Professional Documents
Culture Documents
שיעור :1
מחקר איכותני זה?
דברים שמודדים אחרת .עניין ה"מדיד" זה מה שאנחנו שואלים את עצמנו אם קשור למחקר
איכותני והאם בכלל כל דבר הוא מדיד ,כי אם אנחנו לא יכולים למדוד אז איך אנחנו יכולים לדבר
על תופעה? אם אי אפשר לשים אותה על איזה סרגל ,זה אחד הקשיים שיש בתוך המחקר
האיכותני.
יש הרבה מחקרים שמודדים רגשות או עוצמה של רגשות .אפשר למדוד אבל איך זה באמת
מרגיש? למשל מה זה אומר דכאון אחרי לידה? איך נשים מרגישות עם הדבר הזה? לא "כמה" אלא
"מה" ,מה מרגישים בבוקר ולאיפה המחשבות לוקחות אותן .זה מחקר מסוג אחר .מחפשים ידע
שלא דווקא נמצא בין המספרים ,זאת אחת מהמוטיבציות לעשות מחקר שהוא קצת אחר .בוא
ננסה לא לשים את זה בתוך סרגלים או מדרגים וננסה להיכנס לעומק כדי להבין.
Denzinהגדיר מחקר איכותני כך :גישה שחוקרת תופעות חברתיות (מדעי החברה ,עסוקים
באנשים) ,מחקר פרשני ,מחקר נטורליסטי שנשען על הרבה שיטות.
חלק חשוב מהמחקר זה כתיבה ,אם עושים תצפית או ראיונות צריך לתעד הכל ,המילים הופכות
את מה שעשיתי לנראה.
שיעור :2
שיעור :3
מבחינה היסטורית בתוך מחקר יש דגש על מחקר כמותי .זאת הראייה שקיבלנו לאורך שנים,
מתוך המדעים המדויקים ,זה גם בגלל הטכנולוגית ,מחשבים שאפשרו לאסוף ולנתח
סטטיסטיקה .עם הזמן מתחילים להישמע קולות אחרים שמבקרים את הדעה המקובלת הזאת.
קולות שמתחילים לשאול האם המחקר שנעשה מתאים למחקר במדעי החברה ,כשאנחנו רוצים
ללמוד למה אנשים מתנהגים ככה ואיך הם חווים את הדברים האם אנחנו יכולים להשתמש
בכלים כאלו של מחקר כמותי? כשאנחנו חושבים על מחקר איכותני אנחנו יודעים שהוא שואב
מכל מיני גופי ידע ותאוריות.
תרומות אידיאולוגיות:
פוסט מודרניזם -אולי התרומה הגדולה ביותר למחקר האיכותני -זה מתייחס לחשיבה או גוף ידע
שמבקר את התאוריות והנחות היסוד שעד אז דיברו עליהן בתקופה המודרנית .תאוריות ששמות
דגש על טכנולוגיה ,רציונליות ,הסקת מסקנות פורמלית ,על הבנות אוניברסליות (שכולם מתנהגים
ככה) .הגישה הפוסט מודרנית התחילה להגיד שידע אף פעם לא מנותק מהיבטים חברתיים כמו
מעמד ,מגדר ,גזע .יש היררכיה של כוחות ששולטת בידע ומייצרת ידע בדרך מסוימת .בתוך המחרב
הזה ממעטים מידע שבא ממיעוטים או ממי שלא נמצא ב . main streamהתאוריות בתוך הפוסט
מודרניזם אומרות בו נפרק את הידע ,נבין איך הוא נוצר ,איך הוא מתעצב ,בו נראה איזה
היררכיות מייצרות לנו ידע בצורה מסוימת ולא בדרך אחרת .פוסט-מודרניות יוצאת נגד ההבחנה
בין תרבות גבוהה ותרבות נמוכה ,מי בעצם קבע שזאת תרבות גבוהה? בפוסט מודרניות איך
הבחנה כזאת ,יש הסתכלות שמפרקת את ההיררכיות או מצביעה עליהן.
תיאוריה ביקורתית – מוכר מסוציולוגיה ,זה הרבה תאוריות שמה שמשותף להן זה העיסוק בכוח
ובחשיפה של תנאים שמייצרים עדיפות לקבוצות מסוימות ונחיתות לקבוצות אחרות והרבה
מהתאוריות הביקורתיות מנסות לחשוף את יחסי הכוח האלה ולקדם שינויים חברתיים ,לחפש
איך ידע נוצר בעקבות אי-שוויון בכל מיני הקשרים .איך מגופי הידע שמאוד תורמים לאיך שמחקר
איכותני נראה
פמיניזם – גישות פמיניסטיות שתרמו לאיך מחקר איכותני נראה ,איך עושים ראיון ,איך אני לא
מפעילה כוח על המרואיינים ,איך מייצרים יחסים שוויוניים עם המשתתפים .גישות שאמרו איך
יש היסטוריה שנשלטת על ידי גברים שהם קובעים איך ידע נוצר ,מה זה ידע ואיך חוקרים אותו.
מחקר פמיניסטי מציע אלטרנטיבה ,לא חייב מחקר שמנצל את הנבדקים ,איך החוקרת יכולה
להיות מודעת למה שהיא מביאה איתה ,לכוח שלה.
שיעור : 4
המעבר מכומתי לאיכותני ,יש ביקורות שונות כפי שציינו כלפי המחקר הכמותי .התאוריה אולי
מרחיקה אותנו מהרלוונטיות לחיים של אנשים ויש מחשבה שנתונים איכותניים יכולים לתת את
ההיבט הזה .מחקר כמותי לא מצליח לספק מספיק ידע על המשמעות שאנשים מעניקים לדברים
שהם עושים .יש קושי עם הכללות ,הן משמעותיות מבחינה סטטיסטית אך עדיין לא תמיד ניתנות
ליישום על מקרה פרטי .מחקר איכותני נותן לנו להגיע למקרים פרטניים ולא להתעקש דווקא על
האישוש וההפרכה של תאוריות .עולות שאלות גם על המיקום של החוקרת ואיך הוא מעצב את
המחקר .המחקר הכמותי מתיימר לאובייקטיביות אבל החוקרת היא לא במאת זבוב על הקיר ויש
לה קשר ואינטראקציה עם הדבר שהיא חוקרת .דיברנו על נושא ה-אמיק ואתיק .יש נטייה בתוך
מחקרים כמותיים ,בגלל הקושי להתקרב למשמעות של מקרים פרטניים ,הם נשארים יותר
קרובים לאתיק ,לנקודת מבט החיצונית .מחקר איכותני יכול לקרב אותנו לנקודת מבט אמית.
פרדיגמה:
יש כל מיני הגדרות לפרדיגמות .כשמדברים על פרדיגמה מדברים על אמנות שיש לנו ביחס לאליך
העולם פועל ,אוסף של אמונות שמכוונות את מה שאני חושבת על המחקר .פרדיגמה מחקרית
תגיד לי מה אני יכולה לחקור ומה לא .אם אני בוחרת פרדיגמה מסוימת היא משרטטת לי עולם
שבתוכו אני מבחינה מה מתאים למחקר ,להתאים בין מה שמחקר איכותני יכול לעשות לבין מה
שאני רוצה לדעת כי יכול להיות שמה שאני רוצה לברר מחקר איכותני לא מתאים לזה ,הוא לא
יכול למדוד .יש שאלות שמחקר איכותני לא יכול לענות עליהן .הפרדיגמה היא גם מסגרת
פרשנית ,כל מחקר הוא איזשהו מערך פרשני ,אנחנו מפרשים את איך שהעולם פועל .פרדיגמה
היא גם מערך של אמנות ופרשנויות שיש לנו מבלי שאנחנו עוצרים להצהיר עליהן .אמנות בסיסיות
שעל המצע הזה נמצא המחקר שלנו ,זה הבסיס ,זה מגדיר איך ניגש למחקר ,איזה סוג בעיה
נחקור ,איך נחקור ומה יש לנו להגיד לגבי זה .הבסיס זה האמנות שלנו ,הרבה פעמים פחות מודע.
מחקר כמותי ומחקר איכותני אלו שתי פרדיגמות מחקר שונות.
כל פרדיגמה צריכה להתמודד עם 3שאלות מרכזיות( :לפי התשובות נדע באיזה פרדיגמה
להתמקד)
שאלה אונטולוגית :אונטולוגיה – מתייחסת למציאות .אולי השאלה הכי בסיסית ,מה אנחנו
חושבים על המציאות ,על האופי של העולם ,מה קיים ומה לא קיים .לפי התשובות נבחר פרדיגמה.
שאלה אפיסטמולוגית :אפיסטמולוגיה – תורת ההכרה ,זה אומר איך אני יודעת את מה שאני
יודעת? על סמך מה? שאלות של מה זה ידע ומה זה מדע? מה היחסים ביני כחוקרת לבין הדבר
שאני חוקרת ,על סמך מה אני אומרת את הדברים שאני אומרת? מה זה סוגים של ידע?
שאלה מתודולוגית :מתודולוגיה – כיצד חוקרים .איך אני יכולה לחקור את מה שאני חושבת
שקיים ואני רוצה להגיע אליו מתוך היחסים .איך אני אוספת ידע על אותו עולם שאני חושבת
שקיים ואותה המציאות .מה השיטה והחוקים שלנו לערוך את המחקר הזה .איך החוקרת יכולה
למצוא את מה שהיא חושבת שאפשר לדעת על המציאות.
