‫♦‬ ‫>*■‬ ‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע הס ו‪/'1‬ט‪"0‬ט‬

‫\\\ פיתש מגילת‬

‫‪'^ > 1‬‬ ‫עי ל ר ר ך הנ ס ת ר‬
‫‪2* 1‬‬
‫שחבר הרב המקובל ה^ייהי כמו״הרר ‪1 * 1‬‬
‫‪1*1‬‬ ‫ע ו ב ד י ״ מ ב ר ט ב ו ר ה ז צ ״ ל׳‬
‫‪I‬״'■ ‪I‬‬ ‫»‬
‫‪1^ 1‬‬ ‫* ‪ I‬וממו סודחלוקא דרככן מהרג הגי׳ז‪,‬‬
‫‪1* 1‬‬ ‫*| וגס לעומתם איזה האמרים מגאוני‬
‫‪-' I I I‬‬ ‫עולם תושכי ארז צבי תוב״ג‪.‬‬ ‫*‪I‬‬
‫יו‪*.‬י;‬ ‫‪I ----- !--------‬‬
‫‪it I '/‬‬ ‫‪ L‬נדפס פעם ראשון בוויכיציאה שכת‬
‫|>' ‪i‬־ ;‪I‬‬ ‫שמ״ה ליצירה‪.‬‬
‫‪V: i t i‬‬ ‫י| ויען שדברה׳ יקר הזה המשאינובכמצא‬
‫\‪\ v‬‬ ‫ין לכן כשאתי את לבי להביאו מחדש על‬
‫‪’ \; i > l‬‬ ‫ן הזבח הדפוס כדי לזכות הרבים‪ ,‬לחלקם‬
‫| ביעקב‪ ,‬ולהפיצם בישראל‪ ,‬אכי הצעיר‬
‫ן אהרן ב׳יהרב מוהר״ר גדלי׳ זצ״ל ‪.‬‬
‫‪ 1‬נ ד פ ס שני ת פ ה ק״ק א ל טו ב א‬
‫שנ ת ת ק ס׳ ה ל פ ״ ק‪-‬‬ ‫‪I‬‬
‫ידי האהיבש ■המשותפיכם‪.‬כמ'’ר‬ ‫י‬
‫שמואל ו י ה ^ ב ו ן ם‪-‬יל •‬
‫קעניגליבע פריווע?ו'ע‪:‬ירסע בוברתקר‪.‬‬
‫^‬ ‫כ׳ה ‪6 0 0‬ג״ ‪ 0000€0‬ג ^ ‪0‬׳««נ־ ‪000 0 « . 0‬ו!׳רינ‪€-‬סה ‪ 0‬ת ‪ 0500 « ,‬ד׳ ‪0‬צז ‪0000‬כ; ‪ 0000‬כ ‪0‬נ'ה ‪ 509‬ם ‪ 6 ©0 &00‬נ « ‪ 0 0‬ס^‬ ‫^‬

‫‪■* * *■* i‬א• * * ‪x -5t‬־ *‪I * > * * * * * * * * •X‬‬

‫■‪ At‬י״‪.‬׳ננ‪5‬ג<לנ ‪ t‬מ «‪ wvc^sc»>ct‬זן ‪ scs««K‬מ‪^«cs‬י• ‪ w‬י •‬
‫•יי*'י*«»ניי‪:‬זי?«יז« ‪s : n w‬נ«‪.‬י ‪5‬‬
 ‫‪?!^. :‬מביאו לדפוס שניי^ה‬
‫וראו אחינו כני ישראל גודל מעלות הספר‬
‫הקדוש הזה אשר חכר האשל הגדול אשל מפיו‬ ‫י‬
‫אנו חיין הרב המקובל אלקי כמהו׳ ע ן כ ד י ׳ מכרטנור^‬
‫אשר יאמר עליו כי הוא זה משנת יירשו עשתנותין‬
‫המעמיקים שפה אחת לכל כני ישראל* אשר משנה יקחו‬
‫‪ w‬כ אבינו שכשמיס• וא ספי‬ ‫והכין לכו מפעמים כאשר אי‬
‫הזה כא לידי פמון כבית גנזי אוצרות ספרים ׳נחמדים‬
‫בביבליאפעק ‪ ,‬ובקשתי את שאהבה נפשי ליתן אואו על ידי‬
‫להוציאו לאור יקרות וע*‪7‬י כל ישראל עליו)יעתר לי • לפן‬
‫שמח לבי ויגיל כבודי לזכות את הרביס אשר אומרי׳ לנאסי‬
‫הכה מממון בפי אמתחותין הוציא אותו ונדעה בינותינו‬
‫מה פוב ומה נעים דברי פי חכס חן הוצק על שפתותיו שפת‬
‫אמת תכון לעד ״ ויען הימי׳ באים ימי חג השבועות ודבר‬
‫בעפו מה פוב הכינותי את הספר הזה לתת כבוד לשס הר׳‬
‫מברפכורא ולזכרו תאות נפש כל ישראל הצרורה בצרוי‬
‫אהבת הרב המקובל אלק״י הכ״ל • ואני בעניי הכינותי יען‬
‫הולך וסובב אני לקבוץ על יד עבור בת המהוללה כי הנושא‬
‫‪3‬א לקחת ‪ ,‬ואין לי סלען ונחת* ע״כ אני אחלה פכי קונה‬
‫את הספר לתת לי מכה אחת אפיס כי יש שכר לפעולתי •‬

‫דברי המעתיר והמביא לדפוס שנית אהרן בה״רב מהו׳‬

‫גדלי׳ ז״ל שהיה אב״ד בק״ק קארניק כין ונכד של הרב‬
‫הגאון מי^ו׳ פייבש שהיה אב״דדק״ק לעמבורג ואגפי׳ ״ ^‬

‫לעיט י!׳ חפץ לטעו צדקו •‬

 ‫‪■,‬‬ ‫הקדמה‬
‫אלה דברי החכם כהד יחי^ דימונ^ץ‬
‫א מ ר הצעיר יחיאל בן לאדוני אני כה״ר שלמה‬
‫דימוכסיליץזלה״ה‪ ,‬שליו היימי בביתי ורענן‬
‫נהיכלי ״ ברגע קמון כהפך לאבל כנורי ‪ ,‬בשעה חרא גלה‬
‫ממני משוש ‪ ,‬ובמקום גילה כהפך עלי ציה ‪ ,‬והקיפוכי ימי‬
‫הרע׳ וימי הדלות ‪ ,‬וגרשוכי עוכותי היום מהסתכר בכחל׳‬
‫ה׳ וטרדות הזמן סבוני גס סבבוני‪ ,‬טלמלוכי מלמלה גבר‬
‫מכמה צרות צרורות באמתחותי ״ נשאו את רדידי מעלי‪,‬‬
‫זלעפות וכלפות מנת כוסי ‪ ,‬ואלן לנפשי והייתי נע וכד‬
‫בארץ מפני חמת המציק והמשחית ‪ ,‬דרך קשתו כאויב‬
‫ויציבני כמטרה לחן‪ ,‬נשפך לארץ כבדי על שב■*■ כת‬
‫ע מי ‪ ,‬הרס בעברתו כל מבצרי נשתנו עלי סדרי‬
‫בראשית‪ ,‬ואקו לאור ואין ‪ ,‬ימי קלו מכי ארג‪ ,‬כבדה‬
‫עלי הענקה ו והקיפה הצעקה‪ ,‬ותשס בסד רגלי‪,‬‬
‫ותשמור כל אורחותי ‪ ,‬בגוי אשר לא אשמע לשונו ‪ ,‬צדיק‬
‫הוא ה׳ כי פיהו מריתי ‪ ,‬ויתגדל שמו שנתן לי יכולת‬
‫לסובלם‪ ,‬כמ״ש חז״ל‪ ,‬אניהגבר‪ ,‬אמר ירמי׳ ע״ה‬
‫הגברתי הצרות ‪ ,‬וכן אתה מוצא שיש מאה קללות פחות‬
‫שכיס‪ ,‬וכן פירש אנקלוס אתם נצנים אתון קיימץ‪,‬‬
‫והואיל ואתא לידן כימא ביה מלתא ‪ ,‬והכוונה אצלי‬
‫שהרגיש בעל המאמר על מה ועל מה המקונן נקט האי‬
‫לישכא הגבר ולא נקט בן אדם וכיוצא בו ‪ ,‬אלא ודאי‬
‫לדרשה‬ ‫ג ^‬ ‫א ב‬ ‫‪.‬‬
 ‫הקדמה‬ ‫׳‬
‫לרלש^ אתא ‪ ,‬שא׳ ירמי׳ ע״ה אע״פ שגכרו עלי ה‪ 5‬ר‪ 1‬ת לאץ‬
‫מספר אני הוא ולא אחר ‪ ,‬ונתן לי כח לסונלס ‪ ,‬ןז״ש‬
‫המתרגם מאתס כצביס אתון קייהין< כלומר הבטיח‬
‫השי״ת לאומה הישראלית אעפ״י שיעברו ח״ו עליכם כל‬
‫כן צרות הלא אנכי אתן לכס כח לסובלם שתהיו קיימים‬
‫והמשכילים יבינו כי כל דרכיו צדק ‪ ,‬ואשר לא יבינו‬
‫יאמינו‪ ,‬ויוסרו כל האנשים מלתת תרעומת על אריהס‬
‫שבשמים‪ ,‬דלא עביד דינא בלא דינא ‪ ,‬פלס ומאזני‬
‫משפט לה׳ ‪ ,‬וזאת כחמתי בעוניי ‪ ,‬כי הקרה ה׳ לפני‬
‫נופת אמרי חבור הרב המקובל האלהי כמה״רר עובדיה‬
‫מברטכורה זל״הה ‪ ,‬אשר היה גנוז וחתום כימי עולם‬
‫וכשנים קדמוניות‪ ,‬גן כעול מעיין חתום‪ ,‬וכל ימי‬
‫חדלי חשקה נפשי לבקש טעם ולמצא ד ני חפץ‪ ,‬כי אזן‬
‫מילין תבחן‪ ,‬ות״ל אחרי בלותי היתה ל־ עדנה‪ ,‬מכמה‬
‫אמרי ספירי מהרב הנזכר ‪ ,‬וחס לבי בקרבי להעלות‬
‫בעט עופרת‪ ,‬משוס שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬וגס‬
‫ג ס הלום ראיתי‬ ‫לרבות כדי לזכות את הרכים •‬
‫להדפיס עוד כדי להיות מעיר לעזור ולתועלת לכל ‪P‬‬
‫גילי ‪ ,‬איזה מאמרים אשר שמעתי מפי גאוני עולם ‪,‬‬
‫מאמר לחתן ולהגומל מפי מורי זרבי הדיין המצויין הרב‬
‫כמה״רר משה גלאנטי כר״ו ‪ ,‬וגס לעמתם שני מאמרים‬
‫מהגאון כמה׳ירר ישראל דיקוריאל זלה״ה ‪ ,‬וא׳ מהמקובל‬
‫האלהי החנם השלם כמה״רר שלמה;‪1‬קבץ זצ״ל ‪ ,‬ומאמר‬
‫למילה‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫הקדמה‬
‫למילה< ועמו בירש המאמר צורת יעקב חקוקה נלהכה‬
‫מהמקובל האלהי הקדוש כמה״רר שלמה מלכו זצ״לו‬
‫כופת תטופכה שפתותיהם שפתי חן וכבוד יתמוכו‪ ,‬אץ‬
‫ערוך אליהם‪ ,‬ואולי כזכות זה אמצא מרגוע לנפשי‪,‬‬
‫כאשר ע ס לבבי ‪ ,‬לב כשבר ונדכה ‪ ,‬ובשמים עדי ובמרומי׳‬
‫סהדי‪ ,‬כי לא גבה לבי ולא רמו עיני‪ ,‬מכיר אני ערכי‬
‫הדל באלפי מפפל מצבי ‪ ,‬תולעת אנכי ולא בינת אדנז‬
‫לי‪ ,‬ואס על זה יהלמני נער וזקן וישיחו בי יושבי שער‪,‬‬
‫זיכוני על הלחי להטיח דברים כגדי ‪ ,‬הלא אלהי אמת‬
‫יודע כי לא להתנשא ולהתגדל זאת עשיתי‪ ,‬להעלות‬
‫על מזביז הדפוס חבור הרב הנזכר‪ ,‬וגס מאמרים‬
‫מהגאוכיס הנזכרים ‪ ,‬רק לזכות את הרבים ‪ ,‬חכותא‬
‫דרבים עדיפא ‪ ,‬שטעמתי מעט מהדבש ממתוק דבריהם‬
‫ויאורו עיני והברכות וההודאות לאדון השלום ‪- .‬ו מי‬
‫כי״י אלהינו אשר בחר בישראל ובתורתו הקדושה‬
‫והתמימה ‪ ,‬לזכותנו רצה וזכה לי מהאי ספר א מ ד הפר‪,‬‬
‫יזכיכו לעלות לארץ הקדושה ‪ ,‬להסתופף בריגבי עפרותץ‬
‫כימי קדם וכשנים קדמוניות ‪ p ,‬יהי רצון ונאמר אמן •‬

