‫‪ 

Moreira, C. (2008). Fragments. Qualitative Inquiry‬‬

‫רסיסים‪ /‬קלאודיו מוריירה‬

‫המאמר כתוב בגוף ראשון וככה גם אני מביאה אותו כאן‪ .‬לאורך הכתיבה יש חלקים שהם כמו קטעי שירה‪ ,‬והמאמר‬
‫כולו כתוב בצורה די ייחודית ולא תמיד ברור‪ .‬זאת חלק מחוויית הקריאה שלו וזה גם בא לידי ביטוי פה כי לא הכל‬
‫אני יודעת איך להעביר עד הסוף‪ ...‬חוסר החיבור בין חלק מהפסקאות (וחלק מהמשפטים) הוא ככה גם במקור וזה‬
‫כנראה המהות של הכתיבה האוטואתנוגרפית של הכותב הספציפי הזה‪ .‬בהצלחה ‪ ) :‬‬

‫המאמר הוא חלק מכתיבה אוטואתנוגרפית של הכותב‪ .‬לאורך כל המאמר הוא מערער על הנחה שידע מחקרי הוא‬
‫לגיטימי וידע מניסיון חיים לא נחשב לגיטימי ולא נתפס כמקור ידע שניתן לעשות בו שימוש באקדמיה‪.‬‬

‫המאמר משלב חלקים של מחשבות של הכותב ומעיין דיבור פנימי שלו עם עצמו יחד עם תיאורי חיים של אנשים‬
‫שעבדו במטעי קנה סוכר‪ ,‬הרוויחו מעט כסף על עבודתם וסבלו פעמים רבות מבעיות רפואיות חמורות שהובילו‬
‫למוות בחלק מהמקרים‪ .‬הוא מבקש להנכיח את סיפורי החיים של אותם אנשים שחיו בעוני‪ ,‬נוצלו ע"י מעסיקיהם‬
‫ונתפסו כעצלנים ומפונקים על ידם‪ .‬‬

‫מאמר בתוך מאמר או שירה מטורפת‬

‫כי‪ ‬‬
‫אני‬
‫דוקטורנט‪ ‬‬
‫חכמולוג‬
‫אבוד בתכנית של דוקטורנטים‬
‫במאבק עם המוח המיומן שלי ומאוהב בגוף שלי‬

‫אני‬
‫מלא בתקווה ושיט‬
‫ואכפת לי ואני מאמין‬
‫החיים לא הוגנים במובן לא פילוסופי‬
‫אנדרזינו נאנסה‬
‫וכך גם סליטה (אין פירוט עליהן בהמשך המאמר)‬
‫וידע הוא כוח‪ ‬‬
‫וידע הוא לגיטימי‪ ,‬וניסיון חיים הוא לא‪.‬‬

‫אני כבול במערכת כוח‬

‫שמחנכת ומענישה‪ ‬‬
‫את מי שהשם שלו נחשב טוב יותר בסולם ההשכלה הגבוהה‬

‫בכל פעם אני מבין טוב יותר את המילים של הוקס‪ :‬אל תשכחו את הכאב‪.‬‬

‫אני לא מכחיש את הכוח של התיאוריה‪ ,‬אני פשוט לא רוצה כוח כזה שהוא מעל להבנתי‪ .‬אני מנסה למצוא דרכים‬
‫להתנגד וברגעים טובים אני מאמין שאמצא את הקול שלי ואת הדרך שלי‪ .‬רק שאני לא יודע מתי‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬זה‬
‫ייכתב אחרת מחומר אקדמי‪  .‬‬
‫חלק מהאנשים אומרים שהמשימה שלנו כדוקטורנטים בתכנית היא לנתח חוויות ושעלינו להשתמש בתיאוריה ככלי‬
‫לניתוח חוויות אלה בצורה יעילה‪ .‬עד כה‪ ,‬לא נעשה שום מאמץ או ניסיון להשוות בין ידע תיאורטי לחוויות וניסיון‬
‫חיים‪ .‬אני מתנגד לכך‪ .‬כשבוחנים את מערכת ההשכלה הגבוהה מבינים שצריך לשאול מה נחשב ידע‪ .‬מה שאני לא‬
‫צריך זה "גוף ידע תיאורטי" שהוא חסר ניסיון מעשי ומפחית את הלגיטימיות של חוויות של אנשים‪ .‬‬
‫אני מדבר על חוויות של מדוכאים בכל הנסיבות‪ .‬ניסיון החיים שנדרש לצורך פעולה אקדמית שמחויבת לצדק‬
‫חברתי‪ .‬ניסיון החיים שיש לכל אחד מאיתנו ושל מי שהחופש שלו מוגבל ע"י חומות האקדמיה‪ .‬‬

‫אני כותב את המשפט הזה בבית‪ ,‬ודני שלי עצובה‪.‬‬

‫חיבקנו אחד את השני מול בננו המחייך‪ .‬‬
 ‫אחת הבעיות עם המערכת האקדמית זה שהיא משמשת כפילטר‪ ,‬מחסום‪ .‬האקדמיה מעודדת סטודנטים להתמיד‬
‫ולהמשיך ללמוד‪ ,‬בזה היא מודדת את עצמה‪ ,‬כך היא מגדירה הצלחה‪ .‬אך סיום הדוקטורט היא לא סיום תהליך‬
‫הלמידה‪ .‬בדרך שבה הדברים עובדים כרגע‪ ,‬סטודנט עם רקע מסוים ומלגה מסוימת זכאי לפריבילגיות מסוימות‪ ,‬אלו‬
‫הן אותן פריבילגיות שזכר הלבן זכאי להן בחברה שלנו‪ .‬‬
‫מערכת זו מבוססת על מודל אתי רציונאלי‪-‬תועלתני‪ .‬אני לא יכול לכתוב תחת מערכת שמנסה לפצל את חלקי הזהות‬
‫שלי‪ .‬אני אדם שלם‪ :‬אבא‪ ,‬בן זוג‪ ,‬דוקטורנט‪ ,‬לבן‪ ,‬זר‪ ,‬לטיני וכו‪ .‬‬

‫דיברתי עם ג'סטינו‪ ,‬פעיל שכונתי בולט שעובד במטעי קנה הסוכר‪ .‬היינו בשכונה שלו‪ ,‬ופתאום ראיתי ילד קטן לבן‬
‫יושב על ברכיה של אישה שחורה‪ .‬הלובן שלו בלט ומשום מה זה גרם לי להתחיל לבכות‪ ,‬הייתי כ"כ מרוכז במראה‬
‫שמולי שלא שמתי לב שידיי ורגליי דרכו במי הביוב הזורמים ברחוב‪ .‬לא הצלחתי להסיר את מבטי מהם‪.‬‬

‫הילד הזה הזכיר לי את הבן שלי‪..‬‬

‫יש לי בת‪ ,‬אנלואה‬
‫ויש לי בן‪ ,‬פרנציסקו‬

‫אני לא יכול לקבל מערכת‪ /‬מוסד שבו לחוויה כזו אין ערך כמו לידע תיאורטי‪ .‬הסתכלתי על הילד‪ ,‬נזכרתי בבן שלי‬
‫והרגשתי את החרא של הביוב על הרגליים שלי‪..‬‬

‫העצב‪ ,‬הזעם‪ ,‬הכעס על חוסר הצדק‬

‫הרצון לא להפסיק לעולם‬
‫המערכת שדופקת אותי יותר משהיא עוזרת לי‪ ‬‬
‫חייב להיות מקום כאן‪ ,‬באקדמיה לפחד שהרגשתי ולסיכון שלקחתי!‬
‫יום למחרת חזרתי לשכונה של ג'סטינו לבדי‪.‬‬
‫חייב להיות מקום באקדמיה לגופי וקולי‪,‬‬
‫לאנשים המדוכאים שחייהם עזרו לבנות קריירות אקדמיות רבות‪.‬‬
‫חייב להיות מקום כאן בשבילך! רק אם אתה רוצה בזה‪ .‬‬

‫ברגע הזה לא אכפת לי מפוקו‪ ,‬מקרס‪ ,‬הוקס‪ ,‬פריירה וכל שם אחר‪ .‬זה הכל שקר‪ .‬לא אכפת לי מסוגי מבחני הידע‬
‫שהמערכת הזו מטילה עליי במטרה להצליח לעשות כרצוני בזמן שאני רוצה ובדרך שאני רוצה‪ .‬‬

‫אני לא יכול להמשיך להתנצל על זה שאני אלכוהוליסט בגמילה או על זה שיש לי אישה ושני ילדים‪ .‬‬
‫אני לא יכול להגיד לדני למצוא דרך להסתדר עם הילדים לבד כי יש לי עבודה "חשובה" לעשות באוניברסיטה‪ .‬‬
‫אני לא יכול לחיות ארבע שנים נוספות מתקציב חודשי של ‪ 1000‬דולר‪ .‬‬
‫אני לא רוצה לעשות ראיונות בפרבר לבן ובורגני‪ .‬‬
‫אני גם לא רוצה לנתח כתבות ממגזינים‪ .‬‬
‫אני לא רוצה להפוך להיות קונפורמיסטי‪.‬‬
‫אני לא אסבול את הזלזול שמפגינים בעלי הכוח כשחיים כמו אלה של אותו ילד קטן שראיתי נמצאים בסכנה‪ .‬‬
‫אני לא יודע מה היה גרוע יותר‪ :‬המבט העצוב של הילד הזה או התקווה שנרמסה בפניו של ג'סטינו‪ .‬‬

‫כשאני מסתכל על מאבקים לשחרור באקדמיה‪ ,‬כאלה שהצליחו אני רואה תנועות שבהם יש אנשים בצבעים שונים‪,‬‬
‫רקעים שונים‪ ,‬מגדרים שונים‪ ,‬מעמדות אחרים שחלקם מרצים וחלקם סטודנטים‪ .‬‬

‫חבר שלי טד אמר לי פעם שאני צריך להתמחות בתיאוריה אם אני רוצה לדבר מול אנשים באקדמיה‪ .‬אך אנשי‬
‫אקדמיה לא צריכים לחוות חוויות כדי לדבר איתי‪ .‬פריבילגיה‪ ,‬לעיתים קרובות‪ ,‬נתפסת כמובנת מאליה‪ .‬‬

‫אני מנסה לשרוד‪ ,‬לגלות את שורשיי ואת עצמי‪ .‬למצוא דרכים אחרות שבהן ניתן למדוד ולהעריך את עבודתי‪.‬‬

‫שנה שעברה השתתפתי בכנס והייתי אחרון ברשימת הדוברים‪ .‬אחר שהצגתי את עבודתי הגיע אחד השומעים ואמר‬
‫לי "עבודתך נגעה בי‪ ,‬תמיד הייתי ספקן לגבי אוטואתנוגרפיה אך אתה הראית לי שהיא חשובה‪ .‬עבודה טובה"‪.‬‬
‫הסיבה שאני מספר לכם זאת היא משום שחלק מהמשתתפים בפאנל לא היו צריכים לעבור את הדרך שאני עברתי‪,‬‬
‫עבודתם השתלבה בקלות בעולם האקדמיה‪ .‬הם מותאמים מאוד לחיי האקדמיה והם עובדים קשה‪ ,‬אין ספק לגבי זה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬איך שאני רואה את הדברים‪ ,‬עבודתי מעורבת הרבה יותר בשינוי חברתי משל אחרים בכנס ההוא‪ .‬אני יכול‬
‫להגיע לאנשים‪ ,‬ולכל הפחות‪ ,‬אכפת לי מהם! עליי להסתגל לדוברים האחרים בכנס‪ ,‬הם לא צריכים להסתגל אליי‪.‬‬
‫אני רוצה לכלול את עצמי כחלק מהם‪ ,‬אחרת באקדמיה יהיו הרבה יותר סטודנטים בתלם מאשר אחרים‪ ..‬‬

‫מדוע?‬
‫מדוע אני כותב את כל זה?‬

‫משום‬
‫שאני‬
‫דוקטורנט חכמולוג‬
‫אבוד בתוכנית של דוקטורנטים‪ ‬‬
‫במאבק עם מוחי המיומן ומאוהב בגופי‬

‫מילים ראשונות‬

‫לאחרונה אני פותח את ההצגה שלי בשני משפטים‪ :‬לא בחרתי באוטואתנוגרפיה‪ ,‬היא בחרה בי‪ .‬וגם‪ -‬אל תצפו‬
‫שהדברים שאומר יהיו הגיוניים לכם‪ .‬החיים שלי לא הגיוניים‪ .‬חיים של אחרים שאהבתי ותקשרתי איתם גם הם לא‬
‫הגיוניים‪ .‬למה לעזאזל חיים אמורים להיות הגיוניים כדי להתאים לאקדמיה?‬

‫זכרו‪ ,‬חיים הם רסיסים‪.‬‬

‫כישורי הישרדות כצורה של התנגדות והתערבות‪ .‬‬
‫לכן‪ ,‬התחלתי לחפש מלגה שתאפשר לי לכתוב את הגוף שלי‪..‬‬
‫וכך התחיל הרומן של עם אוטואתנוגרפיה‪ .‬‬

‫חיפשתי עזרה מהולמן ג'ונס שאמרה לי שאני לא יכול לכתוב על הופעה אוטואתנוגרפית בלי לבצע אחת כזאת‬
‫בעצמי‪ ..‬אז הנה‪ ,‬אני כותב אותה‪.‬‬

‫להיות ילד‪ ,‬קנה סוכר‬

‫מוריירה כותב כאן שיר על חיים כילד‪ ,‬על חיים של אדם שעובד במטע קנה סוכר‪ ,‬מתאר מסכת חיים קשה‪ ,‬עבודה‬
‫קשה‪ ,‬מחלות‪ ,‬כאב‪ ,‬עבודה פיזית מאומצת‪ ,‬רעב‪ ,‬ניכור בין קבוצות חברתיות שונות יחד עם הפוגות מהשגרה הקשה‪-‬‬
‫בריקוד‪ ,‬באמונה באלוהים (עמוד ‪.)669‬‬

‫בכל שנה‪ 200,000 ,‬עובדים מהגרים כדי שיוכלו לעבוד במטעים‪ .‬זהו אזור גדול עם תפוקה רבה‪ .‬‬

‫בשנת ‪ 1996‬פרופסור שליווה אותי הציע לי עבודה‪ .‬הוא סיפר על תנועה גדולה של מהגרים מלימה לברזיל שהגיעו‬
‫לקציר של קנה סוכר‪ .‬המקומיים לא אוהבים את המהגרים ורואים בהם השפעה שלילית על העיר‪ .‬ראש העיר עבד‬
‫קשה כדי לקנות את קולות המהגרים (בכך שהעניק להם דיור קבע)‪ ,‬הוא מפעיל את כוחו על המהגרים‪ .‬כעת הוא‬
‫רוצה לשמור על קולות הבוחרים שלו מאוכלוסייה זו‪ .‬הצעת העבודה היא ללכת ולחקור את אוכלוסיית המהגרים‪,‬‬
‫"אבל מחקר שיגרום למהגרים לשמוח בשכונה שלהם ובעיקר שיתרחקו ממרכז העיר"‪ .‬כך ראש העיר ייתן מענים‬
‫לאוכלוסיית המהגרים והמקומיים יהיו גם הם רגועים יותר‪ ..‬החלטתי לקבל את העבודה ולנסוע לאזור‪ .‬‬

‫להוציא החוצה את הדימום הגלום שבי‬

‫עמדה אפיסטמולוגית‪ /‬תיאורטית‬

‫חופר על פרפורמנס‪ ,‬הוא וקרביו חשופים ומוצגים החוצה ובלה בלה‪.‬‬

‫העמדה האפיסטמולוגית תיאורטית שלי היא לא מחוץ לעצמי‪ ,‬היא חלק ממני‪ ,‬היא אני עצמי‪ .‬‬

‫החיים בין לבין‬

 ‫בברזיל אנשים קוראים לי גרינגו (כינוי זר של לטינים לצפון אמריקאים ובריטים)‪ .‬‬
‫אני גרינגו בברזיל וזר כאן בארה"ב‬
‫אני בין לבין‬
‫כגבר לבן‬
‫כילד עני‬
‫כאב‬
‫כלטיני‬
‫כבן זוג‬
‫כדוקטורנט‬
‫כהכל וכלום‬
‫כמעט והרבה‬
‫כאדם משתנה‬
‫כמי שנמצא בחוץ ובפנים‬
‫כבין לבין‬

‫העירייה‬

‫נפגשתי עם נציג של העירייה שמסביר לי על העבודה עם קהילת המהגרים‪ .‬הוא רוצה שאפגוש את נציג השכונה‬
‫("שם השכונה היא סאו ג'וס‪ ,‬לא לומר פאבלה"!) ומעוניין ליצור מגוון פעילויות בה‪ ,‬לכל הגילאים‪ .‬בפגישה בן‬
‫שלושתנו (נציג עירייה‪ ,‬נציג שכונה ואני) אני רואה התנהגות פטרנליסטית וקולוניאליסטית מצד נציג העירייה‪ .‬הוא‬
‫מנחה אותם ליצור פעילויות כיפיות ונעימות ומתנשא על נציג השכונה כל פעם מחדש‪ .‬‬

‫אפיסטמולוגיה של דימום גלום‬

‫אני לא ילד ברזילאי עני יותר‪.‬‬

‫עניים לא מהרהרים וחושבים על השיעורים שלהם בהיסטוריה‪ ,‬תיאוריה ופילוסופיה‪ .‬אני מחשיב את מה שאני עושה‬
‫כניסיון להערכה עצמית‪ ,‬כיכולת להיות בתוך הידע ולהיות בדואינג‪ .‬‬
‫זו המשמעות של מחויבות‪ .‬מחויבות לאפיסטמולוגיה של דימום שגלום בי‪.‬‬
‫איך תיאוריה זו קשורה לפרפורמנס הזה?‪ ‬‬
‫הגוף‬
‫חי‪ ..‬מופיע‪ ..‬משבש‪ ..‬מחזיק מעמד‪.‬‬
‫תיאוריה של פרפורמנס חותרת תחת העליונות של הגוף והמיינד‪ ,‬אלו מקבלים פעמים רבות הכרה בסטינג האקדמי‪.‬‬
‫פרפורמנס היא תיאוריה שחיה בגוף‪ .‬המסגרת התיאורטית שלי היא לא חליפה שאדם לובש לעבודה‪ .‬היא ממוקמת‬
‫עמוק יותר מקעקוע בגוף האדם‪ .‬‬
‫הגופניות שבזה והאנרגיה הם הסדקים המהבהבים של הפרפורמנס‪ .‬‬
‫הסדקים הם היופי‪.‬‬
‫במובן מסוים‪ ,‬אוטואתנוגרפיה מציגה את האחר ואת העצמי ואת העצמי כאחר‪ .‬‬
‫האם אתם חייבים לבטוח בי?‬
‫כן‪ ,‬אתם חייבים‪ .‬‬
‫אולי‬
‫בכלל לא‪ .‬‬
‫אני מבקש מכם הקוראים‪ ,‬לעסוק בבדיקה של מה שאתם מקבלים כאמת וכיצד האמת שלכם מתעצבת מתוך נקודת‬
‫המבט שלי של אמת בפרפורמנס‪ ,‬באקט של לראות את הגוף שלי‪ -‬העצמי שלי כאחר עמיד‪ ,‬יציב‪ ,‬שמאתגר את‬
‫"הנרטיב השולט"‪ .‬‬

‫מעמד מגדרי?!‬

‫ביום של האירוע הראשון בשכונה בזמן ההפעלות לילדים‪ ,‬שניים מהם רבים מכות כי העליבו אחד את השני‪ .‬אני‬
‫מנסה לגרום לילד שהרביץ והעליב לעזוב את המקום והוא לא מקשיב לי‪ ,‬מגיע אחד המקומיים ואומר לו "אם אתה‬
‫לא הולך‪ ,‬אני לוקח אותך הרגע לאבא שלך‪ ."..‬תוך שנייה‪ ,‬הילד נעלם‪ .‬‬
 ‫מתפתחת שיחה ביני לבין הילד שנעלב והוכה‪ ,‬הוא מתאר חוויות קשות כילד בבית עם אבא אלמן ומספר אחים‬
‫נוספים‪ .‬יש לו אחות אחת והיא זו שאחראית לדאוג לתפקוד וסידור הבית‪ .‬באחד הימים ניסה לעזור לה באחת‬
‫המטלות‪ ,‬אבא שלו ראה אותו עוזר לה וכעס מאוד "אני לא מגדל בבית שלי הומו"‪ .‬הילד מספר את הסיפור במהירות‬
‫ומוסיף "אני לא הומו‪ ,‬רק עזרתי לאחותי‪ ,‬היא עובדת כל כך קשה בשביל כולם‪ .‬אף אחד לא עוזר לה" ושנייה אחר‬
‫כך‪ ,‬רץ ונעלם‪ .‬‬

‫השלב הבא במחקר איכותני מתרחש כשהפרקטיקה של המחקר האיכותני זז קדימה סוף סוף‪ .‬בלי היסוס או מעמסה‪.‬‬
‫מהפרטי לפוליטי (דנזין‪ .)2000 ,‬‬

‫נולדתי בברזיל‪ .‬המדינה שמפורסמת של הסמבה וגם של חוסר הצדק וההוגנות‪ .‬אותה ברזיל שבה המיעוט הלבן‬
‫שולט על הרוב האחר‪ .‬גדלתי במשפחה ענייה‪ .‬התחלנו בסדר אבל המצב שלנו הדרדר‪ .‬הייתי ילד על הגבול שנמצא‬
‫בשתי התרבויות‪ -‬שכונות עוני שהקולוניאליזם השתלט עליה והעולם האחר‪ ,‬הלבן‪ ,‬הכובש‪ ..‬גבולות אלו מסומנים‬
‫בצמתים של גזע‪ ,‬מעמד‪ ,‬מגדר‪ ,‬דת וכו'‪ .‬‬

‫מרידה‬

‫אמא‪" :‬פרציסקו הוא לבן כמוני ואלנואה היא חומה כמו אבא"‬
‫‪  ‬בני (בכעס)‪" :‬אני לא חום!"‬
‫למרות שהמעבר בין ארה"ב לברזיל וחזרה מבליט את ההרצאה שלי ונותן לי את האפשרות לזהות של גרינגו‪/‬לטיני‪,‬‬
‫המעבר לא מקהה את עורי‪.‬‬
‫אי אפשר להכחיש את הפריבילגיות להן זכיתי כגבר לבן‪ .‬אך אני יכול ליצור משמעויות חדשות ולהטיל ספק‪ .‬‬
‫אני ממקם את גופי בעולם שלישי‪ ,‬אחר‪ .‬ככובש‪ /‬כנכבש‪ ,‬כאדם שנלחם בדיכוי‪ ,‬כתוצר של אונס קולוניאלי‪ ,‬מחפש‬
‫ויוצר את שורשיי‪ .‬בצד אחד מחזיק את עיניה החומות של ביתי ובאחר את שערו הבלונדיני של בני‪ .‬‬

‫סלסטינו‪ -‬נציג השכונה‬

‫סלסטינו מספר שמאז המעבר לבתי הקבע אנשים נהיו עייפים ממאבקים‪ ,‬קצת קונפורמיים‪ .‬אני מנסה לשכנע אותו‬
‫בכל זאת שנבדוק יחד מהם הצרכים האמיתיים של תושבי שכונה‪ ,‬ולא נתמקד דווקא בפעילויות שביקש נציג‬
‫העירייה‪ .‬שינוי זה דורש ביקורת על ראש העיק וסלסטינו נרתע "ראש העיר היה טוב אלינו‪ ,‬קיבלנו בתים‪ .‬אנשים‬
‫מחבבים אותו כאן"‪ .‬ניסיתי להראות שהדברים שראש העיר מתכנן לעשות מגיעים לתושבי השכונה על פי זכות‪ ,‬והם‬
‫משלמים עבור שירותים אלו‪ .‬חודש אחרי ההצעה שלי פוטרתי‪" .‬יצרת רשימות ודיברת על בעיות‪ .‬זה לא גורם‬
‫לאנשים להיות שמחים"‪.‬‬

‫גוף‬

‫אם אני לא יכול לייצג את הגוף שלי‪ ,‬כיצד אוכל לייצג אחרים? אם אתם מחפשים סיפור מלא‪ ,‬לא תמצאו אותו כאן‪ .‬‬
‫אני הגרינגו‪ ,‬גרינגו ברזילאי‪ .‬‬
‫שוב מתאר את הסבל‪ ,‬העייפות‪ ,‬הקושי‪ ,‬הכאב והפציעות בעבודה במטעי קנה הסוכר‪ .‬‬
‫זהו לא תיאור נוקשה‪ ,‬אמרו לראשכם להפסיק לחפש פרטים ולחלק לקטגוריות‪ .‬אתם לא זקוקים לזה‪ .‬גם ג'סטינו לא‬
‫זקוק לזה‪ .‬הוא גוף שחור‪.‬‬

‫מילים אחרונות‬

‫כן‪ ,‬אני אדם כועס‪ .‬ויש לי זכות להרגיש חימה‪ .‬‬

‫"יש לי זכות לכעוס ולבטא את הכעס הזה‪ ,‬לאחוז בו כמוטיבציה לפעולה‪ ,‬בדיוק כמו שיש לי את הזכות לאהוב‬
‫ולבטא את אהבתי לעולם‪ ,‬לאחוז בה כמוטיבציה שלי להילחם‪( "..‬פריירה‪ .)2004 ,‬‬
‫ועדיין‬
‫מה אני עושה?‬
‫כדי שהפרפורמנס האוטואתנוגרפי שלי יצליח אני‪ /‬אנחנו צריכים יותר‪ .‬‬
‫זעם הוא לא מספיק‪ .‬הכרחי לנוע‪ ,‬ליצור מרחב אוטופי‪.‬‬
‫זה הכרחי לקוות‬
 ‫לחלום‪.‬‬
‫החלום שלי?‬
‫זה להיות מסוגל ל ה י ו ת עם קהילה של מדוכאים בברזיל או במקום אחר‪ .‬‬
‫לדבר עם "האנשים הללו"‬
‫יחד‪ ,‬להמציא את השורשים שלנו‬
‫לחלוק שורשים שמאחדים שונות‪ ,‬גופים ממוגדרים‪ ,‬ממוגזעים כלכלית‬
‫ואז‬
‫הם ואני הופכים לאנחנו אחר‬
‫ואז‬
‫האנחנו האחר‬
‫מזהה ומגדיר את הצרכים התשוקות שלנו‬
‫ואז‬
‫אנחנו‬
‫מתחילים לחקור אפשרויות (מדיסון‪)1998 ,‬‬
‫האפשרות‬
‫שאנחנו‬
‫ביחד‬
‫ניצור פרפורמנס‬
‫למען‬
‫עצמנו‬
‫האפשרות‬
‫שאנחנו‪ ‬‬
‫יחד‬
‫ניצור פרפורמנס‬
‫לאחר הקולוניאלי‬
‫שאנחנו‬
‫יחד נשפר את חיינו‬
‫ואז‪ ,‬כתוצאה מכך‬
‫נשפר‪ ‬‬
‫כן‬
‫יחד‬
‫את החיים של האחר הקולוניאלי‬
‫זכרו את פריירה‬
‫רק המדוכא יכול לשחרר את המדכא‬
‫בינתיים‬
‫בזמן הווה המציאותי‬
‫אני עובר‪ /‬חוזר?‬
‫לאקדמיה‬
‫משתמש בפרפורמנס שנוצר על ידי ועל ידי האנשים שלי‬
‫לשמור את מקומם כאן‬
‫בזמן שהם שומרים לי את המקום שלי שם‬
‫בכל מקום שהם נמצאים‬
‫ואז‬
‫מתרחש אותו תהליך של שחרור כאן‬
‫לי ולקבוצה שלי‬
‫ולכל השאר שרוצים לחלוק את שורשינו המומצאים‬
‫פותים את דלתות האקדמיה‬
‫לקבוצה שלי‬
‫שבאה בשלום‬
‫שיש לה תקווה‪ ,‬אהבה וחלומות‬
‫וגם‬
 ‫לכםן ולי‬