3פרדיגמות:
פרדיגמה (פוסט) פוזיטיביסטית:
פוזיטיביזם במובן של המחקר כפי שהוא היה נהוג במשך מאות שנים .חוקרים שמאמצים כלים
מעדיים כדי להבין את העולם .מחקר שהוא סטרילי ,ניטרלי ,אובייקטיבי .אנחנו נתייחס
לפוזיטיביסטית ולפוסט פוזיטיביסטית ביחד ,לא נתמקד בהבחנה ביניהם .מתוך המבט של
הפרדיגמה הזו:
השאלה האונטולוגית – המציאות ,קיימת מציאות אובייקטיבית שנמצאת מחוץ לנו כחוקרים
וכצופים .המציאות קיימת בלי קשר אלינו ,היא ממשית ,אפשר למדוד אותה ולתעד אותה .יש
תופעות חברתיות במציאות ויש להן חוקיות ,אני כחוקרת צריכה להבין מה החוק ,למה אנשים
מתנהגים בדרך מסוימת ,איך הם מתנהגים ...יש אמת מוחלטת ואני כחוקרת רוצה לנסות להגיע
אליה ולצפות בה כמו שהיא .לינקולן וגובה קוראים לזה ריאליזם נאיבי – "ראליזם" זה מציאות
אמיתית" ,נאיבי" זאת התפיסה הביקורתית שלהם כלפי זה .הם חושבים שזה נאיבי לחשוב שיש
מציאות אובייקטיבית שאני כחוקרת יכולה לתעד מבלי להשפיע עליה .התפיסה הפוזיטיביסטית
היא שהמחקר יכול להראות לנו את הסיבה והתוצאה .המטרה של החוקרים היא לצפות ולהגיע
לדברים כפי שהם נמצאים שם בחוץ.
השאלה האפיסטמולוגיה – התשובה הפוזיטיביסטית :אפשר להיות אובייקטיבים ביחס לדבר
שאני חוקרת .יש יחסים אובייקטיבים ביני כחוקרת לבין מה שאני חוקרת ,אני לא קשורה לדבר
הזה ,אני לא משפיעה עליו .התפיסה שהידע נמצא באותה מציאות ואני צריכה לגלות את
המציאות .אפיסטמולוגיה דואלית -יש אותי כחוקרת ויש את המציאות/התופעה ,אלה שני דברים
שמתקיימים במקביל ,בנפרד .הידע נמצא שם ואני כחוקרת צריכה לגלות אותו ,הידע הזה הוא
אמת -הממצאים נתפסים כאמת.
השאלה המתודולוגית – השיטות שלי הן למצוא את החוקיות ,הסיבתיות ,להבין איך דברים
עובדים ולמדוד אותם ,מדובר על שיטות כמותיות .המתודולוגיה היא מתודולוגיה שאמורה לאזור
לנו להבין את הדברים ולכן יש בידוד של משתנים ,אם אני רוצה להבין איך משהו עובד אז צריך
לקחת תאוריה ,לגזור השערה ,ללכת ולבדוק אותה על הפרטים כדי לאושש או להפריך אותה .זה
הבסיס שממנו נובע מחקר כמותי .יש דדוקציה= הסקת מסקנות למעלה למטה ,מהכלל אל הפרט.
הפרדיגמה הביקורתית:
זה לא תאוריה אחת ,זה מושג שכולל הרבה תאוריות וגופי ידע ,כמו מרקסיזם ,פמיניזם ועוד .מה
שמשותף לכל הגופי ידע האלה זה עיסוק בשאלות של שליטה ,דיכוי ,גם מבחינה היסטורית .הרבה
תאוריות ביקורתיות עוסק במאבקים חברתיים ,אי שוויון ,שינויים חברתיים .יש עניין איך ידע
נוצר בעקבות אי שוויון .איך קבוצות נחותות משתתפות בתהליך ייצור ידע .כל הדברים האלה
משותפים למחשבה ביקורתית .ההבדל בין הפרדיגמה הביקורתית לקונסטרוקטיביסטית זה הדגש
הביקורתי.
השאלה האונטולוגית :השאלה של המציאות – מדברים על מציאות שהיא הבניה והפרדיגמה
הזאת אומרת שאנחנו צריכים להסתכל על תהליכים היסטוריים .לא סתם להגיד יש הבניות ,צריך
לראות איך הבניות מסוימות תפסו ואחרות לא ,איך יש הבניות שאנחנו תופסים כמשהו טבעי,
אנחנו מניחים שגברים עושים ככה ונשים עושות משהו אחר .הבניה שנוצרה על ידי אנשים בתוך
מרחב שיש בו יחסי כוח ,לא סתם הבניה שקורת באופן טבעי וחופשי .לא כל ההבניות מתקיימות
כל הזמן ,יש הבניות מוגבלות בגלל תהליכים היסטוריים ומבני כוח .יש מציאויות רבות והבניות
והדגש הוא על תהליך היסטוריים ויחסי כוח .לינקולן וגובה קוראים לזה ריאליזם/רליטיבזם
והדגש שלהם זה על היסטורי ,איך המציאות המובנת התעצבה על ידי קבוצות כוח וערכים
מסוימים שעם הזמן הם נראים לנו ממשיים ,אמיתיים ,טבעיים .הביקורתית תשאל איך הגענו
למצב הזה של ההבניות.
השאלה האפיסטמולוגית :מה הידע והאופי של המחקר -התפיסה של הפרדיגמה הביקורתיות זה
שהמחקר שלנו הוא אקט פולטי .המחקר תמיד עושה משהו בתוך המציאות והשיח הקיימים ,או
שהוא מחזק או שהוא מתנגד ,לכן כל מחקר הוא אקט פוליטי .אני עושה את המחקר ואני צריכה
לבחור עמדה ,אני מעורבת כחוקרת .המטרה של מחקרים ביקורתיים זה לחשוף את המבנים ואת
יחסי הכוח שמעצבים לנו מציאויות .אני רוצה להראות במחקר שלי איך אידיאולוגיות מסוימות
מעצבות ומשמרות ומייצרות מצב .התפיסה היא שמחקר הוא סוג של פעולה .לינקולן וגובה
מדגישים שבפרדיגמה הזו יש עניין של תיווך ערכים ,ידע הוא לא מנותק או תלוש מהיבטים שונים
של מוצא ,מגדר ,מעמד ,ערכים ,אמונות וכו' .הדברים האלה מעצבים את המחקר והממצאים
שלנו .במחקרים ביקורתיים בדרך כלל יש חלק בולט של רפלקסיביות ,אנחנו נשמע על החוקרת
והדברים שצריך לדעת שעיצבו את המחקר שלה ואולי גם השפיעו על הפרשנות שלה .הדגש זה
שהממצאים לא רק מתהווים אלא הם גם קשורים בערכים שלי ושל המשתתפים ואיזה השלכות
יש לה בתוך המחקר .המחקר בא לחשוף יחסי אי שוויון ותהליכים היסטוריים שעיצבו את
המציאות שלנו ונראים בעינינו כטבעיים ,התפיסה היא שניתן להשיג את זה בתוך דיאלוג שיש בו
אפשרות למשא ומתן ,גם החוקרת וגם המרואיינים משתתפים בתהליך של הבנה מחדש של
הנושא .ידע הוא לא משהו שמצטבר באופן מוחלט ,בתוך המפגש שלי כחוקת עם המרואיינים נוצר
דיאלוג שמצריך מאיתנו לבדוק את האמונות שלנו מחדש ,יכול להיות שגם אני כחוקרת אתעמת
עם אמונות שיש לי ביחס לדברים האלה .משהו עמוק ביחס לדיאלוגיות עם המרואיינים ,משא
ומתן מורכב ביחס לאיך המציאות הזו מתעצבת.
השאלה המתודולוגית :המחקר יכול וצריך לתרום ,לשנות משהו ולעזור גם לקבוצות מודרות.
אנחנו נראה בתוך מחקרים ביקורתיים ניסיונות להתמודד עם זה .יותר מחקרים משתפים
שנותנים יותר מקום לאנשים ,לא חוקרים אותם אלא איתם .מישהו מהקבוצה הנחקרת עוזר
לעצב את המחקר .דגש על הרפלקציה של החוקרת כדי שנוכל לדבר על ממצאים מתווכי ערכים.
שומעים יותר את הקול של החוקרת .יש דיאלוג דיאלקטי ,בהמשך למה שאמרנו על המשא ומתן,
הדיאלוגיות של החוקרת עם המרואיינים ואיך הפרשנות של הממצאים נכנסת לתוך המתודולוגית.
שיעור : 5
ההבדלים האפיסטמולוגיים ,אונטולוגים ומתודולוגיים יש להם משמעות גם לתכלס של המחקר.
מבחינת מטרת המחקר :מחקר כמותי שיוצא מתוך פרדיגמה פוזיטיביסטית בעצם המהלך שלו זה
לקחת השערות ולבדוק אותן ,עיסוק בשאלות של השפעה וסיבתיות .במחקר איכותני אנחנו לא
בודקים השערות ,אנחנו רוצים לשאול ,ללמוד ולחקור אבל לא דרך בדיקה של השערות ספציפיות
ובהמשך לכך אנחנו גם מתעניינות בדרך ולא רק בתוצאה .לא רק מה אנשים ענו לי כשהתחלתי
להקליט את הריאיון אלא גם דברים מסביב ,למשל גם אלה שלא רצו להתראיין רלוונטיים כסוג
של חומר .אלו השערות שנוצרות כתוצאה מהמחקר האיכותני ,אחרי שאני פוגשת אנשים על סמך
זה אני מנסחת השערות שונות .כחלק מהתפיסה גם ה-איך שעושים את המחקר משתנה ,איך
יראה מערך המחקר שלנו .במחקר כמותי המערך הוא ברור מראש ,מה המשתנים ,איך מגדירים
אותם ואיך מודדים .במחקר איכותני השאלות יותר כלליות והמטרות יותר כלליות אז גם המערך
לא יכול להיות כזה ספציפי ,הוא יותר כללי ודברים שאנחנו מבינים תוך כדי גורמים לנו לשנות את
המערך .מבחינת מדגם :במחקר איכותני המדגמים הם קטנים יותר משמעותית והם לא מייצגים!