‫זכרו טדפיפים ארור כזסיג גבול רעהו וכו׳‪ /‬וחלילרזלא‬

‫יעלה על לב אד ם להדפיס דהספר הנ״ל משך עשר‬
‫שנים מיום כלות הדפוס‪ ,‬כדי ש ^ א לג רו ם בנזיקין‬
‫כי הוצאות הדפוס מ רו ב ה‪.‬‬
 ‫מדרש רות‬ ‫'‬
‫בימי שפוש השופמיס ‪ ,‬שהכמכה נזמן‪,‬שהיתה‬ ‫ויהי‬
‫מדת הדין שופשת את ישראל ‪ ,‬ששופמיס הות‬
‫כרוו אלהיס ‪ ,‬כמ״ש והגישו אדוניו אל ה;זהיס ‪ ,‬ומיד כשהם‬
‫שופטים יש רעב נארץ ‪ ,‬שאמרנו שהיא כנ ס ת ישראל מצד‬
‫‪ w‬שכינה‬ ‫שהנלכה נלקחת מ מנ ה‪ ,‬וז״ש ויהי רעב נ א ק ‪ ,‬ור‬
‫מסתלקת מהכסא^ ובהיות הסתלקות לתעלה ‪ ,‬גס כן יש‬
‫‪ .‬הסתלקות למטה במלכי ישראל ‪ ,‬שמסתלקיס מכסאותס‬
‫והולכיס בגלות ‪ ,‬וז״ש וילן* איש מבית לחם יה)ד׳‪1‬גו׳ ‪ I‬ואיש‬
‫רמזלי^קלה כמ״ש ה׳ איש מלחמה‪ ,‬מבית לסם יהודה‪,‬‬
‫ר״ל מהבית שממנו בא הלחם והמזון ליהודה‪ ,‬ומ״ש לגור‬
‫בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו ‪ ,‬הקב״ה איש ‪ ,‬וישר^ז ה ס‬
‫אשתו‪ ,‬ן‪5‬שה>‪/‬שה בין האומות שהוא בשדה מואב‪ ,‬האיש‬
‫! כת׳יש חז״ל כל מקוס שגלז ישר;י שכיבה ע מ ה ס‬ ‫ג״כ‬
‫‪ ,‬ז כ ו ‪ /‬ו מי שאקרו ושם האיש אלימלך ‪ ,‬אלי הוא שמושל‬
‫ה ק ל ה‪ ,‬שלן ראוי המלכות‪ ,‬ושם אשתו כעמי‪ ,‬הס ישראל‬
‫סהכ‪1‬כ>גומיזש‪ if‬מעשיהס ‪ ,‬וח״ש ושם שני בכיו מחלון וכליון‬
‫אפרתיס ‪• ,‬מחלון וכליון כמו פישון וגיחון ‪ ,‬שהס עשרה‬
‫אותיות כנגד עשר ספירות ‪ ,‬ע ד נהר פרת שהוא לשון פרי י‬
‫)לפן אקר כאן אפרתיס שהוא ג״כ לשון פרי ‪ ,‬ר״ל מחלון‬
‫וכליון קמ‪-‬טושיס פי מ ת לבית לחס י ^ ד ה‪ ,‬וכיון שאמר‬
‫‪ w‬ע מ ה ס‪ ,‬לדא ויבואו שדה‬ ‫קכלמקוהשכלו ישראל שנינר‬
‫מואב ויי^יו סס ‪ ,‬ויש לשאול ‪ ,‬כיון שהשכינה ע ס ישראל כל‬
‫זמן שהה בגלות ‪ 1 ,‬ל כ פירי מחלון וכליון ‪ ,‬א״כ לא הי׳ ראוי‬
‫שיעברו צרות ורעות בהיותם בגלות‪ ,‬אל אה ט ע סהוא‬
‫שכיון שהם בין ר‪ s‬אומות לומדיס ממעשיהם ‪ ,‬והכח שבה‬
‫לוחס הקכ״ה נ^לחמותיהס היא כישנה ביניהס שאינו לוחם‬
‫מלחמותיהם ורב ריבם ני מי ק ד ס‪ ,‬ואינו מתלבש בעוז‬
‫בעבורם‬ ‫‪.‬‬
‫ד‬ ‫מדרש רות‬
‫נעכורס שהוא במדת הדיו שהיא;יהים ‪ ,‬כמ״ש הלא ^היס‬
‫זכחתכו וגו׳ ‪ ,‬ומ״ש וישאו להם נשים מואביו' ‪ ,‬ר״ל שמחלון‬
‫וכליון שהם המקומות שמשפיעים נעולס״ עתה כעווכות‬
‫ישראל הס משפיעים הברכה ברשעים‪ ,‬וישראל מקבלים‬
‫צרות ורעות על ידם בשביל שהם מרפים ידם מהמצות‬
‫ופונים אל הקב״ה עורף ולא פכים ‪ ,‬ובשביל זה הס רווים‬
‫מצרות ורעות‪ ,‬וזה שרמז בשמותן שהם ערפה ורות‪ ,‬ולא‬
‫יעלה על ד ע תן שהברכה המושפעת על הרשעים כשישיג‬
‫איכס עושין רצונו של מקום היא כמו הברכה המושפעת‬
‫גזכות י ש^ ‪ ,‬כי ג״כ יש שנוי גדול בברכה ‪ ,‬וז״ש וימותו גס‬
‫שניהם מחלון וכליון ‪ ,‬ואמר גס לרמוז שאינה מיתה ממש ‪,‬‬
‫אלא שהוא דומיא ממה שנא׳ בשכינה שאעפ׳יי שיש ברכה‬
‫בעולם אין לה דמיון עם המושפעת בזכות ישר;י ‪ ,‬והברכה‬
‫הבאה לישדאל איכה כימי קדם ‪ ,‬שהיו מקבלים אותה מיד‬
‫הקב״ה‪ ,‬ובהיותם בגלות מקבלים אותה ע״י השרים שה'‬
‫רמוזים בנערי בועז ‪ ,‬שבועז הוא רמז להקב״ה שעתיד‬
‫למלוך על ישראל בעוז וגבורה‪ ,‬ויעור משכתו ‪ ,‬שהכוונה‬
‫שהסתיר כחו ועוזו מהם ואינו לוחם מלחמותס‪ ,‬ובבועז‬
‫רמז לכו שעתיד שיעור משנתו כמ׳יש ולכעמי מודע לאישה‬
‫איש גבור חיל ממשפחת ^ימלך ושמו בועז ‪ ,‬הכוונה שבשמו‬
‫של הקב״ה בו העוז לשוב שבות עמו ישראל ‪ ,‬ומ״ש שישראל‬
‫מקבלים הברכה על ידי השרים הרמוזים מ ע רי בועז הוא‬
‫רמוז בפסוק וכה תדגקין עם כערותי ‪ ,‬וג״כ אמר ושתית‬
‫מאשר ישאבון הנערים ״ ומ״ש לשון זכר ונקבה לפי שיש‬
‫בהם משפיעים ומושפעים ‪ ,‬והמשפיע מתיחס בלשון זכר ‪,‬‬
‫והמושפע לשון כקב׳ ‪ ,‬ולא דישישר‪ *?.‬אינם מקבלים הברכה‬
‫מיד ה ק ל ה‪ ,‬אלא אפילו מהשרים איכס מקבלים אותה‬
‫אלא‬
 ‫מדרש רות‬
‫אלא ע״י אמצעיים אחרים ‪ ,‬וזה רמוז לכו כאן ‪ ,‬שהרי כעמי‬
‫היא רמז לישראל‪) ,‬לא היתה היא מקבלת מיד הכעריס‬
‫הרומזיםלשרים‪ ,‬אלא היתה מקבלת באמצעות רות״‬
‫שהיא רמז לככסת ישראל ‪ ,‬בזמן שישראל בגלות‪ ,‬לפי‬
‫שבככסת יש ימין ושמ^ז ‪ ,‬וישס' מושפעים מהימין והרשעי׳‬
‫מהשמאל״ וכשישראל בגלות הם מושפעים ג״כ מהשמאל‬
‫כאומות ‪ ,‬ולזה היתה כעמי מושפעת על ידי רות שהיתה‬
‫מהאומות״ לרמוז לכו זה״ ומזה הצד אין הברכה שלימה‬
‫שהוא ממותר ההשפעה שהשפיעו השרים על האומות״‬
‫ובמקום שהיה ליש ‪ b‬ארץ זבת חלב ודבש שכן היה מושפע‬
‫על הככסת מיד הקי״ה ״ וכאן לא היה ‪ tk‬פת טבול כחומץ‬
‫‪) w‬א^פך הדבש וחלב כמ׳יש ואכלת מן הלחם ןטבלת פתך‬ ‫שר‬
‫בחומן ‪ ,‬ותשב מצד הקוצרים ויצבט לה קלי ‪ ,‬רמז לאש הדין‬
‫שכגע לי ש^ ״ ומה שאמר ותאכל ותשבע ותותר״ שאע״פי‬
‫שישראל אכלו ושבעו צרות ורעות ואכלו פתם בחומץ‪,‬‬
‫מאותו כוס ששתו הותר שישתו הרשעים״ ותשוב הדבש‬
‫והחלב לישראל כשישוב הימין לכסא וישובו ישראל לארצם ״‬
‫שישראל הס אחים ע ם הככסת מצד שכמו שהשכיכה באה‬
‫לככסת״ כך היא לישראל״ וז״א הכתוב באתי לגכיאחזתי‬
‫כלה״ ר״ל שאומרים ישר;ז שבאו לגן שלהם שהיא ארץ י ש ^‬
‫לפי שאחותי שהיא הככסת היא כלה שבא האיש;זיה ״ וכיון‬
‫שכן הוא אריתי מורי ע ם בשמי אכלתי יערי ע ם דבשי‬
‫שתיתי ייכי ע ם חלבי וגו׳״ ולא יהיה כימי הגלות״ שהיתה‬
‫מ תרעמת רות ואומרת ואככי לא אהיה כאחת שפחתך״‬
‫ועל אי‪:‬י״ה יש זקף קטן ‪ ,‬לרמוז לכו שאהיה הוא שמו של‬
‫ה ק ל ה שהוא בכתר עליון‪ ,‬ואומרת רותכשאץ עמי שם‬
‫אהיה שהוא רחמים פשוטים אכי כשארת כאחת שפח ו תין‬
‫מה‬ ‫‪.‬‬
‫‪iI‬‬
‫מה שלא היי ראוי להיות כן ‪ ,‬ולכן ישוהו הרחמים הפשוטים‬
‫לכנסת כמו שאמר הכתוב כי ירחם ה׳ את יעקב ובחר‬
‫עודבישר‪?.‬ז‪,‬והשעס שאמר עוד שיש לו שתימשמעיות!‬
‫בעמים ישמש בלשון יותי״ ופעמים בלשון עדיין ‪ ,‬וכאן‬
‫יש לו השתים ‪ ,‬שעדיין יזכור הקב׳יה לעמו לרחם עליהם‬
‫ותהיה הגאולה יתירה על הגאולות האחרות ‪ ,‬שבגאולה‬
‫שעשה משה רביכו ע׳יה נאמר ויהי בחצי הלילה והי הכה כל‬
‫• בכור ‪ ,‬הכוונה שאע״ס שיצאו מהגלות עכ ז נשארו בחצי‬
‫הלילה שהוא הגלות שנמשל ללילה ‪ ,‬ובשמשוו ג״כ הגבורה‬
‫היותר גדולת שעשה בימיו היתה כשאחז בדלתות העיר!‬
‫ושם כתוב ויקס בחצי הליל ויאחז בדלתות העיר ‪ ,‬וכשרא'‬
‫יעקב ברוח הקדש זאת הגבורה ויאה שעכ״ז הין ישראל‬
‫בתוך הגלות נתייאש מכל תשועות בכי אדם‪ ,‬ובטח‬
‫גהקב״ה ‪ ,‬וז״ש לישועתך קויתי הי ‪ ,‬אחר דן ידין עמו‪I‬‬
‫ששמשון היה משבט דן‪ ,‬שהתשועה שתהיה נעשית ל י‬
‫הקב״ה לא תהיה בלילה אלא בבקר ‪ ,‬ובשביל זה בתשועה‬
‫שעשה הקב״ה עם חזקיהו כתי׳ ויצא מלאך ה׳ ויכה במחל‬
‫אשור וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים ‪ ,‬ולפי שזה‬
‫הבקר לא היה שלם להאיר לישראל שלא יחזרו עוד בגלות‬
‫בשביל זה בספר מלכים הוסיף וכתב ויהי בלילה ההוא‬
‫ויצא מלאך ה׳ וגו׳ ‪ ,‬לרמוז שעכ׳יז נשארנו בתוך הלילה כמו‬
‫שאנו עתה עד שיעיר הבקר בישועתו של הקל ה וזה רמוז‬
‫בפסוק שאמר ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת ‪ ,‬איש‬
‫רמזלהקלה‪ ,‬ומ״שוהכהאשה שוכבת מיגלותיו‪ ,‬רמז‬
‫לכנסתישראל‪ ,‬כמ״ש ואשה מספרת עם בעלה‪ ,‬שבכל‬
‫הלילות הכנסת מדברת עס־הקלה ואומד ופרשת כנפיך‬
‫על אמתיך כי גואל אתה ‪ ,‬הכוונה כיון שיעקב אבינו אמר‬
‫לישועתך‬
 ‫מדרש רות‬
‫לישועתן קויתי ה׳ שהתשועה האמיתית תהיה נידו ית׳ ‪,‬‬
‫והוא הגואל האמיתי‪ ,‬ראוי שיפלוש כנפיו עליה‪ ,‬ומשיב‬
‫הקב״ה ואומר ברוכה את לה׳ בתי השגת ח ס דן האתרון‬
‫מן הראשון ‪ ,‬ר׳׳ל רצית וחפצת שזאת הגאולה האחרונה‬
‫שתהיה י>תר שלימה מהראשונות שתעשה על ידי ‪ ,‬לבלתי‬
‫לכת אחרי הבחורים ‪ ,‬מצד שהכח והגבורה מצויה בבחורי׳‬
‫כשמשון וגדעון ואחרים כאלו לא רצית שתהיה הגאולה על‬
‫י ד ס‪ ,‬אס דל ואס עשיר ר״ל שאפשר שיהיה גבור ודל ‪ ,‬או‪.‬‬
‫אפשר שאע׳׳פ שלא יהיה גבור שיהיה עשיר וישכור חיילי׳‬
‫ואמרה שהיא לא רצתה אחת מאלו השתי תשועת אלא‬
‫תשועת ה ק ל ה ‪ ,‬ומ״ש ועתה בתי ‪ k‬תראי כל אשר תאמרי‬
‫אעשהלך‪ ,‬ר״ל שמה שהיא שואלת שהיא הגאולה הוא‬
‫יעשה אותה‪ ,‬כי יודע כל שער ע מי כי אשת‪.‬חיל את ‪,‬‬
‫שהמדהשבה הכנס ת היא פתח להשיג ישראל לבוראם ‪I‬‬
‫וכמו שהדברים התחתונים כמו התפלות ושאר דברים‬
‫צריך שיכנסו באותו הפתח לעלות למעלה ‪ ,‬כך הדברים‬
‫העליונים הצריכיס לפעול למעה וחיילות מעלה צריך‬
‫שיצאו באותו שער לפעול למפה ‪ ,‬ועתה כי אמנם כי אס‬
‫גואל אנכי וגס יש גואל קרוב ממני ‪ ,‬אמר ה ק ל ה ודאי אני‬
‫הוא הגואל ‪ ,‬כי עלי המלאכה לגמור ולגאול ולהושיע את‬
‫בני‪ ,‬אבל הגאולה המועלת עלי היא רחוקה‪ ,‬כי כשאני‬
‫אגאל יהיה כשישר^י יהיו רשעים׳ ולא יהיה בהם זכות ליג^ז‬
‫אלא שאעשה למען שמי‪ ,‬אבל יש גאולה אחרת קרובה‬
‫מהגאולה שלי ‪ ,‬שהיא אותה שאעשה בזכות ישראל אס‬
‫ישובו בתשובה שאותה גאולה אפשר שתהיה בכל יום כמ״ש‬
‫היו׳ אס בקולו תשמעו ולכן ליני הלילה ר״ל שב עתה בגלו׳‬
‫כמו שאתה יושב‪ ,‬והיה בבקר יהיה לן גאולה ‪ ,‬שתצא‬
‫מהגלות‬
‫ו‬ ‫מדרש רות‬
‫מהגלות שהוא לילה ‪ ,‬אם יגאלך טוב יגאל ‪ ,‬ר׳׳ל אם תעשה‬
‫אתה שיהיה זה הבקר בתשובה ומעשים טוכיס שתעשה‬
‫תגאל ‪ ,‬ואס לא יחפוץ לגיזלן ‪ ,‬ריל אס לא תהיה הגאולה‬
‫בשביל *שראל שלא יעשו תשובה ומעשים טובים ‪ ,‬וגאלתיך‬
‫אנכי ‪ ,‬בהכרח הוא שגאלך בשביל השבועה שיש לי ואעשה‬
‫למען שמי אבל צריך שתישן בגלות עד הבקר שיאיר למען‬
‫שמי בהגאולה שהיו ראויס ישרהל ליגאל בזכות מעשיהם‪,‬‬
‫שאמר עליה אס יגאלך טוב כבר היה להם זאת הגאולה‪,‬‬
‫כמו שאמרו ז׳׳ל פ׳ חלק ר׳ הלל אומר אין להם משיח לישר;י‬
‫שכבר אכלוהו בימי חזקיהו ‪ ,‬הכוונה באמרו אין להם ‪ ,‬הוא‬
‫לומר שלא יבא להם משיח בזכותם שאותו שהיה ראוי שיבא‬
‫בזכותם כבר בא להם בימי חזקיהו שהיה צדיק ‪ ,‬ובזכותו‬
‫עשה הקב״ה תשועה בימיו כמ״ש ויצא מלאך ה׳ וגן׳ ואע״פ‬
‫שהאיר להם הבקר ‪ ,‬אח״כ חזר להעריב עד שיבא הבקר‬
‫שיאיר להם הקב״ה ‪ ,‬שבזה לא יהיה עוד ערב ‪ ,‬וזה רמז לכו‬
‫בפסוקי׳ ואני אמרתי אגלה אזכך לאמר וגו'‪ ,‬אס תגאל‬
‫גאל ‪ ,‬ואס לא הגידה לי ‪ ,‬אמר הקב״ה לישראל באחד משני‬
‫פנים אפשר שתג^ ‪ ,‬או בשביל מעשיך הטובים ‪ ,‬או אע״פי‬
‫שיהיו מעשיך רעים תגאל למען שמי‪ •,‬ואס יגאלךהטוב‬
‫שלך אדע שאין אתה צריך לגאולתי ‪ ,‬וז״ש ואדעה כי אין‬
‫זולתך לגאול ‪ ,‬הכוונה כי הגאולה שאיפשר שתעשה מלבד‬
‫הגאולה שלך שהוא‪ ,‬גאולתי איכה צריכה‪ ,‬כי גאולתי היא‬
‫אחרגאולתך‪ ,‬וז׳יש ואנכיאחריך‪ ,‬והשיב ישראל ואמר‬
‫אנכי אגאל ‪ ,‬ואמר הקב״ה דע שזאת הגאולה שאני רוצה‬
‫היא גאולה שלימה שלא תשובו עוד בגלות‪ ,‬וז״ש ביום‬
‫קמהך השדה מיד כעמי וגו'‪ ,‬להקיסשסהמתעלכחלתו‬
‫ד׳ ל שמו של הקב״ה שאינן מתגהג עתה עם גבורותיו והוא ‘‬
‫כישן‬
 ‫מדרש רות‬
‫כישן ‪ ,‬אני רוצה שיקום על נחלתו ‪ ,‬שהס ישראל ״ כ״ש צי‬
‫חלק ה׳ עמו וגו׳ ‪ ,‬וכתיב והיה ה׳ למלך על כל הארץ ‪ ,‬ולזה‬
‫התחיל כאן ואמר ביום קכותך השדה וגו׳״ שמיום הגאולה‬
‫ואילך יודע שמו של הקב״ה שהוא אחד וישראל גוי אחד‬
‫בארץ‪ ,‬וקנית הוא לשון גאולה ‪ ,‬כמ״ שעדיעכודעסזו‬
‫קני ת‪, ,‬והשיב ישראל ואמר‪ ,‬שאי אפשר שיעשה מעשים‬
‫שיגאל כזכותו‪ ,‬וז׳׳ש לא אוכל לגאול לי‪ ,‬לפי שאס תעשה‬
‫הגאולה בזכותי יבואו כל כך צרות כעולם שנחלתי תהיה‬
‫נשחתת ‪ ,‬וז״ש פן אשחית את נחלתי ‪ ,‬כמו שמצינו ב ק‬
‫כוזיבא‪ ,‬שהיה לו להיות משיח ‪ ,‬שכן היה מבית דוד‪ ,‬ולא‬
‫יכול להושיע את ישראל ‪ ,‬ולא נחה עליו רוח ה׳ ‪ ,‬לפי‬
‫שישראל אכלו כבר זכותם בימי חזקיהו ‪ ,‬כמ״ש במאמר ‪,‬‬
‫וכיון שאין להם זכות ‪ ,‬אס היה הקל ה למען שמו ‪ ,‬היה‬
‫ראוי שיפרע מן הרשעים ‪ ,‬כמ״ש וברוח שפתיו ימית רשע ‪,‬‬
‫ובר\ות שרובם הין רשעים היו כולם מתים ‪ ,‬והיתה הכחל׳‬
‫•נשחתת‪ ,‬וז״שלאאוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי‪,‬‬
‫וכל הדברים הנוגעים בגאולת ישראל נגלו לדניאל ‪ ,‬ואמר‬
‫על בן כוזיבא ‪ ,‬ובאחרית מלכותם כהתס הפושעים יעמוד‬
‫מלך[ עז פכים ומכין חידות‪ ,‬והשעס שאמר עז פנים‪,‬‬
‫ארדיל באיכה רבתי מה כחו של קכוזיבא‪ ,‬אמרן בשעה‬
‫שהיה יוצא למלחמה היה מקבל אבני בליסטראות באחת‬
‫מן ארככותיו‪ ,‬והיתהכתזת ממנו והומת כמה נפשות‬
‫א׳׳ר יוחנן ר׳ כד חזי לכן כוזיבא אמר דרך כוכב מיעקב‪,‬‬
‫זה מלך המשיח ‪ ,‬ועלץ אמר דניאל ‪ ,‬מלך עז פכים ‪ ,‬ועצם‬
‫כחו ולא בכחו ‪ ,‬הכוונה שיעצס ויתחזק כמו של בן כוזיבא‬
‫אבל לא נכחו של הקכ״ה שבה יתגדל שמו ‪ ,‬כמ״ש כי יד על‬
‫צם יה ‪ ,‬ועל זה כשאנו אומרים קדיש אבו אומרין ועתה‬
‫יגדל‬
‫ז‬ ‫מדרש ח ת‬
‫יגדל׳כא נ ח ה׳ ‪ ,‬שבזה הפסוק יש ל׳ח אופיויז־ן וצריך י״ד‬
‫להשלים שס של מ׳’כ ‪ ,‬שעתיד לימסר לתנך המשיח ‪ ,‬ומ״ש‬
‫אח"כ ונפלאות ישחית וגו׳ ‪ ,‬הם כל הנפלאות והמלחמות‬
‫קהי׳ עושה כן כזיבא ‪ ,‬ומ״ש והשחית עצומים ועם קדושים‬
‫הוא מה שאמרו חז׳יל שהיו לו ק״ק אלף משיפי דם מאצבעו‬
‫שלחו לו חכמים עד מתי אתה מעמיד נעלי מומין בישר;' ‪,‬‬
‫שהיה עושה שישימו האצבע על השלהבת עד שהיה משיף‬
‫ממנו דם לראות אס יש לו גבורה ‪ .‬ואותם שלא היו יכולים‬
‫לסבול לא היה מוליכין עמו למלחמה ‪ ,‬ובזה השחית רבים‬
‫מישראל ‪ ,‬ועליהם אמר והשחית עצומים ועם קדושים‪.‬‬
‫העצומים שהיו הולכים עמו למלחמה‪ ,‬והקדושים אותם‬
‫שלא יכולין לסבול ‪ ,‬ומ׳יש ועל שכלו והצליח מרמה בידו׳‪.‬‬
‫כמ״ש חז״ל על ר׳ אלעזר המודעי שהיה מתפלל על ביתר ‪,‬‬
‫ולא היו יכולין לכבשה ‪ ,‬עד שעשה אותה כותי מרמה ‪,‬‬
‫והרגו בן כוזיבא לר׳ אלעזר המודעי ‪ ,‬ונכבשה העיר ‪ ,‬ועל‬
‫זה אמר והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל ‪ ,‬שחשב בלבו‬
‫שהיה ר׳ אלעזרקושר עליו והרגו ‪ ,‬ומה שאמר ובשלוה‬
‫ישחית רבים ר״ל שבאותו שלום שעשה עם הכותי וקבל‬
‫דבריו השחית העיר‪ ,‬שגרם שתכבש העיר ‪ ,‬ועל שר שרים‬
‫יעמוד ‪ ,‬בהיות שהוא היה ראוי להיות משיח אס היה זכות‬
‫לישראל‪ ,‬והי׳ ‪ t o‬על כל השרים ומחריבם‪ ,‬ולאהחריכס‬
‫בשביל שלא כתן לו היכולת ולא היתה נכונה עליו ידו ורוחו‬
‫של הקכ״ה ‪ ,‬ועל זה אמר ובאפס יד ישבר שאס היה לו היד‬
‫היה מושל על כל השרים ולא היה נכנע ‪ ,‬והקלה הכניעו‬
‫שלא להשחית נחלתו ‪ ,‬וכשמתחיל דניאל לדבר בזה העכין‬
‫אמר ‪ ,‬ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר עד ערב בקר ‪,‬‬
‫וכן כשמגלה לנו זה הסוד ברות ‪ ,‬אמ׳־ סורה שיה פה פלוני‬
‫אלמוני‬
 ‫מדרש רות‬
‫‪w‬ר^נ״ה‬‫אלמוני ‪ ,‬א״כ נראה שהגאולה השלימה היא ניד ר‬
‫געצמו ‪ ,‬כדי שיהיה שמן ניכר ונודע נין האומות ‪ ,‬וז״ש‬
‫גאל לן אתה‪ ,‬ר״ל נהיות אתה הגואל״ לןכ עצ מן א ת ה‬
‫צואל״ שאתה גואל את שמן״ וכהיותן מאל את שמן‬
‫אתגאלג״כאותי״ וז״ש גאל לן אתה את גאולתי כי לא‬
‫אוכל לגאול ; אמר ישראל אין ני כח שתהיה הגאולה נאופן‬
‫שאתהרוצה״ וזוהיתה הסבי^ שלא נתי^ רוח ה׳ על נן‬
‫פוזינא‪ ,‬לפי שלא היי‪ :‬זכות לישראל״ והיה צרין שיעשה‬
‫למען שמו‪) ,‬שיפרע מהרשעים ולרחם על ישראל הארין‬
‫זמן הגאולה על הנקר שלן״ וחזר להערינ לישר;! עד שינא‬
‫האור השלס מיד הקג״ה ״ ומרא׳ הנקר וי^ערנ אשר ראיה‬
‫אמת היא״ ר״ל אע׳יפ שזו הגאול׳ של נן כוזינא שהראיתין‬
‫למעלה לא היתה אמיתית״ הגאולה ניד הקנ״ה זז תהיה‬
‫שלימה ואמיתית״ ואס תקשה ותאמר שגס עתה אנו‬
‫רשעיס צמו שהיו בימי בן כוזינא״ הצרות שענרנו מעז‬
‫ועד עתה ואותם שנעבור הס מירוק עוונותינו״ וזה שאמ'‬
‫יוז״לאיןכן דוד בא ער שיתבקש דג לחולה ולא ימצא!‬
‫שנאמר אז אשקיע מימיהם ונהרותס כשמן אול;ן״ וכתיב‬
‫סוכת‬ ‫בתריה ביוס ההוא אצמיח קרן לביתישראל•‬
‫המאמר״ דע שמעת שאנו כגלות אנו חוליס מחולי יחש‬
‫הקדמוני״ וזה נרמז לנו בבן כוזיכא״ שנמצא נחש באותה‬
‫ארכובה שהיה מקבל אותס אבני בליסטראות״ להורות‬
‫‪ w‬שאמר דניאל עליו ועצם כחו ולא נכחו ‪ ,‬שלא כמסי‬ ‫שמד‬
‫לו כחו של הקב״ה״ בעון הנחש שהיה נמצא בישראל שהוא‬
‫הגורס לנו מיתה וצרות ״ וזה הח‪1‬לי עד עתה לא יכול‬
‫להרפא״ וזהו המעכב שלא תנוח רואו של הקכ״ה פל משית‬
‫בן דוד ‪ i‬שבכל דור ודור נולד א׳ מזרע יהודה שהוא ראוי‬
‫להיות‬
‫ח‬ ‫מדרש רות‬ ‫׳‬
‫להיות משיח לישראל אס היו מרפאים עון כחש מביניהם‬
‫כדי שתנוח עליו רוח ה'״ ולא יעכב הכחש כמו שעכב לבן‬
‫כוזיבא״ שבמקו׳כחומצאולוכחשכרון״ ולזה צריך לבקש‬
‫הדג שהזליר המאמר שהוא משיח בן אפרים ‪ ,‬של בברכתו‬
‫וידגו לחב בקרב הארץ״ ורוב הברכה נתנה לאפרים;‬
‫שהרי על ראש אפרים הושם הימין ‪ ,‬ובשביל זה אנו אומרי׳‬
‫משיח בן אפרים ‪ ,‬שמשיח בן יוסף היה לכו לזמר״ ואנו‬
‫אומרים אפרים״ לפי שאפרים לקח ממדת אמו ‪ ,‬שהיא‬
‫אסכתבתפוטיפרע‪ ,‬שהוא מצד שמאל! שהזאכחושל‬
‫סמאל״ שממנו כמשך הכחש״ וגס מנשה לקח ממדת אתו‬
‫ולקח חלק יותר ממה שלקח אפרים״ ולא היתה הימין‬
‫ראויה אליו״ אלא לאפרים שלקח מעש מצד אמו‪ ,‬והרבה‬
‫מצד כח גבורה‬ ‫מצד יוסף ‪ ,‬והיה בהכרח שיקח מכח‬
‫שצריך למלחמות ולהיות אכזיר״ ולזה די במעט שיקח מצד‬
‫שמאל״ ולזה אעפ׳יי שלקח הימין מצד אכין כקרא על שם‬
‫אמו״ י וזה רמוז באות פ״א מאפרים״ שהיא פ׳ פוטיפרע״‬
‫על שם הפעולה העתידה שתעשה על ידו ‪ ,‬ולא כקרא‬
‫משיח בן יוסף ‪ ,‬ומצד היות שמו מתיחס בדג ‪ ,‬הוא שאמר‬
‫המאמר עד שיתבקש דג לחולה ‪ ,‬שיבקשו למשיח בן אפרין‬
‫וימצאוהו‪ ,‬ומצד היותוכמצא‪ ,‬מיוםהמצאו והלאההברל‬
‫המושפעת על הרשעים‪ ,‬בעון ישראל שכמש^ת למים‬
‫ולכחליס״ מצדהצכורותשבאבהם״ תסתלקמהרשעים״‬
‫ולזה מביא המאמר ראיה מהפסוק ‪ ,‬שאמר אז אשקיע‬
‫מימיהם וכהרותס כשמן אוליך‪ ,‬לרמוז כי כמו כשהשמן‬
‫מסתלק מן הכר מיד הכר כבה‪ ,‬כך בהסתלק הברכה‬
‫מהרשעים יאבדו שררתס וממשלתם‪ ,‬וירבו מלחמות‬
‫וצרות בעולם‪ ,‬ובתוכם מלחמת משיח ב; אפדם״‪ .‬שהוא‬
‫הדג‬
 ‫מדרש ח ת‬
‫הדג שבאמצעות הצרות שעברו ‪ ,‬ושיעבדו נאותו זמן ‪,‬‬
‫ומיתת הדג שימות באותם המלחמות יהיה רפואה לעון‬
‫הנחש ‪ ,‬ולא ימצא עוד חלי בישראל״ וז״ש עד שיתבקש דג‬
‫לחוליה ולא ימצא ‪ ,‬שאין הכוונה שלא ימצא הדג ״ ^יא שלא‬
‫ימצא חולה ‪ ,‬לפי שמשיח בן אפרים יקבי“ ע‘יו כל החלאיס‬
‫של ישר^< כמ״ש אכן חליינו הוא כש^ ותנאוביכו הוא סגלס‬
‫)אז יגלה משיח בן דוד״ כמ״ש הכתוי ביום ההוא א‪,‬מיח‬
‫קרן לבית ישראל ׳‪ ,‬ולא תהיה זאת הגאולה כגאולות שעברו‬
‫לפי־שאז לא יהיה כחש בעולם כמו שהיה בגאולות שענ ת ‪,‬‬
‫שאעפ״י שאותם שהיתה הגאולה נעשית על ידם היו‬
‫שלימים ‪ ,‬עכ״ז בסבת הנחש שהיה מצוי בישרני לא נע שית‬
‫על ידם גאולה שלימ׳ ‪ ,‬וז״ש וזאת לפכיס בישר;ז על הגאול׳‬
‫ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו‬
‫וזאת התעודה גישר^ ‪ ,‬ליל שהקג׳יה אמי למש׳ רבינו ע״ה‬
‫של נעלך מעל רגליך״ וביהושע אמר נעליך לשון רבים ‪,‬‬
‫רמז לנו שימהרו ישראל מעון הנחש שהוא הולך בעפר‬
‫ומלקט ממנו במנעל ‪ ,‬ולפי שיהושע היה יותיי חמרי ממש׳‬
‫אמר בו נעליך לשון יביס ‪ ,‬שבהיותם מיוריס מזה החומר‬
‫שהיה בתוך ישר^ יוכלו לי^שיג דברי׳ עליונים ‪ ,‬והפעולות‬
‫שיהיו נעשות על ידם יתקיימו ‪ ,‬וז״ש וזאת לפנים בישראל‬
‫על הגאולה ועל התמורה ‪ ,‬לפנים ‪ ,‬רייל הקב״ה הי׳ מדבר‬
‫ע ם משת פכים אל פנים ‪ ,‬כמ״ש ודבי ה׳ אל משה פנים אל‬
‫פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ‪ ,‬ובדבר ה׳ אל משה פנים‬
‫גפנים עשה תמורה בסדר הנבואה ‪ ,‬שהמשפיע לנביאים‬
‫כוא גבריאל ‪ ,‬והמושפעים הס ישראל ‪ ,‬שהם זרע יעקב‬
‫ובשניהם נאמר איש ‪ ,‬שכאמ׳ והאיש גברי^ ‪ ,‬וכתיב ויעקב‬
‫איש תס ‪ ,‬ומצד שמשה רבע״ה היה לו לכתוב דברי התורה‪.‬‬
‫לקיים‬ ‫•‬
‫ס‬ ‫מררט רות‬
‫לקיים כל דגר‪ .‬עשה הקב״ה שיפריע עצמו מהחומר‬
‫ולשלוף נעלו״ וע״ש של במשה והאיש משה עניו מ א ד‪,‬‬
‫אמר כאן עליו שלף אישצעלו וכחן לרעהו‪ ,‬ר״ל נתחלף‬
‫נמשה סדר הנבואי שידבר ע ם הקב״ה פכים ‪ k‬פכים כאשר‬
‫ידבר גברי‪?.‬י הנקרא איש ע ס יעקב שהוא רעהו שנקרא ג׳'כ‬
‫איש‪ ,‬אבל לא נתחלף לנביאים האחריםשאע"פ שאמר‬
‫נביא מקרבך מאחיך כמוני ‪ ,‬עכי׳ז הס נשארו ע ס הנעל ‪,‬‬
‫ר״ל ע ם החומר‪ ,‬ומקבלים הנבואה מגבריאל‪ ,‬ולא פנים‬
‫‪ k‬פנים כמשרע״ה ‪ ,‬ובגאולה העתידה כלנו נהיה טהורים‬
‫מחומר< שירחיקהו הקב״ה מבנינו ‪ ,‬כמ״ש קנה לך וישלוף‬
‫נעלו ‪ ,‬שישלוף הקב״ה חומר הנחש ‪ ,‬מתוך ישראל לעולם ‪,‬‬
‫^ ותשוב הברכה לישראל כימי קדם ‪ ,‬כמ״ש כי קניתי את כל‬
‫אשר לאלימלך ואת כל אשר למחלון וכליון מיד נ ע מי ‪ ,‬ובכל‬
‫המשמורת הבקר שהיא המשמרה ה ל ‪ ,‬וגס במשמרה שניה‬
‫מחצי הלילה ולהלן ‪ ,‬מ מ תנ ת הכנסת שידעהו הקדוש ב״ה‬
‫ברחמיו ‪ ,‬ושתכון מלכות בית ישראל ‪ ,‬ובשביל זה היה דוד‬
‫קם בחצי הלילה ‪ ,‬כמ״ש חצות לילה אקום להודות לך ‪ ,‬לפי‬
‫שהוא ג״כ במרכבה במקום הכנסת ע ם האבות ‪ ,‬ויאיר‬
‫הבוקר של הקב״ה עליהם ‪ ,‬וז״ש הכתוב ותשכב מרגלותיו‬
‫>גד הבוקר ‪ ,‬ומ״שותקסבטרס יכיר איש את רעהו‪ ,‬ר״ל‬
‫כי מזמן שאנו בגלות כמו שאבדנו הברכה מיד הקב״ה ‪ ,‬כן‬
‫אבדנו הנבואה ‪ ,‬שבעונות איכה מצויה ע תה בישראל ‪ ,‬לפי‬
‫שהאיש גבריאל אינו מכיר עתה את רעהו שהואיעקב‪,‬‬
‫ר״ל לזרעו להשפיע עליו הנבואה כימי קד ס‪ ,‬שתמצא•‬
‫כבואה בישר^ ‪ ,‬והכנסת יהיה קס ‪ ,‬וז״ש ותקצז בטרם יכיר‬
‫איש את רעהו‪ ,‬ולגלות עוד זה הסוד כתוב בטרם בו״או‬
‫?‪ ®fePJ‬הוי״ו של יעקב ‪ ,‬כתו שרמוז בפסו׳ וזכרתי את בריתי‬
‫יעקוב‬ ‫‪ 1‬ג‬ ‫ב א‬ ‫‪ ct B‬׳‬
‫‪?i‬׳‬
 ‫מדרש רות‬ ‫‪.‬‬
‫יעקונ שהוא מלא צוי״ו‪ ,‬ואמר ג״כ)הארץ אזכור‪ 5 ,‬זי\א‬
‫אר[ן העליונה ‪ ,‬שהיא הכנסת ‪ ,‬ואיש בער לא ידע ‪ ,‬וכסיל‬
‫לא ינין את זאת^ שהקב״ה עושה עמנו חסד ואין אנו‬
‫מכירים אותן ‪ ,‬וז״ש ויאמר אל יודע כי באה האשה הגורן‪,‬‬
‫שידוע הוא שהמדה שבה הכנסת היא סוף העשרה ‪ ,‬והיא‬
‫כגורן שבה דשין כל התבואה לתת לכל אחד כפי מעשיו‪,‬‬
‫ובוררים התבואה למאכל האנשים ‪ ,‬והקש למאכל הנהמות‬
‫כמו שאמר הכתונ צדקתן כהררי אל משפשין תהום רנה‬
‫ארס ובהמה תושיע ה׳ ‪ ,‬ונזה הפסוק תמצא עשרה תינות‬
‫כנג ד עשר ספירות ‪ ,‬ומ״ב אותיות שהוא שמו של הקל ה ‪,‬‬
‫שבו משפיע בעליוני׳ ונתחתוניס ‪ ,‬ופותח את ידו ומשביע‬
‫לכל חי רצון ‪ ,‬הכוונה שכפי רצונו וחפצו של ארס לעבוד‬
‫לבוראו ‪ ,‬כן הקל ה משפיע עליו ‪ ,‬הראוי להיות מושפע‬
‫באדם‪ ,‬והראוי להיות מושפע בבהמה‪ ,‬הוא מושפע‬
‫כבהמה ‪ ,‬ז״ש הכתו׳ אדם ובהמה תושיע ה׳ ‪ ,‬כי כמה וכמה‪.‬‬
‫אוכלים בזה העולם אף עלפי שא^נס עובדים לבוראם‪,‬‬
‫אלא שהקלה נותן להם מזונם כמו שהוא נותן לבהמות‪,‬‬
‫והיל הוא בצדק ומשפש ‪ ,‬ואס יעלה על דעת שוס אדם ‪,‬‬
‫כשהכבוד הבא ממדות עליונות לישב על הכסא באי זת‬
‫אופן מושפעות שאר המלות בהיות הכבוד שם בכנסית‬
‫ושאר המדות הס למעלה ‪ ,‬לזה אמר הכתוב)צדקתן ‪4‬היס‬
‫ע ד מרום‪ ,‬ר״ל אע״פ שאתה רואה שהכבוד יורד שס‬
‫לכנסת‪ ,‬צדקתו של ה קל ה משפיע עד מרום׳ שי^ם•‬
‫המדות העליונות שהשפעת נמצאת בכל המקומות ‪ ,‬ולזה‬
‫אמר אשר עשית גדולות אלהיס מי כמוך ‪ ,‬שאין מי שיעשה‬
‫כמעשיו וכגמרותיו ברון הוא וברוך שמו ‪ ,‬וגס בזה הפסוק‬
‫יש עשרה תיבות כנגד עשר ספירות ‪ ,‬להודיענו כי כמו‬
‫שאנז‬ ‫‪ 2‬ב‬ ‫ב ב‬ ‫■‬
‫י‬ ‫מדרש רות‬
‫שאנו מונין עשרה נין מלמעלה למטה הין מלמטה למעלה‬
‫כך השפעתו יתברך בין מלמטה למעלה בין מלמעלה‬
‫למטה ‪ ,‬שהפסוק א' אומר תהום רגה שהוא למטה ‪ ,‬והפסו׳‬
‫ב׳ אומר ע ד מרוס שהוא למעלה ‪ ,‬ולפי שזו המדי^ נמשלה‬
‫לגורן‪ ,‬כמו שאמר למעלה שנה מתכנסת כל התבואה‪,‬‬
‫אע״פשאנו עתה כין האומות כברהאשה שהיא הכנסת‬
‫נ א ה לגורן‪ ,‬והיא מקבלת הנרכה שכן כתיב׳אחר והארץ‬
‫אזכור ‪ ,‬ואף גס זאת גהיותס בארן אויביהם לא מאסתים‬
‫וגו׳ ‪ ,‬והברכה שמקבלת מיד הקב׳יה היא להשפיע על‬
‫למטה ‪ ,‬וזה שאמי ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ‪ ,‬שאותה‬
‫מחיצה שהיתה עליה שהיתה מפסקת בינה ובין רחמי‬
‫השס» שיחזי ‪ p‬בהויפרישנה מעליה‪ ,‬כדי שתוכל לקבל‬
‫השפע מיד הקב״ה‪ ,‬ומה שאמר וימד שש שעורים וישת‬
‫עליה‪ ,‬שעורים הוא מלשון פתח ושער‪ ,‬והיה ראוי שיהיו‬
‫שבעה כנגד הז׳ ספירות הראשונות אלינו שכל אחת‬
‫משפעת על גלגל אחד מהז׳ כוכבי לכת ‪ ,‬והטעם שלא היו‬
‫‪w‬יא ממדת גבורה המשפעת על‬ ‫אלא שש לפי שחסר אחת שר‬
‫גלגל מאדים ‪ ,‬ועל זה אמר פתחו לי שערי צדק אבא בס‬
‫אודה יה ‪ ,‬ואמר שערי לשון רבים ‪ ,‬ואחר כך אמר זה השער‬
‫לה׳ לשון יחיד‪ ,‬שמדבר על זה השער‪ ,‬שבזמן שישר^ז יהיו‬
‫צדיקים שהוא בזמן משיח בן דוד שאיליו ימסד כח וגבויה‬
‫לעשות מלחמותיו ‪ ,‬כמ״ש באלהיס כעשה חיל והוא יבום‬
‫צרינו ‪ ,‬שבאותו זמן מצד היות ישראל צדיקים לא תמשול‬
‫עליהם מדתהדין‪ ,‬אלאבצריהס‪ ,‬ולפי שטובזההשער‬
‫הוא נסתר ואינו יכול לגלות אלא למשיח בן דוד ‪ ,‬לא כתב‬
‫כאן אלא שש שעורים‪ ,‬רמז לשש השערים בהיות שהם‬
‫שבעה ‪ ,‬לפי ש^יו הז׳ שערים שהם הז׳ ספירות יש בי^ס בכל‬
‫אחת‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
 ‫מדרש רות‬
‫אחת ז׳ שערים ‪ ,‬ושבע פעמים ז׳ עןלות למ״מ ‪ ,‬ואלו המ״ט‬
‫יש להם השער בבינה ‪ ,‬ששם הוא דרך בינותם ‪ ,‬שעליהם‬
‫נאמר חמשיס שערי בינה שהם מ״ט ועם אותו שער ששם‬
‫הביכה שלהם הס נ׳ ‪ ,‬וזה השער נעלם אפי׳ ממשה רע״ה ‪i‬‬
‫ובהיות זה השער סגורה סגורות ג״כ האחרות ‪ ,‬ולפי שהן ‪.‬‬
‫סגורות אמר דוד פתחו לי שערי צדק ‪ ,‬והשיב הקב״הזה‬
‫השער ל ה‪ /‬ר״לזי‪ :‬השער שבו מפתח כל השערים איני‬
‫פותחו אלא לשישראל צדיקים כמ״ש צדיקים יבואו בו וע״ז‬
‫השער טרח משרע״ה הרבה להשיגה ‪ ,‬ועליה אמר הודיעני‬
‫נא את דרכן שהוא חסר בלאיו״ד ‪ ,‬שהוא לאון יחיד‪,‬‬
‫וכוונתוהיתה לידע הפנים הבאים מכס גבורה‪ ,‬לידע‬
‫אופן פעולתו עמהס ‪ ,‬והיה רוצה לידע פכים של דין ו פל ס‬
‫של רחמים ‪ ,‬כמו שרמזו בפני ילכו ובאם אין פכין הולכית ‪,‬‬
‫שהם השני פנים באופן שסוד גבורתו יתברך לא נמסרה‬
‫אפילו למרע״ה‪ ,‬אלא שלמדו מדות הרחמים‪ ,‬כדיליכצל‬
‫מהרעות הנמשכות ממדת הדין ‪ ,‬והכל ימסר למשיח בן‬
‫דוד בע״ה ‪ ,‬וזהו סוד שש שעורים ‪ ,‬ומ״ש וישת עליה ותבא‬
‫העיר ‪ ,‬הכוונה שתכף שיושאו עליי^ על הכנסת השש‬
‫‪ , w‬שהיא עתה‬ ‫שעורים ‪ ,‬מיד תבא לעיר הקודש הברכי‬
‫כאלמנה‪ ,‬ועתה אגלה לך סוד גדול( שלא הוצרן לכתוב‬
‫כאן שבע ‪ t>k‬שש ‪ ,‬שבהיות ששבע ה ‪ 6‬עם גבור׳ ‪ ,‬כשתחשוב‬
‫ז׳ פעמי׳ ז׳ יעלו למ״מ ; ;זא שגבורה היתה עם רות ‪ ,‬שהוא‬
‫השמאל ‪ ,‬ולא היה צריך ליתן לה מה שהיה לה כבר ‪ ,‬ובשביל‬
‫זה הסוד הוצרך דוד שיהיה מצד אואב לאחוז בכח גבורה‪,‬‬
‫ולהמשיכה אליו ‪ ,‬ולטהר ממנו זוהמת הכחש ‪ ,‬ולהיות הכח‬
‫בידו להכקם מהרשעים ‪ ,‬זש״ה מואב סירראציעלאדוס‬
‫אשליך כעלי‪ ,‬ונבר הודעתיך שהנעל ראז לנחש ‪ ,‬ויהיה‬
‫מושלך‬
‫יא‬ ‫מדרש ח ת‬
‫מושלך על הרשעים ‪ ,‬באופן שלא יהיה שריד להם ‪ ,‬שנהיות‬
‫מושלכת עליהם כל זוהמת הכחש‪ ,‬ובהיות הגבורה ביד‬
‫משיח בן דוד ‪ ,‬בהכרח יהיו כלס נשמרים ונחרביס״ לפי‬
‫שלהם לא כגלו שערי רחמי׳ שיבקשו רחמים מהקב״ה בע ת‬
‫כעסו כשיהי׳ נאזר למשיח ב״ד כח אלהיס ‪ ,‬כמ׳יש באלהיס‬
‫כעשה חיל ‪ ,‬וכתיב ותאזרני חיל למלחמה תכריע קמי‬
‫תחתי ואויבי כתתי‪ :‬לי עורף ומשנאי אצמיתס ישו^ו ואין‬
‫מושיע על ה׳ ולא ענ ס וגו׳ ‪ ,‬הכוונה שאע״פ שישועו לשם‬
‫ה׳ שהוא מדת רחמים לא יענם ‪ ,‬ועתה תבין מאמר בספר‬
‫הזוהר‪ ,‬מגז חשוכה נפיק כהורא‪ ,‬מגו רחמי נפיק דיכא‬
‫מגו טב נפיק ביש וכולא אתכליל דא בדא‪ ,‬ומ״ש מגו‬
‫^ חשוכא נפיק כהורא ‪ ,‬הכוונה שמתוך מדת אלהיס שממנו‬
‫בא החושך והגלות‪ ,‬יבא הטוב לישראל כיון שימסר מדת‬
‫הגבורה למשיח בן דוד ‪ ,‬ומ״ש מגו רחמי נפיק דינא! כמ״ש‬
‫ישועו ואין מושיע אל ה׳ ולא עכס ‪ ,‬שהרחמים נהפכות על‬
‫הירשעיסלדץ‪ ,‬ומ״שמגוטבנפיקביש‪ ,‬שמהמדהשהיה‬
‫בא להס הטוב שהוא מדה סמאל ‪ ,‬משם תמשך להם הרע‪,‬ו‬
‫וזה הכח השיג דוד בסבת היותו כלקח מצד מואב ‪ ,‬שרות‬
‫היתה נכריה‪ ,‬כמ׳׳ש מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני‬
‫ואנכי ככרי׳‪ ,‬ואמר הגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותן‬
‫אחרי מות אישך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום‬
‫ד‪v‬כוונה כי כמו שרות שהיתה נכרי׳ לישר^ז ונהפכה לישר;ז ‪,‬‬
‫כך מדת הדין שהיתה נכריה לישראל וממנה היו נמשכות‬
‫כל הרעות ! תהפך לטוב לישראל‪;,‬ותשכח מרירות הגלות‬
‫והנגעים שקבל מהפכים של זע ם‪ ,‬שהם בכנסת‪ ,‬כמ״ש‬
‫קראן לי מרה כי המר פדי לי מאד ‪ ,‬ששדי בחשבוןמטטרו״ן‬
‫שרהפנים‪ ,‬ומ׳׳ שוה׳ענהביו שדיהרעלי‪ ,‬הכוונה כיון‬
‫שהשם ‘‬
 ‫מדרש רות‬
‫שהשם העיר על מעשי מידמטערו״ן שר הפנים הרע ל ' ‪,‬‬
‫ולזה אמר ושדי הרע לי ‪ ,‬וישוב ישראל לתפארתו)הדרו ‪,‬‬
‫‪w‬ככ‪ D‬ת האוצרות הגדולות מברכתו ית׳ ‪J‬‬ ‫‪ w‬סונ ר‬
‫)ישפיעו ‪ 3‬ד‬
‫ועל זה אמר ותי^וס כל העיר עליהם ‪ ,‬שהוא תהום רנ ה‬
‫שלהקכ״ה שיי^יה ככל העיר וביושבי בה< וכל הצמרות‬
‫יקראו זה לזה להשפיע על ישראל ‪ ,‬הרמוז נשם נעמי כמו‬
‫שאמר תהום אל תהום קורא לקול צנורץ ‪ ,‬ומ״ש ותאמרנה‬
‫הזאת כעמי ‪ ,‬הכוונה שיאמרו זה לזה לזאת הנעמי ‪ ,‬היא‬
‫שאנו נותנים השפע ‪ ,‬וכל זה רמוז נזה הפסוק ותהום כל‬
‫העיר עליהם וגו׳ ‪ ,‬והעעס שאמר הזאת והיה ראוי שיאמר‬
‫לזאת ‪ ,‬אלא לפי שזאת הה׳׳א י\ א אחרונה של השי״תשהיא‬
‫בכנסת ישראל״ וקודם שיגיע זמן נתינת זאת הביכה‬
‫לישראל יהיה נבדל מביניהם כל התערובתהרע‪) ,‬לא‬
‫יקבלו זאת הברכה אלא אותם שבזמן שישראל היו כככעיס‬
‫דבקו במצותיו יתברך כרות שאמרה עמך עמי ו^הין^‪ 1‬הק‬
‫>זה הסוד רמוז לנו בין רות וערפה״ שהמדפיס ידיהם‬
‫‪.‬מהמצות ופונים להקב״ה עורף ולא פנים ‪ ,‬יהיו נבדלים ‪,‬‬
‫)לא יראו כזמן שיפקוד ה׳ את עמו לתת להם לחם ‪) ,‬ימותו‬
‫תחת גבורת הדין״ ולא יראו כיוס זריחת חיו עולם כאותם‬
‫שידבקו כהקכ״ה ובמצותיו״ כמו שאמר הכתוב ואתם‬
‫הדבקים גה׳ אלהיכס חיים כלכס היום״ שהוא יומו של‬
‫הקכ״ה ‪ ,‬א״כ כיו ן שמצד רות היה ראוי שתמסר לדוד מדת‬
‫אלהיס״ כש״א ראוי היה שיאמר כאיל תערוג על אפיקי‬
‫מיס כן נפשי תערוג אליך;זהים״ שכטות שהאלהיסשהס‬
‫המלאכים העולים ויורדים הס במקום הכסא כמ״ש<‬
‫)עליתם וירידתם היא לטובתן של ישראל ‪ ,‬ובזה הס‬
‫עוסי׳ץס תמיד ‪ ,‬כך דוד שהוא במרכני^ שהוא אותו מקום‬
‫בעצמו‬
‫יב‬ ‫מדרש רות‬
‫‪ 3‬ענמו ‪ ,‬ה‪ 1‬א שואג ג׳'כ על מדת אלהיס״ שממנה יהיה‬
‫גאזר בכח ‪ ,‬אנל ע ל ז היה ראוי שיאמר כן אני אערוג;!יך ‪,‬‬
‫והטעם שאמר נפשי^ לפי שהיא קודמת כאותו מקום‬
‫שמשם הנשמות חצובות ‪ ,‬ויש לה התיחסות ע ס אותס‬
‫המלאכים שהם רוחנית כמו שהם רוחניים ‪ ,‬ויש כה כח‬
‫להשיג דברים עליונים ‪ ,‬־ ומה שאמר הכתוב סוכ דמה לן‬
‫דודי לצבי או לעופר האילים על הרי בתר‪ ,‬ר״לאותס‬
‫המדות של הספירות שנקראות הרים‪ ,‬כמ״ש צדקתן‬
‫כהרריאל‪ ,‬ואלה הסהמבדילים‪ ,‬לפי שהשפע מושפע‬
‫ממדה למדה ‪ ,‬וכשישראל איכס עושים רצונו יתברן ‪ ,‬הס‬
‫משפיעים במקומות אחרים‪ ,‬ואינןמניחיןשיבאהשפע‬
‫והכבוד לכסא‪ ,‬וזה שאמר על הרי בתר‪ ,‬ואומרת עוד‬
‫הכנס ת הטעם שאני אומר להקלה שיסוב הכסא ‪ ,‬הוא‬
‫לפי שאף על פי שאמר לי ליני הלילה שכבי עד הבקר ‪ i‬אי ר‬
‫רואה שבא הכבוד לישב ע מי‪ ,‬ואני מבקש אותו ואיני‬
‫מוצאו ‪ ,‬וזה שאמר על משכני בלילות ‪ ,‬שי^ס לילות הגלות ‪,‬‬
‫בקשתי את שאהבה נפשי ‪ ,‬שיחזור השכינה לקדמותה ‪,‬‬
‫להיות ע ם ישראל‪ ,‬ולגואלסעליד מ שי חקדוד‪ ,‬שיגלה‬
‫לכו במהרה נימינו אמן‪:‬‬
 ‫סוד המלבוש‬
‫סוד ה׳ ליריאיו‬
‫^ ן ך המלבוש^ הנקרא חלוקא ד ר מן‪ ,‬־מי זוכה ‪ 5‬ו‪,‬‬
‫ומתי יזכה בו ‪ ,‬ומה יעשה ממנו ‪ ,‬וממה כעשה‬
‫הלבוש הזה ‪ ,‬וכמה לגושים הס ‪ ,‬אשר חבר הרב הנזכר זצ״ל‬
‫מפי סופרים ומפי ספרים‪ ,‬והוא ק ק ה כ מות‪,‬ורגהאיכו‬
‫!אשרי כל קור׳ בו; ויכעס נפשו בלבוש מלכות ועפרת זהב •‬
‫האמתאמרו‪ ,‬כי ספירת יסוד כקראאיש‪,‬‬ ‫חכמי‬
‫הפעם כי נשמות הצדיקים הנקראים אנשים‬
‫זוכות בו‪ ,‬ושם סוד המלבוש ‪ ,‬השני יש לן לדעת‪ ,‬כי‬
‫המלבוש האחד הס היסודות הגופניים ‪ ,‬אבל המלבוש‬
‫השני הס סודות רוחכייס ‪ ,‬והנשמות של צדיקים ה ס‬
‫מתלבשות בזה המלבוש‪ ,‬אמנם הס ביד מלאך אחד שמו‬
‫אורה ‪ ,‬ומעשה ר' אליעזר ור׳ יהושע יוכיח ‪ ,‬והוא נותן‬
‫אותו למי שזוכה בו ״‬
‫יש לי לבאר סוד המלבוש על מתכונתו ‪ ,‬יש‬
‫לן לדעת כי יצירת האדם‪.‬בצלם אלהיס‬ ‫^‬
‫ולכבודו בראו ‪ ,‬ונפח בו נשמה עליונית‬ ‫‪.‬‬
‫מיסוד ‪ ,‬ונמשכת בתבונה משונה לקבל צורה בצורת גוף ‪,‬‬
‫ואז נתמלא כל גוף האדם מזיו כבודו ‪ ,‬כדי להמשיך בנח ו‬
‫־רוח שכל ‪ ,‬וידבק עמו בלכתו דרך חכמתו ‪ ,‬והשם עושה‬
‫חסד עם נשמות הצדיקים ‪ ,‬והזמין להם מלבוש שני אור‬
‫דק מאוד ‪ ,‬ונפשות הצדיקים מתלבשות בו לעתים ידועים‬
‫כמן‬
‫יג‬ ‫סוד המלבוש‬
‫מון שיש תוספת הברכה ושלום ורצון למעלה^ כי מ‪ p‬מה‬
‫בהפרדה מן המלבוש הראשון היא מחניית ביותר יותר‬
‫ממלאכי השרת״ ואינם מכירים עצמם ‪ ,‬ואינם יכולים‬
‫להתפלל לא בערס ולת בעד זרעם ‪ ,‬עד שה׳ מזמין להן‬
‫מלבוש השני ‪ ,‬ובזה המלבוש השני יש לה הכרה ‪ ,‬ומתפללת‬
‫בעדה ובעד זרעה^ כמו שארז״ל צערא דידהו ידעי‪ ,‬צערא‬
‫דאחרינא לא ידעי י א"כ הנשמה שזכתה לזה המלבוש‬
‫יכולה להתפלל בעדה ובעד זרעה ‪ ,‬וכן בכתובות פ׳ הנושא‬
‫רבי הקדוש אחר קיתתו היה בא בביתו בכל ערבי שבתות‬
‫לקדש לאשתו וכו׳ ‪ ,‬וזה ידוע בוודאי כי כשהנשמה ערומה‬
‫לא יהיה לה יכלת ברלוהעניניס‪ ,‬אבל רבי זכה למלבוש‬
‫השני ‪ ,‬והיה לו כח להראות כמלאכים • וכן כשבת פ׳ שואל‬
‫הנהו קפולאידהוו קפלי בארעא דרבנחמן וכוי‪ ,‬שמצאו‬
‫לר׳ אחי בר יושיהרוח חיים בקבר‪ ,‬הכל מזההעכין‪,‬‬
‫"‪ C‬יי אותם צדיקים שזוכין לזה המלבוש קרויים חיים‬
‫החופף על קברו תמיד ״ ויש לן לדעת בוודאי שהם עושים‬
‫שליחות השם כמלאכי השרת ‪ ,‬לש עושה מלאכיו רוחות ‪,‬‬
‫ר״ל מן הנשמות שהם רוחות עושה מלאכיו ‪ ,‬וכן הוא בודאי‬
‫י**( כי אותם האנשים שבאו לאברהם היו מזה הענין‪,‬‬
‫בעבור שכחו היה יפה ‪ ,‬־׳***( ןזה הסעס שאברהם הזמין‬
‫להס אכילה ושתיה ‪ ,‬בוודאי היה יודע כי המלאכים אינם‬
‫אוכליס ‪ ,‬אמנם ‪;3‬יו שהיו נשמות של צדיקים שהיו כגופות ‪,‬‬
‫אמי אברהם אי אפשר שלא ישאר להם יסוד גופני שממנוי‬
‫יתהוו לאכול ולשתות ‪ ,‬ולכן נקראו אנשים ‪ ,‬וכן כל איש או‬
‫אנשים הכתובים בפסוק הכל מזה הענין ‪ ,‬ולכן כקרא איש‬
‫כמו‬ ‫_ _____________ _____________‬
‫‪ C‬זוהר פרשה אהרי מות "־( פ׳ וירא קכלת הרנזכץ‬
‫"י' ״ ‪ C‬רקנאטי פרשת וירא‬
 ‫סוד ' המלבוש‬
‫המו המלנוש • ועוד פע ס אחר למה כקרא איש ‪ ,‬ס*‬
‫העשירית נקרא ני ת ‪ ,‬והיסוד נקרא איש^ והאיש יסוד‬
‫הבית ‪ ,‬כי האיש מקייס הבית נדרך ההשפעה שנותן לה ‪i‬‬
‫ע״כ דבריו* *( ובספר מאירת עיניס מצאתי הדנר‬
‫יותר באורן< ד ע כי צורת האדס ודמותו זאת חביבה מאד‬
‫לפני הקל ה< ומרוב אהבתו יהיה תחיית המתיסבגוף‬
‫ונפש ממש^ כאשר היו בתחלה‪ ,‬ואחר תחיית המתים‬
‫יעשה השי״ת כל העתיד לעשות‪ ,‬כגון יוס הדין הגדול‬
‫ויקבל כל אחד לפי מעשיו ‪ ,‬גופות הצדיקים יתעכלו כחנון‬
‫ואליהו‪ ,‬ותשארני^ נפשותיהן באותה הצורה קיימת‬
‫לעולמים‪ ,‬גס בעת שהצדיקים כפרוצה הקל ה לעשות‬
‫שליחות על ידי נפשותיהן לבני אדם‪ ,‬מלבישם לבוש העשוי‬
‫בצורת הגוף‪ ,‬והלבוש הוא אוירי‪ ,‬ואחרי שיעשו שליחותן‬
‫מתפשפות ונשארות ערומות כבתחילה‪ ,‬ואינם לובשות‬
‫לבוש השני כל שעה שהן רוצות ואפילו לצדיקים ‪^ ,‬יא בשעה‬
‫שהקלה חפץ לעשות בנפש מנפשות הצדיקי׳ איזה שליחות‬
‫אז מתלבשות באותו לבוש ‪ ,‬ואחר שעשו שליחותן מתפשפו׳‬
‫ונשארות ערומות ‪ ,‬וכשהן הולכים בשליחותן אינם נראים‬
‫לק לזכי הכפשות ‪ ,‬שכל כן גופן עהור ונקי מכל כתם חעא‬
‫ועון‪ .‬שאינו חוצן ומונע מלראות אותו המלבוש‪:‬‬
‫ויש צדיקים גמורים וחסידים אשר חפץ בהם השי״ת‬
‫שאין נפשותיהן כשאחת ערומות אפילו שעה אחת‬ ‫‪,‬‬
‫בלי לבוש ‪ ,‬והוא כמעשה מערכת לחם הפכיס על השלחן ‪,‬‬
‫שלא היה שלחן ערוס מלחם הפנים אפילו רגע אחד ‪ ,‬של‬
‫לחם הפכים לפני תמיד ‪ ,‬והיו פכי כהכיס זה כנגד זה ‪ ,‬זה‬
‫מוציא‬
‫הדומה עגין הכרובים‬ ‫נושחא אהריג' קונדרים זוהר ‪'0‬‬
‫יד‬ ‫טור המלבוש‬
‫מוציא הישן״ וזה עורך החדש ‪ ,‬לא יפסוק זה להוציא״ עד‬
‫שזה עורך״ כן הכפשות ‪ ,‬לא תפסוק הכפש לצאת מהגוף‬
‫בשרי ‪ ,‬עד שמתלבשת גוף אוירי ‪ ,‬וז׳יש תחסף עליו כל‬
‫היוס״ ‪ C‬וכן כשמתו של יעקב אביכוע״ה איכה נשארת‬
‫ערומה אפילו שעה אחת ‪ ,‬אלא הלבוש מחופף על נשמתו‬
‫תמיד‪ ,‬ר׳יל שנשמתו צרורה בצרור החיים״ והלבוש אצלו‬
‫תמיד מזומן ועומד ומחופף ‪ ,‬וכל שעה שנשמת יעקב רוצת‬
‫ללבוש אותו לכוש ‪ ,‬לאלתר היא מתלבשת ‪ ,‬על כן אמרו ז״ל‬
‫ולמה זה ביעקב יותר מאברהם‬ ‫יעקב אבינו לא מ ת‪,‬‬
‫ויצחק‪ ,‬מפני שהיתה מפתו שלימה‪ ,‬כי באברהם היה‬
‫ישמעאל‪ ,‬ויצחק עשו‪ ,‬ועוד כי ליעקב היה צער גידול‬
‫בכיס‪ ,‬מה שלא היו לאבותיו‪ ,‬וכיון שקבל צערם בחייו‬
‫בעולם הזה בעודו בו ‪ ,‬גס לאחר צאתו ממנו סוכל צער‬
‫עוכותיהס ‪ ,‬כי כישראל בצער הגלות בעווכותיהס ‪ ,‬מיד‬
‫כשמת יעקב אבינו ע׳יה לובשת המלבוש ‪ ,‬ומבקשת רחמים‬
‫לפני השכינה ‪ ,‬וממשכת רחמים על ישראל בכח תפלתה ‪,‬‬
‫ואחר שנענית מיד שבה לצרור החיים בלי לבוש ‪ ,‬כי הלבוש‬
‫הזה היא צורה נבראת בצורת דמות הגוף ‪ ,‬ואי אפשל‬
‫לכשמה להתפלל ולהמשיך שפע אלא עס הלבוש הזה ‪ ,‬וע״כ‬
‫אמרו על כשמתו של יעקב ע״ה תחופף עליו כלהיום‪,‬‬
‫***( וזה שאמר המאמר מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ‪,‬‬
‫רצה לרמוז מה שאמרנו‪ ,‬מפני שהיה לו צער גידול בניס‬
‫בחייו‪ ,‬גס אחרי כן מגין עליהם ״‬
‫ודע כי במלבוש הזה ענין גדול ותועלת גדולה לעו^לם ‪/‬‬

