובה גם בנשים‪ .‬הטעם שאין מברכין‬
‫על מצוה וו‪ .‬ההוספה דזכירת יצי״מ כליל‬
‫פסח על החיוב דכל השנה(‪ .‬יז )אין‬
‫מברכין עליו(‪ .‬יח־יט)סיפור יצי״מ ‪ -‬אם‬
‫דוקא בשעה שיש פסח מצה ומרור או די‬
‫בא׳ מהם(‪ .‬ע <ע״ש והגדת לבנך כוי(‪ .‬פ‬
‫)הסימנים הם במספר טר‪ ,‬נרצה אינו‬
‫נחשב(‪ .‬פא )הגדה בעיקר מתחיל מאחר‬
‫סימן מגיד(‪ .‬צה )מתחיל בגנות ומסיים‬
‫בשבח(‪ .‬צו )הטעם שאין מברכין על‬
‫סיפור יצי״מ בליל הסדר‪ .‬הקידוש אינו‬
‫חלק מההגדה לשיטת אדה״ז והתחלת ה­‬
‫הגדה היא מהפסקא הא לחמא עניא(‪ .‬צח‬
‫)הגדה‪ ,‬בעיקר מתחיל מאחר סימן מגיד(‪.‬‬
‫קב <כנ״ל>‪ .‬קכז )הטעם שמתחיל בגנות‪.‬‬
‫עיקר אמירת ההגדה הוא בכוס שני שהוא‬
‫כנגד הבן רשע(‪ .‬תקלג )שלילת הוספות‬
‫בסדר ההגדה ‪ -‬ובפרט בענין דזכרון לה­‬
‫שראה(‪ .‬תקמא )באמירת ההגדה מקיים‬
‫ג״כ מצות ת״ת(‪.‬‬
‫ועיין להלן ערך פסח )עניני הסדרו וב­‬
‫מפתח ענינים‬
‫דברי סופרים‬
‫תתקכ)חמורים מד״תן‪.‬‬
‫דברי קבלה‬
‫ע״ע הלכה‪.‬‬
‫דברי רשות)עבודה בדברי הרשות(‬
‫תלב ובכל דרכך דעהו וכוי(‪ .‬תשנו)כנ״לן‪.‬‬
‫ע״ע רשות‪.‬‬
‫דגים‬
‫תקיב)דגים שבים אם חוצצים(‪.‬‬
‫דובער‪ ,‬הרב המגיד ממעזריטש‬
‫רסא )אמר הלואי שהי׳ מנשק ס״ת כמו‬
‫שהבעש״ט אהב יהודי‪ .‬אמר באם ידע‬
‫ידיעתו אחרי הסתלקותו הי׳ עושה זאת‬
‫באופן אחר לגמרי(‪.‬‬
‫דובער‪ ,‬כ״ק אדמו״ר האמצעי‬
‫טו )השקו״ט עם אביו אדה״ז מדוע אין‬
‫מברכין על סיפור יצי״מ בהגש״פן‪ .‬צז‬
‫)כנ״לן‪ .‬רמח ןכשהי׳ אומר חסידות הי׳‬
‫אומר שא שא כדי לעצור נביעת המוחין‪.‬‬
‫רגיל במאמריו הלשון ״דלא כנ״ל״(‪.‬‬
‫דוד‬
‫א׳ב )עתיד הקב״ה להעמיד להם דוד אחר‬
‫כו׳ קיסר ופלגי קיסר(‪ .‬א׳ח <בר נפלי‪ .‬דוד‬
‫ומשיח‪ .‬לפעמים חסר יו״ד ולפעמים מלא‬
‫יו״ד>‪.‬‬
‫דצח״מ‬
‫רמ )המשכן מצומח והמקדש מדומם(‪.‬‬
‫תקפג)שלימות וחירות הצומח הוא חסרון‬
‫בחי‪ ,‬ושלימות וחירות דחי הוא חסרון ב­‬
‫אדם!‪ .‬תשדוכ״א נברא בצביונו המיוחד(‪.‬‬
‫דור‪ ,‬פרטי הדורות‬
‫קיח )הטעם שדוקא בדורנו יתגלה ה­‬
‫משיח(‪ .‬תקסט )הדור אשר נולד בארץ‬
‫מצרים והדור דשארית הפליטה עכשיו(‪.‬‬
‫תקעה והשינוי לגריעותא בסביבה ה­‬
‫יהודית בזמננו זה לגבי הדורות שלפנ״זו‪.‬‬
‫תקצט)זמננו הוא שעת הכושר לתשובה(‪.‬‬
‫ע״ע גלות‪ .‬עולם‪ .‬עקבתא דמשיחא‪.‬‬
‫דילוג‬
‫ע״ע פסח‪.‬‬
 ‫‪ /‬הגדה‪-‬הקהל‬
‫הענקה‬
‫שז <ב׳ גדרים בהענקה‪ :‬א׳ הכרת טובה של‬
‫האדון‪ ,‬ב׳ שעי״ז נעשה שלימות שחרור‬
‫העבד‪ ,‬וגדר הב׳ נלמד מהענקת הקב״ה‬
‫לישראל ביצי״מ(‪.‬‬
‫הפכים‬
‫קפו )בחיבור הפכים צ״ל פעולה נמ­‬
‫שכת(‪.‬‬
‫הפצה והשפעה‬
‫קט )צ״ל בלי פשרות(‪ .‬קנב )א״א בכוחות‬
‫עצמו כ״א ע״פ המשלח ‪ -‬״אנוס ע׳׳פ‬
‫הדבור״(‪ .‬קנה )צ״ל עם עצם הנפש(‪ .‬קצט‬
‫ןע״י הסתגרות בד״א של תורה ותפלה‬
‫לעצמו והעדר פעולות עם הזולת ‪ -‬גורם‪:‬‬
‫א׳ ש״עצמ״ נשמתו נשארת בגלות‪ ,‬ב׳‬
‫עושה נגד רצון העליון(‪ .‬רס )משל מ­‬
‫שריפה שצריך להציל מיד בלי חשבונות(‪.‬‬
‫רסא)שלילת ״אני את נפשי הצלתי״(‪ .‬שו‬
‫)אין שייך הפסק בזה(‪ .‬תקטז )מענה על‬
‫הטענה דמי אני ומה כוחי להחיות נפשות‪.‬‬
‫משל החייל שביכולתו רק לירות כוי(‪.‬‬
‫תקכג‪ .‬תקסז)חיוב דבני תורה להשפיע על‬
‫הנוער(‪ .‬תקפ)חובת השעה(‪ .‬תקצט)כנ״ל(‪.‬‬
‫תרב )קדימה בהתעסקות עם ענינים‬
‫״פעוטים״(‪ .‬תתפח )עי״ז יהי׳ ״לא ינום‬
‫ולא ישן שומר ישראל״(‪ .‬תתקלא )ההו­‬
‫ראה מירידת הקב״ה למצרים כו׳ ‪ -‬ל­‬
‫ירידת כ״א ממדריגתו עבור הצלת תינו­‬
‫קות שנשבו(‪.‬‬
‫ע״ע חינוך‪ .‬ישיבות‪ .‬מקום )סביבה(‪.‬‬
‫משפיע ומקבל‪ .‬קירוב וריחוק‪.‬‬
‫הפקר‬
‫של )גדרו‪ :‬אינו שייך לשום אחד‪ ,‬או ש­‬
‫שייך לכל(‪.‬‬
‫ע״ע חמץ ‪ -‬ביטולו וביעורו‪.‬‬
‫הצלחה‬
‫תרנא)באה מאת הי(‪.‬‬
‫הקדש‬
‫קפו)חיבור הפכים ‪ -‬פעולה נמשכת(‪.‬‬
‫הקהל‬
‫תריד )אנשים נשים וטף משא׳׳כ עוור‬
‫מפתח עגינים‬ ‫א׳כב‬
‫מפתח נוסח ההגדה )בסוף מפתח הפסוקים‬
‫ומאחז״ל(‪.‬‬
‫הדרן‬
‫תם )המנהג לקשר סיום המסכתא עם‬
‫תחלתה(‪.‬‬
‫הודאה‪ ,‬לימוד‬
‫תקסח)תורת הבעש״ט ללמוד הוראה מכל‬
‫דברן‪ .‬תריב )האפשרות ללמוד הוראה מ­‬
‫צדיק אף שהלמוד הוא באי״ע מצדיק(‪.‬‬
‫הורים‬
‫ע״ע אב ואם‪ .‬אב ובן‪ .‬חינוך‪.‬‬
‫הידור מצוה‬
‫לח)גודל חיובו בכאו״א(‪.‬‬
‫הכשר מצוה‬
‫ע״ע מכשירי מצוה‪.‬‬
‫הליכה‬
‫תיו)לבטח דרכו‪ .‬דרך הוי׳ לעשות צדקה‬
‫ומשפט!‪ .‬תקפד )העבודה ד״הליכה״ צ״ל‬
‫בכל יום(‪ .‬תשסט)הליכה מחיל אל חיל עד‬
‫לשלימות ההליכה ‪ -‬בחי׳ ״עמך לא‬
‫חפצתי״ כפתגם אדה״ו(‪.‬‬
‫הלכה‬
‫תדלה)דברי תורה מדברי קבלה לא ילפי־‬
‫נן‪ .‬אין למידין מקודם מ״ת>‪ .‬תתצג)דבר‬
‫הוי׳ זו הלכה‪ .‬פס״ד עפ״י השו״ע ‪ -‬הוא‬
‫בכת הסמיכה איש מפי איש(‪.‬‬
‫הלל‬
‫מג וכמה ממנהגיו ונוסחאותיו(‪ .‬מו)הלל‬
‫הגדול(‪ .‬סג)אמירת הלל בשחיטת הפסח(‪.‬‬
‫קפה)אמירתו בחגה״פ(‪ .‬שמט)גדר אמירת‬
‫הלל בשחיטת ובאכילת ק״פ(‪ .‬תנה )נשים‬
‫באמירת הלל בליל פסח(‪ .‬תדלה )ראי׳‬
‫למ׳יד שחיובה מה״ת(‪.‬‬
‫ע״ע פסח)עניני הסדר ע׳׳פ הא״ב(‪.‬‬
‫הלל הזקן‬
‫ע״ע ב״ה וב״ש‪.‬‬
‫הסיבה‬
‫ע״ע פסח)עניני הסדר ע״פ הא״ב(‪.‬‬
‫הסתלקות‬
‫תקכו )אשתכח בכולהר עלמין יתיר‬
‫מבחיוהי!‪.‬‬
‫א׳כג‬ ‫‪ /‬הקהל‪-‬חי‬ ‫מפתח ענמים‬

‫זריזות‬ ‫ופסח‪ ,‬אבל לע״ל קהל גדול ישובו הנה>‪.‬‬

‫תשפח‪ .‬תחלו‪.‬‬ ‫תשצט‪ .‬תתד‪ .‬איי‪.‬‬
‫ע״ע חפזון‪.‬‬ ‫הרגל‬
‫תקסט !הרגל נעשה טבע(‪ .‬תשמב )כנ״ל(‪.‬‬
‫תשנו )בעבודת ה׳ צ״ל למעלה מרגי־‬
‫ח‬ ‫לותו(‪.‬‬
‫חגיגת ארבעה עשר‬ ‫השגחה פרטית‬
‫ד‪ .‬תנט‪ .‬תתקמא‪.‬‬ ‫תרנא)ב׳ אופני השגחה(‪.‬‬
‫חובה‬ ‫השגת גבול‬
‫ע״ע רשות‪.‬‬ ‫תרג)הזהירות מזה>‪.‬‬
‫חודש‬ ‫השתחוואה‬
‫תרמו ופרשת החודש(‪ .‬תרפט )שמות ה­‬ ‫רלח)איסור השתחוואה על אבנים(‪.‬‬
‫חדשים עלו בידם מבבל(‪ .‬תשכב )פרשת‬
‫החודש!‪ .‬תשדמ)שמות החדשים עלו כוי(‪.‬‬ ‫ז‬
‫תשנ ויום י״ד וט״ו ‪ -‬שלימות הלבנה!‪.‬‬ ‫זה‬
‫תשנה )כנ׳׳ל!‪ .‬תתקסז )ההפרש בין ימי‬ ‫תשכב)וכה(‪.‬‬
‫השבוע לימי החודש‪ ,‬רהטעם שקביעות‬ ‫זכירת יום השבת‬
‫היו״ט הוא ע״פ ימי החודש ולא ימי‬ ‫ע״ע שבת‪.‬‬
‫השבוע!‪.‬‬ ‫זכירת יציאת מצרים‬
‫ע״ע ברכת החודש‪ .‬ראש חודש‪.‬‬ ‫ע״ע מצרים‪.‬‬
‫חול המועד‬ ‫זכר ונקבה‬
‫ע״ע פסח‪.‬‬ ‫ע״ע לשון זכר‪.‬‬
‫חולי‬ ‫זפרון‬
‫תקכ <זה יצה״ר‪ .‬חולה שיש בו סכנה ‪-‬‬ ‫תשי)מביא לעשי׳ בפועל(‪ .‬תשפה ןכנ״ל(‪.‬‬
‫תאות איסור‪ ,‬שאין בו סכנה ‪ -‬תאות‬ ‫ע״ע מצרים‪.‬‬
‫היתר!‪.‬‬ ‫זמן‬
‫ע״ע בריאות‪.‬‬ ‫שס ומחובר מפרטים או עצם פשוט(‪ .‬תצח‬
‫חומר וצורה‬ ‫ןמאמר הה״מ שהזמן הוא נברא כו׳(‪ .‬תצט־‬
‫קנז ןבהאיסור דחמץ(‪ .‬שכט ‪1‬כנ״ל(‪.‬‬ ‫תק ןהתכללות זמן ולמע׳ מהזמן(‪ .‬תקעג‬
‫חומש‬ ‫)זמן מסוגל(‪ .‬תקצח )לנצל שעת הכושר(‪.‬‬
‫שנט־שס ומחלוקת התנאים בתשלומי‬ ‫תריד )מגלגלין זכות ליום זכאי(‪ .‬תרכג‬
‫חומש אם מלגאו או מלבר(‪.‬‬ ‫<כל רגע יש בו ההמשך לעבר וההתחלה‬
‫חופש‬ ‫לעתיד(‪ .‬תשא )לימוד הוראה מהקביעות‬
‫תקעה וההכרח בחינוך ב״ביךהזמנים׳׳!‪.‬‬ ‫שבו חל יו״ט וכיו״ב(‪ .‬תשה )כל יומא ו­‬
‫חטא‬ ‫יומא עביד עבידתי׳(‪ .‬תשי)כנ״ל‪ .‬מגלגלין‬
‫ע״ע שוגג‪.‬‬ ‫זכות ליום זכאי(‪.‬‬
‫חטא העגל‬ ‫ז״א ומלכות‬
‫תקעב )ישראל והעולם נתגשמו ע״י ה­‬ ‫ריט )ההפרש באופן פעולתם בעולם‬
‫חטא(‪.‬‬ ‫כיבוש וזיכוך(‪.‬‬
‫חי‬ ‫זקן‪ ,‬זקנה‬
‫ע״ע דצח״מ‪.‬‬ ‫קיט)רוב שנים יודיעו חכמה(‪.‬‬
 ‫‪ /‬חידוש‪-‬חמץ‬
‫)חירות האדם הוא רק ע׳׳י מיצוי כח‬
‫השכל(‪ .‬תקפו)חירות מהפחד ד״מה יאמר‬
‫הגוי״(‪ .‬תקפח )בפנימיות וחיצוניות(‪.‬‬
‫תקצד <בנשמה‪ ,‬בגוף ובעולם שסביבו(‪.‬‬
‫תרנז )חירות מתאוות הכבוד האכילה‬
‫וכוי(‪ .‬תשלד )זמן חרותנון‪ .‬תשמ <כנ״ל(‪.‬‬
‫תשסד )צ״ל בכל עניני האדם(‪ .‬תשע‬
‫)דרגות בחירות זו למעלה מזון‪.‬‬
‫ע״ע גוף ונפש‪.‬‬
‫חכם‪ ,‬חכמה‬
‫קיט ורוב שנים יודיעו חכמה(‪.‬‬
‫ע״ע ארבעה כנים‪.‬‬
‫חכמות חצמיות‬
‫ע״ע מדע‪.‬‬
‫חלוקת מצה שמורה‬
‫ע״ע מצה‪.‬‬
‫חמור‬
‫רנ )דיוק בהמשל שמביא אדה״ז בתניא‬
‫בנוגע ל״שוק של חמרים״(‪ .‬תשפה <כי‬
‫תראה חמור גו׳ ‪ -‬גוף(‪.‬‬
‫ע״ע גוף ונפש‪.‬‬
‫חמץ‬
‫ג <במ״ש האריז״ל דהנוהר ממשהו חמץ‬
‫מובטח שלא יחטא כוי(‪ .‬קנז)טעם האיסור‬
‫דב״י וב״י‪ .‬ביאור המחלוקת בביעור חמץ‪,‬‬
‫והמחלוקת בחמץ לכלבי הפקר וחמץ ש­‬
‫עבר עליו הפסח(‪ .‬קע)דברים הבאים לידי‬
‫חימוץ ‪ -‬בעבודה(‪ .‬קעה )ישות והת­‬
‫נשאות(‪ .‬שכז <חמץ של קטן שעבר עליו‬
‫הפסח(‪ .‬שכח)איסור חמץ הוא תואר או חל‬
‫על העצםו‪ .‬תנד וטעם הפלוגתא בחמץ‬
‫שעבר עליו הפסח אם מדאורייתא או‬
‫מדרבנן‪ .‬במ״ש בסידור האריז״ל‪ :‬שאור‬
‫בכזית כוי(‪ .‬תקכ רצה״ר הנק׳ חמץ נשרף‬
‫בכח הארת המל׳(‪ .‬תקלב ןיצה״ר>‪ .‬תקמז‬
‫ובפסח התנשאות דלעו״ז‪ .‬בשבועות הת­‬
‫נשאות דקדושה(‪ .‬תשלו )בל יראה ובל‬
‫ימצא ‪ -‬ובכתוב‪ :‬לא ימצא‪ ,‬לא יראה‪ .‬אי­‬
‫סורו במשהו‪ .‬גאוה והתנשאות‪ .‬הזהירות‬
‫צריך לפעול על כל השנה(‪ .‬תשמ וכנ״ל(‪.‬‬
‫תתנד והתועלת שע״י הזהירות ממשהו‬
‫מפתה ענינים‬ ‫א׳כד‬
‫חידוש‬
‫תשז ןג׳ המצות דשמיטה שבת ופסח מו­‬
‫רים על חידוש העולם(‪ .‬תתקפז והתחד­‬
‫שות תמידית דישראל ודכללות העולם(‪.‬‬
‫א׳ז וחידוש יש מאין בכח העצמות דוקא(‪.‬‬
‫חי׳ מושקא‪ ,‬הרבנית הצדקנית נ״ע‬
‫תתקסד‪.‬‬
‫חיים‬
‫רנא )ההפרש בין חיי הצדיק וחיים דבנ״י(‪.‬‬
‫רפ ועשרה נקראו חיים כוי(‪ .‬שה ובעל‬
‫כרחך אתה חיו‪.‬‬
‫חינוך‬
‫קיא )חובת ההורים בחינוך הילדים שה­‬
‫שכל ידריך את כל חייהם(‪ .‬קיד ועיקר‬
‫הרושם הוא ע׳׳י מנהגי ישראל(‪ .‬קנג)צ״ל‬
‫בעמל ויגיעה(‪ .‬ער)צ״ל ברוח ישראל סבא‬
‫ולא לחשוב אודות ״תכלית״(‪ .‬רעט )עמי­‬
‫דה בתוקף על חינוך הקדוש(‪ .‬שיח)הצלת‬
‫ילדי ישראל מחינוך בלתי טהורו‪ .‬שלב‬
‫וצ״ל גם בעניני הידור מצוה ומנהגי חסי­‬
‫דים(‪ .‬שעו )גודל הערך של החינוך‪ ,‬וב­‬
‫פרט בלימוד התורה‪ .‬ע״י ת״ת עם קטן‬
‫עושה את התלמיד למציאות חדשה ‪-‬‬
‫שנעשה מקושר עם התורה(‪ .‬תקכא )שיי­‬
‫כותו לפסח(‪ .‬תקלו ןכנ״ל>‪ .‬תקלח !כנ״ל(‪.‬‬
‫תקסט וחינוך הכשר מצוה עוברת(‪ .‬תקעה‬
‫והדגשה מיוחדת בזמן החופש ובמיוחד‬
‫בתקופת יו״טו‪ .‬תקעו ןכנ״לו‪ .‬תקעח‬
‫וטעות השיטה בחינוך ד״נהי׳ ככל ה­‬
‫גויים״(‪ .‬תרכח ושייכותו לפסח‪ .‬צ״ל‬
‫באופן של משכו ידיכם מע״ז והדבקו‬
‫במצות‪ .‬הכרזת אדמו״ר מהורש״ב ע״ד‬
‫חיוב התעסקות בחינוך בניו>‪ .‬תרעו ומיד‬
‫כשנולדו‪ .‬תרעט ושלשה שלבים בחינוך‬
‫המרומזים בהג׳ ענינים דפסח מצה ו­‬
‫מרור(‪.‬‬
‫ע״ע הפצה והשפעה‪.‬‬
‫חירות‬
‫תקיב וחירות האמיתית היא בקיום‬
‫התומ״צ ‪ -‬אף שלכאורה הן ענין של‬
‫עבדות כוי(‪ .‬תקעג וחירות אמיתית!‪ .‬תקפג‬
‫איכה‬ ‫‪ /‬ח מ ץ ‪ -‬ט ו מ א ת אוכלין‬
‫חסידות‬
‫ע״ע פנימיות התורה‪.‬‬
‫חפזון‬
‫רלא )ביצי״מ‪ ,‬זמנו גרם חיוב אכילת פסח‬
‫מצרים‪ .‬שייכות ללילה(‪ .‬תשעז‪ .‬תשפב‪.‬‬
‫תשפז‪ .‬תשצב‪ .‬תתה‪.‬‬
‫ע״ע גאולה‪.‬‬
‫חצות לילה‬
‫רצה )ארר שלמעלה מהשתלשלות ולכן‬
‫מחבר ב׳ חצאי הלילה(‪ .‬תשנד‪.‬‬
‫שאומרים בשעת הביעור!‪ .‬ע ובלשון‬
‫״דלא חמיתי׳״ כרן‪ .‬קנח וביאור מחלוקה‬
‫ט‬
‫טגילת בלים‬
‫שלג ושיטת אדה״ז בכלי חמץ הנמכרים‬
‫לנכרי שאי״צ טבילה אחה״פ‪ .‬ל׳ רש״י ב­‬
‫טבילה כלים‪ :‬להכשירן מן האיסור‪ .‬טעם‬
‫טבילת כלים(‪.‬‬
‫טבע‬
‫תקצב ולא להתפעל מחשבון בדרך הטבע‬
‫בהנוגע לתומ״צ(‪ .‬חרז ותוקף הטבע בזמן‬
‫האביב*‪ .‬תדלג וכנ״ל(‪ .‬תרנא וכמה אופנים‬
‫בהנהגה טבעית!‪.‬‬
‫ע״ע הרגל‪ .‬נס‪.‬‬
‫טהרת המשפחה‬
‫רכב ומודגש בה בירור גשמיות העולם‬
‫והכנתה לגאולה העתידה(‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬טו״ר‬
‫קיח וטוב הוא מציאות נצחי משא״כ רען‪.‬‬
‫תרמא וטבע הטוב להיטיבו‪.‬‬
‫טוב לשמים וטיב לבריות‬
‫תרסא וחירות בעניני טוב לשמים וטוב‬
‫לכריות(‪ .‬תרסד וכנ״ל(‪ .‬שת ויום השלישי‬
‫‪ -‬פועל ענין האחדות‪ .‬הדגשה מיוחדת‬
‫בענינים דחגה״פו‪ .‬תשו ומודגש ‪ -‬במצות‬
‫שמיטה‪ ,‬שבת ועשרת הדברות‪ .‬אמונה בה׳‬
‫מביאה לקירוב בין אדם למקום ובין אדם‬
‫לחבירוו‪ .‬תשלג והקשר ליום שלישיו‪.‬‬
‫תשמז וכנ״לו‪ .‬תתכט וכנ״ל(‪.‬‬
‫טומאת אוכלין‬
‫תמב וחלות דבש מאימתי מיטמאות כרו‪.‬‬
‫מפתח ענינים‬
‫חמץ>‪ .‬תתפו ןע״י הזהירות בחגה״פ מביא‬
‫שמחה בכל השנה(‪ .‬תתצט ובפסח שני‬
‫״חמץ ומצה עמו בבית״ ‪ -‬העלאת החמץ!‪.‬‬
‫בדיקת חמץ‬
‫א־ב ודיני ומנהגי הבדיקה וביטול(‪ .‬נא‬
‫ןכנ׳׳לן‪ .‬תנב ולשון אדה״ז בסידורו‪ :‬ו­‬
‫יעמיד מב״ב אצלו כר‪ .‬זמן הבדיקה‬
‫כשמתפללים ערבית ביחידותו‪.‬‬
‫ביטול וביצור חמץ‬
‫ג ודיני הביעור‪ .‬דיוקים בנוסח ״יהי רצון״‬
‫ד״י וחכמים בביעור חמץו‪ .‬שכה ואם יכול‬
‫להפקיר החמץ ולזכות בו אחר הפסח>‪ .‬שכח‬
‫וענינו השבתה בלב‪ ,‬או מדין הפקר(‪ .‬תנו‬
‫!בהעתקה באידית ואנגלית של התיבות‬
‫״ולהוי הפקר כר״(‪ .‬תקג!תשביתו ‪ -‬ע״ד‬
‫השבתת המזיקיםו‪.‬‬
‫מכירת חמץ‬
‫א !בבית רבינו נוהגים שלא לעשות את‬
‫הרב מורשה אלא למכור לו את החמץ‬
‫ובערב קבלן(‪ .‬שכג !טעם המנהג שאין‬
‫מוכרים לנכרי מאכל ומשקה שקיבלו מה­‬
‫צדיק‪ .‬דין רוצה בקיומו‪ .‬אם הוא גדר‬
‫מכירה גמורה או הערמה!‪ .‬כשד!אם יכול‬
‫להפקיר החמץ ולזכות בו אחר הפסח!‪ .‬שכט‬
‫ואילך !אם המכירה הוא רק במה שקשור‬
‫להתואר‪ ,‬או גם בהעצםן‪ .‬שלג ושיטת‬
‫אדה״ז בהבלים שנמכרו לנכרי שאי״צ‬
‫טבילה אחה׳׳פן‪ .‬שלה !אם הרא גדר‬
‫הערמהן‪ .‬תנג !מכירת חמץ במקום ש­‬
‫אפשר שיטלו מהחמץ בתוך הפסח‪ .‬אין‬
‫נוהגין במסירת מפתח במכירת חמץו‪.‬‬
‫חנוכה‬
‫רמו !נ״ח ותורהן‪ .‬תמר !פלרגתת ב״ש‬
‫וב״ה אם מדליק כנגד ימים הנכנסין או‬
‫כנגד ימים היוצאין(‪ .‬תצא ןחריתת האות­‬
‫יות נם גדול כר בהסביבון ‪ -‬ע״ד שבת‬
‫הגדול(‪ .‬תתקסט <כנ״ל>‪ .‬תתקפא וכנ״לו‪.‬‬
‫חסד‬
‫קפב ויומא דאזיל עם כולהו יומיןו‪.‬‬
 ‫טיפה ‪ -‬אדמז״ר מהודיי׳יצ‬ ‫מפתה עניגים ‪/‬‬ ‫א׳כו‬