‫אני ממקם את עצמי כאן‪ ,‬בהווה‪ .‬מבקר בעברי‪ ,‬עושה עבודת שטח‪ ,‬חי את חיי במלואם‪ .‬ממקם עצמי כאן‪ ,‬במרחב‬
‫האקדמי הציבורי‪ ,‬כאתנוגרף ששייך לשני הצדדים‪ .‬ממקם עצמי כאן כדי לפרק חוסר הוגנות‪ ,‬להפחית את‬
‫הקולוניזציה של האקדמיה‪ .‬בתקווה שבזמן כלשהו בעתיד‪ ,‬כשאני או אחד מאנשיי ישאלו "היכן העניים" ובעניים אני‬
‫מתכוון ל‬

‫בלי כסף בכיסים‬

‫אוכלים צהריים בלי לדעת אם תהיה ארוחת ערב‬
‫"היכן העניים"‬
‫אראה יותר אנשים עומדים בסטינג האקדמי‪ .‬‬
‫אני עייף‪ ,‬לכן אבקש מבריאן קיטן אלכסנדר לסיים זאת עבורי‪:‬‬

‫נושאים של הישרדות אישית מניעים תהליכים של דוקטורנטים וסטודנטים בכלל‪ .‬אני חוקר ומשהו בזה חושף את‬
‫הפגיעות שלי לביקורת תרבותית‪ ,‬מגדרית וגזעית כשיטה להבנת העצמי והאחר‪ ,‬תוך עיסוק בפרפורמנס מבקש‬
‫להפוך את המצב החברתי והתרבותי לפיו אני חי ועובד (אלכסנדר‪.)2005 ,‬‬

‫אני אחוז בכעס שלי כעת‪ .‬האם אתם יכולים להרגיש את זה?! חלק זה מסתיים והכעס הולך ומתגבר‪ .‬אני רוצה חדר‬
‫משלי ואת ביתו של האדון‪ .‬החדר שלי‪ ,‬מלא בתקווה ואהבה‪ ,‬לי ולקבוצה שלי שחולקים את אותם השורשים‬
‫(המומצאים?); בשבילי עכשיו‪ ,‬ולקבוצות נוספות שיבואו‪ ,‬כן‪ ,‬הם יבואו‪ ,‬בתוך ביתו של האדון‪ .‬‬
‫‪              ‬‬

‫עיצוב במחקר איכותני‪ :‬שאלות התפתחותיות והערכת צרכים משאביים‬

‫‪Frankel & Devers‬‬

‫הנחקרים במחקר מכונים "סובייקטים"‪ -‬מטרת המרכאות היא לבטא את ההסתייגות מהשימוש במילה‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫שמאפיינת את היחס שיש למשתתפים במחקר כמותני‪.‬‬

‫תקציר ‪ +‬מבוא‪ :‬‬
‫מאמר זה עוסק בבעיות של תכנון מחקר‪ ,‬פיתוח שאלת מחקר‪ ,‬סקירת ספרות‪ ,‬זיהוי אוכלוסיית מחקר‬ ‫‪‬‬
‫ומשאבים‪.‬‬
‫ישנם ‪ 3‬הבדלים עיקריים בין עיצוב מחקר איכותני לכמותני‪:‬‬ ‫‪‬‬
 ‫‪ .1‬ההיגיון של מחקר איכותני הוא לרוב אינדוקטיבי (מהפרט אל הכלל) ולא דדוקטיבי (מן הכלל אל‬
‫הפרט)‪ ,‬ונבנה על סמך תיאורים אנושיים‪ ,‬חוויות ומשמעויות שאנשים נותנים להן‪.‬‬
‫‪ .2‬עיצוב מחקר איכותני הוא לעיתים קרובות דבר מתהווה וגמיש‪ ,‬שכן הוא דינמי‪.‬‬
‫‪ .3‬תהליך מחקר איכותני הוא לא ליניארי והוא אינו רציף‪.‬‬
‫ישנה הסכמה שמחקרים איכותניים טובים עונים באופן מוצהר וברור על שאלת המחקר ‪.‬‬
‫איך שאלות של מחקר איכותני מנוסחות כהשלכות של סקירת הספרות?‬ ‫‪‬‬
‫אחדים סוברים כי סקירת ספרות צריכה להתבצע לפני תחילת המחקר‪ ,‬ויש הטוענים כי זה מעכב את החוקר‬
‫ומונע ממנו‪  ‬להתבונן ולהקשיב‪ .‬במאמר זה ישנן הצעות לגבי ניסוח שאלות מחקר‪ ,‬ולגבי מועד ביצוע‬
‫סקירת הספרות‪ .‬‬
‫עניין נוסף שנלקח בחשבון במחקר איכותני הוא לקבוע מהם המשאבים שיש בהם צורך למחקר‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫משאבים פנימיים (כישורי מחקר) ומשאבים חיצוניים (כח אדם‪ ,‬ציוד וכח אדם)‪.‬‬

‫הבדלים בין עיצובי מחקר איכותניים וכמותניים‬

‫למחקר כמותני ואיכותני יש לרוב מטרות שונות‪ ,‬ומטרות שונות דורשות עיצובי מחקר שונים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫למה להשתמש בשיטות מחקר איכותניות?‪  ‬לדוגמה‪ ,‬מחקרים כמותניים הוכיחו כי אנשים מעשנים‬ ‫‪‬‬
‫מבינים את נזקי העישון‪ .‬אולם‪ ,‬דרך מחקר איכותני ניתן להבין את החוויה שלהם‪ ,‬החוקרים יבינו את‬
‫הרגשות‪ ,‬ויהיה ניתן ללמוד מכך על טיפולים מתאימים‪.‬‬
‫יש צורך בשיטות איכותניות כאשר השאלות הנשאלות מהוות חידות קשות ואפילו בלתי אפשריות כדי‬ ‫‪‬‬
‫לטפל בהן באמצעות מחקר קונבנציונאלי‪ .‬המחקר האיכותני רגיש ומספק תובנות חדשות על מצבו של‬
‫האדם‪ ,‬על בריאותו ועל חינוכו‪.‬‬

‫שלושה הבדלים מרכזיים בין מחקר כמותני ואיכותני‪:‬‬

‫‪ .1‬מחקר אינדוקטיבי ‪ -‬אנו רוצים להבין זהויות וסיטואציות במחקר איכותני לפני שאנו מפתחים‬
‫תיאוריה‪ .‬לכן איננו יכולים לבוא מבחוץ ולבדוק‪ ,‬אלא אנו נכנסים "מלמטה"‪ .‬הכניסה אל המחקר לא‬
‫כוללת משתנים ספציפיים‪ .‬מחקר כמותני יכלול היגיון דידדקטי‪.‬‬
‫‪ .2‬מחקר דינאמי ‪ -‬גמיש מאוד‪ .‬מערך המחקר הכמותני הוא בעל סט הוראות מדויקות בעוד באיכותני יש‬
‫לנו תרשים גס של איך הדברים אמורים להיראות‪ .‬גם במחקר כמותני יכולים להיות שינויים‪ ,‬אך לא נהוג‬
‫לשנות את השאלה‪ ,‬את המרואיינים וכו' כפי שנהוג במחקר האיכותני‪ .‬תוך כדי ההתקדמות במחקר‬
‫איכותני או מבינים שאולי מה שהגדרנו לעצמנו בתחילה הוא אחר‪.‬‬
‫‪ .3‬לא ליניארי‪ -‬אין רצף של פעולות שמובילות אחת לשנייה‪ .‬מעגלי‪ -‬ניתן לחזור אחורה‪ ,‬לנוע בין השדה‬
‫לשאלה‪ ,‬בין הסקירה לראיונות‪ .‬ניתן לעשות ראיון אחד ולשנות משהו במערך‪ ,‬הפעולות אינן ברצף אלא‬
‫המהלך הוא ספיראלי‪ .‬השדה הוא כל עריכת המחקר‪ .‬צריך להתחיל לפתח נגישות וקרבה‬
‫למרואיינים‪.‬‬

‫ההבדלים הם אמנם משמעותיים‪ ,‬והכי חשוב לבחור במחקר שתואם למושא המחקר‬
‫עיצוב מחקר איכותני‬
‫פיתוח שאלת מחקר‬
‫קיימת הסכמה כי מחקר איכותני טוב עונה באופן ברור על שאלת המחקר‪ .‬‬ ‫‪‬‬
‫במקרים מסוימים‪ ,‬פיתוח שאלת מחקר בתחילת המחקר עשויה להיות פשוטה‪ ,‬וזה מתרחש כאשר ישנן‬ ‫‪‬‬
‫מסגרות תאורטיות והרבה כבר ידוע על הנושא (הספרות המחקרית מצביעה היכן יש צורך במחקר‬
‫נוסף)‪ .‬במקרים אחרים‪ ,‬פיתוח השאלה יותר מורכב עד כדי כך שזהו העיסוק המרכזי במחקר‪ -‬מהי‬
‫השאלה הנכונה?‬
‫הרבה חוקרים איכותניים ממשיכים מחקרים בתחומים מסוימים משום שהספרות מתמקדת רק‬ ‫‪‬‬
‫בעובדות ולא בחוויה האנושית‪ ,‬וזה החידוש שהם רוצים לעשות‪ .‬כשיש מעט ידע על הנושא או‬
‫שהשינוי בתחום הוא מהיר‪ ,‬על החוקר האיכותני להתחיל עם יותר חקירה‪.‬‬

‫ביצוע סקירת ספרות‬

‫החלק עוסק באופן שבו שאלות של מחקר איכותני מנוסחות כהשלכה לביצוע סקירת ספרות‪ .‬‬ ‫‪‬‬
‫יש הסוברים שיש לבצע את הסקירה בתחילת תהליך המחקר‪ ,‬כפי שנעשה לרוב במחקרים כמותניים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הסיבה‪ :‬חוקרים צרכים לתאר את הפרויקט שלהם במונחים של קבוצות מפתח (בני גיל‪ ,‬מממנים)‪,‬‬
‫והספרות הקיימת יכולה לחסוך זמן בהבנת מערך המחקר‪.‬‬
‫אחרים מאמינים כי סקירת הספרות צריכה להתבצע לאחר מכן‪ ,‬כי אז לחוקרים יש הזדמנות לקבל קצת‬ ‫‪‬‬
‫הבנה על התופעה מנקודת המבט של משתתפי המחקר‪ ,‬ואם יקראו קודם הם פחות יקשיבו ויתבוננו‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬לא תמיד ברור מה הספרות אמורה לסקור‪ ,‬במיוחד אם מטרת המחקר אמורה לגלות ידע מהותי‬
‫או תאוריות חדשות ‪ -‬רוב החוקרים מתבססים על מקורות שמאוד קרובים לנושא המחקר‪ ,‬לא פתוחים‬
‫לקריאה נוספת‪ ,‬וזה עשוי לצמצם את שאלת המחקר‪.‬‬
‫צעד מפתח בסקירת ספרות הוא לקבוע היכן לחפש ואיך (מסד נתונים‪ ,‬מילות מפתח רלבנטיות)‪ .‬יש‬ ‫‪‬‬
‫במאמר דוגמה שמראה מילות מפתח לחיפוש חומר תאורטי בתחום צוותי עבודה בתחום הבריאות‪ .‬כמה‬
‫דברים בולטים‪:‬‬
‫‪ .1‬הטבלה מאורגנת בעיקר סביב הדבר הכללי ביותר והמהותי (צוות)‬
‫‪ .2‬חומר על קופות חולים‪ -‬על היסטורית הארגון‬

‫הגדרת קהל היעד למחקר‬

‫מטרת המחקר מתקשרת לגוף ידע קיים כפי שהוגדר ע"י דיסציפלינה קיימת או שדה מחקרי‪ .‬לכן‪ ,‬קהל‬ ‫‪‬‬
‫היעד שבוחר חוקר מושפע בדרך כלל ממחקרים שעשו חוקרים אחרים‪.‬‬
‫ישנם חוקרים שפיתחו גישות עבודה שונות עם קהל יעד (כמו מחקר פעולה משתף)‪ .‬דבר זה בולט‬ ‫‪‬‬
‫מאוד במחקר האיכותני‪ ,‬כי לחוקר יש דינמיקה ארוכה עם המשתתפים‪.‬‬

‫קביעת המשאבים הנדרשים‬

‫המשאבים הם חומרי הגלם הקריטיים של החוקר‪ .‬‬ ‫‪‬‬
‫גם האסטרטגיה של המחקר נובעת ממשאבים זמינים (כח אדם‪ ,‬ציוד‪ ,‬אספקה‪ ,‬נסיעות)‪ .‬במקרים‬ ‫‪‬‬
‫מסויימים יש גם עלויות טיפול ושינויים שמבצעים (למשל התקנת מראה חד כיוונית בחדר טיפולי)‪.‬‬
‫גם אם לא מכוונים להגיש בקשה לתמיכה‪ ,‬כדאי לבחון גיליונות תקציב מסוכנויות מימון שונות‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בנוסף לזיהוי משאבי מפתח‪ ,‬חוקרים צריכים גם להעריך את המשאבים שנדרשים מצד קבוצות שונות‬ ‫‪‬‬
‫של אנשים‪ ,‬כולל החוקר‪ ,‬הנחקרים ובעלי עניין אחרים כמו תורמים‪ .‬יכול להיות שתהיה התנגשות‬
‫אינטרסים בין ‪ 3‬קבוצות אלה‪ ,‬והאינטראקציות ביניהן יעצבו את המחקר‪.‬‬
‫יש כמה סוגיות משאבים "טיפוסיים" בעיצוב מחקר איכותני‪ ,‬אחת מהן היא סוגיות המיומנות‪ .‬נראה כי‬ ‫‪‬‬
‫השימוש במחקר איכותני הוא קל כי הוא כולל מיומנויות יומיומיות (שאילת שאלות‪ ,‬תצפית והקשבה)‪,‬‬
‫אולם מדובר במיומנויות מורכבות ועדינות שלוקח שנים ללמוד‪  ..‬חוקרים "טירונים" מתחילים בד"כ‬
‫בקטן‪ -‬התמחות בשיטת מחקר ספציפית באמצעות קריאה‪ ,‬עבודה וכן התנסות מעשית‪ ,‬היכולה‬
‫להיעשות במספר דרכים‪:‬‬

‫‪ .1‬תרגול מיומנויות איכותניות מול חברים‪ ,‬משפחה‪ ,‬לבחון משהו מוכר ולתעדו על דף‪.‬‬
‫‪ .2‬שיתוף פעולה רשמי או בלתי רשמי עם חוקר איכותני מנוסה יותר (שיחות טלפון‪ ,‬מייל)‪.‬‬
‫‪ .3‬סקירה וניתוח הערות של חוקרים איכותניים‪ ,‬תמלילי ראיון והקלטות וידאו‪.‬‬
‫‪ .4‬ביצוע גישוש או מחקר פיילוט‪.‬‬

‫שכירת יועץ מתודולוגי לעבודה משותפת בנקודות המפתח היא גם שימושית‪ .‬חוקרים ומממנים חייבים‬ ‫‪‬‬
‫לפתח הערכות מציאותיות של כמות הזמן הנדרש להשלמת מחקרים איכותניים‪ :‬איסוף נתונים‬
‫איכותניים לוקח זמן ומשאבים רבים (זמן ראיון‪ ,‬זמן נסיעה‪ ,‬הוצאות נסיעה וכו')‪.‬‬
‫התנאים שבהם נערך המחקר האיכותני עשויים להוביל את המממנים ואת הנחקרים לצפות לתוצאות‬ ‫‪‬‬
‫מהירות‪ .‬ישנן דרכים לייעול איסוף החומר (כמו בניית תבנית של ראיון)‪ ,‬אולם ביצוע מחקר איכותני‬
‫תחת לחץ של זמן עשוי להזיק לו‪ ,‬וחוקרים צריכים לזהות זאת ולאמץ אסטרטגיות שימזערו הטיות‪.‬‬
‫יש גם לקחת בחשבון כי הזמן והמשאבים הנדרשים משפיעים על החלטת המשתתפים אם לקחת חלק‬ ‫‪‬‬
‫במחקר (בכל תרבות יש נורמות של הדדיות העשויות להשפיע על הציפיות של משתתפי המחקר‪ .‬לכן‪,‬‬
‫חוקרים צריכים לדון בסוג הקלט של המשתתפים על שאלת המחקר‪ ,‬האם הממצאים יתפרסמו וכו')‪.‬‬
‫במקרים מסוימים (במיוחד במחקר פעולה משתף)‪ ,‬המשתתפים עצמם יכולים לספק משאבים "שווי‬ ‫‪‬‬
‫כסף" (שימוש במחשב‪ ,‬צילום מסמכים ועוד)‪.‬‬
‫חוקרים איכותניים משתמשים יותר ויותר בציוד הקלטה ווידאו‪ ,‬כאשר צריך לשקול גם את השלכות‬ ‫‪‬‬
‫נוכחות הציוד עצמו במחקר‪ ,‬וגם את הזמן הדרוש ללמוד לתפעלו‪.‬‬

‫מסקנה‬
‫כמו שסוגיית בריאות צריכה להיות מקצועית‪ ,‬כך גם המחקר האיכותני‪ :‬אין מקום לשיטות מרושלות‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫קיצורי דרך והתפשרות‪ .‬יש לתת תשומת לב לכל שלב‪.‬‬
‫כדי להיות מטפל טוב צריך שתהיה קצת תחושת אשמה‪ ,‬אובססיה לפרטים ומניע לשרת אחרים‪ .‬‬ ‫‪‬‬
‫המטרה הסופית של המחקר האיכותני בתחום הבריאות והחינוך היא הבנת החוויה האנושית של נתינה‬ ‫‪‬‬
‫וקבלת טיפול ושל למידה‪.‬‬

‫‪Data collection strategies for accessing adolescent women's‬‬

‫‪worlds‬‬

‫המחקר נעשה בריאיונות קבוצתיים בגישה פמיניסטית‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫זהו מחקר שמטרתו לחקור בעיות בריאותיות של נשים מתבגרות הנוגעות למערכות‬ ‫‪‬‬
‫יחסים שלהן‪.‬‬
‫הנתונים התקבלו מ‪ 4-‬קבוצות של בנות בגילאי ‪ ,14-19‬שנפגשו במשך ‪ 18‬שבועות‪ .‬‬ ‫‪‬‬
 ‫כדי לאזן כוחות בקבוצות ולאפשר סביבה תומכת‪ ,‬כל קבוצה עודדה להשתמש‬ ‫‪‬‬
‫במגוון אסטרטגיות שמבוססות בעיקר על עקרונות פמיניסטיים‪ ,‬ובכך נוצרה‬
‫שותפות עם הנערות והן יכלו להביע את חששותיהן ולהבנות את המשמעות של‬
‫סיפורי חיים בקידום מודעות לבריאות‪.‬‬
‫ב‪ 1996-‬עובדות נוער במערב קנדה שמו לב שמתבגרות לא מיוצגות כראוי בתוכנית‬ ‫‪‬‬
‫הנוער של הסוכנות שבה עבדו‪ ,‬והתבצע מחקר שמטרתו הייתה להתאים לנערות‬
‫תוכנית‪.‬‬
‫קבוצות מיקוד חשפו כי רוב הדאגות הבריאותיות של המתבגרות בהקשר של‬ ‫‪‬‬
‫מערכות יחסים נעו סביב אלימות‪ ,‬התנהגות מסוכנת‪ ,‬יחסי מין לא מוגנים וכו'‪ ,‬ונבעו‬
‫ממחסור בכישורים הקשורים בבריאות‪.‬‬
‫המסקנה העיקרית של החוקרים הייתה שיש להבין חוויות של הנשים ואת מערכות‬ ‫‪‬‬
‫היחסים שלהן‪ ,‬כבסיס לפיתוח תוכניות התערבות באמצעות שותפות‪ .‬‬
‫המטרה העיקרית של המחקר הייתה להבין בעיות בריאותיות של נשים הנוגעות‬ ‫‪‬‬
‫למערכות היחסים שלהן‪ .‬המטרה המשנית של המחקר הייתה לפתח מערכות ע"י‬
‫שימוש באסטרטגיות שבהן הנשים ירגישו שקולן נשמע ומוערך‪.‬‬
‫רק בתנאים כאלה קיים סיכוי גבוה לקבל נתונים עשירים‪ .‬רוב הדיון התמקד‬ ‫‪‬‬
‫במערכות יחסים עם בני זוג ובקבוצת השווים‪ .‬המחקר הנוכחי בא לתאר בפנינו‬
‫חלק מהאסטרטגיות שבהן השתמשו בכדי ללמוד על החוויות‪.‬‬

‫הגישה התאורטית‬
‫המחקר התבצע בגישה פמיניסטית‪ ,‬שמניחה שא‪-‬סימטריה סביב כוח ממוקמת‬ ‫‪‬‬
‫במרכז החברה‪.‬‬
‫הגישה הפמיניסטית באה במטרה להכיר בחוסר שוויון‪ ,‬בפערי כוח ובדיכוי של‬ ‫‪‬‬
‫נשים ולהשתמש בידע על‪-‬מנת ליצור שינוי ושחרור‪.‬‬
‫נקודת מבט זו של הגישה הפמיניסטית הנחתה את צוות המחקר כאשר הוא בא‬ ‫‪‬‬
‫ליצור מבנה שוויוני בינו לבין המשתתפות ובין המשתתפות עצמן‪ ,‬כיבד את‬
‫המשתתפות וראו בהן כמקור הידע‪ .‬‬
‫יש לציין כי מידת השוויון מוגבלת מאחר שהחוקרות הן בעמדת כח ‪ -‬מנתחות‬ ‫‪‬‬
‫ומפרשות‪.‬‬

‫איסוף מידע‬
‫שימוש בפורמט של קבוצה‬ ‫‪.1‬‬
‫במחקר זה‪  ‬נבחר השימוש בקבוצה ככלי לאיסוף מידע על פני‬ ‫‪‬‬
‫ראיונות אינדיבידואלים‪ ,‬משום שניכר ממחקרים שנשים מביעות את‬
‫חוויותיהן טוב יותר במסגרת קבוצה (שיתוף קולקטיבי)‪.‬‬
‫פורמט של קבוצה חופף לדרכים שבהן נשים בתרבות המערבית עוברות‬ ‫‪‬‬
‫תהליך חיברות‪ -‬להבין ולהבנות משמעויות‪ .‬‬
‫האינטראקציה של מספר אנשים‪ ,‬מעשירה את הידע שניתן לחוקרים על‬ ‫‪‬‬
‫פני ראיונות‪.‬‬
‫הקבוצה מספקת משאבים לאינדיבידואל שבה‪ ,‬והיא מהווה‬ ‫‪‬‬
‫מיקרו‪-‬קוסמוס ליחסים החברתיים‪.‬‬
‫החוקרות ניסו לכלול מתבגרות שלרוב לא מיוצגות במחקרי‬ ‫‪‬‬
‫בריאות‪ .‬‬
‫הנתונים התקבלו מ‪ 4-‬קבוצות (כדי ליצור גיוון) שנפגשו אחת לשבוע‬ ‫‪‬‬
‫במשך ‪ 18‬שבועות‪.‬‬
‫סה"כ ‪ 31‬נחקרות‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫קבוצה ראשונה‪ 7 :‬אימהות בגילאי ‪.18-19‬‬ ‫‪.1‬‬
 ‫קבוצה שנייה‪ 8 :‬מתבגרות המנהלות אורח חיים חצי עצמאי בגילאי‬ ‫‪.2‬‬
‫‪ .18-19‬‬
‫קבוצה שלישית‪ 7 :‬מתבגרות שלומדות בבית ספר פרטי בגילאי ‪16-‬‬ ‫‪.3‬‬
‫‪18‬‬
‫קבוצה רביעית‪ 9 :‬מתבגרות שלקחו חלק במרכז עירוני לבני נוער‬ ‫‪.4‬‬
‫שנשרו מהלימודים בגילאי ‪.14-15‬‬
‫גיוס המשתתפות נעשה בעזרת מספר מקורות (הקהילה‪ ,‬מרכז‬ ‫‪‬‬
‫קהילתי עירוני וכו')‪ .‬‬
‫כל קבוצה כללה בנוסף לצעירות גם עוזרת מחקר שהיא סטודנטית‬ ‫‪‬‬
‫לתואר שני ואישה ששמשה כמנטורית (מודל לחיקוי)‪.‬‬
‫הקבוצות היו הומוגניות (גיל‪ ,‬קבוצת השווים‪ ,‬חווית חיים משותפת) ככל‬ ‫‪‬‬
‫האפשר על‪-‬מנת לעודד פתיחות‪ .‬‬
‫כל משתתפת קיבלה ‪ 10$‬לפגישה‪ ,‬חתמה על הסכמה ועברה ועדת‬ ‫‪‬‬
‫אתיקה‪ .‬הראיונות הוקלטו ושוכתבו‪.‬‬
‫התחילו את המחקר ‪ 32‬נערות‪ ,‬ואחת פרשה לאחר שלא הסתדרה עם‬ ‫‪‬‬
‫לוח הזמנים‪.‬‬
‫הראיונות הקבוצתיים הוקלטו ותומללו לניתוח‪ .‬רישומי שדה‬ ‫‪‬‬
‫ותצפיות על כתב כללו את האינטראקציה הקבוצתית שנצפתה‪.‬‬
‫בחירת מנטוריות‬ ‫‪.2‬‬
‫מטרת המנטורית הצעירה הייתה להוביל לסביבה תומכת ואוהדת‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫החוקרות האמינו שגיוס מנטורית צעירה תעודד דיאלוג שהיה הכרחי‬
‫לאיסוף המידע במחקר (חשש המשתתפות במערכות היחסים שלהן)‪ .‬‬
‫המטרה הייתה שכל קבוצת נערות תגייס לעצמה מנטורית עמה היא‬ ‫‪‬‬
‫תזדהה ושתיהפך לחלק בלתי נרד מהקבוצה‪ .‬‬
‫המנטוריות היו בעלות ערך ביכולתן לאמת את חווית המשתתפות‬ ‫‪‬‬
‫ולהביע עניין כנה בנאמר‪.‬‬

‫קבלת נתונים על החוויה הקולקטיבית של המשתתפות‬ ‫‪.3‬‬

‫במחקר השתמשו במספר אסטרטגיות לאיסוף נתונים‪ ,‬כאמצעי‬ ‫‪‬‬
‫להשגה מהמשתתפים תיאורים עשירים על ניסיון החיים שלהם‪.‬‬
‫אסטרטגיות אלו‪  ‬מהוות דרך חשובה לניצול הניסיון הקולקטיבי של‬
‫הנשים‪ .‬‬
‫אסטרטגיות אלו סייעו לחוקרות להשיג מידע שלרוב מתעלמים ממנו‬ ‫‪‬‬
‫במחקרים‪ .‬‬
‫העובדה כי הקבוצות נפגשו לאורך זמן אפשרה לנערות להבין כי‬ ‫‪‬‬
‫דאגותיהן אודות מערכות יחסים הן הבניה חברתית‪ .‬‬
‫המאמר מציג בפני הקורא את האסטרטגיות השונות ולדרכים בהן הן‬ ‫‪‬‬
‫הובילו לקבלת נתונים עשירים למחקר‪.‬‬

‫השימוש בתהליך הקבוצה הפמיניסטי‬ ‫‪.4‬‬

‫מודעות לעקרונות פמיניסטיים והשלכות של תהליכים קבוצתיים‬ ‫‪‬‬
‫פמיניסטיים תורמים לקבלת תיאורים עשירים של משתתפות‪.‬‬
‫בעקבות האופי האישי של הנתונים שהחוקרות קיוו להשיג‪ ,‬היה צורך‬ ‫‪‬‬
‫להגיע למערכת אמון גבוהה בתוך הקבוצות‪ ,‬ולהכיר בשונות בין‬
‫החוויות‪.‬‬
‫באמצעות העקרונות הפמיניסטיים החוקרות קיוו להשיג אופי אישי של‬ ‫‪‬‬
‫נתונים‪ ,‬שיכולים להיות מושגים רק כשיש אמון וכשיש הבנה שלכל אחד‬
‫תפיסת מציאות שונה‪ ,‬ושיש לתת לכל אחת הזדמנות שווה לשמוע‬
‫ולהישמע‪.‬‬
 ‫לכן‪ ,‬בכל מפגש השתמשו ב"תהליך הקבוצה הפמיניסטי" של צ'ין‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ההנחה המרכזית בגישה זו היא שישנם הבדלי כוח בין חברי הקבוצה‪,‬‬
‫ושיש להכיר בפערים הללו‪ .‬הכוונה הייתה ליצור סביבה קבוצתית‬
‫המעודדת אסטרטגיות פמיניסטיות המורכבות מעקרונות של אחדות‪,‬‬
‫עדכון וסיכום ושיתוף מקיר לקיר‪.‬‬