‫‪ C‬זוהר פי ש׳ אמור ״"‪ C‬ענץ ס׳ ויהי קבלת הרמב‪-‬ן‬

‫רקנאטי פרשת ויהי‬
 ‫סוד המלבוש‬
‫שכל זמן שהנשמו׳ בגוף האוירי ההוא הנקרא מלבוש ‪ ,‬זוכות‬
‫ומזנות לבני העולם ‪ ,‬ויורד בזכותן שפע חסך וררזמים על‬
‫העולס הזה כאלו היה כגוף החמרי ‪ ,‬כאשר בתחלה ‪ ,‬וכלי‬
‫לבוש אין יכולין להתפלל ולא להשפיע דבר בעולם ‪ ,‬ומזה‬
‫תוכל להבין מאמר א׳ מציעא פרק הפועלים< אליהן הוה‬
‫שכיס במתיבתא דר׳ יומא חד כגי; ליה ולא אתא א׳׳ל מ׳׳מ‬
‫נגה ליה למר א״ל אדאוקימנא לאברי^ס ומשי ידיה ומצלי‬
‫ומגנינא ליה וכן ליצחק וכן ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי‬
‫סברי תקפי ברחמי ומייתי למשיחא בלא זמניה וכו׳ ‪ ,‬לחה‬
‫לו לאליהו כל צער הגדול הזה להקים האבות מקברם^‬
‫ולתת להם מיס לרחוץ ידס ‪ ,‬ואח׳יכ יתפללו< רק יתפללו‬
‫־ כלם בעודם שוכבים בקברם ‪ ,‬ואס לא ירצה רק כל אחד‬
‫לבדו‪ ,‬כמו שאמר סנרי תקפי ברחמי וכו‪ /‬וא״כלמהלו‬
‫כל הטורח הזי^‪ ,‬רק כל זה הוא כמו שאמרנו‪ ,‬כי המת‬
‫בעודו בקבר מושכב על הארץ אין לו יכלת להתפלל‬
‫ולהעתיר;< ה׳ ‪ ,‬לא בעדו ולא בעד אחרים ‪ ,‬אבל כשיתלבש‬
‫נפשו של אדם בזה המלבוש רוחניי‪ ,‬אזי יש לו יכלת להתפלל‬
‫בעדו ובעד אחרים‪ ,‬ולהוריד שפע ורחמים על העולם‪,‬‬
‫כאשר היה בתחלה בחיותו ‪ ,‬ולכן אליהו שהי׳ רוצה שהאבות‬
‫יתפללו על זרעם‪ ,‬היה מביא להם הלבוש ומלביש אותם‬
‫בלבוש רוחניי כל אחד לבדו‪ ,‬ואז היה מתפלל‪ ,‬ואחר כך‬
‫מפשיטו אותו הלבוש ומחזירו לקברו ‪ ,‬כאמרו ומגנינא לי׳ ‪,‬‬
‫וכן ליצחק‪ ,‬וכן ליעקב‪ ,‬וכל זה יובן ממה שחצינו בשבת‬
‫פרק השואל הכהו קפולאי וכו׳ ‪ ,‬והיה אחאי בר יושיה חי‬
‫בקבר ודבר עם רב נחמן וכו׳ ‪ ,‬וגס רבי דהוה אתי כל בי‬
‫ו ק ר׳יו כ ף הגלילי שהיה גא‬ ‫שמשיה לבייתיה ו כו‪/‬‬
‫_______________________________לביתו‬
‫’‬ ‫״( בכפר מאירת עינים פרשת ויהי‬
‫סו‬ ‫סוד המלבוש‬
‫לביתו בכל ע״ש וחשדו את אשתו ב׳ תלמידים ששמעו קולו‬
‫של ר׳ יוסף שהיה עושק בתורה< ואמרו שהיתה עוברת‬
‫• עב ‪T‬ה ‪ ,‬והודיעוהו לב׳יד ‪ ,‬והביאוה ורצו להלקותה ואמרה‬
‫שהוא ר׳ יוסף בעלה ולא האמיכוה ‪ ,‬לשבת אחר ע׳יש בא‬
‫כמנהגו ‪ ,‬ומצאה בוכה ומצערת עלשחשדוה בזה‪ ,‬בשחרית‬
‫גלה עצמו לצבור בבית הכנסת‪ ,‬והעניש מהסרביס‪,‬‬
‫ושוב לא בא לביתו ״ כל אלו סודות רומזים למלבוש השני ‪,‬‬
‫אשר מתלבש׳ הנפש תיכף צאתה מזה העולם ‪ ,‬ומה שאמרו‬
‫שמתו בכי אהרן על שהיו מחוסרים בגדים כנ׳יז‪ ,‬סוד‬
‫הדבר כי שני בכי אהרן לא היו עדיין שלמים בבגדים‬
‫העליונים ‪ ,‬כי כל צדיק וצדיק יש לו מלבוש מתוקן ‪ ,‬ויתלבש‬
‫בו כהוגן ‪ ,‬ואם עדיין לא נשלמו מעשיו ואינו ראוי לאותו‬
‫מלבוש ‪ ,‬אזי לא ימצא אותו מלבו׳ מתוקן ‪ ,‬ואותו לבוש יארג‬
‫ממצות וצדקות ומעשים טובים ‪ ,‬הה׳יד וילבש צדקה נשריין‬
‫וזה המלבוש אינו מתוקן אלא למי שהוא שלס מלמטה‪,‬‬
‫וקיים דמות השלשלת בזה העולם בפריה ורביה ‪ ,‬והוא שיש‬
‫לו בת זוג‪ ,‬אזי הוא שלם מלמעלה ומלמטה‪ ,‬ואזי אותו‬
‫המלבוש מתוקן לו כראוי ‪ ,‬ואס זה המלבוש אינו מתוקן לו‬
‫בשביל שלא כשלם מלמטה בשביל שאינו כשוי והוא פגום‬
‫שאין לו פריה ורביה ‪ ,‬אז נפשט לו אותו מלבוש מלמעלה ‪,‬‬
‫ושני בכי אהרן נכנסו מחוסרי בגדים ‪ ,‬פירש בגדית‬
‫העליונים ‪ ,‬שלא היו נשואים ‪ ,‬ולא היה להם פריה ורביה ‪,‬‬
‫לכן הופשטו מאותם הבגדים‪ ,‬ולאהיומתדמיס ליוצרם‪,‬‬
‫ונכנסו לעשות העבודה ההיא‪ ,‬לכן נענשו מלמעלה‪,‬‬
‫הה״ד ותצא אש מלפני ה׳ • *{ והלבוש הזה לידע ממה‬
‫נעשה! עשה אזנך כאפרכסת ושמע‪ ,‬כתיב ויקרבו ימ^‬
‫_ ________ _______^ ______________ישראל ^‬
‫‪ C‬כספר מראות הצובאורה‬
 ‫סוד המלבוש‬
‫ישר;‪ 1‬לנוות וגן׳ ‪ ,‬למה אמר)יקרנו ! כנראה שהין רחוקיס‬
‫עד עתה למרחוק ‪ ,‬ועתה בקרבו״ היה לו לכתוב)ינא‬
‫יוס ישראל למות ‪ ,‬עוד אמר ימי לשון רבים ‪ .‬היה לו לכתוב‬
‫)יקרב יום ‪ ,‬כי ביום אחד ימות האדם ‪ ,‬ולפעמים בשעה‬
‫^חת ‪ ,‬עוד מציכו שלמעלה לעולם קראו בשם יעקב״ כמו‬
‫שנאמר ויחייעקב‪ ,‬ויהי ימייעקב‪ ,‬ובכאן קראו בשם‬
‫ישראל‪ ,‬אבל בהיות כשברא הקב״ה את הארס על צד‬
‫החסד ‪ ,‬וצפח באפיו נשמת רוח אלהיס חיים ‪ ,‬בראו על‬
‫תכלית שיהיה כלו שכל פשוט כמלאכי השרת ‪ ,‬אשר אין‬
‫בהסעוןאשר חטא‪ ,‬רק לעשות רצון בוראם וכו'‪ ,‬גרס‬
‫העון וחטא ועבר על צווי הקב״ה ‪ ,‬וגרשו מג״ע לעמד את‬
‫האדמה‪ ,‬השגיח עין חמלתו עליו ‪ ,‬לבלתי ידח ממנו‬
‫נשמתן הטהורה‪ ,‬נתן לו קצת מצות‪ ,‬כדי שבזכותם‬
‫ובקיומן יזכה נפשו לחזור אל מקומה ‪ ,‬לעלות ולראות את‬
‫‪ w‬מחדש קצת‬ ‫פכי האדון ה׳ יתברך ‪ ,‬וכן בכל דור ודור היר‬
‫מצות ‪ ,‬עד שבאו ישראל להר סיני ‪ ,‬וגתן לי<ס תרי״ג מצות‬
‫מצות ‪ . ,‬וצום על קיומם ‪ ,‬למען ייטב להס ‪ ,‬כי בקיוס‬
‫המצות יתעלה נפשם למעלה עליונה ‪ ,‬יותר ממה שהיתה‬
‫מקדם וכו׳ ‪ ,‬וכן מצינו ני המצות בכל יוס ויום מזהירין את‬
‫^ האדם שלא יחטא‪ ,‬ויעבור רצון בוראו ‪ ,‬כאז״לא״ראחא‬
‫רמ״ח מצות בתורה כנגד רמ״ח איברים שבאדם ‪ ,‬וככל‬
‫יום ויום צווחין על האד׳ עשה אותנו כדי שתחיה בזכותינו‬
‫ותאריך ימים ‪ ,‬ושס׳יה מצזת לא תעשה כמכין ימות החמה‬
‫שככל יום ליום שחמה זורחת עד שהיא שוקעת‪ ,‬צווחת‬
‫ואומרת גוזר אני עליך במי שהגיע ימ*ס ליום זה ‪ k‬תעבור‬
‫בי עבירה‪ ,‬ואל תכריע אותי‪ ,‬ואת כל העם לכף חובה‪,‬‬
‫הריתרי״ג מצות כלס מזהירין את האדם שלא יחטא‪,‬‬
‫וישמור‬ ‫'‬
‫טז‬ ‫סוד הטלבוען‬
‫)ישמור מצותיו ותורותיו לטוב לו כל הימים ‪ i‬ולכן בפמרו‬
‫את מצות ה׳ ללכת בדרן מוב ‪ ,‬הקב״ה אינו מקפח שכרו ‪,‬‬
‫ופעולתו לפניו כעולם הבא ‪ ,‬כי שכר מצוה בהאי עלמא‬
‫ליכא ‪ ,‬זאת ועוד מלבד שכר המעשה שנותן לו ״ ג״כ הימים‬
‫אשר עשה בי^ס מצות איכס הולכות לאבוד וחוזרות ריקם ‪,‬‬
‫כי בהם משלים נפשו יותר ויותר ‪ ,‬כי בהסתלק נפשו מזה‬
‫העולם נשארה ערומה בלי לבוש ‪ ,‬ני הגוף כקבר בקגר ‪,‬‬
‫ונפשו עגומה בראות׳ כי אין לה לבוש ‪ ,‬כאשר הית׳ באמכה‬
‫אתו זה ימים רבים ‪ ,‬אז הקב״ה עושה לה לבוש אחד מכל‬
‫אותם הימים אשר עשה בהם מצו׳ ‪ ,‬ומתלבשת הכפש בגוף‬
‫הזה ‪ ,‬ואז נחה שקעה מכאובה ושבה אל בית אביה ‪ ,‬ובזה‬
‫הלבוש היא הולכת בשליחותו של הקב״ה כנזכר לעיל ‪ ,‬ולי׳א‬
‫ז״ל כי בכל יום ויוס משנותיו של ארס ‪ ,‬אס עשה בו מצוה‬
‫אחת‪ ,‬אותו היוס הולך לפני הקלה״ ואזמר לו רבש״ע‬
‫אני יוס פלוני משנותיו של פלוני ‪ ,‬ועשה בי מצוה אחת ‪ ,‬אז‬
‫אותו היוס עומד לפני הקלה עד בא יום פקודתו ‪ ,‬וכן‬
‫כלס ‪ ,‬עבר עבירה ‪ ,‬אותו היום הולך לפני הקב׳יה ואומר לו‬
‫רבש״ע אני יוס פלוני משנותיו של פלוני ‪ ,‬ועבר בי עבירה‬
‫אז אותו היום יוצא מלפני הקל ה ‪ ,‬כי אינו יכול לעמוד‬
‫לפניו ‪ ,‬אשרי אשר הועמא ‪ ,‬כי הוא קדוש ומשרתיו קדושים‬
‫ואיכה יכולה לעמודבמחיצתו ‪ ,‬ובאחרית הימים בהסתלק‬
‫נפש האדם מן העולם הזה לעולם העליון ‪ ,‬אז רואים אלו‬
‫הימים ימי שנותיו של אדם ‪ ,‬אם נמצאו כלס ההורים שלא‬
‫חעא בהם ‪ ,‬ואין בהם לכלוך עון״ כלם ככנס'ן לפני הקב״ה‬
‫כחצרות קדשו ‪ ,‬ולא יבושו ‪ ,‬ואז עושים לו מאותם הימים‬
‫לבוש אחד ‪ ,‬ומלבישים אותם לנפש אדם אשר בא וקייס את‬
‫מצותיו‪ ,‬ואס נמצאו בהם ימים מלוכלכין בעזן ‪ ,‬אותם‬
‫הימים‬
 ‫סוד המלבוש‬
‫הימיס נכלמים בעצמם״ בלאןתס כי הןפמאו‪) ,‬איכס‬
‫יכולים צהככס בחצר המלך ״)אז אותם הימים הנשארים‬
‫לא יספיקו ללבוש ״ כי יהיה חסר כמו הבגד שחסר ממנו ‪,‬‬
‫)לא יספיק לעשותו מעיל אינו עושה אותו״ )אז הכפש‬
‫חוזר׳ ריקם״ כי אין נותכין לה לבוש״ וזה הוא סוד הכרת ‪I‬‬
‫כמ״ש הכרת תכרת הכפש ההיא עונה בה וגו ״ ולכן בהיות‬
‫שיעקב אבינו ע״ה כל ימיו נזהר בהם״ והיו כלס בקדושה‬
‫ובטהרה״ אז בהסתלקו מזה העולם תיכף כקרבן כל ימי)‬
‫‪w‬קב״ה בלי בושה כלל״ ואז נעשו אותם הימי׳ לבוש א׳‬ ‫לפני ר‬
‫ונתלבש נפש יעקב בה ״ ולכן אמר ויקרבו ימי״ ריותס ׳‪:‬ימיי‬
‫של יעקב כלס כקרבו לפני הקב יה בלי נושי‪ :‬כגנ ‪ ,‬כ־ היו‬
‫ימי ישר^ ר״ל מי שכל ימיו היה ישר עס אל״ וקייס מנותיו ‪,‬‬
‫והיה בקדושה כל ימיו • וכל זה למדנו מדברי האיש ה;יהי‬
‫רשב׳יי בזוהר שלו פרשת ויחי וז״ל ז״ל״ ת״ח כד קריבו איכון‬
‫יומין קמי מלכא קדישא איהוה זנאי״ כד בר נש נפיק‬
‫מעלמא סליק וע(י באיכון יומין ואיכון לבושי יקר מתלכשא‬
‫ביה כשאתיה ואיכון יומין דלא הב בהון ״ בהןן יזכה זכאץ‬
‫איכון צדיקייא דיומיהון זכאין ואשתארו לעלמין דאתי וכד‬
‫כפקן מאחבראן רולי^ו ואתעבידו לבוש יקר לאתלבשא ביה‬
‫ובההוא זכוותא זכאן להתערגא תעכוגא דעלמא דאתי‬
‫ובההוא לבושא זמיכין לאחייא ולמיקס וכל איכון דדאית לן‬
‫לבושא יקומון״ הה׳׳ד ויתיצבו במו לכוש״ ווי למיכון חייבי‬
‫עלמא דיומיהון בחוביהון חסרין ולא אשתאר חנייהו במה‬
‫דאתכסייןכדיפקון מהאי עלמא וחייבי עלמא דלא זכו‬
‫לאתלבשא כלבושא דיומיהון עלייהו כתיב והיה כערער‬
‫בערבה ולא יראה כי יבא טוב וגו׳ ‪ ,‬ווי לההוא דגרע יומוי‬
‫לעילא דכד בעולאלגשא ליה ניומוי אינון יומין דפגיה‬
‫ביואוי‬
‫ין‬ ‫סוד המלבוש‬
‫‪3‬יומוי חסרון מההוא לבושא ולאליהוי ליה ל כי ש ‪ 5‬מה‬
‫דאתלכש בההוא עלמא כדין ווי ליה ווי לכפשיה דדייכין ליי‬
‫נגיסכס יומא על יומין חד על תרין דכד נפיק מהאי עלמי‬
‫לאשסכח יומין דאתלבש בהו ולא ליהויליה לנושא במה‬
‫דיתכסי זכאין איכון צדיקייא דיומין דלהון שמירין איכון‬
‫לגבי מלנא קדישא ואתעביד מינייהו לבושי יקר דאתלנש‬
‫בהו לעלמא דאתי ‪ ,‬ת״ח באגרהס הכה מה כתיב ואברהם‬
‫זקן בא בימים ‪ ,‬כד אסתלק מהאי עלמא באיכון יומין ממש‬
‫דיליה על ואתלבש בהו ולא גרע מההוא לבוש יקר כלום‬
‫דכתיב בא בימים ביומין דילי' דכלהו הוו מהורין וקדישין ‪,‬‬
‫באיוב מה כתיב ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה‬
‫^ דהא לא אשתאר לבושאלאתלבשאבהווכו׳״ וגס אס‬
‫תעיין בספר מראות הצובאות בעכין מיתת בכי אהרן‪J‬‬
‫שיש מהם אותריס שנענשו בשביל שנכנסו מחוסרי בגדים‬
‫והסוד הוא מה שאמרנו״ שהיו מחוסרי בגדים העליונים‬
‫שלא זכו עדיין למלבוש הזה בשביל שלא היו נשואים ‪ ,‬ולא‬
‫קיימו מצות פריהורביה‪ ,‬כי המלבוש הזה יארג ממצות‬
‫ומעשים טובים שעשה האדם בזה העולם כל ימי חיותו ‪t‬‬
‫^ והימים האלה כזכרים לפני הקב״ה״ ונעשה מהם מלבוש‬
‫‪.‬לנפשו‪ ,‬בהסתלקומזההעולסלעולסהעליוך‬ ‫^‬
‫‪ g‬ובלבוש הזה נחלקו בו ‪ ,‬יש מהם אומרים כי אינו רק‬
‫אחד לבדו‪ ,‬ובזה הלבוש הכפש הולד בשליחותו‬ ‫‪f‬‬
‫^ כפי מה ששולחין אותן במאמר השי״ת ‪ ,‬ונראה לבכי העולם‬
‫ן כמו שהוכחנו לעיל‪ ,‬אבל כפי מה שלמדנו מדברי האיש‬
‫־־ האלהי רשלי *( כפי הנראים ‪ ,‬הס שלשה ‪ ,‬כמו שיש לאדם‬
‫שלשה נפשות שהן נפש רוח נשמה‪ ,‬כן כל אחד יש לו לבוש‬