‫הלילות(‪ .‬רל )ביצי״מ היי ״ולילה כיום‬ ‫טיפה‬

‫יאיר״‪ .‬הטעם שבנ״י מלו עצמן בלילה‬ ‫תריב )המשל מטיפה אחת של מים שבה‬
‫דוקא(‪ .‬תערב )העבודה רדילרג וקפיצה‬ ‫משתקפת כל השמש(‪.‬‬
‫צ״ל גם במצב דיום וגם במצב דלילה(‪.‬‬ ‫טל‬
‫תשנד)בחצי הלילה‪ .‬בעצם היום הזה(‪.‬‬ ‫תתקג )לא מיעצר‪ .‬שייכות ברכת טל ל­‬
‫ע״ע חצות לילה‪ .‬ק״ש‪.‬‬ ‫פסח(‪.‬‬
‫יום ה ו ל ד ת‬ ‫טריפה‬
‫תנט )יום הולדת השבעים(‪ .‬א׳יא )לנצלו‬ ‫תתקמ)רומז על הגלות(‪.‬‬
‫להוספה כוי(‪.‬‬
‫יום ט ו ב‬
‫לד )חיוב פת ביו״ט מדאורייתא או‬
‫מד״ס(‪ .‬תקסח )ההמשכה שעל כל השנה‬ ‫יביס‬
‫ובפרט מחגה״פ(‪ .‬תקעה )הדגשה מיוחדת‬ ‫שעב)אם המצוה גם על האשה(‪.‬‬
‫בחינוך בתקופת היו״ט(‪ .‬תקעו )כינוסים‬ ‫יגיעה‬
‫בזמן חול המועד(‪ .‬תתז)ההמשכה על כל‬ ‫תרמב !הטעם שהעבודה צ״ל ביגיעת‬
‫השנה(‪ .‬תתקס ןבגדר ברכת זמן על ה­‬ ‫עצמו דוקא(‪.‬‬
‫מועדים‪ .‬גר שנתגייר וקטן שנתגדל ב­‬ ‫ידיעה‬
‫אמצע ימי הספירה אם מחרייב בברכת‬ ‫תתקצ )תכלית הידיעה שלא נדעך‪ .‬אילו‬
‫זמן(‪.‬‬ ‫ידעתיו הייתיו(‪.‬‬
‫ע״ע חודש‪ .‬פסח‪ .‬שבת ויו״ט‪ .‬שלמי‬ ‫יהודי‬
‫שמחה‪.‬‬ ‫תקיח )היהודיים ‪ -‬בשני יודין ‪ -‬עשר‬
‫יום הבפודים‬ ‫כוחות דנה״א ודנה״ב(‪.‬‬
‫קלד ןלפ׳׳ד רבי‪ ,‬לא עשה תשובה יו׳׳כ‬ ‫ע״ע בני ישראל‪.‬‬
‫מכפר משא״כ בכרת דיומא(‪ .‬שסא )אם‬ ‫הוי׳‬
‫מערכין מדם הפר ומדם השעיר לקרנות‪.‬‬ ‫קסא )כנגד ד׳ יסודות‪ .‬ענינר בעבודה ה­‬
‫פר של כה״ג ‪ -‬קרבן יחיד‪ ,‬השעיר אשר‬ ‫אדם(‪ .‬תתקסט;הוי׳ ואלקיס ‪ -‬נס וטבע(‪.‬‬
‫לעם ‪ -‬קרבן צבור(‪ .‬תק )קטן שהגדיל ב­‬ ‫ע״ע ניסן‪.‬‬
‫אמצע יוהכ״פ אם מחוייב בדיני יוהכ״פ(‪.‬‬ ‫יוחנן‪ ,‬רבי יוחנן בן זכאי‬
‫יוסף‬ ‫קסד )איני יודע באיזה דרך מוליכין‬
‫קז <הא לחמא עניא הוא תיקון למה שאמר‬ ‫אותי(‪ .‬קפ <כנ״ל(‪.‬‬
‫יוסף הא לכם זרען‪ .‬קצז ןע״י שהי׳ השליט‬ ‫יוכבד‬
‫הי׳ הכנה שיהי׳ אח״כ ״ואחרי כן יצאו‬ ‫ריב)השלימה המספר דשבעים נפש(‪.‬‬
‫ברכוש גדול״(‪ .‬ריח ןמרכבתא עילאה ד‬ ‫יום‪ ,‬ימים פ ר ט י י ם‬
‫אצי׳ דוגמת האבות‪ ,‬משא״כ שאר ה­‬ ‫יום ג׳‬
‫שבטים‪ .‬יוסף ושבטים ‪ -‬דבר ונוק׳(‪.‬‬ ‫ע״ע טוב לשמים וטוב לבריות‪.‬‬
‫יוסף יצחק‪,‬‬ ‫יום שישי‬
‫כ ״ ק אדמו״ר מהוריי״צ נ״ע‬ ‫תשמ ןב״פ כי טוב‪ .‬נברא אדה״ר‪ .‬יום ה­‬
‫פתגמיו ותורותיו•‬ ‫שישי דשי״ב ‪ -‬רמז לאלף השישי(‪ .‬תתכב‪.‬‬
‫קט )משל להזהד מפשרות בהפצת ה­‬ ‫ע״ע זמן‪ .‬חודש‪.‬‬
‫מ ס ולילה‬
‫*! במדור זה נרשמו רק התורות והפתגמים‬ ‫קכא )ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא‬
‫א׳מ‬ ‫‪ /‬אדמו״ר מהוריי״צ‪ -‬ישיבות‬
‫ימים אחרוגיס דחה״פ‬
‫ע״ע פסח)ימים האחרונים דפסח(‪.‬‬
‫ימין ושמאל‬
‫ע״ע קירוב וריחוק‪.‬‬
‫יסודות‪ ,‬ד׳ יסודות‬
‫עז)יסוד העפר מתגלה ע״י הג׳ יסודות(‪.‬‬
‫קנז ןד״י וההיולי(‪.‬‬
‫יסורימ‬
‫רסו)פועלים ביטול(‪.‬‬
‫יעקב‬
‫קלז )וישראל(‪ .‬ריב והשלים המספר ד־‬
‫שבעים נפש(‪ .‬תרמ )שייכותו לביהמ״ק‬
‫השלישי‪ .‬מה זה מיהרת(‪ .‬תרצג)כנ״ל(‪.‬‬
‫יצר טוב‪ ,‬יצר הרע‬
‫תקסט)אומנותו של היצה״ר היום אומר לו‬
‫עשה כך וכוי(‪.‬‬
‫יראה‬
‫תשצג ויראת בושת(‪.‬‬
‫ירושה‬
‫קצד )סדרי הירושה דאוה״ע הוא עד״מ‬
‫ובן אין לו גו׳ ולכן בנ״י יורשים אורות‬
‫דתוהון‪.‬‬
‫ירושלים‬
‫סז ןנק׳ מקדש(‪ .‬תרכז ובנינה ע״י הקב״ה(‪.‬‬
‫תרפז ןנק׳ שלס>‪.‬‬
‫יש מאין‬
‫ע״ע חידוש‪.‬‬
‫ישיבות‬
‫רנד ועיקר תפקידם ‪ -‬לימוד התורה‪.‬‬
‫שלילת כמה מ״נשמות התועות״ דבני‬
‫הישיבות אשר במקום לימוה״ת עוסקים הם‬
‫בצדקה בגו״ר>‪ .‬רסא ובני הישיבות אינם‬
‫יכולים לומר ״אני את נפשי הצלתי״‬
‫וצריכים לעסוק בהפצה(‪ .‬תקסז והאחריות‬
‫של תלמידי הישיבות להשפיע על‬
‫הנוער(‪ .‬תקסט ובני הישיבות טבעם‬
‫לימוה״ת‪ .‬חייבים לבטל ת״ת ולעסוק‬
‫בחינוך(‪ .‬תקעא ןהרראה לבני הישיבות‬
‫מנוסח ההגדה אחד חכם ואחד רשעו‪.‬‬
‫ע״ע בית ספר‪.‬‬
‫מפתת ענינים‬
‫יהדות מכיבוי שריפה שצ״ל בטוח שזה‬
‫מים ולא ח״ו נפט(‪ .‬קכג)הפי׳ אחד חכם‬
‫ואחד רשע שבכאו״א ישנו האחד ורק‬
‫צריך שיתגלה(‪ .‬קכו)שהחכם צריך שמי­‬
‫רה מיוחדת משכנו הרשע(‪ .‬קכח )השפלת‬
‫החכם שה״ה עומד בסמוך להרשע(‪ .‬קסג‬
‫)סיפורו ע״ד א׳ שלאחרי התבוננותו‬
‫בק״ש אמר שזמן ההתבוננות לקח ״באלד‬
‫איינע מינוטע״(‪ .‬תקסז )האחריות דבני‬
‫תורה בחינוך הנוער(‪ .‬תקצג)חגה״פ לא רק‬
‫שמאיר בכל יום אלא ‪ -‬תמיד(‪ .‬תשלג‬
‫ןכנ״ל(‪ .‬תנשא ןכנ״ל(‪ .‬תשסה)כנ״ל‪ .‬אפ״ל‬
‫אנשים אשר שערות וקניהם נתלבנו מ״מ‬
‫לנערים יחשבו(‪.‬‬
‫יוסף ראזין‪ ,‬הגאון מדוגציוב‬
‫רמח ןבש׳׳ק נתקשה להגביל נביעת המו­‬
‫חין ולהכריע בדבר הלכה(‪.‬‬
‫יושבי אהל‬
‫ע״ע בעלי עסק‪.‬‬
‫יחוס‬
‫קכ)התועלת שבזהן‪.‬‬
‫יחזקאל‬
‫אינה‬ ‫לע״ל‬ ‫בהנוגע‬ ‫תשיט )נבואתו‬
‫מפורטת(‪.‬‬
‫יחיד וצבור‬
‫שנו)יחיד ופרט‪ ,‬וצבור וכלל ‪ -‬מי מהם‬
‫מכריע(‪ .‬תרב )קדימה להתעסקות עם‬
‫היחיד(‪ .‬תרצה)אחדות היחיד עם הציבור(‪.‬‬
‫תשכג )השייכות דציבור ויחיד בפורים‬
‫ובקרבן בפסח(‪.‬‬
‫ע״ע ציבור‪.‬‬
‫יחידה‬
‫קסב)מכפירים יחידתי(‪ .‬תתר‪.‬‬
‫ע״ע מס״נ‪.‬‬
‫יין‬
‫עו!חילוקו ממצה>‪.‬‬
‫ימות המשיח‬
‫ע״ע גאולה‪.‬‬
‫שבחלק ההוספות להגש״פ‪ .‬ולא נרשמו כו״כ תורות‬
‫ופתגמים שהובאו בגוף ה״לקוטי טעמים ומנהגים״‪.‬‬
 ‫‪ /‬ישמעאל‪ ,‬ר׳ י ש מ ע א ל ‪ -‬ל ו י‬
‫כרת‬
‫רלב)במ״ע דפסח ומילה(‪.‬‬
‫כשרות האכילה ושתי׳‬
‫רכב )במצוה זו מודגש בירור גשמיות ה­‬
‫עולם והכנתה לגאולה העתידה(‪.‬‬
‫ל‬
‫לא תוסיפו‪ ,‬לא תגרעו‬
‫ל״לא‬ ‫תקלב )הקדמת ״לא תוסיפו״‬
‫תגרעו״(‪.‬‬
‫לא תחמוד‬
‫עתר ןגדר האיסור*‪.‬‬
‫לאה ורחל‬
‫ריח!בני לאה ‪ -‬נוק‪ /‬בני רחל ‪ -‬דכר>‪.‬‬
‫לב‬
‫תתכג)לבא פליג לכולי שייפין‪ .‬חיצוניות‬
‫ופנימיות הלבן‪.‬‬
‫לגושים‬
‫שיב ןמצותו‪.‬‬
‫לבינה‬
‫רלד ובהם דוקא הי׳ עיקר השעבוד ב־‬
‫ארמ״צ‪ .‬חילוקו מאבנים(‪.‬‬
‫לבנה‬
‫תשיג )ישראל דומין ללבנה!‪ .‬תשמה‬
‫וכנ״ל‪ .‬לממשלת הלילה(‪ .‬תשמח )ענינה‬
‫חידוש‪ .‬צררתה בעת מולד הלבנה(‪ .‬תתג‬
‫)ישראל מונין ללבנה‪ .‬קיימא סיהרא ב־‬
‫אשלמותא(‪ .‬תתח)כנ״ל(‪ .‬תתצ <כנ׳׳ל(‪.‬‬
‫ע״ע שמש‪.‬‬
‫לוחות‬
‫תרסג )הפרש החירות שע״י לוה׳׳ר‬
‫ולוה״ש(‪ .‬תשיז ןלוה׳׳ר ‪ -‬פרחה נשמתם‪,‬‬
‫לוה״ש ‪ -‬ועשו לי מקדשו‪ .‬תתקט)לוה׳׳ר‬
‫ולוה״שן‪.‬‬
‫לוי‬
‫ריא והפירוש הפנימי ששבט לוי לא‬
‫נשתעבדו ‪ -‬הוא שלא הרגישו השיעבודן‪.‬‬
‫רנה ;הטעם שלא נשתעבדו בגשמיות הוא‬
‫כי עמדו בתקיפות במצבם הרוחני!‪ .‬רנח‬
‫ושבט לוי לא נשתעבד כדי ללמד תורה‬
‫מפתה ענינים‬ ‫א׳כח‬
‫ישמעאל‪ ,‬ר׳ ישמעאל‬
‫תסב ופלוגתת ד״י ור׳׳ע בכ׳׳מ ‪ -‬אס בה־‬
‫מצות אזלינן בעיקר בתר המקבל ‪ -‬ישר­‬
‫אל‪ ,‬או בתר הנותן ‪ -‬הקב׳׳הו‪ .‬תסח »כהן‪.‬‬
‫מחבב את ישראל(‪.‬‬
‫ישראל‬
‫ע״ע בני ישראל‪ .‬יעקב‪.‬‬
‫ישראל‪ ,‬הבעש״ט‬
‫רס )מאמרו ע״ד אהבת ישראל שצ״ל‬
‫כמוך לכל יהודי אפי׳ הנמצא בקצווי‬
‫תבלו‪ .‬שטו )מאמרו שבזה שרואים רע‬
‫אצל הזולת ‪ -‬זוהי ראי׳ שגם אצלו נמצא‬
‫רע כדקות עכ״פן‪ .‬תפג)פירושו עה׳׳פ כי‬
‫תראה חמור שונאך גוי(‪ .‬תקנו)ענינו שייך‬
‫לגילוי המשיח(‪ .‬תתפט ובסידורו בנוסח‬
‫בהמ״ז כתוב ״הגדושה״ בגימ׳׳ל(‪.‬‬
‫ע״ע גוף ונפש‪ .‬הוראה‪ ,‬לימוד‪.‬‬
‫יתרו‬
‫רעו ןומשה הי׳ ררעה את צאן יתרו חותנו‬
‫כהן מדין(‪.‬‬
‫כ‬
‫כבוד אב ואם‬
‫תתצז ומתבטאת ביותר בקיום התרמ״צ של‬
‫ההורים ע״י התעוררות הבנים‪ .‬״כולכם‬
‫חייבים בכבודי״(‪.‬‬
‫כה‬
‫ע״ע זה‪.‬‬
‫כוסות‬
‫ע״ע פסח ועניני הסדר ע״פ הא״בן‪.‬‬
‫כינה‬
‫רצא)אופן וסיבת בריאתה(‪.‬‬
‫כינוסים‬
‫תקעו וכינוס התל׳ בזמן חול המועד(‪.‬‬
‫תתק ועבור קטנים בשביעי ש״פ וכ־‬
‫אחש׳׳פ(‪.‬‬
‫כללי התלמוד‬
‫תדלה ודברי תורה מדברי קבלה לא‬
‫ילפינן‪ .‬אין למידין מקודם מ״תו‪.‬‬
‫כנען‬
‫עתר וערות הארץ(‪.‬‬
‫א׳כט‬ ‫לוי‪-‬מיהו יהודי‬ ‫מפתח ענינים ‪/‬‬

‫מ‬ ‫לבנ״י(‪ .‬רסב !כנ״ל‪ .‬בתור שותפות עם‬

‫בנ׳׳י(‪.‬‬
‫מבצעי פסח‬ ‫לוי יצחק שניאורסאן‪ ,‬אביו של‬
‫ע״ע בית האסורים‪ .‬מצה‪.‬‬ ‫יבלח״ט כ״ק אדמו״ר שליט״א‬
‫מגילה‬ ‫ז !ביאורו ע״ד הסוד בהתיבות ״קדש‬
‫תקכט !הטעם שאין קודאין המגילה ב­‬ ‫ורחץ״(‪ .‬קסה !הסכמתו להגש״פ עם פי׳‬
‫שבת(‪.‬‬ ‫צוף אמרים(‪.‬‬
‫מדבר‬ ‫לידה‬
‫תקצא)בטחון בנ״י בהליכתם במדבר(‪.‬‬ ‫תרמא !לידת עם ישראל ביצי״מ ‪ -‬לעמל‬
‫ע״ע מסעות‪.‬‬ ‫יולד(‪ .‬א׳ד )לידת יוצא דופן‪ .‬ענינה ברו­‬
‫מדה כנגד מדה‬ ‫חניות הענינים(‪.‬‬
‫תרצב‪.‬‬ ‫לילה‬
‫מדע‬ ‫ע״ע חצות לילה‪ .‬יום ולילה‪.‬‬
‫ע״ע מצרים)התפתחות המדע במצרים(‪.‬‬ ‫לכתחילה אריבער‬
‫מהירות‬ ‫ע״ע מלכתחילה אריבער‪.‬‬
‫תרמ»דגאולה דלע״ל(‪.‬‬ ‫לעתיד לבוא‬
‫מודה אני כר‬ ‫קלו )יתגלה לכ״א מישראל גם בחי׳ ה־‬
‫תרכד)ברי׳ חדשה>‪.‬‬ ‫נח״ר דבורא(‪ .‬קעג )כלול ג״כ מיצי״מ(‪.‬‬
‫מותרות‬ ‫רכב )וראו כל בשר גו׳ ‪ -‬גשם העולם‬
‫ע״ע חולי‪.‬‬ ‫יאירו‪ .‬רמג ותכלית ה״דירה בתחתונים״(‪.‬‬
‫מזבח‬ ‫תצז והשבתת המזיקין ‪ -‬ב׳ פירושים(‪.‬‬
‫ע״ע במה‪.‬‬ ‫תקעב ותכלית בירור העולם בימות ה­‬
‫מזון‬ ‫משיח(‪ .‬תשעט והעבודה בוע״ט(‪ .‬תתקפ‬
‫תרעט ןג׳ סוגים באכילה‪ :‬פסח מצה ומרור‬ ‫)לילה כיום יאירו‪ .‬תתקפג ןהשבתת ה־‬
‫‪ -‬בגשמיות וברוחניות(‪.‬‬ ‫מזיקין(‪ .‬תתקפו »כנ״ל(‪ .‬תתקצד וגילוי‬
‫מזיקים‬ ‫אלקותן‪ .‬א׳ו והנהגה נסית וחידוש ושינוי‬
‫רפט!נבראו לכבודו של הקב״ה(‪.‬‬ ‫בהבריאה‪ .‬ב׳ תקופות*‪.‬‬
‫מזל‬ ‫ע״ע גאולה‪.‬‬
‫תרו!מזל טלה>‪.‬‬ ‫לפנים משורת הדין‬
‫מחצית השקל‬ ‫תרסב ובדרגות עד א״ס(‪.‬‬
‫תרסז!מורה על אחדות בנ״ין‪ .‬תרפג!בחו­‬ ‫לשון זכר ולשון נקבה‬
‫דש אדר‪ .‬מצות היחיד‪ .‬ככל שנה מגבית‬ ‫רטו!המספרים שבתורה לפעמים בל׳ זכר‬
‫חדשהו‪.‬‬ ‫ולפעמים בל׳ נקבה‪ .‬תורה בל׳ זכר‬
‫מחשבה דבור ומעשה‬ ‫נאמרהו‪.‬‬
‫תתקיא!רמוזים באות ה׳ כרו‪.‬‬ ‫לשון תורה ולשון חכמים‬
‫מטלטליו‬ ‫תקעא !אין לחלק בין לשון תורה ולשון‬
‫חכמים במקום דתליא בסבראו‪.‬‬
‫תתד!אין דין קדימה במטלטלין(‪.‬‬
‫מיהו יהודי )החוק(‬
‫לשמות אומות העולם‬
‫א׳ד!בירורםו‪.‬‬
‫תתצב ושלילת גיור שלא ע״פ הלכהו‪.‬‬
‫תתקב!כנ״ל(‪.‬‬
 ‫‪ /‬מילה‪-‬מעליו בקודש‬
‫מלמעלמ״ט ומלמטלמ״ע‬
‫רמב)משכן וביהמ״ק(‪.‬‬
‫ממב״ע סוכ״ע‬
‫רכא )הפרש ביטול העולמות שע״י(‪.‬‬
‫תתקיח וחיבורם(‪.‬‬
‫מו‬
‫ע״ע פרנסה‪.‬‬
‫מנהג‬
‫קיר)מנהגי ישראל פועלים רושם חזק ב­‬
‫חינוך(‪ .‬תקמז)דיוק הלשון ״מנהג ישראל‬
‫תורה היא״(‪ .‬תתקלח)מעלתו על דין(‪ .‬א׳ט‬
‫וכנ׳׳ל(‪.‬‬
‫מנחם מענדל‪ ,‬כ״ק אדמו׳׳ר הצ״צ‬
‫תורותיו ופתגמיו‬
‫קסד )על הפםקא‪ :‬״כמה מעלות טובות‬
‫למקום עלינו״(‪ .‬תריב )ענינו שלימות‪.‬‬
‫מס״נ שלו על ענינים נעלים ופחותים(‪.‬‬
‫תתצד )משיח נק׳ צמח‪ .‬ממשיך צמח ע״י‬
‫פס״ד בנגלה ופנימיות התורה(‪.‬‬
‫מסירות נפש‬
‫רנו )צ״ל אפי׳ על הנהגה שהנהיג רבי(‪.‬‬
‫תתקא ןבזמה׳׳ז הוא באופן דמסירת ה­‬
‫רצון(‪ .‬תתקנח)פעולת עצם הנפש בכוחות‬
‫החיצוניים(‪.‬‬
‫מסעות‬
‫שיג וכל המ״ב מסעות מתייחסים ל־‬
‫יצי״מ(‪.‬‬
‫ע״ע מדבר‪.‬‬
‫מספד‬
‫רטו)מספרים בתורה ‪ -‬לפעמים בל׳ זכר‬
‫ולפעמים בל׳ נקבה(‪.‬‬
‫מספרים‪ ,‬פרטי המ‪.‬‬
‫עו)ג׳ די(‪ .‬רטו)עי(‪ .‬רכג)עי(‪ .‬רמט )מאה‬
‫פעמים ואחד(‪ .‬תתח)מ׳(‪ .‬תתכב <מ׳(‪ .‬תתמ‬
‫ה׳ חי(‪ .‬תתקו ןז׳ ח׳ן‪ .‬תתקטו )כנ׳׳ל(‪.‬‬
‫תתקפג ומאה(‪ .‬תתקפד ןי׳׳א(‪ .‬תתקפה וי׳(‪.‬‬
‫תתקפט וי׳ י״א(‪ .‬א׳ט ןח׳(‪.‬‬
‫מעות חטים‬
‫תפג‪ .‬תפד‪ .‬תדג‪.‬‬
‫מעליו בקודש‬
‫תרנט וגדרו(‪ .‬תרסב ועלי׳ עד א״ס(‪ .‬תרעז‬
‫מפתח עניגים‬ ‫א׳ל‬
‫מילה‬
‫מב ואם הדין דמילה שלא בזמנה הי׳ נוהג‬
‫קודם מ״ת‪ .‬מילת דור יוצאי מצרים אם‬
‫הי׳ בליל פסח אר לפנ׳׳ז(‪ .‬סט ןכנ׳׳ל(‪ .‬קמג‬
‫ןהטעם שנימול אברהם לאחר הציווי‬
‫דוקא(‪ .‬קפב ופעולה נמשכת(‪ .‬רכה ןדם‬
‫מילה(‪ .‬רכז )הגדר דאין מלין בלילה‪ .‬ה­‬
‫טעם שבנ״י מלו עצמן בלילה דוקא(‪ .‬רלב‬
‫ומילה ופסח ‪ -‬מ״ע שיש בהם כרת(‪ .‬דלג‬
‫ובזמנה ושלא בזמנה(‪ .‬רצה )ענינה ‪ -‬ל­‬
‫מעלה מטו״ח‪ .‬תעב )החיוב על הבן ‪-‬‬
‫והאב כמקום הבן‪ ,‬או לכתחילה החיוב על‬
‫האב(‪ .‬חרכב <מילה וקרבן פסח‪ .‬ביום ה­‬
‫שמיני(‪ .‬תרכו!מילה וקרבן פסח‪4‬‬
‫מים‬
‫רפ)קרירות דקדושה ודלעו״ז(‪.‬‬
‫ע״ע טיפה‪.‬‬
‫מים אחרונים‬
‫ע״ע ברכת המזון‪.‬‬
‫מכירת חמץ‬
‫ע״ע חמץ‪.‬‬
‫מכשירי מצוה‬
‫שע‪.‬‬
‫מכת בכורות‬
‫ע״ע מצרים‪ ,‬מכות מצרים‪.‬‬
‫מלאן‪ ,‬שרף‪ ,‬שליח‬
‫כד‪ .‬קלב‪ .‬קנד‪ .‬קנו‪ .‬תקכא‪.‬‬
‫מלחמה‬
‫תתכט והנסים בהמלחמה דשנת תנש״א(‪.‬‬
‫מלן‬
‫תדמד )הנשיא הוא הכל‪ .‬לב העם‪ .‬נחשב‬
‫כציבור‪ .‬מצות שהמלך עושה ומוציא‬
‫את כלל ישראל(‪ .‬תתלח )ר״ת‪ :‬מוח לב‬
‫כבדו‪.‬‬
‫מלכות)ספי׳(‬
‫ריז)רגלי׳ יורדות גו׳ ולאידך ענינה אמו­‬
‫נה‪ .‬באצי׳ נוק׳ ובבי״ע דכר>‪.‬‬
‫ע״ע זי׳א ומלכות‪.‬‬
‫מלכתחילה אדיבעד‬
‫קז)לא ע׳׳י התלבשות בלבושי המתברר‬
‫כ״א ע״י גילוי אור נעלה(‪ .‬רפג)כנ״ל(‪.‬‬
‫א׳לא‬ ‫מעלין בקודש‪-‬מצרים‬
‫ע״ע חמץ‪ .‬פסח‪ ,‬עניני הסדר ע״פ הא״ב‬
‫ומצה(‪.‬‬
‫מצוות‬
‫קל )חוקים עדות ומשפטים(‪ .‬קמג )החי­‬
‫לוק בפעולתן לפני מ״ת ושלאחרי׳ ולפני‬
‫עשיית המצוה ולאח״ז>‪ .‬קמו)ההפרש בין‬
‫מצוות ב״נ ומצוות דבנ״י(‪ .‬רסה וגם‬
‫משפטים צריך לקיים מפני ציווי הקב״ה(‪.‬‬
‫שיב )נקי לבושים(‪ .‬תלז)בהלשון‪ :‬״מצוה‬
‫מן המובחר״(‪ .‬תסב )קלות כחמורות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מצותי׳ אחשב ׳(‪ .‬תעה )מצותי׳ אחשבי׳(‪.‬‬
‫תצו <כנ״ל(‪ .‬תקםט)מצרה שאפשר לעשר־‬
‫תה ע״י אחרים‪ .‬מצוה עוברת(‪ .‬תקצב‬
‫)ביכולת כאו״א בכל מצב לקיים התומ״צ(‪.‬‬
‫תרכ )המקור שנשים פטורות ממ״ע‬
‫שהזמ״גו‪ .‬שת )תועלת המצוות בנפש‬
‫שלאחר חצות(‪ .‬קעה )ביטול(‪ .‬שצז )דין‬
‫האדם(‪ .‬תשיב )פועלים השראת השכינה‬
‫אפי׳ בזמה״ג(‪ .‬תשיח)עשייתם בשמחה(‪.‬‬
‫ע״ע הידור מצוה‪ .‬מכשירי מצוה‪.‬‬
‫מצרים‬
‫פה »שקו״ט האם אכלו בנ״י מצה בארץ‬
‫מצרים(‪ .‬צא <מטרת גלות מצרים הי׳ כדי‬
‫לזכך העולם ועי״ו יהי׳ השראת השכינה‬
‫למטה(‪ .‬צב )גלות מצרים לא פעל זיכוך‬
‫כשלימות כמ״ש כי ברח העםן‪ .‬קסא )ה­‬
‫טעם שלפעמים מונים גלות מצרים בהד׳‬
‫גליות ולפעמים לא(‪ .‬קפה )סדר השתל־‬
‫שלות נק׳ מצרים(‪ .‬קצ)הגדר דארץ גושןו‪.‬‬
‫קצג )בתקופה הראשונה הספיק הצער‬
‫שהיו ״בארץ לא להם״ משא״כ אח״כ כש­‬
‫אצל בנ״י נשכח הצער שאינם בא״י‬
‫הוצרך להיות הגלות כפשוטו(‪ .‬קצח)טעם‬
‫ההכרח שבנ״י יבררו את הניצוצות בארץ‬
‫מצרים קודם יציאתם(‪ .‬ר »כנ״ל(‪ .‬ריב‬
‫!מספר הע׳ נפש בהירידה למצרים‪ .‬הגלות‬
‫ואמונה ביצי״מ הי׳ הכנה למ״ת‪ .‬כל הדו­‬
‫רות היו במצרים‪ .‬המילדות העבריות‬
‫פעלו אמונה ובטחון‪ .‬הקשר עם נשים‬
‫ספי׳ המל׳‪ .‬פעל האמונה באו״ה(‪ .‬רלד‬
‫)עיקר השעבוד הי׳ בחומר ובלבנים(‪ .‬רנז‬
‫)הכנה למ״תן‪ .‬רנט!חכמת מצרים יותר מכל‬
‫מפתה ענינימ ‪/‬‬
‫)כנ״ל(‪ .‬תרפה )העלי׳ משנה לשנה היא‬
‫באופן מיוחד(‪.‬‬
‫מצה‬
‫לד )מיכלא דמהימנותא‪ ,‬דאםוותא(‪ .‬לז‬
‫)זהירות ממצה שרוי׳(‪ .‬נב )להשתדל כ״א‬
‫לשלוח למכיריהם מצות שמורה עכ״פ‬
‫להסדרים(‪ .‬עד )הטעם שצ״ל לחם עוני‬
‫ואינו יוצא י״ח במצה עשירה‪ ,‬אינו יוצא‬
‫י״ח במצה מבושלת ומ״מ בלע מצה יצא‬
‫י״ח(‪ .‬פה )השקו״ט האם אכלו בנ״י מצה‬
‫בארץ מצרים(‪ .‬קיב )המצה שאכלו בארץ‬
‫מצרים(‪ .‬קמה )שייכותו לקרבן פסח‪.‬‬
‫איסור אכילתו בע״פ‪ .‬אפיית המצות אחר‬
‫חצות היום(‪ .‬קסח )גדרי מצה עשיה ולחם‬
‫עוני ‪ -‬בעבודת האדם(‪ .‬קעד )שלפני ו­‬
‫‪,‬‬
‫מצה שיכולה לבוא לידי חימוץ(‪ .‬תנד־ה‬
‫)אם יוצא י״ח במצה שעבר עלי׳ י״ב‬
‫חודש(‪ .‬תנה )מצות ע״י מאשין(‪ .‬תפה־‬
‫תפט )חלוקת מצה שמורה לפני הפסח(‪.‬‬
‫תפח )עגולות ועבודת יד> תפו־ז »מיכלא‬
‫דמהימנותא(‪ .‬תקיג)ביטול(‪ .‬תקיז <מיכלא‬
‫דמהימנותא‪ ,‬דאסוותא‪ .‬במצה הגשמית‬
‫שורה מהות האלקות(‪ .‬תקיח )דמהימנותא‬
‫‪ -‬לילה הראשון‪ ,‬דאסוותא ‪ -‬לילה ה­‬
‫שני(‪ .‬תקיט )במצה הגשמית שורה מהות‬
‫האלקות*‪ .‬תקכ )מיכלא דאסוותא(‪ .‬תקכז‬
‫)הטעם שלא גורר גזירה דרבה שמא יטלנו‬
‫כר ‪ -‬בפסח שחל בשבתן‪ .‬תקמה )זהירות‬
‫מאכילת מצה שרוי׳ בחה״פ‪ .‬וטעם מנהגנו‬
‫להדר באכילת מצה שרוי׳ באחש״פ(‪.‬‬
‫תקמז)פסח ‪ -‬מצה‪ ,‬שבועות ‪ -‬שתי לחם‬
‫חמץ(‪ .‬תקמט )מעלת האכילת מצה של­‬
‫אחרי לילה הראשונה שהם רשות על‬
‫הכוית חובה דלילה הראשונה(‪ .‬תקנח‬
‫)כנ״ל‪ .‬מיכלא דמהימנותא ‪ -‬המשכת‬
‫האמונה בפנימיות(‪ .‬תקנט ומצה ויין ‪-‬‬
‫חכ׳ ובינה(‪ .‬תרכט )יש בו ג״כ הענין‬
‫דלחם עוניו‪ .‬תרעט )פסח מצה ומדורו‪.‬‬
‫תשמג )אכילת מצה בהששה ימים‬
‫דחגה״פן‪ .‬תשפב)ושמרתם את המצותו‪.‬‬
 ‫‪ /‬מצרים‬ ‫מפתח ענינים‬ ‫א׳לב‬

‫מצרים(‪ .‬צב וכי ברח העם ‪ -‬אופן הגאולה‬ ‫העולם(‪ .‬רסב והתכלית הוא העלי׳!‪ .‬רסד‬
‫היתה שהקב״ה הוציא את בנ״י(‪ .‬קה)כנ׳׳ל‪,‬‬ ‫ןהצררך בקושי השעבוד!‪ .‬רסט !גזירת‬
‫ע׳׳י הביטול(‪ .‬קכא והאפשרות ליציאה מ­‬ ‫פרעה ״כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו״‬
‫מצרים וגבולים דקדושה הוא רק ע׳׳י‬ ‫‪ -‬ע״ז של מצרים‪ ,‬״וכל הבת תחיון״ ‪-‬‬
‫הארה מלמעלה(‪ .‬קסב וענינה בעבודת‬ ‫ע״פ חיים של המצריים(‪ .‬ערב והגדר‬
‫כוחות הנפש עד לעצם הנפש(‪ .‬קעג‬ ‫דנילוס ‪ -‬ע״ז>‪ .‬עדר)הטעם שהשעבוד לא‬
‫וכלולה ג״כ מגאולה העתידה(‪ .‬קפב ויסוד‬ ‫הי׳ כל זמן שיעקב ובניו היו חיים(‪ .‬תרו‬
‫בתומ״צ‪ ,‬למעלה מהשתלשלות!‪ .‬רל‬ ‫)העדר הגשמים בארץ מצרים גרם להח־‬
‫ולילה כיום יאיר‪ .‬למעלה ממרידה ו­‬ ‫פתחוח המדע ולכן הי׳ הע״ז לכוחות ה­‬
‫הגבלה‪ .‬וכ׳׳ז הוא ע״י התורה(‪ .‬שח והר­‬ ‫טבע ‪ -‬טלה(‪ .‬תרסט»הי׳ אצלם התפתחות‬
‫כוש גדול שקיבלו בנ״י הי׳ בגדר של‬ ‫המדע‪ .‬ערות הארץ(‪ .‬תערה)כנ״ל(‪ .‬תתקנה‬
‫הענקה(‪ .‬שיב )צ״ל בכל יום>‪ .‬שיג וכל‬ ‫והקושי יותר מבשאר גליות‪ .‬השעבוד‬
‫המ״ב מסעות מתייחסים ליצי׳׳מ>‪ .‬שנב‬ ‫ברוחניות‪ .‬נקודה הכללית של רע‪ .‬וירעו‬
‫ולידת עם ישראל‪ .‬נהפכו לעבדי ה׳>‪ .‬תיט‬ ‫אותנו המצרים‪ .‬כל המלכיות נק׳ ע״ש‬
‫ןב׳ ענינים‪ :‬א׳ יציאה משעבוד מצרים‪ ,‬ב׳‬ ‫מצרים(‪.‬‬
‫נעשו בני חורין ‪ -‬ברשות עצמם‪ .‬ביצי״מ‬ ‫ע״ע גלות‪ .‬לוי‪.‬‬
‫נעשו בני חררין לעולם(‪ .‬תכב )שייכותה‬ ‫זכירת יציאת מצרים‬
‫לענין השבת(‪ .‬תכד )בכל דור ודור חייב‬ ‫פא וזכירת יצי׳׳מ בכ״י ובליל פסחן‪ .‬קד‬
‫אדם לראות כאילו הוא יצא כוי ‪ -‬לראות‬ ‫וצ״ל לא רק באופן של כאילו אלא באופן‬
‫או להראות כרן‪ .‬תכו)פעולה נמשכת(‪ .‬תל‬ ‫שהוא עצמו ממש יוצא היום ממש>‪ .‬קטו‬
‫)יציאה ממצרים‪ ,‬ויציאה משעבוד‬ ‫‪1‬דכל השנה ובליל פסח>‪ .‬קעג ולע״ל(‪.‬‬
‫מצרים(‪ .‬תמא )אם לכו״ע היציאה מ­‬ ‫תטו והלימוד דזכירת יצי״מ מהזכירה‬
‫מצרים היתה באמצע היום ‪ -‬לא בלילה(‪.‬‬ ‫דשבת‪ .‬ההוספה דליל ט״ו על הזכירה ד־‬
‫תעז )ע״י הקב״ה בכבודו ובעצמו ‪-‬‬ ‫כל השנה‪ :‬לספר ‪ -‬לא רק זכירה‪ ,‬בנסים‬
‫אוא״ס שלמע׳ מהשתלשלות‪ .‬בדוגמת‬ ‫ונפלאות ‪ -‬לא רק היציאה‪ .‬עיקר הזכירה‬
‫פדה״ב ע׳׳י האב>‪ .‬תפד)הי׳ צ״ל כל הם׳׳ר‬ ‫על שנעשו בני חורין ‪ -‬ולא רק היציאה‬
‫כר ‪ -‬וההוראה לתקופתנו(‪ .‬תקב <בה׳‬ ‫מרשות ושעבוד מצרים!‪ .‬תכח )ההוספה‬
‫בשבת(‪ .‬חקח והכנה למ׳׳ת‪ .‬לידת עם‬ ‫דליל ט״ר על הוכירה דכל השנה ‪ -‬לספר‬
‫ישראל ‪ -‬נעשו מציאות חדשה ״עם ה­‬ ‫לאחרים!‪ .‬תקסח )בענין הנ״לן‪ .‬תריח‬
‫תורה״(‪ .‬תקיב וג׳ שלבים בחירות ד‬ ‫»בענין הנ״ל‪ .‬שייכותו למצות תפילין(‪.‬‬
‫מצרים‪ :‬א( ביטול המציאות הקודמת‪ ,‬בן‬ ‫תרסה ואופן הזכירה דשכת ודיציאת‬
‫חירות ושלימות המציאות‪ ,‬גן למע׳‬ ‫מצרים(‪ .‬תשכג ןדפורים ופסחו‪ .‬תשכח‬
‫ממרידה והגבלה(‪ .‬תקטר וע״י האמונה‪.‬‬ ‫ן״זכור את היום הזה אשר יצאתם מ­‬
‫היציאה ממדינה המשכירה בר למדבר‬ ‫מצרים״!‪.‬‬
‫הגדול כו׳>‪ .‬תקיט והתחלת הגירות דבנ״י(‪.‬‬ ‫ע״ש הגדה‪.‬‬
‫תקכא ןנגוף ורפוא ‪ -‬ע״ד נמנע הנמנעות‪.‬‬
‫יציאת מצרים‬
‫ע״י הקב׳׳ה בכבודו ובעצמו!‪ .‬תקנא !ב־‬
‫כ וההכרה נ׳ פעמים בתורה(‪ .‬ל ואם היו‬
‫חפזון‪ ,‬משא״כ גאולה העתידה!‪ .‬תקעג‬
‫שוהים עוד רגע לא היו נגאלים(‪ .‬עד‬
‫!ברוחניות בכי׳יו‪ .‬חקפ ואפשריות דהגאו־‬
‫ושלימות היציאה הי׳ בעת מ״תו‪ .‬צ ופתח‬
‫לה הי׳ דוקא עי״ז שהיו שונים במלבושם‬
‫הצינור לגאולה שלימה ומעת יצי״מ עד‬
‫ומאכלם ולשונם!‪ .‬תקפב ויצי״מ בכ״י!‪.‬‬
‫הגאולה השלימה הס ימי צאתך מארץ‬
‫א׳לג‬ ‫‪ /‬מצרים ‪-‬מקום )סביבה(‬ ‫מפתת ענינים‬