‫האסטרטגיות‬
‫פיתוח עקרונות של אחדות‬ ‫‪.1‬‬
‫אסטרטגיה זו באה לבהר את הערכים של חברי הקבוצה המתקשרים‬ ‫‪‬‬
‫לדרכים בהן הם מעוניינים שהאינטראקציות הקבוצתיות יתרחשו‪.‬‬
‫כל קבוצה הגדירה אחרת את נושא האחדות‪" :‬קודים של התנהגות"‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫"כנות"‪" ,‬לא להנמיך אחרות" ו"לקבל ולהתיר דעות שונות"‪.‬‬
‫החוקרות עודדו את הקבוצות לכתוב את העקרונות‪ ,‬והשתמשו בכך‬ ‫‪‬‬
‫במיוחד כשהתעורר קונפליקט‪ .‬‬
‫דוגמא‪ -‬קבוצה שלא ממש קיימה את העיקרון של "הגעה קבועה‬ ‫‪‬‬
‫למפגשים"‪ .‬זה הוביל לדיון כנה על משמעות ההתחייבות‪ ,‬וזה שימש את‬
‫החוקרות כדי להבין איך נושא ההתחייבות משמש את המתבגרות‬
‫בחייהן הפרטיים‪ .‬אירוע שכזה יוצר נקודת מפנה בקבוצה‪ ,‬ומקל על‬
‫הדיון‪ .‬‬
‫החוקרות התייחסו לקונפליקטים באופן גלוי משתי סיבות‪ :‬ההבנה‬ ‫‪‬‬
‫שחשיפת קונפליקט מסייעת להתמודד עם בעיות הקשורות לשמירת‬
‫סביבה בטוחה‪ ,‬וההבנה שזה מסייע באיסוף מידע על הנרטיבים של‬
‫המשתתפות ביחס לקונפליקטים במערכות יחסים‪.‬‬

‫עדכון (צ'ק אין) וסיכום‬ ‫‪.2‬‬

‫כל קבוצה החלה את המפגשים בעדכון (צ'ק אין) קצר‪ ,‬שנתן‬ ‫‪‬‬
‫למשתתפות הזדמנות לספק מידע קצר אודות הפניות הרגשית שלהן‬
‫במפגש הנוכחי‪ ,‬וכל דבר שעלול להפריע לפניות זו‪.‬‬
‫העדכון שימש כ"ברומטר" (מד לחץ)‪ ,‬שעזר למנחה להבין "איך הבנות‬ ‫‪‬‬
‫מרגישות היום"‪ .‬‬
‫העדכון תרם לבניית האמון בקבוצה ולקיומו של דיון פתוח יותר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫לעיתים אפילו התוכניות לאותו מפגש שונו בעקבות הנושאים שהועלו‬ ‫‪‬‬
‫בצ'ק אין (לדוגמא‪ ,‬שריפה בדירה של כמה בנות הולידה שיחה על‬
‫ההתמודדות עם המצב)‪ .‬דיונים אלה שהתפתחו "בספונטניות" לאחר‬
‫העדכונים‪ ,‬היו בעלי משמעות רבה משום שהם הראו את הדאגה של‬
‫שאר הנשים בקבוצה כלפי הפרט היחיד ומשום ששררה תחושה של‬
‫שיתוף בקבוצה‪ .‬בנוסף‪ ,‬האינטראקציה שנוצרה תרמה לאיסוף מידע‪,‬‬
‫בזכות התהליך של נתינת משמעות קולקטיבית לחוויה אישית‪.‬‬
‫סיום המפגש ‪ -‬סגירתו באמצעות ‪ 3‬דרכים‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫הערכה‪ -‬ניתנה לחברת קבוצה או לקבוצה כולה‪ ,‬והייתה בעלת‬ ‫‪.1‬‬
‫ערך בבניית אמון וכבוד‪ .‬כמו כן‪ ,‬ההערכה שימשה כמודל המציג‬
‫כיצד יש לכבד ולהעריך את האחרות‪ .‬‬
‫רפלקציה ביקורתית‪-‬כל אחת מחברות הקבוצה שיתפה מה היא‬ ‫‪.2‬‬
‫מקווה לראות משתנה בדינמיקה הקבוצתית‪ .‬זה לא היה פשוט לרוב‬
‫הבנות משום שזה לעיתים עורר קונפליקט‪ .‬עם זאת‪ ,‬כאשר מישהי‬
‫לקחה סיכון והביעה רפלקציה ביקורתית‪ ,‬הביטחון עלה והדיונים היו‬
‫פתוחים יותר‪ .‬‬
‫הצהרה חיובית ‪ -‬הצהרות קצרות שהביעו את החזון של כל‬ ‫‪.3‬‬
‫משתתפת בנוגע לפוטנציאל הקבוצתי‪ .‬לדוגמא‪" ,‬אני מאמינה בכח‬
‫של הקבוצה"‪ .‬‬
‫אסטרטגיות אלה תרמו לקבוצה‪ ,‬והשיתוף והכנות נהפכו לנורמה‪.‬‬ ‫‪‬‬
 ‫שיתוף מקיר לקיר (‪)sharing the floor‬‬ ‫‪.3‬‬
‫אסטרטגיה זו סייע ליצור סביבה שבה למשתתפות יש הזדמנות שווה‬ ‫‪‬‬
‫לדבר אם תרצה בכך‪ .‬‬
‫בחלק מן הקבוצות זה הושג ע"י עידוד המשתתפות להשתמש בסימני‬ ‫‪‬‬
‫ידיים כאשר הן רצו לדבר‪ ,‬ובחלק מהקבוצות השתמשו ב"העברת‬
‫מקל"‪ ,‬כאשר רק מי שאוחזת בו יכולה לדבר‪ .‬אסור היה להפריע‬
‫לבחורה שדיברה‪ ,‬וכל תשומת הלב הופנתה אליה‪.‬‬
‫תרומת האסטרטגיה‪ :‬‬ ‫‪‬‬
‫איזון הכוחות בקבוצה‬ ‫‪o‬‬
‫חברות "שתקניות" יכלו לדבר ולהרגיש ביטחון‬ ‫‪o‬‬
‫המנחות קיבלו פרספקטיבות שונות לנושא מסוים‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫למשתתפות הייתה הזדמנות לחוות דיבור מול קבוצה‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫שמרה על מערכת יחסים מכבדת בקבוצה‬ ‫‪o‬‬
‫המשתתפות קיבלו את מלוא הזמן לו הן זקוקות בשביל לספר‬ ‫‪o‬‬
‫על החווייה‪.‬‬
‫אסטרטגיות נוספות לאיסוף מידע‬ ‫‪.4‬‬
‫עידוד המשתתפות להשתמש במילה "אני" ולגשת לרגשותיהן באופן ישיר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫המשתתפות זיהו רגש והצהירו עליו מנקודת מבטן‪" .‬אני מרגישה‪....‬בנוגע ל‪."...‬‬
‫המנטוריות היוו מודלינג בכך שהשתמשו באסטרטגיית ה"אני" בעצמן‪.‬‬
‫השימוש באסטרטגיות פמיניסטיות‪ ,‬סיפקו לקבוצה מבנה וסייעו ליצירת סביבה‬ ‫‪‬‬
‫המאפשרת ספונטניות וכנות‪ ,‬הנוגעים לחוויות היחסים של המשתתפות‪ .‬ככול‬
‫שהאמון התגבש והתפתח בקבוצה‪ ,‬הבנות חשו יותר בנוח לשתף את חוויותיהן‬
‫שהיו נדרשות לשם המחקר‪.‬‬

‫אסטרטגיות לאיסוף מידע – דוגמאות משתי קבוצות‬

‫דיונים פתוחים וכנים עודדו על ידי מגוון פעילויות קבוצתיות‪ ,‬שהשתנו והותאמו‬ ‫‪‬‬
‫לכל קבוצה‪.‬‬
‫הקבוצה של ננסי‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ 9‬בנות נוער בגילאי ‪ 14-15‬ומנטורית בת ‪ .24‬‬ ‫‪o‬‬
‫חלק מהבנות הכירו קודם מבית הספר‪ .‬‬ ‫‪o‬‬
‫המפגשים התקיימו באמצע השבוע בשעות הערב המוקדמות‪ .‬‬ ‫‪o‬‬
‫ננסי פתחה בפעילות ממריצה שסייעה לבנות להוציא את האנרגיות‬ ‫‪o‬‬
‫הרבות שלהן‪ ,‬כדי שהן יוכלו להתמקד ולהירגע (בניגוד לקבוצות‬
‫אחרות שהורכבו מנשים בוגרות יותר‪ ,‬שרצו ישר להחיל לשוחח)‪ .‬‬
‫לקח זמן עד שנוצרה סביבה כנה ופתוחה בקבוצה‪ ,‬ולכן ננסי‬ ‫‪o‬‬
‫השתמשה בפעילויות תקשורת‪ ,‬כמו הצהרת ה"אני"‪ ,‬בשביל לעודד‬
‫התפתחות זו‪ .‬היא הציגה בפני הבנות‪  ‬סיטואציות קונפליקטואליות‪,‬‬
‫והן היו צריכות להגיב להן לפי אסטרטגית ה"אני"‪ .‬‬
‫לאחר שהבנות החלו להיפתח‪ ,‬ננסי שלחה אותן לעשות "שיעורי‬ ‫‪o‬‬
‫בית" ולנסות להשתמש באסטרטגיה זו גם מחוץ לקבוצה‪ ,‬ובנות אכן‬
‫העידו שזה שינה משהו במערכות היחסים שלהן עם הסביבה‪ .‬‬
‫הניסיון של ננסי מלמד שכחוקרים עלינו לשמור על גמישות‬ ‫‪o‬‬
‫ויצירתיות בשביל להשיג "תיאורים עבים"‪ ,‬וכך נולדה אפשרות‬
‫להשיג מידע הניתן לניתוח‪.‬‬
‫הקבוצה של סוניה‬ ‫‪.2‬‬
‫‪ 7‬משתתפות בגילאי ‪ 16-18‬ומנטורית בוגרת‪ .‬‬ ‫‪o‬‬
‫הבנות לומדות בבית ספר פרטי ורובן חברות‪ .‬‬ ‫‪o‬‬
 ‫תחילה התבצע סיעור מוחות על מנת להבין מהמשתתפות מה יעזור‬ ‫‪o‬‬
‫להן להיפתח ולדון על מערכות יחסים‪ .‬הבנות התעניינו בפעילויות‬
‫שיתמקדו בתפיסת העצמי ובתפישת האחרות אותן‪ .‬‬
‫לא נדרשה פעילות אנרגטית כדי למקד אותן‪ ,‬אך כאשר התעוררו‬ ‫‪o‬‬
‫סיטואציות קונפליקטואליות כן היה צורך‪  .‬‬
‫כדי לשמור על האג'נדה של הקבוצה החוקרות השתמשו בפעילות‬ ‫‪o‬‬
‫שנקראת "אסטרטגיית הקונפליקט שלך"‪ ,‬כאשר כל אחת‬
‫העלתה כמה מהפחדים שלה בנוגע לקונפליקט‪ ,‬מה שעזר להגביר‬
‫את המודעות שלהן‪ .‬כדי לחקור את חווית הקבוצה בזמן קונפליקט‪,‬‬
‫החוקרות השתמשו באירוע מקרי‪ -‬המשתתפות ביקשו לבטל פגישה‬
‫‪ 30‬דקות לפני תחילתה‪ .‬בהתחשב בכך שביטול פגישות היה נושא‬
‫שנידון כבר‪ ,‬סוניה אמרה שתערוך את המפגש כרגיל‪ .‬באופן‬
‫מפתיע‪ ,‬כולן הגיעו חוץ מאחת‪ .‬מאורע זה נתן לקבוצה הזדמנות‬
‫להביע בצורה קולקטיבית את תגובותיהן לקונפליקט‪ ,‬ואכן נאמרו‬
‫הערות כמו‪" :‬אני שמחה שדיברנו על הקונפליקט‪ ,‬אני מרגישה‬
‫שפתרנו זאת"‪ .‬סוגיה זו שיקפה דברים רבים על מערכות היחסים‬
‫שלהן‪ .‬‬
‫בפגישה נוספת‪ ,‬המשתתפות ביקשו שוב לדבר על האג'נדה שלהן‪,‬‬ ‫‪o‬‬
‫וסוניה השתמשה בפעילות המכונה "רשת הערכה"‪ -‬העברה של‬
‫כדור צמר בין המשתתפות‪ ,‬כאשר כל אחת אומרת אמירה‬
‫חיובית‪/‬הכרת טובה (ונוצר מבנה של קורי עכביש ע"י הצמר)‪.‬‬
‫פעילות זו תרמה לתחושת הביטחון והפתיחות‪ .‬‬
‫הדוגמה של סוניה מראה את החשיבות שיש בנתינת הקשר‬ ‫‪o‬‬
‫(קונטקסט) לקבוצה‪ ,‬כך שתהיה להן שליטה על המתרחש‬
‫בקבוצה‪ .‬זה לא בנה רק אמון בנוגע לשיתוף הקולקטיבי‪ ,‬אלא גם‬
‫אמון הדרוש בכדי להוציא לפועל התכנסות מסוג זה‪ .‬כאשר‬
‫אסטרטגיות מוצעות ע"י חברות הקבוצה ‪ -‬זה מספק נתיב לעולמן‪.‬‬

‫סיכום האסטרטגיות לאיסוף מידע‬

‫בעוד שהבנות הצעירות בקבוצה של ננסי היו זקוקות לפעילות אנרגטית בכדי‬ ‫‪‬‬
‫למקד את הדיון‪ ,‬הנשים הבוגרות יותר היו פתוחות יותר להעלאת נושאים‬
‫הקשורים למערכות יחסים‪ ,‬גם מבלי שנזקקו לפעילות פיזית‪ .‬לכן‪ ,‬נשים אלו‬
‫יכלו להתמקד בפעילויות המעודדות רפלקציה אישית ודיון על קונפליקטים‪ .‬‬
‫למרות שמספר פעולות נבחרו בשביל להקל על דיון בנושא מסוים ולהתאימו‬ ‫‪‬‬
‫לקבוצה הספציפית‪ ,‬עם הזמן הדיון הקבוצתי הפך לרציני ועמוק‪ .‬דיון הנוגע‬
‫במערכות היחסים של הבנות‪ ,‬בעיקר ברומנטיות שבהן‪.‬‬
‫השימוש באסטרטגיות שוויוניות לקבלת מידע‪ ,‬אפשרה לסביבה תומכת להיווצר‬ ‫‪‬‬
‫ולתכנים עמוקים לעלות‪.‬‬
‫למרות שהקבוצות תוכננו בקפידה‪ ,‬נעשו שינויים בהתאם לצרכים של הנשים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫לגישה עמה באו החוקרות הייתה היכולת והחופש להתפתח בהתאם לנושאים‬ ‫‪‬‬
‫ולהתפתחויות בלתי צפויות שעלו בקבוצה‪.‬‬
‫החוקרות נתנו לחוויות של המשתתפות להכתיב במידה מסוימת את תפקוד‬ ‫‪‬‬
‫הקבוצה‪ ,‬מה שאפשר קבלת מידע אותנטי ועשיר‪.‬‬
‫המשתתפות היו חוקרות‪-‬שותפות משמעותיות‪ ,‬ויש לנהוג כך כחלק‬ ‫‪‬‬
‫מעקרונות השוויון של הגישה הפמיניסטית‪ ,‬שמעודדת רפלקציה אישית‬
‫המובילה למודעות עצמית‪.‬‬

‫מחויבות המשתתפות לתהליך המחקר‬

‫ניתן לחלק את הנתונים שנאספו ל‪ 3-‬קטגוריות‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫תיאור הנערות את האירועים הקשורים למערכות יחסים ותגובותיהן‬ ‫‪.1‬‬
‫לאירועים אלה‪.‬‬
‫תגובות "כאן ועכשיו" לאירועים שהתרחשו בקבוצה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
 ‫תגובות שנבעו כתוצאה מרפלקציה אישית ולמידה (התפתחות המודעות‬ ‫‪.3‬‬
‫העצמית)‪ .‬שלב זה סיפק לחוקרות פידבק אודות חווית הלמידה של‬
‫הנערות בתוך הקבוצה‪ .‬נתון זה התקבל ע"י עידוד הנשים לזהות שינויים‬
‫שהתרחשו ביכולתן לנהל מערכת יחסים בתוך ומחוץ לקבוצה‪ .‬גם כאן‬
‫הנערות נטלו חלק אקטיבי כאשר הן ומנחי הקבוצה יחד חשבו על‬
‫שאלות מנחות בנושא זה‪" .‬באילו שינויים שמתי לב ביכולותיי להתמודד‬
‫עם מערכת היחסים?"‪" ,‬מה שונה עכשיו?"‪" ,‬מהו הדבר המרכזי שלמדתי‬
‫על עצמי ועל אחרים‪ ,‬בהתייחס למערכות יחסים?"‪ .‬התשובות העידו על‬
‫שינויים משמעותיים‪" .‬סוף סוף סיימתי את הקשר עם החבר המתעלל‬
‫שלי"‪" ,‬למדתי להתמודד עם קונפליקטים" ועוד‪.‬‬
‫באמצעות הקבוצה ושיתוף החוויות הפומבי‪ ,‬המשתתפות יכלו להבין שחוויות‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫שעד כה נתפסו כמאבקים פרטניים ואישיים‪ ,‬הן למעשה חוויות משותפות‪.‬‬

‫מסקנות‬
‫מחקר זה נבע מההבנה שנערות לא לוקחות חלק בתוכניות לנוער המקדמות‬ ‫‪‬‬
‫בריאות‪ ,‬ושהמענים הקיימים לא מתאימים להן‪.‬‬
‫המחקר בא לשאול את הנערות אודות הדאגות שלהן בנושא‪ ,‬כך שתכניות‬ ‫‪‬‬
‫הבריאות יותאמו לצרכים שלהן‪.‬‬
‫המאמר סוקר את הדרך שבה החוקרות התמודדו עם המשימה של לאסוף מידע‬ ‫‪‬‬
‫הנוגע לבעיות שחוות נערות במערכות היחסים שלהן‪ ,‬זאת לאחר שהן ציינו כי‬
‫הנושא הבריאותי קשור בניהול מערכות היחסים שלהן‪.‬‬
‫בתהליך איסוף המידע המשתתפות נתפסו כ"חוקרות שותפות"‪ .‬תהליך זה נוצר‬ ‫‪‬‬
‫רק כאשר יש כבוד לצרכים של הנחקרים‪ ,‬בדרך שבה גם הם יכולים לכוון את‬
‫הנושאים המדוברים ולשתף בחוויות בהם בחרו‪.‬‬
‫תהליך איסוף המידע היה אפקטיבי בזכות מספר מאפיינים‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫אינטראקציה חברתית של תן וקח‪ ,‬המביאה להצפת בעיות‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫הפיכת המשתתפות לשותפות במחקר‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫המחקר היה מסתגל ומכבד את צרכי המשתתפות ואת האג'נדה שלהן ‪ -‬כך‬ ‫‪.3‬‬
‫יכלו לבטא את עצמן‪.‬‬
‫כשנותנים לקבוצה הזדמנות להיות בתוך סביבה תומכת‪ ,‬יש סבירות גבוהה יותר‬ ‫‪‬‬
‫להגיע להסקת תובנות עצמיות של המשתתפים‪ .‬על העובדים בשירותי‬
‫הבריאות להקשיב היטב לבעיות של נערות ולהבין שהנערות הן המומחיות‬
‫לחוויותיהן‪.‬‬

‫‪Competing Paradigms in Qualitative Research‬‬

 ‫במאמר זה מנותחות ‪ 4‬פרדיגמות מתחרות‪ :‬פוזיטיביזם‪ ,‬פוסט‪-‬פוזיטיביזם‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫תאוריות ביקורתיות וגישה קונסטרוקטיבית‬
‫ההבחנה הכמותית‪/‬איכותנית‬
‫בעבר‪ ,‬היה דגש רב יותר על גישות כמותיות‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫ביקורת על נקודת המבט של המקבל‬

‫הועלו ביקורת נגד הגישה הכמותית (פנימיות וחיצוניות לה)‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ביקורות פנימיות‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫הפשטת הקונטקסט‪ -‬מחקרים העוסקים בנושאים ספציפיים‪/‬נבחרים‪,‬‬ ‫‪.1‬‬
‫חסרים את ההתחשבות והמקריות הקיימים בקונטקסט‪.‬‬
‫הדרה של המשמעות והכוונה‪ -‬ההתנהגות האנושית‪ ,‬לא כמו אובייקטים‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫לא יכולה להיות מובנת מבלי התייחסות למשמעות ולכוונה אותם מייחסים‬
‫בני האדם להתנהגותם‪ .‬מחקרים איכותניים מספקים תובנות פנימיות באשר‬
‫להתנהגות האדם‪.‬‬
‫התנתקות מתיאוריות על בעלות הקשר מקומי‪ -‬הדילמה אתיק‪/‬אמיק‬ ‫‪.3‬‬
‫‪ .etic/emic‬התיאוריות האתיות (חיצוניות) לא יכולות לקבל משמעות בתוך‬
‫מחקרי ‪( emic‬פנימיים)‪ .‬מחקרים איכותניים משמשים לחשיפת נקודות‬
‫המבט הפנימיות‪.‬‬
‫מידע כללי לא מתאים למקרים אינדיווידואליים‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫ביקורות נוספות‪ :‬לא רשמתי‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫טבעה של פרדיגמה‬
‫פרדיגמה‪ -‬מערכת האמונות הבסיסיות‪ ,‬המבוססת על הנחות אפיסטמולוגיות‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫אונטולוגיות ומתודולוגיות‪.‬‬
‫פרדיגמה מהווה נקודת המבט על העולם‪ ,‬המגדירה את טבע העולם‪ ,‬מקום‬ ‫‪‬‬
‫הפרט בו ויחסי הגומלין‪.‬‬
‫הפרדיגמה מנחה את החוקר‪ ,‬לא רק בבחירת המתודה‪ ,‬אלא גם בדרך‬ ‫‪‬‬
‫האונטולוגית ואפיסטמולוגית‪ .‬‬
‫ניתן לראות פרדיגמה כקבוצה של אמונות יסוד אשר מתמודדות עם הנחות‬ ‫‪‬‬
‫ראשוניות או סופיות‪.‬‬
‫הפרדיגמות מתבססות על שלוש הנחות‪/‬שאלות‪ :‬אונטולוגית‪ ,‬אפיסטמולוגית‬ ‫‪‬‬
‫ומתודולוגית‪.‬‬
‫פרדיגמות חקרניות מגדירות לחוקרים מה "נופל" בתוך הגבולות הלגיטימיים‬ ‫‪‬‬
‫של המחקר‪.‬‬
‫האמונות הבסיסיות שמגדירות פרדיגמות מחקריות בנויות על התשובות לשלוש‬ ‫‪‬‬
‫השאלות שהוזכרו‪ .‬‬
‫הנחת היסוד היא שתשובה כלשהי לאחת משלוש השאלות תקבע את טיב‬ ‫‪‬‬
‫התשובות לשאר השאלות‬
‫השאלה האונטולוגית‪ -‬מהו טבע המציאות? האם ניתן לדעת באמת מהו‬ ‫‪.1‬‬
‫טבע הדברים במציאות וכיצד הדברים עובדים? מה בעצם ניתן "לדעת"?‬
‫מה עם שאלות של אתיקה ואסתטיקה?‬
‫השאלה האפיסטמולוגית‪ -‬מהו טבע היחסים בין ה"יודע" (החוקר) לבין‬ ‫‪.2‬‬
‫מה שניתן לדעת? אם ניתן לשער שיש מציאות אמתית‪ ,‬הרי היודע חייב‬
‫לאמץ עמדה של ריחוק אובייקטיבי כדי לחקור אותה‪.‬‬
‫השאלה המתודולוגית‪ -‬כיצד ילך החוקר לגלות את מה שניתן לדעת?‬ ‫‪.3‬‬
‫במקרה של חוקר אובייקטיבי‪ ,‬החקירה צריכה להיות "חופשית" מערכי‬
‫החוקר‪ ,‬מאמונותיו ומהשפעות קונטקסט‪ ,‬ובעלת בקרה על משתנים‬
‫"מפריעים"‪.‬‬
‫הפרדיגמות כפרשנות אנושית‬
‫פרדיגמות אינן ניתנות להוכחה‪ .‬לא ניתן להעריך פרדיגמה אחת על פני השנייה‬ ‫‪‬‬
‫בקריטריונים בסיסיים וסופיים‪.‬‬
‫כל פרדיגמה מייצגת השקפה בסיסית ומתוחכמת‪ ,‬והתומכים בה צריכים לענות‬ ‫‪‬‬
‫על ‪ 3‬שאלות היסוד‪ .‬התשובות שניתנות בכל המקרים הן פרשנות אנושית‪ .‬‬

‫האמונות בבסיס פרדיגמות החקר האלטרנטיביות‬

‫קונסטרוקטיביזם‬ ‫התיאוריה‬ ‫פוסט‪-‬פוזיטיביז‬ ‫‪              ‬פוזיטיביזם‬ ‫הסוגיה‬
‫הביקורתית‬ ‫ם‬
‫ודומיה‬

‫יחסיות ‪ -‬מציאויות‬ ‫ריאליזם‬ ‫ריאליזם‬ ‫ריאליזם "נאיבי" ‪-‬‬ ‫אונטולוגיה‪             ‬‬

‫ממוצבות (לוקליות)‬ ‫היסטורי‪-‬המ‬ ‫ביקורתי ‪ -‬יש‬ ‫יש מציאות אמתית‪ ‬‬
‫אשר התהוו‬ ‫ציאות היא‬ ‫מציאות אמיתית‬ ‫שניתן לתפסה‬
‫במקום‪ ‬‬ ‫משהו שעוצב‪ ‬‬ ‫אך מרב הסיכויים‬
‫ובזמן ספציפיים‬ ‫ע"י כוחות‬ ‫לתפסה באופן‬
‫פוליטיים‪,‬‬ ‫שאינו מושלם‬
‫תרבותיים‪,‬‬
‫כלכליים‪,‬‬
‫אתניים‬
‫ומגדריים וכך‬
‫גובש במשך‬
‫הזמן‬

‫משא ומתן‪-‬החוקר‬ ‫משא ומתן‪-‬‬ ‫דואליות‬ ‫דואליות‪/‬‬ ‫אפיסטמולוגיה‬

‫סובייקטיבי‪,‬‬ ‫החוקר בעל‬ ‫"משופרת" בין‬ ‫אובייקטיביות בין‬
‫הממצאים מתהווים‬ ‫עמדה‬ ‫החוקר לעולם האמיתי מציאות‪  ‬לחוקר‬
‫במפגש בינו לבין‬ ‫סובייקטיבית‪,‬‬ ‫אובייקטיבי ‪-‬‬ ‫‪ -‬ממצאים אמיתיים‬
‫הנתונים‬ ‫הממצאים‬ ‫ממצאים‪ ‬‬
‫טעוני תפיסות‬ ‫"כנראה" אמיתיים‬
‫ערכיות‬