מה שכל כך חשוב במחקר כמותי לא מתקיים במחקר איכותני .מי שהתופעה והמחקר לא קשור
אליו לא רלוונטי לי .במחקר איכותני החוקרת מעורבת ,שומעים את הנוכחות של ברמות שונות,
מתקיים דיאלוג בין החוקרת למשתתפים .התפיסה במחקר איכותני היא שהאנשים שמשתתפים
הם לא מושא למחקר באופן פשוט ,לכן הרבה פעמים במחקר איכותני המרואיינים הם לא
"נחקרים" אלא "משתתפים" .מבחינת נתונים במחקר כמותי הנתונים הם מספרים ,יש כלים
לעשות ניתוח כמותי ,סטטיסטי .במחקר איכותני הנתונים הם פשוט מאוד הרבה מילים ,צריך
לדעת לבנות טיעון ,להציג חוויה ,תפיסה של אנשים ,משמעות ,זה מצריך יכולת כתיבה .בדרך כלל
יש בסיס תיאורי ,גם במחקר איכותני יש תוכנות שעוזרות לעשות את תהליך ניתוח הנתונים.
מטרת המחקר אישוש /הפרכת השערות הכללה, של תיאור ,ניתוח והבנייה
ניבוי ,הסבר סיבתיות משמעויות והבנתן.
עניין בתהליך ולא רק בתוצר
יש אנשים שלא משתכנעים לשני הצדדים ,אומרים שהמחקר האיכותני (במיוחד המסורות
החדשות) זה לא מחקר ,זה לא מדע ,זה פיקציה ,ולהכניס דברים למחקר איכותני זה להכריז על
מות המדע האמפירי שמבוסס על הסקה ,ניטרליות ,אובייקטיביות.
האיכותניים אומרים שהביקורת הזאת זה רק כי הכמותיים רוצים לשמור את הפריווילגיה שיש
למה שאתם הכמותיים עושים ,כאילו מה שאתם עושים זאת ה-אמת ויש רק אמת אחת .אבל
לדעת האיכותניים יש כל מיני אמיתות שונות.
המחקר האיכותני מביא את זה שיש יותר ממציאות אחת ,יותר מאמת אחת ,יותר מסיפור אחד.
התפקיד שלי בתוך המחקר זה להביא את המרחב הזה .חלק מקריאת תיגר של האקדמיה זה
להגיד עד עכשיו התרגלנו לידע מסוג מסוים ,אולי נרחיב ונביא עוד סוגי ידע? שחוויה זה ידע
ואפשר לדבר עליה ככזאת.
התפיסה היא שמחקר איכותני לא יכול להיות מתוך מחשב פוזיטיביסטית ,הוא לא אובייקטיבי
ולא ניטרלי .תמיד המחקרים שאנחנו עושים קשורים למיקומים השונים – מעמד ,אתניות ,מגדר
ועוד .המחקר האיכותני מבקש להיכנס לאזורים שהמחקר הכמותי לא נכנס אליהם ,דברים שהם
סובייקטיביים ואינדיבידואליים ,שאי אפשר לעשות להם תיקוף .התבוננות דרך כלים אחרים,
ייחודיים.
נושא למחקר:
כתפיסה בתוך מחקר איכותני ההבנה היא שהמחקר מתנהל כמו משפך ,יש לנו רעיון כללי
וכשאנחנו מתקדמים בעבודה אנחנו הולכים ומתקדמים בו ,גם כדי לייצר שאלת מחקר וגם
מתמקדים בחשיבה שלנו בתוך הדבר .חלק מעניין המשפך זה לחשוב ממה אנחנו נפרדים ולא
מתעסקים.
בחירת נושא זה אומר לזהות ולהגדיר נושא .לזהות שמשהו קיים ,מה התחומים שמעניינים אותי
ואני צריכה לחקור אותם .מחקר איכותני הוא מחקר שצריך בו זמן להשתהות .בחירת נושא
המחקר יכולה לבוא מכל מיני הקשרים ,אולי זיהינו בעיה כלשהי בהכשרה או בחיים .אנחנו
צריכים לחקור בסוגייה שרלוונטית לנו בעולם הממשי האמיתי.
אם יש לי עניין אישי בנושא המחקר אני צריכה לחשוב האם זה יפריע לי ,האם אני אוכל לנהל את
המחקר מתוך הקרבה הזו.
ברציונל לבחירת הנושא צריך לחשוב למה הנושא חשוב ,את מי זה מעניין ולמי או למה זה יתרום.
תרומה יכולה להיות לתאוריה ,למדיניות ,לפרקטיקה או לנושאים חברתיים ופעולה בנושאים אלו.
חשוב שהנושא יהיה נושא שנוכל לשאול בו שאלת מחקר שמתאימות למחקר איכותני.
מחקר אתנוגרפי:
אחת המסורות המרכזיות והוותיקות של מחקר איכותני .נחשבת לסימן היכר של מחקר איכותני.
זה בעיקר כמו אנתרופולוגיה .זה המחקר האנתרופולוגי הבסיסי שבו אנשים הולכים לחקור
איזושהי קבוצה ,חברה ,תרבות ומנסים להבין איך היא פועלת.
המרכז של אתנוגרפיה זה לא חוויה של אנשים בודדים אלא חוויה של אנשים בתוך קבוצה או
מערכת חברתית או תרבות .זה גם במחקרים סוציולוגיים .בבסיס עומדת הקבוצה או החברה ,זו
היחידת ניתוח שלנו ,גם אם אנחנו מראיינים אנשים באופן פרטני ולומדים על החוויות שלהם
אנחנו מתעניינים במה המשמעות של זה בתוך הקשר קבוצתי.
מה שמבדיל את המסורת הזאת ממחקרים אחרים זה שהחוקרת נמצאת שם ,איפה שהדברים
קורים ,בדרך כלל לאורך זמן .אני רוצה ללמוד כדי שאבין איך זה עובד אז זה לוקח זמן .כיום
כמעט לא עושים את זה כי יש פחות שבטים וקבוצות לא מוכרות וגם יש מהלך שאומר אני מתחיל
לחקור בבית= בתרבות שלי .הרבה מהמחקרים בימינו הם קרובים לתרבות ולקהילה של החוקר.
מחקר אתנוגרפי עדיין קיים והבסיס שלו זה להיות שם לאורך זמן אבל זה לא חייב להיות "שם"
מאוד רחוק.
שני יסודות שמדברים עליהם כשמתייחסים לאתוס ,לאידיאל של מחקר אתנוגרפי:
רלטיביזם תרבותי –כשאני מסתכלת על קבוצה שהיא לא שלי ,איך אני מתארת אותה
ומשקפת את הייחודיות שלה מבלי לכפות את התרבות שלי ,מבלי לשפוט את זה דרך
הדברים שאני רגילה אליהם .העניין באתנוגרפיה איכותנית זה לנסות להבין מה זה עבור
האוכלוסייה של התופעה לחוות את זה ,מתוך מציאות החיים שלהם.
הוליזם – בסיס הוליסטי חשוב ,כשאנחנו מתארים חברה אנחנו צריכים לתת ביטוי לרב
ממדיות שלה .צריכים להביא תיאור עשיר שלה .המציאות היא מורכבת ואני כחוקרת לא
יכולה לנתק את זה מהמרחב שבו האנשים נמצאים ,אני לא מבודדת את זה מתופעות
אחרות שאני רואה בתוך השטח אלא להפך ,אני חוקרת תופעה מסוימת מתוך הסתכלות על
המכלול.
שיעור : 6
המשך מסורות מחקר איכותניות:
מחקרים פנומנולוגיים:
מדובר במשהו שמגיע מפילוסופיה .צמח מתוך מחלוקות שיש בתוך הפילוסופיה בין גישות
שמדברות על הכרה של נושאים מסוימים ואיך אנחנו כאנשים מכירים בדברים ,האם זה מתוך
הניסיון שלנו? מתוך החושים שלנו? מתוך התודעה שלנו? שאלות של רציונליזם .הפנומנולוגיה
קשורה במילה פנומנון= תופעה .היא מדברת על זה שכל ידע בעולם מגיע דרך ההתנסות שלנו.
המחקר הפנומנולוגי צופה בתופעות כפי שהן מתבטאות בהכרה שלנו ,הזרם הפנומנולוגי מנסה
לדבר על איך דברים חודרים לתודעה שלנו .יש את התופעה כשלעצמה ( )nomenaויש את
המשמעות שאנחנו מייחסים לזה ( .)phenomenaאיך משהו הופך להיות משמעותי עבורי ומקבל
מקום בהכרה שלי ובתודעה שלי .הגישה הזו מעוניינת להתבונן בחוויה של תופעות מסוימות,
בהתנסות של אנשים .איך ההתנסות היומיומית שלנו מביא לנו להכרה של תופעות מסוימות.
המסורת בתוך מחקר זה מנסה לתאר חוויה אנושית בסיסית של איזושהי תופעה .כשעושים מחקר
פנומנולוגי מתעניינים באיך אנשים תופסים את זה ,מתארים את זה ,מה הם מרגישים ביחס לזה,
איך הם שופטים את זה ואיזה משמעות הם נותנים לזה.
הסוג מחקר הזה מתנסה להתחקות אחר חוויות ומשמעות של דברים מסוימים .פנומנולוגיה מנסה
לחזור אל הדברים עצמם ,זאת אומרת לנסות להבין איך משהו תופס את תשומת הלב שלנו הופך
למשמעותי עבורנו .שמים בסוגריים ,בצד ,את מה שאנחנו יודעים כי עכשיו אנחנו מנסים לחזור
לבסיס של זה .רוצים לשים בצד את מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על התופעה ,החוויה ,אני
גם שמה את האמת בצד כי אני לא מחפשת אם זה קיים במציאות ,אני מנסה להבין מה המשמעות
של התופעה עבור אנשים שחווים אותה .החקירה הפנומנולוגית מתקדמת בכך שאנחנו משהים את
מה שאנחנו יודעים .אני רוצה ללמוד מהאנשים על החוויה ומנסה להגיע למהות החוויה עבור
אנשים שחווים אותה.