‫הקדושה(‪ .‬תשע ושלימותה הי׳ בעת מתן‬ ‫תקפה !בהוציאך את העם ממצרים‬
‫תורהו‪ .‬תשעו )לידת עם ישראל‪ .‬זכר‬ ‫תעבדון את האלקים ‪ -‬ההוראה מזה ש־‬
‫ליצי״מן‪ .‬תשעז)ביד רמהו‪ .‬תשעח)בריחה‬ ‫כ״א ביכלתו לשנות מצבו מן הקצה אל‬
‫מהרע דמצרים(‪ .‬תשפב <כנ״ל(‪ .‬תשצז‬ ‫הקצה בזמן קצר ביותר(‪ .‬תקצא )נקודה‬
‫ולידת עם ישראל‪ .‬גוי מקרב גוי‪ .‬יצי״מ‬ ‫התיכונה דחגה׳׳פ‪ .‬הוראה מהבטחון דבנ׳׳י‬
‫בעברדה הרוחנית!‪ .‬תתב ןכנייל‪ .‬שבת זכר‬ ‫שיצאו מארץ גושן למדבר(‪ .‬תקצה )גלות‬
‫ליצי״מו‪ .‬תתטז ולמע׳ מהטבע!‪ .‬תתיז‬ ‫וגאולת מצרים הי׳ בנשמה בגוף ובעולם(‪.‬‬
‫והכנה למ׳׳ת(‪ .‬תתעז»בכל דור ודור וכוי‪.‬‬ ‫תקצז)כשהגיע הקץ לא עכבן אפי׳ כהרף‬
‫שייכות מיוחדת לקטנים ‪ -‬הם הכירוהו‬ ‫עין(‪ .‬תקצח ‪1‬בכל יום(‪ .‬תרא וגאולת כלל‬
‫תחילה(‪ .‬תתקנז וגאולה נצחית‪ ,‬וביצי״מ‬ ‫ישראל הי׳ ע״י הקדמת מצוה פרטית של‬
‫קיבלו מעלה עצמית דבני חוריןן‪ .‬תתקסד‬ ‫כאו״א מבנ׳׳י(‪ .‬תרה )בחודש האביב(‪.‬‬
‫וגאולת מצרים פתיחה לכל הגלויות‪.‬‬ ‫תריד )בנערינו ובזקננו בבנינו ובבנותינו‪.‬‬
‫מזכירין יצי״מ גם לימוהמ״שן‪ .‬תתקעה‬ ‫הי׳ ע״י דחיית הע״ז דמצרים במס״נו‪.‬‬
‫ושבת ‪ -‬זכר ליצי״מ‪ .‬בנ״י נתעלו למעלה‬ ‫תריח והעיקר הי׳ ברוחניותו‪ .‬תרכד )בכל‬
‫מגדרי העולם(‪ .‬תתקעט והתחלת ״ואת‬ ‫יום(‪ .‬תרלב )מאפילה לאור גדול‪ .‬תוקף‬
‫רוח הטומאה אעביר מן הארץ״(‪ .‬תתקפו‬ ‫הניסים דיציי׳מ הי׳ דוקא בזמן האביב‬
‫ולקחת לו גוי מקרב גוי‪ .‬היציאה ממצרים‬ ‫תוקף הטבע ‪ -‬ההוראה שכ״א יכול ל­‬
‫ושבירת מצרים(‪ .‬תתקצד ותכליתה גילוי‬ ‫שנות מצבו מן הקצה אל הקצה!‪ .‬תרלו‬
‫אלקות בעולם ע״י המשכן כו׳(‪.‬‬ ‫ןעי׳׳ז רואים שהקב׳׳ה בעה״ב בהעולםן‪.‬‬
‫ע״ע חפזון‪ .‬פסח‪.‬‬ ‫תרמא!לידת עם ישראל(‪ .‬תרנ!הפרש הנס‬
‫מכות מצרים‬ ‫דפוריס ויצי״מן‪ .‬תרנו !לקחת לו גוי‬
‫כז )מספר המכות(‪ .‬קנו והמחלוקת בין‬ ‫מקרב גוי‪ .‬בכל יום(‪ .‬תרס !דבנ״י וד־‬
‫ר״א שכל מכה היתה של ארבע ודעת ד״ע‬ ‫שכינה(‪ .‬תרסט !באופן דדילוג וקפיצה ‪-‬‬
‫שהיתה של חמש(‪ .‬קפד »דם‪ ,‬צפרדע‪,‬‬ ‫העלי׳ ממצב מוסרי הכי שפל דארמ״צ‬
‫ארבה>‪ .‬רסו <פעל ביטול בעולםן‪ .‬רפ‬ ‫לשלמות הכי גדולה דעשרת הדברות!‪.‬‬
‫<הסדר שבתחילה דם ואח״כ צפרדע!‪ .‬רפד‬ ‫תרעה !אפי׳ לפני יציאתם מארץ מצרים‬
‫ופי׳ מארז״ל‪ :‬אילולי הצפרדע האיך הי׳‬ ‫כבר הי׳ הלידה דבנ״י‪ .‬יציאה מן הקצה אל‬
‫פורע מן המצרים!‪ .‬רצב ומכת בכררות ‪-‬‬ ‫הקצה(‪ .‬תרפד והנהגה ניסית!‪ .‬תרפט ונס‬
‫הי׳ כדי לאבד המצריים משא״כ שאר‬ ‫שלמעלה מדרך הטבע‪ .‬נס דיחיד ונס‬
‫המכות היו רק כדי שידעו ״כי אני הוי׳״‬ ‫דרבים ‪ -‬הוראה מזה בעבודת ה׳(‪ .‬חרצו‬
‫‪ -‬הי׳ בחצות הלילהו‪ .‬שיא ומכת בכורות‬ ‫וברוחניות(‪ .‬תשז והתגלות פנימיות‬
‫הי׳ נגוף ורפוא כאחדו‪ .‬תרכח וההצלה‬ ‫העולמות(‪ .‬תשכד ופתח הצינור לכל ה­‬
‫מהמגיפה ע״י קרבן פסח ‪ -‬בגשמיות‬ ‫גאולות!‪ .‬תשכח <מ״ש ״זכור את היום‬
‫וברוחניות!‪ .‬תתקכט ומכת בכורות‬ ‫הזה אשר יצאתם ממצרים״ ‪ -‬פי׳ שע״י‬
‫בהעברה אחת כולן לוקין‪ .‬הפסיחה על‬ ‫היציאה בפעם הראשונה לא יש עוד‬
‫בחי בנ״י!‪.‬‬ ‫האפשרות שבנ׳׳י יהיו במצב של גלות‪,‬‬
‫ומ״ש ״כימי צאתך מארמ״צ״ ל׳ רבים ‪-‬‬
‫ע״ע שבת הגדול ומכת בכורות!‪.‬‬
‫פי׳ שיציאה זו היא באופן דפעולה נמ­‬
‫מקום )סביבה(‬ ‫שכת!‪ .‬תשלד ותכליתה מ׳׳ת‪ .‬הדגשת כלל‬
‫תקסז וכש״בן תרדה״ נמצא בעיר צ״ל‬
‫ישראל!‪ .‬תשנג וב״חצי היום״ ע״י הנס‬
‫ניכר השפעתו!‪ .‬תקעה והשינוי לגריעותא‬
‫ד״חצי הלילה״(‪ .‬תשנז וצ״ל גם בעבודה‬
‫באוירה היהודית בזמננו זהו‪ .‬תקעט וטעות‬
 ‫‪ /‬מ ק ו ם ) ס ב י ב ה ( ‪ -‬נ ט י ל ת ידים‬ ‫מפתח ענינים‬ ‫א׳לד‬

‫משפיע(‪ .‬רמב )אמיתיות העילוי כמשפיע‬ ‫השיטה להתפעל מהסביבה בהנוגע ל­‬
‫הוא דוקא בעת קבלת המקבל ההשפעה!‪.‬‬ ‫יהדותן‪.‬‬
‫תרמב )בטבע כל נברא להיות הן מקבל‬ ‫מקל‬
‫והן משפיע(‪ .‬תתט)חיבורם(‪ .‬תתיא)כנ״ל(‪.‬‬ ‫תשפד )וככה תאכלו גו׳ ומקלכם בידכם‪.‬‬
‫מתן תורה‬ ‫מקל נועם ומקל חובלים(‪.‬‬
‫עא )מודעא רבה לאורייתא כוי‪ .‬נעשה‬ ‫מרור‬
‫ונשמע(‪ ,‬צא)פסקה זוהמתן מצד למעלה(‪.‬‬ ‫קו)הטעם שאין אומרים הא לחמא עניא על‬
‫קכו)פעולתה בבנ״י(‪ .‬קלד)כנ״ל‪ .‬בחירה(‪.‬‬ ‫המרור(‪ .‬קמה )שייכותו לקרבן פסח‪ .‬אכי­‬
‫קמג ופעולתה בהמצות(‪ .‬קפד וטבע העו­‬ ‫לתו בערב פסח(‪ .‬תרעט )פסח מצה ו­‬
‫לם דורש מ׳׳ת(‪ .‬רטז ופעל בישראל ״אנכי‬ ‫מרור(‪ .‬תתקנב‪.‬‬
‫הוי׳ אלקיך׳ כוחך וחיותך‪ .‬פעולתו בעו­‬ ‫ע״ע פסח)עניני הסדר ע״פ הא׳׳ב(‪.‬‬
‫לם חיבור עליונים ותחתונים‪ .‬ע״י גלות‬ ‫מרים‬
‫מצרים(‪ .‬רכב ונפעל לא רק ביטול העולם‬ ‫חצב)מיתתה בי׳ ניסןן‪.‬‬
‫כ״א שהעולם מצ״ע יכיר אחדותו של‬ ‫מרירות‬
‫הקב״ה‪ .‬פעל פחד באוה״ע(‪ .‬רפה ופעולת‬ ‫תקיד )בקדושה מצ״ע אין ענין דמרירות‪,‬‬
‫הביטול בבנ״י ובעולם שע״י גלות ומכות‬ ‫רק שמחה(‪.‬‬
‫מצרים הי׳ הכנה למ״ת(‪ .‬תסה )פלוגתת‬ ‫משה‬
‫ר״י ור״ע‪ :‬אם כללות ופרטות נאמרו ב­‬ ‫רסז )שאלחו ״ואמרו לי מה שמו מה‬
‫סיני‪ .‬אם היו עונין על לאו לאו או על לאו‬ ‫אומר אליהם״(‪ .‬רעג ‪1‬ע״י לידתו בטלה‬
‫הן‪ .‬אם היו רואין הנראה כו׳ או רואין‬ ‫גזירת ״היאורה תשליכוהו״‪ .‬רעי׳ מהימ־‬
‫הנשמע כוי(‪ .‬תקח )ישראל נעשו מציאות‬ ‫נא‪ .‬רועה את צאן יתרו(‪.‬‬
‫חדשה ‪ -‬״עם התורה״(‪ .‬תקיב)תעבדון את‬ ‫משה‪ ,‬הרמב״ם‬
‫האלקים על ההר הזה(‪ .‬תקכ )פסקה‬ ‫איו!בסוף ימיו למד קבלה(‪.‬‬
‫זוהמתן‪ ,‬ואם חזרה בחטא העגל(‪ .‬תקפו‬ ‫משיח‬
‫)אנכי ה׳ אלקיך(‪ .‬איו )שינוי בטבע‬
‫תתקט )אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא(‪.‬‬
‫הבריאה(‪.‬‬
‫תתקכא )ביקש הקב׳׳ה לעשות חזקיהו‬
‫משיח(‪ .‬חתקכח )אתא לאתבא צדיקיא‬
‫נ‬ ‫בתיובתא(‪ .‬א׳כ )קיסר ופלגי קיסרן‪ .‬איי‬
‫נהמא דכיסופא‬ ‫»בחי׳ משיח בכ׳׳א(‪.‬‬
‫ע״ע יגיעה‪.‬‬ ‫ע״ע גאולה‪ .‬דוד‪.‬‬
‫נוער‬ ‫משכן‬
‫ע״ע חינוך‪ .‬קטן‪.‬‬ ‫רלט )חילוקו מביהמ״ק(‪ .‬שצב )ושכנתי‬
‫נח‬ ‫בתוכם ‪ -‬בתוך כאו״א מישראל(‪ .‬תשיז‬
‫קמח )ההפרש בינו לבין אברהם באופן‬ ‫והקמת המשכן(‪ .‬תתעט וההכנות לבנין‬
‫סיפור התורה עליהם(‪.‬‬ ‫המשכן הי׳ כבר במצרים‪ .‬השתתפו בו גם‬
‫נחשון בן עמינדב‬ ‫הקטנים(‪.‬‬
‫תתפג)הקריב קרבנו בר״ח ניסןן‪.‬‬ ‫משנה‬
‫נטילת ידים‬ ‫תתלה ואין הגליות מתכנסות אלא בזכות‬
‫שיד )שקודם התפלה(‪ .‬תתר )שאו ידיכם‬ ‫המשניות(‪.‬‬
‫קודש גו׳ ‪ -‬המשכת שם הוי׳ בסעודה ה­‬ ‫משפיע ומקבל‬
‫גשמית(‪.‬‬ ‫קיז וע״י ההשפעה נעשה עילוי בה־‬
‫אילה‬ ‫‪ /‬ניגון‪-‬נשים‬ ‫מפתח ענינים‬

‫י״ד ניסן‬ ‫ניגון‬

‫תתפו)יום הולדת דהרמב״םן‪ .‬תתצא ןהי׳‬ ‫תתקכד וניגוני רבותינו נשיאינו(‪.‬‬
‫ההתחלה ד״כנוס את כל היהודים״(‪.‬‬ ‫ניסן‬
‫נכרי‬ ‫תרט וברכת האילנות בחודש ניסן(‪ .‬תרמו‬
‫ע״ע אומות העולם‪.‬‬ ‫)ותשרי(‪ .‬תרנב ומורה על נסו‪ .‬תרפד‬
‫נס‬ ‫)ותשרי‪ .‬בניסן עתידין להגאל(‪ .‬תרפט‬
‫קפג)ביטול הטבע‪ .‬דקי׳׳ס(‪ .‬קפד )הנסים‬ ‫)מלשון נס>‪ .‬שת)צירופו שם הוי׳ כסדרו(‪.‬‬
‫דיצי״מ נשארו גם לאחר פעולת הנסן‪.‬‬
‫תשי)כנ׳׳ל‪ .‬מורה על ניסים(‪ .‬תשכז)בניסן‬
‫תדמד )אין בעל הנס מכיר בני‪0‬ו>‪ .‬תרמז‬
‫עתידץ להגאל(‪ .‬תשלג )הנהגה נסיתו‪.‬‬
‫)הנהגה שבטבע יש בו ג״כ ענין הנס(‪ .‬תרנ‬
‫תשמ )הוי׳ כסדרו(‪ .‬תשדמ )ל׳ נס>‪ .‬תשמז‬
‫<כמה דרגות כנסן‪ .‬תרפד )תשרי ‪ -‬טבע‪,‬‬
‫ןכנ׳׳ל(‪ .‬תשסא )צירופו שם הוי׳ כסדרו(‪.‬‬
‫ניסן ‪ -‬נסים(‪ .‬תרפט)המלובש בטבע וש­‬
‫תשעה וצירופו‪ .‬אות שלו א׳ דאד׳(‪ .‬תשצג‬
‫למעלה מגדרי הטבע‪ .‬נס דיחיד ונס‬
‫)חודש הגאולה!‪ .‬תתטו ןכנ׳׳ל‪ .‬ותשרי(‪.‬‬
‫דרבים(‪ .‬תתטו )תשרי ‪ -‬טבע‪ ,‬ניסן ‪-‬‬
‫נסים(‪ .‬תתכט <נסים גלויים בהמלחמה ד־‬ ‫תתכ )חודש הגאולה!‪ .‬תתלא ול׳ נסו‪.‬‬
‫שנת תנש״א>‪ .‬תתלא ונס בתוך נס‪ .‬מל׳‬ ‫תתלג)הנהגה נסית(‪ .‬תתצד וכל החודש כמו‬
‫ארים נסי(‪ .‬תתלה־ו)עלי׳ מדרגא לדרגא‬ ‫ר״ח‪ ,‬כעין יו״ט(‪ .‬תתקח )ניסן ותשרי(‪.‬‬
‫בנסים‪ .‬נס בתוך נס>‪ .‬תתםח )דרגות‬ ‫תתקפג ונסי נסים!‪.‬‬
‫בנסים(‪ .‬תתקפא <כנ״ל(‪ .‬תתקצד וגילוי‬ ‫ראש־חודש ניסן‬
‫אלקות בעולםן‪ .‬א׳ה והנהגה נסית והנהגה‬ ‫קמב )והגדת לבנך גו׳ יכול מר״ח ת״ל‬
‫טבעית(‪.‬‬ ‫וכוי(‪ .‬עדרת וביום זה נצטוו על מצות‬
‫ע״ע טבע‪.‬‬ ‫פסח וגאולת מצרים ולכן נקבע יום זה‬
‫לר״ה למלכים ולרגלים(‪ .‬תרפג ןהתחלח‬
‫נעוץ תחילתן בסופן וסוב״ת‬
‫הבאת קרבנות לשנה החדשה(‪ .‬שת ןאוחו‬
‫רמב )חלוקו מסוף מעשה במחשבה תחי­‬
‫היום נטל עשר עטרות(‪ .‬תשי וכנ״ל‪.‬‬
‫לה(‪ .‬תקסט )מודגש בחגה״פ בענין החי­‬
‫נצטוו במצווה קידוש החודש וכו׳ וקד­‬
‫נוך(‪ .‬תקפד ותשוקת נה״א לעלי׳ דא״סו‪.‬‬
‫מות הנשיאים!‪ .‬תשטו )לע״ל חנוכת‬
‫נפלאות‬
‫ביהמ״ק!‪ .‬תשלג )כנ׳׳ל!‪ .‬תשמז )כנ״ל‪.‬‬
‫ע״ע נס‪.‬‬
‫נצטוו על קידוש החודש!‪ .‬תשסא וכנ״לן‪.‬‬
‫נרות שבת קודש ויו״ ט‬
‫תשצו־ז‪ .‬תתו‪ .‬תתטו‪ .‬תתעז )נצטוו על‬
‫רכב ומודגש בה ענין בירור גשמיות‬
‫ק״פ!‪ .‬תתעט )הוקם המשכןו‪ .‬תתפג‬
‫העולם והכנתה לגאולה העתידה(‪ .‬תתנט‬
‫והקרבת נחשון בן עמינדבו‪.‬‬
‫וטוב ליתן עיניו בנרות בעת הקידוש‬
‫וכדאי שגם יהיו בעת הסעודה(‪.‬‬ ‫י״א ניסן‬
‫ע״ע שכת הגדול‪.‬‬ ‫תשטו ונשיא לבני אשר ‪ -‬קרבנו ע״ש‬
‫נשואץ‬ ‫הבחירה דבנ׳יי!‪ .‬תשכז ןכנ״ל!‪ .‬תשמ‬
‫קפו)חיבור הפכים ‪ -‬בכל יום קנין חדש>‪.‬‬ ‫וכנ״לן‪ .‬תתא‪ .‬תתיא‪ .‬תתכב‪ .‬תתלח ונשיא‬
‫נשיאי המטות‬ ‫לבני אשר ‪ -‬כנ׳׳ל!‪ .‬תתקפד‪ .‬תתקצ והת­‬
‫תשטו והגדר דהקרבת קרבן הנשיאים‬ ‫חלת לידת עם ישראל!‪.‬‬
‫בשבת‪ .‬חילוקי מדרשים בזה>‪.‬‬ ‫י״ג ניסן‬
‫נשים‬ ‫תריב והילולא דאדמו״ר הצ״צ!‪ .‬תתפו‬
‫ריז )אשה רומזת לספי׳ המל׳ שענינה‬ ‫וכנ״ל‪ .‬הילולא דהבית יוסף!‪.‬‬
 ‫‪ /‬נ ש י ם ‪ -‬ע ב ו ד ה זרה‬
‫היא עשה טובו‪ .‬תרכד )צדיקים ובעיית(‪.‬‬
‫תרעו והקדמת סור מדעו‪ .‬תשעח‪.‬‬
‫סיגופים‬
‫תפג!שלילתם(‪.‬‬
‫סיום‬
‫ע״ע הדרן‪.‬‬
‫סיפור יציאת מצרים‬
‫ע״ע הגדה‪ .‬מצרים וזכירת יצי״מ(‪.‬‬
‫סגחריג‬
‫רפת ןארפן כפירתו באלקות(‪.‬‬
‫ספירות‬
‫תתקפט ועשר ולא אחד עשר כד‪ .‬אנת‬
‫הוא חד שלמעלה מספירות(‪.‬‬
‫ספירת העומר‬
‫תתקו !ממחרת השבת(‪ .‬תתקטו !כנ״ל‪.‬‬
‫במארז״ל‪ :‬אימתי הן תמימות כוי(‪ .‬תתקטז‬
‫ושייכותו לפסח‪ .‬בירור המדות>‪ .‬תתקכב‬
‫)שייכותו לגאולה העתידה‪ .‬נוסח‪ :‬הרחמן‬
‫הוא יחזיר כוי(‪.‬‬
‫ספר תורה‬
‫תשכה )אותיות נפרדים ומ״מ דוקא ע״י‬
‫התאחרותם כולם יחד נעשה ס״ת>‪.‬‬
‫סרח בת אשר‬
‫ריט ןהדיעה שהשלימה המנין דע׳ נפש‬
‫בארץ מצרים(‪ .‬ערה )למרות היותה בין‬
‫יורדי מצרים מ״מ הי׳ או השעבוד(‪.‬‬
‫ע‬
‫עבד‬
‫קלז ןובן>‪ .‬רח )בעבודת היא תכ)בשחרורו‬
‫ב׳ ענינים‪ :‬יציאתו משעבוד האדון‪ ,‬ובזה‬
‫שקונה את עצמו להיות בגדר בן חורין(‪.‬‬
‫תלב )בשחרור עבד ב׳ גדרים‪ :‬יציאה מ­‬
‫שעבוד‪ ,‬חזרה למקומו ורשותו(‪ .‬תרנו‬
‫!חירות מתאות הכבוד והאכילה וכו׳‬
‫להיות עבד הי(‪ .‬תשו!יציאתו לחירות ב­‬
‫שנת השמיטה(‪.‬‬
‫ע״ע בן‪ .‬חירות‪.‬‬
‫עבודה זרה‬
‫ערב !האיסור להציל עצמו ע״י ע״ז(‪.‬‬
‫מפתח ענינים‬ ‫אילו‬
‫ירידה לגלות ולאידך ענינה אמונה‪ .‬האמו­‬
‫נה אצל נשים יותר מבאנשים‪ .‬לא חטאו‬
‫בעגל(‪ .‬רכב וכמו שביצי״מ הי׳ ע״י נשים‬
‫כמו״כ בגאולה העתידה ע״י הפעולות ו־‬
‫נשיםא רעא !בזכות נשים צדקניות נגאלו‬
‫אבותינו ממצרים ‪ -‬שלא עשו חשבון מה‬
‫יהי׳ התכלית כוי(‪ .‬תקכח!גדר חיובן בת״ת‬
‫בלימוד הלכות הצריכות להן(‪ .‬תקמב‬
‫וכנ״ל(‪ .‬תרטו והגם שפסח מ״ע שהזמ״ג‬
‫מ״מ נשים חייבות!‪ .‬תרכ ושייכותם ל­‬
‫תפילין ות״ת‪ .‬המקור דנשיס פטורות‬
‫ממ״ע שהזמ״ג(‪ .‬תרכז !כמאן דמהילא‬
‫דמיא(‪.‬‬
‫נשמה‬
‫קצח !לכל אחד ואחד יש שליחות בעולם‬
‫וזה נוגע לעצם תפשו‪ .‬רז ןב׳ סברות מהו‬
‫התכלית הנשמה או העולם(‪ .‬תריט ונש״י‬
‫בטולס יותר אפי׳ מבן לאב(‪ .‬תרסב וירידה‬
‫צורך עלי׳ עד לפנימיות ועצמות אוא׳׳ס‬
‫שלפני הצמצום(‪ .‬תרעז ןכנ׳׳ל(‪ .‬תשיג‬
‫והגברת הנשמה על הגוף(‪ .‬תשטז ןכנ״ל(‪.‬‬
‫תתקצא ןחלק אלוקה ממעל ממש(‪.‬‬
‫ע״ע בני ישראל‪ .‬מס״נ‪.‬‬
‫ס‬
‫סביבה‬
‫ע״ע מקום וסביבה(‪.‬‬
‫סדר של פסח‬
‫ע״ע פסח ‪ -‬עניני הסדר‪.‬‬
‫סוכות‪ ,‬חג הסופות‬
‫שצה ןמצות הישיבה בסוכה היא עיקר‬
‫החג‪ ,‬משא״כ בפסח מצות אכילת מצה‬
‫היא פרט בעניני החג(‪ .‬תמג ובחג נידונים‬
‫על המים(‪ .‬תרס ןנק׳ ״זמן שמחתנו״ לשון‬
‫רבים(‪ .‬תרסו!כנ״ל(‪.‬‬
‫סוף מעשה במחשבה תחלה‬
‫רמב!חילוקו מנעוץ תחילתן בסופן(‪.‬‬
‫סור מרע ועשה טוב‬
‫רפג !סו״מ ועש״ט הוא ע״פ הסדר מ־‬
‫למטלמ״ע‪ ,‬משא׳׳כ מלמעלמ״ט ההתחלה‬
‫א׳לז‬ ‫‪ /‬עבודה ז ר ה ‪ -‬ע ק ר ב‬
‫עיר הנדחת‬
‫שנח!מחלוקת ר׳ יאשי׳ ור׳ יונתן עד כמה‬
‫עושין עיה״נ כוי(‪ .‬שסא!כנ״ל(‪.‬‬
‫עירוב תבשילין‬
‫תתנ!ב׳ הטעמים‪ .‬מ״ד משום שבת מוסיף‬
‫על המ״ד משום יו״ט(‪.‬‬
‫עכשו‬
‫יט !תיבת ״עכשו״ אם צריך לכותבה‬
‫ביו״ד ״עכשיו״(‪.‬‬
‫עמל‬
‫תרמב )אדם לעמל יולד(‪ .‬תרמח )כנ״ל‪.‬‬
‫כמה דרגות בעמל(‪ .‬תשיט )התועלת ב­‬
‫עבודה שעי״ז(‪.‬‬
‫עמה‬
‫תקמח)צ״ל ויגבה לבו בדרכי הי(‪.‬‬
‫ע״ע גאוה‪.‬‬
‫עני‬
‫קא )החסרון בעבודת ה׳ בא ע״י עניות‬
‫בגו״ח‪ .‬קיא )אל יפול בקרבו(‪ .‬קעו )אם‬
‫אלקיכם אוהב עניים וכוי(‪.‬‬
‫עצבות‬
‫תריד )הנפילת רוח ממאורע עצוב הוא‬
‫ביתר שאת כשהאדם הוא בעצבות(‪.‬‬
‫עקבתא דמשיחא‬
‫רי )צריך לדעת בדורנו שע״י קיום ה־‬
‫תומ״צ יהי׳ דירה בתחתונים בפועל(‪ .‬תשכ‬
‫)נסיונות גדולים(‪ .‬תשכט והוספה ב־‬
‫״הקב״ה עתרו״(‪.‬‬
‫ע״ע גלות‪ .‬דור‪.‬‬
‫עקיבא‪ ,‬רבי עקיבא‬
‫קנו )טעם פלוגתת ר״ע ור״א במספר‬
‫המכות של כל מכה כוי(‪ .‬קסג)בן גרים(‪.‬‬
‫תסד <פלוגתת ר״ע ור״י אם בהמצות‬
‫אזלינן בעיקר בתר הנותן ‪ -‬הקב״ה‪ ,‬או‬
‫בתר המקבל ‪ -‬ישראל(‪ .‬תסח»בן גרים(‪.‬‬
‫עקידת יצחק‬
‫רכז)הטעם שעברו ארבעה ימים מהציווי‬
‫עד העקידה(‪.‬‬
‫עקרב‬
‫רפא)קרירות ‪ -‬אבל אינו היפך האש(‪.‬‬
‫מפתת ענינים‬
‫תקצב )בזמננו מתבטאת בהשעבוד לה־‬
‫״דולר״(‪ .‬תרו )דמצרים ‪ -‬טלה(‪ .‬תרי‬
‫)כנ״ל(‪ .‬תריא )איסור משהו בע״ז(‪ .‬תשא‬
‫ןגאוה שקולה כע״ז(‪.‬‬
‫עבודת ה׳‬
‫רנד )עבודה ד״נשמות התועות״ שעושים‬
‫דוקא ענין השייך לעבודת זולתו ולא ענין‬
‫השייך לעצמו(‪ .‬תקפד ןצ״ל באופן כדבעי‬
‫לי׳ למעבד(‪ .‬תקצר )עבודת ה׳ צ״ל ב­‬
‫נשמה בגוף ובעולם(‪ .‬תרג !החשיבות‬
‫שצ״ל לדברים ״פעוטים״ ג״כ(‪ .‬תשה‬
‫)אשר ברא אלקים לעשות ‪ -‬לתקןו‪.‬‬
‫תשכה )האיחוד ונתינת כח בעבודה‬
‫פרטית של כאו״א מבנ״י ‪ -‬״עולם מלא״‬
‫עם כלל ישראל שבכל הדורות!‪ .‬תשמב‬
‫)בעבודת ה׳ ביטול אינו סתירה לתקיפות(‪.‬‬
‫ע״ע עמל‪ .‬רשות ועבודה בדברי רשותן‪.‬‬
‫עגלה ערופה‬
‫שנט )מחלוקת ר׳ יאשי׳ ור׳ יונתן בדין‬
‫״אשר לא יעבד בו ולא יזרע״ו‪.‬‬
‫עדות‬
‫רמה )עדות דהאומר ויבולו ‪ -‬נעשה‬
‫שותף למע״ב(‪.‬‬
‫עובר‬
‫תרנח)ברחם אמו אינו מציאות לעצמו(‪.‬‬
‫עולם‬
‫תקצר)העבודה צ״ל ג״כ בעולם שסביבו(‪.‬‬
‫תרלז »כנ״ל(‪ .‬תרצב )התועלת שנעשה‬
‫בעולם ע״י עבודת בנ״י(‪ .‬תתפו‬
‫)״הזדעזעות״ העולם בזמנינו‪ ,‬העצה לוה‬
‫עמידה בתוקף בתומ״צ(‪ .‬תתקא ןכנ״ל(‪.‬‬
‫ע״ע בריאת העולם‪.‬‬
‫עולם הבא‬
‫קנד)עולמך תראה בחייךו‪.‬‬
‫עיבור השנים‬
‫ע״ע שנת העיבור‪.‬‬
‫עיו‬
‫תתכד ולב לדעת ועינים לראות גוי(‪.‬‬
‫עיר‬
‫רלו ונעשה ע״י אבנים(‪.‬‬
 ‫‪ /‬ערב פ ס ח ‪ -‬פ ס ח‬
‫פסח‬
‫ה )הטעם שגם גר חייב בפסח(‪ .‬ט )השם‬
‫״חהמ״צ״ ו״פסח״(‪ .‬נ)חה״פ נמשך תמיד‬
‫‪ -‬וע׳׳כ בנוסח אדה׳׳ז בסיום ההגדה לא‬
‫נרשם ״חסל סידור פסח״(‪ .‬קפב )כנ״ל(‪.‬‬
‫רכט )השיטות ‪ -‬באם הי׳ איסור מלאכה‬
‫בפסח מצרים(‪ .‬שנב )שם היו״ט ע״ש‬
‫ק״פ>‪ .‬שצד )השם ״חג המצות״ ו״חג‬
‫הפסח״‪ .‬מצות אכילת מצה היא פרט ב־‬
‫עניני החג‪ ,‬משא״כ בסוכות מצות הישיבה‬
‫בסוכה היא עיקר החג(‪ .‬שצח )הלשון‪ :‬חג‬
‫הפסח כשר ושמח(‪ .‬תכב )נק׳ שבת(‪ .‬תעט‬
‫ןהשם ״פסח״ לשון חס ררחמים‪ .‬שייכותו‬
‫לגאולה העתידה(‪ .‬תקו <ג׳ השמות‪:‬‬
‫חהמ״צ‪ ,‬זמן חרותנו‪ ,‬חה״פ ‪ -‬ג׳ שלבים‬
‫בחירות דמצרים‪ :‬א( ביטול המציאות ה­‬
‫קודמת <מצה(‪ ,‬ב( חירות ושלימות המצי­‬
‫אות‪ ,‬ג( דילוג למע׳ ממרידה והגבלה(‪.‬‬
‫תקיג )דילוג וקפיצה(‪ .‬תקטו )ענינה‬
‫הבטחון דבנ״י בהקב״ה‪ .‬נמשכת תמיד‪.‬‬
‫ענינה האמונה )שהיא מצוה תמידית((‪.‬‬
‫תקיט )יקרות כל שעה דפסח(‪ .‬תקכא‬
‫)שייכותו לחינוך(‪ .‬תקכב )זמן חרותנו ‪-‬‬
‫חרות מן היצה״ר ומהגבלות הטבע(‪ .‬תקכג‬
‫»כנ״ל‪ .‬השם חהמ״צ וחה״פ(‪ .‬תקכד )זמן‬
‫חרותנו גם בזה׳׳ג‪ .‬מבצעי פסח עם‬
‫״אסירים״(‪ .‬תקכו )מסוגל לעליות רוח­‬
‫ניות וקבלת השפעות עליונות(‪ .‬תקכז‬
‫)הטעם שלא גזרו גזירה דרבה שמא יטלנו‬
‫כו׳ בפסח שחל בשבת(‪ .‬תקלב)לא הספיק‬
‫להחמיץ ‪ -‬אין נתינת מקום לשום חטא‬
‫אפי׳ בשוגג(‪ .‬תקלז־ח )שייכותו לחינוך(‪.‬‬
‫תקלח <עושין בסעודה זכר לסעודת‬
‫אסתר‪ .‬פסח ‪ -‬אתעדל״ע‪ ,‬פורים ‪-‬‬
‫אתעדל״ת‪ ,‬מעלתן זה ע״ג זה(‪ .‬תקמ‬
‫)שייכות מיוחדת ללימוד התורה‪ .‬הוספה‬
‫מיוחדת בלימוד התורה בימי חוה״מ(‪.‬‬
‫תקמא)כנ״ל‪ .‬פסח ‪ -‬פה סח>‪ .‬תקמח)נעוץ‬
‫תחילתו בסופו‪ .‬ענין החינוך בליל הסדר‬
‫ובקרי״ס(‪ .‬תקעה)שייכותו לחינוך(‪ .‬תקפב‬
‫)נק׳ זמן חררתינו(‪ .‬תקצג)פתגם אדמו״ר‬
‫מפתח עניניס‬ ‫א׳לח‬
‫ערב פסח‬
‫ע״ע פסח)ערב פסח(‪.‬‬
‫עשיר‬
‫קיא )ע״י התבוננות לא יהי׳ ״עשיר יענה‬
‫עזות״(‪.‬‬
‫פ‬
‫פדיון הבן‬
‫תסט)בהדין דחייב לפדות א״ע כשיגדיל(‪.‬‬
‫תע ובנוסח הברכה‪ :‬״על פדה״ב״(‪ .‬תעב‬
‫והמצוה על הבן)ואביו במקומו(‪ ,‬או על‬
‫הבן(‪.‬‬
‫פורים‬
‫שלט וחקירה בקטן שהגדיל ביום ט״ו‬
‫אדר שחל בשבת דמוקפין מקדימין קרי­‬
‫את המגילה לי׳׳ד(‪ .‬תרנ )הפרש הנם ד־‬
‫פורים ופסחו‪ .‬תרפט )נס המלובש בטבע(‪.‬‬
‫תשכג)פורים ופסח מלמדנו שכ״א מבנ״י‬
‫אפי׳ בהיותם במצב ד״מפוזר ומפורד״ מ״מ‬
‫הם ״עם אחד״ וכמו״כ זה מתבטא במצוות‬
‫החג>‪ .‬תתכט )נס מוסתר בדרכי הטבע(‪.‬‬
‫תתקפא)הפרש הנס דפורים ופסח(‪.‬‬
‫פליטים‬
‫תקסט )חיוב חינוך הדור דשארית ה­‬
‫פליטה!‪.‬‬
‫פגימיות התורה‬
‫קפ»ע״י חסידות דוקא אפשר לתקן גם את‬
‫עצם הנפש(‪ .‬רפג)ע״פ חסידות ההתחלה‬
‫מ״עשה טוב״ ריבוי האור ועי״ז נעשה‬
‫״סור מרע״(‪ .‬תיב )יחוד האמיתי באוא״ס‪.‬‬
‫כנגד כוס הד׳ ‪ -‬דולקחתי אתכם לי לעם(‪.‬‬
‫תפט )שייכות לימודה במיוחד בימי‬
‫חה״פ>‪ .‬תקנט )חסידות חב״ד ענינה להכ­‬
‫ניס טעם ותענוג כו׳ כתורה הבעש״ט(‪.‬‬
‫תתנא )לימודה בזמה״ג הכנה לתורתו של‬
‫משיח(‪ .‬תתנח )תענוג שבתורה ‪ -‬ההמ­‬
‫שכה שעי״ז(‪ .‬א׳א)גילוי׳ בדורות האחרו­‬
‫נים דוקא(‪.‬‬
‫פנימיות וחיצוניות‬
‫ו­‬ ‫פנימיים‬ ‫בענינים‬ ‫תקפח )חירות‬
‫חיצוניים(‪.‬‬
‫א׳לט‬ ‫מפתח עגינים ‪ /‬פסח‬