‫הרמניוטית‬ ‫דיאלוגית ‪-‬‬ ‫מערכים ניסויים‬ ‫מערכים ניסויים‪ ‬‬ ‫‪ ‬מתודולוגיה‬

‫(פרשנית) –‬ ‫וכחנית‬ ‫מניפולטיביים‪ ‬‬ ‫מניפולטיביים‪ -‬‬
‫וכחנית‪ ,‬מאופיינת‬ ‫מאופיינת‬ ‫"משופרים"‬ ‫מכוונים לאישוש‪ ‬‬
‫בגודש ובהגיונות‬ ‫בגודש‬ ‫(פחות‬ ‫השערות‪ ,‬בעיקר‪ ‬‬
‫(דיאלקטית)‬ ‫ובהגיונות‪ ‬‬ ‫מעבדתיות) ‪-‬‬ ‫נתונים כמותניים‬
‫סותרים‬ ‫מכוונים להפרכת‬
‫(דיאלקטית)‬ ‫ההשערות‪ ,‬‬
‫יש מקום לנתונים‬
‫איכותניים‬

‫מיצוב כל פרדיגמה בסוגיות מרכזיות במחקר‬

‫קונסטרוקטיביזם‬ ‫התיאוריה‬ ‫פוסט‪-‬פוזי‬ ‫פוזיטיביזם‬ ‫הסוגיה‬

 ‫הביקורתית‬ ‫טיביזם‬
‫ודומיה‬

‫הבנה‪ ,‬שחזור‬ ‫ביקורת ושינוי‪,‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הסבר לצורך‬ ‫מטרת‬

‫העמדה מחדש‬ ‫ניבוי ובקרה‬ ‫המחקר‬
‫ושחרור‬

‫שחזורים‬ ‫תובנות‬ ‫השערות‬ ‫השערות‬ ‫טבע‬

‫אינדיווידואליים‪ ‬‬ ‫היסטוריות‬ ‫שלא‬ ‫שאוששו‬ ‫הידע‬
‫סטרוקטוראליות המתגבשים סביב קונצנזוס‬ ‫הופרכו‬ ‫והפכו‬
‫עדיין‪ ,‬ולכן‬ ‫לעובדות או‬
‫עשויות‬ ‫חוקים‬
‫להיות‬
‫עובדות או‬
‫חוקים‬

‫שחזורים יותר‬ ‫‪5‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הצטברות ‪-‬‬ ‫צבירת‬

‫ויותר‬ ‫השוואה ומציאת‬ ‫"אבני בניין"‬ ‫הידע‬
‫מתוחכמים‪ ‬‬ ‫דמיון‬ ‫המצטרפות‬
‫בהתאם‬ ‫ל"מבנה ידע"‪,‬‬
‫למפגשים‬ ‫הכללות‬
‫החלופיים עם‪ ‬‬ ‫צבירת הידע‬
‫הניסיון‬ ‫וקשרי‬
‫סיבה‪-‬תוצאה‬

‫אמינות‪ ,‬אותנטיות והשארה‬ ‫עיגון היסטורי‬ ‫‪ ‬‬ ‫תוקף פנימי‬ ‫מדדי‬

‫תמידית של ספק‬ ‫המוביל‬ ‫וחיצוני‪,‬‬ ‫איכות‬
‫להכחדת‬ ‫מהימנות‬ ‫הידע‬
‫הבורות ומהווה‬ ‫ואובייקטיביות‬
‫גירוי לפעולה‬ ‫ההכרחיים‬
‫להשגת‬
‫"מוצקות"‬
‫מחקרית‬

‫‪ ‬‬ ‫ערכים נכללים‬ ‫‪ ‬‬ ‫ערכים‬ ‫ערכים‬

‫ומובאים לידיעת‬ ‫מנוטרלים‪,‬‬
‫הקורא‬ ‫השפעתם‬
‫מוכחשת‬

‫אינטרינזית ‪ -‬התהליך‬ ‫אינטרינזית –‬ ‫אינטרינזית ‪  -‬‬ ‫אתיקה‬

‫מוטה‪ ‬‬ ‫הטיה מוסרית‬ ‫הטיה לכיוון‬
‫לכיוון "התגלות" לכיוון התגלות ובעיות‪ ‬‬ ‫"העמדת‬
‫ייחודיות‬ ‫פנים"‬

‫"משתתף נלהב"‬ ‫"אינטלקטואל‬ ‫"המדען שאין ‪ ‬‬ ‫קול‬

‫המאפשר‪ ‬‬ ‫משחרר" כטוען‬ ‫לו אינטרסים"‬ ‫החוקר‬
‫שחזור ריבוי הקולות‬ ‫ו‪/‬או פעיל‬ ‫‪ -‬הוא זה‬
‫פוליטי‬ ‫המיידע את‬
‫בעלי‬
 ‫ההחלטות‪,‬‬
‫קובעי‬
‫המדיניות‬
‫וסוכני‬
‫השינוי‪...‬‬

‫‪ ‬‬ ‫חברות מחדש‪-‬‬ ‫אימון טכני‬ ‫אימון טכני‬ ‫אימון‬

‫כמותני‪-‬איכותני‪,‬‬ ‫בניתוח‬ ‫בחקר‬
‫היסטוריה‪,‬‬ ‫כמותני‬ ‫כמותני‬
‫ערכים של‬ ‫ואיכותני‪ ‬‬ ‫ובתאוריות‬
‫אלטרואיזם‬ ‫ובתאוריות‬ ‫תלויות תוכן‬
‫והעצמה‬ ‫תלויות‬
‫תוכן‬

‫‪ ‬‬ ‫בלתי מדיד ‪-‬‬ ‫בלתי מדיד‬ ‫התאמה מדיד‪ -‬ניתן‬

‫קשה להשוואה‬ ‫‪ -‬קשה‬ ‫להשוואה‬
‫להשוואה‬

‫שואפים להכרה ‪ ‬‬ ‫שואפים‬ ‫הגמוניה שולטים‬

‫והשמעת קול‬ ‫להכרה‬ ‫בפרסום‪,‬‬
‫והשמעת‬ ‫מימון‪,‬‬
‫קול‬ ‫הגמוניה‪,‬‬
‫קידום‬
‫והענקת‬
‫סטטוס קבוע‬
‫באקדמיה‬

‫סיכום‪:‬‬
‫המטאפורה של "מלחמת הפרדיגמות" של‪ Gage‬מתארת כי התבצעו‬ ‫‪‬‬
‫בעשור‪-‬שניים האחרונים יותר דיונים וקטטות סביב כך ממה שצריך‪.‬‬
‫רזולוציה של הבדלים בין פרדיגמות קורית רק כאשר פרדיגמה חדשה שפורצת‬ ‫‪‬‬
‫היא מתוחכמת יותר מכל מה שהיה קיים‪.‬‬
‫סביר יותר שמצב כזה יקרה כאשר תומכים ממספר נקודות ראות שונות‬ ‫‪‬‬
‫מתקבצים יחד כדי לדון בהבדלים ביניהם‪ ,‬ולא לדון ב"קדושת" נקודת מבטם‪.‬‬
‫המשכיות הדיאלוג בנוגע לתמיכה בפרדיגמות תאפשר מערכת יחסים קשובה‬ ‫‪‬‬
‫ונעימה‪.‬‬

‫סיפור של אונס‪ ,‬לא יותר‬

 ‫כל טקסט הוא מתווך בין "המציאות" לבין הקורא ומבנה מציאות זו דרך אופן‬ ‫‪‬‬
‫מסירת הסיפור‪.‬‬
‫פעולות כגון הדגשת פרטים בטקסט או השמטתם‪ ,‬ובחירת המלים והמבנה של‬ ‫‪‬‬
‫המשפטים‪ ,‬הן פעולות פוליטיות המפעילות כוח ומכריעות בדבר הקצאת כוח‬
‫לגיבורי הסיפור השונים‪.‬‬
‫באמצעות ניתוח טקסטואלי של פסק דין הנידון במאמר‪ ,‬עומדת המחברת על‬ ‫‪‬‬
‫האופנים שבהם שולל הטקסט השיפוטי ייצוג ממשי מאירוע האונס‪.‬‬
‫דעת הרוב מצמצמת ומנמיכה את מה שהתרחש לכדי אוסף של מבנים טכניים‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫הזווית של הקורבן מודחקת באמצעות הדחתה מהדיווח על סיפור האונס‪,‬‬
‫הצגתה המובלעת כמי שהביאה על עצמה את אינוסה והצגתה כדמות שאוחה‬
‫ומקובעת וכאובייקט חסר קיום עצמאי‪.‬‬
‫באמצעות בחירות טקסטואליות המבטאות עמדות אידיאולוגיות‪ ,‬מחזק הטקסט‬ ‫‪‬‬
‫השיפוטי באופן סמוי תפיסות המקבעות את מושגי הגבריות והנשיות במסגרת‬
‫התפקידים המגדריים המסורתיים‪.‬‬
‫טענת המחברת היא שקיים פער גדול בין מאמציה הכנים של מערכת המשפט‬ ‫‪‬‬
‫הישראלית לכונן שיטת משפט צודקת ושוויונית‪ ,‬לבין הערכים אותם היא‬
‫מחזקת בפסיקה כגון זו הנידונה במאמר‪.‬‬
‫הערות מקדימות‬
‫למה לכתוב שוב על אונס?‬
‫הכתיבה המשפטית הביקורתית בסוגיית האונס בישראל מטעה ויוצרת תחושה‬ ‫‪‬‬
‫שהופקו לקחים‪ ,‬שמתקדמים לכיוון שינוי חיובי‪ ,‬ואין מה להוסיף ולנתח בדבר‬
‫עבירות מין‪ .‬‬
‫בפועל עדיין קיים פער בין ההצהרה על קיומו של שוויון בין המינים‪ ,‬לבין‬ ‫‪‬‬
‫המתרחש באולמות בית המשפט‪ .‬‬
‫המשפט הישראלי עדיין מחזק תפיסות שמרניות ומאפשר תפקידים שונים‬ ‫‪‬‬
‫וחירויות נבדלות לגברים ולנשים‪.‬‬
‫הכותבת מבקשת לחשוף הנחות מובלעות אלה ולהעמיד את בית המשפט מול‬ ‫‪‬‬
‫פער זה‪ .‬כלומר‪ ,‬טענתה היא כי קיים פער בין מאמציה של מערכת המשפט‬
‫הישראלית לכונן שיטת משפט צודקת ושוויונית‪ ,‬לבין הערכים שאותם היא‬
‫מחזקת כפי שיובא במאמר זה‪ .‬‬
‫הכותבת מתמקדת במאורע שבו מערכת המשפט הוכיחה שהיא מצדיקה‬ ‫‪‬‬
‫אלימות מינית כנגד נשים ש"מגיע להן"‪ ,‬ושהן אשמות בפגיעתן‪.‬‬
‫שפה מבנה מציאות‬
‫פסק הדין מספר סיפור‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ניתוח טקסטואלי דורש הקשבה למילים‪ ,‬לשפה שבה בוחר פסק הדין לדבר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בחירת המילים צובעת את האירועים ואת גיבוריהם בצבעים מסוימים‪ .‬בחירת‬ ‫‪‬‬
‫המילים יוצרת מציאות‪.‬‬
‫המילים בפסק דין יוצרות הרגשה של אובייקטיביות‪ ,‬של תיווך בלתי מוטה של‬ ‫‪‬‬
‫המציאות‪ ,‬אבל למעשה הן מכילות שיפוט של המציאות והבניתה מחדש‪.‬‬
‫הכותבת לא מנתחת את פסק הדין באופן קלאסי‪ ,‬אלא טוענת כי פסק הדין‬ ‫‪‬‬
‫מספר סיפור‪ .‬ניתוחו של פסק הדין דורש הקשבה למילים ולשפה‪ .‬‬
‫במאמר זה‪ ,‬הכותבת עוסקת באופנים של הבניית המציאות על ידי הדיווח‬ ‫‪‬‬
‫השיפוטי בפסק הדין הנדון ובערכים שמבטאת הבנייה זו ע"פ ראשי פרקים‪ .‬‬
 ‫אופן מסירת סיפור האונס‬
‫הכותבת מראה כיצד הדיווח על אונס מדחיק את שהתרחש ואינו מספק ייצוג‬ ‫‪‬‬
‫לאירוע‪ ,‬להשפלה ולכאב‪ ,‬והדיווח מייצג את ההתרחשות מנקודת מבטו של‬
‫האנס‪ ,‬בעוד הנאנסת היא אובייקט מושתק שאי אפשר להזדהות איתו‪ .‬הצגת‬
‫העובדות באופן מסוים היא שאלה של אסטרטגיה רטורית‪.‬‬
‫אופן מסירת הסיפור מבנה את הדרך שבה הוא נתפס אצל קוראיו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בחירת הדרך לספר את הסיפור היא שאלת מדיניות‪ -‬מי יתואר כחיובי ומי‬ ‫‪‬‬
‫כשלילי‪.‬‬
‫תיאור פסק דין ‪ :1‬פסק הדין פותח בתיאור התחרשות אלימה בצורה קלינית‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫תיאור זה שולל את האפשרות לראות תמונה‪ ,‬להבין את הסיטואציה‪ .‬אופן‬
‫ההצגה של האירוע מצמצמו למינימום האפשרי‪ ,‬ובכך שולל ממנו נוכחות‬
‫ו"נפח"‪.‬‬
‫תיאור פסק דין ‪ :2‬עתה עוברים לתיאור נוסף של האירוע מפי שופט אחר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫מתיאור זה ניתן לראות תמונה ממשית של המתרחש‪ .‬זה סיפור עם צבע ועם‬
‫עומק‪ .‬אופן הדיווח מעביר את הכוח שהופעל על ידי האנס ואת ההשפלה‬
‫וחוסר האונים שחשה הנאנסת‪ .‬רגשות סלידה אלה אינם עולים אצלנו לאור‬
‫התיאור הקודם‪.‬‬
‫ייצוגים רבים של אונס מבליעים ומכחישים את ההיבטים האלימים‪ ,‬המשפילים‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫הפיזיים של מעשה אונס‪ .‬לכן‪ ,‬יש לקרוא מחדש ייצוגים טקסטואליים של אונס‪,‬‬
‫ובקריאה מחדש להיאבק להנכיח את מה שהתרחש בין שני הגופים‪ .‬את‬
‫הממשי‪ ,‬האלימות המינית ואת הפגיעה והחילול של הגוף‪.‬‬
‫פעולת הייצוג היא מרכזית בהליך משפטי‪ .‬עו"ד נדרשים לייצג סיפורים‬ ‫‪‬‬
‫וטענות‪ .‬‬
‫בכתיבת פסקי הדין‪ ,‬מייצגים השופטים את הסיפור לכאורה מנקודת אמצע‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫עמדה מאזנת השמה על כף המאזניים באופן שקול את כל האלמנטים‪ .‬‬
‫שימוש בדיווח אובייקטיבי הוא הדחקה‪/‬הסתרה של ההיבטים השליליים של‬ ‫‪‬‬
‫מעשה האונס‪ .‬דיווח שלא מייצג את הנאנסת‪ ,‬איננו מעביר את הפסול‬
‫שבמעשה האונס ולא מייצג את המתרחש בין שני הצדדים‪ .‬זהו ייצוג שמאחורי‬
‫עומדת השקפה שאינה מוכנה או מסוגלת לראות את הכאב‪ ,‬ההשפעה‬
‫והפגיעה‪.‬‬
‫דרך ייצוגו של האונס לא רק מאפשרת להתחקות אחר השקפות הכותב‪ ,‬אלא‬ ‫‪‬‬
‫היא גם מחזקת השקפות אלה מחדש‪ .‬ייצוג כזה של סיפור אונס משריש את‬
‫היחס למעשה של אונס‪ ,‬שהוא אונס מהבחינה הטכנית בלבד‪.‬‬
‫התיאור הרזה הראשון הוא ביטוי לתפיסה "לא מתרגשת" של האירוע‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫הוא מבטא את האופן שבו תופס השופט את המקרה‪ ,‬תפיסה המצדיקה ענישה‬
‫נמוכה‪ .‬התיאור הנ"ל הוא כלי רטורי המכשיר את הקרקע לקבלתה של תוצאת‬
‫פסק הדין‪ ,‬לפיה אין להחמיר בעונש שנגזר לאנס בבית המשפט המחוזי‪ .‬כאשר‬
‫העבירה נתפסת כטכנית וחסרת כובד כבתיאור זה‪ ,‬אין סיבה שלאנס יגיע עונש‬
‫גבוה‪.‬‬
‫בתיאור פסק דין ‪ 1‬האישה מופיעה במושא בלבד‪ ,‬כמי שמבצעים עליו פעולות‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫זוהי הזווית שממנה חווה האנס את האירוע‪ ,‬זווית של מי שפועל על אדם אחר‪.‬‬
‫הזווית הבלעדית על המתרחש‪.‬‬
‫תיאור פסק דין ‪ 2‬לעומת זאת‪ ,‬מעביר את נקודת המבט הלוך ושוב‪ ,‬ממנה ואליו‬ ‫‪‬‬
‫בחזרה‪ .‬הדיווח לא מדחיק את הזווית שבה חוותה האישה את האירוע‪ ,‬אלא‬
‫מספק‪ ,‬נוסף על נקודת מבטו של הנאשם‪ ,‬גם ייצוג של נקודת המבט של‬
 ‫המתלוננת‪ .‬האישה מקבלת מיקום כנושא של משפטים‪ ,‬ומוקצים לה פעלים‬
‫אקטיביים של סובייקט‪.‬‬
‫הניתוח התחבירי מעלה כי הקצאת התפקידים התחביריים היא מעשה פוליטי‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫המטעין משמעות על העובדות‪ .‬השאלה מי מופיע כפעיל ומי כסביל‪ ,‬מלמדת‬
‫אותנו מי מיוצג ומי מודחק‪.‬‬
‫"התקנטרות סבירה" באונס?‬
‫הכותבת מציעה כי פסק הדין מצדיק את התנהגות האנס ויוצר עבירת אונס‬ ‫‪‬‬
‫הפחותה בחומרתה מאונס רגיל‪.‬‬
‫‪  ‬דוגמא מתחום אחר במשפט‪ -‬עבירת רצח‪ .‬אם מקבל בית המשפט את טענת‬ ‫‪‬‬
‫הנאשם כי הרג כתוצאה מתגובה אימפולסיבית לקינטור חיצוני ולא כאקט‬
‫מדוד‪ ,‬מחושב ומתוכנן מראש‪ ,‬הרי שלא הרג מכוונת תחילה‪.‬‬
‫במאמר מובאים ‪ 2‬עדויות של שני מקרים יחידים שבהם התקבלה במשפט‬ ‫‪‬‬
‫הישראלי טענת הקנטור וההרשעה הופחתה מרצח להריגה‪ .‬במקרים אלה בית‬
‫המשפט השתמש במבחן "האדם הסביר" – בודק "תירוץ" ולא "הצדקה"‬
‫להתנהגות המקנטרת שהביאה להמתה‪" .‬האדם הסביר" הוא גבר‪" ,‬איש כבוד"‪,‬‬
‫שיש לו לגיטימציה ואף חובה חברתית להשיב על פגיעה בכבודו בדרך של‬
‫תקיפה ואף המתה של הפוגעים בו‪ .‬‬
‫בעבירת אינוס‪ ,‬כידוע‪ ,‬אין רלוונטיות מבחינת המשפט הפלילי לשאלה "האם‬ ‫‪‬‬
‫התקיים קנטור?"‪ .‬אולם פסק הדין ‪ 1‬מייחס משקל רב ל"פרובוקציה" שקדמה‬
‫לאונס‪ .‬ההתייחסות לאלמנט זה יוצרת מעין עבירת "אונס תוך קנטור"‪ ,‬הפחותה‬
‫בחומרתה מעבירת האונס שבחוק‪ .‬פסק דין זה טוען כי מעשה אונס נבע מרגע‬
‫של איבוד שליטה לאחר שגילה שהוא נבגד ושבת זוגו רוצה להיפרד (השפיל‬
‫אותה כי השפילה אותו)‪ .‬דיווח זה על ההתרחשות‪ ,‬שנמסר לנו כדיווח עובדתי‬
‫אובייקטיבי‪ ,‬מקבל ללא ויכוח את ההיגיון שבבסיס תגובתו של האנס‪ .‬דעת‬
‫הרוב מבצעת פה‪ ,‬אם כן‪ ,‬את אותן פעולות של אישוש והצדקה סמויים של‬
‫"התנהגות כבוד" גברית‪ .‬דיווח זה אודות עובדות האונס לא קורא תיגר על‬
‫האלמנטים בסיפור‪ .‬בית המשפט לא מפקפק באיזון הטמון בין שני מעשי‬
‫"הפגיעה בכבוד" הללו‪ .‬פסיק דין זה משדר כי אונס לשם השפלה הוא תגובה‬
‫סבירה ומקובלת על "פגיעה בכבוד"‪.‬‬
‫בפסק דין ‪ 1‬האירוע מתואר כ"רגע של כעס‪ ,‬בו איבד שליטה"‪ .‬אולם‪ ,‬בפסק דין‬ ‫‪‬‬
‫‪ ,2‬מתחוור לקורא שתגובתו של האנס לא הייתה תגובה אחידה ורציפה‪ ,‬אלא‬
‫הורכבה משרשרת פעולות קטועות ושונות זו מזו‪ .‬שרשרת פעולותיו של האנס‬
‫יכלה להיגמר בכל רגע‪ ,‬ואם הייתה זו תגובה רגעית של כעס היא הייתה‬
‫מסתיימת ולא עוברת חלקים רבים‪.‬‬
‫יציקת האירוע לתוך תבנית מקבילה של התקנטרות ברצח‪ ,‬מחזקת את המסר‬ ‫‪‬‬
‫שלפי ההתקנטרות הייתה לגיטימית‪ ,‬ולכן אין הצדקה להתקומם נגדה‪ .‬‬
‫בית המשפט יוצר מעין עבירה פסיקתית‪ ,‬אשר אומרת שכשם שעבירת ההריגה‬ ‫‪‬‬
‫פחות חמורה מבחינת אי‪-‬מוסריותה ופגיעתה בערכים מוגנים מעבירת הרצח‪,‬‬
‫כך עבירת האונס מתוך התקנטרות פחותה בחומרתה מעבירת האונס‪.‬‬
‫לא אונס טיפוסי – הבניית האסור והמותר‪ ,‬החמור והנסלח‪ ,‬בפסק הדין‬
‫ניתן להבחין בין ‪ 2‬סוגים של אונס‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫"אונס אמיתי" (‪ – )real rape‬מתבצע בין אנשים שאין ביניהם היכרות‬ ‫‪.1‬‬
‫מוקדמת‪ .‬האונס היה כרוך באלימות פיזית הן של האנס הכופה עצמו והן‬
‫של הנאנסת המנסה להתנגד; האנס בעל תכונות של זרות (גזעיות‪ ,‬אתניות‪,‬‬
‫מעמדיות וכו'); הנאנסת בעלת נשיות "נורמטיבית" (נשואה‪ ,‬הטרוסקסואלית‬
‫וכו')‪ .‬המערכת המשפטית מקיימת חקירה מקיפה ושופטת בחומרה‪.‬‬
 ‫"אונס סתם" (‪ – )date rape‬מתרחש בין שני מכרים‪ ,‬כפיית המעשה לא‬ ‫‪.2‬‬
‫בהכרח פיזית אלא באמצעי לחץ כגון שימוש בכוח‪ ,‬איומים ועוד‪ ,‬וההתנגדות‬
‫לא היתה פיזית; האנס בעל מאפיינים של גבר "רגיל" והנאנסת איננה‬
‫ממלאה אחר מאפייני הנשיות "התקינה" (בעל עבר מיני‪,‬רווקה או אם חד‬
‫הורית‪ ,‬לסבית וכו')‪ .‬המערכת המשפטית מתייחסת לאונס זה כפחות חמור‪,‬‬
‫שאינו מצדיק ענישה נמרצת או הקדשת אמצעים אחרים למניעה ולהרתעה‪.‬‬
‫פסק דין ‪ 1‬ממקם את האונס כאונס "לא אמיתי" "המקרה הינו יוצא דופן‬ ‫‪‬‬
‫בהתחשב בקרע ובנסיבות המיוחדות בהן התרחש"‪.‬‬
‫מתיאור פסק דין ‪ 1‬ניתן לדלות פרטים שיבהירו לנו מהם המרכיבים של מקרי‬ ‫‪‬‬
‫אונס "לא טיפוסיים"‪:‬‬
‫האנס איננו בעל אישיות של אנס‬ ‫‪o‬‬
‫האנס מכיר את הקורבן‪ ,‬דבר המפחית מחומרתו של המקרה‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫מדובר באירוע שהתרחש רגע קצר ("רגע של אובדן שליטה")‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫למתלוננת יש אדם תורם לאירוע בכל שגרמה לו לאבד שליטה‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫קיים פער בין שתי רמות של שיח בפסק הדין‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫רמת הפשט‪ -‬רמה מוצהרת וגלויה‪ .‬המעשים שעשה האנס המוגדרים בחוק‬ ‫‪.1‬‬
‫כאינוס‪ ,‬זוכים ליחס פורמאלי של מעשים אסורים ופסולים בפסק דין‪ .‬‬
‫רמת הסב‪-‬טקסטואלית‪  -‬ברמה הלא מוצהרת‪ ,‬מעבירה דעת הרוב מסר‬ ‫‪.2‬‬
‫שהמין הפסול באמת הוא זה שבין שני זרים‪ ,‬זה שהאנס בו הוא בעל תכונות‬
‫של אנס אמיתי‪ ,‬שהנאנסת אינה מקנטרת אותו בסיפורים על בני זוג חדשים‬
‫ועוד‪.‬‬
‫בפסק דין ‪ 2‬לעומת זאת‪ ,‬יש דגש על ההקשר החברתי הרחב של אירוע האונס‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫מצביעים על העובדה שמדובר לא באונס "לא רגיל"‪ ,‬כי אם בתופעה חברתית‬
‫נפוצה שעל המערכת השיפוטית להתאמץ למנוע אותה‪.‬‬
‫לשיח המשפטי משמעות המכוננת מציאות‪ .‬הוא מבנה את מה שמותר באמת‬ ‫‪‬‬
‫ואת מה שאסור באמת‪.‬‬
‫מתוך השיח המשפטי והמילים שבוחרים השופטים לספר באמצעותן את‬ ‫‪‬‬
‫הסיפור‪ ,‬עולה מסר של מן לגיטימציה סמויה למעשה‪ ,‬הבנה שלו‪ ,‬אישוש‬
‫הכוחות הפועלים בו והנצחתם כלגיטימיים‪.‬‬
‫סוג כזה של שיח‪ ,‬לפי הכותבת‪ ,‬מאפשר‪ ,‬כחלק ממסכה תרבותית רחבה יותר‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫את הנרמול של התנהגות כגון זו שבאה לפני בית המשפט בפסק הדין‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬האירוע שבא לפני בית המשפט בפסק הדין שלפנינו לא "פשוט קרה"‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הוא ביטוי של רשת סבוכה של כוחות שהפכו אותו לאפשרי וסביר‪ ,‬ביניהם‬
‫האופן שבו מערכת המשפט מטפלת בסיפורים כאלה‪ ,‬מאששת את התוקף‬
‫שלהם‪ ,‬ומזמינה את הדומים להם ואת הבאים אחריהם‪ .‬בפסק הדין הזה בית‬
‫המשפט מקבל כלגיטימי את המודל שבתוכו פעל האנס‪ ,‬ומחזק אותו‪.‬‬