‫זוהר פרשת הייוגזה‬

 ‫סוד המלבוש‬
‫נפכי עצמו ‪ ,‬וכפי מעלת כל אחד כן לכומ״ כי הנשמה‬
‫עולה למעלה בצרור החיים את ה׳ ‪k‬׳‪ , r :‬והרוח הוא בג" ע‬
‫והנפש היא לעולם עמו בקבר ‪ C* ,‬וזה סוד ר׳ יצחק קשה‬
‫רמה למת כמחנו בבשר החי כו׳ ‪ ,‬וזה סוד החיים ההולכים‬
‫להתפלל על קברות המתים ונעניס מיד< כי הכפש מו ד ע‬
‫לרוח״ והרוח לנשמה ‪ ,‬ונשמה להקב׳ ה ‪ ,‬ומיד כצלחים‬
‫בתפלתם‪ ,‬והדבר הזה יש לו ראיות גדולות‪ ,‬ומובן למי‬
‫שקרא ושנהוכו'‪ ,‬ולכן כל אחד יש לו לגוש בפני עצמו‪,‬‬
‫והלבוש הולך באיזה שליחו׳ ונראה לבני אדם אינו רק לבוש‬
‫הנפש לבד ‪ ,‬ובזה הוא משוטט בעולם ‪ ,‬אבל לבוש המ ת‬
‫ולבוש הנשמה אינם יוצאים בו מאותו המקום אשר הס‬
‫עומדים ‪ ,‬וזה לשון רשב׳׳י בזוהר שלו תנן אלף וחמש מאות‬
‫ריחיןסלקיןכליומאמגינתא דע קד מ תב ס מי בהואינון‬
‫לבושין דיקר דההוא עלמא דאתי דמתעטרי מן יומוי דבר‬
‫כש ‪ ,‬אמר ל יהודה נמה לבושין אינון אמר ל אלעזר טו ד‬
‫דעלמ׳ בהא אפליגו אבל תלתא איכון חד דמתלבשא בההו׳‬
‫לבושארוחא דבגינתא דעדן בארעא וחדיקירא מכלהו‬
‫דמתלבש׳ בי׳ בשמתא בגו צרורה דחיי בין פורפירא דמלכא‬
‫קדישא וחד לבושאדלבר דקאיס ולא קאיס אתחזי ולא‬
‫‪w‬הוא אתלבשת ביה כפשא ואזלת ושטאת בעלמא‬ ‫אתחזי בר‬
‫בשבתא ובכל ריש ירחאאזלתואתקשרתברוחא דבגינתא‬
‫דארעא דקיימא בין פרגודא יקירא ומיניה אוליפת‬
‫וידעת מה דידעת ושומאת ואודעת ליה בעלמא‬
‫ת״ח בתרין קשורין אתקשרת נפשא בכל ריש ירחא ושבתא‬
‫בקשויא דיוחא דבין ריחי דבוסמין בגיכתא דעדן בארעא‬
‫ומתמן אזלת וששאת ואתקשר׳ עם רוחא בנשמתא דצרירא‬
‫בצרור ה __‬ ‫‪3 2‬‬ ‫גב‬ ‫_ ________‬
‫‪ C‬זיחר פ׳ ויחי ס־׳ רנ׳ו•‬ ‫‪ C‬רקנאםי פ׳ בראשית ׳‬
‫יח‬ ‫סוד המלבוש‬
‫כצרורא דחיי )מתזכת מאיכון זיוין יקיריןדהאיסטרא‬
‫ולהאי סטרא הה״ד וכחן ה׳ תמיד והטביע בצחצחות‬
‫נפשך מהו בצחצחות אלאצחותאחד כד אתקשר ברוחא‬
‫בגיכתא דלתתא צחותא מן גו צחותא כד מתקשראן‬
‫נכשמתא דלעילא כצרורא דחיי והיינו בצח חד צחות תרין‬
‫דאיכון לעילא ניקרא דכשמת׳ הא ודאי צחצחות ומאן ירית‬
‫יקרא דא נפשן נפשן ממש זכאה חולקהון דצדיקייאחכו‬
‫לכל מילין אילין בעלמא הדין ובעלמא דאתי ע"כ ‪:‬‬
‫ועתה שמע לקול הדברים האלו״ אל יליזו מעיניך ‪,‬‬
‫כתבם על לכן תמיד‪ ,‬אשריןוטובלן‪ ,‬כי‬
‫תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת כל ימי חייך‪,‬‬
‫הנין את אשר מוכן לפכין ‪ ,‬אס נעל נפש אתה ‪ ,‬ורוח‬
‫אלהיס בקרבן קדוש‪ ,‬אחריתן ישגא מאד ‪ ,‬ודעת לנפשן‬
‫יכעס‪ ,‬בלבוש מלכות ועטרת זהב‪ ,‬ויהיו חיים לנפשן‪,‬‬
‫להתהלן לפני ה׳ נאור החייס ‪ ,‬ולחסות תחת צל כנפיו ‪,‬‬
‫אמן‪:‬‬
 ‫מ^^מר לחתן‬
‫׳גישמעתי מפי מורי ורבי הדיין הכזצויין ה־־ב במרדרר‬
‫משה גאלגטי ני׳״ו‪.‬‬
‫כר רב יצחק פי‬ ‫רב‬ ‫©יק א דמוטה‬
‫פתח ריש לקיש בסועה‬
‫אמד הפי אין מ׳ווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמ׳‬
‫כי לא ימח שבע הישע על גורל הצדיקים אמר רבה בר‬
‫חכה אמר ר׳ יוחנן קשה לזווגן פקריעת יס סוף שנאמר‬
‫אלהיס מושיב יחידים ביתהמוצ׳־א אסירים בכושחתאל‬
‫תקרי מוציא אלא פמוציא איני והאמר רב יהודה אמר רב‬
‫ארבעים יוס קודם יצירת הולד בת קיל יוצאת ו^מרת בת ‪J‬‬

‫?‪1/‬‬ ‫הא בזיווג שני עכל יה־‬ ‫‘ ‪. .‬‬

‫בעל העקידה פירש זווגראשון‪ ,‬ר״ל חבור הנשמה‬
‫‪/‬ץ‬ ‫והגוף ‪ ,‬זווג השני ‪ ,,‬ר״ל זווג המפורסם •‬
‫׳‬ ‫וכפ* דרך חז״ל אינו סובל זה הפי׳ ‪ ,‬לפישכיווןשהקשו‬
‫מזה על זה נראהששני מאתל־יס מדנריס בענין‬
‫‪fr‬‬ ‫• אחד ולא בשני כושאיס וב׳ זמנים‪ .‬וזה מודה לשון פאן וכאן‬
‫דאי לא תימא הכי ‪ ,‬הוה ליה למימי הא בזיווג ראשון הא‬
‫בזיווגשני ‪ ,‬שמלת הא מויה חליף הנושאים ‪ ,‬כל שפן שכפי‬
‫ודי'‬ ‫הנראה מדבריו שהזוג המפורסם הוא נפי המעשים; וחז ל‬
‫‪1‬ה‬ ‫גדרו זמן החופה בן י״ח שנה ‪ ,‬ואסמכתא והוא בבתוליה‬
‫יקח שמולה והו״אי״ח‪ .,‬ואמרן ז״ל שהקלה יושב ומצפה‬
‫עד עשריסשכה‪ ,‬ואס אינו נושא אז אומר הפח רוחו‬
‫^נג‬ ‫גגיהנס׳ ואליהו כופתו והקנ׳יה מרצעו< וקבלה בידינו‬
‫‪P‬אי{ עונשין בית דיןשל מעלה עד עשריםשנהי^ז^^ו‪.‬‬
‫'♦‪.4‬‬
‫יט‬ ‫׳ מאמר לחתן‬
‫ועוד שבמאמר השני הרצן ז״ל סמא יקדמנו אתר בתפלה‬
‫לפיכך כהנו רשות לקדש בזמנים< כגון במועד‬
‫וכיוצא בו ‪ ,‬שמנו חזי ל שמא יקדמנו אחר בהפלה ‪ ,‬אס ק‬
‫נראה דהם ז'ל הביכו בזיווג המפורסם* •‬
‫י ל ק נראה שחכמי האמה קבלו שהנפשות הס יורדות‬
‫זכר ונקבה ‪ ,‬ואומרשנפש זכר מן זכר ‪ ,‬ונפש נקבה‬
‫מן הנקבה‪ ,‬שה^נר והנקבה ננראיס ויורדים יחד נצור‬
‫הנפשות הנגזרות ונחלבותבבתאחד ממקומם‪ ,‬ונראה‬
‫שזה פי׳ המאמר שאומרים מ׳ יום קודם יצירת הולדשרצונו‬
‫שבזמן הנחה המיכה שהוא מ יום חודם יצירת הולד כמו‬
‫שקבלו שהזכר נוצר בכל אבריו פד טוך מ׳ יום ‪ ,‬באותה‬
‫שעה יתברךשמו גוזר נשואין ופס מי יזווגו‪ ,‬וכפי זה אף‬
‫ע׳ ס שיהיה האדם גדול בזמן הנשיאין והאשה קטנה ‪ ,‬נוכל‬
‫לומר שיחד נוצרו ‪ ,‬לפישבזמן ג^רה זכר גזרת נקבה •‬
‫ו א ת אס זה אמת‪ ,‬למה לא הזכירו במאמרשאומר‬
‫המלאך בשעת הריון טיפה זאת מה ההא עליה‬
‫וכו׳ ‪ ,‬שם הכשואין כיון שים נגזרים באותה שעה •‬
‫ויש לומר דאלודוקא אבל בזאת לא‪,‬מפנישאיך היה‬
‫יכול לומר כשואו בלתי נשוי זה לא יתכן‪,‬‬
‫שעכ׳׳פהוא נברא להיות נפןי‪) ,‬אס לא ישא־חטאו ישא•‬
‫ונטל מצות עשה‪ ,‬וגס כןשלא היו יכולין להעמידו בדין‬
‫עסקת בפריה ורביה ‪ ,‬והוא ישיב ויאמר אתה גזרת עלי •‬
‫וא׳ כ האומר מ׳ יום קודם יצירת הולד הוא גזרת האמתי‬
‫וכוללת ואין חולק בזה ‪ ,‬שבזמן שמביאין טיפת‬
‫הזכר גוזרים כקבהו עמו ‪ ,‬וגדול כח התפלהשיכול לנטל‬
‫הגזרה‪ ,‬וזה דוקאלהקדימה ‪ ,‬אבל לסוף תחזוראבידתו‬
‫‪ ,‬ח׳יש מהאיש מחזר אחר האשה< והביאו משל האבידה ‪,‬‬
‫הי‬
 ‫מאמר להתן‬
‫ני נמו שהחפץ הנאבד היא ברשות בעליו‪ ,‬ונאבד מממ‬
‫ומבקשו ומצאו ‪ ,‬כך זה האיש נקבתו עמו ‪ ,‬ובזמן שנושא‬
‫חוזרת אבידתו אליו ‪ ,‬וז״ש אין זוגתו עולה יפה ‪ ,‬אן קוברתו‬
‫או מביאתו לידי עניו ת‪ ,‬שכל אלו שאיןפוגעיןבאנדתס‬
‫אין עולה יפה ‪ ,‬ואיבו מתקיים ‪ ,‬וכמו שאמר ראויה היתה‬
‫נ ת שבע מששת ימי בראשית אלא שאכלה פגה ‪ ,‬וכבר שאלו‬
‫נמדרש הנעלם שאע״פ שלקח אשה שאינה שלו למה יומת ‪,‬‬
‫והשיב רשב״יעי׳ה דטב עבידו ליה ‪ ,‬שמיתה יותר שוב ממה‬
‫שיראה את אשתו ביד אחר•‬
‫ס ו ף דגר שכלם מסכימים שאשתו עמו נבראת ‪ ,‬ר״ל‬
‫הנפשות‪ ,‬ובזה יובן המאמר‪ ,‬וזי‪ :‬שריש לקיש ראה‬
‫שהסועה עוזבת;^וף נעוריה ‪ ,‬ודאי אין זאת אשתו שנגזרה‬
‫^ עמו ‪ ,‬שאס היתה אשתו לא היתה משקרת כו ‪ ,‬הכרח לזה‬
‫שאמד כד פתח ר״ל בסוטה ‪ ,‬והלא בכל הנשים נאמר ‪,‬‬
‫כפי פי׳ העקידה שמדבר בזווגו מפורסם ‪ ,‬אלא ודאי זה‬
‫‪ -‬מגלה מה שאמרנו‪ ,‬גר‪s‬יות שזה האשה קלה בעבירה ועברה‬
‫התראת איש ‪ ,‬בודאי שזה האשת איכה אשר הוכיח ה׳ לזה‬
‫האיש ‪ ,‬וע״ז אין מזווגין אדם אלא לפי מעשיו ‪ ,‬והביא ראיה‬
‫מלא ינוח שבט הרשע וכו׳ ‪ ,‬שרצונו הרשעים לא יקחו כשי‬
‫הצדיקים‪ ,‬שהם גורלם כפי מעשיהם‪ ,‬למען לא ישלחו‬
‫הצדיקים בדבר שאינו הגון להם כפי מעשייתם‪ ,‬זזה‬
‫בעולתה גחקו יתברך שיקחו הגורלהצדיקים‪ ,‬וינוחו‬
‫הצדיק כדי שיזדמן לו דבר טוב ‪ ,‬וגילה לכו יותר רנה נר‬
‫חכה שקשה לזווגן כקריעת ים סוף ‪ ,‬לפי שאלו הכשואין הס‬
‫מצד ההשגחה ‪ ,‬ומה שיבא מצד ההשגחה ‪ ,‬היא קשה ‪,‬‬
‫נסתלק הקושיא של בעל העקידה שאומר שמי שלא נשא‬
‫וכו׳ • והעכין כך הוא ‪ ,‬שמי שהלך בדרכי השם בכל לק‬
‫ובכל‬
‫כ‬ ‫מאמר לחתן‬
‫וככל נפשו״ נותכין לו אשה הגונה כפי מעשיו הטונים ‪,‬‬
‫וכן לרשע להפך ‪ ,‬ואותה אשהשכפל׳ ביד הרשע ‪ ,‬היא יותר‬
‫יווב לה המות מהיותה בחביתו ‪ ,‬ולסוף נותן לבו לגרשה ‪,‬‬
‫ומזמנה לאיש טוב ‪ ,‬ובזה יובן המאמר יפה ‪:‬‬

‫מאמר לפסה ולהגומל מפי מורי הרב‬

‫הנזכר נר׳ו‬
‫ישיר‪ ,‬הה׳יד פיה פתחה בחכמה‬ ‫רבת פ׳ שמוח‬
‫וגו׳‪,‬עד אמר הקב׳ ה לאלו הייתי‬ ‫׳‬
‫מצפה‪ ,‬יש להערות בזה המאמר כמה קושיות• האחד‬
‫הילי׳לדרשה מהפסוק אז ישיר‪ ,‬ואח כ לומר הה״דפיה‬
‫פתחהוכו׳• ‪ ,'3‬למה סילק הפשט מפשוטו• ג'‪ ,‬מיום‬
‫שנברא‪ ,‬וכיקודס מיהוהליה למימרשירה‪ ,‬היה ראוי‬
‫לומר מאדם הראשון ואילן • ד׳ ‪ ,‬שאמר ברא אדם זכו׳ ‪,‬‬
‫וכבראז׳יל שאמרשירהשנא׳ מזמורשיר ליום השבת • ה׳‪I‬‬
‫או הוא חיוב הבריאה ‪ ,‬או חיוב ההצלה ‪ ,‬ואס חיוב הבריאה‬
‫היה ג׳'כ ראוי לומר ברא אברהם‪ ,‬ואס חיוב ההצלה ‪i‬‬
‫לא היה ראוי לאדם הראשון לומר שירה• ן'‪ ,‬שאמר הציל‬
‫אברהם! ולא אמרשירה ‪ ,‬והלא מצינושאמרשירה שנאמר‬
‫הרימותי ידי וכו׳ י ז'‪ ,‬למה אמר וכן יצחק‪ ,‬הל״להציל‬
‫יצחק וכו' • ח׳ ‪ ,‬למה אמר מיד אמרו ‪ ,‬הל״ל אמרו בלחוד‬
‫ט' ‪ ,‬שאמר לאלו הייתי מצפה ‪ ,‬מה קשר יש • וי״ל בהיות‬
‫כשהאדם מקבלשום הכאה מהשי״ת ‪ ,‬צריךשלא יהיה כפוי‬
‫גוונה ‪ ,‬וזה יתורץ עם קושיא אחרת ‪ ,‬למה אמראז ישיר ‪,‬‬
‫הלי ל וישר משה ‪; ,‬ייא אמר אז ‪ ,‬כלו׳ חידוש בא לאשמועיכן ‪,‬‬
‫שאמרושירה שהיתה רצויה לפני השי״ת ‪ ,‬וז״ששלמה ע״ה‬
‫באשת‬
 ‫מאמר לפסח ולהממל‬
‫כאפח חיל וכו׳ ‪ ,‬שמדכר על ככ״י ‪ ,‬לומר שחכמה גדולה‬
‫היתה לכנסת ישראל לומר שייה< והי׳ לפנים משורת הדין‬
‫וז״ש ותוית חסד על לשונה ‪ ,‬בהיות שישראל היו ראויים‬
‫שלא לומר שירה‪ ,‬א׳ משלש סכות־ ה א‪ /‬בעבור אכותס‬
‫שלא אמרו פירה ‪ ,‬ואין לבן ^'א מה שמלמדו אביו • ב׳ ‪ ,‬שהיו‬
‫יכולים לומר אין לנו לומר שירה עד שיעשה הקב״ה כל מה‬
‫שנדר לאבותינו ‪ ,‬ואח׳׳כ נימרי' לו שירה • ג׳ ‪ ,‬שהיו יכולים‬
‫לומר אם ה׳ לא רצה שיאמרו מלאכים שירה לפניו ‪ ,‬כשרז׳יל‬
‫ולא‪-‬קרבזה;ז זה כל הלילה ‪ ,‬מלמד שבקשו לומר שירה ‪ ,‬ולא‬
‫הניחם הקב׳יה ופו'< א"כ כל עוד שישראל לא ראו כל אלו‬
‫הסיבות ואמרו השירה< ודאי שהשעה היה רצויה שיאמרו‬
‫כל עוד שלא מצינו וכו׳ ‪ ,‬וזהו פיה וכן׳ ‪ ,‬וע״ז יתורץ הקושיא‬
‫למה־אמר לא מצינו וכו׳ ‪ ,‬הל״ל לא אמרן שירה ‪ ,‬אלא כך‬
‫כוונתו ‪ ,‬בהיות שלא תיסק אדעתין שחס ושלום שאבותינו‬
‫הקדושים לא אמרו שירה ‪ ,‬ובפרט אברהם שאמרו שקייס‬
‫אפי׳ ערובי תבשילין^ אלא בערך שלא מצינו בהדיא כתוב‬
‫בתורה שאמרו שירה אלא ישראל ‪ ,‬משמע שלא היתה רצויה‬
‫לפני השי״ת השירה שאמרו ‪; ,‬יא ישראל ‪ ,‬וזימ שכיוונו לומר‬
‫כאותה שעה< זז׳יש שלמה ע״ה פיה פתחה וגן׳ •‬
‫א״נ למה לא נכתב כפירוש שאדם הראשון אמר שירה״‬
‫בהיות שהשירה שאמר אדה״כ שהיא מזמור שיר ליום‬
‫השבת ‪ ,‬לא אמרה אלא אחר שחטא״ ולא בשעת היצירה ‪,‬‬
‫א'׳כ הוה ליה כאלו לא אמר שירה ‪ ,‬ומי שאמר שירה קודם‬
‫היו המלאכים• וכזה יתורצו ד׳ קושיות‪ ,‬ומה שאמרנו‬
‫שלקח בלשון ברא לאדם הראשון‪ ,‬ולאברהם הציל‪ ,‬יען‬
‫שהבריא׳ לאדה״ר היא ההצלה מכמה זמנים רעים ‪ ,‬שמציל‬
‫לאדסכשי־וצא לאויר העולם ‪ ,‬ואדם הראשון הציל מכל אלו‬
‫שיציל‬
‫כא‬ ‫מאמר לפסח ולהגוטל‬
‫שיציר כפיו של הקבי׳ה ‪ ,‬לפיכך אמר כיא ״ אי כתי אתא‬
‫לאמתעיכן גלדל סכואו ; שכיום הכריאה עצמו חטא ‪ ,‬והיה‬
‫ראוי ליה למימר שירה שהשי׳ית הצילו אע” פ שחעא •‬
‫ו ה א ךכתיג מזמור שיר ליום השנת‪ ,‬נוכל לומר דמשה‬
‫אמרו‪ ,‬וכן המצא ששתו רמוז בו ‪ ,‬מזמור שירליוס‬
‫^ השנת נוטריקון משה ‪ ,‬ואפי׳ למ״ד שארה׳ ר אמר כדגרסי״‬
‫בב׳יר אמר ר׳ לוי המזמור הזה ארס הראשון אתרו וכשתכח‬
‫מדורו ובא משה וחדשו על שמו‪ ,‬ןה״פ כיון שזה המזמור‬
‫אמר אדה׳׳ר על מה שחטא ‪ ,‬ג׳'כ משה אמרו על מה שחטא‬
‫וז״ש טוב להודות ‪ ,‬כלומר אמר מרע׳יה כשם שהועיל לאדם‬
‫הראשון ‪ ,‬ג"כ יועיל בעבורי ‪ ,‬לכן טוב להודות לה׳ ‪ ,‬והשתא‬
‫הכיפי'‪ ,‬אדה״רלאאמרשירה כלומר מעצמולהקבייה ‪,‬‬
‫אלא לשבת אמר זאת השירה ‪ ,‬בהיות שהשבת בקש לפניו‬
‫רחמים ‪ ,‬אמר לו השבת למה אתה אומר לי השירה ‪ ,‬יותר‬
‫טוב שנודה להקב״ה ״ והיינו דכתיב טוב להודות לה׳ ‪ ,‬והס‬
‫דבריו של שבת ‪ ,‬שאמר טוב להודות כלנו לשי״ת ‪ ,‬וז״ש לא‬
‫מצינו אדם וגו‪ /‬כלומ׳ מעצמו כאשר פירשנו • וכן אברהם‬
‫לא אמר שירה ‪ ,‬בהיות שלא שרתה עליו רוח הקודש ‪ ,‬שלא‬
‫היה מהול כמו אדה״ר שנולד מהול ‪ ,‬ומ״ש וכן יצחק ‪ ,‬בהיות‬
‫שלא היה כל כן הצלה ‪ ,‬כמ״ש ז׳יל ‪ ,‬כשאמר השי׳׳ת לאברהם‬
‫אל תשלח ידך;י הנער אתמהא ‪ ,‬וכי השי״ת משכה דיבורי׳‬
‫אמר ליה השי״ת העלהו לי לעולה אמרתי לן ‪ ,‬ולא שחטה)‬
‫א” כ לא היה כל כך הצלה ‪ ,‬אבל מכל מקום הל׳יל שירה ‪ ,‬דאי‬
‫מלפני יתברך גלוי‪ ,‬מקמיה יצחקמיהוה גלוי‪ ,‬וכן יעקב‬
‫היה יודע שינצל‪ ,‬שכברהשי״ת הבטיח לו ושמרתיך בכל‬
‫אשר תלן ‪ ,‬כיון שבאו ישראל על הים מיד אמרו שירה ‪ ,‬ולא‬
‫יאו הסיבות שזכרנו • ויש מי שפירש דלעולס כולהו אממ‬
‫שירה‬
 ‫מאמר לפסח ולהממל‬
‫שירה‪ ,‬שלא תיסק אדעתין שהס י^יו כפויי מוכה‪ ,‬שאר ץ‬
‫לומר שירה״ אנל ישר;ז אמרו מיד< וע׳׳ז יובן המאמר יפה ‪:‬‬