אני כחוקרת צריכה לנסח שאלות שיעזרו לי לחקור את התופעה שאני רוצה ,כשיהיה לי תמלול של
הריאיון אני אצטרך לחפש משפטים בתמלול שיעזרו לי להבין מה זאת החוויה הזאת .בדרך כלל
עושים זאת דרך עבודה תמטית ,עבודה של נושאים ,אני מנסה להבין מה הנושאים המרכזיים
שמעסיקים את האדם בנושא שאני עוסקת בו ,מה הצירים המרכזיים שנותנים לו משמעות.
אנשים לא נותנים לנו את החוויה ,אנחנו שואלים שאלות שיקחו אותנו לחוויה הזאת .מנסים
לתאר את החוויה דרך זיהוי של אשכולות של משמעויות ,דברים שאפשר לאסוף יחד ולשרטט
איזושהי משמעות .במחקר איכותני לרוב זה מגוון של חוויות .המטרה היא שהקוראים שלנו יוכלו
לקרוא ולהבין טוב יותר מה זה אומר לחוות את החוויה הזאת .הבנה עמוקה לגבי מהות החוויה.
שיעור :7
המשך מסורות מחקר איכותניות:
מחקר נרטיבי:
מחקר נרטיבי לוקח אותנו למושגים של אמת נרטיבית ,סיפור .נרטיב בתרגום מילולי זה סיפור .יש
הרבה הגדרות לנרטיב .מה הופך טקסט מסוים לנרטיב? יש מתח בין מה יש בטקסט לבין איך
הטקסט הזה נמסר לנו ,במה התחילו ,במה סיימו ,למה נתנו יותר מקום? את מה השתיקו בדיבור?
צריכה להיות עלילה ורצף של זמן .אנחנו מדברים על לפחות שתי נקודות זמן כדי שיהיה לנו איזה
שינוי במשהו שקרה .עלילה זה משהו מתפתח אז צריך שיקרו שם כמה דברים ושיהיה קשר בין
הדברים האלה ,לא סתם אוסף של דברים שקורים אלא לאיך שאנחנו מסדרים אותם יש משמעות.
אני קושרת בין דברים ברצף של זמן כדי להגיד משהו וליצור משמעות לדבר הזה ולסיטואציה
הזאת .כשאני בוחרת איך לספר את הסיפור אני יוצרת לו משמעויות שונות.
במחקר איכותני אנחנו מתייחסים לנרטיב כ :תשובה רציפה שנותן לנו אדם לשאלה שמזמינה
סיפור מבלי שאנחנו נתערב .בפועל אנחנו שואלים שאלה גדולה שמזמינה סיפור ואז להיות בשקט.
מחקר נרטיבי בנוי על נרטיבים של אנשים ,המחקר הזה מבקש סיפורים .יש מחקרים שהעיסוק
בהם הוא נרטיב על כל מהלך חיי האדם ,זה נקרא ראיונות סיפורי חיים .יכול להיות מחקר נרטיבי
שמבקש היבט משמעותי בחיי האדם ,למשל סיפור הגירה .מחקר נרטיבי יכול להיות גם מאוד
ממוקד ,למשל סיפור של השתתפות בתוכנית ספציפית.
הנחת היסוד -הפילוסופיה – קשורה למרכזיות של נרטיב בחיים שלנו .זה סוג של מבנה ,סכמה
שיש לנו בראש והיא זאת שעוזרת לנו לסדר את העולם הכאוטי שאנחנו נמצאים בו .הנרטיבים
מעצבים את הזהות שלנו והם בסיס לאינטראקציה שלנו עם אחרים .משתמשים במחקר נרטיבי
בהרבה דיסציפלינות .יש מחקר נרטיבי פרטני ,או על זהויות של קבוצות ועוד.
נרטיב נמצא בדיאלוג מורכב עם המציאות שלנו ,אנחנו לא משקפים מציאות אלא מעצבים אותה.
דיאלוג בין היסטורית חיים לבין סיפור חיים.
במחקרים נרטיבים מנסים להתמודד עם המתח בין מה אנשים אומרים לבין איך הם אומרים את
זה.
גם אני כחוקרת מספרת סיפורים .מה שאנחנו עושים במחקר זה גם סיפור ,יש דברים שאנחנו
שומעים ואנחנו בסוף בוחרים סוג של סיפור אחד שאנחנו יכולים לספר על המחקר שלנו .זה מה
אני משמיטה ,לאיזה דברים אני נותנת קדימות או עדיפות וכו' .ההנחה היא שכשאנשים באופן
מודע ולא מודע עושים בחירות מה להכניס לסיפור ,זה קשור באיך הם רוצים להוציא את עצמם,
מה הם רוצים לספר לנו על המציאות חיים שלהם .איך הם תופסים את הדבר שמעניין אותנו
(חוקרות) בתוך ההקשר הכללי של החיים שלהם.
פנומנולוגיה אולי תלך לאותו הנושא שאפשר לחקור אותו גם נרטיבית ,השאלה שלי כחוקרת זה
האם אני רוצה להשתמש בנרטיב ככלי ,האם זה חשוב לי כדי להבין את אותה התופעה והחוויה.
מחר נרטיבי יכול להיות כל המסורת מחקר שאנחנו משתמשים בה ,זה אומר להכניס את המקום
של הנרטיב ,להשתמש בראיון נרטיבי ולעשות ניתוח נרטיבי .יש חוקרים שלוקחים מזה רק
חלקים ,עושים מחקר פנומנולוגי אבל משתמשים בראיון נרטיבי ,הם יצטרכו להסביר למה.
ניתוח שיח:
שיח זו מילה עם הגדרות שונות .יש דגש על מילים .שיח כאוסף אמונות .איך אנחנו תופסים את
המציאות דרך מילים ודימויים מסויימים ,מה אנחנו יכולים לחשוב על נושא מסוים בזמן מסוים
או הקשר מסוים .יש כל מיני שיחים ,מתחרים לפעמים .איך אני תופסת את עצמי? את העולם?
איך מדברים על משהו? איך השיח מבנה את אותנו?
בתחום הבלשנות בדרך כלל עוסקים ביחסים בין מבני השפה ,כללים.
אנחנו מייחסים את הפופולאריות של המילה "שיח" לפוקו .לפי פוקו העיסוק בשיח הוא עיסוק
שמסתכל על כוח ,איך מילים מקנות משמעות למציאות ,איך אנחנו מדירים או מכילים אנשים
כשאנחנו בוחרים מילים מסוימות .איזה עולמות של שיח יש לנו ,יש שיח פסיכולוגי או רפואי או
סטודנטיאלי למשל.
עיסוק באיך אנשים מדברים ,איתור של שיחים מסוימים ,לנסות להבין את משמעות השפה
והקשר בין השפה לבין התרבות ,איך פוגשים את זה בטקסט.
כשמדברים על ניתוח שיח זה שם כולל להרבה גישות וביטויים פרקטיים.
יש מסורת בתוך ניתוח שיח שנקראת ניתוח שיחה -גישה שעוסקת בשיחות יומיות ולא מדברת על
כוח או ביקורתיות ,היא עושה חקר של אסטרטגיות של שיח בחיי היומיום.
ניתוח שיח ביקורתי:
עיסוק בשיח כתוצר פוליטי ,מי משפיע על השיח ,מי קובע את השיח ,למי יש את הכוח לדבר ,איך
קבוצות שונות משפיעות על השיחים ,איך הן קובעות מציאויות .יש הרבה עיסוק בטקסטים
ואפשר גם לעשות ניתוח שיח בראיונות.
מחקר פמיניסטי:
אחת השאלות שמעסיקה את התחום הזה היא האם כל דבר יכול להיות פמיניסטי? האם יש בכלל
שיטת מחקר שהיא פמיניסטית
או האם כל שיטה קיימת יכולה להתאים? או שצריך שיטה חדשה שתהפוך את זה לפמיניסטי?
אחד הדברים שמאפיין פמיניזם זה שלא אוהבים תשובות חד משמעיות .חלק מהעניין של פמיניזם
זה להגיד אין לזה תשובה חד משמעית לשאלות ששאלנו .החשיבה הפמיניסטית מדברת על קולות
מרובים .אפשר גם לעשות מחקר כמותי בכלים אובייקטיבים ולהגיד שהוא פמיניסטי ויש כאלה
שאומרים שצריך משהו מיוחד.
הבסיס של מחקר פמיניסטי זה עיסוק באי שוויון מגדרי או עיסוק במגדר כקטגורית מפתח.
מחקרים שנעשים על נשים ,למען נשים ,כדי להנכיח חוויות של נשים ,חוויות ייחודיות
וסובייקטיביות .מחקר שמבקש לתרום לנשים אבל לא רק .אפשר לראות עם השנים תזוזה
מעיסוק רק בנשים לעיסוק רחב יותר ,במגדר וגם בשאלות אחרות של אי שוויון .מתוך התפיסה
שפמיניזם עוסק בשינוי חברתי.
מחקר ביקורתי כי פמיניזם מדבר על מציאות של אי שוויון שמדברת על פערים וחלוקת משאבים
לא סימטרית .יש שאיפות אמנציפטוריות ,הכוונה שיש משהו במחקר הזה שיכול לתרום לנשים,
עוד צעד בשחרור שלהן ,מחקר שיכול לתרום לסוג של שחרור ,למשל בחשיפת מבנים של יחסי כוח.
לא רק לדבר באופן כללי על חוויות של נשים אלא להתמקד גם בניואנסים ,למשל נשים שחורות או
דתיות או מזרחיות או תחלואה כפולה ,בכלל לדבר על מדיניות ולשלב את זה עם נושאים אחרים
כמו גזע ,שפה ,מוצא ועוד .לדבר על איך ההצטלבויות האלה מייצרות חווית חיים מובחנת.
עוסק ביחסי כוח בין החוקרת לבין המשתתפים .יש יותר רפלקסיביות וניסיון לדברים שמשקפים
בתוך מחקר.
מחקר פמיניסטי הוא מחקר מתערב .התנגדות להפרדה המסורתית בין פוליטיקה למדע ,בין
חוקרת לנחקרת ,בין אקטיביזם חברתי למחקר .במחקר פמיניסטי יש מחשבה על מתי להגיד ואיך
להגיד ,עיסוק משמעותי בהתערבות הזו.