‫הבניית הגוף הגברי והגוף הנשי בפסק דין‬

‫מנתח את האופן שבו מבנה הטקסט את הגוף הגברי (גוף לאומי‪ ,‬ציבורי‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫נורמטיבי‪ ,‬אקטיבי ומורכב) והגוף הנשי (גוף פרטי‪ ,‬חסר קיום עצמאי‪ ,‬פאסיבי‬
‫ושטוח)‪.‬‬
‫גוף לאומי מול גוף פרטי‬ ‫‪.1‬‬
‫המידע שמספקים לנו השופטים אודות הצדדים הוא המידע היחיד שיש‬ ‫‪o‬‬
‫לנו אודותיהם‪ .‬אנו למדים מפסק הדין שפרט להרשעה‪ ,‬המערער היה‬
‫חובש קרבי‪ ,‬פרמדיק וכו'‪ ,‬ולכן הוא ממוקם מיד בספירה הציבורית‪,‬‬
‫בליבו של הקיום הלאומי‪-‬ציוני‪-‬ישראלי‪ .‬‬
‫אחרי הבניה כזו של הדמות‪ ,‬השאלה שעל הפרק הופכת להיות לא‬ ‫‪o‬‬
‫"האם הנאנסת נאנסה" (ומה העונש הראוי על כך)‪ ,‬אלא "האם המערער‬
‫הוא אנס"‪ .‬‬
‫הדגשת היות האנס איש רפואה לשעבר‪ ,‬פועלת להתחשבות בו‪ .‬‬ ‫‪o‬‬
 ‫כותבת המאמר אומרת שאינה חולקת על כך שיש להתחשב בעברו‬ ‫‪o‬‬
‫החיובי של אדם כשיקולים לעונש‪ ,‬אך עם זאת טוענת כי יש להקדיש‬
‫מחשבה לעובדה שבמקרה זה הקשר בין מקצועו של האנס לבין‬
‫המעשה בו הורשע‪ ,‬יכול לתפקד דווקא כעובדה מחמירה ולא מקלה‪.‬‬
‫אך‪ ,‬השופט בחר להציג את עברו של האנס כתומך ובכך ביטל כל‬
‫חשיבות ומשמעות ראויה לאירוע האונס‪ .‬‬
‫לכן‪" ,‬אין זה מקרה טיפוסי" ואפשר להסתפק בעונש מועט‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬מיקומה של האישה בספירה הציבורית איננה רלוונטית ולא‬ ‫‪o‬‬
‫עולה כשאלה‪ .‬כל שמות התואר שהיא מקבלת בפסק דין הם כאלה‬
‫הקושרים אותה אל חייה עם האנס‪ .‬הוא מקבל את התואר "מערער"‪,‬‬
‫כלומר עבירותיו אינן מובהקות‪ .‬היא‪ ,‬לעומת זאת מוצגת כל העת‬
‫כאשתו‪ ,‬פרט המטשטש את חומרת המקרה ומתעתע בקוראים‪ .‬‬
‫המעשה החמור שבו הורשע "המערער" הוא אובדן שליטה ברגע של‬ ‫‪o‬‬
‫כעס כאשר "אשתו" סיפרה על הקשר הרומנטי‪ .‬אנו מקבלים רושם‬
‫מוטעה‪ ,‬שכן האונס התבצע במצב של פרידה בין בני הזוג‪ .‬כאמור היא‬
‫הגיעה לדון איתו על מכירת דירתם המשותפת‪ .‬כפי שמשתמע מדברי‬
‫השופט‪ ,‬האונס התרחש בין בני זוג נשואים‪ ,‬והרצון לפרידה הוא שהוביל‬
‫לאונס‪ .‬נשאלת השאלה‪ -‬מתי מסתיימים יחסי הקניין בין "בעל"‬
‫ל"אשתו"?‬
‫הפמיניזם הליברלי הצביע על האופן שבו השקפת העולם הליברלית‬ ‫‪o‬‬
‫מתבססת על חלוקות דיכוטומיות‪ :‬הגברי מול הנשי‪ .‬הדמות הנשית‬
‫נתפסת כגופנית‪ ,‬ממלאת פונקציה של אסתטיקה ורבייה‪ ,‬אמוציונאלית‬
‫ושייכת לספירה הפרטית‪ .‬קיומה בראש ובראשונה נועד לקיום ביתי‪ .‬עד‬
‫סוף המאה ה‪ 19-‬נבלעה אישיותן המשפטית של נשים‪ ,‬לתוך האישיות‬
‫המשפטית של בני זוגן‪ .‬כחסרות אישיות משפטית‪ ,‬לא הכיר המשפט‬
‫באינוסן על ידי "בעליהן"‪ .‬‬
‫לפי התפיסות המובאות לעיל נבנית דמותו של האנס‪ .‬הדמות הגברית‬ ‫‪o‬‬
‫מקבלת לגיטימציה באמצעות הצגת תפקידיה והישגיה בספירה‬
‫בציבורית‪ ,‬על ידי כך מתגמד מעשה האונס שלו‪.‬‬
‫מערער ומתלוננת‪ -‬תבניות טכניות?‬ ‫‪.2‬‬
‫האופן שבו נבנות דמויותיהן של האנס והנאנסת‪ -‬פסק הדין לא מספק‬ ‫‪o‬‬
‫פרט על הצדדים שאינו חיוני למקרה‪ .‬במקום שמותיהם הם מושמים‬
‫בתבניות‪" -‬המערער" ו"המתלוננת"‪ .‬לכאורה אלו מונחים טכניים בלבד‬
‫לצורך סימון מהיר ונוח‪ .‬אולם‪ ,‬כינויים אלה בונים את תמונת הצדדים‬
‫בראשינו‪ .‬‬
‫למילים יש גוון‪ ,‬וגוון זה משפיע על האופן שבו אנו תופסים את הצדדים‬ ‫‪o‬‬
‫ועל המעמד וה"נפח" שניתן להם בהליך המשפטי‪.‬‬
‫המילה "מערער" מעלה בראשינו תמונה אקטיבית‪ .‬הוא לא מקבל את‬ ‫‪o‬‬
‫הדין‪ ,‬הוא דופק על שולחנות‪ ,‬הוא נלחם על עיצוב המציאות כרצונו‪ .‬‬
‫המילה "המתלוננת" היא אמנם פועל פעיל‪ ,‬אך בהשוואה למילה‬ ‫‪o‬‬
‫"ערעור"‪  ‬תלונה היא פעולה סבילה‪ .‬למילה יש קונוטציה ילדית ("מה‬
‫את מתלוננת?"‪" ,‬הוא עשה לי")‪ ,‬ולא רציונאלית‪ .‬חסרת ביסוס שלא‬
‫תילקח ברצינות‪ .‬גם מבחינה משפטית‪ ,‬כינוי זה אינו נכון כיוון שהוא אינו‬
‫מבטא את מיקומה הפונקציונלי בהליך‪ .‬הרי פסק הדין הנידון הוא ערעור‬
‫על העונש בלבד‪ .‬כבר ברור לשני הצדדים כי הוא אנס והיא נאנסה‪ .‬אכן‬
‫בבית המשפט המחוזי היא הייתה המתלוננת‪ ,‬אך לאחר שהורשע האנס‪,‬‬
‫היא כבר איננה מתלוננת‪ ,‬אלא קורבן העבירה‪.‬‬
‫ההיתפסות למילים הטכניות‪ ,‬לתבניות שבוחר המשפט לשים בהן את‬ ‫‪o‬‬
‫הצדיים‪ ,‬עשויה להיתפס כדקדקנית ולא מבוססת‪ .‬אבל‪ ,‬עדיין יש לשים‬
‫עליה את הדעת‪.‬‬
 ‫הכותבת מעלה את השאלה שאם הנאנסת הייתה מכונה בפסק הדין‬ ‫‪o‬‬
‫"נאנסת" ולא "מתלוננת"‪ ,‬היה קשה יותר לטעון כי היא מתלוננת לשווא‪.‬‬
‫המחברת מדגישה כי על אף טענותיה‪ ,‬חשוב לה להבהיר כי הטענה‬ ‫‪o‬‬
‫כנגד הכינויים של הצדדים הנה מינורית בחשיבותה מבין טענותיה‬
‫הרבות‪ .‬‬
‫מטרת הניתוח במאמר היא לנסות להבין כיצד מובן האונס כעניין מינורי‪,‬‬ ‫‪o‬‬
‫וכיצד נעשה העונש הקל אפשרי‪ ,‬סביר ומקובל על דעת השופטים‪ .‬אחד‬
‫הגורמים לכך הוא העובדה שאונס לשם אישוש הכבוד הגברי הנפגע‪,‬‬
‫נחשב סביר‪ .‬גורם זה שזור בגורם השני שהינו הכינויים שמצמידים לאנס‬
‫ולנאנסת בפסק הדין‪ .‬גורמים אלה משפיעים זה על זה ולא ניתן‬
‫להפרידם‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬הבניית הדמויות באמצעות תבניות אלו של אקטיבי‪-‬פאסיבית‪ ,‬נמרץ‬ ‫‪‬‬
‫לצדק‪-‬לא רצינית‪ ,‬מובילה את הקוראים לקבל באופן טבעי את ההחלטה לתת‬
‫לאדם עונש של שנה מאסר בפועל אל מול ‪ 16‬שנה ככתוב בחוק‪.‬‬
‫דמות משתנה ומורכבת מול דמות מקובעת ושטוחה‪ :‬נפחו השונה של‬ ‫‪.3‬‬
‫אירוע האונס ברצף חייהם של האנס והנאנסת‬
‫בית המשפט ממקם את הדמויות במקומות מנוגדים על הציר‬ ‫‪‬‬
‫הציבורי‪/‬פרטי‪ ,‬אקטיבי‪/‬פאסיבי‪ ,‬צודק‪/‬משקרת‪.‬‬
‫"ציר הגמישות"‪ -‬בקוטב אחד רואה בית המשפט לנגד עיניו דמות‬ ‫‪‬‬
‫אנושית גמישה ומורכבת‪ ,‬תלת מימדית בעלת עומק וסובייקטיביות‪ -‬זהו‬
‫הגבר‪ .‬בקצהו השני נמצאת דמות מקובעת ושטוחה‪ ,‬חד מימדית וחסרת‬
‫התכונות שיש לדמות הגמיש‪ .‬על דמות זו מסתכלים מנקודת מבט‬
‫שיפוטית‪ -‬זוהי האישה‪ .‬בכך‪ ,‬בית המשפט מקצה לאשה תצלום בזק‬
‫ולגבר חשיפה ארוכה ורבת קשב‪.‬‬
‫כך‪ ,‬מעמד האישה קשה ואינו ניתן לשינוי‪ ,‬ולכן היא נתפסת כאשתו של‬ ‫‪‬‬
‫האנס על אף שהיו פרודים‪ .‬דרך הצגת הדברים מאפשרת לאנס חופש‬
‫השתנות מסוים‪ ,‬לעומת זאת כיוון שמדובר באקט של רגע‪ ,‬הנזק‬
‫לנאנסת משתמע כקטן‪ ,‬מה שמצמצם שוב את מרחב ההשתנות שלה‪.‬‬
‫עוד משתמע כי לאחר האונס חייה של האשה לא השתנו באופן‬
‫משמעותי‪ ,‬לעומת חייו של הגבר שהשתנו מקצה לקצה‪ .‬מצבו הנפשי‬
‫של האנס מתואר בשתי פסקאות‪ ,‬לעומת מצבה הנפשי של הנאנסת‬
‫אשר מתואר בפסקה ללא מסקנה או דיווח על מצבה כיום‪ .‬‬
‫פסק הדין ‪ 1‬מתאר את האונס כאירוע טראגי לאנס‪ ,‬אשר הביא לחורבן‬ ‫‪‬‬
‫עולמו‪ .‬לעומתו‪ ,‬פסק דין ‪ 2‬מציג זווית אחרת‪ ,‬כאשר באה לביטוי מצוקתו‬
‫של הנאשם כתגובה טבעית ומתבקשת של פושע החרד מן העונש‬
‫הצפוי לו‪ .‬בגזר הדין ניתן משקל מופרז לשיקומו של המערער בעוד הנזק‬
‫שנגרם לאישה לא קיבל ביטוי‪ .‬בנוסף מבקרת השופטת את העובדה כי‬
‫דברי האישה מוטלים בספק וחוסר אמון‪.‬‬
‫באמצעות הרטוריקה של דעת הרוב והבניית הדמויות באופן שהוצג‬ ‫‪‬‬
‫לעיל‪ ,‬משווקת לנו הטענה האבסורדית כי הפגיעה באנס חמורה יותר‬
‫מהפגיעה בנאנסת‪ .‬כך‪ ,‬אישיותו הנורמטיבית גרמה לנו להיות קשובים‬
‫לסבלו‪ ,‬לעומת הדמות שהצטיירה שטוחה ומקובעת אשר לא תגרום לנו‬
‫להתרעם על העלבון שנגרם לה‪ .‬דמותה תוצג כחסרת קול‪ ,‬תלונותיה‬
‫ייראו חשודות‪ ,‬וקיומה ייגזר מקיומו של האנס‪.‬‬
‫מיקומו של השופט ביחס למושא השיפוט‬
‫הטענה לעמדה שיפוטית אובייקטיבית ומאוזנת מאפשרת התנערות מעיסוק‬ ‫‪‬‬
‫מעמיק באירוע‪.‬‬
‫הכותבת מציגה שופט השלישי‪ ,‬התומך בפסק דין ‪ ,1‬ומצטרף לטענה כי אין‬ ‫‪‬‬
‫להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי‪ .‬אך להבדיל מפסק דין ‪ ,1‬הוא‬
‫אינו עוסק בעובדות הסיפור‪ ,‬אלא את רוב פסק דינו מקדיש לדיון ברציונלים‬
 ‫השונים של ענישה‪ .‬הוא ממקם את עצמו במקום מרוחק‪ ,‬המביט על‬
‫ההתרחשות מלמעלה ללא מעורבות או פניות‪ .‬‬
‫השופט כותב‪" -‬עבירת האינוס‪ ,‬בה מדובר בערעור זה‪ ,‬משמשת מושא לביקורת‬ ‫‪‬‬
‫אידיאולוגית רדיקלית על רקע בעיית המגדר"‪ .‬נראה כי כשם שבפסק הדין‬
‫מקבל אירוע האונס משקל נמוך‪ ,‬גם הפמיניזם מקבל ייצוג משתיק בדבריו‪ .‬הוא‬
‫מציג את הפמיניזם רדיקלי וכך מצדיק את ההתעלמות מהפמיניזם בטענותיו‪.‬‬
‫המחברת תוהה האם בקריאתו לפמיניזם רדיקלי‪ ,‬מתכוון השופט רק לזרם‬
‫הפמיניסטי הרדיקלי או שמא כלפי הפמיניזם בכלל? לטענתה‪ -‬מה שרדיקלי‬
‫הוא התקבלותו של האונס כתופעה נורמאלית‪.‬‬
‫הפתרון המשפטי אליו הגיע השופט מוצג כדרך האמצע‪ ,‬שהיא הדרך הראויה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫באומרו‪ :‬השופט‪ ,‬בעל דעת המיעוט גרס כי העונש חמור מידי‪ ,‬לעומת זאת‬
‫השופטת דורנר סבורה כי העונש קל מידי"‪ .‬כך מציג השופט את עצמו כמתון‪,‬‬
‫בין שני הקטבים‪ .‬‬
‫השופט תופס את המקרה כאונס בין בעל ואשה‪ .‬אולם‪ ,‬השופטת של פסק דין‬ ‫‪‬‬
‫‪ ,2‬רואה את האונס כאונס בין פרודים‪ ,‬בין שני אנשים המצויים מחוץ למסגרת‬
‫זוגית‪ .‬כך בעצם מעלים הטקסט באופן סמוי אלמנט מרכזי בהבדלי השקפות‬
‫בין השופטים‪ .‬‬
‫עולה השאלה‪ -‬האם אכן זהו מעשה שיפוטי סביר ומתון? המחברת עונה‬ ‫‪‬‬
‫לעצמה כי אם נתחקה אחר הסיבות המכריעות שהביאו את השופטים‬
‫להחלטתם‪ ,‬נראה כי הסיבות שבהן הם נאחזים הן סיבות "סובייקטיביות"‪ ,‬שהן‬
‫תוצאה של נטיית לב‪ ,‬השקפת עולם‪ .‬הסיבה הראשונה היא העובדה כי‬
‫האונס שהובא מולם איננו מזעזע אותם ("אין זה מקרה טיפוסי של עבירת‬
‫אינוס")‪ .‬הסיבה השנייה היא הקשב המופרז למצבו של האנס‪ ,‬קשייו ומצוקתו‬
‫("המערער נתון במצוקה קשה מאד")‪ .‬הסיבה השלישית היא סירוב להכיר‬
‫ולתת ביטוי למצבה של הנאנסת (הימנעות מייצוג ממשי של אירוע האונס‬
‫והצגתו מן הזווית של האנס)‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬מדגישה המחברת כי ריבוי המילים בפסק דינו של השופט השלישי‬ ‫‪‬‬
‫הוא לבסס קול סמכותי ומרוחק‪ ,‬המסווה את עמדותיו הערכיות של השופט‪.‬‬
‫קול זה מאפשר לו להימנע מלהציג סיפור מתחרה לשופט הראשון‪ ,‬או מאידך‬
‫לתמוך בסיפור מפורשות‪ .‬כמו כן‪ ,‬הדבר מאפשר לו להימנע מלנמק מדוע רואה‬
‫את הדברים שונה מהשופטת השנייה‪ .‬אם כן‪ ,‬נימתו המרוחקת פוטרת את‬
‫השופט מהצורך להתמודד‪ ,‬לנמק ולהצהיר‪.‬‬

‫אחרית דבר‬
‫מדוע ישנה חשיבות להתעכב על פסק דין מסווג מבחינה משפטית מסורתית‬ ‫‪‬‬
‫כקטן וכבלתי חשוב‪ ,‬והערה על הדינמיקה של הדחקה טקסטואלית‪.‬‬
‫למה להתעכב על פסק דין "שולי"?‬
‫התעכבות על תפקידם של אירועים שיפוטיים קטנים ושגרתיים תחשוף את‬ ‫‪‬‬
‫הפער בין ההצהרות השיפוטיות‪ ,‬לבין מעשים שיפוטיים‪ .‬פסקי דין גדולים‪,‬‬
‫שנלמדים בפקולטות למשפטים‪ ,‬מלמדים אותנו כיצד פועלת המערכת‬
‫המשפטית‪ .‬‬
‫המחברת מניחה כי דווקא הצבעה על "אירועים קטנים"‪ ,‬כמו כאן‪ ,‬תעזור‬ ‫‪‬‬
‫בצמצומו של פער זה‪ .‬‬
‫מניתוח פסקי דין שגרתיים נוכל ללמוד מהן ההנחות‪ ,‬ההשקפות והכוחות‬ ‫‪‬‬
‫הפועלים על השופטים ומנחים אותם להגיע לתוצאה אליה הגיעו‪ .‬נכיר את‬
‫האידיאלים האמתיים שלהם‪ .‬במקרה זה למשל נלמד אילו מאפיינים הופכים‬
‫אירוע אונס לאירוע חמור בעיני השופטים‪.‬‬
 ‫שופטים של בית המשפט‪ ,‬העליון במיוחד‪ ,‬מצויים תחת עין ציבורית בוחנת‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אולם במסגרת פסק דין שלא יגיע לכותרות ולא יתפרסם‪ ,‬ייתכן כי יהיו פחות‬
‫דרוכים וזהירים‪ ,‬וישקיעו פחות אנרגיה לניסוחים ודיוקים‪ .‬פסק דין כזה למשל‬
‫עשוי לספק הצצה להשקפותיהם‪.‬‬
‫בבחירה לעסוק בפסק דין "קטן" יש ניסיון לקרוא תיגר על הקריטריונים של‬ ‫‪‬‬
‫"חשוב‪/‬לא חשוב"‪ .‬בתוך הקהילה האקדמית המשפטית ישנה דינמיקה סמויה‪,‬‬
‫לפיה התייחסות ביקורתית לפסקי דין "קטנים"‪ ,‬איננה בעלת ערך רב‪ .‬אולם גם‬
‫בחירה של מה חשוב הינה הפעלת כוח סמוי‪ .‬מדוע מקרה שכזה אינו צריך‬
‫להיות נתון לביקורת? פסק דין כזה למשל עשוי להיות רב ערך לסנגורים לחיזוק‬
‫טיעוניהם לעונש נמוך בגין עבירות מין‪.‬‬
‫סיפור של אונס‪ ,‬לא יותר‬
‫המחברת בוחרת להציג את השיר "סיפור של חורף" כהקבלה לדבריה במאמר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫היא מתארת כיצד בשיר הדובר מנסה להגדיר את תפקידו של סיפור האהבה‬
‫שלו באופן מצומצם‪ .‬אולם השיר מעביר תחושת מתח חזקה בין כוונתו‬
‫המקטינה של הדובר לבין המקום הגדול שהסיפור תופס בחייו בפועל‪.‬‬
‫סיפור החורף‪ ,‬כמו האונס בפסק הדין‪ ,‬חותר תחת כוונת המחבר המקטינה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הסיפור מתקומם ומבקש ייצוג נאות‪ .‬לעומת השיר‪ ,‬שבו הדובר כן נותן לסיפור‬
‫ייצוג נאות וכך נפרד מן האירוע ומרפא את כיסופיו‪ ,‬בפסק הדין דעת הרוב‬
‫חוזרת ואומרת "זה היה סיפור של אונס‪  ,‬לא יותר"‪ .‬לעומת פעולת הסיפור‬
‫בשיר‪ ,‬בפסק הדין דעת הרוב לא מנסה להתחקות אחר האופן בו התרחשו‬
‫הדברים‪ ,‬או לתת עליהם דין וחשבון‪ .‬היא מקטינה את האירוע‪ ,‬מסרבת לייצגו‬
‫כראוי‪ .‬נראה כי יעבור זמן‪ ,‬וגיבורי הסיפור‪ ,‬ושופטיו ימשיכו לומר לעצמם "זה‬
‫היה סיפור של אונס‪ ,‬לא יותר"‪ -‬אך עדיין לא יוכלו להרגיש שאכן מדובר‬
‫באירוע קטן‪ ,‬חסר חשיבות‪ .‬הסיפור אם כן לא ירפא מהם‪ ,‬שכן לא קיבל לעצמו‬
‫ייצוג‪ ,‬מקום בעולם המתאים למידותיו‪.‬‬
‫מזוז‪ ,‬ק' ( ‪ .)2014‬כאב מתווך‪ :‬מבט אנתרופולוגי על צורות תיווך כאב בהקשר סיעודי כמצע‬
‫לחברתיות‪ .‬גרונטולוגיה וגריאטריה‬

‫מבוא‪:‬‬
‫במסגרת מחקר אנתרופולוגי בבתים של קשישים המטופלים ע"י עובדים פיליפינים‪  .‬החוקרת‬
‫העלתה את השאלה איך אפשר לתקשר סביב כאב? נראה כי בני ‪ +65‬סובלים יותר ויותר ממחלות‬
‫כרונית המלוות בכאב‪ .‬אופיו של הכאב והפתאומיות שלו משתנה‪ ,‬היקף הכאב ומיקומו מחייבים‬
‫צורך תיווך ותקשורת בין הנסעדים לבין המטפלת‪ .‬‬
‫היא רצתה לדעת איך נעשה הדיווח‪ -‬האם הוא מילולי? בכי? מחווה גופנית? איך אפשר להבין‬
‫מהדיווח איפה הכאב ומה הרמה שלו? הרבה פעמים הדיווח נעשה על ידי מטפורות ודימויים‪,‬‬
‫הבעות קול שמקובלים בחברה‪ .‬אבל מה קורה שהשפה והתרבות אינה דומה? במוסדות יש שפה‬
‫מקודמת משום שזה מקום מקצועי שמטפל במקרים רבים בו זמנית כמו סרגל כאב מילולי או‬
‫גרפי‪ .‬‬
‫מטרת המאמר‪ :‬לתאר כיצד הכאב מתווך במפגש בין הנסעדים ומטפלות לאור קשיי תקשורת‬
‫המובנים בשתי זירות (בית ומוסד) ולבחון מהן ההשלכות החברתיות של מאמצי התיווך‪ .‬‬
‫הכניסה למוסד כרוכה בלמידה של כללים‪ ,‬לו"ז‪ ,‬הרגלים חדשים לצד היכרות עם הדיירים‪ ,‬בשתי‬
‫הזירות (מוסד ובית) הנסעדים צריכים ללמוד לסגל את השפה והבנה משותפת שתאפשר תקשורת‬
‫עם הסביבה החדשה‪ .‬‬
‫במאמר זה מבקשת החוקרת לטעון כי תיווך כאב לא נועד רק כדי‪  ‬לאבחן כאב (זה חשוב כי העדר‬
‫אבחון יכול להוביל לדיכאון עצבנות ופגיעה בתהליך הריפוי)‪ .‬לדעתה של הכותבת לתיווך יש‬
‫השפעה חברתית‪ -‬מאפשרת ליצור אינטראקציה חברתית המסייעת לשמור על זהות חברתית של‬
‫הקשישים הסיעודיים כחלק מהסביבה‪  .‬כאב הוא צורה של קיום וההוויה בעולם שמאפשר‬
‫השמעת קול‪ ,‬התקשורת סביב כאב היא הכרחית‪ .‬תיווך כאב מאפשר יצירת בסיס של חברתיות‪.‬‬

‫כאב וצורות תקשורת‪:‬‬

‫כאב מוגדר כתופעה רבת מימדים תוך גופית בלתי נראית שנזקקת לתיווך חיצוני כדי להוציאה‬
‫מתוך הגוף‪ .‬אחד ממנגנוני התיווך להחצנת הכאב הוא שפה‪ ,‬מילים ומטפורות תרבותיות‪ .‬זעקות‪,‬‬
‫אנחות ובכי הורסות את השפה בשל השימוש בצורות קדם מילוליות הקדומות לרכישת השפה‪ .‬‬
‫פרשנות דיווחי הכאב ע"י הצוות הרפואי זו משימה לא פשוטה כי‪:‬‬
‫‪ .1‬זה דיווח סובייקטיבי שהשינוי בו יכול להיות פתאומי‬
‫‪ .2‬בשל רמת הידע שיש למטפלות ובעמדותיהן על קשישים (יש פה השפעה של גילנות)‪ .‬‬
‫יכולה להיות גם פרשנות מוטעית או פשוט לא להבחין בכלל שיש כאב‪ .‬היעדר ביטויי כאב לא‬
‫אומרים שהוא לא קיים‪ .‬בין אם החולים מבטאים כאב בשפה‪ ,‬דימוי תרבותי‪ ,‬בכי‪ ,‬צעקות או‬
‫שתיקה צריכה להיות תקשורת סביב הכאב כדי לטפל בו‪.‬‬

‫משמעות תיווך כאב בהקשר סיעודי‬

‫הטיפול הסיעודי בבית או במוסד ניתן במסגרת חוק ביטוח סיעודי ‪ .1988‬החוק מציע מענים‬
‫ארגוניים במוסד או בבית‪ .‬על הנתמך ללמוד שפות חדשות וגיבוש הבנות תקשורת‪ ,‬משום שעל‬
‫בסיס זה נוצרת התקשורת עם סביבתם‪ .‬‬
‫הסועדת בעצם משלימה עבור האדם הסיעודי את הפעולות שהוא לא מצליח לעשות לבד ובכך‬
‫שומרת על זהותו בסביבה ובמשפחה (למשל הליכה‪ ,‬רחצה)‪ .‬ההגדרה סיעודי היא לא רק‬
‫בירוקרטית אלא הגדרה מעשית שבה נדרשת דינמיקה של גוף תלוי בגוף אחר כדי להתקיים‪.‬‬
‫נבנים למעשה יחסים סימביוטיים של שני גופים יחדיו עם קצב משותף‪ .‬לכן המטפלות בבית או‬
‫במוסד הופכות להיות גורם משמעותי‪ ,‬ולפעמים הגורם היחיד שיש לאנשים הסיעודיים‪.‬‬
‫האינטראקציה היא משמעותית משום שהטיפול הסיעודי הולך וגובר עם הזמן‪ ‬‬