‫מאמר להגומל בשם מהרי׳־ק זצ״ל פ׳ הרואה‬

‫‪ w‬אמר ר‪ , 3‬ארנעה צריכין להודות ‪,‬‬ ‫{י{ ‪ Q‬ך רב יהודר‬
‫ואלוהן‪ ,‬יורדיהים‪ ,‬והולכימדגרות ; ו מי‬
‫שהי׳ חולה ונתרפא‪ ,‬ומי שהי׳ חבוש בבית האסורים ויצא •‬
‫יורדי הים ‪ ,‬דכתיב יורדי הים באניות וגן׳ המה ראו מעשי‬
‫ה׳ וגו׳ ויאמר ויעמד רוח סערה וגו׳ יעלו שמיס ירדו‬
‫תהומות וגו׳ יחוגו וינועו וגו׳ ויצעקו אל ה׳ בצר להס‬
‫וממצוקותיהם יוציאס וישמחו וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגומר ״‬
‫הולכי מדברות מנא לן‪ ,‬דכתיב תעו במדבר וגן׳ רעבים‬
‫גס צמאים וגו׳ ויצעקו אל ה׳ וגו׳ וידריכם בדרן ישרה וגו׳‬
‫יודו לה׳ חסדו וגו׳ ״ מי שהי׳ חולי^ ונתרפא מכלן ‪ ,‬דכתיב‬
‫אויליס מדרך פשעם וגו׳ כל אוכל תתעב נפשם וגו׳ ויצעקו‬
‫‪ k‬ה׳ וגו׳ ישלח דברו וירפאס וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳ ״ ומי‬
‫שהיה חבוש בבית האסורים ויצא מכ״ל ‪ ,‬דכתיג יושבי חושן‬
‫וצלמות כי המרו אמרי;י וגו׳ ויכנע בעמל לבס וגו׳ ויצעקו‬
‫אל ה' וגו׳ יוציאם מחשן וצלמות וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳ כי‬
‫שבר דלתות נחשת וגו׳ • מאי מברן ‪ /‬אמר ת יהודה ברון‬
‫הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב ‪ ,‬ואמר אביי צרין‬
‫לאודויי קמי עשרה ‪ ,‬דכתיג וירוממוהו בקהל עם ‪ ,‬מר‬
‫זוטרא אמר ותרי] מיכייהו רבנן‪ ,‬דכתיג ובמושב זקנים‬
‫יהללוהו ״ מתקיף לה רנ אשי ואימא בעשרה רבנן ‪ ,‬מי‬
‫כתיב בקהל זקנים ‪ ,‬בקהל עם כתיב ‪ ,‬ואימא בעשרה שאר‬
‫עמא ובתרין רבנן קשיא • רב יהוד׳ חלש ואתפח על לגביה‬
‫רב‬
 ‫כב‬ ‫מאמר להגומל‬
‫רג חכא בגדתאה ורבנן ‪ ,‬אמרי ליה בריך רחמנא דיהכך לן‬
‫ולא יהבך לעסרא אמר להו פטריתון יתי מאודויי והא בעי‬
‫אודויי באפי עשרה דעני בתרייהו אמן ע׳'כ ״ יש להקשות‬
‫א׳ ‪ ,‬למה אמי צריכין ולא אמר חייבין ‪ ,‬שלשון צריכין משמע‬
‫שצריכין לעשות מדכפשייהד ב'‪ ,‬מאי קמ״ל מה שכתוב‬
‫במזמור ״ ג׳ ‪ ,‬כל הני קראי דמייתי למה ‪ ,‬כי כמעט הביא '‬
‫כלהמזמור‪ ,‬והיה לו לקצר ולומרכולהו מנלןממזמור‬
‫יאמרו גאולי ה׳ ״ ר'‪ ,‬למה שנה סדר המזמור • ה׳ ‪ ,‬מאי‬
‫שנא יורדי היס ןהולכי מדברות דנהט בלשון רביס ‪ ,‬והשאר‬
‫בלשון יחיד • ו׳ ‪ ,‬מאי שנא דבחולה ובחבוש הזכיר בהשז‬
‫הצלה ‪ ,‬מיורדי הים והולכי מדברות שלא הזכיר בהס הצלה‬
‫ז׳ ‪ ,‬מה ענין ברכה זו הגומל לחייבים טובות ‪ ,‬לא היה לו‬
‫לומר ^זא מה שנוגע בעצמו שגמלני כל טוב ‪ ,‬ואס על עצמו‬
‫הוא אומר הגומל ‪ ,‬קשה עוד שתרגום רשעים חייבים ואיך‬
‫משים עצמו רשע ‪ ,‬ונגר אז״ל אל יפתח אדם פיו לשטן‪,‬‬
‫זלמדנו זה מאומרם כמעט כסדום טיכו וגו‪ /‬מהמשיב‬
‫להם הנביא שמעו דבר ה׳ קציני סדוס ״ ח ‪ /‬רב יהודה‬
‫גופיה דחלש וגו׳ ‪ ,‬ומקשו והא אמר אביי בעי לאודויי וכו׳ ‪,‬‬
‫קשה להו טובאליקשיה לי׳ מדידי׳ דאמר די צריכין להודות‬
‫והוא לא הודה כלל ‪ ,‬דבאנפי עשרה מאן דכר שמיה*‬
‫ונראה לתרץ במה שבקשה עוד‪ ,‬דאין הנדון דומה‬
‫לראיה‪ ,‬דקרא לא חייב להודות כשיצא מן‬
‫הסכנה;יא להולכי מדברות כשתעו במדבר ‪ ,‬והאריך להם‬
‫הדרך ‪ ,‬וכלה להם הלחם מאמתחותיהס וירעבו ל לחם ‪,‬‬
‫ויצמאו למיס‪ ,‬עד שנפשם תתעטף ותתעלף‪ ,‬שלא יצא‬
‫החום הטבעי לחוץ‪ ,‬ונראים כמתים‪ ,‬עד שלא היה להם‬
‫מנוח ‪ ,‬עד שיצעקו אל ה׳ וידריכם בדרך ישרה ‪ ,‬שמשים \‬
‫לבס‬
 ‫מאמר להממל‬
‫לוס ללכת נאורו! מישור‪,‬עד שיגיעו לעיר ממג‪,‬לזה‬
‫אמי יודן לה׳ ההדוזגן ‪,‬מי שהלן יום אן יומיסאועשר‬
‫ולר‪ -‬קצה נפשו למוה מכ׳יל דחייב להודות ‪ ,‬וכן במכוששיצא‬
‫מבית האסורים הגזים ‪ ,‬והפליג הכתוב במאמרם ובצערו ‪,‬‬
‫ונתן כיעס להודאתו כי שיבר דלתות וגו׳ ‪ ,‬אבל מישיוצא‬
‫ברצוב ודעתם שפרע לבעל חובו מכלן‪ ,‬וכן בחולה שהגיע‬
‫עדשערימות‪ ,‬אבל חולהשלא הגיע לשערי מות מכלן‪,‬‬
‫וכן ביורדי הים כשבא עליהם רוח סערר^ ‪ ,‬ויצעקו אל ל‬
‫וגו׳ ‪ ,‬ולזה נתכוין רבי יהודה ‪ ,‬במה שלא אמר חייבים ‪,‬‬
‫דהכהו דקרא שהם מסוככים ביותר לא איצטריך ליה ‪,‬‬
‫ל׳ק כל ה‪1‬לכי מדברות וימים דייקא ‪ ,‬דלא קאמר לישכא‬
‫דקראתועי הדברות‪ ,‬וכן כלםצריכיןלהודות אע״סשלא‬
‫‪,‬חייבם הכתוב מכל מקום משם אתה למדשהיו יכולין לכא‬
‫לידי סככה עצומה ‪ ,‬וכיה שהצילם הקב״ה מנבא לאותה‬
‫גזככ׳ מדכפשייהו ‪ ,‬צריכין להודות ‪ ,‬דמש״ה אצעריךלאתויי‬
‫כלל קראי דמייתי ‪ ,‬כאלו בא לתת פעם למה יורדי היס‬
‫צריכין להודות ‪ ,‬לפי שכתוב כל זאת ביורדי הים וגו׳ ‪ ,‬וזה‬
‫לא ככחכן כלל ‪ ,‬ועזרו השי׳׳ת ללכת אל מקום חפצן ברוח‬
‫פוב ודרך ישרה בלי צער ‪ ,‬א״כ ראוי לו להודות לה׳ ‪ ,‬ופתח‬
‫ביורדי הים כדי לתפוס לשון הפסוק יורדיהיסוגו׳‪ ,‬מה‬
‫שלא היה יכול לומר באחרים‪ ,‬שבראשיהם מורה הכתוב‬
‫הפלגת סככהס תעו במדבר בישימון וגו׳״ אי כמי פתח‬
‫ביורדי הים ‪ ,‬משוס דכתיב וירוממוהו בקהל עס וגו׳ ‪ ,‬ש׳'מ‬
‫דכעי לאודיי בפכי עשר׳ ‪ ,‬ולזה דקדק רש׳יי ז״ל בלשוכו הצח‬
‫וקצר ‪ ,‬וירוממוהו בקהל עם‪3‬םין’ המזמור כתיב ‪ ,‬כלומר‬
‫לאו איורדי הים לראי פלייהו לרוד רא איירי ‪ ,‬אלא על כל‬
‫המזמור קאי ‪ ,‬ומ׳’מ כיון דבתרי נתיבי חביבה ליה לרש‬
‫יהודה‬
‫כג‬ ‫מאמר להגומל‬
‫יהודה ואקדמה‪ ,‬וכיון דכקש ברישא־ יוידי הי ס ס מ ך‬
‫אדהולכי מדברות דדמיין אהדדי ‪ ,‬לפי שמי שהוא ביס אן‬
‫במדברות דומה לחבוש שהוא בריא< ואינו יכול ללכת חוצה‬
‫ובשם הרי״ף שמעתי ‪ ,‬דנקש יורדי היס בתחילה ‪ ,‬משוס‬
‫דכולהו איתכהו ביה< לפי שביורדי היס הוא חולה מסערת‬
‫היס‪ ,‬וגס מפחד שיכלה ממנו המזון והמיס וימות ברעב‬
‫כמו הולכי מדברות ‪ ,‬וגס הוא כמו חבוש בבית האסורים‬
‫שאינו יכול לצאת חוצה לכל רצונו ‪ ,‬לכך הקדימו* אי נמי‬
‫כתכוין רב יהודה להודיענו במה ששנה הסדר ‪ ,‬דלאו אותו‬
‫דקראי מני ואזיל אלאאחריני דרמייןלהו״ לכן הפכן‬
‫מלמעלה למעה ״ א״נ ‪ k‬שלא חשאו ^זא שהלכו לפעולתם‬
‫חביבי ואקדמינהו לאידך שמתוך חעאתס חלו לאונסייהו ‪,‬‬
‫והא דלא קאמר לשון הצלה בהולכי מדברות וביורדי הים ‪,‬‬
‫לאפמועינן שאפילו כשאינם בסכנה צריכין להורות ‪ ,‬כמו‬
‫שאמר הרואה הריס וגבעות מברך וכו׳ ‪ ,‬וכן הרואה הים‬
‫הגדול וכו׳ ‪ ,‬ונקע לשון רבים יורדי ר\ס והולכי מדברות ‪,‬‬
‫דלאו אורח ארעא להולך ביס ובמדברות בלא שיירה ‪ ,‬אבל‬
‫בחולה וחבוש כשזה נופל זה קם‪ ,‬והשתא אתי שפיר רב‬
‫יהודה להודות בפט עשרה ‪ ,‬דסבר דכיון דאין לו אותם‬
‫דבמזמור מספיק שיברכו ‪ ,‬אבל לא כמו אותם שבמזמור‪,‬‬
‫אמנם אביי חדש שאפילו בזה צריך שישוו ויתרמו‪ ,‬ומ״ת‬
‫שייר פורתא‪ ,‬וזה פריך ליה רב אשי שאחרי שבא לרמות‬
‫לגמרי ‪ ,‬לימא־ כולהו רבנן ‪ ,‬ומשיי לאין ה״נ אלא דלא נתיב‬
‫קהלעס‪ ,‬וז״ש מאי מברך הגומל לחייבים וגו‪ /‬לחייבים‪,‬‬
‫דהיינו אותם שכתובים במזמור שגמל אותי ג״כ כל טוב‪,‬‬
‫שלא באתי לאותה מדה‪ ,‬ומייתי עובדאדרב יהודה ‪ ,‬חלש‬
‫שנפל למטה ונתרפא ‪ ,‬וכשאמר להו פטרתן אותי מלאדויי ‪,‬‬
‫קס ד‬
 ‫מאמר להגומל‬
‫קס׳׳ד דאויל לשימתי‪ /‬דלאו חילג גמור איכא ני^כי ‪5 ,‬הכהג‬
‫דכתיג כמזמור״ ולכן אע״פ שלא הוציא מפין י^ודאה סמך‬
‫לחכריו ‪ ,‬וג׳יכ צריכין להודות״ דקאמר אפי׳ חולה כל דהוא‬
‫היינו כשלא הודו חנרו הינעדן‪ ,‬אכל כאן כנר פטרוהו‬
‫חביריו‪ ,‬ומשוס הכי פריך והא אמר אכייצריך לאודויי‬
‫באכפי עשרה ‪ ,‬כדמוכח נפסו׳ וירוממוהו כקהל ע ס< ^ימא‬
‫סכירא לןדכלדתקוןרככןכעין דאורייתא תקון‪ ,‬ממש‬
‫בלי שוסחלוק‪ ,‬ורניהודה לאפליג ע ס אנייו רכ הונ א‬
‫בהאי מלתא כלל ‪ ,‬כמו שהיינו סוכרים מעיקרא‪; ,‬יאמר‬
‫אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ‪ ,‬דאע׳יג דאינו חייבים‬
‫ממש ראוי לי^חמיר ולהשוותם כהני דקרא ‪ ,‬וקל להבין ‪:‬‬
‫מאמר למת‪ ,‬י ב ה פרשת חקת בשם מהרי״ק זצ׳׳ל‬
‫ירעיב ה׳ נפש צדיק‪ ,‬זה אדם הראשון שכל‬ ‫לא‬
‫הצדיקים שעמדו ממנו וכו׳ ‪ ,‬עד שנא׳ לא ירעיב‬
‫ה׳ וגו׳״ יש להקשות כמה קושיות• הא'‪ ,‬מנ״לדקרא‬
‫באדם הראשון מיירי • ב׳ ‪ ,‬מדקאמר לא ירעיב זה אדה׳יר‬
‫נראה שמאת ה' היתה זאת לכבוד אדם הראשון ‪ ,‬וז״ש אני‬
‫בידי חטא וכו'‪ ,‬להורות להם שבעוונותיהם הס מתים‪,‬‬
‫א׳יכמהכבוד כעשה לאדם הראשון בזה‪ ,‬כל עוד שהוא‬
‫מודה שחטא‪ ,‬בשלמא אס הס בעצמם היו מתרעמים‬
‫שמתו דחטאו ‪ ,‬ניחא שיודיעם שחטאו ובעוונס מתו ‪ ,‬אבל‬
‫מלשון המאמר כרא׳ שכל הויכוח הוא מאה ה׳ ‪ ,‬דאל״כ הוה‬
‫ליהלמימרשכל הצדיקים מאדם הראשון שמתובחטאו‪,‬‬
‫ואיכס נפטרים עד שיתוכחו עמו ‪ ,‬והוא משינן • ג׳ ‪ ,‬מהו‬
‫הכוונה לראות פכי השכינה ‪ ,‬א׳יא בשלמא ראיית אדה׳יר‬
‫ניחא להתווכח עמו ‪^ ,‬א ראיית פכי ההשכינה למה ״ ד'‪1‬‬
‫מה‬
‫כד‬ ‫מאמר למת‬
‫מה יאמר אד׳ הראשון על ישי אבי דוד שמת בעמיו של נחש‬
‫כאומר׳ ז״ל ‪ ,‬ו ל ת שלא דברו בו ‪ ,‬והלא סתמא קאמר» שכל‬
‫הצדיקים שעמדו וכו‪ /‬משמע אפילו ישי וחבריו • ה ‪/‬‬
‫למה לא תהיה תוכחת זאת אחרי מות הצדיקים • ו ‪ ,‬מה‬
‫תהיה התשובה מהצדיקים‪ ,‬כשאומר להס אדם הראשון‬
‫ואתם אין כל אחד ואחד מכם שאין בידו יותר מר׳ עוונות‪,‬‬
‫לא ימנע אם האמת בדבריו ‪ ,‬השתיקה יפה להם מהדיבור‪,‬‬
‫ואם האמת עם הצדיקים ‪ ,‬למה שתקו ‪ ,‬ועוד מכיינא למה‬
‫לי• ז ‪ /‬ראיית חזקיהו היא הפכית ‪ ,‬שהוא אמר ‪ ,‬אמרתי‬
‫לא אראה יה וגו׳‪ ,‬רצונו שהיה מפחד שלא יקום ממטתו‪,‬‬
‫וימות בחליו ‪ ,‬ולא יראה יה ‪ ,‬כלומר שלא ילך עוד למקדשו‬
‫ן להיכלו להתפלל ‪ ,‬וחשב ג״כ שלא יביט אדם עוד לעלות‬
‫גבית ה׳ ‪ ,‬לדבר עס אנשים י ח׳ ‪ ,‬שאמר הצדיקי׳ נעכשיס‬
‫שלא יהא אדם הראשון נתפש וגו׳ ‪ ,‬ומאי תקנה היא זאת ‪,‬‬
‫אס אינם חייבים מיתה‪ ,‬התרעומת קייס שלא עשו דבי‬
‫שיתחייבו מיתה ‪ ,‬וא״כ כענשי׳ מיתה בסבתו ‪ ,‬והוא הגורם‬
‫והדרא קושיא לדוכתי׳ • ט׳ ‪ ,‬שנראה שדווקא בשעת מיתה‬
‫מוכיחיןאותו‪ ,‬והלא אמרו בילמדנוא״ר יהודה מי יגלה‬
‫עפר מעיניך‪ ,‬אדה״ר שאתי^ לא יכולת לעמוד בנסיוכך‬
‫אפילו שעה א׳ ‪ ,‬ובניך משמרים כל המצות ‪ ,‬אס כן נראה‬
‫דאפילו בחיים חיותם הס מתרעמין מארס הראשון ״ י' ‪,‬‬
‫מאי דקאמר הוי לא ירעיב‪ ,‬והלא כבר דרשו‪ ,‬ומהצורך‬
‫לאומרו עוד •‬
‫וקודם כל דבר צריך לעשו' חקירה גדולה ‪ ,‬כיון שמדתו‬
‫של השי׳ ת להעביר ראשון ראשון ‪ ,‬כדתניא בפר׳‬
‫יום הכפוריס ‪ ,‬עבר אדם עבירה פעם ראשונה מוחלין לו‪.‬‬
‫ג׳ מוחלין לו ‪ ,‬ג׳ אין מוחלין לו ‪ ,‬וזהו הן כל אלה יפעל אל‬
‫וגל‬ ‫‪.‬‬
 ‫מאמר למת‬
‫וגו‪/‬והתניא ג'מוסלין ל‪ , 1‬ד'אין מוסלין ל‪ , 1‬זמפני^‬
‫ביחיד‪ ,‬הפברביס‪ ,‬א'׳כ כמןשאדהי׳ר היה יציר כפיושל‬
‫הקב'ה ‪ ,‬היה ראוי למחול לו פעס ראשונה‪ ,‬ולהיות סימן‬
‫לכניו ‪ ,‬כשאז״ל שארס נידון בר״ה מפני שארס הראשון‬
‫כידון בר״ה ונד ‪ ,‬א׳'כ הוה ליה הקלה למחול לו ‪ ,‬ולא גרע‬
‫מיחיד • וי״לשזה הענין להעביר ראש‪,‬ן ראשון הוא צדקת‬
‫שהדין נותןשאפילו שמס מ׳ שחועא ראוי ליענש ‪ ,‬וז׳׳ש דוד‬
‫המע׳ ה הנה עון על עונס ואל יבאו בצדקתך ימחו מספר‬
‫ח־יס ועס צדיקיה אל יכתבו ‪ ,‬יש להקשות איך אמר דע ה‬
‫תכה עון ‪ ,‬ממה נפשך ‪ ,‬חשאןאו לא ‪ ,‬שהתשלל שיתן מאותל‬
‫עון על עוכס אס חשאו באותו עון ‪ ,‬מה צול ך אל התפלה‪J‬‬
‫ואס לאחשיאו בו והלא אינו בדיןשיענשו על מהשלא חשאו‬
‫ועוד מאיקאמר ואל יבאו בצדקתך‪ ,‬והלא הוא מתפלל‬
‫עליהס שימחו ויתן עון עלעווכס‪) ,‬איד יעשה עמהס‬
‫צדקה* וניוד מאי קאמרועס צדיקים אל יכתבו‪ ,‬אחר‬
‫שהתפלל ימחו מספר חייס ‪ ,‬פשיטא אס תתקבל תפלתו ‪,‬‬
‫שלא יכתבו עס הצדיקים‪ ..‬ואס בא להוסיף קללה מעיקרא‬
‫הל יל יאל יבאו בצדקתך והדר תנה עון וגוי ‪ ,‬ואחר נך ועס‬
‫‪,‬צדיקים וגו' ‪ ,‬ולהוסיף אבתייה ימחו מספר חייס •‬
‫אלא ה״פ ‪ .‬כי דוד היה מקלל אזתס ומתפללשלא יהיה‬
‫הקני׳ה וותרן ממיס‪ ,‬כמדתו להע ביי ראשון וכו׳‬
‫לסי שבמדה הזאת יהיה האדס צדיק גמור‪ ,,‬כיצד מי שהיה‬
‫בידו ק׳יא זכיות ‪ ,‬וק״כ עוונות שקוליס ‪ ,‬אס תסיר שכיס‬
‫ישאיו ק׳ עיכות ‪ ,‬הרי יובו זכיות ‪ ,‬והוא צדיק גמור ‪ ,‬ואס‬
‫יהיה כאשר כהחלה הוא ישע גמור ‪ ,‬וז״ת דהע׳יה תנה י‪1‬ון‬
‫שמדתך למחול ‪ ,‬תכרועלעונס‪ ,‬ואל תהיהוותיןלהס‬
‫כלום ‪ ,‬וזהו אינו עוות הדין ‪ ,‬לפי שמדה זן היא צדקה ‪ ,‬יז׳יש‬
‫׳ ■ ואל‬
‫כה‬ ‫מאמר למת‬
‫)אלינאונצדקחך‪ ,‬כלומר אני מתפלל שלא תעשה עמהם‬
‫צדק׳ שאינם כדפיס ‪ ,‬ובזה יהיו כלס רשעי׳ גמורי'‪ ,‬שרובם‬
‫לפחות‬ ‫עוונות‪ ,‬וימחו מספר חיים< ואס לא תעשה‬
‫יהין בינוביס ‪ ,‬ולא יכתבו עם הצדיקים ‪ ,‬הא למדת שמדת‬
‫של מעביר ראשון היא צדקה‪ ,‬שנא׳ ו<י יבאו בצדקתן ‪ ,‬ואין‬
‫ראוי להתנהג עס אדם הראשון מכמה סיבות ״ הא׳ ‪ ,‬שלא‬
‫אמרו מעביר ראשוו ‪ t k‬בעון קל״ אבל בעון חמור לא ‪ ,‬וזה‬
‫נראה מפי גאון ז״כ שהביא הרי״ף ע׳׳ש • א״כ שלא כחנה‬
‫מדה זו;יא למי שיש לו כל התור׳ ותרי״ג מצות ‪ ,‬והעול כבד‬
‫עליהם ‪ ,‬ויכשלו זאת בזאת ‪ ,‬אבל אדה״ר שנתנה לו מצוה‬
‫אחת ‪ ,‬ועבר בה ‪ ,‬אין ראוי לתת לו מדה להעביר ראשון ״‬
‫ובזה כבא;י הביאור‪ ,‬ח״ל הוקשה להסבפסו׳ לא ירעיב‬
‫וגו׳‪ ,‬לא י מנע‪ ,‬או מדבר בענייני העוה׳ ז שלא‬
‫יחסר לו דבר ‪ ,‬או בעוה׳יב ‪ ,‬אס בעוה״ז ‪ ,‬והלא כמה צדיקי׳‬
‫אין להם על מהשיסמוכו‪ ,‬ורבי אלעזרבן סדתוחבירץ‬
‫יוכיחו ‪ ,‬ואס בעוה״ב איירי ‪ ,‬פשיטא • ועוד דקרא מתחיל‬
‫בלשון יחיד‪ ,‬ויוצא בלשון רביס‪ ,‬וזה שידוע שאץ הקב״ה‬
‫מביא תקלה על ידס ‪ ,‬כמש״ה לא יאונה לצדיק כל און ‪ ,‬וז״ש‬
‫בהרבה מקומות בהמתם של צדיקים וכוי ‪ ,‬ובהיות שבאה‬
‫מיתה לעולם ע״יאדה׳יר‪ ,‬הצדיקים גמורים מתרעמין‬
‫עליו‪ ,‬אין באה תקלה זו על ידו‪ ,‬והרשעים ואביכוניס‬
‫ודאי לא יתרעמו ‪ ,‬בהיו׳ כי בודאי הס חטאן חטאים גדולי׳‬
‫אשר לא ישוער ולא יסופר ‪ ,‬שמחוייביס כמה מיתות שאין‬
‫להם פה להשיב ‪ ,‬וז״ש חזקיהו ‪ ,‬אמרתי לא אראה יה וגו׳ ‪,‬‬
‫כלומר שי^יה מפחד שלא לראות השכינה‪ ,‬וגס כן שלא‬
‫להתווכח ע ס אדה״ר ‪ ,‬וז״ש לא אביט ארס עס יושבי חלד ‪,‬‬
‫ללומר אדס הידוע ‪ ,‬והשכל יחייב שג״כ גחייס חייתס הס‬
‫מצירים‬ ‫! ‪4‬‬ ‫ד א‬
 ‫מאמר למת‬
‫מצירים על זה ‪ ,‬ו ק אמר נילמדכו ‪ ,‬אמר ר׳ ץודה מי יגלה‬
‫עפר מעיניך וכו‪ /‬ואס בחיים מתרעמים כ״ש במיתתם‪I‬‬
‫^שאכדו כחתם ‪ ,‬ונפשו של אךר\ר מנירה על זה ‪ ,‬ועל כן’‬
‫רוצההקב״ה שיתמכחו הצדיקים שמו בפניו‪ ,‬כדי שיודו‬
‫^‘׳לטענתן של אדה׳יר ‪ ,‬כי השתיק כהודאה דמייא ‪ ,‬והצדיקי’‬
‫״‪ I‬כשרואים שאדה׳יר מוכיחן ‪ ,‬והקב״ה שותק ומודה לטענתו‬
‫נראה כדי שידעו שבחטאם מתים ‪ ,‬והנה ענין הויכוח‬
‫י'" הוא‪ ,‬כי הצדיקים סוברים כי לא ישוער שיחטאו‪ ,‬שאין‬
‫צדיק בארץ וגו‪^ /‬יא ^ולי אד׳ הלאשון היו נענשיס בעונשלס‬
‫י־ אחרים ‪ ,‬ולא במיתה ‪ ,‬ואחר שנגזרה מיתה בסבתו ‪ ,‬הס‬
‫מתים נסכה קלה ‪ ,‬וא׳יכ הוא הגורם ‪ ,‬ואדם הראשון משיבן‬
‫שאחד שכל המה נפסד כפי הטבע‪ ,‬אס לא יהיה ברצון‬
‫^ השי״ת להיות חי לעולם‪,‬צריך שלא ימצאבועוןכלל‪,‬‬
‫^*^‪^,‬וכשיחטא אפילו חטא קל ‪ ,‬יספיק לשישנה בטבעו ‪ ,‬אספן‬
‫^'”‪1>' ,0‬חר שתטאו ודאי נג׳רה גזרה מיתה עליהם נסבה קלה ‪,‬‬
‫;י׳יקחה שנגזרה גזרה אין להפלא שימותו קצת צריקיס שאין‬
‫חטא‪ ,‬כדי שלא להוציא לעז על הצדיקים האחרים‪,‬‬
‫‪ f‬ומה שנקט ד׳ עוונות מניינא למה לי ‪ ,‬הכוונה אצלי יחיאל‬
‫מקושר עם מה שפירשנו לעיל ‪ ,‬שהקל ה מעביר ראשון כו׳‬
‫‪ ,j‬קןלגןןר‪,‬ןאמראדה״ראס מדתו של הקב״ה להעביר הוא ג׳‬
‫^‘עוצות'‪',‬׳אבל ד' לא ‪ ,‬ולכס יש ד׳ עונות ‪ ,‬ובעונותיכס אתם‬ ‫'י‪.‬‬

‫מתים ‪ ,‬ולא כשבילי ‪ ,‬שאין לי אלא‪.‬חטא א׳ ‪ ,‬וזה שרמז לנו‬

‫‪ ^t‬תורתינו הקדושה פ׳ כי תצא ‪ ,‬וכי יהיה באיש חטא משפט‬
‫׳‪ ,‬׳ מות וגו׳‪,‬ל׳ל אם תרא׳ בזה האיש שהוא מרע״ה שנקר׳ איש‬
‫^י‪/‬י• שנא׳ והאיש משה עניו וגו׳ ‪ ,‬חטא שהוא שוגג ‪ ,‬ובזה החטא‬
‫י‪//‬‬
‫כגזרה עליו משפט מות ‪ ,‬ותלית זאת המיתה על פרי העץ‬
‫שאנל אדה׳׳ר ומת בעטיו של נחש ‪ ,‬לא תלין לשון כי תלינו ‪,‬‬
‫ג ‪ 4‬כלומר‬ ‫ד ב‬ ‫■‬
 ‫כו‬ ‫מאמר למת‬
‫כלומר אל תהיו מתלוככיס שמרע״המת נשניל פריהעץ‬
‫שאכלאדה״ר‪ ,‬יען כי קמר תקנרכו ביוס ההוא ‪ ,‬כלומר‬
‫שכבר נתכפר לו אותו עון ‪ ,‬ומשה רע״ה מת בחשאו כשאר‬
‫צדיקים ‪ ,‬וגזה יובן המאמר יפה ‪:‬‬