שכיח שנמצא את המסורת הפמיניסטית בשילוב עם עוד מסורת מחקר.
שיעור :8
התפתחות מתודולוגית (שימוש בכלים) פמיניסטית:
זה לא אומר ששלב אחד נגמר והשלב השני מתחיל אבל אפשר לראות איזושהי דומיננטיות ודברים
שצצים.
. 1אמפיריציזם פמיניסטי -כשאנחנו מדברים על השלבים הראשונים של מה שתויג כמחקר
פמיניסטי דווקא היה מחקר מאוד דומה למחקר כמותי ,דגש על אמפיריות ומדידה ,משהו שאפשר
לתעד אותו .היו חוקרות שהתמקדו בתכנים שנוגעים לנשים אבל הן לא עשו מחקר אחר במובנים
רבים ,הן לא הפרידו בין חוקרת לנחקרת .לא השתמשו בכלי ייחודי ,הן היו חלק מהתפיסה של
המחקר הפוזיטיביסטי שאומר שנייצר ידע אמין שאפשר לסמוך עליו ,הוא יהיה אובייקטיבי
וניטרלי ולא פוליטי .המחשבה הייתה להתעקש לחקור בכלים שיש להם לגיטימציה גבוהה וככה
נחשוף תופעות של גזענות ,סקסיזם ,היבטים של אי צדק חברתי .נראה שזו לא בעיה פרטנית אלא
שכיחה .המחשבה הייתה לקחת נושאים שרלוונטיים לחוויות של נשים או אי צדק ולהשתמש
בכלים שיש להם לגיטימציה מדעית ,בואו תראו את המספרים.
. 2כלים איכותניים – שלב של ביקורת על המהלך של השלב הקודם .אם אנחנו רוצות לדבר על ידע
אחר אז צריך כלים אחרים .במשך מאות נשים ייצרו ידע ואמרו שזה טוב לכולם אבל אז התברר
שזה מבוסס על חוויות גבריות וכו' .המחשבה הייתה צריך כלים איכותניים ,כלים שיש להם עוד
התאמות כדי להתאים למחקר פמיניסטי ,למשל ראיון פמיניסטי או ראיונות קבוצתיים .דברים
שממתנים את המחקר המסורתי .מתוך אפיסטמולוגיה של נקודת מבט ,איך אני יודעת? אני יודעת
מתוך הקרבה להבניה ולחוויה.
. 3דגש על יחסי כוח – כמו המאמר של לווין פריימן .עיסוק מכל מיני היבטים על מה קורה בתוך
המפגש שלנו כחוקרות עם מושאי המחקר ,עם הזירה ,עם השדה ,עם הקהילה שאנחנו חוקרים.
מה קורה לכוח של החוקרת כשהיא מסיימת ועוזבת את השדה והולכת לכתוב את הדברים .עיסוק
מאוד משמעותי שלפעמים מייצר ביקורת פנימית על המחקר הפמיניסטי ,לפעמים הדיבור על
אינטימיות וקרבה עם המשתתפים רק מטשטש את יחסי הכוח ,אז יש גם דיאלוגים כאלו .עיסוק
באתיקה וביחסי כוח ואיך מפתחים התנהלות אתית יותר מתקדמת שנותנת מענה לכל מיני
סוגיות .יש ביקורת שאומרת שהדיבור על אתיקה ויחסי כוח הופך להיות המרכז ושכחנו שצריך
לדבר על הממצאים ומה יש בתוכן של המחקר הזה.
המאמר של מוריירה זה מאמר אוטואתנוגרפי ,נראה כמו שיר ,הוא כותב על אפיסטמולוגיה
מדממת .הוא אומר אני יודע את זה מתוכי ,מתוך החוויה שלי ,החוויה שנגלמת בגוף .הוא מדבר
מה זה להיות בתוך האקדמיה ,איך אני יכול לחקור שם ,לשחרר את האקדמיה .הוא מבקש ממי
שקורא את זה לעסוק באופן ביקורתי בשאלות של אמת וידע ,איך הדברים האלה משתלבים .הוא
מקריב את הגוף שלו מול המדע ,מפקיד את התודעה שלו.
בתוך טקסטים אפשר למצוא חפיפה וטשטוש בין מסורות ,לפעמים זה ביטוי של חולשה של
הטקסט ולפעמים לא .צריך להבין איפה החלקים השונים.
ניסוח שאלה:
השאלות במחקר איכותני נראות אחרת מאשר מחקר כמותי ,הן שאלות יותר כלליות ,השאלה
צריכה להיות ברורה ,לא מסורבלת ,כשהשאלה לא ברורה הרבה פעמים גם המחקר לא ברור.
שאלה לא ארוכה מידי .כשהמונחים לא מספיק ברורים זה מתבטא אחר כך במחקר .שאלות
המחקר האיכותני הן שאלות פתוחות ,אין שאלות של "האם ."...יש דגש על חקירה ולא על הסבר.
השאלות מדגישות משמעות ,תהליך ,תיאור ,פרשנות ,הן לא שאלות של "למה" אלא שאלות
שרוצות לחקור תופעה .יש לשאלות תבניות.
כשמנסחים צריך לשאול את עצמנו עם מי אנחנו רוצות לדבר ומה אנחנו רוצות לדעת? כי בסוף
העבודה צריכה לענות על שאלת המחקר שלנו.
צריך להיפרד מהשפעה! אין שאלות השפעה במחקר איכותני .שאלות מחקר פרודוקטיביות
איכותניות הן "איזה סוג של /...באילו דרכים /...כיצד /...מהו /...מה המשמעות של /...מה החוויה
של."...
שיעור :9
מערך מחקר:
מערך המחקר האיכותני:
אינדוקטיבי – מערך של מחקר שמתחיל מלמטה ,מהפרט ,מהחוויות של האנשים ,משם
עושים המשגה לכיוון למעלה ,לכיוון הכלל .ביחס למערך המחקר זה אומר שהמטרה של
מחקר איכותני קשורה בלהבין ולאתר סיטואציות וחוויות ,להבין דברים לפני שאנחנו
מפתחים הסבר או תאוריה .אם רוצים במחקר איכותני לבדוק משמעות אי אפשר לעמוד
מבחוץ ,צריך להיכנס לשטח ולראות מה המשמעות אצל האנשים .השאלות מחקר
האיכותניות הן יותר כלליות והכניסה שלנו למחקר היא כללית יותר ,יש דברים שנגלה רק
יותר מאוחר אז הידע שלנו הוא ידע נלמד ,לא משהו שיודעים מההתחלה.
דינמי – תהליך המחקר האיכותני ואיך שהמערך בנוי זה דינמי ,מערך מתפתח וגמיש.
אנחנו מתכננים הצעה למחקר אבל התכנון הזה הוא לא כמו מתכון לאפייה שאומר בדיוק
כמה גרמים צריך לשים וכדומה .התכנון הוא כללי עם קווים מנחים .בגלל שהלמידה היא
אינדוקטיבית אז מה שאני כחוקרת לומדת בשבלים מוקדמים יותר של המחקר משפיע על
איך המערך של המחקר יתקיים בהמשך .לכל המחקר יש אופי דינמי ,הסטינג ,הקשר עם
המשתתפים .אני כחוקרת לא יכולה לשלוט בכל ההיבטים .גם במחקר כמותי יכולים
לקרות דברים בלתי צפויים אבל זה פחות נהוג לעשות את השינויים כמו שבמחקר
האיכותני יש לגיטימציה לעשות שינויים .אנחנו לומדים תוך כדי מה רלוונטי ,מה מעניין.
המחקר האיכותני קשוב לשדה ,צריך לראות לאן השדה לוקח אותנו.
לא לינארי – אין רצף של פעולות לפי שלבים שכששלב אחד מסתיים השני מתחיל .אלא זה
תהליך יותר מעגלי שהשלבים בו מתערבבים אחד עם השני ומשפיעים אחד על השני .למשל
לא צריך לאסוף את כל הנתונים כדי לנתח אות ,אפשר לעצור ,לנתח ,לחשוב אחורה ,ללכת
לספרות ,אולי לשנות דברים מסוימים ,אולי לחקור עוד משהו .העניין של העדר לינאריות
אומר שהמחקר האיכותני קצת מבולגן ולא תמיד מסודר .זה אומר שכשאנחנו עושות
מחקר איכותני אנחנו צריכות להבין שזה משהו שלוקח זמן ,יש דברים שצריך לשהות
ולהשתהות בהם .אין תמיד הוראות ברורות לאיזה דברים צריך לעשות.
כניסה לשדה:
מערך המחקר צריך לשקף את ההחלטות שלנו לגבי מה אנחנו חוקרות ,מה המסגרת העיונית
שמנחה אותנו ,איך אנחנו הולכות לבדוק את הנושא שמעניין אותנו .לכל מערך יש כמה חלקים ,יש
מסורת ,יש שאלת מחקר ,כלי מחקר -הדברים האלה צריכים להיות קשורים אחד בשני ,צריך
להיות איזשהו היגיון או רציונל שמחבר בין הדברים .צריכה להיות הלימה מתודולוגית בין
החלקים השונים ,בין הנושא לבין השאלה לבין איפה אנחנו רוצים לחפש את התשובה .מערך
מחקר זה אומר שיש לנו מוקד ברור של שאלת המחקר ומה הדרך להשיג את הידע .המערך ממקם
אותנו כחוקרות ושם אותנו מול האנשים או הטקסטים שאנחנו רוצות לבדוק.
מדגם:
כשאנחנו בוחרות אתר אנחנו בוחרות מדגם ,זה מעצב את המחקר שלנו .עם מי נדבר ,על איזה
טקסטים נסתכל .במחקרים איכותניים בדרך כלל לא תופיע המילה "מדגם" באופן ברור ,יש
אנשים שחושבים שזו מילה פוזיטיביסטית .לפעמים רק מדברים על האקט ,הדגימה ,את מי דגמנו
במחקר שלנו .במחקרים אחרים יגידו מה אוכלוסיית המחקר ולפעמים חוקר יגיד שהוא מדבר על
החבירה של משתתפי המחקר .זה מראה שיש כמה מילים לבטא "מדגם".