‫חרוסת ומרור‪ .‬יש נוהגים שלא לאכול‬ ‫מהרריי״צ ‪ -‬חגה״פ לא רק שמאיר בכל‬
‫חזרת קודם הפסחא נב )מנהג בית הרב‬ ‫יום אלא תמידא תקצז רו״ט הראשוןא‬
‫באפיית השמורה ער״פ אחר חצותא קמה‬ ‫תרא ןע״ש הקרבןא תרי )כנ״לא תרכב‬
‫)הדינים לגבי קרבן פסח‪ ,‬מצה‪ ,‬מרורא‬ ‫!יו״ט הראשוןא תרכו ןכנ״לא תרכח ונקי‬
‫קסט )מותר לאכול מצה עשירהא שמא‬ ‫ע״ש הקרבן‪ .‬שייכותו לחינוך‪ .‬דילוגא‬
‫)אמירת מזמור לתודה בער״פא שמח )יום‬ ‫תרלא !ראש לרגלים‪ .‬בחודש האביבא‬
‫של חג מחמת הקרבת הקרבןא שנד ובה־‬ ‫תרנד והלשון‪ :‬חג הפסח כשר ושמחא‬
‫סוגי׳ דער״פ שחל בשבת אם ק״פ דוחה את‬ ‫תרנה )כנ״לא תרנט ןכנ״לא תרס ןנק׳ זמן‬
‫השבתא ת)אי אמירת מזמור לתודהא‬ ‫חרותינו ‪ -‬לשון רביםא תרסד ןכנ״ל(‪.‬‬
‫ע״ע תענית בכורות‪.‬‬ ‫תרסח )נקי חג המצוח או חג הפסח ‪-‬‬
‫עניני הסדר‬ ‫דילוג וקפיצהא תרעא )העבודה דדילוג‬
‫ה!חשיבות כל פרט דליל הסדרא ז)אין אנו‬ ‫וקפיצהא תשלג)כנ״ל תקצגא תשלד <נק׳‬
‫נוהגין ללבוש קיטל להםדרא נב ומנהג‬ ‫זמן חרותינו‪ .‬חג המצותא תשמ )כנ״לא‬
‫בית הרב בעריכת סדר הראשון מוקדם‬ ‫תנשא )כנ״ל תקצגא תשסב )שייכותו‬
‫לסיימו קודם חצות‪ ,‬לא כן בסדר השניא ע‬ ‫לשכתא תשסה)כנ״ל תקצגא תשעה <ראש‬
‫)בנוסח הקידוש בשבת ״באהבה מקרא‬ ‫לרגלים‪ .‬בו ריבוי פרטים והוראותא תשעז‬
‫קודש״(‪ .‬תקסח)תחילת הסדר משנים כמה‬ ‫)פסיחה ודילוגא תשפא )ראש לרגליםא‬
‫דברים כדי להתמי׳ התינוקות(‪ .‬תרסה‬ ‫תשפו )שמחהא תשפח )פסיחה ודילוגו‪.‬‬
‫)ענין הסדר הוא לפעול על הזולתא תשלא‬ ‫תשצג)יש שנהגו לעבור לדירה מיוחדת‬
‫ומודגש מיד בתחילתו אחדות ישראלא‬ ‫לפסחא תתב ונקודות משותפות בין פסח‬
‫תשלה וכנ״לא תשסה )ההשתדלות שעו­‬ ‫לשבתא תתג ןבט״ו ‪ -‬קיימא סיהרא ב־‬
‫שים כדי שלא ישנו התינוקותא תשעו‬ ‫אשלמותאא תתו ןדאש לרגליםא תתעח‬
‫ולכמה נוסחאות אין אומרים ״ח‪0‬ל סידור‬ ‫)שייכות מיוחדת לקטניםא תתצה וימים‬
‫פסח״א תתפא ושייכות מיוחדת לקטניסא‬ ‫הראשונים הם כנגד הגאולה הראשונה ‪-‬‬
‫תתקצא )השם ״סדר״ ‪ -‬התלבשות אור‬ ‫וימים אחרונים הם כנגד הגאולה דלע״לא‬
‫הבל״ג במדידה והגבלהא‬ ‫תתקג )ברכת טלא תתקה )מעלת פסח‬
‫שחל בשבת‪ .‬דרגא שלמעלה מעולם א‬
‫עניני הסדר ע׳׳פ הא״ב‬
‫תתקח )דרגת צדיקים או דרגת בע״ת‪.‬‬
‫אפיקומן‪ :‬יא‪ .‬יז‪ .‬לז‪ .‬סט‪ .‬קעט‪.‬‬
‫דילונא תתקיד )ד״ה לרגליםא תתקטו‬
‫ארבע כוסות‪ :‬לג ןהטעם שאין מברכין‬
‫)מעלת פסח שחל כשבתא תתקטז ןדילוגא‬
‫עליהם ברכה אחרונהא מג )טעמםא עג‬
‫תתקכא )שייכותו להגאולהא תתקפז‬
‫»וג׳ מצותא קכג )כנגד ד׳ בניםא תה‬
‫)ענינו לידת עם ישראל‪ ,‬ומתחדש בכל‬
‫)טעמי ד׳ כוסות‪ .‬שתייתם בהסיבהא תיב‬
‫שנהא תתקפט )דילוג למעי מגדרי‬
‫)כנגד ד׳ דרגות תשובהא תיג )כנגד ה­‬
‫העולםא תתקצא )דילוג ובל״ג שנמשך‬
‫ארבעה בניםא תלג)דין כוס חמישי(‪ .‬תלז‬
‫בגבולא תתקצז )צרכי החג עבור כל‬
‫<דין כוסו של אליהו אם קשור עם דין‬
‫דכפין כו׳א תתקצח )הכנה לגאולה ה­‬
‫כוס חמישי‪ .‬הטעם הפנימי לדין מזיגת‬
‫עתידה(‪ .‬איו!דילוגא‬
‫כוסו של אליהו ובמיוחד בדורות האח­‬
‫רונים‪ .‬תתקכז »שני כוסות האחרונים‬ ‫ע״ע חמץ‪ .‬מעות חטים‪ .‬מצה‪ .‬מצרים‪.‬‬
‫שייכים כעיקר לגאולה העתידהא‬ ‫קרבן פסח‪.‬‬
‫ארבעה כנים‪ :‬עיין לעיל בערכו‪ .‬ולהלן‬ ‫ערב מסח‬
‫במפתח נוסח ההגדה)בסוף מפתח פסוקים‬ ‫נא )אין אוכלים מהמינים הנכנסים ב־‬
 ‫מ‪0‬תוז ענינים ‪ /‬פסח‬ ‫א׳מ‬

‫אכילת הכזית לזכר גאולה וחירות(‪ .‬ת !ג׳‬ ‫ומרז׳׳ל( פיסקא‪ :‬כנגד ארבעה בנים כר‪.‬‬
‫מצרת מעשרון אחד זכר ללחמי תודה‬ ‫ביצה‪ :‬ו!טעמיו ומנהגיו(‪ .‬סה‪.‬‬
‫כוי(‪ .‬תקיח )דמהימנותא ‪ -‬לילה הראשון‪,‬‬ ‫בדך‪ :‬לח‪.‬‬
‫דאסוותא ‪ -‬לילה השני(‪ .‬תתמב <הג׳‬ ‫ברכת המזון‪ :‬עיין לעיל בערכו‪.‬‬
‫מצות וששה מינים(‪.‬‬ ‫הגדה‪ :‬עיין לעיל בערכו‪ .‬ולהלן במפתח‬
‫ועיין לעיל באות מ׳ ערך מצה‪.‬‬ ‫נוסח ההגדה )בסוף מפתח פסוקים‬
‫מדור‪ :‬ו )מקומו בהקערה(‪ .‬ו )מאיזה‬ ‫ומרו׳׳ל(‪.‬‬
‫מינים‪ .‬מרור וחזרת(‪ .‬לה )דיני ומנהגי‬ ‫הלל‪ :‬לב‪ .‬מג‪ .‬תמא )אמירת הלל שלפני‬
‫אכילת מרור‪ .‬הנוסח ״מרור״ או‬ ‫אכילה הפסח ‪ -‬עד היכן הוא אומר כוי(‪.‬‬
‫״מרורים״(‪ .‬סח )כנ״לן‪ .‬תתקנג )טעמה‬ ‫תנה )אם לכו״ע נשים חייבות בהלל בליל‬
‫ושייכותה לחירותו‪.‬‬ ‫פסחן‪.‬‬
‫ועיין לעיל באות מ׳ ערך מרור‪.‬‬ ‫הסיבה‪ :‬י)הסיבה ‪ -‬ויסב אלקים את העם‬
‫צפון‪ :‬ע״ע אפיקומן‪.‬‬ ‫כוי(‪ .‬קיד )הסיבה הי׳ בזמן שביהמ׳׳ק הי׳‬
‫קערה‪ :‬ה )מנהגנו בסידור הקערה אחר‬ ‫קיים(‪ .‬תה וגדר הסיבה‪ :‬פרט במצות‬
‫ערבית קודם קידוש(‪ .‬ו <דיני ומנהגי‬ ‫אכילת מצה וד׳ כוסות‪ ,‬או שהיא מצוה‬
‫הקערה וטעמיהם‪ .‬בבית הרב מסדרים‬ ‫כללית בפ״ע‪ .‬והנפ״מ בין ב׳ האופנים‬
‫המצות על מפה ולא על קערה(‪ .‬נג)בענין‬ ‫באם א״א לאכו׳׳ש היש חיוב בהסיבה‬
‫הנ״ל ‪ -‬אם שייך לבית הרב דוקא(‪.‬‬ ‫לחוד(‪ .‬תתקמג)ע״ד הנ׳׳לן‪.‬‬
‫רחצה‪ :‬ז‪ .‬יו״ד‪.‬‬ ‫ורחץ‪ :‬ז‪ .‬י‪.‬‬
‫שולחן עודך‪ :‬לו‪.‬‬ ‫זרוע‪ :‬ו)טעמיו ומנהגיו(‪ .‬סה‪ .‬ע‪.‬‬
‫יום ב׳דפסח‬ ‫חזרת‪ :‬ז)טעמיו ומנהגיו(‪ .‬נג‪.‬‬
‫תקלח‪.‬‬ ‫חרוסת‪ :‬ו וטעמיו ומנהגיו(‪ .‬יא‪ .‬לה‪ .‬תתקג‬
‫עיין לעיל‪ :‬עניני הסדר ומנהג בית הרב‬ ‫וכנ׳׳ל‪ .‬ושקו׳׳ט בדיניו(‪.‬‬
‫כוי(‪ .‬מצה ןמהימנותא‪ ,‬אסוותא(‪.‬‬ ‫יחץ‪ :‬יא‪ .‬קעט‪.‬‬
‫חול המועד‬ ‫פוסו של אליהו‪ :‬מב‪ .‬סט‪ .‬תלו‪ .‬תתקצא־ב‪.‬‬
‫תקמ והוספה מיוחדת בלימוד התורה כימי‬ ‫כורך‪ :‬לה ודיני ומנהגי כורך(‪.‬‬
‫חוה׳׳מ ‪ -‬שאסור במלאכה וגם אין ה־‬ ‫כרפס‪ :‬ז וטעמיו ומנהגיו(‪ .‬יא ןכנ״ל(‪ .‬נג‪.‬‬
‫״חציו לכם״ כביו״ט ‪.‬‬
‫(‬ ‫מגיד‪ :‬ע״ע הגדה‪.‬‬
‫ע״ע יום טוב‪.‬‬ ‫מצה‪ :‬ז והטעם לג׳ מצות‪ .‬סדר המצות‪:‬‬
‫ימים האחרונים דפסח‬ ‫ישראל לוי כהן‪ ,‬או כהן לוי ישראל‪ .‬ה­‬
‫לז ןבאחש״פ ‪ -‬מהדרין במצה שרוי׳ן‪.‬‬ ‫טעם שהמצות הם כפופות‪ .‬הטעם שששת‬
‫קפה ןא״א שהחיינו‪ ,‬אין גומרים ההלל(‪.‬‬ ‫המינים מונחים ע׳׳ג המצות‪ .‬המצות‬
‫שצו ומי שנמשכה סעודתו עד לאחר‬ ‫רומזים לכלים‪ ,‬וששת המינים שעליהם‬
‫צה״כ דמוצאי יו״ט ‪ -‬אם מותר לאכול‬ ‫לאורות!‪ .‬לג והטעם שאין מברכץ‬
‫חמץ(‪ .‬חקמג)שביעי ואחש׳׳פ ‪ -‬מעלתן זה‬ ‫שהחיינר על אכילת מצה!‪ .‬לד והחידוש‬
‫ע״ג זה‪ .‬התוקף דיצי׳׳מ הי׳ בקי״ס ‪ -‬ועד‬ ‫דהחיוב בליל פסח על כל יו״ט שחייב‬
‫אז הי׳ אימת מצרים עליהם(‪ .‬תקמד )ע׳׳פ‬ ‫בפת‪ .‬דיני ומנהגי אכילת המצה בליל‬
‫מארז׳׳ל בכל דור ודור כו׳ ‪ -‬צריך שיר­‬ ‫הסדר‪ .‬נוסח הברכה ״על״ אכילת מצה!‪ .‬סה‬
‫גיש שביום זה ממש ישנו הענין דבקיעת‬ ‫ושקו׳׳ט בענין ששת המינים והמצות ‪-‬‬
‫הים כו׳>‪ .‬תקמה !ביאור מנהגנו להדר‬ ‫או״כ>‪ .‬סח!הטעם שאין מברכין שהחיינו!‪.‬‬
‫לאכול מצה שרוי׳ באחש׳׳פ!‪ .‬תקמח‬ ‫קו!נקי לחם עוני ומ׳׳מ צ״ל הסיבה בעת‬
‫א׳מא‬ ‫פסח‪-‬פו־ד׳׳ס‬ ‫מפתה עניניס ‪/‬‬

‫פסח שני‬ ‫)באחש״פ הוא כבר אחר בירור הז׳ מדות‪.‬‬

‫שמז )הרמב״ם מונה שחיטתו ואכילתו‬ ‫מעלת האכילה מצה ד״שביעי רשות״(‪ .‬תקנ‬
‫לשתי מצוות נפרדות‪ .‬ועד״ז אכילת פסח‬ ‫)מעלת אחש״פ על שש״פ(‪ .‬תקנא והקשר‬
‫ראשון ואכילת פסח שני לשתי מצוותא‬ ‫דאחש״פ לגילוי המשיח(‪ .‬תקנב ואכילת‬
‫שמט)אינו טעון הלל באכילתו כרן‪ .‬שנב‬ ‫חמץ בנמשכה סעודתו במוצאי החג»‪.‬‬
‫)כנ״ל‪ .‬אין צבור נדחה לפסח שני‪ .‬ותקנתו‬ ‫תקנג )שייכות שש״פ לגאולה העתידה!‪.‬‬
‫בשביל יחידים‪ .‬מורה על גודל ענין‬ ‫תקנה)צריך שירגיש שביום זה ישנו ענין‬
‫הק״פ(‪ .‬שפג וק״פ אם היא פעולה נמשכת‬ ‫קרי״ס‪ .‬הקשר דאחש׳׳פ לגילוי המשיח‪.‬‬
‫עד פסח שני‪ .‬פסח שני רגל בפ״ע או‬ ‫אכילת סעודת משיח(‪ .‬תקנו )ענין הנ״ל‬
‫תשלומין דראשון(‪ .‬תתצח )באתעדל׳׳ח‪.‬‬ ‫שייך גם לה״חוצה״‪ .‬הפטרת ״עוד היום‬
‫חמץ ומצה עמו בבית>‪.‬‬ ‫בנוב״ ושייכותה לגילוי המשיחן‪ .‬תקנח‬
‫ע״ע קטן‪.‬‬ ‫)מעלת אכילת מצה ד״שביעי רשות״(‪.‬‬
‫פקדון‬ ‫תקנט והחידוש דשתיית ד׳ כוסות נ־‬
‫אחש״פ )שתוקן ע״י נשיאי חב״ח על‬
‫תמב )פלוגתת ב״ש וב״ה בדין החושב‬
‫כללות סעודת משיח )שתוקן ע״י ה־‬
‫לשלוח יד בפקדון כוי(‪.‬‬
‫בעש״ט((‪ .‬תקס והקשר דאחש״פ לגילוי‬
‫פרה אדומה‬
‫המשיח‪ .‬מעלת אחש״פ ושייכותו לגאולה‬
‫תקו והכהן מטמא א״ע כדי שעי״ז יהי׳‬
‫העתידה יותר משש״פ(‪ .‬תקסא ושתיית ד׳‬
‫היכולת לאיש ישראל ליטהר ‪ -‬והמוסר‬
‫כוסות באחש״פ(‪ .‬תתו)אחש״פ ‪ -‬קביעו­‬
‫השכל מזה(‪.‬‬
‫תה כיום א׳ דפסח בו׳(‪ .‬תתצה ובשביעי של‬
‫פרו ורבו‬
‫פסח שייכותו לגאולה העתידה‪ .‬שייכות‬
‫קנג ומצרה הראשונה ‪ -‬שכ״א יעשה עוד‬
‫מיוחדת לקטנים ‪ -‬הם הכירוהו תחילה‪.‬‬
‫יהודי(‪ .‬שעא וחלק האשה במצוה זון‪ .‬שפב‬
‫קורין ״אז ישיר״(‪ .‬תתקא ולשתף קטנים‬
‫ואם מקיים פו״ר ע״י בנים שנולדו ב­‬
‫בסעודת משיח(‪ .‬תתקז )אחש״פ דרגת‬
‫קטנותו(‪.‬‬
‫שמיני דלעת״לא תתקיט ןאחש״פ מס׳‬
‫פרנסה‬ ‫שמיני‪ .‬מעלת אחש״פ שחל בשבת(‪.‬‬
‫רמח ואפשר להחליף טרדות הפרנסה ע״י‬ ‫תתקכא ושייכותם להגאולה‪ .‬הפטרת‬
‫יגיעה בתורה(‪ .‬תריז והגם שאדם לעמל‬ ‫אחש״פ‪ .‬סעודת משיח(‪ .‬תתקנט ובדין‬
‫יולד מ״מ ברכת ה׳ היא תעשיר(‪ .‬תשח‬ ‫שאין מברכים שהחיינו בשש״פ>‪ .‬תתקסג‬
‫והאמונה שהקב״ה ון את העולם כולו‬ ‫)שייכים לגאולה העתידה(‪ .‬תתקצו וערב‬
‫בטובו ‪ -‬דוגמת המן>‪.‬‬ ‫שביעי של פסח הקריאה בתורה ע״ד פסח‬
‫ע״ע בעל עסק‪.‬‬ ‫שני ‪ -‬״ניטא קיין פארפאלן״(‪ .‬תתקצח‬
‫פרעה‬ ‫)שייכים לגאולה העתידה‪ .‬השייכוח‬
‫רנח וטענתו ‪ -‬לכו לסבלותיכם‪ .‬הי׳ חכם‬ ‫להגאולה בהקריאה ובההפטרה(‪ .‬תתקצט־‬
‫גדול(‪ .‬רפז ואופן כפירתו באלקות ‪ -‬לי‬ ‫תתר ןבאחש״פ גילוי הארת משיח‪.‬‬
‫יאורי ואני עשיתיני(‪.‬‬ ‫המשכתה בסעודה ושאר ענינים גשמיים‪.‬‬
‫פרשת החודש‬ ‫גילוי׳ בדורות האחרונים דוקא‪ .‬ההבדל‬
‫ע״ע חודש‪.‬‬ ‫בין סעודת אחש״פ לסעודתא רדוד מלכא‬
‫פשט‪ ,‬רמז‪ ,‬דרוש‪ ,‬סוד‬ ‫משיחאו‪ .‬א׳ו)אחש״פ מאסף לכל המחנות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫דכא וסודות התורה באצי׳ ופשט בעש ׳(‪.‬‬ ‫דילוג ע״ג דילוג!‪.‬‬
‫ע״ע קרי״ס‪.‬‬
 ‫צבור‪-‬קירוב וריחוק‬
‫ק׳׳פ‪ .‬חיובו בלימוד התורה‪ .‬א ‪ 0‬מוציא את‬
‫הגדול בחיובים דרבנן‪ .‬אם שייך חיובים‬
‫בקטן(‪ .‬שעד )קטן הבא על שפחה חרופה‬
‫‪ -‬חיובו בקרבן(‪ .‬שפב)אם מקיים פו״ר ע״י‬
‫בנים שנולדו בקטנותו‪ ,‬ועד״ז בשאר‬
‫מצוות שקיים בקטנותו אם מועילות לו‬
‫להפטר לכשיגדל(‪ .‬שפה )חיובו בקטנותו‬
‫בהכנת המצוות שיתחייב בהם כשיגדל ‪-‬‬
‫כמו בהגדיל כט״ו תשרי שצריך להכין‬
‫הד״מ בקטנותו‪ .‬קטן שהגדיל בפורים‬
‫דמוקפין שחל בשבת‪ .‬קטן שהגדיל ב­‬
‫אמצע ימי הספירה(‪ .‬תק )קטן שהגדיל‬
‫באמצע שבת ויוהכ״פ אם מחוייב בדיני‬
‫שבת ויוהכ״פ(‪ .‬תקיח )אף קטנים צריכים‬
‫כפרהן‪ .‬תקסז )האחריות ד״בני תורה״‬
‫להשפיע על הנוער(‪ .‬תקצט »רצון הנוער‬
‫בדורנו לשמוע יהדות אמיתית בלי‬
‫פשדות>‪ .‬תתעח)שייכות קטנים לפסח‪ ,‬הם‬
‫הכירוהו תחילה‪ .‬נדבתם למשכן‪ .‬והשיב לב‬
‫אבות על בנים(‪ .‬תתצז )כנ״ל‪ .‬עי״ז‬
‫מקיימים מצוות כיבוד אב ואם(‪ .‬תתקסא‬
‫»בדין קטן שנתגדל באמצע החג אם חייב‬
‫לברך זמן>‪.‬‬
‫ע״ע חינוך‪ .‬קרבן פסח‪ .‬תינוק‪ .‬תענית‬
‫בכורות‪.‬‬
‫קידוש‬
‫ח )מנהגים בקידוש‪ .‬ההתחלה מיום הששי‬
‫‪ -‬בשבת(‪ .‬ט )הלשון‪ :‬סברי מרנן‪ .‬נוסח‬
‫הקידוש(‪ .‬כ)כיסוי הפת בשעת קידוש(‪ .‬נג‬
‫)מנהגים בקידוש(‪ .‬סז)הגבהת הכום טפח‬
‫מן השולחן‪ ,‬או ג׳ טפחים(‪ .‬תתנט )בשעת‬
‫הקידוש טוב ליתן עיניו בנר שברכו‬
‫עלי‪.0‬‬
‫קידוש החודש‬
‫ג)הנוסח בקידוש לבנה ״ה׳ אלקי ואלקי‬
‫אבותי״ בל׳ יחיד(‪ .‬עדרת )הראהו עם‬
‫חשכה כוי(‪ .‬תשיא )מצוה ראשונה(‪ .‬תשיג‬
‫)ישראל מונין ללבנה(‪ .‬תשמז )מצוה‬
‫ראשונה(‪ .‬תשנ)ראי׳ דמיונית(‪.‬‬
‫קירוב וריחוק‬
‫תקיא ובסדר ההשפעה צ׳׳ל שמאל דוחה‬
‫מפתח ענינים ‪/‬‬ ‫א׳מב‬
‫צ‬
‫צמר‬
‫שסג וצבור ‪ -‬מציאות אחת‪ ,‬או צירוף של‬
‫ריבוי יחידים(‪ .‬שסד ןאס צבור הוא רק‬
‫בא״י(‪ .‬חשל ןהדגשח ״צבור״ ביצי״מ וכן‬
‫בגאולה דלע״ל(‪.‬‬
‫ע״ע יחיד וצבור‪.‬‬
‫צדיקים‬
‫רנא )חייהם רק חיים רוחניים(‪ .‬תקמד‬
‫)דומים לבוראן(‪ .‬תריב )אפשרות ללמוד‬
‫הוראה מצדיק הגם שהוא באי״ע>‪ .‬תרסד‬
‫)אפי׳ צדיק שעיקר עבודתו לעצמו מ״מ‬
‫השפעתו נמצאת בעולם(‪.‬‬
‫ע״ע הסתלקות‪ .‬שיריים‪.‬‬
‫צדיקים ובעלי תשובה‬
‫תרכג‪ .‬תתקח‪ .‬תתקכז‪.‬‬
‫צדקה‬
‫קעו)האפשריות לנתינת צדקה הוא דוקא‬
‫ע׳׳י הרגשת הביטול(‪ .‬תשצא והנותן הוא‬
‫שלוחו של הקב״ה(‪.‬‬
‫ע״ע בעלי עסק‪.‬‬
‫צימח‬
‫ע״ע דצח״מ‪.‬‬
‫ציצית‬
‫תנה)ציצית ע״י מאשין ‪ -‬בשעת הדחק(‪.‬‬
‫צפרדע‬
‫ע״ע מצרים‪ ,‬מכות מצרים‪.‬‬
‫ק‬
‫קבלת עול‬
‫תקיד)ראשית העבודה!‪.‬‬
‫קדשים‬
‫ע״ע אכילת קרשים‪ .‬שחיטת קדשים‪.‬‬
‫קטן‬
‫שכז )חמץ של קטן שעבד עליו הפסח(‪.‬‬
‫שלט וחקירה בקטן שהגדיל בט״ו אדר‬
‫בפורים דמוקפין שמקדימין בקריאת‬
‫המגילה לי״ד‪ .‬ועד״ז בשאר הענינים‬
‫שמקדימים יום החיוב שלהם(‪ .‬שפח )קטן‬
‫שהגדיל בין פסח ראשון לפסח שני לענין‬
‫א׳מג‬ ‫‪ /‬קירוב ו ר י ח ו ק ‪ -‬ק ר ב ן פ ס ח‬
‫פארפאלן״(‪ .‬תנד)אם לעת״ל שחיטתו בג׳‬
‫כיתות(‪ .‬תנט ואם ברכת פסח פוטרת של‬
‫זבח כוי(‪ .‬תצו )פסח מצרים ‪ -‬עבודתו‬
‫בשבת(‪ .‬תצז)שייכותו המיוחדת לשבת(‪.‬‬
‫תקב )אס לקיחתו בעשור הי׳ רק משום‬
‫הכנה להקרבח הק״פ ויצי״מ‪ ,‬או שהי׳ בזה‬
‫ג׳׳כ ענין מצ״ען‪ .‬תקד )משכו וקחו לכם‬
‫גו׳ ‪ -‬משכו מע״ז כוי(‪ .‬תקז)חלוק משאר‬
‫קרבנות‪ ,‬שאכילת האדם עיקר בו ‪ -‬פו״מ‬
‫ופעולתו בגוף הגשמי‪ .‬פרה אדומה הי׳‬
‫הכנה לק׳׳פ ‪ -‬וההוראה מזה(‪ .‬תקיז‬
‫)עיקרו לאכילה קאתי>‪ .‬תרב )מצוותו‬
‫דוקא בבית פרטי וההוראה מזה שצריך‬
‫להקדים התעסקות עם הפרט(‪ .‬תרז)קרבן‬
‫פסח שחיטת ע״ז דמצרים(‪ .‬תרי)צלייתו‬
‫‪ -‬ראשו על כרעיו ועל קרבו(‪ .‬תריא‬
‫)הציווי אל תאכלו ממנו נא(‪ .‬תרטו)הכל‬
‫חייבים בפסח(‪ .‬תרכב )פסח ומילה‪ .‬שה‬
‫לבית(‪ .‬תרכו)מילת בניו הקטנים מעכבים‬
‫פסחו‪ .‬דילוג המשחית(‪ .‬תרכז )שקו׳׳ט‬
‫בקרבן פסח האם צריך להיות דוקא‬
‫בביהמ״ק(‪ .‬תרנו )מן הכבשים או מן‬
‫העזים(‪ .‬תרעט ופסח מצה ומרור(‪ .‬תרצו‬
‫)קרבן יחיד הדומה לקרבן ציבור(‪ .‬תשטז‬
‫)לא בא מתחילתו אלא לאכילה(‪ .‬תשכג‬
‫)ציבור ויחיד בקרבן פסח>‪ .‬תשפג)מתני־‬
‫כם חגורים כר ‪ -‬בעבודה הרוחניתו‪.‬‬
‫תשצט )משכו וקחו גו׳‪ .‬ראשו על כרעיו‬
‫גוי‪ .‬צלי אש>‪ .‬תתא )כנ״ל(‪ .‬תתד וקרבן‬
‫יחיד דומה לקרבן ציבור(‪ .‬תתיב »כנ״ל‪.‬‬
‫ראשו על כרעיו גו׳‪ .‬צלי אשן‪ .‬תחיג‬
‫)אכילתו למנוייו(‪ .‬תתיח )ראשו על‬
‫כרעיו‪ .‬מצותו באכילה‪ .‬בבית אחד>‪ .‬תתעז‬
‫)נצטוו בר׳׳ח ניסןן‪ .‬תתעט <שה לביתן‪.‬‬
‫תתקד )ביקור ד׳ ימיםן‪ .‬תתקט )בסיום‬
‫סדר ק״פ‪ :‬ואם הפסח נמצא טריפה כו׳ן‪.‬‬
‫תתקלג)אמירת סדר ק״פ ‪ -‬גדרו ופעולתו‬
‫ודיוקים בנוסחו!‪ .‬תתקלט <הקרבן דגאולת‬
‫עם ישראל(‪ .‬תתקמו ואכילתו צלי‪ .‬ועצם‬
‫לא תשברו בון‪.‬‬
‫ע״ע פסח שני‪.‬‬
‫מפתח ענינים‬
‫ואח״כ ימין מקרבת‪ ,‬אבל לפני כ״ז צ״ל‬
‫הכנה הכללית דימין מקרבת(‪.‬‬
‫קליפות‬
‫קכח ושאלת ״פארוואס״ איז א קליפה(‪.‬‬
‫רמה )על ידם דוקא פועלים אמיתיות‬
‫דירה בתחתונים(‪ .‬רפ וקרירות(‪ .‬רפט‬
‫והחיות שבהם(‪.‬‬
‫קמחא דפסחא‬
‫ע״ע מעות חטים‪.‬‬
‫קערה‬
‫ע״ע פסח‪ ,‬עניני הסדר ע״פ הא׳׳ב‬
‫וקערה(‪.‬‬
‫קרבן פסח‬
‫ד )דיוקים בנוסח הסדר ק״פ שאומרים‬
‫בע״פ(‪ .‬סג)אם לשיטת רש״י גם ישראל‬
‫קראו את ההלל על הקרבןן‪ .‬סז)אם יש‬
‫איסור באכילתו במקדש(‪ .‬קלב )ענינו די­‬
‫לוג ומ״מ צ״ל בזה סדר ״הלכות הפסח״ ‪-‬‬
‫נאכל על השובע(‪ .‬קמה )זמנו(‪ .‬קמו‬
‫)שלימותו הוא בלילה בעת אכילתו כשיש‬
‫מצה ומרור(‪ .‬קסז)בעבודה‪ :‬פסח ‪ -‬דברי‬
‫הרשות‪ ,‬מצה ‪ -‬מצוות‪ ,‬מרור ‪ -‬הידורים(‪.‬‬
‫רכה <דס פסח ואכילת פסחן‪ .‬רלב )פסח‬
‫ומילה ‪ -‬מ״ע שיש בהם כרת(‪ .‬רצה‬
‫)מס״נ(‪ .‬שמג ושיטת הרמב״ס המונה‬
‫שחיטת הפסח ואכילתו בב׳ מצוותן‪ .‬שמה‬
‫)אכילת פסח אם נכלל במצות אכילת‬
‫קדשים(‪ .‬שנב )היו״ט דפםח נק׳ על שמון‪.‬‬
‫שנג )שחיטתו ‪ -‬דחיית הע״ז דמצרים‬
‫במס״נ‪ ,‬אכילתר ‪ -‬החדרת המס״נ בכל‬
‫עניניון‪ .‬שנד )אם דוחה את השבת‪ .‬יש בו‬
‫מגדרי קרבן יחיד ומגדרי קרבן ציבורו‪ .‬שנו‬
‫והחילוקים דפסח מצרים ופסח מדברו‪ .‬שסד‬
‫וכנ״לן‪ .‬שסח )בקטן שהגדיל בין פ״ר‬
‫לפ״שן‪ .‬שעה )כנ״ל‪ .‬אי שה לבית אבות‬
‫דאורייתא(‪ .‬שפו )פסח מצרים כאו״א‬
‫שוחט בביתו כר‪ .‬חומרות בפסח מצרים על‬
‫פסח דורותן‪ .‬שפח)בפסח מצרים הי׳ מעין‬
‫גדר ודין מזבח‪ .‬ההזאה על המשקוף כו׳ו‪.‬‬
‫שצא !קשור עם לידת עם ישראל ‪ -‬עצם‬
‫מהותו של יהודי‪ .‬מורה ש״ניטא קיין‬
 ‫‪ /‬קרבן ת ו ד ה ‪ -‬ר ב נ י ם‬
‫תקנג )מעין הגילוי דלעת׳׳ל(‪ .‬תקםט‬
‫)הקטנים הכירוהו תחילה ואמרו זה א־לי‬
‫ואנוהוא תשפו !הפך ים גו׳ שם נשמחה‬
‫בוא תתעח ןכנ״ל(‪ .‬תתצז ןכנ׳׳לא תתק‬
‫!פעולה נחשון בן עמינדב <ובנ״י( הביאו‬
‫לקי״סא תתקיט ‪1‬ב׳ אופנים בחיבור ים‬
‫ויבשה ‪ -‬דעת הזוהר ודעת האריז״לא‬
‫תתקםג )גמר ושלימות דיצי״מ‪ ,‬ומעין‬
‫הגאולה העתידהא‬
‫ע״ע פסח)ימים האחרוניםא‬
‫קר<תת‬
‫ר״פ»דקדושה ודלעו׳׳זא‬
‫צה ושייכות עבודת הקרבנות לדרגת בנ״י‬
‫ר‬
‫ראי׳‬
‫תתכד)ראי׳ שטחית וראי׳ בהתבוננותא‬
‫ראש השנה‬
‫תצה )הטעם שאין תוקעין בשבתא תרפד‬
‫)בתשרי‪ .‬הנהגה טבעיתא תשו )ההוראה‬
‫מר׳׳ה שחל בשבתא תתטו !הנהגה‬
‫טבעיתא תתלח !ההוראה מר״ה שחל ב­‬
‫שבתן‪.‬‬
‫ראש חודש‬
‫תשי )כולל כל ימי החודשא תשסא‬
‫)ושבתא תשסב)כולל כל ימי החודשא‬
‫רג ותלמיד‬
‫תקט <ג׳ חנועוח בקבלת שכל חדש‪ :‬בי­‬
‫טול התלמיד כו׳א תקי!מילתא דבדיחותא‬
‫שלפני הלימודא תתיט !לא קאים כו׳ עד‬
‫מ׳ שניןא‬
‫רבי וחסיד‬
‫קכה !הטעם שאדמו׳׳ר מהוריי׳׳צ ציוה‬
‫דוקא להמקושרים ביותר לעסוק עם‬
‫אנשים פשוטים בלימוד אל״ף בי״ת‬
‫כפשוטו או כו׳א שיז !הרבי מקשר עם‬
‫עצמרתא‬
‫רבית‬
‫שעב !גם הלרח חשיב עד חמס אע״פ‬
‫שאינו לוקח ממוןא‬
‫רבנים‬
‫תקצט !תפקידם בקירוב הנוער בפרט‬
‫מפתח ענינים‬ ‫א׳מד‬
‫קרבן תודה‬
‫שמא ואמירתו והקרבתו ע״פ ועיו׳׳כא ת‬
‫ואם בהיציאה ממצרים הוא בגדר יוצא‬
‫מבית האסורים‪ .‬עשיית זכר לקרבן תודה‬
‫בע׳׳פא‬
‫קרבן תמיד‬
‫רצט )הטעם שקרבן תמיד טעון ביקור ד׳‬
‫ימים קודם השחיטהא שדמ)ביום ובלילה‬
‫‪ -‬מנאם הרמב׳׳ם למצוה אחתא שמו‬
‫וכנ׳׳לא תרסו ובא ע׳׳י השתתפות כל‬
‫ישראלא‬
‫קרבנות‬
‫מצד בחירת הקב׳׳ה ולכן נקי ביהב׳׳חא‬
‫שסד וגם בקרבנות צבור נשאר המציאות‬
‫דיחיד(‪ .‬תרנז )הגדר ד״כל חלב לה״׳א‬
‫תרפג )הקרבת הקרבנוח ממחצית השקל‬
‫ממגבית חדשה בכל שנה‪ .‬שייכותם ל­‬
‫חודש ניסןא תרצו ויחיד וציבורא תשטו‬
‫<הגדר דקרבנות הנשיאיםא תתלא ואדם כי‬
‫יקריב מכסא תתקלג)גדר ונשלמה פרים‬
‫שפתינו וכל העוסק בתורת עולה כו׳א‬
‫ע״ע במה‪.‬‬
‫קריאת שמע‬
‫קסג)הסיפור אודות אחד שאמר שהתבונן‬
‫בק״ש ״באלד איינע מינוטע״א שדמ‬
‫)מצות ק״ש ביום ובלילה מנאם הרמב״ם‬
‫למצוה אחתא שמו)כנ״לא‬
‫ע״ע תפילה‪,‬‬
‫קריאת שמע שעל המטה‬
‫תקכד)חשבון הנפשא‬
‫קריעת ים סוף‬
‫קסה )בעבודת היא קפג וכל הלילה הי׳‬
‫צ׳׳ל רוח קדים עזה כדי שיבקעו המיםא‬
‫ש )ויסע משה ״שהסיען בכל כרחן״ ‪ -‬אף‬
‫שהיו בדרגה נעלית דראתה שפחה על‬
‫הים כו׳א שח )ביזת הים הי׳ גדר של‬
‫הענקהא שיא ןפי׳ מאמחז׳׳ל ״קשה ‪ . .‬כ­‬
‫קריעת ים סוף׳׳א תקמד וגילוי שם הוי׳‬
‫שלמע׳ מהזמן‪ .‬אז ישיר גו׳ מכאן ל־‬
‫תחה׳׳מא תקמט ןבעת־קא תליא מילתאא‬
‫אימה‬ ‫רבנים‪-‬שבת‬ ‫מפתח ענמים ‪/‬‬