‫מאמר לתשובה‪ ,‬במדבר רבה פרשה י׳ת‬

‫ן י ק ן ק קרח ק יצהר ק קהת ק לוא ולמה לא כתיב‬
‫בן יעקב ‪ ,‬או בן ישראל ‪ ,‬זש״ה בסודם אל תב א‬ ‫י‬
‫גפשי ‪ ,‬אלו המרגלים ‪ ,‬ובקהלם אל תחד כבודי״ ‪ r‬ה ^רח ‪,‬‬
‫אמר יעקב לפני הקדוש ל ה‪ ,‬רבש׳׳ע לא במרגלים ולא‬
‫במחלוקת קרח לא יזלר שמי על אותן רשעי׳ ‪ ,‬ואימתי יזכר‬
‫שמי‪ ,‬כשהן מתיחסין ועומדים על הדוכן‪ ,‬בן אסיר בן‬
‫אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל עכל״ה ‪,‬‬
‫‪ w‬לא‬‫לאוי שנעמוד בשאלת השואל ובכונתו שאמר‪ ,‬ןלמר‬
‫כתיב בן יעקב ‪ ,‬או בן ישראל ‪ ,‬ומה כיון בשתי שמות הללו ‪t‬‬
‫ונאמר‪ ,‬כי לפי שאמרן במקום אחר‪ ,‬ודרשו השמות כלם‬
‫לגנאי ‪ ,‬אמרו בזה הלשון ‪ ,‬ויקח קרח שעשה קרחה בישרני ‪J‬‬
‫בן יצהר‪ ,‬שהרתיח את העולם כולו כצהרים‪ ,‬בן קהת ‪i‬‬
‫שהקהה שיני מולידיו ‪ ,‬בן לוי ‪ ,‬בן שנעשה לויה לגיהכס ‪,‬‬
‫וליחשב כמי בן יעקב ‪ ,‬בן שעקב עצמו לגיהנס ‪ ,‬יעקב בקש‬
‫רחמים על עצמושלא יחשב עמהס ‪ ,‬שנא׳ בסודם אל תבא‬
‫כפשי ‪ ,‬אלו מרגלים ‪ ,‬בקהלם‪?.‬י תחד כמדי ‪ )\ ,‬עדת קרת‬
‫ולזה שאל השואל ואמר ‪ ,‬למה נאמר בן יצהר בן קהת בן לד‬
‫וכחית למניינא ‪ ,‬אי כעשה לשנדרוש השמות בגנותן של‬
‫קרח ‪ ,‬וזה אי אפשר ‪ ,‬שא 'כ ליחשב נמי בן יעקב ‪ ,‬בן שעקב‬
‫עצמו לגיהנס ‪ ,‬ואס בא להודיענו ראש יחסן ‪ ,‬ליחשב בן‬
‫ישראל‬
 ‫מאמר לתשובה‬
‫^שר;ז ‪ ,‬לזה השיב ואמר זש״ה כסודס אל תנא נפשי ‪ ,‬יעקב‬
‫גקש וכו‪ /‬ואימתי יזכר שמי כשהם מתיחסין על הדוכן ‪ ,‬ומן‬
‫יתן ואדע למה כדרש ללא שאלו ‪ ,‬כי השאלה היא למה לא‬
‫נאמר נן יעקב לפיההכסה הראשונה( או בן ישראל לפי‬
‫ההנתה השנית ‪ ,‬ומה לו לומר ואימתי יזכר שמי בהתיתסס‬
‫עלהדוכן‪ ,‬אלא שבטוב התבוננות נעמוד עלעניןיקר‬
‫ה ע רן למעלת זרעו של אבינו יעקב ע״ה ‪ ,‬שבמקום גנות‬
‫כמוזהמחלוקןזושל קרח למדנו שבחו‪ ,‬והוא הצלת בני‬
‫קרח הצד‪-‬קיס אשר בתורת ה׳ חפצו ‪ ,‬ונשארו כתורן וכ‪,‬עץ‬
‫בתול על פלגי מיס ‪ ,‬והבאים ישרש יעקב עמד טעמם בס‬
‫וריחם לא נמר ‪ ,‬גדולה מזו אמרו קרח שפקח היה מה ראה‬
‫לשטות זה ‪; ,‬יא עינו הטעתו ‪ ,‬ראה שלשלת גדולה עומדת‬
‫ממנו ‪ ,‬שמואל ששקול כנגד משה ואהרן ‪ ,‬עשרים וארבעה‬
‫משמרות עומדות מבניו ‪ ,‬שכולם מתנבאים ברוח הקודש ‪,‬‬
‫כלבנים להימןחוזה המלך‪ ,‬אמר אפשר הגדולה הזאת‬
‫עתידה לעמוד ממני ואני אובד ‪ ,‬ולא ראה יפה ‪ ,‬לפי שבניו‬
‫עמדו בתשובה ‪ ,‬הרי שבני קרח עמדו בתשובה ‪ ,‬רמז למ״ש‬
‫עמדתי על בוריו של עניןזה מ מה שהוקשה לי זה ימים‪,‬‬
‫מפני מה לא נאמר כאן מה שאירע לבני קרח‪,‬וכך היה‬
‫מהראוי יותר ממה שנא' שמה בפי פנחס ובכי קרח לא מתו‬
‫אלא שבני קרח כצולו מדינה שלגיהנס‪ ,‬למה שכבדו את‬
‫התורה ‪ ,‬שכל זמן שחשבו שהיה קרח כחלק מצד שררה ‪ ,‬היו‬
‫מסייעים את אביהם ‪ ,‬ובשעה שהרגישו עכין חלול התורה‬
‫!שמחלוקתו של קרח היה נגד ה׳ ‪ ,‬ונגד משיחו משה רביכו‪J‬‬
‫אז הרהרו תשובה בלבם ‪ ,‬זש״ה כשנתן סבה למה נתמעטו‬
‫כל כך משבט ראובן ‪ ,‬אמר אלה משפחות הראובכי ויהיו‬
‫פקודיהם שלשה וארבעים אלף ובני פלוא ^יאבוככי(ייאב‬
‫נמואל‬
‫מ‬ ‫מאמר לתשובה‬
‫פמואלודתןואנירס הזא דתן ואבירם קריאי העדה אשר‬
‫הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצ‪1‬תס על ה׳ ותפתח‬
‫הארץ את וגו׳ ‪ .‬ובני קרח לסנה זו לא מתו ‪ ,‬כי לא היו הס‬
‫מהכועדיס על ה׳ ‪ ,‬אמה במדרש ומה זכות היו בידןשל בכי‬
‫קרחשניצולו< שבשעהשהיו מש^ין אצל קרח אביהן רואים‬
‫אתמשה וכובשים פניהם בקרקע; אמרו אס כעמוד בפני‬
‫משהרביכו אנו נוהגים בזיוןבאבינו״ וכבר נצטויכועל‬
‫כבוד אב ואם‪ ,‬ואם לא כעמוד‪ ,‬כבר כתיב מפני שיבה‬
‫תקום ‪ ,‬מומב שנעמוד מפני משה רבינו אע׳׳םשאבן נוהגין‬
‫בזיוןבאבינו‪ ,‬באותה שעה הרחישואת לנסבתשובה‪,‬‬
‫עליהם אמר דוד רחש לבי דבר טוב ‪ ,‬או נאמר לפני הפשנן‬
‫' כי מוכרח היה לומר בן יצהר בן קהת בן לוי ‪ ,‬ולא בן יעקב ‪,‬‬
‫כי כל מחלוקתו של קרח לא היה אלא על שנתקנא על‬
‫נשיאותושל אלצפן בן עוזיאל ‪ ,‬אתר אחי אבא ארבעה של‬
‫ובני קרח עמרם ויצהר חברון ועוזיאל‪ ,‬עמרם הבכור ‪ ,‬אס‬
‫כן טענתו היתה מספקת להיותו בן יצהרשהוא הבן השני‬
‫לקהת ‪ ,‬והואיל והזכיר את יצהר ואת קהת אביו הזכיר ג״כ‬
‫ראש יחס זה ‪ ,‬ר׳ ל יחס הלויס שלמנוי זה היה המחלוקת ‪,‬‬
‫ולא לדבראחר‪ ,‬וא״כבדין היהשלא להזכיר את יעקב‪,‬‬
‫ומעולם לא יש מקום לשאלת למה לא הזכיר את יעקב ‪; ,‬יא‬
‫כשתדרוש את השמות לגנאי ‪ ,‬כמו שביארנו‪:‬‬
‫מאמר למילה‬
‫ח נ ח ו מ ל ^ פרשת ו;יההךברים השבעתיאפכס‬
‫בכות ירושליםוגו׳‪,‬אמר ליהודה‬
‫ב״ר סימון במילה שלכם שהיא עושה צביוניםע״כלשון‬
‫המאמר ‪ ,‬יש‪,‬לדקדק בזה המאמר ראשונה ‪ ,‬מהיכן לו לרבי‬
‫‪ .‬יהודה‬ ‫‪,‬‬
 ‫מאמר למילה‬ ‫־‬
‫יהודה לדרוש האי דרשא לומר פעל מצות ר^מילה מדכר‪.‬‬
‫)הוה ליה לאוקמיה כשאר המצות ‪ ,‬ועוד ‪ ,‬וכי המילה עושה‬
‫צביוכיסשל הקב״ה במה שתגדור עצמה מהעבירות; לא‬
‫זה האבר בלבד ראוי שיאמר עליו עושה‪ ,‬צביונו ‪ ,‬כי גס כן‬
‫יש אחריס פגודריס עצמס מה עבירות ‪ ,‬כמו הלשון שגודל‬
‫עצמומלישנאנישא ‪ ,‬והעיןמלי^כיש‪ ,‬וכן כיוצאבזה‪ ,‬אס‬
‫>ן למה אמר על המילה כלנד ‪ ,‬ואס נאמר שהיא עושה ׳‬
‫צכיוכושלמקיס בעכור שעושה פריה ורביה‪ ,‬והלא גס‬
‫האברים האחרים ג״כ עושיס מצות ‪ ,‬כמו הידיס מהנחת‬
‫תפילין ‪ ,‬והלשון שעוסק בתורה ‪ ,‬וכן כיוצא בזה ‪ ,‬ונראה‬
‫לפרש באור המאמר בזה האוסן‪ ,‬בהיות כי המילה הוא סוד‬
‫גדול‪,‬והיא כל כן חשובה לפניו יתברך שאכרהסאב־יכו‬
‫ע״ה לא כקרא תם עדשמל ‪ ,‬והוא סוד כעשה אדם בצלממ‬
‫כדמותיכו ‪ ,‬כלומר גס אני שותף בבריאת האדם ‪ ,‬שתאב‬
‫והאס חלק הגוף ‪ ,‬והקב״ה זורק בו הנשמה ‪ ,‬ועל זה היא‬
‫עושה צביונו ‪ ,‬יעןשבשבילה עושה פריה ורביהשהוא דבר‬
‫גדול ‪ ,‬כמושאומר המקובל האלהי הרמב״ן ‪ ,‬על ענין חמר‬
‫האדם עס אשתו ‪ ,‬וז״ל ‪ ,‬על פסו׳ וידע אדם את חוה אשתו‬
‫מאי האי ידיעה ‪ ,‬והבן מאד ‪ ,‬שבהיות שהאדס כלול בסוד‬
‫החכאה התבונה והדעת‪ ,‬כי האדם הוא החכמה‪ ,‬והאשה‬
‫סוד התבונה ‪ ,‬והחבור הוא סוד הדעת ‪ ,‬והסוד הגדול הוא‬
‫סוד הכרוביס ‪ ,‬שתיו בדמיון זכר ונקבה ‪ ,‬והיו משפיעים‬
‫גל השובו׳ שבעול׳ ‪ ,‬וזהו הסוד והקול נשמע מכין הכרובים‬
‫‪,‬והואי‪.‬ל‪.‬ואתא לידן ניהא ביה מלתא מעלייתא ששמעתי‬
‫‪:‬בשס הרב כמהר״ר שלמה מלוכו זלה״ה ‪ ,‬שהכמכיס היו‬
‫כנגד גכס׳ ויעקב ‪ ,‬הא׳ כני ד גיריתי שהוא זכר ‪ ,‬שהנבואה‬
‫גאמ׳מנו‪ ,‬והשני כנגד ישראל שהיא הנקבה ‪ ,‬וע”ז ופציהלז‬
‫איש‬
‫כה‬ ‫י ‪ -‬מאמר למילה‬
‫איש אל אחיו״ ונאמר איש כגכייאל< שנאמ' והאיש ג‪3‬רי‪?.‬י ‪,‬‬
‫וג׳יכ ביעקב כקרא איש^ שנאי ויעקב איש תס ‪ ,‬רומז למה‬
‫שאמרנו; כשישר^ עושים רצונן של מקום ‪ ,‬היו פכיהס איש‬
‫אל אחיו< ובזה יובןמ׳שז״ל״ צורת יעקב אבירו חקוקה‬
‫בלבנה ‪ ,‬ר״ל גבריאל שהוא ממונה על הלבנה ‪ ,‬והשפעתן‬
‫בא לו לישראל ‪ ,‬וז׳׳ש צורת יעקב ‪ ,‬כלומר שיעקב שהוא יש‬
‫השפעתו בא באמצעי ע׳יי גברי;‪ , 5‬ובשעה שהאדם מתחבח‬
‫עם אשתו בקדושה ‪ ,‬שכינה ביניהם ‪ b ,‬זמן שהם באהבה ‪,‬‬
‫אז השכינה ביניהם ‪ ,‬וכיוצא בו הכרובים כאשר פירשנו ‪t‬‬
‫ואס לאו ח״ו הס הופכים פניהם זה שלא כנגד זה ‪ ,‬אס כן‬
‫נמצא שעושה צביונו של מקום ‪ ,‬או ירצה שהאדם נברא‬
‫בצלס ^הים ‪ ,‬והנשמה כשזוכה האדם היא מעולם האצילות‬
‫ולכן יש לנשמ׳ ה׳ שתות״ נפש ‪ ,‬רזח ; כשמה^ חיה ‪ ,‬יחידה ‪,‬‬
‫ה ל כנגד שם ההויה ‪ ,‬ויחידה כנגד קוצה של יו״ד ‪ ,‬והמילה‬
‫היא חצי השם< וי׳יה במלואו עולה כ״ו ‪ ,‬כיצד יו׳יד ה״א ‪ ,‬אס‬
‫כן שקןל כנגד השם שלם ‪ ,‬שעולה בגימטריא כ״ו ‪ ,‬א״כ ודאי‬
‫מוכרח שידרוש ל יהודה הפסו׳ במילה ‪ ,‬ולא בשאר המצות‬
‫שאינו כל כך עושה צביונו של מקום כמו המילה ‪ ,‬ובזכות‬
‫המילה עולה למקום שחוצבה ‪ ,‬שנא׳ מי יעלה לכו השמימה‬
‫ל׳תמילה‪ ,‬וס׳׳ת יהו״ה‪ ,‬יוצה לומר שבזכות זה עולה‬
‫למקום שחוצנה‪ ,‬וזוכה לראות השכינה‪ ,‬ובוודאי עושה‬
‫צביונו ‪ ,‬וזה פירו׳ הפסו׳ שהקב״ה משביע לנשמות שנקראו‬
‫בנות ירושלים בצבאות וגן׳ ‪ ,‬שהיא המילה כמו שפירשכן ’‬
‫אלה דברי הצעיר יחיאל די מונטילן ;‬
‫מאמר מהרב כמהד׳ר יעקב בירב זלה״ה‬
‫ע‪ 5‬ל ש ה מציאות מצא הקלה‪ ,‬מצא את אברהם והו‪/‬‬
 ‫מאמר למילה‬
‫יש להקשות ‪ ,‬כי אעו כזפל לש‪1‬ן מציאה אלא על דנר שנא‬
‫בהיתח הדעת ‪ ,‬ובהשי׳׳ת לא שייך כיה היסח הדעת ״‬
‫א ב ל הענין הוא״ שנקרא מציאה< בערך שלא היה ראוי‬
‫לצאת אברהם שיי‪:‬יה צדיק ‪ ,‬יען שאביו היה רשע ‪,‬‬
‫והוא הי׳ דר בין רשעים ‪ ,‬ולא למד ממעשיהם ‪ ,‬א״כ מציאה‬
‫־ היה״ וג״כ דוד ארמוני היה ‪ ,‬והארמוכי טבעו להיות רשע ‪,‬‬
‫דצא צדיק״ בודאי מציאה היה ‪ ,‬ישר^ היו דרים בין העמיס‬
‫ולא למדו ממעשיהם ‪ ,‬א'׳כ ודאי מציאה הי׳ ״ או נוכל לומר‬
‫שבקש מציאה באלו ‪ ,‬יען וביען שאברהם התפלל על דורו ‪,‬‬
‫וו^;כדוד היה מגקעלדורו‪ ,‬וכן ישראל שהם ערבים זה‬
‫לזה ‪ ,‬ואלו הס שמצאו חן לפני השי״ת ‪ ,‬אבל נח לא ‪ ,‬לפי‬
‫שלא התפלל על דורו ‪ ,‬וז״ש ונח מצא ח ן בעיני ה׳ ‪ ,‬כלומר‬
‫הוא אמר שמצא חן בעיני הקב״ה״ אבלהקב׳יהלאאמר‬
‫שמצא נח חן בעיניו ‪ ,‬כמו אברהם ודוד ‪ ,‬שנאמר מצאתי‬
‫את דוד וגו׳ ״ תם י‬
‫מאמר למתן תורה‪ ,‬שכת פרק רבי עקיבה‬
‫^ ^ מ ר ר׳ יהושע בן לוי ‪ ,‬בשעה שעלה משה למרום‪I‬‬
‫אתרו מלאכי השרת לפני הקב ה רבש ע מה‬ ‫*‬
‫לילוד אשה בינינו ‪ ,‬א״ל לקבל את התורה בא וכו׳ ‪ ,‬מה שיש‬
‫לעורר בזה המאמר הס י א׳ ‪ ,‬וכי לא היו יודעים מלאכי‬
‫השרת למה בא ‪ ,‬והלא אין דבר נסתר מהם • ב׳ ‪ ,‬וכי לא‬
‫היו יודעים מלאכי השר׳ התירוץ‪ ,.‬שאיכה ראויה להס מצד‬
‫■מה שכתוב בה• גי‪ ,‬באמרס״'אתהמבקש‪ ,‬הל״לאתה‬
‫רוצה ״ ד׳ ‪ ,‬אמאי אמר משה מתירא אני שמא ישרפוכי ‪,‬‬
‫וכי היות מרע׳יה אצל הקב״ה היה ירא מהיזק ונזק ‪ ,‬בהיות‬
‫החלאכיס עומדים באימה וברעדה״ ה'‪ ,‬מה רמז לו‬
‫באמרו‬ ‫י‬ ‫י‬
‫כפן‬ ‫מאמר לנזתן תורה‬
‫נאמרו אחוז נכסא ככודי וחזור להם תפונה! וכי אס לא‬
‫היה אוחז לא היה יכול לחזור להס תשובה< ועוד שלמעלה‬
‫לאשייך לא אחיזה ולא הנחה ‪ ,‬וא"כ אמאי אמר ליה אחת‬
‫נכסא • ו' ‪ i‬מה בא ר׳ תכחוס ללממו נאמרו ‪ ,‬מלמד‬
‫שפירששדי מזיו שכינתו ועננו עליו״ ז' ‪ ,‬נתשונהשהשיכ‬
‫בעשרת הדברות ‪ ,‬אתאי הביאם בכל כך פסוקים ‪ ,‬אנכי ‪,‬‬
‫לא יהיה לך< לא תרצח וכו׳ ‪ ,‬די לו באחד מהם או בשנים‪,‬‬
‫ומאחרשהבי׳ כל אמאי לא אמר להסשוב משאר הדינץ‬
‫אשר באלה משפפיס״ ח׳ ‪ ,‬אמאי אמר מיד הודו להקב״ה ‪,‬‬
‫וכי בתחלה לא הין רואים כל זה ‪ ,‬שלא היה ראוי' להס מצד‬
‫הה שכתוב בה • ביאור המאת׳ ‪ ,‬בידיות כי תורתנו הקדוש׳‬
‫מצד שהיא מעשה ידיושל הקב״ה ‪ ,‬הלבד תה שנראה לשכל‬
‫הגשמי יש בה סודות פנימיות ‪ ,‬אשישכל האדם לא יוכל‬
‫להשיגו ^א החלקאשר אל האדם ופעולותיו נוגע ‪ ,‬והתורה‬
‫ארוכה מארן מדי‪ :‬ורחבה מני יס‪ ,‬בהיות כי כל התורה‬
‫כלהשמותיושל הקג׳׳ה‪ ,‬וזהו סוד שבעיס פנים לתורה‪,‬‬
‫שאיל נודעים לכל ארס ‪ ,‬וזהו מאמרם זייל״ אס הי׳ האדם‬
‫מדע סודהאותיות‪ ,‬היה בונה עולמותוהחריבם‪ ,‬ולכן‬
‫אמרו מלאכי השרת ‪ ,‬בהיות התור׳ כלה מחמדים‪ ,‬והיותה‬
‫שעשועיםשל הקלה תתקע״ד חרות קור׳ שנברא העולם‬
‫כדמוכח בפסוק ‪ ,‬ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום‬
‫יוס! וא"כ מצד חומר סודותיה הפנימייס ‪ ,‬אשר לב האדם‬
‫לא יוכל להשיגם ‪ ,‬אינו ראוי להשתמש בה ילוד אפה ‪ ,‬מצד‬
‫ההעדרשלו‪ ,‬ועד השתא לא היינו שואלים כלום‪ ,‬לומד‬
‫תנה לנו לשבח ולפאר לך‪ ,‬בהיות כי היינו סובריםשלא‬
‫היינו ראויים אליה‪ ,‬מצד גדולתה ועומקה‪ ,‬ועתהשבא‬
‫ילוד אשה לקבלה< יותר היא ראוייה אלינו ‪ ,‬מצד שאנחנו‬
‫נקיי‬
 ‫מאמר למתן תורה‬ ‫י‬

‫נקייהדעת ‪ ,‬ומשרתים פניך‪ ,‬ומוכנים לקבלפכימיוף‬

‫התורה יותר מב׳׳ו ‪ ,‬וז״ש מה לילוד אשה כינינו ‪ ,‬שאין ה׳׳כ‬
‫שהסהיו יודעין שהיה בא לקבל התורה שלא היה נסתר‬
‫מהס ‪ ,‬ומ׳יש ומה לילוד אשה כינינו ‪ ,‬היא כלומר כראות‬
‫השתי בחינות אשר יש בין ילוד אשה ‪ ,‬שהוא ילוד אשה ‪ ,‬עם‬
‫היותו גשי ודס מחומר הוא ילוד אשה ככחינה שלנו ‪ ,‬שאנו‬
‫ככל פשוט אש ורוח ‪ ,‬יצירי כפיו של הקב״ה ‪ ,‬ואס לא היה‬
‫אלא בחינה א׳ במשה ‪ ,‬כאדה״ר שהיה יציר כפיו ‪ ,‬אפילו‬
‫שמצד החומי לא יוכל להשוות לנו ‪ ,‬אינו אלא נחינה אחת‬
‫ולא היה ילוד אשה כמו זה אלא מעשה ידיך ‪ ,‬וזה יש לו‬
‫השתי מדרגות• הא'‪ ,‬היותו חומר מורכב מ ל יסודות י‬
‫והב׳ ‪ ,‬היותו ילוד אשה ‪ ,‬ואנו בראותינו מדרגתיכו ‪ ,‬ואין‬
‫אנו כמצב בני אדם ילוד אשה ממקום מטונף‪ ,‬אינו ראוי‬
‫להשתמש בהאימיגליתא‪ ,‬מצד יסודותיה הפנימיים‪',‬‬
‫אשר שכל לב ילוד אשה לא יוכל להשיגו ‪ ,‬וכשהשיב הקב״ה‬
‫להס לקבל התורה בא ‪ ,‬כוונתו יתברך היה להשיב להם ‪,‬‬
‫שהחומר אשר כפש האדם מורכב בה כשלימות התורה‬
‫הזאת ‪ ,‬יחוייב אל החומר לזכות אותו ‪ ,‬וז״ש לקבל התורה‬
‫‪ ,‬בא ‪ ,‬כלומר לזכות את הגוף ואת נפשו ‪ ,‬כי התורה לכך‬
‫מוכנת ‪ ,‬וזאת היא פעולותיה ‪ ,‬מצד מה שכתוב בה ‪ ,‬והס‬
‫אמרו רבש״ע אע״פ שהתורה היא משלים לזכות נפש האדם‬
‫יותר היתה ראויה לכו מצד קדמות תתקע״ד דורות קודם‬
‫בריאת האדם‪ ,‬ולאמבעיא שאתה נותניה להם בבקשה‬
‫ממך‪,‬אלא אתה מבקש כאדם שיש לו דבר אחר וימהר‬
‫לשלוח אותה מאתו ‪ ,‬לכן תכה הודך על השמים ‪ ,‬אמר ליה‬
‫הקב״ה למשי^ החזיר להם תשונה ‪ ,‬וכשאמר מתיירא אני‬
‫שמא יישרפוכי בהבל פיהם ‪ ,‬ר׳׳ל מתיירא אני שמא ינצחוכי‬
‫בתשובתם‬
‫ל‬ ‫מאמר למתן ד‪.‬ורח‬ ‫‘‬
‫בתשיצתס‪ ,‬פהתשוההטו‪ 5‬ה שורפת המכגר‪ ,‬הפינלו‬
‫הקב״ה ואמור לו אלזוז בכסא כבודי‪ ,‬כלומר ‪ nnfi‬תשובתן‬
‫בדברים התהתוכיס ‪ ,‬שהס מתחת כסא הככוד ‪ ,‬כמו שנאי‬
‫הפמיס כסאי והאיץ הדוס רגלי ‪ ,‬ותחזור תשובתם מצד‬
‫מ״ש בתורה לפנים ‪ ,‬אשר מצד זה איכה ראויה להס ‪ ,‬אע׳יפ‬
‫שמצד סודותיה ראויה להם ‪ ,‬והביא הפסו׳ מאחז פכי כסא‬
‫פרשז עליו עננו ‪ ,‬עם מה שאמר ר׳ תנחום מלמד שפירש‬
‫פדי מזיו שכיכתו ועננו‪ ,‬והס כשריקון שלמלתפרש״ז<‬
‫לדעת שהקב״ה כתן למרע״ה כ׳'כ יותר ויותר מהמלאכים ‪,‬‬
‫לדעת כח הבורא יתברך‪ ,‬ואע״פ שהיה ילוד אשה ראויה‬
‫היה לו ‪ ,‬ובשמלאכי השרת ראו כל כך כבוד שעשה‪-‬הקנ׳יה‬
‫למרע״ה ‪ ,‬כלס הודו שיפה עשה הקלה ליתןלו את התורה‬
‫ושהוא ראוי לה יותר מהם‪ ,‬ולפישי^תורה לא היה למשה‬
‫לכד ‪ ,‬אלא להשלים את ישראל על ידי משה ‪ ,‬הוצרך ליתן‬
‫להס תשובה‪ ,‬שרמז הקלה לו לאחוז כדכריס הגופניים‪,‬‬
‫אשר הצד זה יוכרח לישראל יותרמלהס‪ ,‬ואמר אלו הן׳‬
‫דברים לכד אשר עמהס נכללים כלס ‪ ,‬והס השורש והעקר‬
‫התוריי ‪ ,‬לי^תבונן ביחוד הבורא ובהשגחתו למשה׳בעולס‬
‫הזה‪ ,‬ובפרטות הא׳ אשר היא יציאת מצרים‪ ,‬אשר בה‬
‫תלויה עקר האמונה השגחת פרטית וכללים ‪ ,‬ורמז להס‬
‫שמתחלה כשברא הקל ה את התורה לא בראה אלא בשביל‬
‫ישראל ‪ ,‬מצד מה שכתוב בה אשר הוצאתיך מארץ מצרים ‪,‬‬
‫וכן כל אחד ואחד יש בה כהה דברים ככללים• סוף דבר‬
‫הס עקר פנת התוריי של האמונה ‪ ,‬אשר מצד זה הוכרחו‬
‫להודות לבורא יתברך שיסה עשה ליתנה לישראל ‪ ,‬ואמרו‬
‫מי^אדיר שמן בכל הארץ‪:‬‬