‫המחקר‪ :‬‬
 ‫המשתתפות במחקר‪:‬‬
‫במוסד היוו ‪ 10‬מטפלות ו‪ 2‬אחיות‪ .‬המטפלות הן צוות משני המסייע לאחיות בעבודתן‪ .‬בניגוד‬
‫למטפלת הפיליפינית שמתגוררת בבית הנסעד ואחראית לבדה על כל הטיפול ‪ -‬במוסד הן עושות‬
‫משמרות וחוזרות בתום היום העבודה הביתה‪ .‬המעמד הוא שונה ‪ -‬העובדות הפיליפיניות אינן‬
‫אזרחיות‪ .‬עם מותו של הנסעד הן יכולות להיות מגורשות‪ ,‬מעמדן נחשב נחות‪ ,‬כוח עבודה זול‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬המטפלות במוסד הן אזרחיות‪ ,‬מעמדן נחשב גבוה יותר משל הפיליפיניות למרות‬
‫שהמטפלות בבית אחריות ליותר תחומים מאשר במוסד‪ .‬האחיות מתייחסות לטיפול בכאב‬
‫בהתאם לנוהלי הכבודה של המוסד‪.‬‬

‫שיטת המחקר וניתוח התוכן‪:‬‬

‫העבודה בשדה נעשתה בעיקר ע"י תצפיות‪ .‬אשר אפשרו לתת ביטוי ל‪ 2‬ממדים משלימים‪:‬‬
‫האקטואליות של החוויה וצורות הביטוי של הכאב במילוליות ולא מילוליות הבאות לידי ביטוי‬
‫במסגרת האינטראקציה‪ .‬המדד הראשון בדק את המציאות החיה‪ ,‬את ה"כאן ועכשיו" של חווית‬
‫הכאב (בלי שחזור מילולי‪ ,‬ריאיון או שאלון)‪ .‬המציאות החיה שבה הכאב משתלט על הכל מחווה‬
‫או סימן שיש חלק בכאב שנחווה‪ .‬מרגע שהחלה אינטראקציה סביב כאב אז זה השפיע על‬
‫פרקטיקת הטיפול שבא לאחר מכן‪( .‬כל הסימנים‪ ,‬קריאות‪ ,‬חוות נתפסו כקשורים לכאב)‪ .‬צורות‬
‫התיווך באינטראקציה נבחנו ע"י היבטים שונים‪ :‬משך האינטראקציה‪ ,‬מי השתתף‪ ,‬באיזה דרכים‬
‫בא לידי ביטוי הכאב וכדומה‪ ‬‬
‫המדד השני התצפיות אפשרו לבחון ביטויים מילוליים (כמו גם גופניים) של כאב כחלק‬
‫מאינטראקציות תיווך של כאב‪ .‬נראה כי שפת גוף הופכת להיות גורם מרכיב באינטראקציה סביב‬
‫כאב‪ .‬התצפיות נותחו על פי הגישה הפנומנולוגית שעל פיה הגוף הוא אובייקט וסובייקט בו זמנית‪.‬‬
‫לא רק אובייקט שטוב לחשוב באמצעותו ‪ -‬אלא גם סובייקט שנוכחותו הכרחית‪ .‬הגוף הופך לכלי‬
‫לתקשורת עם הסביבה‪ .‬‬

‫לקרוא עמוד ‪ -90‬סיפור על התצפית של מרים וליסה‬

‫תיווך הכאב בבית‪:‬‬
‫ליסה (המטפלת) ומרים (הסיעודית) לא חולקות את אותה השפה‪ .‬הן יצרו שפה חדשה שמורכבת‬
‫ממחוות גופניות‪ .‬ליסה השתמשה בעיקר במגע הידיים (אוחזת בידה‪ ,‬מלטפת)‪ .‬כשמרים סבלה‬
‫היא לא דיברה היא נאנחה‪ ,‬התנשמה בכבדות ונשכה את שפתיה‪ .‬הן דיברו אחת לשנייה כ"אימא‬
‫ובת"‪ .‬מגע ידיה של ליסה במצח ואחיזת הידיים ביחד עם מילים מרגיעות סיפקו למרים קשר עם‬
‫העולם שמחוץ לעולם הכאב‪ .‬הבעת הכאב והטיפול בו בתקשורת גופנית הן חלק מה"כאן ועכשיו"‬
‫של הכאב‪ .‬נוצא בסיס ללוויה חברתית של שיתוף בה מרים אינה מבודדת לגמרי‪ .‬‬

‫לקרוא עמוד ‪91-92‬‬

‫תיווך הכאב במוסד‬
‫במוסד יש שפה מקודדת שואלים מה כואב? איפה? האם כאן? כמה כואב?‬
‫טיטיאנה (האחות) פעלה לפי תפקידה כאחות לפי הנהלים של המוסד לאומדן כאב‪ .‬היא חיפשה‬
‫את המקום של הכאב כי הוא בדרך כלל תסמין לבעיה רפואית‪ .‬עבור האחות המילים והשיח הם‬
‫הכלי המשמעותי לביצוע עבודתה המטרת האינטראקציה היא תמלול חוויות הכאב על ידי‬
‫האחות‪ .‬האחות נוגעת בבטנו ומודדות בחום זה לא חלק מאומדם הכאב אלא חלק מהתמיכה‬
‫שהיא לא חלק מתפקודה המקצועי (רק מה שמילולי נחשב לחלק מהמקצוע)‪ .‬המקצועיות שלה‬
‫ורמת הידע קשורות בקשר חיובי לכוונה לבצע אומדן כאב‪ .‬אך נראה כי אומדן כאב במוסד כגישה‬
‫מקצועית מקודדת יוצר תהליך שבו החולה מבודד חברתית‬

‫כאב מתווך‪ :‬ניתוח פרשני‬

‫בבית ליסה השתמשה בקודים סומטיים שהיא ומרים סיגלו לעצמן‪ .‬ללא תשאול לגבי מיקום או‬
‫תיאור הכאב‪ .‬היא נתנה לה תרופות‪ ,‬אחזה בידה‪ ,‬ליטפה את המצח ואפילו נתנה לה לשתות ערק‪.‬‬
‫היא תיווכה את הכאב באמצעות אמפתיה‪ ,‬אמפתיה יכולה להיעשות גם בגוף ולא רק במילים (עור‬
‫לעור)‪.‬‬
‫במוסד הכאב הוא תסמין או בעיה שיש למצוא בגוף‪ .‬טטיאנה ביקשה ממרקוס שיספר בדיוק‬
‫איפה או מה כואב הוא צריך לתמלל את המצב כדי שהיא תוכל לעזור‪ .‬תיאור החולה הוא כלי‬
‫לאיסוף מידע כדי לקבוע דיאגנוזה וטיפול‪ .‬היא עשתה עבודה לינארית בשלבים ‪ :‬תחילה שאלה‪,‬‬
‫אחר כך התערבה (בדקה חום כדי לשלול דברים) ואז אמרה שרופא אחר יבוא לבדוק וחוזר‬
‫חלילה‪ .‬ככל שהכאב גובר אך אינו נפסק מתרבים המפגשים עם הצוות הרפואי‪  .‬רק האחות הן‬
‫העוסקות בכאב‪ ,‬המטפלות המוסד למרות קרבתן למטופלים‬
‫‪ ‬אינן עוסקות בכאב‪ .‬‬
‫ביטוי הכאב של מרים הכינו את הקרקע לפעילותיה של ליסה שהגיבה כאילו שתיהן שותפות‬
‫לכאב עצמו‪ .‬זהו ההבדל בין הכאב בבית לכאב במוסד שבו ההתייחסות הוא לכאב שדורש פיענוח‪.‬‬
‫אומדן הכאב מבחינה מקצועית מותיר את הנסעד בעולמו הפנימי שהוא מכוסו מבודד בחדרו‪.‬‬
‫התסכול הוא כפול‪ :‬גם של הצוות הטיפולי שלא מסוגל לטפל בכאב בהיעדר תמלול וקידוד וגם של‬
‫הקשיש הסיעודי שמתקשה להשתמש בקודים או לתקשר מילולית ונותר בעולם הכאב‪.‬‬

‫השלכות חברתיות של צורת תיווך הכאב‬

‫האינטראקציה בבית יצרה חברתיות שאפשרה אקטואליה של כאב בעוד באינטראקציה במוסד‬
‫יצרה שיח שהוביל לבידוד חברתי ‪ .‬בדרך כלל לא באמת ניתן לעשות ניתוח או פעולה משום שיש‬
‫חשש לסיבוכים נלווים‪ .‬אז באמת הקשר שיש עם המטפל ועם המשפחה הוא מקור לקשר חיצוני‬
‫עם הסביבה‪ .‬‬

‫האדם הסיעודי הכואב‪ :‬ציר לחברתיות‪ -‬השלכות יישומיות‬

‫האנשים בגיל הרביעי נמצאים בהתפרקות החיים והמוות המתקרב‪ .‬קשישים סיעודיים נמצאים‬
‫בריחוק חברתי מ‪ 3‬סיבות‪ :‬הם קשישים‪ ,‬הם סיעודיים והם סובלים מכאבים‪ ,‬זה ממקם אותם‬
‫בציר על סף החברה‪ .‬יש להם סבל כפול‪ -‬גם תחושה שהם מיותרים וגם לא נגישים בשל כאבם‬
‫הכרוני‪ .‬המצב הפיזי הרגשי והמנטלי לא מאפשר להם לשיתוף והכלה‪ .‬‬
‫מאמר זה מציע לאפשר לאנשים סיעודיים להשמיע את קולם גם באופן לא מילולי‪ .‬הגוף אינו רק‬
‫אובייקט אלא גם סובייקט שאינו עומד נפרד מהזהות העצמית ומהמעורבות של הקשיש הסיעודי‬
‫בסביבתו החיה‪ .‬‬
‫המאמר מציע לצוותי טיפול לעבוד באופן רב מערכתי ולאמץ שיטות של תקשורת אחרת‪ .‬לראות‬
‫באדם לא רק הוויה ביולוגית שיש לסעוד אלא אדם חי ומתקשר‪ .‬בהתאם לכך ‪ ,‬המטפלות צריכות‬
‫להיות שותפות לאקטואליה של הכאב‪.‬‬
‫‪  ‬מטרת המאמר הינה להאיר את צורות התיווך של הכאב כבסיס ליצירת חברתיות‪ .‬‬
‫מחקר זה קורא בדרכו האנתרופולוגית להעלות את הנושא לסדר היום הטיפולי‪ ,‬לבחון מחדש‬
‫גישות מתוך הטענה שצריך אינטראקציה חברתית‪ .‬‬
 ‫להתבגר ולהתמגדר‪ :‬התהוות זהות אבהית בקרב נערים‪/‬יערה לוין פיירמן‪ ‬‬
‫תקציר (אפשר לקרוא מהמאמר עמוד ‪ )1-2‬‬

‫הגישה‪:‬‬
‫שיטת המחקר מחקר פמיניסטי נרטיבי‪ :‬‬
‫מטרת המחקר היא להתחקות אחר התהוות הזהות האבהית של נערים‪ .‬גישת המחקר היא‬
‫פמיניסטית‪-‬נרטיבית‪ .‬החיבור בין הגישה הפמיניסטית לגישה הנרטיבית מציב אתגרים‪ ,‬דילמות‪,‬‬
‫קונפליקטים ושאלות‪ .‬מחקר פמיניסטי עוסק בשאלות מסוימות – שאלות אודות מגדר כקטגוריה לניתוח‬
‫אנליטי‪ .‬דרך העדשות הפמיניסטיות‪ ,‬המגדר (וכן יחסי כוח בכלל) הוא עקרון מארגן ומעצב של המודעות‬
‫האישית‪ ,‬המבנים החברתיים‪ ,‬הסדר החברתי‪ ,‬חלוקת הכוח והפריבילגיות החברתיות‪ .‬המחקר הפמיניסטי‬
‫מאתגר את המציאות הקיימת וחותר ליצירת שינוי חברתי המקעקע יחסי כוח‪ ,‬ובאופן ספציפי‪ ,‬את יחסי‬
‫הכוח המגדריים‪ .‬מקובל לראות במחקר הפמיניסטי מחקר ששואף להבין את המציאות מנקודת מבטן של‬
‫נשים או של קבוצות שוליים אחרות‪ .‬המחקר הנוכחי מוגדר כפמיניסטי‪ ,‬אך הוא דווקא מנסה להבין את‬
‫נקודת מבטם של גברים‪ .‬במובן זה‪ ,‬המחקר מתאים להגדרה רחבה יחסית של מחקר פמיניסטי – מחקר‬
‫הרגיש ומודע ליחסי כוח מגדריים‪ ,‬פועל למען שינוי חברתי ונאמן למתודולוגיה פמיניסטית‬
‫מונות חמישה עקרונות מנחים של מתודולוגיה פמיניסטית‬
‫א‪ .‬רפלקסיביות מתמשכת ומודעות לחוסר השויון המגדרי כתכונה בסיסית של החיים החברתיים‪ ,‬כולל‬
‫בהתנהלות המחקר‪ ‬‬
‫ב‪ .‬העלאת מודעות ככלי מתודולוגי וכנקודת מבט‪.‬‬
‫ג‪ .‬אתגור נורמת האובייקטיביות‬
‫ד‪.‬מתן דגש לאתיקה של מהלך המחקר ושל השלכותיו‬
‫ה‪ .‬העצמת נשים ושינוי המבנים הפטריארכליים‪ .‬‬
‫עם זאת אין מחקר פמיניסטי "אחד"‪ .‬הגישה הפמיניסטית חולקת הנחות יסוד עם הגישה הנרטיבית‪ .‬שתיהן‬
‫מבקשות לפתח ידע יחד עם משתתפי‪/‬ות המחקר‪ ,‬לנהל איתם‪/‬ן דיאלוג הדדי‪ ,‬ולהתייחס לחוויות ולרגשות‬
‫כמקור ידע חשוב‪ .‬חקירה נרטיבית מבוססת על סיפורים‪ .‬הנרטיבים מעניקים משמעות‪ ,‬מתארים מציאות‬
‫ומעצבים את הזהות‪ .‬לפי הגישה הנרטיבית‪ ,‬אנשים מבנים את זהותם באמצעות סיפורים שהם מספרים על‬
‫עצמם ועל חייהם‪ .‬זהות נוצרת מתוך הנרטיב של האדם‪ .‬סיפור החיים מייצר אינטגרציה של חלקי הזהות‬
‫השונים וכך מתאפשרת תחושה של אחידות והמשכיות בין חוויות חיים שונות‪ .‬הגישה הנרטיבית מבקשת‬
‫להבין ולפרש את סיפור‬
‫החיים של האדם הפרטי‪ .‬הזהות תוותר יציבה כל עוד לא יהיה שינוי בסיפור החיים שאדם מספר‪ .‬כאשר‪ ‬‬
‫אדם יבנה מחדש את נרטיב חייו‪ ,‬חלקים בזהותו ישתנו גם הם‬
‫כלומר‪ ,‬מחקר נרטיבי‪ ,‬כמו מחקר פמיניסטי‪ ,‬מתענין בסיפורים ובקולות של משתתפי המחקר‪ .‬יש להכיר‬
‫ב"קול" כסוג של ידע‪ .‬התייחסות למרואיינים‪/‬ות כבעלי ידע מאפשרת את ההכרה שיש להם‪/‬ן לא רק‬
‫חוויות וסיפורים אלא גם מחשבות והמלצות ויש ביכולתם‪/‬ן לבצע אנליזה ותיאורטיזציה לחייהם‪ ,‬גם אם‬
‫הם‪/‬ן עושים‪/‬ות זאת בשפה שאינה אקדמית‪ .‬שתי הגישות – הפמיניסטית והנרטיבית מאתגרות את‬
‫הדיכוטומיות סובייקט‪-‬אובייקט‪ .‬האתגור נעשה באמצעות כלים מחקריים דוגמת ראיונות אישיים‪ ,‬אשר‬
‫סודקים את הדיכוטומיות ומייצרים תחושה של הדדיות‪ ,‬קרבה ושיתוף‪ .‬‬
‫ראיונות אישיים הם כלי המחקר במחקר הנוכחי‪ .‬מחקר זה חוקר נרטיבים של זהות אבהית בקרב נערים‪,‬‬
‫אך גם מעונין לברר איזה ידע מחזיקים הנערים על תפקידי מגדר ועל האופנים שבהם ניתן לאתגר את‬
‫חלוקת התפקידים המסורתית‪ .‬נושא המחקר‬
‫מציע טשטוש בין הספירות וטוען כי נערים מחזיקים בזהות אבהית‪ .‬זהות זו‪ ,‬המתהווה בגיל הנעורים‪,‬‬
‫קשורה לחוויית גברים בספירה הביתית ועשויה להשפיע על האופן שבו גברים יפעלו בזירה זו בעתיד‪.‬‬
‫החיבור בין העתיד והעבר אל תוך ההווה‪ .‬אירועים והבניות מן העבר משתלבים בתוך ההווה וגם לעתיד‬
‫ולחשיבה על אירועים עתידיים יש תפקיד חשוב ביצירת נרטיבים‪ .‬נקודה זו היא משמעותית במחקר‬
‫הנוכחי‪ ,‬שכן המחקר שוזר את העבר של הנערים‪ ,‬חוויותיהם והתנסויותיהם‪ ,‬עם ההווה ועם מבט אל עבר‬
‫העתיד‪ .‬ההנחה היא שנרטיבים משלושת הזמנים (עבר‪ ,‬הווה‪ ,‬עתיד) תורמים להתפתחות והתהוות הזהות‬
‫האבהית‪.‬‬
‫המחקר הנרטיבי המתמקד באירועים מניח שהייצוגים –אירועים‪ ,‬מחשבות ורגשות – הם פחות או יותר‬
‫עקביים ויציבים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מחקר נרטיבי המתמקד בהתנסויות מדגיש שהייצוגים הללו משתנים לאורך‬
‫הזמן ולאור נסיבות משתנות בחייו של המספר‬
‫ולמעשה‪ ,‬התנסות אחת עשויה להניב סיפורים שונים מאותו אדם בזמנים שונים‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬אי אפשר‬
‫לספר את אותו נרטיב פעמיים‪ ,‬כיון שהמשמעות של המילים משתנה עם הזמן ולסיפורים יש משמעויות‬
‫אחרות בהקשרים שונים‪ .‬נרטיבים הם התנסויות הנחוות מחדש ומכוננות מחדש בכל פעם‪ .‬מחקר נרטיבי‬
‫המתמקד בהתנסויות יכול להתייחס לתופעות כלליות או מדומיינות כולל תופעות שיתרחשו בעתיד‪,‬‬
‫לדברים שקרו למספר או לדברים שהוא רק שמע עליהם‪ .‬מחקר נרטיבי המתמקד בהתנסויות מציע כי‬
‫במהלך הריאיון עצמו וגם לאחריו מתקיימת טרנספורמציה אישית‪ .‬‬
‫המחקר הנרטיבי המתמקד בהתנסויות מתיישב עם גישת המחקר הפמיניסטית‪ ,‬שכן מחקר נרטיבי מסוג זה‬
‫נותן את הדעת על ההשפעות החברתיות אשר מבנות את הנרטיב וביניהן גם יחסי הכוח שבין המגדרים‪.‬‬
‫ההתנסויות האישיות של האדם בתוך ּהֶקשרים חברתיים ובהקשר למחקר הנוכחי‪ּ ,‬הֶקשרים מגדריים‪.‬‬
‫הנרטיבים מבטאים קודים חברתיים ונבנים גם מתוך הדיאלוג המתקיים בין המראיינת למרואיין‪ .‬גישת‬
‫מחקר פמיניסטית‪-‬נרטיבית‪ ,‬הלוקחת בחשבון התנסויות ומשלבת בין עבר‪ ,‬הווה ועתיד מתאימה למחקר זה‬
‫העוסק בזהות אבהית בקרב נערים שאינם אבות‪ .‬הזהות האבהית של הנערים צפויה לעבור שינוי אם‬
‫וכאשר יהפכו הנערים לאבות בעצמם‪ .‬הזהות האבהית של נער בן ‪ 12‬שונה מזו של גבר בן ‪ 30‬או ‪ , 10‬כך‬
‫שהזהות האבהית משתנה לאורך השנים‪.‬‬
‫סוגיה נוספת עליה יש לתת את הדעת במסגרת מחקר זה היא המתח המתקיים בין גישה פרשנית למחקר‬
‫לבין גישה תיאורית‪ .‬הכותבת בחרה לנקוט בגישת "גם וגם" המפגישה בין שתי הגישות הללו‪ .‬האלמנט‬
‫התיאורי בא לידי ביטוי בשלב איסוף הנתונים‪ -‬נעשה מאמץ להבין את הנרטיב של המרואיינים ואת חייהם‬
‫מתוך נקודת מבטם‪ .‬‬

‫המפגש בין החוקרת למחקר ולמשתתפיו‪:‬‬

‫לפי התיאוריה הנרטיבית‪ ,‬כאשר בני אדם מבנים את סיפוריהם‪ ,‬הם מבטאים היבטי זהות שונים בהקשרים‬
‫שונים‪ .‬כמו כן‪ ,‬הנרטיב המסופר לאדם א' לא יהיה זהה לנרטיב המסופר לאדם ב' ‪  ‬מרואיינים נוטים לכוון‬
‫את דבריהם כך שיראו אותם באור מחמיא‪.‬‬

‫במהלך הראיונות ובעת ניתוח הממצאים‪ ,‬ניסתה החוקרת להיות ערנית לשאלה‪ :‬כיצד מעצבים אפיוני‬
‫הזהות שלה ושל הנערים והיחסים הנרקמים בינם את הנרטיבים שנוצרו בראיונות? סביר להניח שמערך‬
‫המחקר הושפע מזהויותיה (אישה‪ ,‬צעירה‪ ,‬פמיניסטית‪ ,‬נשואה‪ ,‬ישראלית‪ ,‬ילידת הארץ‪ ,‬תל‪-‬אביבית‪,‬‬
‫יהודייה‪ ,‬חילונית‪,‬‬
‫אשכנזית‪ ,‬משכילה ועוד)‪  .‬מהזהויות המגוונות והרב‪-‬ממדיות של המרואיינים‪ ,‬מההקשר הספציפי של‬
‫הראיון‪ ,‬ומיחסי הכוח בינינו‪ ,‬אשר מכוננים על פערים והבדלים בגיל‪ ,‬במין‪ ,‬במספר שנות הלימוד וכיו"ב‪.‬‬
‫עוד בטרם התחלתי לראיין‪ ,‬העסיקו אותה במיוחד דילמות הקשורות להיותה אישה צעירה ופמיניסטית‬
‫המראיינת נערים מתבגרים‪ .‬השאלות שליוו אותה היו‪ :‬האם היא יכולה להבין את החוויה הגברית? האם‬
‫ההזדהות הטבעית שלה עם בנות מינה מפריעה לה "לשים את עצמה בסוגריים" כחוקרת? האם הנערים‬
‫יכולים להרגיש חופשיים‪ ,‬מוגנים ובטוחים לדבר על עצמם בסיטואציה זו? כיצד תופסים הנערים את‬
‫הדינמיקה שנוצרת בינם? החשש היה שהיותה אישה תמנע או תשבש את יצירתו של קשר קרוב ומשתף‬
‫בינה לבין המרואיינים‪ ,‬ושייתכן שמראיין‪-‬גבר מתאים יותר לראיון נערים‪ ,‬שכן כך הם יוכלו לבטא את‬
‫עצמם באופן כן יותר ומתוך תחושת הזדהות וקרבה‪ .‬מצד שני‪ ,‬יש להניח כי נערים רגילים לדמויות נשיות‬
‫מקשיבות (מורות‪ ,‬אימהות‪ ,‬חברות) ומראיין גבר עשוי להיתפס כמתחרה או כפחות קשוב‪ ,‬רגיש ומכיל‬
‫מאשר אישה‪ .‬בפועל‪ ,‬חשה שבמרבית הראיונות נוצר קשר קרוב‪ ,‬ובמקרים מסוימים‪ ,‬ניתן אפילו לכנותו‬
‫כאינטימי‪ .‬בנוסף‪ ,‬חלק מהמרואיינים ביטאו תכנים שאינם "פוליטיקלי קורקט"‪ ,‬מה שעשוי להעיד על כך‬
‫שנוצרה פתיחות בשיחה אשר אפשרה להם לבטא את עצמם‪.‬‬
‫פער הגילאים היחסית מצומצם (כעשר שנים) בינה לבין המרואיינים שיחק לטובת המחקר‪ ,‬אך לעתים היה‬
‫בעוכריו‪ .‬מצד אחד‪ ,‬היה חשש שמא הנערים יפרשו את ההזמנה שלי לראיין אותם כהזמנה בעלת אופי‬
‫רומנטי או מיני‪ .‬מצד שני‪ ,‬היותה צעירה יצרה דינמיקה של קרבה ושפה משותפת‪ .‬התנהלות מחקר עניינית‬
‫הפחיתה את ההיבט הרומנטי‪-‬מיני‪ .‬התנהלות זו כללה תיחום הראיון לנושאים הרלוונטיים למחקר; חתימה‬
‫על טפסי הסכמה להשתתפות במחקר; מעורבות מסוימת של הורי הנער בהליך המחקר‪ .‬במקביל לכך ועל‬
‫אף היכולת המוגבלת שלה להזדהות עם הנערים‪ ,‬ניסיתה לאפשר להם לבטא את עצמם באופן חופשי‪.‬‬
‫במהלך הראיון המעיטה ככל יכולתה לבטא את עמדותיה ואת פרשנותה‪ ,‬וניסיתה להימנע מחסימה‬
‫ומהתוויה‪.‬‬
‫דילמה הקשורה לעניין זה הייתה האם להצהיר על עמדתה הפמיניסטיות בפני המרואיינים‪   .‬היא ראתה‬
‫חשיבות בשיתוף הנערים באלמנט כה מרכזי של המחקר‪ .‬אך‪  ‬הייתה לה תחושה שאזכור וסובלת‬
‫מקונוטציות שליליות‪ ,‬תייצר אנטגוניזם וריחוק בינה לבין המרואיינים‪ .‬התייעצות עם שלושה אנשי מקצוע‬
‫העובדים במסגרת פרויקט שמטרתו לקדם שוויון מגדרי בקרב בני נוער‪ ,‬תיקפה את תחושתי שהמילה‬
‫"פמיניזם" ספוגה סטראוטיפים ומייצרת מתח וקונפליקט‪ .‬במחקר הנוכחי החלטתה לפעול בדרך אחרת‪.‬‬
‫שלא להציג את עצמה ואת המחקר כמחקר פמיניסטי בתחילת הראיון‪ ,‬אלא רק בסופו‪ .‬למעשה‪ ,‬הסתירה‬
‫מהמרואיינים מרכיב מרכזי של המחקר‪ ,‬שאם היו יודעים עליו‪ ,‬ייתכן שהיו מסרבים להתראיין‪ ,‬מחמת‬
‫רתיעה מהמילה "פמיניזם" או משום שהעמדה הפמיניסטית מנוגדת לתפיסת עולמם‪ .‬מצד שני‪ ,‬הצגת‬
‫המחקר כמחקר פמיניסטי בתחילת המפגש עשויה הייתה להשפיע על דבריהם‪ .‬נראה היה שהדרך המתאימה‬
‫ביותר היא חשיפת החשיבה הפמיניסטית כמרכיב מניע במחקר בסוף הריאיון כאשר הוצג בפניהם הרקע‬
‫למחקר‪ .‬בשלב זה שאלה את הנערים האם הם מתחרטים על השתתפותם במחקר‪ .‬כל הנערים השיבו‬
‫בשלילה לשאלה זו ולמעשה אישררו את השתתפותם‪ .‬כמובן שאישור זה נובע מסיבות שונות‪ ,‬ביניהן גם‬
‫הנטייה של מרואיינים לרצות את החוקר‪/‬ת‪ .‬מהלך זה של העלאת העמדה הפמיניסטית לקראת סוף הריאיון‬
‫יצר הליך מחקר אתי ואופציה מעניינת – השפעה על תפיסת עולמם של הנערים‪ .‬התייחסות גלויה לגישה‬
‫הפמיניסטית שבבסיס המחקר עוררה בחלק מהמקרים שיח פורה שיכול להוביל לשינוי תודעתי מסוים‪.‬‬
‫התייחסותם של הנערים לתכנים הקשורים לפמיניזם‪ ,‬תפקידי מגדר‪ ,‬השפעות חברתיות‪ ,‬אבהות עתידית‪,‬‬
‫יחסי אבות‪-‬בנים‪ ,‬ועוד‪ ,‬יצרו לא פעם העלאת מודעות ושינוי תפיסות‪ .‬היו מרואיינים שסיפרו כי הראיון‬
‫עורר בהם חשיבה חדשה‪ .‬עבור חלק מהנערים‪ ,‬חשיבה מעמיקה אודות אבהותם העתידית התרחשה‬
‫לראשונה במסגרת הריאיון‪ .‬לקראת סוף הראיון‪ ,‬חלק מהנערים ציינו כי השיחה האירה נקודות שלא עסקו‬
‫בהן קודם לכן ואפשר היה באמצעותה להגיע למסקנות ולתובנות חדשות‪ .‬במספר ראיונות נעשה גם עיבוד‬
‫רגשי של תחומי חיים כואבים‪ .‬בראיונות טעונים‪ ,‬השיחה גרמה לא פעם לתחושות מועקה וקושי‪ ,‬אך גם‬
‫לשחרור והקלה‪ .‬ברגעים מסוימים במהלך הראיונות חשה החוקרת כיצד הקשרי הריאיון ויחסי הכוח בינה‬
‫לבין כל אחד מהמרואיינים משפיעים על יצירת הנרטיבים ועל התהוות הזהות האבהית‪ .‬במהלך המפגשים‬
‫בינה לבין המרואיינים ניסיתה לפתח מודעות לכוח שיש לה על המרואיינים‪ ,‬ולכוח שלהם יש עלי; לאתר‬
‫את המקומות שבהם מטשטשים הגבולות האישיים‪ ,‬לשים לב מהן הפעולות שהיא מבצעת שמטרתן ריצוי‬
‫המרואיינים‪ ,‬ומתי הם מנסים לרצות אותה; ולזהות מהם התכנים שעליהם התאפשר לדבר ומהם התכנים‬
‫שלגביהם נוצרו מתח ושתיקות‬