‫מ״אלה״(‪ .‬רמה )כל האומר ויבולו ‪-‬‬ ‫בדורנו(‪ .‬תרב )עיקר ההתעסקות צ״ל עם‬
‫נעשה שותף להקב״ה במע״ב(‪ .‬תיח)מצות‬ ‫הסביבה הקרובה ולא בבעיות חובקות‬
‫זכירת יוה״ש‪ .‬עיקרו המ״ע המנוחה‪ ,‬ולא‬ ‫עולם(‪.‬‬
‫הל״ת דביטול מלאכה(‪ .‬תכב )שייכותו‬ ‫רגלים‬
‫לזכירת יצי״מ‪ .‬שבתא דלילא ושבתא ד­‬ ‫ונעליכם‬ ‫גו׳‬ ‫תאכלו‬ ‫תשפד )וככה‬
‫יומא‪ .‬תענוג מהשביתה ממלאכה ותענוג‬ ‫ברגליכם(‪.‬‬
‫עצמי(‪ .‬תצז)ליום השבת למשבית מזיקין‬ ‫דיצה‬
‫כוי(‪ .‬תצח )ענינו ״אתהפכא חשוכא‬ ‫תשפת)רץ לדבר מצרה(‪.‬‬
‫לנהורא״‪ .‬מה הי׳ העולם חסר מנוחה כוי(‪.‬‬ ‫רע‬
‫תצט )העלי׳ כלמע׳ מהזמן(‪ .‬תקג )עלי׳‬ ‫ע״ע טוב‪ ,‬טו״ר‪.‬‬
‫המל׳(‪ .‬תקה )היתר פקו״נ בשבת(‪ .‬תשב‬ ‫רצון‬
‫)מתבטא בענינים דטוב לשמים וטוב ל­‬ ‫קלז)ותענוג(‪.‬‬
‫בריות‪ ,‬מורה על חידוש העולם(‪ .‬תשר‬ ‫רשות‪ ,‬חובה‬
‫)כנ״ל‪ .‬כל מלאכתך עשוי׳(‪ .‬תשטו)הגדר‬ ‫תסז)מחלוקת ר״י ור״ע בכו״כ דינים אם‬
‫דהקרבת קרבן נשיא אפרים בשבת>‪.‬‬ ‫הם רשות או חובה(‪ .‬תקמט <מעלת‬
‫תשכב)במוצש״ק ‪ -‬םעודתא רדוד מלכא‬ ‫״רשות״ על ״חובה״(‪ .‬תקנח <כנ״ל(‪.‬‬
‫משיחא(‪ .‬תנשא )השפעת השבת לימות‬ ‫רשע‬
‫החול(‪ .‬תשסא )שבת ור״ח(‪ .‬תשםב‬ ‫ע״ע ארבעה בנים‪.‬‬
‫)שייכותו לחגה׳׳פן‪ .‬תשסג)עונג ושמחה(‪.‬‬
‫תשע )הדרגות בעונג שבת‪ .‬ליל שבת יום‬
‫שבת‪ ,‬רעדכ״ר ״שבת בשבתו״‪ ,‬״שבת‬ ‫ש‬
‫שבתון״(‪ .‬תשפז )קמי שבתא(‪ .‬תתב‬
‫שבוע‬
‫)נקודתה ‪ -‬שביתה‪ .‬זכר ליצי״מ(‪ .‬תתו‬
‫ע״ע חודש‪.‬‬
‫)כנ״ל(‪ .‬תתמ )באה שבת באה מנוחה(‪.‬‬
‫שבועות‪ ,‬חג השבועות‬
‫תתמז )כל מלאכתך עשוי׳(‪ .‬תתמט וגדר‬
‫קפז)ההפרש דחה״ש וחה״פ(‪ .‬תקמז)שתי‬
‫התוספות דשבת ויו״ט>‪ .‬תתנח )תענוג‬
‫הלחם‪ :‬חמץ‪ .‬מתיר(‪ .‬תרי )ע״ש ז׳ שבו­‬
‫דשבתן‪ .‬תתנט )כדאי שיהיו הנרות בעת‬
‫עות שקדמו ל‪ .0‬תרסה )נקי זמן מתן‬
‫הסעודה(‪ .‬תתקה !מיני׳ מתברכין בולהו‬
‫תורתנו ‪ -‬לשון רבים(‪ .‬תשפא )שייכותו‬
‫יומין‪ ,‬גס השבת שלאחריו‪ .‬בא שבת בא‬
‫ליצי״מ(‪.‬‬
‫מנוחה(‪ .‬תתקטז <מיקדשא וקיימא‪ ,‬וה­‬
‫ע״ע מצה‪.‬‬
‫הוספה ע״י האדם(‪ .‬תתקכג )מוצאי שבת‬
‫‪ -‬סעודתא דדוד כוי(‪ .‬תתקעה )ב׳ ענינים‪:‬‬ ‫שבט‪ ,‬ט״ו בשבט‬
‫זכר למעשה בראשית ‪ -‬חלק בהבריאה‪,‬‬ ‫תמב)פלוגתת ב״ש וב״ה בר״ה לאילן ‪ -‬א׳‬
‫זכר ליצי״מ ‪ -‬למעלה מהבריאה>‪.‬תתקפט‬ ‫בשבט או ט״ו בשבט(‪.‬‬
‫)שלימות הבריאה‪ ,‬פסח למעלה מה­‬ ‫שבטים‬
‫בריאה(‪ .‬תתקצג )מיני׳ מתברכין כולהו‬ ‫רטז )והאבות(‪ .‬תשטו )אם שבט מקרי‬
‫יומין‪ ,‬גם השבת שלאחריו(‪ .‬תתקצה)שייך‬ ‫קהל(‪.‬‬
‫לגאולה העתידה(‪ .‬א׳א <סעודתא דדרד‬ ‫שביעי ואחרון של פסח‬
‫מלכא משיחא(‪.‬‬ ‫ע״ע פסח)ימים האחרונים דפםח(‪.‬‬
‫שבת‬
‫ע״ע ברכת החודש‪ .‬מספרים !ז׳ וחי(‪.‬‬ ‫ע )נוסח הקידוש בשבת פסח ״באהבה‬
‫עירוב תבשילין‪ .‬קידוש‪.‬‬ ‫מקרא קודש״(‪ .‬קעח )לימוד ל׳׳ט מלאכוח‬
 ‫‪ /‬שבת ה ג ד ו ל ‪ -‬ש מ ח ה‬
‫שלום דובער‪ ,‬כ״ק אדמו״ר‬
‫מהורש״ב נ״ע‬
‫קסב )התחיל לחזור דא״ח קודם הבר‬
‫מצוהן‪ .‬קעט )ביאורו לשבירת האפיקומן‬
‫לה׳ חתיכות(‪ .‬קפא )אופן אמירתו לשנה‬
‫הבאה ד״הא לחמא עניא״ ולשנה הבאה‬
‫בירושלים(‪ .‬תרכח )מאמרו‪ :‬אט אזוי ווי‬
‫הנחת תפילין‪ ..‬אזוי איז א חוב גמור ‪. .‬‬
‫טראכטען יעדען טאג ‪ . .‬וועגען דעם‬
‫חינוך פון קינדער וכוי(‪.‬‬
‫שליחות‬
‫תנב <מצוה בו יוחד מבשלוחו(‪.‬‬
‫ע״ע בירור‪.‬‬
‫שליחות יד‬
‫ע״ע פקדון‪.‬‬
‫שלמה‬
‫תרנג)מלכותו למעלה מגדרי הטבע(‪.‬‬
‫שלמי שמחה‬
‫שעב)אשה בשלמי שמחה(‪.‬‬
‫שמאי‬
‫ע״ע ב״ה ב״ש‪.‬‬
‫שמואל‪ ,‬כ״ק אדמו״ר מהר״ש‬
‫תודותיו ופתגמיו‬
‫קז )לכתחילה אריבער(‪ .‬קכ )אמר לאחיו‬
‫מהרי״נ ״דו ביסט עלטער מיט דיינע יארן‬
‫און איך בין עלטער מיטן טאטנס יארן״>‪.‬‬
‫קעח )א אידישער קרעכץ איז תשו״ע(‪.‬‬
‫קעט )הטעם שצריך להצפין האפיקומן‬
‫‪ -‬תיקון ליצה״ח‪ .‬רפג )לכתחילה‬
‫אריבעח‪ .‬תשח )העולם ניזון ממן כי‬
‫כאו״א אינו מרויח לפ״ע‪ ..‬רק ניזונים ממן‬
‫כי(‪.‬‬
‫שמונה עשרה‬
‫ע״ע תפלה‪.‬‬
‫שמות הקדושים‬
‫רסז)קריאת שם הוי׳ ע׳׳י אותיות אד׳(‪.‬‬
‫שמחה‬
‫תקצ <ע״י ההכרה וידיעה שהקב״ה שוכן‬
‫ככאו״אן‪ .‬תריב )התפעלות מדבר שמח‬
‫הוא ביתר שאח כשהאדם במצב רוח של‬
‫שמחה(‪ .‬תשיח )עשיית המצוות בשמחה(‪.‬‬
‫מ‪0‬תח ענינים‬ ‫א׳מו‬
‫שגת הגדול‬
‫א !הטעם שנק׳ שבת הגדול‪ .‬הפטרתו‪.‬‬
‫מנהג אמירת עבדים היינו(‪ .‬נא ןכנ״ל(‪ .‬סג‬
‫ןכנ״ל(‪ .‬תצ־תקו וכנ״ל‪ .‬הנס דלמכה‬
‫מצרים בבכוריהס*‪ .‬תצב )מיתת מרים בי׳‬
‫ניסן כוי(‪ .‬תק )הנס דלמכה מצרים‬
‫בבכוריהם ‪ -‬אתהפכא(‪ .‬תקא והטעם שנק׳‬
‫כן>‪ .‬תקג )שייכותה לפ׳ מצורען‪ .‬תקה‬
‫)הטעם שנק׳ כןן‪ .‬תקו וגם הערב שבת ‪-‬‬
‫גדול הוא‪ .‬הוספה במבצע נש״ק בערב‬
‫שבת זהן‪ .‬תשנד ולמכה מצרים בבכורי־‬
‫הם>‪ .‬תתיא‪ .‬תתלד‪ .‬תתפז ןכנ״ל(‪ .‬תתקו‬
‫וגדלות שלמעלה מעולם(‪ .‬תתקסו ולמכה‬
‫מצרים בבכוריהם‪ .‬הטעם שנק׳ כן(‪.‬‬
‫תחקעא וכנ״לן‪ .‬חחקעח )כנ״ל(‪ .‬תתקפו‬
‫וכנ״ל>‪ .‬תתקצג)הטעם שנק׳ כן>‪ .‬תתקצה‬
‫ונס דלמכה מצרים בבכוריהם(‪.‬‬
‫ע״ע מצרים‪ ,‬מכות מצרים‪.‬‬
‫שהחיינו‬
‫ע״ע ברכת שהחיינו‪.‬‬
‫שואה‬
‫תקלג‪.‬‬
‫ע״ע גזירות ושמדות‪.‬‬
‫שוגג‬
‫תקלב)חטא בשוגג ‪ -‬התגברות נה״ב(‪.‬‬
‫שחיטת קדשים‬
‫שמז)חילוק בגדר שחיטת קדשים מגדר‬
‫שחיטת הפסח(‪.‬‬
‫שחרור‬
‫ע״ע עבד‪.‬‬
‫שיריים‬
‫שכג )אם נוהגין במכירת חמץ ‪-‬‬
‫גם כשיריים שקיבלו מצדיק(‪ .‬שכט‬
‫ןכנ״ל(‪.‬‬
‫שכל‬
‫קיא )הנהגת האדם צ״ל מודרך ע״פ‬
‫שכלו(‪ .‬תקפג ושלימות האדם מיצוי כח‬
‫השכל דוקא(‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬ר״ש קיידאנער‬
‫קעט ושאלתו לאדמו״ר מהר״ש מדוע‬
‫צריך להצפין את האפיקומן(‪.‬‬
‫א׳מז‬ ‫‪ /‬שמתה‪-‬תורה‬
‫תפילין כוי(‪ .‬תשב )אהבת ישדאל כלי‬
‫לואהבת לרעך במוך(‪ .‬תשעב)אמירתו מי‬
‫לי בשמים ועמך לא חפצתי(‪.‬‬
‫שגת העיגור‬
‫תרה )מצות עיבור השנה ומקורו בתורה(‪.‬‬
‫תרפו )מורה על תוספת כח בעבודה(‪.‬‬
‫תשמח )התאמת חמה ולבנה(‪ .‬תתז)כנ׳׳ל(‪.‬‬
‫תחיא)ינ״ל(‪.‬‬
‫שנת הקהל‬
‫ע״ע הקהל‪.‬‬
‫שפחה חרופה‬
‫שעה)חילוק באיסורה מבשאר עריות(‪.‬‬
‫תעו־תעח )ביאור כמה ממאמריו‪ .‬שייך‬
‫בעיקר לחלק הנגלה שבתורה‪ .‬לא רצה‬
‫ת‬
‫תאיה‬
‫תרנו)חירות מתאות הכבוד אכילה וכר>‪.‬‬
‫ע״ע חדלי‪.‬‬
‫תהלוכה‬
‫תתקיד )תהלוכות לבתכנ״ס לאמירת ד״ת‬
‫בו׳(‪.‬‬
‫תוארים‬
‫תתקצ)עצמותו ית׳ שלמע׳ מתוארים(‪.‬‬
‫תורה‬
‫קפד)טבע הבריאה דורש מ״ת(‪ .‬רלא)ע״י‬
‫היציאה ממרידה והגבלת התורה הי׳‬
‫יצי״מ ‪ -‬יציאה ממרידה והגבלה בעולם(‪.‬‬
‫רמו)ונר חנוכה(‪ .‬רמז)ב׳ עניניס בליבון‬
‫הלכתא(‪ .‬רעז)ההליכה מבית הכנסת לבית‬
‫המדרש(‪ .‬תסז)מתייחסת בעיקר לישראל‬
‫או להקב״ה(‪ .‬תקעא )אין לחלק בין לשון‬
‫תורה ולשון חכמים במקום דתליא ב­‬
‫סברא(‪ .‬תרכב )נצחית בכל פרטי׳(‪ .‬תרלז‬
‫)בריה״ע ע״י התורה‪ ,‬קיום וחיות ה­‬
‫עולמות(‪ .‬תשצב)כנ״ל(‪.‬‬
‫לימוד התודה‬
‫רסה )צ״ל בהקדמת הביטול(‪ .‬שסח ‪1‬גדר‬
‫חיוב קטן ואשה במצות ת״ת(‪ .‬תקמ‬
‫)כיבוש העולם ע״י הוספה ויגיעה בלי־‬
‫מוה״ת(‪.‬‬
‫ע״ע חירות‪ .‬נשים‪ .‬קרבנות‪.‬‬
‫מפתה עניניס‬
‫תשפו)וישמחו בך בעצומ״ה(‪.‬‬
‫ע״ע מרירות‪.‬‬
‫שמיטה‬
‫תשו)מתבטא בענינים דטוב לשמים וטוב‬
‫לבריות‪ .‬מורה על חידוש העולם‪ .‬שמיטת‬
‫כספים בזמה״ז(‪ .‬תתפז)שבת להוי׳(‪.‬‬
‫שמים‬
‫ע״ע ארץ ושמים‪.‬‬
‫שמיעה‬
‫תתכה )״העדן״ ו״דערהערן״‪ .‬חרשו נותן‬
‫לו דמי כולו(‪.‬‬
‫שמלאי‪ ,‬ר׳ שמלאי‬
‫ד״י ללמוד עמו ספר יוחסין‪ .‬הדיוק ב­‬
‫שמו(‪.‬‬
‫שמן‬
‫תתקז )מפעפע בכל דבר(‪ .‬א׳ט )ספי׳‬
‫החב׳(‪.‬‬
‫שמש‬
‫תריב )השמש משתקפת בטיפה אחת של‬
‫מים(‪ .‬תשמח )עבודה תמידית(‪ .‬תשנה‬
‫<כנ״ל‪ .‬לממשלת היום(‪ .‬תתח )שמש ו­‬
‫לבנה משפיע ומקבל(‪ .‬תתיא )כנ״ל(‪.‬‬
‫תתקםז )שמש ‪ -‬תמידית‪ ,‬לבנה ‪-‬‬
‫שינויים(‪.‬‬
‫שניאור זלמן‪ ,‬כ״ק אדה״ז‬
‫תורותיו ופתגמיו‬
‫ב )סיפור ע״ד בדיקת חמץ כשחזר‬
‫ממעזריטש בפעם הראשונה(‪ .‬ו)כוסו ובו‬
‫שיורי היין שקידש בשבת האחרונה לימי‬
‫חייו‪ ,‬היו בבית הרב ונאבד(‪ .‬טו)בהטעם‬
‫שאין מברכים על סיפור יצי״מ בהגש״פ(‪.‬‬
‫צו)כנ״ל(‪ .‬קנג)איין איד דארף מאכן נאך‬
‫א אידן(‪ .‬קפ )ידע באיזה דרך מוליכין‬
‫אותו(‪ .‬רמג )נתאוה הקב״ה ‪ -‬אויף א‬
‫תאוה איז קיין קשיא ניט>‪ .‬רנ »חזר ל־‬
‫מעזריטש אחרי ששמע מה שאמר המלאך‬
‫לבעל העגלה אז מ׳דארף שמייסן די‬
‫פערד כוי(‪ .‬תקיד )הסיפרר דהשתמשותו‬
‫בהמכסה דקופסת־טבק עבור לכוון ה־‬
 ‫‪•/‬תנ״ר‪-‬תשרי‬ ‫מפתת ענינים‬ ‫א׳מח‬

‫מעריבות‬
‫תריד <מצא מין את מינו וניעורו‪.‬‬
‫תפילין‬
‫תריז וזמנה‪ .‬כוונת המצוה‪ .‬חיובה בצאת‬
‫בנ״י מארמ״צו‪.‬‬
‫תפלה‬
‫רעז ושמו׳׳ע ‪ -‬ביטול כעבדא קמי מרי׳‪.‬‬
‫ההליכה מבית הכנסת לבית המדרש‬
‫ואח״כ הנהג בהם מנהג ד״או‪ .‬שיד)והכנה‬
‫לתפלהן‪ .‬שטו )הטעם שבשמו״ע דוקא‬
‫הו״ע בקשת צרכיו!‪ .‬דג ודקדוק בתיבות‬
‫התפלה ובפרט בק״שן‪ .‬תרג והתבוננות‬
‫שקודם שמו״ען‪ .‬תרםו וכנגד קרבן תמיד‪.‬‬
‫ערבית כנגד אברים שלא נתעכלו‪ .‬תפלת‬
‫נדבה כנגד קרבן יחיד‪ .‬הקדמת הריני‬
‫מקבל לפני התפלהו‪ .‬תשנט ובשמו״ע ‪-‬‬
‫לישועתך קוינו כל היוםן‪ .‬תתקלד ובמקום‬
‫קרבנות‪ .‬ונשלמה פרים שפתינו!‪.‬‬
‫תקופות‬
‫ע״ע אביב‪.‬‬
‫תשיבה‬
‫קעו והאפשריות לתשובה הוא ע׳׳י‬
‫הביטול!‪ .‬קעח ואנחה של יהודי היא‬
‫תשו׳׳ע!‪ .‬תיב וד׳ מדרי׳ בתשובה ה­‬
‫מרומזות בהפסוק‪ :‬סור מרע ועשה טוב‬
‫בקש שלום ורדפהו!‪ .‬תקצט )דורנו במיו­‬
‫חד הוא זמן מוכשר לתשובה!‪.‬‬
‫תשלומיו‬
‫תתקסא ובגדר תשלומין במצות שיש להם‬
‫זמן תשלומין‪ :‬אם זמן זה הוא ג״כ מזמן‬
‫החיוב או רק גדר תשלומין!‪.‬‬
‫תשרי‬
‫תרמו ווניסן!‪ .‬תדפד)וניסן!‪ .‬תתטו ווניסן!‪.‬‬
‫תנ״ן‬
‫תדלה)דברי תורה מדברי קבלה לא ילפי־‬
‫נז>•‬
‫תושב״כ יתושבע״פ‬
‫עח!מוסר אביך ותורת אמך!‪.‬‬
‫תירה ימצוות‬
‫ע״ע מצוות‪.‬‬
‫תינוק‬
‫תרכב ועד יום השמיני כאילו הוא עדיין‬
‫בבטן האם!‪ .‬תרעו ומיד כשנולד צריכים‬
‫לחנכו!‪ .‬תשסה וחינוק ברוחניותו‪ .‬תתצח‬
‫והבל שאין בו חטא!‪ .‬תתקא וכנ׳׳ל(‪.‬‬
‫ע״ע קטן‪.‬‬
‫תיקון חצית‬
‫תשנט ועד מתיו‪.‬‬
‫תם‬
‫ע״ע ארבעה בנים‪.‬‬
‫תמים‪ ,‬תמימות‬
‫קכח ומעלת התמימות!‪.‬‬
‫תענוג‬
‫קלו ןורצון!‪ .‬תשסד וענינה ‪ -‬תפיסה בכל‬
‫פרטי האדם!‪ .‬תשע ועליות המדרי׳ ב­‬
‫עונג!‪.‬‬
‫תענית בכורות‬
‫שלו וחקירה בתענית בכורות ביום ה׳‬
‫שקודם ע״פ שחל בשבת ‪ -‬אם הוא בגדר‬
‫תשלומין או שיום ה׳ נעשה יום החיוב‪,‬‬
‫וההסתעפויות מזה לדינא‪ .‬בהמנהג ד־‬
‫עשיית סיום במקום התענית‪ .‬קטן ש­‬
‫הגדיל בע״פ שחל בשבת מה דינו לענין‬
‫תענית בכורות!‪ .‬תנו וגם כהנים ולוים‬
‫בתענית בכורות!‪ .‬תתקעב‪.‬‬
‫ע״ע קטן‪.‬‬
‫א׳מט‬