‫ספרי‬
 ‫‪ .‬מאמר לפסח׳ מכילתא פרשת בשלח‬
‫מה לן הים כי תנוס ‪ ,‬נשעה שאמ׳ לו הקב״ה‬ ‫ספרי‬
‫למשה ואתה הרס את מטך< וכתיב ויט משה‬
‫את ידו ‪ ,‬התחיל היס עומד כנגדו ‪ ,‬א״ל משה נשס הקג״ה‬
‫ולא קכל עליו״ הראהו המטה ולא קבל עליו״ משל למה״ד‬
‫דומה‪ ,‬למלך נשר ודס שהיו לו שתי גנות‪ ,‬זו לפנים מזו‪.‬‬
‫ומכר הפנימית ‪ ,‬בא הלוקח ליכנס ולא הניחו השומר ‪ ,‬א׳יל‬
‫בשס המלך ולא קבל עליו ‪ ,‬הראהו הטבעת ולא קבל עליו ‪,‬‬
‫עד שניהג המלך ובא‪ ,‬התחיל השומר לברוח‪ ,‬א״לכל‬
‫היוס הייתי אומר לך בשס המלך ולא קבלת עליך ‪ ,‬ועכשיו‬
‫מפני מה אתה בורח ‪ ,‬א״ל לא מפניך אני בורח ‪; ,‬יא מפני‬
‫המלך ‪ ,‬כך משה עמד על היס ‪ ,‬א׳יל בשס הקב״ה ‪ ,‬ולא ק‪5‬ל‬
‫עליו ‪ ,‬הראהו המטה ולא קבל עליו ‪ ,‬עד שנגלה הקב״ה‬
‫בכבודו ‪ ,‬כיון שנגלה התחיל היס לברוח ‪ ,‬שנאמ׳ היס ראה‬
‫וינוס ‪ ,‬א״ל משה כל היוס הייתי אומר לך בשס הקב״ה ולא‬
‫קבלת עליך ‪ ,‬ועכשיו למה אתה בורח ‪ ,‬א׳יל לא מפניך משה‬
‫אני בורח ‪ ,‬ולא מפני בן עמרם ‪; ,‬יא מלפני אדון חולי ארץ‬
‫עכל״ה• לבא אל ביאור זה המאמר‪ ,‬צריך לדקדק קצת‬
‫הערות • א׳ ‪ ,‬אמאי אמר בשעה שאמי הקב״ה למשה ואתה‬
‫הרס ‪ ,‬וכתיב ויט משה את ידו אלו השני פסוקים ‪ ,‬הל״ל‬
‫בשעה שכטה משה את ידו על היס התחיל הים עומד‬
‫כנגדו י ל‪ ,‬א מ אי שר של ים עמד כנגדן‪ ,‬וחז״לדרשו‬
‫בפסוק וישב היס לאיתנו ‪ ,‬לתכאו הראשון ‪ ,‬מלמד שהתנה‬
‫הקב״ה בשעה שברא את היס ליבקע מפני בני ישר;י ‪ ,‬ואס‬
‫כן אחר שקבל עליו ליבקע‪ ,‬אמאיעמד כנגדו וסירב‬
‫בתנאו ״ ג׳ ‪ ,‬למה מרע׳׳ה אמר בשס הקב׳׳ה תחלה ‪ ,‬ואחר‬
‫כן הראהו המטה ‪ ,‬בתחלת מעשיו קודס שוס דבר היה לו‬
‫להראותו המטה ‪ ,‬וזה יהי׳ סימן כי ה׳ שלחן ״ די‪ ,‬למה הניא‬
‫משל‬
‫לא‬ ‫מאמר לפסח‬
‫משל על הנמשל • ה׳ ‪ ,‬אינו דומה משל לנמשל בפוס אופן״‬
‫שהמשל למלךשהיו לושתי גנות זו לפניס מזו ‪ .‬ובנמשל לה‬
‫יש לו גן ולא פרדס ‪ ,‬ואס תמצא לומרשהים הוא הגן ‪ i‬אינו‬
‫אלא אחד» ואיה אין אמרשתי גנות• ו‪ /‬במשל אומר‬
‫שמכר הפנימית ‪ ,‬וראוי לידע אנה היא הפנימית • ז׳ ‪,‬‬
‫אמר כשבא הלוקח ליכנס ולא הניחו השומר (למה לא‬
‫הניחו‪ ,‬לא ימנע מחלוקה אן כשמכר הפנימית שעבד‬
‫החיצונה או לא‪ ,‬אס שעבד החיצונה‪ ,‬למה לא הניחו‬
‫השומר ‪ ,‬ואס לאשעבד ‪ ,‬א׳כ הדין עמושלא להניחו ליכנס‬
‫א״כ למה כשבא המלד ברח ‪ ,‬אמאי ברח ‪ ,‬ה״ל לאמר למלן‬
‫משכמו ודינו למה לארצה* ח'‪ ,‬שאמרלובשסהמלן‬
‫ולא קבל עליו‪ ,‬ואח״כ הראהו המבעת‪ ,‬למה לא הראהו‬
‫המבעתשל מלן מעיקרא‪ ,‬לפישאפשרשבדבורהי׳ משקר‬
‫אבל בראותו הטבעת אי אפשר לשקר ‪ ,‬א׳כ בתחלת דבורו‬
‫היה לן להראותן הטבעת • ט׳ ‪ ,‬כשאמר לו כל היוס הייתי‬
‫אומרלןבשס המלןולא קבלת עליך‪ ,‬עכשיומפנ^ימה‬
‫אתה בורח‪ ,‬היה לו לומר היותר האמתי‪ ,‬שהוא ראות‬
‫הטבעת ‪ ,‬והיה לו לומר הראיתיך הטבעת ולא קבלת • י ‪,‬‬
‫שאמ'לו לא מפניך אני בורח ‪ ,‬אלא מפני המלך‪ ,‬למה אמר‬
‫לשוןשלילה'‪ ,‬היה לו לומר מפני המלך אני בורח ‪ ,‬ומינה‬
‫משמעשלא מפניו״ י״א ‪ ,‬אמר כןמשה בא ועמד על היס‬
‫וכו' ‪ ,‬ואמר לא מפניך בן עמרם ‪ ,‬אמאי בן עמרם ‪ ,‬ויספיק‬
‫באמת לא מפניך משה״ לבא אל ביאור זה המאמר ‪ ,‬היא‬
‫בהקדמה אחתשאמרו חכמיס ז״ל ‪ ,‬שמלאכי השרת נבראו‬
‫קודסבריאתהאדם‪ ,‬וכשהתנה הקב״ה עסשרושליס‪,‬‬
‫ורצה הוא כפי המאמר שיבקע מפני ישראל‪ ,‬לא אמר לו‬
‫שיבקע על פימשה ‪ ,‬שאינו דיןשהקטן יצוה לגדולשנברא‬
‫קודם‬ ‫‪.‬‬
 ‫מאמר לפסח‬
‫קודם‪ 1‬ושרו של יס נתרצה ‪ ,‬נהיות כי היה סבור שישמע‬
‫צזויושלהקב׳יה‪ ,‬ויהיה לו זכות בכך שישמע צוויומפיו‪,‬‬
‫ולכך כשבא משה ורצה לצוות שיבקע ‪ ,‬לא רצה לפי שהקב״ה‬
‫אמר לו ואתה הרס את מטן ‪ ,‬ואמרו חכמים ז׳יל שהיה שם‬
‫המפורש חקוק על הממה ‪ ,‬ואולי אס בא ליבקע שמא יבקע‬
‫בשמעו מפי בוראו ‪ ,‬אבל כתיב ויט משה את ידו על הים‬
‫בהכאה ‪ ,‬ולכך לא רצה״ והתחיל עומד כנגדו ‪ ,‬כדין שאין‬
‫הקטן מצוה לגדול ממנו ‪ ,‬וכשאמר משה בשס הקדוש ב״ה ‪,‬‬
‫כוונתו היה לומר ששליח של מקוס הוא ‪ ,‬ושלוחו של אדם‬
‫כמותו ״ ושכל כן זכות יש לו לעשות צוויו ‪ ,‬כמו שישמע מפי‬
‫הבורא ית׳ ‪ ,‬כיון שהוא שלוחן של מקוס ‪ ,‬ואפ״ה לא כתרצה‬
‫;יא לשמוע מאמר הבורא ית׳ ‪ ,‬ועס היות שאחר כן הראהו‬
‫המטה ‪ ,‬אולי לא הראהו אלא לראות סימן שהוא שלוחו של‬
‫מקוס< והיס לא היה רוצה אלא לשמוע מפיו ‪ ,‬ויזכה לקיים‬
‫צוויו ית׳ ‪ ,‬כמו שהתנה עמו מששת ימי בראשית< והביא‬
‫המשל ליתן סברא למה לא רצה״ כיון שסוף סוף היה שלוחו‬
‫של מקוס ‪ ,‬ושלוחו של אדס כמותו ‪ ,‬ואמר משל למלן שיש לו‬
‫‪3‬׳ גנות ‪ ,‬נראה ששתי הגכות הוא היס וארץ ישראל ‪ ,‬כמ״ש‬
‫ז״ל על פסיק הלא את היאהמחרבת יס מי תהוס רבה ‪,‬‬
‫בזכות איי כבקע להס היס ‪ ,‬וזה שאמ׳ למלן שיש לו ב׳ גנות‬
‫זו לפכיס מזו ומכר הפנימית ‪ ,‬כיון שתכלית כוונתן יתברן‬
‫אינו אלא לנהג אותס לארץ ישי^י״ ואס היה הדבר הכרתי ‪,‬‬
‫שלא היה שוס מקוס אחר לילן לא׳יי ‪ ,‬הייתי נבקע אפילו‬
‫על פין ‪ ,‬ולא הייתי חושש להמתין צוויו ית׳ ‪ ,‬אגל כיון שיש‬
‫להסדרכיס אחריסללכתשמה‪ ,‬אינו דיןשאשתכהאני‪.‬‬
‫ממנהגי‪ ,‬להשתנות מעשה גי־אשית על פין‪ ,‬ולא היה‬
‫משועבד דרן היס לעבור לארץ ישראל ״ כמו שבמשל הוא‬
‫‪ .‬שמכר‬
‫לב‬ ‫מאמר לפסח‬
‫שמכר הפכימיח ‪ ,‬ולא כשתעכד החיצונה ליכרס לפממיו‪, :‬‬
‫ואס ירצה לעמר שיבא ויאתר לו המלך בעצמו‪ ,‬ובזכות‬
‫‪,‬שיראה פכי המלך יעשה מה שהוא רוצה‪ ,‬וכשבא המלך‬
‫ואמר לו מפני מה אתה בורח ‪ ,‬אמר לא מפניך אני בורח ‪,‬‬
‫מפני המלך ‪ ,‬ר׳יל רצוני שהייתי רוצה לראות פכי המלך‬
‫כאן ככר כעשה‪ ,‬כךמרע״ה כשאמר לו מפני מה אתה‬
‫בורח ‪ ,‬רצונו לומ' עד השתא הייתי סובר שהיית מדבר ע ס‬
‫ה ק ל ה עעכותיך ‪ ,‬כמו שמדברת עמי ‪ ,‬ואס כן למת אתה‬
‫בורח ‪ ,‬א״ל מת שאני הייתי שואל לשמוע צוויו של מקום‪,‬‬
‫כבר שמעתי שנגלה הוא בכבודו ובעצמו‪ ,‬ולא בשבילן‬
‫לראות בערך בחינת שאתה אדם גדול ‪ ,‬ושליח של הקלה ״‬
‫;יא אפילו בבחינת אביך שהי׳ ארס גדול בחר איני נבקע ‪,‬‬ ‫^‬
‫וז״ש לא מפניך משה בבחינת שלך ‪ ,‬ולא מפניך בן ממרס‬
‫בבחינת אביך‪ ,‬לא הייתי נבקע‪ ,‬לפי שאינו דין שהקק‬
‫יצוה לגדול ‪ ,‬אלא מלפני אדון חולי ארץ ‪ ,‬וזכיתי שנגלה ‪, A‬‬
‫ועכשיו אני בורח כדי שיעברו בני ישר^ ביבשה בתוך הים ‪,‬‬
‫כמ״ש ובכי ישראל עברו ביכשה בתוך היס ‪:‬‬
‫למת‬ ‫מאמר‬
‫‪ p j W‬פיק השו;י ‪ ,‬הכהו קפולאי דהוו קפלי בארעא‬
‫דוב נחמן ‪ ,‬נחר בהו גברא ‪ ,‬אתא ואמר ליה‬
‫לרב נחמן‪ ,‬נחר בן גברא ’ אתא ואילמאן ניהומר‪ ,‬א’׳ל‬
‫אנא אחאיבריאשיה‪ ,‬א׳ילולאו אמר רב מאריעתידין‬
‫צדיקים דהוו עפרא ‪ ,‬א״ל וממנו מארי דלא ידענא ליה ‪,‬‬
‫א״לומ» קרא כתיב‪ ,‬וישוב העפר אל הארץ כשהיה‪ ,‬א״ל‬
‫‪ y‬דאקדיך קהלת לא אקרייך משלי‪ ,‬דכתיב ורקב עצמות‬
‫י^«^^קכאה ‪ ,‬כל מישיש לו קנאה עצמותיו‪.‬מרקיבין‪ ,‬ומי שאין ל‪1‬‬
‫הנאה‬ ‫‪.)0‬‬
‫^ר^ד;^י־‪/‬קר‪ 6‬מ_‪/‬יק‬ ‫ר ‪•Jv‬‬
 ‫מאמר למת‬
‫קנאה אין עצמותיו מרקינין ‪ ,‬גששיה חזיא דאית ‪3‬י׳ מפשא‬
‫א״ל ליקום מר לגביה ביתא‪ ,‬א״ל גלית דעתך‪ ,‬דאפילו‬
‫נביאים לא קרית ‪ ,‬דכתיב וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את‬
‫קברותיכם ‪ ,‬והא כתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב ‪ ,‬א״ל‬
‫ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים ‪ ,‬עכ״ל* יש לראות‬
‫למה הקשה רב נחמן לרב אחאי מרב מארי אכוו גבר׳ אגבר׳‬
‫קא רמית כיון שהיה לו פסוקים לביס לקשות לו״ ב׳ ‪ ,‬כיון‬
‫שהקשה לו מפסוק קהלת תחלה ‪ ,‬הוה לי׳ לאקשויי מפסוק‬
‫של תורה דהו א עדיף מיניה ‪ ,‬ואח׳ כ מקהלת ״ נ׳ ‪ ,‬למה‬
‫לב אחאי אמר לי׳ מאן כיהו מארי דלא ידענא ביה ‪ ,‬שנרא׳‬
‫במו שמחרף לו ‪ ,‬הי' לו לומר איני סובר כמותו בפי׳ הפסוק‬
‫ד׳ ‪ ,‬למה השיב לו מאן דאקרייך קהלת לא אקרייד משלי ‪,‬‬
‫שבראה כמחרס לרבו ‪ ,‬היה לו לומר אס קרית קהלת וכן׳ •‬
‫ה׳‪ ,‬ל מ ה כפלהענץ‪ ,‬מישיש לו קנאה ‪ n b‬עצמותיו‬
‫מרקינין ‪ ,‬ומי שאיו לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבין •‬
‫‪1‬׳ ‪ ,‬למה המתין לגשושיה עד כאן בראשונה קודם שידבר‬
‫עמו ‪ ,‬הוה ליה לגשושיה ראשון לכל דבר • ז׳ ‪ ,‬למה אמר‬
‫לי׳ ליקום מר לגבי ביתא ‪ ,‬ומאי אית ליה אס ילך לביתו אס‬
‫לאו ‪ ,‬היה לו לומר ליקום מר וליזיל ״ ח׳ ‪ ,‬שבכאן א״ל גלית‬
‫אדעתך דאפילו נביאי לאקרית‪ ,‬ולאאמראקרייךכמו‬
‫שאמר למעלה ״ ט׳ ‪ .‬למה לא אמר אמר ליה והא כתיב כמו‬
‫שאמר למעלה כמה פעמים ‪ ,‬אלא אימר והא כתיב כי עפר‬
‫אתה ״ יש לדעת אס רב מארי כשאמר עתידים צדיקים‬
‫דהוועפרא‪ ,‬אס סובר ההוא שעה אחת קודם תחיית‬
‫המתיס אס לאו ‪ ,‬ומה שנרא׳ לתרץ הרב כחמן לא רמי לרב‬
‫אחאי מרב מארי שגברא אגברא קא דתית ‪ ,‬ולכך לא אמר‬
‫!הא^אמר רג מארי‪,‬כלומר תמהני איך רב מארי אמר‬
‫עתידים‬
‫לג‬ ‫מאמר למת‬
‫עתידים צדיקים‪ ,‬והכה מ׳יד לאו עפרא הוא ‪ ,‬והשיג הוא‬
‫מאן ניהו מארי דלא ידעכא גי׳ ‪ ,‬כוונתו היא לומר נפי מה‬
‫שקבלנו מרבותינו ז״ל ישיבות ישיבות כל א׳ וא׳ כפי העלתו‬
‫וכבודו ‪ ,‬וכמו ישיבה של בצלאל ‪ ,‬ישיגה של אי‪:‬רן ‪' ,‬וז״ש דלא‬
‫י ד ענ אגי ה‪ ,‬כלומר אינו במחיצתי וגישיבתי‪ ,‬אגל לא‬
‫חרפו חלילה ‪ ,‬ורש״י ז״ל דקדק ואמר לא ידעכא ביה ‪ ,‬ר״ל‬
‫איני חש לדבריו ‪ ,‬ולא רצה להשיב לו קודם הפסו׳ של תורה‬
‫לפי שאינו קושיא לרב אחאי שנוכל לומר דווקא למי שחטא‬
‫כאדהיירשעגר מצות בוראו‪ ,‬אבל לשאר צדיקים דאע ס‬
‫חומאין לא הוו עפרא‪ ,‬ופריך ליה מפסוק וישוב העפר‪,‬‬
‫וא״ת מאי עגיד רב אחאי מהאי פסוקא ‪ ,‬נוכל לומר שאעו‬
‫כל כן קושיא‪ ,‬לפי שדבר'הכתוב במנהגו של עונס ובהווה‬
‫לשאר העם ‪ ,‬אבל לא לצדיקים ‪ ,‬ולכך השיב מאן דחקריין‬
‫קהלתוכו׳‪ ,‬לומר גלית אדעתך כשהקשתה לי מנ ר מארי‬
‫הוא לפי שאמר לך ההיא דרשא מהאי פסוקאאמרלך‪,‬‬
‫ולכן א׳יל מאן דאקרייך ‪ ,‬ר״ל ואת הדרשה שליהדון מהאי‬
‫פסוקא לא לימדוך הפסוק של משלי ‪ ,‬שכא׳ ורקב עצמות‬
‫קנאה ‪ ,‬ואמר מי שיש לו קנאה ‪ ,‬וכפל העכין ‪ ,‬לומר שאעי׳פ‬
‫שתוכל לזמר לי וכי והא כהת צדיקים כמותך או יותר מ מן‬
‫ה סעפר א‪ ,‬אפילו הכי כיון שאין להם האי שלימות‪ ,‬שהוא‪.‬‬
‫המדהשלקכאה‪ ,‬אע״פשישלהם כמה מעלותאחרות‪,‬‬
‫זהו שמי שיש לו קנאה עצמותיו מרקיבין‪ ,‬ושאין לו ו כו‪/‬‬
‫אע׳'פ שאין לו כך שלימיות ‪ ,‬אפ׳יה אין עצמותיו מרקיבין ‪,‬‬
‫)לכן כפל מי שיש לו קנאה וכו׳ ‪ ,‬ולכך כיון שאמר לו הפסוק‬
‫ורקב עצמות וגו׳ השתא גששיה ‪ ,‬כלומר עד השתא הייתי‬
‫‪w‬יר‪ s‬בגוף וכנפש‪ ,‬והוא לא היה רואה אותו‪ ,‬ולא‬ ‫סגור שר‬
‫היה לו כח לראותו ‪ ,‬ולא חשש לגששו‪ ,‬אבל אחר שאמר‬
‫הפסוק‬ ‫! ‪5‬‬ ‫ה א‬
 ‫מאמר למת‬
‫הפסוק ןרקכע‪ 5‬מ)תקנאה‪ ,‬מי שיש לן קכאהעצמוד^ץ‬
‫מרקיבין< נראה שלוקא העצמות איכ ‪ 5‬מלק^צין ‪ ,‬אצל‬
‫הנשר מרקיב‪ ,‬ןלכךגששיה< לראות אצז היה צו ממשות‬
‫לגמרי בגשר זעצמות ‪ ,‬א‪ 1‬לא יהיה אלא ־נמו שאמר ׳הפשאן‬
‫חזייא דאית ביה מששאאמר ליהליקוס מרלגציביתא‪/‬‬
‫כלות׳ אס אתה אדוני לא תרצה לקוס כרישלאלא)‪5‬יא לצז‬
‫על הצדיקים הראשונים כמו שעשה ר‪3‬יצן צ‪5‬ן‪1‬וצ ז״ל‬
‫שהיה בא לביתו בכל ערב שבת ‪ ,‬וכשירע שהדגישו בו בצי‬
‫עלמא‪ ,‬שוב לא בא עוד‪ ,‬ולכךמראיכז ה>לן^כצסמד‬
‫בתוך הבית ‪ ,‬שלא יהיו רואים אותו בנן ביתן ‪ ,‬א״ל צלית‬
‫ד ע תין דאפילו נניאיס לא קרית ‪ ,‬ולא אמר אקייין כמו‬
‫למעלה ‪ ,‬מפכי הנועם שאמרכו למעלה״ דלא שיין בכאן ‪,‬‬
‫ואמר בפתחי את קברותיכם ‪ ,‬כלומר עד שאני כותן לכצז‬
‫רשות להלון לבתיכם ‪ ,‬ואמר ליה והא כתיב כי־עפר אתה‬
‫ו^י עפר תשוב ‪ ,‬ולא אמי אמר ליה< לפי שאינו הואי^' מפצי‬
‫הטעם שאמרנו‪ ,‬ולכן אמר והא כתיב‪ ,‬כממרעדיץ‬
‫כשאר לי מעט קושי בפסוק כי עפר אתה‪ ,‬וכברתומ‬
‫•■לתרץ דאדה״ר שאני ‪ ,‬אבל סוף סוף כיאה שכל דורותיו‬
‫שויס לו נכל קללותיו ‪ ,‬ואפי׳ הכי תירץ לו ההוא שעה אאת‬
‫קודם תחיית המתים ‪ ,‬ונוכל לומר שרי מארי כמי סובד‬
‫■האי דרשא ‪ ,‬וכשאמר עתידים צדיקים היא שעה איחת‬
‫קודם תחיית המתים ‪ ,‬שלא אמר צדיקים חוזרין לעפרן ‪,‬‬
‫אלא עתידים ‪ ,‬ר״ל שעי^ אחת קודם ‪ :‬תס‬
‫מאמר למת‪ ,‬דביים רבה פרשת וזאת הברכה‬
‫^ ‪ /‬א מ ד ר׳ יצחק היתה נפשו של משה מתקשה לצאם״‬
‫והיה משר‪ v‬מסיח פסנפ שו‪ ,‬ואמר כפפי‬ ‫‪-‬‬
‫תאמר‬ ‫‪5 2‬‬ ‫ה ר‬
 ‫לד‬ ‫מאמר למת‬
‫תאמר שכקש מלאך המות לשלוח •עליך ‪ ,‬אמרה לו לא יעשה‬
‫הקב ה כן כי הצלת נפשי ממות‪ ,‬תאמר שראית אותם ‪-‬י‬
‫בוכים ובכיתה עמהס אמרה לו את עיכי‪.‬ח^(ד?]ע‪.,9.‬יאמר‬
‫לה תאמר שנקשו לדחות אותך בגיהכס ‪ ,‬אמר׳ לו את רגליי‬
‫מדחי ‪ ,‬אמרה לו ולהיכן אתה עתידה לילך ‪ ,‬אמרה אתהלך‬
‫לפני ה׳ בארצות החיים‪ ,‬כיון ששמע משה כך‪ ,‬כתן לה‬
‫רשות ‪ ,‬אמר לה שובי נפשי למכוחיכי ‪ ,‬עכל׳יה •‬
‫י ש להקשות ‪ ,‬כיון שנפשו של משה היתה בשוחה בכל‬
‫הדברים שאומר למשה‪ ,‬והיתה בשוחה באושר‬
‫האמיתי הצפון לצדיקים ‪ ,‬למה היתה מתקשה לצאת ע ד‬
‫שנתן לה משה רשות • צ׳ ‪ ,‬אומר שהיה משה מסיח ע ם '‬
‫נפשו ‪ ,‬ואומר נפשי תאמר שבקש מלאך המות לשלוש עליך‬
‫וכי^עלה על דעתיכו כי איש כמותו הי׳ מלאך המות רוצה‬
‫לשלוש בו ובנפשו ‪ ,‬אם כן מיותר היה הדבור ההוא • ג׳ ‪,‬‬
‫באמרו פעם שנית ‪ ,‬שמא ראית אותם בוכים ובכית עמהם‬
‫למי היה רואה לבכות ובוכה עמהס ״ ד׳ ‪ ,‬נאמרו שתא‬
‫‪3‬קשו לדחות אותך בגיהנס‪ ,‬למה סבר ועלה בדעתו‬
‫הדברים האלו‪ ,‬לחשוש שידחו אותה לגיהנם‪ ,‬וכי ליתדין‬
‫וליתדיין• ה׳‪ ,‬אמאיבקש משה לדעת מנפשו אן היא‬
‫עתידה להלוך ‪ ,‬וכי אס נפשו לא היתה אומרת לו המקום‬
‫שהיא עתידה להלוך ‪ ,‬לא היה מניח אותה ‪ ,‬וכי בידו היה‬
‫להניחה ‪ ,‬ושלא להניחה ‪ ,‬שאומר כיון ששמע מסה כך כתן‬
‫לה רשות ‪ ,‬והא תכן מל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת‬
‫וכו׳ ‪ ,‬ואתאי הוא צריך לידע המקום שהיא צריכה לילך‪ ,‬וכי‬
‫היה מתירא שהקב״ה לא יתן לה שכרה כפולה ומכופלת ‪,‬‬
‫וכל המאמר קשה ההינה ‘ לבא אל באור המאמר צר^‬
‫לבאר באופן זה ‪ ,‬בהיות שההפרדה הנפש מהגוף ‪ ,‬אס הוח‬
‫רשע‬ ‫‪-‬‬
 ‫'מאמר למת‬
‫רשע הוא כאב עצמית ‪ ,‬בהיות כי כלל האנשים יש לנפשם‬
‫אהבה גדולה אצל חומרס‪ ,‬בהתעסקס תמיד בעסקי‬
‫החומר״ וכל מעשה תוקפו וגבורתו שתתקשר נפשם בכל‬
‫מלאכת עבודה נכריה וקשה לה ‪ ,‬וכל מעשיה היא מתיקות‬
‫לחיכה וישרים בעיניה ‪ ,‬עד שאהבה אותה אהבה עצומה‬
‫בחייהם ובמותם לא נפרדו ‪ ,‬כי הכח הגופניי ההוא‪ ■,‬הוא‬
‫שטן הוא יצר הרע שולט עליה ‪ ,‬והיא מתפששה עמו ‪ ,‬והן‬
‫הן רוחות הטומאה אשר אמרו שנמצאו אצל המתים‪,‬‬
‫ובעבור זה אמת חז״ל ‪ ,‬שנפש הרשעים היא קשה לצאת ‪,‬‬
‫כמו הצמר הנאחז בה הקוצים ‪ ,‬ונשאר אצל הגוף עניינים‬
‫רעים ומזיקים ומטמאים ‪ ,‬ועל כן הנשמה עולה ויורדות‬
‫אצלו כל י׳יב חודש ‪ ,‬שלא יוכלו להפרד ‪ ,‬ושניהם אחים הס‬
‫ולא יתפרדו ‪ ,‬בהיות כי בהצטרפות הנפש עס הגוו‪ !:‬זה ‪,‬‬
‫יהגוף; והנפש עשו כל אותם הפעולות הרעים ‪ ,‬ו קנ מי‬
‫כשהוא צדיק ‪ ,‬הואיל בהצטרפות הנפש עם הגוף עבדו את‬
‫הבורא שניהם ‪ ,‬והלכו בדרכיו ‪ ,‬קשה להם להפרד זה מזה ‪,‬‬
‫וכל אחד שילך לדרכו תאותס לעולם‪ ,‬אם היה אפשרית‬
‫שלא יתפרדו שכיי‪:‬ס ‪ ,‬זה היה רצונם ‪ ,‬ובכן כבא אל ביאור‬
‫המאמר ‪ ,‬בהיות כי נפשו של משה היתה שלוחה מאת ה׳‬
‫ית'אל הגוף הטהור ההוא‪ ,‬ומניעת הגוף ה ת א מתאות‬
‫גופניות ‪ ,‬הוה ליה אותן החומר רוחני בעין השכל ‪ ,‬ע ם‬
‫היות שלפנים היא חומר ‪ ,‬לכן הית׳ נפשו של משה מתקשה‬
‫לצאתולהפרד‪ ,‬בהיות כי באמצעות שנייחס הכפש ע ם‬
‫הגוף ‪ ,‬זכו והשיגו אל מעלת המדרגה העליונה ‪ ,‬אינו דין‬
‫שהנפש לבדו ילך לחסות תחת כנפי השכיל ‪ ,‬ותשאר הגוף‬
‫למטה נתון בעפר תיחוח ‪ ,‬ולכן היתה נפשו של משה‬
‫מתקשה לצאת ‪ ,‬עס היות שהיתה מהלכת לחיי העוה״ב ‪,‬‬
‫כדי‬
‫לה‬ ‫מאמר למת‬
‫כדי שלא תשאר הגוף למטה בלי שום שכד< כיון ששלימופ‬
‫הכסג בא אצלה באמצעות הגוף״ לענוד הנורא ית׳< ומשה‬
‫היה סבור שהיא מתקשה לצאת ‪ ,‬באמרו שעדיין בכל מה‬
‫שעשה עדיין לא הגיעה לתכלית השלימות ‪ ,‬עד שמצד זה‬
‫יש עדיין יכולת במלאך המות לשלוט עלינו כשאר בכי אדם‬
‫זז׳ישתאמר שמא בקש מלאן המות לשלוטעליך‪ ,‬כלומר‬
‫שמבקש מלאן המות אי זה עולה עלינו ‪ ,‬בשום צד עון אשל‬
‫בכו ‪ ,‬עד שמצד זה רוצה לשלוט עלינו יד ‪ ,‬ואמרה היאשחס‬
‫וחלילה שלא היתה מתקשה בעבור זה לצאת ‪ ,‬שלזה כבר‬
‫היא בטוחה שלא ישלוט מלאך המות בה ‪ ,‬שאיש שהגיע אל‬
‫מעלה גדולה לדבר עס ה׳ פכים בפכיס ‪ ,‬איני מפחיד מזה‬
‫וחזר ואמר לה שמא ראית אותם בוכים ובכית עמהס ‪ ,‬יובן‬
‫זהעסמי׳שז״ל‪ ,‬־׳‪ C‬כשהצדיק נפטר מן העולם הזה‪,‬‬
‫יוצאים כל קרוביו ומיודעיו ושאר צדיקי עולסלקראתו‪,‬‬
‫בשמחה וכטוב לב״ ובאים ושוחקים‪ ,‬ואז ימלא שחוק פיו של‬
‫אותו צדיק‪ ,‬בראות כל אותו הטוב שמזומן אצלו ‪ ,‬כמ״ש‬
‫חז״למת מתוך שחזק סימן יפה לו‪ ,‬הטעם לפי שרואה‬
‫כשהוא גוסס ‪ ,‬כל אותם הקרובים והצדיקים שבאים לקבלו‬
‫בסבר פני׳ יפות ‪ ,‬אבל כשהרשע מת באים לקראתו קרוביו‬
‫ומיודעיו בבכי‪ ,‬והוא בוכה עמהם‪ ,‬ולכך מת מתוך בני‬
‫סימן רע לו ‪ ,‬ולכן משה רעייה היה מדבר עם נפשו‪ ,‬ואומר‬
‫לה שמא ראית אותם הקרובים והצדיקים בוכים כשבאים‬
‫לקבלן‪ ,‬ובכית עמהם‪ ,‬שמצטעריןמצד איזה עון שיש בן‬
‫ובכית ע מהס‪ ,‬ולכן את מתקשה לצאת‪ ,‬ורע בעיניך‬
‫המות ‪ ,‬השיב לו שחס וחלילה שהיתה מתיירא מזה ‪ ,‬ואיכה‬
‫מתקשה לצאת ולהפרד מהגוף משוס כן ‪ ,‬וחזר ואמר שמא‬
‫^ __________________________בקשו‬ ‫‪.‬‬
‫‪ C‬בזוהר הקשץ קלף קי״כ‪ ,‬המצא הבל כאורך♦ ■‬
 ‫מאמר למת‬
‫גקשו לדחות אותן נגיהכס ‪ ,‬האי ג״כ יוהן ‪5‬הקדמה אחת‬
‫מחז״ל שאומרים שעונריןאת הצדיק כגי׳^נס ‪ ,‬בהננוי־פות‬
‫איזה חטט ‪ ,‬ומטי^ר מאותן החטא בההיא ה עני ה נגיהנס ‪,‬‬
‫וג"כ עוברי׳ אותו< שמא כהעברת אותו צדיק‪^:‬ם יאחז גידו‬
‫אי זה רשע ‪ ,‬ואינו מרפא אותו מידו ער שיזכה אותן לג״ע‪J‬‬
‫וז״ש שמא בקשו לדחות אותך בניהכם ‪ ,‬לאחוז אי זה רשע ‪,‬‬
‫וג״כמככהאי זהחעאועון‪ ,‬ועושה נההיא העברה שתי‬
‫פעולות ‪ ,‬מציל אותו רשע ‪ ,‬ומשלים לטי^ר נפשו ‪ ,‬והשיבה‬
‫שהיא בטוחה אפילו בהעברת דרך גיהנם ‪ ,‬כיון שהיא‬
‫טהורה בתכלית השלימות ‪ ,‬וחזר ואמר לה ולהיכן את‬
‫עתידה להלון ‪ ,‬כלומר שמא תפטר בתרעומת שלא זכית‬
‫בארץ ישראל ‪ ,‬ולכך את מתקשה לצאת< תאמר לי באי זה י'’‬
‫מקום את עתידה להלוך ‪ ,‬ואראה אס יש לך תרעומת מזה‬
‫אמרה בארצות החיים ‪ ,‬ומצינו שארצות החיים היא א״י ‪,‬‬
‫שה׳ שמות שנקרא ארץ ישראל ‪ ,‬אחת מהם היא ארץ החיים‬
‫)אמרה בארצות החיים ‪ ,‬שהם שני נחלות ‪ ,‬לא מבעיא‬
‫שאני בטוחה לחיי העולם הבא ‪ ,‬כמו שיש מדור לכל צדיק‬
‫וצדיק כל אחת כפי כבודו ‪ ,‬אלא אפי' אותו מדור שאני‬
‫מזומנת לילן‪ ,‬היא באותו חלקמא״י ‪ .‬כיון שמשהרבינו‬
‫עליו השלום שמע כל זה״ אמר ודאי היא מתקשה לצאת‬
‫י בעבור הגוף ‪ ,‬שלא תי^יה נתון בעפר בלי שוס שכר ‪ ,‬כמן‬
‫שהולך הנפש לקבל שכרה‪ ,‬בהיות כי שניהם ענדו את‬
‫הבורא ‪ ,‬זה באמצעית זה ‪ ,‬ואמר לה בתי אל תחוש ‪ ,‬אס‬
‫גשאר הגוף לבד< ואת הולכת לקבל שכר‪ ,‬שובי נפשי‬
‫למכוחיכי ‪ ,‬שנתן לה אז רפות לצאת ;‬