‫מאמר מס ‪ -11‬הסתגרות פומבית‪ :‬נרטיבים של דיכאון בבלוגים‬

‫המאמר מתמקד בנרטיבים של דיכאון‪ .‬בלוגים של דיכאון יוצרים מצב פרדוקסלי כיוון ומצד אחד הבלוג‬
‫מסייע להסתגר במרחב פרטי ומצד שני להיחשף בפומבי וליצור קשרים עם אחרים‪ .‬המחקר מתמקד‬
‫בבלוגים של נשים הסובלות מדיכאון‪ .‬חקר הנרטיבים בבלוגים מאפשר להבין איך הדיכאון מובן ומוסבר‪.‬‬
‫מי שסובל מדיכאון מספר את הייצוג של המחלה מנק מבטו‪ .‬‬
‫נרטיבים של מחלה‬
‫נרטיב מסייע לארגן את החוויה האנושית ע"י סיפור‪ .‬מחלה עלולה לפגוע בנרטיב ובאופן בו הוא תופס את‬
‫העולם‪ .‬נרטיב המחלה יכול לסייע להבנת התקדמות המחלה‪ ,‬ואף להכניס את החולי למשמעות חדשה על‬
‫מנת שיתפוס את עצמו ואת העולם אחרת‪ .‬הנרטיב‪ ,‬מושפע כמובן גם מנרטיבים אחרים‪ .‬ניסיונם של חולים‬
‫להסביר את מחלתם ואת הגורמים לה תופס חלק מרכזי בנרטיבים אינטרנטיים של דיכאון‪ .‬‬
‫דיכאון‬
‫דיכאון מתאפיין באובדן הנאה‪ ,‬בעודף שינה‪ ,‬בעייפות קיצונית ועוד‪ .‬זו אחת ההפרעות הנפוצות בעולם‪.‬‬
‫מלבד הסבל הנפשי‪ ,‬דיכאון מגיע פעמים רבות עם עוד הפרעות‪ .‬למרות שמחלה זו נפוצה‪ ,‬לא ברור מה‬
‫הסיבה להופעתה‪ .‬לכן‪ ,‬מי שסובל מדיכאון נותר במצב מורכב בו אין בהירות שאפשר לתאר אותה‪,‬‬
‫להסביר אותה או לשלב אותה במסגרת נרטיבית ברורה‪ .‬‬
‫בנזון חקרה נרטיבים של דיכאון בפורומים אינטרנטיים‪ .‬לטענתה האינטרנט הוא המקום הטוב ביותר‬
‫לעיסוק בהפרעות נפשיות‪ -‬הוא משוחרר מלחצים כלכליים‪ ,‬האנונימיות מקלה על פרסום הנרטיב ומונעת‬
‫ביקורת‪ /‬סטיגמה כלפי הכותב‪ .‬‬
‫בלוגים‬
‫מאז תחילתו של האינטרנט אנשים החלו לייצר אתרים אישיים המאפשרים להעלות דעות במגוון נושאים‪.‬‬
‫יש שני סוגים של בלוגים‪ -‬כאלו שקשורים להפצה ודיון על דברים חיצוניים לאדם וכאלה הנוגעים לחייהם‬
‫של הכותבים‪ .‬הכתיבה האישית נוטה להיות רפלקטיבית ואינטרוספקטיבית‪ ,‬ויש המכנים אותה יומן אישי‬
‫מקוון‪ .‬אך‪ ,‬מדיום זה גם מקום חברתי‪ .‬על כן‪ ,‬אפשר לראות בבלוגים מונולוג ודיאלוג בעת ובעונה אחת‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬המדיום האינטרנטי זמין כמעט לכולם כיום‪ -‬לאנשים מכל המעמדות והמקצועות‪ .‬בלוגים מאפשרים‬
‫להשתחרר מהכוחות שעיצבו את השיח במאות השנים האחרונות ולהחזיר לשליטה את העממיות ולא את‬
‫הריכוזיות‪ .‬התכנים מגיעים מהעם‪ .‬‬
‫מתודולוגיה‬
‫החוקר הגיע לבלגים על דיכאון דרך חיפוש בגוגל ובקישורים המצויים בבלוגים השונים‪ .‬החיפוש נערך‬
‫כחצי שנה‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬הוא התמקד (מדגם מכוון) בחמישה בלוגים שכותבותיהן הצהירו שהן סובלות‬
‫מדיכאון‪ ,‬שהתוכן של הבלוג עסק בעיקר בנושא הדיכאון ושהוא נכתב לאורך שנה לפחות‪ .‬כל הבלוגים הם‬
‫בלוגים של נשים וכולם נכתבו באנגלית‪( .‬אחוז הנשים שסובלות מדיכאון גבוה מהגברים)‪ .‬נשים נוטות‬
‫לכתוב בלוגים אישיים יותר ופחות מסננים‪ .‬הבלוגים באנגלית נבחרו כיוון וכמעט ולא נכתבו בלוגים כאלה‬
‫בעברית‪ .‬הוא מיין את הבלוג לפי תמות מרכזיות‪ .‬הפוסטים היוו את החלק הנרטיבי שבו התמקד הניתוח‬
‫והתגובות סיפקו הצצה לנרטיבים של קוראי הבלוג‪ .‬הניתוח היה ניתוח תוכן מתוך גישה הרואה בשיח לא‬
‫רק תיאור של המציאות אלא גם גורם המבנה ומעצב אותה‪ .‬‬

‫ממצאים ודיון‬
‫בין אינטימיות לפומביות‪ :‬מתח בסיסי בבלוגים של דיכאון‬
‫לצד הסימפטומים המוכרים של דיכאון‪ ,‬הוא מתאפיין גם בבדידות וניתוק חברתי‪ .‬האקט הנרטיבי הוא אקט‬
‫חברתי במהותו ולכן הוא מנוגד לדיכאון כביכול‪ ,‬במיוחד לבלוגים החשופים ברשת‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אחת מהנשים‬
‫בבלוג מספרת על הבדידות‪ ,‬ההסתגרות‪ ,‬הקשי לצאת מהמיטה והקושי לשתף אנשים במצוקתה אך בה בעת‬
‫היא משתפת אנשים במצבה בבלוג‪ .‬הפוסט הזה למרות הכל הוא יצירה של קשר חברתי ושיתוף הקוראים‬
‫בנרטיב הדיכאון של הכותבת‪ .‬בתגובות אחד הכותבים מציע לה אמפטיה והזדהות‪ .‬יש בטקסט מחוות‬
‫רגשיות דרך הכתיבה והכותב מתייחס לכך‪ -‬סמיילים המביעים רגשות‪ ,‬חיבוק וירטואלי‪ .‬האנונימיות זה‬
‫העניין‪ ,‬זה מה שמאפשר לבלוג להיות מרחב ביניים בין האישי לפומבי‪ .‬יש גם חשש בבלוגים שמא מישהו‬
‫יקרא אותם ויזהה אותך‪ ,‬יתרחק ממך‪ .‬‬
‫הבלוגר הטוב‪ -‬תמיכה ואמפטיה בצל הדיכאון‬
‫בלוגים רבים עוסקים בחווית הדיכאון ואף נכתבים במהלכה‪ .‬הפוסטים מסייעים בתחושת חיבור‪,‬‬
‫אוניברסליות‪ .‬אשרור הנרטיב מסייע לפרט להבין כי הוא לא לבד‪ ,‬וכי יש אנשים שחווים חוויות דומות‬
‫ויכולים להזדהות‪ .‬הקהילות האינטרנטיות מסייעות לחולים להחליף מידע על מחלתם‪ ,‬לתמוך זה בזה‬
‫ולהתמודד יחד עם מצבם‪ .‬‬
‫הקושי להסביר את הדיכאון‬
‫נרטיב‪ ,‬בוודאי נרטיב של מחלה הוא לא סטטי‪ .‬מחלות נוטות לטלטל את הסיפור שאם מספר לעצמו‪.‬‬
‫המאמר מנתח את המילים‪ ,‬את הדברים המתפרשים מהטקסט (משפטים קטועים‪ -‬חוסר נשימה‪ ,‬סמיילים‬
‫וכו)‪ .‬אנשים נוטים לפנות לשיח עם אחרים כדי לעצב את הנרטיב שלהם ולהבהיר אירועים בלתי מובנים‬
‫בחייהם‪ .‬‬
‫סיכום‪ ‬‬
‫דווקא משום המתח שבין אינטימיות לחשיפה הבלוגים יכולים לגשר על כך‪ .‬כלומר‪ ,‬לצאת אל העולם מבלי‬
‫לצאת מהמיטה‪ .‬לקיים קשר עם העולם החברתי אך עדיין לשמור על מרחק בטוח‪ .‬לבסוף כותב המאמר‬
‫מציע כמחקר המשך להשוות בין בלוגים של נשים לאלו של הגברים‪ ,‬וגם להשוות בין בלוגים מתרבויות‬
‫שונות‪ .‬‬
 ‫בקופסאות הבטון‬

‫נורית‪ :‬מפגן של אסטרטגיות הישרדות‬

‫תחילת הפרק מספר על הכותבת‪ ,‬עובדת בקמפוס האוניברסיטה בשדה בוקר‪,‬‬
‫שעובדת על ספר "החיים של נשים מירוחם"‪ .‬הכותבת מספרת על נורית‪ ,‬מנקה‬
‫שעבדה בבניין מספר חודשים והוחלפה על ידי רחל‪ ,‬מבלי שהיא יודעת מדוע‪ .‬הכותבת‬
‫מספר שחדרה היווה "מקלט" עבור נורית ושאר המנקות‪ .‬שם הן יכלו להירגע‪ ,‬לעשות‬
‫טלפונים‪ ,‬לנוח וכדומה‪ .‬היא התעניינה בחיי נורית‪ ,‬אבל נורית פירשה זאת כהתעניינות‬
‫בריכולים בין העובדות וכך היא השתמשה בשיחות שלהן‪.‬‬
‫הכותבת התרשמה שנורית מבליטה עובדות לא נעימות (רכלנות מהסוג הלא נעים)‪,‬‬
‫והיא חשבה שהיא עושה זאת כדי ללכוד את תשומת לבה‪.‬‬
‫נורית רצתה שהיא תראיין אותה לספר ואמרה שסיפור חייה הוא עצוב ושכדאי לה‬
‫לשמוע אותו‪ ,‬אבל כל הניסיונות לתאם פגישה לא צלחו‪.‬‬
‫לאחר מספר שבועות בהן נורית כבר לא עבדה במשרד‪ ,‬פגשה בה הכותבת במקרה‪.‬‬
‫נורית חזרה והזמינה אותה לשיחה ולראיין אותה‪ .‬היא רמזה שפיטוריה הם סיפור מלא‬
‫תככים שהיא רוצה לחשוף בפני הכותבת‪.‬‬
‫הכותבת ניסתה ליצור קשר עם נורית אך ללא הצלחה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2001‬הייתה הכותבת ימים רבים בירוחם לראיונות של נשים‪ .‬היא עלתה מספר‬
‫פעמים לדירתה של נורית אך לא היה מענה‪ ,‬אבל תמיד כשהן נתקלו זו בזו במקריות‪,‬‬
‫נורית לא הרפתה ושבה והזמינה אותה בלהט ובעקשנות‪ .‬הכותבת החלה להבין‬
‫שבבסיסו של הכישלון החוזר לתאם ריאיון עם נורית‪ ,‬עומד מאבק כוח הגורם לה לחוש‬
‫מבוכה ורצון להיחלץ מהקשר הלא ממומש עם נורית‪ .‬תחושה זו של חוסר נוחות ליוותה‬
‫את הכותבת גם בשלבי עיצוב מבנה הספר‪ ,‬גם לאחר שהן כבר נפגשו לריאיון‪.‬‬
‫נורית עימתה את הכותבת עם הסטריאוטיפ של "האישה המזרחית המדוכאת"‪ :‬אישה‬
‫במצוקה‪ ,‬אישה החיה בעוני והסמוכה על שולחן הרווחה‪ ,‬אם חד הורית שהייתה נשואה‬
‫לנרקומן‪ .‬לכאורה‪ ,‬סיפור מוכר על כישלון צפוי‪ ,‬פתולוגיה חברתית ואישית‪ .‬באמצעות‬
‫סיפורה של נורית‪ ,‬רוצה הכותבת לאתגר את הסטראוטיפ של נשיות מזרחית שולית‪,‬‬
‫ולהתמקד בהיבטי חייה של נורית שאינם מצומצמים למרכיבים העצובים של חייה‪.‬‬
‫הכותבת משתמשת בסיפור כדי לצאת נגד הרדידות של השיח הציבורי הישראלי‬
‫הלכוד במארג של דימויים שליליים על חייהן של נשים מזרחיות מעיירות פיתוח‪.‬‬
‫ברשימותיה המוקדמות‪ ,‬קראה הכותבת לנורית "הנופלת"‪ .‬נורית לא התאימה לסוג‬
‫הדמויות שבחרה לתאר בספר‪ -‬נשים פועלות המעצבות את מסלול חייהן בתוך המרחב‬
‫המגביל מאוד של חייהן בירוחם‪ .‬נשים שזוכות להערכת הכותבת בגלל התושייה‪,‬‬
‫היצירתיות‪ ,‬העקשנות והחום שלהן‪ .‬הן לא מוותרות לנסיבות המחמירות שלל חייהן‬
‫בעירייה מרוחקת מלאת אבטלה‪ .‬הן מקימות משפחה‪ ,‬מתמרנות בין עבודה למשפחה‬
‫ולבית‪.‬‬
‫בסיפור חייה של נורית למרות שהיא נראית כדוגמא הקלאסית של אישה מקורבנת‪ ,‬יש‬
‫יוזמה ואומץ‪ .‬נורית מתמודדת באומץ וביצירתיות בתנאים חיצוניים המגדירים את חייה‬
‫כחיים בשוליים‪ ,‬מתוך מצוקה חברתית וחומרית‪ .‬לאחר התהליך הבינה הכותבת שנורית‬
‫היא לא "הנופלת"‪ ,‬אלא מאמציה ועיצוב חייה ממחישים את היצירתיות של דרך‬
‫ההתמודדות המבוססת על שזירת קשרים חברתיים בנסיבות של שוליות‪.‬‬
‫יחסיה של הכותבת עם נורית מייצגים את הכישלון שלה בירוחם‪ .‬למרות ניסיונותיה היא‬
‫לא הצליחה "לחדור" לנורית ולגרום להיפתח בפניה‪ .‬היא לא הצליחה לעקוף את הפער‬
‫שהפריד ביניהן (בין האישה העובדת במשרד‪ ,‬לאישה שנכנסת לנקות)‪ .‬נורית לא‬
 ‫אפשרה לה להיות באשליה שהן "חברות"‪ ,‬ויחסיהן הבליטו את העובדה שהכותבת‬
‫"לא שייכת"‪.‬‬
‫כל אלו הובילו את החוקרת לרצות שנורית תהיה הפרק הפותח בספר‪.‬‬
‫יחסיה עם נורית הבליטו את העובדה שהחוקר‪ ,‬במרחב החברתי אותו הוא מתעד‪ ,‬הוא‬
‫אדם בעל מיקום מעמדי ולא סתם חוקר‪ .‬מיקום מעמדי זה של החוקר עיצב והיה חלק‬
‫בלתי נפרד מהמציאות אותה הוא מתעד‪.‬מאבקי הכוח שנורית כופה על הכותבת עם לב‬
‫לבו של האקט שבו היא מעצבת יחד עם הכותבת ונגדה‪ ,‬את הפרשנות של חייה‪.‬‬
‫החוקרת לא מסתכלת על נורית ("עליה")‪ ,‬כי אם היא מסתכלת עליהן ("עלינו")‬

‫סיפור היחסים עם נורית מדגים את גישתה של הכותבת שכל סיפור‪ ,‬ריאיון הוא‬
‫תוצר של מערכת היחסים הנוצרת בין הנחקר לחוקר‪ .‬החוקר הוא לא אובייקטיבי‪,‬‬
‫ולא יוצר "טקסט אותנטי"‪ .‬הסיפור המתקבל בספר הוא תוצר של מערכת היחסים בין‬
‫החוקרת‪ ,‬מעמד מזרחי בינוני‪ ,‬לבין נורית‪ ,‬מעמד מזרחי נמוך‪ .‬מערכת יחסים זו היא‬
‫"עובדה חברתית" שצריך להיות מנות לכן‪ ,‬חשוב לתת את ההקשר שבו נאספו‬
‫הראיונות והתצפיות‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫אמה של נורית‪ ,‬כאשר באה לתאר את סיפורה‪ ,‬חזרה על המילה "מסכנה"‪.‬‬
‫לאחר שאמה של נורית טעתה וחשבה שהכותבת היא עו"ס‪ ,‬הכותבת הרגישה שהסחר‬
‫נפרץ ושכעת‪ ,‬מאחר והיא לא עו"ס (מישהו חיצוני)‪ ,‬נורית רואה בה כחלק מחייה‪ ,‬והיא‬
‫הוזמנה שוב להיפגש‪.‬‬
‫האמא לא הגיעה ובמקום ראיינה הכותבת את בתה‪ -‬עדי (נערה)‪.‬‬
‫בסוף היא פגשה בנורית בחצר ביתה עם עוד מספר שכנות וישבה איתם‪ .‬נורית הייתה‬
‫מאוד לבבית והציגה אותה כ"הסופרת"‪.‬‬
‫הכותבת הרגישה שבעיני נורית היא "האחרת"‪ ,‬המכובדת‪ ,‬זאת שצריך לארח‪ .‬הכותבת‬
‫הרגישה שיש שינוי בגישה של נורית כלפיה (כאשר הן היו לבד בדירה ונורית כל הזמן‬
‫הגישה לה אוכל)‪ .‬ממישהי שמתחמקים ממנה לאורחת נחשקת‪ .‬במקום סיפור עוני‬
‫ונזקקות שמציגים בפני עו"ס‪ ,‬היא נחשפה לסיפור של שפע ונדיבות‪ .‬נורית מקמה אותה‬
‫בתוך רצף של קרבה וריחוק (היא גם ככה וגם ככה‪.)...‬‬
‫נקודת המפנה ביחסה של נורית כלפי הכותבת הייתה הריאיון עם עדי‪ .‬במקום שותפה‬
‫למאבק הכוח שלכד אותן חודשים ארוכים‪ ,‬היא נהפכה לאורחת נחשקת‪ .‬במקום הכוח‬
‫שנורית שאבה מההבטחה הלא ממומשת להיפגש עם הכותבת‪ ,‬היא גילתה את הכוח‬
‫הטמון במתן ריאיון‪.‬‬
‫נורית מתמודדת עם סיפור חיים שלפי הקריטריונים שלה אינו סיפור גאווה‪ .‬האהבה‬
‫הראשונה שלה לא אושרה על ידי ההורים והיא הייתה צריכה להסתיר אותה‪ .‬לאחר‬
‫מכן היא נישאה לגבר שגם על פי המושגים המקומיים לא היה מוצלח‪.‬‬
‫נורית מגדירה עצמה כ"מתגלגלת"‪ ,‬לא שולטת בחייה‪ .‬היא מציינת שהבחירות שלה לא‬
‫היו נכונות‪ ,‬אבל המציאות שבה גדלה לא הציעו לה אפשרויות טובות יותר‪.‬‬
‫על הדלת דופק אברך ומבקש כסף‪ .‬נורית נהנת מעמדת הכוח הזו‪ .‬דבר זה הופך אותה‬
‫לבעלת כוח להחליט מה לעשות בכסף שלה‪.‬‬
‫סיפור חייה של נורית מעמת אותה עם היריון בלתי רצוי‪ ,‬מערכת יחסים כושלת עם גבר‬
‫שהוא "בסדר"‪.‬‬
‫מה שהתחיל כהסכמה לספר סיפור חיים קשה‪ ,‬התפתח לאירוע מורכב שבו נורית‬
‫מתעמתת עם הצורך לבחון את חייה לא רק בפני‪ ,‬אלא גם מול האנשים הנוספים שהיו‬
 ‫בחדר‪ .‬קשייה של נורית לספר את הסיפור לעצמה החריפו בסיטואציה המורכבת‬
‫שנוצרה‪.‬‬
‫שמואל (הידיד הוותיק) שימש מוקד של תמיכה רגשית ותחושת עוצמה‪ .‬עדי לעומתו‬
‫הפכה למוקד של מצוקה ומתח בהווה‪ ,‬הממחישה בהתנהגותה את הקשיים שיש‬
‫בהורות המתרחשת בנסיבות של מצוקה‪.‬‬
‫נורית הדגישה שהיא אישה בעלת רצון עצמאי שלא נכנעת לתכתיבים חיצוניים‪ .‬נורית‬
‫מתארת את עצמה כסובייקט ולא כקורבן של אירועים ולחצים‪ .‬יש כאן סיפור על‬
‫פעולה אקטיבית של בחירה נגד המוסכמות‪.‬‬
‫כאשר שמעון (הגרוש) נכנס לחדר האווירה נהייתה מתוחה‪ .‬ששמעון ניסה להתאים את‬
‫עצמו לסיטואציה שבה נמצאת "אורחת כבוד" וראו שהוא מרגיש לא ראוי‪.‬‬
‫נורית מביעה מודעות עצמית וחמלה אמיתית כלפי שמעון והקושי שלו להשתחרר‬
‫מהסמים‪ .‬היא הפכה את הכותבת לעדה ולשותפה לתובנות ששמעון חלק כאשר הגיע‬
‫("אני רוצה להיות בן אדם")‪ .‬נורית מנתחת את חייה בבהירות ויודעת שלא היה לה על‬
‫מי לסמוך ‪,‬אלא על עצמה‪.‬‬
‫נורית היא בן אדם נדיב‪ ,‬מלא חמלה‪ ,‬מורכב‪ ,‬אחראי ונאמן‪ .‬זוהי נורית שונה מאוד‬
‫מהנורית שהכותבת פגשה בתחילת הדרך‪ ,‬כשזו ניסתה למשוך את תשומת לבה עם‬
‫סיפור "עצוב"‪ ,,‬והשתמשה בו כדי להפעיל על הכותבת כוח‪.‬‬
‫ניתן לראות כמה חכמה‪ ,‬רגישות ונחישות יש במאבקה להיחלץ ממעגל העוני והשוליות‬
‫שבו היא לכודה‪ ,‬וכמה הקרבה עצמית יש בחייה של אישה חד הורית המנסה ליצור‬
‫חיים טובים יותר לעצמה ולילדיה‪.‬‬
‫מאבקי הכוח שנורית ניהלה מול הכותבת דומים למאבקים אחרים שהיא מנהלת מול‬
‫אנשים מסוגה‪ .‬בתוך מערכת יחסים לא שוויונית זו היא הראתה צד מניפולטיבי‬
‫והדגישה את המחסור והקורבנות שבחייה‪.‬‬
‫המרחבים השונים שבהם נפרס סיפורה של נורית מדגימים כיצד יכול קולה של‬
‫סובייקטית מחקר להיאלם בהקשר אחד ולהיפתח בכל מורכבותו בנסיבות אחרות‪.‬‬
‫הכותבת למדה ש"אירוע" (כמו בר מצווה לדוגמא) הוא מוקד של קשרים חברתיים‬
‫והפגנה חברתית של מיקומך בקהילה‪ .‬האירוע של נורית מהווה הצהרה חברתית‬
‫פומבית של אישה גרושה המתעקשת לא להחסיר דבר מילדיה‪.‬‬
‫נורית מספקת הצהרות המחברות באופן רפלקסיבי בין מיקומה השולי כאם חד הורית‬
‫חסרת אמצעים‪ ,‬לבין הצורך שלה להפגין שפע‪.‬‬
‫עדי‪ ,‬בתה של נורית‪ ,‬נעה לאורך הריאיון בין שני נרטיבים שהיא לא מצליחה לחבר‬
‫ביניהם‪ .‬בקצה האחד עומד הנרטיב שלפיו לימודים הם הבסיס להצלחה‪ ,‬מצד שני היא‬
‫רואה את אימה ש"הצליחה" גם ללא לימודים‪.‬‬
 ‫גולדבלט‪ ,‬ה' (‪ .)2013‬חוויית המפגש של אחיות עם נשים נפגעות אלימות במשפחה‪ .‬חברה ורווחה‪ ,‬‬
‫‪ .303-329 ,)2(33        ‬‬
‫מבוא‪:‬‬
‫תופעת האלימות מוכרת כבעיה חברתית‪ .‬אחיות נמצאות במרכזי רפואה דחופה‪ ,‬מחלקות פנימיות‪ ,‬טיפות‬
‫חלב מה שמעמיד אותן בתפקיד חיוני לאיתור נשים שנפגעו באלימות‪ ,‬שפונות ואינן פונות לעזרה מיוזמתן‪.‬‬
‫האיתור יכול לעודד אנשים לבקש עזרה ולהפנות אותן לגורמים מקצועיים מתאימים כמו שירותי רווחה‬
‫ומשטרה‪ .‬נשים פגועות אלימות נוטות להימנע מחשיפת מצבן אך נראה שאם ‪  ‬שואלים אותן הן משתפות‪.‬‬
‫מפגשים מהסוג הזה עם נפגעות אלימות יכולים להיות מורכבים ורגישים עבור אחיות דבר שעלול למנוי‬
‫מאנשי צוות מליזום איתור של נשים ולפנות אליהן‪ .‬לכן חשוב להכיר מהן החוויות והתגובות של אחיות‬
‫במפגש הזה עם נשים שחוו אלימות‪ .‬‬
‫סקירת ספרות‬
‫השלכות המפדש הטיפולי עם נושאים רגישים וטראומטיים של אנשי מקצוע‬
‫אנשי מקצוע שטיפלו במחלות כרוניות וספניות תיארו קושי באיזון תגובות רגשיות לסלם של מטופלים‪.‬‬
‫הם חוו כעס‪ ,‬רוגז‪ ,‬עצב‪ ,‬חוסר אונים‪ .‬התרחקות מרכשות המטופל‪ ,‬ירידה בתפקוד המקצועי‪ .‬וחוו גלישה‬
‫לחיים הפרטים‪ .‬‬
‫מטפלים יכולים לחוות טראמטיזציה משנית‪" -‬הדבקות" בטראומה‪  ‬והעברה נגדית טראומטית‪ ‬‬
‫אלו הם סימנים להתגברות של הפרעת דחק פוסט טראומטית בגלל הזדהות עם הזולת‪ .‬מטפלים המטפלים‬
‫בטראומה חווים לעיתים מצוקה נפשית‪ ,‬עוררות יתר‪ ,‬עייפות‪ ,‬חשדנות‪ ,‬הימנעות מרירות ושחיקה‪ .‬כמו כן‬
‫יכולים לחוות טרומטיזציה חלופית‪ -‬מצב שהו בחוויה משתנה בשל גילוי אמפתיה למטופל (לדוגמה אחות‬
‫שתתחיל להיות עוינת גברים בגלל שראתה מטופלות נפגעות אלימות‪ ,‬מצוקה מוסרית‪ -‬יכולה לגרום לבעל‬
‫המקצוע לפעול שונה מהמצופה ממנו‪ .‬למתוח ביקורת ושיפוטיות לדוגמה כלפי החלטה של האישה לא‬
‫להתלונן‪  .‬יש גם השלכות חיוביות כמו צמיחה‪ ,‬תחושת מסוגלות והתגברות על טראומות אישיות‪ .‬‬
‫המפגש הטיפולי עם נשים נפגעות אלימות ועם תוקפים כאתגר לחיים האישיים של אנשי המקצוע‬
‫(אין יותר מידי מה לפרט) בעיקר שזה נכנס לתוך החיים האישיים בין בני הזוג‪ ,‬בגלל שהרבה פעמים זה‬
‫אישה מאותם מאפיינים (גיל‪ ,‬מוצא וכדומה‪.‬‬
‫השלכות המפגש הטיפולי עם נפגעות אלימות במשפחה על אחיות‪:‬‬
‫חקרו הרבה את ההשפעה של הטיפול באלימות בייחוד על עובדים סוציאליים ופסיכולוגים אבל לא חקרו‬
‫יותר מידי אחיות ‪ .‬מחקרים שכן עסקו בזה רצו לבדוק מה מקדם או מונע איתור של האלימות‪ .‬נמצא‬
‫שבעיקר יש חוסר ידע על תופעת האלימות‪ ,‬לא ידוע מה אופי ההתערבות הרצוי‪ ,‬יש דעות קדומות כמו‬
‫האשמת הקורבן על זה שהוא עוזב או מתנגד‪ ,‬פחד ומבוכה להתערב בעניינים רגישים‪ ,‬חוסר זמן ועומס‪ .‬‬
‫המחקר‪:‬‬
‫המחקר שממצאיו מוצגים כאן נערך בשיטה איכותנית‪ ,‬על פי הגישה הפנומנולוגית‪ ,‬שמטרתה ללמוד מהי‬
‫המשמעות שאנשים נותנים לחוויתיהם ולעולם שבו הם חיים מנקודת מבטם ובשפתם‪.‬‬