יש דיבור סביב איך קוראים ל"מדגם" כי אנחנו נאלצים תמיד לחשוב מה המדגם עושה במחקר
איכותני ומה בכמותי ,לדבר על ההבדלים .למדגם בסוגי המחקר האלה יש מטרות שונות ,במחקר
כמותי המטרה שלנו היא לעשות דגימה אקראית או הסתברותית ,רוצים להציג טענה ביחס
לאוכלוסייה הנחקרת על בסיס מדגם ,שצריך להיות אקראי ומייצג .במחקר איכותני זה לא
רלוונטי כי אנחנו לא עושים מחקר כדי להכליל אלא כדי להבין טוב יותר תהליך או חוויה ,המוקד
שלנו זה עיסוק בחוויה האנושית .איך אני רוצה לאסוף סט תיאורים אינטנסיביים וגדושים של
החוויה שעומדת במחקר .אני לא בוחרת אנשים כי הם ממלאים חשיבות סטטיסטית אלא אני
בוחרת אנשים שיכולים לתרום לי למחקר ,שיכולים לספר לי על הדבר שמעניין אותי ,מה שמעניין
אותי זאת התופעה עצמה ולא הפיזור או השכיחות שלה באוכלוסייה .במחקר איכותני המדגמים
הם יותר קטנים ,לפעמים אפילו אדם אחד .אין טכניקות הסתברותיות .במחקר איכותני יש
העדפה לאנשים וורבליים ,צריך אנשים שיכולים לדבר על התופעה.
סוגי דגימה:
שני סוגים עיקריים:
דגימה תאורטית – לקוחה מתאוריה מעוגנת בשדה .מסורת שהרצון שלה הוא ליצור
תאוריה והרצון הזה מנחה את ההגעה לחומרים ובחירת הנתונים .בתהליך הזה החוקרת
אופסת נתונים ,מפרשת ומנתחת אותם ואז חושבת לאיפה היא צריכה להמשיך ,עם איזו
קבוצה להמשיך לדבר ומה לאסוף עוד .הבחירה ביחס לנתונים ולמדגם קשורה בקנה מידה
תאורטי ,כלומר איסוף הנתונים מכוון על ידי הפרשנות שהיא נותנת לנתונים שהיא אוספת,
על סמך האיסוף הראשוני והניתוח של זה היא מקבלת החלטה עם מי לדבר בהמשך.
השאלה מתי עוצרים את הדגימה? עוצרים כשנגיע לרוויה תאורטית ,מצבו שבו אני
מרגישה שאני מבינה את הסיפור ,אני לא צריכה עוד תנאי ,יש לי את מי שרלוונטי לפתח
את ההסבר שאני רוצה .זאת לא דגימה סטטיסטית ,לא דגימה מייצגת במובן הבסיסי
שמדברים על דגימה אקראית והסתברותית.
דגימה מכוונת/תכליתית – רוב המחקרים משתמשים בזה .בגלל שמטרת המחקר היא
ללמוד על חוויה או זהות או תהליך אני כחוקרת צריכה לבחור במכוון מקרים או
מרואיינים שהם פרודוקטיביים ,פוריים עבור המחקר .אני לא בוחרת אקראית .יש בחירה
מכוונת של משתתפי המחקר .אני אמורה להקדיש מחשבה מי האנשים שחשובים למחקר
שלי מבחינת המאפיינים שלהם .למשל חשוב לי שאלה יהיו אנשים מעל גיל מסוים,
הורים ,מהגרים ...אני צריכה לקבל החלטה מה הקריטריונים להיכלל במדגם ,להיכנס
למחקר שלי.
שיעור :10
איסוף נתונים:
המטרה של הנתונים האיכותניים ,כמו בכל מחקר ,היא לבסס עדות .הנתונים הם תיאורים או
הסברים שעוזרים לנו להבין טוב יותר את התופעה שאנחנו מבקשות לחקור במחקר" .איסוף
נתונים" זה מבלבל כי אנחנו כחוקרים אמורים למצוא את הנתונים או להשתתף בהפקה שלהם.
גם כשאני מראיינת הנתונים נמצאים שם אבל לא תמיד באופן גלוי ,יש עבודה של חקירה מתחת
לפני השטח כדי להגיע לנתונים.
המקורות העיקריים לנתונים הם:
תצפיות – אני כחוקרת רוצה לצפות על דברים ,ללמוד על דברים מעצם הנוכחות שלי בשדה ובמבט
שיגלה לי דברים שאולי אנשים לא היו מספרים או לא יכולים לספר עליהם.
ראיונות – בנויים על בסיס פגישה פנים אל פנים מישהו שרלוונטי לדבר שאני חוקרת ,אני אשאל
אותו באופן ישיר והוא יספר לי בגוף ראשון.
חומרים קיימים – קיימים בלי קשר לשאלה או לעניין של החוקרת .זה יכול להיות טקסטים
מילוליים ,כתבות ,מכתבים ,יומנים ,תעודות ,טפסים של אינטייק ,דברים לא מילוליים כמו
תמונות או דברים וויזואליים שמשלבים מלל .זה יכול להיות דברים שפוגשים .online
החוקרת עצמה – שילוב של אוטואתנוגרפיה עם דברים אחרים.
יומן חוקר – זה מקום שיש בו נתונים .הכוונה היא מחברת של החוקרת שבה היא כותבת באופן
שכיח כשהיא מראיינת או צופה .זה יכול לכלול דברים ברמה הטכנית ,מתי המפגש נערך ,איפה,
עם מי .זה יכול לכלול דברים שקשורים לתוכן ,דברים מרכזיים שעלו .זה יכול להיות משהו יותר
רפלקסיבי ,איך הרגשתי בראיון .היומן חוקר עוזר לבטא את הרפלקסיביות ,שזה לא ישאר רק
מחשבות בראש .זה יכול להיכנס אחר כך למחקר .התחלות של חלקי ניתוח .יומן חוקר הוא לא רק
למחקר שעושים בו תצפיות ,הוא לכל סוגי איסוף הנתונים.
תצפיות:
כלי מרכזי בעבודות אתנוגרפיות .זה כולל מגוון פעולות .יש כל מיני הגדרות לתצפית .מדובר על
טכניקה שבה אנחנו כחוקרות נמצאות איפה שהדברים קורים ,מגע ישיר עם מושא המחקר .יש
עניין שיטתי ,הרבה אנשים צופים בסביבה ,מתבוננים ומקשיבים ,כשמדברים על תצפית במחקר
מדברים על מבט ממוקד ,לא נקלעים למקום במקרה ,יש לנו מטרות ואנחנו רוצים ללמוד על
משהו ואנחנו צריכים לעשות את ההקשבה הזאת באופן שהוא שיטתי בתוך סביבה שבחרנו
למחקר הזה .לפעמים זאת סביבה מוגדרת ולפעמים אנחנו צריכים ללמוד כדי להבין איפה המקום
שאני צריכה להתבונן בו ,כשאנחנו מדברים על השיטתי זה אומר שהמבט שלי מרוכז בזה ,אני
כחוקרת צריכה להתבונן לעומק באופן יסודי ,לתעד הרבה היבטים של הסיטואציה ,גם את
הדברים הרגילים והלא דרמטיים שקורים ומתקיימים .לשאול את עצמי מה אני רואה ,האם מה
שאני חושבת זה נכון? על סמך מה אני מבססת את זה? כל הזמן לשאול את עצמנו מה קורה .תיעוד
באופן מודע של מה שאנחנו רואים ושומעים.
סגנונות תצפית:
תצפית תיאורית /פתוחה – אני מתבוננת בכל האתר ,אני רוצה לקבל תמונה כללית של איך הוא
מתנהל ,מי האנשים שנמצאים שם ,מי הקבוצות ,מה המרכיבים של הקבוצה .הרבה פעמים זה
מתחיל בתהליכים של הכרויות ,מה המאפיינים הדמוגרפיים של האוכלוסייה ,איך נראה המערך
הפיזי של המקום .לזהות סדר זמנים של המקום.
תצפית ממוקדת /מובנית – תצפית שבה אנחנו מחפשים במבט משהו יותר ספציפי ,אם בגלל
שאלת המחקר או תאוריה שמעסיקה אותנו ,משהו שאמרו לנו .אנחנו באים עם דברים שעליהם
אנחנו רוצים לתת את הדעת .המסביב זה ההקשר אבל יש את הדבר שממקד את תשומת הלב
שלנו .יש תצפיות יותר מובנות שיש בהן חלקים של על אלו דברים אנחנו צריכים להתבונן עכשיו,
ממש סוג של טופס עם קטגוריות שאנחנו מתעניינים בהן ומכוונים.
רישומי שדה:
תצפית מצריכה שאנחנו נרשום ונתעד באופן שיטתי דברים שאנחנו רואים במחרב שהחלטנו
לצפות עליו .רישומי שדה .עליהם מתבססים הדברים שלנו ,הם צריכים להיות מפורטים ,לא
שיפוטיים ,צריכים להיות קונקרטיים ,משהו שנוכל לחזור אליו ולהבין מה זה אומר .אם כתבתי
"היה מבולגן" מה זה אומר בלגן? לכתוב תיאור קונקרטי שיוכל לשמש אותי .צריך לכתוב את
הרישומים האלה מתוך מודעות ,מה המשמעויות האמיות ( ,)emicהיומן הזה הוא הכלי המרכזי
של התיעוד ,הוא מכיל גם משהו תיאורי וגם פרשני .זה צריך להיות מפורט אבל לא משהו שינעל
את הפרשנות שלי על משהו מסוים כי אולי תוך כדי העבודה אחשוב דברים אחרים ולפעמים אנחנו
מתאהבים בדברים שאנחנו כותבים ,לפעמים זה עלול למנוע מאיתנו להתקרב באמת אל השדה כי
כבר תייגנו את זה באיזה שם.
מה לתעד?
