‫תאוריית גילוי אותות‬

‫נכנסה לפסיכולוגיה בשנות ה‪ 60‬של המאה העשרים ע"י גרין וסווטס‪ .‬אנחנו לומדים את זה בהקשר של‬
‫תפיסה‪ ,‬אבל היא תאוריה של קבלת החלטות והיא מאוד מאוד חשובה‪.‬‬

‫היא התחילה על מנת להוות חלופה לתאוריית הסף והיום היא משמשת להמון דברים (תפיסה חברתית‪,‬‬
‫אמוציות‪ ,‬זכרון‪ ,‬יעילות של כלים לאבחון)‪.‬‬

‫הנחת היסוד של התאוריה‬

‫התאוריה אומרת כשאנחנו שמים נבדקים בניסוי סף‪ ,‬הנבדק הוא לא רק מערכת תחושתית‪ .‬הוא גם מקבל‬
‫החלטות – האם ואיך להגיב‪ .‬דבר זה מוזנח בתאוריית הסף שמסתכלת על הנבדק כאילו הוא נוירון (מתי‬
‫יעביר פעולה ומתי לא)‪ .‬אך נבדק הוא לא רק כלי תחושתי ובשל כך יש צורך בתאוריה נוספת‪.‬‬

‫התאוריה אומרת שהמערכת הקולטת שלנו (שמיעה‪ ,‬מתיקות ועוד) היא רועשת‪ .‬היא מייצרת מידע שהוא‬
‫לא תמיד אותו דבר‪ .‬אם נסתכל על נוירונים במערכת השמיעה שלנו ונשמיע לאוזן את אותו צליל בדיוק‪,‬‬
‫הנוירונים לא יגיבו אותו דבר‪ .‬חוסר דיוק זה נקרא רעש‪ .‬הכוונה שהמידע שמגיע לנו מאברי החוש אינו אמין‬
‫לגמרי‪ -‬הוא ממוסך‪ .‬לא רק שהמערכת אינה מדויקת‪ ,‬היא גם מייצרת תחושה כשאין גירוי‪ .‬הנוירונים יורים‬
‫גם כשאין שום גירוי (הוא יורה מהר כשהגירוי חזק ולאט כשהוא חלש או לא קיים‪ .‬אף פעם לא ‪.)0‬‬

‫אפשר לחשוב על המח שתופס כאילו הוא נמצא בחדר בקרה סגור‪ ,‬ואברי החוש שלו מעבירים לו מידע‪.‬‬
‫המח מבין שהגיע משהו ברגע שהנוירונים אומרים לו‪ ,‬אך בגלל שהנוירונים פועלים גם כשאין גירוי אין‬
‫אפשרות לדעת אם המידע אמין‪ .‬מקבל ההחלטות מקבל מידע לא אמין ובגללו הוא צריך לקבל החלטות אם‬
‫הגיע גירוי או לא‪.‬‬

‫ההנחה השנייה – אם הגיע גירוי הוא מוסיף את העוצמה של המידע שמגיע‪ .‬התוספת הזאת נקראת רגישות‬
‫(כמה המערכת מגיבה להופעת גירוי)‪ .‬הרגישות שלנו לגירוי חזק היא יותר גדולה מגירוי חלש‪ .‬רגישות היא‬
‫לא הבדלים בין אנשים‪.‬‬

‫עוצמת הרעש היא תנודתית‪ .‬מקבל ההחלטות שם איזשהי עוצמת סף שמעליה הוא מקבל שהוצג לו משהו‪,‬‬
‫ומתחתיה לא הוצג לו כלום (למשל‪ ,‬ההחלטה כי אם הנוירון יורה יותר מ‪ 5‬פעמים בשנייה הוצג לו גירוי)‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬הנוירון יכול במקרה לירות גם ‪ 5‬יריות לשנייה גם כשלא הוצג לו גירוי‪ .‬יש לזכור שיש גם אי וודאות בכך‪.‬‬
‫כתוצאה מן המצב הזה יכולים לקרות מספר דברים‪:‬‬

‫פגיעה – תשובה חיובית כשהוצג גירוי‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫דחייה נכונה – תגובה שלילית כשלא הוצג גירוי‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫אזעקת שווא – אני אגיד שהוצג לי גירוי על אף שלא הוצג לי גירוי‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫החטאה – החטאה ‪ -‬הוצג לי גירוי‪ ,‬אבל התוצאה שתגיע לי למח תהיה חלשה מדי ואגיד שלא הוצג‬ ‫‪‬‬
‫לי גירוי‪.‬‬

‫התגובות הראשונות נכונות ורצויות‪ ,‬בעוד ששתי האחרונות הן טעויות – דיווח מוטעה שאינו משקף נכונה‬
‫את המציאות‪.‬‬

‫התרומה הכי חשובה ברמה של התובנה של התאוריה הזאת – היא שברגישות נתונה אי אפשר להמנע‬
‫מטעויות‪ .‬כל מה שניתן לעשות כמקבל החלטות הוא להחליט איזה החלטות פחות גרועות לי‪ .‬איך נקבעים‬
‫סוגי הטעויות האלו?‬

‫דוגמא‪ :‬רופא שצריך להחליט מה לעשות עם מטופל שמגיע עם חשד לדלקת בתוספתן‪ .‬המחירים – אזעקת‬
‫שווא‪ :‬ניתוח מיותר‪ ,‬החטאה‪ :‬סכנת מוות‪ .‬במקרה הזה‪ ,‬אם יש שני סוגי טעויות‪ ,‬עדיף שלא יהיו החטאות‬
 ‫והמחיר הוא שיהיו הרבה מאוד אזעקות שווא‪ .‬הדיבור על דיוק הוא רדוד משום ששניהם לא מדויקים‪,‬‬
‫השאלה היא איזה סוג של אי דיוק אנחנו מעדיפים‪.‬‬

‫רגישות מושלמת – ‪ .100%‬כל פעם‬

‫שהוצג גירוי אמרתי כן בלי החטאות‪,‬‬
‫ולהפך‪ .‬לא הייתה אף אזעקת שווא‪.‬‬

‫חוסר רגישות מוחלט‬

‫עקומה שוות רגישות – מציין רגישות ‪ .0‬ככל שהקו יותר מתכופף לכיוון של רגישות ‪ 100‬כך הרגישות יותר‬
‫גדולה‪ .‬ככל שהקו מתכופף לכיוון הרגישות המושלמת‪ ,‬ככה הרגישות יותר גבוהה‪.‬‬

‫במה מובחנת תאוריית גילוי אותות מתאוריית הסף?‬

‫ברמת הניסוי – בתאוריית גלוי אותו מוצג או לא מוצג גירוי והרמה תמיד קבועה‪ ,‬ובניסוי סף תמיד‬ ‫‪‬‬
‫מוצג גירוי ורק העוצמה משתנה‪.‬‬
‫ברמת התאוריה – תאוריית הסף מדמה אותנו לנוירון (לאיבר קליטה) – אדם הוא יותר מנוירון‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫מקבל החלטות ועוד‪ .‬תאוריית סף יכולה להסביר את ה‪ HITS‬ואת ‪ .CORRECT REJECT‬האזעקות‬
‫שווא לא מסתדרות עם תאוריית הסף‪ .‬כדי להסביר אותן עם תאוריית סף יש להניח שיש ציפיות‬
‫וקבלת החלטות‪ .‬תאוריית סף עושה זאת ומנסחת אותם בצורה פורמלית‪.‬‬