‫המדגם‪:‬‬
‫ראיונות שיטה של דגימת נוחות מכוונת (מוכרות למראיינים)‪ .‬נשים‪ ,‬יהודיות‪ ,‬ממרפאות שונות‪ ,‬שטיפלו‬
‫בשנה האחרונה לפחות באישה אחת נפגעת אלימות במשפחה‪( .‬להרחבה ניתן לחזור למאמר לקרוא עמוד‬
‫‪.)308‬‬
‫הליך המחקר‪:‬‬
‫על ידי סטודנטים שלומדים סיעוד בשנה רביעית בהנחיית החוקרת לסמינר איכותני‪.‬‬
‫כלי המחקר‪:‬‬
‫ראיונות עומק חצי מובנים‪ ,‬שעה‪ ,‬בשיחה חופשית בהרחבה על נושאים חשובים בעיניהם‪   .‬היה מדריך‬
‫ריאיון שכלל כמה תחומי תוכן בהקשר של חוויות ותובנות של האחיות בהקשר עם המפגשים‪ .‬‬
‫‪ ‬‬
‫הערכת איכות המחקר‪:‬‬
‫כדי להבטיח את אמינות המחקר נעשתה רפלקציה תהליך של "השמה בסוגריים" לאורך כל שלבי המחקר‪,‬‬
‫ועוד לפני היציאה לראיונות‪ .‬במטרה לבחון איפה יש מקומות שהדעות הקודמות יכולות להטות‪ .‬כמו כן‬
‫בשלב ניתוח הממצאים ניסו להבדיל בין פירוש לתיאור‪ .‬לכן התמות שעולות הן אכן חוויות המשתתפות‬
‫ולא הנחות קדומות של הסטודנטיות והחוקרת‪ .‬‬
‫ניתוח נתונים‪:‬‬
‫הנתונים נותחו באמצעות ניתוח תוכן בשני שלבים‪ .‬שלב ראשון‪ :‬סטודנטיות בזוגות ניתחו את התוכן‪ ‬‬
‫‪0‬מציאת קטגוריות תוכן עיקריות) בהדרכת החוקרת ואז החוקרת ניתחה בעצמה את הנתונים מכלל‬
‫הראיונות‪ .‬לאחר מכן בוצע ניתוח תוכן השוואתי בין הראיונות וזוהו תמות שאפיינו את חוויותיהן של כלל‬
‫המשתתפות במחקר‪ .‬‬
‫היבטים אתיים‬
‫לא ממש מעניין אפשר לקרוא בעמוד ‪ 310‬‬

‫ממצאים‪:‬‬
‫מרחב העבודה‬
‫האחיות היו בקיאות בנוהל לאיתור נשים נפגעות אלימות ולטיפול בהן‪ .‬הן ידעו לפרוס בפניהן את‬
‫האופציות‪ .‬הן הכירו בחשיבות של זיהוי ושיח על מצוקה‪ .‬גם התפקיד הסיעודי (אפואי) היה ברור והן עשו‬
‫סיפקו אותו כנדרש‪ .‬הן תיארו דפוסים שונים של תגובות רגשיות חלק הזדהו עם הנפגעת וחלק התנתקו‬
‫רגשית והעדיפו רק לסייע מבחינה רפואית‪ .‬יש כאלה שהרגישו חוסר אונים‪ ,‬כעס ורחמים‪ .‬עלה גם‬
‫הקונפליקט שבו כביכול האחות לא צריכה לבטא רגשות אישיים כלפי המטופלים‪.‬‬
‫הנשים מעלות קושי בליהשאר בעמדה לא שיפוטית‪ .‬יש הימנעות מקרבה לאישה נפגעת אילמות ומעורבות‬
‫רגשית עמה‪ .‬האחיות נתנו הסבר לכך שהן עמוסות ושאין זמן‪ .‬כמו כן אמרו שהנשים לא נענות לטיפול‪ .‬‬
‫המרחב האישי‬
‫המפגש עם נשים נפגעות אלימות‪ ,‬מותיר את רישמו על האחיות מעבר לתחום העבודה‪ .‬הרוב סיפרו כי‬
‫בסופו של יום בן חוות את המפגש בהקשרים שונים כנשים‪ ,‬בנות זוג ואימהות‪ .‬חלק יצרו את ההפרדה בין‬
‫מרחב הבית ומרחב העבודה וחלק לא הפרידו בין המרחבים‪ .‬יש מחיר רגשי להבעת אמפתיה למצוקת‬
‫הנשים‪ ,‬עד כדי לפגיעה בתחושה העצמית‪ .‬הרבה נשים באו עם החוויות והסיפורי הבייתה שראו את הבעל‬
‫והילדים חשבו על המקרים (הבעלים שימשו בטחון והרגעה)‪ .‬‬
‫דיון‬
‫ממצאי המחקר הנוכחי העלו‪ ,‬כי מרבית האחיות חוו את המפגש עם אלימות דרמטי‪ ,‬מאתגר וחודר את‬
‫הגבולות האישיים והבין אישיים בעבודה ובבית כאחד‪ .‬במרחב העבודה ‪ -‬הן התלבטו כיצד אפשר לספק‬
‫שירות מקצועי ללקחותיהן‪ ,‬תוך ביטוי רמיתי של עצמן ורגשותיהן במפגש‪ .‬במרחב האישי‪ ,‬המפגש עם‬
‫הנשים נפגעות אלימות שימש אבן בוחן לאחיות‪ ,‬להתבונן בחייהן לבחון סוגיות בזהותן כנשים‪ ,‬אימהות‬
‫ובנות זוג‪ .‬‬
‫***במאמר יש פירוט של כל הדיון בגלל שזה קורס בשיטות מחקר לא מצאתי לנכון לסכם את זה‪...‬‬
‫מוזמנים לקרוא במאמר עצמו‪ .)317-322( ...‬‬
‫מגבלות המחקר‬
‫המדגם הוא מדגם נוחות קטן‪ -‬לכן ניתן לקיש בזהירות ממצאי מחקר זה על אוכלוסיית האחריות ובעלי‬
‫מקצוע נוספים‪ .‬עם זאת שיטת מחקר איכותני מאפשרות איסוף וניתוח המאפשר עומק של חווית האחיות‪.‬‬
‫מגבלה נוספת זה שהאיסוף נעשה ע"י סטודנטים שאין להם הרבה ניסיון בראיונות אולי הם לא שאלו על‬
‫דברים אינטימיים ורגישים בחיי המשתתפות‪ ,‬זה בעיקר בלט בתמה השנייה במפגש של האלימות עם חיי‬
‫היומיום‪ .‬למרות זאת רוב המשתתפות סיפקו מידע עשיר ולקחו חלק כמשתתפות בעלות ידע‪ .‬‬

‫שיקום במבחן העלייה‪ :‬יוצאי ברה"מ לשעבר בשיקום פסיכיאטרי‬

‫בשנים האחרונות חל שינוי דרמטי ביחס אל בריאות הנפש‪ ,‬מתמודדים רבים יצאו מאשפוז וממוסדות‬
‫לקהילה‪ ,‬בזכות סל שיקום ומערך שלם של שירותי דיור‪ ,‬תעסוקה‪ ,‬השכלה ופנאי‪ .‬בקרב נותני השירותים‬
‫התפתחו פרקטיקות מכוונות החלמה השמות דגש של עיבוד המשבר הנפשי‪ ,‬קבלת המחלה וניהולה‪ .‬בין‬
‫החולים נמצאים גם יוצאי ברה"מ לשעבר אשר מביאים את תרבותם הייחודית ומעמדם כמהגרים המנסים‬
‫להשתלב בארץ ובמקביל צרכני שירות של בריאות הנפש‪ .‬שילוב זה הופך אותם לקבוצת סיכון‪ .‬נעשו‬
‫מחקרים אפידמיולוגים רבים בתחום אך לא נבחנה מחקרית הפרשנות הסובייקטיבית שהם מעניקים‬
‫לזהותם ולמחלתם‪ .‬מטרת המחקר‪ :‬להבין מהו דפוס ההתמודדות עם המחלה והתיוג המאפיין מתמודדים‬
‫אלו‪ .‬הכוונה היא לסייע לנותני השירותים להבין טוב יותר את הצרכים הייחודים של אוכלוסיה זו ולכוונה‬
‫להתאמות ושינויים ברפורמה‪.‬‬
‫סגנונות התמודדות עם מחלת נפש ותיוג חברתי‬
‫בספרות תוארו שני סגנונות בולטים של התמודדות עם מחלת נפש‪ :‬שילוב וטיוח‪ .‬אנשים המשלבים בין‬
‫השניים מצליחים להתמודד עם המחלה בצורה דואלית ולהבין שהם חולים אבל יש גם הכרה בכוחותיהם‬
‫ויכולתיהם‪ .‬אנשים הנוטים לסגנון מטייח נוהגים להכחיש את המחלה‪ .‬סגנונות אלו מאפיינים את החוויה‬
‫הייחודית של המתמודדים ותלויה ממידת התובנה למחלה והמשמעות הסובייקטיבית המיוחסת לה‪ .‬תיוג‬
‫עצמי משפיע על סטרואטיפים ודיעות קדומות‪ ,‬רבים מהחברה תופסים אותם כאלימים ובלתי צפויים‪ .‬כמו‬
‫כן יש לכך השלכות הרסניות על חיי המתמודדים אשר מפנימים תיוגים אלה וכתוצאה מכך הם מתייגים את‬
‫עצמם וגורמים לירידה בתחושת המסוגלות‪ .‬מחשש לדחייה חלק בוחרים להחצין את המחלה ולהיחשף‬
‫וחלק בוחרים להתחבא ולהכחיש‪" .‬המודל המסביר" מתאר את דרכי ההתמודדות של המחלה ודפוסים‬
‫שונים של חיפוש עזרה וצורות טיפול מתאימות‪ .‬מודל זה מעוגן בהקשר התרבותי של המתמודד‪ ,‬המאמר‬
‫מבקש לבחון את ההשתקפות של מאפייני התרבות בסגנונות ההתמודדות של יוצאי ברה"מ עם מחלת נפש‪.‬‬
‫מאפיינים תרבותיים של יוצאי ברה"מ‬
‫בתחומים רבים הם עדיין "תוצרים" של החיברות הרוסי‪ -‬סובייטי‪ .‬הם שומרים על הצביון הרוסי בשפה‪,‬‬
‫במקומות בילוי‪ ,‬בתחושת השייכות לרוסיה‪ ,‬ובעמדותיהם כלפי בריאות הנפש‪ .‬בשנות ה‪ 60-‬רוסיה‬
‫הסובייטית השתמשה בפסיכיאטריה לצרכים פוליטיים וכלאה מתנגדים של המשטר תחת העילה של מחלת‬
‫נפש ואשפוז בכפייה‪ .‬כך החלה הרתיעה מפני הפנייה לעזרה והחשד של עובדי בריאות הנפש כנציגים של‬
‫המשטר‪ .‬כמו כן היה תיוג חברתי גדול וסנקסציות חברתיות כלפי חולי הנפש‪ .‬יתר על כן גם הערכים‬
‫החברתיים לא תמכו בפנייה לעזרה ובחשיפה של העולם הפנימי‪ .‬כך עד שנות ה‪ 90-‬המודלים שם היו רק‬
‫רפואיים‪ ,‬רק בשנת ה‪ 2000-‬נכנסו עובדים סוציאלים ופסיכולוגים לתחום ורוסיה החלה להיחשף למודלים‬
‫שונים של התמודדות עם מחלות נפש‪.‬‬
 ‫דפוסי פנייה לעזרה בקרב יוצאי ברה"מ בישראל‬
‫הגירה הוא אירוע מורכב עם הרבה אובדנים הן מהזווית החברתית‪ -‬תרבותית והן במתח שבין שמירת‬
‫הזהות האתנית לאימוץ זהות חדשה‪ .‬גורמי סיכון נוספים הם העדר תמיכה חברתית ומשפחתית‪ ,‬בעיות‬
‫רפואיות‪ ,‬בדידות‪ .‬ככל שלמהגר תהיה תמיכה פורמלית ובלתי פורמלית כך הסתגלותו תהיה טובה יותר‪.‬‬
‫ממחקרים אפידמיולוגים שנעשו נמצא שבאמת מהגרים מברה"מ חולים יותר במחלות נפש בהשוואה‬
‫לילידי הארץ‪ .‬נוסף על כך יש להם עמדה שלילית על בריאות הנפש ולכן הם לא פונים לעזרה‪ .‬גם כשהם‬
‫פונים לעזרה הרקע שלהם מקשה על הטיפול‪ :‬הם מצפים לתוצאות קונקרטיות‪ ,‬קשה ליצור איתם ברית‬
‫טיפולית‪ .‬כך רבים מהם לא פונים ומצבם רק מחמיר וגורם לתחלואה כפולה‪ .‬בגלל כל זאת חשוב לעשות‬
‫מחקרים איכותניים בנושא כדי להבין את תפיסות הרוסים על מצבם ואת שירותי השיקום הניתנים להם‬
‫ואילו אסטרטגיות הם נוקטים‪ .‬‬
‫שיטת מחקר‬
‫גישה איכותנית פרדיגמה נרטיבית המתבססת על ניתוח סיפורי חיים‪ .‬נבחרה השיטה הנרטיבית כיוון‬
‫שהדרך הסובייקטיבית שבה אנשים מציגים את תולדותיהם ונותנים פרשנות לנסיבות היא ערוץ פורה‬
‫להבנת זהותם‪ .‬כמו כן שיטה זו הולמת מחקר בבריאות הנפש ומשפיעה על גישת ההחלמה והשיקום של‬
‫החולים‪ .‬גם בתחום ההגירה גובר השימוש בשיטה זו על מנת להבין תהליכים נפשיים וחוויות של מהגרים‪.‬‬
‫שיטת הדגימה‬
‫יש פה דגימה מכוונת שמטרתה לחפש משתתפים בעלי מאפיינים ספציפיים התואמים לשאלת המחקר‬
‫שלי‪  .‬גיוס המרואינים נעשה על ידי שיטת 'כדור שלג' של חבר מביא חבר‪ .‬‬
‫כלי המחקר‬
‫הנתונים נאספו באמצעות ראיון "סיפור חיים" הבנוי משני חלקים‪ .1 :‬חלק פתוח שהתחיל בשאלה "ספר לי‬
‫את סיפור חייך" המאפשר למרואיין להציג את הנרטיב שלו באופן ספונטני ללא התערבות חיצונית ‪ .2‬חלק‬
‫חצי מובנה שבו המשתתפים נשאלו שאלות הבהרה והשלמה בתחומים הרלוונטים למחקר‪( .‬מדריך ראיון‪-‬‬
‫בחלק זה נעשה ניסיון להבהיר נושאים שהוצגו‪ ,‬לשאול על דברים שלא סופרו ולמלא פרטים ביוגרפיים על‬
‫היסטוריית החיים שהיו חסרים בסיפור הספונטני)‪.‬‬
‫ניתוח הנתונים‬
‫בשלב הראשון של הניתוח נעשה שימוש במודל לפרשנות לשם חשיפת הזהות‪ .‬כלומר להבין את המסר‬
‫שהמרואיין באופן מודע או בלתי מודע מבקש להבנות לתוך סיפור חייו ולהעבירו לחוקר‪ .‬ניתן לנתח את‬
‫סיפורם לפי מספר מנגונים‪ :‬מנגנון ההכללה (נרטיב משותף עם עדה או עם)‪ ,‬מנגנון חידוד המבליט או‬
‫מעבה חלק מהעובדות‪ ,‬מנגנון ייחוס המתייחס "לטוב" או "רע"‪ ,‬מנגנון של השטחה (מזעור עובדות) או‬
‫מנגנון מנוגד (השתקה)‪ .‬זיהוי מנגנונים אלו עוזרים להבין את התפיסות העצמיות של המרואיינים‬
‫והתמודדותם עם משברים שחוו‪ .‬‬
‫בשלב השני אותרו תמות שחזרו על עצמן‪ .‬המעבר מניתוח ראיון בודד לסדרה של ראיונות נעשה באמצעות‬
‫השוואה בין ממדים משותפים על פי העקרונות של תיאוריה המעוגנת בשדה‪ .‬השוואה בין הנרטיבים של כל‬
‫המשתתפים‪ .‬כדי להבטיח את אמינות הניתוח החוקרים שמרו על שקיפות בנוגע לתהליך המחקר‪ ,‬ההקשר‪,‬‬
‫הציטוטים ודיון מושגי גלוי כך שהקורא יכול להעריך את פרשנותו של החוקר באופן עצמאי‪ .‬פעולה שנייה‬
‫היא קבלת משוב מהמשתתפים עצמם ווידוא שהממצאים אכן מייצגים את סיפורם האישי‪.‬‬
‫ממצאים‬
‫מתוך הראיונות עלו מספר תמות‪ ,‬חלק כאלו שעלו באופן גלוי וחלק שעלו באופן סמוי על ידי השמטה או‬
‫השתקה‪.‬‬
‫תפיסת מחלת הנפש‬
 ‫רוב המהגרים מדברים על מחלת הנפש באופן מצומצם ביחס לאירועים אחרים בחייהם‪ .‬בניגוד להשטחה‬
‫של מחלת הנפש‪ ,‬יש הרבה מרואיינים שבוחרים לחדד את המחלות הפיזיות שלהם‪ .‬החולים תולים את‬
‫התפרצות המחלה בגורמים חיצונים‪ -‬סביבתיים‪.‬‬
‫דפוסי התמודדות עם תיוג‬
‫אף אחד מהמרואינים לא התייחס לתיוג‪ ,‬אלא רק בתגובה לשאלה ישירה‪ .‬המשתתפים טוענים שיש אפליה‬
‫מהצד הישראלי שרואים אותם קודם כל כמהגרים ורק אחכ כמתמודדים‪ .‬כמו כן יש נטייה להסתיר את‬
‫המחלה כדי להמנע מבושה ומדחייה‪ .‬יש להניח שהם הפנימו את התיוג החברתי השלילי כלפי נפגעי נפש‬
‫מהתרבות הסובייטית‪ .‬חלק מהמתמודדים נמנעים ממגע עם מתמודדים אחרים כי הם מזדהים עם חווית‬
‫החולי שלהם וחשים איום על זהותם העצמית‪ .‬נראה כי ההעדפה להיות בקשר עם אנשים בריאים משקפת‬
‫גם הפנמה של תיוגים שליליים כלפי חולי נפש‪ .‬‬
‫דפוס נוסף של התמודדות עם התיוג הוא שימוש קוגנטיבי והתנהגותי ברווחים משניים של התיוג "חולה‬
‫נפש" (למשל סיוע בשכר דירה ובקצבת נכות)‬
‫תפיסת מערכת בריאות הנפש והשיקום‬
‫העולים משווים בין ‪ 2‬מערכות הבריאות‪ ,‬בארץ ובברה"מ‪ .‬למשל בתקופה הסוציאליסטית שם הייתה‬
‫נגישות רבה לרפואה ובחינם‪ .‬רובם מטילים ספקות במערכת השיקום בארץ וטוענים שהתהליך מנציח את‬
‫מעמדם החברתי הנמוך והדימוי העצמי השלילי‪ .‬כמו כן יש פער תרבותי בין אנשי מקצוע ותפיסתם‬
‫המערבית לבין התפיסה של ברה"מ את המחלה שלהם‪.‬‬
‫דפוסי צריכה של שירותי השיקום‬
‫העולים צורכים מעט את שירותי השיקום‪ ,‬נובע מתוך החשש להשתייך לקבוצת חולי הנפש ולתפיסה של‬
‫עצמם כצרכנים של מערכת הבריאות‪ .‬חלקם מספרים שהם מתביישים בכך שהם עובדים בתעסוקה מוגנת‬
‫בסיוע שירותי השיקום‪ .‬רובם מעדיפים באופן בולט לצרוך שירותים פרטניים מאשר קבוצתיים או פעילות‬
‫פנאי עם מתמודדים אחרים‪.‬‬
‫מקורות תמיכה‬
‫מוטיב הבדידות עולה הרבה מהעולים‪ .‬יש קשר לתהליך ההגירה אבל לא רק‪ .‬גם מרואינים שמשפחתם‬
‫נמצאת בארץ העידו על בדידות הנובעת מכך שהמשפחה מתרחקת מהמתמודד כעת כשהוא חולה‪ .‬קשיי‬
‫ההסתגלות של המתמודד בארץ וכישלונותיו הבריאותיים והכלכליים שינו את תדמיתו בעיני בני משפחתו‪.‬‬
‫חלק מעידים על תמיכה רחבה בחברים שאינם זוכים לקבל מבני המשפחה‪ .‬נוסף לכך יש תרומה רבה‬
‫לאנשי צוות דוברי רוסית במערכת השיקום‪ ,‬מקור חשוב לתמיכה רגשית וכמגשרי תרבות בינם לבין‬
‫המערכת‪ .‬הם טוענים שכשאדם מרגיש לא טוב‪ ,‬חשוב שהוא יוכל להתבטא בנוחות ושיבינו אותו‪.‬‬
‫*יש הרבה ציטוטים של מתמודדים וניתוח של החוקרים את הממצאים הללו*‬
‫דיון‬
‫העולים משתמשים באסטרטגיות התמודדות אוניברסליות כמו ילידי הארץ‪ ,‬אך יש להם גם דפוסים‬
‫מיוחדים המייחדים את תרבותם‪ .‬רבים בוחרים להשטיח את מחלת הנפש‪ ,‬יש לשער שבשל ההגירה‬
‫והקשיים שנלוו לה הם דוחקים לשוליים את מחלת הנפש‪ .‬כמו כן הדבר קשור לתרבות שלהם ולכך שלא‬
‫נהוג לשתף בקשיים נפשיים רגשיים‪ .‬במחקרים שנעשו על ישראלים נמצא שהם יותר חושפים ומשתפים‬
‫ופחות "מטייחים"‪ .‬נוסף לכך הישראלים טענו שהתפרצות המחלה קשורה גם לאירועים גנטיים וגם‬
‫חיצוניים‪ ,‬בעוד שהרוסים טענו שזה רק סביבתי‪ .‬הם תופסים את האחראיות על החולי כנתונה בידיהם‪ ,‬מה‬
‫שמאיים על התפיסה העצמית שלהם‪ .‬ייתכן שהעברת האחראיות להתפרצות המחלה לגורמים חיצונים‬
‫נעשה כדי לא להתייחס לכך כ"כישלון אישי"‪ .‬ההתמודדות שלהם מושפעת הרבה מיחסי הכוח שלהם‬
‫כעולים חדשים בחברה הישראלית וכן בתור אזרחי ברית המועצות והיחס שלהם למשטר שהיה נהוג‬
‫במדינתם‪.‬‬
 ‫(יש עוד המשך אבל זה לא נראה לי רלוונטי)‬
‫תרומות המחקר‬
‫יש לקחת בחשבון את דפוסי ההתמודדות של העולים בתהליך השיקום‪ ,‬למשל החיפוש שלהם למצוא‬
‫פתרונות קונקרטיים ומיידים צריך להילקח בחשבון ולתת עדיפות לשיטות התערבות קצרות וממוקדות על‬
‫פני תהליכים דינאמיים‪ .‬כמו כן בניית המטרות צריך להיעשות בצורה עדינה שכן הם מטייחים את מחלת‬
‫הנפש שלהם ונותנים יותר משקל למחלות פיזיות‪ .‬כמו כן המודעות שלהם לטיפול קבוצתי הוא נמוך‪ ,‬יש‬
‫לנסות לשלב אותם ולהראות להם את התרומה שיש בכך‪ .‬כמו כן אין להם ידע בסיסי על שיקום פסיכיאטרי‬
‫וצריך להגדיל פעילות של הסברה‪ .‬חוסר הידע מזין גם סטיגמות שליליות‪ ,‬צריך להעזר בתקשורת ולרכך‬
‫עמדות שליליות‪ .‬לצד ההסברה לשינוי עמדותיהם צריך גם לכבד את חששותיהם ולהתאים להם פעילות‬
‫מיוחדות בסל השיקום (למשל חונכות אשר הזכירו לטובה) כיוון שהם גם ככה לא משתמשים בשירותים‬
‫רבים שהם זכאים לה‪ ,‬לא מדובר בתקציב מוגדל אלא במיצוי טוב יותר של הקיים‪ .‬נוסף לכך יש לחזק את‬
‫העובדים הרוסים במוסדות השיקום ולהביא מתורגמנים אם אין עובדים‪( .‬עצם זה שהמחבר מציע פתרונות‬
‫לעתיד מעיד על אלמנטים ממחקר הערכה)‬
‫מגבלתו העיקרית של המחקר נובעת ממספר קטן של משתתפים אשר מצמצמת את יכולת ההכללה ממנו‪.‬‬
‫זה אינו גורע מערכו אבל הוא מחקר חלוץ וצריך להמשיך מחקר כמותי ורב משתתפים שיוכל להפריך או‬
‫לאשש את הטענות‪ .‬כמו כן יש שונות גדולה בין המרואיינים‪ ,‬צריך לחקור קבוצות הומוגניות יותר‪ .‬כמו כן‬
‫חשוב להשוות קבוצת מהגרים זו עם קבוצות מהגרים ממדינות שונות כדי להבין את השוני והדמיון‬
‫ביניהם‪.‬‬