סביבה פיזית – איך המרחב הזה נראה? איפה אנשים מתמקמים ,איך היה הסטינג.
מי המשתתפים – קבוצות מסוימות ,גילאים ,איפה הם נמצאים במחרב ,סוגיות חברתיות
שמעניינות אותנו – מוצא ,מעמד מגדר ועוד .מה הם אומרים ומה הם עושים.
פעילות ואינטראקציה – איך מתייחסים אחד לשני ,לאנשים אחרים ,למי מקשיבים אחרת ,את מי
מבטלים.
שיחה – מתי משהו שנאמר הוא יוצא דופן
מקומו של החוקר -תצפית היא תמיד רפלקסיבית כי אני חייבת לחשוב מה היה המקום שלי
במקרה שקרה שם ,אפילו ברמה של מיקום פיזי .צריך להיות מודעים לחלק שנו בסיטואציה,
הייתי בצד? הייתי חלק? אנשים מכירים אותי? מישהו פנה אלי? לזוז במרחב נותן נקודת מבט
אחרת.
בתוך המבט של התצפית אנחנו מנסים ללמוד ולהתרכז בהתנהגויות חברתיות כדי להבין מה
המשמעות של דברים מסוימים .לא תמיד אני יכולה לדעת מה משמעותי ,מה יוצא דופן ,מה רגיל?
חלק מהלמידה זה להבין את הדברים האלה ,איך בדרך כלל זה מתקיים .לאמץ נקודות מבט
שונות.
הכנה טכנית:
איך כותבים? לפעמים אפשר לכתוב תוך כדי ולפעמים לא ,לאמץ שיטה או תכנון לאיזה דברים
לכתוב תוך כדי ומה לא.
תצפית משתתפת – מתאים למחקר איכותני .החוקרת לוקחת איזשהו חלק בפעולות שאותן היא
חוקרת ,בפעולות של האוכלוסייה .יש רמות שונות של השתתפות ,מהשתתפות מלאה ועד חלקית.
"הצופה כמשתתף"" ,המשתתף כצופה"" ,משתתף טהור".
בגדול זה אומר שאני כחוקרת משתתפת באופן חלקי בשדה שאותו אני חוקרת ואני לוקחת חלק
בדברים מסוימים ,בחלק מהזמן ,באותו המרחב .הרצון הוא להבין את אותה התרבות מבפנים עד
כמה שניתן ,תפיסה שאני צריכה להתקרב לעולם הזה ,להיחשף לעולם הפנימי .אני אחווה את
הדברים בעצמי ולא דרך מישהו שיספר .ככה יהיו לי תובנות שלא הייתי יכולה להגיע אליהן
אחרת ,מעצם זה שאני נוכחת שם .להיות שם.
משתתף טהור= היבלעות 100%בתוך השדה .חוקר שנטמע בשדה וחבר לכל דבר בחברה הזאת,
או מישהו שחבר במרחב כלשהו ולא עצר להגדיר את עצמו כחוקר בפני האנשים האחרים.
צופה כמשתתף:
מה האדם הזה היה קודם? קודם הוא היה צופה ,חוקר ואז הוא השתתף באופן חלקי בשדה .צופה
כמשתתף זה סוג התצפית היותר שכיח .אני חוקרת ,אני עושה תצפית וחלק מהזמן אני משתתפת.
אני מחוץ לאירוע ולחברה הזאת אבל עכשיו אני לוקחת בה חלק .זה מאפשר חופש פעולה ,אם לא
רוצים לא חייבים להשתתף .יש מורכבות בשני הסוגים (צופה כמשתתף או משתתף כצופה) ,מצד
אחד אני מבחוץ ומנסה להתקרב ,יש משהו בנקודת מבט הזאת שמאזנת ,אני לא חייבת לעשות
הכל ,בגלל שאני חיצונית זה בסדר .עדיין יש מורכבות עם זה שאני חיצונית ועושה רק חלק.
משתתף כצופה:
אני חלק מקבוצה בלי קשר למחקר אבל אני מחליטה עכשיו לחקור אותה ,לזמן מסוים אני
מודיעה שאני עושה תצפית ,זה באופן גלוי אני שמה על עצמי עוד כובע .זה מעורר מורכבות אחרת,
אני מכירה את השדה מצד אחד ולא צריכה לעבוד קשה כדי שאנשים יכניסו אותי למרחב ,אני
פחות מעוררת השפעה או תגובה (שיכלה להיות כלפי מישהו חיצוני) ,מצד שני יש לי הכרויות
קודמות ויש אנשים שמרגישים לא בנוח עם זה שאני בתצפית ,מתי אני עושה משהו כי אני חלק
מהקבוצה ומתי בגלל שאני עושה תצפית .כמה אפשר לאמץ מבט אובייקטיבי בתיאור הדברים
כשאני באה מבפנים? זה פחות שכיח.
ההבדל זה האם אני חלק מהחברה הזאת לפני המחקר או שעכשיו אני משתתפת שם בגלל שאני
עושה מחקר ואז אני צופה כמשתתף.
שיעור :11
שימוש בטקסטים כנתונים( :המשך סוגי כלים לאיסוף נתונים)
זה לא כלי עיקרי אבל יש בו שימוש.
טקסטים – מתייחסים לטקסט במובן בסיסי של נתונים שמורכבים ממילים אבל גם יכולים להיות
דברים לא מילוליים כמו דימויים או ייצוגים וויזואליים שנמצאים ללא ההתערבות של החוקרת,
אני כחוקרת לא קשורה לקיום שלהם בדרך כלל .זאת בניגוד לראיונות שאני צריכה לייצר ,לבחור,
לקבוע זמן וכדומה .יש מקרים שחוקרים יכולים לבקש טקסטים ואז הם מנתחים את זה אבל
לרוב לא מבקשים טקסטים .פרסומת מודפסת גם יכולה להיות טקסט ,גם סטיקרים על האוטו,
פוסט בפייסבוק .טקסט זה כל דבר שעוד מישהו יכול לפענח את המשמעות שלו ,זה יכול להיות גם
לבוש או תסרוקת (למשל בהקשר של מוצא ,מישהו יכול לפענח את הלבוש שלנו והתסרוקת שלנו
ולייחס לו משמעות חברתית).
יש טקסטים כתובים ויש לא כתובים .בתוך טקסטים כתובים יש פורמליים (תעודות,
פרוטוקולים ,תיאורי תפקיד ועוד) ויש לא פורמליים (בעיקר יומנים ומכתבים) .טקסטים כתובים
יכולים להתייחס גם לתמונות אבל העיקר זה טקסט פורמלי .פורמלי הכוונה משהו מוסדר או
ממוסד.
'קורפוס המחקר' -מתייחס לגוף של המחקר ,מה הנתונים שלנו ,מה אנחנו מחליטים להכניס .גם
בטקסטים אנחנו צריכים להחליט מה נכנס לתוך המחקר ומה לא.
ניתוח הטקסט יכול להתייחס למרכיבים צורניים של הטקסט והתוכן ,משחקי לשון ,נימת
הטקסט ,מטאפורות ודימויים ,תרומות האידיאולוגיה של היוצר למסגור הטקסט ,היבטים של
עריכה (כותרת ראשית ומשנה ,גדול האותיות ,צבע ,צורה ,יחס בין כותרת לטקסט).
טקסטים לא כתובים יכולים להיות גם דברים מילוליים וגם דברים יותר וויזואליים ,לפעמים
מנתחים אפקטים של מצלמה לדוגמה .בחינת השיח האסתטי שמייצרת הטלוויזיה .איזה גוף
מציגים בטלוויזיה (משקל ,גיל ,בריאות.)...
בניתוח שיח ביקורתי מאוד שכיח שימוש בניתוח טקסטים .גם בתאוריה מעוגנת בשדה יש שימוש
בטקסטים .זה מופיע בכל מיני מסורות מחקר .לפעמים טקסטים הם תוספת לראיונות.
שיעור :12
המשך שימוש בטקסטים כנתונים (כלי לאיסוף נתונים):
כשאנחנו מחליטות להשתמש בטקסטים כנתונים אנחנו גם צריכים לעשות החלטות לגבי אילו
טקסטים אנחנו חוקרים ועל מה אנחנו מתבוננים .צריך להשקיע מחשבה בכל מיני היבטים
שקשורים לניתוח ועל מה אנחנו בכלל מסתכלים בתוך המחקר .חלק מההחלטות שנצטרך לקבל
זה המדיום ,כלומר איפה הטקסט הזה מתפרסם .טקסט שמתפרסם בעיתונות ארצית הוא לא
אותו דבר כמו טקסט שמתפרסם בעיתונות נישה ,האם זה בגרסה אינטרנטית ,ערוך או לא ערוך,
ממוסד או לא ממוסד ועוד .אנחנו צריכים לחשוב על יחידת הניתוח ,היא מתייחסת לעל מה אני
מסתכלת – על מילים? על צילום? על ההתכתבות עם טקסטים אחרים? מסתכלת על כל הבלוג?
למשל האם היחידת ניתוח היא פוסט מסוים בתוך בלוג או כל הבלוג ,כלומר מה אני מכניסה ,אם
אני רוצה לנתח קליפים למשל אז האם אני מתייחסת רק לקליפ עצמו או מסתכלת גם על יחסי
הציבור שליוו את הוצאת הקליפ ועל הראיונות שהזמרת עשתה כשהשיר יצא או האם אני מנתחת
גם את התגובות של הקוראים והמאזינים .החלטה נוספת שצריך לעשות לגבי שימוש בטקסטים
היא מה המדגם שלנו ,הקורפוס שלנו (גוף הנתונים שלנו) ,להחליט מה כולל המדגם שלי וממתי
עד מתי ,האם אני לוקחת כתבות אקראיות או רק כתבות מזמן מסוים ,להחליט איזה מדיום ואיזו
פלטפורמה של פרסום .למשל :המדגם זה עיתוני מערב לנוער וראש אחד ,מהשנים ,1986-2000
יחידת הניתוח היא מדורי ייעוץ – שאלות ותשובות בתוך העיתונים האלה ,היחידת ניתוח לא
כוללת תמונות במקרה הזה.