‫מפתח פסוקים‬
‫בראשית‬
‫המאור הגדול לממשלת היום גו׳‪ :‬תשגה‪.‬‬ ‫א‪ ,‬ט ז‬
‫ויכולו השמים גו׳‪ :‬רמה‪ .‬תתקיט‪.‬‬ ‫ב‪ ,‬א‬

‫לד לד‬
‫ויאמר ה׳ אל אבדם לך לך‪ :‬קמח‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬א‬
‫קפט‪ .‬קצ)ודש״י(‪.‬‬ ‫כי גר יהי׳ זרעך כארץ לא להם ועבדום וענו אותם‪:‬‬ ‫טו‪ ,‬יג‬
‫הגוי אשר יעבודו דן אנכי ]בפי׳ הרמג׳׳ן[‪ :‬צג‪.‬‬ ‫טו‪ ,‬יד‬
‫ואחרי כן יצאו ברכוש גדול‪ :‬קפט‪ .‬קצו‪ .‬ר‪ .‬רי‪.‬‬
‫והיתה בריתי בבשרכם‪ :‬תרכח‪.‬‬ ‫יז‪ ,‬יג‬

‫וירא‬
‫דרך הוי׳ לעשות צדקה ומשפט‪ :‬תתצא‪.‬‬ ‫יח‪ ,‬י ט‬

‫ויגש‬
‫ואנכי אעלך גם עלה‪ :‬קעג‪.‬‬ ‫מו‪ ,‬ד‬
‫כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים‪ :‬ריב‪.‬‬ ‫מו‪ ,‬כ ז‬
‫וישב ישראל בארץ מצרים ]ובפרש״י[‪ :‬קצ‪.‬‬ ‫מז‪ ,‬כ ז‬

‫שמות‬
‫ויהי כל נפש גו׳ שבעים נפש‪ :‬ריב‪.‬‬ ‫א‪ ,‬ה‬
‫ומשה הי׳ רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין‪ :‬רעו‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬א‬
‫תרמג‪ .‬שת‪.‬‬ ‫בהוציאך את העם ממצרים תעבדון גו׳‪ :‬ש‪ .‬תקפה‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬יב‬
‫תשלד‪ .‬תשמח‪ .‬תשסב‪ .‬תתעח‪.‬‬
‫אלקי אבותיכם שלחני גו׳ מה שמו גו׳‪ :‬רסז‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬יג‬
‫אהי׳ אשר אהי׳ גו׳ ויאמר עוד אלקים גו׳ זה שמי לעולם וגו׳‪ :‬רסז‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬יד־טו‬
‫ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי והב‪ :‬קצט‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬כ ב‬
‫ויאמר אליהם מלך מצרים גו׳ לכו לםבלותיכם‪ :‬רגח‪.‬‬ ‫ה‪ ,‬ד‬

‫וארא‬
‫והוצאתי אתכם‪ :‬תרס‪.‬‬ ‫ו‪ ,‬ו‬
‫והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי‪ :‬עג‪.‬‬ ‫ו‪ ,‬ו־ז‬

‫בא‬
‫כחצות הלילה אני יוצא גוי‪ :‬תתקכט‪.‬‬ ‫יא‪ ,‬ד‬
‫החדש הזה לכס וגר‪ :‬תרמו‪ .‬תרנב‪ .‬תתטו‪ .‬תתלג‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬ב‬
 ‫‪ /‬בא‪-‬בשלח‬ ‫מפמח פפוקים‬ ‫א׳נ‬

‫]בפרש׳׳י‪ :‬והראהו עם חשכה[‪ :‬עדית‪.‬‬

‫בעשור לחודש‪ :‬תתקפה‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬ג‬
‫איש שה לבית אבות שה לבית‪ :‬תרכב‪.‬‬
‫]בפדש״י‪ :‬דברו היום בראש חודש[‪ :‬עדרת‪.‬‬
‫]בפרש״י‪ :‬הי׳ ר׳ מתיא בן חרש אומר וכו׳[‪ :‬דכי‪.‬‬ ‫י‪,‬ב ו‬
‫אל תאכלו ממנו נא‪ :‬תריא‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬ט‬
‫ראשו על כרעיו ועל קרבו‪ :‬תרו‪ .‬תרמ‪ .‬תרצז‪ .‬תתב‪ .‬תתיב‪ .‬תתיח‪.‬‬
‫תתקמה‪.‬‬
‫מחניכם חגורים גו׳‪ :‬תשפג‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬יא‬
‫ואכלתם אותו בחפוון‪ :‬תשעז‪ .‬תשפז‪.‬‬
‫ועברתי בארץ מצרים)ובפדש״י‪ :‬בהעברה אחת כולן לוקין(‪ :‬תתקכט‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬יב‬
‫כשהי׳ ישראל בביתו של מצרי כוי(‪:‬‬ ‫ולא יהיה׳ בכם נגף )ובפרש״י‪:‬‬ ‫יב‪ ,‬יג‬
‫תתקל‪.‬‬
‫ושמרתם את המצות‪ :‬תשפב‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬יז‬
‫משכו וקחו גו׳ ושחטו הפסח‪ :‬תרז‪ .‬תרכג‪ .‬תרכט‪ .‬תרלח‪ .‬תשצט‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬כ א‬
‫תתקפו‪.‬‬
‫]בפרש׳׳י‪ :‬מראש חודש נאמר להם[‪ :‬עדרת‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬כ ח‬
‫בחצי הלילה‪ :‬תשגד‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬כ ט‬
‫קומו צאו גו׳‪ :‬תתקעז‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬ל א‬
‫בעצם היום הזה‪ :‬תקצז‪ .‬תשנד‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬מ א‬
‫המול לו כל זכר גו׳ וכל ערל לא יאכל בו‪ :‬תרכב‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬מ ח‬
‫זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים‪ :‬תשכח‪.‬‬ ‫יג‪ ,‬ג‬
‫והגדת לבנך ]ובפרש׳׳י‪ :‬תשובה לבן רשע כו׳[‪ :‬תקלו‪.‬‬ ‫יג‪ ,‬ח‬
‫לאות על ידך ולזכרון בין עיניך‪ :‬תריח‪.‬‬ ‫יג‪ ,‬ט‬
‫אבדון גו׳ למען תהי׳ תורת גו׳‪ :‬תשי‪ .‬תשכג‪.‬‬
‫תקלד‪.‬‬ ‫והי׳ כי ישאלך ]וגפרש״י‪ :‬זה תינוק טיפש בו׳[‪:‬‬ ‫יג‪ ,‬יד‬

‫בשלח‬
‫ביד רמה‪ :‬תשעז‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬ח‬
‫וירא ישראל גו׳‪:‬תתקפ‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬ל‬
‫ש‪.‬‬ ‫ויסע משה נובפרש״י‪ :‬הסיען בע״כ!‪:‬‬ ‫טו‪ ,‬כב‬

‫יתרו‬
‫ממלכת כהנים גו׳‪ :‬תשצז‪ .‬תתד‪.‬‬ ‫יט‪ ,‬ו‬
‫אנכי ה״א אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים‪ :‬תקפט‪ .‬תשב‪.‬‬ ‫כ‪ ,‬ב‬
‫תשפא‪ .‬תתקא‪.‬‬
‫אנכי הוי׳ אלקיך גו׳ לא יהי׳ לך גר‪ :‬תקמט‪ .‬תרח‪.‬‬ ‫כ‪ ,‬ב־ג‬
‫זכור את יום השבת לקדשו‪ :‬תקפט‪.‬‬ ‫כ‪ ,‬ח‬
‫]בפרש״י‪ :‬תנו לב כר׳[‪ :‬תרסה‪.‬‬
‫א׳נא‬ ‫יתרי‪-‬אמור‬ ‫מ פ ת ח פפויןימ ‪/‬‬

‫רואים את הקולות גו׳‪ :‬תסו‪.‬‬ ‫כ‪ ,‬טו‬

‫משפטים‬
‫ובשר בשדה טריפה גו׳‪ :‬תתקמ‪.‬‬ ‫כב‪,‬ל‬
‫כי תראה חמור גו׳‪ :‬תשפד‪.‬‬ ‫כג‪ ,‬ה‬

‫תרומה‬
‫וכן תעשו‪ :‬תתפג‪.‬‬ ‫כה‪ ,‬ט‬

‫תשא‬
‫]בסדש׳׳י‪ :‬באחד לחדש השני‪ ..‬לקנות מהן קרבנות צבור[‪ :‬תרפד‪.‬‬ ‫ל‪,‬ט‬
‫]ברא״ס[‪ :‬תרפד‪.‬‬ ‫ל‪ ,‬טז‬
‫ולא ילין גר‪ :‬תתקמא‪.‬‬ ‫לד‪ ,‬כה‬
‫זבח חג הפסח)בת׳׳א ובתיב׳׳ע[‪ :‬תדסח‪.‬‬

‫ויק״פ‬
‫תשגג והוראה מחיבורם(‪.‬‬
‫תשפז־־ח ןכנ״ל‪ .‬נקודה משותפת עם פ׳ החודש(‪.‬‬

‫פקודי‬
‫בפרש׳׳י‪ :‬תתמא‪.‬‬
‫לט‪ ,‬מג‬

‫תשלג‪ .‬תשסא וקישורו לס״פ פקודי(‪ .‬תתטו וכנ״ל(‪.‬‬ ‫ויקרא‬

‫אדם כי יקריב מכם‪ :‬תתלא‪.‬‬
‫ר״פ‬

‫צו גוי‪ :‬תשצג‪ .‬תתכב‪ .‬תתלה‪.‬‬ ‫צו‬

‫ר״פ‬
‫תתמב !הפתגם שמיני שמונה שמנהן‪ .‬תתקח וכנ״ל(‪ .‬תתקיד ןכנ״ל(‪.‬‬
‫א׳ט ןכנ״ל(‪.‬‬ ‫שמיגי‬
‫ויהי ביום השמיני גוי‪ :‬תתלט‪.‬‬ ‫ר״פ‬

‫קדושים‬
‫בפרש׳׳י‪ :‬שהקכ״ה הבחין במצרים כוי‪ :‬תתקכט‪.‬‬ ‫יט‪ ,‬לו‬

‫אמור‬
‫ובחמשה עשר יום לחודש הזה חהמ״צ לה׳ גוי‪ :‬שצד‪.‬‬ ‫כג‪ ,‬ו‬
 ‫אמיר‪-‬יווזקאל‬ ‫מ פ ת ח פפוקיפ ‪/‬‬ ‫א׳נב‬

‫ממחרת השבת‪ :‬תתקעז‪ .‬תתקפב‪.‬‬ ‫כג‪ ,‬ט ו‬

‫חג הסוכות שבעת ימים לה׳‪ :‬שצד‪.‬‬ ‫כג‪ ,‬ל ד‬

‫ואתחנן‬
‫הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גו׳‪ :‬תרלח‪ .‬תרנו‪ .‬תשצח‪.‬‬ ‫ד‪ ,‬ל ד‬
‫תתקפו‪.‬‬
‫!בפרש״י‪ :‬שלא יהא עיקר דיבורך אלא בם כר׳{‪ :‬תקמא‪.‬‬ ‫ו‪ ,‬ז‬

‫ראה‬
‫בנים אתם לה׳ אלקיכם‪ :‬תריח‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬א‬
‫תשמט ידך‪ :‬תתו‪.‬‬ ‫טו‪ ,‬ג‬
‫תרה‪ .‬תרלא‪.‬‬ ‫שמור את חודש האביב‪:‬‬ ‫טז‪ ,‬א‬
‫וזבחת פסח גו׳‪ :‬תתקמא‪.‬‬ ‫טז‪ ,‬ב‬
‫מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארמ״צ‪ :‬קסח‪.‬‬ ‫טז‪ ,‬ג‬
‫ששת ימים תאכל מצות גו׳‪ :‬תקמח‪ .‬תקנז‪.‬‬ ‫טז‪ ,‬ח‬
‫חה״ס תעשה לך שבעת ימים‪ :‬שצד‪.‬‬ ‫טז‪ ,‬יג‬

‫שופשיס‬
‫כי האדם עץ השדה‪ :‬תשטח‪.‬‬ ‫כ‪ ,‬י ט‬

‫תבוא‬
‫לב לדעת גו׳‪ :‬תתיח‪ .‬תתבג‪.‬‬ ‫כט‪ ,‬ג‬

‫וילן‬
‫ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת‪ :‬תרטז‪.‬‬ ‫ל א ‪ ,‬יב‬
‫ואנכי הסתר אסתיר‪ :‬תתכט‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬יח‬

‫יחושע‬
‫את כל ארץ הגושן ]ובדד׳׳?[‪ :‬קצא‪.‬‬ ‫יא‪ ,‬ט ז‬
‫וארבה את זרעו‪ :‬תקסז‪.‬‬ ‫כד‪ ,‬ג‬

‫ישעי׳‬
‫ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה‪ :‬תתפח‪.‬‬ ‫א‪ ,‬כז‬
‫לאור גויים‪ :‬תדלז‪.‬‬ ‫מב‪ ,‬ו‬
‫וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים‪ :‬תשנט‪.‬‬ ‫נח‪ ,‬י‬
‫עליך יזרח הוי׳ וכבודו עליך יראה‪ :‬תרלט‪.‬‬ ‫ס‪ ,‬ב‬

‫יחזקאל‬
‫ורוד עבדי נשיא גו׳‪ :‬א׳ב‪.‬‬ ‫לז‪ ,‬כ ה‬
‫א׳נג‬ ‫‪ /‬יחזקאל‪-‬תהלים‬ ‫מ פ ת ח פפוקיפ‬

‫בראשון באחד לחודש וגוי‪ :‬תשיח‪.‬‬ ‫מה‪ ,‬יח‬

‫הושע‬
‫כי נער ישראל ואוהבהו‪ :‬תרטו‪.‬‬ ‫יא‪ ,‬א‬
‫ונשלמה פרים שפתינו‪ :‬תתקלג‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬ג‬

‫מיכה‬
‫כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‪ :‬תשכז‪ .‬תתלד‪.‬‬ ‫ז‪ ,‬טו‬

‫מלאכי‬
‫והשיב לב אבות על בנים ]ובפרש׳׳י‪ :‬על ידי בנים[‪ :‬תתפד‪ .‬תתפו‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬כד‬
‫תתצז‪.‬‬

‫תחלים‬
‫שויתי הוי׳ לנגדי תמיד‪ :‬תקפט‪.‬‬ ‫טז‪ ,‬ח‬
‫גדול ה׳ ומהולל גו׳‪ :‬תתקסט‪.‬‬ ‫מח‪ ,‬ב‬
‫בך ה׳ חסיתי וגו׳‪ :‬תרמט‪ .‬תרנב‪.‬‬ ‫עא‪ ,‬א‬
‫ממעי‪ ..‬תחייני‪ :‬תרמד‪.‬‬ ‫עא‪ ,‬ו־כ‬
‫גם לשוני כל היום וגו׳‪ :‬תרמט‪ .‬תרנג‪.‬‬ ‫עא‪ ,‬כד‬
‫לשלמה אלקים משפטיך‪ ..‬אמן ואמן‪ :‬תרנג‪.‬‬ ‫עב‬
‫אלקים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה‪ :‬תשכ‪.‬‬ ‫פ‪ ,‬ח‬
‫ה״א צבאות השיבנו האר פניך ונושעה‪ :‬תשכ‪.‬‬ ‫פ‪,‬כ‬
‫אנכי ה״א המעלך מארמ״צ‪ :‬תשלח‪.‬‬ ‫פא‪ ,‬יא‬
‫אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם‪ :‬תשמה‪.‬‬ ‫פב‪ ,‬ו‬
‫ילכו מחיל אל חיל‪ :‬תשנח‪ .‬תשסח‪.‬‬ ‫פד‪ ,‬ח‬
‫ועמך ישמחו בך‪ :‬תשפו‪.‬‬ ‫פה‪ ,‬ז‬
‫הראנו ה׳ גו׳‪ :‬תשפה‪.‬‬ ‫פה‪ ,‬רדי‬
‫תפלה לדוד גו׳‪ :‬תשצד‪.‬‬ ‫פו‪ ,‬א‬
‫איש ואיש גוי‪ :‬תתי‪.‬‬ ‫פז‪ ,‬ה‬
‫תבוא לפניך גו׳‪ :‬תתכא‪.‬‬ ‫פח‪ ,‬ג‬
‫משכיל לאיתן גו׳‪ :‬תתכה‪.‬‬ ‫פט‪ ,‬א‬
‫מצאתי דוד גו׳‪ :‬א׳ט‪.‬‬ ‫פט‪ ,‬כ א‬
‫ויהי נועם ה״א גו׳‪ :‬תתלז‪ .‬תתמא‪.‬‬ ‫צ‪ ,‬יז‬
‫מזמור שיר ליום השבת‪ :‬תתקפג‪.‬‬
‫צב‪ ,‬א‬
‫ןגמזמור זה מתוארת גדולתו ית׳ במע׳׳גן‪ :‬תתקעו‪.‬‬ ‫קד‬
‫הוי׳ לי כעוזרי‪ :‬ר»‪.‬‬
‫קיח‪ ,‬ז‬
‫מכל מלמדי השכלתי‪ :‬תקסח‪.‬‬ ‫קיט‪ ,‬צט‬
‫לא ינום ולא ישן שומר ישראל‪ :‬תתפו‪.‬‬ ‫קכא‪ ,‬ד‬
‫לרוקע הארץ על המים כל״ח‪ :‬קפג‪.‬‬
‫קלו‪ ,‬ו‬
 ‫‪ /‬משלי‪-‬נחמי־‬ ‫מ פ ת ח פפוקיפ‬ ‫א׳נד‬

‫משלי‬
‫ואהי׳ שעשועים וגוי‪ :‬תרסו‪.‬‬ ‫ח‪ ,‬ל‬
‫לכו לחמו בלחמי‪ :‬ונרפא‪.‬‬ ‫ט‪ ,‬ה‬

‫אי‪1‬ב‬
‫אדם לעמל יולד‪ :‬תרמב‪.‬‬ ‫ה‪ ,‬ז‬

‫שה״ש‬
‫קול דודי גד‪ :‬משפח‪.‬‬ ‫ב‪ ,‬ח‬

‫קהלת‬
‫אל תהי צדיק הרבה‪ :‬קי‪.‬‬ ‫ז‪ ,‬טז‬

‫אסתר‬
‫]לא נזכר בה שם הוי׳[‪ :‬תתכט‪.‬‬
‫והימים האלה נזכרים ונעשים‪ :‬תקעג‪.‬‬ ‫ט‪ ,‬כח‬

‫דניאל‬
‫יתבררו גוי‪ :‬תשצד‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬ט־י‬

‫נחמי׳‬
‫אשר בחרת באבדם והוצאתו מאור כשדים גר‪ :‬קמז‪.‬‬ ‫ט‪ ,‬ז‬
‫אינה‬

‫מפתח מאחז״ל‬
‫ברכות‬
‫עד סוף אשמורה הראשונה כר עד שיעלה עמוד השחר‪ :‬תמו‪.‬‬ ‫ב‪ ,‬א‬
‫שלא יאמר אותו צדיק‪ :‬קצו‪ .‬רא‪.‬‬ ‫ט‪ ,‬א‬
‫אמר ראב׳׳ע הרי אני כבן שבעים כר‪ :‬טז‪ .‬קיז‪ .‬קיט‪ .‬קכא‪ .‬תשסה‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬ב‬
‫עוה׳׳ב אין בו לא אכילה כר‪ :‬תתקכז‪.‬‬ ‫יז‪ ,‬א‬
‫נשים במאי זכיין באקרויי וכר‪ :‬תדכ‪.‬‬
‫פשיטא מ״ע שהזמ״ג כו׳ נשים פטורות‪ :‬תרכ‪.‬‬ ‫כ‪ ,‬ב‬
‫תפלות במקום קרבנות‪ :‬תתקלד‪.‬‬ ‫כו‪ ,‬א־ב‬
‫]קודם ברכה לה׳ הארץ ומלואה כרן‪ :‬שכט‪.‬‬ ‫לה‪ ,‬א‬
‫ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך וכו׳‪ :‬תרט‪.‬‬ ‫מג‪ ,‬ב‬
‫ןבפרש׳׳י ותום׳‪ :‬אם קטן מוציא את הגדול בדרבנן[‪ :‬שסח‪.‬‬ ‫מח‪ ,‬א‬
‫]מחלוקת ר׳׳ע וריה׳׳ג בברכת הזימוןן[‪ :‬שסג‪.‬‬ ‫מט‪ ,‬ב‬
‫דגים‪ ..‬במקום חיותנו‪ :‬תרלז‪.‬‬ ‫סא‪ ,‬ב‬
‫תוספתא‬
‫צריך להזכיר ]באמוי״צ[ יצי״מ וקי״ס כוי‪ :‬תתקסג‪.‬‬ ‫רפ״ב‬

‫מעשר שני‬
‫סז‪.‬‬ ‫פ״ג מ״ד‬

‫שנת‬
‫]פלוגתת ב״ש וב׳׳ה בנ״ח כנגד ימים הנכנסין כו׳[‪ :‬תמד‪.‬‬ ‫כא‪ ,‬ב‬
‫שפתותיו נוטפות מר כר‪ :‬תקט‪.‬‬ ‫ל‪ ,‬ב‬
‫רבה מקמי כו׳ מילתא דבדיחותא כר‪ :‬תקי‪ .‬תקיא‪.‬‬
‫ארץ ישראל תוציא גלוסקאות וכלי מילת‪ :‬תרנג‪.‬‬
‫תשפג‪.‬‬ ‫נד‪ ,‬ב‬
‫ברישא חשוכא והדר נהורא‪ :‬תקיב‪.‬‬ ‫עז‪ ,‬ב‬
‫נגתוד׳׳ה ואותו[‪ :‬תצא־ב‪ .‬תתקעג‪ .‬תתקצג‪.‬‬ ‫פז‪ ,‬ב‬
‫מכאן מודעה רבה כר‪ :‬עא‪.‬‬ ‫פח‪ ,‬א‬
‫כך היא אומנתו של יצה״ר היום אומר לו עשה כך וכוי‪ :‬תקסט‪.‬‬ ‫קה‪ ,‬ב‬
‫תרמב‪.‬‬ ‫כל המתפלל ‪ . .‬כאילו נעשה שותף להקב״ה במע״ב‪ :‬רמה‪.‬‬ ‫קיט‪ ,‬ב‬
‫תתקיט‪.‬‬

‫]בפירש׳׳י ד״ה שש!‪ :‬שצט‪.‬‬ ‫קל‪ ,‬א‬

‫עירובי!‬
‫]ע״ד ברכת ומן על המועדים[‪ :‬תתקס‪.‬‬ ‫מ‪ ,‬ב‬
 ‫עירובין‪-‬פ‪0‬חימ‬ ‫‪/‬‬ ‫מפתח מאחז״ל‬ ‫א׳נו‬

‫א״ת חרות אלא חירות‪ :‬וגרסג‪.‬‬ ‫נד‪ ,‬א‬

‫פסחים‬
‫אוד לארבעה עשר בודקין כוי‪ :‬ב‪ .‬תסג‪.‬‬ ‫ב‪ ,‬א‬
‫]בתום׳ וד״ן בטעם בדיקה וביעור[‪ :‬שכה‪.‬‬
‫]גתוס׳ ד״ה מאלי׳‪ :‬רוב פסחיהן הי׳ טלה[‪ :‬ד‪ .‬תרנז‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬ב‬
‫]ברש״י ותוס׳ בדין ביטול אם ענינו השבתה בלב או מדין הפקר[‪ :‬שכח‪.‬‬ ‫ד‪ ,‬ב‬
‫שמע מינה מרר״ע‪ ..‬אין ביעור חמץ אלא שריפה‪ :‬קנט‪.‬‬ ‫ה‪ ,‬ב‬
‫שואלין ודורשין בהל׳ הפסח וכוי‪ :‬קמד‪.‬‬ ‫י‪ ,‬א‬
‫!תוד״ד‪ ,‬ממאי‪ :‬ור״י מפרש בו׳ דברו אל כל עדת בו׳ לא הוה בריש ירחא[‪:‬‬ ‫ו‪ ,‬ב‬
‫עדרו*‪.‬‬
‫!פרש״י ד״ה פסח וקדשים[‪ :‬שמז‪.‬‬ ‫ז‪ ,‬ב‬
‫ר׳ יהודה אומר אין כיעור חמץ אלא שריפה וחכ״א אף מפרד וכוי‪ :‬קנח‪.‬‬ ‫כא‪ ,‬א‬
‫שכח‪.‬‬
‫)ובפרש״י ד״ה לא יאכל[‪ :‬קנט‪.‬‬ ‫כא‪ ,‬ב‬
‫]שיטת ריה״ג שחמץ מותר בהנאה!‪ :‬קסא‪.‬‬ ‫כג‪ ,‬א‬
‫פלוגתת ד״י ור״ש בחמץ שעבר עליו הפסח[‪ :‬קנט‪ .‬שכח‪ .‬תנד‪.‬‬ ‫כח‪ ,‬א־ב‬
‫דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן יד״ח במצה כוי‪ :‬קסח‪ .‬שצז‪.‬‬ ‫לה‪ ,‬א‬
‫)גדש״י ד״ה אין לי׳[‪ :‬תוזקמה‪.‬‬ ‫מא‪ ,‬ב‬
‫]אליבא דרש״י ‪ -‬אם ישראל קראו את ההלל[‪ :‬סג‪ .‬שנא‪.‬‬ ‫סד‪ ,‬א‬
‫בג׳ כתות‪ :‬תני‪.‬‬ ‫סד‪ ,‬ב‬
‫!בפירש״י ד״ה שחיטתו וודיקת דמו(‪ :‬שמו‪.‬‬ ‫סה‪ ,‬ב‬
‫]השקו״ט בין בני בתירה והלל אם ק״פ דוחה את השבת[‪ :‬שנד‪.‬‬ ‫סו‪ ,‬א‬
‫דלא כבן תימא כו׳ נאכלת צלי כו׳‪ :‬תונקמא‪.‬‬ ‫ע‪ ,‬א‬
‫חגיגה הבאה עם הפסח כר׳ על השובע‪ :‬תתקמג‪.‬‬
‫לא בא מתחילתו אלא לאכילה‪ :‬שמג‪ .‬תשיז‪.‬‬ ‫עו‪ ,‬ב‬
‫]אם אכילת הפסח מעכבת ההקרבה[‪ :‬שמג‪.‬‬ ‫עח‪ ,‬ב‬
‫גדש״י‪ :‬כדרך שהמלכים אוכלין‪ :‬תתקמו‪.‬‬ ‫פו‪ ,‬א‬
‫שה לבית מ״מ‪ :‬שעט‪.‬‬ ‫פח‪ ,‬א‬
‫ןבתוס׳‪ :‬שה לבית אבות לאו דאורייתא[‪ :‬שעט‪.‬‬
‫]פסח שני רגל בפ׳׳ע או תשלומין דראשון!‪ :‬ש‪0‬ד‪.‬‬ ‫צג‪ ,‬א‬
‫הראשון טעון הלל כו׳ מנה״מ כו׳ מאי טעמא כר‪ :‬שמט‪.‬‬ ‫צה‪ ,‬א‬
‫אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן כו׳ וא׳׳א הלל‪ :‬סד‪.‬‬ ‫צה‪ ,‬ב‬
‫בעי ר׳ וירא אימורי פסח מצרים היבא אקטרינהו‪ :‬שצ‪.‬‬ ‫צו‪ ,‬א‬
‫ג׳ מזבחות היו שם כר‪ :‬שפז‪.‬‬
‫וטעון הזאה באגודת אזוב כוי‪ :‬שפח‪.‬‬
‫קסט‪.‬‬ ‫]כתוד׳׳ה לא יאכל‪ :‬אבל מצה עשירה שריא וכן הי׳ נוהג ר״ת(‪:‬‬ ‫צט‪ ,‬ב‬
‫השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא כוי‪ :‬תח‪.‬‬ ‫קח‪ ,‬א‬
‫שתאן חי כר׳ ידי חירות לא יצא‪ :‬תיט‪.‬‬ ‫קח‪ ,‬ב‬
‫א׳נז‬ ‫‪ /‬פסחים‪-‬יומא‬ ‫מפת־ח מאחז׳׳ל‬

‫הביאו לפניו כוי ושני תבשילין בו׳ ובמקדש כוי‪ :‬סו‪ .‬תתקמט‪.‬‬ ‫קיד‪ ,‬א‬
‫זכר לתפוח‪ :‬תתקנו‪.‬‬ ‫קטז‪ ,‬א‬
‫מה נשתנה כוי‪ :‬יג‪.‬‬
‫הלילה הזה כולו צלי‪ :‬תתקמא‪.‬‬
‫מתחיל בגנות כוי‪ :‬יד‪.‬‬
‫כל שלא אמר‪ ..‬פסח מצה ומרור‪ :‬גט‪ .‬פב‪ .‬קסז‪ .‬תרפ‪ .‬תתקנג‪.‬‬
‫בכל דור ודור חייב אדם כר‪ :‬לא‪ .‬תכד‪ .‬תקמד‪ .‬תקנה‪ .‬תרסא‪.‬‬ ‫קטז‪ ,‬ב‬
‫תתקמה‪.‬‬
‫עד היכן הוא אומר ב״ש אומרים עד אם הבנים כר‪ :‬תמא‪.‬‬
‫שפתותיו נוטפות מר כר‪ :‬תקט‪.‬‬ ‫קיז‪ ,‬א‬
‫רבה מקמי דפתח כר מילחא דבדיחותא כר‪ :‬תקי‪ .‬תקיא‪.‬‬
‫]בדמב״ן ד״ה ותמהן‪ :‬שנ‪.‬‬
‫בין שלישי לרביעי לא ישתה)יפסיקו‪ :‬תתקכז‪.‬‬ ‫קיז‪ ,‬ב‬
‫ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות כר‪ :‬תי‪.‬‬
‫חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי ר״ט‪ :‬תלג‪.‬‬ ‫קיח‪ ,‬א‬
‫קשין כר כקי״ס‪ :‬שיא‪.‬‬
‫]במרדכי‪ :‬בימיהם היו אוכלין מצה עשירה על סעודתן[‪ :‬קסט‪.‬‬ ‫קיט‪ ,‬ב‬
‫בירך ברכח הפסח פטר של זבח כר‪ :‬תנט‪ .‬תתקמב‪.‬‬ ‫קכא‪ ,‬א‬
‫ר׳ שמלאי איקלע לפדה״ב כר אבי הבן מברך שתים‪ :‬תע‪.‬‬ ‫קכא‪ ,‬ב‬
‫]בהרא״ש פ׳ ע״ס פ״ל‪ :‬ונהגו כר לעשות מעשרון אחד זכר ללחמי תודה‬
‫כו׳[‪ :‬תב‪.‬‬
‫תוספתא‬
‫פסח מצרים כאו״א שוחט בביתו כר‪ :‬שפו‪.‬‬ ‫פ״ח‪ ,‬ז‬

‫שקלים‬
‫ומט )הטעם לסידורה אחרי מס׳ פסחים(‪.‬‬
‫בכ״ה ישבו במקדש‪ :‬סז‪.‬‬ ‫פ״א מ״ג‬

‫ראש השנה‬
‫באחד בשבט ד״ה לאילן כר ב״ה אומרים בחמשה עשר כוי‪ :‬תמב‪.‬‬ ‫ב׳ א‬
‫פסח ר״ה לרגלים‪ :‬תתקמז‪.‬‬ ‫ד‪ ,‬א‬
‫!בפירש״י ד״ה רגל[‪ :‬תפה‪.‬‬
‫אשה בעלה משמחה ]ובתום׳ ש‪ :[0‬שעב‪.‬‬ ‫ו‪ ,‬ב‬
‫בניסן עתידין להגאל‪ :‬תרפז‪ .‬תתקפד‪.‬‬ ‫יא‪ ,‬א‬
‫מדלג על ההרים בזכות אבות כר‪ :‬עח‪.‬‬
‫בחג נידונים על המים‪ :‬תמג‪.‬‬ ‫טז‪ ,‬א‬
‫יו״ט של ר״ה שחל להיות בשבת כר גזירה שמא יטלנו כוי‪ :‬תקכז‪.‬‬ ‫כט‪ ,‬א‬

‫יומא‬
‫]בת״י‪ :‬שעירי יוהכ״פ מצותן שיהיו שוין במראה ובקומה כו׳[‪ :‬תשד‪.‬‬ ‫מא‪ ,‬ב‬
 ‫‪ /‬יומא‪-‬כתיכות‬ ‫מ פ ת ח מאחז״ל‬ ‫א׳נח‬

‫כל שזמנו קבוע דוחה את השבת כו׳ אפי׳ ביחיד‪ :‬שגה‪.‬‬ ‫נ‪ ,‬א‬
‫!מחלוקת ר׳ יאשי׳ ור׳ יונתן אם מערכין לקרנות[‪ :‬שסא‪.‬‬ ‫נז‪ ,‬ב‬
‫]תוד״התניא[‪ :‬שנח‪.‬‬