‫מדרש‬
‫לו‬ ‫מאמר לתשובה‬
‫מדרש רוחריקנאטיס׳ וישב׳ זה לשון המאמר מוגה‬
‫כהוגן מפי ספרים רבים׳ סך מצאתי בספר ישן נושן׳‬
‫והוא מהמקובל האלהי כמהר״ר שלמה אלקביץ זצ״ל י‬
‫יודאיהוהקאיסקמיהדר׳ פזריהכ״רסימאי״‬
‫אמר ליה צדיקים דאזדמן לון חונה מאיכון‬
‫כריתות דאוריית׳״ וחיישי תשונה< מיתה מכפרת עלייהו‬
‫או לא ‪ ,‬א׳יל אין< ולזמכין דאתענשו נההוא עלמא ומתכפר‬
‫להו חמא אכפוי ירוק^ן ‪ ,‬א״ל אימא מה דתימ׳ אוריית׳ היא‬
‫דלא מקנלא טומאה ‪ ,‬דכתינ הלא כה דנרי כאש ‪ ,‬הרר^ורין‬
‫רטישיןכלנך‪ ,‬אמר סודלליריאיו‪ ,‬עשרה סכי קטולי‬
‫מלכותאתעכשו עלמכירת‪ ,‬איל פנחס הואאליהו‪ ,‬א״ל‬
‫ר׳ עקיכה לית ליה זכות אכות ‪ ,‬איל ומכני יששכר יודעי‬
‫גינה לעתיס לדעת ‪ ,‬פתח ואמר ויכא יעקנ מן השדה‬
‫בערכ ותצא לאה לקראתו ותאמר ^י תנא כי שכר שכרתין‬
‫שכר השתא ‪ ,‬שכרתיך לכתר זימנא ‪ ,‬י״ש השתא שכר לכתר‬
‫זימנא כקיו למלכו שמיסגופין דלהוןכר^איעלמאוכלא‬
‫אתהדר כמלקדמין ‪ ,‬איש אשר ככרכתו כירך אותם ‪ ,‬אתם‬
‫כתיב כפל על אכפוי ‪ ,‬ר׳ יודאי אדמיך ‪ ,‬אחמו ליה כחלמא‬
‫האי קרא‪,‬אל תתן אתפיךלחטיא את נ שרך‪,‬ככנסת‬
‫סתום מההוא יומא לא אשתעי כהאי ‪ ,‬אמר מה יקר חסדך‬
‫;יהיס וכני אדם נצל כנפיך יחסיון ‪ ,‬כצל ככפיך ממש ‪ ,‬ולית‬
‫משתעיכגודלהוןדהאחסראלהיס ככלאאשתכח‪ ,‬א״ר‬
‫עזריה הכי הוא ‪ ,‬דהא כתיב אל תגעו במשיחי ‪ ,‬וכתיה‬
‫אשר כידו נפש כל חי ורוח כל כשר איט ‪ ,‬כככושין סתימין‬
‫דליה לית לן למשמע כלל‪ ,‬דהא מאן די בידיה רוחץ‬
‫זכשמתין דצדיקייא מילין סתימין דאיהן עניד לית לגלאה‬
‫‪ -‬הביאור‬ ‫לין ^עליל המאמר ״‬
 ‫מאמר לתשובה‬
‫הביאור ‪ f‬פשימא ליה לרני יודאי דאין לך דהר שעומד‬
‫כפני התפוכה ‪ ,‬ואפילו חלול הפס דחמיר‬
‫מכריתות דתפונה ויה״כ וייסורין תולין ‪ ,‬מיתה מכפרת ‪,‬‬
‫כדאיתא המסכת יומא פ׳ יוס הכפורי׳ ‪ ,‬כי קא מכעיא ליה‬
‫כפלא הספיק להם הזמן לעפותתפונה‪ ,‬רק דחייפי‬
‫השובה ומתו‪ ,‬גס אס היה הדבר שאי אפפרלפוב ממנו‬
‫כעכין מכירת יוסף דלא שיין ביה תשובה ‪ ,‬אס לא שימסרו‬
‫עצמס ליהרג‪ ,‬או להרוג להצילו מיד הרודים בו‪ ,‬כ מו‬
‫שהסכימו הס ‪ ,‬ואין ‪ 0T3‬רק מה שאמרו פא נא לפשע וגן׳‬
‫והרי זה דומה לחיישי תשובה ומיתו ‪ ,‬וקרוב לעניכו ‪ .‬ולכן‬
‫שאל אי מיתה מכפרת ועבדי תשונה כרותא איהי ‪ ,‬א׳יל ר׳‬
‫עזרי׳ אין^ כי מאחר דחיישי תשובה מעלה עליהם המקום‬
‫כאלו עשו תשובה ‪ ,‬ולזמכין דאתעכשו בההוא עלמא ‪ ,‬מו מי‬
‫לפעמים אין כח ביד המיתה לכפר מאחר שלא עשו תשובה‬
‫כהוגן‪ ,‬רקדאתעכשו בההואעלמא‪ ,‬ואפשרדאתעכשו‬
‫על שלאימהרו לשוב בהיות לאל ידס ‪ ,‬וקרוב אלי כי שאלת‬
‫ר׳ יודאי על אותם שלא חצו ימיהס ‪ ,‬והוא הוא הכרת ‪ ,‬וקא‬
‫מבעיאליה אסצריכין עוד להתגלגל מאחר שלא עשן‬
‫תשובה מעלייתא כדאמרן ‪ ,‬ומשני אין ‪ ,‬ולזמנין ‪ ,‬כלומר‬
‫לזמכין דלא צריך כריתות ימיס רק ימות זקן ושבע ימיס ‪.‬‬
‫ויתענש בההוא עלמא ומתכפר ליה ‪ ,‬וזה יראה יותר נכון‬
‫בלישנאדולזמנין‪ ,‬דמשמע דהיינו פחות ממיתה ‪ I‬ולא‬
‫קאמרולזמניןדלא מתכפר עדדאתענ שו‪ ,‬ושעסהדבר‬
‫כיבהשליסחקו ומספר ימיו עשה יעשה מצותזמעשים‬
‫מוביס‪ ,‬והחשאההוא די לו בעונש קצתבההואעלמא‪,‬‬
‫כדמשמע לישנא דאתענשו בההוא עלמא ומתכפר להו״‬
‫ולא ימנעו ממנו המצות והמעשים ההמה ‪ ,‬חמא ר׳ עזריה‬
‫א‪5‬פוי‬
‫לו‬ ‫טאכזר לתשובה‬
‫אכפוי דר׳ יוראי ירוקין< כלומ׳ דלא מפיישבין מילין גליני׳‬
‫א׳ ר׳ עזריה אימא מהדתימא אוריתא היאדלאמקכלא‬
‫שומאה ‪ ,‬כלומר אם יש מילין השיבני ואל תירא כי אוריתא‬
‫היא דלא מקבלא טומאה‪ ,‬כלומר שצרין לברר )ללבן‬
‫הדברים ‪ ,‬ואפשר כי לפי שעכין הטומאה הוא לשון טמטום‬
‫כדאיתא בפרק אמר להס הממונה ‪ ,‬לכן אמר פתח פיך‬
‫ויאירו דבריך כי אוריתא לא מקבלא טומאה ‪ ,‬כי הלא כה‬
‫דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע כתיב‪ ,‬כי הוא מתחלק‬
‫לכמה חלקים ‪ ,‬והכל עולה למקום אחד ‪ ,‬הרהורין רטישץ‬
‫בלבך ‪ ,‬שתרגום נטוטיס על פני השדה רטישין ‪ ,‬ופי׳ רואה‬
‫אכיבךכיהרהורין מתפשטין בלבךאליעצרוך מ ל ת ר‪,‬‬
‫א״ר יודאי סוד ה׳ ליריאיו ‪ ,‬ר׳יל אין אתנו יודע תוכן‬
‫הדברים ‪ ,‬רק זה נמסר ליראי השם ‪ ,‬כי הלא עינינו רואות‬
‫דעשרה סביקטולי מלכות אתענשו על מכירתיוסף‪,‬‬
‫ובודאי דחיישי תשובה ‪ ,‬וכדאמק שמסרו עצמם להרוג או‬
‫ליהרג ‪ ,‬זזה היה כשירדו למצרים ‪ ,‬במה שאמר להם יוסף‬
‫מרגלים אתם‪ .‬ולמה לא מכפר להם במיתה‪ ,‬או בעונש‬
‫בההוא עלמא‪ ,‬ודע כי סוכת ר׳ יודאיבתחלה היתה‬
‫לשאול על דברזה‪ ,‬ר׳יל על דבר עשרה הרוגימלוכה‪,‬‬
‫ומאחר דכריתות ומיתת ב׳׳ד בחדא מחתא מחתינהו רבי‬
‫ישמעאל בפ׳ יום הכפוריס ‪ ,‬ודבר כרת שכיח מגניבת נפש‬
‫דאיהו בחנק כדאמריכן במכילתא ‪ ,‬ע"כ דבר בהווה ושאל‬
‫על הכרת ‪ ,‬אע״ג דלדברי הכל חנק חמור מכרת ‪ ,‬חו בידי‬
‫ארס וזו בידי שמיס‪ ,‬ומכרת נלמד לחנק אחר שתשובתן‬
‫שוה ‪ ,‬כדאמרן בד׳ חלוקי כפרה ‪ ,‬א״ל ר׳ עזריה פנחס הוא‬
‫אליהו‪ ,‬ר״ל מי סברת דמדת גלגול דוקא עלעוןאתיא‪,‬‬
‫הרי פנחס דהוא אליהו‪ ,‬ועל נרחך לא אתא אלא לצורך‬
‫הדור‬
 ‫מאמר לתשובה‬
‫ר‪s‬ד)ר ‪ ,‬כ>ננין מרע׳׳ה כדכתיג ויתעכר ה׳ ני למעצכס וגן׳‬
‫כדאיתא בספר התמונה ‪ ,‬ובספר הפליאה‪ ,‬ובספר לבנת‬
‫הספיר ‪ ,‬והוא אסר מג׳ דרכיס ומדות שיש מלמל ‪ ,‬כמ״ש‬
‫בביאורי למגילת רות ‪ ,‬כן עשרה סבי לא באן‪,‬לקבל עונש‬
‫זהבפביצעצמס‪ ,‬כי כבר נתכפר להסכיון דודאיתשו‬
‫תשובה ‪ ,‬דאי לא תימא הכי לא הוה מעתו של יעקב שלימה‬
‫ולא הי׳ אפשר שיהיו מינבה לשכינה ‪ ,‬כדאמרינן במקומות‬
‫לביס מספר הזוהר ‪ ,‬בשניס עשר בקר דהיינו שניס עשר‬
‫שגעיס ‪ ,‬כדאי׳ בפי ויחי והיס עליהס דהיינו שכינה שנקר׳‬
‫יס כשמקבלת מחכמה ‪ ,‬כדאיתא בפרש׳ בהעלותך ‪ ,‬וביען‬
‫ישר^ עלה במחשבה ע״כ נקראת שכיכה יס כשהיא רוכבת‬
‫עליהס ‪ ,‬והס מרכבה אליה ‪ ,‬ועמודי על כל זה ‪ ,‬ואס היו‬
‫גנביס לא הי׳ אפשר זה‪^ ,‬א מאי אית לך למימר שבאו לקבל‬
‫עונש זה בשביל הדור ‪ ,‬והס יזדככו בזה כענין גלגול פנחס‬
‫ני^כי מוכח בפ׳׳ב דהיכלות וכמו שיבא ‪ ,‬אמנס ענין פנחס‬
‫ואליהו ‪ ,‬היאך היה ‪ ,‬ומתי היה ‪ ,‬ומי הוא אליהו‪ ',‬וענין אלו‬
‫עשרה אס הס היו בכי יעקב ‪ ,‬כדאמרן הכא ובמדרשת ‪,‬‬
‫או אס היו י׳ עיפין שיצאו מיוסף ‪ ,‬כדאית׳ בספר התיקוכין‬
‫אינו ממה שאעריח עצמי הכה‪ ,‬ובמקוס אחר יתבררו‬
‫‪ w‬רבי יודאי ר׳ עקיבה לית‬ ‫דתלבנו הדבריס בעי׳ה ‪,‬והק שר‬
‫ליה זנות אבות ‪ ,‬ר׳יל והלא ר׳ עקיבה בן גריס היה ‪ ,‬והיאך‬
‫אפשר שיהיה גלגולו כגלגול;ייהו בפנחס כדאמרן ‪ ,‬ומאחר‬
‫שיצא מן הכלל ‪ ,‬למד על האחרים ‪ ,‬כי גס הס לקבל עוכשס‬
‫כדי רשעתם נתגלגלו‪ ,‬והנה ר׳יודאימקשה הורס כי‬
‫הוקשה לו שיהיו אלו‪:‬שבטי יה‪ ,‬אחרי שראה רבי עקיבה‬
‫עמהסוליתלירזכותאבות‪ ,‬ואיך אפשר שזרע כזה יצא‬
‫מידגריס‪ ,‬אלא עבתחלה הקשה מן המפורסם‪ ,‬שהסבני‬
‫יעקר‬
‫לח‬ ‫מאסר לתשובה‬
‫יעקב עשרה סביקטולי אתעכשו וכו‪ /‬א ח רי כן הקשה‬
‫מסברא דכפשיה‪ ,‬ואפשר שמפני זה לא הזכירם בשם בני‬
‫יעקב אלא עשרה סבי ופן׳ ‪ ,‬א״ל ר׳ עזריה מי סברת דרבי‬
‫עקיבה לא חשיב כולי האי< דע לן דיששכר הי; וז״ש ומבני‬
‫יששכר וגו׳ ‪ ,‬ואפשר שהשיבו כי בא מבינה ‪ ,‬וכמו שהאבות‬
‫אשר באו משם כדברי הרשב״י ע״ה ‪ .‬אצל בעבר הנהר ישבו‬
‫אבותיכם מעולם ‪ ,‬כדאיתא בספר הזוהר פרשת אמור באו‬
‫מתרח ‪ ,‬כן עכין ר׳ עקיבה ו ק תמצאריקכאעי פרשת ויחי‬
‫בהגהי׳ה אחת ‪ ,‬שר' עקיב׳ הוא יששכר ‪ ,‬וז׳יל בעזן חיה רעה‬
‫אכלתהו! מה שאמר רני עקיבה מי יתן לי ת״ח ואשככהו‬
‫כחמור נסרק בשרו בשיני ברזל״ וכרמז בפסו׳ יששכר חמור‬
‫גרם ‪ ,‬ולכן רובץ בין המשפתים ע׳’ כ ‪ ,‬פתח ר׳ עזריה ותצא‬
‫לאה לקראתו״ וכבר ידעת כי לאה היא רמז לבינה ‪ ,‬והנה‬
‫היא במקום נסתר ‪ ,‬איננו נגלה רק ויהי בבוקר והכה היא‬
‫לאה ‪ ,‬והוא בקר של אברהם ‪ ,‬כי שם החלת גלויה ‪ ,‬כדאי׳‬
‫‪3‬פ׳ ויצא ‪ ,‬ועתה יצאה לקראת יעקב שלא כדרכה< להורות‬
‫כי כמו כן תצא יותר מזה להביא כשמתו פעם אחרת ‪,‬‬
‫והיציאה הזאת הכה היא יותר זרה ביען היה באשפה כעכין‬
‫השוכן אתם בתוך גיומאתס< ונעכין האבות מתרח כמו‬
‫שקדם ; וכמו שנתברר זה בספר ברית הלוי אשר לי פרק‬
‫י״ש ‪ ,‬כי שכ״ר השתא ביששכר ‪ ,‬שכרתין לבתר זימכא ברבי‬
‫עקיבה‪ ,‬וכן בענין השם יש השתא שכר לבתר זימכא^‬
‫וילפי^ן דשכר גדול הוה ליה בזימנא דא מזימכא קדמאה ‪,‬‬
‫דהת׳ קאמ׳ יש והכי שכר‪ ,‬והכי איי בשאלי מרע״ה הראיתני‬
‫תורתי‪ ,‬הראני מתן שכרו‪ ,‬והכי איתא בסיפא דמילתא‬
‫בהגהת הריקכאטי פרשת ויחי וז׳׳ל ‪ ,‬ראה מנוחת הצדיקים‬
‫‪ w‬כי נעמה ן‬
‫ב ל ע נ י טובה ה*א‪ ,‬ותענוג הארץ העלץני‬
‫דש‬
 ‫מאמר לתשובה‬
‫ויש שכמו לסנול דינו של הקנייה ‪ ,‬ולא ניטל הגזירה ‪c a‬‬
‫ע׳יג נקיו למלמשמיס ו כן‪ /‬סיפא דמלתא איהודלא‬
‫אתגלגלן לקבל׳ עונשא ‪ ,‬רק לאזדככא כי עס המיתה הזאת‬
‫אשתאר גופא דילהון נקי״ ומןהעוה׳יז זכו להשיג מעלה‬
‫גדולה ‪ ,‬ורנן יתירא וכלא אתי;דר כמלקדמין״ ליל שסזרו‬
‫לבינה< ואפשר לדרוש זה בפסוק וירא מכוחה כי טוב״ כי‬
‫ביסוד עולס הנקרא טוב‪ ,‬היא המנוחה כעניןהשבת‬
‫הנקרא מנוחה ‪ ,‬ולהשיג מ ה המקוס אין צורן לסבול‬
‫עונשים רביס וקשים ‪ ,‬אבל ראה הארץ העליונה ביכה כי‬
‫נעמה ‪ ,‬דתמן איקרי כועס ה׳ בסוד ויהי נועם ה׳ אלהיכו‬
‫עלינו ‪ ,‬ולהשיג לזה המקום ויט שכמו לסבול גזירה קשה‬
‫ועזה ‪ ,‬ולא ביטל ‪ ,‬וזה לימד על יתר שאר החכמים ‪ ,‬תדע‬
‫שכן הוא פרק ד' דהיכלות איתא ‪ ,‬כיון שראה ל נחוניא בן‬
‫הקנה גזרה זאת ‪ ,‬עמד והורידני למרכבה ובקשתי שאלה‬
‫הסוריאל שר הפנים ‪ ,‬ואמר לי עשרה כתבו ב׳יד של מעלה‬
‫ונתנו לשות לסמאל לך והכחד מאבירי ישראל כל נתח טוב‬
‫ירך וכתף להשלים גזרת וגונב איש ומכרו‪ ,‬ובני יעקב‬
‫שגנבו יוסף אחיהם ומכרוהו מה תהא עליהם ‪ ,‬מיד נתנה‬
‫רשות לסמאל להכחיד עשרה אבירים תחתיהם ‪ ,‬להשלים‬
‫ג‪,‬זירה זן‪ ,‬ושחורה לו נקמה להנקס ממנו ‪ ,‬עד שיגיע יפקוד‬
‫היעלצבאחרוס׳במרוס‪ ,‬שהוא כשמגי ומוטלהוא‪ ,‬וכל‬
‫שרי מלכיות במרום כגדיים וכבשים של יום הכפוריס וכו׳ ‪,‬‬
‫אמר רבי ישמעאל כל ההתראות הללו‪ ,‬וכל התנאים הללו‬
‫התרו בו והתנו בסמ;י הוא אוח׳ קבלתי עלי‪) ,‬יכחדו חי ש ^‬
‫עשרה עאביריו הללו ‪ ,‬ע׳׳כלמדגו דמון וגונב איש ומכרו‬
‫רמי על כל ישראל ‪ ,‬ואלה זכו שכפרו בעד כל קהל ישראל ‪I‬‬
‫ובזה נזדככו ‪ ,‬והכי מוכח כל ההוא פרקא איש אשר כברכתו‬
‫בירך‬
‫לס‬ ‫מאמר לתשובה‬
‫גי דן או פ ס‪ ,‬אתסכפיב‪ ,‬דעדאמריקבכזפרהפיקונץ‬
‫שמדת מלכות נקראת ברכה מסכורא דימינא‪ ,‬וכן בספר‬
‫רעיא מהימנא ‪ ,‬ועוד תדע שכתבנו בביאור רות ‪ i‬כי ג׳‬
‫׳ ‪.‬מדות בגלגול כנגד ג׳ אבות• א‪/‬ה מתגלגל לעשות חסד‬
‫בעולם כענין מרע״ה ‪ ,‬וכמו שקדס< וזה מתגלגל ע״י מדת‬
‫החסד • ב׳ ‪ ,‬המתגלגל למרק עון< וזה מתגלגל על יד‬
‫הגבורה• ג ‪ /‬המתגלגל לקיום מצוה שחסרה לו ‪ ,‬וזה‬
‫מתגלגל' ע׳׳י התפארת ‪ ,‬׳ ודברים הללו גאו שם באורן‪,‬‬
‫וע״כ אמר איש אשר כברכתו‪ ,‬ר״לכפי החלק אשר לו‬
‫במלכות הנקר' ברכה בירן אותם ‪ ,‬׳וביען הגלגול הזה הוא‬
‫ע״י החסד כקרא היא ברכה ‪ ,‬והיא מתברכת עמהם ‪ ,‬וזהו‬
‫אתם כי היא מתברכת אתם ‪ ,‬וא״ת כיון דבין ר׳ יודאי ובין‬
‫רבי עזריה מודודהכי עשרה בכי יעקב הוו ‪ ,‬וקאמררבי‬
‫עזריה דלא אתעכשו על מכירת יוסף כיון דודאי חשו‬
‫תשובה כדאמרן ‪ ,‬א״ר היאן קאמר ר׳ ישמעאל דאמר ליה‬
‫סזדאל שר הפכים דלהשליס גזרת וגונב איש ומכרו הוה‬
‫הגזירה להכחיד מאבירי ישראל וכן׳ ‪ ,‬ואס הס חטאו ושבו‬
‫ושיחה אל מאי איכא תו ‪ ,‬וי״ל דבמכירת יוסף כפגם פגם‬
‫רב דשלטו ביה מדינים וישמעאלים וכן למעלה ‪ ,‬ופגם זה‬
‫אע״ג דשבו בתשובה כיון שלא שבו כהוגן כדאמרןשלא‬
‫שלטוהסברודיהסאכתי לאאתתקן‪ ,‬והפגם ההוא רמי‬
‫על כל ישראל‪ ,‬לאו באורח עונש רה דכיון דההואאתרא‬
‫פגים איהו רשעי ישראל מעותדיס לקבל עונש ככל שעה ‪,‬‬
‫ועשי שבטין לא אתחייבוכיון דעבדומאי דרמיעלייהו‬
‫למעבד ‪ ,‬ועל דא אתגלגלו לאזדככא מההוא עכירו דגרמו‬
‫והוו איכהו כשאר עמא דישראל בהאי עוכשא‪ ,‬וכדקבילו‬
‫אכהו האי עונש׳ אזדככו יתיר‪ ,‬דהא על כל כנישתא דישר^‬
‫‪ :‬הכילו‬ ‫‪-‬‬
 ‫מאמר לתשובד‪.‬‬
‫‪w‬הואדפררןין קאמר להשליםגזירלו‬ ‫קכילו‪,‬דייקאכמי ד נ ר‬
‫וגונב איש ו מכ ת‪ ,‬ר״לדמה דחשו תשובה אתכפרלהו‪,‬‬
‫ובגין דאכתי לא שלפו איכון בשונאיהן״ כדי שיהיה מדה‬
‫כנגד מדה הוי קצת עכירו בדקאמרן ‪ ,‬ולהכי אתגלגלן ורדו‬
‫בשונאיהם ‪ ,‬כדאיתא בפרק ה׳ דהיכלות דלופינוס קיסר‬
‫נדמה להם כר׳ נחוניא בן הקל וחתכו ראשו‪ ,‬ור׳ נחוניא בן‬
‫הקנה כדמה להם כלופיכוס קיסה והלן וקשר כתר מלכות‬
‫והלן על כרן גדול כצורת פניו של לופינוס ששה חדשים ‪,‬‬
‫והרג בה ששה אלפים אנשים אלף לחדש ומתיימינן התם‪J‬‬
‫וכמדהזו לכל חכמי ישראל ‪ ,‬הרי ששלפין בהם ‪ ,‬ובזה תקנו‬
‫מה שנפגם ואיני^ו אזדככו ‪ ,‬וזהו להשלים גזירת וגונב איש‬
‫ומכרו ‪ ,‬כי כנר התחילו הס ראשונה לתקנו ‪ ,‬ועתה כשלם‬
‫הענין ‪ ,‬וא״ת לפי זה לא איעכשו איכהו ולא אתקמלו ורבי‬
‫מדאי כעי דאתעכשו ‪ ,‬י״ל כיון דמסרו עצמם למיתה ‪ ,‬הוה‬
‫ליה כאלו קבילו ״ ונעשה להם נס כעניןיצחק אבינו ‪ ,‬והכי‬
‫איתא ברבינו בחיי עיין שם נפל על אכפוי וכו׳ ‪ ,‬כככסתס‬
‫סתום‪ ,‬ר״לדמיליןאיליןליתלפרסמאלון ‪ ,‬ולכןאזהירן‬
‫ליה סתום‪ ,‬כד״א ואתה דניאל סתום וחתום הדברים‪,‬‬
‫ועל דא מההוא יומא לא אשתעי בהאי אמר מה יקר ח ס דן‬
‫וגו׳ בצל כנפין ולא בגו דלהון ‪ ,‬ר״ל שלא ימחיק נהס ‪ ,‬וכי‬
‫תיתא דלית שלימו בהו אחרי שהה סרופן של דברים‬
‫‪ w‬נקרא'ס בשם צלליחאדהאחסראלהיס בנלאאסתכח‬ ‫״"י ר‬
‫כי הכל כקרא תורת חסד ודי לאשת ־לא נצל ננ פין‪,‬‬
‫; וקאמר רבי עזריה הכי הוא דהא כתיב אל חגעז במשיחי‬
‫דאין לומר עליהם דגימו עכייו קצת כדאמרן ‪ ,‬וכתיב‬
‫אשר בידו נפש כל חי ולקלית להיהרא בהו‪,‬וזאת‬
‫אומרת דהאי דקאמר לעיל פנחס הוא אליהן ‪ ,‬נא לומר כי‬
‫כמו‬
‫מ‬ ‫’ מאמר לתשובה‬
‫גמו דפכחס פרחה כשמתיה מיניה ‪ ,‬כדאיתא נספר הזוהר‬
‫< ורן‪-‬אליהו עלה הסערה השמימה ‪ ,‬והוה ליה‬ ‫‪5‬׳‬
‫כאלו־מת ‪ ,‬כן ענין עשרה הרוגי מלכות< וכמו שבא ‪3‬שפפ‬
‫‪,‬‬ ‫היכלות ‪ .‬וכמו שקרס;‬
‫טאמר לתשובה‪ /‬מהרב כטהר״ר יוסף סאגי־ש זלה״ח‬
‫נסוף מ ס ל •יומא‪ ,‬גדולה תשובה שזדונות‬ ‫גרסיגז‬
‫י נעשות לו כזכיות< ותרצו בסוף הסוגייא‬
‫לא קשיא< כאן מיראה ‪ ,‬כאן מאהבה עכל׳יה ‪ ,‬ויש לדקדק‬
‫איך איפה שאפי׳ שתהיה התשובה מאהבה הזדונות נעשות‬
‫לו כזכיות‪ ,‬די לכו שנעשות זדונות כמתות כעב וכענן‪,‬‬
‫אכל שיהיו נעשות כזכיות איכה סברא ‪ ,‬ועוד שאס כן יהיה‬
‫יזונוא כשכר ‪ ,‬ונראה לישב זה ע־ס מה ־שאומריצז ז“ל באופז‬
‫פרק ‪ ,‬ה״ד בעל תשובה מי שבא עבירה בידו וניצול ממנה ‪,‬‬
‫מחוי רב יהודה וכו׳ ‪ ,‬ני זה שטעם טעם תשיא ‪ ,‬ואח״כ באה‬
‫לידו אותה עבירה ‪ ,‬באותו פרק ‪ ,‬ובאותו מקום ‪ ,‬יצרו‬
‫מתגבר עליו‪ ,‬ומעשה גדול מכובש את יצרו‪ ,‬וזהו מה‬
‫שאמרו ז׳יל אף לא פעלו עולה ‪ ,‬כמי שבא לידו עבירה וכו׳ ‪,‬‬
‫כי ודאי'יקרא מעשה גמור ‪ ,‬וכזה יתורץ מה שאמרו ז״ל ‪,‬‬
‫זדונות נעשות לו וכו׳ ‪ ,‬מדבר במי שבא עבירה לידו וניצול‬
‫ממנה מאהבה גמורה ‪ ,‬והוא בעל תשובה ‪ ,‬נו תד ם לו שכר‬
‫כעושה מצוה‪ ,‬וזדונות נעשות לו כזכיות‪ ,‬כיון שבא לידו‬
‫ולא עשאה ‪ ,‬אבל מי ששב מיראת ה׳ ‪ ,‬די לנו שנאמר‬
‫שאפילו שכבש את יצרו נעשות לו כשגגות ‪:‬‬

‫תם ונשלם שבה לאל בורא עולם‬

‫התנצלות מהמחבר הדפסתי לכבודו‬
‫תבעכה שפתי תפלה זתחיכה^‬ ‫א מ ר י חי א ל‬
‫לפני כל איש״ אס איזה שגיאה‬
‫ימצא״ אלידיככי לכף חובה״ כי המוטל עלי עשיתי‪.,‬‬
‫ושגיאות מי יכין״ וגלוי וידוע לפני שוכן מעוכה״ איו‬
‫לחקתי עצמי ונכנסתי בעובי הקורה״ כדי להוציא זאת‬
‫המלאכה לאורה ״ ועוד הוספתי בו קצת עכיכיס נכוחים‬
‫מעטי הכמות ורביהאיכות•‬ ‫כאשר יראו הרואים״‬
‫ואשא משלי ואומר לכועס אלהי אל תדינני״ ושמי רמוז‬
‫בתוכו‪:‬‬

‫וזורע ־ויצמיח צדקרן‬ ‫לנדיב ב טוב לפזר לענוים‬

‫וישמרהו וימצא חיים‬ ‫כרכה כאסמיו‪.‬ישלח יה אליו‬
‫וצדקדח‬
‫מנר־ז חלקי ונקדש‬ ‫בעולם הנפשות הטהורות‬
‫בצדקרת‬ ‫י‬
‫משיחנו במעשה הצדקה‬ ‫ושלום רב ואהבה וביאת‬
‫ויבחר איש במרת השלישית הטובה היא חשובה לו‬
‫צדקדת‬ ‫••‬ ‫•‪.‬‬
‫מדות הז בנותני צדקח‬ ‫מתוארת לחסידות בארבע‬

‫— ‪,--‬נ ״‬
‫‪f:‬‬
‫’!' ‪ t‬״ ‪r‬״ ‪. ,,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪M . .............‬‬
‫‪).‬תשלס ה מ ל א מ ‪ .‬ש נ ת תקס״ח לפ׳יק‪:‬‬