אנחנו צריכים להסביר את הרציונל של הבחירה ,למה בחרנו ככה ,למה דווקא הזמן הזה ,למה
דווקא הטקסט הזה ,למה דווקא החלקים האלה בתוך הטקסט.
ארטיפקטים :זה בעצם דברים חומריים שיכולים לספר משהו על תהליכים תרבותיים .יש
ניתוחים של דברים שקשורים באומנות ,ברקמה ,בתמונות .זה יכול להיות ניתוח רק של הדבר הזה
וזה יכול להיות בתוך הקשר יותר רחב של איסוף נתונים ,למשל לצד ראיונות או כדרך לעורר
ראיונות.
מחקר מקוון – ברשת האינטרנט :מרחב לחקירה ,יש לו יתרונות אבל צריך לקחת בחשבון את מה
שמאפיין אותו ,את האינטראקטיביות שלו (אינטראקציה בין הכותב לעוד אנשים) ,המשחק עם
הקהלים ,את זה שאנשים יכולים להגיב.
אתיקה:
אחת השאלות שעולות זה מה המקום של אתיקה .האם כשהכל חשוף זה אומר שאני יכולה
להשתמש בהכל? האם זה שאני יכולה להיכנס לקבוצות פתוחות זה חוסך ממני את השאלות
האתיות? אני יכולה להיכנס לפורום גלוי ולאסוף חומרים ולנתח ,האם אני צריכה לבקש אישור?
אנשים חולקים פרטים אישיים ופרטים מזהים גם בחומרים ציבוריים.
הראיון כמפגש -ביני לבין המרואיין ,יש דיאלוג ,הוא אומר את הדברים לי על סמך דברים
שקורים לו בחיים ,מקום המפגש וכל ההקשר .הראיון הוא תוצר של המפגש הזה ,זה לא איזושהי
אמת ,יש מפגש בין שני סובייקטים .אנחנו לא באותה העמדה ,אני רוצה לראיין אותו ולא הפוך.
יש לי אחריות וחלק בתוצר הזה .כשמנתחים צריכים לזכור שהדברים שהוא אמר היו כתגובה אלי
ולשיחה ומה שעלה בה .יש משמעות למי אני ואיך אני מתנהגת ומרגישה באותו היום של הראיון.
שיעור :13
ההבדל בין סוגי הראיונות הוא כמה אנחנו מכינים את השאלות וכמה הראיון מובנה .המרכז של
העבודה האיכותנית זה ראיון חצי מובנה וראיון סיפור חיים.
ראיון חצי מובנה= מובנה למחצה=סטנדרטי למחצה= ראיון תמטי שממוקד בנושא ,יש גם
שמות נוספים:
הוא מצד אחד מצריך תכנון לראיון ומצד שני גמישות ופתיחות לדברים שלא תכננו ועולים .יש
מסגרת שיחה ,משהו פתוח ולא מכני.
אני מכינה מראש נושאים שעליהם אני רוצה לדבר בראיון .זה נקרא מדריך ראיון .בתוך שאלת
המחקר הגדולה צריך לחשוב על מה אני צריכה לדבר עם המרואיין כדי לענות על שאלת המחקר
וללמוד על הנושא .לחשוב על תתי נושאים שמרכיבים את הנושא הגדול של המחקר שלי .מדריך
ראיון זה סוג של מסגרת שבתוכה אני יכולה להחליט איזה שאלות אני אשאל ומה יהיה הסדר,
העומק .מה שקבוע ומחייב אותי זה רק הנושאים עליהם אני רוצה לדבר .המדריך ראיון הוא מתוך
החומרים שקראתי ,הבנתי ואני צופה שזה יהיה חשוב לחיים של המשתתפים ולכן אני רוצה
לשאול על זה .בראיון כזה אין שאלות ספציפיות או סדר קבוע ,יש לי חופש לנוע בין תתי הנושאים,
נוסח השאלה לא מחייב .כדאי לחשוב על שאלות אפשריות מתוך הנושאים ,שאלות גדולות ולא
ספציפיות.
לשאלות יהיה מבנה פתוח ,פשוט (לא מורכב או מסובך) ולא שאלות מנחות .מדריך ראיון לא
עושים עם מספור לשאלות! כדי לאפשר לנו גמישות.
בתוך הנושאים במחקר צריך לחשוב על המדריך ראיון ועל תתי הנושאים .יש נושאים שזה קל
ולפעמים זה יותר מורכב.
:Probes
אני כחוקרת צריכה גם לדובב את המרואיינים ,לעזור להם לענות ולתת לי מידע .מדובר באנשים
שעונים אבל בזה לא מסתיים כל מה שיש להם להגיד על השאלה הזו ,צריך למצוא דרכים להמשיך
לדבר על הנושאים האלה .אם זה שתיקה ,חזרה על שאלות ,חזרה על תשובות וטכניקות נוספות
שיקרב אותי ללשמוע יותר על הנושאים .צריך ללמוד לעשות את זה .זה גם עם אנשים שמשתפים
פעולה כדי שנשיג את הידע לו אני זקוקה ,כדי שאבין למה הם התכוונו .זה מתקשר לקשב פעיל.
קשב פעיל:
בתוך ראיון אני עושה הרבה דברים ,זאת עבודה ,צריך לזכור את השאלות ,לזכור מה רצינו לשאול,
להקשיב למה שהוא אומר ,להיות ערנית ,לשים לב לסימנים של המרואיין .לשים לב כשעולה
משהו משמעותי ולהשתהות איתו ,לשאול עליו עוד.
זה מצריך מודעות ביקורתית ,מה המרואיין חושב עלי ,מה אני משדרת ,אם אני מרגישה שיש
איזה עניין .פערים ויחסי כוחות שצריך להיות קשובים אליהם .שהראיון יהיה נעים ,נוח ולא
שיפוטי .לחשוב על זה לפני ותוך כדי הראיון.
חלק ראשון:
ראיון סיפור חיים מתחיל בשאלה פתוחה כללית (ספר לי את סיפור חייך) או בשאלה יותר
ממוקדת (ספר לי את סיפור חייך מרגע שעלית לישראל) .הדבר שאנחנו הכי רוצים בראיון סיפור
חיים זה לא לדבר אחרי ששאלנו את השאלה ,לא להפריע ולא להתערב ,מה שמעניין זה איך האדם
בונה את הסיפור .משתדלים גם לא להגיב לדברים של המרואיין (לא להגיד "וואו ,זה נורא קשה"
וכדומה) ,כל תגובה עלולה לגרום למרואיין להמשיך משם ולשנות את הסיפור המקורי שלו .החלק
הזה נקרא הנרטיב הראשי.
חלק שני:
נקרא 'פתיחות חלונות' או שאלות פניות – אנחנו מגיבים לדברים שסופרו לנו .אני שואלת על מה
שסיפר ,גם אם הרחיב וגם אם רק ציין ,אנחנו מנסים להרחיב לפי מה שהוא סיפר עד כה.
חלק שלישי:
משולב עם החלק השני ,נקרא שאלות אקסטרינזיות (חיצוניות) ,כמו חצי מובנה .שואלת על
נושאים שחשבתי שיעלו והם לא דוברו בכלל .שילוב של משהו פתוח (מה סיפור חייך) וגם מגיע
חלק של חצי מובנה .זה לא מתאים לכולם ראיון סיפור חיים .יש אנשים שיש להם תפיסה שאין
משהו מיוחד בחיים שלהם.
יתרונות:
אינטראקציה קבוצתית מעודדת אנשים לדבר.
אפשר לבחון איך מתפתחת השיחה בנושא הנחקר
מרכיב של תצפית -להסתכל על חלקים לא וורבלים
השפעת המראיין קטנה
זול וחסכוני
זיהוי של דפוסי שיח
חסרונות:
יש אנשים שתופסים במה ויש אחרים שמתחבאים ולא מדברים
נושאים מסוימים עשויים לקבל יותר מקום ואחרים לא ידוברו
לחץ קבוצתי – למשל אם מישהו מרגיש שהוא מדבר הרבה ואחרים פחות ,חושב איך הוא
מתנהג
שמירה על סודיות – זה מורכב כי יש הרבה אנשים שנדרשים לזה
הקצנה של עמדות
ראיון קבוצתי/פמיניסטי (מתוך התפיסה של מחקר פמיניסטי):
מדובר על ראיונות קבוצתיים שהמטרה שלהם היא אחרת וזה העניין של הקבוצה עצמה .אני לא
רק מכנסת אנשים שהם ידברו ביחד ואני אצפה בהם .אני מכנסת אותם לקבוצה שתהיה גם
בשבילם ,שיהיה להם מקום לדבר בו ,שיש חשיבות לקבוצה .זה קשור בתפיסה הפמיניסטית של
קבוצה של העלאת מודעות ,במשך שנים התנועה הפמיניסטית פעלה בזה שקבוצות של נשים נפגשו
ודיברו על כל מיני דברים והבינו שהקבוצות האלו והדברים שמדברים בהן הם לא דברים אישיים,
יש להם הקשר חברתי .הרבה פעמים נראה שימוש בפורמט הקבוצתי של הראיונות כדי שהקבוצות
גם יהיו עבור המשתתפים .זה אומר לא מפגש חד פעמי ,הרכב שנפגש כמה פעמים ויש להם קבוצה
לדבר על דברים ולהבין שהחוויה שלהם משותפת .יש קבוצה ויש גם מחקר.
נשים יכולות לחלוק את חוויותיהן באופן קולקטיבי ליצור יחד משמעות .הקבוצה מספקת
משאבים ותמיכה לחברות בה.
קשיים:
דורש הרבה מהמראיינת – כי צריך לנהל קבוצה ולחשוב עד כמה הדברים מובנים או לא.
לוקח זמן ליצור מרחב פתוח
נטייה לדבר על הדברים היותר "מעניינים"
יש את אותם החסרונות שיש במחקר קבוצת מיקוד.