‫סוכה‬
‫רב אחא ברי׳ דרבא מהדר אתרי וחד כוי‪ :‬תקמז‪.‬‬ ‫לב‪ ,‬ב‬
‫]בתוד״וז מי[‪ :‬תנה‪.‬‬ ‫לח‪ ,‬א‬
‫]בתופ׳ ‪ -‬דםוכה מחמת חג קאתינא(‪ :‬שצה‪.‬‬ ‫מו‪ ,‬א‬
‫!בשש״פ אין מברכין שהחיינו כו׳[‪ :‬תתקנט‪ .‬תתקס‪.‬‬ ‫מז‪ ,‬ב‬
‫]אליבא דדש״י ‪ -‬אם ישראל קראו את ההלל על ק׳׳פ[‪ :‬סג‪.‬‬ ‫נד‪ ,‬א־ב‬

‫ביצה‬
‫יו״ט שחל להיות בער״ש לא יבשל בתחלה מיו״ט לשבת וכוי‪ :‬תשפ‪.‬‬ ‫טו‪ ,‬ב‬
‫]מחלוקת ר״נ ור״ש אם כרגלי הממלא כוי(‪ :‬של‪.‬‬ ‫לט‪ ,‬א‬

‫תענית‬
‫טל לא מיעצר‪ :‬תתקג‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬א‬
‫בזמן שקוראין בהם כאילו הקריבום‪ :‬תתקלה‪.‬‬ ‫כז‪ ,‬ב‬

‫מגילה‬
‫]הטעם שאין קודאין המגילה בשבת[‪ :‬תקכט‪.‬‬
‫ד‪ ,‬ב‬
‫]בתוד׳׳ה ויעבידנה!‪ :‬תקלב‪.‬‬
‫ערב שבת זמנם הוא כר‪ :‬שלט‪ .‬תקכט‪ .‬תקל‪.‬‬
‫ה‪ ,‬א‬

‫אותה שנה לא עשו ישראל את יוהכ״פ כוי‪ :‬תשטו‪.‬‬ ‫מועד קטן‬

‫ט‪ ,‬א‬
‫חגיגה‬
‫דמיחייבא אימי׳ בשמחה‪ :‬שעב‪.‬‬ ‫י‪ ,‬א‬
‫ב״ש אומרים שמים נברא חחלה בו׳‪ :‬תמז‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬א‬

‫יבמות‬
‫מצרת שלפני הדבור‪ :‬תתקפח‪.‬‬ ‫ה‪ ,‬ב‬
‫]אם מקיים פו״ר ע״י בנים שנולדו בגיותו[‪ :‬שפב‪.‬‬ ‫סב‪ ,‬א‬
‫דון מינה ומינה כר‪ :‬תתקמז‪.‬‬ ‫עח‪ ,‬ב‬
‫רחמנים ביישנים כוי‪ :‬תשפט‪ .‬תשצג‪.‬‬ ‫עט‪ ,‬א‬

‫כתובות‬
‫]בחידושי התפלאו? ברש׳׳י ד״ה דאיסור עשה[‪ :‬שעב‪.‬‬ ‫כד‪ ,‬ב‬
‫א׳נט‬ ‫‪ /‬כתובות‪-‬כ״ב‬ ‫מפתח מ א ח ז ״ ל‬

‫!וווד״ה דחשיב!‪ :‬טז‪.‬‬ ‫קה‪ ,‬א‬

‫נדרים‬
‫אונס רחמנא פטרי׳‪ :‬תריט‪.‬‬ ‫כז‪ ,‬א‬
‫]אי שה לבית אבות דאררייתא[‪ :‬שעח‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬א‬
‫בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן‪ :‬קא‪.‬‬ ‫סו‪ ,‬א‬

‫סוטה‬
‫וקשין לזווגן כקי׳׳ס‪ :‬שיא‪.‬‬ ‫ב‪ ,‬א‬
‫]מחלוקת ר״י ור״ע בכמה דינים אם הם רשות או חובה[‪ :‬תסז‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬א‬
‫בתחילה בחומר ובלבנים בו׳ ולבסוף את כל עבודתם‪ :‬רלד‪.‬‬ ‫יא‪ ,‬ב‬
‫הם הכירוהו תחילה‪ :‬תתד‪.‬‬
‫]בתום׳ בענין דברה תורה כלשון בנ״א[‪ :‬תסז‪.‬‬ ‫כד‪ ,‬ב‬
‫ד״י אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באוה׳׳מ כוי‪ :‬תטה‪.‬‬ ‫לז‪ ,‬ב‬
‫אשר לא יעבד בו ולא יזרע לשעבר דברי ר׳ יאשי׳ כוי‪ :‬שנט‪.‬‬ ‫מו‪ ,‬ב‬
‫לעולם תהא שמאל דוחה כוי‪ :‬תקיא‪.‬‬ ‫מז‪ ,‬א‬

‫גיטין‬
‫בודקין את היין כר ובהוצאת סמדר כר‪ :‬תקעג‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬א‬
‫]גדר השחרור[‪ :‬תכ‪.‬‬ ‫לח‪ ,‬ב‬

‫שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן‪ :‬שת‪ .‬תשלג‪ .‬תשסא‪.‬‬ ‫ס‪ ,‬א‬

‫קידושין‬
‫ומתו גם שניהם עד שיהיו שווין כאחד כר‪ :‬שסב‪.‬‬ ‫י‪ ,‬א‬
‫]בהדין דחייב לפדות א״ע כשיגדיל[‪ :‬תסט‪.‬‬ ‫כט‪ ,‬א‬
‫מ״ע שהזמ׳׳ג נשים פטורות‪ :‬תרכ‪.‬‬ ‫לד‪ ,‬א‬
‫אשה בעלה משמחה‪ :‬שעב‪.‬‬ ‫לד‪ ,‬ב‬
‫בין כך ובין כך אתם קרויים בנים‪ :‬קלד‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬א‬
‫תנא דבי ר׳ ישמעאל עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ‪ :‬תריז‪.‬‬ ‫לז‪ ,‬ב‬
‫]בד׳ן‪ :‬שהאשה יש לה מצוה בפו״ר מפני שמסייעת לבעל כו׳[‪ :‬שעא‪.‬‬ ‫מב‪ ,‬א‬
‫אני נבראתי לשמש את קוני‪ :‬תשמב‪.‬‬ ‫פב‪ ,‬א‬
‫בגא מציעא‬
‫רוצה אדם בקו שלו מט׳ קבין של חבירו‪ :‬תרמב‪.‬‬ ‫לח‪ ,‬א‬
‫החושב לשלוח יד בפקדון בו׳‪ :‬תמב‪.‬‬ ‫מג‪ ,‬ב‬
‫ויסף חמישיתו עליו שיהא הוא וחומשו חמשה כוי‪ :‬שנט‪.‬‬ ‫נד‪ ,‬א‬
‫התורה מחזרת על אכסניא שלה‪ :‬תתלו‪.‬‬ ‫פה‪ ,‬א‬

‫בבא בתרא‬
‫אם אלקיכם אוהב עניים וכר‪ :‬קעו‪.‬‬ ‫י‪ ,‬א‬
 ‫ל ‪ /‬סנדדרין‪-‬מנחות‬ ‫מ פ ת ח מאחז״‬ ‫א׳ם‬

‫סנהדרין‬
‫ער כמה עושין עיר הנדחת כוי‪ :‬שנח‪ .‬שסא‪.‬‬ ‫טו‪ ,‬ב‬
‫אע״פ שחטא ישראל הוא‪ :‬קפד‪.‬‬ ‫מד‪ ,‬א‬
‫עכו״ם שעסק בתורה ה״ה ככה״ג‪ :‬תקכח‪.‬‬ ‫נט‪ ,‬א‬
‫איש איש אשר יקלל כר אין לי אלא אביו ואמו כר‪ :‬שנח‪ .‬שסא‪.‬‬ ‫סו‪ ,‬א‬
‫ןפלוגתת ר״י ור״ע בפי׳ הכתוב אלקים לא תקלל[‪ :‬תסז‪.‬‬
‫שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה‪ ..‬לא הי׳ ולא עתיד להיות‪ :‬חשד‪.‬‬ ‫עא‪ ,‬א‬
‫תנו לנו שכר עבודה של שישים ריבוא‪ :‬רג‪.‬‬ ‫צא‪ ,‬א‬
‫אז ישיר כר מכאן לתחה״מ כר‪ :‬תקמד‪ .‬תקנד‪.‬‬ ‫צא‪ ,‬ב‬
‫זכו כר‪ :‬תשיט‪.‬‬ ‫צח‪ ,‬א‬
‫דוד אחר כו׳ קיסר ופלגי קיסר‪ :‬א׳ב‪.‬‬ ‫צח‪ ,‬ב‬
‫ימרהמ״ש ארבעים שנה כוי‪ :‬תתכא‪.‬‬ ‫צט‪ ,‬א‬

‫שבועות‬
‫רבי אומר כו׳ ורבנן כו׳ ומודה רבי בכרת דיומא‪ :‬קלה‪.‬‬ ‫יג‪ ,‬א‬

‫מכות‬
‫כיון שיצא כו׳ כטריפה‪ :‬תתקמ‪.‬‬ ‫יח‪ ,‬א‬

‫עבודה זרה‬
‫אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו‪ :‬תריט‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬א‬
‫לא קאים אינש כר‪ :‬תתיט‪.‬‬ ‫ה‪ ,‬ב‬
‫]בדין טבילת כלים[‪ :‬שלג‪.‬‬ ‫עה‪ ,‬ב‬

‫סופרים‬
‫הבכורות שמתענין בע״פ‪ :‬תנו‪.‬‬ ‫כא‪ ,‬ג‬

‫אבות‬
‫הוי מתלמידיו של אהרן וכוי‪ :‬קט‪ .‬תתלה‪.‬‬ ‫פ״א מי״ב‬
‫אם אין אני לי מי לי כוי‪ :‬שסה‪.‬‬ ‫פ״א מי״ד‬
‫כל המקבל עליו עול תורה וכוי‪ :‬קצב‪.‬‬ ‫פ׳יג מ״ה‬
‫רץ לדבר מצוה‪ :‬תשפח‪.‬‬ ‫פ״ד מ״ב‬
‫בע״כ אתה חי‪ :‬שה‪.‬‬ ‫פ״ד מכ״ב‬
‫חרות על הלוחות א״ת חרות אלא חירות‪ :‬תרסג‪.‬‬ ‫פ״ו‪ ,‬ב‬
‫כל מה שברא הקב״ה וכוי‪ :‬רפט‪ .‬תקסח‪.‬‬ ‫פ״ו‪ ,‬יא‬

‫מנחות‬
‫]בפירש״י ותוס׳‪ :1‬סז‪.‬‬ ‫כא‪ ,‬ב‬
‫ןתוד״הור״י[‪ :‬שנח‪.‬‬ ‫כב‪ ,‬ב‬
‫א׳סא‬ ‫‪ /‬מנחות‪-‬עוקצין‬ ‫מ פ ת ח מאחז״ ל‬

‫כי בי״ה ה׳ צור עולמים‪ :‬תתקיא‪.‬‬ ‫כט‪ ,‬ב‬

‫חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום‪ :‬תדלג‪.‬‬ ‫מג‪ ,‬ב‬
‫אותן מצערת כר‪ :‬תקמח‪.‬‬ ‫מד‪ ,‬א‬
‫כתוב א׳ אומר תספרו חמשים יום כר‪ :‬תתקטו‪.‬‬ ‫סה‪ ,‬ב‬
‫כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין‪ :‬רלט‪.‬‬ ‫פב‪ ,‬א‬
‫עולה שומע אני אפי׳ עולת העוף כר ר׳ יונתן אומר אין צריך כר‪ :‬שנט‪.‬‬ ‫צ‪ ,‬ב‬
‫שס‪.‬‬
‫כל העוסק בתורת עולה כר‪ :‬תא‪ .‬תקפח‪ .‬תתקלד‪.‬‬ ‫קי‪ ,‬א‬

‫בכירות‬
‫תנא דבי ר׳ ישמעאל עשה מצוה זו כדי שתכנס לארץ‪ :‬תריז‪.‬‬ ‫ה‪ ,‬א‬

‫ערכין‬
‫]הלל רק כב׳ ימים הראשונים של פסח[‪ :‬תתקנט‪.‬‬ ‫י‪ ,‬א‬
‫]בתוד׳׳ה שמונה!‪ :‬שמח‪ .‬שנא‪.‬‬

‫תמורה‬
‫]מחלוקת ר״מ ות״ק בענין קרבנות שדוחים את השבת[‪ :‬שנה‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬א‬

‫כריתות‬
‫שלשים ושש כריתות כו׳ הפסח והמילה מ״ע‪ :‬רלב‪.‬‬ ‫ב‪ ,‬א‬
‫כבשים כר עזים שניהם שקולים‪ :‬תרנז‪.‬‬ ‫כח‪ ,‬א‬

‫חולין‬
‫אסתר מן התורה כר‪ :‬תתכט‪.‬‬ ‫קלט‪ ,‬ב‬

‫נדה‬
‫הרואה יום אחד עשר כר‪ :‬תמד‪.‬‬ ‫עא‪ ,‬ב‬

‫מקואות‬
‫]דגים שבים אם חוצצים(‪ :‬תקיב‪.‬‬ ‫פ״ ו מ״ ז‬

‫עוקצין‬
‫חלות דבש מאימתי מיטמאות כו׳ ב״ש אומרים משיהרהר כוי‪ :‬תרמ‪.‬‬ ‫פ״ג מי״א‬
 ‫ירושלמי‪-‬מכילתא‬ ‫מפתחמאחז״ל‪/‬‬ ‫א׳םב‬

‫ירושלמי‬
‫ברכות‬
‫נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם וכוי‪ :‬תיכ‪.‬‬ ‫פ״ג ה״ג‬
‫!מברכים על עשיית סוכה ולולב[‪ :‬שע‪.‬‬ ‫פ ״ ט ה״ג‬

‫שגת‬
‫אלה הדברים כר ארבעים חסר אחת‪ :‬קעח‪.‬‬ ‫פ״ז הי׳א‬

‫פסחים‬
‫!המחלוקת באם מותר להאכיל כלבי הפקר חמץ!‪ :‬קס‪.‬‬ ‫רפ״ב‬
‫מותר לאכול מצה עשירה‪ :‬קסט‪.‬‬
‫הפקיר חמצו כו׳ חשש להערמה כר‪ :‬שכה־ו‪.‬‬ ‫פ ״ ב ה״ב‬
‫ושמרתם את המצות מצה שצריכה שימור כר‪ :‬שצז‪.‬‬ ‫פ ״ ב ה״ד‬
‫שעח‪.‬‬ ‫פ ״ ח ה״א‬
‫מנין לד׳ כוסות כר‪ :‬עג‪ .‬תה‪.‬‬ ‫פ״י ה׳׳־א‬
‫מכיון שהיסב חזקי׳ כיוון‪ :‬תח‪.‬‬ ‫פ״י ה״ג‬
‫ובגבולין צריכין ב׳ תבשילין כוי‪ :‬סו‪.‬‬ ‫פ״י סה״ג‬

‫סוכה‬
‫!דוחים ד״ה מלחול בימי אד״ו כוי(‪ :‬תקלא‪.‬‬ ‫פ״ד ס ה ״ א‬

‫חגיגה‬
‫!קטן בעלי׳ לרגל[‪ :‬שעג‪.‬‬ ‫פ״א ה״א‬

‫קידושין‬
‫!בהדין דחייב לפדות א״ע כשיגדיל[‪ :‬תסט‪.‬‬ ‫פ ״ א ה״ז‬

‫סנהדרין‬
‫אפי׳ תינתא או חיטתא לא דמיא לחבירתא‪ :‬תשד‪.‬‬ ‫פ״ד ה״ט‬
‫!שיטת ד״י גבי עיה״נ ״ממאה ועד רובו של שבט׳׳[‪ :‬שנח‪.‬‬ ‫פ״י ה״ו‬

‫מדדשים‬
‫מכילתא‬
‫שמות‬
‫הי׳ ר׳ מתיא בן חרש אומר וכר‪ :‬דכד‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬ו‬
‫דם פסח ודם מילה‪ :‬תרעו‪.‬‬
‫א׳סג‬ ‫‪ /‬מכילתא‪-‬שמר׳ר‬ ‫מ פ ת ח מאחז״ל‬

‫כל מלאכה כר אין לי אלא יו׳׳ט האחרון כר הראשון מנין כוי‪ :‬רפט‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬טז‬
‫יוצרו חלקן כר יודע עתותיו ושעותיו הוא חלקן‪ :‬רצו‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬כ ט‬
‫מקנה כבד מאד כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול‪ :‬שח‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬ל ח‬
‫לא עכבם אפי׳ כהרף עין‪ :‬תקצז‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬מא־ב‬
‫יכול מר״ח וכרי‪ :‬קמב‪.‬‬ ‫יג‪ ,‬ח‬
‫]הפטור דנשים ממ׳׳ע שהזמ״גן‪ :‬תדכ‪.‬‬ ‫יג‪ ,‬ט‬
‫ד״י אומר כו׳ על הן הן ועל לאו לאו כר‪ :‬תסה‪.‬‬ ‫כ‪ ,‬א‬
‫זכור ושמור כו׳ משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומלאחריו‪ :‬תתמח‪.‬‬ ‫כ‪ ,‬ח‬
‫רואין הנראה כו׳ דברי ד״י רע״א כר‪ :‬תטו‪.‬‬ ‫כ‪ ,‬טו‬

‫תורת כחצים‬
‫בחוקותי‬
‫]עה״פ מזמור שיר ליום השבת!‪ :‬תצז‪.‬‬ ‫כו‪ ,‬ו‬

‫שפרי‬
‫בהעלותי‪,‬׳‬
‫]השקו״ט דר׳ יאשי׳ רר׳ יונתן אם ק״פ דוחה את השבת!‪ :‬שמ‪.‬‬ ‫ט‪ ,‬ב‬
‫ראה‬
‫וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים הענקתי לך וכר‪ :‬שז‪.‬‬ ‫טו‪ ,‬טו‬
‫האזינו‬
‫קלד‪.‬‬ ‫לב‪ ,‬ה‬

‫פרקי דרבי אליעזר‬

‫הקב״ה נכנס עמהם למנין‪ :‬ריב‪.‬‬ ‫פל״ט‬

‫בראשית רבה‬
‫איני יודע איזה מהם חפץ כוי מעשיהן של צדיקים‪ :‬קלז‪.‬‬ ‫פ״ב‪ ,‬ה‬
‫כל המלכיות כו׳ ע״ש מצרים כוי‪ :‬תתקנה‪.‬‬ ‫פט״ז‪ ,‬ד‬
‫בשעה שהי׳ אברהם מהלך בארם נהרים ראה אותן עסוקים בניכוש‪ ..‬אמר‬ ‫פל״ט‪ ,‬ח‬
‫הלואי יהא חלקי בארץ הזאת וכוי‪ :‬תרמב‪.‬‬
‫במה אתה רוצה כו׳ בגהנום או במלכיות‪ :‬צא‪ .‬קפט‪.‬‬ ‫פמ״ד‪ ,‬כ א‬
‫ויוסף הורד מצרימה שלט בהון המד״א וירד מים בו׳‪ :‬רכ‪.‬‬ ‫פפ״ו‪ ,‬ב‬
‫]הדעות מי השלים המנין דשבעים נפש[‪ :‬ריב‪.‬‬ ‫פצ״ד‪ ,‬ט‬

‫שמות רבה‬
‫כ״ז שהי׳ אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים כוי‪ :‬ערה‪.‬‬ ‫פ״ א‪ ,‬ח‬
‫אבל במרובין על כרחם כר‪ :‬קלה‪.‬‬ ‫פ״ג‪ ,‬ו‬
‫שלא יהא פתחון פה לאברהם אבינו לומר ועבדום וענו אותם קיים בהם‬ ‫פ״ג‪ ,‬יא‬
‫וכר‪ :‬ר‪.‬‬
 ‫‪ /‬שמו״ר‪-‬יד החזקה‬ ‫מפתח » א ח ז ״ ל‬ ‫א׳סד‬

‫ואילולי הצפרדע האיך הי׳ פורע מן המצרים‪ :‬רפד‪.‬‬ ‫פ״י‪ ,‬א‬

‫לא היו מקבלים עליהם למול כו׳ נתנו עצמם ומלו‪ :‬רכז‪.‬‬ ‫פי״ט‪ ,‬ה‬
‫כשם כו׳ לזכור את יוה״ש כו׳ זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים‪:‬‬ ‫פי״ ט‪ ,‬ז‬
‫תיז‪ .‬תכ‪.‬‬
‫במה אתה מבקש ‪ ..‬בירר לו גליות‪ :‬צא‪.‬‬ ‫פג״א‪ ,‬ז‬

‫במדבר רבה‬
‫שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקבלם הקב״ה ‪ . .‬וכאן קרבן‬ ‫פי״ג‪ ,‬ב‬
‫יחיד דוחה את השבת‪ :‬תשטו‪.‬‬
‫משלו הביא ולא שגבה משבטו‪ :‬תשטו‪.‬‬ ‫פי״ג‪ ,‬ז‬
‫שלא חאמר האיך חלל את השבת כו׳ שאני אמרתי למשה‪ :‬תשטו‪.‬‬ ‫פי״ד‪ ,‬א‬

‫שיר השירים רבה‬

‫כל אחד ואחד נתן חרבו‪ ..‬ומהל עצמו‪ :‬רכז‪.‬‬ ‫פ״א‪ ,‬יב )ג(‬
‫אחד מכם גולה כוי‪ :‬קפט‪.‬‬ ‫פ״ב‪ ,‬ח‬
‫וכל ערל לא יאכל בו‪ ..‬נטל‪ ..‬ומל עצמו‪ :‬רכז‪.‬‬ ‫פ״ג‪ ,‬ו‬

‫קהלת רבה‬
‫אימהי בזמן שאץ ישוע ושכני׳ ביניהם‪ :‬תתקטו‪.‬‬ ‫פ״א‪ ,‬ג‬

‫תנחומא‬
‫בשלח‬
‫הסיען בעל כרחן‪ :‬ש‪.‬‬ ‫טז‬
‫ויקרא‬
‫שת‪.‬‬ ‫א‬

‫מדרש תחלים‬
‫כל זמן שאתם מזכירים אותי מעי הומים עליכם וכר‪ :‬תדלה‪.‬‬ ‫ע‪ ,‬א‬

‫מדרש הגדול‬
‫בא‬
‫תדלה‪.‬‬ ‫י‪ ,‬ב‬

‫ספרי הומב״ם‬
‫יד החזקה‬
‫תכא !בספרו יש ענינים של פנימיה״ת בהסתר וברמז[‪.‬‬
‫תתצד !תחילת וסיום ספרו ‪ -‬פנימיות התורה!‪.‬‬
‫א׳סה‬ ‫‪ /‬רמב״ם יד הזזזקה‪-‬הל׳ ב ר כ ו ת‬ ‫‪ Hflfifi‬מ א ח ז ״ ל‬

‫מנין המצוות בריש ס׳ היד ‪ -‬לאכול בשר הפסח צלי בליל ט׳׳ו כוי‪ :‬שמה‪.‬‬

‫יסודי התורה‬
‫אם אמרו להם עכו״ם תנו לנו אחד מכם כו׳ יהרגו כולם כוי‪ :‬שסה‪.‬‬ ‫פ״ה ה״ה‬

‫דעות‬
‫יענה גופו וייגע כל יום בבוקר כד‪ :‬תרמב‪.‬‬ ‫פ״ד ה״ב‬

‫תלמוד תורה‬
‫חייב ללמד א״ע כשיכיר כר‪ :‬שסח‪ .‬שפג‪.‬‬ ‫פ״א ה״ג‬

‫עבודה זרה‬
‫התחיל לשוטט בדעתו כר הכיר אברהם את בוראו‪ :‬פז‪.‬‬ ‫פ״א ה״ג‬
‫מצבה כו׳ שכן הי׳ דרך עובדי ע״ז‪ :‬רלח‪.‬‬ ‫פ״ו ה״ו‬
‫איסורה במשהו‪ :‬כט‪ .‬תתקנו‪.‬‬ ‫פ״ז ה״ט‬

‫תשובה‬
‫והוא שעשה תשובה‪ :‬קלה‪.‬‬ ‫פ״א ה״ב‬
‫עצמו של יוהכ״פ מכפר‪ :‬קלה‪.‬‬ ‫פ״א ה״ג‬
‫יראה עצמו וכר‪ :‬תרסד‪.‬‬ ‫פ״ג ה״ד‬
‫ולא קראוהו עולם הבא רכר‪ :‬רנד‪.‬‬ ‫פ״ח ה״ח‬
‫תקיב‪.‬‬ ‫פ״י ה״א‬

‫קריאת שמע‬
‫להזכיר יצי״מ‪ :‬תיח‪.‬‬ ‫פ״א ה״ג‬

‫תפילין מזוזה וס״ת‬

‫אביו לוקח לו תפילין כר‪ :‬שע‪.‬‬ ‫פ״ד הי״ג‬

‫ציצית‬
‫שכל קטן שיודע להתעטף חייב כר‪ :‬שסט‪.‬‬ ‫פ״ג ה״ט‬

‫ברכות‬
‫מברך על העיקר ופוטר את הטפילה‪ :‬תסא‪.‬‬ ‫פ״ג ה״ה‬
‫הקטנים חייבין כברכת המזון כר‪ :‬שסט‪.‬‬ ‫פ״ה ה״א‬
‫פ״ה הט״ו־ז בן מברך לאביו‪ :‬שסט‪.‬‬
‫פי״א הט״ז וירבה בברכות הצריכות‪ :‬תדלג‪.‬‬
 ‫‪ /‬דמב׳׳פ הל׳מילדי‪-‬דל׳שופר פ ו כ ד ולולב‬ ‫»‪hS‬״‪ n‬מאחז׳׳ל‬ ‫א׳םו‬

‫מילה‬
‫שפב‪.‬‬ ‫פ״ג ה׳׳ז‬

‫שגת‬
‫שביתה בשביעי ממלאכה מ״ע בו׳ ועבד על ל״ת כוי‪ :‬תיח‪.‬‬ ‫פ״א ה״א‬
‫תיז‪.‬‬ ‫פכ״ט ה״א‬

‫פכ״ט הכ״ג ובשש״פ אין מברכין שהחיינו כוי‪ :‬תתקנט‪.‬‬

‫חמץ ומצה‬
‫תרסח ]השם ״חומ״צ״ משא״כ בשו״ע ״הל׳ פסח״[‪.‬‬
‫!פי׳ ושמרתם את המצותן‪ :‬שצז‪.‬‬ ‫פייה ה״ט‬
‫שצז‪.‬‬ ‫פ״ו ה״ה‬
‫ןבכס׳׳מ‪ :‬וכן נראה דעת רבינו כו׳ דחיובא אאבוה רמיא כוי(‪ :‬שסט‪.‬‬ ‫פ״־ו ה״י‬
‫אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח‪ :‬קמה‪.‬‬ ‫פ״ו הי״ב‬
‫מ״ע של תורה לספר כוי שנאמר זכור אח יוה״ש‪ :‬תטו‪ .‬תשז‪.‬‬ ‫פ״ ז ה״א‬
‫קרבנו המקום לו וכוי‪ :‬פו־ז‪ .‬קמז‪.‬‬ ‫פ״ ז ה״ד‬
‫בנסים ונפלאות שנעשו לנו ובחירותינו‪ :‬פו‪ .‬תכא‪,‬‬
‫והוא שידרוש מארמי אובד אבי וכוי‪ :‬פב‪.‬‬
‫ע״ש שמרדו כוי‪ :‬תתקנג‪.‬‬ ‫פ ״ ז ה״ה‬
‫בכל דור ודור חייב אדם להראות כר‪ :‬תכד‪ .‬תרסא‪ .‬תתקמג‪.‬‬ ‫פ״ז ה״ו‬
‫תתקנג־ד‪.‬‬
‫לפיכך כו׳ דרך חירות כו׳ ואימתי צריכין הסיבה כוי‪ :‬תו‪ .‬תט‪ .‬תתקמג‪.‬‬ ‫פ ״ ז ה״ז‬
‫תיא‪.‬‬ ‫פ״ז ה״י‬
‫החרוסת כר‪ :‬תתקמט־נ‪.‬‬ ‫פ״ז הי״א‬
‫והלילה הזה כלו צלי‪ ..‬והלילה הזה כלנו מסובין‪ :‬יג‪ .‬קיד‪ .‬תתקמא‪.‬‬ ‫פ״ח ה״ב‬
‫ומטבל בחרוסת כוי‪ :‬תתקנא‪.‬‬ ‫פ״ח ה״ו‬
‫!בהגמ״י ‪ -‬בטעם לקיחת ג׳ מצות[‪ :‬תב‪.‬‬
‫ולא ברכת הפסח פוטרת של זבח כר‪ :‬תנט‪.‬‬ ‫פי׳ ח ה״ ז‬
‫אחר שמברך כר ומטבל כר)וראב׳׳ח‪ :‬תתקמט‪.‬‬ ‫פ״ח ה״ח‬
‫ויש לו למזוג כוס חמישי כוי‪ :‬תלג‪.‬‬ ‫פ״ח ה״י‬
‫נוסח ההגדה‬
‫נוסח ההגדה‪ ..‬בבהילו יצאנו ממצרים הא לחמא עניא‪ :‬פא‪ .‬צח‪ .‬קב‪.‬‬
‫ובכל דור ודור כר כאילו הוא יצא ממצרים‪ :‬תבד‪ .‬תרטא‪.‬‬

‫שופר סוכה ולולב‬

‫קטן כר חייב בסוכה מד״ס כר‪ :‬שסט‪.‬‬ ‫פ״ו ה״א‬
‫קטן היודע לנענע חייב כר‪ :‬שסט‪.‬‬ ‫פ״ז הי״ט‬
‫א׳סז‬ ‫‪ /‬רמב״פ הל׳ שקליט‪-‬הל׳ פסולי המוקדשין‬ ‫מפתח מאחז״ ל‬

‫הלכות של(לי‪0‬‬
‫תרפג ]הטעם שקבע הלכות אלו בין הל׳ שופר סוכה ולולב והל׳ קדוה״ח‬
‫ולא בספר עבודה או קרבנות[‪.‬‬

‫קידוש החודש‬
‫והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה‪ :‬תשמט‪ .‬תתח‪.‬‬ ‫פ״א ה״א‬
‫תקלא‪.‬‬ ‫פ״ ז ה״ז‬

‫אישות‬
‫אין דין קדימה במטלטלין‪ :‬תתד‪.‬‬ ‫פט״ ז ה״ א‬

‫איסורי ביאה‬
‫שעו‪.‬‬ ‫פ״א ה״י‬
‫שעז‪.‬‬ ‫פ״ג הט״ו‬
‫בן תשע שנים כו׳ והוא מביא קרבן!ובהשגות הראב׳׳ד[‪ :‬שעד‪.‬‬ ‫פ״ג הי״ז‬
‫ביישנים רחמנים כוי‪ :‬תשפט‪ .‬תשצג‪.‬‬ ‫פי״ט הי״ז‬

‫בכורים‬
‫עתר‪.‬‬ ‫פי״א ה״א‬

‫!הפודה א״ע מברך ״לפדות״!‪ :‬תעב‪.‬‬ ‫פי״א ה״ה‬

‫שמיטה ויובל‬

‫מר״ה ועד יוהכ״פ לא היו עבדים נפטרים כוי‪ :‬תכ‪ .‬תלב‪.‬‬ ‫פ״י הי״ד‬

‫בית הבחירה‬
‫צה !טעם השם ״הל׳ בית הבחירה״!‪.‬‬
‫מקריבין כו׳ שאין שם בית‪ :‬תתקלט‪.‬‬ ‫פ״ו הט״ו‬
‫איסורי מזבח‬
‫תרנז‪.‬‬ ‫מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין‪:‬‬ ‫פ״ז הי״א‬
‫מעשה הקרגנות‬
‫הקדשים שאוכלין אותן הכהנים‪ :‬שמה‪.‬‬ ‫פ״י ה״א‬

‫פסולי המוקדשין‬
‫וכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא‪ :‬תצט‪.‬‬ ‫פ״ב ה״ג‬
‫מהלך במקום שאי״צ ה״ז הולכה והמחשבה פוסלת בה!והשגות הדאב׳׳ד[‪:‬‬ ‫ספי״ג‬
‫שעו‪.‬‬
 ‫‪ /‬ר מ כ ״ ם הלי קרבן פ ם ח ‪ -‬ה ל ׳ מ מ ר י ם‬ ‫מ פ ת ח מאחל״ל‬ ‫א׳סח‬

‫קרבן פסח‬
‫בתחילתו במנין המצות ‪ -‬לשחוט את הפסח בזמנו‪ .‬לאכול בשר הפסח כד‬
‫בליל חמשה עשר‪ :‬שמח‪ .‬שמט‪.‬‬
‫לאכול בשר הפסח על מצה ומרור‪ :‬שמה‪.‬‬
‫!הלוים קודאין את ההלל(‪ :‬סג‪.‬‬ ‫פ״א הי״א‬
‫ונמצא בע״מ או טריפה כר‪ :‬תתלןלג‪ .‬תתקלט‪.‬‬ ‫ספ״א‬
‫]אם אין כ״א יכול לאכול כזית אין שוחטין[‪ :‬שדמ‪.‬‬ ‫פ״ב ה״ג‬
‫שעח‪.‬‬ ‫פ׳׳ב ה״ח‬
‫נמנו עליו כר אינן אוכלין וחייבים לעשות פסח שני‪ :‬שמג‪.‬‬ ‫פ״ב הי׳׳ד‬
‫]נטמא בשר הפסח אם זרק לא הורצה[‪ :‬שדמ‪.‬‬ ‫פ״ד ה״ב‬
‫]פסח שני רגל בפ״ע[‪ :‬שפד‪.‬‬ ‫פ״ה ה״א‬
‫]הזיד בראשון והקריב בשני אם חייב כרת[‪ :‬שפד‪.‬‬ ‫פ״ה ה״ב‬
‫מילת כל עבדיו‪ ..‬טבילת אמהותיו כוי מעכבתו וכר‪ :‬תרכז‪.‬‬ ‫פ״ה ה״ה‬
‫גר כר וכן קטן שהגדיל כר חייבין לעשות פסח שני כר‪ :‬שסח‪ .‬שעח‪.‬‬ ‫פ״ה ה״ז‬
‫אכילת בשר הפסח בליל חמשה עשר מ״ע כר‪ :‬שמה‪.‬‬ ‫פ״ח ה״א‬
‫!מדאורייתא אוכלים כל הלילה[‪ :‬שמח‪.‬‬ ‫פ״ח הט׳׳ו‬
‫וכשיגיע לגיד הנשה כר שלם‪ :‬תתקמה‪.‬‬ ‫פ״י הי״א‬
‫שעל חגיגת כר‪ :‬תתקמא‪.‬‬ ‫פ״י הי״ב‬
‫חגיגה נאכלה לשני ימים כר‪ :‬תמקמא‪.‬‬ ‫פ״י הי״ג‬
‫ושהוא טעון הגעת דם באגודת אזוב‪ :‬שפח‪.‬‬ ‫פ״י הט״ו‬

‫חגיגה‬
‫ונשים חייבות במצוה זו!וגהשגות הראג׳׳ח‪ :‬שעב‪.‬‬ ‫פ״א ה״א‬
‫!קדמות החג כולן תשלומין דראשוןן‪ :‬ת ת ק ס ב ‪.‬‬ ‫פ״א ה״ד‬
‫!קטן בעלי׳ לרגל[‪ :‬שעג‪.‬‬ ‫פ״ב ה׳׳ג‬
‫!גראכ״ד ונו״כ!‪ :‬ת ת ק מ ב ‪.‬‬ ‫פ״ב ה״י‬

‫שגגות‬
‫!דין קטן הבא על שפחה תרופה!‪ :‬שעזי‪.‬‬ ‫פ״ט ה״ג‬

‫עבדים‬
‫עבודה שאין לה קצבה ואין לה תועלת‪ :‬דכא‪.‬‬ ‫פ״א ה״ו‬

‫עדות‬
‫אומדין כמה רוצה אדם ליתן ויהיו בידו אלף זוז חמש שנים‪ :‬תשסו‪.‬‬ ‫פכ״א ה״ב‬

‫ממרים‬
‫!רדב״ו‪ :‬כל ישראל כאילו הם גוף אחד כר כי הנשמה היא עיקר!‪ :‬תשסג‪.‬‬ ‫פ״ב ה״ד‬
‫א׳םט‬ ‫‪ /‬רמב״ם הל׳ מלכים‪-‬שו״ע אדה״ז או״ח‬ ‫‪ ftflBO‬מ א ח ז ״ ל‬

‫מלכים‬
‫צוה משה רבינו כו׳ לכוף אח כל באי העולם כוי‪ :‬תצ‪ .‬תרלז‪ .‬תרצב‪.‬‬ ‫פ״ח ה״י‬
‫תשצד‪ .‬תתקעג‪ .‬תתקפז‪.‬‬
‫שהרי בימי בן כוזיבא לא היתה כזאת‪ :‬תרגג‪.‬‬ ‫פי״א ה״ג‬
‫ילחום מלחמת ה׳‪ ..‬ויתקן את העולם כולו‪ :‬תדלז‪ .‬תרצב‪ .‬תרצד‪ .‬א׳ג‪.‬‬ ‫פי׳׳א ה״ד‬
‫בנה מקדש במקומו‪ :‬תרכז‪.‬‬
‫אל יעלה על הלב וכו׳‪ :‬תקנא‪ .‬תרנג‪ .‬א׳ו‪.‬‬ ‫פי״ב ה״א‬
‫וכל המעדנים מצויין כעפר כוי כמים לים מכסים‪ :‬תשעב‪ .‬תתכד‪.‬‬ ‫פי״ב ה״ב‬

‫ספר המצוות‬
‫שמג‪.‬‬ ‫שורש יא‬
‫‪1‬ק״ש שחרית וערבית[‪ :‬שדמ‪ .‬שמו‪.‬‬ ‫מ״ע יו״ד‬
‫!עלי׳ לרגל בקטן[‪ :‬שעג‪.‬‬ ‫מ״ע נג‬
‫!מצות שחיטת הפסח ומצות אכילתו[‪ :‬שמג‪.‬‬ ‫מ״ע נה־נו‬
‫ןהזיד בראשון והקריב בשני חייב כרתן‪ :‬שפר‪.‬‬ ‫מ״ע נז‬
‫שצוה הכהנים לאכול בשר קדשים כלומר החטאת כוי‪ :‬שמה‪.‬‬ ‫מ״ע פט‬
‫ולשון המכילתא מכלל שנאמר כי ישאלך‪ ..‬זכור את יוה״ש‪ :‬תטו‪.‬‬ ‫מ״ע קנז‬
‫והגדת כר בינו לבין אחרים מנין כוי‪ :‬טי‪.‬‬

‫שולחן ערוך אדמו״ר הזקן‬

‫אורח חיים‬
‫מהדו״ח‬
‫כל העוסק בתורת כד‪ :‬תא‪ .‬תקכט‪ .‬תתקלד‪.‬‬ ‫א‪ ,‬ט‬
‫מהדו״ק‬
‫אמרו חכמים כל העוסק כד לומר כד ותודה כוי‪ :‬תא‪ .‬תתקלד‪.‬‬ ‫א‪ ,‬יא‬
‫וכן מזמור לתודה דוגמת הקרבתן שהיתה מעומד‪ :‬תא‪.‬‬ ‫א‪ ,‬יד‬
‫כדי שנזכור נסים‪ ..‬ואשר לו הכח וכוי‪ :‬תרכ‪ .‬תתקמח‪.‬‬ ‫כה‪ ,‬יא‬
‫זמן תפילין‪ ..‬אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם‪ :‬תריז‪.‬‬ ‫ל‪ ,‬א־ב‬
‫]אי אמירת מזמור לחודה בע״פ[‪ :‬שמא‪ .‬ת‪ .‬תא‪.‬‬ ‫נא‪ ,‬א‬
‫כשיאמר ובנו בחרת יזכור מ״ת‪ :‬קלו‪ .‬קמז‪ .‬תקצב‪.‬‬ ‫ס‪ ,‬ד‬
‫שתהא דוגמת הקרבן בו׳‪ :‬תתקלו‪.‬‬ ‫צח‪ ,‬ד‬
‫ילכו מחיל אל חיל‪ :‬תשסח‪.‬‬ ‫קנה‪ ,‬א‬
‫בכל דרכיך דעהו‪ ..‬ועיין מזה באדר״ן וכו׳‪ :‬תשנו‪.‬‬ ‫קנו‪ ,‬ב‬
‫שסט‪.‬‬ ‫קפו‪ ,‬ג‬
‫לד‪.‬‬ ‫רמב‪ ,‬א‬
‫יר״ט מנין ת״ל תשבתר שבתרת מנין ת״ל שבתכם‪ :‬תתמה‪.‬‬ ‫רסא‪ ,‬ד‬
‫שלא יכשל בעץ או באבן‪ :‬תתנט‪.‬‬ ‫רסג‪ ,‬א‬
 ‫‪ /‬שו״עאדה״זאו״ח‬ ‫מ פ ת ח מאחז״ל‬ ‫א׳ע‬

‫טוב ליתן עיניו בנרות‪ :‬תתנט‪.‬‬ ‫רעא‪ ,‬י ט‬

‫!מאה ברכות בשבת[‪ :‬תדלג‪.‬‬ ‫רצ‪ ,‬א‬
‫שסט‪.‬‬ ‫שמג‪ ,‬ג‬
‫להאכיל פסח לקטן שהגיע לחינוך אע״פ שלא נמנה עליו כוי‪ :‬שפ‪.‬‬ ‫שמג‪ ,‬ח‬
‫א !הלי פסח היו הראשונות שנכתבו ושנדפסו משו״ע אדה״ז[‪ .‬תרסח‬ ‫תכט‬
‫!השם ״הלי פסח״ ולא ״הלי חומ״צ״[‪.‬‬
‫בער״פ כוי אץ אומרים מזמור לתודה‪ :‬ו‪.1‬‬ ‫תכט‪ ,‬יג‬
‫!שבת הגדול ע״ש הנס דלמכה מצדים בבכודיהם[‪ :‬צ‪ .‬תצא‪ .‬חצה‪.‬‬ ‫תל‪ ,‬א‬
‫תתקסו‪ .‬תתקעג‪ .‬תתקעח‪ .‬תתקפה‪.‬‬
‫נוהגין כו׳ התחלת הנסים כוי‪ :‬תתקעד־יו‪ .‬תתקעח‪ .‬תתקצג‪.‬‬ ‫תל‪ ,‬ב‬
‫!ביטול ‪ -‬ענינו הפקר[‪ :‬שפט‪.‬‬ ‫תלא‪ ,‬ב‬
‫שלך אי אתה רואה כד‪ :‬שכד‪.‬‬
‫!טעמי בדיקה וביעור!‪ :‬שכה‪.‬‬ ‫תלא‪ ,‬ד‬
‫ולמה אין מברכין שהחיינו כד לפי שמצוה זו היא לצורך הרגל כד לפיכך‬ ‫תלב‪ ,‬ג‬
‫היא נפטרת בברכת שהחיינו שמברכין ברגל‪ :‬שצו‪ .‬תסב‪.‬‬
‫תנב‪.‬‬
‫תלב‪ ,‬ח‬
‫תלו‬
‫קו״א סק״ו מי שהניח חמצו ברה״ר והפקירו כד דאיתא בירושלמי פ״ב ה״ב כד‪:‬‬
‫שכו‪.‬‬
‫אסור להאכיל חמצו לבהמות של הפקר‪ :‬קס‪.‬‬ ‫תמג‪ ,‬ג‬
‫מפרר וזורה לרוח‪ :‬קס‪.‬‬ ‫תמה‪ ,‬ד‬
‫ועכשיו הוא כחתיכת נבילה‪ :‬שכט‪ .‬תנד‪.‬‬ ‫תמז‪ ,‬מ ה‬
‫אין שום אדם יכול לקנותו מן הנכרי‪ :‬שכד‪.‬‬ ‫תמח‪ ,‬כג‬
‫שאם יהא מותר בהנאה יש לחוש שמא יניח כד‪ :‬שכו־ז‪.‬‬ ‫תמח‪ ,‬כט‬
‫אסור להשכיר לגוי כלי כד‪ :‬שכד‪.‬‬ ‫תנ‪ ,‬יב‬
‫קמח ומים‪ :‬קסח‪.‬‬ ‫תנה‪ ,‬לג‬
‫נהגו כל ישראל שלא ללוש המצה של מצוה עד אחר חצות וכוי‪ :‬קמה‪.‬‬ ‫תנח‪ ,‬א‬
‫שהג׳ מצות כד כעין לחמי תודה כד‪ :‬ת‪.‬‬ ‫תנח‪ ,‬ה‬
‫!עיסה שנילושה במי פירות אינו יוצא בה יד״ח כוי(‪ :‬שצז‪.‬‬ ‫תסב‪ ,‬א‬
‫אם חל ע״פ בע״ש מתענין הבכורות כוי בשבת שנדחה ליום הי‪ :‬של)‪.‬‬ ‫תע‪ ,‬ז‬
‫!איסור אכילת מצה בע׳׳פ!‪ :‬קמה‪.‬‬ ‫תעא‪ ,‬ד‬
‫!מותר לאכול מצה עשירה!‪ :‬קסט‪.‬‬
‫מצה עשירה היינו שעירב בה מי פירות‪ :‬קסח‪.‬‬
‫ואסור לאוכלה בערב פסח‪ :‬קסח‪.‬‬ ‫תעא‪ ,‬ה‬
‫!אכילת מרור בערב פסח!‪ :‬קמה‪.‬‬ ‫תעא‪ ,‬יא‬
‫חייב אדם להראות כד‪ :‬תכד‪ .‬תכה‪.‬‬ ‫תעב‪ ,‬ז‬
‫שישב בהסיבה דרך חרות כד‪ :‬תי‪ .‬תתקמד‪.‬‬
‫אימתי צריך להסב‪ ..‬ושתיית ד׳ כוסות‪ ..‬וכר לגאולה ולחירות כד‪ :‬תה‪.‬‬ ‫תעב‪ ,‬יד‬
‫תתקמד‪.‬‬
‫א׳עא‬ ‫‪ /‬שו״ע אדה׳׳ז או״וז‪-‬פדר ב ר כ ת מ ה נ י ן‬ ‫מפתח מ א ח ז ״ ל‬

‫שהד׳ כוסות תקנו וכד‪ :‬עג‪.‬‬

‫ידי חירות לא יצא כלומר שלא קיים מצוה מן המובחר‪ :‬תי‪.‬‬ ‫תעב‪ ,‬יז‬
‫]חיוב נשים בסיפור יצי״מן‪ :‬טו‪.‬‬ ‫תעב‪ ,‬כ ה‬
‫בליל פסח קודם עשיית הסדר כדי שיראו שינוי וישאלו‪ :‬תשסה‪.‬‬ ‫תעב‪ ,‬ל א‬
‫ואם אפשר טוב שלא ימזוג הבעה״ב בעצמו כד‪ :‬ח‪.‬‬ ‫תעג‪ ,‬א‬
‫אם לא בירך כליל ראשון מברך כל שבעה‪ :‬תתקס‪.‬‬ ‫תעג‪ ,‬ב‬
‫יש מדקדקים לומר כ ה א ‪ . .‬האומר בהא לחמא או הא כלחמא לא הפסיד‪:‬‬ ‫תעג‪ ,‬יד‬
‫קג‪.‬‬
‫ותקנו שיהי׳ לפניו חרוסח כד‪ :‬תתקנ‪.‬‬ ‫תעג‪ ,‬כ‬
‫ויש שאין מקפידין כוי‪ :‬תתקנ‪.‬‬ ‫תעג‪ ,‬כד‬
‫]טעם לקיחת ג׳ מצות[‪ :‬תג‪.‬‬ ‫תעה‪ ,‬ג‬
‫ואין מטבילין בחרוסת כוי‪ :‬תתקג‪.‬‬ ‫תעה‪ ,‬יא‬
‫לה‪.‬‬ ‫תעה‪ ,‬יח‬
‫ולכתחילה טוב לאכול שני ויתים אחד וכר לפסח כד‪ :‬לז‪.‬‬ ‫תעו‪ ,‬ג‬
‫חייב אדם לעסוק בהל׳ הפסח וכד‪ :‬קמה‪.‬‬ ‫תפא‪ ,‬א‬
‫וטוב כו׳ בירם ב׳ דפםח לזכר לסעודת אסתר כוי‪ :‬תקלח‪.‬‬ ‫תצ‪ ,‬ב‬
‫לפיכך כרלן טפלים לי׳־ט הראשון כוי‪ :‬תתקנט‪.‬‬ ‫תצ‪ ,‬ו‬
‫ואין אומרים שהחיינו בקידוש של שתי לילוח ]האחרונים[ כוי‪ :‬תתקנט‪.‬‬ ‫תצ‪ ,‬יב‬
‫מי שנמשכה סעודתו במוצאי יו׳׳ט האחרון ש״פ כד‪ :‬שצו‪ .‬תקנב‪.‬‬ ‫תצא‪ ,‬ג‬
‫תקב‪.‬‬ ‫תצג‪ ,‬א‬
‫ומפני ב׳ דברים תקנו חכמים כוי‪ :‬תתג‪.‬‬ ‫תקכז‪ ,‬ב‬
‫שבת מנין ת״ל תשבתו יו״ט מנין ת״ל שבתכם‪ :‬תתמח‪.‬‬ ‫תרח‪ ,‬א‬

‫הלכות תלמוד תורה‬

‫א ]נדפסו בחיי אדה״ז[‪.‬‬
‫שסח‪.‬‬ ‫רפ״ב‬
‫נכון הדבר כד‪ :‬תתקלה‪.‬‬ ‫פ״ב הי״א‬
‫שלא יהא כל דיבורך אלא בם כד‪ :‬תקמא‪.‬‬ ‫פ״ג ה״ב‬

‫הלכות ריבית‬
‫שעב‪.‬‬ ‫בתחילתו‬

‫לוה ברכת הצהנין‬

‫יברך לאחר ל׳ בלא שם ומלכות‪ :‬תרט‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬כג‬

‫סדר ברבת הגהנץ‬

‫היוצא בימי ניסן וראה אילנות‪ ..‬צריך לברך‪ :‬תדט‪.‬‬ ‫יג‪ ,‬יד‬
 ‫‪ /‬ת נ י א ‪ -‬מ פ ת ח נוסח ההגדה‬ ‫מ פ ת ח מאחז״ל‬ ‫א׳עב‬

‫תניא‬
‫חלק ראשון‬
‫ונפש השנית בישראל היא כר בני כוי‪ :‬קלד‪ .‬תתקצא‪.‬‬ ‫פ״ב‬
‫שהבן נמשך ממוח האב כך כביכול נשמת וכר‪ :‬קלז‪.‬‬
‫חקי‪.‬‬ ‫פ״ ז‬
‫השונה פרקו מאה פעמים כוי שוק של חמדים כר‪ :‬רמט־נ‪.‬‬ ‫פט״ ו‬
‫תקיד‪.‬‬ ‫פי״ ז‬
‫אני ואפסי עוד וכמאמר יאור לי כר אלקה דאלקיא‪ :‬רמז‪.‬‬ ‫פכ״ב‬
‫ס״א וקליפה זו הנקי ע״ז וכר‪ :‬דפח‪.‬‬ ‫פכ״ד‬
‫יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד‪ :‬קיא‪.‬‬ ‫פכי׳ ה‬
‫כי לא פסקה זוהמתן עד מ״ת‪ :‬חצר‪.‬‬ ‫פל״א‬
‫והנפש והרוח כוי בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה כוי‪ :‬שסו‪.‬‬ ‫פל״ב‬
‫והן לא לא הפסיד שכר מצות אהבת רעים‪ :‬תקמז‪.‬‬
‫שאין תחתון למטה ממנו כוי מלא קליפות וס״א‪ :‬רמה‪.‬‬ ‫פל״ו‬
‫ולא בחר בכולם כוי והוציאם ממצרים‪ :‬תקצב‪ .‬תתקלא‪.‬‬ ‫פמ׳׳ו‬
‫]הטעם שמביא ראי׳ שהקב״ה בעצמו ירד למצרים מהפסוק וארד להצילו‬
‫ולא כמוש״כ בעל ההגדה[‪ :‬קנו‪.‬‬
‫בכל דור ודור וכל יום ויום כו׳ כאילו הוא יצא היום ממצרים‪ :‬תכז‪ .‬תל‪.‬‬ ‫פמ״ז‬
‫תריח‪ .‬תרסא‪ .‬תנשא‪.‬‬

‫אגרת הקודש‬
‫דצדיקא דאתפטר אשתכח כוי‪ :‬תקכו‪.‬‬ ‫סכ״ז‬
‫שחיי הצדיק אינם חיים בשרים כ״א חיים רוחנים‪ :‬רנא‪.‬‬
‫תצד‪.‬‬ ‫סב״ ח‬

‫מפתח נוסח ההגדה‬

‫]סדר קרבן פסח ‪ -‬עיין במפתח ענינים ערך ק״פ(‪.‬‬
‫סימן סדר של פסח קדש ורחץ כוי‪ :‬ז‪ .‬ח‪ .‬ע‪ .‬פ‪.‬‬
‫באהבה מקרא קרדש‪ :‬ע־עא‪.‬‬
‫מגיד‪ :‬יב‪ .‬פא‪ .‬צח‪ .‬קב‪.‬‬
‫הא לחמא עניא ]כלהפיסקאן‪ :‬יב‪ .‬סח‪ .‬פג‪ .‬צו‪ .‬צח‪ .‬קב‪ .‬קה‪ .‬קו‪ .‬קז‪ .‬קיא‪ .‬קסט‪.‬‬
‫קפא‪ .‬קפה‪ .‬תפג‪ .‬תפד‪ .‬תקמד‪.‬‬
‫מה נשתנה ]כלהפיסקאן‪ :‬יב־יג‪ .‬עב‪ .‬קיג‪ .‬תרכח‪.‬‬
‫עבדים היינו ןכל הפיסקא(‪ :‬יד‪ .‬פה‪.‬‬
‫ויוציאנו ה״א משם ביד חזקה‪ :‬צב‪.‬‬
‫ואילו לא הוציא הקכ״ה כוי‪ :‬קפג‪ .‬קפו‪.‬‬
‫מעשה ברבי אליעזר כר ]כלהפיסקא[‪ :‬יד‪ .‬טו‪ .‬טז‪ .‬קלז‪.‬‬
‫אמר ראב״ע כו׳!בלחפיסקאן‪ :‬טז‪ .‬קיז‪ .‬קיט‪.‬‬
‫א׳עג‬ ‫‪ /‬מ פ ת ח נוסח הועדה‬ ‫מ פ ת ח מאחז״ל‬

‫כל ימי חייך להביא הלילות כו׳ להביא לימות המשיח‪ :‬קכא‪ .‬תשטה‪.‬‬
‫ברוך המקום ברוך הוא כוי‪ :‬יז‪ .‬קכו‪.‬‬
‫כנגד ארבעה בנים כוי‪ :‬יז‪ .‬עב‪ .‬קכב‪ .‬מיג‪ .‬תקלד‪ .‬מקסז‪ .‬תקעא‪ .‬משלא‪.‬‬
‫תמצא‪.‬‬
‫חכם מה הוא אומר כו׳ ]כלהפיסקא[‪ :‬יז‪ .‬קכט‪.‬‬
‫מה העבודה הזאת לכם‪ :‬קמ‪.‬‬
‫אילו הי׳ שם לא הי׳ נגאל‪ :‬קכו‪ .‬קלג‪ .‬מתקלא‪.‬‬
‫תם מה הוא אומר כוי‪ :‬קלט‪.‬‬
‫ושאינו יודע לשאול את פתח כוי‪ :‬קלט‪.‬‬
‫יכול מר״ח כו׳ ]כל הפיסקא[‪ :‬יח‪ .‬קמב‪.‬‬
‫מתחלה עוע״ז ‪1‬כלהפיסקא[‪ :‬יט‪ .‬פו‪.‬‬
‫ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו‪ :‬קמז‪.‬‬
‫וארבה את זרעו‪ :‬מקטז‪.‬‬
‫ברוך שומר הבטחתו כר ]כל המיםקא[‪ :‬יט‪.‬‬
‫והיא שעמדה כו׳ ןכלהפיםקא]‪ :‬כא‪ .‬פז‪ .‬צד‪.‬‬
‫צא ולמד כו׳ ]כל הפיסקא[‪ :‬כא‪.‬‬
‫ארמי אובד אבי‪ :‬צה‪.‬‬
‫אנוס ע״פ הדיבור‪ :‬קמט‪ .‬קנא‪.‬‬
‫במתי מעט כו׳ בשבעים נפש‪ :‬ריב‪ .‬רכג‪.‬‬
‫בדמיך חיי בו׳ ואת ערום וערי׳‪ :‬רפד‪ .‬רכז‪.‬‬
‫וירעו אותנו המצרים כו׳ ]כל הפיםקא[‪ :‬כג‪ .‬צג‪.‬‬
‫ואת עמלנו אלו הבנים‪ :‬קנב‪.‬‬
‫ויוציאנו ה׳ ממצרים כו׳ ]כל הפיםקא[‪ :‬כד‪.‬‬
‫קלב‪ .‬קנד‪ .‬קנו‪ .‬תקפא‪ .‬מתקי‪.‬‬ ‫לא ע״י מלאך כו׳ ועברתי כר אני ולא מלאך כוי‪:‬‬
‫תמקבט‪ .‬תתקלא‪ .‬ממקמ‪.‬‬
‫ריה״ג אומר מנין כר ]כל הפיסקא[‪ :‬כו‪ .‬קסא‪.‬‬
‫רבי אליעזר אומר מנין וכו׳‪ :‬כז‪ .‬קנו‪.‬‬
‫רבי עקיבא אומר מנין וכוי‪ :‬כז‪ .‬קנו‪.‬‬
‫כמה מעלות טובות כר‪ :‬כח‪ .‬קסד‪.‬‬
‫אילו קרע לנו את הים כוי‪ :‬קסה‪.‬‬
‫בנה לנו את בית הבחירה‪ :‬פח‪.‬‬
‫ר״ג הי׳ אומר כל שלא אמר כוי‪ :‬כט‪ .‬פב‪ .‬קסז‪ .‬מרפ‪.‬‬
‫פסח שהיו אבותינו אוכלים כר‪ :‬כט‪.‬‬
‫מצה זו שאנו אוכלים כו׳ ]כלהפיסקא[‪ :‬ל‪ .‬מקב‪.‬‬
‫שנגלה עליהם כו׳ וגאלם‪ :‬מעז‪ .‬ממקטז‪.‬ממקל‪.‬‬
‫מרור זה שאנו אוכלים כוי‪ :‬ל‪.‬‬
‫בכל דור ודור חייב אדם כר‪ :‬לא‪ .‬מכד‪ .‬מקמד‪ .‬מקנה‪ .‬מדסא‪.‬‬
‫לפיכך אנחנו חייבים כוי‪ :‬לא‪.‬‬
‫ומאפילה לאור גדול‪ :‬מרלב‪.‬‬
‫‪ /‬מ פ ת ח נופח ההגדה‬ ‫מ‪8‬תח מ א ח ז ״ ל‬

‫אשר גאלנו וגאל את אבותינו וכוי‪ :‬לנ‪ .‬צ‪ .‬קפג‪.‬‬

‫שמחים בבנין עירך כר׳ ונאכל שם וכוי‪ :‬מרכז‪.‬‬
‫מן הפסחים ומן הזבחים‪ :‬מרפג‪ .‬ממקיב‪.‬‬
‫שפוך חמתך כד‪ :‬מג‪ .‬קפא‪ .‬ממקצב‪.‬‬
‫לשנה הבאה בירושלים‪ :‬ג‪ .‬קפא‪ .‬מקלח‪ .‬משלא‪ .‬ממקצב‪.‬‬
‫א׳עה‬

‫עמודים מקבילים‬
‫להגש״פ הוצאת תשל״ט‬

‫הוצאה החדשה‬ ‫הוצאת תשליט‬ ‫הוצאה החדשה‬ ‫הוצאת תשלי׳ט‬

‫קטז־יז‬ ‫קצח‬ ‫נג־סב‬ ‫נג־ח‬
‫קיז־ח‬ ‫קצט־ר‬ ‫חקו‬ ‫סג‬
‫קיט־כ‬ ‫ר־ב‬ ‫תצ־א‬ ‫סד־ה‬
‫קכא־ב‬ ‫רג־ד‬ ‫תצא־ה‬ ‫סה־ט‬
‫קכב־ז‬ ‫רד־י‬ ‫תצה־תקד‬ ‫ע־ט‬
‫קכח‬ ‫רי־א‬ ‫שלג־מ‬ ‫פ־ה‬
‫קכח־ט‬ ‫ריא‬ ‫תנב‬ ‫פו‬
‫קכט־לג‬ ‫ריב־טז‬ ‫תנג‬ ‫פו־ז‬
‫קלג־ח‬ ‫ריז־כב‬ ‫שכג־לב‬ ‫פז־צח‬
‫קלט־מב‬ ‫רכב־ו‬ ‫תנד‬ ‫צט‬
‫קמב־ו‬ ‫רכו־ל‬ ‫סג־ד‬ ‫צט־ק‬
‫קפט‬ ‫רלא‬ ‫סד־ה‬ ‫ק־א‬
‫קצ־ה‬ ‫רלב־ח‬ ‫שמג־נג‬ ‫קא־יד‬
‫קצו־ר‬ ‫רלח־מב‬ ‫שנד־סז‬ ‫קטו־ל‬
‫קמט־נא‬ ‫רמג־ה‬ ‫שסח־עז‬ ‫קל־ מ‬
‫קנא־ב‬ ‫רמה־ו‬ ‫תקכז־לב‬ ‫קמא־ז‬
‫רכז־לד‬ ‫רמז־ נד‬ ‫ת־ד‬ ‫קמז־נב‬
‫רמח־נא‬ ‫רנד־ז‬ ‫סח‬ ‫קנב־ג‬
‫רנא־ה‬ ‫רנז־סא‬ ‫סה־ו‬ ‫קנג־ד‬
‫רנה־ח‬ ‫רסא־ד‬ ‫סו־ז‬ ‫קנד־ו‬
‫שיח‬ ‫רסד‬ ‫פ‬ ‫קנו־ז‬
‫רלד־מח‬ ‫רסד־עט‬ ‫תקז־יד‬ ‫קנז־סה‬
‫קנב־ג‬ ‫רפ־א‬ ‫תקכד־ה‬ ‫קסה־ז‬
‫רסט־עא‬ ‫רפא־ד‬ ‫תה־יד‬ ‫קסז־עז‬
‫רעא־ח‬ ‫רפד־צא‬ ‫צו־ז‬ ‫קעז־ח‬
‫רעח־ט‬ ‫רצב־ג‬ ‫צח־קב‬ ‫קעט־פד‬
‫קנד־ו‬ ‫רצג־ה‬ ‫קב־ה‬ ‫קפד־ו‬
‫קנו‬ ‫רצה‬ ‫קה־ו‬ ‫קפו־ח‬
‫רפ־ד‬ ‫רצו־ש‬ ‫קו־ז‬ ‫קפח־ט‬
‫רצא־ט‬ ‫ש־ ט‬ ‫קז־יא‬ ‫קפט־צג‬
‫ק נו־ סד‬ ‫שט־יז‬ ‫קיא־ג‬ ‫קצג־צה‬
‫קםד־ה‬ ‫שיו־ח‬ ‫קיג־טו‬ ‫קצה־צז‬
‫קסה־ו‬ ‫שיח־כ‬ ‫קטז‬ ‫קצז‬
 ‫א׳עו‬

‫הוצאה החדשה‬ ‫הוצאת תשלי׳‬ ‫הוצאה החדשה‬ ‫הוצאת תשל״ט‬

‫תקפח־צ‬ ‫תד־ו‬ ‫קסז־ח‬ ‫שכ־א‬

‫תקצא־ג‬ ‫תז־ט‬ ‫תכד־לב‬ ‫שכב־לא‬
‫תקצד־ו‬ ‫תי־ב‬ ‫שיב־ג‬ ‫שלב‬
‫תקצז־תר‬ ‫תיגיטז‬ ‫שיג־ז‬ ‫שלג־ז‬
‫תרא־ד‬ ‫תיז־כ‬ ‫תמא־נא‬ ‫שלח־נא‬
‫תרה־ט‬ ‫תכא־ה‬ ‫סח־ט‬ ‫שנא‬
‫תרי־ג‬ ‫תכו־ט‬ ‫שצז־ט‬ ‫שנב־ד‬
‫תדיד־טז‬ ‫תל־ב‬ ‫קםח־קעה‬ ‫שנה־סב‬
‫תריז־כא‬ ‫תלג־ז‬ ‫קעה־ט‬ ‫שטג־ו‬
‫תרכב־ה‬ ‫תלח־מא‬ ‫תקלח־ט‬ ‫שסז‬
‫תרכו־ל‬ ‫תמב־ו‬ ‫קעט־פ‬ ‫שסח־ט‬
‫תרלא־ה‬ ‫תמז־נא‬ ‫קפא‬ ‫שעי‬
‫תרלו־מ‬ ‫תנב־ו‬ ‫קפא‬ ‫שע‬
‫תרמא־ה‬ ‫תנז־סא‬ ‫קפב־ו‬ ‫שעא־ו‬
‫תרמו־ט‬ ‫תסב־ה‬ ‫תתמז‬ ‫שעז‬
‫תרנ־ד‬ ‫תסו־ע‬ ‫תתמח‬ ‫שעוז‬
‫תרנה־ט‬ ‫תעא־ה‬ ‫תתמט‬ ‫שעט‬
‫תרס־ג‬ ‫תעו־ט‬ ‫תתמט‬ ‫שעט‬
‫תרםד־ז‬ ‫תפ־ג‬ ‫תקסז‬ ‫שפג‬
‫תרםח־עג‬ ‫תפד־ט‬ ‫תקסח־ע‬ ‫שפד־ ו‬
‫עדרת־ח‬ ‫תצ־ד‬ ‫תקעא־ב‬ ‫שפז־ח‬
‫תרעט־פב‬ ‫תצה־ח‬ ‫תקעג־ד‬ ‫שפט־צ‬
‫תרפג־וז‬ ‫תצט־תקד‬ ‫תקעה־ז‬ ‫שצא־ג‬
‫תרפט־צד‬ ‫תקה־י‬ ‫תקעח־פא‬ ‫שצג־ז‬
‫תנט־סח‬ ‫תקיג־כב‬ ‫תקפב־ד‬ ‫שצח־ ת‬
‫תסט־עט‬ ‫תקכג־לג‬ ‫תקפה־ז‬ ‫תא ־ג‬